גליון 971 מתאריך 24 במאי 1956

מסי .971י״ד סיון תשט ״ז24.5.56 .
שנ ה 19
ה מ חי ר 400פרוטה *

העובס

לצי םלשעבדאת היי צו ר ל הו ר או ת מו סקבהול מסו
ראת הי בו ללח לו קתהה צו דקת בין ״ ה ע מי ם
הנז ק קי ם ״ ,ו חיילי ם רו סיי ם היו מתהל כי ם כ אן כ בתוך
שלהםב הי רו ת נ מו ר ה: ב חו צפה רבה ל אין ע רו ד
מ זו שי רשהלעצ מו ה פו ח ח בחיילי המערב.

רמי מיכאלי, ירושלים
העורך הראשי :
אורי

חרם נגדי

אבנרי

ה סי פו ר על הרבבר טי מעק רון ( ה עו ל ם הז ה <969
נשמעכ אי לו נל קח מ תו ך ע לי להשלשקס פי ר או
של רנ ט ה. קשהלהא מין ש הו א י כו ללק רות בי
שראל. 1956 .
מ די נ ת

ראש המערכת:
1711 כחן

עורבי־פשגה :

שרה נוימרק, תל-אביב

דוב איתן. אור׳ סלע

עורך כיתוב :
סילבי

עורך תבנית :
אחי־ח

קשה

הכתב הראשי:
זירנא

עלם המערכת:
יחודח

זזרניל

חנירא

חברי המערכת :
•וירא ל ביבר. ניצח נכי. איתן נכירול. ליל׳ נלילי.
דויד הורוביץ, רותי ורד. רוני וותר. אברהם חרמון,
*וסער טאובר, מעתלעם. אביבח סטן. ע טוס
כינן, על מ ה כרן, אלי תבוד.

זעייר הראשי: עורך דמום: מנהל מעבדב :
• ם ואל ברחו ר

אריח אריאל

רזד גליעסון 8תל־אביב, נזפן הסברטים
.נו לספרס ״ ת. ד , 136 .מליון 26785
חסוצי* לטור: תפולם חזח בס״נז
דיו ס י>ר*ל בס״פ, ת״ג מל.2320 .

נתן ריזז

ין חטערכת אחראית עבור תוכן המודעות.
טלבד עבור טודעות המתסרסמות תחת הכותרת
״דו״ח לצרכן״ ,״דו״ח לבוחר״ .״דו״ח
לנוסע״ ובו׳ המוכנות על־ידי חברי המערכת
ונבררות על-ידם. המדור ״דו״ח לבוחר״ בוי ל
מודעות מטעם מפלגות וארגונים ציבוריים
שר אין המערכת אחראית לתוכנן ולדעות
חטובעות בהן ושאינן ט שרפות בשום
צורח שהיא את רעות הטערכת.

ה ע תוו הנקראביותרבמדינה

עד כה טרם קיבלתי תשובה מוסמכת
מידי תלמידי השביעית בגמנסיה הרצליה
למכתבו הפרובוקטיבי של איש משק נירים,
אותו פרסמתי לפני שבועיים במדור זה.
תחת זאת קיבלתי מכתב של תלמידה מנה־ריה,
הקוראה רות גלי. כותבת היא למאיר :
״רשימתו הפליאה אותי ביותר. הנני.תלמידת
השביעית באחד מבתי־הספר שאף
הוא יצא לביצורים לאחד מישובי הספר.
אפנה ישירות ואומר: רשימתך אינה צודקת
בעיני.
ציונות שומע הנוער בימינו די והותר.
איני חושבת שתלמיד בכתה השביעית, בגיל
, 16—17 יכול להיות מושפע מדברים כאלה.
בגיל זה, כמדומני, יכול הנוער כבר להחליט
לבדו לאן ילך ומה יעשה, והוא איננו זקוק
לכזה שיאמר ״אם נדמה לכם שבמשך שבועיים
הצלתם את הנגב או את המולדת, אתם
עושים צחוק מעצמכם.״
וכי חושב אתה, איש נירים, כי אחד מבני
השביעיות השלה את עצמו עד כדי כך?
אני אינני חושבת זאת. יצאנו לשבועיים
ביצורים ועבודה• גם אנחנו נתקלנו בעובדה
שחבי־ משק אמר לנו :״הן באתם רק
לשבועיים, ולכן מה כבר תועילו? ולא
איכפת לי כלל אם תעבדו או לא.״
ובכן — מדוע בכלל הוציאונו, אם זאת
היא תגובת אנשי המשק שלהם באנו לעזור?
באנו, ראינו, ונדמה לי שהיינו יכולים
גם להחליט בלי רשימה זו. האינך חושב?״

לפי הסטטיסטיקה האחרונה, נקרא עתה
כל טופס של העולם הזה כממוצע על־ידי
למעלה מחמשה איש ואשד ..אולם כל זה
כאין וכאפס לעומת ציבור הקוראים שלנו
במשקים.
הקיבוצים נאלצים לקנות ערימות של
טפסי העתון המפלגתי, שהיה אחרת פושט
את הרגל. זה גומר את התקציב, ורק גליו־נות
ספורים מאד של עתונים אחרים יכולים
לחדור לחדר־הקריאה, אפילו אם החברים
עצמם משתוקקים לקראם. מרכז הקניות,

הנהג, המזכיר, המזדמנים לעיר הקרובה,
מביאים עמם גליונות נוספים. כל גליון כזה
עובר בין שלושים עד חמשים איש.
קטע משעשע על נושא זה התפרסם עתה
בעלון משק דביר, השוכן בנגב המזרחי.
הנידון: גליון העולם הזה, בו הופיעה
הכתבה הגדולה על משק להב (״קומנדו
מול חברון״) .מפרט הכותב :
״ביום ה׳ בשבוע שעבר הובא המיסמך
דלעיל. שעה קלה אחר. בואו נעלם באופן
מסתורי מגנזך הקריאה. חקירת עקבות המתנקשים
בחרות הקריאה נמסרה לידי, ואלה
התוצאות :
מפקד צבאות דביר הפליט במקלחת כי
מינה לקחה את המיסמך. לדבריה :״לקחתי
כי הייתי שומרת לילה, אבל בחיי החזרתי*...
היא טוהרה.
המיסמך מצא את עצמו בחדרו של נעים,
משם הוגנב אל החדרים הסמוכים. לבסוף
הוא נעלם מן החדר של עודי (גנב מגנב
פטור).
״קומנדו מול חברון״ מצא את הקוראים
הנלהבים ביותר בחדר של מוכה. מכאן הוא
הושאל לשמיל. את הערב הבא עשה המיסמך
בחדרו של ראש־הממשלה (המזכיר?) אשר
לא ינוקה מן האשמה כי נתן יד עוזרת
לחבלה בזכויות הציבור. לאחר שנתברך
כי האותיות עומדות להיטשטש, אם לא
יוצאו מיד לאוורור, נטלה נעמי פ. את
המיסמך עמה, בחברת כבשותיה.
מובן מאליו שתמר ל. לא יכלה לפסוח
על מציאה כזאת, הרי זו ממש דרישת־שלום
חיה ממולדתה השניה. היא הבריחה את
המיסמך אל שרה, אך ביקשה אותה להחזירו
לה. עם ניסוח הדו״ח נמשכים הגיל־גולים
בכוח האינרציה. אין לחזות את סופם
מראש. יש חשש כי הקומנדו יושמד עד
האות האחרונה, ללא רחמים.״
בסוף דו״ח ממצה זה באות שלוש הצעות
לשיפור המצב. הייתי מוסיף הצעה
רביעית: להביא מספר גדול יותר של טפסים.
אך יתכן שזה מוצא פשוט מדי.

הנני מ שי בלהרב עו ב די הבר טי ע ל החרם שפיר
סם ננ די בלי י סו ד. חזל א מ רו: קלל ת חינ םלא
וכ ל הת
בו א. וכלעםישראליס כי מוא תי
ע ליוני םוכלהתח תוני ם, וכלב רו אי מעלהומטה
— י ס כי מוא תי ויע נו א מן, שכל החרם יחו ל עלה כו פרבשםוב תו ר תו, וחמ עונן, והמכשף, ו הנוז ל
אתח בי רו, והמ תנ באל שקר, ומת הנ בי א ה הו א.
וכל העםיאמרא. א .א . 0 .0 .0 ,והרבבר טי יאמר
א מן בע לכר חו.
אל ת א מי נו לו, כי שבע תו ע בו ת ב לי בו.
כל האנ שי ם ש רי מ ה או תםהת עו ר רו א תי י הד והגי
שו ת לונו ת ל מו ס דו תהע ליוני ם. וכ ל אי ש ש רי
מהאו תו ינ ש א לי, וזו מ צו המןה תו רהלה סי ר
מ כ שו לסדרדהעם.

הרב מעודד ברזלי, תל־אביב

כ ה *חי הרב מעק רון. גי סהל הו לי ד מ שי ח —
וכמעטהצ לי ח ז

יחיאל יצחקי, תל־אביב

מכתב לחבר קיבוץ
רק ל פני ד קו תאח דו תנמר תי ל ק רו אאתמכת בו
הנ לוי ש ל חבר ני רי ם תלמידי ה ש בי עי ת ( ה עו ל ם
הזד 969 ,המכתבלא הו פנ ה א לי י שי רו ת. כי
אינ ני ת ל מי ד גי מנ סי ה. א ך הו א נרם לי הז ד עז עו
תוא ני רו א ה חו בהלעצ מי׳ ל הו כי ח לחבר ני רי ם
עדכמה הו א נ אי בי ולאלהה עו מ די םבשל טון
שאנח נו לאטפ שי םעדכ די כ ד.
האםבאמתובת מי םחשבת — חבר ני רי ם
נכבד — ש א ני אלד לנ בו ל, א ש מו ר על אי שיו ת
כ מו א ש כו ל ה מנ צלאתהמ דינ ה, מו כראת די ר תו
ב־ 22אלףל ״ יומקבל דיר ת ש רד ןהאםא ני —
ו כ מו נ י רבי ם — י ל כו לההרג ע בו ר סנן המפקח
הכל לי שלהמשטרה? האםאלדלס בו ל ע בו ר
גננ ס ט רי חי פהוראשה 1׳ ל א ול א !
זאתהמ צי או תבמ די נ ת נו, לצע רי. ועדש הי א לא
ת תוקן, אי נ ני חו ש ב שי ע נו רבי םלמכתבך הנלוי;•
חבר ייי. וז א ת אני מ ציין בצערמלא.

יצחק קטן,
מעדנת לאקו דישואל, תל־אביב

נערת הכנרת
א פי לו א ם 5070מ תו כן הכתבה הנ להבת על
דייג ת נו רי ת. וולף ( ה עו ל ם הזה ) 969 הם סת ם ציונו
ת, הרי בכ^ זאתנשארמס פי ק כ די שנ ערת
ה כנ ר ת תהי ה נ ער ת ה שנ ה. זו הי דעהבל תי־ מ שו חדת.
ה עו בדהש הי א דו מהל סו פי ה לו רן ל א הו סי פ ה
ול א הו רי דהמ מנ ה.
נו רי ת ובלרטין, הנ ר אי םבת מונ ה ב בי ת ם, אינ ם
עו שי ם רו ש ם כי אין להם אפש רו תלר כו ש לו ק ס
ע בו ר סי רתם ...רקע ה אנ דו תוהס רזו תלכתבה
א מנ ם מ ציין אתה כו תבלשבחבסג נו ן הנ א ה, א ך
א בי השל נו רי ת מ עו לםלאעסקב דייג. ה תו דהעל
המק צו ע מ גי עהלמר טין.

רות אשכול, דגניה ב׳

מה היה שם?
בכתבה על בו אהשלמר טיז ק א רו ל ( ה עו ל ם הזה
<970 תי ארתםבפ רו ט רו טאת הו פעתה בלוד בין
השאר ציינ ת ם כי הצל מי םהת כו פ פו מתחתל שו ל חו
ו צי ל מו מ ש הו ש ם. ל עו מתזאתפרסמתם רק
צי לו מי ם של פני ה. האםע לי ל ה ביו לי זה מהש־ה
ש ח קני ת ה דנו לההס תי רהמתחתל שו ל חו?

שולמית דורי, חיפה
דווקא לא. להלן מה שמצאו הצלמים :

ביקור בהוץ-דארץ
פעם, מתי שהפידאינים היו משתוללים
בארץ׳ חשבו אצלנו שאול׳ לארץ שכנה
יש קצת פידאינים. אז החלימו לשלוח
אותנו לקרבת הגבול, בשביל לעשות
שס אמבושים. בקיצור, יצאנו עם ערב
במכונית וכמה קילומטרים מהיעד ירדנו
והתחלנו ללכת אחרי הסייר שלנו. הלה
חושך והדרן גם היא׳ לא עמדה לצידנו
— ונוסף לאלה, כידוע לכולם, עברו
כבר הזמנים שסייר היה סייר וכר׳ היה
וכר. בסופו של דבר, הגענו. נתנו לנו
הנחיות לקפד את סתייל חייו של כל
ברנש שנראה כאן, חוץ מעצמנו• אחרי
זה פרשנו את השמיכות והלכנו לארוב.
ככה ׳שנתי עד שקרני השמש התחילו
לשיחק בנמשים שלי. הסתכלתי מסביבי
וראיתי — כלום. מובן שנבהלתי. בנזר•
חק 30.צעדים ממני עמדו החברה ומבצ-
י 0׳ 1תנומות מבוהלות, הרומזות לי לבוא
אליהם. לא הבנתי במה העניין, עד שאחד
צעק :״בוא מהר ! אתה בחוץ־לארץ !״
חשאש׳
קיבוץ מזרע
פעם, כאשר היי תי בהכשרהב קי בו ץ מז ר ע. ה צי ע
מי ש הו כ׳ יו ק ט נו ש עו תהע בו דהשלהב חו רו ת
משמונהלששש עו ת ליו ם. ה ב חו רו תהצ עי רו ת דוו־ק
א הסכי־מו. ה מ בוג רו ת ה קי מו ש ע רו רי ה. מהזאת
או מרת? האםבש בי לזהלח מו אתמלחמתהא
מנ צי פ צי ה? ב שו םאופן אין לקבל אתה הנ ח ה
ה רי א ק ציוני ת כי מעמדה וי כו לתהשלהאשהנ חו תים
ם א ! ה _ ש ל הגבר ! ו בו׳ ובו׳.״

שולה ב ,.הרצליה
ב עי ר ה מנוונ תהמצבאהד לנ מ רי. כ אן רו כבת
האשהק שו תעיב על ה. ו אין שו םשאלה סי ח שו ב
מ מי. והר אי ה שרק בערב ׳,כדילש מו ר על על
ה חי צוניו ת, לו בשתהאשהשמלה. משד כל היו ם
הי א לו בשתמ כנ סיי ם.

ליאורה הראל, רנזת־גן

עם מוזר

א מ רנו
אנח נו
ב צו ר ה

מוז ראנח נו. כשהצ׳ כי םכל או א ת או רן,
:עו כ רי ישראל 1כשהםסשחר רי ס או תו,
או מ רי ם: מ מז רי ם ! מדוע שי חררתםאו תו
זו 1

שמואל פז, חולון

מותו שד גרונר
היית םהע תון הי חי די הל א־ ח רו תי אשר צן ין א ת
יו ם ה שנ ה ל מו תו ש ל דו ב ג רונ ר ( ה עו ל ם הזה
.) 969כךיאל לו ח מי ם לנ הוג.

אלדד, תל־אביב
ש תי ה ת מו נו תהע ליו נו ת ו כן מספרת מו נו ת
שו נו ת מ לווי תםשלנ רונ ר, אלק חני, דרזנר וקש אני
נמס רו על י די ־ לאר כיון א צ ״ ל. הן צול מו ע ל־ידי
תייר ש הגני באתמצלמ תו ב תו ך נרתיק ה ת סי לין,

אירה רפופדרט, תל־אביב
הז ד מנ תי ה ש בו עלמבצ רו שלנ פו ליון. ב ע כו.
ביקרתי גם בחדר הג רדו םאשרל פני קו םהמ דינ ה,
תפס חלק ח שו בבהשלטתהמשטרבארץ. ו א כן.
ב או תו חדר עזו ב ו שו מ ם, ה ח לו עו לי םזכ רונו ת
א שר
או דו ת או תםצ עי רי ם חברי א צ׳׳ לולח ״י
הו דו ת להם ול רבי ם אחרי ם כ מו ה ם הנ ע נו ע ד
הלו ם.
הו פתע תי מאדלר או תול חו שאתה עזו ב ה במקום•
מדועלאית לו אתת מונו תי הםשלהק דו שי
םומתחת לבל ת מונ היכת בו חו ץמתא רי ך ההו
צאהל הו רג נם מ ש הו על ה לו ח מי ם. ב איז ה פ עו לי
םהשתת פו, כי צדנתפ סו ו בי חו ד, עלע מי דתם
ה אי תנ הבשבתםבכלא?

מאיר שושני, חיפה

שומדי/מחללי שכת
ב ק שר לפר סו מי כ ם על ה פנ נו ה הד תיי ם ( ה עו ל ם
הזה ) 970 . 969ב ר צוני ל ה עי ר כי הו נאהד תי ת ס בו ־
צעת בי רו ש לי םעל־ידי שו מ רי השבת. הפק חי ם ה עי
רוניי ם, המפק חי ם על סני רתב תי־ העסקבשבת.
רו ש מי ם דו ״ חי ם לכ להמאחרל סגו ר א ם כי
הפק חי םעצמם נו ס עי םבמ כו ני ת נ׳יפומחל לי ם
בז האתהשבת.

מכתבים
רא תחסום

מ רי עעב רו שנ תיי ם בין מ כי ר ת די ר תו ש ל לוי
א ש כו ל ל בין רי שו םהמ כי רהבמשרדספ רי הא
חוז ה ( ה עו ל ם הז ה? <970א ח רי ש לוי א ש כו ל
המשרדשלעצ מו, ביר,ש
עשהאתה עי סרהעם
א ת רי שו םההעברה, או לםהמשרדה מו סמך דר ש
מ סי םבסד 4000ל ״י ...א ש כו ל ביר,שאתהת ער בו
תו ש ל פנ ח ס רוזן ...או ל ם רוזן ה ס כי ם עם משרד
רי שו םהקרק עו תשאיןיר שו םאתההעברהער
ת ש לו םהמ סי ט.
כששמע תי עיכדיפניכמהש בו עו ת. ו ה תחל תי
יפרסםאתה ענין. רץ א ש כו ל ו שי ל ם 2000

מלכיאל גרינוזלד. ירושלים
כי צדלאת בו שו ולא תי כ ל מו ל כ תו בכאשר
כתבתםעלהשר לוי א ש כו ל 1ה רי הו י הו די ירר
ל מ דינ ה. ירר מ פז ומכסףרב ! האם שר לתם בד
עתכם הנ לוז הכמהעמלוכמה טרח. כמהסבל
וכמהפעללמ ען ת רו מתה או מהעדאשר הני ע
הלו ם. ל די ר תו הממשל תי תהמ רוו ח ת 1הרי בעצ מכ
םכתבתם כי עשהי מי ם כ לי לו ת ו הי ה כ עין מנוי
ר בו עשלחב רו תהת עו פהוהספ נו ת — והכלעל

קי דו שהשםובש לי חו ת ה או מ ה ...אנ א. בשם כל
הי קר, ח ד לו מדרככם. אל ת פג עו ב צ פו רנפשנו !
י שנ ם ד ברי םאשרהש תי קהיאה להם.

על דוו ועל דו

אליקים גוטהלף, צפת

כן לאה ניו ני מדוענ סנ רי ם ב תי -הקפהב לי ל
שבתבשעהעשרב לי ל ה. אםכבר מו ת ר לחלל
אתהשבתעדעשר ביי ל ה, למהא סו רלחל לו
עדשעהש תי ם־ עשרה?

המאסר שני תחאתיח סי ישר אל־ ב רי ת ה מו ע צו ת
(ה עול ם הז ה ) 967לאהש אי ר שו םצל: אינ כ ם
מ כו רי םלאלשמאלולא לי מין. אתם סו כניושל
ראשממשלת הו דו. נ ה רו, י רו ם הו דו. נו. הו דו !

ברוך יוסט,
קפה בן־יהודה, ירושלים

שמואל גד, תל־אביב
בז מן האח רון ה ת חל תי ל ח שו דבכם שנ טיי תכם
ל מ חנ ההשמאל־ המתקדם נו ברתו הו לכת. עניין חי ה
הררי ת, שנ תתם לה פ ר סו םשלאזכתה לו שו ם
ש ח קני ת, וכתבתע מו ם קינן מג ר מני ה ה מז ר חי ת
( ה בי א ה או תי ל ה חל ט ה) לקבל ת שו ב ה על שאל תי:
ה א מנ םאתםמסתת רי ם תח ת מ עי לשלבל תי מ פלגתיים.
עם מנמהלה פי ץ ר עיו נו תשלסט לין א תמו
לוכ רו ש צ׳ו ב היו ם?

ל. ברוך, תל-אביב
לו היינו מתקש רי םעםה מז ר ח. היינו חיי בי ם ל הבל
אתע לי ונ ו תו ש ל ״ שמשהע מי ם היו נ ש ללי
םמעמ נו י חו פשהע תו נו תוה די בו ר, היינו נ א
שייע
כשער
האשה והמכנסיים
שו ב או דו תתפ קיד השלהאשהב קי בו ץ ( ה עו ל ם
הז ה .) 969 כח ב ר קי בו ץ ו תי קומ נו ס ה, ה ר שוני
לו מ ר כי צד ק מי שכתבאצלכם כי ה חבר הממלאה
ת פ קי ד ק טן ו הו ל ד בחיי המשק וה חבר ה ב קי בו ץ.
ט ב עי נם הד בר. ש ה רי. סו ף־ סו ף, חיי קי בו ץ ק שי ם
הם. ואשה הינ ה י צו ר ע דין. אין בכך שו ם בו ש ה
— ז הו דבר ט ב עי.

דוד, חבר־משק

זה ז טו רב שאתם מזני חי םאתמ דו רהס פו ר ט
שלכ ם. ע ל כן נ הני תי ל ק רו אאתהמ דו ר ח מו נדל
(ה עול ם הז ח .) 769ה צי לו מי םממשה קי ק בו צ ת
סנ דרל אנ ד היו מ צוייני םוה סי פו רשל שיי ע גל א( ר
נפלא. ה מ שי כו נייד זז א ת.

יהודה שץ, יפו
שייע נלז ר: ה חבר ה ה קי או. ו לד זהלאהפ רי ע?
אכלתהכל? ב תי א בוז ! אל תתפארממלאכת
רנלייס — צ רי כי ם קצת ראש...

חברו למקצוע, תל־אביב
העולם הזה 971

משך במה שעות סוערות המתה החודש הבעיה
הדתית ברחובות חיפה. שוטרים מזויינים באלות
הסתערו על אלפי מפגינים דתיים, שיצאו להגן
על דבר שנראה להם קדוש מכל קדוש: קדושת
השבת.
פרשת חיפה, שהידהדה ככל רחבי הארץ
והסעירה גם את הכנסת, האירה מחדש את שני
הצדדים של מטבע הבעיה הדתית כישראל. מצד
אחד: רכבות יהודים חרדים המובנים להקריב
את בריאותם, הרותם ורכושם כדי להגן על
אמונתם -ומצד שני: קומץ של עסקנים,
המתימרים לייצג את דת ישראל, והמובנים אותה
שעה למכור את מצוות הדת לבל המרבה כמחיר.
סידרה זו נועדה לשפיר אור על הצד השני
הזה: פעילותם של ספסרי־דת, הממיטים קלון על
הציבור הדתי הנאמן, והמועלים באמון שומרי
המצוות הבנים.
יי* רב עובדיה משה ברטי זכה, בצדק, למעמד רם ונישא בקרב עדתו התימנית.
} | תהילת הרב מכפר־העולים עקרון, שנפוצה ברחבי הארץ, ושמעו כאיש־דת דגול׳ היו
מבוססים על עובדות מהימנות.
הרב מעקרון התמצא בשבילים הנעלמים של מסתורי הקודש. הוא ידע לא רק לפרש
פרקי חז״ל בבית־הכנסת המקומי, אלא גם לרפא חולים בעזרת השם. הוא היה מקשיב
לתיאור מיחושיהם בביתו רחב־המידות, מכין קמיעות בהתאם למחלה. החולה היה יוצא
מביתו מאושר, כשבידו פתק שכלל את השם המפורש, אחרי ששילם תמורתו מחיר מפורש
לא פחות.
תעשיית הקמיעות של הרב ברטי לא הפריעה לראשי משרד הדתות, שידעו עליה ועל
עשרות בתי־חרושת דומים לתרופות שמימיות. המשרד הנאור עצם את עינו, הוסיף את
תרומתו של משלם־המסים הישראלי בצורת משכורת חדשית נאותה לרב ברטי, כאות הערכה
על פעולתו למען בריאות העם.
ער כאן היה הכל בסדר גמור. אולם הרב ברטי לא ידע את הגבול: הוא החליט להגביר
חיל. הוא מכר לאזרח אחד, תמורת 12 אלף לירות במזומן, מינוי אלוהי לתפקיד של משיח
ישראל.
היה זה יותר מדי. כשם שמדינה תקינה אינה יכולה להרשות לכל אזרח לארגן צבא
פרטי או לגבות דמי מכס פרטיים, כן אין משטר־המפלגות, המשמש תחליף למדינה בישראל,
יכול להרשות לאזרח פשוט למכור את המשיח.
כי מכירת המשיח היא בישראל בחוקת מונופולין. היא שמורה לגופים מטויימים,
המורכבים מאנשים מסויימים. בהתאם להסכמים מסויימים, המקנים זכויות מסויימות. אין
להפר הסכמים אלה מבלי לגדוע במזיד את עץ־התיים של המשטר ואת פרנסת המחזיקים בו.
לכן ירדה השבוע,,שוב בצדק, היד הכבדה של החוק על הרב מעקרון (ראה תזכיר).

ך* י ענייני הדת

בישראל אינם רק עניין של מצפון. הם מהווים ענף חשוב מאד

^ בכלכלת הארץ.
בין תעשיה זו לבין דת ישראל׳ כל קירבה הינד, מקרית בהחלט. ישנם במדינה. רבבות,
ואולי מאות אלפים, של אנשים דתיים באמת, אנשים שאמונתם היא מעין חי לכוחות רוחם
ודרך חיים מעשית. דתם היא, עבורם, מקור למצוות מוסריות.
כל אדם אוהד בלבו אנשים כאלה. אפילו שליחי מק״י, נציגי השקפת־עולם הלוחמת
בכל גילוי דתי, נאלצו לבטא את התפעלותם כאשר ביקרו, בשבוע שעבר, בכפר חב״ד
שפריר. גם נטזרי־קרתא׳ שרוב תושבי המדינה מתנגד בתוקף לתפיסתם, מעוררים מדי פעם
התפעלות בלב יריביהם על דבקותם לעקרונותיהם ועל אורח חייהם הצנוע והפשוט. הוא
הדין לגב־ הקיבוצים הדתיים, ביניהם משקי־ספר מפוארים, ותנועת־הנוער הדתית החלוצית.
עוד זכורה פרשת הגבורה של גוש־עצון, על לוחמיו חובשי הכיפות. דור שלם גדל להעריצם.
הטרגדיה האמיתית של הציבור הדתי בארץ היא כי לא אנשים מסוג זה מייצגים את
הדת, משמיעים את דרישותיה החילוניות ומעצבים את דמותה בעיני האזרח הרגיל. המוסר
הדתי האמיתי שוכב אין־אונים על הארץ, כגוליבר בארץ הגמדים, כשאבריז נרמסים על־ידי
להקות־להקות של גמדי־רוח המטפסים עליו, כעל סולם לקאריירה אישית בטוחה.
לגבי אנשים אלה הדת היא ביזנס, פשוטו כמשמעו. הם סוחרים במשיח ישראל כשם
שאחרים סוחרים במשחת־נעליים ובשעוני־זהב שווייציים. יש הסוחרים בגלוי ובפרהסיה,
כמשרד הדתות ובני בריתו המייצאים אדמה קדושה ומים קדושים. יש הסוחרים בסתר׳ כמו
מנהלי ההקדשים ושאר קרנות הצדקה. ויש הסוחרים בשוק השחור, כאותם המוכרים כסאות־כנסת,
משכורות סגני־ראשי־עיריות, זכיונות לעיסוקי דת ותפקידי סגני־שרים, תח־שרים
וספסרים למיניהם.

ך כן, כל הויכוח על הבעית הדתית, כפי שהוא נהוג כיום בכנסת ועל במות הציבור,
/הינו מופרך מיסודו. כי הויכוח אינו בין מדינה דתית לבין מדינה חילונית.
פרופסור ישעיהו ליבובי׳) ,מרצה באוניברסיטה העברית ואחת הדמויות הבולטות וה־ססגוניות
ביותר במחנה הדתי, הלוחמים !נגד המנגנון הדתי, כתב על נושא זה :״המחשבה
והתודעה הדתיות הכירו רק שתי צורות של מדינת ישראל ...מצד אחד — צורת העבר הרחוק,
״מלכות דוד ושלמה״ ! מצד שני — צורת אחרית־הימים ,״מלכות המלך המשיח״ ,שכחזון
אחרית־הימים אף היא אינה שייכת למציאות הריאלית שלנו.״
אולם כיוון זד. של הויכוח אינו נכון. המנגנון הדתי הרשמי במדינה אינו שולח את
מבטו אל האוטופיה, אל ממלכת דויד או אל אחרית הימים. הוא בא להבטיח מצב מוחשי
מאד, בעל יתרונות ברורים בעולם הזה, לא בעולם הבא.
כאשר גועש הויכוח על שאלת הנישואין האזרחיים, ועסקני הדת מסיתים רבבות להפגנות
סוערות, אין הויכוח נסוב רק על עקרון מופשט של דיני אישות. זהו מאבק על
מקור עצום של הכנסה, ועל כן מקוד עצום של השפעה פוליטית. השאלה העומדת להכרעה
אינה רק אם חנה לוי תינשא ליוסף כהן בפני רב או בפני פקיד אזרחי. הויכוח הוא על
משרותיהם של מאות רבנים ועוזריהם, על השאלה מי זכאי למנוח אותם, ועל התמורה
הפוליטית הנדרשת מהם.
כאשר סוער הויכוח על בעית התחבורה הציבורית בשבת, אין המדובר רק בזכות של
הפועל זכריה אזולאי ומשפחתו לנסוע בשבת באוטובוס זול לשפת־הים. המדובר הוא גם
במקומם ומשכורותיהם של עסקנים דתיים בקואליציה העירונית, ובאפשרותם לרתום את
דעת־הקהל של החרדים כמכשיר־לחץ כדי להבטיח לעצמם את המשרות הכדאיות, באמתלה
של מלחמת־קודש.
כל זה יחד מצטרף לעסק — אולי הביזנס הגדול ביותר במדינה, ביזנס המפרנס באופן
ישיר אלפי עסקנים שהפכו את הדת הקרדום לחפור בו, והמכסים בעזרתו את הוצאות
הייצוג, הנסיעות לחוץ־לארץ, הנופש השנתי הקבוע.

** צםהספפ רו ת באידיאלים לצרכים מפלגתיים ואישיים אינו מוגבל למנגנון הדתי.
ספסרות דומה קיימת גם ברוב המפלגות האחרות, המוכרות את עקרונותיה! ומצעיהן
בנזיד העדשים של כסאות, משכורות ורשיונות־ייבוא.
אולם ישנו הבדל אחד בין המנגנון הדתי לבין כל שאר מנגנוני השחיתות. כי מנגנון
זה מוכר משהו מקודש, אמונה בת שלושת אלפי שנים. יתכן שדת ישראל היתר. יכולה
לתרום בשעת משבר־רוחני זו תרומה מכרעת לעיצוב דמותה של האומה החדשה, כפי
שניבא זאת הרב אברהם יצחק הכהן קוק המנוח.
תחת זאת, הפך המנגנון הדתי למקור של דמורליזציה ורקבון. אדם ציני, המוכן למכור
את המשיח תמורת מקרר חשמלי, טבעי הוא שיהיה מושחת יותר מאשר סתם ספסר פשוט
ברחוב לילינבלום. כאשר איש כזה, לרוב בן למשפחת רבנים מכובדת, מתחיל להידרדר
במדרון ההתפרקות, שוב אין לו מעצור.
כן קרה שמסתובבים כיום במדינה ובכנסת עסקנים דתיים, אשר כל אדם דתי וחילוני יודע
שאינם אלא גאנגסטרים, ראשי כנופיות ש? מבריחים בינלאומיים, העושים את מלאכתם בחסות
אלוהים, בעזרת פנקס המפלגה ובחסינות הכנסת.
עליהם אמר הנביא :״ארור עושה מלאכת ה׳ רמיה ! ״
בסופו של דבר יצטרך הציבור הדתי עצמו, החרד למלאכה ה׳ ,לחסל את הכנופיה.
כי יותר מאשר היא פוגעת כמדינה כולה, הרי היא מזיקה לדת ישראל ולהרדים לה. כל עוד
היא קיימת, לא תקנה דת ישראל אחיזה בלב ההמונים החילוניים.

ד ת או בי זנס?׳

עסק ושמו מפלגה
(ראח שער)

** לעם יש לו גיבורים משלו. הם צומחים מקרקע ד,מ־
^ ציאות של אותו עם, מייצגים את התכונות הבולטות
ביותר של המשטר החברתי אותו הם מסמלים. איתם יכול
האדם הפשוט להזדהות בחלומותיו הנסתרים׳ לקוות בנעוריו
להגיע אי־פעם למעמדם.
בגרמניה הם גנרלים. באיטליה הם זמרים. בצרפת הם אט־נים.
בארצות־הברית הם מליונרים שהתחילו כמוכרי עתונים
או כמצחצחי־נעליים.
גם לישראל ישנם גיבורים אמיתיים. אנשים תמימים, התלושים
מן המציאות, יכולים לחשוב שגיבורים אלה הם יוסף
טרומפלדור, יצחק שדה, לוחמי־מחתרת כעבר או מיישבי
הספר כיום. גרוע מזה, מערכת־החינוך בארץ עודנה מטפחת
השקפה מוטעית זו, שולחת את תלמידיה לדרכם בחיים כשהם
מצויידים בערכים מזוייפים, הסוטים מן המציאות בה הם
יצטרכו לחיות.
מצב זה חייב לבוא על תיקונו. עם ישראל חייב ללמוד
מי הם גיבוריו האמיתיים, מי הם נציגיו המסמלים אותו
קבל עולם ועדה. הוא חייב לרשום על לוח לבו כיצד עשו
את דרכם ואיר הגיעו אל מרומי פיסגת ההצלחה, למען ידעו
צעירים וידעו.
וטובה שעה אחת קודם.

הפשרהמקצו עי תזשדיח
^ 112לנרי פו ל ד, היצרן האמריקאי הנודע, החל גם
^ בנימין מינץ את דרכו בלא־כלום. אמנם, משפחתו היתד,
עשירה בלוח׳ הפולנית, אך אם הגיע בנימין לאן שהגיע,
הרי זד, רק הודות לכשרונותיו האישיים המבורכים. כי
המשפחה התרוששה בארץ בשנות השלושים, השאירה את
הנצר המבטיח בדלות ובעוני.
מינץ לא גילה את דרכו מיד. הוא פתח בית־דפום קטן
ועלוב ברחוב הרצל בתל אביב׳ שקע בהדפסת ספרים ובחובות.
העבודה לא נעמה לו, והוא התלונן על מיחושים בגבו.
בשעות הפנאי השתעשע בחלומות ספרותיים ופיוטיים׳
מצא פיצוי בהוצאת ספרונים של ספרות יפה.
יכול היה לקרות אסון לעם ישראל ולמורשת הדורות
שלו, והצעיר מוצק־הגוף היה הופך לסופר, אחד ממאות החברים
הבטלנים של אגודת־הסופרים. למרבית המזל הלאומי,
נמנעה הסכנה. כשרונותיו נועדו לגדולות מזה.
מינץ עבר לעתונות. כאשר נוסדה אגודת העתונאים, היה
אחד המייסדים. כסופר העתון היומי של אגודת ישראל בפולין׳
רץ בלילות אל המטוס הפולני לשגר את כתבותיו השונות.
כעתונאי טעם לראשונה את טעם השליחויות בעולם,
הגיע עד להודו ולספרד. היתד, זאת הכשרה מקצועית טובה
למי שנועד לבלות הרבה מזמנו היקר, למען השם, בבתי-
המלון המפוארים של שלוש יבשות.

מדפפהושמה מפ לג ה
י <-ר פו העתונאית זרועת ההרפתקות הובילה את
( בנימין מינץ למשרד מערכת הצופה, שנועד לשמש
נקודת־מיפנה בחייו.
בישבו ליד שולחן־ה,כתיבה של העתונאי, החל מעיף את
מבטו לעתים תכופות יותר ויותר לעבר החדר השני, חדר
המינהלה. העתונאי המצליח החל מרגיש כוחות חדשים עולים
בו, כוחות שנגעו יותר לספרות מאשר לאותיות. הצופה
זכה למנהל מסחרי חדש: בנימין מינץ.
לצערו של אחד הצדדים.
חיש מהר החל הצופה שוקע בגרעונות פנטסטיים. כל
מאמצי מפלגתו׳ הפועל־הימזרחי, לא עמדו לו. עצם קיומו
של העתון היה נתון בסכנה חמורה. משום־מה תלו עסקני
המפלגה את הקולר במינץ, סברו שאינו מוכשר לענייני
מסחר. ההיסטוריה הוכיחה עד כמה טעו.
שני הצדדים נפרדו. מינץ ניסה את מזלו שנית, גם הפעם
בלי הצלחה, כמנהל עתון: יחד עם עזריאל קרליבך המנוח
יסד עתון־ערב כושל, שהלך במהרה לעולמו. הירושה, יחד
עם קרליבך, עברה לידי משפחת מוזס, במקום חשלום חובות.
אולם
הזמן שבילה במשרדי מינהלת הצופה לא היה מבוזבז.
שם הניח מינץ את ידו לראשונה על הדופק האמיתי
של החיים הציבוריים בארץ: עורקי הכספים של המפלגות.
כמו פורד, בראותו בפעם הראשונה מרכבה־ללא־סוסים
מטרטרת בדרכי־העפר, אמר מינץ לעצמו :״זהו ! ״
יתכן שלו היה חי במקומו ובתקופתו של פורד, היה
מינץ חופו לאחד מאילי התעשיה העולמית, רוקפלר או
קארנגי שני. אולם בהיותו חי בארץ זו ובתקופה זו, הבחין
בעין חדה מהי הדרך המובילה לגדולה במולדת הקמה ונבנית:
הקרבה עצמית ללא גבול (כמעט) למען מפלגה.
קרקעכ תו לין
ך* אהיתהזאת המפלגה של הצופה. במסדרונות
/הפועל־המזרחי רכש מינץ את השכלתו המפלגתית
היסודית. שם למד מה זאת מפלגה, לא כפי שהיא מצטיירת
לעיני הבוחר התמים, אלא כפי שהיא נראית מאחורי הקלעים:
סבך של אינטרסים, אינטריגות ועיסקות כספיות מאלפות.

טוב להיות ראש לכלב צעיר מאשר זנב לאריה וותיק,
החליט מינץ בנפשו. הפועל־המזרחי כבר היה עסק משגשג,
בעל מנהיגים מבוצרים ומחופרים היטב. לא היה למינץ חשק
להתחיל מן הסוף. הוא חיפש ספק חדש, צעיר יחסית, קרקע
בתולין לזרע כשרונותיו. הוא מצא את אשר ביקש.
הימים היו ימי שואה לעם ישראל. מגפי המרצחים רקעו
על אבני הסימטאות של גטאות אירופה. מליונים הובלו לטבח.
המצפון היהודי הזדעזע בעולם. גם בארץ זכרו רבים את
בית אבא, את ליל הסדר, את בית הכנסת. גל של סנטימנט
דתי הציף את הישוב. על הגל הזה, כמו ימאים כשירים,
שטו המפלגות הדתיות אל חופי השגשוג וההשפעה.
בין האגודות הדתיות הנשכחות־למחצה, שהתנערו לפתע
לחיים חדשים, היתד, אגודת־ישראל׳ קבוצה זעירה של עסקנים
ירושלמיים, שהמשיכו במסורת מפלגתם הגדולה במזרח
אירופה. פועלי אגודת־ישראל היו פלג זעיר במפלגה
הזעירה. בהשוואה לאריה של הפועל־ד,מזרחי, היה זה כלב
זקוק לראש.
אמנם, החיה החביבה לא ידעה זאת. היא נענעה בראשה,
שמחה כמנהיגיה. אולם מינץ, מרחיק הראות׳ ידע כי ראשים
יכולים להתחלף. הוא הפך לעסקן בשטח ההצלה׳ בזכות
קשריו הטובים ככתב עתון פולני לשעבר, הצליח להציל גם
את משפחתו.
בזה אחר זה, כמו בימי הגילוטינה, נפלו ראשי פועלי־אגודת־ישראל.
כל המנהיגים הורחקו וסולקו, ביניהם׳ גם
גיסו של מינץ עצמו, מייסד פא״י זאב זוהר. מינץ השתלט
לחלוטין על העסק הקטן׳ שהיה ספק מפלגה ספק סיעה
בתוך אגודודישראל.
כבר אז הבין שכל חנות זקוקה לחלון־ראווה מקושט היטב.
הקישוט היה הרב קלמן כד,נא* ,איש קיבוץ חפץ־חיים ותל־

ממפא״י עד פא״י קיימים רק הבדלים של כמות, לא של איכות.
ברחבי
העולם, מפלגה היא אגודה של אנשים הדוגלים
בדעה מסויימת, משלמים מם־חבר כדי להקים מכשיר פוליטי
שייאבק למען דעות אלה. בישראל המפלגה ממלאה תפקיד
הפוך. היא חברה בעלודזכויות באגודת־המפלגות השולטת
במדינה ובתנועה הציונית, מקבלת את החברים והקולות
הדרושים לה כדי להמשיך ולקבל חלק. מתאים מתוכן הקערה.
זוהי התיאוריה, הידועה לכל. אולם רק מתי מספר יודעים
איך הדבר נראה במציאות, בלשון היבשה של עובדות ומספרים.
תקציבה של מפלגה ישראלית הוא אחד המיסמכים
הבטחוניים הסודיים ביותר בארץ. איש לא ראה מימיו מיסמך
כזה, מחוץ לחוג הזעיר של האנשים אשר בידיהם עוברים
(ולרוב גם נשארים) המיליונים. ביניהם קיים הכלל המקודש,
בימי בחירות כבימי חול :״שתוק לי ואשתוק לך ! ״

285ל״י הקול
** פדגת-פועלי-אגודת-ישראל ד,מדער^ק?עם 7חת
ויחידה בהיסטוריה היהודית כמפלגה עצמאית לבחירות,
ורק בפעם יחידה זו מדדה את כוחותיה במספרים ברורים.
היה זה בבחירות לכנסת השניה.
בכנסת הראשונה הופיעה חזית־דתית־מאוחדת, מן הפועל־המזרחי
ועד לאגודת־ישראל. מן הקערה הזאת זכו פועלי־אגודת־מינץ,
על־פי הסכם, לשלושה צירים בכנסת. גם בכנסת
השלישית הופיעו המינצאים בתוך רשימה כללית, הפעם של
אגודת־ישראל, קיבלו לפי הסכם שלושה כסאות בכנסת.
אולם לכנסת השניה ניסו אנשי מינץ, בפעם הראשונה
והאחרונה, את מזלם בנפרד. הם זכו בדיוק ב־ 11194 קולות,
שהספיקו בקושי, בעזרת עודפים וסידורים שונים, לשני
כסאות.
רק גאון כלכלי מסוגל להפוך 11194 קולות עלובים לאוצר
כספי גדול, להון חוזר וחוזר וחוזר וחוזר של מיליונים.
בחמש השנים האחרונות קיבלה פא״י מכל המקורות סכום
של מיליון דולאר ושלושת רבעי מליון לירות, היינו סכום
של 3.250.000 לירות בסך־הכל. במלים אחרות, תחת ידיו
המבורכות של בנימין מינץ, הכניס לו כל קול שניתן לו
בבחירות סכום עגול של 285 לירות במשך חמש שנים.

סגן־חושי כ״ץ
מצא מינץ את נוינו
מיד החזון־איש, ששמו הטוב הפך לסמל המסחרי של הפירמה
המחודשת. השם מינץ לא היה גם אז קדוש ביותר.

״שתוק לי ואשתור! לד1״
ף* מראית עין כבש מינץ רק סיעה קטנה בתוך מפלגה
/בינונית. כראש סיעה היה עסקן קטן, נתון למרות מיפקדד,
קדושה מסועפת. בראש עמדו ענקי־רוח כמו הרבי מגור,
המנהיג הרוחני של מועצת־גדולי־התורה, ועסקנים מכובדים
וותיקים כמו איצ׳ה־מאיר לוין, עטור הזקן הלבן.
מינץ הניף את דגל המרד. הוא הבין כי לפועלי־אגודת־ישראל
ישנה בשורה עצמאית נעלה משלהם לבשר לעולם
ולעם. הוא הבין גם כי בשורה עצמאית מכניסה יותר תקציבים
מאשר הד קלוש של הבשורה הכללית. את הרוח השאיר
לאנשי הרוח. ולא על הרוח לבדה תחיה מפלגה.
כך נולדה המפלגה העצמאית של פועלי־אגודת־ישראל,
פא״י. היא לא היתד, שונה באופן עקרוני מכל מפלגה אחרת.
* לא קרוב של המנהל הכללי של משרד הדתות, איש
הפועל־יר,מזרחי שלמה זנוויל כהנא, בן הרב הראשי של וורשא
(ראה אנשים).

מיסמף סודי

•>* ולס 8כוס כולל זה של חמש שנים אינו משקף את
המציאות הנוכחית. השנים עברו, ומשנה לשנה עלה
מדד־יוקר־המחיה. יחד אתו עלה גם מדד־יוקר־ד,מפלגה. בשנה
האחרונה, למשל, הגיעו ההכנסות של מינצוגראד לסך־כולל
הרבה יותר מבורך.
הנה פירוט מדוייק וממוסמך של הכנסות מפלגת־פועלי־אגודת־ישראל
בשנת הכספים האחרונה. זהו אחד הגילויים
המרעישים ביותר שפורסמו אי־פעם בארץ.
• הקצבה מהמגבית היהודית המאוחדת: בארצות־הבריח,
במטבע ישראלית 290 :אלף לירות.
• הקצבה של המגבית המאוחדת במטבע אמריקאי,
חופשית מפיקוח, שנגבתה על־ידי בנימין מינץ בכבודו ובעצמי
בניו־יורק 28 :אלף דולאר, שהם, למעשה 70 ,אלף
לירות טובות.
• מפרעות מהמגבית המאוחדת האמריקאית על־חשבון
השנים הבאות עליהם לטובה 100 :אלף דולאר, שהם 250
אלף לירות.
• ממגביות ציוניות שונות בהולנד ושווייץ, עזרת אישים
בחוץ־לארץ ומגביות של שליחי התנועה 150 :אלף
לירות.
• מסי חברים בארץ 70 :אלף לירות.
• ממקורות סמויים (לדעת יודעי־דבר: הקצבה של
מפא״י תמורת שרותים מסויימים שעליהם ידובר להלן) :
150 אלף לירות.

רווח מינצימלי

ף* ירוש הדכי: הקצבה שנתית כוללת של 980 אלף
£4לירות ישראליות. היינו תמורת כל בוחר 87 :לירות
לשנה. אם יובא בחשבון כי קול אחד טוב לארבע שנים —
היינו לסכום של 348 לירות — וכי קול כזה עלה בבחירות
האחרונות גם במחירים מופקעים של ספסרי שוק שחור 15
לירות לכל היותר, הרי הרווח המינצימלי המשוער הוא
333ל״י נקי מכל מם. מבלי לפגוע בקרן, שהיא קרן קידמת
לעולם ועד׳ אם יהיה רצון במוסדות הנכונים.
אפילו מסמך סודי זה אינו אומר את הכל. לפי דבריו
של אחד מראשי התנועה, שעסק בעניני גזברות ושהקפיד
על עילום שמו, הוציאה הצמרת בחמש השנים האחרונות
מחברת פיתוח, השייכת כביכול למשתכני התנועה, עולים
וותיקים, יותר ממאה אלף לירות .״אנו באנו ארצה לבנות
ולהיבנות בה !״ כפי ששרים גם ראשי פא״י בהזדמנויות
חגיגיות.
אין כל אפשרות לבלוש אחרי כל מקורות ההכנסה. הג׳ויננו,
למשל, העניק למפלגה סכומים ניכרים עבור: מוסדות ילדים

ונוער. כך עשו, באמתלות שונות׳ מוסדות שונים ומשונים,
הרוצים ביקרה של מפלגה זו.

מיגץ עובר?שוחר
* * דו עקשהלגרר את ההכנסות וההוצאות של עסק
כה משגשג י התשובה פשוטה מאד, תדהים אולי מנהלים
של עסקים מסוג אחר.
העסק ששמו פועלי־אגודת־ישראל הוא, למעשה עסק פרטי.
אין זו חברה בע״מ, המנהלת פנקסים. אין היא נאלצת למסור
דו״ח למס־ההכנסה. אין בה מוסד לביקורת, או ועדת־פיקוח.
אין בה מערכת ענפה של גזברים, מנהלי חשבונות ורואי
פנקסים.
יש בה: בנימין מינץ.
מינץ משלם את כל החשבונות. האשראי האישי שלו
בלתי־מוגבל ממש. כל אחד יודע כי לא חשוב מה הסכום :
מינץ ינחת ברגע הנכון בשדה־התעופה בלוד, כשבכיסו הצ׳ק
ד!דרוש, מכספי התורם הציוני האלמוני באמריקה.
השם מינץ, פירושו, באידיש, מטבע. אכן, שמו באמת הפך
מטבע העובר לסוחר.
זהו עסק של כים אחד. מינץ נוהג בו כמו חופר־זהב ב־קאליפורניה
של ימי הבהלה, שהחזיק את זהבו בחגורה הקשורה
לגופו. הוא הגובה, הוא המשלם. פקידי המפלגה הם
פקידיו האישיים, מקבלי התשלומים מקבלים אותם מן הבוס.
כל אחד קשור בו אישית.
אין הוא קמצן או צר־אופק. אין הוא דומה לעריץ כלכלי,
השומר בשבע עיניים על כל פרוטה. אדם המבקש טובה,
בטוח לקבלה ממינץ. אדם הזקוק לנדבה, להקצבה, לסעד,
יבוא על סיפוקו.
מינצולוג, שיבוא לכתוב ביוגרפיה ממצה על האיש, ימצא
כי מינץ הוא אדם טוב״לב, שופע הומור, נוח לבריות, הדוגל
בסיסמה: לחיות טוב ולתת לחיות. והוא חי טוב.
בשביל מנהיגה של מפלגה בלתי־ציונית, שלחמה נגד הקמת
המדינה ואשר גם כיום אינה מיוצגת בקונגרס הציוני,
שפר חלקו של מינץ במדינה הציונית ובתנועה הציונית.
זוהי מין ציונות כדאית. אפשר לקרוא לה מינציונות.

סוס כשד?מהדרין

ך| וק כלכלי עתיק יומין הוא: המקבל חייב לתת. גם
| 1גאון כלכלי כמו מינץ הבין זאת. הוא לא היה קמצן ב־שרותים.
מעולם לא נאלצה מפא״י, השולטת במדינה ובקרנות
הציונות, להתחרט על ההקצבות שניתנו ביד כה נדיבה לפו־עלי־אגודת־מינץ.

מאז קום המדינה מהווה פא״י מעין סוס טרויאני, כשר
למהדרין, במטבח הדתי. בידי מפא״י זהו מקל־חובלין שאפשר
להכות בו לכל עבר: פעם באגודודישראל הסוררת, פעם
בפועל־המזרחי המורה.
הנה כמה פרקי מינצוגרפיה, מאלפים למדי :
• בימי הכנסת השניה היו סיעות אגודת־ישראל ופא״י
שייכות תחילה לקואליציה. מינץ דרש לעצמו תפקיד של
תת־*שר במשרד הפנים, אך לא בא על סיפוקו. תחת זאת נתמנה
ישראל גן־צבי, חבר הפועל־המזרחי, לתפקיד מרכזי
במשכורת באותו משרד. גן־צבי הוא גיסו של מינץ.
• כשהגיע הסכסוך על גיוס הבנות הדתיות לשיאו׳ התפרקה
החבילה. אגודת־ישראל ופא״י כרתו ביניהם ברית
בכתב לפרוש יחד מן הקואליציה. למחרת יום הפרישה נודע
כי סינץ פתח כבר קודם לכן במשא־ומתן עם מפא״י, הבטיח
לעצמו כי אחרי סילוק שר־הסעד איצ׳ה־מאיר לוין האגודאי
מתפקידו יהיה הוא, מינץ, שר במקומו.
הגילוי גרם לשערוריה עצומה במחנה הדתי. לשוא טען
קלמן כהנא כי אמנם חתמה פא״י על הסכם לפרישה משותפת,
אך מעולם לא התחייבה שלא לחזור לבדה למחרת
היום. כשהגדישו גלי ההתמרמרות את הסאה, קרא דויד בן־
גוריון בכנסת בחצות הלילה למינץ, הודיע לו שלטובת העדן
המשותף עליו לוותר. למחרת הודיע מינץ כי נכנע לחוות־דעתה
של מועצת־גדולי־התורה, יישאר באופוזיציה.
• היתד, זאת אופוזיציה מיוחדת במינה. בכל ההצבעות
החשובות, על נושאים דתיים וחילוניים, הצביע מינץ לטובת
הממשלה, נגד אגודת־ישראל. אך כשקרב מועד הבחירות,
חשש להופיע לבדו ברשימה נפרדת, עשה שלום עם האגודה,
הודיע שמעתה יקבל את מרוח מועצת־גדולי־התורה והופיע
ברשימה משותפת עם האגודה. התמורה: שלושה כסאות בכנסת,
במקום שניים. הבוחר לא נשאל כלל.
• בכנסת השלישית התפרקה החבילה מיד. בכל הצבעה
חשובה, החל בתקציב המדינה וכלה בהלאמת חברת החשמל,
היה מינץ האופוזיציוני נאמן יותר למפא״י מאשר הפועל־המזרחי
הקואליציוני. כאשר הוצגה הממשלה החדשה בפני
הכנסת, נמנע מינץ מהצבעה נגד השלטון, שכלל עתה את
מפ״ם ואחדות־העבודה.
כמעט ולא היתד, הצבעה אחת בה הצביעו שלושת ח״כי
פא״י יחד עם שלושת ח״כי אגודת־ישראל. כאשר נשאל אחד
הח״כים לפשר הדבר, ענה, לדברי אחד מחברי מפלגתו :
״אינטרסים כלכליים מחייבים אותנו לשתף פעולה עם המפלגה
השלטת במדינה.״
אחד האינטרסים: שיתוף פא״י כבעלת־מניות בחברת
הנפט הכל־מפלגתית נפטא, שהפקיעה את רכוש האומה לטובת
המינצים למיניהם.

* *חושיסמאן ומיגצוקראד
ך* חו דשה גי עו שיטות המינצוקראטיה לשיא חדש.
| 1היתד. זאת פרשת תערוכת התעשיה בחיפה. שם הגיעו
שני מכנים פוליטיים מפורסמים לברית בלתי־קדושה. חד
שיסטאן ומינצוקראד עשו יד אחת — נגד הדת.
חיפה ה״אדומה״ היא העיר היחידה בארץ בה קיימת תחבורה
ציבורית בשבת. בחיפה גם מסתובבים החזירים חופי

שיים על ווי האיטליזים ברחובות הראשיים.
אין גם להניח כי אבא חושי היה
אי־פעם זוכה במינוי למועצת־גדולי־התו־רה.
אולם
בחיפה שייכות כל הסיעות הדתיות
מאז ומעולם לקואליציה העירונית.
שליטי חושיסטאן, היודעים לחלק את השלל
לשביעת רצון כל הנוטים שכם לקיום
המשטר המושחת, מצאו בנקל שפד,
משותפת עם נציגי הדת. היתד, זאת שפת
האחוזים.
משום מה סבור חושי כי פא״י הקיצונית
היא שותפת נאמנה יותר אפילו
מהפועל־ד,מזרחי המתון. לכן מינה כסגנו,
מינצוקראט מובהק, ח״כ פא״י הג׳ינגי
יעקוב כ״ץ•
כ״ץ היה פעם שותף של גיסו בבית־מסחר
לדגים בשוק תלפיות החיפאי. גיסו
לא אהב את עיסוקיו הציבוריים, סילק
אותו מן החנות. כ״ץ מצא מיד עיסוק
נקי יותר, אם כי לא פחות ריחני :
נציג פא״י וסגן ראש־עירית חושיסטאן.
כאדם סימפטי, נוח לברית ונדבן מטבעו,
ידידם הגדול של בעלי הקיוסקים,
לא מצא כ״ץ פסול גם בפתיחת התערוכה
בשבת. אולם אנשי הפועל־המזרחי,
שרגזו על כי שוב לא נבחר נציגם לתפקיד
סגן־חושי (אף שהתפקיד הגיע
להם לפי מספר הקולות) החליטו לפוצץ
את הקואליציה המקומית: הם אירגנו •
את המהומות.
אלפ /יהודים חרדים, נאמנים לדתם,
יצאו להפגין בתמימות, מבלי להעלות על
דעתם שאמונתם הטהורה משמשת רק
קלף במשחק־הפוקר של ראשי ממלכת
חושי.
ההמשך היה מעציב. ב״ץ נאלץ להודיע
לעתונאים שהתפטר מתפקידו, כדי
לפייס את הדתיים הנרגשים אותם הוא
מייצג, כביכול, בעיריה. אולם כאשר הגיע
העניו לכנסת, ואגודת־ישראל הגישה
הצעה של אי־אמון בממשלה, היו אלה
שלושה נציגי פא״י, אבירי הדת ללא חת
וללא דופי (פחות או יותר) ,שהצביעו
נגד אגודת־ישראל. הם נמנעו, פשוט, מהצבעה,
ממש כמו הקומוניסטים.
למחרת היום נתברר כי משהו מוזר
קרה גם לכתב התפטרותו של יעקוב כ״ץ
בחיפה. אי־אפשר היה למצוא אותו. שני
השליחים שנשאו אותו לא הגיעו, משים
מה, מחדרו של כ״ץ לחדרו של חושי,
השוכנים באותה קומה של בנין העיריה.
הדבר העמיד את כ״ץ במצב קשה. הוא
לא יכול היה לחזור בו מהתפטרותו, כי
פשוט שכח להתפטר.
אכן, באיש דגול זה מצא מינץ את
מינו.

עסקי מינצומניה
פשר הי הלש או ל, בסקרנות מ-
^ סויימת, היכן נמצאים חברי פא״י החרדים,
וכיצד הם נותנים למינץ יד חופשית
בניהול עסקיו.
התשובה היא פשוטה וממצה: איש אינו שואל איתם.
לאט לאט התרחקו כל עסקני התנועה, מלבד קומץ של חצי
תריסר מינצוקראטים — מינץ עצמו, יעקוב כ״ץ, קלמן כה־נא׳
ראובן אהרונוביץ ועוד חבר אחד או שניים. משמאל
התגבשה סיעת חזון ומעש, שחתרה לפירוק המפלגה ולאיחודה
עם הפועל־המזרחי בהסתדרות גדולה של הפועל הדחי.
מימין קמה סיעת איחוד וותיקי התנועה, שחתרה לעבר אגודת
ישראל. לשווא התאחדו שתיהן גם יחד נגד גילויי המי־נצומניה.
חיש מהר נואשו ממזימתם הבלתי־מציאותית.
לשוא קרא דויד איינר :״אנו רוצים לגלות את קלונם
של ארבעה, חמשה או ששה איש בלבד-,אלה שבעזרת הכסף
ובעזרת מפלגה חילונית השתלטו על התנועה, הרסו והורסים
את יסודותיה, ירדו ויורדים לחיי החברים העמלים ! ״
לשוא שאל ש. ב .רוזנברג :״האם זו חברה מסחרית או
מפלגה ללא שום יסוד אידיאלוגי, אשר כל מטרתה היא להתעסק
בבחירות ולתפוס עמדות לחוג מצומצם השולט (בה) ?״
לשוא התלונן עסקן חשוב אחר, בבטאון האופוזיציה :
״ספק גדול אם הגיעה השחיתות (במפלגות אחרות) לשיא
כזה כמו בתנועתנו, שאינה יודעת דמוקרטיה מהי, דעת
חברים מהי אף כי) תורה ומוסר ויראת שמיים חרותים
על דגלה מיום היווסדה.״
אותו חבר חישב ומצא כי בחמש השנים האחרונות שהו
אנשי הצמרת בארצות־הברית, באנגליה וביבשת אירופה בסך
הכל 32 חודש, כלומר חודשיים יותר מאשר שהו בישראל.
אולם מאבק הסיעות היה לשוא. למנהיג חזון ומעש,
אברהם גולדראט, לא היתד, ברירה אלא לוותר על הכסא
שהובטח לו בכנסת, תמורת תשלום פעוט של 10 אלפים ל״י.

ה צ מי תי סוה בו ס
* אושם של מנהיגי האופוזיציה בתנועה מבוסם על
1בסים איתן מאד. כי מפלגת ׳מינץ היא מפלגה ישראלית
טיפוסית לדוגמה. בממדים קטנים קיימים בה כל הקווים

ח״כים מינץ וכהנא
מין ציונות ששמה מינציונות
האופיינים, שהם פחות ברורים (אך לא פחות קיימים) במפלגות
הגדולות יותר.
אין זה מקרה כי המיסמך הסודי, שפורסם לעיל, מגלה
כי פחות מ־ 70/0מכל הכנסות פא״י באים ממסי״החברים
בארץ. המפלגה אינה קיימת על כספי חבריה. להיפך, היא
מקבלת את הרוב המוחלט של הכנסותיה — 93 אחוזים
מהממים ממקורות זרים, שאינם תלויים בחברים כלל,
מקורות הנותנים את הכסף ישר לבום של התנועה, על־מנת
שישתמש בו להטיל את מרותו על הצמיתים.
הבר המפלגה מסור לבום שלו לחיים ולמוזת, כמו הצמית
בימי־הביניים לפיאודל .״הם נשארו בתנועה מתוך הכרח
בלבד,״ קובע אחד מוותיקיה, יעקוב לנדוי :״אחד בגלל
לשכת־ר,עבודה, השני בגלל חברותו בקופת־חולים, השלישי
משום שבמקום עבודתו עליו להיות מאורגן ...כדי להחזיק
מעמד במצב בלתי־טבעי זה נאלצים היו אנשי הצמרת להקים
להם מנגנון מנופח ובמה לפרסומת, העולים הון תועפות.
וכדי להשיג את כל הכסף הרב הדרוש לכך, היה הכרח
ללכת בדרכים עקלקלות ולהסתבך ...תסבוכת זו גרמה לבסוף,
שמתוך התנועה נעלמו כל האידיאלים שלשמם היא
קמה, והיא אבדה את עצמאותה.״
כי כזאת היא מפלגת פועלי־אגודת־ישראל: מפלגה של
שלושה חברים בכנסת ושורה של סגני ראשי־עיריות 12 ,
נקודות התישבות, חברות לשיכון ומנגנון מסונף של מקב־לי־משכורת,
נציגות בלשכות־העבודה הממלכתיות השולטות
על פרנסת חבריה, העתון היומי שערים הבולע 15 אלף
לירות לחודש אך שעורכיו אינם דתיים כלל, בעלת האפשרות
לכרות לחם מפי כל חבר מורד, ולתת פרס של משכורת,
דירה ומשרה ממשלתית לכל עסקן מבטיח, המגלה נאמנות
לשליט מינצוגראד.
אם זה הארגון שנועד ללחום את מלתמת הקודש בישראל
— אוי לקודש.
(המשך הסידרה בגליו! הבא).

כמדינה העם סנוני תרא שונ ה

כל כולה של הנאה
שטבק עשוי לגרום-
מנת חלקך אם תעשן
פי ל ט רון -עלטהרת

670

פרוטה

סו 11
הפילטר -מיג \ ב

מיטב

החברה

הישראלית

הלץעם

לסיגריות 1גע״מ

הוצ את ש. פרידמןתל ־ אביב
רח׳ פינסקר ,2טלפונים 20291—20340

דגר׳
י עי

עוון

מן הזמן הקדום ביותר ועד לכיבוש הפרסי

מאת ג׳מס הנרי ברסטד,
ד״ר לפילוסופיה
פרופיסור לאגיפטולוגיה ולתולדות המזרח.

העתונאים כיסו השבוע מאורעות רבים
שנראו מעניינים ביותר: שובו של מרדכי
אורן לישראל, עיכוב משלוח חצאי־הזחלים
האמריקניים לישראל, צעדו ההפגנתי של
ראש ממשלת ברית־ד,מועצות, ששתה לחיי
השגריר הישראלי והודיע שהוא משוכנע
כי ישראל שוחרת שלום.
אולם המאורע החשוב ביותר של השבוע
נוצר על־ידי העתונאים עצמם. בפעם הראשונה
מאז תש״ח ביקר עתונאי מצרי, איב־ראהים
עיזאת, בישראל, החל למסור לארצו
בסידרת מאמרים ארוכה דו״ח ממצה ואובייקטיבי
על הארץ שמצפון לעזה.
נוצרית נמרצת. גיבורת הפרשה היתד,
אחת הדמויות המעניינות ביותר במרחב.
איחסאן אל־קדום, אשד, נוצריה נמרצת, ידועה
יותר בשם־העט שלה, שהוא גם שם השבועון
השייך לה: רוז אל־יוסיף.
רוז אל־יוסוף, האשד. והעתון, היו הראשונים
שדרשו את הכרזתה של רפובליקה
.במצריים אחרי הפיכתם הצבאית של מוחמד
נאגיב וגמאל עבד אל־נאצר. איחסאן היא
שהשמיעה דרישה זו לראשונה כמאמרה,
והיא שאירגנד, משאלי־עם ופטיציות המוניות
למטרה זו. המשטר קיבל את דעתה,
כמו במקרים רבים אחרים.
מאז ומעולם היתה רוז אויבת מושבעת
של הבריטים, מתנגדת חריפה של הציונות.
אולם לפתע, לפני חודש, התגנבה נימה
חדשה לדבריה של האשד, הנבונה: היא
כתבה את המאמר הראשון בעתונות המצרית
שורש להכיר בקיומה של ישראל, לבוא
עמד. לדי הסכם.
מפ ד הברזל. איחסאן אל־קדוס אינה
טיפוס של אשה המסתפקת בכתיבת מאמר.
היא פנתה לשגרירות הישראלית בלונדון,
דרשה לתת לכתס שלה לבקר בישראל.
השגרירות העבירה את הבקשה באופן דחוף

למשרד־החוץ.
הפעם עשה משרד־החוץ צעד נבון ובלתי-
שיגרתי: הוא נתן לעתונאי את הרשות
לשהות בישראל.
משך עשרה ׳ ימים ביקר עיזאת השחום
בארץ, דיבר עם שרים, מלומדים, שייכים
ערביים. רק קומץ אנשים ידעו מיהו, שתקו.
בעיני כל האחרים היה פשוט עתונאי פרסי.
שום מעשה במשך שמונה שנים לא היה
מסוגל, כמו מעשה זה, להבקיע את מסך־
החול המקיף את ישראל. אולם חשוב מן
המעשה עצמו היתה העובדה שהיה בכלל
אפשרי.
סנונית אחת אינה מביאה את האביב.
אולם היא מוכיחה שמשהו השתנה באקלים.
ציתות הופיע בשני כרכים מהודרים
(א—ב) עם 200 תמונות ומפות
במחיר כולל של 11.000ל״י
(אחת־עשרה לירות).

ו>וו••וווווווווויוווווווווווווווווווווווו

להשיג בכל חנויות הספרים בארץ.
ייוויייוייוייוווווווווו • 1111111111111ווווווווווווווווווווווווווווווווו

לשם הקלת רכישת הספרים על־ידי מעונינים במקומות ישוב שאין
שם חנות ספרים, הוחלט על מתן אפשרות רכישה באמצעות ״בנק
הדואר״׳ או ע״י המחאות דואר ארציות רגילות.

ע״י תשלום סך של 11.000ל״י (אחת־עשרה) בכל סניף דואר בארץ
לחשבון בנק הדואר מם 42432 .או ע״י משלוח המחאת דואר ארצית
רגילה להוצאת ש. פרידמן, רחוב פינסקר ,2תל־אביב, יקבל המעונין
לכתובתו, בדואר־החוזר, את שני כרכי הספר דברי־ימי-מצרים
ללא כל תשלום נוסף__ .

כל ייעדר ספר חשוב זה מכית-משכיל ושוחר ספר טוב

החלטה גו ר לי ת
שבעה ימים ושבעה לילות ישבו אנשי
חלם והתיעצו בקדחתנות. לבסוף החליטו
החלטה גורלית: לכנס כינוס של אנשי
חלם.
תולדותיו של הקונגרס הציוני הכ״ד דומות
למדי לסיפור זה. הוא עלה לעם ישראל
למעלה ממיליון לירות. נבחרו בו מוסדות
שונים. השבוע התכנסה ההנהלה החדשה
של הסוכנות, להחליט את החלטותיה.
על חשבון העם. אותה שעה הגיעו
ידיעות מדאיגות מאפריקה הצפונית. בעיר
אוראן נערך פוגרום ברובע היהודי. בעיירת
אוג׳דה המארוקאית נחטפו חמישה יהודים*.
בעיר אלג׳יר נרצח צעיר יהודי.
הנהלת הסוכנות לא העלימה את עיניה
מן המצב החמור. היא החליטה החלטה
׳גורלית: לכנס כבר בדצמבר את הועד־הפועל
הציוני הגדול, המונה למעלה ממאה
איש. כדי לתת לחברים הישראליים את
האפשרות להתאוורר, אחרי הקונגרס שהתקיים
בארץ, ייערך הכינוס הפעם בלונדון.
הוצאות הטיסה, ההתארחות והשהיה של
כל אחד מן החברים ייזקפו, כמובן, על חשבונו
של העם היהודי. .
• אחרי שראש מפלגת איסתיקלאל הלאומית
במארען ו הגיב גנל דברי נחום גולדימן
בקונגרס הציוני, תבע שיהודי מארוקו יחליטו
סופית אם הכי רוצים להגר לישראל
או להיות אזרחים מארוקאיים נאמנים.

רוז אל־יוסוף
חפש את האשה
מענון סעד ממ שרד הסעד
אנשי הפועל־המזרחי נדהמו. עובדי משרד
הסעד, הנתון כולו למרותם, בחרו ועד
חדש. ההרכב: שבעה חברים ממפלגות אחרות,
איש אחד בלבד מבין חברי הפועל־המזרחי.
גם נציג יחיד זה ידוע כמתנגד
חריף להנהלת המשרד.
היה ברור למומחי הפועל־המזרחי שמשהו
רקוב בממלכת הסעד. הם פתחו בשקט בחקירה,
אך הפסיקו אותה חיש מהר. הם
הבינו כי לא כדאי לדרוך על יבלותיהם
של אנשים רגישים, ביחוד כשהם האנשים
השולטים בהפועל־המזרחי.
אופקים חדשים. במרכז העלילה עמד
משה בר־סלע. .בתום תקופת שלטונו של
איצ׳ה־מאיר לוין האגודאי במשרד, עף גם
איש אמונו יעקוב לנדוי לעסקים פרטיים.
בר־סלע, נמוך׳הקומה, מורה עממי שלא
הצטיין במיוחד אך בחיצוניותו דומה למנדס־פראנס,
קיבל את ך,סעד המתאים ממפלגתו,
הפך למנהל משרד־הסעד. כסעד נוסף קיבל
מכונית מהודרת, נהג פרטי, דירת־שרד שעלתה
30 אלף לירות וריהוט שעלה 4000

התפקיד היה בעל אופקים רחבים, ממש
בינלאומיים. השר היה עסוק בעסקי מפלגתו.
התת־שר, ישראל רוזנברג המפורסם, היה
עסוק בטיולים בעולם. המנהל הכללי החליט
שהגיעה גם שעתו לנסוע.
ההזדמנות באה במהרה. בפאריס הנחמדה
התכנס כינוס בינלאומי לבעיות שיקום העיוורים.
לבר־סלע לא היה מושג בבעיות
(המשך בעמוד )8

תזכייר

שופט מחוזי

לפני חדשיים ניבא מדור תצפית של
העולם הזה ( )961 כי שופט־חשלום הירושלמי
משת פרץ (שהתפרסם אותה
שעה בגלל המשפט הפלילי נגד קסטנר,
אשר עמד לפני סיומו) יעלה בדרגה ו־יתמנה
לשופט מחוזי.

השבוע נראה פרץ, לכוש בגלימה
השחורה של שופט מחוזי,
בבית־המשפט הירושלמי,

הדוור של אלוהים
בחשפו את אחד ממעשי־ההונאה המקוריים
ביותר של השנה, גילה העולם הזה
( )969 את פרטי מעשיו של הרב עובדיה
משה ברמי מעקרון, שגבה רבבות לירות
מאנשים אשר הבטיח להם רווחים
גדולים או שהבטיח להם שהם מונו על־ידי
השם למשיחים.

רק אחרי חקירתם המדוקדקת
של נציגי ״העולם הזה״ פתחה
גם המשטרה כחקירה. השבוע
נעצר הרב כרטי לשמונה ימים,
ועבודתו ברבנות הופסקה. צעד
זה בא במפתיע אחרי הפירסום,
אף שמשרד הדתות ידע את כל
פרטי הפרשה כמה חדשים לפני
כן ועזר לטשטשה.

ף* ומנדקר חו ם קיפץ על יפני הדרך
| /הרצופה אבנים חדות. משני ציריו ישבו
חיילים חמושים ומוסתים היטב, כשהם צופים
רכל עבר, בולשים אחרי תנועה חשודה
בשטח. אולם הגבעות שבצד הדרך היו מכוסות
עצי זית עבותים ושיחים נמוכי־קומה :
קשה היה להבחין בתנועה כלשהיא עליהן.
לפתע, הבחין אחד החיילים בחייל אויב
על אחת הגבעות. הקומנדקר נעצר והחיילים
קפצו לתעלה שבצד הדרך, מוכנים להסתער
על הדמות שבראש הגבעה.
איש האויב הבחין בהם ופתח במרוצה.
החיילים ירו לעברו. הוא המשיך לרוץ;
קצין שישב על גבי הקומנדקר, כשלזרועו
סרט לבן, פסק :״הרוג ! ״
זה היה תמרון בלבד.
המכונית המשיכה בנסיעה מהירה. היא
עברה רק מטרים ספורים והתפוצצות אדירה
פילחה את האויר. ענן שחור ובתוכו
שברי עץ ומתכת התרומם אל על ורק
אחרי שהתפזר, אפשר היה להבחין מה אירע
בדיוק. המכונית עלתה על מוקש. לא מוקש
טרק של תמרון, אלא מוקש אמיתי, שהוטמן
במקום על ידי אויב שבא מעבר לגבול.
חלקו הקדמי של הקומנדקר היה מרוסק
כליל. שלושה אנשים שכבו לידו, דם קלח
מהם. אחד מהם היד, נהג המכונית, צעיר
וגבה קומה בשם שלמה ורדי.
הדבר אירע לפני שנתיים. אז היה שלמה
ורדי חייל ביחידה קרבית בצה״ל. רסיס המוקש
פגע ברגלו, נתקע בתוך עצם הרגל.
משך חדשים ארוכים שכב בבתי־חולים,
היה מועמד לקטיעת רגל. רק אחרי שורת
ניתוחים עדינים הצליחו הרופאים להציל
את הרגל ושלמה חזר והבריא.
במשך כל הזמן, ידע כי מצבו חמור,
השתדל להעלים ידיעה זאת מהקרובים שבאו
לבקרו :״זאת רק שריטה קלה,״ היה אומר
להם בחיוך.

״אנטינה מהלכת״
** שדירת חיל הרגלים שנעה במ-
סע, התבלט שלמה?היותו גבוה משכמו
ירעלד. מעל לכל חבריו .״לאנגר״ הם
קראו לו, על שום קומתו הגבוהה (1,87
מטר) .שעה שהיה, מתרוצץ בין מחלקה
למחלקה, כתפקיד הרץ הפלוגתי, אי־אפשר
היה שלא להפליט לעברו כמה הערות היתול
וחיבה :
״היי לאנגר, מה מזג האויר בשמיים?״
״אנסינה הולכת על שתיים !״
הוא היה מקבל הערות אלו בחיוך, ללא
שמץ טינה, קומתו לא הפריעה לו כלל.
להיפך, היא עזרה לו במקצת. כשביקש
להתקבל לצבא בטרם נקרא שנתונו לדגל,
או בימים שלפני קום המדינה׳ עת בתור
ילד ממש שימש בתפקידי עזר שונים להגנה
המקומית במושבתו, היתר, לו קומתו לעזר
בהסוואת גילו המדויק. .
בצבא היה שלמה טוראי פשוט, אולם
טוראי שכולם הכירו אותו ובכל החטיבה
דיברו אודותיו. היו צוחקים לו בגלל נטיתו

שניסח רימון
שלמה ורדי

ע ל בי

שעה שחברו לעבודה הפעיל
בשגגה רימון יד חי,
חסם בגופו את רסיסי הרימון,
הציל חיי אנשים
רבים, בחרפו את נפשו מ־על
לצו התפקיד ומעבר
לתביעת החובה בהתאם
לסעיף 1לתקנון המופת.

המיוחדת להתנדב לכל תפקיד ופעולה.
״יש כלל בצבא: לעולם אל תתנדב, חכה
עד שיקראו לך 1״ היו אומרים לו.
שלמד, רק צחק :״לכל כדור יש כתובת,״
היה עונה.
בסידרות האימונים בשדה, במסעות מפרכים
ובתנאי החיים הקשים שהם לחם חוקם
של החיילים הרגליים, ואשר בהם מתגלית
אישיותו האמיתית של האדם, בלט שלמה
כחבר מסור, המוכן לעזור לכל אחד מחבריו.
הוא
אהב את חיי הצבא. לאחר שנפצע
טען כי הוא פשוט מתגעגע לחבריו ביחידה,
לא היסס לחזור אליהם לאחר שהבריא. אך
לא לזמן רב. גופו שוב לא היה מסוגל
לעמוד בתנאי החיים הקשים; הוא לקד,
באלרגיה ושוחרר מהצבא.

כן לגזע מיוחד

אמיתית, גלוי-לב וחברותי ועם זאת שתקן
וסגור בעצמו.
בבית־הספר המקצועי בפתח־תקוה למד
להיות רתך מומחה, עסק בעבודה זאת בבית
חרושת, המלחים לפני גיוסו לצבא. היתד,
לו נסיה ליצור כל מיני מכשירים מסובכים
ומוזרים.
סיפר עליו אביו, אברהם רוזנברג, חשמלאי
וחקלאי :״הוא חיפש דברים יוצאים מהכלל׳
רצה לעשות דברים בלי רגילים. בעבודה
היה תמיד יוצר את הדברים המסובכים
ביותר. אמרתי לו: שב בבית ותעזור בעבודה.
הוא היה עוזר תמיד, אבל לפעמים
היה יוצא בניגוד לרצוני למסעות וטיולים.
הוא רצה ללכת לעבודה בסדום. בכח השארתי
אותו בבית.״
כאשר שוחרר שלמה מהצבא והוא בן
זקונים יחיד נוסף לשתי אחיותיו המבוגרות
והנשואות, רצה האב כי בנו ישאר בבית
ויעזור לו לשאת בעול המשק. אך לשלמה
היה קשה לשבת במקום אחה
כחניך הנוער העובד ומפקד־כיתה ב־גד״נע,
הרבה לטייל בארץ. רק לפני חודש,
שעה שכנופיות הפדאיון השתוללו בכבישי
הארץ, לקח את חברתו וירד קצת לטייל
בדרום, הגיע עד אילת.

רותי הפינה כרטיסים
ף* כית הוריו היה שלמה מסוגר מאוד
•4בעצמו. כמעט ולא סיפר להם כלום
על חייו הפרטיים. הם ידעו רק שהוא מרבד,
לבקר בירושלים. למה — לא ידעו.
היתד, לכך סיבה פשוטה. בעת שרותו
בצבא, שהד, שלמה תקופה ארוכה בירושלים׳
הכיר חברה של נוער מקומי, התאקלם
בתוכה בקלות.
שם הכיר נערה בשם רותי, בת כפר־פינס.
תוך זמן קצר התחברו השניים, הפכו
ידידים. היא למדה באוניברסיטה בירושלים,
הרגישה בדידות מה בריחוק מכפרה. עם
שלמה היתד, לה שפה משותפת; עמו יכלה
לדבר על חוויות חיי הכפר, ששניהם התמצאו
בהם.
יחד ערכו השניים טיולים, הרבו לצאת
יחדיו לבלות. היא הכינה לו כרטיסים לנשף
סטודנטים שעמד להיערך בשבת, חיכתה
לבואו.

״יש הרוגים?״

* ¥על לפית משפחת רוזנברג (ורדי) ץ ה אירע כיום חמישי. האב עבד
| כדרכו כחשמלאי במחנה העבודה הסמוך
בשכונת ביילינסון שליד בפד סירקין,
למקום מגוריהם. שלמה היה בבית, עזר
בית אדום־גג מוקף בגפנים מטפסות, מתלאחותו
להזריק זריקות הורמונים לתרנגונוסס
תורן המגיע לגובה של עשרה מטי.
התקין אותו שלמה, כדי להניף את דגל לות. האם, דבורה, ששנות העמל הטביעו
המדינה בחג העצמאות ואת הדגל האדום בה את חותמם, עסקה בעבודות הבית ה־שיגרתיות.
,מרטה עופות שחוטים, הכינה
בראשון למאי.
את הארוחה.
הוא היה בחור מוזר במקצת, בן לגזע
יום אהד קודם לכן, מלאו 20 שנה לשהמיוחד
של בני המושבות הותיקות. חסון
בגופו מוכן לכל עבודה קשה מתוך הנאה למה. הוא לא ערך כל מסיבה או חגיגה

מיוחדת. פשוט, נכנס בצנעה לשנתו ה־.21
לאחר שישן את שנת הצהרים, התעורר
שלמה לפתע, השליך את נעלי הבית שלו
הצידה, מיהר להתלבש .״אני הולך למחנה
לחמישה רגעים,״ אמר לאמו.
היא לא היתד, מופתעת. שלמה נהג לבקר
לעתים ׳תכופות במחנה העבודה הסמוך,
שם היד, מקבל עבודה כרתך. גם הפעם
נכנס שלמה למחנה כדרכו, התעכב לשיחת
מעט עם ידידיו.
הידידים היו עסוקים מאוד. הם מיהרו
לסיים את עבודתם כדי לנסוע הביתה. אולם
קודם לנסיעה, היה עליהם לפרק מספר
רימוני־יד שהיו ערוכים ודרוכים, מוכנים
עמם כעת עבודתם למקרה הצורך. מבלי
שהיה מחוייב לעשות זאת, הצטרף שלמה
לעזור לחבריו בפירוק הרימונים החיים.
לפתע, קפצה ניצרת רימון שהיה בידי
אחד החברים. המנוף השתחרר, נשמע קול
הקשת המקור בפיקה. קול נפץ הפיקה היה
קטן, אולם הספיק להטיל אימת מתת על,
כל הנוכחים בחדר. הוא בישר להם כיי
המתת עומד לבוא בעוד ארבע שניות בלבד.
הנוכחים בחדר היו המומים מכדי לחשוב
על מפלט.
שלמה היה היחידי שתפס, תוך אלפית
השניה, את חומרת המצב. הוא חטף את
הרימון מידי חברו, רץ עמו לעבר הדלת.
אסור היה להניח לרימון להתפוצץ בתדר :
היתד, שם כמות גדולה של תחמושת ורימונים.
ידו
של שלמה התרוממה כדי להטיל את
הרימין החוצה — וקפאה באתיר. אותה
שעה בדיוק עברה ליד פתח הדלת קבוצת
פועלים.
הכל התרחש תוך שלוש שניות. נותרה
שניה אחת למתת. שלמה הצמיד את הרימון
מתחת לבית שחיו, נפל על הארץ.
לאחר ההתפוצצות, נשאר עדיין שלמה
בהכרה מלאה. הוא ראה כי ידו נקטעה
וזעק :״אין לי יד ומיד המשיך בשאלה :
״יש הרוגים?״
לא היו הרוגים. היד, רק פצוע אחד :
שלמה ורדי, בן ,20 שחסם בגופו את רסיסי
המתת.

״איפה כנך?״

טיול עם אכא. שלמה ורדי, במדי טירון
של צת״ל, בחברת אביו ברחוב אלנבי בת״א.

סטן כיד. תמונת הווי צבאית בה נראה
שלמה (למעלה, מחזיק סטן) בחברת ידידיו.

הענק המחייך. לאחר השחרור, בחברת
ידידה, באחת המסיבות האחרונות לפני מותו.

^ כרהם רוזנכרג סיים את עבודתו.,
צעד לעבר השער בביתן אל ביתו. הוא
לא שמע את ההתפוצצות, שארעה לפני
דקות מספר. אך מבטי האנשים שהופנו
אליו היו מוזרים מאוד .״איפה בנך?״ שאל
א־ תו מכר.
״בבית ענה אברהם קצרות והמשיך
לצעוד.
אחרי כמה צעדים ניגש אליו מכר נוסף :
״מד, שלום בנך?״ שאל.
אברהם רזנברג המשיך ו לצעוד.
״שמעתי שלבנך ירדה היד,״ פנה אליו
אדם נוסף.
אברהם רוזנברג התחיל להבין. כשהגיע
למקום המקרה, שכב כבר בנו בחדר הניתוח.
בירושלים,
חיכתה רותי מכפר־פינס עם
כרטיסים לנשף הסטודנטים במוצאי־השבת.
אך שלמה לא בא. הוא מת ביום השבת.

תצפית

ב מ דינ ה

(כל הזכויות שמורות)

.יצירת יחפים מדיניים תקינים עם גרמניה היא עתה ענץ

של ימים. הקונסול הישראלי הראשון על אדמת גרמניה כבר נתמנה. אחרי
מחיקת החותמת ״כל הארצות פרט לגרמניה״ מן הדרכונים הישראליים, שבוצעה
בשקט החודש, נשארו המלים ״פרט לגרמניה״ רק בהיתרי״היציאה. גם שם
אפשר עתה למחקן בלי כל קוש י.

.השערורייה הגדולה כיותר שפרצה אי־פעם פצמרת

המדינה עומדת לפרוץ במשרד־החוץ. אחרי שהפקיד הגבוה, המעורב;
בדבר, יועמד לדין, לא תהיה׳ אפשרות למנוע פרסום שיספיק לזעזע את הארץ.
העבירה היא, הפעם, על רקע מדיני
.מבירת דירתו של לוי אשכול לאוצר עלולה להתכטל. חוגים
נרחבים במפא״י מפעילים לחץ על אש כול לביטול העיסקה המפוקפקת. בראש
מארגני המסע נגד אשכול עומד מזכיר ההסתדרות מרדכי נמיר, ואילו בראש
מוסד הביקורת של מפא״י סירב להתערב. גס שר המשפטים, פנחס רוזן, סירב
לחוש להגנת אשכול.

.עקום אחרי צעדיו הבאים של יעקב שמשון שפירא, ח״ב

מפא״י ככנסת שהתפוטר אחרי שנתגלה כי כמות גדולה של מניות־נפט
יקרות הגיעו לידו. שפירא עומד לזכות בתפקיד דיפלומטי רם־מעלת.

.שערוריה אחרת העומדת להסתיים בשקט: האוצר ית
פשר
עתה סופית עם כנופיית כראונשטיין וכנק יפת, יסתפק
בקנסות גדולים במטבע זר, יסכים לזיכוי כמעט־מודולט של האשמים. בינתיים
מעוניינת קבוצת בראונשטיין ברכישת עתון יומי.
.שים לב לגבולות המזרחיים של המדינה. הזעזועים החדשים
בירדן עלולים לתת את אותותיהם בהגברת מספר התקריות בגבול זה.

• המאמץ האמריקאי העיקרי כמרחב עלול עתה לפנות
בכיוון להקמת ברית ים־תיבונית (מצרימ־איטליה־ספרד) .המאמץ
נועד להמריץ את גמאל עבד אל־נאצר לנטוש את הקו הניטראליסטי תמורת
עזרה אמריקאית מוסווית למאבק השיחרור של עמי צפון־אפריקה הצרפתית.
אמריקה תלחץ גם על בריטניה לפשרה בקפריסין.

(המשך מעמוד )6
העיוורים, אולם הוא לא היה עיוור למראה
ההזדמנות. הוא נסע.
כעיניים פקוחות. איש אחד שדבר
זה לא מצא חן בעיניו היה יהודה אהרון
סוקוליק׳ גבר גבה־קומה, רזה וסתגפן׳ המנהל
את ענייני שיקום העיוורים במשרד
הסעד. סוקוליק, מומחה ודתיק עוד מימי
המנדט, סבר משום מה שהיה צריך לנסוע
מומחה.
איש שני שלא עצם את עיניו היה שרגא
קדרי, סגן המנהל הכללי, מחבר הספר בעיניים
עצומות. מבטו לא ראה רק את עניין
העיוורים. לא נעלמה מעיניו גם העובדה
כי בזה אחר זה הוצאו ממשרד־הסעד המוזנח
רוב המחלקות החשובות, ביניהן :
• אישפוז החולים, שהועבר למשרד-
הבריאות,
• • הזנת הילד, שהועברה למשרד־החינוך,
• הסעד המשפטי, שהועבר למשרד־המשפטים.
קדר
החליט שמשרד הסעד זקוק לסעד
דחוף. כצעד ראשון, התפטר החודש באופן
הפגנתי ממפלגת הפועל־המזרחי, הודיע ברבים
כי המפלגתיות אשמה בהרס משרדו.
כך איבדה המפלגה את אחד מאנשי-הרוח
האחרונים ששרדו בה*.
גברת סימפטית. יתכן שאחד העניינים
שלא מצאו חן כעיני בעל בעיניים
עצומות היה ענייניה של הגברת סוניה שפירא•
גברת סימפטית זו הוצעה על־ידי בר־סלע
לתפקיד מנהלת המדור לשיקום סוציאלי•
לרוע המזל דרשה נציבות המנגנון
שתעמוד קודם כל במבחן. ולרוע המזל נכשלה
במבחן זה.

.לעומת זאת, עלולה מצרים
להפתיע את העולם בקרוב
כהודעה רשמית שתהיה מוכנה
לכרות שלום עם ישראל בתנאי
שזו תיסוג לגבולות או״ם ותקבל חזרה
מספר ניכר של פליטים.

.בינתיים מנסים גורמים
שונים לגייס את יוסף טיטו לתפקיד
של מתווך כין ישראל
והערכים. ,וכמו כן בין צרפת ומצ
חושיסטאן

רים.
צרפת משתהלת גם להתקרב לברית־המועצות
כדי להשיג ממנת הבטחה שלא
תתמוך במורדים באלג׳יריה.

ש עור ל דו גמה

.סכסוך כין מפא ״י ושותפיה
הדתיות מסתמן באופק.
ביטול חוקי־העזר לאיסור מכירת בשר־חזיר
על־יזי בית־המשפט העליון, וטענות
הדתיים שקיימת כפייה אנטי־דתית
בחינוך, תביא להחרפת היחסים. אולם
אין כל חשש שהשרים הדתיים יוותרו
על מסאותיהס ויפרשו.

#אליעזר ליבנה יחזור ל
פעילות
ציבורית מוגברת. ח״כ
מפא״י שהורחק מאחר שלא הזדהה עם
הקו הרשמי של המפלגה, ינסה להקים
תנועה אנטי־נפלגתית, שמטרתה תהיה
טיהור המפלגות וצמצום השפעתן ען ל
חיי המדינה. כמה אישים, שפרשו מ־מפלגותיהם
השונות, עומדים להצטרף.

• מאיר גרוסמן, נציג הצ״ב
בהנלת הסוכנות, יגיש את הת־

הדירה המכורה שד אשכול (קומה עליונה משמאל)

פטרתו. גרוסמן זכה למקומו בהנהלת.
הסוכנות רק אחרי מאבק מר בתוך מפלגתו,
נפגע קשה מן העובדה שבהסכמת הצ״ב נלקח ממנו תיק הכלכלה.

.הקואופרטיבים לתחבורה עומדים לדרוש את צמצום
תנועתהרכ בו ת, שגרמה להקטנה ניכרת של רווחיהם. ראשי הקואופרטיבים
יטענו שאם ימשיכו הנוסעים לנהור לתחנות הרכבת, צפויה התמוטטות לשירותי
האוטובוסים.
.התנועה הציונית שוב תתנועע. בין היוצאים לחוץ־לארץ לעונה
הקרובה של המגבית היהודית המאוחדת: רב־אלוף ייעקב דורי, ראש־עירית
ירושלים גרשון אגרון, ח״כ הפועל־המזרחי מיקאל חזני, ח״כ אגודודישראל שלמה
רולנץ, המזכ:ר המדיני של ההסתדרות ראובן ברקת.
.בן יפע יוסף שפרינצק, בלוית הנשיא הציוני החדש נחום גולדמן,
לדרום־אפריקה.
.שינוי מוחלט יחול בהרכב נבחרת ישראל לכדורגל לקראת
משחקה עם נבחרת ברית־המועצות במסגרת הגביע העולמי, למרות התערבותם
החזקה של האגודות, לאחר שההרכב הנוכחי הכזיב לחלוטין.

בעת נאומו של מרדכי אורן ביום שובו
למשק, רשמו במהירות כל מלה שהוציא
מפיו. לפתע ניגשה רגה אורן לבעלה, לחשה
משהו באזנו. אורן הפסיק את דבריו והודיע
:״אם יש עתונאים באולם, אני מבקש
מהם להתאפק בדברים שאמרתי ושהם ביני
ובין הקיבוץ.״
הכתבים, שהופתעו מהבקשה המוזרה,
קיוו בליבם כי לא היתד, רצינית, חיכו לפגישה
מיוחדת עם אורן לבדו.
במסיבת העתונאים, כעבור שעה, סירב
אורן לענות לשאלות, חזר בתקיפות על
דרישתו :״לא לפרסם את הפרטים האישיים
שהזכרתי.״
העתונאים היו נבוכים. כל אחד מהם כמעט
והסכים לבקשתו של אורן, אך איש
לא היה מוכן להתחייב לשתוק, מחשש פן
חברו לא יעמוד בהבטחתו.
שומרים עם אקדחים. היחיד שדיבר
גלויות היה אריה נשר, מנהל סניף הארץ
בחיפה. התרתח נשר המשופם :״אי־אפשר
להסתיר דברים שאלף איש שמעו. יש במדינה
הזאת עדיין חופש עתונות.״
גם נסיונות השכנוע של ראש עתונאי
חיפה, איש על־המשמר שמואל האוזר, שסען
כי אין לאיש רשות לפרסם דברים שאורן
אמר בתוך ביתו הפרטי, לא הועילו. ישיבת
החירום של העתונאים נסתיימה ללא כל
החלטה מחייבת, גרמה להתרתחות מזכיר
מזרע :״בפעם הבאה נדע כיצד להתיחם
אליכם.״
לא היה צורך להמתין לפעם הבאה. בחדר
האוכל ניגשו לעתונאים שומרי המשק הגברתנים,
חמושי אקדחים, שאלו בשפה קרירה :
״יש לכם עוד מה לעשות כאן?״
למחרת חג השבועות, הופיע נאומו של
אורן במלואו בכל העתונים, כולל על־המש־מר.
גרמה לכך התקשרות טלפונית, שהתקשרו
אנשי מפ״ם במזרע עם מנהיגם הרוחני
מאיר יערי במרחביה. הם נועצו בו
כיצד לעצור את פירסום דברי אורן. השיב
יערי ברורות :״תנו לאורן לדבר ! אפשר
לפרסם הכל.״

הננסק ייתבטל?
אלא שבר־סלע אינו האיש שיתן לנוהל
פורמלי מאובק לעמוד בדרכו. הוא מצא
פתרון נאות לבעיה: המדור לשיקום סוציאלי
הפך למרכז עצמאי, הנתמך על-ידי
משרד הסעד אך אינו כפוף לנציבות המנגנון.
המנהלת
החדשה: גברת סוניה שפירא,
בעלת משכורת של דרגה ה׳.

עתונות
״תנו ל או רן לדבר !״
העתונאים שנכחו בחדר האוכל של מזרע
•מאחר שלפני שנתיים פרשו ארבעה פרופסורים
של האוניברסיטה מן המפלגה, הפכו
לאויביה המושבעים. הארבעה: ישעיוהו לי־סביץ
(ראה עמוד ,)3אברהם חלוי פרנקל,
אפרים א׳ורבך וחיים הלל בן־ששון.

כשמגיעה השעה לטשטש שערורייה, אין
מומחה כמו אבא חושי. ובשום פרשה לא
הוכיח את כשרונו בצורה כה מבריקה כמו
בפרשת זכריה פרייליך, צעיר ( )35 שוסע
חיוכים, שהואשם על״ידי בעל קולנוע עצמון
בחיפה בקבלת שוחד של 200ל״י לחודש
תמורת ויתור על ביקורת תשלום המם
העירוני על כרטיסים. הרווח המשוער לקולנוע:
אלפי לירות.
בימי מערכת־הגילויים הגדולה של העולם
הזה, הפך פרייליך לגחלת לוהטת. איש לא
רצה לנגוע בו. אדם חלש אופי היה זורק
אותו הצידה במהירות האפשרית. אך אבא
חושי אינו חלש אופי, והוא ידיד נאמן לידידיו
ולשותפיו. מאז עברה פרשת פרייליך
כמד, שלבים מעניינים :
שלבא׳ :העברת הענין לבירור בועדה
ליחסי ציבור, מוסד־טשטוש חושיסטי, העסק
נמשך חדשים, נרדם.
שלבכ׳ :ערב הקמת הקואליציה נתעוררה
מפ״ם׳ דרשה את סילוק פרייליך,
כדי להוכיח שהודות לד, השתנה משהו
מאז גילויי העולם הזה. הפשרה: פרייליך
נדרש לתבוע את משמיצו, בעל הקולנוע,
לדין על הוצאת דיבה.
שלבג׳ :הנתבע לא הופיע למשפט.
המשפט בוטל בשקט. בעל הקולנוע, שהבין
מניין נושבת הרוח, הודיע שלא יחזור על
האשמותיו.
שלבד׳ :מפ״ם התבססה בקואליציה,
שוב לא היד, לה חשק להסתלק. פשרה נוספת:
הענין הועבר לטיפול היועץ המשפטי.

לבה׳ :השבוע הודיע פרקליט־מחוז
חיפה ׳גבר,־ד,קומה, ליאו רבינוביץ, כי אין
חומר מספיק להעמיד את פרייליך לדין. כבר
לא היה איכפת לאיש.
בינתיים סולק מן המנגנון העירוני כל מי
(המשך בעמוד ) 12
העולם הזה 971

שבוע אחו׳ שובו דמשק מזרע עוד היה אסיר פראג עצבני, עייף ומתוח

אודן מוסד דו״ח

ך* שיכון הותיקים של קיבוץ מזרע,
2למרגלות הרי נצרת, ישב השבוע חבר
המשק מרדכי אורן בחיק משפחתו. בכניסה
אל החדר עמדו שני דליים גדושים בכל זני
הפרחים. החדר עצמו היה !מוצף כולו אשכולות
גדולים של בננות וזרי פרחים למכביר.
הפרחים היו נבולים במקצת. לפני שבוע
היו טריים ורעננים, כי לפני שבוע אחד !:לבד
היה החבר אורן האדם שעמד בנקודת המוקד
של ההתעניינות העולמית.
עתה חזרו החיים למסלולם. העתונאים,
׳הצלמים והאורחים שמילאו את המשק מצאו
להם עניינים אחרים לעסוק בהם. בחדר-
האוכל שוב לא הקיפו את החבר אורן מכל
צד, לא לחצו לו יד בהתרגשות על כל צעד
שעשה, לא הביטו בסקינות כיצד אכל את
ארוחות הדיאטה שלו. כי אסיר־פראג המשוחרר
מס׳ 2321 הפך לחבר קיבוץ הדומה בכל
לשאר ארבע מאות חברי מזרע.
אורן ישב בחדרו המחודש על גבי כורסה
נוחה, קרא את כל קטעי העתונים שהמשיכו
להקדיש לו את טוריהם. רגה, אשתו, ישבה
לידו ונעצה בו את מבטיה ללא הרף. גם פועה׳
הבת הבכורה, במדי טוראית ראשונה
של צה״ל, רכנה על הארץ ליד הכורסה, הקשיבה
לדברי אביה. במיטה הכפולה שבצד
החדר, שכב בבגדים תחתונים משה אורן בן
השמונה, קרא מתוף ספר שירים של ביא־ליק.
״היה
שיר אחד של ביאליק שניסיתי להיזכר
בו בכלא,״ סיפר מרדכי לאשתו ,״זכרתי
רק קטעים קצרים ממנו.״
הוא התחיל להעלות בזכרונו את שורות
השיר :
״ביתי קטן ודל בלי מכלולים ופאר,
אך הלא חס מלא אור ופתוח לגר
רגה לא הורידה את מבטיה ממנו. הוא לא
השתנה, מרדכי שלה. קצת שיבה זרקה בשערו•
אך זה היה טבעי. סוף סוף עברו חמש
שנים מאז ראתה אותו לאחרונה. גם שאר
החברים, בני גילו, הזקינו במשך המש שנים
אלו. על אפו, בקרבת העיניים, הופיעו ורידי
דם אדומים, סימן ללחץ המשקפיים. אבל
הוא לא השתנה׳ הוא נשאר אותו מרדכי החזק
והתקיף. רק קצת יותר עצבני. וספר
בית־הסוהר השאיר לו בלורית בלתי־רגילה,
שירדה על מצחו.
היא התפנתה מהרהוריה, עזרה לו להיזכר
בקטעי השיר :
״ובליל חורף, ליל קר, עת מחשבים ושחור
יש ופוך בחוץ, הולך סובב הקר,
ובבשרך כי יתקע מאכלותיו הכפור —
בא אלי, בא אלי, ברוך אדוני !״
הם ישבו כך יחד והעלו את השיר כולו,
כשמשה הבן מסתכל בהם בפה פעור :״איך
הם למדו זה בעל־פה?״

שגי שוטרים פרפבוז
ך יר חור,ן!,

ליל קר 31 בדצמבר,

.1951 €
הרכבת נעצרה בתחנה נידחת בקרבת הגבול
הצ׳כי־אוסטרי. זאת היתה הרכבת שיצאה
מפראג לוינה. מרדכי אורן, מכורבל בחליפתו
החומה, הציץ בשעונו. בשלוש בבוקר
תגיע הרכבת לוינה. בתשע בבוקר כבר
יהיה במטוס בדרכו לציריך ומשם הביתה
אל רגה והילדים. הוא התבונן מבעד לחלון
החוצה: פתיתי שלג גדולים כיסו את
התחנה.
לקרון נכנסו שוטרים צ׳כים, .מרדכי אורן
הכין את הדרכון. היתה לו אשרת־מעבר של
יום אחד דרך צ׳כוסלובקיה, בדרכו מברלין
המזרחית לוינה. הוא אמנם עבר עבירה קטנה•
במקום יום אחד, שהה בפראג יומיים.
אולם חבריו, צירי המועצה. של האיגודים המקצועיים,
הרגיעו אותו :״זה בסדר׳ תגיד
מאיפה באת, והכל יהיה בסדר.״
השוטרים ניגשו ישר אליו. הוא מסר להם
את הדרכון הישראלי הכחול. הם הביטו ב*
ביום קיץ, יום חם, מאת חיים נחמן
ביאליק

כי החקירה הראשונית׳ בעת המעצר של
חמשת הימים, היתד, רק בבחינת מסדרון לטרקלין
בית־הסוהר.

20 דקות של קור
ף* י ת ־ ה סו ה ר ליאופולדוב ליד ברטים־
* 2לאבה בסלובקיה, לא היה כלא מרכזי.
אולם שיטות החקירה שלו עמדו על אותה
רמה כמו בבית־הסוהר המרכזי פאנקראץ׳
בפראג. מרדכי אורן עבר את כל סוגי החקירה.
גזילת השינה במשך עשרות ימים הפכה
לגביו עניין של הרגל. מנות־האוכל היו
זעירות, כאילו נועדו לכלכלת תינוק. על כל
סירוב להודות באשמה המיוחסת לו, באה
תקופת בידוד קצרה בחדר חשוך, צינוק צר
וקפוא.
כל אסיר היה זכאי לטיול של עשרים
דקה ביום, באוויר החופשי. גם אורן זכה
לטיול מעין זה. אולם הוא הוחזק כפושע
מסוכן, שאסור לו לטייל בצותא עם שאר האסירים.
הוא טייל שעה שלא היה איש בחצר
בית־הסוהר, בשעות הקטנות שלפני עלות
השחר.
בכותונת האסיר האפורה והדקה, הוצא
מרדכי לטיול שחרית של 20 דקות. שלוש
דקות הספיקו כדי להקפיא את כל אברי גופו.
הוא היה אז פונה אל שומרו בטענו כי
די לו לטייל. אולם חוק הוא חוק. היה עליו
להישאר עשרים רגע בחוץ.

5זמוכים של כאב

האם הוא גיבור לאומי -או אסיר שבור הראוי להבנה? האם
היתה זאת טרגדיה אישית -או פרשה דרמתית של המאבק
הלאומי? את התשובה יכול לתת, בסופו של דבר, רק האיש עצמו.
שם ובתמונה, לא הסתכלו כלל באשרה הצ׳
כוסלובקית. הם רק זיהו אותו: הוא התאים
לתמונה שבדרכון.
״אדוני אתה חייב לרדת, צריכים לברר
עניין קטן. זה יימשך יום אחד בלבה״ הם
הבטיחו לו באדיבות.
הוא לקח את שתי מזודותיו, ירד מהקרון
בליווי השוטרים. פתיתי השלג כיסו את כת.

פיי•

טרקלין?פית-הסוהר

גה הגישה לפעלה ספל קפה. הוא
1החזיק את הספל בידו, בחש בו בכפית
קטנה. עיניו תיו נעוצות בנוזל החום, שנע
בתוך הספל במעגלים קונצנטריים. הוא זכר
ספלי קפה דומים.
בחדר התאבכו ענני עשן הסיגריות שב־פיות
החוקרים. מרדכי אורן ישב בפישוק
אברים על הכסא. עיניו היו אדומות מחוסר
שינך .,הוא ניסה מדי פעם לעצום את עיניו
— ראשו היה כבד כגוש עופרת. הציעו לו
ספל קפה׳ הוא היה חייב לשתות אותו. הוא

היה חייב להישאר ער, כדי שיוכל להשיב
לשאלות החוקרים.
החוקרים התחלפו כל כמה שעות ; הם לא
היו יכולים להחזיק מעמד באוירה המחניקה
של החדר. רק אורן נשאר שם כל הזמן. חמישה
ימים רצופים. בין ספל קפה למישנהו,
הציעו לו סיגריות. הוא היה חייב לעשן,
אסור היה לו להירדם. הוא היה חייב להשיב
לשאלות.
״האם אתה מכיר את הפושעים הציונים
שטרן ורייך?״
״איזה קשר יש לך עימהם י למה התערבת
לטובתם?״
השאלות נשאלו בצ׳כית .״נאסרת על אדמת
צ׳כיה, ואתה חייב להשיב בלשון הארץ,״
אמרו לו. אורן לא ידע צ׳כית. הוא
ידע רק מלים ספורות. הוא נעזר ברוסית.
הוא לא הבין מה רוצים ממנו בדיוק. השאלות
שנשאלו הקיפו נושאים ואנשים שהוא
לא הכירם מעולם, ואף לא שמע עליהם.
״הייתי מוכן לגלות להם הכל אודותי במשך
22 דקות, אבל הם חקרו ־אותי 22 חדשים,״
הוא נזכר.

* * רדכי או רן הרים את עיניו מעם ספל
)4הקפה והסתכל סביבו. הוא נעץ את
מבטו בתלתליה הזהובים של פועה בתו,
הביט בעיניה הכחולות. כמה חשב על עיליים
אלו בתא הסוחר.
בשעות המעטות שהותר לו לשבת בתא,
היו המחשבות נושאות אותו מיד אל משקו,
אל משפחתו. אסור היה לשיר בתוך כתלי
התא. אפילו לזמזם היה אסור. גם את האינטרנציונל
אסרו עליו לשיר. הוא היה בוגד.
אך לבכות לא אסר עליו איש. ומרדכי, הגבר
החזק והתקיף, בכה רבות בתאו.
״...בכיתי הרבה פעמים ככלאי״ בימים ובלילות,״
הוא נזכר .״מפי זלגו צלילים של
כאב גדול ושל געגועים למולדת, לידידים,
למשפחה. צלילים של געגועים לילד הרך ד,
חולם בלילה על אביו שאולי חדל לזכרו.
שמעתי כל לילה את בכיו הנסתר של הבן
וצלילי כאב של בת זהובת תלתלים, הזקוקה
כל כך בגיל זה, מלבד לאם ולקיבוץ, גם
לאבא. תוך כאב גדול זה נולדו כמה וכמה
פיזמונים קטנים — גם המלים וגם הצלילים.״
כי גם האיש החזק ביותר, המסוגל לעמוד
כנגד כל עינויי הגוף, יכול להישבר אל מול
עינויי־הרוח. ולאדם המנותק כליל מהעולם
החיצוני, ללא מכתב, ללא עיתון, ללא דרישת
שלום, קל לגרום ליסורים במלים מעטות.
המלים היו נאמרות דרך אגב, כאילו תוך
פליטת פה. ביניהם לבין עצמם היו החוקרים
מדברים על אסון שארע לאשתו, כאילו
ידועים לו כבר כל פרטיו. הם לא היו אומרים
לו בפירוש כי קרה זה וזה. הם רק היו
שואלים כל מיני שאלות, שמהן היה צריך
להבין כי ארע משהו.
מרדכי אורן ,״בעל פרצוף של אפאש בינלאומי״
,כפי שתואר ברדיו פראג, הודה בכל
אשמותיו. בגלל היותו נתין זר וכתודה
בעד וידויו, ויתרו לו על עונש המות. הוא
נידון ל־ 15 שנות מאסר בעוון ריגול. המשפט
היה מושלם. אפילו סניגור היה לו. הפרקליט
בא להתיעץ עמו בחדר המאסר, שמע
מפיו כי איננו אשם, ושוכנע. לפני פסק
הדין, דרש עבור שולחו פסק־דין צודק —
רק 15 שנות מאסר. הוא קיבל אותן. על אורן
היה לשלם את שכר־טרחתו.

קצת צבע לעוד
ך* אי לו לא האמין כי התמונה האידי־
^ לית בחדרו היתה מציאות, העביר אורן
את ידו על שערותיה של בתו. הוא קרא אליו

0 5 : 1 1 : 1ו. ו
ה אשתו שם. היא עמדה להגיע בכל רגע במטוס
מרומא. מרדכי לא יכול היה להמתין
לה בשקט כמלון, מיהר חזרה לשדר,־התעו־פה.
הוא
המתין לה ליד כבש המטוס. צלמים
ומסריטים הקיפו אותו מכל צד. עתו־נאים
ניסו לסחוט מפיו עוד ועוד הודעות.
אולם אירן לא ענה. הוא התבונן בנוסעים
היורדים, עד שהופיעה בפתח רגה.

גזוזות שיגה

רומא נפגש אורן עם שני חבריו ל־מפלגה,
מנחם באדר ויעקב חזן. הם התפלאו
למצוא אותו בקיא ברוב ההתפתחויות
האחרונות כעולם ובחלק מההתפתחויות
במדינה.
רק בעשרים החדשים האחרונים הגיעו אליו
עתונים .׳פראבדח הסובייטי ופראבדה
הצ׳כוסלובקי. בעזרת ניחושים וצירופי פרטים
הצליח להבין התפתחויות שונות. לפי
ידיעה בפראבדה על גילוי המיקרופונים בדירת
וילנר וסנה בירושלים, הבין כי סנה
פרש ממפ״ם. לפי ברכת נשיא מדינת־ישראל
למהפכת אוקטיבי שהתפרסמה כאותו עתון
הבין כי יצחק בן־צבי הפך נשיא המדינה.
קבלת הפנים. בדרן משדה התעופה למזרע, נעצרה
האסיר המשוחרר היה עייף ונרגש, רצה אורן ליד כל ישובי השומר־הצעיר. בכל מקום קיבלו א

אבא בא. טוראית ראשונה פועה ותלמיד
משה אורן נושאים את עיניהם אל המטוס
הבהיר. מרחוק נראית נקודה נוצצת. זה
האווירון של אבא.עוד נמה דקות. מאחוריהם
מתכוננים שלונכקי והשר ברזילי.

הרגע הראשון. הדלת נפתחה. אדם נ־חליפה
כהה יורד בכבש. אורן ! הקריאה
נפלטת ממאות פיות. כל אחד משווה את
האיש עם תמונותיו מלפני מאסרו בפראג.

את בנו, הושיבו על ברכיו. עיניו ננעצו בדגה
אשתו. הוא לא יכול היה שלא להיזכר כיצד
ראה אותה שוב לראשונה, לאחר פרידה של
חמש שנים.
מפתחות הסוהר שקשקו במסדרון הארוך.
צעדים מדודים של שומר המסדרון הלכו וקרבו.
השומר פתח את הסורג ומבלי לומר
מילה רמז לאסיר מספר 2321 ללכת אחריו.
הוא הוציא אותו לחצר בפעם הראשונה ב־צהרי־היום,
כשהשמש לוהטת בשמיים. אורן
התבונן בשמי התכלת בהפתעה. זמן רב
לא ראה אותם.
האם קרה משהו? האם נענה מישהו למכתבי
ההתרעה שלו על עיוות דינו 1
איש לא ענה לו. במקום 20 דקות השאירו
אותו בחוץ שעתיים, כדי שעורו יקבל מעט
צבע. אחר החזירו אותו לתאו.
שעה קלה לאחר מכן שוב נשמעו צעדי
הסוהר. הוא אחז בידיו חבילת בגדים אזרחים,
השליכם אל אורן. בחוץ המתינה מכונית
אסירים סגורה, היא הובילה את אורן
אל פתח שערי בית־הסוהר בפראג. תקוות
השיחרור החלה מפעמת בו לראשונה ברגע
שהגישו לו במשרד טופס בקשה לשיחרור
מוקדם. אך מיד לאחר מכן דרשו ממנו להחזיר
את בגדיו האזרחיים.
רק למחרת נמסר לו רשמית כי הוא עומד
להשתחרר. החזירו לו את בגדיו, העמידו
לרשותו סכום כסף׳ אותו חם ך בעת עבודתו
בבית־הסוהר. היא ביקש לקנות בכסף
זה כדורסל לבנו.

2ש? 5ל המ של! .שרשרת חברים קורנים מאושר הקיפה את אורן בהיכנסו לחצר מזרע. בתמונה
הוא אוחז ביד בנו משה, כשושניהם נושאים פרחים שהומטרו עליהם. מאות חברים ואורחים, נדחקו אליו
כדי ללחוץ את ידו, לנשקו או לפחות לראות את הבעת פניו בראותו לראשונה את המשק שהשתנה

לבלוע בבת אחת את כל אשר החסיר בש*

.שידבר1״ נות שהותו בכלא. יעקב חזן הציע לו גלולות
שינה כדי להקל עליו להירדם. הוא סיותה
שעה היה הבן משה בטיול של רב וחשש לקחתן. רק לאחר שחזן הוכיח
\ \ שבת לבקעת בית־נטופה, שנעיד לבני לו כי הוא עצמו בולע גלולות אלו, הסכים
המשק. ספק אני חשב על אבא, ספק אס זכר להשתמש בהן. הגלולות עזרו. בלילה השני
את דמותו בכלל. כשראה אותו לאחרונה היה ישן אורן שש שעות.
משה בן ארבע.

בקיבוץ מזרע נסתיימה ארוחה־הצהריס של
שמשה גליוגות גיר
שבת. חדר האוכל הלך והתרוקן. החברים
פרשו לחדריהם, למנוחה קצרה.
>* התרגשות הגדולה חלפה. או ח
במלתחה, בבית הקיבוץ, צילצל הטלפון קם מכסאו, לקח את בנו בידו ויצא עמו
נינה, בת ה־ , 16 תלמידת המוסד, הריסה את מחוץ לחדר. הוא ליוה אותו לבית הילדים,
השפופרת.
להשכיבו לישון. משה הרגיש את עצמו ככל
״מזרע ! קבלו שיחת חוץ ׳ 1
ילדי המשק. עתה היה גס לו אבא.
״הלו ! מי מדבר?״
הם עברו על פני חדר־האוכל החדש של
״מדבר שר החוץ.״
מזרע. אורן זכר כיצד עוד עבד לפני נסי״שידבר
!״ ענתה נינה באדישות.
עתו האחרונה ביציקת גגו של הבנין המפו״תני
לי מישהו יותר מבוגר,״ אמר הקול אר. על רחבת הדשא הגדולה שלפני חדר־ברוגדמה.
הוא ביקש את רגה אורן לטלפון. האוכל רבצו קבוצות נוער. מעליהן האירו
תוך שגיח אחת, פשטה הידיעה המרנינה על שרשרות של נורות.
פני הקיבוץ.
אורן ראה את הדשא הומה מרוב אנשים.
הרגעים שלאחר מכן עברו במהירות. ב זה היה רק לפני ימים אחדים, מראה נהדר
פראג הוסע אורן •לשדר,־התעופה, הוחזק שם ומלהיב. אלפים אלפים של ידידים׳ בני משבחדר
סגור, נמסר רשמית כעבור שעה לידי קים מכל הארץ, קיבוצים שלמים על נעריהם
וזקניהם, באו לשמוע את דבריו.
גילוי הסוד. שעה שאורן מחבק את בתו מיופה־הכוח הישראלי שחתם על קבלתו.
מגלה יערי למה נסע ״לגרמניה המזרחית.
הוא ישב על הבמה שלפני הדשא כשלצ־כאשר
נחת מטוסו בציריך לא היתה עדיין

הדור שלא ידע״ בני מזרע הצעירים, שאינם זוכרים
את אורן, הסתכלו בהתפעלות בקבלת הפנים הנרגשח

ירה שליותה את מרדכי
!ביו בתרועות ובפרחים.

נשאו לכבודו נאומי ברכה. אורן השיב בהתרגשות. בתמונה הוא נראה (מחובק
כמרכו< בשעת קבלת הפנים ליד קיבוץ מעברות, בעמק חפר. דמות האשת הפורצת

בבכי (למטה משמאל) היתה אופיינית לתגובת ידידיו במשקי השויוזר הצעיר לאורך
הדרך. לא נערכה שוס קבלת פנים במשקי המפלגות האחרות, שהתעלמו מהמאורע.

לי עימד מאחורי המיקרופון׳ כשכולו חרד
איך יצליח אורן להשתלט על כתב ידו.
לא היה זה גם אותו אורן שעמד על שולחן
בחדו־האוכל במזרע בערב הגיעו לארץ׳
כשהוא מנסה לימר דברים מן הלב אל בני
משפחתו הקיבוצית׳ אך הוזהר מפי אנשי
מפלגה נאמנים כי ״יש עתונאים באולם.״
אורן שעמד בפני חמשת אלפי החברים
שהשתרעו על הדשא, היה אורן אחר לגמרי.
הוא דיבר ללא מעצור, פרש את הפרשה המרה
של עינויו בכל אמיתותה, שפך את כל
ליבו בפני המאזינים פעורי הפיות. הוא ערך
את חשבון עצמו ותנועתו עם ״המדינה המת־ימרת
להיות סוציאליסטית״ ,זעק כי הוא
עוד מאמין בצדק.
הדשא \זגדול היה עתה ריק לגמרי. אורן
הוביל את בנו לחדר־הילדיס, נפרד ממנו בנשיקת
לילה טוב. האס יהיה זה גם לילה
סוב עבורו? האם השתחרר כבר כליל מסיוטי
הכלא?

הליכה של אסיר
** ל ככיש האספלט המתפתל אל בי־ע
תו, צעד מרדכי אורן צעדים קצובים,
כשידיו שלובות מאחורי גבו. הליכה אופיינית
לאסיר. שירתה של חבורת־נוער בקעה
מאחד החדרים, בכי תינוקות עלה מחדר התינוקות,
טירטור משאבת המים ריחף באוויר.

כיד. במשך הימים הראשונים לשובו
לא הירפה אורן מיד בנו ומחברת אשתו.

נשיקתי די דו ת. אחת מחברות המשק מנשקת את לחיו לפני חדר !האוכל המפואר של המשק, אשר
אוון עוד הספיק לצקת את גגו אף שמעולם לא ראה אותו בשלמותו. גס ביתו בשיכון הוותיקים לא
היה קיים כשעזב את הארץ לפני למעלה מארבע שנים וחצי כדי להשתתף בכינוס בברלין המזרחית.
דו רגה אשתו, זו שהחזיקה מעמד כל הזמן,
המשיכה להורות באולפן לעברית שבמשק,
חינכה את בניה ברוח התנועה, כפי שמרדכי
היה רוצה שתחנך אותם.
הוא החזיק בידו את יד בנו, הקשיב לשורות
הנאומים הארוכה מדי. המון ידידים
נשאו את דבריהם לברכה. אך הנאומים נשמעו
מוזרים במקצת, כאילו היו דברי הספד
לזכרו. אבל הוא היה חי, חי וחזק ובריא.
הקריאו כמה מהשירים שחיבר בכלא. בת
משק חיננית שרה את אחת המנגינות שחיבר.
הבר קרא מכתבים שהגיעו ארצה בדרכים כשרות
ובלתי־כשרות* .הוא הליט את פניו
בידיו ושקע שוב באותן התרחשויות מזעזעות
שעברו עליו בעת כתיבת המכתבים.
כאשר קם לדבר אל חבריו, שוב לא היה
זה אותו אורן שדיבר בשדה־התעופה בלוד.
אז קרא הצהרה יבשה מן הכתב, איתה חיבר,
תוך כדי טיסה על שלושה גליונות ניר, בכתבו
עליהם לכל הכיוונים, לאורך, לרוחב
ובאלכסון. חבריו חששו אז פן לא יתמצא
בסבך האותיות. שר הבריאות ישראל ברזיא
רו חהרא שו נ ה. ליד השולחן בחדר־האוכל של מזרע,
שוב דומה החבר מרדכי לכל חבר אחר, מתלוצץ ומשוחח.

* המכתבים הופקדו אצל יצחק גדינבאוס,
כדי שאיש לא יטען שחוברו׳לאחר שובו. של
אורן לארץ.

בכית 1בחדרו אשר רהיטיו תוצאו יום לפני כן, מחלק אורן את חוויותיו ענו
בנו משה ואשתו רגה. על השולחן העוגות !)המשקאות שהוכנו לכבוד שובו.

במדינה
(המשך מעמוד )8
שהעיד נגד פרייליך. הדיר היתה פנויה
לעלית פריילץ־ לשלב גבוה יותר של הסולם
החושיסטי.

חקלאות
שכת מו כ רי גיחד
11 דגלים קישטו את רחבת בית הבימה,
תל־אביב, בתחילת השבוע. היו אלה דגלי
ישראל, איטליה, ספרד, מרוקו, אלג׳יריה,
טוניסיה, צרפת, פורטוגל, קפריסין, יוון
ותורכיה.
בפנים האולם ערכו נציגי ארצות אלה
את הקונגרס הבינלאומי הרביעי למגדלי
הדרים של ארצות הים התיכון. חוזה מריה
לופדברו הספרדי, וינצנט ז׳ואן האלג׳ירי,
ונציגי צרפת, יוון׳ ואיטליה החליפו מחמאות
עם מארחיהם הישראליים. סוללה של
מתרגמים העבירו את דבריהם על הבמה.
אולם לא לשם כך התכנסו. גם לא כדי
לשמוע הרצאות מדעיות על התפתחות ענף
ההדרים. צירי הקונגרס ייצגו את הצד העסקי
של תפוחי הזהב והאשכוליות — צד
המסתכם בשלושה וחצי מיליון טון לשנה,
באזור הים התיכו; בלבד.
לא רוצים קרטל .״לפנינו עומדת בעיית
של עליה מתמדת בייצור, ללא עליה
מקבילה בצריכה׳״ הכריז צבי איזקסון,
נשיא התאחדות האיכרים בישראל. הצעותיו
לפתרון: שיכלולים טכניים, תעמולה מוגברת
והסדרת השיווק.

בחסותו האדיבה של שגריר בריטניה בישראל וליידי ניקולס

תי א ט רון ״ הבי מ ה״

ליוני

הצגת גלה — מוצאי שבת, שגי ליוני

לונדון נססיבר ברס
פטרונית: הוד רוממותה הנסיכה מרי לואיז

תכנית א׳

תכנית ב׳

( 5—2ליוני)
( 9—6ליוני)
פיות (סילפידז) — שופין
אגם הברבורים -צ׳ייקובסקי
מחולות הפולובצים -בורודיז סמפונית־השעשועים -גילים
אטיודים -ר׳סאגר
נאפולי -הלסטד
3.30
ליוני, 5 הצגה יומית: יום ג׳
הצגה יומית: יום ו׳ 8ליוני3.30 ,

60 רקדנים ורקדניות 35-אנשי תזמורת-אלפי תלבושות
כרטיסים; קופת ״הבימה /״ראדיו־אוניוך, דיזנגוף , 116״כנף״ רח׳
אלנבי ,83״כרטיס /רחוב אלנבי 31

דירות 2חדרים
בצפון תל-אביב במחירים עממיים
קומה א ׳ -כ ׳
7200־ 8000ל״י
קומה ג׳

6800־ 7700ל״י
המקדים לחדשם -זוכה
לפנות במשרד: רה׳ אבן־גבירול 158
בשעות 4—7 : 8—12

למעשה, היתה ההצעה האחרונה מטרתו
העיקרית של הקונגרס. כי בשוק ההדרים
העולמי, קיימת התחרות פרועה׳ כשכל ארץ
מנסה לכבוש שווקים ככל האפשר. התוצאה:
הצפת הארצות הקונות והורדת המחירים.
רעיון
הקונגרס נועד למנוע את ההתחרות
המוגזמת, להנהיג הסדרים מוסכמים בין
המשווקים .״אין כוונתנו ליצור קארטל,״
הכריז יצחק רוקח, מנהל פרדס סינדיקט,
ארגון היצוא הישראלי הגדול לפרי הדר.
״להיפך. אנו רוצים למכור פרי רב ככל
האפשר, ובזול ככל האפשר.״
״ ש מו ר לי משתתפי הקונגרס ידעו
כי ישראל, למרות שאינה היצרנית הגדולה
ביותר, עומדת בראש באיכות תוצרתה.
בתחנה לחקר החקלאות ברחובות עוסקת
המחלקה להדרים במחקר תמידי, רשמה לזכותה
השגים רציניים בהדברת מחלות והמצאת
שיטות חדשות לטיפול בפרי לשם שימורו.
ואילו בלוח הייצוא של המדינה, תופסים
ההדרים כיום את המקום הראשון ,,
מספקים שלושה מיליון ימי עבודה. לשנה
לפועלים חקלאיים, מעסיקים שמונה מפעלי
שימורים.
בקונגרס הרביעי, בלטה דמותו של ערבי
נציג טוניסיה אחמד חמזי. נוכחותו הדגישה
את העדרם של נציגי מצרים, טוריה והלבנון׳
אשר סרבו לבוא לישראל.
לעומת סיסמת הקונגרס הקודם, שנערך
באלג׳יר — ״לפסוח על המפריד ולחפש
את המקרב״ — בחר הקונגרס הרביעי
לעצמו כמטרה להשיג ״שיתוף פעולה מעשי.״
אם יצליח, יחסוך למגדלי־הדר רבים כאבי
ראש ונדודי שינה. המסחר בפרי הדר יהפוך
פעולה מסודרת וקבועה מראש, על פי
הסכם ג׳נטלמני של ״שמור לי ואשמור לך.״

הממשל הצבאי
איך מכב די דגל
כאנשי מק״י נאמנים ידעו מוחמר שריידי
ועותמאן אבו־ראס שעליהם למכור את איל-
איתיחד, העתון הערבי של המפלגה. הם
הגיעו לכפר ערה, מכרו את הגלימות לכמה
אנשים, בקירבת בית המושל הצבאי.
פקיד המימשל ראה אותם מתרחקים, כששם
לב מה העתון שמכרו. הוא קרא להם
בחזרה, הצביע על דגל המדינה, שאל :״מה
זה?״ תשובתם לא הרגיעה אותו .״אם אתם
מכבדים את הדגל,״ שאל ,״מדוע פניתם
לו עורף?״
* 40 אחוז מכלל היצוא.

השנים ביטאו את דעתם שלא ממנו ילמדו
כיצד לכבד דגל. התשובה היתה קריאה
נרגשת :״סוכני עבד אל נאצר שניהם
נאסרו מיד, הובאו למשטרת עפולה.
הם הועברו למעצר במינהלי.
גכרר עול־פני ם. לגבי השניים לא
היתד, בכך אפתעה. זה כמה שבועות מתנהלת
במשולש מערכה מתוכננת לחסול כל
פעילי מק״י, בזה אחר זה. טוען שריידי :
״אדם רעול־פנים אמר לי שזוממים לרצוח
אותי ...סוכן ערבי של המימשל הבטיח לי
משרה אם אעזוב את המפלגה ! ״
המשפט היה קצר ותמציתי. האשמה של
העלבת דגל המדינה הוסרה בשקט מסדו־היום,
כאילו חלפה עם הרוח. תחת זאת
הואשמו השניים בהקמת רעש והפרעת עבודתו
של המושל הצבאי.
מאחר שהיה מדובר על פעילי מק״י, היה
גם העונש ברור. שריידי נידון למאסר שנתיים,
עותמאן לשנה וחצי.
נתניה ביוגד מחסליעסק 7
אחת החנויות המהודרות ביותר במרכז
נתניה היא חנות ההלבשה של ברונו מרגלר.
הסוחר היקה השמנמן, שהוא מותיקי סוחרי
הארץ קריאה לגברת הפעולה למען העברית
בגולה( .דבר)
שלמה קיוטו, צה״ל
על־ידי ויצ״ו הצעירה?

הקולונל עבדל־נאצר, בנאום שנשא בפני
חיילי דיביזית־הרגליט השבועית( .ידיעות
אחרונות)
שלום כהן, תל־אביב
ומה עם פלוגת הקומנדו החודשית,
וחטיבת הפרשים השנתית 1

בישיבה זו מכר ראש־הממשלה, ווילי־אם
שירוקי, את הצרה( .ידיעות אחרונות)
אלקים אברהם, רמת־החייל
הקונה הודה ותוצא להורג.

א) אין לבעוט ביריב, ב) אין לקפוץ
על היריב, ג) אין להכשירו( ,חדשות
ספורט)
דוד שרון, חדרת
מכיוון שהוא עלול להתנקם.

נבחרת הכדורגל הישראלית תערוך ביום
א׳ ב״יאנקי־סטאדיון״ בניו־יורק את
משחקה נגד נבחרת־הכדורסל של כוכבי
הליגה האמריקנית( .על המשמר)
מוטקה וינריב,גבעתיים
על מיגרש הטניס.

נתניה, היה ידוע כאדם מהוגן ושקט, שלא
הסתכסך מעולם עם איש. אולם בחודש
האחרון אירע משהו בחייו של ברונו.
בעוברו עם אשתו ברחובה הראשי של
העיר, או בשבתו באחד מבתי־הקפה, הרגיש
בהתלחשויות משונות מאחורי גבו.
האנשים ברחוב הסתכלו בו בעינים מוזרות,
הורו עליו באצבע, לחשו זה לזה דברי
סוד.
העניין נמשך כמה שבועות והשמועות
הגיעו גם לאזניו של ברונו מרגלר עצמו.
הוא מיהר לתחנת המשטרה המקומית, הודיע
בהתרגשות לקצין :״מוציאים עלי
דיבה ברחוב. אומרים שתפסו אצלי ביוד
בושת.״
השמועות הספיקו כבר להגיע גם לאזני
הקצין, אולם הוא היה חסר־אונים להילחם
בהן.
חיוך דכ-משמעות. בחנות ההלבשה
עצמה׳ אשר שקקה קונים יותר מתמיד,
סיפרה השבוע אשתו של מרגלר, אשה גוצה
ושופעת חיים :״עוד לפני חודש היה הכל
בסדר. אבל כנראה שמישהו מקנא בהצלחתנו
והחליט לחסל אותנו. אם כן, בחר בשיטה
השפלה ביותר. כי פתאום התהלתי לשמוע
כאילו גילתה המשטרה בית־בושת כביתי,
בו ביקרו כל נכבדי העיר. השמועות לא
העולם

הזה 971

פסחו על יהלומנים ידועים, בעלי בתי־קו&וע
ואפילו מזכיר העיר עצמו.״
היתר, למרת מרגלר סיבה מוצדקת להוד
רתח :״מזכיר העיר אפילו איננו מכיר
אותי, והקשר היחידי שלי עם בעלי בתי־הקולנוע
הוא באמצעות הקופה, שם אני
קונה כרטיסים. סיבכו בעניין כל מיני נש־ם
נשואות, שכאילו באו אלי למצוא פורקן
מחיי הנשואים. גם את העובדות בחנות שלי
הכניסו לתוך העסק. אילו ידעתי מי מפיץ
את ההשמצות — הייתי תובעת אותו מיד
לדין 1״
אולם רוגזה המוצדק של האשד׳ הפשוטה
לא היה בו, כנראה, כדי לשבור את מעגל-
הלחישות האכזרי. תושבים חסרי עניין טבעי
יותר הוסיפו לרכל בהנאה, מבלי להעריך
כמה פגעו בנושאי רכילותם.
בעוברם על פני חלון הראווה של חנות
מרגלר, היו קורצים בעיניהם ומחייכים חיוך
אווילי לעבר השלט הקטן, שהודיע בצניעות :
״דרושה מוכרת מקצועית.״

צפת
הזקנה מן ההר
של צפת הם הר־כנען
בשם שרה לוי. ההר קיים
מתנגדיה של שרה לוי
אינו הרבה יותר צעיר.
גיל התשעים עברה זה

שני סימני־הנוף
השגיא ואשה כפופה
מאז ימי בראשית.
טוענים שגם גילה
על כל פנים, את
מכבר.
אולם שרה לוי היא אשה לוחמת. בת
משפחה עשירה מסינגפור, התלהבה בשעתו
מהר־כנען ורכשה שם 200 דונם כמחיר
אפסי של לירה אחת לדונם, התחייבה לפתח
את המקום. שני סימני־הנוף של צפת התמזגו
לאחד.
סופה בראש ההר. הכמיהה הקדושה
לפיתוח הר־כנען אחזה גם כמה אזרחים
צפתיים עשירים, ששיכנעו את שרה למכור
להם 80 דונם במחיר הקרן. נכבדים אלה,
ראשי החברה הצפתית הגבוהה — ראש־עיר־לשעבר
משה פודהוצר, בנקאי אליהו
קלינגר, סוחרים ברוך ברזל ויהודה מיבר,
רופא פנחס וייל, הציגו את עצמם כועד
למען פיתוח צפת, רמזו לה — לדבריה —
כי יבנו בית־יתומים.
אולם כשקראה שרה את האותיות הקטנות
של החוזה׳ נוכחה לדעת שהמלים ״בית־יתומים״
אינן מופיעות בו. ערך האדמות
הלו וגדל, היה נדמה לשרה כי רומתה.
אולם קשה לסדר אשה כמותה: היא פשוט
סירבה להעביר את האדמות רשמית במשרד
רישום הקרקעות.
מאז גועש הסכסוך כסופת־רעמים חורפית
מסביב לפיסגת הר־כנען. הנכבדים (•מלבד
הרופא, שהסתלק מן העסק) הגישו משפט,
זכו בו לפני חמש שנים. שרה לוי חויבה
לשלם 4000ל״י פיצויים והוצאות.
שכר הסבלנות. אלא שלשרה הישישה
היה זמן. היא לא נואשה, הקדישה חמש
שנים נוספות לערעור בפני בית־המשפט
העליון.
השבוע הוכח כי יש שכר לסבלנות :
הנכבדים חויבו לשלם לשרה לוי 500ל״י
שכר־טרחת עורך־דין, שרה חויבה להחזיר

להם את שמונים הלירות. אדמות הר־כנען
נשארו בידי הזקנה מן ההר.

קיבוצים
המתג די ם ־ ל קו מההתח תונ ה
היו זמנים בהם היה הקיבוץ שם נרדף
להסתפקות במועט. היה זה טבעי שחברי
קיבוצים ירקדו הורד, עד אור הבוקר, יעבדו
10 שעות ויגורו בחדרים צרים, שלושה־ארבעה
בחדר, ושתהיה רק מקלחת אחת
במשק׳ משותפת לכל חברי הקיבוץ.
אולם בשנים האחרונות התפתחו במהירות
טיפוסי דירה שונים במשקים. הקו האופייני
לכולם: שאיפה ליתר נוחיות. משקים רבים
הגיעו למסקנה כי יש לאפשר לחבריהם
שיכון מרווח יותר שיכלול מקלחת פרטית,
נוחיות פרטית ואפילו פינת תה בחדר. הגורם
היחידי שמנע הגשמת מסקנה זאת
הלכה למעשה, היה יוקר הבניה.
בלי שכנים מעל לראש. בחיפושים
אחרי תכנית שיכון אידיאלי עבור חברי
המשקים, צצה לאחרונה תכנית לבנות בית
קוטג׳ לכל משפחה קיבוצית. התכנית נולדה
בועדת השיכון של הקיבוץ המאוחד תיכנן
אותה האדריכל יוסף אפרתי.
הקוטג׳ יאפשר לחברים לדור בדירה אחת
בשתי קומות, שתיכלול שירותים, פינת
מנוחה והתבודדות, מרפסת קטנה. מנה השבוע
עדי שרון, חבר ועדת הבניה של הקיבוץ
המאוחד, את הצדדים החיובים שבבנית
הקוטג׳ים בקיבוצים :״בקוטג׳ אין שכנים
מעל לראש ואין חדר מדרגות משותף, יש
בו יותר פרטיות, וקשר בלתי אמצעי עם
הגינה והנוף.״
זה כבר היה יותר מדי עבור כמה חברי
משקים שמרניים. כשהועלתה ההצעה לכנות
את ״השיכון בשתי קומות״ בקיבוץ
מעוז חיים שבעמק בית־שאן, הצביעו עכור
ההצעה 17 מחברי המשק 18 .היו נגדה.
נערך דיון נוסף ואחריו גם משאל. התוצאה
43 :בעד 44 ,נגד.
שוב יצאו תועמלני הרעיון החדש להפיץ
את דברם ברבים וכאשר חזרו החברים ששהו
בעיר לרגל עבודתם, נערכה הצבעה שלישית.
הפעם, זכה הקוטג׳ ברוב של שני
קולות.
טען אחד ממחייבי הקוטג׳ במעוז־חיים :
״שיבנו בקומותיים, ואלה שלא רוצים, שיגורו
בקומה התחתונה.״

מעילות
ט ר דן עדה סו ף
ישנם אנשים שאינם יכולים להימנע מלתחוב
את אפם בעניני הזולת. כזה היה דויד
חייצין, מזכיר המחלקה הטכנית במועצה
המקומית של עמק־חפר. הוא החל מתענין
במה שקורה סביבו, הרגיש בדברים מוזרים.
כך הרגיש, למשל, כי אין מניחים את
המכרזים המתקבלים לעבודות המועצה בארגז
המיועד לכך, אלא מוסרים אותם ישר
לידי המהנדס הקובע בועדה, נוהג פסול
ומסוכן למדי.
כל עבודות הבנין — ממאפית קקון ועד

ש ב עיו ת?
משהו מטריד אותך? משהו
מסקרן אותר? רצוגד לשמוע
דעת אישיות מפורסמת עד
בעיה אישית או ציבורית?
החודש מחדש העולם הזה מדור וותיק
מלפני שנים רבות :״שאל כאוות נפשך!״
מדי פעם תופיע בו אישיות ציבורית,
מקומית או אורחת, המתחייבת מראש
לענות על כל השאלות שיופנו אליה בכתב
על־ידי קוראי העולם הזה.

המערכת שמחה להודיע כי
מנהל־התזמורת הכושי האורח
ליונל האמפטון הסכים לפתוח
מדור זה. בל קורא המבקש
להפנות אליו שאלה, מכל סוג
שהוא, מתבקש להמציאה ככתב
(ובקיצור) למערכת ״העולם
הזה״ ,ת.ד ,136 .תל־א
ביב, תוף שבוע ימים.

לגן־הילדים המקומי — נמסרו למהנדם דכי
טר, אף שהצעותיו היו לפעמים ב־50^,
יקרות יותר באלה של מתחריו. ואילו בס־לילת
כבישים נמסרו כל העבודה לקבוצת
הסולל, בלי התחשבות בתוצאות המכרזים.
השחיתות היתד, ברורה כשמש, לפחות ל־חייצין.
״מצאתי
כארכימדס אחרי שגילה את
חוקו המפורסם באמבטיה, הרגיש חייצין
כתשוקה עזה לרוץ החוצה ולצעוק מצא־תי
וכמו ארכימדם המנוח, אמנם עשה
זאת. הוא סיפר את גלוייו למזכיר מפלגתו,
מפ״ם, וליושב־ראש המועצה המקומית. שניהם
יעצו לו לעסוק בעניניו שלו, לא של
הזולת.
כדי להיפטר מן הטרדן, נקרא לבסוף
מהנדס מגבעת־חיים. הוא גילה אי־סדרים
שנעלמו גם מעיני חייצין. ברגע הנכון
סולק. המהנדס שבא במקומו קבע שהכל
בסדר, כולל החשבונות המאושרים על עבודות
שלא בוצעו מעולם.
לו היה חייצין איש חכם, היה מסתפק
בזה. אולם הוא סבר אחרת: באמצעות
ידיד פנה אל דויד ניר, מנהל המחלקה
למועצות מקומיות כמשרד מבקר־ד,מדינה.
ניר ביקש שיביא לו את המסמכים המו״
כיחים את המעילות. חייצין הביא לו את
המסמכים, אותם הוציא מן המשרד. כעבור
כמה ימים הגיעה חולית מבקר־המדינה למועצה
המקומית, אישרה את חשדותיו של
חייצין.
המגלה מפוטר. ההמשך היה שיגרתי
ורגיל: חייצין פוטר מעבודתו באשמת מעי־לה־באימון
— בגלל העברת מיסמכים לנד
בקר־המדינה ללא רשות. פקיד מבקר ד,מ־דינה,
אליו פגה בתמהון, הצטער: לא היתד,
לו שום סמכות להתערב בדבר.
מאז עברה שנה. חייצין דרש את החזרתו
לעבודתו. ראש־המועצה אפילו הסכים לשלם
לו פיצויים, אם רק יתנצל בכתב ויוותר
על החזרתו. אולם חייצין, טרדן עד הסוף׳
סירב בהחלט.
מדע חקלאות
מכהמ תו ךחלום פדווו־י

כאשר נתקל מדען בתופעה שאינה מוכרה
לו, מיד הוא נותן לה שם. השבוע נדלתה
המלה שדפון מן התנ״ך, הפכה מושג מדעי.
קללת השדפון מוזכרת בתנ״ך פעמים מספר.
הפעם הראשונה, בחלום פרעה על שבע
השנים הרעות שבע שבולים דקות
ושדופות קדים.״ המלה פירושה יבש ושחור
ויש סברה שהיא קרובה למלה שזוף. לפי
סברה אחרת, השתבש הכתוב ומשבולים
״שרופות קדים״ ,הפכו השכולים הדקות
ל״שדופות קדים״.
האשם: מזג האוויר. האיכרים, שהתכוננו
לקציר ברכה, גילו לראשונה את
המכה. מיד הוזעקו מומחי משרד החקלאות
והתחנה לחקר החקלאות ברחובות. לכל אחד
מהם היתד, סברה משלו. לאחדים אף היו
יותר מסברה אחת. כי התופעה שעמדה בפניהם
היתד, חסרת־תקדים — לא רק בתולדות
המחקר החקלאי בארץ, כי אם גם בספרי
המדע בעולם.
הסברה העיקרית של אנשי המדע היתד, כי
הנזק נגרם על־ידי מזג האוויר יוצא־הדופן
של החורף האחרון. בארץ נוהגים לזרוע
בעיקר זני חיטה הרגילים לאקלים חם; הקור
והגשם שבאו הנה בזמן הפריחה וד,חניטה
גרמו, כנראה, להתנוונות הגרעינים בתחילת
התפתחותם. ואילו הקמה עצמה המשיכה לגדול.
פרחים
רבים לא חנטו כלל. גרעיני החיטה
מתהווים •מתוך הפרית הביצית, שבתוך השחלה
של כל פרח, על־ידי גרגירים דקיקים
הנמצאים בשקי האבקה. שקים אלה מתייבשים,
מתפוצצים ותוכנם המפרה, חודר אל
תוך השחלה. הגשם והקור היו עלולים לעכב
תהליך זה, עד שהפרח כבר לא היה מתאים
להפריה.
השם הפיוטי גשכח. היו גם סברות
אחרות: חומר הריסוס הברתי, שנועד לקטול
עשבים רעים, פגע בחיטה עצמה; בגלל
הרטיבות הרבה התפתחו מחלוודהעלים בז
כויו ת ו־ 3 .ע ל
יתר שאת, גזלו את המזון שנועד ליצירת

בישראל
•בעל של זכויותיו
מה הן
הגרעינים: בשל תנאי הצמיחה הטובים וגשמי
למיכאל מזרחי ( )55 היתד, המשובה ברורה,
הברכה הבלתי־רגילים, נבטו זרעים רבים
כשחזר בחצות לביתו ברחוב אנציו סירני
יותר מהרגיל ונוצרה התחרות קשה בין
בגבעת רמב״ם. הוא דרש כוס קפה חזק.
הצמחים.
שנים,
אשתו רחל, המבוגרת מבעלה בשש
על כל פנים, דבר אחד היה ברור לחלוהעמידה
פני ישנה, סירבה לקום. כעסו של
טין: שום חמסין או רוח קדים לא שדפה,
בעלה גאה בו. עתה דרש לא רק קפה, אלא
שרפה או שזפה את החיטה כחודשי החורף.
גם שרותים אינטימיים יותר, כנאה לאשה
השם הפיוטי היה פיוטי בלבד.
נשואה. כשסירבה רחל, סבתא לכמה נכדים,
אם נשארו מומחים חקלאיים שלא היו
לא היתר, למכאל ברירה אלא להכותה כדת
עסוקים במציאת סברות, היו ידיהם מלאות
וכדין׳ לגרשה כשהיא לבושה רק בכותונת
בהערכת הנזקים. עשרות משקים, בחבל תענך
לילה.
ובגליל העליון, שהפסידו מאות אלפי ל״י,
הדבר לא מצא חן בעיני האשה. היא ציל־ביקשו
פיצויים, כדי להתגבר על החור הרצלה
למשטרה, שגייסה את כוחותיה והכציני
שנתהווה בקופותיהם. אך בתקציב משריחה
את הבעל להחזיר את האשד, הרועדת
דד החקלאות לשנת תשט״ז, בו מופיעים
למיטתה החמה.
סעיפים של פיצויים על פגעי בצורת, ארבה
ודליקות־שדה, לא נלקחה בחשבון המכה ה־בזה
נסתיים הענין, פרט לאפילוג: השבוע
התנ״כית המוזרה.
זיכה שופט־השלום ד,ממשוקף אוסטרר את
מיכאל מעוון תקיפת אשתו. אולם הוא נמנע
* בראשית נז״א, ו.
מלהחליט מה הן, בעצם, זכויות הבעל.

דרכי חיים

העולם 1הזה? 71

זוכרים את הדרוזי ( )967/896 שהיה בטוח
שלא יקבל אף. מכתב מנערה יהודיה?
אני
שמתה לציין שהוא טעה בהחלט.
הגיעו בשבילו מספר בלתי מבוטל של
מכתבים, ואם אינני טועה --ו אני כמעט
לעולם אינני טועה — הרי שיש להניח
שלאותו צעיר יהיה חומר קריאה
רב בעתיד הקרוב.

דרך גבר

שאני מציגה בזה 971/921 אינן רוצות,
כמובן, לסטות ממצודת האופנה.
הן רוצות להתכתב עם שני חיילים אמיצים
מיחידה קרבית( .אני יכולה לתאר
לי את הצ׳יזבאת שיעופו במכתבים).
הנערות מעמידות דרישות לגבורי החייל:
שיספרו להן במכתבים על מוסיקה,
קולנוע, ספרים, על מעלליהם, שידעו
לנגן כאקורדיון או גיטרה, ואם
לא, אזי לפחות שיאהבו לשמוע מלים
אלה.

הגולה הדוויה
אני אוהבת מאד, כפי שאמרתי לא פעם,
לקבל מכתבים מחוץ לארץ_.אולם
מוזר בעיני שצעיר כ־( )971/922 שכנראה
בחר להיות בשוזיצריה מרצונו הטוב,
מתלונן על החיים הקשים בגולה.
ובכן, א־תו צעיר, הלומד במכללה בציריך,
וגם עוסק שם בהוראה, הוא בן
,23 חובב בולים, רדיו ונגינה. הוא ישמח
לשמוע על הארץ והמתרחש בה,
בעיקר כשהכותבת תהיה נערה בת 20־
.18 רצוי שתהיה בעלת השקפות דתיות,
אומר הוא.

לא הייתי רוצה לרגיז נערה כ־
( .)971/919 היא נשמעת מסוכנת. שפטו
בעצמכם :
.משום שאני משועממת עד מוזת ומאוכזבת
לחלוטין מכל אותם גברים הסבורים
שהם גברים רק משום שהם לוב־שי
מכנסיים, או רק משום שמותר להם דוגרי לעניץ
שלושה חיילים קרביים 971/923 רולדעתם,
ולדעת איזה חוק מטופש, לעשות
צים ליצור חברה מצומצמת על־ידי הידברים
שלנו, בנות המין החלש והיפה,
כרות עם שלוש נעאסור
לעשותם —
רות בנות , 17—19
לפעמים אני חושבת
פשוטות, חביבות, ו־שהם
פוחדים מפני
דחילקום, הצילו!
^ ״דוגרי לעניין,״ כהתחרות
— אני פופי
שהם מתבטאים.
נה אליך בבקשה ל * למלים ״כי תמיד כשפלמח
הם אינם רוצים להפפרסם
מכתב זה במ-
זיק נפגש עם חבר — יחרבי־תק
!״ שוב לא תהיה משמעות * ״7ליג בשבח עצמם ודורך,
אולי יימצא

להתהדר. ניכר מהם
אי שם בדרומה
בעתיד הקרוב, אני חוששת. על
בל פנים, לא לצעירים. הגעתי ״צ שהם בחורים פשושל
הארץ או בצפר
נד. ואפילו מחוצה * למסקנה האיומה שאני מזדקנת ^ טים וחביבים.
זוהי כמעט חובה
לה מישהו הסבור
כאשר שמעתי, לא מכבר, כמה
פטריוטית׳ בימינו,
שהינו גבר לא פ * ביטויים חדישים בסלנג שלנו.
לשעשע חיילים בשוט
משום שהוא
חשבתי את עצמי כבר נורא
מכתבים. כמעט ונולד

מודרנית כאשר הכרתי את הבי״איני
מאמינה ב * טוי ״הולך לי קלף משוגע״ .א * הייתי עושה זאת אני.
אמביציות רוחגברים.
פחות מזה
בל כמעט התעלפתי כאשר פעם,
ניות במצוקה
בנשים. אני מאמיברצותי
להיות מעודכנת, הת*

)971/924 היא ננה
בעצמי, אבל איני * חלתי להשתמש בחלקו הראשון
ערה בודדה. היא עבאיגואיסטית
ואהיה
של הביטוי, אז קפצה לדברי
רה למקום מגורים
מוכנה להאמין בהגב״,

״ג׳וק במלים מותנת
עוד
מישהו אם יהיה * מיד אחרי המלים ״הולך לי חדש ואין לה חברה.
את בדידותה
ראוי לכו• ומכיח־ן
מסתבר שזה ביטוי חדש.
שכולם אומרים ש * על כן, אם רצונכם להצילני * היתד, רוצה להפיג
בקריאת מכתבים של
עדיין צעירה אני, ט׳מדכאון
נפשי, אנא, שלחו לי
צעיר רציני ומשכיל.
רם מלאו לי ,21 החרשימה
של ביטויים, חדשים, ולטתי
לצאת לדייג * אני אעבירס לקשישים בני דורי * .היא אומרת על עצמה
שהיא בעלת אמואפילו
אעשה זאת
* ביציות רוחניות, ו*.נ
במים
עמוקים, למ־

נחמדה מאד.
דות שלדעת עונדי
פסי חזה, מקומה של האשה הוא ליד מדד אנשי הסתיו
גיגית הכביסה.
אינני יודעת אם בכוונה החליף
( )971/925 במכתבו אלי, את כל הא׳ בה׳
אותו מישהו החושב שיש בו כל מה
את ד,ש׳ בס׳ את הא׳ בע׳ — על כל פנים
שלא מצאתי בחבריו ויוכיח זאת, יוכל
ברור לי כי הוא אדם רציני. מדוע י כי
לשמוע זאת גם ממני גם אם יקטוף למבלי
שנתבקש לכך כלל, תרם, עם
מעני פרח, משום שרק גבר אמיתי יודע
שליחת מכתבו אלי, שתי לירות לקרן הלהיות
רן ועדין בלי שיפגע הדבר בגאמגן
ואת הקבלה צירף למכתב.
וותו העצמית.
על כל תכונות הגבר שלו להיות ארואותו
בחור חי בהרגשה משונה שלאנשים
בני גילו 31 אין מקום
זות במסגרת גברית, כולל גובה ורוחב,
ואני מבטיחה לו שלא ישתעמם, משום
במדות. הוא מבקש שאעשה משהו גם
בשביל הראשונים. ייתכן ואראה אולי
שאני יודעת להיות חברה ומאזינה טוכמחמיאה
לו. אן בכל הרצינות אני סבובה.״

השחיטה
רה כי 31 הוא גיל נהדר אצל גבר. בינינו
לבין עצמנו, רוב עורכי השבועון כבר
( )971/920 אומר כי השחיטה שאני עורכת
במכתבים המגיעים אלי, היא לפי
נפרדו משנתם השלושים והם חושבים
טעמו, והוא מייפה את כוחי לעשות זאת
את עצמם לצעירים בהחלט.
גם למכתבו. על עצמו הוא מספר כמעט
הוא היה רוצה מאד לקבל מכתבים מרק
טובות. שהוא גבוה מאד, בן ,22 יפה
נערה תרבותית נעדרת תסביכים. ובעלת
תואר, בעל חוש הומור, וכלל לא שויצר.
גישה חיובית לחיים ולארץ, שתאהב מו(בעיני
הוא דווקא כן) .בלי מורא ובלי
סיקה גם מבלי לזהות את שמה של המשוא
פנים, הוא ספר שהוא בלגניסט יצירה, שתהיה מסוגלת לשוחח על סרט
מעורר אימים, אבל אחד כזה שאין כוולא
רק על שמות השחקנים, ושתדע למעסים
עליו, כירדן שהוא עושה רעש בצוא
בילוי נעים בטיולים.
צורה נחמדה.
על עצמו הוא מוכן לספר לי רק שהוא
יליד אירופה המערבית, שנים רבות בהוא
אוהב את כל הדברים שלדעתו
אוהב אינטליגנט: ספורט, מוסיקה, קולארץ.
את כל השאר הוא מוכן לספר רק
נוע וספרות. בעל עבר קיבוצניקי של
לנערה/ות שתכתוב/נה אליו.
שמונה שנים וכעת מחפש את המחר ובו זה בא מאליו
נערה שתעלה לפחות על כל הרבות שיהודית
ורנה. אל דאגה, חביבותי.
הכיר עד כה. הוא מוכן להסתפק ביבוא
יום וחבריהם של אחיכן יתחילו
מועט, אומר הוא, בין חיננית ליפהפיה.
לשים לב אליכן. זה בא מאליו, כמו שיהוא
מוכן אפילו לקחת על עצמו יעוד
ני הבינה. בוקר יפה אחד יגיעו הנעמסיונרי
ולהציל את נשמתה של נערה
רים שאך תמול חלפו על פניכן בשלום
סלונית.
נימוסי, להכרה שבעצם הנכן שתי נעבחור
כהלכה, לא כן י
רות חמודות בנות . 17
חיילים שניים
אל תנסינה להתנהג כאילו הייתן בוגהוא
הדבר אשר אמרתי. חיילים הם
רות יותר. שמענה לעצת זקנה מכן: אין
באופנה כעת. ושתי אחיות בנות 18־16
כגיל .17

אנשים חוויות מין ואופי
בשעה שהרב הראשי יצחק הלוי הר־צוג
השמיע את דרשתו בבית־הכנסת הירושלמי
ישורון בחג השבועות, היו בין המאזינים
עטופי־הטליתות הרצוגים אחרים :
הבן יעקוב הרצוג, אחד המוחות המרכזיים
במשרד החוץ, והבן אלוף־משנה חיים
הרצוג מתפללים אחרים באותו מעמד:
השופטים העליונים משה זילכרג
ויחזקאל דויד גויטין. נזכר אחד הידידים:
כשעבר גויטץ בשעתו לשרות־החוץ,

חקרו עתונאים מודאגים אם אמנם נשרף גם
תיקו של ישראל דודדלן ש קסטנר. ל-
הרגעתם נמסר כי התיק לא נפגע׳ שמור בכספת
מיוחדת אותה שעה העכיר בית־המשפט
לגנזך המדינה את תיק הרצח של
חיים ארלוזורוב, סתם עליו סופית את
הגולל.

ב עיו ת ג־ל:ו שי 3ון
מדוע נראים רוב בני המשקים צעירים יותר
מכפי שהינם י הסביר השבוע מנחם

אכידן כיטדה לוד
סדר צריך להיות
נתבקש להחליף את שמו. גויטין הציע את
השם החדש ״גוי־איתן״ ,זכה לתשובתו המהירה
בכתב של שר־החוץ משה שרת :
״מוטב יהודי איתן עם שם גויי, מאשר להוסיף
עוד גוי אי תן לפני התפילה הקשיב
הרב הרצוג בהנאה רבה לשירי־דת כושיים
על נושאים תנ״כיים, מפי חברי להקתו של
ליונל המפטץ. המפטון עצמו ביקר אחר-
כך בקרית־ענבים, קיבל כמתנה זר שושנים.
התפלא המפטון 46״מדוע יש להם קוצים
7ממתי יש לשושנים קוצים את
התיאור המקורי ביותר של קינצרם תזמור־תו
של המפטון נתן השבוע איש־הארץ
עמום אילץ, בכתבו כי ״לגבי אנשים רבים
בקהל זוהי בראש וראשונה חוויה מינית.״
אילון עצמו זכה באותו שבוע לחוויה
גופנית: אחו מחברי המערכת של עתונו הנחית
לו כמה סטירות־לחי, כהגבה על נכונותו
של אילון להפר את שביתת עובדי הארץ
לפני שנסתיימה. סיבה אפשרית לנכונות זו :
עורך הארץ ג ר שו ם שו קן הציע לאילון
לנסוע לאמריקה, לשמש שם כשליחו הקבוע
של העתון. אילון יסע בעתיד הקרוב...
מנהל משרד הדתות, שלמה זנוויל כה-
נ א, שנאשם על־ידי יריביו בהמצאת אגדות,
מקומות קדושים ותשמישי קודש למיניהם,
הגיב השבוע בחיבור אגדה נוספת׳ אודות
הרבי מגויטין שחי מאה שנה וסירב למות.
כאשר מת׳ הופיע בחלום יורשיו בתכריכים.
מוסר ההשכל של כהנא: מתנגדיו מסרבים
להיעלם, למרות שעבר ז מנ ם ...חדשות
משפטיות בוערות: כשפרצה השבוע שריפה
בתיקיה של בית המשפט העליון בירושלים,

כאדר, מנהל משרד הפיתוח, חבר משק
מזרע, הנראה הרבה יותר צעיר מ־ 61 שנות
חייו: בחברה בה שמים את הדגש על הקשישים,
נראה כל אחד קשיש יותר. בחברה
בה שמים את הדגש על הנוער, כמו במשקים,
נראים הכל צעירים יו ת ר ...אותה שעה
גילתה אשתו של באדר כי ׳גילה יורד
משנה לשנה. לא היתה זאת אשליה: הודות
לריבוי הנוער במקום, יורד הגיל הממוצע
של חברי מזרע בהתמדה׳ הגיע עתה ל־
31 נכדה, אריה כאדר ( )8הסביר באופן
החלטי מדוע לא יתגייס בבוא העת ל־חיל־האויר
או לחיל־הים, אלא דוקא לחיל־הרגלים
:״אני לא דג ולא ציפור, כי אם בן־
אדם איש־כספים אחר בממשלת ישראל,
לוי (״לא תחסום שד בדיורו״) אשבול
זכה השבוע לשפע בדיחות עממיות.
כך הזכיר עסקן חרדי בירושלים כי בספר
שמות כתוב על שבט לוי בפירוש :״ויעש
להם בתים אגב לפי החלטה מפורשת
של הממשלה אסור למחיר דירת־שרד
לעלות על 20 אלף ל״י, או להכיל יותר
מארבעה חדרים. לריהוט דירת־שרד נקבע,
בשעתו, תקציב מכסימום של 7000ל״י. מה
שלא צריך להדאיג את לוי אשכול. תקציב
מכסימלי זה לא חל עליו. כי את דירות ה
ממשלה, שר החוץ ושר האוצר מותר לרהט
מ־ 7000ל״י הדירה — מכיוון שהן משמשות,
לפי הגדרת הממשלה ,״למטרות ייצוג״.

דו ג מו ת טי ב ו סי בו ק
דן בן־אמוץ

קונן השבוע על חוסר ה

סו ק׳ ה ש בו ע
• עיתונאי שלום רוזנפלד למבקר זזמדינה, אחר שלוי אשכול ביקש
ממנו לבקר את עניין דירתו :״בבואו לעסוק בפרשת הדירה, יעשה נא בדק בית
כללי ! ״

.שגריר ברית־המועצות בישראל, אלכסנדר ניקיטה אכרמוב,

בתשובה לבקשת התרת עליית יהודים מברית־המועצות :״אני אשתדל אצל ממשלתי
— ואני בטוח שאשיג הסכמה — להרשות עליית יהודים מרוסיה למדינת ישראל,
בדיוק באותם המספרים כפי שיבואו מארצות־הברית.״
.שגריר צרפת בישראל, פייר אויז׳ן ז׳ילכר, בהבחרו לנשיא מועדון
הרוטארי בתל־אביב :״קשה לגוי למשול ביהודים ! ״

.״מר ישראל״ וכעל שרשרת מבוני הרזאה רפאל הלפרין,

על ככנית האכילה המופרזת :״אתה לא יכול לשקר את הגוף שלך. מה שאתה מ׳כניס
— נשאר שם !״

.אחמד המזה, חכר המשלחת הטוניסית לקונגרס ההדרים

העולמי המתקיים בישראל, בדברו על יחסי ישראל־ערב :״יש חילוקי דעות
בין האנשים, כשם שהאצבעות של יד אחת אינן שוזת ביניהן ...נקווה שהיד תסגר
והאצבעות יתאימו אחת לשניה.״

העולם הזה 971

חי בו ק חו קי. אפילו נציג החויק במדים לא יכול היה לעצור ברגשותיו למראה חמודותיה
של הפאריסאית השובבה. הוא הסתפק בתחליף צנוע, כפי שנדמה בתמונה, אם כי לא במציאות.

״ מהישלהתפעלממ ני? ״ משתוממת מרטי! קארול
במסיבה שנערכה לכבוד הזוג במלון דן. היא התפלאה כביכול
על ההתפעלות, אולם תנועת־יד של שכנה מצביעה על הסיבה.

עניין שמגלים קוראי מעריב בטורו השבועי
מה נשמע 7הוא נאלץ לבקש מכתבי קוראים
שיעידו על התעניינות במדורו, הודה כי
עד כה קיבל רק ששה מכתבי קוראים (מהם
שניים של נושים) .ייתכן והסיבה לקבלת
הפנים הפושרת נעוצה בטיב הכתיבה הבן
אמוצית. אחת הדוגמאות, שהופיעה השבוע :
״אנחנו לא מבינים מה מצחיק כל כך במבטא
הרוסי. השבוע סיפר לנו מישהו ש(מנ־היג
הקיבוץ המאוחד יצחק) טכנקין הרצה
באחת ההזדמנויות בקיבוץ כברי על המצב
המדיני ובין השאר אמר: הסובייטים מ
זיינים את הערבים. כשחברי המשק, שהם
ברובם ילידי הארץ, התחילו לצחוק ולגחך,
אמר המרצה :׳מה אתם צוחקים? אתם חושבים
שאני לא יכול להגיד הסוביטים
גילוי אחר: הופעתו הקרובה של קובץ

זההסודש לו. איך הצליח מנהל יאיר״פילם להקפיא את החיוך על שפתיה של מרטין,
יודעים רק שניהם. הציניקאים מסבירים . :הוא אסר לה שמסתכלים יותר מדי למטה׳.

ה ס גנ ון המופשט. הרגל הופך לטבע. כריסטיאן ז׳אק,
הבמאי הרגיל להפשיט בסרטיו נשים בכל המצבים, עושה
זאת בטעות גם מעל במת אופיר לילדה המגישה לו פרחים.

שירים אידישאי, פרי עטו של גדול המשוררים
העבריים, חיים נחמן ביאליק...
חדשות ספרותיות לא כל כך משמחות :
יגאל (חסמבר!) מופינזץ, הנמצא עתה
בפעם השניה בארצות־הברית, נתבשר כי אף
אחד מחמשח מחזותיו שתורגמו לאנגלית לא
נתקבל על־ידי מפיקי־סרטים. מוסינזון נשאר
חייב 1800 דולר למתרגם, ודרכונו הישראלי
עוקל, עד שיוכל לפרוע חוב ז ה ...לגבי
אדם אחר לא חלה כל הגבלה. היה זה ראש ממשלת
עיראק נורי אל־פעיד. מחשש ל־בטחונו
האישי נטש אל־סעיד את מכוניתו,
נוסע עתה ממקום למקום בהליקופטר. כך
הפך לראש הממשלה הראשון היורד לעמו,
דרך קבע, מן השמים על נסיון אוירי
אחר סיפרה מרטין קאז״ול. בעת טיסתה
ארצה נרדמה תוך עישון סיגריה, התעוררה

פא רת נוע

שנישג רי רי ם. למרות היתרונות הבולטים (מאוד) של
שגריות נשי צרפת, מרטין קארול, זכה שגריר צרפת עצמו,
פייאר דילבר (שמאל) ,באהדה לא פחות לוהטת מצד הקהל.

באשר נכוותה בשתים מאצבעותיה. רותל־אביבי
טיפל בעניין זה שעה שה0פ־אניטה
טיפלה בשערה של כוכבת הקולהצרפתית,
במי חפיפה בצבע הגזר.

דו ח ״ו ת שי רהוג בו ל
כאשר עבר השבוע נשיא ארצות־הברית,
דוייט אייזנהאור, בדיקה דפואית כוללת
ומפורטת בתוצאות טובות ביותר, הוזכרה
בדו״ח הרפואי גם צלקת ניתוח המעי
העיוור, המקשטת את בטנו של אייק. המיוחד
באותה צלקת הוא שנוצרה ב־ , 1923 ללא כל
צורך. אייק החליט אז להסיר אח מעו העי
וור
באותה שנה חסרת מאורעות, מחשש שיזכה
בהתקפת המעי העיוור דווקא בעת שיהיה
טרוד ולא יוכל להתפנות לה דו״ח
מבית־חולים אמריקאי אחר מסר על הולדת
בתו הבכירה של כנר כעל שם עולם
איזק שטרן .35 ,שטרן, שנשא לאשה את
הרמת־גנית וורד, לינדנבליט אחר חיזור־בזק
של עשרך, ימים בעת שהותו בארץ לפני שנתיים,
נתן לבתו שם עברי טהור: שירה
תמונת השבוע צולמה על־ידי צלם
ש מ עון (גבעחד־עין
אשר עקב אחרי
תי) אפידן, שבא לחזות בבואו של מרדכי
אורן ללוד. שעה שבל הקהל התפרץ בהתלהבות
לעבר המטוס, נשאר אבידן, מפקד המחלקה
הגרמנית של הפלמ״ח, במקומו, מאחורי
חבל שנמתח על־ידי המשטרה, היה
האיש היחידי ששמר על הסדר עד הסוף.

אמנות
ציור
כתמיםחד שי ם

ויק אוליבר
גדול הקומיקאים האנגליים

ווייל

וואנה

כוכב ״המוסיק הול״ הלונדוני

ברכיו התיאטרון הקאמרי
באולם התיאטרון החדש ברחוב נחמני 4
יום ב׳ ,28.5יום ג׳ 29.5
יום ד׳ ,30.5יום ה׳ 31.5

1.6חיפה
4.6ירושלים

2הצגות בערב 7.00 ,9.30

נוסע שו דירות
יוגרל כין פותרי תשבץ

מאוזן .1 :העיר
השנייה בארץ, במספר
אוכלוסיה .4 1
הגיבור האיטלקי הלאומי
; .10 סוד 1
. 11 ידיד ; .13 זע ;
.14 האני בפילוסופיה
ובפסיכולוגיה ;
.15 כובש חיפה; .17
חלק חשוב ולא מתכתי,
ברובה ; .19
״שאו ..ציונה 20
קרובי ; .22 איש שאינו
שומר על כספו
; .25 שמותיו הפרטיים
של עמון ;
.26 בעל מקצוע העומד,
לעתים קרובות,
בשירותו של
בעל חווילה ; .27החייל
בכניסה למחנה
הצבאי ; .30 נגדה
אפשר להתבטח; .32
שמו הפרטי היא
סינגמן ; .33 בעל
פיגמליון ; .34 סימן
הרבות ; .36 מטבע יפאני ; .37 חומר
גלמי לאריגים ; .39 הנקודה בה״א ; .41
שמו הפרטי של קיי ; .42 מצבת זכרון ; .44
אחת מחמש ערי פלשתים ; .46 שליח ; .48
קשה ליוצרו מן האין ; .50 מלת קריאה או
חצי הידד ; .51 האי של אכסל מונתה ; .53
יין שרף ; .55 עוף טורף ; .57״גם ..רעה
לטובה 58 היום בשבט ; .95 מי שהוא ;
.60 החוק המתיר את עלייתו של כל יהודי
ארצה.
מאונך .1 :מופיע בדגל הסובייטי .2 :
פרק איוב המתחיל במלים •רוחי חובלה !״;
.3ח״כ פרוגרסיבי, יליד הארץ ; .5רבנו
נחום ; .6אב לשלושה עשר ; .7מלת ה

״העולם
הזה״ 771

צלמי היומנים העיפו מבט חטוף אחד על
קירות האולם המרכזי של מוזיאון תל־אביב,
הזדרזו לצאת בחזרה. נראה להם כי באו
אל הכתובת הלא נכונה.
באולם היו מוצגים ציוריו של יוסף זריצ־קי׳
איש אופקים חדשים. הציורים, תלויים
במסגרות נאות, היו למעשה, בתמי צבע סתמיים׳
שהשתלבו ביניהם ללא כל תחום ברור
בין כתם לכתם. לדעתו של הצייר עצמו,
היתד, זו התגלמותה של ההתפתחות הטבעית
של הציור המודרני.
אסכולה זו — הטאשיזם או הכתמיזם —
נפוצה עתה מאד בצרפת, שווייץ, ארצות-
הברית ואיטליה. היא התפתחה מן הציור המופשט,
שנעשה כה מופשט בשנים האחרונות
עד כי אי־אפשר היה להפשיטו עוד
יותר. הכתמים, במקרהו של זריצקי, היו
הבעה צבעונית של רגשותיו. לולא גילו ()65
אפשר היה לחשוב כי נאספו בסוף יום מייגע
מעל רצפת גן־הילדים.
הצעירים והזקנים. התמונות של
זריצקי היו חלק מהתערוכה הכללית של 16
מציירי אופקים! חדשים. קבוצה זו, הכוללת
עתה 21 חברים׳ קמה בתום מלחמת ד,עצ־ימאות,
כאשר החליטו כמה ציירים צעירים
כי לא יוכלו להציג את תמונותיהם יחד עם
כלל חברי אגודת הציירים הישראליים.
לדעתם, קפאו עסקני האגודה על מכחוליהם׳
היו מנותקים מריתמוס החיים הישראליים
ומדופק הזמנים החדשים. אופקיהם
של הזקנים, החליטו הצעירים, היו כבר
מיושנים. הם ניגשו לחידושים.
רוצה שטלה בזי. באותה תערוכה,
השמינית בתולדות הקבוצה, בלטו במיוחד
ציוריו של יוחנן סימון. עד לפי שנתיים,
היה סימון מראשי הציירים של הקיבוץ האיצי׳
עזר לעצב את סגנון הריאליזם הקיבוצי.
לפני
שנתיים עזב את קיבוץ הזורע, נשא
לאשה את יוצרת האופנה פני לייטרסדורף.
לא היה זה מאורע פרטי; גם ציורו של
סימון החל משתנה. נושאיו נשארו לרוב
אותם נושאים לקוחים מחיי הקיבוץ, אך
״הריאליזם הסוציאליסטי״ לא בלט בהם כל
כך. בכל זאת׳ סימון הינו עתה אחו הציירים
הטובים בארץ.
אופיינית לרוח התערוכה כולה היתה תל-
אביבית צעירה, שהצביעה על אהד מציורי
משה קסטל, ביקשה מיד מבעלה שיקנה לה
שמלה ,״עם דוגמה משגעת כזו ! ״
הציירים עצמם לא נעלבו. להיפך, לגביהם,
היתד, זו הוכחה נוספת כי האמנות החדשה
והמופשטת קרובה מאד לאמנות השימושית,
ולכן מבטאת את תקופת התעשיה, בה הם
חיים.

אזרחים
מדחףמ אנ ג לי ה

שלילה ; .8בר ; .9הספר המיוחס, בטעות,
ליוסף בן מתתיהו ; .12 אומה ; .15 נתפש
לאחרונה, בחוף אילת 16 עורך בטרם ;
.18 רוח עזה ; .21 סופר אידישאי החי בבתים
; .23 מין ירק ; .24 ענק ללא ראש ;
.26 אחד משבעת המינים ; .28 בנמצא ; .29
שתי קומות ; .31 כלי תובלה מזרח אסיאתי ;
.32 מפרש התורה ; .35 בלעדיו אין ג׳ז ;
.37 בית מרזח ; .38 נצח ישראל לא ישקר ;
.40 הפרק הלפני אחרון בספר קוהלת ; .41
אתה׳ בגרמנית ; .43 שד ; .45 בת יעקב ;
.46 עץ שכיח בישראל ; 47 חשובה מאד
לכל טייס ביום מעונן ; .49 אותו משיגים
באולימפיידה ; .52 זהב ; .54 צומחת בפה ;
.56 פקודה ; .58 חמש עשרה.

הצלחתו של כובע הקש האיטלקי, הקומדיה
הצרפתית התוססת, הוכיחה לתיאטרון
וזקאטרי כי יש מקום על הבמה הישראלית
לרביו טוב. היא גם הוכיחה כי צדק במאי
התיאטרון יוסף מילוא, בתבעו כי ליו הלהקה
הרצינית הקבועה, תוקם גם להקת
רביו קבועה. השבוע, סיים התיאטרון את
הכנותיו האחרונות להופעתה של להקה זו.
התוכנית כללה סקטשים, מחולות קומיים
ופזמונים קלים, תתן אפשרות לנצוץ בעיקר
לכוכבים הצעירים של חקאטרי כמו שי
אופיר ואריק לביא.
כדי להוסיף תנופה להפלגת הבכורה, הז־מיו
הקאטרי מדחף מיוחד, מתוצרת אנגלית :
ויק אוליבר, בדרן רדיו וטלגיזיה בינלאומי.
בעלה שד ערה. האורח יופיע לצד
חבריו הישראליים, יוסיף קטעי אימפרוביזציה
מוסיקלית ופנטומימה לתוכנית העברית•
לעזרתו יביא תפאורה חיה׳ בדמותה
של שחקנית ורקדנית קומית.
אוליבר, בן ה־ ,50 התנסה בסוג זה של
הצגות, הופיע, בין השאר, לצד דני קיי
בלונדון. שעה שקיי שיעשע את הקהל בפזמונים,
ליווה אותו ויק בסידרת העוויות
היתוליות. יחד עם אשתו־לשעבר שרה *,
בתו של ווינסטון צ׳רצ׳יל, נחשב ויק עוד
מימי מלחמת העולם השניה, לגדול הבדרנים
האנגליים.
פרטי הופעתו עם הקאטרי נשמרים עדיין
* התגרש טמנה לפני שלוש שנן2״,

בסוד. לא מפני שאנשי התיאטרון אינם רוצים
לגלותם, אלא מפני שהם עצמם אינם
יודעים אותם. אוליבר ויקר רק הבטיח להם
כי ההפתעה תהיה נעימה.

הי דו ק חסים מו סי ק ל׳
עוד בטרם הופיעה, ריקדה להקת הבאלט
הלונדונית לפסטיבלים בקצב מהיר אל ההצלחה.
כל הכרטיסים להצגותיה הראשונית
בישראל נמכרו במכירה מוקדמת.
הלהקה, אחת הטובות באירופה, הוזמנה
בחסות שגריר בריטניה, כשם שהוזמנה בשעתו
להקת פורגי אנד בס על־ידי השגרירות
האמריקאית. תוכניתה: להדק את יחסי
התרבות של שתי הארצות, לצלילי תריסר
באלטים מפורסמים של צ׳ייקובסקי, ראבל
בורודין ושופן.
שבע הצעות לילה. שתי הדמויות
המרכזיות בלהקה הלן הן גם מייסדיה: ג׳ון
גליפון האנגלי ונמליה קרסקובה הרוסיה.

רקדנית בר ב״אסמרדנד״
לבולט: לא
הם התאחדו לפני שבע שנים, הצליחו למזג
את סגנונות המחול של ארצותיהם. אופיינית
לחברי.הלהקה הצעירה היא מרלין בר,
.25 הכוכב העולה של הקבוצה.
כאשר לפני חודש, הציגה הלהקה באלט
מיוחד במונטה־קארלו, שחובר על־ידי מלחין
הג׳אז האמריקאי סטן קנטון לכבוד נשואי
גרים קלי והנסיך רנייה, זכתה רקדנית צעירה
זו לשבע הצעות נישואין בערב אחד.
היא דחתה את כולן .״בינתיים אני רוקדת
בחתונות,״ הסבירה .״כשלא אוכל לעשות
זאת, אשתתף בהן בצורה פעילה יותר.״
תיאטרון טיי סתע ליז ה
החבירה באה (דירה) באה לאשר את
ההנחה כי החסידה שבאגדה, בדיוק כמו
החסידה שבטבע, מופיעה בלהקות גדולות.
במחזה של אנדרה רוסן, נוחתת טייסת
שלמה של חסידות בביתה של משפחה ז׳אקה
בפאריס, מטילה את פצצות־הלידה שלה
אצל ( :א) האם אולימפ, שעברה מזמן מגיל
העגיבה לגיל העמידה( ,ב) מזכירת הבעל
שארל, בעזרתו הפעילה של בן הבוס( ,ג)
הבת אנט( ,ד) המשרתת תרז. כמו כן מתפוצצת
פצצת־זמן ישנה מאד, בדמות המאהבת
הנשכחת של האב.
בניגוד לאם המבוהלת, השואלת שוב ושוב
״איך -זה קרה?״ אין הצופה זקוק להסברה.
התהליך ברור לו, פחות או יותר.
ההסתערות הגינקולוגית הענפה מתקדמת
בחסות הפצצה מרככת של רעמי־צחוק מצד
הקהל, ובעזרת משחק מצויין מצד צפורה
פלד (האם) ויהודה פוקס (האב) .כאשר
ממריאות החסידות וממשיכות בדרכן, מגיע
פרם ילודה לא רק למשפחה הפאריסאית,
אלא גם לתיאטרון זירה, שצעד צעד רציני
קוימה אל המקצועיות.
הוורלת

הז ה .0.7.1

ספורט
קולנוע ישראל
או ד,״ 3ו ל] 1יו
קבוצת מלחים אמריקאים מהסיירת אלבני
סיירה לפני שבועיים בחורבות המיבצר הרומאי
בטבריה. המלחים כמעט והשתבצו,
כשלפתע הופיע מבין החורבות ענק רומאי
בתלבושת טיפוסית של קלגסי האימפריה הרומית,
נופף מעליהם חרב אדירה.
יתכן והמלחים התמימים יופתעו עוד יותר,
בעת שיחזרו לארצם וימצאו את עצמם

לנצל את מצלמת הסופתו?ן ופ (השונה מן ה־סינמסקופ
בעיקר בחלק הראשון של שמר),
כדי לקלוט את יופי המצולות. בחלק זה של
הסרט השיח הוא נפלא, משום שאינו קיים,
התמונות מרהיבות, המתח רב. קטעים אלה
צולמו בתוך האקוואריום שנבנה במיוחד לצורר
הסרט ואשר שפכו לתוכו 300 אלף
גאלון מים. היה כדאי.

עד חרמה
הגשר האחרון (גאלה, אוסטריה־יו־גוסלביה)
הוא מאמץ להסביר את אחד ה־

שחקנים הלפרין, רוכינא ויהלומי ה״חופשתו של פולוניום״
28 פעם עיסוי
כוכבי סרט ישראלי בצבעים, שיוצג בתחנות
הטלביזיה באמריקה. הם לא שמו לב
במיוחד כי בזמן שנקלעו לתוך סצינת הסרטה
מהסרט חופשתו של פולתיוס, המשיך
הצלם לסובב את מצלמתו כאילו הוזמנו במיוחד
למטרה זו.
אלה שהרגישו היטב על עורם את הסרטת
הסרט היו שלושת שחקני סרטון התעמולה
שהוזמן על־ידי עירית טבריה והחברה לעידוד
התיירות, אצל אולפני הסרטה בישראל.
שורת קרבנות. לאחר שבועיים רצופים
של עבודה מאומצת משחר עד חצות,
הסתיימה השבוע עבודת ההסרטה של הר־פתקותיו,
האמיתיות ודמיוניות, של תייר אמריקאי
בטבריה, החוזר בחלומו לטבריה מד
תקופת הרומאים. הקרבנות:
• בדרן אלכסנדר יהלומי, בתפקיד התייר
המקבל עיסוי מידיו של מתאבק רפאל
הלפרין (״הזמו על סצינת העיסוי 28 פעם״,
נזכר יהלומי הסחוט).
• רפאל הלפרין עצמו, שנאלץ, לצורך
גילום דמותו של הנציב הרומאי פולוניוס,
לגלח את שפמו.
• כוכבונת אילנה רובינא, שעמדה לחזור
לאיטליה להמשכת לימודי הזמרה, תישאר
כנראה בארץ לשחק את תפקיד אהובתו
של ד,לפרץ בסרט שאולי יוטרט בקרוב
בישראל אודות חייו, בו מתכוון ד,לפרץ למלא
את תפקיד עצמו.
קרבן נוסף: תושבי טבריה מעריהם וזקניהם׳
שהפסיקו לשבועיים כל פעילות בעירם,
הצטופפו בהמוניהם לחזות בתהליך
ההסרטה. מבטיחים מנהלי הייצור לצופים :
״אלה לא היו הקרבנות האחרונים...״

צדדים של המלחמה. מאחר שמלחמות אין
להן הסבר מתקבל על הדעת, מבחינה זו
הסרט אינו עולה יפה. ברם למלחמה גם צד
פיסי, חיצוני, כתעודה מזעזעת של התאכזרות
אדם לאדם, של האחזותו באמונות התפלות
והמקובלות של נאמנות למולדת, שנאה
עיוורת לאויב, הוא ראוי לציון מיוחד.
זה מעשה באחות ראשית הלגה ריינבק
(מאריה של) הנחטפת מבית החולים הגרמני
בו היא עובדת, על־ידי פארטיזנים יוגוסל-
בים. התקופה היא מלחמת העולם השניה ו־היוגוסלבים
סובלים ממחסור באנשי רפואה.
התאבה הלגה לעזור לפצועי האויב י
לאחר היסוס היא אומרת ,״כן״.
גשר התמוטט. אולם בזאת ״בגידתה״
רק מתחילה, אט אט היא עומדת על אכזריות
הכיבוש, מבינה לרוחם של הפרטיזנים שהיו
בעיניה עד כה טרוריסטים שונאי חוק. היא
נעשית כמעט יותר נאמנה להם מאשר לבני
עמה, אך לבסוף, בנסותה לעבור אל הגרמנים׳
היא נופלת על הגשר האחרון, המתמוטט
מתחתיה.
חייבנו גשרים חדשים בין אויבים? במאי־תסריטן
הלמוט קאוטנר מאמין כי כן, הפיק
את הסרט בשיתוף עם במאי יוגוסלבי —
יהודי גוסטב גאברין. הם צלמוהו במקום
העלילה, במונטנגרו, השיגו כמה וכמה תמונות
מרהיבות מזעזעות, ביחוד אחת בה
נראים גרמנים בסירות, מותקפים על ידי
פרטיזנים במורד נהר.
זה אחד הקרבות העקובים מדם ביותר
שנראו על הבד. אם דמויות הסרט משכנעות
פחות מן הקרבות, הרי זה בוודאי
משום שבעיתות מלחמה המוות מרהיב בהרבה
יותר מן החיים.

עו דםהדממהוה עו מ ק
אשה במצודות (ר.ק.או ,.ארצות הב־

בקצרה
סרטים דית) התפרסם בעיקר בגלל הצגת הבכורה
העולמית שלו, שאירעה מתחת למים, ואשר
בה השתתפו נערות בבגדי־ים שאחת מהן,
ג׳יין מנספילד, גזלה את תשומת לבם של
הצלמים מג׳יין ראסל, הכוכב.
פרט לזה, הסרט הוא סיפור פשוט על
אודות קבוצה של אנשים המסתבכים, כמעט
פשוטו כמשמעו, בחבליה של ספינה שטבעה
ובה זהב רב. האנשים: ג׳וני (ריצ׳ארד אי־גן)
,אשתו תרזה (ג׳יין ראסל) ,חברם דו-
מיניג (ג׳ילברט רולאנד) וסקרן בשם ריקו
(ג׳וזף סלאייה).
לאחר הרפתקות מעל ומתחת לפני המים,
מצליחים האנשים ליהנות מן האוצר, בעוד
שהספינה נעלמת במצולות אין הסוף.
שיח נפלא. במאי ג׳ון סטרג׳ם הרבה
תעולג* הזה 971

אנו אוכלי אדם. ספור סנסאציוני שבו
מגלה סילבאנה פאמפאניני משהו מגופה,
הרבה פחות מזה כשרון משחקי.
אאן. אגדה הודית על אודות הכל: נסיכים,
איכרים, תככים, אהבה, מחול. אנציקלופדיה
ססגונית של המזרח וטעמו.

הגשר האחרון
אאן __
צניחה עויאים ב או־ ר
רוב בני האדם מסתכלים על האיש הקופץ
מאוירון והסומך על מפרש בד שיחזיקו
באויר, יותר כמטורף מאשר כספורטאי. אולם
ספורט הצניחה דרך חלל האויר הוא למעשה
יותר קדום מאשר הרבה מני ספורט המקובלים
כיום כנורמלים.
הראשונים שידעו לנצל את החוקים הפיסיים
של זרמי האויר, היו לוליינים סיניים
במאה ה־ 14׳ שהשתמשו במצנחים לשם
קפיצה ממגדלים -גבוהים לשעשוע קהל הצופים.
הראשון שעבד על אמצעי זה מבחינה
מדעית, היה ליאונרדו דה וינצ׳י.
כיום הפך המצנח, מטרית הבד הקשורה
לקופץ מהאוירון והמשהה אותו באויר, ל
מכשיר הצלה צמוד לטייסים, לאמצעי תובלה
במלחמה המודרנית ולענף ספורט שאפשר
לקבוע יבו שיאים.
נפילה ללא מצנח. הטכניקה יצרה
מצנחים הנפתחים בכל שעה שחפץ הצונח.
היא העמידה לרשותו גם אמצעים ומכשירים
בהם הוא יכול לכתן את צניחתו, להאריך
את זמן שהותו באויר. ספורט הצניחה
תובע שני הישגים עיקריים: צניחה מדויקת
למטרה מגבהים שונים, ונפילה חופשית
באויר למרחק יותר גדול עד לפתיחת ה
מצנח.
מכל ארצות העולם פיתחה ביחוד ברית-
המועצות ענף ספורט זה, הגיעה בו להישגים
רציניים. צנחנים וצנחניות סובייטיים
הגיעו לרמה בה הם מסוגלים לקפוץ מגובה
של ארבעה קילומטר, לפתוח את מצנחם
רק 600 מטר לפני הגיעם לקרקע, ולהגיע
עם זאת למטרה.
הצהרה מוקדמת. השבוע הוכרז על
הצניחה כענף ספורט חדש בישראל, לאחר
שהועד האולימפי קיבל הזמנה מברית־המוע־צות
לשגר נציגים לאולימפיאדת צניחה ש
תיערך השנה במוסקבה. קבוצת צנחנים וצג־חניות
ישראליים, שרובם קיבלו את הכשרתם
בשורות צה״ל, החלה כבר השבוע באימונים
לקראת האולימפיאדה.
המשלחת הסופית מישראל תכלול חמישה
צנחנים ושתי צנחניות, תתמודד עם צנחנים
מ־ 2י מדינות. אך עוד בטרם החלו האימונים,
כבר היתד, הצהרה מוכנה בפי הישראלים
:״יש לנו סיכויים לתפוס מקום

ביום ג׳ י״ט בניסן 29.5.56
בשעה 10.00 לפני הצהרים

נעלה לקברם של
אנשי לוחמי חרות ישראל
שנפלו למען שיחרור המולדת מידי של-
טיו זר ביום י״ט סיון תש״ו, בהתקפה
על בתי המלאכה של הרכבת בחיפה.
קרוביהם, חבריהם וידידיהם מוזמנים.
העולים לקברם נפגשים בשעה 8.00
בבוקר ליד קפה עטרה בתחנת
האוטובוסים המרכזית בתל־אביב

חברים לפעולה

זו היא פנינ ת החריזה החדשה
האורזת אוטומטית את הסינ
שיא.

גריות

ואלה יתרונות המכונה. היא
מהדקת בעטיפה פנימית את
הסיגריות. העטיפה המהודקת
.שומרת על הסיגריות בפני
_ חום ורטיבות. הסיגריות אינן
נמעכות בכים.
והשפורים הנוספים ב-נ שי א:
המראה החיצוני של הקופסה
; שונה לטובה. הטבק המקדוני ;
1והגלילי מתמזגים בה להפליא.

לבחירתך -

נשיא עגול

ונשיא שטוח.

כדורגל
ממדבר?
״מכבי יפו מדבר הידהדה צעקתו
של מוכר הבוטנים הבולגרי מיציע אל יציע
במגרש באסא היפואי. הוא היה רגיל לצעוק
צעקה זו מדי שבת, בין אם מכבי יפו שיחקה
ובין אם לא. אולם השבת, היתד לצעקותיו
של הרוכל משמעות מיוחדת. כי בפעם
הראשונה מזה זמן רב דיברו רגליהם של
השחקנים היפואים בשפה היחידה המובנת
לקהלם, שפת השערים והנצחונות.
אם פיקפקו חמשת אלפים הצופים באפשרות
ניצחונה של מכבי יפו, שתפסה בשבוע
הקודם את המקום שלפני אחרון בטבלת
הליגה, על הפועל תל־אביב שצעדה בראש
הטבלה, לא פקפקו בבך כלל השחקנים היפואים
עצמם .״היום תראו משחק לחיים ולמות״
,הבטיחו לפני עלותם על המגרש׳ .
כי למעשה היתה התמודדות זאת המכרעת
ביותר מכל המשחקים שנערכו השבת, היא
שקבעה אם תהיה האליפות להפועל ואם
יחזרו שחקני מכבי יפו לשחק בליגה א׳.
לפי רוח הקרב שגילו הקבוצות נראה
היה כי היפואים התיחסו למאבק יותר ברצינות
מאורחיהם התל־אביביים.
שופט מבולבל. כדורגלני מכבי יפו
לא בחלו באמצעים כדי להשיג את הנצחון,
הוציאו את שופט ישראל שר לגמרי משיווי
משקלו הנפשי, גרמו לו לשרוק ללא כל
סיבה, ולא לשרוק כשכן נראתה לכך סיבה.
שתי דקות לפני סיום המחצית הראשונה,
כשבוחוס ג׳וג׳וסיאן, חלוצה התוקפני של
יפו, הצליח להחדיר כדור לשערו של חודו־רוב,
נחרץ גורל המשחק. היפואים הסתפקו
בשער זה, שמרו על שערם בהמשך המשחק,
מנעו כל אפשרות של חדירה. גם חלוצי
הפועל נראו כמשלימים עם גורלם.
הקהל היפואי נשא את שחקניו על כפיים.
לאחר התוצאה הסופית ,2:0גדלו סיכוייו
להמשיך ולצעוק במשחקי הליגה הלאומית :
״מכבי יפו מדבר היום

המכללה העברית להשתלמות בכתב
הווי אין חכם כבעל נסיון

ל 0קשוד

יוב

כימים אלה מלאו 10 שנים להוצאתו לאור של הקורס העברי הראשון כשיטת
הלמוד ככתב, שבמסגרת תוכניות הלמודים האוניברסליות של המפונים הכריטיים
כארץ ישראל.
בעקבות מבצע חלוצי זה, הורחב מאז רשת הקורסים העבריים שהופצו בקרב רבבות תלמידים מכל
רחבי הארץ ומחוצה לה, מטעם המכון העברי להוראה והשכלה בירושלים.
עתה עם התארגנות מחדש של מוסרנו תחת השם המכללה העברית להשתלמות ככתב,
נפתחים בפני צבור שואפי ההשכלה בישראל אופקים חדשים ואפשרויות השתלמות בכתב נרחבות, באמצעות
מבחר עשיר של קורסים מקצועיים המשמשים כסוללי מסילה להצלחה והתבססות בחיים.
אנו גאים להצביע על מחלקות ההשתלמות הבאות :

מדיצד [ 111 הכנה לבחינות מקצועיות לקבלת דיפלומות ״מהנדס״ מוכרות
והשתלמות כללית במקצועות הבאים :
--מתימטיקה טכנית פיסיקה וחימיה ; חוזק חומרים ; חומרי הנדסה ; חומרי ומבני בנין ; שרטוט
בנין ; מכונות ; אינסטלציה סניטרית ; תרמודינמיקה ; תורת המכונות ומנועים: טכנולוגיה של
מתכות ; אלקטרוטכניקה ! מדידות וכוח חשמלי ; אלקטרוניקה ; טכניקת הרדיו וכד.

מדיו ! ר 91ם ר 1ד -הכנה לבחינות למנהלי חשבונות מדופלמים ולמבקרי
י 11 חשבונות מוסמכים והשתלמות כללית במקצועות הבאים :

ף* תל־אביב, התכנסו חברי ארגון מגדלי
^ הבקר לארוחת צהרים חגיגית, אכלו
כמנה עיקרית דג פילה מטוגן.

איש הברזל

ך* רביבים, החליט הקיבוץ לשגר דגם
. 2מושלם של תוצרת המסגריה המקומית
לתערוכת התעשיה, שלח במשלוח מיוחד
.מכונת קילוף, מעלית לאסמים׳ מריצה, עגלה,
שקים וחבר בשם וסקו, מרכז הענף
בקיבוץ.

הגונב מננב עצור
ף! חיפה, נעצר כייס שעה שהוציא ארנק
02 מכיסו של נוסע אוטובוס, נלקח לתחנת
המשטרה יחד עם קרבנו, שם נתגלה כי
הארנק לא חיך, שייך לזה האחרון אלא נגנב
על־ידו מאדם שלישי.

אות הגבורה
^ מחניים, הציע לי אחד מילדי הגן את
^ הסמל הבא שינתן לכל כלב אשר תוזרק
לו זריקת חיסון נגד כלבת.

הנהלת חשבונות (כל הדרגות) ; חשבון מסחרי (כל הדרגות) ; תורת המסחר ; בקורת חשבונות ;
מס הכנסה ; המשק הקואופרטיבי ! תורת הכלכלה ; חוק החברות ; חוק מסחרי ; חוקים
פיסקאליים ; חוק אגודות שתופיות ; המשק הישראלי ; סטטיסטיקה וכד וכד.

השכלהכרר ־ ת:

הכנה לבחיגות מוקדמות ובגרות, בחינות מלואים
לטכניון והשתלמות כללית כמקצועות הבאים:

עברית (כל הדרגות) ; אנגלית (כל הדרגות) ! ערבית ; חבור; תחביר ודקדוק עברי ; ספרות
עברית ; תנ״ך: ידיעת א״י ; מתימטיקה (ספרותית וריאלית) ; פיסיקה ; תולדות ישראל ;
היסטוריה כללית ; מדע כללי ; חימיה ; טבע וכד וכד.
לכבוד יובל העשור החליטה הנהלת המכללה העברית להשתלמות בכתב על הנהגת מבצע
הנחות־יוכל שבמסגרתו תוענק לכל הנרשם כתלמיד במשך חודש היובל הנחה כשעור 200/0על
שכר הלימוד.
פנה בהקדם לקבלת פרטים ומדריר חינם
והפקד את הכשרתו המקצועית או הכללית בידיו הנאמנות של מוסדנו הותיק והמנוסה.

המכללה

העבריתלה טו ת ד בוו ת

בכתב

(מקודם המכון העברי להוראה והשכלה בירושלים)

ף טבריה, נעצר תושב מעברה שגידל
* 2חשיש בגינתו׳ הצטדק בטענה כי ציפור
הזמיר המאולפת שבביתו התרגלה לשיר אך
ורק בהיותה תחת השפעת הסם המשכר.

מיסודו של
המכון
ירושלים

:רחוב בן־יהודה 2ת. ד1259 .

תל־אביב

:שד רוטשילד 15

נתניה

:רחוב הרצל 19

חיפה

:רחוב הבנקים 5

^ רחובות, רדף דייר נרגז אחרי שני
!, 2נערים ששרו זה הערב הרביעי שיר
יום חולות שמח מתחת לחלונו, גילה בשובו
כי אלמוני הספיק בינתיים להתגנב אל תוך
הדירה, להסתלק עם הפטיפון החשמלי שלו.

הבריטי

הפבפבות של אשה
ף* ירושלים, ביקש אליהו חסון גט מ־אשתו,
סיפר כי לאחר שאשתו מיררה
את חייו על כי אינו עוזר לד, בעבודות
משק הבית, הסכים לטאטא מדי יום את
הדירה ולסדר את המיטה׳ זכה מיד לגל
השמצות חדש מפי אשתו, שקראה לעומתו :
״סמרטוט סחוט, חסר כל גאווה גברית ! ״

ה׳ שדרכאבים
בגב. כברכים, בכתפיים או בפרקים ן
יי ד 3א ׳ י -רזד שלמה המלך ^ 0 5ח ל ־ אביג טל.

שיר ערש

היא באמת באה

24495

ף* תל־אכיב, חזה דוד ברגר במחזה ה
2חסידה באה בתיאטרון זירה, בו מתגלה
כי כל אחת מהדמויות הנשיות הרה ללדת,
גילה בשובו הביתה כי אשתו ילדה בן זכר
בשעת העדרו.

בריכות
מי־מרפא

תלמידים מצטיינים

חבישת בוץ
כמו בקרלסבד
דשי או
טבריה

למכירה בהזדמנות:
מגר שים ב ר חו בו ת

כמו כן אמבטיות ערבול ( 001 113111ק 1ז 1ו 1חדר זיעה טולקי /
מחלקה מיוחדת לאיכשור ע״י התעמלות רפואית, מסג׳ וריהבי־ליטציה.
המוסד היחידי מסוג זה בארץ. מחלקה לסובלי רוימטיזם.

המוסד פתוח עד 9בערב

1 לפנות :
תל־אביב, טלפון 24749

ף! יפו, הדגים קוסם כמה מעשי העלמה
וכישוף זריזים בפני קהל של תלמידי
כית־ספר, גילה בתום הצגתו כי בגדיו נעלמו
מחדר המלתחה.

ספיגת המטבח
ף• באר־שבע, נעצר רועה בדואי חסר
2רשיון־תנועה, שעה שביקש טרמפ ממכונית
צבאית במבואות העיר, הסביר כי
ריככו הפרטי, גמל אשר עליו הגיע העירה,
נקנה בכסף רב על־ידי בעל מבעדה מקומית.
העולם הזה 971

י עמוס קינן בספ טי ב ר קאן

שותים וודקה
וקוראי תנ׳ך
ך* רוסים הביאו עמם שני סרטים
| \ לקאן: את אנלי, שאני לא ראיתי (אבל
דסדמינה היפה רואים פה הרבה) ואת פואמה
פדגוגית, לפי ספרו המפורסם של מקרנקו.
מי שקרא את הספר, יתאכזב. הסרט אמנם
סימפטי אך איטי, גדוש נאומים וכולו כעין
סרט דוקומנטרי אודות הספר. אין המאבק
האישי על נפשו של כיל נער באותה מושבת
נערים פרועים, שזכתח לתהילה. אין אותו
הרקע בו החליט לפתע הנער העבריין להניח
את עברו ולהתחיל בחיים חדשים. וחבל,
כי פואימות פדגוגיות כאלה הן שהפכו
את רוסיה לפעצמה האדירה של היום.
המאבק החינוכי על נפש הלוער התנהל׳ מן
הסתם, לא כמו בתיאטרון, ולא בנאומים
אל הקהל.

תרגום לרומית
^ משלחת הרוסית, בראשותו של
( ) ואסילייב (יוצרו של הסרט הנפלא
צ׳פאייב) מתאכסנת, כמובן, בקרלטון. הרוסים
נותנים ראיונות רק׳בבוקר, בין 9.00
ל־ . 10.00 יבליאנוב׳ השחקן שגילם את דמותו
של מקרנקו בסרט (ולגמרי לא רע !) הוא
גבה־קומה, מוצק׳ בעל ארשת חביבה, ובכלל
נראה כמו אחד משלנו, מוותיקי ההגנה.
מר יבליאנוב (דרך המתורגמן) ,כיצד הגעת
להיות שחקן קולנוע?
דרך התיאטרון. עוד בהיותי נער, בהרי

מר יבליאנוב, האם יש בדעתכם להפיק
סרטים יחד עם ארצות המערב, כדוגמת הסרטים
הצרפתים־איטלקיים?
בהחלט ! והעניין נמצא בשלב ביצוע
מעשי. אנו עומדים בפני חתימת חוזים עם
כמה במאים בקנדה וצרפת, שיבואו אלינו
לביים סרטים באולפנים שלנו, עם שחקנים
משלנו.
מי הם הבמאים?
זאת לא אוכל לומר, בטרם נחתמו החוזים.
אך אנו בטוחים שהדבר יחול בקרוב
ויסייע לחילופי תרבות בין העמים.
שאלה אחרונה: מה עושים כיום גיבורי
הפואינזה הפדגוגית?
קאראבאנוב מנהל בית־ספר גדול לילדים
ליד מוסקבה. זאדורוב — מהנדס.
הראיון תם. בטרם קמנו ללכת, שמענו
עוד שבקרוב יוחל בייצור הסרט הדגל, אף
הוא לפי מקרנקו, וגם בו ימלא יבליאנוב
את תפקיד המחבר.

׳מלאו אושר ורצו כולם מהר לכתוב על
הארותיקה השוודית החדשה.
בפעם הקודמת שהוצג קיץ אחד של אושר,
מת באולם אחד הצופים, שסבל מלחץ דם
גבוה. השנה-לא מת איש, כי אולר, יאקובסן
התבגרה.

איוב ובקבוק וודקה
ף* צבא האיטלקי המוכה, שרבץ
) 1באפם מעשה על זרי קוצים, החליט
להסתער על מוסקבה ולכבוש אותה בסערה.
אולם השלג המלאכותי, תוצרת אולפני צ׳ינה

יותר טוב מגרי קופד

פולנים נתנו הפתעה גדולה — הצל.
ן ן סרט־מתח יוצא מהכלל, שאפילו עשרה
היצ׳קוקים לא היו מצליחים להפיק. הצל
הוא סיפור של אלימות, ריגול, גבורה, מחתרת,
חבלה — ובעיקר: סיפור פסיכולוגי־ריאליסטי
מעניין.
אם מישהו סבור שהפולנים אינם יודעים
לקפוץ ממרכבות, לנהל תגרות אקדחים ולעשות
כל מה שעושה גארי קופר — הריהו
טועה. והם עושים זאת הרבה יותר טוב,
ויש גם הדבר הזה שקוראים לו תוכן. מי

הרע יצא דקאן
יפאנים הכיאו סרט כה רע, מלא
( \ סוסים דוהרים ופסיכולוגיה ופסיכואג־ליזה
של סוסים, ואיך להתגבר על מצב־רוח
רע של סוסים לפני המירוץ — סרט
זול ומשעמם במתכונת אמריקאית. ומתוך
כבוד לסרטים הקודמים של יפאן, נשתוק.
נזכיר רק שמדי שנה בשנה מייצרים ביפאן

עלי חאן וקים נובאק כל,אן
אחת אחרי השניה
צי׳טה ברומא, עצר אותו והוא נאלץ לסגת.
וכל זה באשמת מי? באשמת קינג וידזר.
לאלה שאינם יודעים — קינג וידור הוא
אחד מגאוני הבמאים בעולם, יוצרו של
הללויה. לאחר שנים רבות של אפם מעשה
בהוליווד נסע לאיטליה, ושם יצר את מלחמה
ושלום לפי טולסטוי, עם אודרי הפבורן, הנרי
פונדה והצבא האיטלקי.

דה-סיקה (עומד) וגבריאלה פאלוטי ג״חגג״
אחת מתוך אלף

האורל, רציתי להיות שחקן. לפני 25 שנים
הופעתי בפעם הראשונה, בעיר !מולדתי, ומיד
לאחר מכן הועברתי לתיאטרון על שם
וכטנגוב, במוסקבה. לאחר זאת התחלתי
להופיע בסרטים, הראשון בהם שלושה בסירה
(לא לפי ג׳רום).
האם צילמתם את הסרט בחוזה על שם
גורקי?
ל-א־-איאפשר היה. המושבה נהרסה כליל
במלחמה. אבל השתדלנו לתת את האווירה,
עזרה לנו בכך אשתו של מקרנקו.
האם השתתף בסרט מישהו מגיבורי העלילה?
שכחת
שגיבורי הספר הם עתה אנשים
בני גילי, אם לא מבוגרים ממני !
* במרכז: שתלון ג׳ורגו ליסטוצי.

400 סרטים 399 ,מהם בשביל יפאן
אחד טוב בשביל העולם. השנה שלחו כפי
הנראה אחד מה־.399
אבל הבחורה הכי יפה שרואים בקאן היא
יפאנית, עם פרצוף אירופי קצת יתר על
המידה ובעל הבעה טפשית במקצת. מה
שמעיד על הרמה של קאן השנה.

ארוטיקה* זה ארוטיקה
^ שוודים הציגו סרט אירוטי מזופת,
| ן עם אולר, יקובסן (קיץ אחד של אושר).
וכשאני אומר אירוטי, אני מתכוון לזה.
הדבר היחידי שלא הראו הוא צילום רנטגן
של המתרחש בגופם של הנאהבים. אך אין
דבר, זה יבוא בפעם הבאה. המבקרים דית־

קינג וידור הוא איש נעים, שקט ונראה
הרבה יותר כמו אדם מאשר כמו במאי —
כך. ,על כל פנים, אמר עליו אנדרה דה מישל,
במאי צרפת.
מסיבת העתונאים עם וידור היתד, מאורע
בקאן, לכל שוחרי !האמנות. בתשובה לשאלתי
סיפר כי הסרט יארך 3וחצי שעות
והוא מורכב משני חלקים, עם הפסקה של
עשר דקות בין החלקים. לפנות את ההרוגים
ופצועים משדות הקטל, כנראה.
חמש שנים ישב בקליפורניה וחיפש סצי־נריו
המתאים להפקה באיטליה, עד שמצא.
הוא מעדיף את איטליה על הוליווד. באיטליה
יש לו השראה, והוא מרגיש שיש
לו תרבות אמנותית. אני מאמין לו.
אחרי המסיבה ניגשתי אליו ושאלתי אם
היה מוכן ליצור סרט על נושא תנ״כי. הוא
חייך ואמר שהיה רוצה מאוד ליצור סרט
על איוב. במשרד העתונות היה תנ״ך בצרפתית.
גררנו אותו למשרד ושם קראנו בקול
רם כמה פרקים מאיוב. מישהו הביא וודקה.
אבל לא היו כוסות. קינג וידור, גבר רציני
המתקרב ל־ ,60 שתה מהבקבוק וידו השניה
מחזקת בתנ״ך. צלמים לא נכחו.
לחיי איוב !

שקרא פעם את פרשת אזף, גדול הפרובוקטורים
שנודעו אי־פעם, ימצא בו הקבלה
לדמותו של ביסקופיק ,״האיש ללא פרצוף,״

אני מקוד, שהסרט יובא ארצה.

זוגות יוצרים
ך* איטלקים פרשו לקאן. וטוריו דהן
\ סיקר, חמוד. הוא בא עם סרטו החדש —
,הגג — יחד עם זבאטיני. הכוכבת היא גב־ריאלה
פאלוטי ; נערה חמודה שנבחרה מתוך
1000 מועמדות.
זבאטיני הוא אדם גדול ובלתי־ידוע. הוא
הרוח בימפרשו של דה־סיקה, כשם שהיה
ז׳אק פרבר הרוח לסרטיו של מרסל קארנה.
צריך פעם לדבר על התופעה המופלאה הזאת
של זוגות •וצרים באמנות הקולנוע. זבאטיני
הוא מחבר הסצינריו של גונבי האופניים,
הנם במילנו וכל שאר סרטי דה־סיקה.

ולסיום החדשות, הרי...
** לי חאן עדיין מסתובב עם קים נובאק.
> אפשר לראותם כאן רוקדים כל רקודי קאן.
כולם בוכים על בטיסטה הדוגמנית. שהוא
בא אתה לפסטיבאל. וזנח אותה.
״חבל שאני בדיאטה,״ אמרה דיאנה דורס,
ההפתעה השמנה של אנגליה .״האם העוגה
הזאת באמת משמינה?״
״רק אם תאכלי אותה,״ השיב ג׳וזף מד
סיאנה.

המשר סינורה של צברית 55׳ על מסעה בצוכת

ידידתי דינב

עיניה היו חומות כהות. מוארות וגדולות, פשוט משכנעות.
היא לא היתה יפר,פיה, אך נחמדה מאד, אפשר למצוא המון
בחורות כמוה בקיבוצים ובמושבים בארץ.
הפגישה השניה בינינו נערכה עוד בא־תו הערב. הבנות העייפות
והלכו לישון, באולם נשארנו רק זיינב יאד. הצעתי לה לע־א
ת לחדרי. היא לא ראתה שוס
דהר מוזר בהזמנתי, נענתה לה
ברצון.

ך* רצאתי את הטמבור

ירידה למטרו. אופירה (במרכז למעלה) בחברת כמה
מבנות העמים בפאריס. במוכז למטה: זיינב המצריה.

מועדון הלילה מגדה בפאריס היתד, שמחה בינלאו־
^ מית. תזמורת צרפתית ניגנה מנגינות סוערות ואילו
סב בנות מכול רחבי העולם התלוו אליה במחיאות כפיים
ושאגות. השמחה גברה׳ והבנות החלו להשתלב בתכנית ד־תזמורת
בעזרת כל כלי הנגינה שהיו על השולהן. האוסטי״
לית הקישה בסכין על גבי ספל, האמריקאית נענעה מלחיה
גדולה בקצב, אני תופפתי בעזרת שני מזלגות ואילו היפאנית
סתם רקעה ברגליה.
כאשר החלו הריקודים, טפח מישהו על שכמי ואמר לי
,שלום״ בעברית.
הוא היה אדם מבוגר וגבוה, קרח מאוד. לא היה לי מושג
מי הוא עלול להיות. הוא הזמין אותי לרקוד עמו, בצרפתית
כמובן. ולמרות שהיה חבל לי על החמצת רקוד עם דב• כמעט
אמיתי, לא יכולתי לסרב לאדם הפונה אלי בשלום עברי.

ך ץ וף כדי ריקוד החל האיש לשוחח :״נכון שאת מלכת
( *היופי של ישראל?״
הסברתי לו שאני רק נציגת ישראל במיפגש בנות העמים,
ושאין לי כל חשק להיות מלכת יופי. אבל אמרתי זאת
בצרפתית גרועה ואינני בטוחה שהוא הבין בדיוק את הבונה.
הוא החל לחלק לי מחמאות :״ראינו אותך ביומני הקולנוע.
אנחנו גאים מאוד שנערה כמוך נבחרה לייצג את ישראל.״

פחות ולא יותר.
ברגע שעמדנו לעזוב את המועדון, התפרץ אלי שוב אדם
נמוך ועגלגל, ופנה אלי גם הוא בשלום עברי. התחלתי להרגיש
את עצמי כמו בכיכר דיזנגוף, ביום שבת אחר־הצהרים.
האיש הקטן היה נרגש ומשולהב מאוד :״היית נהדרת״ ,הסביר
לי בצרפתית מלווה התרגשות קולנית .״זה כנראה הולך
יחד. מה שעשית את למען ישראל, לא עשו עשרה שגרירים.
הוכחת לעולם שישראל ומצרים יכולות לחיות בשלום.״
הוא לחץ את ידי ורץ במהירות אל זיינב המצריה להגיד
לה את אותן המלים. אף על פי שהמלים שאמר לי יכולות
להישמע כנאום תעמולה ציוני, הרי הוא לא היה יחיד שחשב
בכיוון זה. העתונות הצרפתית נשארה בפה פעור למראה
הידידות ביני ובין זיינב ופרשה זו האפילה על כל שאר
המאורעות של מיסגש בנות העמים. אילם, למעשה, היתד,
ידידות זו הרבה יותר פשוטה ממה שכתבו עליה בעתונים.

^ יום כו עמדו להגיע הבנות לפאריס, ניגשה אלי אחת
4המארחות, נוצריה חביבה התופסת עמדה בעתון אל,
והסבירה לי בתקפנות בלתי־רגילה :״היום מגיעה ד,מצריה.
שלא תשוחחי עמה על פוליטיקה ולא תדברי על מלחמה.
איננו רוצים כאן במריבות״.
לא עניתי לה במלים, אבל אני חושבת שמבט אחד הספיק
להמחיש לה את תשובתי :״מה את מקשקשת? אני יודעת
בעצמי איך אני צריכה להתנהג.״
יתכן שלא הבינה בדיוק. שהרי לא ידעה עברית כלל.
נפגשתי עם זיינב אל־ביאלי לראשונה באולם המלון. היא
שוחחה אז עם הפורטוגזית. הצגתי את עצמי .״אני מישראל״.
היא חייכה בשני טורי שיניים נהדרות ולא נבהלה כלל
מהשם שבטאתי.
המשכתי בדרכי, אבל הספקתי להבחין שהיו לה עיניים
נהדרות. היא היתד, נמוכה וצעירה. ילדה ממש 15 אבל

והסתלקה.
שאלתי את זיינב :״מר, את עושה בזמנך החופשי?״
״אני מנגנת על פסנתר,״ ענתה לי.
״מה את מנגנת?״
״מוסיקה קלאסית.״
שאלתי אותה :״מה, בטהובן,
מוצארט, באך?״
היא פתחה עלי עיניים גדולות
ושאלה :״מה זה?״
אמרתי לה :״אלה קומפוזיטורים.
האם את לא. מנגנת אותם י״
״לא,״ ענתה לי .״התחלתי ללמוד
רק לפני שבוע.״

( ן שהבאתי מהארץ והתחלתי לשיר•
שרתי לראשונה את ר,ימ־נון
•הנוו״ל. אולי היתה בזה קצת
ציניות לשיר לנערה מצריה דו־קא
את המלים :״נח״ל נח״ל היך*
תקשרנו*והפכנו לידיכון
!״ אבל זיינב התאהבה סיד
( \ דות. בצילומים הופענו תבשיר.
מיד
ביחד. כשהצטלמנו בעת ההתפארתי
בפניה שאני יודעת
ירידה (המבויימת) מהמטוס, היא
גם שיר ערבי. שרתי לה את
נדבקה אלי כל הזמן, עד שהר
השיר :״יא בינת שייך אל עגשתי
שזה יראה כבר מוגזם ורב.״״
בליווי הטמבור והיא צהנפרדתי
ממנה• שמרנו כל הזמן
לה ממש. זכרתי טובה למדריכי
על יחסים מצויינים, חרץ מיום
כתנועת הנוער שלימדוני כמה
אחד.
שירים ערביים.
זה היה ביום בו הופיעו בעתו־השתמשתי
גם בכל מיני מלים
נים הכותרות על הרצח בשפריר
ערביות שנקלטו במוחי כמו :
ודל קרב המטוסים בנגב. לא ידע״יאללה״
ז״תפדאלי״ ומי שתי
טוב צרפתית אבל זה הצלחת-
זיינב,
לא ראה את שמחתה של
לקרוא למרות שקולם ניסו להססאת
או פי רהא רז
לא ראה שמחה מימיו. מיד הידיתיר
זאת ממני. הרגשתי זעם שעה
לי שגם היא יודעת שיר עברי.
אי אפשר לעצור אותו ומשום מזהיא
התחילה לשיר ועכשיו הגיע תירי לחשוב שאני מתע־ ר,ופנה הזעם כלפי זיינב. נופפתי לה בעצמי ואמרתי לד: ,
לפת בי במקום. המלים שיצאו מפיר, היו :״אנו באנו ארצה
״הרגתם לנו ארבעה ילדים.״ לשאר הבנות אמרתי לחוד :
לבנות ולהיבנות בה.״ אפילו המנגינה היתד, בלי זיופים.
״אינני מקנא במצרים עכשיו.״ ברור שאחרי ההסברה הארוכה
לא הספקתי להתאושש מההלם הראשון והיא הנחיתה מכה
שנתתי להן על צה״ל הן היו משוכנעות מאוד.
נוספת על ראשי :״נדמה לי שאני יודעת עוד שיר. אני לא
לא דיברתי עם זיינב באותו יום. אמנם, לא היה הזעם
יודעת באיזו שפה, אבל אני חושבת שזה בעברית.״
מופנה כלפיה. היא היתד, בשבילי נערה ערביה, ממש כאותן
הערסות שיכולתי להיפגש עמן בארץ, כמורה אי כחברה.
הש־ר הבא היה :״יש לי גליד ,1הכי טובה, הכי טובה
ומשיבחה, קנו ממני ילדים, קוקו הא הא.״ היא ידעה אפילו אבל באותם הרגעים לא יכולתי לחש! ב עליה כעל חברה.
אחרי כמה ימים, עברה הרגשה זאת. שוב הפכנו לידידות.
את התנועות המלוות שיר זה.
כשהגיע יום הפרידה היתד, הפרידה עם זיינב נרגשת בזיינב
סיפרה שהיא ילידת קהיר, אביה עורך־דין והיא מיוחד• היא נתנה לי צמיד כסף עם תמונתה של קליאופטרד.
מסתובבת בחברה של יהודים. לא היד, עבורה שום דבר
ואני השבתי לה שרשרת עבודת בצלאל. נתתי לה גם את
משינה במלה יהודי. על ישראל היא ידעה מעט מאוד. יהודי
תמ־נתי וכתבתי לה הקדשה בזאת הלשון :״ל.יינב המתוקה״
עבורה היה פשוט אדם המאמין בדת אחרת. ר,־א לא ראתה
אני מקיר, שי״יע יום ואזכה לאוחך בביתי ולהתארח בביתו.״
דופי בעובדה שהיא הביאה עמה לפאריס חבילה שהשכנה
היתר, עמי גם חוברת של יום העצמאות לילדים בכיתה ג׳.
היהודיה מקהיר שלהר, לבנה הלומד בפאריס.
בניקוד ועם תמונות. שלחתי אותה לאחיה של זיינב, בצירוף
״אחי אפילו יודע עברית,״ התפארה באזני. התברר כי
הקדשה בעברית :״תלמד לקרוא עברית, ותדע את תוכן
אין בקהיר בית־ספר עבור ילדים בני חמש ואילו אמה, שחוברת

רצתה כי אחיה בן החמש ילמד, שלחה אותו לבית־ספר
יהודי.
חשבתי שנפרדתי ממנה. אבל היא הופיעה בחדרי למחרת

בבוקר, לפני הנסיעה, ובעיניה דמעות :״אנחנו נפרדות?״
לא רצתה להאמין .״הלואי וניפגש עוד פעם ויד,יד, שלום
^ אמצע נכנסה המארחת, זו שהזהירה איתי מפני
בין ישראל וערב.״
>4זיינב. אילו היתד, רואה דרקון בחדר, לא היתר, מתפלצת
יותר מאשר בראותה שתינו יחד 6קרצתי לה והיא הבינה
היא יצאה כשכולה מתיפחת בבכי.

פגישהמלכותית. אופירה (קיצונית מימין) וזיינב
(קיצונית משמאל) בפגישה עס בן סולטן מרוקו, הנסיז
מולאי חס .1הכושית היא מקאמרון, ההולנדית מהאג.

חיוכים בינלאומיים. ארוחת הפרידה במומדון־לילה
בפאריס. אופירה (קיצונית משמאל) בשמלת נשף של
כריסטיאן דיור. מימין: נציגות בריטניה, אוסטריה ואיטליה.