גליון 966 מתאריך 19 באפריל 1956

סי סמתה שבו ע :
לא כ ד אי
ל היו תפד אי !

דוד ברגמן, רחובות

הפיד איז ו שולחיהם החזירו את המרחב ל תקו פ ת
האדם הקד מון. כ א שר אי שהמע רו ת היה נו טל את
מ קלו ויו צא ל ר צו ח כל בהמה. אדם או עוף
שנקלע ל ד רכו. אלא של פני 5000 שנה ע שה זאת
האי ש־הבה מה רק כ א שר היה ר עב...

יוסף רמתי, חולון

פקיד דרגה 10
...סאמרכם על עבד אל־נ אצר (העולם הזה ) 963
הלו שמעט מז ה מ צי או ת. הרוח המצרי אינו אח ד
מנ דולי ה דו ר. הו אסתם מפק ד־ פלוג ה שלא הצליח
להנהיג 190 אי שבק רב ו הו שב שקל יותר ל הנ ה ע
או מ ה של 22 מיליון. א צ לנו, היה בקו שי מו צ א
נ׳ובכפ קי דממ שלתי ו רנ ה 10 בקריה...

זה תלוי, כ מובן, בפנקס המפלגה*

מרגלית כהן,

טבריה

...יש לדעת ולהדגי ש שכל התנג שות בין מ דינו ת
האיזור הזה עלולה ל היג מר בהתע רבו ת שלא ל טו ב ת
הצדדים דווקא. התפת חו ת בזו היא טי רו ף ...א שר
בו מ עוניינים אך ורק אל מנ טי םשהעצמ או ת המדי ני
תנמאסה עליהם — כ אן א צלנו, או שם אצלם.

יוסף לוינגר,

ימים של מאורעות־דמים אינם ימים נעימים
לעבודה עתונאית. אתה דוהר ממקום
למקום בעקבות התקריות, פוגש בכל מקום
בגופות של חללים, באמהות שכולות שטרם
התאוששו מההלם הראשון, בחברי-משק המתכוננים
ללילה נוסף של שמירה ומארבים.
אתה שמח בלבך למראה גבורתם הפרוזאית,
האפורה, של אנשי־הספר. אולם כשאתה
נפרד מהם כדי להמשיך בדרכך, אתה חש
דקירה קטנה בלב. אתה נוסע הלאה, ואילו
הם נשארים במקום, מול פני הסכנה המתמדת,
ושוב אינך בטוח שלא תחזור אליהם,
כעבור כמה שעות, כדי לחבר דו״ח על תקרית
נוספת.
בינתיים אתה אוסף, כמעט בעל כורחך,
ידיעות חשובות עד שאתה כמעט מתפוצץ
מרוב סודות. הטבע העתונאי המקולל שלך
ממריץ אותך לפרסמן. אולם אתה מוכרח,
כמובן, לשתוק. הן מכרסמות במעיך.
גרוע מכל התפקידים הוא הצורך לראות
את החללים. גם לאדם שעבר את המלחמה,
אץ זה דבר קל. לעולם אינך מתרגל לראות
את מראן של גופות.
כקורא, אתה נתקל בשאלה העומדת גם
לפנינו: האם חייב עתון לפרסם תמונות
של גופות חללים? החוש האסטתי, מנגנון-
המגן הפנימי של הנשמה האנושית, אומרים :

אחרי התלבטות רבה, החלטנו שהעתון
חייב לפרסמן. חייב העתון להנחיל לקוראיו
תמונה אמיתית של מציאות המלחמה. חייב
הוא להצביע על התמונות ולומר: זוהי המלחמה,
על כל מוראותיה, כפי שהיא נראית
במציאות. בשעה שכל אזרח נאלץ להחליט
בפני עצמו החלטות כה גורליות על מלחמה
ושלום, מוטב שידע על מה הוא מחליט
— לא רק להלכה, אלא גם למעשה.
אנו משתדלים למנוע ממך את הזוועות
הגרועות ביותר, אשר המצלמה חסרת־הרג-
שות מנציחה גם אותן. איננו חושבים שעלינו
למנוע ממך את השאר.

בין כל הזוועות של המלחמה־הזעירה, שהיא
האכזרית במלחמות, קשה מאד לשמור
על דעה צלולה ורגשות מאוזנים. אולי אין
הדבר אפשרי כלל. אולם חובת העתון, לדעתי,
להראות דוגמה חינוכית מבחינה זו.
קראתי בהתנגדות פנימית כי בשעה שבית־דין
צבאי דן פידאי שבוי למוות, פרץ ה
קהל
— אזרחים ושוטרים — בתשואות סוערות.
אותה שער, מרר הנדון בבכי.
אי־אפשר להתנגד לפסקי־דין מוות נוכח
המצב החמור. אך אם נאלצים אנחנו, בעל
כורחנו, לאחוז באמצעי נורא זה, אל נא
נעשה זאת בשמחה ובעליזות. המוות הוא
תמיד דבר נורא, גם המוות הצודק .״בנפול
אויבך אל תשמח, ובבשלו אל יגל לבך. פן
יראה ה׳ ורע בעיניו, והשיב מעליו אפו...״

אין זה רק עניין של מוסר. זהו ענין של
מוראל לאומי, של בריאות העצבים.
לפי כל הסימנים, נצטרך להכין את לבבותינו
לשנים ארוכות של מלחמה־זעירה־ל-
פרקים, של עליות וירידות. אם נתחיל לערוך
מצוד על כל מי שנראה לנו כערבי, אם נפתח
במשפטי־לינץ׳ ברחובות, כסי שכמעט
קרה כמה פעמים השבוע, אם נאבד את השליטה
על עצבינו עוד בראשית הדרך, הרי
שנעשה בדיוק את אשר רוצה האויב שנעשה.
כעם
קטן מוקף אויבים, נעוץ יתרוננו
היחיד כיום ברמה האישית הגבוהה של האדם
העברי. אם יצליחו הפידאין להוריד רמה
זו, להזריק בנו זריקה של בהמיות עד שנרד
לרמתם, הרי שהצליחו לפגוע בלב לבו
של כוחנו.
לא קל לגדל דור באווירה של דם ודמעות.
אנו חיזוים לעשות זאת. אם נבין את הסכנה,
יקל עלינו להיזהר מפניה גם בתקופות
של התגרות על-אנושית.

אניצי המערות

שמואל עמיר,

ירושלים

אולי רוצה עב ד אל־נ אצר ל הי ד מות ל ס אל ח אל־דיז,
א ך ביו ר צונו של אי ש לבין הווי תו, יש
עדיין הבדל רב. ו מה שמעניין או תנו: אין כל
ב טחון ש שלי ט מצרים יפ על דווקא לפי ה שיקולים
שהעולם הזה חו שב או ת ם לנ בוני ם ע בו רו ...הו א
ל היו ת שליטם של כל הערבים. בזה איו
רוצה
ספ ק. א ד כדי לה שיג מ טרה ׳זו, עליו תחילה
ל סנ ר או תנו — ולא ל הי פך. מ זמן ש אנו קיי מים.
לא י שתלט סו פי ת על עיראק ונצתון עלינו —
זה מ ה שדרו ש לו להשתל טו ת על ה עול ם ה ערבי.

גרשון רומנובסקי,

תליאביב

אתם מ א מיני ם מה ש כו ת ב עבד אל־נ אצר בס
פ רו? ״חזרתי הבי תה וזרקתי א ת עצמי על
מי ט תי דעו לכם, ש ה פו ש ע הכי ג דול, אחרי
בי צו ע רצח, יש בו רנ ש של מ תיחו תוהת מו ט טו ת
עצבים, ואחדים מהם יכולי ם להירגע רק על־ידי
כנר א ה שגם החבר ה טו ב הזה הרניע את
ב כי.
משקר) .אבל אם היה
ב ב כי ( אם אינו
עצ מו
בו קצת ת ש אנו שי. לא היה ב כל ל צריך משת
ל ר צו ח...
ו או תו קצין קרבי שהצטיין ב או מץל בו בחזית
ו אינו מ תל הב מ ש פי כ ת דמים — מדו ע אינו
מרם ןאת חייליו ו מדו ע באים הם ורוצחים נ שים
וגברים, הי שנים ב מי ט ה ; לעז אזל קצין טוב־לב
כזה ו שוחר־ שלום כזה !

יוסף דיין,

תל־אביב

א.מ. גניחובסקי,

בני־ברק

חובמת קוראים תרפה סופרות

פסיה פרדקין,

גדרה

...אני מרגי ש חו ב ה אזרחית ל הו דו ת ל אנ שי
מ ש טרת י שראל ולחיילי צ ה״ל. יתחזקו וי מ שיכו
ל ע מו ד על המשמר.

אליהו בר,

תל־אביב

חיפ ה

ובכן, הניעה סו ף־ סו ף ה עת ש מנ היג קו מוני ס טי
קם ו או מ ר כי סטא לין לא היה שונ ה. מ הי טל ר.
וכל ה קו מוני ס טי ם ה אדוקים קמי ם ו או מרים אחריו
״ אמן או מ ש הו ב דו מ ה לזה, בלקסי קון מארם־
סיס טי מ טו ה ר.

שמואל ליבר,

חדרה

המאחד והמפריד
אינני מ בין להתפא רו תו של הקורא הזנביץ
מ חי פ ה, על יציאת כני־עקיכא לספר ( ה עולם הזה
.) 964 נם חברי בי ת ״ ר ויתרו על מסעלמ צדה ועל
מ חנו ת ו טיולים רבים, כדי לצאת לבי צורי ם לקי־אחדות־ה
עבודה ומפא ״י, וג
וץה שומר־הצעיר.
ב ט חנו ש כ מונו, כן גם יתר ה תנו עו ת.

א. דגן,

תל־אביב

טו בלר או ת כיצד נז כ רו בני כל ה תנו עו ת
והזרמים כי ב ש עת חירום ל או מי ת ח שובה ה כ כנ ה
המ אחדת. מ צ רו ת־ ה מו חהמ פלג תי תהמפ רי ד ה...

אליהו ברגר,

עפולה

מקורות היניקה
סי פו ר ההרפ תקו ת של שלו שתה מדענים ש-רדו
ל או רך הני לו ס ( ה עולם הזה ) 963 שימ ש לי חו מ ר
מצוייו ל ע ריכת ר שי מה מ פו רטת של הנ קו דו ת
ה מ עניינו ת על נ דו ת הנהר. אל א ש אני ר ש מתי
או תו בסדרה פו ך. החל באלכ סנ ד רי ה וכ להבמ קו רו
תיו — ל פי ה סד רבוי צע דו חיילי י שראל
באר ץ הי או ר.

אלחנן שר־אבי,

רחובו ת

כ שקראתי בז מנו את חוב ר ת העולם הזה 764 לא
ידעתי שכע בו ר 199ש בו עו ת אז כהלר או ת שנית
את ת מונ ת הא שה משבטמאד׳ ש ב אוגנ ד ה. ה מניקה
אני מ קו ה לא לר או ת ה
את בנ ה. דחילקום !
יו ת ר...

עמירם לביא,

בני מינה

אין חשש. האם כבר מ תכוננ ת לגמול סוף-
סוף את בנח מיניקה, לפני ש תופיע עוד
מ שלחת ותנציח אותה בעוד נמה ריפוד־טז׳ות.
הנהר
ה ארוך ביו תרב עו ל ם אינו הני לו ס. כי אם
ה מי פי סי פי -מי סו רי ב א מריק ההצ פוני ת 6970 .קילו
מטר. הני לו ס הו א הנהר ה שני באורכו 8390 :
ק׳ימ.

הרברט ריטר,

כפר־אתא

עורך הכי תוב עודו סבור כי המיסיסיפי
( 4080ק״ס) והמיסורי ( 2890ק״ס) חינם שני
נהרות׳ שונים, למרות דעתם של אמריקאים
חו ב בי שי אי ם.

עוזי הרוזי
חיכיתי ל תנו ב ה על כ תב ת ע מו ם קינן ׳ ,ב ה הו א
נילה נר מני ם טו בי ם במזר ח ברלין (העולם הזה
.) 961מ כיון שלא מצא תי שו ם תנו ב ה כז א ת, הנה
שלי :
או ה ד ׳מאד. פי ק סו ונ רוזי...
ע מו ם־ר עיונו ת ת מיד עוזי
ו כ שנ פסלכעת הנ רוזי,
לא יתיא ש אחד כ עוזי.

אנב עיון •בעמוד הפרפר או ת שלכ ם על מו פרים
ויצירותיהם (העולם הזה ) 965 נזכרת• ב• :
מע שה ב על מ ה מגונ דרת
שהגדירה ע צ מה מ סו פרת.
״לא כתב תי .״ אמרה.
,.שום רו מ אן עד עתה —
אך כב ר יש לי חו כמהלתפארת ! ״

דניאל שיף,

רמת־ גן

אהד כפה, אהד כקוד
נ כון שהיות הסר טמעשהכ מוני ת (העולם הזה
) 961 סר ט עברי, ה מדב ר עברית, מחפה על
מגר עות רבו ת. אבל מ דו ע, לכל ה רוחו ת (ה עב ריות)
אינו מדבר בהת אםל תנו עתשפ תי השח קנים?

דוד
אלמגור,
ליצרנים

הייתי ב פי ליז וב רוסי ה בי מי מל חמתה עול ם
השנייה. ראיתי שם פ עו לו ת נרילה. שב הו פו צ צו
הלוח מים ר כ בו ת, מי תקני ם צבאיים, מ ח סני ם. אבל
הפיד איז אינם לו ח מי נרילה. הם רוצחים עלובי ם,
האורבים לנ שים ולאזרחים חסרי־ מנו. דינם חייב
ל היו ת כ דיו כלבי ם שוטי ם: מוות !

לודוויג כהן,

שמידת שגת
בק שר ל כ תב תכם בענייו חברת אי טונג, ה עובד ת
ב שב ת (העולם הזה ,) 965כ אי לו בני משפח תי
הם שו תפי םבבע לו ת. הריני מתכבד בזה ל הו די עכם
שבני מ שפ חתי י צ או כבר מז מן מ חב רת אי טונג
ואיו להם שייכו ת אליה. בז מן י כו ד אי טונג הו כנ ם
בחוזה עם ה שו תפים האחרים סעיף מיו חד על
שמירת ה שבת על־ידי יהודים.

ראינו השבוע אנשים רבים, ממיטב העם
— שוטרים מנו שטר־הגבול, חיילים, מתיש־בים,
רופאים ואחיות. כמעט כולם עשו עלינו
רושם עז בהחלטתם הנחושה לעשות בשעה
הקשה את הדבר הנכון והנאה.
אך איש מהם לא עשה עלינו רושם כה
עמוק כמו חסידי חב״ד, בני הכפר שפריר.
לפני כמה חדשים ראינו אותם בשמחתם, בחג
הכת, תוססים בשמחה שרשית שהיא
מורשת הדורות. השבוע ראינו אותם ביום
אבלם, שקטים וממושמעים, מלווים את מתיהם
באהבה ענתה, ללא זעם היסטרי וללא
תאתת־נקם.
נפרדתי מהם בהכנעה עצמית. ידעתי ש ראיתי
משהו נדיר — אצילות־רוח אמיתית.
אף שבאו ארצה לפני ארבע שנים בלבד,
היו בעיני סמל לכל הטוב, היפה והטהור
במדינה.

מכתבים
״ מל חמה בנ בו ל עזה״ (העולם הזה ) 956 היה
תי אור מדוייק של מ ה שאר ע בנבול להבש בו ע
האחרוז. לא ה ס תננו ת. לא תקריות, ל א התלקחו-
יות־נבול — כי אם מל חמהבמ לו א מו בן ה מל ה.
מ ע שי הרצח והחבלה נ תנו לי שראל את הצידוק
ה מל אלפ תו חבפ עו לו ת שי ח סלו אתת ל ת מיד את
קן ה מר צחים. הנקרא ר צו עת עזה !

קרית־ים

כיו ם עו מדת ברא ש ברית-
אני ס בו ר אחרת :
ה מו ע צו ת מנ היגו ת דינ מית ו מ פו כחת. מנהיגים
אלה יודעי ם כי עו צמתב רי ת־ ה מו ע צו ת עול ה
ב התמדה ו תכרי ע בק רוב את כ ף המאזניים ל טובתם.
הם נם יודעים שכל מל ח מה גלעינית שתפ רוץ
עלולה להחריב אתה אנו שו ת כו ל ה. על כ;
ה חלי טו ל מנו ע מל חמהב כל מהיר.
כיצד עו שים ז את 1מ פלגי ם את המ ערב על־ידי
התקרבות לצרפת ובריטניה, ב מ סוו ה של ידידות
ביו שני עמים דימוקרטיים. ו מ אח ר שכל ילד
יודע כי סטא ליו היה רחוק מ היו ת די מו קר א ט.
חיסלו את ז כ רו.
יור שי סטא ליו חיסלו את
ובאיזה י סו דיו ת 1
אנ דת סטא לין בי עילו תסטא ליני ס טי תממש !

נתניה

(העבריים) פתרונים.

...יצרני הסר ט רו אי ם את הקהל שלנו כנון ו
של תינו קו ת בל תי־ מ פו ת חי ם, א שר מ ס פי ק ה להם
ה עובדה כי ה שפה הבו ק עת מ פי שחקני הסר ט היא
עברית כדי לנ רום לחם או שר. ולא כ ך הו א...
ל מרבה הצער נר אה נםכ אי לו כ ר תו כל מבק ר׳
ה קולנו ע ב אר ץ יד אתת ביני הם וכ תבו תי הם כ תו בו ת
בערך כ ך :״ א מנ ם הסר ט נרו ע, ה הו מו ר ממ ש
מ ע ציב, ה סינ כרוניז צי ה פ שו ט מ צחיקה א בל...
זו הי ה קו מדיה הי שראלית הרא שונ ה לאתר אלפיים
שנה ו בו׳ .״
...מדו ע י שתדלו יצרנים אחרים ל ע שות ס ר טים
טובים יו תר? אם המאמץ הקטן הזה מ ס פי ק
ב ש בי לנו, מדו ע י שתדלו אחרים ל התאמ ץ יותר,
לה שקיע יו תר כ ש רון ויותר יחם של כ בו דלט עם
ה טו ב ! כ אן קבור ה כלב.

יעל נצר,

ירושלים

כוז דמי זו
לא •>שקתי בוז מפא העולם הזה .) 950 שקר
לחלו טין.
נ(י לא במפלנת פו עלי ארץ־י שראל רציתי ל פנו ע.
כי אם ב או תםה אנ שים א שר ביו ד עין או שלא
ביו ד עין אינ םמכב די םאתעק רונו תהמ סנ רתה קדו
שה הזאת, מפירי ם או ת ם בז דון ו מל כל כי ם
או תם תוך ראיית ה אינ טרס האי שי הצר ו ה פי כ ת
בל דבר לדבר־חולין ק טנ טן וזול.
כן צעקתי, בוז לבוג די ם״ ו אני צו עקנם כיו ם.
לא שיניתי א ת דעתי: בוז ל בונ די ם הנ מ צ אי ם
ב שו רו ת ו׳ומפלנה הז את 1בוז לגייס החמי שי ה מ חבל
יו ם יום ו שעה ש עה במאמ צי ה טובי ם, הנ א מ נים
והאצילים ש ב שו רו תהמפ לנ ה הזאת — וי ש
ה פ כו את האמצ עי םלמט רה ב שבילם ו שכחו את
ביו ם בז אני לגנבים ול סו ש ח-
רבים כאלה. נם
אלה א שר הו ד ני צול ע מד תם
תים. ל כל או ת ם
המטרה הכללי ת.

יחזקאל הכהן,

הייל סצאדין

.חיפה

כנזין עקרוני
ב מו צ אי: שבת זו הורתי מ סיו ר בנג בכש אזל
ליד נם־ ציונה. נדרתי ב מו ידי
הבנזיז ב מ כוני תי
ה מ כוני ת עד לתחנת־הבנזין הנ דול ת של

מו בילנ אז, ה שייכת לאחד אייזנברג ב מ קו ם, על אה

יציא ת ה שב ת, היתה התחנה סנו ר ה.
הלכתי למר אייזנברנ הביתה וביק שתיו ב א די בו ת
ל פ תו ח את התחנה ולס כו ר לי א ת הבנזיו הדרו ש.
יע שה זאת —
כי הו א לא
ב ת שו ב ה ענה לי
בפר־נצים. מי שיו צאב שב ת לננ ב. אמר. שידאג
שיהיה לו מ ס פי ק בנזין.
לא נ שאר ל׳ אל א לקחת
ולחזור ל מ כוני תי בנ ם־ ציונ ה.

בנזין

ברא שון־ל ציוו

א. א״ תל־אביב

ואולי גס הסרט הישראלי.
במאמר הרא שי של ה עורר (העולם הזה ) 963
הוב עה הדעה כי הקו ה רו סי החדש אינו אל א
תו צאה של לחץ ה אינ טליגנ צי ה והבירוקרטיה הסו
ביי טיו ת ל תנ אים טובי ם יו ת ר.

תל־אביב

בעלי מ כוניו ת ע שויים להסיק את המסקנה
ההגיוני ת שלמען הפרינציפ כדאי להי מנע
מלקנות בנזין בנס־ציונה גם ב שעה ש הפוינ־ציפ
מרשה ל מוכריו למכרו.

העולם הזה 966

ץ והי תמונה מזעזעת. עטופות בסדינים, מוטלות
1הגופות בתחתית המשאית: שני ילדים נקובי־כדורים
ומדריכם הקטול. השלושה, קרינות התקפת־הרצח על מוסד-
הילדים של מושב שפריר, סיימו את נתיב הדם של הפידאין
בשבוע האחרון לפני יום העצמאות.
כרגיל אחרי כל סיבוב של מלחמה־זעירה, יכולה המדינה
לעצום את עיניה ולחזור לשכב לישון. הפידאין חזרו לב־סיסיהם.
יכולים אנחנו לטפוח לעצמנו על הגב, למלמל
לעצמנו כמה סיסמות יפות על כושר-עמידתנו, ולהעמיד פנים
כאילו חזר הכל לקדמותו.

אולם תהיה זאת אשליה. שום דבר דא יחזור
לקדמותו. מלחמת־הפידאין לא היתה אינטרמצו
קטן ובלתי־נעים. היא היתה פתיחה רווית־דמים
לשלם חדש כמלחמת־הקיום שלימדינת
ישראל.
כל עוד שרקו הכדורים בחושך, כל עוד נכרו קברים
חדשים מדי יום, אי־אפשר היה לעמוד על כל טיבו של
הלקח. עתה, בהפסקת הנופש, חייבים אנו להסיק את המסקנות.
הן ישנו את פני חיינו.

ף* ימשך כמהשעות לפנות בוקר, אור ליום החמישי
2שעבר, היה נדמה שהנר, פרצה המלחמה הגורלית. אף
אחד משני הצדדים לא רצה בה• היא עמדה לפרוץ, כמו
מלחמות רבות בהיסטוריה, כמעט בעל כורחם של כל הלוחמים.
אותו
רגע כבר לא זכר כמעט איש שמחול-הדמים נפתח
בתקרית קטנה באופן יחסי: התקפה של מארב מצרי על
חוליה של חיילים ישראליים בצד הישראלי של הגבול, בגזרת
כיסופים.
כדי לחלץ את חייליה, נאלצה ישראל לפתוח באש תותחים.
לא היתד, כל אפשרות אחרת. אולם עוצמת האש הישראלית
היתד, גדולה מן הרגיל. חיש מהר התפתח דו־קרב תותחני,
שקטל כנראה למעלה ממאה חיילים ואזרחים ברצועת עזה,
בני שני המינים וכל הגילים. המצרים לא מסרו את המספר
המדוייק.
בצמרת המדינה לא הכל היו מאושרים מהתפתחות זו. הכת
של שרת בממשלה עירערה על השיקולים של כת בן־גוריון.
השרים משה שפירא, פנחס רוזן ומרדכי בנטוב האשימו את
דויד בן־גוריון בפזיזות הרת-סכנות. בן־גוריון טען לעומתם
כי ניהול מערכה מקומית הוא ענינו שלו.
אולם גם שוללי קו בן־גוריון נאלצו להודות כי ההפגזה
הכבדה של רצועת עזה גרמה לתוצאה פוליטית חשובה
אחת: לדג האמרשילד, השוחה כעת במימי המרחב, היה
עתה מה לבקש מישראל.

עד אותו רגע היתה צפויה הסכנה כי האפר־שילד
יצטרך לדרוש ויתורים מישראד כדי
לפייס את המצרים. אחרי אותו רגע היה עליו
לדרוש ויתורים גם ממצרים, כדי לפייס את
ישראל.
הדם החדש, שנשפך על כפות המאזניים, איזן את המצב
המדיני לקראת בואו של המזכיר הכללי של האומות המאוחדות.
זהו חשבון ציני, אבל מציאותי.

ף• ׳מחרת יום ההפגזה קיבלו כמה מאות פידאין ב/רצועה
את פקודת־ד,היכון. בלילה עברו את הגבול
בחוליות קטנות, החלו במלאכת הקטילה והחבלה.
בניגוד לדעה הרווחת בישראל, אין הפידאין אנשי יחידת
קומנדו מובחרת׳ אלא חיילים של יחידה פלסטינית סדירה,
רגילה, בצבא המצרי. השם פידאין הוא רק כינוי יחידתי,
מן הסוג המקובל גם ביחידות צה״ל, כמו ״הפורצים״ ,״שועלי
שמשון״ ו״חיות הנגב״ של מלחמת תש״ח.
הפידאין באו גלים־גלים. יש להניח כי בסך הכל פעלו למעלה
מחמש מאות איש. בהשוואה למספר זה, היה הנזק
המוחשי שגרמו, וגם מספר קרבנותיהם, מועט באופן
יחסי. הפידאין לא גילו כושר קרבי מעולה, וגם לא רמה
מעולה של אימונים בחבלה.
לעומת זאת הצטיינו בניידות, וגילו תכונה שנעדרה לח לוטין
בקרב החיילים הערביים במלחמת תש״ח: הנכונות
לנוע בלילה ולחדור לאיזורים של אוכלוסיה צפופה.

אין למדוד את נצחונם או כשלונם שד הפיד־אין
כמספר ההרוגים ובגודל הנזקים שנגרמו
בישראל, אלא כמספר התקריות ופיזורם על
פני השטח. בי מטרת הפיקוד המצרי היתה
לשתק את החיים התקינים בכל דרום הארץ,
להפסיק את התחבורה, לזרוע בהלה, לרתק

אלפים ורכבות של גברים ישראליים בסיורים
ובמארבים, תמורת השקעה מצרית קטנה מאד.
זהו תוכנה האמיתי של מלחמת הפידאין.

עולת כוחות הכטחץ הישראליים, שהשמידו כמה
^ מן החוליות, היתה עלולה להנחית מכה על המוראל
של הלוחמים הפלסטיניים. לילה אחד, בין היום השלישי
ליום רביעי, עבר כמעט ללא תקריות. פרשנים נחפזים נתפשו
לנחש כי הענין נגמר.
אולם הפיקוד המצרי היה זקוק למכה אחת נוספת, כדי
להחזיר את הפרסטיג׳ה לפידאין ולמנוע את הרושם כי
שותקו אחרי הריגת תריסר מחבריהם. וכך ירד, עם שקיעת
התמה של היום הרביעי, ליל־ד,זוועות על המושב שפריר.
האופי המיוחד של מעשר,־התועבה גרם לזעזוע עמוק
בכל, רחבי ישראל, עד לצמרת המדינה. גם חברי כת
שרת שוכנעו עתה כי יש לתת יד חופשית לבן־גוריון, וכי
אין להימנע ממלחמה. בשעה שרוב אזרחי ישראל ישנו
שנת־ישרים במיטותיהם, התקרבה הטרגדיה לשיאה.
מלאך־המוות של המלחמה נקש בעצמות אצבעותיו על
הדלת.

אם לא יירשם בספרי ההיסטוריה כי המלח!
מה המרחבית השניה פרצה אור ליום החמישי,
ה־ 12 באפריל ,1956 הרי יש להודות על
כך לאדם אחד: לדג האמרשילד.
לולא נוכח הוא במקרה במרחב ברגע המכריע, לולא יכול
היה במקרה לפעול תוך שעות מעטות ולהשיג הבטחות
מחייבות משליטי שני הצדדים, לא היו בני חיפה חוזים
במצעד הצבאי של יום העצמאות השמיני. תחת זאת היו
רבים מהם צועדים בעצמם, לבושים מדי חאקי, אל שדות־הקרב.

ם המזכיר הגאוני כיותר של האו״ם לא היה
ל מצליח במניעת המלחמה אילו רצה אחד הצדדים באמת
בהתלקחות המכרעת. מאורעות השבוע הוכיחו מעל לכל
ספק כי, לפי שעה, אין איש מהם רוצה בכך ברצינות.
גמאל עבד אל־נאצר הפעיל את להקות-הכינים של הפידאין
במקוםי להפעיל את צבאו. הוא רצה ״לנקום את דם
הרוגי עזה״ ,בצורה שיכלה לשכנע את בני עמו ולשמור
על כבודו בעיני ההמונים. הפידאין היו הצורה הזולה,
היעילה וד,רעשנית ביותר.

הוא לא היה מעוניין במלחמה אמיתית, כי
לא היה מובן לה.
צבאו לא קלט אלא חלק קטן מאד מן הנשק הסובייטי.
יעבור זמן ניכר עד שחיילי מצריים ידעו, אפילו בעזרת
מומחים זרים, לטוס במיגים ובאיליושינים ולהפעיל את
הסטאלינים, להחזיקם במצב תקין ולתקנם, לאמן מדריכים
ופועלים ולהכין חלקי־חילוף.

** ד שיסתיים שלב זה, ועד שינבוט זרע המרד אותו
זרע עבד אל־נאצר בירדן ובעיראק ויקום הפיקוד הערבי
האחיד, לא כדאי לסגן־האלוף הקאהירי לפתוח במלחמת־הכרעה.
זה היה ברור לפני שבועיים, וזה הוכח השבוע.
אולם האיש ששלח את הפידאין אל תוך אדמת ישראל היה
צריך להתכונן מבחינה נפשית לאפשרות שהמלחמה תפרוץ
בכל זאת. הוא לא יכול היה להיות בטוח במידת ההתאפקות
של ממשלת ישראל. כל אחד מפעולות הפידאין היתד, עלולה
להצית את הפתיל.

מבאן המסקנה השניה, גם היא ברורה: עבד
אל־נאצר מעוניין לדח־ת את המלחמה, אולם
הוא מוכן לבצע פעולות למרות שטמון כהן
סיבון של התלקחות מיידית.
זהו בטחון עצמי חדש, הנובע מן הנשק הצ׳כי. הוא מסביר
במידה רבה את מערך הצבא המצרי על הגבול הישראלי.

ילו רצתה ישראל לפתוח במלחמה !מונעת, הרי
\ 1ר,יו פעולות הפידאין מספקות לה אמתלה שלא תסולא
בפז.
אם לא ניצלה הזדמנות זו, הרי נבע הדבר מעובדה פשוטה:
מניות המלחמה־ד,מונעת נמצאות בישראל בירידה מתמדת
בשבועות האחרונים.

לפני שלושה חדשים היה זה רעיון כמעט
כללי, שהקיף רכים מן האייטים המרכזיים
בעמדות-מפתח. כיום קטן מספר חסידיו המושבעים,
אף שאלה חוזרים אליו מדי פעם כנאמנות
עקשנית. רוב כעלי-הדיעה מודים לעצמם
כי אם אמנם היה הגיון כרעיון זה לפני
רבע שנה, הרי מאז השתנו הנתונים כליל.
ד•,הגיון הפנימי של רעיון המלחמה־המונעת היה: היכולת
לנהל מלחמת-בזק בחזית אחת, תוך שמירה פאסיבית בשאר
(סוף בעמוד ) 19

לקח הרואין: דפיהם וווו
עשדה מתושבי תגבור ומגיניו מסנמים את וסיוג האישי בהתמודדות

הפלח

המושבניק

הסולד

הקיבוצניק

השומר

ך* ייתי כחצר המשק, עבדתי
1 1בהרכבת קומביין כשלפתע שמעתי
התפוצצויות פגזים,״ נזכר
עמום צפרוני 26 בן קיבוץ איי־לת־השחר
שהתישב לאחרונה עם
אשתו ובנו בכפר־עזה, מול העיר
עזה .״יכולתי לראות משם את ההתפוצצויות
בנחל־עוז ובעזה. ראיתי
שהפצצות לא נופלות אצלנו והמשכתי
לעבוד. כך עשו כולם, רק
את הילדים הורידו למקלטים על כל
צרה שלא תבוא.
״המוראל של החברה היה גבוה
מתמיד, אפילו אלה שהורשו לנסוע
לחופש ויתרו על חופשותיהם ונשארו
במשק. הפידאין לא הטרידו אותנו,
רק המצרים היושבים במוצב
שליד שדותינו פתחו באש.״

ץההש בו ע, הכל יושבים בן
כפר,״ מתאר בקרט שמעון (,)42
איש מושב מבטחים מעולי מרוקו,
את המצב במושבו :״יש חוסר עבודה
ואין שום עזרה מאף מקום. בינתיים
עושים ביצורים. לפני שבוע
הייתי בבית עם הילדים. אני שומע
תותחים. חשבתי מלחמה. קראו לנו
לאסיפה, אמרו צריכים להתכונן אולי
המצרים מנסים לבוא לכאן.
״חילקו לנו נשק, הלכנו לשמור.
לא נתנו להם לבוא למבטחים. בלילה
של יום רביעי הייתי שומר, הרגשנו
אנשים מסתובבים על־יד הגדר. צעקנו
:״מי שם?״ האנשים היו רצים.
ירינו אליהם והם ברחו. ברוך השם
לא קרה שום דבר. עכשיו אנחנו
שומרים ובונים ביצורים.״

^ :י יגיל לעבוד במקומות
מסוכנים,״ מעיד על עצמו גיסים
קדוש 26 עובד מחלקת העבודות
ר,צמריות מבאר־שבע, שעבד
בשבועיים האחרונים על הדרך
בין ניר־יצחק וגבולות, אשר מוקשה
שלוש פעמים השבוע .״כל שנה
אני בא הנה לגבולות לתקן את הדרך.
הגעתי בדיוק כשהפידאין עזבו
את הרצועה. כל בוקר יצאתי
עם ה מו טו רג ר״ד ר לישר את הדרך.
לקחתי אתי לוון מזוין. אנחנו עובדים
12 שעות ביום. אם נפסיק את
העבודה בגללם, לא יתקדם שום דבר.
״גל פעם הייתי שומע שמכונית
עלתה על מוקש, אבל המשכתי לעבוד,
מוכן לפגישה איתם. רק בלילה
אחד שמעתי פיצוץ במשק.״

**תיחות קיימת אצלנו כל
הזמן,״ טוען איש משק צאלים
מיכאל מונהייט 23״לכן לא היו
השבועיים האלה משהו מיוחד אצלנו.
שמענו כמה התפוצצויות בסביבה,
לא ידענו בדיוק מה הם. אלינו
קצת קשה להגיע כי אנחנו באיזור
החולות. אחרי פעמיים ניסו לפרוץ.
״אני חושב שאלה היו מסתננים
רגילים, לא פידאין, שבאו סתם לגנוב.
הצלחנו לסלק אותם. יש אצלנו
שמירה טובה וכמה צרורות הספיקו
להבריח אותם. היו אצלנו השבוע
מורים ומורות מתל־אביב ועשו שמח
במשק. היינו יושבים איתם בערבים
אחרי העבודה, שתו ודברנו על הווי
המשק. בשבת רקדנו עד אחת בלילה.
חבל שלא באו יותר מורים.״

צלנו החיים זרמו כתיקונם,״
מספר עמי רונאל 19 חבר
משק מגן .״אמנם היתד, קצת התרגשות
אחרי המאורעות האחרונים
כמו בערב מלחמה אבל אי־אפשר
לעצור את המכונה הגדולה הזאת
הנקראת קיבוץ.
״לא היינו מעוניינים לד,פגש עם
הפידאין כאן בחצר המשק, אבל
בכלל לא נבהלים מהם. רק בלילה,
גדולה התכונה מהרגיל. ביום שלישי
שמענו התפוצצויות ויריות ליד גדר
המשק. רק כבוקר ראינו שהם
היו כאן. המכונית שלנו והטנדר של
ניר־עוז עברו ולא קרה להם כלום.
טנדר צבאי שעבר אחריהם עלה על
מוקש. תיכף יצאנו להחיש להם עזרה.״

העולה

השוטר

הרופא

העירוני

הוותיח

** וכרחים לתת לכולם נשק.
]) אמר העולה סולימן סדר
מי 43 עולה מתימן המתגורר באשקלון
הישנה .״אנחנו לא מפחדים
מהם׳ רק צריך נשק. בלילה שה־פידאין
היו כאן באשקלון, ישנתי
במיטה. הבית שלי הוא על־יד הבית
של משפחת ידעי. לא שמעתי כלום.

^ משך השבועיים האחרונים
^ כמעט ולא ישנתי,״ סיפר שוטר
משמר הגבול עזרא עזרא 28 עולה
מעיראק ותושב בת־ים .״^ל הזמן
העבירו אותנו ממקום למקום, לכל
מיני תפקידים שונים. ביום היינו עושים
סריקות בפרדסים ובשדות אחרי
הפידאין, ובלילה שוכבים במארבים.
התחלנו בזה עוד ביום שבת בלילה.

*י* ראו לי ישר מביתי ברחו־
\ /בות,״ מסכם ד״ר אליעזר גל־טנר,
מנהל בית החולים אסף הרופא
בצריפין, את לקח הטיפול בנפגעי
הפידאין .״עבדנו בדיוק כמו בעת
מלחמה. קראו רופאים ואחיות הן
והיענותם היתר, למופת. כשיש ציוד
וחדרי ניתוח משוכללים, אפשר לעבוד
יפה, ללא עיכובים.
״אולם הניתוח אינו העיקר. העיקר
הוא המיון לפני הניתוח, ברגע שמביאים
את הנפגעים. גם המיון פעל
למופת, בעת שהביאו את עשרות
נפגעי שפריר והאוטובוס. אני חושב
שזה היה בעיקר אודות להתנהגותם
המופתית של אנשי שפריר.
הם התנהגו בשקט. המדריך ליווה
את הפצועים ונישק כל אחד בהיפרדו.
״התקלה היחידה היתד, המחסור בדם.
היה לנו רק מעט דם וזה חשוב
מאוד. אם מביאים לניתוח ילד עם
קרע בכבד דרושות כמויות גדולות
של דם. רק זה יכול להציל חיי אדם.
ום, זה משהו שלא נשיג בדולרים
אפילו, כי אם רק על־ידי תרומה המונית
של בני כל השכבות.״

^ ניעובד ברסקו בתל־אביב
בסנדלרות. ביום רביעי אחרי העבודה
עליתי על אוטובוס אגד לחזור
הביתה לרמלה,״ סיפר אברגיר
שלמה 28 זר, היד, האוטובוס של
שש וחצי. לא היו שם כל כך הרבה
אנשים. נסענו עד הסיבוב לצפריר,
ואשד, אחת ירדה שמה. האוטובוס
נסע עוד 20 מטר ופתאום
שמענו יריות. בצד ימין של הדרך
יש פרדס ותעלה. ראיתי שלושה אנשים
שוכבים בתוך התעלה עם בגדים
כמו חיילים שלנו.
״אני ישבתי על־יד החלון, שלושה
ספסלים אחרי הנהג. לא שמתי לב מה
הולך באוטו, רק הסתכלתי מאיפה
בא־ם הכדורים. האוטו נסע עוד מאה
מטר והתקלקל. תיכף ירדתי מהאוטו
והתחלתי לרוץ בכל הכוחות
שלי, לא הרגשתי כלום. רצתי כמו
׳משוגע עד השער של סרפנד. רק
על-יד השער הרגשתי דם ברגליים
שלי. לא הרגשתי את עצמי ונפלתי
עד שמצאתי את עצמי בבית חולים.
עכשיו אני לא יכול להזיז בכלל את
הרגליים שלי. לא יודע איך רצתי.״

ף ירים מטווחת אצל תותחני
^המצרים עוד מהשנה שעברה,״
סבור אריה שרייבר 23 חבר קיבוץ
נירים .״אבל אחרי הכל, הם לא
הקלעים הכי טובים בעולם. בכל
אופן, כשאנחנו שומעים התפוצצויות
בסביבה, קודם כל יורדים למקלט.
כך זה היה גם בהפגזה האחרונה.
כשהתחילו הפגזים לשרוק וכולם ירדו
למיקלטים, הסתובבתי אני לראות
שכולם באמת יכנסו. גם למחרת
התחדשו היריות. אני הייתי אותה
שער, במטע. לקחתי על הטרקטור
את כל האנשים שהיו שם ומהרנו למשק
למיקלט.

״עכשיו אני רוצה נשק. אני לא
יכול לישון בשקט, הלב לא נותן.
אם יבואו מחר לבית שלי, איך. אני
אגרש אותם? טוב שיש שמירה
בעיר ושמירה של מתנדבים. כל אחד
שומר בתור שלו על הבתים של ה־החברים
שלו. גם אני מוכן לצאת לשמור.
הייתי הקלעי הטוב שבמחלקה.
״אצלנו אנשים עובדים כל היום.
מהבוקר עד הלילה. אפשר פעם לשמור
כל הלילה וללכת בבוקר לעבודה,
אבל לא כל יום. לילה ראשון
אני לא ישנתי. שמרתי על הילדים
שלי. לא יכול לא לישון כל לילה.
צריך לתת נשק לאנשים בשביל לשמור
על עצמם ועל בני משפחתם.״

פעילות הפידאין לא העמידה
אותנו בתנאים מיוחדים, מלבד זה שהיה
צורך לוותר על העבודה בלילות.
יש לנו השנה יבול כבד והעונה
קצרה, אנחנו מעוניינים לקצור
בשקט. פשוט סופרים את הימים שעובדים
בשקט. כי כל יום עבודה
המושקע בבסחון זה כמעט בזבוז.״

לוחמי הווום ופידאי שבוי
סלמן מוחמו, אחד הפידאין שנשבו, מגלה את מערך הלוחמה הזעיחו
^ פי הידיעות שנתגבשו מתוך ש/יחזור
פעולות הדמים הראשונות בדרום,
היד, הפידאי סלמאן מוחמר שייך לחוליה
שארבה למכוניות בכביש פלוג׳ה.
חוליה זו שמה קץ לחייהם של שלושה ישראלים,
שני חברי גבעת חיים ואיש קיבוץ
להב׳ פוצצה למחרת את שני הבתים במושב
שפיר. כאשר נפגש עמו ראש מערכת
העולם הזה, שכב סלמאן, שחור, גזוז־שער,
משופם׳ במיטה צחורה בבית חולים אי־שם
בארץ.
במקים נכחו עתונאי־חוץ, צלמים, מסריטים
וכתבים צבאיים. הם ראיינו את סלמאן קצרות
באמצעות מתרגם, עברו לשני פידאיון
פצועים נוספים ששכבו באותו חדר. הראיון
הבא, המובא כלשונו, נערך בערבית,
לאחר גמר חקירתם הכללית של יתר ד,עתו־נאים.

כמה אתה?

אבדאן! אבדאן!*
ישבנו כל הזמן במחנה.
קיבלתי שש
לירות משכורת כל
חודש, ועוד שלוש
לירות כלכלה. אבל
לא עשינו שום דבר.
אפילו לא שמירה.
לפעמים היינו עושים
קצת אימונים.

עשבים?

כן. ירקות, עגבניות,
דברים כאלה.

מה עשייתם
בשטח ישראל?
בלילה הראשון הלכנו
צפונה, עברנו
ממערב לבדייר, מצפון
לכונייתרה, ולנו
בלילה בוואדי אל־חא־כי.

זאת
אומרת
שלא הכרת כלל
את השטח מעבר
לגבול?
רק את הסביבה
איפה שהייתי, ליד
יבנה. אני מכיר אותה
מאז שהייתי ילד.

איך זה בכל זאת יצאת לפעולה
מעבר לגבול? מי הדריך אותך?
או שהיתה לך מפה?

אתנו היה אחד יוסף מובארק. הוא כבר היה
הרבה פעמים בישראל. הוא הכיר את השטח.
הלכנו אתו. לא היתד, לי מפה, כי אני לא
יודע לקרוא.

נשוי?

ילדים?
לא. התחתנתי לא מזמן.

מנין אתה?
הורי באו מהמדבר, מדרום. אבל אני זוכר
רק את הזמן שחיינו ליד יבנה, ממערב לכביש
הראשי.

עד מתי?
עד ההגירה הגדולה * .אחר כך ברחנו. יחד
עם כל הערבים של הסביבה.

מדוע ברחתם?
תקפו את כפרכם?

בכים. הקצין המצרי,
ששלח אותנו, אמר
שאנחנו נאכל עשבים
בדרך.

האם היהודים

ואללה, אני לא ראיתי יהודים. הייתי אז
ילד קטן ולא הבנתי שום דבר ממה שנעשה
אז. אתה מבין, אדוני י הייתי נער. לפני זה,
הייתי רק רואה יהודים עוברים לפעמים באוטו
שלהם בכביש.

ולאחר שן ברחתם, מה עשית?
בהתחלה, שום דבר. היינו עם הרבה פליטים
אחרים בשדות. אחר־כך במחנה של
פליטים. אני התחלתי לעבוד מוקדם מאוד.
הייתי מחפש עבודה אצל בעלי האדמות בסביבה.
עבדתי טוריה, כל דבר.

מתי התגייסת לפידאיון?
ככה, לפני ששה־שבעה חודשים.

למה?
הכריחו אותי ...גם הקצינים המצריים היו
אומרים בכל מקים . :מה אתם חושבים י
שנשלח חיילים מצריים להגן עליכם כשאתם
יושבים כאן בבטלה?״

ומה דעתך? צדקו?
ואללה, אדוני, אני לא יודע. אבל הם גם
כן צדקו קצת.

לכן התגייסת?
הכריחו אותי.

היה גבר יא סלמאן. הגד שהתגייסת
מפני שחשבת שכך צריף
לעשות, שצריך להתנקם ביהודים.
ואללה, אדוני, זה לא כך. אני לא יודע
לחשוב דברים כאלה.

ומה עשו לך אחרי שהתגייסת?
בהתחלה ישבנו במחנה ליד עזה. אחר כך
שלחו אותנו למחנה גיזה. זה ליד הפירמידות
של קהיר.

מה לימדו אותכם שם?
כל דבר. לירות, לפוצץ, לעשות תרגילים
בשדה. זה לקח בערך שלושה שבועות. אחר־כך
החזירו אותנו לעזה.

מה עשיתם שם?

שום דבר.

אך פעם לא עברתם את הגבול
כדי לרגל או להכיר את השטח?
* ההגירה, או הבריחה הגדולה, כינוי נפוץ
בין פליטי ארץ־ישראל לגבי יציאתם הה מונית
בי מי מלחמת העצמאות.

נחזור חזרה לנושא ..אתה אומר
שזאת הפעולה הראשונה שלך.
איפה עברת את הגבול?

זר, היה ליד בית חנון. שם יש חולות.
עברנו ב־ 12 בלילה. זה היה בערב שבת.
הלכנו מהר מאד בשדות. אמרו לנו שאנחנו
צריכים לפוצץ גשרים, מובילי מים, פסי
רכבת.

ולהרוג אנשים?

אבדאן, ואללה אבדאן !

גם לא לירות על מכוניות?
לא ואללה, אבדאן !

אז מה עשיתם מצד זה של הגבול?

מיד
זרקנו את חומר־הנפץ שנתנו לנו. לכל
אחד היו שלוש לבני חבלה. אבל אנחנו לא
רצינו להשתמש בהם. לא רצינו לגרום כל
נזק לישראל.

אם כן, מדוע לא חזרתם לרצועה?
מפני שלא רצינו שידעו שלא מילאנו את
התפקיד שהטילו עלינו. יוסף, זה שהיה אחראי
עלינו, אמר שיוביל אותנו לכפר בשטח
הירדן, שם יש לו חברים.

וכיצד חשכת לשוב לעזה?

אתה מדבר כמו
אדם המתכד
צא במושגי סיור
ושיהכיר היטב את השטח. זאת
אומרת שכבר עברת אותו כמה פעמים
לפני כ ן...

חיילים בשטח. פחדנו שיתפסו אותנו. הסתתרנו
בשטח וחיכינו שוב לבוא החשיכה.
בלילה המשכנו בדרך. הלכנו מהר מאד. היינו
כבר עייפים ורעבים. ועצבנים מאד. לפנות
בוקר׳ אמר לנו יוסוף שאנחנו כבר מתקרבים
ואז, לפתע מצאנו את עצמנו מוקפים
חיילים. הם פתחו עלינו באש.

ואתם יריתם בחזרה?
חס וחלילה ! לא ירינו אף כדור אחד. אמרתי
לך שכבר היינו עייפים. החלטנו שלא כדאי
ללחום.

מה קרה אז?
יוס ף ועוד אחד ג׳מעאן היה שמו, נהרגו מיד.
חברי סעיד קיבל כדור בחלד .,אני נפצעתי
בירך. זרקתי את נשקי על האדמה וחיכיתי
שהחיילים יתפסו אותי. עם עלות השחר,
נלקחתי בשבי.

ומה אתה חושב שיקרה לך?
ברגע שעברתי את הגבול, שמתי את חיי
בידי אללה ! אני מצפה לרחמיו.

לא, בחיי שלא ! אני רק אומר מה ששמעתי
מיוסוף מובארק.

מה עשיתם למחרת?
הסתתרנו כל היום. בלילה יצאנו שוב לדרך•
לא התקדמנו רחוק• שמענו יריות בסביבה.

אותו
לילה נהרגו יהודים והות
קפו מכוניות באותה הסביבה. אם
אתה לא עשית זאת, האם פעלה
בשטח חוליה אחרת של פידאיון
והם שירו?
אני לא יודע. אני רק יודע שאנחנו לא ירינו
אף יריה אחת. אולי היו אנשים אחרים בשטח
והם ירו ...זה דבר לא טוב ...אבל מה לעשות?
אולי יש כאלה שמוכנים לירות על
יהודים...

מה אמרו לכם לפני שתצאו לדרך?
להכחיש
את הכל ! שאם יתפסו אותנו היהודים,
לא נספר שום דבר.

כגלל זה אתה מכחיש עתה את
הכל?
לא. לא. אני אומר את כל האמת ! אני
לא מסתיר ש־ם דבר. אולי יש אחרים שיש
להם מה להסתיר, אבל אני לא עשיתי כלום.
אין לי מה להסתיר.

ככה, חשבתי לנוח שם איזה חודש או משהו
כזה, ואחר־כך לחזור.

מה עשיתם למחרת ליל היריות?

על חשבון מי היית נשאר שם
לנוח ז

זה כבר היה ביום ראשון. ניסינו להתקדם
מזרחה, לעבר גבול הירדן. אבל היו המון

אתה יודע שאתה נחשב כחכלן־
מרגל, לא ׳כחייל שבוי?

ובכל זאת עברת את הגבול?
מה אפשר לעשות י

הייתם כולכם פלסטיניים שעברתם
הגבול?
אלה שהיו אתי, כן.

האם ברור לך שהמצרים משתמשים
בכם כשעירים לעזאזל ושולחים
אותכם למות בטוח בשביל
חשבונותיהם הפרטיים?
ואללה, אדוני, אני לא מבין שום דבר בדברים
כאלה• המצרים אומרים שהם ידידינו.
והם שולטים שם בעזה. כשאומרים לצאת
יוצאים.

יש הרבה פלסטינאים בפידאיון?
כן׳ די הרבה. אני עצמי לא מכיר את כולם.
אבל במחנה שלנו יש הרבה. אומרים שאולי
500 איש.

וכולם הוכרחו להתגייס?
כן, כולם.

א? אחד לא עשה זאת מרצון?
אולי אחד או שניים, שרוצים להתנקם. אבל
אני לא איבדתי לא הורים ולא קרובים במלחמה
עם היהודים.

ובכל זאת הגעת למקום זה...
זר, רצונו של אללה.

ושל הקצין המצרי?
אולי...

יוסוף אמר שזה יהיה בסדר. החברים שלו
היו דיאגים לנו. יש כבר דבר קבוע אתם.
כל פעם שמישהו מעזה היד, עובר לירדן,
היו מטפלים בו.

מה לקחתם אתכם. מלכד חד
מר־הנפץ?
היה לי קארלו.

קארלו?
כן, תת־מקלע קארל גוסטאב. גם 300 כדורים
בשבילו, בתרמיל צד.

החבר שלך אמר שכל אחד מכם
קיבל 500 כדורים. מה עשית ב־200
הכדורים הנותרים?
בחיי, אדוני, לא היו לי יותר מ־ 300 כדורים.
לא השתמשתי אף לא בכדור אחד. כל
מה שהיה לי, מצאו אתי החיילים היהודיים
שתפסו אותי. יתכן שהיו חברים אחרים שקיבלו
יותר כדורים. אני לא.

איזה אוכל לקחתם אתכם בצאתכם
לדרך?
שום דבר. כשיצאנו, לקחתי פרוסת לחם
• בכלל לא !

קציר הדמים. חולי ה בת חמ שה פידאין, שאותרה על־ידי משמר הגבול וחוסלה בקרב
ממו שך, במדי סוכרייר בדרום. חולי ת הפידאי המרואין, עברה את הגבול יחד עם חוליה זו.

דל וחוועה בשפוד

מחולות, שירה ו שתיה כדת היו אך
לפני ז מן קצר מנת חלקם של חסידי
חב״ד ב שפריר, בעת שחגגו את יום
השנה ל שחרורו של מיסד חב״ד
מביוד סו ה ר רוסי. בין המחוללים (למעלה) ,שתמונת ם הופיעה ב שע תו בהעולם
הזה בלטו נערים מצפון אפריקה, תלמידי בית־הספר החקלאי במקום• שחונכו
ברוח חב״ד. נערים אלו היו קרבנות התקפת הפידאין של ה שבוע האחרון (למסה).

שמחת האתמו

*4פי ד אי ן עזבו את גבולות ישראל. ביום
| | בו חזרו 10 מהם לרצועת עזה בארונות
עץ, ושניים נהרגו בסביבות באר־שבע, עדיין
נשארה חוליה אחת חופשית לנפשה בלב המדינה.
גם עקבות חוליה זו נתגלו ומעגלי ה מחפשים
החלו סוגרים סביבה. היא שינתה
את ציר נסיגתה, פנתה לעבר גבול ירדן.
בדרך הנסיגה עוד הספיקו המרצחים לירות
באוטובוס, להטיל רימון לבית משפחה בעת
שזו סעדה פת ערבית, ולהתקיף מוסד חינוכי
בשפריר — כל זה מרחק קילומטר אחד
מתחנת המשטרה בהצטלבות בית־דגון, לב
לבה של מדינת ישראל.
בעוד תקופה קצרה, ספק אם מישהו מלבד
משפחות הנפגעים יזכור את הזקנה שנהרגה
בשנתה באשקלון, את הנהג שנפל בדרכים,
את איש נזשמר הגבול שנפגע בעת קרב.
אולם מה שאירע בליל הזוועה בשפריר,
מקום פעולתם האחרונה של הפידאין, לא
יישכח במהרה.

*>ן ר טו לפע מון התפשט על הגבעה ה־
\₪4קטנה, בכניסה אל הכפר. משלושה בתי
אבן צחורים וארוכים, בעלי גגות אדומים,
פרצו ילדים בריצה. הם נכנסו לבנין רביעי,
התישבו איש איש ליד שולחנו הקבוע, הוציאו
מהמגרות את טדורי התפילה. אחר באו ה-
.מדריכים. היו עמם כמה ילדים חדשים, אשר
אף אחד לא הכיר אותם ; רק אותו יום הגיעו
למוסד.
שמחה המדריך התישב במקומו הרגיל מול
הדלת, הושיב את החדשים לידו. קול תפילה
עלה מן החדר הארוך. לא מלמול או מנגינה
מונוטונית, אלא שירה. הם שרו את תפילת
הערבית בקול צרחני קמעה, כשריחות ארוחת
הערב המתבשלת במטבח הסמוך עולים
בנחיריהם.
פתאום נפתחה הדלת. יעקב קדוש נכנם לחדר׳
כשהוא נושף מריצה מהירה. הוא סגר
את הדלת מאחוריו ונשאר לעמוד לידה. הוא
איחר.
לתפילת שמונה־עשרה, קמו כולם, הפנו
את פניהם מזרחה, לעבר ירושלים — ולכיוון
הדלת. התפילה נאמרה עתה בלחש. הילדים
שקעו בספרים שלפניהם ורק שפתיהם דובבו
את הכתוב :״מי כמוך בעל גבורות ומי
דומה לך מלך ממית ומחיה...״

למהק סו ם 13 הוא נער צנום ב־
^\ מקצת, הנוהג לכסם את צפרניו. הוא
עלה עם הוריו לפני חצי שנה ממרוקו. הוריו
נשלחו לבאר־שבע, אותו שלחו ללמוד בבית־הספר
החקלאי של חב״ד בשפריר.
הוא סיפר בשטף, ללא כל מעצור :״איך
שהיינו מתפללים תפילת ערבית בעמידה,
מישהו דפק על הדלת. ההוא פתח את הדלת
ותיכף התחילו לירות. המורה שעירי כיבה את
האור ונפל על הרצפה. כולם נפלו על הרצפה.
כל הבית רעד ככה. צעקנו כולנו כמו משו געים:
משטרה ! משטרה ! אף אחד לא בא.
המורה שעיר, שבר את החלון והוציא אותנו משם•
ראיתי שני ילדים עם דם. רצנו לחדר האוכל•
אחר כך באו ולקחו אותנו לכפר. לכל
בית הכניסו שלושה־ארבעה.״
היו בחדר 46 ילדים ושלושה מדריכים,
כאשר כבה האור. כיבה אותו פידאי מבחוץ,
לא אחד המורים. נשמעו יריות, כולם צעקו
והתרוצצו בחדר, איש לא ידע מה קרה בדיוק.
הילדים נשארו מבולבלים, גם למחרת בבוקר.
לשלמה ויליאם טאיב ( )14 פני אדם מבו גר•
הוא עלה מטוניס לפני ארבעה חדשים,
הוריו נשארו שם. גם הוא ניסה להיזכר במאורעות
הלילה :״עמדתי ליד המורה שמחה•
באותו זמן שפתחו את הדלת ראיתי שני
אנשים עומדים משני הצדדים. הם לא עמדו,
הם התכופפו. היה להם קאסקט על הראש.
הם ירו ואני התכופפתי. רדודים הלכו מפה
ומפה והיו צעקות. אנחנו לא רואים כלום
למה אנחנו מפחדים.״

ץ 0ה פי ד אי ן פחדו מהחושך. הם הס־
^ תפקו בכמה צרורות לתוך החדר והסתלקו•
גד פריימן, אחד המדריכים, היה אותה
שעה בחוץ. הוא התנצל :״ראיתי אותם, אבל

אס כי כל נפגעי היריות במו שב שפריר היו
מתלמידי המוסד החקלאי במקום, חסרי
קרובים ותני־מ שפחה ב מו ש ב עצמו, התפ שט
אבל כבד על פני כל המושב. לאחר שבמ שך
הלילה אכסנו תו שבי המו שב את הניצולים, בבתיהם. נצבו
למחרת עם בוקר סביב בי ת ההריגה, מרדו בבכי מר.

קבלו

בבית החולים אסף היופא ב צ ריפי ב לשם
הובאו הנפגעים, נו תחו הילדים והוצאו
מכלל קכנה. רק אחד מהם נפטר מפצעיו.
השאר שכבו ח בו שי םבתח בו שו ת גבם,
אספקה תמידית של דם וח מצן עד צאתם מסכנה.

חדר בית־הכנסת לאחר ליל הזוועה דמה
למרחץ דמים. שולחנות וכסאות הפוכים
בתוך שלוליות דם, סדורי תפילה. מגואלים
חלקי-לבו ש של הנרצחים היו מפוזרים
בו. אפילו מ שקיפי או״ם, למודי מראות הזוועה, הזדעזעו.

הבי

ה עו ל ח הז ה

גופתו של וסיס עסיס בן ה־ , 13 היתה מעוותת כולה. הוא נפגע בראשו
מצרור כדורי תת־מ;/לע, שעה שעמד והתפלל את תפילת ש מ תה-ע שר ה
כ שפניו מופנים למזרח, אל מול הדלת מ מנ ה הופיעו הורגיו. מחזו ת
מזעזעים התרח שו ב שפריר בעת שחזרו לשס הגופות. אמי של נסים
רצה אל גופת בנה, זעקה בבכי :״בא הביתה ! בא הביתה !״ נסים, ב,ן למ שפחזז ירו של מית מרובתילדים,
הגיע למוסד ביום בו מצא שם את מותו. בית־הכנסת היה המקום ׳הראשון אליו נכנס.

מותו שר נעו

אחיו של ש מחה זילבר שטרום, המדריך
שנרצח עם חניכיו, ליווה א ת. גופת אחיו
כשהז׳עם והכאב נ שקפים ממיניו. למרות
שומסורת חסידי חב״ד מצווה על סליחה
ואהובת הבריות, לא יכלו החסידים לעצור את כאבם נוכח מראות הזוועה
שנתגלו לעיניהם. מראת בית־הכנסת לאחר ליל הזוועות, דמה לשדה קטל.

בכי של אח

לא היה לי נשק. לא תארתי לי שאלה פידאין
— כאן, על־יד תל־אביב.״
עברו דקות מספר עד שהתאספו במקום
כמה אנשים והעיזו להתבונן לתוך החדר.
מנורת נפט קטנה האירה בקושי את מראה
האימים. אי־אפשר היה להבחין מי נפגע ומי
לא. רבים מבין הילדים היו מכוסים בדם.
כולם צעקו. רק כעבור דקות יקרות אותרו
תשעת הנפגעים. שניים היו כבר מתים.
בבית־ר,חולים אסף הרופא, בצריפין, פעלו
בבת אחת ששה חדרי נתוחים. מנתחים הוז עקו
באמצע הלילה מבתיהם, הגיעו מיד.
היה מחסור חמור בדם. חמשה הילדים שנשארו
בחיים, לאחר ששניים נוספים מתו בדרך,
נפגעו בכל אברי גופם, אבדו דם רב .״זה
היה בית מטבחיים,״ התבטא אחד המנתחים.
הניצוד להיכנס

פנימה.

בעת, ההתקפה. היו בחדר ביח־הכנסת
קרוב ל 50-נעי־ים. רובם ניצלו במ;/רה,
מאחר שהפידאין ירו רק אל אלה שניצבו
ימול הדלת, לא הספיקו להטיל רי מון או
הניצול שלמה קסום נזכר בפרטים.

* • ל מכונית משא של משטרת ישראל
היו מונחות גוויותיהם של ארבעת הנרצחים.
מבעד לסדינים הלבנים שעטפו או תם
התפשטו ועלו כתמי דם גדולים.
הם שכבו זר, בצד זה, המדריך ושלושת
חג כיו. שמחה זילברשטרום ( )25 בא לשפ־ריר
לפני שנד, אחת בלבד. ד ,א היה טיפוס
מסוגר ומוזר בהתנהגותו. מאז עלה עם אמו
מצרפת בילד, ארבע שנים באחת הישיבות
בירושלים שקע בלימודים, נחשב כעילוי. הוא
בא אל שפריר בדרך משונה: חברו בלב
ונפש לספסל הלמודים, ששימש מורה בשפ־ריר,
נרצח בידי מסתננים. שמחה בא למלא
את מקומו מבלי שיקרא לו איש.
על המכונית משני צדיו שכבו שנים מחניכיו,
מבין החדשים בשפריר, אשר רק אתמול
הגיעי •לשם. לא היה מי שיספר את קו רות
חייהם. הס היו קצרים מדי.

** סורת חסידי חב״ד מאריכה לספר
על הרדיפות והמצוקות שעברה כת חסידית
זו. בני שפריר, עולים מברית־המועצות,
ידעו להתגבר גם על מכת הפידאין. אולם 39
הנערים שיצאו שלמים מטבילת האש הנוראה,
טרם תפסו מה ארע באותו ליל. הם הסתובבו
סביב מקום ההריגה, נרגשים בהכנסם
שוב לתוכו.
שאלה אחת הטרידה את מוחם, אותה שאלה
שהטרידה את שלמה ויליאם טאיב. שאל
שלמה בקול רציני ועמוק :״אנחנו עוד רק
ילדים. למה הם עושים את זה לנו?״

על מ שאית משטרה הונחו גופו תי הם של
ארבעת החללים. ילד נוסף מת כעבור
כמה שעות מפצעיו. המדריך החיקלאי׳,
שהיה עם הנערים ולא נפגע, ליחה אותם
בדרכם האחרונה לירושלים, עיר מולדתם, שם נמסרו לידי מ שפחותיהם ונקברו .׳

ת צ פי ת

במדינה

(כל הז כויו ת ש מו רו ת)

• היה מוכן להפיכה הבאה כירדן. סגן רמטכ״ל הלגיון מסיים עתה
את הכנו תיו להפיכה צבאית שתסלק את המלך הצעיר, תשליט ב מדינה מועצה
של קצינים־חופ שיס, לפי ה מתכונ ת המצרית, הצעד הרא שון של ה שליטים
החדשים: הצטרפות גלויה לגו ש המצר

• מזכיר או״ם דג האמדשילד יאריך את ביקורו הנוכחי
במרחכ. למרות ש מועצת הב ט חון קבעה, עס צאתו מניו־יורק, כי ה שליח הבינלאומי
י שהה שבועיים בלבד באזור, ימשיך האמרשילד את פעילו תו בבירות
ערב וישראל מעבר לתקופה זו, מתוך א מונ ה שיצליח לה שיג הסדר להפגת
המתיחות. לא מן הנמנע גם כי מזכיר האו״ס יחזור ויב;;ר שנית במרחב, לאחר
שובו לניו־יורק למסור דו״ח ביניים למועצת הבטחון.

.לעומת זאת. אל תצפה להופעתו של איש הסכמי שכיתת־הנשק
ראלך באנץ׳ כמתווך כין ישראל ומדינות ערב. תוכניו ת
הסטייט־דיפרטמנט לשגר את ח תן פרס נובל הכו שי לזירת הצלחותיו הקוד מו ת
כמ שכין שלום־מסוייג במרחב, נתבטלו. הסיבה: רמזים מצד הערבים כי באנץ׳
שוב אינו רצוי ב מדינות ערב, בהן נוטים לראותו כאחד האחראים לקיום מדינת
ישראל.

• גם ראש משקיפי או״ם הנוכחי, גנרל ארמון ל. מ .כר;ס,
צפוי לכמה חיצי איכה מצד
הערכים. בהתקפה מרוכזת, המסתמ־

העם
ל מ חר ת מ חול־ ה שד״ ס
עששית־נפט דלקה בבית זכריה במושב
הפועל־המזרחי אחיעזר, ליד לוד• המשפחה
אכלה את ארוחת הערב, כאשר נפל הרימיז
לתוך החדר והתפ צץ. ידו של משה זכריה
נקטעה, בתו שרה נפצעה קשה בבטנה.
בכתה נורית זכריה, שנפצעה קל, ליד
מיטת בתה :״שהילדה תהיה כפרה לכלל
ישראל, שהצרות ייפסקו
מנגינה סוערת. המלים שפרצו מלב
האם המהוממת כא לו הגיעו לדבון העולמים:
ההתקפה באחיעזר היתד, המעשה האחרון
של הפידאין לפני שסיימו את פעולתם.
שקט יחסי ירד על המדינה מוקפת־האויבים,
שיכלה לגשת לחגיגת יום עצמא תה
השמיני.

נת עתה באופק הערבי, י וא ש ם בונ ם
במוסר או בייקטיביו ת ובנטיה יתירה לצד
ישראל.

.מתפתח משכר כיחסים
בין דויד בן־גוריון לבין הסוכנות
היהודית. דויד בן־גוריון הציע
לא מכבר לצמצם ז מני ת את העליה ולכהן
את כספי ה סוכנות לצרכיז! דחופים
יותר של ה מזינה. הצעה זו לא נתקבלה
על זעת רוב חברי הנהלת הסוכנו ת, ודויד
בן־גוריון עומד לה שיב ת ך נימה
של זלזול. יחס זה יבוא לידי בי טויו
הגלוי כאשר יימנע ראש ממ שלת ישראל
מלה שתתף בדיוני הקונגרס הצ-וני הקרוב,
יצמצם את השת תפותו להופעה
בטכס הפתיחה בלבד.

.מנהיג ציוני שני יפגין את

מורת רוחו מן הסוכנות. יושב-
ראש הנהלת הסוכנות, הז״ ר נחוס גול־דמן,
אשר הצעתו ל מפלגו ת הציוניו ת
לבטל את טניפיזזן העצמאייס בחוץ־
לארץ ולאחדם להסתדרות כללית אחת,
עשוי לסרב להיבחר מחדש להנהלת הסוכנות.
הפגנה
גולדמנית אחרת: בנאומו
בפתיחת הקונגרס בירו שלים יאשים
גו לד מן את ממ שלת ישראל בזלזול
בכו חו של העס היהודי ב תפו צו ת ובסילוק
המנהיגים היהודיים בבירות• הנוע־רביות
מ מסגרת המערכה המדינית של
ישראל.

הפומל־הסזרחי).

אמר מתנגד־ר,מיזוג, שר־הדואר העוקצני
יוסף בורג, ברמזו על קירבת בית החולים
״אני
לחולי־רוח הידוע, לאולם־ד,ועידה :
חושש שהחלטה זו תיכנס להיסטוריה בתור
החלטת־בת־ים ! ״

• גל תעמולה ישראלי חדש,
תחת הסיסמה ״הכו נשק לישראל!״
יציך את ארצות־ה
כרית כשבועות הקרוכים. למרות
ה תנגדותו של בי. ג״ ,.עומד משה
שרת להפעיל מחדש לחץ חזק על ממשלת
ארצות־הברית לספק נשק ליש ראל•
שרתמא מין עדיין כ י התקרבות
ארצות־הברית
ימי הבחירות לנ שיאות
לא תני ח לנשיא אייזנהו אר לה שת מט
כליל מדרישת הנשק הי שראלית וכי לחץ
בלתי־פוסק עלול בסופו של דבר להבקיע
את חו מ ת הסירוב של הם טייט־דיפרטמנט והפנטגון.

הפלמ״ח. יהודים מזוקנים בני כל הגילים
זימזמו את המנגינות, אף שלא תמיד ידעי
את המלים.
מכרתגזינג׳ י ו . 1הסיבות להתקפת־שירה
זו היו פרו.איות יותר. בחדרי חדרים
דנה ועדה על ניסוח החלטות הועידה. היא
לא היתר, מסוגלת להסכים על מנגינה אחידה״
והצעירים לא נתנו בינתיים ליושב־ראש
להמשיך בסדר־היום.
סלע המחלוקת נזרק לתוך חדר הישיבות
על־ידי סיעה של צעירים — גוף שקם בועידה
באופן ספונטאני, היה מורכב מצעירי
כל הסיעות במפלגה, מן הימין ועד לשמאל.
המכנה המשותף לכולם: התקפה חריפה
ביותר על מדיניות־החיץ של משה שרת.
דרשה דוברת הצעירים, יהודית פרידמן,
ג׳ינג׳ית מרצינה מפעילות הקיבוץ הדתי :
• ניטראליות של המדינה במערכות עולם,
כמו זו של בורמה, הודו, יוגוסלביה
ומצרים (אחרי שיצחק רפאל דרש את שילוב
ישראל במערב),
• פעולה ישראלית כדי לצרף את ברית־המועצ
ת להצהרת שלוש המעצמות (אמריקה,
בריטניה׳ צרפת) לקיום השלום במרחב,
• סילוק ״האחראים למדיניות־החוץ״.
החלטה אח־ונה זו נוסחה במלים רכות
(״על האחראים לחשוב מחדש על דרכם
אולם הדוברת לא השאירה שום ספק בויכוח
,״עליהם ללכת ! ״
החלטתכת ־י ם. משר, שפירא, הבוס
האמיתי של הפועל־המזרחי, היה נתון במצב
קשה. קודם לכן חתמו חבריו על זכרון־
דברים חשאי עם משד, שרת, התחייבו לתמ-ך
בקו שלו תמורת משרות בשרות־החוץ (העולם
הוה 965 אחרי שהעלו על עצמם
את חמתו של הפטיש בן־גיריון, לא היה להם
כל חשק לריב גם עם הסדן שרת.
לשיא ניפנף אברהם מלמד, קיבוצניק מ־גודל־זקן
מניר־עציון, בעצומה חתומה בידי
50 צירי הועייחה, שתמכו בקוו הצעירים.
אחרי שחברי הועידה הצטרדו מרוב שירה,
ואחרי שאזל מלאי השירים, הושגה פשרה
ברוח חכמי חלם: ההחלטות האנטי־שרתיות
אמנם נתקבלו, אולם הוסכם בפירוש שלא
יפורסמו.
אחרי שנגמר שיר־המרד, יכלה הועידה לקבל
את החלטתה העיקרית: מיזוג מפלגת
הפועל־המורחי עם מפלגת המזרחי (מבלי
להחליט לפי שעה אם המפלגה החדשה
תיקרא הפועל־המזרחי־המזרחי או המזרחי־

תרופ ת הרוק ח

משזז •טפירא וידיד
למרות

הגיינג׳ ת, פשרה ברוח חכ מי חלם

• סעיח סודי כדיוני כרית בגדאד המתכנסת עתה בטהראן :

יצירת כרית יס־תיכונית מורחבת. ברית זו, א שי תיזום על-ידי
שלו שת מעצמות המערב, תכלול את מרוקו. טוניסיה, איטליה. ספרד, הלבנון
את שני קצוות העולם המוסלמי ולחתור
ותורכיה. תפקידה יהיה לאחד
תחת מעמדה של מצרים. הרמזים על ברית נ שואין בין מלך עיר?*! לבין נסיכת
מרוקו מתפר שים כהפגנה ידידו תי ת רא שונה בכיוון זח.

• שינויים השובים יחולו במכנה מערבת הנציגויות הישראליות
כחוץ״לארץ. הצעד הח שוב ביותר ב מסגרת זו יהיה חילוף־ ה מקו מו ת
בין שגריר ישראל ב לונ דון ובוו שינגטון. אבא אבן, שגריר ישראל בוו שינגטון,
יתמנה שגריר בלונדון ואילו אליתו אילת, לשעבר ציר ישראל בוו שינגטון ועתה
שגריר ישראל בלונדון, י חזו ר כשגריר למקום כ הונ תו הקודם בוו שינגטון.

• אל תופתע אם שז־כ יתחדדו היחפים בין כי. ג׳י. לבין

המנהיגים הצעירים של אחדות-העכודה. בי. גי. מסרב באמת לו ת
שונו ת לשבץ מנהיגים צעירים אלה בתפקידים ה מתאי מים לכו שרם ולעבדם. סירב
לאחרונה לתת ליגאל אלון לה שתתף בסיזרת־לי מודים ח שוב ה בבריטניה, בה
ניתנו לישראל כמה מקומות.

.ישראל תפתח כשורה של פעולות נגד החרם הערכי.
כצעד רא שון, תפנה אל או תן חב רו ת המסחר והספנו ת הזרות הנכנעו ת לדרישות
החרם הערבי, אינן מעבירות לישראל סוגים מסויי מיס שי סחורות אך יחד עם
זאת מבק שו ת להנות מיחסים מסחריים עם ישראל. חברות אלה יתבק שו להחליט
סופית: להתעלם מן החרם הערבי או לנתק את ׳קשריהן עם ישראל.

אחרי שבוע הדמים, אפשר היה לצפות שיהיה
זה חג מדוכא ומודאג. אולם מי שסבר
כך לא לקח בחשבון את כוח־החיים המוזר
המפכה בלב העם: למחרת גמר מחול־השדים
חזרה המדינה לאיתנה, כאילו כל מה שקרה
לא היה אלא דבר רגיל. הרחובות מלאו המונים
צוהלים, מעג.לי״הה־רד, סובבו, תרו־עות־התלהבות
ליוו את חיילי צה״ל שצעדו
במצעד (ראה עמודים 14־.) 13
אופטימיות עצומה זו, שנתנה ליום העצמאות
השמיני את גוונו המיוחד, היתד, הצליל
הראשון של מנגינת השנה התשיעית
לעצמאות ישראל — מנגינה שהבטיחה
להיות סוערת למדי.

מפלגו ת
שירה ב צי בו ר
״הישיבה נפתחה בשעה 2.40 אחרי חצ־ת,
אחרי 12 שעות של הפסקה.״ שורה תמימה
זו בפרוטוקול של ועידת הפועל־ד׳,מזרחיי, שנתקיימה
השבוע, לא פירשה את טיבה שג
ההפסקה. אחרת היתד, נאלצת לפרט :״אהרי
12 שעות של שירה בציבור.״
היה זה מחזה מלבב. צעירים חבושי
כיפה היו פזורים באולם הגמנסיה הדתיר.
של בת־יס, שרו בסדר היסטורי את שירי
ארץ, החל בשירי העליה־השניה וכלה בשיו

ישראל -וקח ועדתו היו כמרקחה. המרקחת
לא היתד, לפי טעמם. ללא גינוני־נימוסין, הצביעו
לעבר כמה מחבריהם להנהלת מפלגת
הצ״כ, קראו בבוז :״אתם לא צירים׳ אתש
יס־מנים•*!״
חבריהם, שהתכנסו לישיבת ההנהלה בבית
המפלגה ברחוב המלך ג׳ורג׳ בתל־אביב, נעלבו•
בזה אחר זה קמו חיים לבנון, שמחה
בבה, שמחה ארליך ויוסף סרלין, עזבו את
האולם, סגיו את הדלת בדפיקה הפגנתית
אחריהם.
לשוא קרא ד״ר פרץ ברנשטיין, נשיא המפלגה
הממושקף, בעברית היקית שלו . :ר־בותי
! רבותי איש לא שמע לו. הוא הכריז
כי הישיבה נעולה, עזב אף הוא את האולם.
איש
אחד לא התרגש. בצעדים מדודים ניגש
יוסף ספיר לשולחן הנשיאות, הודיע כי
הישיבה תימשך. כעבור כמה דקות׳ שב נשיא
המפלגה לאולם ולניהול הישיבה.
לבסוף, מחוסר התנגדות׳ נתקבלה ההצעה
לברר כיצד קרה כי רובם הגדול של 26 צירי
ד,צ״כ וסגניהם לקונגרס הציוני, מונו דווקא
מבין עסקנים ממדרגה שניה או שלישית.
ג לי ההכתערות. מאז הבחירות לכנגע
התחדדו היחסיב בין שר הפנים,
ראל רוקח, לבין שר ד׳בריא
סרלין. רבים ראו בסרל^ן
החדש, ניבאו כ^
לגד, את נאס
אחת

סופו של פולש. שרידי הוומפייר המצרי, פזורים על שטח חו לי, לרגלי הרי עבדת,
לא רחרק משדה בוקר. ממום סילון זה, יחד עם וומפייר שני, חיפה על שני מטוסי ספיטפייר
של חיל האוויר המצרי אשר עברו את הגבול, חדרו אל תוך שמח ישראל. עם התקרב שני
מטוסי קרב ישראליים, פנו שן׳ הספיטפיירים לאחור, שעה ששני הוומפיירים המהירים חי פו

הצ״ב בקונגים הציוני, מוסד החולש על מל־יוני
הלירות של מחלקת ההתיישבות וקליטת
ד,עליה, מקור לא־אכזב של משרות ושליחויות.
ועדת
המינויים, שקבעה את רשימת הצירים
לפי בחירות אישיות, לא בחרה אף בנציג
אחד מבין חברי התאחדות האיכרים —
אחד מעמודי התווך של המפלגה׳ ומיבצר כוחות
רוקח. אפילו חיים אריאב, יושב־ראש
התאחדות האיכרים וחבר הנהלת הבוקר ה־בעד־רוק.־ו
לא נכלל ברשימה. התוצאה: המינויים
לא פורסמו בבטאון המפלגה, או
בכל עתון אחר.
כוחות סרלין לא נרתעו, התכוננו לכיבוש
היעד הבא: סילוק מאיר גרוסמן, נציג הצ״כ
הישראליים בהנהלת הסוכנות היהודית * ,ומינוי
שמחה בבה במקומו.
אך גלי ההסתערות נעצרו לפתע. בישיבת
הנהלת המפלגה, שנערכה השבוע, התארגנו
כוחות רוקח מחדש, יצאו להתקפת־נגד, העבירו
את ההחלטה לבדוק מחדש את המינויים
לקינגרס .״רק רוויזיה מוחלטת תספק אותנו׳״
הצהיר ישראל רוקח בעקשנות.
אנשי סרלין לא השיבו הם כבר לא היו
באולם.

דעו ת
סכר תמור ת ש דו
בין רוב מנהיגי ישראל, אין כמעט מושג
שנוא יותר מאשר ״השתלבות במרחב״ .החודש
חזר עליו המנהיג הבלתי־מוכתר של
התנועה הציונית, ד״ר נחום גולדמן, במאמר
בעתון קאנאדי. קבע גולדמן, לשעבר מו״ל
בגרמניה :״הציונות חשבה את עצמה תמיד
לתנועת־שיבה גדולה, החותרת לשלב במזרח
התיכון תרבות( .עברית) שמקורה היד, באותו
מרהב, נ^לי לאבד את האוניברסליות
שהיתר, חלק מן התרבות העברית מאז ראשיתה.״
כיצד
משיגים השתלבות זו? הפעם השמיע
גולדמן הצעה מקורית: תמורת שלום, תגייס
יהדות העולם את אמצעיה הכספיים לפיתיח
ארצות ערב .״התכנית האדירה של סכה
אסואן׳ היזומה עתה על־ידי מצרים, היא רמו
למפעלים גדולים עוד יותר שאפשר היה להגשימם
לטובת המרחב כולו, לו חוסלו הארצות
ערב לבין עצמן, ובין
נאל.׳
גולדמן,

ניות ויוצרי שלוש הדתית העיקריות, תחת
ליצור מצב כה מסוכן שהמעצמות הגדולות
תיאלצנה לכפות הסדר בכוח.״

פרשת קסטנר

על נסיגתם. בקרב שנמשך שניות, הופל אחד מהם, תשני הסתלק חזרה למצרים. המצרים
הודיעו כעבור כמה שעות כי ארבעה ממטוסיהם פג שו שני מטוסי סילון ישראליים מעל שטח
מצרי, דלקו אחריהם אל תוך שמח ישראלי. תוך כדי כך, ידע קריין קהיר לספר, הופל
מטוס ישראלי אחד. מטוס מצרי לא חזר לבסיסו. הטייס המצרי, שנפצע הזי ם. א ת הבדותה.

בדיקות דומות׳ שנערכו במוסכי מ־סדות
אחרים שקנו מכוניות חדשות מבית־חרושת
קייזר פרייזר החיפאי בשנה החולפת, העלו
אותר, תגלית מפתיעה.

מוכן לפצית. לאפרים אילין, מנהל ההזוג
המבור סם
מפעל היה הסבר משלו. לא היו אלה מנועים
משומשים, טען, כי אם מנועים חדשים ש־רשמת
בית־המשפט המחוזי של תל־אביב
שובשו תיך תהליכי יצור ושופצו * .אם נגרם
הסתכלה בשני הגברים שעמדו לפניה. זה
נזק לקונים, הסביר, יהיה המפעל מוכן למול
זה עמד הזוג המפורסם ביותר של פרפצותם.
קליטי
ישראל: מיכאל כספי נגד שמואל
תמיר. ההזדמנות: הדיון על השאלה אם
המשא,־ומתן על הקף הפיצוי נגרר בלי
עמוס בן־גוריון ו שורת המתנדבים חייבים לסוף.
הלקוחות דרשו מנועים חדשים׳ אילץ
ענות איש על שאלות רעהו, נוכח העובדה הציע חלקי־חילוף לבוכנית. השבוע החליטו
שלשאלות רבות לא היה כל קשר עם נושא
השניים להעביר את העניין כולו להכרעתו
המשפט.
של מיכאל בר, המפקח על התעבורה. הוא
יצטרך להחליט מה מגיע ללקוח המאמין
לפתע המטיר כספי על תמיר הצעה מהממת:
שמא יסכימו שני הצדדים מרצונם ליצרן — ומתאכזב.
החופשי לענות על כל השאלות, יוותרו על
הטענה שהשאלות אינן נוגעות לעניין?
תמיר המופתע השיב כי עליו להתיעץ עם
מרשיו.
זכויות המחבר. כעבור רבע שעה,
באותו בנין, התבונן השופט יוסף לם באותו
זוג מפורסם. ההזדמנות׳ הפעם: הדיון על
השאלה אם ישראל רודולף קסטנר ומלכיאל
גרינוולד חייבים לענות איש על שאלות
רעהו, נוכח העובדה שלשאלות רב ת לא
היה כל קשר עם נ! שא המשפט.
לפתע המטיר המיר הצעה מהממת על
כספי: שמא יסכימו שני הצדדים מרצונם
החופשי לענות על כל השאלות 1
השופט* קיבל את ההצעה בהתלהבות, שאל
את כספי אם הוא מסכים. השיב כספי הממושקף,
בפנותו בטרונית־מה לתמיר :״לפחות
תזכיר כי זכויות־המחבר להצעה זו
שייכות לי ! ״

המשק
חד ש -שן
״הג׳יפים החדשים אינם סוחבים,״ התלוננו
נהגי הסוכנות בח פה. מנהל התחבורה סבר
אחרת. הוא שכר נהגי מוניות להסיע את
הג׳יפים, שלח את הנהג ם הקבועים להתבטל.
טרטור המנועים הגיע עד לאזני מבקר ה־סוכנות,
ד״ר נחום ניר־רפאלקם. המנהל הפזיז
קיבל פיצויים נאותים, פוטר מעבודתו.
תוצאות דכדיקה. הנהגים צדקו.
כאשר נפתחו מנועי המכוניות לבדיקות
שיגרתי ת, ציפתה הפתעה לעובדי המוסך :
בוכנות הג׳יפים והטנד־ים החדשים לא היו
טות כלל. הן עברו חריטה נוספת, מאלה
ת לגבי בוכנות־מנועים משופשפות
נטיעה.
דיע ברא שית הדיון, ל מען הסדר.
,פעם שכן של גרינוולד, ומכיר

המאוחד, את המצב הכלכלי הק־דר של משקה,
התריעה על הזנחת ישובי הספר .״אין לנו
מים, אין לנו כסף, אין לנו מה ללבוש
אדם אהד שהתרשם עד למעמקי לבו היה
אהרון דולב, כתב מעריב. הוא מיה יעדב־ .
פיס, בילה במקום 24 שעות. אחרי שקיבל
את כל ההסברות מפי לא־רה שופמן, חזר
העירה, פירסם מאמר ארוך בעתוני, תחת
הכותרת :״זה הגבול וזה הגמול — כיסופים
מול אויב ומחסור !״
כתיכהעםלכ. מ דה דולב השחרחר,
לשעבר איש העולם הזה :״זועזעתי ממראה
עיני. כתבתי את המאמר עם לב...״
אם היתד, מטרתו של דולב להמריץ את
המוסדות׳ לא אוכזב. אחרי הפירסום טילפן
רענן וייץ, מנהל מחלקת ההתישבות של הסוכנות,
אל מעריבאי שלום רוזנפלד, רמז :
״תנו לי עשרה ימים, ותראו מה כ חה של
עתונות...״
אולם לא היתר, זאת התוצאה היחידה. כמה
נשים צדקניות זוע עו מן המאמר, הציעו ל־לפתוח
במגבית לטובת המשק. למערכת
מעריב, וגם למשק, הגיעו חבילות שי.
כעבור ימים מעטים פרצו התקריות בגבול,
ודולב חזר למשק כיסופים .״אתה יודע מה
עשית לנו?״ קיבלו את פניו חברי המזכירות
הז עמים ,״תראה מה ששלחו לנו על השולחן
היתד, מונחת תיבה של משחת־נעליים,
שנשלחה למשק כנדבה.
פרטק טן .״פגעת בכבוד העצמי שלנו,״
האשימה לאורה שופמן את הכתב המדוכא.
כדי שלא יישאר שוב ספק על כך, הריצה
מכתב למערכת דבר מפקפקים אנחנו
בכנות העזרה המופיעה בצורת סנסציות ב־עתונים
אשר כוונתן אינה אלא לנגה את
מקור מחצבתנו — תנועת הפועלים ומוסדותיה...״

נזכר במכתב: שלאורה שופמן עברה
על מאמרו של דולב לפני הפירסום, תיקנה
בו כמה פרטים, אישרה את השאר כחיובי.

נ״ר במקום 1שק
עתונאי דולב
הודות לג׳ינג׳י ת, מ שחת נעליי

עתן נ 1ת
הגבול ו הגמול
דבריה של
בעלת התנועות
עשו רושם
מעל הב!
יורק

מאז פעולות חאן־יוניס, כונתילד, וניצנה
שרר רוגז חמור בין הסופרים הצבאיים של
העתונות העברית לבין אגף ההסברה של ה־מטכ״ל.
הסופרים הצבאיים, שביקשו למלא
את תפקידם ולהביא בפני קוראיהם אינפור־.
מציה מלאה דל פעולות

במדינה
(המשך מעמוד )9
אותו מחזה: קצינים שמנעו מעתונאים מקו מיים
וזרים גישה לפדויי־השבי, כדי שלשליחי
במחנה תהיה מלאכה קלה.
מן הצד השני של הגבול, בו אין קציני
הצבא הסורי עוסקים בחריצות בעתונות,
לא היו כל הגבלות דומות. סיפורי השנויים
הסורים הופיעו כקלף תעמולתי חזק בעתו־נות
העולם.
מידת רוגזם של הסופרים הצבאיים עלתה
בכמה מעלות נוספות.
השבוע, כשהופיע מאמר ראשון בל מרחב
הקואליציוני (העולם הזה ,)965 הצטרף גם
שמואל שניצר, סופרו הצבאי של מעריב,
למסע נגד שיטת ההפלייה המזיקה למעמד
ישראל בזירת ההסברה.
כתב שניצר, הידוע כאיש מתון ונעים־ה-
ליכות :״במחנה והאפוטרופסים שלו אינם,
כנראה, בררנים. אם צריך לפגוע ביסודות ה־דמוקראטיה
וחופש העתונות כדי להבטיח
תפוצה לאותו שבועון — הם מוכנים לכך.
אם צריך לנצל לרעה אמצעי־בטחון שניתנו
בידי שלטונות הצבא, כדי להבטיח הצלחה ל אותו
בטאון — גם זה כשר בעיניהם.
״כאן מקופח הציבור הרחב. במסווה של
צרכי בטחון מדומים, מונעים ממנו אינפורמציה
שהרשות בידו לקבלה ...המדובר
בשבועון הניזון מתקציב הבטחון של המדינה.
היינו — בעתון שאתה ואני כולנו מקיימים
אותו ! ״
שגעץיקל. עד כמה שהשגעון הפרטי
עולה ביוקר למשלם המסים ולתורם האלמוני
מברוקלין, הוכיח למחרת כתיבת המאמר
איתו שבועון עצמו. בגליון שהיה תלוש
כמעט לחלוטין ממציאות פעולות־הדמים של
הפידאידך פעולות-הנגד של צה״ל, שהיו נושא
׳ בלעדי לכל שיהוו: הארץ, פירסם במחנה
אוסף של פרשיות נדושות, שהשתרע על
מספר עמודים גדול פי שלוש מן הרגיל.
כמה מו״לים של עתונים אזרחיים ערכו
חשבון קטן. הסיכום: אותו גליון עלה לתקציב
הבטחון בהפסד נקי של למעלה מ־
4000ל״י. או, כפי שסיכם זאת אחד מחברי
ועדת העורכים של העתונות היומית :״במקום
לייצר 40 תת-מקלעים עוזי לחיילים בגבולות,
זרק משרד הבטחון את הכסף —
כסף השחה, אגב, לתרומתם של 500 אזרחים,
שנתנו כל אחד שכר יום עבודה לקרן המגן.
ולשם מה י כדי לעשות את אשר איש לא
הטיל על צה״ל: למכור עתונים ברחוב !״
רפואה היכן ג בול האחריו ת
נחום פרייפלד, חשמלאי בן 49 מתל־אביב,
הרגיש כאבים כרגליו. ורידיו הנפוחים הפריעו
לו זה מכבר: הוא החליט שניתוח יציל
אותו פעם לתמיד מצרה זו. אשתו סבינה
נסעה לבית-החולים ז־ונלו ביפו, שילמה 150
ל״י על־חשבון הוצאות הניתוח של בעלה
ואשפוזו במשך שבועיים.
נחום נכנס לבית־החולים, נותח בהצלחה.
כעבור חמשה ימים פסקו הרופאים כי
מצב בריאותו השתפר במידה שיוכל לעזוב
את בית־החזלים. החשמלאי שכר מונית, נסע
לביתו בתל-אביב. את 200 המטרים האחרונים,
שהמונית לא יכלה לנסוע, עשה נחום
ברגל.
הוא טיפס לדירתו בקומה השלישית —
וצנח ארצה. כעבור יום, מת נחום מגופיפי דם
קדושים שסתמו את עורקי הריאה.
56אלףל״י. הדבר ארע לפני למעלה
משנתיים. השבוע הופיעה עורכת־הדין נעמי
טריסקר בבית־המשפם המחוזי בתל־אביב, זר-
שה בשם האלמנה ושני ילדיה פיצויים בסך
56 אלף ל״י מבית־החולים, על אשמתו במות
מפרנס המשפחה.
טענה בבינה פרייפלד: היא שילמה לבית-
תולים דבור שבועיים אשפוז ואילו הנהלת

השוטר שחרו לסואן
מרוץ הודעות הדמים שמילאו את עתוני הארץ בשבועיים האחרונים, בלט שם
אחד: שמו של סמל תשמר הגבול נתן אנצילביץ, שנהרג שעה שהוביל את אנשיו במצוד
על מרצחי הפידאין. סיפורו של נתן, איש המופת שהתנדב לפעולה ששמה קץ לחייו, התחיל
הרחק מחולות החוף של נחל סוכרייר בדרום.
היה זה ב־ . 1943 גלגלי הרכבת נעו במרוצה
חדגונית. בקרונות הבהמות האטומים
ישבו דמומים ושכובים זה על זה מאות
יהודים. איש״לא דיבר, איש לא חשב. הרעב,
הקור והיאוש שיתקו כל מחשבה.
בקצב גלגלי הקרון נעו הגופות הצמוקים.
מדי פעם נשמעה אנחה חרישית. אנשל אנצי־לביץ
ישב עם משפחתו. אנשל, הסוחר הקטן
מסלובקיה, מילמל תהילים. לידו ישב נתן
הבלונדי, בנו הצעיר של אנשל. הוא לא אמר
תהילים. גם בלבו לא התפלל.
מדי כמה שעות נעצרה הרכבת, כמה גוויות
מתים הוצאו מהקרון, נזרקו כגזעי עץ אל
צדי הפסים. אנשל שב־השער המשיך בשינון
תהילים, שפתיו דובבו ונעו. נתן, הצעיר בבניו,
חרק שן ושתק.
שוב נפתח הקרון. שורות שורות הסתדרו
היהודים. אנשי ם.ס. מזוינים בתת־מקלעים,
מגלבים בידיהם, פקדו וקללו כאחד. איש לא
הבדיל בין פקודה לקללה, כל פקודה היתד
קללה.
| בצאתו בהתנדבות לפעו־

אנצילביץ׳

עד כי

שורת המות הגצחית
שמש הבהיקה בינות ההרים. רגל
| 1אחר.רגל, עורף אחר עורף, גוף אחר
גוף צעדו יהודים צמוקים, זקנים וצעירים,
גבוהים ונמוכים. איש לא הוציא הגה. מדי
פעם נשמעה צריחת־פקודה גרמנית שהדה חזר
עשרת מונים.
השורה התקדמה׳ נכנסה בין צריפי עץ.
שוטרים משגיחים, מבין ותיקי מחנה הריכוז
הגרמני, ערכו מיון ראשון. אנשל אנ־צילביץ
אמר תהילים, המשיך לומר אותם,
גם כאשר נפגשו מבטיו לאחרונה במבטי
עיניו הכחולות של נתן.
היתה זאת הפרידה. אנשל הלך עם אלפי
אחרים לכבשנים, נתן נשאר לעמוד בשורה,
כמעט קפא מקור.

לחם תמורת מות
ף• צריף מספר ׳ 6כבה האור. בחוץ
נשמעו נביחות כלבי־השמירה. יריות הפחדה
בודדות פלחו את האויר. היה קר, קר
מאד•
לילה לילה חזר אותו מחזה. יושבי מחנה
הריכוז התכרבלו בסחבי סמרטוטים, חיכו
ליום המחרת. למחרת נצבו בשורה ארוכה,
קיבלו מנת לחם וספל מים חמים ודלוחים
שנקראו מרק.
איש איש, אתו בידו, צעדו לעבודה. בשולי
המחנה נעמדו ,״לחפור נשמעה הפקודה.
הם חפרו. סמל גרמני בעל צלקת על פניו
ספר את החופרים. הם לא ידעו עדיין כי
חפרו את קברם. שריקת מסדר הפסיקה את
העמל. לא הספיקו לאכול,ורופא במדי קצין
סקר את השורות :״דו,״ ״דו,״ (אתה) הצביע
מכנית על כל שני בשורה.
,האצבע השמנה של הרופא, בעלת הצפורן
המטופחת, הצביעה על נתן. כל מי שנקרא,
צעד צעד קדימה, יצא. מהשורה — היה זה
צעד נוסף למוות. איש צנום וחולני, שהשתעל
לידו, רמז בידו :״תן לי את הלחם שלך ונתחלף
במקומות.״ לא ידע עדיין, כנראה,
כי למוות נבחרו האנשים.
היה זה חיים, בעל חנות הגלנטריה מקו-
בנו. תמיד היה רעב .״כולם ימותו,״ היה
חוזר ומנבא .״אם לא מרעב׳ מכדור.״ נתן
החליף ; חיים אכל בתאווה את פרוסת הלחם•
היה זד תענוגו האחרון עלי אדמות.
״אני אחיה !״ חשב אז נתן בלבו.
זה קרה בסוף .1944 ארבעה ימים עבד
איש לא פרס לו מלחמו, אך
באפו.

חזרה לחיים

לה שלא היה מחריב ל־השתתף
בה, הסתער רא־שון
אל מול פידאי שויין,
אף שידע כי האויב הסת-
תר והמתין לו במארב.
בחרפו את נפשו מעל לצו
התפקיד ומעבר לתביעת
החובה, בהתאם לסעיף 1
לתקנון המופת.

דמעות שמחה ועצבות. הוא חזר לצ׳כוס־לובקיה
מולדתו, הצטרף לעלית הנוער. היו
שם צעירים רבים ששרו שירים וחיו בחברה.
חיים
רצה אף הוא לשיר. הוא גם רצה
להתחיל בחיים חדשים, בארץ חדשה.
פעם נוספת׳ נעו גלגלי רכבת — הפעם
לרומה. גלגלי הרכבת התחלפו בגלגלי מכוניות׳
בד ברזנט כיסה את המכונית, הסתיר
את היושבים מעיני סקרנים. המכוניות המשיכו
דרומה.
בליל חשוך, עלה נתן על ספינה רעועה.
רק קצב הצעדים ושיקשוק גלי הים הפרו
את הדממה. הספינה הפליגה. נתן עמד בחרטום,
נפרד במבטו מאירופה שהרעה לו,
ממשפחתו שלא היתה עוד. לבסוף ירד לאולם
השינה, פרש את שמיכתו, וישן.

במריה גקיבוץ יגור
ספינה הרעועה נער, מצד אל צד,
ן | עלתה על גלים וירדה עמד,ם. מאות
נוסעיה צפו בהתרגשות לעבר החוף. לפתע,
ביום ד,ששי להפלגה פסק המנוע. כמד,
חיילים בריטיים חבושי כומתות אדומות עלו
לסיפון. הספינה שינתה כוונה מחופי הארץ,
לעבר קפריסין.
בנגריה במחנה ההסגר בקפריסין, עבדו
צעירים רבים. נתן עמד ליד מחרצה, חרץ
חויצים בעץ משקופים. מישהו שר לידו,
מישהו פטפט, ספר בדיחות. נתן שתק. הוא
לא שתק בכעס, או בחימר .,הוא שתק, כי
לא היה לו מה לומר.
בקיבוץ יגור, אליו הצטרף ב־ 1947 יחד
עם גרעין עלית-הנוער, המשיך נתן את דרכו
לחיים החדשים. מדי פעם עבד בנגריה, מדי
פעם חפר בורות או תלש עשבי בר —
ותמיד בשתיקה. חבריו קבעו כי הינו בישו,
מופלג ; ״הוא סתם שקט,״ טענו הבחורו ,״*
נתן, הבחור המוצק, בעל הקומה £1
וקמטי הסבל שליד זויות פיו, ל;
סקרנות הבנות, גם לא התם
אולם כאשר יצחק, סדרן העבודה
מישהו שיתנדב לעבוד בבריכות־1

או כאשר ביקש מישהו לשבת ולא נמצא
מחליף, נתן תמיד היה. מוכן.

הסמל הביישן
ץ ם היריות הרא שונו ^ ל ^ ב ת
^ גשר ב־ ,1947 לא ניערו את נתן משתיקתו.
הוא שתק כשירו על עמדתו, ובשקט
כיוון את רובהו וירה. ידי נתן לא רעדו ;
גם לא שעה ששירת בחטיבת גבעתי.
הוא צעד בין גבעות השפלה, כמו בימים
עברו — אך הפעם צעד מפקד־הכיתה נתן
אנצ׳ילביץ בראש אנשיו.
אחרי פעולה, היה רק אומר ש״היה חם״,
או סתם חייך חיוך ערמומי. בזה היה שונה
מחבריו: הוא לא התפאר בגבורה, לא ספר
צ׳יזבאת, וכשמישהו אמר לו :״היית חברה-
מן הסמיק. נתן היה אולי סמל חיל-
הרגלים היחידי שהסמיק כמו נערת בית-
ספר תיכון.
שלושה חודשים לאחר השחרור, המשיך
נתן לשרת בצבא הקבע. כאשר שוב לא היה
צורך בו, לבש סרבל עבודה׳ התגורר בחדרון
קטן ביפו, עבד בנגריה קטנה, כנגר
סוג ב׳.

הצעירה משבוגת כוזהה
ת חנה העולה הצעירה מסוריה,
שהתגוררה בשכונת נוזהה ביפו, הכיר
נתן במקרה. מכר ממחנה הריכוז בגרמניה,
הציג אותו בפניה. הוא הזמין אותה לקולנוע,
לא החליף אתה מלה אחת משך ההצגה.
אחרי הסרט הלכו זה לצד זו הביתה. נתן
דיבר מעט, חנה בת ה־20׳ בעלת השער החלק
והשחור, שתקה אף היא. יום יום נפגשו
השנים, יצאו לטייל. כעבור ארבעה חודשים,
התחתנו .״לא טוב להיות בודד,״ התוודה נתן
אחר־כך .״כל הזמן, חשבתי שלא אמצא בת־זוג.
עכשיו אני לא בודד.״
כאשר הוקם משמר הגבול, התגייס נתן.
״אני אוהב את המדים. אני איש צבא,״ אמר
לחנה. חנה לא הבינה בדיוק מה כוונתו. הוא
יצא לקורס של ששה חודשים.
חנה היתד, אז בהריון, ציפתה לילד הבכור.
״שמרי על עצמך,״ התחנן נתן ; ״אל תתאמצי

הכן הבכיר נולד
ף* מו כהש ^ ע ץ הסתובב הצעיר בעל
^ הכומתה הירוקה במסדרון בית־ד,חולים.
לבם־ף ניגשה אליו אחות לבושה כולד, לבן :
״מזל טוב !״ קראה לו .״יש לך בן.״
ברעדה לחץ נתן את ידי חנה. הוא הסתכל
בבכירו וצהל. היו לו אותם עיניים, ואותו
שער כמו שלו ״נקרא לו אשל, על שם
אבא,״ אמר לחנה .״טוב,״ השיבה אשתו.
״אשל נקרא לו.״

1כדור הפיואי
מאותו יום׳ החל נתן מדבר לכל אחד,
סיפר כי נולד לו בן זכר. שתקנותו חלפה
במקצת.

סמל כ׳ מצטיין
^ ת קורס משמר לזגבוד^ע^לן
אנצילביץ כסמל ב׳ .תפקידי סמל במש מר
הגבול דמו לתפקידי סמל בגדוד רגלי :
יציאת לסיורים, סריקות שמירה. נתן אהב
את חיי הצבא. כשביקר בשבתות או בחופשה
הביתה, לא פשט את מדיו ,״אני אוהב את
המדים,״ היה מכפר לשכניו .״אלה החיים
שלי.״
הזוג אנצילביץ חסך פרוטה לפרוטה. אך
לפני שחשבו על מה להוציא את כספם, קנה
נתן רובה טו־טו׳ כי ״אני מוכרח לירות !״
הוא ירה. כקלע מצטיין, השיג מקום שני
בתחרות הכל־ארצית לקליעה. כל שבת׳ היה
מוריד, להנאתו ולהנאת שכנים, כמה לימונים
מעץ הלימון שבגנו, בירייה אחת מרובד,
הטו־טו .״קלע או לא קלע?״ היה צועק בהתלהבות.

כדי
לפייס את אשתו׳ היה מביא הביתה
שלל־צייד מגוון. פעם הביא דורבן. אשתו
סירבה לטעום מבשרו אך לבסוף שוכנעה,
גילתה לאפתעתה כי הבשר טעים ביותר.
לפעמים׳ הביא אילות מן הנגב. כשהעיר לו
מישהו כי אסור לצוד אילות, היה מחייך
במבוכה :״מה לעשות, כשהיא נקלעת מול
הלוע? ההדק פשוט נלחץ מעצמו.״

״אני רוכס על סיס 1

ך* שעות המאושרות ביותר בחיי מש ו
1סחת אנצילביץ היו אלה שבילו ההורים
עם ילדם הקטן. אשל היה רוכב על כתפי
אביו וקורא בתרועות־גיל :״דיו ! דיו ! אבא
שלי ! סוס שלי ! ״
אלא שלא היו שעות רבות כאלה. פעם
התעורר נתן אחרי חצות, לחש באזני
אשתו :״אנחנו צריכים עיד ילד. אם אמות,
לא רוצה שיקרה אתי מה שקרה עם כל
משפחתי, שרק שריד אחד נשאר בחיים.״
אולם נתן לא יכול היה להוליד עדיין
ילדים ; הדירה היתה צרה מדי והוא רצה
שוטרואשתי. צילום מתוך אלבום ה ת מונו ת המ שפחתי, שצולם לפני חצי שנה.
חנה, ילידת סוריה ונ תן, בן צ׳כוסלובקיה, נפג שו במקרה ביפו, לפני ארבע שנים.

לפני שנחפז לצאת, לעג לחנה על שהלכה
לשאול אחריו בתחנת המשטרה, כאילו היה
תינוק שאבד .״אין לך מה לדאוג לי,״ הרגיע
אותה .״הכל יהיה בסדר.״ אחר גמע כוס
תה, נשק לאשל ורץ החוצה.
היתר, זו פרידתו האחרונה.

תצפית רגילה כשטח
**ץ לושה אנשי מ שמר הגבול. עמדו ב

כרי ] ח ג. אשל בן השלוש, בנה היחידי
אמו חנה. לפני
מלפני שנה. משמאל :

כיום וגם כלילה
שפחת אנצילביץ עברה מיפו ל-
רמלה. נתן צורף ליחידת
בסביבה וחנה רצתה להיות בקירבתו.
״שמרי על הילד,״ נהג להזהירה בצאתו
לפעולה .״הוא החיים שלי אשל, בן השלוש,
היה האדם היחיד שזכה לממש את
אקדח אביו ולשחק בו .״גם אתה תהיה כמו
אבא,״ היה מנבא הסמל לבנו בגאווה.
לפעמים שיחק נתן כדור־סל או כדור־עף
בשכונה .״אינך רוצה בחיים פרטיים?״ התלוננה
אז אשתו.
״אני צריך לשמור על כושר גופני,״ הסביר
לה נתן.
משמר הגבול

של מ שפחת אנצי לבי ץ /ב ת חפו ש ת פורים,
מו תו קיווה נ תן לגדל מ שפחה ענפה.

תחילה לחסוך כסף לדירה גדולה יותר.

סודות עכורה
ף יום החמישי, לפני שבוע, היה נתן
חופשי. היא הלך לערוך קניות בשק״ם,
חזר עמוס שלושה סלים מלאי סחורה .״למה
קנית כל כך הרבה?״ התרעמה אשתו.
״אין דבר, צריכים את זר״״ השיב ולא
חייך.
דקירה עברה את חנה. מאליהן, ללא כל
סיבה, עלו דמעות בעיניה-.עוד באותו לילה
נקרא נתן לפעולה.
״לאן?״ שאלה חנה.
״יש־ דברים שאין מספרים לאשה, סודו
צבאיים,״ היתר, תשובת הבעל, שקר
רגע באחד מספריו האהודים•

* /תצפית על גבעה, בין מושב ניר־גלים
למושב זכאים, בסביבות נחל רובין. השעה
היתר, קרוב לשקיעת החמה. השלושה המשיכו
בדרכם בין החולות. לא נראה דבר. מדי
פעם התעופפה צפור, נשמע זמזום דבורה.
השלושה התקדמו בשטח מת. לפתע,
מעבר לקפל־קרקע, בצבצו ראשי אדם רבים.
האחד טען שראה ,20 שני טען פחות. על
כל פגים, היתד, להם עדיפות מספרית ניכרת
על חוליית התצפית הקטנה.
באותו רגע, לא טענו כלום, לחצו על הדקי
התתים. נזרק רימון. השלושה זחלו למחסה.
שנים המשיכו לצפות, השלישי רץ לקיבוץ
פלמ״חים להזעיק תגבורת.
כעבור שעה קלה הוקף השטח, החלו שוטרים
לסרוק קפל־קרקע אחר קפל־קרקע. לא
נמצא איש.
״להציב חסימות פקד מפקד היחידה
חיים לוי .״איש לא יצא מהשטח.״
כל הלילה שכבו במארב. לא זע ולא נע
ובר. רק יללות ורחשי ליל ניסרו׳ באויר.
למחרת בבוקר הובאו גששים. הם הלכו
בעקבות חמישה אנשים. העקבות התפצלו,
התחברו כעבור כמה מאות מטרים. אנשי הצומחות
הירוקות הלכו בעקבות. השמש
קפחה ממעל.
״האללו יונה אחד — אנו ממשיכים בעקבות.
עבור האללו יונה אחת — אנו,
חוסמים, עבור נתקבלו התשדורות במטה•
הפעולה.
העקבות הובילו לעבר סבך של שיחים
בגובה בן־אדם .״אי אפשר לעבור כאן,״ היה
אומר כל אדם .״אין רואים במרח^
מטרים,״ קלל כל שוטר
פרש בשרשרת והחל

שניים !״ צעק מישהו בשמחה. הגופות הוצאו:
שני פידאין לבושי חאקי ולרגליהם
נעלי גומי. לא היו בכיסיהם כל תעודות.
לכל אחד היו כ־ 500 כדורים, תת־מקלע וכמה
תאנים ירוקות ושורשי עשבי־בר.
״להמשיך פקד חיים לוי.
היחידה התפרסה שנית. חוליה אחת חדרה
שוב לתוך הסבך. איש לא דיבר, איש לא
גילה פחד .״הנה !״ צעק הסמל נתן אנציל־ביץ
— ולחץ על הדק העוזי.
נשמעה צעקה איומה. צרור שני פלח את
האויר. הפידאי הכושי לחץ על ההדק, כשכדור,
העוזי בבטנו והוא כבר גוסס.
המרחק בין השוטר והפידאי היה שלושה
מטרים בלבד. שניהם שכבו זה לייד זה. נתן
רק גנח ; חיוך של נצחון נסוך על פניו.
החובש הוציא אותו מטווח האש אל מאחורי
קפל־קרקע .״נתן, נתן,״ נענע המפקד
את גופו. נתן לא ענה.
״להמשיך !״ הורה• שוב המפקד.
החיפושים נמשכו. שוב נשמעה יריה. ל־גוסטב
של הפידאי הארוך, ששכב בין השיחים,
היה מעצור .״זה היה המזל שלי,״ סיפר
אחר־כך אחד ממשתתפי הסריקה. הפידאי
נהרג במקום.
לפתע נראה מישהו קופץ ורץ. היה זה
הפידאי האחרון באותו שטח. צרור של
מקלע ברן מחץ את ראשו.

היחידה חזרה מסריקה
^ יד גופות הפידאין הוצב משמר,
/הוזמנו משקיפי או״ם. בשקט נשאו את
גופתו של נתן על אלונקה. דמומים ועייפים
ישבו בצהרי־יום אנשי מ שמר הגבול במכוניותיהם,
חזרו לבסיסם.
איש -לא שר, איש לא דיבר. הם היו
עייפים מדי. גם על נתן חברם לא דיברו.
כעבור שעתיים, היו כולם רחוצים ומגו־_
לח־ם, חיכו בשקט ללור^
בשורת הן.

במדינה עיריות
מ מריבה
כל ראש־עיר ירושלמי ב־ 20 השנים האח,רונות
הכיר את מרדכי לנגר. כשרבדב וותיק׳
היה ללנגר מה לומר על ענייני המים של הבירה
— והוא לא היסס לומר את דברו אפילו
אם נזקק לשם כך לעזרת עורך־דין•
השבוע׳ הגיש האזרח הישיש ( )75 תביעה
נוספת, הפעם לגרשון אגרון, ראש עירייתו
הנוכחי. התביעה: לבטל את הסכם העברת
רשת המים הירושלמית לידי מקורות.
טען לנגר: המחסור הירושלמי הכרוני במים
נבע לא מחוסר מקורות־מים או תחנות־שאיבה
אלא אך ורק מביזבוז, חלוקה לא
נכונה וצינירות דילפים. בימי המנדט, בהם
הביע את דעותיו לא פחות מאשר כיום׳ טען
לנגר כי העברת מים לעיר העתיקה מכבידה
אף היא על חלוקת הנוזל החיוני לתושבי
העיר החדשה.
לאנדרלמוסיה בצינורות העירוניים היו׳ ל־
הארץ אשר לצוללות, נמסר ממקורות חוץ
כי מפציצים אלה נושאים } 4צוללות
סובייטיות, אך אין עדיין אישור לידיעה
זו( .למרחב)
ישראל דומניץ,תל־אביב
אם יהיה אשור, נהיה אנחנו סירות
טורפדו מעופפו ת, עם פסים צהובים על
הכנפיים.

מטבע הדבים שרוב הבקשות מכוונות
לימי הולדת ולשמחות אחרות( .הארץ)
אריאל פלטי, חי פ ה
הרי לא לחינם אומרים ״ חיבו ק של

אמא, בהשתהות ראף ואלונה.

(הארץ)

מרדכי דן׳

תל־אביב

שתות של מהיבכך.

מבצע התיישבותי חדש, שבו הוחל
זה לא כבר בנגב, הוא יישוב חבל תענך
למרגלות הרי הגלבוע( .דבר השבוע)
אליהו דפני, חדרה
מול בי ת דבר, רחוב שינקיץ, תל־אביב.
לשכת התכנון שילד משרד ראש הממשלה(
.על המשמר)
יורם אלוני, צה״ל
מנ שואיו עם ה מכון לפריון העבודה.

דעת לנגר, גם סיבות לא טכניות: מסירת
עבודות ציבוריות למקורבי מפלגת השלטון,
קבלת פקידים על פי מפתח מפלגתי והרגלים
מגונים דומים.
פקידי העיריה זכרו מקרה אחד בלבד, בו
לא היה ללוחם־לשם־המים על מה להתלונן.
היה זה בימי כהונתו של יצחק קריב כראש-
עיר. הסיבה לכך, הסבירו הפקידים, היתד,
טכנית גרידא: קריב ולנגד שייכים לאותה
מפלגה י.

בה מיו חד ת
להיפרד מכספם

אותו בכלא על דברי שימצה כאלה, ותזכורת
קצרה בה נדרש לסלק בהקדם את החוב המגיע
ממנו עבור מס קניית מיקלטים ציבוריים.
כלכלה עולים
ויורדים
שערי ספרי המניות ש לחברת נפטא נפתחו,
עוד בטרם היווסדה רשמית, בפני כל
מפלגות ישראל. מלבד חרות, מק״י והצ״ב,
רכש כל גוף פוליטי מניות בחברת הנפט
הלאומית.
כלכלני הצ״כ שנשארו בחוץ, ראו את עצמם
חופשיים לבקר בהתמדה את ניהול עסקי
הנפט בארץ• השבוע פירסם ד״ר דוד כהן,
מזכיר המחלקה הכלכלית של הצ״כ, מאמרי
בהבקר, התריע נגד ד,ספסרות במניות הנפט.
ספסרות זו, טען הד״ר, גרמה להפסד כספם
של משקיעים קטנים, להתעשרותם של בודדים.
הסכומים
שהושקעו בחברות הנפט, קבע
כהן, גבוהים מאד, אינם עומדים בשום השוואה
עם גובה הרווחים האפשריים. המסקנה :
תעשיית הנפט הישראלית היא תעשייה רוויית
דמיון, מחיר מניותיה מנופח ללא יחם לערכן
האמיתי.
למחרת היום, גלשו מחירי המניות בבורסה
התל־אביבית. כעבור יומיים, חזרו לאיתנם.

מ שטרה

ארבעת הגדורים נ משה דיין, יצחק בן־צבי, דויד בן־גו ריון ואלוף פיקוד הצ פון,
משה צדוק; על ב מת הארגמן. מי מין יו שבת וורה וייצמן. דגל הנשיא מתנופף למעלה.
אשת הנשיא, רחל ינאיוו, ופולח בן־גו ריון, י שבו בצד השני של הבמה.

קצין חרוץ
התלונה שהוגשה על־ידי ח״כ תנועודהח־רות
נגד מנהל סניף עתונם בחיפה, יצחק
גרינברג, היתד, תלונה רגילה, אחת מן הפחות
מסעירות המתקבלות בעשרותיהן מדי יום
במשטרת חיפה.
גרינברג, שנעלם תהילה מביתו, התייצב כעבור
כמה ימים בפני תורן המשטרה. הוא
נעצר, שוחרר בעיבות.
צילצול למערכת. עד כאן, תהליך
שיגרתי לגפי תלונה שיגרתית. הצעד הבא
לא היה כלל שיגרתי. ע.מ.מ. אהרן קרמר,
קת״ם* מחוז חיפה, הרים את שפופרת הטלפון,
צילצל למערכות העתונים לבשר להן
כי גרינברג נעצר. מאחר שהידיעה היתר, כבר
ידועה לעתונאים, ביקש קרמר לברר מדוע
לא הקדישו לה מקום נרחב בעתוניהם.
בדרך כלל, מנהל כל מחוז משטרתי יומן
מיוחד לעתונאים, בו נרשמת באופן שיגרתי
כל פעילות משטרתית באותו יום. עתונאי
המבקש ידיעות, ניגש באופן אוטומטי ליומן

מעשהו של קת״ם קרמר, שסבר כי תפקידיו
המיוחדים כוללים גם את הרשות להעריך
מהי מידת ההתעניינות העתונאית הראויה למאורעות
ציבוריים מסויימים, קבעה תקדים
משטרתי־עתונאי.

מ שפט
ז כ רון חל ש
חבורת צעירים ישבה בקפה החייל, על
שפת ים תל־אביב. סמוך לחצות, הופיעה
דמות שרירית סרוקת־בלורית, בפתח הקפה.
״אהלן קלג׳י קראו המסובים.
קלג׳י׳ אשר שמו המלא אברהם שושן, לא
שם לב לפריסת השלום. הוא ניגש לשולחנו
של יעקב אזרבד, הזמינו לצאת עמו החוצה
ושם לחסל את העניין שבין אזרבד לבין צעיר
;ם_ רובין.
]זברתו הנוכחית היתד,
לב לצאת. החלה
ו*ג?יאח. ניסה

שיני ברזל: שעה שסירות־הטורפדו דהרו ככלבי־ציד נו שכניים בים שממול לבמה,
הטורפדות הארוכות, בעלות המטען הקטלבי.
הוצגו לראווה שיניהן על החוף :

היה זה מיצעד של צבא לוחם, הערוך ברגע
זה להגנה על הגבול, ואשר ויתר על הפתעות

וברק חיצוני כדי להפגין את נשקו העיקרי :
הלוחם, המאומן והממושמע, בעל המוראל הגבוה.

קדימה צעד!

שתימנגינות: לוע התותח מול לוע
החצוצרה, שני נציגים של תז מו ר ת אחת.

חןנשי: כל חיל שלח הפעם רק פלוגה אחת לייצוג. בנות חן, שברא שן צעדה קצינה
ממוצא תימני, זכו מצד הקהל הרב לת שואות סוערות במיו חד, שלא היו רק מחמאה למינן.

חוסןגברי: המדים האמריקאיים החד שים של חי לי הדג לי ס הבליטו את קו מתם
המוצקה של החיילים שעשו רושם עז יותר אף מ שריקת הסילונים וטרטור ה שריון.

המנצחת ך קטנה 1הנוער החיפאי, על תז מו רו תיו הלבגות ו מאו ת הרוקדים, היו מסמר
היום. עירית חו שי הציגה את צדה היותר סימפאטי: כו שר א רגון והבנה למיבצעי תעמולה.

העולם הזה 966

הכפישנגמר ־ :ה שרמנים הכבדים חפרו עקבות עמוקים בכבי ש, נתנו לקהל מו שג־מה על
המשקל האדיר שעבר לנגד עיניו. אחרי המיצעד הוטל על פועלי הכבי שים לתקן את המסלול.

בעולם
גרמניה
פר ש ת קסטנר הגרמנית

ע״יו

אלתתיאעי...

״גם הימלר הציל יהודים !״ מלים אלה לא
נאמדו רק במשפט קסטנר הישראלי. הן נפלטו
מפי חבר הפרלמנט הגרמני, בשעת ויכוח
סוער. נושא הויכוח: מזכיר־המדינה הממושקף,
האנס גלובקה.
גלובקד ,)57( ,בעל פנים קפואות של פקיד
וותיק, ממלא תפקיד שכמעט אי־אפשר להגדירו•
באופן רשמי הוא, מכהן כמנהל-משרד־ראש־הממשלה,
תפקיד מקביל לזה -של תדי
קולק בישראל. למעשה הוא הרבה יותר מזה.
טוענים יריביו: גלויבקה הוא מנהל־ראש־הממשלה.
״גשם
הזקן״ .מעמדו המיוחד של ה פרוסי
הטיפוסי הרגיז את ראשי המפלגות,
במיוחד בשעת מחלתו של •קונראד אדנואר,
לפני כמה שבועות. איש לא הורשה להיכנס
לחדר החולה או לצאת ממנו — מלבד האנס

כנסת 6

ישירים מופעלים בקוי ירושלים, הגליל, ם ביי ה. עפולה, חדרה וכר.

פרשן גזעי גלוגקה
׳כמו טוזמיה ארגוב

הודע

טקסט־ ר ש מפו
ב א ריו ת ה ענ ק

המכירה המיוחדת להג הפסח עם ההנחה היוצאת מגדר
הרגיל של 15ל״י — הופרעה באופן רציני ע״י השריפה
הגדולה בנחלת־יצהק. מחסן ארגזי הרדיו שלנו נשרף,
ולא היה באפשרותנו לבצע את כל ההזמנות.
לרגל הפניות הרבות מחוגים שוגים של הישוב הישראלי,
אשר מרגישים עצמם מקופחים, החליטה ההנהלה של
פאלא 0רדיו בע״מ לחדש א.ת המכירה המיוחדת
ולאפשר לרגל יום העצמאות לקבל הנחה מיוחדת
של 15ל״י. כלומר, כל אחד יוכל לרכוש לעצמו מקלט
או פטיפון במחיר מוזל.

התוכן: פי !2
מהקופסה
הרגילה
המחיר 500 :פר׳
טקסטיל שמפו
האמצעי האידיאלי
לדברי משי,
צמר וכל האריגים
העדינים.

10 דוג מ או ת מ קי לו תעלהמבחרשלך.

המקלט היחידי עם נורות פיליפס

קנו ;•כשיו
אריזת ענק

רדיר

פאדאס
תלוש זה*
שערכו

1 5ליי

וכוחו יפה מה־ 13 באפריל עד ה־ 27 באפריל 1956
ר דיו פאראס
נלקח בחשבון בזמן קנית
או פטיפון אוטומטי

קולרו־פלסיי.

הכתובת
דרשו הדגמה מידית (בלתי מחייבת) והסברה בקשר
לתנאי התשלום המיוחדים בבתי המסחר המקובלים
לרדיו.

טקסטיל
שמפו

כי לתקופה
מגבלת יקבל
כל קונה
מתנה יפה.
נ א לדרוש
אותה אצל
החנוני
תוצרת

המפיצים: חב׳ נורית בע״ם

לוקי
בר־מסעדה
תל אביב, רחוב אלנכי 3
טלפון 23752

מאכלים איטלקיים -מוסיקה
מיזוג אויר

״נקה״

גלוכקה. המזכיר נתן הוראות לשרי הממשלה
״בשם הזקן״ ,ניהל למעשר, את כל עניני
המדינה. איש לא ידע בדיוק סד, הוחלט על־ידי
אדנואר, ועל מה החליט גלובקה על דעת
עצמו.
.מצב זה לא היה בלתי־רגיל. אותן ההאש מות
עצמן הושמעו בימי מחלתו של אייק נגד
עוזרו, שרמן אדמם, ובימי מחלתו של בי.ג׳י.
נגד שלישו, נחמיה ארגוב. כאשר מתרכז
כוח עצום בידי מנהיג אחד, הנאלץ להחליט
על אלף דברים ואחד, הרי עוזרו הקרוב הופך
גם הוא לאדם כל-יכול. י
תקנות בית־כושת. אייביו של גלובקה
החלו מפשפשים בעברו. הם גילו מיד תגלית
סנסציונית: גלובקה,.היה פקיד גבוה במש־רד-הפנים
הפרוסי בימי היטלר. כעבודה צדדית
חיבר ופירסם מדריך משפטי: טפר־פרש-
נות לחוקי הגזע המתועבים של נירנברג.
קל היה להוציא פנינים מבחילות מפרושי-
החוק של האנס גלויבקה, שהיו, מלאים מליצות
נאציות מובהקות. כך למשל, סבר מפרש־החוק
גלובקה כי :
• משפחה ארית, המשכירה חדר ליהודי
ונותנת לו לסעוד על שולחנה, אינה רשאית
לשכור עוזרת־בית ארית מתחת לגיל ,45מ חשש
פן יבוא עמה היהודי במגע ויחלל את
הגזע.
• אדם שאחד מסביו יהודי מלא וסבו
השני יהודי־למחצה, נחשב לבן תערובת בעל
סב יהודי אחד. אדם ששני סביו יהודים מלאים
ואחת מסבותיו יהודיה-למחצה, נחשב לבן־
תערובת בעל שני סבים יהודיים.
רעם חבו־פרלמנס אופוזיציוני :״חוקי־ני־רנברג
אינם מתאימים לספר משפטי, כשם
שאי-אפשר לחבר כפר כזה על התקנון של
אגודת פושעים או התקנות של בית־בושת !״
אסון למליונים. אולם הקאנצלר לא
הפקיר את עוזרו, סירב בהחלט לפטרו. הוא
ניפנף בצריר אישורים, ביניהם הודעה של
״מלך היהדות הבינלאומית״ נחום גולדמן, כי
גלובקה עזר להסכם השילומים. הובא גם אישור
של עוזר התובע האמריקאי במשפטי
נירנברג, רוברט קמפנר, שהודיע כי גלובקה
עזר לו מאד. קמפנר, ידידו הוותיק של גלוב-
קה, הוא אותו איש שהוזמן על־ידי מיכאל
כספי כדי להעיד בארץ לטובת קסטנר. .
העולם הזו? 966י

אמנות
ר.פנ 3נ* בו ב ה

היו אלה דברי אבק-האדם ד,פריסאי, ה־קלושר
* ,אשר פרים אינה נחשבת בלעדיו
ובלעדי חוצותיה והוא בלעדיהם אינו קיים
כלל.
הוא היה לבוש קרעים. ראשו המדובלל
גירד. ידיו נעו בתנועות של חן, ובמתו היתד,
קיר לוחות־עץ. גבר בעל פנים חרושי־קמטים
ללא עת עמד מאחורי קיר העץ, הניע
את בובת הקלושר, סיפר את קורות חייה ה טרגיים.
היה
זה באחד מאותם מאות בתי הקפה
הזעירים של פרים של סוף שנות השלושים.
מהגרים יהודיים ולא־יהודיים, פליטי הנאצים
ידידים צרפתיים, התאספו בבית הקפה, לגמו
לאיטם כוס בירה תפלה, האזינו לוידויי ה־קלושר-הבובה
שביטא גם את מצבם.
הם ראו את חברם לגורל. ,הרמן אלפלד,
,מציג את הבובות אשר ידידתו מרינה גילפה
מעץ.
בוכות יקרות ככנים 20 .שנה עברו
מאז. הרמן ( )63 ואשתו מרים ( )51 הגיעו
ארצה אחר ימלחמת השחרור. מרים השאירה
אחריה עשרות בובות עץ מגולפות, ועשרות
מסכות עץ ודמויות עץ. שחה מרים :״מדי
פעם אני מתגעגעת אליהן. אני אוהבת אותן
כמו את ילדי. אך מה לעשות? לא היה לנו
כסף: נאלצתי למכור אותן.״
הזוג אלפלד השתקע בכפר חיים, פתח אולפנא
לגילוף עץ ופיסול. התלמידים הראשונים
היו חוה (כעת ,)14 רוני ( )12 וחנן (,)10
שלושת ילדי הזוג• עד אשר עבר יום אחד
הרמן ברחוב ופגש ילד קשה-חינוך .״תנו
אותו לי, ואלמדו,״ היתר, תגובתו. מאז רבו
התלמידים.
ביום, משותפת דרכם של בני הזוג. הבעל

החי עמוד הקלון

פיסול
״כינה אחת על ראש אדם, כמו אדם יחיד
טלי ארץ. שתי כנים נאהבות על ראש מדובלל,
כ מו אדם וחוח בגן עדן ...היאפ ...היאם...
דרכו של אדם אינה סוגה ב שו שנים, ומה
דרכה של כינה על ראש קרח ד׳

^ כי תי קשת, לאחר בירור באספת ה־
4קיבוץ בדבר הרפורטים שנהגי המשק
זוכים בהם מדי פעם, הוחלט לפרסם בקביעות
על לוח המודעות דו״ח שבו יופיעו
שמות הנהגים הנקנסים ופרטי עבירותיהם.

ן תל״אכיכ, הובא למשפט אדם שהקים
4שערורייה במסעדה ידועה ברחוב דיזינ־גוף,
לאחר שבעל המסעדה הגיש לו בחג
הפסח סטייק חזיר בליווי מצות, סרב להע־נות
לדרישת הלקוח שתפריט צריך להיות
״או כשר לגמרי או אפיקורסי לגמרי, עם
לחם והכל ! ״

פידאין

ף* חדרה, לאחר שרבו מקרי כלבת, בהם
04 נשכו חמורים, כלבים ונמיר, משתוללים
את בעליהם, הודיעו שלטונות הבריאות במקום
כי המחלה הועברה ארצה על־ידי מס־תננים־על־ארבע
שבאו משטח הירדן.

סינק פדלה היא
לא כל

לא כל ע ט כדורי הוא...

גל 1ב 1ם

צפור אזעקה

ף• תל״אכיב, ניסר, מזרחי לגנוב תרנגולו
הודו ושני אווזים מדוכנה של טובה. מרגלית
בשוק הכרמל, שעה שזו היתד, עסוקה
עם לקוחות, נתפס בקלקלתו כאשר הקימו
העופות קרקור אימים שעורר את תשומת
לב המוכרת.

כהר חליפין

ירושלים, פנה הזקן מאיר ויינשטוק
בבקשת עזרה לרבנות, הציע להתפלל
בשם אלה שאין להם זמן לכך אך המצויירים
בכסף, הסביר :״הם יעזרו לי בעולם הזה —
אני אעזור להם בפני שלטונות העולם הבא.״

הרע במיעוטו

^ דנץ, כפר ערבי בגליל, נשמו
^ בים לרווחה כאשר הודיע להם
שהם חולים בשפעת חמורה, מאחר
לכן פשטה השמועה שהם נפגעו
חולירע.

התוש־הרופא שקודם במגיפת

ו ס עשו לירות
יוגרל בין פותרי תשכץ ״העולם הזה״ 966

על הוט השערה

^ אלונים, דנו חברי הקיבוץ בהצעה לע־
. 4רוך בשנה הבאה סדר שני של פסח,
לחברים שלא יספיקו להסתפר בערב החג.

יש מאין
ף* ירושלים,ד,שיבה קריינית של קול יש־
4״ ראל בערבית לטענת ודיו קהיר כאילו
ניתקו הפידאין את חוטי האלחוט בישראל,
כהערה לאקונית כי לרשת אלחוט אין חוטים.

מכפר חלש

אמן אלפדד וכמו חוה
גם היא, גס הוא, גם הם

עוסק באמנות שימושית, מרים בעיקר בגילוף
כיבות.
כופות על הכרמר. מכפר חיים עברו
לנוד, שאנן השוכנת על מורד הכרמל. כל
המשפחה מגלפת . ,כל המשפחה מדריכה בקורסים
לגילוף, וכל המשפחה מייצרת צעצועים
וחפצי אמנות שימושית לחנויות התיירות.
כשהרמן מלמד גילוף משגיח בנו
רוני כן׳ה־ 12 שהילדים יגלפו כפי שנלמד.
וכך עוזרת גם חוה, אשר בעצמה מציירת,
לאמה ללמד בנות לתפור בובות משיירי ב דים.
המסתכל
בפרי עמלה של מרים תוהה, כיצד
מסוגל אדם ליצור דמות כה אנושית מח תיכת
עץ מתה, וזאת תוך ויתור על כל
פרט תפל ותוך נאמנות לצורת העץ הטבעית.
כשנשאלה על אמנותה, השיבה :״אמנם
אני תלמידתו של גדול הציירים האבסטרקטיים
פאול קליי, אך איני שייכת לשום זרם
מוגדר. אם תרצו, קראו לי אכספרסיוניסטית.
אני.מיסה לבטא משהו באמצעות בובותי.״

מ שוטט רחובות.

ף* רמה־גן, החליטה העירייה להקל על
באי האיצטדיון העירוני, הודיעה כי במקום
מספרים יצויינו מעתה חמש מנהרות
הכניסה לאיצטדיון בחמשה צבעים שונים, כדי
להקל על חובבי-ספורט החלשים בחשבון.

תרופה כרוקה

^ נ ת ני ה, כאשר הודיע רופא לחולה ש־
4הוא זקוק ליציבות נפשית ועל כן אסור
לו להתרגז, ביקש החולה מרופאו למסור זאת
בכתב למשרד מס־ההכנסה באיזור.

כית״דין של מעלה
תל־אכיכ, עלתה נערה אלמונית ל־
^ קומה הרביעית של בית, רשמה את שם
זלמשפחה המתגיררת שם, ירדה לדירת יונה
כץ בקומה השנייה, ביקשה וקיבלה ממנה
הלוואה של שתי ל״י, בטענה שנשלחה ל שם
כך על־ידי דיירת הקומה הרביעית.

תזכורת

ף* תל״אכיכ, כאשר חל קילקול ברמקול
4בשעת הויכוח. הכללי בועידת הפועל המזרחי,
יעץ היושב־ראש לבאי הועידה לנצל
את ההזדמנות, הכריז על הפסקה לתפילת
מנחה. ,מאחר שתפילת שמונה-עשרה נאמרת
בלאו־הכי בלחש.

מאוזן .1 :אחד
מעקרונות המהפכה
הצרפתית .4 :שר
חוץ של מעצמה גדולה
. 10 :עורכת־דין
ששמה מילא את
העיתונים לאחרונה;
. 11 אחד מנכדי יצחק
.13 :סימן אחדות
העבודה בבחירות
. 14 :לשעבר
ח״כ מפמ״י שמאלני
קיצוני• .15 :פרי נפוץ
בעמק הירדן :
.17 נישא 19 לפי
הסובייטים היא אופיום
לעם .20 :היו
לה תריסר ן גחים ;
.22 לשעבר, סמל העושר
במושבה.25 :
הפרק הלפני-אחרון
בספר איוב .26 :מלך
ביהודה ; .27מחנה
מעצר בריטי ;
.30 כינוי בו תואר
צ׳רלם אורד וינגייט:
.32 צורת נסמך של פה 33 :כוכב קולנוע
שיבקר בקרוב בארץ ; .34 חדר באנייה :
.36״ניצבו כמו ..נוזלים 37 :מכשיר
חיוני בכל מכבסה הרוצה להשביע את רצון
לקוחותיה .39 :האיש הטיפוסי לעלייה השלישית
.41 :ששים שניות ; .42 שם תואר
המתאים לעיני לאה ; .44 ארץ הגלות המפורסמת
.46 :מקום לידתו של בנימין ; 48 בית
הציפור .50 :יהיר .51 :אחד מספרי התנ״ך;
.53 בעברית, אגרטל ; .55 ידיד .57 :חוטם;
.58 לא מבושל ; .59 שליח השלום במרחב?;
60 מדור משעשע כריעולם הזח.
מ או נ ך . 1 :בנו של גרא ; .2בעל חוד ;
.3ד״ר משה סנה היה ראש המטה הארצי
שלה .5 :סימן הרבות ; .6תואר אצולה בריטי
; .7הילדים ; 8שושנה ; .9רשת החינוך
של אגודת ישראל ; .12 חברת תחבורה

ישראלית ; .15 בעל מקצוע חיוני ; 16 ממה
שכל איש עסק רוצה להמנע; .18 פרשת דרכים
ביהודה ; 21 סימן הרבים .23 :רב־אלוף ;
.24 פרק ישעיה המתחיל במלים ״הצדיק
אבד ואין איש שם על. לב 26 אסון ;
.28 מאתים ושמונים ; .29 אם המושבות ; .31
העילה למלחמת העולם השנייה, הנקראת
עתה גדנסק .32 :״אורח לרגע, רואה כל
.35״לא ,..לא מלך, לא גיבור 37 :
חלקת אדמה ; .38 היא מוכרת לנו מיסטרים;
.40 מה, בגרמנית ; .41 נשיא אסיאתי ; .43
כלי מיטה ; .45 יישוב בדרום .46 :אם לא
יעלו את מחיר הלחם עלול הוא לשבות ;
.47״כניעה ללא 49 תכשיט נשים ;
.52 בפרק ירמיה זה מסופר על רצח גדליה
בן־אחיקם ; .54 לפעמים הוא מוליד עכבר :
.56 חלק משם חברת התעופה הלאומית ; .58
הדוד מבורמה.

קולנוע סרטים אחבר. לל א גינון

לעם
ל מ דינ ה
ולצבאי עז ראל
ברכה

*11X 13X 1171

כן, להתכ תב, ב עב רי ת דוור,א, עם ״נערה
נ בונ ה, לא ח שו ב אם היא מה שו מר־הצעיד,
או ארורה ביו ת ר .״ כל מה שהוא רוצה היא
התכת בו ת עם צברית א פייני ת. כנ ראהש הו א
רוצה להידבר מ מנ ה.

חדרים של גכינה
שתי צב ריו ת בנו ת )966/890 ( 16 הנ מ צ או ת
עתה ב שוייץ — אני מני ח ה שהן לו מ דו ת
שם — רו צו תלה תכ תב עם צ מד ג ב רי ם בגי
19ו מ עלה. הן רו צו ת שיהיו נ אים ו אינ טלי גנטים,
א פי לו י שלחו ת מונו ת.
אני ב טו ח ה שהן תוכ לנ ה לעניין או תםב סיפורים
על חורים של גבינה שווייצרית או
שעון הקוקיה.

שמעו, זה כמעט שווה את המקום שזה
גוזל. קראתי את המכתב הבא כשאני
נעזרת במילון כמעט עם כל מלה, יה,
איזה סגנון !

מן הקיבוץ אל העיר
במדורי ..אני לו מדת גם קצת כ תיב ת האר ץ.
אני לא רו צה לה שוויץ, אבל אני מ קבלת
ה מון מכת בי ם מ כל מיני מ קו מו תשאת שמם
אני קור א ה בהם לרא שונ ה.
אחד מאלה, הו א קיבו צני ק צעיר ( )966/891
שכתב לי מכתב חבו במאד, בו הו אמספר
שהוא עו ב ר עתה מ שבר נפ שי קשה. הו א
י שמח לקבל מכ תבי ם מ ענייני ם מנ ערה עירונית
בלתי ס לוני ת. הו א נר אה לי ממכת בו
כב חור רגיש ועדין־נפ ש ו אני ב טו ח ה שהנערה
שתתכ תב א תו ת מצא עניין רב ב מ כתביו.
הו א בי , 22 קיבו צניק ותיק.

נפש עטופה כגוף בריא
( )966/888״ מפ קי ד ה לפקידה אני ילוד ה־אשה
הפל מוני ש אינו א ל מוני, בב די דות לא
אהודה. ה או פפת או תי. ובהתע טף נ פ שו עליו.
אז הו א שו אל את ה שאל ההפ שו ט ה בגדלותה,
הגדולה בפ ש טו ת ה :״התגר ש החמה
את או פ ל הב די דו ת ה נו ראה? ״
וב מעמ קי הנפ ש, חבוי ה תוחלת א שר מ מ תינה
ל חו מ ר תבערה א שר ידליקנה. ס בל עדיה
— רבים היו בוחרי־ם ב או ת ה דרך. ש מ
מנ ה לא י שו בו ל עד !
...טורים דלים אלה אינ ם הו דאה או וידוי
של אכז ב ה, אלא אי פכאמסתברא.
...בי מים חל פו, כ פי שבי מי ם אלה, י כול
יכול תי להת הלך לפרקים חו פ שי, ול פ ע מי ם
בס ת ר עם או תן א הו בו ת יקרות. ברם. העקר
הוא שלא הייתי מ או ש ר. רבים ה בי טו עלי
ב מב טי קנ א ה ואיבה מ שו ם ...ה בינו ת, קור א תי
היקרה 1לא אכחד את האמת: לננ ד עיני
מר חפת ד מו ת ה של או תהא הו ב ה יקרה, א שר
פג שתיה אי־ שם. ב לילו תהח דוו ה. לילו ת ה אהבה
המק סי מ ה, לי לו ת ה או שרהמ שו ת ף...
רותי היקרה י הוג ה דעות נ דול גרם ש הסגנון
הו א האדם, ולפי אי מרה עתיקת יו מין זו,
תדמי או תי. זוהי אמת, אמת מו פלאה.
לבי ש בוי אחרי א הו בהד מיוני ת. נ או ה,
ה עוס קתבמ דינ או ת, ע תונ או ת, ס פ רו תוסר טי ם...
הנני חייל ב צב א י שראל, החי הרחק מ או תן
ב ריו ת א שר אהבתי אותן עידן ועידנים ו שו אף
ל מ צו א מאן־דהיא א שר אתה או כלל חרוג
מ ״ ה מ רנ ל א ״ ל מ ען נ מ צא סי פו קנפ שי
עוד כמה מכ תבי םכאלה, ואע מיד את
טורי ל מ כי ר ה.

קצת רציני
כ שרר אתי את מכ תבה של ( )966/892 הייתי
מו כנ ה לה שבע ש הי א תל־אביבית. טו ב שלא
״הפעם
נ שב עתי. היא בתר עננה. מכתבה :
תקבלי מכתב מבחורה החו שבת שהיא ב ת
. 18.5או מרי ם עליה שהיא נחמדה. צברית
מעניינ תומ חבב תמאד מו סי קתג׳אז, אוהבת
לרקוד. לטייל, ב קי צור — ל ב לו ת יפ ה.
הבחור ה מ עוניין להתכתב. ידאג לכ ד שיהיה
בן , 22— 25 צבר ונח מד, ומס בי בו ת תל־א

בין ה שו רו ת היא נזכ ר ת, מו סי פ ה את המלים
״גם רציני קצת.״

יד זדונית הונפה
אחרי ש הו א 966/893 פו תחבצ רוף ה ״ב
עלת החן הנ כבדה הו א
מלים ה מוז ר :
מבר,ש מ מני שלא אתן לידי הזדונית לב חו ש
ב מי לו תיו הי קרות, ו שאגי ש את י צירתו כ מו ת
שהיא. בב ק שה :״בר צוני להתכ תב עם אחת
אשר תהיה לה מזינה של קלות ור צינו ת מ הולה
ב ע דינו תואשר אינ המחפשת אחרי הנו-
צץ דווקא. על כן ת מצא בחור. בניל . 23
נכו ה, מו כן ל הבין את נפ ש הזולת על־ידי
ה ת עלות על ק טנוניו ת בחיי היום יום. או ה ב
הו מו ר ״ פ ש טו ת ו כנו ת, בו חל ב ה מו ל ת עיר,

שומר־הצעיר או אדוקה
המספר הזה 966/889 ( .הו א עול ימים בן
19מ אר צות־ הברי ת, ה לו מדב אר ץ. הו אנמצא
כ אן חוד שים אחדים, ב חב ר ה מונ בלת, ול א
הצליח להרחיב אה חוג מכ ריו. הו א רו צ ה,

גוש מגרשים בוחונות:
טוב לשיכונים ולווילות -למכירה בהזדמנות

לפנות: תל־אכיב, טלפון 24749

181

הרשת (קינס, מקסיקו) שייך לפי מהותו
לראינוע האילם מהיותו סיפור ללא שיח
כמעט, המאמת את ההשערה הראינועית שתמונה
אחת שקולה כנגד עשרים כרך — על
הבו, על כל פנים.
במאי אמיליו (הפנינה) פרנאנדז הגיש עלילה
פשוטה, אך לא פשטנית, מרובת־פרטים
וחדת הסתכלות על שלושה אנשים: שני גברים
ואשה אחת, החיים בבדידות על חוף הים
הסוער, פותרים את בעיותיהם בצורה סוערת
לא פחות.
הנערה, המשמשת, יחד עם הים, ציר מרכזי
שעליו מסתובבת העלילה׳ היא רוסאנה׳ אהובתו
של חוזה לואיז, שודד הנפצע בעת שוד.
היא מתמסרת לידידו אנטוניו, הגר אתה בצריף
שליד חוף הים, ניזון על דגים ומכירת
ספוגים בכפר הסמוך. אולם חוזה לואיז נמלט
מבית הסוהר, מצטרף אל השנים ועד מהרה
הופך הזוג ד,שלוו למשולש סוער.
למעטים כלבד. מחברי הרשת לא נתפסו
לדרך קלה: הם אינם מעמידים את העלילה
על יסוד תאוותני. המשיכה הסוערת
בין דוסאנה לבין חוזה לואיז היא בהרבה יו תר
צחה, יותר פשוטה :״אני אוהב אותך,״
הוא אומר לה בפשטות ובהרגשה שגילה את
סוד היקום, לקראת סופו של הסרט וסופם
של גיבוריו. כן, הרשת הוא סיפור אהבה ללא
גינונים, ללא נופך פסיכולוגי. סיפור על
היחסים השורשיים שבין איש לאשה.
מאז ימי הזעם לבמאי הדאני קארל דראייר,
לא נראו על בד הקולנוע תמונות כה איטיות
ונאות כמו בהרשת. צילומיו של אלכס פי־ליפס
הם מלאכת אמנות ממדרגה ראשונה והי׳
בימוי והעריכה יוצרים, בקרב אותם צופים
המסוגלים לספוג סרט כה אוביקטיבי, אכזרי
ויחד עם זאת אנושי, מתח לא-ישוער במקצב
כה איטי. מספרם של צופים אלה עלול
להיות מועט ביותר.

נושא מסוכן

מאהבה של ליידי צ׳אטרלי(פראג״
קו-לונדון ,,פאריס) .מבוסס על רומאן מאת
סופר אנגלי בעל־נטיות פאשיסטיות דוד הר־ברט
לורנס, שעירר הרבה רעש בשנות העשרים
של המאה.
הסיכויים שהסרט הלקוח מן הספר יעורר
רעש דומה קלושים ביותר. הסיבה: אפילו
בצרפת הנועזת אי אפשר היה לצלם את עיקר
העיקרים ברומאן — תיאורי המשגל של לו־רנס,
תענוגות הבשרים המפורטים בעט פיו טית
ונוקבת, מן הספר נותרה רק המסגרת
העלילתית :
לורד צ׳טרלי נפגע במלחמה ברגליו, מאבד
את כח הגבר שלו. אשתו, קונסטאנס, אנגליה
רדומת יצרים׳ סועדת אותו כאילו היתד,
נזירה, עד שהיא מתפתה על־ידי בחור
צעיר, שומר יער באחוזת בעלה. ההבדל המעמדי
נמחק בנקל במשכבי האהבה.
קרחון המסרב להפשיר. מצלמתו
של במאי איב אלגרה מתעכבת׳ אמנם, רגעים
קטים, על ידיו של האוהב, כשהן מחליקות
על שוקיים מכוסות שמלה דקה, או על אצבעותיו
כשהן פורמות אט אט את כפתורי החולצה
עד שהאפיסה״ חולצת את הצופה מן
המבוכה.
אולם הסרט (כמו המהדורה העברית של
הרומאן, המקוצצת מאד) אינו אלא צל של
סיפור שיש בו יופי רב ופיוט של תאוות
בשרים. בעלילה הקרה, כפי שהיא מוגשת
בסרט, הופך לגיבורו הטראגי הליוד צ׳טרלי,
בעוד שהדמות הסובלת ברומאן, הליידי, יוצאת
חיוורת.
משחקה של דניאל דארייה בתפקיד המרכזי
אינו מציל את המצב: היא נראית׳ אף
בתמונות האהבה הסוערות ביותר, בקרחון המסרב
להפשיר.
כנראה שהדרך היחידה לתרגם תאורים אינטימיים
מן הספר. אל הבד היא לא הענינית
והישירה, כפי שהיא באה בסרט, אלא הס־ב־יקטיבית:
נסיון לרמז על רגשותיו של ה־גבור׳בדרך
הסמל או הצילום המופשט.

פה ״מושלם״ .היא מוכרת סרטים איטלקים.
לא, היא אינה ס כנת סרטים. היא מופיעה
בהם. זה מספיק. כשנשאלה אם יש לה אמביציות
אמרה :״כן, אף על פי שגם כך כלל
וכלל לא רע לי.״
לצדה נלחמות כמלכות צעירות למאות :
מופיעות בתפקידים פעוטים בסרטים איטלקיים,
כשם שהתחילה בשעתה כוכב לורן עצמה
— יוצרות יחד חזית מאוחדת לכיבוש העולם.
הגבר
האיטלקי לא היה חייל טוב. האשד,
האיטלקית נתגלתה ככובשת מצוינת. וככל
שגילתה יותר, כבשה יותר. ג׳ובאנה הצעירה
אינה חוששת מן החישוף, אומרת כי ״ב
כוכבת
ראדי
״לג מרי לא רע לי...״

עולם הבידור אין להסתיר מאומה.״ אפשר
שהיא צודקת. היא משמיעה בזה דעה נפוצה,
מצערת.
פעמיים, שלוש. ההסתערות האיטלקית׳
המזכירה כמה כיבושים (אגדיים) של
אמזונות היא תופעה מדאיגה מאד. משנה
לשנה נעשית ההתחרות קשה יותר, וככל שהיא
קשה יותר נעשית האמנות פחות ופחות
משתלמת, העירום יותר ויותר מבוקש. גופה
״המושלם״ של שחקנית ראלי מהווה, אולי,
נצחון מסחרי איטלקי, אך מכה נוספת לאמנות
הסרט שרמתה ירדה פלאים בשנים שחלפו
מאז הפכה רומא עיר פרזו ת לרומא עיר
פרוצות. טוב ויפה לראות פעמיים שלוש בשנה
סרט פיקנטי, אך אין משהו ״ארוטי
ומגרה״ • תחליף לסרט טוב, המבוקש תמיד
— ועל ידי כל הקהל כולו.

בקצרה
י תפסו את הגנב. גריים קלי מתאהבת
— בריביירה הצרפתית — בגנב קרי גראנט,
נמתחת יחד אתו בעלילה בלשית היצ׳קוקית.
הצעיף הירוק. אילם־חרש־עיוור נאשם
ברצח על לא עוול בכפו, נחלץ הודות לעיק־שותו
של פרקליט זקן. מייקל רדגרייב.
היחפן. סרט הודי ניאו־ריאליסטי, עם
הרבה רומנטיקה מזרחית.
כן פרסם קולנוע שדרות,

״יצורים חמודים.״

תל־אביב, את
איטליה סרטים ל מ כיר ה
.ג׳ובאנה ראלי הוא שמה. היא שחרחורת. גו!
להטוט קולנועי, ה ת מונ ה נמוגה אט אט,
׳ הבד מ&חיר.
העולם הזה 966

אנשים

לזכר גיבור ישראל

מרדכי טופל

העניבה מ ת הד ק ת

לפני שהמזכיר הכללי של האו״ם דג
האמרשילד הסתגר באחד מחדרי מלון דן
לשיחות עם מפקחי האו״ם בישראל, עברו
בחדר כמה מפקחים והקישו בידיהם על כל
הקירות, סנטימטר אחרי סנטימטר, כדי לבדוק
אם לא הוטמנו בתוכם מכשירי האזנה
אגב, האמרשילד נאלץ לסיים את
סעודתו במלון בקפה שחור, ללא חלב, משום
שהמפקח על הכשרות במלון לא היר־שד,
להגיש חלב לשולחן שעליו נאכלה קודם
לכן תרנגולת דובר משרד־הפנים מצא
לנכון להכחיש השבוע בתוקף את העלילה
הבזוייה כאילו ענד השר ישראל בר״
יהודה עניבה לגרגרותיו בשעת תמרון
הג״א בחיפה. אולם מבקרים חדי־עין יכלו
להבחין ביומן החדשות פוקס מוביטון, שהוצג
השבוע בקולנוע נזוגרבי בתל־אביב וכלל
קטע על התמרון, בדמותו של השר המעונב
כדת וכדין שר־הדתות משה
שפירא פתח השבוע את וזעידת המזרחי־הפועל־ר,מזרחי
בקריאה לראשי דת האיסלאם
להושיט יד לשלום עם ישראל יושב־ראש
הסוכנות נחום גולדמן ישב באותה רעידה
בין שני הרבנים הראשיים, אך למרות
זאת סירב בתוקף לכסות את ראשו בכיפה
שהוצעה לו מדי פעם על־ידי באי־הודעידה.
התנחם אחד מהם ברמזו על שליטתו של גול־דמן
בקרנות, במגביות ובשילומים :״אין
דבר ! הוא דואג לכיסוי אחר גולדמן
עצמו אמר :״זה לא רק גילוי־ראש, אלא
גם גילוי־לב באותה וועידה ניהלה את
אחת הישיבות המועמדת לכנסת טוכה 0נ־הדראי,
שהבחינה באחד הצירים אשר הפריע
בהתמדה .״אצטרך להוציא את המפריע
מהאולם,״ קראה לעומת האיש, שהיה
לא אחר מאשר בעלה, ציר הרעידה ישראל
סנהדראי אגב, סנהדראי היה האיש
שהציע את ההחלטה :״הרעידה רואה כחזון
גדול את חידוש הסנהדרין בימינו הנשיא
יצחק בן*צכי קיבל השבוע אוסף של
40 מיני מינראלים המצויים באדמת ישראל,
בתוספת שתי שפופרות של נפט משתי בארות
חלץ, מתנתו של שר־ו־,פיתוח מרדכי
כנטוב ...הרמסכ״ל משה דיין תרם
השבוע לקרן המגן סמל של צה״ל, סימני
צרארון ודרגות רב־אלוף העשויים מזהב
טהור, אותם קיבל במתנה מנעים מוראה
סמל במשטרת ישראל, לכבוד יום העצמאות
כאשר נשאלה השבוע תרז נמוז,
בחירת הנוער הצרפתי שביקרה כאורחת העולם
תזה בישראל, מה היתד, התרשמותה מן
הארץ, סיפרה לכתבים הצרפתיים בהתלהבות
על מסיבה במחנה צה״ל, אליה הוזמנה.

שנפל ביום הראשון
לעצמאות

!*את גיבור, הוא במולד ת 1
ד מו ניגר — קווי ד מו
כ ך הגן הוא על עמו
יר, אללי לי — יה אלי

טלטל

גורל גוויה קדו שה

ופה ושם אגלת ד מעת
פי ל לו הורים בלחש דום
לוו.־ן ומת ישראל נפל וידום.

נציגת צרפת נמוז במסיבה עם חיילי צה״לוי!
אחת ושתי ידיס

״כיום, כפי שעשו זאת בימי תנ״ך,״ סיפרה,
״מחזיקים בני ישראל ביד אחת בנשק וביד
השניה עוסקים במלאכה. והמפליא הוא שבכל
יד הם מצליחים לעשות מה שלנו קשה לעשות
בשתי ידים״.

סכין בגב ההצגה
לדעתו של עורך העמודים הפנימיים בדבר׳
נולד המנצח־האורח התורכי של התזמורת
הפילד־,אדמונית ג׳מאל ראשיד פעמיים
(לפחות) :ביום ב׳ השבוע, בעמוד בשל
העתון, נמסר במדור ב שולי דברים כי
הוא ״נולד בירושלים כשאביו היה מושלה,
בתקופת הקיסרות העותומנית -ואילו מהמדור
תרבות וא מנות, באותו עמוד, למדו
הקוראים כי ״המנצח האורח נולד באיסטנבול
לפני 52 שנה מקורות יודעי־דבר טוענים
כי ברגע האחרון ממש הצליחה ספרית
פועלים, הוצאת הספרים של מפ״ם, לעכב
את ההוצאה לאור של ספר חדש, פרי עטו של
יוסף וויסריונוריץ׳ סטאלץ ...בהצגת
האדרה בתיאסיון הקאמרי, בה מופיעה

פסוקי ה שבוע
• מתווך האו״ם דג האמרשילד, בתשובה לשאלת עיתונאי אם לדעתו
ייתכן להפגיש את ראש ממשלת מצרים גמאל עבד אל־נאצר ואת ראש ממשלת
ישראל דוד בן־גוריון לשיחות פנים־אל־פנים :״רק אדם תמים מאד יחשוב שאפשר
או שאי־אפשר לזמן יחד שני אישים בעלי אינטליגנציה ואופי כבו־גוריון ועבד אל־נאצר

המשורר חיים גורי, במסגרת רשימה בלמרחב שנקראה בשם כמה עצות
למר האמרשילד ; ״היה בריא, מר האמרשילד !״
רואה
״אני
: ישראל לאזרחי
גולדמן,
.יושג ראש הסוכנות ד״ר נחום

אתכם בפרספקטיבה רחבה ביותר, כי אני טס למעלה אתם בסכנה גדולה. אני גר
לעת עתה באמריקה •
שר״הדואר ד״ר יוסך כורג, בפתיחת וז־עידת המזרחי־הפועל־ר,מזרחי
בבית הבימה :״בתור שר־הדואר יכולתי לשמוח על ז־,מספר הרב של ברכות שהגיעו
לוועידה במברקים ובמכתבים.״
• הסופר האורח ליאון ירושלמי (יורים) ,בבואו לישראל לכתיבת
תסריט :״קודם כל יהיה עלי להיזהר מהאוייב הגדול ביותר שלי — הרגשנות. אני
חושש כי מגעי עם הארץ עלול לזעזע אותי מהתרגשות, אולם אשתדל בכל כוחי
לא להיסחף עמה •
ראש?{יריית תל־אכיב חיים למון, בהסבירו כי הוא שונא פרוטקציה :
״אם אפשר לסדר את העניין, אין לכם סיבה לפנות אלי. אם אי אפשר — גם פנייה
אלי לא תעזור •
הבמאי מיכאל אלמז, איש תיאטרון זירה, על פירסומיהם של התיאטרונים
המחפשים חפצים שונים להצגותיהם :״הראשון שהתחיל בכך היה המחזאי האיטלקי
פיראנדלו — הוא חיפש מחבר (במחזהו שש נפ שו ת מ חפ שות מחבר) .כדאי שגם
התיאטרונים שלנו יחפשו קודם כל מה שהוא חיפש.״
• הבדרן ליאו פולד :״פסיכיאטור הוא האדם האחרון שאליו אתה מדבר
לפני שאתה מתחיל לדבר אל עצמך.״
• שחקן ״הבימה״ ,הרוצה בעילום שמו, על הרפרטואר הכושל של התיאטרון
בעונה זאת :״להבימר. היו השנה שתי הצלחות גדולות — מארתה גראהאם ודעידת
ההסתדרות.״
• השחקן נואל קווארד :״גבר מצליח הוא גבר המסוגל להרתיח יותר
משאשתו מסוגלת לבזבז. אשד, מצליחה היא אשד, המסוגלת למצוא גבר כזר.,״

העולם הזה 966

מוטל 7שפתו אילמת

רוח רפאים על הבמה׳ לא חסר השבוע גם הסמל
המובהק ביותר של האמונות התפלות :
חתול שחור, שעבר על הבמה (לא לפי התוכנית)
רגע לפני שהאדרת נגנבה מאקאקי
אקאקייביץ׳ ,גיבור המחזה אותו משחק
אברהם חלפי ...הבדרן ליאו פולד
סיפר השבוע, בהופעתו במלון דן, בין שיר
לשיר, בדיחה על חשבון מעבידו יקותיאל
פדרמן, אחד מאילי־הנפט הישראליים .״פדר־מן,״
סיפר פולד ,״יצא לנגב ביום חמסין
ולאחר שצמא, החל לחפש כוס מים להשיב
את נפשו. לבסוף, אחרי חיפושים נואשים,
הבחין בשלולית. מלא שמחה התכופף, הריח
וזעק באכזבה: לעזאזל ! שוב נפט
פולד סיפר גם, כי בהופעותיו באדיס־אבבה,
בירת חבש, זכה להצלחה הגדולה ביותר בהשמיעו
פרקי חזנות דווקא בעיקבות
התיאטרון הקאמרי יצאה השבוע גם הבימה
בחיפושים קדחתניים אחרי חפץ הנחוץ, כביכול,
להצגה, ואחרי הפירסומת המתלודה לחיפושים.
הפעם היה זה אולר־קפיץ שהיה
נחוץ להצגת המראה מעל לגשר. האולר המיוחל
הושאל לבסוף על־ידי פרופסור האוניברסיטה
הירושלמי מיכאל אכן
ארי, אספן מושבע של סכינים, חניתות וחרבות,
שזכה בתמורה בזוג כרטיסי־הזמנה
להצגת הבכורה.

שבוע ה כו כבי ם

שחקנית הבימה לשעבר דינה פסקין
כבשה סוף סוף את מקומה על הבמה הברוד־ווייאית
בדרך המקובלת: החלפת שחקנית
אחרת שחלתה לפתע. האחרת היתה סוזאן
שטראסכרג בת ה־ , 17 שמילאה בהצלחה
סוערת את התפקיד הראשי במחזה יומנה
של אנה פראנק השבוע הבא עומד
להיות שבוע מכוכב בישראל: אמנם
הכוכב נרגורי פק ביטל את בואו ״בגלל
עומס העבודה״ ,אך יגיע בכל זאת דני קיי,
שיתן סדרת הופעות לטובת קרן הילדים של
האו״ם אורח נוסף שהגיע השבוע: הטופר
ליאון ירושלמי (יורים) ,מחבר
זעקת הקרב, שנשלח על־ידי חברת מטרו
גולדהין מאייר כדי לחבר תסריט על נושא
ישראלי ...לתסריטאי ייהפך כנראה גם מר
ישראל ומר גוב־ד,אריות רפאל האלפרין
שיכתוב את תולדות־חייו למען אולפני ההסרטה
בהרצליה ללהקה צבאית של אדם
אחד הפכה השבוע רקדנית־הבטן המצרית
המפורסמת תחייה קאריוקח, שהופיעה
בפני הצבא המצרי ברצועת עזה, לפי הזמנת
ענף הווי ובידור במטכ״ל המצרי לאחר
שמבקר הסרטים של ידיעות אחרונות כלל
בביקורתו הערה, שלפיה לא היה לו הכבוד
להכיר את יוצרי הסרט — שלח השבוע במאי
מעשר, ב מוני ת לארי פריש למערכת העיתון
את תמונתו החייכנית, שצורפה למכתבו
למערכת.
* במ רכז, משמאלה, צברית 56׳ אופירה
ארז במדי חיילת.

מרדכי מופל נולד ב־ 15 במארס 1929
באוסטרוביץ, פולין. במארס 1936 עלה
ארצה. מגיל צעיר חבר ההגנה. חלם
להיות מהנדס גיאולוגי כדי לגלות נפט
בנגב. טם לאמריקה ללמוד שם. חזר ארצה
עם תחילת מלחמת השחרור כטייס.
הצניח לחם, תחמושת ומזון ליישובים
נצורים. נפל ביום הכרזת המדינה בהגנה
על שדר, התעופה בתל־אביב, שהופצץ
באותו היום.

אס להתנשק
אז נ ״ג שי ק
השבתון
ה חז ש

אויבי הנוער

מחלות המין
מאת

הד״ר מרדכי זיידמן

ספורט ארגונים אולימפיאד ה זעירה
האולימפיאדה העולמית נערכת אחת לארבע
שנים. בישראל נערכות תוך תקופה זו
שתי אולימפיאדות. אמנם לא בממדים כה
כבירים כזו העולמית, וגם בהישגים ספור-
טאיים פחותים, אך בכל זאת מהוות הן כינוסי
ספורטאים עולמיים.
אולם בעוד שהנזכביה, אולימפיאדת המכבי,
הפכה באמת להפגנת כח של הספורט היהודי,
רכזה סביבה את טובי הספורטאים היהודים
בעולם, נשארו כינו סי-הפועל מאורעות
חיורים למדי בחיי הספורט.
עובדה זו יש ליחס בעיקר לרצונם של
מארגני כנוסי־הפיעל להפגין את כמותו של
ספורט הפועלים מאשר את איכותו ולהמנ־עותם
משיתוף אגודות יריבות בכנוסים.
השנה, עם התקרב מועד כינוס־הפועל ה שישי׳
ניכר היד, כי אנשי הפועל החליטו
להוציא את כינוסם ממסגרת אגודתם הצדה,
לנסות להפכו למאורע בקנה מידה עולמי.

הו א;ו עי ר
ועזקול בדעתו.
גדכריד מ־כסים־
לכוועז תבדיד
את מעעזיו
הנבונים ב ע תיד

גחיבך ג׳ואליו:
גלסוך הוא גדעעזך \

השתלמות מקצועית-
בביתך!
מהכדסות

מדעי המסחר

השכלה כללית
בנין מכונות חשמל רדיו קשר שרטוט
טכנאות נפט תעופה גאולוגיה
ארגון וייעול

הנהלת חשבונות
בקורת חשבונות
מזכירות ופקידות
מסחר וכלכלה
מס־הכנסה
משק ישראלי
בחינות למנהלי
חשבונות מדופלמים
בחינות למבקרי
חשבונות מוסמכים

בחינות מוקדמות
בחינות בגרות
אנגלית (כל הדרגות)
עברית (כל הדרגות) עתונאות מדעי הרוח
מדעי הטבע
צרפתית — גרמנית
ן לטינית — ערבית
1פסיכולוגיה

קורס חדש: ציור ואמנות מסחרית
ועוד קורסים רבים אחרים לרבות הכנה לבחינות מקצועיות
מקומיות ואנגליות, לקבלת דיפלומה ותואר מוכרים כגון :

פנה עוד היום לקבלת פרטים ומדריך מקצועי חינם אל :

הבוכין היעברי דהוראיז ווזשזבלה
מיסודו של

הכלבון הבריטי
ירושליס
תל״אכיב

:שדר׳ רוטשילד 15

חיפה: רח׳ הבנקים 5
נתניה: רח׳ הרצל 19

:רח׳ בן־יהודה ,2ת. ד1259 .
נא לשלוח לי פרטים ומדריך חינם

כתובתי ...

כמרכז — אופנייס. לכשיפתח כנוס
הפועל השישי בעוד שלושה שבועות, במצעד
המוני באיצטדיון רמת־גן, יהיו נוכחים בו
מלבד 20 אלף אנשי הפועל במדינה כמה
עשרות אורחים מארצות אירופה ואמריקה,
כולם מאגודות ספורט פועליות.
את מרכז הכינוס ושיא מבצעיו הספורט-
איים לא יהוו הפעם הופעות האורחים המרובות,
גם לא הופעתה של קבוצת כדורגל
אורוגואית. המאורע העיקרי בכינוס שימשך
כעשרה ימים וישתרע על מגרשי הספורט ברחבי
כל הארץ, יהיה מירוץ האופניים הראשון
מסוגו בישראל.

עד כי זכורים מקרים בהם נאלצו לסטור על
לחייו בכדי שיספיק להגיע בזמן אל בורות
הזנוק.
לשיא הגיע טבק בעת התחרויות האולימפיות
בהלסינקי. בהיותו עייף ויגע מן הריצות
המוקדמות, נרדם תוך עישון סיגריה.
היה מזל גדול שחבריו הגיעו בזמן, אחרת
אפילו צפירות הכבאים לא היו מעירות אותו.

3והכדורגל. כאשר קוק שימש כרב
ראשי לארץ־ישראל, הוציא צו האוסר על משחקי
כדורגל בשבת. משלחת ספורטאית באה
אל הרב להשפיע עליו לבטל את גודל הגזירה.
אך הרב לא ידע במה מדובר .״מה זר,
כדורגל?״ שאל.
הוציאוהו לאחד המגרשים, והציגו בפניו
את המשחק .״אתה מבין?״ אמרו לו ,״ישנן
שתי קבוצות וכל אחת חייבת להחדיר את
הכדור לשער היריב, נניח לשער הקבוצה האנגלית.״
״היכן
השכל היהודי?״ שאל הרב ,״אפשר
לבוא באמצע השבוע ולהבקיע שערים לפני
שהאנגלים יבואו בשבת.״
• אשתו של שחקן כדורגל רגזה פעם
על בעלה :״כל הראש שלך בכדורגל, ביום
שני ביום רביעי, בשבת, אני מוכנה להתערב
שאינך זוכר בכלל את תאריך נשואינו.״
״בטח שאני זוכר,״ הרגיע אותה הבעל, זה

עשרות המתחרים, העוסקים זד, חדשים
באימונים רצופים, יעברו את המרחק מדן
עד באר-שבע, כ־ 400 קילומטר, במשך שבוע
ימים. שיא המירוץ יהיה קטעו האחרון, מ־באר־שבע
לתל-אביב, בו יהיד, על המתחרים
לעבור את המרחק הגדול ביותר במשך יום
אחד — 107 קילומטר. מארגני המפעל בטוחים
כי הכנוס ד,ששי יהיה צעד ראשון להפיכת
כנוסי־חפועל למאורע לאומי ראשון
במעלה.

כדו רסל
ה א לו פ ה: כ רגי ל
מאז זכו קבוצות כדורסל ישראליות ב־נצחונות
על קבוצות יריבות מבחוץ, וביחוד
לאחר הישגיה של נבחרת הכדורסל הישראלית
באוליפיאדת הלסינקי ובאליפות אירופה׳
הפך הכדורסל לספורט המבוקש השני
במעלה בישראל.
משחקי הכדורסל על גביע המדינה שהסתיימו
השבוע, צפנו בתוכם מתח דומה לזה
הקיים במשחקי הליגה הלאומית לכדורגל.
אם כי היה ברור כמעט מראש אילו קבוצות
יגיעו לגמר, קשה היה לנחש מי מהן תזכה
בגביע. מכבי תל־אביב, המיועדת לאליפות
מזה שנים, כמעט והפסידה את תוארה לאחר
שמבחר שחקניה חזרו רצוצים מהמסע
בצרפת, ונדרשו מספר שבועות עד שהקבו צה
תחזור לכושרה המלא.
הקבוצה הגיעה לגמר, ניצחה במשחק ראשון
את קבוצת הפועל תל־אביב. אך הפרש
הנקודות לזכותה של מכבי תל־אציב היד,
כה קטן, שהפסד במשחק הסופי היה עלול
להוציא את הגביע מידיה. הנם המפוקפק לא
נתרחש. השבוע שוב זכתה ־מכבי תל-אביב
בגביע המדינה בכדורסל.
פרסומים צחוק ברי א, בגוף ברי א
הספורט משמש לאוד,דיו מקור בלתי־אכזב
להנאה ומתיחות בהתמודדויות בין הכוחות
שבו.
אולם יש ולפעמים מהוה הספורט גם
שעשוע ובידור מבדח לאוד,דיו. זהו הצד
הפחות ידוע של הספורט. השבוע הורם ה מסך
גם על צד זה, כשעתונאי ספורט יהודה
גבאי, לשעבר עורך הספורט של העולס הזה,
פ־רסם את חוברתו מאחורי הרשת.
מבחר קטעים של מאחורי הרשת :
• אלוף ישראל בריצות קצרות והאיש
המחזיק בשיאים לאומיים רבים, הוא דוד
טבק. אחד השיאים של טבק הוא שיא שעות
השינה. חיבתו למיטה הרכה היא כה גדולה

כדורגלן גלזר
הצד

המ שע שע

היה ביום שמכבי חיפה ניצח את מכבי תל-
אביב.״
פניגים רפי שייע. פרק מיוחד בחוברת
מוקדש לפנינים המלוקטות מפיו של
כדורגלן יהושע (״שייע״) גלזר :
• ברומא, בעת סיור מכבי, הלכו הכל
לראות את החורבות ההיסטוריות הנודעות.
שייע׳ נשאר במלון, אמר :״עזבו אותי עם
כל האבנים האלה...״
• שייע, בהיותו פצוע, חזה באחד המשחקים
של קבוצתו, הבחין בשופט הקו
שנופף כל הזמן נבדלים לחובת קבוצתו.
צעק שייע :״אדוני, תפסיק לנופף בדגל, היום
לא שמחת תורה ! ״
• שייע לעתונאי שכתב עליו ספור נרחב
:״שלמת לפחות מס הכנסה ממה שהר-
וחת עלי השבוע?״
• בעת ששמואל (״פפו״) ישראלי הרגיש
שלא בטוב באניה ליד האי כרתים, אמר
שייע :״פפו, יהיה בסדר. בחזרה לארץ. נוסעים
יותר. מהר — הים בירידה...״
• כאשר העיר מישהו פעם לשייע כי אצל
בלמי קבוצות חוץ, הוא יכול לחיות, אבל
הבלמים בארץ כבר מכירים את כל טכסיסיו,
השיב ,/:איך הם מכירים את ד,טכסיסים שלי,
אם אני בעצמי לא יודע מה אעשה כשאני
מקבל את הכדור?״
העולם הזה 966

הנידון
(סוף מעמוד )3

צחק מאדולף

גבולות המדינה ; פעולת־מחץ לאיגוף והשמדת
מיטב הכוח המצרי הלוחם בגזרת עזה
וחצי־האי סיני ; הכתבת תנאי־שלום לשלטון
מצרי אחרי הוצאת הצבא המצרי מכלל
שמוש. במקרר, הגרוע ביותר, חשבו לוחמי־המנע,
תרוויח ישראל כמר, שנים של הפסקת־נופש,
עד שהצבא המצרי המושמד יוכל להתארגן
מחדש.

ך* ד החשבון הזה השתנה בינתיים
^ מיסודו. השתגו לא רק הנתונים הצבאיים,
אלא גם הפוליטיים.

המלחמה הבאה שוב לא תהיה
מלחמה בחזית אהת. אין ספר ש־ייכנסו
למאבק פל בוהות סוריה
וירדן, וכי ההזית תשתרע ממשק
דן עד משק זיקים. כמעט ואין גב
ספק שכל הצבאות הערביים האלה
יפעלו תהת פיקוד אחיד.
_ במקרה זה, אין כל בטחון כי שאר ד,חזי־תות_
תהיינה שקטות, עת יתקיפו חיילות
צה״ל בדרום. המדינה תצטרך להיות מוכנה
להתקפה סורית״ירדנית רצינית, ולהפריש
חלק ניכר של כוחותיה להגנה על חזית
ארוכה זו.
גם לגבי הדרום עצמו השתנו הנתונימ.
מטעמי בטחון אין כל אפשרות לפרסם הערכות
מדויקות של המערך המצרי בעזה
וחצי־האי סיני. אולם יש לקבוע כי מערך
זה הוא חזק. מאד, וכולל עד כדי /0״ 75 של
הכוח המצרי הלוחם.
הוא מרוכז, לפי הודעותיו של עבד אל־נאצר
עצמו, מדרום להפיח וניצנה. לפני
שבועיים אמר עבד אל־נאצר לעתונאי זר,
בראיון שתומצת גם ברדיו קאהיר :״אני
לא כך טיפש שאשים את כוחותי במקום שיהיה
נוח לנתק אותם !״

יהיה דרוש כוח גדול מאד פדי
לנתק ריכוז כזה, וכוח גדוד עוד
יותר כדי להשמידו. יהיה דרוש
כוח גדול נוסף! כדי להגן אותה שעה
על דרום הארץ מפני פלישתן של
דיביזיות מצדיות אלה צפונה, בציר
עזה-תד-אביב או ציר ניצנה-
באר־שבע־חברון.
יתכן מאד שאותה שער, תהיה למצרים השליטה
באוויר, נוסף על עליונות גדולה
בכלי־נשק.
אין זה מצב מייאש. אולם הוא רחוק מאד
מלעודד חלומות של מלחמה קצרה, או קלה,
או זולה, גם לולא היה קיים א־ום בהתערבות
צבאית אמריקאית־בריטית לטובת הערבים.

פרוש הדבר שקיים בטחון כל־שהו
שלא תפרוץ מלחמה בשבוע הבא,
או בעוד חודש.

כאשר מרוכזים רבבות חיילים
בשטח כל כף קטן כגבול עזה•
סיני, ואשר חלק ניכר מגבול הרצועה
תפוס בידי יחידות פלסטיניות,
יכול ניצוץ קטן מאד להדליק
תבערה גדולה מאד. אין צורר כ
רמטכ״ד כדי להצית ניצוץ זה.
יכול לעשות זאת כמעט כד מם
כן.5
אם תפרוץ מלחמה כזאת, לא תהיה רק
מלחמה בארבע חזיתות: החזית המצרית,
החזית הירדנית, החזית הטורית והחזית האווירית.
החל מהשבוע קיים בטחון מוחלט
שתתווסף אליהן החזית החמישית: חוית ה־פידאין,
שתקיף את כל הארץ, על כל כבי־שיה
וישוביה.

אותה סיסמה נדושה -״כד הארץ
חזית, כל העם צבא״ -שוב
לא תהיה אז סיסמה. היא תהיה
הגדרה של מציאות.
הדבר מחייב ראייה חדשה,־בתכלית של המלחמה
הבאה, ושל תפקיד כל אזרח וחייל
בה. התכונות הפרטיזניות של הפלמ״ח, שהיו
פעם מטרה לחיצי לעג וקלס כה רבים,
חייבות לחזור למקום־הכבוד בהשקפת־עולמו
של החייל העברי.
החוליה הקטנה, הנעה במהירות, שאינה
קשורה ברשת אספקה מסובכת וכבדה, שמפקדה
הצעיר נחון ביוזמה עצמית, תצטרך
לחזור משירי הצ׳יזבטרון לעולם ההווה. היא
תמלא תפקיד חשוב מאד במלחמה הבאה.

ין זה דקה לעתיד הרחוק. אפילו
לא תתלקח מלחמה כללית, הרי מלחמת
הפידאין עלולה להתחדש בכל רגע. עובדה
זו חייבת לשנות באופן מכריע את
דמות החיים במדינה,
העולם הזה 966

הוטרינר של המחוז. הוא שאל אותנו מהיכן אנחנו, ענינו
שמישראל.
״אם כך,״ אמר,, ,אתם ישראליטים?״
״לא,״ ענינו, אנחנו ישראליים. ישראלי הוא אזרח ישראלי.״
אבל פד, יש הרבה מאד ישראליטים,״ אמר הוטרינר.
״הם הם,״ אמר ידידי .״האמנם?״ .
״כן״ ,אמר הוטרינר ,״הכפרים כאן מלאים ישראליטים. הם
סוחרים כולם, הה דור״״
י*•* רפה היא עדיין ארץ החופש, למרות הכל. כאשר נאסר
*3עתונאי דגול שהעז להביע דעות שאינן לרצון השלטון, עדיין
יוצאים כמה אנשי רוח דגולים להגן עליו. הפעם, כמו תמיד׳
נאסר איש האובזרויר, עתון שאנשיו נאסרים חדשות לבקרים,
בשל כמה הערות על ענייני צפון אפריקה. הקרבן שנבחר הפעם
היה שמן — קלוד בורדה, העורך הראשי. כתב על כך פרנסואה
מוריאק :״קלוד בורדה נאסר בהסכמתו של מסייה גי מולה,
אולי לפי הוראותיו. אנו מצפים להבעת הוקרה ואהדה מצדו
של מסייה טיקסייה ויניאקור* לראש ממשלתו, שעשה בדיוק
מה שהיה עושה הוא במקומו, ביום בו יתמנה לחבר ממשלה
בחסדו של פייר פוז׳אד, ראש הממשלה,״ תיקו.
אין דבר, שחררו את קלוד בורדה באורח זמני, אבל בצפון
אפריקה העניינים יגעים. כל מיני אנשים דואבים על העובדה
שצרפת עומדת להפסיד את צפון אפריקה, זה לא כל־כך נורא.
הנורא הוא שצרפת עלולה להפסיד גם את עצמה. לאזנו של
הישראלי, בעל הזכרון, קצת לא נעים לשמוע ברדיו על פעולות
״טיהור״ שגרתיות נגד המורדים באלג׳יר. כותרות צנועות
בתחתיות העתונים מספרות על 69 מורדים שנהרגו בפעולה
מעין זו ,48 ,23 .כל מיני מספרים סתמיים.
בגלל צירוף נסיבות משונה, מעודדת עובדה זו את האהדה
לישראל כאן, ובכמה עתונים ישראליים קראתי שחבל לישראל
וצרפת ולמערב בכלל להפסיד עמדת־כח כה חיונית כמו צפון
אפריקה, המפליא הוא שאנשים עוזרים צועדים כאן בי־אש המחנה,
ואין אפילו כלב מאולף שינהיג אותם.
אותו פוז׳אד אינו סתם חנווני קטן ואופורטוניסט כפי שנדמה
לרבים. הוא הסכנה האיומה ביותר המאיימת על צרפת. הוא
פעיל מאד בשיטה זו, והעתונים מלאים אותו. הנה הפגנת מחאה
של החנוונים. והנה ועד למען העלאת המוראל בצבא. ועתה
נטויה ידו לארגון האברים, העולים במספרם ובכוחם פי כמה
וכמר. על החנוונים.
השנה סבלה החקלאות קשה בגלל הכפור שכיסה את השדות,
והנזקים הגיעו למיליארדים של פראנקים. וכמו בכל שנה( ,אם
אין כפור יש בצורת) ,נחלצת הממשלה לשלם את הנזקים. אך
אין זה מספיק, וכבר החלה תסיסה בדרום, והאכרים החליטו
לחסום את הכבישים ולמנוע את מעבר המכוניות (עדיין לא עשו
זאת) ,וכבר יסדו עתון של הועד להגנת האכר הצרפתי, ועורך
העתון הוא איש פוז׳אד, אלקס רוזייר. ותועמלני פוז׳אד פשטו
על הכפרים.
מי שרוצה לצחוק מצירוף זה של הון גדול׳ חקלאות זעירה
ומנוונת, התיישבות קולוניאליסטית, מיליטריזם, שוביניזם ואנטישמיות,
יכול לצחוק. גם מאחד בשם אדולף צחקו בתחילה ואמרו
שזה לא כל־כך נורא ורציני.
הקליפה התרבותית והדמוקרטית היא דקה להפליא, וצרפת
אינה האקדמיה של צרפת. בתוך הארץ, באזורים החקלאיים,
צרפת היא ארץ נחשלת ומפגרת מבחינה חברתית, כלכלית,
׳תרבותית-ומכל בחינה שהיא. אין זר, מקרה שבתוך תנועה תמימה
זו מצאו להם מקום כל שרידי הפאשיזם של צרפת, שעד לפני
כמה שנים לא העזו להרים ראש.

עד ישראלים ויהודים
0ימי הפגרה יצאתי קצת לטייל בנורמנדיה, אחד האזורים^ הפוריים ביותר של צרפת. חלפנו על פני כפרים עשירים.
ליד כל ביקתת אכרים חנתה מכונית ס־טרואן או ונו. איש אחד
בעל שפמפם בצבע הטבק לקח אותנו במכוניתו. התברר שהוא
* אחד מאנשי וישי לשעבר, התופס כיום מקום ח שוב בחיים
המדיניים.

במשך שבע שנים ארוכות היתד, המדינה
מחולקת לשני חלקים: הספר והמרכז. הספר
ניהל מלחמה פרטית ^מיומית ונשכחת,
ביצר את עצמו על חשבונו וקיבל על עצמו
מעמסה נוראה של שמירה ועבודה. לתשע
עשיריות של האוכלוסיה האזרחית במדינה
לא נגע הדבר במאומה.

מצב זה הפך, החל מהשבוע,
נחלת העבר הרחוק. כי עתה הגיע
הס״ר לחולון ודרמת־גן, לבת־גלים
ולקרית־חיים.

ישנו במדינה ויכוח על ההגנה,־ו־,מרחבית.
הפידאין סיימו ויכוח זה. כל ישוב עברי

״בישראל הם לא סוחרים כולם,״ אמר ידידי.
״אבל כאן כן,״ אמר הוטרינר. אחר הוסיף בחיוך ערמומי :
״האם נכון הוא שכל הישראליטים הם קמצנים וסוחרים טובים,
אם לא לומר רמאים ז״
״הם לא יותר רמאים מכל מיני אנשים אחרים,״ אמר ידידי.
והואיל והיה בעל סבלנות, הסביר לו את כל עקרונות התורה
הציונית׳ על רדיפות היהודים באירופה ועוד כל מיני דברים.
הוטרינר לא הסכים. הוא אמר שבצרפת יש כל הזמן ראשי ממשלה
יהודים, אמרתי לו שלפי ידיעת־ רק הסוחרים הצרפתים זריזים
יותר מהיהודים ; לא מפני שאני חושב כך או שנושא זה מעסיק
אותי, אלא מפני שכדאי היה. הוא נעלב נורא, אבל היה קצת גם
גאה. זאת היתד, מחמאה. הזמנו אותו לבקר בארץ, והוא אמר
שבודאי יגרשו אותו. אולי ידע על עצמו משהו שאנחנו לא ידענו.

לא אשמים שנולדו שם
משלה סוציאליסטית נוח^אדלשעו^ללצרטללם
1*4בווץ היה סוציאליסט. יצורים משונים אלה, שבעיני הימניים
הם קומוניסטים ובעיני השמאל הם פאשיסטים, דומים לכבשים

פוגיאד
״האיש הזה הוא מסוכן״

מטורפות. הואיל והם פוחדים מכל דבר, אפילו מהפחד שלהם,
הם אינם עושים מאומה — אבל במרץ ובתקיפות.
שום ממשלה ימנית לא היתד, מעיזה לעשות צעדים כה דרסטיים
ומטומטמים כדריכה כה אמיצה במקום, כשם שעושה זאת
ממשלה סוציאליסטית. אמר על כך פרנסואה מוריאק השבוע :
מהי ממשלה סוציאליסטית י כיום אנו יודעים: זוהי אותה
ממשלה המבצעת דברים שהמדינה לא היתד, סובלתם מידי שום
ממשלה ימנית.״
ומה אמר על המצב בצפון אפריקה אותו פרנסואה הקורא
במדבר 1בלעג פסימי :״אותם אנשים טובים העושים מלחמה
באלג׳יר במקום לעשות שלום, בטוחים כי אין להם ברירה אחרת,
וכי המצב מכתיב את.התנאים.״ והיכן לא ראינו שדווקא האנשים
הטובים בטוחים כי אין ברירה אלא להכריז מלחמה?
כמובן שהצרפתים אינם אשמים יותר מאחרים. כמה מרירות
הצטברה בהם לאחר שפינו את מקומם בהודו־סין — למי?
לאמריקאים. אילו לפחות היתה נשארת הודו־טין עצמאית, קשורה
איך שהוא לצרפת — חצי צרה. אבל רימו אותם. אך מר, לעשות 1
גם את האנגלים רימו, ופעם ירמו גם את האמריקאים. ומי יודע
איך תתפתח הטרגדיה האנושית של מיליון מתיישבים צרפתים
מאלג׳יר, שבאמת אינם אשמים בזה שנולדו שם? לא שאלו אותם.

יצטרך לא רק להיות מסוגל לשמור על
עצמו. הוא חייב עתה לשלוט גם בשטח מסביבו.

זה אינו מספיק. הפירצות בין הישובים
גדולות מדי, והפירצה קוראת לפידאין.
כל תכנית ההתישבות, כל קצב ההתישבות,
חייבים להתאים את עצמם למציאות החדשה.
זוהי תביעה גדולה לנוער העברי.

** דינת ייטראל הפכה עתה למדינת־ספר.
כל אדם החי בישוביה ונע על
כבישיה הוא לוחם פוטנציאלי. יהיה זה רק

מעשה הגיוני אם תבטל ממשלת ישראל את
החוק האוסר נשיאת נשק ללא רשיון מיוחד,
ואם כל אזרח ישראלי יחליק בביתו נשק
אישי, כנהוג בשויץ.
זהו הזרע שזרעו הפידאין במלחמה־הזעירה
של השבוע שעבר. הרובה׳ שאינו פתרון
לשום בעיה, יהיה עתה בן־לוויה הכרחי לאדם
הישראלי בכל אשר יפנה.

הוא לא יבנה עתיד חדש. אילם
הוא ישמור על עצם חייו של העם,
אשר בלעדיהם לא יהיה ככלל
עתיד.

כל מי שטוען כי לא כל משוגע הוא גאון -צודק בהחלט. אולם
נראה ששגעונות קטנים היו אופייניים לאנשים גדולים בכל
השטחים ובכל הדורות. השגעונות השגעוניים ביותר לוקטו
בעמוד זה, מסודרים לפי נושאיהם, לנוחיותם של גאונים בעתיד.

{ 3חי 3ן ש^3ו

השראת 8ן

וואן

ז׳אק אהב לכתוב כשהוא מאזין לקול קיש-
קוקז כלי אוכל במטבח.

* הקומפוזיטור

לדדודיג

ביטהובן נהג לשפוך על עצמו בכל שער,
דלי מים קרים.

* הסופר הצרפתי וויקטור הוגו

* הקומפוזיטור ריכארד וואגנר

כתב אך ורק כשהוא לבוש בחלוק משי.

היה מתיישב לכתוב רק לאחר נסיעה על
גגה של כירכרה.

* הסופר האנגלי צ׳ארלם דיקנם

כתברק לאחר, משחק אישקוקי, ולאחר שהעמיד
על שולחן הכתיבה צינצנת מלאה פרחים
׳רעננים.

׳טילר החזיק במגירת שולחן הכתיבה שלו
באופן קבוע תפוח רקוב.

* איזאק ניוטון, איש המדע המפורסם׳
מגלה החוקים היסודיים של הפיסיקה החדשה׳
נחשב בבית ספרו ללא-יוצלח, ונכשל
ברוב הבחינות.
* סיר ווינסטון צ־רצ׳יל, ראש ממשלת
בריטניה לשעבר, גורש פעמים אחדות מ־בית־הספר
העממי, עבר בקושי רב את בחינת
הכניסה לאוניברסיטת הארווארד, היה גם
שם התלמיד המפגר ביותר ונכשל לחלוטין
בלאטינית. אביו מסרו לבסוף לאקדמיה צבאית
באמרו ז ״כדי ליהפך לעורך־דין, אין
ווינסטון פיקח די הצורך.״
¥יאן סמאטם, ראש ממשלת דרום-
אפריקה לשעבר, למד קרוא וכתוב רק בגיל
. 12 אביו אמר עליו כי הוא ״יצור מוזר וח־סר־שכל.״
¥צ׳ארלם
דרווין, מחבר מוצא המי נים
ומניח היסוד לכל הביולוגיה החדישה,
צויין על־ידי מוריו כ״מפגר מבחינה שכלית.״
גורש מאוניברסיטת אדינבורו בתום השנה השנייה
ללימודיו בגלל כשלין בבחינות.
* הסופר ג׳ורג׳ כרנארד שו הצטיין
בבית־ספרו רק בהמצאת תירוצים ואמתלות
על היעדרו מהשיעורים. היה ידוע בין

* המשורר הגרמני פרידריך פון

* הקומפוזיטור וולפגאנג אמא-
ראום מוצארט נהג לכתוב לאחר משחק

ביליארד, שהיה מעדיף לשחק
עצמו.

לרוב נגד

* הסופר הצרפתי הונורה דה-
באלאזאק כתב אך ורק כשהוא לבוש גלי

נזיר.

* הקומפוזיטור יוהאנם בדאהמם
כתב רק תוך כדי שתיית אינסוף ספלי קפה,
שאותו הכין במו ידיו משום שאיש לא הצליח
לחלוט קפה חריף כפי שאהב.

* הסופר הרוסי אנטון צ׳בוב
אהב לכתוב בחדר מלא אנשים צעירים שרים
ומנגנים בפסנתר.
* הסופר מארק טוויין נהג לאכול,
בימים בהם כתב, רק ארוחה אחת ליום, מור כבת
מארבע ביצים קשות, שפע פילפל שחור
וקפה.

* הסופרת

הצרפתיה

ג׳ורג׳

סאנד, המפורסמת כאהובתו של הקומפוזיטור
פרדריק שופן, נהגה לעשן בשעת כתיבתה
סיגארים.

* הקומפוזיטור אנטונץ דכו

¥המשורר הרומאי אוכיד (פו־בליום
אובידיוס נאסו) ,שהוגלה מרומא לאחר
חיבור ספר שירים ארוטי ועז 15 :העתקות
מספר ה מט אנוורפוזות שלו שלא הספיק להגיהם
כמו ידיו.

* המשורר

האיטלקי

דאנטה

אליגיירי, מחבר הקומדיה האלוהית שגלה
מפלורנץ בשל התנגדותו לשלטון האפיפיור :
רשימה של חובותיו ונושיו.
* ג׳יימס השני, מלך בריטניה, שברח
להאג אחרי שהפארלאמנט החליט להדיחו :
את חותם המלכות.
¥נאפוליץ, קיסר צרפת, שהוגלה לאי
אלבה: את חרבו.

* המשורר האנגלי לורד כיירון,
בצאתו את אנגליה לצמיתות לאחר שערוריה
משפחתית: את רופאו הפרטי.
* מלד צרפת. ל ואי ה־ ,18 בברחו
מצרפת עם שובו של נאפוליון: זוג משקפי
שמש.
* הסופר אמיל זולא, בברח ו לאנגליה
לאחר הגנתו האמיצה על הקפיטן דריי־פוס:
את תוכן ארנקה של אשתו(כ־ 75ל״י).
¥אוסקאר דויילד, בגלותו מבריטניה

לבוי חקדיקזו ^ת יצירותיהם
¥הקומפוזיטור פייטרו מאפקא־

ני, מחבר קנאת בן־כפר, על האופרה שלו
המסכה :״מוקדש לעצמי בהוקרה רבה וכאות
כבוד לאמנותי הגדולה והבלתי-מושח־תת״.

האסטרונום יוהאנם קפלר, על
ספרו האסטרונומיה :״הספר הזה נכתב כדי
שיעיינו בו היום או בעוד מאה שנה. הוא
יכול לחכות, בהתחשב עם העובדה כי הקדוש
ברוך הוא חיכה יותר מששת אלפים שנה

3י 3ד ל 3דו 33 ית־33 רם

מה לקחו 33^ 33ל 3לות
¥תמיסתוקלס, מפקד הצי האתונאי
שהוגלה לפרס 80 :טאלנטס (בערך 200 אלף

0וווזק

לאחר שנידון למאסר בעווון הומוסכסואלי-
זם: הבטחה של קיצבה בסך 10 לי״ש לחודש
מאשתו.
¥ליי ב ט רו צ קי, יוצר הצבא האדום,
בבוחו מברית־ר,מועצות לאחר שהוכרז בסוטה:
דרכון מזוייף.

* פרופסור אלכרט איינשטיין,

בצאתו מגרמניה בראשית עליית הנאציזם :
את כינורו החביב ביותר.

יי י

מוריו כעצלן ושקרן מושבע.
* תומאם אלווה אדיסון, שלזכותו
נרשמו יותר מ 1500 המצאות שונות, גורש
מהקולג׳ בשנה הראשונה, בטענה ש״טפשותו
מעמידה בסכנה את לימודי הכיתה כולה.״

* פילדמארשל ברנרד לו מונט־נומרי,
איש הצבא הבריטי המזהיר, תואר
בתעודת בית-ספרו משנת : 1950״6למיד
מפגר ביחס לגילו.״ האקמיה הצבאית בסאנל־הוסט
סירבה לקבלו בגלל ציוניו הנמיכים.

לאסטרונום כמוני.״

רוזמרי

וסטיפאן

¥הסופרים
ווינסנט גנט, על אחד מספריהם שהוקדש

לילדיהם :״לסטיפאני, תומאס ורחל — היצי רות המשותפות האחדות שלנו.״

¥ההומוריסט פ. ג׳ורג׳ וודהאוז,
על אחד מספריו :״מוקדש לבתי האהובה,
שללא עזרתה והתעניינותה הייתי משלים
ספר זה בפחות ממחצית הזמן.״

¥הקומפוזיטור ג׳ורג׳ גרשוין,
על אחת מיצירותיו :״מוקדש לאבי, שהעריץ
את כל יצירותי אף על פי שלא הבין אף
אחת מהן.״

¥ההומוריסטית בטי מקדונדד,
על ספרה הביצה ואני :״מוקדש לאחותי מרי,
שתמיד האמינה כי אני מסוגלת לבצע כל
שטות שהעלה על דעתה.״
¥הסופר מארק היילינגר, על ספרו
עשרת המיליונים :״מוקדש לאשתי היקרה
שהידשתה לי לעבוד והלכה לקולנוע שלוש
פעמים בשבוע לבדה (כך אני מקווה) .לחברת
הקבלנות בינג את בינג, על שלא הקימה
שום בנין חדש בקירבת דירתי בששת החודשים
האחרונים• ולחברת זאקס בע״נז, עבור
התחתונים מתוצרתה שאינם מתקמטים בשעת
הישיבה ליד שולחן הכתיבה.״
—* 1ו 11 1

3ח אמרו ל 33י 3ות0
¥סוקרטס, לפני שתותו׳את כוס התרעלה׳
כפי שגזר עליו בית-הדין האתונאי :
״קריסו, אנו חייבים תרנגולת לאסקולפיוס.
דאג נא לכך שיחזירוה לו.״
* הסופר פרנסוא ראכליי, מחבר
גרגנטוא ופנטגרואל :״הורידו את המסך, הקומדיה
הגיעה לקיצה.״
¥המלכה אליזכט הראשונה מאנגליה
:״כל נכסי בעד רגע אחד של זמן ! ״
¥הסופר אוסקאר וויילד :״אני
מת, כפי שחייתי, בבזבזנות מופלגת.״
* הסופר הצרפתי וולטייר, שהיה
מפורסם ככופר :״אלוהים יסלח לי. הוא
רגיל לכך.״
* סיר ואלטר ראליי, המדינאי הבריטי,המפורסם
מימי אליזבט הראשונה אל
תליינו :״הראה נא לי את הגרזן. הוא הרפואה
אשר תרפא אותי מכל מחלותי.״

* הקומפוזיטור

לודוויג

וואן

כיטהובן, שהתחדש כליל בשנותיו.האחרונות
:״בשמים אשוב ואשמע את יצירות .,״

¥מונטיץ, המסאי הצרפתי הנודע :
״הייתי רוצה שהמוות ימצא אותי כשאני שותל
כרוב בגינתי ואדיש בהחלט לבואו.״
* אודיכר קרומווד, כשהוצעה לו
הסעודה האחרונה לפני מותו :״אין בדעתי
לא לאכול, לא לשתות ולא לישון. כל חפצי
הוא להסתלק מן העולם מהר ככל האפשר.״
* הסופר לב טולפטוי, שפיתח בשנותיו
האחרונות פילוסופיה של דת העבודה
ואף התיישב באחוזה כפרית :״אולם ה׳
איכרים — כיצד מתים האיכרים?״
* המשורר היינריך היינה, שנשאל
על ערש מותו אם הוא מאמין בהישארות
הנשמה :״כן• אלוהים זורק אותה עם האמונה,
ממש כשם שהקצב משליך עצם בתוך
נתח הבשר.״
* המשורר לורד ביירון :״עלי לישון
עכשיו.״
* ד״ר וויליאם האנטר, רופא אנגלי
מפורסם בשעתו :״הלוואי והיה לי כוח
ליטול את העט בידי ולכתוב כמה קל למות!״

¥הסופר האמריקאי הנרי דוד
תורו :״אני עוזב את העולם הזה בלי כל
חרטה.״

3יח
¥הסופר הרוסי־ פיודור דופטו־

ייכסקי :״אני מחבב מאד את לב טולסטוי,
אבל סבורני כי לא יגיע לגדולות.״ ¥הסופר
הרוסי לב טודסטוי :״דוס-
טוייבסקי כמוהו כסוס מירוץ שהיה יכול
להיות שווה אלף רובל, אך יש בו מום קטן
אחו, ומשום כך איננו שווה מאומה.״
¥הסופר אוסקאר וויילד :״ללכת
ולהתבונן ביצירתו של אדם בור וחסר-חינוך
כמו ג׳יימס וויסטלר, זוהי צרה צרורה לכל
אדם נאור.״ ¥הצייר הבריטי ג׳יימם

זח קל זח

וויסטלר :״איזה קשר יש בין אוסקאר שלנו
לבין האמנות, פרט לכך שהוא סועד ליד
שולחנותינו ומלק* מעל צלחותינו שזיפים
למען הפרפרת שהוא מוכר אחר־כך בערי-
השדה?״

* הקומפוזיטור ריכארד וואגנר:

״שומאן הוא מוסיקאי מחינן מאד, אך יצור
בלתי־נסבל. אין אדם יכול לדבר כל הזמן
בעצמו.״ ¥רוברט שומאן :״וואגנר
הוא אדם משכיל ומוכשר, אבל הוא מדבר
ללא הדף. משום כך אי אפשר לשהות במחיצתו
שעה ארוכה.״

* נשיא ארצות־הברית דורג׳
וושינגטון :״זה טוב.״
¥הסופר או. הנרי (סינדיי פורטר),
בצטטו שיר־עם אמריקאי :״העלו את האור.
אינני רוצה לחזור הביתה בחושך.״

* נשיא ארצוודהכרית תיאודור
רוזוולט ;:״כבו את האור, בבקשה.״
* הסופר אדגאר אלן פו :״אלוהים
! עזור לנשמתי ! ״

* נשיא ארצות־הכרית תומאס
דפרסץ :״את נשמתי אני נותן לאלוהים
ואת בתי למילדת.״

* המשורר האנגלי ג׳והן קיטס :
״אני מרגיש כיצד הפרחים צומחים מעלי.״