גליון 962 מתאריך 22 במרץ 1956

מספר 962
•י ניסן תשט ״ז

מ חי ר 350פ די

מכתבים
במבוי סתום
ראש המערכת :
ש לו ם

כ הן

עורכי־משנה :
דוב אי תן. או רי סלע

עורך כיתוב :
סי ל בי

עורך תבנית :

כשת

אחרה

הכתב הראשי :
ש רג א

צו ד

צלם המערכת:

ה רני ל

י הו ד ה

ז עי ר א

חברי המערכת :
ישראל כי ב ד. ני צהג בי. אי תן נ בי רו ל, לי לי ג לי לי.
דוי ד הו רו בי ץ, רו תי ורד ..רו ני זו ה ר. אברהםהר מוז,
או סקר טאובר. משה . .לשם, א בי בהס טן, ע מו ם
קינן, שלמה קרן, א לי ת בו ר.

הצייר הראשי: עורך דפוס .:מנהל מעבדה :
ש מו אלבר תור

א רי ה א רי א ל

נ תן רוזן

חד גליקסון 8תל־אביב, מען המברקים .
״פולמפרס* ת. ד , 136 .טלפון .26785
המוציא לאור: העולם הזה בע״ם,
דפוס ישראל בע״ם, ת״א טל.23204 .
אין המערכתאחר אי ת ע בו ר תו כן ה מו ד עו ת.
מלבדע בו רמוד עו תהמתפרס מו תתחתה כותרת

לנ וסע ״ וכו׳ ה מו כ נו תעל־ידי ח ב רי המערכת
ונ ב ד קו ת על־יד ם. ה מ דו ר ״ ד ו ״ ח ל בו ח ר ״ כו ל ל
מוד עו תמטעםמפל גו תוא רגוני ם צי בו ריי ם
אחר אי ת ל תו כנן ולהמערכת

ש ר אין
ד עו ת ה מו ב עו ת ב הן ו ש אינן משק פו ת בה
מערכת.
ד עו ת

ש הי א
צו ר ה
שו ם

העתוו הנקרא ביו תרבמ דינ ה

ד ב ריו שלה עו רךבמאמ רו ה מ בוי ה ס תו ם ( ה עו ל ם
וה ה ) 030נ ר או לי מאד. א ם כי המשפט ״ ל ל חו ם
ם בפנ*םובאמצ עי םמהפ כניי םבמשט רי םהער בי ם
ה עוי ני ם .״ ע שו ע לי רו שםכ אי לו ריח מלחמה —
מונעת או ל א — נו דףממ נו.
בכל או פ ן. חיי בהש בו עון, י חד ע ם קו ר איו, לה קדי
ש ז מן ו מ קו ם ל מי מוש הד רך ה ר בי עי ת, מ ב חינ ה
ר עיוני ת. ב ש תי ד ר כי ם :
(א) מ צי אתה או פ קי ם ה חיו ביי ם, ההצ עו ת ה קונק
ר טיו ת לני הו ל מ די ניו תשתב לי טאתהאמת הע
מו קהשארצ נו הי א חלק מהמרחבומה עו לםשל
א פ רי קהואסיה ; (ב) בי קו רתמתמדת. ה מו מטרת
כאש צו לבת על כל ה תו פ עו תהמ די ניו ת, ה חינוכיו
תוהתר בו תיו ת ה עו מ דו ת ב ני גו ד ל או ת ה הנ ח ה
י סו די ת.

וירה מינסברג, בת־ים

ה תו כני תלהשתל בו תבמרחבנר אי ת לי טו ב ה
מאד, או לםכ די ל הג שי מ ה, א רי כו ת נם האר צו ת
ה ש כנו תלר צו תבהכ מו נו. אין הן מ עו ני נו ת ב נו
ו ב עז ר תנו, כי המצב הנו כ חי נו חלש לי טי הן. הם
מקב לי ם ת מי כהמכלהמעצ מו ת הג דו לו תומ סי חי ם
אתדעתהה מוני םמןהב עיו תהא מי תיו ת.
...ש אי פו תי נו ל עזו רלאחתממ די נו ת ער ביננוד
אתה אינ ט ר סי םשל ׳ מעצ מו תהמערב, ש אינ ן מעו
ני נו תבכל קי דמההע לו ל ה לסלק או תן מן
המרחב.

פרחיה פרנקנטל, תל־אביב
ה ני ע הז מן :
ל הכ ריז על
למע שה ;
ל ה צי עהצ עו ת קונ ק ר טיו תלמ ען הסדר סו פי ש ל
כל ה ב עיו ת ה שנויו תבמחלקת בי ני נו ו בין ע מי
ערב ;
ל ה תחיל במסעש לו ם רבתי ל מ ען ר כי שתלבם
שלהה מוני םמעברלג בו לו ת ;
לב טלאת כל ש רי די ה חו קי ם ה קו לוני א ליי ם, והשי
פוטהאד מי ני סטר טי בי המח פי ר הנו בעמהם ;
ל ה פגין נ כו נו תשל עז רהממ שי תלצ רכי םהמש קיים
שלה או מההער בי ת.
ניי ט ר ליו ת

בעוד שבועיים, ב־ 4באפריל, תוכל להכיר
אישית את שלוש הצעירות שזכו בתוארים
של צברית 56׳ וסגניותיה. באותו מעמד, שיתקיים
בבית ־ציוני אמריקה, יוענקו התוארים
רשמית, ויגיע לסיומו השלב הראשון של
מיבצע זהר,מוזר
הוא ששלב זר, התחיל, למעשה,
עוד לפני למעלה משלוש שנים. אז צץ במערכת
בפעם הראשונה הרעיון לבחור בצעירה
ישראלית, שתאפיין את החן המקורי של
בודד,ארץ, ותהווה מחאה חיה נגד פולחן הזוהר
הכוזב המובא מן הח־ץ. אפילו קבענו
אז את התואר ומינינו את רוב חברי הועדה
הציבורית שחרצה את דינה השבוע.

מדוע נדחה המפעל זמן כה רב? פשום
היה חסר לנו ר,בטחון העצמי. לא היינו בסר
חים כי הציבור הרחב יקבל את הרעיון ברצינות
ובאהדה, תחת לראות בו עוד מיבצע
אחד של פירסומת זולה. הדבר נראה לנו
חשוב מדי מכדי:שנגש לביצועו בקלוודדעת.
בינתיים התבגר העולם הזה, ואחרי שורה
ארוכה של מיבצעים ציבוריים שהיכו גלים,
נאלצים גם ׳יריביו המושבעים להודות כי ה־עתון
הוא גורם ציבורי ממדרגה ראשונה.
ראינו את השעה כשרה. וגם הרגשנו בצורך
פנימי להציב כמד, סמלים חיוביים ומער
דדים מול כל אותם גילויי־ד,אפילה שנאלצנו
לספל בהם.
רק דבר אחד השתנה: הרעיון היסודי כלל
גם את בחירתו של צבר׳ בצדה של הצברית.
סרם העזנו לבצע רעיון זה. הדבר בלתי־רגיל
מדי• אולם בשנה הבאה, או בעוד שנתיים,
נגיע גם לזה׳ ונציג לעיני העולם את
הגבר העברי החדש׳ היוצר והכובש, בצד
הצעירה ר,מבטאה את חן הארץ.

מטרת דמיבצע הוגדרה עם פתיחתו כך :
״אין זאת תחרות למציאת הטיפוס המצטיין
כיותר מכל המובנים. אין הכוונה להציב דור
מד. אישית אשר רק קומץ קטן של צעירות
וצעירים יוכלו להגיע לרמתה. השאיפה תהיה
למצוא טיפוס שיהיה אופייני לכל אותי חלק
בנוער השואף למטרות חיוביות, והמבקש
להגשימן בחייו הפרטיים, הקשור עם הארץ
והמשקף את החינניות הטבעית של הדור*.
דומני ששלישיה זו — המירד,־החיילת, האחות
והתלמידה־הגדנ״עית — ממחישים עקרון
זה. שלושתן נתגלו במקרה: תמונה של
אופירה נבחרה במקרה מתוך ערימד, של תצלומים
של הצלם ארדה, שעה שאחד הכתבים
ביקש תמונה סמלית לשער הפתיחה. עלמה
נתגלה עלידי חברת־המערכת שעה ששכבה
בבית־ד,חולים ליולדות, יכלה לבחון את האחיות
בצורר, היעילה ביותר. נורית עשתה
רושם מקורי עז בסרטיה, נמצאה בנקל.
אני מקווה שבחירה זו, על־ידי ועדה כה
רצינית העומדת מעל לכל תקלות הפרוטקציד״
תרכוש גם את אמונן של הבנות שד,ים םו הפעם•
כי החיפוש אחרי צברית 57׳ יתחיל
מיד עם גמר ההכתרה של צברית 56׳•

מפלגת הנועד

פ עי ל ה

ו ל הג שי מ ה

ה לכ ה

יוסף ליין, קריית־ים

...ברור כי מנגב ה ש חי תו תשפשהבמ דינ ה חיי ב
ל ה בי אלהת פו צ צו תבל תי־נ מנ ע ת בי שו ב, ו היוז ם
י הי ה הנו ע ר ! ואםע דיין ל א קרה דבר. הרי זזז
מ סי בהאחת וי חי ד ה: ה נו ע ר הו כי ח בג רו ת יו ת ר
מן ה מ בוג רי ם.
אי לו הי תההמ דינ ה נ תונ הבמצבת קיז יו ת ר
מ ב חינ הבט חו ני תוכלכ לי ת, הרי הי ת ה פו רצתכ אן,
ללא צלשלספק, מלחמהפ ני מי תבמ לו א מו בן
המלח1

דוד, תל־אביב

צברית אופירה ארז

או ־ או. או שאנ שי ם הגוני ם, כ מו עו ר כי ה עו ל ם
זיזה, ינט שו אתש לוו ת ם וי ק חו אתה עניני ם בי
די ה ם. או שי קו םפוג׳ אדישרא לי וי קי ם ת נו ע ה
פ א שי ס טי ת. כי המצב הנו כ חי לאי כו ל עו ד ל הי
משך 1

קלמן בריל, ירושלים
ה ר עיון ל ה קי ם חוגי קו ר אי ם, שהמערכת תו כ ל
ל ה תייע ץאתםו שי ו כ לו ל תת עו ר ף צי בו רי מו צ ק
ל פ עו לו תי ה הנו ע זו ת. קו ס ם לי מאד. ז ה שני ם
א ח דו ת א ני רו אהאתעצ מי שיי ר לגו ף כז ה ש אי נו
קיים. ו א ני מ רני ששד עו תי מז ד הו תלח לו טין ע ם
ד עו תהמערכת. אנימתאר לי שי ד מ או ת, ו או לי
א ל סי קו ר אי םבאו תו מצב.
האםלא הגי עההשעהשנמצא אי שאתרע הו?

שלמה רוזנקרנץ, תל־אביב

אדפי־רדז ׳56
חיי תי רו צהלדעתב איז ה ר חו בו ת רו קד ת או פי ר ה
ארז קרא קו בי א ק ( ה עו פ ל חזה .) 961א ני רו צהלה
צטרף.

יעקב זעירא, תל־אביב
...בהיר ה

ל דו גמה !

אהרון גורמן, תל־אביב
...הצב רי ת יו תרמ די דו מהלצב רי ת. האם היי ת ם
דוו ק א מו כ ר חי ם ל קח תאחתעםצמה?

אסתר בראון, לוד
...בפעםהרא שונ ה. א ח רי כל נ ע רו ת־ הזו ה ר, הו כ ח
כי היו פי הי שראל* ה א מי תי עו להעלכלה חי קו יים
הז רי ם...

שולמית מן, רמת־גן
...ס טי רתל חי

ל הו לי בו ד...

עמנואל גורי, ראשון־לציון
...ה תו צרתש לנו עו להב לי ספק
התב שי ל ה אי ט ל קי ה מ שו ב ח ביו ת ר...

סגנית נורית יעל,בסון

א פי לו

אלי מורדך, חיפה
איני מ קנ א ב שו פ טי ם. אי ךהצ לי חו ל ב חו ר סו פי ת
מ תו ךשפע כז השלאפש רויו ת? או פי רהנר אי ת
לי צ ב רי ת א מי תי ת, מ פו לפלתומ מו לחת, אבל נם
נו רי ת הי אטי פו ס מ קו רי מו שלם, וי ש הרב ה
ד ברי ם חיו ביי םבעלמה...

פרץ גלעדי, בהריה
אכן, אין אלה דברים בעלמא.

גיספיח
( ה עו ל ם

הז ה

)961

גדעון שמיר, חיפה
מעתהאדעלש או לכל נע ר ה. ל פני שאנסהל כבו
שאתלבה :״י ש לד אחבמשרדה חו ץ? ״

אברהם שילון, רמת־גן
היה היה גבר צעיר.
״אנא, תני לי ידך !״ הוא הפציר,
״יקירה, אהבתיך !
את עיניך, את פיך !
ובעיקר — את אחיך׳,השגרירי !״

ערוות הארץ
צ ח קנו לאמעט, א ני ו בני בי ת׳ ,למקראמכתבכם
שלאנדסםבהארץ ( ה עו ל ם חזה .) 960 הנ ה, נמצא,
נ ע בי ך, ה קוז א ק הנגז להמת אונן על השמצהבל תי
מ רו סנ תועל נני עהב עניני םשהם בב חינ ת. סו ביו
די צ ה.
כ לו ם רק לכם מו תרלהת קי ףאתהכלואת
בו לםולתאר אתי מ די נתישראל ־ ב פי ס ת קרקע
נאלחה״ ה טו בלתבש חי תו ת ש אין ב עו לםמשלה?
מתהרעשוה רוגז, אםנמצאאחדשדע תו שונ ה

ש. ר , .משק יגור

א ני קו ראהארץזהכ־ 15 שנ הור אי תי בו ת מי ד
גב ם ד מו ק ר טי ח שו בבאשר הו אהע תון היו מי ה־ב
ל תי ־ תלד הי חי ד, ש א מנ ם אי נ נו מ צ טיין ת מי ד
ב או ביי ק טי ביו ת מו חלטת, אךאפשרלה ני ד כי
הו א יו ת ר או ביי ק טי בי מכלע תון אחר. י כו ל ת
ל קרו אבעתה זח ד ב רי שבחלממשלה ונ םדב רי
ב קו רתקשה, בז מן ש ע תוני םאח רי םתא רו אתזד
עגיני ם ת מי דבצבעאחד, אלה הכל ש חו ר, ואלה
הכלל בן.
אך חו ש ש ני כי בז מן האח רון נ ש תנ המש הו במ
ערכתעתהזה. וי שלהצטערצער רב אםא מנ ם
י פ סי קהארץל היו ת ע תון או ביי ק טי בי׳ ב או פןיח סי...
אינ ני שיי ךואףפעםלאהש תיי כ תי ל ח סי די
ה עו ל ם חז ה, או לםבפ לוג ת א בין האר־׳ןוה עו ל ם
הז ח ה צד קהוא, ל פי ה רג ש תי לצדה עו ל ם הז ה.

אברהם אבישי, תל־אביב
...לדע תי, כמעט כל קו ר אי הארץוכמעטכל
קו ר אי ה עו ל ם הזה קו ר אי ם, כ מו ני, אתש ני ה־ע
תוני ם נם יחד. ההסתהההד די תשלכם הו רסת
או תי: המח צי תההאר צי ת ש לי לו חמתבמח צי ת
הדזעולם־הזהית ש לי, ו ל הי פ ר. בכ ל רנ ע ע לו ל ה
ל פ רו ץבקר בי תיג ר ת־ אג רו פי ם.

י, יזהר בן־עמי, נתניה
׳יכריז הקורא בן־ענזי על ראשו כעל אזור
מפורז, יתן לו להכריע במאבק.
״ו תי שחתהארץל פני הא־ל־ורים ו תי מלאהארץ
חמם. וי דאא לו הי םאתהארץ, ו הנ הנשחתה
( ברא שי ת. ר)

יצחק ד,לוי, ירושלים
״ויאמר יוסף ערוות הארץ באתם לר*
אות
בראשית. מ״ב).
יי שר כו חכם על מאבקכםהמת מי דלצד היו ש ר
ו הצד ק. עו ד י בו א היז ם וי קו ם יי שובנו ב ק רי א ת
״ דין כ ל פי משעב די נו. תחי יוז סתכםותיגאל !
ננ דהש חי תו תוהשפ לו ת, נגד ע תו נו ת בו רגני ת רד
מכסהעלהפשעומחפהע ליו !
ת מי כ תי, ו ת מי כתחב רי, במאבקכם 1בוז. לספ ס
ר׳ מו לדתו מגיני ה ם !

גד, תל־אביב

על (שגי) גלגלים

ל פני ז מן קצר הו פי עהבה עו ל ם הז ה 957תמונה
מאלפתמאדהמראהאתראשממשלתשב די ה
רו כבעל זוג או פניי םלמשר דו. ת מו נו ת דו מו ת
ש ל אי שי צ בו ר ב הו לנדו דנ מרקמפ נו תאת
ת שו מ ת־ הלב כי כ לי ת ח בו ר ה זה הז א חלק ב ל תי-
נפרדמהנוףבאר צו ת אל ה.
אצל נו מ ר בי ם לד בר על חי ס כון. צנ עופש טו ת
חיים. א ך בין די בו רלמעשהא רו כ ה הדרך. דוו ק א
בז מן שי ש הכ רחלח סו ךולקמץב הו צ או ת, ל א
ה ת עו ררפדכה שו ם נו ר ם צי בו רי שי עו רראת
ה שי מו ש ב או פניי ם.

אמת נסתרת

יד״ונתן בוקשטיין, תל־אביב
ש מו עו ת

בוזעול ם תזה 960פרסמתםע לי
ק שו רו תבהתע ני נו תי במד עי הנ סתר.
אין בד ב רי םשלכםאףמלהאחת,
בתשמץשלאסת.
אינני ס פי רי טו א לי ס טי ת, אלאתל מי דתהמדע
ה פ סי כו לו גי ה מו ד רני. למדעזהישחמשקתד רו ת
ב או ני ב ר סי ט או ת ג דו לו ת ב אנ ג לי ה, א ר צו ת־ ה ב רי ת,
הו לנ דועוד. מלבדזהמתעמ קי ם מ או תמלומדי
עו לםסכלשט חי המדעב תו פ עו ת הנ סתר.
א שר

רקע אתם

מרגוט
קלאזונר, תל־אביב

קרא תי ב עיון אתאשריחסתםא לי ( ה עו ל ם הזוז
) 960 אל הי ח ס לחייל ה קר בי, ו הנני רו צהלהב הי ר
לכ םאתדב רי. אינ ני חו ש ב כי צ ריך ל היו ת יחם
שונ ה בין חייל קרבי לחייל ש אי נו קרבי. ש ני ה ם
משר תי םבצה ״ לול שני הםמ ני עו ת או תן הז כויו ת.
לאמ ני ע לחייל, גם ש הו א קרבי. יחם ש ונ המאשר
חייל ב חי להש רו תי ם.
כמפקדמחלקהב חי ״ ר. הנני ט ו ען כי חייל קרבי־מ
קבל תנ אי ם וז כויו ת ־יתרמכל חייל אחר, וז ה
רק כ די להע לו ת לו אתה מו ראל. או לםכש חיי ל
ז ה חו א. ב חו דשה, הו א חיי ב ל היו ת חייל הגיל״
ל מ רו ת הרקע ה א דו ם ש לו.

טוביה צפרי, פתח־תקוה

על ציונות ואכזריות
ב ע תונ כםנכתבע לי ש א ני ״ א בי תו רתה ציו נו ת
ה אכז רי ת תו בעאת ני רו ש ער ביי ישראל ה עו ל ם
הזח 959ולא הי א. אףפעםלאהצע תי
ס ת רוז כז הלב עיי ההער בי תבארצ נו. אין אני
אלאמס בי רבכלה שני םשמ די נ ה דו ־ ל או מי תבי
שראל, שבה 13א חוז ע ר בי ם, הו א כ לי מ חזי ק
קללה מהרבהב חינו ת, ל שני חלקי ה ע פי ם היו ש בי ם
ב ה, ו אין ל ב עיי ה ח מו רהזופת רון אמת, י צי ב
ו צוד ק, אלאב חי לו פי אוכ לו סי ן בין ישראלואר צו
ת ערב. החלפהבש לו ם, ב ה גי נו ת. בכבודוב פי צויי
םבעדר כו ש היו צ אי ם.

לא סתם ראיון

לשל טון הני טי ם הני ס ס חי ס
א ני ס צי עשם הו ל ם: ני ססהת.

סגנית עלמה רמתי

ב עניין מ ס מי םמדעתכם?
קבי םשל יו שרואמת
נ לי ק סון 8י ר דו?

...כ לו ם כל עשרתה*
שי ר דו ל עו ל ם, ל ר חו ב

אברהם שרון, ירושלים

...אין זהנ כו ן כי היו עץהמשפ טי בחר ל ה שי ב
על ט ע נו תי כםכדברהצ עו ת ה חו ק על עדו ת־ שקר
וחקירת ע די םבבמה ״ ב ה לא הי ההמא שי םמיוצג
ובהלא חי תהצ פוי ה לו חקירת ש תי־וערב. הבמה :
ר אי ה מו קלטב קו לישראל ״.
...שמע תי א ת כל המשדרמת הי ל תו ועדסופו .
הו א התקיים ב מ סג רתה תו כני ת ר בו תי ה ע תו גו ת.
ולא סתםר איון מו קלט. ל א היו עץהמשפ טי העלה
אתה נו ש א. אלא -אחדהע תונ אי ם ה שו א לי ם, ו מ מי
לאלא היו עץהמשפ טי בחרי בבמהזוכדי
ל ה שי ב, אלאהע תונ אי ה שו א ל. ו היו עץהמשפטי
ל אחר שנ שאלצ ריך הי הלה שי ב.

עמוס בן־שלום, ירושלים
היועץ המשפטי׳היה מוכן לשאלה, השתמש
בשידור כדי להשיב להאשמות בהעדר המאשימים.

מפאי״ניקים
רכלנים

כל ה ש כני םשל נו ת מי ד מז מיני םאתהע תו ך.
כו לםמס אי״גי רוי םומש מי צי םאו תו, ו או מ רי ם ש תו
כנ ו הו אסתםר כי לו ת וזיו ף. אבלזההע תו ן
ה כי מ עניין או ת ם.

ל. אבי, ירושלים
• רלמז

ס לוו ס ח

•195
לפני שלושה חדשים היתה השאלה בפי כל ישראלי :
״האם לפתוח מיד כמלחמה מונעת?״
השבוע, בהתקרב פסח תשט״ז, היתה השאלה
בפתיחת כל שיחה פשוטה עוד יותר :״האם, לדעתך,
תפרוץ מלחמה?״
לפי כללי החניון הצלול, לא תפרוץ המלחמה ב־
.1956 רעיון המלחמה המונעת שקע בישראל, ואילו
המצרים מעוניינים לעכל את נשקם ולאחד את העולם
הערבי לפני ההתמודדות. אולם לא תמיד מתקדמת
ההיסטוריה על פי ההגיון. המלחמה ב־ 1956 אפשרית.
מה תהיה דמותה? אי־אפשר לתאר את מהלך
המלחמה גם במונחים דמיוניים, מבלי להפר את כללי
הבטחון. תחת זאת בוחר ״העולם הזה״ להגיש לקוראיו
תצלום־רגע של כמה דקות במלחמה. הוא יעזור
לעצב לעיני הקורא תמונה ברורה יותר של היקף
המלחמה, חזיתותיה ומכשיריה.
מאת

שלמה קרן
ב שי תו ףעם

בדשן צבאי

העולם הזה 962

3גי ש ה

מעל

רחוב דמב״ם
קו נשם לרווחה. כמו תמיד, אחרי כמה דקות של טיסה מעל לים הכחול, ירדה
ר ל עליו הרגשת שלווה עילאית. מימין ומשמאל שמרו יצחק ומיסה על מקומם המדוייק.
ז ן באוזניות לא נשמע אלא הרחש הרגיל.
הכל היה בסדר. בסדר גמור.
סרן אברהם קורנובסקי — קוקו לכל חבריו, פיקודיו ומפקדיו — עצם את עיניו למחצה.
עוד עשרים דקה, חישב, ואז הביתה. חזרה לשדה עם קרני השמש האחרונות, קפיצה
לצריף, מקלחת קרה, חולצה נקיה והופ — העירה.
העיר — בעיני קוקו לא היתד, אלא רחוב אחד, בית אחד. ליתר דיוק: רחוב רמב״ם
מספר .53 בבית זה גרה היא. קוקו לא חשב עליה מעולם אלא בשם ״היא״ .״היא״ היתד,
בעלת צמות שחורות, עיניים שהיו ספק כחולות, ספק אפורות, ספק ירוקות .״היא״ ביקשה
מאד שהיום יקדים לחזור. היו לה כרטיסים.
קוקו היה בטוח שהפעם יחזור מוקדם מאד. בעוד שעה וחצי, לכל המאוחר.

^ 1כן זו מלחמה. קוקו חייך לעצמו כשנזכר בסיפוריו האינסופיים של אהיו, אלחנן,
על המלחמה האחרונה. פעם, כשהיד. ילד, זה עוד עשה עליו רושם. הוא הקשיב בפה
פעור כשסיפר אלחנן על מבצעיו (שגדלו ונעשו מפוארים יותר במרוצת השנים)
באוזני נקבות שהתחלפו תדיר.
פלוגות הזוחלות בלילה על הארץ, חיילים עמוסים בפרידות מרוב מיטען קרבי, עייפים
ורצוצים עוד לפני שהגיעו לנקודת ההיערכות, טורים שלמים שנרדמו מדי היעצר הסייר
שהלך בראש — אלה היו סיפוריו של אלחנן, מתוארים בגאווה הטפשית הטיפוסית של
איש רגלי.
לא, קוקו לא נפל בפח. עוד בחמישית החליט: רק לא זה .״שמונים דורות של ממציאים
לא טרחו כדי שנזחל על הארץ,״ אמר לאלחנן .״בשבילי — מטוס !״ הוא לא התחרט
על כך מעולם. לבוא לקרב רענן, לגמור תוך כמה שניות (״כך או אחרת זה היה
מתאים יותר לאופיו.
קרב? בלי משים עיוות קוקו את פיו, תנועה שהיתר, אופיינית לו עוד מימי הגן של
גברת דבורקין. עדיין לא היה בקרב. פעם, לפני ארבעה ימים, הבחין מרחוק בכמה נקודות
נוצצות, אולם הללו הסתלקו עוד לפני שהספיק לפנות לעומתם. הלב נעצר לרגע — זה כל
מה שזכר מאותו רגע.
הפטרולים האלה 1טיסות חסרות־תכלית וחסרות־סוף, תוך המתנה לפקודה שלא באה. להיות

באויר כשתפול המכה הגדולה. למה מחכים המצרים י קוקו העיף מבט חטוף בשעוני הדלק
שלפניו. עוד שלוש־עשרה דקות. זה נמאס.
ד.,היא״ כבר החלה מתלבשת, מן הסתם.

שתכענן הקול באוזניה היה צרוד קמעה. קולו של אלמגור. שוב לא ישן
מספיק, הירד,ר חלק מנותק במוחו של קוקו.
קוקו לא שם לב להרהוריו של עצמו. השלווה המאושרת נשרה ממנו. במקומה באה
הרגשה אחרת. לחץ מוזר בסביבות הקורקבן, רעד קל בברך הימנית.
.קשת בענן״ היתה הסיסמה שנקבעה מראש. לא. ציפור אדומה״ ,לא ״ענן אפור״, .קשת״
היתד, האתראה העליונה: מפציצים ומטוסי־קרב גם יחד. ההתקפה האמיתית.
ובכן, זהו, הרגע הגדול. הרגע שעליו דובר כל כך הרבה. שלקראתו התכוננו שעות
בלתי־טפורות, שאותו ניתחו מכל הזויות האפשריות והבלתי־אפשריות, מבלי להאמין בסתר
הלב שיבוא אי־פעם.
מה הרגש המוזר בקיבה? אהה, פחד פשוט, חביבי. פחד בהמי פשוט, ליגלג אותו חלק
מנותק במוח. קוקו הגדול, קוטל הנערות מהתיכון החדש, רועד לך הקורקבן.

ו קו לאשמע. בתנועות דייקניות, כמעט תת־הכרתיות, פעל על פי ההוראות
שטיפטפו לאוזניו מן האוזניות. סיבוב חד דרומה, נסיקה. מבלי להסתכל חש קוקו
ז | ששני חבריו שמרו על המבנה באופן אוטומטי.
.בסדר?״ הפליט קוקו, כשהוא מחקה בלי משים את קולו של גארי קופר באחד הסרטים
שראה לאחרונה, ומנסה לקבץ את מלוא האוטוריטה של 22 שנות חייו במלה האחת.
.או קיי,״ קולו של יצחק.
.או קיי,״ קולו של סוסה.
פליטות־פה שגרתיות בהחלט. אולם הן לא רימו את קוקו. הוא הכיר את השניים יותר
מדי טוב. שבעה חודשים בחדר אחד, זה לא הולך ברגל. הוא הכיר את משפחותיהם,
עברם וסודות אהבותיהם. הוא ידע אפילו על מה הם חושבים ברגע זה עצמו: יצחק על
אמו האלמנה, שיום הולדתה חל בעוד שלושה ימים, ושכבר הכין לה בצריף שטיח פרסי
קטן כמתנה, ומוסד ,,על אשתו הבלונדינית. לעזאזל, מי אמר לו להתחתן?
מענין. האם ישנה ברגע זה אזעקה בתל־אביב ז לבטח, אין ספק. כיוון הקשת לא השאיר
מקום לניחוש. לרגע עלתה לנגד עיניו תמונת העיר הלבנה, כפי שראה אותה מלמעלה
פעמים כד, רבות. מקום אידיאלי להפצצות, ימח שמם.
מה עושה. היא״ ז האם ירדד, למקלט י או שנשארה בחדרה, צוחקת בלבה לפחדם של
האחרים י
״מה אמרת?״ שאל יצחק.
מן הסתם הירהר בקול רם.

רגע של דממה. מוסד, עיכל את משמעות המלים. אולי ניסה להתמרד. אולם ההגיון המאומן
של הטייס אמר לו שקוקו צודק.
״שלום, קוקו ! ״
.שלום --״

אותורגע הרגיש במכה בזרועו השמאלית. המטוס הזדעזע בחוזקה. הוא לא
ראה את המיג. מן הסתם בא מאחור. הוא תפס בחוזקה בידו השניה.
האילים שוב גדלו. האם יגיע י כדור שני פגע ברגלו. העולם הקדיר. רק לא לאבד את
ההכרה, ניקרה המחשבה בראשו. עוד לרגע, למען השם. עוד לרגע.
המרחק אל האילים הלך וקטן. עתה הבחין בבירור בסמל המצרי. הוא ניסה לירות, אבל
אבריו לא נשמעו לו.
באופק הופיע פס לבן. החוף. תל־אביב. החדר הקטן ברחוב רמב״ם.
״אני בא,״ דיבר אל ההיא ,״עוד חצי שניה. אני בא ! ״
שמחה מטורפת, מקציפה, הציפה אותו, כגל מתהפך בשפת־הים למטה. הוא נעץ את מבטו
בסמל המצרי.
הוא לא הרגיש בהתנגשות. כדור המקלע של המיג פילח את חזהו, מאית של שניה לפני
שד,מטאור חדר במלוא עוצמתו לתוך גופו של האיל, נעלם יחד עמו בהתפוצצות האדירה.

או רהבא
? *גברת ווי לו ד גברת מילר הרימה את ראשה בתנועה עייפה .״כן מיכל, מה יש ז״ שאלה את
התלמידה שישבה בשורה השלישית.
ן 1״המורה, אנחנו רוצים להזמין אותך למסיבת יום הולדת של דני,״ ענתה התלמידה.
.יום הולדת של דני? יום הולדת ...טוב מאד, ילדים, אני אהיה שם. תודה רבה.״
אחר כך חזרה הכיתה לשיעורים.

מ ט או רי םשא גו במלוא עוצמתם. קוקו חש במהירות, אף שהעין לא הבחינה בה על
פני הים השומם.
ד,מטאורים הנאמנים התאמצו, כאילו הרגישו בנחיתותם וביקשו לפצות את פרשיהם על
עצם, לא היתה שום סיכה מדוע תשב חוה פילר על כסא המורה בכיתה ו׳
כך. הם יכלו להתמודד עם האיליושינים. אולם מד, ביחס למיגים י קוקו שמע הרצאות
של בית הספר הממלכתי ביפו. לפני פרוץ המלחמה ניהלה את משק ביתה הצנוע,
רבות על תמרוני הערמה והטעיה. .המוח שלכם צריך להשלים את החסר במטוס,״ אמר
__ חיכתה ליום בו יתחתן בנה יורם ויעבור להקים בית לעצמו.
אלמגור, צרוד כרגיל. .טיב הטייס הוא לשון המאזניים בקרב אולם מה לעשות במקרי׳ המלחמה שמד, קץ לחיים השלווים, כפי שהפסיקה מהלך חיים אחרים כה רבים. יורם,
שהאליושינים והמיגים מופיעים יחד, ואין זמן להתחכם ז
עוד שבע דקות טיסה נשארו במיכל הדלק. מספיק בקושי להתקיף
ולחזור. אם הכל ילך חלק. איפר, הם, לכל הרוחות?
״שמאל !״ הצליף קולו של יצחק, חד כשוט. עתה ראה אותם גם קוקו.
כמה נקודות שגדלו במהירות, התקדמו בזווית קהה לתל־אביב. כמה ז
שתיים—שלוש—שבע—תשע, מפציצים. לבדם.
ד,יתכן? לרגע קפץ לבו של קוקו. אפשר להורידם, כמו יונים. אפ—

תעהתכווץ בו משהו. הוא ראה אותם. קטנים, גבוהים,
קצת מימין.
״מיגים 1״ העיר מוסד, ביובש. 7 המיגים ראו אותם, נכנסו לסיבוב. קוקו מדד את המרחק. אפשר
לתפוס את המפציצים לפני שד,מיגים יספיקו להגיע. האם חשב זאת?
הוא מצא את עצמו דוהר לקראת האיליושינים, מבלי שהחליט על כך.
.שלושת האחרונים,״ פקד.

.להת השיב יצחק.

אי ליו שי ני םהיוככ די ם מפצצות. השמן שלפניו ניסה
לצלול כדי לצאת מכוון הנשק. לשוא. כמעט לפני שהרגיש קוקו
1ן את אשר הוא עושה, קפץ האיל והתרסק.
.הלך !״ צעק מוסד.,
באותו רגע שמע קוקו התפוצצות משמאל, לא, זד, לא היה האיל.
.יצחק 1״ קרא. הוא ידע שלא תהיה תשובה. המטאור גרר אחריו זנב
שחור, ניסה להתישר, צלל.
לרגע נזכר קוקו בשטיח, שהיה מונח מתחת למיטה, מקופל בזהירות.
ה מ כו ני תהתקדמהעודכמהמט רי םתוךאנחות איו מו ת
ברק המיג הפסיק את המחשבה. קוקו צלל ברגע שהלה פתח באש.
בסדר.
מפקד מחלקת רובאים בגדוד מילואים, יצא למלחמה וחוד, עצמה חיפשה עיסוק לשעות

הפנאי הארוכות. היא נזכרה כי עד לפני 10 שנים לימדה דיקדוק ותנ״ך בבית ספר עממי.
אי לי םהתרח קו. נשארו שבעה. הם המשיכו בדרכם, כאילו לא קרה כלום. ישר
שמא יקבלו אותה חזרה ז
לתל־אביב, לרחוב רמב״ם.
המפקח על החינוך קיבל אותה ברצון. מאז פרוץ הקרבות גוייסו כמעט כל המורים
ז ז הם יהיו שם לפני, הבריק הרעיון פתאום במוחו של קוקו. הם יהיו שם. ואולי לא רק הם
הצעירים והלימודים סבלו מחוסר אנשים מוסמכים שיטפלו בתלמידים. חוה מילר שובצה
בוודאי יש עוד, גלינדגלים.
בסגל ההוראה של בית הספר הממלכתי ביפו.
צריכים להוריד אותם. לפני שיגיעו. תל־אביב, זה הלב. זה מרכז המדינה. זה רחוב רמב״ם.
איפה המיגים? קוקו לא ראה אותם. בוודאי מלמעלה, מאחור. ללחום בהם ז חסר סיכויים.

הם מהירים יותר, זריזים יותר. והם לא העיקר, העיקר זה האילים, הנושאים את הפצצות.
לחזור לשדה? עתה ידע קוקו שאין כל סיכוי לכך. הדלק יספיק אולי לטיסה ישירה. הוא
נכרת מילר מצאה סיפוק מלא בעבודתה המחודשת. גס הילדים מצאו
לא יספיק לתמרונים מסובכים, כדי להיפטר מהמיגים.
במורה האימהית הבנה וסלחנות שהיו חסרות למורה הצעירה שגוייסה. איפה
כמה זמן ארך החשבון? פחות משניה. זה היה הכל כל כך ברור. המוח פעל בסדר 1 .ז שבימים תקינים היתד, המורה מתקשה להשתלט על כיתה אחת בת 35 ילדים, ישבו
גם הקורקבן היה עתה שקט. כאילו לא הבין במד. המדובר.
עתה שלוש כיתות באולם הגדול, למדו בחריצות תחת המורה החדשה.
אך ברגע זה החליט סרן אברהם קורנובסקי, בן ,22 כי לא יגיע לעולם ליום הולדתו ה־.23
היתה לה גישה מיוחדת משלה, למורד, מילר. היא התייחסה אל תלמידים כאל מבוגרים.
היא הסבירה להם מדוע אחיהם, הוריהם ובני משפחה רבים נעדרים מן הבית, מה עליהם
לעשות כדי לעזור בבית בשעת הפצצה וכיצד לארגן את חייהם לפי המיגבלות החדשות,

שאילצו אותם לחזור הביתה עם רדת החשיכה,
ל פני ם לי כ ל כו הגופות השמנים של האילים את השמיים. בבטנם שכנו הפצצות.
כאשר נודע לה על המישחק החדש, לא אמרה שזה אסור, או שזה מסוכן. היא הזמינה
לבית־הספר קצין הג״א והוא ערך הדגמה קטנה של התפוצצות. בובות עץ שהועמדו בקירבת
חימר, פשוטה, קרה, עקשנית, גאתה בקוקו. רגליו היו רטובות מזיעה.
הביתה ז״ שאל מוסד״ בקול מתוח.
הפצצה הנסיונית התרסקו לחלוטין. מאותו יום חדלו הילדים לעלות לגגות כדי לאסוף
.לא ! לאילים !״ סינן קוקו בין שיניו.
רסיסי פגזי תותחים כשהמתכת עודנה לוהטת. .
.׳טורף ז״
אולם טעות תהיה לחשוב שהמורה מילר עסקה רק בדברים עצובים. היא אירגנה מסיבות,
תחרויות ספורטיביות מצחיקות ופעם אף שיכנעה את מנהל גן החיות לצרף שני קופים
.׳כה וכה לא נגיע !״

לאחד השיעורים. התלמידים התגלגלו מצחוק בראותם את החיות הזריזות מחקות את
התלמידים שישבו סביבן על ספסלי העץ.

לזההשתנה לפת? ,$למחרת היום בו שודרו החדשות על נצחון צה״ל המזהיר
במבואות סואץ. מאותו יום נראתה המורה מילר כנר דועך. מדי פעם הייתה נעמדת
ליד הלוח ומבטה היה תוהה למרחקים. ברגעים אלה׳ היתה שוכחת את הכיתה
הדחוסה ואת רעש התלמידים כאילו הפליגה בדמיונה לעולם רחוק, מסתורי.
במהרה נודעה סיבת העצבות המוזרה שהשתלטה על המורה: בנה יורם נפצע באותו
קרב אכזרי ומאז נעלמו עקבותיו במדבר. איש לא ידע אם חי הוא או מת. הוא פשוט נעלם.
התלמידים החלו משוחחים בלחש, הילכו על בהונות רגליהם לבל יפריעו למורה. הזמנתם
להשתתף בחגיגות יום ההולדת של דני היתה נסיון נוסף למצוא תעסוקה שתשעשע את
מורתם, תוציא אותה מדכאונה. חוה הבינה זאת. לכן הקפידה תמיד להופיע במסיבות אלה.

^ מ סי כההיתההפעםיחידהב מי נ ה. מלבד ילדי הביתה וכמה הורים, נכחו
באולם הגדול של בית־הספר כל המורים. אפילו המנהל היה שם. חוה מילר היתד,
1ז שקועה מדי בהירהוריה כדי להבחין בתופעה בלתי־רגילה זו.
גם מבטיהם הנוצצים של התלמידים לא אמרו לה מאומה. סתם שמחים לקראת המסיבה,
אמרה לעצמה.
אחד הילדים עלה על הבמה .״ברשות מורי ורבות,,״ פתח .״הפעם יש לנו תוכנית
מיוחדת, לכל אחד ואחד מכם. שירים, מחולות, פזמונים ואפתעות ! ״
משום מה עוררה הודעתו שמחה מופרזת. לאמיתו של דבר, לא היה שום דבר מיוחד
בתוכנית: דיקלומים, שירי ביאליק ופרקי תנ״ך .״הוי, ציפיר הנפש !״ תפסה חוה את
עצמה לועגת. ואז בא הרגע הגדול, נקודת השיא בתוכנית האמנותית, לפני חלוקת המשקאות
״אנו מתחילים במשלוח המנות היום בשי מיוחד למורתנו האהובה, הגברת מילר,״ הכריז
הכרוז בקול משונה .״בבקשה, המורה...״

וההתרוממהממר|ו מ ה, ניגשה לבמה. הנער מסר לה מעטפה עבה, שנשאה
את שמה וכתובת בית־הספר .״אמא, אני בריא ושלם,״ ריקדו האותיות מול עיניה.
ן? ״אני מקוזה לבקרך בבית בקרוב. יורם.״
הפתקה השנייה היתד, צו מעבר צבאי לגברת מילר חוה, המרשה לנושאו להכנס לשטח
בית החולים הצבאי בעזה, לבקר את סגן מילר יורם. בחלק התחתון של המיסמך היו
כתובות האותיות: ניתן לפי בקשת 97 תלמידיה בבית הספר הממלכתי ביפו, שהתחייבו לא
להפסיק את לימודיהם עד שמורתם תבקר את בנד, הפצוע ותחזור.

המ״ג׳ו־בעל
ע1ן־הזד,ב
די הי רי ו ת הגיעו מאחור, עמוסים, רחוקים. השנים שישבו בג׳ים נשמו לרווחה :
ככל שיתרחקו מקו האש, תהיה מלאכתם קלה יותר.
ז ן ״עוד מעט נגיע למחנה,״ אמר הנהג, כאדם המדבר אל עצמו.
חברו יישר את קפלי המפר, הפרושה על ברכיו, העביר אצבע לאורך קו אדום על פני
המפה. ידו קיפצה ורעדה, עם טלטולי הג׳ים בשביל .״כן, עוד מעט נגיע ...כדאי להתקרב לכביש.״
בזהירות, האיט הנהג את המכונית, עבר להילוך נמוך ופנה דרך החולות שמאלה, אל
כביש איסמעיליה. חברו התרומם מעל מושבו, הביט סביבו בקפדנות.

נהגפר די לוי והסייר ראובן גלעד נבחרו במיוחד על־ידי מפקד הגדוד לפעולה זו.
שניהם היו ילידי מצרים, דיברו ערבית שוטפת, היו די שחומים ושזופים להידמות
1ז לערבים. כל מה שהיה עליהם לעשות, הסביר קצין המודיעין החטיבתי, הוא להביא בחזרה
קצין מצרי, רצוי מדרגת סרן ומעלה, ממטה הדיביזיה המצרית המשורינת, ששכן במחנה
ליד כביש איסמעיליה־ניצנה.
״עם או בלי שן זהב?״ שאל ראובן בצחוק מר .״או שזה פרט טכני לא חשוב י״
התוכנית היתד, פשוטה: השניים יעברו את הקווים בגי׳ם מצרי שבוי, יקחו אתם כמות
גדולה ככל האפשר של דלק ומנות קרב ליום אחד. נשק אישי: רובה אוטומטי בלגי, תת־מקלע
קרל־גוסטב וסכינים.
הקצין המצרי היה חשוב מאד למטר, החטיבה. חשוב לא פחות היה מועד סיום המיבצע :
מחר, בחצות .״עד אז חייב מישהו לזוז: או אנחנו או המצרים, וכל ידיעה חשובה !״

ת ה היו ה ש ני ם קרובים מאד למטרה. רוב שעות היום נסעו בדרכים העקלקלות
ל ץ של מדבר סיני, כשהג׳יס גומע דלק במהירות מבהילה. את הפחים הריקים, שעליהם
1 7היתד, מוטבעת האות ״צ״ העברית, קברו בחולות.
עתה, כשהשמש נטתה מערבה לשקוע, שיננו השנים לעצמם את פרטי השלב הבא של
התוכנית. הם ידעו כי באזור עורפי, כה מרוחק מקו החזית, לא תהיה בעייה גדולה להסתנן
למאהל המטה המצרי, מצד זה של תעלת סואץ. לבושם, צורתם וניב דיבורם הערבי יעזרו
להם להסתדר בתוך המאהל.
אחר־כך היה צריך לבוא הנעלם הגדול, הבלתי־מתוכנן: איך לשבות קצין (רצוי מסרן
ומעלה, השייך למטה הדיביזיה, עם או בלי שן זהב לעת מצוא) .אחר כך הכל היה פשוט
ומתוכנן: חזרה לג׳ים, דהירה באורות דלוקים בכביש הראשי, תפנית חדה במקום מסויים,
נסיעה קצרה באורות כבויים, הסתננות ברגל בין שני משלטים מצריים למקום שבו ימתין להם
קצין המודיעין החטיבתי, אליו יועבר השבוי ,״תמורת קבלה מבויילת ומוחתמת כחוק.״

םהאספלט נראה מעבר לגבעה נמוכה. עוד דקה יעלה עליו הג׳ים.
לפתע פסק לבו של פרדי להלום. הוא לחץ על דוושת הדלק, הרפה, לחץ. המנוע
השתעל, כאדם הנחנק לאוויר. המכונית התקדמה עוד כמה מטרים תוך אנחות איומות,
עד שלבסוף נדם הלם המנוע בדממה דקה.
השנים הביטו זה בזה. ראובן אפילו לא העיז לשאול את הנהג מה קרה. הוא רק ידע
שמשהו איום אירע למנוע. הג׳ים יישאר תקוע בין החולות. כל רגע עלול לעבור סיור מצרי.
התוכנית כולה תלך לעזאזאל. הם יצטרכו להסתנן חזרה ברגל.
פניו של פרדי לבשו הבעה של אדם העומד על סף מקום קדוש. עיניו הביעו תפילה אילמת
למישהו — לשמים או למנוע, קשה היה לדעת. הוא לחץ על כפתור ההתנעה. המתניע הסתובב,
חרק, הסתובב. אך המנוע נשאר מת .״אולי הבנזין לא מגיע יעץ ראובן.
פרדי ירד ממקומו, הרים את כיפת המנוע. קרבי המתכת המסובכים הציפו חום לוהט.
פרדי משך בחוט ברזל ועיוות את פניו :״הבנזין בסדר משהו התחרבן עם החשמל.״

חלה בדיקה חדשה. פרדי משך חוטים, שיפשך מצתים, סובב ברגים ,״אללה
יחרב ביתו ובית כל בני הכלבים שטיפלו בג׳יפ המטונף הזה !״ צעק לבסוף .״הקוייל
ז ז מפוצץ)!״
אי־אפשר לתקן אותו?״ שאל ראובן.
פרדי העיף בו מבט רצחני .״לתקן אותו, לתקן אותו חיקה את קול חברו בבוז מלעיג.
״לא,אדוני הסייר. קוייל מפוצץ אי אפשר לתקן. קוייל מפוצץ אפשר רק להחליף בקוייל
חדש, ברחוב לוינסקי בתל־אביב. ובלי קוייל, הטינופת הזאת היא רק אוסף של ברזל, שאללה
עצמו לא יזיז אותו. ברור?״

כ, אכול משהו ״ 1הציע לבסוף ראובן .״יש לנו קצת דרך עד שנחזור לגדוד.״
פרדי נגס בביסקוויט הנוקשה כאילו בעפר .״אותי לא חינכו ללכת ברגל, חביבי. יש
פלאטפום. אני סוג בריאות כ״ל. הצבא הבטיח לי שלא יתן לי ללכת ברגל יותר
מעשרים מטר בבת אחת. אני אפילו לא יוצא להתעמלות בוקר. לא, אדוני הגיבור, אני לא
זז מכאן ברגל !״
״איכפת לי? אתה יכול להישאר כאן עד שתתפגר. ג׳יפ חדש לא אביא לך !״
בזה ראה ראובן את העניין כמחוסל. הוא חיטט בסכין הכבדה בתוך קופסת השימורים,
דג מתוכה נתח של בשר מכוסה רוטב של שעועית דביקה. הבשר נעצר באוויר, באמצע
הדרך בין הקופסה לפה .״ג׳ים חדש ...ג׳יפ חדש ז בעצם למה לא ג׳יפ חדש?״ מילמל ראובן.
״היי, ארטיסט ! שמעת מה שאמרתי ז למה שלא נקח ג׳יפ חדש ז״
״מאיפה? מקייזד פר״זר א• מהגרז׳ של הגדוד?״
ראובן השיב בתנועת ראש אל הכביש השומם .״שם נקח ג׳יפ חדש. מאותו מקום ששלנו
הגיע.״

רדי טיפל המנוע, ראשו מורכן היטב. ממול, מעברו השני של הכביש, הסתתר
ראובן בקפל קרקע, תת־מקלעו דרוך מתחת לזרועו. שעה שלמה לקח לדחוף את הג׳ים
דרך החולות עד לנקודה זו של הכביש. עתה חיכו למישהו שאפשר ללכדו ברשתם.
חישובם היה הגיוני. כל נהג מצרי שיראה מכונית תקועה בלב המדבר, כשחייל מצרי
מטפל במנועה, יעצור באופן אינסטינקטיבי להגיש עזרה או לברר את סיבת הקילקול. עד
שהיה מספיק להבין את טעותו, היו השניים כבר משתלטים עליו.
חצי שעה המתינו ללקוח. לבסוף, כשאפרוריות הדימדומים כיסתה את כל הנוף, הופיעה
נקודה כהה מדרום, מכיוון מחנה המטה המצרי. טרטור מנועה התקרב ובא. ראובן הרים את
תת־מקלעו, פרדי קירב אליו את רובהו.
המכונית התקרבה במהירות. פרדי התיישר, אותת לה לעצור. המכונית, מכונית־פרטית
אמריקאית, צבועה בצהוב בהיר של הצבא המצרי, חלפה על פני הג׳יפ, נעצרה בחריקת
בלמים מרחק 10 מטרים ממנו, ממחבואו, הבחין ראובן בנהג שפתח את הדלת, ניגש חזרה
לג׳ים התקוע. בפנים, במושב האחורי, נשארה דמות יושבת.
״אני מקווה שזה ילך בסדר, אני מקווה שזה ילך בסדר,״ חשב ראובן, והחל זוחל למכונית.
חלוקת העבודה שנראתה כה מובנת מאליה ופשוטה מקודם, נראתה לו עתה טעות איומה.
הוא נדבר עם פרדי שבמקרה ויהיו יותר מאיש אחד במכונית ושרק אחד ירד לג׳ים, ימתין
פרדי עד שראובן יחסל ביריד, את יושבי המכונית, לפני שהוא עצמו יחסל את האיש שירד אליו.
והנה, במכונית, ישב קצין ! קצין שבא ממטה הדיביזיה ! קצין שנשלחו עד כאן בשביל
להחזירו חי ! בפינה נידחת של מוחו של ראובן ריצדה המחשבה המצחיקה, העצבנית :״מי
יודע? אולי יש לו שן זהב?״

אובן התרומם, רץ אל המכונית. הוא חשש שפרדי יתעצבן, אם היריה תאחר
לבוא. תוך שלוש קפיצות ניגש לדלת האחורית, ולפני שהקצין המופתע יכול היה
לפצות פיו, פתח את הדלת, תחב אל כרסו את קנה התודמקלע .״ארפע אידאק !״ ציווה.
הקצין נענה בצייתנות. ידיו התרוממו מעל לראשו. ראובן חשב בקדחתנות. איך לאותת
לפרדי שיחסל את הנהג י אם יפנה את נשקו לרגע מן הקצין, כדי לירות באוויר, ינסה
זה להתחמק. לבסוף הפנה לשנייה את נשקו, ירה צרור קצר אל תחתית המכונית. הקצין כיסה
את אזניו בבהלה. מכיוון הג׳יפ נשמעה יריה אחת, כאילו הד היריות במכונית. כעבור דקה,
הופיע פרדי.
״נחזור הביתה בפרייבט דה־לוקס,״ צהל. ואז ראה את הקצין השבוי, לבוש מדי־קרב כהים,
כשכתר של רב־סרן רקום על כתפיותיו .״ואפילו חברה נעימה לא תחסר לנו. לזה אני קורא
שירות ..ממש לפי הזמנה !״
אותו רגע פתח הקצין את פיו לומר משהו. ראובן לא שמע את דבריו. הוא חייך למראה
שן זהב שנצצה באפלולית .״כן״ ,ענה לעצמו ,״בדיוק לפי הזמנה.״

תכשיטיה של
בת השגריר
שגריר ישב במקומו, קפוא פנים. מזוויות עיניו ליכסן מבט לעבר עבד אל־קאדר
איברהים, שהקשיב לנאום באושר קורן. היה לו קל, לנציג מצרי זה. הערבים רכבו
ד ץ על המצב.
מבעד לאוזניות הגיע אליו הנאום באנגלית שוטפת. הנואם, רוסי מגודל ומהוקצע, הדגיש
את דבריו בתנועות־יד עגלגלות. מאחר שהשגריר שמע רק את התרגום, ולא את המלים שיצאו
מפי הנציג הסובייטי, נראה הלה כשחקן בתיאטרון־בובות.
תיאטרון־בובות, זה הביטוי, חשב השגריר במרירות. מישהו כתב את המחזה, וכל הדמויות
קוראות את הנוסח הקבוע מראש. וכך זה יימשך, עד הסוף המר, אם לא יצליח להוציא
את הדיון מן המסלול.
גידי ואנשיו, מה אתם? המיבצע כבר היה צריך להסתיים. הדיקלום הסובייטי היה הנאום
שלפני האחרון. אחר כך תבוא ההצבעה. מצב־הרוח באולם לא השאיר כל ספק מה תהיה
התוצאה.

רובינס קימט את מצחו, הרים מעט את קולו. ליד הכניסה לאולם פרצה מהומה קטנה.
גבר חבוש מגבעת ועטוף מעיל אפור התווכח עם הסדרנים. ניפנף במעטפה.
השגריר הישראלי היפנה את ראשו. הוא ביקש לנחש, על פי הבעת־פניו של גידי, את
מידת ההצלחה. אולם פניו של הלה היו אטומות, כרגיל. פני שחקן פוקר. השגריר נאנח,
נטל את המעטפה, הוציא את העמודים הכתובים בערבית, הגישם לחברו, שידע את השפה.
עוזרו החל מתרגם לו את המשפטים בקול נמוך.

ל •יציע היו רוב המקומות תפוסים. פה ושם היה כסא ריק, שהפריד לרוב בין
ערבים ויהודים ששמרו בקפדנות על המרחק הנאה בין שני עמים לוחמים.
* 4גידי סקר את השורות, מצא את בת שגריר המצרי יושבת ליד אמה וחברי השגרירות.
בשקט תפם מקום בשורה מאחוריה.
באולם גמר רובינם את נאומו. גידי הבחין בתרועת־הנצחון המאופקת שהתפשטה בשורת
הנספחים המצריים. לפתע נשמע קולו הדק של השגריר הישראלי .״אדוני היושב־ראש,״
הציע ,״לפני שהאסיפה המכובדת תגש לחרוץ את דינה, העלול לסתום את הגולל על אחת
הפרשות המפוארות בתולדות המין האנושי, הייתי רוצה להביא לידיעתה מיסמך חשוב
מאד שהגיע זה עתה לידי...״
כרגיל, במקרים כאלה, עלה באולם גל של מילמול ושיח נמוך. היושב־ראש שקע בספרי
התקדימים. האם היה מותר לחזור ולתת את רשות־הדיבור לישראלי המנומס, בעל המבטא
האוקספורדי?
״סליחתך, גברתי,״ התכופף גידי קדימה .״דומני שאיבדת עגיל.״
המצריה הצעירה הפנתה את ראשה, ראתה את העגיל המוכר בידי גידי, חייכה חיוך
אוטומטי של תודה. היא נטלה את התכשיט באצבעותיה הארוכות, מיששה ביד השניה את
אוזניה. שתיהן היו מקושטות בעגילים.

ל סמך ההוכחות האלה, אני מעז לומר בלי צל של
ל ץ פיקפוק: מלחמה זו החלה באשמת הפאשיסטים הציוניים, שקיבלו
4 7הוראות מאת אדוניהם, מחרחרי־המלחמה האימפריאליסטיים מתל־סטריט.
אחרי שהכוחות שוחרי־השלום של מחנה הק־דמה במזרה התיכון
הצליחו לגרש את האימפריאליסטים מירדן ומעיראק, ואחרי שנוצר הפיקוד
האחיד של כל העמים הערביים המשתחררים, לא נשאר בידי אילי־הנפט
דרך אחרת להציל את עמדותיהם המתמוטטות אלא על־ידי התרת הרצועה
של כלב־הציד הציוני. אדוני היושב־ראש, גבירותי ורבותי, הסיוט הנורא
של מלחמת־עולם שוב עומד מול עינינו...״
פראנקלין רובינס עצם את עיניו, כמנהגו בישיבות מסוג זה. ויכוח
זה עייף אותו. מוחו הדיפלומטי, שלוטש בעשרות שנים של שירות,
מדד את המצב בציניות עייפה. מי התחיל? הערבים או היהודים י
רובינס ידע כי השאלה אינה חשובה כלל, כי כל הויכוח אינו אלא
העמדת פנים. מלחמות אינן מתחילות כשנורה הקליע הראשון. הן חבויות
וגדלו זמן רב• מתחת לפני הקרקע, לפני שהן מתפרצות לאור העולם...
הלוואי וכל זה היה נגמר. רובינם לא מילא הפעם את תפקידו מתוך
סיפוק פנימי. עוד מעט יצטרך לקום ולהסביר מדוע תומכת ממשלתו
בצד הערבי, מבלי לתת אף אחד מהנימוקים האמיתיים, שהיו פרוזאיים
מאד. מוטב לחשוב בינתיים על משהו אחר.
המזכירה החדשה, למשל, אותה צעירה מרצינה מקליבלאנד, האם הוא
יעיז להזמינה לארוחת־ערב? ואם כן, איך? להעמיד פנים שיש צורך
בהכתבה דחופה מאוחר בלילה, או שמא תהיה הגישה הישירה יעילה
יותר 1
״מחנה החופש הבינלאומי, מלוכד מסביב לדגל הקידמה והרצון הטוב,
ידע לשבור את המזימה הציונית ריבונו של עולם, כמה זה נמאס !
רובינס הסתכל כמעט ברחמנות בשגריר הישרלאי. מסכן ! אולם ככלות
הכל, הם בישלו לעצמם את הדיסה...

^ ,ילי התקלס במהילות בגינת הבית הדו־קומתי. הכל נראה שקט. עבד אל־
^ קאדר בוודאי סיפק לכל בני ביתו כרטיסים ליציע האורחים באו״ם, כדי שיהיו עדים
4 1לנצחונו. מילא, אם יצליח כאן, עיד צפויות לעבד אל־קאדר כמה הפתעות היום.
כאן בין השיחים, היתר צריכה להיות הדלת האחורית של המטבח. הוא מישש את הקיר,
מצא את הידית. מפתח־הגנבים פתח את המנעול בקלות. הדלת נפתחה בחריקה. הקול הצורם
נשמע לו כרעם. לכל הרוחות, יהיה זה די מגוחך להיתפס כאן. הוא ייחשב כגנב פשוט,
יצטרך לסבול בשקט את?־.בזיון.
בזיון י גידי נזף בעצמו, בשקט, שעה שבדק את המסדרון. ברגע זה רובצים כל חבריו
אי־שם במדבר סיני, מי יודע באיזה תנאים זוועתיים, אם ישאלו אותו אחרי המלחמה, אותם
שיישארו בחיים, מה הוא עשה בחוץ־לארץ, יצטרך להגיד :״גנבתי ניירות עיסוק
מפוקפק מאד, לבחור צעיר ובריא שעבר קורס של מפקדי־פלוגה.
אולם הניירות חשובים. הרבה יותר חשובים אף מכמה וכמה מבצעים ליד אבו־עגילה.
אם יוכיחו כי המצרים פתחו במלחמה, אם יגיעו בעוד מועד לישיבת העצרת, אולי אפשר
יהיה למנוע את הגינוי, שיגרור אחריו אמבארגו, או מצור, ואולי אפילו שליחת כוחות זרים.

מיסמך נמצא בקלות. רשלנות ערבית טיפוסית. כספת עתיקת־יומין. ללא שום

מכשיר־בטחון נוסף.
י ז גידי ישב על כסאו הנוח של השגריר המצרי, מול התמונה המחייכת של בתי
היפהפיה. הוא עילעל בעמודים הראשונים .״סודי ביותר. דחוף. כוחותינו המאוחדים עומדים
לחזור על מיבצעו המפואר של סאלח אל־דין ולטאטא את הנגע הציוני מעל אדמת
מולדתנו תאריך מלפני, שלושה חדשים. מצויין. זה יספיק.
לרגע קט עלה בלב גידי הפיתוי לתחוב לכיס מעילו את תמונת הבת, יחד עם המיסמן
הערבי. מילא, עאישה היפה תצטרך לחכות. לא פעם סירבה לברך את חברי הסגל הישראלי
לשלום, במסיבות ניטראליות. מה תגיד אם יתברר לה שהוא, גידי, ביקר בביתה ך
הוא קם מכסאו, דילג על המדרגות, ליד הדלת דרך על משהו. בהיסח הדעת הרים עגיל
מוכסף, תחב אותו לכיסו. ליד שער הגינה חיכתה המכונית השחורה הסגורה, שנועדה להובילו
אל המטוס הממתין בשדה־התעופה.

אותו רגע הכירה את פניו המשופמות של גידי. החיוך הנבוך קפא על פניה. היא חזרה
והפנקה באופן הפגנתי את גבה.
על דוכן הנואמים קרא השגריר במבטא מדוייק את תרגום המיסמך, שרשם לעצמו,
״איזו מלחמה,״ הירהר גידי ,״איזו מלחמה ! ״

שגריר התבונן בעצבנות בשעונו. מעולם לא התפלל בלהט כזה שנואם גרוע
כמו רובינס יאריך את נאומו המשעמם.
? 1אולם רובינס התקרב לסוף. הוא כבר גמר להדגיש את רצינה של ממשלת ארצות־הברית
לעשות למען השלום, ואת אהדתה העמוקה לאידיאלים הצודקים של שני העמים
הלוחמים, ואת הקושי לקבוע לאור הטענות הסותרות מי התחיל במלחמה. בהיעדר הוכחה
אחרת, דיקלם בקולו האפרורי החדגוני, אפשר רק לבחון חייליו של מי נמצאים על אדמתו
של יריבו. מאחר שחיילי ישראל הם שחדרו בדרום ובמזרח לשטח ערבי, אין מנוס מן
המסקנה כי ישראל היא התוקפנית. בצער עמוק תצטרך ממשלתו להצטרף לגינוי החריף,
ולהציע למועצת הבטחון לאחוז בצעדים נמרצים ביותר...

דיהחדשות מפי משה חובב, ועיקרן תחילה. ברגע זה מוסרים לנו, כי בשמי

תל־אביב מתחולל קרב אווירי בין מספר בלתי־ידוע של מטוסים מצריים לבין חיל*
...ן האודיר. פרטים נוספים יימסרו במהדורת חדשותינו הבאה. לפני שעתיים עמדה
להיפתח ישיבה מיוחדת של מועצת הביטחון, בה...״
״אבא, בשבילך,״ צעקה רינה.
וולף היה שקוע כל כך בשידור החדשות, עד כי לא שמע את הצילצול בדלת. נער שחור־שיער
חיכה לו שם, פתק בידו. בדרך העצבנית המיוחדת לו החליק וולף את שערותיו הקלושות
בטרם שלח את ידו לקבל את הפתק. הנייר המהוה כמעט שלא השמיע רישרוש בהיפתחו.
״וולפקה !״ הכתב הגמלוני של פוקס כאילו דיבר מן הנייר בקול הדק והצרוד .״רד תיכף
לנמל, אם אתה יכול. צריכים איתך.״ בלי הסברים.
הוא שכח כמעט את הנער העומד בפתח .״מלכה,״ קרא לעבר המטבח ,״איפוא שוב שמת
את בגדי העבודה?״
״על הארגז במרפסת,״ באה התשובה .״מה זה י שוב קוראים לך? תשגיח על עצמך, וולף.
אל תעשה שטויות. ותחזור לארוחת הערב, לפחות.״

ר[ כשעמדלצאת, לבוש בגדי עבודה גדולים ממידתו, נתקל שוב בנער .״יש
מכונית,״ נאמר לו. זה היה קצת בלתי־רגיל. הוא היה רגיל לכך שיזעיקו אותו
לפעמים מחוץ למשמרת, כשהסתבך משהו שאחרים לא יכלו לטפל בו. אך מעולם לא

נשלחה לו מכונית .״כמו לורד,״ הירהר בהנאה.
בנמל עצמו אפשר היה להבחין בפעלתנות קדחתנית, לא בלתי־רגילה בזמן האחרון. ממחסני
המכס עלו ענני עשן, זכר לשריפה שאך זה כובתה. פועלים גררו מטעני סחורות שהיה
צורך להרחיקם ממקום הסכנה. ליד הרציף עגנו שלוש אוניות בלבד — זד, ימים רבים

כמעט שלא הגיעה אונייה בדרך הים הנצורה. גם ממגורת הדגן הענקית נראתה כאילו נוספו
בה כמה פרצות שלא היו קודם לכן. אבל היא היתד. ריקה ממילא כבר מזה שבוע ימים.
פוקס הגיח במפתיע מאחורי מחסן החומרים .״וולפקר״״ צעק .״טוב שהספקת לבוא.״ הוא
עלה על כנף הטנדר ואמר לנער :״למזח המזרחי.״

עו דהטנדר מפלס את דרכו בין השוחות וערימות הארגזים, הסביר פוקס מה
קרה. מעל גבי אוניית־משא שעמדה קשורה למזח המזרחי — וולף הבחין בה רק
עכשיו — הסתלסל סילון עשן כחול ולעגני. המצב לא נראה רציני למראית־עין,
אך האונייה היתד, מוקפת שרשרת מוצקת של שוטרים, בעוד כל סירות הכיבוי מכרכרות
סביבה במחול־שדים, לקול יבבת הסירנות הדקיקה.
״עסק גרוע מאה״ אמר פוקס .״בבטן האנייה הזאת יש איזה חמשת אלפים טון של חומרי־נפץ
ופגזים, שעוד לא הספיקו לפרוק. למזלנו הפצצה לא פגעה במטען, אבל אחד הטאנקים
של המאזוט חטף פצצה ונדלק. מנסים לכבות, וזה לא הולך.״
״מה חושבים לעשות?״ שאל וולף.
״אי ׳פשר לדעת. האש מתפשטת, ואם היא מגיעה לחומר — אז לא רק אנחנו עפים, אלא
גם כל הנמל. מה כל הנמל? כל העיר התחתית תעוף כמו כלום. ריינר צריך להחליט מה
באמת לעשות. אני לא יודע.״

ע כו ר רג עי םאח די ם כבר לא היה צורך בשום החלטות. היה ברור, כי המעשה
האחרון שנותרלעשותו הוא להשיט את הספינה אל לב הים, הרחק מן הנמל,
מהבתים, מהילדים והאמהות. מי יעשה זאת? נהגי ספינות הגרר עמדו בשורה לפני
ריינר, שפלט את המלים לאט־לאט יחד עם תימרות של עשן־המקטרת.
״אני לא רוצה להסתיר מכם את האמת,״ אמר .״מי שלוקח על עצמו את העניין הזה, יכול
לא לחזור. זאת אומרת, יכול להיות שהוא יספיק לחזור, אבל יכול להיות גם שלא. השאלה
היא. מי מסכים לקחת את זה על עצמו?״
השורה הביטה בפני עצמה. מבט מפוקס אל וולף, מבט מוולף אל מושיקו, מבט ממושיקו אל
יאנוש, מבט מיאנוש אל וולף.

ירות הכי״כוי עוד המשיכו להזות סילונים ארוכים אל סיפון האונייה בשעה
שספינת הגרר לוויית! כבר התקרבה אל החרטום, על־מנת לקבל את השרשרת
המורדת אליה .״זוזו ! זוזו צעק ודלף בעצבנות אל הסירות. פוקס התניע. השרשרת
הרפוייה התמתחה פתאום, התיזה מים באושים אל הסירה. האונייה רטטה מעט, ואחר כך בישרו
קולות גניחה וחריקה כי הואילה לזוז ממקומה.
״בשער אתם יורדים,״ אמר וולף .״תורידו סירה.״
״בסדר, וולפקה,״ אמר פוקס .״קילומטר וחצי יספיק — ותחזור תיכף.״
״או כן או לא,״ אמר ודלף. זאת היתד, בדיחה וכולם כמעט שצחקו.

כ שיו, משנשארלב דו, תפס לפתע הכל. היה משהו מטריף בסילון העשן שהחל
ל ץ להסתנן פתאום גם מבעד לחלון הקדמי. הגוף השחור והענקי עקב אחרי הסירה
^ הזעירה כמו מפלצת משחרת לטרף. הוא הגביר את המהירות. המנוע השתנק.
קילומטר אחד יספיק גם כן. רק להתיר כבר את השרשרת הזאת. מלכה מכינה ארוחת־ערב,
רינה עושה שיעורים. תמיד קוראים לו. דווקא לו. המשמרת לא היתד, שלו. צריך
כבר פעם להבין שזה לא ייתכן ככה, תמיד להוציא דווקא אותו מהבית.
אולי כדאי לקפוץ למים, ולהניח לסירה להמשיך בדרכה? אבל היא עלולה לשנות את
הכיוון, ולאן כבר אפשר להגיע בשחייה? שמונה מאות מטר. זה גם כן מספיק. טוב, עוד
קצת — ותיכף לחזור.

ינה, מהזה? מה קרה?״ צעקה מלכה, מבוהלת לשמע ההתפוצצות העזה.
רינה כבר היתה מזמן ליד החלון .״זה משהו בים,״ אמרה ,״איזה התפוצצות !
אולי אונייה עלתה על מוקש. לא יודעת.״
פוקס וריינר, שעמדו על החוף, הוטלו ארצה מעוצמת ההדף. וכך היה נוח יותר — אפשר
היה לקום ללא מילה, לנער את הבגדים מן הרפש ולהסתכל לכיוון אחר.
כעבור חצי־שעה, כשצילצל פעמון הדלת, קרנו פניה של רינה :״או, כנראה שאבא חוזר
לארוחת־הערב ! ״

יונוה האחרון
של הבחורה
/ל! ״ שול מי ת ״ ליקקה את פצעיה. האוניה הישראלית בת 10500 הטון עגנה ליד
הרציף הזעיר של פמאגוסטה, עיר הנמל הקפריסאית המנומנמת. לפני שני לילות,
כשזינקה האוניה מחיפה, גילה אותה מטוס מצרי בודד עם רדת החשיכה. כמה מפגזי
תותחיו פגעו בתאי הסיפון.
הפגיעה היתד, קלה ועבודות התיקון נעשו עלידי אנשי הצוזת עצמם. בינתיים, מילאו
סווארים יווניים רועשים את בטן האוניה בחיטה קנדית.
היתד, סיבה מיוחדת לכך שאודה ישראלית טענה חיטה קנדית בנמל קפריסאי דווקא :
האודה הנורבגית, שהובילה תחילה את המיטען, סירבה להפליג עד חיפה. איום המצור הערבי
הרתיע את בעליה מלהסתכן בקירבת החוף הישראלי החשוף .״אני איש נייטרלי״ ,הסביר הבעל
לנציג ממשלת ישראל ; ״אין לי כל חשק לסכן את עורי. בשביל זד, יש לכם אוניות ומלחים
משלכם.״
הטעינה נסתיימה אחריהצהרים. מיד הרימה האודה את עוגנה, עזבה את הנמל, כשחרטומה
מופנה אל נקודת המיפגש הסודית, אי־שם על פני הים האפור.
בנקודה זו, תפגוש ארבע אדות־סוחר נוספות, שיבואו מכל קצווי תבל. בחברתן, תפליג
שולמית לנמל הבית. שם, יצטרפו אניות־מלחמה ומטוסים ישראליים — ליוויה הצמוד של
השיירה.
עם כל סיבוב של בוכנות־הענק בחדר המכונות, עלה המתח בין אנשי הצוות. כל אחד
מהם ידע כי בין קפריסין וישראל מפרידות עשר שעות של הפלגה מסוכנת, תחת איום מתמיד
של אוניות־מלחמה, צוללות ומטוסים ערביים.

אזהרההרא שו נ ה נקלטה על סיפון א/ק שולמית במכשיר הרדאר. קרן האור
המסתובבת ליקטה ארבע נקודות, מרוכזות בפינה העליונה של המסך העגול —
ארבע הספינות הישראליות המתקרבות לנקודת המיפגש.
אחרי האוניות, הופיעו נקודות נוספות: יחידות הליווי של חיל הים. לפתע התמתח רב־

,הוא היה ממתין למפציץ המצרי, לאחר שזרק צלל.״״
החובל. קרן הרדאר האירה שלוש נקודות זעירות, בפינה התחתונה של המסך. עיניו המאומנות
אמרו לו כי אלה הם מטוסים. אולם פקודות ההפלגה שבידו קבעו בפירוש כי מטוסי הליווי
יופיעו ממזרח, ורק בעוד חצי שעה בערך.
רב־החובל העביר את הפקודה :״כל האנשים לעמדות פעולה ! מטוסי האויב מתקרבים ! ״
המכונות הגבירו את סיבוכיהן, א/קשולמית פילחה את הגלים במלוא מהירותה. על
הסיפון היו רק ארבע מכונות־יריה, ורק תותחי הצי יכלו לתת לד, מידת מה של הגנה
יעילה מפני מטוסי האויב, עד שהמטוסים הישראליים יופיעו.
יתר אוניות השיירה קלטו אף הן את האזהרה. הן הגבירו את מהירותן, הגיעו לנקודת
המיפגש חצי שעה לפני המועד הקבוע. אז כבר חגו בשמים גם מטוסי חיל האויר הישראלי.
אולם אז כבר גם ידעו מפקדי השיירה כי שלושת המטוסים המצריים לא היו אלא חוד החנית
של התקפה משולבת מן ד,אויר ומן הים.

חי להב או ה מ טו סי ם. הם התעלמו מקיום אוניות המשא, התרכזו על שלוע
אוניות חיל הים. העדיפות המספרים היתד, כולה לצידם. לעומת מפציצי המצרים!
ו שהופיעו גלים גלים כשמיגים פרושים מעליהם במטרייה,נראה קומץ מטוסי־הקר^

הישראליים דל וחסר־סיכויים.
הקרב התפתח לערבוביה אדירה. האוניות הסתובבו, שינו את כידדנן, חזרו ושוב הסתנבבו
בתמרון התחמקות, בין הפצצות. טייס ישראלי הפיל חמשה מפציצים. הוא היה תופס עמדו
מעל אוניה מותקפת, ממתין למפציץ המצרי לאחר שזה הטיל את פצצותיו בצלילה והחי
נוסק בחזרה, מעבר לאוניה. אוניות המלחמה המצריות נשארו בינתיים רחוקות, חיכו לסו!
ההתקפה האוירית לפני שיפעילו את תותחיהן נגד השיירה.
ואז הופיעו באופק נקודות זעירות, שגמעו את המרחק במהירות, השאירו אחריהן פסי!
לבנים מתארכים. איש התצפית של שולמית נופף לקראתן בתרועה :״סירות הטורפדו
סירות הטורפדו מעל לנקודות הקטנות התקדמו גלים ארוכים של מטוסי סילון ישראלייק
נקודת המיפנה הגיעה במהירות מפתיעה. סירות הטורפדו התקרבו ליחידות המצריות
כשמטוסי הקרב שומרים עליהן מלמעלה. אותו רגע עזבו המפציצים המצריים את השיירה
פנו לבסיסם. המיגים התחלקו לשניים: חלק ללוות את המפציצים, חלק להגן על אוניוו
הצי ר,מותקפות. השיירה נעזבה להמשיך בדרכה.

ימני הקרב ניכרו על כל אוניה ואוניה: חורים כדפנות, תאים הרוסים, דליקות
אולם בשום אופן לא יכלו לעצור ולטפל בפגיעותיהז — גם לא כדי לאסוף או
הניצולים של א/ק קדימה.
משך כל הקרב, לא היפנה רמי נויהוז את מבטו מא/ק ׳קדימה. מעל סיפון שולמית יכו׳
היה רב־המלחים בן ד,־ 27 לראות היטב את ״הבתולה הזקנה״ ,כפי שמלחי ישראל קרא
בחיבה לא/ק קדימה, הוזתיקה שבאוניות הצי המסחרי.
היתר, לו סיבה טובה לכך, לרמי נויהוז. על גבי א/ק קדימה עבד אחיו, הקצין השליש
מיקי נויהוז. כאשר פגעו הפצצות, בזו אחר זו, באוניה הזקנה, יכול היה רמי להרגיש כי
פגיעה כאילו נמחץ גופו הוא בפלדה הלוהטת.
הבתולה הזקנה טבעה מהר מאד. לא יותר משלוש דקות. תחילה שקעו ירכתיה, בהדרגו
ואז, במהירות של דוב מרוגז, התרומם החרטום מעלה מעלה עד שהצלל בבת אחת בתון
המים האפורים. לאוניות השיירה לא היה זמן לחשוב על פעולות הצלה. פקודת המיבצז
היתד, מפורשת: אין להתעכב בשום אופן, בשום מקום, בשום סיבה•

^ ה היה לפני רגע שעה. עתה, עם סיום הקרב ורדת החשיכה, החליט רמי נ
^ אין הוא יכול לשקוט יותר. הוא ניגש אל הקברניט, ביקש בקול רווי החלטיות שקטה
ז ״אני רוצה לקחת סירה ולחפש ניצולים מהקדימה.״
רב החובל הביט בו בתמהון. הוא ידע כי מיקי נויהוז שירת על האמיד, הטבועה .״או
מצטער מאד, רמי,״ השיב לבסוף ,״אתה יודע כי הוראות הצי אוסרות את הדבר. אנחו
מוכרחים להפליג הלאה !״
לבסוף נעתר הקברניט. סירת הצלה הורדה למים. ליד המשוטים ישבו רב־המלחים ושלוש
מתנדבים. הם חתרו בחזרה, לכיוון שבו נראתה א/ק קדימה לאחרונה. את הדרך לחוף, ע
או בלי ניצולים, יעשו למחרת, בחתירה.

ת צ פי ת

במדינה

.המאבק המדיני הגדול יגיע לשיא חדש בשבוע הבא,
כאשר תתכנס הממשלה להחליט סופית אם לחדש את עבודות
הטיית הירדן. חידוש החפירה עשוי להפגין את מורת רוחה של ישראל
מסירובה העקשני של ארצות־הברית להעניק לה נשק־מגן. איומי הערבים לפתוח
במלחמה במקרה זה לא ירתיעו את הממשלה מקבלת החלטה חיובית.

• כדאי לד לעקוב אחרי תגועותיו של שגריר ישראל ב
מוסקבה.
האלוף יוסף אבידר יגלה פעילות מדינית מוגברת בימים הקרובים,
פעילות העלולה לגרוס להפתעות מעניינות ביותר.

• לעומת זאת, לא יהיה כל שינוי ביחסים עם בריטניה.
לפי הסכם שהושג בשיחות בין שר החוץ הבריטי סלווין לויד לבין דוד בן־נוריון
ומשה שרת, תנקום ישראל בעמדה של המתן וראה, עד שיוברר סופית לאיזה
מחנה תצטרף ממלכת הירדן — אם לציר תמצרי־סעודייסורי או לברית בגדאד.
.באי קפריסין השכן צפויה עוד מהפכה. גלותו של הארכיבישוף
מקאריוס עלולה להסתיים והוא יוחזר מאיי סיישל. החלטה זו מצד השלטונות
הבריטיים תתקבל לאחר שהוברר כי בריטניה שגתה שגיאה חמורה בהגליית
מקאריוס, שגיאה שהביאה לניתוק היחסים בינה לבין יוון. לחץ לא מבוטל בכיוון
זה יופעל על־ידי ארצות הברית
.מעתה לא יהיה קל בל-בף לעזוב את הארץ. שורה של הגבלות
חמורות במתן גויתרי־יציאה לחוץ־לארץ עומדת להתאשר על־ידי הממשלה בקרוב.
לפי הגבלות אלה יינתן להבא היתר יציאה לתקופה של חודש אחד בלבד, במקום
ששה חודשים ויונהג בירור קפדני בכל
מקרה ומקרה של מבקשי היתר יציאה.
העם רעש הארץ
אזרחי ישראל ששכבו במיטותיהם הרגישו
בתנודה קלה, כאילו הסתובב משהו מתחת
למיטה• היתר. זאת רק אמא אדמה.
כאילו רצתה אמא זו להוכיח לכל בניה
בחלק זה של התבל כי לפחות מבחינה גיאולוגית
המרחב הוא יחידה אחת ובלתי־נפרדת,
עבר הזעזוע מקפריסין הלוחמת׳ דרך לבנון
מוכת־המשבר וסוריה מצחצח ת־החרבות, אל
ירדן המתמרדת וישראל צמאת־המגן.
לב רעש־הארץ* היה בלבנון, שם נהרגו
כ־ 130 איש, נהרסו כפרים שלמים׳ נטשו
מאות אלפים את דירותיהם בבירות. היתד,
זאת הזדמנות לישראל לרכוש ידידים ולהצליח
בחברה הערבית׳ על־ידי הצעת סעד רפואי
לשכנה הצפונית, הפוסחת עדיין על שני סעיפים
במאבק המרחבי.
הזדמנות זו, כרבות אחרות, הוחמצה מבלי
שאיש ירגיש בכך.
רוצח, אנטישמי, הבלן. לא רק המרחב
רעד השבוע. רעש מזעזע עוד יותר
עבר על ממלבת־הצפון האדירה. בברית
.נציגי
הדת יחדרו בכוח
מוגבר אל תוף שורות משרד
החוץ. הראשונים יהיו מספר עסקנים
של הפועל המזרחי, תומכיו העקביים של
קו שרת במדיניות החוץ. בין השאר
יתמנו: שלמה זלמן שרגאי, עתה חבר
הנהלת הסוכנות, לתפקיד שגריר באחת
מארצות דרום אמריקה ; דיר ישעיהו
וולפסברג, לתפקיד ציר ישראל בשווייץ ;
עורכי־הדין אשר רוזנבלום ואליהו מירון,
לתפקידי נספחים בשגרירויות בלונדון
ופאריס.

.ד״ר נחום גולדמן יציע
שינוי חסכוני בהרכב הנהלת
הסוכנות היהודית. ההצעה: להד
ריד את מספר חברי ההנהלה מ־ 22ל״.13
סיכויה להתקבל על ידי המפלגות: אפס.
הסיבה העיקרית: אין מה לעשות עם
בעלי המשרות העלולים למצוא את עצמם
משוללים ממשכורתם השמנה, השווה
לזו של שר במדינת ישראל, בתוספת
דמי ייצוג

ההסתדרות
מחזה מקור

• עוד שגריר מעופף יצא ל־מסע
ממושף בחוץ־לארץ. הפעם
יהיה זה שר הבטחון לשעבר פנחס לבון,
שיצא בשליחות לאירופה המערבית והארצות
הסקנדינביות, לגיוס אהדת ארגוני
הפועלים שם לצד ישראל.

• אם אתה אס לילדים הלומדים
ככית־ספר יסודי, תצטרף
בקרוב לשלם עכור חינוכם.

יוליום קיסר, שחל ביום אידיו של מארס.
היד, זה היום ד,־ 15 במארס, בשנה 44׳ לפני-
הספירה.
השבוע, באידיו של מארס׳ מת משהו גם
בלבם של אזרחי ישראל. כי ביום זה, בניגוד
לציפיה כמעט כללית, גם של המשפטנים המקצועיים,
קם באולם בית־המשפט השלום
הירושלמי ד״ר משה פרץ, וקרא בקול ריעד
את פסק־דינו, שביטל את ההאשמה בדבר
שבועת־שקר שהוטחה בפניו של ישראל רו־דולף
קסטנר.
״פסק״דין מקורי״ .אם יש דבר אחד
שהוא גם כיום קדוש מכל בעיני האזרח, הרי
זה אי־תלותם של שופטי ישראל. אי־תלות וו,
ירושת המסורת המשפטית האנגלית המפוארת׳
הופגנה בישראל במקרים לרוב, מיום
קום המדינה ועד עתה, ובאופן בולט במיוחד
בפסק־דינו ההיסטורי של נשיא בית־המשפט
המחוזי בנימין ד,לוי, במשפט־קסטנר הגדול.
הגבת העתונות לפסק־דינו של פרץ היתד,
אופיינית ,״פסק־דין מקורי״ — אמרה כותרת
המאמר של ידיעות אחרונות, שביקר קשות
את פסק־הדין .״אינו עומד במבחן הביקורת״
— קרא חרות. אופייני עוד יותר: עתוני
המשטר, מדבר ועד הארץ, לא יצאו בתופים
ובמחולות, כפי שאפשר היה לצפות. הם הסתפקו
בציטוט יבש וצנוע של פסק־הדין.
נראה היה כאילו העיק משהו אפילו על
כתביהם.
גם לעיני לא־משפטנים נראה המצב המשפטי
חד־משמעי לחלוטין. פטק־הדין בא כהלם•
אולם הקהל סירב להאמין לכרוזים ו-
לשמועות שנפוצו ברחבי הארץ יומיים לפני
מתן פסק־הדין, שהודיעו מראש את תוכנו
והתכוונו להטיל דופי בעצמאות השופט.
יום שחור. האזרח לא היה מוכן לאבד
את אמונו במוסד האחרון שנהנה מהערצה
כללית. אובדנו עלול היה להביא לכלל יאוש
מוחלט• האזרח ביכר להאמין כי היד, זה מקרה
קיצוני של משגה משפטי חמור ובילט.
מבחינה משפטית אין אפשרות של ערעור
על החלטה כזאת של השופט. היועץ המשפטי
היה היחיד שיכול היה השבוע לתביע
את קסטנר למשפט מחוזי, על אף החלטת
השופט, אולם איש לא העלה על דעתו שחיים
כהן עשוי לפעול נגד עצמו. כך נוצרה הרגשה
של אזלודיד מוסרית, מאחר שלא נראתה
תקנה למצב משווע.
הרגשה זו הספיקה להפוך אתי אידיו של
מארס ליום שחור למדינה.

דוד כן־גוריון נכנס לאולם הוועידה בכית ״הבימה״
לא פאוסט, לא מריאה

למרות שחוק חינוך חובה קובע כי חינוך יסודי ״נתן חינם, יתוקן החוק בקרוב
נדי לאפשר גביית שכר־לימוד חלקי, במסווה של השתתפות בהקמת מיבנים
לבתי־ספר.
• גופתו של סטאלין תזה. המסע האנטי־סטאליני יקבל תנופה חדשה
בעוד שלושה חדשים, יכלול את העברת גופת סטאלין מן המאוזלאום של לנין.
טיהור שמם של קאמנייב, בוכארין, זינובייב, קרבנות משפטי הטיהור. אל תתפלא
אם יוודע בקרוב כי סטאלין לא מת מוות טבעי, כי אם הוצא להורג בידי תלמידיו.

• תשלומים אחרים שעליף להתכונן להם כעתיד: העלאה
כמסי העיריות, מם מגן, מס חירום, העלאה כמסי ההסתדרות.
• בעלייה מצפץ אפריקה שוב יחול צימצום ניכר. בחודשים
הקרובים יגיעו עולים מעטים בלבד ממרוקו, טוניסיה ואלג׳יריה. לעומת זאת
תגבר עלייתם של צעירים מתנועות נוער בדרום אמריקה, שהוכשרו להתיישבות

חקלאית.

,כמה מיצרכי מזון ייכנסו בקרוב ברשימת המיצרכים ה-
מוקצבים. צרכי הלבשה יוסיפו להיות חופשיים.
.ילדים ביישובים מרוחקים ייהנו כקרוב משרות-הסעה,
שיביאם חינם אל כית״הספר. הממשלה תעמיד בקרוב לרשות יישובים
אלה סנדריס מיוחדים, להסעת התלמידים לבתי־הספר במרכזים האיזוריים.

.סוף סוף ינקטו משרדי הממשלה כצעד שהיה דרוש מזמן.
נציגויות ישראל בחוץ־לארץ יקצצו את תקציבן לקבלות פנים ולנשפים ואילו
בארץ, יצומצמו גס דמי האש׳׳ל לפקידי המדינה.

המועצות קם ניקיטה כרושצ׳וב, האשים את
יוסף סטאלין כרוצח, אנטישמי, רודן צמא־דם
וחבלן במולדת.
לאזרחים רבים בישראל היד, זד, זע־וע חזק
יותר אף מרעידת איתני הטבע. גם אותם
שהגיעו למסקנותיו של כרושצ׳וב זמן רב
לפניו וגם אותם שראו בבן־האיכר הגרוזיני
משיח חדש, נאלצו לשנות את כל עולם מושגיהם,
לקבוע מחדש את יחסם אל ברית־המועצות
המתחדשת• הנוף הפוליטי השתנה.
לשבוע אחד׳ היו אלה זעזועים מספיקים.

פרשת קסטנר
אידיו שלמאדם
קיסר: מה תאמר כעת? דבר שנית !
מגיד עתידות: גור מאידיו של מארס !

קי ס ר ! אידיו של מארס•* הגיעו !
מגיד עתידות: אך לא חלפו עוד, קיסר.

כן הנציח וויליאם שיקספיר את אחד המאורעות
הגדולים בתולדות האנושות: רצח
* המושג המקובל — רעידת־אז־מה, הנהו
תרגום כתב של המונח הגרמני והאנגלי.
* אידיו של חודש, יום הירח המלא, חל
בלוח הרומאי העתיק בכמה חודשים ביום
ה־ , 15 בשאר החודשים ביום ת־ 3ז בחודש.

שמונה מאות ואחד הצירים ישבו באולם
האדום של הבימח, מוכנים להצגה הגדולה.
התוכנית לא כללה׳ הפעם, את פאוסט, שמכר
את נשמתו לשטן, גם לא את נזדיאה, האשה
שרצחה את בניה אחרי בגידת בעלה. ההצגה
שעמדה להיפתח היתה פחות קלאסית, אך
לא פחות מבויימת: מחזה ישראלי מקורי.
השם המלא: הוועידה השמינית של ההסתדרות
הכללית של העובדים העבריים בארץ-
ישראל.
הקהל חיכה במשך עשרה חודשים תמימים
להצגה זו, מאז חולקו הכרטיסים ב־ 8במאי,
,1955 יום הבחירות להסתדרות. אולם הדחיות
לא שיפרו. את התוכן. הוא לא כלל שום
הפתעות.
כלי אפלטון וכודהא. הוועידה היא,
לכאורה, הפרלמנט הכל־יכול של ההסתדרות.
היא התכנסה, השבוע׳ זו הפעם הראשונה מזה
שבע שנים — תקופה בה עלה מספר החברים
מ־ 180 אלף ל־ 501 אלף, והעוצמה הכלכלית
של חברות ההסתדרות עלתה פי מאה.
כל הממדים השתנו כליל. אפשר היה לצפות
שיש לצירים מה לומר, שהיה צורך בדיון
עניני ונוקב על הון המליונים ועל כוח האדם
האדיר.
אולם הוועידה לא נועדה לשום דיון רציני.
הכוח בהסתדרות מרוכז בידי קומץ אנשים,
צמרת מפא״י, תוך שיתוף עם קומץ מנהיגי
המפלגות האחרות. אלה עמדו על הבמה,
כנאה לשחקנים ראשיים. כמו בכל הצגה, לא
נותר לקהל אלא למחוא כפיים ולזהות את
עצמו, בסתר לבו, עם הגיבורים.
לצופים רבים יכול היד, להיות נדמה כי
כבר ראו פעם את המחזה. ההספד של זלמן
שזר דמה לעשרות הספדים קודמים של הגבר
המשופם רב־התנועה ושופע־הדרמתיות.
נמיר דרש את חיסול הצנטרליזציה (ריכוז
השלטון במרכז) כשם שכומר קאתולי מטיף
נגד החטא וקומוניסט אדוק נגד האימפריא-
(המשך בעמוד )12
העולם הזה 962

דו־קוב השאלונים הקובע אתקווי־החזית בוגשפם הגדולשר שוות־המתנדביס

השארות לעמוס בן־גוויון
בשבוע שעבר נולדה צורה חדשה שד מק־קארתיזם במדינת ישראל.
עמום בן־גוריון, שתבע את שורת־המתנדבים לדין בעוון הוצאת שם
רע, הגיש לנתבעים שאלון של כמה מאות שאלות, שלא היה להן שום
קשר עם העניניס העומדים לדיון.
מטרתן הבולטת לעין שד שאלות אלה היתה להניח מסד של סרחון,
להסיח את הדעת מן הענינים האמיתיים העומדים לדיון: ההאשמות
המפורשות שהוטחו כפני עמוס בן־גוריון. שאלה לדוגמה :״מה דעתך
• האם נכון הדבר שהנן נתין בריטי ז
• האם נכון הדבר שבתוקף נתינותך הבריטית הנך חייב
נאמנות להוד מלכותה מלכת בריטניה הגדולה י
• האם מוכר לך מר אברהם זלינגר, ראש אגף החקירות
במשטרה?
• האם נכון הדבר שהוא עולה עליך בהתנהגותו ובמופת
האישי שהוא משמש לפיקודיו?
• האם מוכר לך מר אהרן סלע, מפקד מחוז הגליל
במשטרת ישראל?
• האם נכון הדבר שהוא עולה עליך בהתנהגותו ובמופת
האישי שהוא משמש לפיקודיו ז
• האם מוכר לך מר יהודה פראג, רמ״ח במשטרת
ישראל?
• האם נכון הדבר שהוא עולה עליך בהתנהגותו ובמופת
האישי שהוא משמש לפיקודיו?
• האם נכון שאתה זכית בתפקיד זה, אף על פי ששלושה
קצינים אלה, ורבים אחרים, עולים עליך בהשכלתם, בהכשרתם
המקצועית, בסגולותיהם האישיות, בהתנהגותם החברתית
וכמופת האישי שהם משמשים לפקודיהם?
• בתוקף מה זכית, איפוא בתפקידך הנוכחי במשטרה?

• האם נכון הדבר שמר סהר, המפקח הכללי של המשטרה,
טילפן מתל־אביב לפריז אל מר ליגום כדי לקבל את
הסכמתו, כי תתגורר בחוילחו של האחרון י
• האם נכון הדבר, שבאותה שיחה טלפונית ביקש מר
סהר את הדירה לא עבורך כסגן המפקח הכללי, אלא עבורך
כבנו של ראש הממשלה?
• האם נכון הדבר, שמר ליגום הנ״ל היה מוכן להעמיד
לרשותך בשעתו סך של — 40.000.ל״י מכספו, על מנת
שתתחיל בעסקים י
• כמה שעות בשבוע הנך מקדיש לאחרונה לטיפול בתביעה
שהגשת נגד חברי שורת המתנדבים ז
• האם ידוע לך, כי במקרים מקבילים, בעולם הנאור, התפטרו
נושאי תפקידים, מתפקידיהם, לפחות עד לסיום משפטם י
• האם הנך טבור, שגם עליך היה לעשות כן?
• כמר, קציני משטרה מועסקים על ידך בקשר למשפט?
• האם נכון הדבר, שבין הקצינים המועסקים בחקירות
בקשר למשפט זה או בקשר לשורת המתנדבים נמנים הופ־שטטר,
ראש הענף הפלילי במטה הארצי, הקצין קנר, שותפך
וסגן מפקד משטרת תל־אביב, והקצין ורדי מהמחלקה הכלכלית
במטה הארצי י
• האם נכון הדבר שקבלת אינפורמציות שונות לצורך
ניהול המשפט הנוכחי משירות הבטחון (ש. ב? ).
• מאילו שירותים חשאיים נוספים הנך מקבל אינפורמציות
לצורך ניהול המשפט י
• כמה מכשירי האזנה חשאיים מופעלים לצורך קבלת
אינפורמציות על־ידך או עבורך בניהול המשפט?
על כמה קדרים טלפוניים נקבעה האזנה חשאית לצורך
ניהול המשפט על־ידך?
• האם נכון הדבר, שגם ראש שירות הבטחון שותף
בהחיעצויות בקשר למשפטן הפרטי הנוכחי?
• האם נכון הדבר שכל הפעילות הזאת, הנזכרת לעיל,
נעשית על חשבונו של משלם המטיס הישראלי?
• מה הן ההוצאות הכלליות שלך במשפט זה, לרבות
מסי משפט שכר טירחת עו״ד ויתר ההוצאות הקשורות
בכך?
• מי מכסה את ההוצאות הללו?
• האם נכון הדבר, שהן מכוסות ע״י מר ישעיהו ירקוני?

• כמה פעמים תוך ארבע השנים האחרונות, בילית בבארים
בחברת אנשים מן העולם התחתון?
9האם מסכים אתה שבילוי תדיר במועדוני לילה עם
אנשים החשודים כעבריינים או עם אנשים הידועים כאנשי
העולם התחתון מכתים את מדי משטרת ישראל?
• האם ידוע לך שהתרועעות שלא לצורך עם אנשים ה־ידועים
כעבריינים מהודה עבירה על תקנות המשמעת של
משטרת ישראל?

חעולס חזח *62

על דמותו של עורך ״העולם הזה״? מוכיחה את מהותן של השאלות.
בשאלון זה ביקש בן־גוריון, כין השאר, לצייר דחליל של תנועה
פוליטית חדשה וחשאית, המורכבת משורת־המתנדבים ,״העולם הזה׳/
אליעזר ליבנה וכמה אישים נוספים, המתכוונת כביכול להפיל את
המשטר כארץ. למעלה ממאה שאלות הוקדשו לטענה מגוחכת זו.
השבוע הגישה שורת־המתנדבים שאלון של 400 שאלות משדה, הנוגעות
לאופיו, מעשיו ומעמדו שד עמוס כן־גוריון. להלן במה מן השאלות :

• האם לפי המושגים שלך, קיים מוסר אחד לקצינים
רגילים, סמלים ושוטרים, ומוסר אחר עבורך?
• האם נכון שהאיש המכונה ״שיקר,לי׳׳ הוא בעל מועדוני
קלפים?
• האם נכון, שכתוצאה מפטירת הלחי שסטר לך שיקר,לי
אירעו בבאר חילופי מכות ושבירת רהיטים?
• האם נכון הדבר, שאחת מן השערוריות שנסתיימו
בשבירת כלים, ושבה היית מעורב, היתר, באטום בר, תל־אביב?

האם נכון הדבר, שאתה והקצין שפי ביליתם בבאר
הירש השחור בכפר שמריהו בחברת אנשים מסוימים, ביניהם
אנשים הידועים למשטרה כמבריחים?
• האם נכון הדבר, שעבור הארוחה והמשקה בסעודה
הנזכרת שילם אחד הנוכחים שהיה ידוע במשטרה כמבריח
רב־היקף?
• האם נכון הדבר, שבאותה תקופה עצמה, שאתה, מר
שפי, מר ירקוני והאנשים הידועים למשטרה כמבריחים,
סעדתם בצודתא מן השוק השחור בסכומים של מאות ל״י
בערב אחד, היתד, המשטרה אוסרת ומעמידה לדין אזרחים
שנתפסו עם עוף או מספר ביצים?
• האם נכון הדבר, שאותה סעודה בכפר שמריהו, המתוארת
בשאלות הקודמות, נערכה כדי לחוג את סיומה המוצלח
של עיסקה בלתי חוקית?

• האם ידועה לך הגדרת ״שוחד״ בהתאם לחוק לתקנון
דיני עונשין (עבירות שוחד — שנת .)1952
• האם קבלת אי פעם שוחד או שלמונים מאז היותך
קצין במשטרת ישראל?
• פרט. מה עשית בכל אחת ואחת מן המתנות שקבלת
מאז היותך קצין במשטרת ישראל?
• האם נכון שהקצין שטיינברג נשלח על ידך לאיים
על משפחת סברדלוב בקשר לסכסוך דירה שפרץ בינך לביניהם?

האם נכון הדבר, שבקשר למשפט המתנהל בינך לבין
ארבעה חברי שורת המתנדבים הראית למר שבתי טבת, סופר
הארץ, תיקים ו/או יומנים משטרתיים ז
• האם נכון הדבר, שהיה ידוע לך שמר טבת מקבל את
התיקים ו/או היומנים המשטרתיים לשם הכנת סידרת מאמרים?

האם נכון הדבר שהיה ידוע לך כי סידרת המאמרים
של מר שבתי טבת תדון בענינים שבית המשפט ניתבקש על
ידך להכריע בהם?
• האם נכון הדבר, שהפעולות המתוארות בשתי השאלות
הקודמות מהוזת בזיון בית המשפט?
• האם נכון הדבר, שסייעת, איפוא, ועשית פעולות
הכנה לביצועה של העבירה הפלילית של בזיון בית המשפט ז

• מי הוא מר מנטש?
• האם נכון הדבר שמר מנטש ידוע בכינוי, המלך של
יפו״ ?
• האם לך ולמר מנטש יש עסקים משותפים, ואם כן?
מה הם?
• האם הנך מכיר את מר ליגום?
• מי הציג את מר ליגום בפניך?
• האם שוחחת עם מר ליגום במישרין בקשר לשמוש
בחוילתו?
• האם התגוררת בחוילתו של מר ליגום?
• אם כן לכמה זמן התגוררת בחוילתו של מר ליגום
(פרט תאריכים) ?
• האם שילמת מסים לרשות המקומית שהגיעו בתקופה
שהתגוררת בחוילתו של מר ליגום ז
• האם שילמת עבור הטפול בגן בעת שהתגוררת ב־חוילתו
של מר ליגום?
• האם טיב הבניה של חוילחו של מר ליגום חורג מגדר
בניה רגילה כגון בשיכון החיילים המשוחררים ביד אליהו?

• האם בילית אי פעם בחברת מר ליגום?
• האם התבטאו בילוייו עם מר ליגום ואחרים גם
בשתיה משותפת של משקאות חריפים?
• לאיזה צרכים ביקרת בכל אחת מן ההזדמנויות, בכל
אחד מן המשרדים של פילץ, ירקוני, במשרדים בהם נוהלו
עסקי אירסו ובמשרדים בהם נוהלו עסקי פיס?

• האם היה ברשותך מאז מאי 1948 ועד היום ריהוט,
כלים, מכונות, חפצים או חפצי מותרות כל שהם שנלקחו
מעיר רמלה?
• מאיזה מקום ברמלה נלקחו הריהוט, הכלים מכונות
חפצים או חפצי מותרות?
• מי הוביל את הריהוט, הכלים, המכונות וחפצים או
חפצי מותרות כלשהם?
• באיזה דרך הוצאו הריהוט, הכלים, חפצים, מכונות
או חפצי־מותרות כלשהם ממקומם (דרך הדלת, החלון או
אחרת) ?
• האם היה אי פעם ברשותך רכוש שנלקח מיפו בשנת
1948 או? 1949

• האם הנך שותף בשותפות כורים?
• האם שותפות כורים נזקקת לרשיונות וזכיונות כל
שהם ז נא לפרט.
האם נתקבלו זכיונות חדשים מיום הצטרפותך לשותפות
כורים?
• מה היה רכוש השותפות כורים בעת צרופך כשותף ז
• מהו רכוש השותפות כורים מיום צרופך לשותפות עד
היום?
• מהו הסכום ששלמת עבור חלקך בשותפות כורים?
• מהו שווי נכסי שותפות כורים עתה?
• מנין היה לך הסכום ששלמת עבור חלקך בשותפות
כורים?
• מהי תרומתך לעסקי שותפות כורים?
• האם נעשתה התערבות המשטרה בקשר לעניני שותפות
כורים לפני צירופך כשותף או לאחר מכן ביזמתו ז
• האם חברת כורים נהנתה אי פעם מהעדפה או פרוטקציה
במשרד ממשלתי כל שהוא?
• האם הגיעה לחברת כורים אינפורמציה סודית כל
שהיא שיש בה משום הבטחת טובת הנאה עיסקית?
• מי משלם לידך את רוזחיך מכורים?
• כל כמה זמן משתלמת הכנסתך מכורים?
• האם נכון הדבר שחברות זיפזיף אחרות הוכרחו לשתף
את כורים בעטקיהן?
• האם ידוע לך שאחוז רווחי כורים מתוך הדחי המרכז
להובלת זיפיזיף נקבע תוך התחשבות בצורך להקציב לך חלק
מן הרווחים?
• הידוע לך על מקרים בהם פעלה כורים שלא כחוק
בכרית זיפזיף ז
• האם הוגשו תלונות למשטרה על עבירות של כורים?
• האם נכון הדבר שמר ישעיהו ירקוני השתמש אי פעם
בשמך בקשר עם שותפות כורים?
• מה עשית כדי למנוע מראש ניצול לרעה על־יד מישהו,
במישרין או בעקיפין, של העובדה שאתה שותף בכורים?

• מתי נודע לך לראשונה על דבר פעילות המשטרה בקשר
לרכישת ציוד מגרמניה לבתי מלון בישראל( ,להלן
עסק אירסו) ז
• האם נודע לך שירקוני היה מעורב ברכישות אלה?
• האם שוחחת אי פעם עם מר ירקוני על דבר עיסקי
אירסו?
• האם נעשה הדבר לפני או אחרי התענינות המשטרה
במקרה זה?
• האם שוחחת אי פעם על דבר פעילות המשטרה בעסק
אירסו עם אדם בשירות משטרת ישראל בתפקיד כל שהוא?
• סרט באילו הזדמנויות נראית בפומבי עם מר ירקוני
אחרי הערך חקירת המשטרה בפרשת איו סו?

ה עו ב

הו ה

גווטוסו

ראשו ש אוזוזוווין וייס

שתי אמהות
כבקתת אכן, באחת מסימטאו־תיו
הצרות של כפר שלם, האיר
אור חשמל קלוש חדר צר ונקי, שכל
ריהוטו שולחן, כסאות וארון.
ישבה כו איטה מלאת בשר, ככת
חמישים, שכיטערה משתזרות שערות
כסה, ופניה חרושי קמטים.
היא היתה עצבנית מאד. מדי פעם
מחתה דמעות. היא ביקשה את
כתה שתצא את החדר, וסיפרה
תור התרגשות רבה. תחילה סיפרה
במקוטע. כעלה, הנראה צעיר
ממנה, עזר לה מידי פעם בסיפורה.
אחר כף כבר קשה היה להאיט את
שטף דבריה. ממולה ישב בנה,

צעיר ערמוני, כעל פנים מכוסי
בהרות שמש, ששתה את דבריה
בצמא. וכף סיפרה האשה :

ל ^ני חוה אינונטאש, נולדתי ב,-
״ ר 19061 בעיירה פולטוס שבסביבת ורשה
ליוסל היהודי, כך קראו לאבא. היה לנו
טוב בבית. לאבא היה בית מתח קטן.
כשהייתי בת עשרים התחתנתי עם חיימקה
הנפח, בנו של שמרל. חיימקה בעלי עבד
יחד עם אביו בנפחיה שלהם. כל איכרי הסביבה
היו באים לבית המלאכה ומתקנים
את עגלותיהם ואת כלי עבודתם.
מעל לביתנו היתד, תלויה פרסת סוס, כי
בעלי גם פירזל סוסים. האיכרים תמיד אב־

רו, שבגלל הפרסות הרבות שבביתנו, בודאי
יאיר לנו המזל. אני תמיד חייכתי לדברים
אלה, אבל בלבי האמנתי להם, כי טוב היה
לי בפולמוס.
כשפרצה המלחמה ב־ , 1939 עוד לפני שהגיעו
הגרמנים לעיירתנו, כבר שמענו שמועות איומות•
סיפרו, שהגרמנים הורגים את כל היהודים.
כל היהודים שבעיירתנו החליטו לברוח•
אמרתי לחיים בעלי, שגם אנו נברח.
ארזנו את חפצינו על עגלה. רתמנו סוס. כשראי
אותנו שכינינו הפולנים, הם אמרו :
״גם הם בורחים״.
נסענו לרסימון לרבי. או יותר נכון לבית
המדרש שלו. בדרך לרסימון הפציצו אותנו
מפציצים גרמניים. זה היה נורא• הם גלשו
מעלינו וידו ממכונות יריה. היינו בתוך
שיירה אינסופית של פליטים. רבים נהרגו. בפעם
הראשונה. בחיי ראיתי אנשים הרוגים.
היו יחד אתנו בתי פרידה, בת העשר וילד
קלמן בן השלוש. קלמן בכה נורא.
הוא הזדעזע מרעש ההתפוצצויות ושאל כל
הזמן, למה הדודים נופלים ולא קמים. אני
לא עניתי לו• תחילה בכיתי מפחד ובהלה,
אחר כך כבר לא בכיתי• חותני שמרל הנפח
אמר תהילים, וטען שכל זה בא מהשמים.
פרידה לא עזבה את ידי. חיימקה בעלי קילל
והצליף בסוסים. נסענו הלאה. אני רק התפללתי
שגיהינום זה יעבור.

האם יחזור הצעיר המנומש בן ת
המתגוררת בשכונת עג׳מי, או יח
בעמודים אלה מתפרסם סיפור!
גבורי טרגדיה, המעלה תקופה שו

״בכל מקום אפשר למות״
שהגענו לרבי מהסימון, היו שם ב-

*.ייי

בית המדרש קרוב למאתיים יהודים. כול
0היו סרוחים על הרצפה. ילדים הסתובבו
בין הרגלים ויבבו לאוכל. נשים היניקו תינוקית׳
וגברים הסתובבו בלי לעשות כלום.
נשכבנו באחת הפינות•
כעבור שעות אחדות הפציצו את רסימון.
פצצה אחת פגעה בבית המדרש שבו היינו,
ישבנו אותה שעה ליד הקיר ורעמו מקור
ופחד. לחצתי את קלמן לליבי. הקיר שלנו
לא התמוטט, אבל פרידה נעלמה מעיני. כשהפסיקו,
ריצפת בית המדרש היתד, מלאה
מתים ופצועים נאנחים ששכבו בין החורבות.
הם צעקו נורא׳ אבל לא היה לי זמן לשים
לב. חיפשתי את פרידה. שוב ירו במכונות
יריד״ אבל אמרתי לעצמי שלא איכפת לי
כלום, אני רוצה את פרידה. גם חיימקה בעלי
ושמרל חותני חיפשו אותה•
היא עמדה ליד עץ אלון זקן ובכתה, כשידי׳
האחת נוטפת דם. חבשנו אותה, ארזנו
חפצינו והחלטנו לחזור לפולטום .״בכל מקום
אפשר למות״ ,חשבנו ונסענו.
כשבדרך חזרה הגענו לעיירה וישקוב, כבר
הגיעו לשם הגרמנים. כל העיירה היתד, הרוסה•
זה היה ביום ראשון של ראש השנה.
בבית הכנסת ההרוס התגלגלו ספרי תורה
קרועים, ובין החורבות החרוכים ישב יהודי
זקן עטוף קרעים, שהחזיק סידור בידו והתפלל•
הוא אמר לנו :״לאן אתם הולכים בכל
מקום יהרגו אתכם״ .והמשיך להתפלל.
אחר כך תפסו אותנו הגרמנים• היינו חבורה
של כמנין יהודים בשתי עגלות. הם רתמו
את הגברים לעגלות במקום הסוסים, ופקדו
להוריד את הבגדים מגופם העליון, התישבו
על הדוכן והצליפו עליהם בשוטים.
אלה היו שני גרמנים נעולי מגפיים מסומרות•
הם צחקו וקראו כל הזמן :״דיו צוענים׳
דיו הצחוק שלהם נדמה לי כמנגינת
שטן. בעצם לא תיארתי לי שככה יתנהגו,
כי קודם נראו אנשים פשוטים. מאז שנאתי
גרמנים שנאת מוות.
הגברים לא ייללו ובכו, הם פשוט סבלו
וסחבו את העגלות. כשזה נמאס לגרמנים —
עזבו אותנו.
רתמנו בחזרה את סוסינו וחזרנו לפולטוס.

״הוא אפילו לא ככה״

1אמא רוזנבאום־בסר :״אני רק זוכרת
1אין לזה חשיבות, אם הוא מוצלח או

1׳ יונ ׳ י לז מו
1 1י

ארל

ה 1א חלק ממני !״

ף* ם י הו די םאח רי ם חז רו. היינו עצו״
בים ומפוחדים. לא היד, מה לאכול. פעם
חיפשו יהודים. בעלי נסע אז באופניים והר־

כיב לפניו את קלמן הקטן. כשראו אותם
הגרמנים, עזבו אותם לנפשם. הם אמרו שהילד
הערמוני הוא בודאי ארי. הפעם הם
ניצלו.
כמה ימים לאחר מכן, אספו את כל היהודים
בגן העיר. הם הפשיטו את כולנו ערומים׳
שדדו מאתנו כל דבר בעל ערך.
על יד הגן היה גשר שהוביל לשדות• אחרי
ששדדו אותנו, גירשו אותנו לכיוון הגשר.
תפשנו ברוצנו כמה בגדים. לקחתי, ערומה כביום
הוולדי, את קלמן הקטן. הוא אפילו
לא בכה, רק הסתכל בי בעינים תמהות.
רצנו לגשר. הגרמנים דחפו אותנו. משני צידי,
הגשר עמדו חיילים אחרים והצליפו בעוברים.
רבים נפלו ונשארו שכובים. עברנו. שם
איבדתי את הורי• אחר כך שמעתי שהגרמנים
הרגו אותם.
אחרי השדות היה יער. רצנו ערומים בתוך
השלג ליער. פגשתי שוב את פרידה בתי
עם בעלי. הלכנו לכיוון שטח הכיבוש הרוסי
לאוסטרובר. לא היה לנו מה לאכול. פרידה
בתי הלכה לגרמנים לבקש לחם. הגרמנים חשבו
את הילדה לנוצריה, נתנו לה מידי פעם
שיירי אוכל, ומזה התפרנסנו.

״צריך לגמור את הגשר״
״!.מענו שאצל^הרוסים ׳יותר״טיוב.
הלכנו לשם. לפני הגבול תפש את בעלי
חייל גרמני• הוא שלף סכין ודרש כסף. לא
היה לנו. הוא שם את תער הסכין על צואר
חיימקה בעלי. קלמן הקטן רץ בבכי וצעקות
לחייל ונתלה עליו, גם פרידה סחבה את החייל
בשרוול אבל הוא כבר חנק את חיימ־קה.
הייתי כל כך המומה שלא ידעתי אז מה
נעשה אתי. לפתע הופיעו חיילים רוסיים. הגרמני
הסתלק וכולנו בכינו — אם לא הצעקות
של קלמן הקטן בטח שהיה הגרמני
הורג את בעלי. הפעם שוב ניצלנו.
הרוסים שיכנו אותנו בבית הספר, וקבלנו
הרבה אוכל. אחר כך נתנו לנו 75 רובל,
ושלחו אותנו לקולחוז. חיימקה עבד כנפח,
קלמן הלך לגן ופרידה לבית־ספר•
כשנה וחצי ישבנו בקולחוז ואז פלשו הגרמנים
לרוסיה. כולם ברחו. חיימקה נקרא לנק וד( .הבולשת הרוסית) והקומיסר אמר ש־חיימקה׳
יחד עם המסגרים׳ צריך לגמור את
בניית הגשר. ישאירו בשבילו ומשפחתו עגלה

האישיים שר הקורבנות במשפט־שלמה הסוגוי,

לוחמות על
יש משהו אופטימי ביהודים הרוסיים ודב־ריהן
הרגיעו אותי.

״לא יכולתי לשכוח׳
יכינו עוד ארבעים ושמונה שעות.
קווינו, אולי הילד יוחזר לנו• שוב כמעט
השיגו אותנו הגרמנים. היו הפצצות. רצינו
לעלות לרכבת. חייל אחד יעץ לנו לא לעלות.
נסענו ליד הפסים בעגלת סוס. הרכבת השיגה
אותנו. לפתע זינקו מאות מפציצי שטוקה
על הרכבת. כנראה שכל נוסעי הרכבת נהרגו.
אנחנו ברחנו הלאה.
כשהגענו לעיר גורקי, שאלנו על קלמן.
כל אדם שראינו שאלנו עליו. לא יכולתי
לשכוח את הילד שלי. כל הזמן זכרתי׳ איך
הרגשתי רע והוא הביא לי תותים. בגורקי
אמרו לי, שיש הרבה ילדים ביונוסקיו. הלכנו
לשם, מרחק של מאתיים קילומטרים.
היו שם אלפי ילדים, רוסים, יהודים, פולנים,
נשארנו שם ארבעה חודשים. כל יום
**יי הלכתי לילדים. שאלתי ילדים, אם לא ראו
את קלמן. תארתי אותו בדיוק• שאלתי מדריכים
ומורים. חיפשתי בעצמי. הסתכלתי בפת
השואה למשפחת בסר־רוזנבאום
ילדים. יום יום ביליתי את זמני בחיפושים.
כשהגיעו הגרמנים ללנינגראד נאלצנו לב־
למשפחת אינונטאש מכפר שלם?
רוח לקובישוב. שוב שאלתי על קלמן. שאלתי
בכל משרדי החיפושים. שאלתי בנ.ק.ו.ד.׳
האישי, כפי שהם סיפרו אותו, של
שאלתי אנשים סתם. שאלתי ילדים. אף אחד
ים מבני עמנו היו מעדיפים לשכוח.
לא ראה את קלמן שלי. איזה יהודי אמר לי
שיהודים רבים איבדו את כל משפחותיהם, ולי
עוד נשארה כל המשפחה עם שתי מותי.
בכיתי ועזבתי אותו. אהבתי את קלמן שלי ו־לא
רציתי להפסיד אותו. בלילות ראיתי את
וסוס, כדי שיוכל לברוח מהגרמנים.
קלמן. לפעמים חלמתי איך שהינקתי אותו.
כשגמרו לבנות את הגשר, כבר ברחו כמעם
התקרב הגרמנים עברנו לסיביר. בעלי
עט כולם. בינתיים נולדה לי ילדה שנייה.
כתב לואנדה ואסילבסקה, הסופרת הפולנית,
היא היתד, אז בדיוק בת חודשיים. ישבנו בעל
קלמן. היא שידרה שידור נרגש בראדיו.
עגלה ונסענו בכיוון למוסקבה. בדרך פגשנו
נורא בכיתי כששמעתי אותו, אבל לא קבלאת
גיסתי אתל עם ארבעת ילדיה. היא בקשה
נו שום פנייה.
שנקח אותה, והתחננה שלא נפקיר אותה בכשחיימקה
בעלי היה בצבא האדום, עבדתי
דרך. לא יכולנו לסרב, למרות שידענו שזה
באיסוף בוטנים. פעם באה אלי צועניה זקנה
יהיה קשה, כי הסוס שלנו היה כבר זקן
ובקשה בוטנים לאכול. היא אמרה לי, שתאכהוגן
והדרך היתד, מלאת בוץ.״
מר לי את עתידי, אם אראה את ידי. אחר
כך אמרה ״יש לך ילד קטן, והוא נמצא ב*

מוסר, אשד, מטפלת בו — אחרי שנים רבות
תמצאי אותו.״
״הסום התפרץ וברח״
הצועניה הלכה ואני רק בכיתי.
המלחמה פסקה. חזרנו לפולניה. פניתי לף*
דרך פגשנו עוד יהודים ורוסים. היי-
. 2נו כשלושים עד ארבעים איש והיו לנו כל המשרדים ומדורי חיפוש קרובים. אמרו
לי בכל מקום שאינם יודעים על קלמן דבר.
שתי עגלות ושני סוסים. הגרמנים הפציצו
קיויתי, שאולי הגיע עם ילדי פרם לישראל.
את כל הדרכים. בימים התחבאנו ביער ובאבל
לא ידעו עליו.
לילות נסענו• הסום שלנו היה זקן. יום אחד
חיימקה בעלי כבר חדל להאמין שקלמן חי,
הוא לא יכול היה להמשיך ללכת. החבאנו
את כל החפצים ביער, לקחנו רק מה שאפשר
אבל אני לא רציתי להשלים. היינו בשלזיה.
לשאת על הגב, ואת הילדים הקטנים העברנו
החלטנו לעלות ארצה. אולי נמצא את קלמן.
לעגלה שניה.
עברנו לגרמניה, למחנה פליטים. שאלתי באני
זוכרת את זה כמו היום. באותו יום
מחנה, איש לא הכיר את קלמן. פרידה בתי
לא הרגשתי טוב. קלמן הקטן הלך ליער לח־ היתר, במחנה אחר. אשד, אחת סיפרה לה כי
שמעה על ילד יהודי המחפש את הוריו והתות־יער
בשבילי, כדי שאבריא. כשחזר,
נמצא במרסיל. שם הילד היה נתן. כתבנו
לעגלה לשחק עם ילדי גיסתי. לפתע
ן ןצו אותנו. על העגלה היו עוד ילדים אח־לשם
אבל לא קיבלנו תשובה•
:יסתי צעקה, אך צעקתה נבלעה בהמו־כשהגענו
ב־ 1948 ארצה, עברתי בכל הקבוצים
בהם היו חברות נוער, שאלתי במוסהסוס
היה צעיר מאד התפרץ
דות ילדים, בשום מקום לא הכירו את קלמן.
;ירות מעינינו•
בכל לאת לא הייתי שקטה. ידעתי שהוא
,מחנו שהילדים בטוחים. כשפס־מוכרח
לחיות, אבל כבר שמרתי את כאבי
׳?לכנו לכיוון העגלה. הגענו ל־בלבי.
רק לפעמים בלילה׳ כשכבר כולם ישנו
שהתפצלה לשלוש דרכים. ראי־אדום,
שאלנו אם ראה עגלה
בכיתי.
1,וסוס לבן רתום אליה. הוא

זכפר השכן ראה ילדים. הלכנו
״ראיתי מיד שזה ל,למן״
יה שם זכר לנפש חיה. ובכפר
היו גרמנים.
ף פני שבוע באה אלי מכרה מחולון.
/היא סיפרה שאל שכנתה צביר, אנגל בא
שקלמן שלי איננו — בכיתי.
צעיר, שהיא היתד, המדריכה שלו בגרמניה.
לא רציתי יותר לחיות. תלשתי שערותי והצעיר
טוען שאינו יודע איפה הוריו׳ והמכרה
צעקתי• אנשים התאספו סביבי. הכיתי את ראטוענת
שהוא דומה לי. הסכמתי שיבוא אלינו
י שי בעץ. לא רציתי לראות אם ילדתי ובעלי.
הביתה לראות אותנו. עד לפגישה למחרת לא
רציתי את קלמן. ראיתי אותו כל הזמן כשהוא
מביא לי תותי יער. בכיתי עד שלא
יכולתי לישון•
כשלבסוף הגיע הצעיר, ראיתי מיד שזה קל־יכולתי
לבכות עוד. אחר כך ניגשו אלי שתי אמא יהודיות רוסיות. הן אמרו לי שלא אתיאש,
מן שלי. בכיתי כל כך, בכיתי על כל שנות אני הסבל והגעגועים. גם הוא בכה ובעלי בכה,
ברוסיה הוא לא ילך לאיבוד, הוא עוד יימצא.

בולם בכו. נישקתי אותו וגיפפתי אותו, כי
מיד הרגשתי שזה ילדי.
מאז אני ישנה בשקט בלילות. חזרו אלי
כוחותי. כעת צעירה אני בעשר שנים. אני
לא מאחלת אפילו לשונאי סבל כמו סבל אובדן
ילד.

״לא אוותר עליו״
ף סענו לכתי פרידה לעכו. היא יל־
^ דה ילדה בשם לאה ורצתה לראות את
קלמן• רק היינו שם יום וכבר נודע לנו דרך
העתון, שעוד אשה טוענת כי היא אמא של
קלמן. קלמן ישב אצל חותן בתי• הוא בכה
נורא. אמרתי לו: אתה מבוגר, עשה כרצונך,

אבל אני משוכנעת שאתה בני זכרתי שיש
לך סימן לידה, זכרתי את תאורך. גם פרידה
בתי המבוגרת מיד הכירה אותך, אתה בני.
חזרנו לכפר שלם ורצינו לעשות בדיקות
דם, אבל ד״ר איאם רופא קופת־חולים במקום
הסביר לנו שאחר גיל עשר כבר אי אפשר
לקבוע לפי סוג הדם את קרבת הדם.
ההיא לא רוצה שישנה את השם, אבל
אני, אני רוצה אוחו, אפילו אם יהיו לי עשרה
ילדים, לא אותר על אחד.״

בהתרגשות עצורה, כשעיניו אינן
עוזבות את עיני האשה וכעלה הי־
(המשך בעמוד )14

אינונטש :״מיד הרגשתי שזה ילדי. כעת אני ישנה בלילות,
רוצה אותת •אפילו אם יהיו לי עשרה ילדים, לא אוותר עליו!״

כנגד אדג ע גע

במדינה
5 עושה נודאש קניותיה לחג

כו פרת בעיקר היין לארוחה

...מקוה
שהאורחים יביאו את המשקאות

(המשך מעמוד )8
ליזם. הסקירה ההיסטורית המקיפה של דויד
בן־גוריון, אף שלא הזכירה את אפלטון ובו־דד,א,
היתד, רגילה בהחלט.
הופעת חובבים. כדי למנוע מראש כל
ויכוח יעיל לגופם של ענינים, נקבעו כמה
שעות ל״ויכוח כללי״ ,מעין הזדמנות לשח־קנים־חובבים
להראות את כשרונם מבלי
להפריע לאיש. כיוון שדיברו על אלף דברים
ואחד, איש איש על הענין הקרוב ללבו, לא
היתר, כל סכנה שהדבר יביא להחלטה כל
שהיא׳ בניגוד להחלטות החגיגיות שהוכנו
בחדרי־חדרים על־ידי השליטים האמיתיים.
כשנגמרה ההצגה עם בחירת המ-סדות (שהרכבם
נקבע מראש על־ידי עסקני המפלגות
(בהתאם לתוצאות הבחירות) לא ידע איש
לענות על שאלה פשוטה: מדוע היה צ־רך
במעמד כולו.
פרסים דודו שלה מז כי ר

...ועואינה יודעת

אתה פתה לה
מ מי טבהב קבו קי ם של • כרמל מזר חי׳:
.יין פור ס• -לקידוש
.כרמל הוק* -לדגים
•אדום עתיק׳ -לבשר
ליקרים לקינוח סעודה
.ב רנ די אקסטרה פיין׳ -לכיבוד האורחים

כרס למזרחי
_וז׳ ^ 3ו!ו

י יאשוןר ציי ז ^ £יזב רון

יעקב ( ^

הרגע הגדול הגיע: על מוסד בן־צבי לחקר
תולדות ישראל בארצות המזרח היה להעניק
את הפרם השנתי שלו לאדם שהצטיין במחקר
בשטח זה.
חוקרים רבים קיוו בסתר לבם כי הכבוד
הגדול הקשור עם שם נשיא המדינה, יפול בחלקם.
כשנודעו להם התוצאות קדרו פניהם.
הזוכה היה אברהם בן־יעקוב, גיסו של הרב
הראשי יצחק נסים, שכתב ספר קטן על תולדות
יהודי כורדיסטאן.
הבחירה לא מצאה חן בעיני כל מי שחשב
כי הפרם מגיע לעצמו. מתוך קנאתם העלו
אחדים מהם אפילו את החשד הפסול שישנו
קשר בין אישיותו של הזוכה לבין העובדה
שהוא דודו של מזכיר המוסד, מאיר בניהו,
בנו הבכור של הרב הראשי יוסף נסים• אולם
הקשר היה, כמובן, מקרי בלבד.

דרכי חיים
קטטהב בי ת־ ק פ די
היה ליל יולי חם. בית הקפה היפואי גן
תמר׳ היה דחוס מעשן סיגריות. על הבמה
התנועעה סביחה אליהו, שרה שיר ערבי מלווה
פיתולי מותניים שהלהיבו את מבקריו הקבועים
של המקום.
השעה היתד, כבר מאוחרת כאשר נכנסו
נעים נעוי, צעיר בעל בלורית מבריקה, כשזרועו
שלובה בזו של אסתר נמרודי.
סביחה בת ד,־ 27 לא ראתה בעין יפה את
התנהגותו של הזוג, שלא ניסה להסתיר את
רגשותיו. היתד, לד, סיבה לכך: נעים היה
אהובה.
כמו בסרט הוליבודי על בתי מרזח ובאיו,
הפסיקה הזמרת את שירתה באמצע, קפצה
לעבר הזוג מחזיק הידיים, תפסה בשערה של
אסתר. התפתחה קטטה לפי מיטב המסורת
הנשית: מריטת שערות, קריעת שמלות וצעקות.
נעים, שניסה להפריד בין הניצות
זכה אף הוא למכות מידי שתיהן.
ניידת המשטרה שהגיעה למקום, הצליחה
להרגיע את סביחה המשתוללת בקושי, וגם
זאת רק אחרי שתקעה את שיניה בעורו של השוטר
יצחק גרבי.
למסקנה כי קטטה אינה משתלמת, בעיקר
בגלל גבר, הגיעה סביחה השבוע, אחרי שנקנסה
בבית המשפט ב־ 20ל״י וחודשיים
מאסר על תנאי•

דרכי אדם
הגטהאח רון
עובד בית־משפם השלום בחיפה, אהבו
לשמוע את הלצותיו של עזרא שרעבי, כותב
הבקשות הממושקף. אולם הם לא ידעו שחייו
אינם מבדחים כל כך.
עזרא העליז לא ראה חיים שמחים בחברת
אשתו, שמחה, אם שלושת ילדיו, שהגדול
ביניהם בן .14 אחרי שהחליט כי אינו יכול
לשאת יותר את חברתה, שילח אותה בספר
כריתות.
אחרי חודשי פרידה אחדים, נוכח הזוג כי
טובים השניים מן האחד, אפילו כשהדבר
מלווה לעתים מריבות. הם התחתנו בשנית.
נישואים וגירושים החלו ליד,פך שיגרה במשפחת
שרעבי. כאשר החליט עזרא, כעבור
שנים מעטות לחזור על מבצע הגירושים,
נמלך שוב, ונשא את שמחה בשלישית.
לפני כחודש, קיבל אחיה של שמחה, פקיד
בנק דיסקונט אהרון שמחון, מכתב מגיסו,
בו הודיע לו באמצעות עורך־דין, כי החליט
להתגרש מאשתו בפעם השלישית.
כשבא עזרא לעבודתו כעבור שבועיים, לא

בא כגרוש, כי אם כאלמן. אשתו מתה אחרי
ששתתה מספר בקבוקי אנוח.

פשעים
אבקת שעוני
הבדיקה היתד, שיגרתית. שוטר המכס יצחק
רכטר בדק את מטען שלושת נוסעי המונית
החומה בנמל חיפה, מלחים מא/ק
ירושלים הוא עמד לסיים, כאשר נתקלו עיניו
בקופסות אבקת ביצים שלא הוצהרו במטען.
הוא לקח את הקופסות, קירב אותן
לאוזניו, שמע תיקתוק מוזר.
רכטר עלה על המונית, פקד על הנהג לנסוע
למשטרת המכס בנמל. לעיניהם המנוסות
של פקידי המכס, נתגלו בקופסת אבקת הביצים
של ימאי יוסף סגלוביץ ( 1057 )30 שעונים
בערך רשמי של כ־ 23 אלף ל״י. חיבילו־תיו
של אליעזר סידרוני הכילו, לעומת זאת,
מסגרות משקפיים מוזהבות בשווי של כאלפיים

״5ל אחד חטף! ״.טענו הימאים בבית
המשפט בפני השופט עמנואל סלונים :״קנינו
חבילות מזון יחד עם כל הימאים באוניה.
לפני ההפלגה הביאו את החבילות ושמו אותן
על הסיפון. כל החברה התנפלו על החבילות,
וכל אחד חטף מה שרק יכול לחטוף. גם אנחנו
חטפנו. הוסיף ימאי יוסף סגלוביץ :״את
חבילתי אפילו מכרתי כבר ב־ 30ל״י לסבל
איצקוביץ.״
רטן פקיד בית משפט אחרי ששמע את
זיכויים של הימאים :״לעזאזל ! מיהו הנדיב
שנותן 23 אלף ל״י מתנה לימאי עני? גם
אני מחפש כתובת כזאת״.

מסים
ה איו םעשהאתש לו
כשהגיעו בשבוע שעבר פקידי מם ההכנסה
לסנדלריה של יעקב ששון ( )55 ברח׳ קק״ל
בירושלים, דרשו ממנו תשלום — 100.ל״י
מם הכנסה. טען ששון בפשטות :״אין. אני
אב לתשעה ילדים, חמישה מהם פעוטים. הכנסתי
ממילא אינה מספקת.״
הפקידים לא נתרשמו במיוחד, הודיעו לו
שאם לא ישלם את המם, תעוקל מכונת התפירה
שלו. יעקב ניענע בראשו, המשיך
לעשות חורים במרצע בנעל אחד מקוניו, כאילו
לא קרה דבר.
כעבור יומיים הגיעה מכונית משא ועליה
פקידי הוצאה לפועל שלקחו את מכונת התפירה
לתפירת נעליים.
עד חוד המעכר. יעקב לקח את חמשת
ילדיו הקטנים, נעל את סנדלוץ תו ניגש לבנין
מם הכנסה שבבית ספר שמידט. בתנועה נמרצת
מסר את המפתחות לפקיד, הודיע כי בתנאים
אלה, לא יוכל לחיות בארץ, יעבור
לירדן. מיד לאחר מכן, התעלף•
כשהתעורר, רץ עם ילדיו למעבר מנדל־באום•
אך לא קל לעזוב את הארץ. סגן צד,״ל
צעיר עצר את יעקב ליד המעבר, הובילו למשטרה.
המשטרה
הצליחה לשכנע את מס־הכנסה
להחזיר את מכונת התפירה. שלטונות המס
הסכימו, בתנאי שתוחזר לו רק אחרי שישלם
את חובו בתשלומים קטנים.
כשבא יעקב לקבל את מכונת התפירה,
נאמר לו שעליו לשכור משאית להובלתה
לסנדלריה. יעקב שנמאס עליו כל ד,ענין, רץ
למערכת הבקר להודיעה שאם לא תוחזר המכונה
למקום ממנו נלקחה, יבצע את איומו
לעבור. את ד,קוים.
אחרי שטילפנו מן המערכת לפקיד השומה,
הוחזרה המכונה.
הארץ מכירת חיסול של רהיטים אלגנטים ביותר:
חדר שינה, גברים, סלון( .דבר)
דליה פדרמן, רמת־נן
לקראת המלחמה. הגברות מתבקשות
להצטייד במלאי.

תיירת בת ,22 ילידת ניו־יורק, מקבלת
מהוריה נדוניה של 100.000 דולר, מעונינת
בבחורה עד גיל ( .30 ידיעות אחרונות)
מאיר
סגל, ראשון לציון
איזה ביזבוז !

מוסיקה לשני פנתרים (הארץ).
מרדכי דן, תל־אביב
ומקהלת חתולים.

חעולס הזח 962

קן למע
ישראל
דרך העינוי ,
שוב אין הלחץ על בתי הקולנוע גדול כשהיה.
כרטיסים יש להשיג בקופות. השערוריות
של ימי הצנע חלפו. אבל עדין קיימים
לצופה הישראלי עינויים אחרים :
• הוא נאלץ לשבת שעה ארוכה ולראות
סרטי תעמולה ופרסומת עשויים בחוסר טעם
מדהים, החל מסרט על מגן דוד אדום וכלה
בסרט מזעזע על קלין, שכל הרואה אותו
נשבע שלא להשתמש לעולם בסחורה זו.
לאחר תוכנית ארוכה זו הוא נאלץ להסתכל
באולם חשוך (זו עבירה על חוק מפורש, אבל
איזה ערך לחוק במדינת ישראל?) בעשרות
זכוכיות צבעוניות, להמתין בהפסקה (כדי
לבקר במזנון פושט־עור) ואחר לראות סרט
שלעתים הנו מקוצץ כדי לאפשר שתי הצגות.
• הוא נאלץ לראות סרטים מתורגמים בידי
בורים ועמי ארצות המתרגמים את השיח מ
קיד
דו בארי הפקיד במאי כריסטיאן ז׳אק
בידי אשתו, מארטין קארול. היא אינה שחקנית
גדולה, אבל בבואתה עוקבת במרץ רב
את הדמות ההיסטורית, החל מחנות האריגים
ועד אפיריון הקטיפה המלכותי ומשם
אל השק הגם של מרכבת המוות שהובילה
אותה אל הגיליוטינה. ההמונים הריעו בעת
שערפו את דו־בארי. אין סיכוי שהם יריעי
שנית, כאשר מעלים את זכרה על הבד.

סכאר־ין מזרח חינני
היחפן (ר. ק .פילם, הודו) הוא חיקוי
מזרחי לכמה מסרטי־הדמע והסאכרין האיטלקים,
אולם הוא אינו נעדר חן מזרחי והוא
מצולם באמנות רבה. הצלומים עושים אותי
נסבל, החן — עושה אותו מענין.
זה סיפור ב(:א) שופט מחמיר (רא ׳ קיפור,
שגם ביים) המטיל על פושעים עונשים חמורים
ביותר, מתחשב מאד ביחוסם של הנאשמים
:״בן גנב — גנב ובן איש ישר —
ישר״ היא סיסמתו• (ב ).בנו — ראז׳ (פרית״
ביראז׳) הגדל מבלי דעת מי אביו.
נער עזוב, הופך לגנב, אחר מנסה
לרצוח את השופט( .ג ).רי־טה
(נארגים) בתו המאומצת של
השופט, עורכודדין, העומדת לצד
הבן במשפט•
הסוף המתקתק וספור המעשה
המם ובך והבלתי מתקבל על־ה־דעת
לחלוטין על ידי משחק מצוין
לפי הסטנדרד המזרחי ורקע
מוסיקאלי מקסים.
הסרט מוצג כשהוא מקוצץ.

ת מי ד מו ד רני
זמנים מודרנים (יונייפד
ארטיסט, ארצות־תברית) הוא הוקעת
העריצות — כל העריצות.
בשעתו היתה זו הוקעה של הימין
הקיצוני. היום יראו בו רבים
הוקעה של השמאל הקיצוני.
דבר אחד ברור: צ׳אפלין עומד
לצדו של האדם הקטן.
שנת ,1936 בה הופק הסרט על
ידי צ׳אפלין (הוא גם כתבו, ביימו
וחיבר את המוסיקה) ,היתר,
שנה רעה מאד לאדם הקטן. אירופה
התכוננה למלחמה. באמריקה
טרם התאוששו מחרפת המשבר
הכלכלי. האדם הקטן היה
משועבד לאילי הכלכלי, לאילי
המדיניות. הטרגדיה הגדולה של
צ׳אפלין ופולט גודארד ב״זמנים חדשים״
האדם הקטן היתה שהוא לא חש
האדם הקטן לא חש
בשעבוד הזה. צ׳אפלין פקח את
עיניו.
בלי לדעת במה דברים אמורים. מכאן הבזמנים
מודרנים צ׳אפלין עודנו ההלך הנוהחלפות
התכופות של מין זכר במין נקבה, דד• הוא מקבל עבודה בבית חרושת, הופך
מספר רבים ביחיד ולהיפך.
לאוטומט. מנסים עליו מכונה המזרזת את
• מאלצים אותו ממש לקום ממושבו לפני
תהליך האכילה. עין טלביזיה מפקחת עליו.
תום הסרט, כי סדרנים מרעישי־אולם פותחים הוא הופך בעצמו לאוטומט.
את דלתות היציאה לפני הסוף.
המשטרה כרגיל, רודפת אותו. הוא פוגש
בתנאים כאלה הופכים חייו של מבקר הבנערה
ענייה ונודד אתה• הוא חולם על בית
קולנוע לגיהנום. אבל הוא מקבל שכר עבור
משלו. בינתים הוא גר בביקתה עלובה.
סבלו — והוא צועק. ואילו הקהל הרחב, הזר,
סיפור עצוב מאד. עולם של דמע וצחוק.
משלם בעד הזכות לראות סרט משלם ושותק.
כי צ׳אפלין הוא פילוסוף (פשטני ביותר,
יחי הסבל !
אגב) רק לאחר שהוא ליצן — ואיזה ליצן
! איזה הלצות ! סרטים זמנים מודרנים ישאר תמיד מודרני, תמיד
סרט מופת — סרט לכל בעל לב.
ח בי בתהמלך
מאדאם דו־בארי (ריסוסי, צרפטליה)
הוא סרט על אודות ז׳אן ראנסון, זבנית שהיתר,
בשעות הפנאי שלה יצאנית. לימים
הביאו אותה אל ארמונו של לואי ה־ ,15 מלך
צרפת. הוא הכנים אותה למיטתו. שם היתר,
לה עליו השפעה עצומה•
הנוהג המלכותי דרש שאהובות המלך תהיינה
נשים נשואות. תוצאה: ז׳אן נישאה לאציל
הקרתני דו־בארי. כך נכנסה להיסטוריה.
מיטה, חצר, סרטן. חביבות המלכים
לרוב אינן אהובות על נתיניו ; מאדאם מבארי
היתר, שנואה יותר מכל אחת אחרת :
לא זרם בה דם אציל. אבל זרם בה דם אחר,
שמצא חן בעיני המלך. הוא היה תמיד אתה,
במיטה ובחצר.
החצר היתד, רחבה. היו בה תככים רבים.
מאדאם דו בארי מעלה על הבד אחדים מן
התככים האלה, משימה הצורכת עומס רב
של שיח• השיח (מאת אונרי ז׳אנסון) שנון,
אבל התרגום (בגוף הסרט, כמו סרטן) מקהה
את העוקץ. מי שאינו מבין צרפתית נמצא
מפסיד מאד.
מן החנות עד הניריוטינה. את תפ בקצרה מדמואזל
ניטוש אופרטה על חייו הכפולים
של מוסיקאי והחיים העליזים של
אמצע המאה ה־ .19 פרננדל, פייר אנג׳לי.
לנשים לא איכפת אדי קוסטנטין מסתבך
בבעיות פשע ונשים ופותר אותן בסערה.
מעשה
כמונית קומדיה אפיזודית־יש-
ראלית, על, בין היתר, מעשה פאר, שחילק
את כסף הבאנק בין הנצרכים, זלמן לביוש,
עזריה רפפורט.

פרס עשר לירות
יוגרל כין פותרי תשבץ ״העולם הזה״ 962

מאוזן .1 :מקצוע
לימודים בתכ־ניון
; .6עליו נלחמים
מורדים ; .9
אשתו הפכה נציב
מלח ! .10 כליו ה־אשי
של החייל 12
סוגר השער ! •14
מעט ! .15 לילדים ;
.17 מנהל מחלקה בסוכנות
; .18 מעבר
רכבת בהר ; .20 אות
אנגלית .21 :מכו־

נית־נוסעים !
שמו הפרטי של ז׳-
בוטינסקי ; .23מלאכתו
בעץ ! .25
בלעדיו אין הדר !
.27״פני ה ...כפני
׳׳הכלב 29 פי
הארי ; .31 עליו
מתנוסס הדגל ; .33
מדת נפח,
מוטב לא להדגיש ;
.35 עוזן ; .38 ממנה
ירד יונה ! .40
״נכנס ...יצא סוד!״!
.41 מאתיים ושמונים
; .42 אותו מעלים למדינה ! .44 שכנה
של ישראל ! .46״מלחמת בני ...בבני חושך״
! .47 יין שרף ; .49 אל הגן ! .50 מלכה
פרסית ! .51 סרט לפי שלושה סיפורי סו־מרטט
מור,ם ! .53 הבד״א הגבוה ביותר ;
.54 העתון שיצא להגנת עמוס בן־גוריון !
.55 נהר אגדי.
מ או נ ך .1 :גיבור מגילת אסתר ; .2
יושר 3מכשיר חשוב להוראה ; .4
לא־מהר ! .5עיר ישראלית ! .6ארבעים
ושתיים ! .7תכנון המים לישראל ! .8לדג ;
.11 איש שאינו עומד על שלו ! .13 עריכת ר
סנהדר
הרכנים המאוחדים
כאמריקה

מלכת היופי
...ומה הפלא אם זכתה רות בתואר
מלכת היופי? הן שערותיה הנוצצות
והמבריקות ותסרוקתה הנהדרת העמידו
בצל את כל יריבותיה !

זמנים מודרנים
לנשים לא איכפת

שימה כוללת ! .14 סיב תעשייתי! .16 יום
חשוב בשבט 18 במדד, רבה 19 פילוסוף
גרמני ! .24״משיב ה ...ומוריד הגשם״ !
.26 מחלה ! .28 אינסרויו ! .30 יישוב עברי
שנפל בידי האויב במלחמת העצמאות ! .32
חסר חשיבות ! .34 מדת נפח ! .36 קישוט
מיטה מלכותית ! .37 השנה השביעית ! .39
מין אקדח ! .43 כן, באיטלקית ! .45 קיטר
חבש .46 :תפלה ! .48 התחייבות לשלם כסף
מסויים במועד מסויים 50־פוינט, ביתד,ספר
לקצינים בארצות־הברית ! .52 כלי
בשח־מת ! .53 מנהיג רוחני של קהילה
יהודית.

אכן, יקירתי, אבל את סודה אני יודעת.
היא משתמשת במברשת ראש כרלט
המפורסמת• עם מברשת
כזאת לא קשה לזכות בתואר מלכת היופי.

אגודת רבנים מאושרים מאת הממשלה
באופן רשמי, מעניקה ת ע ודד(
סמיכה לרבנים, בני ישיבות
וצורבא דרבנן, לאחר בחינה בכתב.
התעודה מאושרת בחתימות הרבנים,
ראשי האגודה, ובהחותמת והגוש־פנקא
הרשמית של הרבנות, שיש
לה תוקף חוקי בזכויות מיוחדות.
לשכת העבודה ע״י סנהדר הרבנים
המציאה להמוסמכים המובטלים משרות
רב בקהילות שונות. המעונינים
יפנו :
^99001316)1 1x21513115:6
( 1131313111316א1110)10 זנ )0
03ת16 זז 01 / 1

661.־681 34111 811ז\ז 259
חננולס חזח 962

ש תי א מ הו תדוחמותעד בן 1

(המשך מעמוד )11

כל כולה של הנאה
שטבק עשר לגרום-
מנת חלקך אם תעשן
פי ל ט רון -עלטהרת
טבק וירג׳עיה נבחר

פי לטרהפל אי ם

מיטב

650 פר־ עטר 20

הפיללגר -מיטב

החברה הישראלית

הלץעס

לסיגריות בעיני

צריכה להתבטא בנכונו ת, יכולת ויחד א תי,
ב־אח
בבי צוע טיולים באר*( .וה שניה
נ כונו ת לחיות על ה אד מה (להבדיל מ א ספל ט)
ולהתפרנס מ מנ ה. אם י שנה כזא ת, אי־שם.
הריהי מוז מנ ת להציג את ע צ מה.

לא חשוב, אכל עדיף

מה דעתכם על המכתב שקיבלתי :
״למרות שאין בכוונתי להתחיל להתמודד
אתך, לא בגלל שאני בעל אופי
חלש או מוג לב, בכל זאת רציתי לשאול
אותך כמה שאלות אודותיך :
(א) האם התמונה המופיעה כסדר בפינת
מדורך היא שלך בהחלט י אינני
יודע, אבל נדמה לי שאלה פנים מוכרים
מאד מעל בד בתי הקולנוע, והיא דומה
מאד לשחקנית לשעבר דיאנה דורבין.
(ב) בת כמה את י כי לפי התמונה
את יותר מדי צעירה כדי לתת עצות.
>ג) האם אפשר לקבל תשובה מעל דפי
העולם הזה מבלי ללעוג לי?
אני עירוני, אבל לרגל תפקידי אני
נמצא באחד ממשקי הספר שברצועת
עזה.״
התשובות הן ( :א) זוהי תמונתי הנאמנה,
וחן חן על המחמאה ביחס לדמיוני
לשחקניות קולנוע( .ב) זה הסוד שליו
(ג) עיניך הרואות.
להבדיל אני שמחה לראות כ׳ חברי ס שקי םיצ או
מקליפתם המנורה והחלו מכבדי ם אותי נ־ביקורם
במדורי. כל מה ש אני יכולה לאמר
הו א: כ! ירבו. הרי מכת בו של 062/867
״ מ תוד החלטה אי תנה שאפ שר להתכתב.
להכיר, ואח לבלות עם נערה מבלי ל הו צי א
עליה ס כו מי כסח (מצדד ה מ צוי• בארנקי בכ
מו ת ז עו מהמ אד)״ החלטתי לה שתמ ש ב־
.מדורך. ש הו א הדרך היעילה ביותר.
אני חבר מ שק הסובל מ מח סור כרוני ב בנות.
והיות. והחוד שים העוברים וחולפי ם
מקרבים או תי בצעדי ענק לניל 22 שנה,
הריני מפ סי ק בזה ל פ מו ד על המקרה העיוור.
ומנ סה כ אז ל מ צו א חברה ב ד מו ת נערה החייבת
לכלול ב תוכה שתי ת כונו ת עיקריות • אהבת
האריז ו אהבת ה אד מ ה. ה תכונ ה הר א שונ ה

( )932/868 היא חויילת. צעירה ה או הב ת
לכתוב ולקבל מכתבים. לכן לא איכפ ת לה
אם תכתובנה אליה נם נערות, אולם רואה
צורך לציין שנערים עדיפים. אין הי א מ אל ה
המתפארי ם שהם ססונלי ם לכ תוב על כל נו ש א
שבעולם. הי א או מר ת. בענווה רבה, ש הי א
תשתדל לענו ת על כל נו ש א שיבחרו הם ל־שוחח
בכתב, ומקווה בדרך זו ללמוד הדבה
הרבה.
ה אין הי א חבובה?

לא כשן ועיין
מיני ד עו ת יש לאנ שים עלי 962/869
כותב לי שהתלבט חצי שעה כי צד לכ תוב אלי
כדי שלא יצא ב שן ועיין אחרי טיפולי ב מ כתבו.
אילו ידעתם איזו נערה בלתי תוקפנית
אני ! ובכן, או תו צעיר מ ספ ר ש הו אנמצא
במ שק ו מ שע מ ם לו בערבים מ אד. אין הו א
רוצה להציג אתעצ מו כדון ז׳ו אן. כל מ ה
ש הו א רוצה הו א התכתבות עם נערה כבת
. 20 מראה תכונו תי ה ו שאר ירקות, אינ ם
מענייני ם או תו. כל מהש הו א רוצה מ מנ ה
הו א שתדע למלא שורות כ תובו ת בעניין. על
ע צ מו הו א או מרש אין הו א נופל מכל צעיר
אחר.

פה צוחק
אמל א ציינה ( )962/871 בפירו ש את גילה
הצעיר מאד 15,5הייתי חו שבת אותה ל־מבונרת
יותר. הרי לפניכם מכתבה, נערים.
״ אני נמצאתב שנו ת חיי הי פו ת ביותר (כד.
לפחות, טועני ם הסופרים, ולי לא נ שאר אלא
להסכים עמם) .מי של א הבין עדיין, אני
מוכנ ה לפרט יותר ולספר ש ה כוונה לניל
. 15,5
את בקרי אני מבלה בכיתה ש שית של בי״ ם
תיכון ו אילו א ת ערבי (ל(!ת עתה) אצל
חברות. הסיבה היא שזה עתה עזבתי את תנו עת
הנוער בה הייתי חברה משדז מן די רב.
כי לפי דעתי הם אינ ם מביאי ם תועלת ל מדינ
ה ולאזרחיה בהווה, אם כי יש להם תוכניו
ת י פו ת ו אידיאלי ם נ שנבים לעתיד, כש החברים
ינדלו.
אני מקווה ש ש אי פו תי להביא תועלת בהווה
ימצ או את סי פו קן בתנועת נוער לנוער,
אליה אני מתעתדת להצטרח בקרוב. את הידיעה
א ם תקוותי תתג שמנה או לא. וכן
מכתבים על כל נו ש א אני מו כנ ה ל שלוח
לכל מ עוניין שידע לעניין אותי במכתבי ם
חוזרים, בתנאי שגילו יהיה ב סביבות . 18— 16
כדי להקדים רפו א ה למכה, או יותר נ כון
ת שובה ל שאלה אני מציינת ש תיאורי רניל :
נובה בינוני, עיניים ושער הומים, ופה הצוחק
לרוב.

״אתה יהודי ! ״

פר הצעיר המנומש את סיפורו
^ מוסד הפולני היה לי טוב. בפעם ה־הוא

^ ראשונה הרגשתי מה זה חברים טובים
וכבר לא התגעגעתי להורי. הם כבר לא היו

נחוצים לי. פעם התקלחתי יחד עם שאר החיי?
רוסי דקה אותי
ילדים, לפתע הסתכל בי ילד אחד וראה שאני
נימול, הוא צעק :״אתה יהודי ! ״
ד כה היה שמי נתן בסר. עתה שוב
לא ידעתי שמלו אותי חשבתי שזה כך
אקרא בשמי האמיתי, קלמן אינונטש.
מהטבע. היה לי קצת משונה. שאלתי את מורי
כיום אני בן .21 מבית הורי זוכר אני מעט
אם זה נכון שאני יהודי, מפני שאצלי זה
מאד, ורוב זכרונותי מגיעים רק לגיל חמש
קצת שונה• הוא אמר לי שכן. מאז הייתי ילד
ומעלה, שאז כבר לא ראיתי יותר את הורי.
יהודי. במוסד היו עוד ילדים יהודיים. תחילה
אני זוכר, היה זה במלחמה הגדולה. חייל
היה לי קצת משונה להיות יהודי. לא ידעתי
רוסי לקח אותי בידיו, היו אתי עוד כמה
בדיוק מה זה. אבל זה לא שינה דבר בילדים.
יחד אתי היתד, ילדה אחת, היו לה
מעמדי. היו לי אותם החברים, כך שבעצם לא
צמות שחורות וקראו לה פאולה. נדמה לי
היה איכפת לי. פשוט ידעתי שאני יהודי.
שהיתר, קטנה ממני במקצת.
אחרי כמה חודשים ארזנו את חפצינו וזר.
עצמי את והרגשתי
הייתי
עצוב מאד
נסענו ברכבת לפולניה. היתד, זאת רכבת שלהחייל
פגש חייל אחר עם עוד ילדים, והם
מה לילדים מוחזרים לפולניה. בכל תחנה קבהובילו
אותנו למוסד ילדים קרסקובסקי.
לו אותנו בפרחים והביאו לנו אוכל ומתנות.
במוסד שאלו אותי מה שמי. לא ידעתי. הרגשנו את עצמנו נורא חשובים. בתחנה אחת
היו אנשים מיוחדים שחיפשו ילדים יהודיים
שאלו אותי איפה אמא שלי, לא ידעתי
רק רציתי לאמא שלי. נתנו לי לאבל, לא
והעבירו אותם למוסדות נפרדים. גם אותי
רציתי לאכול וכל הזמן בכיתי לאמא ולאבא.
העבירו למוסד יהודי בלודז׳ .נפרדתי מחברי
ושמחתי שעכשיו אהיה יהודי ממש. העבירו
היתד, שם מדריכה אחת. היא כל הזמן ניסאותנו
למוסד יהודי בפראג. שם למדתי קצת
תה לנחם אותי אבל אני אמרתי לה שהיא
עברית ולשיר.
רעה, ואני בוכה רק לאמא ולאבא• אחר כך
גם לילדים אחרים לא היו הורים והיה לי
כבר לא בכיתי כל כך. אבל לא רציתי לשחק
טוב. שכחתי את ההורים שלי ובכלל לא דאגעם
ילדים. רק לפעמים שיחקתי עם הילדים
תי. הייתי במוסד של הפועל המזרחי, למה,
בגן הילדים, אבל פתאום נזכרתי שאני רוצה
אינני יודע. פשוט מפני שהועברתי למוסד
להורי. בכיתי וכבר לא שיח־קתי. גם לא אכלזה•
כל בוקר התפללתי כי גם האחרים התתי.
המדריכה שלי אמרה לי, שבאם לא אוכל
פללו ונסענו לצרפת ומשם עלינו ב־1947
אשאר קטן וחלש, אבל רק אכלתי כשהייתי
ארצה.
רעב מאד.
בארץ הייתי במוסד עלית הנוער של נשי
עכשיו נדמה לי שרציתי על ידי התנהגותי
מזרחי בפתח תקוה. היתד, שם משפחת שפירא
לומר שאני רוצה להורי.
שהכרתי עוד מחוץ לארץ ואשר טיפלו בי גדו היתה היא סוניה.
למדריכה
שלי קראו
כבילדם. במוסד עבדנו חצי יום בחקלאות ולה
והיה לה שער פשתן. פעם שאלד, אותי
חצי יום למדנו. אהבתי לעבוד אבל אף פעם
מי אבא שלי. סיפרתי לה שאבא שלי היה
לא הרהרתי במיוחד בעבודה, כשם שלמעשה
מרכיב אותי על כתפיו, והייתי צועק בכל אף פעם לא הייתי דתי. זה היה פשוט חלק
כוחותי ״דיו״• זה דיה מצוין. גם סיפרתי
מסדר חיי.
שעמדתי על יד האש׳ ואבא הוציא ברזל מלוב־
1951 יצאה חברת הנוער שלנו להכשרה
בן ופירזל פרסה לסוס. זה היה נהדר. לפתע
למושב שיתופי ניר־גלים. הרגשתי שם טוב,
נזכרתי שאני רוצה לאבא שלי ובכיתי.
עד שב־ 1952 גויסתי עם בני החברה לחיל רגכשכל
הילדים ישנו בלילה, הייתי לעתים
לים. הייתי חייל התאמנתי ועשיתי מה שהוטל
מתעורר. כשסוניה באה לראות מה נעשה ,,עלי. חכיתי לגמר תקופת השירות ושמחתי
בכיתי שאני רוצה לאמא. היא ביקשה שאספר
עם שחרורי•
על אמי. לא סיפרתי. פשוט לא זכרתי דבר
רציתי להסתדר וחזרתי למושב. במושב
ממנה. הרבה פעמים חלמתי על אבא ואמא
כבר לא היה אף אחד מהחברה שלי. בכל
אבל כשהתעוררתי כבר לא זכרתי כלום.
זאת חזרתי לשם כי לא היה משהו אחד
לעשות. הייתי במושב ארבעה חודשים. הייתי
הרוק היחיד ומסיבה זו לא התאמתי למושב.

אחרי ארבעה חודשים אמרו לי שלא יוכלו
״היא אמרה •כשמי כסר״
הרי שהייתי שנה במוסד קרס׳ -
קובסקי הועברתי למוסד אחר בוולוגוצק׳
ריון. לא הצטערתי שהעבירו אותי• אבל כבר
היה לי שם. סוניה שאלה כל הזמן מה שמי,
כשלא ידעתי אמרה לי ששמי נתן, נתן בסר.
אחר כך סיפרו לי שהילדה אתה באתי למוסד׳
היה שמה פאולה בסר, חשבו שאולי אני
אחיה ולכן קראו לי בשמה• חשבתי באמת
שזה שמי.
לא היו לי חברים במוסד החדש. כל הילדים
שיחקו. אני לא שיחקתי אתם, פשוט
לא רציתי לשחק. היו לי מדריכות טובות.
היתד, שם מדריכה בשם פאניה. היא היתד,
קצת עגלגלה והיו לה צמות שחורות. היא
שאלה אותי למה אינני משחק עם הילדים,
אמרתי לה שאני פולני וכל הילדים רוסיים.
גם הילדים חשבו אותי לפולני. מדי פעם
באו אלי לגרור אותי למשחקים. אבל לא
רציתי. הלכתי לבד לשדות והסתכלתי בחרקים
ובחרגולים או שהסתכלתי באויר וחלמתי כי
היה לי עצוב. כבר לא בכיתי לאמא או אבא.
אבל היה לי לב סגור ולא היו לי חברים.
הילדים כבר לא הזמינו אותי לשחק, הם
ידעו שאני, נתן בסר, שונה מהם• אחר כך
סיפרו לי שהמלחמה נגמרה והאבות חוזרים
הביתה. הרבה ילדים שמחו מאד, סיפרו שאביהם
חוזר הביתה. אני לא, כי בכלל לא
ידעתי מי אבי ואם הוא בכלל חי.
בערך באותו זמן באו אלינו לביקור ילדי
מוסד פולני. הם ביקרו בכל מוסדות הילדים
כדי למצוא ילדים פולניים. סיפרתי להם שאני
פולני, ושאני זוכר יער גדול ובתים קטנים.
אמרו לי שזה בודאי בפולניה. עברתי למוסד
שלהם. ממילא הייתי בודד במוסדי. כשהלכתי
למוסד השני נשקה לי פאניה וחיבקה אותי.
ידעתי שהיא אשד, טובה
במוסד החדש היה לי טוב. כל הילדים טיפלו
בי. לא ידעתי פולנית, והם לימדו אותי.
תחילה היה לי קשה, אבל אחר כך למדתי
בקלות ונכנסתי מיד לכתה השניה בבית הספר
הפולני.

אחות פרידה אינונטש, הכירה מיד
את הצעיר, זיהתה אותו כאחיה האובד.
לקבל אותי כחבר. לא הצטערתי הרבה. ארזתי
את חפצי ונסעתי.

״שלא יהשכו שרציתי כסף״
לכתי לקיכוץ הפועל המזרחי עין
| ) צורים• עבדתי שם כחודשיים בגן ירק.
הם היו דתיים. אני, בעצם, לא הייתי דתי.
דומני שלא הפרעתי להם. כעבור חודשיים
אמרו לי שאיני מתאים לקיבוצם. לא שאלתי
למה, זה היה מתחת לכבודי. ארזתי חפצי
ונסעתי לתל־אביב.
היתד, לי הרגשה רעה מאד. לא היתד, לי
פרוטה בכים. היו לי חברים בתל־אביב, אבל
לא רציתי לבקר אותם, כדי שלא יחשבו שאני
רוצה מהם כסף.
הלכתי לתחנה המרכזית בתל־אביב• את
חפצי המעטים נתתי לשמירה והלכתי לחפש
;העו 5ם הזת 962

עבודה. בלשכת העבודה אמרו לי כי ישנו
תור גדול של מחוסרי עבודה בלתי מקצועיים
ועלי לחכות.
הלכתי לחפש עבודה באופן פרטי,שי. הלכתי
לבנינים ושאלתי אם צריכים מישהו, הלכתי
לבתי מלאכה ובתי חרושת. בכל מקום
קיבלתי אותה תשובה: אין לנו צורך בפועל.
בלילות ישנתי באחד האוטובוסים. כסף ל-
קנית אוכל לא היה לי. כשלא ראו זאת העוברים
ושבים הוצאתי שיירי אוכל מפחי האשפה
ואכלתי אותם.
פעם תפס אותי שוטר כשאני ישן באוטובוס
בלילה. הוא שאל אותי למה אני משוטט.
גם הוא לא הציע לי מקום לינה יותר טוב.
אחר כך כבר הכירו אותי שוטרי הניידות
ולא הטרידו אותי יותר. הרגשתי את עצמי
ככלב מנודה. איש לא נצרך לי, ואיש לא
רצה את שרותי. הייתי פשוט מיותר בעולם.
כשגבר יאושי כתבתי לידידי שאני כבר שבועיים
משוטט, ושישלחו ילד לקחת אותי. לא
רציתי לבוא על דעת עצמי, ידידי סידרו לי
מקום בבית החלוצות ביפו. שוב היה לי גג
מעל לראשי.
בלשכת העבודה סדרו אותי לעבודת קטיף.
עבדתי בסגירת ארגזי תפוזים. העבודה לא
נראתה לי ביותר, אך באין מקצוע גם זה
טוב• לפני כחודש וחצי פוטרתי ומאז אני
מחוסר עבודה.
כשחזרתי לפני כשבוע מביקור בפתח תק־

נתעוררה, שלחה את בעלה ילדיה
ושכניה החוצה נעלה הדלת אחריה,
וסיפרה את סיפורה.
^ ני, פייגה ¥רוזנבאום־בסר, נו-
לדתי לפני 38 שנה בעיירה שלוחוב שבאמור
לובלין בפולניה. אבי היה סוחר־רוכל
המחזר על כפרי הפולנים. משם עברני בילדו-

זכרונות ילדות. תמונת חיים אינונטש זהה
עם זכרונות הצעיר על אביו מפרזל פרסות.
תי לסוקולוב שבגליציה. אמי מתה, ואבי התחתן
שנית.
כשהייתי בת 16 השיאו אותי הורי ליענקל
גוטליב, צעיר בן , 19 ולאחר כשנה נולד לנו
בננו הבכור נתן־ישראל. הוא נקרא על שמי,
בסר, מפני שלא נישאנו נישואים אזרחיים,
ובעיני החוק נחשבו ילדי כילדי בלבד. שנתיים
וחצי אחרי נתן, נולדה בתנו השניה,
פרל.
יענקל בעלי היה סוחר ורוכל• היתר, לו
עגלה וסוסים והוא סחר בכל הבא ליד, אותו
מכר בירידים, וכך מצאנו את מחיתנו.
כשפרצה מלחמת העולם השניה, גוים יעד
קל לצבא הפולני. אחרי הקרבות בפולניה,
שאלתי על בעלי. אמרו לי שכנראה נהרג, כי
רבים נהרגו. יותר לא שמעתי אודותיו.

אחא לי רוזג ב או ם, המנומש כקלמן־נתן
דומה לו להפליא, בעיקר בסביבות העינים.
וה, הודיעו לי שעלי מיד לנסוע לגב׳ צביר,
אנגל בחולון, מי שהיתר, מדריכתי, ושאני
מבקר אצלה לעתים. סיפרו לי שמצאו את
הורי.
לא האמנתי לכל הסיפור. כבר שנים התרגלתי
שאין לי הורים. הלכתי לחולון, הסכמתי
לנסוע, אם כי לא האמנתי בכל הענין.

״הם לא השתנו״
ך* שהגענו לסלמה לבית הורי, ראי־
^ תי מיד שאלה הורי• הם לא השתנו בהרבה.
שנים שלא יכולתי לתאר את מראם,
כעת נראו לי כאילו רק אתמול עזבתי אותם.
לפתע הרגשתי שהם היו חסרים לי כל השנים
ולכן היה לי תמיד כל כך רע.
בכיתי כמו שלא בכיתי אף פעם. ידעתי
שעכשיו כבר לא אהיה בודד.
רק אחותי רחל בת החמש־עשרה התנכרה
לי. היא בכלל לא הכירה אותי ואני לא אותה.
צריך להתרגל לרעיון.
עכשיו אתחיל ללמוד מקצוע. מהי עדיין לא
החלטתי. אבל בלי מקצוע הרי אי אפשר• העיקר
שאינני בודד יותר, ומצאתי בית.
^י *ן^י

מדרגות עץ רעועות מוקפות אשפה
בבית ישן ומוזנח בשכונת עג׳
מי שביפו הישנה, הובילו למגורי
משפחת רוזנבאום. פ׳יגה רוזג־באום־בסר,
אשה צנומה וממושק־פת
בעלת שיער ערמוני אדמדם שזקנה
טרם זמנה, ישבה ליד שולחן
מטבח מתנדנד, עליו נפרשה מפה
שהיתה ספק נקייה. השולחן, ארבעה
כסאות מטבח, שלוש מיטות
ישנות וארון בגדים היוו את רהוט
החדר, שקירותיו נצבעו לפני שנים
רבות.
היא היתה מוקפת שכנים, אשר
מדי פעם התערבו לריב את ריבה.
בין רגלי הנוכחים הסתובבו ילדיה
הקטנים וילדי השכנים. לפתע
העולם הזה 962

״ש?חו אותנו?רוסיה ה?בגה״
ך* שבועיים אחר סוכות, ב־, 1939
^ הגיעו הגרמנים לעיירתנו. היה זה אחת
אחרי חצות, כשהודיעו לנו כי על כל יהודי
העיירה לעזוב. היתד, לנו עגלה וסוס׳ וגם
לשכנינו. בעגלה היו תשעה ילדים ושמונה
מבוגרים. נסענו בימים ובלילות, עד שהגענו
לעיירה דינב כשני ק״מ לפני הגבול הרוסי.
לפתע עצר אותנו איש ס.ם. שטען כי עלינו
לחדש את ניירותינו. נכנסנו לעיירה, וחלק
מאתנו נשארו אצל הסוסים.
לפתע הופיעה חבורת ס.ס. שניה, שבצע-
קות ובמכות גרשה אותנו לנהר סאן הקרוב.
החבורה שלנו שהייתה על יד הסוסים הפקירה
את הסוסים ורצה אלינו. עברנו את הנהר תוך
צעקות וגידופי הס.ס. הגענו לשטח הסובייטי.
היה לילה חשוך, ירד גשם והדרך היתד.
מלאת בוץ• החזקתי את פרל ואבי העיוור
נשא את נתן. פתאום ניגש חייל סובייטי,
לקח את נתן ונשא אותו על כתפיו.
העבירו אותנו ללמברג. שם שאלו כל
אחד לאן הוא רוצה ללכת. רצינו לחזור ל פולניה,
לא ידענו מה יעשו הגרמנים, ורצי נו
הביתה. הסובייטים ראו אותנו בגלל זאת
מתנגדים למשטר, ושלחו אותנו לעבודה ב יערות
רוסיה הלבנה, לכפר אובלסקי. היינו
שם כארבעה חודשים. עבדנו בעבודות היער
כמו חטיבת עצים, איסוף עצים וכר.
יום אחד החליטו לרשום את אלה שאינם
מסוגלים לעבודה. אבי שהיה עיוור׳ ואני שהייתי
קצרת ראייה נרשמנו להעברה למוסד
לבעלי כושר עבודה לקוי• הילדים, נתן ישראל
— ופרל הילדה הועברו למוסד קרס־נובסקיה.

״הם שלחו לי תצלום״
ך* התחלה לא ידעתי אפילו את כתו־
^ בתם, אבל אחר כך מסר מנהל היער את
כתובתם. כתבתי לשם וקבלתי תשובה כי מצבם
טוב. גם תצלום שלחו לי אבל הוא נאבד
בטלטולי הדרך.
כעבור שנד, וחצי פלשו הגרמנים לרוסיה.
נסעתי יחד עם הורי לוולבדה. בתחנת הרכבת:
רציתי לטלפן למוסד שבו היו ילדי, אבל
שוטר סיפר לי שעברו משם ולא טילפנתי.
ברחנו הלאה. מאות אלפים ברחו אתנו. כל׳

הדרך היתד, מלאה פליטים• כל פעם הופיעו
מפציצים גרמניים, שהפציצו אותנו. המשכנו
בדרך. לא היה לנו מה לאכול. מאות אנשים
מתו בדרך מרעב. גם הורי מתו בדרך זו. אני
המשכתי. לא היתד, לי כבר כל מטרה בחיים,
אבל המשכתי והגעתי לאוזבקיסטאן.

״הייתי בודדה לגמרי״
ך* ייתי בודדה לגמרי. הגברים גויסו
( ) למלחמה ואנו הנשים עבדנו בכל הבא
ליד. עבדתי בבית חרושת לצמר־גפן. כתבתי
לכתובת מוסד הילדים של ילדי• ענו לי שהמוסד
עבר. לאן, לא יודעים. הייתי יותר
חולה מבריאה. מדי פעם נפלתי למשכב. הייתי
לגמרי גלמודה. לא יכולתי לדאוג יותר
לילדי. קויתי שיהיה להם טוב.
בסוף המלחמה, באתי במגע עם הוועדה לסיוע
יהודי פולניה ברוסיה. אמרו לי שהוועדה
תחפש ילדים יהודים בין מוסדות הילדים.
סמכתי שימצאו את ילדי, ונסעתי עם
רבים אחרים לפולניה•
בפולניה לא חפשתי את ילדי. הייתי בודדה
וגלמודה. המשכתי לגרמניה, למחנה טמי
פלהוף שבברלין. עד 1948 חייתי מעזרת ה־ג׳וינט
בגרמניה ואחר־כך עליתי ארצה באוניה
גליל. גם בגרמניה לא חיפשתי את ילדי.
הייתי בודדה. לא ידעתי מה לעשות בילדי
לו היו אצלי, ולכן כך היה יותר טוב.
בארץ הייתי כשבועיים בנתניה, ואחר־כך
קיבלתי חדר ביהודיה. עברתי לשם. התחלתי
לעבוד במשק בית כעוזרת• הלכתי לעזרה סוציאלית,
וסיפרתי שם לעובדת הסוציאלית כי
אני מחפשת את ילדי. העובדת רשמה כל
פרט שמסרתי לה.
כעבור שבועות אחדים, כשפניתי שוב, אמרו
לי כי היא נסער, להשתלמות לארצות־ה־ברית.
ושוב הזנחתי את חיפושי אחרי הילדים.

״במעט שבתתי אותב״
^ כרתי את שמואל רוזנבאום, מי ש

| כעת בעלי. עברתי אליו לחיפה. לא ידעתי
בענין ילדי דבר. הם היו ברוסיה. בודאי
כבר שכחו אותי, והרי גם אני כמעט שכחתי
אותם. אחר כך נולדו לי שלושת ילדי
כמעט זה אחר זה• כבר לא היה לי יותר
זמן וראש לחיפושים.
מצבנו היה קשה. בעלי עבד בבית המטבחים.
גם אני עבדתי. עברנו לעג׳מי כי שם
הציעו לנו דירה נוחה וזולה.

״הוא הסתבר ע?י בעצב״
ך* שקראה ונטה פינקלשטיין על גורלו
של נתן (קלמן) בסר (אינונטאש) בעתון,
הפסיקה את הקריאה באמצע, רצה אלי, הראתה
לי את התמונה שהופיעה ,״זהו בני ! ״
צעקתי.
הלכתי למנהל בית־החלוצות ביפו. הוא
אמר לי שהנער אינו זוכר דבר על הוריו,
דק איזה ילדה צעירה עליה אמרו, שהיא
כנראה אחותו, נשארה בזכרונו.
ידעתי שנסע לעכו וחיכיתי שיחזור. בשבוע
שעבר ביום חמישי בצהרים, נסעתי
עם בעלי לסלמה (כפר שלם).
היא, המתימרת להיות אמו, קראה לכמה
שכנות. נכנסתי לבית. נתן ישב ליד השול־
:חן• הוא הסתכל בי והוריד את ראשו. אמר־ותי
:״שמך נתן ענה :״כן״.
המשכתי :״השארת אחות׳ תן לי את כתובתה״.
הוא
נתן לי, והסתכל עלי בעצב.
אמרתי :״נתן, אני אמך, שמי שמך ואתה
תשנה אותו?״
בינתיים הגיעה ההיא ועוד שלוש נשים,
הן נעמדו מאחורי נתן, ענו במקומו ולא
נתנו לי לדבר. צעקתי׳ מישהי אמרה ,״אוי
לזה שהוא בנה של הצעקנית״ .מה לעשות?
הרי הוא בשרי ודמי.
ההיא טענה כי היא זוכרת סימן לידה על
יד המותן. לא זכרתי. בטח ראתה אותו מאז
שבא אליה במקלחת, ועכשיו היא ״זוכרת״.
אני רק זוכרת שנתן היה ג׳ינג׳י קטן.
:הוא היה שקט• אחותו היתד, יותר ערה ופק־חית.
עיניו היו בצבע הבירה. אבל מה חשוב
:אם היה מוצלח או לא? הוא חלק ממני !
בעלי שאל ,״איפה תשכיבי אותו אם יבוא
אלינו?״ הוא ישן עם הילדים שלי בחדר הרי
גם הוא ילדי. הוא לא ירעב אצלנו — עד
כה לא רעבנו אף פעם. יש לי שלושה בנים,
אני לא צריכה אוחו, אבל הוא בשרי ודמי.
פניתי לעורך־דין שלא יתן לשנות את השם,
:אם בכלל אפשר לעכב שנוי שם.
נתן כל כך דומה לילדי הבכור, מנישואים
־שניים, אלי בן ה־.7
אני משוכנעת שהוא בני.

הופעות בישראל 2.4—24.3 :
24.3ירושלים — אדיסון
27.3תל־אביב — אהל שם
— 28.3חיפה — ארמון
31.3עין גב — פסטיבל

החי
מחול השעות

הככפ ^ מלכלה עו ל ם

^ ת ל ־ א כי ב, הגיעה פקידה ל־
• 2עבודה במוסד הסתדרותי שונא
הידור, זכתה להערה מפי מנהלה :
״באת לעבוד, או לרקוד?״

הכנסת של כל העולם היא כמובן ארגון
האומות המאוחדות (בראשי תיבות או״ם)
— השוכן ביבנין רב מידות זה המתנוסס
על חוף ״הנהר המזרחי״ בניו יורק.

ראייה רחוקה
^ דטרויט, ארצות־הברית, זכתה
אליין האוז בגט אחרי שהסבירה
בבית־המשפט שנודע לה שבעלה ביקש
הלוזאה להוצאות קבורתה.

המושג ״אומות מאוחדות״ שנתיחם מ־1942
ואילך למדינות שהכריזו מלחמה על
גרמניה הנאצית, מקיף כיום את מרבית
ארצות התבל.

תשובה חותכת

1111 111 11 ן ןן ןן ןן ןןןןןןןןןו0ו ו ווו וו ו ווז*־ווו1

אהבה במהלך ראשון
^ דשוויל, ארצות־הברית, הו-
2פיעה מודעה בעתו מקומי .״איכר
בן ,38 רוצה להכיר אשה כבת
,30 בעלת טראקטור ז נא לשלוח את
תמונת הטראקטור•

אונסקו, הארגונים הבינלאומיים לעבודה, מזון וחקלאות,
בריאות, דאר, תעופה אזרחית, טלקומוניקציה, מטאורולוגיה
ופליטים, הבנק הבינלאומי והקרן הבינלאומית לייצוב המטבע.

מתנותמביאות ידידות וידידים
ושמחת החג תוגדל ע״יקניתרדיו
פאלאס עם פטיפון מחליף תקליטים 1956
1 0מודלים
מקילי ט עליך
ה ב חי ר ה

ח״ימה ! ?

הרדין ך,יחיו עם
מנורות פיליפם
רמקול לקונצרטים

בטוח וחסכון ח״י הנו הדרך
המושלמת לבטוח וחסכון גם יחד.
בתום 5שנים יקבל המבוטח
נוסף לקרן עוד 15 אחוז.
במקרה מות המבוטח, יקבלו
יורשיו תשלום מודרג גבוה.
רכישת יחידות הבטוח ללא
בדיקה רפואית וללא הצהרת
בריאות.
מחיר יחידת בטוח — 50ל״י.
כל אדם יוכל לרכוש חמש
יחידות.
פרמיות המשתלמות עבור בטוח
חיים ניתנות לזכוי ממס־הכנסה.

רדיו

פאלאס

הנ ח ה
מ חנ ה
תדוש 1ה

השם והמשפחה
מקום המגורים ...

כתובת מדויקת

דרשו בכל החנויות המעולות למכירת רדיו, תצוגת הרדיו והפטיפונים וכמו כן
תנאי המכירה ללא כל התחייבות מצדכם.

רדיו

ליד

טוינה.

אצל:

ידו שלים
״עדן״
ציון חבר ה

לבט 1ח

בע״ מ

בשתוף פעולה עם

מוסדות
ה ל וא הוחסכון

התלוש הנ״ל כוחו יפה עד ל־ 6.4.56 לקנית רדיו
פאלאם או פטיפון מחליף תקליטים קולארו פלסי.

קולגוע

! סך יעיר
יו י 3טוו

צהבת

ף* רחובות, היכר, איש את אשל
תו, טען בפני השכנים שהתקהלו,
כי נמאס לו לראות כיצד היא
שוברת בשיטתיות, כל בוקר, את החלמון
בביצייתו.

טל־אר-אלי

להשיג

עשה כמו הרומאים
*< טכסם, ארצוודהברית, אמר
^ צעיר בן עשרים שנעצר בעוון
נשיאת נשק :״חשבתי שכל אחד ב־טכסס
עושה כמו בסרטים״.

מכשיריו הראשיים של האו״ם הם: העצרת שבה יש נציגות
שווה לכל מדינה חברה, מועצת הביטחון המורכבת מ־11
הברים, המועצה הכלכלית והחברתית, מועצת הנאמנות,
בית הדין הבין־לאומי, המזכירות וכן סוכנויות או״ם הבאות:

כג סו/

^ חיפה, כאשר שאלו שני שוט־
^ רים צעיר מה מעשיו במכונית
זרה, השיב בענוותנות :״גונב, אני
חושב״.

20נמוקים
טוענים בעד זה שהמצלמה היא המתנה
המתאימה כמעט לכל הזדמנות.
אחת מההזדמנויות האלה הוא גם חג
האביב — חג הפסח, המזמין אותנו לכל
מיני טיולים.
אל תצא לטיול בלי מצלמת פוטו ברנד.
לך עוד היום אל

ריווח והפסד
ך* בירמינגהאם, אנגליה, תבע
2אדם נהג שפגע בו בהתנגשות,
לפיצויים בסך 33,386 לי״ש, כולל
30,450 לי״ש מרווחיו האפשריים בהימור,
סוסים באותו יום.

מטרה מקדשת אמצעים
^ וואקו, ארצות־הברית, הודה
2סטודנט בן 22 בגניבת מכונת
קולנוע, שנזקק לה, לדבריו, כדי
להקרין סרטים דתיים באסיפה כנסייתית.

יחם
קולגיאלי
ך* טאקומה, ארצות הברית, מצא
^ השופט יו רוסליני פתק במכוניתו
״איש צעיר, אם לא תשגיח על
האופן בו אתה חונה את מכוניתך,
תיהרס לא רק היא, אלא גם אתה.
חתום: השופט יו רוסליני.״

בטחון מלא

^ מטסויאמה, יפאן, נעצר סו־
^ חר אורו טדאשי אבינו לאחר ש־ן
א) גבה מראש 2000 ין מלקוח( ,ב)
שאל את אופניו של הלקוח כדי להמציא
את האורז( ,ג) שאל את שעונו
של הלקוח כדי להמציא את הסחורה
בזמן( ,י) לא חזר.

גבר זר במיטה
ך* טגעון, ירה שוטר ניידת באדם
^ שסירב לעצור כאשר קרא לו
״עמוד החטיא, רדף אחריו, מצא
מסתתר תחת זה צעיר שנבהל מן
השוטר אותו חשב למסתנן.

13ט-1בדנד
חיפ^דתזב החלזז! 1נ

חליפין

ך* נהלל, הופרע גנב ב אמצ^!נ^
בה בלול, ברח והשאיר אחריו
כתמורה את אופניו.

פ סו קי ה ש בו ע
• ראש הממשלה דוד בן־גוריון,

חסכון פרס

בנאומו בפתיחת וועידת ההסתדרות :

״העולים אינם ציונים, והציונים אינם עולים.״
• יצחק טכנקין, מנהיג המפלגה לאחוות העבודה, בפנותו אל ברית־המועצות
בקריאה לשלוח נשק לישראל :״שלחו לנו נשק כמו ששלחתם לרודנים, מבלי
להתעניין במשטרם !״
.שר־הפנים ישראל כר־יהודה, בשיחה עם עיתונאים על בעיות ההתגוננות
האזרחית :״עיריית ירושלים הבטיחה להתחיל מחר בהקמת המקלטים, ואני מקווה
כי,מחר׳ אין פירושו, מקרה׳.״
• הרב יהודה לייב הכהן מיימון, בשעת קבלת תואר אזרח־כבוד של
ירושלים :״בגיל שמונים אין אדם רודף אחרי כבוד, ובכלל מוטב להיות בורח מן
הכבוד ולא רודף אחריו. אבל אחרי הכבוד הזה, להיות אזרח כבוד של ירושלים
הבירה, הנני רודף.״
• העיתונאי שלום רוזנפלד, על סירובה של ארצות־הברית להעניק נשק
לישראל :״את עמדת אמריקה אפשר לסכם בערך כך: לא לסרב להבטיח, אבל לא
להבטיח שלא לסרב.״
• אהרן שכטר, חבר מועצת עיריית תל־אכיב מטעם מפא״י, בודיכוח על
תקציב העירייה :״ראש העירייה חיים לבנון טוען כל הזמן כי תל־אביב היא עיר
של עניים. לפי ספר הנישומים הוא צודק.״
• המפוחאי לארי אדלר, בסכמו את רשמי ביקורו בישראל :״נוכחתי לדעת
כי תושבי ישראל מכירים את באך יותר מאשר את קרובי משפחתם.״
• ליצן אלמוני, על הנוהג המוזר של חלוקת פרסים ספרותיים לאנשי־שלום־
המחלקים :״הסופר הזוכה בפרס הוא חייה כשרה: הוא מעלה גירה, ומפריסים לו
פרם.״

אנשים
30 שנו תמל שינו ת
סודות מחדר המיטות: כדי לא להרגיז את
הערבים, ביקש שר־החוץ הבריטי סלווין
לויד לקיים את שיחתו עם ראש ממשלת
ישראל דוד כן־גוריץ בחדר־המיטות שלו
בדירתו הפרטית, כדי שהשיחה לא תתפרש
כהכרה רשמית בירושלים כבירת ישראל. לאחר
שישראל סירבה להסכים לפיתרון זה,

אחד הנימוקים להעלמת שמו האמיתי: התקווה
הכמוסה של המערכת, כי הקוראים ייחסו
את המאמרים לרב־אלוף ייגאל ידין
אגב, בר נפגש לפני פתיחת הסידרה עם בי.
ג׳י ,.ביקש את רשותו לכך והבטיח כי תהיה
בכך ״השפעה טובה על הארץ.״ תשובת
בי. ג׳י אם אתה תשפיע עליהם — זה
טוב. אם הם ישפיעו עליך — זה רע
הודות לתקלה טכנית, זכו השבוע מאזיני
תוכנית ב׳ של קול ישראל (אם מישהו מאזין
לה) לשמוע את חוות דעתם המלאה של
קרייני קול ישראל על הנהלתם: מבלי לחשוד
כי דבריו עוברים אל גלי האתר השמיע הקריין
יוסף טרגין כמה דעות מפולפלות
על ד״ר צכי זינדר, מנהל קול ישראל, ואחרים
באוזני אחד הטכנאים, סיים את השיחה
בקריאת בהלה :״מה? המייק פתוח?״
(״מייק״ הוא כינויו המקוצר של המיקרופון)•••
כשנשאל ח״כ אחדות העבודה ד״ר
נחום ניר רפאלקס, שהוא גם השופט־החוקר
של הסוכנות, לפרטי האשמותיו כלפי
המשטרה שסגרה לדבריו תיקים סליליים ללא
הצדקה, ענה בקצרה :״אינני יכול למסור
שום פרטים. אינני מעוניין להתנגש עם המשטרה.״

מ די הבלשיתשלט עויו ת

פרשן צכאי כר
״ תשפיע — טו ב, תושפע — ר ע ׳ 1

נמצאה פשרה: לויד קיים את שיחתו במשרד
ראש הממשלה, אך חזר ללון בשגרירות
הבריטית ברמת־גן אגב, בעצם השבוע
בו התחוללה שערוריית ההשמצות בכנסת,
לאחר שח״כ חרות מנחם כנין קרא
לעבר בי ג׳י .״מלשין״ ,הדפים הארץ במדורו
לפני 30 שנה קטע זעיר של פסק־דינו של
בית־משפט־השלום העברי, שהחליט בשעתו
לדרוש מבי. ג׳י. לשלם את הוצאות המשפט
ולפרסם התנצלות על שקרא למשה סמי־לנסקי
המנוח בשם ״מלשין חדשה
אחרונה על בי. ג׳י : .הוא סירב בעקשנות
ללבוש חליפה רגילה אפילו לחגעת נישואי
בתו רננה כן־גוריון עם המהנדס דוד לשם.
הוא יופיע איפוא למסיבה, שתיערך השבוע
ביום ששי, לבוש חאקי, כרגיל...
שערוריית ההשמצות לא עברה, אגב, מבלי
להעכיר את היחסים האישיים: כשנפגשו
ח״כ תנועת החרות יוחנן כאדר ושרת
העבודה גולדה מאירסץ, קם הראשון,
בעל הגינונים האביריים המובהקים, והציע
את כסאו. ענתה גולדה ברוגז :״אחרי מה
שקרה, אינני רוצה האיש המסתתר
מאחורי שם העט פרשן צבאי -בהארץ אינו
אלא ישראל כף, הסופר הצבאי של דבר.
העולם הזה 962

זוג הזמרים העממיים הילל (״אילקה״) ו־אכיכה
רבינוביץ יצאו השבוע מן הארץ
למסע הופעות ביבשת אמריקה, מקאנאדה עד
וונצואלה. המעשה האחרון שעשו בעודם בישראל:
השתתפות בסרט קצר שהוכן על
ידי חברה צרפתית ושיכלול שבעה שירים
ישראליים בתוספת לנגינת חליל לאורך הסרט
כולו הזמנה מקורית לנישואיו שלח
השבוע לידידיו המלחין הישראלי עמנואל
זמיר ! על כרטיס ההזמנה נדפסו מלים ומנגינה
של שיר חדש בשם שיר ליום כלולות•
קטע :״יש דפים ביומן של הלב, שרק
אלוהים הוא יוכל לקראם — באושרה שעלה
מכאב כה רשמה לי הבת, ואשק לה נפעם״
בדיחת השבוע: המעמד של על המשמר
הכניס בטעות את ביקורתו של דוד
גרינכרג על הסרט לנשים לא איכפת תחת
הכותרת השייכת לסרט אל תיגע בכסף זה.
אולם בעלי הקולנוע ארמון דוד, הנוהגים לצטט
את ביקורת העיתונות במודעותיהם, לא
הרגישו כלל בטעות ופירסמו במודעותיהם
את דעת על המשמר כאילו אל תגע בכסף ז,ה
הוא ״קומדיה בלשית נעימה רב־סרן
משה הדר, התסריטאי העולה של ישראל,
שהכין כבר כמה סרטי תעמולה מעולים ל־חיל־האוויר,
מתכנן סרט נוסף בסידרה זאת,
בו ישתתף כנראה גם חידונאי קול ישראל
שמואל רוזן ...הזמרת אדים דה־פי-
ליפ, שחזרה השבוע לישראל ממסע ממושך
בארצות־הברית, הסבירה כי מיהרה לחזור משום
שלא רצתה להימצא הרחק מן המדינה
בשעת־החירום הנוכחית. עם זאת הבטיחה כי
תחזור ותקים את האופרה בעתיד הקרוב ביותר,
ואף תבנה אולם מיוחד למענה בטרם
יצא מן הארץ, השאיר לארי אדלר
תריסר מפוחיות משובחות המיועדות לחלוקה
בין ילדים מוכשרים ...השחקנית הצרפתית
וורד! קורן (מתחרז עם תורן) סיפרה השבוע
כי התרשמה עמוקות מחיילות הנח״ל
המגלמות, לדעתה, את דמות העבריות העתיקות,
האצילות ור,עצמאיות.

( בנק א״י לדמזקוננו בעיינו !

נו ב דג
לגברות
לגברים
לילדים

נעליב

איכות משובחת
מכחד גדול
שר מביתהחרושתלצרכן
ת ל -אביב, רח׳ הגליל \/1¥, *4* 6 * 1.11. 57. 2 - 4נ71=1 /
גג״י רזרנרזגרז

היבדרכזית ״ 0וז# 41 . 8 0 5 57-4 4 8 0£ */7

כו לנו חכ מי ם...
כולנו נבונים, כולנו שותים
ונהנים מהמשקאות המשובחים
קוניאק :
סובריין סופיריור ברנדי

קורדיאלים: שרי קורדיאל
(וישניאק)
פלום קורדיאל
שרי ברנדי
ליקרים :
בננות דה־לוקם
אראק :
נשיא האראק
אראק קזבלן
יינות :
יין ישן נושן טוקאי פורט מובחר
הוק מובהר ישן

מפעלי ניר אמריקאיים־־ישראליים, יצרו בהצלחה,
לראשונה בארץ, ניר צבעוני•
הבקוש הרב בשוק לסוגי ניר צבעוני לשמוש
בטפסים מסחריים, כרטיסים, מודעות, צרכי
משרד ועטיפות ספרים בניר צבעוני בלתי
חלק, הורגש כאשר מחזור נסיוני של 10
טון ניר צבעוני חולק בין סיטונאי אגף הניר
על מנת לבחון את תגובת הצבור הרחב.
לאור הנסי: ן המוצלח הזה יופיעו בקרוב
בשוק מרבית סוגי הניר המיוצרים ע״י
מפעלי ניר בחדרה אף במבחר גדול של
צבעים מרהיבי עין.
ייצור הניר הצבעוני מהוה צעד נוסף קדימה
בתכנית מפעלי ניר אמריקאייסישראליים לשרת
את דרישות הצבור הישראלי בניר.

מתוצרת

יקבי ש. פרידמן ובניו
פתח־תקוה

מפע לי ניר

א נז רי ק איי ם •ע 1ר א ליים בעיים

הופעה ראשונה
כתל־אכיב
בשעה 8.30

בחיפה

בשעה 8.30

בקרית חיים
בשעה 8.30

כרחובות

בשעה 8.30

בירושלים

בשעה 8.30

יום ה׳ 22.3
באולם ״אהל״
יום ו׳ 30.3 באמפיתיאטרון יום א׳ 1.4
ב״בית העם״
יום ג׳ 10.4
ב״בית העם״
מוצאי שבת 14.4
באולם י.מ.ק.א.

ציני 1אנג 1
אמנית הפרודיה, הפנטומימה
והריקוד הגרוטסקי

למפירה ההזדמנות: מגרשים ברחובות
לפנות: תל־אביב, טלפון 24749

ידיה?צרכן

בי שו ל טוב, נוח. נקי. זול. מ הי ר 1ב ט 1ח:

אמישראג!
1111

בטחו!

הבישול והאפיה בכירי וכתנורי
״אמישראגז״ בטוחים לחלוטין. בל
גליל גאז של ״אמישדאגז״ מצויד
כשסתום בטחון יעיל עד בדי כף שאפילו במקרה שהגליל
נמצא כתוך שריפה לא נגרמת התפוצצות — השסתום
משחרר את הגאז באיטיות וזה נשרף ללא נזק נוסך.
הגדול והחשוב ביתרונות
הוא
הבטחון שהוא
מעניק לצרכניו. מיומו
הראשון של
אמי שראגז הושם הדגש
על אמצעי ה־בטחון.
שסתומי בטעשרת
מיבלי הענק של ״אמישראגז״ כעמק זבולון, שארבעה מהם
חון דאגו לבטחון
נראים למעלה, מבטיחים ככל שעת חירום מלאי נרחב לשלושים אלף
כפול ומשולש. הצרכני
״אמישראגז״ .המיבלים, היחידים כגודלם כארץ, מחזיקים קרוב
ציוד תוכנן כך ש־למיליון
ק״ג גאז, כמות המספקת לתצרוכת צרכני ״אמישראגז״ לארבעה חודשים לפחות.
בלתי־התפוצצות
אפשרית.
מגיש
אמי שראגז: תמורת תשלום פעוט (400
נוסף לשסתום הבטחון הנמצא על כל
ף* שלושים אלף בתים, מפעלי תעשייה
פרוטה לחודש) עומד צי־מכוניות השרות
*4ומוסדות, מראש הניקרה בגבול הצפון עד
גליל גאז, מורכב שסתום בטחון שני על
וצבא המומחים של אנזישראגז לשרות כל
רביבים בדרום הרחוק, בוערות להבות
ווסת הלחץ. שסתום בטחון שלישי הוא ברז
בטחון המורכב על הקוים המחברים את הצרכן.
ההפרעה הקטנה ביותר בפעולתם האמי
שראגז. רבבות צרכנים אלה ידעו את
גלילים למכשיר. דבר זה מאפשר את ניתוק
תקינה של מכשיריהם — מעט פיח, ריח של
אשר הם עושים כאשר הזמינו את אמי שראגז
המכשיר מן הגאז בשעת הצורך.
גאז — באה על תיקונה המידי.
למטבחיהם ולמפעליהם. כי בכך הובטח להם
לא רק מכשיר משובח. הרבה יותר מזה :
הם זכו לערובה המשולשת של מלאי, בטחון

ושרות.
רותי אנוישראגז אינם מוגבלים לשרו־אנזישראגז
היא החברה היחידה בארץ שתים
הטכנים. אמי שראגז שיכנע מזמן
בישול המצוין בגאז, המושג ע״י החימום
דאגה למלאי של גאז לשעת חירום. לפני
את צרכניו כי בגאז מבשלים נוח, נקי ומהיר
הישיר (בניגוד לחימום האמצעי של
חודשים מספר נסתיימה התקנתם של עשרה
יותר. עתה ניגש אמי שראגז גם ללמדם כי
חשמל, למשל) הוא גם זול. משפחה ממוצעת
מיכלי ענק במפעלי אמי שראגז בעמק זבולון.
בגאז מבשלים הרבה יותר טוב. לשם כך
זקוקה לשבעה גלילים לשנה — גליל אחד
דבר זה מוודא כי בשעת חירום יקבלו צרכני
יפתח אמי שראגז בעתיד הקרוב, במרכזו
לכל חמישים יום בערך. מכיון שמחירו של
אמי שראגז את מנת הגאז שלהם כתיקונה.
גליל הוא 5.250ל״י, הרי שבישול באנזישראגז
התל־אביבי, בית ספר לבישול, שיורה כיצד
לבשל, בעזרת גאז, מאכלים טעימים יותר.
חשוב לא פחות הוא שרות אחר אותו
לא עולה יותר מארבע לירות לחודש.
אמי שראגז

מלא

שרות

תריסר מכוניות מתוך צי המכוניות של ״אמישראגז״
עומדות לרשות הצרכן. התקלה הקלה כיותר כמכשירי

אולם לא רק הגאז הוא זול, גם המכשיר
עצמו הוא זול. בהורדת המחירים האחרונה
של אמי שראגז הוזלו המחירים ב־ 16 אחוז
ומודל יצוק־ברזל (שיציקתו מהוה ערבות־נצח
לאי־חלודה) עולה — 237ל״י בלבד.
וזה כולל פקדון של — 34.ל״י להחזרת שני
גלילים, ווסתים וחלקי חלוף אחרים.
המודל האחרון של אמי שראגז חדיש עוד
יותר. הוא בעל שלוש להבות שהן ארבע :
הלהבה הרביעית היא כפולה, מותאמת לשתי
אפשרויות — להעמדת סיר קטן או סיר .
גדול. שימוש אחר ומקובל של הלהבה הקטנה
בא מאיטליה: שיפות קנקן הקפה
הקטן.
אנזישראגז, בעל 50 סוכנויות מכירה מ־נהריה
עד באר־שבע, וכל סניפי המשביר
לצרכן, מוסיף כמעט כל יום שרות חדש

לצרכניו
לאחרונה הוציא אנזישראגז לשוק את תנור
הגאז הראשון מתוצרת הארץ (ראה ת מונ ה
עליונה) ,מיזוג נאה בין המודל האירופאי
הקטן ובין המודל האמריקאי הגדול.
התנור החדיש ביותר של א מי שרנאז׳ בעל
שלושה הבוערים, מצוין לבישול ולאסיה,
צליה, קליד, וטיגון, מאפשר בעזרת תרמוסטט
תיכנון אוטומטי של החום. חידוש נוסף :
חזית פיירקס שקופה המאפשרת לעקרת הבית
לראות את הנעשה בתנור.

״אמישראגז״ באה על תיקונה תוך עשרים וארבע שעות.
שרות זה של ״אמישראגז״ מבוצע ללא כל תשלום נוסף.

מבחר נוסו מתור.׳רקום הסבים״ המנציח את ההומור שר דור האחרים
ויטמינים
*58 קורם ימי קצר שהמחלקה הערבית
^ 6-עברה בקיסריה, היו החברה מתאספים
בערב לדבר על כל דוברים החשובים, וב־יחוד
על אוכל, בריאות וירקות. פעם אמר
אחיו של אבו־ליש :״מה אתם יודעים על
ירקות? בגבת יש מלפפונים, ואלללה, כל
ויטאמין — אצבע״.

ודיכוח, קם כל משתתף ודיבר שעה־שעתיים,
כשהוא לוגם מדי פעם מכוס המים. לאחר
שלושה נאומים יסודיים כאלה ביקש ראש
עירית טבריה את רשות הדיבור. כשקם,
לגם קצת מים ואמר בקול בריא :״מה שאמר
החבר חרמוני — אבראוו ! מה שאמר החבר
יודלמן — אבראוו 1אבראוו ! ומה שאמר
החבר קריצ׳בסקי — אבראוו, אבראוו !
אבראוו ! אני גמרתי.״

עופר במסעדה

הסכר
ף ש אחד האוהלים של המחלקה הער־
^ - 5בית ישבו פעם החברה ודברו על המפקדים.
״תראה
את חיים השמן אין הוא צעיר
וכבר יש לו קרחת״ ,אמר אחד.

ום אחד נכנס עופר למסעדה ושאל
את המלצרית :

״מה יש לך היום?״
״יש לי רגל קרושה,״ אמרה המלצרית.

הציץ מתחת למיטה ובארון ולבסוף שאל :
״אולי אפשר לקבל.כלי?״ הבחור יצא ולאחר
רגע חזר והביא לו פאראבלום.

דוקטור אכרמיקו
•*-כנות הירושלמיות במחלקת הצג!
חנים של דפנה לא הפסיקו לדבר ש־או־טו־טו
יגיע בחור אחד מירושלים שאין
כמוהו. להגיד את האמת זה קצת הרגיז את
החברה והם החליטו לטפל בו. בקיצור, ערב
אחד מגיע אוטובוס ״שירות החולה״ והבחור
ששמו אברמלה יורד עם כל הציוד והפעק־לאך.
מיד נגש אליו אחד החברה ושואל אותו
אם הוא עבר כבר בדיקה רפואית. אברמלה
ענה שלא עבר, והבחור אמר לו, שעליו להתייצב
מיד׳בצריף הגדול. בינתיים הלך

״מרוב שכל נשרפו לו השערות״ .אמר
אחיו של אבו־ליש.

ניתוח

ס\ליוביץ׳ הזקן הוציא לעצמו שם של
^£רופא. הוא היה אומר שחולים היו באים
אליו מכל הגליל העליון .״יום אחד, סיפר
אליוביץ׳ ,״הגיעה ידיעה מטאבאריה שאדון
בעלול קיבל סרטן ושאפילו דוקטור סיכון
לא יכול לעשות כלום. באתי לטאבאריה,
ראיתי את כל הבית מלא אנשים, אמרתי להם
לצאת ורק את אחיו של בעלול השארתי• כשיצאו
כולם שאלתי איפה הסרטן. פתח את
החולצה של אחיו החולה ואה — הסרטן ישב
באמצע הבטן והרגלים שלו תקועות בתוך
הבשר. להוריד אותו בכוח אי־אפשר. אתה
מושך אותו — והוא תוקע את הרגלים יותר
עמוק. אמרתי לו, תביא לי קופסת גפרורים,
נר, חר.״כו.ת־נייר קטנות ועלה תאנה, הלך
והביא. הדלקתי את הנר בשביל לראות מה
שאני עושה. הדלקתי גפרור שמתי אותו על
יד הרגל הראשונה של הסרטן. הרגיש שחם,
הרים את הרגל. איך שהרים את הרגל שמתי
חתיכת־נייר למטה בשביל שלא יוכל לתפוש
את הבשר עוד הפעם. הדלקתי גפרור שני
ושמתי מתחת לרגל השניה• הרים את הרגל
— שמתי נייר. וככה מרגל לרגל. עד שכל
הסרטן עמד על חתיכות־נייר. עטפתי אותו
בעלה־התאנה וזרקתי אותו לפח — גמרנו״.

הטובע
98 ן עם טבע בכינרת המורה לעברית
ן— *של דגניה א׳ .דודקא באותו זמן ישבו
במקום המון חברה מהקורס לספורט של
הפלמ״ח, אבל המורה צעק ״הושיעו ! הושיעו
!״ ואיש לא הבין מה הוא רצה.

השבוע עבדו פועלי דפוס
משק ככדי במרץ כלתי־רגיל:
המהדורה השלישית
של ״ילקוט הכזבים״ יצאה
מן המכבש. אף שחברי משק
בברי הס עצמם צ׳זכאתאים
וותיקים, לא היה זה, הפעם,
צ׳יזבאת: פפרס של דן כן־
אמוץ וחיים חפר (תמונה
משמאל) הבה גלים של
צהוק, הזכיר לקוראים ימים
שהיו, ואולי יחזרו אי־פעם.
התלונן השבוע ניכור הספר,
שאול (״עופר״) כיכר :״בכל
מקום שאבי בא נותנים
לו כמתנה את הפפר, באפ־תעה.״
וזה, כמוכן, מספיק
לכדו לחיסול שתי מהדורות.

איטרת כנף
י 6חודה החליט לקחת את הלימודים
ביד־ם — מפני שלראש זה לא נכנס
לו״( .מדברי חיים השמן בסיום קורס קציני
חבלה).

נאום קצר
י *-כינוס שד ראשי מועצות ועיריות,
—31 שנדרר לפני שנים לא מעטות, הזמינו
גם את ראש עירית טבריה. כשר,תפתח שם

הרגלים, אבל הוא דוקא רצה לדבר עם יריץ
בעצמו — לא פחות ולא יותר. יום אחד
הופיע ודייץ במסיבה אחת בבית הכרם, שבה
היו גם כמה מהחברה. ניסן העצוב לא זז
ממנו כל הערב וחיכה להזדמנות לשוחח
אתו. כבר כמעט הצליח כשפתאום, ברגע
של שקט, פנה אילו עופר ואמר :
״דבר אחד אני לא מבין ניסן. למד, אתה
אוהב להשחית עצים קטנים?״
וזייץ החויר בסך־הכל, אבל בעד זה ניסן לא
עובד בקרן הקיימת.

הדרכה יסודית
י ס בחינות הגמר של הקורס הראשון
לרובה בהגנה שאל המדריך את ישראל
גלילי :
״מאיזה מתכת עשוי ההדק ״
״מפלדה.״ אמר גלילי.
״וממה הקנה?״
״גם כן מפלדה,״
״לא נכון,״ אמר המדריך כשהוא מסתכל
בחוברת ההדרכה ,״ממתכת כנ״ל.״

זהירות, חומר
! 1-חברה תמיד היתה בעיה איו/להשיג
מקום ישיבה באוטובוס. בשטח
זה היו כל מיני שיטות. השיטה הכי עתיקה
היתד, לעמוד ליד מישהו ולגרד לו כל הזמן
מאחורי האוזן עד שזה היה נמאס לאיש
והוא היה מפנה את המקום. שייקר, מצא
פטנט חדש. יום אחד נכנס עם חיים לאוטובוס
כשהוא סוחב חבילה עטופה בעתון והלך
ישר לספסל האחורי איפה שהיה חצי מקום
ישיבה .״תיזהר בבקשה, יש כאן חומר״.
שני אנשים החווירו ועברו מהר לחלק הקדמי
של האוטובוס. שייקר, וחיים התיישבו
במנוחה והדליקו סיגריות .״לפחות אל תעשנו
אם יש לכם חומר ן״ אמר מישהו .״זה
לא נורא״ ,אמר שייקר״ ״זה חומר קריאה״.

ירוחם הערכי
״הצרות שלך לא מעניינות אותי.״ אמר
עופר.

אבו ליש בראשץ
ף ום אחד נסע אבו ליש לבאר -שבע
1על גבי אוטו משא. כשהגיעו לראשון
לציון עצר שוטר את התנועה כדי לתת לקהל
גדול לחצות את הכביש.
״מה קרה?״ שאל אבו ליש את השוטר,
״מה זה? הפגנה?״
״הביאו את ארונו של רוטשילד״ .אמר
השוטר בלחש.
״מתי יביאו את כל הרהיטים?״ שאל אבו
ליש.

שוכמן בעין חרוד
*ס זמן המאורעות הוזמן שופמן להר־
— 11 צו ת בעין חרוד. לאחר ההרצאה לקח
אותו חבר וזעדת־ד,תרבות לחדר שהוכן בשבילו
ושאל אם הוא זקוק עוד למשהו. שופמן

אברמיקו אל החובשת, לקח ממנה חלוק לבן
ותרמיל עזרה ראשונה, הרכיב משקפיים, שם
טרמומטר בכיס וחיכה לפאציינס. אברמלה
נכנם לצריף ואברמיקו, בלי להסתכל עליו
אפילו, אמר:
״להתפשט.״

תשואות לירה
**-ילה אחד באו להעיר את אחד מבני
1יבניאל לשמירה. קם, מתח את הידים,
מרח את הפרצוף, זרר וירק יריקת בוקר
הגונה ושאל מה השעה.
״כבר שתים״ ,אמרו לו.
הסתכל בשמים הבהירים ואמר :״שתים
בללה ועוד מאיר — ברוו ירח !״

אכזריות יפן העצוב מת להשיג עבודה בקרן
*3הקיימת כדי שהוא יוכל ללמוד פילוסופיה
מבלי להתעייף יותר מדי. אף אחד לא
היה מפריע לו אם הוא היה פוגה בצנורות

*ו ד לפני שנוסדה המחלקה המ ערבית פקדו פעם על ירוחם שיגש
לשכם ויברר שם כמה פרטים בשביל ההגנה.
ירוחם לבש עבאיה, סנדלים מטייר, מכנסים
עם המון בד בין הרגלים, שם כפיה ועגל על
ראשו׳ ,עלה בירושלים על אוטובוס ונסע.
האוטובוס היה מלא ערבים וכדי שלא יחש־דו
בו התחיל ירוחם לסלסל את שפמו הרזה.
פתאום הוא שומע טיזטוז אדיר מאחד הספסלים
האחוריים ואין לך עלבון גדול יותר
לערבי מאשר להשמיע טיזטוז חד בזמן שהוא
נוגע בשפמו. ירוחם קם, הסתכל אחורה
ושאל בקול אימים דק :״מן בטאזטן?״
איש לא ענה. התישב ואחרי כמה רגעים
התחיל שוב לסלסל את שפמו. פתאום הוא
שומע טיזטוז .״מן בטאזטאז?״ הוא שואל
בעינים רצחניות. שקט. איש אינו עונה.
כשהתקרבו לשכם נגע ירוחם שוב בשפם
ושוב הוא שומע טיזטוז אדיר.
״מן בטאזטאז?״ צעק ירוחם וחשף את
שיניו הלבנות.
בספסל מאחוריו התרומם ערבי ענקי, שני
מטר גובה (פי שנים יותר גבוה מירוחם)
ואמר :״אנא״.
״טוב, תגיד, אנא׳״ .אמר ירוחם ומיהר
להתישב.

הולנד
פיא קרון: לזזיות תוך אחוות־עסים, זהו
סווג. להפיץ אזחזת־עמים, זהו תפקיד.
יפאן מסאקו איזודה: יש כלל אחד זדוני בחיים —
.אל תשכח לחייך, יקרה אשר יקרה !-

קאמרון

שווייץ

פרי־קלייר מאטים, בתו של ראש שבם
אזיקד :,הצבע הוא עניין של סור בלבד.

לילי מילר: השלום אינו הישג אוסוססי.
הוא שתיל הזקוק לטיפוח ם תנדד.

מיפגש כנות העמים, אליו תצטרף
כעוד שבועיים בחירת ישראל ״צברית
56״ ,אינו תחרות יופי. נציגות 17
העמים המשתתפות לא יופיעו על כמה
כבגדיי־ים בדי לזכות כתואר נבוב.

בסת העמיס

צרפת

איטליה

פרי־הלן טרי: חדרך הבטוחה ביותר לקצור
אושר בחיים היא לזרוע אותו תחילה.

פתקה מארלי: אם תאמיני בעצמך —
תגלי חיש מהר שגם אחרים סאסעים בך.
דניה קירסטן האנסן: יהיו נא השלוט ואחוות־הסמים
מושליו האמיתיים של עולסנו זה.
אוסטרליה קארולין קלירי: האמינו בטוב ותימכזזו
כי גם התופעות הרעות ביותר יהיו לטובות.

הקונגו הבלגי
מארי נדיאי: שנאה בין עטים אינה,
בסופו של דבר, אלא שנאה עצמית.
פורטוגל קלאריסד, קסטת לוארז: חיינו הם חומר
נלם אלוהי לחיבור שיר מזמור לאסונה1.
מצרים זיינב אל־ביאלי: כל האנשים ילודי
האשה, עליה להבטיח לחם שלום.

בלגיה
| | אן־מארי קרלמן: תחי הידידות. בנות
העולם, הבו נא את ידיכן לאוזוות־עמים1

הן תייצגנה את הטוב והאופייני ככל
עם, את שאיפותיו ומטרות חייו.
כעמוד זה מתפרסמות תמונות הנציגות,
כצירוף הקריאה האישית שנתבקשו
להשמיע באזני כנות גילן בעולם.

אנגליה
ג׳ואן מתיוס: עבודת היא תענוג. אס אינה
תענוג — היא גם אינה עבודה ראויה לשטח,
שכדיה האריים נילסון: מקור החיים בכן.
הוא חשוב יותר סן הדברים חיקריס.

ארצות הכרית

גרמניה

מרלין לי גרייבס: איזו הפיכה עולמית יכול
היה דורנו לבצע אילו החליט על שלום.

אלדהייד אלבייד: היו נניס, דרוכים ופעל
לכל הדברים — נסו להביו את חזולזב