גליון 964 מתאריך 5 באפריל 1956

העורך הראשי :
אורי

א כנ ר׳
כהז

שלום

הכיפות ח כחולות

דוב איתן, או רי סלע

עורך כיתוב :

עורך תבנית :
א הר מ

ק שת

שרגא

צלם המערכת :
יזזודח

הרניל

זזן יר א

חברי המערכת :
י שראל בי ב ר, ני צ ה גבי. איתן נ בי רול. ליל׳ נלילי.
דויד הורובי־יל, רו תי ורד. רוני זוהר. אברהם חרסזל
או סקרמ או ב ר, משחל שם. אבי בהס טן, ע סי ס
קינן, שלפה קרץ. אלי תבור

הצייר הראשי: עורך דפוס: מנהל מעכדה ;
ארי ח ארי אל

ש מו אלבר תו ר

נתן דולל

רזז׳ גדיקסון 6תד־אביב, מען המברקים
״פולנזפרס״ ת. ד( , 156 .ללפון 26785
המוציא לאור: העולם תזה בט״ס
דיוס ישראל בע״מ, ת״א סל 25204 .
איל ה מ ער כתא חר אית ע בו ר תוכל ה פו ר עו ת
פיכדע בו ר פו ר עו תהסתפרס סו ת החת ה כו
תרת ״רו׳׳ ח לצרכל״ ,״דו״ ח לבו ח ר דו־ ד
לנו ס ע ״ ו בו׳ ה מו כנו ת על־ידי חברי ה מערכת
ינב ד קו ת על־ידם. ה מ דו ר ״דו׳׳ ח לבו ר ר״ כולל
מו ד עו תמטעםפס לנו ת ו ארגוני ם ציכירייס

ה מ ער כתא חר אי ת ל תו כנן
א שר איל
דעות ה מו ב עו ת בהל ו ש אינו משק פו ת ב
ה מערכה
דעות
ש הי אאת
צור ה
שום

העתוו הנקרא ביו תרבמדינה
העולם הזה . 964כ״ד ניסן תשט״ז . 5.4.1956 הנלהיר 350 :פרוטה

באחד הימים קיבל עורך עלון משק נחשון
על הרכס, את המכתב הבא מיהודה הנגר :
״עילעלתי ערב אחד בחבילת עתוני על הרכס
ולפתע צדה עיני השניה את השבועון הנקרא
ביותר במדינה, והמבוקש ביותר בקבוץ,
העולם הזה. התחלתי להרהר האם תפיצתו
של עתוננו לא תגדל והאם חברינו לא יעריכוהו
יותר באם ייערך כדוגמת הנ״ל?״
כך נולד על הרכס, גליון מסי ,6מודפס
במכונת־הכפלה, העשוי כולו לפי מתכונת
העולם הזה, על השער צריכות להיראות בנות
בורחות, ליד הכתובת :״רשימת המשתס־טות
מנשיאה בע1־ל הקומונה — בלי. מורא.
המחיר :״חינם, רק תקרא.״
בראש הגליון מתנוססת כמיבן, רשימת המערכת,
יחד עם כלב נובח בלי מירא ובלי
משוא־פנים, במסתב לקורא היקר מציין העורך
כי ״בימים טרופים אלד״ בשמועות העבודה
רבות, השביתות ניתנות במשורר״ שעות
הגיוס לגזר יורדות לחיינו, הסרטים יורדים
כגשם, ואין זמן לכתוב — מראה קצב
הכתיבה על עירנות ואינטליגנציה של הנוער
שלנו, מוכיח עד כמה יודע דור תש״ח
להנחיל לעצמו ערכים בלתי נשכחים.״
מדור המכתבים כולל, בין השאר, מכתב
תחת הכותרת ״שיכון הוותיקים״ .התוכן :
,,גם אני רוצה חתום: צריפ׳ניק שנים
רבות. תשובת המערכת :״אם תרצד — ,אין
זו אגדה.״

בין שני פסים אפירים בולט מאמרו של
העורך :״הנידון — הצילו אותה מידיהם״.
הנהו במלואו :
״השאלה מקישה על דלת הקיבוץ באצבע
מתכתית קרה. קול הנקישה נשמע בכל הקיבוץ
ומהדהד בין הרי יהודה.
פעם היתד, זו שאלד, מופשטת שהזמינה למחשבה
מופשטת על רעיון מופשט. היום
זוהי שאלד, של ממקל, התובעת תשובודממש.
היא תופסת אותנו בעורף ומשליכה אותנו
אל מול הברירה האכזרית, שתשנה מחר בבוקר
את כל חיינו מלחמה מתעת מיד !
מליוני חוזרים •חדשים נפתחים מדי יום
ביימו. מליארדי עכברים מציצים מהם ומבצעים
את מלאכת ד,השמד. אם יבצעוה בהצלתה
— לחם צר ומים לחץ יהיו מנת חלקנו.
שדות
הדגן הנרחבים, החבויים בבקעות
בין ההרים, המוריקים עתה ירק אביבי רענן,
נתונים לאיומד, שבסכנות. המכר, שאיננה כתובה
בתורה מתנכלת להשמידם, הקרחות
שפשו פד, ושם הן כאות אזעקה למצפץ הישוב,
הקורא לקום כאיש אחד ללחום במזיקים.

רגעים בחייו של אדם כשהוא עומד לבדו
מול הבורא, מול מצפונו. עליו להיאבק

עם עצמי, ל״יים אח כל כוחו להחלטה. עתה
הגיע תזמן. כל מי שיש לו קול, חייב להכריז
ברורות מה דעתו האישית.״
במרכז המאמר: עכבר צוחק, מתחתיו הכותרת
:״זהו האויב !״

מדור תצפית מנבא, בין השאר :
• צפה לשינוי בתלבושת הבחורים, עקב
כמות השמלות והחצאיות הרבה שהגיעה מאפריקה.

עלול להתחולל קרב מרתק לפני הכניסה
לחדר שהתפנה בבית החדש, עם העברת
חיים (זבל) לעבודה בירושלים. הברירה:
שני רווקים או זוג שאינו מהוותיקים.
לעומת זאת מגלה מדור אנשים :
״לאחר הנאום שנשא חיים על שיחדור האשת,
הלכו הוא ומשפחתו להגשים את בעיית
שיחרור הגבר •הלבד, למעשר, במשרדי הסוכנות
בירושלים״.
האפשר להתקיים בלי מכתבים לרותי? בוודאי
שלא. הנר, אחדים מהם: בחור בן 24
( ,)354 נמוך וגברתן, שאינו בור בשטחי אומנות,
ריקודים, מוסיקה וספרות, אבל מת־ענין
במיוחד בבעיות מסעים (תלכד, למעשר),
מעוניין להתכתב עם כל נערה שהיא, עד
גיל 30 היתר לא חשוב.״
״אביבה: כל מד, שאת רוצה שאומר לך
היא כיצד להיכנס ולהצליח בחוג הצריף העליון.
איני יודעת מדוע את רואה בזה מטרד,
נכספת, יתכן שאני זקנה מהבין זאת. כל
פד, שאת צריכה לעשות: להסתרק בזנב־סוס,
להוריד בס״מ את המחשוף, וכר.
מדור תזכיר קובע בפשטות :
״מי אם לא על הכרס היה זד, שידע מראעל
כי לרבקלה תיוזלד בת י״ ״על הכרס ידע מה
הוא אומר כשאמר מד, שאמר. עיבדה —
זה נכון.״
העמיד האחרון מכיל, כמובן, שאלון לבנות
הדור הצעיר. השאלות :
. 1תאם את מרגישה שיש תכלית לחייך י
.2האם העבודה בסניטריות מספקת אותך?
.3הקיבוץ הוא בעיניך ( :א) בית כלא,
(ב) מרכז החיים( ,ג) מקום לינה( ,ל)
נמל מבטחים( ,ד ),בית מריבה.
.4האם מספיקות שתי חצאיות לבחורה?
.5איך, לדעתך, יש לקרוא לילדך :״ממזר
קטן״ או ״חמודי״ ?
ישנם •עוד הרבה מדורים, כמו קולנוע (״על
הכרס ממליץ: על הקולנוע שיתן כרטיסי־חינם״)
,חינוך (״לעשות קקי או לחרבן?״)
וכר, כולל דו״ח לצרכן של מחסן הקומונה.
מי שרוצה לקבל פרטים מדוייקים יותר,
יתגדב לעבודת ביצורים במשק נחשון ויקבל
גליון חינם (אני מקווה).

העז־ד הכבד
ה עו מדים
החרות 1

ב ש ער ל ח רות

חאדם• ,טאו

ברכ ת

חלק ב ו ...אני מ צי עשמ ער כ ת העולם הזח תקח
את ה ענינים בידי ם ותילום אירנול קו ר אי ם.

פיצ׳ון, לוד

יצחק ביגה, ירושלים

...קבלו אתבר כו תי הלב ביו ת. ה מ שי כו בדרככם
מיל וי נסת רו ת ול ר די פתה שחיתות באריל...

ש ר כו חכם על מאבקכם הבל תי־סו פ ק למעל
הצדק ו היו ש ר ...ל א יתכל שא תם לב דכםתש או
ב עול הכבר הלה. על. כ ל קו ר אי ה עולם הזה לקהת

בחבר בגי עקיבא שטחתי על הכתבה האוהדת
על היצי אה שלנו ל בי צור יש ובי חכסר (העולם
הזח .) 963
י צאנו 500 ,בני ה שבי עיו ת וה ש מיניות, ל בי צור
י שיבי הספר. ובזאת וי תרנו על המסע ה שגתי
לנגב ול מצדה. אד אין זה נ כון שמנהיגי ה תנו ע ה
רצו שנ צא ל ק בו צו ת דתיות ־ בלבד. ההיפר הו א
הגברן. בחוזר ה הנהלה הארצית הודג ש ש אנ חנו
מ עוניני ם לצאת דווקא לי שובי ם לא שלנו. על
מנת שי בינו או תנו ולא יראו בנו ס ס תגרי ם.

ישראל המפיץ, חיפה
הכוונה לא היתה למלהיגי בני עקיבא, כי אם
לסבהיני הפ,יעל־המזרן זי

הקונגרס הציני
יחס> של ח עורד ל הס תד רות ה ציוני ת, במאמ רו
״קצת ציונו ת״ ( העולם חזה ) 961ממש מדהים.
הדבר דו מ ה לבן המגר ש את א מו מ בי תו מ סגי
ש הי א זקנת.
...הרי ה מדינה הזאת. בת ר־ , 8נולד ה מל שרת
ו מד מה של או ת ה ציונו ת שריכזה את ש אי פו תיו
הנ עלו ת ביו ת ר ואת מ א ביו ההירואיים ביו תר שד
העם היהודי ל מ טר ה הזאת.

משה חת, חיפה
כשאמא יוצאת לתרבות רעה, מן הדין
להטיף לה מוסר.

כוח חא־׳פל ילחץ ככדזל
המא מר על רצה ס ס ליו ו ח עולם הזה <963 אך
מאשראת הנחתי שההבדל ביל המ שטר הא מרי-
קאי לביל המשטר הסוביי טי הול ד ונעלם. ל שני ה ם
מובהקד ת רק הצביע
אי מ ס רי א לי ס מ-ו ת
מג מו ת
שונה.

רון ראובני, נתניה

שחר עד הארץ
יתבל שעורלי ה עולם הזה יו כרמת קו פ ת היו תו
הכד מערכת האריל את הנע שה בעתת זה, ו אף
על פי כל תמה אני על ה שנ תו חסר ת ה שחר
שבדזאד׳ל ״איל כ ת בי ם ב עלי ד עו תעצמ איו ת ויוז מ ה
עצ מית״ ( העולם חזה .<963 אני מו ח ה על הערה
זר, שי שבהמ שי ם פני ע ה.

שמעון מאמם,
חבר מערכת הארץ, תל־אביב
איש אינו מפקפק בעצמאותו של הארצאי

סאנדנל.

תלות משפנזית

לאחר פ ר סו ם פסק־דיגו של ה שופ ט הלו׳ ,במ ש פ
ט נרינודלד־קסטנר. יצאתם להגן על כ בו ד ה שופ ט
נג דמש מי ציו ו צי מתם את אי־ תלו תו.
...א ך אין זה הונן לה טיל דופי ב שו פ ט אחר
אדורק. מ שו ם שפסק־דיגו איננו ל פי. רוחכם,
כ פי שע שיתם אחרי פ סק־ דינו של ה שו פ ט פרין
(חעו^ם הזח .) 963 דבר זה מו כי ח ללא כל צ:־
של ססק שאין ע תונ כ ם בלתי־תלוי.

צבי ציבולסקי, משק, מחניים

הרקע האדום
ל מה. אם כל, ניתן הרקע ה א דו ם, אם לא ל הבדיל
ל טו בחאת החייל הקרבי מחייל ה שירותים? אני
ס בו רבה חל ט שצריך לתת לו הקלות רבו ת יו ת ר
מ א שר החיילים הבלתי לוח מי ם !

שמעון לויס, תד־אביב

כתיירים ובלעדיהם
איד יד עו התיירים ש פי ר ס מו את ת מונו תינו
(בבלדור ה מכ תבי ם של העולם תזה <961ש אגו
קו ר אי ה עול ם הזה?
בפסחא שתק ד טיילנו ארבע תנו ב מני דו, כאשר
נ ת קלנו ב ש תי מ כוניו ת. בה היו כ־ 15 תיירים
אפריקאיים. הדר כנו או תםב סיו ר ם. איננו ס בורים
ש ע שינו מ שהד מיו ח ד בז ה. היינו מ ד ריכים
ב ר צוו בל אחד. תיירים או לא.

אורי פייפר, רמת־השרון
מכתבים נסים טאיטו, צה״ל

ב ע תוני ם

האח רוני ם

מורג ש ת

פנ מ ה

ס ס לנ תי ת

ב עסקים

...ל שיא ניסי ת ם בכל כו חכםל הפריד בין ה אב
כ אי לו לא
ולהמ שיד בפול חן ב דנו ריון ודבז דרה בלו ם. חגה בא בן־נוריון ע צ מו ו מפגין קבל
עם ועדה שמע שי בנו הם בסדרב עיניו...

לא, א־ן.

עורכי־משגה :
סילבי

אבי לוריא, ירושלים

גילה נצר, חיפה

נראה אם יש לכם דם לפרסםמבתב זה.

ראש המערכת :

הכתב הראשי :

מ סוי מתהסתהלמפ לנ ת תחרות. מתפרס מו ת ר שי מו
ת על בניל, שייב וב אדר. זודזי המס לנ ה היהירה
שלא מצאתם בה ס סו ל. מה דעתכם להגדיר את
ע צ מכ ם להרותניקים )

את ע צ מו
המ שפחתי.
...על כן נזדעזעתי ממ שכשקרא תי ב ה עול ם
הזז 963 שדוי ד בן־גוריון הופי ע ב או פן ה פגנ תי
בצד בנוי בהצגת תי א ט רון

המבאי ש ים,

הרנ ש

אברהם גורי, חולון
יש מוסר־ ה שכל ב טו ח,
לסכ מו אני חפץ :
ל עולם אין ה ת פו ח
בה רחוק נו פלכ*עין.

ישראל כהנא, לוד
אך העץ לא ח״ב
ליפול אחריו.

מכרה כנסה מאויים
איו מו של יעקב ש שוו ( ה עולם הזח <962
ל עבו ד. את הקווים אם לא יו שג ה סד רמת קבל על
הדעת עם ׳ מ ס־ הכנ ס ה, הו א שי טה מ צויינ ת. עם
תו ם שנת דזפסים, אע שה נם אני כד. איל לי
כל השק׳ שי עקלו את הרדיו שלי.

שלום שמחון, ירושלים
יזהר הקורא שגזחון: הם עוד עלולים
לתת לך ללנת.

האריות כגוב
נמא סו לרפ אל הלפריל ( ה עול ם הזה <961 החיים,
שהוא נ כנ ם׳ ל כ לו ב האריות? -

שלום שמואלי, תל־אביב
_ כני ס תו •טל ר פ אל הלפריז לנו בהא ריו ת,
ד־ את הכריחה הי דו ע ה על שני ה א ריו ת
לז־רת קרקס. או מ ר אריה אהד לרע הו :
תס תכל ל מ אל ף ישר ל עיניי ם. ל א יע שה לד
הדל מזה. איל זו נ בו חזג דול ה ל הי כנ ס
של אריות. ידוע שאריה שבע אינו נוג ע

מזכי ר ה
ה עולים

כ לו ם .״
ל כ לו ב
לרעה.

יהודה סלומון, תל־אביב
העולם הזה יצלם ברצון את הקורא סלומון
נכנס לקלוב האריות (השבעים) בגן־החיות
בתל־אביב. נא להודיע לנו מראש.

צנחנים לרותי
נמאם לי לקרו א על הז כויו ת שדור שים לעצמם

הצנחנים. ה כי פו תהא דו מו ת צ צו תככ לניו תנם
ב מ דו רה של רו ת׳ (העולם הזה 963ל פני חוד ש
שלחת׳ לה מו דעהלפר סו ם ועד היום ל א הו דפסה.

מצא מין את מינו

גדעון שמיר, חיפו

סי פו רכם על קבי עתה מיז של ה עו ב ר (העולם
הזה ) 963 מזכי ר לי אתה סי פו ר על ה סו תרה סיני
ש מכ ר בקבוקים של מים והבטיח שכל מי ש שו ת ה
או תםי הל ד לו בן. הו א הב טי ח שיחזיר את הכסף
ל כל אדם שתוולד לו ב ת.
מ אח רשב או פן ס ט טי ס טי נולדים בני ם ל־ >035׳ .מל
ההורים. הרי ש או תו סו ח ר היה ואליו להחזיר רק
את מ ח צית הכסף שנ ב ה. והמ ח צית ה שניה היתה
דהה נקי.

יצחק בלומנפלד, ירושלים
אני תמה אם הד״ר דנון נם בדקה אתעצ מה
ב-טעת הריונה וקבעה מרא ש אם י הל ר לה בל
או בת י אם בו, הרי ע ש תה ש טו ת גדולה. כי
חצפיה הנ דו ל ה ליום הלידה. שינלה אתה סו ד, הו א
אהד הדברים היפים ביו ת ר בחיי האם.

מרים רוזן, קרית־חיים
...כאבל שלו ש בנו ת. אני מו חהב תו קףעד
ההנחה כי האב הו א הא שם היחיד ב ק בי ע תי מין
העובר. אני ב טו חבמאה אחוז כי לו הדבר היה
תליי בי היו נו לדי ם לי רק בני ם. אז מי א שם ז
אב נרגז, חדרה

המממ.
מה ש אני לא תו פ ס הו א כי צ ד יכולה יפה פי ה
ב מתילדה הנול להתעסק ב מד ע יבש ׳ כחקר הכרו־מו
סו מי ם 1

יהודה שליט, תל־אביב
דיתנלית על קביעת מינו של ה עוב ר היא ב על ת
ח שיבו ת רבה. בניגו ד לדעת רבים. ב או פל כזה
תוכל בל אם מצפה להכיל ב עו ד מו ע ד את בנ דיו
של ה תינוק. ל פי הצבעים ה מקובלי ם, ורוד לילדה
כז)ול ליל ד.

זיוה פרידמן, תל־אביב

כלי מלים

על שרים וכניהם

ממש איני יו ד ע איד ל ה תב טאב מלי ם כ די
ל חביע אתמהש אני מרנייט על כל מ ה שנ ת תם
לי ב תו ר קו ראה עולם הזה. אם היה זה הרחבת
או פ קי חסדיניים או הכלכליים, או פ קי ח ת עיני
ביתם ל מנננו ל ה חו שד, או ב מק ר ה של כל שאר הא
מי תיו ת שהג שתם לי ול אל פי קור אים א חרים.
ש או תודח ו אי חולי ה תנ ש מו ת ש אי פו תי בםז

אולי ב מ קו םלה תלב ט ׳כיצ ד ל הכי ר בני שרים
כ מו הו• .תנדב בן ה שר ( העולם הזה <968 , 961
לעבודה בספר, יגשים מהשא ביו בו ד אי קורא
לאחרים ל ע שות?

אמנון כספי, צפת

האב, הכן ורוח התפוח
מ אז רא שי ת ו עילויים שלכ ם על ע מו ם בל-נורילו
עקבתי בהרדדז אחרי עמד תו של דוי ד בל-נוריול.
ח תפלל תי בכלל בי שי ע מו ד ם? הצד, ול א י מבד

אריה טל, רמת־גן
מה א שם בן ה שר המס כן ב עו בדהשא ביו ש ר?
אני ב טו חהש הו אמשתע מם ב ס בי ב תו, ועל פן
רוצה להחליף דעות עם נערים /ו ת הנ מ צ אי ם
ב מ צב דו מ ה לו.

צביר. רוט, חדרה
שרים אכלו בוסר, ושיני בנים תקהינה.

(העולם הזה )964

י* אם תפרוץ המלחמה בחודש הבא?
| | האם יתקיף גמאל עבד אל־נאצר? האם
יפתח במלחמה במקרה שישראל תחדש את
העבודה בערוץ הירדן?

אלה הן שאלות גורליות, והתשובה
עליהן תלויה כמידה מכרעת
באישיותו של האדם העומד כרגע
זה כראש מצריים. מאז ימי פרעה
לא היו תבונותיו האישיות של שליט
מצרי כה חשוכות לגורל ישראל
במו עתה.
אדם אחד אינו מכריע לבדו בתהליכים הנוגעים
למרחב כולו. אולם הוא יכול להשפיע
עליהם במידה רבה מאד.

אמין אל־חוסייני, גם לא מצחצח־חרבות מסוגו
של אדיב אל־שישאקלי. זוהי גם דעתם
האחידה של כל עתונאי־החוץ, שהם המומחים
הגדולים ביותר בעולם להערכת זרים. הם
מתלהבים כאיש אחד מאישיותו של השליט
המצרי, החסון ושופע־ד,חיוכים, בעל ההופעה
המקסימה, שהוא בעיניהם אדם צנוע, שקט,
מפוכח וכן.

** באן אין להסיק, בשום מחיר שגמאל
עבד אל־נאצר הוא ידיד חשאי של המפעל
הציוני, הפוחד רק לגלות את דעתו ה־

הוסר זה על־ידי ממשלת ישראל עצמה. שעה
שעבד אל־נאצר התקרב להגשמת החלום הלוהט
ביותר של דור מצרי שלם, סילוק הכובש
הזר מאזור התעלה, קמך, ממשלת־ישראל
ותבעה מן הבריטים השנואים להישאר
במקום. היתד, זאת בקשה טפשית, חסרת
כל ערך, אולם היא חדרה כברזל מלובן
להכרת העם המצרי.

היא הוכיחה לבל ערבי בי ישראל
תעמוד תמיד כחזית אחת עם
המשעבד הזר נגד תנועת־השיחרור
של עמי המרחב -יהיה זה כם ואץ

ך * בר אחד נעלה מעל לכל ספק :
| צעיר גבה־קומה זה, שבינואר מלאו לו
38 שנה, הוא אחד האנשים הגדולים של הדור.
תוך
פחות מארבע שנים, חולל מהפכה
אמיתית במעמדה של מצריים בעולם. מדינה
רקובה, שחיילים בריטיים (וביניהם גם
ארצישראליים) התהלכו ברחובותיה באדונים
וקיללו באין מפריע את מלכה בקול רם, הפכה
למעצמה אשר גדולי העולם מתחרים
על חסדיה.
אידן ומיקויאן, ניהרו וטיטו, צ׳ו אן־ליי ו־קרום,
עומדים בתור לפני דירתו הצנועה של
מנהיגה ומבקשים ראיון. מבגדאד עד קאזא־בלנקר,
פועלים סוכניה, מאינדונסיה עד ה־קונגו
הבלגי מבוטא שמה בהערכה.

כל ההתרשמויות האלה מוליכות למסקנה
אחת: הקצין הרענן, שהגיע לשלטון בארץ־
היאור, אינו קנאי צר־אופק, מסוגו של חאג׳

היא בלתי־רגילה. מנהיגי ישראל למדו
להעריכה כאשר נמנע מכל הגבה אחרי ההתקפות
על עזה וחאן־יונים ולא נגרר להרפתקה
חסרת־סיכויים.
הם לא היו מתפלאים לו הירהרו בעברו
של האיש. ההפיכה המצרית של ה־ 23ביולי׳
1952 היתד, מלאכת מחשבת. היא ניצחה
ללא שפיכת־דמים.

נצחון זה נראה קל. הוא דא היה
כזה כאמת. הוא היה פרי תכנון
של שנים רכות, של עבודה שקטה 1 וסכלנית.
האיש שחולל הפיכה זו צירף במשך שנים
ארוכות איש לאיש, הק־ם תאי מחתרת ב־בית־הספר
הצבאי של קאהיר, בשוחות פא־לוג׳ה,
במועדון הקצינים. הוא לא פעל עד
אשר היה בטוח בכל מאת האחוזים בהצלחה.
אז הספיקה נגיעה קטנה כדי למוטט את כל
בנין המשטר.

כל מי שחושב כישראל שאפשר
לפתוח כמלחמה מונעת מוסווית
על־ידי פך ששליט מצריים יתרגז
כרגע הנבון ויפתח כעצמו כמלחמה
מכלי לרצות כבד, אינו מתחשב
באופיו של האיש. יהיה
קשה מאד להזיזו כעל כורחו.

כשעלה נאגיב לשלטון, ויודעי־דבר
בכר הבחינו כדמותו המוצקה
של עכד אל־נאצר כמרכז הענינים,
הזמין גמאל עבד אל-נאצר פעמיים
את ירוחם בהן לבקרו. פעמיים
נתקלה הבקשה הכלתי־רגילה בסירובו
המוחלט של משרד־החוץ
הישראלי.

נימה דומה חוזרת בקטע האופייני ביותר
של הספר, בתארו את המצב למחרת יום ההפיכה,
כששאל לדעתם של מנהיגי המפל-
גות .״לאיש מהם לא היה מה להציע אלא
להרוג מישהו אחר. כל רעיון ששמענו לא
היד, אלא התקפה על רעיון אחר. אילו הגשמנו
את כל ההצעות ששמענו, היינו הורגים
את כל האנשים והורסים את כל הרעיונות
ולא היה נשאר לנו אלא לשבת בין החורבות
והפגרים ולבכות על מר גורלנו...״
אין אלה דבריו של אדם צמא־דם. הם דומים
יותר לדבריו של קצין קרבי שהצטיין
באומץ־לבו בחזית, שראה את מוראות המלחמה
ושוב אינו מתלהב לשפיכת״דמים.

מכאן מקור כוחו העצום של גמאל עבד
אל־נאצר. הוא לא חולל, לפי שעה, מהפכה
סוציאלית אמיתית שתתן בסיס מעמדי מוצק
לשלטונו. הוא לא הקים שלטון של טרור
לעריפת ראשי שונאיו. הוא רוכב על הגל העצום
של הצלחותיו המדיניות, הבולטות גם
לפלאח האחרון על גדות היאור. על כן נראה
ששלטונו מובטח לשנים רבות. אין שום
כוח במצריים המסוגל לבוא במקומו.

*כלנותו של עבד אד־נאצר אף

פלא מדיני זה חולל כמעט ללא
מאמץ נראה-לעין, ללא הוצאות
כספיות. הוא היה פרי יוזמתו האישית
של אדם אחד.

ץ*,ה יחסו •טל אדם זה למדינת יש־
/ 3ראל? האם הוא אוייבה המושבע י האם
מנוי וגמור עמו לחסלה?
חיילים ישראליים, שבאו עמו במגע בימים
האפלים של מצור פאלוג׳ה, העידו כולם
שיחסו האישי היה ידידותי וכן. גם אז לא
נראה כטיפוס אכול־שנאה, שכל מחשבותיו
מכוונות ליום נקם.
ירוחם כהן, שלישו של יגאל אלון, התידד
אישית עם סגן־האלוף השחרחר, ניחמו עוד
שיזכה בחיים ארוכים ובמשפחה פורחת אחרי
תום הקרבות. כשנולד בנו של עבד אל־נאצר,
אחרי המלחמה, שלח לו כהן באמצעות
ועדת שביתת־הנשק חליפת־ילדים כשי.
עבד אל־נאצר החזיר לו, באותה דרך,
מתנה של ממתקים, תוצרתה של מסעדה ק־הירית
מפורסמת.

בכפרו תיאר בצורה אנושית מאד כיצד
הקים בנעוריו קבוצת מחתרת והנהיג כיתה
שביצעה התנקשות בחייו של מנהיג מצרי.
״חזרתי הביתה וזרקתי את עצמי על מיטתי...
קולות הזעקה והקינה (של הנפגע ומשפחתו)
והקריאות לעזרה צילצלו באוזני ...לא ישנתי
כל אותו לילה ...לפתע קיויתי שהאיש לא
ימות ...חיכיתי בחרדה לעתוני הבוקר. האיש
שאת הריגתו תיכננתי יצא מכלל סכנה. הוקל

״השלום בא לזרועות אבא״ -בעיני קאריקטוריסט מצרי
חיובית מחשש פן ירגיז את הקנאים.

אין שמץ של ספק בכך שעבד
אל־נאצר, במו בל צעיר משכיל
כין המפל הראשון של הנילוס לבין
מעיינות החידקל, רואה כמדי־נת-ישראל
ראש־גשר של האימפריאליזם
המערבי, מבשיר לשיע־כוד
העולם הערכי ותנועה קולוניאלית
אכזרית.
אין גם שמץ של ספק שהוא מאמין כי
אזרחי ישראל זוממים להרחיב את גבולות
מדינתם בכוח הנשק בשעת־הכושר הראשונה,
כדי לגרש את בני הארץ מאדמתם
ולקלוט המונים נוספים של עולים חדשים.
אם היה, לו פיקפוק כל שהוא ביחס ל־איבתה
של ישראל לכל אידיאל ערבי, הרי

או בקפריסין, באלג׳יריה או כ•
מארוקו, בעמאן או בבגדאד.

^ ל זה מכסם הנחה ברורה. המנהיג
^ המצרי רואה בישראל אוייבת אמיתית,
ויוסיף לראותה כך אם לא יחול שינוי מכריע
ביחסה של ישראל לעמי ערב. אולם אין
הוא קנא׳ דתי, אין הוא משועבד לשנאה פא־תולוגית,
אין הוא הרפתקן מטורף.
אם כן, כיצד יפעל נגד המדינה? ,מתי?

בל מי שהתעמק בתולדות חייו
של האיש, התרשם מבמה תבונות
יסודיות: צלילות־דעת כלתי-רגי-
לה, סבלנות עילאית ושליטה־עצ-
מאית מוחלטת.

הוא הדין לכל תכנית צבאית המבוססת
על ההנחה ששליט מצריים יסכן את כוחותיו
בעמדות חשופות, מטעמים של פרסטיג׳ה.
גמאל עבד אל־נאצר הוא חניך של כים פא-
לוג׳ה. הוא יודע כי מפקדו הקריב בשעתו
את חטיבתו המצוינת בלי כל צורך, מפני
שלא נסוג ברגע הנכון. קשה להניח שעבד
אל־נאצר יחזור על שגיאה מכרעת זו.
יסוד כל היסודות של רעיון המלחמה
מצד ישראל מבוסס על התקווה כי המצביא,־
המצרי יילחם בעזה ובאל־עריש. מי שחושב
כך עלול למצוא את עצמו, בבוא היום, מכה
בחלל הריק ונתקל בכוח האמיתי של ה־אוייב
רק אחת המכה.

פ בן, האפשר למנוע את המלח-
מה? אם לא תפרוץ המלחמה ב־, 1956
האם אי־אפשר למנעה גם ב־ 1957 וכ־? 1958
אם לא יחול תוך שנתיים שינוי מוחלט
ביחסים שבין ישראל ועמי ערב, דומה שהתשובה
היא שלילית. הנשק יוסיף לזרום
(הנושך בענווד ) 16

תצפית

במדינה

(כל הזכויות שמורות)

• התקריות בגבורות ירדן־ישראד יתגברו, יחד עמן תתגבר
המתיחות בין שתי המדינות, עד שירדן תתפוס את מקומה של מצריים כיריבה
מספר 1של ישראל. אל תתפלא עם תשמע בקרוב איומי־מלחמה הדדיים חריפים
בין ישראל וירדן.
התפתחות זו תגרום להתקרבות מחודשת בין ישראל ובריטניה, שגם היא תראה
במשטר הירדני אוייב מרגיז, תבקש לנצל את ישראל כשוט נגד המלן חוסיין.
• גם הגבול הסורי יתלקח בלהכות. המוצבים הסוריים ימשיכו
לכוון את יריותיהם לעבר הגבולות הישראליים, וממדי ההסתננות באזור זה
יגדלו.

• לעומת זאת, צפה להרגעה יחסית בגבול המצרי. גם כאן
יימשכו הפגיעות של מסתננים בלתי־סדירים, אולם בצורה מצומצמת בלבד.

• היה מובן לשינויים מרחיקי לכת בצמרת במה שרותיס
לאומיים חשובים.
• גס במשטרה תחול תזוזה בצמרת. בקשר עם זה, שים לב לכד
שעד כה לא קיבל על עצמו אלוף דויד שאלתיאל, מי שהיה שגריר ישראל
בבראזיל, שום תפקיד חדש מאז חזרו לארץ.
• השינויים הצפויים בהנהלת משרד־החוץ: ד״ר וואלטר איתן,
המנהל הכללי של המשרד, יצא כציר
ישראל לארצות־תברית, במקומו ש7
ראובן שילוח. את מקומו של איתן בירושלים
יתפוס אברהם הרמן, מי שהיה
קונסול כללי של ישראל בניו־יורק.
העם איש ה שבוע
וככה — בפתאוס, במחי נופל ונעלם
החיץ,
וקם זמננו גלוי־פנים ונוגה־פתע מאירו,
ומרצועת־החוף, הזאת, לרגע קט, פקוחי
עיניים,
רואים אנחנו את תוכו, את משמעו, את
מחירו.
במלים אלה הספיד נתן אלתרמן את הצעיר
שצלו היה פרוש על שבוע־הפסח של
תשט״ז. שעה שארבעת החיילים שהיו שבויים
שוחררו השבוע (יחד עם אזרח אחד)
וחייכו אל האזרח הישראלי מעל עמודי
העתונים ביום שיבתם למולדתם, הצדיע הקורא
בלבו לאיש החמישי, שלא חזר: אורי
אילן שהתאבד בכלא דמשקאי, הצמיד לגו־

• תגבורת לציר ישראל כ־קאנאדה,
מיכאל קומיי: אחת הגבירות
של משרד־החוץ אסתר הרליץ,
עומדת להצטרף לנציגות בארץ זו.

,אין לך גם מה לדאוג ל
מפלגות

שמחה
כלאם, מנהל תה״ל שנשאר
ללא דוב עם פירוק תה״ל והפיכת מקורות
לחברה ממשלתית. בלאס, אחת ה׳
דמויות החיוביות ביותר בצמרת המדינה,
ישמש יועצו של בי. ג׳י. לעניני מים
עד שתימצא צורה מתאימה למנותו כאחד
ממנהלי מקורות.

נביא בשדה ־ בו ק ר

• הגנרל אדסון ברגם, ראש
משקיפי או״ם, עומד לצאת את
הארץ למרכז או״ם. ברנס ייפגש עם
דאג האמרשלד, המזכיר הכללי של המוסד,
כדי להכינו לקראת ביקורו במרחב.

• מאבק חריף יתלקח בין
נחום גולדמן לבין אבא הילל
פי לבד על משרת הנשיא העולמי של
ההסתדרות הציונית. בי. ג׳י. ומקורביו
במפא״י, שהבטיחו משרה זו לנחום גול־ שמחת ״ ה שי ב ה מצטיירת על פניו המשופמות של טוראי־ראשון גד קסטלניץ, אחד מארבעת
דמן, החליטו לאחרונה לעודד את טיל־ החיילים החוזרים מהשבי, שעה שהוא מאכיל את שכנתו הצוחקת בהזנה מלאכותית.

חיכו לחוזרים ליד גשר בנות־יעקב, התכוונו להגיש
המשק, החוזרים הובלו מיד הלאה, לא התעכבו.
פו פתקה שזעקה :
מכויישים ומעודדים. היה זה סמלי
שהצעיר מגן־שמואל הטביע את חותמו דווקא
על שבוע זה. שבוע הפסח, בו מבקרים
אלפי בני־עיר את קרוביהם במשקים,
ואלפי צעירים יוצאים לטיולים תנועתיים
ופרטיים המביאים איתם אל ישובי־הספר,
הוא השבוע בו נזכרת העיר הישראלית
בגבורתם היומיומית, האפורה וה־מובנח־מאליה
של בני המשקים לאורך 950

קילומטרים של גבול יבשת הרה־סכנות. זהו
שבוע ההתישבות העובדת.
במאות מקומות בארץ, ממשק דן הגלילי
ועד לניר־יצחק במשטח הנגב, נכחו בני־העיר
בטכסי־הסדר כחדרי־האוכל המקושטים,
חזרו הביתה מבויישים ומעודדים למראה
בני״המשקים החיים במתח מתמיד של
עבודה ושמירה מפרכת, תוך ויתור על
מותרות שהפכו מובנות מאליהן בערים.
אור של פשטות. אחרי חידוש זה
של המגע עם קרקע־הצמיחה האמיתית של
כוחות העם, יכלו אלפים רבים מבני־העיר
להבין בקלות רבה יותר את הדברים שכתב
המורה־המשורר משה טבנקין במכתב לבניו,
לזכר אורי אילן :
״...ואולי יזכור הילד ויהרהר בכך, שהנה
לפני שנים מועטות בלבד היה אורי
זה גם הוא ילד קטן בקיבוץ ...ולא מזמן
הוא היד, נער בחברת־הילדים שלו ...וזה עתה
הוא השתתף בלמודים, בריקודים ובאמו־נים
של שכבת־הנעורים שלו, וכך הוא למד
להיות נער זקוף וחופשי, גאה וחופשי ויפה
כגן־שמואל שלו, כמו עין־חרוד שלנו...
והנד, גם בשבי, כשדרכו נחסמה, אף בכלא
כשחופשתו נשדדה, וגם בעינויים כשהרגיש
כי גופו נשבר — נשארה רוחו גאה,
ונשמתו התנשאה חופשיה אל מעבר לשריגי
הברזל — צוחקת לאוייב, ומצטחקת באור
של פשטות וגבורה אל אמא שלו ואל
אבא שלו, אל גן־שמואל שלו ואל כולנו...״

משק שדד,־בוקר, שלא שיגשג מעולם מבחינה
כלכלית, סיפק למדינה יבול טוב
של מנהיגים ונביאים. השבוע נודע למערכות
העתונים כי משדד,־בוקר יצאה תורה חדשה
נוספת: מפלגת מאזני־צדק.
הבשורה באה בצורת מכתב מאברהם צפתי,
האיש שנאסר בשעתו, עת נכנם לבנין
הכנסת הראשונה בתל־אביב כשתת־מקלע סטן
בידו. תוך כ ד סיפור תולדותיו פירט צפתי
את הסגולות המכשירות אותו לתפקיד של
מנהיג בישראל, והכוללות, בין השאר, את
העובדות הבאות :
• הוא נולד נמול — סימן שאלוהים מל
אותו, כפי שמל את אבי ישראל וישמעאל,
אברהם.
• שעה שטייל במכונית בארץ, נגלה אליו
הנוף הישראלי בכל הדרו — וההרים רק דו
כאלים.
• יד אלוהים הצילה אותו ב־ 1945 מטביעה
בטוחה בירדן.
• והעיקר: התגלויות החלום של צפתי,
בהן חזה בתכנית לבנית בנין בן 12 קומות,
לאכסון 12 ועדות עולמיות לקיום השלום.
בבשה כת 4רגליים. התגלותו העיקרית
של צפתי באה כשהיה רועה צאן
בקבוץ תל־גזר. לפנות ערב ראה לפתע כבשה
חרשת, אילמת ועוורת שמעליה ריחפה חרב,
ומתחתה רעדה האדמה. הכבשה סימלה את
ישראל, החרב את סכנת 1מלחמת־עולם שלישית,
שפרושה אבדון, ורעידת האדמה את
המצב שיווצר אם ישראל תהיה ניטראלית.
הסכוי היחיד לישועת ישראל: שלום עולמי.
צפתי, שהיה חבר בכמה קבוצים של השומר
הצעיר, החליט אחרי פיטוריו מהצבא
(בעקבות הביקור המזוין בכנסת) להצטרף
לקבוץ הפועל־המזרחי סעד. כעבור שלושה
חודשים סולק — מאחר שכל יום תלה פתקאות
בחדר האוכל, בהן הסביר את המצב
פתקאותיו.
הפוליטי, והתרגז כשהורדו
כשסולק מסעד החליט צפתי לפנות למשק
הבלתי־מפלגתי שדה בוקר, להרצות לפני
חבריו. לדברי צפתי, רצה, כנביאי ישראל
הקדומים, להדגיש את דבריו בעזרת סמלים.
לכן לקח עמו כבשה וגרזן. לפני ש החל
לנאום ערף במכת־גרזן את הכבשה,
רחץ את ידיו בדמה. חברי הקבוץ העדיפו
להסתלק, השאירו את צפתי וכבשתו לבדם.
לגרש את בי. ג׳י. צפתי החליט ששוב
לא יערוף כבשות קבל עם ועדה, דחה
את המשך נאומו. השבוע פירסם את
תוכנו העיקרי: בקשה לחברי המשק לגרש
את מתחרהו, דויד בן־גוריון, משורות
חברי המשק. הסיבות :
• חברי ממשלה מעלו בתקציב המדינה,
• בי. ג׳י. מקבל משכורת של קרוב ל־
1000ל״י, לא שילם אפילו פרוטה אחת
עבור קיומו במשק, ובכלל השתקע בשדה-
בוקר רק כדי להיקבר אחר מותו בנגב, על
מנת שכל הנוסע לאילת יעבור ויקרא ליד
(העולם הזר 964 .ך

סינווה של האשה שהפילה אחו׳ שוהיטיה עוקלו על ידי משוד מס־התעסת

״ה לא קברו את בני!״
תחילה היתר, זאת ידיעה קטנה: אשתו של פועל מובטל בירושלים הפילה, אחרי שמשרד
מם־ההכנסה הטיל עיקול על רהיטיה, בגלל חוב של 300 לירות. העובר לא נקבר במשך
שמונה ימים, חברה קדישא סירבה לקברו כל עוד לא שולם סכום של 12 לירות.
הידיעה הועתקה מיד בכל שאר עתוני המדינה. שלושה עתונים יומיים הקדישו לה
מאמרים ראשיים. אולם אף עתון אחד לא טרח אפילו לשלוח כתב לביתה של המשפחה
הנפגעת, לברר את העובדות לאמיתן, המתפרסמות לראשונה להלן.

חדר אפל במרתף
ך* יד בית־הכנסח^התימני^לן!
/צפת הירושלמי, הזרוע שלוליות של מי
ביוב, מובילות מדרגות מספר לחדר אפל
של מרתף. בקרבת החצר המכוסה בגג של
פח נמצאת משאבת־מים, בעזרתה שואבים מי
בור, ולידה בנין פרוץ של חצי מטר על חצי
מטר, המשמש כנראה כבית־שימוש.
במרתף עמד ארון נוסח המאה ד 19שהעיד
על ימים טובים יותר, שתי מיטות
גדולות, לפי האופנה שהיתה נהוגה לפני 40
שנה, שולחן מכוסה שמיכה מלוכלכת ומיטת־ברזל
לתינוק. לנכנס נדמה כי זהו מחסן
של גרוטאות, ולא בית־המגורים של משפחה
בת ארבע נפשות.
זהו עולמו של מאיר שושנה 25 בנו של
שמש בית־הכנסת בממילא, בן העדה הספרדית
שעזב את ביודהספר בגיל ,12 יצא ללמוד
את מקצוע הדפוס. אחרי שאחיו נהרג
במלחמה ואח שני הפך לנכה, התגייס מאיר
לחיל־ד,רגלים. עם שחרורו הכיר את מרים
אוחנה צעירה מבנות מארוקו, בעלת עיניים
לוהטות ושער שחור כפחם, המדברת עברית׳
אנגלית, צרפתית וספרדית.
כעבור חודשיים התחתנו השנים, שכרו במחיר
חמש לירות את חדר־המרתף ליד ביתד,כנסת
התימני, התחייבו לפנותו בכל עת שיידרשו
לכך.

בחור יפר, וטוב׳ ולמה לא להינשא לו? הוא
היה כל כך טוב ואני אהבתי אותו.
אמא אמרה לי להיזהר כשאתחתן׳ אני לא
יודעת למה התכוונה. שמחתי כשנולדה לנו
הבת אתי. זה טוב להיות אמא, אבל אחר
כך התחילו הצרות.

נהג בהברה-קדישא
**איר פוטר מעבודתו בבית-דפוס
גולדברג. תחילה הסתובב, ולא היה טוב.
הוא אמר שישתגע אם לא ימצא עבודה, אז

שלמי 90ל״י אמרתי :״אין לי אז הם
ניתקו לנו את החשמל. מאז אין לנו חשמל
כבר חמשה חודשים.
מאיר אמר שיהיה צבע. הוא סייד את הבתים
של השכנים, אבל הם אמרו שהוא מסייד
רע. בכל זאת הוא סייד, למי שלא היה
לו הרבה כסף. אחרי זה כבר אף אחד לא
רצה שיסייד אצלו.
מאיר הסתובב כמו משוגע. הוא אמר לי
שהוא רוצה למות, להרוג את עצמו. אני
צעקתי עליו, פחדתי ממנו נורא. כל הזמן
פחדתי בשביל הילדים.

גיוס ללגיון־הזרים
לכתי לעזרה סוציאלית. אמרו
) 5לי שאשלח את מאיר. מאיר בא והבטיח
שיהיה טוב. הוא באמת כל־כך טוב — אבל
כבר אין לו ראש, אין לו עבודה ובלי עבו

להלן
סיפורה האישי של מרים
שושנה, כפי שנמסר לכתב ״העולם
הזה / ,ללא שינויים. הוא מטיל
אור על הרקע האמיתי לאותה
ידיעה קטנה וכלתי-מדוייקת, שהסעירה
את העתונות :
גדלתי בפורט־ליוטה, עיר גדולה במארוקו.
אהבתי אותה מאד, אבל רציתי לעלות לארץ.
אבא סחר בזהב ואני למדתי בבית־ספר של
כל ישראל חברים. למדתי לתפור ושפות.
בכלל מה רע היה י אבל רציתי לעלות. גם
אבא רצה לעלות, וכך עלינו.
באנו תיכף למעברת טלביה בירושלים. טוב
לא היה שם. אבא כבר בן חמישים. מדי פעם
קיבל עבודה כפועל שחור. אני עזרתי במחנך,־העולים
במרסיל ללמד עברית, כי ידעתי
כבר עברית ממארוקו. אחר־כך קויתי ללמוד
משהו, אבל לא למדתי, וכי מה יכולתי
ללמוד?
פה בארץ נרשמתי בנזער־העובד, הלכתי כל
יום ללשכה, אבל הם לא נתנו לי עבודה,
וכשד,כרתי את מאיר היה טוב. הוא היה

מצבתו :״כאן קבור מייסד המדינה דויד בן
גוריון״ד
על המשך פעולותיו הבטיח צפתי להודיע
לצבור באמצעות אסיפת־עם בקולנוע
מוגרבי בתל־אביב. הקהל יצטרך להזדיין
בסבלנות: לעת עתה הוא אוסף את הכסף
הדרוש לקיום האסיפה.
(העולם הזה )964

כאבים חזקים בבטן
•ץ יבף אחרי שחלבו הרגשתי כאבים

1 1חזקים בבטן. הם היו כל־כך חזקים שחשבתי
שאני כבר לא יודעת מה אתי. הלכתי
לרופאה ד״ר זיילר, ואמרתי לה שאין לי
כסף ושאני אשלם כשיהיה לי. היא שאלה
אותי אם הרמתי משהו כבד. אמרתי שלא,
אז רשמה לי רפואה ואמרה לי לנוח.
לא היה לנו כסף ולא קניתי רפואה.
אחרי שבוע הרגשתי כאבים חזקים. חשבתי
שכבר הגיעו צירי־לידה, הלכתי לחפש
בית־חולים. הלכתי לבית־חולים של וולך, כי
הם דתיים ובודאי לא יקחו הרבה כסף. הם
אמרו לי שזה יעלה ששים לירות. ישבתי
אצל הפקיד וביקשתי שיעשה לי הנחה. לבסוף
הסכים על המשים לירות.
שמחתי שיהיה לי עוד ילד, אמרתי לבתי
אתי, בת ה־ 4שיש לי תינוק בבטן. פתאום,
כשישבתי אצל הפקיד בבית־חולים, הרגשתי
כאבים חזקים מאד. שאלתי אם ישנו רופא.
הרופא שבדק אותי אמר לי שאני מוכרחה
לשכב מיד׳ וכי אסור לי כבר לעזוב את
בית־ד,חולים.
פתאום נזכרתי ששני הילדים שלי בבית,
ואין לי מי שידאג להם. כשפסקו הכאבים,
רצתי הביתה ואמרתי לשכנה שתשגיח עליהם.
אחר־כך הלכתי שוב לבית־החולים.
כעבור יומיים ילדתי, זה היה ילד, אבל
הוא היד, מת, כבר לא היה תינוק.

״אני אהבתי אותו,,..
מיטת״הברזל חסרת־הסדינים עמד תי־נוק
בן שנה וחצי, שהרעב נשקף מעיניו.
הוא לא בכה ולא שיחק, אלא הסתכל
באמו נמוכת־הקומה. מדי פעם החל מיבב
קמעה, השתתק מיד כשקראה עמו ״שלום ! ״
על שמיכת־צמר מלוכלכת, שהיתר, פרושה
על הרצפה, התפלשה ילדה שחורת־שער, כבת
ארבע !,לבושה בגדי ילד גדול ממידתה.
היא שיחקה עם כמה סמרטוטים, ששימשו לה
כבובה.
מרים שושנה, אשתו של מאיר, ישבה ליד
השולחן וסיפרה את סיפורה. היא לא רצתה
לומר דבר, אך משהחלה לדבר, פרצו הדברים
מאליהם, ושוב אי־אפשר היה לעצור בעדם.

אבל הוא אמר לי שהארץ לא רוצה אותי.
הוא ביקש היתר יציאה. ואחרי זה קיבלנו
פתק ממס־ההכנסה שלא שילמנו מסים כל
השנים, וכי אנחנו חייבים 900ל״י.
מאיר אמר שאם הם יבואו, אז הוא יהרוג
את כולם. נורא פחדתי מפני שמאיר לא יודע
מה שהוא עושה. פעם׳ לפני כשבועיים, באו
שלושה אנשים. הם אמרו שלא שילמנו מסד,כנסה.
פחדתי שבעלי יחזור, ואז יישפך דם.
אמרתי להם שילכו מהר. הם אמרו שהם יעק־לו
את הרהיטים שלנו. אמרתי להם שהם שייכים
לשכנה, ועוד לא שילמנו עבורם. אז הם
הדביקו פתקאות־עקול ואמרו לי לחתום. אני
חתמתי, כי פחדתי שמאיר יחזור ואז אני לא
יודעת מה שהיה קורה.

מרים שושנה וכנה השני
״ש מזוזתי שיהיה לי יעוד ילד...״

הם לא קברו
** איר בא לבקר אותל^ואליסזמר

נתתי לו את התכשיטים שלי שימכור אותם.
בכסף של התכשיטים הוא למד נהגות. אחר
כך עבד בחברה קדישא. אחרי חדשיים אמרו
לו שלא צריכים יותר לעבוד. אולי לא מתו,
אני לא יודעת.
אז מאיר התחיל לעבוד כסבל, עבד עם
מכוניות־משא. אבל אחר־כך היה יותר רע.
כבר לא לקחו סבלים — הנהגים עצמם סחבו.
מאיר שלי הלך לעבוד בטלפון בתחנת־מוניות.
השכנות אמרו לי :״לא טוב בעל
שלך לא מרויח !״ אבל אמרתי :״אני אשתו,
יהיה טוב !״
מאיר עבד בבית־דפום. אחר שוב לא עבד
בכלל. שוב עבד כמה חודשים בבית־חרושת,
ואני כל הזמן חיכיתי. חשבתי שיהיה טוב —
אבל לא היה טוב, כי לא היה כסף.
הלכתי לחנות מכולת, אמרתי להם :״תנו
לי בהקפה״ ,נתנו לי, אחר כך אמרו לי
שכבר לא נותנים, אז הלכתי לחנוודמכולת
שניה.
מאיר אמר לי שלא טוב לו. הוא הרביץ
לי וצעק עלי. אמרתי :״איך אפשר לחיות
ככה?״ אבל הוא בחור טוב.
פעם באו מחברת־החשמל. אמרו לי :״ת־

דה אין לו ראש. אנחנו חייבים כבר 1000
לירות. הוא אמר לי שמזה הוא מתעצבן.
פעם הוא אמר לי שכבר נמאס לו בלי
עבודה. הוא הלך לקומה רביעית של בית
אחד, ורצה להתאבד. באו שוטרים והרגיעו
אותו. הוא בכה נורא, ואמר שיתנו עבודה,
הוא לא התאבד.
פעם ישבנו בערב, אז מאיר אמר לי שהוא
רוצה לנסוע לצרפת. הוא אמר שהוא יליד
הארץ, שזאת הארץ שלו, אבל היא לא רוצה
אותו. זה היה אחרי שמאיר כבר נסע לנגב
לעבוד, וחזר ונסע לעבוד בבנין בתל־אביב
ושוב פוטר.
הוא אמר שהוא יסע להתגייס ללגיון־ה־זרים,
ויסע לצפון אפריקה להילחם. לא אכפת
לו למות, ואז לא יפקירו לפחות אותי
והילדים.
כל יום מאיר הולך מהבית, אולי בכל זאת
ימצא עבודה. הוא טוב, אבל לפעמים אני
חושבת שאי-אפשר לחיות אתו כך. אמרתי
זאת לגב׳ גרינפלד בעזרה הסוציאלית, אבל
היא תמיד הרגיעה אותי. אמרתי למאיר שלא
יסע. באתי לארץ, כי אני אוהבת אותה, ולמה
לעזוב?

כלום. הוא הלך לפקיד של חברה קדישא
הכללית. הם אמרו שיתן להם 12 לירות. הוא
אמר שאין לו, אז אמרו שיתן להם כמשכון
את תעודת־הזהות, כערבון שישלם אחרי זה.
אבל תעודת־הזהות כבר היתד, בידי בית־ה־חולים.

לא קברו את הילד שלי. מאיר הלך
כל יום לראות, אבל ד,ם לא קברו אותו. אז
הלך לעתון והביא עתונאי שיראו איך שלא
רוצים לקבור את הילד שלי, ושוב לא רצו.
חברים אמרו למאיר שילך לאדם אחד בשם
שלוש, מחברה קדישא הספרדית׳ והוא קבר
בשבילנו את הילד. זה היה שמונה ימים אחרי
שהפלתי.
כשבאתי הביתה׳ אמרתי לאתי בתי שקברו
את התינוק ואין תינוק. בכיתי קצת, אבל
עכשיו כבר לא בוכה.
אבל למאיר אין עבודה, יש לנו רק חובות
אני לא רוצה שיתגיים ללגיון־הזרים הצרפתי.
אבל אני באמת לא יודעת מה יהיה הלאה,
כל חנויות־ד,מכולת כבר מסרבות לתת לנו
אוכל. לכולם אנחנו רק חייבים כסף, ולמאיר
כבר אין ראש — ואין פרוטקציה.

התישבות

במעברות אחרות, מתחלפים האנשים. הוותיקים
עוברים למושבים או כפרי עבודה,
או מוצאים את סידורם הסופי בעיר. במעברת
זרעין נמצאים אותם האנשים זה 4שנים.
שאלה של מים. כאשר פנו, לפני כשנתיים,
אל ראש המועצה האזורית גלבוע,
ותבעו סידור, השיב להם איש כפר יחזקאל,

בן־דוד, בנחת ; ״חכו קצת. במקום המעברו
יבנו במקום בתים. יוקם כפר מיד כאשו
יגיעו מים במקום.״
המים הגיעו. שני קידוחים בסביבה מפיקים
מים בשפע. אולם הם לא נועדו למעברח
זרעין. הסוכנות הגיעה למסקנה כי לא משתלם
להעביר קו מים קבוע למעברה בלתי

מי־ מריב ה
מול חורבותיו של הכפר ־,ערבי זרעין,
שוכנת כיום מעברת זרעין־יזרעאל. על אף
פחוניה, שונה המעברה משאר המעברות
בארץ.

במדינה

להתנשק

אז נ״גשיק־ר.ע
1פ ת11
החדש

אופדהו״לונע
סופר
סו פ ר ״ לו כ ס

קבועה, העדיפה להעבירם לתענך, שם נמצאים,
בין השאר שלושה ישובים חדשים
שאליהם הועברו עולים ישר מן האוניה.
תושבי מעברת זרעין מקבלים את מימיהם,
עשר שעות ביום, בזרם תלש ביותר,
ממעיין יזרעאל. הם לוטשים את עיניהם
לעבר תענך, שם מקבלים המתיישבים 15
דונם שלחין כ־ 30 דונם פלחה, רפת, אורווה
ובית ראוי לשמו.
תושבי זרעין ביקשו להעבירם לתענך.
מובן שפנו למקום שנראה להם הבטוח ביותר:
מפא״י. מפא״י הבטיחה. אם לא קיימה,
הרי זד, רק משום שהבחירות נגמרו.
אנשי זרעין ממשיכים, איפוא, לשבת ב־פחוניהם,
יורדים לעבודות בלתי קבועות
לישובים הסמוכים.
טוענת הסוכנות: תושבי זרעין אינם רצויים
בתענך. הם נהגו לעסוק בשוק שחור והברחות
עם ערביי הכפרים הסמוכים סנדלר,
ומוקבלה השוכנים על הגבול, מול ג׳נין.
אולם טענתם של בני המקום ,״עשינו שוק
שחור כי לא היה לנו ממה לחיות,״ אינה
מתקבלת, משום מה, על דעת הסוכנות.

היום המקווה. ללא כל אזהרה מוקדמת הגיע
מברק קצר לבית משפחת פוטרמן בתל־אביב :
״אני בא. הרשל.״ אותו יום זעה יום חג במשפחה.
הילדים לא הלכו לבית הספר, האב
סגר את החנות וכולם נסעו יחד לשדה התעופה
לקבל את פני האורח.
הרשל פגש את פני משפחתו כיאות לבן
שהצליח בחייו ועשה הון וכבוד. תחת זרי
הפרחים שקיבל החזיר לקרוביו שפע מתנות
ודברי ערך. הוא נראה מאושר לשוב לחיק
המשפחה. בלהט אופייני לתייר, נישק את כל
הדודות ובנות הדוד, שפע בדיחות וסתם חידודים,
התלוצץ עם כל הילדים בדרך לתל-
אביב. בדירת קרוביו לא ידעה התרגשותו
מעצור. הוא לא פסק לתאר עד מה מאושר
הוא על שהגשים את חלום חייו.
למחרת בבוקר כשבאו לקראו לארוחת הבוקר,
הופתעו בעלי הבית כשלא מצאו את

מיעוטים

<0דיות באויד
פאגאניני
ל ה שי ג. בכל
חנויות הרדיו•

( 3101 גיז ת ר. ב עו ל ם־ ת סי ר חנ אנ >לית

הסרט הישראלי המקור,

בהשתתפות טובי אמני התיאטרון הישראלי
תרגום אנגלי וצרפתי בגוף הסרט.

כתל־אביב -קולנוע אופיר
חיפה -קולנע פאר
ירושלים -קולנוע רון
מופק ע״י סרטי גבע־פריש
מופץ ע״י פורום פילם

גוש מגרשים ברחובות:
טוב לשיכונים ולווילות

-למכירה כהזדמנות

לפנות: תל־אכיב, טלפון 24749

כשחזר שייך ג׳אבר מעדי כחבר הכנסת במקום
ח״כ סיף א־דין זועבי שר,תסומר, זכה,
נוסף על כך גם ב־ 20 אלף ל״י וארבעת
אלפים דונם מטעים, החליט מעדי שהגיעה
העת להפגין את נאמנותו לשלטונות.
הוא רצה גם להתעלות על מתחרהו, הח״ב
הדרוזי סלח כניפם. מעדי החתים את תומכיו
על בקשה לממשלה בה היא נדרשת להכריז
על גיוס חובה של בני העדה הדרוזית
לצד,״ל, במקום ההתנדבות הנהוגה כעת.
על הבקשה חתם גם ח״ב סלח כניפס. לא
חתמו: תומכיו של כניפם שלא נתבקשו לעשות
זאת. הם נעלבו, הצהירו כי לא יתמכו
>גיוס חובה, כיוון שאין לדרוזים זכויות מל-
אות. חוקי הממשל הצבאי, אמרו, יחלים גם
על כמה כפרים דרוזיים. הקרן הקיימת החרימה
חלק מאדמותיהם, והפועלים הדרוזיים
נאלצים להיזקק ללשכת העבודה של הערכים.
לשם מה, איפוא, יצדדו בגיוס חובה?
אבנים?}ל מכונית. כאשר הופיע שייר
ג׳אבר במכוניתו המפוארת בכפר עוספיה, כדי
להסיע את ראש המועצה ותומכו, לביב
אבו־רוקן לדליית אל־כרמל, שם נערכה חגיגה
לכבוד התמנותו כח״כ, ציפתה לו הפתעה
בלתי נעימה. מתנגדיו נאספו בכפר, ידו אבנים
במכוניתו, תוך קריאות :״לא אתה תקבע
אם נתגייס לצד,״ל !״
בדליית אל־כרמל זכה לקבלת פנים דומה.
בנו של המוכתר, עלי חלבי, שרצה בשעתו
לגייס חיילי צה״ל דרוזיים למלחמה, בשישק־לי
בתקופת מרד הדרוזים — נאלץ להפסיק
את נאומו חוצב־הלהבות לטובת גיוס החובה,
לצאת מן הבית באקדח שלוף ולירות 10
יריות באויר כדי להבריח את המפגינים.
השבוע יצא המרצע מן השק: מתנגדי מעדי
הודיעו כי אינם מתנגדים, למעשה, לגיוס
חובה, אולם רוצים כי על הקריאות לגיוס
יחתמו גם מנהיגיהם.

דרכי חיים
תייר באלמשפחה
הסטטיסטיקה הרשמית על מטרות בואם
של התיירים למדינה כוללת סעיפים
רבים. היא יודעת לציין כי רוב
התיירים באים לביקור קרובים, מעוטם
למטרות מסחר. בין שני סעיפים אלו נמצאים
הצליינים העולים לרגל למקומות קדושים וסתם
תיירים הבאים לראות את הארץ הקדושה•
אף אחד מסעיפים אלו לא חלם את מטרת
בואו לארץ של התייר הרשל פוטרמן (.)63
מאז הוקמה המדינה, לא פסק הרשל לציין
במכתביו לקרוביו בארץ כי הנה הנה, רק יתפנה
מעט מעסקיו וטרדותיו, יבוא לאח
לביקור. חבילות מזון ובגדים היו מגיעות
מבלגיה לבתי הקרובים מדי חודש בחודשו
בדייקנות של גובה מיסים, אולם את השולח
עצמו לא זכו לראות.
פעם היתד, זאת מחלד, שמנעה את הנסיעה
ופעם חתונת הבת לא איפשרה לו לעזוב
את בלגיה, אולם כל הקשיים והמכשולים רק
הגבירו את תשוקתו של הרשל להגיע לארץ
עליה חלם כל חייו.
הוא יושב באמבטיה. סוף סוף הגיע

ח״ב גיאבר מעדי
״לא אתה תקבע !״
הרשל במיטה. חיפושיהם אחריו לא ארכו
דמן רב ״הוא יושב באמבטיה,״ סיפר הקטן
בילדים. ואמנם הרשל ישב באמבטיה. הוא
היה לבוש פיג׳מה ועניבה היתד, קשורה ל־צאוורו.
הקצה השני של העניבה היה קשור
לברז. הרשל היה מת.
מכתב מהכן. הקרובים המזועזעים מיהרו
להריץ מברקים לבלגיה :״אבא מת. בואו
להלוויה.״ איש לא בא להלוויה. לא הגיע גם
כל מכתב מבניו ובתו שהראה על התענינות
מיוחדת בגורל האב. הרשל הובא לקבר ישראל
מבלי שאיש ידע מדוע שם קץ לחייו.
השבוע כחודשיים לאחר המתת הגיע מכתב
מבנו הבכור. הוא גולל את פרשת האב. הר־של
נחשד בשיתוף פעולה עם הנאצים. לאיש
לא היו הוכחות והוא לא הועמד לדין, אבל
הקהילה היהודית בעירו נידתה אותו. גם יחס
הגויים היה מסוייג.
תריסר השנים לא שינו את היחס כלפיו
במאום. הרשל יצא מדעתו. שבועיים לפני
שהגיע לישראל עזב סנטוריום לחולי נפש.
הוא עזב את בלגיה בחשאי.
מכתבו של הבן הסתיים במשפט ברור.
״אין כל צורך להקים מצבה מיוחדת.״

הארץ
ד״ר ליאו זאכס, בוקר קמברידג׳ שעבד
כחוקר במחלקה הביולוגית (העולם הזה).
רחל ג ,.תל־אביב
הבוז לעובדי הפלחה של אונספורד !

אם יצליחו למכור את הסרט גם לשוקי
חוץ, שהם יתנו את הריח הנקי.
(נועריב)
חיה שניצר, חיפה
אחרי שאולמות הקולנוע יזולפו תחילה
בסי בושנו.

הקהל היה מתוח, כשהר,ונגדים המשיכו
לתקוף, אולם תורבאי עצר שני מרגלי
ציבור( ,חדשות הספורט).
מרדכי דן, תל־אביב
ערן בהם נושפט לינץ׳.

(העולם הזה )964

זכרונותיו האיש׳ עוד

ג והן באגום גלאב

ורוממת

תמלחמתה עו לםהרא שו נ ה ביליתי בחזיתות צרפת ובלגיה, עם הפסקות בבתי־חולים
צבאיים. לכן, אין להתפלא שחיי הקסרקטין של צבא הקבע, אחרי המלחמה,
שיעממו אותי ביותר. על כן גם ברור מדוע שמחתי לקרוא, ביום קיצי ב־ ,1920 כי דרושים
קצינים מתנדבים לשרות בעיראק. ערביי ארץ זו התמרדו והיו סיכויים מרעננים לפעולה
והרפתקות בארץ זרה. התנדבתי.
אולם כאשר הגעתי לעיראק כבר נסתיימו הקרבות. במקום משימות־קרב מסעירות הוטלו
עלי תפקידי־שיגרה של צבא כיבוש. בין השאר, הייתי אחראי לשמירה על גשר צר על נהר
פרת׳ ליד רמאדי.
בוקר אחד, בתחילת , 1921 גיליתי כי כל הגדה המערבית של הנהר• מול ראש הגשר,
השתנתה בן לילה. השדות ומטעי התמרים התכסו יצורים משונים, שלא׳ היו שם מקודם.
קבוצות אנשיב ישבו על הקרקע המאובק במעגלים, סביב מדורות עשנות, בישלו קפה
לי״ש קנינו שני גמלי־רכיבה עלובים. על גמלים אלה, כשאנו לבושים בגדי בדואים, יצאנו
בכלים מפוייחים, פה ושם נראו עדרי כבשים פזורים בתוך הים האנושי. אך מעל לכל —
למסע של חודשיים. התוכנית: לחצות את המדבר הגדול, המפריד בין גדות הפרת לעמק הירדן.
בלטו הגמלים. הם כיסו את פני הארץ.
המסע היד, עבורי תגלית פוקחת־עיניים. יחד עם משרתי עברתי מרחקים עצומים של
מצאתי את עוזרי הבדואי עומד באמצע הגשר, חוסם את הדרך בפני היצורים המשונים.
ישימון, מיושבים רק שבטי בדואים ספורים. שם למדתי להכיר את אצילות הבדואי, את
״אלה הם בני שבט שמאר,״ הסביר לי .״שייך חזק ניצח את ראש שבטם במלחמה ועכשיו
מידת הכנסת האורחים שלו, את חייו הקשים, את גאוותו ואת מסורתו. סביב עשרות מדורות
אין להם מקום מרעה.״
בלילות מדבריים שמעתי את אגדות גיבוריו, שקדמו עוד להופעת הנביא מוחמד.
היתד, זו פגישתי הראשונה עם בני המדבר ומנהגיהם. משך חמשה ימים נהרו בני השמאר
סוף המסע היה בעמאן, העיירה הקטנה ששימשה בירת נסיכות עבר־הירדן. הגענו אליה
על פני הגשר — עדרים, סוסים רכובים, אוהלים ומטלטלים עמוסים על גבי גמלים. מדי
בשעות הבוקר ; עברנו דרך סימטה צרה לשוק הומה מאדם. היינו רכובים על ארבעה
פעם עברו גמלים שנשאו ביתני עצים משונים, מכוסים ווילונות מקושטים. לרגע קם היו
גמלים — אני, משרתי ושני בדואים שליוו אותנו בקטע האחרון של דרכנו. אחרי הדממה
הווילונות מופשלים ופנים נשיים הציצו ביניהם.
של המדבר. קשר, היה לגמלים להתרגל לרעש השוק והם קיפצו בהתרגשות רבה.
ואז, באותה פתאומיות שבה הופיעו, נעלמו הפליטים. העדר האחרון עבר את הגשר.
לפתע ה־פיעה מולנו מכונית פורז־ רועשת. בחוסר התחשבות האופייני לבני ערים בפני
אלמלא היו לי במקרה כמה ספרים על ההיסטוריה והמנהגים של הערבים, הייתי בוודאי
חיות, לחץ הנהג ברוב כוח על צופר מכוניתו, בדיוק מתחת לחוטם הגמלים. גמלי נרתע,
שוכח את כל הפרשה. אולם קריאה חטופה
בעט בארגז עגבניות בדוכן סמוך.
בספרים אלה גילתה לי, לתמהוני הרב, כי
החנווני הקים צעקה, הנהג הגביר את
אבותיהם של אותם בדואים מוזרים כבשו
צפירתו ושוטר שצץ לפתע הוסיף את קולי
לפני מאות שנים את מחצית העולם התרלמהומה.
לשוטר היה גם מקל ; הוא הזדרז
״הנשק האחרון הוא העט,״ המדודה השבוע סר ג׳ון כאגוט
בותי ויסדו אימפריה שגודלה כגודל האימלהנחיתו
על גמלינו, תוך צעקות וקללות.
פריה הרומית ואשר חיתה יותר זמן מאשר
מעבר לפינה הופיע במהרה שוטר שני, שגלאב,
מי שהיה משך 17 שנה מפקדו הכל־יבול של הלגיון
האימפריה הבריטית.
שרק במשרוקית צרודה. אנשים הצטרפו למקהלה
ולא נותר לנו אלא לנוס מעמאן כ־מעבר
השמאר הפך בצורה זו לנקודת ה־שבדעות, ששה לפני חוסיין המלך
על־ידי סולק מאז
הערכי.
מיפנה
הגדולה של חיי. במקום פליטים עלושגלימותינו
מתנפנפות ברוח, רובינו נחבים
ראיתי מול עיני רוחי את צבאות הכובבטים
בצלעותינו והמון מעורב של שוטרים
שקע הגנרל האנגלי המודח במחשבות נוגות, סירב לומר דבר
שים האדירים מימי קדם.
ואזרחים רודף אחרינו.
על פרשת שירותו וסילוקו מהלגיון. עתה, בפי שהודה, שובנע
כזו היתד, פגישתי הראשונה עם משטרת

הלגיון הערבי.

ך* תעניינותי

אל לב המדבר
בענייניים הערביים

| ) משכה את תשומת לב מפקדי. כאשר, כעבור
שנה, עזבו רוב החיילים הבריטיים את
עיראק, השאירה אותי המפקדה במקומי כקצין
קישור בין הממשלה לשבטי הבדואים.
החלטתי לנצל את השינוי בתפקיד לנטילת
חופשה.
לקחתי אתי רק משרת אחד ובסכום של 15

בי השתיקה רק תעזור למחרחרי הריב במרחב. ועל בן החליט
להפסיק את שתיקתו. בעמודים אלה מגיש ״העולם הזה״ ,לפי
הסדר מיוחד, את הפרק הראשון של זכרונותיו, המסתיים ערב
פרוץ מלחמת העצמאות. הפרקים הבאים יפורסמו כ,,העולם
הזה ״ ע ם סיו םכתיבתם.

כל הזכויות בישראל שמורות להעולם הזה.

מהמאה משרי?,חוסיין
ך* מקרה, הגעתי לעכר־הירדן ב-
£אותו זמן בו ערך השריף חוסיין, מלך
מכה, ביקור אצל בנו, האמיר עבדאללה. חצר
המלך נערכה באוהלים בעמק הירדן, שם היה
האקלים נוח יותר מאשר בעמאן שעל פיסגת
ההרים.

ממשרת עבר־הידדן שמעה ער ]0 בין
הגעתי למחנה המלכותי
בבוקר והוכנסתי מיד לאוהל
קטן, בו ישבו הנסיכים עלי ועבדאללה, בנו הבכור
והשני של המלך חוסיין. לאחר המתנה קצרה, נקראתי להופיע
בפני המלך. בדרך פגשתי שני עתונאים אמריקאיים שיצאו
מראיון. מלבדם, נראו תיירים רבים משוטטים על פני
המחנה, מצלמים כל דבר שנראה להם ציורי.
הוכנסתי לאוהל מוגבה וארוך. בקצהו ישב המלך על במה
נמוכה. אחד העוזרים הושיב אותי לרגלי הבמה, מימין למלך.
ראיתי לפני אדם צנום, בעל זקן־מידות לבן שהגיע
עד חזהו. כך בוודאי נראה בשעתו אברהם אבינו.
היא פתח בשאלה שיגרתית, בקול רווי נימוס משועמם :
״מנין באת?״
הוא היה כנראה עייף מניהול שיחות תפלות עם אירופאים
שבאו לראותו מתוך סקרנות.
״מעיראק״׳ השבתי.
״באוירון או במכונית?״ התעניין הוד מלכותו בנימוס.
״על גבי גמל, הוד מלכותך,״ עניתי.
״גמל? ספר לי ! ספר לי את כל הפרטים !״ ציווה.
נעניתי ברצון. וכאשר, עם תום הסיפור, הופיע אחד

אלף בדואים גהרגו
ך* יחס החשדני והמרדני של תושביה, לא היה
| 1הסכנה היחידה שאיימה על קיום המדינה החדשה. המדבריות
תווי המדבר של מרכז ערב שוב רתחו כמרקחה. השבטים
הנודדים של חצי האי ערב, שתמיד היו גורם של
תסיסה והתפשטות, שוב היו מוכנים לתזוזה. גם הפעם
דחפה אותם הקנאות הדתית הקיצונית.
מן העבר השני של הגבול הסעודי הצטופפו שבטי ה־וזהאבים,
שראו בשאר המוסלמים כופרים בעיקר, הנגררים
אחרי פיתויי השטן. הם היוו סכנה רצינית לעבר־הירדן.
כך קרה שב־ , 1920 בצאתו ממחנה חיל האויר המלכותי
בעמאן פגש נהג משאית אנגלי פליטים שנהרו העירה מכפריהם
.״הוואהבים מתקיפים ! הוואהבים מתקיפים !״ צעקו

הבורחים.
הנהג לא הבין מה קרה בדיוק אך, ליתר זהירות, חזר
לבסיסו. מטוס סיור יצא לראות מה גרם להתרגשות׳ גילה
מחנה אדיר של רבבות בדואים סעודיים מתקרבים לפרברי
הבירה. מיד הוזעקו מטוסי־קרב ומכוניות משורינות. בקרב
קצר, שבו נהרגו קרוב לאלף מתקיפים׳ חוסלה סכנת הפלישות
הווהאביות הרציניות.

כל תנועה של כנופיות׳ כדי שאפשר יהיה להתגונן לקראת
ההתקפה.
אחת החוליות נשלחה משבט הקושמאן. בוקר אחד, כשנהגתי
במכוניתי דרך מאהל קטן, ראיתי ערבי שוכב אפרקדן בצל
אוהלו. ידעתי שערבי זה היה צריך להיות אחראי לחוליית
צופים ליד באר 60 ,קילומטר בתוך שטח סעודיה.
״מדוע אינך במקום שנצטווית לשמור עליו?״ שאלתיו.
״היה לי משהו לסדר כאן,״ ענה בשחצנות .״חוץ מזה,
הווהאבים אינם מתקיפים כרגע.״
היה זה יותר מדי. לא רק ששיטת התצפיות נועדה כדי
להגן על השבטים, אלא ששולם עבור ביצועה מתקציב הלגיון.
אלמלא ראיתיו, היה בדואי זה מופיע בסוף החודש ודורש
את משכורתו.
ייתכן כי הייתי עייף ומתוח מרוב סיורים מייגעים. על כל
פנים, איבדתי את סבלנותי, ניגשתי אל הגבר והסחתי את
אגרופי הקמוץ בפרצופו החצוף. אחר־כך ניגשתי למכוניתי
ונסעתי הלאה.
כעבור שעה׳ בשובי באותה דרך, ראיתי שלושה בדואים
רוכבים לקראתי על גמלים. עצרתי את המכונית וירדתי
אליהם. חשבתי שבפיהם בשורות מאחת התצפיות. אחד הרוכבים
בעט בגמלו וקרב אלי בדהירה. תוך כדי כך שלף
את רובהו מן האוכף׳ דרך אותו והיפנה אלי את קנהו.
״אתה היכית את אחי?״ צווח לעומתי.
עמדתי בלתי ־מזויין, בשטח פתוח. גם לנהגי לא היה נשק.
ראיתי פנים מזוקנים, מעוותים בכעס, מתקרבים אלי, ואז
לפתע, מעד הגמל. ראיתי את רוכבו מרפה יד אחת מן הרובה
ומנסה לייצב את הג,מל. רגע זה הציל את חיי. שני הרוכבים
האחרים התקרבו לחברם, הרגיעו אותו.
עתה כבר הייתי אני מרוגז ״היכיתי את אחיך, וגם אותך
אלמד לקח !״ צעקתי לבחור.

הכדואיס רומדים דקח
*״מונה לן ילומטרים מן המאהד חנתה יחידה צבאית

חוצדת״כית. שני המשוריינים הנראים ברקע יוצרו
:בית־חרושת גרמני ביפו וליוו אותנו בפלישה לעי•
יאק. החיילים לבושים קפטנים של בני־מדבר בדואים.

המלך והחייל. האמיר עבדאללה משוחח מס אחד מקציני הלגיון
הערביים, בשעת סיור בבסיס אימונים של הלגיון. למרות שלא התערב
בניהולו המעשי של הלגיון, התעניין האמיר בכל דבר שנגע לצבאו.

משרתים והגיש ספלי קפה מר, קרא המלך לעומתו, בהצביעו
לי :״וואללה׳ זה בדואי ! ״
היתד, זו המחמאה הגדולה ביותר ששמעתי עד אז בימי.

כד גוסד הלגיון

*1אחר שזהו סיפורי האישי במידה שהוא נוגע ל*
/לגיון הערבי, אתעכב כמובן על נמיונותי האישיים. אם
א אכתוב באריכות על שנותיו הראשונות של הלגיון, לא
זיר, זה מפני ששנים אלה לא היו חשובות, אלא פשוט מפני
!אז לא הייתי קשור עדיין אתו.
הלגיון הערבי נולד ב־ ,1920 ככוח של 100 איש. תוך שנה,
נה כבר 1000 איש. הוא אורגן כצבא על כל ענפיו, עם
תי פלוגות רגלים, שתי מחלקות פרשים, פלוגת תותחנים
חידת קשר. מפקדו היה פיק באשא, קולונל אנגלי ששירת
מצרים והשתתף עם לורנס בשיחרור ארץ־ישראל וסוריה
די התורכים.
במרוצת הזמן צורפו גם כוחות המשטרה למפקדת הלגיון
!פקידי הבטחון בכללותם נמסרו לידיו. תחילה התייחסו
ישבי עבר הירדן, ובעיקר בני השבטים, בחשד מהול־איבה
:וח חדש זה. הם ראו בממשלת עמאן אויב, שאיים על עצ־
׳*,ותם עתיקת הימים. רק בקושי יכלו קציני הגיוס למצוא
עמדים מבני המקום שיסכימו לשרת בלגיון. בתקופה מסו־זת
אף נאלצו לגייס ערבים מבני פלסטין. אולם כעבור זמן
לצו לפטרם, כי אלה היו בוגדנים וחסרי משמעת.
היו גם בעיות קשות אחרות. ללגיון לא היו בנייני מגורים,
זסנים או אורוות. לא היחד, לא אף מכונית אחת ואילו
!צב הכספי של הממשלה החדשה היה בכי רע ואי־אפשר
ה לאסוף את המסים ולהשליט סדר במדינה. ואילו הצבא לא
יל היה להשליט סדר לפני שצוייד ואומן כראוי — כלומר,
ני שהיצא עליו כסף רב.
הכסף נתקבל בצורת תמיכה מממשלת בריטניה. גם אז לא
־ ,הכל חלק. משך חודש אחד, למשל, נאלץ פיק לשלם את
:שכורות מכיסו וכשאזל כספו, טילגרף אל הלורד טת־גרד,
ממיניסטריון האוויר הבריטי. הכסף הומצא — ואתו
פה על כי פיק לא השתמש בפנייתו בצינורות המקובלים.

אולם בזאת לא הושב השקט למדבר. כנופיות שודדים עברו
את הגבול משני צדיו, בשורה אינסופית של התקפות
ופעולות תגמול. צבא בריטי במספר רב רוכז על הגבול, לפי
דרישתו של המלך איבן אל מעוד. אך לשנוא. ההתקפות
והשוד נמשכו.

אני יוצא לשטח
^ ק 0 ״3צ(! 1החליטה ממשלת עבר־הירדן לשים קץ
למצב זה. עד אז לא היה קיים כל מנגנון שישליט סדר
בין שבסי הבדואים הפזורים על פני רוב חלקי המדינה. בגלל
נסיוני בשטח זה בעיראק, הציעה לי ממשלת עבר־הירדן
משרה בלגיון הערבי, בתפקיד מיוחד: לשים קץ להתנפלויות
בין השבטים. הגעתי לעמאן בנובמבר של אותה שנה.
באותו זמן היה פיק באשא בחופשה באנגליה. התגוררתי
בבית הנציב הבריטי וניגשתי להכין הצעת תקציב להקמת
יחידה מיוחדת בת 90 איש׳ שיגויסו מבין אנשי השבטים.
פעולתי הרשמית הראשונה היתד, לקנות מכונית פרטית
ולצאת לסיור בשטח.
מצבי היה משונה במקצת. לא היתד, לי כל סמכות לתת
פקודות למישהו ובהיותי לבוש אזרחית הביטו עלי אנשי
הצבא כסתם טרדן. אולם מאחר שכל שליח רשמי מטעם
הממשלה היה מעלה את חשדם של השבטים, החלטתי בכל
זאת להמשיך את סיורי במעמדי המשונה.
כך ביליתי ממה שבועות במכוניתי, בלווית נהג ומורה
דרך בדואי. עברתי במאהלים, לנתי במחנות רועים ושמעתי
את טענותיהם. הם הסבירו לי כי לא יכלו לשבת בחיבוק־ידים
כשאין איש מפריע לשודדים מעבר לגבול להתקיף ולשדוד
אותם .״החיילים האנגלים כאן רק שומרים שאנחנו לא נעבור
את הגבול,״ טענו ,״מה שהסעודים עושים לא איכפת לצבא.״

״חיכיתי את אחיד:״
יבדתי תוכנית, לפיה שיגרתי חוליות צופים מבני
השבטים לשמור על כל הבארות לאורך הגבול׳ בצד
הסעודי. תפקידם של הצופים היה להודיע לשבטים מיד על

^\לן טנה ובראשה קצין בריטי. שאלתי ממנו שלוש משאיות
מלאות חיילים ויחד אתם דהרתי חזרה למאהל הקושמאן.
עקפנו את האוהלים ופנינו לעבר שלושה עדרי גמלים
שרעו בסביבה. תימרנו את המכוניות בעיגול עד שכל הגמלים
היו מרוכזים לפנינו. אז פנינו חזרה למחנה הצבאי, כששללנו
החי רץ לפנינו. מסרתי את הגמלים לשמירה בידי הצבא
ונסעתי לוואדי סמוך לאכול ארוחת צהרים. עתה היתר, רשות
הדיבור בידי הבדואים ; חיכיתי בסבלנות להתפתחות.
כעבור שעתיים, התקרבה קבוצה של בדואים רכובים. הם
ירדו מגמ ליהם, ניגשו אלי בצעדים מדודים .״סלאם עלייכום !״
בירכוני.
נהגי פרש שמיכה על החול והזמנתי את אורחי לשתות
תה. אם לדון לפי מלל הנימוסים שהשמיעו׳ אפשר היה
לחשוב שסתם נקלעו לחברתי׳ ללא כל כוונה. ידעתי אחרת.
לבסוף פתח זקן החבורה :״יא סידי, הצדק אתך. הקושמאן
עשו טעות גדולה. אבל למה אפשר לצפות מבדואים חסרי־תרבות?
ואילו אתה, יא סידי, איש נאור. והסליחה היא
מידת האנשים הגדולים״.
נעתרתי לבקשתם והודעתי כי אחזיר את הגמלים .״ושזה
ישמש לכם אזהרה להבא הוספתי. הם הבינו כי עתה כבר
פעל בשם הממשלה אדם שהבין את נשמת הבדואים וידע
איך להתנהג אתם.

אגי מחפש מתגדביס
ף* יורי כאזור הגבול של שבטי חווייט ארך כחודשיים.
עתה הגעתי למסקנה כי הדרך היחידה שבה אפשר יהיד.
להגיע לתוצאות כלשהן עם החווייטים היא להוציא מאזורם
את אנשי הצבא הסדיר. נוסף לשינאת הבדואים לחיילים, היה
גם גורם חשוב אחר שדחף אותי להחלטתי: החיילים הבריטיים
לא היו נתונים תחת פיקודי. הדבר היה בוודאי גורם
לסיכסוכים ואי־הבנות והיה מוריד את ערכנו בעיני בני השבטים.
כי אני חייתי במכונית׳ בלב המדבר ואילו מפקדי הצבא
הבריטי ישבו בעמאן או בירושלים. על כן טבעי היה
שהשקפותינו ושיטותינו תהיינה שונות זו מזו.
בכל זאת היו רגשותי מעורבים בראותי את אבק המכונית
הצבאית האחרונה נעלם באופק המערבי. שלושה קילומטרים
מזרחה ממני השתרע קו הגבול הסעודי ומאחוריו אולי הצ־טופפו
שבטי הווהאבים הנוראים. לפני ומסביבי רעו עדרי
החווייטים. עמאן שכנה 200 קילומטר מאחורי ולא היה לרשותי
כל אמצעי קשר אתה — מלבד הביואיק שבו חייתי
ונסעתי.
ביליתי חלק ניכר מזמני בסיור בין המאהלים. ניסיתי ל־שכנע
את השבטים כי לא יוכלו להתקיים אם ימשיכו להתגרות
גם באבן אל־סעוד וגם בממשלתם הם. הפתרון היחיד
שנראה לי, היה כי השבטים שלי יתתרו מרצון על פשיטות־שוד
מעבר לגבול ויתארגנו להגנה. בצורה זו היו שוברים את
מעגל הקסמים של התקפות והתקפות־נגד.
למטרה זו, הייתי מוכן לגייס חיילים מבין החיזיטים עצמם.
השבטים קיבלו את דעתי. אולם באשר להתגייס כחיילים —
חם וחלילה ! הם לא יכלו עדיין להשתחרר מן הדעה כי
הממשלה היא אויבתם המרה.
כאשר עזבו החיילים הבריטיים, היד, הכוח הצבאי שנותר
בשטח מורכב ממני ומעבד כושי מערב הסעודית. כעבור ימים
ספורים, בשבתי בשמש באחד הערוצים, ראיתי שתי דמויות
מתקרבות אלי: אחת גבוהה מאד׳ השנייה נמוכה מאד. לשמחתי
הרבה גיליתי כי היו אלה שני חיילים בדואים, ששירתו
תחת פיקודי בהיותי בעיראק. הם עזבו את תפקידם כדי
לחפשני ולהצטרף אלי.

השבטים ומסרה ר׳ תפקיד מיוחד בלגיון...״
כעבור זמן מה הצטרף אלינו חייל נוסף: בדואי משבט
שמאר העיראקי. עתה היו לי כבר ארבעה חיילים — אולם
אף לא חווייטי אחד.
לבסוף הופיע החווייטי הראשון: עודה אבן הודייבה. כעבור
שלושה ימים הגיע מעמאן קצין הלגיון הערבי לחלק
מדים ומשכורת לצבאי הזעום. הוא הצליח לתת לחמשת החיילים
את מדיהם אך עמד על כף לערוף מיסדר לפני שישלם
את המשכורות. דרישה משמעתית זו נראתה בלתי־הגיונית לעודד״
הוא זרק את מדיו והסתלק. אן הגיע לאוהלו, הצטרף
לכנופיית שודדים וחצה את הגבול הסעודי.
ביקור חטוף בעמאן הוסיף לצבאי שלושה חיילים חדשים,
כולם מבני השבטים המקומיים. הופעתם הניעה סוף־סוף את
החווייטים להתגייס. הם ראו כי אין שירות צבאי מוריד מכבודם
של גברי המדבר. לא היססתי גם להסביר כי אם לא
יתנדבו בני החווייטים, אגייס חיילים משבטים אחרים והם
ישליטו סדר במאהלי השבט הסרבני.
לפני חלוף החודש, היו לי כבר 20 חווייטים. קיבלנו גם
ארבע משאיות ושני העיראקים שלי החלו להדריך את הנד
גוייסים החדשים בשימוש במכונות־ירייה לואיס וויקרס.
משמר המדבר החל בפעולתו.

אותו גם מפני חמת יתד השודדים. הם לקחו את הגמלים,
פנו חזרה לעבר סעודיה. היה ^ך, אחד ממעשי השוד האחרונים
באזור הגבול.

שרט חוזר לגבולות
ך * שנים 1936 - 1932 עברו בשקט, תוך התחזקות

ן | מתמדת של הלגיון. לא ידענו אז כי לפנינו 20 שנות
מלחמה ומאבק דמים. משך אותה תקופה היווה משמר המזבר
חמישית הכוח הכולל של הלגיון ואילו אנוכי, זכיתי להיות
הקצין השני בדרגתו, לאחר פיק באשא, ומפקדו בפועל של
הלגיון בתקופת העדרו של הבאשא.
כך נזדמן לי להכיר מקרוב את קציניו ואנשיו של הלגיון.
ביניהם היו קצינים רבים שקיבלו את אימונם בצבא העותומני.
מפיהם למדתי כמה גבוהה — ואף נוקשה — היתד, רמת
המשמעת והאימונים של צבא זה. חלקם של קצינים אלה
בעיצוב דמותו החיילית של הלגיון הוא רב, וזכאי לציון
והוקרה.
ב־ 1932 הוכתרו מאמצי בהצלחה. אותה שנה הגיעה לירושלים
משלחת סעודית שחתמה על חוזה של שכנות טובה
עם עבר־הירדן. מאז, הפך הגבול המדברי לאזור העולה
בתכונות השקט והבטחון שלו על כל מדינה אירופית.

רצח ליד בור מים
ף* ידויי השמירה על בארות המים לאורך גבול

פנטזיה?בבור הנסיך

סעודיה נתגלו כיעילים ביותר. אולם היה קטע הררי אחד
בדרום, חסר כל שמירה. שיגרתי לשם חולייה בת חמשה
חיילים.רכובים על גמלים, עם הוראות לחנות ליד בור מים
במרומי ההר ולשמור על מעברי הגבול.
הם הגיעו לבור לאחר מסע של שלושה ימים. תחילה סיירו
סביבו לוזדא שאין איש שם. לאחר מכן ניגשו אל פי הבור.
הם גילו כי יש בו מעט מאד מים ואחד מהם ירד בחבל
לתחתיתו כדי למלא את נאדותיהם.
אנשי היו כה עסוקים במלאכתם ששכחו להציב שמירה,
על אף התראתי בצורך בזהירות. לפתע ניתכה אש קטלנית.
ארבעת החיילים נפלו ארצה. החמישי, בתחתית הבור, לא
הרגיש במאומה. האוייב, שודדים סעודיים שפניהם היו מועדות
לעדרי החודייטים, הסתער קדימה לשחוט את הפצועים אחר
העלו האורבים את החייל החמישי מתוך הבור, שחטו גם
אותו.
אחד מארבעת הפצועים הראשונים היה נער קטן ומכוער
בשם חמדאן אל־בילאווי. רגלו נמעכה על־ידי קליע במטה
הראשון ואילו קליע שני ריסק את מנגנון היריד, של רובהו.
הוא לא איבד את עשתונותיו ; לפני שד,אורבים יכלו להתקרב
לבור, זחל הפצוע תחת שיח סמוך.
תחילה היו השודדים עסוקים בשחיטת הפצועים ובבדיקת
הגמלים שנפלו שלל. אז גילו כי שבו חמשה גמלי־רכיבה
בעוד שרק ארבע גוויות היו מוטלות לרגליהם. הם החלו
מחפשים את החמישי.
חמדאן ראה אותם מתפזרים בשטח, מחטטים בין שיחים
וסלעים. אחד מהם פסע בקו ישר אל הש־ח שהסתיר את
חמדאן. הנער לפת את שרידי רובהו, התכונן לצעקה שתבשר
את גלויו, לסכין שתשים קץ לחייו. אך חמדאן חי כל ימיו
בצל המוות הפתאומי. הוא לא נואש. בהתקרב השודד לשיח,
דחף חמדאן את קנה רובהו קדימה, ציווה על אויבו לעצור.
״קח אותי תחת חסותך או שאני אהרוג אותך קרא הנער.
הערבי המזוקן נעמד חסר־אונים לרגע. כל תנועה היתרי
עלולה לשים קץ לחייו. לבסוף נכנע :״אני נשבע באללה
שאתה תחת חסותי ! ״
חמדאן זרק את רובהו השבור. שבועתו של השודד הצילה

מיפגש החשוב כיותר בעקבות חוזה זה היה, ללא
! \ ספק, ביקורו של הנסיך סעוד אל מעוד, כיום מלו
סעודיה, בשנת 1936 לעמאן. בתוכנית סיורו, נכלל גם
מיסקר של יחידות המייצגות את הלגיון הערבי. המיסדר לא
היה גדול במיוחד, אך כלל פרשים, חיל רגלים, יחידות
ממונעות של משמר המדבר, רוכבי גמלים ומשטרה עירונית.
שני הנסיכים, סעוד אל סעוד הסעודי וטלאל איבן עבדאללה
העבר־ירדני קיבלו את המיסדר כשהם רכובים על סוסים,
זה בצד זר.,
משך השנתיים האחרונות נתן לנו השקט המוחלט ששרר
במדבר שהות להכניס כמה שיכלולים ותמרוני־ראווה למשמר
המדבר. בין השאר, אימנתי יחידת גמלים לבצע תרגיל־ראוזה
מיוחד במינו. לבושים במדי חאקי, כשמותניהם חגורים אבנטים
אדומים וסרטים צבעוניים מתנופפים מאוכפיהם, הופיעו
רוכבי הגמלים על מיגרש המיסדרים.
הנסיכים עזבו בינתיים את סוסיהם, התיישבו על במה
מקושטת. חיילים הגישו להם קפה ומשקאות קרים. ברכיבה
רגילה, מגיע ראש הגמל לגובה חזהו של הרוכב. לפי סימן
מיוחד, הורידו הגמלים את ראשיהם תוך כדי דהירה, אפשרו
לרוכבים להציג מצבי יריד, שונים מהאוכף. אחר באה שורד,
של תנועות בסך, שבוצעו בדייקנות של שעון.
לבסוף נערך המיפגן העיקרי. הגמלים הופיעו כשהם דוהרים
בקו ישר, פרוש לרוחב. ברגע מסויים קפץ כל רוכב שני
מעל גמלו, כרע ברך וירה חמשה כדורי־סדק במהירות, אחר
התרומם, רץ אל הגמלים שהמשיכו בינתיים בהתקדמותם,
טיפס חזרה למקומו. משך כל הזמן, לא נשבר קו ההסתערות,
לא הואט קצב הדהירה. היו עוד תרגילים שונים, שהראו
את משמעת הרוכבים ושליטתם המוחלטת בגמלים.
אמנם, ראיתי בדואים בודדים מבצעים להטוטים דומים.
אולם היתד, זו הפעם הראשונה שיחידה סדירה בדואית הציגה
בפני נסיך מולדת הגמלים ! עד אז הביטו הסעודים על תושבי
עבר־הירדן כעל פלאחים מאולפים, שא־בדו את מורשת המדבר.
המיפגן פקח את עיניהם.
בערב ערך האמיר עבדאללה סעודה בדואית מפוארת לאורחו
הסעודי. המנה העיקרית היתד, גמל שלם, שנצלה במצב כריעה

איש מדבר זה הוא סמל בדואי, משבט החווייטים שהתנדב
לפני 15 שנה למשמר המדבר, שהוקם ואומן עלידי גלאב עצמו.
טבעית. בבטן הגמל היו כבשים צלויים, ממולאים עופות
צלויים. בתוך העופות היו דחוסים ביצים, נתחי כבד, שקדים
וצנובר 20 .גברים חסונים היו דרושים לנשיאת המגש העצום
שעליו הונחה הארוחה.

משהו על יהודים וערכים
** ם הכעייה האדץ־ישראדית באתי במגע לראשונה
^ ב־ , 1932 בהיותי חבר בית־הדין המיוחד לענייני בדואים.
ערב אחד הגעתי לעמאן לקראת ישיבה של בית־הדין, שנקבעה
למחרת בבוקר. על סדר היום עמדו כמה בעיות רציניות
שנגעו לשבטים והייתי כולי שקוע במחשבתי.
בבוקר יצאתי ברגל מביתי לאולם הישיבה. באחד הרחובות
נדחק המון רב, הקשיב לנאומו של אחד מהם, שנישא על
כתפי חבריו. הוא דיבר על בעיית פלסטין. אחרים נופפו
במקלות, דגלים ואלות. לא שמתי לב במיוחד לכל העניין ;
הייתי טרוד מדי במחשבתי על הישיבה.
ניסיתי לחמוק בשקט דרך הקהל, כאשר לפתע צעק הנואם
משהו לעומתי. לא שמעתי מד. אמר בדיוק והמשכתי בדרכי.
אולם האספסוף הזדנב אחרי, בהשמיעו צעקות וקללות. חייל
משמר הגבול יצא מפתח אחת החנויות והתייצב לצדי. לפתע
ניתכו כמה אבנים לרגלי. פנינו אל האספסוף, שנעצר חמשה
מטר לפנינו. החייל ניצב ביני לבין הקהל והחל מדבר אליו
בקול. אך אי אפשר היד, לשמעו.
עמדנו כחצי דקה פנים־אל־פנים. לבסוף הסתובבנו והמשכנו
בדרכנו. שוב ניתך עלינו מטר אבנים. מצבנו היה מדאיג.
לפתע נשמעה דהרת סוסים מן הקצה השני של הרחוב. דרך
הקהל רכב האמיר שקיר, דודנו של האמיר עבדאללה ואחד
מידידי הקרובים. גם הוא היה בדרכו לישיבת בית־הדין.
יחד עם שלושת חבריו, סובב את רכבו, נופף את השוט
שבידו וציודה על הקהל להסתלק. ההמון פרץ בתרועות
הידד ; כי האמיר היה אהוב מאד על התושבים. הודות לו
נמנעה ממני אי־נעי-מות רבה.
כאשר ארעה תקרית זו, הכירו אותי מעטים מאד בעמאן.
אולם כשפרצו מאורעות 1936 בארץ־ישראל כבר היו לי ידידים
רבים בעבר־הירדן וגם הספקתי ללמוד משהו על הבעייה
היהודית־ערבית. לא הסתרתי גם את דעותי בשאלה זו ולא
פעם הסברתי בפומבי כי שיבת היהודים לארץ־ישראל היה בה
משום מעשה־עתל היסטורי נגד תושביה הערביים.
המוזר הוא שר,אשמים האמיתיים לטרגדיה זו לא היו
האנגלים או הערבים ואף לא היהודים. עובדה היסטורית היא
שהאנגלים והערבים היו שני העמים שד,יפלו את היהודים לרעה
פחות מכל עם מערבי אחר. אולם כאשר היה צריך לשקמם
ולמצוא פתרון לבעיית היהודים, היו דוזקא שני עמים אלה
חייבים לשאת בעומס הבעייה, בעוד שארצות כמו אמריקה
ס־רבו לקבל מהגרים יהודיים. הטרגדיה היהודית נוצרה
באשמת הארצות הנוצריות של המערב ; פתרונה הוטל על
המוסלמים של המזרח. בזה, לדעתי .,היה נעוץ אי־הצדק
ההיסטורי.

המרד עוכר אלינו
במחנה האימונים של הלגיון הערבי. עם הגברת קצב הגיוס בשנות מלחמת העולם
ם לטירונים, אשר סגל המדריכים שלהם היה מורכב רובו ככולו ערבים מקומיים.
שאביו הגיע לעבר־הירדן כעבד. בנו של העבד הגיע כזמן קצר יחסית לדרגת פיקוד.

ף* סתיו 1938 התקרב המרד הערבי בארץ־ישראל לסיומו.
שתי דיביזיות בריטיות שלטו על הארץ ורוב מנהיגי המרד
הוכרחו לברוח לדמשק ומשם לנהל את הפעולות. ערביי
ארץ־ישראל — ובעיקר אנשי הכפרים — סבלו קשות והתקרבו
לאפיסת כוחות. לאור מצב זה, החליטו המנהיגים בדמשק

המטה הבריטי רא האמין בכוח הלגיון
לעשות נסיון אחרון ללבות
מרד בעבר־הירדן.
הם חשבו כי הלגיון הערבי קטן וחלש מכדי לסכל את נסיונם.
אם יצליח המרה חשבו, ייאלצו הכוחות הבריטיים לעבור
לעבר־הירדן כדי לדכאו והלחץ על ערביי ארץ־ישראל יקטן.
הם אף האמינו כי בעבר־הירדן ההררית והפראית יזדקקו
הבריטים להרבה יותר מאשר שתי דיביזיות להשלטת סדר.
משך שלוש שנות המאורעות בארץ־ישראל, עלה כוחו של
הלגיון הערבי במאות אנשים. אולם כל הכוח — כ־1200
איש — היה מפוזר בחלקי המדינה, ללא כל עתודה מרכזית
למקרה שיהיה צורך בתגבורת פתאומית באחד האזורים. לאור
המצב בארץ־ישראל הוחלט על הקמת עתודה של 500 חיילים
בדואים נוספים. הם אומנו כפרשים וחיל רגלים ממונע, ונועדו
לתהילה ברבות הימים. קראנו להם יחידת המדבר הממונעת.

מלחמה בכנופיות
ך* תחילת מארם חדרה כנופייה של 100 ערבים מסוריה
לעבר־הירדן. הם היו לבושים במדי חאקי והובילו את ציודם
על פרדות. בין השאר, הביאו אתם כמויות גדולות של חומר

״הגיעו משוריינים עבור הלגיון. אומרים שהם עשויים
מקארטון מוסתה.״ היתד. זו אחן; הדקירות הרבות שהנסיך
טלאל הפנה אלי כביטוי לחוסר ׳אהדתו. הרגעתי את האמיר
והסברתי לו כי השריון היה עשוי פלדה.
כאן רצוני להוסיף פרט אישי. באוקטובר ,1939 חמישה
שבועות לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, נולד לי בן
בירושלים. הציעו לי לקרוא לו דוד, על שם עיר דוד שבה
נולד, אולם החלטנו לקרוא לו גודפרי, על שם מלן הצלבנים
הראשון בירושלים. כאשר חזרנו לעמאן, הכריז האמיר עבדאל־לה
כי בני חייב לשאת שם ערבי. הוא קרא לו פאריס —
שפירושו פרש או אביר, שם שהתאים די הצורך לגודפרי.
מאז קראו לי ידידי ״אבו פאריס״.

ראשית הדרך זנרודה

ף רוב בירות ערב פעלו מנהיגי המרד הפלסטינאיים,
הפיצו שנאה עיתרת לאנגלים. סוכנים גרמניים עזרו להם
במלאכתם. רק ארץ ערבית אחת התייצבה בגלוי וללא היסום
בצד בריטניה. היתד, זו עבר־הירדן, בראשותו של שליטה,
האמיר עבדאללה. אולם מאחר שבריטניה היתד, משוכנעת כי

לוחם פעיל. כי המטה לא האמין עדיין שחיילים ערביים
יכולים ללחום.
נקראתי למטה הגנרל ד,נרי ררילסון, בקומה העליונה של
מלון המלך דוד בירושלים ושם פגשתי גם את העוצר עבדול
איללאה, את ראש ממשלתו נורי אל־סעיד באשא ואנשי
פמלייתם. הם היו דרוכים לפעולה והתלוננו על חוסר־המעש
של הצבא הבריטי. חזרתי לעמאן ונפרדתי מהאמיר, בדרכי
לגדוד הממונע שכבר התקדם מזרחה, אל תוך המדבר.

) 1היד, מוסע במשאיות פורז שקנינו ישר מארצות־הברית.
נשקנו היה קל — רובים, מקלעים ומכונות־ירייה בינוניות.
היו אתנו גם ארבעה !מתוך ששת המשוריינים מתוצרת יפו.
אשר לתותחים ומרגמות — לא היו לנו כלל.
תפקידנו הקרבי הראשון היה לסייר את מבואות מיבצר
רותבה, מיבנה אבן מוצק, שחלש על כביש חיפה־בגדאד,
מרחק 140 קילומטר בפנים הגבול העיראקי. אם נוכל גם
לכבוש את המיבצר, הודיע לי הגנרל ווילסון, יקל הדבר
על הכוח העיקרי שיתקדם לעבר בגדאד.
הגענו ללא תקלה עד למבואית המיבצר והצבנו את מכוניותינו
מסביב לבניין הגדול. על־פי הידיעות שבידינו, נמצאו
אותה שעה במיבצר 100 שוטרים עיראקיים. לאחד הסמלים
שלי היה אח בין העיראקים. כדי להתגבר על התנגדות המגינים
הובטחה לנו גם עזרה אווירית. התיישבנו על הגבעות מסביב
וחכינו.
המטוסים הופיעו, הטילו כמה פצצות וחגו מעל למיבצר.
אחד מהם טס אלינו בגובה נמוך ביותר הטיל פתק שהודיע
כי אנשי המיבצר הניפו דגל לבן לאות כניעה. העניין נראה לי
קל מדי. עליתי למכוניתי ומיהרתי לכיוון הבניין. המטוסים
חזרו לבסיסם, להפיץ את בשורת נצחוננו.

ארמון המלד בעמאן היה תמיד פתוח בפני מפקד
הלגיון. בצילום שלפנינו: גלאב באשא עובר על
פני שומר השער הראשי של הארמון המלכותי.

שערמנדלב או ם. צילום של שני לגיונרים בשטח ההפקר, המפריד
בין ישראל וירדן, בשער מנדלבאום. הסמל משמאל החל את הקריירה
בלגיון כשוטר, שעה שהלגיון מילא גם תפקידי שיטור בעבר־הירדן

נפץ, למטרות חבלה. הם שהו יום אחד בכפר עבר־ירדני,
התקדמו לאיטם לעבר הרי עג׳לון. בדיר אל־צאנע נתגלו על־ידי
סיור רכוב של הלגיון. הם ירו על המשמר, אך הלה הצליח
להמלם ולהודיע על מקום הכנופיה.
שלחנו נגדם מחלקת פרשים ושתי מכוניות של היחידה
הממונעת. אנשינו באו במגע עם האויב בשעת הצהריים.
הבדואים שלנו קפצו ממכוניות״הם, הסתערו תוך קריאות קרב
על הכנופיה. ואז, בהיותם 100 מטרים מן הכנופיה, הופיעו
בשמים שלושה מטוסים של חיל ד,אויר.
בראש אנשינו עמד סגן בריטי, בשם מקאדם, האנגלי היחידי
בשורות הלגיון, מלבד פיק ואנוכי. הוא חשש שהטייסים לא
יבדילו בין לגיונרים ואנשי הכנופיה, הזדקף מלוא קו,מתו,
החל מנופף בכפייתו האדומה. אנשי הכנופיה הבינו כי הוא
קצין, ריכזו עליו את אישם. מקאדם נהרג במקום.
המטוסים הצליחו לפגוע בכנופיה. אולם בגלל התערבותם,
נאלצו אנשינו להפסיק את ההסתערות ושרידי הכנופיה הצליחו
לעבור לארץ־ישראל.
באותם הימים סיים קולונל פיק את שרותו וחזר לאנגליה.
ב־ 21 למרץ , 1939 ,קיבלתי לידי את הפיקוד על הלגיון הערבי.

ששה משוריינים מיפו

ך* וז״שיים תמימים נמשכה המלחמה בכנופיות. המורן
1דים ירו במכוניות שעברו בכבישים, פוצצו את צינור
הנפט מעיראק לחיפה. פה ושם תקפו נקודות משמר של הלגיון
או ניסו להעביר נשק ואנשים מסוריה לארץ־ישראל, דרך
עבר־הירדן. אני עצמי הובלתי הסתערויות וסיורים לא מעטים
נגד כנופיות אלה, שניסו לערער את יסודות ההבנה והידידות
בין בריטניד, לעבר־הירדן. לבסוף, נכנעו ועזבו את הארץ.
מכל האירועים האלה צמחה לנו לפחות טובה אחת. כדי להגן
על התחבורה בכבישים, פניתי לביודחרושת ואבנר ביפו.
מפעל זה, שהיה שייך לגרמנים, התמחה בשריון משאיות
ומשטרת ארץ־ישראל כבר היתד, מצויידת בכמה משוריינים
כאלה. הזמנתי ששה עבור הלגיון. אך לפני שהגיעו אלינו,
כבד פסקה מלחמת הכנופיות.
אותו ערב ישבתי עם האמיר עבדאללה באוהל שהוקם בגן
הארמון. הנסיך טלאל בא לקראתנו כשהוא קורא לאביו :

המלחמה תתנהל באירופה, הודתה לו על הצעת עזרתו האדיבה.
החורף עבר תוך אי־מנוחה רבה. פולין נכבשה, ואחריה
נורבגיה, הולנד בלגיה וצרפת. יחידות גרמניות ואיטלקיות
הופיעו בסוריה. השפעת הגרמנים בבגדאד גברה והלכה. יום
אחד הופיעו בעמאן מר אנתוני אידן והגנרל ווייוזל. הם נתקבלו
לראיון על־ידי האמיר, ובשיחה מתונה לאחר מכן, הודיעו
לנו כי מעתה יהיה כל חייל ידיד במזרח התיכון חשוב למאמץ
המלחמתי.
האיטלקים, הסבירו לנו, עמדו לפתוח בהתקפה בלוב וכל
הכוחות הבריטיים במזרח התיכון היו דרושים לעמוד מול
התקפה זו. ערכנו מיסדר חטוף של היחידה הנזנזונעת בפני
הגנרל והוא הסכים מיד שכוחה יוכפל עד לתקן של גדוד
מוגבר. הצבא הבריטי התחייב לספק את הנשק והציוד הדרו־ש־ים.
בינתיים, שוגרה פלוגה של 200 חיילים לתפקידי שמירה
בבסיס חיל האוויר המלכותי בעקיר, ליד גדרה, כארץ־ישראל.
היה זה התפקיד הראשון שהלגיון הערבי נטל על עצמו מחוץ
לגבולות ארצו. הכוח המשטרתי הקטן עלה על הדרך שבסופה
נועד להיות צבא גדול של ממש.

פגישה בירושלים
ן* חלה תקופה של כוננות קדחתנית וגיוס
| | מוגבר. פעם או פעמיים התפתחו קרבות־אש קצרים
בין אנשי הלגיון לבין חיילים צרפתיים מסוריר״ שצייתו
להוראות ממשלת ווישי הכנועה. בבגדאד, באותו זמן, חלה
הפיכת חצר ובמקים יורש העצר האמיר אבדול איללה תפס
רשיד עלי אל־קילני את השלטון. כעבור חודשיים, הכריזה
הממשלה העיראקית החדשה מלחמה על בריטניה וצבאה
המיל מצור על בסיס חיל האוויר המלכותי בחבאנייה.
היו אמנם קצינים ודיפלומטים בריטיים רבים בעיראק
שדיברו ערבית והכירו היטב את הסביבה. אולם עם הכרזת
המלחמה הושמו כולם במעצר. על כן, כאשר החל המטה
הבריטי בירושלים. מתכנן את כיבוש עיראק ופריצת המצור
על חבאנייה, צורפתי כקצין קישור לתפקידים מיוחדים בין
השבטים הערביים שאנו עלולים להיתקל בהם. את הגדוד
הממוכן החדש הרשו לי לקחת אתי כליווי צמוד, לא ככוח

אנו יוצאים זעיראר!
ך* כוח הערבי שיצא לעיראק עם הצבא הבריטי

המיבצוי נופל

ף* שמחה היתה מוקדמת מדי. במקום לפתוח לנו
( | את שערי הברזל הכבדים, פתחו העיראקים עלינו באש
כבדה. נסוגנו לרכסים והודענו בכעס לבסיס כי המיבצר
היה רחוק עדיין מכניעה. כעבור שעתיים הופיע מטוס בודד.
הוא חג מעל למיבצר, הטיל פצצה אחת, שהחטיאה את
המטרה. אנשי המיבצר ירו בלי הרף מנשק קל. אחר הצהריים
הופיע מטוס שני, ואף הוא הטיל פצצה שהחטיאה.
מאוחר יותר שמענו כי אחד המטוסים נפגע מאש המקלעים
והתרסק בדרך חזרה. לבסיס. מפקד הטייסת, שנהג בו, נהרג.
תחנת השידור העיראקית שידרה מיד ידיעה כי אני נהרגתי.
הידיעה הועברה על־ידי רדיו ברלין והב.בי0.י. חזר עליה מבלי
לאמת אותה תחילה. וכך הופיעו בכמה מעתוני לונדון מאמרי
הספד מוקדשים לי,.
למחרת, שלחתי מכתב בערבית לאנשי המיבצר, בו הודעתי
להם כי כבר עשו מספיק להצלת כבודם וכי מותר להם
להיכנע מבלי להשחיר את פניהם. שלחתי את המכתב עם
אחד הבדואים שלי, אך העיראקים סירבו אף לקבל את הפתק.
הם כבר ידעו, כנראה, על התגבורת שהיתה בדרך אליהם.
בלילה, עת שכבנו בחשיכה, ראינו שיירת משוריינים
מתקרבת למיבצר, תוך יריית צרורות שלמים של רקיטות
צבעוניות. אנשי המיבצר השיבו בפנטזיה שלמה. הבינותי
כי אין טעם לתקוף אויב העולה עלינו פי שניים ויותר,
וחזרתי עם אנשי לבסיסנו הקדמי. בדרך פגשנו פלוגת
משוריינים של חיל האוויר, שנשלחה לעזרתנו.
פקד עליה קפטן קסאנו, האיש בעל המזג הקר ביותר
שפגשתי מימי. הוא החליט בכל זאת לגשת למיבצר; אנחנו
נמשכנו חזרה לבסיס. התברר כי טור התגבורת שהגיע לרותבה
היה מורכב ממשוריינים תחת פיקודו של פאוזי אל־קאוקג׳י,
אדם שרכש לעצמו שם כמנהיג כנופיות במרד הערבי בארץ־
ישראל. אנשי קסאנו תקפו את הטור של קאוקג׳י שעה שיצא
לסיור ודבר זה, כנראה, הניע את קאוקג׳י לנטוש את המיבצר
ומגיניו לגורלם.
שעה שהתנגשויות אלה התנהלו ליד רותבה, ישב הכוח
שלנו בבסיס הקדמי, הצטייד בדלק, תחמושת ומזון לקראת
חידוש ההתקפה. אולם בשובנו למיבצר למחרת היום, התברר
כי המגינים הסתלקו בלילה, השאירו את המקום בידי קסאנו
ואנשיו.

מטוסים גרמניים מתקיפים
י * תחנה הבאה במסע היתה צריכה להיות חבאנייה
( | הנצורה עצמה. יחד עם הכוח הבריטי הפי ח, יצאנו
לדרך, כשמאחורינו נעות באיטיות 200 משאיות כבדות
עמוסות ציוד ומזון לאנשי חבאנייה.
קולונל קינגסטון, מפקד הכוח הפורץ,
על הלגיון. הוא הראה זאת בכל
האחרון של המסע, במקום לצרפנו
לחבאנייה, הטיל עלינו תפקיד
הפורץ. דבר זה עלה לו ביוקר.
את השטח, שקעו בדיונות
לספח חוליות של הלגיון
הטור הממונע.
בדרך הופיעו
באחת ההתקפות, נהרג
אלה מטוסים שיצאו
בכל מחיר את כיבוש

עד א שו ואה אותו נכנס לפעולה !׳׳
הדבר, בשלב זה של הפעולות, למנוע את טורנו מלהגיע
לחבאנייה.

גצחון מלא ומוחלט
ך* כר ידוע הוא כי ברגע שהצבא הגרמני כובש מקום,
1הוא מתחיל לבצר את המשלטים סביבו. הצבא האנגלי,
באותו מקרה, מיישר את הקרקע למגרשי כדורגל וקריקט.
כך עשה בחבאנייה, סכומים אדירים הוצאו על בניית בתי
פאר לקצינים, מועדונים, גנים, כבישים מוצלים. הכל היה
שם — מלבד כיצורים.
אילו ניסו העיראקים ביום הראשון של המצור לכבוש
את המקום, היו יכולים לעשות זאת בקלות. במקום זאת
פחדו להתקדם, הסתפקו בהטלת סבעת־חנק על הגבעות
מסביב. מצור זה שברנו ללא מאמץ, מבלי לירות אף
כדור אחד.
לאחר שיחרור חבאנייה, על הגדה המערבית של הפרת,
נותר לצבא הבריטי לכבוש את בגדאד, ולמגר את שלטון
אל־קילני וארבעת הקצינים הגבוהים שהשתלטו על הצבא
העיראקי. תפקידנו היה לסייר את האזור הצפוני, כין הפרת
והחידקל, המקשר בין סוריה ועיראק. משם הגיע נשק וציוד
למורדים, בעיקר ברכבת שעברה דרך מוסול.
עברנו את הפרת הגואה שעה שהכוח העיקרי התכונן
לצעוד לעבר בגדאד, דרומה. מכיוון שלא היה לנו מספיק
חומר נפץ לפוצץ גשרים, הסתפקנו בחבלות קלות במסילת
הברזל, ובאיסוף אינפורמציה כללית מעבר לקווי האויב.
כאשר החלה ההתקפה הכללית על בגדאד, צורפנו לזרוע
הצפונית של תנועת המלקחיים. אנשי כבשו את תחנת הרכבת
של משאהדה ובכך ניתקו את דרך הנסיגה האפשרית של
שליטי בגדאד אל ידידיהם הצרפתיים והגרמניים בסוריה.
מדרום, נחתו שתי חטיבות הודיות בבצרה, התקדמו לעבר
בגדאד ואילו ממזרח ישבה חבאנייה מרכז ההתקפה שלנו.
לרשיד עלי וממשלתו לא נותרה ברירה אלא להימלט לפרס.
מלחמת עיראק נגמרה בנצחון גמור. במרוצתה, למד הלגיון
הערבי לפעול במאורגן, כחלק מכוח מודרני גדול ויעיל.
האמיר שלח את הנסיך נאיף בנו לקבל את פני הלגיון
החוזר לעמאן. משאיותינו היו מכוסות אבק לבן של המדבר,
מדי החיילים היו מלוכלכים וקמוטים. אולם כל אלה לא
יכלו להסתיר את הגאווה והדריכות של חיילי הלגיון; שעה
שהמכוניות חלפו על פני הנסיך, לא יכולתי למנוע דמעת־גיל
וגאווה מעיני.

יוצאים?שחדר את סוריה
* •1אותו זמן החלו המאורעות נעים במהירות בלתי־רגילה.
לאחר מרד עיראק, בא תורה של סוריה. בפברואר 1941
הגיעוני הוראות סודיות מלונדון בהן נצטוויתי לעמוד בל]שר
עם תושבי סוריה ולהכין את הקרקע לקראת פעולות צבאיות
למיגור הצבא הצרפתי ועוזריו הגרמניים.
שבועות אחדים לפני כן נראה היה כי הגרמנים ישתלטו
לחלוטין על סוריה. אז שיגרתי תזכיר בדבר כיבוש אפשרי
של סוריה והלבנון ובו הצעתי כי הכיבוש יבוצע בתנועת
מלקחיים. זרוע אחת היתד, צריכה להתקדם לאורך החוף
לעבר ביירות ודמשק בעוד שכוח שני יתקיף ממזרח, מתוך
המדבר העיראקי־סורי אל דמשק. אכן, תוכנית זו הותוותה
לבסוף, כאשר הוחלט לפלוש לסוריה. אולם איני יכול לומר
כי דווקא על פי המלצותי.
הלגיון הערבי הוכלל בכוח שיאגוף את ג׳בל דרוז ממזרח

ויתקיף דרך המדבר. לצורך זה הופעלו כל אנשינו. מיפקד
היציאה נערך במפרק והאמיר עצמו בא להיפרד מאתנו. היתד,
זו הפעם הראשונה והאחרונה שראיתיו נשען על מקל הליכה,
אולם רוחו היתד, איתנה ודבריו חצבו להבות .״ערבים 1״
קרא לחייליו ,״הגיעה שעתכם לשחרר את המולדת הערבית.
אני סומך עליכם שתמלאו את יעודכם ההיסטורי ! ״
החיילים הריעו לאמיר; עלינו על מכוניותינו ויצאנו מזרחה,
לאורך כביש חיפד,־בגדאד, לשחרר את סוריה.

הקרב עם המשוריינים
*=* מי בצע זה, לראשונה, בא הלגיון במגע הדוק עם כלי
^ המלחמה המודרנית בכל עוצמתם. תותחים צרפתיים
הפגיזונו, מטוסי״קרב ומפציצים פקדו את מערכנו ללא הרף.
מולנו עמדה פלמירה, בירת המדבר מימי קדם, כאגוז שאין
לפצחו. היא חלשה על דרך התקדמותנו לדמשק, וללא סיוע
אווירי לא היתד, לסור המתקיף כל תקווה להכניע את המיבצר.
האווירונים היו עסוקים אותה שעה בחזיתות אחרות, לוחצות
יותר. מבצענו נחשב כפעולת־הסחה,
כאחד הימים אירע דבר שרבים מחברינו האנגליים ראו
בו תופעה אופיינית ללחימת הערבים. מחלקה של לגיונרים
היתד, מחופרת לפני המיבצר ואנשיה לא יכלו לשאת את
חוסר המעשה. סמל המחלקה החליט כי מה שאין הצבא
האנגלי מסוגל לעשות, יעשה הוא ו־ 30 אנשיו. הוא התרומם,
הוביל את אנשיו בהסתערות־מצח על המיבצר הצרפתי. רק
לאחר שהפיקוד הבריטי שיגר אחריהם משוריינים, אפשר
היד, לשכנעם לחזור לעמדותיהם.
בכל זאת, היה זה הודות לאותה רוח סוערת שהקפאון
נשבר. מחלקת לגיונרים הוצבה לחסום את דרך העפר
הראשית שהובילה לכפר סוכנה, ממזרח לפלמירה. בוקר
אחד הופיע טור צרפתי ממונע התקדם ישר אל הלגיונרים.
הוריתי להם להחזיק את הקו ולא לזוז ממקומם. בינתיים,
קראתי לתגבורת ממוכנת׳ שתאגוף את הצרפתים, תתקיף
אותם ממזרח. רק עם היכנס התגבורת לפעולה היו אנשי
המחלקה החוסמת צריכים לפתוח בהסתערות.
אכן הסתפקו הלגיונרים בהגנה משך דקות ארוכות. אולם
בראותם את הצרפתים מתפרשים ומהססים להתקדם, שכחו
את כל כללי הטקטיקה ותיאום הפעולה, פתחו בהתקפת־תנופה
על הצרפתים. אלה הרימו את רגליהם, החלו בורחים
לכל עבר. אותו רגע הופיעה התגבורת, שכל תפקידה הצטמצם
בטיאטוא שרידי האויב מן השטת. נצחוננו פגע קשות ברוח
האויב הנצור בפלמירה. הוא נכנע למחרת היום• הדרך
לדמשק היתד, פתוחה לפנינו. כעבור ארבעה ימים באה
הפקודה לאורך החזית הסורית :״להפסיק אש !״

במקום מאות -א?5ים
ן* עולות הלגיון הערכי מול בגדאד ופלמירה הפתיעו
* 2לחלוטין את הפיקוד הבריטי. עד אז, לא חשב איש
על הצבא המדברי הקטן כעל כוח לוחם בעל ערך כלשהו.
עתה השתנה הכל. בריגדיר אנגלי בא לבקרני בעמאן, שאל
אם אני יכול לספק לו כמה אלפי חיילים כאלה. הפניתי
אותו לאמיר.
האמיר היה ידידה המוצהר של בריטניה. אם ידידותו
יכלה להתבטא במאות חיילים, קבע, היא תתבטא ביתר עוז
באלפי חיילים. הוא גם שמח. להזדמנות להגדיל את הלגיון
לממדים רציניים.
תהילה, הוחלט להשלים את תקן הגדוד הממונע הראשון

זמנים מודרניים. צוות רגמים מפעיל מרגמה של שלזשה
צול. מרגמה זו היא חלק מהציוד הבריטי המגוון שניתן
ללגיון הערבי בזרם קבוע מאז. התחלת מלחמת העולם.

ולהוסיף גדוד שני. מאוחר יותר הוקם גם גדוד שלישי
ומיפקדה חטיבתית. המפקד הבריטי העליון האיץ בנו להגדיל
כוח זה לששה גדודים. נוספו לנו גם יחידות תותחנים,
נשק מסייע כבד, חיל קשר והנדסה. עתה היינו באמת צבא.
אילם דבר אחד לא סיפק לנו הצבא הבריטי: מכוניות
משוריינות. התיישבנו ליד שולחן השרטוטים וציירנו תוכנית
מקורית משלנו, לבניית משוריינים. הזמנו 400 מרכבותרמשא
מבית־חרושת פ ורד באמריקה ולורד אפסליי, או מייג׳ר בלגיון
הערבי, טס להודו להבטיח לנו לוחות פלדה. כך נוצר
המשוריין הקל של הלגיון, שהפך דמות מוכרת בכל רחבי
המזרח התיכון. הוא היה מצוייר בתותח קל או במכונת
יריד, ובמונחי הכוח של צבאות המזרח התיכון, היה כלי
יעיל ומסוכן.

לא יצאנו לחזית
ף* פקידנו העיקרי, משך אותה תקופה, לא היה בכל
1 1זאת תפקיד קרבי. למרות כל דרישותינו לשגר יחידות
לוחמות לצפון אפריקה ואחר כך לאירופה, הועסקו פלוגות
הלגיון בעיקר בתפקידי משמר וליווי בכל רחבי המזרח
התיכון.
הם שמרו על מיתקני הזיקוק בחיפה, על שדה התעופה
בעקיר, על מחסני הנשק האדירים בעיראק, על הכביש הראשי
לפרס ולרוסיה. על כל רכבת שיצאה מסוריה למצרים שמרו
לגיונרים ואילו בעקבה ישבה פלוגה שלמה. מאוחר יותר,
כאשר הרים הטרוריזם הפוליטי את ראשו בארץ־ישראל,
נקראו הלגיונרים לעמוד מול קבוצות האקדחנים ששמו לעצמן
מטרה לחבל ולהרוס כל דבר הקשור בצבא הבריטי.
פעם, התקיפו הטרוריסטים נקודת משמר בה שמרו רב־טוראי
וששה טוראים של הלגיון. אחד המתקיפים התקרב
לעבר השומר, הטיל עליו רימון. הרימון התפוצץ לרגלי
השומר, פצע אותו בששה מקומות. הלגיונר הסתער קדימה,
כשהוא יורה את הטומיגאן שלו מן המותן, מבלי לשים לב
לדם שקלח מפצעיו. הטרוריסטים ברחו כלעומת שבאו.

חמש שנות המתנה

שרק תושביו השתמשו בו. בימי מלחמת העולם השנייה
עקבה. עד שנת 1950 היה מקום נידח זה כפר דייגים קטן,
נתבקש הלגיון לשלוח אליו יחידת משמר קבועה, לקראת האפשרות שצבאות הברית יצטרכו להשתמש בו כתחליף לטואץ•
דבר זה הובא בחשבון אחרי נצחונותיו הגדולים של רומל במדבר המערבי והסכנה שהגרמנים יצליחו לכבוש את מצרים כולה.

ד גבי, היתה זו תגלית מפתיעה לראות כיצד
י חיילי הלגיון מחזיקים מעמד בתנאי משמר במחנות.
ידעתי כי בפעולה אפשר לסמוך עליהם, אולם ידעתי גם
כי הם אנשי המרחבים הפתוחים, אנשי התנועה המתמדת.
הריתוק למחנות היה עשוי להשפיע עליהם לרעה.
חששותי נתבדו. הלגיונרים הוכיחו את עצמם מסוגלים
לשמור שבעה לילות רצופים מתוך שמונה ולהיות יותר
אנגליים בהופעתם ובמשמעתם מהחיילים האנגלים המאומנים
ביותר.
בכל זאת נשארה עובדת־יסוד אחת מעציבה. משך שנים
הקמנו ואימנו צבא לוחם ממדרגה ראשונה, מצוייד במלוא
הציוד החדיש מוכן ומסוגל לפעולה. אולם איש לא רצה
להפעיל חיילים אלה בחזית. אותה שעה, נראה הדבר כביזבוז
מעציב של פוטנציאל מלחמתי מעולה.
קרוב לחמש שנים נועדו לעבור עד שר,לגיון המחודש
יכול היה לעמוד במיבחן האש — ויחד אתו ציודו, רוחו
ומפקדיו — בקרבות שפרצו בארץ ישראל, אחרי החלטת
החלול של האו״ם, משנת .1947

במדינה דת משהו ב פני ם
המכונית השחורה נעצרה בהצטלבות בית־דגון
בחריקת בלמים* .הרשיונות פקד שו־מר־תנועה
שרעד מקור הליל. צעיר חובש
כובע הושיט ביד בטוחה את רשיון הנהגות
ואת רשיון המכונית.
*מכונית חברא קדישא?׳

״משהו בפנים?״
״גוויות !׳׳
הדבר נראה חשוד בעיני השוטר יצחק מוס־קוביץ:
בשעה 11 בלילה אין זה נהוג להסיע
גוויות לקבורה. הוא ניגש לדלת האחירית,
הציץ פנימה, גילה גוויותיהן של שלוש ארנבות
מוטלות ליד שלושה רובי־צייד ושני
צעירים מכורבלים בשמיכות.
השפ הנסתר. השבוע פסק שופט השלום
התל־אביבי מכס צ׳רנובילסקי קנס חמש
ל״י לכל אחד מנוסעי המכונית. העבירה :
החזקת כלי ירייה ללא רשיון.
אילם בזה לא תמה הטרגדיה המשפטית
הקטנה. שניים מהנשפטים היו חברי קיבוץ
דתי ואילו השלישי עבד כנהג בחברה קדישא.
תזכיר בריגדה מוסלמית
לפני ׳חמישה חדשים גילה חדור תצפית
של העולם הזה ( )942 את הידיעה
המרעישה כי טייסים סובייטיים, מבני
המעוטים המוסלמיים, מטיס ם את המטוסים
הסובייטיים למצריים, וכי נעשות
הכנות לשלוח לארצות־המרחב מדריכים
סובייטיים מוסלמיים, מבני 22 וחצי מליון
המוסלמים של ברית־המועצות.

השבוע מסרו סוכנויות־הידי•
עות המערביות כי כברית־ה־מועצות
מוקמת בריגדה מוסלמית,
שתוכל להתערב בשעת־הכושר
בעניני המרהב. רדיו
קאהיר הוסיה בי ״בריגדה זו
תילחם לצד עמי ערב כמקרה
שתפרוץ מלחמה נגד ישראל.״

גם אילו היה להם רשיון להחזקת כלי ירייה
לא היו יכולים להצדיק את מעשיהם בפני
חבריהם ומעבידיהם. הם התחננו שלא יפור־סמו
שמותיהם.
מאז, צילצל הטלפון בחברא קדישא בתל־אביב
בקצב מוגבר. מאות סקרנים נזעמים
רצו לדעת מיהו הנהג. חיכתה להם אכזבה :
מזכיר חברא קדישא עצמו לא ידע את שם
נהגו העבריין.
משפט הנהג וה שוטר שדו
נוח ליברמן עמד בתור לאחד מבתי הקולנוע
של חיפה. לפתע ניגש השוטר פיקו
שטרן מחוץ לתור, טען כי יש לו זכות
קדימה. נוח, נהג מונית גדול ועיקש, סבר
אחרת. פיקו מלא־החימה הבטיח לו שעוד
יפגש עמו.
ההבטחה התגשמה — לאי־נוחיותו של נוח.
פיקו היה שוטר תנועה, נסע לפעמים חצאי־ימים
אחרי מוניתו של נוח כדי לתפסו בעבירת
תנועה.
פעם, כשנוח צעק *בת־גלים !״ ליד תחנת
אוטובוסים, ניגש אליו פיקו, ביקש לאסרו.
נוח לחץ על דוושת הדלק, הסתלק במהירות.
פיקו רדף אחריו, האשימו באיום להרוג שוטר•
אולם מאשמה זאת, זיכתה אותו שופטת
השלום לובה פורטונה.
זה יותר מדי 1לפני חודש, שוב זכה
נוח לטיפול משטרתי. הפעם, היה זה לאחר
תלונה של הנהלת אגד, שטענה כי פעילותו
של נוח כנהג מונית שירות הפריעה בצורה
מסויימת לתנועת האוטובוסים הסדירה.
ע.מ.מ. משה שלאסקי, מפקד משטרת התנועה
בחיפה, שלל ממנו באורח מינהלי את רשיון
הנהיגה שלו לצמיתות.
הפעם נראה הדבר מוגזם במקצת לנוח. באמצעות
עורך הדין גדעון מרקוזה עירער

בפני בית־המשפט המחוזי על החלטת שלאסקי.
טענתו: שלילת הרשיון לא היתד, חוקית.
טען שלאסקי לעומתו: לנוח ליברמן 13
הרשעות קודמות.
צעק מרקוזה 11, :הם בגלל עצירה בתחנות
אוטובוסים ושתיים בגלל סיבות טכניות. לא
היתה לשולחי אף תאונה אחת.״
השופט, שהחוק קובע כי רשאי הוא לבטל
את צוו השלילה אם אין בכך סכנה לציבור,
נענה לבקשת נוח, שהפך בכך גיבור
היום של נהגי המוניות החיפאיים.
אך מצבו המשיך עדיין להיות לא־נוח. פיקו
שטרן נשאר לרכב על אופנועו בחוצות העיר.

ה עו ה ס דו ה וגאותאתנציגת

תת מגלה את
אסונות מוות 1עוד מוות
לפני חצי שנה נערכה ספירת המלאי ב־צרכניית
רמות רמז, חיפה. בסוף הספירה רצה
מנהל החשבונות לדעת מדוע חסרו מיצרכים.
משה גנים, מנהל הצרכניה בן ה־ ,47 שתקן
מטבעו, לא יכול היה לענות על השאלה. הוא
פוטר.
מאז נעכרה עליו רוחו. הוא החל מספר
לכל מי שרצה לשמוע כי אשתו הראשונה
ושני ילדיו נהרגו על־ידי הנאצים וכי עתה
נמאסו עליו החיים.
זוג למופת. ידידיו זכרו עדיין את הזמן
שמשה גנים לא היה מדוכדך ועצוב. אז
נהג לאכול במטבח הפועלים ברחוב החלוץ.
שם הכיר את המגישה הזריזה שרה, שידעה
לתת תשובה לכל טענה בו במקום. יום אחד
הציע לה משה נישואיך. היא הסכימה בו במקום.
מאז גר הזוג בדירה מרווחת בת
שלושה חדרים, ברחוב עין הזיתים מספר 6
בחיפה.
חיי הזוג היו חיי משפחה למופת. דרי רחוב
עין הזיתים לא ראו זוג שקט ומסוגר יותר
ממשפחת גנים — עד שבשנה השמינית ל-
נשואין פוטר משה מעבודתו בצרכניית רמות
רמז.
חייו הנוחים, הדירה המרווחת, המקרר החשמלי
וכירת הגז החדשה לא יכלו להפיג
את דכאונו של גנים. חבריו במפא״י ריחמו
עליו, הצליחו לפני חודש להשיג עבורו מנוי
כמנהל הצרכניה בסג׳רה. מדי שבוע היה
חוזר גניס לביתו ואילו שרה ניצלה כל הזדמנות
לנסוע אליו לסג׳רה.
אולם העבודה החדשה לא שיפרה את מצב
רוחו של משה. הוא הפך לשתקן זועף, אכול
מרירות על כי הוגלה למושבה הגלילית הרחוקה
בעוד חבריו הסתדרו בעיר בנוחיות
רבה.
הקפיצה האחרונה. בערב הפסח, בילו
הגניסים את ליל הסדר עם קרובתם על הר
הכרמל. המארחת נזכרה מאוחר יותר כי משה
נראה לה מוזר במקצת מדוכא יותר מן הרגיל•

למחרת החג, היה משה צריך לצאת בחזרה
לסג׳רה. במקום זד, יצא את ביתו לבוש חליפה
טובה, פנה לעבר בניין סולל בונה הסמור•
״למשרד בטוח־לאומי״ ,ענה לשאלת
השוער.
״חדר ,119 קומה א׳,״ השיב השוער. היתה
זו שיחתו האחרונה של משה גנים.
הוא עלה לקומה הראשונה, נח רגע והמשיך
לטפס במדרגות עד לקומה הששית. שם ניגש
לחלון, הסיט כיסא הצדה וקפץ אל הרחוב
השחור. כעבור שניות אחדות, היתה גווייתו
מוטלת ברחוב, לעיני השומר הנדהם.
מכתב למת. מפקח ראשון חיים פרנקל
פקד לאסוף את הגווייה, נסע לרחוב הזיתים
לבשר את בשורת האיוב לאשת המתאבד.
איש לא ענה לדפיקות השוטרים ;
הם נכנסו לבסוף דרך חלון.
הדירה נראתה כזירת־קרב. בגדים, סדינים,
סירים היו פזורים על הרצפה, מגועלים בדם•
במטה שכבה שרה גנים, לבושה כותונת-
לילה בלבד, מוקפת שלולית דם רחבה. גולגולתה
נופצה באכזריות רבה. היא כבר היתר,
קרה.
לראש הלשכה הפלילית, ע.מ.מ. זבולון
בוים, לא נותר אלא לסגור את התיק. אחרי
יומיים של חקירה לא נראתה כל סיבה לרצח
ולהתאבדות.
למחרת בבוקר, הביא הדואר מכתב לדירת
גנים. השולח: המשביר המרכזי. תוכן המכתב:
משה גנים הועבר שוב לחיפה.

פ ל חי ברכה. בדייקננת מופתית, נחת מטוס איר־פראנס בלוד. חרז ירדה אחרונה. על
הקרקע חיבתה לה אופירה ארז, צברית 56׳ ,וזר פרחים גדול בידה. הנערה הצרפתיה,
שעזבה את פאריס מכוסה שלג התפלאה למצוא כי בישראל זורחת החמה במלוא חומה.

פ גי שהמאחו רי חקל אי ם עם שניים מחברי להקת עינבל, בפתיחת פסטיבל המוסיקה
בעין־גב. חברת הלהקה שרה לאורחת קטע מתוך החתונה התימנית. היא התרשמה במיוחד
מן הקטע בו מריס החתן את צעיף כלתו ורואה את פניה —ארבע ימים לאחר החופה.

תנוער הצונח׳
ישראל וזרז נימוז היא נערה צרפתיה
אופיינית. כה אופיינית, שנבחרה
על־ידי השבועון ״אד״ לייצג את
כנות ארצה בישראל. כתחרות,
שכה השתתפו 15 אלף נערות, נבחרו
60 מועמדות סופיות ומתוכן _
23 זוכות. בל אחת מהן נשלחה לארץ
אחרת וכד ארץ שיגרה כחזרה
את נציגת הנוער שלה, למיפ-
גש כנות העמים שייערך החל
מהשכוע הבא בצרפת, תרז היא
כת ,20 אחות מתלמדת, קתולית
שנולדה כעיירה רומאן, לרגלי הרי
האלפים. כאשר נתבקשה לבחור
את הארץ שברצונה לבקר, כחדה
כישראל. עם רדתה השבוע בלוד
וצאתה לטיול מקיף כגליל, בירושלים
ובנגב, החלה התגשמות
חלומה היקר ביותר שד כת צרפת.

נציגה רשמית. מאחר שתרז באת כנציגה רשמית של
הנוער הצרפתי, קיבלה את פניה בלוד אליאן פישר, חנספחה
לענייני תרבות בשגרירות צרפת. משאל נציג אייר־פראנם.

היי הים ! תרז מחרת לאופירה לטפס אל ראש מיגדל
תצפית, על חומת הצלבנים של עכו. ברקע: צריחי המסגלים
העיר, שנפוליון ניסה לכבשה לפני 160 שנה — ונכשל.

יש לי כנרת. תרו ואופירה נדחקות בין קהל סקרנים
שהתאסף מסביב לציירת על המזח הישן בטבריה. אותו זמן
נערן סימפוזיון של ציירים באוהלו, על שפת ים כינרת.

אוסף מתוק. סיור בשוק הצבעוני, הצעקני והריחני של
עכו העתיקה. תרז מחזיקה בידה סל קלוע. בכיסה :
דגם מכל מיני הממתקים שהוצעה לה בעוברה בשוק.

מדינת ישראל
משרד הבטחון

ביה״ס הריאלי העברי
בחיפה

פנימית צבאית
ע״ש אהרן בידם

ה רשמ ת תלמידי
לשנת הלמוד׳ תשי״ז
עם פתיחת בתי־הספר לשנת תשי״ז יתחילו הלימודים בפנימיה הצבאית מחזור
רביעי. כמועמדים לפנימיה מתקבלים תלמידים שגמרו 6כיתות בי״ס תיכון או
סיימו 10 שנות לימודים ואשר לאחר שיבדקו ע״י ועדה רפואית ימצאו מתאימים.
ה מו ע מ די ם יעמדו בבחינת כניסה, משך הלימודים שנתיים. המסיימים
יעמדו בבחינות בגרות של משרד החנון־ והתרבות.
ההרשמה במקומות הבאים :

בלשכת הגיוס המחוזית
בת״א״יפו — יפו, רח׳ 303 מס׳ ( 1ע״י קולנוע ״נגה״)
כירושלים — רח׳ בית־לחם פנת עמק הרפאים
כחיפה — רחוב י. ל .פרץ 32
בטכריה — רחוב נצרת מול העיריד,
בכאר־שכע -כביש ראשי
ובבית הספר הריאלי העברי — חיפה.
אמנות מוסיקה
ב מ קו םדת, מוסיקה
מנגני התזמורת כבר תפסו את מקומותיהם
בקדמת הבמה. עמוק יותר נעמדו זמרי המקהלה
בתלבושות ערב חגיגיות. הצלילים ה־צורמנים
של כיוון כלי התזמורת דעכו ועמם
פסקו השעולים האחרונים באולם.
אדם צעיר בעל גוף אתליטי ניגש בצעדים
נמרצים אל דוכן המנצחים. הוא החוד. קידה
קלה לעבר הקהל ואחר פנה אל זמריו ונג־ניו.
ניכר היה שהוא מתרגש. עוד בטרם
החל בניצוח כבר כסתה זיעה את מצחו. הוא
לא היה טירון בניצוח. רוברט שו ( )39 נחשב
כיום לאחד ממנצחי המקהלות הטובים בעולם.
אף על פי כן הוא מתרגש לפני כל קונצרט
וקונצרט, של מקהלתו. לרוב אינו ישן לפני
הופעה חשובה וגם תיאבונו ניטל ממנו. באחת
ההופעות בקארנגי הול בניו־יורק ניצח
במשך רבע שעה באגרופים קפוצים מאחר שחשש
כי מראה אצבעותיו הרועדות עלול לבלבל
את הזמרים. אבל כשהוא מתחיל לנצח
בתנועות ידים קצובות וקטנות הנראות לז־

פוס עשו דוות
יוגרל בין פותרי תשבץ ״העולם הזה״ 964

מאוזן .1 :

תתיאש, עשן —
שש 4שמו הפרטי
של ח״ב מפא״י
לבון; .8איש המרבה
לשתות; .10 עני, איך
כל; . 12 מקשט כל
בית פרברים הראוי
לשמו; .13 עיר תעשייה
גרמנית; .16מצבה;
. 17 בית־חולים
לחולי רוח; .19 אחד
ממפעלי סולל־בונה;
.20 חמסין; .21 יושב
גיהנום; .23 סיר קטן;
.24 דרך מנוסה לאחרון
מלכי יהודה; .26
רמת־גן; .27 התוספת
האחרונה לצבא
בורמה; .29 שלושת
אלפים ושש מאות
שניות; .31 סיאם;
.33 קפיטל, בעברית;
.35 מום חסר ראש;
.36 איש שכיח בצפת
עד היום הזה; .38
מקל על הובלת תבואה;
39 יש הרוכשים
עמדה רק בעזרתו; .41 מוסד פתוח לנוער
עבריין; .43 פוגע בחקלאות; .44 בן כת
קדומה.
מאוגך .1 :גידול חדיש בעמק בית־שאן;
.2נרו יאיר; .3ח״ב מק״י; .5שדה חרוש;
.6באפו של סוס; .7מי שהיה שר תחבורה;
.8שגיאה; .9בה׳ באייר; .11 תרומה; .14
בונה התיבה; .15 הנסיכה אנה למלכה אלי־זבת;
.18 הנחה; .20 היא שרתה באוהל מועד;
.22 סולם פיקוד; .23 חכם; .25 מזג אויר
מטרי; .28 יסוד חימיז .30 אבי משה; .31
תיאטרון קאמרי; .32 עיר כוהנים יהודית
במצרים; .34 מלכה תנ״כית, לא יהודיה;
צלצלו הפע.36
מפלגה בישראל; .37״
מונים 40 זהב; .42 אחד המרכיבים של
דגל ארצות־הברית.
הקוראת רות שביון,־ גבעת רמב״ם,
שכונת חברת החשמל, רחוב במאבק ,21 זכתה
בפרס עשר לירות על פתרון תשבץ
״העולם הזה״ .955

הקוראת מרים הלפרץ,

ראשון־לציון,

מנצח שו
דרושים: קול, רצון ומנצח

רחוב רמב״ם ,1זכתה בפרס עשר לירות על
פתרון תשבץ ״העולם הזה״ .956
הקוראת שרה *בידר, נתניה, רחוב
שרת ,10 זכתה בפרס עשר לירות על פתרון
תשבץ ״העולם הזה״ .957
הקורא אליהו רוזנצוייג, תל־אביב,
רחוב הנציב ,48 זכה בפרס עשר לירות על
פתרון תשבץ ״העולם הזה״ .958
הקורא י. מוגר, תל־אביב, שדרות קרן
קיימת ,84 זכה בפרס עשר לירות על פתרון
תשבץ ״העולם הזה״ .959
הקורא ישי שמאלי (שחור) ,כפר
מסריק, המוסד על־שם מסריק, זכה בפרס
עשר לירות על פתרון תשבץ ״העולם הזה״
.960
הקורא דוד שטרן, ירושלים, רחוב
דוד ילין ,38 זכה בפרס עשר לירות על פתרון
תשבץ ״העולם הזה״ .962

מרים בלבד הוא מצליח להפיק מהמקהלה
שלפניו יותר מכל מנצח אחר.
יהודים ככנסיה. דרכו של רוברט שו
אל ההצלחה והתהילה, כדרכם של אמנים רבים
אחרים, החלה במקרה מוצלח בלבד. הוא
היה תלמיד הפקולטה ללמודי דת באוניברסיטה
של קלימונט, קליפורניה. שאיפתו היתד,
להמשיך בדרכי אביו שהיה כומר פרוטסטנטי
בעירה קטנה. לצורך לימודיו עבד
רוברט בשטיפת כלים ובאפיה בשעות הלילה,
נוסף לעבודתו ביום בבית חרושת.
במקהלת האוניברסיטה היה רוברט בס רגיל
ובלתי בולט ביותר, עד שחלה המנצח.
רוברט נקרא למלא את מקומו כשהיה בן .19
לא היה כל צורך שהמנצח יבריא. גם כשחזר
מילא שו את מקומו. הוא החליף את למודי
הדת בלמודי מוסיקה.
משך עשרים השנים שחלפו מאז, טיפס
שו בכל שלבי ההצלחה האמנותית. ממקהלת
גברים ששידרה שירי עם אמריקאים בתחנות
שידור, עבר למקהלה דתית ששרה מזמורי דת
בכנסיה פרוטסטנטית במנהאטן עד שהתברר
כי מחצית הזמרים היו יהודיים והמקהלה
התפרקה.
בשרתו בצי האמריקאי בתקופת מלחמת
העולם השניה הקים שו את מקהלת הצי שזכתה
לתהילה ואחר שחרורו עבר לכהן כמנהל
המקהלות בבית המדרש המפורסם למוסיקה,
ג׳וליארד. תוכניות המקהלות עליהן
ניצח כללו בצד שירה דתית ועממית יצירות
קלאסיות מפורסמות כמו הרקויאום של
מוצארט והסימפוניה התשיעית לבטהובן. גדולי
המנצחים בעולם ניצחו על מקהלתו.
דרוש רד{ קול. השבוע ניצח שו על
מקהלתו באולמות ישראליים, כבש ושילהב

אלפי מאזינים. מסע מקהלתו יוזם על ידי
הסטייט דפרטמנט להפצת התרבות האמריקאית.
אין ספק ששו קנה לאמריקה יותר אוהדים
מביקורי עשר משחיתות.
יהיה זה מגוחך להשוות את זמרת מקהלת
שו למקהלה ישראלית כל שהיא. גיבוש הקולות,
גווני הצלילים ועוצמת הביטוי של
מקהלתו הם בממדים שטרם נשמעו בארץ.
ואין זה בגלל צוות הזמרים המובחר בלבד.
שו מצליח להגיע לרמה זו עם כל מקהלה
שהוא עובד. מקהלתו מתחלפת בכל תקופה.
עוברים דרכה זמרים מתלמדים באוניברסיטאות
אמריקה וזמרים השואפים לתפקידים נכבדים
יותר.
״הזמרה המקהלתית היא ביטוי אמנותי ראשוני
אצל כל אדם״ ,אומר שאו .״זאת השיטה
הטובה ביותר להפצת המוסיקה, אין צורך
בכספים או כשרונות מיוחדים, דרושים
רק אנשים בעלי קול ורצון, ומנצח.״
ספרים מקור
ר צח ב ע לי ת ־ הגג
הדםאשר בסן? (יעקב וינשל, הוצאת
המתנליד 231 ,עמוד) הוא דמו של צעיר בן
,34 אשר נשפך בעלית־גג בשכונת פלורנטין
התל־אביכית בראשית .1942 באותו זמן שמח
הישוב להיפטר ממטורף מסוכן, ורק
מתי־מספר, בבתי־הסוהר השונים בארץ, ידעו
מי באמת היה אותו אברהם שטרן שהיה מכונה
גם ״אריאל״ ,״עזריה״ ו״יאיר״.
יתכן מאד כי הצעיר השחרחר, ארוך־האף,
שהקפיד תמיד ללבוש כותנות מעומלנות ו־לענוב
עניבה, לקח את סודו עמו לקבר. יעקוב
וינשל, כירורג תל־אביבי בעל עבר רביזיוניסטי,
היה נאלץ לאסוף פרטים מעשרות
אנשים אשר כל אחד מהם תאר לעצמו את
שטרן בצורה אחרת. התוצאה היא מיסמך
מעניין שהוא נכון ונאמן מבחינת העובדות
ההיסטוריות, אשר שלא יסיים את הויכוח
על אופיו של האיש.
מזכיר המפקד. במקום שאין האדם יוצר
את ההיסטוריה, יוצרת ההיסטוריה את
האדם. איש מבין הפרופסורים והסטודנטים
של האוניברסיטה העברית לא היה מנחש בשעתו
כי אותו צעיר עליז, העולה החדש מפולין
בעל הלבוש הבורגני הקפדני וכושר־המישחק
המשעשע, יהיה מייסד המחתרת הקטלנית
ביותר של המאה ה־.20
הבחורות, שנמשכו אל הצעיר שופע־האדי־בות
ביתושים אל הנר, לא היו מעלות על
דעתן שהוא יתן את שמו ל״כנופית־שטרן״,
שהטילה את חתתה על האימפריה האדירה
כולה. ואפילו קציני ההגנה הימנית (הגנה
ב׳) ,ברובם צברים חסונים למודי־צ׳יזבאת,
לא היו חולמים בחלומותיהם הקיצוניים ביותר
כי אותו מזכיר שקט, שניהל את עבו־דת־הניר
של אברהם (״גדעון״) תאומי, מפקד
הארגון, יתן כיוון חדש להיסטוריה העברית.
אולם כך בדיוק היה. שעה שזכרם של מנהיגים
אחרים, מבריקים הרבה יותר, דוהה
עתה משנה לשנה, עולה חשיבותו ההיסטורית
של ״יאיר״ בהתמדה: הוא היה האיש
הראשון שניתק את חוט־הטבור הרעיוני שקשר
את הישוב החדש לאמו, המנדט הבריטי
הכריז על הבריטים כעל האוייב האמיתי.
תחילה נראה הדבר כמעשה־טירוף. אולם
אחרי מותו פשטה תורה זו באצ״ל ובהגנה,
הגיעה בסופו של דבר גם לצמרת הישוב.
היא הביעה אמת היסטורית. תחושת־הכוח
החדשה של הישוב, שהגיע לעוצמה כלכלית,
נפשית וצבאית מספקת כדי לשמש בסיס למדינה
עצמאית.
מלכודת בריטית. אסונו של שטרן היה
שבניגוד לבהירות מחשבתו, חסרו לו התכונות
הדרושות לפקד על ארגון צבאי. הקלות
בה נלכד במלכודת הבריטים, ששלח לו ״סוכן
איטלקי״.מדומה והחתימו אותו על ברית
צבאית עם איטליה הפאשיסטית בעצם ימי המלחמה
נגד היטלר, מצלצלת ממש כפיליטון.
לא פחות קלת־דעת היתה ההחלטה לבצע מע־שי־טרור
שהפילו קורבנות יהודיים, עזרו למנהיגי
הסוכנות להוציא את שטרן מחוץ
למחנה, להפקירו לתלייניו.
שטרן יכול היה להימלט ברגע האחרון מגורל
זה. אליהו גולומב, שכמו כל אנשי ההגנה
העריך את אנשי־שטרן הרבה יותר מאשר
את אנשי־אצ״ל, הציע לו מקלט בטוח באחד
המשקים, עד עבור זעם. שטרן בחר בעיניים
פקוחות במוות.
יתכן כי צדק: במותו הועיל למלחמת־השיחרור
יותר מאשר אילו המשיך לחיות
כמנוצח.
(העולם הזר )964

סיפורם שר מדענים שהדה להיק הטבע השומם -

חנשס אוצרות
ה עזבה את באו״שבע, עלתה
תמכוניותארוכ
*ייר

11/על הכביש המוביל דרומה. מטרתה: ג׳בל עריף, באזור
המדברי המשתרע בין גבול הנגב הישראלי לבין מדבר סיני
המצרי. היא נשאה אוהלים, ציוד־שדה, נשק אישי מיכלי
מים וכמויות גדולות של מזון. אך מטרותיה כלל לא היו
מלחמתיות.
שבועיים קודם לכן יצאו סיירים לשטח, בחרו את המקום
המתאים לקביעת מחנה. עתה, לאחר יום נסיעה ארוך, היתד,
עדיין רחוקה השיירה מן המקום ; הוחלט לחנות בדרך.
למחרת הגיעה השיירה ליעדה: שני מכתשים לרגלי
הג׳בל, אחד קטן ומעוגל, השני מאורך יותר. גורמי בליה,
וסחף מלפני עשרות ומאות אלפי שנים חשפו שכבות
עתיקות בצלעות ובתחתיות המכתשים. כאן ינהלו אנשי
השיירה את מחקרם.
בשכבות כאלה, במקומות שונים בנגב, גילו גיאולוגים
בשנים האחרונות מרבצים חשובים של קאולין, גבם וחרסית.

אפור?התרחץ
עומת העכורה כשטח, היו החיים במחנה הרפתקה
/גדולה לחמשת הסטודנטים ול־ 20 עוזריהם.
הישוב הקרוב ביותר למכתשים היה באר־מנוחה, על
דרך הערבה לאילת. בינו לבין המחנה הפרידו 65 קילומטרים
של דרך חתחתים איומה. רק פעם אחת נסעו בה אנשי
המשלחת, כאשר היו נאלצים לחדש את מלאי המים שלהם.
בלב המדבר הסלעי, היה ערך רב לכל טיפה, ומשמעת־מים
חמורה היתד. חיונית. כל אחד יכול היה להשתמש
במים לשתייה ובישול באופן חופשי, אולם אסור היה
להוציא אף טיפה אחת לרחצה.
״ביומיים הראשונים,״ סיפר יעקב גיל אחד הגיאולוגים,
״זה הפריע נורא. אבל האוזיר שם כל־כך יבש וטוב שכעבור
יומיים נפטרים מההרגל העירוני של מקלחת יומית ומתרגלים
למצב.״

מליס

מ״חע
סייריפל
***ני המכת שי ם של ג׳בל עריף היו בין האזורים שלא
נבדקו ביסודיות ומופו בקנה מידה גדול על־ידי גיאו־לוגים.
העבודה העיקרית בנגב נעשתה על־ידי הגיאולוגים
ד״ר יעקב בן־תור וד״ר עקיבא פרומן.
מיפוי פחות מדוייק, בעיקר בעזרת צילומי אוויר, נערך לפני
קום המדינה על־ידי ממשלת המנדט. אולם, למעשה, נשאר
האזור שמדרום לבאר־שבע עולם סגור, עד אשר פלשו אליו
גיאולוגים ישראליים.
בתקופת המנדט היתד, זו עבודה קשה ומסוכנת. כאשר
ביקשו לבדוק את מכתש דמון, למשל, היה צורך להקצות
לכך מחלקה של הפלמ״ח, שיצאה מרביבים רכובה על
גמלים. הם הקימו מחנה על אחד הצוקים ומשם יצאו מדי
יום סיירים וגיאולוגים למרחבי המכתש הענק, לפענח את
סודותיו למען המדינה שבדרך.
מחצבי ישראל, חברה ממשלתית השייכת למשרד הפיתוח,
היתד, הראשונה שניגשה לניצול כלכלי של גילויי הגיאולוגים.
דוגמות של עופרות ומחצבים מכל פינות הארץ נאספו,
עברו בדיקות־מעבדה שקבעו את טיבן. בין השאר, היו
דוגמות הנחושת ממכרות המלך שלמה בתימנע, צפונה
לאילת.
על השיירה שיצאה לג׳בל עריף, הוטל התפקיד למלא את
הפרטים החסרים על אזור זה במפה הגיאולוגית.

נער כמדכר
** שן* כל הזמן, לא נראה בסביבה אף ערבי אחד.
לעתים רחוקות בלבד היה מישהו רואה צלליות מטושטשות
של עדרים באופק. הם ידעו כי לא הרחק מן המחנה,

על פיסגתהנ-כ
ה, כבר עמד המחנה על
שייר
ך מחרת הופעת ה
/תילו. מצויירים בפטישים וכלי חפירה, התפשטו הגיאולוגים
— כולם סטודנטים מסיימים של האוניברסיטה
העברית — על פני השטח. אתם נשאו את הכריכים לארוחת-
צהרים ; לידם ניצבו שומרים חמושים.
הם טיפסו בין הסלעים, חיטטו בנקיקים, חיפשו סימנים
של אוצרות טבעיים: חול־זכוכית, חרסית, ברזל, או מרבץ
כלשהו.
מפיסגת ההר, בגובה 957 מטר, השתרע לפניהם נופו הנפלא
ומלא ההוד של הנגב המרכזי. בצפון: חלק ממכתש רמון,
הזקן שבמכתשי הארץ. במזרח: מישור הערבה ואזור ואדי־ג׳יראפי
האדיר. מדרום: ג׳בל אל־סמאווי והר עדה ממערב :
צוקי לוץ היפים ובמרחק, עטור ערפל כחלחל׳ ג׳בל עריף
אל־נעקא, נושא אגדות הבדואים של מדבר סיני.
17 יום נמשך הבילוש המדעי, כשהחוקרים מערימים במחנה
אוסף שגדל והלך של אבנים ושברי־סלעים מן השדה.
בסוף העבודה, היתר, המפה הגיאולוגית של האזור שלמה ;
אשר לאוצרות ממשיים, כפי שהתברר ממחקר ראשוני זה,
לא נראו כל תוצאות מעודדות.

1964 1
וקגנגלם 110־

״איפה האוהלים שלכם?״ שאל אותו אחד הנוסעים.
הילד שתק.
״אנחנו רוצים לקנות כבש,״ הסבירו לו.
הנער הביט בהם בשקט, היפנה להם את גבו במהירות
והחל בורח.

כיקוד אצל השייד
ך* מכוניתהמשיכהבדיד. כעבור כמה דקות הופיע
| | רועה בדואי. הוא הסכים להוביל את הנוסעים למאהל
השייך.
היתד, זו הנסיעה הקשה ביותר שנהג הקומנד־קר זכר.
מדי פעם היו נוסעיו נאלצים לרדת, לסלק אבנים שחסמו
את הדרך, לסתום בורות שאיימו לשבור את קפיצי המכונית.
לבסוף, הגיעו למאהל: כמה אוהלים שחורים פזורים
בתוך ואדי קטן.
הנשים הסתלקו מיד. במאהל נשארו רק כעשרה גברים
עטופי עבאיות מרופטות, וכמה ילדים. קשיי הקיום במדבר
הצחיח ושנת הבצורת האחרונה נשתקפו יפה בפניהם הצמוקות.
האורחים הוציאו מתיקיהם כמה ככרות לחם יבשות1
אנשי המאהל טרפו אותן כהרף עין.
מתוך קופסת מומבק — טבק דביק, מעורב בדבש, המשמש
לעישון הנרגילה — הוציא השייך סלאמה איבן סלאמן סעד
נייר מקופל: אישור של המושל הצבאי הישראלי כי מותר לו
ולאנשי שבטו להמצא בשטח. מן הסתם, נשא אישור דומה
מהמושל הצבאי המצרי. כי באזור זה, קשה לדעת היכן
בדיוק עובר קו הגבול הבינלאומי, ושתי המדינות הסכימו
כי שבטי הבדואים שם אעם יכולים להישאר צמודים לצד
אחד.

דרושה: כלה יהודיה

המערה. אחת המערות הגדולות ומלאות־ההוד, אליהן
הגיעו השבוע הגיאולוגים בחיפושם אחרי אוצרות טבע.

חפירה. הס׳טודנטים, שהתרגלו למשמעת מים חמורה,
עסקו גם בחפירה בלב הערבה, עונו; אבנים ושברי סלעים.

15 קילומטר דרומה, נמצאים כמה בורות של מים מתוקים
המסומנים על המפה בשם ביר עודד אום־סאלח.
יום אחד 10 ,ימים לאחר שהגיעו, החליטו כמה בחורים
לצאת לג׳בל אל־סמאוזי. זהו הר תלול, ששמו הערבי פירושו
״ההר השמימי״ .ידוע היה כי למרגלותיו שוכנים שבטי
בדואים דלים, אשר רק לעתים רחוקות מאד זוכים לראות
פני זרים. החברה בחרו במקום, כי רצו לקנות כבש לקומזיץ,
לכבוד חתונתו של אחד הסטודנטים.
איש זה, חבר קיבוץ סעד, יצא לנגב בידעו כי כעבור שבוע
ימים עליו לעמוד מתחת לחופה. הוא הפסיק את עבודתו,
נסע צפונה — וחזר כעבור יומיים עם כלתו החדשה לעבוד
ולבלות את ירח הדבש גם יחד. מאורע כזה, החליטו חבריו,
מצדיק שמחה קטנה.
הקומנד־קר יצא לדרך. במבואות ההר, פגשו עדר. הנוסעים
קראו לילד הרועה להתקרב ! הלה נתקף אימים, החל בורח.
הם ניפנפו לו בידידות, הראו לו כיכר לחם ושימורים. הילד
חזר באיטיות חשדנית, קיבל את האוכל.

ך* אוהל השייך סלאמה, הוגשו לאורחים ספלי קפה
^ מר .״אילו היה לנו סוכר,״ התנצל השייך הצעיר, בעל
הגוף הארוך המצומק ״היינו מכבדים אתכם בתה.״
החלה שיחה מקוטעת בערבית. השייך ניצל את ההזדמנות,
ביקש כי בפעם הבאה שיבקרו אצלו, יביאו לו טיפות־עיניים
לאביו. הוא האמין כי תרופת היהודים עשויה להחזיר
מעט מאור לעיני אביו, העיוור לגמרי.
הוא גם רצה משקפת — ״זו העושה שהרחוק יבוא קרוב.״
במקום זה נתן לו אחד הסטודנטים משקפי־שמש במתנה.
הוא קיבל אותם בשמחה רבה, מיהר להרכיבם על חוטמו,
בתוך האוהל האפלולי.
היתר, לו גם בקשה מיוחדת: אשתו הראשונה הזדקנה זה
מכבר. שמא יוכלו הבחורים הצעירים להביא לו אשר, יהודיה
צעירה ורכה .״אני מוכן לשלם עד 200 לירות עבורה.״
לבסוף נסבה השיחה גם לנושא העיקרי של הביקור :
קניית הכבש. השייך קרא לאחד הנערים, הורה להביא כבש.
הנער חזר ובזרועותיו גדי עלוב, נפוח ממחלה. השייך הסביר
כי זוהי מתנה. האורחים, רובם אנשי חקלאות, לא רצו
לפגוע ברגשותיו: הם קיבלו את הגדי החולה, אולם רק
לאחר תשלום.
למחרת מת הגדי מוזת טבעי.

סיפור
לידתה של צברה
^ יום מייצרים מנפט גולמי
וממוצרי הלוואי שלו יותר מ־
3000 חומרים שונים 250 .חברות
בעולם עוסקות בייצור התמרים הללו
ולפי התפתחות העניינים אפשר
לנבא שתוך עשר שנים תתבסס
למעלה ממחצית התוצרת של
התעשיה הכימית על ״הזהב הש .
חור״.
ההסבר
להתפתחות זאת הוא השימוש
הרב בכלי רכב ממוכנים,
שיצר שוק עצום לדלק קל. תוך
כדי ייצורו נתקבלו כמויות גדולות
של מוצרי לוואי שונים כגון גזים,
שמנים כבדים וכר. תעשיית הנפט
והתעשיות הכימיות שיתפו פעולה
בחקירת צורת הפיכת מוצרי לוואי
אלה לחמרים שמושיים ותוצאת
מחקרים אלה היא התעשייה
הפטרוכימיה.

ך חלוץ הפטרוכימי בארץ
י * הוא ״קדימה כמיקל קורפורי־שן״
בחיפה, הידוע במייצר ״מיסטר
קליך. חברת ״קדימה״ בחרה
בתור חומר גלם בשמן הסולר המצוי
בארץ .״קדימה״ רכשה את
הזכויות של תהליך פטרוכימי ש הומצא
על־ידי הכימאי ד״ר אברהם
בניאל, לפיו חמרי הגלם הדרושים,
נוסף לשמן סולר, הם:
אויר, חומצה גפריתנית, סודה קום־
טית וגפרית — חמרים ישראליים
כולם.
לפי תהליך זה אפשר לייצר ה מרים
חשובים כדטרגנטים (סבונים
סינטטיים) ,אמולגטורים וחומ רי
עזר לתעשיית הצבעים, הגומי
ועוד.
הנדון לעמי ערב, ורק כמויות קטנות יגיעו לישראל.

כיום
שיווצר יתרון צבאי אדיר
לטובת הצד הערכי, יעמוד פיתוי
עצום לפני כל מנהיג ערכי לסלק
סוף־פוף את המובלעת הציונית,
המכתרת את העולם הער^י.
אין כל סיבה להניח כי גמאל עבד אל־נאצר
יהסס במקרה זה לקבל על עצמו משימה
ערבית זו. אולם הדבר לא יקרה ב־,1956
וכנראה גם לא ב־.1957
כל ערבי צעיר גדל על ברכי פולחן־ההע־רצה
לדמות יחידה־במינה בהיסטוריה הערבית:
יוסוף סלאח אד־דין, המצביא הכורדי
שחיסל את ממלכת־ירושלים הצלבנית. מלך
זה, שהטביע חותם בל־יימחה על המערב והמזרח
כאחד, קבע את דרך־הפעולה העומדת
כיום בלי כל ספק לנגד עיני רוחו של
גמאל עבד אל־נאצר.
סלאח אד־דין בא ממוסול, השתלט ללא
שפיכת־דמים על מצריים, ניצל את הכוח המצרי
כדי להרחיב את שלטונו בהדרגה על
כל העולם הערבי באסיה.

רק אחרי שאיחד תחת שלטונו
את מצרים, עיראק, סוריה, הלבנון,
חג׳אז ולוב, יצא לקרב המכריע
נגד הצלבנים. הוא חיסל את
הממלכה החזקה, כת 100 השנים,
כקרב אחד ליד טבריה.

* והי התכנית הגולמית לעבד אלו
נאצר: להקים משטרים אוהדים לו בירדן
ובעיראק, להקים פיקוד אחיד של מצריים,
סעודיה, סוריה, ירדן, לבנון ועיראק,
לאמן באותו זמן את צבאו בשימוש בנשק
החדיש. רק אחרי שיסיים בהצלחה את השלבים
האלה תגיע שעתו לפנות נגד ישראל.
בשוחות פאלוג׳ה למד עבד אל־נאצר על
גופו ממש מה פירושו של הפיצול הערבי.
עת גססו חייליו בכים, לא נקף הלגיון הערבי,
שרבץ במרחק של כמה קילומטרים,
אצבע כדי להצילם. האיש מפאלוג׳ה לא יסתכן
בהרפתקה כזאת בשנית.

המאבק לאיחוד עמי ערב: זוהי
זירת הקרב של הסיבוב הבא,
שבבר התחיל.
אם ינצח עבד אל־נאצר בסיבוב זה, צפויה
לישראל סכנה שתהיה גדולה אף מסכנת־המלחמה:
הסכנה היא כי יחסי־הכוחות
יהיו כה נוראים לרעת ישראל, שהנהגה כושלת
תלן בדרך הכניעה של קסטנר ושרת.

ף* ברת ״קדימה״ הקדישה

ך* אם אפשר למנוע שואה זו? רק
) 1אם מנהיגי ישראל ישנו לחלוטין את
הערכותיהם בענינים ערביים, יפסיקו לשחק
בסיסמאות שאינן מרמות איש מלבד את
עצמם, ויראו את המצב כמו שהוא: חמור,
מסוכן, אך לא חסר־סיכויים.
בראש ישראל עומדים אנשים שהכירו את
הערבים בסג׳רה ובפתח־תקווה של , 1905והמשלים
את עצמם שאלה הערבים העומדים
כיום מולם. אין דבר אוזילי יותר מן המשפט
:״אני מכיר את הערבים כשהוא נאמר
בבוז ובזלזול בפי מנהיג ישראלי כזה.
אחרי מלחמת־העולם השניה ומלחמת־ה־עצמאות
החלה תסיסה עצומה בעולם הערבי.
בכל ארצות אסיה ואפריקה קמו העמים
הנחשלים ויצאו לתנועת־שיחרור לאומית.
מרחיקי־ראות ניבאו תהליך זה מראש, ראו
הזדמנות היסטורית לישראל להנהיג את התהליך,
לשחות בראש הזרם ולהשתלב עם
כוחות העתיד. קולם טבע בשכרון־הנצחון
שהציף את מנהיגי ישראל בתש״ט.

^ בחרה ״קדימה״ באבקת כביסה
ביתית מכיוון שהסבון הסינטטי הוא
בעל איכות גבוהה מאד ועולה על
חמרים דומים במה שנוגע לתכונת
הניקוי שלו. סיבה אחרת היא
שאבקות הכביסה הביתיות מהוות
את השוק הגדול ביותר מבחינת
התצרוכת — 60 עד 80 אלף קילו גרם
אבקת כביסה לחודש.
בשוק חשוב זה ריכזה ״קדימה״
את מאמציה לשיפור המצב .״קדי מה״
בטוחה שאבקת הכביסה ״צברה״
תהפוך למוצר נפוץ ומקובל
בכל הארץ ומה עוד שהיא משווקת
במחיר עממי.

עתה מתגשם תהליך זה, כלי
י״טראל ונגדה. הוא הוליד טיפוס
חדש של ערבי, כשם שתנועת
השחרור העברית הולידה טיפוס
חדש של עברי. עבד אל-נאצר הוא
התגלמותו של טיפוס זה.

* י הרבה מרץ וכספים על־מנת ל שפר
את טיב התוצרת. לפני כחצי
שנה הפעילה ״קדימה״ את המתקן
החרושתי הפטרוכימי הראשון ב ארץ
והחודש הוציאה ״קדימה״ לשוק
אבקת־כביסה לשמוש ביתי
אשר כונתה בשם ההולם — ״צב רה״.
״צברה״
היא הראשונה בסדרת
המרים חדשים ש״קדימה״ מתכו ננת
לשווק בעתיד הקרוב ואשר
יחסלו, בהדרגה, את התלות בחומ רי
גלם מחוץ־לארץ, ועל־ידי כך
ייחסכו למדינה עד למיליון דולר
לשנה במטבע זר.

^ מוצר הפטרוכימי הראשון

אנשים

(סוף מענווד )3

יש רק אפשרות אחת בידי ישראל למנוע
בעדו לאחד את העולם הערבי נגדה, כשלב
לקראת מלחמת־השמדה. עליה לחדול מלהיות
צופה פאסיבית במחזה המרחבי. עליה לפלוש
ללב המאורעות בעולם הערבי, להוכיח
לעבד אל־נאצר שאי־אפשר לאחד את העולם
הערבי בלעדיה, אך שפתוחה לפניו הדרך
של ברית עם התנועה הלאומית העברית.

עבד אל־נאצר הוא אדם מפוכח.
הוא ישתכנע אם ישראל תהיה
חזקה, נאמנה לעצמה -וכנה בנכונותה
להשתלב כתנועת־השיח־ת
ר של המרחב.

דרו שה שפ ה מ שו תפת
כאשר סיים איש המדע מנזכון וייצינזן
אהרן קצ׳לסקי הרצאה שבה תיאר את
התפתחותם העצומה של ענפי המדע השונים,
התפתחות שבגללה יש עתה הכרח
לחפש שפה משותפת בין ביולוג וחימאי,
למשל, הוסיף שר הפיתוח מרדכי בנטוב,
שתפקידו מביאו במגע הדוק עם אנשי מדע,
הערה משלו :״חשוב עוד״יותר למצוא שפה
משותפת בין חימאי לחימאי בהרצאה
אחרת, שנערכה בחיפה, נגע שגריר צרפת
בישראל, פייר ז׳ילבר, אף הוא בשאלת
השפות. בהודיעו על הפעלת ספריות ניידות
צרפתיות בישובי העולים החדשים, הסביר
השגריר דובר־העבריח את תפקידן :״לשרת
את אלה החייבים לקרוא בשפת מו־לייר,
עד שילמדו את שפת התנ״ך הטנדר
שהותקף על־ידי אורבים ירדניים השבוע
בכביש וודאי ערה הסיע את אמן ה־צ׳לו
הנודע פול טורטלייה מקיבוץ מזרע,
לביתו בקיבוץ מעברות. בשעתו, בחרו טור־טלייה,
אשתו ואחותו במשק הישראלי כ־
״פינה למנוחה ושלווה הבדיחה הצבאית
אחרונה באד,לי צה״ל מספרת על מפקד הבא
לערוך ביקורת ומגלה פי השומר אינו עומד
על משמרתו. הוא מכנס את חייליו ושואל
אותם :״מי היה השומר האחרון?״
התשובה: אלכסנדר זייד (שעבר מזמן
לספרי הלימוד, יחד עם שאר גיבורי ארגון

כוכבת אקכרג

קרח עולה באש

השונזר).

עד טע ו!/ד ריח
לאחר שחזר משבועיים של עבודת־ביצו־רים
בישוב ספר נראה היה לצלם העתו־נות
הנס קאופמן כי גילה את הסיבה
לתופעה הקיבוצית של נערות יפות המאבדות
בגיל־צעיר את גזרתן הנאה. דעתו, שפורסמה
באריכות: תפריט הקיבוץ מיועד
בראש וראשונה להפיג את רעבון החברים,
כולל יותר מדי לחם, תפוזים ומזון עשיר
בפחמימות חברי כנסת הסבירו את קצב
תשובותיו המהיר של יושב־ראש ועדת הכספים
ח״כ ישראל גורי, הידוע כנואם
איטי וקפדן, בעובדה שבתפריט מסעדת הכנסת
של אותו יום הופיעה חסה טריה.
גורי ידוע כצמחוני מושבע בפתיחת חג
הפרח בחיפה ציין ראש העיר אבא חרטי
את משלוחי הפרחים שנשלחו במיוחד עליו,
הולנד וארצות־הברית, אם כי לא היה
זר, המשלוח החוצלארצי החיוני ביותר לישראל
בימים אלה.

״גור מאיד מארם!׳׳
פרשן הארץ הנודד, רוכרט וולטיט,
מצא נושא מצויין להערה פילוסופית: כי-
צד זה עבר יום השנה ה־ 2000 לרציחת
וליום קיסר ״כמעט בלי תשומת לב

מיוחדת?״ חיש מהר נוכח העתונאי הוותיק
לדעת כי לא כדאי להיחפז בקביעת בורותו
של הזולת. אחד מקוראי הארץ העמידו על
טעותו: ב־ 15 במארס 1956 מלאו רק 1999
שנה לרצח המדינאי הרומאי, שאירע ביום
ד,־ 15 במארס של שנת 44 לפני־הספירה.
מקור הטעות: בין ה־ 15 במארס של השנה 1
לפני־הספירה ועד ל־ 15 במארס של השנה 1
אחרי־הספירה לא עכרו שנתיים, אלא רק שנה
אחת. מעולם לא היתה שנת 0שלא כמצביא
הרומאי, נהנה נשיא ארצות־הברית
דוויט ד. אייזנהאוור משמירה מעולה
ביותר. תושב עיר דנוור נעצר, הובא לדין
באשמת איום לרצח כאשר השמיע בשיחה ב־בית־מרזת
אודות הנשיא :״אם יפול פעם
לידי, לא יצא חי מהפגישה על כמה
ישראלים בפאריס הגיעו השבוע ידיעות משמחות:
יהודה ניימן, אחד הציירים הצעירים
המוכשרים ביותר, עומד לערוך תערוכה
באחת הגלריות החשובות של בירת צרפת•
כמה מבקרי אמנות שביקרו בביתו
התפעלו מעבודותיו וחוזים לו עתיד גדול
בעיר האמנות. יהודה הוא בנו של המבקר
התיאטרוני ין חזקאל) מ(שה) גיימן,
שהוא צייר חובב מוכשר צייר אחר,
אביגדור אריבא, הטיס את תמונותיו
ללונדון, שם עומדת להתקיים תערוכה שלו,
לאחר הצלחתו בפאריס. מלבד זאת, הופיע
הספר הנפשות המתות של גוגול, בתרגומו
של הסופר הגדול ארתור אדמוב, עם
אילוסטרציות נחמדות של אריכא, בהוצאה
שווייצית, ב־ 12 אלף טפסים.

פסוקי ה שבוע
• שמעון אכידן, בסקירה על מצב הבטחון של משקי הספר, בפני מועצת
הקיבוץ הארצי שנערכה השבוע במזרע :״שר הבטחון עצמו ופיקוד צה״ל, שמרבים
כל־כך לספר על ביקורם בנירים ביום אחרי ההפגזה, ביטלו את הצורך
בביצורים ודחו מצדם כל אחריות לביצוע.״

• ראש־־הממשלה הבריטי אנתוני אידן, כשנשאל כמה עולה
ביקורם הקרוב של ניקיטד, כרושצ׳וב וניקולאי בולגאנין בבריטניה :״רק חלק
המליון של מחיר פצצת מימן ! ״
.בית־המשפט העליון הגרמני, בפסק־דין עקרוני :״הטענה (הכוזבת)
שמישהו הוא יהודי אינה עשוייה לבזות אותו או להשפילו בעיני הציבור.
אולם אם טענה זו נאמרת בנסיבות המבליטות את הכוזנה להעליב את הזולת,
הרי היא מהודה עבירה פלילית.״
• ראש-ממשלת עיראק, נווי אל־פעיד, במסיבת עתונאים בה
גילה כי גמאל עבד אל־נאסר הסכים תחילה להצטרף לברית ההגנה המרחבית :
״הוא כמו פרימה־דונה. הוא מתעקש למלא את תפקיד הטינור הראשי, למרות
שקולו מתאים בקושי לבריטון במקהלה.״
• הגנרל מארק קלארק, מי שהיה מצביא או״ם במזרח הרחוק, כשנשאל
מה היתד, העצה הטובה ביותר שקיבל מימיו :״העצה הטובה ביותר שקיבלתי
מימי היתד, לשאת את אשתי. היא ניתנה לי על־ידי אשתי.״
.כוכב הקולנוע השוודית אניטה אקכרג, הידועה גם כאניטה
אייסברג (קרחון) בשל הצהרותיה ד,לועגות על ענייני אהבה וגברים :״אני נמסה
רק תחת אורות הזרקורים של אולפן ההסרטה. בכל מקום אחר, יהיה זה ביז־בוז.״

(העולם
הזר

קולנוע

מה נשתנה

ישראל
מ׳ המ שוגע?
אחד האנשים החשובים ביותר במדינה
הוא זאב מליון. לולא שמר בעין פקוחה
על מוסר הסרטים היה הציבור כולו הופך
לחבורה של סאדיסטים מאסוכיסטים וסתם
פושעי־מין. כי אותה עין פקוחה מסתכלת
בתמונות־העירום האיומות ביותר, לפני שהצנזורה,ראשי
מליון פוסל איתן לקהל הרחב.
הדבר
המרגיז הוא, כי הקהל הרחב אינו
מעריך כראוי את ההקרבה העצמית של זאב
מליון, שקיבל על עצמו להתענות ולהתייסר
יום־יום בראיית תמונות־עירום מגרות׳
כדי להגן על הציבור מפני אותן זוועות.
אדם
אחר היה כורע תחת נטל המעמסה,
מאבד את שיווי־המשקל הנפשי. אולם
הצנזור הראשי אינו דומה לצופה־ה־קולנוע
הרגיל, שתמונות מסוג זה היו מוציאות
אותו מן המסלול. הוא נשאר נורמלי
בהחלט.
חרםלמספ ריי ם. כמו כל אדם נורמלי,
אין זאב מליון אוהב ביקורת. כקצין
וותיק, שכיתת את חרבו למספריים, הוא מצפה
כי פקודותיו יבוצעו ללא חיוך ספקני.
תחת לערוך מיסדר־בוקר כדי להוריד את
החיוך מפרצופי הטוראים, הוא עורך מפעם
לפעם מסיבות־עתונאים*.
החודש עשר, הצנזור שני מעשים, שהוכיחו
כי שלטון דיקטטורי הופך גם אדם
נורמלי לעריץ. הראשון תקע יתד בגלגלי
מעשה במונית. לאחר שאישר את הסרט, קם
הצנזור פתאום להגן על בריאותו של אדם
יחיד.
קבע מליון: אפיזודה אחת בסרט דומה
למעשהו של גרשון־ פאר, פקיד הבנק התל־אביבי
המפורסם שפיזר בשעתו את כספי
המוסד בין שוכני המעברות. אחרי שקמה
שערוריה ציבורית, נסוג מליון כחייל טוב :
הוא החליט שבכל זאת אין הקטע דומה
לאותו מעשה, וכי הצגתו מותרת. הוא
רק מחק מילה אחת :״משוגע !״
כ ש רון קו מי. דוגמה זו של ניצול־לרעה
של סמכויות, שניתנו למטרות שונות לגמרי,
עוד הוסיפה להכות גלים, כאשר עשה
מליון את מעשהו השני. הוא הכריז מלחמה
על גמאל עבד אל־נאצר.
הדבר נעשה בצורה מקורית מאד. מזה
כמה שנים נוהגים עולים רבים, המבקשים
להציל את הונם, לקנות סרטים מצריים
ולהביאם לארץ. זוהי העברת הון נוחה לטלטול.
מאחר שסרטי מצריים אינם פוליטיים,
מתרכזים כולם בנושאים של אהבה וזמר,
פתחו סרטים אלה בפני הקהל הישראלי אשנב
קטן להכרת ההווי בארץ השכנה.
השבוע החליט מליון כי לא ירשה עוד
הצגתו של שום סרט מצרי. בזאת השיג
מטרה כפולה: הוא גזר הרס כלכלי על
העולים האומללים שהשקיעו את כל כספם
בסחורה זו, והוא הוסיף עוד נדבך לחומת
החרם הערבי הסוגרת על ישראל.
יתכן כי זאב מליון מבזבז את כשרונותיו,
היה מיטיב לעשות אילו החליף את תפקיד
הצנזור בתפקידו של שחקן. כי גלום
בו כשרון קומי מקורי, שיכול היה להביא
תועלת לסרט הישראלי המתלבט.
סרטים אנגלי ם בני כ ר
תמימיםכפארים (רומולוס, בריטניה)
• באחת מהן, אליה הוזמנו כתבי ירוש לים
(אך לא מבקרי־הסרטים !) הציג את כל
הקטעים שקוצצו על־ידו מתון הסרטים. ה־זנתונאים,
שבאו בלווית נשיהם וכבודה רבה,
יצאו שבעי־רצון, החליטו פה אחד שאמנם
לאחרים אסור בהחלט לראות את אותה
התכנית.

(,העולם הזה )964

בפ אריס

סו כ סו דחגהפסח המתקרב קיבלנו, כל הישראלים המת/גוררים
זמנית בפאריס, מכתבי הזמנה חביבים מהקונסוליה,
לבוא ולהשתתף בסדר הפסח הנערך מטעם השגרירות. דמי
כניסה 2000 פרנק (המון כסף !) ולסטודנטים ( 500 המון כסף !).
הלכתי למועדון הישראלי לקנות כרטיס.
״אתה סטודנט?״ שאל אותי פרצוף קטן עם זקן גדול, מנהל
המועדון.
״אני אמן,״ אמרתי.
״אז זה לא כאן,״ אמר הזקן ,״תפקידי להשגיח שמי שבא
יהיה ישראלי, וסטודנט.״
״אני ערבי,״ אמרתי בעברית ,״באתי לרגל את היהודים. מה
שמך?״
״שמי אמיר,״ אמר הזקן ,״ואתה עוד תזכור את השם הזה ! ״

ש טי פ ת ־ קי פ ה די פלומטית
ך * ו א הי ה נ כי א. הלכתי לקונסוליה. שם אמרו לי שאמנים
| | משלמים 1100 פרנק. אמרתי להם שאנחנו בכלל לא צריכים
את זה. ויכולים לעשות סדר בעצמנו. אז נתנו לי כרטיס ב־500
פרנק.
זה היה סדר נפלא וכביר. השגריר, מר צור, קרא את ההגדה,
והאווירה היתד, מרוממת. אכלנו דגים ממולאים ותרנגולות צלויות.
זה היד, בבית־מלון יהודי גדול. אגב, השגריר קרא בעברית
יפה מאד, וניכר בו שהוא מהדור הישן של המשכילים.
אבל זה לא עזר כלום. עוד באותו הלילה הקיא השגריר את כל
בני מעיו, ובעקבותיו הלכו המזכיר הראשון והנספח האווירי
ונספח העתונות ועוד 500 איש, בתוכם עבדכם הנאמן, ואני
מקוד, שגם בעל הזקן.
בכל בית ישראל היתד. תאניה ואניה, וכמה מסלתה ושמנה
של החברה הישראלית נזקקה לשטיפת קיבה נמרצת. אנשים
אחרו לקבלות פנים, וכמה צעירות חשבו בטעות שנכנסו להריון,
והיו שערוריות נוראות.
אומרים שזאת היתד, מזימה של אויבי ישראל, אבל היא לא
הצליחה.
ה אי ש ה או כלחרבות
ץםהשגה, כבכל שנה, מעידים השלטים הגדולים בחנויות
^*על ליקוידציד, של עונת החורף, שבכל זאת מגיע האביב.
הטבע אף הוא מסכים עם הסוחרים ור,תגרנים, ומספק מצידו את
אי־הצורך בלבוש חורפי חם, ואת האפשרות ללבוש בגדי קיץ
קלים. למרות הכל, לא איבדו בני האדם את הזיקה לטבע.
ב־ 100 פרנק אפשר עתה לבלות יפה בפאריס, אם יודעים
איך. האביב מביא עמו אפשרויות. העצים בבולודארים מוריקים,
ואת עלי־השלכת נשאה עמד, רוח־החורף האחרונה. בין העצים
מקימים את הקרונות מהאהלים המסורתיים, ופאריס כולה הופכת
ללונה־פארק ענקי. בולוואר פסטר, הגראנד בולוואר ורפיבליק וכל
שאר הבולוזארים הגדולים הומים, והעם יוצא להשתעשע.
הראשון למקיצי האביב הוא בולע־החרבות. על המדרכה מונח
צרור חרבות מבהיקות, ויד קפדנית ציחצחה מהן את חלודת
החורף. לפי הפרצוף לא תאמינו שהוא מסוגל לבלוע גפרור, אך
הוא בולע חרב ישרה של 90 סנטימטר. הוא בולע אותה לאט־לאט,
כמו נחש הבולע עכבר, ולבסוף מבצבץ רק הניצב מגרונו
הפתוח. הקהל מסתכל בגועל, אבל עד הסוף המר, ומסתלק מבלי
לשלם. עד עכשו לא הוצאנו אף פרוטה אחת.
לא רחוק ממנו מרים המשקלות. אחד זקן, כבד גוף, פרצוף
מקומט ובגדי עבודה מלוכלכים, השני צעיר לבוש חולצת טריקו,
כולו עשת שרירים. הצעיר רובץ בעצלתיים על המדרכה, ומקפיץ

ך,ם שבעה אנגלים שיצאו מאיים הערפלי
אל עיר האורות, החטא ונהגי המוניות הביותר.
דורשים
מחירי נסיעה מופרזים
השבעה :
• מדינאי חולד,־קיבה (אליסטייר סים) היוצא
לועידה בינלאומית, מקריב את בריאותו
במסבאה רוסית להבראת המשק העולמי,
מצליח לדובב מדינאי רוסי(פיטר אילינג)
המשמיע, כפי הנראה זו הפעם הראשונה
בחייו :״כן״.
• מנגן בתזמורת צבאית (רונאלד שיינר),
הזוכה בכסף חבריו (הם שוהים בפאריס לרגל
תהלוכה של תזמורתם) ,מבלה לילה עליז
בסולן רזז׳ ,אחר כמה שעות פחות עליזות
בדירתה של יצאנית (גאבי ברוייר).

מפעם לפעם איזה שריר ועושה רושם עצום. הזקן מכריז בקול
ניחר על מהלך ההצגה.
לבסוף מתברר שאת הרושם עושה הצעיר המרהיב, ואילו את
המשקלות הכבדים מניף הזקן, כאילו היו נוצה קלה. השארנו שם
10 פרנק, אל תשליכנו לעת זקנה. הלאה מזה עומד האקרובט,
המבצע כל מיני סלטות משונות, וממולו האוהל הגדול של מגידת
העתידות לודמילה, בין קרונה של מגדת העתידות כרמן ואהלו
של הפרופיסור ההודי בוראל.

הערומים והחיים

כל אנחנו יודעים את העתיד. מה שמענין אותנו הוא
\ 1כיצד רוקדת העלמה לואיזט, ערומה כביום הוזלדה, ורק
שלושה נחשים חיים •ורוטטים מכסים את מערומיה. זה עולה סך
הכל 50 פרנק, לא הרבה. וגם הנחשים צריכים לאכול. גם הם
ערומים כביום הוזלדם.
ממול רוקדת פאוזיה ריקוד בטן, בלי נחשים, דמי כניסה 50
פרנלי אפס. היא מניעה את בטנה 8עד 10 שעות ביום, במשך
העונה. הקרוסלות מצלצלות, והילדים רוכבים בשמחה.
אפשר לראות שהאנושות מתקדמת, כי היום רוכבים לא רק
על סוסים, אלא גם על לנזברטה צעצוע. ומה שהכי הומה הוא
הסוכות לקליעה למטרה. זה הספורט הלאומי של פאריס. מי
שרוצה לצוד דובים, צד דובים. אבל יותר מעדן לצוד בקבוקים
או מקטרות.
הכנסתי בעד 20 פרנק חמישה כדורים לאישון של הבול (לקח
מלחמת העצמאות) וניצחתי, אבל בעל הסוכה לא רצה להכיר
בנצחוני ולכרות ברית שלום. הוא אומר שלא מספיק להכניס
חמישה לאישון, הם צריכים לפגוע בדיוק על הקו, בין האישון
והבול, ולחלק את המעגל לחמישה חלקים שוזים. הבקבוק נשאר
אצלו.
ילדי גן העדן הקימו להם סוכה, ושם מופיע פיירו. הוא האלקין
הצרפתי, בסדרת תעלולים מהקומדיה־דל־ארטה. אילו ידעו בקאמרי
להציג כמו שמשחקים כאן שחקני הרחוב, היינו מגיעים לזמנים
טובים.

למי יש 100 פרנר, ז
ך! יד אוהל התיאטרון מוכרים תפוחי אדמה מטוגנים
/וצדפות. אדם היוצא לטייל בבולוזאר חייב לאכול צדפות,
אחרת אין לכל העדן טעם. אז אוכלים צדפות, ומקנחים בשבלו־לים.
שבלולי היבשה יקרים יותר מחלזונות הים, מסיבות שונות
שלא כאן המקום לעמוד עליהן. ליד דלפק הצדפות מתחילות
בדרך כלל כל האהבות הגדולות, שתחילתן באביב וסופן בסתיו.
זהו מקום המפגש הזול והחביב ביותר.
גם ד,קרקסים הומים עתה, ומכוניות המשא הענקיות, בנות
30ו־ 40 טונות, הריקו את מטען הפילים והדובים לתוך האוהלים
הענקיים. הפילים רוקדים, הדובים נוסעים על אופניים. האריות
קופצים לתוך גלגלים פתוחים והסוסונים הקטנים דוהרים סחור־סחור,
והליצנים עם אף ארוך מצחיקים נורא את הילדים.
הבולזזארים שאינם תפוסים על־ידי רקדניות־הבטן ומגידות־העתידות,
שורצים ציירים. לאיש איש מהם דוכן, בו הוא מציג
למכירה את תמונותיו. אחד מוכר נוף ימי, השני חתולים, השלישי
נערות ערומות ורודות עם מלאכים קטנים זהובי־שער, איש איש
וטעמו.
ואם נשאר עוד בולוזאר פנוי, מקימים בו שוק. כל פאריס היא
שוק אחד גדול, משוק־ד,פשפשים בדרום עד פורט־דה־ואנוו בצפון.

ענף השעשועים התרבותיים סובל ממחלת־האביב. בכל
התיאטרונים מעלים קומדיות קלות (זאת עושים כל השנה, אך
בלי תירוץ) ,ואחדות מאלה שראיתי אינן נופלות מהרמה הישראלית
הממוצעת. ב־ 100 פרנק אפשר להשיג מקום צנוע בירכתי
האולם, ולצחוק צחוק בריא.
אבל מובן שכל זה בשביל התיירים. כי השבוע, לכבוד חג
הפסחא, יצאו מיליון איש מפאריס — כך כתב הפראנס־סואר.
למי יש 100 פרנק?

• סוזן (קלייר בלום) ,נערה פשוטה ורומנטית,
ד,מתאהבת בדון ז׳ואן מזדקן ועשיר
(קלוד דופן).
• גליידיס (מרגרט רותרפורד) ,ציירת זקנה,
המצליחה להפתעת הכל למכור תמונה,
קונה בכסף העתק של הסונה ליזה מאת
צייר זקן לא פחות, אך פחות מצליח.
• אנגלי אופייני (ג׳ימי אדווארדז) ,הנוסע
לפאריס כדי לרבוץ כל היום והערב במסבאה
היחידה בפאריס שיש בה אווירה בריטית.

אנדי (ג׳יימם קופלנד) ,סקוטי בשמלה
הפוגש נערה (מונק ז׳יראר) ביריד, מתאהב
בה, חושד בה כי גנבה את כספו.
• גלוריה (מארה ליין) ,אהובתו של תעשיין,
הממתינה לו במלון פריסאי זמן כה

אדוך עד שהיא מחליטה לבדוק אם המלצר
(לורנס הארווי) אמנם נכון לספק את כל
צרכי האורחת.
מאמצים לשווא. הסרט היא טוב למרות
שהתסריט (מאת מפיק אנטול רה גריני
וואלד) מתבסס (כמו מעשה במונית) על כמה
וכמה בדיחות ישנות. י מחבבי הומור אנגלי
מתגלגלים מצחוק למראה הבריטים התמימים,
המנצחים את השועלים והזאבים של ה־ג׳ונגל
הפריסאי.
בקצרה זמנים מודרניים. מחאתו הטראגי
קומית של צ׳רלי צ׳אפלין נגד עולם מכונוד
ולבבות פלדה. פולט גודארד.

החי
מזוכיזס
ף* ירושלים, פנה עולה ממעברת הקסטל
^ לרבנות, ביקש שילקוהו 40 מלקות בגלל
עוונותיו, הושב ריקם, הסכים לחזור לעבודתו
רק אחרי שהובטח לו שיקבל את המלקות
כאשר תוקם שוב סנהדרין בישראל.

קליעה?שטרה

ן * אוגוסטה, ארצות־הברית, שכרה מ־
2דינת מיין פיסכיאטר שיקבע מדוע יורים
הציידים איש ברעהו.

מרחץ דמיס
ך* חיפה, ניקנס הרועד. אחמד גיוסי באר-
בע ל״י, דמי ניקוי קטר הרכבת מדם
פרתו שנפצעה ברגליה שעה שרעתה על
הפסים.

שוליית הקוסם
ן * כרלין המערבית, גרמניה, התגנב
הנוסע :

אל תרוץ, מקום ישיכה שמור לד תמיד

באוטובוסים שבקו ת״א—חיפה, ללא הרשמה מוקדמת ותוספת־תשלום

^ ארנסט בוגלזאק העירה. מן האזור המזרחי,
התחבא בבית שימוש ציבורי עד שהשומר
עזב, הסיר את ברזי המים כדי למכרם
בשוק השחור, גרם לשיטפון, ניסה לצאת אך
מצא את הדלתות נעולות, קרא לעזרה עד
ששוטר עובר פרץ את הדלת והצילו מן המים
שהגיעו עד לצווארו.

גאמגיס פצעי אוהב
* תל־אכיב, פסק השופט 10ל״י קנס
^ ליהושע דוידוב על שסטר לאהובתו רות
אלגים בפניה ובעט בה, לא התחשב בעובדה
כי הזוג השלים מזמן.

אינך קשור ללוח זמנים
גש לתחנה וסע

מלחמה קרה
הישיר מחכה לך

70 מכוניות חדישות יוצאות בכל 30—25 רגע
בקו תל־אביב — חיפה וחזרה.
ישירים מופעלים בקוי ירושלים, הגליל, טבריה, עפולה, חדרה וכר.

^ קרית־ביאליק, מצא היינריך פרוית־
• 2ברגר בדירתו פתק ממס הכנסה :״המקרר
החשמלי מסוג אמקור הנמצא בביתך
מעוקל, באם לא תכנים את הסך של 150
ל״י למס־הכנסה, ילקח המקרר מביתך ;״ עמל
שעות לשכנע את פקידי מם ההכנסה שאין
לו כל מקרר חשמלי.

אל תזוז

אפרסםזאת. אני, כ מו בן, שו תקת. אחת מ הן
כב ר מ שרתת בצבא, ה שנייה מ ת כוננ ת להצטרף
אליה ב ק רו ב. הן חו ש בו ת כי יהיה זה משעשע
ל ה תכ תב דווקא עם שני אחים שהצעיר ביני הם
לא יהיה צעיר מגיל . 19 גם אני חו שבת כף. אם
יהיו לכ ם סי פו רי ם מ שע שעים על מ רי בו ת בין
אחים, ס פ רו גם לי, טו ב?

לא לפרסום
מנסיוני העשיר מאד למדתי שאין צורך
להיות משכיל במיוחד כדי לדעת לכתוב
מכתב מעניין. לא פעם אני מקבלת את
המכתבים הסתמיים ביותר דווקא מסטודנטים
באוניברסיטה. אין לי ספק שכאשר
הם מוצאים את חברותיהם לעט, נעשים
מכתביהם מענינים יותר. כך שאל תקבעו
דעה רק על פי הרקע החברתי של המבקש
להתכתב, כי אם נסו לראות מה מסתתר
מאחורי שורותיו.

•שר, נחמד, וסטודננז
אח ד מ או תםהס טו דנ טי ם הכו ת בי ם אלי מ כתבים
כ אי לו הז מינו ס חו ר ה הרד ה דו א ר, הו א
904/875א בי א ב פני כן אתמכתבו :
״אני בן , 24ב חו ר ג בו ה, קצת דתי, ר ציני,
לו מדבמד עי הרו ח ב אוני ב ר סי ט ה, רו צהל הכי ר
נערה לב בי ת,
מנ ערה כז א ת אני דור שזאת :
א, שלא תתעניין רק ב קו לנו ע וריקודים,
ב. שלא יהיה אי כפתלה אם אני מ ר כי ב
מ שקפיים לפע מי ם,
נ, שתדע ל היו תלפע מי ם עליזה ול פ ע מי ם
רצינית,
ד. שתא הב לטייל במל ,
ה. שתהיה למעלה מנו כ ה בינוני.
החברה טו עני ם ש אני ב חו ר מו כשר ונ חמד .״
אם אתן חו ש בו ת שבז ה הו א מסיים, הרי
ט עו ת ביד כן. עו ד ע טו נ טוי :
רזה.
גוף •
180ם ״ מ. מ בנ ה
״גו ב ה :
שיער: חום ב היר. עינים: ירקרקות. מ ק צו ע :
מורה — ס טו דנ ט .״

קווארטט
מכתבפ שו ט ולבבי קיבלתי מ שתי א חיו ת
964/876האחתבת , 17ה שניה 19ב סו ד
נילו לי שהן ח מו דו תוע ליזו ת. בי ק שו שלא

( )964/877 איננו מו כן לספקב שו ם או פן א ת
ס ק רנו תי, נ מנ ע מל ת ת פרטים כל ש הם על ע צ מו.
אני סול ח ת לו מ שו ם ש הו א צעיר כל כ ד.
אחרת הן ל א היה מבק שלהתכ תב דווקא עם
נערה ב ת , 16— 16ה אין זאת? הו א כנ ראה
נם שונ א מי ס תו רין, ביק שאתהאל מוני ת
שתרצה ל כ תו ב לו, כברבמכתבה הר א שון,
נ ח שו מה, נ כון — ת מונ ה.

(לא) סוס למכירה
תחילה ח שב ׳את מדו רי כבל תי הול ם ש בו עון
ח שוב ורציני כ ה עול ם הזה. כ ע בו ר חצי שנה,
ראה בו מ דו ר קל ה מוג ש ל בי דו ר — לאל ה
ה קור אים או תו• כעת, כ מו רבים רבים אחרים.
הו א נזקק לו.
( ) 964/ 878 הו א ק צת נ ל מו ד בי מי ם אלה.
כ הני ד וחב ר מ שק ל ש עבר, משתע מם הו א ב עיר.
הו א רו צה ל ה תבד ר על ידי מכת בי ם של נ ערה
יפה הי א מוכ רחהל היו ת ב על ת שיער א רו ר.
אני מ ש תנ ע אחרי שיער א רו ד ולא קל ת
דעת, ממש צברית. על ע צ מו הו א מ עי ד
שהו א בן 21 רניל ב החל ט, ו אינו מו כן ל מנו ת
את כל מ ע לו תיו וחס רונו תיו כ סו ם ה עו מ ד
ל מכי ר ה.
אני מקווה ש תי מ צא מי ש הי שתרצה ל קנו ת
או תו ״בליינ ד״.

23 שנות סקרנות
בכתב יד נהדר ( ,כו תבת 964/878ב קי צו ר
נמר־ן ש כל מה שהיא רו צ ה, הו אהתכת בו ת
עם צעיר מ הי פהו הסבי ב ה. איו היא מ קו רי ת
ביו ת ר בדרי שותי ה: על ה מיו עדל היו ת ב על
חו ש הו מו ר, מ עו ר ה בחיי הארץ ו או ה ב טיולי ם,
ו כ מו בן, ב על קו מ ה נבו ה ה. היא ב ת , 23 או מרת
הי א, וס ק רני ת.

פרט לא חשוב
מה ד ע תכן להתניים ל מב צעל שנו תאתדע תו
של ( )964/879 על ב נו ת מינ כן הי פה 7כבר
בגיל 20 הס פי ק להתייא ש מ כו ל נו, איננו מ א מין
לנו א פי לו בנ רו ש. אחרי שנ כוו הפעם, הו א
רוצה א ד ורק להתכ תב עם נערה רצינית. הו א
היה ב עב ר מדריד נו ע ר. חו שב כי יו כל לעניין

כל. נערה מ שכיל ה. לאח שו ב שיש לו בלו רי ת
שהורה וכתפיים ר ח בו ת, נ כון ן הרי כל ר צונו
הו א דק התכת בו ת.

רותי, רותי, שאי עיגיף
אני יוד ע ת שזה איו ם, או לםאינני ׳ יכולה
להתגבר על ח שדנותי הנור א ה. כ ש אני מקבל ת
מכתב מנ ערהה כו תבת שהיא עו שה ז את ב שביל
הברה שלה, מתחיל ה שד הקטז שב תו כי לפקפק.
כד הרג שתי נם בי חסל מכ תבה של 964/881
יתכן מאד שהנ ערה היא חפהמפשע, כ לו מ ר,
מ תכוונ תבאמת לחברתה ה טוב ה. הרי ל פני כ ם
מכ תבה :
״אני כברמ תרג שת כי מי ד ת ביני מ דו ע. יש
לי חברה טו בהבשם רו תי — היא ב ת 22
ומחצה, ב על ת ה שכל ה. היא מאדנ חמדה, א ד
הצרה שהיא ביי שנית מ די. היא יוד ע ת הי ט ב
עברית ל מ רו ת שהיא רק 8שנים ב אר ץומ רגישה
אתעצ מה כ צב רי ת ...אני יוד ע ת כי היא
לא ס לוני ת וב כל זאת או הבתל רקו ד ול ש מו ת
כ שי ש הז ד מנו ת. ו היא רצינית ל פי ה צור ד.
היא או הב ת טב ע — טיולי ם, מתכתבת עם
ה מון אנ שי ם מחו ץ לאר ץומ חלי פ ה בולי ם.
קריאה ובי קו רבתע רו כו ת ציור הם תחביבים
שלה.
אני מני חהכ׳ היא תרצה להתכ תב עם ב חו ר
(זאת תהיה הפ תעהב שבילה) ר ציני, ב על הש כלה
נ בו ההה מביז א ת הזול ת. ל א יפה תו א ר.
אד סי מ פ טי ...תוד ה לד רו תי, ע בו ר מו דעת
שתבי א ה מון מכת בי ם ל רו תי החברה שלי.״

משוגע לאופרה
היה לי מעניין לקרו אאתמכת בו של
( ) 963/872ר א שי ת, מ שו ם שהוא קצת הש מיץ
או תי. שנית, מ שו םשמכת בו היה ח בו ב
כשלעצ מו. הו א טוען כי מדו רי אינ די בי דו אלי
מדי, שהערותי ציניות, ולעתים לא הוגנו ת.
ועוד או מ ר הו א, שאני עוב ר ת את עקרון
ה אוביי ק טיביו תכש אני מו סי פ ה הערה כז א ת
כ מו ״הו א בווד אי יזכה ל מכ תבי ם רבי ם״ .או
״כדאי ל כן ״ .מזל שלא כו ל ם חו שבים כ ך,
אחרת הייתי כבר מז מן מ פו טרת, וגל המכת בים
היה מצטמק.
ובכן: הו א בן , 21 בעל קו מ ה בינוני ת, מ ע ריו
אתעצ מו כ פי שהוא באמת. ח ס רונו תיו,
או מ ר הו א, כ מו ל כל בן ת מו ת ה רגיל ו א פי לו
יותר מזה. הו א מ שוג ע ל מו סי ק ה, בעיקר לאו
פרה איטלקית (בזה קנה או תי לגמרי. גם
אני מ שוג עתל או פ רו ת) .כן או מ ר הו א כי
הו א בעל ק פ רי סו ת ו שנ עונו ת. הו א תו הה אם
תימצא ב על ת ה שכלה, כו ש ר בי טוי ו או פי.
כ ד אי לכן.

ך* ראנגץ, בורמה, אחרי שנסחף לאי
2בודד, שהה בו 155 חודש, סיפר הדייג
גונג שיי, שכאשר הגיעה סוף סוף ספינה
להצילו, קבלו אנשי הצוות על מצב העולם,
יעצו לו להישאר במקומו.

הגדרה

^ תל־אכיב, הובא בפני השופט אדם בעל
^ 30 עבירות קודמות, ענה לשאלתו בדבר
מקצועו :״שומר לילה״ ; זכה להערה מן
השופט אוטטרד :״לרשום שומר על הגניבות?״

_קוים ונקודות
* 1סופיריור, ארצות־הברית, הסביר פו־
^ על רכבת בבית המשפט מדוע היכה
שלושה מחבריו לצריף במטיל ברזל: הוא
חשד בהם שהם מתכננים התקפה עליו על
ידי נחירה במורם.

טעות סמספר

ף* יורקשייר, אנגליה, חיפש אדם שם
^ בספר הטלפונים כדי לחתום על שם בדוי
בצ׳ק מזויף, גילה מאוחר יותר כי בחר
בשמו של התובע הכללי.

נביא בעירו
ך* לוזן, שווייץ, חלו פרופסור האוניבר־
^ סיטר, אמיל קמפיין, אשתו ושני בניהם
בהצטננות, ביום בו הודיע הפרופסור כי
גילה תרופה חדשה למלחמה בהצטננות.

סרר מוכרה להיות
ף** תל־אכיב, נכנסה, ארבעה ימים לפני
^ ליל הסדר צעירה לחינגא באו /בצעקה
״צריך לעשות סדר,״ לגמה ארבע כוסות
של אנשים שהיו במקום, דרשה להקדים את
הפסח בארבעה ימים.
(העולם הזה )964

הדומו המלכותי שנגע ללב כל אשה אינו אלא שידוך מתוכנן ומחושב היטב

הוד מעלתה, גריים
! תוכנית האושר, גבירות׳ .נפסקה באמצע, בשעה 5
אחר־הצהרים של ה־ 5בינואר. השתרר רגע של שתיקה
ואז קרא קריין מונטה קרלו את ההודעה :״הוד מעלתו, הנסיך
רנייד, ה־ ,2שמח להודיע על אירוסיו עם העלמה גרייס קלי,
בתם של מר ומרת ג׳ון ב. קלי, מפילדלפיה.״
הידיעה התפשטה במהירות עצומה על כל 140 ההקסארים
של הנסיכות הקטנה. חלונות נפתחו אף בסמטאות הצרות
ביותר, דגלים הונפו ולבבות עלצו.
תמונתו של רנייה, שנתיניו הסתייגו ממנו מאז המשבר
בשנה שעברה, הופיעה שוב בכל חלונות הראווה. יועציו
מיהרו לשכוח את חילוקי הדעות, שיגרו במהירות 100
קילוגרמים של צפרנים לבנות ואדומות לנסיכתם המיועדת.
זה שש שנים מחכה מונאקו לנסיכה .״נסיכה״ ,במילונם
של בני מונאקו, פירושה ״יורש״ ,כשם שהמלה ״צרפת״
נרדפת ל״מסים״ .במקרה שכס הנסיכות ישאר פנוי ״מחוסר
יורש ישיר או מאומץ״ ,לפי החוזה שנחתם עם צרפת
ב־ — 1918 יבואו המסים לפקוד את 2250 בני מונאקו, החיים
מבלי לחוש אותם.
הנסיך רנייה לא הירבה לחרד,ר על יורשים ומסים. מעייניו
היו נתונים למירוץ מכוניות ודייג תת־ימי. הוא היה
ידוע כמסתגר, העדיף לראות את ענין נישואיו כענינו
הפרסי, עניין שאינו דוחק ביותר.
סניה היפים של גרייס קלי, הרחיקו את סיוטיהם של בני
מונאקו שבעיית השושלת העסיקה אותם כל כך.

עירבב להם אישית את המרטיני. לצדו עמד הכומר האמריקאי
של הנסיך, האב פרנסים טאקר. עיניו נוצצו מאחורי זגד
גיות משקפיו.
כאשר נשלח האב סאקר על ידי האפיפיור בשנת 1950
לכהן בקהילה הקטנה ביותר בעולם, לרעות את 60 נשמותיהם
של דרי ארמון ביה גרימלדי, כבש מיד את לבו של
הנסיך בפשטותו, ברוחו הטובה ובחוש ההומור שלו.
הוא הסיר את סבלות הנחושת המעידות על המקומות
השמורים בכנסייה לעשירי הקהילה .״בביתו של האל, רשאי
כל אחד לשבת בכל מקום !״ הכריז.
היה זד, האב טאקר, שהפך ידידו האישי ויועצו של הנסיך,
שהשפיע עליו בשנת , 1953 לחסל את קשריו הארוכים עם
שחקנית הקולנוע דיזל פסקאל, שהיתר, אהובתו משך שבע
שנים, ואשר לא נשא אותה כיודן שלא היתד, מסוגלת ללדת.
האב טאקר, שלא יכול לראות בבדידותה של כבשתו
הנסיכית, החליט שהגיעה השעה להשיאו. הוא שם לב שמדי
פעם היה הנסיך נוהג באחת מתשע מכוניותיו במהירות
מסחררת לקאן או לסן־רמו. כמעט תמיד הוצג באותו זמן
סרט של גרייס קלי- .
האב טאקר שיכנע את רנייה שימצא את רעייתו האידיאלית
באמריקה דחיקא. השניים החליטו לנסוע. באוזני עתונאים,
גילה הכומר־השדכן :״אני מקווה להחזירו מאורס. הוא זקוק
לנערה ממשפחה טובה, כמו גריים קלי, למשל.״
רנייה נראה מאושר וקצר־רוח, תיאר באוזניהם כיצד
צריכה להיראות ארוסתו האידיאלית :״נערה בעלת עור
חיור, נשיית ומלאת חן, בעלת שיער ארוך מתנפנף ברוח,
בצבע עלי השלכת, כשנקודות זהובות מרצדות בעיניה.״
עלי השלכת הם בדרך כלל אדמומים. איש לא חשב על
גרייס קלי הבלונדית.

4 4 4

מליוגרית במעי? ישן
* אמריקאיתהרא שו נ ה בהיסטוריה שתמשול על
נסיכות, היא בת עשרים ושש, בריאה ובעלת עקרונות.
היא חונכה, יחד עם שתי אחיותיה ואחיה, ברוח הדת
הקתולית, ורוח הספורט.
מר ומרת קלי נדהמו כאשר הודיעה להם גרייס, מיד עם
צאתה מן המנזר בו התחנכה, כי החליטה להיות כוכבת
קולנוע. היתד, זו נערה ביישנית וקצרת רואי, בעלת קול
צורם. הם נזכרו כי בגיל שבע, אחרי שנושקה על לחיה
על ידי שחקן הקולנוע דוגלאס פיירבנקס הבן, סירבה לרחוץ
את פניה משך שלושה ימים.
בעיני כל ביוגראף של כוכבות קולנוע, יכולה עובדה
זו לתפוס עמודים שלמים בהם מסופר על יעוד למשחק
עוד בגיל מוקדם.
גרייס לא נזקקה לאנשי פרסומת. ה־א היתר, עיקשת,
החליטה להגיע לכוכבות בכוחות עצמה. הוריד, שראו ברצונה
לשחק קפריסה חולפת, הציעו להמליץ עליה בפני האנשים
המתאימים. הדלתות נפתחות תמיד בפני בת מיליונרים.
דודה, ודאלטר היה שחקן ודודה האחר, ג׳ורג׳ ידוע כמחזאי
בעל פרס פוליצר.״
בקול דק, אך נמרץ, הודיעה גרייס להוריה, שהיא תדאג
לעצמה. גרייס סירבה לקבל פרוסה מהוריה, עבדה כדוגמנית
צילום כדי לשלם את הוצאות לימודי הדיקציה שלד, בניו׳
יורק, שכר הדירה במלון לנשים, ובגדיה. היא הצטלמה
לפירסום משחת־שיניים, בירה וסיגריות, קיבלה. תמורת
עבודתה זו 10 ,7ולעתים אף 25 דולאר לשעה. הצלמים
מצאו שהיא יפה, אולם חיוורת מדי לטעמם.
בתקופה בה התרוצצו על הבד ומחוצה לו מחלין מונ ח
וג׳ינה לולובחג׳ידה במחשופים סינמסקופיים, סירבה גרייס
להצטלם בבגד־ים. ללא איפור כלשהו, בכתונת גברים ומעיל
גשם ישן, החליטה גרייס להילחם בנשקו־ ,היחיד: הכשרון.
הופעתה בסרטה הראשון, בצהר׳ יום לצדו של גרי קופר,
לא מצאה חן בעיניה, ואף לא בעיני מגלי הכשרונות. היא
ניגשה ללימודיה ביתר מרץ. אחרי שזכתה לשימת לב
זעירה בהופעתה במוגמבו, בה היה עליה להתחרות קשה
בקסמיה של אווה גארדנר, גילה אותה מחדש מלך סרטי
המתח, אלפרד היצ׳קוק, שנתן לה את התפקידים הראשיים
בשלשה סרטים בזה אחר זה: חייג מ׳ לרצח, החלון האחור
ותפנס את הגנב.
משחקה המעולה בנערת הכפר הביא לד, את פרם האוסקר,

הפריך את ההשערה שהיא אישיות קרה.

הפגישה הראשונה

ףסוךת קו פהקצרה הוכתרה גריים, כמלכתד, הבלתי
{ 4רשמית,של הוליבוד. גריים זהובת השיער ואצילת הד,לי־
״,צות היתד, חידוש מרענן לעיר שעייפה כבר מנערות זוהר
״הדומות אשד, לרעותה, המתחרות ביניהן בהשמעת אימרות
טיפשיות באוזני עתונאים, אימרות שנרשמו למענן על ידי
סוכני הפרסומת שלהן.
פגישתם הראשונה של גרייס קלי ותייר, ממונאקו, דומה
לקטע המבשר את הסרט בשבוע הבא ; שורה של אפיזודות
המשאירות את הצופים רעבים להמשך.
האפיזודה הראשונה אירעה ב־ 6במאי . 1955 בטרקלין
• בעד מחזהו אשת קרייג שהועלה על הבד עם ג׳ון
קראופורד.

(העולם

הזה ) 964

גריים קלי, שחקנית הקולנוע אצילת המראה
שתפסה, תוך שנים מעטות מקום כשחקנית
הצעירה הטובה ביותר של עיר האשליות,
הוכרח כמלכתה של הוליבוד, עזבה החודש
את מלכותה הצללית על הבד, החליפה
אותה בנסיכות פעוטה בת 2250 נתינים.
מעתה תהיה הוד מעלתה, הנסיכה גריים
ממונאקו, אשתו של הנסיך המודרני רנייה
ה ,2-שהופיע באופק חייה רכוב על קדילק.
מלון קרלניון בקאן, בו מתגוררים הכוכבים הבאים: לפסטי־באל,
נפגשו עתונאי פארי־מאטש עם גרייס קלי. הם אירגנו
בשבילה ראיון עם תייר״ קיבלו ממנו רשות להראות לד, את
ארמונו.
תקר במכונית, מחסום חי של המוני מעריצים שבאו
לראות את ג׳ינה לולובריג׳ידה, עיכוב קטן במלון י פאריס
כדי לתת לגרייס העייפה שהות לבלוע כריך — והחבורה
נמצאה כבר באיחור של שעה.
התברר כי גם רנייה איחר. הנסיך טילפן לארמונו, הודיע
לאפשר לגריים ופמלייתו־ ,להתחיל את הסיור בלעדיה אחרי
ששוטטו במאתיים ועשרים חדריו, צנחה נרייס, עייפה
ורעבה, על דרגש בטרקלין הכחול, מתחת לפורטרט של

מריה לשצ׳ינסקה״.
לפתע נפתחה הדלת. לעברה צ-עד גבר צעיר רחב כתפיים,
לבוש חליפה כחולה כהד״ כשאת שפתו העליונה מקשט שפם
המאפיין את המאהבים הלאטיניים בסרטים ד,הוליבודיים. הוא
פונה אליה באנגלית צחה. היא קמה וקדר, לו. שניהם נבוכים
במקצת. הוא מוליך אותה לגנו, מראה לה את גן־החיות
הפרטי שלו. גרייס מתרשמת מן האופן בו הוא מושיט את
ידו לכלוב האריה, מלטף את רעמתו. היא נאלצת ..לסרב
לגביע השמפניה שהוד מעלתו מציע לד : ,עליה להיות
עוד נוכחת במסיבת קוקטייל שעורכים לכבודה העתונאים
בקאן. הם נפרדים•
יום לאחר מכן היא חוזרת דרך פאריס לניו־יורק. פגישתם
ארכה כשעה, נראתה ללא מחר.

האב טאקר

י 6-א ר מון ה נ סי כי, השקט כארמונד, של היפהפיה הנר־
4״״ דמת, צילצל הטלפון ביום יולי חם בשנה שעברה.
״אמריקאי אחד מתעקש לדבר עם הוד מעלתך,״ אמרה
..הסלפוניסטית ,״הוא טוען שיש. לו המלצות מר,עלמה קלי;״
בעברו השני של החוט, הציג האיש את עצמו :״ראסל
אוטטין. ידיד ותיק למשפחת קלי.״ הוא לא הצליח להשיג
שולחן־לנשף הספורטאים. גריים הרבתה לספר לו על אדיבותו
של הנסיך; האם יוכל לעזור לו י
אותו ערב השיג אוסטין שולחן ליד הבמה. כאשר רצה
לשלם את חשבונו ; נאמר לו שהוא אורחו של הנסיך. ימים
מספר לאחר מכן, עברו האיסטינים את מפתן הארמון. רנייה
אשתו הפולניה של לואי הי 5ו.

גדיים כפדל 24

* 6ארצות״הכרית, נפגש תייר, עם מודעיו, משפחת
>4אוסטיז בליל חג המולד. אחרי שהריקו כמה כוסיות,
הציע אוסטין לבקר את ״קלי הקשיש״.
שיירת המכוניות נעצרה, זמן קצר אחרי חצות, לפגי
ביתם הדו־קומתי של משפחת קלי בפילדלפיה. הגברת קלי
הציעה לנסיך, ללא שהות, ללון תחת קורת גגה. הכומר״.
בניענוע ראש קל, עודד אותו להסכים, הסתלק מן המקום
על בהונות רגליו, משך אחריו את משפחת אוסטין.
הגברת קלי הכינה לנסיך פיג׳מה משל בנה, חיטטה ומצאה
מברשת שיניים מיותרת.
בחדר האורחים, בנוכחות גרייס המחייכת, סיפר דון
נם קלי את סיפור חייו לנסיך, סיפור חייו של אירי עני
שעלה בכוחות עצמו, נחשב עתה כאחד מגדולי המיליונרים
בארצות־הברית.
גרייס שיסעה בעדינות את המונולוג, הציעה לערוך ביקור
אצל אחותה הנשואה, פגי. בדרך חזרה, במכוניתו, ביקש
הנסיך את ידה. למחרת, התנוססה על אצבעה הארוכה של
גרייס טבעת זהב מעולפת אבני כדכוד ויהלומים.
בהינשאה לצאצא השלושים של משפחת גר־מלדי, תר,יד,
גריים קלי האשד, בעלת מספר התארים הגדול ביותר בעולם.
עשרים וארבעה שמות יקשטו את כרטיס הביקור
שלד דוכסית דה ולנטינוא, דה־מזארן, נסיכה דה־שאטו־פורסיין,
מרקיזה מבו, רוזנת דה־קארלאהדה־טוריניי, דה־פרט,
דה־בלפור, דה־טאן, דה־רוזמון בארונית דה־סנט־לו,
ד׳אלטקירי, דה־המביי, דד-,לה לוטרניירי ודו־בואי, הגבירה
דד, סן־רמי, דאיזנהיים, מרקיזה דה־שילי, רוזנת דה
לונז׳ימו, בארונית דה־מאסי, מרקיזד, דה גיסקאר.״
במונאקו, נדירות החתונות המפוארות. ההיסטוריה הרגשית
של שליטיה. לא היתד, תמיד לפי כללי האצולה. בתקופת
המהפכה נאלץ אבי־סבו של רנייה פלורסטן הראשון
להתקיים כשחקן. הוא שיחק תפקידי מאהבים. הוא נשא לו
רקדנית, שהפכה, מאוחר יותר לנסיכת מונאקו, כאשר עלה
לכס הנסיכות. לואי ד,־ ,2סבו של רנייה, נשא ללא כל
טכסים, במונאקו, שחקנית, שנעשתה לנסיכה ז׳יזלן. בתו,
שנולדה לו מאהבהבי נעורים, הנסיכה שרלוט, נישאה ב1920
,לנסיך פייר דה־פוליניאק. היא לא שלטה במונאקו,
העבירה את זכויות הנסיכות לבנה, רנייה.
גרייס לא תוכתר לנסיכות, בגלל הסיבה הפשוטה שאין
לנסיכות מונאקו כתר. כן לא תשב על כס נסיכות. נסיך
מונאקו משתמש בכורסה נוסח קיסרות הנמצאת תחת אפיריון
אדום, רק פעם אחת, ביום עלייתו לשלטון. ביום החתונה
האזרחית, יהיו כורסות בני הזוג בלב האולם, לא תחת
האפיריון.
הנסיך ילבש ביום כלולותיו מדים כחולים, כתפיות מוזהבות,
ויחגור חרב בעל נדן זהב. במסיבת גן שתיערך בארמונו,
יבואו כל תושבי מונאקו לברך את הנסיכה החדשה.
אולם גריים, לא. תיקרא יותר בשם זה מרגע שתהיה
נסיכת מונאקו. נתיניה בעתיד, חוששים כי המבטא הצרפתי
יהפוך את נסיכתם היפה ל״נסיכה גראס״יי. הם ביקשוה

לפטריציה.
להסב את שמה
* בצרפתית: הנסיכה השמנה.

€7ל|5ל_
_~רז 1>11ס

גם אנחנו אימי מבינים !

האריסטוקרטיה הסלאפלית

הקיבוץ הוא עולם ש ^ $ב פני עצמו

דרוש תורגמן טוב כדי לתרגם הוד זה
לשפת העיר. אחד התורגמנים הטובים
ביותר בארץ הוא שמוא ^ ן &בד^של
השומר־הצעיד ;שספדו ״ מ ^ דמכפר ״
מכיל, בץ השאר, קאריקטורות אלה
ש למישהו שאלות ר

,אשיר לכם שירי עבודת 1

כאהל

חרבן! 1

שוב נפנו בסקום סיס 1

גם אתה לזכות עלול

ז־רגה

שתי דרגות

גזיסי אברהם אבינו

מורחדנ£

חיי די ם

11י /

לתקופת הסילון

טעות לעולם חוזרת