גליון 967 מתאריך 26 באפריל 1956

0 0 1 1 1 :1

כזבח פושע

הוד

תמונת המ טוס המגרי שהופל בננב (העולם
ודוח ) 966 היתה מוצלחת מאד. מצאה חן בעיני
עוד יותר העובדה בי פעמיים נפנ שו טייסי הסילון
המצריים עם נשרי ישראל. ופעמיים השאירו על
שדותינו שרידי פלדת מצרית.

העורך הראשי :
אורי

אבנר•

שלום שריף, רחובות

ראש המערכה :

הצעה לעבד אל־נאצר: כל פעם שיתחשק לו
לשלות מטוסים מעל לאדמת ישראל. כדאי יותר
שיבטל את היציאה וימסור לחיל האוויר הישראלי
מחצית מספר המטוסים שתיכנו לשגר. זה יהיה
כדאי יותר לכל הצדדים...

מ י •ם כחז

עורכי־משנר: .
דוב איתן. אורי סין

עורך כיתוב:
סייבי

עורך תבנית :

קמת

אחיון

הכתב הראשי :
שרנא

צוד

גלם המערכת :
יזזודזז

תרניי

זמיר*

חברי המערכת :
ישראל ביבר. ניצח גבי. איתז גבידדל, לילי נל*לי
י־ויד הורוביץ רותי ורד, רוני זוהר. אברהם הרשוי
•ייספר טאובר. משה לשם. אביבה סטן. ערייס
פינו. שלמדז סרו• .יי׳ תבור

גייר הראשי: עורר דמים: מנהל 5זר!ר־ה !נתז רמז
אריח אריאי
•סואי ברתור

רזז׳ נ לי ק טוו 8תל־אביב, נזפו המברקים ;
•מולמפרס״ ת. ד , 136 .פ ל פון .26785
הנווצי* לאור: חפולם חזח בפ״מ.
יייס ישראל בפ׳־מ, ת״* סל .23204

איז חסערכת אחראית עבור תוכן הסייעות.
סיבר עבור מודעות חסתפרם מות החת הכותר״
,דו״ח לצרכן״ .״דו״ח לבוחר״ ,״דו״ח
לנוסע״ ובו׳ המוכנוה על־ידי חברי המערכה
׳נביסות על־ידם. המדור ״דו״ח לבוחר״ כולל
כי״ ע יה מטעם מסלנות וארנונים גיבוריי מ
אמר אין המערכת אחראית לתוכנו יל*••״
המובעות בחו ומאינן משקפית כמום
צורח מחיא את דעות המסרבת.

העתון הנקרא ביו תרבמ די נ ה
״העולם הזה״ * 967מ״ו אייר תשט״ז * 26.4.1956 המחיר 350 פר׳

לפחות מבחינה אחת ישנו דמיון מפתיע
בין ממשלת ישראל לבין העתונות הישראלית:
הגישה לבעיה הערבית. בממשלה אין
גם איש אחד המטפל באופן קבוע ושיטתי
בבעיה זו׳ הקובעת את גורל המדינה. בעתו־נות,
ישנם אמנם כופרים ערביים, אולם אלה
אינם תופסים עמדת־מפתח בשום מערכת* ,ך
שובים פחות מן הסופרים הפליליים. עד כמה
שאני יודע, אין מערכת אחת (מלבד העולם
חזה) בה מכהן בתפקיד מרכזי אדם שגדל
בסביבה ערביה ושולם בכע־ות ערב.
אחת התוצאות הקטנות של מצב עגום
זד, היא המנהג המוזר, שפשט גם בממשלה
וגם כעתויות, לקרוא לשליט מצדים בשם
•נאצר״ .באותו הגיון אפשר לקרוא לנשיא
ישראל בשם ״צבי״ ולראש־ממשלתה בשם
.גוריון״ .כי שם המשפחה של הסגן־אלוף
מקאהיר הוא ״עבד אל־נאצר״ ,שפירושו, בעברית
,״עבדי־של־(אללה)־המטיח״.
כשפלשו הפידאיון לארץ, גרמו כאב־ראש
לא מועט גב לעורכי העתונים — כי אלד,
לא היו בטוהים איך לקרוא ליצור החדש.
עתון־הבוקר הנפוץ ביותר במדינה החל מדבר
על ״פידאין אחד״ .עברו ימים רבים עד שהובן
כי הלוחם היחיד הוא ״פידאי״ (או
.פידאווי״) ,והרבים ״פידאיין״ ,״פידאיון״ אי
״פידאוויה״.

האמת היא, כמובן, שהפידאיון אינם כלל
תופעה חדשה בארץ. אילו היו לומדים תלמידינו
את ההיסטוריה של ארץ־ישראל, תחת
לשקוע בדברי הימים של הגלות היהודית,
היו מבחינים מיד בהיכרות ישנה זו.
הפידאיון המקוריים היו חברי מיסדר ה־חאששין,
אירגון דתי־צבאי שזכה לשמו הודות
לסם החאשיש בו היו משתברים (כביבול)
חבריו, בטרם צאתם לפעולות. המיס־דר,
שחבריו היו שייכים לכת הישמעאלים,
אמנם: ולד בפרס אך עבו* משם לסוריה
ולארץ־ישראל, באותה תקופה בה פלשו הצלבנים
לארץ מצפון וממערב.
המיסדר התבצר בכמה מיבצרים חזקים.
משם יצאו הפידאיון כדי לרציח את צל מי
שלא מצא חן בעיני ראש המיסדר, שנקרא
שייך אל־ג׳בל (״הזקן של ההד׳ז) .לדעת ה
צלבנים,
שעטפו את ה״אסאסינים״ בהילה
רומנטית, הגיע מספרם ל־ 60 אלף איש.
החאששין שנאו במידה שווה את הצלבנים
ואת שלימי האיסלאם, שהיו בעיניהם כופ רים. פעמיים ניסו לרצוח את סלאח אל־דין
ה.דול, נוסף על שליטים נוצריים רבים ש־נלטלי
בפגיונותיהם. שליחי־הרצח שלהם הגיעו
עד לצרפת ולמונגוליה.
באחד הימים ביקר אציל פראנקי בפיבצ־רם.
שייך אל־ג׳בל רצה להראות לו את מידת
צייתנותם של הפידאיון. הוא עלה עם
אורחו לראש המגדל, נתן סימן בידו לשני
השומרים שעמדו שם על המשמר. בלי רגע
של היסוס, קפצו השניים מראש המגדל
והתרסקו על הסלעים למרגלותיו.

הארג ן הצבאי של החאששין היה בנוי
על־סי כללים נוקשים, שהועתקו כעבור זמן
קצר על־יוי המיסדרים הנוצריים החדשים
אשר קמו על אדמת ארץ־ישראל: הטמפלרים
וההוספיטאלרים. בזאת עזרו בני אותה
כת קנאית לעצב את דמותה של כל החברה
האירופית בימי הביניים.
בתחתית הסולם עמדו ה״לאציק״ (ד,״מלווה״)•
ה״פידאי״ (״המוכן למסור את נפשו״)
וה״ראפיק״ (״החבר״) ,שדרגותיהם הקבילו
לדרגת ״האח־החילוני״ ,״נושא־הבלים״ ו״הא־ביר״
של המיסדרים האירופיים.
כוח־המחץ של המיסדר היה בנוי על ה־פידאיון.
פחדם נפל על המרחב כולו. הם
יכלו להתחפש ככל העולה על רוחם. לא
פעם הסתננו לחדר־המיטות של שליטי המדינות,
הרגום בשנתם. לא היה כמעט איש
שחיה מוכן להתגרות בהם.
היה רק הבדל אחד בין הצלבנים ובין
שליטי ישראל של ימינו. הצלבנים כרתו
כמה פעמים ברית עם הפידאיון, השתמשו בהם
דווקא נגד אויביהם המוסלמים. שני הכוחות
ירדו כמעט בעת ובעונה אחת מבמת
ארץ־ישראל: בייבארם הממלוך, שליט
מצרים, שהנחית את מכת־המוות על שרידי
הצלבנים, הרס גם את מיבצרי הפידאיון. הקנים
האחרונים של כת־הרוצחים, בהררי פרס׳
ב ערו על־ידי טימור הצולע, מצביא הפא־טארים,
שפלש גם הוא לארץ־ישראל .״

דנ מצליח

ד״ר ברנרד וזלק, חיפה
אכז, מעתה ייאמר על מדינאי מגלית שהוא
שחזה כ מו רג רמרשלד במים בינלאומיים.

גד פרן ן, באר־שבע

הזקן נתן פקודה לסגת
הקורא נ. ל .הרניז אותי בחלומות השלים-
מאדום שלו (העולם הזה .) 965 זהו שלוס רווי דם
אדום. אך אדם הרוצה להכנם לבית יפה ובו

חבל לתת מכשירים כאלה יפים בידי
בחיי 1
בדואים, שרק לפני דור ידעו בקושי לרכב על
סוס. זהו סתם ביזבוז פושע !

אלי ברין, צה״ל

תזכורת
אל נחזור על פרשת החלפת השבויים עם הסורים
(העולם הזול .) 963 שבה הוחלפו 41 נגד , 5באם
תתממש פעם האפשרות להחלפת שבויים בין
ישראל ומצרים. אל לנו לשכוח את גיבורי ישראל
הנמקים בכלא המצרי, ובתוכם האמיצה בנשים
ויקטוריה ניניו, שניסתה למות רק לא להרקב
בסוהר האכזרי. יזכרו אותם נצינינו שידונו
במשא ומתן לחילופי שבויים !

מרדכי גולדברג, ראשון לציון

ע. הגלבוע, תל־אביב

מניות ושמירת שבת
הגיוגכם מפליא אותי מאד. מה עניין שמיטה
להר סיני. ומה אשם א ..מ. גניתובסקי האידיא ליסט
ולוחם מלחמת הקודש דאמונה, שמעטים
כמוהו בארץ — אם קרוביו היו פעם בעל׳
מניות במיפעל מחולל־שבת (העולם חזח? ) 964

י. פועלי, ירושלים

ליל שפריר
ליל הזוועות בשפריר (העולם הזד ) 666 הקפיא
את דמי. מה עוול עשו ילדים אלה? האם גם הם
״ציונים משרתי הקולוניאליזם המערבי״ אז שמא
רעדו ברכי רודן מצרים בחשבו כי צעירים אלה
עוד יגדלו ויתעצמו. כשם שתנדל מדינת ישראל
ותעצם?

סניה של האחות המטפלת בילדים הפצועים
בבית־דוולים אסף הרופא נראו לי מוכרות. מי
היא? האם קבר הופיעה בהעולם הזה או שזכרוני
מטעיני?

אליהו שמיר; טבריה
זכרונו של הקורא שמיר בסדר גמור.

לפני מספר שנים היתה כעיו אחוות־עמים עם
מספר ערבים, אשר שירתו במסירות ובנא מנות
את המחתרת הלותמת. אד השתלבות במרחב
תתכן רק אם תהיה ישראל חזקה. אפ שר יהיה
להניע להסדר עם מדינה כלבנון. אולם הנה
השלטון חייב תחילה לעבור לידי הלוחמים. כי
נשאלת השאלה: הכדאי ליפול בקרב על תל-
עריש. תל־מוטילה. אברענילה ועונ׳ה כדי שאותו
אחד־בדורו יתן פקודה לסגת?

חיים אמסטרדם, נתניה

דניאל בכרך, דן מזור, צה״ל

זו שלנו
נא לשים לב לכד ששם משקנו הוא נדות ולא
נבות. כפי שהדפסתם בכתבה על שיבת שבוי^
דמשק (העולם הזה .) 963 אין אנו יושבים על
נבו של אף אחד. אך לעומת זאת יושבים על־נדות
־הידדז ו או. יותר נכון — על הנדה המערבית).

גדות,
הגליל המזרחי
גם כותב אותה רשימה הרים את גבות
עיניו למקרא השגיאה.

הלכה למעשה
בין ימר המערכות שניהלתם. אשר נ מנו במאסד*
זזעלדד (העולם הזח ) 965 נכלל נם ״ אולקוס
האפליה העדתית״ .אך היכן העקביות?
באותו ניי ח. כתוב :״סיפר אהרן יחיאל, נהג
תימני.״ ושוב באותו עמוד :״תימני זקן התבלט!
במיוחד.״

מאיר חריזי, מגדל אשקלון
העולם הזד, נוהג לציין את המוצא הערת-
רלן במידה ויש בדבר גילויים חיוביים, ת״
עשויים להזים את הבדותות אשר עליהן ט־בונומת
ההפלן ה העזתית.

ציונות ברצינות
אתם באמת מתחילים להרנין אותי. כתבתכש
על הקדננרם הגיוני ומנהיגיו (העולם הזה 4964
עס־ה כל גבולות השחצנות. ם׳ עשה אותכם. א ם
לא הציונות ז

שלמה בר, חיפו*
התשובה בספרי הביולוגיה למתחילים.
לא דור אחד של מערכת העולם חזה יחליו•
עד שנצליח להצמיח אישיות בעלת פוטנציאל כה
אדיר כרבי אבא הלל סילבר הראו לפחות
עוד ענק כזה אלטרנטיבי לאומת ישראל. ואז
תתקבל ביקורתכם ביתר רצינות.

ישראל מינקובסקי, חיפו*

תחפושת מוצלחת
עתח קי בוגנו על הרכס. שהוזכר במאמר תעודד
והעולם חזה ) 962 יג א בחג הפורים. מטרת העורר
היתת להתחפש ולדעתי היתה התחפושת ו מוגלחת.
אולם אין פחד שעתון קיבוצנו היוצא מדי שבו עיים
יאמץ לעצמו את תוכנו ומתוכונתו של

אחות רבקה גריטוני(״העולם הזה״ 776ו־)966
נוער מצא את המחר
האמות היא רבקה גרשוני, נושאת לרפורסדה
בסידרת נוער מחפש את המחר (העולם הזר,
,)776 בהיותה עדלין אחות־מתלמדת.

אליהו פרידה, ירושלים

ר. ל ,.אל־ראי

בנונע למאמר המזעזע ״הם לא קברו את
בני העולם הזה ,) 964 התנובה הנאותה תהיה
להפסיק למות. נא לארנן מיבצע בהתאם לנ״ל.

שולמית רם, עפולה

מיליונרים

חיות העומדות ל טורפו. במה יעסוק תחילה ן
בתיכנוז תוכניות לקשט את הבית או במציאת
דיד להשמיד את החיות ז

בועז ברזילי, רמת־השרון
ה־ק בתנאי שישיג תהילה הבשר מן הרבנות.

המשטר
הבן־נוריוני והמשטר הסטליניסטי היו
שני המשטרים הגרועים ביותר בעולם, שהחזיקו
מעמד שנים כה רבות. עתה, לאחר נפילת משטר
סטאליז. אפשר להכריז על בן־נוריון שאכן ניצח
את סטאלין.

קראתי אס מכתביהם של שלושה קוראים, אשר
יצאו בהתקפה הריפד, על זאב מליון (העולם הזה
,) 965 שאסר הצנת סרטים מצריים בישראל. יש
לציין כי זאב מליון השתמש דווקא בשכל הישר
בעשותו זאת, היות ואין אנו צריכים להתחנף
למצרים ולהתיר מה שהם אוסרים.
מכתבים מכל המאמר הראשי על מאורעות השבוע (העולם
הזה 966 הסכמתי עם מסקנת אחת בלבד: אלמלא
בו או של מזכיר האו״ם. היתה סורגת מלחמה
ביז ישראל ומגרים. על בן, אל לנו לזלזל במוסד
הבינלאומי. אשר — ככלות הכל — לו אנו
חייבים את עגם קיו מנו.

שמואל גרד, תל־אביב

לשטח הכשר של בית הקברות. האם אתם חוש בים
שדרישתו תקויים?

...במה עלול לעלות הדבר להרחבת אופקיו של
האזרח?

מרים שטיינר, יפו
זה דבר שקשה לאמוד במליוניס.

עניין מת
תמיפור-ם שלכם על שני חבריא שהשתמשו
במכונית זזגדא קדישא בדי לצאת לציד ארנבות
בלתי־כשרות (העולם הזה ) 963 הרג אותי לנמרי.
פ שוט מתתי מצחוק...

דוד ברגר, חולון
לבריאות 1
אגי מכיר אהד שכתב בצוואה שלו שהוא אוסר
על תברא קדישא לטפל בקבורתו, ולא איכפת לו
אפילו להקבר בוזלקת ה״ממזרים״ ,בלומר מחוץ

תעולס הזה.

א. ש .אילת, קבוץ נחשון
שנעץ טענתכם הקרתנית כי לא כל ס שונע הוא נ אוו 1
(העולם הזה ) 966 היא מעליבה. אלמלא היו ;
כבר משוגעים. היו יושבי בתי החורים לחורי־רוזו
יוצאים במחאה הדיפה.

חביבה ו ,.פתח־תקוה
יש לי מלה הדשה בשביל שנעונות של נאונים: י
שנאיז.

אירי אסיר, תליאביב
זה דומה מדי לשניעת דפוס.

קריאה לקורא
קוראי העולם הזה שוב מציעים חוגי קוראים
(העולם הזה 2*3 961 הם שוב מנסים להשפיע
על המערכת שתקח על עצמה את הקמת החוגים,
מדוע. בעצם. לא יהיו הקוראים עצמם היוזמים ׳5
הרי הדבר פ שוט וקל מאד: מחליטים להיפגש
בערב אחד — ונפגשים. מקום מפנ ש יכול להיות.
למשל, באולם כלשהו בעיר .־מטרת הפגי שה:
שיחות חופשיות של היכרות בין חובבי העולם הזה.
בסקרה ויתגבש משהו — אדרבא !
פנישה מעיז זו אינה מחייבת הרבה. מה שצריך,
זזז רק לקבוע מועד לפגישה. אני מקווה שיימצא
בינינו הקוראים מתלהב אחד שיעשה את הצעד
הראשון. אני אשמח לבוא אחריו.

שמחה שחור, חולון
ח עו ל ם הדה 967

**שרד-החוץ עשה את אשר הוא
רגיל לעשות במקרים כאלה: הוא נדהם.
בשבוע שעבר הגיע אליו מברק בהול.
שגריר ישראל במוסקבה הודיע שנמסר לו
בוודאות כי סגן ראש־הממשלה, אנאסטאס
מיקויאן, ושר־החוץ שלו, וויצ׳סלב מולוטוב,
יבקרו זו הפעם הראשונה מאז הקמת השגרירות
במוסקבה בבית המקושט בדגל כ־חול־לבן.
יומיים
אחרי הביקור ההפגנתי, באה הפצצה
השניה: ברית־המועצות דרשה מישראל
ומארצות־ערב לכבד את קוי שביתת־הנשק
וליישב את סכסוכיהן בדרכי שלום.
היא הציעה את שתתה כמתווכת.
היו אלה צעדים מהפכניים. יתכן ולא היה
צורן ליפול על צוארה של ברית־המועצות
ולברכה, תוך בכי תמרורים, כאחות אבודה שחזרה
הביתה. יתכן ולא היה צורך לצאת
לרחובות ולנפנף בדגלים האדומים של הפטיש
והמגל.

מוכנה למכור את עצמאותה בנזיד העדשים
של המענק והמגביות. אולם דומני שהאמת
היחד, עמוקה אפילו מן הכיס. היא נעוצה
אי־שם במעמקי תת־ההכרה של מנהיגי הציונות.

לצמרת
זו באה העצמאות החדשה
באפתעה גמורה. היא לא היתה
מובנה לה מבחינה נפשית. בשנט•
שו האנגלים הרעים את הארץ, דמתה
צמרת זו לאותו זוג ילדים
באגדה, שהאם החורגת נטשה אותם
ביער. היא חיפשה בקדחתנות
אם הורגת חדשה.
היתד, זאת קללה תורשתית. תולדות הצמרת
הציונית דומות לאותו מחזה משעשע,

מדינת ישראל כמו ממגפת חולירע׳ והם ממשיכים
להתיחם אליה כך גם עתה.
לא היתר, זאת קפריסה. היתד, זאת מסקנה
הגיונית שנבעה מן המערך ר,׳מדיני האמריקאי.
האינטרס העיקרי של אמריקה במרחב הוא
הנפט הערבי. בכל שיחה בין אבא אבן לבין
ג׳ורג׳ אלן נוכח אדם שלישי, הרואה
ואינו נראה: נציג חברת ארנזקו, וחברת־המפרץ
האמריקאית, השולטות על הנפט של
כוויית וסעודיה, אוצרות הנפט הראשון והשני
בחשיבותם בעולם.
האינטרס השני של אמריקה במרחב הוא
שדד,־ד,תעופה בדד,ראן׳ סעודיה, שהוא שדה־התעופה
למפציצי־סילון־אטומיים הקרוב ביותר
ללבה התעשייתי של ברית־המועצות, ל־

אולם כדבר אחד היה צורך דחוף :
לשכת ולחשוב מחדש על מפומה
של ישראל במאכל, העולמי.
** משך שמונה שנים היה יחסה של
^ ישראל לאמריקה כיחסו של זנב אל הכלב
שהוא צמוד אליו.
הכלב לא התלהב מקיומו של זנב זה.
הוא הרגיש בו כבמעמסה מיותרת. לא פעם
רצה להיפטר ממנו. אולם הזנב ר,וסיף לכשכש
בהתלהבות.

תפנית הסובייטית האחרונה, נות־
( ) נת לישראל הזדמנות מצויינת, ואולי בל־תי־חוזרת,
לשנות את דרכה ולהפנות את
פניה לכיוון חדש.

מדוע עשינו זאת?
הדבר היה מובן לו היה לנו ולאמריקה
אויב משותף. היה הגיון כלשהו בשיתוף-
פעולה עם ממשלת הספר הלבן נגד המפלצת
הנאצית. אולם במשך שבע שנים ארוכות,
עד למשלוח הסיגים לגמאל עבד אל־נאצר,
לא עשתה ברית־המיעצות שום צעד שיכול
היה להתפרש כמכוון נגד מדינת־ישראל.

אין פרוש הדבר שנקפץ עתה
אחרי הדוב הסובייטי, תחת לקפוץ
לעבר הנשר האמריקאי. אין
אנו צריכים להידמות לזנב המחפש
לו כלב חדש להיצמד אליו.
ההזדמנות הנפתחת לפני ישראל היא האפשרות
לנהל מדיניות־חוץ עצמאית של מדינה
ריבונית׳ אחרי שמונה שנים של שיע־בוד־מרצון־חופשי.
עליה לעמוד בין הגושים,
כפי שעשו מדינות קטנות מאז שחר ההיס־טור־ה,
כפי שעשתה מדינת ישראל הראשונה
בתקופת המלכים.
ניטראליות אין פירושה עמידה מן הצד ליד
שולחן־המישחקים בקאזינו הבינלאומי. להי־פך.
פירושה כיבוש מקום עצמאי ליד השולחן,
ניצול הקלפים המעטים שיש בידינו בצורה
המועילה ביותר לנו.

כיהודים, יפלו אזרחי המדינה להזדעזע
למשמע העלילות שבוימו
נגד קבוצת הרופאים היהודיים במוסקבה.
בציונים יבלו להזדעזע
נוכח ההאשמות שהוטחו כפניו של
מרדבי אורן. אולם באזרחי ישראל
לא היתה להם כל עילה להבריז
מלחמה על ברית־המועצות.

^ ם בן, מדוע נדבקנו אל גבה של אמי
ריקה עד שאי־אפשר היה להוריד אותנו
אלא בסכין־גילוח? מדוע דרשנו בכל כוחנו
להיכנס לגושים הצבאיים שלה, לחתום עמה
על חוזה צבאי, להציע לה בסיסים על אדמתנו?
למראית־עין
עשינו זאת למען הכסף. התרגלנו
לחיות על דולארים שבאו לנו בקלות.

משטר בלבלי שלם קם בארץ, שבל
קיומו הוא על נחל הדולארים
הזורם לארץ. עדר גדול של אינטרסנטים,
בני בל הסקטורים הכלכל-
יים, רועה על מרעה נוח זה, ומשמין
לנגד עינינו.
נתקבל הרושם כי המדינה כולה היתד,

התעוררות מבורכת זו עמדה בסימן
שיחדור העמים מן הקולוניאליזם.
היא שנאה את האיפריאליזם
הלבן. בל מה שהיה קשור לאימפריאליזם
זה היה מאום בעיניה.
הצטרפותה הגלויה והקולנית של
ישראל לגוש המערבי, שלא רצה
בה בלל, פערה תהום בינה לבין
הגוש הניטראלי.
בחברתם של אבות הכוח הניטראלי, של
ניד,רו ואו־נו, יכלה ישראל להיפגש עם גמאל
עבד אל־נאצר ולרפא את הפצעים של השנאה
הישראלית־ערבית. ברדפה אחרי הפאטה־מורגאנר,
של ברית אמריקאית, הפנתה ישראל
את גבה אל גוש זה, אל ההיסטוריה, אל
המרחב הפתוח שמעבר לחומות הגטו.

מאז הצבעתו המכרעת של גרומיקו באו״ם
למען הקמת המדינה, והכרתה המהירה של
ברית־המועצות דה־יורה במדינה מיד עם
הקמתה, שפרה ברית־המועצות באופן עקבי
על יחם פורמלי תקין כלפי ישראל. היא
סיפקה לה נשק בימי המלחמה. היא לא הציעה
לה להיסוג מגבולותיה, כמו הבריטים.
היא לא שלחה לה אולטימטום כדי לעצור
את צבאותיה, כמו האמריקאים בליל אבו־עגילה.

גוש
העמים המשתחררים של אסיה הדרומית
ואפריקה — חגורת־ארצות אדירה מ־אינדונזיה
עד חוף הזהב, מולדתה של מחצית
התרבות — קמה על רגליה. זהו זרם
נהר המחר, המוביל אל מרחבי־מחיה חושים.
ישראל שייכת מבחינה גיאוגראפית ללב
יבשת אפריקאית־אסיאתית זו. כל סיכוייה
לעתיד, כל תקוותיה לקיום ולשגשוג, היו
בכשרונה להשתחרר מכל כבלי האתמול, להינתק
מכדורי־העופרת של מורשת ארצות־ה־גלות,
לקפוץ לתוך הזרם האדיר הזה ולש־חית
עמו.

שש נפשות דזזפשות נזחבר. אפשר היה לקרוא
להם: תריסר מנהיגים מזזפשים שליט זר.
תחילה היה זה השולטאן התורכי. אחר־כך
הקיסר הגרמני. אחר־כך הלורד הבריטי. מאז
הקמת המדינה היה זה הדוד סאם. כל אחד
מהאדונים האלה זרק את הציונות מידיו,
אחרי שניצל אותה שעה קלה למטרותיו.
לץ קל לעמוד לבד על פיסגת ההר של העצמאות
הלאומית, מול רוחות־הפרצים השורקות
וסופות השלגים של ההיסטוריה.
רכי־לבב מעדיפים לשבת בעמק, ליד האח של
הפריץ.

^ ורם הפריץ לא רצו בנו ליד האח.
^ תחנונינו בפתח הדלת הפריעו לאורחים
האחרים שלו.
לא פעם תמכה הממשלה האמריקאית במדינה
זו, אם מתוך התחשבות ברגשי הבוחרים
היהודיים, ואם מתוך אימפולס אישי
של אדם כמו הארי טרומן. אולם המדינאים
והמצביאים של אמריקה פחדו מפני

סטאלינגראד ולחארקוב, למעיינות הנפט של
באקו.

בדי לשלוט במרחב זה, סומכת
אמריקה, כפי שעשתה בריטניה
לפניה, על השליטים הריאקציוניים
כיותר שיש ביכולתה לגייס. שליטים
אלה הס אויביה המושבעים
כיותר של ישראל. לבן האינטרסים
של אמריקה מנוגדים כאופן קיצוני
,לאינטרסים של ישראל. ברית־בגדאד
מסמלת ניגוד קיצוני זה.

מורת נישואין חד־צדדיים אלה עם

1 1החתן האמריקאי הסרבן, שלא הגיעו
לערש כלולות, שילמה ישראל מחיר יקר
מאד.
מהפכה אדירה מתחוללת בעולם מזה עשר
שנים, והיא המהפכה שתטביע את חותמה
על המחצית השניה של המאה העשרים.
כמו רעש־ארץ עצום, המרים יבשת חדשה
מתוך קרקעית הים ומעלה הרים שגיאים מן
המצולות, כך עיצבה יד ההיסטוריה יבשת
חדשה על המפה הפוליטית.

לצורך זה עלינו לשחק עם שני
הצדדים.
הצלחותיו המפליאות של גמאל עבד אל־נאצר,
שאינו אלא חובב חסר־נסיון במישחק
זה, צריכות לפקוח גם את עינינו לגבי הסיכויים
העצומים הגלומים במישחק זה למדינה
הקונה לה אחיזה בשני חצאי כדור־הארץ
המפולג, המנצלת במוח צלול ובעין
פקוחה את כל ההזדמנויות, ללא משפטים
קדומים.

¥בון — הדבר מצריך קודם כל השתח־
^ ררות פנימית, הינתקות משני דורות של
שתדלנות ציונית.

עלינו להשתחרר קודם כל מהפסיכולוגיה
של זנב הכלב.
ספק גדול הוא אם הצמרת הנוכחית מסוגלת
לכך. היא עצמה השתתפה ביצירת פסיכולוגיה
זו, והיא הנושאת העיקרית שלה במדינה.
לאנשים בני 70 או 60 קשה למתוח קו
מתחת למפעל חייהם, ולצאת לנתיב חדש.
אלא שאין נתיב אחר — זולת הנתיב
לאבדון.

ת צ פי ת

במדינה

(כל הזכויות שמורות)

• המאורע העיקרי של השבועות הקרובים יהיה הסבסוד

ההולד ומחמיר כין כי. ג׳י. ושרת. שתי הסיבות העיקריות: הרמז
הסובייטי כי כהונתו של שרת כשר־החוץ תפריע לשיפור היחסים בין שתי
המדינות (העולם הזה )965 וההסכם הסודי שנחתם על־ידי שרת והדתיים מאחורי
גבו של בי• ג שגם הוא נתגלה לראשונה מעל עמודי העולם הזה (.)965

על רקע התפתחות זו, יש אפילו אפשרות ששרת יפרוש
.מתפ קי דו, או לפחות יחדל מלקבוע את קו מדיניות־תחוץ של המדינה. לעומת
זאת נמצאים ב סימן של עלית: ח״ב מפא״י אהוד אבריאל ואיש משיך־החוץ
גדעון רפאל, שיהפכו יועצים ראשונינדבמעלה של בי. ג׳י.

• היכון לאפשרות-.של התפתחות סנסציונית ביחסים כין
ישראל ומצריים. אחת האפשרויות: פגישה בדרג גבוה, מן הסוג שהתקיים
בתום הקרבות ברודוס, ליישוב כללי של הסכסוך והתקרבות למצב של שלום.
אם לא יושג הסדר מסוג זה, שוב תופיע באופק האפשרות של הכרעה צבאית.
ההסדר הזמני שהושג באמצעות דג האמרשילד יהיה רק זמני, לא יאריך ימים.
• ברית בגדאד תחוסל. בניגוד לידיעות התכופות, כאילו דורשת
בריטניה את הצטרפות אמריקה לברית זו, השתכנעה ממשלת אידן שהברית נדונה
לכליון, הפכה לתקלה מזיקה. עתה עומדות על הפרק הצעות של ׳קבורה־בכבוד.

• כרית־המועצות תעשה במה צעדים של פיוס כלפי מדינות
,ערב. בה בשעה שהיא מנסה להתקרב מחדש לישראל, תשתדל להוכיח לערבים
כי ידידותה לשאיפותיהם לא נפסקה, תימשך כמו עד כת.

יחד עם זאת צפויות הקלות נוספות של השלטונות הסובייטיים
לטובת העליה מכרית־המועצות לישראל.

מספר העולים
העם המפנה הגדול
הרמזים הראשונים הסתננו לארץ בשבועות
האחרונים, נשמרו כסוד כמוס במשרד״
החוץ. תחילה בא הרמז שברית־המועצות
עשויה לספק נשק גם לישראל. אחר־כך באה
המחמאה האישית של מולוטוב לשגריר הישראלי
הגידם, אלוף יוסף אבידר, מלווה
ברמז עוקצני נגד משה שרת.
השבוע באו הסימנים הראשונים של מפ נה
מכריע: ביקור המדינאים הסובייטיים
בשגרירות הישראלית והצעתם לתוזך בסכסוך
הישראלי־ערבי. הצעה זו היתד, כמעט אוהדת
בגלוי לישראל, מאחר שלא דיברה על הצורך
לההזיר את הפליטים הערביים לארץ,
אלא על הצורך ״לפתור את בעיתם״.
מ חי ררא שון. ברגע הראשון תפסו רק
מעטים את משמעות המפנה. אולם בשער,
שהחל הויכוח הגדול בישראל (ראה הנידון)
כבר היה ברור כי ברית־המועצות שילמה
מחיר יקר עבור הג׳סטה. הודיע שר־החוץ
הלבנוני: על הערבים להסיק את המסקנה
שאין לסמוך על בדית־המועצות במאבקם
נגד ישראל.
מה המריץ את ניקולאי בולגאנין וחבריו
לבצע תפנית חדה זו, להפנות את גבם
לידידים פוטנציאליים?

מברית־המועצות בחדשים הקרובים יהיה
רציני ביותר, יכלול גם אנשים למטה מגיל

ציתות

• הסכסוכים העומדים להתפוצץ
בקרוב כזירה הפנימית :

עליה 3

סכסוך קשה בין סיעות הקואליציה לבין
סיעות האופוזיציה בכנסת מסביב
ליהב המגן, סכסוך בין התאחדות
בעלי ד,תעשיה לבין האיגוד המקצועי על
העלאת־שכר פועלי התעשיח.

#אפ אתה רופא או שופט מחוזי,
היכון לחיים על גלגלים.
הממשלה תעניק בקרוב הלוואות לזמן
ארוך, משוחררות מרבית, לרופאים ול•
שופטים מחוזיים שאין להם מכוניות.

• פרשת ״השתקת השואה״
משנת ,1942/43 שצצה גם בפרשת
קסטנר, תגרום לגל של
גילויים והאשמות הדדיות בין

קול הדממה הדקה של הכניעה.
כאשר בא דג האמרשילד לשחות במים העכורים
של הסכסוך המרחבי, פרצו חילוקי־דעות
חמורים במשלת ישראל. דוד בן־גוריון ונאמניו
תבעו להטיח בפני האמרשילד את כל
טענות ישראל, לעמוד על זכותה של ישראל,
בין השאר, לשוט במיפרץ אילת ובתעלת סו אץ•
.כת שרת דרשה, לעומת זאת, לשתף
פעולה עם המזכיר בתנאים שלו, להסתפק
בדיון על בעיות הגבולות היבשתיים כדרישתו.
דומה
היה שבן־גוריון ניצח. בתרועת־חצוצרה
אולטימטיבית דרש בן־גוריון מן
האו״מן הראשי לפתור את בעית השיט ב־סואץ.
המזכיר סירב בטון חד.
ילדה טובה. בינתיים לא טמן משה
שרת את ידיו בצלחת. הוא יגייס את כוחותיו.
וכך הופיעה השבוע ברגע המכריע ב״
הארין כתבה מאת משד, מדזיני, אחד השרת־אים
הנאמנים ביותר. היא התלונן מרות על
הרושם המדכא שעשתה עמדת בי. ג׳י. ב״חוגי
ישראל באו״ם״.
ביו הפטיש של האמרשילד והסדן של שרת,
נכנע בי. ג־י. לפתע ירדה רמת־הטץ. המשא־והמתן
נפ;תח באווירה שקטה. קציני״מטה
ישראליים הוזמנו להשתתף בו, לדגור על
מפות. הנושא היחיד: הסדר לאורך קו שבי־תודה,נשק
היבשתי.
לא היד. צורך בלהטיטי או״מנות נוספים
כדי לשכנע את ממשלת ישראל להיות ילדה
טובה.

*6 8 1

ראשי הדברים בקונגרס הציוני.

.ישראל עוד לא נואשה מלהשיג
פרס-נובל לאחד מאזר-
חיה, לאחר שנכשלה להשיג את פרס
הספרות לש״י עגנון (שנמסר תחת זאת
לצ׳רצ׳יל) יוצע מועמד ישראלי לקבלת
הפרס בכימיה או בארכיאולוגיה. במקרה
ראש-הממשלה כולגאנץ (עומד) בהודו*
האחרון תוצע מועמדותו של רביאלוף
הגב לידידים גוטנציאליים
ד״ר יגאל ידין, ויודגש כי פרישתו של
האינטרס הסובייטי הבולט במרחב הוא
הקצין לעסקי מדע מסמלת את רעיון השלום• איש מיוחד של משרד־רחוץ
לסלק את הבסיסים הזרים, המאיימים על
במיוחד לענין זה לשבדיה.
לבה התעשייתי במקרה של מלחמה. לצורך
זה עליה לשבור את המצב הקיים, בו מופי•
פרץ ברנשטיין עשוי לחזור לתפקידו מלפני קום המדינה,
עות אמריקה ובריטניה כאפוטרופסי המרחב
כחבר הנהלת הסוכנות מטעם הציונים הכלליים, שיזכו הפעם במקום נוסף
בכל דבר, כולל סכסוך ישראל־ערב.
בהנהלת, נוסף על נציגם הנוכחי מאיר גרוסמן, איש הצ ת״ר לשעבר^.
צופה פאסיכי. כדי לחדור למרחב רש מית,
כשותפת לכל ההכרעות, זקוקד, בריח־
• חיים בהן יצא סוף דסוף לחופשה ארובה רחוץ־דארץ. הסיבה
המועצות להסכמת כל הצדדים, כולל ישרפעם:
סכסוך עם פנחס רוזן על רקע פרשת תמר הד.
ראל. תמורת זאת היא מוכנה לסכן את
האהדה העצומה שרכשה לאחרונה במחנה ה.יותר
כשר, כמחיר מוזל, יעלה בקרוב על שולחנו, כתוצאה
ערבי הלאומני.
מכמויות של עודפי בשר אמריקאיים שיגיעו לישראל. מחוסר אפשרויות של
בעוד שעד כה היד, קיים מרוץ בין ה איחסון
תצטרך ממשלת ישראל לחלקן מיד.
אנגלים, שזיינו את עיראק, לבין הסובייטיים,
שזיינו את מצרים, עשוי עתה להיודצר מצב
לעומת זאת, היכון להמשך המחסור בדגים.
הפוך: הסכמה הדדית להפסיק את המרוץ.
הנהנה העיקרי, במקרה כזה: ישראל׳ שגם
• דויד כף גוריץ ימנה, כקרוב, יועץ מיוחד לעגיני בטחון
הנשק העיראקי וגם הנשק המצרי מכוון
במשר דו. הדבר יהיה קשור עם שינויים נוספים בצמרת השרות של המדינה.
נגדה•
כל זה הושג ללא כל השתתפות ישראלית.
.אם אתה מעל לגיל ,45 ישתפרו סיכוייו לקבל עבודה,
כמו תמיד, היתד, ישראל צופה פאסיבית ככתוצאה
מחוק מיוחד שיסדיר בעיה כאובה זו. החוק יבוסס על דו״ח שתגיש
משחק ש>!גע לעצם קיומה.
ה״כ לשעבר חנה למדן לגולדה מאירסון.
• צפה לכשלון נוסף של המו״לות המפא״יית: הפעם תהיה
זאת הוצאת הספרים עם עובד, שכבר מסרה הודעות פיטורין לעובדיה, תיסגר
בראשית יולי.

האו״ם

להטוטי או ׳מנות
התהליך היה כרגיל: תחילה בא הרעש
הגדול. אחר־כך אש ההתלהבות. אחר־כך
* יושב מימינו גוהרלאל נהרו.

משמרות חזקים של שוטרים חקיפו את
אזור נמל חיפה. צופרי סירות״המשטרה שרקו.
האניה שנכנסה לנמל הוקפה מכל עבריה
בסירות עמוסות שוטרים חבושי קובעי־פלדה,
בעלי מסיכות גאז. המעפילים הצטופפו
ליד מעקה הסיפון וקראו קריאות בוז...
תמונה זו אינה לקוחה מספר היסטורי על
תקופת המנדט. היא הצטיירה כדמיון מתוך
דבריהם של נציגי יהודי אלג׳יריה, שב או
לארץ לרגל הקונגרס הציוני הקרוב. איימו
הם: אם ישראל לא תעלה את 100 אלף
יהודי מולדתם, הם יבואו באופן בלתי־חוקי.

פוכני׳ צרפת ״ .מצבם של יהודי אלג׳י־ריר,
מחמיר והולך. בעוד שיהודי טוניסיה**,
ובמידה מסויימת גם יהודי מרוקו׳ הצליחו
להשתלב בתנועות הלאומיות של הערבים
בארצותיהם, הרי יהודי אלג׳יריה מתבוללים
בתרבות הצרפתית. לוחמי״השיחרור האל-
ג׳יריים, הפועלים לפי הוראות קאהיר, רואים
בהם בוגדים יסוכני־צרפת.
טוענים יהודי אלג׳יריה: הסוכנות היהודית
רימתה אותם באשליות־שוא. היא דיברה
על עליה בעתיד, הסתפקה בינתיים בלימוד
הלשון העברית והרצאות ציוניות. אולם עתה,
כאשר מגיעים מים עד נפש, מסרבת הסוכנות
לחסל את הפזורה האלג׳ירית, כשם שחיסלה
את פזורת תימן ועיראק.
מישחר, כציונות .״או שתעלו אותנו
מיד, או שתפסיקו לשחק בציונות הת רגשו
השבוע הנציגים שבאו לארץ .״אם אתם
לא ריצים, תודיעו שעניין העליה לארץ נגמר.
יוכלו העשירים להסתדר בקנדה או בצרפת
1״ מה יהיה ביחס לעניים? הנציגים
לא חששו לגלות את דעתם: הם יערכו מגבית
נפרדת באמריקה, ישלחו את העניים
ביוזמת עצמש לארץ־ישראל.
האיום במגבית נפרדת השפיע יותר מן
האיום בעליה ב׳ .נחום גולדמן רמז שיש
לעשות משהו. דעתו עשתה רושם. בשעה
שמל־את הקונגרס הקרוב תדקלם מליצות
ציוניות, יעסקו הועדות בחדרי־חדרים בבעיית
עלייתם של יהודי אלג׳יריה.

יחסי חוץ
דתו של הציר
צמח היימן, צירה הקודם של ישראל באפריקה
הדרומית, לא היה יהודי דתי. לכן
(תמשך בעמוד )12
* בו התלקחה השבוע מיכלית מלאת־נפס,
נגררה ברגע האחרון לים הפתוח, התפוצצה
שנל.
** הנציג היחיד של יהודי טוניסיה בועז
הפועל הציוני לא בא אפילו לקונגרס, מאחר
שהוא תופס עתה עמדת מפתח בתנועה הלאו מית
הטוניסאית טל חביב בורגיבת.
העולם הזה 967

ראיון מיוחד עם שמואר מיקוניס,

מזניו מק״ י

״אורן ישוחרר!״
מה עומד מאחורי הצעדים המפתיעים האחרונים של ברית-
המועצות כלפי ישראל והמרחב? האם ישנה אפשרות לחידוש
הידידות הסובייטית־הישראלית, שמצאה את ביטויה ההיסטורי
בהצבעת אנדריי גרומיקו למען הקמת המדינה?
מר שמואל מיקוניס המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית
הישראלית, חזר לא מכבר מביקורו בברית־המועצות, שם השתתף
כאורח בקונגרס הועידה הקומוניסטית שהוקיע את פולחן סטאלין.
להלן הדו״ח הקצרני המלא של הראיון המיוחד הראשון שנתן מאז
חזרו. ראיון זה ניתן בביתו של חבר-הכנסת מיקוניס, ברחוב
שמריהו לוין ,13 תל־אביב, לחברי מערכת ״העולם הזה״.

* מר מיקונים, כמה זמן שהית
ככרית־המועצות כקשר עם הועידה
ה־ 20 של המפלגה הקומוניסטית
הסוכייטית 7
• שבעה שבועות. תחילה חייתי במוסקבה,
ואחר־כך בלנינגראד.

* כאיזו מידה היית נוכח בישי־כות
שדגו בפולחן סטאלין?
• לא זה החשוב. העיקר הוא שאנחנו
יודעים על כל. מה ששייך לפולחן סטאלץ
ילביקורת שנמתח־ על פולחן זד״

* כאיזו מידה, אתה חושב,
תשפיע כיקורת זו על היחסים כין
כרית-המועצות וישראל?
• בהחלט לטובה. הביקורת הזאת מצאה
את ביטויה המרוכז בועידה ה־ ,20 אך אין
זאת אומרת שהיא התחילה עכשיו. היא החלה
עוד לאחר מותו של סטאלין.

״ממדי הביקורת הפתיעונו...״
* כך שזה לא כא לכם כאפת־

עחז

• לא הייתי אומר זאת. ההיקף והצורה
של הביקורת הפתיעו את כולנו. בועידה
ניתנה לזה צורה מרוכזת. אך הביקורת
הזאת׳ בצורה זו או אחרת, התנהלה במשך
ארבע השנים האחרונות. היתד, זאת לא רק
ביקורת, אלא גם הסקת מסקנות מעשיות,
העמדת הנהגה קולקטיבית בניגוד לפולחן
סטאלין בעבר. זה נתן תוצאות מבורכות.
קח למשל את מדיניות־החוץ.
יסוד מדיניות־החוץ הסובייטית — הש
לום
ודו־קיום בשלום של המדינות ללא הבדל
משטרן החברתי — נשאר ללא שינוי. או לם
כל אחד מרגיש כי בשנתיים־שלוש האחרונות
יש דינאמיקה רבה במדיניות זו.

* יש גישה חדשה 7
• יש גישה גמישה יותר. יש נסיון רציני
לשבור את הקרח, את ״המלחמה הקרה״,
על״ידי שורה שלמה של הצעות, העשויות
להתקבל על דעתן של מעצמות אחרות. כיוון
חדש זד, הוא תוצאה של ההנהגה הקולקטיבית.

איך יתבטא הדכר כלפי ישראל?

זה התבטא בעבר, למשל, בזד, שמיד
אחרי ניתוק היחסים הדיפלומטיים נמצאה
הדרך, הודות לרצון הטוב של ברית־המוע־צות,
לחדש את היחסים שוב. שנית, מבלי
לשים לב למדיניות־החוץ הבלתי־אוהדת של
החוגים השליטים בישראל כלפי ברית־המוע־צות,
ישנו חיפוש מתמיד של הצד השני
להדק את הקשרים עמנו.
לא מקרה הוא שממשלת ברית־ד,מועצות
מאפשרת בשנתיים האחרונות לאזרחים יהו דיים
לצאת מברית־המועצות לישראל. זוהי
ממש מהפכה מבחינת הבנת הזכות והחובה
שבאזרחות ברית־ד,מועצות. זהו ביטוי של
רצון טוב כלפי ישראל.

״יד סובייטית לישראל
* האם יש שינוי הגישה כדפי
הציונות 7
• מובטחני שלא. האידיאולוגיה של ברית־ר.,מועצות
היא המארכסיזם־לניניזם. הם לא

מקבלים ולא תומכים בשום אידיאולוגיה אחרת.
אבל יש להם ההכרה העמוקה שהאידיאולוגיות
אינן צריכות להפריע לשיתוף־
פעולה מקיף, ואפילו ידידותי ביותר, בין
שתי מדינות בעלות משטרים חברתיים שו נים.

אינך־ ספור, איפוא, שכרית־המועצות
מנהלת מדיניות אנטי־ישראלית?

בדית־המועצות לא ניהלה אף פעם מדיניות
אנטי־ישראלית, וזה גם הוטעם על״
ידי ניקיטה כרושצ׳וב, בראיון שנתן לפני
כשלושה חדשים לציר הלייבור הבריטי

וילסון.
צריכים לשים לב איך הם מבליגים בהופעותיהם
באו״ם על כל מיני הופעות אני
מי־סובייטיות של מדינאי ישראל. הדוגמה
של ,1947 כשכל הציבור הרשמי בעולם
הערבי הופיע נגדם בגלל התמיכה שנתנו
להקמת מדינה יהודית בארץ־ישראל, היא
דוגמה קלאסית לגישתם האוהדת העקרונית
לעמים במאבקם לזכויותיהם הלאומיות הצודקות.

והתנגדות הערכים לא תם•
רי ע?
• היום, בשיש אהדה רבה לברית־המוע״
צות בעולם הערבי׳ אין ראשי ברית־המועצות
נלאים מלחפש דרך להידוק קשרי הידידות
עם ישראל לטובת השלום ועצמאות העמים.
מדיניות דו־קיום שלהם לא שמה לב ל גודל
ולשטח של מדינה. זוהי מדיניות
עקרונית.

* כך שיש, לדעתד, אפשרות של
התקרפות הדדית ז
• בהחלט כן ! זה תלוי בעיקר בממשלת
ישראל, במידה שתעזוב את הקו הנוקשה
של מדיניות־החוץ שלה, במידה שתעמיד
לנגד עיניה את האינטרסים הלאומיים של
ישראל ולא של איזו שהיא התחייבות בפני
ארצות־הברית. צריכים להבין את המשמעות
של זה שמיקויאן ומולטוב באו לשגרירות
ישראל בברית־המועצות...

* ואתה חושפ שאפשר להחזיר
את היחסים כינינו לתקופה של
? 1947

מיקוניס עם מזכיר המפלגה הקומוניסטית הצ׳כית, אנטונין נוכוטני
״הצעתי לשחרר את אורן...״

העולם הזה 967

• ניקיטה כרושצ׳וב אמר כפירוש בדו״ח
לועידה ה־ ,20 כי ברית־המועצות תתמוך בכל
מדינה שלא תיגרר לגושים צבאיים. תמיכה
סובייטית כיום, כידוע, אינה רק מוסרית
ופוליטית, החשובה כשלעצמה׳ אלא גם כל כלית
וטכנית, לטובת הפיתוח של הכלכלה
הלאומית. האין בכך סיכוי לישראל?

״אפשר להשיג נשק סובייטי...״
* כיצד אתה רואה את האפשרות
להשיג נשק מכרית-המוע־צות?

אם כי לא מקצה כזה מתחילה מדינה
לשפד את יחסיה עם מדינה אחרת, חושבני
בכל זאת כי ישנה אפשרות, אם יחול שינוי
במדיניות הישראלית. דרוש רק שישראל לא
תגרור את עצמה לגושים צבאיים׳ שלא תנהל
מדיניות של גושים. הטרגדיה של ישראל
היא בזה שלמרות שאין היא נמצאת בגוש
צבאי, מנהלת היא מדיניות של גוש צבאי.
בעוד שדנמרק, למשל, נמצאת בגוש הצבאי
האטלנטי, אך הולכת ככיוון אל הנייטראליות
והידוק הקשרים עם ברית־המועצות.

* האם עקפ שהותך כמוסקפה
קיכלת רושם אישי ששינוי כזה
כמדיניות הישראלית היה גורם ל־קפלת
נשק מכרית-המועצות?
• כן. הרושם האישי שלי הוא ששינוי
המדיניות הישראלית, שינוי מתלות ב־ארצות־הברית
לניטראליות, היה מביא לתמיכה
כוללת של ברית־המועצות בישראל,
כמו לכל מדינה ניטראלית אחרת.
הרושם שלי הוא שבמצב כזה לא ישראל
ולא מצרים לא היו נזקקות למרוץ זיון. המרוץ
היה נפסק. כי זה היה יוצר במזרח
התיכון יותר אמין הדדי בין העמים ויותר
בהירות. היה מתברר כי האויב הוא האימפריאליזם
ולא ישראל לגבי הערבים, או
הערבים לגבי ישראל.

* אתה רוצה לומר שהיו מפסיקים
את משלוחי הנשק לערכים?
• מצרים עצמה היתה מפסיקה. הנשק
עולה המון כסף, כסף שיכול היה להייות
מנוצל לפיתוח כלכלי. כן־גוריון אמר לפני
במה חדשים בכנסת שדרושים שני צדדים
כדי לעשות שלום׳ ואילו למלחמה דרוש רק
צד אחד. במציאות של ימינו זה לא נכון.
כיום גם למלחמה דרושים שני צדדים. מצרים
וסוריה אינן רוצות במלחמה. והמלחמה אינה
פופולרית בישראל, אם העמים לא ירצו, לא
תהיה מלחמה.

.מצרים רוצה בשלום...״
* מנין לך הכטחון שמצרים לא
רוצה כמלחמה?
• התנגדותה לברית בגדאד — זאת ה־.

״בדיה ניצל
(המשך מעמוד )5

עדות. מצרים מבליגה, באופן יחסי, מאז פעולת
עזה. גס זהו מחיר שהיא משלמת בעד
.רצון השלום. הפידאיון, שאנו מגנים את
שטתם ורציחותיהם השפלות באופן הנמרץ
ביותר׳ הם תוצאה של לחץ בריטי. לדעתי
הם מהווים סטיה מהמדיניות הכללית של
מצרים.
האנגלים, יותר מכל מעצמה אחרת, מעו־ניינים
כיום במלחמה בין ישראל והערבים,
והם ניסו לנצל את ההפגזה הישראלית בע זה׳
שגרמה לקרבנות כין האוכלוסיר, האזרחית.

מנץ לד שההבלגה המצרית
אינה נובעת משיקול זמני, למשל מן
הצורף לעפל את הנשק הסובייטי 7
* אנחנו יכולים לומר בכל הבטחון ש־ברית־המועצות
לא תתחיל לעולם כמלחמה
נגד מישהו, וכן כל ארץ סוציאליסטית אח רת•
במקום שישנה ממשלה קאפיטאליסטית,
כמו במצרים או בארץ אחרת, אין, כמובן׳
בטחון במאה אחוזים. אולם צריך לראות שזה
יהיה תלוי גם בהתנהגותנו אנו.
שנית, הכיוון הכללי של התפתחות המדי ניות
המצרית הוא לא למלחמה, אלא לפיתוח
כלכלי ולשיחרור מעול האימפריאליזם.
הצעד השני בדרך זו הוא שיחרור הנפט,
עצמאות פוליטית וכלכלית מלאה. זה המצע
של החוגים הלאומיים הרציניים ב סוריה
ובמצרים.

אנטישמיים ...אנ שו רקבר נשק...״
המועצות, שבריה יכול היה לנצ׳־יוי*

הפעולה של בריה הוכיחה שאפשר
לעורר רגשות כאלה בקרב אלמנטים נחשלים
שונים, אשר הושפעו גם מהתעמולה הנרחבת
של הנאצים בשטחי הכיבוש. תזכור
בוודאי שהיטלר רצה לקנות את לב העמים
הכבושים על״ידי השמדת היהודים. אולם כאדם
שהיד, בברית־המועצות אני יכול להעיד
שזה לא אופייני להמוני העמים הסובייטיים.
בריר,
ביים האשמות״שוא נגד עסקני־ה־ציבור
היהודיים, כמו שביים אחר־כך האשמות
שוא נגד קבוצת הרופאים. ברור שהאשמות
אלך, מצאו הד בחוגים מסויימים של
העם הסובייטי, ביחוד בקשר לרופאים. או לם
השיחרור המהיר של הרופאים טיהר
את אווירת ההחשדה ואי־האמון ברופאים היהודיים.
דבר
זה מוכיח שאפילו מבחינה ישראלית
צריכים לראות את ביטול פולחן האישיות
בברית־המועצות ואת הקמת ההנהגה הקולק טיבית
כיתרון. זה כבר קידם, ויקדם עוד
בעתיד, את הידוק היחסים בין שתי המדינות.

״אורן
ישוחרר בקרוס
• איד זה משפיע על ראיית פרשת
אורן?
• במשך כל השנים האלה לא התערבתי
בעניין זה. מכיוון שפשוט לא מנומס,

* אם כן, מה היית רוצה שממשלת
ישראל תעשה?

מנקה להפליא את הלבנים
נמעלה חינך עלכל פנים

* שתודיע כי לא תיכנס לברית צבאית
עם אמריקה. שתפסיק את המדיניות של
אוריינטציה על ״מלחמה בלתי־נמנעת״ בין
יהודים וערבים. שתשקול את מדיניותה לאור
ההתפתחות החדשה של עמי אסיה ואפריקה׳
הפורקים עול זרים. שתגלה רצון טוב
כלפי הארצות השכנות למען השגת הש לום
אתם.

תלוש מתנה בכל קופסה
תוצרת נקה
המפיצים: חברת נורית בע״נז

״סטאלין לא היה אנטישמי...״

לוקי
ב ד ־ מסעדה

תל אביב, רחוב אלנכי 3
טלפון 23752

מאכלים איטלקיים -מוסיקה
מיזוג אויר

* בפעמיים אלה שהייתי בברית־ד,מועצות,
פעם בקיץ שעבר ופעם עכשיו, נפגש תי
עם המון אנשים. סיירתי בעיירה שנולדתי
בה, פולאנה״ .פגשתי שם ב־הודים רבים׳
זקנים שיש להם בנים כארץ. אי־אפשר להכיר
כמעט את המקום. הוא התפתח מאד.

¥איפה מתרכזים כיום היהודים?

כן. אבל יש יהודים בכל הריכוזים
החקלאיים. פגשתי יהודים רבים בקולחוז
על״שם בודיוני, ליד אודיסה, יהודים בריאים
וגברתנים. כולם, כמעט, ענודים מדליות.
היהודים תפסו בשנות המלחמה את המקום
השביעי במספר אותות ההצטיינות בצבא, בכל
החילות, למרות שהם היוו רק אחוז וחצי
מכלל אוכלוסיית ברית־המועצות.

* האם ישנה תרבות יהודית?

* גם לא פיחס לקשר הרופאים?

* האם אץ זה מוכיח שנשארו
שרידים של אנטישמיות ככרית־

* מר מיקונים, האם פגשת ביהודים
בשעת ביקורך 7

* פירוש הדבר שהריכוז היהודי
הוא עתה בעיקר עירוני?

* לא היתר, שום האשמה כזאת. כל זה
מצוץ מן האצבע.

העובדה היא שכל הפגיעות בחוקיות הסוציאליסטית,
שבוצעו בשנים האחרונות של
סטאלין, פגעו לא בשרידי המעמדות המנצלים,
אלא בחוגי העסקנים של המפלגה הקומוניסטית
ושל המדינה הסובייטית.
מובן שזה פגע לא רק בועד היהודי האנטי״
פאשיסטי. בצפון ד,קווקז, למשל, זה פגע
בעמים אחרים. בריר, ניצל כל דעה קדומה
ביחסים בין העמים בברית־ד,מועצות למטרותיו
ד,פושעות.

״ישנה תרבות יהודית...״

* קודם כל בערים הגדולות — מוסקבה,
לנינגראד, קיוב, אודיסה, חארקוב, מינסק,
ג׳יטומיר, ברדיצ׳ב. יש גם ריכוזים במקומות
אחרים כמו טאשקנט. רבים מאלה שעזבו את
אוקראינה, בימי המלחמה, נשארו ברפובלי־קות
האסיאתיות. היהודים תופסים עמדות־מפתח
רבות במוסדות השונים של המדינה,
לשטחיהם השונים.

* מדי פעם נשמעת לאחרונה
בדברי ברושצ׳וב הטענה שסטאדין
היה בסוף ימיו אנטישמי. מה נובע
מזה ץ

* לא. אי־אפשר לקחת תופעות אלה בניתוק
מפרשת בריה. שטן זה השתמש באווירה
הנוחה שנוצרה עבור פשעיו עם הת הוותו
של. פולחן האישיות. העובדה שסטא־לין
לא שמר, בשנים האחרונות, על עקרון
ההנהגה הקולקטיבית, שהוא החלים בעצמו
כל מיני החלטות במדיניות החוץ והפנים,
הביאה אותו לא פעם להחלטות בלתי־נכו־נות,
ולפעמים להחלטות מזיקות.
אם אנחנו מדברים על הועד היהודי ה״
אנטי־פאשיסטי שפוזר, ועל קבוצת הרופאים,
הרי זה קשור בהנחה אחת של סטא־לין,
שהוכחה ככלתי״נכונה. היתד, זאת ההנחה
שככל שמעמיקים בבנין הסוציאליזם,
כן מחריפה מלחמת המעמדות בתוך המדינה.
בדיה, שהיה סוכן זר, כפי שהוכח, השתמש
בהנחה תאורטית זו של סטאלין כדי לנפח
חשדות על כל מיני אנשים וקבוצות, שהיו
חפים מפשע ונאמנים למשטר הסובייטי.

אולם ביטול הפולחן של סטאלין, והביקורת
עליו, שהיא במאה אחוזים נכונה, הכאיב לחברים
שלנו. זה הדהים את החברים שלנו,
כמו את הקומוניסטים בארץ אחרת. כי סטאלין
סימל את כל הנצחונות של ברית״המועצות.
והפולחן יצר אידיאליזציה של האיש.
האנשים שחונכו על אידיאולוגיה זו, הסברנו
לך,ם איך זה הזיק. מובן שנדהמו, כאילו
איבדו משהו יקר. מובן שבמצב־רוח כזה
אנשים יכולים להיות מדוכאים. אולם זו
תופעה כללית.
גם אנחנו בעצמנו נמשכנו אחרי פולחן
סטאלין. אולם פולחן האישיות הזיק לנו
מאוד. עניין הרופאים, עניין פיזור הועד
האנטי־פאשיסטי, זה לא הוסיף בריאות ל־מק״י.
הכאב והתדהמה הטבעיים במצב כזה
מפנים יותר ויותר מקום לרגש הקלה בקרב
שורותינו, להבנת המשמעות החשובה לכולנו
הנובעת מביטול הפולחן.

מיקוניס בשעת הראיון
בריח היה אשם
מבחינתו של אורח, להתערב בעניינים משפ טיים
של מדינה אחרת.
אבל כשהחלו להתגלות הפשעים של בדיה,
כשהחלו להתגלות לעיני עיוותי־דין שונים,
עלה בדעתי שבמצב זה, מבלי להיכנס לעצם
העניין של המשפט, עדויותיו ומסקנותיו,
עלי לפנות למנהיגים צ׳כיים שהיו
במוסקבה. ואכן פניתי אליהם.

* מה אמרת להם?
• הצעתי להם לדון בהקדם בבקשת ה חנינה
של אורן לשחרורו. יהיה לזה, אמרתי
להם, הד טוב הן מבחינת שיפור היחסים
בין צ׳כוסלובקיה וישראל, והן מבחינת
שיפור היחסים בין המפלגה הקומוניסטית
ומפ״ם.

* ומה הם השיבו?
• הרושם שלי הוא שאורן ישוחרר. זה
לא יקח זמן רב.

* האם כל השינויים העמוקים
האלה עוכרים ללא זעזועים ב־מק״י?

אין אצלנו זעזועים. אין להם גם מקום.

* ביקרתי בקיץ זה אצל הקומפוזיטור
מיכאל גנסין. הוא כיום בן .73 קיבלתי ממנו
יצירות חדשות. קיבלתי ומסרתי לקול ישראל
סימפוניתו על נושאים יהודיים מאת ויינ־בדג,
חתנו של מיכאלים המנוח. בלניג־גראד
ביקרתי אצל אשתו של מילנר, ה קומפוזיטור
היהודי המפורסם. מצאתי שם
פארטיטורות מעניינות על נושאים יהודיים,
והבטחתי את שליחתן לארץ.

* האם לדעתך קיימת אפשרות
מעשית להידוק היחסים התרבותיים
בין ישראל לכן ברית־המוע-
צות?
* העניין לא רק ביהודים. שוסטאקוביץ
הלא״יהודי כתב 11,מלודיות נפלאות על נושאים
של השירה היהודית העממית. מסרתי
אותן בסרט לקול ישראל.
כאשר יהיו קשרי תרבות בין ישראל ו־ברית־ד,מועצות,
יווצר גם הקשר עם אנשי
התרבות היהודיים, העוסקים בנושאים יהו דיים.
אי־אפשר להפריד בין זה.

* אתה רואה אפשרות לחילופי
משלחות תרבותיות?
* כן, הם אפשריים בהחלט. בברית־ה*
מועצות מעוניינים בזה, זה רק תלוי בקורם
שממשלת ישראל תנקוט בו. גם בנידון זד.
יש מקום לאופטימיות.
י ברוסית: פולנויה ,׳מקום לידתו של
״שר־התעמולה׳ של הבעל׳שם־ם וב• ,תולדות׳
יוסף.
העולם הזה 967

אתה רואה אותם ברחובות ובדרכים -את המוני העולים
החדשים, בני כל ארצות העולם. מה מסתתר מאחורי
הפנים השחומים והבהירים? אילו חוויות ילדות ונעורים
הביאו עמם מארצות הולדתם? ״העולם הזה״ שאל נציג
אחד מכל ארץ־עליה, מה היה המאורע הגדול ביותר
בחייו, לפני הגיעו לארץ. להלן הסיפורים הראשונים,
המגלים שלל ססגוני של התרחשויות ומאורעות המעצבים
כיום את דמותו של העם ההדש הבונה ארץ חדשה.

אלו דולר פרס

בן סגל, פסל מפילדלביה, זכה בתחרות אמנ׳ם ובמולדת חדשה

כרנארד (״כן״) פנל 37 עולה מארצות הברית:
** ל מה שהתרחש בדרום הפסיפיק במלחמת העולם
השניה, כתבו ספרים רבים• שמות כמו גואדלקנאל,
קלידוניה, איבו־ג׳ימה וניו־ג׳ורג׳יה, שרק מעטים זכרו אותם
בקושי מספרי הגאוגרפיה, הפכו למושגים בעיני כל אמריקאי.
כל שם כזה פירושו חללים, פצועים ונצחון אמריקאי. עוד
היום מחברים מחזות וספרים׳ ומסריטים סרטים על עלילות
המקומות האלה.
טוב, גם אני הייתי שם. לא כתייר, או כחייל בתפקיד פעוט
בעורף. הייתי חייל בחיל הרגלים של ארצות־הברית והשתתפתי
בכל הקרבות במקומות אלו. התגייסתי לצבא תיכף
כשפרצה המלחמה ושרתי בו כארבע שנים. הייתי ביחידת
סיור. היה לי תפקיד של מצייר מפות טופוגרפיות. בקבוצות
קטנות, היינו מתגנבים• לתוך הג׳ונגלים, עמוק לתוככי האיים,
רחוק מקו החזית לפני החילות הלוחמים, ומביאים ידיעות
על מערכי האויב. מובן שאלו היו חיי סבל והרפתקאות ללא
קץ. אבל אינני חושב שדתקא שם התרחש המאורע הגדול של
חיי, אם כי כל אחד מהמאורעות שאירעו שם יכול לשמש
סיפור בפני עצמו. המאורע הגדול והגורלי של חיי התרחש
רק בשנה האחרונה.

** ולדתי בפילדלפיה על החוף המזרחי. אבי היה נגר.
ממנו למדתי כיצד להשתמש בידי. הרביתי להסתובב
בנגריה שלו. לקחתי כל מיני חתיכות עץ ובמפצלת גילפתי
בהן כל מיני צורות. חיות, פרצופים וסתם עצמים. אני חושב
שכבר אז החלטתי להיות פעם אמן. כל העניין הזה של יצירת
צורות מצא חן בעיני. זה היה משהו בדם.
גם בתקופת שרותי בצבא היו לי הרבה הזדמנויות להתעסק
ביצירות אלו. בעצי הג׳ונגל ובסכין קומנדו פשוט הייתי
מוצא פורקן להביע את כל מה שבתוכי. אבל ההזדמנות
האמיתית לכך ניתנה לי רק אחרי השיחרור. חזרתי לפיל-
דלפיה ומצאתי את עצמי עומד באותו מקום שעזבתי. ואז
החלטתי להמשיך בלימודים גבוהים. המדינה איפשרה לי
זאת. נרשמתי למוזיאון האמנויות בכדי ללמוד את הוראת ה אמנות.
מלבד
הוראה למדתי שם התעסקות עם חמרים שונים, בעיקר
עם קרמיקה. זה פתח בפני שערים חדשים, אפשרויות
חדשות של ביטוי עצמי. השתמשתי כמעט בכל התמרים
האפשריים לפיסול. עץ, מתכות, אבן וקרמיקה.
מיד לאחר שסיימתי את לימודי׳ נסעתי לניו־יורק והתהעולם
הזה 967

מסרתי ללימודי קרמיקה בלבד. קיים שם בית־ספר גבוה
מיוחד לאמנות קדומה זו. שם קבלתי את הליטוש הסופי.
באותן השנים ששהיתי שם זכו יצירותי לתצוגה בכמה
מהמוזיאונים הלאומיים המפורסמים של אמריקה. באחת ה תחרויות
אף זכיתי בפרס ראשון.

^ חר ק* החלו שנות הוראה בבית־הספר על שם לינקולן
בפילדלפיה. זהו בית־ספר ענקי, ממש ממלכה בזעיר
אנפין. לומדים בו ארבעת אלפים תלמידים. הייתי המורה
שלהם לאמנות. זאת יכולה אולי להיראות עבודה שיגרתית,
הפסקה בדרך התפתחותו של אמן. אבל בשבילי ההוראה היא
צורת הבעה. הסיפוק שלי גדול •בהוראה ממש כמו ביצירה.
העבודה מתחילה עם בוקר
ונמשכת שש שעות בלבד,
באופן רשמי. אולם אחרי
השיעורים באו עוד שעות
ארוכות׳ בהן נשארתי
עם התלמידים להתעניין בהתקדמותם
האמנותית זה
תפס את כל שעות היום.
הרגשתי כיצד אני יוצר את
השקפת עולמו האמנותית של האום המודרני׳ מלמד את
תלמידי איך לצרף את היפה עם השימושי.
בימי החופש אהבתי לערוך טיולים רגליים בכל רחבי
הארץ. לקחתי אוהל סיירים על הגב והלכתי כאהבת נפשי,
מחוף אל חוף. בכל מקום חדש, אליו הגעתי, הייתי מקים את
אהלי וחי כאדם חפשי.

הבחנתי כלל במכתב משרדי רגיל, שהתגלגל בין שאר המעטפות
בערימת המכתבים שאני קורא פעם בשבוע.
זה היה באמצע עונת הלימודים. תכננתי לי תכניות על
שיטות לימוד לעבודה חדשות בבית־הספר, על הגברת העצמאות
המחשבתית של התלמידים. בין אצבעותי התגלגלה
המעטפה המשרדית. פתחתי אותה באי רצון. ודאי עוד הודעה
על תשלום שכר הדירה, או הזמנה למסיבה. טעיתי. היה
בה צ׳ק של אלף דולר. שורות מספר הסבירו לי כי זכיתי
בפרס הקרן לשנת .1956 זאת היתר, ההפתעה הגדולה ביותר
בחיי.
בדירה הרווקים שלי בבית גדול בפילדלפיה, לא יכולתי
לחגוג כראוי: חשבתי לפרוץ החוצה אל ידידי ולחוג עמם
יחד. אבל משהו בלב עצר אותי. הרגשתי שאלף הדולר
הללו עתידים לחולל מהפכה בחיי ולשנות את עתידי.
מבעד לחלון חדרי יכולתי להתבונן בגוש הבניינים העצום
של בית־הספר, בו ביליתי ארבע שנים שלמות מחיי. העבודה
אך זה התחילה, תכניות השנה החדשה עוד התרוצצו במוחי.
אבל ידעתי שאני עומד לקטוע משהו באמצע.

^ כל פעם הייתי מגיש כמה מיצירותי להשתתפות ב־
^ איזו תחרות. בדרך כלל כמעט ואיני זוכה בפרסים, בני
אדם טרם התרגלו לראות בקדרות האמנותית אמנות בפני
עצמה. אבל אינני מתיאש, למרות שאני מקבל כל פעם את
יצירותי בחזרה.
השנה הגשתי, בין השאר, כמה כלי קרמיקה אמנותיים ל תחרות
שערכה קרן לער. סוקולוב בניו־יורק, בין אמנים
יהודיים. יומיים אחרי זה כבר שכחתי על דבר התחרות. ההוראה
מצליחה להשכיח ממני את כל השאר. וכך קרה שלא

**עולם לא הייוני ציוני במובן המקובל של המלה.
)4ידעתי שאני יהודי, אבל זה לא הפריע לי במאומה בדרך
חיי. לא הייתי חבר בשום ארגון או תנועה יהודיים, לא הלכתי
אף פעם לשמוע נאומי תעמולה. את כל ידיעותי על
ישראל שאבתי מהעתונים בלבד. לא פעם התעורר בי רצון
עז לבוא ולעזור, לא ידעתי איך.
אותו יום בו קיבלתי את פרס אלף הדולר היה ברור לי
מיד מה יהיה צעדי הבא. התחלתי לארוז את החפצים לנסיעה.
ויתרתי על בגדים ומלאתי את המזוודות בכלי עבודה וציורי
מודל. ידעתי שאני נוסע לארץ חדשה, שבה אוכל לתרום
לפיתוחה בכל כשרונותי, ולהשתלב בין היוצרים את תרבותה.

המאורע הג דול בחי

שדשבסירהאחת

עדה פקיול• ממצרי רצתה להתאבד בראותה האדה מתרחקת

עדה פקיולי 24 עודה ממצרים :
** מדתי בחדרי ובכיתי. לא ידעתי אם אלו דמעות
>/אושר או צער, אבל רציתי לפרוק את כל מה שבתוכי.
עברתי כדירה הגדולה מחדר אל חדר, נפרדתי מכל אחד לחוד.
אמי, אחותי ושני המשרתים הערביים, התרוצצו בין החדרים
ברעש גדול, עסקו באריזה אחרונה של המזוודות והחבילות.
ישבתי ליד הפסנתר ופרטתי את המנגינות שאבא היה אוהב
לשמוע בחייו, קטעי אופרה איטלקיים שהזכירו לו את ארץ
מולדתו. ליד הפסנתר היתד, מונחת תלבושת ד,באלט שלי.
עטפתי את נעלי הבלרינה בתלבושת השחורה. הרגשתי שאני
מוכרחה לקחת אותה אתי.
בחדר הגדול עוד ניכרה המסיבה של ליל אמש, מסיבת
המרידה. כל הידידים שהיו לנו באלכסנדריה באו להיפר.1
יהודים, נוצרים ומוסלמים. לא היה הבדל ביניהם. גם כחברה
הפרטית שלי היינו נוצרים, יהידים ומוסלמים ביחד. הדת לא
הפריעה לנו להתידד• זאת היתה מסיבת פרידה יפה, היא
הזכירה לי את המסיבות שביקרתי בהן, בעת שעבדתי בעתון.
עבדתי בעתון צרפתי .״לה ריפורם אילוססרר,״ היה שמו.
במשך שלוש שנים היה תפקידי לבקר בכל המסיבות החב רתיות
הגדולות שנערכו בעיר, ליצג את העתון בקבלות
הפנים הרשמיות של דיפלומטים, רוזנים נסיכים ושאר תוארי
הכבוד שאפשר עדיין למצאם בין תושבי אלכסנדריה. כמעט
ולא כתבתי על מסיבות אלו אבל למדתי איך לערוך מסיבות
כראוי. המסיבה של אתמול יכלה להעיד על כך.

ך* מזוודות היו ארוזות כראוי. אמא, אחותי ואני לבשנו
| | את בגדי הדרך. אמא התרגשה התרגשות כפולה. מלבד
רגשות הפרידה מהבית, מהסביבה ומד,שכנים, היא עמדה עתה
לחזור אל הארץ שלא ראתה אותה 40 שנה. היא היתד, צברית.
בי פעמה רק הרגשי. אחת: רצון עז להיות כבר בלב־ים,
לצאת אל העולם הגדול. רציתי לעזוב את מצרים לא מפני
שהיה לי רע בה. הערבים לא הציקו לנד אף פעם, אפילו
בימי האיבה הגדולה ביותר עם ישראל.
הנסיעה אל העולם הגדול היתד, בשבילי משהו חדש, רציתי
כבר להיות בתוך איירה חדשה ונוף אחר.
ידידים באו לעזור לנו בדרך אל האויה. היא היתד, צריכה
להפליג בשעות הצהרים. היום עוד היה לפנינו. הספקתי
להציץ לעבר בית־הספר הצרפתי הנוצרי בו עברו עלי רוב
שנות חיי, להיפרד מחנות האופנה הגדולה שבאותו רחוב,
בה עבדתי כדוגמנית בשנה שלפני הנסיעה.
שלחנו את המיטען לנמל ואילי אנו עוד ניגשנו אל הקונסול
האיטלקי, לסדר עמו סדורים אחרונים. היינו בעלי דרכונים
איטלקיים ומגמת פנינו היתד, איטליה.
הכל נעשה בחפזון, במהירות קדחתנית. אי אפשר היה
לחטוף במבטים אפילו, את המראות שרציתי להשאיר בזכרוני.
כשהסתיים הכל, נופפנו לשלום לידידים, מיהרנו להידחק
בין המוני פיעלי נמל וסבלים על הרציפים, לעבר האדר, בה
עמדנו להפליג. קשה היה להתמצא בנמל הגדול׳ בו עגנו
עשרות אניות. שאלנו את אחד השוטרים :״היכן עוגנת
איאוליה ז*
הוא התבונן בנו כבאנשיב שבאו מהירח .״היא הפליגה
לפני שעה בדיוק,״ אמר.

כצלה פי ר מי דות. טיול הרכיבה לעתיקות מצרים היה
לעדה פקיולי, כתבת עתון צרפתי ודוגמנית אופנה מאלכסנדריה,
חויח נדירח. זאת היתה הפעם היחידה שיצאה מחוץ לביתה.

^ מא מרטה את שעדותיה בידיה. כל רכושנו
היה כבר על האניה. נשארנו קרחים מפד. ימפה: לא
היתד, לני דרך חזרה וגם הדרך לחופש היתד, סגורה. הייתי
נדהמת, לא ידעתי מה לעשות. כל הזמן ניקרה במותי הבעיה,
כיצד זד, קרה שאיחרנו את
האניה בשעה. לבסוף מצאה
אחותי את המוצא מן הסבך.
היא מיהרה להזעיק את אחו
הידידים שטרם הסתלק מהמקום.
תוך
דקות מספר נקשר קשר
טלפוני עם האניה, שהיתר,
כבר בלב ים. ניתנה
לה הוראה לעצור. עוד
בטרם הספקנו להבין מה שקריי׳
כבר היינו בתוך סירת מוטור, שמיהרה בעקבות האניה.
התרחקנו במהירות מהחיף, מראות הנמל הענקי הלכו
וניטשטשו. הסירה התנדנדה על גבי הגלים כאילו היתר, קיסם
של עץ ואת ד,אניד, לא ראינו בכלל. הרגשתי איך קיבתי
מתחילה להתהפך בתוך בטני. עמדנו שלוש נשים בסירה אחת,
מלבד הנווט היווני, וחשבנו כי הנה בא הקץ. ידעתי שאם לא
נשיג את האניה, אין דרך חזרה. אם נחזור שוב לא נוכל
לצאת ממצרים .״אני אקפוץ למים !״ צעקתי.
לאחר חצי שעה של טיסה בין גלי הים, ראינו לבסוף את

האניה מרחוק .״זה יותר מדי רחוק התעקש הנווט היווני,
״אסור להפליג עד שם בסירה כזאת, אפשר לטבוע.״ אך מראה
פנינו הסביר לו שמוטב היה כי ייפטר מאיתנו בהקדם, והדרך
היותר קרובה היתה עד לאניה.
רק כשדרכתי על הכבש שהורד לסירה, הבנתי מה היתד,
אותה שעה בסירה עבורי. בפעם הראשונה בחיי התמוטטתי
לגמרי, הייתי מוכנה ללפיץ בדעה צלולה אל גלי הים ירק לא
לחזור. נולדתי מחדש הייתי בדרכי לחיים חדשים.

המאורע הגדול בחי

איו הפכתי לאלוו

דודי

רוט,

הנער ה 1כה ־ שובר־שיא־ם

דודי רוט 23 עולה מאוסטרליה :
ך•* יחידה הצבאית שהופיעה במועדון הצעירים ד,נוצ־
1 1רים בירושלים, היתד, אולי המוזרה בעולם. היא היתר,
מורכבת מחמישה אנשים, ארבעה סגני אלופים ומפקדם —
טוראי בשם רודי רוט. אני הייתי טוראי זה• לא לקרב כדורי־עופרת,
הובלתי אותם כי אם לקרב כדורי גומי. הייתי הקפטן
שלהם במישחק הטקוואש (מתחרז עם ברוש).
זהו המישחק המהיר בעולם. הצופים עוקבים אחר מהלך
המשחק מהתקרה. למטה עומדים שני היריבים, מצוידים ב־מחבטים,
ומכים בכדור גומי שחור וקטן, בגודל כדור בינג־פונג.
הכדור מוטח אל הקיר שממול וחייב לחזור ולגעת
ברצפה לפני שיחבוט בו היריב. המשחקים רצים וקופצים
במהירות עצומה, כמו כושים בליל כלולות. כי המישחק
מחייב הגבות והחלטות מהירות, לכן הוא משמש בעיקר
לפיתוח חושים של טייסים. באותה תחרות שנערכה לפני
שנה, הייתי אני אלוף חיל האויר הישראלי במשחק זה. אני
חושב שאף אחד מאלה שראו אותי בשעת המישחק לא תיאר
לעצמו שאותו רודי היה פעם נכה למחצה.

ף* אוסטרליה, כל אדם הוא ספורטאי. זה משהו מיוחד
*2המאפיין את הארץ. צעירים ומבוגרים עוסקים בספורט
סמשך כל שעות היממה• בכל מקום שם תלך, תמצא מיגרשי
מישחקים ומסלולים. טניס הוא הספורט הלאומי שלהם, כמעט
כל ילד לומד להחזיק מחבט. אני עצמי התחלתי לשחק טניס
עוד בבית־הססר העממי, בהיותי בן תשע. אבל זה לא
הלך לי. קשה היה לי לרוץ, הייתי מתעייף מהר, אפילו
בהליכה רגילה הייתי מתקשה.
קנאתי בחברי היכולים לרוץ ולשחק כאוות נפשם, לא הבנתי
מה מונע ממני להיות כמוהם. רק בבית שפכתי את כל אשר
בלבי, אולם הורי לא יכלו להושיע לי. הצרה היתד, עם
רגלי, משהו שלא כשורד, היה בהן. אמרו לי שאם אתאמץ
ואעסוק בספורט יתכן ואתקן את מצבן׳ אבל לאחר הכשלו־נות
הראשונים התביישתי לעשות זאת בפומבי. הייתי האומלל
בילדים.

ך* ק לאחר שסיימתי את בית־הספר העממי, ניתן היה
1לעשות משהו עבור רגלי. הורי לא חסכו מאמצים, נועצו
ברופאים.
נכנסתי לבית־החולים. במשך ששה חדשים נותחו רגלי שש
פעמים. כל אותו זמן הייתי מרותק למיטתי, מבלי יכולת להזיז
את רגלי. נשאתי את כאבי בדומיה. רקמתי לי חלומות בהם
הייתי רואה את עצמי כאלוף ספורט,
אחרי שנה הלכתי לגימנסיה. זאת היתר, פנימיה של 700
תלמידים. היו ביניהם רק שלושה יהודים. למרות שלא היה
שם שום גילוי אנטישמי ואיש לא הזכיר את יהדותי, הרגשתי

בספורט

המהיר

בעול

הרגשה בלתי־נעימה בתור מיצג יהודי. כי בבית־ספר זר, היה
הספורט יותר חשוב מהלימודים.
התחלתי לעשות לבד, באין רואים, כל מ־ני תרגילים של
קפיצה, ריצה והתעמלות. בהתחלה, זה היה נורא. בכל נסיון
הייתי נופל ונחבט באברי ולא פעם נאלצתי אפילו לשכב כמה
ימים. אך הרופא עודד אותי :״אין דבר, רודי. הרגליים
שלך מתחזקות,״ היה נוהג לומר לי• ״עוד מעט תוכל להיות
אלוף ריצה,״ הוסיף בחיוך.

ן* ף עברה תקופה. ר
איתי שמצבי משתפר והצטרפתי
לאחת מקבוצות הספורט,
קבוצת החתירה.
תחילה קיבלו אותי רק בתור
הגאי, מכיון שהייתה
רזר, ומשקלי היה קטן. אבל
לאחר שנה, התחלתי כבר
לחתור ואף השתתפתי בתחרויות.
לא הנחתי ידי גם מענפי
ספורט אחרים. שיחקתי
בטנים, רצתי מרחקים קצרים וארוכים, שחיתי ואפילו
בכדורגל שיחקתי.
לאט לאט נעשו רגלי חזקות וגמישות, עד כי קשה היה
להבדיל ביני לבין כל נער אחר. הסיפוק המלא שלי היה רק
בכיתה השמינית, בעת שהסירה שלי הגיעה ראשונה בתחרות
חתירה בין בתי־הספר והשיגה לבית־ספרי את הגביע.
את מישחק הסקוואש ראיתי לראשונה בעת לימודי באוניברסיטה.
המהירות שבו משכה את לובי. רציתי ללמוד
משחק זה. התחלתי מן ההתחלה והתקדמתי שלב שלב במשך
שנים, עד שקניתי לי שליטה במישחק. ואז התעורר בי החשק
ליצור משהו.
ליהודים באוסטרליה, יש הרבה מועדונים של כל מיני
ספורט. קבוצת הכדורגל של הכח מלבורן צועדת במקום הראשון
בליגה האוסטרלית, ואם כי המועדון הוא יהודי טהור,
משחקים בקבוצה כמה גויים טובים. אולם בכל אוסטרליה
לא היה שום מועדון של שחקני סקוואש יהודיים. יהודים לא
משחקים שם בקבוצות של גויים. החלטתי ליסד מועדון
סקחאש יהודי.

ג׳ואיש ניום, העתון של יהודי אוסטרליה, הופיעה
62 מודעה קטנה .״כל מי שרוצה להצטרף למועדון סקוואש
יהודי,״ הוזמן על־ידי לביתי. חשבתי שאולי יבואו כסה
בחורים. סוף סוף לא כל אחד משחק בספורט זה כמו בטנים.
אבל בערב הראשון כבר לא הספיק המקום בחדר שלי• באו
35 אנשים׳ כולם צעירים ונלהבים. עוד באותו ערב נוסד
המועדון. למרות שהייתי יוזם הרעיון, הייתי צעיר מדי בכדי
להבחר כנשיא. מוניתי למזכיר.

העולם הזח 967

המאורע הגדול בחיי

המטוס נדם באוויו
״גם לב הפסיק לפעום׳־ ,מספרת 3דו ר1ס יחזקאל, העולה מהודו

פלורנם יחזקאל 28 עולה מהודו :
^ ה היה יום רגיל. מוקדם בבוקר׳ בעוד כל בני
( הבית ישנים, אני כבר הייתי מגהצת את בגדי העבודה
שלי. יישרתי את קמטי ה״סלואר״ (מתחרז עם עכבר) ,המכנסיים
הלבנים הארוכים, וה״חמיס״ החולצה הכחולה הארוכה.
שני אלו מהוים את תלבושתן הלאומית של נשי הודו.
אמא כבר הכינה לי את ארוחת הבוקר כבכל יום. אבל
כשישבתי לשולחן, ראיתי והנה עיניה אדומות מבכי .״אינני
רוצה שתטוסי היום התפרצה לבסוף. האוכל נתקע בגרוני.
שלוש שנים הייתי כבר דיילת בחברת התעופה ההודית הלאומית,
אלפי שעות טיסה כבר היו מאחורי, אך מעולם
לא ראיתי את אמא במצב כזה. היא אמנם חששה תמיד פן
יקרה משהו וכשהייתי חוזרת מטיסה, היתה מקבלת את פני
בקבל פני בן אובד. אולם תמיד ידעה להבליג על חששותיה.
היא פרצה בבכי :״לא אתן לך ללכת היום, אסור לך
לטוס !״ לא ידעתי מה גרם לפחדד, הפתאומי. הרגעתי אותה
ונשקתיה לפרידה.

ף י• חוץ, נראה הכל צוהל וזורח. בומביי היפה, על
04 ארבעת מליוני אזרחיה, זה רק עתה נתעוררה לחיים
והכל נראה נוצץ ומבריק. הנהגים בתחנת המוניות, בה היה
אבא עובד לפני מותו, ברכוני לשלום. כרטיסן החשמלית,

בר, נסעתי לשדר,־ו•,תעופה, חייך גם הוא לקראתי. הכל נראה
כה יפה וכה טוב.
חלפנו ביעף על פני המושבה היהודית של בומביי. חצינו
את מרכז העיר על שדרותיו וככרותיו המצוחצחות. בנייני
ענק מודרניים בני שמונה קומות, מסגדים ומקדשי פאר.
עברנו על פני שכונות העוני
הדומות כל־כך למעברות בישראל,
בהן שקקו כבר החיים.
אפילו פאקירים כחושים
כבר החלו לחלל ולהרקיד
את נחשיהם — ממש
כפי שזה מתואר בספרי האגדה.
השארנו
מאחורינו את בתי
החרושת הענקיים שבפרברים,
אשר עבדו כבר במלוא
קיטור, והגענו אל שדה־התעופה. שני מטוסי דקוטה
מבריקים רעשו על המסלול. לא יכולתי שלא לד,זכר.כיצד
הגעתי הנה בפעם הראשונה.
הייתי אז רק בת .18 זה עתה סיימתי את חוק למודי
ומעולם לא עזבתי עוד את בומביי. תמיד חלמתי על נסיעות
וטיולים ברחבי העולם הגדול, על הרפתקות ועל הכרת אנשים
ומקומות חדשים. לא חשבתי שאעשה זאת במטוס. מעולם גם
לא ראיתי את ציפורי הפלדה יותר קרוב מהעננים שבשמיים.
מודעה קטנה בעתון, שביקשה מועמדות לדיילות עבור
חברת התעופה ההודית שזה עתה נוסדה, הביאה אותי לראשונה
לשדה־התעופה. הייתי הצעירה שבמועמדות והיד,ודיה
היחידה ביניהן. אחר בדיקה קצרה, התקבלתי לתפקיד.
לעולם לא אשכח את טיסתי הראשונה. היתד, זו הפעם
הראשונה שראיתי מטוס מקרוב. אולם התחברנו בנקל ; הוא
לא גרם לי כל צרות.

ך * רמקול באולם ההמתנה חזר בטון קצוב :״הנוסעים
( | לניארובי מתבקשים לעלות למטוס״ .עמדתי בקצה גרם־
המעלות וקיבלתי את פני העולים. הם היו חבורה מוזרה
ורבגונית. היו בהם מושלמים אדוקים שעמדו להגשים את
חלום חייהם — לעלות למכה. היו שם מספר סוחרים עשירים
שעשו הון בקניה ועתה חזרו מביקור במולדת. זוג
תיירים אנגליים השלימו את המנץ. נעלתי את דלת המטוס,
בקשתי מהנוסעים להדק את החגורות. המנועים טרטרו ברעש
ואחי זינק המטוס והמריא אל על•
הטיסה מבומביי לנאירובי אורכת כסב
שעות, עם שתי חניות־ביניים, אחת
באי סירא והשניה בעדן. טסתי בקו זה
לא פעם, למרות שבדרך כלל הייתי מועסקת
בקו הפנימי בומביי—כלכותא. אהבתי
לבקר בקניה. זאת היתד, הארץ היחידה
שביקרתי בה מחוץ להודו. הייתי
מוכנה לעבור את כל הדרך הארוכה
הזאת ובלבד לשוב ולבקר בגן החיות
הענקי בנאירובי. חיות מתהלכות שם
חופשיות בג׳ונגל טבעי, ואתה מרגיש
את עצמך ממש ביער פרא.
לקחתי את העניינים במרץ, ארגנתי את האנשים, ארגנתי
תחרויות נגד קבוצות אחרות. את האימונים היינו עושים
על מיגרשים שכורים. ועוד באותה שנה הצטרפנו למישחקי
הליגה החמישית. עבדנו באימונים ימים ולילות, ניצלנו כל
שעת פנאי כדי להעלות את רמת המישחק שלנו. כעבור שנתיים,
מנה המועדון 200 איש, והקבוצה הראשונה שלנו היתד,
בין הקבוצות הטובות.
עם כל הזמן שהקדשתי למועדון שלי, לא שכחתי גם את
עצמי. המשכתי באימונים שנתנו תוצאות ברורות. מכל 200
חברי המועדון שלנו לא היה איש שינצח אותי. בכל העוגות
הייתי אני האלוף היחידי של הקלוב. איש לא זכר עוד את
רודי עקום־הרגליים. לו היית אומר להם שדודי זה, המתרוצץ
כמו שד אחרי הכדור השחור, לא היה מסוגל לפני חמש
שנים להזיז רגל, היו חושבים אותן למטורף.

ף* ן 20 הייתי, סטודנט צעיר הלומי הנדסת מכונות,
כאשר אירע המאורע הגדול של חיי. היה זה באסיפה
השנתית של המועדון שלנו.
בתום כל הויכוחים וההחלטות בא השלב של בחירת נשיא
המועדון. לא היו כאן הרבה ויכוחים. בחרו אותי לנשיא.
כך הפכה משפחתנו למשפחת נשיאים. אל אבי, נשיא
הסתדרות ציוני אוסטרליה, ואמי, נשיאת ויצ״ו המקומית,
נוספתי אני, הנשיא הצעיר של מועדון הסקוואש היהודי.
לא הספקתי לכהן זמן רב בתפקיד זה. גויסתי לחיל ד,אויר
האוסטרלי ומיד לאחר זאת עליתי לארץ. עכשיו אני מתכונן
ליטול את אליפית הארץ בסקוואש, המישחק המהיר בעולם.

העולם הזה 967

וכי הסכנה אינה גדולה והכל יסתדר. בלבי פנימה, חששתי
שיתכן וכלום לא יסתדר.
מה שארע אחר־כך הוא העתק מדויק מהסצינות המתוארות
בסרט הגבוהים ווזאדיוים. אלא ששם היה זה קונסטליישן
עם ארבעה מנועים והמטוס שלנו היה דקוסה עם שני מנועם.
גם המנוע השני התחיל להשתעל באיום.
מילאתי את תפקידי כאילו התרחשו מקרים כאלה אצלי
פעמיים ביום. השלכנו את המטען. איש איש לקח את החפצים
היקרים לו ביותר ואת השאר הקריב. אני השלכתי
את מיחם המה והכוסות. הייתי בטוחה שעוד מעט נצלול
גם אנחנו ככלים אלה אל קרקעית האוקינוס.
הרגעים נמשכו ונמשכו. האזנתי בחרדה לפעימות המניע,
כאם המאזינה לדופק בנר, הגוסס. בלבי נשאתי כבר תפילה.
לא יכולתי לשכוח את נבואתה של אמי באותו בוקר.

ייתי נרגשת מדי בכדי לעקוב אחר תגובות הניסעים.
| 1איש לא התפרץ, מלבד אשר, הודית זקנה, שפרצה בבכי.
המוסלמים האדוקים כרעו ברך ואילו האנגלי המשיך
להביט מבעד החלון.
אור אדום נדלק בחזית התא. השתדלתי להיות קרירה ו־בטוחה,
ואמרתי :״להדק את החגורות״ .כפי שאמרתי זאת
מאות פעמים קודם. עצמתי את עיני.
היינו על הקרקע.
בבית סיפרה לי אמא מדוע בכתה אותו בוקר. זה עלול

היינו מעל האוקינוס ההודי. משטח
כחול חד־גוני היה פרוש מתחתינו. אני
הייתי מהלכת בין הספסלים, עונה לבקשות,
מסבירה נקודות שחלפנו על פניהן,
מגישה משקאות וכריכים. מלבד 18ה ?}ל רק?} מטו .0לפני עלותה לארץ, היתה פלורנס דיילת במטוס חברת
נוסעים, בתוכם שלוש נשים, היו במתעופה
הודית. היא נבחרה ליצג את בנות הודו בפני תיירים ומבקרים. תלבושתר
טוס הטייס האמריקאי ושלושת עוזריו היתה התלבושת הלאומית של נשי הודו. מכנסיים או־וכים לבנים וחולצה כחולה.
ההודים. היינו צוזת ידידותי עד מאוד.
שלוש שעות טיסה כבר היו מאחורינו. לפתע הרגשתי כי להישמע אוילי וחסר מעם, זה עלול להיראות כפרי דמיון
ארע משהו למטוס. איש מהנוסעים לא הבחין בדבר, הם מזרחי. אבל זאת היתד, האמת. אמא חלמה שהמטוס בו
ישבו שלוים במקומותיהם. אבל אני ידעתי כי קרה משהו. טסתי התרסק.
למחרת המשכנו את הטיסה.
לאחר שעות טיסה כה רבות נעשיתי רגישה לכל רחש של
המטוס. נכנסתי לתא הצוות. הגברים היו חיורים. לא הייתי
צריכה לשאול כלום ; ראיתי כי המנוע הימני הפסיק לפעול.

** על הים הכחול מאבדים האנשים את חוש הכיוון
מחוסר עצמים בולטים, העלולים לסייע להם בכך. איש
מהנוסעים לא הבחין כי המטוס שינה את כיוונו וטס בחזרה
לכיוון ממנו בא. אולי בתוככי לבי הייתי נפחדת׳ אך השתדלתי
לא להראות זאת. עברתי בין הנוסעים כאילו לא קרה
כלום, המשכתי להסיח את דעתם מתנודות המטוס בסיפורים
שונים והלצות. הם הרגישו די טוב.
אבל אי־אפשר היה להעלים את המצב לזמן רב. היה הכרח
להקל על משקל המטוס ולד,פטר מהמטען. עלי הוטל התפקיד
לגלות זאת לנוסעים. אמרתי להם שחל קלקול במנוע

**$לוש שעות החזרה לבומביי בדקוטה בעל המנוע
\6 /ר,אחד היי השעות הגדולות בחיי. היום אני יודעת שעמדתי
במבחן קשה. אף על פי כן, אני מוכנה להמשיך לטוס
בכל עת.
חברת התעופה ההודית לא החזיקה מעמד והתפרקה. הייתי
הדיילת האחרונה שנשארה לעבוד בשירות החברה. שלושה
חדשים עבדתי ללא משכורת. רק בכדי לטוס. אחר־כך עבדתי
במשרד מודיעין של קוקה קולה.
לפני ששד, חדשים עליתי לישראל, לבדי. למדתי את השפה
העברית באולפן בת־גלים. ניסיתי להתקבל כדיילת בשירות
אל־על. הם אמרו שהעברית שלי אינה מספיק טובה.
אבל אני איני מתיאשת. עוד יגיע יום ואחדור לאדיר.

המאורע הג דול בחי

1יי

י י ׳יי

מפגש ₪בשלג
וסד סימון מתורכיה התהפך בשעת גלישה -והפך רציונ

יו ס ף סי מון 25 עו רהמתורכיה :
י* ר או לו דאר היה מכוסה שלג. יכולנו לראות את לב ן
| נניותו המנסוורת עוד מאיסטנבול. מיד עם תחילת החורף,
בשעה שהיינו יכולים עוד לצוד בעדשת הטלסקופ
שלנו את מראיהן של הנערות המתרחצות בחוף אירופה,
מצד השני של הבוספרוס, היינו עוקבים במתיחות אחר
התכסותו ההדרגתית של ההר במעטה השלג. כשהחמסינים
האחרונים עוד הוסיפו להטריד את העיר, יכולנו כבר לצפות
בגעגועים מבעד לחלונות הרוברט קולג׳ ,האוניברסיטה האמריקאית
בתורכיה, אל השלגים שכיסו את ההר. ציפינו
בקוצר רוח לחופש הראשון.
החופש בא, עמדנו למרגלות ההר, עמוסי ציוד החלקה
ומזון, נופפנו בידינו לעבר האניה שהביאה אותנו עד למרגלות
ההר, והפליגה עתה חזרה לאיסטנבול. נשארנו לבד אל
מול מדרון השלג הלבן, קבוצה די גדולה של סטודנטים
מחפשי שעשועים, בני. כל הארצות שבעולם.
זאת היתר, עליה קשה. כדי להגיע אל כיפת ההר, מקום שם
אפשר להחליק ללא מעצור, צריך היה לטפס כשמונה שעות
בשלג, ללא מנוחה. בראש הלך מורה הדרך, ואחריו טיפסנו
כולנו בשורה עורפית ישרה, נעזרים זה בזה.

ך * גענוככר למחצית הדרך, כשלפתע מעד הגבר שטיפס
| 1לפני, השמיט את ציודו׳ וצנח על הקרקע. סחבתי אותו
הצדה, בכדי לא להפריע לשאר להמשיך, והבטתי בפניו. היה
לו פרצוף שחום, רגיל. ראיתי אותו ודאי בחצר האוניברסיטה,
אך לא הכרתי אותו אישית. הוא התנשף בחזקה :״אינני
יכול להמשיך נאנח.
לא יכולנו להשאר שם. השיירה הלכה והתרחקה והיינו
מוכרחים להשיגה. הוצאתי לימון וסחטתי את תוכנו אל
פיו. עזרתי לו לקום ובתמיכתי המשיך לטפס .״תודה,״ אמר
לי הבחור ,״שמי איצמד.״ התחלנו לשוחח. למעשה דיבר רק
הוא. בדיבור ניסה לטשטש את העובד!־ ,שנפל. זה נתן לג
גם כח להמשיך.
הוא התחיל לספר על עצמו. סיפר שהוא מפלשתיין, בן
למשפחה עשירה בחיפה. עכשיו היא גר בלבנון והוריו
שלחו אותו ואת אחיו ללמוד בתורכיה. יש לו כאן דוד
קונסול. הוא חזר בסיפוריו אל השנים בהם חי בפלשתיין.
לפתע חשף את זרועו והראה לי שתי צלקות גדולות .״זד,
מהמלחמה,״ אמר .״השתתפתי בקרבות עם היהודים. הם שדדו
את כל הרכוש שלנו. נפצעתי בקרב מרימון.״
אולי הרגיש הבחור שהוא מדבר יותר מדי, או אולי
התעייף׳ הוא השתתק .״שמי יוסף,״ הצגתי את עצמי ,״אני
יהודי.״ הוא התבונן בי בתמהון ושתק כמה דקות. איצמד
חשב ודאי שנבהלתי מהגילוי המפתיע, שכן מיד החל לספר
לי על הימים שלפני המלחמה, על החיים הטובים שהיה חי
עם היהודים, ועל הידידות הגדולה שהוא עדיין רוכש להם.
״אני נשבע שהחיים הטובים ביותר שלי היו עם היהודים. רק
האנגלים קלקלו את כל העסק•״

ך* ימים יפים, חם על גבי האולודאר, ממש כמו בשפת
) | הים. אבל כשקר — אז באמת קר. וכך קרה שאחרי כמה
ימים, הפכו השלגים לקרחונים. עוד בלילה, החליטו הסטודנטים
שלמחרת לא יוצאים לסקי׳ מחשש לאסון. אבל איצמד

ידידים כשלג. מהנדס מכונות יוסף סימון (שמאל)
בחברת שני ערבים פלשתינאים בהדי תורכיה. סיפוריו של
איצמד (מרכז) על ישראל הפכו את סימון לציוני נלהב.

ואני החלטנו לצאת עם נערותינו בכל זאת. קמנו בבוקר.
המים היו קפואים, נאלצנו לחממם בכדי להתגלח. לא שעינו
לאזהרות החברים, הצמדנו את נעלינו לטבעות הסקי ויצאנו
לדרך.
טיפסנו על אחת הגבעות וההכרה שאנו עושים מעשה
שטות חדרה למוחנו. השלג
היה נוקשה כקרח. אבל כש־עמדנו
כבר בראש הגבעה,
נכנסה כנו דוח שטות. זה
היה אחד מאותם רגעים ש־
^ ^#308688
בהם מחליט האדם לנסות
4 \ 1| 8ז * ת ן8
את כוחו בהתמודדות עם

הטבע. החלנו להחליק יחד
במורד. לא הספקנו לעבור
^^ 818535^ 8 ^ 8
דרך ארוכה, וכעבור שניות
התהפכנו כולנו, מתגלגלים
כגושים חסרי חיים במורד הגבעה.
איבדתי את הכרתי מיד כשהרגשתי שאני מתגלגל במהירות
עצומה. מחליקי העץ שלי נשברו. הגענו לרגלי הגבעה
ביחד — .פקעת של רגליים, ידיים ומחליקים שבורים _ הגונחת
מארבע פיות. כתמים אדומים צצו על פני השלג.
איצמד נפגע בראשו, אני ברגלי, ואילו לבחורות לא קרה
כלום.

ף מחרת היה ככר יום מתאים להחלקה. כולם יצאו.
/רק איצמד ואני נשארנו רתוקים למיטות, גונחים מכאבים.
כך זה נמשך שלושה שבועות. בילינו את הימים במשחקי

שש־בש ובשיחות משותפות. שוב היה איצמד ראש המדברים.
הוא סיפר לי שהיתה לו בחורה יהודיה בחיפה, ואחיו אפילו
עומד לשאת נערה יהודיה מתורכיה.
הרגשתי שהבחור הערבי הזה יודע על ישראל ועל היהודים
יותר ממני. לא פעם היה שואל אותי בגלוי :״מה אתה עושה
בתורכיה? אילו הייתי אני ׳במקומך, הייתי עוד היום חוזר
לישראל.״ דבריו החלו לחדור לראשי והתחלתי משתכנע מהם
יותר ויותר.
גם כשחזרתי לאיסטנבול, הייתי פוגש אותו לעיתים קרובות.
תמיד היד, אומר שכל היהודים באיסטנבול טיפשים,
על כי נשארים הם שם. לא הספקתי להיפרד ממנו כשעליתי
על ד,אניד, המפליגה לארץ.

המאורע הגדוד ח״

נת רש ראשונה
״ררחם היה טע שר חופש״ ,אומרת בדומה וו״ 1שט״ן

כדומה וינשטיין ( )26 עודה מהונגריה :
** ד ש ״ היה* 14 לא ידעתי להעריך לחם. אבי היה קצב
> זעיר בבודפשט וביתנו היה מלא תמיד מאכלי בשר. לחם
שימש רק נספח לשאר המאכלים. לא מזון בעל ערך מיוחד.
ואז באה המלחמה. היא כבר היתד, נטושה בעולם זה שנים
מספר, אבל אצלנו בהונגריה, לא הרגישו אותה במיוחד.
החיים נמשכו כסדרם ורק השמועות על הנעשה בחוץ העיבו
את פני האנשים. פתאום השתנה הכל בבת אחת. הגרמנים
באו והמאורעות התרחשו בזה אחר זה, במהירות מסחררת.
תחילה היה רק טלאי צהוב על הבגד, ואחר דפיקות על
הדלת בחצות, מגפיים וצלב־קרס בפתח, אריזת חפצים בבהלה
ויציאה לחדר צר בגטו.
אני זוכרת את שקשוק אופני הרכבות. רכבות ארוכות,
דחוסות אנשים נפחדים, המוכנים לבלוע איש את אחיו בגלל
טיפת מים. מי חשב אז על לחם 1השכנים לקרון אכלו
שוקולד, שהביאו עמם מהבית. בת אחותי בת השנתיים
גוועה׳ לאחר שלא שתתה טיפת מים במשך ארבעה ימים.
גם הנסיעה הגיעה אל הסוף. זה היה בלילה. מישהו בחוץ
צעק בגרמנית והאנשים בקרון נדחקו בפתח לקפוץ החוצה.
שמיים זרועי כוכבים קיבלו את פנינו. היו שם גדרות תיל
גבוהות וזרקורים ואנשים לבושי בגדי פסים. הם היו מצחיקים׳
ראשיהם היו מגולחים והם צחקו לקראתנו. הסתדרנו
בשורה ונכנסו אל תוך המחנה.

*9יה ריח איום כאויר. אבא אמר ששורפים נוצות
| 1ש ל תרנגולות. אחר־כך הפרידו בין הגברים לנשים ואבא
ושני אחי נשקו אותי ואמרו שלום. לא ראיתי אותם
יותר. בחצר אחרת, עמד גבר ממושקף ומצוחצח ובחן כל
אשה שהגיעה, חלק היפנה לצד ימין וחלק לשמאל. את
אמא שלח לשמאל ואותי לימין.
ראיתי בחצר ילדות קטנות סוחבות לבנים .״עובדים כאן
בטח קשה״ ,אמרתי לחברתי ,״אם צריכים מאוחר בלילה
לסחוב לבנים״ .מישהו טרח להסביר לי :״זה לא לבנים,
זה לחם״.

ץ נ *די פעםכפעם היה נערך מסדר מיוחד של הנערות
^ /שבביתן. מלבד מסדר הבוקר היום־יומי שנמשך משלוש
עד שמונה בבוקר, היה מסדר מיוחד לכבוד הרופא, ד״ר
מנגל.
היינו עומדות בחצר, שורות ישרות של נערות יהודיות
מכל קצווי אירופה, חמימות׳ רעבות וערומות. הרופא היה

עובר על פני השורות באיטיות ובוחן את הגופות. את
הרזות היה מוציא מתוך השורות ושולח מהביתן. יותר לא
ראינו אותן. בלילות היה עשן סמיך בוקע מארובות המשרפות.
לפני
כל מסדר כזה הייתי צובטת את לחיי, שיראו אדומות,
ובמסדר הייתי מנפחת את ריאותי כדי שאראה שמנה. לא
תמיד זה עזר. בבוקר אחד, לפני שהספקתי לאכול את מנת
הלחם שלי, הוציאו אותנו למסדר. נתתי את הלחם לחברתי
שתחביא אותו מתחת זרועה השמנה. השתדלתי להבליט את
אברי בכדי שלא אראה רזה
מדי. אבל כשעבר הרופא,
הוא הוציא אותי מחוץ ל־שורה
אל קבוצת הרזות.
הייתי בטוחה שהוציאו
אותי מפני שלא הספקתי ל־אכול
את מנת הלחם. רמזתי

לחברתי לזרוק אלי את מ־

נתי, אולי עוד אספיק לאכול
ויוציאו אותי מקבוצת הרזות•
אבל היא לא החזירה
לי את הלחם. בעיניה הייתי כבר מתה וחבל היה לה לבזבז
ככר יקרה. רק רחמיה של המשגיחה הראשית, שאהבה אותי
מאוד, החזירו אותי אל הביתן.

* 91 אחד לקחו אותנו להתרחץ. פחדנו לה,כנם למק7לחת.
כי שמענו שבמקום מים מוציאים משם גזים. הראו
לנו שבאמת יוצאים מים׳ ואז התרחצנו. החליפו לנו את הבגדים
ואמרו להתכונן לנסיעה. אותו יום עזבנו את מחנה
המוות. לא ידענו מה יהיה בגורלנו, אבל שמחנו. בפעם הראשונה,
שרנו. כל רכושי שהוצאתי מאושווינצים, היתה
ככר לחם אחת .״אני מוכרחה להראות לאמא איזה לחם
נתנו לנו כאן לאכול״ ,אמרתי.
הביאו אותנו למחנה עבודה. ייצרנו חלקי חילוף למטוסים
בשביל הגרמנים. מפעם לפעם היו אזעקות פולחות את ה־אויר
ואחריהן רעמו התפוצצויות בשטח המחנה. ידענו שהסוף
קרב ובא. באחד הימים התעוררנו בבהלה. המשגיחה
הגרמנית לא הופיעה כמנהגה מדי בוקר ולא נשמעו כל
קריאות השכמה.
הצריף היה נעול ובמשך כל היום לא נכנס אליו איש.
איש גם לא הביא לנו לאכול. היינו שם אולי 500 בחורות
יהודיות מכל הארצות. אי אפשר היה לדעת מה עומד להתרחש•
מבעד לחרכי התריסים ראינו את הגרמנים מסתובבים

ה עול ם הזו^

המאורע הגדוד

בחי.

!! 1 1ה

ווידוי בנד הנוגר
רק בגיל 10 הבינה תרצה קופבר שהיא הוד*ה

תרצה קופפו 20 עודה מפולניה :
כומר השמן והקרח עמד על רקע הלוח השחור
| | ודיבר בקול רך ועמוק. איש לא העיז לפטפט בכיתה.
כולם ישבו והאזינו בחרדת קודש ממש לדבריו הערבים של
הכומר .״אתם עומדים עכשיו להיות נוצרים אמיתיים. עברה
כבר התקופה בה נשאו ההורים בעוונותיכם. מהיום חלות
עליכם כל חובות הכנסיה״ .הוא הוסיף והסביר את ערך
המאורע הגדול, לפניו היינו עומדים.
קשה היה לי להקשיב. טיפות גשם גדולות הכו בחזקה
על החלונות, בקצב חדגוני. הבטתי על סילוני המים הדקים,
הזורמים לאורך החלונות. דרכם ראיתי את בתי הכפר האפורים
ואת השדות הירוקים, המתמשכים עד לאופק. רציתי
לשמוע את דבריו של הכומר הטוב. תמיד הייתי מחכה
בקוצר רוח לשעורי הדת הקטולית, בהם היד, הכומר מספר
בנחת את ספורי הברית החדשה.
פשוט אהבתי לשמוע כיצד תיאר את גורלם של הצדיקים
ואת סופם המר של הרשעים. אבל עכשיו לא יכולתי לשמוע
לדבריו. הוא דיבר על החגיגה שתיערך לכבודנו, בה נופיע
בבגדי פאר בכנסיה. לי לא היו אפילו בגדים פשוטים
ללכת לבית־הספר. גם נעלי היו קרועות ובלויות.
אף על פי שהייתי נוצריה לא פחות טובה מכל שאר
40 הילדים בכיתה, חשבתי שלא אופיע תפעם לטכס. יהיה
מה שיהיה. אמנם הייתי היחידה שקיבלתי את הציון ״טוב
מאוד״ בשיעורי הדת, וגם כשהיינו עוברים על פני פסלי
הקדושים המוצבים בפתחי ביקתות הכפר, הייתי אני הדק־דקנית
ביותר במצוות ההצטלבות. תמיד גערתי בחברי שהיו
עוברים על פני פסל מבלי להצטלב. אבל לטכס החיזוק, לא
היה לי במה להופיע.

^ לילה היתה אמא שיבה, עייפה מנדודיה בכפרים.
2היא היתר, סובבת בין בתי האיכרים מציעה להם בדים
למכירה ושאר מיני גלנטריה. מזה היינו חיים. אחי מרק לא
הלך לבית־הספר. אמא פחדה שיגלו שהוא יהודי. הוא היד,
מסתובב עם הפרות של האיכר אצלו גרנו בשדה, חוזר בערב
עם המון ספורי מעשיות
על הגרמנים. הוא לא
פחד מכלום תמיד ידע על
הכל ושמע על הכל.
ספרתי להם על מה שסיפר
לנו הכומר בבית־הספר.
אמרתי שלא אלך לטכס בלי
שמלה לבנה. אמא פירכה
את אצבעותיה ומלמלה מלים
לא מובנות. אבל הכל
הסתדר בכי טוב. השכנים,
ששמעו מפי אמא על צרתי, לא יכלו להרשות שילדה
נוצריה תיעדר מהמאורע הגדול רק בגלל עניה. הם השיגו
לי שמלה ונעליים וגרביים לבנות ארוכות — תלבושת של
כלה ממש.
היום הגדול הגיע. בבוקר, פשטו צלילי פעמוני הכנסיה
על הכפר ובישרו על החג. אמא ניסתה להאכילני משהו,
אבל אני סרבתי. בכדי שאהיה טהורה וכשרה להתקבלותי
לכנסיה, הייתי חייבת לצום. גם אמא לא הלכה אותו יום
לעבודה. היא קישטה אותי ככל יכולתה. נוסף לשמלד, ול־גרביים
הלבנות, הייתי עמוסה בזרי פרחים, זר נוסף היה
על ראשי.
מכל בתי הכפר הופיעו איכרים לבושי בגדי חג, כשהם
מלוים את ילדיהם לבית־הספר. כל הבנות היו מקושטות..ככלות
והבנים כחתנים. אבל רק שני העשירים באו בחליפות
שחורות כחתנים ממש. השאר הסתפקו בחליפות פשוטות.

בחוץ כמנהגם תמיד. היה שקט מסביב, המפעל לא עבד יותר.
למחרת בבוקר, כשהצצנו דרך התריסים, ראינו את הגרמנים
עוזבים. הם עלו בחפזון על מכוניות ונעלמו. בצריף
פרצה היסטריה של שמחה. הבחורות החלו לצעוק ולשיר,
1רקדו על השולחנות והפכו את כל הביתן.

** כ רו ר ק שעות מועטות. שמעתי אנשים מסתובבים
׳ 3בחוף. הם דפקו על הדלת ופרצו אותה. אלה היו בחורים
,מזוינים, מלוכלכים ופרועי שיער. פרטיזנים. תיכף אחריהם
באו האמריקאים, אבל לא הספקנו להסתכל עליהם. הייתי
רעבה יותר מדי. רצתי עס החברה שלי לשדה, חפרנו תפוחי
אדמה ואכלנו אותם כמו שהם, אפילו עם קצת אדמה.
כשחזרנו לביתן, ראינו שכל הבחורות אוכלות נקניק ובשר
ושוקולד. היה להן גם לחם, אבל לנו לא נשאר. פרצתי
בבכי. אמריקאי אחד ניגש אלי וליטף את שערי. הוא הבטיח
לי שעוד מעט תגיע מכונה עם לחם ואני אהיה הראשונה
שאקבל אותו. וכך גם היה.
לקחתי ארבע ככרות לחם וישבתי על המדרכה. זה היה
לחם שחור, חם וטעים. אני ליטפתי אותו ונגסתי בו בזהירות.
היה לי חבל על הכיכר היפה. אנשים נדחפו על פני
ודרסו אותי. מהקומה השניה זרק מישהו על ראשי שאריות
של מזון נאכל. זה לא היד, איכפת לי כלל. היה לי את הלחם
שלי, הרבה לחם. ידעתי שיותר לא ארעב.

** לי לי ה עו ג ב מילאו את חלל הכנסיה העתיקה. מבעד
לזגוגיות הצבעוניות, חדרו סילוני איר והאירו באור
מסתורי את האולם. נשאתי עיני ביראה אל פסלי הקדושים
שניצבו על עמודי הכנסיה, ידעתי שאני עומדת להתוודות עתה
על כל חטאי שחטאתי עד עכשיו, על
כולם. אבל אמא הזהירה אותי שדבר
אחד בלבד לא אגלה לכומר, שאני יד,ודת־.,
לא ידעתי מה זה יהודי• הבנתי רק
שהגרמנים העלו באש את בית השכן,
שזה דבר שהורגים. אחרי שראיתי איך
ששם הסתתרו כמה יהודים, פחדתי מהאש
שלהם יותר מאשה של גיהנום. בלבי
ביקשתי סליחה מהקדושים על שאינני
יכולה להגיד לכומר הטוב את כל
מה שהסתרתי עד כה.
הגיע הורי לוידוי. הילדה שד,תודתה
לפני חזרה בעיניים מלאות דמעות, כשהיא
מתיפחת. מי יודע איך העניש
אותה הכומר? נכנסתי ללשכת האפלה
וישבתי ליד המחיצה, מאחוריה ישב
הכומר. לחשתי תפילה והתחלתי לספר
את כל מד, שסדרתי לי בראש קודם.
ספרתי את כל חטאי. על המכות שהיכיתי
את חברתי, ועל הפעמים שלא שמעתי
בקולה של אמא והרגזתיה. סיפרתי על
הפעמים שלא הכנתי שעורים כראוי
ואיך שכחתי כמה פעמים להתפלל כראוי.
סיפרתי את הכל. הרגשתי את עצמי נקיה
מכל חטא לאחר ששפכתי את דברי לפני
הכומר. היא ענד, לי בשפה רצינית. על
על כל חטא שחטאתי חייבת הייתי להתפלל תפילה נוספת.
רק לאחר זאת יסלח לי האב בשמים.

טכס שנ ערך אחרי הוידוי היה משמח הרבה יותר.
} | ריח קטורת מילא את כל חלל הכנסיה, וכל בני הכפר
שהיו שם שרו את התפילה בקול רם.
לאחר מכן ירד הכומר וניגש תחילה אל קבוצת הבנים
ואחר כך אלינו. כשעמד מולי, הבטתי ישר בעיניו והוא
חייך אלי בטוב לב. הוא סימן על מצחי את סימן הצלב
ואמר :״בשם האב, הבן והרוח הקדושה אני מסמיך אותך
בדת הישועה״ .לאחר מכן טפח בידו על סנטרי, כסמל לנכונותי
לסבול על קדושת שמו של ישו. נתנו לי אז גם
שם נוסף, אינני זוכרת אותו בדיוק. לזכר היום הגדול.
הכומר פרם פרוסות מלחם הקודש וכל אחד מאתנו קיבל
פרוסה ובזה נתקדשנו והמכס תם. עברנו בתהלוכה ארוכה,
כשעיני ההורים והמשפחות אדומות מבכי. הם זרקו פרחים
על ילדיהם. רק לי לא היה אף אחד בכנסיה. בחוץ קיבלנו
עוגות טעימות וקקאו, זאת היתד, הארוחה הטעימה הראשונה
שאכלתי מאז הגענו לכפר.

ץ מן קצר לאחר טכס הקונפירמציה, הסתיימה המלחמה.
| שוב לא הופיעו גרמנים בכפר לעשות חיפושים, והדרכים
היו חופשיות לתנועה. שמענו כי הרוסים נכנסו לכל המקומות
וגירשו את הגרמנים. לכפר החלו חוזרים כמה בחורים
שהסתתרו כל המלחמה והיו פרטיזנים. הם סיפרו שאין עוד
גרמנים בארץ.
אמא לא חיכתה הרבה יום אחד ארזה את מעט הדברים
שהיו לנו, הוציאה ממחבוא מתחת לאומה את התפילין של
אבא ונפרדה מהאכרים אצלהם חיינו.
חזרנו לקרקוב. אני חושבת שהיינו היהודים הראשונים שחזרו
לעיר. המון בתים היו מופצצים וההריסות מילאו את
כל הרחובות. חזרנו לדירה שאותה עזבנו בפרוץ המלחמה,
היא היתה ריקה ועזובה. לאט לאט התחילו החיים חוזרים
למסלולם. יהודים התחילו לחזור לעיר. הם יצאו ממקומות
מחבוא׳ מיערות בהם לחמו בגרמנים, ממחנות ריכוז והשמדה.
תוך תקופה קצרה נוסד ועד של יהודי העיר.
אותי שלחו מיד ללמוד בבית־ספר כללי, של נוצרים ויהודים.
לא הסתרתי עוד שאני יהודיה: אמרו לי שיותר לא
יהרגו אותי. אבל המשכתי להאמין בישו ובכל מה שלימד
אותי הכומר הטוב בכפר. לא ידעתי שיש סתירה בין השניים.
לא הבנתי למה אסור ליהודי להאמין בישו. הייתי מבולבלת
נורא. אמא אמרה לי לשכוח את כל מה שלמדתי בכפר,
אבל לא יכולתי לשכוח מה שהכניסו לי לראש במשך

כמה שנים. הייתי ילדה קטנה ורזה, נראיתי קטנה אפילו מגילי
ובכיתה החדשה היו לועג־ם לי. לא פעם קראו לי
יהודיה. לא חשבתי זאת לעלבון, בכלל לא ידעתי מה זה.

ץ אז התרחש המאורע הגדול בחיי. יום אחד, בלכתי
| לבית־הספר, ראיתי ברחוב טור שלם של מכוניות עמוסות
בילדים. הם הביטו דרך החלונות בעיניים עצובות. הם
לא שרו ולא צעקו. נופפתי להם בידי ואף אחד לא השיב
לי. מקרוב יותר, ראיתי שהם היו כולם מגולחי ראש.
המכוניות עצרו והילדים ירדו לפני אחד האולמות שנשארו
שלמים בעיר. היתר, להם צורה זוועתית. הם היו
לבושים בלויי סחבות ואבריהם היו דקים, רק עצמותיהם
בלטו. כולם היו יחפים. עיניהם היו שקועות והם לא הוציאו
מלה מהפה. עמדתי שעה ארוכה והסתכלתי בשורות הילדים
האלו. שמעתי אנשים אומרים שאלו הם ילדים יהודים שהיו
במחנות.
לא הלכתי לבית־הספר. חזרתי הביתה וחיכיתי לאמא. אמרתי
לה שאינני רוצה יותר ללכת לבית־ספר של נוצרים, אני
רוצה להיות עם הילדים היו־,ודיים.
אינני חושבת שאז כבר תפסתי מה זד, יהודי. אבל בפעם
הראשונה — הרגשתי את זה.

במדינה

הארץ

(המשך מעמוד )4
לא היסס רגע כאשר קיבל בשעתו הזמנה
להשתתף בחגיגה אצל ראש־הממשלה, דניאל
מלאן, למרות שהתאריך חל בשבת.
בשעת המסיבה נתקלה אשת הציר באש תו
של ראש־הממשלה .״בעלי מכבד את בעלך
עד כדי כך,״ גילתה הישראלית לדרום־
אפריקאית ,״עד כי נענינו להזמנתכם אפילו
בשבת ! ״
כעבור כמה דקות מסרה אשתו של מלאן
את הסוד לבעלה. מלאן, שהיה כומר פרוטס טנטי
אדוק׳ התרגש. הוא קרא לציר הישראלי,
הוכיח אותו קשות .״האם אני יותר חשוב
בעיניך מאלוהיך?״ קרא ,״זו הפגיעה הקשה
ביותר שיכולת לפגוע ברגשותי ! ״

פתח היום את חשבונך
במסגרת

מפעל ״חסכון פרס״
לכל חוסך מובטח פרם גבוה במזומנים
חפשי ממם הכנסה
פנה מיד לסניפנו הקרוב לביתך

1לדיסקתם

נוסעשו דירות
׳׳ויגדל כין פותרי תשבץ
מאוזן .1 :בירה
׳מרחבית ; .4מלו
תנכ״י ; .10״שאו...
ציונה 11 יחידת
מידה חשמלית;
. 13 אחד מארבעת
בני ההגדה 14
אחת מעשר המכות;
. 15 לגיון צרפתי ;
. 17 הברת הקטנה
עברית ; .19 תואר
צרפתי המסמן אצולה
; .20 מלחין
גרמני ; .22 נחל בצפון
הארץ ; .25מלת
ברירה ; .26 עם
הארץ ; .27 תוארו
של משה בן עמרם;
.30 שר יליד גרמניה
; .32 מדגסקר,
למשל ; .33 החיל הקרבי של האצ״ל ;
.34 צורה גאזית; .36 האל ; .37 כנס
שתייה ; .39 אסוף ; .41״ ..ראה וקדש
.42 אות עברית; .44 שם תנ״כי לנקבה
; .46 אחד מטעמי השוקולדה ; .48 אין
יוצרים ...מאין ; •50 נרו יאיר ; .51 אלומה ;
.53 מין מתכת; .55-האטית בחייה ; .57 מלחין
גרמני ; .58 אמצע החודש ; .59 משחרר
העבדים ; .60 שר הבטחון, ולא בן־גוריון.
מאונך .1 :עלולה לספק מטוסים לישראל
; .2סגנו של היטלר ; .3המטבע העובר
לסוחר במוסקבה ; •5מי שהיה ח״ב צ״ב ;
.6ספר תנ״ך ; .7הרבה ; .8פרח ; .9בו
עומד אחד מבתיו של בי. ג׳י .12 ; .יום

״העולם הזה״ 5(67
עתתות שאלת ת
הגבר השמנמן, שהתקשה בדיבור עבדת,
הפך לדמות ידועה בחוגי העתונאים. הוא
התרוצץ מכתב לכתב, פקד את משרדי המערכות.
שמו היד, מרדכי מכסימיליאן
שטטנר.
הסיפור שנשפך מפיו היד, פנטסתי. שטט״
נר, לשעבר פקיד־מכס גבוה ברומניה, הועסק
במשרה נמוכה במכם החיפאי. הוא
שם לב לכך כי מסביבו התנהלו
גניבות עצומות בפרהסיה. הוא התלונן,
זכה לנזיפה והועבר למחלקה אחרת. שוב
גילה גניבות, התלונן, זכה לנזיפה והועבר
למחלקה אחרת. עד אשר, יום אחד, פוטר
שטטנר מן המכס כאדם מסוכן.
אי־אפשר היה להשתיק אדם רודף־צדק.
• ההולנדית.

בשנת 1947 נישא שום ונכנס לדירת
הנסצחת ברחוב עמק הזיתים( .הארץ)
שמואל כץ, תל־אביב
מלס שלם, מה 7
שערים .30 :מהם 24 למנצחים ו־24
למנוחים( .חדשות מפורט)
אמיר אברהם, רמת החייל
זכרונם לברכה.
התנור מצוייד בשני מביעים ולכן מתאים
הוא לחימוש דירה של שני חדרים
ואף שלושה( .הארץ)
הרמן משה, רמלה
לתשומת־לב קרן המגן.

40 נקודות מתוך 26 שחקים( .דבר)
מוטקה וינריב, גבעתיים
שוסו שמים 1
מטוסי־סולון בשלשות קרביות( .אומר)
ישעיהו שיק, אלוני יצחק
נוסף על מקלעי פריקלס ומרגמות

ברזל גברה על אוסטריה במשחק כ־דור־רגל(
.חדשות ספורט)
יוסף הרטשטיין, תל־אביב
בקול מתכי מצלצל.

קבוצת הכדורגל האוסטרית קאפפד
ברג נוצרה במשחקי הליגה למרחב)
מושקה וינברג, גבעתיים
בשיטת הסרט הנע.
סמטאנה: הפתיחה ״הכלה המכורה״.
!מנדלסון: הפתיחה ״הכלה המכורה״.
(למרחב)
דוד כהן, טבריה
בטוח זה בטוח.
כל אחת משתי המדינות תהרוס 6
אוניוודמשא בקו זה( .על המשמר)
אליהו שפיר, חדרה
שמא נעבירן לג;ו אחר?

חמד עבדול קאדר בן 1מסר לשלטונות
ירדן אינפורמציה( .מעריב)
צבי פכטר, תליאביב
על מצב המוצצים בישראל.
השלטונות נאלצו להקים ועדת־חקירה. זו
שלהר, את שטטנר לבית־החולים לחולי־רוח,
לבדיקה. התוודה שטטנר :״בדרך לעכו עלה
לפתע על דעתי שיוכלו להחזיק אותי שם
בלי סוף ולטעון שאני באמת משוגע. חזרתי
לחיפה.״
שטטנר ניגש לעורך־דין, הגיש קובלנה
פלילית פרטית נגד הפקידים הגבוהים במכס,
על גניבות ומעילות. לפני כן עבר, לפי דרישת
פרקליטו, בדיקה פסיכיאטרית מדוקדקת,

החג לאילנות בשבט ; .15 בלעדיו אין ערך
רב לרובה ; .16 אליל הפלישתים ; .18 סג־נית
צברית 56 21 בבקשה; •23 בן יהודה;
.24 מספר פרקי ירמיה ; .26 מקלע בינוני ;
.28 בונה התיבה ; .29 מפקד ירושלים בימי
המלחמה ; .31 מלך הגלידה בתל־אביב ; .32
״מצא מצא טוב 1 35 סוג סוכר ; .37
המ״ם של סכו״ם ; .38 פער ; .40 דו״ח ללא
דין ; .41 האחרון בפרקי דברי הימים א׳ ;
•43 שם ארץ המנדט, במסגרת; .45 ארגון
נשים ; .46 בת שאול ; .47 אחד משבעת המינים
; .49 ליקר דובדבנים ; .52 סמל הרוסי;
.54 בן יעקב ; .56 אל בבלי 58 בשבט
הגיע, חג לאילנות !״.

לתשומת• לב הזוכים בפרסי התשבצים של ״העולם הזה״ :
הפרסים יישלחו לבתי הזוכים כדואר, כסוף בל חודש.

מאז נשארו היחסים בין שני האישים מתוחים,
עד שקראה ישראל את צירה בחזרה,
החליפה אותו ביצחק בבלי, מהנדס יליד אמסטרדם,
איש סולל־בונה לשעבר ולאחרונה
יועץ כלכלי של ממשלת ישראל. משרד החוץ
האמין כי שפתו המשותפת• עם שליטי
דרונדאפריקה תקל על שליחותו.
דתוכ דו ר ת. לפני כמה ימים הוזמן
יצחק בבלי להשתתף בסימפוזיון על הנושא
״בעיות דת ומסורת״ ביוהנסבורג. הוא לא הסתיר
את דעותיו. טען ציר ישראל: הדת
היא נחלת העבר. אין זד, אלא אבסורד לח נך
את הנוער לערכים דתיים.
היתד, זאת דעה פרטית, אולם ציוני דרום
אפריקה התרגשו. ציונים אלה נדבקו מן
האווירה הדתית־ד,פורמלית השוררת במדינה.
אין הם מהססים לנסוע בשבת, רבניהם משחקים
כדורת וטניס בשבת. אולם הם דתיים,
ודעותיו האפיקורסיות של הציר הישראלי
הרעישו אותם עד למעמקי הנפש.
השבוע הגיעו לארץ הרמזים הראשונים :
ציוני דרום־אפריקה ישמחו אם ישראל תשלח
להם ציר חדש.

נהג קטן של רכבת־משא הבחין בחתיכת
ברזל( .ידיעות אחרונות).
אליק מג, חיפה
גדולה, בוודאי.

רודך־צדק שטטנר
״מי יודע כמח שטטנרים כאלה ישנם...״
העולם הזר 967

כה ד,וזרקה לו זריקת־אמת, נלקח נחל מע־מוד־שדרתו.
הרופאים שוכנעו.
מאות עמודים לסל. דבר אחד הפליא
את שטטנר יותר מכל דבר אחר: כל
עורכי העתוניב סירבו פה אחד לטפל בעניינו.
רק שני גופים במדינה שעו לדבריו.
העולם הזה הציב חוליה לחקירת הפרשה,
גילה את התוצאות בכתבה שהשתרעה
על עמוד שלם, תחת הכותרת ״דרייפום
בחושיסטאך (העולם הנה .)930 שורת המתנדבים
ניהלה חקירה. משלה פירסמה באחת
מחוברותיה כתבה קצרה על צורת העבודה
של ועדת החקירה הפנימית של המנגנון.
בינתיים החל המשפט. מאות עמודים של
פרוטוקול הצטברו בתיק. שעות בלתי־ספורות
הוקדשו לעדויות. כל עתונאי חיפה ידעו את
כל הפרטים. אולם שום עתון לא הזכיר את
המשפט אף במלה אחת. במידה שהכתבים
כתבו כתבות, נזרקו אלה לסל על־ידי העורכים.
הכל הבינו כי לפקידי־המכם המואשמים
ישנם ידידים חזקים מאד במקומות הנכונים.

סינודו שד דוב גולדשטין שגירה באוץ את בתו האבודה

״תנו לי את בתי!״
ך* יה זה בטומבוב, ליד הגשר, כאשר נתפסתי על־ידי שני
| 1חיילים רוסיים, כחשוד בריגול. מלחמת העולם השניה
היתד, בעיצומה, והחשד בלבד היה יכול לעלות בחיי. אך לפני
שחרצו החיילים אוד דיני כחשוד, הופיע קצין יהודי והסביר להם
שאני סתם פליט יהודי.
מאז שפר עלי חלקי. אותו זמן כבר הייתי ברוסיה מספר שנים.
ברחתי אליה מפחד הגרמנים. קויתי להביא גם את אשתי וארבעת
ילדי, אך הגרמנים הקדימו אותי, ואחר־כך נודע לי שכולם נהרגו.
תחילה הועברתי לסיביר, אחר־כך הוחזרתי לקולחוז בלב רוסיה.
אבל משהוחלט לשלוח אותי לחזית, החלטתי לערוק.
בפולין הייתי רוכל, והיה לי מושג מה אהוב על אכרים,
ואילו ברוסיה סחרתי בעיקר במצרכי מזון מוקצבים, ובשאר
סחורות שחורות. לפעמים הוכנסתי למאסר לתקופה קצרה, אך
ידעתי תמיד להסתדר. בין הפליטים היהודיים נחשבתי לאמיד.

״האין זה מוזר בחודש שעבר קרה
משהו מפתיע. מאד: שופט השלום החיפאי
הצדיק את שטטנר, תבע להעמיד לדין
פלילי בבית־המשפט המחוזי את הפקידים
שהואשמו על־ידו ואשר פיטרו אותו
מעבודתו. שטטנר ניצח נצחון מזהיר ראשון
(העולם הזה .)903
עתה נתעוררה העתונות הישראלית במלוא
קומתה. הארץ נתן יד חופשית לכתבו, אליהו
מרקוביץ הממושקף, שהקדיש סידרת־מאמרים
ארוכה לכל הפרשה. הסידרה עוררה
הד רחב, נציב מסגנון המדינה נאלץ להסביר
מדוע לא סולקו עד כה ארבעת הפקידים,
ומדוע לא הוחזר שטטנר לעבודה אחרי
חמש שנות אבטלה*.
אולם שאלה אחת לא מצאה תשובה: מדוע
שתקו כל העתונים, כולל הארץ, בשעה ש״
שטטניי עמד בודד במערכה? כתב הקורא
יהודה קוטוביץ, במכתב מעורר־למחשבה למערכת
הארץ :״האין זה מוזר כי איש שפוטר.
מעבודתו מכיוון שניסה לנהוג לפי צו
מצפונו והחוק, לא מצא לו מגן במשך חמש
שנים מי יודע כמה שטטנרים כאלה נמצאים
בארץ, אשר לא עמד בהם כוחם להילחם
במנגנון ולא נמצא להם תומך?״

*! ב ר נו לבנס היי םבגרמ ני ה. נחה רצתה הלאה גט, אבל
> אני סירבתי, כי רציתי בילדתי. גם נחה רצתה את הילדה.
לנחה היתד, חברה. היא היתד, גרה עמנו ברוסיה, ומאחר
שמצבה היה קשה, נתתי לה להרויח במסחר שלי. החברה היתד,
במחנה בצינגנהיים בגרמניה. נחה כתבה שאם תשמע על שידוך
טוב, שתודיע לה, כי אינה יכולה לחיות אתי, אני זקן מדי.
הילדה וגם אני חלינו מאד, כי כנראה אכלנו משהו שלא היה
טוב. בינתיים שלחה לה החברה מכתב והציעה לה לבוא אליה
לציגנהיים, כי יש שם מישהו. זה היה שלמה לוכסנבורג.
אני והילדה היינו חולים, ונחה עברה לאותו לוכסנבורג.

לפני 13 שנד, התחתנו בירושלים יונה ויצחק
שלמה. לפי כל הסימנ־ם, היו בני הזוג
צריכים לחיות באושר ולהוליד ילדים. אלא
שהבעל סבל מליקוי גופני חמור אשר נטל
ממנו את כוח גברותו.

* טען הנציב בטפתינו: רק אוזרי שבית־המשפט
המחוזי יוציא פסק־דין סופי ויצדיק
את שמטנר אפטר יהיה להחזירו לעבודה.
** בארצות רבות, נחשבת אי־בעילת הא־שה
על־יד• בעלה כסיבה מספקת לגט אוטומטי.

ת תי לה ג ט

ך • א הי ה שום טעם לחיי, כששוב דרשה ממגי נחה גט.
/תחילה הלכתי לקצין השיקום שבמחנה הפליטים שלנו, ביקשתי
שישפיע עליה, אבל אחר־כך הבנתי שאין טעם, ונתתי לה גט.
כעבור יומיים, כשנסעתי לבקר את הילדה שלי בבית־חולים,
נודע לי שאמה לקחה אותה הביתה.
לא יכולתי מיד לנסוע לשם, אולם כאשר נסעתי לבסוף, אמרו
לי השכנים כי לוכסנבורג ד,יכה את הילדה שלי והיא נמצאת
בבית־חולים בגלל המכות שקיבלה בראש.
ביקרתי אותה בבית־החולים. היא נורא שמחה לראותי. הבאתי
לר, ממתקים והיא אמרה לי שלא אלך. הילדה שלי היתר, אז
כבת שלוש. היא בכיתה, כשהייתי צריך ללכת. הבטחתי לה
לבקר שוב אבל היא כל־כך בכתה שלא שכחתי את הבכי שלה.
הלכתי לרופא בית־החולים ושאלתי מה יש לילדה. הרופא ענה
שהיא קיבלה מכר, בראש.

הבער הוא הקובע

משפחת הכלה שידלה את יצחק להפרד מאשתו.
הוא סירב׳ טען כי הינו אוהב אותה.
הם הציעו לו אלפיים ל״י, ובלבד שיסכים
לתת גט. יצחק שוב סירב.
חול! ימי הביניים. הדבר הובא בפני
בית־הדין הרבני. תחילה׳ ביקשו הרבנים למ-
ציא פשרה, פסקו לבסוף כי על יצחק לתת
גט לאשתו. עד אשר יעשה זאת, הטילו עליו
לעלם לד, דמי מזונית חודשיים בפך 150

יצחק התעקש בסירובו, התחבא מפני ה שוטרים
שנשלחו לגבות ממנו את דמי המזונות.
במכתבים לוהטים ששיגר לאשתו,
נשבע כי יעדיף למות אך לא להתגרש.
השופטים שוב התכנסו, פסקו כי יש לכפות
על יצחק את הגט: אם תוך חודשיים לא
יעשה זאת מרצונו הטוב, תהיה רשאית המשטרה
לעצרו ולהחזיקו במעצר עד אשר
ימלא את צו בית־הדין.
אולם, למעשה, ידעו כי אין כל אפשרות
להכריח את יצחק לתת גט. בארצות אשר
בחן קובע החוק האזרחי, מספיק שבית־הדין
יפסוק על גירושין** ,כדי שהגט יהיה חוקי.
בישראל, בה קובעים החוקים הרבניים המיושנים,
אין כל אפשרות לאלץ גבר להתגרש
מאשתו, תהיינה טענותיה צודקות וח שובות
כאשר תהיינה. הגבר, כמו בימי הכינים,
נשאר שליט כל־יכול על אשתו, גם
במאה העשרים.

היינו שוכבים זה ליד זו, וציירתי בפני נחה את• עתידנו,
איך שנסתדר ויהיו לנו עוד ילדים. נחה הקשיבה לי ולא ענתה
לי. לפתע אמרה לי: שמע, אתה זקן מאד בשבילי, תן לי גט !״
היה זה כמו רעם ביום בהיר. פשוט בכיתי כמו ילד קטן. שוב
חרב עלי כל עולמי, כמו אז, כאשר נודע לי שכל משפחתי
נהרגה. מה לא ביקשתי ממנה באותו לילה ! אבל היא היתד,
קרה כמו קרח צונן, ולא נאותה לי.
אחרי זה הייתי חולה. לא עבדתי. כל היום הייתי שוכב על
מיטתי ומהרהר. ילדתי היתד, כל נחמתי. לא חיפשתי לי כל
עבודה, כי ממילא לא נשאר שום טעם בחיי. חיינו מהכסף שהבאתי
מרוסיה ואני קיויתי שנחה שוב תחזור אלי גם בלבה.
עברה חצי שנה. החלטנו לעבור לגרמניה, כדי לעלות לארץ.

ש י די דטוב

אב גולדשטיין ובתו, כגרמניה
מרוסיה, דרך פולין וגרמניה, לעכו
אז הכרתי את נחה שניידרמן. היא הייתה בחורה יפה. בעלה
נהרג בחזית, ילדה מת מחוסר תזונה לאחר שפוטרה מעבודתה.

אלמן ואלמנה

ברי לעבודה אמר לי שהיא בחורה נאה, ומאחר שכל
1 1משפחתי נהרגה ואני כה בודד, הרי כדאי שאשא אותה
לאשה. הוא כבר דיבר אתה וגם היא הסכימה. נחה, שהייתה
צעירה ממני בעשר שנים, התחתנה אתי. חשבתו שעשתה זאת
בגלל כספי. אך מאחר שאר,בתיה חשבתי שאהבה גם אותי.
נחה עזרה לי במסחרי. הייתי ממש מאושר.
זר, היה ב־ . 1944 התאריך זכור לי כאילו זד, קרה היום. אמרתי
לאשתי :״נחה, תגידי גם את שאת אוהבת איתי.״
נישקתי אותה והיא נשקה לי גם כן. אך כשבקשתי ממנה
שתגלה אהבתה, היא רק נשקה לי ואז הייתי קרוב לבכי• אחר־כך
זה נשכח. נחה היתד, בהריון, וחיכיתי ללידה.
כל משפחתי נהרגה. קוזיתי שהילוד יפצה אותי איך שהוא
על. מות כל היקר לי. הילדה שנולדה הייתה שחורה. נחר, אהבה
אותה מאד. כשהייתה מיניקה את הקטנה, היה נדמה לך כאילו
לפניך כוהן העומד לפני ארון הקודש ומברך.
אני אהבתי את הקטנה יותר מכל. שעות הייתי יושב ליד
העריסה ומסתכל בה. כולם צחקו לי. וכי מה אפשר כבר
לראות בתינוק? אבל אני ראיתי הרבה.

אנו חוזרים לפולין

לחמת העולם נגמרה. המסחר שלי פרח הלאה. בכל
זאת, כשהועברו אזרחי פולין לארצם, ביקשתי להצטרף.
כבר בנסיעה הרגשתי שנחה אינה כסי שהייתה. אם חיבקתי אותה,
או אם הייתי קצת מלטף אותה, הייתה פשוט משתמטת ממני.
אם פניתי אליה, היתד, עונה לי קצרות או אפילו בכלל לא לענין.
חשבתי שזה אולי מהתרגשות, ולא שמתי יותר לב להתנהגותה.
הילוד, שלי תמיד ניחמה אותי. אם היה לי עצוב, ניגשתי
אליה, ושחקתי אתה. ואז שוב הרגשתי שאני בן אדם•

היא אינה רוצה בי

** ברנו לצ׳צ׳ין וקיבלנו שם דירה. חשבתי לעבוד במשהו —
> ואז בא אותו לילה•

אני תו בעמש 3ט

ףסעתימלאכעם לאותו ברנש שחי עם אשתי, אמרתי
^ לו מה שאמרתי וגם הוא אמר לי מה שאמר, ואז היכיתי
אותו כמו שלא הכיתי אף פעם, כי הוא היכה את ילדתי.
הגשתי נגדו משפט פלילי על הכאת הילדה. נסעתי שוב לבקר
את הילדה שלי ואז נודע לי ששוב לקחו אותה. נסעתי חזרה
למחנה ששם גרו, אבל אמרו לי שהם כבר עברו לאיטליה.
הם גזלו לי את ילדתי. פניתי לסוכנות, לאו״ם, לכל משרד
לחיפוש קרובים. אך הם לא שמעו עליהם דבר.
שוב התחתנתי. אבל את הילדה שלי לא שכחתי. בארץ, התחלתי
לעבוד. שאלתי בעליית־הנוער. שאלתי בממשלה, ולא ידעו.
פעם פגשתי מכר מגרמניה, הוא אמר לי שהם גרים בעכו.
עזבתי מיד את הכל, ונסעתי לשם. לא היד, אף אחד בבית, אבל
השכנים אמרו לי כי נחה מתה אחרי שהפילה. היו לד, כבר
שתי בנות נוספות מהבעל השני. שכנה אחת גם סיפרה לי
שלפני שהיא מתה, ביקשה במיוחד שישגיחו על הילדה שלי.
היא כנראה פחדה שהוא לא יתיחס אליה טוב•

תן לי את הילדה

מלתי ללוכסנבורג, הבעל השני של נחה, שיתן לי
^ את הילדה שלי ושנשכח כל מד, שהיה. הוא אמר לי זה יעלה
לך כמה אלפים אמרתי לו שאני פועל עני, עובד לרוב רק
עבודות־דחק, מאין יהיה לי הכסף? לוכסנבורג רק נענע בכתפיו.
בבית הספר אמרו לי שהילדה איננה.
שוב חזרתי כעבור כמה שבועות. לוכסנבורג שוב התחתן,
אך לילדה לא נתנו לי לגשת. כל פעם שבאתי, לא נתנו לי לגשת
אליה. וכשהיא ראתה אותי, היא ברחה. סיפרו לי, כי אמרו לילדה
שלי כל מיני ספורי זועה, ועכשיו היא מפחדת ממני.
הלכתי לעורך־דין פרץ בדלף הוא פנה שוב ללוכסנבורג. אבל
זה סירב. הוא כבר לא דרש כסף, אלא פשוט טען כי הוא
התקשר אליה. מפי השכנים נודע לי כי הוא מכה אותה.
הגשנו משפט• שנה שלמה חביתי למשפט. כל יום ציפיתי
לילדה, ואז באנו לפני שופט שב־שער בבית־משפט מחוזי בחיפה.
השופט לא רצה לשמוע כלום. אמר שאין זה מסמכותו לדון בענין.

אני מצ3ה לרחמי אל

¥¥זדך־דין ברק העביר את ענייני לעורך־דין ירושלמי, כדי
להגיש את הענין לפני בית־דין גבוה. שוב עלה לי העניין
הרבה כסף, ואחר־כך אמרו לי שאני צריך לחכות לתור שלי
ושזה יכול גם לקחת שנתיים. פניתי לנשיא המדינה, לשוא.
עכשיו אני מחכה ומחכה. כל יום עובר עלי כמו מיותם, אני
יודע שיש לי ילדה, והיא לא שלי, ועוד אומרים לה כל מיני
דברים עלי.

ספורט חגיגות הדרך למלבורן
מרפסת בית העירייה בניו־יורק היתר.
מקושטת במלים. זר שהיה נקלע לשם היה
חושב ודאי כי זהו בית העירייה בתל־אביב.
כמעט כל הדגלים היו דגלי תכלת־לבן, רק
שני דגלי ארצות־הברית התנופפו בצד.
על המרפסת, לפני במה מקושטת, ישב
ראש עיריית ניו־יורק רוברט ווגנר וכמה
מחברי העירייה. לידם, נציגי השגרירות הישראלית
ונכבדי העיר. למטה, משני צירי
הכביש שנחסם על־ידי שוטרים, הצטופפו
המונים.
טכס חגיגת העצמאות היה צריך להתחיל
חצי שעה קודם, אולם אי אפשר היה להתחיל
בו לפני שיגיע לפיד העצמאות מישראל,
שהיה אותה שעה בידיו של רץ ישראלי
בדרך משדה התעופה אידלווילד לעיר. האיחוד
לא נבע מזה שהרץ לא ידע לרוץ ואיחר
לפתיחה. להיפך, שלום קהלני 21 צמוק
ונמיך קומה׳ נחשב כאחד הרצים הטובים
בישראל. אולם גם הרץ המהיר ביותר לא
היה מתגבר על המכשולים שנתקל בהם
קהלני.
מיד ברדתי מהמטוס, הוקף בידי מארגני
הטקס שדאגו להעבירו במהירות דרך שלטונות
המכס. אך לקהלני לא היה אישור כי
עבר חיסון נגד אבעבועות־רוח והיה צורך
להתווכח עם הרופא.
כאשר כבר היה הכל מובן וקהלני, לבוש
בגדי הספורט הלבנים, רצה לצאת לדרך,
לא נמצא איש בכל שדה־התעופה שיפתור
את סוד הלפיד וידע להדליקו. לפיד הנחושת
עליו היה חרוט :״לאזרחי ניו־יורק מספורט־אי
ישראל !״ לא רצה להידלק.
שאיפות ספורטאיות. שני רוכבי
אופנוע ליוו את הרץ עד לבית העירייה. ההמונים
קידמוהו בתשואות. רק 30 שעות
קודם לכן לא ידע קהלני כלל כי הוא עומד
לרוץ ברחובות ניו־יורק כשלפיד העצמאות
בידו.
בדייה חדרתית קטנה עמד שלום, מנצח
שני מירוצי התבור האחרונים, כשהוא מכבס
את בגדי הספורט שלו. השכם בבוקר ערך
את ריצת 25 הקילומטר היומיומית שלו,
עמד לצאת לעבודתי כפועל פרדסים פשוט,
העובד בטוריה.
אז ניגשו אליו שני בחורים ובלי הרבה
ויכוחים משכוהו לבית העירייה. שלום לא
הספיק לקחת כלום, אפילו לא להיפרד כראוי
מבני משפחתו. הסידורים המשרדיים עברו
כבזק ובשעות הערב כבר ישב במטוס בדרכו
לאמריקה.
שבועיים בלבד, לפני כן׳ עלה שמו של קהל׳
ני לכותרות עתוני הספורט לאחר שניצח ב־מירוץ
מרתון פרטיזני שנערך מחדרה לחיפה•
הוא השיג אז את הזמן של 39 דקות,
55,8שניות׳ בעברו את המרחק של 42
קילומטר — תוצאה המהוה תנאי להשתת
האם
וחאב שנאלצו

פות במירוצי אולימפיאדת מלבורן.
התימני הכחוש ( 50ק״ג) ,ששאיפותיו הספורטאיות
עוררו לא פעם חיוך על שפתי
אנשי הספורט בארץ, היה נבוך אמנם מהנסיעה
הפתאומית, אולם שום דבר לא שיבש
את תכניותיו :״אני אשאר קצת באמריקה
להשתתף בכל מיני מירוצים,״ אמר
ברצינות ,״ואחר כך אסע ישר למלבורן.״

מנהרות אפלות
מראה מעל הגשר (הבימה) מציג לעין
את המהגרים האיטלקיים בשכונת הנמל
של ברוקלין, לפני שהחליפו את מוסר המשפחה
ודו־קרב הסכינים בתרבות המאמבו
והטלוויזיה.
על רקע חדיש זד, יצר ארתור (מות הסוכן)
מילר טרגדיה יוונית אמיתית. את מקום המקהלה
היוונית, המסבירה והמסכמת, ממלא
הפרקליט אלפיירי (יהושע ברטונוב) ,המספר
על אחד מתיקיו. כל השאר לא השתנה
מאז ימי אויריפידס: יצרי האדם, אהבה וקנאה,
דוחפים אותו בעקביות אכזרית לקראת
האסון.
הצופה הש מראש בבוא האסון, אך אינו
יכול להתגונן בפניו. הוא יורד על ראשו
כמכה מהממת. היוונים (וארתור מילר) קיוו
כי ההלם יטהר את לבו של הצופה, יהפכו
לאדם טוב יותר.
המקום הראשון. אדי קרבונה (מישר,

צעיר בראש מיגדל
השבת, עמד צעיר ישראלי ערום למחצה
על אחד המגדלים בלונדון. מאות צופים
עקבו בחרדה אחרי נסיון הקפיצה מגובה
׳10 מטר. הצעיר לא התרסק, הוא קפץ
אל בריכת המים שמתחתיו. זה היה בתחרות
על אליפות אנגליה בקפיצה למים.
גם לפני שלוש שנים השתתף יואב (״צ׳י־קו״)
רענן 30 אלוף ישראל בקפיצות למים,
באליפות זאת. אז זכה במקום השני,
לאחר שבשתי שנים קודמות זכה במקום
שלישי. כי כדי לשמור על רמתו, אין יואב
יכול להסתפק בבריכות השחיר, שבארץ. הוא
מנצל את עבודתו כאלהוטאי במטוסי אל־על,
קופץ בכל חניה לבריכת השחיר, הקרובה,
בה הוא עורך את אימוניו. הוא משתתף כמעט
בכל תחרות קפיצה למים הנערכת בעולם,
הינו המיצג היחידי של ישראל בענף
ספורט זה. כמעט בכל תחרות, זוכה למקומות
נכבדים.
דוקא נציג ענף הספורט הנחשל ביותר
בארץ זכה להביא לישראל את ההישגים
הנכבדים ביותר בזירה הבינלאומית. באולימפיאדת
הלסינקי זכה במקום התשיעי, מתוך
40 קופצים ואילו באליפות אסיה, השיג לישראל
את המקום הראשון.
מתנה מצרית. יואב הוא למעשה מתנתה
של מצרים לספורט הישראלי. כי לרמתו
הנוכחית הגיע בארץ הנילוס, בה נולד. הוא
החל לקפוץ מגיל צעיר, משך את תשומת
ליבם של קפצנים ומאמנים בבריכת השחיר,
הגדולה של קהיר.
היה חשש רציני כי הצעיר המבטיח יפסיק
את קפיצותיו עוד בתחילת דרכו, לאחר שנפגע
באופן רציני בעינו בשעת קפיצה למים.
אך שלוש שנים של התנזרות לא הרחיקוהו
ממגדל הקפיצה.
בעזרת חברת תעופה חבשית, בה קנה יואב
את מקצועו כאלחוטאי אויר הצליח לבחון
מגדלי קפיצה בכל רחבי העולם, שיפר
את סגנונו מיום ליום.
אין ספורטאי שייצג את ישראל במספר
כה רב של תחרויות ומיפגשים כיואב. מאז
עלה לארץ בשנת , 1947 זכה מדי שנה בשנה
בתוארים עולמיים.
הוא טס מתחרות לתחרות ; רק הסתיימו
חחרייות האליפות של בריטניה וכבר נמצא
בדרכו לארצות־הברית, בה ייצג כעוד שבועיים
את ישראל בפסטיבל עולמי של קפצני
מים.

אשריב) הוא מהגר וותיק, שגידל בביתו את
בת אחותו קתרין (שושנה רביד) ,לא הבחין
כי׳בהפוך הילדה לאשר, הפכו גם רגשותיו
האבהיים למשהו מסוכן יותר. כשהוא
מאכסן בביתו שני מהגרים בלתי־חוקיים,
מתפתח האסון: רודולפו הבלונדי(יוסף בנאי)
מתאהב בקתרין, מעורר את קנאתו הלוהטת
של הדוד. מכאן שוב אין לבני־תמותה שליטה
על ההתפתחית: הגורל הקודר דוחף
את הדמויות חסרות־הישע אל התהום.
שלושה אנשים הופכים׳ את מראה מעל
הגשר לאחד המראות המצויינים של הב,מה
העברית מזה שנים: יהושע ברטונוב, המגיע
לאחד משיאי דרכו ד,תיאטרונית הארוכה, מישר,
אשרוב המגלם דוד בשני מומי המלה
העברית, ונחום בוכמן, האח השתקן הנותן
לסכין לדבר. התאירה המצויינת, החודרת
כאילו למנהרות האפלות של היצר האנושי,
עוזרת ליצור את אווירת המועקה, עד להתפוצצות
הסופית.
מחזה טוב, מישחק טוב ובימוי טוב שוב
נותנים להבימה את המקום הראשון בטבלת
הליגה.

כעל הכית

^ פתע הו פי ע הוא: בעל שער שחור,
/גובה בינוני, כבן .35
״רצית לדבר עמי ז״ הוא הוליכני למיטות
האחוריות, מאחרי ארון ששימש כעין מחיצה.
ידך אגב, ליטף ילד כבן ארבע, ביקש
ממנו שיצא. הילד יצא, נשארנו יחידים.
״למה אתם נותנים ילד לאימוץ?״ שאלתי.
״לא חשוב. אשאל קודם אני ; אולי לא
נתן לך. אתה נשוי ויש לך ילדים?״
השבתי שאני נשוי וכי יש לי ילד, אך אשתי
לא תוכל ללדת יותר.
״לא טוב, לא טוב.״ השיב .״אני רוצד, של־

קפיצות מים
אמנות תיאטרון

היום אחרי העבודה. הוא פועל ואין לו ילדים,
מסכן, כבר נשוי הרבה זמן. הוא אמר
שיהיה טוב לילד שלי והוא ואשתו יהיו יותר
טובים מהורים טבעיים.״

האב. משה חדד, טולה מטוניסיה, המוכן
למכור את בנו מחוסר אפשרות לקיימו.
ף* הילת הסיפור במודעה קטנה, מסוג
( 1המודעות העממיות. היא לא בלטה במאומה
בין המודעות המסחריות השונות של
מטריב. היה שם כתוב רק שמציעים ילד לאימוץ,
מיד עם לידתו. לפנות לצריף ,296
מעברה ב׳ ,אשקלון. נסעתי מיד.
הגעתי למקום. צריף 296 בלט לטובה. הוא
היה נקי, בתוך סביבה מלוכלכת. אפילו אותה
רחבה קטנה לפני הצריף הבהיקה בנק־יונה.
רק הזבובים לא ידעו על אותו נקיון,
ישרצו בצריף זה כמי בכל שאר הצריפים.

נא להכיר :

לת הצריף היתד, פתוחה. זה היה צריף
( כפול, או שני צריפונים מחוברים יחד.
רצפתו היתד, עשויה פסי בטון. ריהוטו :
ארון לכל קטן וחמש מיטות. כסאות לא היו.
שולחן קטן, עשוי מלוחות עץ, מילא את החסר.

אחת המיטות ישבה אישה גבוהת־קומה
ובעלת הבעה סובלת, כרסה בין שיניה. היא
נראתה בחידשי הריונה האחרונים, וכנראה
שהחום העיק עליה• לידה שכבה ילדה בת
שנה וחצי וישנה. היא היתד, מכוסה במטפחת
להגנה בפני הזבובים.
״נתתם מודעה בעתון ז״ הקשיתי.
האשה ביקשה מהילדים לצאת ; רק ילדה
כבת עשר נשארה שכובה על מיטה אחורית.
היא נראתה כקודחת בחום. הילדה הפעוטה
המשיבה לישון ליד אמה. רק אז השיבה האם
לשאלתי :״כן, נתנו מודעה. אז מה?״
״איפה הילד?״ שאלתי.
״כאן.״ היא הצביעה על בטנה.
באותו רגע זז כנראה העובר בתוך שליתו.
זעזוע קטן עבר את גופה של האישה. היא
חזרה והסמיקה .״אני חושבת שיהיה ילד...״
הרמתי עיני בתמיהה.
״אני תמיד יודעת אם יהיה ילד או ילדה״
המשיכה ,״הפעם זה יהיה ילד.״

שפעה ילדים דאין כסן ש
ך מה אתם רוצים למסור את הילד?״ ה/אישה
לא הסתכלה בי. היא כבר לא חי כה,,
.יש לנו שבעה ילדים. אין כסף. לבעלי
אין עבודה. וגם כשיש עבודה, לא מספיק
הכסף. תמיד אין כטף.״
״היה כבר מישהו?״
היא לא ענתה, כי לפתע פרצו הילדים פנימה.
בצרפתית פנו לאמם שתכריע ביניהם :
אחד לקח את בובתה של ג׳נט. לילדים היו
עיניים גדולות מאד׳ ואילו אבריהם היו
רכים ודקים.
עיני נתקלו בפתק: משה הדד, היה כתוב
עליו, שם בעל הצריף. הילדים שוב הלכו
עם בובתם הקרועה והמלוכלכת.
שוב שאלתי :״היד, כבר מישר -,בעניין
המודעה?״
״כן, היו שניים• אחד היה גבוה ורזה, מרומניה.
הוא היה כבן 50׳ דיבר הרבה, אמר
שיבוא וישלם כמה שנרצה, אפילו יותר. לא
דיברתי אתו על כסף. אני לא רציתי אותו.
הוא לא נראה לי טוב. אני רוצה שיהיה טוב
לילו שלי. אמרתי לו שלא יבוא יותר, גם
בעלי הסכים. הוא לא היה טוב בשבילנו.
״היה עוד אחד. הוא היה טוב. רצה לשלם,
רצה גם להביא את אשתו. אמר שיבוא עוד

האם. רינה חדד, המוכנה למכור את בנה,
רק בתנאי שלא תראה אותו בשעת הלידה.
ילד שלי יהיה טוב. אולי אתם תעשו פרוטקציה
בין שני הילדים? אני חושב שלא
נותנים אותו. אולי נראה אישה שלך, אולי
אישה טובה. אבל לא, אני חושב שלא. לא
תוכל להיות אבא טוב אם יש לך כבר ילד
משלך.״

עוכר עובר לסוחר
•< ש לי תנאיאחד ,״ הסביר :״לאש״
תי אסור לראות את הילד. מיד עם
היוולדו אתם צריכים לקחת אותו. אסור לה
לראות אותו.״
הוא חזר והסביר כמה פעמים כי אם תראה
אותו האם, לא תותר עליו.
״אז למה תעשו זאת?״
היתד, זאת שאלה קשה במקצת. נשתתקנו.
הוא עישן סיגריה ואני הסתכלתי בעשן.
הוא נראה מעוצבן.
״לא טוב, לא טוב הפליט לבסוף, ספק
אל עצמו ספק אלי.
״כמה אתם רוצים?״ חזרתי על שאלתי
כמה פעמים, עד אשר תפש את משמעותה.
״אנו רוצים 880ל״י, הסכום שעולה לנו
לנסוע לצרפת. אנחני רוצים לעזוב. אין עבודה,
אין כסף. אולי במחיר הילד נוכל לעזוב.״
הוא
קם לאות שהשיחה נגמרה. אם תרצה,
אוכל להביא את אשתי ועוד פעם נדבר.
ראיתי שאין טעם להמשיך בצורה זו. סיפרתי
שאני עתונאי. ברגע שראה כי אינני
רוצה לקנות את ילדו, נהיה ידידותי. גם אשתו
הופיעה, ופניה כבר לא היו זעומות. ניכר
היה כי קוני ילדה אינם רצויים.

כף הנענו
ך* יפר משה הדד: נולדתללפ!^3
^ שנה בעיר טוניס. לאבא היה בית מלאכה
לתפירת נעליים. הלכתי לבית־ספר אליאנס
ולמדתי שם עשר כתות. אחר־כך עבדתי בחברת
אניות, ובערב למדתי הנהלת חשבונות.
כשב־ 1937 החל חוסר־ר,עבודה הגדול, פוטרתי•
הלכתי לאבי ועזרתי לו בתפירת נעליים.
ב־ 1940 התגייסתי לחיל הים הצרפתי,
עד שנשלחנו הביתה עם כניעתו של מרשל
סטן.

העולם הזח 967

להציע את פרי־בטנם שטרה נולד לכל המרבה במחיר

/ 31/91 אפייה
לפתע החלתי לחשוב גם אני על ישראל.
כבר ביקרתי בה פעמים מספר, במלחמת העולם
השניה. החלטתי שנעלה. כולם סיפרו
שטוב שם. איש אחד מהסוכנות סיפר לי׳ כי
אוכל לפתוח בארץ בית־מלאכה לתפירת נע:
ליים. היו עמנו 26 אר׳גזים — כל המכונות
הדרושות לבית מלאכה.
עלינו ארצה. לא היה לנו אף אחד. האיש
מהסוכנות הבטיח שמיד יעזרו לנו להקים
את בית המלאכה, אבל לא היה אף אחד. היה
זמן של קיצוב, ולא היה עור. ראיתי שרק
בעלי קשרים ופרוטקציה יכולים להשיג עור,
אז מכרתי את כל המכונות וקניתי מכונית-
משא משומשת מעודפי הצבא הבריטי.

ייי•

בעירו של אברהם אבינו
תישבנו ככאר־שכע. קיבלנו גם

ן /שיכון יפה, כי באנו בין הראשונים. מכו־נית־המשא
לא היתד, טובה ; תמיד צרות,
תמיד תקונים. לא ידעתי מה לעשות. לכסוף
כבר אי־אפשר היה לנסוע בה. הפסדנו את
כל הכסף.
הלכתי לעבוד בתור פועל פשוט. במקצוע
שלי, תפרות נעליים, לא היתד, עבודה. רק ב־תל־אביב׳
אכל שם לא היתד, לי דירה.
עבדתי קצת בסולל־בונה. אחר־כך היו פיטורים•
פוטרתי. עבדתי קצת במחלקת עבודות
ציבוריות. אחר־כי היו פיטורים. פוטר
מאת שרגא הר־גיל -
תי. רציתי לד,כנס לקיבוץ. בבאר־שבע היו
נציגי קיבוצים שונים. שלחו אותי לנאות-
מרדכי, עברתי בחינה בתפרות נעליים בבית״
החרושת שלהם לנעליים. רצו לקחת אותי,
אבל אחר־כך אמרו לי שלא לוקחים משפחה
עם שבעה ילדים.
הלכתי לעבוד באילת. לא היה איכפת לי
לעבוד שם, אבל ביתי נשאר בבאר־שבע והייתי
מבקר רק כל חודשיים הביתה. לעבור
לאילת, לא יכולנו, כי אשתי לא סובלת את
האקלים.
עבדתי אהר-כך בכורנוב. שם כבר היה
טוב, באתי כל שבועיים הביתה. אבל אשתי
חלתה ורציתי להיות על־יד הבית. עבדתי
בנגבה בתור פועל שחור, עבדתי שם בחקלאות.
אמרו עלי שאני פועל טוב. פשוט, אני
אוהב לעבוד ואם משלמים לי למה לא לעבוד?
הלכתי
למזכירות, אמרתי שאני רוצה להיות
חבר יחד עם אשתי והילדים. הם אמרו,
רק ארבעה ילדים מקבלים, שבעה לא. שוב
חזרתי לעבוד במע״צ ושוב בקיבוצים אחרים.
הייתי אצל קיבוצים של איחוד הקיבוצים,
השומר הצעיר והקיבוץ המאוחד. לא
איכפת לי, אני לא יודע פוליטיקה. אבל היו
לנו יותר מדי ילדים.

גו עבודה במקצוע זה. אולי יהיה לי גם כן
פעם בית מלאכה ויהיה לנו יותר טוב. אדון,
אתה כותב, כתוב. לי כבר לא יעזור, אנחנו
עוזבים. אבל בכל זאת כתוב, אולי יעזור
לאחרים. כי חבל׳ חבל.
שוב פניתי לקיבוצים, אבל אף אחד לא
רוצה אותנו. בן־גוריון אמר שמי שיהיו לו
הרבה ילדים ממלא חובה לאומית. אבל הוא
לא התכוון אלינו, כנראה.
כשלא היה לי טוב רציתי לד,כנם למפא״י.
אמרי לי: אתה כבר שבע שנים בארץ, עד
עכשיו לא היית במפא״י, למה לא נכנסת
אלינו לפני זה? לא קיבלו אותי.

אנו הולכים למושב
ך* לבנו למושב. חיסלנו את השיכון
\ | שלנו וקיבלנו משק בשובל .1היה לנו
טוב שם. אני אוהב חקלאות. גם אשתי אוהבת.
נבחרתי שם לועד והייתי אפילו אחראי
לבטחון. אבל אשתי לא ישנה כלילות.
היו באים כל שבוע מסתננים. ברוך השם
לא עשו דבר, אבל אשתי פחדה בעד הילדים,
לא ישנה בלילות. אחרי שנה עזבנו. היה לי
כל־כך חבל. אני אוהב את הארץ ואת האדמה.
עברנו למגדל אשקלון, זה היה לפני שנתיים.
קיבלנו צריף במעברה. קנינו אותו
:ב־ 100ל״י מאחד שעזב• כבר לא נשאר לנו
יכל כסף. הכל הלך.
תחילה עבדתי בעבודות ארעיות. אחר־כך
הייתי שוב מחוסר עבודה. אחר־כך אמרו :
ייש עבודה ביובל־גד. הלכתי לעבוד שם.
עבדתי בחור ברזלן. עבדתי קשה. הייתי
עובד שעות נוספות ושבתית ואחר־כך קבלתי
150—170ל״י לחודש. זה לא הרכה ולא
תיד, מספיק כסף.
הבת הבכורה שמחד, נמצאת בקבוץ בית־קמח.
שלחו אותה שם לפני כמה שנים מעלית
נוער.

עשיתי שנעץ
אבדוניב מו ח מו ר. אשתי בבית אנד
רר : ,אי־אפשר לחיות ככה. לילדים אין
:עתיד, מה יהיה? הבכורה לומדת טוב בקיבוץ,
אסתר, השניה — הכי טובה לומדת בכתתה,
גם השאר תלמידים טובים. אבל מה
יהיה אם אין לנו כסף?
כמעט השתגעתי. רציתי שלילדים שלי
יהיה טוב — ואשתי אמרה: לא טוב לילדים.
אנחנו גרים במעברה, הילדים משחקים
בלכלוך. אין לנו אפילו מכלחת. בכל המעברה
אין מקלחת, ובית השימוש במרחק 400
מטרים מהבית. אשתי אמרה: מה יהיה, ככה
תמיד לחיות? התעצבנתי. אפילו התעצבנתי
מאד. לא ידעתי מה יהיה.
לפני כחודשיים עשיתי שגעון. לא הייתי
מבסוט מהעבודה שלי. התפטרתי.

הכת הבכורה. שמחה, שנשלחה עם בואה
ארצה לקיבוץ בית־קמח, כחניכת עלית הנוער.

הביתה ואמרתי לאשתי: יי, נוסעים לצרפת.
אני לא יכול לסדר כלום. קיבוץ לא
רוצה אותי, בעזרה סוציאלית לא עוזרים לי.
אז מד? ,לילדים לא יהיו כאן סיכויים.
הלכתי לקונסוליה הצרפתית, סידרו לנו
תכף היתרי כניסה לצרפת. הלכתי גם ל־עלית
הנוער, הסכימו לקבל את אסתר לקיבוץ.
אני
ארויח קצת כסף בצרפת ואז שוב
נחזור. אני אוהב את הארץ ואני משאיר

מכתבים מפאריס
בי נ תי י ם אני מקבר מכתבים מפא־
4ריס. המשפחה שלי עברה לשם. הם פתחו
שם בית מלאכה לתפירת נעליים וגם לי ישי־

המשפחה. משה חדד וששה מילדיו. בעלותו ארצה היו לו. ארבעה ילדים, עתה שוב הרה
אשתו ואילו הוא עצמו מחוסר עבודה. הקיבוצים סירבו לקבלו, מאחר שיש לו יותר מדי ילדים.

״מדוע אינך נוסע?״
לכתי בפעם הראשונה בחיים שלי
( /לעזרה סוציאלית. לא רציתי כסף. אני
לא איש בשביל לקחת כסף, אני יודע לעבוד.
אכל רציתי שיעזרו לי למצוא פרנסה.
שמעתי שיפתחו חנויות בשיכון החדש,
חשבתי — אולי מחנות יש פרנסה יותר
טובה. אמרו לי שאין — אין בשבילי
כלום.
אמרתי לאישה שעבדה שם: תמליצי לי
לראיון עם נשיא המדינה, אספר לו מה
שקרה לי במשך כל הזמן — הוא יבין ויעזור.
היא לא המליצה, היא רק אמרה לי :
״למה לך כל זה י אם אתה יכול לנסוע
לצרפת — אז למה שלא תסע?״
לא הלכתי אליה יותר. היד, מספיק. הלכתי

פה שתי בנות. אבל בצרפת יש קרן להורים
שיש להם הרכה ילדים, יעזרו לנו.
עבור כל ילד מקבלים 10 אלפים פרנקים.
יעזרו ואז נוכל להתקדם. כשנחזור נהיה
יותר זהירים.
גם עכשיו, אילו היה קיבוץ מוכן לקבל
אותנו, אז לא נסע. אני אעבוד כמו חמור,
אני אעבוד קשה, כי אני אוהב את הארץ,
אתה מבין?

לא קל למכור ילד
**שד כל השיחה, לא יכולתי לד,ח״
/ 3ליט את מי ביקש משה חדד לשכנע :
אותי או את עצמו. נראה היה כי עדיין |
לא השלים עם הרעיון של מכירת בנו.
כי לא קל למכור ילד — אפילו תמורת
ברטים נסיעה לחיים חדשים.

העולם הזה 967

אנשים

אומר הנוסע!
אין צורך בהרשמה, מוקדמת בכדי לנסוע ב״אגד״
ישיר לחיפה

גימטריד. מרחבית

מקומות ישיבה
שמורים לכל נוסע
בכל שעות היום
אנשי עסקים, פועלים
וכו׳ בוחרים על כן
לנסוע לחיפה רק בישיר הפוטר אותם מטרחת
הרשמה מוקדמת ותוספת תשלום.

70 מכוניות חדישות יוצאות ככל
25־ 30 רגע כקו תל־אכיכ-חיפה וחזרה
ישירים לכל ערי ישראל נוחים ומהירים.

באם יאבדו
אין

לתעודותיך

תחליף

הועדה הישראלית למען קרן האו״ם לילדים (אוניצ׳ף)
הגן

מתכבדת

עליהן ע״י העתקים.
פוטו כרנר מעתיק תעודות מכל
המינים במהירות, כאיכות
ובסודיות.

11113ב דנ ר
חיפה,וח 1ב ה חלוק

פוולין דוד
מסעדה מזרחית ואירופאית
משקאות חריפים, חמים וקרים
מחירים נוחים -שרות אדיב
ירושלים, רחוב בן יהודה 8
מעל לטקסי ״אביב״
נולפזו)2176 :

להודיע

שגריר אוניצ׳ף
עם סרטו ״כשליחות הילדים״
אולם ״ציון״ ,ירושלים

תיאטרון ״ארמון״ ,חיפה

ביום חמישי 26.4.56 ,
בשעה 9בערב
כרטיסים: במשרד ש. כהנא
ביום א׳ ,22.4 ,מ־ 9בבוקר

ביום ראשון 29.4.56
בשעה 8.30 בערב
כרטיסים: גינצבורג יובל,
ביום ג׳ 24.4 ,מ־ 9בבוקר
רה׳ הרצל 25

עין־גב -כנרות
מרכז מוסיקה אסכה
במוצ״ש 284.56 בשביל המשקים
בשעה 9בערב בדיוק

אופירה, אניטה, גולדה
המכתב שר זזשבוע 967/8041
...המועמדת יכולה להיות בת כל גזע. לאום.
דת, צבע וניל. מה שאני הייתי רוזיה זח להת כתב
עם המתכונת של אופירה ארז, אניטה
אקברג, הדוכסית מווינדזור, נולדה מאירסון
ולילית. כשרון הכתיבה צייד להקיה נו שאים
החל מספיריטואליזם וכלה באפיה...
ניל ; 22 נו ב ה 172 :ם״מ עור, שחטתם
בקיץ. נוטה להלבין בחורף ; מבנה נוח תמיר,
שיניים בריאות, חוטם תקין, סנטר כנ״ל,
פה כנ״ל. סימנים מיוחדים: אין. אין לי
תיק פלילי. השכלה: עממית +נסיוו חיים.
ת כונו ת: שואף נקם כאדום־עור; זכרון של
פיל. כתבתי שירים שאף אחד לא קורא.
היות וכל אחד עשה זאת.
אני ספור ט אי עד כדי כד שאיני מבדיל
בין סו ס לאופנוען. אני מקים לעצמי צבא
של אויבים כיוון שאני נוהג לומר לכל אחד
נזה שאני חו שב עליו ...אני אוהב ספרות
כיס. אני צמחוני. אד בחברה אני אוכל בשר
כדי לא להעמיד פנים, ולפי שאיני רניל
לב שר, הריני אוכלו נם בהיותי לבדי —
כדי להתרגל״ ..

כית ציוני אמריקה, ת״א
גן הקונצרטים
ביום שני 30.4.56
בשעה 8.30 בערב
כרטיסים :״רוקוקו״ רה׳ דיזנגוף 93
ביום ד׳ 25.4מ־ 9בבוקר

הדלתות תנעלנה 5דקות לפני ההתחלה_
ההכנסה מוקדשת לאוניצ׳ף ולמוסדות ילדים נכים כישראל
לא יותר מ־ 2כרטיסים ימכרו כתור לכל דורש
עד שיאזלו.
ארגון ההופעות כהתנדכות ע״י האימפרסרים
כ. גילאון -ק. גינצכורג.

כששאלוני אם אני מחמצן את שערי וע ניתי
בשלילה. לא האמינו לי ועתה עשיתי
זאת פעם אחת ואמרתי שעשיתי זאת ואף
אחד לא מאמין לי ...שום אשח לא ניסתה
להתאבד בנללי.
שתי אימרות הכנף החביבות עלי ביותר :
) 1באהבת עצמו אין לאיש מתחרה ) 2 ,לו
ידעת שבשערה אחת מראשד תציל את ה עולם
כולו — אל תנזוז את השערה.

ציון כלים: אני מסכימה אתך למכתבו,
ותתפלא לדעת שישנם עוד רבים
הסבורים כמוך-.אשר לשאר — אינני
יכולה לעשות דבר בנידון.

הופעתו

האישית

האמיני יום יבוא
במקצת נראית לי וחולמנית רומנטית
967/895 האומרת שהיא בת , 18 תלמידת
שמינית, שאכזבות רבות היו לה בחייה והיא
מחפשת את, הבלתי־נתפם — מה בדיוק. לא
אמרה. היא רואה הרבה רע ושחור ב עול מנו
העכור, אר יחד עם זאת סבורה שיש בעד
מה להלחם ומה ל שאוף, ויבוא יום ונזכה
לעולם יפה ו טוב יותר.
היא אוהבת את הטבע, ספרות כבדה ומוסיקה
כבדה (הכל על כתפיים כה ענוגות
היא מצהירה כי צורתו החיצונית של הכותב
לה איננה השובה, אד רואה צורך להעיר
שהיא די נחמדה.
בקשה אחת לה לכותב: שלא יכתוב לה
מתור מטרה להפיג שעמום. יכתוב רק מי
שחושב שיש לו מה להניד.
אמרתי לכם שהיא רומנטית.

אומץ כמחיצות
לקרוא

את מכתבו

בוודאי תהגינה כ מוני
של 967/896
״אני בן 18״ אוהב קולנוע ושחייה בים
הפתוח, אוהב לטייל, בפרט בהרים, ומעוניין
להתכתב עם נערח בת . 18— 16 ואם תאמרי :
מכתב משעמם, אוסיך לך :
אני דרוזי המחפש נערה יחודיה, שיחיה
לה האומץ להתכתב אתי ולהיסנש אתי. רצוני
להווכח אם תמצאנה נערות אמיצות המוכנות
להפיל את המחיצות הגזעיות שבינינו.

אני בחור יפה, ולו הייתי יהודי.
הייתי זוכה למאות מכתבים מנערות.״
מ׳ רוצח להוכיח לו את ההפך?

תיאור מעודד ביותר של אחיו, המזכיר
הכללי של האו״ם דאג האמרשילד, נתן
אחיו, סטן האמרשילה עיתונאי לפי מקצועו.
״אחי הצעיר,״ אמר הוא לכתב העולם הזה
במרכז האו״ם ,״משיג תמיד בשקט וכפשטות
את התוצאות הרצויות. הוא נולד להיות
עושה־שלום. כאשר היו ילדים רבים בבית־הספר,
תמיד הצליח דאג לפשר ביניהם
מזכיר מפא״י יונה כסה נעשה חביב ה־קיוסקאים,
מאז נמסר בעיתונות כי הוא מטפל
אישית בבעיית מחירי הסודה והגזוז :
רבים מהם מציעים לו בעברו כוס משקה צונן
חינם בין האורחים שבאו לישראל השבוע
נמצא גם העיתונאי התורכי פאליח ריפקי
עטאי, שהיה בשעתו קצין־מטה בגדוד ה צבא
התורכי בו שירת גם הקצין משה
שרתוק ...בולמוס הגימטריות שתקף את
העיתונות הישראלית לא פסח גם על למרחב ;
העיתון בישר השבוע כי מקלע ברן,שמטחי
צרורותיו פתחו את חגיגות העצמאות בצפת,
הוא בגימטריה יגאל אלון. הצרה
היא רק שהחשבון אינו מאשר רעיון גדול
זה (ברן= ; 252 ייגאל אלון 101 אגב,
אלון השוהה עתה בארצות־הברית למטרת
גיוס כספים שלח השבוע לאחיו צבי אלון,
מנהל מחלקת הנטיעות בעיריית נתניה, גלו־ייה
בלשון זו :״אומרים עלי שאני יודע
יפה לשנורר. מד, דעתו על המקצוע
הסופר־האורוו ליאץ ירושלמי הכחיש השביע
בתוקף כי באחת הנפשות שבספרו
המפורסם זעקת הקרב גילם את דמות עצמו,
״אם כי האשימו אותי בדמיון לכל אחת מהן,
כולל הנשים לעומת זאת לא הכחיש
כלל אמרגן משח וולין כי בתיקו תכנית
כפולה: כשיצא השבוע לפאריס עם גילויו,
כוכבודזמר חנה אהרוגי, למסע הופעות
באנגליה, מכסיקו ואוסטרליה, גילה כי לא
בטוח לגמרי שילווה את אהרוני משך כל
הסיור,התכנית האלטרנטיבית: הבאת מלך
הג׳ז לייאונל חמפטון ארצה.

פסוקי השבוע
• ד״ר נחום גולדמן, ראש
הנהלת הסוכנות היהודית, בנאום שנשא
בלונדון :״אין מנוס מן העובדה
שאנו (היהודים והערבים) הננו בני
דודים. אכן, זו גם הצרה: המריבות
המשפחתיות הן קשות ביותר.״

,אלוף משגה חיים הר
ודאי

רצינית, עדינה
רק כדי להוכיח שאינני ננהנת מידת איפה
לאיפה כפי שמאשימה אותי 967/897 אני
מוכנ ה לפרסם את מכתבה, שנראה לי קצת
במודעת שידוכים של הנכרת ברוניח, או
עליזה או אסתר לוין. אומרת היא :
״צעירה בת , 21 רצינית ועדינה. רוצה לחלק
את בדידותה עם בחור מתאים, רציני ובעל
אופי, המבין לנפש הזולת. אם נמצא עדיין
בעל נכם יקר כזה, ימצא בנערה זו ידידה
נאמנה.״

חברמנית בתמונה
כלי הרבה חכמות מודיע ( )967/898 שהוא
בן , 23 חברותי. מוכן להתכתב ״על כל
הנושאים המעניינים בחור ובחורה בניל זה.״
את הנושאים הוא רוצה לחלק עם נערה כבת
, 20 תל-אביבית, המוכנה להוכיח שהיא חברמנית,
לשלוח תמונתה כבר במכתב הרא שון.

צברית,
אך לא 56׳
חיילת צערה 967/899 המצטערת שאותם
20 הצנחנים שאת מכתבם פירסמתי לא מכבר,
אינם בני גילה, רוצה בהתכתבות עם צעיר
בעל. חוש הומור, הופעה נאה ותל־אביבי.
׳ למרות שלא נבחרה כצברית 56׳ ,מבטיחה
היא שהיא צברית בכל זאת, אוהבת טיולים,
ריקודים. קריאת ספרים — כל דבר. העיקר
שיהיה בזמן ובמקום המתאים.

מכתבים מסמל אלמוני
בלאקוניות של סמל, מודיע לי () 967/906
שהוא בן , 20 בחור די יפה, רוצה להתכתב עם
נתנייתית בת . 17—19
זה הכל.

ן צוג, מפקד מחוז ירושלים, לאחר
851 שראש העירייה גרשון אגרון סיפר
במסיבה לכבוד 200 החיילים המצטיינים
איזה שלומיאל היה בשעת
שירותו בגדוד העברי :״אם תהיו
| חיילים טובים, יש לכם סיכוי להתכבד
בארוחה טובה מטעם הוועד למען ה־ |
חייל. אן אם תהיו חיילים גרועים י—
עלולים אתם להגיע פעם לכהונת

ראש עירייה.״
.מלץ תר־אביכי, בתשובה
למברקו של תייר שביקש לשמור
| למענו חדר בחג־השבועות :״אם י־
^ היה שקט בגבולות׳ לא נוכל להב־
$טיח לך מקום.״

• ח״ב צ״ב ישראל רוקח,

במסח את נמל תל־אביב לידי הממשלה,
בתוקף תפקידו כיושב־ראש
חבר מנהלי אוצר מפעלי ים :״כל
מר, שנותר לי עכשיו הוא — להיפרד
מעצמי.״
• ״חרות״ ,על הסרסון הסי־נמאסקופי
הצבעוני ארץ התנ״ך, שהצגת
הבכורה שלו התקיימה השבוע
בירושלים :״אחד מסודות ההצלחה
של הסרט הוא, שאף שר, חבר ממשלה
או עסקן הסתדרותי אינם מופיעים

• הסופר גרשון שופמן/

בקבלו ביום ׳העצמאות את פרם ישראל
לספרות בסך 1000ל״י :״כידוע,
אין אני חסיד הפרסים ואפילו כתבתי
נגדם פעם בפירוש. כל מתן פרס
גורם קורת־רוח לאחד וצער לאחרים,
הרואים עצמם מקופחים, ושמ־ |
חת המקבל אינה יכולה על כן להיות
שלימד״ אותם אני רוצה לנחם ולאמור:
במוקדם או במאוחר יקבלוהו
אף הם, כי אין הקדוש ברוך הוא $
מקפח שכר כל ברייה.״

העולם הזר 967

ק 1לנו ע סרטים מתח בתוך שלווה
ת פ שו אתהגנב (פרמ^ונט, ארצות ה ברית)
צולם על רקע הריביירה הצרפתית,
היפה במציאות עוד ייתר ממה שהיא נראית
על הבד הצבעוני. אלפרד היצ׳קוק, במאי המתח
והאוירה, השכיל למצות את רוח הניוון׳
הבטלה והתענוגות המציינים את חוף
המיליונרים, מכערים את הנוף. אף כי נהג
בסלחנות בגבוריו הטפילים, לא ניסה להו־ .
קיעם•
עלילת סרטו מבוססת על דמות אגדית למחצה:
גנב־תכשיטים קל־רגליים (קרי גרא־

גדול משאפשר היה לשער.
ספור־מעשה רומן־זעירי זה מוגש בליטוש
ומתח רב, זוכה למשחק טוב, ביחוד מצד
דן דורייה, כבעלה המשותק של יפהפיה דו־מרג.
פרט למסתורים האופפים את סופו של
הסרט, מזדקרת השאלה: מדוע ביכרו הכל
את אחות דומרג על פני למדה דארנל הנאה
ממנה לאין שיעור?

כל כולה של הנאה
שטבק עשר לגרום-
מנת חלקך אם תעשן
פי ל ט רון־ עלטהרת

ישראל
בדידע קי פ ץ
איר להראות על הבד את נופה של הארץ
מבלי להיתפש לציונות קולנועית? בעיה

מיטבהנילטר ־ מיטב הלגעם

שחקנים גראנט וקרי כ״תפסו את הגנב״

החברה

חתול יוצא בדימוס
נט) הקרוי החתול. כאשר קם מחקה לחתול,
נופל החשד על יוצא־בדימוס גרנט, הוא נאלץ
להמציא לידי המשטרה את הפושע האמיתי.
שתי וערכי היצ׳קוק בנה את סרטו במתינות.
תמונה רודפת תמונה בעצלתיים־כמ־עט,
במקצב איטי והמתח הוא יותר אינטל קטואלי
מאשר בכל סרט אחר שלו. ההומור
נשאר פשטני.
כך ניטל העוקץ מן הסיפור הפלילי, עיקר
המשקל עובר מענינים של פעולה לעג־ינים
שבלב: קרי גראנט נרדף על ידי צרפי
היה חמת־מזג בריז׳יט אובר, מחזר אחרי קרחון
אמריקאי גרייס קלי. ואף על פי כן נעים
לראות איך שוזר אמן המתח את חוטי הע לילה
בשתי־וערב ענקי׳ הגיוני עד לפרטי
הפרטים ולהפתעת הכל — בעל סיום מפתיע
באמת.

מזיוף לכיור
הדרךלהצלחה (רונאלד נים /בריטניה)
מבוסס על רומאן,מאת סופר אנגלי אר״
נולד בנט, על אודות דנרי מיצ׳ין, צעיר קרתני
העולה בסולם ההצלחה הודות לזיוף או
שנים, מתעסק עם אשה או שתים ומגיע אל
המנוחה ואל הנחלה: משפחה וראשות עיר.
מעלילה אפיזודית זו הפיק במאי רונאלד
נים סרט מקוטע, רצוף כמה מאורעות מבדחים,
שבמרכזם עומדים אלק גינס, מצוחצח
ויבש כתמיד, גליניס ג׳ונס בתפקיד נערת
זוהר, וואלרי הובסון כדוכסית זוהר ופטיולה
קלארק בדמות הנערה השקטה הנישאת בסו פו
של ספור לגיבור.

סוף מילודראמתי
מריכת האחיות (ר.ק.או ,.ארצות ה־ברית)
קורעת קרע בין אחיות ווידה (לינדה
דארנל)׳ ,סופרת רגשנית ושקטה לבין אבלין
(פיית דומרג) ,נערת זוהר הגוזלת ממנה את
הקריירה שלה, אחר את ארושה. סוף מילד
דרמתי מוכיח כי הריב בין האחיות היה עוד

תפסו את הגנב

העולם הזה *47

זו מנסים לפתור תסריטאי משה הדר ובמאי
איבן לנג׳יל בסרטם טבריה, שיצולם בחדש
מאי.
את הנוף הגלילי מקווים השנים להגיש באמצעות
עלילה קומית שגיבורה הוא שרירן
רפאל הלפרין. הלפרין, רבן העולם בהתגוששות,
משחק בסרט גלדיאטור רומי, התופש
בדמיונו של מבריא בחמי־טבריה, את מקום
המעסה המטפל בו.
השנים נמלטים יחד, נרדפים על ידי המש טרה
כשהמצלמה עוקבת אחריהם, לוכדת
אגב כך משהו מיופיה של טבריה.

הישראלית

לסיגריות 1נ ע״ מ

כוכבים למי צלצלו?
נערה מפילדלפיה׳ שהוכיחה את כשרונה
הלא־מבוטל על בד הקולנוע, נישאה בשבוע
שעבר לנסיך השולט על מדינה שגודלה כחצי
מפתח־תקווה.
יותר משמביש הפאר, ההדר והקטנוניות
שליוו את הנישואים המלכותיים (שחקנית קלי
הגיעה למונקו בלוית צבא מזכירים ומשר תות
וחלק ניכר ממשפחתה, כולל כמה כלבים)
,מעוררת צער ההתענינות העולמית, שלא
פסחה גם על ישראל* במאורע חסר כל
ערך** זה.
בקצרה כוככות העתיד. איך מגיעים אל פס גת
התהילה בעולם הקולנוע, תוך דילוג על
כמה פרטים לא נעימים.
קידמת עדן. עיבוד קולנועי עצבני, אך
מרתק, של הרומאן הג׳ון סטינבקי על משפחה
אמריקאית לא־כל־כך אופינית אחת• ג׳יימס
דין•
המנגינה שלא נגמרה. סרתולדותיה
של זמרת מרגרט לורנס, שלקתה בשיתוק ב היותה
במרום סולם הקריירה, התגברה על
המכשולים. אלינור פארקר.
פיקניק. או איך משיגים חתן באמריקה?
תשובה (לפי הסרט) :בכח. קים נובאק. ווי־ליאם
הולדן.
* כתב הארץ כבדיהראש בכותרת גדו לה
:״הנסיך ממונקו וגריים קלי נישאו ויצאו
לירח, הדבש.״
** פרט לתושבי מונקו הממתינים לבן
זכר. שישחרר אותם מסיוט הצקרפות לצרפת
— תשלום מסים. הם פטורים ממס תחת
שלטון הנסיך שלהם,

גוש מגרשים בוחומת:
טוכ לשיכונים ולווילות -למכירה כהזדמנות

לפנות: תל־אכיכ, טלפון 24749

החי
ה מטרה מקדשת את האמצעים
ף* תל־אביב, ביקשו בעלי בית־חרושת
מקומי שותף, פירסמו מודעה כה העין
ו כי מפעלם עוסק, באישור הכנסיה, ביצור
ויצוא מי ירדן למטרות קדושות.

צפורי לילה

ף* ירושלים, כאשר איחרו לחזור שתי
^ יוני־דואר שנשלחו על־ידי ראש העירייה
לשאת ברכת יום העצמאות לנשיא המדינה,
נתברר כי היונים לא אומנו לעוף בלילה,
המתינו עד עלות השחר לפני שובן לשובך.

20 סיגריות 500 -פרוטה

לחם חי

חיפה, הזעיק עובר אורח את המשטרה
^ לחקור מדוע מונחות שלוש גוויות על
שולחן־עבודה של מאפיה, גילה למבוכתו
כי היו אלה פועלים שנהגו לישון במאפיה, מ אז
הוטל האיסור על אפיית־לילה, במקום
לצאת למקום עבודתם בשעות המוקדמות של
הבוקר.

גניבה ספרותית
צברית בפאריס
השבוע נפתח פפארים כנס בנית העמים, אשר כו ייצגה
אופירה ארז, צברית 56׳ ,את ישראל. למחרת פתיחת
הכנס, בו השתתפו נציגותיהן של 21 ארצות מרחבי
העולם, מסרו כל עתוני צרפת על המאורע ..כרבים מהם,
צויינה נציגת ישראל במיוחד. במקרים מסויימים, בהם
שימשה ישראל נושא למאמר ראשי, הוצגה אופירה ארז
כדוגמה לבני הארץ שתפסה מקום כה מרעיש בטורי
החדשות של אותו יום. להלן, רשמיה האישיים של
אופירה ארז, צברית 56׳ ,על ראשית מסעה בצרפת.

ף* כאר־שבע, הודה בעל מסעדה בפני
נציג המרכז הממשלתי לתיירות כי דרש
108ל״י עכור ארוחה לששה תיירים, על
סמך תפריט שהועתק על־ידו משבועון צרפתי,
הוכרח על־ידי הפקח הממשלתי להוריד
את המחיר ל־ 30ל״י.

דרך >חוץ ל)ארץ

ן* תל־אסים, חילקה הנהלת התזמורת
הפילהרמונית למבקרים שבאו להאזין לקונצרט
תיכניה, ובה מאמר המבקש מן הקהל
הישראלי ״לנהוג כמנהג הארצות הנאורות,
המקבלות את פני התזמורת הישראלית
בתשואות ממושכות ונלהבות.״

הוכחה חותפת

ן* רמלה, נזקקה אשר, לעזרה־ראשונה,
^ באשר התחלקה על קליפת בננה בשוק
המקומי, נחתכה בזרועה, בנסותה להוכיח
לפקח עירוני כי קליפת הבננה, שהושלכה
לרחוב על־ידי בנה, אינה יכולה להוות
סכנה לציבור.

נקה משחת משפו
נקה חלמון שמפו
נקה לנולין שמפו
המפיצים היחידים
חברת נורית בע״מ

טעם זול

ך* נתניה, התלונן בעל חנות־מבולת על
. . 1אלמוני שהיה מופיע מדי יום בחנותו,
מנצל את היותו של החנווני עסוק עם לקוחותיו
האחריב, טועם מעט מכל מיצרך
ולבסוף מסתלק מבלי לקנות דבר.

אשת עלי מי ימצא?
ירושלים העתיקה, ה־פיעה מודעה

באחד העתונים, כה חיפש עלי דדואן
אחר אשתו שנעלמה, מסר בין יתר פרטי״
תיאורה כי היא ״רזה, בעלת עיניים שחורות
ומדברת שטויות כל הזמן.״

שן תחת שן
חיפה, נתפס כייס שהתמחה בהרקת
כיסיהם של רופאי־שיניים, שעה שאלה
התכופפו עליו לטפל בשיניו.

נשאר כמשפחה

הרחקת שערות
לצמיתות

באחריות

1600 שערות תוף שעה
מהפנים, הידים, הרגלים וכו׳
שיטת גלים קצרים (דיאטרמיה)
חידוש

בארץ:

טפול סיום חשמלי מיוחד

״״ ידדניה יי
רח׳ יוחנן הסנדלר ,18ת״א

ף* טכריה, עצרה המשטרה פורץ שחדר
. 2לחנות מכולת, גנב 7ל״י ממגירת הקופה,
השאיר על חתיכת נקניק את סימני שיניו,
אשר זוהו על־ידי בנו של החנווני, טכנאי
שיניים לפי מקצועו, שהרכיב שיניים־תות־בות
לפורץ יומיים לפני ההתפרצות.

הלם הגזהר

ך• חדרה, ביקש
^ מועד חתונתו
עליו כל התרגשות,

שמואל ירון לדחות את
בטענה כי רופאו אסר
בגלל לבו החולה.

מגילת השיכחה

ף* תל־אכיכ, הורתה העיריה לקשט ב־דגלים
את כל הבניינים הציבוריים לקראת
יום העצמאות, שכחה רק בנין אחד :
בניין המוזיאון העירוני בו נחתמה בשעתו

מגילת־העצמאות ביום הקמת המדינה.

על גגות פאריס. כמה מבנות העמים מצולמות על גג בניין השבועון אל, שם נערכה
לכבודן מסיבת עתונאים מיוחדת. במסיבה זו הוצגו כל המשתתפות של 21 ארצות בפני
מאות עתונאים. אופירה ארז, נציגת ישראל, מופיעה בשמלה תימנית רקומה, במרכז.
^ ני עייפה מכדי לכתוב, אולם בכל
> £זאת אי־אפשר לפסוח על יום ראשון
בפאריס ללא מלה.
הנסיעה היתד, מעניינת ועם זאת קצת
קשה. החניות ברומא ובפרנקפורט, ולבסוף
בשדר,־התעופה שליד פאריס, היו פיצוי
לשעות הקשות במקצת שבילינו מעל לעננים.
רק לאחר שכבשתי את לב המטוס במתנות
גומי־לעיסה, סוכריות, צמר־גפן באוניים ואפילו
ארוחות שלמות, נאות הוא להעניק
לי כמה שעות שלוות.

ער רקדנית ושודדים
ף* שדה־התעופה אורלי, ליד פאריס,
2הקבילו את פנינו נציגי השבועון אל
וחברת איר־פראנס. גם צלמים, כמובן.
לאחר שעברנו את כל העניינים הפורמליים,
מהר ובסדר גמור, התיישבנו ליד שולחנות
ערוכים במסעדת שדה־התעופה, הנשקפת
אל מסלולי ההמראה. מזג האוויר, אשר בשעת
הטיסה נראה נאה ושפיר, התקלקל במהירות
עצומה. כשישבנו במסעדה, כבר
הספיקו הדברים לקבל גוון אפרפר והאופק
נראה קצת עצוב. נזכרתי בשמי הארץ. י
שוחחנו על אלף עניינים. גם על מרתה
גראהם. כנראה שהיא דווקא לא הצליחה בפאריס
וד,אולמות שבהם הציגה היו כמעט
ריקים לגמרי. על כך סיפר לי בדיחה הצלם

של אל, גבר גבה־קומה, המעורר כבוד ועניין׳
ואשר את שמו לא תפסתי .״אדם הרוצה
לבקר בהופעתה של להקת מרחה גראהם
צריך לקהת עמו אקדח.״
התפלאתי. הצלם הסביר לי מדוע :״מפחד
שודדים ...הן צופה זה יהיה יחידי באולם
הענקי.״

בלי תור?קולנוע
ך* לא ה ז כי ר גם את להקת פורגי אנד
ן ) בנז, שהצליחה כאן מאד, ולהקת רקדנים
עממיים רוסיים, שכבשו את פאריס כסערה.
נשאלתי לשמותיהם של מוסיקאים
ישראליים וכאשר הזכרתי את פנינה זלצ־מן,
שושנה דמארי, עמירם ריגאי ופראנק
פלג, לא ידע איש מי הם. ואלה היו אנשי
עתון צרפתי גדול...
השיחה עברה לטלביזיה. כולם ניסו לשכנע
אותי כי בעוד שנים אחדות, ייעלם הקולנוע
לחלוטין ותישאר רק הטלביזיה בבתי
המגורים. אני לא יודעת מד, זה יתן מבחינה
אמנותית׳ אבל כנראה שמבחינה כספית,
לכל הפחות, יהיה הדבר כדאי בהחלט. הצרפתים
חישבו ומצאו כי משפחה ממוצעת,
המבקרת פעמיים־שלוש לשבוע בקולנוע, מיציאה
לשנה על סרטים סכום השווה למחיר
מקלט טלביזיה. מעניין, מה?
אבל לבעלי הקולנוע בתל־אביב אין עדיין

העולם הזח 967

מד, לחשוש. אנשים ימשיכו לעמוד בתור
לקופותיהם עוד הרבה׳ הרבה זמן.

הנ בי כ ח? אסיידה
א רי ת היו םהראש ון נוצלה למנוחה
הגונה. במלון חיכו לי שתי גברות
נחמדות, האחת המארחת של אל והשניה
פזכידחה הפרטית -לא פחות ולא יותר.
למען הסדר, אני רושמת פריטים מתוך
המנה האחרונה של הערב: אננס טרי, מיץ
אננס, אגס׳ תפוח. בכל הארוחה לא הגישו
לנו אף שבלול אחד, או צפרדע ואילו הגבי־מ־,
.נשארה מונחת על גבי הצלחת, לא טיי־ל
,1ולא כלום.

בי קו ר ב שו די ה סי קור
^ נהמהשרשמ תי ביומני אודות הן
) לום השני בפאריס: גדוש, מעניין, מעייף,
משביע, ומשמין.
בתשע בביקר, קיימתי מצוות שהקימנו,
והזדרזתי לחדרה של מזכירת המארחת. כע־ :
בור כמה דקות הגיעה גם תרז נמוז, שחזרה
אתי מישראל, בהברת המארחת עצמה.
התוכנית הרשמית של המיפגש נועדה להתחיל
רק בעוד יומיים, לכשתהיינה כאן
נציגות כל 21 הארצות המשתתפות במיפגש.
החלטנו לנצל את היומיים האלה לתוכנית
מיוחדת, מ דן ביקור בשולי הביקור.
הלכנו למוזיאון לובר. שם, לאפתעתי, פגשתי
את אילנה רוזנבלום• מאז ראיתיה לאח־רינה,
התבגרה הנערה ונהיתה ממש לגברת
יפה ומלבבת. נעים היה לשמוע כי פסנתרנית
צעירה זאת, הנמצאת בפאריס זה שנתיים,
עושה חייל, לומדת ומצליחה.
ודא רוצה מאד לחזור ארצה וחושבת כבר
על הצבא. וגם חוששת, למען האמת. מדב־

כנות העמים. תמונת הכנס בפאריס• מייילנלייר מטיפ, קאמרון;מרלין לי גרייבנו, ארצות־הברית; אלדהייד אלבייד, גרמניה; קארולין
קלירי, אוסטרליה; אניטה פרייר, מרכזת המיבצע; אופירה ארז, ישראל; מארי נדיאי, הקונג! הבלגי; פ תק ה מאילי, איטליה; מסאקו איזודה, יפאן.

רי הנערות הישראליות האחרות הנמצאות
כאן, קיבלה אילנה את הרושם כאילו הצבא
הוא נורא ואיום ויש להנצל ממנו בכל
מחיר. ניחמתיה. סיפרתי לה על חיי אני
כצבא והסברתי לה שגם בתקופת שירותה
תמצא אפשרות להמשיך בנגינה וכי הצבא
עשוי אף לעזור לה בזה.

ד*רה •ס? מארי אגסואנט
ן המוזיאון, הלכנו לביתה של מאדאם
וואגי, אחת מעורכות אל. על הכית, העומד
ברחוב יפה, מבותר בשדרה, אפשר ממש
לכתוב רומאנים. אני מתארת לי שזאת לא
מחשבה מקורית ובודאי כתב כבר מישהו
איזה רומאן כזה.
הבית מוקף חומת ברול — ופרחים. .מארח־תנו
גרה בקומה הרביעית, אשר רצפתה
ורהיטיה מזכירים בית־מלכות פריסאי מימי
מארי אנטואנט. הכל מצופה זהב — מן המראה
שבכל פינה, המשווה לשני החדרים
המחוברים אורך ורוחב של אולם קונצרטים
הגון, ועד לכירסאות המריפדוח אדום, ירוק
וצהוב.
רדיו, טלביזיר ,.פסנתר, מנורה ענקית, שולחן
ענק שעליו פזורים תקליטים. למכביר,
שטיה ורדרד על הרצפה.וארון זכוכית ממנו
מציצים כלי־זכיכית יקרים בתוספת תמונת
בעלת הבית היפהפיה ושלוש בנותיה— .
כל אלה נתנו לחדר יופי מסויים, עניין מסויים
ומחשבות מסויימות.
חרז אמרה כי זאת היא דירה פריסאית
אמניתית. כנראה שכל היוי חייהם של המש־פחות
הפריסאיות העשירות מתבטא ברהיטים
ואווירת התדר. זהב נוצץ, יקר, עשיר, מבריק,
נחמד, משורר.,.
בכל זאת לא הייתי רוצה לגור בדירה כ־זאת.
אני מעדיפה הרבה יותר ריהוט של קש,
עץ מעובד יפה, ברזל — בקיצור, רהיטים
כמו שיש לנו בבית. אבל זה, כמובן, עניין
של טעם.

חיות וספוגת כתיבה
ף* מארחת הופיעה באיחור של חצי
1 1שעה. אבל בשביל זה, התנצלה בחן
שמקורו, כנראה, בפאריס והכינה לנו ארוחה
משביעה. משביעה מדי, אפילו. נוכחה
שם לם אשה רוסיה — נטשה היה שמה.

העול ם הז ה 967

היא דיברה המון שפות: צרפתית, איטלקית,
אנגלית, גרמנית. ספרדית, ערבית׳ עברית —
אפילו רוסית היא דיברה. יפה מאד.
אחיי הארוחה הלכתי עם תרז והגברת
הנ״ל לבקר בגן החיות ביער ינסן. דינן בנוי
להפליא. היער מרהיב להפליא. בתי החיות
עשויים מסלע אפור, נחמדים להפליא. מפליא
עוד ייתר איך יכלו החיות להשאר בחיים.
רובן היו עלובות ממש.
בערב הלכנו להצגה בקוטדי פרנסייז, שם
הציגו את נזנתת הנתיבה, של ז׳אן קוקסו.
המחזה נכתב לפני 50 שנה, ועד היום
הוא אקטואלי. היד, בו משהו טוב, אנושי,
מעניין ומותח, ולמרות שלא הבינותי כמעט
מלה אחת, ישבתי רתוקה למקומי מרוב
ענ-ין•
אני מקווה שעוד אספיק לראות הרבה מחזות
והופעות אמנותיות בזמן הקצר שאשהה
בצרפת.

מ אות עתוגאים זצזמים
יום השלישי בפאריס, ואתו התן
| חילה התוכנית הרשמית. אכתוב על זה
בקיצור, כי החל משלב זה, יכסה עמום
קינן את המאורעות בצורה קצת יותר מקצועית,
מאשר יכולה אני לעשות.
יבכן . ,התחלנו עם טיול במכוניות פתוחות:
ברחובות. פאריס, משאנז אליזה ועד
הקצה השני של העיר. בערב: ארוחהחגיגית,
עם בל הבחורות המשתתפות במיפגש והמון
נשים חשובות. היתד. לי גם שיחה מעניינת
מאד. עם נציגת מצרים. מתוקה מאד( .אכתוב
על כך בנפרד).
למחרת, חיכה לי יום מעייף, שכולו נוצצות,
ברק ומאמץ דקורטיבי־יצוגי. בבוקר
נסענו בחזרה לשדה־התעופה, הצטלמנו המון,
כשאנו יורדות מן האווירון כביכול, יחד
ולחוד. המון צלמים צילמו אותי לחוד. למה 1
אגב, חיוכים נמכרו בזול מאד.
אחר הצהרים. מנוחה קצרצרה וקוקטייל
על גג בניין אל. מאות עתונאים וצלמים.
דיברתי עם המון. הצטלמתי אצל המון. נראה
מה יצא מזה בעתונים של מחר.
אחרי העתונות, באה הטלביזיה. כל אחת
מאתנו אמרה את שמה, את ארץ מוצאה
וכמה מלים. אחר־בי הסתובבנו באולם הקבלות,
כשהמצלמות מטרטרות כל הזמן.
קצב שגעוני ממש. וזאת רק ההתחלה.

* מטפלת ניגשה כבוקר למיטתה של מיכל.
$קמה זו וקראה :״קחי לך ילדה יבשה !״
משק עץ־חרוד
הקיבוץ המאוחד

* ויכוח התגלגל לעניני בטחון. הייתי מודאג מאד
ואמרתי שאמריקה לא נותנת לנו נשק• ״איך נילחם?״
שאלתי.
אמר עמיקם 7״נילחם בפילים ! ״
״מאיפה נקח פילים?״
״מה זאת אומרת, איפה?״ תמה עמי .״יש לנו בגוד,חיות

אביו חיים טרמי
נתניה, שכונת בן־ציון

ש עו ר לג דו לי ם
ע צ מון 2ושרה ׳ ל ה 3סו ט ני ק
מבואות ביתר

*9יצה 6הסתכלה זמן רב בנשים ההרות, ה־
3אוכלות בחדר־האוכל של המשק בשולחן הנפרד לדיאטה.
לבסוף אמרה :״אמא, אני יודעת איך מביאים
ילדים. יישבים בשולחן הדיאטות !׳׳
משק רגבים,

* ראיתי לאיתן 5תמונה ישנה שלנו. ר,וא ד,תקשה
להכיר את הוריו.
״זה אבא שלי״ ,מילמל ,״וזאת בחורה אחרת !״
אמרתי לו שוד. לא יכול להיות.
״בטח״ ,אמר ,״אבא שלי הולך עם בחורה אחרת ! ״
אביו תרברט אמנון ריטר
כסר אחא, גבעת אתא ב׳

הנגב

6-8שעת שיחה על הזדיינות הערבים לא יכול היה
^ פרץ ( )7להתאפק ״מה יש?״ שאל, .למר, הם רוצים
דווקא מדינה קטנה כמו שלנו י שיקהו להם את
אמריקה הגדולה !״
אביו יעקוב ביכריץ

* יון 5שמע שלאחיי הקטן יש יום הולדת. הוא
36 משך אותי הצור וגילה לי שהוא עומד לקנות לו
מתנו״
״מנץ יש לך כסף?״ שאלתי.
״ולמה אני אומר לך?״ השיב.
דודתו אהובה נמרוד

גני־עם, ליד רמתיים

ירושלים, רש״י 13

* ל מ ניין מתגאהמן * שבשבתות אין הוא מרטיב.
השבשבת אחת מצאה המטפלת את מיטתי רטובה למרות
הכל. שאלה היא :״מה קרה שהרטבת? הלא
היום שבת !״
ענה אמנון :״היום באמת שבת. אבל כל החברים
גויסו לעבודה !״
משק הגושרים

* עםשמעהשרית ( )2;3כי אמה חשה בראשה.
£ - 4״כואב לך?״ שאלה בדאגה. אמה ענתה לה שכן.
״מחר אקנה לך ראש חדש הודיעה שרית.
* הז ד מנו ת אחרת אמרנו לשרית שאין לנו כסף
0-4לקנות לה משהו .״אין דבר״ ,אמרה שרית ,״מחר
אסע לתל־אביב לקנות כסף !״
אביה צבי בן־דוב
זכרון־יעקב, וזז׳ הרצל

* אשר טיילה מנוחה עם אביה ליד המיקלם,
^ 3ראתה שהוא סגור .״אבא של יוספה סגר את ה*
מקלטים כדי שהמלחמה לא תצא משם !״ הסבירה.
משק שסיים

*9או ה 3ראתה בפעם הראשונה מסוסי־סילוו ש־
3עברו בשמיים והשאירו אחריהם פס.
״אבא״ ,שאלה אותי ,״מי זה מקשקש בשמיים?״
אביה חיים אוחנה
סבריה שכון הוותיקים א79
בעלי חמשת השמות הראשונים המתפרסמים במדור
של התכשירים המפורם מים
זה זוכים בחבילות שי
לתינוקות ״בבה שופטו״ פודרח, סבון. תחליב— ,
המוסיפים חז ובריאות לתינוק. נוסח על כד יקבלו
ילדים משחת שיניים מיוחדת ״בבה שופמו״ עם
חבילת ש׳ ולפי
טעם תפוחי־זהב. ערבה של כל
שש ל ״י. החבילות יישלחו
המחירים לצרכן) יהיה
ישר לביתו של הזובח.
את החומר יש לשלות למערכת העולם הזח. ת .ד.
* . 13 תל־אביב ולסמן על המעטפה ״*בדינו חמודים
ועוקצנים״ .כן יש לציין את שמו המלא של הילד
תאריד לידתו. את שפ השולה, את יחסו לילד (אם,
כתובתו המלאה.
אב. את. מורה. נננת וכו׳ו ואת
המערכת תבתר בתמונות הטובות ותחזיר לשולחים
את כל הצלומים. אם פו רס מו או ל או.

6-9ושבתי את אליהו ( )4;6על כסא בית־השימוש
וחזרתי לחדר המיטות, אתרי שאמרתי לו לקרוא לי
כשיגמור כדי שאוכל להוריד אותו מהכסא.
״אני אקרא לך, אבל אתה לא תשמע !״ ניבא. שאלתי
מדוע.
״מפני שלקול שלי אין הגה, והוא לא יכול להסתובב
לחדר ולהניע אליך !״
אביו יעקוב בנאי

הגליל המזרחי

כפר־ווארבורג

לוד׳ שיכון עמידר 3

* שכבתיאתא בי ( )2!5לישון וכיביתי את הן
חשמל .״סבתא !״ קרא לפתע ,״השאירי את החשמל
פתוח !״
״לשם מה?״ תמהתי.
״פשוט, כדי שאוכל לראות איך לישון״ ,ענה אבי.
סבתו רבקה קוריסקי

״מי דומה לאייזנהואר?״
שלמה הלמנוכיץ ()0;5

ירושלים, דויד יליד 46

״מי נס?״
מאיר אסיכי >)3
רמת־תחייל, רת׳ ט״ו *2
* שהיה נתי בן ארבע, התתבם בבעיות רבות. לבד
^ של: מדוע נשפך התה מהכוס כשמכניסים לתוכה
כפית, ואילו המים אינם נשפכים מהבריכה כשנכנסים
לתוכה. אולם הבעיה העיקרית היתד. מהותו של הפרד.
פעם שאל את אביו :״אבא, נכון שפרד זה רק חמור־סיס,
ולא חמורהסוס, כמו שגדי של חיליק אומר ז״
ידידו ח. צ.
בית־אלפא, המוסד החינוכי

ססיני אלמונים דפקו בדלת וביקשו תרומה לקניית
נשק. עניתי שכבר תרמתי במקום העבודה.
התפרץ בצלאל :״אז תקחו אותי ! ״
אביו חזקיה כהן
כפר־שלם, רח׳ י״א 5

קחתי את איתן ( )3*7לביקור אצל שכנר. שילדה
* לה עתה בת. מצאנו אותה מיינקת. כששאל אותי
איתן, נאלצתי להסביר לו שהיא מאכילה את בתה.
״מה היא מאכילה אותה?* רצה איתן לדעת.
״חלב׳ /השבתי.
התפרץ איתן :״אבל אמא, מבשר עושים מרק, לא
חלב 1״
אמו ימימה אריכא
נתניה, שכונת בן־ציון

ף 6זמן האחרון מרבה ענת ( )3להשתמש במלה
3״ ״לא״ באל״ף רבתי. באחד מערבי השבוע, כאשר
ו,ש בר, על משהו ״לא ! לא !״ אמרתי לה ביאוש :״ניאט,
ניאט ! את מולואוב קין ! ״
התרגזה ענת נ ״לא נבון ! אני לא קוף קטן ! ״
אביה י. א .חרותי
קרית-אמו, לוי־אנג׳לי 24״

״הדואר שוב לא עונה ״ 1