גליון 968 מתאריך 3 במאי 1956

מכתבים

הווו 0 5הי ה

על ימין ועל שמאל
מ א מר ה עורך (העולם הזה ) 967 הקורא למדי ני ו ת ניי טרליס טי תנכ תב כנר אה תחת רו שם הצ הרת
מו לו טו ב. כי רוסי ה מ עוניינ תלש מו ר על
ה שלום ב מר חב. אילו נכתבל פני ש ש־ שבע שנים,
ו אילו ש עו לו מנהיגי י שראל כב ר אז, יתכן ש מ
צ בנו לא היה נרו עומ סו כן כ פי ש הינו כיו ם.
אבל מו טבמ או חרמאשרל עולם לא!

העורך הראשי :
א בנ רי

אורי

ראש המערכת :
שלו ם

כהן

עורכי־משנה :

דוד פרוינד, הרצליה

דוב איתן, אורי סלע

עורך תבנית

עורך כיתוב :
סי לבי

אוזר ת

בשו!

הכתב הראשי :
שרנא

עלם המערכת :

וזרניל

רזז׳ גליקסון 8תל-אביב, מען המברקים .
.פולמפרם״ ת, ד , 136 .סלפון .26785
המוציא לאור: חפולם הזח בפ-ס.
ך1ומ ישראל בע״ס, ת״א סל.23204 .

יתודח זעירא

חברי המערכת :
שראל ביב ר. ני ב ה גבי. איתז נ בי רו ל. לילי נלילי.
דויד הו רו בי ץ. רו תי ורד, רוני זוהר. אברהם זזדפוז.
או סקרט או ב ר, משחל שם, אבי בהס טו, ע מו ס
קינן, של מה קרן, אלי ת בו ר.

־,עייר הראשי: עורך וסוס: מנהל מעבדה :
אריה אריאל

• ס ואל ברתור

נתן רות

אין ה מ ער כתא הר אי ת ע בו ר תו כן ה מו ד עו ת.
מלב ד ע בו ר סו ד עו תהמתסרכ מו ת תחת ה כותרת
״ דו ״ חלער כן דו״ ח ל בו ח ר דו״ ח
לנו ס ע ״ ו כו׳ ה מו כנו ת על־ידי חברי ה מ ערכ ת
ונב ד קות על־ידם. ה מ דו ר ״רו״ ח לבוח ר״ כולל
מו ד עו ת מ טעם מפל גו תוא רנוני ם ציבוריים
ה מ ער כ ת. א חר אי ת ל תו כנן ול־אשר
אין
י עו ת ה מו ב עו ת ב הן ו ש אינן משק פו תבה
מערכת.
ד עו ת את שהיא
צור ה
שום

העתון הנקרא ביו חדבמ די נ ה

נייטרליות? בהחלט! כי גם אלה ונם אלה שונ א
ם או תנו ! מדו ע נצדד באחד מהם?

שמואל כהן, תל־אביב
מ טו סי האיליו שין והמינים, ה צוללו ת והטנקים
נ שלחו לרודן המצרי לא ב פ קו ד תו של האש מד אי־ס
ט אלין, שפתיל חייו קופ ח מזה שלו ש שנים.
אלא ב פ קוד תם של ה אדונים בולננין־חרו ש צ׳וב־מי
קוי אן ...כל המא מין כי הרוסי ם עו מדי ם כיו ם,
או עללים אי־פעם לתרום מחלקם ל ה שכנת שלום
כינינו ובין הערבים. חולה מ סו כן הו א ב רו חו.
לכל ה פ חו ת, נ בי א שקר הו א.

יצחק י. הללי, ירושלים
נל של מחצית מיליון יהודים סוביי טים היה
מו סי ףלמ דינ תנו כו ח יצירה ומנן במידה גדולה
בהרבה מאשר כל המענקים המערביים המש עב דים.
על כן יש לי צו ר תנאים מדיניים להג שמת
ה מב צ ע החיוני הזה מ דיניו ת של דו־קיום פ עי ל,
יחם קונ ס ט רו ק טי בי כל פי המי־עוט הערבי באר ץ
ו הפסקת ההיס טריה ה אנ טי־ קו מוני ס טי ת ו אנ טי־ סו־בייטית
י סללו את ה מסיל ה בה תנהר עליית י שו ע
תנו.

יוסף לרריבגר קרית ים

כשנטלת לידך את הגליון האחרון של
העולם הזה לא ידעת, מן הסתם, שאתה מחזיק
באחד מפלאי העתונות המודרנית: בגליון
של עתון שיצא בהעדר המערכת.
הרעיו־ השגעוני צץ כשהוזמן העורך הראשי
להרצות על עניינים ערביים במשק
להב, קיבוץ של השומר־הצעיר השוכן מצפון
לבאר ישבע. מן הון להון התגלגלה השיחה
לעניני העולם הזה, ובסוף הציע ג׳ומבה שכל
המערכת תבוא לעבוד שבוע במשק.
כששמענו על זה חייבנו כולנו, בי מובן
מאליו שהצעה בזאת אינה בת־ביצוע. גם בשבוע
רגיל נדמה שחסרים יום־יומיים כדי להשלים
את הגליון• החברים עובדים שעות
נוספות בלתי־ספורות ומוותרים על שבתות.
ומי שמע פעם על עתון היוצא ללא מערכת?
אולם אין רעיון יותר מדי מטורף במערכת
זו. ההצעה חזרת וביצבצה בשיחות, ולבסוף
הונח על שולחן ישיבת המערכת לווו־זמנים
מדוקדק, שהיה צריך לאפשר לכל חברי המערכת
המרכזיים להעדר שבוע ימים מן העבודה,
מבלי שיקרה נזק. היתד, רק דרושה
תקופת־הכנה של חודש וחצי.
המועד הקבוע הגיע לפני שבועיים וחצי.
הכל היד, מונן, מועד היציאה נקבע ליום ה־ששי,
אחרי ישיבת־ר,מערכת השבועית. אולם
32 שעות לפני כן התקיפו הפידאיון את מוסדר,ילדים
של שפריר, סכנת המלחמה הפכה
למוחשית. חברי המערכת פוזרו מיד ברחבי
הדרום, והיציאה נדחתה לשבוע.
לפני שבוע וחצי׳ שוב ביום ששי, העמיסו
חברי המערכת את עצמם על הג׳יפים, מצויירים
בשמיכות, כובעי־טמבל וטבלות שוקולד,
והפליגו להרי חברון. ירק אני נשארתי בתל־אביב׳
כדי להבטיח את העורף (ואת הופעת
העתון) .היתד, זאת הפעם היחידה ששרר שקט
גמור במשרדי המערכתי הדומים לרוב להעתקה
קולנועית של בית־משוגעים. אפילו השליה,
לוי לוי, היה בין היוצאים.
חברי המערכת לא התעקשו לעביר בביצורים.
להיפך, הם השתדלו להשתלב בכל
ענפי המשק, לראות במה עוסקים החברים
בחיי יום־יום וכיצד דופק עסק מסונף זה
ששמו קיבוץ. אמנם, לרגל עבודתם, שהו
בשנים האחרונות מאות פעמים במשקים שונים
ליום־יומיים. אולם הם ידעו כי רק מי
שעובד במשק ממש יכול להתחיל להבין
ולחוש את ההווי האמיתי של חברה זו.
שני חברים לא היו זקוקים לתקופת־ה־תמהות.
אורי סלע, יליד דגניה ב׳ ,השתלט
מיד על מערבת החשמל, יאומרים שנראה יותר
קיבוצניק מן הקיבוצניקים עצמם. שלום
כהן, לשעבר חבר משק נחשונים של השומר-
הצעיר בנגב, התמצא אף הוא בשטח ובחדר-
האוכל. שאי העבודות: כיבוש חציר׳ הובלתי
חציר, עבודה בתפזורת חיטה׳ בוקרות, הבטחת
הטרקטורים והצאן לאורך הגבול, שמירה
בלילה, ביצורים ועבודה בקומונה.

חודה דורון, חולון

עסק מוכן מאליו

רת העיר העתיקה? מדו ע אין
א שר ע שו
האנ ש-ם הנ צורים
אין מ ס פרי ם על הילדים בני
מול צב או הס דיר של גלאב?
דם היה אי ש אצ״ל?
למען הדיוק: לא הייתי תו שב
וכן לא לחמתי בעיר העתיקה.

העיר

העתיקה

א• אבן־אודם׳ ירושלים
כפי הנר אה, הנכם מ ת כונני םלע שות שינויים
בתרנילי־הסדר שב צ ה״ל, שכן ב ת מונ ה חוסן גברי,
מ תוך מיצ׳עד העצמ או ת, נו ש א ים החיילים את
הנ שק ביד ימין. נסו נא קודם יעל ב שרכם ו תו כ חו
אם שינוי זה רצוי הו א.

צפורה גרובר, תל־אביב
הנייר הינו, מטבעו, סובלני.הרבה יותר מן
הרס״ר. פור[־ התביית ניצל את תדבר לנוטרות
גראפיות.

ילד למכירה

סי פו רו של מ שה חדד ( העולם הזה 967 שר צה
ל מ כו ר את בנו שטרם נול ד, זיעזע או תי לחלו
טין. היתכן שב מרינ ה נ או רהכ שלנו יזדקק אדם
למע שה כזה כי אין לו ממהלפ רנ ס את משפ
ח תו?

שולמית כהן, חיפה
אני, וכן לבטח אלפי קוראים
לאמץ את כל מ שפ ח ת חדד...

אחר-ם

מו כן

יצחק ביג׳ה, ירושלים
הטרגדיה ה איו מ ה שוב -העמידה ל פנינו את
השאלה: האם אנו רוצים כ אן עדרים־עדרים של
ילדים חסרי־כל או ילדים מעטים. א שר הוריהם
יו כלו להקדי ש להם את הכל ב שטח ה חינו ך,
הקיום ו ה פי תו ח הגופני?

ד״ר למד, לוין, חיפה

שיחק לי מזלי וה שגתי הזמנה לבמת הכ בו ד של
מיצעד יום העצמ או ת בחיפה (העולם הזה .) 966
׳לידי י שבו כמה נס פ חים צבאיים זרים ש עקבו
בעניין אחר הצוערים, ו אילו הי שראלים קיבלו
את כל העסק כדבר מו בן מ א ליו ...אילו הייתי
ראש הממ שלה, הייתי מ שנ ר הז מנו ת מיו ח דו ת
ל מ שקיפים צבאיים מ שב ע מ דינו ת ערב שי בו או
ויחזו ב מיצ ע ד ויבינו גם הם כי מ דינ ת י שראל
היא עסק מו בן מ א ליו, שלא כ ד אי ל ח שוב על
חיסולו.

יוחנן ברמן, תל־אביב
רציתי ל ש מו ח ולא יכולתי: לא הרנ שתי ע צ מי
שותף לצהלת החוגנים. הרהרתי ב שנתיים הקודמות•
עת היית׳ ב מ צב הכן. הרחק אי־שם בדרום.
מ ח שבו ת׳ הו בי לוני ל ח שוב על כל או ת ם אשר
בזכו ת ם חיים אנו ב שקט ו שמחים כל שנ ה...
חזרתי ל מ חנ ה הרבה ל פני שחברי שבו ו תוך
כדי הרהורים נתקלתי בחובר ת י שנה של תפרי ט,

הייתי רו צה ל ש מו ע את דעתו של כ בו ד רא ש
הממ שלה, המבק ש כל־כד ל עוד ד את הילודה!

חזנורתם של אחרי

נחמה שושנה, יפו

כ א שר פי רסמתם את סידרת הגילויים שלכם
על משתמ טי קרן המגן (העולם הזה ) 935— 930
נורא שמחתי ש או תן עלוקו ת ה מו צ צו ת את דם
המדינה הו צנו ב או ר הנכון. אבל ׳רעתי גם שה סו
ף יהיה לא טו ב ...ל צ ער׳ ,צדקתי. הע שירים
לא נ תנו ועתה מ טיל ההממ של ה יהב מגן, שיר־בץ
בעיקר על פ שוו טי העם.

דן ירון, רמת יצחק
מתפקידי המדינה לתת לאזרחיה אתה שרותים
שהם זכאים להם, וברא שורא שונה —_ ב ט חון.
לצורך זה, הר שות וה חובה בידי ה לגבו ת ב צו רו ת
שונו ת מסי ם מאזרחיה ( .אול ם) כל ז מן שלכל
שר ופקיד גבוה ו בינוני ב מדינ ה הזאת י שנה
מ כוני ת צ מוד ה על ח שבון העם כל זמן ש שר
האוצר נר בדירה שעלתה לי, כ מ של ם מ סי ם,
40 אלף ל ״י, כל זמן שגופים ממ שלתיים וציבוריים
מ שקיעים מיליוני ם בבנייני פאר ענקיים,
כל זמן שפו על ו שכיר מ של מי ם אחוז ע צו םמה כנסו
תי הםה מו ע טו תכמ סי ם — אין שום מ קו ב
להטיל על העם מ ם נו ס ף.
כ ש שר ה או צ ר יסע ב או טו בו ס ובניין ה או צ ר
י שכון ב צריף, אז אבין שתקציב ה מדינה בנוי
ב צורה הנ כונ ה ואתן בלב שלם את כל מ שכו ר תי
כמם מנן. אין לנו צורך במנהיגים א שר בל
מטרתם היא לדדק את החגורה — של אחרים!

הרחבת הסרחב

ראובן וכסנר, ירושלים

הדונ מה של או פי ר ה ארז, צברית 56׳ (העדלם
הזה ) 967ש הפכ ה את נציגת מ צרים לידידה נל הבת,
מר אה על פתרון אפ שרי לבעיית היחסים
בינינו לבין ש כנינו. כי מ ס תב ר שברגע שי שר אלי
יוצא לחוץ־לארץ, הוא מי ד מצליח להתיידד עם
ערבים. על כן, שמא נצא כו ל נו לחוץ־לארץ
ושם נ ערוך נ שף ריקודי־בטן והורה. בהשתת פו ת
גמאל עבד אל־נ אצר, דו ד בן־גוריון ותחייה קארי
וקה?

ריח של מזין

אליהו חסין, פתח־תקוה

קראתי מכתב תחת הכו תרת ״בנזין עקרוני״
בח תימת א. א ( .העולם הזה ) 966המש מי צני
וקורא לקוני ל מ רו ד בי. ע בו ר מקרה שלא ידו ע
לי כלל ו כלל.
מינ הני במקרים כ א לו אף ב לילו ת ובג שם, ב מ שך
24 שנו ת עבוד תי (חוץ משב תו ת וחגים) הו א
ההפך מהכ תו ב שם ו ה הו כ חות ת בו אנ ה לזה.

בועז איזנברג, נס־ציונו!

יותר מדי ברצינות.
המכונות החלו מטרטרות מיד עם שוב
החברים למערכת בערב שבת• הם היו, כמובן׳
גדושים רשמים. חוץ מזה חזרו משוכנעים
לחלוטין שמרכז העולם הוא במשק להב 16 ,
קילומטרים מצפון לבאר־שבע.
לי נראה זה קצת מוגזם. האמת היא שמשק
להב (המופיע במפר, שלך בשם ציקלג) הוא
רק מרכז הארץ. הוא רחוק במידה שווה בדיוק׳
בקוו האוויר׳ מדן ומאילת.

ברוב אן־פטימיותם לקחו עמם החברים
שתי מכונות־כתיבה, בחשבם שאולי יוכלו
לרשום כמה שותת אחרי יום־העבודה. אולם
גם בערבים התכסו באבק, שעה שהחברים

ד,רצוצים התכסו בשמיכות ונהרו. הם למדו
להבין מה זה יום עבודה בשדה.
רק פעמיים הוטרחו מכונות־הכתיבה. באחד
הערבים החליטו חברי ועדת־התרבות של
המשק לערוך משפט ציבורי נגד העולם הזה
ומסרו כתב־אישום, בעל ארבעה סעיפים. אך
לא לשוא כיסו חברי מערכת זו׳ את משפטי
קססנר ועמוס בך״וריון. מיד התיישבו ליד
המכונה, חיברו 400 שאלות לקטגוריה, לפי
מיטב הכללים של סגנון תמיר• אלא שהמשפט
לא נתקיים, בגלל חוסר האפשרות של
התביעה להתכונן לו כראוי.
היצירה הספרותית השניה היתד, סקטש,
אותו הציגו חברי המערכת בערב האחרון,
בו ערכו חברי המשק מסיבת־פרידד, למתנדבים.
הנושא היה ש־טת העבודה במערכת,
ואני מקווה שחברי המקום לא התיחסו אליו

הצרה היא שגם הנייטרליסטים מ אורגני ם כמ חנה
מ שלהם. והם אינם רוצים בנו כל כ ך...

כו תבי ם על קו מ ץ
היסטוריה? מדו ע
ה 14א שר ע מ דו
האם מ פני ש מפק־

ובה שיר ה או מ ר את הכל. הו א בת־קולם של
אלה ש אינם ב תו כנו ואשר הם סו דעצמ או תנו.
השיר. שנ כ תב על־ידי אר צ׳יבלד מקלי ש ה אנגלי.
תורגם ל עברית על־ידי ע מנו א ל זמיר:
נ פ לו צעירים ...ו שותקים מתים ב שדה.
אד קולם — עד חדרי חדרים!
באלם.
ני ב להם השח או תם עם לילה,
ב מנו תהש עות את עצמן.

טוביה וזרמן, צה״ל
שני עולים ־חדשים דוברג אידי שהתפ עלו מאד
מ ה מצ עד. שמחתם והתרג שותם היו ללא נ בו ל
בר או תם את חיילינו צועדים על נ שקם. הש*א
הניע שעה שהארטילריה עברה על פני ה ם. בהת פ
עלו תאמר אחד ל שני :״ אילו חי ה לנו כל
זה בני טו וו אר ש ה...״
השני ה שיב בזעם :״ מו ט ב היה אילו אנ שי
הני ט או ת יחד עם בל זה היו לנו ב מל חמת הע
צ מ או ת .״

צבי פייט, יפו
מדו ע, ב כל החגיגות הללו,

מ שתיקים

א ת גבו־

על סמך מה וב איזו ר שו ת, ללא כל בירו ר עם
מר איזנב רג, הנכ ם מסיקים שב ר אי לה מנ ע מלק נו
ת דלק ב חנו תו רק מ שו ם שמר א. א .טפל עליו
האש מה כ ה מגו חכת׳ .לי די עתכם. מר איזנברג
מ עול ם לא נ מנ עמלפ תו ח את חנו תו אחרי ש עות
ה עבודה הרגילות בי מו ת ה שבו עוב מו צ אי שב תות
כדי לספק דלק לכל מ כוני ת שנ ש ארה תקו עה.
בכמה מקרים. אף ללא ת מו ר ה.
אם באמת נתקע פ עם א. א .ללא דלק וב א
לבק שממר איזנברג שיספק לו דלק. בו ר אי היה
זה לא ב מו צ אי שבת אלא ב תו ך ה שבת, ומר
איזנברג. כי הו די דתי. ל עול ם לא יפתח את ע ס קו
ב שבת. או לםץ־זחו. הרו שם שלי. המכתב של
או תו א. א .נר אה לי לחמתע שוי ו מ עו שה
ונודף מ מ נו ריח ה שמצה של תחנת בנז^ן־־ מת חרה.

יהודה
לבנון, ירושלים
לאור חומרת ההאשמה הקדה המערכת את
המקרה הנידון הוברר לה בלי צל של ספלו
כי מר איזנברג סירב לצאת אחרי צאת השבת
מביתו ולהגיש דלק לקונים בתחנה שליד ביתו,
בטענה מתמיהה שהוא מסרב באופן
עקרוני למכור בנזין לאנשים שנסעו בשבת.
המקרה הנידון קרה בליל התקפת הפידאיון,
לארס הידוע בציבור ואשר חזר אותו לילה
מסיור בטחוני בישובי הספר.
העולם הזה 968

ימים בשנה — אנשים מובחרים לביצוע משימה
התובעת אומץ־לב ורוח־הקרבה מעל לצו
התפקיד ומעבר לתביעת החובה.

ף פי המפה, שובן להב בקרבת הגבול.
/גדר המשק מרוחקת כמה מאות מטרים
משורת האבנים הלבנות. אולם הגדרה זו
אינה מדוייקת.
קיבוץ להב הוא הגבול.
כי גבולה האמיתי של מדינת ישראל אינו
קו על המפה, גם לא שורה של אבנים. אין
הוא גם המקום בו מסיירים, לעתים, הג׳יפים
הזריזים של צה״ל. מדינת ישראל נגמרת
במקום בו חרש הטרקטור את התלם האחרון,
במקום בו מחזיקים הבוקרים, הרועים והפלחים
בשטח יום־יום ושעה־שעה.
(בתמונה מזיווה
הבולגרית, השומרת
שמאל) על גדר המשק ועל חדר־המשפחה
שלה, שומרת למעשה על גבול המדינה. מו־טקה
הנהג, המעמיס את החציר על מכוניתו
(בתמונה מימין) מעביר למעשה תחמושת
חיונית למוצב הגנתי. אפילו רם, הסוס החום
והעצלן של המשק, מבטיח, מבלי לדעת
זאת, את בטחון המדינה.
לאורך 15 קילומטרים מוריקים ומצהיבים
של חיטה, שעורה, בקיה ומרעה, אשר אף
דונם אחד מהם אינו נמצא מעבר לטווח של
יריקר, או מבט מאבני־הסימון הלבנות, מהחם
שדות קיבוץ להב את גבול ישראל.

הו גבול עתיק יומין. להב הוא, לפי
( המשוער, צקלג העתיקה, אותה מסר
אביש מלך גת הפלישתי לדויד בן־ישי, למען
יבטיח את שפלת פלשת מפני הישראלים ששכנו
אז בהרי חברון ומפני העמלק־ם שפשטו
מארץ הנגב.
בין הר לשפלה, בין יהודה לנגב, בין בפרים
ערביים לשבטי הבדואים, באחת הנקודות
המבודדות ביותר של המדינה׳ עובדים, צוחקים,
ישנים ושומרים בני חבורת נוער שהגבול
טבוע בדמם.

השבוע התנדבו רבבות בני-העיר לבצר את הספר. כך הכירו בפעם הראשונה את עשרות משלטי-
העבודה במקומות שונים בארץ, שהם הקו הראשון של המדינה מול אויביה, ואשר אחד מהם הוא

אחד הימיים באוגוסט ,1952 ,לקח
^ עם ישראל כמה עשרות נערים ונערות,
בני 17ו־ , 18 הוביל אותם לנקודה עזובה
אי־שם מצפון לבאר־שבע, והציב אותם על
הגבול החשוף ביותר של המדינה.
לא היתד, זו יחידה צבאית ; תפקידה היד.
אזרחי בהחלט: לישב נקודה זו של שממה.
בגמר החגיגות והנאומים, חזרו האורחים
כלעומת שבאו. במקום נשארו הנערים, רובם
צברים מבני קרית־חיים, פתח־תקוה ורחובות;
חלקם בני חברת־נוער מיוצאי הונגריה.
הכביש הקרוב ביותר היה במרחק של 14
קילומטרים. היה צורך לטפס על התל הסמוך
כדי לראות מרחוק את האורות של נקודת־ההתישבות
הקרובה ביותר. כאילו היה זה
דבר מובן מאליו טענו הנערים את רוביהם
וניגשו לעבודה.
הם חילקו את התפקידים: מזכיר, מרכז־משק,
אחראי לבטחון, אחראי ליחסים עם
הערבים השכנים, חצרן, פלחים, טבחיות,
קומונרית.
מאז, עברו ארבע שנים. הנערים התבגרו.
המתנדבים הבאים לעזור למשק רואים לפניהם
חבורה של גברים מוצקים. הם לא יעלו על
דעתם כי דודיק המוכתר, אברהם הסולידי,
פרויקה המרצין, אינם אלא צעירים בגיל בו
חבריהם בעיר מתחבטים עדיין בבעיה אם
לראות את גארי קופר במערב הפרוע או
את וואן ג׳ונסון בסרט מלחמתי.
במשק להב כמעט אין מציגים סרטים כלל.
החיים מספקים לחבריו בשפע עלילות מלחמה
וחויות המערב הפרוע, למעלה מן המבוקש
והרצוי. כי משק להב הוא חבורה
מלוכדת בשרות של 24 שעות ליממה 365 ,

קומנדו
מול

ח ב רון

**סביב למשל!׳ על עמודי־חשמל, עמדו
החסידות. חסידה אחת על כל עמוד, כסדר
מופתי. באפלולית הערב המתגברת, דמו
לשורת פסלים דוממים של מקדש עתיק.
צלילי פסנתר ריחפו באוויר. הם באו ממב־שיר־ההקלטד,
בחדר־האוכל, ליוו את הופעת
להקת המחול הקאמרי של נעמי אליסקובה.
שם ישבו החברים, שורות־שורות, על ספסלים
שכובים, אפשר היה להבחין בראשיהם, מבעד
לחלונות המוארים של האולם.
שמוליק שכב על הארץ, ליד המקלע. הכלי
היה טעון, דרוך ונצור, מוכן לפלוט תוך
עשירית של שניה צרורות של מתכת. לועו
היה מופנה אל נקודת התורפה שבגדר. שמו־ליק
היה מכורבל בסודר ובשינל, מתבונן
אל תוך האפילה, מקשיב לכל רחש.

ך* תייר החצר נשמע רחש. דמויות אפי־
^ לות נעו בין המיבנים. הן נעו לאורך
הגדר, נקלעו מדי פעם לתוך סילוני האור של
תאורת הגדר. שמוליק הכיר אותם. היו אלה
פרות עדר הבקר, הפורצות מדי לילה מתוך
המחסומים, נעות כאות נפשן ללעוס
עוד ועוד מהמתבן. למתנדבים, ששמרו כאן
בפעם הראשונה, נראתה כל פרה כדמות חשודה,
המנסה להתגנב אל המשק• כמעט ופתחו
באש.
עד כה טרם ניסה מישהו לחדור אל תוך
המשק למטרת שוד או גניבה. אולם מדי פעם
נתגלו בבוקר סימנים שהעידו שבלילה ביקרו
תיירים מירדן בסביבה• פעם מצאו פירצה
חתוכה בגדר, פעם אחרת הרגישו בהם כשהם
עוקבים מבחוץ אחר חילופי המשמרות במשק•
פיצוץ צינור המים׳ לפני שלושה שבועות׳
היתה ההתנכלות הראשונה לרכוש המשק
במשך כל ארבע שנות קיומו.

ך שמוליל! הי ה חשדני ומתוח. לנר
רות שהיה עייף למדי, אחרי שבוע
של עבודה, היו חושיו ערים. מדי פעם,
כשהיה מרגיש כיצד הכרתו מתכהה ועיניו

לות. חיטו אותם בחומר מסריח, ושכבו לישון
בחוץ.
יום העליה הרשמי. נאומו של מאיר יערי :
״מפרש בודד מלבין בים אבק פורח ...מניחים
צנור גדול למי הירקון, אך זרם החלוציות
זורם בקילוח דק.״ הערבים מהסביבה
הביאו תרנגולת חיה, בעל־החי הראשון במשק.
אחר־כך
בא דודיק עם שני כלבים, גורי
וצ׳רי, והיתד, סכנה רצינית שיהיו במקום
יותר כלבים מאשר בני־אדם. כל הכלבים
הערביים מעבר לגבול באו. הם הריחו שה־יגיעו
כלבים מגזע חדש.
הגבול, המפריד בין בני־אדם, לא היה
קיים לגבי הכלבים. יתכן שהם הגיוניים יותר.

* ישהו מן המתנדבים בא להחליף
את שמוליק ליד המקלע. הוא ערך סיור
קצר בין המבנים של בעלי־החיים, נכנס ל־בית־האימון
בו התחממו האפרוחים כשהם
מכונסים בקבוצות גדולות. הם עלולים להיחנק
בצורה כזאת. שמוליק פיזרם בזהירות.
בחצות נכנס לחדר־האוכל. שם חיכתה לו
אשתו, זיווה הבולגרית. שם חיכתה לו גם
מנה אדירה של צ׳יפס וביצים, ספל קפה שחור
וריחני. משבר־השינה חולף. אומרים
שיש חברים המתנדבים לשמירה במיוחד
כדי לזכות בארוחת־מלכים זו.
שמואל אכל, שוחח מעט עם זיתה, יצא
להחליף את השומר ליד עמדה, כדי שזה
יוכל לאכול. חתול המשק התגנב אליו בקול
חנפני. הוא ליטף אותו משך שעה ארוכה,
בהיסח הדעת, מבלי להרפות במבטו מקו
הרקיע.

***מולילן הי ה רחובותי. הרחובותים הם
^\ מ עו ט קטן במשק, אולם השפעתם גדולי״
בני קרית־חיים ופתח־תקתה, המהווים
את הרוב, קלילים יותר. הם מעוניינים פחות
בעסקים פוליטיים ורעיוניים. הם ״משקים־
טים״ ,אנשים שעיקר דאגתם למשק עצמו,
לכן תרמו למשק את מרכז־המשק, פרויקה.
הרחובותים גדלו בקן השומר הצעיר שהיד,
קנאי מאין כמוהו לכל מצוות התנועה. הם
כבדים יותר, שמרניים יותר. בניגוד למש־קיסטים,
הם שמים את הדגש על יחסייחברות

אחיו של מוטה נהרג במלחמה. מאז הפך
בית ההורים לבית־נכאת׳ מוקדש לזכרו. האב
לקד, במחלת־לב, שכב בבית־החולים. ליד
מיטת אביו הכיר מוטה את אלישבע ה־ג׳ינג׳ית
הצעירונת, נכנם עמה כעבור חודשיים
לחדר־משפחה .״מה לא עושים בשביל
ההורים,״ התלוצץ.
באותו מוצאי־שבת ארור לקח מוטה את
המכונית, כדי לבקר את אביו עוד בערב.
בדרך פגעו בו כדורי הפידאיין. פצוע קשה
יצא מן הקבינה, רץ המום לעבר המרצחים,
הם קטלו אותו בצרור נוסף. הוא נשאר מוטל
ליד המכונית ההרוסה.

ף• לי משים זימזם שמוליק את המנגינה
^ ששר במסיבה, בליל הסדר האחרון.
״שלוש מכוניות, שני עדרים, אחד להב, קיבוץ
להב, קיבוץ להב, קיבוץ להב, שבשמיים
ובארץ...״

עכשיו נשארו רק שתי מכוניות. איש לא
העז לספר לאבא של מוטה על האסון. חששו
מפני מחלת־הלב בסוף קיבל הרופא את התפקיד
על עצמו.
חברתו של מוטה נשארה בביתיו•,חולים
קפלן. ככלל, יש קשר אמיץ בין בית־ר,חולים
והמשק. מאז לומדת שם אחת מבנות הקיבוץ,
הפך המקום לשטח־צייד לרווקי להב. כשיוצאים
העירה לראות הצגה, נעצרים ליד קפלן
ומעמיסים את האחיות על המכונית. אחד הפתרונות
לבעית הרווקים.
שמוליק הציץ בשעון. שלוש אחר חצות,
עליו לעשות את הביקור במשק. הטבע עוד
לא היד, מוכן לכך, והלילה היה שחור בדיוק
כמו קודם לכן. הוא הדליק את הלוכס בדיר,
כיבה את הגנרטור, עבר בין צריפי המגורים
כדי להעיר את עובדי הדיר. אחר־כך ככר הי־תה
רשימה ארוכה של השכמות לעובדי הפלחה
ובעלייה,חיים.
אט אט החלו הדמויות מתנועעות במשק.

שחורים. עדר עזים. אבל זד, היה רחוק.
״יאללה ! אין זמן ! האיץ תריק באנשים
שטרם התעוררו כראוי משנת הלילה. הוא
עמד על המכונית, שדפנותיה היו שכובות
על קורות עץ, כדי להרחיב את שטח ההעמסה.
הוא קיבל את חבילת החציר שהורמה
עליו, שם אותה בקפדנות בדיוק במקום הנכון,
תוך בעיטה קטנה בברך כדי להדקה
לחבילה השכנה.
היד. צורך למהר. לפחות שתי הובלות עד
לארוחת הבוקר, כך החליט תריק. וכשווריק
מחליט, אין חכמות.

ך* ובלת חציר יכולה להיות עבודה מן
| טמטמת. לא אצל תריק. אצלו זו הרפתקה
אחת גדולה, גדושת נצחונות מרוממים ומפלות
מדכאות. כי ווריק עורך מרוץ נגד עצמו:
כמה חבילות אפשר להעביר ביום?
תריק, רקדן שרקד בפסטיבל בוורשא והמשוגע
לספורט, אינו חזק במיוחד. הוא רזה
מדי. אבל כוח הרצון חשוב יותר.
המחלה דבקה במשק כולו. כשעוברת המשאית
העמוסה הראשונה בדרך למתבן, היא
נמדדת כאופן תודה,כרתי על־ידי עשרות מבטים:
אורה האקונומית במטבח, אביהו ברפת,
רבקה הקומונרית, הכל רושמים בלבם
את כמות החבילות ואת מספר ההובלה. אולי
ישיג ווריק היום שיא חדש?
תריק יושב, כמובן, מעל לחציר. זה עניין
של כבוד. אם המכונית אינה ״בנויה״ כראוי,
בשיטה קפדנית של שתי וערב, היא עלולה
להתהפך באמצע הדרך. וזו בושה איומה לכל
מספוא׳ניק. זה קרה לווריק רק פעם אחת
בחיים, בשובל.
כל חבילה שוקלת כ־ 25 קילו. המטען כולו
למעלה מחמשה טון. לא נעים להיקבר
תחת מעמסה זאת. אולם תריק יושב למע־

התנדבותנדירה: להקת המחול הקאמרי, בהדרכת נעמי אליסקובה, מופיעה בחדר־האוכל,
ללא תשלום. זוהי תופעת נדירה. רק לעתים רחוקות מאד מגיעים אמנים למשק הנידח.

פה ושם נשמעה המולת העבודה. קריאת
הבוקרים — ״הוי ! הוי 1״ — הידר,דה בחצר,
שעה שהעדר התקרב באפלולית המתב־הרת
אל השער. רק עתה התחיל הלילה בשביל
שמוליק. הוא כיסה את עצמו היטב בשמיכה,
שכב לישון.

הקשבהמתוחה: מחוץ, מוצב המשמר. בחדר־האוכל עוקבים החברים, בתום יום עבודה
של 12 שעות, אחרי תנועותיה של להקת המחול. הפנים מגלות התמסרות עמוקה לאמנות.

נעצמות, די היה בסיבוב קטן כדי לעוררו
שוב. ארבע שנים של שמירה לא הקהו את
המתיחות.
ארבע שנים ...מחשבותיו העייפות של
שמוליק נעו אחורה, להיאחז במשהו, ללחום
בתרדמה המתגנבת. ערב השמירה הראשון.
אז רעד לכולם הקורקבן. בקושי העזו לעלות
על התל שליד המשק׳ זה שקבורה בו ציקלג
העתיקה (ואולי גם לא).
בבוקר באו משובל. העמיסו אותם על
מכונית־משא, עם כמה רובים, מיכל מים וקצת
תיל דוקרני .״עמוד החזון הלך לפנינו
ועמוד האבק מאחורינו חייך שמוליק לזכר
בדיחתו של עמום הלץ.
האוהלים הגיעו מהסוכנות. קודם לכן היו
במעברה, והחכריא חשדו שדבקו בהן מח־

ך• רני האור הראשונות כבר מצאו
\ /את תריק יושב בקבינה של מכונית־המשא.
בשדה השלף הצהוב היו חבילות החציר
פזורות במבנים של שלוש, ארבע קומות.
המשאית גלשה לאט, בהילוך אחורי,
לעבר קצה־השדה, מקום בו התחיל שדה אחר,
בלתי־קצור.

וחובות־החבר. לכן תרמו למשק את שמוליק,
המזכיר, ואת אברהם, מרכז ועדת החברים.
אומרים שהם רוכבים על העניינים. גם מוטה,
שהיה מרכז הקניות, היה רחובותי.
כין שתי החלקות הפריד רק עמוד אבן מ־מוטה.
שמוליק. נאנח בעל כורחו. מוטה
ישב עמו על ספסל הלימודים בכתה אל״ף. סוייד בלבן, עליו היו מצוירות בשחור הספמוטה
נולד עם ההגה ביד. אביו היה מראשו רות . 197
ני גבעת־ברנר, ואחר־כך מייסד קואופרטיב
״עמוד ! אתה עובר את הגבול !״ צעק תנהגים.
בן 13 ידע מוטה לנהוג, ובגיל 14 ריק לעבר הנהג. המשאית נעצרה כעשרים
לקח את החבריא במכונית להתרחץ בואדי סנטימטרים מממלכת הירדן. כאן אין שטח
רובין.
הפקר. שני הצדדים מעבדים את המילימטר
שמנמן, שמח, זהיר, ההיפך משוויצר, זד, האחרון ממש. זו אחת הסיבות שהגבול הזה
היה מוטה הנהג .״אם אין שכל, יש בעיות,״ שקט באופן יחסי, לפי שעה. איש אינו מעונהיה
אומר. הוא היה הנהג היחיד בתנועה יין בצרות.
הקיבוצית שהיה מחזיר למשק את דמי־הכיס.
תריק הביט קצת לחוץ־לארץ. הכל היה
״אכלתי בבית,״ טען.
שקט. רק בראש הגבעה נעו כמה כתמים

לה: להפגין כלפי העולם כולו כי הוא בוטח
בהחלט בכושר הטעינה שלו.

ך פתע נפתחת תהום פעורה במרכז
/המטען. מוסקה הנהג חצה קו־׳גובה. תריק
מגדף חרישית. עוד קפיצה כזאת, וכל
העסק יתהפך. יהיה צורך להעמיס את הכל
מחדש, והשיא המקזזת ילך להביא. אלף ומאתיים
חבילות צריכים להוביל היום, אף לא
אחת פחות.
הצרה עם מוטקה הנהג, שאפילו אי־אפשר
להגיד לו כלום. צריכים להתיחס אליו בכפפות
של משי. כי מוטקה אינו חבר המשק.
הוא שייך לניר־יצחק. הוא היה שם ׳מרכז־קניות.
וכך הכיר בעיר את נעמלה מלהב,
שהיתר, בקורם לתופרות. השניים התחתנו,
אך עדיין לא ברור איפה יישארו: בניר־יצחק
או בלהב.
שני זוגות ידיים, זד, לא הולך ברגל. על
זה כדאי ללחום. על זה כדאי אפילו לשתוק,
למרות שקשה. קשה מאד, כי ניר־יצחק הוא
משק בן שבע, ולהב רק בן ארבע. מוטקד,
מדבר מגבוה, כאחד שכבר הוביל חציר שלוש
שנים לפני שתריק העמיס את החבילה הראשונה.
צריכים להתאפק.
אחרי הכל, מוטקה בחור טוב. גם חזק.

לא כל נהג שלא שייך למשק היד, משתתף,
כמוהו, בהרמת החבילות, ממש בהתנדבות.

קצב יוכר והולך, שכבה שניה, שליו
1שית, רביעית. שניים מרימים את החבילות
מלמטה, בתנועות מדוייקות של הקלשונים,
תוך חישוב אוטומטי של מרכז־הכו־בד.
תריק תופס אותן ברגע המכריע, מעיף
אותן קדימה.
הוא מסדר את החבילות, שוקל תוך כדי
כך כל חבילה. אם החבילה כבדה ודחוסה,
פושטת הרגשה חמה בלבו. חבילה כזאת תישמר
יותר טוב׳ תשמש מזון טוב יותר לחיות.
כשבאות כמה חבילות קלות, שאינן קשורות
כהלכה, מרגיש תריק צביטה בלב. מי
עבד אתמול בכיבוש? גועל נפש. חכו שניפגש
במקלחת, בערב. הפקרות ממש.
לאט לאט התרחקה המשאית מן הגבול.
מה שבטוח בטוח. אף אחד לא ילך לגנוב
חבילות כבדות. אבל לפני שנה היו איזה אלף
חבילות בשדה, ויום אחד נמצאו בלי החוטים
שקשרו אותן. חוטי הפשתן קלים. אפשר לעשות
מהם חבלים.
הקצב טוב. אם זה יימשך ככה, יעברו את
השיא של שלשום. זה סוב. מי יודע? יכול
לרדת גשם ולהפוך את החציר לקש, כמו שקרה
לפני שבועיים.
חבילה אחת התפוררה. פניו של תריק מתקררות.
אי־אפשר להציל את החבילה. המכבש
לא יחזור לכאן. צריכים לדבר עם אברהם
בקשר עם צורת הכיבוש.

ף* ארוחת הפוקר גילה וורוויק פנים
מוכרות: ערי הבלונדי, העובד כשליח
בקן התנועה החינוכית בתל־אביב. ע ד הוא
משוגע למוסיקה, לכן נתנו לו את האפשרות
לפתח את כשרונו בעיר. חוץ מזה הוא משוגע
להובלת חציר. אפשר לגייס אותו מיד.
עם האחרים זה יהיה יותר קשה. תרוויק
נטפל לכמה מהאנשים שהסתובבו !בטל :
.שמע, סידרו אותך אחרי הצהריים בחציר ! ״
אבל החבריא לא נולדו היום, מתחילים לברר.
תריק מחייך חיוך מאונס.
עוד חבילה ועוד חבילה. הידיים היו אדומות
מרוב נשיאה .״היי ד,ופ ! היי ד,ופ !״ המוץ
חדר מבעד לחולצה, נדבק לגוף, גירד.
שכבת אבק כיסתה את הפנים. פה ושם הופיעו
כתמי־דם על זרועות המעמיסים הבלתי־מאומנים.
הם חשבו כבר על המקלחת.
אבל תריק לא היה עייף .״נכון שלא איכפת
לכם עוד הובלה?״ הוא המריץ. איש לא
הודה שזה איכפת לו. חוץ מזה נדבקו גם
הם בקדחת החציר. העיקר שיוכלו לשבת בערב
בחדר־האוכל, למרוח ריבה על פרוסת־לחם,
להעיר דרך אגב :״עשינו היום אלף
ארבע מאות. זה הלך כמו כלום.״

ך* כבשים רבצו, והדסה הניחה להן ל(
| נוח מעט. היא ישבה והביטה בגבעות
שממול. השד יודע איפוא עובר כאן הגבול
בדיוק — והיא לבדה עם הכבשים, ורק רובה
חצי־אוטומטי איתה.
על מה חושבים בשעות ארוכות אלו של
שהיה בשדה י על הכל. על הבית ועל עודי,
שהיא גרה עמו בחדר משפחה. על הבעיות
הקטנות המתעוררות יום יום. סיפורי רכילות
מעודנים, שיגם בקבוץ (ואולי דווקא בקיבוץ)
מוצאים להם אזניים קשובות.
ועל הגבול? לא, הוא לא מפריע בכלל.
ודאי שהוא קיים, ויש להציץ מדי פעם למזרח
ולראות שהכל שליו ושקט בדיוק כמו בצד
הזה. והכבשים מנמנמות בשדה. המון צמר.
עוד שבועיים, חג הגז. ואז עושים הרועים
חג גם לעצמם. טליה שלמה אוכלים לבד, רק
הרועים ועובדי הדיר.
אסור להן לנמנם כל כך הרבה, הן חייבות
לאכול.
הדסה קמה וניסתה לעורר את העדר. הוא
לא זז. היא קראה בשמותיהן של כמה כבשים
פיקחיות, שיודעות לזכור שמות ומעדנים
מידי הרועה .״בררררררר, ויזתא 1בואי...
בואי ...בווואייי 1״
היא הוציאה חתיכת לחם מעוך, הושיטה

מיבצרמנותק 1המקלע טעון, דרון
ונצור. לידו שוכב מזכיר המשק, שמוליק.
עם רדת החשיכה הופך המשק למשלט. השמירה
היא מעמסה עצומה על סידור העבודה.

היא היתר, לבושה מכנסיים קצרים, חולצה
חסרת שרוולים וכובע טמבל ממנו הציצו
קצוות שיער בהיר, עטופים בבד כחול. היה
חם והיא הסירה את החולצה, טיילה בגופיה,

קילומטרמןהגבול: בחדר־הילדים מגישה זהבקה את ארוחת־הערב. ההגנה על
שמונה הבנות של המשק, שאין בו בנים, היא ראש הדאגות של מערכת השמירה הלילית.

ידה לעבר הכבשה. זה לא עזר. מספיק יד,יד,
להניע כבשה אחת ולמשכה, כדי שהאחרות
ילכו אחריה. הדסה ניסתה לגרש אותן מסביבות
המיכל. הכבשים ר,חשדניות סרבו לזוז,
מחשש פן תקבלנה האחרות מים שעה שת־לכנה.
לבסוף היתפתתה כבשה תמימה ונער,
אחרי הדסה. כל העדר קם, החל לנוע ולאכול.

** הרים מביאים לשדה. כשמסתו-
כבים על־יד הבית, חוזרים בצהרים ונותנים
לעדר לנוח שעה בדיר. אולם כשרוצים
לנצל את השלף בשדות הרחוקים, יוצאים
לכל היום. בקיץ אפילו נודדים לימים שלמים
צפונה, לשטחי מרעה חדשים.

בשדה אוכלים טוב. פעם היו מקבלים בשדה
בדיוק כמו בבית, האקונומית לא הבינה
מדוע צריכים לאכול בשדה מנות כפולות.
בחרו אקונומית חדשה, אורה שבעלה עובד
בשדה. ומאז האוכל בשדה בסדר. בכלל, אורה
יש לה לב של זהב.
הדסה כיוונה את העדר לשדות חדשים, שטרם
נאכלו. היא השתעשעה עם שלומית,
העז היחידה בעדר. פעם הופיעה לבדה מעבר
לגבול. היא פיתחה לה רגשי עליונות על
הכבשים. יש בעדר עוד גדי קטן. תפסו פעם
איזו עז של ערבי. ועד שבא זה לקחתה, המליטה
העז גדי שנשאר כבר בעדר.
השמש ליהטה ושיזפה את פניה של הדסה.

ך* פוקר התקדם. התחיל להיות חם.
| | הנערה היפה, מוצקת הגוף, שהלכה בראש
העדר כמעט לא שמה לב לכך. היא היתד,
רגילה.
עוד מרחוק הרגישו הכבשים בריח המים.
הן ראו את ד,מיכל שעמד בראש הגבעה,
מיבנה בודד בלב משטחים צהובי גון, והגבירו
את קצב ההליכה. הכבשים ההולכות
בראש פסקו מללחך שרידי גבעולים וירק
ופתחו במרוצה, דהרה שגעונית של מאות
כבשים עמוסי צמר.
.י סביב השוקת שליד ד,מיכל הצטופפו הכבשים׳
דחפו זו את זו ופעו בקולי קולות.
הדסה דחפה אותן, פינתה לה דרך אל המי־כל
ופתחה את הברז. סילון רחב זרם אל
השוקת. הדסה הביטה בכבשים המלקקות מתוך
השוקת בצמאון, הניחה את הרובה ליד
ד,מיכל. זה היה קאראבין חצי־אוטומטי, קל
ונייד.
היה עליה לדאוג לחלוקה צודקת של המים.
כמה כבשים טיפשות פשוט סרבו להסתלק
מהמים. טליה קטנה קפצה לתוך השוקת, רבצה
במים והביטה בעיניים לועגות לחברותיה
המצטופפות מסביב. הדסה גערה בכבשים,
דחפה אותן, הרימה יד באיום, הפליטה
ברררררר ארוך.
יצורים מוזרים הכבשים האלה. הולכות
ואוכלות מבוקר עד ערב. ככל שיאכלו יותר
נדן ילך חלבן וירבה אבל יש ונכנסת בהן
רוח שטוט וטישטוש של עייפות, והן נעצרות
ופוסקות לאכול. זה קורה ביחוד בשעות
החמות. אז הן מצטופפות לגוש אחד, נדחפות
זו לצידה של זו, מורידות ראשן ומנט־נמות.
קשה אז להזיז אותן. שום פיתוי שבעולם
לא יניע אותן לקום. אבל הן חייבות לפגי הצאן: הדסה הרועה היא מלנת־היופי של משק להב.
לעתים קרובות היא לבדה בקרבת הגבול, מזוינת רק בקאראבין.
לאכול, ואסור להן להירדם.

ף! שכילה כבר עמד היום להיגמר.
2שמוליק העיר אותה קצת אחרי שלוש
בלילה. בחוץ היה קור כלבים, והיא רצד,י לדיר
כדי לחמם את עצמה. בדיר פעו כבשים,
מישהו הדליק כמה פנסי לוכס. הוא לא היה
הדיר הכי משוכלל בארץ, אך כאשר זוכרים
שעוד לפני שנד,־שנתיים הסתובבו כל בעלי
החיים בחצר המשק, סיירו בצותא במטבח
ובחדרי המגורים, אז גם זה טוב.
חוץ מזה, העדר הוא אחד הטובים בין עדרי
הטליות. האדם מצליח להערים על הטבע.
הוא למד לסחוט מהכבשים את חלבן במשך
הצי שנה ויותר לאחר ההמלטה. למדו גם איך
להגביר את היצור. כבשה רגילה נותנת עד
150 ליטר חלב• אפשר להגיע עם כבשים מטופחים
עד שבע מאות ליטר לשנה.
הכבשים החולבות מסומנות בכתמים כחולים
על צמרן, להבדיל מאלו היבשות. לאור
הלוכס, רכנה הדסה על גבי שרפרף, עברה
מכבשה לכבשה, חלבה אל תוך הדלי. אחרי
החליבה, צריך היה לשטוף את הדיר ולנקותו
עד שיבריק. רק אחר כך יצאה למרעה.
אחד החברים בא להחליף את הדסה. היא
מסרה לו את הרובה, סיפרה שהמים אזלו מד,מיכל
ולא כדאי להביא את הכבשים לסביבתו.
אחר נעלמה בין השדות בדרך הביתה
למקלחת.

אחרי הבקר: תמונה אופיינית מטכסס הישראלית, כפי שנקראת גזרת
להב. מימין נהג דן, מבין המתנדבים לביצורים, שנתגלה כבוקר מאומן.

קומנדו

מול

ח ב רון

ך• צעדים מדלדים ואומרים־חשיבותעבר
^ בין עמודי־התאורה של הגדר אדם שנראה
שקוע במחשבות. לפי צורת ההליכה היה
קל לכל חברי המשק להכירו אף ממרחק.
אמנם, איש מחברי המשק לא ידע מה
לעשות אם יגיע יום אחד מכתב ועליו הכתובת
:״לכבוד מר אפריים לנדגרטן, לד־,ב,
דואר נע הנגב.״ אין כל בטחון שהאיש עצמו
ייזכר כי שם זה שייך, בעצם, לו. כי מזה
עשר שנים לפחות, אפריים לנדגרטן הוא
בשביל עצמו ובשביל חבריו פשוט פרויקה.
זהו בחור שהעור נמתח ממש על עצמותיו
הגמישות, ואפילו בפניו בולטות עצמות
הלחיים האלכסוניות. כבר בגיל 23
מתחיל שערו הבלונדי הקצרצר להקליש מעט,
ועיניו הצרות ׳מכווצות תמיד מלהט השמש.
תגובותיו של פרויקה על המתרחש סביבו
מרוכזות כולן סביב הפה בלבד, המחליף

ואצלי בחדר אתה לא יכול לתקן את המנורה?״

ין הוא מרוצה ביותר גם מתפקידו
^ כמרכז משק. התפקיד הוא כבד, כבד
מאד. במשקים גדולים יותר אין מרכז המשק
עוסק בשום עבודה נוספת. אך משק להב,
בו כל זוג ידיים שווה את משקלו בזהב, אינו
יכול להרשות לעצמו לוקסוס כזה•
לכן עוסק פרויקה מדי יום ביומו באקרובטיקה
מופלאה של ביצוע שתי העבודות
בעת ובעונה אחת. בעודו מניע את הגנרטור
הוא מנהל דיון עם מרם הפלחה על סדרי התחבורה,
ובדרכו ממחסן הכלים לחדר־האוכל
הוא מסדיר את הטעון הסדר בבעיות הובלת
חבילות השחת. מובן מאליו שהדיונים המשקיים
נמשכים גם במקלחת ובחדר־האוכל.
אך לא הקושי שבתפקיד הוא המרתיע את
פרויקה. העניין פשוט הרבה יותר .״אני לא
טיפוס בשביל להתעסק עם בני־אדם,״ זוהי
דעתו של פרויקה על עצמו .״אני גמרתי
עם זה. נוכחתי בכך פעמיים — פעם אחת
כששלחו אותי להיות פתאום מדריך בהשומר
הצעיר׳ ופעם שנייה עכשיו.״

נעמלה המרבסית, תופרת

01177 הכזבים
חור ההר

ף* טיול רכקעת צץ הצליחו החברי,
^ כולם לעלות על הור ההר דלרדת בשלום.
כשהגיעו למטה אמרה שוש בצער :
״חבל על כל המאמץ. כנראה שכבר סתמו
את החור ! ״

מה זה דם

^ אחד הימים חג מטוס מעל למשק.
לפתע נפסק המנוע והוא צלל, אבל לפני
שהגיע ארצה נשמע שוב טרטור המנוע והמטוס
נעלם.
״מה הוא עשה?״ שאלה בת אחת.
״הוא הדליק בירידה,״ השיב מישהו.
״יש לו דם !״ אמרה הבת.

עוזי מסייר
ן* שההכרה היו מתרחציפ^בוסתן
^ מתוך דלי, לפני שהתקינו את המקלחת,
היו שולחים בן עם מקלע ומשקפת לחפות
על הבנות המתרחצות מפני מסתננים.
עוזי חזר אז מקורס סיירים. שלחו אותו
לחפות עם כל הציוד, ונתנו לו גם נייר ועפרון
שיכין תרשים־גוף.

עמירם״ מחליט להיות צנוע
רב אחד היה עמירם מצוברח נורא.

המקלחת: מרכז העצבים.

פרצ׳ו נהנה, אישלה הבוקר צוחק בפה מלא, צ׳יק,י מרצין,

בשעת פולחן הרחיצה אחרי יום העבודה. המקלחת, ממלכת הגברים, היא המקום בו מוחלפות
הדעות על הנושא המענין ביותר את כל חברי המשק: הספק העבודה של היום.

בקלות העוויות של מאמץ בחיוך לגלגני
נוקב.

רויקה הוא מרכז המשק בלהב, ו־
£4פירוש הדבר שעליו לבצע במו ידיו כל
עבודה שאין מישהו אחר המסוגל לבצע אותה.
כרגע פרויקה הוא חשמלאי, והסיבה
היא פשוטה _:היה במשק חשמלאי, שהחליט
יום אחד כי העניין נמאס לו ועליו להתחיל
לדאוג לעצמו במקום לדאוג לקיבוץ (כך
מגדיר את הפרשה פרויקה).
אחריו השתלם במקצוע בחור אחד, שנהרג
יום אחד מכדורי אוייב. המשק, שאינו רק
צרכן חשמל אלא גם מייצר את החשמל בעצמו
באמצעות גנרטור, לא יכול היה להתקיים
ללא חשמלאי אפילו יום אחד. לאחר
מלחמה גדולה עם המוסך, הוחלט לשלוח את
אחד המכונאים להשתלם בחשמלאות. בינתיים,
עד שהלה יחזור מהקורס, צריך כמובן
מרכז המשק לבצע את עבודת החשמל.
פרויקה אינו מרוצה ביותר מעבודתו כ־חשמלאי,
אם כי ידיעותיו בעניין זה מספיקות׳
פחות או יותר .״ככה זה בקיבוץ,״
הסביר ,״עבדתי יומיים בחשמלאות, ומאז
אתה נחשב לחשמלאי. מעכשיו, כל יומיים
יבוא מישהו להציק לי לתקן את זה ואת זה.
מה זה, הם יגידו, תאורה בקיבוץ יכולה לעשות

דודיק המוכתר, פלח

לכן תצטרך עתה אסיפת החברים של משק
להב, המתקיימת בכל מוצאי שבת, לשבור
את ראשה ולחפש לה מרכז משק אחר.

ף פינתיים, כל עוד לא נבחר ה־אומלל
הבא׳ רובץ העול על פרויקה בכל
כבדו. בבית־הספר בו למד, בית־הספר המקצועי
של אורט בקריית חיים, לא נחשב
פרויקה לתלמיד מעולה (״היה שם,״ אומר
פרויקה ,״רק מורה אחד ששווה משהו, וגם
הוא קיבל שבץ ומת שבוע אחרי התחלת
הלימודים.״) אך החיים לימדוהו לעסוק בזריזות
רבה בכל דבר כמעט. .
הצרה היא רק, שכל עניין דורש זמן. כ־שפרויקה
מסיים את יום העבודה הרגיל, בשעה
ארבע אהרי־הצהרים, עדיין אין למצוא
אותו במקלחת. בינתיים מתברר שחסר אדם
להובלה האחרונה של החציר. ווריק, מנהל
הענף, בא בטענות מרות אל מרכז המשק,
כמובן, ולמרכז המשק אין פתרון אחר אלא
לצאת בעצמו ולמלא את החסר.
עליו להזדרז ולסיים זאת — כי לשעה
שש נקבעה ישיבה של המזכירות כדי לדון
בתוכנית ההשקעות לעונה הקרובה. שבע
היא שעת הטלפונים — בשעה זאת ימצא
(המשך בעמוד )12

21 אז שאלו החברה :״מה יש לך, עמי?״
אז אמר שהוא עצוב, כי כולם צוחקים ממנו
ולא מעריכים אותו בתור אישיות.
אז הסבירו לו כי רק הוא אשם, כי תמיד
הוא משתגע ומתרברב ומכריז הכרזות מפו.
צצות•
הדברים
נגעו ללבו של עמי. הוא נהיה
עוד יותר עצוב, אבל החליט לחשוב. חשב,
חשב, כל הלילה לא ישן, וכשקם בבוקר
אמר לבניקה :״חלם ! מהיום אני אהיה
צנוע. כשנבוא לחדר האוכל אתה תעשה שקט
ואני אגיד: עמי מהיום והלאה שקם נורא !״

השליחים עופדים ביציקה
ך* עם כאו שמוליק וחיימקה, שני השלי-
^ חים של המשק בתנועה, ביחד הביתה.
העיקר, היתר, בדיוק היציקה של הבית הראשון,
אז האידיאליסטים רצו לעבוד. אמרו
להם שימלאו את הכף בחצץ.

איואן האיום, פוקר

בקיצור, הם עבדו כמו חמורים, והחברה
כבר התחילו לרחם עליהם. אז אמרו להם
שהכף לא מתרוממת בסדר והם צריכים לעזור
לה• הם פשטו את החולצות והתחילו
לדחוף את הכף למעלה.
אז החברה החליטו גם כן לעשות משהו.
הם עמדו מסביב וצעקו בכל הכוח :״היי
ד,ופ !״

רחמנות על יתומה

^ חת הכנות ביקשה שיתנו לה שבת
לרגל מות סבתה. כשחבר אחד פיקפק
בנחיצות הנסיעה, הסביר לו סדרן העבודה :
״מה אתה לא מבין? היא צריכה לעזור ל־אמא
שלה להיות יתומה.״

דק לא פרטיזני

^ שיחת קיפוץ דיברו על זה שהרבה
^ מהחברה אין להם סבלנות והם עוקפים
את החלטות הקיבוץ על ימין ועל שמאל
ומקבלים במתנה כל מיני דברים שאסורים
לקיבוצניק.
מיד אחרי הסעיף הזה הודיעה מרכזת
ועדת החגים שט״ו בשבט נדחה בגלל חוסר
אפשרויות, והוא יתקיים שבוע אחרי זה,
ועל החברים לחכות בסבלנות.
אז אחד מהחברה, שיש לו הרבה סבלנות,
צעק :״ושאף אחד לא יעשה ט״ו בשבט באופן
פרטיזני ! ״

בלב מי ששונא
* * ה ההכדל בין כל הכלבים? גורי
האב, זכרונו לברכה׳ היה רואה ערבי,
1מיד היה רץ בשקט, מרביץ בים במקום רך
וחוזר הביתה.
צ׳רי האם רואה ערבי נכנס למשק, פיתחת
.בנביחות איומות, רצה על אליו, מרחרחת וחוזרת.
גורי
הבן עולה על כולם בשינאתו לערבים.
כשהוא רואה ערבי עולה על המרפסת, הוא
עובר בשקט למרפסת אחרת.

בן, המפקד

ף* שכאו למשק שומרים מתנדבים, מינו
^ את מורדי למרכז השמירה. באותה הזדמנות
מצא מורדי שמתח השמירה ירד

זהכקה המחייכת, מטפלת

אכיהו הסוחר, רפתן

ג׳ומכה השויצר, פלח

תמר המארוקאית, טבחית

פרויקה הציניקן, מרכז

נות החד־פעמית כמו שצריך.

עוזי לא התכוון

רבים קראו את ״ילקוטי הכזבים״ במצב־רוח עצוב. היה נדמה
להם כי הומור מיוחד זה הוא נחלת העבר, שירד לקבר יחד עם
דור הפלמ״ח.
האוסף הבא, שנקלט במשק להב ומובע עד כמה שאפשר במלים
של המספרים עצמם, מוכיח כי היתה זאת הנחה מוטעית מלאכת
הצ׳יזבאט לא מתה. היא חיה ומשגשגת, במקום שישנו נוער
המרגיש כי יש תכלית לחייו: יי עבודה ושמירה על הספר.

פלאים• הוא החליט שדרוש להחזיר את דד
דיסמאנץ בין החייל והמפקד. על פקודותיו
היו צריכים לענות :״כן המפקד!״ או ״לא,
המפקד ! ״
עד הבוקר נמאס כל העסק על מירדי, והוא
גער בזקנים :״אולי כבר תפסיקו לקרוא
לי המפקד?״
״כן, המפקד ענו הזקנים ברעדה.

הדדיות

^ שכא ג׳ומבה בפעם הראשונה ל־
^ חטיבת המלואים׳ הציג את עצמו לפני
החיילים בזו הלשון :״שלום. אתם תקראו
לי ג׳ומבה, ואני אקרע לכם את הישבן ! ״

ן חכלן כקיבוץ היה ללא ספק פוב־
1ז צ׳יק. פעם קדחו בורות לבנין. בעומק
של שני מטרים הגיעו לאבן. הורידו את
פוכצ׳יק עם הראש למטה, והחזיקו ברגליו.
הניח פוכצ׳יק לבנה של חומר־נפץ, שמשקלה
חצי קילו, והדליק את הפתילים.
פתאום נשמטו רגליו מידי האוחזים בהן,
ופוכצ׳יק טס פנימה. כשהגיע למטה לא
איבד את קור־רוחו, וכיבה את הפתיל ב״פו״.

שאל שמוליק :״מדוע פירקו את הפל־מ״ח?״

אביהו הסוחר

ך* עזים שבסייריס יצאו ברגל מתל)
) ערד לעין־גדי. בלילה לנו לא הרחק מן
הגבול. באמצע הלילה הרגישו השומרים כי
שיירה עוברת. ראשון עבר גמל עמוס חא־שיש,
אחריו גמל עמוס שעוני זהב, אחריו
אחד עם נעלי קרם וקלפים, גמל עם שרי
בראנדי, אחריו גמל עם סכיני קומנדו וגמל
עם תת־מקלעים קארל ׳גוסטאב, ועוד ועוד.
עד שהחברה התאוששו והציבו את המקלע
כבר עברה השיירה. מכל העסק נשארו רק
שלושה שוורים, ואביהו השיג עבורם רק
כמה מאות לירות עלובות. כך אברר, לאביהו
ההזדמנות לעסוק במסחר גדול.

תעמוזת בחירות
*8קראת הבחירות אספו כל מי שרק

/אפשר ושלחו אותו לבאר־שבע לגרוף
קולות למען המפלגה. גם זהבקה לבשה מכנסיים
קצרים ויצאה עם כל החברה• סידרו
אותה בצוות עם צבי והכל הלך לפי המשוער
מראש: אף אחד לא שם אליהם לב.
בסוף עלתה׳זהבקה על עץ כדי לתלות
כרוז. מיהר צבי ומרח את כל העץ עד איפה
יש שארות
שהשיגה ידו בשיכבה עבה של דבק. זהבקה
^ בא של שלומית הוא פרופסור ב־ נשארה תקועה למעלה.
הפרולטריון של באר־שבע חשב שאסתר
טכניון. כשבנו החברה את הצריף הוויליאמס
הגיעה ונהר והתאסף בהמוניו מראשון
נזדמן למקום וראה שלא ׳יודעים
סביב לעץ. אבל לא היה באותו מקום שום
לבנות. אז הציע ׳שידריך אותם בבנין ואמר
נו; זם מטעם המפלגה שידע לנצל את ההזדמלחברה
שישאלו אותו שאלות.

אפרים הפרסי, פלח

עמוס הלץ, מסגר

** זי שיי ך לאנשים שעליהם נאמר :״ה־
> זורעים בדמעה, ברינה יקצורו כשרק
מתעננים השמיים, ויורדת טיפה, הוא יוצא
על. המרפסת וצועק :״תן עוד ! ״
פעם ירד גשם שוטף ועוזי צעק :״תן
עוד אחר־כך הלך לחדר־האוכל ושמע ש־החציר
התקלקל בשדה בגלל ריבוי ה,:שמים.
אז חזר לצריף, עלה על המרפסת ואמר :
״סליחה, לא התכוונתי 1״

ך* עם ירד המון גשם ואי אפשר היה ל־הגיע
לכביש. התחיל רעב גדול בבית.
קרא אישלה למגיש :״יש הוספה של פילה 1״
נכנס המגיש למטבח, שאל, חזר ועשה שאין.
שלח אותו איישלה להביא הוספה של דיסה.
חזר המגיש והודיע שאין.
שלח אותו להביא הוספה של סלט, הודיע
שנגמר.
כשנמאס העניו לאחראית המטבח יצאה,
נעמדה בפתח חדר האוכל וצעקה :״אין הוספה
של פילה׳ אין הוספה של לחם, אין
הוספה של דיסה, אין הוספה של סלט.״
שאל אישלה :״יש הוספה של אין?״

אברהם השתקן, פלח

* ה שפה שד פובצ׳יק
^ פוכצ׳יק היתה שפה פרטית משלו.
/לא כל אחד היה מבין למה הוא מתכוון.
פעם, פעמיים ושלוש נסע עם הטנדר ל-
ספיח ובחזרה, ולא אמר מלה. בפעם הרביעית
נסע סדרן־העבודה בקבינה. כשהגיעו
לסיבובים שלפני הבאר אמר פוכצ׳יק :״פעם
אחרונה שאני נוסע כאן.״
״למה?״ התעניין סדרן העבודה בעדינות.
״הדרך זה לא איכפת לי,״ אמר פוכצ׳יק.

ך* עם גנבו הערבים כמה שתילים ב־מטע.
לאחר מאמצים רבים והרבה קללות
הצליח פרויקה להתקשר בטלפון עם המשטרה
בבאר־שבע, ורצה להודיע על המקרה.
אולם שוטר מארוקאי התעקש לרש ם את
פרטיו האישיים של המודיע לפני פירוט העניו•

שאל.
״אפריים.״
״שם המשפחה?״
״לנדגרטן.״
״שם האב?״
״שלום.״
״שלום,״ ענה השוטר, וסגר את הטלפון.

אורי השקט, מכונאי

הדסה היפה, רועה

ווריק הרקדן, מספוא׳ניק

תצפית

ב מ דינ ה

(בל הזכויות שמורות)

העם

• השקט היחסי כגבולות לא יימשך זמן רב• כל הסכמי הפסקת־האש,
שהושגו על־ידי מזכיר האו״ס דג האמרשילד בביקורו במרחב בשבועות
האחרונים, יתנדפו כעשן. המתיחות תוחרף בממדים רחבים ביותר ע ם שובו
של האמרשילד לניו־יורק.

ציונות צינית?
לפי ההגדרה הקלאסית, הציוני הוא יהודי
המבקש להעלות לארץ יהודי שני, בכספו של
יהודי שלישי. בשינוי קל אפשר גם לטעון
כי הציוני הוא יהודי החי מכספו של יהודי
שני, הניתן לו כדי להעלות, כביכול, יהודי
שלישי.
נוסח ציני זה של תפקידי הציונות יכול
היה להיראות כאמיתי לאור הדיונים שהתנהלו
השבוע בקונגרס הציוני הכ״ד (ראה
להלן) הם כללו דיון שיכול היה לעורר חרדה
בלב.
אלא שכבל זאת. כל המגביות הציוניות
מתפרנסות מן הדאגה לגורלם של יהודים
נרדפים, הזקוקים להצלה מיידית, בשנה
האחרונה היו אלה יהודי מארוקו, ארץ
בה התנהלה מלחמת־שיחרור ערבית•

.ואלה הגורמים אשר יעלו את המתח המלחמתי: הגברה רצינית
של פגיעות מסתננים ופידאיון מסוריה, ירדן ומצרים בבת אחת, וכן צעדים
ישראליים לחידוש העבודה בערוץ הירדן. התנגשויות אלו עלולות להתפתח בקלות
למלחמה של ממש.

.ארצות־הברית ינסו למנוע פרוץ מלחמה על־ידי השמעת

איומים חריפים כלפי שני הצדדים. במסגרת זו, ישגרו לים התיכון
יחידות נוספות של צי וחיל־נחיתה, שיהיו מוכנות לפעולה, במקרה ונשיא ארצות-
הברית יחליט על התערבות צבאית פעילה.

.פעולת השהיה נוספת תיעשה על־ידי שגריר המים האמ
ריקאי
אריק ג׳ונסטון. למרות שכבר ברור כי הערבים לא יתנו את הסכמתם
לביצוע תוכנית השקאוה מ שותפת עם ישראל, יגיע ג׳ונסטוך למרחב בקרוב,
כדי לנהל שיחות אשר מטרתן לדחות את ביצוע העבודות
הישראליות בערוץ הירדן ולחסל בכך את אחד הגורמים
הרציניים להתלקחות צבאית במרחב.

.אמריקאי אחר עלול לעזוב את המרחב ול
שוב
למולדתו. שגריר אהצות־הברית בישראל, אדוארד
לאוסון, המאוכזב מאד מסירוב הסטייט־דיפרטמנם לתת נשק
לישראל, מברר עתה אפשרויות להשתחרר מתפקידו הנוכחי.
תוכניתו עלולה להתגשם, במקרה שישראל תוציא מוושינגטון
את שגרירה אבא אבן ותחליפו באחר.

.אורח חשוב מאד יבקר בקרוב כישראל.
סנן ראש ממשלת בריתהמועצות, אנדריי מיקויאן, יבקר בחודשים
הקרובים בכמה מבירות המרחב, כולל ישראל. לא
יכללו בתוכנית סיורו: בגדאד, עמאן וריאד הסעודית.
.משבר הלחם יתחדש. בעלי המאפיות לא יש לימו
עם התוספת של חמש פרוטות לכיכר. שאושרה להם,
יעמדו על הגדלת התוספת לעשר פרוטות לפחות. תביעתם
תגרוס לשיבושים באספקת הלחם ולהשבתת מאפיות.
.היה מוכן לצרות גם כשטח התחבורה. סירובו
המוחלט של משרד־התחבורה לאשר העלאה במחירי
הנסיעה יגרום לשיבושים מחמירים והולכים בסדרי התחבורה.
ראשונים ייפגעו קווי האוטובוסים הבינעירוניים. אם הסיכסון
יחמיר עוד יותר, יורגש הדבר גם בקווים העירוניים.

.מדד יוקר המחיה יעלה כעשר נקודות לפחות
כשלושת החודשים הבאים.
• אם הנך אוהב שוקולד, תיאלץ לשלם כ
יוקר
עבורו. עליית מחיריו של מיצרך ז ה עלולה להסתכם
ב־ס 3007 עד 40070 ממחירו הנוכחי, בגלל העלאה ניכרת של
היטלי הממשלה על חומרי הגלם כגון קאקאו וסוכר, הדרושים
לתעשיה זו.

.אם מילאת את חובתך המצפונית והתני
דכת לעבודות כיצורים ביישובי ספר, תוכל לעזור
כקרוב ליישובים אלה גם כביצור החיים
התרבותיים שלהם. משרד החינוך והתרבות יכריז בקרוב
על מפעל אימוץ בתי־ספר ומפעלי תרבות. לפי תוכנית
בעורף, ספר בבתי והורים מורים
יאמצו

ספר ויעזרו לניהולם הסדיר.

שר-החוץ שרת
דמיון שופט ארס
בתי־ספר

ביישובי

.הקופסה הבהולה תוסיך לקשט את כתי ישראל גם להבא.
למרות התביעות הבלתי־פוסקות לבטל את הקרן הקיימת לישראל, אשר תמה
תכליתזז מאז קום המדינה, ולנחגה עם פעולות המגביות הרגילות של ישראל,
הצליח מנגנון הקק״ל להשיג את הסכמת המוסדות הציוניים על המשכת קיומו
וקיום הקרן כגוף נפרד.

.יגאל ידין יתמנה לרקטור האוניברסיטה העברית כירושלים
בזה תזכה ישראל, נוסף לרמט׳־כל הצעיר ביותר בעולים, גם לרקטזר הצעיר
ביותר.

.חדשות אוניברסיטאיות אחרות: ראש עירית. תל-אביב, חיים
לבנון, ימשיך ב טיפוח האוניברסיטה של עירו, למרות כל הנסיונות מצד חוגים
ממשלתיים וחינוכיים למנוע הקמתה של׳ אוניברסיטה זו, העלולה לדעתם להזיק
לאוניברסיטה הירושלמית.

אלא שבינתיים זכתה מארוקו לעצמאות
והממשלה החדשה לא גילתה אף שמץ של
נטיה אנטישמית. השולטן הבטיח שויון־זכו־יות
מוחלט ליהודים, והיהודים מצידם היו
מעוניינים להפגין את נאמנותם למשטר החדש•
התוצאה: ראש ציוני מארוקו, אלפונ־סו
סבאח׳ לא בא אפילו לקונגרס*.
היה זה מצב עדין. נחום גולדמן ניסה לעקוף
את הבעיה על־ידי ניסוח זהיר :״אמנם
הבטיח השולטן שויון־זכויות ליהודים ואף
קיים הבטחה זו, אלא שבכל זאת...״
דיון חשאי. אולם על פירורים כאלה
אין לקיים את מנגנון המגביות, וגם לא את
הדמגוגיה של המפלגות המתפרנסות מהן.
היה צורף בסיסמה גדולה, מבהילה ומעוררת,
זרק אותה לאולם הקונגרס שלמה זלמן שרגאי,
הדתי: להעלות מיד 100 אלף יהודים
מצפון־אפריקה•
היתד, זאת סיסמה מסוכנת. היא יכלה לערער
את מעמדם של יהודי מארוקו בתקופה
העדינה ביותר, לעורר בלבם אשליוודשוא
ובלב השולטן ספקות חדשים.
מסיבה אחרת לגמרי התנגד לה גזבר הסוכנות,
גיורא יוספסל. הוא ידע שאין כסף ל*
בדומה לראש ציוני טוניסיה, שנעדר מסיבה
דומה.

עליה כזאת. כי לפני הקונגרס השתתף דויד
בן־גוריון בחשאי יבשתי ישיבות של הנהלת
הסוכנות, דרש להעביר את כל כספי הציונות
לצורכי הבטחון של המדינה. שרגאי
וגולדמן התנגדו לכף, ללא הצלחה רבה•
כך הזדקרה שאלה חשובה: מי קיים בעצם
בשביל מי — הציונות למען היהודים הנרדפים,
או היהודים הנרדפים למען הציונות!

הממ
שלה
שיטת להד״ם
האם קיימים או לא קיימים שדים? חסידיו
של הרבי מקוצק התחבטו קשות. בתלמוד
מוזכרים השדים לעתים תכופות. אך הרמב״ם
קבע בפירוש שאין שדים. החליט הרבי :
,מאותו רגע שהרמב״ם אמר שאין שדים,
אין שדים.״
ממשלת ישראל גילתה מזמן שהשד אינו
נורא כל כך, אם רק מכחישים בתוקף את
קיומו. שיטה זו הופעלה תחילה בחזית
החיצונית לטובת העם: דויד בן־גוריון טען
בפני חעדת־,1חקך רה האקגללואמריקאית ב־
1946 שאין לו שום מושג על קיום ארגון .
ההגנה. בימי המלחמה הופעלה שיטת להד״ם
בהצלחה נגד מפקחי או״ם.
אלא שמאז גילו מנהיגי ישראל שאותה
שיטה טובה גם בחזית הפנימית. כשגילה
העולס הזה לראשונה כי פרצה מלחמה לחיים
ולמוות בין ראש־הממשלה משה שרת
ושר־הבטחון פנחס לבון, הוכחש הדבר בשצף
קצף, שבועות מעטים לפני שסולק לבון בדיר
מחפירה. אותה שיסה הופעלה באלפי
מקרים אחרים.
להבאיש ולנאץ. השבוע הגיעה שיטת
להד״ם לשיא חדש• גרמה לכך ידיעה קטנה
אך סנסציונית של העולס הזה 965 מלפני
שלושה שבועות, על קיום הסכם סודי בין
משה שרת והדתיים, לפיו הבטיח שרת למסור
משרות בשרות״החוץ לעסקנים דתיים,
תמורת תמיכה דתית בקו שלו בממשלה,
נגד קו בן־גוריון.
עם פרסום ידיעה זו, החל גם למרחב בחקירה
עצמאית משלו, ווידא את אמיתותה.
הוא פירסם אותה בהרחבה, כעשרה ימים
אחרי הפרסום בהעולס הזה.
השבוע השיב משה שרת בכנסת לעתון
הקואליציוני. המלים היו חריפות ביותר :
״כזב מראשיתו ועד סופו ...פרי דמיון שופע
ארס ...להבאיש ולנאץ ...העתון ביזה את
עצמו וחילל את כבוד העתונות העברית...״
במהשא לו ת. כנאה לעתון שנציגיו
יושבים בממשלה לא הגיב למרחב בחריפות
דומה. גם נציגי הדתיים, שחתמו, על ההסכם,
גימגמו בחצי פה• איש לא הציג למשה שרת
את השאלות המעשיות, שחייבו תשובות
לענין, למשל :
• האם נכון שבשיחה אקראית במזנון
הכנסת עם יצחק רפאל וישראל שלמה רוזנברג
טענת שלא זה המקום לשיחה כזאת,
והזמנת אותם לבקר במשרדך?
• האם נכון שהשניים נענו להזמנתך כעבור
כמה ימים?
• האם נכן׳ן ן שבפגישה זר, דובר על
תמיכת הדתיים ״בקו משרד החוץ״ ?
• האם נכון שהשניים טענו כי למרות
תמיכתם המתמדת של הדתיים בקו שלך בממשלה
אין משרד־החוץ מגלה יחס דומה
כלפי הדתיים?
• האם נכון שהודעת כי אתה מוכן למנות
שורה של עסקנים דתיים למשרות חוץ,
לפי רשימה שתוגש על־ידי המפלגות הדתיות
בקואליציה?
• האם נכון ששיבחת את עמדת השרים
הדתיים בענייני מדיניות־החוץ, ורמזת שלו
היה משתלט קו בן־גוריון היה הדבר גורם
לצרות?
• האם נכון שסוכם ביניכם באותה שיחה
שתוגש לך רשימה של מועמדים דתיים למשרות
בשרות החוץ?
,האם נכון שמספר ימים אחרי־כן קיבלת
מכתב שקבע כי בהתאם למוסכם בשיחה׳ י־לאחר
שנתברר כי הנציגים הדתיים בממשלה
ובכנסת נתנו תמיכה בלעדית לקו משרד־החוץ,
חושבים החותמים שאין מניעה למי־נוי
מועמדים מוכשרים משורות הציבור זי׳
דתי למשרות בשרות־החוץ?
• האם נכון שאותו מכתב כלל 30 שמות
של מועמדים, ביניהם עורכי־הדין אשר רו־

זנבלום, אליהו מירון, יעקוב בלומברג וחיים
מנחם בסוק, והאדונים יהודה שפיגל, משה
קרונה, אהרון בקר׳ נפתלי בר־גיורא, ד״ר
משה אריה קורץ, ד״ר ישעיהו וולפסברג,
שלמה גרנר וראובן פוירשטיין י
• האם נכון שהמכתב כלל, נוסף לשמות׳
פרטים אישיים על המועמדים?
• האם נכון שמיד עם קבלת המכתב
התיעצת עם ראשי המחלקות של משרד־החוץ
על שיבוץ המועמדים בשרות החוץ,
והטלת באותה שעה על כמה מחלקות של
המשרד לברר פרטים אישיים נוספים על
רמתם?
• האם נכון שאחרי פרסום הידיעה ב־העולם
הזה פנה אליך דויד בן־גוריון ושאל
לפשר הפרסום י
• האם נכון שהכחשת בפניו את הדבר י
• האם נכון שמאז מתוכים היחסים בינך
לבין דויד בן־גוריון ביותר?
• האם נכון שאתה האשמת את חוגי
בן־גוריון שהם גרמו לפירסום זה בהעולס

הזה?
• האם נכון שהעניין נדון בישיבת הממשלה׳
בה התקפת קשות את שרי אחדות־העבודה?

האם נכון שבישיבה זו ישב בן־גוריון
מן הצד וחייך כלפיך חיוך אירוני?
• האם נכון שהודעת לנציגים הדתיים
שבגלל הפרסום תהיה נאלץ לדחות את ביצוע
המינויים׳ פרט למינוי הד״ר ישעיהו וולפס־ברג
לתפקיד ציר ישראל בשוייץ, מאחר שכבר
הודעת על מינוי זה לממשלת שוייץ?
• האם נכון שהכחשת את הפרסום ב־ידעך
היטב שהיה נכון?
ציונחז הצגה מחודשת
המקום עצמו היה סמלי למדי. החורבה
הבלתי־גמורה של בניני האומה (״חירבת־אל״
אומה״) היתד, עטופה בבד מבריק ודקורטיבי.
בתוך תפאורה תיאטרונית זו התקיימה ההצגה
הגדולה ביותר מאז חתונת גרייס קלי.
לא חסרו אפקטים תיאטרוניים אחרים. למשל:
כל נציגי הארצות הדוברות־אנגלית
.דיברו אידיש, ואילו דוברי האנגלית היו
דווקא נחום גולדמן (במבטא גאליצאי מזעזע)
ומשה שרת (במבטא מזרחי מלבב) .מאחר
שממילא תורגמו כל הנאומים בו במקום לאנגלית,
עברית, אידיש וצרפתית׳ לא היה
שום צורך מעשי בהפגנה זו של כושר
לשוני.
ס צי נהמש?ן שעת. הסצינה המשעשעת
ביותר בקונגרס זה, שנועד להפגין את אחדות
האומה, סופקה בשיתוף־פעולה על־ידי
מפ״ם וחרות.
עד הקונגרס הי״וז׳ בו פרשו הרביזיונים־

הארץ
אל פני חורים אלה התנפצו גלי הפלישה
הערבית( .במעלה)
׳מאיר סגל, ראשוך לציון
ונפלו פנימה.

דייגי הכנסת הוזהרו אתמול באמצעות
ועדת שביתת־הנשק( .ידיעות אחרונות)
עמנואל פר, רמת-ג!
שלא לדוג יותר במים עכורים?

248 פרטי אשמה בגליון האישום על
פרשת עיסקות בטבע חוץ• (הארץ).
ישעיהו שיק, אליני-יצחק
בניגוד לחוקי הטבע.

הקבוצה היוגוסלבית סראייבו תתמו־צצ
עם סגל הנבחרת הישראלית לכנור־גל(
.חדשות הספורט)
משה רושצ׳וק, תל-אביב
דוגמה של ידיעות מצוצות מן האצבע.

עד כה לא נטל עם פלשתינה את החוק
לדיו( .מעריב)
חיים עופר, דמת־השרון
כי אינו יודע לכתוב, מן הסתם.

מים מן התנועה הציונית, היו השערוריות
חלק בלתי־נפרד מתכנית הקונגרסים. ברגע
המכריע היה זאב דבוטינסקי קורא לחסידיו :
״אויפרייסן לפוצץ רוברט שטריקר
הגבוה והשמן היה מסתער על הבמה׳ והישיבה
היתה נפסקת. אך מאז אותו קונגרס
ירדו השקט והשיעמום על הכינוסים הציוניים,
אותם לא הצליח להפיג אפילו משה
סנה.
השבוע חודשה ההצגה הישנה. אחרי שיעקוב
חזן כינה את מנחם בגין בתואר
״פושע״ פרצה המהומה, בהנהגת שמשון
אחרי לילה
יוניצ׳מן הגברתן והמשופם.
התנצל חזן בחצי פה, אנשי בגין קיבלו את
ההתנצלות בחצי אוזן.
גולדמן את גורדמן. שאר דיוני הקונגרס
לא היו רציניים יותר. החלק העיקרי
של התכנית לא הוצג על הבמה, אלא בחדר
קטן של הבנין. במקום זה נערך מאבקו של
נחום גולמן על כתר הנשיא של התנועה
הציונית.
גולדמן חמד מזמן משרה זו, אותה תפסו
קודם לכן בנימין זאב הרצל, דויד וולפם ון *,
ליאו מוצקין, חיים וייצמן, נחום סוקולוב
ושוב חיים וייצמן.
אך תאווה זו לא מצאה חן בעיני מפא״י,
שאינה מעוניינת באישיות חזקה ועצמאית
במקום רגיש זה. טענו עסקניה :״אסור להפוך
את התנועה הציונית לעסק של גולדמן
את גולדמן בע״מ אולם גולדמן, טכסיסן
מדופלם, לא נואש: הוא אירגן את סיעות־המעוטים,
שיכנע אותן שמפא״י מקפחת
אותן במשרות. כך קיווה להמריץ את מפא״י
להיענות לבקשתו׳ תמורת הפקרתו את די־מעוטים.
מישדוק
עגום. מישחק זה, יחד עם
שפע המליצות בויכוח הכללי חפר־הערך ועמדתו
העוינת הבולטת של דויד בן־גוריון,
נתנו להצגה כולה צביון עגום. המטרה היסודית
של הקונגרס — להעמיד את העם היהודי
כולו לימין ישראל הלוחמת — לא
הושגה, מפני שאיש לא טרח להשיג מראש
את תמיכת כל המפלגות בהחלטה מוסכמת,
לפני כינוס הקונגרס.
כשישבה השבוע ועדת־ד,ניסוח וביקשה להשיג
נוסח אחיד, היה זה רק מערכה שיגר־תית
של המחזה הציוני הנושן: כל מפלגה
ביקשה להכניס משהו משלה לתוך ההחלטה,
עמדה על המקח בכל כוחה. המטרה העיקרית
נשכחה כליל.
דת קרב בעיר התחתית
בחיפה נערכות תערוכות למכביר. כאמן
הפרסומת־העצמיח, ידע תמיד אבא חושי לרכז
את זרקורי הרימום על צד הפגנתי זה
של פעולות עיריית חושיסטאן. עזרה לו בכך
העובדה כי יצחק רול, מנהל מחלקת הפיתוח
העירונית, הינו אחד האזרחים המוכשרים
ביותר של חיפה.
השנה, נוסף לכל התערוכות, הוחלט על
עריכת יריד תעשייתי. חוגי הכלכלה פיק־פקו
ביעילות המיבצע, מאחר שהיה ברור כי
היבואנים הבינלאומיים הגדולים ייעדרו. אך
ערכה התעמולתי של התערוכה עלה על ערכה
הכלכלי וחושי דאג לכך שענפי ד,תעשיה
השונים ישתתפו בה.
כבבל תערוכה חיפאית אחרת, הוחלט לפתוח
את תערוכת התעשיה גם בשבתות. אלמלא
נכחו ׳בירושלים נציגיהם של תורמי הקרנות
מחוץ־לארץ׳ שבאו להשתתף בקונגרס
הציוני, יתכן ולא היה קורה דבר.
אולם המרצה זו להפגין יכולת הדת, באה
בדיוק בזמן שעסקן דתי בחיפה הרגיש בצורך
פנימי דחוף להפגין את יכולתו האישית
לפעול למען הדת התוצאה התממשה בדמותם
של כמה אלפי מפגינים, שהטילו מצור
על מיבני התערוכה, על כי נפתחו בשבת.
שתי צפורים כאבן אחת. מזה זמן
רב רוזחו בשורות הפועל המזרחי בחיפה הא־
#מות חריפות נגד ישראל לבנון, מזכיד בית־הדין
הרבני וחבר מועצת העיריד, מטעם הפועל
המזרחי. מתנגדיו טענו כי היה וותרן
מדי במאבק למען הדת ואילו בלבו של לבנון
* שנבחר במקום (וכס נורדאו, אשר הדתיים
התנגדו לבחירתו בגלל אשתו הנוצרית.
פרשה זו גרמה לאחת ההלצות הציוניות הקלאסיות:
סיגנת המזרחי תמכה בשעתו בתכנית
אוגנדה, טענה שאוגנדה תהיה רק
״מקלט לילה״ .כשהתנגד המזרחי לאשתו הנכריה
של נורדאו, ק,רא וייצמן :״גם זה
רק מקלט־לילה !״

פצוע הפגנת השכת כדדפה
הקרב נפתח במטח אבנים

המשטרה הודפת מפגינים
כעבור שעתיים, מספיק למען השם

גרסמה האכזבה על כי לא נבחר לסגן ראש
העיר.
הוא החליט כי פתיחת התערוכה בשבת תספק
לו הזדמנות מצויינת להוכיח את שקד־נותו
הדתית ויחד עם זאת להציק מעם לאבא
חושי, שהכריע אישית לטובת מתחרהו
של לבנון על המשרה הנכספת.
כיצד לזכות כמצוות. בתפילת ערב
השבת הודיעו גבאי בתי־הכנסת כי למחרת
בבוקר לא ייערכו תפילות ביתי הכנסת. כל
הרוצה למצוא מניין יהודים ולזכות במצודת
התפילה בציבור, יופיע לפני פתח תערוכת
התעשיה, בעיר התחתית.
בשעות הבוקר המוקדמות, החלו מתאספים
המתפללים, עטופים טליתות ונושאים
סדרי תפילה, מוכנים למלאכת הקודש• הם
נערכו בשורות, התקדמו לעבר התערוכה.
כמה צעירים, חברי אגודת־ישראל, פתחו את
הקרב במטח אבנים לעבר השוטרים ששמרו
על היעד.
המפגינים הסתערו קדימה, ניסו לפרוץ
את סלילי ד,ודיל. השוטרים שלפו את מק־לותיהם,
הדפו את ההתקפה. משני הצדדים,
נפלו קרבנות מלחמת הקודש: עשרות שוטרים
ומפגינים נפצעו * נזקקו לעזרה רא־ .
שונה.
מצביאי הקודש רצו להשאיר את צאן
מרעיתם עד צאת השבת ליד התערוכה. אך
פיקודיהם סברו אחרת: כעבור שעתיים של ,
פעולה, החליטו כי עשו מספיק למען השם,
נטשו את המערכה, חזרו לבלות את שארית
השבת במנוחה ושלווה, כשם שמצווה כל
יהודי שומר מצוות.

שביל הזהב
מאזיני קול ישראל נרעדו. הידיעה היתד, מדהימה:
מ־ 1000 עד 1500 איש הפגינו נגד פתיחת
תערוכת־התעשיה בשבת (ראה ליעיל).
חברי־הכנסת בנימין מינץ וזרח ורהפטיג הסיתו
את המפגינים, שהתפרצו פנימה וגרמו
להרס. עשרות שוטרים נפצעו, אך מנהל התערוכה
החליט, לטובת ציבור העמלים, להוסיף
ולפתוח את התערוכה בשבתות.
זה היד, בשעה 9בערב. אותם המאזינים
* ביניהם: ח״כ הפועל המזרחי מיכאל
חזני.

שלא יכלו להאמין לידיעה כה מזעזעת, ניסו
את מזלם שנית, פתחו את מקלטיהם שוב
בחצות, כדי לשמוע את מהדורת החדשות הבאה.
הם באו על שכרם: עתה הודיע קול
ישראל כי מ־ 4000 עד 5000 איש הפגינר־ד
כי חברי־הכנסת מינץ וזרהפטיג ניסו להרגיע
את המפגינים. ללא הצלחה. עשרות שוטרים
ומפגינים נפצעו קל.
הקטע על המנהל החושיסטי שדאג בצורה
כר, נוגעת ללב לציבור העמלים, נעדר הפעם
כליל.
מטה הקסמים. מה שקרה בין שתי ה־גירסות
יכול היה לשמש נושא למערכון
הומוריסטי. הנציגים הדתיים בקואליציה הזעיקו
אח חבריהם המפא״יים, החולשים על
קול ישראל• הושמעו איומים, תביעות ודרישות.
אחר־כך ניגשו הצדדים למשא־ומתן.
כמו בשוק מזרחי, החלו הצדדים לעמוד על
המקח ביחס למספר המפגינים. מפא״י הציעה
אלף, הדתיים דרשו עשרת אלפים. בתום כמה
שלבים של מקח וממכר, הושגה פשרה על
שביל הזהב. גם תפקידם של שני המנהיגים
הדתיים השתנה כאילו נגע בו מטה־קסמים.
שלום הבית חזר למשכנות הקואליציה.
עתתות מלחמה במלחמה בשחיתות
נירון קיסר, המפורסם במעשי האכזריות
שלו׳ עלה על עצמו כאשר החליט לרצוח
את אשתו אוקטאביה. הסנאט הרומאי זועזע
והחליט להעמיד את הקיסר למשפט, אולם
נירון יצא זכאי בדין, ומסיבה פשוטה מאד:
הוא פנה אל מורו ויועצו, הפילוסוף סנקא,
הטיל עליו לחבר למענו כתב־סניגוריה משכנע,
סנקא, שהיה אדם בעל עקרונות מוסריים
נעלים׳ הסכים בכל — ,זאת מנימוקיו
שלו (החשוב ביותר ביניהם: שלא לאבד את
ראשו) — למלא תפקיד זה על הצד הטוב
ביותר.
החודש 1900 ,שנה לאחר מבצעו זה של
סנקא׳ החל מנגנון־השחיתות הישראלי להרגיש
כי רומא בוערת מתחת לרגליו. ללא
איבוד־,מן, נקראו הפילוסופים למלא את
(המשך בעמוד )16

שדים, דאשי־עידיות וכוהני דת הננו לליצני קוקס הגמלאים תפקידי סטטיסטים(חנם

(ראה שער)

-,לי* דמות, החשוכה כיותר בחייו של
! ) דני היא אשתו סילביה. היא אולי גם
השובה מדי. לכן, לפני שלוש שנים, נדמה
היה כי השניים ילכו בעקבות זוגות הוליבודיים
רבים אל בית המשפט לגירושים. אך
חיי הנישואין ניצלו ממש ברגע האחרון, כ־שטורי
הרכילות היו מלאים נבואות שחורות
ופרקי רינון מחדרי המיטות.
כיצד קרה הדבר י על כך השיבה סילביה
עצמה, במאמר שפורסם לא מזמן, תחת הכותרת
״בעלי הליצן״.
כתבה סילביה :״כיום וני הינו בעיני בראש
וראשונה בעלי ואב לבתי. רק אחר־כך,
בא דני קיי׳ השחקן המוכשר.״
היתה תקופה בה נראה לה כי רק דני השחקן
חשוב בחיי הזוג. באותם הימים שימשה
סילביה כשותפת פעילה בעסקי בעלה,
כתבה את שיריו וביקרה את הופעותיו בעין
בוחנת ואכזרית. היא ראתה בבעלר, תופעה
מיוחדת במינה׳ ניסתה בכל מחה לדחפו
קדימה, אל ברומי התהילה ולהחזיקו שם.

כן חייט יהודי
^ מנם, הגיע דני אל שחקי הפרסומת
העולמית• אלא שחיש מהר נוכחה אשתו
לדעת שאדם אינו אוהב לגלות כי הפך בובה
בידי אשתו. ואז בא המשבר הגדול בחיי הזוג.
רק הודות לבתם דנה ולעבדם המשותף
הארוך, לא התגרשו.
כתבה סילביה :״היינו שני זרים שחיו
ברחוב אחד בברוקלין. כל אחד מאתנו רקם
את חלומותיו בסתר. אני חלמתי על כתיבת
שירים שיכבשו את לב המיליונים ואילו הוא
חלם על היום שבו יהיה כוכב גדול בשמי
הבידור. שנינו היינו רחוקים מאד ממטרתנו.״
באותם
הימים היה שערה של סילביה ארוך
עד כדי כך, שיכלה לשבת עליו. דני היה
צעיר גבוה מאד, רזה, בעל שיער בלונדי
ועיני תכלת שאהבת השחוק נצצה בהן,
דני, אשר שמו האמיתי הוא דניאל דויד
קמינסקי *,נולד לחייט יהודי שהיגר לאמריקה
ממלין. כנער, לא: כה לחיים קלים וגס
השכלתו היתה מוגבלת לכיתות הראשונית
של בית־הספר העירוני.
הוא ניסה כל דבר, עבו תחילה כנער שליח
בבית מסהר של ידיד משפחתי. במהרה, עזב
את עבודתי, בטענה כי ״האחריות גדולה מדי
עבורי.״ הוא נכנס לעבוד כסוכן ביט ח, נאלץ
להתפטר לאחר שעשה טעות בחיש ב שעלתה
40 אלף דולר לחברה בה עבד.
את הקריירה האמנות ת התחיל ב מועדון־
לילה קטן, באזור הנופש של ניו־יורק. תפקידו
היה לעמוד בפתח המ עדון ולקרוא לעוברים
ושבים להבנס פנימה. מבלי שאיש
ישים לב לכך, החל הצעיר להשתתף בתוכנית
עצמה, רקד ושר פזמונים בקול הססני.

טירון? הגדול התחיל ברגע בו נחת מטוס אל על בשדה
9 1התעופה בלוד. לעיני ההמונים המצטופפים פונה המטוס
מכל יושביו וסביבו הותקנו מצלמות־הענק. רק אי, כשנשמעה
הפק-דה ״שוט צלם נפתחה דלת המטוס שנית, ומתוכו
פרץ החוצה, לקול התשואות הסוערות, אליל הקהל כשהוא
שופע את חיוכיו המפורסמים ופותח, כאילו דרך אגב, באחת
מהצגותיו הנודעות לתהילה,
רק מעטים הבחינו באיפור הקל שכיסה את פניו העייפות של
האיש שופע־המרץ ובכבל החשמל שהשתלשל מבעד למכנסיו
אל סביב צווארו (ראה שער) ושהיה מחובר למיקרופון זעיר
שהיטלטל על חזהו, מתחת לאפודה. רק מעטים הרגישו בכך שר,חיוכים
המטורפים נעלמו ברגע שהמלצמה חדלה מלהסתובב,
ואת מקומם תפסו פנים עייפות, נרגזות וקצרות־רוח של אדם
העובד קשה וטובל מהמטרידים אותו. רק מעטים הבחינו כי הם
אינם בעצם אלא סטאטיסטים־ללא־תשלום בסרט חדש המצולם
והולך.
סטאטיסטים כאלה היו גם :
״ המוני הילדים ששרו לכבודו לא רק שירים כמו ״דני קיי
הגיע — חג לילדים״ ,״דני בחור כארז״ ו״דני ישיר לנו סולו״ —
אלא גם שיר כ״איש היה בישראל, דני קיי שמו״׳ שהופקע לצורך
זה מרשותו של הגיבור הלאומי בר־כוכבא.
• נשיא המדינה יצחק בן־צבי, ראש הממשלה דוד בן־גוריון,
שר־החוץ משה שרת וראשי העיריות שערכו קבלות־פנים מצולמות
והגישו לאורח את ספר־התנ״ך (״ספר מוקדש לבן־העם מאת
עם־הספר״) ,ספר רחובות וסמלים מוזהבים של העיריות.
• אלפי המעריצים שרקדו ושרו בהיסוב אליהם עין המצלמה
והושיטו לדני חפצים שימושיים, ככובעי־טמבל וחלילים.
• עשרים משחקני התיאטרון הישראלי, בתוכם חנה רובינה,
חנה מרון׳ רפאל קלאצ׳קין ושי אופיר, שהתכנסו למסיבה שנשאה
את התואר ״פרטית״ ,הציגו לעין המצלמה קטעים מ
הופעותיו,ם
רק כדי לראות כעבור זמן קצר כיצד מחקה להטוטן
קיי את העוויותיהם האופייניות בכשרון רב.
• חזנים וכוהני־דת, שהפכו את תפקידם הקדוש לחלק של
הצגה.

על מאורע אחרון זה מדווח כתם ״העולם הזה״ :

^ פילו בערכ הכיפורים הצפוף ביותר לא ראה בית־הכנסת
של בית־הספר הדתי בילו, בתל־אביב, המון נלהב
כזה. אלפים נדחקו ברחבה, ניסו להסתנן פנימה, להשתתף בתפילת
ערב השבת. הכניסה היתד, לפי כרטיסים מסומנים, אך
גם מתפללים קבועים כמו משה גולדמן, בעל הזקן הלבן ושרשרת
חנויות ההלבשה א.ב.ג.׳ לא יכלו להכנס.
בכל בית־הכנסת הגון אחר, החלו התפילות מזמן. אולם ב־בילו
חיכו לאורח הכבוד: דני קיי האגדי. בגללו, היו מוכנים
אף לדחות את קבלת פני השבת. האורח הגיע במכונית ירוקה
של יוניצ״ף, חבוש כיפה שחורה, שעליה רקום בחוטי כסף
״ילד טוב״.
בנו של החייט היהודי מברוקלין התיישב ליד ראש העיר העברית
הראשונה. ההצגה —סליחה— התפילה, החלה. התלהבות
הקהל לא ידעה גבול. הם עלו על הכסאות, התיישבו על ארונות
ספרי קודש. אפילו מעזרת־הנשים נשלחו מבטים מלאי סקרנות.
מדי פעם נאלצו הגבאים להפסיק את ההצגה —סליחה— התפילה,
ולבקש שקט מהקהל. לבסוף, נאלץ השחקן הראשי בעצמו להתערב
:״כאן בית־כנטת, לא תיאטרון. אם אינכם יודעים לכבד את
המקום, לא נאה לי להשאר ביניכם.״
לבסוף, היתד, דרושה שריקה חדה, מן הסוג הנשמע בשכונה.
דני הכנים שתי אצבעות לפיו, שרק בעוז. לרגע נשתרר שקט.
רק לרגע. הרעש נמשך. מעבר לפינה, המתינה המכונית הירוקה
לדני ; הוא נדחק בין הקהל, עלה למכוניתו.
התפילה —סליחה— ההצגה, נסתיימה.

* קיי הדא ביטויה האנגלי של האות קוף,
בה מתחיל שם משפחתו.
כאל היא הופע דמי בו קולנו
אתה,
דבר הד הזוג. בכור בעלת עצמא אישי^ הו1 היתה;
גדולי
כש־5 דני שמע התרו מקומ למ בריא
הבמד

במועזן רות ! תחת כאשר
מתייל
עם מ; אנק בכרם׳ לראוה ממנו
וזכה ׳
ארצור
״דני
שייך

פגישה עב פילכיה

רכ אחד, הוזמנה סילביה על־ידי אחד
מידידיה להשתתף בחזרות של להקה
חובבת־למחצה, שהיתר, מעוניינת לשמוע את
שיריו?.
שם פגשה את וני. הוא מילא תפקיד של
זמר בלהקה. אחרי החזרות, ניסה לשעשע
אותה, הציג בפניה דמויות של מנצח רוסי
המתעטש באמצע הקונצרט, רקדן ספרדי הסובל
מיבלות ברגל וזמר אמריקאי עממי.
סילביה התגלגלה מצחוק.
מאותו ערב, החלו השניים מבלים ביחד.
דני שכח את הצגותיו המצחיקות ; הוא חשב
את עצמו לזמר צנוע בלבד. אולם סילביה
לא שכחה את כשרונו הקומי האדיר של
חברה החדש. היא החלה מחברת בחשאי
פזמונים ומערכונים שיתאימו לכשרונות אלה.
עד אשר, יום אחד, אמרה לו כי אמרגן מפורסם
הסכים לקבלם לראיון. חומר ההצגה
לדוגמה: פרי עטה של סילביה, שנרקם
מסביב לאיתה הצגת־יחיד בערב הראשון.
ההצגה מצאה חן בעיני האמרגן. ה א סידר
הבאו אמנו ם התק; לפתו בריח גופו עוויו חנות לדני נגן מובן, מפיו ממג
מקונ

ההצגהמתחילה. דני קיי חיכה עד שכל נוסעי מטוס אל״על ׳
ירדו לפני שעלה על כבש המטוס, לקבל זרי פרחים מילדי ישראל.

לזוג שורת הופעות עם להקה נודדת. הקריירה
האמנותית החלה ברצינות.

נשואים 53 ורימ
שך כד אותו זמל ^ ד ל ^
מחברת זו, אם כי האמינו כי היחסים
ביניהם מקצועיים בלבד. עד אשר, יום אחד,
טילפן דני לביתה של סילביה פיין. הוא היה

הוא נטל חלילית מאחד הילדים וניגן קטע בליווי עוויות מצחיקות.

במצב רוח ירוד ותוך כדי שיחה תפלה,
הציע לה נישואים.
סילביה חששה שהצעיר לא ימצא חן בעיני
הוריה. היא הסכימה להינשא לו מיד
ורק כעבור זמן מה אזרה עוז בנפשה כדי
לומר להוריה כי דני הוא ארושה. הזוג נישא
שנית, הפעם בטכס דתי בבית־כנסת, כעבור
חצי שנה של נישואים אזרחיים.
את חייהם המשותפים החלו השניים כשמעט
מאד בידם. לסילביה היו אז 30 דולר

ואילו דני אינו יכול לזכור בדיוק אם היו
לו 40 דולר בכיס או אס היה חייב 40.דולר.
היתה זאת היא שמצאה לו את עבודתו הראשונה
כמפרנס משפחה: הופעה במועדון-
לילה קטן. דני סירב תחילה א.ך לבם׳ ף לקח
מיפרעה על חשבון משכורתו, קנה בה מעיל
ערב להופעה• בהצגה הראשונה, שעה שהלקוחות
סעדו את ארוחת הערב ליד שולחנות
פזורים באולם׳ נחל דני הצלחה בינונית• בחצות,
היה עליו לתת הצגה שניה, בפני באי

׳ -י? בהופמ לקבצן
בהוליב
את פנ:
דעה כ
אותו י כאש סרטים ובצורה התפטר
״בצות לקבוע היתר
פחות :
יותר ז
אדם אז

בהצגה! הגדולה
^1 1 1^11
הרגילים

§§111
להופעות

והקבארטים׳
ז מגוונות.
ם איטיים, כשכולו אומר ביישנות,
דני אל מרכז הבמה הזעירה. ואז,
!רץ מפיו שטף אדיר של פזמונים,
יללות ושירים מטורפים לחלוטין.
פץ וריקה פניו התעוותו באלף ה־הלקוחות
השתוללו׳ דפקו על שול־בתביעה
להדרנים. כאשר לא היה
להציג יותר, ביקש מהתזמורת לנה
והשמיע צירוף מוזר, חסר כל
ל הברות ואותיות. הקישקושים יצאו
צב גובר והולך — עד שצנח ארצה
ייפות. למחרת, קשה היד, להשיג
עיבה באותו מועדון־לילה.

מי הכום?
:יה רארנה כהצלחתסש^ני
חתה היא והחלה מתייחסת אל בעלה
פלא, שיש להדריכו ביד איתנה,
שיכה לחבר את שיריו ולתכנן את
ו, ניהלה את עסקיו ואף קבעה לו

בוד, החלו שחקנים, עתונאים ואנשי
למיניהם ללעוג לדני .״איזה מין גבר
מאלו אותו ,״אם אינך יכול לעשות
אשתך?״
תקופה של מתיחות ומריבות בין
פני 10 שנים נולדה דנה, בתם ה־וסילביה
שוב לא יכלה ללוות את
פסנתרנית. הוא החליט להפגין את
י, קיבל על עצמו סי־דרת הופעות
באנגליה.
וגיע ללונדון מבוהל במקצת מהעזתו.
י הפעם הראשונה שעשה צעד כה
לא בלווית אשתו• בערב הפתיחה,
זלף איש מילאו את האולם, קרה למוזר.
הוא למד מאחורי הקלעים,
1המנחה מציגו -בפני הקהל. המסך
— אך דני לא יכול היה לזוז מהוא
פחד.
,היה לאמרגנו חוש התמצאות
זוא דחף את השחקן בכוח אל מרכז
וני אמר את הדבר הראשון שעלה
ו :״אני כולי רועד כמו עלה.״ ה־
* בצחוק ידידותי.

26 שעות כתור
גתו הראשונה כלונדון הציג

פ שלא הציג מאז אותו ערב משוגע
הלילה הקטן. הקהל השתולל. הקרי־נגלית
המסורתית נמסה תיך שניות
מי הבדרן הגדול. כעבור כמה ערבים,
חל מתגבר בו הבטחון העצמי, היה
על סף הבמה ומשוחח שיחת־רעים
יניו על כל נושא שעלה על דעתו.
ן עמדו 26 שעות בתור כדי לזכות
להופעתו. מלך ומלכת אנגליה באו
באולם. נהגי מוניות סירבו לקבל
סף. הוא נפגש עם ווינסטון צ׳רצ׳-־ל
יבוק לבבי מג׳ורג׳ ברנרד שו. שגריר
;ברית באנגליה הכריז עליו בגאווה :
י שוב אינו אמריקאי בלבד. הוא
;ולם כולו ! ״

דגי האדם ודגי השחקן

ן, כן ,42 דניאל קמינסקי הינו עליז
זח, בחייו הפרטיים לא פחות מאשר
1ץ ו על הבמה. הוא מסוגל להתחפש
ולהופיע בדלת האחורית של ביתו
ד או, בלבוש משרת סיני זקן, לקדם
;ם של אורחים שהוזמנו לנשף בהו־האדון
קיי לא הזמין איש לביתו לב
ומבלה בחברת אשתו.
,לפני שנתיים, האמין כי חברות ה־עבורן
עבד ניצלו איתו יותר מדי,
שלא התאימה לכשרונותיו האמיתיים,
מעבודתו, יסד חברת סרטים משלו,
זו,״ אמר אז ,״יוכל דני קיי האדם
מה מתאים לדני קיי השחקן.״
לכך גם סיבה שניה חשובה לאדני
קיי האדם יוכל להקדיש הרבה
ן לעשות למען סוג מסויים של בני
ר.הוא,אוהב אותם מאד: הילדי*.

צחוק גם בבית. דני קיי מנסה ללמד את בתו דנה,
בת־התשע, כמה מן העוויות המצחיקות, שהפכו אותו
לאמן הודות

(המשך נזטנזוד )6

^ ד מ * ק 1מ1

נוס עשו לידות
יוגרל בין פותרי תשבץ ״העולם הזה״ 968

את האנשים הנחוצים לו במשקים השכנים,
כשהם אוכלים ארוחת ערב בחדר־האוכל, ואפשר
להשיגם בסלפון.
אם ישנה באותו ערב ״פעולה תרבותית״ —
הרצאה, מסיבה, הופעה אמנותית או סרט —
אפשר לראות בה את פרויקה כשראשו צונח
לפעמים על חזהו, וחוזר ומתנער. בשעה 11
הוא מגיע למיטתו — ומתקשה מאד לשוב
ולצאת ממנה בשש בבוקר, או בחמש.

^ יתד! זאת טעות לחשוב שמשום כך
) 1הפך פרויקה אדיש בהחלט לתרבות,
למדע, לספרות ואמנות. אם צנח ראשו על
חזהו בשעת ההרצאה, אין פירושו שאינו
מקשיב בעניין רב. את זאת אפשר לגלות
למחרת היום (אם אין זה יום מתוח מאד),
כשפרויקה מתחיל לשוחח, בכבדות במקצת,
על תוכן הדברים.
את גליון על המשמר מיום ששי, ובעיקר
את הדף לספרות ואמנות, שומר פרויקה בחדרו,
על גבי שולחן העץ הקטן המכוסה
במפה לבנה. הוא לא הספיק להציץ בו בשבת
או ביום ראשון׳ אך ביום שלישי, ברגע של
פנאי, הוא בולע במהירות מאמר אחד או
שניים, וקטע ממחזה שפורסמו שם.
הוא גר בחדר לעצמו, שלושה על שלושה
מסרים שטחו, בתוך אחד הצריפים הירקרקים
שרוב חברי משק להב דרים בהם. בכל זאת,
אין זה רגיל בלהב שחזק ידור לבדו, ללא
שותפים. פרויקה מסביר את פשר נדיבותה
המיוחדת של וועדת השיכון :״אני — בעייה
אני,״ הוא אומר .״רוצים שאני אתחתן, אז
נתנו לי חדר לחוד. זה ככה׳ לפעמים כשמתחתנים
מקבלים חדר, ולפעמים כשמקבלים
חדר — מתחתנים.״
אולם פרויקה אינו מתכוון לגרום נחת־רוח
כזאת לוועדת השיכון, אם כי מצבו שפיר
ממצב של הרבה רווקים אחרים במשק להב
— יש לו חברה, תרצה שמה׳ הנמצאת באופן
זמני בבית הוריה בקריית־חיים, לצורך טיפול
רפואי.
מצב הרווקים האחרים קשה יותר — רק
לעתים רחוקות הם יוצאים מן התחום הצר
של המשק, נפגשים בפנים נערתיות חדשות.
מעטים במשק להב היוצאים, מעסים הבאים,
והרווקים עומדים ברווקותם זמן רב, מתבוננים
בקנאה מוסתרת אל שמונה הבנות הראשונות
של המשק, המשחקות בחצר בית־התינוקות.
עד כה לא היו חברי המשק מסוגלים
לספק לחדר־הילדים אפילו בן אחד.

מאוזן .2 :משילומיה אנו חיים ; .8לכל אדם דתי 10
גיבורי המוסא דאג 13 מלך הסטרא אחרא 14 תשע
עשרה ; .15 קצין צוער ; .16 מאה חסר אחת ; .17 אסור
להקדימה ל קנ ה; . 18 בן ש ה; .20 לאבשלום כזאת בי
רושלים;
.21 מופו לתלייה; .23 חסרון; .25 בית המחמירים
; .27 לשעבר רפובליקה באלטית ; .29 אויב ;
.30 מוסיף טעם למאפה; .32 מושפע מן הירח; ,34 מסית
המונים, בלשונו, בעיקר ; .35 החדר בבית־הסוהר ; .36
אשכול ממונה עליו; .37 קריאת כאב; .39 אביו של
יהושוע; .40 אמון...־וולירה, המדינאי האירי הידוע;
.41 לחיל הים ; .42 אתונה היא בירתה ; .43 תל־אביב ;
.44 מבצע במלחמת העצמאות ; .45 בית־ספר בו נשארים
התלמידים גם אחר שעות הלימוד.
מאונך . 1 :יעקב דורי, לשעבר; .2בו עובד הגנן;
.3שולחן וארון, בין השאר ; .4״אל ,..רפא ,..לה 5
הכתיב הנכון של ירושלים; .6״אנשים אחרים
.7משורר אנגלי, ידיד יוון; .8סופר אידי בעל שם
עולם שהתישב בבת־ים; .9משותף לשפתון ולעפרון;
.11 פלא; . 12 מאכל בני־ישראל במדבר; .18 בעל
מלחמה ושלום ; .19 קוראים אותה כל שבוע, אחר פרשת
השבוע; .21 משק בעמק יזרעאל ; .22 חברו למסע של
חרושצ׳ב ללונדון; .24 אדם יהיר מטבעו; .25 משה
שפירא, למשל; .26 מידת משקל, של בשר, בעיקר;

.28״כי יד על כס ,..מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור״,
.29 אוני, בעברית יותר פשוטה; .31 כך היו צריכים
לכתוב ט״ז; .33 בכור יעקב; .34 צורת הסמיכות של
הירקות עבורם מכרה לאה את לילתה ! .38 יסוד חימי,
עוצר דם ; .4 1ברית ברלין־רומא ; .43 אף הוא היה ידוע

בכינוי ״רבנו״.

ך * כיי משל! להג מתלוצצים, שהו
1מרצפות בחדרו של פרויקה הן חדשות
לגמרי — אף פעם לא שיפשפו אותן בסמרטוט
עד היום. הדבר נכון ואינו נכון — אין
החדר מלוכלך, אבל הוא מוזנח. אין בו כל
הידור וקישוט מן הסוג שאפשר כבר למצוא
בחדרי הזוגות הנשואים, בהם מורגשת יד
אשה. על קירות המאזוניט החומים־כהים,
המצפים את פנים החדר, אפשר לראות רק
תמונת־נוף מקרית, שחולקה כנראה פעם על־ידי
וועדת השיכון. ווילונות של בד לבן גס
תלויים משני עברי החלון, והשולחן מכוסה
במפה הלבנה הרגילה. מרבד נושן לכיסוי
המיטה וארון עץ הקבוע בקיר הצריף משלימים
את הציוד הביתי של פרויקה.
על השולחן — ערימת מכתבים מודפסים־
בסטנסיל. חוזרים של אירגון מגדלי הפלחה,
התראות של באנקים הדורשים תשלום שטרות•
לידם — חוברות השדה למשק העופות,
המיכון החקלאי. פרויקה קורא בעיון את בל
הספרות המקצועית, אם כי במאוחר, בדרך
כלל.
חלק קבוע של החדר, כמו של כל חדר
אחר, הוא גם הרובה הניצב דרך־קבע בפינה.
פרויקה אינו יוצא לשדות בלעדיו — אלה הן
הפקודות.

^ וא אינו יכול לעכור בשדה, מבלי
1 1להקדיש רגע או שניים להתבוננות בחיפושית
מוזרה הזוחלת תחת אבן, או מבלי
לקטוף את פרי הדודאים, סמל הפריון, כדי
להביאו לחדר לעיון ממושך יותר .״פעם,״
הוא אומר ,״התעסקתי קצת באנתומולוגיה.
הייתי די מומחה, עד שמישהו אמר לי שיש
חיפושית אחת שיש לה יותר מינים מאשר

לכל שאר החיפושיות ביחד. מאז התייאשתי
— עם כל כך הרבה מינים לא אוכל להסתדר.״
יש לו לפרויקה גם חלומות נוספים — הוא
היה רוצה (״אם רק היה למשק ־השכל לזה״)
ללמוד בטכניון הנדסת מכונות חקלאיות :
,זה היה יכול להשתלם — ועוד איך !״ אבל
מי כמוהו, מרכז המשק׳ יודע כמה אין הדבר
מעשי י
העבודה היום־יומית משעבדת את כל כוחות
הגוף והרוח. פרויקה יודע זאת, הוא מרגיש
כיצד נשמטים מידיו, לאט לאט, הספרות או
המדע׳ שהיה רוצה להתעסק בהם. הוא אינו
נכנע לגורל הזה — אבל יודע כאילו מראש
שהמערכה אבודה. את הצער הסמוי׳ המתלווה
לתחושה עמומה זאת, הוא מפרק בדרך
פשוטה: זרם של קללות עסיסיות הפורץ
מפיו בנוח עליו הרוח הרעה• אחר כך
הוא מאשים את עצמו :״אינני יכול •להסתדר
עם אנשים וחברי המשק אומרים,
בגאווה סמוייה :״פרויקה שלנו הוא ציניקן 1״

י* ודיל! עצר את הג׳יפ. לפניו, במרחק
| של עשרים מטר, עמד על הדרך צבי, הסתכלו
בו בסקרנות רבה. לדודיק לא היה רובה,
רק אקדח. אולם גם לו היה לו רובה, לא היד,
משתמש בו. לדודיק אין לב להרוג צבאים.
הצבי הסתלק בדהרה נאה, דודיק המשיך
בדרכו אל שדות הפלחה הרחוקים. הדרך עברה
בטווח של יריקה מן הגבול. תוך כדי

לבית־הספר העממי ברחוב ו׳ והציע לילדים
לשחק בתנועה במישחקים. כמה מן הילדים
ניסו את, מזלם בתנועה החדשה. נמרוד היה
ביניהם. מאז לא נעדר אף מפעולה אחת.
החברים היו קוראים לו ״דוגרי״ כי כך,
היה אופיו. כשנודע לחברי ׳גדוד ״להבות״
של השומר־הצעיר שגרעינם יתנחל בצפון ה״
רחוק־הרחוק, יצא נמרוד עם כמה חברים לתל
אל־קאדי כדי לבדוק את השטח. הוא
חזר על אלונקה, פצוע ממוקש. אבל הוא
ניחם את החבריא שבאו לנחמו.
למרות שבא מן הקריה, לא היה ״מש־קיסט״
,אלא דווקא קנא׳ להתמסרות־יתר לתנועה.
על כן נשלח להדרכה, בקן חולון.
פעם בשבועיים חזר הביתה, ללהב, להשתתף
בישיבת הועדות השונות. היה ברור כי
נמרוד יהיה המזכיר הבא.
לפני חצי שנה נוספו למשק כמה שטחים,
אחרי שהגבול סומן מחדש. החבריא יצאו
לחרוש, על נמרוד היה לחזור העירה. הוא
לא היה מסוגל לצאת מבלי לעשות קודם
משהו. לכן קפץ לתוך הג׳יפ שיצא להבטיח
את החורשים. הוא ישב ליד דודיק.
הג׳יפ נע אנה ואנה ליד הגבול. לפתע
ניתך עליו צרור של מקלע. משמר הלגיון
עבר במקרה. עול לפני שהספיק להפליט הגה,
נפח נמרוד את נשמתו.
כל ההורים באו להלוויה. כל אחד מהם
ידע כי זה יכול היה להיות גם בנו. ההד

קרבן הפידאין: תמונתו האחרונה 111ל
מונה בורגיז, שנהרג ליד מכונית המשק
בהתקפה האחרונה של הפידאיון, צולמה
במקרה על ידי צלם העולם הזה בשעת טיול.

קרבן הלגיון: נמרוד (״דוגרי״) פלדמן,
הקרבן הראשון של. המשק, נהרג על־ידי
הלגיון, שעה שהבטיח את הטרקטור על
הגבול. המשק טרם התגבר על הזעזוע.

נסיעה בחן דודיק בעין מאומנת את המתרחש
מן העבר השני.
במרחק של כמאה מטרים התכופפה אשה
ערביה בשדה. היא הרחיקה בידיה עשבי־בר.
לידה שיחק ילד קטנטן. רחוק יותר עברה
תהלוכת גמלים. על הרכס ישבה דמות
בודדה, כנראה תצפית של המשמר הלאומי
הירדני.
במבט מקצועי של מרכז־פלחה הסתכל דו־דיק
בשדה המבשיל בשטח הירדני. עוד מעט
יתחילו לקצרו בידיים. לו היה קיים שלום,
יכול היה משק להב להשכיר לערבים את
הקומביין. לו היה קיים שלים אפשר היה
לסדר הרבה דברים בהגיון רב יותר. לו היה
קיים שלום לא היה חשש לעבור את הגבול
בחצי מטר. וגם נמרוד עוד היה חי.

רים היו בסדר. לא לכל משק צעיר ישנו
ציבור־הורים כל כך מלוכד. ניחוד הקרי-
תים. הם לא הפריעו לבניהם לצאת למשק,
והם לא ניסו להחזירם משם. בפסח האחרון
ערכו מגבית ותרמו למשק מכונה לחיתוך
לחם.

•* מרוד פלדמן היה נער נמוך בקרית^
חיים. שמו לא מצא חן בעיניו. חבריו
בכתה אמרו לו שזה משהו מן התנ״ך, ומשהו
לא טוב. אבל אמו הרגיעתו: הוא נקרא
נמרוד מפני שיומיים לפני לידתו, באחד ב־
.מאי, ניסתה המשטרה הבריטית לפזר הפגנה
שהשתתפו בה חבריהם לקיבוץ של הוריו.
שם הילד היה צריך לסמל את המרד במשטר
הבריטי.
בכתה ד׳ בא מדריך של השמזר־הצעיר,

תה היה הגכול שקט. לא גרמה ל־
׳ ע כך מדיניות־החוץ שנוהלה על־ידי שר־חוץ
אי־שם בירושלים. גרמה לכך מדיניות־החוץ
של שר־החוץ של משק להב. זה היה
תפקידו של דודיק, שאחיו נהרג במלחמת־העצמאות.
כשבא
ללהב, לא חלם על כך. הוא לא ידע
אפילו ערבית. ד יד קרון, איש כפר־מנחם, קשר
לו את הקשרים הראשונים עם ערביי
הסביבה, הבדואים הישראליים.
אבל דודיק שושני מקרית חיים, בוגר בית־ספר
כדורי, אז בן , 18 למד מהר מאד. לאורך
עשרים קילומטרים של גבול המדינה, קבע
הוא את המצב. היו לו רעיונות טובים, וגישה
בריאה לענינים. היחסים על הגבול
נקבעים על־ידי מעשים קטנים. כמו למשל
המקרה של עודה.
עודה היה ילד ערבי בן , 11 שהופיע בבוקר
בהיר אחד במשק. הוא סיפר שברת

מאביו׳ בכפר בורג׳ הירדני. האב היכר, אותו
מפני שפוצץ כדור של אחיו. הוא היה
צמוק ועטוף סחבות. כשאמרו לו להתפשט
במקלחת, היה מפוחד נורא.
נתנו לו סנדלים, גרביים וגופיה חדשה.
אחרי יום־יומיים נרגע. הסבירו לו שלא כדאי
לו להישאר במשק מפני שאין שם ילדים
בגילו. הוא הציע לחזור לאביו. מילאו את
כיסיו בממתקים ושלחוהו חזרה. הוריו המוד־.
אגים לא האמינו למראה עיניהם כשהופיע
שוב, לבוש כבן־שייך. השמועה פשטה מיו
בכל האזור, והדיה הגיעו חזרה לשטח הישראלי.
פעם
אחרת הביאו בעונת הגשמים ילדה
ערביה, שנפלה לתוך מדורה של בדואים.
הבוץ ניתק את המשק. אי־אפשר היד, להעביר
את הילדה לבית־חולים. תחת זאת טיפלה
בה תרצה החובשת של אז, חברתו של
פרויקה. היא ישבה ליד מיטתה במשך ארבעה
ימים, עד שיצאה מכלל סכנה. על זד, קיבלה
ציון מקופת־חולים.
דודיק נאנח, הלוואי שאפשר היה לסדר
את כל הענינים בצורה זאח. אבל לפעמים
צריכים להראות יד חזקה. צריכים לירות על
עדרים שעוברים את הגבול (אבל להיזהר
שלא לפגוע ברועים, פן תיפתח גאולודדם).
וצריכים לעמוד על המשמר — בכל יום,
בכל רגע.

** רחוק ראה דודיק ענן סמיך של אבק.
זה אברהם. הוא הוביל בטרקטור את
מכונת־החציר. אחריו נגרר אחד המתנדבים
על פלטפורמה, העמיס עליה את החבילות
הקשורות שנפלטו מן המכונה. הכל התנהל
בתוך ענן שלא התפזר לרגע.
אברהם נראה כאילו היה דבוק לכסא
הטרקטור. הוא עבד ללא הפסקה מאז קם בחמש
בבוקר: שימן את המכונה׳ התקין
אותה לעבודה, גרר אותה לשדה בנסיעה שארכה
כמעט שעה. מאז שעה שמונה הוא מסתובב
כאן בעגולים קצובים, באבק המתמיד.
אצל אברהם אין חוכמות. כשהוא עובד,
הוא עובד. הוא מכוסה שכבת־אבק עד אין
הכר, מוסתר על־ידי כובע־טמבל ומשקפי-
נהיגה, אך אפשר להכירו בנקל בעזרת החיוך
הרחב של שתי שורות שיניים צחורות.
בעצם, יכול היד, אברהם להיות עתה
באמריקה. אמו, מוותיקות רחובות, הבטיחה
לו זאת, אם רק יעזוב את המשק. בעיניו
היה זה בזבוז נורא שאברהם המשכיל שלה
יגרור מכונודכיבוש ליד חבריו• אבל קל יותר
לנצר את הרב הראשי מאשר להוציא
את אברהם מלהב.
כי אברהם הוא להב. הוא מסמל מאין כמוהו
משק זה: את שגעון־העבודה שלו, שהפר
לפולחן עליון, את ההקפדה על יחסי-
חברות. וגם את העובדה שבמשק זד, אין
כמעט איש שלא יכול היד, לחיות חיים
נוחים ומרווחים בעיר.
אברהם בא מאוחר לתנועה, בגיל .16
אולי בשל זה הוא קנאי יותר לערכי התנועה
מאשר החברים האחרים, שהצטרפו
כילדים. רובם נקלעו לתנועה במקרה. כמו
עמוס המסגר, למשל, שגר מול ניגרש הכדורגל
של המכבי בפתח־תקוה, שיחק שם ושתל
שם את הדשא, עד שדודו במשמר־ה־עמק
ודודתו במשק שמיר החליטו שעליו
לעבור לתנועה הנכונה.

ךיו רי ק חז ר לאטו למשק. ממול רעה
1הבקר. הסרות עמדו וכרעו בפוזות שונות
של העלאת גירה. מסביבו התרוצצו
הבוקרים, איוואן ומרדי ההונגרים, כדי ללב־דן
לפני השיבה הביתה. כשרוצים להוביל
צאן, הולכים לפניו. כשרוצים להוביל בקר,
רוכבים מאחוריו וממריצים אותו בצעקות.
לא כל כך רומנטי, מקצוע הבוקרים. ביחוד
בימי הקיץ החמים, כשהבוקרים מצטלים בשמש.
למזלם אי־אפשר להזיע בלהב. האקלים
יבש מדי.
בקצה העדר, כרגיל, טיילה סילבאנה. דמות
ממש, סילבאנה זו. הפרה נקראה כך מפני
שאיודאן קרא שבועון קולנועי בשעת לידתה.
יש לה אישיות. לאן שהיא הולכת׳ הולך
העדר כולו. צריכים לפקוח עליה עין.
העדר זז לאטו דרומה, לאורך העול. כמרחק
של מאתיים מטר, מן העבר השני, זז
עדר דומה צפונה. כך זד, בכל ערב, הירהר
דודיק, עדר מול עדר, בכיוונים הפוכים,
כשהגבול חוצץ ביניהם, עדות מתמדת לחו־סר־ההגיון
של ד,מזן האנושי.

הווי גלגל חוזר
ף* תל״אביב, נעצר צעיר ב־אשמת
גניבת שלוש מכונות־תפירה
זינגר, טען להגנתו כי
היתד זו אותה מכונה שהוא גנב,
מכר, גנב, מכר ושוב גנב.

/האריג חזן ונזשתנלר לשגים
^^^אינו מתקמט ואינו מתכווץ.

עבודת חוץ
•*באר־שבע, הודיע בעל
^ לאשתו כי יעדר מביתו שבועיים,
בהם יעבוד באילת, הופתע
כעבור יומיים לפגוש את אשתו
מטיילת בלווית גבר זר בתל־אביב,
שעה שהוא עצמו בילה
שם בחירת ידידה.
חליפה מוכנה:
/זוג מכנסים

תלבושת ערב
^ חיפה, נעצר נער באשמת
גניבת שני זוגות מכנסי
דונגרי אמריקאיים, חולצת משי
ירוקה, עניבה צהובה ושלושה
זוגות גרביים משובצות, הסביר
להגנתו כי רצה להופיע ״כאדם
הגוף במסיבה.

אות הזמן
ן רמלה, הגיש אליהו
בקשה להחליף את
לאליהו ישראלי, ביקש כי
ייעשה בדחיפות ,״בגלל
המתוח השורר במדינה״.

חל־אביב

ירושלים

רחוב אלנבי 43
רח׳ נחלת בנימין 39

בנין ג׳נרלי
רחוב יפו
חיפה מרכז מסחרי חדש
הדר: רח׳ הרצל 28א׳

הנוסע !
אל תרוץ, מקום ישיכה שמור לד תמיד
באוטובוסים שבקו ת״א—חיפה, ללא הרשמה נדוקדמת ותוספת־תשלום
פידאי שמו הדבר המצב

חזירות
ף• יפו, קיבלה המשטרה הו־
4דעה מתושב ששמע את
שכנו מתכנן בלחש עם אשתו כי
שניהם יצאו בלילה לפרדס
״לשחוט את עליזה״ ,חקרה את
בני הזוג, שיחררה אותם לאחר
שנתברר כי עליזה היא חזירה
שהשניים גידלו בתוך דירתם על
מנת לא להרגיז את שבניהם
הדתיים.

אל תשלב יותר
ף• ת ל ־ א כי ב, נמצאה מכוניה*
תו הגנובה של תושב חיפאי,
כשעל מושבה הקדמי רשימה
מפורטת של התיקונים הדרושים
לה, שחוברה על־ידי הגנב
האלמוני, בצירוף הערכה כספית
מדוקדקת של הוצאות תיקונים
אלה.

אינך קשור ללוח זמנים
גש לתחנה וסע

ל 1ק י

ב ד־יסעדה

הישיר מחפה לך

תל אביב, רחוב אלנכי 3
טלפון 23752

70 מכוניות חדישות יוצאות בכל 30—25 רגע
בקו תל־אביב — חיפה וחזרה.

מאכלים איטלקיים -
מוסיקה

ישירים מופעלים בקוי ירושלים, רגליל, טבריה, עפולה, חדרה וכו׳.

מיזוג אויר

יריד פריז
יריד פריז המסורתי ייפתח השגה ב־ 5במאי ויימשך עד ה־ .21
יריד זה הוא הפגנה כבירה של הישגי התעשייה לא רק בצרפת
*לא בעולם כולו. השנה ישתתפו בו כשלושת אלפים מפעלים
פירמות מארבעים מדינות בכל הענפים. הביתנים מחולקים לפי
ן נפים ראשיים (כבנייה, מכונות, חשמל, פלסטיקה) .כמו כן
ן יימות מחלקות למוצרים צרפתיים ספציפיים כאמנות ומלאכה,
!בשיטים, צעצועים׳ יין.
התערוכה הוקמה במרכז האיזור התעשייתי והמסחרי של
!ריז ולידה הוקם משרד לאינפורמציה כלכלית המקשר בין

המבקרים והסוכנים לבין המציגים. התערוכה משקפת בנאמנות
את ההתפתחות התעשייתית המודרנית ומעניינת לא רק את
אנשי העסקים אלא גם מהנדסים וטכנאים.
לפי ידיעות מפריז הגיעו כבר לבירה הצרפתית עשרות
אלפי נציגי פירמות זרות כדי להשתתף בפתיחת היריד ומאות
אלפי תיירים מכל קצות העולם הכניסו לתכניותיהם נסיעה
לפריז במטרה מיוחדת לבקר ביריד. ישראלים ימצאו עניין
מיוחד ביריד שיאפשר להם׳ בלי ספק, לפתח את הקשרים
המסחריים בין שתי הארצות.

כלי פרוטקציה
ף* חדרה, נעצר ערבי תושב
המשולש על צאתו את אזור
הממשל הצבאי ללא רשיון, הסביר
כי עשה זאת רק כדי להוכיח
לשכניו שאינו נהנה מיחס
מיוחד מצד השלטונות הישראליים
בשל שיתוף פעולד, בלתי-
רגיל.

ק רן ה ״ו
ף* ע כו, הובא דייג מקומי ל־
£י 6משפט על כי נמצא חומר
נפץ ברשיתו, הסביר כי לא הוד
בודן להשתמש בו להריגת דגים
כי אם להגנתו האישית, לאחר
ששמע כי המצרים רכשו שתי
צוללות.

אנשים
וניצימן בתל ־ קציר
הסכם מיוחד במינו הושג בין •ח״כ מפא״י
אריה בהיר, חבר קיבוץ אפיקים, לבין
ח״כ חרות שמשון יוניצ׳מן: לאחר
שבהיר הציע כי כל הח״כים יצאו לשבוע
ימים לביצורים ביישובי הספר׳ קרא יוניצ׳מן :
״האם תסכים לצאת למבואות ביתר?״ ענה
בהיר :״כן, אם תצא אתה לתל־קציר
אכזבה מרה ציפתה לשר־הפיתוח מרדכי
בנטוב בבואו לפתיחת תערוכת התעשייה
הישראלית 1956 בחיפה: הוא נוכח לדעת
כי אחד הביתנים היחידים שלא נפתחו במועד
בגלל פיגור בביצועם היה הביתן של משרד־הפיתוח
שגרירה האהוד של צרפת בישראל,
פייר אז׳ן ז׳ילבר, שנתקבל בכניסתו
לאולם הקונגרס הציוני בירושלים
במחיאות כפיים סוערות, התלוצץ אחר־כך
בשיחה פרטית כי עתידו מובטח: גם אם יחליט
משרד־החוץ הצרפתי לפטרו, משום מה,
יוכל תמיד להגיש את מועמדותו לכנסת
לאחר ששר־הדואר ד״ר יוסן! בורג נאלץ
לחכות 20 דקות לתשובה, לאחר שחייג את
המספר , 19 המיועד להזמנת שיחות־חוץ,
החליט השר למנות מיד וועדה של שני מהנדסי
טלפון על מנת לחקור מדוע עובר זמן
כה ארוך ומורט־עצבים עד שמקבלים תשובה
במספרים ( 14,0מודיעין) ,ו 19 רעיון
גאוני צץ במוחו של ח״כ חרות ד״ר יוחנן
באדר: לאחר ששר־האוצר לוי אשכול
הוסיף על הבלו, ההיטל, הארנונה, האגרה,
המיקדמה׳ המילווה והמכס גם את היהב טען
באדר שיש לו שם חדש, שטרם השתמשו בו :
מס מזכיר מק״י שמואל מיקוניס,
שהיה בשנות העשרים שחקן בתיאטרון אהל,
הסביר השבוע בשיחה פרטית כי אין כמקצוע
השחקן מתאים למנהיגי מהפכות. במהפכה
הצרפתית, למשל, מילאו שני שחקנים
תפקידים חשוכים. דעת מיקוניס: אין זה
מקרה, כי הדראמה היא סלג־ד,אמנות הלוחם
ביותר.

חכלה קלי והחתן רנייה
בברכת יוסיפון —י

יוסיפו! במו1אקו

הזמרת שושנה דמארי,
באירופה בלוויית המלחין משה ווילנסקי,
המסיירת עתה

ניצלה את ביקורה בפאריס לטיולים נרחבים
בעיר־האורות. לבסוף, כשעייפה, הוצא לה
לבקר בתערוכת הצייר היהודי המנוח חיים
סוטין, הנערכת באחד הפרברים הרחוקים.
שאלה שישנה :״אולי יש איזה צייר פחות
גדול, אבל יותר קרוב איש תל״ם

מחיר הקופסא 180 פרוטה

פסוקי השבוע
• ד״ר נחום גולדמן, יושב־ראש
הנהלת הסוכנות היהודית, בנאומו בפתיחת
הקונגרס הציוני :״שמונים אחת
מן ההחלטות שנתקבלו בקונגרסים הקודמים
נשארו על גבי הנייר. מוטב להחליט
פחות ולבצע יותר, כי היהודים
שנהנו מן ההחלטות היו סוחרי נייר
פסולת.״
.אליהו דובקין, חבר הנהלת הסוכנות,
בנאומו בכינוס מטעם קרן־וזיסוד
בבאר שבע :״ציוני הוא ככל יהודי אחר,
אבל קצת יותר.״

.שר־הפיתוח מרדכי בנטוב,

המלך פארוק כטכם הנישואין
— החבר לאידיאלים

בצטטו סיסמת פירסומת שהוצעה לו על־ידי
מומחי תיירות אמריקאיים למען הגברת התיירות לאילת:
לשמש ! אם יהיר, יום גשום — כל הוצאותיכם על חשבוננו !״
• הקומיקאי דני קיי, בשעה שהוגש לו כפה תורכי בבית נשיא ישראל
יצחק בן־צבי :״כמה טוב לשתות קפה תורכי בבית נשיא יהודי.״
*ההומוריפט אפריים קישון, ברשימתו שיר ברכה לארץ בת : 8״זוהי ארץ
האוכלת כל הזמן את יושביה, והיא בכל זאת איננה משמינה. זוהי ארץ בה לומדת
האם את שפת־האם מפי בניה. זוהי ארץ בה אכלו האיות בוסר, ושיני הבנים מצויינות.
זוהי ארץ, בה לכל אזרח הזכות לומר את דעתו, אר אין בה חוק המחייב מישהו להקשיב.
זוהי ארץ, בה לא נוסעים ביום שבת, כדי שבמשך. השבוע יהיה שקט סביב החזיר.
זוהי ארץ, בה רשאי כל תינוק לבחור בזרם של האבא! .שלו. זוהי ארץ בה קוראים
לשר־החוץ סתם, משה׳ ואחר־כך מתים מרוב התרגשות. זוהי ארץ בה כל אדם —
חייל, ובכל זאת, כל חייל — אדם.״
,, 9מ ע רי ם׳ /על דחיית ההחלטה בדרישת הספרים להעלות את המחירים :
״אומרים שכל העיכובים נובעים מכך, שהפקיד המטפל בדבר הוא קרח.״
• פיר אנתוני אידן, ראש ממשלת בריטניה, בתשובה לשאילתא בפרלמנט
כמה יעלה לבריטניה ביקורם של ראש ממשלת ברית־המועצות ניקולאי בולגאנין
ומזכיר המפלגה הקומוניסטית הסובייטית ניקיטה כרושצ׳וב :״הרבה פחות מחלק
המיליון של מחיר פצצת מימן אחת.״
• פול ראמאדייה, שר־האוצר הצרפתי, בהגינו על מדיניות המסים שלו :״לא
ייתכן לקבוע מס שימצא חן בעיני האוכלוסיה כולה. המס היחיד שיהיה טוב בעיני
האזרח היא המם שמשלם השכן.״
• ז׳יל רומאן, הסופר הצרפתי, בשובו מביקור בארצות־הברית :״הראדיו הוא
חבורה של אנשים שאין להם מה לומר והמדברים באוזניהם שד אנשים שאין להם
זמן להקשיב.״

העולם הזה 968

זאם יוסיפון רגז מאד כאשר גילה את
שמו חתום, בין השאר, על מודעת ברכה
במזרחב לנסיך רנייה השלישי לרגל
נישואיו עם הכוכבת גדיים קלי מאת
״חבריו (של הנסיך) לאידיאלים״ כביכול.
יוסיפון שלח למערכת העיתון מכתב מלא
המתמרמרות על מעשהו של הליצן האלמוני,
דרש לפרסם התנצלות בולטת מטעם המערכת
והענשת האחראי למעשה אגב, פרט אופייני:
העיתון חרות גילה השבוע, בכל הרצינות,
כי רנייה הוא ממוצא יהודי ואף קרוב
משפחה של המשורר היהודי המנוח היינריך
היינה המלך היחיד שביקר במו גופו ב־מונאקו
לרגל הנישואין המלכותיים היד,
פארוק המודח ממצריים. שאר בתי המלכות
בעולם הסתפקו בשיגור נציגים ברשימה
שהוקדשה לאנציקלופדיה דחלוצי היישוב
ובוניו העלה העיתונאי אורי קיסרי, עורכו
הראשון של !העולם הזה, מתהום השכחה
שניים מן הכינויים שניתנו למחבר האנציקלופדיה,
דו דתדהר: ראש עיריית ירושלים
הערבי לשעבר, ד״ר מוסטאפה כאלדי, כינה
אותו בשם ״שרלוק הולמס הישראלי״ ואילו
חיים נחמן ביאליק אמר :״העומד על משמרתו
ועינו פקוחה וצופיה.״

או פו ה ״ לו נ ע

סו פר
סופר־-׳לוכס

פ אג אניני

׳ ל ה שיג בכל
וז 3וי 1ת הרדיו

זזנזז! גיז ת ר בעול * 0ת{ 1ידיז אסגליוז

במדינה
(המשך מעמוד )9

20 סיגריות 320 פרוטה
אחים בז׳רנו בע״מ

למכירה כהזדמנות:
מגרשים כ רחוכו ת
לפנות :
תל־אכיב, טלפון 24749

אגדת

ה מי לוו ה
העמ מי

תפקידם, לחבר כתבי־הגנה לעזרת אלופי־המעל.
המסע
נפתח בסידרת רשימות השמצה על
שורת הממנדביס בדבר. המשיך בכך הארץ
בסידרת מאמרי־חיפוי על עמוס בן־גוריון.
למטח־האש היסודי גוייסו, לבסוף, התותחים
הכבדים ביותר — שר־המשפטים פנחס רוזן
וח״כ מפא״י הרצל ברגר, המועמד לעריכת
דבר לאחר סילוקו של חיים שורר כעיקבות
גילויי הועולם הזה.
טענתו החמורה ביותר של ברגר היתד: .
מי מינה את אנשי שורת המתנדבים׳ או כל
אזרח נקי־כפיים אחר, לחקור ולבלוש אחרי
מעשי שחיתות? היתר. לכך הצדקה׳ הודה
ברגר בחצי־פה, אילו היד. יסוד לטענה כי
המשטר הקיים מחפה על מעשי שחיתות.
אולם טענה זאת, קבע ברגר בתקיפות לא
הוכחה מעולם.
טענות דומות, אך קצרות הרבה יותר,
השמיע שר־ה&שפטים פנחס רוזן במאמר ש־פירסם
בבטרם, בטאונו הצנוע של אליעזר
ליבנה, הכבשה השחורה של מפא״י.
א 1מקרים פולטים. תשובה יסודית
לטענה חמורה זאת נתן החודש ד״ר ישעיהו

ש הו א מ קוו השתכ תוב א ליו, א ך אין זה ק שה
ל ש ער.
הו א מו די ע ש עליה ל היו ת מ שכי ל ה, נלויי ת
לב. בלתי סנו בי ת, ו כ מו בן — נאה.

רם: לא אתכתב אתך בגלל הסיבה העיקרית
שאני שנאת לכתוב מכתבים.

צלחות מעופפות וסקטים

( ) 988/901 על עצמו:
״מטרה: אני מ עונייז להתכתב עם נערה
נ ח מדה עד יפ ה, שלא תהא פ חו ת בד 17 ויו ת ר
כד . 20מ קו ם מנו רי ה בל תי מונ ב ל.
ז הו ת: תל־ אביב, צבר ( בלי קו צי ם) .בן
, 21ג בו ה, ב לונ די, יפה.
כיאוגרסיח: בעבר: בונ ר ני מנ סי ה תל־אבי־בי
ת, מ ד רי ך ב צו פי ם. הווה: ם נ ״ מבש רו ת
חו ב ה, אי־ שם. בעתיד: ס טו דנ טבט כניון.
חובי ו שגעונות: ס פו ר ט. ס פ רו ת, מו סי ק ה,
א מנו ת. ק בל תמכת בי ם, ו צל חו ת מ עו פ פו ת.
נ תונים אחרים: ב על ר שיון נ היג הורכב
חדיש מ סו גסק טי ם מו דל . 1956״
אולי ת ר כיב או תי. פעם?

תל־אכיכ-ה פיליפינים

( ) 968/902 הי א תל -אבי בי ת ה חובב ת ה תכ
ת בו ת מו שבעת. היא מספרת שה שתייכה
בז מנ ה ל מו ע דון ההתכת בו ת ה בינ ל או מי, היב־לה
ו שלחה מכת בי םלכל פינו ת ה עו ל ם, א פי לו
ה פילי פיני ם. ושמע תי שהם טבחי םנפל אי ם,
אני מ קוו השמס רו לה כמהמת כוני ם) .היא
ב ת , 21נ בו ה ת קו מהו או הבתמאדלק רו א.
היא היתה רו צה לקבל מכת בי ם דווקא מן
הבירה, רו א ה צרו ד לציין ש אין ה כו ת ב הייב
ל היו ת ס טו דנ ט דוו ק א.

סטודנט שאין לו וספה

ס טו דנ ט בן )968/903 ( 23ה טו ען ש הו א
ב על נ סיון היים ע שיר. אי ש שי חה מעניין
וגלוי ל ב חו שבאתעצ מו ל פי קתו שנון. כ די
שלא אי תמםבפעםה מיליון ואש אל מ דו ע
על הנ ערהה כו תבתל היו תנאה. הו א מו די ע
לי מי דשההתכ תבו ת היא למטרת היכ רו ת.
אחד החס רונו ת הבו דדי ם ש הו א מונ ה בע
צ מו הי א ה עו בדהש אין לו מ כוני ת, או פ נו ע,
או א פי לו וספה.
הו א מ תעניין ב מו סי קהקלא סי ת וקלה, קול נו
ע, תי א ט רון, ס פ רו ת, טיולי ם שחייה ו ס פו ר ט.
הו אלא ציין א ת גילה. הרצוי של הנ ערה

)900

• ״חקירה פלילית של המשטרה בעכו
התנהלה נגד פקידים של הנהלת המכס (ב־עיקבות
דרישתו הנמרצת של פקיד המכס
מרדכי מכסימיליאן שטטנר׳ שפוטר מעבודתו
מיד לאחר גילוייו ועודו מחוסר עבודה
כיום, לאחר ששופט חוקר קבע כי יש יסוד
להאשמותיו) .החקירה הופסקה על פי פניית
המשרד.״ (העולם הזה )930
• ״בוועדת החקירה שמונתה על־ידי נציבות
שירות המדינה הודה אחד העדים ...שגנב
מפקיד ממשלתי גבוה מסמכים רשמיים
המעניקים זכות לבצע עיסקות כלכליות מ־סויימות.
כל פעולה משטרתית לא ננקטה
בעיקבות הודעה זאת.״
• במספר מקרים נתפסו חברות סקרים

מוהל רוטרמן ושלישיה
יהודים על ברני הרב הראשי

למען החכרה

כ פי שלא פעםאמר תי אםא קבל הרבה
מכת בי ם מן ה סוג של ( )968/904 שאני מבי אה
בז ה — או כללהתפטרב שק ט, ל צ את ל פנ סי ה
ולהרהר ב שלוו ה פי לו סו פי ת על החיים. פ שו ט
ל א אהיה נ חו צה יו תרבמ דו ר.
ו ע תה עלי ל הוכי חנםש אני ״בעד ה חבר ה״.
טו ב, נו:
״ ה ס תבכ תי ב בו ץ איו ם ואם א ת לא תצילי
או תי, הרי יש ל ש ער של מח ר ת פי ר סו ם טו ר ך
או כלללכתב דנ ללמ קו ם עבו ד תי וחזור —
חצי ש עה כ ל כיוון — ואחרי ס פו ר ט זה
לשכב על קיב ת ריקה. וכל זה למה? כי
ש מ תי אתפ רו טו תי האח רונו ת — 2.700ל ״י
— שנ ש א רו לי עדלמש כו ר ת הב אה, על
קרן הצבי בהתע רבו ת. הנו ש א, כ מו בן. א ת,
רו תי. תנ אי ההתע רבו ת :
אני א כ תו ב א לי דמכתב. מכתבזה צריך
ל היו תכלכדמ פו צץשאת תד פי סי או תו
כ ל שונו מ א׳ עדת׳ ול א זו בל ב ד אל א ש הו א
י שתל ט על ה מ דו ר כו לו. זה לא כל כ ד
צנו ע, מ הז אבל מהלע שו ת. כאלה היו תנ אי
ההתע רבו ת.
היו ת ו מה ל א עו שים כ די ל סד ראת החברה
ו מה נםכ שי ש סי כוי לקבל פרס. נוסח, ת שו בה
מ פו לפלתכ הל כ ה של איזה עלם ח מו דו ת
שיש לו מכל דבר הרבה: הרבה דם, הרבה
נו ב ה, הרבה ש כל, הרבה מר ץ. ו עו ד הרבה
דברים. קיבל תי אתה תנ אים כמו שהם. ז הו,
רותיו ע כ שיו אני בידייך ל שב ט או ל חס ד.
אתמ בינ ה, פ שו ט לא ח שבתי בתחילה
ב פני מי א ני עו מדתואת מי עלי ל ש כנ ע.
אי לו היית ל פ חו ת גבר. הייתי י כו להל הפ עיל
ננ דדאתקס מי הנ שיים — דווקא יש לי
כאלה: אני ב לונ דיני ת, בעלת שי ער ארו ך, ג בוהה
ודקת ניזרה — אבל לצערי ה רב א ת
אשה (לא לצע רי, על כל פני ם) .לאנש אר לי
אל אלה *י ע לד חצי מן הזכיה ה עלול ה
ל בו א לי באם אז כהבהתע רבו ת. ז .א, 1.350 .
החצי ממש כו ר תי ה מו פקדתכעת בידי ה חברה.
אנ ב, רו תי. כדי שהכל יהיה ב רו ר בי נינו:
מו בן ש מן הפרםה עלול ל צ מו ח לי
ממכתב זה. כ לו מרמת שו ב תו של זה שי ענ ה
לי, אני ל א מו כנ הלתת לך א פי לו ש מי ני
ת שב ש מיני ת.
אני מצפה תוך שבו ע ל־ 1.350ל ״י — יהיה
לי לכר טי ס ל קו לנו ע. אם ל א, שו ב לא א א מין
לאףאחד.

יעיד כאשר העיד.׳ אף על פי כן לא עשר,
בעניין זה מאומה.״ (העולם הזה )900
• ״באותה פרשה, כשדרש היועץ המשפטי
את ביטול חסינותו של הנאשם כחבר-
כנסת, ביסס את דרישתו על ארבע האשמות.
כשהובא העניין לבירור לפני השופט־החוקר
נעדרו מגליון האישום שתיים מן ההאשמות
הללו, שבירורן היה מסבך באשמה גם אישים
וגופים ציבוריים אחרים.״ (העולם הזה

לייבוביץ, המרצה הצנום ונפול־הלחיים של
האוניברסיטה העברית לביולוגיה, המקדיש
את שעותיו הפנויות במסגרת שורת המתנדבים
לחקר החיידקים האנושיים. קבע ד״ר
לייבוביץ, הלובש דרך־קבע בגדי חאקי צנועים:
כל הטוענים כאילו לא הוכח שהמשטר
מחפה על מושחתיו, מתעלמים מן האמת
הפשוטה. מתוך אין־ספור של מקרים שנודעי
לציבור, מנה ד״ר לייבוביץ 18 מקרים בולטים.
בתוכם :
• ״במשפט היועץ המשפטי נגד יוסף
עברון, מנהל משרד מס ההכנסה בצפת, העיד
פקיד האוצר אליהו טובי כי מר יעקב
הופרט — אחד מן העסקנים המרכזיים של
מפלגת פועלי ארץ־ישראל בעיר — שידל
אותו למסור עדות שקר נגד מר עברון. על
אף זיכויו המוחלט של מר עברון בדין, לא
נפתחה כל חקירה משטרתית נגד מר הופרט,
והוא מכהן כפקיד השומה בצפת, במקומו
של מר עברון.״ (העולם הזה .)944
• ״דיון פנימי בהאשמות פליליות התנהל
בפני בית־דין של מפא״י נגד מר זלמן
מסחרי, ראש מועצת כפר אונו ...שום חקירה
משטרתית לא נפתחה.״
• ״נגד מר דוד בהרל, מנהל מחלקת ה:
גיזברות של הסוכנות היהודית לשעבר, היה
תלוי ועומד תיק פלילי בעוון עבירות על
חוקי הפיקוח על המטבע. התיק בוטל בעיק-
בות היתר ריטרואקטיבי שהוצא על־ידי האוצר
במיוחד לצורך עניין זה.״ (העולם הזה
.)953

• ״חבר הכנסת הד״ר מרדכי נורוק נשבע
לשקר בבית־המשפט בעת החקירה המוקדמת
בפרשת ד.ח״כ ד״ר ישראל שלמה רוזנברג.
שר־המשפטים רמז בכנסת כי ׳איש לא יכול
היד, להעלות על הדעת שאחד מחברי הכנסת

בהנהלת פינקסים מזוייפת ובר,ברחה. נפתחו
תיקים פליליים ...והיועץ המשפטי הורה לסגור
את התיקים הפליליים.״
• ״נגד מר יצחק למדן, אחד מראשי
פקידי משרד המסחר והתעשייה וזמן מה גם
בעל תפקיד מרכזי במשרד־הבטחץ, נפתה
תיק פלילי באשמת הפקת טובת־הנאד. פרטית
מתפקידו הציבורי, ונגד הנאשם אף
הוצאה פקודת מעצר. התיק נסגר, וכל פעולה..״
הופסקה בהוראת היועץ המשפטי. היועץ
המשפטי קבע ...שנתן הוראה זאת בהתאם
לדרישתו של שר המסחריוהתעשייה.״
• תיק פלילי נגד חברת מבטח עוז, הזרוע
הכלכלית של ומפלגת המזרחי, אשר
היו כלפיה הוכחות על מסירת הצהרות כ ד
זבות למשרד ממשלתי, נסגר מתוך שיקולי 3
לא־משפטיים.״
• ״חקירה נגד יבואן ידוע, שעבר על
החוק והביא ארצה סחורה מעבר למותר ברשיון
הייבוא ולא כמפורט בו, הופסקה...
היועץ המשפטי הודיע בפירוש ...שבעניין הפסקת
החקירה הזאת הוא נכנע להוראות של
משרד ממשלתי.״
• ״נגד מנהל משרד העלייה של הסוכנות
היהודית בטהראן, מר יהודה דטנר, העלה
השופט החוקר של הסוכנות ד״ר נחום ניר
שורה של האשמות בדבר מעילה ברכוש ציבורי,
הברחת מכס ועבירה על חוקי המטבע
לטובת מפלגתו והפקת הנאה־פרטית מתפקידים
ציבוריים, בסכומים המסתכמים ברבבות
...שום פעולה משפטית לא נעשתה
נגד מר דטנר ונגד האחראים לו.״ (העולם
הזה )920

• ״חבר הכנסת לשעבר מטעם מפא״י,
הרב ראובן פלדמן, נתפס בהתערבויות בלתי-
העולם הזה 968

סדירות בפעולת פקידים שונים של משרד המסחר
והתעשייה, לשם השגת רשיונות שונים
לחברי אירגון סוחרי המכולת שהוא עומד
בראשו — וזאת תמורת תשלום מאת החנוונים.
הודעה על כך נמסרה למשטרה ולתביעה.
כל צעדים לא ננקטו.״
• ״המפקח הכללי של משטרת ישראל,
מר יחזקאל סהר, קיבל הוראה מגבוה לא
לנגוע באישיות מן המקורבים למלכות, שעל
פעולותיה בעקיפת חוקי המטבע והמכס
נמסר למשטרת ישראל חומר ממשטרה ידידותית
בחוץ־לארץ.״
• ״הנהלת המפלגה הפרוגרסיבית והנהלת
מפלגת הציונים הכלליים העבירו במשותף
סכום של 800 אלף דולאר ...בעקיפת
חוקי המטבע ...לא ננקטה שום פעולה משפטית.״
״יכולתי,״
סיים ד״ר לייבוביץ את מאמר
התשובה שלו לשר־המשפסים בבטרם ,״להוסיף
דוגמאות כהנה וכהנה, אולם ח״י
מספר נאה במסורתנו ואסתפק לעת עתה בדוגמאות
המובאות.״

דרכי אדם
שלושה בוים זכרי
זלמן יעקובוביץ, נהג ד! שכיר בן 35 ואשתו
לוסיה חזרו הביתה מלוזיתו של אביה של
לוסיה שנפטר יום לפני כן משבץ לב. בבית
חיכו להם ידידים רבים.
תחילה שררה אווירה לא נוחה של בית
אבלים. לבסוף התגברו הנוכחים על ההרגשה
המוזרה, ניגשו אל הזוג — ובירכו אותו על
המאורע המאושר שקרה לפני שבוע ימים,
כאשר נולדו להם שלושה בנים זכרים.
זלמן שיגר מיד הזמנות לנשיא המדינה
ורעייתו, לראש הממשלה ולרב הראשי. שעות
מעטות לפני עריכת הברית הגיע מכתב מבן״
גוריון. הוא התנצל על אי־יכולתו להופיע,
בירך (את) השלישיה.
מכתב דומה בא ;מרעיית הנשיא, בתוספת
של: שלוש שמיכות לתינוקות. ואילו במקום
הרב הראשי של ישראל הגיע הרב הראשי
של תל־אביב—יפו, הרב איסר יהודה אונטר־מן.
על ברכיו נעשו שלושת הילדים ליהודים.
שמותיהם,
שדוקלמו בגאודה על־ידי מוהלם
ישראל רוטהמן: עם, ישראל, חי.
משפט משרתן של שתי 1שי
לא פעם הירהר ארנטטו לונגוני באחד ה צדדים
השליליים של דתו הקאתולית: הוא
לא יכול היה להתגרש מאשתו. האשה, לר
קוזה, הרגיזה אותו ללא הרף. ארנסטו היה
בחור ישר, כעל אורך רוח. אבל אשד, כמו
לוקחה יכלה להוציא מן הכלים גם את הטוב
בבעלים.
באחד הימים התהלך לוקחה בחוצות רומא׳
מהרהר באופי אשתו, כשנטל לידו עתון
ערב. העתון סיפר לו על הקרבות של מלח-
מת־העצמאות, שהיתר, נטושה אותה שעה
בארץ־ישראל.
רעיון גדול צץ בלבו. עבודה לא היתד. לו,
שתי בנותיו רק הטרידו אותו. הוא הצטרף
לשיירת העולים, שהיתר, בדרכה לארץ.
היהודי היה נוצרי. עם בואו התגייס
ארנסטו לצה״ל, אך מפאת גילו ( )50 הועסק
רק בחיל־הרפואה. הוא הפך חובש, היה שבע־רצון.
הוא שכח את אשתו וילדיו. גם אחר
שחרורו נשאר כעובד אזרחי בבית־חולים
ביפו. שם הכיר את מרים.
ארנסטו אהב אותה. היא נראתה לו כאשה
לה ציפה כל חייו. הוא סיפר למרים כי הוא
רווק והציע לה נשואין. הוא התגייר והתחתן.
היי
האושר של הזוג לא נמשכו זמן רב.
ארנסטו האיטלקי השחרחר וגבה־הקומה, מת
באופן פתאומי משבץ־הלב. כיהודי נקבר ב בית
הקברות היהודי. משרד הבריאות הודיע
כי יורשיו יוכלו לקבל 500ל״י, סכום לפצו־יים
המגיעים לו.
לפתע הופיע השבוע כומר מיפו, טען ש־ארנסטו
ביקר בקביעות בכנסיתו, וכי הוא
עדיין נוצרי. על כן יש לקבור אותו בבית
קברות נוצרי. אך הוא איחר את המועד.
ארנסטו כבר היה קבור.
לא מאוחר מדי. לא אחרה את המועד
אשתו הראשונה של ארנסטו. יחד עם תביעת
הירושה של אשתו מרים, הגישו עורבי־הדין
דוד לבהר ויהודה כוהן תביעה בשם
לוקחה ושתי בנותיה לעזבונו של ארנסטו.
היחידה שהיתר, מופתעת, היתד, אשתו מרים.
העולים הזת 968

גיבורי פרשת הד נפגשו השכוע בכית משפט השלום
בתל־אביב. ההזדמנות: התחלת חקירתה המוקדמת
של תמר הד, שהואשמה על־ידי כעלה לשעבר, יהודה
ורכר, כהוצאת כתם ענת מן הארץ, כניגוד להוראות

כית־הדין הרבני. יהודה ורכר (ימין) ניסה להסתתר
ככל כוחי מפני טרדנותם של הצלמים ואילו אשתו
לשעבר תמר (שמאל) ,היתה שקועה באותה שעה
בשיחה עם פרקליטה, עורף־הדין יעקב הניגמן.

ספ1רט __

ק1לנ 1ע

סנדרלנד להימנות עם ארבע הקבוצות האנגליות,
שזכו להגיע עד לשני הקרבות האחרונים
של הגביע האנגלי.
מחיר הופעתם בישראל עולה אף הוא ביחס
ישר למחירם ולרמת משחקם. עד כה השיגו
את שיא ההוצאות בישראל שתי הקבוצות:
דנדי הסקוטית ( 25 אלף ל״י) וקרוזרו הברזילאית
( 28 אלף ל״י) ואילו סנדרלנד תעלה
כדי 40 אלף ל״י.

סרטים

כדורגל
מת 1הן ו 1רבית
משחקי הגביע העולמי לכדורגל מאורגנים
לפי אזורים גיאוגרפיים. אילו נכללה ישראל
במשחקי האחור בו היא נמצאת, היתד, עוד
תקוה כלשהי להגיע להישגים מינימליים.
אולם בגלל החרם הערבי צורפה ישראל לאי־זור
האירופי. כך ארע שכמעט תמיד עלה
בגורלה של ישראל להתמודד נגד הנבחרות
החזקות בעולם.
השבוע, באורח בלתי צפוי לגמרי, צצו
תקוות ראשונות להצל את שמו של הכדורגל
הישראלי בזירה הבינלאומית. לא היה זה
בגלל שינויים מהפכניים שחלו בו או בשל
תוספת כח חדשה. פשוט, ישראל נכללה
באחור בו היא נמצאת, באיזור האסיאתי.
נסיעה מובטחת. ישראל צורפה לבית
אחד עם תורכיה, בעוד ששאר הבתים באחור
הם כולם של ארצות ערביות. במצב הנוכחי,
הסיכוי הוא ברור: באם תנצח ישראל את
תורכיה וארצות ערב ימשיכו בסירובן להתחרות
עם ישראל, היא עלולה להגיע למשחקי
הגמר של הגביע העולמי.
.בבתי קפה תל־אביביים, המהווים משכן
קבוע לעסקני הכדורגל בארץ, זרמו הרבה
כוסיות משקה לכבוד המאורע.
הנסיעה למשחקי הגמר בעוד שנתיים נראתה
ודאית. רק אפשרות אחת לא העלה איש
בדעתו: שישראל תפסיד במשחק נגד תורכיה.

מה יודעים המומחים? תהיה זו
ההזדמנות הראשונה לחובבי הכדורגל בישראל
לראות לא קבוצה אנגלית מצטיינת בלבד,
ולא רק שבעה שחקנים בינלאומיים הנוטלים
חלק בנבחרות אנגליה וסקוטלנד, אלא גם
לראות את ״שאק״ ,גאון הכדורגל לאן
שאקלטון, מקשרה השמאלי של הקבוצה.
״שאק״ גמר את הקריירה שלו בנבחרת
האנגלית לאחר שפירסם ספר תיאורטי על הכדורגל
ובו השאיר עמוד ריק. מתחתיו היה
כתוב באותיות קטנות :״זהו כל מה שהמומחים
באנגליה מבינים בכדורגל.״
לרבבות הצופים בארץ תינתן ההזדמנות
לראות מה מבין ״שאק״ עצמו בכדורגל,
בשלוש תחרויות שייערכו בימים הקרובים
באיצטדיון רמת־גן (נגד נבחרת מכבי ונבחרת
ישראל) ובחיפה (נגד מכבי המקומית).

כרמןג׳ ונם (פוקס, ארצות וברית) הוא
סרט יחיד במינו: עיבוד אקטואלי של האז־פירה
הנודעת מאת ז׳ורז׳ ביזה, לפי ספורו
הלא פחות נודע של פרופסר מרימה.
יצירתם המשותפת של שני צרפתים אלה,
על אודות חיילים, מבריחים ופועלות בבתי
חרושת לסיגריות בספרד, עובדה על־ידי אמריקאים
(לבנים) ריצ׳ארד רודג׳רם ואוסקר
האמרשטיין לעלילה סוערת על אודות אמריקאים
(כושים) אשר מעורבים בה טייסים,
מ.צ. ונערה יפה (מרותי דנדריג׳) המסתבכים
באותו סבך ממש המכשיל את גיבורי האופרה
בת מאת השנה
הברק גשמר. תוך כדי העברה מכלי אל
כלי ניזוקה המוסיקה של מלחין ביזה פחות
מן העלילה הרומנטית־מאד של מחבר מרימה.
המלים הצרפתיות של מהילאק והלוי * שונו
על־ידי האמריקאים בשנינות, צחצוח וברק חיצוניים,
המשוים לכל הסרט כולו חיוניות
ומרץ. בעזרת להקה כושית מבריקה לא פחות,
כרמן ג׳ונס הוא שעשוע מיוחד במינו,
אקזוטי ובלתי־דגיל.

הדרן־ להצלחה
כוכבות העתיד (פתקו לונדון, צרפת)
משתדל, להוכיח לא בלי הצלחה, את
האמת העתיקה כי הדרך אל התהילה מובילה
דרך המיטה. הדוגמה: זמרת טירונית
(בריז׳יט בארדו) מתאהבת בזמר ותיק (ז׳אן
מארה) ,מתערטלת בבריכה שבביתן החורף
שלו, מעוררת את תשוקתו, מגיעה אל משכבו,
זוכה בהצלחה בחגיגת הסיום של הקונסרבטוריון.
הקשר בין שני המאורעות מקרי
אך ברור.
במאי מארק אלגרה הכין לפי סיפרה של
ויקי באום תבשיל מתוק, חדי מיץ עתיק,
היפה, אולי, לחסידות הרומאנים הזעירים,
אך מחוסר ערך ועניין לכל חובב אמנות
טובה.
מושגים כלתי מקובלים. אולם העלילה
המסובכת משהו (פרט לנערה המסתבכת
בסדיני הזמר, מנסה אחרת להתאבד בגללו)
כמעט ניצולה הודות לכמה וכמה תפקידי
משנה. למשל: שחקן רוסי ותיק מישה
אאואר בתפקיד משרתו של זמר מארה. מגלם
דמות וודהאוזית*״ השייכת למעשה לעולם
של אתמול אך המתקבלת יפה על ידי יושבי
האולם; ליה קרדובה, כאמה של העלמה ברי־ז׳יט,
בעלת מושגים בלתי מקובלים ביותר לגבי
חובותיה של אשה השואפת להגיע אל
מרומי הקאריירה. למשל: בעיניה, התמסרות
לבמאי או לזמר בשביל תפקיד, היא
דבר מובן. לא כן התמסרות מתוך אהבה•
אבל גם נוכחותם של אלה אינה עומדת
לסרט. הוא נשאר לא יותר מאשר סיפור בעל
מוסר השכל המעורר יותר סהוקים מאשר
מחשבות.

המיליונרים באים
נחמיה גראף, גבר פתח־תקוואי שחום וחייכני,
ישב במשרדו וחתם על צ׳קים בזה אחר
זה. לפתע הועם האור בחדר. בפתח ניצב
אדם לבוש בגדי דוור ממונע, שהוציא מנרתיקו
טופס מיברק ושאל :״אדון גראף?״
״כן,״ ענה נחמיה, נטל את המיברק ופתחו
בתנועת־יד מהירה, עוד בטרם הספיק לחתום
עליו. במיברק היה כתוב באנגלית:
׳״נא לאשר לנו הוצאות ארוחת בוקר בלונדון
לפני ההמראה לישראל.״ גראף מחה את
הזיעה ממצחו ושפך חיוך מאוזן עד אוזן
לעבר הדוור שעמד והמתין .״קח אתך כבר
גם את התשובה,״ אמר נחמיה וכתב מלה
אחת :״אושר.״
על תשובה בעניין כה פעוט לא צריך היה
גראף לחשוב פעמיים, שעה שעל שולחנו חתם
זה עתה על צ׳קים בסך 40 אלף ל״י. והכסף
לא יענה את הכל — שני בתי קירור בפתח־תקווה
התמלאו ארגזי תלנסיה; חמש מוניות
נשכרו ל־ 24 שעות ביממה 18 :פוליסות ביטוח
שולמו על סך 10 אלפים ל״י האחת ואגף
שלם במלון המפואר רנזת־אביב פונה והועמד
על הרגליים.
קכוצה יקדה. לא היו אלה הכנות לביקורם
של בולגאנין וכרושצ׳וב בישראל, אף
לא תכונה לקראת פסטיבאל בינלאומי בפתח־תקווה.
היו אלה רק חלק מההכנות לקראת
בואה לישראל של קבוצת המיליונרים מסנדר״
לנד.
הכינוי ניתן לקבוצה עקב עיסקה שבוצעה
לפני שנתיים, בה הוציאו הממונים על הקבוצה
200 אלף לירות שטרלינג כדי לרכוש
שחקנים חדשים לסנדרמד. תוצאות העיסקה
לא איחרו לבוא. לפני שבועות אחדים זכתה

אופרה בכוש

כדורגלן (״שאק״) שאקלטון
דף לבן למומחים

* שכתבו את מלות האופירה.
** סופר אנגלי וודהאוז התמחה בתיאן ר
משרתיהם של אנשים עשירים.

?ולוז 9יג

־ מאת

הדמן ווק -

מדובר זזוא, כביכול, במסמך סודי של צי ארצות־הברית, המתפרסם תחת השם
\ נספח ה׳ של הדו״ח הכללי על בעיות התנועה בחלל למטרות צבאיות. בהקדמה לנספח,
הכתובה בידי אדמירל דמיוני, קצין המבצעים כביכול של צי ארצות־הברית, מסביר הקצין
כי הוחלט לפרסם את הנספח הסודי רק בגלל טעות מצערת, שנעשתה על־ידי אחד העתונים
ואשר גרמה למהומה ציבורית. הדבר אילץ את הממשלה לפרסם מיד את נספח ה׳ של
הדו״ח הכללי, באישורם של נשיא ארצות־הברית עצמו ושל שי הבטחון, למרות הסיכון
הבטחתי שבצעד זה.
אחריו, מגיש פרופסור ב. ו .רובינסון, דמות דמיונית לא פחות מן האדמירל, הקדמה
משלו, כתובה בלשון כאילו־מדעית ועניינית. זוהי הקדמת הפרופסור :

$ן וזיגה

הניירות אינם מהווים סיפור רצוף. הם שורה מקוטעת
של פרקים, הנראים כאילו נכתבו אודות מאורע
אחד. לא נמצא עליהם שום ציון תאריך וכפי
הנראה, נכתבו בחפזון. הכתב המרושל, אם כי אין
ספק כי נכתב בידי סגן בטלר, שונה במידה מפתיעה
מסדירות כתב ידו, כפי שנרשם ביומן הטיסה.
הניירות מתארים כביכול את פגישתו עם ״יושב״
הירח וירידתו אתם אל מקום מגוריהם, מתחת לפגי
כוכב הלכת. מסקנתי השקולה (וכן מסקנתם הכמעט
זהה של 27 מדענים מפורסמים שקראי את נספח
ה׳ המקורי) היא כי ניירות אלה הם עזבינן האומלל
של 48 או 72 שעות חייו האחרונות של סגן בטלר,
כאשר החל אוזל מלאי החמצן.

פירסם צבא ארצות־הברית את דו״ח סמית על פצצת האטום ובו
ף י 5או גו ס ט
^ תיאור מדויק ומפורט של אופן עשיית כלי המלחמה החדש והמדהים. רק כמד.
פרטים טכניים חיוניים הושמטו מן הדו״ח. אותה שעה רווחה האמונה כי מדענים בעולם
כולו ידעו, או היו יכולים לדעת, מתוך עצם מציאות הפצצה, את כל העובדות שנכללו
בדו״ח סנזית.
מאז רבו חילוקי־הדעות — אף בחוגים רשמיים — אם פרסום דו״זז סמית לא זיכה
מעצמות עויינות ביותר ידיעות מאשר היו להן למעשה — או, במלים אחרות, אם תוך
כדי מילוי תפקידו לספק אינפורמציה לאזרח, לא התר דו׳׳ח סמית תחת עקרונות בטחון
המדינה. אותם חשובים בטחוניים הם שגרמו לדחיית פרסום הדו״ח על תנועה בחלל
למטרות צבאיות, אשר הושלם ונמסרלנשיא ב־ 3לינואר .1955
אולם אין זה מעשי או רצוי יותרלשמור בסוד כמה מן העובדות הנוגעות למבצע.
החלטנו כי מחובתנו לפרסמן, על מנת להדם את שלל השמועות, חצאי־האמיתות וההמצאות
הדמיוניות שהופצו בציבור, בעקבות פירסום. הגילויים״ הסנסציוניים בעתון סנם־לואיס

ג׳ורנל הראלד
מאמרים אלד, היו סנסציוניים, דמיוניים, ובמידה רבה — בלתי־נכונים. פירסומם, ללא
התייעצות עם המוסדות האחראיים, היה פגיעה באתיקה המקצועית של העתונות האמריקאית
וכן מכה חמורה לבטחון המדינה.
העובדות הבאות, שר,יכו בינתיים שרשים בציבור, הינן מוטעות ויש לעשות למען
עקירתן. שמועות אלה קובעות כי צי ארצות־הברית ביצע נחיתות על פני הירח ויכול
לבצע נחיתות נוספות כאלה, כרצונו ; כי סגן של חיל הים נמצא עתה על פני הירח, חי
אך מנותק וכי הצי הפקיר אותו לגורלו. דמיונית מכל, היא הטענה כי נתגלה גזע של
יצורים על פני הירח, אשר אינו שונה בהרבה מהגזע האנושי, אם כי הוא עולה עלינו
בהרבה ברמת ידיעותיו המדעיות ובכלי המלחמה שלו, שהם בעלי עוצמה אדירה.

השפעתו המשכרת של חוסר חמצן ידועה היטב.
תחת השפעת שכרות זו׳ יתכן כי סגן בטלר החל
הוגה ומעלה זכרונות ילדות של כתבים דמיוניים על
תושבי הירח, אותם קרא בהיותו ילד.
לעזור לדמיון האדם בתנאים אלה. וככל
קל מאד לראות כיצד יכולות הזיות
שהתפתחה השכרות ונחלש כח השיפוט, נראו ההזיות המסופרות בנספח ה׳ כאירועים
של ממש.
לבסוף, קרבן הזיותיו הוא, תעה הסגן הרחק מן הקליע, בחיפושו אחר ״תושבי הירח״.
היד, זה רק עניין של זמן לפני שנפל אל תוך אחד ממאות הבקעים העמוקים בקרבת
הקליע — ומת, לאחר שניזוק מכשיר הנשימה שלו.
אנו תקוה כי פירסום נספח ה׳ ישים קץ אחת לתמיד למצב העגום שנוצר עם פירסום

הרמן ווק ידוע בעיקר בשל יצירה מלחמתית
אחת גדולה: ספרו המרד על הקיץ. יליד ארצות־הברית,
ביקר ווק היהודי לפני כשנה את בני
משפחתו בישראל, ערך כמה הרצאות, התרשם
מדבר גדול אחד: הטירוף שבמלחמה. בישראל ראה
עם הנאבק על קיומו, עם המסוגל לחולל מהפכה

ף * עובדות הכאות הן נכונות: ב־ 23 במאי 1954 ושוב ב־ 17 באוקטובר , 1954
( ) הצליחו שני קליעים מונחים של צי ארצות־הברית לצאת מתחום כח משיכת האדמה
ולהגיע אל הירח. הקליע הראשון נחת גחיתודאונס על פני כוכב הלכת, בקרבת לוע

קופרניקום.
טייסו, סגן דניאל מור בטלר, צי ארצות־הברית, האדם הראשון בהיסטוריה שהצליח לטוס
מעבר לשדה כוח המשיכה של האדמה, נעדר ומניחים עתה כי מת. הקליע השני (שם
הטייס מוהזק בסוד מסיבות בטחוניות) ,חזר לאדמה.
טייס הקליע השני הצליח לסייר בשטח הנחיתה של סגן בטלר, אם כי במידה שהיתר,
מוגבלת מפאתהציוד המסורבל הדרוש למטרה זו. הדו״ח שהגיש עמד על הסיבות שגרמו
לנחיתת האונס, סיבות אשר אין זה המקום לפרסמן. הדו״ח גם כלל הוכחות מוחלטות־כמעט
כי סגן בטלר אמנם מת.
מאז 1943 ניהל הצי עבודות ומחקרים בקנה מידה רחב, בבעיית התנועה בחלל למטרות
צבאיות. לא היה זה בתכניתנו לפרסם על ביצוע מוצלח של טיסה מעבר לשדה כח המשיכה
של האדמה, עד אשר היתה פגה עוד יותר המתיחות הבינלאומית.
הציבור יבין כי פירסום סידרת המאמרים על־ידי הג׳ורנל הראלד הוא אשר אילץ את
הממשלה לשנות את דעתה. מוקדם עדיין למסור פרטים על שתי הטיסות המוצלחות או
על העבודה השוטפת הנעשית בגדר תכניותינו לעתיד.
בסוגרים, מותר להעיר כי בין יתר האי־דיוקים הדמיוניים שפורסמו על־ידי הג׳ורנל
הראלד נכללת גם ההודעה כי השתמשנו ברקיטות אטומיות בטיסות לירח. האמת היא כי
השתמשנו כקליעים שאינם רקיטות וכי לאנרגיה האטומית לא היה כל חלק בשיטת ההפלגה
אשר פותחה על־ידי הצי.
הדו״ח המלא, לכשיפורסם, יכלול ניתוח מלא של כל הבעיות המדעיות ולא יפול במידת
גילויו מדר־ח סמית על פצצת האטום. הוא גם יכלול את יומן הטיסות של סגן בטלר
ושל הטייס השני, תחת הציון של נספח ב׳ וד׳.
נספח ה׳ ,המתפרסם להלן, הוא אשר שימש כבסים למאמרים בסנט־לואיס ג׳ורנל הראלד.
סיפורה של הכתבנית האזרחית, שהבריחה העתק הדו״ח ממטה הצי וניסתה למכרו לעתונים
שונים, התפרסם די צורכו. התאבדותה של אשד, אומללה^ זו לא מזמן, סיים בצורה סופית
וטרגית את הפרשה.

^ של היה

ספח ה ז מביא את תכנם של 107 דפים, הכתובים בכתב ידו של סגן בטלר ואשר
נמצאו על־ידי הטייס השני במקום הנחיתה. רובם נמצאו ארוזים בתוך מעטפת העור
יומן הטיסה של סגן בטלר. כמה מהם נמצאו פזורים בתוך הקליע הניזוק. דף אחד
בחוץ, בתוך ערמת פסולת.

מאמרי ג׳ורנל הראלד וגם יספק במידה מסויימת את סקרנותו של הקהל.
מצאתי צורך להוסיף גם אזהרה אחרונה, בשל האופי המשכנע של כמר, מן הקטעים
בפרשת לאמקום* .הציבור חייב לזכור כי מעטים האנשים הנורמליים, המסוגלים להיות
כה משכנעים כאדם הנמצא תחת השפעה של הזייר, ממושכת.
לא קל היה לקבל סופית את המסקנה הרשמית העגומה כי סגן בטלר נספה. שבם יח
מפורטים לזכרו של צעיר זה אינם שייכים למקום זה, אולם חיבר, לציין בי צעיר זה,
שהבטיח לעצמו מקום בהסטוריה של היקום, ראוי היה לכל מאמץ כ ף להצילו.
הפלגתו של קליע מספר 2הוקדמה ב־ 17 יום לצורך זה, על אף הסכנה המוגברת שהיתה
כרוכה בכך. אותו זמן נראו סיכויי הצלתו של בטלר קלושים ביותר אך למרות זאת הסתכן
הצי ושלח את הקליע השני. תוצאות סיורו של הטייס השני סיימו סופית את הענין גם
בעיני הצי וגם בעיני אנשי המדע.
הקטעים ד,מר,וזים את נספח ה׳ נאספו ונערכו על ידי קצין המלואים סגן ודיליאם דוז,
סופר לפי מקצועו האזרחי אשר קבל על עצמו את התפקיד עקב בקשתו של אדמירל פול,
מנהל אגף יחסי צבור של הצי. סגן דוז צרף קטעי חיבור בין קרפי הסיפור׳ לשם קריאה
בהירה• קטעים אלה מודפסים באותיות קטענות על מנת להבדיל בבירור בינם לבין דברי
סגן בטלר עצמו. מלבד זאת אין נספח ה׳ מכיל כל דבר מלבד כתבי סגן בטלר — בלתי
מצונזרים, בלתי מקוצרים ומועתקים בנאמנות רבה.

ן— 1ג דין ה ש ני כ סי פו רו של ווה[ ,הוא יומנו של הטייס הדמיוני. הוא מתאר כיצד נחת
| | על פני הירח, נשבה על־ידי תושבי המקום ונלקח אל פנים כוכב הלכת. שם, לאחר
שעבר ברגל בתוך מינהרות תת־קרקעיות מוארות באור חום־צהוב משונה, אוכסן בביתו
של באבה, איש מדע דגול, אשר תואר־הכבוד הרשמי שלו הוא ״חכם״.

בכיכר הראשית של׳ העיר התת־קרקעית, בעלת האוויר וטמפרטורה של אפס מעלות,
התנשא בניין ענק. היה זה בניין הממשלה, או בית אדוני הנחזשב. על גגו, באותיות מוארות,
התנוססה סיסמת־היסוד של המדינה :״כל המימן שייך לכל העם ! ״
כעבור זמן מה נעצר באבר, החכם, על מנת למלא ״שליחות מלחמתית״ .במקומו, טיפלה
בסגן השבוי בתו בובונה. אלמלא גוון עורה הירקרק, התנהגותה הקרירה וגזרתה הגבוהה
במיוחד, יתכן שהיה בטלר מתאהב בה. אולם היא התייחסה אליו בקרירות מדעית כאל
חיה משונה אשר יש לאלפה וללמדה קרוא וכתוב.
.י ייזאיזי ^ יןןש
--* שם זה, וכן רבים בסיפור, מופיעים בצורתם העברית, גס בתון המקור האנגלי.

הודות להדרכת,־ ,המסורה של מבונה, לומד הסגן האמריקאי את שפת המקום, מתעניין
בספריהם ובמושגי חייהם השוטפים של התושבים. הוא מגלה, למשל, כי לתושבי לאמקום
אין שעות, המחלקות את היום. החודש שלהם (הנקרא ו0לפ, על משקלו ההפוך של חודש
כסלו העברי) מבוסס על תנועות הירח, ובמו החודש העברי, מורכב מ־ 29 יום.
בטלר שאל את מדריכתו ממתי מתחילה הספירה בארצה, גילה כי המאורע המכריע
בתולדות עמה נקרא בשם ״היציאה״ .אלא שלא כיציאת מצרים העברית, היתד, יציאת
אנשי לאמקוס המוסמכת ובדוקה וכל פרטיה אומתו מבחינה היסטורית.
בומן שהותו שם, הודיעה לו בובונה כי פרצה מלחמה, ולכן נעצר אביה. היא ניסתה
תחילה להסביר לו את עקרונות הלחימה על הירח, הסתבכה, מסרה לידיו לבסוף את
ספר קניוזלאוויס.
מתוך כפר היסטוריה למתחילים, למד איש האדמה כי אויבתה של לאמקוס היא ארץ
בשם לאמדינה. לאמדינה ולאמקום חילקו ביניהן את הירח, בתקופה שחלה לפני כ־2000
שנה בערך. עד אז היו תולדות הירח סידרה אינסופית של מלחמות זוועה.
אותה שנה, התאחדו לאמדינה ולאמקום, חיסלו את המדינה השלישית, שנקראה לאזיין.
תושבי לאזיי־ן, שהגיעו לרמה מדעית גבוהה בהרבה משתי יריבותיהם, היו אוכלי־אדם ולא
פעם פתחו במלחמה מתוך תאוות־בשרים בהמית.

זיז אזיין נמחקה מעל פני הירח, אך בזאת לא הושב השלום. לאנזקום ולאמדינה החלו
/מטיחות זו בפני רעותה האשמות נוראות, טענו כל אחת כי השניה נדבקה מהרגלי
לאז״ן לאכול אנשים. הדבר היה חסר־יסוד, אך דמיון ההמונים לא הופה ממנו ; החלה
סידרה חדשה של התנגשויות־גבול שהתפתחו במהרה למלחמות־השמד.
שני הצדדים פיתחו את פצצות האטום, בערך בשנת 347 לספירה הנוצרית. תוך שנים
מעטות, הפכו פצצות אלה למיושנות וכלי־השמד התפתחו עד אשר הומצא ענן החמצן.
ענן כזה היה מסוגל לחסל לחלוטין שטח אשר גודלו כגודל סוריה, הלבנון, ישראל, הירדן

העקרוניות של חיי העם ובו מרוכזות העצות, שאינן אלא תרגום החוקים הפליליים והאזרחיים
המקובלים במדינות רגילות. כך, למשל, ישנה עצה קבועה האומרת כי אין להרוג ואילו
עצה קבועה אחרת אומרת כי יש למלא תנאי חוזה שנחתם.
התעלם מישהו מעצה קבועה, הוא מוזמן לדון על התנהגותו בפני ״חוג לדיונים״ .שם
הוא מסביר מדוע פעל שלא בהתאם לעצה הקבועה ואם הסברו אינו מתקבל על דעת
הברי החוג, הם ״מייעצים״ שהוא יולקה, למשל. רק נשיא המועצה המרכזית לעצות יכול
לייעץ כי מישהו יערוף את ראשו של אזרח שהתעלם מעצה קבועה חשובה במיוחד.
בלאמדינה הגיע משטר היזמה החופשית לשיא כמעט מגוחך. חברות פרטיות הן המדפיסות
כסף, מעבירות דואר, סוללות כבישים ומספקות את השירותים היומיומיים לאזרח כל
זה, כמובן, בתוקף העצות הקבועות.
אפילו בטחון המדינה מופקד בידי חברה פרטית. אולם מנהל חברה זו אינו אלא נשיא
המועצה המרכזית לעצות ויתר חברי המועצה מחזיקים את מניות החברה ״הפרטית״.

בדרכי־חייו — אם יהיה חופשי מטיוט המלחמה.
ווק שב לאמריקה, החל עובד על יצירה נוספת.
מיסמכי לאמקום אינה יצירה גדולה מבחינה
כמותית. היא תופסת 15 עמודים בלבד בשבועון
קוליירם האמריקאי. אולם תוכנה עולה באין ערוך
על מספר העמודים שהיא תופסת בכתב־העת.

ועיראק כאחת. לאמקום הפעילה 37 ענני חמצן לפני שהצליחה להכניע את לאמדינה,

במלחמה העולמית הרביעית,
משך דורות אלה של מלחמה גרעינית, פיתחו מדעני שני העמים אמצעי הגנה יעילים.
על כן, נמשכו הקרבות, למרות ההרס הרב. כי איש לא בחל בעצם רעיון המלחמה.
ספר קטחלאוויס הופיע זמן קצר לאחר מכן, כתוצאה מגילוי הסיליקון הנורא. כוחו של
הסיליקון היה בזה שלאחר הפעלתו, אי־אפשר היה לרסן את תוצאותיו ההרסניות. גליו
היו ממשיכים לפעול, עד אשר יימחק כדור הירח לחלוטין מן היקום.
שנאתם ההדדית של שני העמים נבעה מעצם מיבנה חברתם. בלאמקום נקרא המשטר
בשם מימניות, מתוך הנחה כי כל חומר אינו, בסופו של ובר, אלא מימן או חלקי־משנה
של המימן.
לפי תפיסת החיים של בני לאמקום, לא היה כל ערך לחפץ זה או אחר, אלא במידה
והכיל כמות גדולה או קטנה יותר של מימן. אם היה צורך בכמות גדולה של גרעיני
מימן כדי לייצר משהו, נחשב דבר זה כבעל ערך. בני המקום לא השתמשו בכסף. גם
רכוש פרטי לא היה והמשטר הכלכלי היה מבוסס על הסיסמה ״כל המימן לכל העם ! ״
התפקיד העיקרי של הממשלה היה לקבוע את חלוקת כמות המימן בין התושבים. לשם
כך נבחרו 13 אדוני המחשב, הנבונים והמוכשרים שבין תושבי לאמקום. הם לא היו אחראים
לאיש והיוו, למעשה, דיקטטורה. כאשר מת אחד מהם, בחרו חבריו בעצמם את יורשו.
לידיהם בלבד נמסרה הרשות להחליט איזו כמות של מימן מגיעה למי. בזאת קבעו, למעשה,
כיצד יחיה ויתקיים כל אזרח, על החלטותיהם לא ניתן לערער.

** שטר לאמדינה היה מבוסס על ״עצות״ .בתיאוריה, לא היתד, ממשלה. כעם דתי,
האמינו הלאמדיניים כי כל חוק מנוגד לרצון אלוהים ועל כן יש להניח לאנשים
לנהל את ענייניהם כרצונם הם, בחופש מוחלט, על פי מצוות האל.
אולם חברה מודרנית איננה יכולה, בכל זאת, להתקיים ללא חוקים קבועים. חכמי _לאמדינה
מצאו פתרון .״נכון,״ אמרו ,״שיהיה בזה משום כפירה להוציא חוקים ולשלוט על חיי
אנשים. אך מה רע בכך שאנשים ישיאו עצות איש לרעהו?״
והם הקימו את המועצה המרכזית לעצות, שהיא, למעשה, הממשלה. מועצה זו מורכבת
מ־ 240 הברים, אשר רבע מהם נבחר מחדש מדי 500 יום.
במקום חוקים, קיים בלאמדינה ״ספר העצות הקבועות״ .ספר זה מטפל בכל הבעיות

ך • אחר יטל,בע בצורה זו את דמות שתי המדינות הדמיוניות — שאחת מהן קומוניסטית
/קיצונית והשניה ליברלית קיצונית — ניגש הרמן ווק לפרק העיקרי של סיפורו, אשר
למענו, בעצם, כתב את היצירה כולה. פרק זר, הוא מכנה בשם ספר קטוזלאזויס.
בימים שלפני מלחמת העולם הרביעית, מתחיל הספר, חי איש לאמקום בשם אוסטובה,
שנשלח על־ידי אדוני המחשב. לבדוק את אוצרות הטבע שעל פני כדור הירח. שם פגש
אשד, מלאמדינה בשם נורלן, אסטרונומית לפי מקצועה, אשר נהגה לבלות ימים ארוכים
על פני ה׳ירח.
הזוג התאהב ממבט ראשון, החליט להתחתן. אולם שינאת שני העמים היתר, כה גדולה,
שפחדו לשוב לאחת משתי הארצות, מחשש שהתושבים יהרגו אותם. הם החליטו להיות
במחבואים על פני הירח.
השניים חיו שנים ארוכות ונולד להם בן שנקרא קטוזלאווים, שפירושו: מי יתן ולא
יהיו עוד מלחמות,
קטוזלאוויס למד מהוריו את כל חוכמתם וחי שנים רבות על פני הירח. מדי פעם התגנב
אל תוך הבקיעים המיושבים, אך תמיד חזר לשלוותו הבודדת.
בהיותו בן קרוב ל־ ,90 נתגלה הסיליקון. קטוזלאוויס נתמלא צער על בני שני העמים,
כי ראה את סופם מתקרב ובא. הוא אזר את שארית כוחו, חיבר נפר המופנה לכל תושבי
הירח. הוא העתיק את הספר, הגניב את ההעתקים לשתי הארצות.
שמע הספר הגיע לבסוף

כי גם הם לא רצו למות מן
של לאמקוס וחברי המועצה
תוך טכסים וחגיגות רבות,

לאזני המושלים. הם קראו אותו ותוכנו מצא חן בעיניהם,
הסיליקון. נקבעה ועידה מיוחדת ובה השתתפו אדוני המחשב
המרכזית לעצות של לאמרינה. הועידה נערכה על פני הירח,
ושם החליטו שני הצדדים לחיות על פי חוקי ספר קטוזלאוויס.

והנה דברי הספר, בקיצור:

* תהווהמצב אשר בו יכולות גב
,4לאמקום וגם לאמרינה להתחיל במלחמת
סיליקון. אין ספק כי במרוצת הזמן, תפרוץ
מלחמה זו. ואז נחשב כולנו כמתים, כי אנשי
המדע שלנו גילו את הדרך לפורר את עצם
עולמנו, שבו אנו חיים.
יהיו כאלה שיאמרו :״כבר שמענו נבואות
כאלה ! משך אלפי שנים אמרו כי המלחמה
הבאה תמחה את הגזע מעל פני האדמה. ובכל
זאת חיו אבותינו ואבות אבותינו, תינו
אהבים והולידו ילדים, גם אנחנו נחיה, על
אף. הסילי!1ון.״
תאמרו .״נכרות ברית. נישבע איש לרעהו
כי לעולם לא נאחז בנשק הסיליקון במלחמות
הבאות.״
ואתם תכתבו את החוזה ותחתמו עליו בשתי
ידיכם. ובצל המלים היפות, תחסו בשלווה

5ו(1ו^זג^ן! ?$וזיטג
-מאת

הדמו - 311
(סוף מעמוד ) 19

— עד אשר תשיגכם מלחמה. ואז, בחימר, שפוכה, תמטירו על ראש אויבכם את זוועות
הסיליקון — אם לא הקדימכם הוא ומחה אתכם מעל פני האדמה.

* שתאמרו :״שוב אין טעם במלחמות, הבה ונשמיד את כלי המלחמה שבידינו״.
^ ואתם תתווכחו ותתדיינו, תשמידו מעט נשק ותחביאו מעט. אך שום צד לא ישמיד
את מיתקני הסיליקון ודקירת ההשמדה תבוא בעת שנתכם.
או, גרוע עוד מאלה, תאמרו :״הבה נקים ממשלה עולמית, למען תשמור על השלום !
תחת שתי מעצמות אויבות, נהיה אומה אחת•״
אך מעולם לא תקום ממשלה כזאת. כי מלחמה היא צורך חיינו. אל תאמרו :״קטוזלאוזיס
משוגע. מי אינו יודע כי שונאי מלחמה אנחנו ז״
ואני אומר לכם כי אתם זקוקים למלחמה, כשם שהנכם זקוקים לאוכל. עד אשר תבינו
זאת, לא תהיה לכם תקוה. דעו לכם: אי־אפשר לחסל מלחמות, אפשר אולם לשלוט על
מלחמה. וזה החוק שאני נותן לכם — למען תוכלו לשלוט על המלחמה. אם תקחו את
דברי אל לבכם, אם תחוקקו את חוק המלחמה ההגיונית — חייתם.

י־י•* טבעדורש כי יהיו לנו אויבים, בלעדיהם, לא נהיה מאושרים. כי כשם שחיה מחדדת
( ן את שיניה על עצמות ואבנים, כן חייבים ׳ אנו לחדד את כוחנו, את מחשבותינו ואת
יכולתנו על אדם שנוא עלינו.
אם אין לנו אויבים — אנו ממציאים אותם.
בלבנו, יודעים אנו כי בני העם היריב אינם אוכלי־אדם. אך אנו ממשיכים להאמין
בתעמולה זו, כי אנו רוצים ליצור לפנינו דמות אויבת.
ימי מלחמה הם ימים של הרגשה טובה. אין לך דבר נעים כשכרון ההקרבה־העצמית,
העבודה הקשה וגלי ההתלהבות הבאים עם פרוץ מלחמה. אמנם, בעקבות ה שמחות באים
הימורים. אך משקל התענוגות עולה כנראה על משקל האבל, שהרי אם לא כן, קשה
להסביר מדוע איננו מהססים להכריז על מלחמות חדשות.
חוק המלחמה ההגיונית שומר על שמחות אלה ומבטל את רוב היסורים.
כי כל מלחמה, הגיונית או לא, חייבת לכלול כמה תופעות אשר בלעדיהן לא תגרום
כל סיפוק. ראשית, חייבת להיות התמודדות. עמים שלמים חייבים להתאמץ עד קצה
גבול יכולתם כוי לייצר אמצעי הרס. שנית: חייבים אנשים רבים ליהרג. ולבסוף, חייב צד
אחד להכתיב את רצונו על הצד שכנגד.
חוק המלחמה ההגיונית שומר על כל אלה — והוא מבטל את סכנת הסיליקון.

?9$מו

היו זמנים בהם קבעו אומץ־לבם וכושרם הגופני של חיילים צעירים
אח תוצאות המלחמות. אך בין מעצמות גדולות בימינו, חשובים
הרבה יותר האוצרות הטבעיים, המכונות והידיעות המקצועיות. ההתמודדות
הפכה בעיקר התחרות של ייצור וצריכה.
על כן, יקבעו השופטים מיכסות־ייצור לכל צד והיעילות שבה
ישיגו המתחרים את המטרה, תקבע בזמן מתן פסק־הדין. מיכסות
אלה ייקבעו בשטחים שונים, ויישמרו בסוד עד לרגע המלחמה.
מדי פעם, יוסיפו השופטים מטרות־ייצור נוספות, ללא התראה מוקדמת.
בצורה
זו, יעמדו על כוח ההתמדה והביצוע של כל צד, יראו
באיזו מידה יכולה תעשיית הלוחמים להתאים את עצמה לדרישות
מלחמתיות, אשר אין לחזות אותן מראש.
השופטים גם יקבעו את מועד סיום המלחמה, אך ישמרו אותו
בסוד. בצורה זו, ימשיכו שני הצדדים את מאמציהם עד לרגע האחרון
כאשר תיגש מיכללת השופטים לעריכת המאזן הסופי לקביעת המנצח.
אזרחי שתי המדינות יהנו ממאמץ זה. כי תוצרת המאמץ המוגבר לא תושמד בקרב
ולא יהיה מה לעשות בה, אלא לחלקה חינם בין התושבים.
והמנצח, כבכל מלחמה, יתרשל לאחר נצחונו ואילו המנוצח יתחשל ויתכונן לקראת יום
הנקמה — ממש כמו בימים עברו.

•0ברים אחרים חשובים במלחמה, מלבד המאמץ התעשייתי. למשל: המצאות מדעיות
( העלולות לשנות פני מערכות שלמות. במלחמה !תהגיונית לא יהיה צורך להוציא
לפועל ייצור המצאות אלה ; השופטים יבחנו את התוכניות על־גבי הנייר ולפיהן יקבעו
את ערך ההמצאות.
תורת הצבאיות תשמור אף היא על חשיבותה והשופטים יעניקו נקודות לכל צד, בהתאם
ליכולת מצביאיו לנהל מערכות תיאורטיות, בשדה האימונים.
אולם שלא כמו היכולות הגופניות בשדה הקרב, לא איבדה מחשיבותה נכונותם של
אזרחים למות למען המולדת. לא רק חיילים בשירות פעיל, כי אם גם אזרחים בעורף
חייבים להראות נכונות זו, אם רצונם לנצח,
הדבר היחיד העלול להניא אנשים ממלחמה, הוא הקטל.
לולא נהרגו אנשים בקרב, היה הדבר הופך לתענוג כה
משעשע, כה קליל ומשכר, שהעמים לא היו מפסיקים ללחום.
הצער על אהובים שמתו מוריד לאט־לאט את המוראל ומגביר
את ההתנגדות למלחמה. נוסף לזה, כאשר נקברים מספרים
גדולים של צעירים׳ נוצר הכרח להפסיק את המלחמה,
לפחות עד אשר יגדל יבול חדש של נוער.
אין אנו רוצים במלחמה תמידית. כמו שיכרון מתמיד.
עלול הדבר לאבד את טעמו. הדבר הוכח על־ידי עמים בעל-
גישה לאומית נאורה, שאינם יוצאים למלחמה טוטאלית יותר
מאשר פעם או פעמיים בדור.
על כן, עלולה ההסכמיות של המלחמה ההגיונית להיות
בעוכרנו ולהפוך לסכנה גדולה, בפתותה אנשים לנהל מלחמה
בלי הרף. במצב זה שוב לא תהיה כל הנאה בניהול מלחמות
ומישהו עלול להפעיל את הסיליקון, מחוסר גישה נאורה. על
כן, חובה מוחלטת היא לשמור על יום המוות.

פו ף כל מלחמה, יהשבו השופטים את מספר האנשים
* * לדומההיאהתמודדות בין שני צדדים. הצד העושה את המאמץ הגדול יותר,
החייבים למות מכל צד׳ בהתאם לתוצאות המלחמה. מס/
3מנצח. האפשרות היחידה למדוד את מאמצי שני הצדדים הינה כיום על־ידי המטרת
פר זה הייב להיות די גדול כדי שנצחון יכאב ותבוסה תהיה
כוחות ההרס של צד אחד על השני. בתנאים רגילים, למשל, אפשר להרוג אדם כמעט
בבחינת אסון.
חינם. במלחמה, מבזבזים על הריגת איש אחד סכום השווה למחיר בניית שיכונים ליס:
ממשלת כל צד תוציא להורג את המספר הדרוש מבין אזאלפי
בני אדם.
רחיה: נשים, זקנים וטף. אל תירתעו מאכזריות מדומה זו,
היא אבן הפינה של כל מיבנה המלחמה ההגיונית. ואני שואל:
אולם אילו היה שופט נבון וכל־רואה, שהיה מודד את מאמצי שני הצדדים, הוא יכול
האם זו באמת אכזריות? הרי ממשלה המכריזה מלחמה כיום
היה לנבא את התוצאות מראש. הוא יכול היה לקבוע מי מהצדדים חזק יותר, מבלי שיהיה
— אם מתוך תוקפנות ואם מתוך הגנה עצמית — דנה על־צורך
לשם כך להטיל את הפצצות ולירות את הפגזים.
ידי עצם הכרזה זו חלק של אוכלוסייתה למודת. תנועת העכשיו,
עם גילוי הסיליקון, מסוכן להשתמש בצורה המקובלת של הכרעה. גרוע מזה :
קולמוס החותמת על הכרזת המלחמה היא דקירת סכין, ה־הדבר
הפך חסר תכלית. כי שני הצדדים יכולים לייצר כמות בלתי־מוגבלת של הרס,
שוחטת רבבות.
כמעט ללא הוצאות. וחילופי האלימות י שימו קץ לעולם — מבלי שיקבעו מי משני הצדדים
המלחמה ההגיונית הופכת את ההרג לדבר מסודר, יעיל
חזק יותר וראוי לנצחון.
ובטוח.
את אשר אני מציע לכם כעת ה־א הדרך למדוד
מי יוצא להורג י אלה המוכנים לכך. מיד עם פרוץ מלחמה, יפתחו שליחי מיכללת
את מאמצי המלחמה, מבלי להפעילם.
השופטים בכל ארץ לשכות מוות. צעירים יתייצבו בלשכות אלה, יצהירו על נכונותם
כצעד ראשון יש להקים גוף של אנשי בינה, במספר למות עם היוודע תוצאות המלחמה. בסוף המלחמה, ייבחרו המוצאים להורג על־פי הגרלה
שווה סלאנזדינה ולאמקום. הם יחדלו להיות אזרחים מבין המועמדים. לא יהיה מיפלט מפני יום המוות.
של מדינתם ויחיו במושבה מיוחדת על פני הקרקע.
בצורה זו יקבעו השופטים את מידת רצונו של כל עם להקריב את עצמו למען מולדתו.
גוף זה ייקרא מינללת השופטים ומטרתו תהיה לאפ מספר המתנדבים והמהירות בה יתייצבו, יקבעו את החלטת השופטים. אם יתגלה כי
שר ניהול מלחמה הגיונית.
ממשלה אחת ניסתה, בגלוי או בנסתר, לאלץ אזרחים להתנדב, יימסר הנצחון לצד שכנגד.
לפי חוק זה לא תופעל עוד פצצה ולא יורה פגז כי דבר זה יוכיח שלמדינה זו אין רוח לאומית אמיצה.
בקרב, בכל רחבי עולמנו. אמנם, מדינות ימשיכו
גם מספר של זקנים יוצא להורג. כיום, נעשה הדבר באקראי, לפי מקום פגיעתן של
להכריז ולנהל מלחמות. נשק ותחמו שת ייוצרו ב הפצצות. במלחמה ההגיונית ייעשה גם זה לפי עקרונות הסדר והצדק. הזקנים ייבחרו
מלוא הקצב, אנשים רבים ייהרגו. הצד בעל המאמץ מבין אלה שניהלו את התעשיה והמחקר המדעי, ומבין המצביאים שניהלו את מאמץ המלחמה.
הגדול יותר ינצח, והמנוצח יטעם את מר התבוסה. כי יהיה זה רק צודק שאלה אשר ריכזו את השלטון בידיהם ישאו את האחריות על מעשיהם.
אך ההתמודדות לא תיעשה על־ידי הפעלת כוחות
הנידונים למוות יוצאו להורג בטכס לאומי ן דול, תוך גילויים נאותים של צער ציבורי,
ההרס, כי שיטה זו מיושנת ובחובה צפון אבדן ה למחרת מתן׳ פסק־דינם של השופטים.
עולם. תוצאות ההתמודדות ייקבעו על־ידי מיכללת

השופטים. חבריה יבקרו, ימדדו וישוו את מאמצי ה ף* סיו ם, מוסר הסופר תיאור של יום המוות, מפי סגן בטלר. לאמקום נוצחה במלחמה
מלחמה של שני הצדדים, ולפי בדיקתם יקבעו מי י והחכם בובה נקרא להתייצב במערת המוות.
ניצח.
הטייס ובובונה מלווים את איש המדע, שנבחר למות, מאחר שהשופטים גילו כי מכשיר
ומה יקרה אם אחד הצדדים לא יסכים עם פסק־ מלחמתי שהומצא על־ידו היה בנוי על הנחה מדעית לקויה.
דין השופטים?
במערת המוזת, הבנויה בצורת אולם־הצגות ענקי, מתרכזים כל הנידונים ובני משפחותיהם.
הוא יכול רק להכנע או לנסות את מזלו במלחמה של ממש. מתוך פסק־הדין, יהיה איש אינו בוכה, איש אינו מנסה לברוח. הנידונים מתקדמים בשורה עורפית אל הבמה.
ברור לו כי אין לו סיכויים לנצח, ואילו שימוש בסיליקון ישים קץ לשני הצדדים גם יחד.
שם עוסקים 13 אדוני המחשב בשחיטתם המהירה. הדם זורם בתעלה ארוכה, הגופות
מועברות למשרפד, בשיירת עגלות.

השלושה ראו 15 אלף איש מוצאים להורג בצורה זו, לפני שבטלר הצליח לשכנע את
אי־אפשר אשר הארצות בין דעות
הבדלי
* 0תחת חול! המלחמה ההגיונית, יתהוו
החכם לברוח. החכם מסכים, כי הוא רוצה להוכיח למיכן לת השופטים שחישוביו היו נכונים.
ך* ליישבם במלים בלבד. שחי הארצות ינהגו כפי שעשו מאז ומתמיד: בשקט יצברו
הם עולים אל פני הירח, מנסים לתקן את הקליע הנפגע. לשוא. שוטרי לאמקום רודפים
צרכי מלחמה ויאמנו את אנשיהן. וכשצד אחד יאמין כי יוכל לנצח את יריבו, יכריז על אחריהם ושובים או תם.
מלחמה. השופטים יכנסו מיד לפעולה ויג שו׳ל ק בי ע ת פסק־דין.
מחוקי המלחמה ההגיונית אין מפלט.