גליון 960 מתאריך 8 במרץ 1956

ח״ם עהן

בתי המשנט מול
מספר * 960״האדרת שטייז * 8 3.1956 4ה מ חי ר 350פ ר ,

ה עו בהוד

לתקנם, ו מ כיוון ש אני מ א מין ש הדי ה היעילה
היא הקליעה למט רה על ידי פנייה י שירה ל כ תובת
הנ כונ הבכל מקרה. אשמחב אם הו די עוני
איזוהי הדר־ הנ כונ ה — לכוון את ח ר צו שי
אזרח ה מו כן ל ע שות מ ש הו ל מ ען ה כלל.

העורך הראשי :
אורי

מרדכי אחיטוב, רמת־גן
הדרך הנכונה היא, במקרה, גילוי הפני
מיס על ידי עתוננת בלתיינרתעת ולחץ צי־בנרי
לתיקנן העונל.

אבנ רי

ראש המערכת :
שלום

כ הן

עורכי־משנה :
דוב איתן, אורי סל ע

עורך כיתוב :
סילבי

עורך תבנית :
איזריז

ב שת

הכתב הראשי :
שרגא

צור

צלם המערכת :
יהודה

הרגיל

זעירא

חברי המערכת :
ישראל ביבר. ני צה גבי. איתן נ בי רול. לילי גלילי.
דויד הורובי ץ רותי ורד. רוני זוהר. אברהם חרמה.
אוסר,ר ט או ב ר, מ שה ל שם, אבי בהס טן. ע מו ס
קינן, של מ ה לרז, אלי תבור.

הצייר הראשי: עורך דפוס: מנהל מעבדה :
אריה ארי אל

ש מו אל בר תור

נ תן רו ת

רח׳ כליקסון 8תל־אביב, מען המברקים
״עולנזפרס״ ת. ד , 136 .טלפון 26785
המוציא לאור: העולם הזה בע״מ
דפום ישראל בע״מ, ת״א טל• 23204
איז המערכתא חר אית ע בו ר תו כן ה מו ד עו ת
מל בדע בו ר מו ד עו תהמתפרס מו ת תהת הכו
תרת ״ דו ״ ח ל צרכן דו ״ ח לבו ה ר״ ,״דו״וז
לנו ס ע ״ ו כו׳ ה מו כנו ת על־ידי חברי ה מ ערכ ת
ונב ר קו ת על־ידם. ה מ רו ר ״דו״ ה לבו חר״ כולל
מו ד עו תמט עם מ פ לגו תוא רנוני ם ציבוריים
א חר אי ת ל תו כנן ולה
מ ערכ ת
א שר אין
דעות ה מו ב עו ת בהן ו שאינן משק פו ת בה
מ ער כ ת.
דעות את שהיא
צור ה
שום

העתוו הנקרא ביו תרבמ די נ ה

בגליונות האחרונים התפתח במדור המכתבים
ויכוח על ענין הנוגע לכולנו.
פתח בו חייל קרבי שהתלונן על יחס
הציבור אל החייל הקרבי. האיש ברחוב,
כך טען, אינו מבחין כלל בין חייל קרבי
לבין חיילים המשרתים בתפקידים אחרים,
יותר נוחים. לכן רוגז האזרח כשהחייל
הקרבי תובע לעצמו זכויות מיוחדות, כגון
גישה חופשית לקופת קולנוע, בלי תור.
על כך ענה לפני שבועיים טוביה צפרי
מפתח־תקוה, בנימה לגלגנית למדי :״מה
עוד על האזרח לעשות י לנשק לחייל הקרבי
את כפות רגליו?״
לא הייתי רוצה שדברים אלה יישארו ב־העולם
הזה ללא תשובה. מפני שאני חושב
שאין הדבר מצחיק. אני באמת חושב שעלינו
לנשק את כפות רגליו של החייל הרגלי.
איני חושב שמישהו מגיע (ונשאר) במקרה
בגדוד רגלים או בצנחנים, שעה שחברו
מגיע (ונשאר) באחד השרותים הנוחים יותר.
אולם אפילו נניח שזה היה לגמרי במקרה,
הרי שוס תפקיד בעולם לא ישווה לתפקידו
של הרובאי בחיל־הרגלים — אפילו בימי
שלום־כביכול.
אנו שמים יותר מדי לב לכמה פעולות
מבריקות החודרות לכותרת הראשית, ושוכחים
כי בין מיבצע למיבצע ישנן אלפי
פעולות קטנות — סיור בלילה, קפיצה על
גבי מוקשים ביום.
באופן עקרוני אין כל הבדל אם אדם עומד
פנים אל פנים מול מוות פעם ביום או פעם
בחודש. עצם האפשרות שהיא עלול להיקרא
בכל שעה לסכן את חייו, בשמך אתה ובשמי
אני, מזכה אותו ביחס שלא אתה ולא אני
איננו מסוגלים לגמול לו.

בימים אלה קראתי את מאמרי־הזכרונות
של הגנרל מאתיו רידג׳וויי, הרמטכ״ל של
צבא־הקרקע האמריקאי שהתפטר מפני שהתנגד
לקיצוץ חיל־הרגלים. רידג׳וויי, לשעבר
מפקד איגדת־צנחנים, שצנח ביום הפלישה
יחד עם אנשיו לתוך צרפת הכבושה, רשם
כמה משפטים שכדאי לנו לזכור אותם.
״מעולם לא הסכמתי לדעתם של חיל-
ר,אויר ושל חיל־הים, האומרת שמבחר צעירי
האומה צריך להגיע אליהם, מפני שכלי־הנשק
והמכונות שלהם מסובכים יותר.
פשוט אין כל השוואה בין אדם המפעיל
מכונה, אפילו תהיה זאת מכונה בעלת מנגנון
מסובך ביותר, לבין אדם המנהיג בני־אדם
בקרב על הקרקע, כאשר כל איש ואיש
נופל קורבן לכל הפחדים של בשר ודם,

יכאשר חייו של כל אחד מהם תלויים באופיו
ובכושרו של מנהיגו.
״די לסובב גלגל, לפי פקודת הקברניט,
כדי לצוות על מכונה להישאר בקרב או להסתלק
מן הקרב לכל הרוחות. אולם שום מכשיר
טכני כזה אינו עומד לרשות המפקד
בחיל־הרגלים, יהיה זה מפקד־חטיבה או מם-
קד־כיתה. הוא יכול לצוות, אולם אם אנשיו
יצייתו לו או לא — זה תלוי בהשפעתו על
נשמת כל אחד ואחד מבני יחידתו, השפעה
המבוססת על אופיו, על שכלו ועל כושרו.
״לדעתי, על כן, הרב־טוראי המנהיג כי-
תת־רובאים בקרב צריך להיות לפחות בעל
אותה רמה של שכל וכושר כמו האדם הנוהג
במטוס או המפעיל סוללת תותחי־אניה.״

כשערכה הכנסת את מסיבתה השנתית,
לפני כמה שבועות, נדחקו באחת הפינות
כמה חיילים צעירים, במבוכה שהעידה עליהם
שלא ידעו מה בדיוק לעשות. הם דמו
לכל חייל אחר. נסתבר שהיו אלה חיילי
צה״ל שצוינו בשנים האחרונות בפקודות־יום׳
בעד גבורה אישית, ושחלק מהם הכרת מעל
עמודי עתון זה.
לדעתי, בושה היא שאנשים אלה, שאחדים
מהם ביצעו מעשים שאי־אפשר לפרסמם,
אך שיכלו למלא ספרי־הרפתקות שלמים, מסתובבים
בינינו ללא ציון מיוחד ובולט לעין.
אין זה אלא חלק מן הגישה הכללית של
זלזול באדם ההולך בראש והמוכן ליפול
ראשון.
ישנם נימוקים רבים נגד מתן עיטורים —
קשה לדאוג לצדק בחלוקה, הקצינים הגבוהים
נוטים לכסות את חזיהם ב״סאלאט ירקות״׳
גיבור אמיתי אינו מקריב את עצמו
בעד מדליה. כל אלה שטויות. כי החייל
איני מקבל את העיטור רק כהבעת תודת
האומה, תודה צנועה מאד וחסרת כל יחם
לסיכון ולקורבן. העיטור ניתן לו כדי להרימו
על נס לעיני האחרים — למען ידעו מי
האיש אשר בעינינו, בעיני הכלל, ראוי להערצה
ציבורית.
כל הויכוחים שהיו על נושא זה בכנסת
ובמוסדות אחרים הם במידה רבה חסרי-
שחר. המדינה זקוקה לעיטור אחד, ואולי
יחיד: עיטור של גיבור־ישראל, הניתן אך
ורק בעד גבורה אישית מול אוייב, או בשטח
אוייב.
מדוע משתהה הדבר זו השנה השמינית?
אולי מפני שבמדינה זו כל גילוי של התנדבות
חשיד במקצת?

אריה שאג, מיי לא ייראז־יצחק
ביגה, ירושלים
אני מערי ץאתהמ ער כתה עו מדת לבדה מול
הלחץ העצום של מנ גנון ה של טון הר קוב. ו מול
ה איו מי ם ה מת מידים ב בי לו ש. מ ע שי א לי מו ת, ו שימו
שבשאראמצ עי־ הכו חהע צו מי ם של הצד ש כנגד.
הרהרתי
ה שבת בנו שאזה. ו אני מציע שלא
יתכן כי ה מ ערכ ת ת שא ב עו ל זה לבדה, מ בלי לקבל

יהושע בלומנטל, ירנשלים
...ע מי ד תכם מול חו מתה שחיתות הענקית של
ה מ שטר הנוכ חי. ראוייה להערכה רבה מצד העם.
וב טו חני שב ש עת ה צורד יוכי ח העם א ת בגרו תו
ה ל או מי ת — מו ס רי ת. ו כל אנ שי המצ פון י תנו
ידם לי מין הבמה הי חיד הכמעט כיי ס בי שר אל.
שהרחיבה עוז בנ פשה לי טול מ שי מה כהק שה
ו מכר עת ננ ד אבירי הפ שעה מחבלי םבכל חלקה
ב מדינ ה.

ש. א .יהלום, תל־אביב

צדק צדק תרדוף
ה מ שורר דוד ש מ עוני קבע פעםפ סו ק מו פ ת.
ש או תו מד קל מי ם ב כל מ סי ב ת בית־ססר :״היה
חזק — והיית צודק !״ ה עי תונ אי שבתי טבת.
והדו מים לו. שי כללו עו ד את הר עיון הזה :״היה
עם החזק — והיית צודק.״

יהודה קטינא, תל־אביב
...נר אה כי הדרד ה טו ב ה ביו ת ר לרכו ש ידידים
ולהצליח בחברה הי שראלית היא לברו ח ל אמריקה
כ ש פו רצת מל חמה, או להתניים למש טרת פתח־תקווה.

אברהם
שילון, רמת־גן
...שבתי טבת פיק ח הרבה יו תר מכם. אם א תם.
ה מ טו רפי ם. בחרתם ל ש פו ד את ד מכ ם על אד מת
עיבדים או להירקב על מ שלטים. מדו ע יע שה נ ם
הו־אכד? הו א הו כי ח ש הו א בהחל ט ר אוי למ ע מ
דו הנוכ חי. כ ב חו ר מ פו כ ח היוד ע להס תדר,
הז מנ תו למשפט של ע מו ם בן נו ריון (העולם
הזח ) 959 היא התנרות בל תי-נבונה מצדכם. עם
כל חו כמתכם, ה אם אתם חו שבים ש ע מו ס בן־
נו דיון יתבע אתכם לדיו? ר א שו מ ס פי ק מבול-
בל. אבל אולי י שנה דרד חוקית אחרת ל תבו ע או תו׳
לדין. עם כל ה חו מרהצ פון א צלכ ם.

ד. ברל, ירושלים
היועץ המשפטי לממשלת ישראל דאג כי
כל דרך אחרת תיחסם בעוד מועד על־ידי
החוקים החדשים.

שחיתות משחיתה
ס כו ם ז עום

אני שול חבאמצ עו תכם
ל״י ל שור תהמ תנדבי ם.
נשר לקרן המגן. מה ה עי ד
כ שה שחיתות שול טת בחיינו?

בכלי

חמש

מ שחית.

כי,ורא ותיק של ע תונ כ ם, הנני מל א סי פו ק
ש הנכ ם מקדי שים את שו פרע תונ כ ם להתרי ע על
ה שלילה ב חיינו. מ כיוון ש אינני רו א ה את ה עתונים
היומיים. וב מי ד ת מה את מ דו ר ה מכ תבי ם שלכם.
כ מכ שי רהאפק טיבי בו יש להתריע על ליקויים כדי

י. יהודה, דואר אילת
תשגיח הנני מ צי ע ל חם, ל פ תו חבמק ביל ל מ דו ר תזכי ר.
מרו ר ת שכי ח, בו ת בי או את נ בו או תי כ ם שנ ת ב דו.
הרא שונה ו ה בול טתבש בו עו תהאח רונים: למחרת
ת צפיתכ ם ( העולם הזה ) 954שהסתד רו תהס טו דנטים
עו מדתל הפ סי קאתת מיכ תה ב שו רתהמת נדבים.
החליטה וועידת הס הד רו תהס טו דנ טי ם ב רו ב
מכרי ע. לא רק לה מ שי דבת מי כ ה. אל א הבי רה
ב שורה כוועדה ר ש מיה של הסתד רו תהס טו דנ טי ם,
לחמ שיר ל ש את כ הו צ או תהמשר דיו ת של ה שו רה
כ טל פון. דו א ר, שכר־דירה ובז׳ ,ולהקציב ס כו ם
סמלי של 100ל״י שיבי עאת, ת מי כתהה מו ס רי ת

ב שורה.

משה ב. ר .ירושלים
שכח את זה.

ההבדל הקטן
התמונה ביו ״ ח על קפריסיז שהוכתר ה ב כו תרת
״לי מ סול 1956״ ( העולם הזרד ) 955 נר אית ב בלו ף.
ה סי בהרב שנ ת 1956 היו ׳ מ ת ״ ם רק ימים ג שו מים.
ו איו ל הני ח ש צב א ב רי טני ה הנ דו ל ה ילו
בזמן זה ב מ כנ סיי ם קצרים. ב רו ר כי ה ת מונ ה צו למה
בקייץ . 1955

דובי, קיבוץ סעסע
/.חזור, טעות שלנו.

אור בוינה
אינני נמצאכ אן ל צרכי עסקים. זה ש מונ ה
חוד שים נמצא אני בין כו תלי בית־חולים. ו סו ב ל
מאדמ מחל תי. העולם הזה, המגיע אלי מדי ש בו ע,
הוא קרן ה או ר היחידה ה מ איר ה את ב די דו תי.
ד רכו מקבל אני מו שג על הנע שה ב אר ץ.

שלום אדיסמן, וינה

בגליון האחרון של העולם הזה (,)959
במאמרו של העורך ״דיקטטורה?״ ,חל שיבוש
מרגיז, כתוצאה מהשמטת כמה שורות.
הנוסח המלא צריך היה להיות :״כזה היה
יצחק שדה. הוא טיפח שורה של מנהיגים,
שהמשיכו את דרכו גם אחרי מותו. אולם
דויד בן־גוריון עשה את ההיפר הוא הקיף
את עצמו בקבוצה של אומרי־כן־כן, אנשים
חסרי מעוף וברק, שכל כוחם בניענוע ראש
ובמילוי פקודות. דיקטטורה של דויד בן־
גוריון פירושה דיקטטורה של אנשי קבוצה

החוק להגגח על קסטנר
האם לבי ת-ה מ שפ ט ה עליון אין מ ה לו מרלהצ עות
החוקים הז דוניו ת של היוע ץהמשפ טי? ( העולם
הזה? ) 959 אם א מנ ם נתקבל חלק מן ההצעות.
הרי יש חשש איו ם ש שא ר הה צ עות תתקבלנה. מר.
מתרחש שם ב כנ ס ת? כנר א ה שכל החבלים שם
הולכי ם אחרי הדלי מ בלי ל היות ק שורים אליו
כלל.

,,עוז

3הרית 56״?

כרמלה פרץ, ירושלים

נוער חלוצי וממשל
אני נער ערבי י שראלי. תו שב כפר ערה ב שטח
הצבאי ה טנור, והנני חבר ההנהנה של ה ס חי רו ת
הנו ע ר הערבי החליצי. תנו עה ה מ חנ כ ת את הנו ער
הערבי לא חווה ולידידות עם הי הודים. ו ה שו אפת
לה תפ תחו ת הכ פרה ערבי הנח של מב חינ ה חבר תית
וכלבלית
ק שה לי ל ר או ת כי צדמדכא הממ של הצבאי
את פו ע לי ופל א חי הכ פ ר העניים. תנו ע תנו איננ ה
לרצון לו. סנן־ מ שנה. ה מ מל א א צלנו תפקיד מושל
צבאי קרא לי ב ש בו ע שעבר והחרים את
ר שיון־היציאה שלי ללא כל סי ב ה כרודה.
שאלתי מ על דפי העולם חזה. היא: ה אב יו שם
פעם ק*ולממ של הצב אי המ דכ א את התושבים
הערבים באמתלה של ב טהוז ה מדינה?

מחמוד יונס, כפר עיוו״־

צברים מעדיפים חביות
ד עותיו של אי ש ה פרובינ צי ה דן קרמר מגדרה
על ניזרת הצברית (העולם חזה ) 959 עו ררו ב׳
גלי צחוק מ מו ש כי ם. הו א טו ען שצברים מ עדיפים
כנר אהשב מו ש ב תו
ענלגל.
נו ף
ב עלות
בנו ת
ה ד רו מית אין ח תי כו תבמ לו א מו בן המלה. ורק
ב עלות מ שקל תותח, כ ב דו ת תנו עה, ה מ שר כו ת
דרכן בקו שי בין ה חולו ת.
אם יקפו ץ הקורא היקר העירה. י שנה לב ט ח
את דעתו ולא יאמר עו ד כי צברים מ עדיפי ם
חביות.

יהושע כברי, עפולה

חיים מלחי, ירושלים

ירושלים לא נפלה
הפקיד שמתק א ת המלים ״ בכי בו ש ה אויב
בקשר לירו שלים העתיקה ממכת בו של דב אל פרט
(העולם הזה 956 הו א ברנ ש הסר מ צ פון, רנ ש
וחובה ל או מי ת.

לוי רחמים, אל־רואי

...דן קר מר אמרםוה־סיה מה שאני חו שב כ ל
הזמן. מ׳ רו צ ה בנ ערו ת הדו מו ת ל מקלו ת לתליית
מעילים? בנלל כל התע מולה ה הוליבודי ת חו ש בו ת
הב חו רו תהמס כנו תבאמת שהצברים רוצים נ ד
דחלילים רזים. ו עוב רו ת כל מיני די א טו תבמ קו ם
לתת לנו פו להתפת ח ב או פו בריא ו טב עי !

סיו עמרב בו ת הקוראים הקוראים את הדברים ב התלהבות
ורו אים בהם גילוי של חלו ציו ת ו או מ ץ־לב.
לדעתי הגיעה ה שעה ש הקוראים י ת ארגנו לעור ף
ציבורי מו צ ק.
מדו ע לא תייזמו אתם ארגון של קו ר אי העולם
הזה .,ל מ של?

שמואל קוצקר, כפר סבא

גדעון שמיר, חיפה

מרדכי דן, תל־אביב
אל יסתכל הקורא דן בחבית, אלא במה
שיש בה.

מכתבים
ה עבירו סר ט אדום תחת ה אריה ה שו אג, סמל
ה שבו עון, ל או ת על ע מיד תכ ם בחזית האמת, כל
האמתו שום דבר מחו ץלאמת.

...הממשלה צול ע ת, ה תנו עההל או מי ת צורחת —
ב כנ ס ת. הפת רון? יצירת דעת־קהל אק טיבית ועי־דנית.
אי לו היו הדברים מתרח שים ב מדינ ה שוחרת-
חופ ש אחרת, אזי היה הנו ע ר שלה נו ט ש את לי-
מ ודיו ו ע בו ד תו ו מאליו את סנ היניו ל פ עול או
ל התפ טר.

את תרומת הרא שונ הלמ ען ה ארנון
ב ד מו ת הצעת שם: אינו ד ה שרי שים.

...הצברית ה א מי תי ת לא צריכה ל היו ת ש טנ ה
כ מו תו ת ח ול א רזה כ מו רו ב ה, אלא מ ש הו ב א
מצע...

יוסף מ ,.צה״ל
מקלע,

למשל 1
שרשרים שאלה אל בן השר ( העולם הזה ) 958 המציע א ת
ארנון בני ה שרים • מ ה דינם של של שים ורבעים?
ובני שרים ל ש עבר ובני שרים ש ב די ד *
ו מה דיני אני? סבי היה תת־ שר־המשקים בחצר
הרבי מ קו צ ק.

י* ודי חביב חביב, במאי ו*
^ יצרן סרטים :״אנחנו, הבאים.פד
חוץ־לארץ, חיינו תמיד באווירה של פחד
ורגשי־נחיתות כלפי שכנינו. ברור שתמיד
שאפנו.לגדל את ילדינו באווירה של
חופש ובטחון, שתטע בהם תכונות שאנו
לא יכולנו לפתחן. הצברית היא התגלמות
חלומותינו אלה.
צברית היא נערה המשוחררת מתסביכי
הגולה. המאפיין אותה ביותר היא עובדת
היותה עצמאית. פניה מביעים כוח־רצון
ללא מעצורים וחופשיותה מתבטאת בכל
הליכותיה. אין זה משנה מה צורתה, מה
צבע שערותיה או מה גזרת גופה. כל
אלה אפשר למצוא אצל כל נערה אחרת
בעולם. העיקר בצברית הן אופיר, ותכונותיה.״

ף א להכיר: גיבור כרטיס־פושעי־המל־
^ חמה של הסוכנות היהודית לארץ־ישראל,
מיום ה־ 5ביוני ,1945 ,מס׳ .0/741
״השם ( :הרמן) קרומיי. הדרגה: אובר-
שטורמבאן־פירר (סגן־אלוף) של ד,ס .0 .מקום
הלידה: חבל הסודטים• חי בצ׳כוסלובקיה.
מצב משפחתי: רווק.
השכלה: חניך בית־הספר של מפקד־הס.ס.
הראשי בפרוסיה המזרחית. שפות: צ׳כית וגרמנית,
עם הניב המקומי של חבל הסודטים.
עיסוק: חקלאי, קצין בם .0.הקרבי בקרקאו
וביוגוסלביה. ממארס — 1944 בבודפשט, כקצין
מחלקת הארגון של הס.ם. המקצוע :
חקלאי.
חבר המפלגה הנאצית. חברם הקרוב של ה־אופט־שטורמבאן־פירר
בכר, דיטמן, פון־ויס־ליסני,
קלאגם. גיל: בשנת ,1944 בערך בן
•40 גובה: בערך 1.65 מטר. מבנה: מוצק,
רחב. יציבה: זקופה. רגליים: קצרות, חזקות.
ראש: עגול. שיער: בלונדי־כהה׳ דליל, מחולק
בשביל. פנים: עגולות, מליאות, אדומות,
עצמות־לחי גבוהות. עיניים: אפורות-
כחולות. אף: ישר. תחביב: אוהב לבקר ב־מרוצי־סוסים.

מכתב
אישי לבבי, והבטיח לעזור לו לצאת
לחופשי בהקדם האפשרי.

ץ ה היה גילוי מזעזע• אולם הוא לא
| היה הגילוי המזעזע ביותר של שלב זה
במשפטי קסטנר. בסוף השלב נאמרו באולם
בית־המשפט כמה משפטים, שהוסיפו להדהד
שעות ארוכות באוזני השומעים. הם היו כל־כך
איומים, עד שהם חייבים לעורר משאננו־תו
כל אדם במדינה. הם חורגים מעבר לכל
תחום משפטי, הם נוגעים במישרין ללב לבו
של המצפון הלאומי.
לפי כתבתו של הארץ, עתון אוהד מאד
להגנת קסטנר, אמר פרקליטו של הנאשם, מיכאל
כספי, את המשפטים הבאים :
״תמיר תקף אתמול את ארגון ה .0.0באמת
כי כולם פושעים, כולם רוצחים וכולם

מפלגת פועלי ארץ-ישראל. כל אלה
קיבלו על עצמם כמפורש את האחריות
למעשי קסטנר.
איש מהם לא הסתייג השבוע מטענת עורן״
הדין• על כן יש להניח שכולם מסכימים לדעה
כי ארגון הס.ם ,.שניצח במישרין על
הריגת ששה מליון יהודים, לא היה ארגון
פושע בכללותו, וכי יתכן כי קציניו הגבוהים
כללו הרבה אנשים טובים ורצויים.

ף* פני חמש וחצי שנים, ביום האחד
/באוגוסט ,1950 קיבלה הכנסת של מדינת
ישראל את החוק לעשיית זין בנאצים
ובעוזריהם, תש״י—.1950
בדברי־ההסבר לחוק זה נאמר בפירוש שהוא
בא כדי להחמיר את החוקים וההוראות
שנקבעו על־ידי בנות־הברית בנירנברג, מאחר

דפי עדות זו, דינו של קורט כבר
במדינת ישראל הוא מוות, כלי בל
התחשבות בהחלטות שהוחלטו או
שלא הוחלטו בנירנברג, על־ידי
שופטים זרים. בי זהו חוק הארץ.

ץ^על לשני הפושעים־העוזרים, עמד ה־איש
ששמו ייזכר בהיסטוריה יחד עם
ג׳נגים־חאן ואטילה, רוצח־העמים המקצועי,
רייכספירר־ס,ס. היינריך הימלר.
בהצהרה־בשבועה המפורסמת לטובת בכר,
הגן קסטנר גם על הימלר. הימלר ובכר, כך
צויין, עשו מאמצים גדולים להציל יהודים בשלב
האחרון של המלחמה, אולם נאצים אחרים
חיבלו במאמצים אלה.
מה האמת י הימלר רק העמיד פנים כאילו
נתן פקודות כאלה, אולם לא מתוך כוונה
טובה כל שהיא, לא מתוך חרטה, לא מחוך
התעוררות של מצפון. הוא עשה זאת כדי
לאפשר יצירת מגע עם ממשלות בריטניה ואמריקה,
מהן רצה להשיג שלום נפרד כדי
להמשיך במלחמה נגד הרוסים. גורלה של
גרמניה כבר נחרץ, חיי היהודים היו אחד
הקלפים המעטים שנותרו על שולחן־ד,הימורים
של הפושעים שצעדו לקראת האבדון.

חד מראשי המודיעים שסיפקו איני
\ 1פורמציה זו לסוכנות היהודית היה ד״ר
ישראל רודולף קסטנר. שלושה חודשים אחרי
הגשת הכרטיס, ב־ 13 בספטמבר ,1945 מסד
קסטנר ,״לשעבר נשיא ההסתדרות הציונית
בהונגריה״ ,הצהרה בשבועה לתביעה הכללית
האמריקאית במשפט נירנברג, מיסמך .2605
״יחד עם הכיבוש הצבאי הגרמני הגיע לבודפשט
הפיקוד המיוחד של הבולשת הגרמנית,
שמטרתו היחידה היתה להשמיד את
יהודי הונגריה״.

״בראשו עמד אדולף אייבמן,
פגן־אלוף של הס.ס ,.ראש אגף 4כ
של מיפקדת שרות־הכטחון של הדייר.
משתפי-הפעולה המיידיים
שלו היו: סגן־אלוף של הס.ס. הר־מן
קרומיי.״״

״הקצין המיוחד של אגף 4ב, שניהל את
הגירוש מארץ מסויימת, היה מוסמך להחליט
אם הרכבת תופנה למחנה־מוות או לא, ומה
יקרה לנוסעים ...האותיות א׳ או מ׳ על תעו־דת־המשלוח
סימלו את אושוויץ או מאידניק.
פירושן היה שהנוסעים יומתו בגאזים.״
בשבוע שעבר נתגלה בבית־המשפט הירושלמי
כי שנתיים אחרי שהצהיר בשבועה את
הפרטים הנוראים האלה, כתב ד״ר ישראל רו־דולף
קסטנר לסגן־אלוף ה.0ס. הרמן קרומיי

>! פי חוק זה, החוק הריבוני של מדינת
/ישראל, מה היה קורה לו יכלה המדינה
לשים את ידיה על סגן־אלוף הרמן קרומיי,
או על אלוף־משנה קורט בכר?
לפי סעיף : 1״אדם שעבר עבירה אחת
מאלה בתקופת מלחמת העולם השניה, בארץ
עויינת, עשה מעשה שהוא בגדר פשע
מלחמה, דינו — מיתה.״
ואותו סעיף מסביר :״פשע מלחמה פירושו׳
אחד המעשים האלה: רציחת בני אוכלו־סיר,
אזרחית של ארץ כבושה ...נגישתם וגירושם
לשם עבודת־כפייה או לשם כל מטרד,
אחרת ...שוד רכוש ציבורי או פרטי...״

במשפטו הגדול העיד ד״ר קסטנר על קורט
בכר, בעמוד : 241״כל גרמני היה שודד,
איפה שיכול. בכר מבחינה זו בוודאי לא היה
יוצא מן הכלל.״ ובעמוד : 247״נכון שבכר
היה שודד כמו כל הגרמנים.״

כן אומר המיסמך הרשמי של הסוכנות
היהודית.

״קציני אגף 4ב עברו מארץ לארץ
...קרומיי וזיידל ניהלו את ה־מיבצע
בהונגריה, באוסטריה ובפולין...״

דפי סעיף זה, על סמך ההצהרה
בשבועה שד ד״ר ישראל רודולף
קסטנר בנירנברג, דינו של הרמן
קרומיי: מיתה.

ביצע או השתתף כביצוע הפשעים
הבאים: קרומיי, סגן־אלוף
הס.ס ,.בא לבודפשט כסוף מארם,
,1944 בראש מחלקת הם.פ. לעני־נים
יהודיים. ניהל את ריכוז האוב־לוסיה
היהודית כגטאות ואחר-בך
את גירושה. למעלה מחצי מליון
יהודים גורשו למחנות עבודת־פרך
בגרמניה ולמחנה־ההשמדה באוש•
וויץ.

״לפי דברי קרומיי ...כינס אייכמן באביב
1942 כינוס של קציני אגף 4ב בברלין. אייב־מן
הודיע להם כי הממשלה החליטה על
השמדתם הגמורה של יהודי אירופה, שתבוצע
בשקט בתאי־גאזים...״

דבר פשע שעשה, אם הוא נמצא בידינו, אפשר
להעמיד אותו במשפט בפעם השניה...
״ביטלנו לגמרי את עקרון ההתיישנות ...בטא־נו
את כל ההתמרמרות והמחאה שלנו, של
העם היהודי׳ כלפי כל מה שנעשה לנו בזמן
המלחמה השניה.״

בוזזים. אולם העובדות ההיסטוריות נקבעו
על־ידי בית־הדין הבינלאומי בנירנברג, אשר
קבע כי רק מנהיגי הארגון אשמים באורח
אוטומאטי. העובדות הן שגם הימלר נתן
פקודה להפסיק את ההשמדה.״
במלים אחרות: גם בעיני עורך־הדין הישראלי
מיכאל כספי אין הס.ס. כשלעצמו
ארגון פושע, ואין חבריו פושעים באופן אוטומטי.
היו בארגון זה, כנראה, אנשים טובים
ורעים, כמו בכל ציבור אחר.

דיעה זו אינה יבולה להיחשב כפרטית.
היא נאמרה על־ידי עורך
דין המייצג מבחינה מופרית וציבורית
את בל אותם החוגים הממנים
ביום את ההגנה על קסטנר והנותנים
לו חסות ציבורית ברורה
ומוחלטת. חוגים אלה בוללים את
שר־החוץ משה שרת, את חכר־ה־בנפת
אהוד אבריאל ואת מרכז

שחוקים והוראות אלה לא התאימו לפשע הנורא
שבוצע בלפי היהודים.
״...החוק המוצע בא לאפשר עשיית דין
בפושעים על עבירות שעברו בעבר ושנשארו
ללא דין, מחמת התנאים המיוחדים ששררו
בעולם ושבהם היה נתון העם היהודי
מאז עלית היטלר לשלטון עד תום מלחמת־העולם
השניה.״

חוק זה מהווה, איפא, כפירוש
תוספת להחלטות נירנכרג.
מגיש הצעת־החוק לכנסת, חבר־הכנסת הראשונה
נחום ניר־רפאלקס, יושב־ראש ועדת
החוקה, חוק ומשפט, קבע זאת גם הוא בפירוש
.״בחוק זה לא התחשבנו בכוונה (של
הנאשם) ,כי אם רק במעשה...״
״עקרון (אחר) שסטינו ממנו הוא שאי־אנד
שר להעניש אדם פעמיים על אותו מעשה...
אם אדם עמד במשפט באיזו מדינה נאצית ב
אולם
רוצח, המציע לחום על הקורבן
האחרון אחרי שהשוטרים
הקיפוהו ועומדים להרגו, אינו חדל
להיות רוצח. כל אדם הכין זאת.
גס קסטנר הבין זאת, באמרו כעדותו
המקורית כנירנברג :״הימלר
עשה במה ויתורים מתוך תקווה
ליצור מגע עם כנות הכרית״.״
מי שמנסה, לאור עובדה זאת, להקל על
נטל הפשע הרובץ על ה.0ס. ועל מנהיגיו,
הריהו חוטא כלפי ההיסטוריה וכלפי זכר
הקורבנות.
בימים אלה חוזרים הנאצים, זו הפעם הראשונה
מאז המלחמה, לבמה הפוליטית הגרמנית.
הדור הגרמני, שגדל והתחנך בימי
הרייך של היטלר, כובש עתה את העמדות.
יהיה זה דבר טראגי באמת אם יקבלו עידוד
וחסות מידי הנציגים הרשמיים או הבלתי־רשמיים
של ממשלת ישראל.
דבר טראגי — וגם דבר המעורר מאד למחשבה.

תצפית

במדינה

,פר מזמיז זי*9דמ;

* אל תתכנן תוכניות לזמן ארוך. כל תוכניותיו עלולית להשתבש
בשבועות הקרובים, כתוצאת מהתפתחויות מדיניות ובטחוניות חדות, שיחולו
במרחב וגם בישראל. סירובה הכמעטיוודאי של אמריקה לספק נשק לישראל,
גירושו של גלאב מירדן וההתנקשות הסורית בכנרת מסמנות תקופה רבת־תנודות,
שתהא לה השפעה גם על ענינין הפרטיים.

.חכרי־כנסת שהחלו ללמוד רוסית יכולים לנוח: שום
משלחת פרלמנטרית ישראלית לא תצא למוסקבה כקרוב.

ברור כלל אם בריתיהמועצות תזמין משלחת ישראלית, אך וודאי שלפני כל
משלחת כזאת. יוזמנו משלחות ערביות, כדי שלא לתת פתחון פה לתעמולה אנטי׳
סובייטית בעולם הערבי.

.קריאתו •טל ישראל גלילי ככנסת ליצירת קשרים הדוקים
עם הודו תישאר קול קורא כמדבר.

הודו אינה מעוניינת בשום צעד

שיקלקל את יחסיה המצויינים עם מצריים.
• לעומת זאת, יתכן שינוי ביחסי ישראל—פאקיסטאן. פאקיס־טאן
עלולה להיות המדינה המוסלמית הראשונה שתדבר בגלוי על האפשרות של
השתלבות ישראל במרחב. בידיעות שהגיעו לאחרונה לממשלת ישראל נרמז כי
בשעת־כושר תסכים פאקיסטאן לשמש מתווכת בין ישראל וארצות־ערב.

• גשר ליבשת השחורה: חבש תקשור יחסים דיפלומטיים

ע 2ישראל. מגע בלתי־רשמי ראשון בין אישים חבשיים ואישיות ישראלית
ביררה לאחרונה אפשרות זו, העשויה לקבל משמעות חדשה עם התחדדות התחרות
בין חבש ומצריים על ניצול מימי תנילוס.
• זעזוע מצפה למפלגת הצ״כ: בעוד המפלגה דנה באפשרות של
איחוד עם תנועת החרות, החליטו כמה מנהיגים רביזיוניסטיים, שהצטרפו לצ״כ
ערב הבחירות האחרונות, לנטוש את מפלגתם החדשה.

העם
ב תו ך ה מי בצר
במיבצר המבודד ששמו מדינת ישראל נמשכו
החיים כרגיל.
ליד החומה הצפונית שרקו הכדורים, נפלו
ארבעה גברים. לאורך החומה המזרחית התחוללה
מהפכה שבישרה רעות (ראה להלן).
רחוק במערב, באמריקה, התקבצו עננים שחורים
עוד יותר.
אולם כל הידיעות האלה לא זיעזעו את
האנשים במיבצר. אפשר היה להאשימם בשאננות,
בחוסר דאגה למחר׳ בלא־איכפתיות.
אולם מתחת לכל אלה התחבאה תחושת־הכוח
העמוקה של עם, המאמין בעתידו. אופטימיות
זו עצמה היתד, מקור לאופטימיות.
אולי בגלל זה התענינו אזרחי המדינה הרבה
יותר במאבק לטיהור השחיתות בתוך ה־מהנר״
טבעי הוא כי מגיניו של מיבצר נצוד
רגישים הרבה יותר לגבי אי־צדק, גניבת
מזון והשתמטות מאשר נוסעיה של ספינת־שעשועים.
הישראלי
הממוצע דרוך ללא עצבנות לקראת
המאבק החיצוני. הוא מתעצבן רק מתופעות
הרקבון בעורפו•

מדיניחז
ת חזירו מז ג ה אוויר
כל חקלאי ישראלי מסתגל למחזור הטבעי
של שנות בצורת ושנות גשמים. כל מדינאי

אכזבהש ני הלצ ״ כ: אבא הילל סילבר, העומד לבקר החודש בישראל,
סירב להשתתף במיפגנים המוניים של הצ״כ, לשוות לביקורו אופי מפלגתי, יופיע
רל! ,בעצרות למען כפר־הנוער על שמו.
• מינויים מפלגתיים ייעשו גם להבא במשרדי הממשלה. שר־הדואר
יוסף בורג עומד למנות את איש מפלגתו אפרים שילה, חבר קבוצת הפועלי
המזרחי טירת־צבי, לתפקיד מרכזי במשרד הדואר. עתה עובד שילה במחלקה
לתפקידים מיוחדים במשרד החווץ.

• חברי מפא״י היושכים על כמה כסאות אינם צריכים

לדאוג. ההחלטה המילולית למנוע בעד חברי־מפלגה לכהן בכמה תפקידים
פעילים, שנתקבלה בלחץ כנס הדור הצעיר, תישאר על גבי הנייר, פרט להתפטרות
כמה עסקנים שהתכוננו לנטוש את תפקידיהם ממילא.

.על תצפה להופעה מחודשת של ״שורת הנאמנים״
המפא״יית בקרוב. מניות מחתרת מפא״יית זו ירדו, אחרי שנתברר כי
אחד ממודיעיה העיקריים היה שלום רון, שנאשם בינתיים במעילה של 38 אלף ל״י.

.יימשכו הנסיונות הנואשים למנוע בירור משפטי של פרשת
עמוס בן־גוריון. אחרי שפנו בענין זה אל שורת־המתנדבים רעיית נשיא
המדינה רחל ינאית, ורב־אלוף ורב־אלוף יעקוב דורי, מתגבשת עתה הצעתי
פשרה נוספת: לדחות את המשפט, למסור את הענין לאחד משופטי בית־המשפט
ה ע ליון כ בו ררי חיד.

ה עו ק ץ :

בורר כז ה

מו ב ה קי ם.

.אם אתה מעוניין״כחכמי יוון, יתכן ותובל לקראם בקרוס ;
כמהדורהמהודרת. הפקיד האמריקאי הממונה על השקעת שלושת רבעין |
מליון ל״י, שהצטברו בארץ מקרנות הספרים האמריקאיים, שאל לעצתו של דוידו״ן
בן גוריון. בי. ג׳י. הודיע לו שתרגום חכמי יוון הוא עתה המשימה החשובה בייתר§|
לכספים אלה.

• תבוטימה ההקלות כקשר לדחיית השרות הצבאי של[)$
תלמידות ׳ ה ס מי נ רי םלגנ נו ת. הסיבה: עודף הגננות בערים הגדולות,
המחסור בהן בישובי העולים הרחוקים.
• החמרה אחרת תחול לגבי המשפטנים: נוכח ריבוי מספר
עורכי־הדין בשנים האחרונות, עומדת הממשלה להטיל הגבלות על מתן רשיונות
לעורכי־דין חדשים.
• היכון למוחסור כלחם. סכסוך חריף בין בעלי המאפיות לבין משרד
המסחר והתעשיה עומד לפרוץ, עלול לגרום להשבתת המאפיות לזמן ממושך.

ה חזי תהש לי שי ת
מאז רעם התותח הראשון על פני ירושלים
העברית, מרחף על המדינה סיוט אחד: הסיוט
של מלחמה בכל החזיתות נגד אוייב
מאוחד. תפקידו העליון של המדינאי הישראלי
היה להבטיח למצביא כי מצב כזה לא יקום
לעולם׳ וכי בשעת־האפם תעמוד ישראל מול
אוייב אחד, על גבול אחד, בלבד.
השבוע, כאשר הועף ג׳ון באגוט גלאב
אבו חנייק באשא בבעיטת־רגל ובמטוס מאדמת
הירדן (ראה במרחב) ,נתברר כי מדינאי
ישראל נכשלו גם בתפקיד ראשוני זה. אחרי
שמצריים כבר הצליחה לרתום את סוריה ל־עגלתה
הבטחונית, להבטיח לישראל מלחמה
בשתי החזיתות לפחות, נוצר הרקע להכנסת
הסוס השלישי לריתמה.
אם תוגשם נטיה זו בשבועות הקרובים,
יהיה דבר אחד מובטח: כל מלחמה, יזומה
או בלתי־יזומה, תהיה מלחמה כללית ממקורות
הירדן ועד למבואות רפיח, כשפיקוד
אחד מנצח על שלושה הצבאות היריבים.
רכבת לקאהיר. הקוו הטראגי_במאורע
זה הוא שהיה צפוי מראש ובלתי־נמנע, כשם
שחיסול המשטר הפרו־בריטי בעיראק בעתיד
צפוי מראש ובלתי־נמנע• היתד, רק תרופה
אחת שיכלה להקדים את המכה: שבירת מנד
לכת־הירדן מבפנים על־ידי מחתרת פלסטינית,
בתמיכת ישראל.
כמו כל הרכבות במרחב, איחרה ישראל
גם רכבת זו. היא נסעה לקאהיר.

מרדהצ עי רי ם

הבטחותיה למינוי אנשים משלה במשרד החקלאות, שנמסר תמורת זאת לאישי
הקבוצה קדיש לוז.

יטפל רק, ב ענינ יםפ לי ליי ם

יחסים מרחביים

מפלגות

.על רקע של מינוי פקידים יתחדש גם המשבר בין מפא״י
ותנועת״המושכים שלה ל תנועה זו תובעת כי המפלגה תגשים את

לא יטפל בכל ההאשמות שהם בגדר עבירות על המוסר הציבורי והנוהל הטוב
במשטרה, שהן עיקר ההאשמות.

• המערכה נגד ״העולם הזה״ תגבר: בהתיעצות בדר; עליו!
הוחלט להטריד לפי שעה את העתון בכל האמצעים החוקיים האפשריים, לגון
הגשת משפטים. משפטו של היועץ המשפטי נגד עורכי העתון על בזיון בית־המשפט
הוא רק חוליה ראשונה בתוכנית. באותו זמן עמוסים חוקרים מעולים .
בחקירות מדוקדקות, מתוך תקוה למצות חומר כל שהוא שיאפשר את השחרת

העתון בעיני הציבור, כדי להכריחו לחדול מחקירתו נגד עמום בן־גוריון• .

נה. לשום אדם אמריקאי אין צל של סיכוי
לעמוד נגדו ולנצחו. היצע הקולות יהיה כה
גדול, עד שהביקוש לקולות היהודיים ירד
פלאים.
בכמה מחוזות עלולה בעיית ישראל לצוף
במאבקים מקומיים על בטאו של סנטור או
של ציר בית־הנבחרים. אולם ברמה הארצית
כבר הוכרע המאבק. תחזית מזג האויר לישראל:
בצורת.
אייק בישראל ריח של בצורת
ישראלי מכיר את המחזור הטבעי של עונות
פוליטיות, שהפך גם הוא לתופעת־טבע
קבועה. אחרי שלוש שנים רזות צריכה לבוא
תמיד הרביעית, שהיא שנת ברכה. כי בכל
שנה רביעית נבחר באמריקה נשיא.
לפי חוקי האגרונומיה הציונית, שנת בחירות
באמריקה היא שנת ברכות. שתי המפלגות
זקוקות לקולות יהודיים. עסקני המפלגות
בפילדלפיה ובצ׳יקאגו קובעים בשנה
כזאת יותר מאשר הדיפלומטים קרי־המזג ב־וואשינגטון.
בשנת הבחירות 1948 קמה מדינת
ישראל.
זהב וברזל. מאז 1952 חיכתה ממשלת
ישראל בקוצר רוח לשנת ,1956 שנת ההזדמנויות
הגדולות. מיטב הזרעים הפוליטיים נשמרו
לשנה זו. אפילו אנשים פסימיים התבוננו
באופק, חיכו להופעת ענני־המטר הראשונים.
הם הכינו את הדליים למטר של זהב
וברזל.
השבוע נסתבר לחזאים כי גם שנת 1956
תהיה שנת בצורת• המאורע ששינה את האקלים:
הודעתו של דוייט אייזנהואר כי למרות
מחלת־הלב שלו הוא יציג שוב את מועמדותו
לנשיאות.
אייק מקסים־החיוך הוא פופולרי כיום הרבה
יותר מאשר אף בשנת בחירתו הראשו
בשבת
זו המה כפר־ויתקין הירוק ממאות
צעירי מפא״י שבאו מכל חלקי הארץ, ביניהם
עשרות צעירי ״החוג העולה״ של התנועה
המאוחדת ושכבת הבוגרים של הצופים, ש־גוייסו
על ידי מדריכיהם. כולם באו כדי להשתתף
בכנס הדור הצעיר, שטופח בזמנו על־ידי
מנהיגי מפא״י, ועמד לקום על מקימיו.
כנם זה היה שונה מרוב כנסי הארץ. לפני
רחבת בית התרבות עמדו משאיות, עגלות
רתומות לטרקטורים. הקרייזלרים והקאדיל־קים
טבעו בים יזה.
איחוד לכבות. היתד, זו הפעם הראשונה
ששלושת הזרמים הצעירים במפא״י
התאחדו יחד, ומצאו שפת משותפת כדי להילחם
בהנהגה הקיימת. כנס זה נתן בטוי לאותה
שכבה של אנשי מפא״י בגיל ,25—35
אשר טרם מצאו את מקומם על הכסאות בשורה
הראשונה של המפלגה התפוסים על ידי
אנשי עלייה השניה והשלישית, שאינם רואים
כל סיבה לוותר על עמדותיהם.
המנהיג מתנובה. אותם הסבורים כי
למפא״י אין בכלל דור צעיר, טועים. יש
למפלגה שלושה דורות צעירים, שעד כה לא
אהבו במיוחד זה את זה. החלוקה :
• בני, המושבים, ברובם צעירים נשואים
ואבות, שישבו בשקט במשקיהם עד שנקראו
על־ידי בי• ג׳י. וחברם הנד,ללי משה דיין
להתגייס לעזרת מושבי־ד,עולים. עם צאתם
מבדידותם הכפרית, דרשו גם את מקומם בחיים
הציבוריים.
בראש מחנה זה, שהוא יחד עם בני הקיבוצים,
הטוב במחנות מפא״י והיחיד החדור
רוח חלוצית אמיתית, עומד מאיר רבינוביץ,
איש כפר־ויתקין שחיסל את משקו, עבר ל־מושביו־,עולים
רווי־הדמים פטיש.
• צעירי המפלגה, המרוכזים סביב דמותו
המוצקה של אברהם עופר, איש תל־אביב,
נואם מוכשר שהצליח, להקים לעצמו עמדה
בתוך המפלגה, פלירטט עם סיעת משה שרת
אך סולק למעשה על־ידי המנגנון שפחד מפני
סיעה ב׳ חדשה. עופר עבר למשרדי תנובה,
טיפל בביצים במקום בקולות.
• הדור הצעיר, שהוקם על־ידי דויד בן־
גוריון כתשובה לחוגו השרתי של עופר.
חוג זה סיפק לבן־גוריון את ״המטה הצעיר״
שלו בימי הבחירות, מרוכז מסביב לאלחנן
ישי, קשור עם החוג הצעיר הנוצץ של כי־תת־בי.

העולם הזה •96

ארבעה שוטרים ׳שדאר״ם יצאו בסיוה קטנה רקואת

העוות עד ם־כנות
ף* ירח׳ המשטרה התקדמה לאיטה באפילה׳ בין אורות
^ הדייגים הפזורים על פני הים הרוגע. ממול הסתמן פם
שחור ממושך: החוף המסוכן של צפון־מזרח הכנרת.
הפס התקרב, צלליות של עצים הצטיירו על רקע הגבעות
האפורות, מעבר לגבול הסורי. לפתע נעצרה הסירה, כאילו
דבקו בה אצבעות־ענק מתחת לפני המים. המנוע השתעל
פעם־פעמיים, כבה לחלוטין.
״נכנסנו לבוץ !״ הפליט ההגאי.
השוטרים ניסו להתניע את הסירה שוב, נידנדו את דפנותיה.
לבסוף הורה הסמל האחראי להתקשר עם הבסיס בטבריה,
״שלחו סירה לגרור אותנו,״ ביקשו .״נתקענו -בבוץ או על
שרטון 50 מטר מן החוף.״

זה בסדר: הסורים יודעים
ך* איטר הופיעה הסירה השניה, היתד, השער, כבר קרוב
^ לחצות. יחד ניסו שני הצוותות לחלץ את הסירה התקועה,
לגרור אותה בעזרת כבל עבה. לשווא. מכיוון החוף נראו

שביבי אש, ואחריהם נשמעו שריקות חדות של קליעים•
השומרים הסוריים התעצבנו, כנראה.
שער, שלמה נמשך הנסיון להוציא את הסירה. קירבת החוף
העוין העיקה אף היא. כי למרות שמאז מיבצע צה״ל נגד
המשלטים הסוריים לפני שלושה חודשים, שטו סירות ישראליות
בחופשיות מסויימת במי הפינה הצפון־מזרחית, רבו
בשבועות האחרונים מקרי יריות מן הצד הסורי. השוטרים
החליטו כי אין טעם להמשיך את מאמציהם בחשיכה. הם
נטשו את הסירה התקועה, חזרו כולם בסירה השניה לטבריה.
למחרת בבוקר התקדמו המאורעות בדהירה לקראת הטרגדיה,
תחילה עפו, מברקים. ישראל הודיעה למשקיפי או״ם
כי סירה נשארה תקועה מול החוף וכי בכוונת המשטרה
להחזירה. המשקיפים נתבקשו להודיע על כך לסורים.
בשעה תשע בבוקר הגיעה תשובת או״ם: זה בסדר. הסורים
יודעים.

מ. ח 32 .יוצאת לעזרה
ך* ירת הצלה גדולה עזבה את מעגן הסירות בטבריה׳
^ חצתה את הכנרת כשקרני השמש מרצדים על קצף
הגלים שהתרחבו מאחוריה. הסורים יכלו לראותה בבירור,
מתקרבת אל הסירה הנטושה.
אולם סירת ההצלה לא יכלה להתקרב למקום. בהיותה
כבדה יותר, היה חשש כי גם היא תשקע בבוץ. מיד שוגר
מיברק לעין־גב הסמוכה, לשליחת סירה קלה יותר, שתוכל
לגשת אל הסירה התקועה. כעבור כמה דקות הופיעה הסירה
המבוקשת: ט .ח ,32 .נושאת סמל משטרת ישראל.
בסירה ישבו ארבעה שוטרים: גרשון סימון, יצחק מורנו,
אורי אסיאג, מחלוף שלוש. עליהם הוטל התפקיד לקשור
את חבל הגרר של סירת ההצלה הגדולה אל הסירה התקועה.
מצד החוף משך משך כל אותו זמן, לא נראתה שום
תנועה חשודה. הודעת או״ם נתקבלה כנראה, והסורים
הקפידו שלא תארע כל תקרית.

גוויות השוטרים מורנו וסימון
לא יריות בודדות, באקראי

ווקסהאל מול טרקטורים. במרד הראשון
הטיף אברהם עופר לסוציאליזם, ל־הלאמת
קופת־חולים ומפעלי ההסתדרות. הפעם
היה מחוכם יותר: הוא מתח ביקורת
על הדמוקרטיה במפלגה, דרש בחירת בעלי-
התפקידים בבחירות חשאיות במקום מינויים
מלמעלה. אולם הוא רק נסחף בזרם: היוזמה
האמיתית יצאה הפעם מבני־המושבים, הצליחה
לאחד, לפי שעה, את כל החוגים לדור
אחד.
כשפורצת שריפה במפלגה, מוכנים מכבי־האש
המקצועיים: יונה כסה פרוע־השיער
ורפאל בש הצנום. הם שפכו שמן מליצי על
הגלים הסוערים• אולם הצמרת לא הסתפקה
בכך: הווקסהאל של בי. ג׳י. והמכונית הכחולה
הגדולה של אשכול עמדו לפני האולם.
כשגמרו
בעלי־הטרקטורים את נאומיהם המקציפים
(מאיר רבינוביץ :״חברי המפלגה בזים
למפא״י אשר ידלין :״קבוצות לחץ
במפלגה גורמות לביזבוז כספי המדינה !״)
קם בי. ג׳י ,.ביקש בצנע את רשות הדיבור,
הסביר לצעירים שבעצם הם רוצים רק את
אשר רצה הוא מאז ומעולם.
העולו הזה 9*0

ואז ניתבה האש

* * ח , 32 .סירת עץ פתוחה, מונעת במנוע דיזל קטן, התקר(*
/בה אל אחותה התקועה, הגדולה ממנה במקצת, בעלת
דפנות המתכת הדקיקות. תחילה העיפו השוטרים מבטים
חשדניים אל הרצועה הסורית, אשר כל עץ וסלע נראו כה
בבירור. אולם, משהחלה המלאכה, שכחו את הסכנה.
נז. ח 32 .ניגשה לחרטום הסירה הראשונה, אחד השוטרים
נטל את קצה החבל, קשר את שתי הסירות. סיבובי המנוע
הוגברו, מ .ח 32 .פנתה לכיזזן הסירה הגדולה, שעמדה במרחק
חצי קילומטר.
ואז ניתכה אש תופת מן החוף.
לא יריות בודדות, באקראי, כי אם אש רובים ומקלעים,
מרוכזת, מודרכת, מצייתת לפקודה. ארבעת השוטרים נפגעו
במטח הראשון. בתא האלחוט של הסירה הגדולה הספיק
האלתוטאי עוד לשמוע את התשדורת האחרונה של סירת״
הדמים :״כולנו פצועים...
הסירה הגדולה המשיכה לשוט בסביבה דקות ארוכות,
השיבה אש לעומת האורבים הסורים. מ .ח ,32 .לעומת זאת,
לא הראתה כל סימן חיים. סירת ההצלה חזרה כלעומת שבאה,
כשבמקום סירה אחת, נשארות שתי סירות מול נשק הסורים.

למריאת עין לא הצליח בעל־הווקסהאל
להוציא את הבנזין ממנועי הטרקטורים. אולם
לא קל למרוד במפא״י. על פי בקשתם של
בי. ג׳י. וחבריו לא נתקבלו שום החלטות.
כקול נמוך .״האם אתם בכלל עוד חברי
מפא״י?״ שאל לוי אשכול בהתמרמרות. ענה
לו אחד המשתתפים :״או שמנהיגי מפא״י
ירדו לבד, יפנו את מקומם לכוחות צעירים,
או שיבוא בגין ויסלקם !״
אולם הוא אמר את הדברים בקול נמוך,
בשיחה פרטית•

מנגנון
הדרךל עז ה
פקיד־הרישום בתל־אביב גירד את פדחתו.
לפניו עמדה צעירה צברית שביקשה פנקס
זיהוי. פרטיה היו רגילים, מלבד אחד: היא
נולדה בעזה. איפה נמצאת עזה י הפקיד נזכר
שאינה בישראל. המושג ארץ־ישראל שוב
אינו קיים. אולם הפקיד גם לא רצה לרשום
כארץ־הלידה ״מצריים.״
אחרי הרהור קל רשם הפקיד: מקום הלידה
— עזה.

דייגים ישראליים פחיפוי משטרה, מול הסורים
הטיאטוא היה זמני

יריות וקריאות־גיל
ן* אורכים ניצלו את ההזדמנות. הם קפצו לתוך
| 1המים׳ עלו על הסירות העזובות. שעה ארוכה לאחר מכן
נשמעו הדי יריות וקריאות־גיל מכיוון הסירות. לבסוף ירדו
שוב המתקיפים למים, החלו גוררים את הסירות. רק מ. ח.
32 יכלה לזוז ; הסירה הראשונה נשארה תקועה כמקודם.
הסורים משכו את הסירה לאורך החוף׳ העלוה בשפך וואדי
אל־זאקה, שני קילומטרים אל תוך השטח י הסורי. בסירה
נשארו שתי גוויות משוסעות, נקובות ככברה מקליעים, בתוך
שלולית דם שכיסתה את כל תחתית הסירה, בעובי של שני
סנטימטרים.

האולטימטום

^ שעות המעטות שעברו מזמן ההתקפה עד שקיעת
^ השמש, היה המרחב קרוב יותר למלחמה מאשר היה
מזה חודשים רבים. נציגי ישראל, שיכלו לחזות בכל התפתחות
העניינים מרחוק, תבעו את החזרת הסירות והשוטרים תוך
שעתיים, אחרת — תהיה ישראל חופשית לפעול כראות עיניה,
״בכל חהמרה.״
כי הפעם היה ברור שמיבצע טיאטוא שני, נגד מוצבי
הסורים, לא יחסל את. הסכנה המרחפת על הכנרת. פעולת
התגמול האחרונה, שהסעירה את הארץ ואת העולם, השאירה
בכל זאת את השטח בידי הסורים׳ לא שינתה את המצב.
דייגי ישראל שיצאו למקום הדייג הפורה ביותר בכנרת, ידעו
כי בכל עת עלולים הסורים לפתוח שוב אש.
לאחר הטבח לא נשאר לישראל הפעם אלא לפנות למועצת
הבטחון — אותו גוף שנציגיו במקום לא יכלו למנוע את
הרצח.

הרפתקאות
חזרה מי ם ה מוו ת
שרשרת הרי אדום המתמשכת מזרחה לערבה
הישראלית, בתוך גבולה של מדינת
הירדן, היותה !מאז ומתמיד מרכז משיכה חזק
לנוער ישראלי, ומטרה למספר רב של טיולים
נועזים.
אולם מאז נרצחו חמישה צעירים ישראליים
בדרכם לפטרה, העיר הנבטית החצובה
בסלע, לפני חמש שנים, פסקו הטיולים הבלתי
חוקיים אל מעבר לגבול.
השנה, היה נופם של הרי אדום מיוחד במינו,
שימש נושא לכיסופים כמוסים של העוברים
בערבה. בפעם הראשונה מזה עשרות
שנים, כיסה שלג סמיך את ההרים, הוסיף
ברק וזוהר לרבגוניותם.
השבוע נודע על נסיון נוסף לחדור אל מיס־תרי
הרי אדום, בדרך מקורית, שרק בדרך
נס לא הסתיימה באסון.
אברהם שפיץ 19 צעיר תל־אביבי המשרת
כיום בנח״ל, היה ידוע בין חבריו ב
סייר
בדם, המוכן לכל העזה הקשורה בהכרות
הארץ.
כחבר התנועה המאוחדת בתל־אביב, הירבה
אברהם בטיולים עוד מגיל צעיר, היה מפורסם
כאדם שעבר כמעט כל מקום שאפשר
לבקר בו בארץ. במחנות העבודה, בטיולי
הגימנסיה, בימי החופש מליומודים, היה מנצל
כל זמן חופשי להכיר מקום חדש, או
לשוב למקום שהיה בו פעם. האופייני לו,
הם טיוליו הבודדים׳ אותם אהב לתכנן ולבצע
יחיד ללא כל עזרה מבחוץ. כזה היה גם
טיולו החודש.
במשך זמן ארוך תיכנן טיול זה. חבריו
לא ידעו בדיוק את מטרתו. אולם מקטעי
דברים הבינו שהפעם מדובר במשהו רציני
באמת. הוא לא שיתף איש בסודו.
לפני שלושה שבועות, נטל אברהם חופשה
!מהצבא, השאיר בידי ידידיו את תעודותיו.
לאחרונה ראו אותו בסירת גומי צהובה, מצויד
במצלמה ובקופסות שימורים, מפליג
מסדום צפונה, על פני ים המלח.
רק כשלא נשמע אודותיו דבר במשך כמה
ימים, החלו החברים להיזכר בסיפורים שהיה
(המשך בעמוד )8

מכתב* :לו דקודא ״האד׳ו״

שיקר :

בשבוע שעבר עשה הארץ מעשה חסר־תקדים בעתונות העברית: לאחר השמצה בלתי־מרוסנת
על שורת המתנדבים והעולם הזה, סרב העתון במפורש להדפיס את תשובותיהם
הענייניות של שני גופים ציבוריים אלה, בניגוד מוחלט לכללי היסוד של המוסר הציבורי.
הארץ, שהקדיש בשעתו מקום נרחב למכתביו של המפקח הכללי של המשטרה יחזקאל סהר
על אותן הפרשות, נקט בכך עמדה חד־צדדית מובהקת. העתון, שעורכו, גרשום שוקן, הינו
חבר מכובד בקואליציה הממשלתית, לא מצא לנכון לנקוט בפרשה זו על פי הכללים היסודיים
של המוסר העתונאי והצבורי.
העולם הזה, שהחליט להפסיק את פרסומיו בפרשה זאת עם העברת הטיפול בה לבית״המשפט,
נאלץ בכל זאת לחזור ולדון בעניין, נוכח התנהגותו זאת של הארץ. אולם גם עתה יימנע
העולם הזה מפירסום עובדות חדשות, שנחשפו בהמשך החקירה, כדי לא להפריע בצורה זו
לניהול המערכה המשפטית. כל העובדות המתפרסמות בעמודים אלה אינן, איפוא, אלא סיכום
של מה שפורסם כבר ושל מה שהיה מונח לעיני כתב הארץ לפני פירסום מאמריו.
מאחר שקוראי הארץ, המעוניינים לדעת את האמת׳ לא יוכלו למצוא אותה על דפי עתונם —
מוגש להם בזאת מכתבה של מערכת העולם הזה שלא פורסם בהארץ :
״מאמרו של שבתי טבת ׳עמוס בן גוריון: קרבן הרצח בדיבה׳ נכתב בסגנון המונע מראש
כל רצון להתווכח אתו. הארץ, יותר מכל עתון אחר, היה חייב לזכור כי השחרת פני המתווכח
אינה יכולה לבוא במקום דיון ענייני, או אפילו כסיוע לו. בעבר הלא־רחוק הואשם הארץ,

״ התחס דו תקרת ני ת :״

על טעם ועל ריח אין להתזזכח ויתכן שלגבי מר טבת,
...יתר ההאשמות, התידדות עם
עבריינים, חיי הוללות כלת מ שוד הרכוש הנטוש הוא באמת עניין למתחסדים קרתניים
תנות חינם ונטילת שלל ברמלה בלבד. בעניין זה, קשה לפעמים לאנשים קטנים להגיע
, 1948 מבוססות על התחסדות לאותו רוחב אופקים של העולם הגדול, שמגלה כאן מר
קרתנית ...יותר מאשר על עוב טבת. העובדות המפורשות בעניין זה באות בהמשך
דות של ממש והוראות החוק.
הדברים.
7777777777777777777.׳

י ח סי חברותושותפות

אין בישראל חוק האוסר על
קציני משטרה להשקיע את כספם
במפעלים כלכליים, במניות ובנכסי
דלא ניידי״• ננהיה זו אך
צביעות לומר כי בעוד שמנגנון
המדינה כולו רשאי להשקיע כספו,
אסור הדבר טל המשטרה* .

^^ 2 ^ 2222

777777/7/77777777/77//7777/7//7//777777!?7

נכון. אם כי מבחינת המוסר הציבורי יש בלי ספק
להצטער על העדרו של חוק כזה, בפרט לגבי המשטרה,
הבאה במגע או היכולה לבוא במגע עם כל עסק בישראל,
בתוקף תפקידה. אולם אין זו אלא העמדת פנים מצד מר
טבת לטעון כאילו מישהו האשים את מר בן־גוריון
בעבירה על חוק מעין זה, שאיננו קיים. מר בן־גוריון
הואשם במפורש בקיום יחסי חברות ושותפות עסקית עם
אנשים החשודים כעבריינים, אשר עניינם לא הגיע לבירור
משפטי. זהו הנושא העומד לדיון — לא עצם זכותו של
מר בן־גוריון להשקיע כספים.

פרשת ״ צו ר ״

(העולם הזה) מסמיך פרשה
האשמה תמוהה מאד, מאחר שמר טבת עצמו מביא
של שכסוך בין עיריית תל־אביב בגוף מאמרו ציטטה מתוך העולם הזה, בה נאמר בפירוש
לבין קבוצות לכריית זיפזיף ו שאין לדעת אם יש קשר ישיר כלשהו בין פרשת צור
לבין עצמן לפרשה של נסיון הש לבין עסקי הזיפזיף של מר בן־גוריון. הפרשה הובאה
בתה של כריית זיפזיף, שתי פ בהרחבה בגלל פסק־הדין של בית־הדין הגבוה לצדק,
רשות שרק הרצון לעוות יכול המלמד משהו על הפרשה השניה, בד, היו מעורבים עסקי
להצדיק את הסמכתן, וכן לרמוז הזיפזיף של מר בן־גוריון.
שבית־הדין הגבוה לצדק כאילו
חיווה דעה שלילית על ענייני ה־זיפזיף
של עמוס בן־גוריון.
ח צו 7ןלתנאי

לא מובן כלל מדוע מנסה מר טבת למעט את דמות
המשטרה התערבה (בסכסוך
בין המרכז למכירת זיפזיף לבין הצו על תנאי שהוצא על־ידי בית־הדין הגבוה לצדק
כורים) כדי לבצע פסק דין של נגד המשטרה בעניין זה. לסי תיאורו, זהו עניין של מה
בורר יחיד ...המשטרה התערבה בכך, כביכול. הבה נשמע מה אמר בעניין זה בית־הדין
כדי לאכוף את מסקנות הבוררות. הגבוה לצדק בעצמו :״בתוקף איזה כוח או סמכות
בית־הדין הגבוה לצדק קבע שעל יכולה משטרה לנקוט צעדים שיש בהם משום ביצוע
המשטרה לקבל הוראה מבית פסק־דין לטובת אחד הצדדים י למטרת ביצוע פסקי־דין,
משפט מוסמך כדי לאכוף מסק נקבע בחוק מנגנון מיוחד, והוא משרד ההוצאה לפועל׳
הפועל על־יד בתי־המשפט ותחת הביקורת שלהם ...לא
נות של בוררות.
מצאנו כל אסמכתא חוקית לכך שכתחליף לדרכים ולתרופות
הקבועות בחוק, רשאית המשטרה להעמיד, בלי
פקודה לכך מבית המשפט וממשרד ההוצאה לפועל, את
המנגנון שלה לשרות הצד המעוניין ...יבורך כל מאמץ
מצד המשטרה למנוע עבירות, אבל אין זאת אומרת
שהמשטרה יכולה בעצם ידיה ליצור גורמים לעבירה...
זהו בדיוק מה שקרה כאן ! ״
השוזאת שתי הנוסחאות מדברת בעד עצימה.
׳7777777777777777777.

התא רי ךהמל ^ ה

העולם הזה מעוות במספר 954,
תאריך מכריע כדי לחדד את קולמוסו
לפגיעת מוות ...משטרת
כפר־סבא שהתערבה בסכסוך בין
כורים וכורי זיפזיף אחרים, עש־

האי׳ ־

כזכור, כי עמדתו המתונה בענייני בטחון נובעת מכך שבניין המערכת עומד ברחוב מזא״ה
בתל־אביב ולא על הגבול. האם יקבל הארץ בברכה התפתחות בה יעבור כל וויכוח ציבורי
על עניינים מרכזיים בחיינו לפסים מעין אלה? מלים כמו ״מופקר״ או ״קולמוס מורעל״ יכולות
להישמע, וכבר נשמעו בעבר, לא רק נגד העולם הזה, אלא גם נגד הארץ. דן שייכות ללכסיקון
של הדור ז״ל, יותר מאשר לסגנון הרציני בדרך כלל של עיתון כהארץ, שאיש מקוראיו לא
היה רוצה לראותו נגרר לפולמוס קנטרני בנוסח זה.
״אף על פי כן, מאחר שבמאמר הנ״ל היו כלולות גם כמה השגות ענייניות על פירסומי העולם
הזה, נענה עליהן כאן כסדר הדברים במאמר.
״אין זה נכון ש״מספר 953 הודפס ב־ 15.500 טפסים — יותר מאשר בשבוע רגיל.״ האמת
הפשוטה היא כי גליון זה הודפס ב־ 19.500 טפסים, וזו היתה מיכסת ההדפסה הרגילה בהחלט
באותה תקופה. לאישור עובדות אלה, נהיה מוכנים להציג בפני סופר הארץ, או כל מעוניין אחר,
את חשבונות הדפום הנוגעים לשבועות הנידונים. נכון, לעומת זאת, שגליון זה אזל מן השוק
יום וחצי לאחר הופעתו בגלל העניין הרב שהציבור גילה בפרשה. תמוה מאיין שאב מר טבת
את האינפורמציה המוטעה והמטעה שלו. אילו ביקש אותה במקורה, היה מקבלה ללא קושי.״
להלן קטעים ממאמרי ההגנה של הארץ על עמום בן־גוריון, ובצידם השמאלי תשובת העולם
הזה כפי שנוסחו במכתב למערכת הארץ, בתוספת תשובות למאמרו השני של שבתי טבת,
שפורסם לאחר שיגור המכתב.
תה זאת לא ב־וו באוקטובר עלולה ליפול תמיד, ואנו הראשונים להצטער עליה בכל
1952 אלא ב־ 21 באוקטובר .1951 לב ולשמוח על תיקונה בהזדמנות זאת. היינו מזדרזים
לתקן אותה בעצמנו, אילו העיר מר טבת את תשומת־לבנו
לכך, שעה שביקר ביקור חטוף במערכת לקבלת
אינפורמציה למאמריו אלה. אלא שאז היה מצטמצם
באורח מסוכן החומר הממלא את מאמרו. לא נותר לנו
אלא להוסיף כי התאריך שהיה בידינו נלקח מהלוח
העברי, וחלה בו טעות של שנה שלמה בדיוק — היינו
טעות של אות אחת.
דא עקא, שסביב טעות זאת בונה מר טבת תלי תלים
של השערות הקלוטות מן האוויר. נוכח אלה יש להשיב,
כי אין בטעות זאת, המצערת כשלעצמה, שום דבר היכול
לשנות ביסודה את התמונה הכללית של אותה פרשה.
נכון כי מר בן־גוריון הצטרף רשמית לכורים רק כחצי
שנה לאחר פרשה זו. אולם ידידו ושותפו, מר ישעיהו
ירקוני, סיפר לא פעם בפומבי, ואף חזר על כך באוזני
חוקרי העולם הזה, כי מר בן־גוריון היה שותף לעסקי
הזיפזיף עוד זמן רב לפני התאריך שפורסם כחוק ברשומות.

וכחותע מו ס כן ־ גו ריון

כשעצרה המשטרה את המשהעולם
הזה מצטער לקבוע כי אין אמת בטענת מר
ביחים לא נכח ישיעהו ירקוני ו טבת, כאילו לא נוכחו מר ירקוני ומר בן־גוריון במקום,
ממילא לא יכול עמוס בך גוריון בשעת פעולת המשטרה ומאסר חברי המרכז למכירת
לשבת במכוניתו. באותה שעת זיפזיף. לא ברור מדוע מנסה מר טבת לתת מהלכים
בוקר היה עמום בן־גוריון בדרכו לגירסה זאת, בעוד שמר ירקוני עצמו אישר בפני חוקרי
מביתו למטה הארצי של המש העולם הזה כי גם הוא וגם מר בן־גוריון נכחו במקום
טרה.
בשעת פעולת המשטרה נגד חברי המרכז, המסוכסכים עם
כורים.
משפטו האחרון של מר טבת הוא מלאכת מחשבת
של סישטוש והעלמה. מה שברוב צניעותו, אין מר טבת
מציין, הוא כי הדרך מביתו של מר בן־גוריון (באותו
זמן: זזילת ליגום) אל מטה המשטרה בתל־אביב מוליכה
על פני מכרות הזיפזיף של חברת כורים. מכל מקום,
עובדה שאין לערער עליה היא כי באותו בוקר נעצר
מר בן־גוריון, בדרכו זו, בתחנת־הביניים שבמקום המהומה,
והגיע לעבודתו הרגילה במטה באיחור כלשהו.

הרקעל סי ב סו ך

המרכז איים כי ישרוף את המחפר
של כורים ...זו פנתה לעזרת
המשטרה, ותחנת כפר־סבא
ביקרה במכרה כדי להוכיח אם
נשקפת סכנה לסדר ולרכוש.

>׳77777777777777777777777777777777777777777777777777777777777

עלינו להודות למר טבת על תיקון טעות מצערת אחת.
עובדה היא כי התערבות המשטרה בסיכסוך שבין חברת
כורים לבין המרכז למכירת זיפזיף אירעה, כפי שהוא
מתקן בצדק, ב־ 21 לאוקטובר 1951 ולא ב־ 11 באוקטובר
.1952 טעות מעין זו, שהיא היחידה בסידרת המאמרים,

77777777777777777777777777777777777777777777777777.

׳777777777777777?777?77?7?777777777777777?77?7777777?7777777777

מר טבת מתעלם לגמרי מן הרקע האמיתי של פעולת
המשטרה. עובדה היא, כי לחברת כורים ניתן זכיון
לכריית זיפזיף בשטח סמוך יותר לתל־אביב ומשום
כך גם מבטיח הכנסות רבות יותר, בעוד שלמרכז סירבו
לתת רשיון לכרייה באותו שטח, למרות שביקש זאת
במועד מוקדם יותר. על רקע זה פרץ הסיכסוך, והתערבותה
של המשטרה אינה יכולה להחשב כפעולה שיגר־תית
בהחלט, כפי שמר טבת מנסה לתאר אותה. גם
היקפה איננו רגיל. לא לכל סיכסוך מסחרי בלתי־חשוב
רואה המשטרה אפשרות להפריש עשרות שוטרים לפעולה.
כאן
יש להדגיש כי בם יכם וך של המרכז וחברת צור,
שהוזכר קודם לכן, הוזהרה המשטרה שלא להתערב
בסיכסוכים מעין אלה ללא פקודה מבית־המשפט. מכאן
מתבררת שייכותה של פרשת צור ליריעה כולה. בכל
זאת לא היססה המשטרה לחזור על פעולה דומה —
והפעם בעסק השייך ישירות לידידו של מר בן־גוריון.

מה ז ה לויי תן?
בין שמונה שותפי כורים כיום
אין אף לווייתן אחד, ומעולם לא
היה בה כזה.

אין הגדרה מדוייקת למושג ״לוייתך מחוץ לתחומי
הזואולוגיה. אולם עובדה היא׳ כי בין חברי כורים היו
וישנם אנשים שהונם מגיע להרבה מאות אלפי ל״י.

ערך המניות
המייסדים השקיעו כל אחד בשעתו
150ל״י ...עמוס בן־גוריון
שילם בשנת 1952 עבור חלקו
1400ל״י. חברות בכורים לא
נחשבה אף פעם למציאה גדולה.
חברים רבים בשותפות עזבוה
ומכרו את חלקם תמורת 300ל״י,
בשנים הראשונות לקיומה ...שווי
זכותו של עמום בן־גוריון בכורים
נאמר ב־ 5000ל״י.

מר טבת קובע בראשית הדברים כי השותפות נתגלתה
כעסק כושל, ומיד לאחר מכן הוא קובע כי מר בן־גוריון
שילם בכל זאת בעד כניסה לעסק כושל זה (כעבור
שנים אחדות) סכום של 1400ל״י. הוא ממנה את עצמו
למעריך נכסים וקובע כי ערך חלקו של מר בן־גוריון הוא
5000ל״י. העסק הכושל הפך, כנראה, למשגשג מאה
מאז הצטרף אליו מר בן־גוריון כשותף בלתי־פעיל׳ אם
ערך הרכוש עלה תוך שלוש שנים ב־.3570/0
מר טבת אינו תוהה אף לרגע על השאלה מנין לקח
מר בן־גוריון, בעל המשכורת הצנועה, את הסכום הדרוש
אפילו לסי גרסתו. גם בעניין זה מסר מר ירקוני בגילוי־לב
לחוקרי העולם הזה כי הוא שהשיג למר בן־גוריון לצורך
זה הלוואה בבנק הלוואה וחיסכון, שמר ירקוני
קשור בו בקשרים עסקיים אמיצים, על שם אשתו של
מר בן־גוריון. הגבלות האשראי החוקיות לא עמדו למכשול
במקרה זה.

העבר הקרבי
עמוס בן־גוריון, ששירת בצבא
הבריטי שש שנים במלחמת העולם
השניה והיה מפקד פלוגה
קרבית בבריגרה היהודית, השתתף
כרב־סרן בחטיבת קרייתי במלחמת
העצמאות. הוא חוייל למשטרה
לאחר קרבות הרמים ולאחר
קרבות עשרת הימים ...מפקד
קרייתי, אלוף משנה מיכאל
בנגל, הקדיש את ספר החטיבה
לעמום בן־גוריון בכתב ירו :
״מוקדש לזה שפעל מאחורי קווי
האוייב.״

מפקד הפלוגה הקרבית, בן ה־ ,28 מחטיבת קרייתי,
״חוייל״ למשטרה, כפי שמכנה זאת בפיקחות מר טבת,
עוד לפני מרבית הקרבות המכריעים ולפני שנפלו מרבית
חללי מלחמת תש״ח, וכשהגיוס לצה״ל היה בתחילתו.
לאחר ״חיולו״ של מר בן־גוריון למשטרת פתח־תקווה,
התקיימו הקרבות על חולייקאת, משלטי הצומת, משטרת
עיראק סווידאן, פלוג׳ה, כיבוש נצרת ומרבית הגליל,
פלישה ללבנון, הקרבות במבואות עזה, כיבוש
באר־שבע, הפלישה לאבו־עגילה ואל־עריש ומיבצע אילת.
לאלוף בנגל, מידידיו האישיים של מר בן־גוריון, היו
בוודאי טעמים משלו להקדשת ספר החטיבה. עובדה היא
שמר בן־גוריון לא השתתף בשום קרב רציני גם בזמן
שירותו הקצר בצה״ל.

הווילה של ליגום
בהמלצת אחותו הבכירה השכיר
את הדירה (שקיבל בשיכון
החיילים המשוחררים ביר אליהו)
למשפחה צעירה ...באביב 1949
ביקש לחזור לדירתו ביד אליהו.
אך משפחת הדיירים מיאנה לפנות
את הדירה ...ועמוס בן־גו־ריון
הוסיף לגור במבצר טיגארט
שבפתח־תקווה ולנסוע לעבודתו
בתל־אביב סדי בוקר. שנתיים חי
כך. בקיץ 1951 נחלץ לעזרתו
סגן המפקח הכללי דאז, יוסף
נחמיאס. הוא העלה את ההצעה
שעמוס בן־גוריון יתגורר בדירה
המרווחת של שלום ליגום שזה
אך נבנתה באיזור הפיתוח בהרצליה
...הצעתו של סגן המפקח
הכללי דאז הביאה בעיקבו־תיה
את אחת מטעויות־השיפוט
המצערות ביותר של משטרת ישראל•

התיאור
שמקדיש מר טבת לייסורי מגוריו של מר בן־
גוריון מעורר רחמים ממש. קשה להבין מאין שאב מר
בן־גוריון את עוז הרוח ותעצומות הנפש לנסוע מדי
בוקר 12 קילומטרים במכונית משטרה צמודה, מפתח־תקווה
לעבודתו בתל־אביב. אין פלא שכעבור שנתיים
הגיעו מים עד נפש והמשטרה נאלצה להתחשב בו ולהעבירו
לגור בהרצליה, הרחוקה מתל־אביב 11 קילומטר
בלבד• לאור חיוניותו של חסכון חשוב זה, אפשר גם
להבין את ״אחת מטעויות השיפוט המצערות ביותר של
משטרת ישראל״ ,כפי שמר טבת מכנה את פרשת הווילה
של ליגום.

הבדותה האמיתית
הסיפור (העולם הזה )956ש־הסיפור
בדוי באמת. לכן לא פורסם בהעולם הזה. שם
•עמוס בן־גוריון אסר על הסטל היה כתוב :״כאשר, בשעת ההעמסה הראשונה, ביקש
האפסנאי רכישה לעצמו ריא אחד הסבלים רשות לקחת לעצמו כורסה אחת, ענה לו
ברייה מעיקרה. באותו מעמד ר מפקדו בזעם חדור צדק וטוהר־המידות: זה אסור ! ״
כש קצין האפסנאות של המחוז
לא הוזכר כל ממל אפסנאי או קצין אפסנאי בשם גרשון
גרשון מאירי שתי כורסאות.
מאירי. לא ברור מדוע בוער כובע המשטרה על ראש
מזמיני המאמר.

מניין בא הכסף ץ
יהיו שירצו לדעת כיצד נכנס
עמוס בן־גוריון לדירתו בשיכון
ברמת־גן, בשנת .1953 הדירה
עלתה 6800ל״י, ולאחר שיפורים
הסתכמה ב־ 7500ל״י 4000 .ל״י
קיבל מתנת מהוריו ואת היתר
מימן בעזרת משכנתא 1500 :
ל״י מהבאנק האפותיקאי 700 ,
ל״י הלוואה מהאוצר במסגרת
הלוואות לשיכון הניתנות לשוטרים
300 ,ל״י קיבל מקרן ההלוואות
של השוטרים, והיתר (אלף
ל״י) מחסכונות, בהם 700ל״י
שקיבל דמי שכירות מהדירה ביד
אליהו. הדיירים, שדרו בדירה
מאוגוסט 1948 עד ספטמבר
, 1955 שילמו לעמוס בן־גוריון
בעד כל התקופה הארוכה כ־
1400ל״ נ. דמי הפינוי ששילם
להם ...היו גדולים פי כמה.

לא ניכנס לשאלה מהיכן נמצאו להורי עמוס בן־גוריון
4000ל״י מיותרות• אולם משפע המספרים שצוטטו
בערבוביה על־ידי מר טבת, מצטיירת תמונה המעוררת
חשדות נוספים על כל אלה שהיו קיימים קודם לכן.
מסתבר שמר עמוס בן־גוריון, הידוע היטב כחובב בילויים
יקרים במועדוני־לילה וכדומה, היה אדם חסכני למופת.
מלבד 1400 הל״י שחסך על מנת להשקיע — לפי גירסת
מר טבת — בכורים, הצליח מר בן־גוריון לחסוך ממשכורתו
הזעומה את הסכום ששילם בעד רהיטי האפוטרופוס
(שערכו, לדברי מר טבת, כחודשיים משכורת אז ו־600
ל״י כיום) וכן עוד אלף ל״י שהושקעו בדירתו החדשה
ברמת־גן. וכל החסכונות האלה, נחסכו למרות העובדה
שעליו לשלם מדי חודש את המשכנתא על דירתו ביד
אליהו (ל־ 30 שנה) ,את ההלוואה של 1500 הל״י מהבנק
האפותיקאי, את ההלוואה שקיבל מהאוצר ואת
ההלוואה מקרן ההלוואות של השוטרים. בשארית המשכורת,
עוד הצליח מר בן־גוריון לפרנס משפחה בת ארבע
נפשות.
אכן׳ דוגמה נאה של מועט המחזיק את המרובה.

השפעה על החקירה

הטרדת הדיירים
לאחר שהוציא בית־המשפט
המחוזי צו מניעה האוסר על הדיירים
(בדירה שביד אליהו)
להשכיר את הדירה, ביקש עורך-
הדין של עמוס בן־גוריון את משטרת
תל־אביב שתוודא אס אכן
לא הושכרה הדירה בניגוד לצו־המניעה.
בקשות כאלה הן מעשי״
שגרה.

רכש במחסני האפוטרופוס ברמלה,
באוגוסט , 1948 ארבע כורסאות,
מיטה, שולחן לילה, שולחן
עגול, ספת־ישיבה, מנורה ומקרר
חשמלי שבור שקיבולו ארבע
רגל מעוקבות והמנוע שלו
שבור ...התמורה היתה 78ל״י
דאז, שערכן היה משכורת של
שני חדשים של סגן מפקח מחוזי.

אולם במידה שמר טבת מנסה לשכנע את אלה שאינם
סבורים כך, הרי העובדות שלו צולעות ביותר.
גם מתוך התאריכים שמביא מר טבת, גלוי לעין כי
מר בן־גוריון, שאך זה ״חוייל״ למשטרה, הוציא את
הרהיטים זמן רב לפני שהיה קיים למעשה כל מנגנון
סדיר של האפוטרופוס. מה שמר טבת מכנה בשם ״מחסני
האפוטרופוס ברמלה״ היה לאמיתו של דבר בית בן שתי
קומות 12 ,חדרים, שהוכן על־ידי אחד מעשירי הערבים
בארץ, השייך שוקרי ריזיק, לחתונת בתו. לדברי עדי
ראייה, היה בית זה מלא מפה לפה רהיטים חדשים ויקרים,
שכללו גם שני מקררים חשמליים חדשים. מכל
מקום דבר אחד ברור: לא היה ב״מחטני האפוטרופוס״
אף פקיד או מפקח רשמי אחד של האפוטרופוס, שעה
שמר בן־גוריון הורה להעמיס את רהיטי. ריזיק על רכב
המשטרה. הקבלה שבידו של מר בן־גוריון ניתנה לאחר
מעשה׳ למען הזהירות.

העולם הזה גילה כי ניידות המשטרה הטרידו את דייריו
של מר בן־גוריון ביד אליהו — בדרך כלל לאחר חצות —
כדי להמאיס עליהם את החיים בדירה. מר טבת מצרף
פעולה זו לשורת הפעולות השיגרתיות.

הרכוש הנטוש
עיקר הגנתו של מר טבת בפרשת שוד הרכוש הנטוש
האפוטרופוס לנכסי נפקדים
דב שפריר מונה לתפקידו ב־ 15 היא: כולם עשו כך. מי שסבור כי עובדת היות הפשע
ביולי ...1948 עמוס בן־גוריון נפוץ מזכה את העבריין היחיד, יכול להסתפק בטענה
יקצר המצע להביא במסגרת זו את כל העובדות הנוגעות בפרשות אלה, אך גם המעט שהובא
מעיד כי מר טבת לא עשה מאמצים על־אנושיים לתאר את הפרשה ׳מכל צדדיה באורח; בלתי־משוחד.
ודווקא הוא המאשים אחרים בנסיון לעוות את האמת באמצעים בלתי־כשרים.
לבסוף, נותר רק להזכיר כי כל העניינים הנידונים על־ידי מר טבת הוגשו לדיון משפטי
על־ידי מר בן־גוריון והם בבחינת. סוב־יודיצה״ .עובדה זאת היתד, צריכה לחייב את הארץ,

כיצד יוכל עמוס בן־גוריון להוכיח
שהחוקר הושפע או לא
הושפע מחברותו (של עמוס) עם
ירקוני, או עם כל אדם אחר?
השאלה היתה צריכה להיות אם
עמוס בן־גוריון יוכל להוכיח כי
7א התערב בבירור, כדי להשפיע
על החוקרים. על כך יכול היה
עמוס בן־גוריון להשיב בשלילה.
הקצינים שטיפלו בבירור ...מאשרים
אף הם שסגן המפקח הכללי
לא התערב בבירור.

אם ממצא חוקר אחד במשטרה שיגיד כי עמוס
בן־גוריון נתן לו הוראה לסגור את התיק של שותפו,
הרי הוא זכאי לאות גיבורי ישראל. אילם אין כל צורך
בגבורה זו. לא חשוב כלל אם עמים כן־גוריון התערב
להלכה או למעשה, או שלא התערב לבא רה כלל. העובדה
הקובעת היא שהחוקר ידע כי האיש נגדו הוא מנהל
חקירה הוא שותפו וידידו הקרוב של האיש השליט
במשטרה, האדם שהעלאתו בדרגה או סילוקו מן החיל
תלויים בו במישרין. ההאשמה נגד עמוס בן־גוריון היא
שלא ניתק מייד את יחסיו החברתיים והעסקיים עם אדם
שנחקר על־ידי המשטרה ונמצא על־ידה חשוד בעבירות
פליליות. בעצם עובדה זו מודד, גם שבתי טבת.

טמפרטורה של יחסים

בניגוד לטמפרטורה, אין אפשרות למדוד יחסים במדחום.
העובדה היא, מכל מקום, ש־עמוס
בן־גוריון לא קיים מעולם מה שהשורה כינתה בשם ״יחסים חמים״ — פירושו בילוי
יחסים ״חמים״ עם מר ליגוס, משותף, לעתים קרובות, בבארים ובמקומות־שעשועים
ובוודאי לא במשך השנתיים וחצי אחרים, מלווה בשתיה כדת. עובדה זו אושרה בפירוש
על־ידי כל הנוגעים בדבר, וכן על־ידי בעלי הבארים.
האחרונות.
יחסים אלה חורגים בוודאי מן המקובל בין בעל־בית
לבן דייר־חינם ,״שלא הכירו זה את זה לפני השכירות״.
ממש כשם שחייבה את העולם הזה, להפסיק את פירסום המשך גילוייו בפרשות אלה• תמוה
על מה ראה הארץ צורך להגיש סעד משפטי מעין זה לאחד הצדדים במשפט העומד להידון,
וכיצד הירשה לעצמו להשחיר בצורה כה בלתי־הולמת את פניו של הצד השני במשפט זה.
האין הארץ סומך בלב שלם על בית־המשפט, שבפניו עומדת הפרשה להתברר י
בכבוד רב
מערכת העולם הזה.

במדינה
(המשך מעמוד )5
אברהם מספר להם כשהיו נפגשים.
סירה ריקה. מטה ריאו׳׳ם הוזעק לעזרה.
במקום נמצאה סירת גומי ריקה.
לאחר שלושה ימי נדודים בהרי אדום הסגיר
אברהם שפיץ את עצמו בידי הירדנים,
סיפר כי טעה בדרך. כעבור שבועיים הוחלף
בשבוי ירדני, חזר לישראל.

פשעים
ס כ סו ךמשפח תי
בית־הדין הרבני, לפניו הובאה תביעת
זכריה דוגמא לקבלת גס פיטורין מאשתו,
מרים, פסק :״על הזוג הנ׳ל לשוב ולחיות
בשלום בשקט ובשלוה ולכבד האחד את השני
כבני ישראל כשרים. ובמקרה של מות, אם
הבעל ימות ראשון, אזי האשד, מתחייבת לעשות
כל הדברים הנחוצים בחברה קדישא,
ואם האשד, ראשונה הבעל מתחייב באותם
הדברים.״
חודשיים לאחר מתן פסק־הדין, נמצא זכריה
דוגמא 65 שוכב ליד גדר ביתו בחולון,
בפיז׳מה ובכובע גרב, ללא נשימה. קבע ה־פאתולוג
הממשלתי שהוזעק למקום :״מצאתי
גופת גבר מזדקן במצב תזונה בינוני, באורך
של 170 סנטימטר. מצאתי פצעי קרע
ברקה, שריטה בגב ושבר בגולגולת.״
אותה שעה עסקה מרים אשתו )43(.במרחק
מטרים ספורים בכביסה. היא כבסה כתמי
דם בבגדיה- .

עשינו שלום .״אני התחתנתי עם בעלי
המנוח שבועיים לפני הקמת המדינה. ארבע
שנים חיינו טוב. אף אחד לא התערב בינינו.
ויש לי כבר 38 שנה בארץ ולא היה לי שום
דבר. כל הזמן היה הבן־אדם הזה פעם טוב
ופעם לא טוב. פעם היה עובד פעם לא היד,
עובד, וכל הכסף הלך למשקאות.
הוא התחיל ללכת עם חברים לא טובים
והתחילו בינינו חיים מרים. אני לא יודעת
מה שאמרו לו החברים ומה שלימדו אותו.
אבל הוא התחיל מתקיף אותי בכל מיני מילים
לא יפות. אני יודעת שהתחתנתי עם איש
מבוגר וזקן, אבל לא חשבתי אף פעם לבגוד
בו בכלל. חשבתי שעם זקן אפשר לחיות את
כל החיים בשקט בלי סכסוכים.
הוא היד, הולך מהבית ולפעמים לא חזר
בכלל הביתה. כשהיה שותה היה עושה לי
צרות ואמר לי שלא רוצה להיות בבית יחד
איתי. הוא נתן לי קצת כסף ואמר לי שאסכים
להתגרש. בהתחלה הסכמתי אבל כשבאנו
לרבנות לא רציתי יותר להתגרש ועשינו
שלום.
אחרי כמה זמן הוא עוד פעם התקיף אותי
במילים לא יפות, אמר לי שאני הולכת ושוכבת
עם גברים. הוא בעצמו אפילו לא רצה
ללכת איתי לטייל בשכונה, אז הלכתי לבד.
הוא היה חושב שאם אני מדברת עם מישהו
אז הוא כבר חבר שלי ושאני באה אתו ביחסים
מיניים. אסור היה לי לדבר עם אף אחד.

להלן מתפרסמים לראשונה סיפוריה השונים
של מרים לוי־דוגמא, שוטרת לשעבר,
על מה שקדם לרצח בעלה.

הוא שכב כל הלילה. גוויתו של זכריה דוגמא היתה מונחת משך לילה תנוים
ליד גדר ביתו, שם גילוהו עם בוקר, בעת שאשתו, מרים, י-שנה בשלוה בביתה של בתה.
עושים ממני ביזנס. היה לי רע מאוד
והייתי מאוד עצבנית. ואני אשד. הגונה שכל
אחד מכיר אותי, לא הולכת עם בחורים, רק
לפעמים הולכת לשכנים או לקולנוע.
אבל לבעלי הזקן היו כל מיני מחשבות לא
טובות עלי שאני עושה דברים שונים אחרי
גבו. היו לו כל מיני דמיונות. למשל, הוא
לא סבל שאני מתלבשת כמו בן־אדם. אני
עובדת ומתיחה ומותר לי להתלבש כמו שצריך.
הוא לא יכול להבין את זה.
באותו ערב בשעה 9.30 הוא בא מהרחוב
ואני במקרה לא הייתי בבית. הייתי בשכונה.
הלכתי אצל מישהו שיבוא ויסדר לי חוט של
חשמל. כשבאתי הביתה אמר לי: הבת שלך*
חיפשה אותך ואת בטח היית אצל מישהו
וכששמע שמחפשים אותך החביא אותך.
• מנישואים קודמינו

כף שכב כעלי. בתצלום משטרתי שנועד לשחזר את מאורעות ליל
הרצח, מדגימה מרים דוגמא כיצד שכב בעלה בעת שהוכה.

תירות כעדות. לאחר שהודתה בביצוע הפשע, חזרה בה מרים
דוגמא, האשימה את בן אחיה, יונתן לוי, במכה שגרמה למות בעלה.

הבית כחולות. בית הזוג דוגמא, רכושה של מרי* ,בו נרצח
זכריה בעלה, שימש כסלע מחלוקת נצחי במריבות בין מ י הזוג.

הוא התחיל לקלל אותי ודחף אותי ואמר
שהייתי אצל השכן שלמה בנש ויש אצלו
בחורים והוא עושה ממני ביזנס. התרגזתי
והתעמקתי אתו במכות. זרקתי לו אבן והוא
נפצע.
באותו רגע בא בן אחי יונתן לוי מקרית
בנימין, מפני ששמע צעקות ורצה לעזור לי
כי אני אשד, ודודה שלו. יתכן ובזמן שהפריד
בינינו נתן לבעלי מכה.
אני יודעת שאני מודה באשמה בגלל בעלי,
וזה רק מהלחץ של החיים שלי שהיו תמיד
ממורמרים. לא גמרו בינינו לא רבנות ולא
אף אחד.״
הלכתי לישון. לאחר הודאה זו, ערכה
המשטרה פגישה בין הנאשמת לבין בן אחיה
יונתן לוי. הפגישה נערכה בתחנת המשטרה
וכל השיחה בין השניים הוקלטה. המשטרה
נימקה הקלטה זו בטענה שהיא חיפשה הוכחות
נוספות נגד השניים.
יום לאחר הפגישה, ביקשה מרים דוגמא
למסור הצהרה אחרת מהצהרתה הראשונה.
אמרה היא :
״אני מרגישה מוסר. אני מרגישה אשמה.
בשביל זה אני רוצה לספר את האמת. באותו
לילה כשחזרתי הביתה ובעלי התחיל לקלל
אותי, עמד לי אותו רגע משהו בראש
והתרגזתי והתחלתי להתעצבן בעצמי. איזה
חיים יש לי. באותו רגע בא ילד של אחי,
הוא בחור שכבר התחתן, וסיפרתי לו הכל
איך שבעלי העליב אותי וקרא לי זונה.
הוא אמר לי שיעזור לי. לא בענין רצח.
חשבתי שהוא סתם יאיים עליו. נשארתי בחצר
ובעלי היה שוכב שיכור עם פיג׳מה על
המיטה. הוא הרביץ לו במה שהרביץ. כשנכנסתי
לחדר ראיתי את בעלי שוכב פתאום
בשקט.
אמרתי ליונתן: מה עשית י אני לא אמרתי
לך לעשות ככה. יונתן אמר לי שאין לו
כלום שהוא קצת עייף ולא זו. הוא אמר לי
שאצא ביחד אתו החוצה, אולי בעלי מתעלף.
ישבנו בחצר עד שעה 12 בלילה, עד אחרי
שהשכנה מזל חזרה מהקולנוע והיה כבר חושך
בסביבה. אז יונתן לקח את בעלי על ה־ידים
שלו והוציא אותו החוצה על הבית של
בנש, וישב על ידו.
אני נכנסתי מרוב פחד אל בתי. הערתי
אותה והיא פתחה לי את הדלת ונכנסתי לישון
אצלה.
בבוקר העירו אותי ואמרו לי שראו את
בעלי מת. אני בבוקר ניקיתי את החדר מהדם
ורחצתי את הסדין והבגדים שלי.
אני הרבה מצטערת והלב כואב. אני סבלתי
מספיק בחיים וזה היה שטות גדול ואלוהים
ירחם עלי. אני לא רציתי להפיל את יונתן
ובשביל זה לא סיפרתי כל מיני דברים.
ובתי יונה, בחיי אלוהים, לא אשמה ולא יודעת
כלום והיא בטיפול של הליגה למלחמה
בשחפת וחולה מסכנה.״
מכונה חשמלית. נוסף לשתי הודאות
אלו, שנתנה במשטרה, הודתה מרים פעם נוספת
בלשכתו הפרטית של שופט השלום
יהודה טרייביש לאחר שהתביישה לדבר בפני
הקהל.
גם בהודאה זו נמצאו סתירות לעדויותיה
הקודמות. אמר סניגורה של הנאשמת, עורך
דין אליהו מרינסקי ממשרד עורך הדין תמיר:
״על הנאשמת הופעל לחץ ופיתוי מצד קציני
המשטרה. איימו עליה שאם לא תמסור הודאה׳
ישימו אותה בתוך מכונה חשמלית ויעשו
לה זריקות.״
אף על פי כן, היה ברור כי רצח זכריה
דוגמא לא היה רצח לדוגמא.
העולם הזה 960

ההתקפה הנגדית של היועץ המשפטי לממשלת ׳שואל ער ״השלם הזה

גי גנז ה את בית־המשפמי
בחוגים רחבים נחשב חיים כהן לדמות קומית. אולם בידי היועץ
המשפטי לממשלת ישראל מרוכז כוח עצום. הוא המחליט לכאורה
ך* מר חיים כהן יש דעות ברורות מאד על העבירה
/הקרויה בזיון בית־הדין. הוא סבור כי אין לתבוע אדם
לדין על עבירה זו. בתקופה הקצרה ובישת־המזל בה כיהן
לא רק כיועץ־משפטי אלא גם כשר־המשפטים, בינם את
העתונאים והודיע להם במלים שלא השתמעו לשתי פנים :
״אין אני חושב גס בעתיד לתבוע עתונים או עתונאים לדין
על בזיון בית־דין-,כל עוד החוק הקיים עודנו בתוקפו, אלא אם
כן מעליבים את בית הדין״ (הארץ׳ .)25.9.52
חיים כהן קיים הבטחה זו, גם כשהיה נדמה כי בזיון
בית־הדין והעלבה אישית של השופטים הפכו לנוהג כללי
במדינה. השופטים הושמצו בלשון־הרחוב, עתונים ערכו

.שער ״העולם הזה״ ()829
מ״שריפת עתונים —
פסיבו־אנאליזה של נשיאי בתי־המשפט. חיים כהן לא איבד
את עשתונותיו. הוא היה אדיש.

מי פושע -ומי לא. כשנתון כוח כזה בידי אדם קטן ונקמן,
מהווה דבר זה סכנה גדולה מאד למדינה ולכל אחד מאזרחיה.

עלה על כולם השבועון האנגלי חסר־התפוצה של מפא״י,
היר אנד נאו, שפירסם קאריקטורה של ילד המסתכל בתמונה.
״האם: הבט בתמונה זו של קסטנר ! הפשע נראה על
פניו ! הבן: אמא, זה לא קסטנר. זה השופט הלוי ! ״
זה היה בזיון שעליו חלה במפורש התחייבות של חיים כהן
להגיש משפט ״אם מעליבים את בית־הדין אולם הוא
לא הגיב. הוא היה עסוק בהכנת כתב הערעור, שכלל עלבון
חסר תקדים לבית־המשפט. כתב חיים כהן :״עיוות הדין...
השופט נהג שלא כהוגן !״

טעמו הטוב של היועץ
חסותו שד היועץ המשפטי נוצר מצב בו שוב
2לא היה שום שופט בטוח מפני השמצות אישיות חמורות,
אם פגע בידידיו של היועץ המשפטי. כתב השבוע פרשן
ידיעות אחרונות על תפקידו של שופט־השלום משה פרץ,
במשפט קטטנר הקטן :
״אם יחליט לזכות את ד״ר קסטנר, ימצא עצמו כופר
בפסק דינו של נשיא בית־המשפט המחוזי בירושלים, שקבע
ברורות בפסק־דינו כ׳ קסטנר שיקר ...ואם יחליט לקבל את
התביעה, עלול הוא למצוא עצמו מותקף ומושמץ כד״ר

ידידי קסטנר לא היו היחידים שנהנו מגישתו הליברלית
של היועץ המשפטי, גם ידידיו של עמוס בן־גוריון נהנו.
בשבועיים האחרונים פירטם הארץ, לפי בקשתו האישית של
משה שרת, שלושה מאמרי־השמצה קשים, שבאו להגן על
עמוס בן־גוריון (ראה־ עמודים .)6—7כל מלה במאמרים אלה
היה בזיון בית־המשפט, כי כל העובדות הנזכרות מהוות בסיס
לתביעה משפטית נגד שורת המתנדבים.
חיים כהן לא הגיב. כשנשאל השבוע בראיון מוקלט מדוע
לא תבע את הארץ לדין, השיב קצו ות :״לא קראתי את
המאמרים דבר שמעיד על טעמו הטוב יותר מאשר על
שקידה מקצועית.
כי היועץ המשפטי היה עסוק בקריאת חו;מר עתונאי מעניין
יותר. לפניו היה מונח גליון של העולם הזה. הוא חיפש,
חיפש, ולבסוף נדמה היה לו שמצא: רמאמר על פעולות
המשטרה נגד דודו ועכנין (העולם הזה .)958 זה היה המאמר
שעירער, לדעת היועץ המשפטי, את יסודות המשפט בארץ,
היווה סכנה לכל הקדוש והיקר. חיים כהן לא היסס רגע: זו
הפעם הראשונה אחרי שלוש שנים, הגיש תביעה פלילית על
בזיון בית־המשפט. הנאשם: העולם הזה* ,עורכו וראש״המע״
רכת שלו.
כנהוג במשרדו של חיים כהן, לא למדו הנאשמים על התביעה
בדרך המשפטית. הם קראו עליה בעתונים. כמו רוב משפטיו
של חיים כהן, שכבר גרמו צרות בלתי־ספורות לממשלתו,
נמסר גם על משפט זה בדרך מיסתורית קודם כל לעתונות
ולרדיו.

כמו תותח ורוכטקה
ך* צעת החוק השניה, זו שבאה למעשה לחסל את
( ) היסודות של חקירת שתי־וערב ולסתום את הפה לעורכי-
דין בלתי־נוחים, אמנם דומה לסעיפי הצעת־חוק־הראיות
הקודמת: כשם שתותח דומה לרוגטקה.
ההצעה הקודמת קבעה בסעיף : 33״רשאי בית־המשפט
להפסיק ולאסור כל חקירה הנוגעת לדעת בית־המשפט לדברים
שאינם נידנים׳...
ההצעה הנוכחית :״בית המשפט יפסיק ויאסור כל חקירה
אשר לדעתו אינה נוגעת לדברים העומדים להכרעה בתהליך

שער ״העולם הזה״ ()812
— לתאי הגאזים״

לשופט, פני פושע

החשוכה: אי-אמת

^ אחת מנקודות השיא של משפם קסטנר הגדול,
שהוגש על־ידי חיים כהן, יצא השופט בנימין הלוי כמעט
מכליו. המדובר היה בדו״ח סודי של משה שרת, שחיים כהן
ניסה להגישו לבית־המשפט. השופט סירב. כעבור כמה ימים
פורסם הדו״ח בעתון מעריב, אשר עורכו היה אז ד״ר
עזריאל קרליבך המנוח, בן־דודו של חיים כהן.
באותו זמן עצמו פירטם זמנים, עתונו הרשמי של שר־המשפטים,
זכרונות אישיים של הד״ר ישראל קסטנר, שטיפלו
בפרשיות שעמדו במרכז המשפט.
קרא אז בנימין הלוי ביום ה־ 13 ביוני : 1954 ,״הפרסום
הזה מהווה עבירה פלילית של בזיון בית־המשפט ...היועץ
המשפטי מוסמך להגיש משפט פלילי נגד כל מי שאחראי
לפרסום ...אני משאיר ליועץ המשפטי לנקוט אותם צעדים
משפטיים שיראה אותם לנבונים !״
היועץ המשפטי לא הגיב. הוא לא האמין בבזיונות בית־המשפט
— ביחוד כשבאו מצד אוהדי משה שרת וישראל
קטטנר.
היועץ המשפטי גם לא איבד את שלוותו האולימפית
למחרת מתן פסק־הדין במשפט קטטנר, שהפך אותו לבדיחה.
מגיני קסטנר הקימו תזמורת צורמת־אוזן של השמצות נגד
השופט. בהארץ, העתון שעורכו הצטרף באותם הימים למפלגת
שר־המשפטים, פורסמה סידרת המאמרים של ד״ר
משה קרן, שכללה עלבונות אישיים חמורים לשופט הלוי.
זאב לקוויר, הפרשן הרשמי של קול־ישראל והלשון הקטנה
של משה רשת, פירסם באמריקה ובגרמניה כי השופט ד,לוי
נתן בזדון פסק־דין קלוקל כדי להתנקם בממשלה, שלא
העלתה אותו בדרגה, ושפירסם פסק־דין זה בזדון ערב הבחירות,
כדי להזיק לממשלה.

>ל\ הרי שמילא תפקיד נעלה זה, התפנה היועץ המשפטי
לעיסוק אחר: תשובה לטענת הגליון האחרון של העולם
הזה 959 שהוא חותר תחת יסודות החוק בארץ, מחוקק
חוקים הנותנים למעשה הכשר לעדות־שקר ולסתימת פיהם
של עורכי־דין בלתי־רצויים.
היועץ המשפטי נאלץ להשיב. כנהוג אצל כל חבריו, בחר
בבמה בה לא היה המאשים מיוצג, ובה לא היתד, צפויה לו
חקירת שתי וערב. הבמה: ראיון מוקלט בקול ישראל.
אולם גם שם לא היה בטוח מפני שאלות בלתי־נוחות.
שאל איש־מעריב שלום רוזנפלד :״היו פרסומים שטענו
שחוק הראיות החדש יש לו קשר עם ענינים אקטואליים...
האם זה נכון?
״לא דובים ולא יער נרגז היועץ המשפטי, והוסיף לכך
את אחד מאוספי התירוצים הפחות משכנעים שנשמעו אי־פעם
אפילו בקול ישראל.
הסביר כהן: היתה לו הצעה לחוק־ראיות שלם חדש, אולם
הוא התיאש מלהעבירו בשלמות בכנסת. לכן החליט להעבירו
חלקים־חלקים, ומכאן עבר לענין שאין לו כל קשר לשאלה.
היה זה תמרון־הטעיה מוצלח. האמת: אין שום דמיון בין
הצעת חוק הראיות של כהן, שפורסמה בסוף שנת ,1952
לבין שני החוקים המוצעים עתה כדי להגן על קסטנר ועל
שאר ידידי הממשלה מפני חקירות שתי־וערב והאשמות של
שבועת־שקר. אחד משתי הצעות־החוקים (לתיקון דיני עונשין),

העולם הזה 960

שמטרתה להקל על הנאשמים בשבועת־שקר כמו הד״ר קסטנר,
לא נוגעת בכלל לחוק הראיות. התשובה היתה, על כן, אי־אמת.

* קוראי העולם הזה הח*צי 1לדון מוצמס א 1היה •וקום
כל שהוא להגשת תביעה זו, ימצאו את הכתבה הנדונה בגליון
העולם הזה 58 בעמוד * ,בתת־מדור משטרה.

שהוא דן בו, או שיש בת לדעתו משום הפחדה, הטעיה,
עלבון או ביוש שאינם הוגנים או שאינם לעני!.״
ההבדל בין שתי הנוסחות בולט :
• בנוסח הקודם, בית־המשפט רשאי להפסיק, אם רצונו
בכו•
בנוסח החדש בית־המשפט חייב להפסיק, ואם לא יעשה
זאת, יוכל היועץ המשפטי לדרוש את ביטול פסק־הדין•
• בנוסח הקודם נשארה דרך לפרש את הסעיף באופן
המתיר לחקור את העד על עדנים הנוגעים למהימנותו ולאופיו,
דבר הכולל למעשה כל נושא, ואילו הנוסח השני מחמיר עד
אין ערוך יותר, מונע בהחלט כל חקירה כזאת שבאה להוכיח
כי העד הוא שקרן.
• הבדל תהומי שלישי: בהסבר להצעה הקודמת ציין
היועץ המשפטי עצמו רשמית כי קיימת התנגדות כללית של
עורכי־הדין והמשפטנים לסעיף מסוג זה. בהסבר לנוסח
החדש, שהוא חמור פי כמה, אין זכר לפרט קטן זה.
לא הסביר היועץ המשפטי: מדוע הופחת העונש המקסימלי
על שבועת־שקר משבע לחמש שנים, מדוע לא כלל בהצעת־החוק
החדשה את הסעיף המקובל שאין החוק חל על עבירות
שכבר בוצעו ומשפטים המתנהלים בינתיים. הסבר מתקבל על
הדעת: כדי שהחוק, כאשר יתקבל, יספיק לחול על פרשת
קסטנר.

״למען השם -לך
ף קח אחד הוציא חיים כהן מערימת כשלונותיו והגבת |
/העתונמז הבלתי־תלויה. לא היה זה הלקח שאפילו משה י
קרן, מגן קסטנר, דרש ממנו להוציא: להסתלק• מתפקידו
(המשך *ונזוד )12

193

במדינה

הטיס מ״

יורד חייכי
״אני הקרב! הראשון של המלחמה הבאה...״

שמואל זנוויל כהנא, מנהל משרד הדתות,
ידוע כאוהב טכסים דתיים. כיצרן סיטונאי
של יש מאין, הקים שורה שלמה של מקומות
קדושים, קבע לוח מחודש של חגיגות מסורתיות,
כמעט הוליבודיות בתפיסתן. השבוע
הוסיף להם מאורע חדש: הכרזה על ירחי
רש״י.
ספרי ההיסטוריה קובעים כי רש״י (רבי
שלמה יצחקי) נולד, חי, ומת בצרפת, בתחילת
המאה ה־ .11 הוא ניהל, בין השאר, את
המשא־ומתן עם גודפריי דה בוליון, מנהיג
הצלבנים, לבל יפגעו אנשיו בקהילה היהודית.
זכותו
הגדולה של הרב היו כתבי הפרשנות
שלו על דת ישראל. עד היום נחשבים
דבריו למוסמכים והמקיפים ביותר בשטח
זה, והכתב היהודי העתיק, שבו כתב את
מסותיו, נושא עתה את שמו.
על כן ברור מדוע החליט מנהל משרד הדתות
כי רש״י הוא חומר מצויין לטכס חדש.
הוא התעלם מן ההיסטוריה, שלח הזמנות
רשמיות, מקושטות בסמל המדינה. מקום הטכס:
מערת אליהו, על הר הכרמל. מדוע
דווקא שם? הסביר כהנא: אליהו הנביא היה
סנדק בבריתו של רבי שלמה יצחקי, עליו
השלום.

כמה אריחים מתחת למיטת האב, גילו תיבה
קטנה סגורה היטב.
המטמון הוסתר בפינה נידחת הרחק מן
המושבה, כשעיסה המתלהב מצייר לעיני רוחה
של סמוכה את אהבתו ועתידם המשותף.
לפני הפרידה נדבר הזוג לחזור למקום כעבור
כמה ימים, לקחת את המטמון ולהסתלק.
כמנהגו מדי ערב, ניגש מוסד, העייף מיום
עבודתו המפרך לבדוק את אוצרו היקר. מה
שבא לאחר מכן הזכיר לא במעט את הסצנה
החזקה מתוך הקמצן למולייר: מוסד, מרט
את שערו, ילל וצווח לאורך כל הח־ך למשטרה,
כששש בנותיו נשרכות אחריו ״הצילו !
לקחו ממני את החיים ! אני הולך למות1״
בין המקוננים היתד, גם סמוכה.
המשטרה, שהגיעה למקום מחבוא המטמון
עם הגששים לא גילתה אותו, לתדהמתה הרבה
של סמוכה. עיסה דאג לכך קודם לכן.
לעיניהם הנדהמות של מוסד, ובנותיו נראתה
התיבה, פרוצה ומרוקנת.
סמוכה לא יכלה להעלים זמן רב את פשעה
מאחיותיה, בעיקר מאביה שהכריז על
צום ״עד מוות״ .היא התוודתה בפניהן תוך
בכי וחרטה, חזרה על דבריה גם באוזני המשטרה
שהוזעקה על ידי אביה.
לא נותר לעיסה אלא להצביע על מחבואו
השלישי של המטמון, שנמצא צרור בכפייה
צבעונית שהכילה 4605ל״י.
מוסד, מצא את עצמו שוב בעל מטמון,
סמוכה, ללא חתן.

דרכי חיים

דרכי אדם

עיסה, צעיר עולה בבל יפה תואר, חיזר
אחרי סמוכה לא רק בשל עיניה היפות. הוא

לטש עין למטמון אביה.
בקרית שמונה שבגליל התהלכה שמועה
שמוסה, אבי סמוכה וחמש אחיותיה, מסתיר
בצריפונו העלוב אוצר גדול. הכסף, קיווה,
ישמש נדוניה לשש בנותיו הרווקות.
כשצירף עיסה בן ה־ 18 להצעת הנשואים
שלו לסמוכה בת גילו הצעה לרוקן את מטמון
אביה, לא היססה סמוכה האוהבת. היא
השתכנעה כי מוטב לחלק את הסכום לשניים
במקום לששה. תוכניותיו והבטחותיו לעזוב
את המושבה קסמו לה. היא ראתה את עצמה
חיה חיי אושר ועושר עם אהובה.
״אני הילד למות:״ הם ניצלו את ההזדמנות
כשלא היה איש בצריפון, הרימו

׳חוליית משטרת תל־אביב שנקראה למשרד
העזרה הסוציאלית להשליט סדר במקום,
מצאה שם את אהרון שלום חייבי. הזקן בן
ה־ ,76 כפוף ובעל עינים מכוסות דוק, ישב
בפתח המשרד והכריז :״לא אזוז מכאן עד
שימצאו לי מקום מגורים !״
כי לאחר 21 שנים בארץ נשאר אהרון הזקן
ערירי, ללא קורת־גג לראשו. אשתו מתה
עליו עוד בתקופה בה עלה מתימן. שני בניו
נפטרו גם הם במשך השנים. אהרון הפך למקרה
סוציאלי, אחד מיני רבים.
אולם הזקן לא רצה להיות מקרה סוציאלי.
בתמיכת הלירות המעטות שקיבל כסעד שיפץ
אהרון מקלט עזוב ומלוכלך בכרם התימנים,
הפך אותו לדירה שסיפקה את כל צרכיו•
את מחייתו מצא בעבודות קלות שהנו
מזדמנות לידיו.
כך חי במשך שנים, מבלי להיות לטורח
על איש.
עד אשר הוציאה העירייה את חוקי החירום
החדשים.
הפתרון: תימן. לפי חוקים אלה, חייב
כל בעל־בית להתקין מקלט בביתו. בכרם
התימנים, נזכר מישהו כי ביתו של חייבי
הוא מקלטו שלו. הזקן נדרש להסתלק.
מאז עבר חייבי גילגולים רבים. הוא הוצא
בכוח על־ידי שוטרים, חפציו נגנבו, נציגי
מוסדות הפנו אותו לכל הרוחות .״אני הקורבן
הראשון של המלחמה הבאה 1״ צעק.
לשוא. לא נמצא שיכון עבורו.
גם לא בבית־הכלא, שם הוחזק באשמת
הפרעת הסדר. הוא זוכה בדין, יצא שוב לחפש
שיכון. לבסוף פנה לשגרירות הבריטית,
בבקשה שתחזירו לתימן.
שם, לפחות, אין בונים מקלטים. גם אם
פורצת מלחמה — הריהי מלחמה הומנית,
עניין של חרבות וסכינים.

הי ס טו רי ה * מהזה >־

מ ט מון
הארץ בחורה בגיל 25 גבוהה ונחמדה, מעונינת
להכיר גבר במצב טוב. המטרה —
נישואין (ידיעות אחרונות).
יוסף פרלמוטר, קבוצת משמר-דוד
סחורה משומשת ובלתי ראויה לשימוש
תוחזר.

: 70.15 בעולמה של ספרות (ארץ).
חיים גמיש, תל ־אביב
על הנושא: שעה הרת־גורל בספרות
העברית החדישה.
שחתן
(הארץ).

הבימה, מר

אהרון

מסקין

חוה שנידר, רחובות
הקריא את סיפורו של שלום עליכם
טופילי טוטוריטו.

מלחמה מונ ע ת

האהבה

ך * וי כו חסכיב גילוייה של שורת המת־
( [ נדבים, עלול ליצור את הרושם, כאילו
כל יעודם של חברי השורה הוא לגלות מעשי
שחיתות ולחשוף נגעים צבוריים.
למעשה, נשארים מרבית פעולותיה של
שורת המתנדבים, המבוצעות מדי יום ביומו
על־ידי עשרות חבריה במעברות ובישובי
העולים, בצל זרקורי הפירסומת. כי חברי
השורה המקדישים מכשרונם, מרצם וזמנם
לחינוך וקליטת עולים, אינם עושים זאת למען
הפירסומת. לגבם זוהי חובה אנושית
פנימית.
כשבאה תרצה זיילר, לפני למעלה משנה,
למשרד השורה בירושלים והודיעה בפשטות :
״באתי,״ לא עשתה זאת עקב צו מגבוה. איש
לא משך אותה לשם. היא פשוט נענתה להרגשת
החובה שבקרבה.
היא קיבלה תפקיד שיהלום סטותטית בפקולטה
לסוציולוגיה ולחינוך באוניברסיטה
בירושלים — הדרכת קבוצת עולים בשכונת
קטמון בשפה העברית ובמציאות הארץ.
הקבוצה של תרצה, מורכבת מששה
עולים, כולם יוצאי הונגריה, המתאספים

לימודים. ההרצאות באוניברסיטה הם רק חלק מעבודת הסטודנט. רוב הזמן
מנוצל ללימוד בבית ובעיקר להכנה רצינית ושקדנית לקראת הבחינות.

עיסוק צדדי• .שעות הפנויות בין ההרצאות, מוצאת תרצח פנאי לבקור
בספריות ושידור בתוכניות נוער של קול ישראל. קולה נשמע כקול ילדה בת .6

|(יא/ע^׳/ו9 !0 $ /יות

ת המתנדבים׳

השם תרצה זיילר
הגיל 0 ...צ

מקצוע ...סטודנטית
מקום מגורים ...ירושלים
שאיפה לעתיד ...עבוד ה סוציאלית
הגשמה אישית הדרכת עולים
תחביב ...ספורט, נגינה

פעמיים בשבוע בביתו של אחד מהם, קיטע
רגליים. הם כולם אנשים מבוגרים, הטרודים
בדאגות פרנסה של משפחותיהם. אולם כשתרצה
באה, הם כבר יושבים סביב לשולחן
כשמחברותיהם פתוחות /מחכים בשקט לתחילת
השיעור.
הם לומדים עברית, קצת תנ״ך וידיעת־הארץ.
אולם העברית אינה העיקר. החשוב
שבשיעורים אלה, הוא מה שמתרחש לפני
השיעור ואחריו. הם מספרים לתרצה את כל
חוויותיהם ודאגותיהם בארץ החדשה. תרצה
משמשת להם נציגת מדינת ישראל, נציגת
הדור הצברי שגדל בארץ, והמוכן לעזור להם
להיקלט בה. אין פלא, איפוא, שנוצרו רגשי
ריעות עמוקים בין המורה והתלמידים.
זוהי פעולתה הקבועה. מלבדה היא משתתפת
בעוד פעולות רבות, חד־פעמיות, המבוצעות
על ידי השורה. בחג הפורים השנה
בנו החברה כמה ארגזי עץ, יצרו ראשי בובות
מניר. הבנות תפרו מלבושים ושמלות,
וכך נולד תיאטרון בובות זעיר. ילדי העיר
המפונקים, יתכן ויבחלו בתיאטרון בובות
מעין זה. אולם ילדי הישובים בפרוזדור ירו־

!ייטוכי העולים.

תרצה על רקע אחת ממעברות הפרוזדור, בהן היא פועלת,
שלים קיבלוהו בשמחה, ראו בהופעתו חוזית
בלתי־נשכחת.
הסיפוק במקרים אלה אינו חד־צדדי.

ה מו ר ה. לגבי תרצה זו הרגשה משונה ללמד עולים מבוגרים בעוד שהיא
מרגישה עצמה כה קטנה לעומתם. הם מתבוננים בה בחשיבות והערצה.

.התמודדות בחליבת שווי משקל על גדר הברזל של בית המעלות,
י לתרצה. שעשוע נוסף: טיפוס על גגות והסתכלות בנוף הירושלמי.

המשתלה. העבודה במשתלת האוניברסיטה היא פתיחח מחלצת עצמות ליוי
עבודה ולימודים. סשהחלו בנות טעפודת זו חיתח זו ממש מחפכח ללא תקזיט.

^ מותה הצחקנית והעליזה של תרצי,
( ידועה לא רק בקרב תלמידיה וחברי השורה
בלבד. היא דמות מוכרת באוניברסיטה
כולה. אחת הבדיחות הטובות ביותר במכללה
הירושלמית, מתהלכת על חשבון נעליה החומות
הגבוהות של תרצה, בה היא מופיעה
בקביעות להרצאות. אבל הבדיחות אינן מרתיעות
אותה. היא חשה בנוח בנעליה הגבוהות
ולא איכפת לה כלל מה יאמרו הבריות.
גם מצדה היא לא חסרים מעשי היתול באחרים,
אך לא חלילה כדי לשימם לצחוק.
היא אוהבת להציג את עצמה כמטפלת במוסד
לילדים או כעוזרת־בית, נהנית כשהאנשים
מביטים עליה ומתיחסים אליה לגמרי אחרת
מאשר אילו היתד, מציגה את עצמה כסטודנטית
באוניברסיטה, כך היא מוצאת שפד, משותפת
עם אנשים שהיו חוששים לדבר עם
סטודנטית.
עם זאת היא יודעת גם להיות ישרה ל־ענין.
כחובבת ספורט, המשכימה קום בבקרים
למשחק הטניס ,״מתה״ תרצה הקיץ אחרי
שחייה בבריכת מלון הנשיא, שנפתחה השנה.
הכניסה לבריכה מותרת רק למבוגרים,
בעלי כרטיסי־כבוד, ואילו סתם אנשים חייבים
לשלם שתיים וחצי ל״י עבור כניסה לבריכה.
תרצה לא היססה, ישבה וכתבה מכתב
להנהלת המלון, בו ציינה שלמרות שלא
חסר לה כסף היא סבורה שכבת ירושלים,
אין היא פחות מיוחסת מבעלי־תוארים ופנקסי
צ׳קים, ושגם לה מגיעה זכות כניסה חינם.
כעבור שלושה ימים קיבלה את הכרטיס.

ך • מעשה חשבה תרצה על עתיד
/אחר לגמרי מאשר לימודים באוניברסיטה.
כחברה פעילה בתנועה המאוחדת מגיל
,14 הצטרפה עם גרעינה להכשרת מעגן, התגייסה
יחד עמו לנחל. תקופה מסוימת היתד,
בלהקת הנחל השתתפה בסיבובי הלהקה
ברחבי הארץ, אחרי כמה חודשים חזרה
אל חבריה בקבוץ מעגן.
בעת שעמדה בהכשרתו־ ,לעבור כהשלמה
למשק יזרעאל, מת לפתע אביה, רופא ירושלמי
נודע, מי שהיה במשך שנים עוזרו של
אלברט שוויצר בקונגו. תרצה בחרה להישאר
בבית ליד אמה, רופאה אף היא.
מאז חלפה כמעט שנה. הלימודים באוניברסיטה
אינם מרוכזים. הם מפוזרים לאורך
כל שעות היום החל מ־ 8בבוקר וכלה ב־10
בלילה. בין הרצאה אחת לחברתה היא מוצאת
זמן ללימודי בית, פעילות בשורת המתנדבים,
ספורט, פריטה על פסנתר עבודה במשתלת
האוניברסיטה ועוד עסקים הנכללים בסדר
יומה של צברית ירושלמית.
דבר אחד היא מסרבת לגלות: מהו בדיוק
המקצוע בו תבחר בעתיד ז

מי מבזה יי
7 א1יי * ר

אקסטרא
בשורה 1טובה !
בירה חדשה ומעולה נתזספה
לשורת המשקאות המשובחים
מתוצרת ״ א בי ר ״ ונתניה).
טעמו. תהנו ועוד תבקשו!ז!

(סוף מעמוד )9
במהירות האפשרית* .הוא הוציא לקח אחר,
הכריז עליו בו במקום בכמה משפטים נוראים.
אמר
חיים כהן, במבטאו הגרמני העבה, באוזני
רבבות מאזיני קול־ישראל :״צריכה
לה-יחז ביקורת חמורה בידי מי מופקד חופש
המתונות. כדי שמישהו יהיה זכאי לכרטיס־עתונאי
ותואר עתונאי, הוא צריך קודם כל
להוכיח למועצה — שבה יהיו מיוצגים לא
רק אנשי מקצוע, אלא גם הרשויות — שהוא
כשר לכך מכל הבחינות, גס מבחינת ההשכלה,
וגם מבחינת האופי והמהימנות !״
פירושן של מלים נוראות אלה: חיים כהן
רוצה להקים מועצה, בה יהיו מיוצגים וותיקי
המקצוע (רובם המכריע שכירי מפא״י וגרורותיה)
וגם נציגי הממשלה עצמה. מועצה
זו תמנע את חופש־הביטוי מכל אדם שאופיו
ומהימנותו אינם מוצאים חן בעיניה. במלים
אחרות: כל אדם בלתי־תלוי, שאינו שייך
למפלגה שהיא שותפת לחלוקת־הביזה ולקשר
ההשתקה של המשטר הקיים במדינה.
עד כה היו רק שני משטרים בעולם, בו
היה נהוג סדר זה: איטליה הפאשיסטית וגרמניה
הנאצית.
זהו הפאשיזם הגס, הבלתי־מרוסן, זקוף־
הקומה, שהוביל באירופה ומשריפת־עתונים
לתאי־הגאזים של היינריך הימלר, אשר אופיו
הטוב הוזכר השבוע על־ידי אחד מבני בריתו
של חיים כהן ראה עמוד .)3
זהו צילצול של פעמון אזעקה. אם לא יישמע
בעוד מועד, עלול הוא להפוך לצלצול
פעמוני־המוות של חופש־הביטוי, וכל חופש
אחר, במדינה.
איש מן העתונאים הנוכחים לא קרא בו
במקום לעבר חיים כהן את המלים שהיו צריכות
להיאמר, ושנאמרו בשעתו על־ידי אולי־בר
קרומבל :״ישבת כאן זמן רב מדי בכדי
להביא טובה לאיש. לן לן, אני אומר, והנח
לנו. למען השם — לך 1״
* כתב משה קרן :״הצורה בה הרשתה
התביעה לסניגור המוכשר של הנ^אשם (תמיר)
לשחק בה ולהשתלט השתלטות מוחלטת על
מהלך המשפט, אי־אפשר להגדירה אלא כמחזה
מביש. פקיד רשאי להיכשל לעתים,
כמו כל אדם אחר, אבל יש ממדים של כשלון
המחייבים הסקת מסקנות.״
תזכיר מדור זה בא להזכיר לקוראי העולם
הזד, גילויים אשר לגביהם חלה השבוע
התפתחות נוספת וחשובה.

הרומאנים הטובים
מחכים לך:

כרימת
בל הקוראים המבקשים לכרוך את גליונות ״העולם הזה״
מהשנה שעפרה -או מכל שנה אחרת -מתבקשים להמציאם
בדואר (ת. י• ,136 תל־אבים) או כאופן אישי(רחום גליקסון א,
תל אביב, כין השעות 13.00 - 11.00ו־.)18.30 - 16.30
מחיר הבריכה הוא 3.500ל״י והקוראים החפצים לקכל את
הכרך הכיתה בדואר מתבקשים להוסיף סך 500 פרוטה.
הקוראים מתבקשים למסור את השבועונים בחבילות מסודרות,
בשהגליונות מונחים לפי מספריהם הסידוריים, עם המספר
הקטן למטה והגליון האחרון של השנה, למעלה.
המערבת תשלים את הגליונות החסרים תמורת תשלום נוסף
של 350 פרוטה לגליון.

מועד אהרון 15 :למאוס

״נסיכת הזהב״
מאת אלכסנדר בארון
הרנאנדו קורטאז, כובש מקסיקו, מא-
רינה, נסיכת־ילידים אינדיאנית, כצמד
מאהבים — ואויבים. ובצדם — מסכת
חייו של צעיר ספרדי ממוצא יהודי שמחשבתו
מביאה אותו אל שערי הכפירה
בנצרות, ובריחתו מפני יד האינקויזיציה
הנוקמת.

״עלילה ומשפט״
מאת דון מאנקכיץ׳
דראמה של יצרים ותככים, אשר נער
מקסיקני, הנאשם ברצח ובנסיון אונם של
נערה לבנה, והמחכה לגזר־דין מוות,
משמ&ז לה גיבור — וקרבן.
״מלאכת מחשבת הארץ״)

בקרוב

״אדוני הלורד אסקס״
ספר ״לדורי״ -
קחנו לידך כי טוב

רבב ירקוני ופרשיו
העולם הזה ( )953 סיפר על עיס־קת
קנית הטנדרים של שייקח
ירקוני במשרד הבטחון. אחרי
שמשרד הכטחון נסוג מן העסקה,
הניש שייקה תביעה משפטית,
גילה כי משרד־הכטחון
ערך למענו מיכרז כוזב, תוך
קכיעה־מראש שהטנדרים יימסרו
לשייקה סכל מקרה.
השבוע נתגלה כי שייקה זכר, במיכרז
אחר על כמות גדולה של ג׳יפים. למרות
הפיקפוקים, אושרה המכירה לשייקה, הודות
להתערבות ישירה של שר־הבטחון
עצמו.

שיבתו של אבן
לפני ארבעה חודשים הודיע
(העולם הזה ( )945 על נטייה גום־
רת בחוגי הממשלה להחזיר את
אבא אבן מאמריקה, מאחר שהוא
נראה להם יותר מדי פרו-
אמריקאי, פחות מדי תקיף.
השבוע נידונה ברצינות ההצעה להחזיר
את אבן לישראל, להשאיר את הציר
ראובן שילוח כנציג יחיד בוושינגטון, כהפגנת
מחאה נגד המדיניות של דאלם.

פקידיפטאן בתל־אכיב
תצפית העולם הזה ( )949 ניכא כי
עירית תל-אסיב תפטר פקידים
רבים כתוצאה מהצעת ועדת־היעול
להוריד 250 איש מרשימת
העובדים.
השבוע הציע חיים לבנון למועצה לפטר
• 10 פקידים עירוניים.

העולס הזה 960

במדינה
משפט
מ ש לו ח מנו ת
משלוח מנות הוא מנהג פורימי יפה, אפילו
אם אינו מקובל כיום במדינה, כשם שהיה
מקובל לפני שנים בגולה. לב כל אדם היה
מתמוגג מנחת, לוא היה מקבל באופן בלתי
צפוי בערב חג הפורים משלוח מנות מקרוביו
או ידידיו. הדבר מוכיח שיש עוד, מישהו
בעולם שחושב עליו.
גם שרה רוזנמן ( )45 התמוגגה מלוא כל
איבריה התפוחים כשבצהרי יום הפורים הופיע
בדירתה ברחוב שלמה המלך בתל־אביב,
שודד לבוש שחורים, שפניו לוטים במסכה,
הביא לה חבילה גדולה עטופה בניר.
״מה זה?״ שאלה הגברת רוזנמן בצהלה.
״משלוח מנות,״ ענה השודד האביר, שהניח
את החבילה על השולחן ועמד להסתלק
כלעומת שבא.
״רגע, רגע,״ אחזה בו האשה ,״מי שלח את

״זה סוד פסק השודד בקול מיסתורי.
להפתעה כזאת לא ציפתה הגברת רוזנמן
מימיה. לא רק שבפעם הראשונה נמצא מי
שזכרה לטובה ופקד אותה במשלוח מנות,
אלא שהידיד האלמוני עוד שומר על שמו בצניעות.
היא ביקשה בנימוס מכבוד השודד
שימתין מעט עד שהיא תארוז חבילה נגדית.
לא כל יום פורים. הגברת רוזנמן אמנם
לא התכוננה למשלוח מנות, אולם היא לא
חסכה מאשר נמצא בדירתה. בתוך קופסת
קרטון ארזה, קופסת ליפתן פירות תוצרת
חוץ, קופסת בשר קטנה, ועוד שפע תופינים
וממתקים שנמצאו תחת ידה. מלבד זאת שלמה
כופר נפש לשודד, חמש לירות עבור
שירותו.
כשהסתלק השודד, נפנתה היא לפתוח את
משלוח המנות שקבלה. היא מצאה בו קופסת
זבל סוסים.
רק מאוחר יותר ברגע שיבשו דמעותיה,
גילתה כי השודד נטל עמו גם כמה מתכשיטיה
שהיו פזורים על השולחן.
למרות כל מה שהבריות עלולים להעלות
בדעתם, שרה רוזנמן לא היתה טפשה. היא
מהרה למשטרה.
גם השודד האלמוני נוכח לבסוף שלא כל
יום פורים. נער בן ,17 מאנשי השכונה בה
גרה שרה, עמד השבוע, לפני השופט שפסק
לשחררו בערבות עד לבירור דינו.
השופט לא היד, מחופש.
קולנוע סרטים
זרבאה עי ד ה
כהלה כצוק השחור (מסרו, ארצות
הברית) תוקפת כנופיה קטנה של אנשים למראה
רכבת האקספרס העוצרת בלב המדבר
והאיש הבודד והמוזר היורד ממנה (ספנסר
טרייסי) .הצוק השחור הוא כפר זעיר, קומץ
בתים בודדים במזרח קאליפורניה, מקום
צחיח ושומם, שהרכבת המהירה המהודרת
לעולם אינה מתעכבת בו, חולפת על פניו
ביעף. זהו כפר כמו רבבות כפרים אחרים
— למראית עין.
רק למראית עין.
כי עד מהרה מתברר לזר טרייסי כי מושלה
האמיתי של העיירה הזעירה הוא בריון ס100ו בשם סמית (רוברט רייאן) אמריקאי ס/
לאומן מן הסוג המזוהם, ד,קטנוני והתוקפני
ביותר. הוא וחבריו ביצעו לפני שנים פשע
שפל על רקע גזעני. איך נתגלה דבר הפשע
ואיך סגרה טבעת הפשע על טרייסי הגידם,

שי רו ת חינ ם

העולם חזו! 960

אן פרנסים כ״כהרה כצוק השחור״
ירד איש בודד ומוזר
מספר סרטו של ג׳ון סטרג׳ס בסידרה של
תמונות, רובן ממתחות ומענינות, כשאת התפקיד
הדקורטיבי ממלאת אן פראנסיס.
בעיות איומות. אולם ערכו של הסרט
אינו בסיפור המעשה. הוא חשוב בזה שהוא
מעלה, באומץ לב נדיר בהוליבוד זו שועדות
חקירה מקארתיות הרחיקו מעליה כל
אדם אמיץ, את אחת הבעיות האיומות ביותר
של דורנו: השנאה הגזעית.
מבחינה זו מעלה בהלה בצוק השחור את
קרנה של הוליבוד במעלות רבות. סרט לקהל
הטוב.

ני תו ח לני תו ח
לא כזר( .יונייטד־ארטיסט, אן־צות־הב־רית)
הוא עיבוד של הרומאן הזעיר העצום
( 700 עמוד) מאת מורתון תומבסון אודות
צעיר, לוק מארש (רוברט מיצ׳אם) ,השואף
להיות רופא, עושה לשם כך את הכל: שוקד
על לימודיו יומם ולילה, עובד כדי לכלכל את
עצמו. הכסף מספיק לו רק כדי מזונותיו ;
שכר לימוד (הוא. לומד במכללה פרטית)
עליו לשלם לחוד. כדי להשיג את הכסף הוא
נושא לאשר, אחות רחמניה מזדקנת (אוליביה
דה האבלינד) שאינו אוהבה כלל.
התסבוכות הנוספות: מגיפה טיפוס פורצת
בעיר קטנה בה !משמש ד״ר מיצ׳אם רופא,
הוא נכשל בניתוח מסוכן, הוא מתאהב
באלמנה חתיכית (גלוריה גראהם) .אינן מועילות
לסרט שדמויותיו והשיח שלו מלאכותיים
בדיוק כמו ברומאן. אם לא למעלה
מזה.
כדיחות נדושות. רק במקומות ספורים
בסרט מעורר משחקה המלוטש, המקצועי,
של כוכב דה האבילנד ענין, אף מרתק,
בעוד שבתפקידו של פרנק סינאטרה נפל לבדח
את הצופה בבדיחות רפואיות נדושות.

ה^/חיר 7(1ת 1$נן ת

וע ח $ 0 $סי ס

עולם! הפשע
אל תנע בכס!? לה (פרנקו־לונדון,
צרפת) בוים על ידי ז׳אק בקר, אמן הריאליזם
והאוירה, שסרטו קטדת הזהב אסור בה״
צגה על ידי הצנזורה הישראלית.
ז׳אק בקר בחר לו לנושא, כמו בקסדת הזהב,
את העולם התחתון. שם זהו עולם ה־פשע
של שלהי המאה הקודמת. באל תגע
בכסף זה הרי זה עולם של גנגסטרים בהרבה
פחות רומנטיים. בעצם, מראה בקר את
עולם הפשע כדומה מאד לעולם הביזנס, הקבלה
שמחזאים וסופרים לא מעטים עשוה.
גננסטר כדימום. זה ספור באקדחו
(ז׳אן גבאן) ,מארת העולם התחתון, המחליט
לצאת בדימוס לאחר שוד גדול אחרון. תוך
כדי ביצוע השוד מסתבך גנגסטר גאבן בכמה
עיסקות אהבה וממון, מחסל כנופיה של פושעים
יריבים, מלפף בזרועות אוהבות חבר
גווע.
עלילה מסובכת זו, הלקוחה מאיזה רומאן
בלשי מועט ערך, הופכת לעיני הצופה המשועשע
לסרט רב הומור, חד״מבט שזכרו
לא מש זמן ארוך.
עולם הפשע מוגש כאן באמנות נדירה, על
גנגסטרים אנושיים כל־כך, אהובותיהם המטופשות,
אנשי עסק הקשורים אליהם, נשי
החברה הגבוהה הנמשכות אליהם — הכל
אמיתי, מבריק מרהיב. סרט ממדרגה ראשונה.

יתפ רי ס אי פ שו ט
פרסומת שיטת התעמולה והפירסום המודרניות, המקובלת
בעיקר באמריקה, מבוססת על הפסיכולוגיה
של ההמון. אחד מכללי תורה זו
קובע כי האנשים המקבלים תשורה ללא כל
תשלום מרגישים עצמם אסירי תודה לנותן
המתנה.
כלל פסוכולוגי זה נוצל על ידי אנשי ה־פירטומת,
שהעניקו לקר,ל מוצר מסויים חינם
תוך הנחה שהמקבלים יוסיפו להשתמש
בו ולרכשו גם אחר כך — והפעם תמורת
תשלום. באמריקה זוכה כיום כמעט כל לקוח
בשירות ראשון הניתן ללא תשלום.
שני סטודנטים ישראליים שנפגשו באחת המכללות
בשיקאגו יכלו, הודות לשירות כזה
בעיר בה השתלמו, לחסוך מחצית הוצאותיהם.
אולם רק כשחזרו לישראל נולד במוחם
הרעיון כי מה שיפה לגבי הקהל האמריקאי,
יפה גם לישראלים.
השניים, שמעון סטרוד 23 בן תל־אביב
שהשתלם בהנדסה ועוסק כיום בהנדסה פרטית,
ומרדכי שטיינברג 24 מוסמך למדעי
האופטיקה, התקשרו עם חבר העובד במשרד
פירסום, ועם מספר חברות המעוניינות במשיכת
קהל לעסקיהן. חברות אלה היו מוכנות
לתת ללקוחות את השירות הראשון
חינם ללא כל התחייבות.
כמו רולטה. השבוע, הוחל בהפצת הפנקסים
הכוללים תלושים המזכים את רוב־שיהם
לשירות חינם ב־ 16 פירמות תל־אביביות,
החל בספל קפה אספרסו וכלה בשיעור רכיבה
על סוס, או הצגת תיאטרון.
המפיצים, הסבורים כי שיטת פרסום זאת
תשתרש במדינה, הוציאו לשוק כעשרת אלפים
פנקסים, גובים סך לירה אחת תמורת
הזכות לשימוש במוצרים בעלי ערך של 50
לירות. הפנקסים ימכרו ברחובות ובמשרדי
מכירת כרטיסים לבתי קולנוע.
סיכם השבוע אחד הסוחרים המשתתפים
במיבצע :״זה כמו רולטה. או שנפשוס את
הרגל או שנהיה עשירים !״

אחרים בסרט גדוש-כוכבים זה הם: מיירון
מאקורמיק כרופא־כפר רשלן, צ׳ארלס ביק־פורז־
כרופא־כפר חרוץ, ברודריק קרופורד
כפאתולוג יהודי בעל תסביכים כמעט פא־תולוגיים.
מציגי
הסרט, שנתקנאו ברופאים המבצעים
ניתוחים מרובים בסרט, נטלו לידם את ייאיז״
מל, ניתחו לפחות 15 דקה ממנו, הגישו לצו־פה
יצירה מקוצצת. התוצאה: אי שם, אי
פה התפתחות העלילה אינה ברורה ביותר.

אמא, אבא, העוזרת ואני (סינס.
צרפת) הוא סרט שהפיקחות, הרגשנות הטובה,
הבלתי פוגעת והשנינות הצרפתית משמשים
בו ערבוביה מבדרת ביותר. במאי
ז׳אן פייר לה־שנואה, שנעזר על ידי יבוצה
של תסריטאים מצוינים (ביניהם הסופר מאר״
סל איימה) ,הצליח להדריך קבוצה מצוינת
של שחקנים בעלילה נחמדה.
האב (פרנאן לדו) הוא מורה לטבע בגימנסיה
של נערות בפאריס, אדם זועף תמיד,
רודן לכאורה. האם היא אשר, פיוטית, סופרת
בשעות הפנאי (גאבי מורליי) ,טובת לב,
עליזה ואופטימית. הבן הוא רובר (רובר למורה)
קצת נכנע יתר על המידה לרצון ההורים.
העוזרת היא, בסופה של שרשרת,
סטודנטית צעירה ניקול קורסל שרובר מאוהב
בה כהוגן.
פתרון פשוט. כיצד ישכנע רובר את
הוריו המאד זעיר־בורגנים שלא יתנגדו לנישואיו
עם נערה חסרת כל? על שאלה זאת
נסוב הסרט, נפתר, כדרך הקומדיות מן הסוג
הזה, בצורה הברורה ביותר.
רובר למורה הוא פנים חדשות בארץ. שחקן
צעיר שאינו יפה תואר, אבל בעל אישיות
מקסימה, שחקן קומי מעולה. האחרים ידועים
יותר, וגאבי מורליי ביחוד מדגימה פעם נוספת
מבצע משחקי ממדרגה ראשונה, דמות
קומית קלילה ומשעשעת.
בקצרה נערת הכפר. במאי ואשת שחקן מחזירים
את השחקן השיכור אל מרום פיסגת ההצלחה.
מחזה דראמתי שהפך לדראמה קולנועית
חזקה ביותר. גריים קלי, בינג קרוסבי,
וויליאם הולדן.
זעקת הקרב. הרומאן הנודע בא אל הבד
בתפוקת ענק. שיר הלל לחיילי המארינס
האמריקאים.

בהלה בצוק השחור
אל תגעבכסףזה
אמא, אבא, ה עוזרת ואני
נער ת הכ פך

וזיו!
6א;ור/מי אזפרה ״ לונס
7אעחיל
סופד
7א(1רות סופר ״ לוכס
* 8ערות^
8א//רו*

פ אג אניני
ל ה שיג ב כל
ח נו יו תהרדיו
1956־

> 55ל 5ד

הסוג ביזתד 3ע^ 1ם>מו^דת אנאלית

ידידה נאמנה...
לא רק בנשפים ובהופעות פומביות
זקוקה אשד, לתסרוקת יפה. כל אשה
היוצאת עם בעלה, כל כלה עם חתנה וכל
בחורה עם ידידה — הן תרצינה להצטיין
בתסרוקותיהן.
כיום אין קל מזה. מברשת ראש
ברלט 83716116 עומדת לשירותכן.
מברשת ברלט היא ידידתכן הנאמנה...

ל נק יון

היסודי

לפני חג הפסח סומכת
בעלת הבית הנבונה רק
על טכסטיל שמפו לכבי־

תוצרת ״נקה״.
המפיצים היחידים: חב׳ נורית בע״מ

ס שרט
כד״־גל
ה צ הו בוהש חו ר

נם ל ה תב טאב עו בדהש הו א איננו ס לוני.
או הבסר טי ם. תי א ט רון, מו סי קהוספ רי ם. כל
ה ת כונו תהל לו צרי כו ת ל היו ת מ רו כזו ת בתל־א
בי ב, דווקא. אם הו א סקרן מאד, היא מו כנה
לנ לו ת רק שהיא בת . 20 שחרחור ת וח מו דה.
מ ה שחיבבתי א צל ה הו א של א הבי א ה
א ת כל ידידיה ל ה עיד על כ ך.

פס ער היופי !
קיבלתי השבוע המון מכתבי מחאה
מחיילים שונים המתריעים על הנערות
הרוצות בהתכתבויות והכרויות חזקא
עם חיילים בני חייל מסויים. הם רואים
בזה הפלייה ומוחים כי לא צבע הכומתה
הוא הקובע את טיבו של אדם, כי אם
תכונותיו האישיות.

לנערה חיפאית, עט מחמיא
לנערה שתרצה ל כ תו ב ל 960/861מ ו בטח
שתקבל הר של מחמ או ת, אם ל ש פו ט ל פי
אלה שקיבל תי אנו כי מ מנו — ל מ רו ת שבעל
הדבר אינו אלא תל מיד שבי עית בן . 16
הוא רו צ ה לכוון את ע טו כ ל פי נ ע רונ ת
חי פ אי תבת 15— 14ה או הבת חברה ו קו לנו ע.
בל תי סנו בי ת, עליזה ו מלי א ת חיים, מ שכיל ה —
ב קי צור — צברית.

שחרחורת, חמודה, ובת 20
מ שו ם ש 960/862 או הב ת ל צחוק, רו צ ה
היא בהתכת בו ת עם צעיר בן 22— 21ב על
חו ש הו מו ר. חו ש ה הו מו ר שלו צריך כנר א ה

ב קרי את תינ ר זו יו צ א חייל צעיר בן 21
היו מיו מי ת
ה צב אי ת
( ) 960/863 שה שינרה
ק צת מ עיקה ע ליו, ו הו א מ חפ ש רו ד והבנה
במכת בי ה של נ ערה כבת ! 9רצינית. חו שבת
ו חובבת מו סי ק ה. על היו פי ה חי צוני הבלתי
ח שוב ב עיניו, הו א מעדי ח ע דינו תנפ שי ת
ו צני עות( .ב מל ה זו כבר מז מן ל א נתקלתי
ב מ דו רי, ו חבל ...כ פי ש או מרהמ שו ר ר).

פני הדור כפני האוניברסיטה
כו ת ב לי 960/864
״אני בן . 21 תל מיד ה אוני ב ר סי טהה עברית.
ב מ שד ת קו פ ת חיי עברתי כברת ארץ ל א
מ בו טלת. בין ה שאר הייתי שליח. א ר כי ב ר
ר א שי, אי ש מ שק, חייל, נהג. מו ר ה. ונ ם
עסקתי ת קו פהמ סויי מתבע תונ או ת.
אני מ עוניין להתכתב, ע ם נערה ב ת , 18— 20
ילידת ה אר ץ ומשכילה׳.״
אני חו שדת ב ס טו דנ טי הצעיר ש הו א שכ ח
לציין נ ם שעבד כ פ קי ד, כיוון שמכת בו דו מ ה
יו תר למכתבמסח רי. מאשרלמכתבשמצ פי ם
מ ס טו דנ טאקדמ אי.
אבל ב ר צינו ת. ש מ תן לב כמהמק צו עו ת

עברו ע ליו והו א רק בן? 21

לא ניכנע, לא נוותר !
אינני יו דעתכברמהלח שוב על הצעירים
של י מינו. כל הנ ע רו ת ה כו ת בו ת אלי מספ רו ת

לי שעד היום לא מ צ או א ת הב חור בהאה ידיעה.
שהם כו לםמשעמ מי ם, סלוניי ם, ואלוהים
יוד עמת. ו מעניין, ב דיוק או ת ם
ה מכ תבי ם, אני מ קבל תנם #זן הנערים. אלא
ש שלהם תו קפניים יו ת ר.
אחד מ הם. מל א ח שיבו ת ע צמית עד להתפק ע
ויחס בוז ל מין הי פ ה הו א ( )960/865ש מכ ת־בו
מל א פניני ם כ מו :״ אני מתקרב לי או ש...
אני מתחיל להתייא ש מנ ערה שתהיה בסדר...
אני לא אוותר כ מ לו א הני מ ה ...כמהש אני
מצליח ל הכי ר בנו ת, ו בנו ת הר ב ה, הרי ש בנו ת
שתתא מנ ה לדרי שותי ה צנו עו ת. הן ב חזקת
מ צי א ה ...אני ב חו ר אינ טליגנ טי ובן שיחה
מעניין ב החל ט, שלא לדבר על חו ש הו מו ר
ו כ דו מ ה, שהן ת כונו ת ש אני נו שם מ הן ...ה נערה
צ ריכה ל היו ת חינני ת. עד יפה, עד יפה
מאד ...שתא הב ל טייל ...אני שונ א או ט ו בו
סי ם ...ב חו רנח מד בן 22ה מ סוגל ל שוח ח
על כ ל נו שאשב עו ל ם ...מתבטא יפה מאד
בכתב ( באמונה אני מ צי א ה די טו ב ה...
ר צוני ש שו רו תי אלהיקס מו ל ה
הו קסמה מי ש הי?

חזרה אל הפרוזאי
אחרי מכ תבי ם מ סחררים כ אל ה. אני מתחי לה
כבר להג ענ ע ל מכ ת בי ם פרוזאיים ובנאליים
במקצתש אני מ ש מי צה כל י מו ת ה שנה. היו ם,
מ שום מ ה, אני מקדמתב חיו ך סל חני את
מכ תב ם של 960/866 הכו ת בי ם :
״ אנו שני תל מידי בי תספר חקלאי בני ל
19,5ו־ 18 5בלונ די ם, נ חמדים, מ ת עניינים
ב ס פו ר ט. טיולי ם וריקודים, ובכלל או הבי ם
לבלו ת, מ עוניני ם ל הכי ר שתי בנו ת נחמ דות•
צבע ה שיער אינו מ שנ ה. בניל , 17— 18
ב עלו ת נ טיו תלח קל או ת ו שאר ה שטחים ה־מ
עניני ם נם או ת נו (לכי ד עי) .רצוי בנו ת
מ שקים או מו ש בי ם .״

פרס עשר לירות £תשבץ 960
מאוזן .2 :בעל מלאכה חשוב במאה העשרים ; .8מכלי
עבודתו של הפקיד 10 משחרר דרום־אמריקה ; .13 דמות
פורימית ; .14 זכר ; .15 לשון חבש העתיקה 16 משכן באנייה;
.17 שר החינוך ז .18 חודש ; .20 סימן הרבות ; •21 מה שהקמ״ן
מוסר למג״ד ; .23״עלי ענו לה 25 בנגקוק היא בירתה ;
.27 עורק ; .29 חוטם ; .30 חשוב המחנכים בחיפה ; .32 תלמידיהם
של בעלי־מלאכה ! .34 שמו הפרטי של המנצח וולטר ;
.35 שמו הפרטי של טרומן ; .36״מה ל ...בבית הקברות?״;
.37 מערב ; .39 צורת ארבה ; .40״...נשפך כמים״; .41״...תחסום
שור בדישו 42 אנרגיה ז .43 משקה אסיאתי, במוצאו ; .44
לא־יהודי •45 :איש ממשק בגבול הלבנון.
מ או נ ך .1 1עליו גמרה חנה שנס אשרי .2 :חם ושלום ;
.3בעל פנדריי הגיבור); .4משכן האהבה! •5איש של אלוף
טולקובסקי .6 1אוניברסיטה אמריקאית ; .7אברהם .8 משחיתה
עצים צעירים ; .9עני ; .11 גיל בר־המצווה ; .12 סוד ;
.18 מושב הציר האורוגוואי ; .19 משלוח כבד ממכתב רגיל ;
.21 פנטזיה ! .22 מתתיהו היה כזה ; .24 האיש בעל החווילה
על הכרמל ; .25 פתח הדלת ; .26 אבי המון גויים ; .28 אות
יוונית ן .29 המלה השנואה על בי. ג׳י .31 ; .שר ; .33 מסך
ביתי ; .34 חביבי על בי. ג׳י ,.אם כי הוא סבור שאו־נו איננו
מבין בו הרבה ; .38 התקוממות ! .41 בן יעקב ; .43 תת־מקלע

תוצרת.

לשתי הצגות בכרטיס אחד, זכו השבת
חמשת אלפים צופים במיפגש קבוצות מכבי
תל־אביב ופתח־תקווה. כי הצגת הכדורגל המפוקפק
על מגרש הרפש, גררה הצגת איג־רדף
והתאבקות על היציעים כמעט לאורך
כל התחרות.
היה ברור מלכתחילה כי המאבק בין שתי
הקבוצות, לא ישאר בתחומי הכדורגל בלבד,
מאחר שהיה זה הקרב העלול לקבוע את חלוקת
המקומות הראשונים בצמרת הליגה הלאומית.
קהל צופי הכדורגל, אינו מכיר את
מכבי פתח־תקווה כקבוצה שתהיה מוכנה לוותר
בלולות על בכורתה, ולו גם לאחותה ה־תל־אביבית
שעד לפני שבועיים לא נראתה
כיריבה ממשית. לכן לא זילזל איש באזהרתו
של אחד הצופים שפסק שעה שעלו הקבוצות
על המגרש :״היום יהיו הרוגים !״
הפתח־תקוואים שחורי החולצות שראו את
יריביהם צהובי התלבושת, החסרים את יהו־שע
(״שייע״) גלזר ויוסף (״יוסלה״) מירימו־ביץ,
לא היו צנועים ביותר, גילו את כוונתם
בהצביעם על בגדיהם :״אנחנו מכינים להם
הלוויה.״ הם חסרו את כשרון השיכנוע לשדל
את יריבם שימות.
קרב תרנגולים. דקות מועטות בלבד
לאחר הפתיחה, שלא השאירה ספק בדבר
נכונותם של שני הצדדים למלחמת חיים ומי
תת, נמצא מקום לפורקן המתח שהצטבר בקרב
שחקני שני הצדדים.
רפאל (״רפי״) לוי, חלוץ ימני במכבי תל־אביב,
חדר את הגנת השחורים, נתקל במגן
טורקניץ. קשה לדעת מה אירע בדיוק כשהשניים
הסתבכו באבריהם כשהכדור בין
רגליהם, אולם השופט פסק מכת עונשין לזכות
לוי. תוך דקה הפך המגרש לזירת התגוששות.
שחקנים
דחפו זה את זה, בעטו איש ברעהו
כשהשופט ורנר גבה הקומה ניסה להפריד
ביניהם, סיים את התיגרה בהוצאתו של
טורקניץ מהמגרש. אולם על היציעים לא
היה מי שיפריד בין אוהדי הקבוצות ויוציאם
מהמגרש. תיגרות ידים היו דרך הויכוח היחידה
באמצעותה ניסו שני הצדדים להוכיח
את צדקתם. ביחוד התבלט צעיר בעל גוף שהסעיר
יציע שלם, עמד בחירוף נפש מול
עשרות מתנגדים ויכול להם, עד שנרגע במכונית
שיטור.
מרגע זה, לבש המשחק צורה של קרב תרנגולים
בלתי הוגן. הפתח־תקוואים ניצלו בכל
הזדמנות את שיטת הנבדל המלאכותי, נוכחו
שגם יריביהם יודעים לנצל שיטה זאת. פגיעות
גופניות, הפכו דבר שבשיגרה.
בפעם נוספת היה דומה כי המשחק יתפוצץ,
ברגע שיונה פוקס, בעט לשער פתח־תקווה,
והשוער השמיט את הכדור שהיה כבר
בתוך שטח השער, אבל הספיק עוד לתפסו
לפני שנגע ברשת. השופט פסק שער.
הוא הוקף מיד שרשרת של שחורי החולצות
שרתחו וצווחו, לשוא. היתר, שוב סיבה
מוצדקת למהומות ביציעים.
צבע מתאים. לא נשאר עוד צל של
ספק כי הצהובים יזכו בשתי נקודות. השחורים
הפכו עצבניים, איבדו את התיכנון בהתקפות.
אולם המזל והבוץ היו לטובתם. אחרת,
היו מסימים את המשחק במאזן שערים
גדול לרעתם. לפחות חמש פעמים עמדו חלוצי
מכבי תל־אביב מול שער ריק וחלק של
יריביהם, לא הצליחו להבקיעו. חלק ניכר מהזדמנויות
אלו נפלו בחלקו של יוסף (״פפו״)
ישראלי, שתמיד ידע להחמיצם בצורה שונה.
עם שריקת הסיום בתוצאה 2 :0לחובתם,
נוכחו האורחים מפתח־תקווה, כי צבע בגדיהם
הלם בכל זאת את הנסיבות.

במסלול
בו ל מו סזר
בולמוס הזמנת קבוצות כדורגל זרות לביקור
בישראל; נמצא עתה בכל תוקפו. לאחר
שנבחרת הונגריה דחתה הצעה ישראלית
לביקור בארץ במסגרת סיורה בארצות המזרח
התיכון, נשלחה הזמנה דומה לקבוצת
רמפלר יוניון מאורוגוואי העומדת לבקר בתורכיה.
נוסף
לאלה, ודאי שנבחרת מלטה וקבוצה
אוסטרית מובחרת תבקמה תוך השבועות
הקרובים במדינה.

ב מרחב
מבעד ל מסך החול
מנשאר *
הידיעה הראשונה על סילוקו של ג׳ון גלאב
מן הלגיון (ראה להל!) נמסרה לסלווץ לויד,
שר החוץ הבריטי, על־ידי גמאל עבד אל־נא־סר
בקהיר. אחרי ארוחת־צהרייס מנומסת, בה
ניסה הבריטי לשכנע את המצרי כי כדאי לו
להצטרף למערב, הפליט רודן מצרים כאילו
בהיסח הדעת :״אני מבין שסילקו אתכם גם
מהירדן.״
ללויד הנדהם היה ברור מה פשר הדבר :
ברית בגדאד, יצירתה היקרה של המערב לאיחוד
המרחב הערבי כולו תחת כנפיו, נחלה
כשלון חרוץ. כי לאחד התמרדות הירדנים,
שוב לא תהיה שאלה של צירוף מדינות מרחביות
חדשות לברית, כי אם שמירה נואשת
על אלה שכבר הצטרפו.
האבר הבא, המועמד לקטיעה על־ידי איד
מל המדיניות המצרית מגוף הברית: עיראק.
גם ארץ זו קשורה לאימפריה הבריטית על־

להגשמת שינויים חיוביים אלה, והם ישמרו
אל נכון על עצמאות ארצם.״
במשך שנים, טענו ישראלים רבים כי על
ישראל לתמוך במיעוט הפלסטיני, להנהיגו
במהפכה נגד השלטון הבריטי. הם האמינו
כי אפשר להגיע לידי הבנה עם מדינה פלסטינית
ערבית משוחררת מתלות בממלכת הירדן
או במדיניות האמפריה הבריטית. קריאת
העידוד של קול ישראל באה מאוחר מדי.
כי הפלסטינים שהחלו במלאכה בכוחות
עצמם, פעלו כשבלבם חרוטה התפילה :״אללה
יעזור לנו להציל את פלסטין — מישראל!״

עיראק

ל ח תן
ימי רווקותו של הרווק החשוב ביותר במרחב
מתקרבים לקיצם. ההודעה הרשמית
על כך ניתנה השבוע בפאריס: הוד מעלתו
יורש העצר של עיראק, עבדול איללה ביקש
מהוד מלכותו הסולטן מוחמד החמישי של
מארוקו את ידה של בתו לאלא עאישה, בעבור
אחיינו, הוד מלכותו פייסל השני של
עיראק•
פייסל בן ה־ 21 הוא תוצרת מושלמת של
חינוך אנגלי ; עאישה , 18 ,ספגה תרבות צרפתית.
תוצאת הנישואין החשובה ביותר תהיה
מרחבית מובהקת: איחוד שני הקצוות של
העולם המערבי, שבתוכו שוכנת ישראל.

סעודיה
משעלה שו ע ל
האמיר משעל, שר ההגנה והאוויר של הממלכה
הסעודית, אינו מאוד גדול. אולם כאחיו
של מלך מולדת הנפט, אין איש אומר
לו זאת בפירוש. האמריקאים, המספקים לו
את מיליוני דולריו, מתחנפים לו ומתרפסים
בפני כל דרישה שהוא משמיע. המצרים, ה־מעוניינים
במיליוני דולריו, מקבלים כל אימי
דה מפיו כאילו הושמעה על־ידי בן הנביא
עצמו.

כלה עאישה
הוד־מעלתו ביקש מהוד־נולכותו
ידי אדם אחד בלבד. השבוע, הבהירה קהיר
דעה זו מעל לכל ספק: ברגע שנורי אל-
סעיד, ראש ממשלת עיראק, יסולק, יתחסל
גם השריד האחרון של השלטון הבריטי במרחב.
ממשלת
מצרים הבטיחה לעשות את הכל
להגשמת אפשרות זו.

ירד!
ש תי פצצות
הפצצה התפוצצה בקול דקיק, קולו של המלך
חוסיין :״לטובת הצבא והעם,״ הודיע
שליט הירדן ,״הוכנסו שינויים בפיקוד הלגיון•
אנו קוראים לציבור לשמור על השקט
ועל המשמעת, כי היום הוא יום קדוש לנו.
יעזור לנו אללה להציל את פלסטין ! ״
באוזני מקשיביו הנדהמים, שאך קמו משנתם,
השמיע קריין רדיו רמאללה את פרטי
השינויים: המייג׳ר ג׳נרל סיר ג׳ון באגוט
גלאב, מפקד הלגיון, וסגנו האנגלי, סולקו
על־ידי המלך חוסיין מתפקידם. הפיקוד על
הלגיון הערבי עבר לידים ערביות .״הבוקר
בשבע,״ הוסיף הקריין בשאננות ,״המריא ה־ג׳נרל
גלאב במטוס מיוחד.״
כך הסתיימה הקריירה הארוכה של אבו
חנייק, מפקדו של הלגיון הערבי מאז ,1938
כאשר המלך חוסיין היה עדיין תינוק בן שלוש
שנים, וסבו, עבדאללה היה אמיר ערמומי׳
ששלט על רצועה מדברית עלובה, מעברו
המזרחי של הירדן.
הקריאה המאוחרת. הפצצה השניה
הוטלה מעברו המערבי של הירדן. כשהדי סילוקו
של גלאב מרחפים עדיין בחלל המרחב,
הקריא קריין קול ישראל בערבית את תגובת
ישראל על המאורע.
״השנויים בצמרת הצבא הירדני שיחררו
את הירדן מן ההשפעה הזרה על כוחותיה הצבאיים,
מחזקים את עצמאותה ומגבירים את
ריבונותה,״ קרא השדרן בהתלהבות .״הגורמים
הפלסטיניים נטלו חבל פעיל באמצעים
העולם הזה 960

״׳השבוע, נתנו המצרים לאמיר הזדמנות נוספת
לזרות פניני חוכמתו המדינית ברבים.
הם ערכו לו קבלת פנים רשמית בקהיר, הובילוהו
לסיור נרחב בבסיסי הצבא המצרי.
בין השאר, לקחו אותו לביקור קצר בעזה.
שם הבטיח לנכבדי העיר לדאוג אישית כי
ישובו לפלסטין המשוחררת בעתיד הקרוב

ביותר.
עצה מבגדאד. אילו הסתפק האמיר בנפנוף
חרבותיו בפני ישראל, היה הכל עובר
בשלום למאמרים מלאי התפעלות מנומסת
בעתונים המצריים. אלא ששר האוויר הסעודי
התרומם מעל לסביבתו המיידית, העיף אימ־רה
שנונה לעבר ארץ אלף לילה ולילה .״ברית
בגדאד,״ הכריז שר המדבר ,״היא צעצוע
בידי אויבי הערבים וכתם על שמם הטוב
אילו הייתי עיראקי, הייתי מתבייש.״
אז החליטו שליטי עיראק להביע את דעתם
הבלתי־משוחדת על האמיר. בנימה נוטפת
ליגלוג הזכיר פרשן רדיו בגדאד למשעל את
מלחמת פלסטין ואת השתתפותה המפוארת
של סעודיה במלחמה זו.
,,מוטב היה לאמיר לחשוב מעט לפני שהתחיל
לדבר,״ יעץ הקריין ברוב אדיבות.
״או שמא היה משכיל לשתוק, עד ששר ההגנה
האווירי יוכל להתקשט גם בתואר שר הצי
בעזרת אללה !״

מחרוזת
מ מ קו ר מו סמך בי ותר
קול הערבים מקהיר שידר ברצינות גמורה
הודעה משעשעת: דוד בן־גוריון הבריח באמתחתה
של גולדה מאירסון שנים ורבע מיליון
ל״י לקנדה, הורה להכין מטוס צבאי
מיוחד לבריחה בכל עת שימצא לנחוץ. הסיבה:
נאומו האחרון של דאללם קומם נגד
בן־גוריון את כל תושבי ישראל.

א חוו ת עמי
הסורים צעדו צעד נוסף במלחמתם הקרה
נגד הלבנון, שכוונה לאלץ את שכנתם הזעירה
להסכים לאיחוד כלכלי וצבאי. הם הודיעו
לכל חברות התעופה הבינלאומיות כי
שום מטוס הבא מביירות לא יורשו לטוס
מעל לשטח סורי בדרכו למזרח הרחוק, אלא
אם כן ינחת גס בשדה התעופה של דמשק.

מדורים כלכליים ותוספות לעתונים
הנם כיום בבחינת דבר מקובל בעתו־נות
היומית הישראלית.
במשך השבוע החולף הוצאו ע״י ה־עתונים
השונים תוספות כלכליות לעתו*
ניהם שהשתרעו על כ־ 16 גליונות. הצבור
הורגל לתוספות אלו עד כי נשתכחו
ממנו אותם ימים לא רחוקים בם הוגבלה
העתונות היומית, בהופעתה, לגליון אחד
ולעתים אף נמנעה מהמו״לים האפשרות
להיות וודאים באם יוכלו להשיג ניר
להופעת גליון היום הבא•
לאור השפור המפתיע שחל בשטח אספקת
הניר בארץ, בעקבות הקמת מפעל
הניר בחדרה — כדאי לעקוב אחרי ההחלטה
המהפכנית שנתקבלה ע״י *סיים״
הלונדוני, לעבור מהדפסת העתון על ניר
עתון לניר בעל משקל מרחבי גבוה יותר
— ניר מכיל־עץ להדפסה.
המחסור בניר עתון מורגש עתה היטב
באנגליה (כביתר חלקי העולם)~ שקיים
היה הכרח בקצובו לעתונות, זאת אף
הסיבה שה״טיים״ עבר לשמוש בתחליף
משוחרר מקצוב, הוא ניר מכל עץ, למרות
שערכו עולה בכ־ס /ס 50 על ניר ה־עתון.

פ עלי ניד

א מריקאיים ינטרא ליים בע״ס

סנהדר הרבנים המאוחדים באמריקה אגודת רבנים מאושרת מאת הממשלה
באופן רשמי, מעניקה תעודת סמיכה
לרבנים, בני ישיבות וצורבא דרבנן, לאחר
בחינה בכתב. התעודה מאושרת בחתומות
הרבנים, ראשי האגודה, ובהחותמת ודי־גושפנקא
הרשמית של הרבנות, שיש לה
תוקף חוקי בזכויות מיוחדות. לשכת
העבודה ע״י סנהדר הרבנים המציאה
להמוסמכים המובטלים משרות רב בקהילות
שונות. המעוניינים יפנו :
^ 55001816)1 1,621513.11^ 6
( ^ 811510310צ 1110)10ז ) 0
08ב 61ד ת\׳ {ס

661,־259 ^ 651: 34111 811

אמנות

אנשים

תיאטרון

על ובי. גי . ,

ה חיי םמתח ־ ל ־ םמרצח
ילד השעשועים של העולם המערבי
(זירה) הוא כריסטופר מאהון(נתן פרג),
נער שהיה לא־יוצלח כל חייו, אך בכל זאת
סירב להישמע לתביעת אביו (יהודה פוקס),
המטורף למחצה והשיכור לחלוטין, לשאת
לאשר אלמנה בעלת־פונדק, שהיניקה אותו
בהיותו תינוק. האב מניף עליו בחמתו חרמש,
והבן מכה על ראשו בקרדום. ומכאן
מתחיל מזלו להשתנות תכלית שינוי.
רדוף פחדי רצח, נמלט הנער מכפרו, מתגלגל
לפונדק בכפר זר, בו עושה סיפורו על
רצח אביו רושם בל־יימחה. בייחוד מתרשמת
פגין מייק (עדנה־ שביט) ,בתו של בעל הפונדק
המקומי, המתאהבת בגיבור־היום ממבט
ראשון. כריסטי מאהון כבר מתרגל למעמד
החדש של גבר וגיבור גם יחד, כשמופיע
במקם אביו הרודף אחריו, שהמכה רק
פצעה אותו. בן־רגע יורד העלם מגדולתו,
מפסיד את הלב שכבש.
הוא מחליט לרצוח את אביו בשנית, והפעם
באופן יסודי יותר, אך המעשה אינו מועיל ולא
כלום. מה שנשמע ממרחקים כסיפור
גבורה עילאי, נראה מקרוב כרצח שפל. תושבי
הכפר אוסרים את כריסטי מאהון בחבלים,
צורבים את בשרו בברזל מלובן, מתכוננים
להסגירו למשטרה, כאשר מסתבר כי
האב לא נפח את נשמתו גם לאחר המכה השנייה.
כריסטי מאהון חוזר לכפרו לאחר שמאורעות
השבוע הפכו אותו לגבר של ממש.
בהצגת הבכורה של מחזה תמהוני זה, ב־דאבלין
בירת אירלאנד ב־ , 1907 קיבלו אותו
הצופים, כולם מאנשי התנועה הלאומנית ה
העיתון
האידישאי לעצטע נייעס מצא השבוע
סמוכין לפרשת עמום כן־גוריץ
בתנ״ך. העיתון הסביר כי עלי הכהן נענש
בשעתו על־ידי אלוהים, אף על פי שלא חטא
בעצמו מעולם, רק מפני שלא חינך כראוי
את בניו, חופני ופנחס, שנהגו לגזול לעצמם
כל נתח מן טוב הקורבנות בעזרת המזלג
משולש־השעיים שהיו תוקעים אל הסירים
דוד כן־גוריץ האב היה עסוק באותה שעה
בוויכוח עם צעיר־מפא״י ( )31 אשר ידלין
שטען כי הנהגת המפלגה לא נבחרה באופן
דמוקראטי. כשהפסיקו בי• ג׳י. בשאלה :״מי
לא נבחר?״ השיב ידלין :״החל בך, וגמור
בי. יום אחד קיבלתי הודעה שנתמניתי לחבר
המרכז מבלי שידעתי על כך מראש לרמי
דק אחר זכה בשבוע שעבר שר האוצר
לוי אשכול, שאך זה הצליח להיכשל בשביתת
האקדמאים. בתוכנית קול ישראל,
ינשופים וחיוכים, במדור המוקדש למאורעות
מן העבר הקרוב, ציטט העיתונאי גבריאל
צפרוני קטע מהעיתונות של ה־ 24 בפברואר
, 1934 בו נמסר כי ״לוי שקולניק, המזכיר
הכללי של ההסתדרות, הודיע לממשלת
המאנדאט כי ציבור הפועלים בארץ לא יוותר
בשום פנים על תוספת היוקר שהובטחה לו,
ואף איים בשביתה כללית של הפועלים
מסורת חדשה נקבעה בכנסת: בכל פעם ש־שר־הפיתוח
עולה לדבר על ההישגים וההתקדמות
באספקת החשמל, מתחוללת מיד הפסקת
חשמל. בשעתו קרה הדבר לשר־הפיתוח
הקודם ד״ר דוב יוסף, והשבוע נשנה המעשה
לכל פרטיו בשר־הפיתוח מרדכי
כנטוב בתשובה לדברי שר־החוץ האמריקאי
ג׳ון פוסטר דאלס, כי ארצות־הברית
תפנה מיד לאו״ם במקרה שישראל

3וקנק הלידה
היפה 3יוהר
* * די יו ם נו ס פו ת בישראל לפחות מאה אמהות מאושרות. כי זד הוא שיעור
* 1הלידה הישראלי — קצת יותר ממאה לידות ליום. המדינה יודעת להעריך שיעור
לידה גבוה זה — אחר הכל הוא עולה לה בסמעט ששת אלפים לירות ליום.
זה שנתיים שהמדינה באה לעזרת האם ומעניקה לכל אם טרייה — ללא יוצא מן
הכלל — מענק לידה של 57.500ל״י. אך אין המדינה צריכה להיות היחידה המעניקה
פרם כה נאה.
גם האב הטרי, והנבון, עושה את שלו. הוא מעניק לאם, ולתינוקה, את מענק הלידה
היפה ביותר — על ידי כך שהוא שולח אותה, מייד לאחר יציאתה מבית החולים
ליולדות, לבית המרגוע וההבראה המיוחד — נוות אם.

^ כן, זאתהיתהמטרתם של אלזה וד״ר ברוני רהפלד, הרופא מהרצליה,
כאשר יסדו את נווה אס בחווילת קוטג׳ נאה ליד כפר שמריהו, באחד המקומות
היפים בשרון. נווה אם, החוגג השנה את יובלו החמישי כבר הספיק לארח אלף צברים.
האם הטרייה הבאה לנווה אס, מחדשת בו את כוחותיה הגופניים׳ לומדת לטפל
בתינוקה בהדרכת מנהלת נווה אם, הגברת אלזה רהפלד, שלטיפולה האינדיבידואלי,
המבין, המסור והלבבי, יצא שם בארץ,
זה, כמובן, איננו הכל. האם נתונה להשגחה רפואית מעולה ומתמדת. האווירה
הביתית, הנעימה והחמימה, הטיפול המסור באם ובתינוק׳ הארוחות המצויינות, השקט
הכפרי, האויר הצח — כל אלה משלימים את תהליך המרגוע וההבראה.
האמהות, הנקראות בנווה אס על שם ילדיהן(״האמא של רותי האמא של דני!״)
יודעות להעריך יתרונות אלה ורבות הן אורחות־הקבע החוזרות לנווה אם למרגוע
ההכרחי אחרי לידתן הבאה ואף לזאת שלאחריה.
יתרון לא־מבויטל נוסף: הקרבה של נווה אם לתל־אביב (עשר עד חמש עשרה דקות
נסיעה) מאפשרת לבעלים לבקר את נשותיהם בכל שעה רצוייה.

^ מהותהכאותפעםאחת, באות גם בפעם השנייה ואמהות הבאות לעשרה
ימים, נשארות לשלושה שבועות. יש נשים המשאירות את ילדיהן, מתוך סיבות
בריאותיות המשפחתיות להשגחה המסורה של נווה אם למשך חודש, חודשיים ורבות
הן הנשים והישראליות, החיות עם משפחותיהן בנכר והבאות ארצה ללדת שצעדן
השני בארץ, אחרי הלידה, הוא נווה אם.
בארץ, בה לרוב המשפחות דירות קטנות ואין ידם משגת לשכור עזרה — העזרה
הטיבה ביותר היא העזרה העצמית. אמהות רבות, שלא חשבו על כך טרם הלידה,
;זכרות לאתר מכן ומצלצלות עוד מבית החולים ליולדות להרצליה ,45 כדי להזמין את
׳מי המנוחה שלהן בנווה אם.

שחקנים פוקס ושביט כ״ילד השעשועים״
גבר וגיבור גם יחד
אירית, בגל של הפרעה מאורגנת. ממש כמו
במדינת ישראל, היתה האומה השואפת לשחרור
לאומי קנאית עד בלי גבול לכבוד הלאומי,
סירבה להטות אוזן לדברי ביקורת
נוקבים, אם גם אמיתיים בהחלט• הנהלת התיאטרון
נאלצה לרפד את ריצפת האולם כדי
שדברי השחקנים לא ייבלעו כליל ברקיעות
הרגליים הנרגזות. היה דרוש זמן, עד שאנשי
אירלאנד ואחריהם העולם כולו למדו לעכל
את ההומור הדק והטראגיות נמוכת־הרוח
של המחזה. כיום אין הוא נעדר משום קובץ
של מיטב המחזות החדישים.
הסיפור המוזר עטוף במחלצות מוזרות לא
פחות. לשון המחזה מקפצת ללא הרף בין
המוניות גסה לשירה צרופה׳ אווירתו דחוסה
כל הזמן באדי אלכוהול חריפים, התנהגות
גיבוריו עוברת בטבעיות גמורה מחברות ילדותית
ממש לאכזריות בהמית.
כל התכונות הללו הופכות אותו לאחד
המחזות הקשים ביותר לביצוע משכנע, שלא
יעמיד את הצופים בפני אי־הבנות. להקת
זירה, שחלק משחקניה חסרי נסיון, הצליחה
בכך באופן מפתיע, אף כי המשחק לא עמד
כלל על רמה שווה.
ראוי לציון נתן פרג, העולה מהצגה להצגה
לדרגה של כשרון אמיתי, אם כי הוא מגלה
נטייה מסוכנת לחזור על עצמו.
הבמאי מיכאל אלמז בלט קודם כל כמורה
ומדריך בעל יכולת רבד״

תותקף, סיפר שר־החוץ מי טהשרת בכנסת
בדיחה: מעשה בשני קצינים בריטיים
בזמן מלחמת־העולם שטיילו בירושלים,
הגיעו לכותל המערבי וראו את המתפללים.
שאל אחד מהם :״מה עושים הזקנים האלה?״
השיב השמש במקום :״הם מתפללים לנ־צחון
בריטניה במלחמה, אבל אתם אל תסמכו
רק עליהם אזרח ישראלי בשם מרדכי
וויינטראוב הודיע השבוע על רצונו למלא נדר
שנדר בשעת ניתוח מסוכן, ולתרום אחת מעיניו
לרמטכ״ל רב־אלוף משה דיין.
וויינטראוב טען כי התייעץ עם רופאים, שאישרו
כי ייתכן להעביר את העין בשלום.

ה צג ה לו כדהמחבר
שחקן הבימה מישה אשרוב סיפר השבוע
על מקרה משעשע שאירע לו ולכמה
שחקנים נוספים שהופיעו בסדרת מערכונים
בקיבוץ סמוך לגבול. כשהציגו את מערכונו
של וויליאם סארויאן הלו שם בחוץ 1בתוך
מקלט תת־קרקעי, השמיע אחד השחקנים מאחורי
הקלעים קול נפץ ירייה כנדרש בעלילה.
מיד קפצו ממקומם כל חברי המשק,
תפסו את כלי־הנשק שהיו מונחים לידם והחלו
לרוץ לעמדות למצב חירום אחר
נקלע השבוע שחקן הקאמרי שי אופיר.
בראותו בריון שנטפל לשחקן אחר, אברהם
העולם הזה 960

חד ש
גדעון יוצא למלחמה
פרשת חייו של א. צ׳ .וינגייט
מאת ליאונרד מוזלי
הביוגרפיה המלאה הראשונה של
גבור עמק־יזרעאל, חבש ובורמה

ולא תהי למוות ממשלה מאת אהרן אמיר
הרומן המקורי שזכה לשבחיה
הנלהבים של הבקורת• .

ספורים צרפתים
בני־זמננו
מבחר מצוין מיצירות טובי הסופרים
הצרפתים המודרניים: סארטר, ז׳יד,
קאמי, קוקטו, מוריאק וכר.

תמונת החושניות כ״מעשה כמונית׳,
בעיקבות הדי לאמאר
חלפי, ושפך אל פניו כוס סודה, זינק
״שייקר,״ ממקומו ותקע את שתי רגליו ביחד
אל בטנו של המתגרה, שהיה כנראה שיכור.
בן רגע התפתחה מהומה, בה זכה השחקן
א רי ה ל כי א בסטירה על פניו. אך התוצאות
הסופיות היו 1:0לטובת הקאמרי ...לאחר
שהצגת הבכורה של מלחמת בני־אור נדחתה
לזמן בלתי־ידוע, בגלל התקפת לב פתאומית
שאירעה לשחקן זלמן לכיוש, העומד לשחק
בהצגה את דמותו של שמעון בן־שטח,

אמר משהש מי ר בקוצר״רוח :״אם תיד
חה ההצגה שוב. תהיה זו הצגה לזכר המחבר
אגודת החרשים אלמים, שלימדה
את מעצבת דמותה של ג׳וני בלינדה באהל,
נחמהמידית, לדבר בשפת הסימנים
— סירבה לקבל את 300 הל״י שהוצעו
על־ידי התיאטרון כשכר לימוד. הכסף נתרם
לבניין בית הלן קלר הנהלת תיאטרון
הבימה הודיעה לשחקנים כי עליהם לקבל
אישור מיוחד מן ההנהלה כדי להשתתף ב
סרט
הדובר־עברית שהבמאי הדני קארל
ד ריי א ר עומד לצלם בארץ. הסיבה: נושאו
העדין של הסרט׳ חיי ישו הנוצרי ...הצגת
המרד על הקיין התקיימה השבוע לא בבית
הבימה, כרגיל, אלא באולם התרבות החדש
והמרווח של מחנה המעצר מעש יה ו שליד
רמלה, כשבתפקיד הסניגור היהודי גרינוואלד,
אותו גילם בהצלחה בולטת בשעתו מישה
אשרוב, משחק הפעם יוסף שמחון, ש־סניגורו
לא הצליח בשעתו לזכותו מאשמת
רצח בת דגניה א׳ ,מירד, ארצי.

פ סו קי ה ש בו ע
ראש הממשלה דוד בן־גוריון, בנאומו בכנס הדור הצעיר המפא״יי $ :
״מפא״י אינה עדיין מפלגה במלוא מובן המילה. היא עדיין מורכבת מקבוצות לחץ.״

• מפקד הלגיון הערכי המודח גנראל ג׳ון כאגוט (״אבו הנייק״)
גלאכ, בספרו לעיתונאי לונדון את פרטי שיחתו האחרונה עם ראש ממשלת ירדן

סאמיר א־ריפעי, בד, נתבקש לעזוב את המדינה :״שאלתי אותו: מדוע? והוא השיב :
אינני יודע !״
• שר־החוץ משה שרת, ברצינות עמוקה :״אי־קבלת נשק אינו כשלון
מדיניותנו, אלא כשלון המצפון הבינלאומי.״
• שר*האוצר לוי אשכול, בוויכוח על התקציב בכנסת :״כשם שלא נבדיל
בתקציבים שלנו בין גאליצאי לליטבאק — כך לא ננהל חשבונות מיוחדים לסקטור זה
ולסקטור אחר.״
• ח ״ כמפ ״ ם, יעקכ רי פ תין, לאחר שנתמנה לחבר בוועדת המשנה של
הכנסת שטיפלה בטיכסוך ינון :״צאו וראו למה שהגעתי לעת זיקנה, שדווקא אני צריך
לתווך בין מפא״י לחרות.״
6״חרות״ ,על כנס הדור הצעיר המפא״יי :״הדור הצעיר פירושו במפא״י
אנשים סביב גיל השלושים שטרם באו על סיפוקים מבחינת משרה או תפקיד.״
• שופט השלום משה פרץ, בתשובה לחששותיו של עורך־הדין שמואל
תמיר פן ידחה את החלטתו במשפט גרינוואלד־קטטנר עד לאחר שהכנסת תחליט
לקבל את החוק לביטול החקירות המוקדמות :״אם מדובר במירוץ עם הכנסת, יכול
אתה להיות בטוח שאני אזכה בו.״
• ח״כ צ״כ שמחה ככה, בוויכוח על התקציב בכנסת :״ביחס לממשלה זו,
אפשר לשנות את המונח ממשלה לנמשלה. כי מה שמאפיין איתה היא העובדה שאינה
!מושלת, אלא נמשלת, אינה גוררת כי אם נגררת, אינה מכונת כי אם מכוונת׳ אינה
משפיעה כי אם מושפעת.״
• המפוחאי לארי אדלר, בשיחה לאחר קונצרט :״אינני להוט לתשואות.
הן בשבילי בגדר שיגרה. אני מעדיף יותר מכל את הדממה העמוקה של המאזינים
בקונצרט עצמו.״
• המיטורר מאיר מוהר, ברשימה בהפועל הצעיר :״מכל היצירות של
מוצארט שקול ישראל העתיר עלינו בימים האחרונים, מצאו חן בעיני פרקי החזנות
של דוד קוסוביצקי.״
• הכוככ האמפרי כוגארט :״יש רק דבר אחד גרוע יותר !מאשה היודעת
לבשל ואינה רוצה — והוא אשה שאינה יודעת לבשל ורוצה.״
• הכוכבת דון אדאמס :״אינני מבינה את אותן המדינות האוסרות הימורים,
ומרשות בכל זאת נישואים.״
• הסופר ארנסט המינגוויי :״המימרה הקובעת שהחיים מתחילים בגיל
ארבעים איננה נכונה כלל לגבי אלה שבהיותם בני עשרים מתנהגים כבר כאילו
היו בני ששים.״

העולי הזה • 6י

שראליו• אמית
הוועדה לחלוקת פרם סוקולוב לעיתונות,
מטעם עיריית תל־אביב, החלה את עבודתה
במזל ביש: חלק מחבריה טוען כי יש להעניק
את הפרס לד״ר עזריאל קרליכן־ המנוח
על ספרו הודו, העומד לצאת לאור בהוצאת
הספרים של מפא״י, בעוד שחברים
אחרים מתנגדים בחריפות להענקת הפרס בפעם
הראשונה לעיתונאי שנפטר. מועמדים
אחרים לפרס: שמעץ (מאחורי הווילון האדום)
סאמט, שלום רוזנפלד, מחבר
הספר תיק פלילי 124 אודות משפט קסטנר,
ואיש דבר אפרים תלמי שהוציא לאור
קובץ כתבות על מקומות שונים בארץ
הזמר הכושי כאב וואלאם, המופיע במלון
דן, הספיק כבר לחבר ריקוד בשם
ממבו תל־אביב ...חבורת נוער היודעת על
עיסוקה של הסופרת־התסריטאית מארנוט
קלאוזנר בספיריטואליזם, החליטה על מתיחה
מקורית: אחד מאנשי החבורה צילצל אל
ביתה, הודיע שרוחו של המשורר שאול
טשרניחוכפקי המנוח הוזמנה והופיעה
לשיחה, ביקש הוראות והזמין את הסופרת
למקום. כשמיהרה מארגוט קלאוזנר למקום
המיועד, סופר לה שהמשורר עזב את הדירה
לפני חמש דקות בחרי־אף והודיע כי לעולם
לא יחזור להתגלות הסופר נתן שחם,
חבר קיבוץ בית־אלפא, הודיע השבוע לקיבוץ
ניר־יצחק כי הוא מוותר על שכר־הסופרים
בסך 150ל״י המגיע לו בעד כתיבת מחזה
ליום השנה של הקיבוץ, ביקש להקדיש את
הסכום לביצורים במשק העומד על הגבול
הסופר אלכסנדר חרים, מנהל מועדון
האמנים המפא״יי מילוא, סיים השבוע כתיבת
קומדיה עבור תל״ם הנקראת בשם מבצע
יעל ...הזמר הישראלי לוי גלפרין תואר
במודעות, שהכריזו על הופעתו בטלוויזיה בעיר
וואשינגטון בארצות־הברית, כ״זמר המפורסם
גאלפריני״.

הועד למען החייל

ך* חירות, התאמנו אנשים בקליעה למט־רה,
פצעו בטעות את עבד אל־נאצר מטירה,
שעבר בסביבה.

כדג מי שלא מאמין

^ נידיורק, ארצות־הברית, היכתה אשה
רופא וטרינרי במטרייתה, טענה כי אמר
לה שכלבלבה מתחלה.

צעירה כפי שהיא נראית

ף* 0גט אלכנם, אנגליה, התלוננה אשד,
^ בחברת אוטובוסים שהנהג פנה אליה בתואר
״עלמת,״ ,למרות שהיא בת ששים וסבתא
ל־ 20 נכדים.

16 הפירמות הבאות מאמינות. שאם תנסה פעם
את טיב סחורותיהם ושרותיהם -ללא כל התחיבות
מצדך -תשאר לקוח נאמן.

ידע תרנגול?ונהו

רכוש פנקס בן 16 תלושי מתנות של. דורון־ - הסחורות המקנה לר חינםאיןבסף את
והשירותים דלהלן בשווי של כ־ 50ל״י תמורת 1. -

ף אשקלון, אחרי שטענו שני אנשים ל־
^ בעלות על תרנגול־הודו אחד, הוצא התרנגול
לחצרות שני היריבים, התעלם משני
הלולים•

שמור ליואשמור לך
^ וינה, אוסטריה, תפס אזרח גנב בשעת־מעשה
בשעה שתיים בלילה, טילפן למשטרה
במטבע שלווה מן הגנב.

שליחי מצווה אינם ניזוקים
ף תל־אביב, כשעמד להכריז על כניסת

^ השבת, הפכה מונית את מכוניתו של המכריז,
זאב גלבלום, שלא נפצע כלל.

מודל אחרון

*לימי

יצחק ארדה

כי-ס לספחי

צלום או פתוח סרש
נ ע רן של — 2 .ל״י

שבוע למודים
בערו של — 5 .ליי
10 +סשיפנדיות

מכון למוסיקה

.צלירים•

ף* מונטגומרי, ארצות־הברית, התחלף
ג ״ סוכן מכוניות משומשות עם איכר, קיבל
תמורת מכוניתו חמור בן שנתיים.

_מחוץ לתהום

^ תל״אכיב, פנה אדם לבית״המשפט בי*
-קש להוציא צוו־מניעה נגד אשתו הבאה
להפריעו בעבודתו.

בלי משוא פנים

2שעורי נגינה
נ ע רו של 3 . -ל־י

ך* שיקאגו, ארצות־הברית, אחרי שהאכיל
* -שוטרים וכבאים שאיתרו דליקה סמוך ל־מסעדתו,
מצא ארתור קוטן רפורט במכוניתו
על חנייה במקום אסור.

מ ל טו ץקד דו

חיים מוגנים

מסעדה איטלקית

ך• רמלה, היכה גבר את אשתו בביתה*
-קולנוע, טען להגנתו כי היא שולחת אותי
למזנון כל פעם שנראות על הבד נערות
בבגדי־ים או שמלות עמוקות מחשוף.

מרכז השעשועים

.רונה פארק

ארוחת •פיצה״
כערך של —.500ל״י

כניסה ובלוי במתקנים
בערר של —.500ל״י

דואט

ן* לום*אנגזלם, ארצות״הברית, זכה תו־מם
אנדרסון בגט אחרי שהעיד שלא בלבד
שהיתר, אשתו פונה אליו ב״היי טיפש !״
כי אם לימדה גם את התוכי לעשות ואת.

הם ואפמם עור
נורת המשפייר, אנגליה, קיבל האי־

ס בי

כר דוד לויד המחאה ממשרד החקלאות,
כהפרש בין מחיר תוצרתו ובין זה שהובטח
על ידי הממשלה, על סך ( 0:0:0אפס לירות,
אפם שילינגים ואפס פנם) — ששולמה רק
כעבור שלושה חודשים.
־ך יח־ו׳ לתשע

יזטורת תשליו

יום האם
ך* קליכלנד, ארצות־הברית, זכתה אשד,
^ בגט אחרי שהעידה כי בהגיעה שעתה ללדת,
הביא אותה בעלה לבית־החולים, מיהר
לפינת הרחוב, לראיון עם אחות רחמניה.

שלום (נעלי) פית
ך* גם עת״חיים, כדי למנוע הפלייה בין
*2ילדים שיש להם נעלי בית וכאלה שאין
להם, פנה חבר לבני המשק בקריאה לתרום
שעת עבודה נוספת לקניית אנפילאות לכל
הילדים.

תדרלה. עוד קתדרלה. עוד קתד־
{ /רלה. לא הפציצו אותם כל כך. גשרים.
קשתות עתיקות על נהר־קרם. אבירים חמושים
על סוסי ברונזה שומרים על ראשי-
הגשר. גם את המוזיאון הפציצו, אבל זה
טוב. הודיעו לכל התיירים בעולם שהאמנות
בכל זאת ניצלה, ושיבואו לראות. ר,ם באו,
עם כסף. בכסף בנו. מחדש את בניני הבאג־קים
וחברת־הביטוח — גורדי־שחקים לעשרות,
שהם קתדרלות לאלוהים יותר חשוב —
אבל לא את המוזיאון. הוא עדיין תל חרבות
עלוב.
אם נעים או לא נעים לישראלי לבקר בגרמניה
— זוהי השאלה העדינה. אבל אפשר
להשיב עליה בהחלטיות: מאד מאד מאד
מאד לא. אולם גרמניה של היום היא המעצמה
בה״א הידיעה באירופה. והאווירה של
גרמניה כיום כבר קובעת ותקבע עוד יותר
את האווירה של אירופה בעוד כמה שנים.
התעלמות מעובדה זו היא שטות גמורה.
השאלה שהעמדתי לעצמי, ולכל אדם שעמו
באתי במגע, היתד : ,האם הבינו הגרמנים
את זוועת הנאציזם, האם למדו מכך
לקח? האם יודעים זאת האנשים העומדים
בראש המדינה, המחנכים את דעת־הקהל?
האם יודע זאת הנוער ז אינני מנסה להשיב
על השאלה, אלא לספר מה ראיתי ושמעתי.

ממזר, רא קצין
ך* איש הראשון שבפניו הצגתי כמה
| 1שאלות היה אותו מר וולפגנג, עורכו של
עתון גדול וחשוב. אולם תולדות חייו של
איש כזד, מדברות יותר מכל ראיון.
למזלו הרע נולד יהודי למחצה. אולם עד
שנת 1938 הצליח להיאחז במשרת כתב
קטן באותו עתון, אותו הוא עורך כיום.
בשנת 1938 נאלץ להתפטר, אך כעבור שנה
התנדב לוורמכט* ,והגיע בו לדרגת אונטר־אופיצר
— סמל.
עובדה זו התאפשרה תודות לניירות שסידר
לעצמו, בהם הוכח והוצהר שאותו יהודי
שהתיימר להיות אביו של האיש לא היה
אביו כלל וכלל. לעומת זאת, זכה בתואר
האבהות אציל גרמני, שהיה מעבידו של
אותו יהודי בתקופה מסויימת. כממזר ארי
שפר עליו חלקו של מר וולפגנג. אך בכל
זאת לא הצליח להגיע לקצינות מלאה. בכל
זאת, ממזר.
לאחר המלחמה הופיע שוב לעבודה בעתו־נו,
ונתקבל ככתב מקומי. העתונות כולה
היתד, בפיקוח אמריקאי. בעלי העתון ישבו
בבתי־הכלא או נמלטו. בהשפעה אמריקאית
נתמנה להיות אחד מחבר המנהלים.
ותוך כמה שנים קנה בסכום נכבד את מניות
העתון מארבעת בעלי המניות הגדולים. אחד
מהם היה פיקח לא פחות, ובכסף שקיבל
הקים לו עתון גדול במדינה אחת בדרום
אמריקה. את יחלקו שלו ׳בעתון קנה מר
xלאחר שכבר לא היה לו צורך בכך. סתם
ז׳סטה.
היום הוא אחד העתונאים המזהירים והחשובים
ביותר בגרמניה. רמתו המוסרית
• וורמכט — ״עוצמת המגן״ — השם
הרשמי הכולל של צבאות היבשה, הים והאוויר
בימי הנאצים, וגם כיום.

העולם הזה 960

עמוס קינן בגרמניה

האם הבינו הגרמנים את זוועות הנאציזם? מה חושב
הנוער? בכתבה זו מגיע עמוס קינן למסקנה כי מאד מאד
מאד מאד לא נעים כיום לישראלי לבקר בגרמניה.

היא בבחינת נעלם גדול, כמו אצל הרבה
אנשים מזהירים וחשובים• הוא אחד מאלה
המחנכים את גרמניה שי רחי

ברבריות תרבותית

מאנשים. ידוע לי על מקרה אחד, בו מרד כממונים
עליו ושלח מיברק אל שר הפנים
בדרישה לפטר אחד מעובדי הטלביזיה, שגילה
נטיות ניאו־נאציות. האיש פוטר מיד.
ולא היד, זה מקרה יחיד.
יש לי הערכה גדולה אל אנשים היודעים
לפחד, אבל מד,אובייקט הנכון. האם מרובים
אנשים כמוהו בגרמניה י כמובן שלא. ואינני

אותה רק דרך הפצצה אווירית אינם להוטים
אחריה. חוץ מזה, כפי שכבר כתבתי, אין אויב
גדול לצבאות מאשר רווחה כלכלית וחוסר
כל תכלית בחיים. וחוסר־התכלית הוא כה
עמוק, כה יסודי, עד שאפילו בסיסמאות פטריוטיות
קשה להתגבר עליו.
אולם מערכת החינוך והחיים החברתיים
של הנוער, ושל גרמניה בכלל, לא השתנו
כמלוא הנימה, ראשו של הנאציזם נכרת. אך
סיבות המחלה לא הודברו. עדיין קיימות ב־אוניברסטאות
אגודות הסטודנטים האקסקלוסיביות,
שמהן יוצאים, בבוא הזמן, אנשי
השלטון. עדיין קיימים ארגוני־נוער חזקים,
הדוגלים בפטריוטיזם תמים מאד, אך מסובן
מאד. איש אינו אומר כיום בגרמניה שהגרמנים
הם גזע עליון, אך כולם מודים שכל
ד13־_,גרמני הוא מפואר.
ראיתי סרט דוקומנטרי קטן, על החיים בטירול.
בכל משפט לא שכה הקריין להזכיר :

דמות המענינת ביותר שפגשתי
| 1היה מנהל תוכנית החדשות בטלביזיה
של מינכן. איש בן 30 ומשהו, גבה־קומה
וכחוש׳ ציניים יושבות עמוק בחוריהן, עצבני,
עירני, מהיר־מחשבה ואינטלקטואל אמיתי.
מימיו לא היה נאצי, אף לא שרת בצבא.
הוא גדל בצל הנאציזם, וסיפק לי
פורמציה אמיתית על החיים בגרמניה בזמן
היטלר ואחריו.
ש: האם קם לאחר המלחמה סופר, שחי
בגרמניה כל אותה תקופה, וגולל בפני העולם
את זוועת הנאציזם?
ת: לא.
ש: האם נוצרו בגרמניה בזמן שלטון
הנאצים יצירות־תרבות בעלות ערך?
ת: לא.

ש: האם השפיע שלטון הנאצים על רמת
הלימודים באוניברסיטאות?
ת: לא. הנאצים לא פחדו מאידיאות. בכל
האוניברסיטאות המשיכו ללמוד את קנט והגל.
את ספריו של קאפקא אפשר היה להשיג
בחנויות מ־ 1933 עד .1945 אפילו ספרות
״אסורה״ נלמדה באוניברסיטאות. כדוגמה :
הנאצים פחדו מאמנות חדישה הרבה יותר
מאשר מפילוסופיה, אך בכל זאת, עד שנת
, 1939 ידע מי שרצה לדעת על פיקאסו.
עם פרוץ המלחמה נותק בהכרח המגע התרבותי
עם העולם היתד, אוניברסיטה אחת
שהיתר, נאצית קיצונית, גם בחומר הלימוד
וגם בשיטת הלימוד — זאת של וינה.
תשובות אלה הבהירו. לי דבר שחשדתי בו
תמיד — שאין כל סתירה בין תרבות וברבריות.

חיילי הצבא המערב־גרמני החדש
גא יהודי, רק ממזר

העתיד להיטלר־יוגנד
ן* איש המשיך :״שום נאצי לא יכול
| 1היה לקום ולהתוודות: הייתי נאצי. אפשר
לקום יום אחד ולהתזזדות: הייתי קומוניסט,
כי קומוניזם הוא אידיאולוגיה. נאציזם
אינו אידיאולוגיה, ונאצי איני יכול להפוך
את עורו. זה נגד הטבע.
כל האנשים הטוענים שהנאציזם אינו אלא
גוון לוקאלי של פאשיזם, ושהגרמנים היו דומים
לשאר הבריות אלא יותר מדי — כל
אלה הביאו באדישותם ושאננותם לעליית הנאציזם.
גם היום נשמעות טענות כאלה, ובעולם
המערבי מביעים רבים את ההשקפה
שהיטלר הפריז רק בזה שרצח יהודים. אולם
טענה זו היא שהעלתה את היטלר לשלטון.
מה לעשות? ז&יהים יודע ; להאמין. אינני
יודע מה לעשות].בכל אופן, למות לפני שיקרה
דבר כזה ז&־ד פעם !״
זר, היה האיש היחידי שהאמנתי לו. הוא
חי במין אווירה דתית־קיצונית־מיסטית, וכל
הוויתו מלאה פחד מפני הנאצים. פחד אותו
חי במשך 12 שנה. על כן אין הוא פוחד כלל

בטוח אם אפשר לסמוך על אלוהים ולהימלט
אל חיקו, כמו שעשה הוא.
כאשר מדברים על גרמניה, צריך לזכור
דבר אחד: המדינה מתנהלת בידי אנשים שהיו
מבוגרים ובשלים בשנת — 1933 ואין זה
משנה אם נשארו בגרמניה או ברחו ממנה.
אולם מתר־מחרתיים ימותו הזקנים, והשלטון
יעבור לידי אנשים ששנות ילדותם עברו
עליהם בשרות ההיטלר־יוגנד, ושלילה־לילה
שמעו את נפץ הפצצות של בנות־הברית. מה
דעתו של נוער זה י במה מלעיטים אותו?

הקהל?א צחק
* וערזה אינו שש למלחמה, ללא ספק.
^ ולא אחת נערכו הפגנות נגד חידוש הצבא.
ועיר אחת בגרמניה אפילו סירבה, לפני
כמה ימים, להקים חיל־מצב בתוכה.
אולם כל התופעות הללו אינן מעידות על
שינוי עמוק. ואינן נובעות מסיבות נאצלות.
זכרונות המלחמה מרים מדי, ואלה שהכירו

״וכך חיים האברים הגרמנים שלנו, רוויי ציביליזציה
גרמנית, והנה הם שרים שירי־עם
גרמניים, ורוקדים מחולות גרמניים מסורתיים,
וכך נראו פעם הגברים הגרמניים שלנו

איש בקהל לא צחק. בפאריס ראיתי סרט
דומה, על עמק הריין, וכל משפט דומה של
הקריין עורר צחוק מגרגר בקהל. אולם כמובן,
פאריס אינה לולן.
מונחת לפני חוברת קטנה, בהוצאת אכס־נית־הנוער
של קלן, ובה קריאה לנוער העולמי
לבוא לבקר בקלן. אינני יודע בן כמה
האיש שכתב את החוברת ומה עברו. אני יודע
רק מה שהוא אומר. הוא מסביר שקלן
סבלה בשל המלחמה יותר מכל עיר אחרת.
סבל בל־יתואר. והוא מוסיף בהתנצלות שכמובן
ידוע לו שגם על ארצות אחרות וערים
אחרות עבר גורל קשה. וזה דוקא יפה מצדו,
ולכן הוא שוכח להזכיר מי אשם בגורל אכזר
זה שעבר קצת גם על ארצות אחרות.
אחר מוסיף הכתב ומסביר שיותר מכל עיר
אחרת התנגדה קלן לנאציזם. מפני שקלן

היא כידוע מרכז התרבות האירופית — כך
לפחות סבורים בקלן — ומפני שאזרחי קלן
רצו תמיד רק לחיות בצל הקתדרלה שלהם,
וזה הכל.

חרטה בדייקנות השעון
ץ^ובן שאם זהו שיא הביקורת העצמית,
הרי זהו גם שיא המוסר. ואם מגלים בארץ
הזאת חרטה, הרי זה יותר חרטה על מה
שנעשה להם מאשר על מה שעשו לאחרים,
ונורא לא מתחשק להם שיעשו להם עוד פעם
כדבר הזה.
גילויי מחשבה, ישנה או חדשה, בקרב הנוער
האירופי הם נדירים למדי. אולם שדה
המחשבה הגרמני הוא מדבר שממה, ואפילו
קול אחד אינו קורא במדבר זה. בשנת 1933
נכרתה המחשבה בגרזן. ומאז לא חזרה עוד.
אין בכך כל נחמה, אך העובדה היא שעם
חיסול היהודים חיסלו הגרמנים את האינטי־ליגנציה
שלהם. אינני יודע אם הם מרגישים
בחסרון, אבל הוא קיים, ומדינה שאין בה
אינטיליגנציה צעירה וערה, אפילו אינטילי־גנציה
מדוכאה, היא מדינה ממדרגה שניה.
וזה קצת מנחם.
מפני שלמרות תקומתה המהירה והמדהימה
של גרמניה, הרי בהשוואה לשתי המעצמות
העולמיות היא מדינה ממדרגה שניה.
וגורלה נקבע וייקבע על־ידי שתי המעצמות
העולמיות. מובן שרצוי היה שאזרחי גרמניה
המערבית ילמדו יותר דמוקרטיה, ויראו דוגמה
משכנעת לאירופה ולעולם בשטח זה.
אבל לא היו להם מורים משובחים ביותר, ויש
אומרים שגם המורים יכולים עוד ללמוד
הרבה.
סיכום: אם נסתכל על גרמניה של היום,
ונשכח את ההיסטוריה, ולא נדרוש ממנה
שום הוכחות ושום ׳דוגמות, הרי גרמניה המערבית
היא דמוקרטיה מערבית, מערבית
מאד־מאד. דומה מאד לכמה דמוקרטיות מערביות,
קצת יותר מסודרת.
הפאשיזם שוב אינו רצוי באופן רשמי, כי
בדמוקרטיה אין אופוזיציה דמוקרטית, האופוזיציה
היחידה היא הקומוניזם, וזה בכלל
משה.־ אחר שאינו שייך למערכת ולמבנה.
בשטח ההסכמים הבינלאומיים גרמניה היא
למופת, כמו כל דימוקרטיה מערבית אחרת.
הסכם השילומים מבוצע בדייקנות של שעון,
אף על פי שמדינות ערב מנסות להפריע לפחות
פעם בשבוע. ומכיוון שהוחלט בגרמניה
להראות לעולם רצון טוב לכפר על
פשעים, עושים זאת בדייקנות.
ומבחינה זו, עד כמה שלא נעים הדבר,
נאמנה גרמניה להבטחותיה יותר מכמה מדינות
אחרות. ומותר להתנבא כמעט בודאות
שבמשך 10 השנים הבאות תקבל ישראל מדי
שנה סחורות חיוניות בסך 70 מיליון דולר.
אם לא ייחרב העולם בינתיים.

יחי פאברו:
^ יום התחיל הריין להפשיר. גושי
| | קרח גדולים צפים לאט על מימיו, ושחפים
מתעופפים בצריחה מגוש אל גוש,.
חציתי את הרד,יין והגעתי אל המוזיאון החרב
למחצה. אולם במקום דירר וקראנאק ו־לוכנר
מצאתי את המוזיאון מאוכלס כולו בתערוכה
ענקית של 50 שנות פיקאסו. ובני
נוער הביטו ברצינות ובהערצה על ״גרניקה״
ועל ״הטבח בקוריאה״ ,שהובאו לכאן מפארים.
אני באמת חושב שפאבלו עשה משהו
למען העולם.
שיחיה הרבה.

סדרת מועמדות שמינית

4 8בנו ת
עו ה סו

רעיון התחרות על תואר הצברית, חדר
והיכה שרשים בקרב הנוער הישראלי הכפרי
והעירוני כאחד. זאת הוכיחו 317
ר,צבריות שהשתתפו במבצע צברית 56׳
שלא להכליל את המועמדות שהוצעו לאחר
תום ההרשמה.
מתוך שפע מועמדות אלו בחרה ועדת
המשנה של העולם הזה את 48 המועמדות
שמילאו ביותר אחר הדרישות הראשוניות
לגבי מועמדת לתואר. תמונותיהן פורסמו
:גלימות האחרונים.
על סמך הנתונים הממשיים ובחלקן על
:מך ראיונות אישיים, נבחרו 12ד,מועמ־ות
הסופיות, מביניהן תבחר הועדה הצורית
את צברית 56׳ ישתי סגניותיה.

המוצא :

44 מתוך 48 המועמדות הן צבריות גם
פי מקום לידתן. שתיים נוספות עלו מילין׳
אחת מצרפת ואחת מגרמניה• מחית
ילידות הארץ הן בנות תל־אביב ו־זביבתה.
שש בנות חיפה וכמספר הוד,
פ בנות ירושלים. רחובות שלחה ארבע
יבנותיה ופתח־תקווה שתיים, ילידות
פת, בית אלפא, ואיילת השחר, היו מועידות
בודדות.

איזים פיסטינר
*** נות מלחמת העולם השניה
הביאו רק סבל רב על איזיס, ילידת
פולין. מכל זכרונות ילדותה המרים מתבלט
לעיניה רק זכרון עבודתם המופלאה
של הרופאים והאחיות, העוסקים בהצלת
חיי־אדם. איזיס החליטה להקדיש גם את
הייה להקלת סבלם של הבריות.
רק בעלותה ארצה ניתן לה להתחיל
בהגשמת שאיפתה זו. היא עברה קורס
חובשים בגדנ״ע ובמגן־דוד־אדום, משרתת
כאחות־מתנדבת בתחנות עזרה ראשונה.
כיום איזיס בת ד,׳ 17 היא תלמידת בית־הספר
התיכון העירוני בתל־אביב, במגמה
הביאולוגית, חושבת לשרת כחובשת קרב
יהודית
שוקן
< *-כת למשפחה שהמוסיקה הפכה
^ בה כמעט ל״מחלה משפחתית״ ,נגועה
גם יהודית בנגע זה. כאחותה, הזמרת
אולי שוקן, ירשה גם יהודית את הכשרונות.
המוסיקליים מאמה, הזמרת יוספה
שוקן. אולם היא היסתה כשרונות אלה
לפריטה על פסנתר, באמצעותו היא חושבת
להמשיך את מסורת המשפחה.
הצברית בת ה־ 18 עומדת עתה לסיים את
לימודיה בגמנסיה הרצ לי ה ולהתגייס. מכריה
מכירים אותה כנערה חיננית, מלאת
שמחת־חיים ושגעונות של צברית טיפוסית.
עם זאת הם מציינים כי יהודית אינה
גאוותנית, מתנהגת כ״אחת מהחברה״.

שרה שטילרמן
** לום ילדותה של שרה בת ה־16
| <|היד, ללמוד לרקוד באלט ולהיהפך
רקדנית לכשתגדל. משך שנים למדה רקוד
אצל אלישבע מונה, בסטודיה שהקימה
מורה זו ברחובות. כשנסגרה הסטודיה,
נסתם הגולל על חלומותיה של שרה, מחוסר
אפשרות ללמוד במקום אחר.
עתה היא עובדת כתלמידה בסטודיה
לצילום, חושבת להמשיך במקצוע זה גם
בעתיד. חובבויותיה: רכיבה על אופנים,
שירה וציור. בשלושת אלה היא עוסקת בשעותיה
הפנויות. את שתתה הצבאי היא
חפצה למלא כחברה בלהקה צבאית ,״ש־תשעשע
ותשמח את החיילים הקרביים״.

מקום המגורים :

השתתפות הצבריות בנות ההתישבות
;עובדת היתה מועטת באופן יחסי, אולי
גלל החששות שהולידו מבצעים שונים
עבר. אף על פי כן היו בין 48 המועדות
שפורסמו שבע בנות משקים מכל
זרמים. הן באו מעין־שמר, כברי, יסעור,
עת חיים, ניר אליהו, הראל ובית־ניר.
ארבע מועמדות נוספות היו חברות מקים
בעבר אך עזבו מסיבות אישיות.
שבע מבין המועמדות משרתות כיוס
תפקידים שונים בצר,״ל.

מצב משפחתי :
חמש מבין המועמדות הן נשואות ואי-
יתרן רווקות. שלוש מביניהן מציינות
אינן חושבות כלל על נישיאים.

הגיל :
המועמדות היו בנות שבע השנתונים
זל בשנתון 33 וכלה בשנתון .40 אחת
טרה מהן היו בנות 16 ורק שלוש בנות
בנות 17 השתתפו עשר, בנות 18
מונה, בנות 19 ארבע, וכן שש בנות
ומספר דומה של בנות 21 רק אחת
:ין המועמדות היתה בת .22

המקצוע :

רוב המועמדות שפורסמו הינן תלמי-
ת. אחת היא תלמידת הטכניון, אחת
מידת האוניברסיטה, אחת תלמידת בית
פר לאמנות בצלאל. כן פורסמה מוע־ת
הלומדת רפואה בלונדון. שמונה אחת
הן תלמידות בתי־ספר תיכוניים.
שבע מהמועמדות עובדות בתור פקי־ת
במוסדות שונים וחמש הן אחיות.
תיים עובדות בתור מורות ואחת כגננת.
עמדות בודדות עובדות כזבנית, ספת,
דוגמנית ומנגנת.
השאר הן בנות משק, חיילות, או חסת
מקצוע.

תנועת הנוער:

30 מתוך 48 הן חניכות תנועות נוער
ופה שעלתה על שנה אחת. מהן היו
זונה בתנועה המאוחדת ושבע בצופים.
ש הן חניכות מכבי וחמש חניכות הר
העובד. השומר הצעיר שלח שלוש
עמדות מחניכותיו ואילו המחנות העו־
:שתיים בלבד.

נורט :

שלוש הן המועמדות שהשיגו אליפות
קצועות ספורט. אחת היא אלופת ה־ז
והשתיים האחרות אלופות ריצה.

יו ת דחוה
**משיכה לעולם הגדול. מהווה
| פיתוי לגבי כל נערה. לרות היתה ההזדמנות
להגש-ם את חלומותיה על יציאה
מתחום המדינה, אולם ויתרה עליה,
כי טיול מעין זה היה כרוך בהגירה מן
הארץ בלוית דודה. אחת מחובבויותיה היא
להכיר את שבילי הארץ ולטייל בה.
רות היא פקידת־בנק בת ,17 תושבת
תל־אביב, שבגלל מצב כלכלי הפסיקה את
לימודיה הסדירים. היא לומדת עתה בבית-
ספר תיכון ערב. ידידיה מציינים כי היא
אוהבת חיים שקטים, אוהבת בית, סדי ו־נקיון.
לדעתם היא ״צברית חייכנית, שחיוכה
לא פוסק במשך 24 שעות ביממה.״

מרי חיניץ
^ די להוכיח את טעותם של האג־
} שים, שטענו כי אינה דומה כלל באופיר,
ובהתנהגותה לצברית, החליטה גם
מרי בת ה־ 16 להשתתף בתחרות. היא
ילידת חיפה, הטוענת כי אין לה שום טענות
נגד העיר אותה היא חושבת כיפה
ביותר בעולם. עכשיו היא תושבת חדרה,
תלמידת השישית בבית־הספר התיכון.
את תנועת־הנוער, בה היא חברה, מגדירה
מרי כתנועת איו״ב (אשרי־יושבי־בית)׳
אם כי היתד, חניכת הצופים. מלבד לימודיה
היא עוסקת בציור, מישחק ולימוד
שפות שונות, כולל אידיש. שאיפותיה
לעתיד: להיות שחקנית, אבל רק בארץ.

זוהי רשימת־המועמדות האחרונה שד התחרות
על התואר צברית 56׳ .שום שאלונים נוספים
לא יתקבלו ולא יוכאו כחשבון.
השבוע תתחיל וועדת־השופטים המ-רחבת,
בעלת עשרים החברים מכד ענפי היצירה,
בבחירת הצברית ושתי סגניותיה, מכין המוע
חיה
אביטכול
*״*לחמת השחרור הביאה את ה-
^ מפנה בחייה של חיה. בית הוריה,
שניצב באחד מפרברי העיר, נפגע, והמשפחה
נשארה ללא הורת־גג. במשך שנים
נדדה ממקום למקום, עד שהתישבה לבסוף
ביפו. אולם במשך זמן זה היתד, חיה
יחד עם אחיה שלוש שנים במוסד החינוכי
בקבוץ גניגר.
למרות שחיה, בת ד,־ ,16 חזרה בלחץ
הוריה העירה, ממשיכה בלימודיה התיכוניים
בגמנסיה ל או ר ביפו, היא חניכת
הנו ערה עו ב ד, שואפת לצאת להגשמה.
היא תלמידה מצטיינת. חובבויותיה :
עבודה חקלאית, ספורט, שירה וחליל.

מדות הסופיות שנבחרו עד־ידי ועדת־המשנה.
הבחירה תסתיים כסוף חודש מארס, עת תבקר
בארץ נערת-השנה שד צרפת, שתלווה את צברית
56׳ לפאריס דמיפגש כנות 21 הארצות.
תכנית המיפגש, שיהווה מאורע בינלאומי,
תתפרסם כגליון הבא.