גליון 969 מתאריך 10 במאי 1956

מכתבים

הווו 0 3רו ה

עוד ישנם ענקים

העורך הראשי :
אורי

אבנרי

ראש המערכת :
שיו ם כ הו

עורכי־משנה :
דוב אי תן. אורי סי *

עורך תבנית :

עורך כיתוב :
סיי בי

אחרון

קשת

הכתב הראשי :
שרגא

1ור

צלם המערכת :
יתודח

ח רויי

זאירא

חברי המערכת :
׳ שראל ביבר. ני צ ח גבי, אי תן נבירול, ליר׳ ני׳ ?י,
דויד הורוביץ, רותי ורד. רוני זוהר, אברהם חר טוז.
•וס ק ר טאו בר, משה לשם. אביבה ס טן. ע מו ם
קינן, של טה ^רן. אלי תבור.

,לצייר הראשי :״ עורך דפוס: מנהל מעבדה :
אסואי ברתור

אריח א רי אי

רח׳ ג לי ק טון 8תד־אביב, מען המברקים .
•גו לספרם -ת. ד , 136 .ט ל פון .26785
ממוציא לאור: חפולם חזח בע״ם
דיו ס ישראל ב פ׳ ם, ת*א סל.23204 .

נתן רו ח

ין המערכת אחראית עבור תוכן ה מודעו ת.
פלבד עבור מו ד עו ת המת סר סמו ת תחת הכותרת,
ד ו ״ ח לצרכן דו״ ח לבוחר דו״ ח
לנו ס ע״ וכדה מו כנו ת על־ידי חברי המערכת
ונבדקות על־ידם. המדור ״ דו ״ ח לבוחר״ כולל
מו ד עו ת מ טע ם מ סלנו ת וארגונים ציבוריים
אשר אין המערכת אחראית ל תוכנן ולדעות
ה מו ב עו ת בהן ו ש אינן משק פו ת ב-
את רעות המערכת.
• ו ס צורה ש הי א

העתון הנקרא ביו תרבמ די נ ה

שעות מעטות לפני שהפידאיון פתחו במע־רכה
האחרונה שלהם, סיירה חוליה של העי
לס ך,זה במשקים שלאורך הרצועה. התוצאה
היתר, הכתבה המצולמת הגדולה (״מלחמה
כגבול עזה״) שהתפרסמה בגלירך העולם הזה

בין השאר סיפונו לך על תלמידי גמנסיה
ך,דלל ה שעסקו בעבודת ביצורים בנירים,
ואשר סירבו להיענות לבקשת הוריהם לחזור
מיד הביתה. השבוע קיבלתי מכתב מאת חבר
נירים, מאיר א ,.מופנה אל אותם התלמידים.
להלן המכתב במלואו :
לכיתה השביעית,
גנונסיה הרצליה,
שלום רב !
בחרתי בדרך זו, מכיתן שבטוח אני שאת
העולם הזה אתם קוראים כולכם (ולאחר
שהתרפסמתם על־ידו — לא כל שכן ואולי
משום שעוד כמה וכמה מבני השביעיות
בבתי־הספר האחרים יש להם שייכות לנכתב
כאן.
אין לי ספק ששבועיים אלה, שהייתם במשק
נירים, גרמו איזה זעזוע רציני בהלך
מחשבותיכם השאנן, ושינו במידה מסויימת
את כל שהיה ידוע לכם על קיכוץ, על החיים
במשק־ספר, על חלוציות, על ציונות ושאר
ירקות, שהייתם רגילים להכניס במרב־אות
כפולות.
אני רוצה להאמין שהתפעלותכם היתה הוד
פעלות־אמת. ראיתם מציאות־חיים אחרת׳ על
מתח קצת יותר גבוה מזה שהורגלתם לראות
ולחיות.

מבחינה מסויימת היו אלה שבועיים של
חייב מרוכזים עבורכם: עבודת הביצורים,
ההפגזה, מתיחות של ימי מלחמה, נסיון ההורים
להחזירכם הביתה ועוד כהנה וכהנה.
חרדתם מעט לחיינו וראיתם אותם קצת לעומקם.

כן גם סירובכם לנסוע הביתה עם בוא
המכוניות שהאבא יהאמא שלחו — היה ברור
ומובן מאליו. זה לא היה מעשה גדול.
הייתי אומר: זה היה מחוייב המציאות.
וכי יכולתם לנהוג אחרת?
מה היו אומרים ילדי הגן הפעוטים של
נירים. לו קמתם ונסעון ם? מה אתם הייתם
מסוגלים לומר?
אך אס לכם נדמה שזה היה דבר יוצא מגדר
הרגיל, ובכלל — שבמשך שבועיים של עבודת
ביצורים כנירים ״הצלתם את המולדת״ —
אתם עושים צחוק מעצמכם.

בשעת יציאתכם עמד לידי חבר, ולאחר מבול
ההבטחות שלכם לזכור ולחזור, אמרתי
לו :״זה שהייתם בנירים בשבועיים אלה וכל
ההבטחית שלכם לבוא שנית — אינם שתים
בעיני כקליפת השום, אם מהגימנזיסטים האלה
לא יקום גרעין רציני שילך עם תום
לימודיו לנח״ל ויצטרף למחנה הזה שלנו,
היושב בספר !״
אמרתי זאת משים שנדמה היה לי שהצלחתם
לחדור וליאות את הטיפוסי והאופייני
לחיינו. כי הטיפוסי והאופייני לנירים בימים
אלה איננו כפי שהראה העולם הזה עם כל
פמלית הכתבים והצלמים שלו אחרי ביקורם.

כאן.
כי המיוחד והאופייני לא היה באותן נע-
רות־חן שהם צילמו בחדר־האוכל׳ ולא בזנבות
הפגזים שהבנות התגנדרו אתם (אף שאין
לי דבר נגד הבנות שלכם — הן באמת נחמדות.״)
אבל אם העולם הזה רצה באמת
להראות לקוראיו מה האופייני בנירים בימים
אלה, יכולתם להוליך אותו אל הרפת, שיצלם
את מוכר, אשר רץ תיך הפגזה לשחרר את
הפרות הקשורות (הוא אומר :״פרות קשורות
ופצועות זה דבר נורא או אל הלול,
שיצלם את דורה, אשר בהפוגה הקצרה בין
הפגזה להפגזה מיהרה להאכיל את התרנגולות,
מפני ש״מחר יהיה שקט, העבודה תימשך
כרגיל ואסור שההטלה תרד...״

ובאמת — למחרת היום היה שקט, העבודה
נמשכה כרגיל, כאילו דבר לא היה. הנה
כזוהי נירים, ובזה כוחה: רצון הברזל שלנו
לשמור על השלום ולהמשיך בחיי עבודה ו״
שלום. למרות המתיחות הבלתי־פוסקת, למרות
מתה החיים של ימי מלחמה. ואנו, יושבי
הספר, חשים היטב במתח הזה.
טוב היה לו כל הפטפטנים על מלחמת־מנע,
היושבים בבתי־הקפה של תל־אביב׳ ידעו מה
דעתו של ישוב כנירים, אשר החיים על הגבול
וחיים של מתיחות מתמדת אינם אצלו עניין
של חדשות מעתון־הבוקר, אלא הוויה יומיומית
ממש.
רצון עז לשלום, יחד עם דריכות מתמדת
והמשכת חיי היצירה שלנו — זוהי דרכה של
נירים בימים אלה.
ואתם, תלמידי השביעית מהרצליה, ראיתם
זאת בעיניכם, חייתם זאת יחד עמנו, ולרגע
נדמה היה שלא תוכלו לחזור לשאננות שהייתם
רגילים בה עד כה. שמשהו מזה יידבק
בכם. שכל מה שנראה בעיניכם כציונות, כדיבורים
רמים על חלוציות ועל ישיבה בספר׳
ועל התפקיד המוטל כיום על נוער עברי
שאיננו רוצה לבגוד בגורלו ובעצמו, כל
הדברים האלה לבשו כאן משמעות אחרת,
הורידו מעל עצמם את המרכאות הכפולות
ועמדו בפניכם כאמת־חיים העושה את החיים
שונים לגמרי מכל שהייתם רגילים עד כה.
אני יודע שזה הדהים אתכם. ואם תהיו נאמנים
לעצמכם — זה לא יתן לכם מנוח.

לאדם שאנן, לאדם מופקר, זה יכול לא
להיות איכפת, אבל לנוער ער׳ חושב, מבין,
שאיננו רוצה ואיננו יכול לברוח מעצמו,
זה ל א׳יתן מנוח• והדרך האחת, היחידה
עבורכם — זה להפוך את אותו רעיון, שמעטים
מכם הגו אותו בחצי־פה, למציאות.
להפוך את אותו רעיון על גרעין חלוצי
שלכם, שיצא בבוא הזמן לנח״ל ויכין את
עצמו לחיי הגשמה אישית, לממשות אשר
יש לה 40 או 50 ראשים, וכפול כמספר הזה
ידיים אשר יגשימו בממש את אותו רעיון.
רק בנך תוכיחו אם אותה התפעלות מחיינו
היתה התפעלות אמת, או שהיתה זו התגנדרות
לשעה.
שלכם בידידות,
מאיר א, נירים.
העולם הזה ישמח מאד, כמובן, לפרסם את
התשובה.

מרבים לה שמיע טענו ת ננד קיבוצים: שהם
קומוניסטיים, שהם נהנים מז כויו ת יתר. שהם
משוחררים מת שלו ם כל מיני מסים. הכתבה שלכם
על קיבוץ להב (העולם הזה ) 968 הביאה את
הצד ה שני של המטבע: העבודה המפרכת. ה שמירה
התמידית. המתיחות מורטת־העצבים וההקרבה ה עצמי
ת ה אינ סופי ת. דברים אלה אין החנווני ונער־הזוהר
התל־אביבי מוכני ם ל שאת. יעל כן. אם מ עניקים
חוקי ה מדינה פי צוי כל שהו לנו שאי ם ב־ י
עול הל או מי מ ספר אחד, יבושם להם.

דוד בראונר, באר־שבע
לא היה בי צי את
בספר אלא מילוי
שזה הרבה לדרוש
לא רק עתונ אים,
התנדבותכ ם היתה

חברי המערכת ל שבוע עבודה
חובה אזרחית פ שו ט ה. יתכן
מ ע תונ אי ם׳ אולם מאחר שהנכם
אלא גם גורם מחנך. הרי ש־מע
שה טבעי.

יורם בן־גור, חבל לכיש
התלהבות להב למטרתו הל או מי ת הוכיחה כי
טעיתם בהערכת הנוער שלנו. אכן. עוד ישנם
ענקים בדור יורשי הפל מ״ח...

אלחנן דנון, טבריה

זנב הנמר
בכתבה על ״זנב הכלב״ (העולם הזה ) 967
המ שיל העורך את המדינ ה לזנבו של ה כל ב _1־*א־־
מריקאי. הרשו לי להעיר שאם זנבו מכ שכ ש, הרי
הדבר תלוי ב שריריו הרצוניים של הכלב. ש אליו
צמוד הזנב. אני במקומכ ם הייתי כו תב על עור
שהנחש מ שיל. כלומו --פסי כו לוגית — השתדל נות
הני טו אי ת של שרת ו שו ת׳ היא עור מ צו מק
וצר, שיש להחלץ מ מנו.

יוסף־רילף, ירושלים
היחסים בין ישראל ואמריקה מזכירי ם לי את
הפתנם ההודי, שקראתי פעם בהעולם הזח :״אם
אתה הולד ל שכב ליד נמר, אל תתפלא א ם הו א
טורד אותך ב שנתך !״

חביב שיר, גדרה
נוסח אחר של אותו רעיון, בחמשיר
אנגלי מפורסם :
מעשה באשה משתחצת
שרכבה על נמר, מתלוצצת.
הם חזרו חיש מהר :
היא — בתוך הנמר,
והצחוק — על פרצוף המפלצת.

תמונות כבקשתך
אני תלמידת גי מנ סיה הרצליה וב שבועיים האחרונים
הייתי בקיבוץ נירים ש בננב המערבי, ב מב צע
ביצורים . .בשבתב או כתבי העולם הזה לנירים
ו שוחחו ע מנו וכן ציל מו ת מונו ת שונו ת. אחדו ת
מחן ראיתי בעתון (העולם הזה .) 965 או תי ציל מו
שתי ת מונו ת אך לא ראיתי או תן מו ד פ סו ת בע תון.
רציתי לדעת אם תתפרסמנה ואם כן, מתי?

איראלה לוצאטו, רמות השבים
כן. ברגע זה :

לאחר שהעולם הזה פירסם בשבועות
האחרונים פרקי צ׳יזבאת, החלו מגיעים
למערכת ילקוטי כזבים פרטיים של קוראים׳
המתארים את הוו־ הנוער הישיאלי
מימי האור,לים של הפלמ״ח ועד ליחידות
המילואים של צה״ל. החל מגליון זד, יפרסם
העולם הזה. מדי שכוע את ר׳צ׳יזב
המוצלח ביותר, בציון שמו של השולח.
4 4 4

שוקה וספר הפלמ״ח

באחת ההפסקות תפסו החברה את שוקה״
השחור ואמרו לו :״זו עבודה וזר
שכרה ! 20 שנה בפלמ״ח, מסירות ורוק־רבה
ללא גבול ולבסוף — אינן מוזכר
כ4ל בספר הפלמ״ח, אפילו לא ברשימתהוו*לי ם.״
השיב שוקה :״לא קראתם כנראה את
הספר בעיון. בפירוש כתוב עלי, בכרך
השני, בהתקפה על זרעין, מסופר :
...הכיתה התקדמה לאמה, חוצה את
השדות בחסות האפילה. אין לראות דבר,
רק מוט ראנטינת בולט מעט על רקע השמים.

סיים שוקה השחור ,״ומי אתם
סבורים היה אותו קשר שנשא את ה־אנטינה
הזאת?״
ישראל,
הפקולטה לחקלאות, רחובות
ודאי יודעים שאם יש לנו בו ברית בהא הידיעה
במרחב, הרי זה העם הדרוזי. חבל, על כן, ש אין
העולם הזוז עו שה מאמץ להסביר את עניינם של
הדרוזים לציבור הי הודי ולא כע שיית חסד לדרוזים,
אל א כ שרות ל טוב ת ה מדינה.

רפי עטרון, תלזאביב

מאורע גורלי מאד
״ שבעה מ תו ר מי ליון״ (העולם הזה ) 967 היתה
פתיחה מ עניינ ת ו אני מקווה שהמשל הסידרה ׳ מ שיד
להציג לקוראים את ה טוב והנעלה בבני ה עדות
ה שונו ת ש הגי עו ארצה. נמאס לנו קרוא על
צברים. שכל גבורתם ותהילתם נ עו צו ת בכד שה־א
מ א שלהם הלכה ללדת בבית רתולים הד סה בתל־אביב.

אליהו
מטר, חולון
עצתי היא שלאחר סיום הסידרה תכנ סו את
האנ שי ם הללו, ל מען יכי רו אי ש את רעהו פנים
אל פנים וי חליפו רשמים ו חויו ת. בלי ספק, יועיל
הדבר ל מיזוג הנ לויו ה ה שונו ת...

שמואל טביב, ירושלים
״ה מ או ר ע הנורלי ביו תר בחיי״ קרה לפני עשרים
ושלוש שני ם בעיר גראץ, ב או ס ט ריה.
נולדתי.
זה היה נורא, ה א מינו לי.

גדליה מאיר, נהריה
קוראים שיש להם זכרונות מפורטים יותר
על המאורע הגורלי בחייהם, מוזמנים לשלחם
למערכת.

עם ונגד הזרם

חבל על המקום שהקדשתם ל ראיון עם מי קוני ם
(העולם הזה .) 967 אינני או מ ר זאת מטע מי ם פו ליטיים,
חם־וחלילה, כי אם מטע מי ח סכון ע תונ אי
נרידא. שהרי לא חידש הראיון ולא כלום. יכולתי
^קרוא את כל מהשמר מי קוני ם ״ני ל ה״ ,בכרו־
;ים המלכלכי ם את קירות ע רינו, אילו היה לי
הפנאי והחשק.

מתנדבת לוצאטו
דעה צרפתית
...רצוני להביע אג! ה תפעלו תנו הכללית מבחי-
רתכם. אופיר ה ארז. אם היא באמת מייצנת את
נוער י שראל, הריכם עם מ או שר.

אניטה פרייר, מערכת אל, פאריס
לפני שבוע ימי ם חזרתי הביתה ולעבודתי בבית-
התולים. הנ סיע ה לישראל היתה ב שבילי חוויה
עמוקה מאד וידידי היהודים כ אן כבר מ תלוצצי ם
ש אני יכולה להיות ציר בקוננרם הציוני. על כל
פנים, אני מתבק שת בכל הזדמנו ת למפר על
מדינתכם ה א מי צה ואני מ א מינ ה ש אינני מביי שת
את נציג המערכת שלכם שליווה אותי כל ז מן סיורי
בישראל וסיפק לי חומר כה רב על מה שראי תי.

תרז נמוז, רומאן, צרפת

איך כותבים מה
הסנוביזם שלבם מו צ א לו פורקן, כנראה, בצי-
טטות ערביות ובהפננת ידיעותיכם בערבית. אחרת
קשה להבין את ה טור הארור של העורר (העולם
הזה ) 967 שלא היה. למע שה. אלא מיו מדריד
שימושי לכתיבת ש מו ת ערביים בעברית.

דוד כהן, רמת־גן
מ אד ה שתוממתי שעתון רציני כ מו טיים עו מ ר
על רמה כה נ מו כהכ מו העתונו ת הי שראלית —
וכו תב במקום ביקבא שי-
חוץ מהעולם הזה
נמאל־עבד־אל־נאצר סתם נאצר !

אלימלך שורץ, תל־אביב
אכן, מתמיה, הקורא אל־ימלן שו־רץ.
במערכת העולם הזה נמ צאי ם לפחות שני אנ שים
התופסים ע מדו ת מרכזיות. המבינים לכל עו מקן
את ב עיו ת ה מיעו טי ם בי שראל. ובתור שכ אלה הם

שמואל גולדרט, חדרה
נוכחתי שבסביבה. עוינ ת ביותר וב אוירה של
ל או מנו ת, המקיפה את רוב רובו של הציבור הי
שראלי קצר־הראי, ידעתם ל שחות ננ ד הזרם ולפרסם
את דבריו הכנים של מי קוני ם. לא אסכים
עם כל מו צ א פיו, אך דבריו ביחס לבעיות המל חמה
וה שלום הינם הבהירים ביותר והמעודדי ם
ביותר שנ ש מ עו עד כה. תודה לכם על העזתכם.

חנן הישראלי, פררס־חנה

עובדות ועבודות שכת
במדור ״ד ת״ (העולם הזה <964 הו פי ע ה כתבה
על מיפ על אי טונג בפרדם־חנה. ש א חד מ ב עליו
הוא מר גנהובסקי, והמחלל כבי כול את השבת.
הראינו כתבה זו להרב ה מ קו מי בפרדם־חנה,
הרה״ג דיסקין ש לי ט״ א. הו א ברר א ת העניין והרי
תו צ או ת הבירור: א) ה מפעל בפרדם־חנה אינו
עובד בשבתי ב) צ ב שני הסיד של ה מפעל בטנטורה
מוחזקים ב שבת על־ידי ערבי. נ 1מר גנחובסקי אינו
נ מנ ה יותר על בעלי המפעל, שבו מכ ר את מניו תיו
ברבע טיליו! ל״י ,־

י. שמרלינג, פרדס־חנה
העולם הזה רק ציטט את דברי דוד בן־
גוריון בישיבת הממשלה. את ההכחשות יש
להפנות אליו.

או (דני) קיי!
חבל שדני קיי לא בא ארצה עם א ש תו סילביה
(העולם הזה .) 968 אם היא כל כך מוצלחת, יתכן
שהיתה קצת עוזרת לו כ אן. כי ככה, היה נורא
מ אכזב.

אביבה שטרן, חיפה
...דני קיי היה אוקיי !

יורם גוט, אשקלון
העולם רזה 969

מעשה בצעיר, עלס־חן,
שרצח אב ואם בגרזן.
הוא קרא * :אללי 1
רחמו, רבותי,
על יתום ערירי ומסכן ! ״

ן* מו כד בדיחה טובה, מתגשמת גם
^ בדיחה נושנה זו מפעם לפעם במציאות.
הדוגמה האחרונה סופקה לנו על־ידי מיסמך
שהונח על שולחננו לפני כמה שבועות, שאינו
הומוריסטי כלל וכלל. נושאו: ד,מימ־של
הצבאי במדינת־ישראל.
בדיחה־לא־בדיחה זו התחילה כאשר ביקש
דויד בן־גוריון להכניס את מפ״ם לקואליציה
הממשלתית. מפ״ם דרשה $בטל, או לפחות
לרכך, את המימשל הצבאי באזורים הערביים.
אי־אפשר היה להתחמק מן הדרישה ה־בלתי־נעימה.
היא נתקבלה על־ידי הממשלה
החדשה כולה, והפכה לסעיף 51 של קווי־היסוד
שלה.

נעשה מתוך שיקולים בטחוניים טהורים, ללא
שום מטרה אחרת אלא להבטיח את בטחונם
של אזרחי ישראל.
ואם חם ושלום יעיז מישהו לבטל את
המימשל׳ יהיו צפויות סכנות נוראות למדינה.
הגבול ייפתח לרווחה, הסתננות המונית
תציף את הגליל, השומרון והנגב, גייס
חמישי עצום יטיל את חיתתו על הארץ.
במלים אחרות: תודת האומה כולה מגיעה
לשורה הדקיקה־הדקיקה של פקידי המימשל,
שרק הם לבדם עומדים בינה לבין התהום
הפעורה, והמושמצים מכל צד על־ידי בוגדים,
מסיתים ויסודות אסלים אחרים.

אלה המסקנות, המשתרעות על
26 עמודים של מבונת-בתיכה, אשר
רק פעמיים מופיעה בהם ה־

היו ערבים שהורחקו מן הגבול. היה קיים
כפר בשם ברעם, על הגבול.הלבנוני ממש.
ישבו בו מארונים, מבני העדה הנוצרית־ה־לבנונית
שרבים סבורים שהם עתה בני־ה־ברית
היחידים של מדינת־ישראל במרחב. ה־מימשל
הצבאי פוצץ את הכפר, מסר את
אדמותיו לידיים עבריות וגירש את תושביו
לכפר ג׳יש הסמוך. שם הם יושבים עד היום׳
במרחק כמה קילומטרים מן הגבול, אכולי
שנאה.

אולם לא כל הערכים הורחקו מן
הגבול. היו גם ערבים שהובאו אל
הנבול, ודווקא על־ידי המימשל הצבאי.
זה קרה בנגב, כאותו מקום
שם מפרידים -בפי שהועדה מציינת
בחרדה עמוקה -רק אר

ואז בא המושל הצבאי שד מדינת
ישראל. לא כאשא עותומני, לא
קומישנר בריטי. הוא בא ושלל מן
הערבים את הנכס היקר ביותר:
חופש התנועה וכבוד האדם.

מה עושים כשאין רוצים להנשים
הבטחה שהוצהר עליה רשמית?
נכון -ממנים ועדת־חקירה, שתבדוק
ותגיש המלצות.

המדינה הזאת נתנה לערבי את זכות הבחירה
לכנסת, אך אסרה עליו לבקר את חברו
בכפר השכן. היא נתנה לו יתרונות כלכליים
מסויימים, אבל היא הציקה לו ומיררה
את חייו במאה ואחת תחבולות קטנות. אף
אחת מהן לא היתד, חשובה כשלעצמה, אך
יחד צברו מלאי של מרירות שקשה לתארו.
רשיון התנועה — זה המיסמך המעליב ביותר
שאפשר לתחבו לידי אדם, אחרי התרוצצות
של שעות וימים — הוא הסמל העליון
של משטר זה. יתכן והילד, שהוציא את נשמתו
בעינויים אחרי שהוריו לא הצליחו להשיג
רשיון לבקר רופא בעיר הסמוכה, לא
היה אופייני. יתכן שהיו רק מקרים מעטים
כאלה. אולם המקרים האלה הפכו לסמלים
שעברו מפה לאוזן.

לא ועדת־חקירה פרלמנטרית, חס ושלום,
העלולה להיות עצמאית מדי. דבר הרבה יותר
פיקחי הוא למנות ועדת־חקירה פרטית,
מורכבת משלושה יהודים מכובדים, שלרובם
אין שום מושג על הנושא הנידון.

ך* ך נולדה, באווירה חגיגית ומרוממת,
^ לפני חצי שנה בדיוק, ועדת־החקירה לענייני
המימשל הצבאי. חבריה היו יוחנן רט־נר,
איש ההגנה הוותיק, דניאל א־סטר, ראש־העיר
המשוחרר של ירושלים, ויעקוב סלומון,
עורך־דין פיקח מאד ומצליח מאד בחיפה.
ועדה
זו ניגשה מיד ובמרץ רב לעבודתה.
מלווה בפמליה רועשת ומטרטרת של אופנוענים׳
הופיעה לעיני הכפריים הערביים. כל
ערבי היה רשאי להופיע ולהעיד בפניה.

אלא שלא בל ערכי רצה. לפני
בן פזל לעבד המושל הצבאי. אם
רצה המושל, רצה גם הערבי. אם
לא רצה המושל, לא רצה נם הערבי.
לא היה שום לחץ, לא היי
שום איומים. פשוט נסתבר בי דוברי
הפלחים והבדואים שבאו להעיד
לפני הועדה היו כמקרה אותם
השייכים המקיימים יחסים הדוקים
(וכדאיים) עם סעאדת אל־חא*
קם אל־עסקרי, הוד מעלתו המושל
הצבאי.
ואם יתפלא על כך אחד הקוראים, מוטב
שיעבור לחיות שבוע־שבועיים׳ ,לשם נטיון
בלבד, באחד מאזורי המימשל כערבי הצפוי
(א) לביטול רשיון תנועתו׳ (ב) למעצר מי־נהלי
ללא משפט( ,ג) לשלילת מקום עבודתו(
,ד) להגלייתו לאזור אחר( ,ר ),להעמדתו
תחת פיקוח משטרתי( ,ו) להפיכת קרקעותיו
לאזור סגור מטעמי בטחון( ,ז) להטלת עוצר
בכפרו ו(ח) לגירוש.

הרי שגבתה את העדויות המשכנעות
^ והבלתי־משוחדות, לא התקשתה הועדה
הנכבדה להסיק את מסקנותיה: אין בשום
פנים ואופן לפרק או לצמצם את המימשל
הצבאי. להיפך, יש ליעל ולשכלל אותו.
כל אשר עשה המימשל הצבאי עד כה, כולל
פיצוץ הכפר ברעם וסילוק ערביי רבסיה,

ך* יפור אמיתי זה אופייני לכל מעשי
^ המימשל הצבאי. אפשר לומר: מבחינה
נפשית, העביר המימשל הצבאי את כל ערביי
ישראל מלב המדינה אל הגבול.
למחרת מלחמת תש״ח לא היו ערביי ישראל
מעוט עוין. בפני כל^אחד מערבים אלה
עמדה קודם לכן הברירה לברוח או להישאר,
וכל אחד מהם החליט להישאר תחת שלטון
זר. כל אחד מהם גם הבין שחייו ורכושו
יהיו בסכנה אם יפרוץ סיבוב שני.
יהיה זה מוגזם לומר שערבים אלה אהבי
את המדינה בלב ונפש, או שהיו פטריוטים
נלהבים ומושבעים למדינת ישראל. אך האמת
היא שהשלימו בלבם עם קיום המדינה,
והתכוונו לחיות בה בדיוק כשם שחיו
תחת ממשלת המנדט הבריטי, או תחת ממשלת
האימפריה התורכית.

הצעיר שהרג את הוריו יצר מצב
אמיתי של יתמות. המימשל
הצבאי שהרג כמשק שבע שנים
ארובות כל זיק של רגש חיוכי כלב
המעוט הערכי, יצר בעיה כט־הונית
של ממש.

במיכלאת המימשל הצבאי

מלה ״את״ ,השנואה על דויד כד
נוריד. הן הגיוניות מאד, נועזות
מאד. יש בהן רק ליקוי אחד: אין
להן שום קשר שהוא עם המציאות.

צעיר המסכן, שהרג את אביו ואת
| ) אמו, לא שיקר באמרו שהוא יתום. הוא
דיבר אמת. הוא רק שכח להזכיר כיצד הפך
ליתום, ומה היתד, תרומתו לכך.

סנינורי המימשל הצבאי, המצביעים
על העובדה שהמצב הכטחוני
לאורך הגבולות ובקרב המעוט הערבי
חמור מאד, אינם משקרים.
הם רק שוכחים להזכיר כיצד הפך
המצב למה שהנהו, ומה היתה
תרומתו הצנועה של המימשל הצבאי
לבך.
ניקח את העובדה המסוכנת שרוב ערביי
ישראל חיים בקרבת הגבול, או על הגבול
ממש. כיצד הגיעו לשם 1

בעים קילומטרים כין השטח המצרי
לבין השטח הירדני.
באזור זה ישבו כמה שבטים בדואים בתוך
הארץ, במרחק ניכר למדי מן הגבול. הם
ישבו על אדמות טובות. לכן גירש אותם
המימשל הצבאי מאדמותיהם, מטעמי בטחון,
והעביר אותם לאחד האזורים הצחיחים ביותר
של המדינה. אזור זה שוכן, במקרה,
על הגבול ממש — ודווקא על הגבול הנטוש
ביותר, החשוף ביותר והפתוח ביותר של
מדינת ישראל, מצפון לבאר״שבע, מצקלג עד
עין־גדי.
שם יושבים הבדואים האלה כיום לבדם,
מול אחיהם שמעבר לגבול• שום התישבות
עברית אינה שומרת על הגבול הזה. אפשר
לומר שהגבול אינו קיים שם בכלל. וזוהי
כיום אחת הבעיות הבסחונידת החמורזת
ביותר במדינה.
מובן שאין זה מצב משביע רצון. זהו מצב
מסוכן. לכן דרוש מימשל צבאי באזור
זה, להגן על בטחון המדינה.

^ סור לזלזל בבעיה בטחונית זו. היא
קיימת, והיא חמורה מאד. אף שנגרמה
במידה רבה על־ידי מוסדות המדינה, לא קל
יהיה להתגבר עליה.
הקורא ייטיב להבין בעיה זו אם ישתדל,
לרגע קט, להכניס את עצמו לעורו השחום
של ערבי ישראלי. הוא התיאש במידה רבה
מן הסיכוי להיות אי־פעם לאזרח שודה־זכו־יות
במדינת ישראל. הוא תלוש מן החברה
העברית, וגם מן הכלכלה העברית. הוא חי
בגטו נפשי, חברתי ומשקי. אולם יש לו
קרובים מעבר לגבול. והברחה קטנה לא
תעיק על מצפונו.
אם ידפוק באחד הלילות מסתנן על דלתו
ויבקש מחסה, מה יעשה? הוא יחשוש להלשין
עליו, בי הפידאיון עלולים לבוא שנית.
אין ספק שהוא מושפע במקצת מן התעמולה
של רדיו קאהיר, וגאה על כי קם לערבים
מנהיג צעיר ומצליח כמו גמאל עבד אל־נאצר.
כערבי, לא קל לו להלשין על ערבים
אחרים — כשם שאפילו אנשי השומר־הצעיר
התקשו בשעתו להלשין על חברי אצ״ל בפני
הבולשת הבריטית.

מאידך, הוא יודע שבל מלחמה

(המשך בעמוד )18

תצפית

ב מ די נ ה

(כל הזכויות שמורות)

• מיימים סיכויים ;רציניים כי ארצות־והברית ובריטניה
יסכימו להצעה הסובייטית להטיל אמברגו מוחלט על משלוחי

העם

נשקלמרחב. במקרה זה, תהיה ישראל הסובלת ה!עיקרית, מאחר שמדינות
ערב הספיקו כבר לצבור מלאי גדול של נשק.

לוע התותח
על גבעה ממזרח לנחל־עוז, מאות מטרים
מעטות מגבול רצועת־עזה, עמד גבר בעל
פנים מוכרות וקרא מן הכתב כמר, שורות.
משה דיין, ראש המטה הכללי של צד,״ל, הספיד
את רועי רוטברג, אחד משני הקרבנות
האחרונים של הגבול השותת־דם (ראה מסגרת).

המאורעות בגבול רצועת עזה עלולים לעמוד בשבועות

הקרובים בסימן של התהדרות קיצונית. ידוע כי ולשלטונות המצריים
מנסים לארגן מיצעד פליטים המוני אל עבר הגבול הישראלי, בו ישתתפו פליטים
בלתי־מזויינים. הדבר עלול להעמיד את ישראל בפני אחת הבעיות המדיניות
החמורות ביותר מאז נסתיימו קרבות תש״ח. בין
השאר תצטרך להחליט אם לפתוח באש על משתתפי
המצעד הבלאי־מזויינים.

לא היה זה הספד רגיל. משה דיין, שבאותו
יום עצמו מלאו לו ^ 1שנה. אינו רק החייל
הראשי במדינה. הוא גם דובר של השקפה
מסויימת על עתיד המדינה, שהיא בלי ספק
נחלת הרוב הגדול של הדור הצעיר. מעולם
לא הוגדרה במלים כר, פיוטיות וברורות.

• אחד המאורעות העיקריים של השנה
עלול להיות ביקורו של המרשל
ז׳וקוב בארצות־הברית. ז׳וקוב, המקיים זה
מכבר חליפת-מכתבים סודית עם אייזנהואר, עמו
התידד במלחמת־העולס, הוא האישיות הסובייטית
היחידה היכולה לשקר באמריקה מבלי לעורר ש ס
סערה של התנגדות.
ביקור זה יסמל• גם את ההשפעה הגוברת והולכת
של הצבא בחיים הסובייטיים, השפעה אשר באה לידי
גילוי בהסכמת צמרת המפלגה הקומוניסטית להחזיר
את כבודם של המרשל טוחצ׳בסקי וחבריו, שחוסלו
בשעתו על־ידי סטאלין. עם זאת, תלה הצבא בסטאלין
גם את האחריות לכשלונות הצבאיים המחפירים של
ברית־המועצות בשלב הראשון של מלחמת־העולם,
שהביאו את הצבא הנאצי עד לשערי מוסקבת וסטאלי־נגראד.

.הזעזוע
המרחבי הבא יתחולל כירדן.
עם גבור ההשפעה המצרית בממלכה ההאשמית,
נשמטת הקרקע בהתמדה מתחת לרגלי כס המלכות
והסתלקותו או סילוקו שלי המלך חוסיין אינה אלא
שאלה של זמן• הכוח מאחרי התסיסה: חג׳ אמין
אל־חוסייני, בחסותו האדיבה של רודן מצרים גמאל
עבד אל־נאצר.

• גם באגף השני של הקשת הערכית

יזדעזעו הענינים. חילופי גברי יחולו בצמרת
השלטון העיראקי, אשר בעקבותיהם תו,קטן השפעתו
של ראש הממשלה נורי אל־סעיד, אוהד הבריטים,
ויתהדקו היחסים בין עיראק לבין הגוש המצרי.

נשיא גולדמן
מאחורי הדלת, עד החייל האחרון

• אל תצפה לעליה מוגברת מארצות

צפון אפריקה. הדיבורים הרמים בקונגרס הציוני על העלאתם המיידית של
100 אלף יהודים ממרוקו נועדו לצרכי שנור בלבד, לא ישנו במאומה את ממדי
העליה הסלקטיבית הנהוגה כיום.

• לעומת זאת, עשויה ישראל לזכות באזרח מכובד, כתוצאה
׳ מ פ עו לו ת ה קו נגרס. ד״ר נחום גולדמן, שנבחר משיא ההסתדרות הציונית
העולמית, יבקש להפגין את דביקותו לאידיאלים הציוניים, יכריז על העתקת מקום
מגוריו הקבוע מניו־יורק לישראל. הדבר לא ישנה במאומה את הרגלי הדוקטור
המעופף, אשר ישהה בארץ מספר שבועות בשנה בלבד, יקדיש את יתר זמנו
לביקורים בבירות העולים.

.משלחת המורכבת מנציגי ארגונים יהודיים לא-ציוניים
תבקר בברית־המועצות. במשא־ומתן שהתנהל לאחרונה בין ארגונים כאלה
בחוץ־לארץ לבין ממשלת ברית־רמועצות, הודיעו הרוסים בי יראו בעין יפה ביקוד
משלחת כזאת, לאחר שתוגש להם רשימה שמית של משתתפיה.
• אין כל סיכויים להידוק קרוב של יחסי ישראל־יוון״ נסיונות
שנעשו לאחרונה עלי־ידי ישראל בכיוון זה התנפצו מול חומת הסירוב של היוונים,
המחזיקים׳ נציג דיפלומטי בישראל אך טרס הכירו במדינה רשמית, מחשש להגבה
מצרית לרעת המיעוט היווני הגדול החי באלכסנדריה.
• הפעילות הקומוניסטית בארצות ערב תצומצם. מנהיגי ערב
יצאו שקרוב במסע נגד הקומוניסטים בארצותיהם, המכוון להוכיח למערב כי ההתקרבות
לגוש הסובייטי היא מדינית־חיצונית׳ בלבד, אינה מותנית בהחדרת המהפכה
הקומוניסטית אל לב מרחבי הנפט הערבי.

.אם היו לך עוד תקוות -או חששות -לאיחוד הצ״ב
ותנועת החרות, תובל מעתה להניח מחשבות אלה הצידה.
הסכמת הכלליים להצטרף להנהלת הסוכנות היהודית ללא חרות חיסלה את הסיכוי
האחרון לביצוע תוכנית האיחוד של שתי המפלגות. הקרע יקבל׳ גושפנקה רשמית
כאשר יפנה מנהיג חרות מנחם בגין באולטימטום לצ״ב להשיב כן או לא ברור
להצעותיו.

.שר האוצר יחדש את מאמציו לנתק את העלאת השכר
מעלית האינדכם. לוי אשכול טוען כי הצמדת תוספת־היוקר לאינדכס אינה
מוצדקת, מאחר שלא כל עליודאינדכס משקפת באמת עליה רצינית ביוקר המחיה.

״גזרת הדור.״ קבע הצבר מנהלל, ב־גלוי־לב
נדיר :״אל נא נטיח היום אשמות
אל הרוצחים. מה לנו כי נטען על שנאתם
אלינו? שמונה שנים הינם יושבים במחנות׳
הפליטים אשר בעזר״ ולמול עיניהם אני דיוני־כים
לנו לנחלה את האדמה והכפרים בה ישבו
הם ואבותיהם.״
במלים עוקצניות הגדיר הרמטכ״ל את אותם
הסבורים כי השקט עלול לחזור לגבולות
המדינה — תקווה שהתפתחה ביתר עוז גם
בצמרת המדינה, למחרת ביקורו של דג הא־מרשילד.
אחר הגיע אל שיא דבריו :
״דור התנחלות אנו, ובלי קובע־הפלדד,
ולוע־התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות
בית ...זו גזירת דורנו. זו ברירת חיינו —
להיות נכונים וחמושים, חזקים ונוקשים, או
כי תישמט מאגרופנו החרב ונכרתו חיינו.״
היתד, זאת האידיאולוגיה של המבצר המנותק,
שאינה מאמינה בשום אפשרות של
שלום מרחבי והרואה את תפקיד הדור כעמידה
מתמדת בחזית. היא לא היתד, חדשה.
אולם מעולם לא בוטאה בצורה כה חדה׳
וקיצונית.
ציונות דגל השטן
בה בשעה שבפינה הצפונית־ד,מערבית של
הנגב הציג הרמטכ״ל את השקפת־עולמו
(ראה לעיל) הסתובבו כמה מאות דמויות
זרות בפינה דרומית של האזור. חברי הקונגרס
הציוני ביקרו בשדמות־שייזף, משק חדש
שעלה לא מכבר בשקט רב על אדמותיו מול
משלטי אל־סבחה.
לא במקרה נערך טיול זה באותו יום דווקא
במשק זה. היתר, לכף סיבה פשוטה בתכלית:
המארגנים רצו להרחיק את האורחים הנכ
בדים
עד כמה שאפשר יותר מכיכר ההסתדרות
בבירה• הם לא מצאו משק רחוק יותר
משדמות־שיזף.
כי היום היה האחד במאי׳ חג הפועלים.
דגלים אדומים וסיסמות סוציאליסטיות מהפכניות
הצטופפו ככיכר. משום מה סברו מארגני
הקונגרס כי אין זר, מחזה המתאים לעיני
נציגים ציוניים, שרובם באו מארצות בהן
נחשב הדגל האדום לדגל השטן.
אמנם, גם מתישבי שדמות־שיזף הם חברי
השומר־הצעיר, המאמינים בציונות־טוציאליס־טית־מהפכנית.
אולם צד זד, של החזויה החלוצית
לא הוזכר במיוחד.

מין נוזל
אם להאמין לנחום גולדימן, הרי העסקן
הציוני האמיתי אינו מסוגל להשתמש במילה
פשוטה כמו ״מים״ .תחת זאת יאמר, בנאומו
:״מין נוזל שהוא לעתים צלול ולעתים
עכור, שאפשר לשתות ממנו ולרחוץ בו, ול־צדך
ך עשיית תה מרתיחים אותו בסמזזאר...״
פסוק זה יכול היה להיות סיסמת הקונגרס,
שננעל השבוע בשעות הקטנות של ליל שני,
אחרי שטף אדיר של נאומים נוזלים, צלולים
ועכורים•
משמורות ושירים חלוציים. כרגע
האחרון, שעה שרעמו השירים החלוציים באולם,
עוד נערכה מלחמה עיקשת מאחורי
הדלת הסגורה בתדר הועדה המתמדת על
משכורות וכסאות. הציונים הכלליים, שהם־
תדרו בקושי במחנה של עצמם בקשר למינויים
(ראר• להלן) עמדו על משרה קבועה
לנציגם האמריקאי, עמנואל ניומן. כמעט לכל
שאר המפלגות היו מטרות ציוניות דומות.
אולם מאחורי מישחק זה של החובבים, התפתח
במעשה־אמנות התמרון הגדול של גאון
העסקנות הציונית. נחום גולדמן לחם את
מלחמתו על כסאם של הרצל וזיצמן.
בהתאם לכלי האיסטראטגיה המודרנית, האוסרת
על התקפה ישירה במקום הצפוי, התקיף
גולדמן את האויב בעורפו. לפתע היד־הדה
בקונגרס הסיסמה הפטריוטית של ״הנהלה
מקיר אל קיר,״ קואליציה גדולה של
מפ״ם עד חרות, שתלכד את העם בימים הגורליים
של מאבק־ר,איתנים למען קיום מדינת
ישראל.
יעד החייל האחרון. היתד, זאת סיס־מר,
יפה ונאצלד״ אולם היא לא מצאה חן
בעיני מפא״י ומפלגות השמאל. משמעותה
המעשית היתד, להכניס להנהלה גם את תנו־עת־חרות,
היחידה שעמדה עד כה מבחוץ.
עסקנים וותיקים ניענעו בראשם. להכניס את
חרות להנהלה, פירושו לתת לה תעודת־כש־רות,
להכריז עליה כעל מתאימה לאחריות
השלטון, להכשיר את הקרקע להשתתפותה
האפשרית גם בממשלת ישראל. איש לא היה
מעוניין בזה, מלבד תנרעת־החרות עצמה.
מפא״י הבינה כי נתפסה בתנועת מלקחיים.
נחום גולדמן היה מסוגל ללכד את הרוב בקונגרס
למען הקיר־אל־קיריזם. כדי להכשיל
את המזימה, אפשר היה רק להציע לגולדמן
את כס הנשיאות תמורת ויתור על רעיון
הקואליציה הגדולה.
שתי הרעות נשקלו. מפא״י בחרה ירעד,
הקטנה ביותר, הסכימה לבחירת גולדמן.
גולדמן, שלחם עד חייל האחרון של תנועת-
החרות הפקיר את רעיון האיחוד הלאומי
והסתפק במטרה אשר למענה ביים את כל
ההצגה.
כך זכתה ההסתדרות הציונית לנשיאה הראשון
מאז תום כהונתו של חיים וייצמן.
פשיטת הרגל• אחרי שהוכרעה שאלה
גורלית זו*,נתפזר הקונגרס הכ״ד של התנועה
הציונית, שכונס במיוחד, לפני המועד הקבוע׳
כדי להזעיק את העולם היהודי, לגייסו
למלחמת־קודש למען המדינה, להפגין
קבל העולם כולו שעם ישראל מאוחד וחזק.
הוא, השיג בדיוק את היפן־ הגמור. כמו
שניבאו׳ מראש הספקנים הקיצוניים ביותר *,
צעד הקונגרס הציוני ברגל בטוחה אל פשיטת
הרגל

דידו של אטל
החלל האמיתי של הקונגרס הציוני היה
גבר בעל ראש איינשטייני והופעה רבת־רושם.
ברל לוקר 58 יליד קיטוב הגאלי־צאית
וחניך מיכללת צ׳רנוביץ, נפל חלל על
במותיה של הציונות.
עוד לפני תריסר שנים אי־אפשר היה אף
* ראה תאמר העורך ,״קצת ציונות״ ב־גליה
העולם ד,זה (.)961
העולם הזה 969

לתאר את קיומה של הנהלה ציונית בלי
לוקר, המוגדר בספר מי ומי בישראל כ״אחד
ממייסדיה ומנהיגיה של תנועת העבודה בישראל.״
כי לוקר היד. עמוד התחין־ של המדיניות
הציונית, חשוב אפילו ממשה שרתוק.
!מהודו
עד ג׳מייקה. בימי מלחמת-
העולם ישב לוקר בלונדון׳ ניהל שם בכשרון
רב מה שנקרא אז, מדיניות ציונית״.
מפה לאוזן עברו ידיעות נהדרות, שהגיעו
ישר מלונדון: לוקר אינו רק גאון ציוני, אלא
גם גאון כלל־מדיני.
במסדרונות הסוכנות וההסתדרות בארץ,
אפשר היה לשמוע כי איש ממנהיגי מפלגת
הלייבור הבריטית אינו חולם אפילו להחליט
החלטה כל שהיא על הודו או ג׳מייקה מבלי
להתיעץ קודם לכן עם לוקר. אשר לענייני
הציונות, היה זה הרי דבר מובן מאליו :
לוקר הוא שקבע את קו מפלגת־העבודה.
קלמנט אטלי, הרברט מוריסון, הארולד לאס-
קי, כל אלה נשמעו לעצותיו בפה פעור ואוזן
קשבת.
יתכן מאד שסיפורים אלה היו נשמעים
עד היום, לולא הגיעה מפלגת־העצודה,לשלטון
בשנת .1945 לרוע מזלו של׳לוקר, נתגלה
חיש מהר כי אטלי גרוע אפילו מצ׳ר־צ׳יל.
ארנסט כווץ שלח לארץ את הכלניות
של הדיביזיה המוטסת הששית כדי לדכא את
מלחמת הישוב׳ שכח להתייעץ קודם לכן עם
ברל לוקר.
גורל אכסזי-הרוח. מפא״י לא שכחה
מעולם את האכזבה. עם קום המדינה, לא
ניתנה ללוקר דריסת־רגל בצמרת הממשלה
ובענייניה המדיניים. הוא נשאר עזוב ובודד
כיושב־ ראש ארצישראלי של הנהלת הסוכנות,
חסר כל חשיבות לעומת היושב־ראש האמריקאי׳
נחום גולדמן, שהיה הקובע היחיד.
לוקר בילה כמה שנים בנסיעות, ברחבי
היהדות, לבדו או עם אשתו מלכה לוקער,
הכותבת שירים המתפרסמים לעתים רחוקות.
בשנה שעברה הפך לח״כ מפא״י. היתד. זאת
הקרמה לסילוקו הסופי.
השבוע נחרץ הגורל. לוקר הוצא מההנהלה
הציונית. במקומו בא אייב רמן, כוכב עולה
שהיה קונסול ישראל בניו״יורק. הכל התאים
לנבואתו המלאנכולית של לוקר עצמו, לפני
כמה חודשים :״מתמעטים אנשי־הרוח בהנהגה
הציונית. מקומם מתמלא על־ידי אנשי
מינהלה...״

מפלגו ת

התקפת־פתע

במשך כמה חודשים היה נדמה כי צבאו
של ישראל רוקח הובס במערכה על השלטון
במפלגת הציונים־הכלליים. חטיבתו של יוסף
סרלין, שר־הבריאות לשעבר, השתלטה בזה
אחר זה על כל המשלטים, נערכה להגנה הי-
קפית. השבוע סולקה, בהתקפת־מצח מם־
תיעה, מאחד המשלטים החשובים ביותר.
הציבור הרחב ראה רק קטע אחד, מוזר
למדי, של הקרב. הודעה סתמית קבעה כי
מאיר גרוסמן, נציג הצ״כ בהנהלת הסוב־נות,
התפטר מתפקידו בגלל בריאותו הל־קויה.
למחרת היום הודיע גרוסמן בן ה67
עצמו שמצב בריאותו מצוין, ושאין לו
כל חשק להתפטר. כעבור יומיים ניצחה ה־

סיפוח של דיני החייל שנפגע בהתנקשות ניר־יצחק

״עלית על מוקש!״
שעות מעטות אחרי שדג האמרשילד ציין
בסיפוק ובתרועות־חצוצרה כי הצליח לשכנע
את מצרים ואת ישראל, בפעם המאה ואחת,
לשמור על ההסכם עליו חתמו לפני שבע
שנים, נשמעו הדי התפוצצות ויריות במרחב
הנגב.
מול נחל־עוז נפל מסוסו צעיר גבר,־קומה,
שבנו בבורו נולד לו לפני שלושה וחצי חדשים.
רועי* רוטברג נהרג על־ידי מסתננים
שקצרו את שדות משקו, כאשר יצא לקראתם
להדפם. כמעט באותה שעה 30 ,קילומטרים
מדרום לנחל־עוז, בקרבת המשק ניר־יצחק,
שהוגדר בשעתו על־ידי הרמטכ״ל כ״ספר
הספרים״ (מתחרז עם כפר הכפרים) ,עלתה
מכונית קומאנד־קאר צבאית על מוקש, על
אחת הדרכים הסמוכות לגבול. המוקש הונח
כנראה כמה שעות לפני־כן.

״בראשית הנסיעה ישבתי מאחור. לפתע
ביקש הסייר, שנסע אתנו, להתחלף אתי.
לא היתד, שום סיבה מיוחדת, אבל מקרה
זה הציל את חיי.

״אני מריח את הריח...״
^ הרי נסיעה של קילומטר, בערך, עצר

״ ה רי מו ני ם ה צי?ו או תגו...״

שלושה חיילים ישגו כמכוגית.
אחד נהרג, שני האחרים נפצעו
קשה. סיפר השבוע אחד משני הפצועים,
צבי 21 שעה ששכב
מכוסה תחבושות ומשחות כהות,
לכתב ״העולם הזה״ :

נפגע ליפי
״הרימונים הצ״לו את חיץ ו...״

הנהג ליאון את המכונית והתיעץ אתי
אם כדאי לנסוע בדרך עצמה, או לרדת לצד שהמכונית עלתה כנראה על המוקש בגלגל
הדרך.
האחורי. עפנו באוויר לגובה של 15 מטר,
הוא אולי הרגיש איך שהוא מה עומד בערך, והרגשנו שאנחנו בוערים.
לקרות. בסופו של דבר, החלטנו לנסוע ב¥

דרך עצמה, ולא לרדת. ישב אני
המכונית. את ליאון
חזר והתניע
״לפכות את האש״
תי לידו, במושב הקדמי. הסייר ישב מאחור,
על אחד מנלגיני הגלגלים, הבולטים בתוך ** אחורי המכונית היו תלויים שני ג׳-
הארגז.
ריקנים מלאים בנזין, וברגע ההתפוצצות
נסענו כ־ 20 מטר בלבד. פתאום, עוד לפני נשפך על גבינו הבנזין הבוער. אחר כך הבחנו
שידענו מה קורה איתנו, שמענו התפוצצות שהסייר, אשר ישב !מאחור, איבד יד ורגל.
כשבאה העזרה הרפואית כבר היה ללא רוח
* ששמו לקוח מפרק נ״ג פסוק א׳ של חיים, מאיבוד דם.
ספר תהיליס :״מזמור לדויד: ה׳ רועי
בזד, הבחנו רק אחר־כך. בינתיים, בעוד
לא אחסר. בנאות דשא ירביצני, על מי מנו אנו עפים באוויר, התחלנו לקרוע מעלינו
חות ינחלני...״
אינסטינקטיבית את הבגדים הבוערים. כש״

פ א בי םהי 4איו מי ם. אבל פתאום
ן ) נזכרנו שבמכונית היו גם כמה רימוני־יד.
צעקנו אחד לשני :״לברוח וכמו שאנחנו,
קמנו ורצנו עוד מאתיים מטר, בערך.
רק אז נשכבנו על האדמה והתחלנו לצווח
בכל כוחנו מרוב כאב.
אולם דווקא הרימונים הם שהצילו אותנו.
החבריא שמעו את התפוצצותם, והבינו מיד
שקרה משהו. הם טילפנו והזעיקו עזרה, ומיד
אחרי זה רצו אלינו.
היינו בשדה עד שבא אמבולנס. בינתיים
החזיקו החברים מעלינו שמיכות, כדי שלא
נהיה גלויים לשמש. צעקנו׳ כל הזמן. התחננתי
שיכניסו לי כדור לראש, ויגמרו את
הכאבים האיומים.
כשבא האמבולנס, חבש אותנו הרופא, הזריק
לנו זריקות מורפיום ולקח אותנו לבית־החולים*.

כרשדה -בו ק ר
^ ח רי ש סי פרצ בי את הפר-
טים האלה, החל מאבד מדי פעם את
בהירות הכרתו מרוב כאבים. כוויות קלות
וחמורות כיסו 75 מגופו.
צבי המכונה ״ליפי״ ,שהיד, חבר הצופים
בתל־אביב והצטרף להכשרה, הוא חבר
משק שדה־בוקר. ליד מיטתו שמרה חברתו,
אסתר כהן, גם היא חברת שדר,־בוקר. הוא
שכב ללא תנועה, כשהוא מקבל מדי פעם
עירוי פלאזמה וזריקות פניצילין ומדבר ב־חוסר־הכרה.
בסוף
השבוע הודיעו הרופאים כי עדיין
לא יצא מכלל סכנה.

דעה הרפואית השניה: גרוסמן נשאר בתפקידו.
ניתוח
של רוקח. מה שקרה בינתיים
לא היתד. בדיקה של רופא, אלא ניתוח של
רוקח. בשבת, בשעות לפני־ר,צהרים, התכנסו
ראשי המפלגות במרכזם ברחוב המלך
ג׳ורג׳ התל־אביכי, התכוננו להתמקח בדרך
המקובלת על מקומות חבריהם׳במוסדות הציונים
העליונים — מקומות שחולקו לצ״ב
לפי מפתח מפלגתי. תחת זאת, הוצגה להם
לפתע רשימה מוכנה.
המכין היה ישראל רוקח, שכלל ברשימתו
גם כמה מנציגי מתנגדיו, הוציא בזאת מראש
את הרוח ממפרשי סירתו של סרלין. המתווך
הנצחי, יוסף ספיר, הופתע גם הוא, הצטרף
בעוד מועד למתכון הרוקח.
במאמץ נואש למנוע את התמוטטות עמדותיו,
הציע סרלין למנות במקום גרוסמן
את ברוך וינשטיין, המזכיר הגבוה של ה־
•מעמד הבינוני והנואם המקצועי היחיד של
המפלגה. לתמר,ונו נודע לו כי וינשסיין
כבר נכלל ברשימתו של רוקח, אולם רק
כחבר הועד־הפועל הציוני.
בזה נגמר הויכוח. גרוסמן נבחר פד, אחד
להמשיך את תפקידו נושא־ד,משכורת במנגנון
הציוני.

רגשות דת•
האופנסיבה הכללית של ישראל רוקח לא
הצטמצמה בתחום מפלגתי פנימי(ראה לעיל).
היא יצאה גם למרחבים רחוקים, התכוונה
השבוע לשבור את אחת המחיצות שהמיטו
אסון על הצבר בן ר,־•60
באחד מדיוני הכנסת, לפני כמה שנים, השמיע
רוקח את דעתו כי אין צורך בחוק
המחייב נשואין דתיים. נשואין אזרחיים לא
העולם הזה 969

איומה והרגשנו שאנחנו עפים באוויר. הייתי
כל הזמן בהכרה מלאה, ועד עכשיו נדמה לי
שאני מריח את הריח של המוקש. איני יכול
לשכוח אותו.
עכשיו, כשאני חושב על זה, אני מבין

נפלנו על הקרקע, התחלתי לצעוק כמשוגע :
״לכבות את האש ! לכבות את האש !״
לא איבדתי את ההכרה אף לרגע, וזה היה
המזל שלי. התחלתי לגלגל את עצמי על החול,
ותוך כדי כך המשכתי לקרוע את ה־בגדים.
אחרי חמשה־עשר גילגולים, אולי,
הצלחתי לכבות את האש והייתי כבר בלי
בגדים בכלל, מלבד התחתונים.
הסתכלתי על הגב של ליאון, ונבהלתי לר־אות
כמה הוא שרוף. הוא היה כמעט בכלל
בלי עור. רק אחר־כך נתברר לי שאני נשרפתי
בצורה הרבה יותר קשה.

יזיקו לאיש. סבר רוקח: אם תהיה אפשרות
להינשא בדרך אזרחית, ישתמש רק אחוז אחד
של הזוגות הצעירים באפשרות זו. ידאגו
לכך רגשי המסורת וההורים.
פסוק קצר זה הספיק לרכוש לרוקח שנאת־נצח
של המפלגות הדתיות, שנאה שעוד הוחמרה
עקב העובדה שרוקח גזל מידי משה
שפירא את משרד־הפנים. רוקח הפך לעוכר־ישראל.
כשנישאה
בתו, לוויה רוקח, בחוץ־לארץ
לכהן גרוש, לא התפלא עוד איש מחובשי
הכיפות.
לא רבתי. אם זילזל המנהיג הצ״כי ברגשות
אלה, הרי למד חיש מהר שטעה. הקיא־ליציר,
המפא״ית־צ״כית התפרקה, בום חדש
נכנם למשרד־הפנים; רוקח רצה לחזור לראשות
עירית תל־אביב. אמרו הדתיים, שהיוו
בעיריד, את לשון־ד,מאזניים: לא רבתי. במקום
רוקח, נבחר מחדש חיים לבנון.
רוקח לא שכח לקח זד -היתד, לו שהות
רבה להרהר בו. השבוע נתגלה לאיזו מסקנה
הגיע: עם התפתח הסכסוך מסביב לעסקי־השבת
בתערוכת ד,תעשיה החיפאית (ראה
להלן) ,פירסם רוקח מכתב חריף לאריה שנקר,
נשיא התאחדות בעלי התעשיה. דרש רוקח
במפגיע: לסגור את התערוכה בשבתות,
כדי לא לפגוע ברגשות הדתיים.
שנקר הזקן ענה במכתב אדיב, הודיע שהדבר
אינו תלוי בו. אולם זה כבר לא היה
חשוב: ישראל רוקח הוכיח שרגש דתי אמיתי
מפעם בלבו.
חוק חיי כהן רוכב שוב
״יש מקום מספיק לחשוש לעתידם של

העתונאים וחופש העתונות. כי חיים כהן,
היועץ המשפטי, מגלה התענינות רבה בתחום

כשקרא חיים כהן השבוע מלים אלה,
בראש מאמר תוקפני מאין כמוהו, הופתע
בצורה בלתי־נעימה ביותר. כי הם לאי היו
כתובות בהעולם הזה, שהזהיר משך כמה
שנים מפני תכניותיו, אלא דווקא בעתון ש־מחא
עד כה כף לכל מעשיו של היועץ המשפטי:
מעריב•
״הצעות חשוכות״ .גרמה להתקפה
מוחצת זו מסיבת עורכי עתונים, בה הרצה
היועץ על תכניתו להקים מועצה של כמה
עתונאים־מטעם ונציגי השלטון, שתגרש מן
המקצוע כל מי שלא ימצא חן בעיניה.
הכוונה היתד, אמנם לעתונאים בלתי־רצי־יים
מסוג עורב, העולם הזה, וחיים כהן
גם רמז על כך בבירור. אולם גם שאר העורכים
החלו חוששים לפתע פן אדישותם
לגבי מעשיו של היועץ המשפטי *עלולה להתנקם
בהם. לא היה להם כל חשק להיתקל
באחד הימים בגולם חדש מפראג.
עוד פחות נראו לעורכים הצעותיו של
חיים כהן, שנועדו להפוך לפשע פלילי פרסום
דיונים של הממשלה וועדות הכנסת.
הכריז הארץ, במאמר ראשי חסר־תקדים :
״הצעות חשוכות ...התנקשות בפרלמנ־ריזם
עצמו״ .חוקים אלה נועדים לנגוע
ולפגוע (בעתונאים
נזעריב לא הסתפק בהגדרות כל־כך עדינות.
הוא הזכיר את פרשות קסטנר, רוזנברג
ולורנץ כעדות לכך כי חיים כהן ״יותר משהוא
פותר בעיות הוא מסבך אותן היו
אלה מלים חריפות בשביל עתון שמייסדו
ועורכו הראשון, עזריאל קרליבך המנוח, היה
בן־דודו של חיים כהן.

במדינה

על• בריקדות לא ניפגש
בשבת בבוקר׳ דמתה חיפה התחתית להעתק
מדויק של עיירה עזובה, כפי שהיא
מופיעה בסרטי המערב הפרוע. אוירה של
בצהרי חיום! היתה נסוכה על פני הרחובות
השוממים. רק בסביבות כיכר חמרה, שם
נערכה תנורוכת התעשיה, הצטופפו אנשים
על מדרכות משני צידי הכביש, תפשו עמדות
על מעקה במדד־,שימוש הציבורי.
את מננינת הרקע סיפקו פעמוני כנסיה
שכנה• אך במקום קאובויים רכובים על סוסים,
דהרו ברחובות טנדרים ירוקים, עמוסי
שוטרים חבושים בכובעי פלדה ומזויינים
באלות.
רמקולים וגרזנים. בעוד שבשאר ערי
הארץ נערכו הפגנות מחאה שקטות נגד חילול
השבת על־ידי פתיחת תערוכת התעשיזז,
שמרו דתיי חיפה על רגשותיהם הדתיים
מלהתפרץ. יומיים קודם לכן קרא אבא חושי
ליעקב כץ, סגן ראש העיר מטעם אגודת־ישראל,
והסביר לו כי עריכת הפגנות בשבת
תעלה לו בכסאו. על כן, לא החיפאים הדאיגו
את אבא חושי ויועציו. החשש היד,
מפני הופעתם של נטורי־קרתא בהנהגת רבם
עמרם בלוי.

העתק של פצצת המרגמה הכבדה הישראלית
המפורסמת, הדוידקה.
בין הדוידקה לבין צפת, קשרי חיבה הדוקים.
תושבי העיר זוכרים עדיין את השבוע
הראשון במאי, לפני שמונה שנים, כאשר
אל העיר המנותקת היגיעה שיירה ארוכה
של אנשי פלמ״ח.
בדרך אל העיר חיסלו הלוחמים את בסיסי
האויב בביריה וזיתון מצפון, העמיסו את
מלאי המזון והתחמושת לעיר הנצורה על־גבי
השבויים הערביים. את חמורי השבויים,
העסיקו המנצחים בהובלת חלקי הדוידקה
המפורקת.
שישקלי נבהל. הכלי הוצב מול מלון
הרצליה במרכז העיר, כשעל דפנותיו וסביבו
ערימת שקי חול ואבנים, על מנת לרתקו
לבסיסו, מחמת ההדף האדיר — ומחשש שמא
יתקלקל משהו בשעת היריד, והפצצות יתפוצצו
בעודם בלוע. תיאר אחד מתושבי העיר
את מחזר.״ הפעלת הדוידקה, בעת התקפתו
הגדול ,1של יגאל אלון לשיחרור העיר :
״אחד הג׳מאעה, בחור קרח־למחצה, עמד
מאחורי מחסה ובזהירות מעולה משך בחוט
התיל שבידו, המחובר למנגנון ההפעלה של
הכלי האדיר. ואז — מה לא נשמע ולא
נראה בחללו׳ של רבון העולמים? התפוצצויות
אדרות, שריקות צורמות־אוזניים ובר־

משמר שוטרים ליד מגרש התערוכה בחיפה כשבת

1000\0קפה טהור!
״נסקפה״ מיוצר מסוגי
הקפה המשובחים בעו לם.
הוא משווק בארץ
בקופסה עם מכסה פח
פנימי, השומר על
טריותו • אין קפה
כ״ נסקפה ״ ,המיוצר
אך ורקע״י חברת
״נסטלה ״ והוא יחיד
בשם זה • בין רגע תכין
ספל קפה בעלטעם
ורי חניו ת נפלאים,
תמיד שזה באיכותו
וחסכוני בשימושו •

גדרות תיל, אלות, אמבולנסים, שקט מוחלים
״חיפה איננה ירושלים 1״ קראו אנשי חושי
בקולי קולות, ועשו את הכל כדי להצדיק
טענתם. כי אילו היה גדוד לגיון ערבי מתכונן
להתקיף את תערוכת התפשיה, לא היתד,
משטרת חיפה יכולה לתכנן הגנה יעילה
יותר מזו שתוככנה השבת.
כל המבואות לכיכר נחסמו בגדרות תיל;
פלוגות משטרה, על ציודן המלא* ,עמדו
במצב הכן; רמקולים הותקנו על הגגות, כדי
להשמיע עצות למפגינים שיבואו להתפזר
בדרכי שלום; מכוניות כבאים עמוסות צינורות
וגרזנים התכוננו לדרכי מלחמה. אפילו
אמבולנסים חיכו במקום.
גויים של שבת. שעות ארוכות המתינו
ההמונים לקרב הגדול, אך ההצגה נמנעה
מהם: איש לא הופיע להפגין .״לעמרם
בלוי אין דם,״ רטנו המתפזרים המאוכזבים.
אחרים ניסו להצדיק את ביטול ההפגנה :
״עירית חיפה התחילה לשמור על השבת.״
ולראיה: במקום מכירת כרטיסים פומבית
בשבת, נמכרו הכרטיסים, על־ידי גויים של
שבת, ערבים הגרים בשכנות.
גם המציגים הדתיים בתערוכה התפשרו
בנקל עם מצפונם: הם פשוט תלו שלטים
על מוצגיהם :״תצוגה זו סגורה בשבת.״
והקהל המשיך להתבונן במוצגים ובמודעה.

קי־אור מסנוורים. אפילו השמים הוסיפו תרומה
משלהם וגשם־זעם פקד לפתע את עיר
הגליל, בעצם ימות האביב ! ״
שלוש פצצות נפלו בנקודות התורפה של
האויב. אחת מהן פגעה בקרבת מפקדת
הערבים בבניין הסראיה. למשמע ההתפוצצות
האדירה, קובעת המסורת הצפתית, כינס מיד
אדיב אל־שישאקלי, מפקד הכוחות הערביים
בגליל * ,את עוזריו והכריז בבהלה :״האויב
הצליח לאתר את מפקדתנו. הם מפציצים
אותנו באטום ! אין לנו מה לעשות כאן
יותר, צריך לסגת ! ״
כך הצילה הדוידקה את צפת.
השפעה לא בל כך מעשית . .חגה
של הדוידקד! היה גם חגו של ממציאה, חרש־ברזל
תל־אביבי בן ־ ,52 בשם דויד ליבוביץ.
יליד רוסיה וחניך הטכניון של עיר טומסק
הסיבירית, עסק ליבוביץ מאז עלותו ב־1927
בתעשיית נשק להגנה. הדוידקה, שחוברה
מחלקים משונים בתחילת מלחמת העצמאות,
היתד, יצירתו הרצינית כיותר.
היא ירתה פצצות גדולות, צרות בחלקן
התחתון, הנכנס ללוע המרגמה, ואילו חלקו
העליון, שהכיל חומך נפץ, נשאר מחוץ ללוע.
טווח פעולתה: כמה מאות !מטרים בלבד.
אולם, כפי שהעיד ליבוביץ עצמו, היתה השפעתו
של הנשק הכבד של ישראל פסיכולוגית
יותר מאשר מעשית: כל מי ששמע
אותה בפעולה, נבהל — אויב וידיד כאחד.

בלב החורבות של צפת, בין מצודת הצלבנים
לבין תחנת המשטרה, הציבו ראשי
העיר השבוע אנדרטה מיוחדת במינה: כלי
מתכת מוארך, על קן של אבן גלילית
חקלאות

כבוד לדוידקה

* כולל מסכות גז.

חליל הקסמים החדש
אגדה עתיקה מספרת על תושב כפר המלין
* ולאחר מכן רודן סוריה.
העולם הזה 969

הגרמני אשר, בצלילי חלילו, הקסים מיליוני
עכברים והובילם לטביעה בנהר הסמוך. בצורה
זו ניצלו איכרי המלין מאחת המכות
הקשות כיותר של הטבע.
איכרי ישראל, שלא יכלו להשתמש בתרופה
קלילה זו, נאבקו קשות מדי שנה נגד
העכברים. הנברנים הופיעו בשדות, גרמו
נזקים רציניים ליבולים. התרופה היחידה ן
גיוס מוגבר של גברים, נשים וילדי בזח־ספר
לפיזור גרעינים מורעלים בפתחי קני־הנברנים.
הקטילה
המייגעת יכלה להעשות רק תוך•
תקופה קצרה, בין עונת החריש לבין התחלת
הקיץ• אחר־כך הגיעה הקמה בשדר,
לגובה מסויים, ואי־אפשר היה לחפש בתוכה
את קני העכברים. הפעולה הפרימיטיבת היחד,
זוכה להצלחה בינונית בלבד: לפחות שני
עכברים מתוך חמשה נשארו בחיים, כירסמו
יבולים, אגרו גרעיני דגן והמליטו עכברים
נוספים בקצב מסחרר.
הפתעהכשדה. השנה, בתחילת צמיחת
גידולי השדה, ריססה חברת תזרע את
אחת מחלקות הדגן שלה בתכשיר כימי חדש
בשם תחליב ט׳ ,המכיל טוכספן כחומר פעיל,
והמיוצר על־ידי מפעל חיפאי לחומרי^זזדברה.
הריסוס נועד נגד חרקים, המתקיפים את
הגרעינים.
החומר עשה את שלו, השדה ניצל מפגיעת
חרקים. תוצאת־לוואי מפתיעה: השמדה
סיטונית של עכברים.
בערך באותו זמן אירע מקרה שני: אחד
מעובדי הפלחה של משק חוליות הבחין בציפורים
דורסות, שחגו בלהקות גדולות מעל
לשדה אספסת אשר רוסס בתחליב ט׳ .בשיה,
בין גבעולי השחת, גילה עכברים מתים וגוססים
בעשרותיהם — מאכל־מעדנים לציפורים
ולנחשים שהתאספו.
דו״ חמק לי פו רני ה. במעבדות המחלקה
להגנת הצומח של משרד החקלאות ביפו,
קיבל מנהל הענף למלחמה במכרסמים, האג־רונות
ירחמיאל נפתלי, את הידיעות על מות
הנברנים. הוא החל מחפש בספריו על הסבר
לתופעה, גילה כי בדו״ח מדעי מקליפורניה,
נמסר על שימושו המוצלח של הטוכספן
בקטילת נברני־השדה. בדיקה מדוקדקת קבעה
כי נברן־השדה הקליפורני דומה במשקלו וביתר
תכונותיו לבן־משפחתו הישראלי.
שורה של בדיקות וניסויים מזורזים הוכיחה
כי תחליב א׳ הוא נשק יעיל ביותר
במלחמה נגד הנברנים. אחוז הקטילה בחלקות
שרוססו בו קפץ ל־״ .940/הוחלט להעביר
את הטיפול משלב הניסויים לשלב המעשה.
אולם במחסני מורעלי טירון במיפרץ
חיפה לא היה כל מלאי של טוכספן.
שיחד, טלפונית ללונדון, וטיפול־בזק במשרדי
הממשלה, הסדירו את העניין. בתחילת
השבוע חנה מטוס אל־על בלוד, כשבתא
המיטען שלו חמשה טון של החומר היקר.
משם למיכלי הריסוס של מטוסי כיס־אוויר
ואל שדות העמק, היתה הדרך קצרה.
איכרי ישראל מצאו תחליף לחליל הקסמים
של המלין.

התמונות שצולמו בחשאי והמתפוסמות בנעם הראשונה

הלווית דוב גרונו־כשנערן־
השבוע יום־הזכרון לחללי הארגון
הצבאי הלאומי, גזברו המוני המדינה גם כדב
גרונר, אשר הוצאתו להורג כידי הבריטים ב־16
באפריל ,1947 ,היתה סימן־דרך במאבק נגד
המנדט.
גרונר, יליד הונגריה שהתיתם מהוריו, נפל כשבי
יומיים אחרי שיחרורו מן הצבא הבריטי, שעה
שהשתתף ונפצע כנסיון להחרים את מלאי הנשק
בתחנת־המשטרה של רמת־גן. אחרי כמה ניתוחים
נידון למוות והוצא להורג, על אף מאמצים נואשים
שנעשו ברחבי העולם להציל את חייו. מאמצים

אלה הובשלו כעיקר על־ידי גרונר עצמו, שסירב
לחתום על בקשת ערעור.
מאחר שהמתיחות בארץ בכר הגיעה לשיא,
נערכה ההוצאה־לפועל בעכו בחשאי. גופתו של
גרונר, יחד עם גופות שלושה אסירים אחרים
שהוצאו להורג, הועברה בסתר לצפת השקטה,
לקבורה שם. הבריטים סירבו לקברו כראש-פינה,
אף שגרונר עצמו ביקש זאת.
תמונות אלה צולמו בשעת, ההלוויה על־ידי
שמואל בן־אורי איש אצ״ל מצפת, שהחביא את
המצלמה מתחת למעילו. הן מתפרסמות לראשונה.

גו פתג רו נ ר טונחת על אלונקר, שעה שאנשי חברא קדישא
מיישרים את האצבעות הקמוצות לאגרוף, לפני ההלוויה.

גופת א *3טלום חכים,שגס הוא הוצא להורג, מובלת על-יד׳
חברי אצ״ל יצחק פרג׳ין (שנהרג בצפת ) ויוסף אדרעי,

ה מ שק
(אלו תשלם יותר!
הפגרה הממושכת של הכנסת, בשבועות
האחרונים, לא הביאה שקט לבניין הכנסת.
במבואות הבית הירושלמי הנמוך ישבו יום
יום משלחות בנות שניים־שלושה אנשים,
בידיהם מכתבי המלצה. היו אלה אילי תעשיות
הצריכה בארץ: יצרני משקאות חריפים
וקלים, יצרני סיגריות ויצרני שוקולד
וממתקים. פניהם היו לועדת הכספים; כפי
כולם, טענה אחת מצבנו בכל דע. נאלץ
לפטר פועלים !״
בארץ, בד, נראים פיטורי עובדים כאסון
האסונות׳ משתמש כל מעסיק בלתי־יעיל באיום
זד. כדי ללחוץ על מעצבי המדיניות
הכלכלית להכנע לדרישותיו. דרישות אלה
מכוונות תמיד לכיוון אחד וי העלאת מחירים.
תהליך הלחץ פשוט ^ ,ך יעיל: היצרן
עורך רשימת העובדים גענף, מסכם את מספרם,
מגזים במקצת. אחרי כן, הוא קובע
ראיון עם מזכיר האיגוד המקצועי של הענף,
מגיש בפניו את איומו בעל פה. המזכיר,
החושש לביקורת נציגי האופוזיציה באיגוד,
אץ לכתוב פתק לחבר ועדת הכספים מטעם
מפלגתו. היצרן שבע־הרצון יוצא !מבניין האיגוד,
ממהר לנציגי האופוזיציה באותה ועדה.
בצאתו, מובטחת לו תמיכה מלאה בכל
תביעותיו.
עבודתו של היצרן כמעט נסתיימה. נותר
העולם הזה 969

תחת עיני הבריטים נישאת גופתו של גרונר בידי חברי
אצ״ל ,׳שהסתננז לטכס בהסוואה של אנשי־מנין של החברא קדישא.

הבריטים דרשו את קבורת המוצאיס־להורג דווקא בצפת בגלל
אופייה השיקט, חששו מפני התקהלויות סוערות יותר בראש־פינה.

במדינה
לו רק לנסוע לירושלים׳ לשבת במבואות
הכנסת ולשלוח תזכורות לחברי ועדת הכספים.
התוצאה לא תאחר לבוא: תחול עלית
מחירים.

לא כ ל
ש 1ע ר
הו א
דררוב.

לא כל

עטכדו רי

1ב01 גכ למכירה כהזדמנות:
מגר שים כ ר חו כו ת

ג לו לו תמצופותכסף. עליות מחירים
חלות דוקא על מצרכי צריכה חיוניים, הנמצאים
בפיקוח וכלולים במדד המחירים לצרכן.
הן משפיעות על עלית תוספת היוקר לשכיר,
מאלצות את היצרן להעלות את מחיריו שנית.
התהליך אוטומטי לחלוטין.
בחודש האחרון, הרשה משרד האוצר ליצרני
הסיגריות להוסיף 20 פרוטה על כל
אחת מ־ 100 מיליון הקופסאות שהם משתקים
לשנה. הריתח הנוסף: שני מיליון
ל״י. דומה מצבם של יצרני הבירה 25 .הפרוטות
הנוספות שיגבו על כל ליטר בירה,
מתוך 14 וחצי מיליון ליטר הנמכרים מדי
שנה, יכניסו לקופותיהם 700 אלף ל״י נוספות.
גם ליצרני המיצים, השוקולד ור,ם מ־תקים
ניתנו גלולות דומות, מצופות כסף.
בכל מקרה, גבוהה עלית המחירים משיעור
עלית השכר.
החידוש במעגל הקסמים הוכנס הפעם
על־ידי האוצר: הוא לא התנגד לשום עלית
מחירים. היתד, לכך סיבה פשוטה: הוא
עצמו גרם להתייקרות, בהעלותו את שיעורי
ההיטלים שלו. היה לזה גם צד פחות ידוע :
על כל שתי פרוטות שנכנסו לאוצר, נתן
הסכם אילם פרוסה אחת ליצרן.
מול שותפות כה חזקה, לא נותר לאזרח
אלא׳לשלם.
חינוך דמוקרטיה־משמעת־ם ילוק
1 לפנות :
תל־אכיכ, טלפון 24749

לא אי כפת לי לנמרי, אדרבא.
הפעם הכו תב ת 969/907 הי א נערה בת 17
(וחצי ) 1ה או מרתש הי א או הבתמאד להתכתב,
ורוצח הפעם בה תכ תבות דווקא עם חייל צעיר
מיחידה קרבית בז . 19—21 אחרי הרהור שני
היא מו סי פ ה :״ א פי לו מחיל ה אווי ר״׳ הי א
מספר ת על עצמהש הי א נערה רגילה בהחלט,
עליזה, או הבת טיולי ם תיא טרון ו-נכון —
קולנוע. היא איננ ה סלוני ת, רואה הי א צורר
להוסיח.

רותי ומאהב איטלקי
מ ש תי

כשהתחלתי קוראה את מכת בו בכתב יד
מקו שק ש למדי של ( 909י )969/הצטיירה לננד
עיני ד מו ת בחור הנראה כמאהבלא טיני,
ה שובר ברי שול, וכאחר יד, בזה אחר זה.
לבבות ענוגים.
מכ תבו פותח בדעה קדומה, בה הו א מו ד ה
בעצ מו. ש מדו רכשל׳ לא יכירנו מ קו מו ב־העולם
הזח. הו א מו אי ל ברוב חסדו להודות
ש הו א מו צ א את ע צ מו נזקק לו כרנע.
אחרי כן הו א מ ספר לי ש הינו יליד אי טליה
וכלל לא מכו ער. עצרתי את נשמ תי.
הפעלתי אותה מי ד שו ב כא שר נתקלתי בגילו
16 :וחצי. הו א מו סי ף ברצינו ת רבה
ש ר צונו להתכתב עם נערה בהירת שיער כבת
15—16מ ס בי בו ת תל-אביב.

מה דעתכ ם על המכתב שקיבלתי
נערות? :
״קראנו בעניין הולד ונובר את מכתב השבוע
( 894 967/לאחר מ כן נתבהר זכר תנו,
ולפתע, אהה ! אין זו אלא גניבה ספרותית
מחפירה־ ..אם לא אי כפת לד, ז ה לקוח מספ רו
של פי טנרילי עלבון המו סריו ת, שיצ א ב הו צאת
כרמי א ת נאור, מתורגם בידי א. מ א ריו (לקוח
מההקדמה).
ידידנו ה טו ב א פי לו איננו יודע להעתיק
כ ר אוי״
אינני ב טו ח ה עדיין מי צריד פה להתבייש
יותר ז ה שהעתיק, או הנערות הקוראות ספרים
נסים מ סוג זה־ בנילן קראתי אני את כל כתבי
ברל.
( ) 969/905 הו א אחד הנו ד די ם המתני ם או1
ההתכתבות ב תנאי ש ההיכרו ת תי ש אר אד ורק
על נבי הנייר. הו א או מ ר 19ע צ מו ש הינו בו
,30 בעל ה שכלה ומתגורר בכפר ה ס מו ד לתל-
אביב. הו א רוצה להתכתב עם נערה הצעירה
בהרבה מ מנו, ומכריז ש איננו מ עוניין להיפנ ש
עמה אח פעם.

רק שוויצרים וחיפאיים, נו ס ח על כד. באי ם
עם שתי בנו ת ה16-
בח שבון להתכתבות
969/910 אחת. בלונדי ת וה שניה שחרחורת.
הן טו ענו ת כי דק שוויצרי ם יו כלו לא ל שעמם
אותן. הכל, מסתבר, מ שע מ ם את שתי ה-
נראציו ת: הלימודים, המורים, כל הסובב אותן׳

אתם שוויצרים, ו אני ב טו חה שי ש כ אלח
ביניכם, חיפאיים ו אוהבי ם טיולים באופניים,
למה אתם מחכים י

לעולם לא י

מגמה והתכתכזת ריאלית

שני חיילים בני ) 969/906( 2/רוצים. אחרי
יום אי מוני ם מפרד, לקרוא מכתבי ם של שתי
חי פ איו ת על הדברים ה מ עניני ם אות ם: ספרות
כללית, מו סי קה קלאסית ו א פי לו ציור. הם
בעלי ה שכלה תיכונית. מנ מ ה ריאלית, דווקא.

שייט על חסקה
רוצה הקודמים. החיילים שלא כ שני
969/908 חייל אח הו א להתכתב עם נערה
בת 18— 19 על הכל, רק לא על מו סי קה ו ספ רותי
אתר׳
שאת מרבית 20 שנו תיו בילה בלי מודים,
הו א חי עתה חיים קשים ואפורים
ביחידה קרבית. לכן היה רוצה, כ א שר הו א
מז ד מו פעם העירח, לפגו ש בנערה מ איזו ר
תל־אביב שתצטרח אליו ב שייט בחסקה. אול ם
לפני כן עליה לכתוב א ליו.

לחיילים כלכד

עוד מעט ויקבל מדו רי צבע חאקי לגמרי.

רק שוויצרים

עיניים ירוקות כרשת

הרי — אה, מו ט ב שלא אדבר. א מ סו ר רק
את מספ רו.) 969/911( :
״ ש לו מו ת לד רותי הנ ח מד ה
(כד אני רואה לפי ה ת מונה !)
למרות שנו ב ח׳ הו א 1,87
אני חובב מו שבע של טבע
עיני הן ירוקות
אותן בנו ת או ה בו ת
קולי הו א אלגרו
אבל אני יכול לדבר נם לנ טו
אני שונ א אינר ציה
אבל אני בעל א מ בי צי ה
אני חי ב או פן רציונלי
אד למרו תזאת אני ליברלי
ב בנו ת או ה ב אני להחזיק ב מונו פו ל
האם תאבה איזו בת ברש תי ל פו ל?״

במחלקה הששית של בית־הספר התיכון
לשיעורי ערב לסל של ההסתדרות בתל-
אביב, לומד תלמיד בצורה מיוחדת במינה.
הוא מופיע בדיקנות מופתית לשיעורים,
מקשיב לדברי המורים, מתנהג בכל כתלמיד
לזץ גמה. ואילו המורים מתעלמים מקיומו•
כי, לפי הוראות המנהל, אין הנער
( )16 מנחם בקר נחשב עוד לתלמיד בית-
הספר.
ההחלטה נתקבלה לפני שלושה חודשים,
כאשר הופיע מנחם באיחור של חצי שעה
לשיעורים. בפתח הבניין המתין לו המנהל,
בצלאל זאביצקי, שאל לפשר האיחור.
מנחם ענה כי נאלץ להשתתף באזכרה לנשמת
דודו המנוח.
המנהל לא קיבל את התירוץ, הזמין את
אביו של מנחם, עסקן הסתדרותי ידוע, שנאלץ
להודות לבושתו הרבה כי בנו הוא
חבר תנועת הנוער הקומוניסטית בנק״ י,
והשתתף אותו יום בהפגנה של מק״י.
לגבי דידו של זאביצקי, איש מפא״י הגון,
היה זה מספיק. הוא דרש מהנער התחייבות
מפורשת כי לא יעסוק בפעילות קומוניסטית
בין חבריו ללימודים. מנחם סרב. הוא סבר
כי בהסתדרות קיימת דמוקרטיה. המנהל סבר
כי בבית־הספר של ההסתדרות קיימת משמעת.
מנחם בקר הורד מרשימת התלמידים.

ד ר כי אד ם

לה, מאסה אף היא בחיים .״אילו רק היה לי
העוז,״ לחשה ,״הייתי מתאבדת!״
קורם השיג את הרעל הנחוץ. תחילה פנה
לרופא ממכריו ; הלה גירשו מביתו. הוא פנה
לבתי מרקחת, קנה כמויות קטנות של גלולות
לומינל, סם־הרדמר, הנמכר במנות זעירות
ללא פיקוח.
באחד:מערבי סוף ספטמבר המחניקים, לפני
שנה, שעה שאשתו התכוננה לעלות על
מיסתד״ הגיש לה קורט את הגלולות .״הנד״״
אמר לה ,״הבאתי לך מה שאת צריכה.״
פרידה החווירה כסיד• עיני בעלה היו נעוצים
בפניה, כחולות ונוקשות כפלדה. היא
בלעה את הרעל.
ידידה כמקום אשה. השקט המוחלס
בדירת שפר לא מצא חן בעיני השכנה. היא
חששה שמה נכשלה פרידה בויגליה ונפצעה,
ניגשה אל דלת הדירה. הדלת הית נעולה.
השכנה נכנסה פנימה, גילתה את פרידה שקועה
בשינה עמוקה במיטתה.
קורט הויזעק מיד מעבודתו• בקשתו הראשונה
היתד. כי השכנה תמסור למשטרה כאילו
הוא אשר גילה ראשון את נסיון ההתאבדות•
100
שעות ישנה פרידה. כאשר נתעוררה,
הבינה כי לא נותר כל טעם לחיים משותפים
עם בעלה, עברה לגור בבית קרובים בתל-
אביב. אל הדירה בקרית ביאליק, הכנים קורט
את ידידתו, יהודית ינקוביץ. למען הילד, הס־
תזכיר יועץ חדום
לפני שבועיים ניבא, מדור תצפית של
העולם הזה ( )967 כי ״דויד בן־גוריון
ימנה יועץ מיוחד לענייני בטחון במשרדו.
הדבר יהיה קשור עם שינויים
נוספים בצמרת השרות של המדינה״.

השכוע נמסד דשמית כי האלוף
משה צדוק נתמנה למרכז
ההכנות לשערדחירום. כמקומו
נתמנה האלוף יצחק רכיד כאלוף
פיקוד הצפון.

שיכתו של הדג
לפני שלושה שבועות קבע העולם
הזה ( )966 כי דג האמרשילד לא זה בלבד
שיאריך את שהותו במרחב מעבר
לתקופת השבועיים שנקבעת לו, אלא
שאף יחזור שנית אחרי מסירת הדו״ח
ש׳לו למועצת הבטחון בניו־יורק.

השכוע הודיעו עתוני־הערכ
על תכנית זו ככותרת הראשית.

דתו של הציד
העולם הזד )967( ,גילה כי פרץ סב־יסוך
חשאי בין ציר ישראל בדרום אפריקה
לבין ראשי הקהיל,ה היהודית שם,
הדורשים את החזרתו בשל נאום אנסי•
דתי שנשא הציר בסימפוזיון מקומי.

פרידה וקורט שפר, תושבי קרית ביאליק,
היו זוג מאושר. הבעל עבד כמהנדס חשמל
בבתי הזיקוק, אשתו סיפלה בבית ובבנם ה־קטן.

השכוע
פירסם ״מעריכ״ מכרק
מאת סופרו כדרום־אפריקה,
המספר על התקפה חריפה שפורסמה
כמאמר ראשי של ע-
תון יהודי כיוהנסכורג נגד הציר.
עם זאת יצא הסכסוד לאור
העולם* .

עד אשר, לפני שלוש שנים, נפגעה פרידה
במחלה ממארת חסרת־מרפא• מרכז עצביה
נפגע, והיא לא יכלה יותר לשלוט על פעולות
רגליה. היא נאלצה לד,שאר בבית.
היחסים בין בני הזוג התחדדו. למראה אשתו
הנכה, התעצבן קורט, צעק לא פעם על
בנו ואשתו• באוזירה זו, קשה היה לשמור
על מהלך חיים תקינים. ההורים החליטו
לשלוח את בנם למוסד בקריית׳ עמל, על
מנת שלא תיפגע נפשו, ממראה הקטטות של
הוריו.

כימו בני הזוג לא לספר על חלקו של הבעל
בנסיון ההתאבדות.
אולם, כאשר מכר קורט את הדירה ובכסף
שקיבל רכש דירה חדשה בה השתכן עם ידידתו
ובנו, איימה פרידה בהפרת שתיקתה.
בעלה ביקש גט, נתקל בסירוב מוחלט. כתגובה,
סירב להרשות לבנם לבקר אצל אמו.
פרידה פנתר, למשטרה, סיפרה את כל הסיפור.
השבוע, נעצר קורט שפר לחקירד״
באשמת נסיון לרצח.

המוות •אה לפרידה

מנות רע לקטנות. לעתים קרובות, החל
קורט מאחר לשוב לביתו או נעלם לימים
שלמים. לאשתו הסובלת, היה אומר בחמלה :
״מסכנה• במקומך הייתי אוכל זכוכית ובלבד
שלא אשאר במצב כזה.״
פרידה, שחשדה כי בעלה שוב אינו נאמן

מ שפט
סיפור• הופמן
אולם המשפטים בקומה השניה של בית״
משפט השלום בתל־אביב היה מלא עד אפס
העולם הזה 969

מקום, שעה שנכנסה אליו השבוע עורכת־הדין
חמר הד. נאה, בעלת שער שחור, לבושה
בחליפה אפורה״ תפסה מקום בספסל השני.
מאחוריה, על הספסל האחרון, ישב גבר
בעל פני פסל מוצקים: בעלה, יהודה ורבר,
שהאשים אותה בהוצאת בתם ענת מן הארץ,
בניגוד להוראות בית־הדין הרבני( .העולם
הזה .)963
בתחילת המשפט שאל השופט יעקב אום־
טרר הממושקף ושב־השיער, במבטאו האיטי,
אם אין הצדדים מעדיפים פשרה .״לא !״ היתד,
תשובתו הפסקנית של מיכה כספי, פרקליטו
של ורבו.
החקירה החלה. היה זה תהליך איטי, מסורבל
ומשעמם, עמוסי עדויות טכניות.
אנשים חולדות עמים ומיליונים
השבוע גילה גמאל עבד אל־נאצר

כיצד נולדה עיסקת הנשק הסובייטי׳ במקריות
מקרית: בשעת קבלת־פנים לכבוד ראש הממשלה
הסודאני, איסמעיל אל־אזהרי,
שאל עבד אל־נאצר בהלצה את השגריר הסובייטי
בקהיר, דניאל סולוד, מדוע לא מספקת
ברית המועצות נשק למצרים. לתדהמתו
הרבה של עבד אל־נאצר (״זה היה
ההלם החזק ביותר בחיי בא אליו סולוד
כעבור יומיים, כשבידו תיק עבה שכלל רשימה
מלאה של סוגי הנשק, תאריכי המשלוח
ותנאי התשלום תשלום אחר התעתד
לקבל זוינפטון צ׳רצ׳יל בן ה.,81-
״אתה רואה, טוב.״״ ראשון הופיע
בצאת בשבוע שעבר ספרו האחרון — תולמנהל
לשכת הרישום של תל־אביב, העיד על
דות העמים דוברי אנגלית. הספר שהופץ
אשר היד, ידוע לכל: ורבר שינתה את שמה
בחמישה וחצי מיליון טפסים יכניס לצ׳רצ׳יל
להד.
אביה* יבתר, ענת שמרה על שם המשפחה של לפחות שלושה מיליון דולר גם ליאו
(יאס !) פולד זכה במיליון. ליתר דיוק —
אחריו עלתה על דוכן העדים סימה ה ד
מיליון וחצי גולדן הולנדיים (כ־ 800 אלף
פורט, ממדור הדרכונים במשרד החוץ. היא
ל״י) ,ירושת דוד בנקאי. לפולד נודע על
באה מירושלים כדי להעיד כי תחילה ביקשד* ,הירושה באמצע הופעתו במלון דן התל־אביבי,
מה, שכמובן, לא הזיק לגמרי לטיב
תמר לרשום את שם משפחתה בדרכון־הש־הבידור
הפולדי באותו ערב תענוג
רות כורבר, נמלכה בדעתה, החליפה אותו
לשם משפחתה מלפני הנישואין: הופמן. שונה גרם מלכיאל גרינוולד לאנשים
מסויימים בפרטמו במכתבים לחברי במזרחי
מאוחר יותר, כאשר אושרה בקשתה לשינוי
(פנימי 0״ארבע כוסות לפסח שני לכל ידידי
שמה, נכתב !בדרכון: תמר הד.
ויריבי מבחר כוסות גרינוולדי: ל־תיקים הגיש הרב
ישראל טאוב. העד
הבא, עובד. תמר הרב (הראשי אייזיק הלוי) הרצוג,
הוא

של בית־הדין הרבני,
שבנו האחד חיים הוא אלוף משנה בצה״ל תחילה העניינים. מהלך עקבה ממקומה אחר
ומפקד מחוז ירושלים ובנו השני, יעקב
קראה בתנ״ך שהביאה עמה. אחר, ציירה מנהל מחלקת ארצות־הברית של משרד הדמויות
על גבי פיסת נייר. כאשר נשאלה חוץ — ״בן אחד לפחות ראש ישיבה
על־ידי ידיד !מה שלומה, ענתה בהצביעה על ליושב ראש־הכנסת יום!? שפרינצק, ההפרקליטים
:״אתה רואה, טוב...״
שולט בעיקר בעברית ובאידיש — ״שעורים
בשפית זרות לטגן שר הדתות ד״ר
בעל שביקש גט. האולם החל מתרוקן.
זרח וורוזפמיג, שאינו מקפיד במיוחד
נשארו בו רק הפרקליטים, הבעל ואשתו,
בלבושו — ״מגבית לכובע חדש
כמה ידידים ומספר עתונאים משועממים, שלא
היד. להם כנראה משהו חשוב יותר לע לחברא קדישא ירושלים — ״אבטלה
שות אותה שעה. בתחילת הבוקר קיוו כי לראש עירית ירושלים, גרשון אגרון, משום
מה — ״מלאי בקבוקי קוניאק במגיישמיעו
את הדי הפרשה הרועשים, יזכו במט־רה
!״ ולרמטכ״ל צה״ל רב אלוף משה
עמי־סנסציה על תפקידם של חיים כהן, שמדיין

עון פרס ומשה שרת בתסבוכת המשפחתית.
כולם אוכזבו• לעתונאים שהתעקשו לשמוע

משהו מיוחד, חיכה אחד מסיפורי תמר הופ־מן
:״במה שנוגע למשרד החוץ, יש לשאול מספרים חזקים
את משרד החוץ. ואשר לנוגע אלי, יש לי
אחד שאיש מסתורי מעריבאי (כנראה סגן־
בדיחה לספר.״
עורך דויד גלעדי) החל בפרסום יומיומי
הבדיחה: יהודי שביקש גט מאשתו ונדרש של גימטריות — דוגמה :״מדינת ישראל
על־ידי הרב להשמיע את טענותיו נגדה. הת 1045 להשיב מלחמה שערה 1045
פשתה מגיפה הגימטריות בארץ. אחדות מנצל
היהודי :״כיצד אוכל לספר רעות על
הן: אלמוני בהצופך : ,יהב המגן 115
אשר, זו י הרי היא אשתי לאחר מתן הגט,
נתבקש בכל זאת להשמיע את טענותיו. שוב
התרעם האיש :״כיצד אוכל להשמיץ אשה
זרה ! ״
בקיצור: תמר הד החליטה לעשות את
אשר החליטו לעשות הפרקליטים של שני הצדדים
— לתמנע מכל התפתחויות דרמטיות,
לנהל את המאבק על סעיפים יבשים ומשעממים.

אזרח
צבא•
מה זכויותיו של אורח צבאי? חוקת
השיפוט הצבאית וסידרת חוקים אזרחיים
מספיקות כדרר כלל לענות על שאלה זו.
אולם מדי פעם מתעוררת בעיה אשר ספרי
החוקים אינם מגדירים את פתרונה. כזו
היתד, בעייתו של ויקטור אייזן.
בטוף 1954׳ נעצר הטוראי ויקטור אייזן,
נחבש בכלא עד בירור משפטו. האשמה
נגדו: משכב זכר. ויקטור, אשר מועד
שיחרורו מן הצבא הגיע, ביקש כי ישוחרר
בערבות. הבקשה נדחתה, הוא נשאר במעצר
שלושה חודשים תמימים.
בפני בית־המשפט הצבאי, טען כי ההאשמה
היתה עלילת שקר. השופט קינ £את
דבריו, הוציאו זכאי. ויקטור שוחרר מן הצבא,
שלושה חודשים אחרי המועד מבלי
לקבל כל תשלום תמורת התק1פ< ,הנוטפת.
השבוע,
לאחר שכל מאמציו להשיג פשרה
נכשלו, הגיש ויקטור תביעה לבית־המשפט
החיפאי באמצעות עורך־הדין עמירם
חרלף, דרש פיצויים עבור תקופת מעצרו.
גובה התביעה 450 :ל״י, לפי חישוב של
150ל״י לחודש — הסכום שויקטור היה
מרוויח, לולא התעקש צד,״ל כי מקומו
בבית־כלא צבאי גם בהיותו רשאי, למעשה,
לתואר *אזרח״.
העולם הזה 96.9

6011116 ¥80131118 81118016 001111316131101118־ 01110
ק? 00116 2 *1* 01}, 1׳£$מ 06 $818* ? 0 * 50 סז* 0 ?1ח** 6#11ז10 0 * 6 19

אופירה בפאריס. אחת מתון עשרות תמונות שהופיעו בעתונים הצרפתיים אודות מיפגש
בנות העמים, בו השתתפה גם צברית 56׳! ,אוופירה׳ ארז. כמו רוב העתונים, מציין פראנס
סואר את נציגת ישראל במיוחד, מתעכב בכותרת־המשנה על הידידות בינה לבין בת מצרים,

פתוח. סיבת הנידוי היא כמובן פתיחת תעחזק
115ד״ר אריה אלטמן, איש
רוכת ת״י 56 בשבת.
חרות במועצת עירית ירושלים: ישראל
541 עבר הירדן 541 לעומת זאת
לא הסתפק המרצה לאידיש באוניברסיטה ה¥

עברית רב (קערת צימוקים) סדן, בגימט־ריה
פשוטה, החל עוסק בנוטריקונים — או
ראשי תיבות, בעברית יותר פשוטה. אחד קדחת בצלחת
מהם: פרס הוא ראשי התיבות של פרופסופרק
היסטוריה העלה כתב אלמוני בחירות
רים, רבנים, סופרים כמובן לא שכח
ביום הזכרון לחללי אצ״ל. בספרו על מרידב
סדן גם להזכיר כי פרס הוא חצי פרם-
בות ההגנה־אצ״ל תאר כיצד ״אנשינו היו
טיז׳ה (ליתר דיוק: שלוש שביעיות
רואים את הארוחות הנשלחות לנקודות החדשה
אחרת מעולם הטמירין והרזין: הוהגנה
(בימי המאורעות) ,בעוד הם קיבלו
צאתו של אבא חושי מכלל ישראל בטקט
לחם יבש עם סרדינים, בתוספת ביצים לפמסתורין׳
בו התכנסו 75 מקובלים ספרדיים
עמים. ארוחה עם פרוסת נקניק נחשבה לחאחרי
חצות, בבית הכנסת הבוכארי בירושגיגית.״
ולפי אותו כתב יצר באותם ימים
לים, ונידו את חושי לפני ארון הקודש ה מי שהיה אחר כך ראש לח״י, אברהם
(יאיר) שטרן את הפזמון ״לאכול נותנים
קדחת /בצלחת עמוקה בתקופה היסטורית
אחרת נזכר השבוע הודחה גאר־סיה
גראנאדוס׳ ציר אורוגוואי בישראל
פסוקי השבוע
(וביוון) ,בצאתו לאתונה למסור את כתב
האמנתו למלך יוון. גראנאדוס, שהיה חבר
ועדת האו״ם שהמליצה על הקמת מדינת
ישראל בחודשים בהם הגיעו לחופי הארץ
רבבות מעפילים, גילה כי לולא חסינותו ה•
שלום רוזנפלד על סכסוך השבת בחיפה :״אומרים שאבא חושי הודיע
דיפלומטית היה הוא עצמו נאסר השבוע כ־בשבת
לדתיים
שהוא מסכים להסדר שהושג בשבת האחרונה: שהתערוכה־ תהיה פתוחה
מעפיל: תוקף אשרת הכניסה שלו לארץ פג
ובתי־הכנסת סגורים.״
לפני למעלה !מחצי שנה דיפלומט אוד,בישראל
אחר, שגריר צרפת זץ פייר ז׳יד־
.אלוף־משנה שלמה גורן, הרב הראשי לצד,״ל, השוכב חולה בבית־חולים :
בר, זכה לכינוי חדש בישראל: מ,ם־
״נטורי קרתא אומרים שאני חולה באדמת, אך הרופא קבע שזו צהבת.״
טייר ז׳ילבר לא כל כך דייק בעניינים
ישראלים שבועון החדשות הצרפתי פארי
ישראלי
״כלב
• חיים ליברמן, עיתונאי יהודי־אמריקאי׳ אחר ביקור בארץ :
מאטש בפרסמו השבוע מאמר על הארץ׳
יודע ׳׳ותר עברית !מאשר רב אמריקאי.״
תחת הכותרת ״מצב הכן על גדות הירדן״.
מעל לכותרת דויד בן גוריץ, פרסם אמ.אנורין
בירואן למנהיג מפלגת הלייבור יו גייטסקל׳ על הערתו כי ההיסטוריה
נם תמונה של גבר נמרץ בעל זר שערות
חוזרת על עצמה ובכל פעם שהיא חוזרת, היא עולה יותר ביוקר ! ״
שיבה, אבל היה זה משנרר אברהם
של ונס קי ולא בי. ג׳י בעיית ראש
• ,,הארץ״ ,בידיעה על תאונת דרכים :״רוב הפצועים סובלים משברים
אחרת התעוררה בבריטניה: העיתונות גילבגולגולת,
בידיים וברגליים, אולם מצבם אינו רציני.״
תה כי בעל המלבה, הדוכס פיליפ מאדינבורו
הולך ומקריח, יהיה קרח לחלוטין בל־
• דני קיי, במסיבת פרידה לעיתונאים ער: צאתו את הארץ :״אני מנסה לומר
בור עשר שנים, בהגיעו לגיל 45 דאגה
לכם שאינני מסוגל לומר לכם מה שאני מנסה לומר לכם.״
שעירה מסויימת נפתרה השבוע על־ידי שר
הדתות משה שפירא. לפי המלצתו הוק•
אניטה אקברג, הפצצה האנטומית השבדית של הוליבוד, על ההבדל בין
טן המכס על מכונות גילוח חשמליות, שנערות
צרפתיות לנערות בריטיות :״,שתיהן יודעות מה זה גברים. אולם לצרפתיות
הוגדל יחד עם כל היטלי יהב המגן. כוונת

לא איכפת !״
השחרור היא לא להכביד על בוחריו של
שפירא שאינם משתמשים בתער שפירא הנראות השחקניות,
אותן
״:מדוע

בתמימות
קר, דבורה הקולנוע
• כוכב
אחר בחדשות: גיבור פתח־תקווה אבי התמיד
כמעט ערומות בציבור, לוקחות אתן את המזוודות הרבות ביותר בצאתן למסע?״
שומרים אפרהם (השייך אמ-מיכה) שפירא,
הקוצר כבוד ופרסומת בעת מסעו
• וויוויאן ליי, אחר שהסכימה להשאיל מספר שמלות פאר למרילין מונרו,
בארצות־הברית (כולל צילום נדיר במינו
לשם הופעה קולנועית :״אני בטוהר, כי השמלות תהיינה צרות עליה במקומות
עם קאבוט לודג׳ שגריר ארצות הברית ליד
האו״ם איש בטחון אחר הנהנה מפרמסויימים.״
סומת
רצינית בעת ביקורו הנוכחי בארצות־

במרחב ירדן משהו רקוב בממלכת רדן
הידיעות המוסמכות הראשונות הוצאו מי
ר דן על־ידי נוסעים שהגיעו לארצות השכנות,
עד אז, רווחו רק שמועות על מאורעות
שזיעזעו את מיבנה הממלכה ההאשמית עד
ליסודותיה המלאכותיים.
כתב הדיילי מייל, שיצא לסיור ממושך
בירדן ולא יכול היה לפרסם את אשר ראה
ושמע, שיגר את כתבתו הראשונה רק לאחר
שבועיים, מביירות .״פרצו תגרות בין קציני
הלגיון,״ כתב העתונאי האנגלי ,״ואפשר
לומר כי קרוב הקץ של כוח זה כצבא ממדרגה
ראשונה.״
אחיו של ^{לי. ההתנגשות הראשונה
ארעה בי0י 1באפריל, במועדון הקצינים במח־נד,
זרקה, מקום מושבו של המטה־הכללי
הירדני. שפיק אבו אל־נאוור, סרן צעיר
וקשרוני, עורר ויכוח חריף בין הקצינים,
בקבעו כי ירדן, חייבת להצטרף לגוש המצרי,
אחד הקצינים הנוכחים שלף אקדח׳
ירה בשפיק ופצעו קשה•
העניין היה עובר בשקט יחסי, אלמלא
קשריו של הסרן הפצוע. כי אחיו, סגן־אלוף
עלי אבו אל־נוואר, נחשב לבוס האמיתי של
הלגיון, מאז סולק ג׳ון גלאב. עלי, אחד
הקצינים הגבוהים המעטים ממוצא פלסטיני,
התיידד עם המלך חוסיין, הפך ליועצו הקרוב
ביותר. הוא אשר כינס בשעתו 35 קצינים
מהימנים, גילה להם כי המלך עומד לפטר
את גלאב למחרת היום•
י מאז, לא הסתיר אבו אל־נוואר את דעתו
כי על הלגיון להתאחד מיד עם הצבא המצרי,
לפתוח בהתקפה מתואמת על ישראל.
דעה זו גרמה להגלייתו כנספח צבאי לפאריס,
בימי גלאב, אולם מאז חיסול השפעת האנגלים,
הפכה תורה מקובלת על רוב קציני
הלגיון.
נוצרים ומוסלמים. יומיים לאחר הקטטה
מרקה, פרץ ריב במועדון הקצינים בעמאן.
שוב גרם לסערה הויכוח על הצטרפות
ירדן למצרים .״אם המלך לא יסכים,״ קרא
אחד הקצינים הצעירים ,״נפעל על דעת
עצמנו ! ״
במהומה שהתפתחה, הועפו כיסאות, צל־חות
וכלי חרסינה. שוב שלף מישהו אקדח
וירה. הפעם לא היו נפגעים, אך הדי היריה
התפשטו, היכו גלים בשווקי הבירה ובכר
אהלי הבדואים המרוחקים.
ב־ 23 באפריל, עברו המהומות ממחנות
הצבא, התפשטו בין האזרחים. בעיירה מצבה,
מדרום לעמאן, התנפלו מוסלמים מזויינים
על תושבים נוצריים, שעה שאלה התפללו
בכנסייה, הרגו מהם שלושה, פצעו למעלה
מתריסר. קריאת־הקרב של המתקיפים :״הם
רוצים להחזיר את האנגלים ! ״
עוד באותו יום הופיע המלך חוסיין במכוניתו,
מוקף רוכבי אופנוע מזויינים. הוא
כינס את נכבדי שתי העדות בעיירה, התחנן
בפניהם שלא ימשיכו במלחמתם .״זוהי מזימתם
של אויבינו, הרוצים למוטט את המדינה
מבפנים,״ קבע. הנכבדים הבטיחו לשמור
על השקט.
פתרון שאינו פותר. אף מלה אחת
לא הופיעה בעתונות הירדנים על כל המאורעות
הללו. לאחר טבח מצבה, פשטו
השמועות בין בני העדה הנוצרית, כאילו
תיכנן ארגון האחים המוסלמים שחיטה כללית
של הנוצרים. העתונים מיהרו לפרסם
מודעה לאזרחים הנוצריים. המודעה, שלא
הוזכר בה השם מצבה, היתה מלאה רמזים
מעורפלים על המצב המתוח, כללה, בין
השאר, ההבטחול המרגיעה כי ״מוסלמי לא
יפגע לעולם. בנוצרי, שהרי אין הוא יכול
להיות מוסלמי לטוב אם אינו מאמין אמונה
שלמה גם בקוראן וגם בברית החדשה.״
בתחילת השבוע, נראה היה כאילו מצאה
ממלכת הירדן את הדרך מן הסבו. בתרועות
אדירות, הכריז רדיו קהיר כי הושג הסכם
לאחד את שני הצבאות, כדוגמת האיחוד
הצבאי הסורי-מצרי.
אך, למעשה, לא פתר ההסכם מאומה.
ממלכת הירדן נשארה כפי שהיתה עד כה :
יצירה מלאכותית, חסרת כל זכות־קיום.
מחרוזת חריצות למופת
בדו״ח שהגיש לועדת הבטחון הלבנונית,
הודיע הרמטכ״ל פואד שיהאב כי מילא את
הוראות בית־הנבחרים ״לוודא כי צבא ישראל
לא יוכל. להתקיף את הלבנון.״

החי אין כדירה
^ מי יונה, ליד רחובות, נמלט תרנגולו
הודו מידיה של פרידה מרקו שביקשה
להובילו לשוחט, חדר למטבח הצריף, הפך
פתיליה בוערת, העלה את הצריף כולו באש,
גרם ל־ 1200ל״י נזקים, יצא בשלום מן השריפה.

פז הנוצץ אשפה
ך 1ת ל׳ א בי ב, נעצרה עוזרת־בית בנסותה
למכור תכשיטים בשווי של 300ל״י,
טענה להגנתה כי תכשיטים אלה משומשים,
נזרקו לפה האשפה על״ידי מעבידתה.

^ ירושלים, נעצר רזי בן־עזרפיל שעד,
2שהוציא שתי ל״י מכיסו של נוסע אוטובוס,
הסביר לשופט כי הינו תייר מתורכיה
שבא לראות את הארץ ומבקש רשות לחזור
למולדתו מאחר שהתאכזב מיחסה הלא־יפה
של המשטרה.

לא לעלות יותר1
^ חיפה, ראה מנהל הרכבת בדאגה כיצד
^ ממלאים נוסעים את קרונות הרכבת,
החליט כי עלו מספיק אנשים, הורה לנהג
לצאת לדרך 23 דקות לפני הזמן.

במים

מכוסה מעיל־רוח ונעולה
מגפים, נושאת נורית וולף את
רשתותיה מן הסירה אל
החוף, לשס יבוש ותיקון, לקראת ליל עבודה.

מדי יום ביומו מתארות כותרות
החדשות את מעשיהם של דייגי
הכנרת. כי הסירות היוצאות עם
ערב אל מול מוצבי האויב
הסורי עומדות בקו ראשון של
אש, ממש כשם שעומדים ישובי
הדרום ומשמרות הסיור של
צה״ל. רק לעתים רחוקות מתבלטת
דמות אחת מתוך שורת
הפנים הכללית. בעמודים אלה,
מגיש ״העולם הזה״ את סיפורה
של אחת הדמויות האפורות -
האשה היחידה בחזית של גברים;

הוכחה סויפית
ך* פאר ־ שכע, נעצר יצחק נחום עבור
2זיוף מיסמכים, נחשד על־ידי המשטרה
כבלתי־שפוי בדעתו לאחר שנתגלה כי התחפש
לקצין וחדר למחנה צבאי.

מחירון

^ ירושלים, החליט שופט השלום כי זול
יותר להתקיף פקיד מאשר לקרוא לו
״כלב״ או ״חמור״ ,קנס את יעקב טומר בסב
ל״י עבור העבירה הראשונה וב־ 75ל״י
עבור העבירה השניה.

ך* ייני ים כנרת הערביים נהגו לספר כעבור שנתיים, גדלה בין רשתות, סירות, ומשוטים.
כל רגע פנוי בילתה על הים —
1בנימה של התפעלות על נימפה זהובת־שי־ער,
שליוותה דיג יהודי בצאתו לדוג בסירתו,ו תחילה במישחק ושעשועים אחר־כך כעזרה
לאביה בעבודתו.
משכר, אל תוך רשתו שלל דגים ביופיה ובקולה
הערב.
אז נוצרו אגדות אודותה. היא היתד, מתיישבת
בירכתי סירת אביה, מתופפת על פח
כיום, מספרים דייגי ים כנרת היהודיים
נפט ריק כדי למשוך ברעש, את הדגים אל
על אותר, נימפה זהובת־שיער, המלווה את
מרטין וולף בצאתו לדוג. הם יודעים כי שם הסירה, או עוזרת לאביה בתיקון רשתותיו.
בשעות הארוכות היתר, מרימה את קולר,
הנימפה הוא נורית וולף וכי אין היא אלא
אשתו של מרטין הדייג, ממושבת כנרת. אך
הרוגע בשיר, שנישא על הרוח הקלילה אל

לב הים והדייגים הפזורים על פניו.
הידיעה אינה מונעת בעצם מלרקום אגדות
נוספות על הנימפה שלהם.

המאכלים האהובים עליך
^ רחובות, נזעקו שכנים להציל את
4שושנה תמרי מידי בעלה הנרגז, שהתנפל
על אשתו כאשר גילתה לו כי העוף הצלוי
שהכינה לארוחת צהרים היה התוכי המאולף,
החביב עליו.

וריח של נורית עלו מגרמניה לפני
22 | 1שנה, התיישבו בכנרת, המושבה בת
48 השנים, האב נכנס למקצוע הטבעי ביותר
על חוף האגם הרוגע, הפך דיג• בתו, שנולדה

ך* ימי סעדה .,נראתה בחצרו של הדי1
^ היקי נערה תמירה, שכישור הבריק בידיה
הזריזות, תיקן קרעים ברשתות ..לא פעם
התעכבו לידה בחורי המושבה, לחזות כביכול
במלאכתה ולהחליף עמה דעות שקולות על

לב אשה
ף* חי פ ה ׳,בי ק ש שאול לוי עזרה ראשונה
לפצעיו, שנגרמו על־ידי אשתו, לאחר
שזו איימה להכותו והוא התערב אתה כי
לבה לא יניח לה לעשות זאת.

חידון בלשי
^ ביפו, התלונן ידידיה טננבאום במש-
טרה כי פתח את דלת דירתו, מצא שם
אלמוני שהתנפל עליו והיכהו נמרצות בצעקו
:״אתה יודע מי אני ! ״

סיבות מקילות
ף* נתניה, נעצר נהג על נהיגה במהירות
מופרזת, ביקש משוטר התנועה לשחררו
מאחר שהגביר את נסיעתו רק מפני שחשב
כי מכונית המשטרה היתד, מכוניתו של כעלה
של האשד״ אשר בחברתה נסע לבלות.

הוראות המשטרה
^ תליאביב, הסביר אליהו דיין מדוע
^ גני מונית :״שאלתי איך להגיע לתחנת
החשמל של רידינג והוא אמר לי לקחת מונית
בקצה הרחוב,״

בבית

נורית ובעלה מרנוין בביתם, במושבה כנרת. לעתים, בשובם עם אור הבוקר
מעבודת הדייג, מוותרים הס על ארוחה סדירה בחדר האוכל, מעדיפים לצלות
דגים טריים, שהועלו ברשתם לאחר ליל דיג מפרן עלי מדורה על החוף.

הו״גת היחידה

ער המוח
העבודה

נורית ומרטין חותרים בסירתם ליד החוף. בלב
ים, מפעילים הם את המנוע הקטן. עבודת הדייג
קשה ומפרכת. פרישת הרשתות(למטה) אינה קשק
אן כאשר מגיעה תשעה לאוספן, כשהן מלאות מאות קילוגרמים של דגים.
אבנים ועשבים, עובדים בני הזוג כסבלים. פעם אף לכדו פליקאן פצוע׳

לנורית ובעלה אין עדיין כסף לקנות לוכס. בלילה, כדי למשוך את הדגים אל סירתם,
משתמשים ההם בשיטה פרימיטיבית ביותר: שופכים נפט על פני הים, מבעירים אותו.
למי שמתמצא בדבר^ ,ן כל !0כנה. לא חסרים גס מיס לכיבוי דליקות שעלולות לפרוץ.

סיכויי הדייג של העונה. אולם סוד גלוי היה
כי הנערים נמשכו אל נורית לא כדייגת אלא
כיפר, בבנות הכפר.
לבסוף, נלכדה הנימפה ברשתו של מרטין,
בנו של בעל המסעדה היחידה של המושבה,
על הכביש הראשי לטבריה. נורית יצאה לצבא,
נשלחה לקורס מדריכות ספורט. אך הפרידה
ממרטין ומגלי הכנרת לא נמשכה זמן רב.
נורית חזרה למושבה׳ יישאר, למרטין, עברה
מסירת אביה אל סירת בעלה, המשיכה את
חיי הים שלה בסירתו, בר, עובדים שניהם
לפעמים עד עלות השחר.
מתנת הנישואים החשובה ביותר הגיעה באיחור
של כמה ימים: ושוון מטעם משרד
החקלאות לעסוק בדייג. נורית היתד, האישה
היחידה שקיבלה רשימ״כזה, שהעניק לד,
רשות לעסוק בדייג כדי>ת עצמאית. בגלל הצורך
להגן על הדגה מפני ניצול מופרז וכדי
לא לקפח את זכות קיומם של הדייגים הוותיקים,
מקשה מאד משרד החקלאות במתן
רשיונות כאלה. אך לנימפת הכנרת אי־אפשר
היה שלא להעניק את הזכות הרשמית לדוג
בים.
את הזכות הטבעית רכשה מאז יכלה לדדות
על החוף.

העולם הזה 969

נו ס טיול אויר שבועיים בהולנד
כדי להעמיד את הקהל הרחב על טיב הסוליות והעקבים
מתוצרתה מודיעה

חבות סוליאתן בע״ מ
יצרני סוליות ועקבים סינטטיים
על החלטתה, ביזמתה היא, להעניק לאזרחים מסיימי התחרות
הצעידה של* צ. ה .ל. שלושה פרסים לפי הגרלה . :

פרם ראשון, טיול טיסה עם שהייה שבועיים בהולנד כדי
להשתתף בתחרוו^ הצעידה הבינלאומית בימים 24-27
ביולי, בנימיגוין שבהולנד (לצועד בגיל )18-38
פרם שני ושלישי, טיסה לאילת וחזרה ושהייה שם שלושה ימים.
ישתתפו בהגרלה האזרחים שסיימו בהצלחה את תחרות הצעידה של צ.ה.ל.

ואשר ינעלו בתחרות נעלים שסוליותיהן ״סוליאתן״.
לבל אזרח משתתף יישלח בדואר, תוך שבועיים, זוג סוליות משובחות
מתוצרת ״סוליאתך חינם.

צעדו והצליחו בסוליות
״סוליאתך
בדבר פרטים נוספים לפנות אל ״סוליאתן״ בע״מ,
רחוב אחוזת בית ,6תל־אביב, קומה ששית, חדר .638
קולנוע סרטים
הדרך לרומא
חביפת יופיטר (מטרו, ארצות הברית)
היא אסתר וויליאמס, השוחה מתחת למים
בסאטירה על אודות חניבעל, רומא ואהבה.
מסתבר (לפי הסרט, המעובד ממחזה מאת
רוברט שרוחי) כי בעלות מצביא קרתגה על
איטליה, נאלץ לסגת לא בגלל כוחה של
רומא אלא עקב יופיה של שחינית וויליאמס.
אולם בדיחה בסיסית זו אינה עומדת לו
לסרט ורק מארג׳ וגאואר צ׳מפיון, זוג ה־רקדנים־מוקיונים,
משתים לו עליצות שאינה
מצויד. במצבים ובשיח.
על מסך רחב, בהשתתפות פילים רבים,
נגול סרט רב־ממדים מדי. הבדיחות גם הן
כבדות ומה שהיה צריך להיות קומדיה אורי־רית
הופך לסרט עופרתי כבד, לעתים משעמם.

בעה על אחד. שנעה תסריטאים
עמלו כדי לצמצם את המסופר בשירתו של
ד,ומרוט לסרט בן שעתיים לערך, הצליחו
חלקית. ההרפתקות המופלאות מבוצעות רק
׳בהצלחה ממוצעת על־ידי במאי איטלקי
מאריו קאמריני (שנטל על עצמו את הבימוי
לאחר הסתלקותו של במאי גרמני פא־בכס
מן הסרט) וחבר שחקניו הבינלאומי.
קירק דאגלאס כאודיסאוס וכן סילבי, אנתו־ני
קווין, ז׳אק דומניל וסילבאנה מנגאנו בתפקיד
כפול. זוהי משימה כבדה מדי לשחקנית
המסוגלת למלא בקושי תפקיד אחד.

רוח דסננה
ז׳ו ליי ט ה (פתקו־רונדון, פאריס) הוא
אחת הקומדיות הנחמדות ביותר שנראו על
הבד זה זמן רב. וגם מן המקוריות ביותר.
ז׳ולייטה (דאני רובן) היא נערה פריסאית
קפריסאית העומדת להנשא לנסיך שאינה
חפצה בו.
כאשר היא מאחרת לרכבת, היא פוגשת
בעורך־דין צעיר ז׳אן מארה, מסתגרת בע־לית
הגג שבביתו בכפר, בו הוא מבלה סוף
שבוע בחברת אהובתו, שהיא אהובתו לשעבר
של נסיכה של ז׳ולייטה.
תסבוכת מלאכותית מאד זו יוצרת סידרה
של מצבים קומיים, המוגשים במשחק עילאי
; ביהוד על־ידי שחקניות מורו ורובן״
ושיח שנון, יבש ומבריק.
סופה של העלילה ברור. ז׳ולייטלה זוכה
בגבר מארה, אבל מבלי כל גינוני האהבה
הרומנטית המציינים את הסרטים השיגרתיים.

חן ה״ן הישן
נינוצ׳קה (מטרו, ארצות הברית) הוא
זכר לחורבן: קומדיה אמריקאית משנות השלושים.
קאפרה, לוביץ׳ סטרג׳ס, דל־רות,
צוקור היו יוצריה. מהם שמתו, אחרים חיים
עדיין חיים פיזיים בלבד. הקומדיה שהם
הביאו לעולם שנונה, אירונית, אנושית —
מתה אתם.
משים כך טוב לעתים לראות מחדש סרס
כמו נינוצ׳ ק ה, הקומדיה המוצלחת היחידה
של גרטה גארבו׳ אחת מעשרות המצוינות
של במאי יהודי־גרמני־הוליבודי ארנסט לו־בי׳ר•
מעל
לבדיחה. לוביץ׳ ניסה ללגלג על
הקומוניזם, הצליח, למעשה, לשפוך לעג
מוב־לב על הקומוניסטיות החיות בעולם של
צנע מופרז, נדהמות למראה השפע שבעולם
הקפיטליסטי.
נינוצ׳קה (גרסה גארבו) היא נערה רוסיה
הבאה לפאריס, נתקלת בצרפתי מנוון מלווין
דאגלאס, לומדת ממנו כיצד חיים במערב.
הסאטירה, אף על פי שעוקצת ניטל ממנה
במידה רבה — ניתנה של צרפת כבר אז
עמד מעבר לכל בדיחה — מוגשת בידו המאומנת,
הקלילה, של במאי לוביץ׳ — שעור
בתורת הצחוק לכל הבמאים בימים פרופים
(לקומדיה) אלה.

עוד הוחרוס
אודיסאוס (פונטי די לאורנטיס, איטליה)
מתחיל במקום שבו הלנת מסתירו נסתיים:
מלחמת טרויה היגיעה לקצה, הלוחמים
מקבלים שחרור, חוזרים הביתה. אבל בזאת
לא תמו ההרפתקות של אודיסאום החכם
הרוחות נושאות אותו הרחק מאספרטה מולדתו׳
מאשתו פנלופה, אשר, למרות מחזריה
המרובים, נשארת נאמנה ככלב לבעלה
הנעדר.
כל מי שקרא את הומרום (המעטים המאושרים
!) יודע כי גם לאודיסאוס ; כסו לאשתו,
היו כל מיני פתיונות על דרכו הארוכה•
הסירנות שרו לו, ניסו למשכו אחריהן
אל תוך הים, הציקלפום העצום, הענק חד־העין,
הרג כמה וכמה מאנשיו, כמעט חיסל
את כולם ; צ׳ירקד היפהפיה ניסתה, לשתא,
לצודד את הלוחם הנאמן לאשתו.

כוכב ת כארדו
הנוף צריך להסתתר
זה בעצם ספור אהבה ללא מין, עם הרבה
שנינות. צפור נדירה בשמי הקולנוע — ואיזה
משב רוח רענן.

צרפ ת

חתול המין

כוכבונות בלתי־ידועות, שטיילו החודש ברציף
שטוף־השמש של קאן מתוך תקווה נסתרת
שאחד המפיקים ישים לב לגופן הגלוי,
יכלו לשאוב עידוד מתולדות חייה של אחת
בריג׳יט פלימיאניקוף.
לפני שלוש שנים בלבד, טיילה בריג׳ים
מה־שמד, זו באותו רציף, עטופה באותן תק־וזת
רחבות ובגדים צרים. מישהו גילה אותה.
כיום מתחרים מיטב פרשני הקולנוע ביניהם
בנבואות וורודות לבריג׳ט בארדו. דעתו של
אחד מהם: בארדו הצטווה לשורת השמות
מיבשת אירופה שקיבלו צליל עולמי: מישל
מורגאן, מארטין קארול, ג׳ינה וסופיה.
בריג׳יט שהקהל הישראלי ראה אותה במיטב
מערומיה בסרט אחד בלבד, דוגלת בשלושה
ערכים מינימאים: מין, מין ומין.
הודתה היא, בגלוי :״אם עלי לבחור בין

נינוצ׳ ק ה
ז׳ ולייטה

העולם הזה 969

עמוס קינן עם נ אנוו פיקאסו בפסטינר הסוטים נקאן

איש קטן ג דו ד
״בסדר, בסדר,״ עונה פיקאסו.
״עוד 20 שניות ! ״
״בסדר !״
״עצור ! הפילם נגמר !״

׳מישים שנה צייר פיקאסו בשקט או ברעש, עד שבא
| 1ג׳ורג׳ הנרי קלוזו והחליט להציג בפני הקהל הרחב את
מסתרי המוח הגאוני הזה, בסרט ששמו רמיסהורין פיקאסו.
המסד לבן. לפתע מופיעה עליו נקודה שחורה. היא מתחילה
להתפתל בקו. הקו מתפתל מסביב לעצמו, ולפתע אנו רואים
רישום נפלא. גבר, אשה, פרחים.
דף חדש. כתם צבע. עוד כתם צבע, זוחל ומתפשט. הצורות
מחפשות את עצמן. הצבעים מחפשים את ההארמוניה. תופים
אפריקאיים נותנים קצב למאבק. איש אינו רואה את פיקאסו.
צורה אחת נמחקת. אחרת באה במקומה. לפתע נגמרת
התמונה. מחיאות כפיים סוערות.

דיין אין רואים את פיקאטו. אבל הוא משטה בקהל.
בשלושה קוים, מופיע דג נאה ושט על המסך. עוד
שלושה קוים, והדג היפה מצמיח כרבולת וזנב והופך תר־נגול־קרב.
אבל פיקאסו עדיין לא אומר את המלה האחרונה.
בעוד הקהל מריע בתשואות׳ הופך התרנגול לחתול ירוק.
בראוז, פיקאסו, יש לך דמיון עשיר.
והנה הוא. יושב ערום כמעט כולו, יחף, גוץ, ולפניו בד
שקוף ומתוח על מסגרת. המצלמה מהעבר השני של הבד.
הוא מצייר בעפרון מיוחד ובצבעים מיוחדים, החודרים מיד
לצד השני. זהו הטריק.
,אתה מוכן י״ שואל קלוזו, ומצית מקטרת.
,מוכן עונה פיקאסו.
״יש לנו שתי דקות,״ אומר קלוזו.
״בסדר,״ אומר פיקאסו.
הוא מתחיל לצייר. בנחת. בשלווה. שור מטלטל את קרניו
בגאון. על קרניו מונף טוריאדור פצוע.
,עוד דקה אחת 1״ אומר קלוזו .״תספיק?״

^ לוד רנואר, הצלם׳ מחליף את הסרט במצלמה .״אתה
| /מוכן?״ שואל קלוזו.
״מוכן ! ״

״אחת — שתיים — שלוש — התחל !״
יעוד שלושים שניות. נקודה פה, כתם צבע שם.
והנה התמונה גמורה.
אבל זה לא קונץ. אם אתה 50 שנה פיקאסו, אתה יכול
אפילו לערוך הצגת־קרקם לפני הצלמים. ומארגן הקרקס
הטוב ביותר היה תמיד קלוזו. הקהל קם על רגליו בהתרגשות.
שוזרים,
מאטאדורים. גיטרה נפרסת בנעימה אנדלוזית,
וקול גרוני שר את הפלמנקו. שני קוים — זירה. עוד שלוש
נקודות — מלחמת־שוזרים. פיקאסו עובד עבודת־פרך. אבל
מהר. כאשר נראה שהציור גמור, הוא מתחיל אותו מחדש.
יש לו סבלנות. יש לו בטחון. הוא פיקאפו. הוא לא יניח
את המכחול מידו בטרם תגענה כל הצורות לשלמות.
״הוא יבוא?״ שואלים העתונאים בפסטיבל.
״לא, הוא חולה.״
״מחלה דיפלומטית?״
״לא. הנה הוא שם ! בין הצלמים, על היציע, במגבעת
שחורה ! ״
״איך אתה עושה זאת?״ שואל קלוזו.

ך* יקאסו מסביר. הוא זקן. פניו חרושות קמטים אך
^ ישיבתו מוצקה, דיבורו שקט ובוטח, באקצנט ספרדי
חזק. עם רי״ש מותזת.
הנה נהר• אנשים שוחים. גברת משתזפת מתחת לשמשיות
אחד גולש בסקי־מים. לא. לא טוב. הוא מתקן. לא. לא
טוב. הוא מתקן שוב•
״זה רע ! זה רע !״ אומר פיקאסו.
זה באמת לא טוב. הוא מתקן שוב. המתיחות באולם
עולה. האם יצליח י לא. הוא נאבק, נאבק, נאבק•
״זה לא ילך,״ אומר פיקאסו .״מוטב לעזוב את זה בטרם
ילך הכל לאיבוד. תנו לי בד חדש.״
מתחיל הכל מחדש.
בד חדש נמתח על המסגרת• שוב מאבק. ב־ 10 שניות

פיקאסו והשוד
״יש לנו שתי דקות !״
גמורה התמונה, על הנהר הכחול, השמשיות האדומות, בית־הקפה
והסירה והבתים. ואיזה צבע !
״הלילה רד 1״ אומר קלוזו.
״אבל יש ירח,״ אומר פיקאסו ומצייר ירח .״ויש כוכבים,״
ומצייר כוכבית חלום טולדו.

^ אורות כאטלייה פכים. פיקאסו קם, עייף, אך
1 1מאושש• וזה לא פרדוכס. בצעדים אטיים וכבדים הוא
פוסע, יחף, מניח בד חדש וחותם: פיקאסו. הוא מפנה את
פניו לקהל, ומחייך בביישנות.
הוא צועד׳ מתרחק. האור כבה לאט לאט. גאון זקן נעלם
לאט מאחורי הקלעים.
״בראח־ ! בראוו הצלמים מסתערים עליו. הוא יורד
לאט במדרגות של אולם הפסטיבל. קלוזו מנסה להגן עליו.
הצלמים מסתערים אחד על השני, מכזזנים אליו זרקורים,
מצלמים אחד את השני. כי פיקאסו הגדול הוא כל כך קטן.
בעמל רב מכניסים אותו למכונית. הוא מנפנף בכובעו
השחור לקהל. זה הצועני הספרדי, היכול להציג את רגשותיו,
סודותיו וגאוניותו בפני הקהל ולשחק בכל הרצינות והכשרון
את תפקיד עצמו.

הדג ההופך לתרנגול־קרב, לפני החתול הירוק
״איך אתה עושה זאת?״

להיות שחקנית טובה לבין להיות מינית, אני
מעדיפה להיות מינית. בכלל משעמם להיות
שחקנית טובה.״ התוצאה: שפע כינויי־חי־בה,
כמו ״חתול המין״.
הבריטים צילמו אותה בסרט רופא בים.
הצרפתים בסרט אור מעבר לרחוב (״למבוגרים
בלבד״) .אולם שאיפתה העיקרית של
בארדו היא כעת להופיע בסרט מנואלה, בתפקיד
של נערה המתחפשת כנער, מצטרפת
לצוות הגברי של אניד, ומתגלית.
הבעיה היחידה: כיצד תצליח להסתיר את
העולם הזה 969

אותם מחלקי גופה שאינם רוצים להסתתר.

ישר אל
ה ר,ץ לגרעינים*
קולנוע נ! רנה לא היה מקום מכובד ביותר.
הוא משך בעיקר את שכבות מפצחי־הגרעינים,
שימש מקום תצוגה לסרטים מן
המעלה האחרונה. רק לעתים נתגנב אל מסכו
סרט ממדרגה ראשונה, זכה לקריאות בון

תל־אביב, שמספר בתי הקולנוע שלה מאיים
לעמוד מעל לכל יחס לדרישות הקהל,
זכתה, אפוא, באולם ענק מחודש.

של הצופים שישבו על הכסאות הרעועים
כשרגליהם באויר.
עתה החליט יעקב דוידון, מנהל הקולנוע*
להופכו למקום מהוגן, התחיל מן המושבים,
סיים במסך הישן, אותו החליף בחדש :
סינמסקופי ענק — 14 מטר ברוחבו 100 .
אלף ל״י השקיע דוידון בקולנוע המחודש,
מקווה לראות בו קהל מסוג אחר לחולטין.

ימיים לוהטים. לנה טרנר וג׳ון וויין
על גלי האוקיינוס וזרמי האהבה.

* וכן מנהל בית העם, תל־אביב, בעל
מאי, מאיון, חיפה.

כרמן ג׳ונם. ז׳ורז׳ ביזה מושר בפי
כושים׳ בלהט הארלמי. דורותי דאנדריג׳.

בקצרה

אמנות מוסיקה אהבה מצריל ראשון
(ראה שער)
עתון צרפתי, שתיאר את ביקורו הראשון
של ליונל המפטון בישראל, לפני למעלה
משנה, כינה את היחסים בין מלך הג׳אז
הכושי לבין הקהל הישראלי ״ארגה מצליל
ראשון.״
על כן, כאשר נפגש לפני שבוע המפטון
החייכני עם אמרגן משה ואלין בפאריס,
היתד, שאלתו הראשונה , :נו, מה שלום
ישראל שלנו?״
ואלין הציע לו חוזה לסיבוב שני בארץ.
המפטון, שאך סיים סיבוב ארוך בצרפת,
בלגיה, הולנד * ,דגיה, שבדיה ואיטליה ועסק
בהקלטת סידרת תקליטים בפאריס, נענה
מיד להזמ4ה. הוא גילה כי נשבע ממילא

פני גבר
מהאזן של וראן גון

מה קורה כאשר רב כפרי יודע לנצל

גוררה ליד ביתו בעיירת ארלם, בדרום צרפת.
עוד באותו יום הכניסו התושבים הנפעמים
את הצייר הבכייני לבית מחסה לחולי־רוח.
משם נדד משך שנתיים אל חצי תריסר מוסדות
סגורים דומים, עד אשר שם קץ לחייו
ביריה. אותה תקופה היתד, הפוריה ביותר
בחייו כאמן. כעבור דור, נחשבו יצירותיו
אלו ליצירות־מופת של גאון, טיפסו בסולמות
התערוכות אל קירות הבתים העשירים ביוך
* שכועה גי ע למערכת העולם הזה מכתר
בעולם.
) תב דחוף מוזר במקצת. היה זה העתק
כוח משיכה. מוזיאון תל־אביב, הציג
של כתב־חרם שנכתב על־ידי הרב עובדיה
השבוע ציורים שצוירו בתנאים דומים לאלה
משה ברטי מכפר עקרון בדרום, נגד תושב
אשר בהם עבד וואן גוך בדמי חייו. חם
תל־אביב בשם מעודד ברזילי (שרעבי) .כתב
צויירו על־ידי חולים מבית־החולים לחולי־הרב

רוח בעכו.
״הנני מנדה ומחרים ומשמת אותך בכל ההתערוכה
נערכה בשני האולמות המרכזיים
אלות והקללות והחרמות אשר כתובים בכל
של הקומה העליונה במוזיאון ולפי מספר
ספרי תורתנו הקדושה והטהורה, הן שבכתב
המבקרים, ברור היה כי משכה תשומת־לב
והן שבעל פה. יחולו וירבצו עליך בראשך
רבה יותר משכנותיה המקצועיות. כדי לשוידיך
ובטנך ורגליך, ויכנסו לרמ״ח אבריך
מור על זהות הציירים, ציינה הנהלת בית־ושס״ה
׳גידיך, ובכל אשר תפנה ירדפוך עד
החולים את היצירות בשמות מושאלים, או
חרמה, עד שובך אל האדמה אשר ממנה
באות הראשונה של שם הצייר.
לוקחת׳ בטן אמך השניה.
אלימלך השתולל. בדרך כלל, דמו ה״ויורידוך
לתהומה רבה, לגהינום התחציורים
למעשי ילדים, שהמורה שכח בחדרם
תונה. ידיך יהיו אסורות, אצבעות ידיך ית־צבעים
ומכחולים. הנטיה הכללית: צבעים
קצצו, ראשך יהיה בו שאת קדחת ובהרות
צעקנים, בצירופים שאף צייר ״נורמלי״ לא
וצרעת ממארת. אזניך יהיו סתומות ואטומות
היה חולם עליהם. רופא, שהכיר את הציירים,
וגרב וילפת ושחין וספחת יחבלוך ויחלוך,
הסביר את ציוריו של אחד החולים, אותו
עיניך תהיינה עוורות ורגליך פסחות. הכלבים
כינה בשם ״אלימלך״.
והקליפות עליך יהיו נובחים. שפתיך יהיו
אלימלך היה פקיד נמוך במוסד ציבורי
עקומות ושיניך דלות וחרוקות. ולשונך תהיה
חיפאי, שכניו הכירו אותו כאיש שקט, אב
כבדה מלדבר גדולות.
משפחה מסור ומסודר. בוקר אחד סירב לקום
*נקבים וסורכות יכנסו בך ללב ולכים
ממיטתי. כל שידולי אשתו היו לשוא: הוא
ולטרפש וידבקו בך עד עולם. עורך יהיה
לא ענה לאיש, לא הראה כל תגובה לנעשה
שחור. מעיך יחתכו, עצמותיך ירקבו. וחיל
סביבו. הרופא שנקרא ציווה להעבירו מיד
ורעדה תאחז אותך. ורבצה בך כל אלה הכלבית
מחסה. כאשר הגיע האמבולנס, החל
תובה בספר התורה הזה, ומחה ה׳ את שמך
אלימלך משתולל, צעק :״אמא ! אמא ן״
מתחת השמים. אמן.״
את אשתו ואת יתר בני משפחתו, לא הכיר.
בשבועות שלא סבל מהתקפות, עבד אלי¥

מלך בעבודות שונות בבתי המלאכה של
המוסד, עד אשר החל מצייר. ציוריו היו
מכתב מתוך האש
ילדותיים ותמימים, התאימו לתקופה הנפשית
דברים, הנראים כאילו נלקחו ממיסמך
אליה חזר במחלתו.
1 1היסטורי של ימי הבינים, החלו זמן רב
הודות להם, יכלו רופאיו להבחין בתהליכי
לפני שנשלחו במכתב דחוף מעקרון לתל-
נפשו: בימי שקט, היו ציוריו רוגעים ובעלי
אביב. ליתר דיוק, החלו לפני ארבע שנים,
צבעים שמחים. בהתקרב התקפה, היו ציוריו
( כאשר הרגישה חמדה ברזילי ברע.
מתקדרים -ומאבדים כל תוכן מציאותי.

אלוהים שלח

בעלה מעודד 47 שהיד, ידוע בין בני
העדה התימנית כאיש אמיד, חיפש תרופה
לאשתו. כך שמע על הרב של עקרון, היודע
לרפא כל חולי בעזרת קמיע ושאלות אש.
מעודד שעה לעצת ידידיו, יצא לעקרון.
״נכנסתי אליו הביתה,״ סיפר מעודד אחר־כך
.״והוא קיבל אותיבסבר פנים יפות. הוא
הדליק אש, שרף עליה פתקאות ניר, שעליהן
נכתבו אותיות ומלים רבות שלא יכולתי
להבין אותן. והנה׳ באירח פלא, לאחר שרי־פת
הניירות, הופיעה מעטפה סגורה ובה
קמיע.״
היה זד, הקמיע המבטיח תרופה שלמה
לבעליו, ואשר הגיע — כפי שהיה כתוב
בו — ישר ממלאך מיכאל. מעודד לא פיקפק
אף לרגע באמיתות דברי הקמיע. כאשר
גם הבייאה אשתו כעבור זמן מה, עשה
הדבר רושם עמוק עליו.
בהיותו חניך ישיבת שכונת־התקווה ורב
מוסמך, נטה מעודד ברזילי מטבעו להאמין
בכוח עליון. על כן היה מוכן לקבל בהבנה
רבה וביראת כבוד את קשריו הטובים של
הרב עובדיה מעקרון עם מלאכי השרת.
מחול משרד החוץ מתערב
מאריימה היא רקדנית ספרדית העומדת
בראש להקת באלט־פולקלור־ספרדי־לאומי ה־

בדיקה רפואית
לצבעים של אלימלן
לשוב ולבקר בישראל, שעה שמכונית בה
נסע עם תזמורתו בארצות־הברית לפני שמונה
חודשים התהפכה. המפטון, נוצרי אדוק, נפצע
קל ברגלו, האמין כי חייו ניצלו הודות
לביקורו בארץ הקודש .״נשבעתי באותו יום
לעלות ירושלימר, לרב הרצוג ולברך את ברכת
הגומל.״
עליה לרב כירושלים. השבוע, בהגיע
מטוס אל־על ללוד עם ליונל המפטון ותזמורתו,
עמד הביקור לירושלים בראש תוכניות
הנגן האורח.
במשך שהותו בישראל, יופיע ליונל ד,מפ־טון
בשורת קונצרטים בערים הגדולות. בתוכניתו,
הפעם׳ מספר מנגינות עבריות, שעובדו
על־ידו מאז ביקורו הקודם, הפכו חלק קבוע
של הופעותיו בעולם.
ציור אשנב אל תור הנפש
אחד הסיפורים הידועים ביותר בתולדות
הציור החדיש מתאר כיצד חתך צייר ג׳ינג׳י
בשם וינסנט וואן גוך את אזנו השמאלית,
לפני 67 שנים, שלחה במתנה ליצאנית שהוד
* בהופעתו באולם הקונצרטים המכובד
של אמסטרדם וזחל הקהיל משתולל מרוב
התלהבות, לא נרגע עד אשר נעצר המפמון
על־די המשטרה, שהפסיקה את הקונצרט,

קית. היו אלה חברי הלהקה הנוהגים, ככל
רקדן או לוחם שוורים ספרדי, להתפלל בדבקות
לפני הופעתם.
במסיבות עתונאים ופרסומים שקדמו להופעת
הלהקה נמסר כי חברי הלהקה הם
גדולי האמנים של ספרד. מאריימה עצמה
היא הגדולה ברקדניות ספרד ואילו הבמאי,
המלחין, המנצח והזמר — כל אחד מהם
חסר מתחרים במקצועו.
לפחות שלושה אנשים לא סונודרו משפע
התוארים. היו אלו חברי הועדה הבינמשרדית
ליבוא אמנים. בחקירותיהם על רמת הלהקה,
התברר כי מאריימה עצמה היא דמות ידועה
בעולם הריקוד הספרדי, מנהלת סטודיו לריקוד
במאדריד. אולם כל שאר השמות שב־להקתה
כמעט ולא היו ידועים.
הועדה, אשר חששה להישנות התופעה של
אי־יכולת אמנים זרים לחזור לארצם, תחילה
סירבה להתיר את הופעתם. היתה דרושה
התערבות מיוחדת של משרד החוץ׳ שלשם
קשירת יחסים עם ארצו של פרנקו התיר
את בואם.
הצדקה חלקית. למרות הדעה המוקדמת
היתה במחולות הספרדיים שהוצגו על־ידי
הלהקה משום חויה אמנותית לצופה הישראלי.
כי גם אם הרקדנים לא היו הגדולים
ברקדנים, גילו את טיבו של הריקוד הספרדי
האמיתי.
קטעי מחול עממי, השונים באופיים בכל
אחד ממחוזות ספרד, יחד עם קטעי באלט
קלאסי, היוו רקע למסמר הלהקה: הופעותיהם
של שני הסוליסטים הגברים, חואן
מורילה וחואן אסטיגראגה, שרקדו רק ריקודים
עממיים.
וגם אם לא היה הרבה מן ההנאה למראה
מחולותיהן של בנות הלהקה, התכסה הגרעון
בנקל למראה יופין וחינניותן.

לפני בן ...מעיך ד ברזילי (שרעבי) הית
שמח בחלקו, בשתי נשותיו ובעשרה ילדיו
לפני שהכיר ורתידד עם הרב עובדיה מעקרון.
12 אלך ל״י

^ ין עובדיה ומעודד״לקשרל^שלי
^ ידידות אמיצים. הרב בעל זקן התייש
המדובלל ומשקפי הקרן השחורים׳ סיפר
לידידו החדש .,על המלאכים המגלים לו סודות
רבים, מטילים עליו שליחויות מצווה.
יום אחד סיפר הרב למעודד כי יש לו
מכתב מהמלאך מיכאל, שהונח באמצעות
האש על אדן חלונו בעקרון .״במכתב,״ סיפר
מעודד ,״נאמר לרב כי יש עבורי אני, מעודד,
אוצר מששת ימי בראשית. אני לא זוכר
איזו אסמכתא חוקית נתן לדרישתו, אך על
כל פנים ק 1ך ע לי כי המלאכים דרשו סכום
של 10 אלפים לירות. עובדיה עצמו דרש
אלפיים ל״י בשבילו.״
־מעודד, מלא האמונה, שילם 5000ל״י
מיד, את העודף תוך ארבעה שבועות.

קמיע הבריאות, שהביא להתחלת
הידידות בין הרב ומעודד. השמות המופיעים
בו הם שמות מלאכים. חותמת הגומי בקצה
התחתון מסמלת את הקשר עם אלורים.

אוצר במזוודות
ך* עבור כמה ימים, הוזמן מעודד ל־
^ היו רים

קבל את אוצרו. תריסי ביתו של הרב
מוגפים באותה הזדמנות ורק שני הגבנשארו
באפלולית החדר. לאחר המתנה,
רבע שעה יצאו לחצרו של הרב ושם

את קשריו עם מלאכים לעיסקות כספיות

מכתב דחוף

כתיבה עברית ובו הכרזה ברורה כי מעודד
גילו שלוש מזוודות גדולות, עטופות נייר
אריזה לבך ועליהן הכתובת :״העושר המברזילי
נבחר מכלל ישראל להיות משיח
יועד למשיח. לפתוח ביום הפקודה.״
עלי אדמות וכי עליו להביא את הגאולה
לישראל ולעמים .״מה הם 12 אלף לירות
עובדיה. הסביר כי אם תיפתחנה המזוודות
לעומת בשורה כזו?״ אמר מעודד המאושר
לפני יום הפקודה, הרי כל העושר שבתוכן
ילך לאיבוד. מעודד שכר מונית ובעזרת שני
לעצמו.
ידידים העביר את המזוודות לביתו בכפר
מעודד, אשר היתד, לו דעה מאד חיובית אותה סומיל, שם חי עם אשתו השניה חמדה,
על עצמו, ראה את הבחירה כהגיונית, ביחוד הולידה לקח על אשתו הראשונה לאחר שזו
לאחר שנאמר לו כי עליו לשמור את הדבר
לו שבעה ילדים.
בסוד מוחלט, עד היום בו ייקרא משיח ויימ־יום
הפקודה הגיע כעבור שנתיים. מעודד
שח בשמן המשחה על־ידי אליהו הנביא בכפתח
את המזוודות ברטט. לאפתעתו גילה
לרבי בודו ובעצמו.
בהן רק שברי אריחי רצפה. הוא נחפז
אך לא קל להיות משיח. על מעודד הוטלו
עובדיה, שהסביר לו כי שלטה באוצר רוח
סבל ותעניות שיטהרו את נפשו. למשל,
רעד, כנראה, ועליו להחזיר את המזוודות
היה עליו להתענות 40 יום כל שנה, במשך
אליו, על מנת שיטפל בהן בשנית. טרם
ארבע שנים. באותו פרק זמן, נאסר עליו
נסתיים הטיפול.
לעסוק בעבודה כלשהיא והוא נתחייב להק¥

דיש את כל זמנו ללימודים ותפילה. בימי
המלך המשיח
תעניתו השנתית, היה עליו לעלות לטבריה
ולהשועזח על קברי קדושים.
* • ניץ המזוודות לא הטריד את מעודד
> יתר על המידה. הרב בישר לו בשורות
חשובות ויקרות הרבה יותר מסתם אוצרות

כיצד לגלות נפט
^ יום כהיר אחד הגיע מכתב בדואר
^ אקספרס, כתוב במכונת כתיבה — ישר
מהקדוש ברוך הוא — ובו הוראה כיצד
יגלה המשיח נפט .״ביום ראשון ז׳ חשון,״
קבע המכתב ,״לך לטבריה ולמדון ולהדר
הכרמל, וקבע שלושה מקומות לפי מה שיראה
בעיניכם, ושפכו שם בכל השלושה
מקומות שתבחרו קצת בנזין וקצת נפט,
ולכו הביתה. ביום רביעי ח׳ כסלו לכו לשם
ותראו כבר מבצבץ ממקומות הנ״ל בנזין
ונפט כמו מעיינות ממש. יהו״ה הקב״ה
יהו״ה.״
במכתב היו הוראות והנחיות נוספות :
• המטמון שיתגלה, יובא ישר לבית
המשיח.
• אליהו הנביא יתגלה תחילה בחלום
ואחר־כך בממש למעודד.
• מעודד יימשח למשיח.
• ינתן לו כוח להלחם בשבעים אומות
ולנצחן.
• לבסוף יבוא היום ובו יימשח מעודד,
נצר משפחת דויד המלך.
לכל מאורע נקבע תאריך עברי מדוייק,
כולם במשך שנת התשט״ז, כלומר השנה.

אחרי כן ...מעודד, לאחר היכרותו הארוכה
עם עובדיה .״הוא עירער בי כל אימון לטוב.
אני חיז רוצה שלא יעשה כך לאחרים.״
ומטמונים. הוא בישר לו לא פחות ולא
יותר מאשר כי קיבל מכתב כתוב במכונת

ן ץ 9

החשד חגודא
** כרו ארבע •טניס מאז. מעודד, שלא
> עבד משך כל אותה תקופה, מכר בית־חרושת
לקרח ורכוש אחר, כדי לקיים את

כ?{ל הקשרים. הרב של עקרון, עובדיה משה ברטי, שהוציא את כתב־החרם נגד מאשימו
מתל־אביב. נאשר רואיין על־יזי שליחי העולם הזה, סרב להצטלם, גרם למעצרו של הצלם.
משפחתו. מדי שנה עלה למשך ארבעים יום
לטבריה, אכל בתקופה זו רק ארוחות קלות
של גזר ותה פושר. כל היום התפלל. גם
כאשר דרש הרב עובדיה ממנו הצהרה כי
אין לו כל דרישות כספיות נגדו, לא העלה
מעודד כל חשד חילוני על לבו. הוא נתן
את ההצהרה ברצון.
ככל שהתקרב מועד התגשמות הנבואות,
רבו המכתבים מהמלאך מיכאל ומד,קדוש
ברוך הוא, ובהם הפצרות למעודד לבל יחסר
סבלנות ויגלה את סודו. כל המכתבים נשלחו
בדואר אקספרס, ועל גבם כתובת המוען :
השר מיכאל, ירושלים. סרט מעניין של
סדרי הבירוקרטיה השמימיים: המכתבים נשלחו
כמעט כולם מתל־אביב.
הגיעו גם מכתבים׳ אשר מעודד נתבקש
להחזיקם מעל ללהבה, כדי שיתגלו אליו
דברי אליהו הנביא. כל חובב כתבי־סתר
יודע כי מיץ לימון מהווה דיו בלתי־נראית,
אשר רק להבות האש משחירות אותה על
גבי הנייר. מעודד לא ידע זאת.
אולם כאשר החלו מופיעים מכתבים, בחתימת
הקדוש ברוך הוא, שדרשו ממנו כי
יחזיר את כל המכתבים שברשותו לרב עובדיה,
נתעוררו חשדות נוראים בלבו של
מעודד. הוא סיפר את סודו למכרים, שאל
את דעתם אם היה כאן עניין של תרמית.
בצורה זו הגיע הדבר לאזניו של יהודה

יצחקי, אשר גם לו הבטיח הרב עובדיה
לגלות מטמון בתוך בקבוק שהטמין בחצרו.
הוא קיבל מיצחק 800 לא״י והחתים אותו
על קבלה שאין לו כל תביעות אליו. לשוא
חיכה יצחק למטמון.

תקיעת שופד בעקרון
ך* מתו של מעודד בערה בו. לפני
| | כחודש ימים, שעה שהרב שהה בבית
הבראה בטבריה, הופיע מעודד בעקיר, תקע
בשופר וגילה את סודו לצאן מרעיתו של
הרב. אנשי עקרון החזירו סיפור כנגד סיפור,
יגילו לו כי כמה מביניהם נכנסו לשותפות
עם הרב בחברת ד. ט ,.לייצוא.
החברה בהנהלת הרב עובדיה, פשטה את
הרגל ושותפיו הפסידו את כל אשר השקיעו
בה. בעקרון, זכורה עדיין הפגנת אותם משקיעים
בפני ביתו של הרב, הפגנה שפוזרה
רק בהופיע המשטרה.
מול מעשיו של מעודד, לא נשארה בפני
הרב עובדיה דרך אלא להטיל חרם. הוא
התיישב ליד שולחנו והוציא מתחת ידו
את יצירת הפאר שיצאה בדרכה לעם ועדה,
למען׳יטילו גם הם חרם על האיש שהאמין
כי נועד להיות משיח•

יי׳י

ספדהפל או ת. לפי עצתו של הרב עובדיה, ביקר מעודד בקברו של רבי חאי בטבריה. שם
מצא מחבות של דפים כתובים בצורה מוזרה, כרוכים באופן פרימיטיבי ביותר. דף זה הוא

אחד מהם. הספר כתוב בדיו ירוקה ; הציורים המוזרים בצדו השמאלי של העמוד
מסמלים את חתינדותירם של מלאכים אשר תחת זזתימתם נשלחו מכתבים למעודד.

היוהירו 1!1״
״11|/- 11
דחהון \ע111ז|7111 1ו
מאת שיי ע \ ל 1ד
שחקן נכחדת ישראל שחזרה ממסעה כארצות. הכרית
ך* שדה התעופה כלור היו המון אנשים, כולם באו להיפרד מהנבחרת היוצאת
לאמריקה. היו שם כל המשפחות של השחקנים, עסקני ההתאחדות וסתם מומחים
לכדורגל. רוב החברה נסעו זאת הפעם הראשונה בחייהם ופשוט היה קשה להם להיפרד, לכן
סתבו את כל המשפחות והחברות שלהם עד המטוס כמעט. אשתי למשל, לא באה בכלל.
היא כבר רגילה להיפרד, יותר נכון, כבר נמאס לה להיפרד, היא רוצה כבר לנסוע בעצמה.

פנו כקונפטליישן של אל״על. לפי דעתי זאת היתר, טיסה נהדרת, יותר טוב מה
שבאוטו. לפעמים היו קצת נידנודים בדרך וכמה מהחברה נבהלו, חשבו שהאוירון הולך
להתרסק. דודו קרמר, ישב כמו מת סל הזמן, טען בלי הפסק :״חבל שעליתי.
הדרך #ו

הרגשנו -פתאום יום ארוך שלא רוצה להיגמר. הגישו לנו ארוחת צהרים באמצע ואמרו שזאת ארוחת בוקר• זר, היה בגלל שהתקרבנו לאמריקה.
הגענו לניו־יורק בשתיים בלילה. חוץ משני המלוים מפתח־תקוד, וצלם אחד, לא חיכה לנו
שם אף אחד. זה לא היה כמו בדרום־אפריקה׳ שאלפים חיכו על הגגות כשבאנו; או כמו ב־48
בניו־יורק, כשקיבלו אותנו עם תזמורות. אולי לא -באו בגלל זה שהיה קצת קר.

ך * לכנו קצת לטייל כעיר. מה יש לעשות בניו־יורק? הסתובבנו ליד הטיימס־סקוזאר
( ) והחברה כבר התחילו לחפש בחנויות מה לקנות. גיבונס היה אלינו כמו אבא.
יום אחד אחרי שבאנו, כבר בלבלו לנו את הראש עם מצעד• לקחו אותנו בבוקר לעיריד,
ומשם לרחובות שיש שם הרבה יהודים והמון אנשים מסתובבים שם בשעות הברן. לבשנו
טרינינגים עם סמל ישראל ועל זה חליפות כחולות וישבנו בשברולטים עם גג פתוח•
הושיבו אותנו שניים שניים במכונית, שרק עכשיו יצאה מבית חרושת. הייתי עם ד,לד
בשברולט אחד ובחיי שהאוטו היה רק עם שני קילומטר נסיעה. כל אחד קיבל מכונית לפי
הערך שלו. שלום קהלני, למשל, נסע לבדו במכונית מירוץ חדישה.
בראש התהלוכה היו שתי תזמורות הן היו מחכות עד שכולם עוברים ואז לקחו אותן
באוטובוסים שוב פעם להתחלה• במכונה אחרת לקחו את מים אמריקה עם סטודנטית ישראלית
בשם עדה פרנקל. השיגו לה בקושי מדים שיל צר,״ל ונתנו לה ביד איזה רובה שלא יורה אבל
עושה מרחוק רושם די טוב. אמרו שהיא מלכת היופי של ישראל. אבל אם באמת, אז יש
כמוה עשרות בארץ.

ף מחרת לקחו אותנו למשחק בייסבול בין הדוג׳רס ועוד קבוצה שאני לא יודע
/מה שמה בדיוק• הרבה לא רצו ללכת, מפגי שהיה קר, אבל הג׳אדג׳ ליבוביץ היה שם
והיינו מוכרחים לבוא. תיכף שבאנו הודיעו ברמקול שאנחנו שם וכולם קמו ומחאו כפיים.
אחר כך הראו אותנו בטלביזיה. לא הסתכלנו כמעט על המשחק. האמריקאים מתלהבים
מהמשחק כמו משוגעים׳ צועקים כל הזמן.
עד שבא יום המשחק. כשבאנו ליאנקי סטדיוס, כבר היה מלא ובדיוק נאם שם אבא אבן.
מזל שהיה יום יפה. ברדיו אמרו שירד גשם ואז אף אחד לא היה בא. ישבנו על המדרגות
וראינו את המשחק של הארלם גלוב טרוטרס בכדורסל. היו להם בדיוק אותם הקונצים

כמו ברמת־גן.
לפני המשחק שוב התחלנו בצעידה סביב המגרש. עכשיו כבר לא היו שברולטים אלא
קאדילקים. אבל אנחנו הלכנו ברגל עם הדגל הלאומי. היינו לבושים תלבושת לבנה, עם
סמל המדינה רקום עליה. וכך התחלנו לשחק נגד כוכבי הליגה האמריקאית.

המליונרים דוגרים. בשלושת משחקיהם בארץ, הדגימו שחקני קבוצת המליונרים
סנדרלנד משחק נוקשה, תכליתי ומהיר. מלבד במשחקם האחרון, לא התאמצו במיוחד.

9 0 0

ך* 0התחילו בהתקפות חזקות. במשך עשרת הרגעים הראשונים התקיפו בלי
| | הפסק. החברה היו קצת נרגשים, אף פעם לא ראו קהל של חמישים אלף. אבל התחלנו
לקחת את היזמה לרגליים. גם אני עשיתי קצת קרקוז והאמריקאים אוהבים את זה ומחאו
לנו כפיים. היה להם בהתחלה איזה מין בק מלחם, כלומר בק שאפשר לעשות ממנו צחוק.
הוא הקד, הרבה יותר בריא ממני. אני לא יודע איך שזה קרה, עשיתי רק כמה תנועות
כשנפגשנו והוא נשכב פתאום על הארץ כמו מת.
אחריו כבר בא מגן אחר טוב יותר• זה היה דקר ששחקתי נגדו עוד 3־ , 1948 שתקן כל־בו.
כל שאר השחקנים היו כנראה חדשים במקצוע אבל היו די חזקים. אפשר לחשוב שאם
נצחנו אותם, אז הם לא שוים כלום. אולי ביחד אינם משחקים כל־כך טוב, אבל כל אחד
ימהם הוא קנון ממש.
אני לא רוצה לחלק ציונים לחברה, אבל ברור שלא כולם שחקו במלוא יכולתם. דודו
קרמר, מהפועל פתח־תקוה, נלחם שם הרבה יותר טוב מאשר בארץ וגם שניאור היה מצוין.

** ל עצמי אני לא רוצה לדבר הרבה, אבל את מי שתשאלו יגידו לכם שהגולים
^ היו בגללי. הגשתי את הכדורים לסטלמך ולקאזפמן ממש בפתח השער והם לא -התאמצו
במיוחד להכניס אותם• כנראה שאני שחקן ליצוא. פה בארץ, לא הולך לי, אומרים שאני רע.
אבל. באמריקה הייתי רע מהצד ההפוך. כללית, כל הקבוצה היתד, ירודה ;מהרמה הרגילה.
מה שהפריע לי במיוחד היד, המגרש עליו שחקנו. זה מגרש בייסבול חצי קרח. על יד
השער שלהם, יש פתאום מין גבעה שמעליה חובטים בכדור. היא ממש קדושה בעיני
האמריקאים, אסור בכלל לגעת בה. וכך יצא שאיך שהייתי עובר את הבק הייתי מגיע
לגבעה. השתגעתי ממש. כל פעם הייתי עולה עליה כמו משה רבנו על הר סיני.
היינו צריכים רק קצת נסיון עם האמריקאים והכנסנו אחד אחד את הגולים. כולם רצו
אלי לנשק אותי. אבל רק הכנסנו את הגול השני, לא עברו הרבה דקות והם הכניסו לנו
אחד. בלוט ורזניק התבלבלו ברגליים וויסוקר לא החליט די מהר וכך גילגל אמריקאי עם
שם פולני את הכדור לשער.
בהפסקה נתן לנו גיבונס על הראש. הוא צעק שהחברה לא משחקים מספיק והחליף את
זליקוביץ ברחביה רוזנבאום. רק נכנם רחביה, התחלנו לשחק הרבה יותר טוב. אבל גולים

לא נתנו.

השופטים דווקא היו די בסדר. כולם היו יהודים, כמו כל הקהל שבא להסתכל עלינו.
לנשקאותנו כאילו הבאנו את
כשירדנו מהמגרש התפרצו המונים אלינו, התחילו לחבק
המשיח. הם לא היו סתם זקנים מבית הכנסת. אפילו בחורות צעירות ויפות נישקו אותנו.
שמעתי איך ש״תיירים״;מהארץ, כל מיני בחורים שברחו מאניות ישראליות או שהגיעו איך
שהוא לאמריקה, אמרו ביניהם :״שייע נשאר שייע \״

חדי המשחק, לא מספיק שהתעיפנו, שוב איזה טקס. נתני לנו פסל מוזהב של שחקן
בועט בכדור ולי נתנו באופן אישי ספל מוכסף, כפרם לשחקן המצטיין על המגרש.
אחרי זה היתר, מסיבה במכבי ני־יורק, המסיבה היחידה שערכו לנו בכלל. אבל גם לזה
אי אפשר לקרוא מסיבה: רק נאמו ונאמו שם בלי הפסק• אחרי זה כבר החברה היו
חופשיים לראות את אמריקה. הלכו לבקר קרובים ולראות מה זה קברטים.
היה לנו קצת הסף להוציא. קבלנו שלושה דולר ליום דמי כיס, חוץ מזה קבלנו את שכר
ימי העבודה שלנו בדולרים, לפי שער רשמי, ועוד איזר, מתנה של שלושים דולר מהמארגנים
של כל הטראסק. החברה קנו בזה כל מיאני מתנות הביתה.
פגשנו שם כמה שחקנים לשעבר מהארץ, הם הסתדרו די טוב. מייטנר הגדול, מהפועל
תל־אביב, עובד באיזה בית מסחר להלבשה. קבלנו ממנו עטים נובעים ואני קניתי אצלו
שמלות בשביל אשתי• מורדכוביץ׳ ,ממכבי תל־אביב. נמצאבלוס אנג׳לס. הוא שלח לחברה
ממכבי חולצות ועניבות.
בדרך חזרר, כבר לא היו כל־כך הרבה בעיות. כמה חברה הקיאו קצת ולא אבלו כלום. אבל
לי זד, לא הפריע. אכלתי את הכל.

אורחים ממלכם. שני שחקנים מפתח־תקוה חיזקו את קבוצת מכבי חיפה בתחרות
נגד סנדרלנד. היו אלה השוער ויסוקר מהפועל (למעלה) וישראל בן־דרור ממכבי (למטה).

בעיטת 11סטר. לאחר שמגינה של סגדרלנד נ;ע בי,דו בכדור בתוך רחבת השש־עשרה,
במשחק נגד קבוצת מכבי פתח־תקוה, פסק השופט על בעיטת .11 למרות שרבים חששו כי

איש לא יוכל׳ להבקיע את שערו של פרייזר, שהוא שוערה של נבחרת סקוטלנד, הצליח
טורקניץ׳ (ימין) ,המשחק כמגן במכבי פ״ת לבצע הטעיר נהדרת והחדיר את הכדור לשער.
ספורט כדורגל
דעה טובה ותר
שמונה עשרה הגברים החיוורים והמכור־בלים
שירח בלוד היו !מופתעים לחלוטין.
הם כלל לא הלמו על קבלת פנים שכזאת.
את ההפתעה לא היוו הדיילות החינניות של
אל־על, גם לא פניהם הקורנים של עסקני
ההתאחדות הישראליים. היו אלה שמים כחו־לים
ושמש ישראלית לוהטת שכמותם לא ראו
יי״ח מעולם בסנדרלנד מולדתם.
שעה שישראלים מפונקים עדיין הסתובבו
עם אפודות ומעילים ברחובות, פשטו האור־חים
את בגדיהם, השתרעו על כר הדשא
במלון רמת־אביב כחום היום. לא הועיל גם
השלט. הרחיצה בבריכה אסורה,״ משום שעד
מהרה שקקה הבריכה מתרחצים.
זו היתר, באמת חופשה נפלאה לאחר עונה
מפרכת של משחקי ליגה וגביע (בהם הגיעה
סנדרלנד עד לחצי הגמר) ,אלא שהיא לא הס־תיימה
על מדשאות רמת־אביב. היא נמשכה
גם על מדשאות האיצטדיונים ברמת־גן ובחיפה,
שם נפסקה לפני הרגע המקווה. כי
לפתע מצאו האנגלים את עצמם במצב בו
היו חייבים להיזכר שהם כדורגלנים מקצועיים.
יצוא
ישראלי. במשחקם הראשון נגד
קבוצת מכבי פתח־תקוה, זלזלו האורחים במשחק
בצורה די נראית לעין. לא היה זה
בגלל רמת משחקם הירודה של הישראלים.
להיפך, הפתח־תקואים הציגו משחק מהיר
ותכליתי׳ שכמוהו לא שיחקו זה זמן רב.
אולם האנגלים הסתפקו ביתרון של שער.
כשהיה היתרון בידם, פשוט לא התאמצו לשחק.
דוגמא
משכנעת ליכולתם הראו האורחים
ברגע שהושג שער השוויון• עוד לפני שה־צלמים
הספיקו לעבור משער האנגלים המוב־קע,
לשער הישראלי, היד, כבר׳ הכדור ברשת.
משום כך, לא היו האנגלים האטרקציה העיקרית,
אלא דוקא שני שחקנים ישראלים.
שאול מתניה 18 המגן הגבוה של מכבי
תל־אביב, היה ללא ספק השחקן הטוב על
המגרש בכלל. היה מן ספוק לשחקן הצעיר
שהוצא מסגל הנבחרת לאחר שהתחצף אל המאמן,
כשהאנגלים הציעו לקנותו בסכום ניכר.
אולם מה ששמרו האנגלים ברגליהם במשחקם
הראשון׳ הם נאלצו להוציא במשחקיהם
הבאים נגד מכבי חיפה ( )4:3ונבחרת ישראל

מבקיע השערים. ישעיהו (״שעיה״) הלד, חלוצה הזריז של
מכבי חיפה, תשיג את השיא בהחדרת כדורים לשער האורחים.

לינוק באויר. שלוש פעמים הובקע שערו של נחום בוך בהתמודדות
בין סנדרלנד ומכבי פתח־תקוה. לא היתה זאת אשמתו של בוך (קופץ
במרכז) אלא של בחי^י סנדרלנד שקלטון (ימין) ופלמינג (שמאל).

כשעלו השבוע השמונה עשרה למטוס שהמריא
עמם לתורכיה, למשחק בודד שנמכר
לה על ידי ישראל, הם לקחו עמם מלבד
כוזיות ושוער פצוע, גם דעה טובה יותר על
הכדורגל הישראלי.

נקמה באנגלים. בחריפות יוצאת מגדר הרגיל לחם טאבא (״קוצו״)
גורג׳יוס הקפריסאי שבקבוצת מכבי חיפה. גם כשנפגע לא יכול תיה
להבליג על רגשותיו הלאומיים, דחה את ידו של אליוט האנגלי.

זידץ זה בא כדי לאפשר לד לבחון את כושר זכרונך. לפני שתיגש לעיין
:כתוב להלן, ראה את ההוראות כעמוד .20

הנידון
(סוף מעמוד )3

חדשה תהיה אסון כשבידו, סכנה
מיידית לחייו ולחיי כני משפחתו,
גלות, מצוקה והרם כלכלי -תהיה
התיצאה הסופית כאשר תהיה.
הוא יודע שכל פעולה של הפידאיון בסביבתו
עלולה לגרום לו צרות. הוא מעוניין
בשקט, לפחות באזור שלו.
כך, בין הפטיש והסדן, הי לו הערבי הישראלי,
כשהוא משתדל לא להרגיז אף אחד
מן הצדדים. זהו המצב ב־ ,1956 בעיה בט־חונית
ממדרגה ראשונה.

ך * שאלה היא רק: האם קיומו של
ן ) המימשל הצבאי מקטין כיום את ממדי
הסכנה, או מגדיל אותם? ועדת־השלושה, באותה
תמימות מוזרה, קבעה בפה מלא: רק
קיום המימשל הצבאי מונע אסון.

.1זכהו פרצופים
ילו מתוך שמונה פרצופים (אלוה הופיעו בצילום הנוקורין אם תצלחת לזרות לפחות ארבעה
תוך השמונה, הרי זכרון הפרצופים שלן טוב יותר מן הממוצע.

.2זכהו מצבים
זבונן בתרשים ונסה להשחיר את אותם
וגסים שהופיעו בתרשים המקורי. אס חצות
להשחיר בדייקנות ארבעה מתון החשה,
הרי זכרון המצבים שלן הוא מעולה.

.3זכהו חפצים
בתרשים זה, ציין את ארבע המנורות שהופיעו
בצלליות בתרשים הקודם. אס זיהית
כראוי שלוש מנורות — זוהי תוצאה טובה.

.4זכהו קריאה
יה לענות על השאלות הבאות. חלק מהן נוען ו להכשילן. אם תצקיזז לענות על 15 מתוכן
שוובה נכעה — זכרונן מעולה.
יא, מה היה גילו של המתקיף?
באיזה תארין אירע הדבר?
יב. מה היה גובהו של המתקיף?
באיזו שעה?
יג. מה היה שסו של המתקיף 7
באיזה יום בשבוע?
יד. באיזה נשק השתמש?
מאיזה ניוון בא הצעיר?
מו. כיצד היה לבוש 7
לאיזה כיוון ברח?
סז. מה נשדד מן הנתקפת?
מי היתה הקרבן?
יז. כמה כסף נשדד?
מה תפקידהד
יח. ואילו תעודות?
בת כמת היא?
למי היא נשואה?
יט. למי הוגשה תלונה?
מי ניסה לעזור לה?
נ. מה צבע שערו של המתקיף?

.5זכהו פרטים
ה על השאלות הבאות כמיטב יכולתן 8 .תשובות נכונות מעידות על זכרון פרטים
וה מן הממוצע.
כמה נעתת מצולמות בתמונה?
.8כמה מהן נעולות בסנדלים 7
כמה מהן יושבות?
.9כמה מן הנערות חבושות בכובע־ים?
כמה מהן עומדות?
כמה מהן לובשות בגד־ים חלק, מצבע .10 האס הנערה שבפינה השמאלית העליונה
עונדת עגילים?
אחד?
.11 האם הנערה שבפינה תימנית התחתונה
כמה מהן בלונדיות 7
עונדת עגילים 7
לכמה מבגדי־הים ישנן כתפיות?
כסה מהן (מבין אלה שרגליהן נראות)
.12 שערותיה של איזו נערה בתמונה קלו־נעולות
בנעלים?
עות בצמות?

׳ --תשובות --
•נ1םאנ1א (זז 1:1זז) !01

• 1:841.1.ם 6׳: 1:19111.׳ז — ז ס.וזנ1ש 0

דעתם הפרטית של כמעט כל
המצויים ביום כקרב המעוט הערכי,
וכיחוד אנשי ההתישכות העד
כדת השכנה, היא הפוכה. לדעתם,
אין שום קשר כין אותה כעיה בט
הונית חמורה, וכין מעשי המימשל
הצכאי.
המימשל הצבאי אינו לוחם בהסתננות. לשם
כך קיימים כלים אחרים.
המימשל הצבאי אינו לוחם בריגול. גם לשם
כך ישנם כלים אחרים.
המימשל אינו מקל על פעולת כלים אלה.
הפידאי הבא מעזה, המרגל הבא משכם, אינו
עומד בתור לקבל רשיון־תנועה.
בימי המאבק נגד הבריטים, לא הפריע
הצורך בתעודת־זהות לפעולות המחתרות. לא
היה שום קושי לזייף אותה. קשה להניח שהצורך
בכמה ניירות יפריע כיום למרגל אמיתי׳
אשר מאחוריו עומדת מערכת־ריגול מסונפת
של מדינה ריבונית.
כל פעולות המימשל, על הצורך המשפיל
ברשיונות־תנועה, סגירת שטחים ומעצרים
מינהליים, אינן נוגעות בכלל לשום בעיה
בטחונית.
הן פשוט לא לענין.

ולם הן מאד לענין כשרוצים להשיג
מטרות אחרות לגמרי. לא מטרות בטחו־ניות,
אך מטרות שהן חשובות מאד למישהו.
בעזרת רשיון־התנועה אפשר לשלול כמעט
מכל ערבי את עבודתו ופרנסתו. בלי רשיון
כזה אין הפועל יכול להגיע למקום עבודתו.
אם המטרה היא למנוע בעד הערבים להגיע
לשוק־העבודה בערים ובמושבות העבריות,
הרי זה מכשיר יעיל מאד.
אם רוצים לקחת מערבי את אדמתו הטובה,
המתאימה מאד להשלמת השטח של קיבוץ
שכן, הרי מכשירי המימשל יעילים מאד.
אם רוצים למסור מטעים או מחצבות או
כרמים בשטחים ערביים לחברים מאנשי־שלו־מנו,
כדי שאלה יעבידו עובדים ערביים ו־יתעשרו
תוך שנים מעטות, הרי שיש בהחלט
זכות קיום למימשל. הוא מקל על העניינים.

לכן לא קל לכטל את המימשל.
אינטרסים כלכליים עצומים התבצרו
מאחוריו. לעומת הלחץ האדיר
הזה, הנושא את בטחון המדינה
על שפתיו ואת עושר המדינה
בכיסיו, מה הם במה נימוקים
דלים של הגיון?

** עכר לאינטרס הכלכלי, עומד הא!
אינטרס המפלגתי. בסופו של דבר, זהו
האינטרס הקובע. הוא חשוב יותר מבטח־ן
המדינה.
התוצאה האמיתית של קיום המימשל היא
שאינו נותן לשום ערבי להרים את הראש.
הוא נותן לכל. ערבי להרגיש, בכל רגע של
קיומו, שהוא תלוי בחסדו האישי של מישהו.
מישהו זה יכול למנוע ממנו לצאת את
הכפר, או להגלותו לכפר אחר, או לגרשו בכלל•
מישהו זה יכול להמיט עליו שואה כלכלית
על־ידי תנועה של האצבע הקטנה. מישהו
זה הנא כל־יכול, ומוטב לעשות כרצונו.

א*תו ערכי הוא פידאי או מרגל,
לא ישפיע הדכר עליו. אולם

אם אותו ערכי הוא סתם כוחר ל כנסת
הרוצה להתפרנס ולקיים
את משפחתו, הרי שזה משפיע
מאד.
נקח את מקרהו של צעיר ערבי בנגב, שהצטרף
למפ״ם, למד עברית והוזמן להשתתף
בקורם במשק גבעת־חביבה• אחרי התערבות
אישית אצל דויד בן־גוריון קיבל קורס זה
אישור מטעם המימשל הצבאי, והערבי הצעיר
קיבל רשיון־תנועה.
אולם שעתיים לפני הנסיעה, ביקר במקרה
פקיד המימשל אצל השבט שלו .״למה לך
צרות?״ הוא שואל, בתמימות. מיד מתכנסת
מועצת המשפחה, ואחרי דיון נרגש מוחלט
פזז אחד שהצעיר לא יסע ולא ימיט אסון
על השבט.
או נקח את מקרהו של שייך בדואי ליד
חברון, המקיים יחסים עם משק של השומר־הצעיר.
הוא זקוק לטרקטור, ומקבל בלי קושי
רשיון מטעם משרד החקלאות. אולם הרשיון
אינו מגיע אליו. הוא מגיע למשרד
המימשל. המימשל מעכב אותו במשך כמה
שבועו^ .השייך מתחיל להרגיש שאולי מוטב
להתרחק מן המשק, ולהתקרב לגורמים מועילים
יותר.
אפשר לצטט כמה אלפים, ואולי כמה רבבות,
של מקרים כאלה. אין הם מוסיפים
למדינה כבוד, וגם לא בטחון. אולם הם יעילים
מאד•

הבוחרים הערכיים שולחים לכנסת
קרוב ל־ 15ח״כים. רק שמונה
מהם כני־המעוטים, כרובם המכריע
גרורי מפא ״י. הרוב המוחלט
של הבוחרים הערכיים כמדינה
מצביעים כעד המפלגה השנואה
עליהם יותר מכל דכד כעולם:
מפא״י.
יתכן מאד שגם הקורא היה עושה זאת,
אילו היה במקומם.

ך • א נכוא כאן להטיל דופי אישי ב־
׳ /פקידי המימשל. להיפך, רובם היו והי־נם
אנשים מסורים׳ הפועלים כמיטב יכולתם
על פי ההנחיות שניתנו להם. על אף הפיתויים
העצומים, היו רק מקרים מעטים של
אנשים שניצלו את מעמדם לרעה, לרוב אחרי
התפטרותם.
אין זאת אשמתם אם בכל זאת הפך המימי
של, אחרי שבע שנים, לבעיה בסחונית בפני
עצמה. אין זאת אלא שההנחיות היו פסולות.
מן הרגע הראשון של קיומה לא ידעה המדינה
מה לעשות בערביה. היא לא העזה
לגרש אותם׳ כפי שיעצו נביאי הציונות האכזרית.
היא לא העזה גם לקרב אותם, לשלב
אותם בחיי החברה והכלכלה של הארץ.

תחת זאת הלכה כדרר השלישית,
המסוכנת ביותר: להשאירם
כמקום, אף למרר את חייהם ללא
הרף. זאת היתה, למעשה, ההנחיה
שהדריכה את פעולת המימשל.
נוצר מצב שהוא יחיד במינו בעולם כולו.
למדינות רבות ישנן מושבות, אותן הן מנצלות
מבחינה כלכלית, מדכאות מבחינה פוליטית.
אולם מושבות אלה הן מעבר לים, הרחק
מן המולדת. והאזרח בלונדון, בבריסל או
בליסאבון אינו מושפע מן הנעשה בהן.

מדינת ישראל היא המדינה היחידה
אשר יש לה מושכת כתו!
שטח מולדתה שלה, המקיימת משטר
קולוניאלי מובהק במרחק של
15 קילומטרים מעירה הגדולה כיותר.
זהו
מצב בלתי־בריא מכל מבחינות, מסוכן
כלפי פנים. מסוכן כלפי חוץ.
על כן אין כאן, מה לתקן. אי־אפשר לשפר
את המימשל, או להדביק עליו טלאי על טוב־לב.
את המימשל ן ש לחסל. על בעיות ה־בטחון
בקרב המעוט׳הערבי ישקדו נא אותם
הכלים אשר זה תפקידם.
בסופו של דבר, קיים נימוק אחד שיש בכוחו
לסיים כל ויכוח. אם אחרי שבע שנים
ארוכות של שלטון ישראלי, בו אפשר היה
להשתמש בכל אמצעי התעמולה, ההסברה ו־השיכנוע,
אין מדינת ישראל יכולה להשתלט
על מאתיים אלף ערביה אלא בעזרת משטר
של טרור מתמיד — מה יהיה גורלה של המדינה
בקרב חמישים מיליון הערלים במרחב,
שאינם נאלצים לשמוע את וקול ישראל
והמנותקים מכל אפשרות של מגע חברתי
ושיכנוע אישי?

מציג:

לארבעה מיליון השנה, מדברת בעד עצמה.
אין זה, כמובן, הכל. אמישראגז תספק לצר־כניה
10 מיליון קילוגרם גז בשנת . 1960
תכנית אמישראגזית אחרת, הנמצאת כבר
בשלבי ההגשמה הראשונים מוצגת בתערוכה
אף היא: הספקת גז ישירה ממעין הנפט
לבוער הגז. נסיון ראשיץ ייערך בהספקת
גז ממעינות הנפט בחלץ לעיר אשקלון.
אמישראגז עומדת ללא ליאות לשירות צר־כניה.
עיקר דאגתה כיצ^ לשפר, לייעל ולהוזיל
את השירותים. התערוכה בחיפה מספרת
על מחקרים מסובכים ויקרים המיועדים
במיוחד למטרות אלה: אחד המחקרים האלה
הוא בדיקת החומרים העומדים בפני גז,
מר. שסייע לבטחון המיחלט ממנו נהנים צרכני
אמישראגז.

גם כאילת
ך * מטבחים הגדולים של 216 קיבוצים 24 ,
( ) בתי מלון 14 ,בתי חולים, יודעים את
אשר הם עושים בבוחרם באנזישראגז. התוצאה
היא שרבבות נהנים מארוחות מזינות
וטעימות מראש הנקרה עד אילת. כי
אין כמו תנורי אמישראגז לבישול המוני.
הם מאפשרים שיפות של סירי ענק לבישול
ואמבטיות מים חמים לחימום האוכל מגמר
בישולו עד להגשתו לשולחן.

^ בבות המבקרים בתערוכת ת״י 56ב!
חיפה באים על סיפוקם כבר עם צעדם
הראשון בשטח התערוכה. כי מייד, במקום
המרכזי, ליד הכניסה, הם נתקלים בביתן
החדיש של אמישראגז. ובביתן, הבנוי מקשתות
קמורות, במבנה ארכיטקטוני נאה במיוחד,
יש מה לראות.
חמשה דפנותיו של הביתן_ מספרים על
שירותי אמישראגז, על התפתחותו, על תוכניותיו
המיוחדות ועל מקורות ושיטות ההספקה
שלו. אך לא בתוך הביתן בלבד מוצגים
מבחר סודות אמישראגז. גם מחוצה לו
מוצג אחד המכשירים המעניינים של אמיש־ואגז:
זרקור המאיר את הביתן בשעות הלילה
(ראה תמונה עליונה) והמתן בגז.
זרקור זה נתקבל מאד על דעת חברי
המשקים שסיידו בתערוכה. הם יודעים עד
כמה דרוש זרקור כזה, שאינו תלוי בהספקה
העלולה להיפסק לפתע, כחשמל.

אמישראגז היא גם החברה היחידה בארץ
שנטלה על עצמה הספקת גז לתעשייה ול־׳
חקלאות. לכל תעשייה בוער משלה ואסיש־ראגז
דואגת לכולם מתעשיית נורות החשמל
ועד לתעשיית גיפור הצמיגים.

אפילו בקפריסין
פילו לחקלאות הגיעה אמישראגז —
כפי ש״אומנת האפרוחים״ המוצגת בביתן
מגלה. ה״אומנת״ מושכת לא רק קהל גדול
הנהנה ממראה האפרוחים המתחממים בזכות
^סישראנז אלא מביאה גם תועלת רבה מאד
ללולן .״אומנת האפרוחים״ כבר הוכנסה למאות
לולים ומבטיחה לאפרוחים הרכים חום
קבוע וזול, ללא סכנה של הפסקה פתאומית
(כפי שקורה לעתים קרובות עם חשמל)
או שרפה העלולה לקפח את חייהם של האפרוחים.

ליטר לרגע
^ ת תשומת הלב העיקרית מסבים ד,מכ־שירים
היפים והחדישים של אמישראגז.
ובמיוחד שיא מכשירי אמישראגז — תנור
האפייה ,18/21 הבנוי כולו על טהרת תוצרת
הארץ, על־ידי מהנדסי הארץ, מותאם
לצרכי הארץ. התנור הוא בעל שלוש להבות׳
תרמוסטט אוטומטי וחלון פיירקס, דרכו
אפשר לראות את המאפה תוך כדי היאפותו.
למעשה, התנור הוא התנור האירופאי המשובח,
מעובד לפי תנאי הארץ.
הכיריים בעלי שלוש הלהבות שהן ארבע
(אחת הלהבות מורכבת משתיים, הגדולה
לשיפות סיר רגיל והקטנה לחימום או לשי־פות
קנקן קטן) מעוררים התפעלות כללית
— בגלל טיבם, איכותם׳ עממיותם ומחירם
הזול. לא פחות מעניין תנור החימום, העטוף
חומר בידוד מעולה עד כדי כך ששעה
שהתנור מפיץ. חום רב הוא עצמו קר לחלוטין
ואפשר לגעת בו ולהעבירו ממקומו,
מבלי כל חשש לכווייה.
אטרקציה אחרת של אמישראגז לעקרת הבית
הוא דוד המים החמים, בצינורות הדוד
מתחממים המים בעזרת הגז באופן מיידי,
מספקים 14 ליטר מים חמים לרגע.

״יותר טעים וגם מזין !״ היתה יכולה להיות הסיסמה של אמישראגז. כי המבשל על
כירי ותנורי אמישראגז שומר בכך על ערך הקאלוריות שואינן נשרפות במזונות המתבשלים.

על אמישראגז אפילו כבר שמעו בקפריסין.
כי, אחר הכל, מייצאת אמישראגז כמויות
ניכרות של מיכלי ומכשירי גז לקפריסין
זה שנים, והיא ספק הגז העיקרי
של האי.

10 מיליון דטגה
ברת אמישואגז אינה קופאת על שמן
1ריה. והעובדה שתצרוכת הגז של צר־כניה
גדלה מחצי מיליון קילוגרם בשנת 1949

״מלאי עצום לשעת חירום!״ היא הסיסמה האחרת של אמישראגז. עשרה מיכלי הענק במפרץ חיפה,היחידים ממינם בארץ, מבטיחים
מלאי לשעת חירום. .אך אמ־שי־אגז לא הסתפק ה בכל אלה, דאגה נס להובלה ימית עצמית — על־ידי רכישת אניית מיכל (בשיתוף עם צי״ם).

כח הזכרון הוא אחת מתכונותיך האישיות
החשובות ביותר. הוא קובע במידה רבה את
הצלחתך בלימודים, עלייתך בדרגה בעבודה או
התקדמותך בקריירה שבחרת לך. מתוך מבחן זה
תוכל ללמוד הכל אודות זכרונך, אם תמלא
בקפדנות את^ההוראות. עמוד זה כולל חמישה

.1זכרון פרצופים

מבחני זכרון שונים. פתור אותם אחד־אחד. קרא
את הבעיה ואחר־כך הפוך את הדף ועבור לעמוד
,18 מקום בו תמצא הוראות נוספות לבדיקת
זכרונך. בתשובות עצמן, המודפסות במהופך גם
הן בעמוד ,18.אל תתפתה להתבונן בטרם קראת
וענית על שאלות המבחן מתחילתו ועד סופו.
התבונן בפנים שבתמונה
זאת במשן זמן מה. לאחר
מכן, הפוך את הדף
וראה אם תוכל לזהות את
אלה שהועמדו עבורן ב־מיסדר
זיהוי מיוחד, בסדר
אחר מזה שבצלום.

עוד לפני 50 שנה היובני־האדם
סגורים* כי הזכרון הוא תכונה
אחידה ובר־מזל הוא האיש שחונן
בה כמידה הדרושה. המדע החדיש
הוכיח כי אין הדכר כך. קיימים
כמה וכמה סוגים של זכרון, ולכל
אחד מהם מרכז משלו כמוה האדם.
אין כל הכרח שאדם המתקשה כ״
זכירת שמות -יתקשה גם בזכירת
פרצופים, ולהיפך. פרופיסדרים
המסוגלים לזכור בעל־פה טורים ארוכים
של מספרים ונוסחאות, אינם
מצטיינים דווקא בזכירת השעה
שנועדה לארוחת־צהרים. החקירות
המדעיות העלו, כי בכל אדם
ישנם סוגי זכרון אחדים מפותחים
יותר ולעומתם אחרים המפגרים
אחרי קודמיהם. מבחן זה, שנערך
על־ידי מומחים, מאפשר לך לבחון
באילו מסוגי הזכרון אתה חזק יד
תר. הוא פותח לפניך גב אפשרות
:נוספת: הוכח, כי הזכרון האנושי
ניתן לתרגול ולשיכלול. אבחנת
חולשותיך תסייע לך לעשות את
הצעד הראשון בכיוון זה.

.2זכרון 1
מצבים {

התבונן בתרשים זה במשך דקה אחת בלבד.
לאחר מכן, הפוך את הדף ובחן את זכרונן
?התאם להוראות שתמצא בעמוד .18

במנורות המצויירות במשבצת זאת
דקה אחת בלבד. לאחר מכן, הפוך את
הדף ובחן את זכרונן בהתאם להוראות.

< 777777777777/ 77777777777777777/ 7777/ / 7 77/ 7

. 4זכר1 | 1
קריאה ן

<7777777777777777/ 7777777777777777777777

קרא את הכתבה ווקצרה המופיעה כאן פעם
אחת בלבד במהירות הקריאה הרגילה שלך.
משמיימת — הפוך את הדף ובחן את זכרונך
בהתאם להוראות שתמצא בעמוד .18

בשעה 1.30 אחרי הצהריים ביום
ג, ה 18-במאי 1954 הותקפה מרת
עליזה קליין, בת ,58 אשתו של יו-
שב־ראש המועצה המקומית בכפר•
שפע ומנהלת הסניף המקומי של
טיפת־חלב, על־ידי צעיר אלמוני בן
22 בערך, שחטף ממנה את ארנקה
האפור אשר הכיל 37ל״י במזומן
וכן תעודת־זהות ושני פנקסי-מזון.
המקרה אירע בקרן הרחובות השחר
ושפטלביץ, והצעיר ברח לאחר
מכן לכיוון תחנת מכבי־האש שמצפון.
הנפגעת הגישה תלונה לקצין
המשטרה ע. מ .מ. יעקב פלמון,
שפתיה מיד בחקירה נמרצת. הצעיר
תואר בגכה־קומה, בעל שיעד
חום כהה ולבוש חליפה כחולה ונעלי
קרפ.המשטרה גבתה את עדותה
של הגברת עליזה קליין ופתחה
תיק. הקצין החוקר מסר
למתלוננת כי הינו מקווה לגלות
את עקבות העבריין בהקדם האפשרי
ולהחזיר לה את רכושה שנשדד.
מתוך דבריו הבינה מרת
קליין כי הצעיד הינו עבריין ידוע,
אשר ביצע עבירות דומות קודם
לכן.

התבונן בעיון בתמונה זאת במשך זמן מה, והשתדל לזכור ככל האפשר
יותר פרטים ופרטי״פרטים. כשתהיה סבור כי השתליטת על רוב הפרטים
המופיעים בתמונה — הפוך את העמוד ובחן את זכרונך בהתאם להוראות
שתמצא שם. אסור לך להשתמש בנייר ועפרון או בכל _שיטת רישום אחרת
ועליך לסמוך על זכרונך בלבד. מיבחן זה מיועד במיוחד לקבוע באיזה מידה
מסוגל מוחך לקליטה סדירה ומדוקדקת, ומה יכולתו ל״תייק״ פרטים רבים
ככל האפשר בשיטתיות וללא שימוש באמצעי עזר כאלה המוזכרים למעלר