גליון 973 מתאריך 7 ביוני 1956

הרב הרא שי לא זיעזע או תי כ מו העובדה הקמנה,
שהזכרתם דרך אנב, כי בניו לא שרתו בצבא וכי
אחד מהם. שנם הו א נ מנע מלשרת את מו לד תי
בכל צעיר אחר, משמש כמזכי ר הנ שיא.
האם ביתו של נ שי א המדינה הפך מקלט ל •

שים מ סוג ז ה :

ה עוו: הזה
ה עו רךהראשי :
אורי אבנרי

ויכוח קטן

מכת בו של יצהק קטן. ה טו ען כי יסרב לבצר
את הכפר בנלל ריבוי ה שחיתות בצמרת ה מדינה
(העולם הזה ) 971 הצחיקה או תי עד ד מעו ת. האם
אתם מכירי ם את הבדיחה ה מפו רסמת על הי הודי
באניה ה טובע ת?

ראש המערכת:
שי ום כחז
עור כי ־ משנה :
דוב יתן, או רי סין
עו ר ך

עורך תמית :

כי חוג:

סייבי השת

אחרת

הנתב מראשי:
שרנא

אוד

1לם תפערבת:
יחודזז

חרניל

רוד מי עסון * תי־ אביג גזפן הסברייס :
״*ולגיסרס* ת. ד , 196 .סליון .26788
ה סוגין לאור: הסולם וזוח בזדם.
ד 1ז 0ישראל בעיס, ת״א סל.2920 .

מי ר א

חברי המערכת:
ישראל ביבר. ניצת נבי. איתן נ בירוי. ליל׳ ני ייי.
דויד הורוביץ, רוחי ורד, רוני זוהר, אברח ח רפ ת.
• 1ם קר מאובר, פ שח י שם, אביבה סמן. ופוס
בינן, שי פ ה הרן, איי תבור.
ד, גיי רהראשי :
שם ו אי ברתור

עו רךד פו ס: פ ב הל מעבדה :
נתז רו ח
אריח א די אי

אין חם ערב ת אחראית קבור תובן הפורעות.
סי ב ר שבור פורשות חסתסרססות תחת הכותרת.
דו ״ ח לצרכן .-״דו־ה יבוחר* .״די״״
ינוס ש• ובר הפוכנו ת שי־ידי חברי המשרכת
ונברשות שי־ידם. הפרור ״דו״ח לבוחר -כי יי
פורשות פטשם ס פינו ת וארגונים ציבוריים
אשר אין הפשרכת אחראית י תוכנן וי־דשות
חפובשות בחן ושאינן פששפות ב־שוס
1ורח שהיא את דשות הפשרכת

קירה ממושכת, בירר את מקומה: היא ניתנה
כמתנה על־ידי ״יד הזהב״ ,זונה מפורסמת
של החברה המוסקבאית באותם הימים.
ביום הכיפורים קם בבית־הכנסת וסיפר
למתפללים המשתאים על רבי אליעזר. רב
תמיד רצוי שעתונאים יקבלו התרשמות זה, שהועלה לגרדום על־ידי הרומאים, פישפש
אישית בלתי־אמצעית מן הדברים שהם כות ברגעיו האחרונים במעשיו, כדי לברר אם נתבים
עליהם. השבוע זכתה לכך חולית־הכיסוי פש אי־פעם לדבר מינות. הוא נזכר שבאחד
שטיפלה משך כמה ימים בפרשת שטסנר הימים פגש בציפורי ביהודי שהציע לו בהבחיפה.
לצה
לעשות בית־כסא לכוהן הגדול מאתנן
זונה. שהרי ״מאתנן זונה קבצה ועד אתנן
כאשר ירדו הכתב והצלם אל מחסני המכס
זונה ישיבו, ממקום הטינופת באו, למקום הבקורדאני,
כדי לצלם מבחוץ את התמונה
טינופת ילכו.״ סבר רבי אליעזר: אפילו
הסמלית שבעמוד ,3הגיחה לפתע כנופיה
שמיעת הלצה על הבאת אתנן לבית המקדש
של בריונים שופעי־שרירים מן המחסן, בפיקוחו
האיש־ של בנימין קנוט, מנהל המח־ י היא בגדר עבירה.
סנים, חטפה את אנשינו וסחבה אותם פנימה
אחרי דרשה זו קרע הרב מזא״ה את הבכוח
הזרוע ובאיומים, שוטר שנכח במקום
פרוכת היקרה לעיני המתפללים.
לא התערב. הוא ידע מי מייצג את החוק ב־מה
רב המרחק בין התפיסה הדתית של
חושיסטאן.
אז לבין המציאות של היום, כשהרב הראבריוני
המכס הודיעו שיקראו למשטרה. שי לוחם בכל הדרכים הגלויות והפחות־גלו־הכתב
והצלם חיכו דקות, רבעי־שעה, שעות.
יות על־הקדש, שכולו אתנן זונה מסינגפור !
שים משטרה לא הופיעה. נסתבר כי אנשי

המכס טילפנו לממונים עליהם בתל־אביב,
כדי שישלחו כוח משטרתי מיוחד מתל־אביב
הנד. הסיפור המשעשע !מעלון משק נחל־עוז,
שאיני יכול להיכנס למדור הכזבים מפני שלחיפה.

אף איומי הבריונים שהקיפו אותם׳ ו־ הוא אריתי לגמרי. המדובר כביקור חולית־מסריטי־הטלביזיה
של אד מורו בקיבוץ :
שאיימו לרסק את עצמותיהם ולשבור את
המצלמה אם יזוזו, תבעו חברי החוליה אחכבר
מזמן שנו רבותינו :״מי שטורח
רי ארבע שעות של מעצר בלתי־חוקי לקרוא
בערב שבת — אוכל בשבת במי דברים
מיד למשטרה המקומית. לבסוף נענו. השוטר
אמורים? באורי מרינוב.
שהיה במקום התקשר אחרי שעות עם מפקפעם
באה למשק קבוצת מסריטי טלביזיה.
דיו, ציוה לשחרר את אנשי העולם הזה.
ורכיזזן שמושקה, שהיה צריו להיות המקשר
כשחזרו בשלוש בבוקר לתל־אביב, הבינו איתם משך היומיים שצילמו כאן, סירב למלא
תקקיד זה, נטל אורי את הענין והזיע
השניים מה מונח על כפות המאזניים בפרשת
שטטנר. עשרות ראיונות מיוחדים לא היו קשה יומיים רצופים. אך בסופו של דבר
זכה בהופעה בטלביזיה ובכרטיט־מטום לאר־יכולים
ללמדם זאת בצורה חותכת יותר.
צות־הברית. הוא תוזמן לשם על-ידי המגבית

המאוחדת, לאחר שיהודי ארצות־הברית, צופי
הטלביזיה, רצו לראות את אורי מנחל־עוז.
אחרי פרסום הכתבה על פרשת הקדש ב־ליליום
בגליון האחרון פנה אלינו אחד העכשיו
מסתובב אורי באמריקה, ומושקה
קוראים הנאמנים ביותר, יהודי אדוק בעל אוכל את עצמו מרוב צער.״
קיוסק קטן, וביקשני לעיין בספר הזכרונות
של הרב יעקוב מזא״ה, שכיהן כרב בבית־הכנסת
של מנין מיז׳ובי במוסקבה בסוף
המאה שעברה.
בבואו לבית־הכנסת שם הרב לב לפרוכת
נהדרת שקישטה את ספר התורה. אחרי ח
כרנתיכוודיה:
שלם
ב״ ה שנ מ צ או אלה היודעי ם לקרוע את המסווה
מעל סני עסקני הדת, ויחד עם זאת ל ש מור כ בו ד
למצוות ה. הסידדה שלכם ״דת או ביזנ ס? ״ כ תובה
א מנ ם ב סיננון החריף של הדור הצעיר אד
דבריה כדברי נבי אי ברא שית. ש או ברכה מע ם ה׳.

שמואל וינגרטן, בני־ברק

איזו, זאת?
״אלוהים ! ספינתנו טובעת !״
עלתה זעקה משוועת.
אך נוסע נבון
רק צחק :״מה האסון?
א ן פרוטה מכספי בה מושקעת !׳,
אין אתה. מר קטן, עו שה טובה בלכתד ל עבודת
ביצורי ם — אלא לך עיצמך ול מדינה. באם יש נה
שחיתות, הרי יש לעקרה מ שר שה. אך אין
זאת או מר ת שלא צריכים לבצר את נבולו ת ה מדינה...

. .אוי לנו
חושבים כ מו הו !

ו אוי

ל מדינ תנו

רבים

היו

סמל, צה״ל
אמנם נ כון שעדיין לא הכל דופק על הצד
ה טוב ביותר וי ש עוד הרבה לתקז ולשפר, אד
האם הקורא יצחק קטז חו שב שבלכ הו לנבול הו א
שומר רק על לוי א ש כול או אבא חו שי ן

אברהם לרנר, גת רמון
הלא כבר
ידוע מי הו א
אינ ם חדשים.
בסלים יפו ת

מפר שת שמוראק. מבקר ה סו כנו ת.
לוי א שכול ונם מ ע שי אב א חו שי
על כז, ס ד קטן. אל תדבר עוד
על צערד. קום ע שה !

חבצלת זלקין, עין נרם

סמל ודוגמה

מ שבחת אני אתכם על ה או פו בו צוירה ד מותו
של שלמה ורדי ז״ל (העול הזה .) 9/1הו א
שימ ש לכולנו, הבריו־מכריו, סמל ודוג מה בזכו תי
של או תן מי דו ת תרומיות וקו ה או פי, שכה חטב־תם
לתארם.
בקראי את הכתבה מל אני רנש ע מוק של תודה

איד זה העזתם לנלות לציבור פרטים ה מטידי ס
צל כ ה בבד על אנ שים קדושים? ומה יהיה אם
הלילה יגיע העתון לחו׳דלאר ץ ואותם יהודי ם
תמימים, התורמים מכספם. יתחילו להרהר, וחם
ו שלום יפ סי קו את תרומתם? הרי קיימת מכנה
שההענקת הניתנת לר׳ מ ינץ תילקח כולה ממם
ון הכנסה ש אני מ שלם. הלרו ש שני אתם באים ז

ד. שור. באר־יעקב

בפרשת ההקדש של בליליום הקדשה (העולם
שמיעת דברים אלה מפיכ ם. יש בה מ שו ם
הזח <973 הוכחה נקודה צדדית ח שובה. דהיינו :
עידוד רב לקהל הדתי והחילוני כ אחד. אם תמ צדקנותו
של הרב הרא שי קוק. שהחליט לא ל שי
כו כדדד זו. שהיא גי לוי ננעי ם לא לשם עצמם
הכניס אתנן זונ ה לבית המקד ש. כי אם להש אלא
לשם תקוו ובניה — יהיה זה שברכם ו תמש
בכ סף כדי לבנות בתים ולחלק את ההכנ סות
שכרנו.
עדו אבינרי. ירושלים־ ־־לנצרכים.

אלחנן הלפרט, תל־אביב

מ דו ע לא הזכרתם את סננו תו־מ טע ם ושל
סינץ) בכנ ס ת? למה לא הזכרתם את ב דזונו
הנ א מן, רא ש עירית בני־ברק ר אובן אהרונוביץ,
בעל א ר מון ב שי כון ה׳ בבני־ברק ומנהל חברת
פתוח של פועלי אנוד ת י שראל. שפי תח את ע צ מו
על ח שבון הכלל. הרישיונות של מ שרד הממהר־והתע
שיה ושל מ שרד ה ע בו ד ה עבור פתוח 7

דוד בן־בשט, ירושלים
גס על הנותן הראשון נאמו: הלא אהרון
אחיך תלוי (שמות ד׳ ,י״ד).

י. בן־נחום, תל־אביב

שו ם פרט בכתבתבם ה מזעזעת על ניצול מעמד

כתבתם: אברהם הלוי קוק ולא בן הדבר. כי
אם אברהם הכהן קוק...

כשכל החברה הטובים עשו מלחמה
בסידרת־מאיר, איזה שלושים יום, נשארו
בנות ההכשרה במעין־ברוך. הבחורים
הצעירים מהשלמת רימשק ניסו פה
ושם ולא הלך. עד שאחד מהם הגדיר
כך את מבנה ההכשרה :
הבנים — לוחמים.
הבנות — לא חמנת.
עלון נחל עוז, בנגב
מא שר או תן קוביו תהע שויו תמב טון או מבלוקים.
הקרויות עתה בשם שי כון.

אדריכל אליהו לוין, תל־אביב
נכון הו א שחברי הקיבוצים שו א פי ם לרמת־היים
יותר נבוהה, ו היו אי וי כלו י הגי ע איי ה. הצרה
היא שה מצב הכלכלי במ שקי ם כלל אינו הולד
ומשתפר. ולבז חברי הקיבוצים מפנרי ם ב שיכו נים
א פי לו אחרי העולים החדשים בחלקם הנדול.
במעוז־תיים, למ של. נרים עדיין כ־סל 50 של חברים
ותיקים. ם־ 19— 17 שנו ת ותק, בחדרים של
3X 4מטר. כדי לספק ל מחצית אותם החברים
שי כון ותיקים, התקיים או תו דיון שכתבתם עליו.
נכון הו א שהתקיים ויכו ח על קומה או קומותיים.
אבל לא התקיים ויכו ח על קו טג׳.
א מנ ם נ בנו ב מ עוז ש מונ ה יחידות קו מג׳ ,אבל
היתה זאת בני ה זזד־פעמית. ש מו מנ ה בעזרת הלו אה
מיוחדת. לצרכי נ סיזן בני ה באקלים הקשה של
עמק בית־שאן.

חברת משק, מעוז היים

מוסינזץ על מוסינזדן

שמחתי לקרוא (העול הזח ) 97.1א ת הידיעה
ינ א ל מו סינזון, הנמצ א
הבאה :
ה מ שע שע ת
עתה בפעם ה שניה בארצות־הברת, נתבשר כי אף
אהד מ מ חזו תיו ש תו רנ מו לאנגלית לא נתקבל על-
חייב 1300
ידי מפי קי סרטים. מו מינזון נ שאר
דולר למתרנם וד רכונו הי שראלי עוקל עד שיוכל
לפרוע חוב ז ה...״
אינני יוד ע מי אחראי ל ש טויו ת הנ ח מדות הללו,
אשר נתקבלו על ידכם ברצינות, וי ש לשער נם
בראנה עמוקה. על כל פנים, נרמתם בו ד אי שמחה
רבה לכ מה מי דידי החוגגים אתהמ אור ע על בוסי ת
בפסית.
אנב. הדרכוו הי שראלי נמצא שליו במגרת שולחן
הכתיבה שלי ואת שכר המתרנם שלמה חברה
םטר רנולדווין־ ם איר מבי סה שלה. ז הו זה,

תותח במרחכ

יגאל מוסינזון, ניו־יורק

ר ש מיו של הליל תותח על ביקורו בלבנון (העולם
הזח ) 972 כתובים בידי א מן. אולם יותר
מאשר או פ ף של מ ע שיו ת, מני ש ה סופר הערבי
תמונה היד של הצד ה שני. יבולתי ממש להריח
את ריח הקבאב בר חובו ת ביירות.

סחוזיין !

אליהו ליפשיץ, חיפה

שירות רב לקורא הי שראלי. תודה.

הנד. אלרואי, תל־אביב

איש-מופת ורדי וידידה

התותח הזה יורה פ צ צו ת לא קטנו ת. אבל בכל
זאת שכח הדוקטו ר ה מלו מד קו מ שו ת ף אחר ביל
ישראל ו ה שכנה מ צ פון: ה של טון ב שתי ה מדינו ת
רקוב. נתון בידי קבוצות וח מודו ת, אשר כ7
דאנ תן היא להתעשר על ח שבון ה מדינה.

דירות האומה

משד, גורדון, חולון

כלפי המערכת. על הנ טול הח שוב שהענקתם לו
בתואר ״ אי ש מו פ ת ״.
אני מצרפת למכ תבי תמונה ש צול מה ב טיו לנו
האחרון לאילת. שהתקיימה ז מן קצר לפני מו תו
השרני. ב ת מונ ה נראה שלמה המחייך חבו ש כפייה
לבנה לרא שו ותנור אקדח.

דירת ה שרד של לוי א ש כול (העולם חזה ) 970
היא חידו ש עול מי, אים אינני טועה. אני יודע,
למשל, כי רא שממ של ת בריטניה נר ברחוב
ד אוניננ 10 וכי נ שיא ארצו ת הברית נר בביר,
הלבן. אבל מי שמע על דירתו הר שמית של שר
האוצר הבריטי או הא מריקאי :

הממ של ה צבאי (העולם הזה ) 970 אינו חרפה
בלל וכלל. כל הכבוד לקורא כמיל מנ צו ר הכו תב
כי נמאס לו לח שוב רק על מל ח מו ת ו שנ אתע מי ם.
אד האם עבד אל־נ אצו סבור כד? האם נם
לו נמאס לח שוב על מלח מו ת ו שנ אתע מי ם במרחב

יוסף ברגר, נ ת ני ה
מה יש: אתם חו שבים שקל להיות שר ז ב מדינו
ת אחרות. צברו אבו ת השרים מ ספי ק כסף
כדי להורי ש לבניהם דירות מפו א רו ת. אנו מדינה
צעירה ולבז חייבים השרים לפ מי ר רק על עצמם
ולהשיג בדור א חד את מה שהנויי ם הנח שליב עושים
משרע שרות דורות. כי, כידו ע, הזמו דוחק
והמלאכה מרובה. ובכלל — אם איז אני לי מי

רות פירר, ירושלים

למי לא נמאס?

דוד שאלתיאל, חיפה

מכתבים

הכנים והכנות

אבי שומר, באר־שבע

דוד טפר, תל־אביב

העחון הנקרא ביו תרבמד ינה

יחזקאל נגר, טבריה

ב שנים עברו י כו לנו לסתור ט ענו תיו של הערבי
המתק שה להביו את פרשת ז כו תנו ההיסטורית
על הארץ, בהכרזה ש מדינ ה זא ת אינה
מתכוונת ב שום פני ם לדחוק רנלו של הערבי, אלא
חותרת לקראת ה פיכ תו לאזרח שווה־זכויות. כיו ם
לנובח המ מ של הצבאי. איננו יכולי ם עוד ל ט עון
כננד ש אי פ ת מנ היגי ערב להחזיר את הפליטים
הערביים לארץ...

אליעזר שדה־פז, פתח־תגן וה

אל הסוקרים
קראתי אה מ א מרכ ם על רועי בקר בערבה (ה עולם
הזח ) 948 וההווי שלהם מ צ או חז ב עיני.
כיום אני חי בתל־אביב אבל אני מ שתוקק לחיות
בתור רועה בקר או מ ש הו דו מ ה לזה. אבק שכם
מאד להפנו תי לכתובת הנכונה.

מומם קילר, תל־אביב
הקורא קילו יטיב לפנות למזכירות אחת
התנועות הקיבוציות הקרובה ביותו להשקפותיו,
לברר שם את אפשרויותיו האישיות.

חסרים כלי שיכון
בניית קו טנ׳י ם בלדבוצים (העולם הזה ) 971 אינ ה
צריכה להעיד דווקא על רמת חיים מנו פחת. אני
בהחלט מ א מין ב׳ זוהי צורת בני ה טוב ה יותר
ומת אי מה יותר לתנאי החיים באזורים חקלאיים,

דויד בראון, רמת־ג!
אולי התנוון הקורא בראון לשאול :״אם
אין דירה לי — מה לי?״
יש באמתתתי מו שג הדש שיהלו ם את המ ש טר
הנוכחי בישראל: ם וצי אליז מ-אריסטוקר אטי. המ דובר
הו א ב אי מ פו ר ט מיו חד, ש הני ע לפני כ שבוע
מא מריקה ו ה מיו עד לשרי הממ שלה. החבילות הל לו
מכילו ת לא פחות ולא יותר מאשר — נייר
טו אל ט מ שו ב ח 1

מי צילם? •

ע. גלבוע,

תל־אביב

הנני מכ חי שאת תוכן ה מכ תב של הקוראה אורה
רפופו ר ט (העולם הזה .) 971כ אי לו לא אני
שציל מ תי את ת מונו ת ה הלויה של דו ב נרונר
וחבריו הי״ד. לראיה, כל הננ טיבי ם של הצילומים
עצ מםש מו רי ם אצלי.
קרה לי מקרה שב שנ ה ה שניה לקום ה מדינה,
נכנס אלי לחנו ת בחור אחד שה ציג את ע צ מו כ א
מריקאי שעלה ארצה באלטלינה, נפ צע ו שכב
זמז מ ה בבית חולים. הו א ביק שני להראות לו את
קברותיהם של עולי הנרדום. כ מו בן שהר איתי לו
ואף נתתי לו כמהת מונו ת מההלויה. יתכן מאד
שהת מונו ת ש מסר תי לנ״ל, התנלנלו, עד ש הני עו
להתפרסם אצלכם.

שמואל בן אורי, צפת
העולם הזה 973

(ראה שער)
* גר מוצק ורחב-פנים, המדבר ב־
£קושי עברית, היה השבוע בדרכו להיות
איש־השנה של ישראל, תשט״ז.
אדם קטן ועקשני, שלא היה לו מה להרוויח,
אך שהיה לו הכל להפסיד, הקדיש חמש
שנים ארוכות של חייו, את פרנסתו ואת עתידו,
למאבק נגד כנופיה שנראתה לו כהתגלמות
השחיתות בארץ.

הגנייכות גנמל חיפה וגמגם הישראלי
הפכו מזמן לשם־דבר בעו־לם,
כדומה לחופי-הכרף המפורסמים
של ניו-יוירק. חברות-הביטוח
יודעות על כף, ולקחו זאת בחשבו-
נן. חברות-הספנות יודעות על כף,
וכיפרו לא פעם את הנמל התל-
אכיכי חסר-הרציף על חכרו המשוכלל.
רק שלושה גורמים לא
ידעו על כף מעולם: ממשלת ישראל,
משמרת ישראל ועוכדי המכס
עצמם. אלה האחרונים ידעו
כי כדאי לשתוק.
כי.מנגנון־השוד המסועף, החוסם את שער־הכניסה
העיקרי של המדינה, הוא חלק מן
המכונה החושיסטית הגדולה, על בדיוניה,
עסקניה ו״מנהיגי־הפועלים״ שלה, על מוב־סיה
ושוטריה ופרקליטיה.

**ירדכי שטטנר לא ידע זאת. ואולי
לא העריך זאת כראוי. הוא גילה מעשים
שהיו בעיניו מעשי־שחיתות, והוא פוטר מ
עבודתו.
הוא גילה את הידוע לו, ובמשך
חמש שנים ארוכות נאבק לבדו, מופקר על-
ידי הציבור והעתונות, חשוד כטרדן, וכפסי־כופאת.
אחרי
חמש שנים בא נצחון מפתיע, שהיה
גם נצחון מזהיר של השיפוט הישראלי. אמנם,
רק השופט האחרון יכול לקבוע אם שלושת
המוכסים, שהואשמו על־ידי שטטנר, היו
אשמים בכל ההאשמות, ובאיזו מידה היו
חלק מן המכונה האדירה.

אולם שופט-השלום, שפעל כשופט
חוקר, קכע הרכה מאד. אחרי
המשים ישיכות ארוכות, אחרי
מילוי מאות דפים של פרוטוקול,

אחרי שמיעת עדויות אינסופיות,
שכללו את כל העדויות וההוכחות
של הנאשמים עצמם, קכע שיש
הוכחות-לכאורה להעמידם לדין כ-
גנכים.
איש אינו יכול לדעת מה יהיה ההמשך.
כל הסיכויים בארץ פועלים נגד שטטנר, לטובת
הנאשמים,

לימינם יתיצכ המנגנון העצום,
המסוגל להמציא את כל המיסמ-
כים האפשריים, ידידים כלתי-ספו־ריס
ככל הרשויות של חושיסטאן
החל כמכס וכלה כמשטרה.הפרקליטות תהיה בידי ידידי חושי, יחלק

מן התביעה הכללית של חיים כהן, שהוכיחה
במקרים בלתי־ספורים לפי חלילו של מי
היא רוקדת .־
גם השופט האמיץ ביותר יתקשה להסיק
במצב כזה מסקנה של צדק. הוא יוכל לשפוט
רק על פי העדויות שיבואו לפניו —
כמו שקבע פעם שופטו של התת־שר ישראל
רוזנברג, שזיכה את הנאשם, אחרי שקבע
כי העדויות לטובתו היו עדויות־שקר.

^ ולם לא זה הוא הדבר החשוב ברגע
זה. חשובה הרבה יותר השאלה שתקבע
אם מדינה זו תהיה מדינת־חוק, או מדינת
כנופיות מזוהמת :

האם יכול פקיד לגלות מעשי-
שחיתות של הממונים עליו מכלי
לדון את עצמו לחרפת-רעב?
על כך נטוש הויכוח.
לא על מידת אשמתם של הנאשמים.
לא על מידת הסימפטיות האישית של שט־טנר.

עם העקרון אשר גורלו האישי של
שטטנר מסמל אותו.
המדינה מסרבת להעסיק את שטטנר, כשם
שהיא מסרבת לשלם לו את השכר המלא
על כל שנות אבטלתו, דבר שהיה מובן
מאליו בכל מדינה תרבותית.
הגאנגסטרים של חושיסטאן נקטו בשיטות
המלוכלכות ביותר של חופי־הכרך: החתמת
פועלים על הסירוב להחזיר את שטטנר.

כל אחד מהפועלים שחתמו ידע
שאם לא יחתום, תידון משפחתו
לדעכ, כמו שטטנר עצמו. כל אחד
מהם ידע כי ועד-העוכדים שלו
מונה על־ידי המכונה הגדולה של
אבא חושי. כל אחד חתם.
אין זה המקרה הראשון. במקרים בלתי־ספורים
חוסלו פקידים שהעזו לגלות שחיתות
במנגנון הממשלה והמוסדות. רק במקרים
מועטים העזו הנפגעים להשיב מלחמה
שערה, להביא את דבריהם לאוזני הציבור
הנרעד. אחד מהם היה ייסף עברון, פקיד
מס־ההכנסה בצפת׳ שסילק מעבודתו ולא
הוחזר גם אחרי שהשיפט קבע שהוא צדק בכל
מאת האחוזים.

שטטנר הפד, כמקרה, לסמל העליון
של מאבק זה. עליו נטוש
הקרב. אם יפול לרגלי המכונה הגדולה
והמכהילה, יהיה זה הסוף
למדינת-החוק כישראל.
מלחמת שטטנר בבני חושך היא מלחמתם
של כל בני האור.

ך א קל להכין את שיקוליהם של אותם
/המתעקשים לרמוס גם עתה את שטטנר
בעפר, לפתוח במערכה משפטית שתרעיש את
הארץ משך שנים.
יתכן והגיעה השעה להשמיע אזהרה: פ־רשת־קסטנר
שניה עומדת לנבוט מקרקע זו.

זהו שער מחסני־המכס בקורדאני, ליד חיפה.
משטרת ישראל -בשיתוף עם צבא אדיר של
תועמלני-מפלגה, פרקליטים, בריונים ונציגי־פוע־

לים מכורים -מגינה על שער זה בפני איש,
ששמו הפך לסמל ולשם־דבר מדן עד אילת•.
מרדכי מכסימיליאן שטטנר, איש המכס מחיפה.

פרשת־קפטנר נוגעת לתקופה כמעט
נשכחת, לארץ רחוקה. פר-
שת-שטטנר היא ילידת ההווה,
ילידת מקום ונסיכות שכל אזרח
כארץ מכירם.
יש מקרים שכניעה היא צו התכונה. מוטב
שגדולי חושיסטאן, ואפוטרופסיהם בצמרת
המדינה יהרהרו על כך.

עד מר. נרדף שטטנר

המא שי ם. מרדני מכסימיליאן שטטנד 54 העולה החדש שלא ידע להתפשר עם מציאות
השחיתות בזזושיסטאן. הוא התלונן על הממונים עליו — ,והמדינה פיטרה אותו מעבודתו.
* * רדכישטטנר כיפתר את כפתורי חולצתו, נעץ תוך
^ ןכדי כך אתי עיניו בעתון־הבוקר שלפניו. הוא עבר ב־ריפרוף
על הכותרות הראשיות, הפך את העתון מכל צד׳ עד
שנתקל בכותרת קטנה וצנועה שבישרה :״שטטנר קיבל
עבודה בדשנים״.
הוא קרא במהירות את הידיעה. נאמר בה כי מרדכי שטט׳
נר, שפוטר לפני ארבע והצי שנים מעבודתו במכם ומאז לא
זכה ביום עבודה, קיבל סוף־סוף משרה במפעל הדשנים הכימיים.
יתכן
והיה עליו לשמוח, שכן הידיעה נגעה בו. היא בישרה
שחור על גבי לבן כי הנה יש •דין ויש דיין בישראל, הנה
נמצא סוף־סוף הסדר למבוטל־בעל־כורחו. אולם שטטנר רק
חייך. הוא לעם במהירות את פת־הבוקר שלו, הפליט כלפי
אשתו :״הבנדיטים האלה שוב זוממים נגדי משהו, אני לא
יודע כלום ובעתון כבר יודעים. אבל אגש ללשכה אולי שם
כבר יודעים משהו.״
על הארץ, בחדר הריק כמעט ללא רהיטים, שיחקה פעו־טונת
בת שנתיים. שטטנר כרע ליד נכדתו וליטף את תלתליה
:״אין דבר, כשאת תגדלי כבר יהיה טוב במדינה הזאת

הקטנה הביטה בו משתוממת.
בני המשפחה אמרו שלום והסבא יצא לרחוב. זה היה רחוב
מוזר, רחוב של חול. כמה מטרים מערבה השתכשכו גלי הים
באותו החול עצמו. בניני שיכון העולים בקרית־חיים גובלים
עם הים ממש, וביתו של שטטנר הוא בין האחרונים שבהם.
האיש השמן צלע בחול הטובעני אל עבר תחנת האוטובוסים.
בכיסו היה שטר כסף אחד בלבד, של חצי לירה.
זה התקציב שאשתו מקציבה לו בכל יום. הוא מוציא חמשה־עשר
גרשים לנסיעה לחיפה, וחמשה עשר חזרה. בשאר הוא
קונה לעצמו כעכים, או משלם עבור ספל הקפה בביודהקפה
שם הוא משחק שח. זהו התקציב, ואין לעבור אותו.

הנאשם. צבי שטייג, מנהל מכם בקורדאני, הוא הראשון ברשימת הנאשמים של שטטנר.
בית־משפט השלום החיפאי החליט ני יש להעביר את בירור ההאשמות לבית־דין גבוה יותר.

״שטויות,״ ענה לו האיש ,״אנחנו עומדים לפטר עשרות
פועלים. איך נקבל עובד חדש?״
שטטנר הבין את הרמז .״הם רוצים לשלוח אותי למקום
בו יפטרוני מיד, ואז יוכלו לטעון כי הנה בידם עוד הוכחה
שאינני מוכשר לעבודה.״
אף על פי כן קסם הסיכוי של ימי־עבודה לאדם מבוטל
מזה שנים. הוא הלך לפגישה.

״תיפסו את ה עב !״

1200 חתימות
ן י* דידי דו עהד טי ג ר תי ת, הוא מסוגל לעשותה גם
ן ! בעיניים עצומות. הוא הגיע עד מרכז חיפה, ירד אל רחוב
סירקין, לפתח לשכת העבודה. כרגיל, המה המסדרון הצר
ממספר רב של דורשי עבודה. מדי פעם היה יוצא הפקיד ומבשר
למצפים קצרי־הרוח: לזה נמצאה עבודה, זה מתבקש
לסור למחרת לבית־חרושת פלוני. רק שם אחד לא עלה על
שפתיו של הפקיד. שמו של מרדכי שטטנר.
אחרים צעקו, דפקו בחזקה על השולחן, התמרמרו ״למה?״
אך שטטנר רק הגיש את פנקסו לפקיד, שצירף אליו חתימה.
היא העידה כי שוב לא זכה שטטנר ביום־עבודה. היו בכיסו
חמישה פנקסים, בהם הופיעו אלף ומאתיים חתימות — אלף
ומאתיים פעם ששטטנר חוזר לאותו המקום ונתקל באותה
התשובה :״בשבילך אין עבודה !״
שטטנר אסף את פנקסיו ופנה ללכת. הוא מיהר מאוד.
בעוד דקות ספורות עמדה להתחיל הישיבה עם נציגי מנגנין
המדינה, בה יוכרע גורלו. אך בטרם ניגש לישיבה, פנה אל
אחד מאנשי חברת־הדשנים :״בעתון היה כתוב שקיבלתם
אותי לעבודה,״ סיפר לו.

״אני מוכן להתחיל בעבודה עוד היום,״ הכריז שטטנר בפני
הועדה ,״בכל עבודה שרק יתנו לי. בתנאי שאם יתברר
כי האשמותי נגד פקידי המכס נכונות, יחזירוני לעבודתי ! ״
זאת היתד, בקשה של אדם שהושמץ כחבלן, כמלשין ואפילו
כרוצח, משום שהעז להצביע על ליקויים במקום עבודתו,
של אדם הרוצה כי במקרה שבית הדין יפסוק כי יש יסוד
להאשמותיו, ינוקה ויוחזר למקום עבודתו. פקידי המדינה,
אנשי משרד האוצר ונציבות המנגנון, סרבו בתוקף.
זה ארע רק השבוע. אחרי שבית־משפט השלום פסק כי יש
יסוד להאשמותיו, אחרי שעבודתם של שלושת הנאשמים בגניבות
במכס הופסקה, אחרי שנציבות המנגנון ודעת הציבור
התעוררה׳לימינו של האיש, לא נמצא לו מקום עבודה.
כי יש עדיין במדינה כוח •החזק מהצדק, דעת הקהל ומנגנון
המדינה גם יחד — כוחה של ממלכת חושיסטאן.

כי מי םהה . 0כאשר שטטנר הצעיר ( )38 טבד כפקיד
מכס בעל נסיון במחסני המכס של ממשלת רומניה.

ף * פרשה כו ל ה החלה לפני ארבע שנים ותשעה חדשים
ן | בדיוק. עולה חדש מרומניה, נכה בשם מקסמיליאן שטט־נר
( )54 התקבל כעובד במכס. מאחוריו היה עבר של 23
שנות עבודה בארצו במקצוע זה, ומחצית שנה של לימודים
באולפן לעברית, בו רכש את ידיעת השפה.
אותה תקופה עוד שרר במדינה משטר הצנע, חוסר המזון
בלט בכל. לפתע פתאום נודע על בואן של ארבע אניות
מזון מדרום אפריקה, כולן טעונות• ריבה ושימורי ירקות.
מאחר שהאניות עמדו להגיע בהפרשי זמן קצרים, לא היה
בנמל חיפה די מקום לאיחסון כל הכמות. תוך זמן קצר אורגנו
באופן ארעי מחסני־מכם במחנה קורדאני, לשעבר מחנה
צבאי בריטי. שטטנר מונה כאחראי באחד המחסנים.
כשהגיעו האניות, ניפרקה מהן הסחורה בשיטה ישירה, ישר
מהאניות למכוניות המשא שהובילו אותן לקורדאני. הפריקה
התנהלה תוך אי־סדר מוחלט, ללא מיון, ללא רישום
מדויק או שקילה. ואם בתנאי עבודה רגילים ומסודרים נעלמות
סחורות מנמל חיפה, בכמויות אדירות, הרי בתנאים
החדשים היה כר נרחב עוד יותר לפעולות גנבים. שטטנר
האשים את הממונים עליו כאחראים לאי־ר,סדרים, ומאוחר
יותר כאחראים לגניבות.
מה מידת אמיתותן של האשמות אלו יקבע רק בית־דין
של צדק, אבל מד, שהתרחש בעקבותיהן אינו מוטל בספק
כלל. כל כוחות חושיסטאן, המשטרה, המכס, ההסתדרות, האוצר
ולשכת העבודה התגייסו למאבק נגד האיש הבודד.
שטטנר קיבל מכתב פיטורין. נאמר לו בעל־פה כי חושדים
בו בגניבה. הוא מיהר למשרד התובע המחוזי בחיפה, ביקש
שיבררו את האשמות נגדו ואת אשמותיו שלו. נפתחה חקירה
משטרתית, שנסתיימה באמצע, משהודיע המכס שמינר, ועדת־חקירה
משלו. ועדודחקירה פנימית זו התכנסה לדון בפרשה,
עזרה רק לטשטש את כל פרטיה, העלילה על שטטנר שהוא
מטורף, עובדה שהוכחשה על ידי רופאי נפש מוסמכים שבדקו
את שטטנר. רק בנם ניצל שטטנר מקנוניה לכלאו
בבית־חולים לחו^י־רוח עד לטישטוש כל הפרשה,
בינתיים ניסה המפוטר להתקבל לעבודה• הוא ניגש אל

מזכיר לשכודו,-עבודה בחיפה, בן־ציון שלוי, קיבל ממנו המלצה
חמה אל פקידי הלשכה. זאת היתה ממש המלצה הפותחת
את כל השערים, נאמר בה כי :״החבר מרדכי שטטנר
אושר לעבודה במכם כמומחה לחמרי״בנין, אבל פוטר לרגלי
אשמה של חבלה...״

״יא איכפת יד!״
ך* יד! יסוד להמלצה כך, חמד״ כי שטטנר היה באמת חב•
1לן. הוא חיבל במשטר של גניבות וסחיב ת ללא מעצור.
זה ארע עוד לפני ששטטנר התקבל לעבודה.
בהיותו במשרדי המכס נתקל לפתע בשלושה טיפוסים
מוכרים. הוא זכר אותם עוד מתקופת עבודתו ברומניה. הם
היו ידועים לו כמבריחים מקצועיים. בחיפה הם נשאו את
התיאר הרשמי והמתאים של עמילי־מכס.
שטטנר ניסה להסב את תשומת לבם של האחראים כי הנד,
שמות אלה ואלה, בירנהולץ, נלאנץ ואחרים, ידועים לו כ־מבריחים
שישבו שנים רבות במאסר. התשובה שהשיבו לו
היתד, צריכה ללמדו משהו :״זה לא איכפת לך״.
זה גם לא היה איכפת למדינה. עד שיום אחד, שלוש שנים
לאחר פעולת החבלה של שטטנר, נתפסו אותם האנשים עליי,
המשטרה הכלכלית בהברחת מזון בסכום של רבבות לי־רות.
מה שעשו בשלוש השנים עד להיתפסם, זה לא איכפת
לאיש.
כל אדם אחר שהיו מציידים אותו בתואר חבלן בחושים-
מאן, היה נכנע מיד• אך למרדכי מאכסימיליאן שטטנר לא
היד, מה להפסיד. הוא רעב ללחם תקופה ארוכה, בתו, יהודית,
נאלצה להפסיק את לימודיה בבית־הספר התיכון, יצאה לבקש
עבודה. בנו יעקב 26 סגן בצבא־קבע, נשוי ואב לבת, תמך
במשכורתו באביו.
הוא לווה בבנקים שונים ואצל ידידים סכומי כסף שחשב
להחזירם כאשר ימצא עבודה, אולם עבודה לא נמצאה עבורו
וסכומי ההלוואות הלכו וגדלו.
מצבו הכלכלי הקשה לא נגע ללב איש. שום ועד עובדים
לא נזעק לעזור לו ולמשפחתו. ועדי העובדים בחושיססאן
ממלאים תפקיד אחר לגמרי. שטטנר ניהל את המערכה לבד,
במרצו הבלתי־אנושי כמעט, ובאמונתו כי הוא חייב להוכיח
את צדקתו ויהי מה. הוא דמה לגיבור של רומאן מימי
וויקטור הוגו.

!נץר ״יי ״ן י.

זז אי ששרצחאתאשתו
ך פני שנה ומחצה הגיש שטטנר באופן אישי קובלנה
/פלילית נגד הממונים עליו במכס, האשימם בפירוט בגניבות,
תוך ציון התאריכים והכמויות. לאחר שלוש שנים
של שלווה יחסית, החל המחנה החושיסטי להתעורר׳ הרגיש
בסכנה המתקרבת. היה הכרח׳מידי לצאת בהתקפת נגד.
יום אחד קיבל מנהל מחסני המכס בקורדאני, צבי שטייג,
שהוא הנאשם מספר אחד בתביעתו של שטטנר, מכתב מבויל
שנשלח מרמת־גן. המכתב היה מופנה אישית אל שלושת הנאשמים,
ונאמר בו כי ידוע לכותב המכתב שמרדכי שטטנר
שרף את אשתו ברומניה על־ידי זה שהשליך בה פתיליה
בוערת.
המכתב לא היה חס־וחלילה אנונימי. היתד, עליו חתימה
ברורה, שם וכתובת של תושב מעברת סקיה. זה היד, באמת
אוצר מן השמיים. מנהל המכס העסוק עזב את עבודתו לימים
מספר, נסע להיפגש אישית עם כותב המכתב במעברת סקיה•
איש במעברה לא הכיר את השם.
אבל שטייג לא התייאש. כעבור תקופה קצרה יצא אחד
מפקידיו, נחום גוטמן, שהוא הנאשם מספר ,3לאותה משימה.
גם הוא חזר בידיים ריקות. איש לא שמע מעולם את
שמעו של כותב המכתב. זה לא הפריע כלל למנגנון החושים־
טי להפיץ תוך זמן קצר את העלילה הנוראה ששטטנר הוא
רוצח, נוסף להיותו חבלן.
על סמך מכתב שכותבו לא התגלה מעולם, הופצה עלילת
שקר זו והגיעה עד לבית־המשפט, שם ניסה עורך־דינם של
הנאשמים לפסול את שטטנר בטענה שהוא רוצח.

הרוצח היה מלשין
>^שמת הרצח נראתה די חיוורת בעיני רודפיו של
ץ ) שטטנר. היתד, דרושה להם אשמה מזעזעת יותר, שתיגע
ללבבות יהודים רחמנים, תדביק תו קלון צבורי על שטטנר.
האשמה החדשה נמצאה מיד. שטטנר היה מלשין ברומניה,
הסגיר יהודים לנאצים ולסובייטים. נמצא גם מי שיוכיח אשמות
אלו. היה זה אברהם סוסנה, פקיד נמוך במשרדי הרכוש
הנטוש, שפוטר מעבודתו בגלל האשמות שונות.
באחד הימים הצליח סוסנה להשיג מכתב רשמי ממשה
וינברגר, פקיד לשכת־הצפון של נציבות המנגנון, בו הוא
פונה לעורך דין בן־זאב ומבקש ממנו לטפל בחיסול העניו
של סוסנה.
ללא שום קשר למכתב זה׳ כמובן, עסק סוסנה אותה חקו־נא״
,באיסוף חתימות של יוצאי רומניה, המעידים שך,ם מכי־דים
את שטטנר כמלשין. הוא היה עובר מבית לבית, ממע־ברה
למעברה, מחפש אנשים שהכירו את שטטנר בחוץ־לארץ
ומבקש מהם לחתום על כתב ההשמצה שבידו.
קשה לדעת איזה ענין אישי היה לאברהם סוסנה במציאת
האשמות נגד שסטנר, שכן הוא לא הכירו מעולם. תעיד על
כך העובדה שבאחד הימים פנה שטטנר עצמו, שידידיו הודיעו
לו על ד,פטיציה המוזרה, אל סוסנה, ביקש לחתום שהוא מכיר
את שטטנר כמלשין.

ממן הז ה. שטטנר עומד בפתח לשכת העבודה החיפאית. הוא מתייצב נסם מדי בוקר, לראות אם יוכל לקבל עבודה.
אך ברור לו כי לא תינתן לו כל פרנסה. ני הוא מרד בכנופיי ת חושיטטאן וכנופיר. זו שליטה על חלוקת הפרנסה בחיפה.
סוסנה לא שאל שאלות, נתן לשטטנר לחתום.
כך נולדה העלילה השניה.

מצ5וגה שר חושיסטאן
י ״ פנילמעלהמחדשיים מצא השופט החוקר כי יש
/הוכחות לכאורה להעמיד את צבי שטייג׳,אברהם ומדמו,
ונחום גוטמן, שלושתם פקידי־המכס שהואשמו על־ידי שטטנר
בגניבה, לדין בפני בית־המשפט המחוזי. נוכח החלמה זו,
ולחץ העתונות שנתעוררה לפתע״ ,לא היתר, אפשרות אחרת
בידי נציבות־ד,מנגנון אלא להפסיק את עבודתם של הנאשמים,
שבינתיים עלו בדרגה בצמרת המכס, עד לבירור דינם.
לפתע זז משהו בליבם הרחום של אנשי חושיסטאן. איך
אפשר להפקיר משפחות של פקידים לחיי רעב, ללא עבודה,
ללא תמיכה י המצפון התעורר לתחיה, בדמותו של יעקב
דינס, לשעבר סגן־מזכיר מפא״י בחיפה, וכיום קצין בטחון
במכס. הוא עבר בין עובדי המכס, שיכנע אותם להפריש
ממשכורתם סך של חמש לירות כתרומה ראשונה עבור
שלושת מחוסרי־העבודד״ שאם כי עבודתם הופסקה, המשיכו
לקבל משכורת חלקית.
השלושה ניצלו מיד את התמיכה שקבלו, שכרו עורך־דין,
יצאו השבוע בהתקפה נגדית על שטטנר, הגישו נגדו תביעה
לבית־המשפט על שבועת־שקר•
כל המנגנון חחושיסטי קם על רגליו. ועדי העובדים, המורכבים
מאוכלי לחם חסדו של אבא חושי, הכריזו כי
ישבתו במקרה ששטטנר יוחזר לעבודה. גלויי־דעת ועלונים
* העולם הזה היון ה ע תון היחיד במדינה שחשף את פר שת
שטטנר עו ד ברא שיתה, אף ששטסנר עצ מו פנה בשע תו לכל
העתונים.

נשלחו בעשרות לכל מערכות העתונים והאישים בארץ, בהם
יצאו עובדי־המכס בשורת האשמות חדשה נגד שטטנר. שוב
היתד, לכך סיבה מוצדקת. היה ברור שאם יגיעו השלושה
.לבית־המשפט המחוזי, יתגלו די גילויים כ ף לטאטא החוצה
את כל צמרת המכס בחיפה.
אמר השבוע נאשם מספר ,3נחום גוטמן, צעיר בלונדי
תקיף, לחולית העולם הזה :״אנחנו הסמרטוט שהעבירו אותו
דרך צנורות הביוב של המדינה, לנקות בו את הלכלוך של
אחרים. אנחנו רק כפרות. אילו היה שמי אחר ולא גוטמן,
לא היו מעמידים אותי לדין *1
זאת יודעים גם כל שליטי חושיסטאן. לכן הם עושים את
הכל כדי לטשטש את הפרשה בעוד מועד• איש אינו מעוניין
בפרשת קסטנר שניה, חמורה עוד יותר.

שאח מת!
ף* מרפסתביתהקפה גך ארמון בחיפה ישב גבר
שמן וקרח, שיחק בשלוה שח עם ידיד ותיק. סביבם עמדו
כמה סקרנים ועוברי־בטל, התבוננו משחק. מרדכי שטטנר
פתח בהתקפה מחודשת, למרות שכמה מהכלים שלו נפגעו
והורדו מהלוח. הוא חישב בזהירות כל מהלך ומהלך.
כמעט מדי יום ביומו, בימים שאינם מוקדשים למערכה
הגדולה שלו, הוא מתעמק במשחק־ד,מלכים .״פעם הייתי
עושה מהלכים פזיזים, תקפתי בלי לראות את תוצאות התקפתי,
הפסדתי במשחק,״ סיפר בין מהלך למהלך.
משחקו ך,חדש היה ברור. כל התקפתו היתר, מכוונת למטרה
אחת ; שאח מת ! היריב היה נוקשה ולחם בשיטות מפתיעות.
אבל הזן נשים שעמדו מסביב למשחקים עודדו את
שטטנר, הציעו לו מספר מהלכים. נדמה היה שכולם מחכים
למפלתו של אותו השאח.

ד ת או ביזנס *

טקס ה חנו שד הקנייה
פלגההפועל ״ המזל חי היא מפלגה יפה וחיובית לכל הדעות. האידיאל של
**ו סוציאליזם דתי, קשירת מיטב הרעיונות של נביאי קדם עם מושגי הצדק החברתי
החדישים, קסמו לרבים. אלפים מבין הנוער הטוב ביותר בארץ נמצאים בשורות תנועת
בני־עקיבא ומשקי־הספר שלה.
אולם השובים הרבה יותר מן החלוצים הס ההולכים בראש המחנה, כעמוד־ענן ביום
וכעמוד־אש בלילה. אלת הם העסקנים של המפלגה, העושים בהגשמת הרעיונות השמימיים
עלי אדמות. אם החלוצים הם סמל הפועל־המורחי, הרי הגוף האמיתי של המפלגה הוא
גופם של העסקנים. כל קשר בינו לבין מגשימי האידיאל של חורה־ועבודה הוא מקרי
בלבד.
רק אפיקורוס, הכופר בעיקר, היה מסרב לתרום את מיטב כספו לקיומו של מבנה
חשוב זה ולפרנסת אותם עסקנים, שהם בשר ודם. אולם אין צורן לתרום. אין צורך בשום
התלבטויות, שיכלו להוציא ח״ו את האזרח הושראלי לתרבות רעה, רחמנא ליצלן. הכסף
נלקח מן האזרח בדרן הנוחה ביותר, על־ידי הגובה של מס־ההכנסה.
בהשוואה לעסקני הפועל־המזרחי, גם החניכים המצטיינים של קורס צבאי להסוואה אינם
אלא דרדקים של בית־רבן. קל להסוות תותח שייראה כעץ־זית, להפוך טאנק לגבעה

״המודיע ,,עוד מודיע
ך* קציס משרד-הדהות, שאושר לפני
4 1חודשיים בלבד, בהצבעה קואליציונית אוטומטית,
מגיע ל־ 2.930.600 לירות. נוסף עליו
סכום של 750 אלף ל״י מסעיפי תקציב
הפיתוח, שנועדו למבנים דתיים.
על חשבון תקציב שמן זה חיים 386 איש,
עובדי המשרד במשכורת מלאה, נוסף על
מאות עובדי המשרד במשכורת חלקית ובהק־צבות
חודשיות. כל הפקידים, מלבד קומץ
זעיר שאפשר לספרם באצבעות יד אחת,
וגם הרוב המוחלט של הרבנים והדיינים,
הם עסקנים פעילים של הפועל־המזרחי בימי
חול ובמועדי בחירות. בתקציב האחרון בלבד,
נוספו 23 עובדים חדשים מסוג זה.
במלים אחרות: נוסף על זכותה הדמוקרטית
של מפלגת הפועל־המזרחי להחזיק 11
חברי־כנסת, ביניהם שני שרים, על חשבון
המדינה, ונוסף על זכותה הציונית להחזיק
כמה מאות שליחים ועובדים במוסדות הסוכנות׳
הרי מחנה אדיר של מאות עסקנים
נוספים, צמרת של מפלגה שלמה, המנהלת
את כל מנגנונה ומוסדותיה של מפלגה זו,
מוחזקים על חשבונו של משלם המסים.
אם היה למישהו ספק בכך, הנה עדותם
של מומחים :
ישיאליש עי הו, ח״כמפא״י :״משרד
הדתות עושה רושם של מוסד מפלגתי
יותר משהוא עושה רושם של מוסד ממשלתי.״
קלמן
כהנא, ח״ב פועלי-אגודת־ישר־אל
:״מספר הפקידים המשתייכים (למפלגות
אחרות מאשר הפועל־המזרחי) אפשר
למנותם על אצבעות יד אחת ולא יותר.״
וז רחוורהפ טי ג, בעל־הדבר עצמו, מנהיג
הפועל המזרחי וסגן שר־הדתות, מאשר
בפירוש :״מה אתם רוצים? האם עלי לפטר
את האנשים היושבים כדי להכניס את אנשי
אגודודישראל, שבשעתו נהרו למשרד־הסעד?
האם עלי לפטר עובדים שהם חברים של תנועת
הפועל־ד,מזרחי?״
על האפשרות שישנם אולי בארץ מאות
אלפי אזרחים בעלי השקפה דתית, שאינם עסקנים
פעילים לא במפלגת שר־הדתות ולא במפלגת
שר־הסעד־לשעבר, ושאולי גם הם
מוכשרים לעבודה — על כך לא חשב איש.
אולם לא יהיה זה צודק לומר שאנשי ה־פועל־המזרחי
תאוותנים. להיפך, נדיבותם ממש
מפתיעה. כך, למשל, משובצים עד היום
הזה כל חברי מערכת העתון המודיע, שהוא
דווקא בטאון אגודת־ישראל, במשרד ממשלתי
ועובדים על חשבון משלס־המסים. איצ׳ה־מאיר
לוין, בהיותו שר־הסעד, שאף להוציא
עתון מבלי שהיה לו תקציב וציבור־קוראים
מספיק לקיומו. לא עלה על דעתו שמשלם־
המסים הישראלי יסרב לפרנס מוסד כל כך
חשוב. כשבא במקומו שר־הסעד החדש, משה
שפירא, הבום של המפלגה היריבה, כבר
היה הוותק של מערכת המודיע בתוך משרד־הסעד
כה גדול שלא היתד, אפשרות לפטרה.

מכתב רגוזה

** דכמה שמנהלי משרד־הדתות מסתם־
( 1קים במועט, מתגלה בפריט קטן של תקציבם:
סכום של 8000ל״י ל״קשרים עם הגולה״.

אנשים
צרי״עין, כמו ח״כ נחום ניר־רנך
לקס, יכולים לטעון כי משרד־הדתות אינו
זקוק לכך. ניר־רפלקס, המתמצא בעדני הסוכנות,
יודע שיש שם תקציב קטן של 800
אלף ל״י למען ״המחלקה התורנית לגולה״,
מהלקה של הפועל־המזרחי השולחת על חשבון
העם את עסקני המפלגה לארצות התפוצה׳
הן לצורכי המגביות המפלגתיות והן לצורכי
נופש שהם זקוקים וראויים לו. כ־שופט־חוקר
של הסוכנות בדק ניר־רפלקס,
בין השאר, את פרשת יהודה דטנר, איש־ה־פועל־המזרחי
שהעביר על חשבון האומה
את מכוניתו הפרטית במטוס מיוחד מטהרן
לפאריס, שם התקיימה חגיגת בר־מצווה צנועה
של בנו.
ניר־רופלקס חשש, משום מה, שיש כאן
דוגמה של כפילות, ששתי מחלקות מבזבזות
את כספי האומה לשם שליחת אותם השליחים
לשם אותן המטרות המפלגתיות. אולם
הוא טעה. רק מחלקה אחת עושה זאת —

ירקרקה. כל זה מישחק ילדים לעומת הסוואתה של מפלגה שלמה, על ראשיה, מוסדותיה,
מועדוניה ותקציבה, כמשרד ממשלתי רגיל, המשרת את המדינה וקיים על כיסי אזרחיה.
תמרון־הסוואה גאוני זה יצר את משרד־הדתות.
המענין הוא, שגאוניות זו היא זולה למדי. כל אדם בישראל, החל בתינוק שנולד אמש
וכלה בתושב מושב־הזקנים, משלם בממוצע שתי לירות בשנה עבור משרד הדתות והתקציב
הדתי של משרד הפיתוח. הוא מוסיף עוד שתי לירות לקיום מנגנון השרותים הדתיים־
כביכול של רשותו המקומית. סכום פעוט של ארבע לירות לקיומה של מפלגה גדולה כמו
הפועל־המזרחי, זה מעט מאד. זה פחות ממה שמשלם בעל רדיו בישראל כדי לא לשמוע
את קול ישראל, שגם בתקציבו מוקדש חלק הגון לפרנסת עסקני הפועל־המזרחי הממונים
על ההווי הדתי.
במדינה אשר צרכי הבטחון ממלאים תפקיד חשוב בחייה, כדאי לאזרח ללמוד את כללי
ההסוואה ולהטות אוזן לנסיון גאוניו. פרק זה ישתדל להנחיל לקורא את מושגי־הימוד של
אמנות זו, המקיימת את מפלגת הפועל־המזרחי. לשאר מקורות ההכנסה של המפלגה
המבורכת — תרומות בבתי־כנסת, תשלומי האזרח עבור מילתו, נשואיו, גרושיו וקבורתו,
עסקים פרטיים וציבוריים של מנהיגי המפלגה ותרומות העם היהודי לאידיאלים ולמגביות
הציוניים — על אלה עוד ידובר.

יגלה כי אותם פקידים עוסקים בפעולותיה
של ברית עולמית של תורה ועבודה, ששמה
מעיד על אופייה. זהו הארגון העולמי של
הפועל״המזרחי, אשר שר־הדואר השנון יוסף
בורג נוהג לקרוא לו, בליגלוג :״ברית־מילה
עולמית״ .הם מארגנים את המסיבות השבועיות
של הברית לתיירים דתיים. משרד
הדת משלם את ההוצאות.
העברת משכורתם של פקידים אלה לתקציב
המדינה מייעלת מאד את מבנה הברית.
עתה היא יכולה להעביר את כל הכנסותיה
במישרין למפלגת הפועל־המזרחי.

מחיר דן? גמרא
ך* ל מפלגה דמוקראטית״לקוקה^ ,
^ כינוסים. הפועל־המזרחי אולי אינו ד־מוקראטי
ביותר, אולם כינוסים יש לו בש־

על מנת להכשירם לקראת מלחמת־הבחירות.
כינוס שני של פעילים התקיים בהר־ציון,
שלישי במירון. בכל כינוס, אשר עשרות
שעותיו הוקדשו לבעיות ארגון המערכה מטעם
המפלגה, הוקדשה גם שעה אחת ללימוד
פרק משנה או לדרשה על פרשת השבוע.
שעה זו מספיקה כדי שמשלם־המסים יכסה
גם את כל שאר השעות. מארגני־הכינוס עורכים
חשבונות מנופחים פי עשרה, מבקשים
את השתתפות משרד־הדתות בעשירית הסכום.
משרד־הדתות נענה בדרך כלל ברצון,
בלי בדיקות קטנוניות. ומה עוד שהמדובר
רק בעשירית אחת.
אולם לא תמיד משמש התקציב של 14
אלף לירוונ, המוקדש ל״הווי דתי וחגיגות דתיות״
,לעריכת חגיגות. יש ומשרד־הדתות
מקמץ, כנראה לשעת־החירום ומוציא רק חלק
קטן — למטרה ההפוכה: מניעת הווי י
דתי וחגיגות דתיות.
הדוגמה הידועה והמאלפת ניתנה בל״ג בעומר
השנה, כאשר בוטלה חגיגת רבי שמעון
בר־יוחאי בהתערבותו הפעילה של האיש האחראי
להווי הדתי, המנהל הכללי של משרד־הדתות,
שלמה זנוויל כהנא.
כהנא, השנוא על רוב האדוקים בגלל כשרונו
הגאוני להמציא מקומות קדושים ואגדות
דתיות מתאימות* ,אינו נח ואינו שקט.
רק השנה המציא את תפילת־הים באילת, והחל
מגדל על גג ביתו ברחוב גאולה בתל־אביב
משתלה נאה של צמחים שהוא מחלקם
בארץ ומייצאם בחוץ־לארץ בתור צמחי הר־ציון.
אולם טכסים עתיקים, שיריבי מפלגתו
השתלטו עליהם, הם לזרא ללבו ההרד.
לכן, כאשר נהרו השנה, כמו בכל שנה,
אלפי עולי־רגל חרדים לקבר רבי שמעון
בר־יוחאי במירון, מצאו לתמהונם כי משט־רת־ישראל
חסמה את כל המעברים, נתנה
מעבר רק ליחידי־סגולה מפעילי הפועל־המז־רחי
שקיבלו אישור מיוחד מטעם כהנא.
משלם־המסים חסך ביום זה סכום ניכר.
משכורתם של השוטרים, שהתפנו מעסקים פחות
חשובים כגון רדיפה אחרי פושעים, ש למה
ממילא. ואילו מתקציב המדור להווי דתי
נחסך סכום נאה, שיוכל לשמש לעוד כמה
כינוסים חשובים של מפלגת הפועל־המזרחי,
בהם יקראו המשתתפים גם דף גמרא.

הקל;? החזק

ש ר ־ ה ד תו ת ש פי ראו סגן־ שרוורהפ טי ג
כדאי להטות אוזן
זו של הסוכנות. זו של משרד־הדתות נועדה
למטרה הרבה יותר צנועה: להעסיק שלושה
עסקנים של הפועל־המזרחי, שלא מצאו מקום
אחר. הם יושבים באחת הפינות העלובות של
משרד־הדתות, כותבים מפעם לפעם מכתב.
כל שאר מעשיהם אינם מעדנים את משלם־
המסיע
אם, מתוך סקרנות גרידא, יתענין משלם־
המסים בכל זאת במה שקורה לשאר הכסף,

פע ׳.הצרה היא רק שכינוסים עולים כסף,
הרבה יותר ממה שמפלגה צנועה אוהבת לשלם
מכיסה. יש להביא את המתכנסים באוטובוסים,
להזינם, לאכנסם.
משלם־המסים שמח לשלם הוצאות אלה למען
הפועל־המזרחי. הוא רק אינו יודע איך
הוא עושה זאת. הטכניקה היא פשוטה עד
להפליא. פעילי הפועל־ד,מורחי בקרב העולים
החדשים הובאו בפסח לביתיציוני אמריקה

ין ז ה עי סו קו היחיד, ואפילו העיקרי,
\ | ש ל שלמה זנוויל כהנא. הוא עוסק באופן
פעיל גם בסעיף של ״ייצוא תשמישי
דת״ ( 4000ל״י).
משלם־המסים התמים יכול להתפתות למחשבה
כי ייצוא תשמישי דת הוא עסק המכניס
רווחים נכבדים מאד, ועל כן אינו זקוק
לתמיכתו. מחשבה שטחית זו אינו לוקחת
בחשבון את הקשיים העצומים. כך, למשל,
פרץ סכסוך דיפלומטי חריף בין ישראל
* ואשר מעולם לא הוסמך לרבנות.

לבין שלטונות ארצות־הברית בגלל אותם שתילי
הר־ציון המלבלבים בחלקם על גג הבית
ברחוב גאולה בתל־אביב.
האמריקאים טענו שיש חוק האוסר בפירוש
ייבוא שתילים לארצם, מחשש העברת
מחלות. רק בקושי רב הוסר מכשול זה
על־ידי פקידי משרד־החוץ, המקבלים משכורת
מתקציב אחר. גם האמריקאים הבינו לבסוף
את קדושתו של העסק הבריא•
למרות כל הקשיים האלה, אין זנוויל כהנא
מבזבז את כספו של משלם־המסים אפילו
כדי להעסיק פקיד אחד לטיפול בייצוא ה־תשמישים.
הוא עוסק בדבר באופן אישי ביותר,
בכוחו עצמו. אבל ההישגים אינם קטנים.
דוגמה
אופיינית הוא ייצוא האתרוגים, שכל
יהודי הגון חייב לברך עליהם בסוכות.
אתרוגי ישראל מגיעים בעוד מועד גם לשווקים
הרחוקים ביותר של קאליפורניה, ברזיל
ובריטניה. אמנם, לא כל המשלוחים מגיעים
בזמן. מובן שמשרד־הדתות, החייב לתת את
ההכשר לאתרוגים, אינו מספיק להכשיר את
כל המשלוחים בבת אחת.
כל יצואני האתרוגים טוענים מזה שנים
כי איש אחד בלבד, היצואן אייזיק פרידמן,
זוכה בהכשר במועד הנכון, ששה שבועות
לפני כל שאר מתחריו. על כן נמכרים את־רוגיו
עד האחרון, לפני שמספיקים כל שאר
המשלוחים אף לצאת את הארץ״
הכשר מוקדם זה שווה לפרידמן הרבה רבבות
ל״י, ואין פלא שהמשמיצים המקצועיים
נטפלו על פרשה זו ורוטנים על תשלום שוחד.
אולם מובן מאליו שוו רק קנאת מתחרים
והוצאת דיבה. משרד הדתות, ועובדיו
הטהורים, לא יעלו אפילו על דעתם לקבל
שוחד בזוי.
פרידמן עצמו אינו שם את הכל על קלף
האתרוגים. את המטבע הזר, שהוא מרוויח
מיצוא תשמישי הקודש, הוא משקיע ביבוא
סחורה העומדת במקום השני, ישר אחרי החזיר,
ברשימת התועבות של כל יהודי דתי.
הוא מיבא קלפים ולא תמיד בדרך החוקית.

איציה מאיר מאשים שום אדם אינו מותח ביקורת קטלנית יותר על
משרד-הדתות מאשר הרב איצ׳ה־מאיר לוין, האי-
שיות הבולטת ביותר בקרב המפלגות הדתיות.
כף מתאר המנהיג הדתי את המשרד שהוקם, כביכול,
למענו :
המלים ״משרד הדתות״ צורמות את האוזן של כל יהודי דתי...
משרד הדתות נהפך למשרד מפלגתי מובהק׳ ומתנהגים בו כפי
שהתנהגו פעם בעיירה קטנה בפולין וליטא, בדרכי נקמה לכל
מי שהוא ממפלגה דתית אחרת ...אם יבוא למשרד הדתות אדם
שאיננו מן המפלגה (הפועל־המזרחי) יוכל להסתובב במסדרונות
כל היום, ולא יהיה לו עם מי לדבר, ואילו כל מי שיש לו פנקס
מפלגתי (של הפועל־המזרחי) יכול להיכנס לפני ולפנים.

ישיבות הקרובות להפועל המזרחי ...אותו הדבר בניגע להקצבות
לשעורי תורה ...תקציב של 20 אלף ל״י עומד לרשות ספרות
תורנית. גם את זה נותנים רק למפעלים הקרובים למפלגה.
בנוגע למינוי רבנים בישובים חדשים. הנה רבנים גדולי תורה...
נאלצו לקנות כרטיס־חבר של הפועל־המזרחי. יודעים הם מראש
שבלי זה הדרך סגורה בפניהם. על כך מרמזים בגלוי, וגם
אומרים זאת בפה מלא.
תקציב הפיתוח מנוצל להקמת בנינים דתיים, חלקם הגדול
בישובי הפועל־המזרחי, ורק מתוך לחץ יוצא מן הכלל מקבלים
גם אחרים הלוואות.
במפלגתו ובאירגונו יכול כל אחד לעשות כרצונו. אך אם הדברים
אמורים בכספי ציבור — יש לנהוג ללא אפליה. הטענה שגם
שאר המפלגות והמשרדים נוהגים כך, אינה מתרצת את העובדות
הללו. גם שם זוהי שערוריה, ובפרט משרדים דתיים, ויהודים
דתיים, צריכים לנהוג אחרת.
העובדות הן רבות, ואין ברצוני להיכנס לפרטים, נגעתי בעדנים
בקצה המזלג בלבד.

טבעי הוא שבמשרד הדתות כל הפקידים דתיים, ועיבדה
היא שבין כל העובדים והפקידים ( 386 איש) יש רק ארבעה,
שניים מאגודת־ישראל, שניים מפועלי־אגודת־ישראל ועוד שניים,
בפקידות הנמוכה, שנתקבלו באמצעות הלשכה הכללית. לעובדים
(אלה) אין שום סמכות ואפשרות־עבודה בשטחים חיוניים.
המשרד סגור לגמרי בפני פקידים חדשים שאינם משתייכים
להפועל־המזרחי.
מנצלים את המועצות הדתיות לצורכי המפלגה׳ בכל השטחים.
הרכב המועצות הדתיות מטור לפי החוק לידי שר הדתות, אולם
השר אינו מתעניין בפרטי הדברים וחותם על מה שהפקידים
מגישים לו, הללו עושים את מלאכת המפלגה (הפועל המזרחי)
באמונה.
בחיפה לא הורכבה המועצה הדתית עד היום, מפני שהיחידים,
המחזיקים בה, בלי בחירות וניהול חוקי, הם אנשי המזרחי.
ישנם עוד הרבה מקומות כאלה.
סידרו שרבנים יסעו לישובים חדשים לחיזוק הדת, אבל רבנים
מאגודת־ישראל לא נשלחו ...המחלקה לישובי עולים מנוצלת גם
היא להשפעה חד־צדדית ...התקציב לישיבות מתחלק בעיקר ל
משיב
על פך סגן שר הדתות״ זרח ווהרפטיג :
אל יתפאר הרב לוין. מתוך ידיעת הענינים אני רוצה להגיד כי
הרב לדן לא הכנים בתקיפת כהונתו (כשר הסעד) אף חבר אחד
מהפועל־המזרחי לעמדת מפתח.

כין קודש לחוד
** ם הקמת המדינה חשבו אנשים
> תמימים כי אין בה מקומות קדושים.
הם לא לקחו בחשבון את מרצו ופעילותו של
שלמה זנוויל כהנא, המסוגל בנקל להמציא
מקום קדוש אחד לחודש. ההוכחה: תקציב
משרד הדתות ל״מחלקה למקומות קדושים״,
המגיע ל־ 8200ל״י.
אם יחשוב מישהו כי פירוש הדבר שמש־רד־הדתות
מנהל את המקומית, אין הוא מוכיח
אלא את תמימותו. מנהל משרד הדתות,
שלמה זנוויל כהנא, העניק את ניהול אותם
המקומות הקדושים, המכניסים כספים רבים,
לאגודה פרטית הנקראת בשם הועדה למען
המקומות הקדושים. משלם־המסים יכול להיות
בטוח שהועדה הפרטית הזאת מנהלת את
עסקיה הנרחבים והקדושים בסדר, כי הוא
מכיר היטב את האיש העומד בראש האגודה

הפרטית הזאת. שמו ד״ר שלמה זנוויל כהנא.
ההכנסות המשוערות של האגודה, החולשת
על 300 מקומות קדושים והגובה את
תרומות התיירים הבאים לא פעם לביקור במכוניותיהם
המפוארות בשבתות ובחגים, מגיעה
ל־ 75 אלף ל״י. את הסכום המדויק אין
לדעת כלל, כי בשנה שעברה נאלץ דובר
משרד־הדתות להודות בצער כי היו מעילות
נרקבות וכי נעלמו פנקסי־קבלות שלמים, שאיש
מלבד לוקחם ושותפיו אינו יודע אילו
סכומים נרשמו. בהם (העולם תזה 916 ,915
1־ .)917

למרות מעילות אלה, אין לחשוש לגורל
האגודה. היא מקבלת ממשרד הדתות הקצבה
שנתית של כמה אלפי לירות.

אדס גראציה ארטיס
** מקומות הקודש יכול אדם מעוניין,

מנהל משרד הדתות כהנא
מקום קדוש אחד לחודש

^[ אם הוא שייך לקורס ום הדיפלומטי, לעבור
ישר למקום פחות קדוש. מקום זה נמצא
בשדרות רוטשילד מם׳ 134 בתל־אביב,
והוא שייך לאלמנה חביבה וסימפטית בשם
מלכה מועד כהנא.
גברת כהנא, שהיא במקרה אחותו של שלמה
זנוויל כהנא, הצליחה באמצעים פרטיים
צנועים מאד, ואולי בתמיכה אדיבה של מש־לם־המסים,
להקים סלון־לאמנות, שנועד מראש
לשמש מקים מועד לדיפלומטים זרים
ומקומיים, המחפשים בילוי תרבותי לערבים
משעממים.
כאשר, מתורבתת, הבינה הגברת כהנא כי
סלון לאמנות זקוק לאמנות. כאשד, מסורתית
הבינה שרצויה אמנות יהודית שורשית, החדורה
ערכים מסורתיים. לכן מילאה את
ביתה ביצירות בעלות ערך לא רק אמנותי,
אלא גם לאומי: כלי כסף וזהב, יצירת אט־נים
יהודיים ברחבי הגולה, שניצלו בנס מידי
המרצחים. האורחים ידעו את הפתגם ה־לאטיני:
האמנות למען האמנות, ארס גרא־ציה
ארטיס.
במשרד הדתות קיים מדור ל״גאולת שרי
דים
מהגולה״ .תקציבו 7000 :ל״י. מנהלו :
שלמה זינוול כד,נא.

של ראש־העין ב׳ נואם הרחק מקהילתו ב־ראש־ר,עין

שגייס שחס אחד
** שלסיהמסים המחונן בדמיון יכיל,
לאור טכניקה זו, לדמיין לעצמו כיצד
מממנים מפלגת הפועל־ד,מזרחי ועסקניה את
שאר פעולותיהם המבורכות.
כאשר מפא״י או השומר־הצעיר רוצים לגדל
משמרת צעירה ולתת לה ק-רם ממצה,
עליהן להוציא את האנשים לסמינרים באחד
המשקים, לבזבז על כך כסף יקר. אין בעיה
כלאת קיימת לגבי הפועל־המזרחי: די לכנות
את הסמינר בשם ״אולפן״ או ״סמינר דתי״
או ״ישיבה״ ,וכל התקציב יבוא כסדרו. משרד
הדתות הקציב ל״תמיכד, בישיבות, כולל
אולפנים וסמינרים״ סכום של 345 אלף ל״י.
הישיבות הגדולות ביותר׳ העוסקות באמת
בהרבצת תורה, כמו ישיבות פוניבז׳ חברון
ועץ־חיים, מקבלות רק את השיירים העלובים.
הן שייכות, במקרה, למפלגות דתיות
יריבות.
משרד־הדתות צודק. כי הרבנים, לכשיכנסו
לתפקידם, יצטרכו ממילא להקדיש את עיקר
מרצם לפעולות מפלגתיות, ומוטב שיוכשרו
לכך מראש כהלכה. כל ישוב של עולים זקוק
לרב. כל ישוב כזה זקוק גם לעסקן
של הפועל־המזרחי, שינהל את עסקי המפלגה.
הדרך ד,חסכנית והיעילה היא, כמובן,
למזג שני תפקידים אלה באדם אחד, ולשלם
לו משכורת (שלמה או חלקית) מכספי המדינה.
המשכורות כלולות בסעיף ״שרותים
דתיים בישובי עולים ובמעבדות״ ,המגיע ל־
297 אלף ל״י.
לכן מתנגד הפועל־המזרחי בתוקף לדרישה
האפיקורסית לבטל את הרבנים החלקיים, ולמנות
רב מלא אחד לגוש שלם של ישובים.
בצדק.
מובן שאין הרב מנצל את מעמדו כדי להציע
לבני עדתו ביום הבחירות להצביע בעד
הפועל־המזרחי. לכן נואם הרב של ראש־העין
א׳ באסיפה של ראש־העין ב׳ ,ואילו הרב

מקרה מי וחדרכמ רי
ך * ע ס קן הטובביותר אינו יכול לנהל
( | את עניני מפלגתו ללא מועדון. אין דבר
— משלם־המסים משלם. די להכנים ספר־תורה
לאחת הפינות של הצריף או האולם,
ומשרד הפיתוח, השייך למפ״ם, יכסה ברצון
את כל ההוצאות מהסעיף ״הלוואות להקמת
בניני דת שונים״ ,המגיע ל־ 650 אלף ל״י.
משרד־הדתות ימליץ.
יש כמיבן ה־צאות שכמעט ואי־אפשר להגניב
אותן לשום סעיף שהוא. למשל, אם
רוצה הפועל־המזרחי לארגן בחיפה הפגנה
נגד שותפה בקואליציה העירונית, אבא חושי,
ויש להביא המונים העירה במכוניות שכורות
ולהלינם בעיר בבתי־מלון, דרוש סכום ניכר
שקשה לזקפו על־חשבון תשמישי־קידש או
מבנים דתיים. לשם כך קיים סעיף מיוחד,
בעל שם מיוחד :״תמיכית למקרים מיוחדים״
.ד,סכ־ם 11 :אלף ל״י.
כמיבן שיש גם תקציב למימון פעולות־התעמולה
והפרסומים של המפלגה. שם ההוצאה:
מורשת. שם הסעיף :״מפעלי ספרות
ומחר תורני״ .הסכום 20 :אלף ל״י.

כ או 3יהמחר*
שכבר ניכח בוודאי ש־גאונית,
יכול לשאול
יקרה אם יבטלו הגאוהגאונים,
שהמציא אח

* * שלס ״ ה מ סי ם,
כל השיטה היא
את עצמו בדאגה מה
נים מן הארץ, ודור
השיטה, ילך לעולמו.
אך איזהו חכם י הרואה את הנולד. משרד
הדתות הקציב סכים של 2500ל״י לסעיף
״הענקות לעילויים״.
העילוי הראשון שזכה לתמיכתו ד,נלד,בו
של משלם־המסים הישראלי: הצעיר אברהג
דוב גנחובסקי.
השם מוכר? בודאי. העילוי הוא בנו שק
אליהו משר, גנחובסקי, מגהלי הפועל־המז־רחי
ומעשירי־הארץ.
מעשי אבות, סימן לבנים.

זזגפית

(כל הזכויות שמורות)

• היפון לזרב דולארים גובר והולד השנה. הדאגה ל שלומה של
הימדינה, לאור עיסקו ת הנ שק הערביות, דירבנה את י הדו ת אמריקה למאמץ
שיגרום לשיא חדש ב הכנ סו ת ה מג ביו ת, שאולי יעלו אפילו על השיא של . 1948
גס המענק האמריקאי, ב תו ספ ת עיסקה גדולה של מתן עודפי מזונו ת, יגיע לסכום
ניכר מאד.
• פלשטין עלולה לחזור למפה העולם. אס יצליחו המאמצים של
בריטניה למנוע סופי ת את הצ טרפות ירדן לגו ש המצרי, ינסה עבד אל־נאצר
לתמוך בתנוע׳ת־ה שיחרור של ערביי ארץ־ישראל שממערב לירדן. המטרה:
הקמ ת מדינה עצמאית של ערביי פל שטין, ב חסו ת ה מופתי האג׳ אמין אל־חוסייני.

ב מ דינ ה

שרת לא יהיה מזכיר מפא״י.

נ סיונו תיו של בי. ג׳י. ל היפ טר בצורה

זו מ שרת נכ שלו, הו דו ת להתקפה ה מ רוכז ת של ידידי שרת בממ של ה ובעתונות.

אין גם כל סיכוי כי גולדה מאירסון תרד מן הממשלה
לתפקידזה. שמה הוזכר בענין ז ה רק כדי להמתיק את הגלולה לשרת. אולם
עתה גדולים הרבה יותר סיכוייו של אהוד אבדיאל לתפקיד זח. אפ שרות אחרת:
אחת הד מויו ת הצעירות ה מרכזיות של מפא״י, בן מו שב־עובדיס, הממלא כיום
תפקיד מרכזי באחד מ שרותי וומדינת.
.מצב זה לא ימנע את הזרתו של פנחס לפון, שיתמנה כמזכיר
ההסתדרות ב מקו ם נמיר. נמיר יזכה בתפקיד נכבד ביותר ב שרות החוץ.

.בי. ג׳י. ישתלט גם על עניני המרחב במשרד־החוץ. במקומו
של גדעון רפאל, המנהל המ תפו טר של מחלקת המזרח ה תיכון במ שרד־החוץ, יבוא
יצחק גבון, איש א מונו של ראש־הממשלגק

משלחת הקונגרס היהודי לברית־המועצות תתמהמה.

הידיעות בענין ז ה היו מוקד מות. המ שלחת לא תצא לפני הקיץ הבא,
אחרי שיבקרו בב רית־המועילות מספר ניכר של עסקנים יהודיים
שלא מן הקונגרס היהודי העולמ י, ביניהם המזכיר המדיני של אגודת־

העם מערה אפדט פי ת
כנאה למדינה אשר בראשה עומד חובב־אפלטון
מושבע, דמה המצב בה השבוע למשל
מפורסם של החכם היווני הגדול.
מעשה באסירים שהיו כלואים במערה.
החלון היחיד היה מעל לראשיהם, כך שלא
יכלו להסתכל החוצה. מבעד לחלון הסיל
האור על הקיר שממול את צל האנשים שהתהלכו
בחוץ. האסירים ראו רק את הצל
הזה. אבל נדמה היה להם שזו המציאות.
אזרחי. ישראל, הכלואים במערה חשוכה
של קנוניות מפלגתיות, ראו השבוע כמה
וכמה מאורעות שנראו להם׳ כאמיתיים. הם
לא יכלו לנחש שהיו אלה חזיונות־תעתועים,
הדים קלושים ומסולפים של תהליכים אמיתיים
שנשארו חבויים מעיניהם. העתוגות,
המשרתת כולה אינטרסים מפלגתיים, דאגה
לכר.
אם צעקו מזכירי לשכות חמס על מצב
האבטלה, אם איימו מנהיגים דתיים במשבר
ממשלתי בגלל החזיר, אם ניבאו העתונים
את מינויו ׳של משה שרת לתפקיד מזכיר
מפא״י (ראה להלן) — האזרח לא יכול היה
לנחש שכל אלה היו תמרוני הסוואה שביטאו
למעשה דברים שונים לחלוטין.
מעולם לא היתד, דרושה עתונות בלחישראל
הארי גודמן, היו שב ב ק בי עו ת בלונדון.

.למרדכי אורן לא צפויים ימי מרגוע לכשיחזור
מבית ־ ההבראה. מתגב שים והולכים ה חוגי ם הדור שים הקמת
ועדת־חקי רה ציבורי ת שתחקור בכל פד שת־אורן, החל מיציאתו
לחוץ־לארץ, דרך עדותו במ שפט סלאנסקי ועד ל שחרורו.

.הידוק

היחסים

בין מצריים

וסץ־העממית

בחודשים הקרובים יעמיד את הודו ובו רסה במצב חדש. התגב־רות
הי סודו ת הקו מוני סטיי ם ב שתי מדינות אלה עלולה להעסיק בקרוב
את מדינאי המערב. מסקנה אפ שרית: נ סיון מוגבר לשחד את עבד
אל־נאצר.

.באירופה תצוף מחדש ההצעה להקים פדרציה
קומוגיסטית בלקנית, שתכלול את יוגוסלביה, בולגריה
ואלבניה. הדבר ע שוי להיו ת התוצאר. העיקרית של ביקור
מ סוג זה, שהיתר,

ע שויה
על-ידי

טיטו במוסקבה. אחרי שהצעה קוד מת
לה שליט את טי טו באירופה הסזרחית־רדרומית, הוכ שלה
סטאלין על־ידי הקרע הגדול. אם יקום הדבר בטל ממילא את ברית
יוגוסלביה־יוון־תודכיה, י ס כן את האגף המערבי של ברית בגדאד.
הסערה תוסיף להשתולל באי השכן. ביקורו של מושל
קפריסין. המרשל סיר ג׳ון הארדינג, בלונדון, לא י שנה דבר. לפי
שעה לא תשנה בריטניה את החלטתה ללחום עד טיפת הדס האחרונה
על קפריסין, עדן וסינגפור.

• יהודי בריטניה עומדים לדרוש חלק כהכרעה
כקשר לחלוקת כספי המגבית היהודית המאוחדת
הנאספים בארצם. דרי שה זו צצה אחרי בי קו רו של אליעזר

מזעיק רפטור

ליבנה בבריטניה, ש ם הסביר ליהודים כי עליהם לרתערב בחלוקת
הכספים כדי למנוע שימוש לרעה ב תרו מו תיה ם. הדבר יחריף עוד יותר את
היחסים בין מפא״י וליבנה.

.לחובבי עתיקות: גילויים מפתיעים חדשים כקשר למגילות
הגנוזות יפו ר ס מו בקרוב על־ידי ייגאל׳ ידין. הגילויים י שפכו אור חדש
על מרד בר־נוכבא.
• רמטכ״ל קודם אחר מאיים בגילויים מסוג אחר. מרדכי מקלף
הודיע שאם לא יימנע שר־הפיתוח מפרסום הערכו תיו עלי אפ שרויות תפוקת יס־המלח,
שסוקלף מתנגד להן, י יאלץ לגלות לציבור את דעתו שלו.
• גילוי סנסציוני מסוג אחר: אם יחליט ד׳־ר י שעיהו ליבוביץ לפרסם
את חליפת המכתבים שהיתה בינו לבין דויד בן־גו ריון, על אף ה תנגדו תו של
בי. גיי ,.ת ש מע המדינה לרא שונ ה על סגירת תיקו של איש צ מרת מפורסם.
יהיה זהא חד מפרקי הספרו ת המ ענייני ם ביו תר של ה תקופ ה.
• חדשהספרותיתאחרת: ש״י עגנון עומד לפרסם ספר על עירו
ביט שאט ש ב שס בתוך עירי. הדבר י אכזב את ח סידיו שקיוו שיפרסם את הרומן
של: שירד״ הכ תוב על רקע הקלייה נזגרסנ ה וכולל סי פו רי אהבים וניאוף בין
פ רו פ סו ר של האוניברסימה העברית לבין אחות רחמנית בשם שירה.

.כעלי מכוניות

כתל-אכיב יכולים

ככר להכין

פרוטותיהם. ב ק רו ע יו ק מו מדחנים לגביי ת ד מי חני הכר חוב ו ת תעיר. תכניו ת
עי רוניו ת אחרות: הק מ ת מוזי און עיר וני גדול לתולדו ת העיד, הקמת שוק עירוני
ב אזו ר מנשיה.

לא כדאי

לנגוע ב מצורע

תלויה בישראל כמו עתה, כדי לשפוך מעט
אור לתוך המערה האפלטונית.

תעסוקה
בהדהמ תו פפת
מי שקרא את דבר, הזדעזע. מספר המובטלים
הגיע ל־ 12 אלף. המצב הולך ומחמיר.
דרושים אמצעי חירום, כדי למנוע שואה.
היחידים שלא הזדעזעו, למקרא הבשורה
הנוראה׳ היו שני הגברים שהמציאו איתר: ,
איש אחדות־העבודה חובב מכנסי־הרכיבה
ברל רפטור, ואיש־מפא׳׳י הערמומי זלמן
(״זיאמה״) מילשטיין, שניהם מנהיגי לשכות־העבודה
וחברי מחלקת התעסוקה של ההסתדרות.
ריפוי
בהלם. לא היה צורך בבשורות
מפחידות, לולא נזכר לפתע פנחס רוזן, שר
הפרוגריסיבים׳ כי בשעת הקמתה של הקואליציה
הנוכחית הסכים בי. ג׳י. להלאים
את לשכות״ד־,עבודה.
רוזן דרש את פרעון השטר. כמה שרי
מפא״י נטו להשקפה זו. הצעה מתאימה הונחה
על שולחן הממשלה.
לשכת העבודה הכללית־כביכול היא
למעשה פדרציה של מפלגות־ד,פועלים, מ־מפ״ם
עד פועלי־אגוד־ישראל. היא מהתה
את אחד המכשירים העיקריים להכנעת הפועל

לרצון מפלגתו. למסור מכשיר זד, לידי המדינה
— בעיני רפטור וחבריו — היה מעשה־טירוף.
מנהיגי
הלשכות ידעו כי מרפאים מטורפים
על־ידי הלם חשמלי. הם החליטו להפעיל הלם
דומה: יצירת בהלה כללית. אם ייראה מצב
התעסוקה כחולה צרעת, כך חשבו, לא תרצה
הממשלה לקבל אותה לידיה. וכי מי רוצה
להכניס את ראשו למיטה חולה?
בסוף השבוע היה נדמה כי שיטת־ההלם
הועילה. ההתלהבות של מלאימי הלשכות
התקררה באופן ניכר.

יחסים מרחביים
ניתוח אחר המוות
בקאהיר הוסיף איברהים עיזאת, הכתב
בן ד,־ 29 של רוז אל יוסוף, להתנהג כאילו
חדר כגבורה עילאית לארץ אוייבת, הצליח
לרמות את ראש ממשלת־ישראל ותריסר שרים
ואישים אחרים. מאמריו אמנם עזרו לנטוע
בלב הערבים כבוד חדש לכוחה של
ישראל, אולם הם היו מטובלים ברוטב חריף
של השמצות.
אותה שעה ישבו בירושלים האנשים שיזמו
את המפעל היפה, ניסו לנתח לעצמם כיצד
זה קרה שרעיון טוב הפך לחרבון ממדרגה
ראשונה למדינה ולממשלתה. היה זה ני־תוח־אחרי־המוזת׳
סן הסוג העצוב ביותר.
טימטום של חלם. כשאך הובא עי־זאת
לארץ על־ידי ממשלת ישראל, בהסוז־אה
של עתונאי דרום־אמריקאי, נשמר הסוד
בקפדנות בפני עתונאי ישראל. אולם
המנהל הזר של סוכנות־ידיעות אירופית חשובה
שמע עליו, התנדב מיד להודיע על
כך לעתונות העולם.
היתה זאת הצעה טובה: אם אמנם התחייבה
הממשלה לשמור על הביקור בסוד, מסיבה
בלתי־מובנת, הרי לא חייב הדכר עתונ־אי
זר. ביקורו של כתב מצרי בארץ היה הופך
מיד לסנסציה בינלאומית. עיזאת לא
יכול היה עוד לטעון כי ביקר בארץ בגניבה.
עתונאי
אחד הציע כי תיערך מסיבת־עתו־נאים
רשמית, בו יוצג המצרי לחברי־מקצועו
כארץ. דובר הממשלה יכול היה לציין במסיבה
זו כי עיזאת נתקבל בסבר פנים יפות
מתוך כבוד לחופש העתונות, וכי הוא רשאי
לכתוב בחוזרו ככל העולה על רוחו. הדבר
היה רוכש לישראל אהדה נלהבת בכל עתו-
ני העולם, מקהה מראש את העוקץ של כל
השמצה אפשרית.
אולם בטמטום הראוי לחלם, דחתה הממשלה
את כל ההצעות׳ נכנסה בעיניים פקוחות
למצב שהפכה מגוחכת לעיני העולם
כולו. כשנעשה הנזק, פנתה הממשלה ד,מ־בויישת
לאותו עתונאי זר, ביקשתו לפרסם
עתה את הידוע לו. תשובת העתונאי ד,נרגז :
״עכשיו לא!״
סיכם השבוע דיפלומט זר בתל־אביב :
״הרעיון היה מצויין, אך הביצוע היה רע.״

ארגונים
הס פור ט אי הפסיד,
״גוזמו רד קריאה מפתיעה זו בקעה
השבוע מכמה חלונות של בנין התאחדות
הסוחרים בשדות רוטשילד בתל־אביב. מאחורי
החלונות המוארים ישבו אנשים שאינם
רגילים לצעוק׳ אלא להתמקח: חברי המועצה
הארצית של ההתאחדות, הגוף הכלכלי
היחיד במדינה המהוזה כוח פוליטי של
ממש.
אפריים גוזמו, שניסה לשווא לחדור לכנסת
על סמך הסיסמה ״בסים איתן לאיש הקטן
!״ לא התרגש. הוא השקיף סביבו, הבין
כי אינו עומד על בסיס איתן. תמרון יפה
נכשל לחלוטין.
היו״ר לא שילם. הרעיון לתמרון זה
עלה בלבו כאשר שם לב׳ במקרה׳ כי שלמה
פרלשטיין, יושב־ראש ההתאחדות וח״כ ה־צ״כ׳
לא שילם את מסי ההתאחדות כסדרם.
מכאן היה רק צעד אחד לפעולה: ועדת־הבחירות
הוציאה את פרלשטיין מרשימת
המועמדים למועצה הארצית של ההתאחדות.
הכל
נראה בסדר. גוזמן הציע כיושב־ראש
ההתאחדות את יוסף דיניץ, בעל חנות לבד
העולם הזה 975

נופקטורה ברחוב נחלת בנימין. הקריירה
של פרלשטיין, בעל בית־מלון בריסטול לשעבר,
שנכנס לכנסת כנציג הסוחרים במפלגתו,
נראתה כמחוסלת. גוזמו חשב שסוף״
סוף הצליח לחסל את השפעת הציונים־הכל־ליים,
ליצור בסים איתן יותר לשלטונו שלו.
אולם התפתחות זו לא מצאה חן בעיני
פרלשטיין, בן ה־ 53׳ יליד פשמישל הגאלי־צאית
שגדל בגרמניה. הוא הזעיק את מפלגתו,
שהזעיקה את חבריה. כשהתכנסה המועצה
לדון במצב, מצא גוזמן את עצמו במיעוט
שקט לעומת הרוב הצעקני.
פה אחד. אולם אפריים גוזמן הוא
ספורטאי, והוא יודע להפסיד במשחק כדורגל.
הוא חייף, קם ממקומו והציע לבחור
בשלמה פרלשטיין כחבר. המועצה. ההצעה
נתקבלה פה אהד.
פרלשטיין הרזה והגבוה נרגע. הוא לא
דאג עוד לבחירתו לועד־הפועל של ההתאחדות
ולתפקיד היושב־ראש. אולם המבט ששלח
לעבר גוזמן המוצק לא היה ידידותי
ביותר.

תל־אביב
סרחון בי ם וביב ש ה
ליד תחנת־הרכבת החדשה בצפון תל־אביב
מונחים בשורה ארוכה וציווית צינורות־ענק
העשויים ממלט. הנוסעים בכביש יכלו
לראות השבוע את פועלייהעיריה צובעים
צנורות אלה בשקידה בסיד לבן.
אולם שום כמות של סיד לא יכלה להלבין
את הפרשה האפלה שעברה מבעד לקוטר
הרחב של צינורות אלה.
חיידקים ואחוזים. החיידקים שנשפכו
לשפת־ימה של תל־אביב לא הטרידו רק
את המתרחצים. דאג למצב גם מהנדס־העי־ריה,
יעקוב בן־סירה. לכן הזמין פירמה אנגלית
של יועצים בשם ג.ב. קתסאו את קאופ מן
מווסטמינסטר, ביקש ממנה להגיש תבנית.
אחרי כן התפטר בן־סירה, הפך ליועץ פרטי,
ולמעשה לנציג הפירמה הבריטית.
התכנית היתה יקרה מאד. ליועצים הובטח,
כמובן, אחוז יפה מהוצאות המפעל. ההצעה :
לרכז את הביוב של כל הערים באזור דן,
להעבירו לים.
תוצאה ראשונה: מהנדס הביוב של משרד
העבידה התפטר׳ בטענה שאינו מסכים לתוכנית
זו, העלולה לבזבז מיליונים.
ללא מיכרז. זה לא הפריע אף לאחד.
העיריה הזמינה צנורות, בקוטר של 160וסבן
סנטימטרים, בדי להעביר את הביוב למרחק
של 800 מטר מן החוף. אורך הקו
הדרוש: ששה קילומטרים.
אלא שהמזמינים מאסו בשיגרה. הם הזמינו
סוג חדש של צנורות, שלא נוסו עוד בעולם:
צנור בלתי־מזוין, המבוסס על שיטת
הוזאקום. ההזמנה נמסרה שוב לחברה אנגלית,
בלי שום מיכרז. המחיר: חצי מליון

כבר אז החלו יודעי־דבר לעקם את אפם,
לרחרח באוויר. משהו לא נראה כשורה.

ח״ב פרלשטיין
גוז מת של נוז מן

העולס חזה 973
המשבר המרכזי
דיחת השבוע סופקה על־ידי אלחנן ישי, איש־מפא״י
הצעיר והאהוד, המשמש גם מזכיר לדויד בן־גוריון. סוכנות־ידיעות
אמריקאית סיפרה על נאימו בקנדה, בה הודיע באופן
שיגרתי שהמלחמה עלולה לפרוץ מחר בבוקר. הוסיפה הסוכנות:
ישי יושב זה ארבעה חדשים באמריקה׳ מחכה לאישור
האמריקאים בקשר לאספקת נשק לישראל. על ישי הוטל לבחור
את הנשק, לכשיינתן.
הצד ההומוריסטי בידיעה זו הוא כי זה למעלה מארבעה
חדשים יודע כל ילד בעולם ובישראל כי אמריקה לא תספק
נשק לישראל. על כן היתר. הכוננות המתמדת של אלחנן ישי
בערבות אמריקה הרחוקות מיותרת לחלוטין, אם כי לא בלתי־נעימה.

הבטחה
הגיגית
י ש אחד שהדבר לא מצא חן בעיניו היה דויד בן־גוריון.
הוא זכר היטב כי לפני ארבעה חדשים, בשעת הויכוח הסודי
הגדול בממשלה על בעיות השלום והמלחמה המונעת, היה זה
משה שרת הבטיח כי אמריקה תספק עד אז את הנשק שיחזיר
את שווי־המשקל ויהפוך את המלחמה למיותרת.
הרוב בממשלה קיבל את דעת שרת נחעולס הזה 951 והלאה),
השאיר את בי. ג׳י. חסר־אונים. אולם החודשים היקרים עברו,
נשק אמריקאי זרם לעיראק ולסעודיה ; נשק סובייטי למצרים,
סוריה וסעודיה ; נשק צרפתי למצרים. המאזן הלך והתערער
ממשלוח למשלוח.
אותו זמן אבדו בהדרגה הסיכויים של המלחמה המונעת. ירדן
הצטרפה למעשה לגוש המצרי. נוצרה הוודאות כי כל מלחמה
בחזית אחת תהפוך מיד למלחמה לאורך כל גבולות ישראל. הגוש
המערבי הכין את אמצעי ההתערבות המזויינת נגד ישראל במקרה
של מלחמה. היה נראה ללוחמי־המנע כי ההזדמנות הגדולה
אבדה ללא שוב.

ב עי ט ה? ט עד ה
ם• תכן שכבדית־המועצות היו עובדות אלה מספיקות כדי
1ל שלוח את שר־החוץ לסיביר כחבלן וטרוצקיסט. במדינה
דמוקרטית היה השר מתפטר. בישראל הוא לא חלם על כך.
האיש שחלם על כך היה דווקא דויד בן־גוריון. סבלנותו פקעה.
הגדישה את הסאה הידיעה על הסכם חשאי בין שרת והשרים
הדתיים נגד בי. ג׳י( .העולם הזה .)965
לפתע צצו בשבוע האחרון ידיעות כי שרת יתפטר מהממשלה,
יהפוך מזכיר מפא״י. בעלי הידיעות ניסו להעמיד את הדבר
כעליה בדרגה, לציין בצבעים נוגעים־ללב את חשיבות התפקיד
החדש. אולם יודעי־דבר ידעו שהמדובר היה בבעיטה למעלה,
וכי לא ישאר לשרת אלא לנצח על הכתבניות בבנין מפקדת
מפא״י ברחוב הירקון בתל־אביב. לא יכלה להיות לו שם שום
השפעה: הדוכסים של מפא״י אינם מעוניינים במלך.
אולם שרת לא חלם להיכנע. הוא הודה כי אמנם טעה בהערכת
הסיכויים של קבלת נשק מאמריקה, אבל הצטדק כי הטעות
היתד. מבורכת. מעז יצא מתוק. כי המלחמה־המונעת היתר,
ממיטה אסון על ישראל, גורמת להתערבות מיידית של המעצמות

סעדיה שושני, סגן ראש העיר הימני האחראי
לביוב, מיהר לשתף בעסק את תה״ל,
בלי כל צורך. בזאת שותקה מראש ביקורת
אפשרית מצד מפא״י.
רק לפני שנה פורסם בפעם הראשונה מי־כרז,
הפעם על עמדה נוספת.
מרד חצינירות. יתכן וכל עסק הניתוח
היה עיבר בשלום ליוזמיו, לולא החלו
לפתע הצינורות להתנהג בצורה בלתי־נעימה.
כשבאו לארץ נבדקו, נמצא כי הם מסוגלים
לעמוד בלחץ של 5אטמוספירות. זה
היה בסדר. אולם אחרי כמה חדשים, כשהובאו
לירקון לשם הנחתם, נמצא שעמדו בקושי
בלחץ של 0,3אטמוספירות. תחת לחץ
גדול יותר התפוררו.
זד, כבר היה מעציב. כי הצינור הזול ביותר
מתוצרת הארץ מסוגל לעמוד בלחץ
גדול יותר.
כדי למנוע שערוריה, הוזעק לארץ מומחה
צרפתי, נתבקש להציל מה שניתן להציל.
הוא הציע לסייד את הצנורות מבפנים ומבחוץ.
התקוות שהדבר יעזור, לאורך ימים,
היו קלושות.
השבוע היו כל הסיכויים כי מי הים בתל־אביב
יוסיפו להעלות סרחון. אלא שהפעם

הגדולות, מאמריקה ועד סין העממית. מניעת המלחמה, אפילו
הודות להערכה מדינית כוזבת, היתה מעשה של הצלה.

חזיר רהצזת השר

ך* התקפה הנגדית של שרת גילתה כשרון צבאי גדול,
! | ההולך לאיבוד. היא התפתחה בצורה של תנועת־מלקחיים
גדולה.
מימין באד, התקפה רבתי. השרים הדתיים, שותפיו של שרת
במאבקו נגד בי. ג׳י. לא נטשוהו בשעת־צרה. הם העלו במפתיע
את הדרישה לחוקק חוק ארצי לאיסור החזיר, איימו במשבר
ממשלתי. כשקיימת סכנה של משבר, לא יכול היה בי. ג׳י.
להמשיך בהתקפתו על חבר מפלגתו הוא.
משמאל התקדמו להצלת שרת כוחות מפ״ם. שרת א׳ז למשק
מזרע, לקבל את פני מרדכי אורן, עורר רגש חם בכל לב מפ״מי.
האגף השמאלי היה בטוח.
במרכז הונח מסך־עשן כבד לפני מערך־ההגנה. הארץ, הקשור
עם שרת, כתב מאמר ראשי מפתיע, טען שפיטוריו של שרת
עלולים לגרום לנזק חמור, מאחר שהמדינות הזרות אוהבות
אותו. הומר ביגארט, הכתב המוצק של ניו־יורק, הראלד ט ריביון
הבריק לאמריקה שהעולם יקבל בעין רעה את סילוק שרת. לא
היר, ספק כי קיבל רמז מתאים ממשרד־החוץ.
יתכן שהיתר, זאת הפעם הראשונה בהיסטוריה שהנימוק; העיקרי
להחזקת שר־חוץ במדינה ריבונית היה שממשלות זרות אוהבות
אותו. אולם הנימוק השפיע. השבוע התכנסה ועדה פנימית
של מפא״י, אשר לתוכה החדיר שרת את גיסו שאול אביגיר,
כדי לדון במצב היה ברור כי הנסיון לסלק את שרת נכשל.

נדבק חלק מן הסרחון גם ביבשה. יתכן שאף
עדין היה מסוגל גם להריח היכן התחיל
הסרחון.
הגרלות יוזמה חו פ שי ת
אין אזרח בישראל שאינו מוכן לנסוע לפאריס
או לרומא, לקבל מכונית מפוארת,
אופנועון ווספה או מקרר חשמלי. ביחוד
כשהדבר כולו הוא לטובת נכי מלחמת־העצ־מאות,
אשר האומה כולה חייבת להם תודה
נצחית.
זאת הבין גם יעקוב ברגר, סוחר תל-
אביבי ממולח יודע־חשבון. הוא קנה מקרן
נכי המלחמה את הזכות להשתמש בשמה,
תמורת 15 אלף לירות. הודות לשם הקרן,
גייס את אלמנת הנשיא הראשון, ווריד, ויי-
צמן, למפעל החינוכי הגדול.
הימים היו ימי מתיחות על הגבול. רגשי
הפטריוטיות גאו בלב כל אזרח. ברגר הדפיס
100 אלף כרטיסים, לא קבע מועד להגרלה.
הכרטיסים נמכרו כמנות פלאפל חמות.
פטריוטים לפאריס. החודש מצא ברגר
כי כרטיסיו אזלו, קבע מועד להגרלה.

היד, זה נצחון גדול ליוזמה החופשית: תמורת
תשלום של 15 אלף ל״י (בשטרות) לנכים
ו־ 15 אלף ל״י (בתשלום דחוי) לפרסים,
הכניס 100 אלף ל״י במזומן, בניכוי ס/ס20
למפיצים המקצועיים. הרזזח הנקר 50 :אלף
ל״י. העיסקד, כולה נעשתה ללא שום פיקוח
ציבורי.
מאחר שזה עסק שאפשר לחזור עליו אחת
לשנה, היה עתידו של יעקוב ברגר מובטח,
כל עוד יהיו בישראל פטריוטים, נכים וחובבי
נסיעות לפאריס.
קיבוצים בעיות ת ר בו תיו ת
כמו בכל קיבוץ המכבד את עצמו, היו
בעיות התרבות בקיבוץ י ,.אחד המשקים
הותיקים בסביבות חיפה, בין הבעיות הבוערות
החמורות ביותר. מדי פעם בפעם היו
החברים מעוררים בעיות אלו באסיפת הקיבוץ,
תוך האשמות חמורות נגד ועדת התרבות.

רוצים הרצאות ופוליטיקה, רוצים
בידור טענו הצעירים .״מספיק בסרטים
(המשך $גנווד ) 12

הוו,
עו לםתחתון
ף* חי פ ה, עוררה אשד, שמנה את חשדו
של שוער הנמל׳ שהכניסה לביקורת, שם
נתגלה כי האשד, לבשה 20 זוגות תחתוני
ניילון שהובאו ארצה על־ידי בעלה המלח,
יחד עם עוד 33 זוגית נוספים, שנשארו עדיין
בתאו של הבעל באניה.

קת ו תן

ף* עמק בי ת ־ ש אן, הבטיחו חברי משק
•*£השומר־הצעיר רשפים לשבות ממלאכה
ביום הכיפורים, אחרי ששכניהם להתיישבות,
חברי משק בני־עקיבא שלוחות, שבתו ממלאכתם
בראשון במאי.

חזית שניה

ן* נחשולים, ערכו כמה מחברי המשק
1תמרון הסתערות בשדה, כבשו את היעד
ללא אבירות, פיט לאחת הבחורות שקיבלה
הלם, בגלותה כי שכבה ליד עכבר בנקודת
׳ הזינוק.

סם משקר

ן• חיפה, נעצר פושע מועד, שעה שניסה
!6למכור סמים. משכרים, הוכיח כי מה
שמכר לא דייה סם כי אם פודרה לבנה,
הואשם מיד בהוצאת כספים בטענות־שוא.

הפתולוניה של חיי יום־יום
ך* כית־העויטה, הועלתה הצעה לספק
4לועדת החברים מיטת של פסיכואנאליסט,
כדי להקל עליה שמיעת וידויהם מפי חברי
המשק שנעדרו מאסיפות הקיבוץ מסיבות
עקרוניות.

נטיות רומנטיות
ף* אשדות־יעקם, טענו עובדי הדיר כי
^ מאז הוכנס מקלט רדיו לדיר עלתה תנובת
החלב ,״מכיוון שהכבשים אוהבות
מוסיקה ורוצות להאריך את זמן החליבה.״

בתוככיע 1ה
זהו סיפור של תועמלן ערבי ידוע. עד ,1944
היה ד״ר חליל תותח מנהל הקולג׳ האמריקאי
ברמאללה. מאז, עבר לארצות-הברית, יסד שם
את ״המכון הערבי-אמריקאי״ ,אחת הבמות
החשובות ביותר לתעמולה הערבית בעולם.

או ר ^ו חו ש ף

ף* ת ל ־ א בי ב, הסביר שמואל לוי מדוע
^ היה נאלץ לגנוב ! 5ל״י מדירה :״לפני
יחודש תפסה אותי המשטרה שעה שגנבתי
מנורות ניאון והשופט קנס אותי ב־ 15 לירות
ולא ידעתי מאיפה להשיג את הכסף.״

סינור אקסקלוסיבי מאחורי חסו החור
תותח, ערבי נוצרי יליד הארץ, ביקר לא מזמן
בשש ארצות ערביות, אסף חומר מאלף לסיד-
רת רפורטז׳ות, המתפרסמת ב״העולם הזה״ על
פי הסדר מיוחד. בשבוע שעבר הופיע הפרק
הראשון, בו תיאר תותח את ביקורו בלבנון.

מאת חליל תותח ו ד כיו םהרא שון שהגעתי לביירות,
ע התחלתי לחפש דרך לבקר ברצועת עזה.
ידידי, ששמעו על תוכניתי, ניסו להניאני
ממנה, הכריזו כי פשוט אי־אפשר לחדור
לעזה. אולם אני התעקשתי וכאשר אחד ממכרי,
מנהל האוניברסיטה האמריקאית של
ביירות, רמז כי יש לו ידידים בין פקידי
האו״ם, קפצתי על המציאה.
הוא הציג אותי בפני עוזר המנהל של
המשרד המקומי .״האם אתה עתונאי?״ שאל
אותי האיש.
״לא,״ עניתי.
״אם כן, מדוע רצונך לבקר בעזה?״
״מטעמי אנושות בלבד: אני רוצה לראות
את הפליטים הערביים.״
״טוב. מלא טופס בבקשה.״

הפקיד מצלצל
** בקש ״ ש לי היתר, צריכה לקבל אישור
! 1מביירות, ומשם לעבור לקהיר, לקבלת
אישור שני מידי השלטונות המצריים.
הסיכויים נראו לי קלושים ביותר, אך בכל
זאת לא התייאשתי. מדי בוקר הייתי מצלצל
לפקיד האי״ם ומטריד אותו בשאלות.
יום אחד, הקדים אותי הפקיד וצילצל
אלי .״האם אתה אזרח אמריקאי?״ שאל.

״יש לך וידה להכנס למצרים?״

״הבא לנו את דרכונך, בבקשה.״
כעבור כמה ימים, הגיע צלצוי 1שנ־ :בקשתי
אושרה. אן־ הדרכון, שנשלח עם הטייס
מקהיר, אבד לו בדרך.
הייתי אובד עצות. עד אשר יעץ לי ה
פקיד
לנסות את מזלי ולצאת בכל זאת לשדה־התעופה
— שמא יימצא דרכוני בכל זאת ז

כעל מגש — השתרעה מתחתי עיר מולדתי,
רמאללה.

אנימ גי ע 7עזה

אסדר 7טדם מע 7ישראל
ף• מחרת ככוקר הייתי בשדה התעופה,

ךחתנוכקאלנ די ה, שדה התעופה של
^ ירושלים. דרכנו על אדמת הקודש כשבעה
קילומטר מצפון לירושלים. מקום לידתו
של שמואל הנביא — רמה — עמד במטווחי
אבן מאתנו.
כמה דקות מנוחה, סנדביץ, ספל קפד— ,
ושוב באוויר. עתה, לאחר שהורדנו את האחות
ד,ערביה, היינו חופשיים לטוס מעל לישראל.
לוד, שם קבור דורג׳ הקדוש, גיבורה
הלאומי של אנגליה, חלפה מתחתנו; עמק השרון,
זרוע הישובים הצפופים, השתרע כמרבד.
עברנו מעל לתל־אביב ומשם אל הים
התיכון, לאורך החוף החולי של ארץ הפלשתים.
רגע
אחד היינו מול אשקלון, וברגע השני
כבר ׳חגנו מעל לעזה, בתמרון נחיתה. לבסוף:
עזה — עירם של שמשון הגיבור ושל
רבע מיליון פליטים ערביים.
בשדה התעופה המתינה לי קבוצה גדולה
של ידידים ותלמידים לשעבר. התפלאתי לראות
אותם, מאחר שלא כתבתי לאיש על כוונתי
לבקר בעזה. ההסבר, שנודע לי מאוחר
יותר, היד, פשוט: מחלקת החקירות הפליליות
המצרית ערכה חקירה מדוקדקת אודות
,,גבתה עדויות מנכבדים רבים בעזה,
לפני שממשלת קהיר הסכימה להטביע את
חותמה על דרכוני.

/מוכן ומזומן לטיסה. למזלי הרב, נמצא
הדרכון. עברתי את ביקורת המכס במהרה
ופניתי, בחברת כמה נוסעים אחרים,
לעבר מטוס ״דו־מנועי״ שנשא את סמל ה־או״ם.
היה
זה מטוס קטן, אשר ספסלי עץ נוקשים
הוצבו בדפנות הקבינה שלו. הטייס היה
כושי מלבב, מאוקלאהומה.
המראנו בקלות והמטוס חג מעל לכחול הים
התיכון, פנה לעבר מורדות הר הלבנון.
מתחתנו חלפו מטעי בנאנות ופרדסים מטופחים.
כעבור דקות, תפסו את מקומם ברושים
וצוקים חדים. לפנינו התנשאה פיסגת החרמון,
מכוסה שלג.
משך כל מסעותי, לא ראיתי מראה דומה.
היינו מעל לחרמון, כשדמשק לשמאלנו
וים כינרת מיד לימיננו. הטייס נזהר לא לעבור
מעל לאגם, כי זהו שטח ישראל. ומאחר
שבתוך המטוס היתד, אחות ערביה בדרכה
לירושלים, אסור היד, לנו לעבור מעל
לשטח זה.
כהרף עין, היינו מעל לעמאן. עברנו את
הירדן, כשמתחתנו נראים בבירור יריחו וע־מק־הירדן,
עד לים המלח. תוך שניות, כבר
חגנו מעל לגבעות פלסטין. עצרתי את נשימתי
והסתכלתי שמאלה — אל ירושלים והר
הזיתים.
ן עברתי לספסל הימני של המטוס ושם —

מידה כנגד מידה
י* כאד־שכע, נכנס אליהו גיאל למרפאת
קופת־חולים, דוש מן הרופא התורן
להגדיל את מינון התרופה שקבע לו לפני
חודש, בהסבירו כי מאז הועלתה משכורתו
והוגדל שיעור המס החודשי ששילם לקופת־חולים.

ליטרת הכשר
פתח־תקדה, התלונן סעדיה סובירי
במשטרה על כי עזו של השכן חדרה
מדי יום לגן הירק שלו, תבע לעצור את העז,
הסכים להצעת הפשרה כי ירשה לעז לרעות
בגנו, לקבל כתמורה שלושה קילו בשר
לכשתוצא החיה לשחיטה.

סליחה, מעות כמכפר
ף* טייכה, הצטדק מחמוד רדואן בפני ק־רובי
אשתו שהאשימוהו ביחס אכזרי
אליה :״זה קרה בטעות. כשהרבצתי לה בשבוע
שעבר לא הבחנתי היטב כי זו היא,
בגלל החושך. חשבתי שזאת היתד, אשתי
השניה.״

איכ-טוראי

^ מחנה צכאי, הגיש החייל שאול אל־
1חנן בקשת העלאה לדרגת רב־טוראי,
לאחר שאשתו ילדה לו תאומים, הסביר כי
שני הפסים על השרח־ל היו דרושים לו ״כדי
להראות לשכנים כשכונה מה אני מסוגל
לעשות.״

במטההצסאהמצ רי
**ץ ני י די די ם, שפיק וואדי תראזי, מנה*
/לי בית־הספר התיכון של עזה, לקחו
אותי לביתם. הפקיד האחראי במקום, לעומת
זאת, לקח ממני את דרכוני. הוא גם
הודיע לי כי צעדי הראשון ברצועה חייב
להייות בכיוון לקצין המודיעץ, לחקירה, אך
כטובה פרטית, הסכים לדחות את התייצבותי
עד למחרת בבוקר.
בית תראזי התמלא חיש מהר זרם בלתי-
פוסק של מבקרים. זרם מקביל של קפד, תורכי
וממתקים יצא ממטבח הבית, ונעלם בפיות
האורחים. בין השאר, הופיע גם ח שדי
ביי שאווא, ראש העיר של עזה.
וכך זה נמשך: שאלות, שאלות, שאלות 1
קפה, קפה, קפה. עד שלבסוף ריחם מישהו
עלי ואמר :״די, יא ג׳׳מאעה. הדוקטור עייף.״
למחרת בבוקר התייצבתי במטה הצבא המצרי
בעיר. שאלות הומטרו עלי בלי הרף ;
דרכוני, בעל שלל הוויזות, נבדק בדיקה יסודית•
הוסבר לי כי הרצועה כולה אזור צבאי,
ועל כן חייב כל מבקר לעבור אותה
בדיקה מדוקדקת. נשאלתי, בין השאר, אם
אינני סוכן חשאי של הסטייט דיפרטמנט.
אמנם, התנהל כל העניו באווירה החלקלקה
של הכנסת־אורחים מזרחית, בליווי קפה
ומשקאות קרים. אך בכל זאת נערכה החקירה
כאילו הייתי אויבם המושבע ביותר של
המצרים. לבסוף, ביקשתי רשות לבקר במחנות
הפליטים. הרשות ניתנה, אך נאמר לי
כי עלי להמתין, עד אשר יעשה הצבא את הסידורים
המתאימים. מועד הביקור נקבע למחרת
בבוקר.

הדורהצעיר, הגדל ב מ חנו ת הפליטים, הינו קרקע פוריח לזרע השנאה וה שאיפה לנקם.
שני ילדים אלה חיים בתנאים בלתי־אנו שיים, במחנ ה הפליטים הגדול של רפיח, סמוך לעזה.

ס רן ו כ 7ש

ך• תשעב פו ק ר, הופיעה בפתח ביתי מ״
כונית צבאית. סרן צעיר ישב בה. הצבא
המצרי, העומד על כך כי הוא — ולא ה־

העולם

או״ם — שולט באזור, הצמיד אלי את הסרן
כמלווה־שומר־מפקח.
יצאנו אל המחנות, הנמצאים כמה קילומטרים
מדרום לעזה, לצדי הכביש המוביל מצרימה.
היו אלה אוסף של אוהלים בלויים,
צריפים צבאיים שנעזבו על־ידי הבריטים וכל
מיני סככות ומחסות. לפתע, גילה מלווי
כי איש לבוש אזרחית עקב אחרינו כל הזמן•
התברר כי היה זה סוכן הבולשת, שפיקח
על כל תנועה שעשינו.
פניתי אל האיש בכעס והודעתי לסרן כי
נפגעתי מאד מיחס זה .״באתי לחקור את
מצב הפליטים האומללים כדי לעזור להם,״
קראתי ,״והנה אתם שולחים לבלוש אחרי ! ״
הקצין נשבע כי לא ידע מאומה על צירוף
הבלש, אולם לא היה ביכולתו לעשות
דבר. המלשין נשלח על־ידי הממונה על הסרן
— נוהג קבוע בצבא המצרי, כנראה.

עיר שכדחת-ארוחים
ך* זרנו לעזה. לפי הסטטיסטיקה הרשו
1מית, מורכבת אוכלוסיית העיר מ־ 60אלף
איש, שאינם פליטים. קשה, בכל זאת,
להגדיר את תושבי עזה הקבועים בשם אחר
מאשר פליטים. כי עזה דומה לעיר נצורה.
מלבד מצרים, סגור העולם כולו בפניה. וגם
את מצרים אפשר לבקר רק על פי רשיון
מיוחד, שקשה מאד להשיגו.
מעמדה הפוליטי של רצועת עזה משונה
גם הוא. למרות שמצרים מנהלת אותה, אין
היא אדמה מצרית. אמנם, משתמשים שם בכסף
מצרי -וכבולים מצריים — אך זוהי ארץ
כבושה והמצרים מקפידים מאד במתן
רשיונות לפלסטינים לבקר בה. על אחת כמה
וכמה, מקשים הם עליהם כל קבלת עבודה
במצרים.
כי מצרים סובלת כבר כיום מעודף תושבים
ואין לה כל חשק להוסיף זרים לתושביה
היא. מבחינה זו, דומה ארץ היאור לארץ
הלבנון. שם, אין הממשלה מעוניינת בקליטת
הפליטים, מכיוון שהם מוסלמים ואילו
הרוב הוא נוצרי.
על כן מהודה רצועת עזה מין מובלעת

כףנראיתישראל מן הצד הערבי של גבול רצוטת סזה. מאחורי הנסר הרוסה את סדרו בשדה שלף, מתמ שך קו ארוך של חריש.
זהו הג בו ל ^ בין ישראל ומצרים. ברקס, מרחק פסוט בלבד מן הגבול. נראים בבירור בנייניו של הקיבוץ הישראלי בארות יצחק.

לשגר מיברק לאחיו, תושב ירושלים הערבית

כמו כקבר

ך* צכא המצרי מספק קמח במחיר סט(
) לי לתושבי עזה שאינם פליטים. הוצאות
הצבא על החזקת בתי־ספר, בתיי־חולים,

כמה קילומטרים של אדמה ראויה לעיבוד
ואחריה — רק חולות המדבר.
שדות השעורה והחיטה של עזה, שהשתרעו
מזרחה עד למבואות באר־שבע, עברי
לישראל. פרדסיה, בכפרי דיר־סונייד וחירכיה
הסמוכים, אינם עוד. מטעי הפרי, גני הירקות
וכל אותם מקורות החיים והקיום —
אבדו.
בימים כתיקונם, שימשה עזה שוק מרכזי
לכפרים ולשבטי הבדואים של הסביבה.
מאז המלחמה, חרב מקור זה של פרנסה.
באותם הימים נמכרו ונקנו ברחובות עזה
מטענים שלמים של חיטה, שעורר״ עדשים,
אבטיחים, ענבים ותפוזים. כיום. ריקים רחובות
אלו מכל תנועת מסחר. כמויות גדולות
של חיטה ושעורה יוצאו אז ברכבת ובאניות
; גם לפעולה זו בא קץ.
אין זו תמונה מושלמת של מצב הרצועה
— כי אי אפשר לתאר תמונה מושלמת. צריכים
להיות שם, לראות, להרגיש, לשמוע
ולהריח, כדי להבין את מצבה האיום, הבלתי־אנושי,
של עיר זו׳ אשר פעם היתד, משגשגת.
התושבים נראו כאילו ישבו במחנה
ריכוז — או בקבר. אינני יודע כיצד הצליחו
להמשיך ולחיות.

רכושי כשאר כישרא?
^*פיל, תראזי ואני עלינו למונית רעו־

נשים בעזה. אלה הן שתיים מתוך 60 אלף תו שבי עזה הקבועים, מטיילות ברחוב הראשי
של העיר. אף על פי שלא סזבו את בתיהם, נמצאינז תו שבים אלה ב מצב כלכלי ח מור ביותר.

זה 973

שכוחת־אלוהים. לתושביה אין דרכונים ואין
מדינה. כאשר מתירים להם לנסוע, הם עושים
זאת על־סמך תעודת־מסע מיוחדת —
למרות שמבחינה רשמית ממשיכה מצרים להכיר
בממשלת־הנפל הפלסטינית של אחמד חיל־מי
באשא.
כדי להבין את משמעותו המלאה של ניתוק
הרצועה, אזכיר כאן את דבריו של רופא
בעזה, שהתלונן בפני על כי אינו יכול

שרותי־עזר ופועלים מקומיים עוזרות לספק
את מעם התעסוקה ברצועה. בעוד שמשלחת
האו״ם, על משרדיה, עובדיה ומחסניה,
תורמת אף היא תרומה נכבדה מאד.
יש לזכור כי עזה נותקה לחלוטין מכל
אדמותיה. הגבול הישראלי מצפון, נמצא במרחק
חמשה קילומטרים בלבד מקצה העיר.
מזרחה — לא׳יותר מקילומטר אחד.
ואילו בגבולה הדרומי של העיר, משתרעים

\£ /עה ונסענו צפונה, בכיוזן הגבול היש־ראלי.
התקדמנו עד לנקודה האחרונה שהיה
מותר לנו להתקרב אליה 100 :מטרים לפנינו,
הוצבו חביות ריקות לרוחב הכביש, אשר
פעם הוביל ליפו. לגבי תושבי הרצועה, זהו
סוף העולם. איש לא יעז להתקדם הלאה,
מבלי שיסתכן לחטוף כדור•
טיפסתי לגג אחד הבתים ומשם השקפתי
בגעגועים לעבר הפרדס שלי, קילומטרים בו־דדים
צפונה. הוא בידים ישראליות. בית האריזה
שהקמתי בו, הבאר שחפרתי, תחנת
השאיבה — הכל נהרס מפצצות. העצים נבלו
באין משקה.
השטח לפני היה שומם, הכפרים ריקים.
אותה שעה, הרגו תושבי הכפרים הללו את
זמנם במחנות והתקיימו על לחם חסד. אמנב,
מבקרים הערבים את כפריהם הנטושים —
אולם רק בחשכת ליל, כשאין חיילי הפטרולים
הישראליים יכולים לגלותם.
אנשים שעשו זאת אמרו לי כי הדבר הרה
סכנות: שבילי החול לאורך החוף ובתוך
השדות שלאורך הגבול, ממוקשים היטב ולא
פעם התרסק איש לגזרים בדרכו לבקר את
פרדסו או את הבית שהשאיר אחריו.

כשהישראלים מגלים כי ״מסתננים״ אלה
לקחו עמם כמה ראשי בקר, צינורות, דלתות,
או חפצי־בית, תגובתם היא בטוחה, מהירה
ואכזרית. ישראלים חמושים פוקדים את
הכפרים והמחנות הערביים לעיתים קרובות,
הורגים ילדים, נשים וגברים. בזאת, רוצים
הם להטיל אימה על הערבים, להבהיר להם
היטב כי לא כדאי להם ״להסחנן״.

ע? הסתגגות והכרדוה
ץ הו מצב משונה. הערבים רואים
( את הפרדסים ושדות החיטה כשייכים
להם ועל כן זכאים להשתמש בהם ובכל
הגדל בהם. היהודים, לעומתם, קובעים כי
רכוש זה הוא רכושם וכי בעליהם הערביים
הקודמים אינם אלא גנבים. ,מסתננים ואנשי
כנופיות. על כן, רואים הם את עצמם מוצדקים
להמטיר אש על כל ערבי כזה, בכל
מקרה שהוא נופל לידיהם — קרב חסר־רחמים
ורחוק מאוד מסיומו.
לא ערבי אחד ברצועת עזה ובירדן התלונן
בפני כי השלטונות הערביים קפדניים עוד
יותר במאמציהם למניעת השגת־גבולות על-
ידי הפליטים. אנשי שלטון, בפניהם העליתי
את הבעיה הסבירו כי הסתננויות פרטיות
אלה גורמות לעתים קרובות צרות רבות
מכפי ערכן.
חוץ מזה, אמרו לי׳ עליהם למנוע ככל
האפשר את סחר־ההברחה הענף עם ישראל.
היהודים זקוקים קשות לביצים, עופות, ירקות
ומצרכי מזון שונים. הם מוכנים לשלם מחירים
גבוהים עבורם והערבים, שיש להם יותר
מזון מכסף, מוכנים לפעמים להסתכן ולעסוק
בהברחה. לא פעם עולה הדבר בחייהם.

כעריק כורח
מחתי לכקר בבית־הספר התיכון ול
בבית היתומים החדש של עזה, שנבנה
מתרומותיהם של פליטים צעירים. עברתי
מכיתה לכיתה ושוחחתי עם התלמידים. הופתעתי
לטובה לשמוע כי תריסר מבין תלמידי
המחלקה השמינית התכוננו לנסוע ל־ארצות־הברית
בתום השנה, כדי להמשיך שם
את לימודיהם ולחזור למולדתם. מנין יקחו
את הכסף — אלוהים יודע. אולם כל עיד יהיו
צעירים כאלה, לא מת עם פלסטין.
מאוד רציתי להאריך את ביקורי, אך לפני
עמדה תכנית קבועה מראש. נאלצתי להפרד
מרצועת עזה. הרגשתי כעריק, אך הייתי חייב
ללכת.
מצרים, התחנה הבאה במסעי, רמזה מעבר
לאופק.

במדינה
(המשן מעמוד )9

כאלי /ל 7 / 7 /ע\ל*/
0 2 0י * 2י > ח ^ 9 0 1ע 7/ 7ו י /
ע מל ר .,ע?4ץ וחה

הדדר היחידה
הבטוחה להרוות:
• המעמדות
• מזון נבון
• מפונות
חשמליות
כל זה נכלל
׳הקורם מרוכז
להרזיה

ובידוררו!
בשילובן נופשה ש
בםל1
הרצליה־חוף־ים
הדרכה אישית של

הגב׳

ד. פלצ ׳ ר

קורס ראשון מתחיל ב־ 5ליולי. המחיר
נוח. המקומות מוגבלים. הרשמי מיד.
לפנות: אולפן ״לספות החן״ רח׳ חיסין
24א׳ (ליד הבימה).
טלפון תל־אכיב ,25419
רק בין השעות 9—8בבוקר.
__ 9.30—7.30 בערב

נותרו

להגרלת
המילווה העממ י

הפעם הפרם
הגדול

20.000

אלגו ם׳ וב זול
היה היה שר שאהב מאד בגדים חדשים. לכן הלך לחייט הכי טוב והזמין חליפה
מהבד הכי סוב.
ורצה המקרה שדווקא אותה שעה היתה שעת חירום, והממשלה החליטה כי בשעה
חמורה זאת יש למנוע בכל מחיר כשלונזת בשמח הייצוג. כי הכוננות מחייבת, אבל
האצילות מחייבת עוד יותר.
לא היתה חליפה מתאימה יותר לייצוג מאשר החליפה היפה שתיתה רכושו הפרסי
של השר. לכן השר סכר את החליפה שלו למשרדו, במחירי השוק, ומאז לבש אותה
יום יום לצורכי ייצוג.
אחר־כן היה צורך בנעלי־ייצוג מתאימות לחליפה. למזלה של המרינה היה זוג
כזה בארון של השר, משומש אבל במצב טוב. הוא מכר אותן למשרדו במחיר
כפול ממחיר הקנייה, מפני שבינתיים הטילו על נעלים מסים חדשים והמחיר עלה,
למרות אזהרות הממשלה שהיוקר המאמיר ממוטט את אושיות כלכלתנו. נעלי השר
היו גדולות קצת מכפי מידתו, אבלי השר לא התאונן.
נכה מכר השר לעצמו גם את כתונתו ועניבתו, שאותה היה מסיר בקפדנות
באסיפות חברים. שם לא היה צורן בייצוג, ויש לשמור את רכוש המדינה מכל משמר.
בסוף התברר כי למרינה חסר גם בטחון. לשר היה במקרר. בטחון עצמי גדול
בסביבה טובה, שקיבל בירושה. הוא מכר אותו למדינה, שילם מס־בטחון, ומאז
הוא משתמש גם בבטחון העצמי רק לצורכי ייצוג, כפי שהוחלט לפי ״התקנות לשעת
חירום, החוק להפקעת בטחונות עצמיים.״
מוסר השכל: מה שבטוח — בטוח.

לזמן כדי להכין את עדותו מראש, בהתאם
לצרכי השעה ו/או המוסדות הנכונים.

את המשך חלומותיה רקמה במיטת בית
החולים.

דרכי חיים

השביע, הועמדה צפורה קרביצקי, עקרת
הבית התל־אביבית, לדין באשמת רשלנות
וחוסר זהירות פושעת׳ על שגרמה במזיד לחבלה
גופנית בגופה של עוזרת ביתה׳ מזל
ישעי.

ח לו מו תלס *

״כן,״ ענה הקרבן.
הקוסם הגדול הוציא שלושה בצלים על
צלחת והגישם למהופנט :״הנה תפוחים,
תאכל בבקשה.״
חברי הקיבוץ ממש התפוצצו מצחוק למראה
חברם האוכל בצלים שלמים בתאבון רב.
טעותמצערת. אבל נראה כי גם חוש
ההומור של חברי קיבוץ נגמר באיזה מקום.
הקוסם ביקש נערה מתנדבת, בחר לו אחת
מבין שלוש ולאחר שיטות ההיפנוט הרגילות,
ביקש ממנה באדיבות להתפשט. הנוכחים
לא הספיקו לשמוע בדיוק את הבקשה
המוזרה והנערה כבר החלה לפשוט את בגדיה
בעזרתו האדיבה של הקוסם.
עכשיו כבר לא שאלו החברים :״איך הוא
עושה את זה?״ לקוסם לא עזרו כל הקסמים
והבישופים, גם לא מעשי היפנוט. הוא
גורש מהמקום בבושת פנים, כשכל מכשיריו
מנופצים. ההערה הרשמית הסבירה לו מ־ו
ע לא ישלמו לו שכר טרחתו :״היתה טעות בבחירת התכנית.״
השבוע, הוברר סופית מי טעה בבחירת
התכנית: היה זה חכר ועדת התרבות שהביא
את האומן. הוא הואשם כי הביא את הקוטם
במיוחד כדי לבייש את חברתו לשעבר לעיני
כל חברי המשק. נתבקש לעזוב את הקיבוץ.

מכביתקס מי ם. המשפט נחרט היטב
בזכרונה של מזל. היא הבינה מיד שבמי־קסם
אלה תלוי עתידה, היא יכולה להיות
לבנה. בהזדמנות ראשונה, כשמעבידתה
השאירה אותה לבד בביתה, מילאה מזל את
האמבטיה, הוריקה לתוכה את כל בקבוקי
האקונומיקה שהיי בכית.

סשפט

הארץ

בין ח ב רי ם
אגרות להסיג
בכל הבנקים

טיפשיים, רוצים משהו תרבותי יותר ד התמרמרו
הזקנים. ועדת התרבות חויבה לפעול
מיד.
אחרי ישיבות רבות ובירורים, החליטה
הועדה כי עניני התרבות סובלים משום שהגזבר
הוא שטיפל בעניני התרבות בעיר,
וכי מעתה יש לשלוח את נציג הועדה לדאוג
ליבוא התרבותי.
יום אחד נסע חבר הועדה לעיר וחזר עם
ערב, כשבפיו בשורה גדולה . :חברה, הבאתי
משהו מיוחד ורציני. הבאתי קוסם ומהפנט

אלוף כצלות. אם כי רציניותו של האמן
היתר, מוטלת בספק בעיני חברים רבים,
והם החליטו להעלות נושא זה באסיפת
הקיבוץ הבאה, הרי להופעה עצמה באו
כמעט כולם: חברים, חברות ונוער.
האמן אמנם לא ידע עברית טוב, והסתייע
במשפטים רומניים ובתנועות ידיים, אך
יחד עם זאת היתה התכנית די משעשעת.
״איך הוא עושה את זה?״ התפעלו כל החברים
נוכח שרשרת מעשי הלהטים שיצאו
מתחת ידו של הקוסם.
הלהטים היו רק החלק הטפל שבתכנית.
העיקר שבה היה החלק ההיפנוטי. הקוסם
ביקש מתנדב׳ התנדבו שבעה. מתוכם בחר
לו הקוסם את המדיום המתאים. הוא התבונן
משך שעה ארוכה בעיניו, דיבר כל
מיני משפטים בלתי־מובנים, עשה תנועות
מגוחכות ולבסוף שאל את ד,קרבן :״האם
אתה אוהב תפוחים?״

מהומות הדמים וההתפרעויות שפקדו לפני
חודש את עיירת העולים הגלילית קרית־שמונה,
שככו. השבוע החל להתברר בבית״
משפם השלום בצפת דינם של אנשי הקריה,
שהפגינו נגד הלנת שכרם מזה חצי שנה,
העלו כאש את לשכת העבודה׳ תקפו שוטרים
שיאו לפזרם.
אותה שעה התנהל בקרית־שמונה עצמה
משפט מקביל בפני בית־דין הסתדרותי. הנאשם
היה אריה שיראז, טרקטוריסט שכיר
מקיבוץ כפר בלום. הוא לא הואשם בהסתה
לפורענות. האשמתו היתר, חמורה הרבה
יותר. הוא סיפר לכתב למרחב שהגיע למקום
לאחר ההפגנות, כי יצחק שטיינר, מזכיר
לשכת העבודה, ברח בשעת ההפגנה ממשרדו
והסתתר.
משפט החברים כונס כדי לקבוע את
עונשו של האדם שמסר ידיעה לעתונאי,
ללא אישור המוסדות הנכונים. נקרא עד.
היה זה דוד רסולי, מזכיר המועצה המקומית.
אלא שהוא ביקש לדחות את שמיעת עדותו.
חברי בית־הדין הסכימו. מדוע?
הסביר רסולי :״לא הספקתי להכין את
עדותי.״
איש לא ראה דבר מוזר בכך שעד זקוק

ביום בו הגיעה. מזל ישעי לגיל ,13 הגיעו
הוריה למסקנה רי היא הגיעה ככר לגיל
בגרות. כבוגרת היה עליה להשתתף בנטל
פרנסת המשפחה בת תריסר הנפשות, שהתגוררה
בשיכון ראש העין.
היא יצאה לשוק העוזרות בתל־אביב, לאחר
שקיבלה הכשרת מה מאחיותיה הבוגרות׳
זכתה ליום עבודה ראשון. מעבידתה
לא היתר, מאוד שביעת רצון ממנה, אך מזל
עלצה ושמחה, כי כבד ביום הראשון לעבודתה
גילתה תגלית עצומה, את התכשיר שעלול
היה להגשים את כל חלומותיה.
זה היה בקבוק אקנומיקוז פשוט• לאדם
רגיל קשה אולי לקשור את חלומותיו עם
בקבוק של חומר חיטוי, אבל עבור הנערה
הצנומה והשחורה כפחם, היה זה שיא המאדים.
היא שמעה בפירוש כיצד מעבידתה
הסבירה לה בהראותה על הבקבוק :״מים
אלה עושים לכן מהכל, רצפה, כביסה ואפילו
עור.״

הסכס על חלוקת התיקים בסוכנות.
(הארץ)
בתיה רויפטמן, רמת־גן
הסכס־אפיל של השנור־אפיל.

חברה צרפתית מציעה סלילת קו רק-
בת לאילת( .חרות)
אריה בט, ירושלים
היא כבר תפסה את העניינים, מה 1

נבחרת אנגליה גברה על נבחרת גרמניה
הערבית בתוצאות ( .3:1רבר)
ש. לוין, תל־אביב
המופתי עמד בשער והתזמורת ניגנה
״מוחמר איבר אללס״.

בקר בתער כת ההדרים( .מעריב)
מרדכי דן, תל־אביב
על חודו של תפוז.

הערב: שירים ערביים מאת פ. בן־
חיים, לברי, זמיר ואלדמע, מפי אסתר
טוגדנהפט מצו־סופראן( .הארץ)
משה דוברובסקי, תל־אביב
בוקרה פיל מישמיש: שירים עבריים
מקוריים מאת מוחמר עבר אל־ווהיאב, מפי
לילה מוראד, סופרן וחצי.

דרכי אדם
כ בו ד מקצועי
סגולה שרעבי וחנה כהן, שתי צעירות
תל־אביביות חינניות, עמדו בפני שופט השלום
יעקב אוסטרר. סמל המשטרה האשימן
בשוטטות בגן העירוני של יפו׳ מתוך כוונה
לשדל גברים לדבר עבירה. השתים הכחישו
את האשמה בכל תוקף. טיולם בגן, הודיעו,
לא היה אלא טיול תמים, שהופסק באמצע
על־ידי השוטרים ממש ללא סיבה.
השופט: לא הלכו אתכן בחורים ז
הבחורות: לא.
השופט: לא הלכו אחריכן בחורים י
הבחורות: לא.
השופט: לא הסתכלו אחריכן בחורים
וביקשו להצטרף אליכן?
הבחורות: לא.
השופט משך את כתפיו, הודיע על הפסקה.
בחוץ התייעצו שתי הנאשמות ביניהן. היד,
ברור כי בלהט ההתגוננות פגעו פגיעה
רצינית בכות משיבתן הנשית. הן ביקשו
את חידוש המשפט.
כאשר הופיעו שוב בפני השופט, השפילו
שתי הבחורות את עיניהן בצנעה, הודו באשמה•
השופט קנס אותן ב־ 15ל״י כל אחת.
השתים שילמו ברצון, יצאו החוצה מאושרות.
כבודן המקצועי הוחזר להן.

החי
קדבהמל כי ם
מיום בו קנה לו מוכר הפלפל המזוקן,
אהרון (״המיואש״) בהן( ,העולם הזה )905
את התואר הבלתי מעורער כמלך הפלפל
התל־אביבי, ערה קנאתם של שאר מוכרי
הפלפל בעיר. הם הסתכלו בצרות־עין כיצד
הפך המיואש למאושר, הקים קיסרות פלפל
גדולה מלא־כלום.
תוך תקופה קצרה צצו סביב ביתו הקטן
של המיואש מסעדות מפוארות וחדישות,
שחשבו למשוך את נתיני.מלך הפלפל בעזרת
אורות ניאון וריהוט מפואר.
קללה למתחרים. תחילה סמך המלך,
הלבוש תמיד במצנפת אדומה, על נאמנותם
העיתרת של נתיניו. אולם עד מהרה התברר
לו שרבים מהם סרו מן הדרך אל חצרו.
מוכרי הפלפל השכנים נשאו על סינריהם את
התארים מלכת הפלפל וקיסר הפלפל, היטעו
כמה קונים לחשוב שהם נמנים על משפחת
המלכות האמיתית.
השבוע, כדי למנוע אי הבנות, תלה כהן
שורת פנסים לכל אורך ביתו, קבע בראשו
שלט ענק :״ישרים הולכים ביושר למאושר.״
העולם הזה 973

מרע
חקלאות
הפר הרזרב במקרר
מדי יום ביומו מוזרעות 14 אלף פרות
אמריקאיות בהזרעת מלאכותית. ישראל,
הארץ השנייה בעולם בשימוש בהזרעה, טרם
הגיעה לשיא כזה, מזריעה מלאכותית רק
ס /ס 70מ־ 48 אלף פרותיה.
לעתים קרובות מקנאות פרות אלה באחיותיהן
המשתמשות בשיטה המקורית — ההרבעה.
כי כאשר מתיחמת הפרה בשבת או
בחג (וישנם 60 ימים כאלה בשנה) היא אינה
יכולה לבוא על סיפוקה. נציג אגודת ההזרעה
אינו עובד בימים אלה.
לא הרבה יותר טוב מצבם של הפרים־
המזריעים. הם עובדים ללא תכנון, מנוצלים
בעוגות ההתיחמות יותר מדי, בשאר ימות
השנה פחות מדי.
כל פרה, ככל שעה. הפתרון לבעיות
אלה הובא לאחרונה ארצה. בשיטה זו,
שעיקרה הקפאת זירמת הפר ל־ 79 מעלות
מתחת לאפס, אפשרי לשמור זירמה לתקופה
כמעט בלתי מוגבלת, מבלי שתאבד במאומה
מפוריותה.
התוצאה: אגודות ההזרעה יוכלו לקמץ
בפרים על־ידי הניצול המלא של זירמתם.
התוצאה החשובה עוד יותר: כל בוקר יוכל
לספק כל פרה בכל שעה. כל שעליו לעשות
הוא להכין מראש בקבוק טרמום מיוחד,
ממולא קרח יבש, זירמת פר בכמות מספקת.
אין זה, כמובן, הכל — כפי שמציין משה
פלמון, יועץ הסוכנות לגידול בקר, בגליונו
האחרון של הירחון החקלאי, השדה. הזירמה
המוקפאת מפשירה בעייה נוספת: היא מבטלת
את הצורך בפר הרזרבי, המוחזק במשקים
רבים בארץ, למרות התקדמות הטכניקה
והמדע, ואשר תפקידו היה: להרביע את
הפרות בשעת חירום, כשהמזריע המלאכותי
לא היה יכול להגיע אליהן.
תזכיר הדתיים לא התפטרו

״סכסוך בין מפא״׳ ושותפותיה הדתיות
מסתמן באופק,״ הודיע מדור תצפית
(העולם הוד )971 ,לפני שבו,עיים,
אך ניבא כי ״אין כל חשש כי השרים
הדתיים יוותרו על כסאותיהם ויפרשו.״

השבוע הגישו השרים הד־תייט
לראש־הטטשלה דרישות
אולטימטיביות בדבר חוק ל״י-
טור החזיר, אולם כמגע! סכל
צער שיכול היה לסכן א! ג ח שת,
לפותם בקואליציה (יאה מער
גרת ^.

דת או ביזנס ;
בסידרה ״דת או ביתם?״ חשף העולם
הזה ( )971 את פעול,ת מפלנת פועל ־א־גודתיישראל,
ואת היחסים המורעלים השוררים

השבוע הודיעו שלושה מרא־שי־המטלגח
ב^/כר — אברהם
גולדראט, י ע קוב לנדאו ויחיאל
גרנ ט שטיין — כי החליטו?פר
ו־וש סן הספ לג ה, להצטרף לס״-
לג ת חפועל־הסזרחי.

הצלה או מגכית ד
במדור העם ניתח העולם הוד)968( ,
את ניגוד האינטרעים בין התעמולה הצי,
נית, הרוכבת על הסכנה הצפויה ל׳
יהודי צפון־אפריקה נדי להגביר את ס ח
המגביות, לבין האינטרסים של יהודים
אלה, המשתדלים להשתלב במשטרים החדשים
במארוקו ובטוניסיה. תוך נדי
נך הצביע על העובדה שראש ציוני מא־רוקו
וראש ציוני טוניסיה לא הופיע!
אפילו לקונגרס.

השבוע הודיע ראש ציוני טוניסיה
בוליטי, כי פירק את הד,פתירות
הציונית בארץ זו
והצטרה למפלגה הערבית-ח־לאוסית
אל-דפטור אל-ג׳דיד
(״החוקה החדשה״) .כירושלים
נעשו מאמצים להקים את ההסתדרות
הטוניסית מחדש.

העולם הזה 973
אנשים באיו 1100111
לפחות אחד מראשי המושכים־בחוטים בממשלת
ישראל יתקשה מעתה ואילך לטעון
כי אין במכם שום גניבות ואין כל יסוד ל-
טענייזיי של מרדכי שטטגר: המדובר
במנהל משרד ראש הממשלה טדי קולק ש1״•
,״1השבוע כי מתוך מזוזדתו שהגיעה לס־כס
נעלמו חפצים בשווי של 200ל״י, בתוכם
כמה זוגות גרבי ניילון, מכונת גילוח חש־מלית,
שתי מקטרות ועשרות חפיסות טבק
משובח בין ההולכים בתחרות הצעידה
נראה השבוע גם ד״ר מיכאל סימון, ראש
הטקס במשרד־החוץ, שוויתר לצורך זה על
גינוני דיפלומטיה יצחק נורמן, מנהל
הקרן האמריקאית למוסדות תרבות בישראל,
החליט להקציב חמש סטיפנדיות לסטודנטים
ערביים המוכנים לנסוע ללימודים בישראל
טרם נראו באופק מועמדים ...דוד כן־
גוייון התרגז מאד השבוע, בראותו בבאר־שבע
מפד, של מדינת ישראל, שהודפסה על־ידי
המרכז הממשלתי לתיירות בה הושמט
הנגב הדרומי. הוא הוציא בו במקום הוראה
להשמיד את כל המפות מסוג ז ה בנו
של שר־החוץ יעקכ (״קובי״) שרת השלים
השבוע את חוק לימודיו (היסטוריה רוסית)
במכללת קולומביה בארצוודהברית ויעבור
בקרוב להמשך לימודיו במככלת אוקספורד
באנגליה, בעוד בתו של שרת׳ יעל, מו־סיפר,
להשתלם בארצות־הברית בתורת־המו־סיקה.
העיר על כך אחד העת ונאים :״הם
ימשיכו ללמוד בחוץ־לארץ בין אם יהיו בניו
של שר־החוץ ובין אם יהיו בניו של מזכיר
מפא״י ח״כ אחדות העבודה יגאל
אלון סיפר השבוע כי בשעת ביקורו בדרום־
אפריקה נגרמה מבוכה לא־קטנה נוכח העובדה
כי באותה שעה ביקר שם גם עוזר שר־החוץ
האמריקאי נ׳ורג׳ אלן. והגיעו הדברים
לידי כך, שבאחת האסיפות הוצג אלון
על־ידי היושב־ראש כ״דיפלומאט אמריקאי חשיב״
...אם ר,החמרות הבאות של מס־ה־הכנסה
לא ימצאו חן בעיני האזרח׳ תהיה מעינה
כתובת לטענותיו. ההחמרות מבוססות
על תוצאות חקירתו של אריה ה;יג, ה־יועץ
המשפטי של האוצר, שנטע במיוחד
לצורך זד, לאמריקה מזכיר־מערכת הדור
(ז״ל) ,דובר מפא״י ונושא כליו של פנחס
לבון, לוי יצחק הירושלמי, זכה למשרה
חלקית חדשה ומפתיעה למדי: כתב ידיעות
אחרונות לענייני מפלגות.

כוככונת זיווה שפיר כהוליכוד
גם אם תרצו, זו אגדה

ה ב * ה: שדה־ ת עו פ ה
גל הביקורות הקטלניות שזכה בו מזמן ה־אחרון
תיאטרון אהל, לא הבהיל כנראה את
התיאטרון הסבור, כדברי הפיתגם, כי ״לעולם
לא מאוחר״ .הראייה: התיאטרון עומד להעלות
קומדיה בשם לעולם לא מאוחר, אותה
יביים משה הלוי ...אותו זמן, עסקו שחקני
הבימה במבצע בלתי־שיגרתי: אימונים
במטוטי־סילון בבסיס של חיל־האוויר הישראלי•
לא היה זה גיוס לעתודות, אלא פרי־יוזמתו
של שרגא פרידמן המביים את
ההצגה הסילונים. כאות תודה, תתקיים הצגת־הבכורה
של המחזה בבסיס חיל־האוויר
המחזה יומנה של אנה פראנק, שאהל ניסה
לרכשו בזריזות, יוצג בכל זאת בהבימה, לפי
דרישת אביה של הנערה, הסומך יותר על
התיאטרון בעל השם העולמי. בתפקיד הראשי׳
אותו מילאה בארצות־הברית בהצלחה
סוערת סוזאן שטראסכרג, תופיע בארץ
כנראה?{דה טל מחזה אחר ינדוד כנראה
מישראל לארצות־הברית. המדובר במחזה
של לאה גולדכרג בעלת הארמון, שמתנהל
משא־ומתן על הצגתו בטלוויזיד, ב־ארצות־הברית
יחד עם תצלומי פירסומת
ראשונים, הגיע מהוליווד מכתב מהכוכבת־בדרך
זיוה שפיר, הטוענת כי משכורותיהם
האגדיות של הכוכבים אינן אלא אגדה, וכי
בטרם תופיע בשלושה־ארבעה סרטים לא תוכל
להרשות לעצמה לבקר בארץ, שהיא מתגעגעת
אליה מאד ...תוכנית בלתי־רגילר,
תתווסף למישדרי גלי צה״ל השבוע: תוכנית
כבקשתך לבתי-חולים שתוגש על־ידי שחקנית
התיאטרון הקאמרי בתיה לאנצט,
בעלת הקול העמוק והמעורפל אדוארד
מוראו, פרשן הטלוויזיה המפורסם׳ לא הספיק
כנראה להראות את כל הצדדים של חיי
ישראל בסרטו הראשון. הוא שולח ארצה את
צוות מסריטיו בפעם השנייה, כדי לצלם סרטון
על אופנת הארץ...הזמרת התימנית
הצעירה דליה שלמאי, המופיעה במסגרת
להקת בנות השיר בניצוחו של צבי
כפפי, מפתיעה את הקהל בהשמיעה שני
שירים באידיש דוזקא.

פסוק• ה שבוע

.ה ק רי קטו רי סטק רי א ל דו ש ג ר דו ש, על השמועות בדבר העברתו
של משה שרת ממשרד־החוץ למשרד־מפא״י :״שינויים מרחיקי שבת 1״
• העיתונאיאייזיקרמפה כתב הבקר, באותו עניין :״שרת מחפש לו
שדה־בוקר משלו.״
• ח ״ כ ח רו ת יום!? שו פ מן, בשאילתא לשר־הבריאות בדבר עשיות כקידי
משרדו שנטעו לחזות בהופעת דני קיי :״האם הדבר נעשה בהמלצת שירותי בריאות
הנפש או התחנות להיגיינה רוחנית ז״
3ש ר ־ ה ב רי או תישראלב רזי לי, בתשובה לאותה שאילתא :״פקידי
הממשלה זקוקים להמלצת שירותי הנפש או התחנות להיגיינה רוחנית רק באותה
המידה ובאותן הנסיבות שזקוקים לה כל אזרחי המדינה, ובתוכם גם בעלי השאילתות
המתעניינים בהתנהגותם של אותם פקידים.״
.ח״ בחדותר ״ ד יו ח נן באדר, בתשובה לשאלת היושב־יאש בוועדת
הכספים, אם יש לו מה לומר בנושא הנידון :״יש לי לומר כי הגיע הזמן להגיש
תה לחברי וועדת הכספינב״
• ח ״ בלאח דו תהעבודהיצחק כן ־ א ה רן, כשנשאל בטרם צאתו
לשליחות בארצות־הברית את מי הוא נוסע לבקר :״בראש ובראשונה — את אלה
שיש להם כסף.״
• העיתונאי או רי קי ס רי, עורכו הראשון של העולם הזה :״לכתוב
היסטוריה קשה. זוהי גבורה. למחוק היסטוריה — קל מאד. זהו פשע.״
• שחקן ״ הבימה ״ דו דור די, בהתמרמרו על המארגנים המרבים להביא
ארצה אמני־חוץ, על חשבון האמנות המקומית :״אל תאמרו אימכרסרים אלא
אימפרזרים, כי הם מציגים בפני העם רק זרים.״
• המבקראברהםב. יפה, עורך הזף לספרות ואמנות כעל המשמר,
באותו עניין :״התיאטרון הקאמרי הבטיח בשעתו להביא את האולד מיק ואת לורנס
אוליבייה, ובינתיים הוא מביא את — תיק אוליבר.״
• ה מ שו רראברהםש לו נ ס קי, בברכו אה המוסיקאי פול טורטלייה לדגל
רבים, המצטיינים לא בכישרון, כי אם בקיטשרון.״
ביצוע הבכורה של הסימפוניה ישראל שחיבר :״טורטלייה נבדל ׳מאמנים אורחים
• הכוכבתדיאנה דו ר ס :״הדברים לעולם אינם כה רעים בפי שהם נראים.
הם גרועים הרבה יותר.״
.״ חרות ״ ,בהגיבו על כך שהוצע לשטטנר לעבוד במפעל דשנים וחומרים
כימיים במקום לחזור למבט :״הסיכה היא, כפי הנראה, המומחיות שהוכיח בטיפולו
בזבל.״ .

ספרים
תרגום
רדיו הנהלהל

ה א שה שחבשהאתהאהבה

מה היה בקיץ

לילה (אנדרה מוראה, תירגם ל. ויץ־כהן,
הוצאת מסויה 371 ,עמוד) ,הוא שמה של
גיבורת ספדו ז׳ורז׳ סאנד, הסופרת הצרפתית
ותאשר, המעניינת ביותר של צרפת
במחצית השניה של המאה ה־. 19
תחילה חשבה אותר דופן היפה שמצאה
את האהבה האידיאלית בבעלה, קזימיר די־דיואן.
אך האושר האמיתי לו זכתה ממנו,
היתד, האמהות .״האמהות מקנה אושר לא
יתואר,״ כתבה ביומנה ,״אולם בין אם היא
באה מאהבה חופשית או מנישואים — יש
לקנותה במחיר שלא איעץ לשום איש לשלמו.״
המחיר:
מגע בשרים.
הבלתי נמנע קרה. האשד, הצעירה והמש־כילה
החלה נותנת את דעתה לאנשים הסובבים
אותה, קשרה קשרים אינטלקטואליים
עם צעירים שהיטיבו להבין את דקותה מאשר
בעלה.
הילד המסכן. את הצעד הגורלי עשתה
כאשר עזבה את בעלה ושני ילדיה — שאחד
מד,ם לא היה שלו — ועברה לגור פאריסה
עם מאהבה. בלונדי מתולתל יפה־עיין ומו שך
בעט, בשם ז׳ול סאנה הם הסתובבו בחברת
משוררים, סופרים, מוסיקאים ומבקרים. או־רור
היפה והרומנטית גילתה כשרון כתיבה,
נטלה את שם העט הגברי ז׳ורז׳ סאנה כדי
לחסוך בהוצאות מיותרות, החלה לובשת
בגדי גבר, שהפכו במרוצת השנים לסמלה
המסחרי.
אך גם בז׳ול, כברבים אחריו, מצאה בן
יותר מאשר מאהב. היא עזבה אותו, החלה
כותבת רומאנים על נשים שיצריהן דוכאו
על־ידי דוקים קשיחים, על אהבה הנאלצת
להילחם נגד כל המכשולים שהקימה התרבות.

השבוע
עשה מנהל התוכניות של קול
ישראל, ד״ר ישעיהו שפירא כחול־העייניים
ובעל השיער הדליל, מעשה שהוא מעיז לעשותו
לעתים רחוקות: הוא התייצב אישית
לפני המיקרופון. בקולו הגבוה והבלתי־יציב,
שידר ד״ר שפירא שיחה שנשאה את השם
המפואר: מה נשדר בקיץ?
תקציב קול ישראל זעום מאד, אך בדבר
אחד אין שירות השידור מקמץ לעולם: בהבטחות.
שיחתו המשודרת של ד״ר שפירא
לא היתד, שונה בעניין זה משאר פירסומי השירות.
היא שפעה סיפורים אודות מישדרים
חדשים ושיכלולים במשדרים הקיימים. במיוחד
התפאר ד״ר שפירא בהישגו האחרון (מלפני
הצי שנה) של שירות השידור — הארכת
שעות השידור עד לחצות — הבטיח למלא
את השעה הזאת להבא במשדרי הומור,
דרמה, שעשוע ומוסיקה.
שלושה ימים בלבד אחרי ההודעה, התהפכה
הקערה על פיה. את מקומו של ד״ר שפירא
הנדהם תפס ליד המיקרופון מנהל שירות
השידור, ד״ר צבי זידנר. הוא הודיע למאזינים
במבטאו האנגלו־סכסי ובקיצור נמרץ, כי
שעת השידור הנוספת מתבטלת מטעמים תקציביים*
,וכי כל התוכניות ששודרו בשעה
זאת יבוטלו. בשאר התוכניות יחולו שינויים
מעטים בלבד.

סופדת ג׳ורג׳ סאנד
כולס היו בניר.

את האהבה הגדולה והעזה דימתה למצוא
באלפרד דד,־מוסד״ משורר ומחזאי מבריק
ויפהפה, הפכפך ומלא קסם, אך חלש. היא
כינתה אותו ״ילדי המסכן״ והוא אותה :
״ז׳ורז׳ הגדול שלי״ .פעם נוספת היתר, או־רור
הגבר שבזוג.
היא נסעה אתו לאיטליה, חזרה כבת־זוגו
של הרופא שטיפל בו בתקופת מחלתו. אחריו
בא פרדריק שופן.
צליל הצלילים לשופן. המוסיקאי הפולני
העדין והגולה היה מאהבה של אורור
משך שמונה שנים. הזוג התגורר באחוזתה
בנוהאן. האחוזה היפה הפכה בית וועד של
גדולי הרוח בצרפת, ממנה ניהלה ז׳ורז׳ את
מלחמתה במשטר.
סאנד אהבה את שופן, אך הוא היה יצור
חלוש, מסובך, מלא דעות קדומות. היא טיפלה
בו ובשיעולו, שמאוחר יותר הביא למותו,
כשם שטיפלה בשני ילדיה, נפרדה ממנו
אחרי שחדלו להיות מאהבים זימן רב.
הספר המרתק, בו ליקט הביאוגרף הצרפתי
המזהיר, את רוב מכתביה של סאנד, מלווה
את האשה ריבת הניגודים לתקופה בה מתחילה
המשפחה לתפוס את המקום העיקרי בחייה.
ז׳ורז׳ סאנה שלחמה כל חייה נגד
מוסד הנישואים, מתגלה כסבתא נפלאה ואוהבת,
המבינה את נפש נכדיה ועולמם. היא
מתה בת ,72 מוקפת בניה ונכדיה.

תוכניות
מו ת הינשוף
יצחק שמעוני, אחד מחביבי־הקהל בין
שדרני ישראל, חזר לפני חצי־שנה מהשתלמות
בארצות־הברית, כשהוא מלא עודף־מרץ. מ־ח
זה התכוון להשקיע, בין השאר, בעריכת
תוכנית בידור חצותית, נוסח אמריקה. שירות
השידור שמח להקציב לו שתי שעות
מפהקות בשבוע, שמח פחות להקציב את
הסכומים הדרושים למטרה זאת.
שיחה עם המנהל. לכן, כאשר נולדה
התוכנית לאוויר־גלי־האתר, כבר נקבע כי תשודר
רק אחת לשבוע, ולא פעמיים בשבוע
כבתיכנון המקורי. הינשופים והחיוכים נולדו
במזל רע. מיכלול החדשות־על־רגל־אחת ;
התזמורת הלקוייה ; זכרונות־העבר־הקרוב ו־מזג־האוויר־העולמי,
שהוגשו כקצב זחלני,
לא זכו לשבות את אוזנו של האזרח המאחר
לישון.
אך יצחק שמעוני הוא אדם המוכן ללימוד
מן הנסיון. בהדרגה סילק מן התוכנית את
הקטעים נוסכי־השינה, החליפם בפרקי הומור
שהיה לעתים נועז מדי לטעמם של מק-
ציבי־התקציב בקול ישראל.
התוצאות לא איחרו לבוא: שמעוני נקרא
אל מנהל שירות־השידור, שהודיע לו כי מכאן
ואילך תשודר התוכנית רק פעם בשבועיים.
מחאות שמעוני לא נשמעו. הוא הודיע
לקהל מאזיניו כי לא יצפו לו, אלא
בתום 14 יום.
ההודעה האחרונה. שבועיים לאחר
מכן, נקרא שוב אל ד״ר זינדר, על מנת להתבשר
כי הנהלת קול ישראל החליטה, מטעמים
שאינם ידועים אפילו לד, עצמה, להחזיר
את התוכנית למעמד שבועי, החל מראשית
הקיץ.
שמעוני המאושר בישר שוב למאזיניו מבעד
למיקרופון כי התוכנית תחזור ליושנה, הזדרז
לפנות לעשרות סופרים ועתונאים, בבקשה
לספק חומר לתוכניתו.
היו אלה צעדים פזיזים וחסרי־אחריות. השבוע,
שעות מספר לפני שידור ינשופים
וחיוכים, קיבל שמעוני הודעה בדבר ביטולה
המוחלט של התוכנית, במסגרת צימצום שעות
השידור (ראה לעיל).
השידור האחרון היה הפגנה עדינה של
מרירות. שמעוני לא נלאה להודיע למאזיניו
בין כל קטע אחד למשנהו על מות הינשו־פים,
שידר בתוכנית שפע של שירים מן
הסוג ״אל תשכחני״ ו״עוד נתראה״.
לשדרנים המעטים שבכל זאת השקיעו מחשבה
בשיפור רמת המישדרים של קול ישראל,
נראה כאילו שוב אין טעם להוליד רעיונות
חדשים, שיפלו קורבן להפכפכנות ה־בלתי־הגיונית
של ראשי השירות.
• כפי שהודיע מראש העולם הזה (תצפית,
.)969

מה קורה ברגע שמשטרת ישראל מסרבת

מעונם וינץ׳
מדינתי שר אל1

משרד
חטשטרח חקריח-ת״א,

>כבוד
מר עוזיריישראל ,
רח* ב ן יחודה , 3
חולון.
לידיחגב* קבקוביז או ר ח,

סידן תשט״ ז 1956 מאי

במענחלמכתביךמיום 3 . 4 . 5 6ו מ , 2 0 . 4 . 56 -
הרינילהודיעךכילטיהפרטיםשקבלתי מאח המטח
הארעי של המשטרה מסתברכינכוןהדברשסכנה
אורבתלךולרכוטך אם תחזורלגורבשכונה * תושבי
השכונהנרגזיםוחושדיםבך בקשר לרצחחילד0
עם כלרצונההטובלאתוכל המשטרה להבטיח
חגגהיעילהעליךועלרכושךבאותההשכונה שכל
תושביהנרגזיםעליך. לפי דעת חמשטרח אתה צריך
למסור אח רכושךבשכונהזוולעבורלמקום. מגורים
אחר וזחיחיהלטובתך • ולטובתהצבורחםקו 1ם י .

הממונהעל משר
י ש /ם ש

* הו מסמך מוזר מאוד. הוא ניתן במדי(
נת ישראל בשנה השמינית לקיומה.
חתום בידי רשות מוסמכת, ניתן המסמך
על־ידי משרד המשטרה לאזרח ישראלי, שביקש
את הגנת המשטרה על חייו ורכושו.
נאמר בו כי למרות רצונה הטוב של משטרת
ישראל, אין היא יכולה להבטיח לו זכות
ראשונית זאת.
במילים אחרות, אומר מסמך זה כי ישראל
עוזרי, תושב שכונת גרין בחולון,
איננו יכול לחזור אל ביתו החוקי, משום
שתושבי השכונה עומדים לערוך בו משפט
לינץ׳ .למרות שעוזרי אינו מואשם על־ידי
החוק, מסרב החוק להגן עליו מזעם ההמון
בשכונתו, החושד בו ברצח.
ביתו של ישראל עוזרי כבר נהרס בידי
ההמון. ימקים בי גר במשך שלוש שנים,
??תגולליס עתה רק שברי רהיטים ושרידי
כלים מנופצים. רכושו נשדד ונעלם. הגינה
שלפני ביתו נדרסה ונהרסה. תושבי שכונת
גרין נשבעו להרגו.
בי ישראל עוזרי הוא הדמות המרכזית באחת
מתעלומית הרצח המיסתוריות ביותר
שארעו א־ פעם בארץ. טובי החוקרים במדינה
עמלו במשך חדשים לפענחה, ללא כל
הצלחה. עד היום, כמעט תשעה חדשים לאחר
הרצת המסתורי, אין בידי המשטרה שום
נקודת מוצא שתביא לפתרון התעלומה.

שוחחו תוך פיצוח גרעינים. בחדרה הקטן
של משפחת יוסף קריטי ( )45 ערכה אם המ
שפחה שרה 35 תימנית מוצ ק ת איברים,

את השולחן. היא הכינה את סעודת מוצאי
השבת עבור שמונת ילדיה.

גילויים בחוזות
ף ום שכת בשכונת גרין. תימנים לבושי
חג, שחם רוב תושבי השכונה, חזרו
מבתי הכנסיות לבתיהם, ישבו ברחובות ו
קרבן
הרצח.
בדם

רוצחו

מיכאל קריטי,
טרס נתגלה עד
נרצח עתה.

להגו ער אזרת ששכניו תובעים את דמו

בשכונת גוין

הילדים ישבו.סביב השולחן, נעצו עיניהם
במאכלים אך טרם החלו לאכול. כסא אחד
עוד היה פנוי, כסאו של מיכאל, הבן הבכור.
בשהתמהמה מיכאל לביא, יצאה האם החוצה,
צעקה בקולי קולות את שמו של בנה.
איש לא ענה לה. הארוחה נערכה בלעדיו.
הלילה ירד דמיכאל טרם בא. בחד ירד על
האם. אחר־ר,צהרים עוד ראה אותו אחיו מתפלל
תפילת מנחה בבית הכנסת ומשחק כדורגל
בלי נעליים, לאן נעלם פתאום?
היא רצה למשטרה. למחרת בבוקר, החלו
החיפושים אחרי הנער הנעדר, שזה עתה
נכנם לשנתו ה־ . 17 משמרות גדולים של משטרה
החלו לסרוק את שכונת גרין, גיששו
בכל שטח החולות הנודדים שבין חולון לבתים.
הם לא מצאו דבר. החיפושים נמשכו גם
בלילה, לאור פנסים ולוקסים.
שלושה ימים נמשכו החיפושים. לא נמצא
דבר. רק המשפחה עוד המשיכה בחיפושים
בשטחי החולות. כעבור ששה ימים, עבר אחד
מנערי השכונה דרך החולות. לפתע התגלה
לעיניו מחזה זועה: יד אדם, צנומה ואכולה,
היתר, מוטלת בחולות. הוא התבונן סביבו והתעלף
במקום.
על פני שטח גדול, בין שיחי אשל במורד
גבעת חול, היו מפוזרים קרוב לעשרים חלקי
< גוף של אדם. איש לא יכול היה לזהות את
הגופה. המשפחה שהוזעקה למכון הפתלוגי
לא היתד, מסוגלת לזהות ולוא גם אבר אחד.
היה זה רצח אכזרי ומתועב. גופו של נער
בותר לאיברים ואפילו שיניו היו מפוזרות
על פני השטח.
לא היתד, כל הוכחה שזו גופתו של מיכאל
קריטי. גם קציני המשטרה נואשו מזיהוי
הגופה. רק נפש אחת לא התיאשה, אמו של
מיכאל. סיפרה היא :״כל שבת הייתי הולכת
למקום שמצאו את הגופה וצועקת שהשם
יגלה את האדם שהרג את בני. הייתי לוקחת
מגרפה ומחפשת בכל הסביבה.״
כעבור שבועות, נשא עמלה פרי מר. היא
גילתה במקום הרצח׳ מתחת לאחד העצים,
חבילת בגדים מקופלים ׳ונקיים. ריח בושם
חריף נדף מהם. היו אלה בגדיו של מיכאל.

מזעזע שהסעיר את כל תושביה: זקן בן 75
אנס נערה בת 20 שלא היתד, שפויה בדעתה.

כן היתד, השכונה כולה כמרקחה. אנשיה
הרגישו צורך לשפוך את זעמם ולהעניש
את האשמים. החשוד הראשון היד, ישראל
עוזרי, רוק זקן ( )46 שהתגורר בצריף
נקי ומסודר במרכז השכונה. תוך זמן נאספו
כל ההוכחות נגדו.
הילדים החלו לפתע מגלים להוריהם כי
עוזרי היה נוהג להתרועע עם ילדי השכונה
ולהזמינם לביתו. הם סיפרו שהיה מראה להם
תמונות עייום והיה משלם להם בכסף וצעצועים
עבור כל מיני שירותים, כולל רחיצת
גופו. השכנים נזכרו כי שבוע לפני רצח
קריטי עצרה המשטרה את עוזרי כחשוד ברצח
דוגמא, והוא שוחרר רק לאחר שמרים
דוגמא הסגירה את עצמה והודתה ברצח בעלה.

ההוכחות היו נגדו. ידוע היה בשכונה,
למשל, כי מיכאל היה ידידו האישי והיה
נוהג לבקר תכופות בצריפו. בעיני שכניו,
לא נותר כמעט ספק שעוזרי אשם ברצח. הם
מיהרו לביתו כדי לערוך לו משפט לינץ׳ במקום.
אולם עוזרי לא היד, בבית, עובדה שרק
ביססה את הטענות נגדו. האנשים כילו
את חמתם בחצרו של האיש, אם כי לא העזו
עדיין לפגוע בביתו.

תיק בלי פתרון
^ ולס עוזרי לא ברח. הוא ישב במע־צר
במשטרה. היו למשטרה אותן הסיבות
לחשוד בו כאשם ברצח, כלאנשי השכונה.
עוזרי, שמקצועו היה לעבוד כעוזר ב
?!רבן
הליגץ׳ .תו שבי שכונת גרין ב חו לון חו שדים כי ישראל עוזרי רצח את הנער מיכאל
קריטי. למרות שחקירת המ שטרה לא העלתה הוכחות מבו ס סו ת, מאיימים אנשי ה שנונ ה להרגו

שאכן הוא ביצע את הרצח. אז נזכרו החוק־רים
לפתע בפרשה רצח ישנה, תיק שנסגר
לפני שנים ושדמה באופן מפליא לתיק שלפניהם.
הדבר
ארע בנס־ציונה, בשנת .1938 באחד
הימים נעלם מבית אביו נער בן 16 בשם אריה
קרוואני, בן העוד, התימנית. חיפושים שנערכו
אחריו במשך ימים ארוכים העלו ח־

השכנים מתארגנים
*^*בוע לפני היעלמו של מיכאל, א־רע
עוד מקרה רצח בשכונה. באחד הבקרים
נמצאה גופתו של זכריה דוגמא בפתח
ביתו. הוא שכב בפיזמה ובכובע גרב, נטול
כל רוח חיים.
רצח דוגמא אף לא היה המקרה היחידי.
אותו זמן אירע במרכז השכונה עוד פשע
גופהברחוב. גופ תו של זכריה דוגמא בפיז׳ מ ה וכובע גרב, כפי שנתגלתה לחוקרי המשטרה.
לפני שאשתו של דוג מא הודתה ברצח בעלה. עוזרי הואשם גם ברצח זה.

רס. רק כעבור זמן נמצאה גופתו בדרך מקרה
על־ידי פועל פרדסים, שהיו לו קשרים
עם משפחת הנרצח. הפועל: ישראל עוזרי.
ישראל עוזרי היה גם הנאשם באותו תיק.
הוא זוכה מחוסר כל הוכחות.

האם השבולה. שרה
את בתה, מאמינה ני עוזרי

בתים פרטיים בשטיפת רצפות, ניקוי כלים
וכביסה, היה ידוע למשטרה כחשוד בעבירות
מיניות בנערים צעירים.
חיפוש קצר בכליו ובביתו גילה שורת ממצאים
מוזרים. בין השאר: תמונתו של מיכאל
קריטי, תקועה בין דפי אחד הספרים של

עוזרי. עוזרי לא הכחיש את יחסיו ההדוקים
עם הנער .״אהבתי אותו והוא אהב אותי,״
לאילת וחזיה
הודיע לשוטרים.
אבל על כל שאלות החקירה בקשר לרצח,
ן<* דיךהיחידה בפני החוקרים לפענח
היתד, בפי החשוד תשובה אחת :״אינני יודע
( ) תעלומת הרצח היתד, להוציא הודאה מפי
כלום.״
עוזרי. הם ניסו את כל האמצעים שבידם,
בביתו נמצאו אוצרות שלמים של צעצוכדי
להכריחי להודות.
עים וחפצי ילדים, שאין כל פשע בהחזקתם,
איומים, חקירות ממושבות שנמשכו ימים
אך המעוררים חשד.
ולילות רצופים, אמצעי לחץ, זריקת אמת והמלאכה את סיימו כי סבורים
החוקרים
היו
מכונת גילוי שקרים, כל אלה הצליחו להווגילו
את הרוצח. הם שיחזרו את פרשת הציא,
מפיו של הגבר הכחוש, בעל עצמות הרצח
בצורה זו: עוזרי פיתה את קריטי לסת הבולטות, רק משפט אחד בלבד :״אילבוא
עמו במגע מיני בהולות. אך הנער,
נני יודע כלום.״
לאחר שהסכים תחילה, התנגד אחר־כך, איים
אחרי חקירה שנמשכה שלושה חדשים ושלגלות
את הפרשה כולה, עוזרי רצחו במקום.
לא העלתה כל תוצאות, נשלח עוזרי לביתכיסה
את גופתו בחולות.
היתד, רק נקודה חלשה אחת בהשערה זו: ך,חולים לחולי־רוח בבאר יעקב. שם היד, נ־ה
מחזיקה
את בנה. עוזרי לא הודה, ולא נמצאו שום הוכחות תון בתצפית מתמדת׳ שלא העלתה כל תו־

צאות. עוזרי צוין כבריא ונשלח מבית־החו־לים
לביתו.
אולם בית כבר לא היה לו.
המשטרה לא גילתה כל האשמות נגדו,
הוא לא נתבע לדין. לפי החוק, היה חף מפשע
גם אם היד, יסוד לחשוד בו. אך תושבי
שכונת גרין לא היו בדעה זו. כשראו
שידם לא תשיג את עוזרי, כילו את חמתם
בביתו. הוא הפך תוך שעות אחדות לתל
חורבות.
בל״ג בעומר נאספו עצים בתוך החדר ההרוס
ואנשי השכונה עמדו להעלותו באש.
כאן היה חשש להתפשטות האש לצריפים
שכנים ; ניידת משטרה מנעה את ביצוע הפשע.
לישראל
עוזרי לא היה לאן לחזור. סכנת
מות ציפתה לו אם היה מעז לחזור לשכונה.
הוא ניגש למשוררת אנדה פינקרפלד־עמיר,
בביתה עבד כשלוש שנים ושהכירה
אותו כאדם ישר.
המשוררת שקולת־ד,דברים בחנה את מצבו,
יעצה לו עצה: סע לאילת ותתחיל בחיים
חושים. עוזרי שמע בעצתה, ירד דרומה
כשבכיסו המלצה אישית מאת המשוררת
לקבלו לעבודה במקום. במכתבה לא הסתירה
המשוררת כלום, גוללה את כל הפרשה,
עוזרי קיבל עבודה ב בי ת החיל באילת.
הוא עבד רק יום אחד.
סיפר עוזרי מדוע עזב את עבודתו :״עבודתי
מצאה חן בעיניהם והם מצאו חן בעיני.
עשיתי סיבוב וראיתי שאיך ישובים במקום
יאין תימנים. אין עם מי לדבר. בתור
מתנדב אני יכול ללכת יותר רחוק מאילת,
אבל ראיתי ששלחו אותי לארץ גזירה, לכן
חזרתי.״

או, או

** הרי חזר לוגל-אכיב. הוא התגורר
> בבתי קרובים, הסתובב ימים תמימים
לחפש עבודה. לפעמים קיבל כמה שעות עבודה.
אבל הוא לא היה מוכן להשלים עם
מצבו זה. הוא כתב מכתבים לנשיא המדינה
ולראש הממשלה, גולל בהם את בעיתו,
בעית אדם הנרדף על־ידי החברה וחושש לחייו,
למרות שבאופן חוקי הוא חף מפשע.
מכתביו לא נענו.
השבוע החליט עוזרי כי הגיעו מים עד נפש.
טען הוא :״אם אני רוצח, שיגישו נגדי
משפט ויישיבו אותי בבית הסוהר או
יקחוני לתליה. אבל אם אני זכאי, שיחזירו
לי את חרותי ואת רכושי. אחרת אני עלול
לעשות מעשה של יאוש.״
היה בסיס הגיוני לדבריו. אולם משטרת
ישראל סברה כי אין זה מחובתה להתערב.
היא נתנה לענינים להסתדר לבדם.

טופס הודעה ל״יהב־המגן״

סשו־ט

טופס לפי הדוגמא דלהלן נשלח ע״י יחידת ״יהב־המגן״ למפרנסים עצמאיים
ממולא לדוגמא
וגינת

טופס
ג ק ובי

נב׳ פתנקש לפלא *ת הפרסים הר־פ ולהחזיר
כרטיס זח ליהב פגן. ת .ד .1170 .ירושלים.

הודעה

<5 0 01ן ן
אני הח־פ סודיע בזה. ני תרפתי לקוץ הפגן סן
— ליי בהתחייבויות (טנ׳קים/בהמחאות/בכתבי) שטרם נפרעו.

*זזה סן ...

ליי,

פירו טהס כו מי ם ש שו ל מו
תאריך התשלום

0ולם לועד מקומי /בנק /מוסד
וכד ב־(ציץ שם מקום).

101155
.111.55
-5 ,1 5 1

סך ל״•

קבלה פס׳
תאריך התשלום

שילם לועד מקומי/בנק /טוסי
ופז• ג•(ציין 00 מקוב)

1 10,1,5.6.. 45364/5.5 10.0ץ 9א? /א י, יל

סך ל••

קבלה פס־

1*534/11.

143*1/55 _ 50
ל1ץ ז*. .ויו די ק .10.0...ג. ג 2 2

•סתוק את המיותר

החזר נא בהקדם את הטופס, ממולא על כל פרטיו, לפי הכתובת שמעבר לטופס. ככל שתקדים —
יהיה זה לטובתך!

פגניבי

הרדיו המעולה

פגניני

האמן המעולה

כדורגל
הקרב האחרון
פיסת ניר קטנה אחת עמדה לקבוע
השבת את גורל אליפות המדינה בכדורגל•
זה היה פס החופשה שביקש החייל
רפי לוי ממפקדו. רפי, שחקן מכבי תל-
אביב שגויס זה עתר, לצד,״ל והוא עודנו
טירון, ביקש את מפקדו לשחררו השבת
כדי שיוכל להשתתף במשחק קבוצתו.
המפקד לא אישר את החופשה.
אבל חמש עשרה אלף הצופים שמילאו
את מגרש באסה היפואי, לא ידעו זאת,
הם מילאו את היציעים עד התמוטטות,
נאלצו לעמוד שלוש שעות רצופות על
רגליהם בגלל הדוחק. אף על פי כן היו
בגמר התחרות כולם בדעה אחת: זה היה
כדאי.
כי משחק הכדורגל בין קבוצות נזכבי
והפועל תל־אביב, היה ללא ספק המשחק
המותח והיפה ביותר בין משחקי הליגה
השנה.
עבירה לזכות. זה היה כדורגל במלוא
מובן המלה, על כל הגילויים הנעלים
והפחותים שבו. אי אפשר היה
שלא להתפעל מגערתו הבולטת של בלם
מכבי יצחק שניאור בבן קבוצתו פרופר,
שעה שזה הרחיק את הכדור מהמגרש
בצורה לא ספורטאית.
אי אפשר היד, גם שלא להתמרמר ברגעים
שונים של המשחק על משחק גס
ותוקפני של שחקני שתי הקבוצות, ושגיאותיו
הבולטות של השופט.
אם זכה מכבי בתואר אלוף, בנצחו את
הפועל בתוצאה המסורתית ,3:0היתה
זו תוצאה של משחק קבוצתי מלוכד ומתוכנן,
שהיה חסר ליריבו. היתד, זו
תוצאה של הזרמת דם צעיר לשורות ה־

מלבד •מפעל הצעידה ההמוני המאורגן
על ידו, ומעצרו הצבאי של כדורגלן רפי
לוי (ראה לעיל) ,היתה לצבא יד גם בתחרות
האיגרוף של המתאגרף התורכי
המקצועי תאקי זיארים.
מיפגשו הראשון של זיארים היה מיועד
להיערך עם דוד עובד. עובד המשרת
בצה״ל כמדריך ספורט, התכונן בקדחתנות
לקראת המאורע. אולם ברגע האחרון
סירב הצבא לשחרר את עובד למיפ־גש,
בטענה שאסור לחיל לעסוק בפרנסה
צדדית. מאחר שעובד הוא מתאגרף
מקצועי, נאסרה הופעתו. הסבר אחר :
״הם פחדו שהתורכי יתבל ברכוש צבאי,״
נשמע גם הוא בין מארגני הקרב.
התחליף לעובד נמצא במהירות. היה
זה דוד אלבז, מתאגרף מקצועי מצפון
אפריקה, שהוא כבד מעובד בשלושה קילו,
משקל המתאים עדיין להתמודדות נגד
זיארים.
צעירה מירוץ הדעה
מחלקת חיילים חמושים צעדה בחוצות
הרצליה. הם צעדו בקצב אחיד ומפיהם
בקע שיר לכת .״מה זה? יום העצמאות
היום?״ שאל ילד בן שש את אמו. האם
היתר, מופתעת לא פחות. כי למרות ש־תזמורת
לא צעדה בראש החיילים, רכבו
בראשם שוטרי תנוער, על אופנועים
ומאחוריהם הזדנבה שורה ארוכה של מכוניות.
פתר את הבעיה ילד אחר, שצפה
בחיילים :״זה לא יום עצמאות, ביום
העצמאות הם לא מזיעים״.
הפעם היו החיילים מזיעים בכל אבריהם.
בגדיהם היו רטובים מזיעה ומקום־
סאות המים שנשפכו עליהם על־ידי חבריהם
שעמדו בצירי הדרכים. מפיות במד,

חד־פעמי לפי ביצועו וחיצוניותו היפה • בעל 8מנורות פיליפס-נובל •
רמקול גדול אליפטיקאל • מודלים נוספים בהתאם לטעמו ולתקציבו
של כל אחד.

אופרה דה לוקס * סופר * סופר דה לוקס * סימפוניק 8מנורות 7מנורות 7מנורות 6מנורות
ך ־ ך ־ 1 1ן ץ ( 1ך >^ 1נן ץ בצ וע מעו לה
במחירים ללא תחרות

מוצג לראוה בכל החנויות המובחרות.

א 1ן

מחליף תקליטים אוטומטי

1¥¥ץ £ס • 111011 ? 1מערבב ממודל חדיש
״התוצרת האנגלית הטובה בעולם״

חיל שריון צועד

הי ש
יי ד 3א ״

לא יו ם העצמאות

סוביס

בגב, בברכים, בכתפיים או בפרקים ז
. ^ 0 5זוד 3 ׳ 3רזי
־ רח׳ שלמה המלך

24495

בריכות
מי־מרפא
חבישת בוץ
כמו בקרלסבד
דשי או טבריה כמו כן אמבטיות ערבול (11 זג>001 1נ11ז חדר זיעה טולקי
מחלקה מיוחדת לאיכשור ע״י התעמלות רפואית, מסג׳ וריהבי־ליטציה.
המוסד היחידי מסוג זה בארץ. מחלקה לסובלי רוימטיזם.

המוסד פתוח עד 9בערב

קבוצה הותיקה, ושל העובדה שכדורג־לן
רפי לוי עבר על החוק הצבאי, ועזב
את מחנהו ללא רשות מפקדו.
מעצור לשוטרים. רפי השחרחר
היד, גבור היום. במחצית הראשונה הוא
הבקיע את שערו של חודורוב בבעיטה
קלאסית ממש, השיג לקבוצתו את היתרון.
בהפסקה הוא הבחין בשני שוטרים
צבאיים הממתינים לו ושלא הורידוהו מן
המגרש רק משום שלא ניתן להם לגשת
אליו.
למרות המחשבה המטרידה שהוא עלול
להיאסר, זיכה רפי את קבוצתו בשער
נוסף, כמה דקות לפני סיום המשחק.
ההמון הריע לרפי לוי הצעיר. ידידים
ומעריצים התנפלו עליו לנשקו. ביניהם
הבקיעו להם דרך גם שני השוטרים הצבאיים.
הם לקחו את רפי עמם כמו שהוא,
בבגדי ספורט ובנעלי כדורגל.

איגרוף
ת ח לי ףכבד
צה״ל הטביע את חומתו על כל מאורעות
הספורט שנערכו השבוע במדיגה.

מהם בלטו שרוכי מציצה ארוכים, בעזרתם
מצצו את הטיפות ששרדו במימיות.
המטרה — החוף. ביומיים הראשונים
צעדו רק החיילים, מחלקות מחלקות
מכל יחידות צד,״ל. על גבם נשאו
מטען במשקל שוד, אך מחולק בצורה שונה.
היו יחידות שהעדיפו לצעוד חמושות
ברובים. יחידות אחרות ביכרו לחלק את
משקל הרובה ולשאת במקומו תת מקלע
ואת חפירה.
בפרשות הדרכים ניצבו דוכני שק״ס
ואמבולנסים צבאיים. לא היה בהם צורך
מיוחד. ביומיים הראשונים נשרו רק חיילים
בודדים מיחידותיהם, איש לא נזקק
לטיפול רפואי. בתנאים אלה, היו גם ההישגים
גבוהים. היחידות עברו את המרחק
של ארבעים קילומטר בזמן מפי־צע
של חמש שעות כשבראש צועדת יחידת
הנח״ל שהגיעה לסיום אחרי ארבע
שעו! /ו־ 4דקות. היא צעדה במהירות
של עשרה קילומטר לשעה, ללא מנוחה
במשך כל הדרך.
היתד, לחיילי הנח״ל טיבה מוצדקת למהר
להגיע למטרה. אחרי שנחו, הועמסו
על מכוניות והוסעו לרחיצה בים.
העולם הזה 973

קולנוע
הוליבוד
ההבדל הק טן
האור הירוק ניתן. הסרט
המוות קיבל את האוקיי של משרד הצנזורה
ההוליבודי, הן בצורת התסריט והן בצורתו
המוגמרת.
הפרשה התחילה כאשר העיף הצנזור עיין
מרפרפת על הפלאקאטים של חברת יונייטד
ארטיסטס, מפיקת הסרט. נראו בהן שתי
תמונות. באחת, גבר ואשה חבוקים, ובשנשיקת

לפני

היה
זה טבעי כי התפקיד הראשי יימסר
לוזיליאם הולדן הכל־אמריקאי הסימפטי, הנראה
ומתנהג כמו כל סגן שני בצבא ארצות־הברית.

מטה
הר רו קדת שוב
כתה של מטה הארי (נאמה פילם,
צרפטליה) ,הולכת בדרכי אמה המפורסמת אל
המודה, רצופה ריקודים, ריגולים פיגולים
ומיטות.
שדה פעולתה של הבת, אלין מטאשטיין

מדרשה לציור
למורים
תל־אביב

רחוב

פרדיננד

לסל

אין מתחרה
לאבקת הביסה

סמינר למורים לציור. מוכר ונתמך
ע״י משרד החינוך והתרבות.
ההרשמה לשנת הלמודים תשי״ז לבוגרי מחלקה
שביעית תיכונית לפחות — יום־יום
משעה 5עד שעה 7.30 אחה״צ.
המקצועות: רשום, צבע, פסול, תולדות
האמנות פרספקטיבה, אנטומיה,
אורנמנט, כתב, מלאכות, נוי,
פסיכולוגיה, פדגוגיה ומתודיקה.

כרי כו ת

רקדנית צ׳רינה כ״כתה של מטה הארי״
ריקודיס, ריגולים, פיגולים
ניה: אותו הגבר הודף את אותה האשה
מצוק גבוה.
״סצנה של אלימות פשוטה ויומיומית,״
חשב מן הסתם והתכונן לאשר את המודעות.
לפתע נעצרה ידו באוויר. כאשר ירוה שוב
כתבה את המלא ״לא״.
הסיבה שגרמה לו לשנות את דעתו: כתובת
מעל לתמונה — ״היא היתד, הרה...
ועתה ידע שעליו להרגה.״

סרטים
המרדסלהסא בו
גשרי טוקו-רי (פראמונט, ארצות־ה־ברית)
.כל מה שרצה סגן מילואים ברובייקר
(וויליאם הולדן) ,הוא שיניחו לו להמשיך
בקריירה שלו כפרקליט, להעריץ את אשתו
היפה (גרייס קלי) ,ולדאוג לחינוכן של שתי
בנותיו הפעוטות.
דודו סאם חשב אחרת. הוא הושיט אליו
את אצבעו הארוכה מעל פלאקאט צבעוני
ואמר :״אני רוצה אותך.״ ברובייקר גויים
לצי, שימש טייס סילון בנושאת המטוסים
סאבו, העוגנת סמוך לקוריאה.
רטינותו ומרירותו על המלחמה הבלתי־נכונה
בז מן הבלתי־נכון, גוברים כאשר נו

מטוסו הימה והוא ניצל, כמעט קפוא,
על־ידי טייס הליקופטר קומי(מיקי רוני).
אך באמתחתו של האדמיראל (פרדריק
מארץ׳) המחבב אותו במיוחד, משום שהוא
מזכיר לו את בנו ההרוג, ישנה תוכנית נוספת
לברובייקר: עליו לצאת, עם להק מטוסי
סילון, להפציץ את גשרי טוקו־רי, העומדים
בעצם בגרונם של האמריקאים. ברו־בייקר
פוחד ומתמרד בלבו. אך הוא חייל ממושמע.
הוא יוצא ואינו חוזר.
את המשחק הטוב ביותר בסרט, לפי ספרו
הבסט־סלרי של ג׳יימס מיצ׳ינס נותנים נושאת
מטוסים מצי ארצוודחבריח ומטוסי הסילון
שפעולות החמראה והנחיתה. שלהם
מסמרי שיער כדיוקם.

(לודמילה צ׳רינה) הוא אכזוטי יותר משל
האם המפורסמת — באטאביה במזרח הרחוק.
ואם היא בתחילה משתפת פעולה עם היפאנים
במלתמת העולם השניה ואחר מרגלת
לטובת האמריקאים, הרי זה בגלל אהבתה העזה
לנסיך אנאק, האינדונזי (אמו קריזה),
שונא ההולנדים.
הסרט, המדבר ומרקד צרפתית, הוא תירוץ
שקוף להראות את גופה החטוב של צ׳רינה,
לבוש בגדי טריקו מצבע העור ורשת דקיקה
את ריקודיה החושניים, שהם הדבר היחיד
בו מכניסה הכוכבת בעלת פני הפוקר מעט
חיים, וכמה סצנות אהבים על מזרונים רכים.

ש פו ת מ תו ת, סו ב דו ת חיות
גורלו של

מורה ( ארתוד ראנק, אננליה).

קח את המורה המזהיר והמבטיח ביותר ביוונית
ורומית, השא לו את האשה הרעה ביותר
והתוצאה תהיה דמותו של קרוקר־האריס
(מייקל רדגרייב).
לא תמיד היה כזה. כאשר נשא המורה
הצעיר את אשתו היפה (ג׳ין קנט) ,התברר
לה כי בעוד הוא יכול להתפאר בשליטתו
בשפות המתות, אינו יכול לעשות כך לגבי
עובדות החיים. מאז היו חייו שלשלת ארוכה
של עלבונות וקרניים.
הוא מסתגר בתוך עולמו הקלאסי עד כדי
כך, שהוא שוכח שתלמידיו הם יצורים חיים,
רודה בהם ומפיל עליהם אימה, זוכה לכינוי
״הימלר של החמישית״ בפי חבריו ותלמידיו.
עוזרים לו לשוב אל עצמו: א) מאהבה
של אשתו (נייג׳ל פאטריק) ,הטיפוס האופייני
של האנגלי הבחור־הטוב וקל־הדעת, המציע
לו עצה ידידותית לעזוב את אשתו ; ב) תלמיד
קטן וחביב, המבחין לפתע בבדידותו
של מורו הקישח, מעניק לו כמתנת פרידה
לפני פרישתו את אגממנון בתרגומו האנגלי
של רוברט בראונינג.
מאופק, אך מלא רגש, מתנצל רדגרייב, מגדולי
השחקנים השייכספיריים באנגליה, בפני
חבריו ותלמידיו על כשלונו כמורה ומחנך.
ההקלה כתוצאה מכך מאפשרת לו לסיים
את תרגומו החופשי בחרוזים של אגממ־נון,
בו החל בתקופה בה היה עדיין אהוב
על אשתו ותלמידיו.

בקצרה
גורלו של מורה

העולם הזה 973

שלושה רחובות אפלים. שיר תהילה
צורם לפ.בי.איי. וכיצד הוא מצליח לתפוס
רוצחים וסחטנים. חסר מתח. ברודריק קראו־פורד,
רות רומן.

תלו ש מ תנ הבכל קו פסה
תוצרת

נקה

המפיצים: חברת נורית בע״נו

הווו 05 הוד

קוראים שמסרו את גליונות השנה האחרונה לבריכה,
מתבקשים לכוא ולקבל את הכרכים המוגמרים במשרדי ״העולם
הזה״ ,רחוב גליקפון ,8תל־אכיב, בשעות 14.00 - 10.00
ו־ .19.00 - 17.00 על הקוראים להביא עמם את הקפלות עכור
תשלום הכריכות אותן קבלו בשעתו.
קוראים אשד שילמו עכור משלוה הכרכים לכתוכותיהם,
יקכלום לפי הכתובות שמסרו.

נו ס עשו ריווח
יוגרל כין פותרי תשבץ ״העולם הזה״ 973

מאוזן נ .2המס
הטרי ביותר ; .8מלון
פאר חיפאי לשעבר
! .10 חזרה לקראת
תמרון ; .13
מקלע בינוני .14 .
תפקידו של יצחק רחמים
נסים ! .15 עובד
באבן 16 גז!
.17 יישוב מול קלקיליה
18 מפעל
מתכת של סולל־בו־נה
! .20 אנחנו, באנגלית
! .21 בראשו
עמד, עד לפני זמן קצר,
אלוף יצחק רבץ
! .23 מושג טופוגראפי
; .25 מבנה,
בתערוכה ! .27 מושב
ממשלת בגידה
צרפתית ! .29 תפקידו
של לוי אשבול
בממשלה ! •30 עובד
המדינה השכיח ביותר
! .32 יישוב דרו־מית
לבאר־שבע; .34
אליה עולים בל״ג בעומר
! .35 לשון קצוצה
! .36 מפרידה בין אנגליה לצרפת !
.37 מקווה מים גדול מאד ! .39 עוצר דם !
.40 ראש השנה ! .41״...בכם ויעל 42
אורך, למשל ! .43 קובה הוא כזה ! .44
״...שבך אל תטיל בחברך 45 דוד טו־ביהו
הוא ראש עיר זאת.
מאונך .1 :תחמושת התותחים ! .2בעלת
חמש אצבעות ! .3מלך יהודי למחצה !
.4לא חי ! .5תאור הנשק החדיש והמסוכן
ביותר ! .6לו היה לספר ירמיהו פרק נוסף
היה זה פרק זה ! .7גרדרובה, בלע״ז ; .8

מספר פרקי איוב ! .9משמות האל! .11 סוס
ללא ראש ! .12 תודמקלע ! .18 לא סתם
המור ! .19 ארץ תנ״כית ! .2 1בירה מרחבית!
.22 מיצר מרחבי ! .24 תפקידם העיקרי של
מכבי האש ! .25 סופר צעיר ! •26 למטרה
זאת משמשים בתי הכנסיות ! .28 פרק קוד.־
לת האחרון ! .29 אחי חם ! .31 כך היה
צריך לכתוב ט״ז ! .33 תינוק ! .34 עורכו
הראשון היה עזריאל קרליבך ! .38 באופן
אמיתי ! .41 משא ומתן ! .43״אין עשן

••ן יי״ר״

למה לא, בעצם 1אחד מהם הוא בלונדי
אוחז במכחול, והשני רוצה לאחוז בנשק,
להיות קצין בצה״ל. מדבריהם נשמע כי
היער אצלם הוא יפה במיוחד לאור ירח
בעיקר כאשר נערכים בו קומנ-׳צים בהם
שותים קפה ומצ׳זבטים עד אור השחר.

ה חוגגו ת: בחורים

איגטליגגט ;

היא דווקא איננה משועממת והחיים
לא נמאסו לה )973/934( .היא נערה
המודה, כבת ,21 בוגרת גימנסיה ושרות
בחיל האוויר. חובבת בחורים, מוסיקה,
ריקודים, הצגות ושגעונות.
היא סבורה שיהיה זה משעשע לקבל

( )973/939 אומר בכל הרצינות שהוא
חושב את עצמו לאינטליגנט. מי אני
כי אחלוק עליו? בעיקר, כשהוא מודיע
שהוא מסוכן לנערות? אני יכולה להבין
את בקשתו שהנערה בת ה־ ,16—18 שתכתוב
אליו, תהיה ללא גאווה עצמית. אבל

קריאתי הנואשת לעזור לי לרכוש ידידים והצלחה בחברה, החלה כבר נושאת פרי.
בחור קוב הטוען שהוא מהחברה הטובים, חמל עלי ושלח לי כמה ביטויי סלנג,
שאחדים מהם טובים למדי, אחדים ככה־ככה.
הריני מעבירה אותם לידיעת הבורים כמוני, ומקווה לקבל נוספים.
חיה רעה — כינוי שאפשר להשתמש בו בכל הזדמנות, לפי מצב הרוח.
בול משוגע — נרדף לקלף משוגע.
בולאי — אחד שיש לו בול משוגע.
מספר מתת — כינוי חיבה לחתיכה.
להצטדק — מלה הניתנת לשימוש בכל הנסיבות והזמנים. החל בהבעת דעה
בעניני מין וכלה בצ׳יזב על ארוחה דשנה.
ביזיונר — ברנש שעושה בזיונות.
זבו — מלת יחם הניתנת לשיבוץ בכל שיחה אינטלקטואלית.
בא לו — במקום הולך לו.

מכתבים מצעיר שלא יהיה בוגר ממנה
יותר משלוש שנים. גבוה, נחמד, ורצוי
סטודנט(׳ .היזהרי, חביבתי, סטודנטים הם
מסוכנים. אני מכירה מישהי שבסוף
התחתנה עם אחד).

״אני חושב, בניגוד לדעה המקובלת,״
אומר 973/935״כי אפשר להיות צבר
טוב גם מבלי ללכת במכנסיים מטולאים
וכסנדלים המשתעים לצחצוח.״ כל נערה
גאה ותל־אביבית המצטרפת לדעתו, תוכל
להיות חברתו לעט. בעל הדבר הוא
תלמיד שמינית׳ הטוען כי הצליח למזג
את הרמה האינטלקטואלית עם רצו: להתבדר.
למה בדיוק התכוון אינני יודעת
אולי תדענה אתן.

נית שלמה של בלט קלאסי, הצעידה את האמנות
העתיקה לתחילה מוצלחת.

ציור

( )973/941 על עצמו :
״הנני גבר בן 33 שהספיק להכיר את
החיים על היפה והמכוער שבהם, והרוצה
להתכתב עם בת המין החלש בתנאי שלא
תהיה צעירונת ירוקה בת 18 ומטה או

עד אור השחר
הפתעות מבטיחים קיבוצניקים שני
לנערות שתכתובנה
להם .)973/938( .נראה
שהם מתכוונים
גם להתוודע אליהן.

רוב הכותבים אלי, טוענת (,)973/940
נשמעים כאנשים מושלמים. כף, על כל
פנים, היו רוצים להיחשב. היא עצמה
רוצה להיות מקורית: להתכתב עם מישהו
שבהחלט לא יהיה מושלם. כל
שידרש ממנו הוא להיות מעל לגיל ,25
נבון ובעל כושר כתיבה. היא אפילו לא
ציינה שעליו להיות נחמד או משהו בדומה
לכך.
הוא יכול להיות מכל נקודה בארץ,
אליה מגיעה מכונית הדואר.

מן חרן יבוץ אל העיר

בקיצור נמרץ, ההולם סמל קרבי, מספר
( )973/937 שכל
הנערות שהכיר
ואף התכתב עמהן
עד כה, נמאסו עליו.
סמלנו המשועמם רוצה
לקשור קשר מכתבים
עם הנערה, יכולה
להיות גם חיילת,
שתעניין אותו.
במה בדיוק לא פירט.
זה נשמע כמו
קריאה להתמודדות.
מדוע לא תנסי?

ח לו ם ו הידול ה
לונדון פסטיבל בלט סיפק לצופים
הישראליים השבוע את אותן החוויות שנקשרו
במוחם עם עולם־הקסמים של הבלט.
!מן השורה הראשונה של יציע הבימה ב־תל־אביב
חזו משה שרת וחבר השגרירים,
לבושים מעילים לבנים ומכנסים שחורים,
בהצגת הבכורה, ממש כשם שנהוג במאורעות
דומים באולם בו ל שוי המוסקבאי.
הס־לפידים, חלום ללא־עלילה, על פי מוסיקה
של שופן, ו מ חו לו ת הפולובצ׳ים, הילולה
פראית של שבט אסיאתי, על פי מוסיקה של
בורודין, נראו בדיוק כמהדורה תלת־מימדית
של סרט הוליבודי. לא יותר מסעיר.
אך ברגע שעלה המסך על הקטע השלישי,
ניתן להבין בלט מהו. אטיודים הוא סידרה
ארוכה של תרגילי בלט המצטרפים, בסופו
של דבר, למחול מדהים ביופיו, בקצבו ו־בנקיון
ביצועו.
הלהקה, הראשונה שהציגה בישראל תוכי
תיאטרון כור ה ירו שלים
המחרככרגא (מאת פרננדו לובן,
תיאטרון או רו ת, ירושלים) הוא הפרי התי
אטרלי
הראשון של הבירה מזה זמן רב.
אולם אימקא, בו הוצג לראשונה השבוע,
לא היה מלא. אך הקהל שהיה בו היה מורכב
באוהדים מושבעים: משפחה של כל
משתתף היתד, מיוצגת בהרכב מלא, מחאה
כף לשחקנה החביב ביותר עוד לפני שפצה
את פיו.
״אם נדבקת למפלגה כדאית,״ קבע הרעיון
המרכזי של המחזה ,״כדאיים חייך.״
קבע את האימרה אזרח חדש, עולה מארגנטינה
שחי תחילה בירושלים, עבר לקיבוץ
עין שמר, עוד בהיותו בארגנטינה פירסם
לובן שירים וסיפורים ; יתמחר כבר בא הוא
מחזהו הראשון.
טרגדיה משפחתית. גיבור המחזה

דווקא לא

קיבוצניקים אינם פנים חדשות במדורי,
קיבוצניקיות פחות או יותר כן. אחת
מאלה היא 973/936 הרוצה להתכתב
דווקא עם תל־אביבי. פרטים על עצמר.
לא מסרה. את גילה לא קשה לנחש, כיזון
שעל הצעיר שיכתוב אליה להיות בין
17ל־.19

סמל משועמם

מחול

אני הגבר

מקרי בי ציוריו דומים לציורי שגאל, זלמן
רק שאל בתמיהה :״מי זד, שגאל?״

יחד עם זה הוא רוצה גם חוש הומור
וכמובן — נחמדה. המן־ז׳ואן האינטליגנטי
לא שכח לציין שהוא יפה תואר.

צבר במכנסים שלמים

אמנות

בעלת נ סיון מגוון מדי של ב ת 35 ומעלה.

משהו בין שני הקצוות. מטרת ההתכתבות:
קשר עם כתובת שבפניה אפשר
לגולל מהלב בעיות ודאגות, מצד אחד,
ולשתפה ברגשות של שמחה ואושר
מצד שני, וגם להתייעץ, במקרה של צורף,
בכל. מיני בעיות
פרטיות.
אין בכוונתי להיפגש
אתה. להיפך. האלמוניות
מצד שנינו
צריכה להקל על התכתבות
חופשית.״

החבר האובד
עופרה: חברו
שעזב אותך חזר אליך
ואת מהססת י
שטויות. זהו פשוט
אחד מאותם הפירודים
שלא עלו יפה.
מה איכפת לך מבטי
חברותיך, כל זמן
שאת קוראה בעיניו
את אהבתו?

צייר רוץ ויצירותיו
דמו ת הנ שמה

שג אל החדש

את מורו הראשון לציור פגש זלמן לוין
בפאריס, כתחנת ביניים בחייהם של השנים.
גם זלמן וגם הנדל ליברמן עשו את הדרך
הארוכה מרוסיה לישראל, ביקשו לבנות את
חייהם מחדש מתוך חורבות המלחמה.
ליברמן, יהודי מזוקן ועצוב׳ לימד את
זלמן כיצד להשתמש במכחול׳ לעבור משלב
הציור הילדותי על גבי פיסות נייר אל הציור
הממשי, במכחול וצבעים. השפעתו העצובה
לא עזבה לגמרי את זלמן מאז.
את הנטיה לציור גילה עוד בהיותו בן
שבע׳ חניך מחנה הילדים הפליטים שהועברו
מלנינגרד לאוזבקיסטאן עם התחלת הפלישה
הנאצית.
הוא היה תמיד מבקש ממוריו את חוברות,
הלימוד שדנו בתורת המארקסיזם והקומוניזם
— החומר היחידי שעליו יכול היה לשרטט
את ציוריו.
בת-ם המלחמה, כאשר נתגלה כי הוריו
נספו בפלישה, ביקשה מורתו במחנה לאבד
צהו כבנה. זלמן הסכים. הוא רק זכר זב־רונות
נוגים מבית אביו החסיד הקפדן, שומר
המצוות ששלח אותו לישיבה במקום לבית
הספר הקומוניסטי הממלכתי.
אולם דודו של הנער הופיע במחנה, דרש
את זלמן. יחד עברו את הגבול, הגיעו לפאריס.
כתלמיד
ישיבת פליטי חב״ד בפאריס, נאבק
קשות בין ספרי המשנה לבין יריעת הציור.
בולם חסידים. כיום יושב זלמן, חקלאי
דתי בכפר שפריר, בחדרו הקטן, מנסה
״לצייר את דמות הנשמה החסידית״ .ציוריו׳
שלא הוצגו עד כה בשום תערוכה,
מזכירים בכוחם ובעזות סיגנונם את ציוריו
של שגאל, אם כי ברור שאינם חיקוי.
נושאיו של זלמן, ג׳ינג׳י מזוקן בן ,24
לקוחים כולם מסביבו: חסידים עובדים בשדה׳
אוכלים, שרים. כאשר העיר לו מבקר

שלמה שיפמן (קריין קול־ישראל פלתיאל
בן־לאיש) ,הוא מושבניק בעל הכרה פועלית
פעילה, שהחליט כי מספיק ודי בחיי הכפר.
הזמנים השתנו מאז ימי העליה־השניה ואתם,
כיאה לאדם מתקדם, השתנו גם שאיפותיו.
במיבצע
מזהיר, הוא עובר מן הכפר אל
העיר נדחף קדימה על־ידי מפלגתו עד לכם
ראש העיר. תוך כדי כך מצייצות שפתיו
שירי מזמור של ציפור הנפש וידיו עוסקות
בגר־פת הון.
אשתו של ראש העיר אינה מסתגלת לתנאים
החדשים. היא יודעת, למשל, כי לכל
ראש עיר יש גם אהובה, והבעיה אינה
נותנת לה מנוח• אולם הקוץ העיקרי בצד
שלמה איש־המפלגה הוא בנו׳ גיבור נכה
של מלחמת העצמאות.
חברו של בן, שהפך עתונאי, אומר לפרסם
סידרת גילויים מרעישה על מעילות ראש העיר.
שלמה מבקש מבנו כי ינסה להשפיע
על חברו לגנוז את החוסר. הבן מסרב. טרגדיה
משפחתית.
גם המפלגה שומעת על הסידרה. וככל מפלגה
בלתי־הגונה, מנסה היא למנוע את פיר־סומה,
אך היושר וחופש העתונות מנצחים.
שלמה שיפמן מוקע ברבים.
הצגת הבכורה הראשונה של מחזה עברי
מקורי שנערכה בירושלים מזה שנים רבות
הסתיימה, כשהקרובים מוחים כף והצופים
המעטים שלא ידעו בתחילת ההצגה מה צפוי
להם, מושכים את כתפיהם בחמלה. כי, כמו
מלכת אנגליה של הפתגם, לא יכלה ירושלים
לתת יותר משיש לה.

ה סיב ההע צוב ה
גיבורי העור!? ,מחזהו האחרון של
אהל, התברר השבוע גם כאבן־דרך עצובה
בדרך החתחתים של תיאטרון הפועלים.
ברגע האחרון הודיע התיאטרון כי ההצגה
שנועדה להתקיים בירושלים בוטלה, נתן
להבין כי הסיבה הייתה חוליים של שחקנים.
הסיבה האמיתית העצובה: בכל הבירה
לא נמכרו יותר מ־ 20 כרטיסים.
העולם הזה 973

סוו סיפורה שר צברית 56׳ על מסעה בצרפת

גונסה־סורו גחנה

הגענו עד מונקו, ערב לפני חגיגת הנשואים של גריים קלי
ף יום בו נפתח מיפגש בנות העמים, הסבירו לנו כי
1אחת ממטרות המיפגש היא להראות לנו מקרוב את ונסיך מונקו, ושוב נתקלנו בעולם חדש לגמרי. כיפה של
א רות צבעוניים היתר, פרושה על פני כל העיר. הספקנו
צרפת, אנשיה ותרבותה. הסיור היד. די חטוף, אבל הצליח
להשיג את מטרתו. ראינו את הצרפתים כמו שהם בחיי יום לבקר בסמטאות העתיקות של העיר וכשהגענו לרחוב הראשי,
כבר היו שם כל תושבי הנסיכות.
יום, החל בנשיא וכלה באחרון האיכרים.
הם עמדו על המדרכות ברהיתד,
לנו גם הזדמנות להכיר
חוב, על מרפסות הבתים ד,יכו
את חיי האצולה הצרפתית, כשבסבלנות
כאילו עמד הנסיך עצד,וזמנו
למסיבה בביתו של פרימו
עם גרייס קלי לעבור שם.
סאי. זאת היתד, ממש צלילה לרק
כשירד הערב, התבדר בתוך
ההיסטוריה. נדמה היה לי
דיוק למה המתינו שם. אז
שאני מסתובבת בחצרה של מרי
התחולל אחד המחוות היפים שאנטואנט.
כל אדם נשא תואר
עין אדם מסוגלת ליהנות ממנו.
של ברון, דוכס או לפחות מרקיז.
העיר כולה טבלה בים של אורות
הרגשתי די טוב ביניהם. סוף
וזרקורים צבעוניים, מדי דקה התסוף
גם אני נשאתי תואר —
צברית. גם החדרים היו מקועופפו
באויר יקוקין־די־נור, פיזשטים
בסגנון התארים. בכל
רו ניצוצות של *!:וכבים באלפי
מקום, על כל קיר, בכל שקערוצורות
וגונים. האורחים ותורית
— תמונת אורגינל של צייר
שבי מונקו עמדו כך כל הלילה
נודע. איזה בזבוז איונו ! אפשר
וחזו במשחק האורות.
היה לקשט בתמונות אלו לפחות
מעל למרפסת הארמון המלשלושה
מוזיאונים.
כותי הופיעה לשעה קלה הנסיבה
המיועדת׳ צפתה גם היא
בני־הלויד, שד,כיני עבורינו
במתרחש בחוץ. הספקנו לראות
שם, היו מבני האריסטוקרטיה
אותה כמה שעות בלבד לפני השל
פאריס. כולם גבוהים —
מאורע הגורלי׳ היא נראתה י די
עובדה משונה, כי קומתו של החיורת
ועצבנית והנציגה הכושית
צרפתי הממוצע ברחוב אינה כר,
מדקאר, שהיא בתו של ראש
גבוהה. נכנסתי עם כמה מהם
סאת אופירה ארז
שבט גדול, לא יכלה לעצור את
בשיחה. בין השאר, הכרתי צעיר
ביקורתה ד,נסיכית :״׳אני לא
אנגלי, העובד כמדריך טיסה במוצאת
בר, שום דבר מיוחד.״ אגב, כושית זו היא נערה מצרפת.
גם לו היה תואר כבוד, הוא היה בנו הבלתי־חוקי
אוד אינטליגנטית, לומדת בגמנסיה ומתעתדת להיות ביולוגית.
של לורד אנגלי.
היא הוציאה מראשי את המושגים המוטעים על כושים ורמת של בנו עם להסתכסך הצלחתי המשעשעת,
ר,אוירה למרות התפתחותם בארצות אפריקה. התברר שהיא מתגוררת בפני־ופיו
, 25 כבן
לבוש

17 בן צעיר היה הוא
המארח. הברון מיה,
יוצאת יחד בחברת בנים ובנות שכולם מתכוננים ללא
פסק מלספר אודות הצלחותיו המסחררות בבארים ובקב־רטים.
לא יכולתי להתאפק והערתי לו כי אצלנו בחורים המשיך וללמוד באוניברסיטאות. אבל לא כל כושי בנו של
ראש שבט.
בגילו עוד לובשים מכנסיים קצרים ומשחקים כדורגל בשכונה.
הוא נורא נעלב, אבל האחרים השתעשעו.

ף* יוד בן עשרה ימים לדמם צרפת נתן לני את האפי
^ שרות להכיר צרפת אחרת לגמרי. ראינו את ערי צרפת
הקדומה, על עתיקותיהן מלפני ספירת הנוצרים, ביקרנו במוזיאונים
ובתעתכית. בילינו ייט תמים בכפר בו שואב
פבלו פיקאסו את השראתו. טסנו על פני מרחבים מוריקים
וראינו את אחוזות האיכרים המיושנות ותנאי חייהם.

^ דרכנו חזרה לפא ריז עברה על פנינו שורת טנקים.
^ ״זה בשבילך,״ פנו אלי כל הבנות, ספק בצחוק ספק
ברצינות. כי כולן ידעו כבר בשלב זה כל מד, שאדם בעל
הכרה צריך לדעת על ישראל.
כשהחלתי לשוחח עם בנות העמים, ממש נדהמתי נוכח
בורותן בכל מה שנוגע לעניני ישראל וארצות ערב. היה
להן אותו מושג עלינו, כמו שיש לנערה ישראלית מושג על
מאבק המפלגות בגרינלנד.

א 116וגוז ^ אסון ¥011:1י

**4.ג*׳ב 5 4י*א?<09104־ 9050147:40 9י*-״.

*מ&״ז ))*מייסס *4. <4
ז&ס צ&י* **4

*11ז 7״*י׳><-י * 4*4< 0 *0 0 4 4814י/׳י

**י׳ מ&יסיימ
414 0 •74*441 144

*>יז*מ-י4׳ 4ק *(

11,0

*9145 3

״* •7111 גס 7מ< *<1{4 4ס) 47**0״״4*4ין^*מ<4

* 1*4*41

14מ. ן 9י ^ 144ד׳ ז 4.* 8301 ימי•״

אן> 14 1* 9ז • 114ה יי יע״>>

מג״*מ* ^9׳י40מ1 4-־<4 4 *441 <19 1י*ו ן ן* ! 3מ4 4י4>4׳* 4 י
״ 49מ>8 *51ז<>* 1>11״**4מ* <5׳•< 211

זנמציז 9 * 1,-11* -י *!)449מ> 8 <701׳*<04י<ז 94.1 4
ז*י*4יי!׳4

.י 01401 אזי >* 9מ*יי-נ 91*01947

י ¥7 1*111*׳ 97״*״ג*4״<.*10*431*07 1(*4

ק 79* 1*7 0׳׳• 2י 640י 14• 81544: *491 0
.4411

•ז44י4 .ממ 49* 410*77554 :ימ^-זס?<!7״70׳י *״י44ז 19010*0־ 17

ייי •90 מהאז מ 045-2 >4מגי 171ז• ,יי״י׳״גדמי 4

סייי 1-4 *0*7^•*1

14 9x1514: 504^-0

׳יזנל >4> ¥6001״4>5 *119^ 19 ^ 747. 4<07״1. 41׳^ 1 14 1*91י->4-05

פירסומי העתונות. צברית 56׳ בלטה במיוחד במפג ש בנו ת העמים וזכתה ל פיו סו מ ת רבה בעתונים, שהדפיסו את
תמונתה במדי צה״ל (שמאל) ,בצד ת מונו ת של נציגו ת יון וברזיל (מימין) הופיעה ב ש בו עון אל תמונת ענק של אופירה.

מזכרת רקאדטים. לבו שה ב שמלת ערב מתוצרת
כריסטיאן דיור, בנ שף השגרירים בפאריס, חו תמת אופירה
מזכרת לשני קאדטים של הצבא הצרפתי ב תל בו ש ת
הצבאית הצרפתית בסן־סיר.
האקדמיה
הר שמית של

בהזדמנויות שונות ניסיתי להסביר ולספר להן ראשי ו פרקים על כל הפרשה.
באחד הערבים הפצירו בי הבנות לספר להן על ישראל.
הזהרתי אותן שזו תהיה הרצאה ארוכה ומיגעת׳ אך הן
לא שעו לאזהרתי. ריחמתי עליהן: לא התחלתי במשה רבינו,
זכרונו לברכה, אלא בהרצל. סיפרתי להן בפרוטרוט על כל
המפעל הציוני, מהעליה הראשונה עד ימינו, בדיקנות של
ספר לתולדות הציונות.
אך על אף כל השתדלותי, היו כמה נקודות שנערות טובות
אלו לא יצליחו לתפסן לעולם. כשסיפרתי להן על הקיבוץ,
לא יכלו בשום פנים לתפוס את הרעיון. מה? בנים ובנות
מעבדים יחד אדמה. למה? איך אפשר ללכת לקונצרט במכנסיים?
מדוע חייבות נערות ללכת לצבא?
כל אלה היו נקודות שלא יכלו להסכים להן. אפילו היפאנית׳
שהתבלטה בלאומניותה, וסיפרה לכל מי שרצה לשמוע
כי יש להקים שוב את הצבא היפאני, טענה כי לא תלך
לצבא להגן על ארצה.

ת רוחה האמיתית של צרפת שאבנו לתוכינו ב־
\ £שעת הביקור בוורסאי, משכנם של מלכי צרפת. הכניסונו
לחדרים שבדרך כלל לא מבקרים בהם, למקדשם הפרטי
של המלכים ולחדרה של מרי אנטואנט, ממנו נמלטה לפני
שנתפסה והועלתה לגיליוטינה. כל ההתרחשויות ההיסטוריות׳
שהיו די משעממות בפי המורה להיסטוריד, בבית־הספר,
לבשו כאן עור ועצמות וכאילו קמו לתחיה•
יותר מכל התרשמתי ממורת הדרך שלנו. היא היתר אשה
בת ,50 שזה לה 22 שנה שהיא מתהלכת במסדרונות וורסאי
ומסבירה את קורותיה. היא הפכה כבר לסמל של המקום.
דבריה נאמרו בפאתוס ובאמונה עמוקה, ששיכנעו אותנו בקלות
בדבר גדולתה של צרפת.
על קיר מקדש מלכי צרפת מצאתי את המלה יהוה.
שאלתיה מה פירוש המלה והיא ספרה בגאוה שזו היא מלה
עברית כפי שהיא מופיעה בשפה המקורית בה נכתב התנ״ך.
הראתי את האותיות לכולן בגאוה :״כך אנו כותבים ! ״
הסברתי.
משם עברנו למלמזון, ארמון נפוליאון וג׳וזפין. אחרי הרושם
העצום של וורסאי נראה הארמון חיור. אבל לא רע.
וכך התקרב מיפגש בנות העמים לסיומו. אני בטוחה שזאת
היתר חויה בלתי נשכחת לכל הבנות. לא היה זד,
מיפגש מלכות יופי או שליחות רשמיות של המדינות׳ אלא
של בנית לא יפות במיוחד שנבחרו כמציגות את טיפוס
הנערה הממוצעת בארצן.
כל אחת מאיתנו למדה המון על עשרים מדינות אחרות.
כל אחת נוכחה לדעת כי מלבד הבדלי לשון ומקום מגורים
אין כמעט הבדל בינה לבין עשרים האחרות. לכולן אותם
המאויים והשאיפות. הרגשות האנושיים טבועים בנו באותה
מידה.
היתד, לכך הוכחד מוחשית באחת ההצגות בפאריס, שיא
החויות בביקור כולו. היה זה בשעת הצגת הבאלט רומיאו
ויוליה של להקת הבאלט הפריסאי.
ההצגה היתר אלוהית ממש. הגעתי למסקנה כי הבאלט
מביע בצורר, הכבירה והכנה ביותר את מושג האהבה, הרבה
יותר מאשר תיאטרון, מוסיקה או ציור.
אינני סנטימנטלית במיוחד, אולם אי אפשר היה לעמוד
נוכח ביטויה האמיתי האדיר של האהבה. ישבתי עם שאר
כל בנות העמים — וכולנו יחד מחינו דמעות מעינינו.

מנגן בפסנתר
הוא קם תן הפסנתר ונוטל לידיו כינור ).זהו הכלי שהפכתיו
למפורסם.
אתמול ניגנתי כאן, אז צופה אחד כל כך התרגש, זה כל
כך נגע ללבו, שהוא ניסה להתאבד. הכדור החטיא את הראש
שלי באינץ׳ אחד.

במה יצירות ב אופן מו שלם,

פשוט אין סוג נמוך יותר.

11£כ מלון דן. מקום נהדר. יש לי חדר
ל כך קטן* שר,^|5 ,ש$$מבשכש בזנבו מלמעלה למטה. אין
ל־ מקיב
;השרות — מ ה להגיד לכם, נהדר. אתמול רחצתי את ידי
וזן ב 2ע $שיביאו לי מגבת. אמרו לי שאין, שאיציא את ידי
ד*,מה לד,תיבש. שמחתי שלא התקלחתי בכל גופי.
זר, לא כלום. כשאתה יושב לסעוד, משרתים אותך שלושה :
מלצרים. אחד מראה לך את החשבון, ושני האחרים משתדלים
להחזיר אותך מעלפונך.
בכלל, המלצרים שם הם נמוכים מאד. לוקחים רק אנשים
קטנים מאד, כדי שהסנדוויצ׳ים ייראו, באופן יחסי, יותר
גדולים.

בינתיים מופיעה מל •־הבמה וונדה׳ וויל, צ׳וירה אנגלית
טיפוסית. גבוהה, בלונדית. אוליבר מציג אותה כ שחקנית
מפורסמת של ררדיו והטלביזיה. יחד עמה הוא מספר כמה
^ד-יחות תוך כדי דו־ שיח :

— מה עושה האבא שלך? .י
— ה א אסטרולוג. הוא מסתכל כל היום בגופות שמימיים.
— מענין, יש לגו הרבה תכונות משותפות, כנראה. גם
אני אוהב להסתכל״בגופות שמימיים. אבל אף אהד לא אומר
שאני אסטרולוג. אומרים שאני זקן מלוכלך.

— איפה בילית את החופש שלך, יקירתי?
— בקאפרי.
— הוי, קאפרי. ביקרתי שם לפני הרבה שנים.
— מתי? כשקאפרי עוד היתה קאפרי?
— לא, כשאוליבר עוד היה אוליבר.

אתם לא כל כך מכירים אותי, אבל באנגליה אני מפורסם
מאד. פעם עמדתי בימי המלחמה בכיכר פיקאדילי ושוחחתי
עם וינסטון צ׳רצ׳יל * .אז כל האנשים שאלו . :עם מי זה
מדבר שם ויק אוליבר?״
אני לא רק קומיקאי. אני גם מביים מחזות. פעם ביימתי
הופעה מוסיקלית. הבאתי מפארים תריסר צרפתיות טהורות.
על כל בנים, צרפתיות הן היו.
בפאריס נתבקשתי פעם להיות שופט בתחרות־יופי בינלאומית.
תחילה ניגשה אלי מס׳ ,1האוסטרלית, ואמרה לי :
״אם תתן לי לזכות בתואר, אתן לך לנשק אותי.״ אחר כן
ניגשה אלי מס׳ ,2השבדית, ואמרה לי :״אם תבחר בי,
אתן לך לנשק אותי וגם לדגדג לי.״ אחר כך ניגשה מס׳ ,3
האיטלקיה, ואמרה :״אם תבחר בי, אתן לך לנשק אותי ולדגדג
לי וגם לצבוט לי.״ ובכן, זכתה מס׳ .10
אני פופולרי מאד. אצלנו, באנגליה, כשד,אמן מוצא חן
בעיני הקהל, צועקים בסוף ההצגה ודורשים :״עוד 1עוד ! ״
לפני שבועיים הופעתי במאנצ׳סטר, וכשגמרתי, צעקו משך
חצי שעה :״עוד ! עוד ! עוד !״ מימי לא התרגשתי כל כך.
רק אחר־כך נתברר לי שמנהל התיאטרון שמו עוד, וכי
דרשו שיופיע ויחזיר לקהל את הכסף.

אמש הלכתי עם הפסנתרן הזה לאכול ארוחת־ערב במסעדה
יקרה ברחוב בן־יהודה. הזמנתי לשון. הלשון היתד, כל כך
טריה שיצאה מן הצלחת וליקקה אותי.
הפסנתרן אמר :״אתה לא מתבייש לאכול לשון, שהיתר,
בפה של פר?״ אחר כך הזמין שתי ביצים.
הפסנתרן הזה, יש לו בת. השבוע מלאו לה שמונה שנים.
אז היא אמרה בפעם הראשונה ״אבא האמא שלה חיכתה
שתהיה גדולה וחזקה לפני שגילתה לה שזה אביה.
אתם מבינים אידיש? ובכן, פעם נפגשו שני יהודים בברוקר
לין והאחד אמר לשני ...להפסיק? תמיד אומרים לי שאני
מספר יותר מדי בדיחות על יהודים. ובכן, אפסיק. תשמעו :
פעם נפגשו שני סינים בברוקלין. אז האחד אמר לשני :
״וויא גייען דיא געשעפטין?״

אתם אוהבים מוסיקה? אני מוסיקאי מצוין. אני מנגן לא
רק על המנענעים הלבנים והשחורים, אלא גם על החריצים
שביניהם.
(אוליבר מתי שב ליד הפסנתר, מנגן במה קטעים ו מ תחיל
לפתע לזייף נוראות) .מה יש? כל אחד יכול לעשות שגיאה.

קחו את האבא שלי, למשל.
בכלל, מה לעזאזל חשבתם שתשמעו כאן, בשביל שלוש
לירות?
אני חושב שאני זקוק לפסיכיאטר. בבית יש לי אחד. הוא
פסיכיאטר נורא מוזר. כשאני מאחר חמש דקות, הוא מתחיל
לבדו.
* היתה זאת גם דרך עדינה של ויק אוליבר להזכיר לצופים,
במקרה ש שכחו, ניצ׳רצ׳יל יהיה׳ חו תנו, עד שתתגרש אוליבד
מבתו של המדינאי.

והיכן בילית אתה את החופש שלך?
גם אני הייתי באי. באיי פיג׳י.
באמת? האם זה נכון שבאי פיג׳י אין בכלל נשים?

אני שואלת: האם זה נכון שבאיי פיג׳י אין שום נשים?
אם זה נכון, אז עשיתי כמה שגיאות נוראות.

— הגד, ידידי, אתה מאמין בגלגול נשמות?
— בטח. קחי, למשל, את האדמירל נלסון. הוא חזר אלינו
בתור סיגריה. והגנרל אלנבי, הוא חזר הנה בתור רחוב.
— שכחתי לספר לך, ראיתי את התמונה שלך ברחוב
אלנבי, בהלון־הראווה של ספר.
— מה, באמת? לא ידעתי שגם כאן אני כל כך מפורסם.
מה היה כתוב תחת התנזונה? שאני גדול הקומיקאים בעולם?
— לא, היה כתוב שכל אחד יכול לקבל קרחת כזאת׳ אם
לא יטפל בשערות שלו כראוי.

אל תחשבו שאני מופיע כאן בשביל כסף. הכסף זה הדבר
האחרון שאני חושב עליו. בלילה, כשאני שוכב לישון.
אני עשיר מאד. גם אשתי. אל תחשבו שהתחתנתי אתה
בגלל הכסף. לגמרי לא. פשוט לא מצאתי דרך אחרת לקבל
את הכסף שלה.
בכלל, אשתי נהדרת. היא יכלה להיות מלאך. הלוואי ש.
תהיה
בקרוב.
הדוד שלי מת לא מזמן והשאיר לי 50 אלף לירות. אני
רק לא יודע איפה השאיר אותן.
בשבוע שעבר קניתי חליפה. היא עלתה לי 10 דולאר .״כל
כך ביוקר י״ שאלתי. החייט אמר שהיא עשוייה מצמר־בתולין.
מילא, שילמתי 10 דולאר מפני שאיזו כבש טפשה
אמרה כל הזמן ״לא !״

פארקר .51 אני תמיד מציין זאת. פעם׳ אחרי שאמרתי זאת
בלונדון, ניגש אלי אחרי ההצגה מנהל מפעל פארקר ,51
שישב במקרה בקהל, והביא לי שני עטים נובעים. הוא אמר
לי :״קח את זה כמתנה׳ על זר, שהזכרת את הסחורה שלנו.״
ובכן, אני חושב שאין מכונית יותר טובה, יותר יפה ויותר
שמושיתמאשר רולס־רולס.

— נכון שאת התארסת?
— כן. הנה, זו הטבעת שהארוס שלי קנה לי. זו טבעת
עתיקה.
— מד, יש? אין לו כסף לקנות לך חדשה י

השבוע זכו במה-אלפי צופים לחזות כמו
עיניהם בוויק אוליבר, היהודי הוינאי ש*
הפך לקדמיקאי מם׳ 1של בריטניה וכוכב
החברה הנכוחה שלה. אולם יותר משנהגו
העיניים, נהנו האתניים. הן שמעו
שפע של בדיחות, חדשות וישנות, נקיות
ולא־כל־מך נקיות, שנפלטו טפיו ללא הפסקות,
כקצב שד מקלע. המבחר המתורגם
המופיע כעמוד זח, שנרשם בו במרדם
על־ידי קצרן, יאפשר לכל מי.שלא נכה
במקום(או שלא הכין) לצחוק מן ההומור
האנגלי המפולפל של האודה המבריק.

(מטייל על הבמה תוך כוי נגינה ב מו ר ).אתם רואים, אני
לא טיפש. אני לא עומד במקום אחד.
בשביל מה אני עובד? מס־ד,הכנסה לוקח את הכל. הם
שולחים לנו טפסים ודורשים שננחש מה נרוויח בשנה הבאה.
אני יודע אם אחיה בשנה הבאר? ,אז מה עשיתי? מלאתי
את הטופס בדיוק, אבל החזרתי אותו. בלי חתימה. מר, איכפת
לי? אם הם רוצים שאנחש כמה ארוויח בשנה הבאה, שהם
ינחשו מי מילא את הטופס.
אפשר להתיאש. שמעתי שבשבוע שעבר התאבד מישהו
בתל־אביב. איך? רעל? גאז? אקדח? יותר מדי ביוקר. הוא
נשכב בדרכו של האוטובוס מם׳ ,5וחיכה שהאוטובוס
ידרוס אותו. הוא מת ברעב .׳
הקטע שניגנתי עכשיו, הוא שיר אהבה. זה על בחור שלא
יכול היה להתחתן. כשהיה שכור, אהובתו לא רצתה להינשא
לו. כשהיה פיכח, הוא לא רצה לשאת את אהובתו,
אני מוכרח לציין שכל ההצלחה שלי באה לי מעט נובע

לפני

זה לא הדבר היחיד שהוא קנה לי.
מר, עוד?
ראית את הקאדילאק הנהדר׳ בצבע תכלת עדין, שעמד
דלת התיאטרון?

הוא קנה לי מטפחת בדיוק בא תו הצבע.

— מה יש לגרגורי פק שאין לי?
— טעם, שכל, קומה יפה, התנהגות נהדרת, עדינות, נשמה,
שאר־רוח, פנים יפות, תבונה...
— את רואה? כבר אין לך מה להגיד.

— אולי תבואי עמי הביתה אחרי ההצגה?
— מה יש? הלא אמרת שאתה לא יוצא אם בחורה צעירה
בלתי־מנוסה !
— אין דבר׳ עד שתגיעי הביתה תהיי מניסה.

— מה הדיבורים האלה? אתה לא יכול להיות טוב אפילו
לחמש דקות?
— אני? אני טוב לעוד 20 שנה לפחות.

בן כמה אתם חושבים שאני? ובכן, אני בן .39 בחיי.
מה אתם צוחקים? אני לא יכול להוכיח ואת, כי אין לי
תעודת־לידה. היא אבדה בשריפה הגדולה של לונדון*.
הייתי יכול לדבר כאן כל הלילה. אבל מה זה יועיל? אתם
ממילא רק תצחקו.
לפני שניפרד, יש לי בקשה אחת. אם נהניתם מההופעה
שלי, ספרו על כך לכל הידידים שלכם מחר בבוקר, כשתתעוררו.
אם לא נהניתם, בבקשה מכם אל תתעוררו.
חוץ מזה, אל תשכחו: באתם מרצונכם החופשי. איש לא
שלח לקרוא לכם הנה.

שפרצה ב־ 2ב ספט מבר , 1566 ,ה שמידה את מרבית העיר.