גליון 970 מתאריך 17 במאי 1956

ם כתבים
ראש־גשר נטוש

5ך ^ 7/ן61

אני מ סיר את כו ב עי ב פני עתונכם, ה מפונל
להדפיס א ת הדברים המדרבנים על ערביי ישראל
וחרפת ה מי מ של ה צבאי (העולם הזה .) 969 לזכותכם,
ייאמר כי ראיתם א ת הרע עו ד בעצם הת הוותו,
ל פני חם ש־שש שנים. כאשר אי ש לא ח שב
עדיין על הצורד ל מ צו א שפה מ שו תפ ת עם הערבים
ולהפוך את ה מי עו טי ם בישראל לבני ברית וראש־נשר
ה מכוון החוצה — לא פני מ ה.

שלום רוט, חיפה

מאמרמ צויין.
המדינה 1

העו שה שירות רב — ל אוי בי

אליהו טבעון, חולון
אם קולכם לא נ ש מע עד כה, לא יי שמע נם עתה
— לצערי כערבי וכבו המרחב ה מ שו ס ע הזה
אשר נמאם לו לח שוב רע על מל ח מו ת ו שנ א ת
עמים.

כמיל מנצור, חיפה

תערוכה -על שום מה?
פתיחת תערוכת התע שייה נם ב שב תו ת (העולם
הזה ) 968ה ע מידה א ת הארץ כולה על רגליה. על
שו םמה ; האם בגלל אינטרם לאום י־כלכלי־בינ־ל
או מי חיוני? לא ולא 1רק מ פני שה אי ש חו שי
רצה לנקות את ש מו בכל מיני ל ה טו טי פ ר סו מ ת 1

אליקים הרצברג, בני־ברק
...יש לי חשק לתת לאב א חו שי נ שיקה 1

ירחמיאל קינמון, פתח־תקוה

השבוע היתד, לנו אורחת בישיבת המערכת,
אופירה ארז, שחזרה זה עתה מצרפת,
סיפרה לנו על חוזיות הדרך.
למען האמת, חיכינו לה בחשש־מה. נערות
ישראליות רבות נסעו בשנים האחרונות
לפאריס, וחזרו צרפתיות יותר מכל
בנות צרפת. אולם המבט הראשון הרגיע
את כולנו. אופירה שחזרה היא עוד יותר
צברית מאופירה שנסעה, אם אפשר.

כבר קודם לכן הגיעו אלינו כמה קטעי־עתונות
ומכתבים שסיפרו על מסע־הכיבוש
של צברית 56׳ .לא מיהרנו להאמין בכך
כל עוד לא שמענו את הסיפור המלא וכל
עוד לא ראינו את מאות קטעי העתונות
והתמונות.
אולם עתה שוב אין כל אפשרות של
ספק. נציגת ישראל הפכה לא רק למסמר
המוכר של מיפגש בנות העמים, אלא אף
הצליחה להפוך את המיפגש לבמת־תעמולה
למען המדינה.
בשעת המסיבה אצל נשיא צרפת רנד, קו־טי,
הקפיד המארח מאד שאופירה תעמוד
לימינו בכל התצלומים. בהופעות הטלביזיה
וביומנים התרכזו הצלמים, כאילו נדברו
על כך מראש, על הנציגה הישראלית שלבשה
את החולצות הרקומות שהפכו סימן־
היכר לרלק הנשי של הדור הצברי.
עוד יותר מוכר הדבר בכתבות העתונות.
כמעט כל העתונים, באחידות מפליאה, הקדישו
את הכותרות לידידות בין הצעירה
הישראלית, חיילת צה״ל, לבין נציגת מצריים
החמודה. תמונת אופירה במדי צה״ל,
או בחברת המצריה, הופיעה בעתוני צרפת
יותר מאשר כל שאר תמונות המיפגש גם
יחד. אופירה עצמה תספר לך על כך בב־תבותיה,
המתחילות להתפרסם השבוע.

לפני נסיעתה הקדשנו כמה ערבים לתדריך
ממצה. שקלנו כיצד צריכה נציגת הנוער
הישראלי להופיע בשעה הנוכחית לעיני
העולם׳ ובמיוחד לעיני מיליוני הקוראים,
צופי הקולנוע וצופי הטלביזיה בצרפת.
החלטנו כי תפקידה של אופירה, ביחוד
בתור חיילת צה״ל, צריך להיות להדגיש
שתי נקודות עיקריות: את נכונותו של
הנוער הישראלי להגן על מולדתו בכל מחיר,
אם ייקרא לכך, ואת שאיפתו העזה לשלום
עם עמי ערב. ההגבה הצרפתית מוכיחה
שאופירה הצליחה להפגין שתי אמיתות אלה
בצורה חיה ומשכנעת יותר מהרבה שליחים
מקצועיים, העולים למדינה יותר. לא
היה זד, הישג תעמולתי בלתי־חשוב בשער,
שצרפת התחבטה קשה אם לספק נשק לישראל
או לא.
עתוני צרפת התמוגגו למראה הצברית
הגאה, שלימדה את ידידתה ד,מצריה את
שירי צד,״ל והחליפה עמד, קטעי משפטים
בערבית .״הוכחה חותכת לכך ששני העמים
היו מסתדרים ביניהם בנקל לולא היו המדינאים
בוחשים בקדרה,״ סיכם עתונאי צרפתי
אחד.
בניגוד לרוב שליחי הארץ, לא ביקשה
צברית 56׳ שום עזרה משום מוסד ממשלתי׳
לא הופיעה בשגרירות ישראל כדי להציג
דרישות. עד כמה שהצליחה שליחותה

מלמדת העובדק שקרה ההיפך: הקונסוליה
הישראלית התקשרה כעצמה עם אופירה,
אחרי שקראה בעתונים את מאות הכתבות
על הצלחתה. השגריר הישראלי הזמין אותה
לארוחה בביתו, קיבל את סניה באדיבות.

יתכן שהיו כמה קוראים שהתיחסו בספקנות,
מסויימת למיבצע בחירת הצברית.
אולי אמרו לעצמם כי בסך הכל זוהי עוד
תחבולת־פרסומת, שכל תוצאתה תהיה לקחת
נערה פשוטה מתל־אכיב, להכיר לה את
גדולי צרפת ולאפשר לה טיול לחתונת גריים
קלי.
לכן גרמו לנו תוצאות המסע סיפוק רב
כל כך. בשעת תיכנון המיבצע התנגדנו
בהחלט לשלוח את הנבחרת לחוץ־לארץ.
חששנו שהדבר ימשוך את הסוג הלא־נכון
של צעירות ישראליות. רק מתוך היסוסים

אין זה נ כוו כי הקהל הרב ה תכונן להשאר שם
כל היום. ל א מי תו של דבר ב או לשם רק להתפלל
שחרית ו אילו לקריאת התורה ותפילת מו ט ח חזרו
לבתי הכנסת. חוץ מזה. ההערה כ אי לו צעירים
דתיים פתחו את הקרב במטח אבני ם נראי ת
מנוחכת, בהתח שב בעובד ה כי אבנים הנן ״ מו קצה״
ו איו לננוע בהן ב שבת ונגד ההגיון שה מפגיני ם
אשר ב או למתות ננד חילול שב ת הם בעצ מ ם
יחללו שבת.

ישראל וסרמן, חיפה

חכתה שד דייגת
הצילו 1אני כבר נתפסתי בחכתה של הדיינת
נורית וולף (העולם הזה .) 969 אין פל א שהדני ם
עומדי ם אצלה בתור.

יעקוב גושן, אשקלון
...ברנע הר א שון ראיתי אתהת מונה העליונה
וחשבתי שזו ת מונ ה ידועה של סו פי ה לורן. נדהמתי
לראות שזו בחורה מ שלנו. זה רק מו כי ח
כי אין לנו שו ם צורד בכל מה שקראתם ״ער-
טילריה אי טל קי ת״ .הצבריות שלנו יותר יפו ת,
יותר נ בונו ת וחוץ מזה הן נם מ סו רו ת לע מן ול מדינ
תו, במקום לח שוב רק על ע צ מן.

רות בונים, לוד
הדמיון בין דייגת־דגיס נורית וולף לבין

הפתרון של א בו שפם
פרידמן, על אף שהיה רק אסיסטנט,
היה גרוע מפרופסור. לא די היה לו שיש
בביתה שני סטודנטים שמבינים אותו,
רצה שכל הכיתה תבין.
יום אחד, כתב תרגיל על הלוח והתחיל
לקרוא שמות, והיה קולו כקול קורא
במדבר. איש מתנקראים לא העז להתקרב
ללוח• כשהגיע לאבו־שפם (זה
שלא יודע להגיד אפילו אינטגרל) ,קם
הבחור ולהפתעת הכל ניגש. ללוח בצעדים
מלאי בטחון.
עור הכיתה מוכת תדהמה, והוא נטל
את הגיר וביד אמיצה כתב לצד התרגיל
שוה, וקו שבר ופתאום התחיל
להשך נעל. השתעל, השתעל ...ואם פרידמן
לא היה שולח אותו לשתות מים,
היה ודאי עומד ומשתעל שם עד היום. ישראל הפקולטה לחקלאות, רחובות

קוראים השולחים פרקים למדור
זה, מתבקשים לציין על
המעטפה ״כזבים לילקוט״.
...להב ממש מלהיב...

דבורה גדעוני, טבריה
...מה פ ת או ם ״ קו מנ דו״ 1השם הנכון היה
״בנבול פל ש ת 1956 ,״ כי אנ שי להב הם המ שך
ישר לדוד הפלמ״ ח וה שועלים. א פי לו צורת ה כתיבה
שלכם הזכירה איד ש הו א אח הפננו! של
הספר ה הו א...

דן גרמן, נתניה
הכל טוב ויפה. אול ם מה הדיבורים האלה על
״ מ מלכ ת נברי ם״ .ו מ דו ע ס חוא רי םבא ריכו ת כזאת
חצי תרים ר בחורים של ה מ שק, ורק חברה אחת?
אני ב טו חה שבמ ש ק להב, כ מו בכל ש אר המשקים,
ממל או ת הבנות לפחות 50 אחוז מן ה מ שי מה.

בת משק בנגב
והן עצמן .10070

גולה וגולת הכותרת
״קצת צי ו נו ת כתבתם במאמר (העולם הזה
.) 965ו אי לי אני או מ ר לכם ״הרבה ציונו ת,
רבותי 1״ כי בלי ציונו ת, לא היינו יכולי ם כיום
להנשים חזון הדורות ו אילו אתם — אוי מ סכני ם
— לא הייתם יכולי ם לה שתע שע בלהיות אנ טי-
ציוניים 1

אלחנן רוט, ירושלים
בדיוק כ פי ש מדינו ת ערב אינן ממה רו ת לפתור
את בעיית הפליטים שלהן רק על מנ ת שתהיה להן
סיבה לסחיטת כ ספי ם מכל הצדדים, בדיוק כך
מוד אגי ם ה ציוני ם שלנו על חיסולה של הנולה,
ש..י א נולה הכותרת של מע מד ם ה מבו ס ם והנוח...

פרחיה פרנקנטל, תל־אביב

זכותה של האשה

ב סיפו ר על האדם שסבל מלקוי גו פני מ סוי ם
ונצטווה לתת לא ש תו נם (העולם הזה ,) 967 טענתם
כי הבעל שלי ם כל־יכול על-פי חוקה תורת יש י
א׳ • א שר או תה מייחסים אתם ב ט עו ת לי מי הכינים.

.חוק הני רו שין הי הודי קיים מי מי מ שה והו א
קודם ומתקדם בהרבה מן החוק בארצות־הברית
וכן מן החוק של ״העולם הנ או ר״ ,של פיו הותרו
הגירו שין רק ל פני ז מן קצר ביו תר. לפי הוקי
ישראל. רחוק הבעל מלהיו ת כל־יכול כלפי א ש תו.
הוא חייב לה יותר מ שחייב כל בעל ל א שתו, לפי
החוקה ״ הנ או ר ה״ ביותר. ל דונ ס א, אזכיר כי אם
נולדו ת או מי ם והא שה טו ענ ת ש אינ ה רוצה או
יכולה להניק א ת שניהם, מחיבים את הבעל לש כור
מיינקת עבור ה שני.

ש. סגל, חיפה

שגעץ

ראיתי אה תערוכת הציורים של יו שבי בית-
החולים לחולי־רוח ב ע כו (העולם הזה ) 969וממש
ה שתגעתי מהציורים. לדעתי, הם הרבה יותר יפים
מהציורו ם האחרים ש היו ב תערוכה.

רות ברבר, תל־אביב

דייגת וולף
רבים הסכמנו אחר־כך לשלב את המיבצע
עם רעיון מיפגש־בנות־העמים, ולשלוח את
הצברית לפאריס.
עתה עלינו להודות שטעינו. התודה על
כך מגיע בלי ספק לאופירה ארז עצמה,
ולנוער הצברי שאותו היא מייצגת. כי במקום
שנוער זה מופיע לעיני העולם בדמותו
המקורית, מבלי לנסות לחקות בוכבי-קול-
נוע הוליבודיים ונערות־זוהר פאריסאיות, שם
מובטחת לו אהדת דעת־הקהל מראש.

קוצרת דורן
דייגת־גברים סופיה לורן, ראה תמונות.

מה מלהיב כלהב ף
הכתבה הנהדרת שלכם על קיבוץ להב (העולם
הזה <968 היתה סי מן דרך בו ר כו של העולם הזה.
היא מוכי ח ה שיכולה להיות לכם ה שפעה חינוכי ת
ע צו מה, אם רק תדעו לנצל או ת ה בדרד הנכונ ה.
...אינני או מ ר שתחדלו מסא רי הביקורת החרי-
פים, המכי ם ניים בארץ. נם הם דרושים. אולם
תראו את שני צדי המטבע ב או תו כ שרון ובאו תה
מ סירות...

חיים שטרקמן, תל־אביב

תמיד השבתי שפי ק א סו ( ש ת מונו תיו פו ר ס מו
בכתבה של ע מו ם קינן בעמוד. מ מול) הו א קצת
מ שונ ע. ע כ שיו אני ב טוח.

מי־ני־ יקבל מבקרים

יריעה ב תצפית (העולם הזה ) 969מ סרה כי
ברית״המועצות מו כנ ת קבל מ שלח ת של אירנוני ם
יהודיים לא־ציוניים, ב תנאי ש תוג ש לה ר שימה
ש מי ת. שמהה תכוונו ר שי מה אנ טי־ שמי ת?...

קירח מכאן ומכאן

דוד הררי, טבריה

דווקא מ שו ם כך שהפקיד ה מ טפל בענייו
מחירי התספורת (העולם הזה ) 966 הו א
אפ ש ר לצפו תמצ דו לזזזזת העניין קדי מה,
המספרו ת. הרי בין כ ה וכה אינו מו צי א
על פרט זה...

העל את
קירח
ל טובת
כ ספי ם

יהודאי כהנא, תל־אביב

מחמת העליה המתמדת בהוצאות הייצור של העתונות, נאלצת
מנהלת ״העולם הזה״ ,זו הפעם הראשונה מזה 16 חודיטים, להעלות
את מהיר הגליון. החל מהשבוע הזה יהיה המחיר 400 פרוטה.

ף* קונגרס הציוני המנוח ארל הדוק^
טור נחום גולדמן משהו נורא. הוא
האשים את ההמונים ואת הנוער בישראל
ביחס של אדישות וזלזול כלפי הציונות.
זה היה יותר מדי בשביל משה שרת.
הוא קפץ ממקומו והכחיש נמרצות את
העלילה. העם והנוער בישראל, אמר, הם
ציוניים בלב ונפש.
לגולדמן לא היתר, ברירה. הוא נאלץ להתנצל
על הוצאת הדיבה. הוא לא אמר מה
שאמר, אמר, ומה שאמר גם לא הובן כראוי.
כך נסתיים הבל בכי טוב, והכל בא על
מקומו בשלום. חוץ מן האמת, כמובן.

כי העם היושב כמדינת ישראל
איננו ציוני.

*4מעלה משמונים אחוז מתושבי מדי/נה
זי לא קראו מעולם את מגילת
העצמאות. לו קרא מישהו את הנוסח באז־ניהם,
לא היו מכירים א־תו, והוא גם לא
היה מעניין אותם במיוחד. המגילה היא,
בעיניהם, קישוט נאה, התלוי מאחורי זכוכית
מעל לשולחנות־הכתיבה במשרדי הממשלה.
שלושים
ושבעת הגברים שחתמו על מים־
מך זה לפני שמונה שנים וחודש במוזיאץ
התל־אביבי היו ציונים. הם בילו את מיטב
שנות חייהם בעסקנות ציונית. נעוריהם עמדו
בסימן המאבק האידיאולוגי החריף עם מתבוללים
וקומוניסטים בגטאות השונים של
אירופה.
הם ידעו מה הם רוצים לייסד, והם ניסחו
זאת בסעיף העיקרי של המגילה מדינה
יהודית בארץ־ישראל, היא מדינת ישראל.״
לפני כן בא פרק היסטורי מפורט, המסתמך
על הקונגרס הציוני הראשון ועל חזונו
של תיאודור הרצל.

הוא מוכן לההרג, אשר למרותם הקולקטיבית
הוא מוכן להיכנע, גם אם אינו מסכים
לה תמיד. במלים אחרות: החברה שהוא
מזדהה עסה בבל מאת האחוזים בלבו, אשר
למראה הישגיה מתמלא לבו גאווה ולמראה
מפלותיה נופלת רוחו,.

^ ין כל טעם לתת על כן תשובה מי־
> £לולית, פשוט מפני שהיא שיגרתית ומקובלת.
תשובה כוו אינה מחייבת. היא
עשוייה רק להוביל את המחשבה בדרכים
כוזבות שיתנקמו בסוף בבעליה.
מה קורה כאשר פולשים הפידאיון לארץ,
הורגים ומחבלים?
אתה מזדעזע. אתה מצמיד את אוזניך

של אנשים שאתה חש כקידכה
מסויימת אליהם.
יתכן שידמה לך שזה לא בסדר. יתכן
שהיית רוצה לטשטש את העובדה. אולם
למעשה אין דבר טבעי ׳מזה. כי במעמקי
לבך אתה ישראלי — ורק ישואלי.
או נקח מקרה אחר. מנהיג יהודי בצינ־צינאטי
מתח ביקורת חריפה על מדינת־ישיאל
ואמר שעל המדינה לשנות לחלוטין
את דרך חייה. זה מרגיז אותך. לו אמר
זאת איש בפתח־תקוה היית שוכח את הדברים
מיד. המרגיז הוא שאמר זאת איש
מבחוץ.
לו היית חושב שהמדינה הזאת שייכת
לכל היהודים בעולם, לא היית יכול להר

ין פירוש הדכד שיש להפסיק את
ד,עליה. להיפך, ד,עליה היא תוספת כוח,
וככל שהמדינה תוכל לקלוט עולים׳ כדאי
לה לקלוט עולים. נקדם את פניהם בברכה,
ננסה לקלוט אותם למסגרתנו הרוחנית,
ונחנך אה בניהם לסגנון־החיים של העם
הישראלי.
אינני מוכן לקבל פקודות מיהודי בברוק־לין,
יש ם צורר, שהיא. איני מוכן לקבל
את ר,הב.וה שהמדינה הזאת שייכת לו, אולם
אם יהודי זה בברוקלין יהיה אי־פעם נתון
בצרה, אני ארגיש חובה מוסרית לעזור לו
כמיטב יכולתה של המדינה, ובמקרה הצורך
אף להציל את חייו ולהביאו הנה.
ישנה קרבת דם, ישנה קירבה משפחתית,
שלא תימחק בנקל. כשם שהאוסטרלי וה־ניו־זילנדי
מזדעזעים כאשר בריטניה נתונה
בצרה, כן נזדעזע כאשר מאיימת סכנה כל
שהיא על יד,ידים אי־שם בפזורה.

השאלה היא פשוטה מאד. כל אחד מאתנו
חושב את ה״אני״ שלו לחלק מ״אנחנו״
מסויים .״אנחנו״ — זה אותם אשר למענם

*־־ א, הבעיה אינה תיאורטית.

יתכן מאד שהיו נותנים בו במקום אזרחות
אוטומטית וזכות בחירה מלאה לכל
יהודי בעולם, בלי להתחשב במקום מגוריו,
כמו שנהוג בהסתדרות הציונית. אם לא
עשו זאת, הרי זה רק מפני שהדבר היה
מעמיד את היהודים בבמקלין ובאודיסה
במצב עדין מאד, ובהחלט לא רצוי להם.

כן, קשה לך לענות. מעולם לא
ביקשו אותך לחשוב על כך עד
הפוף. יתכן מאד שתוך כדי מחשכה
היית מגלה סתירה מסויימת
כין הרגשתך המקורית לכץ מה
שהתרגלת לומד ככית-הספר, כ תנועה,
כהכרה.

ליטי.

עלינו להגיד תודה לציונות. עלינו להגיש
לה פרחים ביום האם. אולם עלינו להגיד
לה שהמדינה הזאת היא יצור חדש, שהתבגר
במציאות חדשה, שיש לו מלחמת־קיום משלו
ושאיני מוכן לשעבד את עצמו לצרכיה
של היהדות העולמית. האינטרס העליון הקובע
לגביו ה א האינטרס של מדינת ישראל.

וכמו האוסטרלי והניו-זילנדי, גדע
שאנו עם חדש, כעל זכות קיום
עצמאי משלו, כעל כעיות משלו
ואינטרסים משלו, שאתו משועכד
לאמא שמעכר לים.

הם האמינו ככל לכם שהמדינה
החדשה אינה שייכת לאותם הנמצאים
כמקרה כתחומיה, וגם לא
לאותם שיכואו אליה להתנחל כה
תוך תקופה מהויימת. הם האמינו
שתהיה זאת מדינתו של ״העם היהודי,״
של יהודי העולם כולו.

ך נה הידון־כזק. ענה על השאלה מיד,
} 1בקול רם, מבלי לחשוב. איזו מארבע
ההגדרות מתאימה ביותר לרוחך י
אני הנני :
(א) ישראלי
(ב) ציוני
(ג) יהודי
(ד) עברי

זאת, יש להניח שהוא קצת פסיכי.
אולם לא פחות פסיכופאתי האדם המשעבד
את כל חייו לאמו, הנדבק לסינר
שלה, החולם עליה בלילות, המסרב לצאת
לעולם הגדול ולפלס לעצמו את דרכו בחיים.
גם לזד, יש שם במילון הפסיכו־אנא־

למקלט הרדיו. אתה ח טף את עתון־הערב
מידי המוכרים. אתה חוזר ומדבר על כך
בכל שיחה בבית, בעבודה, בחברה. אתה
משמיע בכל הזדמנות את דעתך על אשר
יש לעשות.
מה קורה כאשר מתנפלים בריונים על
יהודים ׳בוינה, או כאשר נהרגים יהודים
במהומות במאראקש, או כאשר מחובל רכוש
יהודי בדיסלדירף י
אתה מתרגז. אתה מצטער על המעשים.
אולי היית רוצה שד,שגריר הישראלי הקרוב
ביותר יגיש מחאה חריפה.

מה ההכדל כין שוני ההגבות?
האם רק המרחק הגיאוגראפי?
אין זו האמת המלאה. כמקרה ה-
יאשון אתה מרגיש שאתה הנפגע.
כמקרה השני אתה מרגיש רק רגש
מסויים של השתתפות כגורלם

גיש כך. אולם האמת היא שאינך חושב

כאשד אתה חושם על ״אנחנו״,
כאשר אתה מדבר על ״שלנו״,
אתה מתכווו כפירדט לדכד אחד :
לאדץ־ישראל, למדינה ולעם היו־

שג נ ־

ף* יתה קכוצד! קטנה, שהתרכזה מסו
) ביב לכתב־העת אלף ואשר ביקשה להסיק
מעובדה זאת תיאוריה מרחיקת־לכת
של מלחמה בציונות והתנגדות מוחלטת
לכל דבר יהודי. לדעתי, זה מיותר לגמרי.
הציונות ילדה אותנו. איש מאתנו לא היה
קיים כאן, לולא היתד, קיימת הציונות. הציונות
היתד, אם המדינה.

אדם נורמלי אינו שונא את אמו,
ואינו לוהט כה. אם הוא עושה

/היא מעשית מאד, והיא נוגעת למלחמת
הקיום של המדינה. כי הערפל של תפיסות
מיושנות מסתיר מעינינו את הנוף האמיתי
של מציאיתנו, ומונע בעדנו לצעוד בצעדים
נמרצים אל היעד שאנו חייבים להגיע אליו
אם רוצים אנו שמדינה זו תאריך ימים.
שום אדם נורמלי בישראל אינו מאמין
כי 11 מיליון יהודים יתרכזו אי־פעם במדינה
זו. אולם זהו הסיוט העומד כיום בפני
כל עובי במי־חב. הוא מבין שלא מדינת־ישראל
ולא ארץ־ישראל מסוגלות לקלוט
מספר כזה. והוא מאמין כי ישראל תתפשט
בבוא המועד בכוח הנשק עד מעבר לפרת
וליאור, כפי שמבטיחים הד״ר ישראל שייב
וחבריו, שהם הציונים האמיתיים היחידים
בארץ.

זהו הפיוט המפריע כיום לכל
מחשכה על שלום במרחב..
אולם מדינת־ישראל עצמאית, השייכת לבניה,
הרואה את עצמה כנקודת־המוקד של
קדמת־אסיה ושל מלחמת־ד,שיחדור של עמיה,
החת לראות את עצמה כראש־גשר נצחי
של פלישה יהודית גדולה, מדינה כזאת
תיראה אחרת לשכניה.
היא גם תיראה אחרת למנהיגיה ולבניה.
אופקים חדשים לפעולה מדינית, סיכויים
חדשים למלחמת־הקיום הלאומית, יתגלו לעץ
כאשר ישתנה הנוף הרוחני.
הרים חדשים רומזים ממרחקים. מוטב
לשאת את העין אליהם, תחת לחלום בעיניים
פקוחות על גוף שאינו קיים במציאות.

^ §ן 1ד * וומו * י

וכל הזכויות שמורות)

* ביקורו של שרי ג׳ואהרלאל נהרו, ראש ממשלת הודו,
כמרחב עוד כקיץ זה, יעזור להפגת הסכנה המלחמתית. נהרו
יבקר רק במצרים וסוריה ,״פסח על ישראל.

העם
חגל או מ
ואשר
לא נשבר עד הרגע האחרון (ראה
מסגרת) .בחזרו לארץ, היה זכאי לקבלת״
פני־גיבור.

• ישראל תשמש כלע־מחלוקת כין עמי אסיה. אחת הסיבות
לדחיית ועידת עמי אסיה ואפריקה (״מדינות באנרונג״) ,שהיתה צריכה להתקיים
הקיץ בקאהיר, היתר, נעוצה בדרישתו של נהרו להזמין גס את ישראל. סיבה
שניה: דרישת ברית המועצות כי יוזמנו בנפרד כל הרפובליקות האסיאתיות
הסובייטיות, שתין דון בנסיעתו הקרובה של עבד אל־נאצר למוסקבה.

ד,טלפון מס׳ 23 של עפולה צילצל. חבר
משק מזרע הרים את השפופרת, נתבקש
לקרוא למכשיר את חברת המשק רגה אורן.
האשד, השחרחורת, נמוכת־הקומה, אכלה אותה
שעה ארוחת־צהריים בחברת בתר, פועה׳
חיילת צה״ל, ובנה הצעיר, שהוא תלמיד
בית־ספר. היא ניגשה אל השפופרת, שמעה
את קולו המוכר של משד, שרת. היתה לו
בשורה חשובה.
רבע שעה לפני כן קלטה מחלקת־הצופן
של משרד החוץ בקריה הירושלמית את ידיעתו
של שלמה קדר, הממונה על ענייני
צירות ישראל בפראג: מרכ> אורן שוחרר.

מדיניות

.פניה חדשה של כי. ג׳י. להימול הסיכסוך הישראלי־ערכי

על-ידי משא־ומתן ישיר אינה מן הנמנע. הודעתו של מזכיר או*ם,
דאג האמרשילז, כי בשלב הנוכחי עוד אין אפשרות ל|.ן דם את יחסי השלום בין
ישראל לערב, גרמה לרוגז רב בין קובעי המדיניות הישראלית. הם יפגינו את
מורת־רוחם בהכרזות בלתי־פוסקות כי ללא שלום של קבע בין ישראל לשכנותיה
אין כל אפשרות לשמור על השקט במרחב.

.הסעיף הנסתר מאחורי ביקורם
שד חכרי ממשלת צרפת
כמופק כה בקשה צרפתית מברית־המועצות
שתת1וך בינה לבין הערבים,
בעיקר מצרים, התומכת באופן פעיל במורדי
אלג׳יריה.

• צפה לשורה חדשה שד שינויים
בצמרת השלטץ שד כמה
מהדמוקרטיות העממיות. אחרי
השינויים שחלו בצמרת המפלגה הקומוניסטית
בפולין, יבוא תורן של רומניה
ובולגריה. מספר שינויים אישיים, לא
רציניים ביותר, עלולים לחול גם בברית
המועצות עצמה.

• המאורע המרכזי כחזית
המדינית הפנימית: הסתערות
מחודשת של תנועת החרות על
הממשלה והסוכנות. חרות תצא
בשורה של האשמות נגד מדיניות החוץ,
תתריע גם טל התפשטות מקרי השחיתות
בחוגי השלטון, תנסה לעורה התנגדות
המונית לקשירת קשרים דיפלומטיים עם
גרמניה המערבית.

.צוואתו שד זאב ז׳כוטינ-
סקי, בי עצמותיו יועלו לישראל
רק לפי הוראות ממשלת המדינה
העברית העצמאית, תתגשם
כקרוב. באחת מישיבותיה רקרובות
של הממשלה, יוחלט על העלאת המנהיג
הרביזיוניסטי מניו־יורק לישראל.

חינוך
או ר בי הו ד ה

• יתכן כי אחדות־העכודה

תחליף את נציגה בממשלה. במקום
שר הפנים ישראל בר־יהודה, שיפרוש
מטעמי בריאות, יצורו במקרה זה
לממשלה יצחק בן אהרן, שימשיך להחזיק
את תיק הפנים.

.חיים כהן לא ירכך את
הצעת־החוק שהוא מכין להגבלת
חופש העתונות. למרות הבי
קורת
הקטלנית שנמתחה בכל החוגים
על הצעוז זו, תונח הצעת החוק על שולחן הכנסת, כי זהו רצונו האישי התקיף
של דוד בן־גוריון.

• שני עתונים חדשים יצטרפו לעתונים היומיים העבריים.
אחד יוצא על-ידי מפא׳׳י, ל׳רשת את מקומו של חדור. השני: מהדורה שניה של
מעריב, שתופיע בשעה שש בערב
לעומת זאת, יחול צמצום בעתונות הלועזית, המועמד הראשון
לסגירה, עתון יומי בשפה הגרמנית. אחריו בתור: שני שבועונים מצויירים.

מתנתפ רי ד ה
ידידי ברית־המועצות, שקראו את הכותרת
השמנה׳ בעלת שבעת הטורים, בעמוד
הראשון של הבקר, שמחו. המנהל של משרד
החיץ, כך נאמר בכותרת, יוצא לביקור במוסקבה.
מקומה של הידיעה בעמוד הראשון
לא השאיר ספק שמשהו גדול מתרחש
— הפגנה גדולה והדת־תוצאות של ידידות
סובייטית־ישדאלית.
כמעט כל שאר העתונים התיחסו אל הידיעה
באותה התלהבות. רק שניים־שלושה
פרשנים הסתייגו. הם ידעו את האמת.
.מקטרת ברודוס. וולטר אית׳ ()46
הוא כמעט האיש הוותיק ביותר במשרד־החוץ
הישראלי: הוא נתמנה מיד עם הקמתו.
מוועידת שביתת־הנשק ברודוס ועד לוועידת
האטום בג׳נבה בלטה המקטרת שלו כסמל
המדיניות הישראלית.
במסדרונות הממשלה נחשב איתן, יליד
מינכן הגרמנית שהשתקע בילדותו בבריטניה,
לסמל הקבוצה ה״אנגלו־סאכסית״ ב־משרד־החוץ,
אליה נמנה גם אבא אבן, ושאינה
אהודה כלל וכלל על אוהדי בי. ג׳י. כמרצה
לשעבר לשפה הגרמנית במיכללת אוכספזרד
ומחבר יצירה על המהפכן הדתי הגרמני
מרטין לותר, הביא עמו איתן משהו מן
הליטוש התרבותי האירופי, שהוא חשוד על
פעילים רבים שגדלו בין סג׳רה לדמיה.
בשנים האחרונות התקררו היחסים בין האיש
שנולד בגרמניה וגדל בבריטניה לבין
האיש שנולד ברוסיה וגדל בארץ. משה שרת
ביקש דרך להרחיק את איתן מכהונתו, לשלחו
לאחת השגרירויות של ישראל בעולם.
הקובע האחרון. בממשלת ישראל נהוג
לתת לפקידים בכירים מתפוטרים כמתנת
פרידה נסיעה בעולם. גם איתן זכה לשי
נאה זה: הוא נשלח לסיור באתונה, בוקרשט,
ורשה, פראג ומוסקבה, בה יבלה
שבועיים. אין שום קשר בין נסיעה זו לבין
שינוי כל שהוא ביחסים עם ברית־ה־מועצות.

לו רצה איתן לשנית משהו, לא היה
יכול. כי כל מגע עם ארץ הסובייטים מרוכז
עתה בידי יוסף אבידר, השגריר הגידם
המצליח, הקרוב לראש־הממשלה יותר מאשר
לשר־ההוץ שלו. הקובע האחרון, למעשה :
דויד בן־גוריון׳ שמעולם לא חיבב את ״הקבוצה
האנגלו־סאכסית״.

(שער העולם הזה )788
,23 ידיעה משמחת
בקבוקים על הדשא. תוך שניות מעטות
פשטה השמועה במשק מזרע. לבושים
בתחתונים פרצו החברים מתדריהם׳ כד,ם
נחו בשעות צהרי השבת. בראש מגדל אסם
התבואות ובית, הקיבוץ הופיעו דגלים. עשרות
בקבוקי יין וקוניאק הופיעו באורח
פלא ממחבואי החדרים.
כעבור שעה קלה דמה הדשא לפני חדר
משפחת אורן למגרש של חגיגה עממית.
בזד, אחר זה הופיעו המשלחות בג׳יפים,
טנדרים ומכוניות פרטיות ממשקים קרובים
ורחוקים. שיחות נרגשות התערבבו עם ברכות
של יום־טוב.
קבלת פני גיבור. לא היה זה חג פרטי
של משק מזרע. מיד עם הישמע הידיעה
הראשונה בתמצית החדשות בשעה 1.30 פרצו
המאזינים בערים, במושבות ובקיבוצים
החוצה, לקרוא לשכניהם ולחבריהם לפתוח
מיד את מקלטיהם כדי לשמוע את החדשות
במלואן.
לא היה זה חג לאומי בלבד׳ רמז לשינוי
הכללי של מזג האוויר בעולם. במרכזו עמדה
דמותו של אדם: גבר שעמד באחד המבחנים
החמורים ביותר לבן המאה ד,־,20

אשד. שחורת־שער ומבולבלת פסעה ברחוב
הראשי של מעברת סאקיה ב׳ .ביד
אחת משכה אחריה ילד מצומק כבן ,6
ביד השניה החזיקה כמה תעודות.
לפתע זנקו לעברה 15 גברתנים שופעי-
שרירים, קרעו מידיה את פנקס־הזהות, משכו
אותה לעבר בית־הספר הממלכתי הכללי.
אך ברגע שהתמהמהה לפני השער הסתערו
עליה תריסר צעירים חובשי־כיפות, משכו
אותה לעבר השני של הרחוב, שם שכן לבטח
בית־הספר הממלכתי הדתי.
כי במחוז אור־יהודה, הכולל את שתי
מעברות סאקיה ואת כפר־ענה, הגיעה שעת
ההורים לרשום את ילדיהם (הלומדים או
הרוצים ללמוד) לשנת הלימודים הבאה, בהתאם
לחוק. התוצאה היתד : ,מלחמת־בחי־רות
על קולות זוטא.
פעולת פטרולים. לילה לפני כן עברו
יחידית־הסיור של שני הצדדים בבתים .״תבואו
לגיהינום ...בניכם יאכלו חזיר הזהירו
הפטרולים הדתיים .״תקבלו עבודה הבטיחו
סיירי ההסתדרות. הבחירה בין אלוהים
לבין לשכת־העבודה לא היתה קלה.
הקרב לא נגמר ברגע שהאב המד,ומם
רשם סוף־סוף את בנו בצד זה או בצד זה.
כי בערב, דגרו מטות־הפעולה של שני הצדדים
על רשימות הנרשמים, כקציני־מטה
על מפות הקרב, בדקו מי נרשם בצד
השני. העבריינים זכו מיד לטיפול נמרץ
נוסף.
למתהרטים-,שלא תמיד ידעו קרוא וכתוב,
הוכנו מראש טפסים, כתובים בשפה מוזרה
בכתב־יד, שהזדקקו רק לחתימה :״מבקש
לבטל את הרישום לגן הילדים הממלכתי דתי
וירשום את ...לגן הממלכתי*.
העולם הזה 970

אחו׳ אובע שנים, אובעה חושים 1־ 13 יום, רא ביקש מרוני אוון חנינה

האיש שדא נשבר

(ראה שער) ^
משךהש כו ע טיפסה ה&תיחות ל־
*2שיאה. השאלה הגדולה — אם ישוחרר
מרדכי א־רן או לאו — הגיעה לנקודה של
התפוצצות.
ידיעה קטנה של סוכנות־ידיעות יהודית
ניבאה כי האיש בן ה־ 51 ישוחרר ביום־
העצמאות הצ׳כי, בתוקף חנינה כללית. אולם
הידיעה לא עוררה אימון. נגדה עמדו ידיעות
שבאו משרותי־מודיעין מערביים, קבעו
כי אורן אמנם ישוחרר לפני תום תקופת־מאסרו,
אך שיחרור זה אינו קרוב ביותר
(תצפית העולם הזה .)964
הידיעה המכרעת באה ממקור אחר. מזכיר
מק״י המעודן, שמואל מיקוניס, חזר
מועידת המפלגה הקומוניסטית, סיפר בראיון
מיוחד שנתן לנציגי העולמי הזה כי שוחח
על עניין אורן עם מזכיר המפלגה הקומוניסטית
הצ׳כית, אנטונין נובוטני. הפגישה
הונצחה, במקרה, על־ידי צלם הועידה. כאשר
נשאל על תוצאות השיחה, השיב מיקד
נים, ללא היסוס :״הרושם שלי הוא שאורן
ישוחרר. זה לא יקח זמן רב.״ (העולם הזה
.)967
היתר, זאת ידיעה סנסציונית. שום מזכיר״
מפלגה קומוניסטי לא היה מכריז הכרזה
כזאת ללא בסים מוצק. איש תעולם הזה,
שניהל את הראיון, שאל על כן בתמהון
מדוע לא סיפי זאת מיקונים מיד ברדתו
מן המטוס לעתונאים שחקרו אותו.
ענה מיקוניר :״אף אחד מהם לא שאל
אותי !״

עי נויי ם ככלא

ציון־שמאל שהיתר, עד אז חוקית בבריתי,מועצות.
כשד,טיח נגדו מאיר יערי כי ״מצויים
בתוכנו יחידים שמוצאים סעד במוחם
ואומץ בלבם להצדיק את הרדיפות על ציונים
!״ הסביר אורן כי ברית־המועצות נתונה
במצור, נאלצת על כן לנקוט בצעדים
קיצוניים. בנימוק דומה הצדיק, כעבור עשר
שנים, את ברית סטאלין־היטלר.
אחרי שנשא בארץ לאשה את רגה וור-
שביאק, עסקנית השומר־הצעיר, ואירגן בנס-
ציונה ועד־פעולה נגד משמרות ההסתדרות
שגירשו את הערבים ממקורות־עבודה יהודיים*
,השתתף בקונגרס סוציאליסטי בריטי
שטיפל במשפטי־ר,טיהור הסטאליניים אשר
זיעזעו איתר, שעה את העולם. בניגוד לציר
אחר מארץ־ישראל, הצביע אורן בעד ההחלטה
שדרשה מן הממשלה הסובייטית לאפשר
למשלחת בינלאומית לחקור את פרשת
המשפטים ואת ההאשמות בדבר עינויי הנאשמים.

נכנם אורן אז לרשימה שחורה כל
שהיא, הרי לא הורגש הדבר מיד. אחרי
מלחמת־הע־לם ניהל משא־ומתן עם השגריר
הסובייטי בפאריס־בקשר עם ארגון הפגנות
לשם שיתוף ברית־המועצות בועדת החקירה
האנגלי־אמריקאית. בימי מלחמת־השיח־רור
היה אחד השליחים העיקריים (והבלתי-
רשמיים) של ד,מדינר,־בדרך, אשר אירגנו
את המחתרת העצומה שהעבירה עולים׳ אספקה
ונשק מארצות הקומוניזם לישוב הלוחם•
שותפיו למיבצע ולמשא־ומתין: אנא
פאוקר הרומנית, משה פיאדה היוגוסלבי,
מאתיאס ראקושי ההונגרי.
״הבחורצ׳יק המטייל בעולם,״ כפי שקרא
לו פעם בי. ג׳י ,.הגיע רחוק.

נ שי מ פ״ ם לא האמינו למיקונים. כש־הגיע
השבוע יום־העצמאות הצ׳כי, מבלי
שתתפרסם הודעה על שיחדור אורן, גברה
בלבם ההתמרמרות. הם החרימו את החגיגה
בצירות הקומוניסטית, ביקשו את כל ה־עתונאים
להצטרף לחרם זה.
אותה שעה נערך מאחורי הקלעים בפראג
מאבק שקט. מרדכי אורן ושמעון אורנשטיין
נידונו בשעתו מפני שהשתתפו, כביכול, בקשר
נגד בטחון המדינה הצ׳כית, יחד עם
סוכנים טיטואיסטיים, ציוניים והסוציאליסט
הבריטי״יהודי זיליאקוס. בנין זה התמוטט
כאשר ביקרו ניקיטה חרושצ׳וב וניקולי בול־גאנין
אצל טיטו בבלגראד.
המדינאי היוגוסלבי התקיף העמיד תנאי
בל־יעבוק לכל התפייסות עם ברית־המוע־צות:
הכחשת כל העלילות שהוטחו נגדו,
ובכלל זה טיהור כל המנהיגים הקומוניסטיים
באירופה שהוצאו להורג באשמת ה־טיטואיזם.
רודולף סלאנסקי הצ׳כי עמד בראש
הרשימה.
ההוראות המתאימות יצאו ממוסקבה. בזה
אחר זה נאלצו מנצחי הטיהור האחרון לטהר
את המטוהרים. ויליאם שירוקי, ראש הממשלה
הצ׳כית, הודיע כי סלאנסקי לא השתתף
בשום קשר טיטואיסטי, גם לא קיים
שום מגע חתרני עם זיליאקוס. אולם, הוסיף
שירוקי, סלאנסקי היה אשם בביום האשמות
כוזבות נגד מתנגדיו, תוך שימוש
בעינויים, נפל קרבן לשיטות של עצמו. פסק־הדין
נגדו היה צודק.
כך התערער מעצמו גם בנין ההאשמות
נגד אורן. במוסקבה נעלם הקו האנטי־ציוני
התוקפני. הודעתו של נאשם אחר במשפט
סלאנסקי, ששוחרר וסיפר כי הודה באשמתו
אחרי שעונה בכלא, שפכה אור חיוזר
נוסף על עדותו של אורן באותו משפט,
בה הודה בכמה פרטים, אם כי לא בעיקר
ההאשמה שהוטחה נגדו.

נשקמ סיי ע. כל התותחים הופעלו.
הכלי האחרון של הנשק המסייע נוצל. בצד
הדתי הודיע השוחט כי לא ישחוט תרנגולות
להורים שבניהם יירשמו לבית־הספר הכללי.
בצד הפועלי קראה האחות שלא תטפל בתינוקות
שאחיהם יירשמו לגנים הדתיים.
כך מילא חוק החינוך הממלכתי באזור
אור יהודה — ובכל רחבי הארץ — את
תפקידו העיקרי: לחנך את דור המחר
העולם הזה 970

״לגמור או לא?״
ך ם כמציאות המדינה״ היה מרדכי

רגה אורן
״אני תאושר נזאד להיות חופשי

דרישה ג?תי-געימה
יה צורך לשחרר את אורן. אך הדבר
) 1לא היה קל. שמעון אורנשטיין׳ הנאשם
השני, שעסק בעניינים כלכליים, שוחרר לפני
כמה חדשים אחרי שחתם על בקשת חנינה.
אולם מרדכי אורן קורץ מחומר אחר.
גם אחרי מאסר של ארבע שנים, ארבעה
חדשים ושלושה־עשר יום סירב בהחלט לחתום
על כל בקשה שהיא לחנינה, שהיתר,
ממילא כוללת הודאה בעקיפין באשמה, הוא
דרש טיהור וזיכוי מוחלט.
היתד, זאת דרישה בלתי־נעימה לשליטי
פראג. הם התיעצו, מצאו לבסוף פתרון
מחוכם: התובע הכללי הצ׳כי ״וויתר על
שארית העונש,״ פקד לשחרר את האסיר.
כך נמנע גם הצורך בבקשת חנינה מצד
אורן וגם הצורך בהודאת ממשלת פראג שהד,אשמות
נגדו היו מבויימות וכוזבות.
בשעה 11..50 בבוקר, אור ליום הראשון
השבוע, ראו עיניים ישראליות מחדש את
האיש החיוור ששמו הפך למושג עולמי,
מלווה שני שוטרים צ׳כיים ולבוש חליפה
חומה מרופטת, הגיע מרדכי אורן לשדה־התעופה
בפראג, אמר שם לסופר ידיעות

לאזרחות טובה, ולגדל משמרת צעירה שתהיה
מוכשרת בבוא העת לספק למדינה
את כל העסקנים המפלגתיים ופעילי הבחירות
שהיא תזדקק להם.

שיעור לדוגמה
בית־הספר בקיבוץ מעוז חיים, בעמק הירדן,
ידוע ברחבי התנועה הקיבוצית כחממה
פוריד, של חידושים חינוכיים. על כן, משמש

אחרונות :״אני מאושר מאד להיות שוב
חופשי. אני בסדר גמור.״ אחר, בודד שוב
משך שעה ארוכה בחדר בנין שדד,־התעופה,
עד בוא המטוס שהובילו אל החופש ואל
אשתו בציריך.

״הכחורצ-יק* המטייל בעולם״
יתה זאת רק תחנה נוספת בדרכו
( \ של מרדכי אורנשטיין, בן כעל ביתד,מרזח
בעיירה הגאליצאית פודהייצה. האיש
שלא נשבר במרתפי־ד,עינויים של ״כנופיית
בדיה״ ובבידוד המוחלט של שנות מאסרו*
היה תמיד איש חזק. מלבד זאת היה תמיד
האיש השמאלי ביותר בתנועת השומר הצעיר,
אותה עזר לייסד בגאליציה ואחר־כך
בארץ־ישראל.
קיימת חוקיות מוזרה וטראגית בחייו של
אורן. בשנת , 1928 כעורך בטאון השומר־הצעיר
בפולין, הצדיק בפירוש את מאסרם
של מנהיגים ציוניים, חבוי מפלגת פועלי

^ אורן, איש השמאל הקיצוני של מפ״ם,
שותפם של משה סנה ויעקוב ריפתין. יחד
עמם אירגן את פעולת־ד,הסברה נגד השילומים
מגרמניה.
לכן היה המועמד הטבעי לייצג את מפ״ם
בועידת הפדרציה (הקומוניסטית) של האיגודים
המקצועיים שהתקיימה דווקא בברלין
המזרחית. ב־ 20 בנובמבר ,1951 ,נאם בכינים
זה, לא הזכיר את הציונות אף במלה
אחת, קבע כי בישראל מדכאים את הפועלים
בכל האמצעים.
הוא לא חזר ישר לישראל. בדרך התעכב
בפראג, בד, נפתחה אז הפעולה נגד רודולף
סלאיסקי. יתכן כי טיפל ן בשיחרור אסירי
השומר־הצעיר. מברקו המסתורי האחרון ל-
מפ״ם כלל את המלים :״לגמור או לא?״
באוזני הציר הישראלי, אריה קובובי,
התפאר כי שוחח עם כמה מנהיגים קומוניסטים
מרכזיים, אמר להם שמגוחך להאשים
את סלאנסקי גם בציונות וגם בקוסמו־פוליטיות
(אזרחות־עולם) ,מאחר שאלה שני
מושגים סותרים.
זה היר, ב־ 31 בדצמבר. כעבור שעות
מעטות נעלם האיש העשוי ללא חת מן האופק•
מאז ועד השבוע לא שוחח עם שום
אדם ישראלי.
עם חוזרו לישראל, לא יגליד הפצע. היחסים
הדיפלומטיים ישתפרו. ציר ישראל, שנעיר
מפראג זה כמה שנים, יחזור לשם.
אולם הדרישה העיקרית תישאר: לבטל
רשמית את ההאשמות שהוטחו נגד אורן,
ונגד הציונות כולה כמכשיר של ריגול.
הסיכויים: אפס.

* בהן עבד נבית־הסוהר והשתכר, אך לא
היה מסוגל לקחת עמו את חסכונותיו אל
מחוץ לגבולות המדינה.

* דבר שהומריץ את מזכיר ההסתדרות,
דויד בן־גוריון, לארגן נגדו משפט ציבורי.

הוא מוסד לדוגמה של החינוך המשותף,
וכל מומחי החינוך הזרים הבאים לראות
את הישגי ישראל בשטח זה, נשלחים תחילה
לביקור במעוז חיים.
השבוע, רשם המוסד חידוש נוסף לזכותו.
באמצעות מורם, פנו 18 תלמידי כיתה ז׳
אל שמחה קפלן, רבה עטור־הזקן של העיר
צפת, ביקשו להתארח בבתיהם של תושבים
אדוקים בעיר הקבלה.

הבקשה נענתה ברצון, בתוספת תנאי אחד
בלבד: הילדים האורחים ינהגו בכל דבר
כמנהג מארחיהם בתקופת שהותם בצפת.
כך זכו בתי הכנסת העתיקים של צפת
לקלוט ילדי קיבוץ לבושי מכנסי חאקי וחולצות
כחולות, שעיניהם נפערו לרווחה. כי
עבורם, לא היה זה טיול רגיל. הביקור
הצפתי היה צורה חדש־ לקבלת שיעור בהלכות
דת ישראל.

כיצד מכר האורח לוי אשכול את דירתו לשר האוצר לוי אשכול וקיבל

אין אדם כמדינה שלחם כמו לוי אשכול בעקשנות מתמדת למען
העקרון (הנכון) שעל עם עני, החי מנדבות היהודים בעולם, להדק את
חגורתו, להנמיך את רמת מחייתו המנופחת, להקדיש כל פרוטה מיותרת
לבטחון ולפיתוח. כאשר חסרים תותחים וטרקטורים, החליט, אין מקום
להקמת בניני־מותרות ושיכונים.
זהו סיפור של הגשמה אישית, הלכה למעשה, נוסח ישראל . 1956
ך* ימים היו, כמיל, טרופים מאד. הסכנות המאיימות
| [ על המדינה לא חלפו. אולם עתונאי ישראל עסקו,
השבוע, ברדיפה אחרי סנסציות זולות ומבישות. במקום
להתרכז על מאמצי הממשלה לקדם את פני הרעה, ולהכין
את האומה לשעת־חרום נטפלו, משום מה, לענייניו הפרטיים
של אחד מאנשי־המפתח המנהלים את המאבק: לוי
אשכול.
גרם להתנהגות מחפירה זו של מעצבי דעת־הקהל מכתב
אנונימי, שהגיע למערכת מ ע רי ב. הכותב האלמוני גילה
כי לפני חודש בוצעה בתיק 722/54 עיסקה בלתי־רגילה.
דירה בת חמישה חדרים ברחוב בנימין מטולדה מס׳ 32׳
ירושלים, נמכרה על־ידי האזרח לוי אשכול לאגף המקרקעין
של המדינה. האיש האחראי לאגף זה הוא, במקרה, שר־האוצר
מר לוי אשכול.
העתונאים, שעטו על ידיעה זו, הפכו אותה מיד לסנסציה
זולה. הם הכריחו את פקידי האוצר לפרסם הודעות ולהכריז
הכרזות. אולם שו־האוצר עצמו לא השפיל את עצמו
לענות למשמיצים. בבוז הראוי להם׳ התעטף בשתיקה,
הסתגר בחוזילתו ברחוב בוסתנאי מס׳ 3׳ בשכונת קטמון,
ירושלים, הקדיש את כל מרצו לפתרון הבעיות הלאומיות
החשובות שעמדו לפניו.

באפריל: למשלחת של נציגי ישובי־הספר, שבאו אליו
בטענות, הודיע שר־האוצר שעליהם להפסיק כל בנייה של
בתי־מגורים, להסתפק בשעה חמורה זו בבניית ביצורים.

אץ להפר עקרון
ך* ל אדם, שאינו משמיץ מקצועי או ציניקן צר־מוחין,
יודה בעליל כי איש הנושא על שכמו מעמסה כה
כבדה חייב לשמור על עצמו ועל בריאותו. הוא זקוק
לתנאים בהם יוכל להרהר בשלווה וברווחה בבעיות הכלכליות
הגורליות, להינפש אחרי יום עבודה מפרך. אין
כל ספק: שר־האוצר יקר מדי למדינה בכדי שתוכל להפקיר
אותו לתנאי־המחייה הנחותים של האזרח הפשוט או של
תושב ישוב־הספר.
איש לא הבין זאת יותר טוב מלוי אשכול עצמו. לפני

גדול, להתחשב גם בדעות של אישים קטנים. לכן חיפש
קונה שלא יפיץ את הדבר ברבים ולא יגרור את המשא־ומתן
לעתונים מבקשי־מנסציות.
הוא מצא את הלקוח האידיאלי. בבואו באחד הימים
למשרדו, פגש את הקונה במסדרון. היה זה לא אחר
מאשר הממונה על אגף, מקרקעי המדינה, אחד מפקידי
שר־האוצר. מר צפריר קפץ על המציאה. בו במקום החליט
כי הנה הוצעה לו השקעה מצויינת של כספי הציבור.
אמנם, ישנם כמה פרטים הלוטים ערפל. לדברי. מר צפריר
עצמו, היה זה השופט העליון ד״ר משה לנדאו שדרש דירה
זו לעצמו, הכריח את האוצר לרכוש אותה. השופט לנדאו
עצמו, אדם הרגיל לנתח עדויות, זכר את הפרשה לגמרי
אחות. סיפר הוא, השבוע: היה זה האוצר שהציע לו
דירה זו, שעה שדובר על העברתו מחיפה לרגל תפקידו
החדש בבית־המשפט העליון.
אולם אין זה חשוב. כל הצדדים התנהגו בטאקט רב
ובהגינות מופתית. נקראה ועדה של מומחים, שהעריכה
את שווי הדירה ב־ 22500ל״י, מחיר נאות לכל הדעות.
משרד־האיצר שילם את הסכום במזומן לאזרח לוי אשכול,
שלא נאלץ להמתין לתהליכים הבירוקראטיים המסובכים
הרגילים.
כאזרח נאמן, המכיר את חוקי האוצר, ידע השר כי עליו
לשלם מס שבה מקרקעין על ההפרש בין המחיר ששילם
הוא עבור הדירה — 11700ל״י — לבין המחיר שקיבל
עתה. בניגוד לאזרחים, רבים, המתנכרים לצורכי המדינה,
חתם לוי אשכול ביום ד,־ 8במרס , 1956 ,שנתיים אחרי עזבו
את הדירה, על המחאת הדואר מם ,65266 ,על סך 2110
ל״י, ו״ם סילק את שאר החובות שרבצו על הדירה.

פתרון זמני בלבד

חזון הדודות מול חלום הדירות
ך* יו אלה בעיות עצומות, קשות ולא תמיד נעימות.
( | העם קשה־העורף, המתגעגע ;׳.חיי רווחה ומותרות,
התעקש לפזר אבני־נגף בדרכו של מתכנן כלכלת האומה.
למרבית המול, זכה עם ישראל בשעה חמורה זו בשר־אוצר
שהוא מטבעו עקשני עוד יותר אף מעם ישראל עצמו.
לוי אשכול התעלה מעל לקטנוניות של ההמונים. אם
העם לא רצה ללכת בדרך הנכונה, היה מנוי וגמור עם
שר־האוצר בן ה־ 60 להכריחו לכך.
למדו זאת, לא מכבר, האקדמאים. בקוצר־ראות שאינה
הולמת בוגרי אוניברסיטות, דרשו כי שר־האוצר ימלא את
הבטחתו הרשמית להעלות את שכרם. גם העובדה שבינתיים
נסתיימו הבחירות לא הוכיחה להם את הטעות בגישתם.
שר־האוצר נטל על כתפיו העייפות את המעמסה החינוכית.
קרא הוא, בהתרגשות :״כל הדורש העלאת שכר בשעה
זו, עוזר לעבד אל־נאצר !״
פועלים חסרי־אחריות דרשו לשים קץ להקפאת שכרם.
את חזון הדורות החליפו בחלומות פסולים על דירות
מרווחות של חדר וחצי, שמלה חדשה לאשה ועוד מטרות
פסולות מעין אלה. שר־האוצר שוב נאלץ לעמוד בפרץ.
•.־ועידת ההסתדרות, לפני חודש, גינה באומץ־לב בלתי־מצוי
את הסטיות האלה מדרך החלוציות הבונה והיוצרת.
לדורשי המותרות מצא הפעם כינוי הולם עוד יותר :
״מהרסים ! ״
אולם שום דבר לא הרגיז את לוי אשכול יותר מאשר
בזבוז כספי העם לבניית שיכונים ציבוריים ועממיים.
כמנתח אמיץ, המשתמש ללא רחמים באיזמל החד בידעו
מה טוב לחולה, לא היסס להעביר בממשלה את ההחלטה
לבער את המחלה הממארת, להפסיק כל בנייה ציבורית,
פרט למוסדות חינוך. אמנם הובטלו פועלי בנין, אולם
שר־האוצר מרחיק־הראות ידע כי לפחות אחדים מהם ימצאו
תעסוקה הדשה במקצועם, כפי שיסופר להלן.
דאגתו לבריאות המדינה לא פסחה גם על הנקודה הרגישה
ביותר: ישובי הספר. דמגוגים למיניהם ראו את הבעייה
במעטה של סיסמות חנפניות. לא כן שר־האוצר. הוא
חדר אל לב הבעיה בעין בוחנת, שאל את עצמו בהגיון
של ברזל: מה דרוש למשקים אלה מעל לכל? התשובה
היתה ברורה: בונקרים. לא פחות ברורה היתד, המסקנה
האמיצה. הודיע עתון־בוקר ישראלי לפני חודש, ב־12

שנתיים ישב בדירתו הצרה כת חמשת החדרים, ששניים
מהם חוברו יחד לחדר־אורחים, ונאלץ להתפנות מעיסוקיו
החשובים האחרים כדי לגשת לפתרון בעיה זו. מחלת
אשתו, אלישבע, שהקשתה עליה לטפס במדרגות לדירה
בקומה השלישית, הפכה את הבעיה לבוערת עוד יותר.
היה רק פתרון אחד: לבנות דירה חדשה.
מנין יבוא הכסף? מוחו המאומן של שו־האוצר, הרגיל
להיאבק עם טורים של מיליונים, לא התקשה בבעיה של
כמה רבבות עלובות. הדירה החדשה היתד, צריכה להיבנות
על חשבון הממשלה, החייבת לספק שיכון נאות לשר שלה.
העובדה שלשר ישנה דירה פרטית לא היתר, צריכה להפריע
לממשלה למלא את חובתה זאת. שהרי אין להפר עקרון.

רכבות?ידות מלקוח אידיאלי
^ נשים צרי־אופ* יכלו לטעון כי שר המוכר דירה
\ £פרטית אינו צריך לקבל דירה ממשלתית. למרות שהיתר,
זאת טענה פסולה לחלוטין, נאלץ שר־האוצר, ככל אדם

פני שמשפחת השר יצאה מדירתה ברחוב מטול׳
/דה, בשנת , 1954 הספיקה אשתו החביבה, אלישבע,
לספר לשכנים על הדירה החדשה הנבנית לה בככר סלמה.
הציבור גם דאג לכך ששום תקלות לא יעכבו את הקבלן
במילוי משימתו, והוא זכה ליחס מיוחד בכל המוסדות.
במשרדי העיריה, למשל, אושרו תכניותיו מיד מחוץ לתור,
תחת לחכות חודשים רבים. ואילו קבלת הרשיונות
לא היוותה כל בעיה.
אולם לפני שהודבק השלט הצנוע ״אלישבע ולוי אשכול״
לדיור, החדשה, קרה משהו במדינה. ראש הממשלה,
דויד בן־גוריון, העתיק את מקום מגוריו ופעולתו הציבורית
המבורכת לשדר,־בוקר. הוא ביקש להשאיר ללוי
אשכול ירושה יפה: את ראשות ממשלת ישראל. לרוע המזל,
קופחה זכותו של עם ישראל למנהיג בעל־שיעור קומתו
של אשכול. בחוסר־התחשבות ממאירה המליכו יריבי בי. ג׳י.
את משה שרת תחתיו, אחרי שלוי אשכול סירב בהחלט
לוותר על תפקיד־הקבע המכריע באוצר לטובת כהונה בעלת
אורך מפוקפק במשרד ראש־ר,ממשלה. הוא לא ראה
גם שום סיבה מדוע לא יהיה איש כמוהו מסוגל לשרת
את עמו במשנה יכולת בתפקיד של ראש־הממשלר, ו־שר־האוצר.
לוי
אשכול לא העתיק את משרדו למשרד ראש־הממש־לה,
ברחוב איבן גבירול .1אולם הוא העתיק את דירתו
לבית ראש־ד,ממשלה ברחוב מיימון. משה שרת היה בעל
שיכון ממשלתי משלו׳ אחדי שמסר בתנאים המתאימים את
החווילה הפרטית בה גר קודם לכן בתל־בנימין הרמת-
גנית.

חגר קיבוץ נאמן
^ ולס הצריף השבדי בשדה־בוקר לא פתר לאורך
ימים את בעית־השיכון של משפחת אשכול בירושלים•
בן־גוריון חזר לבירה. הדבר לא השפיע על תנאי-
המגורים של משד, שרת, מרחיק־חראות. אולם משפחת
אשכול נדרשה עתה בתוקף לחפש לה מקום אחר. ככל
אשה השונאת להחליף דירות ללא צורך, רצתה פולה
בן־גודיון לחזור לדירתה הישנה, נשארה במלון הנשיא
עד פינוי הדייר הזמני.
שר־האוצר הטרוד החל מסתכל במבט חדש על מאות

מיד׳ המדינה חווירה שערחה לציבוד סכום העולה על 55 אלו לידות

החווילות והבתים השייכים למדינה ברחבי ירושלים. עוד
מילדותו הוא היה רגיל לבתים מרווחים. במקום לידתו,
העיירה אוראטובו האוקראינית, שכנה משפחת שקולניק
בבית גדול ליד תחנת״הרכבת העירונית. שם שלטה סבתא
קראסנובסקי שסחרה עם בעלי האחוזות בסיטונית* .הבית
רחב־המידות היה במעט קיבוץ משפחתי, בו התאכסנו ואכלו
ללא חשבון כל בני המשפחה הקרובים והרחוקים.
אמנם, לא תמיד חי לוי שקולניק־אשכול ברווחה כזאת.
כשבא לארץ, חדשים מעטים לפני פרוץ מלחמת־העולם הראשונה,
לא היה לו אלא מעיל בעל כפתורי־נחושת נוצצים
והמלצה מידי יוסף שפרינצק. הוא גר בצריף עלוב
בפתודתקווה, עבד בטוריה ובשמירה, התנסה בקדחת ובשאר
התלאות של הציבור החלוצי. כאילו כל זה לא הספיק,
ישב בערבים ליד הקיפה של מטבח הפועלים, מכר לעמלים
פתקות לארוחה. כבר אז ניביו בו סימני הכשרון שנודע ברבות
הימים לתהילה.
כעבור כמה שנים של כיבוש עבודה ברחבי הארץ (״אילו
היינו עובדים היום כמו שעבדנו אז, היינו מדעה עשירה
התנדב הצעיר לגדוד העברי, הכיר שם את ה־סרג׳נט
דויד גרין־בך״וריון. אחרי התנדכית זו באה התנדבות
אחרת: אשכול היה בין ראשוני המתישבים בדמיה
ב׳ ,בעמק הירדן הלוהט.
אולם האומה לא יכלה להרשות לעצמה בזבוז פושע
כזה של כוחות אנושיים. היא לא נתנה מנוח לחלוץ — שלא
ביקש אלא לדור בחדרו הצנוע — לעבד את אדמת
המולדת. היא נדרש לצאת לשליחויות ולתפקידים לאומיים.
עשרות פעמים אולץ לשוטט בבירות העולם המפוארות.
עם עלות היטלר לשלטון היה זה הוא שישב ברחוב
מיינקה מס׳ 10 בברלין׳ אירגן את העברת רכוש יהודי
גרמניה לארץ. וגם כשחזר, נאלץ למלא את שליחותו בתל-
אכיב, לרכוש לעצמו דיר)י, במעונות עובדים הו״ד בצ־פין
תל־אביב, אותה הוא משאיל גם כעת לחבריו הוותיקים
מדגניה ב׳ המזדמנים העירה.

שומרי המצוות
ף אחד מסיוריו בירושלים נתקל מבטו החד של
^ השר בבית יפה אך מוזנח ברחוב בוסתנאי מם׳ .3
הוא ידע כי עוד רובצת עליו הדאגה לפתרון בעית הדיור
של אחד מחברי הממשלה החשובים. הדירה נראתה לו
מתאימה למטרה זו. שד־האיצר הורה לפקיד האחראי לפנות
את דיירי אותו בית, להכשיר אותו לתפקידו הלאומי
כמשכן שר־האוצר.
לא היה זה תפקיד קל. שלוש משפחות, ממפוני העיר
העתיקה, גרו בחווילה הנרחבת, בעלת ששה החדרים המרווחים,
הבנוייה מאבני־גזית ירושלמיים, מקושטת בעמודים
נאים והמצויירת במוסך פרטי ומוקפת גן נאה בעל
טיראסות אבנים — ממש אוצר, כאילו ניחש מראש הערבי
שבנה אותה כי יבוא יום ומדינת ישראל תזדקק לארמונו
ת־ייצוג לשריה.
סכום של 14 אלף ל״י שולם לדיירים כדמי־שכנוע. סכום
נוסף של 23 אלף ל׳׳י שולם לסולל־ב נד״ שזכה במקרה
במיכרז להפיכת שלוש דירות למישכן הראוי לשר. עוד 17
אלף ל״י שולמו לרשות־הפיתוח, אשר הבית היה שייך

כמה שהבית המחודש עלה באמת — זה נשאר אחד
הסודות הכמוסים ביותר במדינת־ישראל. אפילו חבר־כנסת
חריף כמו יוחנן באדר, אחד המומחים של ועדת־הכספים,
לא הצליח להוציא אינפורמציה זו מפי פקיד גבוה של
האוצר, שהוזמן להעיד. הפקיד סבר — בצדק — כי אין
זה מתפקידו להלשין על השר, ביקש את השואלים לשאול
את השר עצמו.
האומדנה המוסמכת מתנדנדת בין 55 אלף לבין 75 אלף
לירות. הכסף מחולק ביד אמן בין עשרות סעיפים שונים
של התקציב הממשלתי, משם יוכל לדוג אותם רק דייג
גאון. רשות הפיתוח, משרד האוצר. ,משרד העבודה, תקציב
השיכון של רשות הפיתוח, כל אחד הרים לבנה, לביתו של
״ סיפר השר לוי אשכול לביוגראף שלו, איש־מעריב
ד״ר דויד לזר :״כמעט באותן הסחורות שעסקה בהן סבתא
— דלק, תבואה, ברזל — עוסק אנוכי היוס בסוכנות
ובממשלה ...זה בא אלי בירושה.״

לוי אשכול כפי שבני ישראל הקדומים קיימו את המצווה :
״ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל.״
יזכו למצוות.
ישנם, אולי, גם כמה פרטים שאיום מופיעים בשום סעיף
של התקציב, כגון רהיטים ממחסני המדינה.

של 20 עד 30 מליון לשנה, ואילו באו שני פקידים אלה
ומבקשים רשות לקנות. משהו בכסף — לא הייתי יכול
לסרב. מה יש? מותר לפעול בפרדס לאכול תפוח־זהב,
ובמובן זה השתמשתי בפסיק לא תחסום ...דרושה ביקורת
קפדנית, אך דרושה גם גישה אנושית־ג־נטלמנית.״

הנ-גטרמן והשוד ה ה סו ב
* * י ש חו ש ב כי לוי אשכול מסוגל להקל ואש כשמי־רה
על עקרת ת, אינו אלא טועה. אין שר בממשלה
השומר על עקרונותיו בעקביות דראסטית כזאת, מבלי
להתחשב בצרכים הפסולים של התעמ לה המפלגתית ה־מתנפחת
לדעות הקדומית של הממונים.
להיפך. לוי אשכול מאמין בעקרונות־יסוד נחושים, והיא
מוכן נבל שעה להתיצב במלוא שעור קומתו כדי לה׳ ן
עליהם גם נגד דעת־הקהל העיוורת והמוסתת על־ידי משמיצים.
ירר על בן׳ בניגוד לשרים אח ־ים, מיכן אשכיל
לתת בחייו הפרטיים דוגמה אישית לעקרונות שהיא מאמין
בהם.
אחד העקרונות היסודיים ביותר של אשכיל הוא הכלל
ההנ״כי המקודש• :״לא תחסום שור בדישו.״ כנזבר הס
כנות היהודית, הטיח עקרון זר, בפניו הממושקפים של
ד״ר שמורק המנוח, מי שהיה אז מבקר הסוכנות, כשזה
קם והאשים, בחוסו־הבנה גמורה, את פקידי הסוכנות העיקריים
במעילות, גניבות, ספסרות וקבלת שוחד.
איש המים כמו שמירק היד, מסוגל לחמוד, על כי יצא
פסוק זה מפיו של האדם ששלט על המילי ניים של נווד
ני־הנדב ת, אשר תרמו את פרוטותיהם הדלות להצלת אחיהם
מארצות התופת. אולם אשכול, השונא לראות את בורות
זולתו, הסביר לו את העקרון במכתב פרטי
״עוד בהיותי פועל בפתח־תקור, הייתי רגיל שהפרדסן
היה בודק את סלו של הפועל העוזב את הפרדס עם גמר
העבודה. היתר, נורמה: חמשה עד עשרה תפוזים מותר היה
לקחת. אילו הייתי נותן עבודה פשוט בקונצרן העושה מחזור
• ספר דברים נ׳׳ה, ד׳

״כ? העובדות גבוגות; ״
ך * ג׳ נטל מן א ש בו ל הבין כי אין להפריע לפקידים גבו)
1הים לקטוף תפוזים בפרדסו של עם ישראל. הוא הפגין
זאת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כשבחר לעצמו
את היועץ הכלכלי המושלם ביותר לביצוע תיאוריה זו :
צעיר־מפא״י שמעון הורן, בעל השכלה כלכלית של שנתיים
תמימות, שהפך חיש מהר ליועצו העיקרי.
גם אז קמו צרי־מוחין והטיחו בפני שר־האוצר האשמות
חסרות־שחר, שהעידו על אי־הבנתם את צרכי הכלכלה של
האומה בכלל ושל שמעון הורן בפרט. הם התפלאו עוד
יותר כאשר הקציב האוצר 12 אלף ל״י כדי לרכוש. דירה
מתאימה לשמעון הורן. מאוחר יותר, התפלאו גם כשנע
שו סידורים מיוחדים, ולא מקובלים ביותר, כדי לצייד
את שמעון הורן במכונית המתאימה לרמתו.
פרשת החווילה ברחוב ביסתנאי הוכיחה כי אשכול אינו
מאלץ אחרים לקיים מצוות שאין הוא מוכן לקיימן
בעצמי. מידת איפה ואיפה היתה תמיד זרה לרוחו. אם גזר
על פקידיו לגור בדירות מפיארות ויקרות על חשבון האומה,
לא יירתע איש כשאשכול יקבל את הדין גם על
עצמו, ואפילו באהבה. אמר ד,שסוע לוי אשכול לכתב העולנד
הזה בזלזולו העילאי בדעת,־הקהל הנבערת :״כל העובדות
שפורסמו בעתון נכונות ! ״
כי אצל אשכול אין סתירות בין עקרונות ועובדות. לא
פעם ציטט, בהזדהות אישית חדורת־הערצה, את פסוקו של
איש־ממשלה אחר, שעם הוא התמצא בתורות כלכליות.
היה זה פסוקו הידוע של וולאדימיר איליץ׳ לנין :״אם העובדות
סותרות את התורה שלנו — אבוי לעובדות !״
יתכן שלאדם חריף ושנון כמו לוי אשכול, היה מתאים
יותר לחבר פסוק מקורי משלו. למשל :״אם העובדות
סותרות את התורה שלנו — אבוי לתורה ! ״

במדינה
עתוגות
מ חי ר העד,רון
שום עתון לא לחם בעקביות כזאת למען
העלאת שכר האקדמאיים כמו הארץ. כש־הוכתר
קרב זה בהצלחה, סברו עובדי עתון
זה, שלא כולם אקדמאים, שגם להם מגיע
משהו. הם תבעו העלאת שכר.
אגודת העתונאים הלכה תחילה בדרך הקלה,
השיגה את ההעלאה המבוקשת מעל
המשמר ולמרחב. דבר הלך בעקבותיהם. גם
לבעלי חרות וקזל־העס לא היה הדבר איכפת
כל כך, מאחר שעיבדיהם מקבלים ממילא
רק משכורת זעומה של עסקנים מפלגתיים.
אולם באופן רשמי מקבלים עובדים אלה
משכורת מלאה, כדרישת אגודת העתונאים,
משלמים עליה מס הכנסה ו״תורמים״ את
רובה ללעלגותיהם. לשני עתונים אלה, לא
היה חשק רב לשלם מס הכנסה מוגדל בשם
עובדיהם. בכל זאת נכנעו גם הם.
עובד אחד בא. בסוף נשארו רק שני
עתינים שלא נכנעו: הארץ (תפוצת־יום־
חול 24 :אלף) והבקר (תפוצת־יום־חול :
.)8000
בעל הארץ, ח״כ גרשום שוקן, חשב שיוכל
לשבור את השביתה, להתפטר באותה
שעה מכמה עובדים בלחי־רצויים. הוא הציע
לנאמניו להוציא את העתון בלי חבריהם

הו א;י עי ר
ועגקול בדעתו.
בוכריו מ־כסים־
לכחע; תבדיד
את בדעעויו
הנבוכים ב ע תי ד

לנמל חיפה, היו בידי מפקד השייטת השניה
של הצי הששי של ארצות־הברית
שנסע על סיפונה הוראות מפורשות לנהוג
בידידות. עוד בטרם בוא האניה, חילקה השגרירות
האמריקאית ביד רחבה הזמנות
לעשרות ישראלים להשתתף בקבלות הפנים
השונות שנערכו על סיפון האניה.
בניגוד לנוהג בביקורי האניות ד,אמרי־אקיות
שקדמו לה, נכנסה הפעם אנית הצי
הששי בגינוני הנימוס המקובלים׳ ירתה 21
מטחי תותחים, נענתה על־ידי אותו מספר
מטחים ישראליים. אך הטילה אלבני את
עימד, ליד הרציף הראשי, וכבר ירדו אל
החוף קציניה הבכירים, להתחיל בסיבוב
ביקורי הנימוסין.
מאוחר יותר, כאשר ירדו עשרות המלחים
מבין צוות של 1200 איש׳ עמדו לרשותם,
מלבד השירותים הקבועים של עיר
הנמל הישראלית, תגבורת של יצאניות שעטו
לבדרם מכל קצוות הארץ.
אפילו קול העם. המסיבה הראשונה
התקיימה בצהרי היום הראשון לביקור. היתד,
זו, מסיבת עתונאים, אליה הוזמנו כל ד,עתו־נאים
שאפשר היה להשיגם. אפילו כתב
קול העם הקומוניסטי היה שם.
בחדר מרווח ונאה, הקריא תת־אדמירל
אפרים מקלין, בעל עיני התכלת ואב לחמשה
ילדים, הצהרה ידידותית שנכתבה בנד

בדרבן ב׳ואלייר:
בלסרך ולוא בדעעזף י

הוצאתש. פרידמןתל ־ אביב
רח׳ פינסקר ,2טלפונים 20291—20340

הרב גולדברג* מכבי יפו 1915 ,
אלוהים, לא כדור

מן הזמן הקדום ביותר ועד לכיבוש הפרסי

מאת ג׳מס הנרי ברסטד,
ד״ר לפילוסופיה
פרופיסור לאגיפטולוגיה ולתולדות המזרח.

הופיע בשני כרכים מהודרים
(א—ב) עם 200 תמונות ומפות
במחיר כולל של 11.000ל״י
(אחת־עשרה לירות).
*״״י י״״״י״*יי*י*׳*יי*ייייייי>יייויייייויוייייווווווווווו.

להשיג בכל חנויות הספרים בארץ.
׳״ ,י י י••יי•י י••י••י•יי•ייוייוו•יויוייווווון ןן ןן ןן ן וווו

לשם הקלת רכישת הספרים על־ידי מעונינים במקומות ישוב שאין
שם חנות ספרים׳ הוחלט על מתן אפשרות רכישה באמצעות ״בנק
הדואר״׳ או ע״י המחאות דואר ארציות רגילות.

בל ייעדר ספר חשוב זה מכית-משכיל ושוחר ספר טוב

השובתים. הסכימו בחצי פה: מזכיר־המע־רכת
יצחק פינקלשטיין, עורך כלכלי ברוך
בר, כתב כלכלי רפאל בן־שושן וכתבלב
עמום אילון.
אולם גם לאלה באה מחשבה שניה. חבריהם
הזהירו אותם שיוטל חרם עליהם ועל
כל מסיבת״עתונאים בה ישתתפו. כשכינס
גרשום שוקן ישיבת־מערכת ביום הששי,
בא רק עובד אחד: כתב הארץ בעמק חפר,
שעדיין לא שמע על השביתה.
מה שווה חצי מיליון? בעתון השני
הבקר, פעל בינתיים יוסף סרלין, הקים ועדת־שלושה
להצלת העתון. יריבו. ישראל רוקח,
שחשש פן ישתלט סרלין על העתון שהוא
מיבצר־עוז רוקחי׳ כינס בבית ציוני אמריקה
כמאה תעשיינים וסוחרים, הזמין גם את
הארץ. דרש רוקח מן הגבירים: קרן שביתה
של חצי מיליון לירות, לטובת שני העתו־נים
האזרחיים.
הפגנת הסולידריות לא עלתה יפה. שוקן
הופיע, לא הזכיר בנאומו את הבקר כלל,
הפליג בשבחו של הארץ. רוקח׳ לעומת
זאת, העלה על נם את הבקר. התעשיינים
הציניים שאלו על מה נטוש הסכסוך בין
שני העתונים והשובתים, שמעו כי הסכום
השנוי במחלוקת הוא רק בסך 10 אלפים
לירות, סירבו בהחלט להיפרד מחצי מיליון
למען מטרה קטנה זו.
זה סיים את הפרשה. אחרי ששני העתונים
הפסידו כחמשת אלפים ל״י בגלל אי־הופעתם
ביום הששי, גילו כי ד,עקרון אינו שווה סכום
כזה, נכנעו. הם הספיקו להופיע ביום הראשון,
לבשר לקוראיהם את הידיעה העיקרית
של העונה: שיחרורו של מרדכי אורן.

אזרחים
י די דו ת מ שו ריינ ת
כאשר הגיעה בשבוע שעבר א/מ אלבני,
סיירת הצי האמריקאי כת 16500 הטון,

יוחד עבורו על־ידי משרד החוץ האמריקאי.
היתד, זאת הצהרה ארוכה, בעלת תוכן דל,
המשתמע לשתי פנים.
הקצין האורח הסכים גם לענות לשאלות.
ישב לידו קפיטן ג׳ינג׳י צעיר, שהסביר לו
לפני כל תשובה מה עליו לענות. טען אחר־כך
האדמירל :״זהו הצנזור הצבאי ד,מ־סופח
לאניה.״
׳גירסה מתקבלת יותר על הדעת היתד,
זו של איש השגרירות האמריקאית :״זהו
יועץ משרד החוץ במדי קצין הצי.״
מיהו הידיד? השאלות היו, לרוב,
שיגרתיות. עד אשר, הוטחה השאלה :״מדוע
נמצא הצי האמריקאי בחלק זה של
העולם?״
״כדי להגן על ידידים מפני תוקפנים,״
השיב האדמירל.
העתונאים לא הסתפקו בתשובה, רצו לדעת
מי קובע מיהו ידיד. תחילה ביקש האדמירל
להתחמק, ,הסביר כי ״ידיד הוא כל אדם
ידידותי.״ לבסוף ענה בפשטות של חייל
מקצועי :״אני באמת לא יודע מיהו ידיד
זה, שעלי להגן עליו מפני תוקפנים. אבל
אל תדאגו. יטלפנו אלי ממשרד החוץ בשעת
הצורך ואז אדע מיהו הידיד.״

הרבבעטבכ דו ר
קבוצת מכבי יפו היתד, הקבוצה היהודית
הראשונה ששיחקה כדורגל בארץ. היא נוסדה
בדיוק לפני 50 שנה מקרב צעירי יפו,
שיחקה נגד קבוצות ערביות על מגרש בקצה
רחוב אלנבי אשר עליו ניבנה אחר כך
קולנוע קסם. בתקופת מלחמת העולם הראשונה
ניצחה, מכבי יפו אז! נבחרת הצבא
התורכי׳ בה התבלט שחקן בשם מוצטפה
כמאל, מי שנודע יותר מאוחר בשם אתא
תורק ועמד בראש המהפכה התורכית.
* האמצעי בשורה השלישית מלמעלה.

החל מהגליון
הפא של ץ
הסידרה פוקחת־העיניים, פרי חקירה ממצה

דת או

זנם>׳

תוקע שופר בהפגנת רוכלי שוק הפרמל

שחוו חום ברונו׳],

פקחים, לא פרחחים
ראש הקבוצה והחלוץ המרכזי בה, שהבקיע
את רוב השערים, היה צעיר יהודי יליד
רוסיה, יהושע גולדברג. למרות היותו תלמיד
חרוץ למופת, הצטיין מאוד בספורט,
זיווג בלתי־רגיל בימים ההם. שחקן אחר
של הקבוצה היה דוד תדהר, עורך האת־צקלופדיה
לחלוצי הישוב.
הוא לא היה דתי. כעבור שנים אחדות
עזב החלוץ המרכזי את הקבוצה, נעלם
מבלי שאיש ־דע את עקבותיו. רק לפני
שנים מספר, עת ביקר דוד תדהר בארצות-
הברית בכדי להפיץ את ספרו, נתקל באקראי
באחד מבתי הכנסת באדם שנשא נאום
דתי נלהב. אם כי הכדורגלן גולדברג לא היה
דתי מעולם׳ האמין תדהר באפשרויות הבלתי־מוגבלות
של אמריקה, זיהה את המטיף
כחברו לבעיטות בכדור.
השבוע כאשר עגנה אלבני בחוף חיפה,
ירד ממנה אלוף־משנה במדים מבהיקים מלובן,
כשמעל לדרגותיו סמל שני לוחות הברית
ומגן דוד. היה זה יהושע גולדברג,
חניך הגמנסיה הרצליה ומבקיע השערים של
שכונת נוה־צדק, כיום רב ראשי בצי ארצות-
הברית.

הפגנות

מלחמת קו קו רי קו

רוכלי שוק הכרמל, תל־אביב, מתחלקים
לשניים. החלה האחד, האריסטוקרטי, כולל
את כל בעלי דוכני הירקות והגלנטריה
מרחוב אלנבי עד רחוב רמב״ם. ואילו בעלי
הדוכנים החוסמים את הכביש מרחוב אהרו־נוביץ׳
ומטה• לכיוון יפו, הם הפרולטריון,
רוכלים חדשים ודלים.
השבוע, כשבאו רוכלי הפרולטריון בשחר
אחד הבקרים הם נדהמו לראות כי כל דוב־ניהם
נעלמו כאילו בלעתם האדמה. רק
אחרי בילוש מקיף מצאו הרוכלים את שברי
הדוכנים במרחק כמה סימטות.
הארץ האורחים יבשו מדים בצבע אדום־לבן.
(חדשות הספורט)
אברהם אלקים, רמת החליל
זה קורה לפעמים מרוב פחד.

בסיכום: מיבצע־נישואין מייגע למדי,
לא רק לבעלי־המשחה עצמם ( .ב מ חנ ה).
אלה שולץ, רמת־גן•
שטבעו בבריכת האושר.

ישיבה מברית המועצות ובנה מארגנטינה׳
אשר לא התראו זה 30 שנה, נפגשו
הבוקר( .ידיעות אחרונות)
שמואל כהן, פתח־תקוה
בעמידה, כמובן.

החברה שייכת לחברת ״אינקודה״ לייבוש
בשר מחבש( .במחנה גדנ״ע)
מוטקה וינריב, גבעתיים
מהדורה חדשה של העיסוק הישראלי
תחביב, מימי חזון העצמות היבשות.

הישג לקבוצה המקומית, שהפגינה בעיקר,
כאמור, לוח לחימה( .על המשמר)
יוחנן מרון, תל־אביב
בהתאם למחירים שנקבעו על־ידי המפקח
על המזון.

העולם הזה 970

בהיר או כהה, תלתלים רכים
כמשי או בלורית פרועה וסוררת
— משחת שמפו נקה מצו־יינת
לכל סוג שערות: הטובה
ביותר לחיזוק, לנקד ולטפול.

האנשים שחיסלו בצורה כה י פשוטה את
הפרולטריון לא היו פרחחים חומדי לצון.
הם היו הפקחים של עירית תל־אביב.
הזדמנות לחיסול. לפני שבועות מעטים,
פרץ סכסוך בין מוכרי העופות בחנויות
ואיטליזים לבין העיריה .״רוכלי העופות
גוזלים את פרנסתנו ואנו משלמים את ד,מיסיס,״
טענו החנוונים, הכריזו שביתה.
היה בטענותיהם צדק מה, כי רוכלי העופות,
שמכרו את עופותיהם מתוך לולים
ברחוב, לא שילמו לעיריה לא מס עסקים
ולא מס שחיטה.
אלה ניצלו מיד את שביתת בעלי החנויות,
העלו את מחיר עופותיהם. אולם לא לעולם
חוסן. תוך שבועיים הגיעו מוכרי העופות
להסכם עם העיריה, כי תמורת תשלום
נוסף של 20 פרוטה לעוף לעיריה, תחסל
זאת את הרוכלים.
כשבאו הפקחים באישון לילד, להרוס את
הדוכנים, הם לא הבדילו בין מוכרי עופות
לירקות, ניצלו את ההזדמנות לחיסול כל
הרוכלים הנחותים.
שי נוי ק טן. תוך שעות אחדות לגילוי
הקשר, אורגנה הפגנה כדת. הרוכלים עם
משפחותיהם הופיעו בשוק, כשהם נושאים
כרזות :״לחם לילדינו ! ״
עמם הביאו בעל תקיעה, שתקע ללא הרף
בשופר. אולם כאשר הופיעה המשטרה, הם
התפזרו בשקט .״אילו היינו דתיים, לא היו
מגרשים אותנו,״ תרצו את נסיגתם.
אמר בעל חנות עופות :״עוד נסיגה
כזאת והם ינצחו.״
כי בסמסות צדדיות, בהן המשיכו הרוכלים
למכור סחורתם, הם גבו את המחיר
המוגדל, כמו החנויות. היה רק שינוי קטן :
ההפרש נכנס לכיסם ולא לעיריה.

משחת שנזפו
המפיצים הכליים :
חברת נורית בע״מ

אל תשכחו!
לרכוש את כגדי הרחצה שלפב
אצל
בע״מ, בתי המסחר ללבוש ספורטיבי
המבחר הגדול העשיר בארץ

שרם

לרשותכם

תל־אכיכ
אלנכי 108
היפה דרך יפו 39
ירושלים כנין העיריד

ד ר כי חיים
הי ל די םלמ דו לכי־־וב
צובחי אל־צאלח 35 מנהל בית־הספר
בבאקה אל־גרביה במשולש, הוא גבר מאושר.
אללה הרחום והרחמן נתן לו הכל :
עבודה קבועה ומעניינת, אשד, יפה מבנות
שכם, ילדים חמודים, קשרים טובים עם ה־מימשל
הצבאי ושני אחים במשרות נכבדות.
החודש נתברר כי יש לו גם כשרון מקצועי:
תלמידיו הוכיחו בצורה הבולטת
לעין שהם מצטיינים בכתיבה.
מוייס מו ס ריי ם. גרם למבחן זה ח״כ
מפ״ם המוצק, יוסוף חאמים, שבא לכפר
להטיף נגד המימשל. אנשי השלטון ביקשו
את צובחי לנהל תעמולה נגד הח״כ. צובחי
הצליח, הפסיד כתוצאה מכך את אהדת בני
הכפר הממורמרים.
דרך נקמתם היתד, מקורית: לפתע נפוצה
׳בכפר השמועה כי תלמידים ראו את
המחנך עם הודא, בתו של הקאדי אמין
חבש, כשהיא ממררת בבכי ומעליבה אותו
על אשר עשה לה. בלילה הפרו כמה צעירים
את העוצר, רשמו באותיות ענק על חומת
בית־הספר :״בוז לצובחי אל־צאלה — אנו
רוצים במורים מוסריים ! ״
ר,ודא החיננית ( )20 שתקה והסתתרה. המחנך
משד כמה חוטים, הזעיק את המשטרה,
זו חקרה את פעילי מפ״ם. אולם אלה
הפגינו את תמימותם, הסבירו שאין להם
שום טינה אישית אל המורה. אשם בכל
סברו, כשרונו של המורה, שלימד את הנערים
לכתוב.

למכירה כהזדמנות:
מגר שים כ ר חו כו ת
1 לפנות :
תל־אכיב, טלפון 24749
20 סיגריות 320 פרוטה
הפתעה נוספת כחנות המרווחת

אחים כו־רי ועזרת׳

תל־אכיכ, רחוכ דיזנגוף 128
טלפון 20654

רהיטי פלדה ועץ קלים מתקפליג
חידוש מיוחד: דכרי קליעד
קומפלט פינת הול
שולחן וארכע כורסות שזורוח
עם כרים גום־אויר או פלסטי
כצכעים לפי כחירת הקונה

ה 111ב

הוו.

קורס אה קצב החונים שר גחל מנצחי הגיא׳

המוציא

קוז ר

בחורים של המפטץ, מזיעים ומתן
) נשפים לאחר ההופעה, נעלמו עם כלי
הנגינה שלהם מאחורי המסד. אורות האולם
נדלקים: ההצגה נגמרה. אולם אף אחד מהצופים
לא רוצה ללכת. כולם מזיעים ונושפים
לא פחות ממנגני התזמורת.
יש צורף להביא שוטרים מן החוץ בכדי
להסביר לקהל שיש גם הצגה שניה. זה לא
ע׳ זר במיוחד. צעיר משולהב נאבק עם השוטרים
וצורח :״תהרגו אותי, אני לא זז
מכאן אחרים נסגרים בבתי־השימוש עד
תחילת ההצגה השניה.
שכונות, שכונות זורמות לאולם, במיטב
תלבושות האופנה האמריקאית האחרונה.
ועוד לפני שהתזמורת מופיעה, כבר יש המחממים
אה עצמם במחיאות כפיים קציבות
ובשאגות ״יבבהה״ המהדהדות באויר דקות
ארוכות. כשכבים האורות, מתחילה השמתה
האמיתית.
המפטון עולה על הבמה בפה פעור ומנופף
בידיו. הוא מתקבל בצריחות ושריקות,
אשר בלי ספק הרגו את דני קיי מקנאה
בביתו בהוליבוד. כולם מנפנפים ידיים לשלום.
מי לא מכיר אותו באופן אישי?
״הלו המאס מתפקע צעיר שחרחר בשורה
השלישית. הוא מסביר לשכנים את סיד הידידות
החמה :״;חיכיתי לו בשדה התעופה
כל הלילה, ראיתי איך שהוא יורד מהאוירון.״

הפצצה השחורה. לורה פייר, מנינוה
בשירתה לאכסטזה, סוחפת טמה את הקהל.

ף יאונל הקירח א־נו נשאר כפוי טו/בה.
הוא מכנים את התזמורת לקצב
מחיאות הכפיים והקהל יוצא מעורו. תופים
רועמים, חצוצרות צורחות וסכספונים מיל-
לים. ועמם׳ כל הקהל: בפיות פעורים, מקישים
ברגלים ומעותים את כל הגוף באקסטזה
ג׳וניגלית טהורה.
תוך כדי נגינה, מרגיש מישהו צורך להוסיף
טון חסר, פורץ בצעקה קורעת לבבות.
אפילו הצלמים והשוטרים מתחילים להיסחף
בקצב המסחרר .״בדה ק כמו בבית משוגעים,״
מעיר הזוג הייקי, שנשאר אדיש כל ה;מן.
לקראת הסיום קופצת ההתלהבות לשיאה.
ה״סווינגר״ של השכונה מעיז ומצטרף לבוגי־ווגי
סוער עם הזמרת הכושית. תוך דקה,
מתמלאת הבמה רקדנים המחליפים ביניהם
בזה אחד זה את הזמרת.
עכשיו כבר רצים כולב לימה. איש לא
רואה דבר. שומעים רק מוסיקה וצריחות
וכולם מתנועעים לקצב — הגיגת־עם של
שכט זולו בחליפות ערב מושאלות מן המאה
העשרים.
מרימים את ההפטון למעלה, מעל לקהל
המצטופף. הסכספוניסט מתפתל על הרצפה
בעילוי ־ממשיך לנגן. מרימים גם אותו. כל
התזמורת לא מפסיקה לנגן אף לרגע• הקצב
הולך וגיבר והמפטון פותח ב״היי־בה־ברי־בה
״ כולם צורחים, כולם משתוללים. אפילו
השוטרים. כיצד יצליחו להרגיע קהל מטורף
כזה? סמכו על המפטון הוא מנגן את
התקוה — וכמו במטה קסמים, מושלך הס
באולם. ההצגה נסתיימה.

ל קו דבש כי ל ההכרה־ .מעריציו של המפטון מרגישים בהופעותיו ממש כמו בבית־הקפה החביב ע

שלבא היי ־ ב ה ־ כ רי כ ה ״ 1המפטון מנצח במקלות התוף על מקהלת
הקהל. הצופים מתבוננים בסכספוניסט השוכב על הארץ וממשיך בנגינת הג׳ז.
העולם הזה נ

הלוהט בשלם

ן־ל־ ם

בשבוע החול!? ,כשליונל המפטון
ירד טמטום אל-על בלוד עם שני
תריסרי הכושים המהוים את להקתו,
לא נראו כלל כתיירים זרים,
אלא במקומיים החוזרים הביתה.
הם ידעו לקרוא בשמותיהם הפרטיים
של עשרות המעריצים שבאו
לקדם את פניהם, התחבקו והתנשקו
עמם כעם בני משפחה. מגי-
ני־הדוד עם המלה ״ציון״ בצואר
רבים מהם, ושטרות כס!? ישראליים
שנותרו בכיסיהם עוד מהשנה
שעברה, הגבירו רושם זה.
המפטון עצמו, בעל התספורת הקצרה
והפנים הבלתי־מגולחות־ת•
מיד - ,שנראה נרגש הסביר בה-
ייד :״שמעתי שהעלו אצלכם את
המיסים, אז באתי להגביר את
הכנסות האוצר. אתם זקוקים לכסן?
עתה.״
עוד באותו ערב נערכה הופעתו
הראשונה. לא היה צויד בכל
פירסומת. הקהל שמילא את אולם
הזירהטרון הרמתגני עד אפם מקום,
היה מוכן ומזומן לצאת מן
הכלים, למראה ידידו הותיק שחזר.

יבבההכש בי להמפטץ. איש מן הצופים אינו נשאר אדיש. הצופים קופצים מכסאותיהם מרוב התלהבות

הקהל נסחף בקצב השאגות, עונה במקהלה
עצמו מתחמם ומשתלהב, מוריד את מעילו.

שלבג׳ :״היי־היי־היי ״ 1הקצב הולן וגובר, השאגות גוברות גם
הן־לידנל הומפטון מנצח בתנועות יד חדות, זועק אל תוך המיקרופון.

שלבד׳ :״אההההה !״ האכסטזה מגיעה לשיא. המאזינים מוחאים כף
וצורחים, ליונל המפטון. מסיים בשאגותיו כשהוא זורק את מעילו באויר.

מארילץ מוכרו
אונס בגיל 6

בגילששוב גי ל 50
לנורמה ז׳ין כייקר, הידועה יותר כ־מרילין
מוגרו, יימלאו בראשון ליוני
שלושים שנה. גילוי זה הוא רק אחד מרבים
שפורסמו השבוע בשבועון החדשות האמריקאי
סיים, בהקדישו את כתבת השער שלו
למרילין. עובדות מספריות אחרות על טרילין:
תמונת העירום המפורסמת שלה (שהופיעה
על לוח־שנה) הכניסה לה רק
50 דולר׳ לצלמה 900 דולר ולחברת מוצרי
הנייר, שהפיצה את אחד הלוחות( ,בכמות
כוללת של ששה מיליון טפסים ),שלושת
רבעי מיליון דו ל ר ...למרות שסבה וסבתה
של מרילין גמרו את חייהם בבתי־משוגעים
ואמה מכלה באחד מהם כעת, אין מרילין
משוגעת כלל: כאשר הציע לה אחד מראשי
חברת קולומביה לבלות עמו בספינת הטיולים
שלו׳ לא קיבלה את ההצעה הבלתי־מוסרית
ופוטרה מן החברה (המצטערת על
כך, יש להגיח, עד היום הזה) .מה שלא
משנה את העובדה אשר אותה נאלץ טייס
לגלות, כי מרילין, בעצמה ילדה בלתי־חו־קית׳
שגדלה בבתי זרים, נאנסה בגיל שש,
על־ידי ״ידיד המשפחה מלך הג׳ז ליו״
גל המפטון זכה לטיפול עיתונאי נרחב
בהגיעו ארצה: עיתון עולם הבידור האמריקאי
ורייאיטי הודיע כי הוא בא ארצה לפי
הזמנתו המיוחדת של נשיא ישראל, יצחק
בן־צבי ,״על מנת להעלות את מוראל האזרחים
והלוחמים״ .הגימטריאי של מעריב גילה
כי ליונל המפטון ( )317 שווה בדיוק לכלי
זמר ג׳ז 317 יודעי דבר סברו כי המפטון
דווקא בא איצה כדי לחוג את יובלו החמישים
של ידידו, אמרגן משה וולין, שהו-
חג בצנעה יתירה׳ אם כי לקול רעם התופים
ונעימות הוויברפון של מלך הג׳ז
ליובל אחר וכמותי הרבה יותר זכה השבוע
כוכב אהל, מאיר מרגלית: הוא הופיע

בפעם ה־ 600 בתפקיד החייל האמיץ שטיק
אומץ רוח נדיר וחיצפד. רבה גלתה מי שהיתר,
שחקנית קולנוע נאצית וכיום כוכבונת
הוליבודית גופטי היכר: היא קיבלה על
עצמה את התפקיד של אגה פראגק,
הנערה היהודיה מאמסטרדאם, שכתבה את
יומנה במחבוא בעליית גג, עד בוא קרון
ו!מוות הנאצי.

יעדה עשן ל ש מי ם
ג׳מעאת אל־נאר הידועה יותר בשמה העברי,
חבורת הא,ש, ערכה בערב היום הששי
האחרון ״טקס חתונה כדת חבורת אש לפי
מנהגנו ומסורת אבותינו מדורות״ לאחד מחבריה
הידועים, מלחין צעיר עמנואל זמיר,
לרגל נשואיו לשרקה גרודז׳ינסקי.
השיטה בפקודת המבצע הנ״ל :״לכבוש את
קיבוץ רגבים על־ידי כל הכוחות מכל הפתחים
והמבואות, ובכל צורות האיגרוף, בשירה׳
ובמחול, בתופים ובצלצלים, בחליל
ובצליל, ולאכול מן הזבחים כרעים על קרבים
ולשתות מן הקפה ומכל דברי הכיבוד
ולערוך הילולה כזאת עד שיעלה עשן
הצהלה והשמחה ללב השמים ליחס שונה
זכה האיש בחדשות, לוי אשכול. כשנודע
לילדי אחד המשקים כי מחיר השוקולדה
התיקר עם ההיטל החדש, הציעו לתת למצרך
המתלקק את שמו הנכון: אשכולדה גילוי
אחר של השבוע: בין ראשונות המכבי
בישראל (לו מלאות החודש חמישים שנה)
נמנו (כיום רעיית נשיא המדינה) רחל יג־אית
ו(כיום ח״כית מפא״י) עדה מימון
חבר אחר של המכבי באותם הימים
היה (כיום נשיא בית המשפט העליון) יצחק
אולשן, שנאלץ לשגר מכתב התנצלות ל־מעמל
הראשי של המכבי על שלא הופיע
לאחת הפעולות.
222

פ סו קי ה ש בו ע
• הסופר יהודה כורלא, בעת יציאה לעבודת ביצורים ביישוב ספי :״זוהי
הפעם הראשונה שמשקיעים עבודה כה רבה ומקווים בלב שלם שתהיה לחינם י״
• עיתונאי שלום רוזנפלד על יריטת המטוס הבריטי שהוביל 800 קופים :
״חיל התעופה שלנו הרגיש כנראה מייד שיש כאן איזה מונקי־ביזנס ! ״
,חכר הפרלמנט הכריטי סטנלי אכאנה, אחר ביקור אצל גמאל עבד
אל־נאצר :״הפתרון היחיד לבעיית ארץ־ישראל הוא שהיהודים יעזבו את הארץ ויחזרו
לארצות שמהן באו.״
#גדול האדריכלים האמריקאיים פרנק לויד רייט :״מוקדם בחיי היה עלי
לבחור בין יהירות כנה לבין ענתה צבועה. בחרתי ביהירות כנה, ואיני מצטער על כך.״

העולם הזה ׳970

ספורט
כ דו רגל
עיפקתח לי פין
קרע רציני בין אגודות מכבי בארץ, נמנע
השבוע ברגע האחרון ממש. הוא עמד להתחולל
כאשר פורסם בעתונים כי יצחק שני-
איר ושייע גלזר, שחקני מכבי תל־אביב,
יחזקו את קבוצת הפועל חיפה במשחקה
נגד סנדרלאנד.
סנדרלאנד עמדה לעזוב את הארץ לשם
משחק בודד בתורכיה, אילם ברגע האחרון
התחרטו התורכים על קשריהם הספורטאיים
עם ישראל, סרבו.לקבל ממנה את סנדרלאנד,
מנעו יציאת קבוצת כדורסל תורכית לכינוס
הפועל. משום כך היה על סנדרלאנד לערוך
משחק נוסף בארץ, לשם כיסוי הוצאות
הבאתה.
צירופם של שחקני מכבי תל־אביב להפועל
חיפה עורר סערה בין עסקני מכבי המקומית
.״מה זה?״ טענו הם ,״למכבי סרבתם
להשאיל שחקנים ולהפועל נתתם ! ״
חשבון ארוך. היו למנהלי האגודה ה־תל־אביבית
סיבות משכנעות לעיסקה זו.
בין השאר: חשבון ארוך עם מכבי חיפה,
שסרבה להשאיל לאחותה את שחקניה
הפעם עמדה השלפוחית להתפוצץ. ברגע
האחרון ממש הציל זלמן קליאוט, הבוס
של קבוצת מכבי תל־אביב, את המצב, כשהודיע
כי לא ישחרר את שחקניו. מחשש
לבריאותם. וכך הפסיד הפועל חיפה, ללא
עזרה מתל-אביב, בהוצאות .4:2

כינוס ה פו ע ל
ת צו גתהכ מוו!
מאורע הספורט המרכזי של השבוע היה
ללא ספק, כינוס הפועל. יובל שלושים שנות
אגודת ספורט הפועלים נחוג בעשרות הופעות
ספורט של סניפי הפועל ובמספר מיפ־גנים
איזוריים, בהם הוצגו הישגי הפועל
— עם דגש מיוחד על הכמות.
את תצוגת האיכות נתנו עשרות האורחים
מחוץ־לארץ, שהשיגו את המקומות הראשונים
בכל מקצוע בו השתתפו. כך, למשל,
זכו האורחים מבלגיה ומשוויץ בכל המקומות
הראשונים בענף ההתעמלות על מכשירים,
השאירו את המתעמלים הישראליים
הרחק מאחוריהם במספר הנקודות .״ההתעמלות
אצלכם, היא כמו באירופה של
לפני מלחמת העולם השניה,״ חיוו האורחים
את דעתם.
שני שיאיב באתלטיקה. גם במירוץ
האופניים — ,שלמרות היותו בלתי ניתן
לתצפית מחמת השתרעות הדרך מדן עד
באר־שבע היוד, את מסמר הכינוס — ,הובילו
האורחים ;בסיום כל הקטעים. אפילו
הישראלי הראשון, יצחק בן דויד, שהגיע
בעקבות המנצחים מאוסטריה, היה אורח
במידה מסויימת: הוא רק שלושה שבועות
בארץ. לא חסרה גם תאונה מסורתית במי־רוץ,
כשכבר בקטע השני התהפך המתחרה
האנגלי עם אופניו ליד הסיבוב לאשדות
יעקב, נפצע והוצא מן התחרות.
יותר משביעי־רצון היו ההישגים באתלטיקה
קלה, בהם הושגו שני שיאים ישראליים
חדשים, כשאורי גלין הצליח להטיל
את הדיסקוס למרחק 46,14 מטר ואילו יעקב
בורנשטיין רץ 1500 מטר ושיפר את שיאו
בשתיים וחצי שניות.

צעידה
היל כו ב כ בי שי
לפני עשרות שנים מועטות בלבד, היחה
הנסיעה במכונית עניין של טירוף דעת או
העזה ספורטאית. כיום מסתכלים מאותה
נקודת מבט על אלה ההולכים ברגל. גמיעת
מרחקים בצעידה רגלית הפכה לנחלתם של
חיילים או סתם נלהבים לרעיון אחד. מי
משוגע ללכת ברגל כשיש אפשרות לנסוע
כמכונית י
השבוע התברר כי משוגעים כאלה נמצאים
במספר לא מבוטל כלל, גם בין האזרחים.
כשהכריזה מפקדת הגדנ״ע על מיבצע
צעידה לחיילים, שיהיה פתוח גם לאזרחים,
קיוו המארגנים להשתתפות של כמה עשרות.
אולם בשלב זה, שלושה שבועות לפני תחילת
התחרות, כבר הגיע מספר הנרשמים ל־.500
מלבד יחידות צה״ל, שישתתפן במבצע
ויצעדו במשך ארבעה ימים 40 קילומטר
כל יום בחגור מלא ונשק׳ כשהן מתחרות
ביניהן להשגת המקום הראשון המקנה זכות
__העולנז הזה 970

הכדורגלן המצטיין של החודש האחרון בארץ: יצחק שניאוד

הוא התחיל בשנעה
** כל השחקנים בקבוצת כדורגל,
( /זוכים למספר הרב ביותר של שבחים
החלוצים מבקיעי־השערים או השוער
עוצר־הכדורים. רק לעיתים רחוקות
מגיעים בעלי תפקידים במגינים
אל מרומי התהילה כספורטאים. משום
כך׳ היה זה בלתי־רגיל כמעט בשבועות
האחרונים, כשהשם היחידי של שחקן
כדורגל שנישא לשבח בפי ההמונים היה
שמו של יצחק שניאור, שחקן מכבי
תל־אביב, ובלם נבחרת ישראל.
בשלושת משחקיה האחרונים של הנבחרת
באמריקה ובארץ, היה הוא היחידי
שצויין לשבח כשחקן שהתעלה
לרמת משחק נדירה. היתר, זו תופעה
בלתי־רגילה שבעתיים, נוכח העובדה שיצחק
שניאור 30 נמנה על המבוגרים
והותיקים שבכדורגלני ישראל, ורק
לפני תקופה קצרה יעצו לו להגיד
שלום לכדורגל בגלל גילו.
כיצד הצליח שחקן ותיק זה להתעלות
לרמה זו, בשעה שכל חבריו
שהחלו לשחק כדורגל יחד עמו, דעכו
מכבר?
ענה שניאור הבלונדי, כעל העיניים הכחולות
:״קודם כל, אינני חושב שאני
היחידי מבין הותיקים שנשאר בכושר.
זאת לא חוכמה להצטיין כשנותנים את
התנאים לכך, ובחודש האחרון נתנו לנו
את התנאים. היינו חצי פרופסיונלים.״

עליו העתונים של אותם הימים :״שחקנה
הטוב ביותר של בית״ר הוא יצחק
שניאור. הוא מתפתח לאט לאט למגן
גדול.״
אולם יצחק שניאור עסק גם בהתקהצטרף

כבן למשפחה לאומית,
לאצ״ל, השתתף בכמה פעולות קרביות
כמו שוד הרכבת הבריטית ליד בנימינה
או פיצוץ המטוסים הבריטיים בקסטינה.
הדבר כלל לא הפריע לו ללבוש, שעות
מעטות לאחר הפעולה, את החולצה
עם סמל המנורה של קבוצת נור־דיה
(כינויה של בית״ר במחתרת) ולשחק
נגד קבוצות אנגליות מהארץ ומ־החוץ.
במשך
תקופה ארוכה, בה נאסר אחיו
ושתיים מתוך שש אחיותיו נכלאו בבית
לחם, היה יצחק מבוקש גם הוא
על־ידי המשטרה, הסתתר בדירות שונות,
נשא תעודת זהות של יצחק אי־זנמן.
אך כשעלה על מגרשי הכדורגל,
לא שיער איש שזה אותו שניאור המבוקש.
אותה
תקופה הכיר צעירה יפהפיה בעלת
עינים ירוקות מקסימות, כשם חוה.

^ ת נסיונו הבינלאומי קנה שני-
^ אור כשצורף בשנת 1947 לנבחרת
תל־אביב ושנתיים לאחר מכן, כמסע נבחרת
צה״ל לאמריקה. היה זה זמן קצר
אחרי מלחמת השחרור, בה שירת כטור־אי
בחטיבת חיל רגלים. הוא נשא את
חוה לאשה.
עסוק זה בספורט׳ הגוזל את רוב שעות
היום, מפריע כמעט אצל כל שחקן
לחיי המשפחה. אבל לא אצל שני־אור
.״מצאתי אשה המבינה אותי, היא
ידעה מה צפוי לה עוד לפני הנשואין.״
תחילה היתד, חוה נוהגת לבקר בכל
משחק כו שיחק בעלה. כעבור שנה,
נולדה דרורה הבכורה ואחריה באו יש־ראלה
( )6ואורית 2ומובן שיצחק
עשה את כל נסיעותיו לבד. פעם, לקחה
חוה את הילדות לראות במשחק
אביהן. הן ראו את אביהן נופל, פרצו
בבכי גדול. מאז לא רצו לראות משחק.
רק כאשר יש משהו מיוחד נוסעת
חוה למשחק, ויצחק מפיק תועלת מהמתה
בכדורגל. כאשר סיים, לפני חודש,
את קורס מאמני הכדורגל בהדרכת
ג׳ק גיבונס (״הוא מדבר על כדורגל
כמו פרופיסור למדה עמו אשתו
את החומר, שאלה אותו שאלות מבחן
לפני הבחינות.

^ כדורגל מטביע חותמו על כל
י י סדר יומו של שניאור. הוא קם מוקדם
לעבודה, כנהג בדן, בכדי שיוכל לסיימה
מוקדם ולהתמסר לכדור. כל אחרי
הצהרים הוא מקדיש לאימונים. פעמיים
בשבוע, הוא מתאמן במסגרת קבוצתו,
מאמן באותם הימים קבוצות נערים
של מכבי. פעם בשבוע, הוא מאמן את
קבוצת הכדורגל של דן וביום השבת׳,
משתתף במשחקים.
שניאור המשחק כבלם, גיגן שלישי,
הן בקבוצתו והן בנבחרת ישראל, מקסים
את הצופים בכשרונו המיוחד ל־המצא
תמיד במקום שם נמצא הכדור
ולנפץ כל התקפה של היריב על שער
קבוצתו. הרבה רואים בו קוסם בשטח
זה, אך לו עצמו יש הסבר פשוט על
הצלחתו :״אם משחקים בשיטה, זה לא
קונץ בכלל. השיטה שלנו היא פשוטה,
היא נקראת שיטת הצלב. כשנערכת התקפה
מאחד האגפים, המגן של אותו
אגף מתקדם לקראת הכדור ואני מכסה
אותו. באותו זמן, מכסה המג־ באגף
השני אותי.״
את שיטת הצלב יודעים כמעט כולם,
אך לא כל בלם מצליח כשניאור.
גם לזאת מוצא שניאור, הנמנע עקרונית
משבחים עצמיים תשובה :״זה הכל
עניין של הבנה והתמצאות של אותו
הרגע. צריך לשקול מתי לגשת ומתי
להימוג. הכל לומדים תוך נסיון.״
ולשניאור היה הרבה מה ללמוד מה״
נסיון.

ך* וא עלה מפולין בהיותו בז
| ) שבע׳ ,החל מיד לבעוט בכדור בשכונה
ובבית־הספר. הוא היה נער בלונדיני
זריז, בעל פנים אריים. באותם
הימים היה אחד מעסקני קבוצת בית״ר,
בשם מרגלית, רץ לגייס ילדים ששיחקו
כדורגל ברחובות. הוא הגיע גם לשני־אור,
וכך החל הצעיר לרכוש את ראשית
נסיונו בקבוצת הנוער של בית״ר.
משם עלה לקבוצת הבוגרים, משך מיד
את תשומת לב מומחי הכדורגל. כתבו

נסיעה להולנד, יצעדו המשתתפים האזרחיים
יומיים בלבד, גם כן 40 קילומטר ליום,
ללא חגור.
מסלול הצעידה המישורי, המשתרע מיער
בן־שמן דרך לוד, מחנה ישראל, ראש העין
וחורה ליער בן שמן כל יום, מאפשר׳ לצוע
שניאור
1948 ,1950 ,1939 ,
זקן בן 30

דים לפרוש מהדרך כרצונם, לשם מנוחה,
כתנאי שיעברו את כל הדרך בעשר שעות.
אסור לנסוע. לשם מניעת אי־הבנות,
הזכירו המארגנים למשתתפים סעיף קטן
בתקנות :״ריצה או העזרות בכלי רכב
אסורות בהחלט.״

פני שבע שנים עזב שניאור
/את בית״ר והצטרף למכבי תל־אביב.
אז קנה לו לראשונה את מקומו כבלם.
12 פעמים ייצג עד כה את ישראל בתפקיד

סטטיסטיקה קצרה מוכיחה כי במשך
16 השנים ששניאור נמצא על המגרש,
הוא נפצע פעמיים בלבד פצעים
רציניים. פעם שבר את ידו ולפני
חצי שנה היה לו עניין עם הברך.
זהו מאזן חיובי מאד, לגבי כדורגלן
המשחק ברציפות.
למרות שכוכבו עלה בשבועות האחרונים,
מדבר שניאור על פרישה ממגרש
המשחקים בעוד שנה וחצי. אולם
אין הוא חושב לעזוב את הכדורגל,
רוצה להמשיך באימון קבוצות.
״קראתי שמאחיום האנגלי הוא בן 42
ועדיין משחק,״ השתפך שניאור .״אבל
שקלטון סיפר שבשביל זה הוא צריך
להתאמן שש עד שמונה שעות כל
יום. מנין אקח כאן זמן כזה?״

פרס כלתי צפוי העניק ברגע האחרון
מפעל פרטי, לאזרחים שהתנדבו לצעוד. בית
החרושת סוליאתן העניק לכל אזרח משתתף
זוג סוליות מתוצרתו, הבטיח להגריל בין
המסיימים נסיעת חינם להולנד, לשם צעידה
נוספת שם, ובילוי של שבועיים.

הזוי
פסיכו-טוראי
ך• מחנהצב אי, אי־שם, ביקש טוראי
^ חופש לטיפול פסיכיאסרי, בטענה כי
לקה בתסביך נחיתות מאז הועלתה ידידתו
.לדרגת סמל.

שפר טרחה
ף* תל־אכיכ׳ לאחר שעדינה סבדדליק
סרבה לשלם לעיריה סכום של שתי
ל״י עבור ניקוי חצרה, אולצה על־ידי בית־המשפט
לפרוע את החוב, בתוספת שבע
ליי, על כי גרמה טרחה מיותרת לעיריה.

תורה, נביאים וכתובים
ירושלים׳ נשבע השוטר מאיר אל־
4מליח להגיד את האמת, את כל האמת
ורק את האמת, גילה במאוחר ששם בטעות
את ידו לא על ספר התנ״ך כי על פנקס
הרפורטים שהביא עמו כחומר עדות לבית־המשפט.

הכרח
לא ינונה
י עכו, התלונן רוקח על גניבת מכשיר
הטלפון מחנותו, הביע את החשש כי
הגנב היה אלמוני שנכנס בריצה והכריז
שהוא ״מוכרח להשתמש בטלפון״.

עונת הרהצה
^ תל־אכיב׳ נחרדו מטיילים למראה
^ גבר שקפץ מעל לגשר בלבושו המלא
אל תוך מי הירקון, תוך צעקות שהוא רוצה
להתאבד, ראו אותו יוצא מיד בשחיה אל
החוף, כשהוא מסביר :״אי־אפשר. המים
קרים מדי ! ״

העז בחדר
ן * ירושלים, הסירה העיריה את איי־התנועה,
שהותקנו בשעתו על־ידה כדי
להסדיר את התנועה ברחובות הראשיים,
לאחר שנתגלו כהפרעה רצינית לתנועה.

פרס עשו לירות
יוגרל בין פותרי תשבץ ״העולם הזה״

970

באנגלי ת ;
2קורסי אחרונים לקיץ
למקצוע ולצרכים פרטיים
מתחילים

כ* 17ו־ 21 למאי

בבית הספר הידוע לתפירה,
גזירה ומודליזציה

ריאונו ד ה
תל־אביב, שלמה המלך 72
נעל־יד גן החיות)
אוטובוסים :
.22 64 ,62 ,13 ,7 ,6 ,5

קבוצות קטנות

הרשמה יום יום 4—8 ,9—1

הסכם קולקטיבי
ן * תל־אביב, קיבל בית־הדין הרבני בק־שה
מאזרח גרוש, אשר ביקש כי כית־הדין
יעלה את גובה תשלום המזונות שהוא
משלם מדי חודש לאשתו ,״מאחר שסכום
זה אינו מתאים יותר לעליית אינדכס יוקר
המחיה.״

לא כל הנוצץ זהב
ף י חילץ, הידיעה נערה למשטרה כי הות־קהה,
הועלבה׳ הוכהה ונפצעה בפניה,
ידיה ורגליה בנוכחות קהל רב, על־ידי ארוסה
הקנאי, ששמו שלום לב־זהב.

יפוי-כדה

הידעת?
ל״כרנר״ יש מחלקה
להעתקי תעודות

מיוחדת

^ קהיר, הסביר נוטריון מדוע שכר שני
פושעים מועדים לרצוח את אשתו :
״אהבת־ א־תה כל כך׳ שלא יכולתי לפגוע

חוק העבודה של ״ ב רנ ר ״ הוא :

היוע משטרתי

וסודיות

^ תל־אביב, הופיע אליהו לוי בתחנת
<1המשטרה כדי להודיע כי מכוניתו נגנבה׳
נ;נבקש להראות את תעודותיו, זכה
בו כמקום ברפורט כשנתברר כי פג תוקפם
של רשיון הנהיגה שלו ורשיון המכונית הגנובה מהירות,

איכות

בטח את תעודותיך היקרות
עם העתקים ותחסוך צרות

הקורא יעקב לנדאו, ירושלים,
רחוכ מתודלה ,32 זכה כפרם
עשר לירות על פתרון תשכץ ״העולם
הזה״ .963

ף* הדרה, כיבלה שולמית אבורג׳יל סב־תט
מאלמוני שגנב 500ל״י מצריפה,
בו הידיע כי גנב את הכסף מאחר שאף
בנק אחד לא הסכים להלוות לו סכום זה
וכי היא מתחייב להחזיר באמצעות הדואר
את כל הסכום בעשרה תשלומים חודשיים,
בתוספת הריבית החוקית.

389 פרוטות

הריסה ; .22 מראשי המורדים בירושלים,
ערב חורבן בית שני ; •24 סוג אש של כלי
נשק אוטומטי ; .25 בלתי עדין ; .26 כמות
במלואה ; .28 האל ; .29 הלהט של משלי
ותהילים בספרי אמ״ת ; .31 הארגון לאשי
ראי 33 וון ורוד בהיר ; .34 חייה אוסטרלית
; .38 כשמוכים עליו שוק, אז מוכים
באמת ; .41 ממד בפיסיקה .43 ,וולד שנולד
טרם זמנו.

חשבון עוכר-ושב

מ או זן .2 :תכונה
אהובה על בני הדור
הישן ! .8עיר הכינרת
.10 :המוצר החשוב
של חברת דו־בק
13 צעד, בעברית
מאד פיוטית ;
. 15״אין ...בלי
אש 16 לפי התורה
יש לאהוב אותו
17 איש מרכזי
בבית־הכנסת, ובחנו־כייה
.18 :מעצמה
קומוניסטית ; .20
קרם ; .21 קצין ב־צה״ל
! .23 פלדה ;
.25 כייסת היא
כזאת ; ,27 בית
יעקב לכו ונלכה ;
.29 יהב־המגן, למשל
; .30 בירה מרחבית
; .32 עניין
רב בז .34 תושב
סיאול ! .35 לא מקיים
(הבטחה, תנאי)
; .36 הוא אמר כי הדרך לגיה־נים
רצופה כוונות טובות ; .37 כן, בצרפתית
; .39 שמו הפרטי של מנהל משרד
ראש הממשלה ; .40 גב ; .41״עם בחרת
42 סמל הטמטום .43 :אבי העגלים
; .44 מלה שכיחה מאד בתפילה ;
.45 כינוי לכמה מרחובות חיפה.
מאונך .1 :חטיבת צה״ל בימי מלחמת
העצמאות ; •2דורון .3 :נהג המפריז בה,
סופו להתקל בשוטר תנועה ; .4דגל ופלא ;
.5אב־מזון ; .6סמל צבאי על הכובע או
דשי הצווארון ; .7יחידה טופוגרפית ; .8
ילדים; .9גבוה; .11 דויד ליהונתן; .12
כן׳ בעברית 18 תכונה לא מצוייה במיוחד
אצל תושבי דרום ארצות־הברית ; .19 להם
מספקת ־סולייתן סוליות ; .21 אי־התאמה,

העולם הזה 870

הווי קיכוצי. דוד קויק בלוויה חברה בשדות. משק דפנה בגליל העליון (למעלה) ,שם חי במשק חמש שנים בהכשרת נוער.
משמאל ; נשען על חברו להכשרה, אף הוא יליד עיראק, בתלבושת ערבית טיפוסית שהצטרף לאותה ההכשרה.

סיננו אם הצעיד שנאשם ברצח ברעמי מלכימן

יי כ1י אינו רוצח!״
לפני ארבעה חדשים נמצא טנדר עזוב בצד הדרך באר־שבע־סעד
ובתוכו מוטלת גופתו נקובת־הכדורים של המדריך
החקלאי בן־עמי מלכימן, איש כפר־יחזקאל, שהתנדב לעבוד
בישובי העולים, תוך ימים מספר, נעצר צעיר שחרחר בשם
דוד קוקו )17( ,ממעברת אשקלון והואשם ברצח. קוקו,
שעדי ראיה טענו כי רצח את מלכימן לאחר שזה סרב ל הסיעו
במכוניתו למחוז חפצי, נתקף בהתקפת עצבים לאהד
מעצרו, צעק ללא הרף בתא כלאו :״בפעם הבאה אני אסע
ברכבת ! ״
הוא לא הובא למשפט וגם לא נכלא בבית־סוהר, נשלח
לטיפול פסיכיאטרי. היחידים שאינם מכירים עדיין באשמתו
הם הוריו, סולימן ומתנה קוקו.

השכוע, ישכה מתנה קוקו 55 פדועת-שיער
וחסרת־שינייס, כצריף! עץ מזוהם כמעכרת
אשקלון, מילמלה ללא הפסק :״דוד לא רוצח.״

סיפרה היא כקול צרחני להודית ״העולם הזה״ :
אף אחד לא מאמין כי דוד עשה את זה. איך הילד שלי
יכול להרוג בן אדם? כולנו כבר משוגעים ונשרף כבר
הל?1שלנו. לא יודעים מה לעשות, איך להציל הילד שלנו
ממות, אסור להרוג אותו. כולם יהודים. כולם יהודים.
אני הולדתי אותו בעיראק. גרנו בבגדאד. הוא היה הילד
הכי קטן שלי. ילד קטן. היו לי עוד שני בנים גדולים ובת.
אבא שלו היה עובד פועל. לפעמים גם מוכר עראק. הוא לא
הלך אף פעם לבית־ספר. לא היה יודע ללמיד.
תמיד מסתובב בחצר וברחוב עם חיות ועם ערבים. דוד
ילד קטן, ילד טוב. היה תמיד אצלו משהו בראש, לא מבין
כל כך הרבה. שומע בקול האבא, לא עושה צרות הרבה.
פעם נשפכו מיס חמים עליו, חשבתי מת. צעק, צעק כל
הימים, עד שהיה בריא. אמרתי זה מאלוהים, אלוהים רוצה
שדוד שלי יחיה חיים ארוכים.
באנו לארץ־ישראל. אולי לפני שש שנים. דוד עוד ילד
קטן, ילד טוב. נתנו לנו זה הצריף במעברה, אי־אפשר
לחיות. בנים שלי גדולים, יש ילדים הרבה לא גרים איתני
פה. האיש שלי מחפש עבודה בלשכה. פעם יש, פעם אין.
יום עובד, שבוע לא עובד. חיים לא טובים.
דוד עוד ילד קטן, אומר לא רוצה להיות בבית, רוצה ללכת

לקיבוץ. אמרנו לו: לא טיב תלך לקיבוץ׳ תשאיר אותנו לבד.
אנחנו זקנים ואתה עוד ילד קטן. הוא לא שמע, הלך לקיבוץ.
לקיבוץ דפנה בגליל.
חשבתי די, אין לי ילד יותר. אולי בקיבוץ יהיה בן־אדם.
ילמד, יעבוד, לא יהיה כל כך עצבני. כל חצי שנה היה בא
לבקר פעם. לא היה מביא לנו כלום, קצת כסף וזה הכל.
אבל הוא ילד טוב׳ עוד ילד קטן לא מבין שום ובר. לא
היה מספר כלום מה שבקיבוץ. רק פעם אמר יש בחורה,
הוא רוצה להתחתן. אבא רצה להרביץ. מה הוא עוד קטן,
צריך לדאוג למשפחה, לעזיר הורים שלו.
חמש שנים היה בקיבוץ דפנה. בסוף בא הביתה עם רובה.
למה נתנו לו נשק? לא היה בצבא, לא מכיר רובה, לא
יודע מה זה בכלל. הוא בחור יפה וחזק, בחורות במעברה
מסתכלות עליו. הוא לא רוצה להסתכל אפילו עליהן. אמר
רוצה ללכת חורה לקיבוץ. אבל אבא רצה שיעזור, יעבוד
ויתן כסף.
הוא לא שמע והלך. אבא אמר לו אל תלך, איפוא אתה
הולך י אמר הוא י• קיבוץ דפנה. לא היה מדבר איתנו בכלל.
לא מזמן בא הביתה עוד פעם עם רובה. שאלנו אותו :
מאיפה הרובה? אמר מקיבוץ כיסופים, אני שומר. הרגתי
אתמול שני ערבים. יותר לא דיבר. הלך חזרה.
לא מאמינה שהוא הרג. אולי הלך כדור במקרה. הוא ילד
טוב, לא יודע מה: ה רובה. עכשיו שמענו שלא יהיר, משפט.
דוד בבית משוגעים. למה עושים לו ככה י כולם יהודים,
גב הוא יהודי.
רציתי לראות מה קרה איתו, לא נותנים ללכת. אין כסף
לשלוח חבילה. אולי הוא הרג, אבל הוא ילד קטן. ילד שלי.

ה ש ני םהיפותכיותרכחייו בילה דוד הרחק מבית הוריו במעברת אשק לון, בקיבוץ. כרועה בשדות המשק, וכן
בכל עבודה משקית אחרת שהוטלה עליו היה תמיד מאושר, נהג להראות בגאווה 8ת שריריו המטופחים (ימין).

קולנוע
סר טי ם
תריסר דייגים מי ס כני ם
לו כורם היו כמוהם (צרפת) הוא סרטו
האוזרון של במאי קריסטיאן (יצורים
חנווזים) ז׳אק. הוא מספר על 12 דייגים,
היוצאים לדוג בים הצפוני אוכלים בשר חזיר
מקולקל, נחלים כולם במחלת קיבה איומה.
אם תוך 15 שעות לא יקבלו האנשים
תרופה המיוצרת אך ורק במכון פאססר
בפאריס — ימותו.
אלחוטאי חובב קולט את שידורו הנואש
של רופא עיירה אפריקאית הנחרד לגורל
הדייגים ; אשתו לשעבר של רופא פריסאי
משיגה את התרופה הנדירה ומביאה אותה
לשדה התעופה אורלי, אך מטוס איר־פראנס
כבר המריא 1דיילת מטוס פולני מקבלת
על עצמה להעביר את החבילה היקרה ; המטוס
נוחת בברלין המזרחית והשלטונות
י,סובייטיים מחליטים, לאחר התייעצות ידידותית
עם הקצין האמריקאי באזור המערבי,
אליו נועדה התרופה, לא למסרה לו כי
אם להרוויח זמן ולהטיסה ישר, במטוס סובייטי
מיוחד, לנורבגיה ; משם ממריא מטוס
נורבגי בשלב האחרון של מירוץ
השליחים הגדול. הטבע האנושי גובר על
מכשולי הפוליטיקה הבינלאומית.
מוחמר קופץ לים. קורות הדייגים,
המחכים בינתיים לישועה, ,מרתקות לא פחות.
רב החובל, היחידי מבין הנפגעים
שהצליח איכשהו להחזיק מעמד, מתמוטט
אף הוא והמלח הכשיר היחידי המסוגל לטפל
בחבריו נשאר מוחמד, איש־צוות אל־
:׳ירי, שלא נפגע מכיוון ששמר על מצי

דתו ולא אכל חזיר.
הוא רואה כיצד משליך מטוס־ההצלה את
;מצנח עם התרופות׳ אך הרוח הודפת את
־,מטען אל תוך הים. מוחמד אינו מה־
!ם, קופץ אל בין הגלים הגועשים. בכוחו־דו
האחרונים ממש, חוזר הוא ובידיו ה־זרופה
המושיעה.
לו כולם היו כמוהם הוצג בהצגת־בכורה,
זיוחדת, בעת ובעונה אחת בפאריס, מוסק־
:ה, ברלין, ניו־יורק, רומא ואוסלו. שרותי
ורדיו של ארצות אלו נרתמו גם הם ל־ויפעל,
ארגנו שידור סימולטני של המאורע,
ך שבכל אחת מהבירות יכלו באי ד,ד,צ־ד,
לשמוע את הקהל בחמש הערים ה־
!חרות, .כאן ניו־יורק, הקשיבו לתשואות
ואמריקאים כאן מוסקבה, הקשיבו ל־
!שואות הרוסים !׳׳
באולם ברליץ, פאריס, ישב הבמאי והזיל
מעות. על כן, כאשר הגיע השבוע לבי-
ן ור בישראל עם אשתו מרטין קארול (ראה
סגרת) ,היתר, בפי הזוג בקשה מפורשת:
א להציג אחד מסרטי מרטין אלא את
ו כולם היו כמוהם, שקריסטיאן ז׳אק רואה
ו את יצירתו הטובה עד כה.

ויטליר. ש ד היו
הסוטה (אלקטרה, איטליה) הוא שמו
עברי של סרט הנקרא במקורו הקר תנ,י ת.
מאי מאריו סולדאטי ועוד שלושה תסריטים
נטלו סיפור מאת אלברטו(האשוז מרומא)
וראביה, הפכו אותו לסרט איטי, אכזרי,
עתים קר, לרוב מעניין ונוקב.
ג׳ינה לולובריג׳ידה מגלמת את גמה פור׳
,אשד, צעירה החולמת על בעל עשיר,
תנה בינתים אהבים עם פאולו סרטורי
!רנקו אינטרלנגי) ,עד שהיא מגלה כי הוא
חיה החורג. התגלית מפילה עליה (כשם
היתד, מפילה על כל אדם נורמאלי אחר)
דהמה. ברוב יאושר, נישאת גמה לאדם
:ש: וואניוצי, איש מדע (גבריאל פרצטי).
חודרת, יורדת נדבקת. אולם החיים
:ית הפרופסור אינם עשויים לשעשע נערה
:מה: היא מבקשת לה מאהב, מוצאת,
זחמקת ממנו מיד לכשנודע לה כי היא
טמשת מטרה לסחטנות מן הסוג השפל
ותר. הסחטנית: אצילה רומנית בשם אלוה
קוצ׳יאנו (אלדה מנג׳לי) החודרת אל

ביתה של גמה, יורדת לחייה, מעלה את
חמתה עד שהיא נדקרת על ידה בסכין.
כמו רבים מן הסרטים האיטלקים בעלי הלב,
מסתיים גם הסרט בחנינה כללית. גמה
חוזרת אל בעלה ה,,מבין״ ,הכל בא על
מקומו בשלום.

קיץ ו חו ר ף
משחקאהבה (בולון, צרפת) הוא זה
המתרחש בין אשה בת ( 50—40 אדיג׳ פ־יר)
לבין נער בן ( 16ז׳ורג׳ בק) בעיר רחצה
צרפתית, לפני כעשרים וחמש שנה. המשחק
המוזר הזה, פרי עטה של סופרת קולט,
שהיתר, ידועה בכשרונה לקלוט את הרגשות
הדקים, ד,פיקנטיים ביותר של אנשים רגישים
מוגש במקצב איטי, מחושב, על ידי
במאי קלוד (שטן הבשרים) אוטון לאוד״ מקצב
ההולם את העלילה אך לא את דרישות
הצופה.
כי, במאמץ להשיג עדנה ורוך, נכשל במאי
לארה בשעמום. גם תמונות האהבה והנשיקות
שבין הגברת המזדקנת לנער המתבגר
הזיקו יותר משהועילו לסרט, המקבל
לעתים צביון לא נעים. את הצלע השלישית
של המשולשת ממלאה ניקול ברז׳ה, בתפקיד
אהובתו בת ד,־ 15 של נער בק, הטועמת ממנו
את טעם האהבה שטעם הוא בחדר המיטות
של מטרוניתא פייר. שלושת אלה מהווים
משולש משחקי ממדרגה ראשונה. לא כן הסרט.
הצנזור,
האץ לקצץ כל שד חשופה, התיר
את הצגת הסרט הזה גם בפני ילדים. משגה
חינוכי חמור.

גי בו רהחלשה
נאנה (דאק וויטפלד, צרפתליה) היא, כמובן,
עיבוד (עד לבלי הכר כמעט) של
הרומאן על אודות נערת כפר המתפשטת
על הבמה הפריסאית, מתלבשת עד מהרה
על החברה הגבוהה שם. התקופה: שנות
הששים של המאה ד 19 כשלמערומים היתד,
עדיין משמעות ארוטית.
נאנה, למרות בהמיותה, למרות אי־כשרו־גר״
למרות היותה לא יפה כיותר, מטריפה,
בהיותה באופנה את רוב הגברים העשירים
(לא־עשירים אינם מענינים אותה) בפאריס.
היא מתיחסת אליהם בגסות, שולחת אותם
לאיבוד לדעת, מבלבלת את עשתונותיהם נשארת
כמעט אדישה כלפיהם.
במאי כריסטיאן ז׳אק הפקיד בידי אשתו,
מארטין קארול, את גילום דמות נאנה.
זוהי משימה כבדה מיי בשביל שחקנית־לא־גדולה
קארול. הסרט, שצריך היה להיות
טראגי הופך, בעטיה, לרומאן זעיר, שהוא
כסך הכל רק קצת מפואר מן הרגיל.

ה ח־יםבמרחביג דו לי ד
ה אי שמקנטאקי (יונייטד ארטיטטס,
ארצות הברית) הוא סרטו הראשון של במאי
מתחיל. הבמאי: ברט לאנקסטר. אדם צעיר
מופלא זה — לולין בקרקס שהפך שחקן,
מפיק עצמאי מצליח ועתה במאי שעבודתו
הראשונה מענינת, אם כי לא מושלמת —
עלול עוד להפתיע. אהבתו לטבע ולמרחבים
הגדולים, שניה רק לאהבתו לאמצעי ה־אמנותי
שהוא משתמש בו: הסרט.
אכן, על מסך הסינמסקופ מגולל לנקאסטר
פרשה רחבה, דרמתית: אדם מקנטאקי המשתוקק
להדרים אל ערבות טקס העצומות,
נתקל בנוכלים, גנבים ורמאים היושבים בעיר,
מנצח אותם ומגיע אל מטרתו הנכספת.
מעל לטבע. סרט זה, היכול לשמש תעמולה
טובה למבצע ״מן העיר אל הכפר״׳
מאחד בקרבו קטעים של מקצב איטי, בהם
מלטפת המצלמה את הטבע, עם קטעים של
מקצב מהיר ואכזרי, בהם טובח אגרופן
לנקאסטר את כל אויביו, נלחם באחד מהם
בשוטים — אחת התמונות הסאדיסטיות ביותר
שנראו על הבד זה זימן רב.
ומעל לכל, מעל לטבע עצמו, עומד שחקן
לנקסטר, בתפקיד הראשי של אלי הגדול :
רחב חזה, שריראי, רך בהיותו שקט, איום
בכעסו. דמות פרימיטיבית בסרט על עולם
פרימיטיבי.

בקצרה
לו כולםהיו

כמוהם

המנגינה שלא: גמרה. מלחמתה של
הזמרת שנתקפה בשיתוק, מרגארט לורנם,
במחלתה הנוראה, ויכלה לד( ,אבל לא למנהלי
בית האופרה מטרופוליטן שסרבו להוסיף
ולהעסיקד •),המוסיקה מוקלטת בהצלחה .,א־לינור
פארקר.

״איך אשה בזאת לא מתביישת
להצטלם ערומה?״
התפלאה השבוע צעירה ישראלית
כשדה-התעופה, כשראתה
את מרטין קארול
החמודה. אף כי איש לא
ביטא זאת במלים, חשבי
רבים מהנ-כחים כאותו הלך
מחשבה. לכריסטיאן ז׳אק,
במאי הסרטים המפורסם, שהוא
בעלה, היו תשובות מוכנות
לבד• טוען הוא :״אינני
חושב שאנו צריכים להתבייש
כמשהו. מרטין של
הכד היא יצור שונה לגמרי
מהאשה הרגשנית שהיא
אשתי.
**סעדת שדה־התעופה בלוד היתר,
גדושה באורחים נכבדים. התרוצצו בר,
מנהיגי מפ״ם נבוכים שליוו את יעקב חזן
בדרכו לרומא לפגישה עם אורן. אחד משחקני
סנדרלאנד מצץ בשקט מקטרת, המתין
למטוס שיקחהו חזרה לביתו. ליד אחד השולחנות
סעד הרמט׳כל בתלבושת אזרחית.
אולם איש לא התעניין בהם. כולם ציפו לאורחת
מפארים, מרטין קארול.
מקבלי פניה התלבטו בבעיה מסובכת :
כיצד להעביר אותה מהמטוס למסעדה? הם
אפילו ציירו מפה מדויקת של השטח, ר,יתוו
עליה את המסע המסובך. אך ברגע בו נשמעו
מנועי המטוס ד,נוחת, איש לא שם לב יותר
לתכניות. כולם הצטופפו סביב כבש המדרגות
שבפתח המטוס, אליו כוונו זרקורי
ענק. עתונאים, צלמים, מסריטים וסתם סקרנים
עקבו בחרדה אחר כל דמות שהופיעה
בפתח. יהודים טובים עמוסי חבילות, שחזרו
מטיול קצר בעולם, היו ודאי מופתעים נוכח
התכונה הזאת. הם כלל לא ידעו מי האישיות
שטסה עימם יחד.
בגלל קבלת־פנים באיסטנבול, איחרה מר-
טין למטוס, עיכבה את הטיסה ואת זמן הנחיתה•
דיילות אל־על סיפרו כי מרטין נמנמה
קצת במטוס, שוחחה רק עמן, התרגשה קצת
לרגל בואה לארץ. לפני שירדה התאפרה
כראוי. זאת ראו כל אלה שהמתינו לה.
היא הופיעה בפתח המטוס, ירוקה כ לה.
החל בנעלים הירוקות וכלה בעיניה שהיו
צבועות בפוך ירקרק. כובע ירוק רחב־שולים
הסתיר את שערה הזהוב. כריסטיאן
ז׳אק, בעלה׳ הופיע אחריה. איש לא הסתכל
בו. כל המבטים הופנו אל מרטין. האכזבה
היתד, גדולה — לא היד, לה מחשוף לגמרי,
היא נראתה הרבה יותר טוב בסרטים.
היא שפעה חיוכים לצלמים, נופפה בידיה׳
הפליטה ״אה״ חמוד והתנשקה עם אנשי הצירות.
מישהו הגיש לה זר צפרנים אדומות.

ראיון מיוחד

״אני עייפה מאד.

מחזה מתחת לשולחן
ך* דיר לאולם המסעדה, מציגים לה
^ כל מיני אנשים, מרטין לוחצת את ידו
של עזריה רפפורט, שניהם נראים נרגשים.
ליד השולחן מתנפלים עליה מבקשי החתימות.
היא לא שוכחת לחייך תוך כדי דיבור,
מעוד, עוויות חמודות לצלמים.
אלה מתכופפים מתחת לשולחן, נדחקים
להרים את המפה. ברקי המצלמות הבוקעים
מתחת לשולחן מעידים כי היה מה לצלם
שם: כריסטיאן ז׳אק, מסורק בקפדנות, לועס
גומי לעיסה ללא הרף. מרטין שותה מיץ.
המלצרים הופכים כמה כוסות מרוב התרגשות
.״ראינו אותה כבר ערומה,״ הם
מחייכים זה לזה. אנשי המכס ממהרים לסיים
את בדיקת חפצי שאר הנוסעים׳ מצטופפים
סביב לה־מרטין.
היא נראית שזופה ועייפה. היא מנסה להצית
סיגריה, שניים מגישים לה אש, היא
לוקחת משניהם. לאט לאט מתרגלים לעובדה
שזאת מרטין קארול המפורסמת, למרות ש־יייא
די רחוקה מלהיות רומה ץ!־ -בסרטים

אם כן, טוב.

יופי! כמו שמפניה!

קארול: אמנות הסגנון המופשט
״אני מאמין כתמים כ,,
רכות מהסצינות בהן מופיעה
מרטין כמה שמוגדר כ־
״טיפוסי צרפתי״ הן הרכה
פחות מזעזעות מאשר מראה
עשרה גנגסטרים כסרט
אמריקאי, המכים אדם חן?
מפשע. אינני חולם לכקר
את מכקריכס הקוצצים קטעים
כאלה.״
על השאלה, כיצד מרגיש
את עצמו אדם הנשוי לאשה
כה נערצת, הוא משיב :״כן,
זה נפלא רוב הזמן. אכל יש
פעמים -ומי יכול להאשים
אותי? -שאני מקנא כמקצת.
אתם מכינים, כל הגזע
הגברי מאוהב כמקצת כאשתי״.

ת ל־ ־ א בי ב

כישראל אנוח ץ

מיץ טבעי, משלכם ץ

נו, אני ככר מרגישה טוב ;

היא נראית הרבה יותר צעירה.
לשאול שאלות :
״למה כאת לארץ ך״
״בעלי לקח אותי.״
״את רוצה לבקר בסרטים שלך המוצגים
בארץ?״
״או, לא ! אחרי שאני גומרת לשחק, אינני
רוצה לראות אותם יותר.״
,מבקשים ממנה להסיר את הכובע לשם
צילום. היא מהססת רגע, לבסוף מסרבת בחיוך
לאורך כל הפה :״אני פרועה, מחר
אלך בלי כובע.״
ב־ 16 לחודש, חל יום הולדתה. מציעים
לה לחגוג אותו כיאות בישראל. היא אינה
מסרבת, מציינת בקול את גילה .32 :שכבות
איפור עושות א \ 1ה קצת יותר צעירה.
תכשיט יחיד על גופה הוא שעון זהב עדיין.

בצד, מוצאים להם כמה מעריצים את השעה
המתאימה לנהל ויכוח סוער על מהותו
של הסרט הצרפתי. מזל, שמרטין אינה מבינה
עברית, היא ודאי היחד, נעלבת.
״אתם לא מבינים״ ,מסביר מעריץ נרגש,
״סרט זה אמנות ממש ככל אמנות אחרת,
ואם מותר לראות נשים ערומות בפסלים וציורים,
למה לא כסרט?״
לא כולם נראו משוכנעים ביותר, אף על
פי כן לא גרעו עין אף מהתנועה הקטנה ביותר
של מרטין.
היא היתד, עייפה, העיפה מבטים של קוצר
רוח בבעלה ובאנשים מסביבה.
הצלמים גמרו לצלם, מרטין וז׳אק חתמו
כבר לכולם. השעה היא אחת ועשרים אחרי
חצות׳ עת לישון. היא נכנסת לטקסי־ירוק
גם הוא. דרך החלון היא נראית מאוד חמודה.
טנדר שלם עמוס מזוודות נוסע אחריה.
מישהו אינו יכול לעצור בעצמו וצועק :
״קרולין שרי!״* ההצגה הסתיימה.
תימשך רק בבוקר, כשנציגת הנשיות הצרפתית
המופשטת תחל את סיורה בן ארבעת
הימים בישראל.
* קרולין יקירתי, שמו של אוחד נזסרטיוז ה
ידועים ביותר.

תמיד הייתי -מתרגזת כאשר הייתי
שומעת,או קוראה, את הכינוי ״שדכנית״
מודבק אלי. המונח שדכנית הצטייר, בעיני
תמיד, ובודאי גם בעיניכם, בדמות ־
אשד, שמנה בעלת עינים קטנות ושקועות
בחוריהן, שיער צבוע ושני טורי פנינים
מלאכותיות. לא נעדרות גם, להשלמת
התמונה, השיניים התותבות.
ואני יכולה להבטיח לכם שאני רחוקה
מלהיראות כך. אני פשוט לא סובלת פנינים
מלאכותיות. בעצם, גם לא אמיתיות.
כעת, אתם יכולים לקרוא לי שדכנית
אלף פעמים בשנייה ותגובתי תהיה חיוך.
וכל כך למה?
לפני כחודש קיבלתי מכתב משותף
מצעיר וצעירה המזמין אותי לחתונתם,
ומספר לי שאני האחראית לכך. מובן ש־הסתקרנתי
ורציתי לראותם לפני כן. נפגשנו
בביתה של הנערה. מובן מאליו
שלא אמסור שמות.
היא פקידה קטנה בת ,20 אחת מאותן
נערות חמודות שאנו נתקלים בהן לרוב
בתל־אביב .׳פשוטה, חבובה טים־טיפה
גנדרנית, אך בצורה מלבבת. הוא — חייל,
טוראי, ואפילו לא צנחן.
שמעתי מפיהם את הרומן (כמעט) במלואו.
הוא פירסם מודעה בטורי הול,
היא ענתה, החלד, התכתבות. ראיתי את
מכתביהם.
בתחילה היו המכתבים מאונסים במקצת•
ניכר היה שהוא משתדל ליפותו.
מספר לה על שמיים זרועים כוכבים אישם,
על תוכנית ששמע ברדיו — דברים
מעין זה. היא כותבת לו שראתה סרט
מסויים, איננה מחבבת שוויצרים וכו׳
וכו׳.
הם נפגשים זמן קצר אחרי תחילת ההתכתבות.
מאז נשאו מכתביהם צורה
אישית ונעימה יותר. ביין וידוי אהבה
אחד לשני היא מספרת לו על הבום שלה
המעצבן אותה, על גדעון המחזר אחריה,
והוא עונה לה שבבואו העירה ישבור את
שיניו.
כך, בערך, נמשך הדבר כשנה, עד שהחליטו
להתחתן. הוא משתחרר בימים
אלה ומתכונן ללמוד בטכניון בשנה הבאה
.״מובן שאעבור אתו לחיפה,״ אומרת
הכלה המיועדת .״אני שונאת לכתוב
מכתבים.״

הצנחן הפייטן
שמעתן כבר על צנחן העוסק בחריזה?
לא? הרי לפניכן אחד כזה ()970/912
ולא זו בלבד שיש לו כתב יד נהדר.
הנני בחור אמיץ
עשוי ללא חת
בעל דם ולא מיץ
ומבקש רק אחת
להתכתב עם נערה
שבלא עין הרע
תהיה בעלת אופי
ולא חסרת יופי
אינני מפלצת
ולא טרזן
גם לא דון ז׳ואן
כי אם — צנחן
חובב המין החלש
ואוהב להשתעשע
ועם אחת שיש בה ממש
ארצה להשתמע
אם כן, חמודונת
השחיזי העט
כי דעי לך, בובונת
הזמן הוא: כעת !

תם הפזמון
תם פיוט
ואצפה ברון
למכתבך מרותי.

הכל מלכד פטרוסיליה
( )970/913 עושה רושם של נערה שמלבד
שיער יפה, יש לה גם משהו אחר
בראש. היא בת , 17,5תלמידת שמינית,
טוענת שאיננה אוהבת לימודים, אך אוהבת
ללמוד. יש לה המון חובבויות וההבדל
בינה ובין ישמעאל עליו השלום

הוא שידה בכל אך לא יו כל בה. אמנם
חובבויותיה העיקריות הן ארכיטקטורה
וציור, שייקספיר וספרים, מוסיקה והשפה
האנגלית, אך לא איכפת לה שלא
להתכתב עליהן דווקא.
היא אומרת שהיא מתעניינת ויכולה לחבב
הכל, חוץ מפטרוסיליה.
אין צורך לחפש כדי לגלות את חוש
ההומור שלה. היא טוענת שרצונה להתכתב
עם אנשים, עם עקרונות או בלי,
הגונים או נבלים — ובלבד שיהיו בעלי
חוש הומור, ושלא ישכחו את סימני הפיסוק
במכתביהם.

קצין ומהנדס
מי רוצה מהנדס להתכתבות? ()970/914
הוא בעל הווה של מהנדס, אולם עברו
הוא לא פחות מעניין.
בגיל 16 נעצר על ידי הבריטים, בגלל
היותו חבר מחתרת, בילה ארבע שנים
במחנות מעצר בארץ ובאפריקה. בזמן
מלחמת השחרור היה קצין, וזכה, אומר
הוא, לחצות פעמיים את הגבול המצרי.
עם שחרורו נכנס לטכניון, יצא ממנו מהנדס.
איזה, בדיוק לא פירש.
הוא מעונין בהתכתבות עם נערה למעלה
מגיל ,18״נאה בחיצוניותה ונאה
בפנימיותה״ ,כפי שהתבטא. במכתביו,
ודאי יספר לה שהוא כבן 28 ודתי.

ספרים __אמחה
ציור

גרמניה

משההע צו ב

פו ס העץ
מנהל הוצאת דיל?! בהאמבורג קיבל לידיו
את הספר האנגלי והחל קורא אותו באופן
שיגרתי. הספר, סוס העץ מאת אריק יזיל־יאמס,
היה ספר מצליח• שנים־עשר וחצי
מיליון טפסים, בתריסר שפות ,,כבר נמכרו.
עתה הוצע הספר גם למו״ל הגרמני,
לשם פרסום תרגום בשפת־אמו.
אולם מעמוד לעמוד גברה מורת־רוחו
של האנס דולק. סוס העץ מספר על שלושה
שבויים בריטיים (שהמחבר עצמו היה אחד
מהם) שהצליחו לרמות את השומרים הגרמניים
ולברוח ממחנה־השבי סטאלאג־אוויר
.3בדנמרק באו הבורחים במגע עם קבוצת
לוחמי מהתרת. תוך כדי כך סיפר איש־המחתרת
זיגמונד כיצד שיחרר את מנהיגו :
״הרגנו כמה גרמנים.״
לא לנבוע בקלשון. זה היה יותר מדי
בשביל לבו הגרמני הרך של האנס דולק.
מיד החזיר לסוכן הבריטי את הספר, בתו־חחח

.חרחר

..ז הו

חתר

מז ה רוי

ו מג מ תי

מדעים מדוייקים והיפובם
( )970/915 היא חיפאית בת ,22 שסיימה
את לימודיה במדעים מדוייקים ועוסקת
בהם הלכה למעשה. היא מוכנה ורוצה
להוכיח את ההיפך לכל אלה הפוסקים
כי נערות העוסקות במדעים יבשים
חסרות כל חוש לדברים אחרים.
אני מקודד, שהיא תצליח לשכנע רבים
בהוכחותיה.

פלמחניק ככראזיל
אינני יכולה שלא להתמלא גאווה כשאני
רואה מכתב המגיע אלי מארץ רחוקה.
תהילתי
הגיעה גם עד בראזיל, משם
קיבלתי את מכתבו של 970/916הטוען
כי עבר כבר את גיל הדואר הסנטימנטלי
ועדיין צעיר מדי בשביל מודעות
במעריב. הוא בן ,26 דתי, הרפתקן
פלמחניק ותיק, המשוטט בעולם הרחב. ,
בעיקר בחלקו הדרומי, בחיפוש אחר השד
יודע מה .״נגיד, לצרכי פרסום, בחיפוש
אחרי עצמי, הדור האובד והאנושות
המתבוססת״ ,אומר הוא בהלצה.
פרטים פיזיים ומנטליים אין הוא נותן
לפרסום. הוא מוכן רק לספר לי שהתחביב
שלו הוא גולגלות מצומקות, נחשים
ארסיים ושממיות ענק — מעורר תיאבון׳
מה? אבל חוץ מזה, גם שחלבים ונערות
יפות.
על כל זאת ועוד יותר׳ יספר לצבריות
בנות ,20—22 בנות עיר או כפר, לא
חשוב אך העיקר שתאהבנה את הטבע
ותהינה רחבות אופק, אנטי סלוניות ופרו־מוסיקליות.

עוד
מהנדס
מהנדסים מתחילים להצטופף במדורי.
עוד מעט אדרוש תוספת אקדמאית.
אחד כזה הוא ( )970/917 ירושלמי, בן
,42 אוהב טיולים, שחייה, מוסיקה קלאסית
ובילויים. אין הוא שונה כמלוא!.־
נימה מבריות לא־אקדמאיות כמוני וכמוכם.
הוא היה רוצה תמונה מן הנערה
בת ד,י 19—22 שתכתוב אליו. רצוי כי
תהיה סטודנטית מתחילה, אומר הוא.

קיבוצניק סטודנט וסנוב
מכתב כלשונו, משום שהוא חבוב כל
כך 970/918
״הגעתי לכלל מסקנה שידוע לי מעט
מאד על צורות חיים מסוימות וחושבתני
שרק דרך עתון המופץ ברוב חלקי הציבור,
תיתכן האפשרות לשמוע עליהן
מקרוב. על כן אני פונה אליך.
התדעי, הייתי רוצה לקבל מכתבים
מאחד מהיושבים בספר, קיבוצניק מבני
הקיבוצניקים הוותיקים; אמן בכל שטח
שהוא ; סטודנט לפילוסופיה וסטודנט לרפואה
ואחרון: סנוב תל־אביבי.
אני מתארת לעצמי את ארשת פניך
הלגלגנית בקראך את מכתבי. אך לנסות
הן אפשר תמיד, לא כן?״
כפי שאמר מורנו ורבנו פיטר צ׳ייני :
״צריך לנסות כל דבר פעם אחת, ופעמיים
אם הוא מוצא חן בעיניך .״

צייר ברנשטיין ויצירתו ״אם וילד״ (רישום טוש)
דרוש: יצירה משחררו/
לחלוטין, ערימה של דברים מכוערים ביותר
שלא היינו רוצים לנגוע בהם בקלשון. הפרק
הגרוע ביותר בספר הוא זה בו מתפאר היהודי
״האמיץ״ זיגמונד כיצד רצח חיילים גרמניים
רבים מאחור ...איננו מתפלאים כי ספר
זה מצא לו מו״ל במדינת ישראל. שם
מקומו...״
הסוכן הבריטי נדהם, לא על עצם הדחיה
אלא על נוסח המכתב. ככל אנגלי טוב
במצב כזה ישב מיד וכתב מכתב למערכת,
מופנה לבטאון המו״לים הבריטיים. התוכן :
״זוהי דוגמה אופיינית של הרוח הנאצית
והתוקפנות הנאצית.״
ההד היה מפתיע. המו״ל של ספרי צ׳ר־צ׳יל
הציע כי אגודת המו״לים הבריטיים
תטיל ׳חרם על כל הספרים הגרמניים, אם
לא יודיע ארגון המו״לים הגרמניים בפירוש
שאינו מסכים לעמדת חברו דולק. המציע
הוסיף, למען הזהירות, שאינו יהודי.
גם העתונים הבריטיים קפצו על המציאה.
שאל אחד מהם: האם יוסיפו המו״לים
הבריטיים לפרסם בהתלהבות כזאת את ספרי
הזכרויות של גנרלים, מפקדי צוללות ומרגלים
גרמניים?
״ רצחמ תו ע ב ״ .עתה ביקש גם דולק
את רשות הדיבור. הוא שלח מכתב לעתון
הבריטי :״האם המו״לים הבריטיים היו
מפרסמים ספי המבזה חיילים בריטיים וה־מפאר
רצח מתועב של חיילים בריטיים בידי
לא־לוחמים יהודיים?״
על כך הוסיף עורך העתון הערה משלו :
״זוהי שאלה מזורה. לו נרצחו מיליוני יהודים
בריטיים בידי העם הבריטי, אפשר היה
לתאר מצב כזה. אולם הרי זה לא קרה.״
הכי אדיב מכולם היה, כמובן׳ המחבר עצמו.
הוא קם להגנתו של המו״ל הגרמני. דעתו
של וזיליאמס: כל אדם זכאי לדעה משלו,
וכל מו״ל רשאי בהחלט להחליט כאוות נפשו
איזה ספרים יש ברצונו להוציא לאור ואיזה

* ביניהן השפה העברית, הספר הופיע
בארץ באותו שם.

השעה היתד קריב לחצות. גבר בעל קומת
ילד וראה. מטייל ברחוב דיזנגוף, תל״
אביב, לבוש חליפת ערב שחורה, צילינדר
שחור הבוש לראשו, מרכיב מונוקל ומקל
טיולים בידו. הילוכו היה עצוב ואיטי.
הוא נעצר מול קפה כסיית, התיישב ליד
אהד השולחנות שכבשו את רוחב המדרכה.
הסקרנים למיניהם, שמילאו כדרכם בקודש
את קפה האמנים, ניסו לנחש את זהות
הגבר המסה. די, שדמה כשני כתמי צבע״
שמן לטולוז־לוטרק, הצייר שהנציח את
יצאניות פאריס וחיי הבוהמה הצרפתית של
המאה הקודמת.
הסקרנים הצליחו רק בקושי לגלות כי
הצייר המחופש היה צייר אמיתי: משה
ברנשטיין נמוך־הקומה, בעצמו תושב קבע
של כסית, שהיה אותו עוב בדרכו לנשף
תחפישות.
הבריהה לורשה. כמו במקרהו של
חח גב ברנשטיין למכחול

על־ידי קימתו הנמוכה. מספר ברנשטיין בן
ד,־ 36 על עצמו :״כבר בגיל שלוש וחצי
גילו בי הורי כשרון ציורי — הייתי משחיר
את כי קירות הבית ואת הרצפה בשברי
פחם. כשהתבגרתי מעט, הייתי צורך כמויות
אדירות של נייר. אז חשבתי כי זהו
החפץ היקר ביותר בעולם.״
.איש לא ניכה לטפח במשה הקטן את
נטיותיו לציור. אולם, כאשר *גילו הוריו
כי קומתו תהיה נמוכה •בהרבה מקומת חבריו,
וכאשר הנער העדין׳ חובב הקריאה,
י החל מרגיש בבדידותו הגוברת והולכת, נמצא
הפתרון באמנות. אביו של משה, חסיד מקפיד
על מצוות, ניסה לעזור ולסייע לבנו.
אך קשה החליט כי עיירתו קרטום ברזני
צרה לו.
הוא ברח לורשה, התפרנס ממכירת עתו־נים
ברחובות. במעט הכסף שחסך, ומצוייר
בהמלצת כמה אמנים, נתקבל לבית הספר
לאמנויות בוילנה, אז מרכו התרבות היהודית
של מזרח אירופה.
זוועות המלחמה. מלחמת העולם השניה
הטביעה את חותמה עמוק מאד בנשמת
הצייר הצעיר. יותר מכל צייו אחר
החי כיום בישראל, משה ברנשטיין הוא
צייר השואה. הוא עכר את כל זוועות המלחמה׳
ברח לרוסיה, חיזר לפולין. שם גילה
כי משפחתו נספתה כולה, הצטרף להכשרה
ציונית והגיע ארצה.
תחילה עבד כפקיד, על מנת להתפרנס, צייר
בשעות הפנאי. אולם כאשר גברה קדחת היצירה,
עזב את עבודתו, התמסר כולו לציוריו.
תנאי חייו, בחדר הצר על גג בית תל־אביבי,
השתקפו היטב בציוריו.
נושאיו עצובים, לקוחים מהווי השואה
או מחיי יהדות הגולה .״אני חייב לצייר
את הדברים האלה,״ סיפר השבוע, בפתיחת
תערוכתז במוזיאון העירוני בתל־אביב .״עד
שלא אצור יצירה גדולה, שתשחרר אותי
ממועקת השואה, עלי לצייר שוב ושוב את
הנושאים האלה, כדי שאיש לא ישכח את
מה שעשו לנו.״
העולם הזה 970

עמו קינן בפסטיבלי הסרטים

אד תסתכל נקאן
ארא נג ה שיש בה
קלירך קזירך קליק
ף* אן דומה ביום לתל־אביב במשקפי־שמש, ובלילה
\ /לתל-אביב בעוד מאתיים שנה. אבל ביגתיים צריך לחיות.
מה לעשות.
פה כולם חשובים והכל חשוב. כולם לובשים סמוקינגים
שחורים ועניבות פרפר שחורות, בשביל שהנשים לא יוכלו
להבדיל ביניהם. אבל הצלמים מבדילים.
כולם מצלמים. מי שלא מצלם, מצולם. קליק. הולכים
לקוקטייל. קליק. זה חשוב. מי שחשוב, הולך לשם מפני
שהוא חשוב. מי שלא חשוב, מפני שזה חשוב. קליק. כוכבות
ממדרגה חמישית, המופיעות בסרטי־מתח ממדרגה רביעית
עם במאים ממדרגה רביעית מחייכות חיוך ממדרגה שלישית
אל השד יודע מי, ובכלל אי־אפשר פה לדעת מי הוא מה
ומהו מי, מפני שכל כך צפוף. קליק.
כל הצלמים מצטופפים מסביב לעלמה אחת ומצלמים
אחד את השני. הצלם הגאון הוא זה שמצליח להפיק תמונה
עם כוכב אחד ולא יותר משמונה צלמים זוחלים מסביב. קליק.
שני צלמים אנגליים הולכים מכות. אשד, אהת צווחת. מישהו
שופך על השלושה שמפניה. על חשבון חרושצ׳וב. הקאוויאר
טוב, וגם הפירוצ׳קי. יחי הסרט הרוסי. ובכלל, יחי.

חתיכות מיפאן

^ יזה תענוג לראות את ארלטי. בלי עתונאים. בלי
צלמים. כל כך שקטה ואידיאלית. כשהיא עולה במדרגות,
המדרגות נאנחות. היא נמנית על חבר השופטים.
איפה משיגים גיטרה י קינג וידור מחפש גיטרה. הוא
הזמין אותנו אליו הערב (חוג מצומצם) לשיר לנו ספיריצ׳ו־אלס.
אבל אין בקאן גיטרות. שליח נשלח אל המשלחת הספרדית
לבקש גיטרה.
עדן רוק נטוי על סלע נטוי על פני הים. אוני-פראנס נותן
שם קוקטייל, לכבוד כריסטאן ז׳ק ומרטין קארול, היוצאים
לסיבוב בעולם. זוועה. אני מחפש בקאן אשר, יפה. כל הכוכבים
כל כך דומים לאחרים. אפילו מרטין קארול. אבל
היא לבשה יקר. לכריסטיאן ז׳ק לחיצת־יד איתנה. שלא ילחץ
ככר, את מרטין. העולם זקוק לה.
בסוף מצאתי אשד, אחת יפה בין כולם, אבל התברר שהיא
סתם אשתו של צלם. קליק.
היפאנים יצאו לרחוב בלבוש מערבי. סוף סוף רואים
חתיכות. את הקימונו הם כבר שכחו ללבוש. זה רק למען
הרושם. ילדים, סעו ליפאן. יש שם חתיכות. ובדיוק היום
הופיעה ידידתי יושי, העתונאית מטוקיו, בקימונו, אבל גם
היא חתיכה.
בעצם כתבו עלי כאן בעתונים, אבל מטעמי צניעות אני
שותק. תוכלו לקרוא על כך בידיעות אחרונות, איך שכתבו
על סופר העולם הזה שהוא ״האביר הישראלי״־.

פרנאנדל חיץ־

עליתי עם פרננדל במעלית בקרלטון. הוא כל כך שמח
שלא צילמתי אותו, ולא ביקשתי ממנו אוטוגראף, שמרוב
שמחה חייך חיוך סוסי אמיתי.

תחת אותם השמיים
^ ל הטיילת של קאן, ליד הקארלטון, מעל הבאר
2הכחול, בבנין הנאה של הפסטיבל, מתנהל הקרב באחת
החזיתות החשובות ביותר של המלחמה הקרה — חזית הקולנוע
והתעמולה.
כי הקולנוע הוא קודם כל וסוף־כל־סוף תעמולה, תעמולה
להמונים. עם אומנות או בלי אמנות. עם שחקנים כוכבים
או עם מצלמה גאונית. אין שום הבדל עקרוני. ושנה שנה
שולחת כל אומד, משני עברי מסך הברזל •את חזונה, אמונתה
ופולחנה אל השופטים בקאן, למען יראו וישפוטו. ועל חבר-
השופטים הצרפתי, הנייטראלי יחסית, נפל התפקיד הכבד
והקשה לברור, לפסול ולשפוט.
לא כל ארץ היתה מוכנה לאחריות כזאת, ולא לכל ארץ
היו מאמינים.
כדי להקל על השופטים ולמתן את המלחמה, הונהג הכלל
שלא להציג שום סרט שיש בו תעמולה נגד מדינה אחרת.
זה כמובן קצת קשה, כי קשה מאד לנהל תעמולה בעד אם
אין נגד.
הפולנים היו ההגונים ביותר. את הסרט תחת אותם השמיים,
שהכיל כפי הנראה תעמולה קומוניסטית במידה גדושה,
השאירו ברגע האחרון לעמם וויתרו על הצגתו בקאן. כי
אין להם כל עניין באי־נעימות עם צרפת, או כל ארץ אחרת, י ברגע זה.
הרפובליקה הפדרלית של מערב גרמניה שלחה לפסטיבל
רק סרט אחד, אף על פי שמותר היה לה לשלוח שניים. את
הסיבות לכך נוכל לתאר לעצמנו על נקלה אם נראה מה
קרה לסרט, שמו: שמים ללא כוכבים.

אפילו מאט אהד
וף* פי ל חי שו תמוסמכות מאד ששמעתי בקאן, העירו
/הרוסים למי שהעירו עוד בתחילת ייצור הסרט, שלא
כדאי לייצר אותו. אולם הגרמנים לא שעו לעצה וייצרו
אותו עד הסוף. הסרט הוגש לחבר הבוררים. הרוסים לא
הגישו כל התנגדות. הם ידעו את תוכנו של הסרט, וידעו
שלא יתקבל. הם אינם מבזבזים אפילו ניאט אחד.
נוסחת הסרט הובאה לקאן. זה לא מצא נורא נורא חן.
השופטים רמזו, באורח לא רשמי, שכדאי היה להביא עוד
סרט, ודרשו לראות את הנוסח המלא, עם כותרות המשנה.
הגרמנים לא הסכימו להביא עוד סרט, ודחו את מסירת הנוסח
המלא.
עלילת הסרט סובבת מסביב לאיש המנסה בכל כוחו לברוח
ממזרח גרמניה למערב גרמניה, אל החופש.

5 קאליבריס הקטנים הצטלמו ונסעו. והגדולים
1 1התחילו לבוא. דה־סיקה ועוד אחדים. סימנון ועוד
אחדים. נראה. צריך פה ללבוש סמוקינג עם פרפר מהבוקר.
מפני שהקוקטיילים מתחילים בבוקר, ונמשכים אחרי-הצהריים.
ופתאום, באמצע היום, גאלא טהיטית על יאכטה מטעם
במאי מזופת שמחפש קונה ליאכטה. ישבתי על יד אשתו
של אגא חאן, הבגום. ובעשר בערב הצגת גאלא. ולא נותנים
להיכנס בלי סמוקינג. אבל לי נותנים, אף על פי שאין לי.
מפני שהמצאתי המצאה קטנה, והם חושבים שזה הסגנון
החדש, וכך אני יכול להידחק על מדרגות שיש המוארות
באור זרקורים, ולהסתכל בכוכביס/ות, העולים כך עקב
בצד אגודל. קליק.
קרב הפרחים היה משעמם נורא. מרטין קארול השליכה
פרחים על הקהל. פרח אחד נפל על הבגום. אגא לא בא.
הוא נוסע, על כסא על גלגלים, אל מרוצי־הסוסים. גם עלי
לא היה. הלך לקנות סיגריות לטיף.
הסוסים שמשכו את העגלות היו יפים. ויקטור עמנואל
מנדוזה, המכסיקאי, דהר על סוס, ומאחוריו ישבה ליליה
פראדו, שניהם כוכבי הסרט טאלפה. הם רכבו יפה, ולא
נפלו. האוכף היה מכסף, כמו ברומאנים הזעירים.
כל יום מוסרים לנו בכתב מיליון חכמות של כוכבים. אני
לא אלך לראיין אותם. לדבר עם כוכב זה כמו לדבר עם פגר,
והחוכמות שלהם מזכירות ברמתן את הכנסת שלנו.
• אחרי שקינן תצליח בתחבולות שונות להוציא מאולם הפסטיבל
מטורף שחדר פנימה.

הויכוחים נמשכו. המשלחת הגרמנית בקאן התקשרה יומיום
טלפונית עם בון. ומפי כמה עתונאים גרמניים נודע
לי שהתקשרו לא פחות ולא יותר מאשר עם האנס גלובקה י.
לבסוף הועברה לידי השופטים הגירסה הסופית, והסרט נפסל.
גלובקה פקד על המשלחת לחזור לברלין, אל שמים ללא
כוכבים, והמשלחת ארזה את חפציה ונסעה.
אין כל ספק בדבר שהגרמנים ידעו יפה יפה שהסרט עובר
על תקנות הפסטיבל הבינלאומי. ואם התעקשו להביא רק

״שמיים ללא כוכבים״
הגרמנים כן רצו
אותו, קשה מאוד שלא לראות את הדבר כצורך תעמולה
פנימית, כאשר מדובר בצירוף חבל הסאאר לגרמניה.

אחרי חזה שופע
^ ולס אין זה סוף הפרשה. אלן רנה הצרפתי יצר סרט
ץ ) בשב לילה בערפל, אודות מחנות־ד,ריכוז הנאציים.
ממשלת גרמניה מחתה, והסרט נפסל. קמה סערה בעתונות
הצרפתית, וכמה מיניסטרים בממשלה דרשו להתיר את הצגת
הסרט בפסטיבל. לבסוף נמצאה פשרה — הסרט הוצג, אך
לא יהיה מועמד לפרס.
אגב, הפרשה הסתננה וכמה עתונאים צרפתיים יודעים
עליה, אך איש לא פירסם אותה כאן. אבל לנו מותר.
כמובן שבינתיים קורים פה המון דברים מצחיקים ומשע שעים.
קים נובאק אומרת אימרות ומצטלמת, נערות־זוהד
חושפות את האמת שלהן׳ אך כל זה לילדים. המלחמה האמיתית
היא הרבה יותר רצינית. מאחורי החיוכים והחזות
השופעים טמון מאבק מר לאינטרסים עולמיים.

קוגנרם עצוב
*9קוונגרס הכי עצוב בקאן היה הקונגרס של מחברי
| 1התסריטים. איש לא בא. אין להם כסף לשלם את ההוצאות,
והם לא הוזמנו על חשבון שום ממשלה.
אבל בקרוב יהיה קונגרס בפאריס, אולי יבואו לשם, שם
יותר בזול, ויותר שקט.

״לילה וערפל״
הגרמנים לא רצו

•מנהל משרד.ראש הממשלה ואיש אימונו של קונראד
אדנאור (העולם הזה .)966

התחרת סיפווה שר צבוית 56 ער מסעה בצרפת

מדמואזל ולשואל

ך * !5כיו םהדכיעי לשהותי בפאריס החלו להגיע
יתר בנות העמים. הן באו אחת אחת במשך היום

למלון נפוליאון, מלבד היפנית והיווניה, שהגיעו מאוחר
יותר. לכל-אחת חיכה בחדרה זר ענקי, מורכב מצבעונים
בכל צבעי הקשת אני חושבת שזה אחד הפרחים היפים
ביותר שראיתי בחיי. גן הלובר למשל, מלא כולו פרחים
אלו, בהרכבי צבעים משגעים. אנשים באים במיוחד להתבונן
רק בהם.
בערב נערכה לכבודנו סעודה חגיגית. הציגו אותנו אחת
בפני השניה וכל אחת אמרה את שמה ועוד מספר מלים
שד,נימוס מחייבה כמו ז מה שלומך? איך היתד. הנסיעה?
אני הצגתי את עצמי במלה אחת בלבד: ישראל.
פתאום הופיעה מרלין גרייבס, הנציגה האמריקאית, עם
חיוך על כל הפה, שופעת מחמאות לכל צד. היא הביאה
איזה ארגז גדול .״הבאתי לכן מתנה המיסיסיפי,״ סיפרה
לבנות. כל אחת מאתנו קיבלה ממנה סיכה פרחונית עם
סרט ירקרק. הצטערתי שלא הבאתי מזכרות מהארץ.
ישבנו ליד השולחן וסקרנו זו את זו בסקרנות. ניסיתי
לבדוק אותן בסקירה ראשונה. עם מי אפשר להתידד?
רושם מיוחד השאירו האד
גליה והאוסטרלית, אולם ה חידדתי
דוקא עם האיטלקיה.
היא הפכה במרוצת הזמן לידידה
הטובה ביותר שלי
וכל העתונים ציינו כי האי־טלקיה
הזמינה את הישראלית
לביקור בארצה. הסיבה
לכך היתד, פשוטה בתכלית.

ך £ינק * מאר לי האי-
^ טלקיה לא ידעה שפה
אחרת מלבד איטלקית. הייתי
1היחידה שדיברה איתר, איך
( שהוא. לא משום שאני יודעת
איטלקית. דיברתי אליה
כמו אל תלמיד. בכל השפות
שבעולם, לאט ובדמויים ותנועות
ידיים הבינונו אחת את
השניה נהדר, עד שכאשר
רצה מישהו לדבר אליה,
פנה אלי שאתרגם את דבריו.
וכך מבלי שתהיה לנו שפה
משותפת, החלפנו רש־מאח
או פ
| מים וחויות. היא הרבתה ל־לספר
לי על אהובה, אליו היתד, שולחת יום יום שתי גלויות.
הפכנו ממש לידידות.
באחד הנשפים שנערכו לכבודנו מאוחר יותר, הבנתי
| מי זאת פתקה ולמה בחרו בה כנציגת בנות ארצה. היא
! נפגשה עם שני איטלקים ושוחחה עמם בלשונה. היא
|׳ד,יתה פשוט מקסימה. כל פניה וגופה השתתפו עמה יחד
ן בדיבור. כולה היתה פקעת של רגשות. לא יכולנו בסוף
!להיפרד בכלל.

** ל ה שו ל חן היו צנצנות בהן הועמדו דגלים במקום
21 פרחים. היו בנות שמראה דגלן לא נגע להן בכלל.
ואני הוצאתי את דגל ישראל ושמתי אותו לידי. רוב הבנות

למדו בדרך זו להכיר לראשונה את דגלנו. גם אחר כך,
כשהייתי יושבת ליד זיינאב המצריד״ צלבתי את דגלי
בדגלה והצלמים ממש עטו על התמונה של דגלי ישראל
ומצרים ביחד.
בראש השולחן ישב גנראל צרפתי, בעלה של אחת
מעורכות אל. לאחר הארוחה הוא ניגש אלי, בבקשו להכיר
מקרוב חיילת ישראלית. הוא לא ידע אנגלית. אינני מבינה
איך הגיע לדרגת גנרל מבלי לדעת אנגלית, בכל אופן
הבנתי את הצרפתית שלו. נהיינו ידידים נורא טובים.
כמה ימים אחר־כך, כשנפגשנו שוב, הוא פנה אלי ואמר :
״יש לי הפתעה בשבילך.״
״אני יודעת, צרפת שלחה 12 מייסטר 4

אמרתי לו :
לישראל.״
הוא פקח אלי עיניים תמהות .״אנחנו מחכים לזה מזמן,״
הסברתי לו.
הוא היה כל כך מבסוט. לא תפס שאני מסוגלת לדעת
משהו בעניינים אלו.

וף ם ון ז נגמרה הסעד
^ דה. כל ארוחה בצרפת
ממש שיגעה אותי. על ארוחת
ערב, למשל, מבזבזים יותר
משלוש שעות. בין מנה
למנה יש הפסקה של שלו־שת־רבעי
שעה בערך, עד שמגיע
האוכל. ובדרך כלל, הייתי
רעבה. אין להם שם לא
חומוס, לא פלפל ולא תירם
לאכול בין הארוחות. כך שעד
שהביאו את האוכל, הייתי
גומרת את כל הלחם עם
הזיתים שהיו על השולחן.
באותו לילה ראשון, היו
הבנות עייפות והלכו לישון.
אך לי לא היה חשק לישון.
פגשתי בזינאב וגם היא לא
רצתה לישון. בילינו את הערב
יחד בחדרי.
למחרת בבוקר, ביימו אי־תנו
את צילומי הירידה מד,א־וירון
בפוזות שונות, אך על
זה כתבתי כבר. אחר־כך הוד
ה א רו
שיבו אותנו באוטובוס צד,ובאפוד,
שלכל אורכו התנוסס שלט מיפגש בנות העמים.
נסענו קודם כל לבית האינוזלידים. נכנסנו פנימה והתחילו
להסביר לנו: כאן קבור נפוליאון וכאן בנו וכאן נכדו,
שורה ארוכה של קברים. מבעד לשבכת ברזל, יכולנו
לראות את כל דגלי המלחמה שלו, קרועים, בלויים, שרופים
ומוכתמים בכתמי דם אך עושים רושם עז. כל ד,בנין
הוא שיר הלל אחד גדול לנפוליאון ופעליו. עשרות פסלים
מראים אותו, כמגן העם, מושיע האלמנות והיתומים, וכו׳.
משם לקחו אותנו למגדל אייפל. עלינו במעלית לקומה
השניה ומה שרואים משם אי אפשר לבטא במלים, או
אפילו במצלמה. זאת פשוט ־חויה נפשית עמוקה. בקומה
השלישית אדם הופך לפילוסוף. רואים את אלפי האנשים
המתרוצצים ברחובות כמו נמלים ממש והבתים כקוביות

בוקרבפאריס. אופירה (הנראית על רקע מגדל אייפל)
הופיעה תמיד לבושה בתלבושת ישראלית עם רקמה תימנית.

אבן. הרגשתי את עצמי כה גבוהה מהארץ ובכל זאת
כל כך רחוקה מהשמים. זה מוכרח להשפיע על המחשבה.

כלנו ארוחת צהרים במסעדה על המגדל. הארוחה
^ היתד, קצת למעלה ממשביעה. כאן בא לידי ביטוי
שגעון האוטורגפים של הבנות. אני מבינה כשמבקשים
חתימה למזכרת מאינשטיין או בן־גוריון, אבל הבנות
התנפלו על בעל המסעדה שיחתום להן את שמו.
שוב הופיעו עשרות הצלמים ולא נתנו פשוט לאכול.
לכל נערה היה צלם ועתונאי מארצה והם רדפו אחרינו
כל הזמן.
טסנו למלון לשלוש דקות בלבד. הבנות לא הספיקו
להתפדר כראוי. אני החלפתי שמלה. לבשתי את שמלת
הרקמה התימנית ובקבלת הפנים שנערכה לכבודנו מטעם
העיריה הייתי היחידה בתלבושת הלאומית.
לקחתי איתי את התנ״ך, מתנת מר חיים לבנון ראש
עירית ־ תל־אביב, לראש עירית פאריס. מסרתיו לממלא
מקום ראש העיריה. קיבלתי תודה, אפילו פעמיים, ונתבקשתי
להעבירה למר לבנון. למחרת, כתב אחד העתונים שדוקא
נציגת הארץ הכי עניה הביאה את המתנה היחידה.
קבלת הפנים נערכה בהוטל דה־וויל, שם הוכרזה המהפכה
הצרפתית. סיירנו באולמות הנפלאים ונדמה היה לי שאני
רואה מלאכים קדמונים דהמון אצילים כורע־ם ברך לפניהם.
ההול היה ענקי. סיפרו לנו שעורכים שם קבלות פנים
רק לגדולי האומות. לאמריקאית סיפרו כי איזנהואר ביקר
בו ולאיטלקיד, הזכירו את שם האפיפיור.
ממלא מקום ראש העיר נתן לנו מתנות. ואני הקראתי
באוזניו קטע מהתנ״ך בעברית, בכדי שישמע את הצליל.
הכנות נורא התפעלו.

שלושה קצוות. שיחה משולשת ביו נציגות ישראל מצרים
וגרמניה, אופירה, שנמנעה בדרך בליל ממגע אישי הדוק ננס נציגת
] גרמניה, קשרה ידידות עסוקה עם נציגת מצרים החיננית.

ף* שוכנו למלו* כבר חיכה לנו שם עורך תכנית
01 רדיו. נתבקשנו להשיב לכל מיני שאלות שבעולם,
כל אחת לפי תורה. אני הייתי הראשונה, כך שלא הספקתי
לחשוב הרבה.
השאלות היו משונות. רך למשל היתד, השאלה הראשונה :
ה1$ם את חושבת שיש לשאול את הבעל בשובו מהעבודה
לבעיותיו, או לחכות עד שיספר לבה ואם לא יספר לא
לשאלו? עניתי כן. שאלה אחרת: האם אחרי נשואי,
ארצה במיטה כפולה אחת או בשתי מיטות נפרדות?
עניתי כי אינני מרגישה את עצמי מבוגרת, מבינה ובעלת־נסיון
כדי לענות לשאלה זו. דרך אגב, רוב הבנות הודו
כי הן מעדיפות מיטה אחת כפולה.
לא הספקנו לנוח ולהחליף בגדים כראוי וכבר הובילו
אותנו למועדון לילה מפואר. הפעם לא הביאו לנו בני
לויה; היינו נערות בלבד. לפגישות ולמסיבות הבאות,
דאגו להזמין את מיטב חניכי האקדמיה הצבאית בסן־סיר
•וצעירי האינטליגנציה הפריסאית. ישבנו וחזינו בתכנית האנד
נותית. תכנית נהדרת. הופיעה הזמרת מיק משל, אחת
הזמרות המפורסמות של צרפת, נמוכה וחמודה, בעלת
קול עמוק ולא צלול ביותר. הצרפתים משתגעים אחריה.
היא שרה שם שיר מן וחד, שחובר לכבודנו. זה היה
שיר ליום נשואיה של גרייס קלי, אותו עמדה שיר בחג
החתונה. אינני זוכרת את המלים בדיוק, אך תכנו נסב
אודות איחולי׳ בנות העמים לנסיכה החדשה. היא הראתה
גם את המתנה שעמדה לן זגיש בשמנו: קופסת תכשיטים
ש?{ור כתנ ״ ף. בקבלת־פנים רשמית שנערכה עשויה צדפים ואבנים יקרות. בתוך הקופסה היו בובות
לכבוד בנות העמים בבנין העיריה בפאריס, מקריאה קטנות, שסימלו את עמי העולם. את ישראל יצגה בובה
אופירה לראש העיריה פרק בתנ׳׳ן רעברית צחה. בדמות חלוץ במכנסיים קצרים.