גליון 963 מתאריך 29 במרץ 1956

חסוד הגדור!(אחורי
השיט׳ בבוית־המוושת

ר צו

מספד 9 6 3

״ז ניסן תשט״ז
29 . 3 . 19 5 6
המחיר :

פרי

ה11 וב הו ה

לא הקטע הראשון. בו יש רמז כי לעמום בן
נוריון יש כל שייכות שהיא ליזמה בכתיבת המאמרים
של ש. טבת. ובפרט המרמז כי המאמר
הוא מוזמן ומוכתב. ולא הקטע השני בו נאמר
כי המאמרים נכתבו לפי בקשתו של משה שרת.

העורך הראשי :

יוסף פינקלשטיין,
מזכיר מערכת ״הארץ״ ,תל־ אביב

אור׳ אבנרי

ראש המערכת :

מרחב לחוג

שלום כהן

עורכי־משנה :
דוב איתן, אורי סלע

עורך תבנית :

עורך כיתוב :

אחרוז

סילבי קשת

הכתב הראשי :
שרנא

צור

צלם המערכת :
יחודח

הרניל

זעירא

חברי המערכת :
ישראל ביבר, ניצה נכי, איתו נבירול, ליל׳ נלילי.
דויד הורובייו. רותי ורד, רוני זוהר, אברהם הרמוז.
אוסקר מאובר. משה לשם, אביבה סטן, עמוס
קינן, שלמת קרן, אלי תבור.

הצייר הראשי: עורך דפוס: מנהל מעבדה :
אריה אריאל

שמואל ברתור

נתן רוזן

רזז׳ גליקסון 8תל־אביב, מען המברקים :
״סולמפרס״ ת. ד 36 .ו, טלפון .26785
חסוציא לאור: העולם הזה בע*מ
דיוס ישראל בע׳׳נז, ת-א טל.23204 .
אין המערכת אהראית עבור תוכן המודעות.
מלבד עבור מודעות המתפרסמות תחת הכותרת
*דו״ח לצרכן״ ,״דו״ח לבוחר״ ,״דו״ח
מוסע״ וכו׳ המוכנות על־ידי חברי המערכת
וגבדקות על-ידם. המדור ״דו״ח לבוחר״ כולל
מודעות מטעם מפלנות וארגונים ציבוריים
אשר אין המערכת אחראית לתוכנן ולרעות
המובעות בהן ושאינן משקפות בשום
צורה שהיא את דעות המערכת.

הו 1חון הנקרא ביותרכמדינה

עורך הארץ הוזל אדם מוזר. לפעמים מתקבל
הרושם שיש לו קנה־מידד, מקורי לגמרי
משלו ביחס לטוב ולרע. ופרשת עמום בן־
גוריון ־תוכיח.
לפני חודש החליט הארץ לטפל בפרשה
זו. הוא לא עשה זאת בצורת מאמר עניני,
השוקל את טענות שני הצדדים ומנסה להסיק
מסקנות אובייקטיביות. להיפך. המאמר הראשון
פתח מיד בהשמצה קיצונית נגד העולם
הזה, עתון שהוא משקר, מופקר, מורעל,
מוקצה מחמת מיאוס.
אחרי שפע קומפלימנטים עדינים אלה, ני־׳
גש המאמר לפרט מלה במלה את כל הטענות
של עמום בן־גוריון, שייקר. ירקוני ושותפיהם.
טענות אלה, המבוססות בעיקרן
על סילוף האמת, חצאי־אמיתות ושקרים
ממש, לא הובאו בשם אומריהן, אלא כמסקנה
בלתי־תלויה של הכותב, שבדק כביכול
את הדברים. אף לא בנקודה אחת ויחידה לא
פסל הכותב את טענותיהם של עמום וידידיו.
הם טהורים מכל טהור, מלאכי שמים,
ואשרי עם שיש לו בנים יקרים כאלה.

לצורך מאמרים אלה רבץ איש־הארץ ימים
ארוכים במטה הארצי של המשטרה, וסעד
את סעודותיו במסעדת המטה בחברת הפמליה
של עמוס. בסוף התהליך קפץ לרגע למערכת
שלנו, בילה בה בדיוק שבע דקות
(״אשתי מחכה לי ליד הקולנוע העמיד
פני ידיד־מנעורים וביקש לברר מה מקורות
האינפורמציה שלנו. ענינו לו בסבר פנים
יפות, אך למעשה לא הספקנו להיכנס לדיון
רציני על כל נקודה שהיא.
כשכתב העולם תזה בשעתו כתבת־שער על
עורך הארץ (העולם. הזה ,)803 היגשנו את
הכתבה השלמה לעורך הארץ לשם עיון קפדני.
גרשום שוקן השהה את הכתבה אצלו
במשך 48 שעות, ביקש להכניס בה עשרות
תיקונים ושינויים. ברוב הנקודות קיבלנו את
הסבריו.
הארץ ההגון והמוסרי לא נהג כך. הכתבה
שלו נגד העולם הזה, על כל האשמותיה, גי־דופיה
והשמצותיה החריפות, באה כאפתעה
גמורה, יומיים אחרי שהכתב שופע־הידידות
ועשיר־החיוכים כיבד אותנו באותו ביקור
חטוף.

רק את נושאי המאמרים אלא גם את תוכנם.
איש זה הוא גרשום שוקן, העורך.
למחרת פרסום מאמרו של אותו כתב שלחנו
לעורך הארץ מכתב מתון ועניני, ובו הזמנו
כמעט את כל הטענות של כתבו, תוך
הסתמכות על עובדות ברורות• קוראי העולם
הזה קראו אחר־כך מכתב זה אצלנו, ויכלו
להיווכח כי סגנונו היה עדין וחסר־טינה.
אולם הארץ עשה מעשה שלפי מיטב
ידיעתי עוד לא היה לו תקדים: הוא לא
פירסם את המכתב, ואף לא ענה עליו.
יש להניח שלא היה לו מה לענות לטענות
העניניות, שהוכיחו בעליל מה מופרך היה
בנין השקרים של הצד השני.

אהרי כל זה, הופתעתי השבוע לקבל מכתב
מעורך הארץ, חתום בידי מזכיר המערכת.
דומני שאילו זרקתיו ישר לסל, היתד. לי
כל ההצדקה לכך. אך אין העולם הזה המופקר
דומה להארץ ההגון. הוא מפרסם את
המכתב בעמוד זה, במדור המכתבים.
שים לב: עורך הארץ אינו מכחיש שמאמרו
היה בחזקת בזיון חמור של בית־הדין,
אשר כל הענין עודו תלוי ועומד לפניו. אין
הוא מכחיש כי רוב טענות המאמר היו בחזקת
אי־אמיתות וכזן נים. הוא רק מכחיש כי
המאמר נראה ״מוזמן ומוכתב״ .אני מצטער
מאד: הוא באמת נראה כך. לא אני אשם בזה.
אשם מי שכתב אותו.
הידיעה על שיחת שרת־שוקן׳ בר, ביקש
שר־החוץ שהארץ יירתם למסע הציבורי הגדול
נגד שורת הנזתנדבים, התבססה על מקורות
מוסמכים ביותר. אם עורך הארץ מכחיש
את הדבר, אני מוכן להאמין לו. אני בדרך
כלל מאמין לאנשים למרות שלאחרונה מתפרסמות
הכחשות רבות מדי על שיחות שהיו
או לא היו למר שרת בענינים שונים.

כאיש הארץ לשעבר, אני עוקב בדאגה חמורה
מאד אחרי התפתחות יומון זה, מאז
הצטרף עורכו לספסלי חברי־הכנסת של הקואליציה.
אי־תלותו
של הארץ היה נכס יקר• היא
קיבלה מכה קשה באותו חודש בו הצטרף
שוקן לרשימת מועמדי הקואליציה, כאשר
פתח הארץ לפתע במאמרי־ההשמצה שלו נגד
השופט הלוי ויצא להגן על קסטנר לאורך כל
החזית. מאז מתגלגל העתון במדרון זה, ואין
עוצר.
הדבר לא בא לי כאפתעה גמורה. אולם
איש אינו מצטער על כך יותר ממני.

הקורא חיים בוקסבוים (העולם הזח ) 961 מציע
הקמת חוגים לבעיות המרחב. אני מצטרף לדעתו,
ופונה אליכם שתקבלו תחת חסותכם חוג
כזה. כשיווסד.

ע.ה, תל־אביב

רעיון מצויין !

שלמד, אשכנזי, חיפה

טוב ויפה, אבל באיזה אופן 7

גדעון שמיר, חיפה

מן המכתבים שפרם סהם יש רבים חושבים שעל
העולם הזה לארגן חוגים של קוראים, אולם ישנן
דעות שונות ביחס למטרות. אני מציע שתערכו
משאל בין הקוראים מה צריכות להיות המטרות
של אגודת הקוראים — חינוכיות, פוליטיות
או חברתיות 7

גד מרון, קרית-חיים

גם קפריסין היא תצפית
שוב פעם מתנלה שאתם צודקים בעניני מדיניות
חוץ. עזר לפני כהודש ניבא מדור תצפית (העולם
הזה ) 955 כי הסבסוד ביו בריטניה ויוון יחריף,
למרות שאז היה נראה ההיפר. הנבואה התאמתה
עם הנלייתו של הארכיבישוף מאקאריום לאיי
סיישל.
זאת היא שעת הכושר לישראל להתערב בא ו ״ם
לטובת יוון והיוונים שבקפריסין, כפי שדרשתם
אז במאמר ״נם לימסול היא ארץ־ישראל״.

יוסף רילף, ירושלים

מכתב גלוי לעבד אל־נאצר
מלחמה היא טירוף. כאדם שהיה לוחם מחתרת
ביוגוסלביה, בתקופת המלחמה, ואשר אשתו עברה
את מחנות המוות, הריני מכיר את כל זוועותיה.
כתבתי. איפוא, מכתב גלוי לעבד־אל־נאצר. אודה
לכם אם תפרסמו אותו.
אדוני ראש הממשלה,
לאחרונה מרבים לדבר על התנגשות ומלחמה.
האמנם דין הטירוף לנצח 7האין בידינו •להפוך
את הקערה 7תקוותי אחת. היא, כי מהעז יצא מתוק.
ירשה נא לי לסמי את הדרך המובילה לכד :
עלינו למצוא נקודת מוצא משותפת. היא נראית
לי בקביעת האמת המוצקת, שכל התנגשות
עתידה — ואפילו המשך המצב הנוכחי — הם בבחינת
טירוף מוחלט, שאין כדוגמתו בתולדות ה
מכתבים
״הארץ״
מכחיש
בנליון העולם הזה 959 במאמר ״הזמנה למשפט״
,נכתבו הדברים האלה :
״בעוד שמשפטו של הקצין בן נורי־ון ננד שורת
המתנדבים רק החל, עשה התובע עצמו מעשה
בלתי־רניל אשר כמוהו כבזיון בית־המשפט שממנו
הוא מבקש צדק. השיטה: לבלבל את דעת
הקהל על ידי ערימה של טענות שלא לעניין, מבוססות
על זזצאי־עובדות ועל כזבים ממש. המכ
חומות.

שאלה
של סדינים
תתפלאו אולי לשמוע. על זיהות הדעות בין
פולה בן־נודיון וחיים גורי בקשר לפדינים לב־נים
ושמיכות צבאיות (העולם הזה .) 961
בנדוד מספרים שבאחת הפגישות (הבלתי רש־מיות.
כמובן ).של פולה עם החברה מהמסייעת.
התפלאה להיווכח שחיילי צה״ל אינם ישנים עם
סדינים לבנים. לשאלה אם אין צה״ל מספק סדינים
לבנים לחייליו, זכתה לתשובה שלילית.
״בתור אחות, אני אומרת לכם שזה למטה מהמינימום״
.הכריזה אשת שר־הבטחון•

יג ,.צה״ל

שמא היא צודקת 1

מלחמת השאלונים
רבותי, אני רוצה לומר שענין השאלונים המשפטיים
(העולם הזה )962 כבר עובר כל גבול,
במקום משפט. זה הופר להשמצה אישית בלתי־מרוסנת,
לפי הפרינציפ: מתי חדלת להכות את
אשתו 7

רון ראובני, נתניה

זה מזכיר לי את האדם שאויבו אמר עליו
שאחותו יצאנית. אחר כך רץ המסכן ההוא ברחו־בות
וצעק :״אין לי בכלל אחות 1״ זה לא עזר

יוחנן בן־עזר, עפולה

כשקראתי את השאלון שהגיש עמום ל־שורת־המתנדבים
הסמקתי מכעס. אולם כשקראתי
את השאלון של המתנדבים שהונש לעם זים, רווח
לי. הם שילמו לו כנמולו ! אם כבר. אז כבר !

אסתר בו־אל, רחובות

האם לא יותר בריא שבמקום לשפוד זח על
זה קיתונות של השמצות. יצאו לרגע החוצה ו־ינסרו
את הענין כגברים. באגרופיהם 7

יהודה מלמן, ירושלים

בריונות על החשבון
אנו, המובטלים. ששבתנו בלשכת העבודה ב־רמת־נו
(העולם הזה ,) 961 רוצים להודות לכם
על הפרסום שנתתם לשביתה. אנב, הארבעה ש-
היכו אותנו אינם אלמוני. אלה הם בריונים
המקבלים משבורת שמנה על חשבוננו, והם מוכרים
לכל הפועלים.
אברהם קריניצי״ ראש העיר, אמר לנו כאשר
היינו אצלו, עם פטיציה שחתמו עליה 520 פועלים
לתעסוקה ושכר מלא, את המלים האלה ״רעבים.
אז תרעבו. מה יש 7׳׳
אנחנו לא קבוצת־לחץ. כי פעלנו לטובת בל
הפועלים והצענו לכולם להצטרף לשביתה והשגנו
סידורים עבור 500 פועל. אפילו ישראלי, מכיר
הלשכה. אמר שהורות ללחץ השביתה שלנו
השיג את מקומות העבודה.
אנתנו לא היינו מבודדים בשביתה. הפועלים
תרמו לקרן־השביתה עשרות לירות.

משפט שלמה 1956 ,

מין האנושי. בהתנגשות כזו אין אפשרות של
פתרון, אין סיכוי לנצחון, לשום צד. במה יוכלו
לזכות צבאותיך?־ במעברות עולים/־ בשיכוני פקידים?
חנויות ספרים?
במה יזכו צבאות ארצנו? במחנות פליטים של
עזה? חולות סיני?
הרשני לצייר לפניך את הפתרון, כפי שאני
רואה אותו •
• יש להבטיח קשר נוח ויעיל בין ארצך
ויתר הארצות של האומה הערבית• המתחדשת.
• לגשת לבעיית הפליטים נישה מיידית, מעשית
וקונסטרוקטיבית• .
• לתאם את מדיניות כל ארצות המרחב ביחס
למעצמות הגדולות על בסים המדיניות הפעילה
המבוצעת על ידי ממשלתך.
• להקים רשות פיתוח משותפת בין מצרים
וישראל, על בסים הקרנות הנוכחיות (שילומי
גרמניה, הענקות מטעם האו״ם, אשראי הבאנק
העולמי. סעיף 4של ארצות־הברית, ועזרה סובייטית.

לסדר סידורים משותפים בעניני מסחר, תרבות.
ומחקר.
דרך זו אינה קלה. אד ללא ספק היא היחידה.
עלינו לבחור: לקיימה או לא להתקיים כלל.
ברגשי כבוד —

יוסף לוינגר,
מורה ב־״ם תיכון, קרית־ים

מ. פ ,.המחנות העולים
חלק ניכר מהמועמדות המציאו המלצות
רשמיות מטעם התנועות שהן משתייכות

אליהן.

.מתי אפשר להתחיל לשלוח תמונות לתחרות צברית
57׳ 7

צביר, רום, חדרה

שיר: כתבה בהארין. הצורה: מאמר הנראה כמוזמן
ומוכתב, מלווה פרסומת מיוחדת ברחובות״.
בגליה העולם הזה 960 במאמר ״מי מבזה
את בית המשפט״ אתם כותבים :
״בשבועיים האחרונים פרסם הארה לפי בקשתו
האישית של משה שרת, שלשה מאמרי־השמצה
קשים שבאו להגן על עמום בן־נוריון.״
שני הקטעים הללו הם בדויים בתכלית, ואין כל
אמת בהם.

לוי גולדברג, תל־אביב

אין צורך להסתכל פעמיים כדי לקבוע כי פייגה
רוזנבאום (העולם הזה ) 962 היא אמו של נתד
קלמן בסר־אנינוונטש. היא דומה לו בשני נמשים.
בנה הקטן, אלי, רק מחזק במראהו את ההנחה.

צברית
מומלצת

יד,ודד, שליט, תל־אביב

הכל סיפרתם על אופירה. שהיא יודעת לשחק,
לרקוד קראקוביאק, לפרוט על פסנתר ולחנד יל־דים.
שכחתם לציין רק דבר אהד: מהו צבע עיניה

(חתימה לא ברורה) ,רנזת־גן

מסיכומכם על המועמדות לתואר צברית 56׳
(העולם הזה . )960 נוצר הרושם כאילו שלחו תנועות
הנוער נצינות לתחרות. וכאילו שלחו המחנות
העולים. למשל. רק שתי נציגות( .אולם)
נציגות אלו ובחרו על־ידי עצמו.

כאיש שנמנה פעם עם חברי מערכת הארץ,
אני יודע שלא היתה זאת יוזמת הכתב.
בהארץ אין כתבים בעלי דעות עצמאיות,
ויוזמה עצמאית. בהארץ קובע איש אחד, לא

מינויה של שושנה דמארי כשופטת בתחרות צב־רית
56׳ ,היתה מוצלחת מאד. אני הייתי מעניק לה
את התואר צברית של כל השנים

אחרי שנוכחתי באופי התחרות. לא אהסס להציג
את מועמדותי בפעם הבאה.

רותי לויתן, רמת־גן

בטח.
אם אהפוד את זנב־הסום שלי לצמה נוסח אופירה.
היהיו לי פיכויים 7אנב; יש לי הרנשה
שכאן תתפתה אופנה הצמות.
רנד, ורדימון, מיפה

שולמית הלפרין, חיפה

זוהי טרנדיה אנושית נונעת ללב. היתום, שהפך
בנן של שתי אמהות. עומד במצב קשה ביותר
מכל אחת מהן. להן יש כבר ילדים אחרים,
ואילו הוא עדייו נשאר ללא אם.

ציונה כהן, תל-אביב

כן השר חוזר

שוב אני חוזר ושואל את בן השר (העולם
הזה : )958 ,961 מת טעם בארנון ובקיום חוג
של בני שרים? מהו. בעצם, הגורם המשותף
להם פרט להיותם בני שרים?
הדברים המשותפים היכולים להביא ליצירת
חוג זה. הם בדיוק אותם דברים המשמשים קשר
בכל חברה אחרת. לכן אין כל טעם להקים את
החוג המוצע.
אם בן השר מחפש חברה, שיפנה לאלה הקיימות
כבר, כמו למשל. תנועות־נוער. או אולי
כדאי להקים חוג מעניין יותר, שבו יהיו נציג
אחד מכל מעמד ומקצוע >של ההורים ..כמובן).

אותו לא בן שר, משק א

מכתבים להלנה
הנני לא-יהודיה. אני חיה בגרמניה. והנני חברת
סניף המבורג של חברת שיתוף־הפעולה היהודית•
נוצרית.
אני מתענינת מאד בהתפתחותה של מדינת
ישראל ..ואני משתתפת באופן פעיל בבעיותיהם
של יהודים מקומיים. לצערי, אין לי כל קשר עם
מישהו מארצכם, ואהיה, על כן, אסירת תודה
לכם, אם תעזרו לי במציאת מתכתב צעיר בשבילי.
אעדיף
להתכתב בשפת הנרסנית. כיוון שאינני
שולטת היטב בשפה האנגלית.

הלגה לינבורגר
כתובתה של המתכתבת :
.ז 26ז טנ 1ת61״116122 1
. 19 .ז 00^ 51ז נ 2 33 . 116111ז 11נ 1מ1121
.ץ מ 2מ 1ז 0 6

טיהור קלין

לא נכון מה שכתב עודד מדור הקולנוע שלכם.
שאמר כי הסרטון על קלין הוא מזעזע (העולם
הזה .) 962 היה זה הסרטון המשעשע ביותר
מסונו. אחרי שראיתיו, התחלתי להביא אותו מחנות
המכולת, ולו רק בנלל הנערה היפה ששיחקה
בתפקיד עקרת בית. אבל אל תספרו את זה
לאשתי.

יצחק גפני, תל־אביב
מדוע? היא עלולה לשלוח אותן סז
פעמים ביום לחנות, להביא את המצרן?

העולם הזה 963

^ ברלין עד
ב ! וולאדיכום־
טוק, ממורמאנסק
ועד האנוי, התחולל
החודש זעזוע נורא.
היה זה מחזה נדיר
:היסטוריה: כאילו
בלעה רעידת־אדמר,
עצומה את הר אב־רסט,
השאירה מאחוריה
בור פעור.
בעיני מליונים בל־תי־ספורים
היתד, זאת
מכה אישית ממאירה.
הם גדלו וחונכו
על ברכיו של המנהיג שחור־השפם. הוא היה חלק מחייהם
הנפשיים כמו אבא ואמא, ואולי אף יותר מהם.
גם מחוץ לגבולות היבשת הסובייטית התהלכו הבריות
המומים. לא חי כיום אדם מבוגר בעולם, שלא התמודד
אי־פעם במעמקי לבו עם יוסף סטאלין, שלא קיבל את
תורתו בהערצה או שדחה אותה בשאט־נפש.

לפני שלוש שנים מת פטאדין האיש. החודש
מת סטאלין המושג, הסמל, הדמות ההיסטורית.
היה זה רצח בסוונה תהילה, מבוצע כידי
תלמידיו ויורשיו.

כד ניצחה המהפכה -ומחולליה מצאו את
עצמם -לאפתעתם הרכה -שליטים כל-יכולים
כארץ נחשלת, חסרת תעשיה, מקוללת בהמוני
איברים נבערים, בבולה כמצב־רוח של ימי-
הביניים.
משך כמה שנים פעמו בלב המנהיגים אשליות. היה נדמה
להם כי הנצחון הרוסי הוא רק שלב־מעבר קצר, שד,מפכה
תציף את אירופה כולה. בתרועת־התלהבות הקימו את האינטרנציונל,
שלחו מינשרים לפועלי כל העולם, הרימו את
נס המרד בהונגריה ובגרמניה. הם חשבו כי בירת המהפכה
תעבור, בקרוב, לברלין.

אולם האשליה מתה. המהפכה לא התפשטה.
היא נשארה מבודדת ומנותקת בארץ אסיאתית
חשמל וכבישים, כה חסרו
גדולה, חסרת
לחלוטין בל התנאים המוקדמים למשטר קומוניסטי.

^ רגע שנתברר מצב זה, מת וולאדי־מיר איליץ׳ אוליא־
^ נוב, המכונה לנין. יתכן שהיה זה מזלו. ליד קברו
הרענן נשארה קבוצה של שותפיו ותלמידיו, מבוהלים וחס־רי־עצה.
מצב העולם היה שונה מכפי שתיארו לעצמם. הם
עצמם היו תלושים מקרקע הצמיחה. הם היו בני־בית במהפכה
העולמית, אך זרים בכפרים של אמא רוסיה.

למראית־עין היה זה מעשה חסר־הגיון, מוזר, אפילו
מטורף. למראית־עין כרתו מנהיגי ברית־ר,מועצות את הענף
הרעיוני עליו הם יושבים. אולם זה היה רק הרושם השטחי.
מתחת לפני הקרקע פעל הגיון אחר, עמוק יותר, מוצק
יותר.

ואז בא הגל הנגדי, שהרים את יוסף סטאלין
אל הפיסגה. היה זה גל רוסי, גל שנולד כרבביי־״
הכפרים של אסיה והספר האירופי .״•יםה -
לכות מדיוני אנשים מפגייי; .־מאלץ סימל את

מותו השני של יוסף סטאלין לא היה מקרי.
הוא היה מחוייב המציאות, שלב חיוני בהתפתחות
שתטביע את חותמה על כז 7דות
האנושות כשנים הקרובות.

^יייי 1הכ ל ״ >ד סיסמוזו . :סוציאליזם בארץ אחת״ .פירו*,״
דויד, ג להפנות את הגב למהפכה העולמית. לבצר את
המולדת הסובייטית. לחולל בה את המהפכה בלי עזרה מן
החוץ. להפוך את רוסיה המפגרת למעצמה עולמית מתפשטת.
תכנית
זאת היתד, מציאותית, מפני שהתמזגה בסתרי הלב
עם הגאווה הטבעית של האדם הרוסי, עם שאיפתו הטבעית
להפוך את מולדתו לארץ מתקדמת, אדירה, עומדת ברשות
עצמה.

<5ום,ז יד&אריונוכיץ (״קובה״) דג׳וגאשווילי,
שנכנס להיסטוריה בשם סטאלין, לא נראה כאדם שנועד
לגדולות. בשורת המנהיגים המבריקים, שהכינו יחוללו
את מהפכת אוקטובר, היה הוא האיש האפור ביותר. לא
היה לו ברק הגאוניות של לנין, המעוף האמנותי של טרוצקי,
הכושר הרוחני של בוכארין, קאמנייב וזינובייב.
הוא נראה כאחד הפועלים השחורים של ההיסטוריה, המבצעים
את המלאכה בהתאם להוראות הניתנות על־ידי אחרים,
כלי שנוח להשתמש בו, והנזרק למחסן־הגרוטאות בגמר העבודה.
כף חשבו כל חבריו בצמרת המהפכה. הם התחרטו
על הערכה זו. אך אז זה כבר היה מאוחר מדי.
כיצד הגיע איש זה למרום פיסגת ההיסטוריה ז שום
תכונה של סטאלין עצמו אינה מסבירה את הדבר לגמרי,
לא סבלנותו העילאית, לא זהירותו, לא פקחותו. הסיבה היא
עמוקה יותר: האיש סטאלין התאים במקרה מאין כמוהו
לשלב מסויים של המהפכה.

לנין יצר היסטוריה. סטאליו נוצר על־ידה.

**הנדס

/מהפכה
קומוניסטית, קא-

רל מארכס, לא חלם
מעולם שהיא תפרוץ
דווקא ברוסיה. הוא
יצר תורה בשביל ארץ
תעשייתית מתקדמת,
הנמצאת בשלב
העליון של המהפכה
הבורגנית.
הוא בז מעומק נפשו
לגזע הסלאבי כולו.
הוא חשב שמהם־
כתו תפרוץ במולדתו
הגרמנית, וכי גרמניה תהיה !מולדת הפרולטריון.
אולם ההזדמנות הגדולה לבצע מהפכה קומוניסטית באה
דווקא בארץ המפגרת ביותר של אירופה דאז. אולי דווקא
מפני שרוסיה היתד, כל כך מפגרת, יכול היה גאון מהפכני
כמו לנין לחולל בה מהפכה בשעת־הכושר. מאחוריו היה רק
מעוט קטן מאד של העם — קומץ של פועלי־תעשיה בפטרם־
בורג ובמוסקבה, כמה טיפות בים הרוסי האדיר.

הגל הזה.

הקוסמופוליטים נשטפו מן הכמה. עליה נשאר
יורשם של איוואן האיום ופיוטר הגדול, המהפכן
הגדול, המהפכן מן הכפר הקווקזי, שהיה
רק פעם אחת כחייו מחוץ לגבולות רוסיה.

יד הופכים
מדינה נחש
מפגרת,
נב־לת,
ערת־מדעת
וחסרת־ציוד
תוך שנים מעטות
למעצמה תעשייתית
אדירה?
איך מבצעים בדור
אחד מהפכה שנמשכה
בבריטניה, בגרמניה
ובארצות־ה־ברית
למעלה ממאה
שנה י
לסטאלין היתר, התשובה:
האכזריות
האסיאתית, שאינה מתחשבת בחיי אדם. בין 1929ו־ 1933 העביר
בכוח הזרוע את איכרי ברית המועצות לקולחוזים,
במחיר כמד, מליונים הרוגים וגוועים ברעב. המשטרה
החשאית הקימה משטר של אימים. מליונים נדדו למחנות
עבודת־הכפיה במדבר הלבן של האזור הארקטי.

זה היה המחיר בו נקנתה הפיכתה של כרית-
המועצות תוך 25 שנה, מהן ארבע שנות מלחמה
קטלנית והרסנית, למדינה התעשייתית הגדולה
ביותר בעולם, פרט לארצות-הכרית.
בצד משטר הטרור, שעורר זוועה ברחבי המערב, קם
פולחן־מנהיגים אסיאתי, שהזכיר את עבודת־ד,אלילים של שבטי
הערבה הסיבירית ואת תפארת־ימי־הביניים של ד,כנסיה
המזרחית. על אף מחאת אלמנתו וסלידת חבריו, הועברה
גופתן החנוטה של לנין למאוזולאום, כאילו היה פרעה מצרי
או חאן מונגולי. פולחנו של סטאלין עצמו הגיע לשיא הגיחוך.

ולם משטרו
^ ש ל סטאלין
נשא בחובו את זרע
חורבנו. עצם הצלחתו
הפך אותו לפסול.
המשטר לקח את
בני המוז׳יקים, את
ילדי הרועים מערבות
תורכיסטאן, והוביל
אותם לספסלי
הלימודים של הטכניון
והאוניברסיטה.
הוא הוציא את
האיכר הנבער מביק־תתו,
הטיל עליו לג־הל
קולחוז המעובד בטראקטורי־ענק מסוג לויתן. המוני
אסיה הפכו לאזרחי מדינה תעשיתית אירופית.

בבל שהצליח סטאלין יותר, בן הפך משטרו
לפחות־נסכל.
שיכבה בריאה של מנהלי בתי־חרושת, של מהנדסי־ייצור,
של קציני־צבא, של מנהלי־חקלאות, התגבשה במדעך, תחל-
שה. שיכבה זו התרגלה לחיות בנוחיות• י: א מוי לא הבינה
מדוע עליה לחיות בצנע׳ של״ ,חיוני נ^מי הראשית של
המפעל החלוצי• יל* ידעה בי ׳המשק החדש יכול לייצר גם
טראקטילי^ ,גם טאיקים, וגם מכונות־פאר מסוג צים.
ז־ד״גזצלות של ביורוקראטיה מסורבלת ובלתי־יעילה, שינקה
ממסורת המשטר הצארי, הרגיזה שיכבה זו. היא לא רצתה
לקבל הוראות מטומטמות, שהפריעו ליעילות. היא לא רצתה
כי התקדמות המדע תיעצר בגלל קפריסד, של המנהיג שקבע
חוקים מדעיים כאילו היו פקודת־קבע צבאיות.

היא לא רצתה גם לרעוד כל ימי חייה מדי
הישמע קול מגפיים מסומרות כחדר-המדרגות
בשעה שתיים כלילה.

מו צעיר שהתמרד נגד ידו הקשה של אב עריץ,
^ אשר התעקש לראות בו ילדון שובב, כך החלה הצמרת
הסובייטית החדשה תוססת בשנות חייו האחרונים של
סטאלין. כל עוד חי המנהיג הקשיש, הספיקו הפרסטיג׳ה
האישית שלו ושלטון הטרור לרסן את המרד. אולם ברגע
שמת — מוות טבעי או בלתי־טבעי — נזרק המכסה מעל
דוד המים הרותחים בקול של התפוצצות.
זה הדבר שקרה, לעיני כל, החודש.

רצח זכרו של סטאלין אינו סימן של חול*
שה. להיפף הוא סימן של כוח, הפורץ סוף־סוף
בכלים מיושנים. זהו צעדו העצמאי הראשון
של דור חדש, שגדל כמדינה תעשייתית שוס-
עת־מרץ, היודע שאין בל אפשרות להחזיר
את גלגלי ההיסטוריה אחורה.
המשק הסובייטי הוא עובדה קיימת. הוא מסוגל לבצר
את ר,תעשיה, לייצר פצצות־מימן וקליעים מונחים, ולספק
באותה שעה את צרכיו הנאותים של האזרח ואף לתת לו
מותרות. העוצמה הצבאית הסובייטית הגיעה לממדים המשחררים
אותר, מן הפחד, והמאפשרים לדיפלומטיה הסובייטית
להפתיע את העולם בצעדים מפוכחים, נבונים ומצליחים. זהו
המצב החדש, אותו מסמלת דמותו שופעת הידידות והמוצקה
של ניקיטה כרושצ׳וב מאין כמוהו.

** הפכה זו תים־
שך זמן מה, עד
שהאדם הסובייטי והעולם
כולו יתרגלו
אליה. כאשר תהפוך
סופית לעובדה קיימת,
ישתנו בד,דרגה
פני העולם.

הם לא יהיו
עוד פנים שחציים
שחור וחציים
לבן. ההבדלים
בין המחנות
שוב לא יהיו
בל כך קיצוניים.
וכתוצאה מכך יגדל מחנה-הכיניים, הניי-
טראליסטי, המשתדל לאזן את •טני הקצוות.
יהיה זה מצב חדש, הרה הבטחות, גם למדינת ישראל.

תצפית

במדינה

• אל תחבה לתוצאות מרחיקות־לכת מכינוס מועצת
הבטחץ, המתקיים עתה והדן במצב המתוח במרחב. כינוס זה לא יביא עמו נל
התקדמות ממשית לחיסול הסיכסוך ישראל־ערב, יסתפק רק בשליחת משלחת
לאיזור ובהשמעת אזהרה חמורה לצדדים לשמור על השלום והשקט באיזור.
לישראל צפויה אוירה עוינת בדיוני מועצת־הבטחון, לאחר
!שנציג ברית־המנעצות ינקוט עמדה פרו־ערבית מובהקת ואילו עמדתן של ארצות׳
הברית, בריטניה וצרפת תהיה פושרת, תוך רצון להבליט את גישתן הניטרלית.

• יחסים דיפלומטיים בין ישראל לגרמניה המערבית יפונו
עוד הקיץ. אל תסמוך על הכחשות משרד־החוץ, שפורסמו השבוע בהבלטה,
בהן מובטח כי לא מתנהל כל משא־ומתן לקשירת קשרים מדיניים עם ממשלת בון.
הסכמה עקרונית, בין ממשלת ישראל לממשלת בון לחלופי נציגים דיפלומטיים
כבר קיימת. הביצוע נדחה לחדשים מספר לפי בקשה מיוחדת מבון.

.לעומת זאת, יתחדדו היחסים בין משלחת השילומים
ל ר שו תהגרמנית הממונה על ביצוע חוזה השילומים, על רקע ביצוע החוזה.
שנויים בצורת הביצוע מצד הגרמנים, וסירובם של הגרמנים להכליל ברשימת־הסחורות
סחורות ש ונות שהישראלים ציינו אותן כחיוניות בשבילם, תהווה מקור
לתקריות ממושכות.

• בעוד מדיגות הגוש המזרחי עוסקות באספקת נשק לאוייבי
ישראל, תתחיל רומניה, אחת ממדינות הגוש, לספק לישראל
עופות ואווזים שחוטים. לפי הסכם שהושג בין ישראל לרומניה, תשיג
ישראל ברומניה כמויות גדולות של בשר שחוט.

העם

בתוך הקופה

ישראל דמתה השבוע לאשת, אשר שני
גברים משחקים עליה פוקר. המישחק היה
מעניין ומותח, אך אי־אפשר היה לה ליהנות
ממנו כראוי, כי הדבר נגע יותר מדי לגורלה
האישי.
שדה־המערכה היה ירדן, שהתנדנדה בין
המחנות. מנהיגי ישראל, קצרי־רואי כרגיל,
קיוו שאם תיפול לידי המחנה המצרי, ישכנע
הדבר את הבריטים לתמוך בישראל. העיר
על כך שר־החוץ הבריטי, בשעת ביקורו בישראל
:״נחכה. נראה מה יקרה !״
אם תישאר. ירדן נאמנה (לפי שעה) לבריטניה,
יוסיפו הבריטים ללחום בישראל. אם
תצטרף למחנה המצרי, תישאר ישראל השותפה
האחרונה של המעצמה הקולוניאלית השנואה
ביותר במרחב, מול הכוח המלוכד
של כל שכנותיה הערביות.
קשה לדעת מה מן השניים גרוע יותר.

! 1ער

כיפהכחו לו ז

סימן ההיכר של חבר תנועת בני־עקיבא
היא הכיפה הכחולה הסרוגה. מאחר שהכיפה

.הנסיונות להקים ״חזית עממית״
של השמאל בארצות המערב
יחודשו על־־ידי הקומוניסטים.
צפה להכרזה חגיגית מצדן לויתוו
על כל אמצעי בלתי־חוקי לכיבוש השל׳
טון.

בפתיחת בתי־הספר, שנועדה
מיד ל 3זזדה החג, יחוד
שנוי. חופשת בתי־הספר בישראל חיי.
משן שבוע נוסף, כתוצאה מיציאת ה׳
מורים לעבודת ביצורים. לעומת זאת.
יוקדם השנה הרישום לבתי־הספר, ו׳
במקום בחדשים יוני־יולי כרגיל, יתנהל
הרישום ברוב ה מקומות בארץ כבר ב׳
חודשים אפריל־מאי.

#עקוב אחרי צעדיו שד יעקב
הרצוג, מנהל המחלקה האמריקאית
במשרד החוץ, ויועצו של שר־החוץ
לעניני ירושלים. הרצוג, שהוא בנו של
הרב הראשי לישראל, יעסוק בשבועות
הקרובים בתפקידים דיפלומטיים מיוחדיס
שמטרתם יצירת אהדת הכנסיות בעולם
למאבקה של ישראל.

זוג מוזר

.לפחות אהדה תזכה הממ
שלה
מצד הדתיים במדינה. מינויו
של משה אונא, מהאגף השמאלי של
הפועל־המזרחי, כתת־שר החינוך, לא
ירגיע את הימניים, המיוצגים על ידי ח״כ
יצחק רפאל, שראה עצמו מועמד לתפי
קיד זה. רפאל הוא שעמד, בעת הצטרפות
מפלגתו לקואליציה, על כן כי משרה
זו תובטח להפועל־המזרחי, והוא לא
יעבור בשתיקה על סירובו של השר
זלמן ארן למנותו כתת־שר, ימשיך להמריד את מפלגתו בממשלה.

לבון נפל קרבן יותר לקנוניה פרטית של
בי ג׳י. מאשר לשגיאותיו של עצמו.
המאורע הגדול צריך היה להגיע בוועידת
ההסתדרות, שנתקיימה בשבוע שעבר (העולם
הזה .)962 לבון התכונן לתפקיד גדול,
אולי אפילו לתפקיד המזכיר הכללי, במקום
מרדכי נמיר.
כשלב ראשון, נועד לבון להיות לממונה
הכל־יכול על ההכנות לשעת־החירום• הוא
הכין תוכנית מסועפת, שזכתה לפרסומת
אדירה, קיבל שני חדרים במטה מפא״י׳ שכר
כמזכיר את נאמנו, לוי יצחק הירושלמי.
שערוריה בכנסת. פתאום הרגישו גם
נאמני לבון שמשהו אינו כשורה. גולת-
הכותרת של תוכנית־לבון היתד, מינוי וועדת־בטחון
רחבה, שהיתה צריכה להקיף את כל
המפלגות מיערי עד בגין. בן־גוריון היה צריך
לעמוד בראשה, לבון לרכז את עבודתה.
אולם ברגע המכריע׳ אחרי שנעשו כל ההכנות
להשלים בין בי. ג׳י. ובגין, קם ראש־הממשלה
לפתע בכנסת והעליב במתכוון את
בגין, בלי כל פרובוקציה. השערוריה, שבאה
בעקבות העלבון, שמה קץ לוועדת־הבטחון
של לבון.
לא היתד ,׳זאת המכה היחידה של בי. ג׳י.
פתאום החל שר־הבטחון מתנגד בתוקף לכל
אמצעי־הכפיה, מטיף ל״אווירה של התנדבות״.
היתד, זאת סיסמה יפה. אולם בפי בי. ג׳י.
היה לה רק תוכן אחד: להשמיט את הקרקע
מתחת לתוכנית לבון, וגם מתחת לרגלי
לבון עצמו.
חליפה שחורה. בזה אחר זה התמוטטו
כל גזרות חזיתו של לבון. בוועידת ההסתדרות
נשאר בבדידות מזהירה. בתום הועידה,
כשיצאו מנהיגי מפא״י קבוצות־קבוצות מאולם
הישיבות׳ יצא פנחס לבון לבדו׳ כמתאבל,
לבוש בחליפה שחורה, מלווה רק
על־ידי אשתו לוסי וידידו, מזכיר העתונאים
משה רון.
היה זה הרגע המתאים להתפטרות. אולם
לפנחס לבון לא היה אפילו ממה להתפטר.
רק איש אחד מנאמניו עוד החזיק עמדה מרכזית
במפלגה. היה זה מזכיר־המפלגה יונה
כסה ()50׳ חבר קבוצת שילר, שאשתו נספתה
באסון מעגן.
כעבור כמה שעות פורסמה ההודעה: יונה
כסה ־קפטר מתפקידו כמזכיר מפא״י.

מזכיר־מפלגה פסה
אין אפילו ממה להתפטר

.מורד אחר יהיה ח״ב אהרן בקר, ראש המחלקה המקצועית של
ההסתדרות, שילחם נגד השרים אשכול וספיר, התומכים בסירוב התעשיינים
להעלאת שכר כללית של כל העובדים בתעשיה.
.מרד יתחולל גם בשורות הציונים הכלליים. נסיונס של ראשי
המפלגה, לצמצם את פעילותו של ״המועדון הרעיוני״ ,שהוקם לאחרונה במפלגה
זו, ואשר חבריו חורשים ״חידוש פני הצמרת״ של המפלגה, יביא להתמרדות
גלויה של החוגים המרוכזים מסביב ל״מועדון״.

• עוד מורד שיהיה בחדשות: ח״כ לשעבר הלל קוק, שחזר
לשמו בימי המחתרת, פיטר ברגסון, וחידש את פעילותו המדינית בארצות הברית.
שגריר ישראל בוושינגטון מנהל משא ומתן עס קוק־ברגסון, שהוא אזרח ישראלי,
כי יפסיק יעילותו ויחזור לישראל. תוך כדי המשא־והמתן נרמז לברגסון שאס
לא יחזור ־בעצמו ידאגו להחזרתו דרך צינורות רשמיים.

• אל תופתע אם ד״ר אבא הלל סילבר יכריז בי בא לברר

אפשרויות להשתקעות קבע בישראל. סילבר הודיע עוד לפני מספר
שנים לאנשי קהילתו בקליוולנד, כי יחפשו להם מנהיג־רוחני אחר, מאחר שהחליט
לעלות לישראל לישיבת־קבע. יחסיו המתוחים עם בי. ג׳י. גרמו לעיכוב בעלייתו
עד היום.
• השינויים בצמרת ״דבר״ יצאו פוף ו־ם וף לפועל. פיטוריו של
חיים שורר על״ידי ״ירידה למעלה״ נדחו כדי למנוע את הרושם שיש להם קשר עם
גילויי העולם הזד, על תגרת־האגרופים בבית דבר, אולם עתה הגיעו לשלב מעשה.

נחבשת על־ידי גבר, אך נסרגת בידי אשה,
הרי היא משמשת לרוב גם התחלה של
רומאן.
השבוע פשטו כ־ 500 חובשי כיפות אלה
על הנגב, עסקו בביצורים. מנהיגי תנועתם
רצו כי יצמצמו את פעולתם לישובים הדתיים,
אך נתקלו בתשובה נמרצת של המתנדבים
:״מה ההבדל?״
כך זכו רבים מקיבוצי רשומריהצעיר זו
הפעם הראשונה לראות ספר תורה. שאל ילד
באחד ממשקי השומר־הצעיר, בראותו גבר
לבוש ארבע כנפות :״מה זה?״ השיבה
ילדה, בת המשק :״זה חזיה של גברים !״
מוקש בגבולות. טרקטור סחב עגלה
שטוחה, עמוסה מתנדבים ובני־משק, לעבר
חצר משק גבולות אחרי יום של עמל מפרך,
כשהידהדה התפוצצות בנוף השטוח. רוב
יושבי העגלה נפצעו מהתפוצצות המוקש,
הועברו באמבולנס לבית־החולים בבאר־שבע.
רובם היו חברי בני־עקיבא.
אמר מזכיר־הפנים של אחד ממשקי השומר־הצעיר
:״מה שעשו נערים אלה למען הדת,
לא עשו אלף הפגנות ומחאות ! ״

מפלגו ת
בדידות

מזהירה

מאז התפוטר מתפקיד שר־הבטחון, הכין
פנחס לבון בשקידה את שיבתו אל הצמרת,
עזרה לו בכך ההרגשה הכללית במפא״י ש־

דויר בן־גוריון שונא אנשים בץ לי דעה
עצמאית בגרוש. על אחת כמה וכמה היו׳״
שונא איש שיש לו דעה עצמאית בכמה מיליוני
דולארים.
לכן השתדל׳ בשעת ביקורו בארצות־הברית,
שלא להיפגש עם אבא הילל סילבר, המנהיג
התקיף והעצמאי של ציוני אמריקה. הוא כיוון
את ביקורו בקליבלאנד, עיר מולדתו של
סילבר, כך שהגיע לשם בשעה שסילבר
עצמו ביקר בישראל, אצל אביו*.
גם כשד,וצער, מועמדותו של אבא הילל
סילבר לכס הנשיאות, התנגד בן־גוריון נמרצות,
הבטיח את בחירתו של יצחק בן צבי.
היו!״ לבבי. השבוע נפגש דוד בן־גוריון
עם אבא הילל סילבר, הכין חיוך רחב ולבבי.
הוא דמה לאיש שמצא סוף־סוף את ידיד
נעוריו.
סיבת ידידות זו לא היתה נעוצה הפעם
בתקווה לנצל את קשריו הפוליטיים של סיל-
בר באמריקה. סילבר אמנם שייך למפלגה
הרפובליקאית, אולם לאחרונה חסומה בפניו
הדלת של הבית הלבן. הנשיא אן יזנהואר
סירב בהחלט לקבלו׳ כשם שטרומן סירב
ב־ 1948 לקבל את פני חיים וייצמן. שלא
כמו אז, לא נמצא הפעם ידיד יהודי שיפרוץ
את המצור.
אולם צד אחד של סילבר רכש את אהדת
בי. ג׳י : .הציוני האמריקאי מתנגד להסכם
האיחוד בין ד,צ״כ ותנועת החרות. הלחץ
שהופעל עליו משלושה כיוונים המתנגדים להסכם
כזה (משה קול הפרוגרסיבי, יוסף
סרלין הצ״כי ובי.ג׳י ).בא לחזק את עמדתו

אחד מנאמני בן־גוריון ציטט השבוע אימרה
אנגלית עתיקה :״הפוליטיקה, כמו האהבה,
מזמנת יחדיו זוגות מוזרים.״

עת1נ 1ת
איש בלתי־אהוד
ירמיהו שמואלי, כתבו הבלונדי של על
(המשך בעמוד )8
* שנפטר לפני שנתיים, בירושלים.
הו-ודלח

הד ה

המשפם׳ .1שונט׳ ׳שואל

1סם חי חדשים בתיק

בה לשאילתות אחרות ש7־ ימך אזניה יצא בהתקפת־מחץ על
וכלל.
העולם הזה, שלא היתה רגילה

* * אזהנחית השופט בנימין תלוי סטירת־לחי מצלצלת
^ ) ע ל פניו של חיים כהן בפטק־דין קסטנר, מתנהג היועץ
המשפטי לממשלת ישראל בדומה לשור בחנות של חרסינה.
הוא הכין שורה של הצעות חוקים שבלטה בהן מגמה
לצמצם את סמכויות השופטים, ותוצאתן הוודאית היתד.
חתירה תחת מעמד המשפט הבלתי־תלוי בארץ.
אנשים שהתיחסו בזלזול לסכנות אלה, לא העריכו
כראוי את הכוח המרוכז בידיו של חיים כהן, כולל בין השאר :
• שותפותו למעשה במינוי כל השופטים במדינה,
• כהונתו כיושב־ראש המועצה המשפטית, הרשאית
לשלול את רשיונו של כל עורך־דין,
• הכנת כל החוקים במדינה,
• ייעוץ משפטי לממשלה, ולמעשה גם לכנסת ולוועדותיה,
• הסמכות הבלעדית להחליט את מי להעמיד — ואת מי
לא להעמיד — למשפט בעוון פשע.
ריכוז אדיר זה של כוח מסוכן פי כמה, מפני שאין איש
מפקח על חיים כהן. שר־המשפטים חסר כמעט כל השפעה
במשרדו, מוגבל למעשה לייצוג. כמו שר־המשטח־ ,.שאינו
אלא חותמת מיותרת למכתביו של המפקח הכללי של
המשטרה, עיקר תפקדו של פנחס רוזן הוא להצדיק בפני
הציבור את מעשיו של חיים כהן, שאיז לו שליטה עליהם,
ואשר הגיעו לשיא מחריד בפרשת קסטנר.
מסיבה זו מרוצה מפא״י שתפקיד זה נמצא בידי נציג
פרוגרסיבי, המסוגל לתת צביון הגון ותמים גם למעשים
שיכלו, אחרת, לעשות רושם אחר לגמרי.

* *ן ״ המשפ טי ם נאלץ לענות על האשמות וזעיץ ם הזה
^ \ נגד היועץ המשפטי, מאחר שגרמו לתסיסה כמעט כללית
בחוגי המשפטנים, שידעו את אמיתות הדברים.
אולם, כרגיל בממשלה, לא התווכח עם המאשימים בבמה
שאיפשרה וויכוח, וגם לא תבע אותם לוין. הוא בחר דווקא
בבמה המחוסנת של הכנסת, בה אין אופוזיציה אמיתית, ושבה
לא צפויים לו שום וויכוח או חקירה.
כתבת העולם הזה על הצעות־החוק החדשות של חיים כהן,
קבעה כי הצעת־החוק האחת באה למנוע פעולה נגד ישראל
רודולף קסטנר בעוון שבועת־שקר. היא ציינה את העובדה
שההצעה אינה קובעת שמשפטים תלויים־ועומדים לא יהיו
כפופים לה.
התרתח רוזן :״בורים גמורים ...חוסר הוראה בדבר תוקף
למפרע פירושו הוא דווקא שאין לתיקונים המוצעים תוקף
למפרע״.״
היתר, זאת תשובה מטעה. ההצעה החדשה אינה מתקנת את
הסעיף 117 של פקודת החוק הפלילי, אלא מבטלת אותו. אי־אפשר
להעמיד אדם לדין לפי סעיף שאינו קיים ברגע שמעמידים
אותו לדין. לכן אפשר יהיה, להעמיד את קסטנר לדין
רק לפי החוק החדש, שמקל על העונש ומאפשר קו־הגנה
הרבה יותר נוח לנאשם בשבועת־שקר.

מכתבאנו ני מ י

הכחשה של הכחשה
י מלחמתו נגד השופטים, יזם חיים כהן הצעת־חוק

ך * שבו?{ מי ל א רוזן את תפקידו נאמנה, מסר בכנסת
| | שורה של הודעות להצדקת הממשלה. למען הנוחיות,
נשאלו קודם לכן השאלות הנכונות על־ידי ח״כ ברוך אזניה,
איש מנגנון־מפא״י מבטן ומלידה, כך שכל הוויכוח נשאר בין
חברים, ללא התערבות בלתי־רצויה.
בניגוד לשאילתות פחות־מיוחסות, המחכות שבועות וחודשים
לתשובה, זכו שאילתות אלה לתשובה מיידית.
מתוך תשובה לשאילתה אחת של אזניה, נודע לרוב אזרחי
המדינה לראשונה כי עוד לפני מתן פסק־דינו של השופט משה
פרץ לטובת קסטנר (ראה ענוודים )7—6קיבלו חברי־הכנסת

מלחגתהבורים

*4המחייבת את השופטים להפסיק חקירת שתי־וערב שאינה
מוגבלת באופן מוחלט לנושא הצר העומד לדיון. הוראה זו
מבטלת למעשה את כוחו של עורך־הדין לגלות עדות־שקר,
בניגוד למקובל בכל הארצות האנגלו־סאכסיות.
בראיון המוקלט ברדיו הכחיש חיים כהן את טענות העולם
הזה רמז על כך שלא חל כל שינוי בחוק החדש לגבי ההצעה
שעובדה לפני כמה שנים. היתה זאת טענה מטעה: בהצעה
הקודמת ״הורשה״ השופט להפסיק חקירה, בהצעה החדשה
הוטל עליו הדבר כחובה.
עתה סתר פנחס רוזן בעל־כורחו את דברי היועץ המשפטי,
הכחיש את ההכחשה, הוא הודה שחל שינוי גדול. אולם, טען,
לא חיים כהן יזם אותו, אלא הממשלה עצמה .״הממשלה
החליטה להרחיב את סמכות בית־המשפט להפסיק או לאסור
חקירת שתי־וערב.״
גם זאת תשובה מטעה. ההצעה החדשה אינה מרחיבה
את סמכות השופט לאסור חקירת שתי־וערב. היא מטילה עליו
את האיסור כחובה מוחלטת. חובה זו לא תהיה תלויה כלל
בשיקול־הדעת של השופט, מצמצמת באופן מכריע את חדותו
לנהל את המשפט כמיטב הבנתו.
איש אינו יכול להאשים את שר־המשפטים בבורות. הוא
ידוע כעורך־דין מנוסה. לכן אין מקור התשובות המטעות
בבורות, אלא בצורך הבלתי־נעים לחפות על מעשי היועץ
המשפטי.

מדוע נסוג היועץ?

פרקליט שצ׳ופק
״ביוזמת היועץ המשפטי...״
מכתב אנונימי שהכיל האשמות אישיות חמורות נגד השופט
ונגד שר־החוץ, הודיע מראש את תוכן פסק־הדין.
הבטיח רוזן :״משה שרת לא נפגש עם השופט פרץ, ולא
ראה אותו זה שבע שנים ויותר ...אין צריך לומר שלא נתן
לשופט, לא במישרין ולא בעקיפין, הוראות כלשהן, ולא דרש
ממנו דרישות כלשהן, לא בענין קסטנר ולא בענין אחר...״
אחרי אינטרמצו זה, התפנה רוזן למנגינה העיקרית: בתשו

ורך?}גוס ז ה בא לידי ביטוי גם בתשובתו לשאילתה
^ הבאה: נסיגתו הבלתי־מוסווית של היועץ־המשפטי
מתביעתו הפלילית נגד העולם הזה על בזיון בית־המשפט
(העולם הזה .)962
טען רוזן: לא היועץ המשפטי הגיש את התביעה, אלא
פרקליט מחוז תל־אביב. חיים כהן ביטל אותה כששמע עליה.
התשובה לא ענתה על כמה שאלות נוספות: מדוע הגיש
פרקליט המחוז תביעה פלילית נגד העולם הזה, ולא נגד
הארץ, אשר פירסם באותו שבוע את מאמריו לטובת עמום
בן־גוריון, שהיו בחזקת בזיון בית־המשפט? מדוע לא ביטל
היועץ המשפטי את התביעה כשקרא עליה בכל העתונים, אלא
רק אחרי שפירסם העולם הזה את קו ההגנה והוקיע את
כוונות היועץ המשפטי? כיצד זה לא ידע פרקליט המחוז,
איש אמונה של חיים כהן, את פסק־דין בית־המשפט העליון,
עליו הסתמך חיים כהן בשעת ביטול התביעה, שניתן לפני
כמה שנים?
הטלת כל האשמר, על פרקליט־המחוז המסכן, דמתה יותר
למעשה הנחשב לפסול מאד בכל צבא: נסיון של מפקד גבוה
לגולל את האחריות למעשיו על פיקודיו, במקום לקבלה על
עצמו, כגבר.

שצ׳ופק: הפקרות ורשע
^ ם פיקפק מישהו בהאשמות העולם הזה נגד היועץ
המשפטי, הרי שנפקחו השבוע עיניו על־ידי עתון אחר.
שלום (״קראתי — שמעתי״) רוזנפלד, הכתב הבלונדי של
מעריב, פירסם מאמר שזיעזע את חוגי המשפטנים, אישר את
החששות השחורים ביותר של העולם הזה.
גילה רוזנפלד: עורך־הדין התל־אביבי שמואל שצ׳ופק,
פרקליט וותיק הנוטה למפ״ם, הופיע בפני וועדת החוקה, חוק
ומשפט של הכנסת ופתח בהתקפת־מחץ חסרת־תקדים על
שופטי ישראל.
האשים שצ׳ופק: הפקרות גמורה השתררה בבתי־משפט
רבים. שופטים נרדמים בשעת משפטים חשובים, כותבים
מכתבים פרטיים במקום פרוטוקולים, הולכים לשוק לקנות
ירקות במקום לבוא למשפטים, נוהגים ברשעות כלפי הצדדים.
אין ספק ששצ׳ופק הצביע על ליקויים שכמותם קיימים
במקרים בודדים, רצה בתום־לב את תיקון המצב. אולם בהיותו
מטבעו איש תוקפני ומר־נפש, עבר את כל הגבולות, טען
שהפקרות זו נוגעת ל־ ,30 ואולי אף ל־ 50 אחוזים מן
השופטים.
כל זה היה שני במעלה, לולא עובדה אחת: עדותו של
שצ׳ופק באד, ביוזמתו הישירה של חיים כהן, שנכח גם בשעת
הישיבה .״לא הייתי מבקש לתת עדות,״ הסביר שצ׳ופק ,״לולא
יוזמתו של היועץ המשפטי ! ״
לא נשאר מנוס מן החשש כי היה זה חלק מהתקפת־המחץ
של חיים כהן על מערכת המשפט, שמטרתה לצמצם את
סמכויות המשפט הבלתי־תלוי בארץ.

״למ טה

מגבודי 1

ף* אילו כל זה לא הספיק, בא רוזנפלד וגילה פרק נוסף,
^ שהרתיח את דמם של השופטים. סיפר הוא: באותה
וועדה של הכנסת גילה נשיא בית־המשפט המחוזי בירושלים,
בנימין הלוי, כי מאחורי גבו נעשה סידור להביא ירושלימה
שופט חיפאי, שישמע את משפטו של ראובן (״רומק״) גרינברג,
אויבם של משטרת ירושלים ושל חיים כהן.
קביעת השופטים היא סמכותו הבלעדית של נשיא בית•
המשפט. הלוי נרגש מן הגילוי, ביטל את הסידור הזה ברגע
האחרון. נודע לו שחיים כהן היה מעורב בדבר במישרין, וכי
כבר הוזמן מקום בבית־המלון לשופט החיפאי. היתד, זאת
התערבות חסרת־תקדים של היועץ המשפטי בסמכותו של
שופט.
ואז עשה חיים כהן, שנכח גם בשעת עדותו של הלוי, דבר
שלא נשמע עוד כמותו בארץ. אמר הוא, בנוכחות שר המשפטים
:״לא רציתי להשתתף בוויכוח זה. אני חושב אותו
במקצת למטה מכבודי ! ״
היה זה עלבון גם, ברור ובלתי־מסוייג לנשיא בית־המשפט
המחוזי, מפי היועץ המשפטי של ממשלת ישראל ויושב־ראש
המועצה המשפטית, הממונה על האתיקה המקצועית.

״החייב כהן להתפטר?״
^ הרי פצצות אלה, היו תשובותיו של פנחס רוזן בכנסת
כטיפר, על אבן לוהטת. הן לא סיפקו את המשפטנים. אילו
נערך השבוע משאל בין כל השופטים ועורכי־הדין על השאלה:
״האם חייב חיים כהן להתפטר מתפקידו?״ אין ספק שהרוב
המוחלט היה עונה :״כן ! ״
יתכן שהיתה מתקבלת תשובה דומה גם לגבי התפטרותו
של פנחס רוזן מתפקיד שר־המשפטים. אך הדבר ריד, בהרבה
פחות חשוב.

פסק־וי] 1המחר שר שופט־השרום משה פוץ במשפט שבועת־שקו נגד קסטנר

הא שקר קס טנרי

שום פסק-דין לא עורר אי־פעם פליאה רבה כזאת בחוגי המשפטנים
בישראל כמו פסק־דינו של שופט־השלום הראשי משה פרץ
בירושלים, בו זיכה את ישראל רודולף קסטנר מאשמת שבועת־שקר,
בניגוד מוחלט לדעת שופט גבוה יותר, נשיא בית־המשפט
המחוזי בנימין הלוי.
פליאה זו לא נבעה מטעמים רעיוניים או פוליטיים. מקורה היה

בשיקולים משפטיים גרידא. היה זה פסק-דיו נייד־ ומתמיה ביותר
נוכח חשיבותה הציבורית של פרשי: קם טנר 7והדאגות החמורות
שרווחו בחוגי המשפטנים אמד־ פסק-דין זה, הטיל ״העולם הזה״
על פרשנו המשפטי >1צתח את פסק־הדין מבחינה משפטית, כדי
לאפשר גם י >רא שאינו בקי בעניני משפט ותכסיסים משפטיים
ל>צב לעצמו דעה עצמאית משלו. להלן הניתוח התמציתי.

ישראל רודולף קסטנר הואשם כשכועודשקר כשד כך שאמר כעדותו, כמשפט
הגדול :״כהיותי בנירנכרג לא מכרתי כל עדות כקשר לככר, לא כפני כיודהדין
הבינלאומי ולד. כפני *נהר ממוסדותיו או משרתיו. כנירנכרג לא נתתי עדות
פורמלית להזנתו. לא נתתי עדות או הצהרה בשכועח.״ קסטנר טען ששלח
הצהף־ה־בשכועה רק לכית־משפט גרמני פנימי לטיהור המדינה מן הנאצים.

הנושא

הערות הפרשן

פסק־דין
8888828823 3

האם הוכחה האשמה ״לכאורה״ץ

בכל חמשת העמודים של פמק־הדין אין
המלה ״לכאורה״ מופיעה אפילו פעם אחת.
בהחלטה לשחרר את קסטנר אין השופט
אומר שלא מצא הוכחות לכאורה, אלא אומר
שלא ״הובאו לפני הוכחות מספיקות ונאמנות.״

הדבר
רומז כי השופט ניגש לתפקידו בצורה מקורית למדי. תפקידו, כשופט־חוקר, היה
אחד ויחיד: לקבוע אם ישנן די הוכחות כדי שיהיה יסוד מתקבל על הדעת להאמין שיש
מקום להאשמה. המשך הדיון היה צריך לעבור לבית־המשפט הגבוה יותר, אשר רק לו
הסמכות להחליט, לגופם של דברים, אם קסטנר אשם או לא.
השופט חרג לחלוטין ממסגרת זו. למעשה קיבל הוא על עצמו להחליט אם יש הוכחות
למעלה מכל ספק להרשעת קסטנר. גישה זו כבר מובילה את פסל,־הדין מראשיתו לכיוזן
בלתי־נכון.

מה אמד הנאשם כעדותו ץ

השופט הגדיר את הדבר כך :״הנאשם אמר
שלא נתן עדות לפני בית־הטשפט הבינלאומי,
ולא לפני מוסדותיו או משרתיו.״ ואחר־כך :
״לא נתן עדות בשבועה.״
בפעם אחרת, בהגדירו את הבעיה העומדת
לפניו :״השאלה העומדת לבירור מצטמצמת
לכן בזה — האם שיקר הנאשם באומרו שלא
העיד בפני מוסדותיו או משרתיו של בית־המשפט
הבינלאומי, ובזה שאמר שלא נתן
עדות פורמלית ב״נירנברג״.

הגדרה זו היא מוטעית מיסודה. היא משמיטה את החלק המכריע מדבריו של קסטנר,
אותו חלק אשר עליו מבוסס כתב האישום.
השאלה אינה ״מצטמצמת״ בזה אם הנאשם העיד או לא העיד, כדברי השופט. המלים
הקובעות הן שתי האחרונות בעדותו של קסטנר, שצוטטו בראש עמוד זה* .לא נתתי עדות
או הצהרה בשבועה״.
ברגע שהשופט משמיט את שתי המלים האלה — .הצהרה בשבועה״ — הוא משמיט את
היסוד מתחת להאשמה, ואין לו יותר מה לדון. כי הדבר שהוכח עד מעל לכל ספק הוא
דווקא שקסטנר נתן הצהרה בשבועה לטובת בכר, בניגוד לעדותו במשפט הגדול.

22228222222^2

האם ניתנה ההצהרה כ״נירג־ברנ״ץ

במה
הוכחות ישנן ץ

השופט כלל לא נכנס לשאלה זו.

הוכח שקסטנר נתן הצהרה בשבועה לטובת בכר, ושנתן אותה בנירנברג. הדבר הוכח הן
על־ידי קסטנר עצמו, שהודה אחר־כך במשפט הגדול שהצהיר אותה בנירנברג, והן על־ידי
ההצהרה בעצמה, שבסופה נרשם :״נירנברג 4.8.47״.
תמיר טען בסיכומו שגם אילו היה זה נכון שקסטנר לא נתן את ההצהרה בפני בית־הדין
הבינלאומי, הרי עצם העובדה שההצהרה ניתנה בנירנברג מוכיחה כי קסטנר שיקר
באומרו. בנירנברג לא נתתי עדות פורמלית לטובתו. לא נתתי עדות או הצהרה בשבועה.״

השופט :״בא־כח התובע, עורך־הדין תמיר,
טען בסיכומו שהביא שלושים הוכחות להוכחת
השקר בדברי הנאשם, ושחומר ההוכחות
שלו מספיק לא רק לצרכי חקירה מוקדמת
אלא גם לצרני הרשעה.״

לאור משפט זד, תמוה עוד יותר מדוע לא הגיב השופט על שלושים ההוכחות שהוגשו,
כביכול. השופט ניסה בפסק־דינו להשיב רק על חמש מתוך שלושים נקודות אלה, ועובר
בשתיקה על 25 האחרות, ביניהן מכריעות ביותר.

77770777777777/777777777.

האם שוחרר ככר כתוצאה מהצהרת
קסטנרז

השופט פרץ אומר כי עובדה חשובה ביותר
היא שבאשר נתן קסטנר את הצהרתו בשבועה
״הדגיש כבר חוקרו של בכר, פונגר, שבכר
כבר אינו מואשם, ושבכר ידע זאת. קסטנר
נתן את ההצהרה במצב שבו היה ברור למעלת
מכל ספק שבנר לא יופיע בפני בית־המשפט
הבינלאומי, ובקשתו היחידה (של
בכר) בעצם היתה לעזור לו בזה שהשלטונות
האמריקאיים, שבידיהם היה בנר, יעבירו אותו
במהירות האפשרית לפני בית־המשפט
הגרמני.״

קביעתו הפסקנית הזאת של השופט פרץ אינה משתקפת כל עיקר בעובדות שהובאו בפניו
על־ידי שני הצדדים גם יחד. היא גם אינה עונה על כמה מטענות היסוד שהושמעו.
השופט מם תמך על פרוטוקול של חקירה שהתנהלה בנירנברג על־ידי החוקר האמריקאי
פונגר. בפרוטוקול זה אמנם מצויין שפונגר אמר לבכר שאינו מואשם, אולם לדעת תמיר
אין זה מוכיח דבר. כל חוקר רגיל להמריץ את הנחקר לדבר במלים כגון . :דבר, הרי אינך
מואשם עובדה היא שבכר עצמו לא האמין בכך, וטען שלמרות הבטחות חוזרות ונשנות
הוא יושב כבר 26 חודשים במעצרו, ואין משחררים אותו.
עובדה היא שגם אחרי שיחה זאת נשאר בכר במעצרו במשך ארבעה חודשים נוססים. אם
לא היה נאשם, למה נשאר במעצר י
קסטנר עצמו העיד במשפט הגדול שאחרי שיחה זו פנה אליו החוקר פונגר וביקש לברר
אצלו את אמיתותם של דברי בכר ביתם לעברו. אם לא נמשכה אותה שעה החקירה נגד
בכר, כנאשם, לשם מה היה צורך בכך?
פונגר לא הובא להעיד בירושלים. עדותו היא, איפוא, עדות שמיעה שאי־אפשר לברר
אותר, ושאינה מתקבלת על כן בבית־משפט. השופט פרץ מתעלם מנקודה זו לגמרי, ולא
רק מקבל את דברי פונגר הכתובים, אלא אף טוען כי הם מוכיחים את טענת קסטנר. למעלה
מכל ספק״.
תמיר טען בסיכומו כי לצורך החקירה המוקדמת בלל לא חשוב לשם מה נתן קסטנר את
הצהרתו בשבועה לטובת בכר. עצם העובדה שהצהרה זו ניתנה, דבר שאינו מוטל בשום
ספק, מוכיח שקסטנר שיקר, ואין זה משנה כלל אם ניתנה הצהרה במטרה להחיש את
שיחרורו של בכר, ואם מישהו התחשב בר, או לא.

השופט משה פרץ (כאמצע) כשעת המשפט. מימין מתכופף מיכאל כספי. משמאל מעיד שמואל תמיר. ליד השופט, המתמחה וורהפטיג.
מדוע נמצאה הצהרת קסטנר
תיק התכיעה בנירנכרג?

השופט קובע כי הוא מאמין לעורכי־הדין
צדוק ותמיר, שהעידו שניהם כי העתק ההצהרה
בשבועה נמצא בתיק התביעה הכללית
האמריקאית של בית־המשפט הבינלאומי. הוא
מוסיף :״אין להבין איך דווקא ההצהרה הזאת
מופיעה שם. אין עלי לפתור את החידה...״

זוהי,
כמובן, צורה נוחה מאד לצאת מן הסבך. השופט קורא לעובדה מרכזית בשם. חידה״,
ומובן שאין תפקידו לפתור חידות.
אולם תפקידו של השופט הוא להסביר את העובדות בצורה שאינה משאירה חידה.
העדויות לא השאירו שום ספק היכן בדיוק נמצאה ההצהרה, כאשר תמיר ביקר בארכיון
התביעה האמריקאית. הוברר שהיא נמצאה בתיק החקירה של בכר. מיד אחריה מופיעה בתיק
הבקשה של החוקר האמריקאי להחליף את מעמדו של בכר למעמד של עד. נוסח בקשה
זו לא מפרט מה היד, מעמדו קודם לכן, אן ההגיון מחייב שהיה זה מעמד של נאשם, כי
אחרת לא היה צורך, להחליף.״ רק חודש מפריד בין הצהרת קסטנר לבין הבקשה להחליף
את מעמדו של בכר והקשר ההגיוני נראה לעין.
השופט מתעלם בכלל מרציפות זו של המיסמכים בתיק, והוא מוצא את הפתרון הנוח
לקרוא לענין כולו. חידה״ .במידה מסויימת הוא עצמו פותר את החידה, כמעט בהיסח
הדעת, באומרו שההצהרה ניתנה גם לצורך המוסדות האמריקאיים. אם כן, מה החידה שהיא
נמצאה בתיק האמריקאי.

האם ישנם סוגים שונים של ״עדות
שמיעה״ץ

השופט קבע :״ברור שהארכיון של בית־המשפט
הבינלאומי כבר לא היה בנירנברג״
(בשעה שהעד זיגל הוציא משם, כביכול,
לפני שלוש שנים את ההצהרה של קסטנר).

אם זיגל צדק באומרו שהוא עצמו ראה את הצהרת קסטנר, לפני שלוש שנים, בבנין של
בית־המשפט הבינלאומי בנירנברג, הרי ששיקר קסטנר באופן בולט.
אולם השופט פסל עדות זו של זיגל, וטען כי. ברור״ לו שאז לא היה כבר הארכיון

במקום זה.
ממה ברור לו הדבר? העד היחיד שהעיד על כך היה עורך־הדין צדוק, ממשרד עורך־הדין
כספי, שסיפר כי בעת ביקורו לפני כחודש בגרמניה אמרו לו שכבר הרבה זמן אין הבנין
הנידון משמש כבית־משפט בינלאומי.
על שאלתו המפורשת של תמיר, אם אמנם בדק אם הארכיון של בית־המשפט הבינלאומי
לא נשאר באותו בית, השיב צדוק שאינו יודע.
זוהי, כמובן, עדות שמיעה מובהקת, שמבחינה משפטית אינה יכולה לסתור את עדותו
של זיגל, שהיא עדות ממקור ראשון. הדבר תמוה במיוחד מפני שאותו שופט, באותו משפט,
נקט בקו קיצוני ביותר נגד עדות־שמיעה, כשהמצב היה הפוך (היינו, כשתמיר ביקש להסתמך
על עדות כזאת).
הדבר אירע כאשר העיד תמיר שוולטר ראם, מנהל התביעה הכללית האמריקאית במשפטי
נירנברג, אמר לו מפורשות שבכר שוחרר על־ידו כתוצאה ישירה מהתערבותו של קסטנר,
וההצהרה שניתנה על־ידו לטובתו. השופט פסל עדות חיונית זו לחלוטין, בהיותה עדות־שמיעה.

למה התכוון קסטנר כאשר סיים
את הצהרתו לטוכת ככר כאומרו
שבכר ראוי להתחשבות הרכה כיותר

״לפי
דעתי, המלה החשובה ביותר היא ייא 11165ז11165 .7\ 111110ת)\ 111110
15־ .1,317 00111 בעברית ,״שלטונות״ או
,רשויות״ ולא ״בתי־משפם״ .המלא הזאת
נבחרה לא במקרה ...המלים האלה לכן עלולות
לחזק את עמדתו של הנאשם, שלפיו לא
נתן עדות בפני בית־המשפט הבינלאומי, או
מוסדותיו או משרתיו.״.

השאלה היא שאלה של תרגום. על כך יכול להיות וויכוח. אולם על דבר אחד לח
יתכן וויכוח: אם התרגום הנכון הוא ״שלטונות״ או, רשויות״ ,ולא ״בתי־משפם״ ,כי אז
זה חל גם על. רשויות בנות־הברית* וגם על. הרשויות הגרמניות״ .אי־אפשר לטעון כי
לגבי בנות־הברית היה הדבר מכוון לסתם רשויות, ואילו לגבי הגרמנים היתד, הכוונה דוקא
לבית־משפט.
אולם כך מתקבל הדבר אם מעמידים את עדותו של קסטנר מול פסק־דינו של השופט פרץ.
כי קסטנר טען בפירוש במשפט הגדול כי ההצהרה נעשתה בכלל לצורך הגשתה לבית־המשפט
הגרמני, ורק לצורך זה. אם תתקבל טענה זו, הרי אז יש לפרש את המלים האנגליות
.הרשויות הגרמניות״ כמתכוונות לומר. בתי־משפט״ גרמניים, ויהיה צורך להשלים את
המשפט כאומר. :כאשר יבוא משפטו (של בכר) לדיון בפני בתי־המשפט של בנות־הברית
או של גרמניה״ .חשוב גם לשים לב לכך ששמן של בנות־׳הברית מופיע ראשון, ורק אחריו
מוזכרים הגרמנים, דבר מוזר למדי אם ההצהרה היתד, באמת מכוונת רק לגרמנים.

״שמענו, ואין כנראה על זה וויכוח, של־זלקה
זה היו תפקידים שונים ,..נשארה רק
השאלת אם בתור נוטריון היה נוטריון של
בית־המשפט הבינלאומי. אינני מוכן לקבוע
את זאת אך ורק מפני שהנאשם פעם אמר
את זה בבית־המשפם המחוזי, וכל הוודאות
היא שהיתה שם טעות או אי-הבנה.״

זוהי קביעה מוזרה מאד, ואולי יחידה במינה, לאור עובדה פשוטה: לא קסטנר ולא
פרקליטו לא טענו מעולם שהיתה. טעות או אי־הבנה״ בדברי קסטנר, שעה שאמר שזלקה
היה נוטריון של בית־המשפט הבינלאומי.
להיפך, קסטנר טען במפורש שהלך דווקא לזלקה, כנוטריון של ביודהמשפס הבינלאומי,
היות ולא רצה להצהיר בפני נוטריון גרמני. השופט טוען, איפא, דבר שלא קסטנר ולא
פרקליטו טענו לטובת עצמם. לטובת קסטנר, סותר השופט את דברי קסטנר עצמו.
השופט לא היה מוסמך. לקבוע״ או לא ״לקבוע״ .לפניו היתד, עדות מפורשת שההצהרה
ניתנה בפני נוטריון של בית־המשפט הבינלאומי, שהוא לכל הדעות. מוסד או משרת של
בית־המשפט הבינלאומי״ ,ובזה מוכחת לכאורה עדות־השקר של קסטנר.
לכל הדעות היה זלקה סגן ראש מחלקת־החקירות של התביעה הכללית האמריקאית במשפטי
נירנברג. מיד אחרי שקסטנר נתן בפניו את ההצהרה לטובת בכר, נמסר בכר לרשותו של
זלקה, חלקה הוא שביקש, מיד לאחר מכן, להחליף את מעמדו של בכר למעמדו של עד.
זלקה הוא שנתן לבכר, אהר כך, את האישור בדבר הגינותו.
השופט מתעלם באופן מוזר ביותר מן העובדה כי בכלל לא התעוררה כל שאלה בתור
מה קיבל זלקה את ההצהרה. רק דבר אחד היה חשוב בחקירה המוקדמת: בפני מי מסר
קסטנר את ההצהרה. קסטנר קבע פעמים מספר שזלקה היה נוטריון בית־המשפט הבינלאומי.
מאחר שהוכח בלי כל ספק שמסר אותה בפני זלקה, שהיה משרת של בית־המשפט
הבינלאומי בתפקידו כאיש התביעה האמריקאית, הרי שאשמתו של קסטנר הוכחה לכאורה —
ולשופט לא ה־ תה סמכות אלא להעמידו לדין בבית־המשפט המחוזי.

1115 0356 18 ( 11)126 )1 5 7 1116מ 116
0 6 1 *01311 ^ 111110111165״.ז \.1116<1 0ל

היינו :״כאשר יידון ענינו (או
משפטו, כתרגום אחר) כפני
רשויות כנוודהברית או הרשויות
הגרמניות״.

מי הוא זלקה, שכפניו מסר קסט־נר
את ההצהרה כשבועה ז

מצולם הזה 963

במדינה
לקבלת תעודת עתונאי ממשלתית, הטעונה
אישור מטעם מטה המשטרה.

(המשך מעמוד )4
המשמר, לא היה אהוד ביותר על גורמים
מסויימים. הסיבה: שמואלי גילה שערוריות רבות, גרם לסילוק סגן מנהל נמל
חיפה דוד אדירי, לסילוק ראש עיריית עכו,
ברוך נוי, גילה את פרשת מנהל בית הספר
באשקלון שנאשם במעילה בכספים, וידע
לספר כיצד מתארחים קציני משטרה אצל
מבריחי גבול ידועים.
כאשר פנה, לפני כ־ 10 חודשים, אל עמום
בן גוריון, ביקש ראיון, נתקבל בסבר פנים
יפות. סגן המפקח הכללי שחשב כי לפניו
כתבלב קטן ובלתי־חשוב הרוצה לשבחו,
נדהם כאשר הציג ירמיהו בפניו, בפשטות
וללא גינוני טכס, את השאלה אם הוא חבר
קואופרטיב כורים.
מאז נפתחו ונסגרו תיקים רבים במשטרה,
העולם הזה, שערך חקירה דומה, הקדים
את שמואלי עב הכרם בפרסום מסקנותיו
ביחס לעמום בן־גוריון. אולם שמואלי לא
נשכח על ידי המשטרה.
הצד השני שד התקיפה. ב־ 28באוקטובר
אשתקד, נעצרו חמשה ערבים מזרעה,
השוכנת במרחק חמשה מטרים מקיבוץ
עברון, שבאו למועצה המקומית בעב־רון,
לסידור עניניהם. הם נעצרו על ידי
משטרת נהריה. אשמתם, נאמר להם, היא
שעברו על פקודת המושל הצבאי שפקד שלא
ייכנס אדם ולא יצא אדם משטח הקיבוץ
עברון, אלא ברשיון מיוחד של המושל הצבאי.
ירמיהו
שמואלי, חבר קיבוץ עברון, נסע
למשטרת נהריה לריב את ריבם של הערבים,
טען כי אם כך הם פני הדברים,
הרי גם הוא אינו רשאי לנוע בשטח ללא
רשיון המושל הצבאי.
השוטרים המעוצבנים לא אהדו ביותר את
ירמיהו, טענו, מאוחר יותר, שהוא דחף
אותם. ירמיהו טען בדיוק ההיפך. היד, זה
הוא שנדחף, אמר, ונוסף על כך גם הועלב
בגסות. הוא נעצר, הואשם בהעלבת ותקיפת
שוטרים.
השבוע החל מתברר דינו בבית משפט
השלום בחיפה. טען שמואלי :״ישבתי ברומניה
בתקופת הפאשיזם, בארץ בתקופת המנדט,
כנראה שהגיע זמני לשבת בבית
סוהר, עבור חופש העתונות במדינת ישראל.״
פרט
תפל לחלוטין: ירמיהו שמואלי, עתוד
אי ותיק, לא זכה השנה, מסיבות טכניות,

בת צרפת

אדטה אשת רפידות
אניטה אנגל היא אשה רבגונית מאד. פרט
להיותה אם לשני ילדים, היא עתונאית חופשית,
מפרסמת רשימות בג׳רוסלם פוסט,
דבר ועתונחז־חוץ, עוסקת גם, לעת -מצוא,
בפירסומת.
מיטב רעיונותיה, אומרת היא, באים לה
בשעת הדחת כלים. כך, כנראה, הגתה גם
את הרעיון לכתוב מאמר נלהב על אמן המוזאיקה
ומורה לאמנות בסמינר הקיבוצים,
פרלי, פלציג* אותו פירסמה בבטאון דו־חודשי
של קהילת אטלנטה, ארצות־הברית.
!^׳ 10 במזומן. אנשי הקהילה, כציונים
טובים, פנו אל פלציג, ביקשוהו שישלח תצלומים
והמלצות על עבודותיו האמנותיות.
כשהשתכנעו מכשרונו, הזמינו אצלו את עיטור
בנין הקהילה במקום, עבודה בערך של
כשמונת אלפים דולאר.
אניטה אנגל, הרגישה את עצמה כפטרוניתו
של פלציג, מיהרה לשגר מכתבים למערכות
העתונים, ביקשה שיפרסמו כי בעקבות רשימתה
בעתון אמריקאי זכה האמן בהזמנה.
אולם התענינותה באמנותו של פלציג לא
היתד, אמנותית בלבד. היא לא הסתפקה ב־תודתו
המילולית של האמן, דרשה דמי תיווך
בשעור ס/״ 10 מסכום ההזמנה.
פלציג, שחשש שאניטה תגרום לביטול ההזמנה,
נאנח, שילם 360ל״י במזומן, הבטיח
לשלם את היתרה כשישוב מאמריקה.
מאושרת מנצחונה, חזרה אניטה להרהר
ליד כיור הכלים.
דת שושלת הנכדים
כס המלכות עבר ברוב ארצות תבל מאב
לבן. פחות רגילה הדרך בה עוברת בירושה
משרת הדיין בבית־הדין הרבני בירושלים.
היא קופצת מדי פעם על דור אחד, עוברת
מסב לנכד.
הראשון שקבע כלל זה היה צבי פסח
פראנק הצעיר, שעה שנשא לאשה, לפני 60
שנה, את מטה מלכה, נכדתו היתומה של
הרב חיים יעקב שפירא. שפירא היה אב
בית־הדין הרבני בירושלים. הוא קבע לנכדתו
נדוניה מתאימה: בעלה יקבל את משרתו
שלו אחרי מותו.
הסב היה אדים מאד. הוא לא נתן לבעל
* שקישט את כתלי קולנוע פאר בחיפה.

בת ישראל

עתונאי שמואדי
אל תרגיז את המשטרה 1
נכדתו לחכות. בשנת 1888 החזיר את נשמתו
לבורא. צבי פסח פראנק נתמנה לדיין,
הוסיף את חתימתו במקום השלישי (והאחרון)
מתחת לפסקי־הדין של בית־הדין.
החיים מתחילים בגיל . 84 השנים
ומלאך המוות עשו את שלהם. חתימתו של
פראנק תפסה את המקום השני, הגיעה למקום
הראשון. האנגלים באו לארץ, נתנו
מעמד רשמי לרבנות הראשית. פראנק היה
כבר אב בית־הדין.
אולם גם המנדט הסתיים. מדינת־ישראל
החדשה חוקקה חוק שדרש כי דיין המגיע
לגיל 75 יצא לפנסיה. צבי פסח פראנק
עבר את גיל ד,־ .84 לא היתד, ברירה: הוא
יצא בדימום.
אולם הוא לא שמח בחלקו, ולא נתן
למשלחיו לשמוח בחלקם. מרצו ופקחותו,
שעמדו בשיאם, ביקשו מוצא, מצאו אותו
במקום מתאים: באגודת ישראל. זו קידשה
מלחמה על הרבנות הציונית, הקימה רבנות
מתבדלת. הרב פראנק, ציוני נאמן עד ליום
פיטוריו, עשה לידידיו בעבר צרות צרורות,
הופיע כראש האוסרים את גיוס הבנות.
לדבריו היה משקל רב במיוחד בחוץ־לארץ,
בקהל הדתי שזכר את עברו הציוני.
הגברים במשפחה. פקידי משרד הדתות
הבינו את הרמז. עתה חיפשו הם מוצא,
מצאו אותו בבני־ברק. שם -,בישיבה, כיהן
שמואל רוזובסקי, בעל בתו של פראנק.
משרד הדתות הציע לו להתמנות לדיין, לתפוס
את מקום חותנו.
אולם זה לא היה קל. תלמידי הישיבה
נאחזו בציפורניהם בראש ישיבתם, לא נתנו
לו ללכת. רוזובסקי נכנע להם, סירב באדיבות
לקבל את ההצעה המושכת.
אלא שמשפחת פראנק לא היתה חסרת
גברים. אחד מהם היה יוסף כהן, הגבר שנשא
לאשר, את בתו של תנחום, בן צבי פראנק.
לפני זמן רב כבר דאג פראנק כי בעל
נכדתו יקבל את משרת מזכיר בית־הדין,
שהוא עצמו עמד בראשו.
הנכד חבא. בשבוע שעבר פירסמה
ממשלת ישראל מינוי חדש: יוסף כהן
נתמנה לחבר בית־הדין הרבני, אשר חוק
הארץ מסר לו סמכות בלתי־מוגבלת על חיי
המשפחה של כל האזרחים. הקרע בין מש־רד־הדתות
לבין משפחת פראנק בא על
תיקונו.
לפי שעה, עוד אין ליוסף כהן נכד או
נכדה, שימשיכו, בבוא העת, במסורת המפוארת.

ש עי ם
הכלות המכורות

בת צרפת, תרזה נמוז, ילידת העיירה
רומאן, אחות־מתלמדת בת ,20 הגיעה ארצה
ביוס השני. היא תסייר ברחבי המדינה, תבקר
בין השאר, בבתי־החולים כאורחת שו־הברי•
אות, תלמד גם על חיי האחיות בארץ.

צברית ׳56 הופיעה השבוע בקול־ישראל,
בתוכנית ״זה הסוד שלי״ של שמוליק רוזן.
הסוד :״קראו לי אופירה מפני שסבתי נקראה
גולדה.״ אופירה ארז, חיילת צה״ל המשרתת
בנח״ל תקבל את פגי האורחת מצרפת.

כל פלח יודע שכלה בתולה יקרה יותר
מאשר כלד, אלמנה. זאת ידעו גם סברי מוחמר
סולימן ( )22 ואיברהים כנפיס (,)34
פלחים מכפר עילות, שהחליטו ליהפך מידידים
לגיסים.
סברי קיבל לאשר, את אחותו בת ה־ 17 של
איברהים׳ ואילו איברהים זכה באחותו האלמנה
של מברי, אם לילד בן 8ולנערה
בת .16
העיסקה נראתה הוגנת
המוהר על כלה בתולה
מאשר זה של אלמנה אם
גם איברהים מן העובדה

להשיא את בתו החורגת, לקבל עבורה מוהר
הגון.
סכין בבטן .,אחרי שהפכו שניהם לבעלים
וגיסים בעמיהם, נמלך טברי, החלים
כי מגיע לו, תמורת אחותו האלמנה ו־אחייניו,
עוד 200ל״י נוטף על אחותו של
איברהים. איברה,ים חשב אחרת.
כשפגש, יום אחד סברי את איברהים רכוב
על חמורו, כשמאחוריו יושבת אשתו וילדיה
מלווים אותם ברגל, דרש ממנו בכעס את
כספו. התשובה לא השביעה את רצונו וכבודו.
הוא סיים את הוויכוח בזריקת סכין
בבטן גיסו.
כאשר פסק השבוע השופט המחוזי שלמה
קאסאן שעל סברי לשלם 500ל״י פצויים
על פציעת גיסו, ונוסף על כך מאסר 10
חודשים וקנס של 100ל״י, טען טברי באנחה
:״במחיר כזה הייתי יכול להשיג לי
בתולה בלי עזרתו של איברהים.״
תזכיר סוף משפט גדין
אחרי אסון מעגן יצא העולם הזה
נגד אווירת הלינץ׳ שפשטה במדינה
נגד הטייס אורי גלין, התנגד בחריהפלילי המשפט פות
להגשת
נגד הטייס. בכתבת־השער ציין העולם
הזה ( )881 כי בשום מקום בעולם
לא נתבע עוד טייס לדין פלילי
בקשר למשגה בשיקול מקצועי.

השבוע, אחרי שבוזבזו שעות
כדתי־ספורות שד בית־המשפט,
החדיט חיים כהן
דהפסיק את המשפט נגד אורי
גדין, בהתאם דהמדצת
השופט עצמו.

גניבות חושיסטאן
העולם הזה ( )930 היה העתון היחידי
שפירסם את האשמותיו של
מרדכי שטטנר, פקיד־מכס חיפאי, שטען
כי פוטר אחרי שסירב להשתתף
בגניבות הממונים עליו, שהסתכמו
ברבבות לירות. שטטנר הגיש משפט
פלילי פרטי נגד הפקידים הנאשמים,
אחרי שהתביעה הכללית סירבה לטפל
בדבר.

השבוע החדיט שופט־הש־דום
בחיפה שיש די הוכחות
דכאורה כדי דהעמיד את
שדושת הפקידים הגבוהים
שד המכס החיפאי, מנאמני
אבא חושי, דדין כבית־ה-
משפט המחוזי. דמרות זאת
דא פוטרו השדושה מתפקידיהם.

סגן-שד דחיגוך

מדור תצפית של העולם הזה ()957
ניבא לפני ששה שבועות כי משה
אונא ימונה לתת־שר החינוך, כפתרון
למשבר שפרץ בין מפא״י לבין
הדתיים.

השבוע מונה אונא דתפקיד

העולם הזה *63

קראנו לו וחיפשנוהו למעלה משעה — ללא
תוצאות. אנדרה נעלנו.

הכל הצלה
*ץ אן ואנוכי תיקנו את סירתי. לאחר מ(
כן, נכנם ז׳אן בין השיחים ואני ישבתי
וגרשתי בזעף זבובי מסד,־טסה. לפתע הופיע
ז׳אן בקריאות גיל, צוזח בקולי קולות שמצא
את אנדרה.
התברר כי חברנו האבוד היה חבוי מעינינו,
כידון שהגיע למקום שגדתו השמאלית קיבלה
צורה של פרסת סוס. הוא נתקע על
שרטון שעמד בלב הזרם.
כשאנו מנסים להתגבר בקולנו על רעש
האשד, קראנו לאנדרה ומשכנו אותו בחבל.
עד אשר נשבר גב סירתו. הוא נפל תמימה,
הצליח איכשהו להיאחז בחבל. משכתי את
החבל בכל כוחי שעה שז׳אן עזר לאנדרה לצאת
מן המים.
לאחר מנוחת דקות מספר, העמסנו את
סירותינו על גבנו והלכנו בדרך בה צמח ה־פאפירוס
בגובה כפול מקומת א־ש. חרקים
וזבובים עוקצים כמעט והוציאונו מדעתנו,
שעה שדשדשנו בבוץ הטובעני.
עשינו את דרכנו בקושי וחיפשנו מקום
חנייה מתאים. לאושרנו כמעט ולא נפגעה
צידתנו. אולם הצטערנו על אבדן נשקנו, שיכול
היה לשמש אותנו בצייד חיות למאכל.
מסרטתי בעלת חמש עדשותיה, נרטבה
כולה, וכל הסרט שדרה בד, התקלקל.
מאוחר יותר, בעת שחברי המתינו שבועיים
בקמפאלה, בירת אוגנדה, עשיתי אני
דרך ארוכה ומייגעת לניירובי, קניה, כדי לתקן
את מצלמתי.
כאשר נפגשנו שוב, תרנו את חופי אגם
ויקטוריה, שטח הגדול פי אחת וחצי משטחה
של שזזייץ — אגם כה גדול שיש בו ממש
גאות ושפל.
לילידים הסבר משלהם על הגאות באגם.
הם אומרים כי היא נגרמת על־ידי סוסי־היאור
היוצאים בלילה לאכול. האגם גם רוחש המוני
תנינים.

ך* נילוס האדיר זרם לרגלינו בעשרה
1 1פלגים זעירים. יחד עם שני חברי הצרפתיים,
ז׳אן לפורט ואנדרה דאוזי, התבוננתי
במראה־הקסמים, מעל פירמידה בגובה של
שלושה מטרים, שנבנתה לפני 16 שנה על־ידי
חוקר גרמני לכבוד כל אלה שיצאו לחפש
את מקורות הנהר הארוך ביותר בעולם.
יום מלא וגדוש עמד לפנינו. הנהר המהיר
שהפן במקומות לאשדות מקציפים, עמד לשמש
כדרכנו. תוכניתנו: לרדת 6500 קילומטר
לאורך היאור בסירות קטנות, החל ממקורו
וכלה בשפכו — מרחק השווה לזה
שבין מרוקו ואמריקה הצפונית, מן הצד השני
של האוקינוס האטלנטי.
שם על הגבעה, אותו יום נובמבר, ארבע
מעלות דרומה לקח־ המשווה, החלה התגשמותו
של חלום שרדף אותי 15 שנה — חלום
לתור את הנהר של הפרעונים, קליאופטרה, ו־קיצ׳נר.
משך
אלפי שנים משך הנילוס חוקרים,
היסטוריונים ומדענים. אין זה מן הגוזמה
לומר כי הנילוס השפיע, איכשהו, על כל אדם
החי בעולם המערבי כיום.
כבר בראשית טיולנו אירע כמעט אסון. חנינו
לראשונה ליד קאקיטומבה על הקאגרה,
אחד מזרמיו החזקים ביותר של הנילוס. בילינו
לילה חסר שינה להאזין לרעש הנהר, נהמת
סוסי היאור, קריאות הקופים וצרצור
חרקים שונים. מדי פעם היתה נשמעת באפילה
גם צעקתו ההיסטרית של צבוע.

ארבה צלוי שמן
ך! נאמאסאגאלי?יסי3ד^לשוו!לל?ל

הנהר נעלם

** 0זריחת השמש נכנסו ז׳אן ואנד־
> רה לסירותיהם העמוסות, בעוד אני נשאר
על החוף, מצלם את הנוף במסרטה. ברגע
שעליתי על סירתי, גרף הזרם המהיר את
חברי משדה ראייתי.
מיהרתי להשיגם. לפתע, הגיח סוס יאור
ענק מן המים. המפלצת התיזה מים, התעטשה,
ונחרד, בדרקון בסיפורי אגדות, כשהיא
מאלצת אותי לסטות מדרכי. היא ניסתה
לרדוף אחרי. למזלי, הצלחתי להימלט.
כאשר הישגתי את חברי, קרא לי אנדרה
שהספיק כבר למנות 112 סוסי יאור.
ז׳אן היה חותר מנוסה, בעל נסיון רב של
חתירה בנהרות צרפת. אנדרה ואנוכי עשינו
כמיטב יכולתנו להשיגו ולחקות את טכניקת
החתירה שלו במים מקציפים. אולם סי־רותינו
העמוסות היקשו עלינו את התרגיל.
מתחת לאשרות חתרתי אני בראש. לפתע
נדמה היה כי הנהר נעלם מאחורי מם ך עלים.

ארץ היאור יותר מאשר בכל שנה אחרת, מאז יציאת מצריים. בע
התחלתי
לטבוע

מודים אלה מתאר חוקר אמריקאי מסע הרפתקות יחיד במינו, החו

יפיתי את הכל כדי להשתלט על סי־
1רתי המחליקה. תוך כדי כך יכולתי לראות
שהצמחיה היוזתה כעין שני איים קטנים.
הבינותי שאני מוכרח לעבור את המעבר
הצר בין האיים, או לסטות ימינה, כדי
למצוא מעבר פתוח ורחב. באלפית שנייה של
מחשבה החלטתי לחתור לאורך המעבר הצר,
כשאני משאיר את המעבר הימני פתוח ל...
חברי.
בקושי
הצלחתי לחתור מטרים אחדים, כאשר
נתקעו שרשים צפים בקרקעית סירתי.
לפתע נמלאה הסירה מים. נמשכתי במהירות
במורד הזרם והתחלתי לטבוע.
ואז, נפל רובי על פני, המם אותי לרגע.
כשהתאוששתי, עשיתי מאמצים נואשים לחזור
לכוחותי. רק בקושי הצלחתי לצוף על
פני המים.
על אף הזרם החזק, הגעתי לחוף. וכשאני
שוכב חלוש ומלא הרגשת בחילה, תהיתי על
גורלם של חברי. האם נסתיים מסענו עוד
בטרם החל?
לפתע שמעתי קול השואל למצבי. היה זה
ז׳אן. עניתי לו ושאלתיו היכן אנדרה.
הוא הראה לי כובע שעם, ותיק נוטף מים.
היתד, זו העדות היחידה לגורלו של חברנו.
העולם הזה 963

כור ילידים ואסדר, שילוו אותנו עד מסינרי,
מרחק 150 קילומטר לאורך הזרם. בני
תבניות היו עסוק־ם מדי בדייג כדי לצאת לטיול.
לסירתו
השבורה של אנדרה הזמנו מפאריס
חלקים, שעמדו להימסר לנו בג׳ובה —
מסע חודש תמים לאורך הנהר.
ביום השלישי הופיע מיודענו, קברניט בספינת
קיטור קטנה, בלוזית שני ילידי ג׳אלו־או
עם אסדתם הגדולה. הם היו מוכנים להצטרף
אלינו במחיר אגדי. אחרי פטפוט וגמגום
בלשון סוזאהילי, הסכמנו על שתי חולצות
חאקי, פנס־כים גדול ו־ 35 שילינג במזומן.
אומו
וגבריני, מגוייסינו החדשים, כונו
מיד בפינו ״תאומי אבק הזהב*.

״במלחמה הבאה נילחם על גדות הנילוס!״ הכריז רב־אלוף ייגאל
ידין. למלחמה או לשלום -בפסח תשט״ז מופנות עיני ישראל אל

שף בצורה חדשה לגמרי את הנהר הארוך ביותר בעולם, מקור
כל חייה של מצריים, שגורלו קשור מאז ראשית ההיסטוריה בקשר
בל-ינותק עם גורל ישראל, ומאבקו לחרות ועצמאות בארצו.

סעודה כבפר דייגים
ן* כד שקרבנו^?^אגפ^דנה^!לך
זרם הנהר וחלש, עד אשר הגענו לאגם,
שהוא ביצה לאורך 100 קילומטר. תעלות
עוברות בין שושני מים וצמחים אחרים. משך
שעות חתרנו בכל כוחותינו לאורך המים
מלאי הצמחים. לבסוף הגענו למים פתוחים
יותר. היה זה כאילו נסקנו במטוס מעל למסלול.
התאומים
ואני חתרנו באסדה. אנדרה החליף
אותי וחזרתי לסירתי הפעוטה, כשאני
מתקדם בראש. הרגשתי כמה חסר־ערו הוא
האדם בסביבה זו. הייתי לבדי בביצת ענק
שמים תכולים מעלי, רק צריחות מסתוריות

7 6500 ן ילומם ךים של חופתקות, נגישות עם חיות טוו,
וקריאות חיות הפריעו את השקט האינסופי.
ארבעה ימים ארך המסע עד נמל מסינרי.
בדרך, נתקענו משך 27 שעות רצופות בביצה,
מבלי שיכולנו לפרוץ את דרכנו בין קני
הפאפירוס. רגלינו כמעט והתאבנו מחוסר
פעולה״
אחר־כך, תוך חתירה נואשת בליל חסר־ירח
.,נתקלנו בעדר סוסי יאור. בחשיבה היתד,
זו חוויה מסעירה. כמה מן החיות רדפו
אחרינו והפרידו בינינו זמנית.
עברנו כמה מחנות דייג של תבניורו לאורך
אגם קיוגה. סוכות מקני פאפירוס קלועים
נראו בין אורות המדורות שנועדו לעישון
הדגים — מצרך חיוני לבני השבטים.
הדייגים קיבלו את פנינו בחביבות והזמינו
אותנו לסעודה. אילו ידענו מה התפריט שיוגש
לנו, היינו מסרבים באדיבות וממשיכים
בחתירתנו. המטעמים שהוגשו לנו היו
ארבה שמן וצלוי ! טעמנו כמה מהם ונוכחנו
לתמהוננו שהם אכילים למדי.
אך מארחינו לא הסתפקו בתפריט בעל
מנה אחת. היו שם כמה חרקים מיובשים
שהצחינו במידה כזו שנאלצנו לנשום דרך
ממחטותינו.
הגענו למסינדי תשושים מחתירה נגד הרוח,
אויבנו התמידי מראשית טיולנו. ספינת
קיטור קטנה החזירה את התאומים לנאמאסא־גאלי.
הבטנו אחריהם בצער מה. ידענו שלא
נפגוש בהם יותר.
כדי לעקוף מפלי מים חזקים למטה ממסע־די,
נסענו במכונית ישר לאגם אלברט. כמעט
נחנקנו מעשן אלפי מדורות. הילידים הבעירו
אש בשדותיהם החרוכים כדי שעדריהם
ייהנו מעשב מתוק וירוק אחרי הגשמים.

מפלי מרצ׳יסץ
^ חרי נסיעה שוכרת נב, הגענו
למורד ממנו נשקף אגם אלברט כ־300
מטר מתחתנו. בבוטיאבה נמלו הראשי של
והאגם,
חנינו על גבי ספינה קטנה אותנו מהנדס בריטי הזמין
ישנה.
לטיול בסירתו למפלי מרצ׳יסון 40 ,קילומטר
מאגם אלברט.
עלינו במעלה הזרם, כשאנו נתקלים בעדרי
סוסי יאור מתחממים בשמש. תנינים מכוערים
קרבו אלינו בשקשוק מים. שתי הגדות
המו מפילים, קופים וחיות אחרות.
מתחת למפלי מרצ׳יסון התקדמתי לבד בסירתי
והמשכתי במעלה נגד זרם חזק ומקציף.
כאשר לא יכולתי להתקדם יותר, טיפסתי
על צוק הניצב בדיוק מעל למפלים.
לעיני נראו אז מפלי מרצ׳יסון המפורסמים,
המפלים החזקים ביותר לאורך כל נילוסויקטוריה.
כאשר חתרתי חזרה לסירת המהנדס בדמדומי
הערב, שמעתי קולות פילים, צעקות

וצחוק קופים, ונחרת סוסי יאור. היה זה
בסביבות מפלי מרצ׳יסון שהתרסק מטוסם
של הסופר ארנסט המינגווי ורעייתו, פעמיים
תוך יומיים, בשנת .1954

טרמפיסט בספינת קיטור
ף 0חזרנו לאגם אלכרט הסכים מארחנו
^ להעביר את נוסעיו המטורפים, כפי ש־נראינו
בעיניו, לגדה המזרחית. למזלנו הרב
ראינו ספינת קיטור שפניה מועדות צפונה
— בכיוזן מסענו. חתרתי אליה ושיכנעתי
את הקברניט לשאת את אנדרה, את סירתו
השבורה וחלק נכבד מציודנו עד פאקווטש,
50 קילומטר למטה מנילום אלברט.
הגדות לאורך חופי נילוס אלברט הן פורחות
וירוקות, כשעצים חופפים עליהם. פה
ושם נראות גם גבעות מוצלות. הנילוס כאן
איטי ורוגע.
ז׳אן ואני נעצרנו בכפרי ילידים בגדה השמאלית,
ובגדה הימנית הבלתי מאוכלסת,
על מנת לצלם פילים.
פיל ענק אחד התנגד לתוכנית. הוא הרים
את חדקו, אוזניו הענקיות הזדקפו. הוא נפנה
אלי. פניתי לו עורף וברחתי חזרה לס־רתי
שניות מספר לפני שהספיקה החיה הכועסת
להדביקני.

תופים ומחולות
ף*! פאקווטיט, הסכימו בני מאדי חסונים
04 להילוות אלינו עם אסדתם עד נימול, מרחק
200 קילומטר, על הגבול הסודאני. קנינו
אורז, ביצים, בננות ותרנגולות. ז׳אן ואנוכי
חתרנו בסירותינו, ואנדרה בסירתם של הילידים,
אוקלו ואוליו.
התעוררנו אותו לילה משנתנו באוהל, על
החוף, לרעם תופים עמום. קמנו והלכנו בעקבות
הקול עד כפר קטן של בני המאדי.
ראינו את כולם מקפצים ומתפתלים לקול
שלושה תופים ומצלתיים.
בואנו הפסיק את החגיגה. הברכה הסוואהילית
״ג׳מבו, סאנה, הבארי,״ הרגיעה אותם,
אולם הנשים והילדים הנפחדים התרחקו
כאשר קרבנו. אחרי שיחה קצרה, נוכחו
הילידים שאיננו עוינים, חזרו לריקודיו־,ם
המשונים. המתופפים חיממו את מכשיריהם
מעל לאש כדי ש־הדהדו יותר.
הגברים רקדו בצורה גרוטסקית סביב ארבעת
המנגנים, גופיהם המשומנים והערומים
מנצנצים לאור הירח. הנשים עמדו מחוץ
למעגל, מתנועעות לקצב התופים. מדי פעם
היו מוציאות קולות צווחה הדים.
הלילה עבר כמעט, כאשר חזרנו לשקי השינה
שלנו. בבוקר ניערנו עקרבים ממכג־סינו,
ונטלנו את משוטינו.

ערב חג המולד הגענו למחנה רינו, מרכזו
המסחרי הראשי של נילוס אלברט. כאן סחרו
מוסלמים חבושי טורבנים עם אפריקאים
מכל השבטים שהתאספו ממרחק של 150
קילומטר.

ציד סוס יאור
ף* סיכויים לחג־מולד עליז גברו כ!
1אשר פגשנו בפרסי צעיר ומסביר פנים,
עלי כאלמן, סוחר לפי בחירתו. בביתו ישבנו
לשולחן חגיגי עמום מטעמים מזרחיים —
אורז וקבאב, דגים ממולאים, פירות טעימים
ולימונדה בכוסות גבוהות.
כמה ימים לאחר מכן, הצטרפנו אל קבוצת
ילידים לציד סוסי יאור. אנשים אלה, החמושים
רק בחניתותיהם, צדים את החיות למאכל
— שאגב ערב מאד לחיכנו — ומאמינים
כי הפרם שתה את הסיכון.
התבוננו כיצד הם מטילים חנית בסוס יאור
שהיה בנהר, ומחכים בסבלנות שיצוף, כשעיניהם
עוקבות אחר כל תנועה מתנועותיו
התת־מימיות. הסיבוב האחרון הוא פראי ועקוב
מדם, מלתר, בצעקותיהם ויללותיהם
הנרגשות של הילידים הגוררים את המפלצת
לחוף. גברים רבים נהרגים או נפצעים בצייד
כזה, אולם ראש השבט נוהג לחוג את המאורע
ולחלק את בשר הסום הנצוד.
הגענו לסודאן כעבור שבוע של הפלגה.
מגענו הראשון עם ארץ זו היה בצריף׳ עלוב,
ששימש תחנת מכם של כפר נימולה. אזור
זה הוא ערבוביה של גזעים, תרבויות, שפות
ודתות. ד,סודאן הוא בעל שטח של קרוב
למיליון וחצי קילומטרים מרובעים, שטח השתה
לשליש משטחה של ארצות הברית. אף
על פי כן אוכלוסייתו היא רק בת פחות מתשעה
מיליון נפש בלבד•
לכושים בני הדרום אין כמעט מטבע עובר
לסוחר, מסחר, תחבורה ממונעת או מכשירים.
גם סימני קיום הממשלה בשטחים
אלד, מעטים ביותר. הם אינם יודעים קרוא
וכתוב ומתהלכים עירומים לגמרי, או מכוסים
עורות חיות. אולם כל זה אינו מונע בעדם
מהיות בני האדם המאושרים ביותר שפגשנו
אי פעם.
החל מנימולה עד ג׳ובה, מרחק 200 קילומטר,
מלא הנילוס מערבולות. כדי לא לסכן
את סירותינו הקטנות, החלטנו שוב לעשות
את דרכנו הבאה ברגל, לאורך החופים.

סיאסטה ככפר כושי
נדרה ואנוכי בילינו שבוע בלתי־

ארוחת כולן ר. אשת שבט המאדי, מאוגנדה, ובנו
לתמהונו עמדה מולה, נהנתה מהמאורע הבלתי שכיח

נשכח במסע לאורך בחר אל ג׳בל, בערבית
״נהר ההר״ ,כפי שנקרא הנילוס בסודאן
הדרומית. שלושת סבלינו הלכו בעקבותינו
כשמשאם מתנדנד על ראשיהם. ז׳אן
לאפורט, שחלה, הקדימנו לג׳ובה במכונית.
נשקנו היחיד היה רובה .0,22 הייתי מודאג
במקצת לחוסר יעילותו של הרובה, אולם
הוא היתד, עידוד רב לנערים, שהאמינו כי
יכול להרוג הכל, החל מעכבר וכלה בפיל.
מסענו הוליך אותנו לאזור נהדר, רוחש
חיות וצפרים. האזור היה כמעט בלתי־מיושב,
והיו בו רק כמה כפרים קטנים של בני המאדי
והבארי.
נתקלנו פעם בקהילה בארית בשעת הסיאם־
טה. ברכותינו הלבביות העירו כמה גברים
מתנמנמים בצל סוכותיהם בעלות צורת ה־פטריה.
הם העיפו מבט אחד בזרים השזופים
ונכנסו מהר לסוכותיהם. ילדים ששיחקו ב־קירבת
מקום ברחו בדמעות אל אמותיהם.
עזים, כלבים, ותרנגולות, הוסיפו למהומה
הכללית.
אחרי שהתרגלו לנוכחותנו, קיבלו אותנו
בחמימות. למרות שמזונם היה מצומצם, לא
חסכו מאתנו דבר. הם הרגישו בתלותנו בהם,
ולא בגדו בנו.

מיכרק מן המושל
^ כפר מאדי אחד ראיתי שתי נע־

טיול עם אמא
ללא כל סיבה
דבר זה איו

שסוס־היאור הוא חיה הביבה.״ הודה המחבר .״על הנילוס, שיניתי את דעתי.
ן זתערו חיות איומות אלה לא פעם עלינו, וכמעט שמצאתי את סופי בגללן.
שסוס־יאור קטן אוהב את אמו, רץ בכל מקום אחריה ואינו זז מצידה׳.

2רות רוחצות בזרם -מים. הרימותי את
מצלמתי כשאני מצפה שהן תברחנה תוך
צחוק. אולם הן חייכו והמשיכו ברחיצתן.
בין סוכות המגורים היו פזורים אסמים
לאחסנת כותנה, דורה ובוטנים, עושרם העיקרי
של בני השבט. הנשים היו טוחנות את
גרעיני הדורה באבנים שטוחות.
ביום השמיני לצאתנו מנימולה, הגענו ל־

ג׳ובה, כשאנו נראים כפליטי ג׳ונ
ורגלינו החשופות היו פצועות. מ;
ימים אילצה אותנו הקדחת לשכב
על גבינו.
כאשר התאוששנו, תיקנו את נ
אנדרה בחלקים שהגיעו אלינו מפא
ר,אויר, ועברנו את 120 המיל נ
לבור בשלושה ימים.
עברנו בסודאן בתקופת היובש.
היו השמים אדומים מלהבות המה
קימו בני השבטים. מושל המחוז 1
בפנינו מברק ממושל האיזור, שא
להמשיך את מסענו בסירות. הוא
אנו עלולים לטבוע או ללכת לאיבו
הטובעניות התופסות אלפי קילומט

בעים בין בור ואגם נו.
אנשים רבים, הסתבר, ניספו בד!
על כן עברנו את הדרך עד טונג
קיטור קטנה. אולם היה עלינו ל ^
11 יום בבור עד אשר גרסך ^
שנתקעה בחול ליד מונגאלזז- .י

כני

יעכוכ זה איפשר לנו להתווו
/ג שבט הדינקא הגבוהים והדק
בבור ובסביבתה. שלושה הם הל
גדולים בסודאן הדרומית המאוכלס
הדינקא, הנואר, והשילוק, המצטיי
בגובהם.
בני דינקא הגאים ורועי הצאן, נ:
עדריהם. כרבים מעמי הנילוס האז
מד רכושם בבקר וצאן.

שבטים פראיים, שודדי־שו והמון1סעו שנשבע למשפט לינץ,
אותנו בטונגא, בד, הם מחזיקים מיסיון ובית
ספר לבני השילוק. בני השילוק יפי התואר
הינם בעלי הבנה חברתית גדולה יותר מאשר
כל בני הנילוס. הם השבט היחיד שבראשו
עומד מלך.
אחרי ליל מנוחה בביתם של הכמרים,
בילינו יום בטיול בכפרי הסביבה, בהם
עוסקות הנשים באריגת רשתות דייג.
בני השילוק, המאובקים כולם באפר העצים
שהם נוהגים למרוח על כל גופם, נראו
כאורחים מעולם אחר. הצצה במצלמותינו
הבטיחה לנו את ידידותם. כיוון שאין הם
מסוגלים לגדל זקנים, היו מוקסמים משלנו,
בעיקר מזקני האדום והעבות. הם האמינו כי
רק כוח כשפים יכול לייצר כמות כזו של
שיער — ועוד על הלחי, מכל המקומות.
״הם אינם יודעים איזה הרפתקות מסמרי
שיער עברנו כדי לגדל זקנים אלה,״ התלוצץ
אנדרה.
השילוק נכנעים באי רצון לחוקי הציביליזציה.
מדי פעם הם מפעילים את רוח
המלחמה שלהם על שבטים שכנים.

מחול הירח

ולס יש 03 מוצא אחר למרצם. הוד
יכוננו בקהל של בני שילוק שהתחזקו
תחילה בשתיית בירה מקומית, כשהם רוקדים
את מחול הירח שלהם. הם לבשו את
מיטב עורות הנמר שלהם, ואת תסרוקתם
הארוכה חיזקו בחבל.
כאשר התפעלנו מד,תלד,מתם של הרוקדים,
העיר ז׳אן :״זה בדיוק מה שחסר לי משך
החורף הארוך והאיטי בפאריס — מחול ירח
אחד הגון. קשה לי לתאר שיכול להיות
קר אחרי טלטול הגון כזה.״
קנינו צידה במלאקאל, מושב הממשלה באמור
הנילוס העילי. אחר נחתנו בקודוק,
שהיתר, ידועה פעם בשם פאשודה. במקום
זה, אחרי מסע ארוך דרך אגן הקונגו, הוליך
קצין צבא צרפתי, המאז׳ור ז׳אן בטיסט
מרשאנד, את צבאו לנילוס העילי.

..האנגלים *הצרפתים
ך* ידיעה על פלישתו של מרשאנד, הז
הצלם
סבר שהיא תתבייש להתייצב בפני המצלמה.
ארצה, כשילדה ממשיך לבלוע את ארוחתו בלהיטות. קדחנו שמונה
יא ניע,
יתר של
ט בדרך
ג׳ובד,
ודי ערב
ות שה־ור
קרא
־ עלינו
טען כי
בביצות
ם מרו־זו.
בספינת
:תחילה
הספינה

דיגקא

בני
ו הגרים
:טים הכושים.

כולם

ידים עם
ים, נא-

סופר לנו כי פשטה אינפלציה בין עמי
הנילוס. אשד, מתקבלת על הדעת עולה כ־40
ראש בקר, לפעמים בתוספת כמה עזים וכבשים.
לפני המלחמה היה מחירן החצי.
באגם נו, בו הופך הנילוס לנילוס הלבן,
הובילה אותנו הספינה הקטנה, משך שלושה
ימים, עד טונגא.

הסירות הנילוס
ף* כל יום היינו נעצרים ליד כפר
^ של בני נואר, על מנת להצטייד. בני
הנואר המתגוררים בביצות ומגדלים בקר,
חושבים את הלבנים למטורפים, משום שהם
לובשים בגדים בחום האפריקאי הלוהט.
האופנה השלטת אצלם היא עירום מוחלט.
הנואר כמעט ואינם הורגים את בקרם.
במידה והדבר נעשה, הרי זה רק למטרות
פולחן. לעתים הם חותכים אחד מעורקיד, של
פרה, מערבבים את דמה בחלב. טעמנו את
המשקה ונתקפנו בחילה.
הנואר מכונים אנשי־החסידות של הנילוס.
עקבנו בעניין אחרי קבוצות טרזנים
ארוכי רגלים, כל אחד מהם בגובה של כשני
מטר, ניצבים כשחניתות שעונות אל כתפיהם.
הם היו ערומים לגמרי, פרט לתמרו־קים
של אפר עצים על פניהם ומחרוזת חרוזים
כחולים סביב מותניהם.
הם נעצרו ליד הנהר כמו על פי פקודה,
ובאחידות מושלמת הרים כל אחד מהם רגל
אחת, ועמדו כך משך רגעים ארוכים, כאילו
היתד, פוזה זו הנוחה ביותר בעולם.
ארבעה כמרים קתוליים סקוטיים אירחו

ו | עיקר, בשעתו את הגנרל קיצ׳נר, שזר, עתה
הביס את צבאו של ד,מהדי בחארסום. הוא
הגיע עם יחידות סקוטיות וסודאניות, הודיע
למרשאנד שטענתו למקום כטריטוריה
צרפתית היא בלתי־שרירה, סיים בדרך זו
את מד, שנקרא בשם ״תקרית פאשודה״.
החתירה ממאלאקאל עד חארטום ארכה לנו
כחודש. הנילוס היה מלא מערבולות, הרוח
היתד, חזקה.
מראות הנוף ובני האדם השתנו ככל
שהתקדמנו בדרכנו. האדמה היתד, יותר ויותר
צחיחה, האקלים חם ויבש יותר.
בהדרגה עברנו את סודאן השחורה והעמקנו
אל תוך סודאן המוסלמית. ארץ חולות,
גמלים וגברים לבושי לבן, המתפללים חמש
פעמים ביום לעבר מכה.

אל תוך העולם חערבי
> -שינוי היה מוחלט באל־ג׳בלין, הן
| עיר הערבית הראשונה שפגשנו. האנשים
חומי העור, החבושים טורבאנים ולבושים
שמלות ארוכות ומתנפנפות, התהלכו
בין סימטאות חול ובין בתים וחנויות בנויים
מחימר. כעת היה עלינו ללמוד ערבית, שפת
סודאן ומצרים.
החום והרוח שככו עם ערב. היינו תשושים
מ,חתירה, ותרנו אחר מקום לחנות על
החוף. דייגים סודאניים קיבלונו בלבביות.
גשר הרכבת ליד קוסמי היה הראשון
שעברנו מאז מפלי אוון, מרחק של למעלה
מ־00ד 2קילומטרים מאחורינו. שומר הגשר
הסתכל עלינו ברשלנות, פנה לאחור ואחר
חזר ונשען על המעקה. מה שראה מתחתיו
לא היו תנינים בנהר, כי אם אנשים חותרים
בסירות משונות.
באד־דואיים ראינו ילידים מעמיסים כותנה
מאל־גזירה, שטח עצום המשתרע בין הנילוס
הלבן והכחול. ארבעה מיליון דונם
מגדלים כאן את הכותנה מן המשובחות
שבעולם.

אשה תמורת סירה
ל בל כסר שקרכנו, היד, המנהיג
\ 1מקבל הודעה על בואנו. הוא היה לובש
את מיטב בגדיו ויורד לחוף בלווית פמלייתו.
סירתי כה הקסימה את אחד המנהיגים עד
שלא יכול היה להמתין להפגנה, הוא קפץ
לתוכה וחתר בסיבובים. הוא כה הוקסם ממנה
שהציע לי תמורתה אחת מארבע נשותיו
— לפי בחירתי.
סופר לנו כי סירותינו היו הקטנות ביותר
שעברו דרך חמשת הקילומטרים של סכר
הנילוס הלבן 50 ,קילומטרים דרומה לחאר־טום.
מיבנה הסכר הושלם על־ידי הבריטים
בשנת .1937 מימיו האצורים ואלה מאחורי
סכר הסנאר על הנילוס הכחול משקים את
מצרים.
הערבים שפתחו לרווחה את שעריו הענקיים,
צחקו בכל לב. סירותינו הקטנות נראו
מגוחכות בעיניהם בתוך המבנה העצום.
ב־ 17 במארס, ארבעה וחצי חודשים אחרי
שיצאנו ממקור הנילוס, הגענו לחארטום,
בירת הסודאן.
צי רציני, שנשא עליו עתונאים ונכבדים,
קידם את פנינו במשפך של הנילוס הלבן
והנילוס הכחול. לאורך מימיו הצלולים והכהים
של הנילוס הכחול, ליוו אותנו לנחיתה,
וזכינו לקבלת פנים רשמית בחזית ה־גראנד
תוטל.
קצין צבא בעל דרגה גבוהה יעץ לנו,
אישית, להפסיק את מסענו .״אני מתנצל
על שהטלתי ספק שתגיעו עד הנד״״ אמר.
״אולם אני מפציר בכם לסיים את מסעכם
כאן. לא תצאו חיים אם תעברו את מסלי
דמים הגדולים.״
בילינו עשרה ימים בחארטום. אחרי חמישה
חודשים של אורח חיים פרימיטיבי, עודדה
אותנו שהייתנו הקצרה במקום מתורבת.
מעבר לנילוס הכחול ביקרנו באומדורמאן,
עיר בנוייה מחימר הנילוס. אוכלוסייתה בת
כ־ 130 אלף תושבים, כמעט כפולה מעיר
הבירה מולה.
התרשמנו בעיקר מן הקבר של המהדי
הנראה ככד מהופך.

בחנייתנו הבאה, בברבר, שטחנו את שקי
השינה שלנו על גבי החול, ליד סירותינו.
משך הערב הלכה הרוח והתחזקה. בחצות
סערה סביבנו סופת חול. משך כל אותן
השעות הארוכות, היינו מכורבלים בשקי
הניילון שלנו, כשאנו בועטים ומתפתלים
כדי לא להיקבר בחול.

כמעט כמו כרן וזוראדו
** ם שחר שבכה הסערה. התכוננו
¥לחתור למקום מוגן יותר. לזודעתנו הרבה
נוכחנו ששתיים מסירותינו, של אנדרה
ושלי, עם מרבית ציודנו בתוכן, נגרפו.
אחרי חמש שעות חיפושים מצאנו את הסירות
שלמות. הן נמצאו כל אחת במקום
אחר. סירתו של אנדרה היתד, מרחק מחצית
הקילומטר כמעלה הזרם, על החוף המערבי.
שלי, קילומטר במורד הזרם, על החוף
המזרחי.
מראות הנוף בין חארטום וגבול מצרים,
הזכירו לי את נהר קולוראדו באמריקה. גושים
של שיש צבעוני ובזלת ניצבו על החוף.
במקומות בהם הצוקים מסיגים את
גבול הנילוס עצמו, נתקלנו במפלים מסוכנים.
עברנו 31 מפלים כאלה, בשטח של 1500 קילומטרים
הזיי־סכנה, בין חארטום לדדאדי
חלפה.

0מפ? הששי

^צאנו •טוס לדרך 70 .קילומטר למטה
מחארטום גרף אותנו הנילוס דרך תהום
של 12 קילומטר, גובלת בגבעות בזלת וגר־נית
תלולות. כאן מעמיק הנהר וצר, ורחבו
מגיע ל־ 80 מטר.
היה זה המפל הששי, הקל. למעשה זהו
הראשון בין המפלים שאתה פוגש ברדתך
בנהר, החל ממקורו.
כאן נהנינו מן היפים שבנופי הנילוס.
חופים ירוקים פורחים הזדקרו משני צדינו,
מוקפים דקלים וגנים מושקים. פה ושם נראו
איים קטנטנים שחופיהם זהובים מחול ותוכם
ירוק מדשא. מאחורי רצועתו הצרה של
הנהר השתרע המדבר הגדול.
חנינו בשנדי שעל הגדה הימנית, עיר
שקטה ובנויה מחימר. משם בקרנו בנאגנה,
וראינו את החורבות העתיקות הראשונות :
כמה מקדשים קטנים שנבנו לפני אלפיים
שנה.

סעודה סאוה? בדואי
ף• יד החורכות התבוננו בבדואים ממל/אים
את נאדותיהם מים. הם נהגו בחמורים
קטנים הלוך ושוב, כדי לשאוב מים
מבאר עמוקה. הם אנשים חסונים ויפי־תואר,
על אף אורח חייהם הקשה בימים לוהטים,
ליולת־כפור, סופות חול, וצמא תמידי.
שייך זקן הזמיננו לסעודה לאוהלו. ישבנו
במעגל סביב סיר עגול, כשאנו טובלים פיתות
בחלב גמלים חמוץ.
ליד קאבושייה, עצרנו כדי לבקר בחורבות
בנות האלפיים שנה, של העיר הגדולה הקדומה
מרואה, שהיתר, פעם בירתה הדרומית
של חבש ומאוחר יותר, ממלכה בפני עצמה.
אחת ממלכותיו לחמה ברומאים בגבורה, עד
אשר הוכנעה על־ידי צבאו של פטרוניוס,
20 שנה לפני הספירה.
שלושה שבועות של חתירה מייגעת הובילו
אותנו לאטבארה, עיר מסודרת, בעלת גנים
מרהיבים ובתים נאים. כאן מקבל הנילוס
ממזרח את יובלו האחרון, האטבארה.

אחת וחצי. כך קוראים הערבים לריקוד
הבטן. שתי רקדניות הזפיעו בקבלת פנים
מיוחדת שנערכה לשלושת ההרפתקנים בקהיר.
חלומן הגדול: להופיע בסרט הוליבודי.
יצאנו בריאים ושלמים מן המפל החמישי.
אולם במפלים דרומה לאבו חאמד, במקום בו
מתחיל הנילוס בעיקולו דרום־מערבה, נקדחו
חורים בסירותינו הרפודות גומי. היתה זו
עבודה קלה לתקן פגמים קטנים אלה, אם
נעשתה על החוף, כמובן.
אף פעם לא ידענו מה הסכנה המצפה לנו
בעיקול דבא. ברגע שנכנסת למערבולת, אין
מקום לחזור. תאינו בסירות היו כה נמוכים,
עד כי הציפו אותם המים, כשהם גורפים אותנו
עד המפל הרביעי.
בזהירות עברנו גם את המפל השלישי, מקום
בו מוקף הנהר גבעות זהובות וורודות.

גן חיות עתיק סאכן
ף• אש הכפר גדי, הנמצא דרומי, לדלגו,
1ליתד, אותנו לסלעים עתיקים חקוקים
ומצויירים, בגבעות מעל לנילוס. הציורים
היו בני תקופות שונות, שהעתיק ביניהם היה
כנראה מן התקופה בה היו הסודאן ומצריים
פחות צחיחות, ומיושבות בחיות שאפשר
(המשך בעמוד 8ו)

ן!ן ן/

מנהל הלובדדה במפעלנו

קולנוע

1ווי

סרטים

וידורי

טקס• ספישל

צ.בר צעיר
שכלל

לאחרנסיון 1 ^.
ד כז חקרלב 1ן 1
א ת לזנגנוו-

הלחימה הכפולה
ר 1ל1ן סל סופרא:

מעשה כמונית (נבע־פריש, ישראל),
אינו מתיימר להוביל את נוסעיו אל ארמונות־הפאר
של הוליבוד, או אל שדות האורז המתוק
של רומא. נוסעיו הם אנשים פשוטים
מאד: חייל המסתבך באהבהבים מדגדגים
על הגורן, זקנה הסבורה (בטעות) כי הגונבת
מגנבה פטורה, רב החוזר על הבדיחה הנושנה
של העז בחדר, הבדיחה המזוקנת אף
היא של הפטריות שהרגו את החתול ומעשה־לתפארת
של פקיד המחלק כספים, אך אינו
דומה בשום פנים (כימצוזת הצנזורה) לגרשון
פאר.
אין זה סרט מצויץ, אולי אפילו אינו טוב.
במקומות רבים השיח לקוי, וגם ההומור סובל
בכמה מקומות מפאנצ׳רים חמורים. אולם
בקטעים רבים נהנה הקהל באמת, מתגלגל
מצחוק בתמונה בלתי־נשכחת של שייקה
אופיר מטפל בחוט הטלפון הצבאי.
ככוכב אמיתי מתגלה שוב שי אופיר, המגיע
לעתים לרמה בינלאומית גבוהה. מלבבת
מינה כרובי. נוסעים אחרים המגיעים
למחוז חפצם על אף טילטולי־המונית: יוסף
קארל, במהדורה ישראלית של באסטר קיטון,
רפאל קלצ׳קין.
עם כל החולשות, הרי מונית זו, שכל
חלקיה יוצרו בארץ, מפלסת את הדרך בה
חייבים לנסוע גם כלי־הרכב הבאים. הדרך
לסרט ישראלי מקורי, בעל רמה בינלאומית,
רצופה מוניות מסוג זה.

גבר צעיר וחשוף חזה, הנקלע לשכונה זעיר־בורגנית,
הופך את כל היוצרות, גוזל את
יפהפיה מקומית נובאק מארוסה (קליף רו־ברטסון)
,מעלה את הטמפרטורה הכללית בכל
הסביבה. פיקניק הוא סרט לנשים, בדיוק
כשם שהחברה האמריקאית היא חברת נשים :
הן היוזמות בכל עניני אהבה, הן המחזרות
אחרי הגברים. לרבים ייראה כל זה כסימן
של ניוון וחזרה לתקופה מטריארכלית׳ קדומה.
לחברה המפיקה את הסרט נראו באופק
הרווחים. רווחים יהיו.

אהבה בצפון הרחוק
רול מ א רי (מטרו, ארצות־הברית) הוא
שיחזור הסרט העתיק ( )1935 הנושא אותו
השם ואשר זכה להצלחה רבה, יצר את הזוג

שפע בשר והברקה
חכל שאת כזאת (פונטי -איטליה)
היא קומדיה איטלקית, כתובה בידי סופר
אלברטו (האשה מרומא) מוראביה, על אודות
נערה נאפוליטנית עליזה ושופעת בשר (סופיה
לורן) ,בתו של גנב מועד (ויטוריו דה־סיקה)
,ההולכת בדרכי אביה עד שהיא נוסעת
בחברתו של נהג מונית (רוברטו מאסטרוינא־ני)
,מפתה אותו על חוף הים — למטרת שוד.
עד סופו של הסרט הופכת המטרה לאחרת:
נישואים. כמו בכל הקומדיות הסוף הוא
טוב.
סופיה לורן, המבליטה את כשרונותיה במרץ
רב וללא שמץ של בושה, מוכיחה,
לתמהון הכל, כי נוסף להם היא גם מסוגלת
להבריק בקומדיה קלילה.

קדימה, אל המאדים
בבוש המרחב (פרמאונט, ארצות־ה־

תיאטרון ו רו סי

אולם ״ דמה ״ רמת־מ
בכל ערב ב־8.15

מוצ״ש
31.3.1956
ב־8.15

ג׳ ורג׳ ואל מציג את

0271 בנדלמו * ווורה רובין

ברית) מראה כמה קשה להיות איש חלל.
לא בלבד שעליו להילחם בצרות ככוח המשיכה
של כדור הארץ ועוד כדורים אחרים,
גדולים וקטנים, להיזהר ממטאורים מסוכנים
המשוטטים בחלל לפי חוקי תנועה משלהם,
לעמוד באי־נוחיות חללית, שאינה מתחשבת
באנטומיה הפשוטה והביתית של האדם. לא,
בזה אין די. על האיש חלל גם לעמוד בפני
שגעונותיהם של אנשי־חללים אחרים הנוסי*דרייייאתו
בספינת החלל. והללו משוגעים
עים

הנשלח תחילה אל הירח, אחר מקבל ה
לפנות ימינה אל המאדים ; הוא אכול
קות: האם אלוהים מביט בעין יפה ע
נסיעה החללית י (ענה, כן או לא).
הנופל במשלחת מבלבל עוד יותר את
של האלופחלל.

ג׳טה לוקה, וואלטר באף, ביטוש דכידוב, פרדי לוי,
יהודית אמיר, אל. גרונובסקי, א .ארגמן, יוסף סולאק

לין, אוסטרי ויפני. כל אחד מדבר1 ,
אינו משפר את כוח המחשבה של האז
מטייל בו. אשר לתמונות המאדים1 ,
החלל, תחנת החלל — אין בהן חידוש
הן יותר משעשעות מאשר מרהיבות אח
או משכנעות.

בהצגה מוסיקלית מפוארת

2מערכות — 8תמונות • מאת הרי אריוה
!מוסיקה מאת ז׳ק הופמן, ם .סרציני
עברית: ד״ר א. פוירשטיין • עבוד: י .הלוי
טקסטים מוסיקליים: א .ברושי • מנגינות מיוחדות: ע .יוסטר
המ שתתפים:

והאורחים אמנים הכוכבים הכושיים הבינלאומיים

מארה׳׳ב בב וואלס ¥וירג׳יניה קפרס
מחזה ובמוי: לי קהג רי נכרג
תפאורה: ז׳ אן גילוך
הנהלה מוסיקלית: ד״ ר ח. ו וי נטר ני ץ
באלט: מיאארבטובה
מכירת כרטיסים החלה ב: דו־רה־מי, אלנבי 94׳
סל ; 5755 .כרטיס, אלנבי ,31
רמת־גן: רכניץ.

פי ק ני ק (קולאמביה, ארצות־הבריו
סס על מחזה־קופה המבוסס על ההו
הדרך ללב הגבר מובילה במיטתו. נ
של נערה בת־טובים מדג׳ אוזנז (קים
לפוחח האל קארטר (וויליאם הולד
חושנית מאד, מתחילה, לא מסתיימת,
הגופות. איחוד לבבות הוא ענין אחו
טין, מופקד בידי בתולות זקנות ו
סידני (רוזאלינד ראסל) ,הנופלת על
בפני רווק זקן האוזארד (ארתור אוקונ
חננת שישא אותה לאשה. הוא נשבו
כוכב הולדן משחק הפעם בתפג

סופיה לורן ב״חבל שאת כזאת״
פתוי על שפת הים
ז׳נט מאקדונאלד־נלסון אדי, הציג בפני הצו־הים
צעיר גבה־קומה ג׳יימם סטיוארט.
רה מארי החדש הוא פחות מוצלח, אף
על פי שהוא מכיל את המוסיקה הנודעת של
אוטו פרימל, מושרת בפי האוזארד קיל, וכמה
שירים חדשים. זה מעשה במייק מאלון
(כוכב קיל) ,איש משטרת הרוכבים הקנדית,
האוהב את יתומה רוז מארי (אן בליית) האוהבת
את גבר נאה דובאל (פרננדו לאמאס).
אהבה נוספת: אינדיאנית וואנדה (ג׳ון טיי־לור)
אוהבת את מאלון־קיל.
העלילה, השונה מאד מזו שבסרט הקודם,
מסתבכת עת רוצחת דדאנדה ראש שבט אינדיאני
(מנהיג יולאצ׳י) ודובאל מואשם ברצח.
אבל אפשר לסמוך על שוטר־פרש קנדי ש :
א. ישכיל תמיד לאסור את החשוד, ב .יקריב
אפילו את אהבתו על מזבח החובה. שוטר
קיל עושה את שני הדברים האלה ברוחב-
לב סינמסקופי ומבלי להניד עפעף, כמעט.
בקצרה קידמת עדן. אליה קאזאן ביים גירסה
משופרת של ספרו היסטסלרי הלא ביותר
משובח של ג׳ון סטיינבק. ג׳יימס דין.
גבעת האהבה. סוחט דמעות לנשים
משני המינים. ג׳ניפר ג׳ונס וזיליאם הולדן.
* חברה שבה העומד בראשי המשפחה אינו
האב כי אם האם.
העולם הזה *63

אמנות תיאטרון התקפת ע־יעול
תיאטרוני ישראל, בהם נערכו השבוע ד.צ־גות־הבכורה
של שתי הצגות חשובות (ראה
להלן) ,דמו יותר לבתי־תולים לחולי שחפת
מאשר להיכלי־תרבות. אם אמנם המודד לגאוניותו
של שחקן הוא כשרונו להתגבר על
התקפות־השיעול של הקהל, הרי נחל התיאטרון
השבוע כשלון חרוץ.
התקפות־השיעול, שלא נגרמו על־ידי שינויי
אקלים, הבליטו מחדש את אחת מבעיות-
היסוד של התיאטרון העברי. לגבי רובם של
השחקנים והצופים אין השפה העברית שפת־אם.
המלה המדוברת, דם התמצית של אמנות
התיאטרון, אינה מצליחה עדיין לשבות את
הצופה, להכניעו לרצון המחזאי.
מחלות אוזן וגרון. בהבימה ניסה
הקהל לשוא לרדוף אחרי התרגום הקשה
והמיושן של פאוסט, פרי עטו של יעקוב
כהן. לעתים הוא נאלץ, כחרש־אילם, להצמיד
את מבטו לשפתי המדברים, ביניהם גם שמעון
פינקל, מבלי להבין אלא מלים בודדות ופרורי
משפט מקוטעים.
יצירת הפאר, שמילותיה מובנות בנקל לכל
עוזרת בית גרמנית, מסתבכת בשיח העברי,
אינה מגיעה אל המרחב הפתוח•
שונה גורלו של מלחמת בני אור בקאמרי,
הכתוב בעברית של ימי הבית השני. הקהל
מתרגל בהדרגה לשפה זו, אולם בפי רוב
השחקנים אין היא הופכת למעין חיים, הזורם
כנחל איתן מלשון השחקן אל לב הצופה,
נשארת שלולית עומדת של מים ישנים.
שעולו של הקהל היה. מחאת הגרון על
אכזבת האוזן.

מבעד למסך הערפל
פ או ס ט (הבימה, מאת וולפנאנג פון־גתה,
עברית יעקוב כהן, ביים׳ יוליוס גלנר) הוא
סמל התרבות של המערב, שאינה יודעת מנות
ברוחה, השואפת לכבוש את מרחב היקום
ואת סוד הגרעין, שחדרה אל נבכי העבר
הקדמון, איחדה בפעם הראשונה את כדור
הארץ והפכה את הטכניקה לאליל. במירוצה
השגעוני הגיעה תרבות זו במאה ה־ 20 לסף
הטיסה אל הירח ולעברי פי פחת.
פאוסט מגלם בדמותו תכונה זו. מלומד
במכללה גרמנית של ימי־הביניים, שאינו
מוצא סיפוק משום דבר, מבקש לאבד את
עצמו לדעת, כורת לבסוף ברית נואשת עם
השטן: אם יצליח הלה לגרום לכך שימצא
אי פעם רגע אחד של סיפוק נפשי בעולם
הזה, ימסור לו את נפשו בעולם הבא.
אהבה רלא סיפוק. השטן, התופר
בגופו של ישראל בקר לגבר קליל וערמומי,
משתדל כמיטב יכולתו להגיש לפאוסט—
פינקל את כל הפיתויים. המלומד—ההרפתקן
מתאהב בגרטכן הבלונדית, המשותקת בטעם
על־ידי מרים זוהר, הופך אותה לאם ולרוצחת.
אולם האהבה חולפת, אינה גורמת לסיפוק
אמיתי.
אחרי דרך הרפתקות ארוכה (שגם הצגה
ארוכה זו אינה מנסה לחזור עליה) רואה
פאוסט בעיני רוחו את התכלית האמיתית
של החיים: חזונו של עם הכובש אדמת־בתולין,
מתאחד כדי לעמוד במשותף מול
סכנות הטבע, כובש יום־יום מחדש את חייו
דחרותו. הוא נופח את נשמתו בזרועות
השטן, אך הלה אינו בא על שכרו: אלוהים
מעלה את הנשמה לשמיים.
כמו באגדת איוב, עומדת במרכז אגדת
פאוסט ההתערבות בין אלוהים והשטן. אולם
כאן נגמר הדמיון: הגיבור השמי הוא רק
כדור־משחק נכנע במשחק העליון, בעוד שהגיבור
המערבי הוא צד פעיל, החותר, כמו
פרומתאוס היווני, לכבוש את השמש.
״התמהמדדנא 1״ לרוע המזל, אין
הצופה הישראלי,מרגיש בהוד היצירה הגדולה
ובמשמעותה העמוקה. לעתים נקרע לרגע
מסך הערפל: ,והוא מרגיש כי מאחוריו מתנשא
רכס של הרי־בראשית, אולם על אף
מאמצים אדירים של פינקל, בקר וזוהר, אין
עינו רואה את הפסגה.
פאוסט הבטיח לשטן :״כף לכף ! /אס
פעס אומר לרגע העף / :התמהמה נא ! יפית
כל כך / 1אז תוכל לאסור אותי בכבלים/ ,
אז ארד ברצון לגיא הצללים...״
הצופר, הישראלי אינו יכול לומר אף לרגע
אחד בהצגה בת שלוש השעות :״התמד,מד-.
העולם הזה 963

נא ! יפית כל כך ! אין הוא נאסר בכבלי
היצירה. הסכנה האמיתית היא שהוא ישלה
את עצמו שאמנם ראה את היצירה, ולא הד
חיוזר שלה.

אור על בני אור
מלחמת כנייאור (התיאטרון הקאמרי,
מאת משה שמיר, ביים גרשון פלוטקין) היא
מלחמתם של המורדים הפרושים נגד אלכסנדר
ינאי, המלך החשמונאי ( 105 עד 79 לפני־הספירה)
שהעלה על הצלב 800 פרושים
אשר כרתו ברית עם האוייב החיצוני(הסורי)
כדי להפיל את שלטונו.
השם נובע מן ההנחה (הבלתי־מוכחת) כי
כת ״אנשי־היחד״ ,שגנזה את המגילות
המפורסמות של ים־המלח (ביניהן מגילת
מלחמת בני-אור) לא היתד, אלא כת המורדים,
שהתבצרה בהרי יהודה.
חמור של ערכי. כמו מחזות־המלכים
של שייקספיר, אין זה מחזה בעל עלילה
דרמטית, בו מתנגשות כמה נפשות מרכזיות,
מתגבש רעיון מרכזי או מתפתחת עלילה
עקבית.
שמיר העלה על הבמה את הדמויות ההיסטוריות
— את המלך הכובש ומחרחר־הריב,
הנשען על צבאו הזר (יוסף ידין) ,את אשתו
הפרושית (חנה מרון) ואחיה, הרב שמעון
בן־שטח (זלמן לביוש) ,את ראש המורדים
(יצחק שילד ),ונאמניו.
בדו־שיח נאה, הרצוף אימרות־חוכמה
(ראה נ^סגרת) מסבירות דמויות את אשר
קרה, יותר משהן משחקות אותו. כמו שייקס־פיר,
מעלה גם שמיר ברגעי־מתיחות דמות
מבדחת (זאב ברלינסקי) ,ערבי הרודף אחרי
חמורו.
על אף ליקויים דרמתיים אלה, יזכה המחזה
בצדק להצלחה. מן הרגע בו נפתח המסך

שחקנים שללה, פלידל, מרון וידין ב״מלחמת כני־אור״
פירושים לימלחמת הפרושים
האדום הלוהט ומגלה שמי־תכלת מרהיבים,
ועד לתמונה האחרונה (ומיותרת) של מוסר־השכל,
עוקב הצופה אחרי קטע חי של
היסטוריה ישראלית, הממלכה היהודית האחרונה
שנפחה את נשמתה במהרה, שעה שרוב
בני העדה היהודית כבר חיו, בנוחיות, כציונים
טובים, הרחק מגבולות הארץ במצריים,
סוריה ובבל.

אכזר מכל, המלך.

עם רדת המסך,

בודחפות בני־אור: עזביבים
צדקה — לא לדמה פנויה היא צריכה, אלא ללב מלא.

מים שממהרים בשר, אינם מטהרים לב.

טוב מוסר־אב מחסד אדון, חביב עונשו של אח ממתנת אוייב.

צהק — אין מבקשים אותו. צדק אינו ניתן. לא מידי כל אומה שבעולם, לא מידי
כל חרב שבעולם, לא מידי כל צדיק שבעולם. צדק דרכו שהוא צומח. מקרקעו של
עם, מאדם שסייע לחברו בשעת הדחק, מבית שנפתחה דלתו לאביון, מאדם שנהג
חיבה באשתו, מבן שנהג כבוד באביו, מחבר שלא הונה את חברו. צדק כמוהו
כחיטה ובשמורה. לא בארץ אחרת תמצאהו, אלא בארצן. לא באדמה אחרת, אלא
באדמתך. לא במלכות אחרת, אלא במלכותך.

המלחמה — אשה יולדת היא — .הנצחון — בנה אשר ילדה לי בדם ובצער.

כשנותיסו די זאת למדתי: אין שום דבר של ממש בעולם, לבד מאיש ואשה ובנם.
והאל הפוסק להם חיים.

מנוחה שנתן לנפשו מנצח — לא נתן לנפשו מנוצח.

מלך כי יפול — ימשול אחר תחתיו, וטוב ממנו. אן ממלכה כי תפול — מי ירימנה 7

משאחזת בחוב — הריהי אוחזת בן.

לא ברשעים

השטן, אלא בחסיס על דמם.

מדוע לא הקרבתי לאלוהים ולתורתו את הנורא והיקר בקרבנות, לזעזע בו מוסדי
שחק — את צדקותי 7את טוהר כפי 7את מקומי בעולם הבא 7

כל המכקש

לילך באמצע, סופו שהוא נשבה לדרכם של רשעים.

אין נאולה

באה לעולם אלא מכוחם של בני אדם שיביאוה, וכצלמס וכדמותם

תהיה גאולתם.

הבל ראויים לגאולה — על חטאיהם וטונדאתם, על שפיכת הדמים שבהם ועל
כל שאר דרכיהם, דרכי אנוש. אין גאולה נבנית אלא ממה שנבנים הימנו חיי־אדם.
אין לבנים ואין חומר אלא איש וחייו. אין נצחון — אלא במלחמת.

איך אבער חלאת עולם— ולא אזהם את ידי 7אין אפסע בדרן ולא ארמוס דשא־עשב
אשר בראת 7אין אבנה בית ולא אחצוב בברזל אבנין 7אין ארפא מוס באום,
ולא אכרות האבר המנוגע 7

רקה הו ל כי ם — ימצאו דרן. הרובצים על פניהם— על מקומם ירבצו לעולם.

לא ברור כל כך מה רצה המחזאי השומר־ר,צעירי
להגיד. האם מותר לקרוא לכובש הזר
כדי להפיל רודן מקומי י האם מלחמת־אחים
היא מכשיר מותר י האם שפיכת־דמים למען
מטרה צודקת מותרת? שמיר עצמו נזהר
היטב מלהסיק מסקנה ברורה כל שהיא. הוא
מסתפק ברמז שלבו עם המורדים ,״עשוקים
שבכל הדורות״.
הצופה האובייקטיבי עלול להגיע למסקנה
הפוכה: שהצדק ההיסטורי היד, עם המלך,
כובש רפיח והכרמל, שהושיט ברגע המכריע
את ידו לשלום עם המורדים, נדחה על ידם
והקריב את חייו, כאחאב המלך, שעה שלחם
למען ארצו נגד האוייב הזר, שניא ובזוי
בעיני כל נאמני המפלגה הדתית.
מוסיקה זכרונות מע־ן־חדוד
אברהם שלונסקי נקלע למשפחה מוסיקלית.
אחותו האחת, ורדינה שלונסקי, ידועה כמל־חינה,
אחותו השניה, אידה שלונסקי־גר,
ששמה האמנותי הוא נינה ולרי, היא זמרת
ידועה, ואחיינו, יד,לי ווגמן, בן אחותו פאניה
המורה לפסנתר, ידוע כפסנתרן.
אומר שלונסקי בחיוך :״את כל כשרונו־תינו,
ירשנו מאבינו שהיה משורר, חזן לעת
מצוא ומלחין עממי.״
השבוע היתה לשלונסקי הזדמנות לחבק
את אחותו הזמרת נינה ולרי (אידה) ,אותה.
לא ראה שנים רבות.
חוויה ככנסיה. נינה, בעלת מצו־סו־פראן
מלא, אינה דמות בלתי ידועה בצרפת.
הזמרת גבוהת הקומה ואדומת השיער, ידועה
בעיקר ביכולת שלה לשיר את שוברט, בלה
בארטוק וארנולד שינברג.
ותיקי גדוד העבודה בארץ זוכרים עדיין
כיצד היתר, אידה שלונסקי התמירה מנעימה
את ערביהם בעין־חרוד בקול ערב וחזק,
כשאחיה, אברהם, יושב לצידה.
הקול היה טוב מדי כדי שישמע רק מעל
ערימות חצץ. אחרי שהשתתפה בנסיונות
הראשונים להקמת אופרה בארץ, עברה
ללמוד לאיטליה, משם לצרפת. עם פרוץ
מלחמת העולם, נסעה לארצות־הברית.
מספרת אידה על מה שהיא רואה כחוויתד,
האמנותית הגדולה ביותר :״עמדתי להופיע
בכפר קנדי מרוחק בצפון. בני הכפר לא ידעו
בכלל מה זה קונצרט, שאלו את הכומר,
שהסביר להם שזר, דומה לתפילה בכנסייה,
וכי עליהם להתנהג כאילו נמצאו בתפילה.
מחוסר מקום אחר, נערך הקונצרט בכנסיה.
אף פעם לא הבין אותנו קהל כמו בהופעה

לשון הרבים איננה מלאכותית במקרה זה.
הכוונה לבעלה הפסנתרן והמלחין רודולף
גר, אחיו של המנצח הידוע וולטר גר, המלווה
אותה בכל הופעותיה, יעשר. זאת גם הפעם
כאשר תופיע בארץ בסידרת רסיטלים, בשירי
בארטוק ושוברט.

גונב מגנב פטור
^ תל״אכיב, טען להצדקתו ערבי
^ שגנב מחברו 20ל״י :״הוא גנב
ידוע.״

תחום המוש ב
ף* סנגר, ארצות־הברית, מחו ארבעה
^ בעלי בתי־מרזח בפני המועצה המקומית,
טענו כי הכנסייד בסביבתם תוריד
את ערך רכושם.

לא ע? הכסף זכרו

פלודין דוד
מסעדה מזרחית ואירופאית
משקאות חריפים, חמים וקרים
מחירים נוחים -שרות אדיב

^ חיפה, פרץ גנב לבית קפה, צלה
^ לעצמו אומצה, לא נגע בקופה שהכילה
100ל״י.

עולם קטן

^ האסטון, ארצות־הברית נאשמו
^ שני גברים בגניבה, כאשר גילה האיש,
שנתבקש לעזור להם להתניע את
מכוניתם, כי היא שלו.

שחיטה בדין
ירושלים, רחוב בן יהודה 8
מעל לטקסי ״אביב׳
טלפון 2176 :

ף כני־ברק, שמר, רחל כהן את לכה
לכך ששכנה, חיים גולדפרב, נוהג
לעמוד ליד לולה ולהסתכל בתרנגולות,
תבעה ממנו פיצויים בסך 30ל״י כשה־תרנגולות
מתו לפתע, טענה בפני השופט
שהשכן נתן בהן את ״עין הרעה״ ,מאחר
שאין כל סיבה אחרת למות העופות.

אין עשן ללא אשה

גוש מגרשים
ברחובות : טוב לשיכוגים
ולווילות - למכירה בהזדמנות.
לפנות :
תל־אכיב.
טלפון
(24745

ך ! ם או תהמפ טון ל אנג ל ל! לכת! ^ ד
4רח מכתב למערכת עתון, תבע להפסיק
את מנהג עישון הסיגריות, בטענה
שזה נוהג נשיי.

נקודת מבט
^ פאריס, צרפת, נחלקו הדעות בין
צייר ומנהל גלריה לאמנות, אם יש
לתלות את ציורו, קונפליקט, ברוחב או
באורך.

תשעה קבין
ן * יפו, הסבירה אשר, מדוע שפכה
על בעלה דלי מים: הוא מדבר יותר
מדי.

עיסקה

^ סיאטל, ארצות הברית, השתמשה
4דורותי הורוביץ כעדות בבקשת הגירושים
שלה, בהתחייבות שבעלה החתים
אותה עליה :״אני מבטיחה שלעולם
לא אביא אותך במבוכה ! להקשיב לדבריך
כשאתה מדבר אלי ; לא לעשן !
לא להגביר את רמקול הרדיו ; לא להשתמש
בטלפון למעלה מחמש דקות ; לבשל
שלוש ארוחות ליום בשעות קבועות
; לא לתת לך לחכות.״

חזור, טעות
^ לוד, התנצל אדם מדוע היכר, אדם
זר לו :״קיבלתי כתובת בלתי נכונה•
חיפשתי קרוב של אשתי.״

בלפסט, אירלנד הצפונית, עזבו
^ 50 פועלות את עבודתן משום שמעביד!
לא הירשה להן לשיר בעבודה,
חזרו לשם אחרי שהסכים להרשות להן
לזמזם.

יותר מזל משבל
ך* ירושלים, אחרי שהודגם בפני שו־
^ פט השלום י. בזק משחק פוקר,
קבע שהוא בלתי חוקי, כיוון שהמשחק
הוא בעיקרו משחק של מזל, לא של
כשרון.

ה רו אי
**זה למעלה מחודשיים מוצף מכון
וייצטן במכתבים משונים. לעתים נושאים
הם את הכתובת הנכונה, לעתים מציין השולח
על מעטפתם :״למי שמטפל בעניין
תינוקות.״
״אני אם לשלוש בנות,״ כתבה אחת .״אני
נמצאת שוב בהריון. מה לעשות כדי ללדת
הפעם בן? אני מבקשת לשלוח לי את התרופה
בהקדם.״,
תרופה כזאת, כמובן, אינה קיימת — לא
בשלב זה של התקדמות המדע, על כל פנים.
בכל זאת, ממשיכים המכתבים לנהור למוסד
המדעי הרחובותי.

תמיד כרומוזומים נקביים, נמצא בתא האב
רק כרומוזום זכרי אחד. ליד הכרומוזום
הזכרי מצוי כרומוזום נקבי.
עם הבקעת ביצית האם על־ידי תא הזרע,
מתאחדים שניים מארבעת הכרומוזומים האלה׳
ובזאת נקבע מינו של הוולד. אם נפגש
הכרומוזום הנקבי של האם עם הכרומוזום
הזכרי של האב — יכריע הלה את הכף והזוג
יזכה בבן־זכר. אולם במקרה שנכנס לזיווג
הכרומוזום הנקבי שבתוך תא האב ומתחבר
עם הכרומוזום הנקבי של האם — תיוזלד בת.
לשוזא באו, איפוא, במשך דורות רבים ה

גילוי
דעת משולש
ך* דם לגל המכתבים סיפור ארוך,
שראשיתו בשמועה בלתי־מדוייקת. חוקר
ישראלי, אמרה השמועה, גילה שיטה לקביעת
מינו של עובר העומד להיוזלד. לא זו
בלבד, אלא שאותו חוקר יכול גם לשנות את
מינו של העובר, לפי רצון ההורים.
אז החליטו שלושה מדענים צעירים, ד״ר
ליאו זקס 31ד״ר. מתילדה מון ( )29 וד״ר
דוד סר ( )31 כי השמועה הרחיקה וכי הגיעה
השעה לקבוע את האמת לאמיתה. הם חיברו
ידיעה קצרה לעתונות, הודיעו כי שלושתם
— ולא אחד מהם — גילו אמנם תגלית שלפיה
אפשר לקבוע את מינו של העובר כבר
בחודש השלישי לקיומו, אולם ללא כל אפשרות
לשנותו.
הגילוי עורר הדים חזקים בעולם המדע,
הגיע בין השאר לשבועונים אמריקאים רבי-
תפוצה. שלושת המדענים הישראלים שנתפרסמו,
חזרו בינתיים לשלווה הלבנה של
מעבדותיהם.

כיצד נקבע חמץ
* * ה היה, ככל זאת, טיבו של גילוים?
* 1בל אורגניזם חי הוא בעל מספר רב
(מיליוני מיליונים) או מועט, של תאים, המתרבים
על־ידי חלוקתם.
בכל תא, גרעין המכיל חלקיקים זעירים,
הנקראים כרומוזומים. כל כרומוזום מכיל
בקרבו חלקיקים עוד יותר קטנים, הנושאים
בחובם תכונות העוברות בירושה והניתנים
לראייה בעזרת מיקרוסקופ, בצורת נקודות
בלבד. נקודות אלה נקראות גנים*.
הכרומוזומים הנמצאים בגרעין תא האם
(הביצית) המופרה על־ידי תא האב (הזרע),
מתחברים על־ידי הפרייר, זו ויוצרים תא
חדש — את תא העובר. תא זה אוצר בקרבו
את מחצית התכונות התורשתיות של האב
ומחצית התכונות התורשתיות. של האם. תכונות
אלה יחד יעצבו את הוזלה
התכונות התורשתיות הן: צבע העיניים, השערות
והעור, מיבנה גופני, הבעת־פנים וכן
תכונות־אופי יסודיות. בין יתר התכונות התורשתיות
נקבע גם מינו של הוזלה בשעת
התחברות מחצית מספר הכרומוזומים מתא
האם, עם מחצית מספר הכרומוזומים מתא
האב.
על כן, ברור כי מרגע הפריית ביצית האם
על־ידי זרע האב, אין לשנות את המין, שנקבע
על־ידי עצם ההתחברות* .

מי קובע את מינו של הילד הנולד
7האם האשה אשמה כבד שנולדות
לה רק כנות 7למדע יש
תשובות כדורות על כך. אולם גם
למדע לא היתה תשובה לשאלה :
״האם ילדי יהיה כן או בת ז״ ה
בעלים
בטענות אל נשותיהם, מדוע הן יולדות
נקבות. דווקא האב לבדו הוא המכריע
במינו של הוזלה
אולם למרות שבתוך תא האב נמצא גייס
חמישי נקבי, נשארו הסיכויים הסטטיסטיים
לעובר ממין זכר אחד לאחד. כלומר: לכל
ניחוש למין הוולד לפני הולדו קיים סיכוי
של 50 אחוז שהוא יתאמת. מה שתגלית
שלושת החוקרים הישראליים עשתה הוא לבטל
את הצורך בניחוש, ליצור אפשרות מדעית
בטוחה לקביעה מדויקת של מין העובר
בהיותו עדיין בבטן אמו.

הקידה שהחלה בקנדה

)• 4שום ומובן מאליו. מתמיד, אף לחשוב
כי שלושה דוקטורים רציניים נחוצים כדי
לבצע אותו.
אולם כל עבודת־מחקר וכל גילוי מדעי מ־

הסיכויים: פיפטי־פיפטי
ף* תוך מספר הכרומוזומים הנגד
4צאים בכל תא של האדם, ישנם שנים
מיוחדים. בין שאר התכונות התורשתיות
ששני כרומוזומים אלה נושאים, נמצאת גם
התכונה הקובעת אם יהיה הילוד זכר או
נקבה.
אולם בעוד שתאי האם נושאים בקירבם
* גנטיקה: תורת התורשה.

** מבט ראשון, נראה הדבר כעניין פ־ 1

שביל הזהב

מדענית יפהפיה ושני שותפיה חודרים

חוקר-עוכרים זאבס
תוצאה של עניין משותף

העולם חזה 963

ייל^8£י

אל אחד חסיד!ת הגדולים של החיים

י^ת ה נו ל ד
בוססים על עבודה מפרכת ואינסופית כמעט.
לפני שאפשר להצביע על תוצאה כלשהי
עוברים אלפי נסיונות ואלפי כשלונות שרק
אנשי המעבדה יודעים עליהם. אולם גם ל־כשלונות
אלה חשיבות במדע.
כך, למשל, עסק צוזת חוקרים קנדיים לפני
שלוש שנים בבדיקת תאי ריקמת העצב של
החתול. בראש החוקרים עמד ד״ר בר, רופא
עצבים בעל שם עולמי. חתול אחר חתול נשחט.
אלפי תאים הונחו תחת המיקרוסקופ ותמיד
נראה שוני כמעט בלתי־ניכר בין תאי
הזכר ותאי הנקבה.

תשובה ניתנה לראשונה לא מזמן
על־ידי שלושה חוקרים צעירים
כרחובות. מעתה לא יהיה כל צורך
בניחוש לפני הלידה. הסיפור
בעמודים אלה בא לספר לראשונה
במלואו את סיפור הגילוי ומגליו.
עם גמר חקירתם, ציינו החוקרים כי נתגלה
שוני בצורת תאי הזכר ותאי הנקבה,
בתאי ריקמת העצבים. החוקרים, שעסקו בחקירת
מערכת העצבים, רשמו את הדבר כ־תגלית־לודי,
חסרת עניין לחקירתם הם. הם
כללו אותה בדו״ח הסופי, לא עסקו בה יותר.
בישראל, קראו שלושה חוקרים צעירים את
הדו״ח, נתקלו בתגלית המקרית. הם החליטו
להשתמש בה כנקודת־מוצא למחקר שלם
משלהם, להמשיך בה לפיענוח בעיות תורשתיות
שונות.
החקירה החלה.

דמות מתוך פרט
^ ן הרגע הראשון שתוצאות החקירה
נפוצו ברבים, שבתה דמות אחת את לב
הקהל. הצופים בקולנוע יכלו להעריך לראשונה
את הד״ר דנון. בין סצינות חדגוניות
של פתיחת בתי־חרושת וסלילת כבישים ביומן,
הופיעה פתאום מעל מסך הכסף יפה־פיה
לבושה חלוק לבן.
היתר. זאת הד״ר מתילדה דנון, שצלמי
קולנוע יצאו לצלמה במכס וייצמן, יחד עם
שני חבריה החוקרים. מתילדה, זהובת השיער
וכחולת־עיין, נראתה יותר כלאנה טרנר
בתפקיד הוליבודי מרתק של אשת־מדע, מאשר
דוקטור של בשר ודם, מוסמכת למדעי
הטבע.
למעשה, חודר הדמיון מבעד ליופי החיצוני.
תולדות חייה של מתילדה, מעיר מולדתה
האיטלקית עד למעמדה הנוכחי במכון וייצמן,
יכולים לשמש חומר מצויין לסרט עלילתי.
ישנם בו כל הסממנים המובהקים הדרושים
לסרתולדות טוב: רומן, מאבק עקשני של
צעירה שאינה מרפה ממטרתה, ילדות מאושרת
וחלומות לרוב.

״אגי סקרנית מאר 1״
*< ד שנתה ה* 13 חייתה מתילדה באי־
! 2טליה עם הוריה השוזייציים, חלמה חלומות
וורודים על ארצות רחוקות וחמות, על
דקלים מזדקרים וחולות זהובים בליל ירח.
ואז פרצה מלחמת העולם השניה. משפחתה
של מתילדה עקרה לג׳נבה הנייטרלית ;
אולם אורח חייה השלווים של הנערה לא השתנה
בהרבה. היא הוסיפה לצאת לשדות עם
אביה האגרונום מדי שבת, לתהות שעות
ארוכות על סודות הטבע.
יום אחד הפתיעה מתילדה את מורה הזקן

בגימנסיה העירונית, הודיעה כי החליטה ללמוד
ביולוגיה. עד אז חשבו אותה מוריה לתלמידה
מצטיינת בספרות וציור, האמינו
כי תמשיך להקדיש את תשומת לבה לצד
האמנותי יותר של ההשכלה. אולם עתה עמדה
לפניהם והכריזה :״אני סקרנית מאד...
אני חייבת לפתור את כל הסודות !״

סטודנט שתקן סספרייה
י * דרך הפשוטה והקלה ללמוד הי!
) תה נעולה בפני מתילדה: הוריה לא
יכלו לתת לה את התמיכה הכספית הדרושה.
היא נאלצה לגלות את הסודות בכוחות עצמה.
חייה כסטודנטית היו עליזים וקשים כאחד.
היא לא בחלה בשום עבודה שבה תוכל להרוויח
את שכר לימודיה. עבדה כמלצרית, שוטפת
רצפות, פועלת בית־חרושת ובימי הקיץ,
בחוות איכרים מחוץ לעיר.
כל זה לא הפריע לה להיות סטודנטית
מצטיינת. בגל 22 כבר קישט תואר 1^150.
את שמה. כמוסמכת לביולוגיה נתקבלה בתפקיד
אסיסטנטית באוניברסיטת ג׳נבה —
הצעירה ביותר בסגל המרצים.
אולם ימי לימודיה והשתלמותה לא תמו.
בשעות הפנאי התחפרה האסיסטנטית החדשה
בין כרכי הספריה, התכוננה למיבחן הבא :
עבודת הדוקטורט. לא פעם מצאה את עצמה
יושבת לצדו של סטודנט ממושקף ושתקן,
אותו הכירה שטחית מהרצאותיה בפקולטה
שלו, ידעה עליו רק שהוא ישראלי.

אשת״מדע דנון

הצעה ותנאי לצדה
יי* א עבר זמן רב ומתילדה נוכחה
/לדעת שהתעניינותה בסטודנט הממושקף
לא היתד, דווקא אקדמית. בין השניים נקשרו
קשרי ידידות.
דוד דנון, כיום בן ,34 הרגיש את עצמו
תלוש בג׳נבה. הוא הגיע לשם כסלשתינאי
לא־רצוי, איש אצ״ל שריצה תקופה ארוכה
בכלא יפו ובלטרון. הממשלה הבריטית הרשתה
לו לצאת לשווייץ רק לאחר שהתחייב
לא לחזור ארצה.
במתילדה הנוצריה מצא בת־ברית נאמנה.
אולם כאשר הציע לה נישואין, צירף להצעתו
תנאי מפורש: לעלות יחד אתו ארצה,
ברגע שיתאפשר הדבר. מתילדה נזכרה בחלומותיה
הישנים על דקלים וחולות זהובים,
הסכימה להצעה.
הנישואין לא הפריעו ללימודים. מתילדה
סיימה את עבודת המחקר שלה על הכרומוזומים,
זכתה בתואר דוקטור. דוד למד רפואה
— עד פרוץ מלחמת תש״ח. אז נקרא על-
ידי ארגונו לשליחות חשובה בצרפת. הזוג
עבר לשם, חזר לג׳נבה עם תום המלחמה.
משך הזמן הזה נולדה בתם, דפנה.
לפני שלוש שנים, סיים דוד את לימודיו.
ממשלת ישראל לא העמידה שום קשיים בפני
שיבתו של הגולה. להיפך: מתילדה, דוד
ודפנה דנון עלו ארצה, התיישבו בה כאזרחים
קבועים.

פגישה עם ענק
^ וד גויים מיד כרופא לצה״ל. מתיל!
דה חיפשה אחר עבודה מעניינת, ביקרה
יום אחד במכון וייצמן. באחת המעבדות נתקלה
בדמותו הענקית ( 2,06 מטר) של ד״ר
ליאו זאכס, בוקר קמברידג׳ שעבד כחוקר
במחלקה הביולוגית הנסיונית, עמד בראש המחקר
הגנטי. השניים גילו עניין משותף ;
הד״ר זאכס הזמין את הד״ר דנון לעבוד עמו.
השניים התמסרו במרץ לחקירת תכונותיהם
של הכרומוסומים. גל רשימותיה של מתילדה
גדל מיום ליום, מילא מחברות שלמות. מצדו
הוא, הכתיב ליאו זאכם במיבטאו האנגלי הקצוב,
את מסקנות חקירתו לכתבניתו ה

עושים הכוומוסומים?
צעירה• התמונה החלה מתבהרת.
התברר כי זוג הכרומוסומים של האשד,
נראים שונים בגרעין התא תחת המיקרוסקופ
מזוג הכרומוסומים של הגבר: ברוב ר,ברו־מוסומים
של האשד, נראית נקודה כהה ליד
גבול הגרעין, שאיפשרה כמעט בכל התאים
הנבדקים לקבוע אם המדובר בתא זכרי או
נקבי.
תגלית זו היתד, המשך ישיר לזו של צזזת
החוקרים הקנדיים, שמצאו כי תאי עצב החתולה
שונים מתאי עצב החתול.
כאן הופיע האדם השלישי, בדמותו של
ד״ר דוד סר, חברו לגיל וללימודים של
זאכם. מאז בואו ארצה לפני חמש שנים,
עבד סר כגניקולוג בבית־החולים הדסה בירושלים.
הוא גילה התעניינות רבה בעבודת
השניים מרחובות. במהרה החלו השלושה
לעבוד במשותף, לקראת המטרה: גילוי שיטה
לקביעת מינו של העובר.

הנחה, ועוד הנחה
ן** ביצה שהופרתה בגוף האשד, מת!
1חלקת אחר ר,ד,פרייר. לתאים שונים :
תאי עובר, תאי השליה העוטפת את העובר
ותאי השפיר, שהוא מעין שלפוחית מלאה
נוזל מיוחד, הנקרא מי־שפיר ואשר בתוכו
מונח העובר.
שלושת החוקרים הניחו כי מאחר והעובר,
השליה והשפיר מקורם בתא אחד — התא
הראשון, המורכב בחציו מכרומוסומים של
האב ובחציו מכרומוסומים של האם — יהיה
מינם של תאים אלה אחד. הגם שחלק מתאי
העובר עוברים על־ידי נשירה למי־השפיר.
לביסוס הנחתם זו הוציא הד״ר סר כמויות
קטנות של מי־שפיר מתוך השפיר של
נשים שעמדו לפני לידתן.
בדיקת מי־השפיר אימתה הנחה זו. על סמך
זה, הניחו החוקרים הנחה שנייה: מה שנכון
לגבי עובר העומד להיוזלד, צריך להיות
נכון גם לגבי עובר בתחילת תקופת ההריון.
בדיקת מי־שפיר של הנשים בחודש החמישי
להריונן אימתה גם הפעם את הנחת החוקרים.
כל הבדיקות נעשו כמובן, תוך נקיטת

אמצעי זהירות מקסימליים, לבל ייגרם נזק
כלשהו לנבדקות.

ראשונים במירוץ
^ הרי ששלושת החוקרים הצעירים
בדקו 20 מקרים מסוג זה וקבעו בווד־אות
גמורה בכל מקרה את מינו של העובר,
פירסמו את תגליתם בבטאון המועצה למחקר
בישראל, המופץ בכל העולם המדעי.
התגלית היבחר, מיד גלים בין מדעני העולם.
רק קומץ חוקרים בדניה, הולנד וארצות-
הברית קיבלו את ידיעת התגלית בקרירות —
הם עצמם עבדו באותו כיוזן, הושגו על־ידי
הישראליים.

צייד ושתיה לחיים
ך* יצר משפיע עיסוק כה דקדקן וקם-
^ דני על אדם העוסק בו — ביחוד אם
הוא עדיין אדם צעיר, מלא חיים. אם לדון
לפי הד״ר מתילדה דנון, הרי שאין הוא מפריע
כלל וכלל. המדע הענייני והיבש לא יבש
את חוש ההומור שלה ; שולחן עבודתה מלא
קריקטורות מעשי ידיה. טוענת היא להגנתה:
״לכל אדם יש משהו מגוחך. אין שום קשר
בינו לבין המדע.״
כאשר נכנם הזוג דנון בשבתות למכוניתו
הקטנה, חמושים רובי ציד כשדפנה הקטנה
נלוזית אליהם — מרימים מכריהם בדרך כלל
את גבותיהם .״איך אפשר לקחת ילדה לצייד
ז״ הם שואלים.
אולם לשני הדוקטורים אין מי שיטפל בילדה
בשבתות — והצייד חייב להימשך. על
כן בא הפתרון מרים־הגבות. אין הוא גם
פתרון יוצא מן הכלל. להיפך — הוא אופייני
לדרך חייהם של מתילדה ודוד.
בדירתם הצנועה, באחד המחנות הצבאיים,
מתאספים מדי פעם חבריהם מן האוניברסיטה
או עובדי המכון. הפגישה רחוקה מאד
מן המושגים ד,כבודים של המדע. המסובים
מרימים כוס לחיי כל מלך ממלכי צרפת ששמו
היד, לואי — 18 במספר.
הספירה נעשית בהקפדה מדעית — אלא
אם כן התבלבלו בינתיים אנשי המדע הצעירים
ואינם יכולים להבדיל בין לואי ה־13
לבין לואי ד.18-.

זזו מסןפ: ת ד
( בנק אייי לדמזקוננו בעיינו [

מיוחד לפסח * מיוחד לפסח
הקניות

חסופות

פתל ביב

עדייש ומתכות

מתאימות, ציוד מושלם לטיולים מתר־מילים
עד אוהלי סיירים.

• אם את מחפשת את הקשוט הנאד.
ביותר לשמלת הערב שלך או לחליפתך,
תמצאי אותו אצל ע״וג ברחוב שינקין
.34 סלון התכשיטים ן ן״*ג מגיש לקראת
האביב את התכשיט המתאים לכל צבע
ולכל מודל: עגילים, ענקים, צמידים
וסיכות מהאופנה החדשה.

• אם את מחפשת לבני משפחתך
אריגי צמר מובחרים, מן הטיב המשובח
ביותר, תמצאי אותם, מתוצרת הארץ
ומתוצרת חוץ, אצל כראון את כיל ר
רח׳ נחלת־בנימין ,43 טלפון .4005 מבחר
גדול לקראת האביב.

• התמרוקים העדינים ביותר וכל
תכשירי הקוסמטיקה נמצאים בחנות
האלגנטית וייץ ברחוב אלנבי .86 אצל
וייץ תוכלי לקבל הדרכה לשימוש מתאים
בקוסמטיקה, הכל לפי טעמך. נוסף
לכך אפשר לרכוש אצל וייץ את המתנה
הנאה ביותר לך ולבני ביתן־ מתוך מבחר
עשיר ורב גודני.
• לקראת עונת האביב הכין הסלון
האלגנטי של הגברת צילי בינו* ברחוב
פינסקר 6את ההפתעות הגדולות
והנעימות ביותר: דוגמות נחמדות של
כובעים וארנקים המותאמים לתכשיטים
ולאביזרים היפים, אותם תוכלי לראות
גם בחלון הראוה של הגברת צילי
בינו* או בביקורך בסלון שלה. לכל
כלה מחכה לקראת יומה הגדול מבחר
גדול ועשיר אצל הגברת צילי כינר.
• את צרכי החשמל מציעה החנות
אלדד ברחוב אלנבי , 106 מדוד חשמל
ובידים לבישול עד למקלטי הרדיו החדישים
ביותר. ההפתעה האחרונה של
אלדד: מכשיר ^1זו-ומ הטוחן
הכל תוך שניות ספורות. מחירים עממיים.
תשלומים נוחים.
• עבודות קליעה נחמדות וחדישות
ביותר מציע-ם האחים גוהרי ושדת׳
ברחוב דיזנגוף .128 אצלם גם פינות
סלון ופינות אוכל נאות בצבעים שונים,
נוסף על שטיחים פרסיים ואירו־פאיים
ושלל מתנות. הכל במחירי פרסום.

הדמעה

כרכה, ברחוב דיזנגוף , 181
נותנת לך לא רק שמלות, חליפות מוכנות
וחליפות הריון, אלא תופרת גם כל
מה שאת רוצה, לפי הזמנה או מבדים
שאת מביאה. לברכה מספר רב של
מודלים חדישים שבהחלט כדאי לראותם.
• מתנות נאות לחג מגישה החנות
האלגנטית ויקטור ברחוב בן־יהודה ,6
ליד מוגרבי, בין השאר: מודלים חדשים
של חולצות בדוגמות איטלקיות
מיוחדות לאביב, מכנסים, עניבות ושאר
מלבושי גברים נהדרים. ויקטור מציע
מלאי עשיר לקראת הק-ץ במחירי פרסום.

״הבו לי לאפיקומן כדורגל מחנות
י. ד .שלם !״ היא בקשתו של כל
ילד — כי אצל שלם ברחוב אלנבי 108
ישנם כל חפצי ספורט והתלבושות ה־

חנעדה
.בסלון נעלי מנדלי ברחוב
בוגרשוב , 11 פנת רחוב סירקין , 1נעלי
דנטל אמיתיות, דוגמה חדישה שהובאה
מצרפת ואיטליה. בסלון מבחר גדול של
נעלי נשף ונעלי יום יום מכל הסוגים
ובצבעים החדישים. החידוש האחרון :
נעלים עם עקב איטלקי אמיתי מניקל
מבריק. המחירים בהחלט לא גבוהים.
• הסלון האלגנטי החדש נעלי נכון
ברחוב דיזנגוף ,222 בהנהלתו של
קופה, מגיש את הדוגמות החדישות
ביותר: נעלי נשף, נעלי טיול, ונעלי
יום יום. נעלי נכון מבטיחים בריאות
ונוחיות לרגלך ושולחים לך את ברכת
החג.
#כל אשר, וכל גבר בעלי טעם עדין
מזמינים את נעליהם אצל עדין ברחוב
אלנבי ,92 סלון עדין האלגנטי מיצר את
הדוגמות החדישות ביותר של נעלים,
לכל רגל ולכל מטרה — לנשף, לרחוב,
לבית ולחוף.

רהיטים
• קומפלט נאה, הכולל שולחן פסנתר
מעץ אגוז, שתי כורסות וספה סלונית.כפולה,
מן המודל החדיש ביותר,
נמצא בחנות הרהיטים אושינסקי
ברחוב הרצל .56 אושינסקי מבצע גם
עבודות לפי הזמנה, כולל חדרי אוכל
ושינה אינטימיים.
• חנות הרהיטים א. זוזוכסקי
ברחוב הרצל 39 מציגה מודל חדש של
פינת סלון נחמדה: קומפלט שולחן
פיקסו, שתי כורסות נוחות וספת־פינה
ההופכת למיטה רחבה בלילה. נוסף על
הרהיטים לכל פינה בביתך, תמצאי אצל
זהובסקי חפצים מקוריים כסלסלת
עתונים שזורה חוט צבעוני במודל
בננה.
• בית המסחר לרהיטים לויג־שטיין
ברחוב הרצל 43 ממשיך בייצור
הדוגמות החדישות ביותר של רהיטים
מתוצרת עצמית: חדרי אוכל נוחים,
חדרי שינה אינטימיים, פינות הול נחמדות,
הכל לפי הזמנתך. אצל ותיק
ענף הרהיטים בארץ — לוינשטיין.
• באולם הראוה האלגנטי של ה אחים
פרקש ברחוב בן־יהודה — ,78
מבחר עשיר של ריהוט: פינות סלון
עם ספות נחמדות, מזנונים יפים מן
הסגנון החדיש ביותר וחדרי שינה נוחים.
האחים פרקש מוכרים במחירים של
בית חרושת.

אנשים

ספרים

הפגנה ציבורית
תולדות ידיד בעת צדה
גדעון יוצא למלחמה (ליאונארד מוז־ליי
; עברית אהרן אמיר ; צהר ; 240 עמודים)
— צ׳ארלס אורד ווינגייט, הקצין הבריטי
התמהוני שהגיע לארץ ישראל לפני עשרים
שנה, היה מאותו סוג של בני־אדם, שאיש
אינו מתייחס אליהם בשוויון נפש. מי
שפגש בו היה רואה בו מיד גאון צבאי, אידיאליסט,
משיח והוגד, דעות, או מתעתע,
מאחז־עיניים, חורש־מזימות, ומטורף. היה
מוסכם, על כל פנים, שהוא יוצא־דופן.
״הוא היה הדברן המשכנע ביותר שהיכר־תי
מעודי,״ תיאר אותו פיקודו משה דיין,
בעתיד ראש המטה הכללי של צד,״ל .״כל זמן
שהיית מסתכל ומקשיב לו, היית מאמין לכל
מד, שהוא אומר לך. אבל כיוון שהפסיק והלך
לו, שוב היו החשדות מתעוררים בך.״
החינוך הקפדני שניתן לו על-ידי הוריו, ושהיה
מבוסס על קריאה יומיומית בתנ״ך,
הפך את כל נעוריו להקדמה לקראת בואו לארץ
ישראל. כאן, ביישוב העברי, מצא את
ידידיו האמיתיים הראשונים והאחרונים, זכה
לכינוי־מחתרת־הגן תי שהיה בעיניו תואר
כבוד עליון :״הידיד״.
בפעולותיו, בראש יחידה יהודית רשמית־למחצה,
מחתרתית־למחצה, הוכיח ווינגייט
בפעם הראשונה את יעילות התיאוריה הצבאית
שלו, לפיה חייבת !מלחמת החזית ד,ג־לוייה
לפנות את מקומה למלחמר,־זעירה מאחורי
קווי האוייב. אולם פעולות אלה, בהן
חוסלו במהירות כנופיות ערביות בעמק יזרעאל
ובגליל, לא רק שהעלו את חמת השלטונות
הבריטיים אלא עוררו אי־שביעת רצון
גם בקרב המנהיגות היהודית המתונה.
הוא התקשר לרעיון המדינה היהודית עד
כדי כך, שהיה נכון לפעול למענו גם נגד
עמו ומולדתו. בישיבה חשאית עם איש ההגנה
אליהו גולומב הציע יום אחד :״מדינה
יהודית לא תקום, אם לא תילחמו בעדה, ונגד
האנגלים יהיה עליכם להילחם. באה השעה
להכריז מלחמה על האנגלים ...ההתקפה
הראשונה שלכם, אם לעצתי תשמעו, תהיה
מכוונת נגד בית הזיקוק הבריטי. אם תניחו
לי לפקד על המבצע ...אני יכול להכניסכם
פנימה.״
ראשי ההגנה דחו את ההצעה, בטענה שמלחמת
העולם השנייה אינה זמן מתאים להקשות
על בריטניה, ולו גם למען מדינה
יהודית.
ווינגייט הועבר מארץ־ישראל, ביצע פעולה
מזהירה בכיבושה־מחדש של חבש, פעולה
מזהירה עוד יותר בהדיפת הכוחות היפאניים
בבורמה על־ידי צניחה בעורפם. אך כל אותו
זמן חלם לחזור לארץ־ישראל, לעמוד בראש
הצבא היהודי שיכבוש לעמו את מדינתו. ההיו
לו סיכויים של ממש להגשמת חלומו
זה ז הודה רב־אלוף משה דיין :
״אני זוכר את אורד ווינגייט ואני מעריץ
אותו ...אסירי תודה נהיה לו לנצח על ההכשרה
שנתן לבחורינו במלחמת גרילה, על ההשפעה
והרוח אשר האציל. אבל אם כי אני
מבין שרצה לחזור ולפקד עלינו, אינני תופס
איך היה דבר זה יכול לקרות.״
לאושרו של צ׳ארלם אורד ווינגיים, ל<1
עמדה השאלה למבחן מעשי. הוא מת בהתרסק
מטוס, אי־שם על גבול בורמה .״במותו׳״
כתב סיר ווינסטון צ׳רצ׳יל ,״כבתה שלהבת
בהירה.״
הארץ ההרשמה
(מעריב)

לאקדמיה

שנת

תשט״ח

,מ. ששתיאל, תל־אביב
דרושה: השכלה עממית

מאבק הנפש משפיע בראש וראשונה
על יחסי ארד,״ב—בריטניה( .חרות)
מאיר סגל, ראשון לציון
גורם לתסביך רדיפה

בצו זה ״יוצא צבא״ — גבר, תושב
קבוע שנולד בתקופה שבין א׳ בניסן
תרצ״ח ( 2באפריל )1948 ובין כ״ם באלול
תרצ״ח ( 25 בספטמבר )1948 שני
התאריכים בכלל( .דבר)
א. מנה, רמת־גן
מוטב מוקדם מאשר בכלל לא

אחרי הצגת מלחמה בני-אור לטובת־ הגן-
המגן ניגש רב־אלוף משה דיין למחזאי
משה שמיר, סיכם את דעתו על היצירה
המלחמתית :״שר־בטחון אינני יודע אם
תוכל להיות. אבל דרמטורג בטח תוכל להיות
דעתו של רמטכ״ל אחר, ייגאל
ידין :״מחזה גדול לא רחוקה מזו
היתר, דעתו של שר־ו־,בטחון, דויד כן
גוריץ :״טוב שהעלו מחזה שיש בו לא
רק ערך היסטורי, אלא המתאים גם לימים
אלה אגב, השבוע ערכה משפחת בן־
גוריון זו הפעם הראשונה הפגנת־סולידאריות
ציבורית. בביקור בהצגת־הבכורה ישבו זה ליד
זה(מימין לשמאל) :פולה, עמוס ודויד
בן״גוריון. המטרה היתד״ כנראה, להזים
את הדעה שראש־הממשלה אינו רואה בעין
יפה את מעשי בנו, מסתייג מן המעשים שעוררו
לאחרונה זעם ציבורי כה לוהט
בשעה שהגיע השבוע לארץ מנהיג ציוני
אמריקה, אכא הילל סילבר, נזכר במעשה
שקרה לו בימי מלחמת־העולם השניה,
כשטס לבריטניה בלווית המנהיג הדתי
אליהו ברלין והרב זאב גולד, שניהם
אז חברי הנהלת הסוכנות. עם צאתם שלחו
מברק להסתדרות הציונית הבריטית, לאמור :
״גולד סילבר ברלין יצאו״ .הצנזור הבריטי
נדהם למראה המברק, חשש שהוא מודיע על
העברת זהב וכסף לגרמניה הנאצית. הוא
העביר את המברק לסקוטלנד יארד, שם נחקר
מזכיר הסתדרות ציוני בריטניה א רוכו ת...
הצעה מקורית השמיע אברהם לסר,
נציג מפא״י במועצת עיריית תל־אביב: להקים
בעיר משהו דומה להייד־פארק הלונדוני
המפורסם ,״כדי שמנהיגי המפלגות לא
ינאמו כל יום שני וחמישי ליד מוגרבי
במכתב אל דויד בן־גוריץ, הציע תושב
חיפה טוביה פרידמן לתרום לקרן־המגן תרומה
מיוחדת במינה: מסמכים שונים בחתימתם
של הפיהרר אדולף היטלי, מפקד חיל־האוויר
הנאצי הרמאן גרינג, מפקד פלוגות
המס. היינריך הימלר, המפקד העליון
של הצבא הגרמני הגנראל ווילהלם
קייטל ואחרים. לדעת התורם, ייתכן להשיג
תמורת מסמכים אלה סך של אלף
ל״י שר־האוצר לוי אשכול, שהשתתף
בחדר,התנחלות של מושב־העולים אלקוש,
זכה באותו מעמד במתנה: חבילת טאבאק
מתוצרת הכפר. ד,היה זה רמז עדין כי כל
הבטחותיו של אשכול מתנדפות כעשן ז
אדם המחפש עבודה: גיבור המחתרת של
לח״י, השייך יוסוף אבדגוש, המסתובב
בחוצות ירושלים ללא עיסוק ופרנסה, מוכן
״לכל עבודה שהיא״ .ביתו, בו נהרג כמעט
על־ידי מתנקשי המופתי ערב מלחמת העצמאות,
נשאר מופקע בידי המשטרה בין
הקוראים ל״פעולה להתעוררות מצפון העולם״
נוכח אי־מתן נשק לישראל נמצא גם
שמחה לב, המציע תרופות לכל המחלות
בעולם באמצעות שיטתו, המנאיזם. לדבריו,
כתב כבר מכתבים לכל ראשי המדינות בעולם,
כדי להתריע על העוול המשווע אחרי
שראש משקיפי האו״ם הגנראל אדיסון ל.
מ. בארנס איבד *קופסת סיגריות מכסף שעליה
חרותים ראשי התיבות של שמו, פירסם
דבר ביחמת עצמו מודעה בלשון זו :״המוצא
מתבקש להביא את האבידה לסניף דבר הקרוב
ויבוא על שכרו״.

השאלה הגדולה
לאחר הדחתו של גנראל לון באגוט
(״אבו חנייק״) גלאב מתפקידו כמפקד הלגיון
הערבי, מתחרים ביניהם העיתונים הירדניים
בפירסום סיפורים המטילים צל על
אישיותו. הנימה הכללית: גלאב נהג לשחד
את כל ירדן בעזרת קרן חשאית שהקציב לעצמו
מתקציב המדינ ה ...למחרת נאומו
הגדול של ניקיטה חרושצ׳וב נגד
יוסף סטאלין, היה מכשיר הטלפון של השגריר
הסובייטי אלכסנדר ניקיטה
אברמוב עסוק בלי הרף. השאלה שכל
מצלצל שאל :״האם התמונה הגדולה של
סטאלין, התלויה בכניסת בית השגרירות ב־רמת־גן,
עודנה במקומה י התשובה שלא ניתנה:
כן אות נוסף לשינויים בברית־המועצות:
אנשי השגרירות הסובייטית בישראל
הבטיחו את מלוא עזרתם להבימה,
העומדת להציג את האחים קאראנזאזוב של
הסופר הרוסי הנודע פיודור דוסטויבסקי,
בבימויו של צבי פרידלאנד. במשך עשרות
שנים היה דוסטוייבסקי מוחרם בבריה״מ
והוא היחיד מבין הקלאסיקאים הרוסיים שספריו
לא הוצאו במהדורות חדשות הבמאי
חיי קיילם, המכין עתה את הצגת

תמונת סטאדין בשגרירות הסובייטית ברמת־גן*
בינתיים, כן.

המראה מעל לגשר בהבינזה, בא אל שחקניו
בתביעות קיצוניות ; לקראת הצגת הבכורה
שתיערך בראשית החודש הבא, הוא דורש
.מהשחקנית שו שנהר בי ד לצבוע את שערה
הבלונדי לשחור, ואילו השחקן יו סףבנ אי
נדרש להבהיר את שערו השחור כפחם לבלונדי
השחקן מו רי ם שוז ארץ שהגיע
החודש לישראל, החליט לפעול להגשמת
רעיונו: הקמת תיאטרון דו־לשוני בארץ, שיציג
כל מחזה בעברית ובאידיש גם יחד
שחקן אידי אחר שנקלט על הבמה העברית :
זי ג מו נ ד טו ר קו ב, העומד להופיע בתם־
קיך ך אש י בהצגת השדכנית העליזה בתיאטרון
הקאמלי. הצגה זאת תהיה הצגת־בכורה
גם לבמאי צעיר .״ זאברביב
תזמורת בניכנט לקחה אתה משל׳.
מישראל: היא שידרה לא מזמן בראדיי׳
פאריס עיבוד של השיר הבאנו שלום
עליכם פרופסור יו סףקלאתנר (,)85
שפירסם את האוטוביוגראפית שלו לפני שנים
רבות בהיותו בן 70 בלבד, עומד עתה ל
הוסיף
עליה כרך חדש על 15 השנים האחרונות
האפיפיור פיוס ה* 12 הסכים להעניק
ראיון לכוכבת הצרפתית מארטין
קארול, לפי בקשתה ,״בתנאי שתופיע בלבוש
מתקבל על הדעת ובלוויית בעלה (הבמאי
בריסטיאן ז׳אק מה הניע
את מרגרט, בתו של נשיא ארצות־הברית
לשעבר הארי ס. מרומאן, להחליט סוף־
סוף על נישואים עם העיתונאי קליפטון
דניאל, ששהה, אגב׳ בישראל ערב מלחמת
השחרור? השמועה מספרת כי ההחלטה נבעה
משיחה שניהלה מרגרט לא מזמן עם סגן
נשיא ארצות־הברית ריצ׳ארד ניקסון.
״עם כל ההתקדמות הנהדרת של המדע״ ,אמרה
מרגרט לניקסון ,״טרם הומצא מכשיר שיעיר
אותך בבוקר משנתך׳ יפתח את החלון ויגיש
למיטה ארוחת בוקר.״ ״טועה את,״
ד,שי ב־ ייהסון ,״מכשיר כזה הומצא מזמן.
קוראים לו: ב>ל !״
* יושבת מימין: המשוררת 7״דנזס•

פסוקי *השבוע
• ח״ב חרות יוחנן באדר, על דיון התקציב בכנסת :״זה לא דיון. זה
מירוץ !״
• דוד יוטן, חבר מועצת עיריית תל־אביב מטעם חרות, בתגובה לדרישה
שהעירייה תרבה בבניית שיכונים :״העירייה לא יכולה לבנות הרבה שיכונים, מכיוון
שאין לה מגבית מאוחדת, מלווה עצמאות ושר־אוצר.״
• העיתונאי אורי קיסרי :״גוף האשד, הוא קניינה ושייך רק לה. לעולם
אין היא מוסרת אותו — אפילו כשהיא מוסרת את עצמה.״
• הסופר אנדרה רוסן :״כשגבר מת, הדבר האחרון הפועל בגופו הוא הלב.
כשאשה מתה — הדבר האחרון הפועל עדיין בגופה הוא הלשון.״
• הסופגת לין רנד, לאחר ראיית הסרט ג׳נטלמנים מעדיפים בלמדיות :״לא
די להעדיף בלונדיות כדי להיות ג׳נטלמן.״
• הפופכת מרלן דיטריך :״יתכן כי אמת היא שהגברים חכמים מן הנשים,
אך מעולם לא ראיתי אשד, שתרדוף אחרי גבר טיפש, רק מפני שיש לו רגליים
יפות.״
• המחזאי-כמאי-צייר־תסריטאי-סופר ז׳אן קוקטו ; ״רוב האנשים
הגדולים חייבים תודה על הצלחתם לאשר — ,שלא הפריעה להם.״
• המחזאי פיאר הנרי רו :״בחיי האדם יש שלוש תקופות: בראשונה
הוא עובד בשביל אחרים, בשנייה הוא עובד בשביל עצמו ובשלישית הוא דואג
שאחרים יעבדו בשבילו.״
• ח ״כ יגאל אלץ באספת המגבית המאוחדת בארצות־הברית :״הייתי מסכים
לקבל נשק מהשטן, אפילו מקומוניסטים.״

העולם הזה 963

סירות במורד הנילוס
אומר הנוסע!

יייייי יי

(המשך מעמוד ) 11

איו צורך בהרשמה. מוקדמת בכדי לנסוע ב״אגד״

ישיר ל״חיפה״

מקומות ישיבה
שמורים לכל נוסע
בכל שעות היום
־*י אנשי עסקים, פועלים ונו׳ בוחרים על כ!
לנסוע לחיפה רק בישיר הפוטר אותם מטרחת
הרשמה מוקדמת ותוספת תשלום.

70 מכוניות חדישות יוצאות גבל
25־ 30 רגע כקו תל־אביכ-חיפה וחזרה
ישירים לכל ערי ישראל נוחים ומהירים.

למצאן כיום רק בדרום. הסלע האיתן היה
חקוק בדמויות של אריות, ג׳יראפות, ושוו־רי

באותו שטת מצאנו גם כתובות ביוונית׳
מקושטות בצלבים קטנים וסמלים אחרים.
הן נעשו, כנראה, על־ידי הנוצרים הראשונים
באיזור.
מהלך חתירת יום מדלגו, נעצרנו על מנת
לבקר במכרה זהב, בהנהלתם של שני הזרים
היחידים החיים בין אטבארה מאדי חלפה,
פארי בישופ, אירי רזה בן ,28 ואוסקר
דורהאם, אנגלי.
שני הגברים כורים זהב משרידיו של מכרה
מצרי עתיק, בו נמצאת עדיין המתכת היקרה,
הודות לחציבתם הבלתי יעילה של הכורים
בתקופת הפרעונים.
החום והרעב נעשו קשים מנשוא ככל שקרבנו
אל גבול סודאן—מצרים. מבוקר עד
ערב, נצלינו בלהט השמש האפריקאית, כשאנו
חותרים במימיו הירקרקים של הנילוס.

ערפי שמן וחמורו

השבוע קיבלתי הצעה מענינת מקורא.
היא מכוזנת לאלה הרוצים בהתכתבות
לשמה. הוא סבור כי מעניין יותר להתכתב
עם מישהו שאין מכירים כלל, ואפילו
אין יודעים את זהותו. כדי לא להיגרר
אחרי פיתוי להכיר את המתכתב/ת
מציע הוא, לאלה שיש להם תיבות דואר,
לציין רק את מספר התיבה. זה עלול
להיות משעשע מאד. אק ימצא מישהו
סידור מתאים גם לאלה שאין תיבות דואר
ברשותם, אשמח לקבל הצעות.

זה השגעון שלה

״עיני אינן כחולות כים, שערי אינו זהוב
כחיטה בשדה ...אני נערה רנילה בהחלט. עיני
דווקא אפורות ושערי שחור,״ אומרת
963/873 לעומת זאת היא חובבת מקצועות
הומניים, כיאות לנערה בת ,16,5ויש לה
שנעוז קטז וחמוד: כתיבת מכתבים בחרוזים.
כן, היא באמת נערה רנילה בהחלט :
למה? היא רוצה שהכותב אליה יהיה נבוה,
בו 19— 18 תל־אביבי ואנטי סלוני.

כשכיל החכרה

המכתב הארוך של השבוע ( )963/871 הוא
זה של 20 צנחנים, הטוענים כי מניעה להם
כל התהילה נם בשטח מדורי המצומצם. הנה
מה שהם אומרים 5
אנו מעונינים להכיר ממסר דומה של נע
רות
לפי הרשימה המפורטת :
. 1נער בעל אופי טוב, נמוך קומה, שטני,
ועיניו כחולות מעוניז להכיר נערה בניל 17
בעלת תכונות דומות המתענינת בקולנוע וב־תיאטרוז•
.2מתאנרח
בעל שיאים, נוח אתלטי, אופנוע,
וכמו כז חושב שיש לו קול ערב. לא
מתננד שלטיוליו בארץ תצטרף נערה בניל
17 בעלת הופעה חיצונית נאה ומתענינת בספורט.
.8מושבניק
בדם, בעל השכלה תיכונית,
תוצרת הארץ מתעניז ב...הכל ...מעוניז להכיר
אחת ״צברית״ בדם. חמודה בעלת דעות
מתקדמות. הוסעה נאה, המקבלת הכל באהבה.
.4בחור אינטליגנטי ושקט מתעגיו להכיר
בחורה נחמדה, רצוי תל-אביבית, שחרהורת ח־מתענינת
בריקודי עם. הבחור מעוניז בכתיבת
מכתבים ודונל בפנישות נלויות אתה.
.5נער בניל 18 אוהב ומומחה לטיולים
ברנל, מתננד לכל תופעה סלונית. מתעניז בציור
ופיסול, מעוניז להכיר נערה בת נילו
בלונדית והובבת מוסיקה.
.6בחור ביישן מטבעו בעל מזג טוב וצורה
נאה אוהב רקודים סלוניים, סעוניז להכיר
נערה שתצטרף לבילויו.
. 7בחור אמיץ לב עשו׳ ללא חת סתעניז
בבאלט. רוצה להכיר נערה בת 18 שאינה צריכה
להיות אמיצה באוסז מיוחד (הוא כבר
ישמור עליה) אבל מתענינת בריקודים וב־יחוד
בבאלט.
. 8בונר בית ספר חקלאי בעל כה רצון עז,
אינו כליל היום׳ אך הוא בעל אופי, מעוניז
להכיר נערה שקטה וביישנית בעלת השכלה
תיכונית. לא חייבת להיות יפה במיוחד.
.8נבר בן מושב המתעניז בספרות אנגלית.
נבוח ויפה תואר. הולד כעת עם נבם
על ידו. מעונין להכיר נערה בעלת מרץ ו־אמבציות
האוהבת רכיבה על ם,ומים ונם סס־רות
עברית (שלא תדאג. בקרוב הנכם יורד).
.10 בחור בעל תכונות ואופי טוב. אוהב
לשתות ולבלות את חופשותיו על שפת הים.
לכן הוא מעונין להכיר שחיינית המודח בת

.11 נער משכמו ומעלה נכוה מעל כולם
בעל שערות ועיניים שחורות חובב טיולים וספורט,
מעונין להכיר שחרחורת בניל . 17
.12 בחור נמוד קומת שקט ובעל אופי טוב.
אוהב לשתות ולבלות מעונין להכיר נערה
דומה ממוצא תימני יודעת לשחות וירושלמית
(פרדוכס).
. 18 נחמד. נבה קומה אוהב מוסיקה ופורט
על פסנתר (שלא תחשובנה שיש לו צורה של
פסנתרן) רוצה להתכתב עם צעירה החובבת
מוסיקה ויודעת לנצל את הזמן.
.14 בחור נאה. מתאבק חובב. מתענין בקולנוע
וברקודים רוצה באחת בת 17 בעל אופי
נאת וחיננית רק שלא יהיה לה קשר עם סוג
הספורט שהוא חובב...
.15נ׳יננ׳י 1שחקו כדורנל בעל מבנה נוף
אתלטי, אוהב ריקודים סלוניים, רוצה להכיר
נערה בת 17 הרוקדת יפה. תכונותיה לא
משנות.
.16 בחור נאה אוהב זמרת ומוסיקה. קולו
באמת ערב. מעונין להכיר נערה בת 16היודעת
לשיר ולבלות.
. 17 קצת בלונדי וקצת נ׳יננ׳י. עינייו כחולות
והוא די מפונק, מתענין מאד בשירים
כושיים, מעוניין בנ׳יננ׳ית עם עיניים כחולות
שתהיה נם קצת מפונקת והיפאית.
. 18 מורה להתעמלות נבה קופה ויפה תואר.
מתענין בספורט ובשאר ירקות, רוצה להכיר
נערה יפה וחמודה ספורטיבית, הגיל
לא משנה.
.19 צוציק, צעיר המתענין בשחמט (אלוף
הפלונח) רוצת באחת בת 17 האוהבת לטייל
בארץ.
.20 ירושלמי נבה קומה האוהב לדבר הרבה,
שונא להסתרק, הולד פרוע כמעט תמיד.
נם הסדר אינו מתכונותיו מעונין בנערה
בעלת תכונות הפוכות.
הבאתי את המכתב כלשונו, משום שקיבלתי
בעת האחרונה מכתבים מחיילים הטוענים
שאינני פטריוטית בזה שאני מעבדת את
מכתביהם. ובכן, לכבוד חג החירות. תקף
אותי רנש פטריוטי.

נוס עשו ריווח £תשבץ 963

כמאוזן .2 :השדה בו עוסק
אחד הידינים! .8בה נתקיימה
ועידת ההסתדרות; .10 חיילת
החובשת כומתה אדומה; .13 מתכת
.14 :מוקיון; .15 גדעון
שוקן עומד בראשו; . 16 מספר
אניות; .17 ורוכבו רמה
בים״; .18 מפעל תעשייתי גדול
בעמק יזרעאל; .20 המלה השנואה
על בי.ג׳י .21 :.עולם; .23
חלק הארץ .25 :אליו הגיעה,
לבסוף, תיבת נח; .27 מיץ הבשר!
.29 מילל בפרדסים; .30
חלוקה לסוגים; .32 לא בעמידה
על המקום; .34 מקובל מאד
במנגנונים הצבוריים 35 את
מקודשת לי 36 אחד הזמנים:
.37 חודש האבל הלאומי; .39
מוצר היצוא העיקרי של ישראל;
.40 אדון; .41 אות עברית; .42
לנפשו; .43 מידת נפח; .44 לפעמים,
מוטב שיקוב את ההר; .45
תוספת לבשר, במסעדות זולות.

מאונך .1 5היא נבחרה החודש
על״ידי העולם הזה; .2
אחד מארבעת בני ההגדה; .3בן
אחיסמך, חברו של בצלאל במלאכת
המשכן; .4כלי בשחמת;
.5עיר קאנאדית; .6אבי חם:
.7אחד המלאכים; .8הידיעה
והשאלה 9כי ..על כס יה,
מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור !״;
.11 לא מבושל .12 :חדר בתל־מונד;
.18 אחת המשפחות הכבודות
ביהדות ספרד! .19 עוזר
לקליטה טובה יותר ברדיו; .21
יחידה צבאית גדולה; .22 רודף
נשים מושבע .24 :אות זה הוא
אות ההצטיינות היחיד בצה״לו
.25 אל איזה מקום? .26 ווסת
תנועה, המשתמש באורות צבעוניים;
.28 סימן הרבות; .29 משקה
אנגלי; .31 קרס; .33 הקרקע
המשובחת ביותר; .34 כרך הודי;
.38 התפרסמה, בין השאר, במג-
דלה; .41 חיה שכיתה בהודו
ובבורמה; .43 בלעדיו השימוש
ברובד, קשה למדי.

ך 8שעות הצהרים, בשמירות החום היו
^ כ־ 125 מעלות או יותר בצל, קשה היה א־טילו
לנשום. הכמיהה למים הפכה כמעט לשג־עון.
לאושרנו נמצאו המים כמטווחי יד. מעולם
לא ערבו לחכינו משקאות אחרים כאותם
מי הנילוס ששתינו.
האוכל היוזה בעייה חמורה. בארץ מתה זו
של חול וסלעים, מתכלכלים תושביה בקושי.
הבחזזים והאוזזים שצדנו הצילו אותנו לא
פעם מרעב מוחלט. פעם אפילו מצאתי ביצי
צב קבורות בחול.
*אה, כדורי פינג־פונג קרא אנדרה. אחרי
שאכלנו אותן, אמר :״כן, כדורי פינג־פונג,״
אולם הפעם לא התלוצץ.
הכפריים, שראו את ביקורנו כנועד מאללה,
חילקו אתנו בשמחה את עוגות החיטה שלהם,
חלב עיזים, ירקות שמנוניים ותמרים.
במערבולות היה הנילוס שייך כמעט אף
ורק לנו. רק לעתים רחוקות ראינו בדואים
עומדים ללא נוע על הגדות, עוקבים אחרי
התקדמותנו בפליאה.
ליד המפל השני, הגענו למערבולת בין
סלעים. כשעמדנו ליד החוף ותרנו אחרי דרך
להמשיך, שמענו קול. נפנינו וראינו ערבי
שמן רכוב על חמור. החזרנו לו ברכה והסברנו
לו את בעייתנו.
לעינינו הנדהמות, הסיר הזר את טורבאנו,
אותת לנו ללכת אחריו, וצלל אל תוך המים
הגועשים. הוא שחה לפנינו בין מערבולות
סוערות וקידם את פנינו בחיוך רחב כאשר
הגענו בשלום.
לא הפניתי את ראשי לראות אם לך,ך, און־
דינו המירי של זמימי

מיגדל רעמסס
**ץ שה וחצי חודשים״ אחרי צאתנו,
נכנסנו למצריים. שלושה רבעים של הנהר
הגדול היו מאחורינו.
מן הגבול עד אסואן, עברנו דרך נוביה הצחיחה.
הנילוס מאבד בהדרגה את זהותו כנהר,
הופך מאחורי חומות סכר האסואן מקודד,
המים הארוך ביותר שנוצר בידי אדם,
אגם המגיע 350 קילומטר דרומה.
באבו סימביל עמדנו בפליאה בפני אחת
מעתיקותיד, המפוארות ביותר של מצריים,
מקדש הצוק של רעמסם השני. מבין ארבעת
פסליו הישובים של המלך, כל אחד מהם בגובה
של כ־ 20 מטר, שנחצבו בסלע, נשארו
שלושה במקום. את הרביעי הפילה, מן הסתם,
רעידת אדמה.
רעמסס מלך כ־ 67 שנה, מ־ 1298 עד 1232
לפני הספירה. בתקופת מלכותו הגיעה מצריים
לשיא פארה. רעמסס העסיק אדריכלים
ופסלים שעסקו כל הזמן בהקמת פסלים ומקדשים
לכבודו.
מעל לאסואן חתרנו דרך עמודים וחצרות
בתים מוצפים, על האי פילאי. מקדשה הטבוע
למחצה של איזים היווה מקום צלילה מצויין.
תנינים הם נדירים ביותר בצפון. לבשתי,
איפוא, את בגד הים שלי ומסכת פנים וצללתי
במים הירוקים כדי להתבונן בעמודים ובכתובות
שעל מקדש נהדר זר*

סכר אסואן

^ פלאה מו ד ר ני הגדול ביותר של מצו
1רים, סכר אסואן, היה המקום הבא
בסיורנו. המים שאצר והוציא חשובים ויקרים
יותר למיליוני המצרים מאשר כל עתיקותיה
ופירמידותיה.
העולם הזה 963

פועלים מקומיים בנו את הסכר בהשגחת
הבריטים בין 1898ו־ . 1902 הם השתמשו במיליון
טון גרנית, מאותו חומר מהם נבנו
המקדשים העתיקים. עירנו גם את המפל
הראשון ונכנסנו לארץ הפלחים. ממקום זה
ועד לדלתא של הנילוס, מעובדים ומיושבים
רק חופי הנהר, בעומק של כ־ 15 קילומטרים.
פעם בשנה גואה הנהר מגדותיו, משקה ומחייה
את רצועת האדמה המעובדת הצרה.
אדמה זו, שהובאה ברובה מחבש, מצטברת
בשיעור של כעשרה סנטימטר כל מאה שנה.
מצרים המעובדת, גבוהה, איפוא, בכשני מטרים
יותר מאשר בתקופת קליאופטרה, ובששה
עד תשעה מטר יותר מאשר בתקופה
בה ניבנו הפירמידות.

הגולגולת המסבכת
*** שה קילומטרים למטה מסבר אפו*
/אן, צילמנו את קברו שנחשף לא מכבר
של מצביא מצרי עתיק. גולגולת שקיבלתי
במתנה מאחד הארכיאולוגים שעבדו במקום,
כמעט וסימה אותי בצרות, כאשר
גילה אותה שוטר סקרן בסירתי, והיה בטוח
שתפס רוצח צמא־דם.
כמעט מדי יום הפסקנו את חתירתנו, כדי
להתבונן בעברה המפואר של מצריים. במישור
תבם ראינו את שרידיה של העיר העשירה
ביותר במצריים העתיקה. כאן היתר,
בירתם של הפרעונים בתקופת הקיסרות החדשה,
כאשר הגיעה כוחה המדיני והתרבותי
של מצריים לש־או.

עמק קברי המלכים
^ גדה המזרחית שוכנות אל קמאק
2ולוקסור המודרנית, בה נמצא מקדשו
של אמון. הגדה המערבית כיום היא בית קב־

ע? גב הגמל
ך * תמהמה נו בבירה הקוסמופוליטית,
) 1קהיר, כשאנו זוכים לקבלות פנים חמות
מידידים חדשים שעקבו אחרי מסענו. היה
לי העונג להשתתף במסיבת הגן לכבוד הארבעה
ביולי בביתו של השגריר האמריקאי,
ג׳פרסון קאפרי.
מובן שנסענו דרומית מערבית לקהיר, לבקר
את העתיקות המפורסמות ביותר בעולם,
את פירמידות גיזה, סמלן המסחרי של מצריים.
כשז׳אן
לצדי, הגשמתי את חלום נעורי,
בזה שטיפסתי אל ראש הפירמידה הגדולה
של קופו, הבנויה מכשני מיליון לבני סיד,
שכל אחת מהן שוקלת כשניים וחצי טון.
מראש הפירמידה הגדולה חלף מבטנו על
מצריים כפי שהיא מופיעה בגלויות דואר —
המדבר הזהוב, עמק הנילוס הירוק, הספינכס
והפירמידה החורגת של המלך דג׳וסר, שהיא
הפירמידה העתיקה ביותר במצריים.
במצב רוח מאושש חתרנו מקהיר, כשאנו
מלוזים על ידי סירות מרוץ של מועדון החתירה.
למרות שעמדו לפנינו עוד 180 קילומטר,
הרגשנו שמסענו נגמר. אולם היה
עלינו לזכור כי הדבר היחיד שיש לצפות
מן הנילוס, הוא הבלתי־צפוי.

בארץ הדלתא
*** לושים קילומטר כמורד הזרם פנינו
\ 4/לתעלת באגוריה, העוברת דרך ארץ
הדלתא המישורית. כשאנו שטים לאורך התעלה
המוקפת כפרים, יכולנו לעקוב אחרי
חייהם ומנהגיהם של התושבים, לעתים קרובות
אפילו מבלי שירגישו בנו.
כאשר הבחינו בנו, גילו הכפריים התרגשות
גדולה. נשים שעסקו בכביסה ליד המים,
נקהלו בבהלה. אספסוף של גברים ונערים
התרוצצו על החוף בקולי קולות.
אולם כאשר נעמדנו לצלם את סירותיהם
הנאות, גבוהות־התרנים, לא צפינו למאורעות
הסוערים שבאו בעקבות המעשה.
אספסוף של פלחים היסטריים התקהל יעל
החופים. כשראינו שאנו צפויים לפורענות,
נסינו להתרחק, אולם התושבים ידו בנו
גושי בוץ יבש.
״נדמה לי שהם אינם מחבבים אותנו,״ אמר
אנדרה.
מחשש לחיינו, נכנענו. אפילו לאחר מכן,
המשיכו כמה פלחים נלהבים להשליך בנו
אלות. כאשר נחתנו בחוף, הוקפנו כ־300
ילידים צווחים, יורקים ומלאי זעם. דרכונינו
נחטפו מידינו.
חשבנו שניהרג במקום, כאשר הופיעו לפתע
שלושה גאפירים, פילסו את דרכם בין
ההמון, ולדרישתנו הוליכו אותנו למוכתר
הכפר. הלה, נבהל ומבולבל, הורה לכלאנו עד
שיקבל עזרה מקצין המשטרה בעיר הסמוכה.
הושלכנו אל כלא, בו פלינו, משך חמש
שעות, כנים מבגדינו.

הוא 2־עיר
ועזקול בדעתו.
מ־כריו מ־כסיב־לכחעז
תבדיד
את מ־עטזיו
הנבוכים בע תיד

גוובן־מאלייו:
בלסיו הוא בוגגעזן \
26מ *

איזהו המק צו ע
הקוסם לך
מהנדסות

מדעי המסחר

השכלה כללית
בנין מכונות חשמל רדיו קשר שרטוט דיזלים פלסטיקה ייצור ארגון וייעול

הנהלת חשבונות
בקורת חשבונות
מזכירות ופקידות
מסחר וכלכלה
מם־הכנסה
משק ישראלי
בחינות למנהלי
חשבונות מדופלמים
בחינות למבקרי
חשבונות מוסמכים

בחינות מוקדמות
בחינות בגרות
אנגלית (כל הדרגות)
עברית (כל הדרגות) עתונאות מדעי הרוח
מדעי הטבע
צרפתית — גרמנית
לטינית — ערבית
פסיכולוגיה

ועוד קורסים רבים אתרים לרבות הכנה לבחינות מקצוזיות
מקומיות ואנגליות, לקבלת דיפלומה ותואר מוכרים כגון :

ליווי צמוד דים

שיעור ראשון. אנוא לוקחת את בנה
ל שיעור רא שון בדייג רומח. חו סר הלבוש
לא הוכתב על ידי ה מטר ה הרטובה.

רות נרחב ששני פסלי הענק של אמנחוטפ
השלישי שומרים עליו. משם, מערבה, נמצא
עמק קברי המלכים המופלא.
מעבר לנהר, ביקרנו את ״אם ד,נילוס״ ,לי־ליאן
טרשר, אמריקאית בת 66 מג׳קונסוזיל,
פלורידה, שמשך 40 שנה היתד ,״אמא״
לאלפי יתומות ואסופיות מצריות.
כשחתמו לאורך אזור בודד ליד דיירוט,
הותקפנו על־ידי שודדי־נהר ערביים. השודדים,
כ־ 30 במספר, התקיפוגו בחמש סירות
גבוהות־תרנים, תוך צעקות ונפנוף רובים,
ככל שקרבו אלינו.
לאושרנו, היה הנילוס רחב כאלף מטר,
איפשר לנו להתחמק. חתרנו בחמת־זעם, והצלחנו
להתרחק מרודפינו שרצו, כנראה,
לשדוד אותנו. כאשר יכולנו לנשום ביתר קלות,
החלו כדורים שורקים מעל ראשינו.
הרוח והגלים באו גם הם לעזרתנו, וסירות׳ ,
נו התנדנדו על המים כפקקים, היוד מטרה
גרועה גם לטוב שבצלפים.
שבועיים לאהר מכן הגענו לקהיר. הודעתנו
על התקפת השודדים הביאה בעקבותיה
פעולה מיידית ונמרצת. יחידה שמנתה כ־200
חייל מצריים, יצאה בעקבות השודדים שנכנעו
אחרי תגרה קצרה ונאסרו.
העולם הזה 963

ר* צין המשטרה, מבולבל אף הוא, הע־מיס
אותנו על מכונית והסיע אותנו לער
מינוף, אל מפקד המשטרה.
לאושרנו, ידע המפקד לדבר אנגלית, וכפי
שביטא זאת ,״עקב אחרי, משלחתנו בקנאה
מן ההתחלה.״ הוא התנצל על ההתקפה, אותה
ייחם לפחד התושבים מפני מרגלים, והבטיח
אישית שינקוט צעדים להגנתנו מפני
תקריות דומות בעתיד.
למחרת הסיע אותנו המפקד חזרה לתעלה,
כשהוא מספר לנו בדרך כי אזור מינוף הוא
אחד האזורים הצפופים ביותר בעולם. מצאנו
שני חיילים שומרים על סירותינו, וכמה תושבים
עוקבים אחריהן.
כאשר החילונו בחתירה משם, הופיעו על
החוף שלושה חיילים חסונים, לבושי חאקי
וחובשי טרבושים אדומים, רובים על גביהם.
כל אחד מהם היה רכוב על סייח ערבי אציל.
היה זה הליוזי שנועד להגן עלינו בחסותו
האדיבה של המפקד. הם הלכו אחרינו לאורך
החוף, כשכל כמה שעות מופיעה שלישיה
חדשה, מחליפה את קודמתה. ליוד זה רכב
לצדנו כל הדרך עד לים התיכון.
אחרי שעברנו 12 אלפי קילומטר באזוריה
הנידחים ביותר של אפריקה, בלתי־חמושים
כמעט ובודדים, נראה הדבר מגוחך בעינינו
להיות מלווים על־ידי משמר לאורך חלק זה
של הדרך, הנחשב למתורבת.
כעבור ששה ימים הגענו לראשיה שם
נשפך הנילוס לים התיכון. מאו התחלת
המסע, עברו בדיוק תשעה חודשים ולמעלה
משלושה מיליון תנועות חתירה.

5,ז 66ז11י) 1ז 1.1 . 1^ 6011 5001617 01 £נ

פנה עוד היום לקבלת פרטים ומדריך מקצועי חינם אל :

הניבון העברי דהוראה והשכלה
מיסודו של

הכלבון הבריטי
ירושלים
תל׳אכים

:רח׳ בן־יהודה ,2ת. ד1259 .

:שדר׳ רוטשילד 15

חיפה: רח׳ המקים 5
נתניה: רח׳ הרצל !9

נא לשלוח לי פרט־ם ומדריך חינם
על הקורס ב ...
שמי ...
כתובתי...

* > העב רי ת חדשה המציא איתי, כאשר עבר אתי
/ 89 ליד פחי אשפה. .מה עושים פר, האשפחים האלה?״
שאל.
אביו, הדרי,
תל־אביב

גורדון

מאבינועס ( )4פרץ בצווחה תוך כדי אכילה.
ולשאלתי מה קרה, הסביר :״דרכתי לי על הלשון עם
השיניים.״
אביו, יצחק שפרגל
נתניה, שיכון וותיקים 40

8י 6דרך לגן הי ל די ם ראה קיקי ( )3חמור מלחך עשב.
<~4״אמא, הביטי, הנה סוס קטן!״ קרא בהתלהבות.
כאשר הסברתי לו שאין זה סוס, כי אם חמור, תמה :
״למה הוא חמור, מה הוא עשה?״
אמו, נחמה פרנקל,

6יכל 6צ) עוברת עם אביה ליו קבוצת פועלי דחק
ן העובדים בחצר :״אבא, תראה, הנה יהודים קראה.
משק חפצי־בה
הקיבוץ המאוחד

ירושלים, טלביה, חו בבי ציון

זמנים מודרניים
נפתלי פפר ()7;6

11111

מ ו צי 3״אבא, נכון ששום דבר לא יכול לעמוד
3באויר?״
״נכון,״ משיב אבא•
״או איך זה שהגג והצפורים לא נופלים?״
אביו, שמיון פדידה

חיפה, רחוב ז בו לון 13

ירושלים

6 8אשדגער תי באיתן ( )4שהוא ילד רע, החזיר,
^ לי :״אם היו בבית־החולים ילדים יותר טובים, אז
למה לקחתם אותי?״
אמו, מרים סטשבסקי

יד אליהו, לוחמי גליפולי 67

* * גשתילב לי ל ה ( )2,8ביצה. רכה לארוחת בוקר
1ואמרתי לה :״שתי את הביצה בלגימה אחת, ותגמרי
אותה. חקרה כלילה :״אז מה יהיה בשביל לאכול ז״
אמה, אהובה וסרמן
כפר־סבא, רח׳ התחיה

ס י די לאמו :״למה יש לחברים שתי ידיים, שתי
*1אוזניים, שתי עיניים ורק פה אחד? אם היה להם שני
פיים, אז כשאחד היה מדבר, השני היה נח.״
משק שדות־ים
הקיבוץ המאוחד

כולנו באותה פירה !
רהאב חמים׳ ()1
חיפה, רחוב הואדי 14

* 6ריין הרדיו הודיע על תחזית מזג האוויר :״יהיה
ץ( חם ואביך.״ אשתי, שלא נמצאה אותו רגע בחדר,
שאלה את אברהם ( )5מה הודיעו .״יהיה חם ואבא שלך,״
הסביר אברהם.
אביו, חיים אלאלוף,

קריית־מוצקין, שיכון עמידר בלוק 1

* 6חנוכה שמעתי את אבי ()5
6-4״על המסים ועל המפלגות אשר חוללו המכבים.״
אביו, י .הנדלסמן
חדרה, נוה־עובד

< 8רז, מתרעם על אביו העובד בבניית מדרכה
ר ^ בחצר *:״הרי יש לילדים מגפיים, אז למה אבא
מכסה את כל הבוץ במדרכות? ומה נעשה בחורף י״
משק פלמח־צובה,
הקיבוץ המאוחד

*8אן אתה הולך שאל יואל ( )4את אחיו
הגדול ,״אני רוצה ללכת אתך.״ ״לכל הרוחות״
השיב אחיו בקוצר רוח .״אז תלך לבד,״ חזר בו יואל.
אחיו, יאיר בר־משיח,

**כל, ה ( )4,6ועופר ( )6שיחקו באבא ואמא.
עופר, הביא כמה צלחות וייסקוזיטים, פקד על
רבקה׳לה :״תעשי סלט !״
״אתה יודע מה?״ החליטה רבקה ,״נגיד שהיום שבת
ואבא עושה את הסלם.״
אביה, צבי אפל,

א שקלון

מי שואל את הגננת * *
/ג ״מה, תל רעים, תל־ג׳מה ותל־אב־ב הם קיבוץ) אחו?״
משק כיסופים,

תל־אביב, שד׳ רוטשילד 64

48 שאלת אשה זרה אם הוא אוהב את אביו ואמו
/באותה מידה, השיב עופר ( )4בביטול :״זה לא
קשור במידה. אבא שלי יותר גדול מאמא שלי.״
אביו, שמואל גניזי,
תל־אכיב, סוקולוב 46

כפר־סבא, שינון עמידר ב׳

צברית 66׳
אורלי טיומקין ()1,6

*סהלון הבית ראה רוני ( )2חבורת ילדים משחקים,
/ * 4הבחין בחברו ציון. בקול צוהל פנה אל אמו :״הביטי
כמה ציונים משחקים בגן ! ״
ירושליס, בית הכרם בנין איתן
שננה, מרים שלמון,

ת מתוקה, אני איכל אותך התלהבה שכנה
למראה ריבי (.)2,8
״לכי הביתה ואכלי סלט.״ החזירה לה ריבי.
אמה, צפורה שפירא,
קריתינזוצקין, וש״י 5

רוצה שאני אטבע?״ שאלה רחל, אחרי שאמר,
ת יה
שידלה אותה להיכנס עמוק לתוך השמיכה.
משק חולתא,
הקיבוץ המאוחד

ליה 4נראתה מאוכזבת כאשר חזרתי
מהחנות ולא הבאתי לה לחמגיה .״הדודה אמרה שאין

לחמניות,״ התנצלתי.
״למה לא אמרת לה שיש לך כסף?״ התרעמה דליה.
אחותה, צביה שטרן,
חיפה, רמות־רמז 139

הקיבוץ המאוחד
*) בתו של ח״כ מפ״ם הטרבי, יוסוף חמים, שצולמה
במ שק עין־הנזפרץ.

בעלי חמשת השמות הראשונים המתפרסמים במדור
זה זוכים בחבילות שי של התכשירים המפורטם־ם
לתינוקות ״בנה שופמן״ פודרה, סבון. תחליב— .
המוסיפיס חן ובריאות לתינוק. נוסף על כד יקבלו
ילדים משחת שיניים מיוחדת ״בבה שופמן״ עם
טעם תפוחי־זהב. ערכה של כל חכילת שי (לפי
המחירים לצרכן) יהיה שש ל״י. החבילות יישלחו
ישר לביתו של הזוכה.
את החומר יש לשלוח למערכת העולם הזה, ת .ד.
( . 131 תל־אביב ולם מן על המעטפה .,צברינו חמודים
ועוקצנים״ .כן יש לציין את שמו המלא של הילד
תאריך לידתו. את שם השולח, את יחסו לילד (אם.
אב, אח. מורה. נננת וכוי) ואת כתובתו המלאה.
המערכת תבחר בתמונות הטובות ותחזיר לש לחים
את כל הצלום־ם. אם פורכמו או לאו.