גליון 972 מתאריך 31 במאי 1956

גם ההקדש

התאונן כי היה לו חבר טו ב, הרב ש מו א ל סלטי
נר. והו א נסע לירו שלים ונתקלקל. ש א לו או תו
מדוע. הו א ענה, מני ה וביה :״הלא הו א נע שה
רב רא שי בירו שלי ם...״

05111:1חוה

יוסף קורבמן, תל־׳אביב

ראויים אתם להערצה מיו חד ת על שהרהבתם
עוז בנפ שכ ם להסיר סוף סו ף את מ סווה הצבי עות
והמירמה ...אלה היוצאי ם מעוריהם ממש.
לביעור ננע החזיר, ע שו ועו שי ם מע שי ם ש״ הזירות״
זה מונ ח טהור לנבי דידם 1

העורך הראשי :
אבנרי

אורי

ראש המערכת :
מיום כחז

יצחק י. הללי, ירושלים

עורבי־משגה ן
דוב יתז. או די ס ר ,

עורך תבנית :

זירך כיתוב:
סיי בי

חדת

פנית

•־.כתב הראשי:

אלם המערכת :

*דנא חרניי

יהודה

זעיר

חברי המערכת:
• מ ר אי ביבר. גיבח גבי. אי תן נבירול. לילי ניייי .
י־ויד הורוביץ, רותי ורד. רוני זוחר, אברזזם חר סוו.
אוסקר מאובר. מטה לשם. אביבה ס טן. ע מו ם
קינן. שלפה קיז. א לי תבור.

עייר הראשי: עורך דמום: מנהל מעבדה :
• ם ו אל ברתור

אריח ארי אל

דח׳ גלי?סון 6תל־*ביב, מסן חסבר*ים
יומוירס״ ת. ד , 136 .מליון .26785 חוווצי• ל*ור: חפולם וחח בס״ס
דיוס יזוריל בס״ם, ת׳-א סל.23204 .

נתז רוזז

יז חפערכ ת אחראית עבור תו כן ה פו רעו ת
סלבד עבור פו ר עו ת הפ ת סר ס מו ת תחת הכו
יורת .,דו״ח לצרכו דו ״ ח לבוחר דו״ ר
לנו ס ע״ ו כו׳ ה מו כנו ת על־ידי חברי המערכה
יגבדקות על־ידם. הפרור ״ דו ״ ח לבוחר״ כו לי
הו ד עו ת מ טע ם פ סלנו ת וארגונים ציבוריים
• ש ר אין המערכת אחראית ל תוכנו ולד
עו ת ה פו ב עו ת בחז ו ש אינן פשק סו ת ברעות
המערכת
מו ס גו רהש הי א את

העתוו הנקרא ביו ת ר בנמד־גר.

אחת המועמדות הסופיות (וד,רציניות ביותר)
לתואר צברית 56׳ ,חיילת בתפקיד אחראי׳
צברית דור שלישי ובת למשפחת יוצאי־לבנון,
נישאה למורים כרמל 24 שעלה
לפני שבע שנים מצרפת. מאחר שגליה היא

השבת היה העולם הזה נושא מרכזי של
השיחות במאות בתי־כנסת כר,־זבי הארץ.
היינו סקרנים מאד לדעת כיצד יגיב הציבור
הדתי האמיתי על סידרת הגילויים המדהימים
שהתפרסמו תחת הכותרת ״דת או ביזנס?״
הדו״חים של חברינו, שהיו בין המתפללים,
הרגיעו אותנו לחלוטין ועודדו
מאד.
הציבור הדתי התיחם באימון מלא לא רק
לגילויים עצמם׳ אלא גם לכוונות המונות
של המערכת. כמעט בכל מקום נשמע הפסוק
;באידיש) :״הם צודקים !״ מסתבר
כי בשום מקום אין המרירות נגד עסקני
הדת רבד. כמו בציבור הדתי דווקא. ובצדק.
אולם בשום מקום לא נתקבלו שליחי
העולם הזה השבוע בלבביות כזאת כמו בכפרם
של חסידי חב״ד׳ שפריר. הם הוזמנו
למסיבה פנימית לגמרי, בד, לא נובח שום
עתונאי אחר (ראה עמוד .)7הרב אברום,
גיבור היום, נישק את צלם המערכת. ליגלג :
״אתה יכול לצלם רק גופות. אבל את הנשמר,
אתה יכול לצלם?״
אחר־כך סיפר הרב אברום סיפור על
אדם שרכב על סוסו ממוסקבה לפטרסבורג.
בכל תחנה סעד את לבו ונתן גם לסוס לאכול.
ובכל תחנה אמר הסוס לעצמו :״רק
בשביל זה באנו הנה, שאוכל לאכול.״
מוסר־ההשכל: אנשי העולם הזה אמנע
עושים את מלאכתם ברדיפה אחרי סקופים
כלה כליה ארקץ
עתונאיים, אולם למעשה רוכב עליהם ריבונו־של־עולם,
המכוון אותם לפי כוונותיו הנס בוגרת כית־הספר אליאנס, אין בעיות לשותרות.
ניות.

כקודח, יעדר מורים מדי פעם במשך
עשרה ימים, יחזור לחופשה של חמשה
לפני שנתיים פירסם העולם הזח כתבת
ימים. גליה, לשעבר אתלטית, עד שנקרע
שער על האגרופן דויד עובד. באחת ה תמונות
הוא נראה מבלה בחברת נערה חמו לה ווריד באחת התחרויות באיצטדיון, מבדה•
לפני הצי שנה פירסמנו כמה תמונות י טיחה עתה להיות קודם כל עקרת־בית טובה.
על גילוי הנפט בחלץ, ובאחת מהן הופיע
גבר מזוקן, שעמד על המגדל ברגע ההיסטורי
בו פרץ הנפט מחיק האדמה וכוסה
על־ידו.
מה הקשר י פשוט מאד: השבוע נישאה
אותה נערה לאותו בחור• גליד, ארקין (,)18

מכתבים
מה אתה יודע על המינץ ץ
לו היה קיים פרם־פוליצר בי שראל, הייתם
צריכים לזכות בו עבור מ אמרכ ם על הביזנס של
סועלי-אנודת־י שראל (העולם הזה .) 971 היתה בו
מזינה נדירה בע תונות העברית: הנינו ת אי שי ת
למופת, הריסות בלתי־נרתעת בהסקת המסקנות,
ועבודת־נמלים של ה שנת מ או ת עו בדו ת. אם זו
רמתכם הרגילה, ר ש מו או תי כקורא קבוע מ היום.

ישראל חן, נהריה
חן־חן, הקורא חן.
...האם היה מינצה־ ך ב סננון כל כד סינ ציני?

שמואל גלאון, רמת־גן
...אינני קרוב לחבר-הכנסת מעץ, אבל אני
נו ש א את או תו השם ו אני חו שב שאתם הגזמתם
מ אד בסירו ס השם מינ ץבמ או ת סירופי ם וצי רופים
שוני ם.

יצחק מינץ, ירושלים
הקורא מינצודק.
ב״ ה ...אולי כ ב׳ צדק בדבריו הנכבדי ם על
מפלנ ת סועלי־אנודת־י שראל, ברם ירשה לי ל ש אול

מ דו ע נ טפל כב׳ דווקא על מפלנה קטנה זו?
מדוע איו כב׳ מקדי ש ת שוסת־לב רו סה נם ל מפ נה
הפועל-המזרחי, העו שה את כל או תן מ ע שי
העוול ביתר חו פ שיו ת?

שלמד, הכהן ליברמן, ירושלים

סבלנות, הקורא ליברמן.
אין היום מי שיערער על כד. שרוב נ ציני
המפלגות הדתיות לא רק שהם קטני רוח ודלי
אי שים, אלא שי ש להטיל גם ספק בדתיותם.
לפנים, בתפוצות. זכה לתואר מנ היג אדם גדול
בתורה, נקי כפיים ואציל נפ ש. בארץ נכב ש
ההגה על־ידי בורים וג ם׳ נפשד׳ בכוח חוצפתם
ויהירותם ...ה מ שי כו בסדרה כי ברכה רבה בה
— אולם בזהירות רבה.

עזרא ב. שטרנבוי, ירושלים
מה היו אומרי ם שלו שהנ אוני המאה הקו דמת
— רב ישראל סלטנר. רב איצלה מסטר-
היו אומרי ם
סבורג ורב שימחה זיסל מקלם?
בוו ד אי :״ני צ חנו, ביי 1ני צ חנו כי הם היו
הרא שונים שלח מו מלחמ ת קוד ש ננד או כ לי לחם
חינם וננד הרבנים בכלל.
הגיעו הדברים עד כדי כך, שרבי י שראל סלטנר

...לא נ כין כי נ צינ ס א ״י הקיצוני (ב מוע צ ת
עיריית חיפה) לא מצאפ סול נם בפתיחת התערוכה
בשבת. אם הו א לא ה תפ ט ר״ מ תפ קי דו כפנו״
חו שי, יש להבין את מ צבו. היה זה נ סי ת קשה.
הרי חז״לאמ רו :״ אל וזדון את חברך עד ש תני ע
ל מקו מו ועל הכסא

ד. ברומברג, חיפח
חז״ל אמרו גם :״רק לימות המשיח יהיר
צדיקים יושבים על נסאותיהם ונהנים מזיו
השנינה*.

...האיש שכתב את המאמר הו אסש סינ ץ מקצועי...

חנניה
הופר, בני-ברק

דוד דור ודירותיו
בכלל לא מ פ לי א ה או תי עיסקת הדירה של
שר האוצר לוי א ש כול (העולם הזה .) 970 אין בה
גם כל חידו ש: אלה הם מע שי ם קלאסיים שנ ע שו
ונע שים בכל ס דינו ת הגויים. הנחמה הי א בזה
ש מנ היגינו נותנים ספרי תנ״ דבמ תנה לכל אורח
גוי. על מנת להוכיח לעולם איזה צדיקים הם

ישראל בר־דג, תל־אביב
כי מציון תצא תורה וספסרים מעם הספר.
מי מ מיני ס ט רי ברית־המועצות, או ארצות־הב־רית
למשל, מסתפק בדירה של ש שה חדרים 1
א פי לו אם נקה בח שבון שדירתו ה צנועה של שר
האוצר עלתה 75 אל!ז לירות, הרי מ הו ה סכו ם
הצנוע הזה לעומ ת תקציב ה מדינה ל שנה אחת.
האם בגלל
המסתכ םבמ או ת מי ליוני לירות?
סכום סמלי כזה כד אי להרעיש עו ל מו ת ולבזבז
שני ע מודי ם של העולם הזה 1
אתם כותבים שהבם!ז מחולק ביו רשות־הפי־תוח,
מ שרד ה או צר. מ שרד העבודה ותקציב ה שיכון
של ר שות הפיתוח. אני מ שו כנ ע כי שכחתם
שלוי א ש כול — ירום הו דו — הא גם ראש אנף
הקליטה של ה סוכנו ת היהודי ת. מה יש, הקליטה
לא עזרה לקלוט את א ש כול?
חלקו את סכו ם
ולבסון ז, שיעו ר בח שבון :
הכסף. שעלתה הדירה, בין מ של מי ה מסי ם בארץ
והתורמים בחוץ־לארץ. ותקבלו תוצאה מ ד הי מ ה :
כל אד ם תרם נדו שים בודדים ל מען לוי א שכול.
פעם נתתי נדבה שילינג אחד לעני זקן. שפ ש ט
ידו בתחנה המרכזית.
ב סי כו מו של עניו. הבי עו
את צערם על המ שנה. יו פי 1

העורך שאל :״ מדינ ה ציוני ת העולם הזה
״כן וכן ו ״ הו א יכול אולי
) 970ו אני עו נ ה:
להסתנובב ול שכוח כי לולא ה ציונו ת לא היה
נמצא כיו ם בתל-אביב. אבל אני. ש ת מונ תו של
הד״רזאב בני מין הרצל תלויה בבי תי, לא שכחתי
ולא א שכ חזאת לעולם 1

אלחנן וולפרס, זכרון־יעקב

לו הטרחתם ע צ מכ ם לדפדף באחד מ ספרי ההיס טוריה
המנוקדי ם של בית-הססר העמ מי. הייתם
מופ ת עי ם לדעת שקיימת זהו ת מעניינת ביניכם
לבין בווין. שרי החוץ הבריטי לשעבר ..ו קוד מיו.
אלא שקיים, בכל זאת, הבדל מ ה ביניכם לבינו.
הוא ט ען שב־ 600 אלף יהודים. דיינו. ו אילו
אתם. בנדיבו תכ ם הרבה, מ ט כי מי ס להגדלת היי
שוב הי הודי עד קצת למעלה מ מי ליון ו מחצית

המיליון•

יחזקאל כהן, תל־אביב

״אתה לא מכיר אותם!״
ביטול ה מי מ של ה צבאי (העולם הזה ) 969כ מוהו
כפ תיח ת שערי ה מדינה ב פני פול שי חוסיין
ועבד אל־נאצר. כל ה מ צדד בו — אוייב או מטורף!

אלי ירון, פתח־תקוה
אנ שים של א ב או מ עוד ם ב מנ ע עם הערבי. לא
הכירו את אורח חייו ומח שב תו. הם א שר נע שו
בן לילה ל מו סהי ם לעניינים הערביים. אנ שי ם אלה.
אשר מ עול ם לא י צ או מ כו ר סו ת מ שרדיהם. הם
אשר עי צ בו אתהמ דיניו ת הנוכ חי ת והם אחראים
לכ שלונ ת המחפיר.
ניסי תי לפ ע מי ם ל שוהה עם אנ שי ם שוני ם. אשר
דברם היה ח שוב במפ לנו ת ה שונו ת. אליהן הש תייכו.
אד ת מיד קיבלתי אתהת שובה הנצחית :
״ מהא תה מ בין בענייני ם הערביים? א תה לא מכיר
אותם 1״

טוביה וורמן, חיפה

עלמה, עלמתי, ערמתם
התרשמתי מאדמ סי פו ר ה של אופי ר ה ארז על
הידידו ת שנו צ רה בינ ה לביו הנצינה ה מצרית ב כנ ס
בנ(תהע מי ם (העולם הזח 971ל מען האמת,
פיקפקתי כל הז מז ב ח שי בו תו של מפעלכ ם לבחי רת
צברית אופייני ת. עתה אני מ שו כנ ע בי ז הו
מיפ על בעל ה שיבו ת ל או מי ת. ה מ שי כו בו.

ד״ר אליהו קדר, ירושלים
בהחלט.

הו סי פ ה
ע מוקה.

אריה סממו, תל־אביב
או־לה־לה ! או בצרפתית יותר פשוטה :
651 {>111161 )11)18011<1116,מ 60110ז ז00
1166.־ 15 10111 )16 016016 0161ג1מ

השקט והרעש
רות שוהם, חיפה
מאד התפלאתי לראות את הכתבה לכבוד ה מנו־רש-המשוחרר,
שלפי הו ד ע תו — בלי כל לחץ
פיזי — נשבר תיכה אחרי היומיים הרא שוני ם וא שר
כל ענייז החזקתו כמה חודשים במא סר. לפני
מ שפ ט הראתה. היה נ חו ץ רק כדי שהחבר יל מד
נם את ה שפה הצ׳כי ת ...ועליו אתם כו תבים :
״האי ש שלא נ שבר״ :חזרו בת שובה...

חביב שיבר, הלינה האנסי־קומוניססית
בישראל
...מי הכריז ברדיו פראג על מרנלי ישראל
וכל יתר הפ סולת? קשה להיו ת ניכו רשמה?
אז מה
טוב. זאת או מרתש או רן כן נשבר 1
כל הטרסק הזה?

לילות בנען

הרצל מול בווין

ואש כו ל

חגי קוזלוב, קרית מוצקי!
פרשת אורז (העולם הזח ) 971 לא
כבוד ל מדינה. אולם כטרגדיה אי שי ת
ננ עו דברי אורו ע צ מו ער ל מע מקי לבי.

פ. צ״ יפו

כותרת ה סיפו ר ״ מ ד מו אז ל מי ש ר אל״ (העולם
הזה ) 970 אינ ה נכונ ה. ובכן. מ ד מו אזל בצרפתית
פי רו שו עלמתי, ועלמ תי מי ש ר אל הינו שגי א ה
בעברית. אם כי מבדחת במקצת. הנכון הוא. אם
כבר בצ רפ תי ת. אז ד מו אז ל מי שראל. ש פי רו שו
עלמה מי ש ראל.

קורא, המבקש לחיות בשלום עם האוצר
בן־נוריוז

אם זה מפ על כ ה חיוני ודוחק. אז למה
יגייסו אנ שי ם לחוד ש ימי ם כ חובה. מ בין
שנילם כבר מעבר ל שרות מילו אי ם, כפי
ברוסיה בז מן ה מל ח מה? א חינו הצעירים
רדים בל או הכי מ ס פי ק על-ידי בל מיני
אחרים.

של א
אלה
ש ע שו
מו ט צוי

אליק, פתזז־תקוה

סוה סוף הגיע נם העולם הזה 971א ל הר
כנעז ואל הא שהש הי א סימל־דרד בנו ף ההר ־־־
שרה לוי.
כאחת ה שו מעת זה שנים רבות סיפורים על
אשה מעניינת זו. אני רוצה ל הוסי ה עוד קו
לדמותה. כ שב אה בתה מאו ס ט רליה להשלים עמה,
אחרי כמה שני ם ברוגז. עזבה שרה הזקנה את
הבית, נעלת או תו ועברה לנור ב או תו לילה
במקום סו די.
הבת בילתה את כל או תו ליל חורה סוער ומקפי
א על מרדנו ת הבית הנעול, המתינה ל שו א לאם
העקשנית, שחזרה רק אחרי הסתלקות הבת.

על גלגלים
אתם מאהא חוז בז מן האחרון — על כל פנים
ב מדו ר ה ספו רט. תגידו לכתב ה ספו ר ט שלכם ש הו
א בסדר גמור, ו שכל מלה ש הו א כו ת ב מעניינת
מ אד ושירבה לכ תוב ו ש...

דויד לוי, חדרה
די ! הוא כבר מסמיק.
הנני א חד מהנלהבי ם ל ספו רט האופניי ם, אולם
מירוץ כזה שנערך במסנרת הגינו ת הפועל עוד
לא ראיתי. לכן אנ ס ה לה שוות מי רו ץ זה למרוץ
ה שרון. שנערך בז מנו על ידכם. ל פני מירו ץ
הפועל דיברו וכ תבו עליו הרבה. אולם ההצלחה
היתה חל שה מ אד. ל עו מ ת שלכם. וזאת למרות
החרם מ טע ם התאחדות ה ספו רט. א שר הו טל מ שו ם
צרות עינם של העסקנים על מ רו ץ ה שרון.
...חזיתי בגמר ה מירו ץ ליד מ קו ה י שראל.
בדיוק בנ מר. כ ש שני רוכבים ( או ס ט רי ואנגלי)
נ תנו פיני ש. נעצר פ ת או ם ג׳יפמ שטר תי כמ טר
אחרי קו הנמר וחסם לאנגלי את הדרך. לכן,
ל מען לא להתנג ש בג׳ים. עצר את או פניו ונפל
לצד הכבי ש ונאלץ לוותר על מ קו מו הרא שון.

יצחק מוזס, תל־אביב

דבורה מ ,.צפת
הלילות בהר ננען...

מהי פי ם
...שכחתם לציין כי שרה לוי החליטה באחד
הימי ם לקרוא להר־כנען על שם ע צ מה ,״קריוז־שרה״
.הי א התקינה של ט מיו ח ד בכני ס ה לכבי ש
ההר, אד מ תננדי ה הסירו או תו בלילה. למחרת
היום הציבה או תו שוב. וחוזר הלילה. מ שד עש רות
ו מ או ת ימי ם ולילות, עד שמת ראש הסיעה
הננדית. ברזל הזקן.

הדוגמה האישית

אברהם צפתי, צפת

לפני כמה ימים חזרתי מ ש בו עשל. ע בו ד ת ביצורים
בספר. איני רוצה להתעכב על עצם העניו.
כי הצורך בעבודה זו ברור לכולנו. רצוני רק
לצייז עובדה מעניינת והיא — שבל המתנדבים.
לסי מ ה שנ מסר לי במ שק. שייכי ם לציבור הידוע
במדינה כציבו ר בעל רוב החובו ת ו מי עו ט הזכויות.
...אולי
כד אי ל שנות. בהו צ אה הבאה של האנ ציקלופדיה,
את הנדרת ה מו שג ד מוקרטיה?

דוד שור, באר יעקב
פעם היו מספרי ם את הבדיחה על יעקב הזן.
מנהיג השומר-הצעיר, שיצ א ב שבת בבוקר מחדרו
במשק מ שמר־העמק. כ שהו א לבוש בנדי עבודה
וחמו ש טוריה .״ יעקבו ״ צעק אליו א חד ה פ עוטים
ב מ שק ,״אתה שו ב הולד להצטלם?״
נזכרתי בבדיחה זו למראה העתונים והיו מני ם
ה מו צפי ם ת מונו ת של מנהיגים תו לי ם שי צ או,
כביכול. לעבודת ביצורי ם של חצי יום או יום.
מצלמים. מה?

יוסקה גרשמן, חיפה

הדרכה יעידה
יעל היתה מ״כית בבסיס הדרכר של
טירוניות וכמובן, הבליטה בכל הזדמנוח
את ידיעותיה. העיקר, פעם הלכה ליד
מוגרבי והנה ניגשת אליה ישישה בת
80 ושואלת אותה איפה זה רחוב שלוש.
יעל התחילה להסביר :״לבי ישר. העץ
ממולו, שתי אצבעות שמאלה — קיוסק.
מאחורי הקיוסק — מכשול. עקפי אותו.
טווח של 400 מטר — בית. לכי ימינה,
שעה 2/2ת — רחוב. בקצהו, היעד.״
״באמת יפה מאד,״ השיבה הזקנה .״ואיך
מגיעים לרחוב שלוש?״
אריה אבינרי, צה׳׳ל

מה קדו ש
בהקד שי
הכתבה השניה בסידרה

דת או ביזנס?

רנ?ןלפניב חירתו של הרב נסים (למעלה)
מרימים העסקניס־מטעם, כמעט כולם פקידי
הפועל־המזרחי, את ידיהם באחידות מופתית.

המפלגה. מאות אלפי קוראי עתונים שמעו
בפעם הראשונה את שמו של הרב יצחק
נסים.

מזכנות לרבנות

שום דבר אינו קודש לגבי הסוחרים בקודש.
לא רק הרגשות הדתיים של המוני החרדים הפכו
לסחורה עוברת לסוחר, לא רק הצבעות וכסאות
בכנסת נקנו ונמכרו במזומנים -אפילו המשהה
הנעלה ביותר בחיי הדת, שהיתה צריכה לסמל

(ראה שער)

^ ולם בית־הפנסת ישורון בירושה
לים היה יגדוש אנשים עטורי־זקנים. ההתרגשות
היתד, רבה. על שבעים הנוכחים,
מחציתם רבנים ומחציתם חילוניים, היה לבחור
בשני רבנים ראשיים: אחד אשכנזי
ואחד ספרדי.
בחירה זו נערכת אחת לחמש שנים. אולם
מעולם לא דמתה הבחירה למחזה׳שהוצג
הפעם. שבעים השחקנים ייצגו, כביכול, מוסדות
שונים ומשונים: משרד הדתות, עיריות
מכל פינות הארץ, מועצות דתיות למיניהן.
אולם, למעשה׳ נבחרו כמעט כל הנפשות
על־ידי במאי אחד: מפלגת הפועל־המזרחי.
היא השתמשה בכל דרכי ההשפעה, השוחד
והאיומים, כדי להבטיח שכל מוסד ומוסד
ישלח בדיוק את האיש הרצוי לה.
לא היה קושי בבחירת הרב האשכנזי.
הרב חרל״ם נפסל מיד, מפני שהיה שמרני
מדי לטעם הנוכחים. ברוב קולותיהם של
הספרדים נבחר שוב הרב אייזיק הלוי הר־צוג
כרב ראשי אשכנזי.
אולם בחירת הרב הראשי הספרדי היתד,

את קדושת הדת כולה, הפכה למרכז של תככים
וקנוניות בין מושכי חוטים של המסחר במשיח.
כיצד ניסו עסקנים להפוך את תפקיד הרב הראשי
לקרדום, לחפור בו הון מפלגתי ושלמונים,
על כך יסופר להלן בחלק זה של הסידרה.

מלווה בהתרגשות גועשת. הרב הקודם, ה־ראשון־לציון
בן־ציון מאייר חי עוזיאל, נפטר.
המועמד הטבעי לירושה היה הרב הראשי
הספרדי בתל־אביב, יעקוב משה מולי־דאנו
72 דמות מרכזית בחיי הדת בארץ.
לעומתו, התיצב רב שעד אותו יום לא היה
ידוע כמעט, למרות שבניו ארגנו למענו
מסע־תעמולה מרוכז ומתוכנן. היה זה הרב
יצחק רחמים נסים (.)61
כנאה למאורע חגיגי מסוג זה, הוכשרו הלבבות
(והידיים המצביעות) במסיבה חגיגית,
שנערכה ערב לפני כן בבאר המפואר
של מלון הנשיא, ואשר בו קויימה המצווה
״והשתייה כדת אין אינם״ .שם נתגלה בפעם
הראשונה לעשרות הבוחרים המזוקנים כמי
הם עתידים לבחור למחרת היום: חלק מהם
שמע בפעם הראשונה את השם יצחק נסים.
האדם שהשמיע את השם היה אישיות אהודה,
בשם זרח וורהפטיג. במקרה, היה גם
תת־שר־הדתות. במקרה, היה גם מראשי ה־פועל־ד,מזרחי
וח״כ ברשימתם. אולם לא
במקרה היה זה הוא שגילה לאוזני המאזינים
את השם המפורש של בחירם.

כמעט כל הנוכחים אכלו את לחמו הצר
של משרד־הדתות. אם כפקידי הרבנות, אם
כרבנים בישובי־עולים ואם באחד מעשרות
התפקידים האחרים, באו משכורותיהם מכיסו
של משלם־המסים, והיד שהעבירה אותם מכיס
אל כיס היתה ידו של משרד־הדתות.
לכן היד, יום המחרת, יומם של נסים
וטולדאנו, גם יום של נסים ונפלאות.
אחד הבוחרים עוד העז, לדרוש ברגע
האחרון כי הבחירה תהיה חשאית, וכי
כל בוחר יקום ממקומו וירשום את פתקתו
ללא עין בולשת. תהליך זה נראה מיותר לגמרי
לנציגי הפועל־ד,מזרחי. הם עמדו על
כך שכל בוחר ימלא את פתקתו במקום, בהשגחת
העיניים הצופות של שליחי המפלגה
המוציאה את הצופה.
גם בתנאים אלה, זכה טולידאנו לרוב בין
הספרדים. אולם זה לא הספיק. הרוב הגדול
של האשכנזים, בתוספת מעוט מבין הספרדים,
סיפקו לרב נסים רוב מוחלט.
כך זכתה באותו יום העדה האשכנזית ברב
שנבחר על־ידי הספרדים, בהתאם למצוות
המפלגה, ואילו העדה הספרדית זכתה ברב
שנבחר על־ידי האשכנזים. בהתאם למצוות

1*9א היה זה נם. גלימת הרבנים היתד,
/חדשה בחייו של הרב נסים׳ אם כי בדים
מכל הסוגים לא היו זרים לו.
יריביו הפיצו עליו ידיעות ארוכות של
סיפורי־בדים. האמת הפשוטה היא כי עוד
בבגדאד חילק הרב נסים את כשרונו בין
חיי הרוח לבין חיי החומר, הקדיש את
עיקר זמנו לייבוא אריגים וחמרי־גלם מהודו
ומאנגליה, מכר אותם בפרס. ברבנות עצמה
לא הספיק לעסוק. כאשר עלה ב־ 1926לארץ
(בפעם השניה) היד, נאלץ להפסיק כליל
את עסקי הרבנות, להתמסר כולו לעסקי
הזמות.
במשך עשרות שנים העדיף הרב נסים את
דוכן הפרקמטיא על כס הרבנות. אך גם בעדני
דת היתה לו עמדה משלו. הוא לא
הכיר בכנסת ישראל, שהוא עתיד היה לעמוד
בראשה, לא היה אפילו חבר בה עד לבחירתו,
בניגוד מפורש לחוק. הוא לא הכיר
ברבנות, וגם לא במדינה החילונית. את תמיכתו
הנלהבת הקדיש לנטורי־קרתא.
יחד עם כל הקיצוניים שבתוכם דרש כי
ביום־העצמאות לא ייאמר בבית־הכנסת הלל
לכבוד קום המדינה, כפי שהורה הרב הראשי
עהיאל המנוח. לעומת זאת׳ הציע כי
ביום זה תיאמר הקינה של תשעה באב :
״מזמור לאסף. אלוהים, באו גויים בנחלתך,
טמאו את היכל קודשיך, שמו את ירושלים
לעיים, נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף
השמיים, בשר חסידיו לחיתו ארץ. שכפו
דמם כמים סביבות ירושלים, ואין קובר.
היינו חרפה לשכנינו, לעג וקלס לסביבותינו

בשעה שהרב נסים עוד עסק באריגיו
ולא הפריע במאומה למשרד הדתות למשוך
בחוטיו המפלגתיים, היה הרב יעקוב משה
טולידאנו טיפים לא רק מלומד, אלא גם
מרגיז. משום מה הוא פירש את תפקידו,
כרב הראשי של העדה הספרדית בתל־אביב,
׳ כחובה לדאוג לבני עדתו ולמנוע את קיפו־

ספר תהילים, ע״ט.

חם. היתד. זאת, כמובן׳ טעות מרה׳ כפי שעתיד
היה ללמוד.
כבר בתקופת המנדט, כאשר עמד הרב
יהודה לייב הכהן מיימון ליד הגה הענינים
הדתיים בכנסת־ישראל, הרגיז אותו טולידאנו
בשיטתיות, בדורשו משרות לרבניו הספרדיים.
מיימון, שסבר כצדק כי משרות אלה
מגיעות לאנשי־שלומו האשכנזיים, הכנים את
הרב עטוף הגלימה לרשימתו השחורה.
בשבועון במי שור, שהופיע בעריכת חתנו
יצחק רפאל, כתב אז הרב מיימון מאמר נגד
הרב טולידאנו, סיים את דבריו על מי שהיה
כבר א? הרב הראשי של תל־אביב :״על
כגון דא אמרו: מרחיקים את הנבלה מן
העיר חמישים אמה ...תלמיד חכם שאין בו
דעת, נבלה טובה הימנו ! ״
כאילו כל זה לא הספיק, העיז טולידאנו
לדרוש לפני הבחירות לכנסת השניה, כי
ייבחרו גם נציגים ספרדיים מטעם הסיעות
הדתיות. משלא בא על סיפוקו ניסה להקים
רשימה עצמאית בשם ר שימת ספרדים דתיים,
ורק ברגע האחרון עלה בידי הפועל־המזרחי
לפסול אותה כחוק, בטענה פורמלית.
מאותו רגע הבינו ראשי הפועל־המזרחי
כי הרב טולידאנו הוא אדם מסוכן, אדם המסוגל
להמרות את פיהם, לערבב עניני דת
ומפלגה, דבר שהוא לכל הדעות זכותו הבלעדית
של משרד־הדתות ובעליו החוקיים,

המדינה. כל אב יכול היה להתגאות בבנים
כאלה: שניהם היו רשומים כתלמידים בישיבת
שערי ציון, אך היו כה משכילים שלא
נאלצו כמעט לבקר בה. כתלמידי ישיבה
שוחררו כמובן, מכל שרות צבאי.
השכלה זו מאפשרת לכן רחמים לנסח את
כל נאומי אביו, לדאוג במיוחד שיכללו פסוקים
מלחמתיים פטריוטיים, כמו הדרישה
החוזרת ונשנית לכבוש את הכותל המערבי.
אחרי סידור עסקיו הפרטיים, התפנה עתה
כבוד הראש״ל (מתחרז עם משל) לעיסוקו
הרשמי הראשון: חיפוש דירת־שרד מתאימה.
כבר ביום הראשון הוצעה לו כזאת, עלידי
ועד העדה הספרדית בירושלים.
עדה זו אספה כספים, וגבתה סכום של
25 אלף ל״י מתקציב הפיתוח של המדינה,
כדי להקים בירושלים בנין נאה שנועד למגוריו
של הראש״ל הקודם, עוזיאל. דירת-
שרד מפוארת זו תפסה את כל הקומה העליונה
של הבניין הנרחב, ששאר קומותיו
נועדו לבית המדרש לרבנים ולבית־כנסת ספרדי
מפואר. היתה זאת המתיבתא• הגדולה.
הראש״ל החדש סירב בהחלט להיכנס לדירה
זו, שבנייתה יכלה להסתיים תוך חודש.
עד היום לא ברור מדוע מאס בבית. אך השבוע
פנה ועד העדה הספרדית הירושלמית
במכתב סנסציוני סודי אל ראש ממשלת
ישראל, דויד בן־גוריון, טען שהרב עצמו

מו? 0 £ד ; 1יצחק רחמים נסים (שמאל) ,מ שו חח עם הרב
אייזיק הלוי הרצוג אחרי ב חירתו לרב ראשי של העדה הספרדית
בארץ, הנו שא את רתואר ״רא שון־לציון. הוא נראה שמח בחלקו.

ראשי הפועל־המזרחי. היה ברור לכל אדם
בר־דעת כי אסור היה להפועל־המזרחי להפקיר
עמדה מרכזית, כתפקיד הרב־הראשי,
בידי איש המסוגל לפעולה עצמאית.
הרבה יותר טוב היה להפקידו בידי איש
מן החוץ, נוטר־קרתא לשעבר, שאין לו
שום עורף בחוגים הקבועים, ושום עסק ברבנות
מלבד תעודת־סמיכות מימי נעוריו
הרחוקים.
על כן, לא היה זה נס. הרב ניסים נבחר.

א בן מ א סו ה כו גי ם
^ ול סלא הי הזה עדיין הסוף. שוג־איו
ויריביו של הרב הראשי החדש לא
שקטו על שמריהם, לא נואשו מלהכניס את
האיש שלהם לדירת־השרד.
הם הגישו צו־על־תנאי, הוכיחו כי הבחירה
לא היתד, חוקית מכמה בחינות, אף השיגו
את מבוקשם. בית הדין הגבוה לצדק פסל
את הבחירה בתיק .29/55ח״כי הפועל־ה־מזרחי
נאלצו לעשית ימים כלילות, להעביר
חוק המאשר במאוחר את הבחירה.
חבריהם במפלגות האחרות שמחו לעזור
להם. היה ברור ומוסכם כי עסקי הרבנות
הם מפעל כלכלי פרטי של הפועל־המזרחי,
כשם שסולל־בונה הוא מפעל רוחני פרטי
של מפא״י.
עד אותו יום מאושר, גר הרב נסים בדירה
צנועה ויפה של שלשה חדרים וחצי ברחוב
דויד ילין, ירושלים. אולם ישראל
ידועה בעולם כמדינה המחלקת בנדיבות שאין
כמותה דירות־שרד.
את ממלכת הבדים העביר הרב לבנו הצעיר,
משה רחמים, כי בנו בכורו, מאיר
בניהו, היה עסוק כמזכירו המדעי של נשיא

יותר. לא היה לה כסף. אמנם, לפני 15
שנה, קיוותה לקבל חלק מן הירושה המשפחתית
הגדולה• אולם היא הפסידה במשפט
והאח, סוחר־הבדים שטרם היה ראש״ל, זכה
בה. כשנשאל השבוע דויד אם אינו רוצה
לעבור לדירה הריקה׳ ענתה אשתו במקומו :
״הוא (הראש״ל) ישרוף את הדירה לפני שימסור
אותה לנו.׳׳
הראש״ל לא שרף אותה. באמצעות מתווך
דיסקרטי הציע אותה להשכרה, תמורת 9000
ל״י דמי מפתח ו־ 400ל״י שכר דירה לשנה.
תנאי נוסף, בל יעבור: הוא דרש שהשוכר
יהיה דתי.
בינתיים, נכנס גם הראש״ל לדירת־השרד
והקרב הגדול על כס הרב הראשי נסתיים.

ע ץ חיי ם הי א
ן * ר ב נו תהרא שי ת יכלה להיות מוסד
ן ) מרכזי בחיי־הרוח של 11 מיליון יהודים
ממוסקבה ועד ברוקלין. היא יכלה להיות
מנהיגות מוסרית לכל פלגי היהדות, להחדיר
בלב הנוער הבלתי־דתי כבוד לערכי
הדת והמסורת, להיות רמקול לדרישות הצדק
והמוסר בתוך המדינה, כוח מחדש
בחיי היהדות החרדית. היא יכלה לשמש מטיף
לחיי טוהר בקרב המוני המאמינים, הוכחה
חיה לטעותם של הבלתי־מאמינים, הנו
12£?115ד
/ 2י ע קוב משה סולידנו (במרכז) ,שחוסל על־ידי הפועל״
המזרחי, ב שיחה עם מאיר בני הו, בנו של הרב נסים, המו שך
העיקרי בחוסים לבחירת אביו, ואשר כל אמצעי היה בעיניו כשר.

גילה סיבה תמוהה .״הוא סירב, בטענה שהמקום
מול חומת ירושלים, ממנה מצליפים
ישר על רחוב ז׳בוטינסקי.׳׳
היתיה זאת האשמה חסרת תקדים לגבי
המנהיג הרוחני, שבאחד מסיוריו, אחרי בחירתו,
יעץ לתושבי ישוב־ספר להתגונן
מפני רימוני־היד של המסתננים על־ידי קביעת
מזוזות בדלתות בתיהם. אותה שעה
המשיך הרב עצמו לחפש בית בו יוכל לקבוע
את מזוזתו שלו.
עשרות בתים נבדקו. תיקי האפוטרופוס
לנכסי הנפקדים נסרקו כדי למצוא וילה מתאימה
של עשיר ערבי. לבסוף נמצאה המציאה
במקום המתאים ביותר: ארמון ברחוב
בלפור בטלביה, ליד בית משה שרת, ראש
הממשלה של אז.
הוילה היתד, באמת מפוארת, ראויה למשכן
מנהיג דתי דגול. משלם־המסים לא
היסס לשלשל מכיסו, לפי האומדנה המוסמכת
90 ,אלף לירות, כנאה למדינה המעריכה
את רבה הראשי יותר מאשר את שר־האוצר
שלה, אשר נאלץ להסתפק בדירת
50 עד 75 אלף בלבד.
בינתיים נשאיר, דירתו הפרטית של הרב,
ברחוב דויד ילין, ריקה. לא היה זה הרכוש
היחיד של בני המשפחה באותו רחוב. לא
רחוק מן הדירה הריקה, באחת החצרות, נמצאים
שני כוכים אפלים, אשר קרני השמש
אינן מגיעות אליהן גם בצהרי יום. בכוכים
אלד, מתגורר כשוכן־מערות אחיו, דויד
מולה, יחד עם אשתו ועשרת ילדיו, האוכלים
לחם חסד מקופות צדקה.
משפחת דויד לא חלמה על שיכון נאה
• י שי בו /בארמית. השם נהוג עד היום
בארצות המזרח.

טים לראות בכל יהודי דתי מבריח־שעונים
וקופסאות־בשר.
אולם לא על ערכים אלה היה נטוש המאבק
המר באולם ישורון הירושלמי.
המאבק היה נטוש על ערכים יקרים יותר,
ערכים שיש להם מחיר בלירות ובדולארים.
הרבנות היא חלק בלתי־נפרד של המנגנון
הגדול המאפשר לקבוצה קטנה של
עסקנים לפרוט את אמונתם הגדולה של מאות
אלפים לכסף מזומן. היא הנותנת הכשר מוסרי,
לפעולות משרד־הדתות החילוני, המפרנס
במישרין או בעקיפין אלפי מקבלי
משכורות וטובות־הנאה, שהם עמוד־השדרה
של המפלגות הדתיות. היא הקובעת איזה
רב ראוי למשכורת מכספי משלם־המסים,
ומי לא. רק מקרה הוא שרוב הרבנים הראויים
למשכורת, ממש כמו מנהיגי משרד־ה־דתות
והרבנים הראשיים עצמם, שייכים לתומכי
הפועל״ד,מזרחי ולפעיליו בימי בחירות.
חלק
ניכר מאוצר זה של משרות ומשכורות
בא לרבנות הודות לחוקי המדינה, המפקידים
בידיה את לידתו, נשואיו ומותו של
כל אזרח, שלא לדבר על גירושיו ועל מאכליו.
אוצר זה הושג למען הרבנות הודות
לקולות הבוחרים של המפלגות הדתיות,
אשר הרבנות מצדה מהווה גורם חשוב להשגתם•
כל זה מהווה תקציב אדיר, עליו
עוד ידובר בסידרה זו.
ואחרון אחרון חביב מאד (למי שמעונייין),
הרבנות היא גם הפירמה הידועה לרבבות
יהודים מאמינים, בארץ ובעולם, השולחים
תרומות למען תקומת דת ישראל במולדתה.
המהדרים ביניהם, אף משקיעים חלקים גדולים
מהונם ומעזבונם למטרות צדקה וחסד.
הרבנות היא, לדעתם המכשיר המתאים לחלק
שפע זה בין הנצרכים.

אלה הם ד,ד,קדשים המפורסמים, המנהלים
את עסקיהם בצנע, ללא שום פרסום, אולם
המגיעים למליונים רבים. כאן לא מדובר
על תרומה פעוטה של 20 או 50 אלף, הניתנת
בהיסח־הדעת לרבנית פלונית בשעת טיול
באמריקה לרב אלמוני בסיור בלונדון׳ לבנות
מקווה שייבנה, אולי, אם ירצה השם, באחרית
הימים. כאן מדובר בכוח כלכלי עצום,
הכולל נכסי־דלא־ניידי מן היקרים ביותר
במדינה, את האפשרות לשכן כמעט חינם
מאות אנ״ש תמורת שרות הגון, לתת למאות
אחרים משכורות תמורת שרות לא פחות
הגון.

בעלת כתי־הבדשת
דוגמא הקלאאסית של הקדש מן
! סוג זה, הוא עזבון בליליוס, שהודות
לקרב שהתחולל מסביבו התפרסם שמו יותר
מעשרות מקורות ־הכנסה דומים אחרים.
סינגאפור, הוג־קונג. וכלכותא הן שלוש
ערים עצומות, המפורסמות ברחבי העולם
בבתירהבדשת המרובים והמכניסים שלהן.
אחת המנהלות החרוצות והמוכשרות של
שרשרת בתי״בושת כאלה היתד, אשד, יהודיה
כבודה, בשם סימה שמחה בליליוס. זמן
רב לפני שסינגפור זכתה לראש־ממשלה
יהודי, היתד, הגברת בליליום היהודיה ידועה
כאשת־עסקים משגשגת וחסרת־מעצורים.
אולם כרגיל במקרים כאלה, התעורר בגברת
בליליוס, לעת זקנה, הלב היהודי הרחום.
האשד, שהרוויחה הון מעסקי־קדשות,
החליטה להוריש את האוצר לעסקים קדושים
יותר. היא לא ידעה, כנראה, כי התורה אסרה
למסור את אתנן־הזונה לבית המקדש*.
על כן קראה לעורך־הדין שלה, ציוותה עליו
לערוך צוואה בה הורישה 800 אלף לי׳׳ש
(סכום השתה כיום כ־ 15 מיליון ל׳׳י) לבית
המקדש בירושלים.
עורך־הדין שאל בנימוס מד, זה בית־׳מקדש.
נענה כי זהו כית־כנסת גדול ליהודים. כאדם
החובב מושגים מדוייקים, רשם בצוואה כי
ההון מועבר ל״בית־הכנסת הגדול בירושלים׳׳.
לפני
שלושים שנד, בדיוק הובאה סימה
בליליוס למנוחות. ומאז נגזלה מנוחתם של
רבני ירושלים. ההון היה עצום. כל אחד
הבין כי כאן נפתח מקור עצום להשפעה
פוליטית וכלכלית. גבאי בית־הכנסת הגדול
של רבי יהודה החסיד בעיר העתיקה, שהיד,
שייך לעדת האשכנזים, טענו כי הכוונה
אליו, מאחר שהוא הגדול ביותר בשסחו.
לעומתו התיצבו גבאי הספרדים מבית־הכנסת
הגדול על־שם רבן יוחנן בן־זכאי, טענו כי
הם היורשים החוקיים, בהיות האשד, המו־רישה
ספרדיה. בית־הדין הגבוה בהונג־קונג
נאלץ לשלוח מודדים מוסמכים כדי למדוד
את שני בתי־הכנסת. יד האשכנזים היתד, על
העליונה בכמה מטרים מרובעים.
שלוש שנים נמשך מאבק־ד,איתנים, עד
שהתערב הרב־הראשי אברהם הלוי קוק,
האישיות הדגולה ביותר שתפסה אי־פעם את
כס הרבנות הראשית בארץ. בעזרתו הושגה
פשרה, ששמרה על כבוד הדת: הכסף הושקע
בבניית בתים ברחבי ירושלים. ההכנסות
משכר־הדירה היו צריכות להסתכם אחת
לשנה, להתחלק בשלושה,־רבעים לטובת נצ־רכי
העדה הספרדית, הרבע האחרון לנצרכי
העדה האשכנזית. הביצוע הופקד בידי ועד־נאמנים,
שהורכב כולו מספרדים, וועד־בי־קורת
בו ניתנו שלושה מתוך 12 המקומות
לאשכנזים. הראש׳׳ל היה נשיא המועצה בתוקף
תפקידו.

הראש׳׳ל לא התרשל
•*אידיליה של בליליום נמשכה 25
| | שנים מבורכות. עד שהתפוצצה הפצצה
של בחירת הראש״ל החדש לועדה הספרדית
והוכח כי אזהרות התורה לא היו חסרות־בסיס.
בראש
המחנה נגד בחירת הרב נסים עמד
אליהו אלישר, נשיא העדה הספרדית בירושלים••
ועסקן צ״כי. אלישר וחבריו לא רצו
* ״לא תביא אתנן זונ ה ומחיר כלב בי ת
ה׳ אלוהיך לכל נזר, כי תו עבתה׳ אלוהיך
נס שניהם ו• (דברים כ״ג).
•• אלישר עצמו הוא ממוצא א שכנזי. סבו
יעקוב שאול, בן רבי אליעזר מוילנא הלי טאית,
נתמנה לרא שון־לציון, נעשה לבן־
תעדה הספרדית וקיבל על עצמו את חשס
הספרדי אלישר. בעולם הספרדי הוא י זו ע
בר א שיי התיבו ת של שמו ו בכינוי החיבה
יש׳׳א ברכה.

ברב הכפוף להפועל־ד,מזרחי. הם טענו כי
נסים אינו די מנוסה בעסקי רבנות. וכי מוטב
שיהיה קודם רב ראשי בתל־אביב, במקום
טולידאנו. הוא יכול לתפוס את מקומו של
טולידאנו ברבנות הראשית הארצית, כך
הציעו, אחרי שזה יצא לפנסיה בעוד שנתיים.
באוזני נסים צילצלה ההצעה כעלבון צורב.
הוא החליט ללמד את חבורת אלישר
לקח. ההזדמנות לא איחרה לבוא. היא אפילו
הוקדמה על־ידי הראש״ל.
בשנים האחרונות התדלדלו מקורות ההכנסה
של הקדש בליליוס. שכר־הדירה בארץ
הוקפא, הכסף איבד את ערכו. במשך שנתיים
הגיעו ההכנסות של כל הבתים• לסכום
של 9393ל״י ו־ 50 פרוטה, בעוד שהוצאות
הגביה, הטיפול והתיקונים הגיעו לסכום
של 521ל״י. לנצרכי ירושלים חולקו במשך
אותן השנתיים כדיוק 1121 לירות.
אולם היו עוד הכנסות, הרשומות במאזן
כ״תרומות של דיירי הבתים לועד העדה
הספרדית״ .תרומות אלה לא היו אלא דמי־מפתח,
שהיו כמובן בלתי־חוקיים. הם הגיעו
לסכום הנכבד של 29195 לירות. על סכום
זה כדאי היה לריב.
אנשי אלישר, ששלטו בעדה וגם בהקדש,
העדיפו לרשום סכומים אלה כתוספת לקרן,
ולא כהכנסות שוטפות. כך נמנע מהם הצורך
הבלתי־נעים לחלק את הכסף מיד לנצרכים׳
בהתאם לתנאי ההקדש. תחת זאת׳ החליטו
להשתמש בכסף כדי לפאר את שמו של
הראש״ל דאז, עוזיאל, שמלאו לו 75 שנה.
כך נולדה תוכנית של אותה מתיבתא, יחד
עם הדירה המפוארת שנועדה למגורי ה־ראש״ל.
לאותה מטרה גם מושכנו בניני ההקדש.
רעיון
המתיבתא הספרדית היה בו כדי
לקסום ללבו של הראש״ל החדש, מנהיג העדה
הספרדית. אולם יוזמי המתיבתא וראשי
הקדש בליליום היו, במקרה, אותם האנשים
שהעדיפו את הרב טולידאנו על פניו/.ה־ראש״ל
לא התרשל: הוא,הזכיר לראשי
העדה האשכנזית את העיבוד. שהם קופחו
בחלוקת שלל ההקדש. והו* רמז להם רמז
דק שכדאי להם לעשות משהו בנידון.

השופט עלה גדרגה
ן* ך קרה שהרב צבי פראנק, ראש ה־
^ עדה האשכנזית בירושלים, שהיה מוטל
על ערש דווי, אזר כוח לחתום על יפוי־כוח
לטובת עורך־דין שהוצע לו על־ידי
חסידי הראש״ל הספרדי, כדי להגיש משפט
נגד ראשי העדה הספרדית. כשמיהר אליו
אליהו אלישר בהתרגשות רבה, טען פראנק
(לדברי אלישר) :״ידי כבולות. מישהו מושך
בחוטים 1״
• בין השאר: שורת הבנינים ליד קולנוע
אדיסון, בנין מסעדת רימון, הבנין מול
ביוד חולי ם ביקור־חולים, בנין ברחביה, ועוד.

הצל השלישי, הרב צבי פסח פראנק,
שחתם על התביעה נגד אויבי הרב נסים, אן
הצטדק בטענה שהוכרח על ידי הראש״ל.

< דירת הרב נסים לפני בחירתו, ברחוב דויד
ת מורת
הציע הרב להשכרה
ילין, אותה
דמי־מפתח של 9000ל״י ב תו ספ ת שכר דירה שמן.

די ר תי ה ש רד המפוארת
לפי האומדנה 90 ,אלף
למענו ב בנין המתיבתא

בנין המתיבתא, שנפסל על־ידי הרב נסים מפני שהוקם על־ידי יריביו,
^ אחרי שהו שקע בו הון גדול מכספי המדינה והצבור. הקומה
• 0העליונה נועדה למגורי הרב, שאר הקו מות לישיבת ולבית־כנסת.

״האם זה הרב נסים?״ שאל אלישר.
התשובה היתד, קלאסית :״אתה אמרת !״
הימים היו ימי התרגשות וערב בחירות.
אלישר הציג רשימה ספרדית של הציונים
הכלליים. הרב נסים התגייס למלחמה ברשימה
זו, שהפריעה מאד לאנשי הפועל־המז־רחי.
לכן אין זה פלא שבכתביו,תביעה נגד
מנהלי הקדש בליליום היה כתוב כי הם
השתמשו בכספי ההקדש למימון מלחמת־הבחירות
של רשימתם. אמנם, המגיש עצמו
מחק את המלים בדיו, אולם הקפיד על כך
שהשורה המחוקה תעורר סקרנות מיוחדת
ושתהיה קלה לקריאה. כך קראו מאות אלפי
קוראי עתונים את הסנסציה בדבר מעשה־התרמית
של המנהלים.
רשימת ס״צ לא השיגה די קולות כדי
להתגבר על אחוז החסימה, וכך כטלה מן
העולם. לא בטל מן העולם המשפט שהוגש
נגד ׳מנהלי בליליום. להיפך, יד זריזה דאגה
לטיפול מזורז. וכך, בניגוד לנוהג, התכנס
בית־הדין הרבני בערב צום התשעה באב.
בית־דין זה, שהיה צריך להכריע במשפט
בין שתי קבוצות אינטרסנטים שרבו ביניהן
על הזכות לשלוט כהקדש־ד,מיליונים, ועל
צנורות־ההשפעה והיניקה המסתעפים ממנו,
היה מורכב משלושה דיינים. אחד מהם היה
הרב שלמה יוסף אלישיב, קרוב משפחה של
התובע. השני היה הרב בצלאל זולטי. הספרדי
היחיד היה הרב יעקוב עדס.
מה שקרה במשפט, עם כל הבירורים, פס־קי־הדין,
הערעורים והערעור על הערעורים,
יכול לעייף אדם נורמלי. אין זה גם משנה
לנצרכי ירושלים, שאולי לא היה איכפת להם
כלל מאיזה יד אינם מקבלים את הכסף.
אולם לאדם הנורמלי חשוב כי בית־הדין הרבני
מוכר על־ידי המדינה, שהפקידה בידיו׳
סמכות משפטית עליונה על כל עניני האישות
שלו.
על כן יש משום ענין בטענת הנתבעים
במשפט בליליוס כי פסק־הדין ניתן בהעדרם
ולפני שנשמעו אפילו טענותיהם, שעה שפנו
לבית־הדין הגבוה לצדק בבקשה להעביר
את המשפט למקום אחר, בו לא ימנה הצד

שהועמדה לר שותו של הרב — ואשר עלתה,
לירות — אחרי שהרב סירב לגור בדירה שהוכנה
(למטה מימין) .גם דירות אחרות נפסלו על־ידו.

1המתיבתא החדשה, שנרכשה על־ידי הממ שלה ותעלה ל־
^ 4משלם־המסים כ־ססו אלף לירות. הכספים סופקו לא רק
מתקציב משרד הדתות, אלא גם על־ידי משרד הפיתוח.

השני את הדיינים כרצונו. יש גם ענין בעובדה
כי כל הדיינים מתמנים על־ידי הרבנים
הראשיים וכפופים למשרד־הדתות —
שני צדדים שהיה להם ענין מפורש ואישי
במשפט בליליוס.
ענין מיוחד יש בעובדה כי הרב זולטי,
אחד משלושת הדיינים במשפט זה, מונה על־ידי
הראש״ל לתפקיד גבוה יותר (ומשתלם
יותר) של שופט בית־הדין הרבני העליון,
אחרי שנתן את פסק־הדין בענין בליליוס
נגד קבוצת אלישר.
בסופו של דבר הוחלט להקפיא את הכנסות
הקרן, לטלק את כל הנאמנים ולהטיל
על הראש״ל למנות מועצת־נאמנים חדשה,
שהוא יעמוד בראשה. אך ההשמצות ההדדיות
הבלתי־נעימות לא תמו עם זה. מה
שמוכיח כי תורת ישראל צדקה בהטפתה
נגד הכנסת האתנן לבית־המקדש. עזבון בעלת
בתי־הבושת מסינגפור ממשיך בגלגוליו
הטבעיים. קשה להניח שאי־פעם ישמש לבנין
בית־המקדש. בינתיים הוא מוסיף לשמש
מטרות קדושות הרבה פחות.

?כאת רבגים מרבה תקציג
בין הראש״ל הספרדי לבין העדה הספרדית
שהוא נבחר, כביכול, כדי לשמש מנהיגה
הרוחני. שני הצדדים אינם מכירים
איש בקיום רעהו.
סכסוך זה עולה ביוקר — למשלם־המסים.
החודש, בשעה שהאזרח תבע לשלם את
יהב־המגן, הוא נתבע יחד עם זה לשלם
עוד 1000 לירות לחיזוק מעמדו של הרב
נגד עדתו. אמנם, העדה החלה לפני שנים
להשקיע את כספה (ואת כספי משלם־ה־מסים)
בבנין המתיבתא שהוזכר לעיל. אולם
בנין זד, לא הושלם. אחרי בחירת הרב נסים,
סירב השר משה שפירא, איש הפועל־המז־רחי,
לשלם הקצבה קטנה נוספת לסיום השלבים
האחרונים של הבנין הגדול, העומד
ריק מזה שנים. טענתו: הראש״ל אינו מסכים.

אותה
שעה היה הראש״ל עסוק בחיפוש
בית מתאים למתיבתא גדולה, שלא יהיה
כפוף לעסקני העדה השנואה עליו, אם כי
הוא ממונה עליה. הוא מצא את בנין מלון
.סלויה בשכונת טלבייה הירושלמית. שר־הדתות
הסכים. שר־הפיתוח הסכים. שר־ד,אוצר
אישר. משלם־המסים שתק. הוא שילם,
נוסף על תקציב משרד הדתות, גם את הנתח
הנוסף מתקציב משרד הפיתוח.
חברי הממשלה ידעו מה הם עושים. כל
פרטי הפרשה פורטו להם במכתב לראש־הממשלה,
שהונח השבוע על שולחן הממשלה,
בה הצביעו ראשי העדה הספרדית להעמיד
את ד,כנין שלהם לרשות המוסד. התשובה
היתד, שלילית. הרב קיבל מתיבתא
פרטית משלו. עכשיו מחכה המתיבתא הראשונה
לקבל רב פרטי משלה.
המצב הזה אינו רק יקר למשלם־המסים,
המכסה את החשבון. דברים חשובים יותר
מונחים על כפות המאזניים: כבודה של
דת ישראל, הטובעת עתה בים של השמצות
והחשדות הדדיות.
אם מישהו פיקפק בכך, הרי באה פרשת
יעקוב קלדרון והוכיחה. קלדרון׳ לשעבר
מזכיר העדה הספרדית, טוען כי הראש״ל
נסים פגע בשמו הטוב בנוכחות אחרים. הוא
הגיש נגד הראש״ל קובלנה פלילית על הוצאת
שם רע, אך היועץ המשפטי מנע את
הבירור המשפטי. כשביקש קלדרון צו־על־תנאי
נדחתה בקשתו. נאמר לו שהוא רק
יכול להגיש תביעה משפטית על פיצויים.
למרבית המזל, היסס אפילו קלדרון לסבך
את הראשון־לציון, הרב־הראשי לארץ־ישראל,
במשפט מסחרי מכוער מסוג זה. כמוהו,
ירעד כל אדם לפני שירהיב בנפשו להטיל
רבב בגלימתו של בעל תפקיד רם זה.
אם כי אין המדינה אכזרית כמו חז״ל
שאמרו :״תלמיד חכם שנמצא רבב על
בגדו, חייב מיתר הרי בכל זאת כדאי
לדאוג שהגלימה השחורה, אשר לבשוה במשך
במעט 400 שנה כל הראשונים־לציון,
תהיה טהורה.

זצפית

במדינה

>כל הזכויות מסורות)

.מצרים תהדש את דרישתה לקבל פרוזדור יבשתי בנגג
הישראלי, בינה לבין ממלכת הירדן.

העם

דרישה זו עלולה לזכו ת ל תמיכ ה

בריטית.

קומדיה אנושית

.לעומת זאת, תצא ישראל בדרישה תקיפה לחיסול ההסגר
המצרי על תעלת סואץ. הקפ און המדיני, שבא לאחר ביקור מזכיר או״ ם

בשדות לכיש היתד, מוטלת גופתו של
טראקטוריסט. מול הרי חברון בערו השדות
של משק להב. אולם דעת המדינה לא היתר•
פנויה לטרגדיות. היא היתד, עסוקה בקומדיה
מיוחדת במינה. השם :״דירתו של השר״.
בזה אחר זה קמו הנפשות ואמרו את
פסוקן. עלה על כולם פנחס רוזן׳ שכינה
את העיסקר, בישיבת־ד,ממשלה בשם ״משגה
אסתטי״ .באותו הגיון אפשר היה לקרוא
לפצצה האטומית שהשמידה את הירושימה
בשם ״משגה אקוסטי״*.
גם מבקר־ד,מדינה תרם את תרומתו. מוסד
נכבד זד, מנוצל עתה לעתים יותר ויותר
תכופות לחיפוי על מעשי־שחיתות. השיטה
פשוטה: מזמינים אותו לטפל בדברים
שאינו מוסמך לטפל בהם. המבקר אמר, כמובן,
שמבחינה פורמלית הכל בסדר.
המלך ערום. יסוד הקומדיה כולה היד,
שאיש לא דיבר בכלל על הנושא העיקרי.
בכנסת, שאין בה אופוזיציה אמיתית, דיברו
הכל מסביב לענין, גילו לשמחתם שלא
היה כאן ענין של שחיתות. פרט קטן שלא
הוזכר: איש לא האשים בכלל את שרד,אוצר
במעשה שחיתות.
ההאשמה המוטחת בפניו של לוי אשכול
בלבו של כל אזרח בישראל היא הרבה יותר
חמורה. האשמה היא פשוטה ותכליתית :
שהאדם שהתנגד בכוח להעלאת משכורתם
של האקדמאים בטענה שזו עזרה לעבד אל־נאצר׳
האדם המקפיא את השכר למאות אל
במרחב
ואשר הביא בעק בו תיו את הה שליה כאילו הכל שלוו ו רוגע באזור. הוא
כולו לרעתה של ישראל. על כן, תנקוט ישראל צעדים מסויימים להפ שרת ה־קפאון,
ביניהם העלאת בעיי ת המואץ.
• צעד מצרי אפשרי באותה זירה: רמזים כי עבד אל־נאצר יסגור
את תעלת סואץ גם בפנ י אניות מעצ מות המערב, אם אלה יתנכרו בצורה חריפה
מדי ל תכניו תיו בעולם הערבי. רמז רא שון על כןנ שמע מפי קצין מצרי המתנגד
למשטר, שברח לעיראק.

* קרן אור בתמונה המדינית הכהה: יחולו שיפורים כיח־פי
ישראל־תורכיה. לאחר הצ טננות היחסים המדיניים בין ישראל למדינה
המרחבית היחידה שהכירה בה, מת 1ן תקוה תורכי ת לקירוב הערבים למערב,
קיימים עתה סיכויים טובים לחימום היחסים מחדש. הדבר יתבטא בעיקר בהגברת
הסחר ההדדי.

* שם השגריר הגרמני הראשון בישראל יהיה פרידריד
יאנץ. ממקורות גרמניים נודע כי יאנץ, ראש מחלקה במ שרד ראש הממ שלה
הגרמני, הנו שא תואר ״יועץ חשאי /כבר מ תכונן לתפקיד. זה. בין השאר, ביקר
יאנץ, שאינו יהודי, בקיץ שעבר בישראל, בא ב מגע עם האישים הממ שלתיים
המתאימים.

.תקלה רצינית עלולה להזדקר כפני המשלחת היהודית
שהוזמנה לבקר בברית־המועצות, .אמנם, שוגרה ההזמנה לנחום גולד־מן,
ב היו תו נשיא הקונגרס היהודי העולמי. אן, מאחר שאין בכוונת ברית־ה
מועצו ת ל הז מין מנהיגים ציוניים, עלול בי קו רו של גולדמן, שהוא גם נשיא
הקונגרס הציוני העול מי, להתבטל. הדבר עלול אף להעמיד ב סי מן שאלה את
יציאת המ שלחת כולה.

.אם הנף תושב תל־אביב, צפה לעליית המתיחות בין
הקואליציה והאופוזיציה בהנהלת העיר. עם צאתו של חיים לבנין
ב שליחו ת המגבי ת לדרום־אמר״קה ומי נוי
איש חרות משה איכילוב כממלא
מקום ראש העיר. תפתח האופוזיצי ה
הפועלית, ברא שותו של מזכיר מועצת
פועלי תל-אביב, אליעזר שכטר, בהסתערות
כללית על הנהלת העיר. ה סי כ סון
יהיה מלווה שביתות־עובדים בענפים
שונים וב הפגנות של תו שבי פרברים
ו שכונות נח שלות, ב שערי בניין העירית.

• ירידה ניכרת במאזן התקציבי
של המדינה תחול כע־תיד
הקרוב. הסיבה: צי מצוס רציני
מצד הגרמנים בביצוע הסכם ה שילומים,
כתוצאה ממ שבר כספי ח מור המסת מן
1 11
בארצם.

• לעומת זאת, עלולה לבוא
תזוזה בשאלת השילומים מאוסטריה.
.גולדה
מאירסון תצא ל־ארצות־הברית
לארגון מגבית
חירום למען ישראל. ב שליחו ת זו
עמד לצאת בי. ג׳י. עצמו ורק לאחר
שרופאיו אסרו עליו א ת הנסיעה הכריע
ראש הממ שלה כי גולדה תצא ב מקו מו,
בדחותו הצעה ל שליחו תו של שר החי־נון
ז ל מן ארן.

• אם תוגשם התוכנית למנות
את אחד משרי מפא״י לתפקיד
מזכיר המפלגה, יצורף
לממשלה דב יוסף. למרות שפורסם נ י

שר־המשפטים רוזן
בהחלט לא אסטתי

במקרה זה יהיה מרדכי נמיר המוע מד
לתפ קי ד השר, מחזיק דב יוסף הבטחה אי שית של בן־גו ריו ן כי ברגע שתיווצר
אפ שרות של הוספת שר מפא״יי לממ שלה, יהיה הוא האיש.

המפלגות־ הדתיות תעמודנה בפני־בעיה חמורה, אם תגשים
חרות את תכניתה לחידוש תנועת אחדות-ישראל, כמפלגה
דתית ליד תנועת החרות.
• עקוב אחרי צעדיו של ח״כ דוד הכהן. הוא יצא בימים הקרובים
למזרח, עוררה המזרח,
בין סין

ינסה להגיע עד לפקינג, בירת סין העממית. התקרבות סין ל מדינות ערב
מבוכה במ שרד החוץ וביקורו של דוד ה כ הן, הנח שב כ מו מח ה לענייני
יהיה אחד הצעדים הי שראליים בנ סיון למנוע הסכמים למ שלוח נשק
הע מ מית לבין הערבים. הסיכויי ם: כמעט. א פ סיי ם.

• ריאורגניזציה מוחלטת תחול באגף מטבע החוץ במשרד
האוצר. תוכני ת סודית לפיזור האגף ול הרכבתו מחדש, לאחר שיוצאו ממנו

לצנע ולהורדת רמת־המחיה
רכש ארמון־שרך על חשבון-
ומכר את דירתו הפרטית תחת
או להחליפה בדירה פרטית

פים, המטיף
של ההמונים,
משלם המסים
להישאר בה,
אחרת.
הידיעה הגדולה של השבוע היתר, שגם
לא אחד ממנהיגי הקואליציה או האופוזיציה,
אף לא אחד מאנשי הרוח במדינה, ראה
חובה לעצמו אף לדבר על צד מכריע זה
של המשגה האסתטי.
לא נמצא אף ילד אחד שיאמר בקול רם
שהמלך ערום.

הממ שלה

מספר פקידים בלתי־רצויים, עו מדת להתבצע בקרוב.

מלחמת העצבים

• שידורי קול־ישראל יקוצצו. אם ה ת רגיל להאזין ל שידורים אלה
עד ח צו ת, תצט רן להתרגל שוב להפסקתם עם מהדורת החד שות האחרונה,
ב שעה 11 בלילה.

כאשר נודע בירושלים שדויד בן־גוריון
יוצא לחופשה, יטפל רק בעניני בטחון, עבר
רשרוש במסדרונות. כי בי. ג*י. אינו יוצא

• לא מן הנמנע בי העולם יזכה כקרוב לסרטים אמרי•
קאייפ״סובייטייס. המפיק ההוליבודי מייקל מוד נסע למוסקבה כדי להכ שיר
את הקרקע, מצא שם יחס אוהד. אחד הסרטים העומדי ם על הפרק להפקה מ שותפת:
מלחמה ושלום של• טולס טוי, בהשת תפו ת 50 אלף חיילי הצבא האדום
כניצבים.

• הארץ׳ שעורכו הוא חבר סיע תו של
רוזן בכנסת, רמז בעדינו ת ״אומרי ם שמר
ר ו זן׳ היה מופ תע״ כאשר גילה בן־גו ריון
את הדברים שאמר בי שיבת הממ שלה, מאחר
שאסור בהחלט לשר אחד לגלות את הדברים
שאמר שר אחר בי שיבה סודית של הממי
שלה.

לחופשה סתם. לכל חופשה יש כוונה. החופשה
המפורסמת ביותר היתד, זו שבעקבותיה
באה הפרישה לשדר,־בוקר.
השבוע שוב שהה בי. ג׳י. בחופשה. אותה
שעה הפיץ שר־החוץ בעצמו שמועות כי
הוא עומד להתפטר מתפקידו בממשלה, להתנדב
לתפקיד מזכיר מפא״י. במקרה זה
יתפוס פנחס לבון את מקומו של מרדכי
נמיר, נמיר את מקומה של גולדה מאירסון,
גולדה את מקומו של שרת בממשלה.
היה ברור שכל השמועות והחופשות אינן
אלא תמרונים במלחמת־ו־,עצבים הגדולה בין
בי.ג׳י. ושרת, שחריפותה גברה מאד מאז
נודע לבי.ג׳י. על ההסכם שהושג מאחורי
גבו בין שרת והדתיים
אולם גם התמרון המוצלח ביותר יכול
להוביל למצב אשר ממנו אין נסיגה.
הים המכתב מן הכלא
לפני חודש בדיוק, נעצרה סירת הדייג הישראלית
נחשול, על־ידי ספינת מלחמה תורכית.
אנשי הצווח הוכנסו לכלא איסקנדרון,
עד לבירור משפטם. השבוע, הגיע למערכת
בקיבוץ, בטאון הקיבוץ המאוחד, מכתב ראשון
מן הכלא. כתב ירחמיאל חקלאי, איש
הצוות :
ספינתנו נתפסה יחד עם נוה־ים ספינת
הדיג של קיבוץ נוה־ים, ביום שני 30.4.56 ,
בצהרים, על־ידי אניית מלחמה תורכית, במרחק
של כ־ 15 מיל מהכניסה למפרץ אלב־סנדרטה.
נעצרנו תוך יריות תותח ומכונות
יריד, מעל הספינה, שלא לצורך כלל. מלחים
תורכיים, באיום בנשקם, אילצונו לשוט אחרי
אנייתם לאיסקנדרון.
בעת תפיסתה של קדימה, ספינת הדיג הראשונה
שנעצרה באותם הימים היינו כבר
על־יד תורכיה אך בגלל סערה, נאלצנו למצוא
מחסה בפמגוסטה. היו שם ארבע ספינות :
נחשול, למרחב, נוה־ים ודורון. בישיבה מ־שותפת1הוחלט
לחזור כשוך הסערה לתורכיה
ואם תיתפס אחת הספינות — תלכנה אתה
למאסר גם השאר. שידרנו זאת לארץ, לאיגוד
הדייגים, לקבלת אישור להחלטה זו.
ידענו שאנו צפויים למאסר בכלא תורכי
אולם החלטנו להיאבק על זכותנו לדוג במים
בין־לאומיים ושום מאסר לא ירתיענו
מכך. בלי שדות הדיג שבסביבות תורכיה,
אין עתיד לדייג העברי והוא צפוי לחיסול.
קמרחב ו דו רון חזרו לארץ, אחרי שהמקר־רים
שלהם מלאו דגים, כך שרק אנו נשארנו
— ונתפסנו.
קיוסק פרטי בכלא. זה ששה ימים
שאנו יושבים בכלא. ב״ 9למאי הוצאה על־ידי
שופט מקומי פקודת המעצר עד למשפט.
אנשי קדימה יושבים כבר 11 יום ואתמול
התחיל משפטם- .מאשימים אותם בדיג במים
הטריטוריאליים, במרחק של 2,5מיל מהחוף
שקר גם מאין כמוהו. כנראה שאף אותנו
יאשימו בכך.
מטפלים בנו כאן הקונסול הישראלי מ־^.
קושסא, הסוכן של ש.ד.,ם. במקום וכן פקיד
ממחלקת הדיג הישראלית. הם שנ ת עבורנו
את הטוב שבעורכי הדין התורכיים, לפי דבריהם•
לעורך־דין טוב יש, בדרך כלל, ערך
רב. אולם בתנאים המקומיים — קשה לדעת.
אין אנו חסרים דבר, ושלומנו טוב. המזון
מובא לנו מאחת המסעדות, שלוש פעמים
ביום וכן כל הדרוש לנו. כל השירותים נקנים
כאן בכסף ואחד האסיתם מקיים במקום
חנות קטנה לדברי מאכל, סידקית וכדומה.
עד כה התיחסו אלינו המלחים, השוטרים
והסוד־,ריס יפה ובהגינות. אנו מקווים שיחס
זה יימשך.
בבית הסוהר — שמידותיו עשרים וארבע
מטרים על שלושים — נמצאים כ־ 100 אסירים
ועוד כ־ 20 סוהרים, עובדי משרד ועוד.
בית הסוהר הוא באחד הבתים ברחוב שקט,
בקצה העיר. בחדרנו, שמידותיו כ־ 10 מטר
על שבעה, לערך, ישנים יותר מ־ 40 איש :
22 שלנו וכ־ 20 פושעים מקומיים.
המיטות הן דרגשי עץ, דרגש נוגע בדרגש,
חסרי מזרונים. רוב האסירים הביאו לעצמם
מזרונים מביתם, אולם אנו לקחנו מהספינה
רק שמיכות. מחוסר מקום אנו ישנים שניים
במטה.
סכינאים וחששים. לצרכי טיול קיימים
שני מסדרונות. מידותיו של זה שלנו
כ־ 11 על חמשה מטרים והוא משמש 90
(המשך בעמוד )8

העולם הזה 972

עירוי הנשמה
עול ו׳ אנחם
לפני חמשה שכועות קטלו כדורי הפדאיץ חמשה ילדים ככפר שפריר.
השבוע התנכרה שמחת־יהחיים הראשונית של כת־החסידים המופלאה
על זכר האסון. כרית־המילה של נכדו הראשון של רכי אכרום, האחראי
על כטחון הכפר, הפד למאורע רווי שמחה, התעלות־נשמה ווודקה.
החכ״דים, המאמינים כי הנשמה הכהמית מוצאת מנוח האדם כעזרת
השיר ושמחת-החיים, שום הפגינו שאינם מפגרים אחרי אכותיהם.

^ עלי הזקנים רבו ברכבת של אחר־
^ הצהרים, שנסעה מתל־אביב לירושלים.
אך רובם הגדול ירדו בתחנה הראשונה: שפריר.
הם היו מוזמנים להשתתף בשמחת הברית
בביתו של רבי אברהם מיור, הידוע
יותר בשם־החיבה אברום.
מעלות השחר, התכונן הרב לעילוי נשמתו.
הוא גמע כוסית קטנה — כדי שיוכל
לחשוב בבהירות. אחר כך שתה כוסית שניה
— כדי שיוכל לקבל את פני אורחיו.
הם באו בעשרותיהם. לפני שקיעת החמה
נטשו תושבי הכפר את בתיהם. מיהרו לשמוח
בשמחתו של אברום, בהכניסו את נכדו
הראשון לברית אברהם־אבינו. כי רבי אב־רום
לא היה סתם תושב, הוא האזרח מספר
אחד של כפר שפריר.
שניים רבו? אברום מפשר.
מישהו מחפש עצה? אברום מוכן ומזומן.
מחפשים הבר לשתייה 1אין כאברום לצורך

חדר כבית השיכון הקטן של הרב
| 1אברום היה מלא וגדוש׳ בחוץ הצטופפו
אורחים נוספים. המוהל בירך על המילה.
התינוק עבר מיד ליד, זכה לעשרות סנדקים
שהחזיקוהו בידיהם עד הגיעו אל הסנדק הרשמי,
הוא רבי אברום סבו.
התוספת האחרונה למשפחת מיור צרחה
ככרוכיה. הזקן לא התרגש במיוחד .״שמך
יהיה פנחס קרא בצהלה ,״על שם אבי
אביך. הוא היה שתיין גדול.״
סיד לאחר שנכנס לברית אברהם־אבינו,
נכנס הנצר לברית חב״ד. אברום טבל צמר־גפן
בקוניאק, נתן לתינוק למצוץ. פנחס מצץ
עד הטיפה האחרונה, לגאוותו הרבה של
סבו .״אמרתי לכם,״ התפאר בפני חבריו.
״הוא יהיה שתיין כדת.״
התינוק כבר ישן את שנת־שיכרותו הראשונה.

תו:״ קרא אכרום. לא היה צריו
״ * ץ להפציר באורחיו. הכוסות נתמלאו כאילו
מאליהן. הסיבוב הראשון נסתיים, החל
תור המעשיות.
״פעם׳״ סיפר אחד החסידים׳ ״התרחץ
דויד המלך בבית־מרחץ. לפתע גילה כי היה
ערום והתבייש בערוותו. אלא שבאותו רגע

נזכר במצוות המילה. הוא מיד התלבש ורץ
החוצה לומר הלל על המילה, וכך יצא
ממבוכתו.״
החל הסיבוב השני. שוב הורקו הכוסות
בתנועה חטופה .״רבותי נשמע קול אלמוני
,״שירו ניגון ! ״
מיד בקע שיר מפיות צעירים וזקנים :
״אין אתמול, אין מחר. יש רק היום, שתו
שיכר !״
מישהו נזכר לפתע :״מה שלום אשתך,
רב אברום?״
אברום נשתקק לרגע בחימר. מדומה, אחר
החל בסיפור ארוך על הבעל־שם־טונב מייסד
החסידות. פעם ביקר הבעל־שם־טוב בעיירה
קטנה ושם ראה אשר, מטרידה את בעלה
ללא הרף. הבש״ט תמה, הרי גבר חסון
ובריא היה הבעל ובכל זאת שתק לאשתו.
הסביר לו היהודי :״הייתי מלאך קטיגור
בבית־דין של מעלה. פעם הגיע לשמים יהודי׳
ומשנשאל מדוע לא שמר מצוות, טען להצדקתו
כי אשתו הרשעה הטרידה אותו ומנעה
ממנו קיום מצוות. מה י בגלל אשה לוותר
על מצוות? צעקתי. לא רצו לקבל את דעתי
ועשו אותי לבן־אדם, בעל לאשה רעה כפי
שאתה רואה. כעת אני סובל הכל, ובלבד
שהרשע ההוא לא יצא זכאי בשמיים.״
הבעל־שם־שוב לא מצא מענה.
״ואתה,״ פנה אברום לשואלו ,״רק לחצי
שעה נפטרתי מיראתן של נשים, ואתה כבר
שואל לשלום אשתי?״

י * גרן כורן ים ה רי קי ם נערמו .״!זלגה
1 1וזלגה בקע שיר־העם הרוסי מגרונות
החסידים .״אני יחפן, איני צריך כלום. אבל
אני גם אוהב את מקסים גורקי. וזלגה וול-

שוב פנה הרב אברום אל בנו בקריאה הקבועה

״אין יותר,״ ענה הבן.
״אז לך לצרכניה ציווה האב.
״אין.גם שם,״ היתד. התשובה.
״אם אין י״ש בצרכניד״״ פסק אברום,
״למה לנו צרכניה?״
אל אברום הצטרף ידידו׳ מנהל הישיבה
המכובד מלוד. השניים יצאו במחול, תחילה
בחוסר בטחון, מתנדנדים, אחר־כך במהירות,
ברגליים בטוחות. הם עלו על ספסל, המשיכו
לרקוד ; עלו על השולחן והרקידו את
הכוסות ובקבוקים ; ירדו חזרה אל הרצפה
והריקוד לא נפסק. רק מדי פעם היו נפרדים,
שותים כוסית וממשיכים.
״אני כל כך אוהב אתכם, כל כך אוהב
אתכם,״ זימר הרבי .״אני אוהב את אדמת
המולדת. יעקב אבינו נישק אותה׳ גם אני
אנשק אותה, אנשק אותה ...כי טוב להיות
יהודי בארץ־ישראל, לאהוב שמים ולשמוח
הרףהנולד, פנ חס בן-נזרדכי לוין, טובר
בחלקי ...אני אוהב אתכם.״
מיד ליד׳ מזכה את כל ה מחזי ק בו במצווה.

לגע לפני המילה. האב מתכופף על
התינוק ,,שעה שהמוהל שולף את סכינו.

בעבור חצי שעה, אחרי כמה סיבובי
הכוסית, מרים ר׳ אברוס את קולו בשיר.

הנשמהעלתה. וגם אברום, המחזיק
בבקבוק, טלה על ה שולחן ורוקד ריקוד חסידי.

בעזות כתבי־סתו, עשבי ־ בו ונוצה וגעו תרנגול

במדינה

השייך מחמוד מרפא אהבה

הברכה הבלתי־רגילים, החליטו לחרוש ולז.׳,י
רוע
את האדמה.
אזור מסובן, כעצם. אולם לפני הניצנים׳
הופיע נציג המושל הצבאי מבאר־שבע.
משך שבועות, עקב אחר הערבים במלאכת
החריש והזריעה הממושכת. עתה,
לאחר גמר העבודה המייגעת, החליט כי אזור
זה הינו, בעצם, אזור רגיש מאד וכי נוכחותם
של ערבים בו עשויה לסכן את בטחון המדינה•
הוא מסר לשייך הודעה רשמית כי 4000
הדונם הוכרזו כאזור צבאי סגור.

התחלתי את סיפורי :
״יש לי הבר, יא סידי אל־שייך,״ פתחתי ,״וחבר זה הותקף
על־ידי רוח רעה שעיקמה את סנטרו וגרמה לו מיחושים רבים.
כל מאמצי הרופאים עלו בתוהו וגם היודעים לרפא בעשבי־בר
לא הועילו.״
קולי חוי־צער השפיע, כנראה, לטובה.
״אל תקח את הדבר כל־כך ללב, בני,״
הרגיע אותי השייך .״המשך את הסיפור.״
השומעים
הראו סימני השתתפותם בצער.

יש להוסיף?״ המשכתי .״חברי
אינו רוצה לשמוע יותר לא על רופאים
ולא על שייכים. הוא התייאש ואינו אוכל.
הוא מתבייש להראות את פרצופו
העקום ברחוב. היו כאלה שאמרו כי
יירפא אם יאכל דבש, ורק דבש. תקפה
אותו בחילה והוא כמעט מת מהקאה.״

את חשיבותו הבטחונית של השטח, הוכיח
הצעד הבא של השלטונות. האדמה הזרועה
הוחכרה למיכאל הנגבי, בעצמו מושל צבאי
של הנגב לשעבר, שהחליט לפרוש לפעילות
פרטית מבורכת כאותו אזור. משרד החקלאות
מכר לו את הרשות לקצור את אשר
זרעו 80 משפחות שבט אל־הזייל.
הנגבי, חבר קיבוץ נגבה לשעבר, המתין
להבשלת היבול בשלווה של מומחה• בבוא
העת, שלח למקום קומביין שכור וחצי תריסר
פועלים לאסוף את היבול. הפועלים היו
כולם ערבים. אולם הם לא היוו שום סכנה
לבטחון המדינה, מאחר שהריווח מעבודתם
נכנס לכיס עברי חלוצי.

אדם חולה יודע מה עליו לעשות: לקרוא לרופא. אולם כארץ, חיים עד היום אנשים
שאינם מאמינים ברופאים. חדרי הניתוח הנוצצים ושאר המצאות המדע חשודים
בעיניהם. הם מאמינים הרבה יותר בעשבים וכתרביכים המשונים, שהסבתא למדה
מסבתה. יש להם גם רופאים מיוחדים משלהם, רופאים שלא גמרו שום כית־ספר אך
מובנים לרפא את הבל -מכאב בטן ברוני ועד למחלת־אהבה. זהו פרפורו של עטאללה
מנטור, פתב ״העולם הזה״ ,שיצא לחקור בדבר.

ל מאד להכיר אדם בריא בכפר ערבי. בדרך כלל התושבים
1/הם אכולי מחלות — לרבע, למחצה או ליותר מזה. על כן,
בלט מחמוד חסן בבריאותו.
פגשתי את הנער בן ה 12 ברחוב הראשי של מג׳ד אל־כרום
(תהילת הכרמים) ,הכפר הגדול בן 2500 התושבים, השוכן בלב
הגליל. ברחוב זה, שהיה פעם חלק של
הכביש הבינעירוני עכו־צפת, דיבר הנער
בשטף ככל שעלה על דעתו.
גיליתי כי מחמוד אינני יליד הכפר.
הוא נולד בדצרת, נדד לכאן עם משפחתו,
ברדיפתה המתמדת אחרי עבודה.
אביו של הנער הוא ידיד גדול של היהודים
והוא מקיים אתם יחסים הדוקים.
על כן זכה הנער בשם נוסף: מאיר.
אולם מחמוד־מאיר לא ידע את אשר
ביקשתי לשמוע. הוא אפילו לא הכיר
את המוכתר. לעומת זאת, היו לו קשרים
מצויינים. הוא הציג אותי בפני
מועלם (המורה) נימר, שוער משרד המושל,
שהדריך את הקהל כשאקדח רב־רושם
מקשט את מותנו. נימר זה היה
מוכן בהחלט לעזור לי בחיפושי. הוא
הורה על אחד הנערים שהתבטלו בסביבה
להובילני לביתו של השייך מחמוד
אל־עינאוזי.

זוג ע? בר אחד
באמת מחפיר 1״ הפסיקני

״ 1הש
השייך .״אנשים רבים טוענים שהם
מתמצאים במקצוע זה, מבלי לדעת מאומה•
אבל אני שייך אמיתי. ירשתי אח
ידיעוחי מאבי והוא רכש אותן מאלה
שקדמו לו משך מאות בשנים.״
נוצה מכנף תרנגול מאת לבסוף הסכמתי לשדל את חברי
ף* חדר צנוע ישב השייך עם
עטאללה מנסוד
הדמיוני לנסות את מזלו אצל שייך מח^
שני לקוחות וחיבר להם כתב
מוד• ״שיבוא אלי לשבוע ואני ארפא
סתרים. לסעיד אחמד מכפר נתף, גבר גבוה, בריא ומשופם,
אותו לגמרי,״ הבטיח .״אני יודע סודות על אדים מעשבי־בר
בן ,50 נתן פתק נגד מחלתו הישנה. כי למרות שסעיד נשא
רותחים ובעזרת קריאות לרוח הרעה שחדרה בו, אתגבר על
לו שתי נשים, לא הוליד אף בן זכר אחד. לעומת זאת, יש למסכן
חוליו. כל מה שעליו לעשות הוא רק לשתות מעט מן המים
שמונה בנות.
שבהם אטבול את פתק הסתרים המתאים. אמור לו שלא יפחד
על כן בא בן הכפר להיוועץ עם השייך מחמוד, הידוע בכל
מפני.״
הגליל כחכם השולט ברוחות־רפאים — אשר הן המיטו על
ואז החלטתי לנסות את מזלי עוד מעט. סיפרתי לשייך סיפור
סעיד את אסונו הנקבי. השייך תלש נוצה מכנף תרנגול, טבל
אישי יותר. וזה תוכנו: ישנה בחורה אחת יפה, שאני אוהב
את חודה בדיו המיוחדת וכתב בה את כתב הסתרים הכל־יכול.
אותה עד מוות. אך מה לעשות? היא אינה שמה לב אלי. שנוא
״עכשיו,״ יעץ בטוב לב לאב האומלל ,״לך הביתה, סגור את
יסכים השייך הכל־יכול לתת כתב סתרים שישפיע על הבחורה
חלונות חדרך ושרוף את הפתק הזה. עליך לנשום את העשן יחד
וירכך את לבה?
עם אשתך, לפני עלותכם למטה. הילד הבא יהיה בן זכר,
״טוב יעשה האדם המפגיש זוג על כר אחה״ ענה השייך בקול
אינשאללה.״
מדוד. הבינותי שעלי לראות במשפט זה ציטטה מהקוראן הקדוש.

כעל בוגד כאשתו

ורד כת יונה

ך>• לקוח השני היתד, אשר. שבאה מכפר פסוטה המרוחק,
.| 1בגליל המערבי. היא ביקשה כתב סתרים שימנע את בעלה
מלנטוש אותה. השייך, כמובן, גם ידע נסתרות. בעזרת רוחו
של סבו הקדוש, ומעט הגיון, הוא גילה לה כי בעלה חומד
אשה אחרת. אולם, מאחר שהשייך הוא איש שלום ואינו מעוניין
בהחרפת הקרע בין הבעל ואשתו, סירב לגלות פרטים נוספים.
עצתו: על האשד, לגלות בעצמה את הפושעת, גוזלת־הבעלים,
ולהכניס מתחת לכניסת חדרה ציור צהוב שהוא עצמו מסר לה.
״לכי לשלום, בתי,״ נפרד ממנה השייך והחליק את ידו על
חלוקו הלבן וזקנו האבהי הארוך. שיקשוק חרוזי מסבחתו
היקרה ליווה את צעדי האשה בצאתה.

ף( יביתי לתוצאה המעשית, לפתק נושא כתב הסתרים
1 1המיסתורי. ציפתה לי אכזבה. השייך נאנח ומילמל, ולבסוף
הסביר כי אינו יכול לתת כתב־סתרים לכל דורש. עליו תחילה
לדקדק ולחקור כל מקרה ומקרה. מדוע?
״לפעמים בא אלי איזה בן בליעל המתאהב באשה נשואה ואם
לילדים. אני עלול להרוס בעקיפין משפחה מאושרת, אם אתן
לו את כתב הסתרים.״
הסברתי לו שאהובת־לבי אינה נשואה. הוא רק יעשה מעשה
טוב אם יכתוב לי את הפתק. אחרת, עלול אני לאבד את עצמי
לדעת .״בלי ורוד בינת חמאמה (ורד בת יוני ).לא אוכל לחיות!״
כמעט בכיתי.
ניצחתי. השייך נטל פתק מצהיב, שירטט עליו את שמי ושם
אהובתי. אולם לפני שיכולתי לקחתו ליד, הטיל אותו השייך
אל תוך האש המהבהבת, עליה הרתיח את מי הקפה. כתב הסתרים
התלקח, מילא את החדר בעשן סמיך מסריח. כמעט צחקתי
בקול רם, בחשבי על אותה ורוד בינת חמאמה שלבה יבער בלהט
אהבתה אלי. השייך הנכבד הבטיחני חגיגית כי לא יעבור שבוע,
עד שאהובתי תיפול בפח אהבתי.
ואם יקרה ותהיה בחורה בין קוראות העולם הזה שתרגיש
כלפי רגשי אהבה יוקדים, אל לה להבהל. זהו דבר טבעי, שעבורו
שילמתי לשייך מחמוד טבין ותקילין.

* * פרצוף עקום שד ידיד
ן *,יפול השייך בשני קודמי נתן לי שהות להכין את עצמי
^ לקראת הראיון עם האיש הגדול. ספל קפה מריר הרגיע
את עצבי והחזיר אותי מאות שנים אחורה, לימי אלף לילה
ולילה. שקעתי בחלום ורדרד על רוחות, ג׳ינים ומלאכים טובים.
שירה נעימה ליוזתה את חזיונות לבי.
לפתע התעוררתי. דממה כבדה שררה בחדר וכל הנוכחים
נעצו בי מבטים חמורים. סימן שהגיע תורי לדבר.

( ה מ שן מעמוד )6

אסירים, המסתובבים בו הלוך וחזור. מלמעלה
פרוש סורג ברזל ושומר מזויין צופה
כלפי מטה. כל יומיים־שלושה יוצאים שניים
מכל ספינה לספינותינו, להניע את המנועים
ולשאוב מים.
האסירים מהווים קשת של כל גווני הפשע.
נועצי סכינים, שבמקרה לא הצליחו להרוג
את קרבנם, אינם חסרים. חלקם מזויין בסכינים
אף כאן.
חבורה מיוחדת מהווים מעשני החשיש,

הממשיכים בעישון בתוך כתלי חדרנו ובחדרים
האחרים, בלי כל הפרעה, בעזרת נרגילה
ובסיגריות רגילות. עישון החשיש והכנתי
מהווה פולחן המעורר התענינות מרובה•
זו לנו פעם ראשונה להיתקל בכך וניסינו
לעמוד על טעמו של הסם, קצת מרחוק.
אנו מקווים שנצא בקרוב בערבות ונשוח־רר
בכלל•.אולם, למרות שהספקנו כבר לטעום
טעמו של בית כלא תורכי, ותנאיו
אינם כאלה המעוררים רצון רב לשבת בו
פעם שניה — איתנה החלטתנו לשוב למימי
תורכיה, למרות הסכנה להיאסר שוב.

הממשל הצבאי
כיס עבר• חלוצי
בנגב הצפוני, בין שובל לגבול הירדן,
משתרעות חלקות רבות של אדמות, אשר
איש לא טרח לעבדן מאז ברחו בעליהן הערביים.
השנה,
עלו אנשי השייך סאקר סלאמה אל־הזייל,
בדואים היושבים בחסות הממשל
הצבאי באזור זה׳ על שטח נטוש של 4000
דונם• עד אז, נהגו לעלות עם עדריהם למרעה
על אותו שטח. השנה, בגלל גשמי

אילת
ח וכדת הדוד סם
שלד של !מלון מפואר, הנבנה זה שנתים
על־ידי מרכז הקואופרציה של ההסתדרות !
בית החלוצות שנמסר לידים פרטיות לצורך
הפיכתו למלון, מחוסר מקום עבודה לחלו־צות
עצמן! פלוגת הקבוץ המאוחד השוכנת
קרוב לשנה בבית־המלון הישן — הרתיעו
והבריחו את מרבית המשקיעים הפרטיים,
שהוזמנו להשקיע מהונם באילת.
אולם כאשר ביקר בשבועות האחרונים סם
דובינר, בעל עפרונות ירושלים, בתי־חרו״
שת למוצרי פלסטיק דורא ומוצרי קרטון
קרגל באילת השתנה משהו. הוא התלהב
מאד מן הנוף, משלל הדגים שמתחת למים
ומן הכריש הגדול בן 12 הטון שנתפש
בזמן בקורו.
סם דובינרר שרכושו נאמד ב־ 26 מליון
דולאר ושאף פעם, לדברי מקורביו, לא חשש
להסתכן בהשקעות נועזות ביותר, מיהר
כבר ביום השני לביקורו באילת לביתו קזל
חנוך ננר, ראש המועצה המקומית. כאשר
יצא מפגישה ראשונה זו, היה ידוע כבר
למרבית תושבי אילת שהמליונר הקנדי הצעיר,
הנמצא חמש שנים בארץ ושאשתו
בטי אדומת השער היא העסקנית הראשית
של האגודה לעזרת נפגעי הפוליו במדינת
ישראל (העולם הזה )917 החליט להשקיע
מכספו באילת 40 .אלף הדולר הראשונים
נמסרו לידיו של מקם פרידמן (העולם יחזה
,)947 העומד בראש מחלקת התירות במקום
ואשר יטול לידיו את ניהול התכנון והשלבים
הראשונים לבצוע התוכנית הגדולה.
מתי יבואו התיירות. תוכניתו של
סם דובינר בנויה על ניצול אוצרה הטבעי
הגדול ביותר של אילת: הים 7000 .מיני
הדגים והחיים הנמצאים בחופי אילת׳ שלל
הצבעים והצורות הנהדר, המתגלה לכל המרכיב
על פניו את משקפי הצלילה והמכניס
ראשו לתוך המים, ימשכו — לדברי מומחים
לענף התיירות — לקוחות רבים מכל
קצווי העולם.
מפעלו של דובינר מכוון לעשירים ביניהם.
מהנדסיו הכינו כבר את התוכניות הראשונות
להקמת 20 מבנים קטנים, כני שני חדרים
כל אחד, מצוידים במיזוג אוויר, מים קרים
וחמים וריהוט מודרני. הם יוקמו בחוף הדרומי
של אילת.
הביתנים יוקמו מסביב לבית־קפה ומסעדה,
רחבת ריקודים פתוחה ואמפיתיאטרון קטן-,
שיעמדו לרשות האורחים. ליד המושבה הקטנה,
יוקם מזח סירוח־דיג לאורחים, סירות
סקי־מים, סוכות רהצה ומתקנים לריח־כרת
כלי־צלילה, ציוד דיג, מזכרות־אילת
ומשקאות קרים.
2007 שנה עמדה אילת ללא ניצול ממשי !
אמר סם דובינר, שהזניח את כל עסקיו
ונוחת שלש־ארבע פעמים בשבוע במטוס
ארקיע בשדה אילת — ״מעתה יבואו תיירים
עשירים עייפים לנוח, תיירות להציג את
בגדי הרחצה החדשים שלהן.״
״מתי בדיוק יגיעו התיירות ז״ שאל ב־העולם
הזה 972

זיפיה אחד מרווקי העיר, המהווים 85 אחוז
מן האוכלוסיה המקומית הוותיקה,
תורדות מסעות המנהל
כשבוע שעבר התרוממו גבות עיניים רבות
כאשר גילה העולם הזה )970 שמנהל
משרד־הסעד, משה בר־סלע, נסע לפאריס
החמודה כדי להשתתף בקונגרס שהיה מוקדש
לעניני הטיפול בעוורים, בהם אין לבר-
סלע גם המושג הקלוש ביותר.
השבוע נסתבר כי המנהל העליז אינו נמשך
רק לקסמי פאריס העליזה. כדי להוכיח
זאת, המשיך בדרכו לניו־יורק, שם נערכת
ועידה בינלאומית אחרת על ענינים הקשורים
לסעד.
בין שתי הועידות הפרידו שלושה שבועות
ארוכים. בצדק סבר בר־סלע שאין לבזבז
כספי המדינה על נסיעות־שוא חזרה
לארץ. לכן נשאר בזמן זה בבירת השעשועים
העולמית. משלם־המסים שמח להגיש
למנהל משרד־הסעד את הסעד הכספי הדרוש.
הספר כחוק וכדין
פקידי בתי המשפט, גזע טרוד ועמוס עבודה
בדרך כלל, נשמו השבוע לרווחה: כמעט
כל המשפטים במדינה בוטלו למשך שלושה
ימים.
הסיבה הופיעה בתחילת השבוע, לבושה
בגדי עבודה וחבושה כובעי טמבל: עורכי-
הדין יצאו לעבוד בספר.
על פי החלטת הסתדרות עורכי־הדין בישראל,
נטשו המשפטנים את גלימותיהם, את
כרכי החוק העבים ואת מזכירותיהם הדקות,
יצאו לתיום. את חלקם בביצור הספר.
עניין של ספורט. הם הגיעו למקומות
המיפגש במכוניותיהם הפרטיות או במוניות,
סקרו בהנאה את חבריהם המחופשים. כוכבים
כמיכאל כספי, יעקב שמשון שפירא
וחנן רובין נראו כגדנעים שהתכוננו למסעם
הראשון הרחק מן הבית.
השופטים, אשר לא חויבו לצאת, תרמו
אף הם לשורות המתנדבים. לעומת חבריו
לבושי החקי, בלט שופט מחוזי זאב צלטנר,
במעיל הספורט הצבעוני שלו ובמכנסי צמר

המשפטנים בדרן־ לביצורים*
במו גדנ״עי ב מסע רא שון

השבוע זכתה חנה זמר לכבוד בלתי״רגיל
ביותר. לא זה בלבד שסערה על שולחנו של
שר־החוץ, אלא ששמה נכלל גם בקומוניקט
הרשמי של לשכת־השר, שקבע כי :״אורחי
היו אתמול: ד״ר חיים יחיל ורעייתו, הגברת
חנה זמר...״
חנה זמר היתר, העתונאית הישראלית הראשונה
שזכתה לכבוד זה.

ד ר כי חיים
לילה בעמיר
בקיבוץ, כמו -בכל חברס אנושית, יש טרגדיות
אנושיות. אולם הקיבוץ משתדל להסדירן
בכוחות עצמו׳ מבלי שיצאו לאור העולם
החיצוני. השבוע, כשסיפרו העתונים
כי החבר מנחם בר־ניר פתח בשביתת־שבת
במשק עמיר הגלילי משכה טרגדיה אחת זו
את אור הזרקורים.
הדראמה החלה בליל חורף גשום ב־,1954

ד,ינדה, אשתו של אהרון, שהתנפלה על
נחמה, תלשה את שערותיה ופצעה אותה.
לרוע המזל, לא היד, המדובר בחברי הכשרה
הבאים היום ויוצאים מחר. שני החברים
המעורבים היו וותיקים. נמצאו במשק
למעלה מ־ 17 שנה. מנחם דרש את סילוקו
של אהרון. אולם אהרון תופס מקום חשוב
בסידור־העבודה, והמזכירות הסתפקה בהגשת
אזהרה אליו.
לו הסתפק בכך מנחם, היה העניו תם
ונשלם. אולם מנחם לא יכול היה להירגע.
הוא דרש להעביר את הענין לבירור בקיבוץ
הארצי, נתקל בסירוב מוחלט. כשהעמיד את
המזכירות בפני הברירה — ״או הוא או
אני״ — רמזה לו המזכירות שהוא חופשי
לעזוב.
מן המטבח לחדר-האובל. אז עשה
בר־ניר את המעשר, שנתן צביון חדש לכל
הבעיה: הוא פנה לעורך־הדין פישל ד,רצ־ברג,
הפרקליט המוכר של כל מגורשי־המש־קים
הקומוניסטיים.
קיבוץ יכול לסבול הרבה, אך אין הוא
יכול לסבול קומוניסט. הפעם ננקטו נגד
בר־ניר אמצעים חמורים: הוא הוצב ב־סידוריה,עבודה
דרך קבע לשטיפת־כלים במטבח,
השנואה שבעבודות המשק, נאסר
עליו לשוחח עם החברים על ענינו.
עתה הבין גם בר־ניר שעליו לעזוב את
המשק. הוא הסכים, בתנאי שהמשק ישלם
לו 7000ל״י תמורת 17 שנות עבודתו ועבודת
אשתו, כדי שיוכל לרכוש שיכון בעיר.
המזכירות אישרה לו רק 600ל״י, החליטה
להוציאו מן המשק בגלל דעות קומוניסטיות.
השבוע בילה מנחם את ימיו לא במטבח
השנוא עליו, אלא בחדר־האוכל עצמו. הוא
הבטיח כי לא יזוז ממקומו, עד שיוחזרו לו
זכויותיו במשק, או שישולמו לו פיצויים
כדרישתו.

פ ש עי ם
חובתו שד גבר

כתבת זמר וידיד*
הראשונה שזכתה

אלגנטיים .״בשבילו,״ עברה הלחישה, ,זה
עניין של ספורט.״
בשבע בבוקר, שעה שאזרחים רבים אך
יצאו את בתיהם, כבר ישבו המתנדבים באוטובוסים,
בדרכם אל המשקים המרוחקים.
שם׳ משך 72 שעות, ימלאו את חובותיהם
כחוק וכדין.

עתת 1ת
קומוניקט רשמי
כבנין הכנסת בולטת חנה זמר, הסגנית
החיננית של כתב דבר המרצין ד״ר משה
תבור, כאישיות פופולרית ביותר. קשה לנחש
שהיתר, נשואה פעם לחסיד אדוק, חבשה
פאה נכריה לראשה. הכתבת העליזה־תמיד
אהודה על הכל גם במערכת דבר, בה
היא תומכת בקו הפרו־שרתי המתון של ח״כ
הרצל ברגר.
העולם הזה 972

כאשר מנחם היה ישרות המילואים. סיפורה
של אשתו נחמה בר־ניר, מן החברות היפות
במשק, היה פלאסטי: בשעה שתיים וחצי
לפנות בוקר נכנם לחדרה בצריף החבר אהרון
ריטרמן, כשהוא לבוש פיג׳מה וגרביים.
בחדר המואר שכבה לא רק נחמה, אלא
גם בתה, נאורה 5שקהתה בחום. אהרון
התגבר על האם תוך שימוש באלימות, הסתלק
אחרי שעשה מה שעשה.
הסברה הרשמית של מזכירות הקיבוץ
היתד, קצת שונה :״נחמה לא היתר, כלל
וכלל אדישה לאהרון...״
״או הוא או אני ״.בעיר הגדולה יכול
מאורע כזה להיטשטש ולהישכח. בקיבוץ
הקטן, בו יודע כל אחד את הכל על הכל.
אין הדבר אפשרי. מנחם שמע עליו מיד
בחזרו מן השרות. עוד לפני כן שמעד. עליו

ח״כ. חרות יו חנן באדר

מחמוד נאיף פעור ידע תמיד מהי חובתו
של גבר. כאשר מת אחיו חליל והשאיר
אחריו אשד, ושלוש בנות, מילא מחמוד בן
ה־ 30 את חובתו, נשא את דיה האלמנה לאשר״
הכניס את בנותיה לביתו.
לזוג נולדו שתי בנות נוספות ומחמוד
נחשב לבעל בעמיו ולאחד מנכבדי הכפר
חורפיש ד,״לילי.
לפני ארבע שנים הגיע אל הכפר מורה
צעיר ויפה, שהביא עמו מכתב המלצה מקרובי
מחמוד. המורה אחמד יוסף חלחיל
החל מלמד לימודי דת בחורפיש, זכה לחדר
בקומה העליונה של בית פעור. הוא אכל
עם המשפחה, בילה את שעות הפנאי עם
בניה באווירה של אהבה הדדית.
כאשר הועבר המורה לכפר אחר, היד,
זד, מחמוד שרץ להחתים תושבים על בקשה
למשרד החינוך להחזיר את אחמד לכפר.
אחמד שב לבית מחמוד.
כדורים כלילה. יום אחד באה שפיקה,
אחות מחמוד אל אחיה, סיפרה בהתרגשות
כי דיה אשתו בוגדת בו עם המורה בעל
העינים הלוהטות. גאוותו הגברית של הבעל
נפגעה קשות. הוא רץ לביתו, היכר, את
אשתו מכות נמרצות. היא הכחישה את הכל,
אך מחמוד לא נרגע.

דיה עברה לבית קרוביה ואילו אחמד, המורה,
ביקש מיקלט בכפר עקברה השכן.
הוא ניגש לשני המוכתרים, ביקש את חסותם
מפני נקמת הבעל הנפגע .״אני חף
מפשע,״ נשבע .״זוהי עלילתה של האחות
הנקמנית, על כי דחיתי אותה.״
אך מחמוד לא נרתע. הוא ידע מה מוטל
על גבר במקרה זה. עוד באותו לילה, ארב
למורד, הצעיר בדרכו אל ביתו החדש, הריק
בו מלוא מחסנית של אקדח.
השבוע דן אותו בית המשפט המחוזי בחיפה
למאסר עולם, בעוון רצח בכוונה תחילה.
היתד, זו אחת החובות הפחות נעימות
של גבר.
* מי מי! :עו״ד שחור, קוסובסקי, לשם,
ה שופט מלחי, עו״ד ריטרמן, דינרי, מלץ,
דו סנ ש ט ריין, חזן, כספי, לי בלין.

תזכיר

מארוקו :״אין כניסה!״
״ שליחי ה סוכנו ת ב מארוקו וב טוניסי ה
יצטרכו לארוז את חפציהם ״,ניבא מדור
תצפית (העולם הזד )950 ,לפני חצי שנרי
מיד עם התקנת המימ של העצמי ב שתי
הארצות הערביות.

השבוע ;מסר בי שליחים
כעלי דרכונים ישראליים שוב
אינם רצויים בשתי הארצות,
וכי מופעל על שליחי הסוכנות
לחץ להימנע שם מכל פעולה
בולטת.

מוסקבה :״ברוכים הבאים!״
את הכוונת ה סובייטי ת ל הז מין מ שלחת
יהודית לא־ציונית, על פי ר שימה ש מית
שתיקבע מראש, גילה לפני חוד ש המדור
תצפית (העולם הזד.)969 ,

רכה הראשי של מוסקבה
שלח השבוע מכתב עברי לנהום
גולדמן, הזמין משלחת
יהודית־עולמית והביע את
רצונו ליצור קשר מתמיד כין
יהודי ברית־המועצות ויהדות
העולם. הידיעה הופיעה ככותרת
הראשית של עתוני הערב.

ישראל: ההצגה מותרה
תחת הכותר ת ״ מי ה מ שוגע?״ סיפר

מדור הקולנוע לפני חוד שיים (העולם
הזה )964 על החלטתו של הצנזור לסרטים
לאסור בארץ את הצגתם של סרטים
מצריים, המובאים כ הון עולים, ולתת
בצורה זו גס בישראל תוקף לחרם הערבי.

השבוע
נמסר בי הממשלה
דנה כביקורת העתונאית שנמתחה
על מבקרי הסרטים, החליטה
לבטל את הביטול ולהתיר
את הצגתם של סרטים
מצריים.

במרחב
ירד!
על עולה
ביום הרביעי שעבר, שלוש שעות לאחר
שסעיד אל־מופתי הרכיב את ממשלתה החדשה
של ממלכת הירדן, הופיע לפתע המלך
חוסיין במיניסטריון ההגנה בעמאן. את•
היה שלישו הראשי׳ קאיד (סגן אלוף) עלי
אבו אל־נואר.
השנים הסתגרו בחדרו של שר ההגנה החדש,
מוחמד עלי אל־עג׳לוני. כעבור כמה
דקות נקראו לישיבה שלושה קצינים בכירים
של הלגיון. הדיונים נמשכו פחות מחצי
שעה ; כאשר נסתיימה הודיע שר ההגנה :
.הוד מלכותו התעניין בענייני ההגנה והצבא.״
ההתעניינות
נתנה את פריה כעבור פחות
מ־ 24 שעות. בהודעה קצרה, ששידרה על־ידי
רדיו רמאללה, בישר המלך לאזרחיו כד,פריק
ראדי עינב, ראש המטה הכללי של
הלגיון, יצא לפנסיה• במקומו נתמנה עלי אבו
אל־נואר.
מרכ״פז למפקד דיביזיה. היה זה
שיא נוסף בהתפתחויות שזיעזעו את הלגיון
הערבי ללא הרף, מאז פוטר מפקדו הקודם,
ג׳ון באגוט גלאב.
הלגיון, אשר כוחותיו נאמדים ב־ 30 אלף
חיילים, הספיק להדרדר במהירות מסחררת
ממעמדו כצבא הערבי החזק ביותר. פיטורי
הקצינים האנגליים יצרו חלל ריק בצמרת
הפיקוד וכל המפקדים — ממפקד כיתה ועד
למפקד דיביזיה — נדחפו כלפי מעלה, בשאיפה
למלא חלל זה.
לא אנגלים, לא מצרים. מן היום
הראשון היה ברור כי עינאב הזקן ( )56ו־הממושקף
לא היה יותר מאשר פקק זמני.
האיש החזק האמיתי של הלגיון היה עלי
אבו אל־נואר, ידידו האישי הקרוב של המלך.
היתד, זו רק שאלה של זמן עד אשר יהדוף
הקאיד הצעיר ( )34 את הפריק האומלל.
סביב אבו אל־נואר התארגנו רוב הקצינים
הצעירים. שנים רבות שנאו את האנגלים,
טענו כי גלאב הכשיר את הלגיון אך ורק,
למילוי תפקיד מסייע בתוך המערך הבריטי
העולמי. את המטרה העיקרית — מלחמה
בישראל — טענו קצינים אלה, הזניח גלאב
לחלוטין.
עתה ביקשו להעמיד מטרה זו בראש תפקידי
הלגיון. על כן, היו הם אשר לחצו
למען כריתת הסכם לשיתוף פעולה עם
המצרים, במקרה של מלחמה. אולם את הצעד
המכריע, הצטרפות לפיקוד האחיד ה־מצרי־סורי־סעודי,
לא רצו לעשות. כי אבו
אל־נואר וחבריו לא רצו להחליף את המפקד
האנגלי במפקד מצרי.

העונ1ם הוה

נוחה בסידרה אקסקלחיבית ע׳

״נפגשתי ע
מה חושב ערבי על ישראל? כיצד נראות מדינות ערב כיום? מה
מתרחש בהן? על שאלות אלה משיב הד״ר חליל תותח, ערבי
נוצרי יליד הארץ. תותח, מנהל בית־ספר תיכון אמריקאי
ברמאללה, היגר ב־ 1944 לארצות הברית, יסד שם את ״המכון
הערבי־אמריקאי״ ,כיום אחת הבמות החשובות ביותר של תעמולה
ערבית בעולם. לא מזמן יצא לביקור ארוך בשש מדינות ערביות,
אסף חומר מאלף, לסידרת מאמרים ארוכה. החל מהשבוע,
יפורסמו המאמרים, על פי הסדר מיוחד, ב״העולם הזה״.

-מאת חליל תותח -

ן• תחנה הראשונה בסיורי היתד,
| 1ביירות• בירת הלבנון נראית כעיר המתפוצצת
בתפריד״ מאחר שלא הצליחה להתפתח
במקביל לחשיבותה ולתפקידה במזרח
התיכון. הרחובות צרים ועקלקלים, רחוקים
מאד מלהיות מתאימים לתנועה האדירה העו
ברת בהם.
מישהו קרא לביירות מוסך אחד גדול —
והוא כלל לא הגזים: ציים שלמים של מכוניות
אמריקאיות נוצצות ממלאים את הסינר
טאות, הנהגים לוחצים בלי הרף על הצופרים
ובכלל— מתנהגים כמו ילדים שקיבלו צעצוע
חדש.
אשר למדרכות — יתכן כי שני אפרוחים
צמוקים יצליחו לעבור אחד את השני עליהן.
אבל שני אנשים שאכלו טוב ישתפשפו כהוגן
אם ינסו לעשות זאת. ובביירות, לא חסרים
אנשים שמנים.
אולם גם על המדרכות הצרות אין להימלט
מהמכוניות הצרחניות. נהגים, המנסים לעקוף
פקקי תנועה, עולים בשמחה רבד, על ד,מדר־כות.
השוטרים מסתכלים בכל זה בעין אדישה:
הקצינים הגבוהים אינם זקוקים למדרכות,
כנראה.
תמהתי, כמובן, מנין בא כל הכסף העצום
הדרוש לייבוא מכוניות כאלה. אולם כל פעם

ששאלתי שאלה זו, השיבו לייבסיפור אודות
המומחה הבלגי לכלכלה, שהוזמן על־ידי ממשלת
הלבנון לייעץ לה בדבר איזון תקציבה.
המומחה יצא מבולבל לחלוטין ולבסוף הודיע
כי אינו יכול להמליץ על תיקונים לכלכלה
הסדירה של המדינה, מאחר שלא יכול היה
לגלות שום כלכלה כזאת.

סרסור מרחבי
ך* רפובליקה הלבנונית היא, מסו-
| | דה, ארץ קטנה ועניה• אין בה מקורות
נפט או אוצרות טבע אחרים ורק רצועת החוף
הצרה מייצרת מעט פירות וירקות. בכל
זאת, שופעת ביירות כל טוב. היכן הסוד?
ביירות הינד, כיום הסרסור של המזרח ה
תיכון. כל דבר המובא למרחב הערבי או מיוצא
ממנו, עובר דרכה. מכונות, ציוד כבד,
נשק, פריג׳ידרים, חומרי בניה, סכיני גילוח
ושימות מזון — הכל עובר דרך נמל ביירות.
תמורת אחוזים נאותים, כמובן.
בימי הצלבנים, מילאה עכו את התפקיד
הזה. רק במאה ד,־ 19 קיבלה חברה בלגית
זכיון לבניית נמל בביירות וסלילת קו רכבת
דרך ההרים לדמשק. בניית נמל חיפד, על־ידי
האנגלים בארץ ישראל ופיתוחו לנמל הש
אין
מקום למלכים. מינויו של הקצין
צעיר, בעל הנטיות הקיצוניות, למפקד עליון,
העלה אותו למקום השני בממלכה —
אם לא למקום הראשון. כי למרות ידידותו
של המלך אליו, לא הסתיר מעולם עלי אבו
אל־נואר כי לירדן דרושה הפיכה צבאית
כמו זו שבוצעה במצרים, ואשר הוא עצמו
יעמוד בראשה.
ובמשטר מהפכני, כידוע, אין מקים למלכים.

מצרים

כ מו מושבהאמריקאית
ך* רףהל בנון עובר גם הנפט הסעודי.
1מאות פועלים, פקידים ועובדי תובלה לבנוניים
חיים מזרם זה. מלבד זאת הולכים תשלומים
רציניים מאד לממשלה.
בשבוע הראשון בביירות, נדמה היה לי כי
אני נמצא במושבה אמריקאית. קודם כל, אפשר
לראות דולרים בכל מקום. כי בלבנון אין
פיקוח על המטבע הזר, וכל הסוחרים והמב״
ריחים של המזרח התיכון מנהלים שם חשבונות.
אפשר אפילו לשלם לנהג המונית בדו־לארים
זהו.א יחזיר עודף באותה מטבע — אם
הוא יחזיר.
חוץ מזה, גדושה ביירות מוסדות אמריקאיים
ומוסדות או״ם למכביר, המעסיקים גם
הם אלפי פקידים מקומיים — תרומה חשובה
מאד לכלכלה, כולה בדולרים טובים.
ישנם עוד מקורות הכנסה חשובים: מדי
חודש מגיעים אלפי דולרים, כתרומות או כנדבות,
ממהגרים לבנוניים מכל העולם, ואילו
הרי הלבנון מושכים תיירים עמוסי ארנקים
מארצות ערב.

פ לי טי םבכנסייה
ף• היותיבביירות הלכתי להתפלל ב-
^ כנסייתו הפרוטסטנטית של הכומר פאריז עאודי, פלסטיני שהוא כיום פליט בלבנון.
היתד, זאת כנסיה די גדולה, מלאה עד
אפם מקום. בפלסטין, הייתי רגיל לראות
נשים יושבות מצד אחד וגברים מצד שני בכנסיה•
כאן ישבו גברים ונשים יחדיו, שרו
את מזמורי התפילה בערבית. הם נראו במצב
טוב, לבושים בגדים נקיים ובסוף התפילה תרמו
ברצון לקרן הצדקה של כנסייתם.
כעבור שבוע, התפללתי בכנסיה אנגליקא־נית
ליד החוף. שם היתה האווירה שונה לחלוטין.
המתפללים היו כולם פליטים פלסטיניים,
אשר רבים מהם הכרתי מקודם. כארץ
הקודש, נמנו על שכבת האינטליגנציה —
רופאים, עורכי דין, פקידים משגשגים. כנסייתם
נ שארה בחלק הישראלי של ירושלים,
יחד עם בתיהם, משרדיהם ורכושם השונה.
בית הקברות של עדה זו נשאר על הר־ציון
ואילו בבתיהם, יושבים פליטים יהודיים, אשר
אי־אפשר להוציאם משם.

ק 8חעם הנ שי א

מ גותן פקודות?
כמעט כל עתונאי זר שראיין את גמאל
עבד אל־נאצר בחידשים האחרונים הציג בפניו
את השאלה . :מדוע חוששת מצרים הגדולה
מפני מדינה קטנה כמו ישראל?״
התשובה היתה תמיד: ישראל היא י ק
ראש־גשר של הציונות העולמית.
השבוע הסביר קריין קול הערבים הקהירי
כיצד פועל, לדעתו, הקשר בין ראש־הגשר
לבין העורף. שגרירי ישראל למיניהם, הרו-
בצים כעניים בפתחי מהסני הנשק של המערב,
יכלו לשאוב נחמה ועידוד מן התיאיר.
״הנה״ ,קבע הקריין ,״ישראל קונה נשק
רב כל יוגב לפני כמה שבועות שלחה לה
צרפת 100 משוריינים אמריקאיים, בארגזים
שעליהם היה כתוב: ג׳יפים. כן קיבלה
ישראל מיטען דרך מקסיקו, ארצות אמריקה
הלטינית ונמלים אירופיים. היא קנתה כבר
ציוד צבאי ב־ 30 מיליון דולר.״
כיצד נתאפשרו כל אלה י פשוט מאד:
״המעצמות מבריחות בסתר כל הנשק הזה
לישראל,״ הסביר קול הערבים ,״כפקודת
הציונות העולמית.״

ני במעלה במזרח התיכון, אחרי אלכסנדריה,
הרסו את ביירות כמעט כליל.
אולם עם הקמת מדינת ישראל, נותק הקשר
בין חיפה לבין מרחב המחיה הטבעי שלה :
מסוריה, עבר־הירדן ועיראק ועד לאיראן והודו.
ביירות שבה לגדולתה.
כיום הינד, השער העיקרי הפתוח אל המערב.
אם רוצה תושב פלסטין הערבית לנסוע
לאירופה, עליו לעבור שלושה גבולות, עד
ביירות ומשם להפליג• או שהוא יכול לטוס
ישר לביירות, תמורת שבעה דינרים.

כמחנה הפליטים של צור, חי ה פליטה זקנ ה זו, שברחה מפלסטין. כמוה עוד שמוני ם
אלף פליטים, אשר לא התערו בחיי המדינה והלבנון היתה רוצה להפטר מהם בהקדם.

^ ין יתרפכישותדל מ
1השייך בישארא אל־כורי, נשיא הלבנון.
הראיון סודר על־ידי מוניר אבו פאדיל, איש
עסקים מצליח ביותר, שהתחיל מלא־כלום,
יחד עם עוד כמה פליטים מפלסטין. כיום,
מנהלת קבוצה זו בנק בשם אינפרא וחולשת
על כמה חברות לייבוא העושות עסקים מצו־יידם.
מוניר ליווה אותי לארמון הנשיא.
בשער עצר אותנו חייל• ידידי הסביר לו
כי יש לנו ראיון עם הנשיא בשעה ,10.30והראה
את ההזמנה הכתובה לחייל. בחדר קטן,
קיבל את פנינו שר החצר ומשם העביר אותנו
סרן צעיר לאולם הנשיא. הוא קיבל את פנינו
בשלום, לחץ את ידינו, מבלי לקום ממקומו.
משרת
בבגדים ערביים רקומים הגיש לנו
קפה ואני פתחתי את השיחה בהצעה כי העולם
הערבי יעשה כל מאמץ כדי להביא את
נקודת ראותו בפני דעת הקהל באמריקה ובעולם.
בהיותי עדיין תחת הרושם החריף שעשו
עלי מחנות הפליטים בצור וצידון, הבעתי
את ההתמרמרות ששמעתי מפי תושבי מח־

הנעשה מאחורי מסך השר שרמדינות ערב

נשיא הלבנון ך
נות אלה על הלך חייהם שם, ועל המנהיגים
הערביים שאינם עושים מאומה למענם.
הנשיא ענה כי כל מדינות ערב מתייעצות
ביחס להקמת מרכז להסברה בניו־יורק, ובאשר
לפליטים — יבוא יום וגם הם יהנו ממידת
הצדק המגיעה להם. האווירה, הפרחים,
הריהוט המפואר ובמיוחד המרבדים הגדולים
— כל אלה העידו על שלווה ונחת. על
כן, בצאתי מן הפגישה, לא יכולתי אלא לחשוב
כי דרושה ללבנון מנהיגות דינמית ותקיפה
יותר.

גא להכיר: אמיד גוסמגי
ך* אותם הימים, עמדה מרכז ההתעני-
נות הפוליטית אחת הדמויות הסוערות
ביותר של הלבנון. היה זה אמיל בוסתני,
חבר בית הנבחרים הלבנוני, איש מלא מרץ,
הנמצא בתנועה תמידית. הכרתיו היטב עוד
מאז שירת שנה כמורה בבית־ספרי ברמאללה•
שעה שמורים אחרים נהגו לשבת על כס־אם
בשעת שיעור, היה בוסתני מהלך בעצבנות
לפני תלמידיו, כנמר המתכונן לזינוק.
בוסתני זה הוא בן למשפחה ידועה בין
הערבים, אשר רבים מבניה תרמו לחיי התרבות
והספרות במזרח התיכון. אחד מהם הוא
ואדי בוסתני, אשר שני בניו למדו אצלי ברמאללה.
ואדי היד, פעיל בשטח הפוליטי, בשנים
בהן נאבקו ערביי פלסטין על שיחרור
מהמנדט הבריטי. התעניינתי אודותיו בביירות
ונאמר לי כי נשאר בחיפה, גם לאחר
בריחת רוב תושביה הערביים.
ידידים סיפרו כי נצטווה על־ידי השלטונות
היהודיים לעזוב את ביתו, מאחר שהבית היה

גרם במימיה העכורים של המדיניות הלבנונית.
בהסתמכו על מיברק מהגבול הדרומי
של הלבנון, הגיש בוסתני שאילתה לשר ההגנה.
השאילתא נגעה לתלונת תושבי הגבול
על התקפות ישראליותי נגד כפריהם. היתד,
זו שאילתא ראשונה בסידרה ארוכה.
בשניה, טען בוסתני :״ישנה בידי ידיעה כי
מפקד חיל התותחנים בצבא הלבנוני הינו יהודי
ממוצא רוסי; כי הרופא הראשי בוועדת
החיול של הצבא הינו יהודי ממוצא יווני וכי
בין הפקידים המטפלים במיסמכים הסודיים
ביותר של הצבא הלבנוני נמצאים גם יהודים.
בשים לב ליחסינו עם ישראל ועם היהדות העולמית,
האין הממשלה מוצאת לנכון לפטר
יהודים אלה ולהחליפם בלבנונים אשר אין
נאמנותם מוטלת בספק?״
שר ההגנה השיב כי עיניו פקוחות בכל
הנוגע לבטחון המדינה .״כל המסכן בטחון
זה״ ,הוסיף ,״צפוי להענשה מיידית.״
למשל, מסר השר, נתפס קצין שהבריח
מזון לישראל. הוא פוטר מיד והועמד לדין.
במועדוני הלילה של ביירות, מתנהלים החיים ללא דאגות. בחורה זו היא נהאד
חאיק, מלכת היופי של ביירות. היא. רואה את עצמת יותר בצרפתיה מאשר כמרביה.

ערבית, נטוו לבם של רבים מאזרחיה אל ארץ
רחוקה, מחוץ למרחב מחייתה הטבעית אל
צרפת או אמריקה. ישראל והלבנון כאחת מצפות
לישועתן ביום הדין מידי המערב, לא
מתוך התידדות עם השכנות הערביות.
׳ישראל היא מדינה של יהודים ואילו הלבנון
היא נוצריה, עם מיעוטים גדולים של מוסלמים
ודרוזים. נשיא הרפובליקה חייב להיות
נוצרי, ראש הממשלה מוסלמי. משרות פוליטיות
מחולקות בהתאם, ואילו בימי בחירות,
בוחרת כל עדה בבניה היא לייצגה.
בעלי הדעות הנאורות מבינים את הסכנה
הכרוכה במצב זה, אולם אינם יכולים לעשות
מאומה. התושבים טרם שכחו את שנת 1860
הלא־כל־כך רחוקה, כאשר נשחטו הנוצרים
בדמשק ובלבנון, על פי הוראות השלטון התורכי
מקושטא.
המדינאי העולה, אמיל בוסתני לים
ערבי מחיפה, שהפך מיליונר וחבר פרלמנט.

אשר לשאלת פיטורי היהודים מן הצבא —
התחמק השר מלהשיב עליה.

ישראל והלפנון
ן* ומתני לא הסתפק בתשובת השר.
הנשיא־ילשעבר, בישארא אל־זזורי, הוא
סמל שלטון המ שפחות הע שירות בלבנון.

דרוש להם למטרות אחרות. ואדי סירב. היהודים
באו אליו ואיימו להוציאו בכוח. אך
הערבי הגאה עמד על זכותו והשלטונות נאלצו
לעזבו במנוחה. אינני יודע אם י נכון הסיפור
; על כל פנים, אופייני הוא לידידי
ואדי.
מכל מקום, ירש גם אמיל את רוח משפחת
בוסתני. בשובו מאמריקה, שם למד הנדסה,
נכנס לעסקים בחיפה, כקבלן מצליח. כיום
עומד הוא בראש חברת הנדסה ובניה בביירות,
בעלת סניפים בעדן, ג׳דה, אלכסנדריה,
קהיר, בגדאד, בצרה, עמאן, בחריין, קווייט,
קטאר, חלב, דמשק, לונדון ושטוקהולם. יש
לו מטוסים משלו והוא רגיל לקפוץ מארץ
אחת לשניה כבתוך ביתו•

,,לסלי! א ת הי הו די ם 1״
** אי לו ל א די לו בכל פעילותו זו, נב־
^ חר לבית הנבחרים הלבנוני. הסערה שהייתי
נוכח בה היתה אחת מיני רבות שהוא

העולם י הזה 972

^ קמה סערה בבית הנבחרים. כמה חברים
האשימו אותו בנטיות אנטי־שמיות, טענו
כי יהודים לבנוניים זכאים למעמד שתה לכל
אזרח אחר — ולראיה, מעמדם הרם של
שני חברי הפרלמנט היהודים, יוסף שדיר
ויעקב שרף, שהיו בין הראשונים לתקוף את
בוסתני.
המדינאי החריף פירסם חוברת קטנה, בה
ציין כי תשעה עתונים לבנוניים צידדו ביהודים,
נגדו.
אין בכך פלא. כי בלבנון קיימים אלמנטים
חזקים, אשר אם אינם פרו־ישראליים, הריהם
לפחות אנטי־ערביים. מספיק להסתובב יום
אחד בביירות כדי להיתכח באמיתה זו. כאשר
אתה שואל את הטלפוניסמית מדוע רע
שירות הטלפונים כל כך, היא משיבה במרירות
:״מה יש י אנחנו כבר מדינה עצמאית
ערבית עכשיו ...אין יותר צרפתים !״
פקיד בבית המלון שלי אמר לי בגלוי כי
היה מעדיף לראות את הצרפתי.ם בחזרה. נחרדתי
לחשוב מה שתופעה זו עלולה לגרום ללבנון,
אם תפרוץ פעם סערת איתנים באי־זור.
מבחינה
זו, דומה הלבנון לישראל. קודם
כל, בנויה מדינה זו על יסודות דתיים בלתי
יציבים. שנית, למרות שהיא חלק מהליגה ה־

״צדקי, ארץ אדפת 1״
^ שה להודות ככד, אולם זוהי עוב-
\ /דה קיימת: חסרה ללבנון הנאמנות הראשונה
של אזרח למדינתו. המוסלמים מרגישים
את עצמם ערבים במלוא מובן המלה,
היו רוצים להיות חלק בלתי־נפרד של סוריה
ושאר העולם הערבי. המרוניים, לעומתם,
היו רוצים לשמור על הלבנון כמדינה נוצרית
בלתי־תלויה, בעלת קשרי ידידות טובה
עם שכנותיה הערביות. טמיעתם בתוך הים
המוסלמי האדיר שמסביבם, נראית להם כהלום
בלהות ממש•
זוהי נקודת המוקד של החיים המדיניים
בלבנון. הממשלה מנסה בכל כור,ה לשמור על
אופייה של המדינה כארץ נוצרית ואילו התושבים
הנוצריים אומרים כי המהגרים הנוצריים
שעזבו את הארץ הינם אזרחים אף
הם — תפיסה המעלה את אחוז התושבים
הנוצרים.
כמה מדינאים אף הרחיקו לכת, דרשו בגלוי
את סילוק הפליטים הפלסטיניים האומללים,
מאחר שאלה מוסלמים ברובם• בהיותי בביירות,
נודע לי כי פליט נוצרי יכול היה
לקבל נתינות לבנונית תמורת תשלום של
500 לירות לבנוניות. לפליט מוסלמי, הדבר
כמעט בלתי־אפשרי.
נשוב לעתונות, ולעמדתה בשאלה חיונית
זו. אל־חיאת, למשל, פירסם מאמר תחת הכותרת:
עיניים ואוזניים. הנה המאמר :
״בואו וראו, כל אשר עיניים בראשיכם ;
האזינו, כל אשר אוניים לכם• מה עוד רוצים
היהודים יותר מזה? כאן, בבית נבחרים ערבי,
קמים שני נציגים ומגינים עליהם. ובבירה
ערבית, מעורר חבר פרלמנט ערבי סע־

רה, על כי העז למתוח ביקורת על היהודים.
היאמן כי יסופר?
״ועוד הקשיבו. יעקב שרף ויוסף שדיר
מלאי חימה על אמיל בוסתני, רק מפני שזה
יעץ לנהוג בכללי זהירות כלפי יהודי לבנון.
עוד אתמול התנגד אותו נציג יהודי לקבלת
הפליטים הערביים בלבנון ואילו היום, הוא
עוד מגן על היהודים. האם שכח יוסף שדיר
כי הינו חי בלב העולם הערבי? או שמה
חושב הוא ככל אלה המאמינים כי הלבנון
אינה מדינה ערבית?״
והנה עוד מאמר על אותו נושא, הפעם
לקוח מתוך אל־דיאר :
״קיימים בארצנו חוגים הדורשים, בגלוי
או בנסתר, את חיסול מה שהם מכנים בשם
,מצב בלתי־נורמלי׳ הקיים בינינו לבין/ישראל.
אולם זוהי הפעם הראשונה שעתון כמו
לוריינט יצא בהכרזות, שכל מטרתן היא לסלול
את הדרך בפני ידידות רשמית עם ישראל.
צחקי, ארץ אויבת ! ״

דוחפים נדחפים
ן* יום האחרון לביקורי בלבנון, ניגש-
תי למיברקה המרכזית של ביירות כדי
לשגר מיברק לירושלים. הבניין היה עלוב
וקטן וקהל עצום נדחק לפני הדלפקים׳ מבלי
שאיש ינסה להשליט שם סדר• משך השנים
שחייתי באמריקה שכחתי את המכה המזרחית
הגדולה: חוסר התורים, במקומות שהם דרושים.
חיכיתי,
נדחפתי ודחפתי משך 45 דקות.
לבסוף, הגעתי אל האשנב. הפקיד נטל את
טופס המיברק, אולם כאשר הגשתי לו שטר
של חמש לירות לבנוניות, החזיר את העודף
בבולים.
״אין לי שום דבר נגד הבולים שלכם״,
אמרתי לו ,״אבל אני עוזב היום את הלבנון.
תן לי בבקשה כסף מזומן״.
״לך לסראף, מחליף הכספים ברחוב, וחזור
לכאן עם הסכום המדוייק,״ השיב לי.
התרתחתי. המחשבה שיהיה עלי לעמוד
עוד פעם, עד שכוח הגורל ומרפקי הלקחו־חות
האחרים ידחפוני בחזרה אל האשנב,
יאשה אותי לחלוטין. ויתרתי על משלוח ה־מיברק.
כמובן, היתר, לכך הסברה פשוטה :
מזה שנים רבות שורר בלבנון מחסור איום
במעות. במקום מטבעות מתכת, נהוגים שם
שטרות נייר, אפילו בערכים הפעוטים ביותר.
כל הפרשה לא שיפרה ביותר את מצב
רוחי. פניתי בשמחה רבה לשדה התעופה
ולמטוס שהמתין להובילני לתחנה הבאה
במסעי: רצועת עזה.

המלצה

חמה
ספורט כדו רגל
מחזות מביש ,
עם התקרב השבת האחרונה למשחקי הליגה
לכדורגל, לא יכלו גם המהמרים המקצועיים
לקבוע בפסקנות את הדירוג הסופי
של קבוצות הליגה הלאומית. אם כי גורלן
של קבוצות הפועל כפר־סבא ומכבי רחובות
סבר נחרץ לירידה לליגה א׳י קשה היה
עדיין לקבוע איזו קבוצה תזכה בכתר האליפות,
ואיזו תיאלץ להתמודד על מקומה בליגה
עם אלופת ליגה א׳ ,הכוח תל־אביב
(ראה מסגרת).
כמעט וודאי הדבר, שרק יחם שערים, ולא
יחס ההפסדים והנצחונות הם שיקבעו את
גורל הקבוצות. ומשום כך, לא בחלה שום
אגודה באמצעים כדי לתת לקבוצותיה את
היתרון.
לכן חזרו ונשנו, השבת, המחזות המבישים,
בהם ויתרו קבוצות מסוימות לאחיותיהן
כדי לחזק את מעמדן. כך זכתה קבוצת
מכבי נתניה באורח ״נם״ בנצחו] על מכבי
חיפה, ניצלה ממשחק־המבחן לירידה לליגה
א. באותה דרך ממש, זכתה לפתע מכבי
יפו ביתרון שערים שלא השיגה מעולם,
בנצחה את מכבי רחובות בתוצאה .6 :1
הישג העלול להצילה גם כן ממשחק־דמבחן,
אליו תרד הפועל רמת־גן.
המדהים בפרשה כולה היה כי איש מאוהדי
ועתונאי הספורט לא הגיב על קנוניות בין
קבוצתיות אלו. הן הפכו כבר לשיגרה.

הקנוניה שר האגודות

הטהו

** תוף אולם ההתעמלות הישן של
בית־הספר לבנות ברחוב שלוש בתל-
אביב, בקעו קריאות קצובות. שני תריסרי
בחורים מוצקים ושזופים, בתלבושת התעמלות,
רצו במעגל מסביב לאולם הצר• הם היו
אדומים והתנשפו מרוב מאמץ. הזיעה ב־יצבצד,
מכל אברי גופם, אבל האדם שניצב
במרכז המעגל, צעק :״יותר מהר ! להגביר
את הקצב הבחורים המשיכו לרוץ בקצב
מהיר.
זר שהיה נקלע למקום, לא היה מעלה כלל
בדעתו כי כאן נערך אימון של קבוצת
כדורגל. כיצד יכולה הקבוצה להתאמן בצפיפות
באולם סגור וצר י הוא היה מתפלא
עוד יותר, אילו היה נאמר לו כי כאן מתאמנת
קבוצת הכדורגל של הכוח תל־אביב.
כי מאז ומתמיד, היתד, קבוצת הכוח קבוצה
על טהרת ה״ייקים״ ואילו כמעט כל הבחו־

סחר החליפין

אונסה

הסלון ליופי המודרני ביותר בארץ, הוא אשר אירח את הכוכבת
הצרפתיה הגדולה, בשעת ביקורה בישראל. הגברת אנטה עצמה נתנה
למרטין קארול (ראה תמונה למטה) את הטיפול המעולה המיוחד, שהיא
רגילה לו במכוני היופי המפוארים ביותר של פאריס, לונדון וניו־יורק.
מרטין קארול נכנסה לסלון אנסה כששערה הפרוע מכוסה בצעיף ועל
פניה ניכרים סימני הדרך הארוכה. היא קיבלה טיפול מקודקוד ועד כף־רגל:
צביעת שיער (בצבע תפוז) ,טיפול בפנים, מניקור ופדיקור.
כאשר יצאה, אמרה לעתונאים שהתפעלו מיופיה ורעננותה :״אני יכולה
להמליץ בכל לב על מכון אנטה. הוא בהחלט יכול להשתוות, ברמת טיפולו
ובתוצאותיו למכונים הטובים ביותר בעולם.״

אנטה, המפון ליופי ולרנסרוקות (תל־אביב,
רחום מאפי ,18 פינת בן־יהדדה,
טלפון )22848 ישמח לארח גם אותך.

״אפשר לעשות השנה בארץ ליגת כדורגל
עולמית,״ טען השבוע אחד משחקני הכדורגל.
היו
לו נימוקים הגיוניים לדבריו. כי השנה
זכתה ישראל לביקור קבוצות כדורגל זרות,
בקצב שלא ידעה מעולם.
נוסף לארבע הקבוצות הזרות שכבר ביקרו
השנה בארץ, יגיעו בעונה הקרובה עוד חמש
נוספות, כולל נבחרת ברית־המועצות. אולם
ספק אם ביקורה של איזו קבוצה יהיה כה
מבורך כזה של קבוצת סנדרלנד הבריטית,
שבאה בהזמנת מכבי פתח־תקוה.
למרות שביק־רה של סנדרלנד נסתיים ב־גרעון
של שמונת אלפים לירות, הסתבר כי
העסק היה כדאי למארחים. שחקני קבוצת
המיליונרים היו כה מוקסמים מקבלת הפנים
והיחס שנתקלו בו בארץ (״ 17 שנה
אנחנו נודדים בעולם ואף פעם לא זכינו ליחס
כזה״ הודו בהיפרדם) עד שהחליטו לגמול
למארחיהם ביחס דומה.
לאחר שלא הצליחו לרכוש לקבוצתם מספר
שחקנים ישראליים, ביניהם זאב שרף, ממכבי
פתח־תקוה, הפתיעו בהזמינם את כל קבוצת
מכבי פתזדתקוה לאנגליה, באותם התנאים
שהתקבלו כאן: הוצאות טיסה, אירוח באנגליה,
שתי לירות ליום לשחקן, ו־ 500ל״י
לבל משחק.
איגרוף מפר החד
החרם התרבותי־ספודטאי שהטילו השלטונות
התורכיים לפני זמן קצר על ישראל,
באסרם חילופי ספורטאים בין שתי המדינות,
נשבר השבוע. שובר החרם היה צעיר יוני
יליד איסטנבול, תאקי זיאריס ( )24 אלוף
תורכיה ויוון באיגרוף משקל קל.
בן 14 בלבד היה תאקי, כאשר ראה בקולנוע
תחרות איגרוף והחליט :״אני אהיה
כמוהם הוא נרשם מיד למועדון ספורט,
החל ללמוד את המקצוע.
שעה שהתאמן במועדון, ראה אותו מנג׳ר
יווני, הפכו למתאגרף מקצועי. תוך חמש השנים
שעברו מאז, השיג תאקי את תוארי
האליפות של תורכיה ויוון, השתתף ב־41
קרבות, מהם ניצח ב־ ,35 סיים בתיקו בש־לושד
ונוצח בשלושה, ביניהם: על־ידי אלוף
אירופה.
השבוע, כשהגיע תאקי לארץ, השתוממו
מקבלי פניו לראות כי מרפקי ידיו שבורים,
הסביר תאקי :״זה שייך למקצוע.״
לעומת זאת היו פניו נקיים מצלקות .״אף
אחד לא הצליח לפגוע בי בפנים,״ התפאר.
בישראל ינסה לשבור מסורת זו מתאגרף
דוד עובד ( )19 שעלה מאז הקרב נגד פאליצ׳-
ינאלי בששה קילו, עלה ממשקל נוצה למשקל
קל. הבטיח עובד, המשרת כמדריך ספורט
בצה״ל :״זאת תהיה עבודה קשה לנצח אותי.״

זינוק
לכדור. שוער הכוח, יצחק עמרם,
מזנק לקראת כדור שנבעט לשערו, במש חק
שנ ערן ה שבת נגד קבוצת הפועל נהריה

רים שהיו באולם׳ היו מבני עדות המזרח.
מספר האנשים שהתאמנו באולם היה גם
המספר הגדול ביותר של שחקנים, אשר איזושהי
קבוצת כדורגל במדינה מסוגלת לרכז
לאימון — כי הכוח היא תופעה בלתי־רגילה
לגמרי בחיים הספורטאיים בארץ.
במדינה בה אין קיים בכלל ספורט ממלכתי,
ואשר בה השתלטו המפלגות על כל אגודות
הספורט, קשה למצוא ספורטאים העוסקים
בספורט לשמו בלבד. המפלגות הן ה־ממנות
את תקציבי האגודות, הן המאפשרות
להן לרכוש מתקנים ומגרשי ספורט׳ הן המשיגות
עבודה ושיכון לספורטאים. כל זה
נראה מובן וטבעי.
לכן, באם קיימת אגודה ספורטאית שאין
מאחוריה גב מפלגתי, ואשר אין לה תקציב
ומתקנים, נראה הדבר מוזר ויוצא דופן. ונגד
תופעות יוצאות דופן, יש להילחם.

כלי פוליטיקה
** אשר הקימו עסקני הכוח חנה
^ לשעבר — אגודת ספורט יהודית, ששמעה
נודע לתהילה בכל רחבי העולם —
סניפים של אגודתם בערים הגדולות של
ארץ־ישראל, התמנו בזאת רק להנציח את
שמה של אגודתם המפוארת.
הספורטאים והעסקנים הזקינו. הם המשיכו
להיפגש במועדוניהם, אך לשם העלאת זב־רונות
בלבד. מועדוני הכו ח הפכו למקום
מיפגש על כוס תה, לבילוי במשחקי שחמט
וקלפים.
איש מבין הספורטאים ילידי הארץ לא
מצא טעם רב להצטרף לאגודה מזדקנת,

המפלגתיות נגד הקבוצה העצמאית היחידה

נגד הכוח חי׳א
חסרת ג 3מפלגתי. שחקני הכדורגל של הכוח
וינה נשרו אף הם׳ הצטרפו לאגודות אחרות.
מכל קבוצות הספורט של הכוח בערי הארץ,
נותרה רק קבוצת כדורגל חלשה, של הכוח
תל־אביב, שמעולם לא התבלטה במיוחד.
השינוי חל בתום מלחמת השחרור. אז
נשברה המסורת הייקית של האגודה, היא
החלה לפעול — ביחוד בין נוער השכונות,
אותו הזניחו שאר האגודות.

התנאי היחידי להצטרפות לאגודה היתד,
אי פעילות פוליטית. מרגע שאדם הצטרף לקבוצה,
התחייב לשכוח את הפוליטיקה ולהתרכז
בספורט בלבד.

השופט היה משוחד
י* קפוצה לא^זפריעהלאישלל!?
ן | התנועעה אי שם בתחתית ליגה ב׳ ,אף
אחד לא התעניין בה. אוהדי הספורט כמעט
ולא שמעו עליה. רק לפני שנה, החל השם
הכוח להופיע בכותרות העתונים.
הקבוצה, שהיתר, מורכבת משחקנים צעירים
ומגובשים, ששיחקו יחד זה שנים, החלה
לקצור את פרי האימון הממושף והקפדני•
בזו אחר זו, הנחילה מפלות לקבוצות
ידועות, טיפסה בדילוגים ארוכים אל ראש
טבלת ליגה ב׳.
יום אחד, מצאו עסקני. הכדורגל בארץ,
הקובעים היחידים בענף ספורט זה, כי עליהם
להכליל בחישוביהם קבוצה חדשה. זאת כבר
היתד, חוצפה ללא גבול. האחראים להתפתחות
משחקי הליגה לא יכלו להרשות הפקרות שכזו.
הם החליטו להילחם בה.
יש לומר לשבחם של האחראים כי הם
הבחינו בסכנה בעוד מועד, הפעילו בזמן את
כל אמצעי הבטחון. ההחלטה שאסור להיכוח
לנצח ולצבור נקודות בוצעה מיד.
עזרו לכף כל המעורבים בדבר, מכל האגודות.
השעתריה החלה באחד המשחקים
הקובעים בשנה החולפת, בין הכוח למכבי
רמת־גן. השופט במשחק ידע את המלאכה
המוטלת עליו: למנוע בכל מחיר מהכוח
להבקיע שערים. שלושת השערים שהבקיעו
חלוצי הכוח נפסלו בטענה סכימטית: הו־בקעו
ממצב נבדל. המשחק נסתיים בתוצאות

היה זה גם משחקו האחרון של השופט.
התלונה שהגישה נגדו קבוצת הכוח הוכרה
כצודקת, הוא סולק לכל ימי חייו משיפוט.
אך התוצאה נשארה בעינה — הכוח הפסידה
נקודה יקרה.

מאיימים עד השחקגים
ך • מדות הכר, הגיעה הכוח לפיסגת

/הליגה, התמודדה על הבכורה עם קבוצת
מכבי יפו. הפעם גויסו כבר כל האמצעים
למניעת הנצחון. קהל אוהדיה של מכבי יפו
החל להופיע בהמוניו במשחקי הכוח, להתפרע
על המגרש. ברור שהאשמה הוטלה על
,הכוח והיא חויבה לשאת בכל הנזקים שנגרמו
למגרשים בהם התארחה.
לקראת המשחק המכריע בין הכוח למכבי
יפו, נעשו כל ההכנות הדרושות. המשהק
נערך על המגרש היפואי, למרות כל בקשותיה
של הכוח לשחק על מגרש ניטרלי, על חשבונה
היא. לפני המשחק ננקטו שיטות דרום-
אמריקאיות־ להבטחת הנצחון למכבי יפו :
על אחד השחקנים איימו שבאם יופיע למגרש
ישפכו על פני אשתו חומצה ; לאביו של
שחקן שני, הבטיחו כי לא יזכה לראות את
בנו באם יעיז להופיע למשחק.
מכבי יפו ני צחה, עלתה לליגה הלאומית,
הכוח נשארה בליגה א׳.

?מדות הגר: גצחון
* ה היה משכר חמור לקבוצה. היא
| עמדה להתפרק; בחיר חלוציה, שלמה
לוי, עבר לשחק במכבי חיפה. גם שאר השחקנים
הודיעו כי ילכו בדרכו, כי לא היה
טעם להמשיך ולשחק באוירה של דכאון
ופחד.
הציל את הקבוצה מפירוק, עסקן בשם
יוסף לובין. הקצב הג׳ינג׳י התקיף, מותיקי
הכוח, קיבל את הנהלת הקבוצה לידיו. באסיפת
יסוד חדשה של הקבוצה, הוחלט להמשיך
לשחק עוד שנה אחת בלבד, ובאם
ימשך הטירור נגד הקבוצה — לפזרה.
עסקני אגודות הספורט היו בטוחים כי
חיסלו את הכוח. אך הקבוצה גילתה רצון
חיים בלתי־מצוי, התחכמה לעסקנים. השיטה
החדשה במלחמת הקיום היתד, לצבור את
יתרון הנקודות בתחילת המשחקים׳ כך שבסופם
לא תוכל שום קנוניה לחסל את הכוח.
השיטה הצליחה 25 .השחקנים, המסוגלים
כולם לשחק בקבוצה הנבחרת, החלו את
משחקי הליגה השנה בהפתעות מרעישות.
לא היתד, קבוצה שלא נשברה בפניהם. בסיבוב
הראשון ניצחה הכוח את כל יריבותיה,
צברה ב־ 11 משחקים 22 נקודות.
שוב נזעקו העסקנים לעמוד בפרץ. אך
הפעם, איחרו את המועד. יתרונה של הכוח
היה כה גדול, ששום קנוניה לא יכלה לה.
היא המשיכה בסדרת נצחונות, הבקיעה ב־19
משחקים 42 שערים ואילו שערה הובקע שש
פעמים בלבד מתוך זה ארבעה שערים עצי

׳מספריים לאחור. חלוץ הכוח יצחק אשכנזי מדגים בעיטה אקרובטית לעיני מעריצים על
מגרש שכונת התקוה. אשכנזי, לשעבר שחקן הפועל רמת־גן, הוא ראש קבוצת הכוח.
מיים. היה זה הישג אשר שום קבוצת כדורגל
בארץ לא זכתה לו.

המשחק במחגדדיהורח
ך* פוח הפכה לאלופה הבלתי מעורן
| ערת של ליגה א׳ .לא היתד, קבוצה בליגה
זו שהיתר, מסוגלת לנצחה. אז החלו
שיטות חדשות, שטרם נודעו עד כה בחיי
הכדורגל בארץ, לפעול נגד הכוח.
אי־אפשר היה לערער את מעמדה בראש
טבלת ליגה א /אך כדי לעלות לליגה הלאומית,
היתד, הכוח חייבת לעמוד עוד במבחן
נגד הקבוצה העשירית בטבלה הלאומית.
הוחלט למנוע ממנה אפשרות כזאת.
תחילה ניסו לעשות זאת באמצעות סידורים
מנהלתיים. יום אחד העלו נציגי הפועל בהתאחדות
הכדורגל את ההצעה לשנות את
ההחלטה, שלפיה ישארו השנה רק עשר
קבוצות בליגה הלאומית. היה ברור שההצעה
הועלתה כדי למנוע את ירידתה של הפועל
כפר־סבא לליגה נמוכה. לפי ההצעה היו
צריכות להישאר 12 קבוצות בליגה הלאומית
ואילו השתיים האחרונות תתמודדנה
נגד אלופת ליגה א׳ .בצורה זו, שוב לא היה
צריך להעלות קבוצה ״חלשה״ אל הליגה
הלאומית.
הכוח, שלה אין נציגים בועד הפועל של
התאחדות הכדורגל, התנגדה להצעה בטענת
קיפוח, מאחר שבשנים הקודמות עלו אלופות
הליגות השונות לליגות גבוהות יותר, באופן
או טו מ טי. רק אחרי מאבק ואיומי ם לנקוט
בדרכים משפטיות, הוסרה הצעת הפועל

ה ק כו צההמקופחת. נבחרת הכוח תל־אביב, ששיחקה נגד הפועל נהריה 2 :1
השחקנים הם אנשי השכונות, כולם פועלים ופקידים המשחקים זה שנים יחדיו.

מהפרק.
אז נותרה רק דרך אחד: למנוע מהכוח
לזכות במשחק המיבהן. .השיטה: לשבור את
הקבוצה. ביצועה התחיל לפני כמה שבועות
והוא מצא את ביטויו המלא במשחק בין
הכוח ובין הפועל מחנה־יהודה, לפני שבועיים.
עוד
לפני המשחק, העיר האחראי של
הפועל מחנה־יהודה באזני המנהל יוסף לו־בין
:״תכין 12 מיטות בבית־חולים 11 ,בשביל
השחקנים ואחת בשבילך 1״
כל מנהל קבוצה אחר היה חושש להעלות
את שחקניו למגרש באוירה זאת, ביחוד לאחר
שמוח הקבוצה ושחקנד, המוכשר, הסטופר
יצחק זכותא, הוצא מכלל שימוש במשחק
קודם, כאשר פגעו יריביו ברגלו ו־שברור.,
אולם
יוסף לובין דרש מקבוצתו ד,מוחלשת
לנצח בכל מחיר. זד, לא היה קל. נגדם
שיחקו 11 שחקנים והשופט. מרדכי שליסקי,
השופט בדרך כלל בליגה ב׳ ,היה חד־צדדי
באופן משווע. הוא פסק החלטות בלתי־הגיו־ניות
לצהלת אוהדי מחנה,־יה,ודה, הוציא את
שוער הכוח יצחק עמרם מהמשחק, לאחר שזה
התמרמר בגד החלטה בלתי־צודקת.

את השאר, עשו שחקני מחנה־יהודה עצמם.
תוך 20 דקות פצעו שלושה שחקנים נוספים,
שהוצאו על גבי אלונקות מהמגרש ולא חזרו
אליו. שחקן רביעי, שהוכה באגרוף בפניו,
לא יצא — רק משום שיציאתו היתה פוסלת
את המשחק כולו. במצב זה — ששר, שחקנים
נגד — 11 נלחמה הכוח מחצית השעה, הצליחה
להשיג תוצאת שוויון .2 : 2

״ אג דוגו חז קי ם

מ מד!״

^ שםמהמעונינות האגודות בחיסו-
/לה של הכוח? בין שאר התשובות ישנה
חשובה פשוטה ומשכנעת: אגודות הספורט
מעונינות לרכוש לעצמן את שחקניה המוכשרים
של הכוח. בדרך חוקית, אי־אפשר להעכיר
שחקן מקבוצה לקבוצה, בלי הסכמת
הקבוצה. העסקנים מקוים כי באם יחסלו את
הכוח, יזכו ממילא בטובי שחקניה.
כך, למשל, ניסה השבוע מרכז קבוצת
ביתר תל־אביב אברהם ביברינג, לשעבר איש
הכוח וינה, לשכנע את הנהלת הכוח להעביר
אליו את הקיצוני הימני של הכוח אסא אברהם.
לאחר ששידוליו לא נשאו פרי, הודיע
ביברינג קצרות ליוסל לובין :״אם לא
תשחרר את אסא, תספוג מכות ! ״
אותה שעה, מצאה התאחדות הכדורגל
אמצעי למניעת עליתה של הכוח לליגה הלאומית.
בניגוד
לתקנות בהן נאמר בפירוש כי
משחקי המבחן יתקיימו על מגרשים ניטרלים,
החליטה ההתא חדו ת לערוך את משחקי המבחן
על מגרשי היריבים. המזימה היתד,
ברורה: מכיון שלהכוח אין מגרש משלה
וקהל אוהדים קבוע הנוהר אחריה, יוכרע המשחק
הקובע על מגרשו של היריב, בנוכחותו
של קהל עוין.
מבלי נוכחותו של נציג הכוח, שכבר נעלה
מכל ספק שזו תהיה הקבוצה שתתמודד עם
היריב מהליגה הלאומית, נערכה הגרלה מס־
,תורית במשרדי ההתאחדות, בה נקבע כי
המשחק הראשון יערך על מגשרו של יריב
הכוח.
כל איומיו של יוסף לובין להפעיל דעת
קהל נגד ההחלטה הבלתי־חוקית לא הועילו.
״אנחנו חזקים ממך ! מי אתה שתתקומם
נגד ההתאחדות?״ שאלו הבוסים של הספורט
הישראלי.
לא נותרה בידו של מרכז קבוצת הכוח
הברירה, אלא להגיש לבית־המשפט המחוזי
בקשה לצו מניעה נגד התאחדות הכדורגל,
על כי הפירה את תקנונה החוקי.
אולם לא בית־המשפט ייתן להכוח את הזכות
לעלות לליגה הלאומית. שחקניה יקבעו
זאת. לשם כך עליהם להיות משוחררים מלחץ
ואיומים׳ שאם לא כן, יהפכו מגרשי הכדורגל
בארץ להעתק מהמתחולל במגרשי ארצות
שם נהרגים ונפצעים
אמריקה הלטינית,
עשרות בכל משחק כדורגל.

גארי קופד ( 1,93מ׳) ,בלונדי תכול עיין.
פרטים אלה בלבד דיים לעורר סקרנות
לכתוב אליו. אין הוא אחד מאותם המתפארים
שהם יכולים לכתוב על כל הנושאים.
הוא מסתפק בספורט׳ בעיקר בשחייה.

היד הכותבת להיות בת 20 שנה.

נעשה עוול משווע ל־( 7ז .)970/9טעו ת
דפוס ה פנ ה או ת ר מגיל 24ל־ .42 אני
מחזירה לו בזה את נעוריו.

חמל של מכתבים

לא דווקא יקה
מכתבו של ( )972/931 נכתב אלי על
גבי אוניית חיל הים. כותבו, שהאקלים
כמעט מוציאו מדעתו, ישמח מאד לקבל
מכתבים מנערה ישראלית. נעים יהיה לו
לדעת שצבע שערה ועיניה הם בהירים.
כי, נמאס לו כנראה, לראות כל יום את
שערו, זקנו ועיניו השחורות. הוא בן
,21 יליד אירופה ו״לאו דווקא יקה״,
רואה הוא צורך לציין.

לחמל של מכתבים מצפה (,)972/927
ואני כמעט בטוחה שיקבל אותם. מדוע?
אינני יודעת. לפי מכתבו אין הוא טיפוס
יוצא מן הכלל. הוא נראה לי צבר חמוד
ואופייני. עם מעט קוצים אשר, יותר
משהם דוקרניים, הרי הם עוקצניים.
הוא חייל צעיר בן , 19 בוגר שמינית,
שונא מתמטיקה ופיסיקה, אוהב תיא¥

16 מתוק
טרון וסרטים טובים, מתעניין בספרות
ובעיקר בשירה. אינני יודעת באיזה
שפטו בעצמכם: היש דבר נחמד יותר
אופן הוא עושה זאת, על כל פנים הוא
בעולם מאשר גיל ד 16 שהאנגלים ידעו
מספר לי שהוא תושב תל־אביב, חיפה
לכנותו. המתוק 972/932
וירושלים כאחד, בימים בהם הוא נמצא
״כבר מזמן רציבחופשה.
על כן,
תי לכתוב לך, אלא
לא יהיה איכפת לו
שחשבתי שאני קטאם
הנערות בנות
שמעו, אני מתחילה להרגיש כמו
נה. חברי וחברותי
ה־ 16—18 שתכתוב־איזו
לי אונו ההא:ו בי א ט רי צ׳ ה כל
אינם מענינים אותי,
נר, אליו תהיינה
בנות אחד מאותם ה פעם שאני מקבלת שירים מוקד שים למרות שאני ידידה
לי. הא חרון בסידרה :
טובה מאד של כומקומות.

זו טתת מונ ת ך על שולחני אש לם.
חסר להם, לכו¥

.מורה
לם משהו שאיני מיפי
הנפש
ובבאותך ב של מו ת אלי תחזור ה
דעת להגדיר אותו.
בחזייר״ בהקיץ ובליל בחלום
מלח או לימון, אי(
)927/928 ראויה
זרועו תי ך אז תפ רו שי וקרבת אז
נני יודעת בדיוק. ל־. שאפרסם בהחלט
הלום
כן פניתי אליך.
את מכתבה במלוכף
ירך הקרירח על מצחי אז תאני
רוצה להתכאו
:״אמנם עודני
ניחי
תב עם מישהו התלמידה
בת , 17,5
ועיניך מ חייכו ת חיו כן הפלאי
מרגיש שהוא מתאך
דומני שלא אטוב
שפתיך ה ק רובו ת אל שלי אז
אים לנערה בת . 16
עה אם אומר שיש
ת שיחי
התעניינות במוסיקה
לי נסיון וחוכמת
לך אני, ואתה שלי --
חיים יותר מכפי
ובדרך להשכלה גבוגילי.
נוכחתי לא
הה, הם תנאים ראאחת
כי נפש האדם
שוניים להתכתבות.
אצטער אם הוא יהיה יפה מאד או לחזקה
הרבה יותר מגופו. רוב האנשים
פחות יפה. עליו להיות פשוט בן אדם
מחפשים באדם פנים יפות, גוף נאה והדר
חיצוני. אני מחפשת באדם נפש יפה
בעל שכל ולב.
(ולאו דווקא משום שלא נחנתי בתכונות
נדמה לי שמכתבי דומה להודעה מסחיצוניות).
חרית,
אך בגלל שכבר קרעתי שלושה
לצערי, הנפשות היפות והחזקות בימכתבים
דומים, אני משאירה אותו כך.
נינו הן מעטות, לעתים בגלל הנסיבות
אילו הייתי סופרת, הייתי מתארת לך
החיצוניות והתנאים האובייקטיביים הסובצורה
נוגעת ללב, חייה של נערה שבבים
אותנו. כך או אחרת, הגעתי להשאינה
מוצאת לה רע. נדמה לי שאני
קפת עולם סוציאליסטית, ומטרתי היא
רואה אותך מחייכת. אבל אין דבר. גם
להצטרף אל אחד מקיבוצי השומר הצעיר׳
לאחר שאסיים את לימודי בשטחי אני מחייכת, כשיש לי מצב רוח ואני
נזכרת באותם רגעים שבהם בכיתי על
הספרות והמוסיקה.
מר גורלי.
הריקנות והניתן של הנוער שלנו מלבי
מנבא לי שלא אקבל אף תשובה
בחילה אותי. אני מתעניינת התעניינות
אחת.״
כנה (ולא מתוך סנוביות, כדי להיראות
אינטליגנטית) ב מדעי החברה, סו ציו לוגי ה,
אף תשובה אחת 1אני יכולה לראות ובאמנויות כלכלה, היסטוריה וספרות,
בעיני רוחי את הדוור המסכן גונח מנטל
השונות בהן אני מוצאת ביטוי מעודן של
המשא.
החברה האנושית, וכן ביטוי אינדיבידואלי
לרגשות ומחשבות יחידים.

רוצה אני להתכתב עם נער רציני,
שי לחיילת
חושב ונבון, המעריך כמוני את נפש
האדם והרגש האנושי שבו, והרואה עצמו
כיוון שידוע לו היטב מה רב ערכו של
כבעל נטיות דומות לשלי.״
מכתב בצבא, רוצה ( )972/933 לכתוב
דווקא לנערות המשרתות בצה״ל• רעיון

נחמד.
אכזבתיו של צכר
במכתבו אלי השתדל לתת את הרושם
שהוא בחור פשוט וחביב׳ רגיש וער
על אף גילו הצעיר׳ ,21 אומר
לנעשה סביבו. סגנונו נעים ופשוט.
( ,)972/929 כי הוא למוד אכזבות מבנות
פרטים נוספים . :הוא בן ,24 ומלבסי.
מיני. צבר זה הוא יצור חברותי ובעל
נפש רגישה, המשתדל להבין את הזולת.

כך על כל פנים הבטיח לי. חובבויוודו
מוסיקה, בידור טוב (מה בדיוק׳ לא
ירדנה. אינך צריכה לברוח למדרכה
פירט) ספורט וצילום.
השנייה, כל פעם שאת רואה את חברך
הוא רוצה לצפות למכתב מנערה בגיל
לשעבר. אם ינהגו כולם כך׳ תהיינה
16—20״חברמנית ומשלנו,״ כדבריו.
המדרכות של תל־אביב מצד אחד מלאות
גברים ומצד שני נשים. אינך מחוייבת
כתובנה לו, בנות, אך אל תאכזבנד, 5 אותו 1
להתנהג כאילו את מתפוצצת משמחה
לראותו. מספיק שתשיבי באדיבות ל¥

ברכת שלומו.

בלונדי, ספורטאי וענק
( )972/930 הוא משוגע. לטיולים. הוא
גם קיבוצניק, גנה קומה עוד יותר מ-

אביבה. ניחשת נכון. יש לי אח והוא
באמת חבוב מיליון. אך חבל על הטורח.
הוא עצל עוד יותר ממני.
אמנות ציור
כמו בחיים *
גבר חסון, בעל פנים שזופות׳ נראה סוקר
השבוע את אולם התערוכות של בית ציוני
אמריקה, בתל־אביב, בו הוצגו ציוריו של
סני ויינטראוב. היה זה הצייר עצמו .״מהי
שליחותך באמנות?״ שאל אותו אחד המבקרים.
סני
לא ידע לענות. לאחר מחשבה, השיב
כי אין לו כל שליחות .״מגיל הגן אני מצייר,״
הסביר .״זה אצלי עניין של צורך
פנימי. את השליחות אני משאיר לציירים
אחרים.״
מסיפון לסיפון. סני, יליד בלטימור ש־בארצות־הברית,
חשב להיות מורה לציור.
אך אהבתו השניה, הים, קרצה לו. הוא נטש
את הרצאות האוניברסיטה על תולדות ה־
החי תעודת גמר
ן* תלה־עיס, הציעו כמה מחברי המשק
^ להנהיג פנקסי־ציונים מיוחדים, שינתנו
לכל מורה שיבוא לעבודה במסגרת ההתנדבות
לספר, ואשר בהם ירשום האחראי לעבודה
את הישגי המורים.

אני והסבתא
ן* תל־אביב, פוטר אליהו עמר מעבודה
תו, לאחר שנתגלה כי בילה בחברת אשת
מנהלו את היום שנעדר מעבודתו באמתלה
כי יצא להשתתף בלוויית סבתו.

הווי חקלאי

מטולה, נרשמה בקשתה לנשואין של
ריטה בת עלי תמר.

שעור לדוגמה
^ חיפה, נמשה ברגע האחרון מן הים
^ צעיר שהתרחק יותר מדי מן החוף,
שעה שלימד בחורה כיצד לשחות.

נהג, עצור !

^ תל׳אביב׳ נעצר צעיר, שניסה לפתוח
^ דלתות של מכונית במיגרש חניה, הסביר
כי התכוון רק למצוא מכונית פתוחה׳
בה יוכל לחכות עד שיחזור הנהג ויסיעו בטרמפ.

ברוגז

^ נתניה, הסביר אליהו כהן לפקיד ה!
שומה מדוע כתב בטופס הצהרת הכנסותיו
המשפחתיות כי אשתו אינה עובדת :
״אנחנו כבר לא מדברים למעלה משנה.
היא לא אמרה לי שהתחילה לעבוד.״

משאללה

^ ירושלים העתיקה, אישר בית!
הדין הדתי את בקשתו של צדיק אחמד,
לגרש את אשתו ד,־.42

״מלח ודלי״ של ויינטראוב
בלי

שליחות

אמנות והספרות, עלה על אניד, מסחרית כ-
אלחוטאי.
המעבר מסיפון לסיפון׳ עד לאניות המעפילים
היהודיים, היה קצר. כך זכה סני
לשהות תקופה ממושכת על החוף׳ מאחורי
גדרי התיל של מחנה,־המעצר בעתלית.
הוא שוהרר כעולה, הצטרף לקיבוץ כפר
גלעדי, היה חייל קרבי בצד,״ל, עד אשר
שוב קרצו גלי הים. הפעם שירת על סיפון
אניד, של שהם.
העץ הסמלי. כיום, י נשוי לבת קיבוץ
רמת יוחנן ואב לשני צברים, הגר בחיפה,
לא שכח סני את הים. ציוריו, לרוב רישומי
דיו עדינים, מאוכלסים ימאים׳ דייגים אי
סתם דמויות שפגש במסעותיו.
לאחרונה, החל סני מגלה ענין בעצים. הוא
ציירם לרוב כבעלי ענפים ומסורגים מאד.
כאשר ראה מרדכי נרקיס, מנהל מוזיאון
בצלאל הירושלמי, את הציורים ואת תאוותי
לעצים, מצא לכך פירוש פסיכולוגי. עצים
אלה, לדעתו, היו סימן כי סני ( )29 מחפש
שרשים.
אם כן, היתר, זו הסמליות היחידה בציוריו.
כי סני ויינשטראוב מעלה על הנייר
את הדמויות אשר רואות עיניו, ובצורה שאחרים
יכולים לזהותן.
תיאטרזן חיל אמיץ מאד
לפני 21 שנה, התכנסו 800 תל־אביבים
לאולם מוגרבי, השתעשעו משך שעתיים במחיצת
החייל האמיץ שוויק, של תיאטרון
אתל. מאז הלכו בעקבותיהם למעלה מחצי
מיליון ישראלים אחרים.
במרכז הבמה עמד, צעק׳ התפתל וגיחך
כוכב אהל הקבוע, מאיר מרגלית. השבוע
התכוננו מרגלית ואהל למאורע חגיגי מיוחד:
הצגת ד,־ 600 של החייל.

המין החלש

^ ירושלים, נזקק שמואל מאיר לעזרה
! ראשונה, הסביר כיצד זכה לעין נפוחה,
שתי שניים שבורות, שפה סדוקה וחבורות
על כל הגוף :״הרגזתי את אשתי.״

שכירת השיגרה
ך* תל־אביב, ניפץ מנקה החלונות יהו־
^ דה ברקוביץ שלושה זגוגיות של חלונות
ראווה, לאחר שהחליט כי עבודתו ״חס־רת־מתח״.

שרות עצמי
ך* חיפה, הוזעק שוטר תנועה למקום
התנגשותן של שתי מכוניות, מצא בהגיעו
שברי־זכוכית פזורים על הכביש ופתק
שהודיע :״תודה רבה כבר הסתדרנו לבד.״

הסולם הטרויאני
ף יפו, ניסה נער להתגנב אל תוך קולנוע
^ צליל, שם הוצג הסרט •הלנה
נפל מהסולם ונפצע קשה.

מטרויה,

הפרעות עיכול
ך* תל׳אביב, לאחר שאלפי מבקרים רדי
^ עשים הציפו את שטת גן־החיות העירוני
כתוצאה מביטול דמי הכניסה, סירב
הנמר לגעת במזונו, מרוב התרגשות.

עניין ציבורי

ף ירושלים, הגישו שני תושבי מעברת
2תלפיות תלונה נגד אביהם, על כי היכה
את אמם, טענו כי המכות ״גרמו נזק לרכוש
משותף.״
העולם הזה 972

@ 4אתה חייב

צצמך

^ תה חצה לותר על חופשתך בגלל חוסר במזומנים? וודאי שלא !
כמובן שגם אתה חייב לעצמך את ההבראה והנופש, שהים מנת
חלקו של כל עובד. את בעיות המזומנים פתרה בשבילך א. א.
— הארגון לאשראי, שפתרה בשבילך בעבר בעיות תקציביות רבות
מהלבשת בני ביתך עד לריהוט דירתך. כעת החליטה א. א .להגיש
לרבבות לקוחותיה שרות חדש: את שרות הנופש וההבראה. א .א.
בתרה בארבעים בתי ההבראה המובחרים בארץ והעמידה אותם
לרשותך, א .א. הבטיחה את מקומות הנופש, בתי ההבראה וההחלמה,
מרכזי החופשה והקחט הנבחרים בטבעון ובצפת, בהר־כנען ובנצרת,
בירושלים ובמטולה, באשקלון ובזסרון־יעקב, בפרדם־חנה ובנתניה,
בחיפה ובנהריה( .ראה תמונות בעמוד זה) .א. א .מאפשרת לך לצאת
לחופשתך עוד השבוע ללא מזומנים, ללא כל מפרעה, ללא כל תוספת,
בתשלומים נוחים מאד ובתנאים מיוחדים. יתר על כן: א .א. תדאג
עבורך להזמנת המקום, להדרכתך ולקביעת כל הסידורים הטכניים
עד הגיעך למקום הנופש. באם אתה עובד מדינה או ׳מועסק במוסד
צבורי כל שהוא, הרי כבר תכננה א. א .את תקציב הבראתך שלך
ושל בני משפחתך. גם אם רצונך לשלם במוומן, עומדים כל השרותים
הללו לרשותך, בתנאים המיוחדים אשר השגנו עבורך.
נשים למאות כבר נרשמו לשרות החדש והחשוב הזה של א. א.
הרשם גם אתה עוד היום ! כי הדרישה רבה ואם אתה רוצה
לצאת לחופשה למועד שתכננת לעצמך, עליך לתפוש את

סי ^ למד /ס

כעת

קולנוע

שעור נהיגה

ב 1סבה

י שראל
סיכום ב״נים

׳/ 1א, ן ״ חבזל -סול ׳ 2111ז*יו

טלפון 22601

למכירה בהזדמנות:
מגר שים ב ר חו בו ת
לפנות :
תל־אביב, טלפון 24749

כאלי /ל /רזד & ו ז
2 0סי כלמלכ 1 <?0כ ל ( ט ה
עמלר-,עו?\ 1ח ה

הרומן ההיסטורי ההדש

חמדאך־ העזחור
פרי עטו של מחבר ״המצרי״
מילז ה

ולטאדי

בתרגומו של מתרגם ״המצרי״
אהרן

אמיד

בהוצאת הספר המעולה
״ צוהר ׳,

מפעם לפעם רשאי המבקר לעצור, בעודו
שקוע בבולמוס ההליכה העקבית לקולנוע,
לקבוע כמה וכמה מסמרות לגבי טעמו, הרגליו
ומנהגיו של חסיד הקולנוע בישראל.
הרי כמה מהם :
• מעמו אינו יציב, אך בדרך כלל הוא
מבכר את המתקתק והמזעזע־אך־מעם ( המנ גינה
שנפסקה, שבוע ששי בתל אביב ועוד
ממשיכה להיפסק שלוש פעמים ביום) על־האנושי
והמזעזע־עד־מאד (הגשר האחרון,
שבוע אחד בתל־אביב, באולם קטן. למרות
המלצת העולם הזה, עתונים אחרים).
• אינו נוהג בנימוס כלפי חבריו, דוחף
והודף ונוהג שלא בצדק בתורים ליד הקופה,
אך בנימוס מופרז כלפי מנצליו (סרטים מקוצצים
על־ידי הצנזור והמציגים, סרטי
תעמולה המכניסים הון לכיסי בעלי האולמות,
גוזלים הנאה מן הצופה, אולמות ללא
סדרנים׳ כסאות ללא ריפוד, הפרעות פרחחים
שלא נעשה דבר כדי למנען).
• אחוז הפרחחים הבא לקולנוע על מנתי
להפריע לאזרחים הגונים גדל והולך משנה
לשנה, מגיע לממדים מדאיגים ביותר׳ ולא
רק את חסיד הסרט.
• הוא אוהב לקום ממקומו רגעים ספורים
לפני תום הסרס. זה מנהג ישראלי מקורי
שאין לו מחקים בעולם הרחב.
פרם לכל אלה, העולם ורוד.

סרטים

פ קודו ת ב-ם ״אדסאיי
נמשכת הרשמת צעירים, תל־אביב, רחוב בלפור 6

פוס עשו ריווח
יוגרל כין פותרי תשבץ ״העולם הזה״ 972

מאוזן .1 :גן*
זוגו של מידד ; .4
תלמיד חכם ! .10
בתוכי 11 הברת
הקטנה ; .13 אויב;
.14 אבן יקרה 1
.15״אותה הגברת
בשינוי ה 17
יש עושים ; .19
מלת שאלה ; .20
אחד משבעת המינים
; .22 האי עליו
עומדת רובה של
ניו־יורק ; .25 בל־ה
טוריאדו ר
!עדיו
מחוטר עבודה; .26
פאלוג׳ה היתה כזאת
; .27 אחד מ־תוארי
האל ; .30
בן שכם ; .32 פקודה
; .33״ ..למנוצח
1״; .34 תעודת
חופשה ; .36
ששה סדרי משנה ;
.37 חריץ ; .39 תי־
•בת־ענק להובלה ;
.41 הגנן עובד בה; .42 כוהן צדק ; .44
כלי נשק המטיל פצצות ; .46 התרחשות
שכיחה בממשלות ישראל ; .48 לא טוב ;
.50 כן ; .51 ברית יוסף תרומפלדור ; .53
״אבן מ ...תזעק וכפיס מעץ יעננה 55
הברה היוצרת שמות עצם ; .57 תפקידו,
בין השאר, לטעום את האוכל ; .58 האות
האחרונה ; .59 אנדרלמוסיה ; .60 ארצו של
האימאם.
מאונך .1 :הבירה אכסטרא ; .2לירה
ישראלית ; .3בן־דוד ; .5כלי בשח־מת ;
.6 שאג, מי לא יירא 7עני ; .8
הגיס החייב לשאת את גיסתו בגלל מות
בעלה ; .9יישוב בשרון ; .12 מפיץ אור ;

הרפתקה בגיונגר
טאס״טאם

(פרנקו־לונדון־דוקומנטו, צר־

פתליה) מהדהד בג׳ונגל. רוצח־מבריח פורטוגלי
בשם מארטינז (פדרו ארמנדארז) מנסה
להימלט מכף רודפיו, הצרים עליו מכל עבר.
בזד, מסתיימת העלילה הרומאן־זעירה, אך
מענינת, על אודות לבנים, שחורים, מחלות
ושכרות בלב הקונגו, לפני שלושים שנה.
דוקטור אנטואן (שארל וואנל) הוא רופא
ראשי (וסוכן הממשלה) במשלחת רפואית
הנלחמת במחלת השינה. בחוזרו אל אזורו
בלב אפריקה השחורה, הוא מגלה כי אחד
מעוזריו, שפעל בעת העדרו, הזריק לילידים
נסיוב מקולקל, קלקל על ידי זה לא רק את
שמו של המדע הלבן, אלא גם הרג כמה
וכמה שחורים אומללים, שקרוביהם אומרים
עתה נקם.
נוך מרהיב. מתחיל מסע כיבוס לבני
הלבנים ואגב כך מתגלים גם לבניה של
מאדלנה (קרימד ).אהובתם של: א) מארטינז,
ב) רואן ווארטן (ז׳אק ברתייה) ,עוזרו של
א. ו־ג) אלכסנדרוני (מארצ׳לו מסטרויאני)
רופא צעיר.
אולם מעגלי חשק אלה אינם אלא חישוקים
חסרי ערך בגלגל הסרט הנע בנוף אפריקאי
מרהיב עין, ביערות עד, ערבות רחבות,
נהרות עצומים. זה זמן רב שלא נתגלתה
על הכד אפריקה כל כך אקזוטית,
על אמונותיה התפלות, רקודיה, פולחניה.
במאי־תסריטאי ג׳אן גאספארה נאפוליטא־ני
שאב הרבה השראה, בקטעי הסרט הסופיים,
ממחזהו של יוג׳ין אוניל קיסר ג׳ונס.
בסרט, כבמחזה, מגיע סבל הנרדף לשיאו,
עם התגבר קצב הטאם־טאם. לכשמשתררת
דממה בג׳ונגל, יודעים הכל כי סוף סוף נפל
נבל.

תאוות לא חנוקות
.15 דרך ; .16 עורך־הדין של גרינודלד ;
.18 יישוב יהודי שאבד במלחמת העצמאות ;
.21 סרן בחי״ר ; .23 פלא ; .24 אבי שלושת
הבנים ; .26 אחד מן השלושה בהם
ניכר האדם ; .28 קרם ; .29 תופעה טופוגרפית
; .31 עליה ממונה בכור שלום שיטרית
; .32 מגן .35 ,כן, בספרדית ; .37
חומר גלמי מן הפיל ! .38 אישור רבני ;
.40 פעולות מיוחדות ; .41״ה ..שאול
בנביאים 43 החיית האטית ; .45 רכוש
שהחזקתו אסורה ; .46 נחושת, למשל ; .47
אין דבר העומד בפניו ; .49 צורת יישוב !
.52 גיל החופה ; .54 מנהיג רוחני יהודי ;
.56 נרו יאיר ; .58 אחד מארבעה הבנים
בהגדה.

כמעגל היצרים (ספבה, צרפת) בא להוכיח
כי האהבה והמוות רוקדים יד ביד.
המחוללים הפעם: שני אחים, אשת אחד
מהם, מאהבה של זו לאחר מות בעלה,
משרתת השוכבת עם שני האחים. מבליל זה
בישל במאי ז׳ורז׳ בליסטן מרק דליל.
כוכבי הסרט, ריימון פלגרן וג׳יזל פאס־קאל
משתדלים להפיח ענין בכל הענין על
ידי הבלטת: הוא את כשרונותיו בשטח המשחק׳
היא את חזה השטוח. אבל סיפור
המאגה׳ על רקע איזה כפר צרפתי, מנחית
להם מהלומה ניצחת.
הלולן אחד־ורבע על כל אחד

כב פלגרן) בעוד שבעלה מוצא את מותו.
הגיס הביישן מבקש את ידה, אך היא מוסרת
את גופה דווקה לאחר.
לא תקדים. מכאן ואילך הכל ברור.
אותיות הגורל רשומות על קיר. לתסריטאי
לא נותר אלא להעתיקן לניר והסרט מוכן
ומזומן: יצירה הפונה אל הקהל לא בתוקף
היותה יצירה של ממש אלא כמלהיבת יצרים,
אבל גם בארוטיקה, שאינה ענין רע כל
עיקר, במעגל היצרים אינו יוצר שום תקדימים.
הצנזור
ניסה לטשטש, בעזרת שני קיצוצים
קלים בסרט, את העובדה המדעית, הידועה
לכל אדם שעבר את גיל השש עשרה
(שרק לו מותר לחזות כסרט) ,כי לנקבה
האנושית המבוגרת מצויות בדרך כלל על
החזר, שתי בליטות של בשר.
בקרוב מסמר העונה
לילו של הצייד (יוניימד ארסיסטס) הוא
הסרט הראשון בבמויו של שהקולנוע ותיק
צ׳ארלס לוטון. זה גם אחד הסרטים החשובים
של השנה.
בן הארפר (פיטר גרייבס) הוא גנב. לפני
מותו הוא מגלה לשני ילדיו הפעוטים היכן
הטמין את הכסף שגנב. שכנו לתא בית־סוהר
הוא רוצח מיני מטורף׳ המחסל אלמנות
עשירות, מעביר את כספן לפולחן אלוהים.
פאואל (רוברט מיצ׳אם הרוצח מחזר
אחר ווילה, אשת בן (שלי ווינטרז) ,אחר
הורגה.
לאחר נסיון לרצוח את שני הילדים, המסרבים
לגלות את מקום הכסף, נתפש האר־פר
על־ידי המשטרה, הילדים מקווים למצוא
את האושר בביתה של אפיטרופסית טובת
לב׳ המאמצת אותם (ליליאן גיש).
טוב ורע. עלילה מילודרמתית זו, שנכתבה
על־ידי אחד מטובי תסריטאי הוליבוד,
מוגשת על ידי במאי־סרטים טירון לוטון
בכשרון נדיר. סיפור המעשה המתרחש בשנות
ה־ ,30 הופך למשהו סמלי, מעבר לזמן
ומקום, נעשה מעין הצגת קרב בין הטוב
והרע שבו מחליפים המתגוששים הגדולים
את בגדיהם מפעם לפעם, עד שקשה להבחין
ביניהם.
תחת ידו של לוטון, שביים מחזות במה
רבים, מצליחים בתפקידם לא רק שחקנים

כוכב פסקאל היא זבנית הנופלת בידי איכר
שיכור ושטוף־זימה, המביא אותה לביתו,
בו היא מוצאת את אחיו הבישן (כו־העולם
הזה 972

בעלי כשרון רב׳ כמו שלי ווינטרז ; אף אמן
מועט־יכולת כמיצ׳אם׳ מגיע בסרט לרמה
גבוהה ביותר.
לילו של הצייד יהיה, ללא ספק, אחת ההפתעות
של העונה הבאה.
איטליה חיוה של ג״נה
לאחר: הא שה היפה ביותר בעולם?

מה יהיה
נשאלה האשה היפה ביותר בעולם (לפי דעת
בעלה ועוד כמה מיליוני חסידים בעולם) .י
ג׳ינד, קמטה את מצחה, אמרה: לפחות עש־ י
רים סרט אחרים.״
גם האולפן כך סבר. אלה שנבאו ירידה
גדולה לכוכבת שחורת העין, נתאכזבו. על
כל לירטה שהביאה לקופה סופיה לורן בשליש
הראשון של , 1955 משכה דינה לולו־ברידידה
לירטה ורבע.
אמר סוכן הפרסומת של האולפן שלה :
״מעולם לא היה עתידה של דינה כה ברור
ובטוח, כמו בימים אלה.״
מסוכנה של סופיה לורן :״אין מה להגיד.
לעת עתה.״

בקצרה
אאן. כל־כו הודי, מקסים ואקזוטי. על
מהרג׳ה, נסיכה, איכר ועלילות אגדתיות,
בשלל צבעי המזרח.
אילוכולםהיוכמוהם. מראה
כי כאשר אנשים בני עמים שונים מתאחדים
למטרה חיובית, נוצרת אנושות.
גורלו של מורה. לאחר שנים של
אי־פופולאריות, נוכח מייקל רדגרייב כי יש
בעולם משהו הקרוי אהבה.
גשרטוקו ־ ר י. הרפתקה מלחמתית
בחזית קוריאה. וויליאם הולדן, פרדריק
מארץ׳ ,מיקי רוני.
אנשים אלפבי״ת ומיץ תפוזי
הפתעת השבוע: אולגה, אשתו היפה־פיה
של פרדו,מדיד! די־לורנצו, צירה
הראשון של אורוגוואי בישראל והציר השלישי
שהתישב בירושלים* .אולגה, שנישאה
לדי־לורנצו לפני חודשיים, קבר הספיקה•
ללמוד את האלפבי״ת העברית, חתמה את
שמה בספר האורחים של מלון המלך דויד
בעברית. תכניותיה לעתיד הקרוב: לימוד
באולפן לעברית והשתלמות בפסנתר בקוד
סרבטוריה הירושלמית למוסיקה. תכניותיו
הלא־דיפלומטיות של בעלה: הסרטת סרטון
על הנוף הישראלי דיפלומט אחר
שיצא אך זה עתה מתחת לחופה הוא מי
שהיה שר החוץ של פקיסטאן וכיום שופט
בית־המשפט הבינלאומי בהאג, סיר זפ״
דולה חאן. כלתו של סיר זפרולה המוש־למי,
בעל אשד, אחרת בקרצ׳י: פליטה ארצישראלית
יפהפיה מיפו בת ,21 אותה פגש
בחודש שעבר בדמשק גם נשיא אינדונזיה
המושלמית, בעל שתי נשים אף הוא,
סוקרנו, היה השבוע מאד בחדשות. ערב
סיימו את ביקורו הרשמי בארצות־הברית
ערך מסיבת פרידה לדוייט אייזנהואר,
הרים, כיאה למושלמי נאמן, כוס לא־אלכו־הולית
לחיי נשיא ארצות־הברית. כאילו מתוך
התחשבות בכינוס ההדרים הישראלי,
הכילה הכום מיץ תפוזים טרי כמאמינה
בתמרים טבעיים נתגלתה גם אלמנתו של
פרנקלין דילנו רוזבלט, נשיא ארצות־הברית
המנוח. אליאנור רוזכלט, העסקנית
הציבורית בת ה־ ,71 שיום עבודתה
נמשך עדיין לפעמים 17 שעות, פותחת כל
יום בבליעת כמה גלולות שום — לשם רענון
הזכרון. אולי כדי לזכור את תאריכי
* השניים שקדמו לו, ו ש שברו בכך את
תחרם הדיפלומטי על ירושלים: ציר הולנד
וציר גואטמלה.
הארץ אנשי הנ.ק.ו.ד. היו עוגבים אז אחרי
כל עתונאי זר( .ידיעות אחרונות)
מיכאל שרון, נתניה
טעם מוזר.

בויד זכה בהגרלה ובוחר את המרגש
שמימיני, כשהשמש בגבו( .חדשות הספורט)

מרדכי

תל־אביב

המרגש היה טוב, תודה.

יום־ההולדת של חמשת ילדיה 19 ,נכדיה
וחמשת ניניה?

מקרר ו־ 9ג זוגות נעליי
פרט היסטורי לא ידוע שפורסם השבוע
ברבעון מזרחני לונדוני: ג׳נרלצ׳ רלס
או ר ד (״הידיד״) וינגייט ניסה לאבד עצמו
לדעת בעצם ימי מלחמת העולם השנייה.
היה זה בבית־חולים קאהירי, אחרי הצלחתו
הגדולה של וינגייט בשחרור חבש. וינגייט,
שסבל מהתמוטטות עצבים, חשש כי לא
יבריא מספיק כדי לשוב לתפקיד פיקודי,
חתך את גרונו בתער. התוצאה: עד יום
מותו (בהתרסק מטוסו בג׳ונגל הבורמאי) היה
לקולו של וינגייט צליל חורק, ובגלל פציעת
שרירי עורפו היה נאלץ לסובב את כתפיו
כל אימת שסובב את ר א שו ...לא־ידיד
א ל מו ה צ׳יסץ, אלוף־משנה בדימום של
צי ארצוודהברית הוכיח סופית את חוסר
ידידותו לישראל. הצ׳יסון, מי שהיה יו״ר
וזעדת שביתת הנשק הישראלית־ירדנית בימי
טבח מעלה־עקרבים, בהם התפרסם לשמצה
בהצבעותיו החד־צדדיות, הודיע השבוע על
קבלת תפקיד מתאים: נציג, מרחבי של
איגוד הידידים האמריקאים למען המזרח ה
תיכון
בעל המגמות האנטי־ישראליות הברורות
תזכורת לכל אלה שהתחממו למראה
קי ם נו ס ק בפיקניק: היא נתגלתה
על ידי חברת הסרטים קולו מבי ה בשעת היותה
כרוזה למסע פרסומת של מקררים
יותר מחממת (בעיקר לסנדלרים) העובדה
שנתגלתה רק עתה: ערב נשואיה לנסיך
מונאקו רכשה גרים לן לי לעצמה לא פחות
מעשרים ותשעה זוגות נעליים הכוכבת
היהודיה אסתר ויליאמס עלולה להופיע
בקרוב בישראל עם להקת שחייה בת 36
איש. הלהקה תציג באיצטד רמת־גן, כשהיא
מופיעה בבריכת־ענק עשוייה גומי בדרן
אחר השוהה כבר בישראל, הפצצה השחורה
לייאונל המפטון יענה בפנטזיה מול פנטזיה
כאשר ייפגש ערב צאתו את הארץ עם
שייך בדואי הנגב, פוליימן אל־הוזיילי.
השייך יעניק להמפטון כלי לא־שימושי לנגן
ויברפון: שבריה בדואית לתפארת חדשה
קולנועית שונה במקצת: הופיע היטל
ר חדש, אוסטרי אף הוא. הכוונה לגיבור
סרט הזוועה האוסטרי עשרה ימים למוות,
שהסרטתו הושלמה זה עתה בוינה. בסרט,
לפי תסריט של אריך מריה (במערב אין
כל חדש) רמרק, מתוארת שקיעת גרמניה
הנאצית באספקלריה של עשרת ימי היטלר
האחרונים. השחקן האוסטרי (תמונה מימין)
דומה להיטלר האמתי (בתמונה משמאל) עד
להפליא.

אמא־מותק, צפרדע וחזירי

היטלר והיטלר
מי מהם האמיתי?

פסוקי השבוע
• ח״כ חירות ד״ר יוחנן כאדר, שעה שהכנסת עברה מדיון בבית
אשכול לדיון בשאלת החזיר :״אנו הולכים מן הדירה אל הדיר ד
• יומון אחדות העבודה ״למרחב״ ,על העסקנים היוצאים לעבודת
ביצורים על־מנת להצטלם :״חיילים צלמונים !״
• הסופר האמריקאי־יהודי חרמן (המרד על הקיין) ווק ג ״יש אנשים
הסבורים כי הציוד היחיד הדרוש כדי להכנס בוויכוח על הדת הוא פה !*

• חתן פרם נוכל, סופר אמריקאי וויליאם(אורח לא קרוא) פולקנר :
״בית־בושת הוא המקום האידיאלי לעבודתו של אמן. המקום שקט בשעות־הבוקר,
שהן הטובות ביותר לעבודה.״
• העיתונאי הצרפתי מרסל אשר :״לנשים חוש הומור למטימטיקה.
הן, מפחיתות את גילן לחצי, מכפילות את מחיר שמלותיהן, משלישות את הכנסות
בעליהן ומוסיפות חמש שנים לגיל ידידותיהן הטובות ביותר.״

שאלה פשוטה: מה היה השיר הראשון
של דני קיי בהופעתו, השבוע, בלונדון 1
נכון מאד. ארץ זב ת חלב ודבש •.פחות
מצחיק היד, מצבו של קומיקאי (יהודי אף
הוא) ג׳די לואים הצעיר 30 השבוע נאלץ
לואים להפרה לראשונה בזמן דב, מבן־
זוגו לתעלולים, דין מרטי] ,ולהכנס לבית•
חולים, חולה במחלת־לב לייחום מוק־יוני
זכה עדי אבו אל־נוואר, מפקדו
החדש של הלגיון הערבי. אל־נוזאר, ידיד
נפשו של המלך חוסיין, מכונה לאחרונה
על־ידי כמה מלא־אוהביו אבו אל־נודאם. אל־נוזאם
המקורי היה בדחן החצר של הארון
אל־ראשד, חאליף בגדאד האגדי ()809—764
על חייה יותר רצינית הגן השבוע כ י.
ג׳י. בכנסת. הצדקה מקורית לגידול חזירים
בארץ מצא דויד בן־גוריון בעובדה (חסרת
הבסיס במקורות) כי בימי המבול נתן הק־דוש־ברוך־הוא
פקודה לנוח להכניס לתיבה
חזיר וחזירה על ;מנת שיישארו קיימים גם
אחר ה מ בול ...בכינויים מיוחדים במינם
השתמש גם סופר אמריקאי־ארמני וויליאם
(הקומדיה האנו שית) סארויאן. בספרו החדש׳
אימא, אני או הב אותך, זכו ארבעה
גיבורי הספר בשמות כדלהלן: אמא־מותק
(השם מוזכר בספר 700 פעם) ,אבא־מותי*
פיטר־חקלאות־של,־בוליביה וצפרדע (בת ה־ .)9

תוצרת ״נקה״
המפיצים: חב׳ נורית בע״מ

בת לווי

קטנה ונעימה שחורה, בהירת עינים,
ללא דרישות היא מצלמת ברנר,
היא תגרום לך שמחה רבה ותעשר
את חופשתך בזכרונות לעולמים.
הדרכה בצלום חנם

פ11ו 1״ברנר
חינ!ה,דח 1ב החלוק ונ

העולם הזה 972

ספרים

כריכות ד 11י?ו־ו-יי *וי1
מוראים שמסרו את גליונות השנה האחרונה לכריכה,
מתבקשים לבוא ולקבל את הכרכים המוגמרים כמשרדי ״העולם
הזה״ ,רחוב גליקסון ,8תל־אכיב, בשעות 14.00 - 10.00
ד .19.00 - 17.00 על הקוראים להביא עמם את הקבלות עכור
תשלום הבריכות אותן קבלו בשעתו.
קוראים אשד שילמו עבור משלוח הכרכים לכתובותיהם,
יקבלום לפי הכתובות שמסרו.

דו״ח לצרכו ערוף לקוראי
״העולם הזה״ על ידי רנה נאור.

ר 3חיתאת
לקנות
ב תל־ ^ בי ב
עדיים ומתנות
קראת עונת הקיץ הכין הסלון ה/אלגנטי
של הגברת צילי כינר,
ברחוב פינסקר 6׳ חלון ראוה שבו תוכלי
לראות את הדוגמות הנחמדות ביותר של
ארנקים מקוריים, מותאמים לתכשיטים
ולאביזרים היפים• הדוגמות של הגברת
צילי בינר נותנות את האות לאופנה.

*ץ צל אלרד,י, רחוב אלנבי ,106
\ 1תמצאי את המתנה החשמלית המושלמת
לבית ..,מדוד חשמלי וכירים לבישול
ועד למקלטי הרדיו השובים ממש
את הלב. הפתעה: מכשיר
הטוחן כל דבר תוך שניות. המחירים
עממיים ואפשר להסתדר בתשלומים
נוחים.

צבר בנוף עצוב
מספרים עברים (לוקט

טל ידי יוסף
רפופורם, הוצאת ס. ניו מן בע״ס 624 ,עמוד),

הוא אנתולוגיה כרסתנית של מה שנראה לעורך
כ״מיטב יצירותיהם של אמני הפרוזה
בספרותנו, למן תקופת התחייה.״
הכרך ההדור, המכיל 45 סיפורים קצרים
ונובלות מאת 29 סופרים, החל מהל. פרץ,
וכלה בחיים הזז, הוא כמעט כולו מצבה אחת
גדולה ליהדות מזרח אירופה. העיירה הקטנה,
בית־המדרש, היהודי הפשוט ורחב
הלב, עקרת־הבית החסודה, שומרת המצוזת
וקוראת הצאנר. וראינה, הם גיבוריו הראשיים.
את הנוף הגלותי רווי הגעגועים מקשטים,
פה ושם, כמה צמחים ישראליים, אולם אין
הם צברים. המספרים העברים נגמרים, לדעת
המלקט, עם הזז. המספר היחיד המעורר
געגועים גם בלב הצעיר הישראלי: משה
סמילנסקי, שסיפורו מתקופת השוטר, חווג׳ה
נזאר, היה בשעתו חומר קריאה אהוב של
כמעט כל תנועות הנוער.

דומן זעיר בכריכה
כדרך להוליכוד

(שמואל ירדן, קרית

יהודה ,78 ראיתי משהו דומה מאד לזה :
ספה סלונית אוטומטית, שכל ילדה בגיל
ארבע תוכל, בתנועת אצבע אחת בלבד,
לפתוח ולסגור אותה. ספה פלאית זו
היא חלק ממערכת ריהוט סלוני חדיש,
המוצגת באולם פרקש.

^ ית־המסחר לוינשטיין, הרצל 43׳
4ממשיך במסורתו ומייצר מערכות
ריהוט לפי הדוגמות האחרונות. פינות
הול חבובות, חדרי שינה אלגנטים, חדרי
אוכל וספריות, לפי הזמנתך. פירמה זו,
מן הוותיקות בענף הריהוט, מוציאה
עבודה לתפארת.

** ומפלט של שולחן פיקאסו, שתי
\ /כורסות נוחות וספת־פינה ההופכת
למיטה רחבה בלילה — זהו המודל ההנעלה
חדש
של החנות זוזוזכסקי, הרצל ,39
בתוספת המצאות רבות, כסלסלת עתו-
ך* סלון האלגנטי החדש, נעלי נכון,
נים, שזורה חוט צבעוני בדוגמת בנאנה.
| | ברחוב דיזנגוף ,222 בהנהלתו של

קופא, מגיש לקראת הקיץ את נעלי
לץחד החידושים האחרונים מוצג ב־הנשף,
הטיול והרחוב שלו. סיסמתו היא :
ץ | חנות האלגנית והמרווחת ארקו,
נעלי
נבון מבטיחות בריאות ונוחיות ל
בן־יהודה .43 זוהי ספרית־פלא, שאפשר
רגל.
:״ להגדיל או להקטין, לפי ממדי החדר. גם

ספת־פינה קטנה ונחמדה לשניים, מרוך
• ע לו ת הטעם הטוב מבקרות ב־פדת
בצבע הרצוי לך. אגב, ארקו מחנות
טוב טעם, אלנבי .60 שם
בצעת עבודות לפי תרשימיהם של אדריתמצאי
נעלים בגזרות חדשות, בצבעים
כלים ידועים.
שיתאימו ללבושך ולטעמך האישי. אפשר

להזמין נעלים במחירים הרגילים, בכל
ף* היטי פלדה ועץ קלים ומתקפלים,
צבע שתחשוק בו נפשך .״
| וכן דברי קליעה מקסימים, מציינים

םטעמך עדין, החנות המיועדת את האחים גוהרי ושות׳ ,דיזנגוף
, 128 טלפון .20654 הפתעה נוספת: קומ\
1ל ך היא ע דין, ברחוב אלנבי .92
דגמים מקוריים, נעלים פתוחות עם סו פלט נחמד לפינת הול, שולחן וארבע
כורסות שזורות, בעלות כרים גומ-אוויר
ליה ועקב גבוה מפקק, סנדלים קלים עם
או חומר פלסטי, בצבעים שונים.
עלי־זהב ועוד חידושים לקראת הקיץ.

רהיטים
ף * קלגב רו ת 1מיבחר חדיש של
ן בגדי־ים.
ך י< חנות המורחבת אישינסקי^ל־רק
הגברות. הכתובת היא עזר־ן
ן רחוב הרצל 56׳ הכינה מערכת רהיטקס,
נחלת בנימין .34
טים, עבודה עצמית, בסגנון החדיש ב¥

יותר• קומפלט נאה הכולל שולחן־פסנתר
מעץ אגוז, שתי כורסות וספה סלונית ך• כבוד עונת הקיץ, מציג ויקטור,
/בן יהודה ,6ליד מוגרבי, חולצות
כפולה. אושינסקי מבצע עבודות גם לפי
ספורט בדוגמות איטלקיות וצרפתיות.
הזמנה, בתנאים נוחים.
הוא מציע מלאי עשיר, במחירי־פרסום,

ובמיוחד: בגדי־ים 56׳ ,עם מעילי ים.
יבחר עשיר ומרהיב־עיין של בדי
ריפוד וקישוט, תמצאי כאוות נפשך

אצל קשטן ובניו, הרצל ,27 אחת ה*
ץםלא רכשתם עדיין בגד רחצה, אל
חנויות האלגנטיות ביותר בתל־אביב. שם
\ | תשכחו לבקר אצל ד. י .שלם
תמצאי את מבוקשך לכל המטרות.
בע״מ, בתי־המסחר ללבוש הספורטיבי.
לרשותכם מבחר גדול ועשיר ואתם מו¥

ך * אית פעם מיטה היוצאת מהקיר זמנים לבקר ולהיווכח. בתל־אביב: רחוב
| כשלוחצים על כפתור, בסרטים של
אלנבי .108 בחיפה: דרך יפו .39 פירו־הוליבוד?
אצל האחים פרקש, בן -שלים: בנין העיריה.

מקור

ספר ; 208 טמוד) הוא תופעה חדשה במו־לו״ת
הישראלית. בעוד שבארצות־הברית מי־צאים
ספרים טוכים בכריכות נייר במחיר־השווה
לכל נפש, הוציאה קרית ספר רומן
זעיר בכריכה קשה•
גיבור הספר, הכתוב עברית גרועה, כשכל
מלה שניה נתונה במרכאות, הוא בחור
ישיבה שהחליט להיות ״כוכב״ וללכת ל־
״הוליבוד״ .הוא מצליח, כמובן, אולם רק
כדי לחזור ארצה ולהצילה.
סינדרלה נערית זאת עוברת כמה הרפת־קות
חיוורות עד שהיא נכנסת לנעל הזכוכית
שלה. לגבי הצעיר המגיע תל־אביבה למסע
כיבוש בתקופת המאבק עם השלטון הבריטי
— כאילו לא קיימת כלל הבעיה, בעוד בני
גילו חברים במחתרות שונות, נקלע יצחק
כנורי לאולפן עלוב בצריף רעוע, לומד את
תורת ה״דרמטיקה* מפיו הבלתי סימפטי של
במאי יקה.
הוא אוהב נערה כפרית שאינה משיבה לו
אהבה וכשהוא מנסה לנשקה, היא אומרת
לו :״קח אותי מיד הביתה, אני רוצה לישון.״
לא רוצה לישון, רוצה להשתגע ; ואמם
במהדורה ארצישראלית, לאה רוזלי ,״השואפת
להוליבוד״ ,כיצחק.
לגיהינום וחזרה. בעזרת ידידיו היא
מגלה כי הבמאי איננו במאי כלל, כי אם
מרגל נאצי. כל דמיון בין מקרה זה לשירו
הידוע של דני קיי על הסרטים, הוא מקרי
בהחלט.
הוא מגיע להוליבוד אחרי שהתגלה בארץ
בהצגת חובבים על־ידי מגלה כשרונות. הוא
כבש אותה כמו כלום, אך הרגיש מחנק כ־בגיהינום,
החליט כי הגיעה השעה להקים
חברת סרטים בארץ.
בנשף צדקה המאורגן על־ידי החברים הכי
טובים שלו, פאול מוני, אדי קאנטור ואדוארד
ג׳ .רובינסון, הוא מרצה לפני כל מי שבספר
הטלפונים ההוליבודי על הארץ, בעיותיה
ומאבקה ,״באקסטזה ציונית״ .אחרי שנור
רבתי, הוא חוזר ארצה ומפיק את הסרט הראשון
אחרי אלפיים שנה, פטמי הגאולה.
ואלנטינו מן הישיבה יודע לדבר, כשהוא
נמצא ביחידות עם נערה, כמו שיר של ישראל
יצחקי :״אהבתיך, עדינה, אהבתיך בכל לבי
ונשמתי. בואי אלי מתוקונת והיי שלי.״
תרגום העוד שד מחר
זברונות הדריאנום (מרגרט יורסנאר,
תירגס דניאל שר, הוצאת דורות 275 ,טסוד)

מסופרים בצורה שובת לב, על־ידי סופרת
צרפתיה, ששיחזרה את המיסמכים והמיס־צאים
על אליום הדריאנוס קיסר, אויבו הגדול
והנורא של בר־כוכבא.
הזכרונות ערוכים בצורת מכתב אחד ארוך
למארקום אורליוס, נכדו המאומץ של הדרי־אנוס;.
,העומד על סף המוות ומצפה לו בשלווה
פילוסופית•
אידיאל הקרוי יופי. אליום הדריאנוס
קיסר שאף בכל לבו לשלטון, אך ורק כדי
להגשים ולכפות על העולם את האידיאל
שלו . :
״האידיאל שלי היה מקופל במלה הזאת :

יופי, אשר קשה להגדיר אותה חרף כל מה
שמלמדים אותנו חושינו ועינינו. הרגשתי
את עצמי אחראי ליופי העולם. רציתי כי
הערים תהיינה הדורות, כי תהנינה משפע של
אוויר חופשי, כי תהיינה מושקות במים צלולים,
כי תהיינה מיושבות בני אדם שגופם
לא יהא מושחת הן בליקויים של עוני או
עבדות והן בטפיחה של עושר גס...
רציתי כי הוד היקרות של השלום הרומאי
יתפשט ויחול על הכל, שיהיה נוכח
בכל מקום בלא שיישמע קולז...
לשם כך הקדיש 16 משנות קיסרותו. הוא
בנה ערים חדשות באסיה ויוון, החזיר לאתונה
את עטרת התרבות והטעם הטוב,
עודד אמנים ואדריכלים, שיקם חיילים משוחררים.

תוכניותיו ההליניסטיות קילקלו היהודים,
שלא רצו לראות באליה קאפיטולינה,
תחליף לירושלים שחרבה. הדריאנוס, שהיה
סובלני לגבי כל הדתות והלאומים, לא יכול
היה ׳להשלים עם קיומו של העם קשה־העורף
,״מתבדלים אלה אשר אלוהיהם מנקר
במחשבתם עד כדי כך שהם הזניחו את האנושי.״
עסקן
ציוני ודמגוג. רבי עקיבא, מפיח
המרד ביהודה, נראה בעיני הדריאניס
של יורסנאר, כעסקן ציוני .״ישיש כבן
תשעים כמעט, שלא ידע ׳יוונית ואשר בא
בשליחות לשכנע אותי כי אבטל את תונד
ניותי שכבר נמצאו בשלב ביצוע בירושלים.
בעזרת המתורגמנים שלי נועדתי עמו לכמה
שיחות, שלא היו מצדו אלא אמתלות ל־שאת
׳*אומים באוזני.״
על בר כוכבא :
״הרפתקן שיצא מתוך דלת העם, אחד שכינה
את עצמו בר־כוכבא בן הכוכב ...איני
יכול לדון על שמעון זה אלא מפי השמועה
; לא ראיתיו פנים אל פנים אלא פעם
אחת בלבד, ביום שבו הביא לי צאנטוריון
אחד את ראשו המותז. אולם אני נכון להכיר
בו חלק מן הגאוניות, הדרושה תמיד כדי
לעלות במהירות כה רבה ולגובה כה רב
בעיניהם של בני האדם ...כשלעצמי, הנני
סבור כי אדם בור זה היה אחד מאלה הנלכדים
בתוך רשת שקריהם וכי קנאותו
החשוכה לא נפלה מערממיותו.״
עשרת הרוגי מלכות :״אינני שולל מן
המטורפים הללו את זכותם לתואר של גיבורים
; מכל מקום, הם לא היו. חכמים.״
לבסוף הוא מגיע למסקנה העצובה שטעה
במדיניותו ביהודה .״אם שש־עשרה שנות
מלכותו של נסיך, שדבק בשלום בלב ונפש,
הובילו למערכת ארץ־ישראל, הרי סיכויי השלום
בעולם לעתיד לבוא הינם עלובים ביותר.״

ביזנץ האחרונים
המלאךהשחור (מיקה ולטארי, תרגם
אהרון אמיר, הוצאת צוהר 263 ,טמוד) ,הוא

יוהן אנגלוס, איש פלאי, הרפתקן ופילוסוף
שראה הכל, שמע הכל ועשה הכל. את המוות
שחיפש לא מצא, עד אשר בא למות על
חומותיה של קונסטנטינופול, בירת ביזנץ,
הנתונה במצור התורכים.
הספר, הכתוב בידי מחבר שנהאת המצרי
והמרתק מתחילתו ועד סופו, מתאר תקופה
כמעט בלתי מוכרת לקורא. הוא כתוב בצורת
יומן, בו מתאר יוהן אנגלוס את ה־רפתקותיו
מרגע שהגיע לקיסרות בת אלף
השנים ועד נפילתה.
הוא משמש מעין משקיף מן הצד, היסטוריון
המתבונן בחרדה בריב המפלגות בעיר,
ריב שהחיש לא במעט את נפילתה,
בעיר נצורה, אהבה גדולה .״טוב
טרבוש התורכים מצניף האפיפיור קוראים
התושבים היוונים, בראשותו של המגא־דוכס
לוקאס נוטראס, ביום איחוד כנסייתם
היוונית עם הכנסיה הלטינית ברומא. לשווא
מנסה יוהן, המטיב להכיר את השולטן מוחמר
שבשירותו עבד שבע שנים, לשכנע את
ראשי העיר התבוסתנים. הוא מזהירם ש־מוחמד
לא ירחם על התושבים לאחר נפילת
העיר ; הם מסרבים להאמין.
הכל סבורים שהוא סוכן השולטן. אפילו
אהובתו, ואחר־כך אשתו, אנה נוטאראס הגאה,
בתו של הדוכס הקדול, איננה בוטחת
בו לגמרי. אהבתם היא גדולה, נואשת ומליאת
מכשולים, מגיעה לסופה כאשר נהרגת
אנה בהגנה על שערי העיר. יוהן, המכונה
בפי התורכים המלאך ה שחור, ואשר מתברר
כי הוא היורש החוקי לכס הבזיליאוס —
מוצא להורג על־ידי מוחמד הכובש.
הטולם הזה 972

ך* אן היא המיפגש הפיננסי הגדול
| /של השנה, ללא ספק. פה שורצים :
במאים, אסיסטנטים, שוליות־במאים ושליות־אסיסטנטים,
סוכנים וסוכני סוכנים, סרסורים
לדבר מצווה ולדבר עבירה. מפיצים ומפי־צונים
ואנשי יחסי ציבור, והזמן קצר והמלאכה
מרובה.
שני מיליארד פרנק עוברים כאן במזומן
מיד ליד תוך 14 יום. בערך מיליון ל״י ליום.
וזה רק בעסקי קולנוע.
חוץ מזה ישנם בתי מלון׳ מסעדות וקזינו.
ומה שמרויחים בקולנוע מוציאים בבתי
המלון ובקזינו. בא מהר, הולך מהר, חוזר
מהר, בורח מהר. העיקר המהירות. אומרים
שמאזן הריוח של הקזינו בתקופת הפסטיבל
אינו נופל ממאזן הקולנוע, אם לא למעלה
מזה.
אימרה של במאי :״אילולא היו משלמים
לי היטב, לא הייתי עוסק במלאכה זו בעד
כל הון שבעולם !״
כוחה של עתונות: כוכבת אמריקאית התפארה
שהצליחה להודיע לבעלה כי הם עומדים
לארח ילד — בטרם נודע הדבר לעתו־נאים.
ז׳אן
גבריאל דומרג ערך קוקטייל, פרט
מאד. הטלפון צלצל בחדרו :
״האללו, כאן מלך איטליה.״
״עזוב אותי,״ אמר ז׳אן גבריאל ,״עשר־,
לפניך ניסו את הקונדס הזה בשביל לקבל
הזמנה.״
אבל במקרה זה׳ היה אומברטו. כך התברר.

לבית־הספר,
מבצע תעלולים, עחר לו במלחמותיו
נגד העולם העויין.
אחד הרגעים הנפלאים והחזקים ביותר הוא
הרגע בו נפצע הבאלון, גוסס ומת. שום שחקן
לא יכול היה לשחק את הפרידה הנוגד.
הזאת מהחיים, כפי שעשה זאת באלון אדום
שעלה 100 פרנק. אילו יכולתי, הייתי עוט־אתו
אינטרביו. וכמה הוא יפה !

לטיבט׳ הסגורה בפני זרים, ולהתגורר שבע
שנים דווקא בלהסה, במחיצתו של הדאלאי
לאמה. איזה סרט אפשר היה לעשות על כך!
חבל שהרפתקה כה יפה בוצעה על־ידי שני
אנשים משעממים, חסרי דמיון, עמוסי סנטימנטליות
זולה של בני עיירה קטנה. אפילי
אם היה הסרט נמשך שבע שנים רצופות
לא יכול היה לשעמם יותר• הנהלת הפסטיבל
קראה לשני רופאים כדי להעיר אותי.

יפה כמו גובה

הרי טהימי, הרי הריביירה
^ ייתי רוצה להציג בפני הקירא ה

0הצ׳בים עשו כמה דברים דומים.
^ ג׳ורי טרנקה הוא אמן המריונטות. ולדעתי
הוא מגיע במקצועו עד למדרגה של
( ! ישראלי דמות שבאירופה היא מזה 20־
גאוניות. בסרטי הבובות שלו יש תוכן, הומניות
ועומק שלא ייתכנו בסרט עם אנשים 30 שנה שם דבר — ז׳ורז׳ סימנון.
סימנון הוא אחד מגדולי הסופרים של ימיחיים.
דומה שכל האכזבה מהדברים המכוענו,
וסופר גדול בכלל. המצחיק הוא שאת
רים וכל האהבה לדברים היפים מצאו להן
הקריירה והפרסום שלו החל בסידרה של
מפלט בבובות הדוממות הללו׳ שיצאו מנובלות
בלשיות, בהן יצר את הטיפוס של
עולם האגדה — שהוא כה יותר יפה ויותר
האינספקטור מגרה. אך סימנון אינו סופר
מושלם מהעולם שלנו. טרנקה נחל כאן הצבלשי.
הוא גאון הטרגדיה. הרקע לכל עלילחה
כבירה, ואפילו מבקרי הקולנוע העמוסים
התחייבויות קוקטייל (זה לא חינם) נש־ לותיו (הוא כתב 200 ספרים) הוא תמיד, או

צרפתי ע? אמריקאית
לצה פסטיבלית: אחד משה אשה
י ן טיבעת מהמים, ורץ לצלצל למשטרה.
כאשר חזר׳ מצא גבר גחון עליה׳ מנשק את
צוארה בתאווה.
״עזוב אותה צעק המציל .״אתה לא
רואה שהיא מתה?״
״חשבתי שהיא אמריקאית,״ התנצל הגבר.
סיפור קצת ישן, אבל הוא מלמד משהו
על רמת קאן השנה.

הבאלון האדום
** ל העניין הזה מוכרחים לדבר בר־
׳ נ צינות. פסטיבאל הקולנוע הוא הזדמנית
יוצאת מגדר הרגיל לראות את האינפלציה
בקולנוע. יותר מדי טכניקה, יותר מדי פי־סומת,
יותר מדי כוכבים יותר מדי כסף.
נגד זה יש רק עצה אחת — לברוח. ובעלי
הכשרון בורחים.
הסינמסקופ הביא אתו דבר גדול — את
האפשרות לצלם סרט שבו הכוכב העיקרי
הוא השמים, ההרים, העצים׳ הדגים, החיות
וכמה בני אדם בתור סטטיסטים. אפילו האמריקאים
יוצרים עתה סרטים שבהם הגיביר
האמיתי הוא אלוהים, שיצר את העולם הזה
שבו מצויות עוד כמה פינות שיד אדם לא
חיללה אותן. שוב לא רואים פרספקטיבות
קמריות של מרסל קרנה. רשות הדיבור למרחבים.
זהו
סוג אחד של בריחה. הסוג השני, המעניין
והאמנותי יותר, הוא הסרטים שהופקו
ללא אמצעים, ללא שחקנים, רק בעזרת
רעיון. והם הטובים ביותר, השנה.
אבל לאמוריס, שזכה בפרס קאן 1953 על
סרטו הקצר המיית הלבן, הופיע עתה עם
הבאלון האדום. קשה להאמין שאפשר לקחת
באלון פשוט׳ שכל ילד משחק בו, ולהפיח
בו רוח חיים ולהפוך אותו לגיבור של סרט
מרתק, עמוק ונוגע ללב. מהרגע שהילד, בעל
הבאלון, רואה בבאלון יצור עם חיים משלו,
הופך הבאלון ליצור חי. הוא מלווה את הילד

דיאנה דורם כקאן
מותר להציץ במאה פראנק

מו לרווחה בראותם את סרטיו. בכלל, אם יש
השנה הצלחות אמנותיות בקאן, הרי הן הצלחות
ללא כוכבים, כאמור.

פוזר הקומה השישית
^ משטרה הורידה את השלט שהיה
| \ תלוי ליד הטלסקופ על הטיילת. על השלט
היה כתוב :״במאה פרנק תוכלו להתענג
על מראה הירח, ונוס, מארס, יופיטר ודירתה
של דיאנה דורס בקומה הששית של קרלטון״.

משעמם כטיכט
***בע שנים בטיבט״ -חבל על ש-
נים טובות שבוזבזו לשוא. סרט אנגלי

מהגרועים ביותר שנראו בקאן. יוצרי הסרט׳
שני אוסטרים, הם ללא ספק בעלי אופי. הם
ברחו ממחנה שבויים בהודו, הצליחו לחד־ר

כמעט תמיד, פשע, אלימות או משהו מכוער.
אך האם החיים יפים י האם לא מונחת האלימות
ביסודה או בשיאה של כל טרגדיה 1
גיבוריו של סימנון לבושים כמעט תמיד
בגדי עבודה. תמצאו אותם בנמל, ליד המנוף,
בקטר הרכבת׳ בבית החרושת — אנשים כבדים,
שתקנים, בעלי עורף של פר ועינים שקטות,
חולמות. מעולם לא ידעו להביע את
עצמם. גם ברגע שהם הולכים לגרדום אין
איש מבין אותם. הם אינם מתאימים לעילם
— ואולי העולם אינו מתאים.

אני אוהב את סימנון בגלל שתי סיבית.
האחת — הכשרון הגאוני שלו למסור אווירה.
בשתים, שלוש מלים — הרי דיים, הרי טהי־טי,
הרי הריביירה. אתה מיד במקום. אתה
חש בריח המקום, אתה רואה את הצבעים,
יש לסימנון מין כשרון לתת חיים בחיים.
והסיבה השניה — אפילו בספרים הבלשיים
יודע סימנון להשקיע ביקורת חברתית ו
השקפת
עולם הומוריסטית שסופרים מכובדים
ואינטליגנטיים אינם מעיזים להשקיע בספרות
״רצינית״.
סימנון מתגורר בקאן. הפגישה אתו היתד,
תוצאת המאורעות הנעימים ביותר. הוא בא
לראיון לבוש כובע קסקט לבן ומקטרתו הנצחית
המפורסמת.
״אשיב ברצון לכל שאלותיך״ ,אמר סימ
ניו•

״אינני
רוצה לשאול אותך שאלות.״ אמרתי
.״אני רוצה לשוחח אתך, אם אפשר״.
״מצויין״ .אמר סימנון .״כך הרבה יותר
טוב״ .וישבנו ושוחחנו כשעה.

״ סדח די דר 3ע ~ ״
ני גרבק אן ״ ,אומר סימנון ,״אך
\ £לעולם לא תמצא אותי בחברת סנובים,
או סופרים, או מיליונרים. בכל בוקר אני
יוצא עם ילדי לשוק. אני מכיר את כל הרוכלים
והתגרנים. כולם מכירים אותי. אני
יודע מאיזה כפר בא כל אחד. כך אני יכול
לכתוב. אינני יכול לכתוב על מקום ששהיתי
בו כתייר.
אינני אוהב את הספרות הצרפתית. היא
אינטלקטואלית. הטרגדיה האמיתית היא •ת־מיד
פשוטה, שאובה מהחיים, בגילויים הפרימיטיביים
ביותר. בספירה האינטלקטואלית
אין טרגדיה ואין קומדיה, יש רק מלים.
על שולחני מונחים שלושה ספרים — חוק
העונשין הרומאי, התנ״ך והברית החדשה.
אילו ידעו הסופרים של היום לחזור אל הקיצור,
הכוח והאמיתיות של התנ״ך והטרגדיה
היוונית, היו עוזרים ליצור את הספרות
של מחר. סלח לי, אני הולך לרגע לעשות
פיפי.״
ולכשחזר :״נולדתי בלייז׳ ,בבלגיה. לאמי
היה בית מלון קטן, הדיירים העיקריים היו
סטידנטים יהודיים ממזרח אירופה. היום הם
ללא ספק אנשים חשובים בישראל. אני רוצה
לבקר שם. האנשים הללו נתנו לי את החינוך
הספרותי הראשון. קראתי את גוגול׳ צ׳חוב
ודוסטוייבסקי בטרם ידעתי מיהו בלזק. אני
חושב את גוגול לענק של הספרות האירופית,
ואני מאמין שיגלו אותו סוף־סוף גם
כאן.״
מישהו ניגש לשולחן. הוא במאי. הוא רוצה
להכין סרט על סימנון, כמו הסרט על
פיקאסו. סימנון מסרב ברוגז — תענוג לראות
אותו מתרגז.
״אני עובד עכשיו עם קלהו״ ,אומר 0ימ־נון
.״אנו מכינים סרט על סטריפ מיז. סרט
בלתי־סקסואלי לחלוטין. הנושא בה״א הידיעה
יהיה הקינאה. החיים הקטנטנים של האמניות
הקטנטנות הפושטות את לבושן ערב ערב
בפני הקהל.״

י חי המדד :
ם ה עו ל ם נתן לבלגיה את סימנון,
נתנה בלגיה לעולם את בואנה קיסוקי —
סרט בלגי שנועד להעליב את הפסטיבל ואת
הקהל ואת האנושות בכלל. כמה יפה היא
אפריקה. וכמה יפה הקונגו, עד שבא מלך
בלגיה ומסתיר את הנוף. כי הוא בא לבקר
את נתיניו השחורים, וגם את.הפילים.
״יחי המלך צועקים הפילים.
״יחי המלך !״ צועקים השחורים.
״יחי המלך צועקים עצי הג׳ונגל ואתם
כל אפריקה.
המלך מחייך אל אפריקה. הג׳יראפים משתחווים.
בתחילת
המאה הזאת התקיים מסע העונשין
הנורא ביותר בהיסטוריה הקולוניאלית —
מסע העונשין הבלגי בקונגו.
יחי המלך !

המשר סינורה שר צברית 56׳ על מסעה נ צונ ת

דודי, נשיא צרפת

ן * א רי ס קיכלד! אתפ ני בנות העמים בשורת נשפים
ך • אחד הערכים ביקרתי עם ידיד בהצגת הבאלט של
ע וארוחות חגיגיות אשר הגדול והמפואר בהם היה נשף
^ רוזריו ואנטוניו, אותם הכרתי עוד מהופעתם בארץ״.
השגרירים. הוא נערך בערב בו חזרנו מסיור בדרום צרפת.
ד,באלט היד, מקסים• .רוזריו לא השתנתה הרבה מאז ביחזרנו
אחר הצהרים, הרוגות וסחוטות לגמרי מהטיול. אף
קורה בארץ, יש לה רק שיער אדום עתה במקים שיער שחור,
שוער לא היה מכניסנו, במצב בו נראינו גם לנשף קבצנים.
אבל מארגני הסיור מצאו לבעיה פתרון מהיר. הם הכניסו אך רמת הריקוד לא השתנתה.
את כל הבנות לבית־חרושת לבחורות יפות׳ עוד לפני שבהפסקה,
נדלק האור ולפתע ראיתי כיצד כל האנשים
הספיקו לנוח. בפאריס קוראים
מהשורות האחוריות מתחילים
לזה מספרה. לקחו אותנו למס־ ן׳•
לזרום קדימה. כל הקהל, בלי
פרה של צ׳יסים, מגדולי ספרי
יוצא מהכלל, נהר קדימה והסצרפת.
היא משתרעת על פני
תכל בכיזזן אלי. לא התימרתי
עשרה חדרים לפחות, ומתרוצ־לחשוב
שכולם כבר מכירים אוצים
בה עשרות עובדים.
תי בפאריס והסתכלתי בעצמי ומכיון
ששערי היה הארוך
בבן לחייתי לראות אם יש משהו
ריו ת ד. ד חוזי לו א ת זדמי״וי* רי.
משונה בלבושינו. הכל היה
כשורה.
הסתכלתי לידי, וראיתי משהו
מוכר. ישבה שם אשד, כבת
שלושים, בעלת פנים מוכרות.
לא יכולתי שלא להתפרץ בקרימינו
שהיא צמה טבעית. דברים ^
אה היסטרית: ג׳ינה ! לידי
כאלה לא רואים, כנראה, בכל
ישבה ג׳ינה לולובריג׳ידה. היא
יום בפאריס.
הופתעה מקריאתי והתבוננה
נשף השגרירים נערך באחד
עלי במבט משונה, כאילו עמדה
מאולמי הלובר, בדירתו של שר
לפרוץ בקריאה נרגשת לא פהאוצר
הצרפתי. כשנכנסתי לחות:
אופירה !
אולם, היה נדמה לי שאני נכנסת
לתוך מקדש של יופי. ביחוד
היא נראתה כבת שלושים,
היו נפלאים השומרים שניצבו
קצת עגלגלה, אף נהדר ושיני
על מדרגות הארמון, שניים
פנינים. תסרוקתה היתה טבסאת
אופירה ארז
שניים על מדרגה. הם היו לבועית
ולא מסודרת כמעט כשים
מדים שחורים, חבושים
שלי.
בכובעי כסף ולראשי כולם פיאות נכריות שהיו ארוכות
צואר קצר ושמנמן בלט מתוך שמלה כחולה בעלת מחשוף
אפילו יותר מצמתי. השומרים עמדו כמו מומיות. ניסיתי נועז, אך לא יותר מדי, בהתחשב במה שמקובל בפאריס. זאת
לחייך אליהם להפעיל הרבה קסם — הם נשארו אדישים
היתד, אכזבה קטנה לראותה כה שונה מאשר על הבד.
כאילו לא ראו אותי.
הגשתי לה את תכניתי לחתימה וגם את עטי. שאר האנשים
הגישו לה תכניות ללא עטים והיא ביקשה מדי פעם את

עטי. אחרי הפעם השלישית שלקחה את עטי, כבר היינו
ךץזמורתשל 60מנג ני ם ניגנה מנגינות ערבות ללא
כמעט ידידות, האוירה והחיובים בינינו היו משפחתיים. ל1
1הרף. בזה אחר זה הופיעו השגרירים ונשותיהם בחליאחרים
היא נתנה רק חתימה ולי הואילה להוסיף :״בהרבה
פות ערב, והתרכזו קבוצות קבוצות בפינות שונות של הסימפטיה״
.אמרו לי שחתימה כזאת שתה המון.
אילם• חיפשתי את שגרירנו אך לא מצאתיו. מאוחר יותר,
הרגשתי נורא חפשית וכשהופיע בעלה, הגשתי גם לו את
נודע לי כי שהה אותו זמן בישראל.
העט לחתימה. הוא הופתע מאוד, שכן תמיד מבקשים חתימות
רק מג׳ינה, ושאל מאין אני.
הכינו לנו שם בני לויה, שלא נשתעמט — קדטים מהאקדמיה
הצבאית בסן־סיר. הם היו לבושים במדים אדומים־
אמרתי לו שימסור לג׳ינה (היא אינה מבינה אנגלית) כי
לבנים, ופיהם לא פסק מלספר על האימונים הצבאיים. הם בישראל ישמחו לארחה. הוא עשה זאת במקום וג׳ינה נראתה
ודאי חשבו לעשות בזה רושם על הבנות. בדרך אגב, הערתי
מאושרת. היא העבירה לי שתשמח לבקר פעם•
להם שגם אני עברתי אימונים צבאיים, יריתי ברובה אמיתי
וכך נסתיימה הידידות שבינינו.
וזחלתי במסלול מכשולים. זאת היתד, פצצה.
שאני להאמין
יכלו
הם העבירו את הסיפור מפה לפה ולא
ך* יום כו כיקלנו בביתו של נשיא צרפת, היה יום של
חיילת. התפתח שם ויכוח סוער אם על הבנות לשרת שירות
| ! ריצה קלה. עברנו בריצה קלה על פני מקומותיה המצבאי
ואם זה מועיל בכלל. אילולא הרקודים, לא היה ויכוח
פורסמים של פאריס: מבית האינולידים רצנו למונמרטר, ביזה
מסתיים לעולם. הקאדטים מסן־סיר רשמו את הקדשותיהם קרנו במוזיאון של הרובע ושעה שאכלנו שם, התישבו לידינו
לכל בת על גבי התפריט. בין שאר ההקדשות על התפריט ציירים וציירו כל אחת מאיתנו.
שלי מצאתי רשום :״אילו כל חיילי ישראל היו כמו דלילה
משם רצנו לכנסיית נוטר־דם ובריצה המשכנר לתצוגת אופשלכם׳
לא הייתם צריכים צבא בכלל
נה של כריסטיאן דיור ובלי לנשום כמעט, הגענו לארמינו
באילו מושגים שהצרפתים הללו חושבים.
של נשיא צרפת, מר רנה קוטי.

ע 0דולפין כיי?|ר. האמנית הכו שי ת הגדולה ערכה לכבודנו קבלת פנים מיוחדת. היתה זו
הופעתה הפו מבי ת האחרונה, בהצגה ששמה 36 הנרות. הצילום מאחורי הקלעים, בתום ההצגה.

אניוהדודרנה. האיש מ שמאלי הוא מר רנה קומי,
נשיא צרפת ב שעת קבלת־פנים מיוחד ת בגן אר מונו באליזה.
בגלל התענינותו הרבה בי התלוצצו ח ב רו תיו כי הוא דודי.

כלפי הרחוב, אין הבנין עושה רושם מיוחד, רואים רק
חומה שחורה ומשמרות של שוטרים. אבל בתוך ד,בנין, כל
חדר הוא מוזיאון בפני עצמו. הובילו אותנו שעה ארוכה
במסדרונות, מצאתי שם גם סידרת ציורים ממגילת אסתר.
הוציאו אותנו אל הגן, לא נהדר אבל יפה, ושם חיכה לנו
הנשיא בחברת שתי בנותיו ועוד צעיר שחום, בנו של שולטן
מרוקו. כשראה הנשיא 20 בנות צעירות, נחמדות פחות או
יותר, העלה חיוך רחב על פניו. הוא אמר כמה מלים, כנראה
ציונות בצרפתית ואחר לחץ את ידה של כל אחת מאיתנו.
הייתי ראשונה להושיט לנשיא את ידי, אבל אותו רגע
הפריעו הצלמים ולא יכולתי לומר לו מלה. למזלי ״יא חזר
שוב לכיווני וכנראה ששכח שכבר לחץ את ידי, שכן הוא
הושיט־ אותה לעברי עוד פעם. חשבתי שאין זה מן הנמוס
לסרב לו והושטתי לו שוב את ידי. הפעם הספקתי להשמיע
באזני הנשיא את מלה .״ישראל״ .פני הנשיא לבשו ארשת
התענוגות והוא חזר ואמר לעצמו :״ישראל 1״
שוב אמרתי רק מלה אחת :״י שראל״ ,אבל בטון כזה
כאילו רציתי להגיד: כן אדוני הנשיא, תאר לעצמך —
ישראל ! ״

הוא חזר עוד פעם על המלה ישראל, וחיוך מקסים השתפך
על פניו• ראיתי שאני עוברת ביקורת של גבר. הוא התבונן
בי מכף רגל ועד ראש ושוב חזר על המלה רבת הקסם :
ישראל. הפעם האריך למשוך את המלה. ידו החזיקה בידי
דקות ארוכות.
לאחר שנפרד הנשיא מאתנו מהרו אלי כל הבנות וה־עתונאים,
כשכולם מלאי תמיהה , :מה התלחשתם כל־כך
הרבה זמן? הנשיא הוא דוד שלך י״ שאלו בבדיחות.
מאז׳ והלאה, כשהיו מזכירים במפגש בנות העמים את
שמו של נשיא צרפת, היו מדברים על הדוד של אופירה.

כנש השגרירים. בחברת נציגת איטליה (משמאל) ונציג ת דניה, על מדרגות אולם הנ שפים
הגדול ליד אנשי המ שמר הריפובליקאי. לנשף ז ה הוז מנו ה שגרירים ואישים צרפתיים ח שובים.