גליון 974 מתאריך 14 ביוני 1956

ם כוזבים

הנווה ד.וה
הדיד רצופה...

מלחמתו של מרדכי ש טטנ ר (העולם וזזה ) 973
היא, למע שה, מלחמ ת ה טוב נגד הרע. אולם
אפילו אם לא ינצח לא יהיה זה קרב אבוד.
כי הדרך אל הטוהר הל או מי רצופה שטטנרים.

העורך הראשי :
אורי אבנרי

ראש המערכת :

חיה ברגר, תל־אביב

שלום כחן

עורכי־גשנה :
דוב אימז. אורי סו *

עורך תכנית:

עורך כיתוב:
סילבי סזיס
הכתב הראשי:
• רנ א

אזי־ ח יוד

>למ המערכת:
יחודח

תרגיל

מי ר א

חברי המערכת:
ישראל ביבר. גיז ה גבי. איתן נבירול, לילי גלילי,
דויד הורוביץ, רותי ורד. ר מי זוחר, אברהם חרסו!.
א וההר טאובר, משח לשם, אביבה סטן * .סוס
שיגן, שלפה שרז, אלי תבור.

עייר הראשי: עורך דהו* :מנהל •עבדה :
שם 1א* ברתור

אריח אריאל

רזד מי עזון 8תל־אביב, ספן הסברעיה :
*.ולספרם״ ת. ד , 156 .מליון .26786
חסוגיה לאור: חעולס ומק בפ״ם.
ד 8ום ׳חול בפ״ס, ת״א סל 25206 .

גתו ר מז

איז תסשרכת אחראית שבור תוכו הפורשות.
כלבד שבור פורשות ח ט תפרספות תחת הכותרת,
דו ״ ח לברכן״ .״דו״זז לבוהר״ ,״דו״ח
לגוסש* ובו׳ המוכנות של־ידי חברי המערכה
ונברשות של־ידם. הפרור ״דו״ח יבוהר״ כולל
פורשות פטשם מפלגות וארגונים ציבוריים
אשד אין הפשרכא אחראית למוכנז ול-
דיו ת חפנבשות בהן ושאינן טשששזת בשום
*ורה שהיא את רשות הפשדכת

העתון הנקרא כיותר במדינה

רק לעתים רחוקות ניתן לעתון לשחק תפקיד
מרכזי בעיצובו של מאורע מדיני מכריע,
תחת להסתפק בתפקיד הפרשן והמרווח.
לפני
חודשיים וחצי קראת במדור במדינה
של העולם הזה ( )965 ידיעה צנועה של 39
שורות׳ תהת הכותרת ״אצולה יחפנית״ .היא
כללה סנסציה שהיתר, מספיקה לכותרת הראשית
של כל עתון־ערב. תוכנה: משה
שרת הגיע להסכם חשאי עם השרים הדתיים
כי תמורת תמיכתם בקו שלו בממשלה
נגד דויד בן־גוריון ימסור לחברי מפלגתם
עמדות מסויימות בשרות־החוץ.

הזה כי שרת סיכל, לפי שעה, מזימה זו,
על־ידי גיוס השרים הדתיים והשמאליים להגנתו.
כעבור שלושה ימים נאלצו כל ע־תוני
המדינה להודות כעובדה זו.
איני מצטט רשימה זו כדי לטפוח לעצמנו
על הגב. הגב שלנו ממילא כבר כואב מרוב
טפיחות עצמיות. אך דומני שזו הוכחה חותכת
ליעילותה וחשיבותה של עתונות בלתי־

כשפורסמה ידיעה וו, היתד, לבדיחת־יום
בחוגי הפרשנים המדיניים. מעולם לא נראו
היחסים בין בי. ג׳י. ושרת כל כך ידידותיים.
שום משבר לא נראה באופק.
אולם בשבוע האחרון נאלצו אותם פרשנים
לרוץ אל משרדיהם כדי לחבר רשימות
ארוכות על מזימת בי. די. לסלק את
שרת. אותה שעה עצמה כבר הודיע העולם

שוד הארץ...

כמה

מ שונעי ם

כ אלה

ו אנו

נציל

פסח אונגר, באר־שבע

נסים ונפלאות
סידרת הנילויים שלכם על הדת (העולם הוה
971 והלאה) הפתיעה או תי. לא בשל הגילויים
— שהם מענייני ם כ שלעצ מ ם — כי אם בשל
מה פ ת או ם לוב ש
הרכות שלכם. מ ה יש?
העולם הזה כ סיו תמש׳ לפני ש הו א מ טפל ב שחי תות?

אלחנן
מזלוס, דימונח
אחדי שמצ בי אי מ שרד הדתות הוכי חו בצורה
כה בול טת את כ שרונ ם להסוות ולהעלים. שמא
יועבר השר לתפקיד היוני יותר, ב מערכ ת ההננה
שלנו ן

דויד פרויד, ירושלים
בדרגת רב־תוראי 7
בתור י הודי דתי קראתי אתהמאמר (על הרב
נסים) בד מעו ת. אם רצונכם היה להבליט כי צ ד
מנצלות מפלגו ת מ סויי מו ת את הרב הרא שי, מ ה
זה נונע לעצם ד מו תו של הרב ז. אתם. כמתיים־
רים ללחום את מלחמת הצדק והיו שר, חייבים
להרים לדוג מ א את מל ח מ תו של הרב נסים
שלי ט״ א, בביעור שחיתו ת שהצטברה משד שני ם
(ביו מנ היגי העדה הספרדית) .יש להניח שנם
הרב עוזי אל ז צ״ ל ידע עליה. אלא כנר אה לא
עצר כוח בעת זקונתו ללחום בה.
...ע שו במפלגו ת כ טו ב בעיניכם. אד בנדול
התורה אל תנעו.
נדולי ישראל,
הסנדלר ר׳ יצחק
רבי טרפוו ועוד,
פנס בכד הרי נם
ה אבות והנביאים
המלכות.

תנאים ו א מורים, כר׳ יו חנן
נפחא, ר׳ אליעזר בו חרסא,
התפרנסו מיני ע כפם ולא ר או
המלד דוד — שלא להזכיר את
— מאחרי ה צ אן נלקח לכ ם

י. פועלי, ירושלים
נכוו. כו א ב הלב למקרא שו רו ת אלה. כשם
ש כו א ב הנוף תחת מ כין המנתה. אול ם אם פ שה
הרקבוו באבר מאברי הגוה, טובי ם הניתוח וה-
כ אב מ א בדן הגות כולו. על כן, כ אי ש דתי הסובל
למקרא נילוייכם, אני בכל זא ת או מרלכם:
יישר כוחכם. מי יתן ות שא מל אכ תכ ם ברכה.

עמיחי בן־צורי, טבריה
מכל הכתבה הזדעזעתי מ או ת ה פי סקה קטנה
המספרת כי א חיו של הראש ״ל מתגורר בכו ר עם
עשרת ילדיו...

יצחק בוגה, ירושלים
רשימת הספרדים הדתיים לכנסת ה שניה לא
נפסלה. היא ה שתתפה במערכת הבהירות ואס פה
מ ספר קולות( .אולם) נ כון שועד ת הבחירות המר-
כזית פסלה את מו ע מ דו תו של הרב טו לדנו שעמד
בראש הר שימה, הואיל ולפי חוק איו שו פ ט או
דייו י כול להיות מו עמד לכנסת. אי לזאת ע מ דה
בראש הר שימה אי שיו ת ספרדית דתית אחרת —
הרב יצחק נסים.

אלינור בראונשטיין, חולון

אברהם גלילי, צפת

עוד ביום פרסום הידיעה ניגש בן־גוריון
עצמו לברר את אמיתותה. הוא הגיע למסקנה
כי העולם הזה צדק. כן הגיעה הידיעה
גם לידיעת למרחב, שפירסם אותה כעשרה
ימים אחרינו.
בן גוריון רתח. לשוא תכחיש שרת את
הידיעה, במליאת הכנסת, במלים חריפות
ביותר. הונח היסוד למשבר.

באותו גליון של העולם הזה קראת ידיעה
קטנה שניה, בת 24 שורות. היא גילתה
כי ויאצ׳סלב מולוטוב רמז בפירוש
לשגריר ישראל במוסקבה שלא יחול שום
שיפור ביחסי ישראל — ברית־המועצות
כל עוד יכהן משה שרת כשר־החוץ הישראלי.
כי שרת נחשב בעיני הסובייטים
כידיד מושבע של האמריקאים.
ידיעה זו הוסיפה שמן למדורה. אפשר
היה להאשים את שרת לא רק בתככים אישיים,
אלא גם בכך שהיא משמש מכשול
פוליטי בדרך המדינה. נוסף על אלה פרט
שלישי, ואולי החשוב ביותר: כשלונו המוחלט
של שרת, שהבטיח בישיבה סודית
של הממשלה לפני חצי שנה׳ כי אמריקה
תספק נשק לישראל. על סמך הבטחה זו
נתקבלו בשעתו החלטות גורליות בממשלה.
קוראי העולם הזה ידעו על כך, כי פרטי
אותה ישיבה מכרעת של הממשלה פורסמו
במלואם בגלימות העולם הזה ( 951 והלאה).
לפני חודשיים באה הידיעה הסופית. בראש
מדור תצפית של העולם הזה ( )967 מצאת את
הידיעה הבאה :״המאורע העיקרי של השבועות
הקרובים יהיה הסכסוך ההולך והמחמיר
בין בי. ג׳י. ושרת ...על התפתחות
זו יש אפילו אפשרות ששרת יפרוש מתפקידו,
או לפחות יחדל מלקבוע את קו
מדיניות־החוץ של המדינה.״

מפליא ...דווקא זקן, שזה אך הגיע מחוידלאריו,
ידע מהן חובות האזרח מול רקבון ה מנגנון...
היכן כל הלוחמים ה אמיצי ם והיפים שגדלו בארץ
זו? האם גם הם נוג עו בנגע הממ אי ר עד כי
שו ב אינ ם רוצים — או מעיזי ם — לקום ולגלות
את המועלי ם?

ששון אסלן, ירושלים

לילי גדילי
תלויה־באמת, אשר בי. די. עצמו משתדל
עת־ להחניקה בעזרת הצעות־החוק של חיים
כהן.

אחרי כל פיליטון של לילי גלילי אני
רגיל לקבל מבול של תלונות. אין הן מכוונות
לתוכן היצירה, אלא לד,יפו: מדוע, שואלים
המתלוננים, אין המערכת מכריחה את
לילי לכתוב לעתים קרובות יותר פיליטונים?
תשובתי
האילמת היתד, תמיד: מי ינסה
להכריח צברית עקשנית לעשות משהו בניגוד
לרצינד, ך
לפני שבוע מצאת בעתון מדור חדש.
לילי הסכימה לבסוף להיענות לבקשתנו, לכתוב
מדור קבוע. אם ימצא חן בעיניך, אל
תתבייש לספר לי זאת. אני לא אגלה

בפידרת מא מריכ ם ״דת או ביזנ ס״ יצאתם,
לתמהוני. נם ננד מ שרד הפיתוח. במאמר אחד
(העולם הזה ) 972 כתבתם :
החד שה נרכ שה
מלון סלויה, המתיבת א
ל מ שלפ-ה מיסיט כ־100
על-ידי הממ של ה ותעלה
אלה לירות. הכ ספי ם סופ קו לא רק מתקציב מי שרד
הדתות. אלא נם על-יד׳ מי שרד הפי תו ח.״
ו אילו במאמר שני (העולם הזה ) 973 הוספתם :
...כל אדם בי שראל. החל בתינוק שנו לדאמש
וכלה בתו שב של מו ש ב זקנים, מ של םבמ מו צ ע
שתי לירות ב שנה עבור מ ש רד הדתות והתקציב
הדתי של מ שרד הפי תו ח...״
איז זה מ עניני לקבוע את מיד ת מ הי מנו תו של
העובדו ת הכלולו ת במאמ רי ם הנ״ל, אד נראה לי
כי אצל חולית ה כי סוי של ע תונכ ם נתערבבו שני
מו שנים, ש איו כל קשר ביניהם: מ שרד הפי תו ח
ורשות הפיתות, השייכת למ שרד ה או צר. ב שנ תוו
הממ שלה תשט״ז, בסרק על מ שרד האוצר ( ע מוד
) 59 כתוב במפור ש ר שו ת הפי תו ח היא היחי די
המרכזית והגדולה ביו תרשב אנ ף הנכסים.
מלבד נכסי שלא ניידי של ה א פו ט רו פו ס לנכסי
נפקדים, שהועברו לר שות הפי תו ח ב או ק טו ב ר . 1953
רוכזו בידיה ב ס שד ה שנה האחרונה ההנהלה האד
מיני ס טר טיבית של נכסי הגרמנים וניהול הנ כם׳
0ש היו עד עתה בידי אנה מקרקעי ה מדינה —
במרה שלא ש מ שו במי ש ריז אתמ שרדי הממ שלה
(כגול שי כוני עו בדי ה מ דינ ה)״.

י. פרחי,
דובר משרד הפתוח,ירושלים
אל תתהלל רשות הפיתוח כמשרד הפיתוח.

קים עו שי ם ברית־מילה, אז מילא, יש לזה עוד
טעם. אבל כ שאזרחי ם חופ שיים מבצעי ם טכ ם א כזרי
ופ רי מי טיבי זה במאה העשרים וחו שבים שהם
מחוייבי ם לבצעו. נד מה לי שמח שבתם איננ ה
ס עודכ אנ ת ...חסר להם מ ש הו !

ז. קוזק, רמלה
לפני או אחרי הטכס האכזרי 7

ויכוח גדול כעניין קטן
כולם תוקפים א ת הקורא קטן על מכ תבו (העולם
הזה 971 בו הכריז כי לא יצא לספר, כל
עוד מ שתוללים ב הו ד הארץ אנ שי ם כ מו לוי אש כול,
ע מו ם ב דנו ריוז ו אב א חו שי. מעניין מאד
לדעת כמה מכתבים חריפים כ אלה ה פנו קוראי
העולם הזה לאו תם שלו ש ה אבירים *

אליהו ריטו, חיפה
מי, לדעתך, ה טי פ ש אשר צריד
מר קטן :
ל שמור ולהנן עליך כדי ש תוכל לשבת ב שלוה
ולכתוב מכתבים מל אי חכ מה כ אל ה ן

חיים אפטר, רמת־חייל
...או תו השר אשר שנה ובעצ מו מו דהבט עו תו
— האם בעבור זה על אנ שי הספר ל שוב העירה 7
האם ל מען הדבר הזה עלינו לקרוא לצעירי העם
לא לצאת להתיי שבות?

יוסף ריין, ראשון־לציון
לצערי, נוכח תי שהמערכ ת לא הניבה ולו בהערה
קלה ל או תו קטן ...האם לא עלה על דעתכם ש מכ
תב זה הו א תו צ אה של הפרסומי ם הבלעדיים
שלכם על ש חי תו ת ורקבוז, ש פ שו בחלקים שוני ם
של ה מדינ ה * האם לא נתתם אתם בעקיפין הכשר
ל או תו משתמטמ חו צף לראות את המדינה
בכללותה כנחלת יחידים אלה, שאו ת ם הנכם מבקרים

...ראיתי מחוב תי להביא דברים אלה כחבר קיבוץ
ותיק וכ אב ש בנו יו ש ב ללא הסתייגות כל שהי
במרחבי הננב, ובאדם הקרוב לבעיו ת הנוער
והחינוך.

אהרן ברעם, עין החורש

כרטיסי ההגרלה
הצטערנו להוכ ח כי בכתבה שפרסמת ם ב ענין
הגרלה של קרן נכי מל חמת השחרור (העולם הזה
.) 973 הו ב או פרטי ם לא נ כוני ם.
א) לא נ כון הו א כי הכנ ס תנו מהגרלה זו
היא 16 אלף ל ״י. האמת הי א כי עד היום הב־נטתנו
נ טו מני עהל־ 37 אלף ל ״י, וזה אינו
סכו ם סו פי, כי סי כו ם ד,הנדלה עדייו לא נגמר.
ב) לא נ כון הו א כי מר יעקוב ברגר הדפים
109 אלף כ ר טיסי הנרלה או כל מ ספ ר אחר שהלא.
האמת הי א כי א נו הדפ סנו אתכר טי סי ההגרלה
בעצ מנו.
נ) לא נ כוו הו א כי ההגרלה נערכה ללא פיקוח
ציבורי. האמת הי א כ אנו הדפ סנו את הכרטיסים
ו אנו של טנו ופקחנו על הפצתם.
ד) מ תו ר ה עו ב דו ת הנ״ ל, ו כן ב הו צ או ת הנוס
פו ת שהזכרתם בכתבתכם כגון 15 אלף ל ״י
לקנית פרסי ם ו קו מי סיון לתחנו ת המכירה, מתברר
גם כי לא נכונ ה העוברה שמר ברנר הרויח 60
אלף ל ״י.

קרן נכי מלחמת השחרור, תל־אביב

הצד השגי
כקורא ותיק של העולם הזה אני לא רוצה
לשבה את ה ש בו עון שלכם בפניכ ם. כי זה א צלנו
בו שה ל שבח מי ש הו ב פניו. אבל ת מיד אני מ ספ ר
ומתרנם הרבה מא מ רי ם ב פני החברה שלי והם
מ אד נהנים. ב מיו חדהמאמר על הממ של ה צבאי
(העולם הזה ) 969ו ש הו אבאמתמפ ריד בין האחווה
הי הודי ת והערבית. לו יופ רהממ של, תראו
איד הערבים עם היהודי םישת תפו בעבוד ה ויחיו
ביחד...

ערבי ישראלי,
לא רוצה לכתוב את השם שלי
ספני שאני פקיד המושל הצבאי.
כערבי מבני ה מי עו ט הי שראלי, הדבר לא היה
הדש ב שבילי. כי טוף־סוף אני ביו אלה שתיים
בתוך ני טו הממ של ה צב אי. על כן, הדבר הח שוב
במאמ ר היא ההזד מנו ת שנתן לעם הי הודי בארץ
להביו מ ש הו על המ מ של ה צב אי. ודוקא על הרע
שבו. כי ת מיד קוראים בע תוני ם כי המ מ של הצ
ב א׳ קיים כדי ל ש מור על ב ט חון ה מדינה ולהחזיק
אתה מי עו ט הערבי — שלפי דעתם הו א אוי ב
פני מי וניי ם ח מי שי — מ כדי לה שתולל ולחבל
ב מדינה. ואף על פי שמאמרמה לא י שנה את
ע מד ת ה של טונו ת ה מו שלי ם. הי ה נ חמ ה גדולה
לערביי הארץ. כי הוכי ח להם שי ש בכל זאת יהודים
שה רגי שו בחומרת מצבם.

ע. ר ,.המשולש
...לדאבוני, לא פי ר ס מה הממ של ה נוסח ערבי
של דו ״ ח הז עדה. קראתי רק ראשי פרקים של
הדו״ ח בגירוסלם פו סטוממש נדהמתי נוכ ח ה עובדה
ש שלו ש ת חברי הועדה, א שר שניים מהם
אני מכי ר מזה 20 שנ ה כנכרים ישרים ובע־לי־
מצפון, מ צ או לנכון להצהיר הצהרות בלתי־א
מי תיו ת או ש אינן נונ עו ת לעניין. הם קבעו,
למשל, כי נ שי ם ערביות ר שאיו ת לנסוע ללא
ר שיונו ת — דבר ש אינו נ כון.
...הופע תי ב פני הועדה ותוך כדי מ תו עדות,
שאל תי את הבר׳ הועדה אם ש מ עו על פעולת
מחתרת כל שהי ביו ערביי י שראל, החותרת תחת
ב ט חון ה מדינה. יצאתי מרומ ם ברוחי מ או ת ה
י שיבה, כי קיבלתי מפיה ם ת שובה שלילית.

אליאס נ. קוסא, חיפה

מי רצח את מיבאד ץ

ירושלים ו כנינו של הרא שוז־לציון רבי
מ שה סוזיז, שכ הו בקוד ש בירו שלים, אני
שנילוייכם י שי מו קץ לה שפלת כ בוד מ שרה

אינני רוצה להכנם ל שאלה אם ישראל עוזרי
(העולם הזה ) 973 רצח את הנער מיכ אל קריטי
או לא. אולם ברור כי מחובתה של המ שטרה,
שלא יכלה להוכיח מ או מ ה ננדו, להגו עליו.
אני מ שו כנ ע שדי לה להזהיר את תו שבי ה שכונה
כי א טו ר לג עתב אי ש זה, כדי שיו כ ל לחזור ולחיות
בב ט חון בביתו.

מה האהבה הזאת לאנ שי ח ב״ ד מכפ ר שפריר
(העולם הזה? ) 972 אני מתחיל לח שוב שחברי
המערכת ה פ כו כול ם לחסידים. ומנהלים כל ערב
הילולות. במ שרדם. כ שהעורר הרא שי מנ צ ח על
ה שמחה מעל נבי שולחנו ת המערכת.

רחמים שמואלי, תל־אביב
כבן שלמה מקווה נעלה

רפאל סודן, ירושלים

מילא, מילה

משה וידר, רמת־גן
אי-אפשר. השולחנות מכוסים כולם זכוכית.
לנמרי
לא נהניתי למראה ת מונ ת הברית־מילה
של נ כד הרב אברום מ שפריר. כ שי הודי ם א דו
...העובדה
שגם המ שטרה הסרת אוני ם מול
מקרה כזה, לא מ עידה על כלום. ואם תלכו ל שכו נת
אביב ב חולון ותש אלו כל ילד ל מה מת מי כאל
קריטי, יו מ ר לכם כי נרצח על־ידי עוזרי 1
מרים נ״ חולון
אני רואה קורם כל אדם או מלל, א שר ב של
נ טיו תיו ה הו מו ס ק סו אליו ת — ש הן נ טיו תטב עיו ת
בהחלט — נרדף ונרמס...

אליהו דואק, יפו
העולם הזה 974

משים מליץ איש ברחבי ארצות־הברית ראו לפני כמד, שבון
| עות סרט טלביזיה של הפרשן הנודע אדוארד מוראו. המצלמה
הובילה אותם לרצועת־עזה. בזה אחר זה הופיעו לעיניהם פליטים
חבושי כפיות, סיפרו על העוול הנורא שנעשה להם על־ידי הציונים,
שגזלו את אדמותיהם והפקירו אותם לחרפת־רעב ולהתנוונות.
כעבור דקות מעטות עברה המצלמה לחדרו׳ של שר־החוץ הישראלי.

גבר בעל שפם קצוץ בהקפדה ומבטא מזרחי, דיבר באנגלית שוטפת
על בעיר. הפליטים. הוא עשה זאת בכשרון של פרקליט מומחה. הוא
הצביע על הסתירות שבין טענות הערבים, נקב בזו אחר זו את
טענותיהם בבועות של בורית.
תוך כדי כך שקע שר־החוץ במלאכת המחשבת, וחיוך עדין של
הנאה עצמית עמוקה התפשט על פניו. הוא שכח לגמרי שהוא מדבר
על טרגדיה אנושית נוראה, שצבטה זה עתה את לבם של הצופים.
השר נהנה מטענות עצמו׳ לעיני חמשים המליץ. הסרט, שהוכן
ביוזמת ישראל, הפך למיסמך־תעמולה אנטי־ישראלי מובהק.

יתכן שהצופים לא ידעו זאת, אולם המצלמה הקרה
גילתה להם, משך כמה דקות, את פניו האמיתיים
של משה שרת. היא חדרה עמוק לאופיו.

זרחי ישראל נאלצים לשמוע חיוך זה מדי יום ביומו. הוא
>| בו ק ע ממקלט הרדיו, בצורת ההודעות הגלויות או המוסוות של
משרד־החוץ, המופיעות לרוב בראש מהדורת החדשות של קול ישראל
והמנוסחות בקפדנות דקדוקית על־ידי משה שרת.
אלה הן הודעות מצויינות. ההגיון הסרקסטי של מורה מרוצה
מבצבץ מכל מלה. ישראל תמיד צודקת. המעצמות הגדולות תמיד
עומדות להצטער על עמדתן העויינת, העולה להן ביוקר. הערבים
תמיד רעים. וכל זה בעברית מצוינת, מצויידת בכל הפסיקים במקומות
הנכונים, משובצת ביטויים יפים והגדרות נוצצות כצמיד של
גברת.
לשוא ישאל המאזין את עצמו, לעתים, כיצד קורה בכל זאת שישראל
נמצאת זה שמונה שנים בנסיגה מתמדת, ואילו הערבים מתקדמים
בזירה הבינלאומית כמעט מדי שבוע בשבוע. למנסח החדשות
לא זה החשוב. חשוב הרבה יותר שישראל צודקת תמיד.
כי בעיני שר־החוץ הישראלי, המדיניות אינה התמודדות מתמדת
של כוחות המתנגשים ביניהם בזירה העולמית׳ והפועלים איש
איש לפי האינטרסים שלו. בעיניו אין זה
תפקידו לפלוש עם כוחות ישראל לזירה זו
ולהפעילם בה. בעיני משה שרח, מדיניות־חוץ
היא הכל, חוץ ממדיניות.
איש לא יבין את הסיפור המופלא של
מעשי שרת במשך דור שלם, אם לא יבין
את הגורם הנסתר הזה :

שרת רואה את עצמו כפרקליט
גאוני העומד לפני בית-דיו עליון,
מרצה את טענות שליחו, עם ישראל.
כשפה נמלצת, וממוטט את
טענות יריכו, הערכי, באיזמל החד
של ההגיץ.
השופט משתנה. פעם היה זה הנציב הבריטי,
אחר־כך השר האמריקאי, ולעתים
מפקח או״ם או מועצת־הבטחון. אולם הופעתו
של שרת לא השתנתה מזה 33 שנה.
הוא נשאר עורך־הדין, מליץ־היושר, ריש־תדלן.
יתכן שהיה גאון בשטח זה. אלא שזה
היה פשוט חסר כל חשיבות. כי ההיסטוריה
האנושית אינה מתדיינת עם עורכי־דין.

שרונו הכלתי-מפוקפק של שרת
^ לנסח הודעות הוא שהעלה אותו בכלל
לשלב התחתון של הסולם, בו הוא מטפס
מאז. פרטי מיבצע זה תוארו החודש על־ידי
אדם שהיה עד לצעדים הראשונים: נחום
וילנסקי, המזכיר הראשון של המחלקה המדינית
של הסוכנות, שחוברתו משה שרת
— שר הכשלונות היא מיסמך פוקח עיניים
(ראה מסגרת בעמוד הבא).
המחלקה המדינית של הסוכנות הוקמה
בשנת 1927 על־ידי הקולונל פרדריק קיש,
יהודי אנגלי מן החברה הגבוהה, בנו של
מנהל מסילות־הברזל של קיסרות הודו. קיש
ניסה להקים משרד קטן, העסיק רק את
וילנסקי, כמזכיר כללי, ואת רגינה המבורגר*
כמזכירה משרדית.
קיש היה אדם מסודר, ללא דמיון רב, אך
בעל חוש מעשי ניכר. ב־ ,1931 כאשר סולק
חיים וייצמן מנשיאות ההסתדרות הציונית
והגיעה מפא״י לשלטון בתנועה הציונית,
אשתו של פרשן קול ישראל והארץ, משה

סולק גם קיש שנמנה עם חסידי וייצמן. את
מקומו תפס כוח צעיר עולה משורות מפא״י :
חיים ארלוזורוב.
ארלוזורוב לא היה בקי במדיניות־חוץ,
אולם היתד, לו תפיסה מהירה ואינטואיציה
פוליטית ששמה בצל את כל יורשיו.

הוא חזה מראש כי הסיכוי ה יחיד
של העם העכרי להתנחל
כאמת כמרחכ הוא לכרות כרית
עם התנועה הלאומית הערכית,
לרכב על הגל של המהפכה הלאומית
המרחכית, ששאר מנהיגי
הציונות אף לא ראוהו.
קטילתו בשפת ימה של תל־אביב היה מאורע
הרה־אסון לציונות, שאיבדה את האדם
היחיד שראה את הנולד.
אסון זה הוחרף על־ידי עובדה מקרית
קטנה. כראש המחלקה המדינית, שלא היתר,
לו סבלנות לסדרים משרדיים, חיפש ארלו־זורוב
בשעתו מזכיר מוכשר, היודע לנסח
מכתבים בכמה שפות. הוא ביקש כוח צנוע,
מבצע, ללא יוזמה עצמאית, אך בעל הכושר
למלא הוראות.
המועמד האידיאלי הוצע לו על־ידי שני
מנהיגי מפא״י, אליהו גולומב ודוב הוז. היה
זה גיסם של השניים, צעיר בשם משה שרתוק.
כאשר נרצח ארלוזורוב, תפס המזכיר
את מקומו. איש לא התייחס לדבר ברצינות,
כי בינתיים חזר וייצמן לכם הנשיאות, והתפקיד
החלש של יושב־ראש הנהלת הסוכנות
נמסר לדויד בן־גוריון. שניים אלה, כך חשבו,
ינהלו את המדיניות. שרתוק ינסח את התזכירים.

לעם
י״• יתה זאת טעות מרה
\ 1ישראל. למנהל החדש של מדיניות־החוץ
הציונית חסרה לחלוטין התכונה הבולטת
של קודמו: האינטואיציה הפוליטית
החותכת. בניגוד לארלוזורוב, לא היתר, לו
שום ראייה של בעיות־היסוד של המדינה־

הציונית־בדרך. הוא לא ניסה לקבוע קו
לגבי התנועה הלאומית הערבית והמהפכה
של המרחב.

אולם הוא לא ישב כחיבוק־ידיים.
הוא פעל יומם ולילה, כבושר•
עבודה מפליא, באותם השטחים
בהם ידוע שהוא מצטיין; ניסוח
הודעות ופיגנון דו״חים.
חיש מהר הפכה המחלקה המדינית הקטנה
לכוורת־דבורים מתרחבת, שכיסתה את
העולם כולו ברשת של תזכירים ושליחים,
כך הונחה השיטה הקיימת עד היום.
בחוברתו מתאר וילנסקי את התחלת השיטה
באופן פלאסטי. בשנות השלושים ניסה
לארגן פגישה בין אליהו ששון, אחד מכלי-
שרת הוותיקים, לבין ראגיב בק נאשאשיבי,
מי שהיה ראש עירית ירושלים והתופס כיום
עמדה חשובה בממלכת הירדן. נאשאשיבי,
אוייב מושבע של המופתי, סירב בהחלט :
.לשם מה? ששון יערוך רבורם• ארוך ל־שרתוק.
שרתוק יערוך רבורט ארוך לחברי
ההנהלה הציונית. אלה יראו אותד לנשותיהם,
וא.לד, שוב תספרנה על כך לידידותיהן. חיש
מהר תדע הארץ כולה כי ראגיב מתכונן
למכור את הערבים לציונים ! ״
מאז לא השתנה דבר. כאז כן עתה נערמים
במשרד־החוץ הדו״חים הארוכים, אשר שרת
עובר עליהם בשקידה בעצמו, במשך שעות
ארוכות ומפרכות, מתקן את סגנונם ומוסיף
להם את הפסיקים במקומות הנכונים. כאז
כן עתה מרגיש שרת סיפוק עצום במסירת
שפע פרטיהם, שלרוב אין להם שום חשיבות,
לחברי הממשלה, כדי להופיע בעיניהם כאיש
היודע את הכל. וכאז כן עתה אין נובעת
מהדו״חים האינסופיים האלה שום
פעולה מעשית.

הדו״חים, ההודעה והתזבירים
הפכו מטרה בפני עצמה, עולמו המאושר
שד המזכיר שהפן• שר•
הערבים, שאין להם אות פ״ה, מבטאים
רבורט במקום רפורט, דו״ח.

חוץ. אין הם באים לשרת בל הו
מדיני שהוא.

דם הרואה את תפקידו בהיסטוריה
העברית כפרקליט המקבל דו״חים כדי
לנסח על פיהם את מענותיו הנמלצות, אי-
אפשר היה לצפות ממנו שיקיף את עצמו
באנשים נועזים, אדירי־מעוף ושופעי תנופת־פעולה.
ידידם המובהק ביותר של כלי־שרת
לא ידביקו להם תוויות אלה.
לרוע המזל מסייעות לכך גם תכונותיו
האישיות של שרת עצמו. המזכיר שהפך למנהל,
ואחר־כך לשר, טיפח לעצמו בהדרגה
אופי שאינו סובל אנשים חזקים.

האנשים המוצאים חן בעיניו הם
אלה המצטיינים באמירת ״בן כן״.
אפשר לקרוא להם, בעברית האהובה
על שרת, כשם ״בנכנאים״,
פעולתם העיקרית היא ״כינכון״.
וילנסקי, שעבד בקירבתו הבלתי־אמצעית
של שרת במשך 12 שנים תמימות, מגדיר
תופעה זו כך :״בהתחלת כהונתו ...אפשר
היה לשוחח עמו ...לחלוק על דעתו, להוכיח
אותו על משגה מסויים ...אבל במרוצת הזמן
געשה עצבני ומגורה במידה גוברת והולכת.
ההתנגדות הקלה שבקלות הרגיזתהו למעלה
מכל שיעור. בד בבד עם התפתחות זו גדל
בטחונו העצמי המופרז. הוא החל מדבר בנימה
של פסקנות שהרגיזה את אנשי שיחו
ולקבל אפילו את ההתנגדות המתונה ביותר
כעלבון אישי הוא הפך) נוקם ונוטר.״
אין זו הערכה יוצאת־דופן. כמעט כל
עתונאי ודיפלומט שהיה חופשי לגלות את
דעתו הגיע לאותה מסקנה. כתב קנת בילבי,
העתונאי־הכוכב האמריקאי, בספרו דרך
כוכב במזרח התיכון :״(רוגזו של שרת על
מאמרים) נעוץ בחינוכו התורכי של שר־החוץ
בצעירותו, בגישתו המזרחית לעתונאות
דמוקראטית ...הוא מסוגל להיות ...נוטר
איבה מתוך קטנות. רוב העתונאים היו
שנואים עליו.״
זוהי הערכה בלתי־רגילה של עתונאי בעל
שם עולמי על שר־חוץ. אולם היא משו
תפת
כמעט לכל העתונאים (השונאים אותו)
והדיפלומטים הזרים (שאינם ששים למגע
עמו) .מסביר וילנסקי . :הוא מעמיד את
אנשי שיחו במצב בלתי־נוח (על־ידי) שימוש
מוגזם בבקיאותו. הוא כאילו מוכיח להם
שהם בעצמם בורים ...הדיפלומטים טוענים
כי שרת מלא וגדוש ידיעות כרימון, אבל אין
הוא מסכם תמיד בקיצור את הרעיון המרכזי.״
הגדרה
פשוטה יותר של בטאון סובייטי
חשוב . :מר שרת הנו פטפטן.״

ן* סיבולוג מומחה היה מסוגל להסיק
מתאורים אלה מסקנות מסויימות לגבי
עולמו הנפשי של שר־החוץ. חשובות יותר
המסקנות לגבי מבנהו של משרד־החוץ. מלבד
קומץ זעיר של פקידים בעלי־רמה, הפועלים
בשקט, בתפקיד כפוי־טובה, מורכב משרד
זה, כמו המחלקה המדינית הסוכנותית לפניו,
מאוסף דמויות אפורות וחסרות־אישיות,
כנכנאים מדופלמים.
מה שחסר לאנשים אלה ברעיונות מבריקים
וביוזמה נועזת, הם ממלאים, כמו אדונם,
בפעלתנות רועשת. מאז שחר ימי שרת במחלקה
המדינית קראו האנגלים למוסד זה
בשם ״הסוכנות המעופפת״ ,כי שליחיו היו
בתנועה מתמדת ברחבי העולם, ממטוס למלון
מפואר, ממלון מפואר למטוס• מעולם
לא עלה על דעתו של איש מהם לחסוך בהוצאות,
הלקוחות מתקציב המבוסס על
פרוטות הנדבות של התורם הציוני. בזאת
סללו את הדרך לסגנון המדינה כולה.
כשהיה שרת יורד על עיר מסויימת, היה
החלל מתמלא המולה. מזכירים ושליחים
קידמוהו והקיפוהו, רצו אנה ואנה בהתרגשות.
הטלפונים טירטרו בלי סוף. הפעילות
יכלה לבייש כל משרד־חוץ בעולם. אולם היא
לא הובילה לשום מקום — כי לא היתד,
צמודה מעולם לשום קו מדיני עקבי.

אס להפקיע משל ידוע של זאב
ז׳בוטינסקי: המולה עצומה זו לא
דמתה לרעש הקטר, המוביל רבבת
למטרה מפויימת, אלא לחריקה של
דלת, המסתובבת על צירה.

עד־וא״ה
אחד הפגמים העיקריים של זעת־הקהל
הישראלית הוא העדרם המוחלט של פרשנים
פוליטיים ופרשנים צבאיים בלתי־תלויים,
בעלי נסיון מעשי בשטחיהם, המסוגלים
למתוח ביקורת מעשית על פעו־לות
משרד־החוץ ומשרד־הבטחון. משה
וילנסקי ,58 ,מחבר החוברת משה
שרת — שר הכשלונות, יוצא מכלל זה.

ך* עילות פוליטית דומה לקיטור. כ־
^ שמכניסים אותו לקטר, הוא יכול להוביל
משא גדול. כשהוא מתנדף באוויר, אין
לו כל ערך.
הקטר ההופך אותו לבעל ערך הוא קו
מדיני ברור, הקובע יעד פוליטי. רק קו כזה
מאפשר להבחין כין שותפים פוטנציאליים
לבין יריבים פוטנציאליים, לערוך תוכניות,
לגבש כוחות, להפעיל לחץ.

חי נוך: יליד ראש־פינה וחנין זכרון־
יעקוב, בנו של מפקח חינוכי (יליד או־ריסה)
במינהל הבארון רוטשילד, סיים
את חוק למוריו במיכללת סורבון בפאריס
ובמיכללות בגרמניה.
קאריירה: מונה ב־ 1927 על־ידי
ראש המחלקת המדינית של הסוכנות,
אלוף־משנה פרדריק קיש, למזכיר המחלקה
ולנציגה בקאהיר. עבד ללא משכורת,
התפנרם ככתב עתו! גרמני חשוב וכעורך
העתון הצרפתי •הרשמי של ראש
ממשלת מצריים, מחמוד צידקי באשא,
מנהיג מפלגת אל־שעב הלאומנית.
נשאר כנציג המחלקה המדינית בקאהיר
בימי ארלוזורוב ושרת, עד , 1941 כאשר
סירבו הברי,ם ים להרשות לו לחזור ל־קאהיר,
בגלל נסיונותיו לקשור קשר בין
הסוכנות לבין התנועה הלאומית המצרית
האנטי־בריטית. אחת מהצלחותיו
היתה הבטחת השתתפותה של מצרים ביריד
המזרח התל־אביבי ב־ , 1933 בביתן
שבלט במיוחד. משה שרת התאכסן ב
ביתו
לעתים קרובות, בבקרו בקאהיר.
מ־ 1941 פעל בשרות המחלקה המדינית
בירושלים, קיים את הקשר בינה לבין
נציגת צרפת החופשית, תורכיה ונציגים
זרים אחרים.
מעמד נובחי: אחרי התפטרותו מהמחלקה
המדינית ב־ , 1945 ואחרי שערך
זמן מה שבועון צרפתי בלתי־תלוי שנועד
לדיפלומטים זרים, מכהן עתה כפרשן
המדיני של הבוקר, אך אינו פעיל
בשום מפלגה. מקיים בתפקיד זה יחנוים
הדוקים עם מושבת וזויפלומטים הזרים
בישראל.

למשה שרת לא היה מעולם שום
קו. חסידי בן־גוריון, המאשימים
אותו בתבוסן, טועים בהחלט. גם
תבוסנות היא קו. שרת אפילו אינו
תכוסן.
עם שר־חוץ שאין לו קו אי־אפשר ל-
ר,ת1זכח. אין פשוט על מה. אי־אפשר להוכיח
לו שהוא טועה. אי־אפשר להסכים עמו.
שרת עצמו אף אינו מרגיש בחסרון.
פרקליט בבית־דין עולמי אינו זקוק לשום
קו. הוא רק זקוק לשפה נמלצת.

חוק הפלילי מבחין בין שני סוגי
ן | פשעים: מעשה ומחדל. המחדל הוא
פשע של אי־עשייה, פשעו של אדם שאינו
עושה את המוטל עליו לעשות.

23 שנות כהונתו של שרת הן 23
שנים של מחדל אחד כלתי-פוסק.
הבעייה היסודית של עם ישראל לא השתנתה
ב־ 23 שנים אלה. היא פשוטה עד כדי
כך שכל ילד יכול להבינה: המדינה (והישוב
לפניה) היא אי קטן בתוך ים גדול
של 50 מליון ערבים. התחושה הלאומית של
ערבים אלה מתגברת משנה לשנה, ויחד עמה
גובר כוחם המדיני, הכלכלי והצבאי. מאחר
שהפוטנציאל הערבי הבלתי־מנוצל עדיין
גדול עד אין שעור מן הפוטנציאל העברי, שהוא
כבר מנוצל כמעט במלואו, הרי יחסי־הכוחות
משתנים בהכרח ובהתמדה לרעת
ישראל.
תהליך זה היה ברור מראש, נכנס לשלב
דוהר בשנת ,1951 עם סיום העליד. ההמונית
היהודית. עצם קיומה של ישראל, כקוץ
בגוף הערבי, דירבן את המהפכה הלאומית
הערבית והגביר את קצבה. אם יתקדם תהליך
זה באין הפרעה, תהפוך ישראל לגטו קטן,
לאי מנותק וחסר־ישע בים המרחבי, מדינת־צלבנים
שניה.
מכאן נבעה הברירה האכזרית בין שני
קווים — שניהם הרי־סכנה, שניהם מחייבים
העזה ויוזמה.

הברירה היתה: או מלחמה טוטאלית
נגד הערכים בעודם חלשים
יחסית, כדי לשברם ולהדכירם, או
נסיון נועז להשתלב כמרחב ולבדות
ברית עם התנועה הלאומית
הערבית, בפי שביקש לעשות
ארלוזורוב.
כל אחד משני קווים אלה חייב שרשרת
שלמה של פעולות בלתי־פוסקות. כל אחד
מהם סתר לחלוטין את הפעולות הנובעות
מרעהו• היה צורך בבחירה קשה ואכזרית.
שרת, הפרקליט באיצטלה של מדינאי, לא
היה מסוגל לבחור, ממש כמו דויד בן־
גוריון, העסקן באיצטלה של פילוסוף. לכן
הלך שרת בדרך המחדל.

י* מחדל אינו מונע פעילות. אלא

) 1שכל פעילות הנובעת ממנו דומה לריצה
השגעונית של חתול, המנסה לתפוס
את הזנב של עצמו.
כל הפעולות הקדחתניות של שרת ביטלו
זו את ערכה של זו. כך הצביעו אנשי־שרת
באו״ם למען עצמאותה של לוב, בלי לקבל
שום תמורה מן הערבים. הם הרגיזו את צרפת,
מאחר שעצמאות לוב סיכנה את מושבותיה
השכנות. מדינה חדשה נוספה לחבר
הערבי הלוחם כישראל והכפוף למצריים.
באותו זמן עצמו לחם שרת בשצף קצף
נגד המטרה הקדושה ביותר של העם המצרי
ושליטיו: שיחדור תעלת סואץ. הוא
הפציר בקולי־קולות באנגלים להישאר על
גדות התעלה, שיכנע כל מצרי נאמן כי ישראל
היא סוכנת האימפריאליזם ואוייבת נצח
לשאיפות הלאומיות הערביות.

התוצאה: אפם־אפם.
יומיים אחרי חתימת אמנת ברית־בגדאד
בין תורכיה ועיראק, התקיף אותה שרת במלים
חריפות ביותר. היא טען, בצדק, כי
זיון עיראק מופנה קודם כל נגד ישראל.
מכאן נבעה המסקנה כי ישראל תושיט
את ידיה לאויבי הברית: ברית־המועצוח,
צרפת, מצריים וסוריה.
אולם באותם הימים עצמם׳ ימי כהונת
שרת כראש־הממשלה, נצטווה צה״ל לערוך
את ההתקפה המפורסמת על עזה. התקפה זו
היתד, סימן־דרך. היא שמה קץ לאדישות המצרים
כלפי ישראל והפכה אותם לאוייב
מספר 1של המדינה. היא שלחה את מצרים
וסוריה לזרועות ברית־המועצות, סללה את
הדרך לעיסקת־הנשק המפורסמת.

שרת הצליח. שני המחנות הערכיים
היריבים שנאו עתה את
ישראל כמידה שווה, הזדיינו כקצב
מזורז נגדה. התוצאה: אפם-
אפם.

^ 0פר המהולל, חלף עם הרוח, התגייס
^ הגיבור, רט באטלר, ברגע האחרון לצבאות
המובסים של הדרום, בטענה שהוא

,אוהב ענינים אבודים״ .משד, שרת בוודאי
שאינו דומה מבחינה חיצונית לרט באטלר,
וגם לא לשחקן קלארק גייבל, שגילם את
דמותו בסרט. אולם, כמוהם, יש לו נסיה
להצטרף לענינים אבודים.
האיש שסימל נטיה זו של שרת היה המלך
עבדאללה. הפלירט המפורסם בין רומיאו
ויוליד, היה כאין וכאפס לעומת הפלירט בין
שני אישים אלה, שגם הוא הסתיים במוות
ובכשלון.
אליהו ששון, אחד הכנכנאים המושבעים
של שרת, התפאר פעם כי הוא, מחזיק את
עבדאללה בכיסו״ .אולם הכיס היה נקוב.
משך דור שלם סחב השייך הערמומי את
שרת באף, השתמש בו כאמצעי־לחץ וסחיטה
נגד שאר שליטי ערב.

על מזבח הידידות עם עבדאללה
הקריב שרת בל אפשרות להתקרב
לשאר מדינות ערב, שחשבו את
עבדאללה לבובה בריטית. הודות
לידידות זו נהשבה המובנות ד
ממשלת־ישראל בעיניהם לסוכנת
בריטית.
כל זה נעשה ללא שום תמורה, כמעשה
חובבות לשמו. התוצאה היחידה היתד, הקמת
ממלכה עויינת וזוממת־נקם במרחק של 15
קילומטרים מתל־אביב.

ף א פחות אומללים היו היחסים עם
/מצרים. ארץ היאור, מרכז־התורפה של
העולם הערבי, שפניה מופנים בעיקר דרומה,
לעבר מעיינות הנילוס, ומערבה׳ לעבר מא־רוקו,
היתד, בת־הברית האידיאלית של עם
ישראל. לדעת וילנסקי, נציג המחלקה המדינית
של הסוכנות בקאהיר במשך 14 שנה,
היו קיימים בשעתו סיכויים מזהירים לכריתת
ברית כזאת. משה שרת לא היה מעוניין, וממש
לא עשה דבר בכיוון זה.
התוצאה היתה הפלישה המצרית לארץ־
ישראל, שנהדפה על־ידי צר,״ל. הצבא המצרי
נשבר. הרודפים הגיעו לאל־עריש, יכלו בנקל
להגיע לסואץ. ברגע המכריע נכנע הזוג בן־
גוריון־שרת לאמריקאים, עצר את הרדיפה,
החזיר את הצבא צפונה.
מצרים נאלצה לבקש שביתת־נשק. עתה
הגיעה השער, הגדולה להעמידה בפני הברירה:
מלחמה עד הסוף או שלום של ממש.
שרת, שבעצמו לא ראה את הברירה׳ לא
היה מסוגל להעמידה גם בפני היריב.

כף נולדה המפלצת ששמה שבי־תת-נשק,
ששמרה על מצריים מפני
חורבן צבאי, אך לא הכריחה אותה
להפסיק את מעשי־־האיבה נגד
ישראל.
שרת אפילו לא ראה את התרומה ההיסטורית
שתרם לטובת מצרים. למחרת חתימת
שביתת־הנשק הכריז בתמימות מלבבת :
״ישראל בטוחה כי לעולם לא תהיה למצרים
סיבה שתתחרט על יוזמתה לסיום פעולות-
האיבה.״
הוא צדק. לא היתד, למצריים שום סיבה
להתחרט.

ך* פיח המהפכה המצרית באה
הזדמנות גדולה חדשה להגיע להכרעה
לכאן או לכאן. הממשלה החדשה רמזה כמה
פעמים שהיא מוכנה למגע סודי עם ישראל.
ישראל לא נקטה בשום יוזמה כזאת. תחת
זאת עשו שרת ובן־גוריון את הד, יפך: כל
כמה שבועות הפציצו את מצרים בהזמנות
סנסציוניות למשא־ומתן גלוי.
היתד, זאת גישה אופיינית של פרקליט שאינו
מתמצא במדיניות. כל הזמנה גלויה
היתד, מוכרחה להוביל לגל־ד,שמצות מצריות.
כי השליטים המצריים, שנתיניהם שונאים את
ישראל, נאלצו להתגונן בפני ההאשמה כאילו
הם עומדים להשלים עם ישראל.
כאילו כל זה לא היד, מספיק, באו פעולות-
התגמול הגדולות ושמו קץ לכל אפשרות
של מגע בין מצרים וישראל. הן היו ביטוי
עליון לחוסר־הישע של שרת, אשר בימי
כהונתו כראש־ממשלה נערכו פעולות נחלין

ועזה•

״אשא עיני אל ההרים, מאין ויבוא עזרי...״
בי פעולת־התגמול, ההורסת את
סיכויי השלום מבלי להביא שום
הכרעה צבאית, היא הסמל העליון
של מדיניות־המחדל, שאינה מובילה
לשום מקום ואינה צמודה לשום

ךיא רק במרחב התישב שרת בין ה/כסאות.
הוא ישב באותה הצלחה גם
בין הבסאות העולמיים.
הוא השניא את עצמו ואת ישראל על
ברית־המועצות כשהחל מתקיף בנאומים
מפלגתיים חוצבי־להבות את המשטר הסובייטי
הפנימי, דבר בלתי־רגיל בעולם, לגבי
שר־חוץ. נאומים אלה גרמו לניתוק היחסים,
שנשארו קרירים גם אחרי חידושם.
המעצמה שתמכה באו״ם בהקמת המדינה,
שהיתה הראשונה להכיר בה לד,לכד, ושד,ת־נגדה
לתכנית ברנדוט מפני שתוכנית זו, מתכוננת
לגזול מישראל שני שלישים מהשטח
שלה״ הפכה עתה אוייבת מושבעת. סיכם
בשבוע שעבר ניקיטד, כרושצ׳וב :״שוררת
מלחמה קרה בין ישראל וברית־המועצות.״
שרת השניא את עצמו על צרפת, עוד בראשית
ימי דד,־גול, כשהתנהג בגסות כה
רבה בלפי נציגו האישי של הגנרל הצרפתי
הגאה, עד שהלה אמר 1״אם נוכחותי מעצבנת
אותך כל כך, אולי כדאי שאלך.״
הצרפתים ראו בסוכנות ובממשלת־ישראל
תמיד גוף הרוקד לפי החליל הבריטי, נגד
צרפת• בשנים האחרונות התקרבו לישראל,
כדי להשתמש בה כמקל נגד, ך,ערבים, התומכים
במורדים בצפון־אפריקה. אולם ברור
לחלוטין שביום בו תתפשר צרפת עם תנו־עודו־,שיחדור
של אלג׳יריה, דבר שהוא
בלתי־נמנע, תצטרך צרפת לפייס את הערבים
בכל כוחה. ההגיון מחייב שאז תהיה צרפת
המדינה האנטי־ישראלית הראשונה.
שרת ביקש לשרת את בריטניה, אולם
התקפתו על ברית־בגדאד הבריטית העמידה
אותו גם נגד מדינה אנטי־ישראלית מסורתית
זו. לא יותר מזל היה לו באמריקה.
דרישתו לברית צבאית עמה הרגיזה את
ברית־ד,מועצות ואת ממשלת וושינגטון במידה
שווה, כי האמריקאים היו עסוקים באותה
שעה ברכישת הידידות הערבית.

לפני שבועיים התפאר בן־גוריון
שלישראל אין ידיד אחד כעולם,
כאילו היה זה כבוד מיוחד. אולם
ההגדרה עצמה היתה נכונה, כותרת
מתאימה ל 23-שנות פעולתו
של שר־החוץ הוותיק ביותר כעולם
ולמשרדו, אשר העתון הצרפתי
החשוב ״לה-מונד״ קרא לו ״קא־ריקטורה
של הפוריין אופים (משרד
החוץ) הבריטי1״

ך* דידות מזהירה זו הופגנה בשנה ש־
^ עברה, כאשר טס שרת לג׳נבה כדי להפריע
לוועידת ארבעת שרי־החוץ הגדולים
ולדרוש נשק לישראל. כמו תמיד, נחתה יחד
עמו המכונה הרועשת של מזכירים ושליחים,
שמילאו את החלל בהמולתם. כשהסתלק,
כתב עתונאי אמריקאי מפורסם :״שרי־החוץ
של המעצמות הגדולות, שהופרעו בשיחותיהם,
נשמו שוב לרווחה כאשר האורח הבלתי-
קרוא עזב את העיר.״
אחרי שליחות חסרת־תכלית זו, אמר שרת
בכנסת פסוק המשקף מאין כמוהו את כל
גישתו, גישת עורך־דין שאינו מדינאי. הוא
הכריז שזה היה ״לא כשלון מדיניות ישראל,
אלא כשלון המצפון הבינלאומי.״

מאז נכשל המצפץ הבינלאומי
כמעט מדי יום כיומו. כניגוד למדך
מידאם של האגדה היוונית, שכל
דבר הפך בידיו לזהב, הצליח שרת
להרוס כד דבר שנגע בו -ממסע
״בת־גליס״ ועד לביקור העתונאי
איברהים עיזאת.
המלך מידאם נרפא כשד,תרחץ בנהר. לשרת,
קמעונאי פוליטי שמעולם לא הבין את
כללי המשחק בבורסה הבינלאומית, לא תועיל
גם טבילה באוקינוס של מלים יפות מתוצרת
עצמית. הוא יהיה כאשר היה: מליץ־
יושר בעל שפה מרוהטת ותמימות מלבבת
בענינים מדיניים. פעם אמר עליו מאיר די״
זנגוף :״זה בר־מצווה׳ניק שלעולם לא יתבגר.״
לכן
היה זה טבעי למדי שדויד בן־גוריון
החליט סוף־סוף להוציא את שר־החוץ החוצה.

** ולם תהיה זאת טעות להניח שאם
יצליח בן־גוריון תסתיים תקופה. אין
הבדל עקרוני בין בן־גוריון ושרת.

הניגוד המפורסם בין בי. ג׳י. ושרת מבוסם
בעיקרו על אשליה. הויכוח ביניהם הוא תמיד
על פרטים קטנים, והרעש הציבורי המלווה
אותו הוא רק פיצוי לחוסר תוכנו.

בן־גוריון ויטרת אינם יבולים להיאבק
על קו עקרוני, מפני שלשניהם
אין שום קו כזה.
האחריות לאסון של אבו־עגילה, לכניעה
המחפירה לאולטימטום אמריקאי שלא עמד
מאחוריו ולא כלום, רובצת במידה שווה על
בן־גוריון ושרת. שניהם נכנסו שלובי־זרוע
למבוי הסתום של שביתת־הנשק. שניהם יזמו
את שיטת התגמול, שאינה מובילה לא למלחמה
ולא לשלום. בימי בן־גוריון נערכו
מיבצעי קיביא וכנרת. בימי שרת נערכו
מיבצע נחלץ ועזה.
שני האישים גם יחד מצטיינים בתכונה
הקטלנית: חוסר היכולת לערוך את החשבון
הארוך, להחליט החלטה ברורה למלחמה
או לשלום.
ההבדל ביניהם הוא הבדל של טמפרמנט.
בן־גוריון מאשים את שרת בפחדנות וחוסר
יוזמה. שרת מאשים את בן־גוריון בפזיזות
רעשנית, שאינה מובילה לשום מקום. שני
האישים דגולים מדי מכדי שמישהו יעז להטיל
ספק בדבריהם.

שניהם צודקים.
ישנו עוד נימוק ההופך את כל הבעיה
לחסרת־חשיבות: במצב המפלגתי הקיים בישראל,
אין שום מועמד אפשרי לתפקיד שרד,חוץ
שיהיה פחות גרוע משרת. גולדה
מאירסון לא ביטאה מעולם אף רעיון מקורי
אחד בענינים פוליטיים. אבא אבן הוא חניך
האסכולה של שרת ויציר כפיו.

אין בר טעם להחליח את שרת
בבלי־שרת.
לכן כמעט ואין כל חשיבות למאבק־האי־תנים
הנוכחי בירושלים. אם ינצח שרת ואם
ימוגר — הדבר לא ישפיע במאומה על ההיסטוריה
העברית. כי בסופו של דבר, לא
משה שרת האיש הוא האשם בכל הכשלונות
האיומים של 23 השנים האחרונות. אשם המשטר
הציוני אשר נתן לאיש כמוהו להיות
שר־חוץ למעלה מ־ 24 שעות.

כל עוד לא ישתנה משטר זה,
יופיה המצפון הבינלאומי להיכשל,
ומשה שרת יישאר צודק לעולם
ועד.

דת או ביזנס י ( 4

חברות קדושות
לנשכחים ירווח
ולמתים ירפא,
אבל לאן נוליך את החרפה?
(נתן אלתרמן)
ף * פחדכפניהמוות הוא אחד הכוחות הגדולים בחיים.
{ | חרדתו של בך התמות!ה בפני מה שיקרה אחרי מותו
היתד. תמיד מניע גדול בהיסטוריה האנושית. בל דתות
אנוש שאבו את כוחן מחרדה סתומה זו. הדת היהודית,
ששמה דגש מיוחד על כיבוד המת, ראתה תמיד בקבורת
המתים את אחת המצוות׳ הנעלות ביותר.
סירות־המודת של האצטקים אדומי־העור באמריקה, הסאג׳-
מאהאל. הנשגב בהודו, הפיראמידות האדירות של מצריים,
פרי עמלם של מאות אלפי עבדים — אלה הן רק הדוגמות
הבולטות ביותר של נסיונות האדם לדאוג לעתידו למחרת
יומו האחרון.
גם בישראל הציב אותו מקים פיראמידות־ענק, סימני-
דיר לנוף החברתי של הארץ. אלה הן פיראמידות הפוכות
יהודיות טיפוסיות. תחת אבני־גזית, שימשו לבנינן ערימות
של שטרי־כסף. הם הובאו על־ידי מאות אלפי עבדים מסוג
חדש: קרובי־המשפחה של המתים.

גווי ה ב מז וו ד ה

ח די שמה של כל חברא־קדישא נדפסים בסוגריים
ראשי־תיבות מוזרים: גחש״א. פירושם: גמילות חסד
של אמת.
המסורת היהודית יודעת לספר מדוע נקראה עוד בתנ״ך•
קבורתו של מת בשם חסד של אמת. אם גומלים הסד לאדם
חי, יתכן שתמיד מצפה הגומל, בהכרה או שלא בהכרה,
לתמורה בעתיד הקרוב או הרחוק. המת, לעומת זאת, אינו
יכול לתת כל תמורה. קבורת המתי בידי מתנדבים היתר, על
כן תמיד מסורת יהודית מפוארת.
אולם זה מכבר פשטה בארץ הרגשה סתומה כי אם אמנם
אין הקובר מצפה לתמורה מידי המת, הרי הוא מצפה בהחלט
לתמורה כפולה ומכופלת מידי החיים. הרגשה זו התבססה
על שורה של שערוריות ובזיונות שחדרו אפילו
לכותרות העתונים, אף כי שום עתון ישראלי לא העז עדיין
לחפור בממלכת הקברים. גם עתונאים סופם למות.
* למשל, לפני מות יעקוב :״שים נא ידך תחת ירכי
ועשית עמדי חמד ואמת, אל נא תקברני במצריים בראשית

• המקרה המסעיר ביותר קרה לפני שבועות מספר בלבד,
כאשר נשארה הבת של משפחת שושנה הירושלמית
מוטלת שבעה ימים אחרי מותה, מאחר שלאב לא היה כסף
כדי לספק את הדרישות המיידיות של חברא־קדישא (העולם
הזה .)946
• סכסוך חריף פרץ בין החברות הקדושות של עפולה
ובית־שאן בגלל קבורתה של עולה חדשה, אשתו של פועל
מובטל. עפולה דרשה 26ל״י, סכום ניכר מאד בשנת .1950
חמשה ימים לא נקברה האשה, עד שלבסוף התפשרו על 15
ל״י והוטל עיקול על משכורתו העתידה של הבעל.
• בשנת 1952 התלונן סגן שר־הדתות, זרח וורהפטיג,
כי חברא־קדישא ירושלמית סירבה לקבור אשה, למרות
שמשרד־הסעד הבטיח לשלם את דמי הקבורה. קבורה היא
עסק מזומן, שאינו ניתן להקפה. ראש־העיר נאלץ לשלם את
ההוצאות מייד מכיסו הפרטי.
• בראשון־לציון נתפס נוסע עטור־זקן ולבוש־שחורין,
כשהוא נושא מזוודה צנועה שהעלתה ריח באוש. מאחר
שהיד, חשש שהוא מוביל בשר מקולקל לשוק השחור, נפתחה
המזוודה. לזוועת כל הנוכחים נתגלתה גופת תינוק,
שנולד להורים חסרי־אמצעים, ושהובלה לכן על־ידי קברן
חברא־קדישא בדרך זולה זו לבית־ד,קברות.
• באותה מושבה האשים חבר מועצת־העיריה משיי מי״
רחי כי חברא״קדישא פותחת קברים ישנים וקוברת בהם
מתים חדשים, כדי למכור פעמיים את אותה חלקת קבר.
מזרחי תבע כי החברא תתבע אותו למשפט, אם היא רואה
אח עצמה נקיה מן האשמה. שום משפט לא הוגש•
קרובי מתים, שהכאב צורב בלבם, אינם אוהבים פרסומת.
על כל מקרה שהתפרסם, ישנם מאות ואלפים שנקברו בח
שאי. משרד־הדתות עצמו נאלץ להודות בפני עתונ! י
״אנשי חברא־קדישא דורשים סכומים גדילים מד ״•
כך מכלכל הציבור מוסדות רבים שאינו רוצה כלל לכל
>5-וז י*

היכן קבור חכלכז
** דקה תציל ממוות, אמר שלמה בספר משלי. במרו־
£צת הימים גילו יורשיו כי המוות אינו מציל מצדקה.
על עקרון פשוט זה נבנה המוסד שנקרא חברא־קדישא.
בעיירה היהודית בגולה לא היתד. לקהילה אפשרות להטיל
מסים, ולא תמיד הספיקו התרומות לצרכי הקמתם של בתי־כנסת,
תיקונם של מקוואות ותשלום משכורות כלי־הקודש.
מלאך־המוזת גויים לעזרת צרכי החיים. גביר שקמץ ידו
בעודו חיים, נאלץ לשלם חלק מירושתו, באמצעות קרוביו,
כדי שחברא־קדישא תסכים לקברו. אם רצה הגביר להיקבר
ליד רב מפורסם, כנאה למעמדו, היה המחיר עולה בהתאם.
כדי למנוע מן הגביר הקמצן לקמץ גם אחרי מותו, על־ידי
העברת גופתו לעיירה אחרת לשם קבורתה שם בהנחה
ניכרת, נעשה הסדר, שהפך מסורת יהודית, כי שום חברא־קדישא
אינה מסכימה לקבור את המת השייך לחברא־קדישא
אחרת. קבורה זרה, כמו שחיטה זרה, היתד, אסורה בהחלט,
ומאוחד, סיבה.
אמנם, המקורות היהודיים העתיקים לא הכירו כלל את
המוסד הקדוש הזה. קרובי המת היו קוברים אותו בעצמם,
ללא טכסים מיוחדים, בכל מקום שמצאו לנכון. אולם גובי
המכס בתחנת הגבול של העולם הבא יכלו להסתמך בעולם
הזה על דוגמה עתיקה אחת: קניית אחוזת־הקבר של אברהם
בן־תרח מידי עפרון ר,חתי בחברון. פרטי עיסקה זו, שהפרוטוקול
המדוייק והמלא שלה ניתן בתנ״ך־י, יכולים בהחלט
לשמש דוגמה מאלפת ליורשי עפרון ד,חתי בהודה.
לפי חוק המנדט, יכולים כל עשרה יהודים בני 12 ומעלה
להקים חברה לקבורת מתים ולשחיטת בהמות. שום פסקה
בחוק לא דרשה פיקוח ציבורי כל שהוא על פעולות החברה•
החברות צצו כפטריות לפני גשם הזהב, היוד מכשיר־כוח
בידי הכוללים השונים.
אולם בינתיים קמו, תחת מטרית המנדט, המוסדות הגדולים
של המימשל העצמי העברי, שהיו מבוססים פחות או
יותר על עקרונות דמוקראטיים. ההגיון חייב שיחד עם רשת
החינוך, ההגנה וקופותיה,חולים תקום גם רשת ישובית־ממלכתית
לקבורת מתים.
אולם אפילו הקמת המדינה לא יכלה לכרות קבר לחברות־קדישא,
שהפכו בשני הדורות האחרונים לעסקים משגשגים,
בעלי כוח כספי ופוליטי אדר. הן נשארו קיימות, למעשה,
בעסקים פרטיים ללא פיקוח, כשתקציביהן העצומים מהווים
סוד שמור מאין כמוהו. איש לא העז לפגוע בהן פעמיים.
המונופולין שלהן -מובטח למעשה על־יד החוק והקואליציה.
וכאן קבור הכלב.

מדריד?קברן המשבי?

^ 0נמצאים בין קוראי סידרה זו עשרה יהודים בני
13 ומעלה בעלי חוש מסחרי מפותח ויוזמה דתית
פרטית, הרוצים להקים לעצמם עסק מסוג זה, הרי הדרך

עסקן מנידי־י
לחללים יש הנחה

* בראשית כ״ג.

עסקן הלפרץ*
למתים אין אשראי
סלולה לפניהם. הנה מדריך שימושי לחברה קדושה בע״מ :
• יש לקנות מגרש קטן, בקרבת העיר, ליד עורק תחבורה
מתאים, אפשר בסביבה זולה. המחיר לא יעלה על
אלף ל״י לדונם. אם יש קשרים טובים במוסדות׳ הלאומיים,
אפשר להשיג מגרש מן הקרן הקיימת ולשלם דמי חכירה
פעוטים. הלוואה של רשות הפיתוח אינה בלתי־אפשרית, אם
יש המלצה ממשרד־הדתות.
• יש לפנות ללקוחות. כל יהודי הוא לקוח פוטנציאלי.
• יש לחלק א!ת השטח לחלקות. החלקה הסמוכה לכניסה
יקרה ביותר. את מעוטי־האמצעים יש להקפיד לקבור בפינות
הנידחות.
• יש להעלות את המחיר גם בפינות הנידחות. הדרך
הפשוטה היא לפנות אל קרובי־ר,משפחה העניים של אישיות
דתית דגולה, שהעמיד את עצמו באוהלה של תורה במקום
להפכה לקרדום לחפור בו. יש לשכנע את הקרובים למסור
את גופת המת הנערץ לחברא־קדישא זו, תמורת תשלום
מתאים ברוח הזמן.
זוהי השקעה כדאית מאד. נוכחות קבר הרב במגרש עזוב
היא קרדום לחפור בו קברים רבים, שאפשר למכרם באלפי
לידות.
• יש למכור אחוזות־קבר ליד קבר הרב לאנשים עשירים
שעודם בחיים, תמורת תשלום במזומן ומיד. לא המתים
יהללו יה, ולא תמיד יש בכוחם לפרוע התחייבויות כספיות.
אם, מתוך טעות מצערת /נמכרת אחוזת־קבר אחת פעמיים
או שלוש לאנשים שונים, אין בכך אסון. הם לא ימותו
באותו יום. והמתים לא יזעקו.
• יש לפתח את ענף הייצוא. המסורת היהודית קובעת
כי בבוא המשיח יקומו המתים לתחיה, אך רק בארץ־ישראל.
שאר יהודי העולם יצטרכו לעבור ״גלגול מחילות״ ,היינו
לפלס להם דרך מתחת לפני האדמה עד הגיעם ארצה.
יש יהודים בחוץ־לארץ שמצבם הכלכלי מאפשר להם
לחסוך לעצמם את אי־ד,נעימות הזאת בימות המשיח. להם
אפשר למכור תמורת מטבע זר אחוזות־קבר כנ׳׳ל. יתרון
נוסף: לקוחות׳ אלה אינם יכולים, לרוב, לבדוק את מקום
הימצא הסחורה. להם אפשר למכור עוד יותר בטעות את
אותו המקום כמה פעמים.
יש לפנות, כמובן, רק לעשירים. למעוטי־ד,יכולת דואג
מנהל משרדיה,דתות, שלמה זנודיל כר,נא, שבתור מנהל החברה
לייצוא תשמישי קודש (העולם הזה )973 מייצא שקיקיות
מאדמת ארץ־ישראל, אותם מניחים למראשותיו של המתבחוץ־לארץ. גם אמצעי זה חוסך לו את גלגול המחילות,
אם כי לא באותה יעילות.
• יש לפתח חוש להערכת כושר־התשלום של הטת.
אין לקבוע מחיר קבוע. יהודי עשיר במקסיקו, הרוצה
להיקבר ליד סבו שהיה רב בחברון, ישלם כל מחיר (ובדו־לארים)
בעד המצווה.

* בדרכו למקווה לבוש חלוק, כשהוא מסתיר את פניו
במגבת.

בע״מ
הדונם, שעלה 1000ל״י, ושהושקעו בו רק הוצאות רכישת
הרב והשקעות קטנות אחרות, יכניס, בניהול מתאים,
בין 400 עד 500 אלף ל״י.

העשירים והמתים
ך* ל מי שסבור

כי מדריך זה דמיוני, די שיעיין במצב

הקיים.
בחיפה, למשל, קמו יום אחד כמה פקידים של בית־המשפט
וחבריהם והכריזו על הקמת חברא־קדישא ספרדית פרטית,
כאחד מענפי הייצור של עסק מסובך יותר. על אף ההתנגדות
של ועד העדה הספרדית; המנהל עסק מתחרה, מחזיקה
החברא מעמד עד עצם היום הזה.
לקוחות פוטנציאליים יכולים להיוודע פרטים נוספים בבית-
משפט השלום בחיפה, אצל עזרא שרעבי, אחד ממנהלי
החברה.
בכל מקצוע ישנם קומץ של גאונים לעומת הקהל הרב
של חובבים. גאון הקבורה בישראל הוא, לכל הדעות, יענקל
הלפרין 70 המכונה בפי מוקיריו בשם ״יענקל הבלן״,
על שם מלחמתו העזה להקמת מפלגה יהודית בוינה, שמצער,
היחידי היה להקים מקוואות.
הלפרין, שאינו רק יהודי גדול אלא גם גבוה משכמו ומעלה
מעל לכל הגבאים, הגיע מגאליציה לוינה, היה שמשו
של הרבי מצ׳ורטקוב. כאיש־אמונם של בני הרבי, שעסקו
בעסקי בורסה, הפך לסוכן בורסה ידוע, וכעבור זמן מה
לידוע מדי. ליתר בטחון עדר להולנד ומשם, לבסוף, לארץ.
בארץ עבר יענקל הבלן מעסקי־מים לעטקי־אדמה. על
סמך ההנחה הנכונה כי יהודי דתי־קיצוני ישלם סכום
גבוה יותר עבור מגרש אם יימצא בין בני השקפתו, הקים
הלפרין שכונה מיוחדת, המכונה זכרון־מאיר, ליד בני־ברק.
בני־ברק האגודאית לא היתד, די אדוקה בשביל משתכניו
של יענקל הבלן. המגרשים נחטפו, המחירים האמירו. לבסוף
לא נשאר אלא שטח מצומצם. היה חבל להקים עליו בתים.
שיכון החיים כמוהו כאין וכאפס לעומת שיכון המתים.
יענקחל הבלן שילם שכר־טרחר, הגון לעורך־דין חניך
בריטניה, שהשיג בנקל רשיון מתאים ממושל־המחוז הבריטי.
הוא הקים חברא־קדישא ובית־קברות משלו, קרא לעסק;
״חברא קדישא של שומרי שבת״.

כדי להיקבר בבית־ד,קברות של שומרי־שבת נחוצים שני
תנאים ( :א) על המועמד להיות דתי קיצוני( ,ב) עליו להיות
עשיר כמו בנדנדה, ככל שירוד התנאי הראשון, כן עולה
התנאי השני. מחיר נמוך ולוא כעת אלף לירות. בני זכרון־
מאיר מעוטי־יכולת נקברים על־ידי החברא של בני־ברק.
כאשר תפסו הדיירים את החלקות היקרות של הלפרין,
נתעורר הצורך בפיתוח החלקות הנידחות. הלפרין היה מביא
ברצון את עצמותיו של רבי מאיר בעל־הנס, שעל שמו
נקראת השכונה והקבור בטבריה. אולם הדבר לא היה אפשרי.
באותו
זמן שיכלה היהדות הדתית את אחד מאישיה הדגולים
ביותר: רבי אברהם ישעיהו קרליץ, המפורסם
יותר בשם ספרו החזון־איש. הלפרין, שהעריץ אותו עוד
בחייו, רצה לגמול לו חסד־של־אמת, קיבל מידי המשפחה
העניה את הזכות לקבור את החזון־איש בחלקה נידחה ושוממה.
בבני־ברק סבורים כי הלפרין גמל גם חסד אמיתי לבני
המשפחה.
אולם יענקל הבלן לא התכוזן לבודד את המת הדגול.
להיפך. הקרקע שסביב הקבר מוצעת עתה לאנשים היודעים
להעריך את ר,קירבה לעצמותיו הקדושות של החזון־איש.
הם שוקלים תמורת זכות זו יותר מארבע מאות שקלי־הכסף
ששקל אברהם אבינו על ידיו של עפרון תמורת
מעמדו־,מכפלה.
לפני שנתיים נערך ברבנות משפט על חלקת־קברות, אשר
הלפרין מכר אותה, כביכול, פעמיים, כאחוזות־קבר לאנשים
חיים. לרוע המזל נפגשו שני הלקוחות בבית־ד,קברות בשעת
סקר רכושם והחליטו שאינם מוכנים לשכב יחד אפילו אחרי
120 שנה. בפעם אחרת הואשם הלפרין על־ידי לקוח שטען
כי קנה את החלקה השניה מקבר החזון־איש, קיבל רק את
הקבר השביעי.
בניגוד לעסקים רבים אחרים בישראל, הקבורים ד׳ אמות
באדמה, פורחים עיסקי־האדמה של הלפרין עד מאד.

גפיה עבור גוויה
ף א כדור היכן יבקר לראשונה משיח בן־דויד, בבואו
/באחרית־הימים. בני־סמכא סבורים שאם לא יגיע תחילה
לבית־ד,קברות של יענקל הלפרין, הרי יופיע בעיר בה דויד
חנה, ירושלים.
לכן קיימות בירושלים 32 חברות קדושות, שהתאגדו,
תחת לחץ !ממשלתי ולצורכי ייצוג והשגת רשיונות, לארבע
חברות־גג. מאחר שלכל חברה יש בממוצע רק כ־ 3000 לקוחות
פוטנציאליים במקום, ורוב אלה מקווים לחיות עד 120
שנה, משגשגים בעיקר עסקי הייצוא (של אחוזוודקבר) והייבוא
(של בעליהן).
פעם היו כל החברות האלה קוברות את מתיהן על הר־

המצבה הניידת
הספסרות באחוזות קבר אינה המצאה ישראלית.
על כך מעיד חסיפור הבא, פרי עטו של ההו־מוריסט
היהודי־האמריקאי משה נאדיר :
פעם אחת, בשעת ערב, עומד אני ורוחץ את התינוק
והנה נפתחת הדלת ונכנס אברך אחד ומציג עצמו כסוכן
״לעסקי־בתי־קברות״ .ומכיוון ששמע, כי הלשכה שלנו
הנכבדה ,״הלשכה מם׳ 333 זוקף כפופים מסדר העצמאות
בנים חפשים של יקום פורקן״ — עומדת לקנות בית-
עלמין, זאת אומרת: קרקע לבית עלמין, יש לו בשבילי
— זאת אומרת בשבילנו — כברת קרקע, שהיא,
כפי שהוא אומר, משופרא דשופרא — אך לבלות ולחדש,
לחיים ולבריאות. ראשית כל, המקום כשלעצמו ! במעלה
הר ויבש כזפת ...שנית, אומר הוא — וזה העיקר —
טמון שם, באותה כברת־שדה, רב אחד, מגדולי הגדולים..
נכדו של האדמו״ר מגור ודודו ושאר־בשרו של הגאון
ר׳ שמואל זייגר־מאכר עליו השלום. ואני חושש —
אומר הוא — שמא הוא ששי־בשביעי ל״בעל־שם־טוב״
בעצמו...
כששמעתי מין יחוס שכזה — התחלתי רץ. בערב
הזעקתי אסיפה מיוחדת ויוצאת מגדר הרגיל של אנשי
״הלשכה מס׳ 333 זוקף כסופים, מסדר העצמאות בנים
חפשים של יקום פורקן״ ,ואנו מחליטים מיד, בו במקום,
לקנות את בית הקברות בחמש מאות דולר.
עברו ימים אחדים, ואירע מעשה, שמת אחד ר,״אחים״,
רוכל־אפונה. ומכיוון שאני מאנשי חברא־קדישא, הלכתי
כמובן אף אני לבית העלמין.
בא אני לבית העלמין ומסתכל ברב שלי. והנה אני
רואה, שאין הוא ניצב כמו שצריך.
מילא, אומר אני בלבי, אסור לאדם לסמוך על מראה־עיניו
בלבד. אפשר אך נדמה לי הדבר י ומלבד זאת —
אומר אני בלבי — כלום מקשין על רב וגדול בישראל?
אפשר לא מצא השכן חן בעיניו י ואפשר שהמקום לא
מצא חן בעיניו י מי יודע?
מילא, שמרתי את הדבר בלבי ולא אמרתי לאיש דבר.
לא יצאו שבועיים ומת עוד ״אח״ אחד — פחח, ואני
בא שוב לבית־העלמין. אני מביט — והנה המצבה
עומדת בריחוק מה מזה, בכיוון לגדר.
— מה פירוש הדבר? — מהרהר אני בלבי. איזה
טבע משונה לרב זה, שהוא עוקר דירתו פעם בפעם ג
וכדי שאהיה בטוח, שאין אני טועה, אני עושה לי

סימן: עוקר קומץ עשבים בכל ארבע פינות המצבה,
וממתין לראות, מה יתרחש כאן.
לא יצא שבוע — ,והנה מת, בעזרת השם׳ עוד ״אח״
אחד, שרברב, ואני הולך כמובן שוב אל בית־העלמין.
מתחיל לחפש את הרב שלי. מה רב ומי רב. הרב הוא
כבר מעבר לגדר — אצל הלשכה ״אהבת כלה״.
וכך אנו מבינים, שענין זה אינו חלק, ואנו רצים
(כל הועדה כולה, ובה עשרה חברים) אל סוכן בית־הקברות
ואנו נכנסים למשרד בצעקה גדולה: היכן
הרב?
איזה רב? — אומר הוא.
מה שייך׳ אומרים אנו, איזה רב? הרב־של־זהב !
הרב שמכרת אותו לנו בחמש מאות דולר עם הקרקע !
— רב? — אומר הוא. אין זוכר אפילו שמץ דבר
שמכר לנו פעם רב ! אגב, אומר הוא, לא עסקו הוא
זה, אם הרב ממאן לנוח על משכבו בשלום, והוא נע
וגד ממקום למקום. זהו — אומר הוא — מן הדברים
שבידי שמים !
ותוך כדי עמידתנו אצלו ומדיבתנו אתו, נכנסת ובאה
בריצה ועדת אנשי ״אהבת כלה״ ,בסערה גדולה :
— היכן הסוכן? נעשה ממנו בשר־לביבות 1הוא גנב
מאתנו את הרב 1
איזה רב — אומר הוא — גנבתי מכם?
— את הרב־של־כסף ! הרב שמכרת לנו אותו בשמונה
מאות דולר עם הקרקע !
רואה אותו בחור, כי מצבו רע, והוא מנסה להתחמק.
אבל אנו לוחצים אותו אל הכותל וצועדים קול אחד :
את הרב, בן־תרח שכמותך ! הבה לנו את הרב !
ותוך כדי צעקותינו ותביעותינו, באה בריצה עוד
וועדה אחת (של ״האנשים הצעירים, ממסדר הרי־חושך״)
והם נושמים ונושפים כאווזים :
— האם כאן יושב אותו מומחה, המעביר את הרב
מבית־קבר לבית־קבר? נבקע את ראשו בכפיס־עץ —
את ראשו נבקע !

כללו של דבר, מה התברר? התברר, שהסוכן הביא
בחשבון הנדוניא לכל אחת מן החברות את ״הרב״ ,שלא
היה ולא נברא מעולם, ולאחר שהיה מקבל את הכסף
היה עוקר את המצבה ומעבירה למקום חדש.
ועכשיו אתה כבר מבין מבני מה אנו מחפשים לנו
בית קברות?

קבר החזוך־איש כפינה הנידחת
לחלקה יש שני קונים
הזיתים, שאדמתו נקנתה בהדרגה מידי הערבים. אולם המלחמה
העבירה את הר־הזיתים לידי הערבים, השאירה לישראל
גבעה לד גבעת־שאול, שהפכה חיש־מהר להר־מנוחות.
הר זה נועד למנוחת גדולי האומה, מדינאיה וסופריה.
אולם בניגוד לד,לפריו, ששם את כל הקלפים על הרגש הדתי
בלבד, סברו הקולגים שלו בירושלים כי אין לזלזל גם
ברגש הלאומי. לכן פלשו להר־ד,מנוחות׳ ,שמו את ידיהם
על החלקות הסמוכות לקבר הרצל. המחירים שקבעו היו
1וי !11* 1 י בהתאם•
המתים מתו, והגופות נקברו. איש לא שם לב לפלישה,
עד שהובאו לארץ עצמותיו של צבי הרמן שפירא, מייסד
הקרן הקיימת לישראל, שהיא נתנה את הקרקע לבית״ד,קברות•
הפקידים מצאו את הקבר המיועד, אולם הוא היה תפוס.
לידו היו עוד קברים רבים.
קמה צעקה גדולה, היא עזרה כמו כוסות רוח למת. אי-
אפשר היה לחלל את כבוד המתים ולהוציאם מקברותיהם
הבלתי־חוקיים. הגן עליהם החוק הבלתי־כתוב להגנת הדייר
המת, בסרט לאור הסכומים ששילמו כדמי־מפתח.
אולם הקברים הנוספים הופקעו, עסקי החברות הקדושות
הועברו בכוח לסנהדריה. שם הן מבכות את המתים ואת
חלקות הר־מנוחות עד עצם היום הזה.
לא תמיד הגיעו המתים במהרה לקבר. היו שהתמהמהו
ימים ארוכים, עד שסודרו עניני התשלום. לא פעם היתד,
גופה מוטלת שבוע במחסן הגרוטאות של בית־חולים ביקור־חזלים,
שנקרא חדר־מתים.
במקרה אחד ד,ושד,תה קבורתה של ילדה, אשר הוריה לא
יכלו לשלם את דמי הקבורה. אותה שעה הגניבו אלמונים
גופת ילדה אחרת, בת 11 חדשים, למחסן הבלתי־שמור.
האלמונים, כנראה רוצחים, העבירו את תת־יודר,זיהוי מהילדה
הראשונה לקרבנם האלמוני, שנקבר בטעות במקום
הילדה הראשונה. אולי נלקחה אפשרות זו בחשבון כאשר
קבעה התורה שיש להימנע מהלנת מתים.
אך התורה לא לקחה בחשבון את קושיי הגביה בתקופה זו.

מפקיעי שערי העולם הבא
חכראהק די ש א הגדולה והחזקה ביותר בארץ
! | קיימת בתל־אביב. היא יחידה, היא מונופוליסטית, ומספד
לקוחותיה הוא הגדול ביותר.
לפי ההערכה הגיעו בשנה האחרונה הכנסות החברא־קדי־שא
התל״אביבית לסכום עגול של 600 אלף לירות. את הסכום
המדוייק אין איש יודע, להוציא, אולי, חלק ממנהלי
המוסד. מנהלים אלה לא נבחרו ולא מונו על־ידי איש. הם
מינו את עצמם. כי החברא עצמה, על תקציבה האדיר ושרו-
תה שכל אדם חייב להיזקק לו, היא הברה פרטית בהחלט,
ללא שום פיקוח ציבורי רשמי או בלתי־רשמי.
בד,שתאה לשיטות הגביה התל־אביביות המשוכללות, הרי
השיטות הירושלמיות הן פרימיטיביות ועלובות. י ל קו ט
החברא קדישא, ספר מפואר, מודפס על הנייר המשובח והיקר
ביותר המצוי בשוק העולמי, מפרט אותן בגאווה צינית,
אבל מוצדקת :
״קיומה של מחלקתי הרשיונות להקמת מצבות נובע מהגישה
האנושית של חברא קדישא במגעה עם המשפחות השכולות.
כאשר קורה האסון ונקטף מישהו מקרב משפחתו,
הרי כל אוהביו נתונים לזעזוע קשה, ובשכרם הגדל אין
להוסיף רוגז על צערם ולהתדיין איתם על מחיר אחוות־הקבר
ולהיכנס לפעמים לויכוח שאין השעה כשרה לכך.
״לכן הנהיגה חברא קדישא שביום הפטירה והלודיה משלמת
המשפחה סכום מינימלי בלבד כדמי קבורה. רק כאשר
המשפחה ניגשת להקים את המצבה על הקבר — כשצעדה
כבר פג במקצת — היא נתבעת לסלק גם את מחיר אחוזתי
הקבר, כפי שיושם עליה בהתאם ליכולתה.
״הוצאתי הרשיון להקמת המצבה מותנית, איפא, בסילוק
ההתחייבות הכספית לחכרא קדישא — ובלי אישור המחלקה
הנ״ל אין רשיון זד, ניתן.
״כך מצאה החברא קדישא פתרון לשתי בעיות עדינות :
ראשית, שלא להטריד את המשפחה בשעה שמתה מוטל
לפניה, ושנית, שעניני המוסד לא יימצאו מפסידים.״
במלים פחות ציניות, אך יותר ברורות: החברא קדישא
חוטפת קודש כל את המת׳ וקוברת אותו, תמורת כמה עש־
(הנט!ד מננזוך 04

ייי*מט7

במדינה

(כל הזכויות שמורות)

• צפה לצעד דרמתי מצד בי. נ׳י. לעבר ברירדהמועצות.
ביקורו של ראש ממשלת ישראל לקרמלין, שלא יצא לפועל בשנה שעברה,
עלול היות שוב און טואלי בשבועות הקרובים. אלוף יוסף אבידר, שגריר ישראל
במוסקבה, יתחיל בקרוב בפעילות מוגברת בכיוון זוז.
• גברו הסיכויים לחידוש העבודה בערוץ הירדן. במקרה זה
ותודיע ישראל על החלטתה, בנמקה כי מועצת הבטתון, שהורתה לעקב זמנית
את ביצוע התוכנית, לא אסרה מעולם את השלמתה.

.ישראל תסרב לשתף פעולה עם מזכיר האו״ם דג האמר־שילד
בצעדיו הבאים במרחב. .היא תדרוש תחילה הצהרה ממנו כי כל
תוכניותיו מכוונות להשגת הסדר של זטלוס־קבע בין ישראל לשכנותיה. ישראל
טוענת כי פעולתו האחרונה של האמרשילד גרמה לארגעה זמנית בגבולות
ולחפגת־הנותיחות הפועלת רק נגד ישראל..

.האשמה דמיונית נגד ישראל תושמע בקרוב על־ידי
הערכים. הם יטענו כי ישראל מכינה יחידות כדוגמת הפידאיון, לפעולה
מאחורי קוי שביתת הנשק. מטרתה האמיתית של תעמולה זו: להסיח את הדעת
מחדירות הערבים עצמם לאורן הגבולות.

• מספר המפלגות הדתיות יקטן. המזרחי ימוזג עם הפועל־המזרחי
למפלגה אחת, ואילו פועלי אגודת ישראל של בנימין מינץ יפתחו בבירורים על
הצטרפותם למפא״י כסיעה דתית.

#כתוף מפא״י עצמה, לעומת זאת, עלול להתהוות קרע

רציני למדי. אם תוגשם התוכנית

שהוגים עתר! נחר. מראש־ מפא״׳ .אשי
פרשו מפעילות מפלגתית בשנים האח־ *,י*•׳

רונות, לייסד מפלגה ליברלית חדשה,
תהיה האינטליגנציה במפא״י הראשונה
להצטרף למפלגה זו.

הכנ ס ת
קולחתןו קו לכלה

חיים לבנון יצא לזרום אמריקה, ילכו
בעקבותיו גם ראשי עיריות ירושלים וחיפה.
גרשון אגרון יצא ״למסע מדיני״
על פני הערים הגדולות בארצות הברית
ואילו אבא חושי יצא לאיטליה, צרפת
ובריטניה.

.לעומת זאת, יינעלו שערי
לחוץ־לארץ. בעקבות הירידה זרם היורדים שגבר בחודשים האחרונים,
עומדים חוגים רשמיים וציבוריים שונים
להערים מיכשולים על דרכי הירידה, העשויים
לצמצם אותה עד למינימום ואף
לחסלה כגורם רציני

• קואופרטיב ״דן״ ינסה להפעיל
את האוטובוסים שלו
כשבת, או לבל הפחות כשעות
המוקדמות של מוצאי־השבת.
פעולה זו תגרור אחריה התערבות חריפה
של עירית תיל־אביב והמשטרה.
שיחת

יה פריילין, טי שהואשם במעילות כספיות גדולות בחושיסטאן, יקים לעצמו משרד
ל פי ר סו ם חד ש. פריילייך י עזו ב בי מי םהק רו ביםאתתפ קי דו כ מנ הלמחלקתהפר
סומים
של עירית חיפה, לאחר שהובטחו לו פיצויים מנופחים. לעסקו החדש
הובטחו כבר מודעות רבות מטומרות ממשלתיים ועירוניים, לאור שירותיו
הנאמנים לעצמו ולחושי.

• ויכוח רציני עלול להתפתח סביב התחלת הבנייה שי

המרכז הרפואי של הדסה כירושלים. השלב הבא, שבו יושקעו 30
מיליון ל״י, עלול להדחות, בשל קירבת מקוום הבניה ער כדי 200 מטרים מקו
שביתת הנשק, עובדה העלולה לגרור אחריה פינויים עם כל התגברות של המתי־חות
בגבול. המקום נבחר בשעתו על־ירי דוד בן־גוריון אישית, ואיש לא העיז
עד כה לחלוק על בחירה זו.
.מסתיימות ההכנות להוצאת יומון מפא״י. לחצן של מפ״ס
ואחדות העבודה כי תינתן להן דריסת רגל בדבר, הכלל־הסתדרוווי כביכול, גובר
והולך ולמפא׳׳י קשה לסרב מסיבות קואליציוניות.
.זעזוע רציני צפוי למשרד הפיתוח. התנגדותם של עובדי המשרד
— ברובם ירושה מפאי״יס -י לרצון תהתערות המפ״מי במשרד, תתפתח לממדים
פעילים ביותר.

.סיכסוכי עובדים יתגלעו גם כחברת החשמל.

הנ שקה סו די שלשרת
הכל היה מוכן למכה הגדולה. כוחות בי.
ג׳י. היו ערוכים להתקפה. המערך של שרת
נראה מיואש.
התמרון הגדול של שרת, שביקש לאגוף את
עמדות בי. ג׳י. בעזרת הדתיים מימין במפ״ם
משמאל (העולם הזה )973 נכשל. אמנם התכוננו
הדתיים לפרוש מן הממשלה ביום הראשון,
באמתלה של מלחמה בחזיר, ובאו
במגע עם הפרוגרסיבים ואנשי מפ׳׳ם בדי
ליצור חזית משותפת לעזרת שרת. אולם בן־
גוריון חיסל את התמרון בפגז בריא אחד.
הודיע בי. ג׳י. קצרות: התערבות שרי המפלגות
האחרות לטובת שרת תהווה תקדים,
שיהיה מסוכן גם להם. כי מחר יתערב
הוא במ-נוי השרים של המפלגות האחרות.
מאחר שממשלת ישראל אינה ממשלה הממונה
על־ידי העם, אלא אגודה של מנהיגי
מפלגות הממונים על־ידי מפלגותיהם, היה
זה איום רציני. חוץ מזה איים בן־גוריון
בפיצוץ הקואליציה, הודיע ברוגזו שעתה,
הוא מוכן אפילו לברית עם תנועת־החרות.

״ תורם של הסגנים לשבת
על כפאות ראשי הערים יגיע
כקרוב. לאחר שראש עירית תל־אביב

.סימן דרך מסחרי חדש
יוצב בקרוב כנוף החיפאי. זכר
העם

150 אלף ל״י, שיוצא על־ידו, כראות
עיניו.
ד״ר נחום גולדמן הוא עתה אדם חשוב
מאד. למעשה הוא שולט במידה רבה על חלוקת
כספי המגביות והשילומים. לכן לא היה
זה פלא שכל העתונאים קיבלו מעתוניהם
המפלגתיים הוראה: לרשום כל מלה היוצאת
מפיו, לכסות כל אחת מהופעותיו כמאורע
לאומי חשוב.
יחס תרבותי. גם בלי הוראה זו היו
העתינאים מוכנים להתיחם ברצינות לדרישת
גולדמן. תקציב גדול כזה למטרה סודית עורר
השערות שונות. שמא בונה גולדמן מחתרת
במדינות מסויימות?
אולם גולדמן שם מיד קץ לחלומות הרומנטיים.
התקציב דרוש לו, הסביר, כדי לתמוך
במוסדות תרבות ואישים ציוניים. תקציב
דומה, אם כי הרבה יותר קטן, היה בידי
הנשיא הציוני הקודם, חיים וייצמן. חוץ
מזה׳ הכסף ״לא יוצא בסודיות. כל פרוטה
שתוצא תפורסם נ״
איש לא העז להתנגד לאיש הגדול.,לשאול
שאלות־תם ביחס לצורך בתקציב מיוחד, נוסף
על כל התקציבים הקיימים. איש גם לא
ביטא את חששו שמא יעזור התקציב למפלגה
הפרוגרסיבית, שבגלל קטנותה מקופחת
בחלוקת תקציבים ציוניים בישראל. רק איש
אחד הצביע נגד: מאיר גרוסמן, נציג הצ״ב.
לא היה לו, כנראה, יחם לתרבות.

הדבר עשוי

החתן , :אני אוהב אותן.׳ יש לן הורים?
יש לן הורי הורים? יש לן אח 7האם לאח
שלן יש ילדים 7האחיות שלן נשואות?
הכלה , :אני אוהבת אותך׳ .האם יש לך
אחים 7האם יש לאחיותין ילדים 7האס
יש לן ילדים בלתי־תוקיים . 7
התתן: לא.
הכלה: לא
החתן והכלה :׳הבה נתחתן׳.
קרן חוסר־העבודה. אם להאמין לח-
בר־הכנסת יוחנן באדר, תהיה זאת צורת השיחה
בעתיד ביום הארוסין, אם יתקבל החוק
החדש לתשלום מזונות. כי חוק זה מחייב
כל אדם בארץ לשלם מזונות לא רק להוריו
ולהורי הוריו, אלא לכל אדם המקורב
.לו איך שהוא: להורים של אשתו, להורי־הורים
של אשתו, לבנו המבוגר ולאשת בנו
המבוגר, לנכדו ולאשת נכדו, לאחיו ולאחיותיו,
לבעל האחות ולאשת האח.
מדוע הונח החוק על שולחן הכנסת? איש
לא ידע בדיוק. ההתלהבות בכל חלקי הכית
הרדום־למחצה היתד, מועטה ביותר. אמרו
ציניקאים: לכנסת אין מה לעשות, שום חומר
רציני אינו מונח לפניה.
ח ״ ב כאדר
אולם, לפי אותה סברה, יוסף שפרינצק,
אהבה בליל הארוסין
אינו רוצה כי יווצר בציבור הרושם שחברי-
הכנסת מתבטלים, ביהוד אחרי שהח״כים העהיה
כמעט ברור ששרת יתפטר ביום הרא לו לעצמם, פה אחד, באופן ניכר מאד את
שון.
משכורתם * ,ואחרי שהישיבה הרגילה ביום
נשק למען השר. אולם במחסנו של ג׳ בערב בוטלה מחוסר־תעסוקה.
שרת היה עוד נשק סודי אחד. הוא נורה ביום
סעד לימשרד־הסעד. זאת היתה סיבה
הרביעי שעבר, הגיע בצורת מברק מאמריקה
הגיונית, לפחות. לדעת באדר, המרצה העיקביום
החמישי: הבריק אבא אבן: חל שינוי רי נגד הצעת־התוק׳ היתה גם סיבה שניה :
בסיכויי ישראל לקבל נשק.
בקרוב תביא הממשלה חוק שני, שיאפשר
למשרד־הסעד לדרוש בחזרה מכל אזרח את
בחוגי בי. ג׳י. השתררה מבוכה. היה קיים
הכספים ששילם קצין־הסעד לקרוב נצרך.
החשד כי המברק הוזמן על־ידי שרת עצמו,
כדי להציל את עמדתו, שהרי סילוקו של
״חוק זה קובע חובת מזונות של כל אחד
שרת, בניגוד לרצון האמריקאים, יכול היה
מאתנו לטובת מאה איש, ושל מאה איש או
לחבל בקבלת הנשק הקדוש.
יותר כלפי אחד מאתנו,״ ליגלג באדר. הכוונה:
להטיל על האזרח מם נוסף, לשם ניאולם
בי. ג׳י. לא יכול היד, להיות בטוח
פוח משרד־הכעד, שיצטרך להקים לעצמו כרשאין
ממש בהבטחת אבן. הוא לא רצה ששוב
יגידו לו, כמו אחרי מיבצע כנרת, כי טיסיה ענקית.
כשנגמר הויכוח, הפליטה הכנסת אנחה
ישראל עמדה לקבל נשק ושהוא חיבל בדבר
של הקלה, עברה לנושא מעניין יותר: הויברגע
האחרון. סילוקו של שרת נדחה לכמה
כוח על תביעת חרות לחדש את משפט אר־שבועות,
עד התבהרות המצב.
לוזורוב — ויכוח שהוכיח כי שום דבר לא
(אם נשק כמה
עכשיו נשאלת השאלה :
השתנה נארץ־ישראל ב־ 23 השנים האחרונות.
בכלל) מוכנים האמריקאים לספק ;די להציל
את משד, שרת?

עת1נ 1ת

להתפתח מתון נסיעה של טפא׳׳י להשתלט על חברה זו.

• השנה תוכל לכלות את חופשת הקיץ בכתי־מלון מפו
ארים
במחיר לא גבוה כיותר. השפל בתיירות יאלץ את בעלי המלונות
להוזיל את דמי התארחה ולהציע תנאים נוחים שונים למתנפשים המקומיים.

ציונות
ח ר בו תללאמחתרת
קונגרס־הווירום הציוני עשה מעשה־חירום:
הוא בחר בנשיא. השבוע נקט הנשיא בפער
לת־זזייוב ראשונה: הוא דרש ת>$ף ב אישי

ז הי רו ת, בלב נו ב ח !
מאז ומעולם רגילים ראשי הציבור בישראל
להשמיץ את העתונאים המותחים עליהם
ביקורת. מראש הממשלה ועד לאחרון
הפקידונים למדו כולם טכסיס זה.
* העולה עתה על 580ל״ י לחודש.
העולם הזה 974

לכן נשמו העתונאים לרווחה כשנבחר לבסוף
עתונאי מקצועי למשרה רמה. גרשון
אגרון, עורך ג׳רוסלם פוסט, הפך ראש עירית
ירושלים. עתה׳ קיוז העתונאים, תינתן דוגמה
חיה של יחם הוגן וחדור״הבנה לעתונות.
בשבוע שעבר נתן אגרון את הדוגמה האישית
המקווה. כששמע כי נמתחה ביקורת
על מדיניות־המסים של עיריתו, ציטט את
המשל הידוע של קרילוב על הכלבלבים ה־נובחים
מסביב לשיירה, אך אינם מסוגלים
לעצור את התקדמותה.
השבוע הסביר אגרון בדיוק למי התכוון
בביטוי העולמי :״לעתונאים מסויימים*.״

מנגנון
א בי דהדיפלומטית
שלום,

.שלום איירין, איירין
אראך עוד בחלום...״
שיר עם אמריקאי
אחת החגיגות המפוארות ביותר שנערכו
החודש ברומא, ושמשכה אליה את מרבית
הסגל הדיפלומטי של בירת איטליה׳ היתר,
חגיגת הנשואים של רינה (איירין) ברוזה
( ,)38 בעלת התואר של מזכיר ראשון בצירות
ישראל המקומית.
לגבי האנשים שהכירו באופן המוחשי ביותר
את הכלה, היה זה לא רק טכס נישואין
רשמי, אלא גם טכס סמלי של סתימת הגולל
על אחת הקריירות המזהירות ביותר
בשירית החוץ הישראלי. הקריירה של האשה
שגילמה בדמותה את הצד הפעיל והיעיל
ביותר של משרד החוץ.
רק אנשים צרי אופק מסוגלים להטיל ספק
בטיב השירותים שהגישה איירין למדינה
הצעירה, אולם אלה הרואים את הנולד והנזק־ריבים
את רוחם וגופם לשם יצירתו, רק הם
ידעו להעריך את גודל האבידה. אחד מהם
היה ולטר איתן, מנהל משרד החוץ הישראלי.
כוכב
קולנוע. איתן הכיר את איירין
בסוף מלחמת־העולם השניה, בקהיר. הנערה
הבשלה, ילידת אנגליה, היתה אותה תקופה
באחד ממצבי השפל שבחייה. נשואיה הראשונים
לא הצליחו׳ היא התגרשה מבעלה.
מדוכדכת ומיואשת, ניסתה למצוא קצת שיבחה
בחיי הלילה של קהיר, בחיק החברה
הגבוהה.
כמדינאי חד־עין הבחין איתן, או מנהל המחלקה
המדינית של הסוכנות, מיד בכשרונות
הגלומים באותה נערה. הוא ידע גם היכן
תוכל לנצלם ביעילות. איירין הפכה למזכירתו
הפרטית, שירתה את הסוכנות היהודית
בקהיר ובלונדון.
יתכן ואיירין חלמה על קריירה אחרת מאשר
להיות מזכירתו הפרטית המסורה של
פקיד גבוה בסוכנות. היא חשבה להיות ביום
מן הימים כוכב קולנוע׳ הגשימה את חלומה
חלקית, כאשר הפכה להיות הכוכבת הראשונה
בארץ־ישראל, בתפקיד ראשי בסרט ש*
הכוויה לעמנואל פרת, איש ידיעות אחרונות׳
אייזיק המכא וחיים יפת, אנשי הבו־קר.

הוסרט
בשנת .1946 אולם עד מהרה נוכחה
כי גם בשירות הדיפלומטי ימצאו אנשים היודעים
להעריך את סגולותיה.
כשקמה המדינה ואיתן הפך למנהל משרד
החוץ, העתיקה איירין עמו יחד את מושבה
לישראל׳ זכתה תוך תקופה קצרה בידידותם
הכנה של שר־החוץ משה שרת, של איש־המסתורין-ללא־מטתורין
ראובן שילוח, של
הפקידים הגבוהים ושל אנשי הסגל הדיפלומטי.
מובן
שבין כל כך הרבה ידידים נמצאו
גם מספר אויבים. היו אלה אנשים מרי״נפש
ואכולי קנאה בהצלחתה המסחררת של איירין.
הם לא הבינו מה הוא ערכם הלאומי של
היחסים ההדוקים בין איירין ובין כמה כוכבים
של הדיפלומטיה הבינלאומית. הם היו
קסנינ* מכדי להעריך הקרבה עצמית במלוא
מובן המלה.
השמצות מקצועיות. רגשות הקנאה
התעוררו ביתר שאת, כאשר נודע לפתע כי
איירין נתמנתה למנהלת לשכת התיירות הממשלתית.
המשמיצים המקצועיים עוררו רעש
בעתונות הצהובה, טענו כי איירין זכתה
לתפקידה הרם רק תודות לקשריה הטובים
עם האישים הנכונים.
לשוא פורסם מיכרז ממשלתי למשרה, ש״
התאים בדיוק נמרץ לסגולותיה האישיות של
איירין במזה. הממשלה והתיירים נאלצו ל־ותר
על שירותים אדיבים.
אך הידידים דאגו כי איירין לא תצא מקי׳
פחת, וכי כשרונותיה יופעלו במלוא היכולת,
במקום הנכון. היא הועברה לצירות ישראל
ברומא, בתפקיד מזכיר שני ונספח תרבותי.
היחידה שנשארה אדישה לשמועות היתה איי׳
מן עצמה. בדירת הרווקות שלה בויא ליס־בון
המשקיפה אל שדירת עצים חמודה באחד
המבעים המפוארים של רומא, הוסיפה היא
לתרום את מלוא חלקה למניעת בידודה המדיני
של ישראל.
כאשד, בעלת טאקט וקומה יפה, לבושה
תמיד באלגנטיות ומושכת תשומת לב גברים׳
זכתה איירין בתואר האשד, בדרגה הדיפלו״
מטית הגבוהה ביותר, אחרי קליר בות־לוס,
שגרירת ארצות״הכמת היפהפיה.
אם היו אנשים שטענו כי משרד החוץ אינו
יודע לטפח דיפלומטים מוכשרים, הנה נית״
נר, להם כאן תשובה מוחצת. אחרי שתי שנות
שירות, הועלתה אייתן במזה לדרגת מזכיר
ראשון וקונסול כללי של ישראל ברומא.
מכה לדיפלומטיה. בתפקיד זה הוטל
עליה לקבל את פניו של דג האמרשילד, ה־רווק
הבינלאומי היפה, בדרכו לישראל• א״״
רין הציעה לו את מיטב עזרתה. אולם הא־מרשילד,
מטבעו חשדני כלפי נשים, העיר
קצרות :״לא, תודה.״
ברור שמשרד החוץ נזהר מלהגביל את
פעילויותיה הברוכות והפוריות לרומא בלבד.
היא ערכה סיורים על פני ארצות אירופה,
ביקרה בתפקידים שונים באממקה׳ שם עובדת
אחותה הלן בקונסוליה הישראלית בניו־יורק.
לכל
מקום שם נתקלה הדיפלומטיה הישראלית
בגברים עקשניים, הוזעקה איירין.

והרי החדשותל סי כוי ידי עו ת היו ם
24 שעות אחרי שנושה שרת הודיע בפעם ה־ 24 כי גברו הסיכויים לקבלת נשק
מארצות־תברית, סילק פתאום עבד אל־נאצר את שר־החוץ שלו לתפקיד של מזכיר
המפלגה ופתח במלחמה מונעת.
ישראל לא ששה למלחמה, אבל היתה מוכנה: היו לה כל הסיכויים.
הטאנקים המצריים הראשונים, שחשבו לחצות בשלווה את הנגב, כדי לבלות את
סוף הקיץ בגליל העליון, נתקלו לתדהמתם בסוללות־סיכויים, שהמטירו סיכויייאש־קטלנית.
באותה שעה עצמה (שנקבעה כשעת האפס המוחלט) הושמדו המפציצים
שזממו להחריב את תל־אביב ב־ 24 דקות, על־ידי להקות סיכויי־סילון מדגם
״צבר־57״ ,מהירים בהרבה מקולו של נואם.
סיכויי ישראל עברו את הגבול כמו כלום. סיכוי שמן אחד זחל בחול והצליח
לחסום זמנית את תעלת סואץ. הדבר הבהיל כל כך את בריטניה, שהיא החליטה
להטיל אמבארגו מיידי על ייצוא סיכויים למזרח התיכון.
סיכויינו חזרו כולם בשלום לבסיסם.
אחר־כך צעדו ברחובות סיכויי־צנחניס, חבושים בסיכויי־כומתות־אדומות, והריעו
לשר־הסיכו״ם. זה היה יום סיכויי־העצמאות.

באחת ההזעקות האחרונות פגשה איירין
במיליונר אמריקאי. ואז, שעה שהתפטרותו
של משה שרת איימה כשואה מתקרבת על
הדיפלומטיה הישראלית, ספגה זו מכה שניה:
איירין בחזה נישאה, התפטרה מתפקידה,
עברה לארצות־הברית, אל המנוחה ואל
הנחלה.
כמו בשיר העם האמריקאי המפורסם, יכלו
ידידיה הרבים לזמר לה :״אייריין שלום,
נראך רק בחלום.״

מלחמהפ סי כו לוגי ת
כללי היסוד של המלחמה הפסיכולוגית מחייבים
להטיל מבוכה במחנה האוייב, לבלבל
את מוח לוחמיו באמצעות הודעות כוזבות
ולערער את האמון ההדדי במחנהו.
השביע הוכיחו נטומ־קרתא הירושלמיים
כי שיטות מודרניות אלה אינן זרות לרוחם.
חרדהלחר די ם. תושבי ירושלים החרדים
הוחרדו כאשר ראו מודבקים על קירותיהם
כרוז גדול, חתום כידי ״מועצת גדולי התורה״
.מועצה זו׳ הכוללת כמה מגדולי היהדות
הדתית כמו הרבי מגור, שנואה במיוחד על
נטורי־קרתא, הטוענים בצדק שהיא ממלאה
אחרי פקודת אגודת־ישראל.
הודיע הכרוז, בפשטות :״ובזה מודיעים
אנחנו על חיסול מועצת גדולי התורה, ואין
רשות לשום אדם להשתמש בחותם הזה
עוד.״
כדי להסביר את מעשה ההתאבדות, קבע
הכרוז :״קודם זמן הכנסיד, האגודאית, הנקראת
בשם הכנסיה הגדולה נחלט ״.לשלם
תקציב חדשי לחברי מועצת גדולי התורה עבור
עבודתם יהתמסרותם לרצון האגודה בכלל,
ולרצון היושב־ראש של אגודת ישראל
בפרט ...היושב־ראש הושיט לנו התמיכה ה־כספית,
אבל כן אחרי משך זמן קצר נפסק
הדבר לגמרי. זה לדעתינו בלתי נכון לגמרי,
ועוול גדול מצד היו״ר שליט״א, שכל כך
עבדנו אותו בהתמסרות ונאמנות.״
אחרי מינוי שאר פשעי המועצה, כמו
שליחת צעירים דתיים לעבודת ביצורים למען
המדינה הציונית וחינוך דור העתיד ״ברוח
הלאומי הזה״ ,נסתבר גם לקוראים תמימים
כי משהו אינו בסדר בכרוז זה.
הם צדקו: הכרוז הוצא עלידי נטורי־קר-
תא, לפי מיטב הכללים של המלחמה הפסיכולוגית.

דגי
ב מ ״ ם ע כו ר׳

דיפלומטית ברוזה (בסרט ״בית אבי״)1946 ,
״שלום איירי! ,איירי! שלום...״
העולם הזה 974

התורה אינה קובעת הלכות מה יש לאכול
בערב שבת. אולם מסורות של דורות הפכה
את הדג לחלק כמעט קבוע של תפריט עקרת־הבית
היהודיה, בכל פעם שהיא מדליקה נרות.
מכל סוגי הדגים, התחבב במיוחד
הקרפיין.
השבוע, גילה איש אגודת ישראל צבי בן
לוי תגלית מחרידה: על כל קרפיון נמצאים
כ־ 30 תולעים שקיפות, ואינן יורדות עם שטיפה
רגילה, לא הבחין בהן איש עד כה.

היצורים הדקיקים לא פגעו אמנם בבריאות
הגוף, אך בבריאות הנפש עשו ממש שמות.
כי הן שייכות לסוג השרצים שהוזכרו בתורה,
ואשר כל האוכל אותם עובר בבת
אחת על ארבעה איסורים. כל קרפיון שנאכל
איפוא, לכבוד קדושת השבת, חייב את אוכלו
התמים בעבירה על 125 איסורים לחודש.
על כן היתד, דרישתם של מוסדות הדת
מוצדקת ותקיפה: על מגדלי הקרפיונים למצוא
דרך לחיסול התולעים, לפני כניסת הדיג
לסיר השבת.

העב

במרחק 11 קילומטר צפונית לסדום, נובעים
מזה אלפיים שנה (לפחות) ,מעיינות
גפריתיים חמים, שנמצאו מועילים ביותר
לחולים בדלקת פרקים. אך חולים אלה יכלו
להגיע אליהם רק כרגל. לא היתד, כל תחבורה
מסודרת למקום.
השבוע נחנך בסדום שירות התחבורה הצעיר
והמקורי ביותר במדינה: ג׳יפ מיוחד
יסיע במועדים קבועים את המעוניינים להתרחץ
בחמי זוהר, עין בוקק.

אורחים
ה ד רן ספרד •
השבוע, היחד, לאזרחים תל־אביביים רבים
ההזדמנות להכיר מקרוב את רקדני הבאלט
הספרדי העממי נזאריאמה. רקדנים ורקדניות
מלהקת הבאלס שוטטו באפם מעשה ברחובות
העיר, בלטו במראיהם ובתלבושותיהם הססגוניים
בבתי הקפה, בבארים, הופיעו במסיבות
פרטיות.
לא היתד, זאת תוצאה של מסע להידוק
קשרי ישראל־ספרד, כי אם פרי משונה של
מאמצי משרד החוץ הישראלי. עוד לפני
שהגיעה הלהקה לישראל, סירבה הועדה ה־בינמשרדית
ליבוא אמנים להתיר את בוא
הלהקה, שהוזמנה על־ידי חברת קן־פילם —
חברה לתרגום סרטים, חסרת נסיון בשטח
יבוא אמנים. היה חשש רציני פן תחזור
שנית פרשת הזמרים האיטלקיים, שנתקעו
בישראל ללא יכולת לחזור לארצם.
רק בהתערבותו המיוחדת של משרד החוץ
הותר בוא הלהקה. לאחר שורת הופעות
במשך חודש תמים בכל רחבי הארץ,
כמעט תמיד בפני אולמות מלאים, התברר
למארגנים הירוקים כי חשבונם הכספי היה
מוטעה. עם תום מועד החוזה, לא היה בידם
לשלם את הסכום של 15 אלף ל״י דמי איכ־סונם
של 25 אנשי הלהקה במלון גזית. בית־משפט
השלום הוציא צו מניעה על יציאת
הרקדנים, עד שיפרע חשבונם.
שבוע תמים התרוצצו מנהלי הלהקה ממשרד
למשרד, בעוד שהרקדנים עצמם התאקלמו
בחברה הישראלית. ממש ברגע האחרון, לפני
שעמדה להתפתח שערוריה דיפלומטית
עם ספרד, נאלץ משרד החוץ להתערב שוב.
בעזרת הקונסול הספרדי, נפרע החשבון, הותר
ללהקה להמשיך בדרכה לתורכיה.

ב ס דיג ה

חיפ ה
ש רו ת ד פו אי
ד״ר וירה שבשביץ, רופאת שינים מסין
ותושבת מעברת אחוזה, על הר הכרמל,
הרגישה ברע. מחלת־הלב הישנה שלה תקפה
אותה שוב.
ההתקפה באה בשעה לא טובה: שעת הצהרים•
אחות קופת־חולים, הנמצאת שלוש שעות
ליום במעברה, כבר סיימה את תורנותה,
ירדה לחיפה. וירה ( )50 קראה לשכניה.
הם מיהרו להזעיק רופא.
ברוך קירשנר, מנהל המעברה, המבקר את
700 התושבים שלוש פעמים בשבוע, נעדר
אף הוא. השכנים הזעיקו את המנקה, פתחו
את המשרד, ניגשו לטלפן. המכשיר היה
מקולקל.
השכנים רצו אל תחנת המיברקה במעלה
ההר, התקשרו עם מרפאת קופת־חולים בשכונת
אחוזה. אך הרופא היה אותה שעה בהפסקת
צהרים. הם התקשרו עם המשטרה,
נענו כי זהו עניינו של מגן־דוד אדום. במגן-
דוד אדום, הסביר התורן כי עליהם תחילה
להשיג אישור מרופא על דחיפות המקרה,
לפני שיוכל לשלוח אמבולנס.
מיואשים, חזרו השכנים לצריפונה של
וירה שבשביץ. היא כבר נפחה את נשמתה.
המשטרה הגיעה כעבור דקות, העבירה את
הגופה לחדר המתים של בית־החולים הממשלתי.

תחבורה

בדים רו רי ם
הגדרת מצב התחבורה הציבורית בירושלים,
מפי נהג המקשר :״ישנם יותר מדי
סרדינים, לעומת קופסות־האריזה שלרשותנו.״

שיסטאן
אבא ממהר
שלושה אנשים ניהלו לפני שנה את המרד
הגדול נגד אבא חושי, כמעט הפילוהו ערב
הבחירות. חושי לא שכח אותם. תחילה
הוכרע שלום מכרז, קיבל פיצויים והתפוטר.
שלום טיאנו, לוחם מוצק, נשבר וחלה. הכל
היה מוכן לפעולה נגד. מס׳ : 3טומס וינד,
משרטט מכני בעיריה.
לפני חודשיים הופיע פתאום שמו של
וינד בחדשות: הוא הואשם בקבלת שוחד.
טען בעל בית־יציקה אליעזר פולק, בחשפו
טור שיני־זהב: שילמתי לוינד 40ל״י במזומן
ו־ 20ל״י בצ׳יק, תמורת סידור רשיון
עירוני. טען לעומתו וינה במבט קודר מעיניו
השחורות :״עלילה שפלה !״
חושי לוחם בשחיתות. אבא חושי
הוא אדם דב־צדדי. בפרשת שטטנר הוכיחו
נאמניו כי אין הם נחפזים לפטר פקידים הנאשמים
בשחיתות. בפרשת וינד הוכיח את
ההיפך: הפעולה היתר, מהירה ונמרצת, כאילו
כל המנגנון האביר של חושיסטאן רק חיכה
לרגע זה.
וינד נשלח לבית־הסוהר, אך שופטת־השלום
החיננית לובה פורטונה סירבה לעצרו ליותר
מיומיים. החמירה יותר שופטודהשלום הראשית
הנוקשה, מרים שטרקמן, גיסתו של
גיסו של אבא חושי: היא שלחה את וינד
לבית־הסוהר לעשרה ימים.
בינתיים לא יכול היה חושי לסבול כי אדם
הנאשם בשחיתות יעבוד בעיריתו הנקיה
מכל רבב. הוא כינס ישיבה סודית של מועצת
העיריה, סגר את הדלת בפני עתונאים
וסקרנים. המתרחש מאחורי הדלתות* הצדיק
צניעות זו.
התיק לא הגיע. דרש חושי: לפטר
את וינד מיד, בלי פיצויים, ובלי לשלם לו
את מחצית המשכורת עד לבירור משפטי,
כנהוג בכל המוסדות הציבוריים (וגם לגבי
נאשמי שטטנר) .הוא הסתמך על ידיעות סודיות
שהוגנבו לו, כביכול, בדרכים עקלקלות
ומוזרות.
שותפיו בקואליציה הקדושה, אנשי מפ״ם
ואחדות־העבודה, הצדיקו אותו. נציג מפ״ם
רק דרש שלא ייפגע פקיד אהר, המשתייך
במקרה למפ״ם.
בכל זאת לא היה הדבר קל. חושי נוכח
לדעת שעוד יש צורך בשיכנוע נוסף, גם
בין חבריו שלו׳ דחה את הישיבה לשבוע.
לא היתר, לו סבלנות עד להחלטת בית־המש־פט,
שטים קיבל אפילו את התיק.

-מאת חלידתותח

** תעוררתי מוקדם כבוקר, כדי לו
| התכונן לנסיעה. זרם החשמל החלש של
עיריית עזה הופסק בחצות והיה עלי להתלבש
לאור השחר העמום, לדחות את סדרי
הגילוח והרחצה עד עלותי לרכבת.
המונית שהובילה אותי לתחנה התנשפה
בכבדות, אבל הגענו בזמן. הקופאי בדק תחילה
את דרכוני ורק לאחר שנוכח לדעת
כי כל ההיתרים היו טבועים בו כהלכה,
מכר לי כרטיס לקהיר.
התחנה לא השתנתה מאז ראיתיה לאחרונה.
הכל היה כרגיל: צהלה, צעקות, ציפיה נעימה•
רוכלים הציעו תפוזים, בננות, קפה, גבינה,
ביצים שלוקות ושאר ירקות לצידת דרך•
רק מספר הקבצנים גדל, כי עתה נוספו
למבקשי־הנדבות הקבועים גם קבצנים
פליטים. לבסוף השמיע הקטר את צריחתו
החדה ; זזנו אל תוך מדבר סיני.
היתד. זאת רכבת צבאית, ועל כן המו
הקרונות קצינים וחיילים. בכל תחנה, עמדה
כיתה במיסדר, הצדיעה לעבר הקצינים. ניכר
גם הבדל רציני בין חיילים וקצינים
ובכל דבר בלט כי בני שני עולמות שונים
המה.
ולבו׳
הקצינים נראו משכילים, ערים
שים היטב. לא כן החיילים הפשוטים: פחות
או יותר מרופטים, אדישים, נטולי מרץ.
אולם עלי לציין כי התרשמתי לטובה מ־אדיבותם
הרבה של הקצינים אלינו, ר,נוס־עים
האזרחיים.
הסידורים לחציית הגבול נעשו במהירות.
נתנו לי למלא טופס של משרד הבריאות
המצרי, בדקו את דרכוני ולבסוף שאלו

אותי אב היו לי דולרים. כל זה תוך כדי
נסיעה ברכבת.

מבגד בוזחגה
ךדככת, ניגש אלי אחד מתלמידי ה*!
ותיקים. הוא סיפר לי כי המלחמה אילצה
את משפחתו לנטוש את ביתה, את עסקיה
ואת הפרדס שלה בפלסטין. עתה, ישנו
הוריו בביירות, אח אחד בירון ואילו
הוא ואחיו הבכור שוטטו כדרכי העולם.
היתד, לו עבודה מעניינת ביותר — מכירת
גרוטאות. שדה פעולתו השתרע על פני
המזרח התיכון כולו, כלל גם את קניה,
חבש ולוב. משך השנים, הפך למומחה בתמרון
כספים ובעקיפת מכשולים שחוקי הפיקוח
של כל ארץ הטילו בדרכו. כמובן׳
נשאר חלק ניכר מרווחיו בכיסיהם של
הפקידים האחראים — כדרך המזרח בקודש.
הנסיעה ד,חדגונית דרך מישורי החול השוממים
עברה במהירות׳ תוך כדי שיחה
גזעניינת עם שכני. וכעבור זמן, קצר נעצרה
הרכבת בקנטרה, על גדת תעלת סואץ.
שיב רעש, המולת קרובים וידידים. מצחצח,
נעליים ומכלים לעשרותיהם נדחקו בין
הנוסעים על רציפי הבטון. ככל ארץ אחרת
המכבדת את עצמה במזרח התיכון, מוצפת
גם מצרים בקוקודקולה .״קאקולה ! קאקו־לה,
הוי אתם הצמאים קראו חצי תריסר
זאטוטים.
בתחנה עמד מסגד. המוסלמים שחפצו בבי
נכנסו, כרעו ברך והתפללו, כשפניהם
מופנות למכה. איזה עם אחר היה חולם
לצרף בית תפילה למקום כזד, י

חליל תותח הינו ערבי
צרי, יליד הארץ. עד 14
היה מנהלו של הקולג׳
אמריקאי ברמאללה, או
עזב כדי לימד את ״המג
הערבי ־ אמריקאי״ בני
יורק, הנחשב כיום לאו
הבמות החשובות בידו
לתעמולה ערבית בעוק
שוד בקהיר
** ב ר נו א ת תעלת סו אץ^־ז שנ^ידי
ע פס המים הרוגעים השתרעו מחנות צבאיים.
פה ושם, אפשר היה להבחין בכמה
חיילים אנגליים שנשארו עדיין באזור׳ וניצלו
את ההזדמנות להתרחץ בתעלה, ולהיצ־לות
בשמש היוקדת. הקצינים המצריים, שישבו
לידי, לא הוציאו הגה למראה האנגלים.
במהרה, השתנה הנוף, שדות ירוקים השתרעו
מסביב, הכבישים המו מתנועת מכוניות,
חמורים, גמלים ובני אדם. ניכר היה
כי הגענו אל לב העמק הפורה ביותר בעולם.
עברנו ליד כמה כפרים: אני רק
מקווה שהחיים בכפרים פחות עלובים מאשר
נראו לי מחלון הרכבת.
הגענו לקהיר בשעה ארבע אחר־הצהרים.
ידידי, מזכיר האוניברסיטה האמריקאית של
קהיר׳ חיכה לי בתחנה. סבל נטל את מזור
דותי, רץ אל אחת המוניות. סבל שני פתח
לפני את דלת המונית, אך לא רצה
להסתפק בשילינג שנתתי לו. הוא סירב בתוקף
לסגור את הדלת, עד שלא הוספתי
לו שילינג שני כבקשיש. זהו ממש שוד.
אני מתאר לעצמי כיצד הוא משפיע על
תייר רגיל !
תחילה חשבתי לחבוש טרבוש, כי חששתי
שהופעתי האירופית תגרום לי אי־נעימו־יות.
אולם נרגעתי עד מהרה, למראה מאות
אירופאים שטיילו בבטחון גמור ברחובות.
דברים רבים קרו במצרים מאז אותו
יום ביולי , 1952 כאשר גירש הצבא את
המלך פארוק. המשטר החדש סבור כי דרוש
יותר מאשר סתם טיאטוא של השחיתות,
חותר לקראת תחיה לאומית בכל השטן וים.

ייתר מדי ילדים. זוהי אחת הבעיווז החמורות ביותר של מצדים, אשר 22 מיליון תושביה חיים על פחות מארבעה אחוז משטח המדינה
בבד עם הילודה המוגברת, משתוללות בעסק היאור מחלות רבות, הפוגעות בעיקר בילדים, אשה זו ממתינה עם שני ילדיה בפתח מרפאה ציבו

נזו עי*11111x1אתו מר מיל 0

גופתי בביתו!
לפני זמן קצר יצא המחבר
לסיור נרחב בשש מדינות
ערביות, חזר משם עם סידרת
מאמרים המתפרסמים
עתה ב״העולם הזה״,
לפי הסדר מיוחד. בשני
הפרקים הקודמים תיאר
ד״ר חליל תותח את ביקוריו
בלבנון וברצועת עזה.
אם לא יצליח, יעשה זאת הקומוניזם.
אולם, כמו כל אומות העולם, חייבת
מצרים לרכוש נשק ;וציוד לצבאה. הרי
כל המדינות מוציאות יותר כסף לצרכי
בטחון מאשר על חינוך, ומצרים אינה יוצאת
מכלל זה. זוהי אחת הסיבות מדוע מ־גיע
עד היום מספר האנאלפאבתים שם ל״
ס/״ 80 מהתושבים.

מקור החולשה

** תוף מגעי עם חיילים מצריים ברצועת
}*/עזה, ברכבת ובכל התחנות בדרך לקהיר,
לא התרשמתי במיוחד מכושרם הגופני.
עיניהם, יציבתם והתנהגותם הכללית לא
העידו על רקע בריא ותנאי חיים נאותים.
תמימה ברחוב אחד בקהיר, ישבתי ממנו יכולתי לסקור היטב את פניהם, גופם
ומראם של העוברים ושבים. היו ביניהם
אנשים רבים שנראו שבעים, לבושים היטב.
אך אלה שנראו סובלים מתת־תזונה, עייפים
ומרושלים עלו לאין ערוך על הבריאים.
הייתי צריך לקרוא דו״ח ממשלתי רשמי
על הבריאות הציבורית כדי להבין את
המצב בכללותו .״מצרים,״ קבע הדו״ח ,״מקוללת
במחלות רבות, בגלל עצם מקומה
ואופיה הגיאוגרפי. החום, רוחות המדבר,
יתושים וזבובים, תאי הבילהרציה. כאשר
נסוגים מי הגאות של הנילוס מדי שנה,
נשארים בכל העמק אגמי מים רדודים,
המהווים קרקע צמיחה מצויינת לנושאי המחלות.״

שקראה
לעצמה נוצרית, שירתה את האינטרסים
הציוניים.
העתונאי המצרי חשד בכך וביקש לקבל
ממני אישור. אלא שלתמהונו הרב׳ נפסלה
הידיעה על־ידי הצנזור, בטענה שהיא עלולה
להסית את דעת הקהל נגד האורחים.
מאוחר יותר, נודע לי כי אותה קבוצה של
אמריקאים לא הורשתה לבקר בירדן, על
אף שנציג ירדן בוושינגטון העניק לחבריה
אשרות כניסה.

חג -אמין מארח
ך * יי םצק הי ל ארגון בשם האיחוד הער־בי,
שמטרתו לקרב את העמים הערביים.
אין הוא ארגון רשמי, למרות שעלי מהר,
ראש ממשלת מצרים לשעבר, היה נשיאו.
בזמן שהותי בקהיר ערך האיחוד הערבי
מטיבה לכבוד שני שרים אורחים מטוניסיה.
נתככדתי בהזמנה למסיבה ושם פגשתי כמה
מגדולי המנהיגים הערביים. היו שם תריסר
נסיכים, מדינאים, סופרים ואנשי עסקים שראו
עולם ומלואו.
נכה גם חג׳ אמין אל־חוסייני, המופתי הגדול
של פלסטין. הוא הואיל להזמינני למסיבה
פרטית, שהתכונן לערוך בעוד יומיים
בביתו הוא, לכבוד שני השרים הטוניסיים.
נסעתי לוזילה שלו בהליופוליס, בית נאה
אך לא מהודר יתר על המידה. בכניסה
לגן עומד בדרך קבע שוטר מצרי במדים. בפנים
חי המופתי, מוקף ידידיו שלא נפרדו
ממנו משך כל מסעותיו הארוכים בלבנון,
עיראק, פרם, תורכיה, גרמניה, צרפת
ולבסוף — קהיר.
היו שם דודנו יצחק אפנדי דרח־יש, בן־
דודו חג׳ מוניף אל־חוסייני וכן דיפלומטים
ערביים רבים. התכנסנו מסביב לשולחן
ארוך, עמום עוגות, כריכים וממתקים ערביים.
לא היו אלה תנאים אידיאליים להעלות את
בעיית פלסטין, אך הצלחתי בכל זאת לח־

השטח, קיימת בוודאי
אצל כולם הרגשה
איומה של חוסר
תכליתיות.

אדם שכרח מירדן גשתי עוד
} £אישיות פלסטינית
בקהיר. עבדאל־לה
אל־תל, מפקדה
הקודם של ירושלים
העתיקה, ביקר אותי
במלוני. הקולונל
הינו פליט פוליטי,
שברח מארצו מפני
חמת המלך עבדאל-
לה. הוא סיפר לי על
בריחתו, על נסיונות
ממשלת הירדן להשיג
את הסגרתו מידי
השלטונות המצריים.
הקולונל
הינו גבר
נאה ונעים הליכות,
חסר כל שמץ של
התרברבות. הוא גם
אינו נושא טינה למולדת
שהגלתה אותו.
תוך כדי שיחה
באולם הכניסה של,
בית המלון, שמתי
לב לשני זוגות עינ?{ל
כנפיההפיכה. המצריה הראשונה שזכתה לרשיון
יים שלא הרפו ממטייס.
תועמלני המשטר מציגים אותה כסמל הנוער המצרי.
נו, שאלתי אותו אם
היו אלה עיני מרגלים שבלשו אחריו .״לא,״ העדיף להרחיקו, העביר אותו לקפריסין.
הצטחק ,״אלה שני קרובי־משפחה נאמנים ה
שומרים
עלי ככל מקום.״

דיפלומטיה סעודית

הצנזורה והציוגות
**געי הקרוכ כיותר עם העתונות ה־

מצרית בא במסיבת עתונאים׳ שאורגנה
לכבודי על־ידי עורך היומון אל־מוקאטס.
עורך צעיר זה, ואדי פלסטין, הוא מצרי
קופטי, המלמד עתונאות באוניברסיטה האמריקאית
של קהיר.
כתביהם של כעשרה עתונים ושרותי־חד־שות
קהיריים נכחו במסיבה. שאלתי מה ברצונם
לשתות ; הם ענו כי יעדיפו קוקה־קולה
על קפה או תה — התפתחות חדשה במינה־גי
ההארחה הערביים. בין הנוכחים היו
גם שתי עתונאיות, אחת נציגת אל־אהראס
המפורסם, השניה נציגת עתון צרפתי מקומי.

שאלו שאלות ערניות מאד על ארצות־הברית,
עמדתה במזרח התיכון ויחסה האוהד
לישראל. כמוכן, לא חסרו גם שאלות על
מישפטי הלינץ׳ כדרום ארצית־הברית.
הנסיון השני עם עתונאי קהיר בא מאוחר
יותר. היה זה בקשר לקבוצה של עורכי
עתונים אמריקאיים, שביקרו בקהיר, בחסותה
של הועדה האמריקאית הנוצרית ל־ארץ־ישראל
הם ערכו סיור כללי בארצות
המזרח התיכון ונתקבלו, בין השאר, על־ידי
המזכיר הכללי של הליגה הערבית.
יום אחד, בשעות אחר־הצהרים, צלצל אלי
כתב אל־אהראם, ביקש לראותני ״בעניין
רציני מאד.״ היה זה בקשר לאותה קבוצת
עורכים. אני יודע הרבה על הועדת האמריקאית
הנוצרית לארץ־ישראל ולא פעם הזד״
מן לי להשתתף בוויכוחים ציבוריים עם חבריה,
על הבעיה הערבית. ועדה זו, על אף

מ חי ר ה[ 5ידמה. מצריה זו מנשקת את בעלה מבעד לטור; בית־סוהר. הוא נכלא בעוון
מכירת מצרכי מזון בשוק השחור — אחת המכות הפוגעות בפרסנויג׳ה של מועצת ההפיכה.
טוף שיחה קצרה עם מארחי על נושא טראגי

מצאתיו כפי שהכרתיו עוד בירושלים :
זהיר, רוגע וסתגרן. הוא לא הצהיר שום
הצהרה, הסתפק רק בהבעת בטחונו בעתיד.
ברור היה כי, לגבי דידו, היתה בעיית
פלסטין רחוקה מאד מסיומה.
זקנו האדמדם היה שזור עתה שיבה ו־המאורעית
העצובים של השנים האחרונות
הטביעו את חותמם על מראהו הכללי. אך
בדברו עם בני לוויתו, לא הראה כל סימן
של יאוש או תבוסנות. אולם מתחת לפני

הוא נשא עמו אקדח ויש להניח כי הוא
זקוק לו. כי האשמת ממשלת הירדן כאילו
היה לעבדאללה אל־תל חלק ברצח המלך
עבדאללה, סיבכה אותו בסכנות נקמת־הדמים
המסורתית של הערבים.
נזכרתי אותה שעה באדם אחר, שביקרני
בביירות. היה זה הכומר הקאתולי איברהים
עיאד, שהואשם אף הוא בהשתתפות בקשר
לרציחת המלך עבדאללה. הכומר הואשם כ־סוכן
אל־תל, על סמך חילופי מכתבים בין
השנים. בית־המשפט הירדני זיכה את הכומר,
אך הפאטריארך הקתולי בירושלים

— ז -וווו !1יו ה
ף* מה ימים לאחר בואי לקהיר, פניתי
לצירות הסעודית בלווית פקיד בכיר של
הליגה הערבית׳ כדי לבקש אשרת כניסה
לריאד׳ שם קיוויתי לפגוש את המלך סעוד.
הציר הסעודי נעדר אותה שעה ממשרדו,
עסק בהכנות לקראת ביקורו הקרוב של
האמיר פייסל בקהיר, בדרכו לאירופה.
סגנו של הציר קיבל את פנינו בטרקלין
מהודר ביותר, מלא רהיטים יקרים ומרבדים
עבים. הוא לא יכול היה להעניק לי
וויזה, מבלי לקבל תחילה רשות מן המלך
עצמו. הוא הבטיח לטלגרף מיד לריאד, קיווה
לתשובה תוך יומיים־שלושה.
חלף שבוע, בלי תשובה מריאד. אחמד
שוקיירי, סגן מזכיר הליגה הערבית ונציג
סוריה באו״ם, צלצל לצירות ולחץ עליהם
לטפל בבקשתי בתכיפות — ללא תוצאות.
למחרת הגיע הנסיך פייסל לקהיר. ניגשתי
למלון סמיהאמיס הנאה, כדי להביע את
ברכותי לאורח, אותו הכרתי היטב מביקוריו
הרבים בארצות־הברית ואשר לא פעם
שוחחתי עמו ארוכות.
שלישיו קיבלו את פני בחדר המתנה, שם
נמצאו כבר כ־ 12 מבקרים. הוגשו לנו קפה
וסיגריות ואחר־כך הוכנסנו כולנו אל חדר
האמיר. הקבוצה שכבר ישבה קמה למראנו,
פינתה את מקומה לאורחים החדשים.
אלה שביקשו לדבר עמו בפרטיות ניגשו
אליו, הסתירו את שפתותיהם בידיהם ולחשו
את דברם אל תוך אזנו. עשיתי אותו הדבר
והודעתי לו על מבוקשי לפגוש את אביו.
הוא ענה כי חם מאד בסעודיה אך הפנה אותי
בכל זאת למזכירו, שייך איברהים. אותו
רגע הוכנס גל שני של אורחים. הראיון תם.
׳סיפרתי למזכיר על בקשתי והוא הבטיח
להתקשר מיד עם הצירות — למרות שרק
לפני שעה קלה הייתי אני שם. על כל פגים,
לא יצא מאומה כקשר לת־־זה.
למחרת, יצאתי בדרכי׳לבגדאד.
0 העולם הזה 974

במדינה
קיב 1צים
• ד ״ ם עו בדות

כאלי ז ר, ד7לע\ל/
2 0 ,ס׳ ג ד ת 3 8 0 0ז *ד 1ט ה

עבולר׳-עויצורוד; __

צבעו את בגד־הים הישן
אצל קשת — ותקבלו

ה ^ ״גז
מחודש ויפה
פרטים בכל סניפינו

חשת

מג ק ה

וצובעת

חדרי המגורים בקיבוץ אינם נעולים. רכושו
של כל חבר גלוי ופתוח לכל. על כן׳ כאשר
נתגלו גניבות קטנות החוזרות ונישנות בקיבוץ
מסדה, שבעמק הירדן, שררה מבוכה בין
החברים. אולם איש לא יבול היה להצביע
על חבר כלשהו ולומר בפירוש כי הוא החשוד.
פחות מכל, יכלו לחשוד בצבי, עובדה
המסור ביותר של הנגריה המקומית.
צבי הגיע לקיבוץ לפני שנה וחצי, הציג
את עצמו כעולה חדש, הוכנס מיד לסידור
העבודה של המשק הרעב לידים עובדות.
החבר החדש הסתגל במהרה לחיי הקיבוץ.
הוא התיידד עם חברת המשק, רופאת שינים
בישובי הסביבה, שבעלה נהרג בתאונת עבודה
לפני שנים אחדות. החברות בין השניים
התהדקה, צבי היה משכיב את שני ילדי
ידידתו, בימים שזו היתד, נעדרת מהקיבוץ
לרגל עבודתה.
ביקור משפחתי. לפני שבועיים נחרד
הקיבוץ כולו: קופת המשק נגנבה מחדר
המזכירות. תוכנה בן 200 הל״י נעלם, הקופה
עצמה נמצאה מתחת לחלונו של אחד
מחברי הכשרת הנוער. עתה הוזעקה המשטרה
— ללא תוצאות.
כעבור שבוע, נסע צבי לתל־אביב. הוא
ניגש לבית אחותה של ידידתו, פתח את הדלת
במפתח שהופקד בידיו. איש לא היה בבית.
צבי אסף חליפה מהודרת, מצלמה יקרה, אלבום
בולים, כלי כסף וזהב וכל סכום המזומנים
שנמצא בבית. הפעם, לא טרח להסוות
את עקבותיו.
בתחנת המשטרה, אליה הגיעו האחות ה־נגנבת
והידידה המרומה, זוהתה תמונתו של
הנגר המסור, ללא שום קושי. היא שכנה
כבוד באלבום הפושעים המבוקשים, כחשוד
בביצוע שורה ארוכה של פריצות וגניבות.
השבוע, נתקבלה בקיבוץ מסדה, פה אחד,
ההחלטה לא לצרף שום אלמוני לקיבוץ ללא
חקירה מדוקדקת של עברו — יהיה רעבון
המשק לידים עובדות כאשר יהיה.
שחיתות נחמה קרה
האמצעי האידיאלי לכביסת משי, צמר ואריגים עדינים
למיניהם.

סעד מוחמד, תושב יפו, נמנה על שכבת
האזרחים הישראליים המכונים נפקדים. ב-
1948 ברח מוחמד מעירו הנצורה׳ ביקש
מקלט בלבנון. כעבור שנתיים חזר, בהסכמת
ממשלת ישראל, קיבל פנקט זיהוי, נרשם כאזרח
שווה־זכויות בעיני החוק.
אך לא בעיני האפיטרופוס. כל דרישותיו
לקבל את רכושו — שליש בבית החרושת
חבב לקרח — נדחו. גם כאשר החליט האפוטרופוס
למכור את בית־החרושת לקבוצת
חיילים משוחררים, לא נועץ במחמוד.
הוא אף לא נועץ כמעריך נכסים ממשלתי,
הסתפק בחוות דעתו של בא־כוח הקונים
עצמם בקביעת המחיר. המפעל נמכר באלפיים
ל״י ללא כל מיכרז, ומחמוד, שהוסר
מעליו בינתיים התו ״נפקד״ ,קיבל את השליש
המגיע לו. אלא שמחמוד לא הסתפק
בכך. הוא טען כי שוויו האמיתי של המפעל
היה 20 אלף ל״י.
שני סיבובים. הוא הגיש תביעה לפיצויים,
הפסיד את הסיבוב הראשון בבית־המשפט
המחוזי. הוא פנה לבית־המשפט העליון,
הפסיד גם שם. כי לפי חוק נכסי נפקדים,
אין לנפקד זכות לבוא בטענות על נזק
שנגרם לו בהיותו נפקד.
אלא שהשופט, ד״ר אליהו ויתקון, לא יכול
היה להתאפק מלהוסיף את דעתו האישית
בשולי פסק־הדין. קבע השופט העליון :
״כל העיסקה הזאת, ריח של שחיתות נודף
ממנה. קשה להניח כי אלה שנחפזו לבזבז
כאן רכוש פעלו בתום־לב ובנקיון־כפיים.
הם יצאו מגדרם לשמע אינטרסים פרטיים
ולא חסו על טוב הציבור — שלמענו מנהל
האפוטרופוס את הנכסים — ולא על הנפקד,
שכבר ידעו כי בקרוב הוא עתיד לחדול מלהיות
כזה.״
לסעד מוחמד, היתד, זו נחמה לשמוע כי
פקידי האפוטרופוס האחראים הוכחו כמושחתים.
אולם היתד, זו נחמה ריקה לחלוטין.

מ שפט
מ• הוציא את הבנזין יתוצרת
״נקה״
המפיצים: חב׳ נורית בע״מ

בין יתר עבודותיו של האזרח יעקב בודי־סוב
במחנה הצבאי, אי־שם, נכללה שטיפת
מיכלי הדלק הריקים. כך נפל בחלקו לנקות

מדע

מיכל הדלק באותו מחנה.
הוא חיבר צנור מים למיכל המרוקן, עזבו
להתמלא משך שלושה ימים. כאשר שב, מצא
כי הצינור חובר למיכל הסמוך, אלא שעתה,
שוב לא נותרה טיפה אחת של הנוזל היקר
במיכל. במקום להכניס מים למיכל, הוציא
הצינור משך שלושה ימים אלה את כל הבנזין
ממיכל ם מוך.
במיפקדה נתעוררה מיד השאלה: מי הוציא

רבקה אהרונסון ()1935
עזבון בזנרון
את הבנזין? בודיסוב נשבע כי אין לו כל
מושג. השערתו היתד, כי מישהו במחנה גנב
את הדלק, אך האחראים מאנו לקבל את
הסברו. הם תבעו אותו לדין בפני בית־דין
צבאי.
השבוע, שנתיים לאחר המקרה, הודיע בית־הדין
כי קיבל את טענותיו של עורך־הדין
נתן קנת, סניגורו של בודיסוב, זיכה את
הנאשם. השאלה היחידה שנשארה עדיין ללא
תשובה, היתד : ,מי הוציא.את הבנזין?

כסףק פו א
שש שנים חיו זאב והניה נבנצאל יחד.
עד אשר, ב־ , 1940 החליט הבעל כי די לו
בחיי נשואין, עזב את אשתו ואת בתו.
מבלי לטרוח לקבל גט, עבר לחיות עם
ידידתו מלפני הנשואין, חיה פישר.
שכניו החדשים קראו לחיה ״גברת נבג־צאל״
והחיים זרמו בשלווה. מן הסתם, היתה
האידיליה נמשכת, אלמלא פקד מלאך המוות
את זאב. הוא נפטר ממחלה ממארת, הוריש
לבתי המשפט את בעייתו המסובכת.
הבעיה: גם הניה, גם חיה תבעו את הירושה
מקרן התגמולים של בית־החרושת
שמן, שם עבד אהובם המשותף. הרבנות
הכירה בזכותה של האלמנה החוקית. אולם
חיה הסתמכה על 15 שנות חייה עם המנוח,
הגישה ערעור.
הכסף, בינתיים הוקפא בקופות שמן.
הארץ התאבד בתביעה בים( .הארץ)
מרדכי דן, תל־אביב
עוד לפני גזר־הדין.

צר,״ל הטביע את חומתו על כל מאורעות
הספורט( .העולם הזה)
אורי שטינר, חדרה
לן דבר אל הקיר.

משרדים חגיגיים מיצירות מוצרט.
(חרות)
אריה בט, ירושלים
נא לפנות למזכירה, הגב׳ פנינה זלצמן.

קריין קול־ישראל פלתיאל בן לאיש.
(העולם תזה)
רחל כהן, ירושלים
וגם לאישה.
החברים נתקבלו בברכת מועלים לשמחה(
.הצופה)
אליהו ברין,בני ברק
המבדיל בין כסף לחול.

יובלות

חו ד מז כ רון

תלמידי הפקולטה לחקלאות ברחובות רגילים,
בתחילת כל שנת לימודים, לראות את
פרופסור הילל אופנהיימר, ראש מחלקת ההדרים,
חובב ההיסטוריה, ממהר אל חדר
ההרצאות כשתחת זרועו תמונה גדולה במסגרת.
תמונתו
של הגבר הצעיר, בעל ההבעה הרצינית
והנוגה, נתלית במקום בולט מעל
הלוח. זוהי תמונתו של אהרון אהרונסון.
צמחים ומחתרת צבאית. אהרון
אהרונסון נולד בשנת 1876 ברומניה. בהיותו
בגיל שש, עלתה משפחתו לארץ, התישבה
במושבה היהודית החדשה, זכרון יעקב.
אהבת ההורים לאדמה ולביתם החדש עברה
בירושה לילדיהם, ליוותה אותם בלימודיהם,
בפעילותם בנילי* ,באוסף הצמחיה הגדול ובהקמת
תחנת הנסיונות הראשונה בארץ, בעתלית.

המעשה שהכניס את שמו של אהרון
להיסטוריה, יותר מכל אלה, היה גילוי אם
החיטה.
פגישה בברלין. החיטה היא אחד מצמחי
התרבות העתיקים והחשובים ביותר
בתולדות החקלאות. אך במשך אלפי השנים,
נעלמו צמחי הבר שמהם התפתחה החיטה התרבותית,
והמדענים כמעט ונואשו מלמצוא
את מקורה.
בשנת 1889 נתקל פרופסור גרמני בשם
קרניקה בצמח משונה, שנאסף 50 שנה לפני
כן ברשיה, צפונית־מערבית לחרמון. לפרופסור
הגרמני נדמה היה כי מצא את מקור
הבר של החיטה. הוא סיפר על כך לאהרון
אהרונסון, שעה שזה ביקר בברלין כעבור
שנתיים, ביקש ממנו להתמסר לחקירות סביבת
החרמון.
אהרון הבטיח, מבלי לקוות להרבה. הוא
ידע כי הפרופסור פוסט מבירות, בוטנאי
מפורסם, שהתגורר שנים רבות ברשיה עצמה,
לא הצליח לגלות את הצמח. חוקרים
אחרים נכשלו אף הם. בכל זאת, נסע אהרון
שנה אחר שנה אל -מורדות׳ החרמון.
ב־ 18 ליוני ,1905 ,שעה שטייל להנאתו
עם ידיד בכרמי ראש־פינה, נפל מבטו של
אהרון על צמח נדיר, שגדל באחד מנקיקי
הסלעים. כך גילה איש המדע המפורסם, שלא
נשא כל תואר אקדמאי, את אם החיטה.
האחות האחרונה. השבוע התכוננו
מדעני ישראל לחוג את יובל ה־ 50 של התגלית.
אחותו רבקה, היחידה מבין ארבעת
האחים שנשארה בחיים, הציגה בפני אורחים
את הבית החדש, המוקם עתה בחצר המשפחה
בזכרון. שם תשוכן ירושתו העשירה
של אהרון: אוסף גדול מאד של צמחיית
הארץ, אותו פיזרו בשעתו התורכים ואשר
נאסף בהקפדה על־ידי רבקה ואחיה הצעיר
אלכסנדר.
בבית זה, שיכלול את ד,מעשב הגדול, אולם
הרצאות, ארכיון ותחנת נסיונות, יישמר
עזבונו של אהרון, שנעלם באופן מסתורי
לפני 37 שנה, בדרכו מלונדון לועידת השלום
בפאריס, במטוס בריטי בו לא נסע איש מלבדו
הוא והטייס האנגלי.

ביולוגיה

המהפכה צו עדת

מבין כל ענפי החקלאות, הלול הוא התעשייתי
ביותר: מגדלים את העופות במי־בנים
הדומים לבתי־חרושת, מדגירים את הביצים
במדגרות, שוחטים את העופות בשיטת
הסרט הנע. עתה רוצים ליטול מהן את הזכות
האנושית האחרונה — זכות ההורים לקבוע
את המין של צאצאיהם.
בוושינגטון, ארצות־הברית, אושר החודש
פטנט לשיטה של הכוונת מין העופות, לפי
רצון המגדלים. השיטה: טובלים את ביצי
העופות בתמיסה של הורמונים — הורמונים
זכריים לקבלת אפרוחים זכרים, הורמונים
נקביים לאפרוחים נקביות.
מכל מחזור דגירה בוקעים בדרך כלל ס/ס50
זכרים ו־ס/ס 50 נקבות, למרות שבמרוצת השנים,
התפתחו גזעים מיוחדים להטלה ולבשר•
על כן, כאשר בוקע תרנגול של זן המיוחד
להטלה קוטלים אותו הלולנים אי
מפטמים אותו, מוכרים אותו כעבור זמן קצר
לבשר.
השיטה החדשה תמנע בזבוז כזה. מתוך הביצים
של זני הבשר יבקעו מעתה רק אפרו חים
זכרים ואילו ביצי הזנים המצטיינים בהטלה,
יולידו נקבות פוריות.
* נצח ישראל לא ישקר. קבוצה מחתרתית
שנוסדה על־ידי אהרון לפעול לטובת
האנגלים במלחמת העולם הראשונה.
העולם הזה 974

דו״ח

ל אז ר ח

200000 טזביקדו עד בה ב״תעדובת ההדרים 1956״ קבעו בי היא

התערוכה עז ל הטזבדז
-עם היתד, הארץ זבת חלב ודבש.
3ואפילו יותר — ״ארץ חיטה ושעורה
וגפן ותאנה ורימון ארץ זית
שמן ודבש.״ היום היא עוד הרבה יו תר
מזה. ארץ תות־שדה וכבד־אווזים,
ארץ בוטנים ופרחים. ההוכחה: בשנה
שעברה ייצאה ישראל תות־שדה באלף
דולר, פרחים ב־ 7000 דולר׳
כבד־אווזים ב־ 50 אלף דולר ובוטנים
במיליון ו־ 600 אלף דולר.
ועוד אין זה הכל. כפי שכל מבקר
בביתן היצוא החקלאי בתערוכת רא־שון־לציון
יכול לגלות על נקלה ייצאה
ישראל גם דבש ב־ 30 אלף דולר וכמובן
הדרים — בסכום המדהים של
38 מיליון דולר, שהם ס /ס 40 מכלל היצוא
הישראלי.
כי ההדרים הם ענף היצוא העיקרי
של המשק הישראלי. ולהם הוקדשה
גם תערוכת הפאר שהוקמה ליד פר שת
הדרכים בית־דגון, בואכה ראשון
לציון — ,תערוכת ההדרים .1956ב ביתן
המרכזי, ביתן המועצה לפיקוח
ולשווק פרי הדר (שתוכנן על־ידי ה אגרונום
חנניה בריסקר) שולט ההדר
בערימותיו: תפוזי ״שמוטי״ ו״ולנ־סיר,״
,תפוזי ״שרה״ ו״מאיר״; אשכוליות
״טריומף״ ו״מק־קרטי״; לי מוני
״יוריקה״ ו״ליסבון״.

התפקיד הארגוני האחראי הכביר של
המפעל הוטל על כתפיו הנאמנות של
מר פאול ינוביץ אשר הוכיח את יכול תו
בארגון המופתי של קונגרס ההדרים•
התכנון והביצוע של התערוכה
על שטחה, ביתניה ומוצגיה היו בידי
האדריכל הנודע מתערוכות בינלאומיות
אריה אלחנני.
התערוכה, שהיא לא רק תערוכת

מחצבים (מבקבוק אשלג ים המלח עד
לאבני נחושת ירוקים) נהנה המבקר
בתערוכת ההדרים. הוא גם צפוי לאטרקציות
מיוחדות: באחד הערבים,
למשל׳ ערכה ״חבורת האש״ סעודה
מזרחית ליד מדורה במרכז התערוכה
(כבש על שיפוד, קפה בפינג׳אן) .מס פר
המסבים לסעודה הגיע ל־ 13 אלף
איש.

צרכן העיקרי של חברת החשמל ה מספקת
להשקאה ולשאיבת מים 323
מיליון קילווט־שעה לשנה (בהשוואה
ל־ 292 מיליון לתעשייה ו־ 268 מיל יון
לבתים).
בין הביתנים הנאים והמרווחים, וליד
שבילי המעבר הרחבים מוצבים
המוצגים הבודדים, החשובים לא
פחות לחקלאות: ממטרות וצינורות
אלומיניום, טרקטורים ומרססים. כך
שכל המבקרים יכולים לבוא על סי פוקם:
החקלאים הוותיקים והעולים
החדשים, הפרדסנים ואנשי הקיבו צים,
חיילי הנח״ל הבאים לתערוכה
בקבוצות מאורגנות ובני הערים ה מבלים
אחר הצהריים נעים — ומש כיל
— בחברת משפחותיהם בתערוכה.

בשום מקום בתערוכה המרהיבה
עין אי־אפשר לשכוח את תפקיד היסוד
של ההדרים במשק הישראלי.
בביתן ההתאגדות למוצרי הדר ושי מורים
למשל, מסופר לא רק על תר־כיזי
ההדר והשמנים האתרים המסו פקים
לתעשייה ועל מיצי ההדר הטב עיים,
מפוכטרים בפחיות, ופלחי האשכוליות
המסופקים לעקרת הבית.
מסופר בו גם על יצוא רב־ממדים,
המוציא כבוד לשם ישראל מפנמה ש במרכז
אמריקה עד לברית המועצות,
וממדגסקר עד לשבדיה.

סעודה 13-7אלף איש

פרם ראשון לבית־הסוהר

-אשר ביקר מר יוסף אפרתי לפ־
3ני שנתיים, בהיותו סגן שר החקלאות,
בברית־המועצות, התפעל ביותר
מן התערוכות החקלאיות שראה
שם, החליט להקים כדוגמתן בארץ.
לשם כך יסד מר אפרתי חברה ציבורית
— ״החברה הישראלית לתערו כות
חקלאיות ופיתוח״ .מנהלי החב רה,
אנשי מפתח במשק החקלאי (ה״ה
חורין מ״יכין־חקל״ ,וורלינסקי מ־
״תנובה״ ,איזקסון ממועצת שווק ההדרים,
רוקח מ״פרדס־סינדיקט״) ידעו
את אשר הם עושים. הם בחרו ב קונגרס
ההדרים הבינלאומי׳ בו משתתפות
15 ארצות* לשם פתיחת תע רוכת
ההדרים המפוארת.

* ^ ח ד הביתנים בתערוכה הוא בי־
]?5תן בתי־הסוהר המציג מאחורי
מחצלותיו כרובית וקישואים שגידלו
אסירי דמון, עגבניות וחצילים מרמלה,
פרחים ממחנה מעשיר,ו ותעודה
על פרם ראשון, מטעם משרד החק לאות,
לבית־הסוהר בתל־מונד על
יבול־שיא של 739 קילוגרמים אגוזי
אדמה לדונם בחלקה של 12 דונם.
ואין זה הכל. כראוי לתערוכה שלכבודה
ולכבוד קונגרס ההדרים הוצא
בול מיוחד הוקם ביתן בולים —
מיוחד לבולים חקלאיים: סדרות בולי
פרחים, בולים מקושטים במטעים, בולים
הנושאים עליהם דגים שונים,
בולים המציגים בני בקר.
ותערוכה כזאת, שלא החסירה מאו מה,
ממחצבים עד בולים, מטרקטורים
ועד לנוצות ליצוא, היא באמת התע רוכה
של השנה.

* ישראל, קפריסין, תורכיה, תוניסיה,
מרוקו, יוון, איטליה, צרפת,
ספרד, פורטוגל, אנגליה, הולנד, נור בגיה,
שבדיה וארצות־הברית,

יופי מקורי: ביתני תערוכת ההדרים 1956 קושטו מבפנים לא פחות מאשר מבחוץ,
מצטיינים ביופי מקורי כציורי שבעת המינים המקשטים את ביתן היצוא החקלאי (למעלה).

הדרים, אלא גם תערוכת מוצרי עזר
ויצוא חקלאי, הקסימה את כל מבק ריה.
בין 200 אלף הראשונים היו
נשיא המדינה ורעיתו, שרי הממשלה
ושגרירי ארצות חוץ.
רבבות המבקרים יודעים את אשר
הם עושים בבואם לבלות חצי יום מר תק
בביתני תערוכת ההדרים. שעה
שד,רמקולים משדרים מוסיקת תקליטים
ישראלית הם רואים במו עיניהם
את הארץ, שהיא הרבה יותר מארץ
זבת חלב ודבש. אך לא רק מן האל־פבי״ת
הישראלי, המתחיל בביתן ה
שימורים
למדגסקר ופנמה
-א לחינם הגדירו סוכני הפרסום
/של התערוכה, סטודיו גולן־
קוטנה את התערוכה כמכלול הכל,
מכל כל. הביתנים החדישים המפוז רים
בין מדשאות הנוי היפות (ד,עטורות
ספסלי מנוחה נוחים, כדרוש בתערוכה
בה אפשר להלך יום תמים
ולא לסיים) הם ביתני חברות היסוד
של החקלאות. ביתני היסוד מציגים
בצורה מושכת את עובדות היסוד:
מי, למשל, יודע כי החקלאות היא ה

יופי
שימושי: דוגמה לנוחיותם ושימושיותם של הביתנים יכולים לשמש שלושת
הביתנים שלמעלה מביתן ״צינקל״ ,יצרני צינורות האלומיניום הקלים, הבנוי בבניה

העולם הזה 974

צינורית מיוחדת ועד לביתן חברת ״של חימיקליים (באמצע) בעל הסמל החים׳ בראשו.
יפת במיוחד הוא ביתן ״כרמל מזרחי הקמור (מעזגואל /בעל קיר הוגוגיות הצבעוניות.

חברותק דו שו תבע ״ מ
ניינות להתוודע בכתב אל שני צעירים —
נכון — גבוהים ונחמדים.

21,5שנות חיים לאירופה

דשני חייזים, מוראל
אחד חולם על אבא אנזא
ספק נרדם ספק הוזה
שני חולם על רות או רנה
ומחבק את הרובה.
כך כותבים שני חיילים קרביים
( )974/942 הנמצאים בתנאי מחנה מפרכים
וזקוקים למוראל גבוה. הם סבורים בי
תוכלנה להרים אותו נערות אינטליגנטיות
ונאות׳ בנות 18־ .16 הן יכולות
לכתוב על כל מה שעולה בראשן החמוד,
ושני גיבורי החייל מקווים כי לא יהיה
זה פוליטיקה.
אני בטוחה שאתן חושבות כמוני, כי
מצווה להרים את מוראלם של בחורי
חמד אלה, ואפילו אם שמכן לא יהיה
רות או רנה.

בכוונה -או לא ¥
ראשית, אני רוצה להרגיע אתכן שאין
כאן טעויות דפוס של העולם הזה. מסתבר
שיש אנשים שכותבים כך
( .)974/943 בעל הדבר טוען כי הוא
סטודנט מאמריקה. אולם טבעי ;הציני
אומר לי שאי אפשר לטעות בשיטתיות
כזו. ובכן — על החיים ועל המוות :
״ימים של חופשה של קיץ והרציה
לשות משהו ולהשתשה מאת נתן לו
רצון לכתוב עליך כמה שורה בגלל שאקבל,
אולי׳ מכתב/ים מכמה בנות ישראל.
אני לא רוצה אומר הרבה (דבר שלא
הפריע בעדו לכתוב שלושה דפים צפופים:
אני סטודנט בן 20 שהגיה לישראל
אם חליפת הסטודנטים של ישראל
וארצות־הברית ...ד,נרה שתרצה
לכתוב אתי מכתבים תקבל מכתבים בהן

מה דעתכם על זה 974/945
״ברצוני לצאת הקייץ הזה לטיול קצר
באירופה במטרה של הנאה מכסימלית
והוצאה מינימלית. לשם השלימות נדמה
לי שכדאי לצרף עוד מישהו. אני רוצה
מישהו שיהיה משהו. אסור לו להיות
סנוב, אך יחד עם זאת עליו להיות משכמו
ומעלה גם ברוחו וגם בגופו. רצוי
שיהיה יליד הארץ או חניכה מזה שנים.
אם הוא לא היה מקודם באירופה, זה
עלול להיות רק מעלה. בקשר לשאר —
מוסיקה, קולנוע, ספרות וכדורגל ...אני
מבטיחה לו שנסתדר. אשר לי — בין
השאר, עומדים לרשותי 21,5שנות חיים
ו־ 168 סנטימטר גובה.״

מבירמינכהאם זרמת־נן

את מכתבו של 974/946 קיבלתי כשהוא
נושא את דיוקנה הנאה למדי של
אליזבת השנייה, מלכת אנגליה. הוא
אומר שהוא נמצא בבירמינגהאם ומשתלם
בחשמל בבית חרושת. הוא יליד
בראזיל אך כנראה שהגיע ארצה עוד
לפני שהספיק ללמוד לרקוד קונגה. הוא
היה בן •3
בארץ היה בתנועת נוער ואפילו רצה
לצאת להתיישבות. הוא היה גם שנה
במקור, ישראל, למד לאחר מכן בבית־ספר
מקצועי, היה בחיל האוויר. הוא בן
23 ואוהב מוסיקה ג׳אז וקלאסית, לבלות,
אך לא במקומות מפוארים. בדרך
כלל, הוא רמתגני ועומד לשוב לשם
בעתיד הקרוב. על כן רוצה היה כי הכותבת
אליו תהיה רמתגנית או לכל היותר
תל־אביבית.

,17 חומוס והעולם חזה
״גילי
וחצי,״
אומרת
20—24

הוא גיל הגילים: שבע עשרה
כותבת בעליצות ( )974/947ושברצונה
להתכתב אם צבר בן
החי בקיבוץ, מושב או אפילו

חשבתי שכבר קרה משתו. איש לא
איבד תמונות בזמן האחרון. כשקיבלתי
את תמונתו של האלמוני הזה שאני מציגה
בפניכן כאן, קיבלתי את פניו כידיד
יקר ואבוד. מצאה את התמונה, בתחנה
המרכזית, נעך ה בלונדית בשם ירדנה,
הטוענת, כי הבחור! המצולים בת מצא
נורא חן בעיניה. נחמד, סוסו של האביר,
לא כן 7
זה שיזהה את עצמו בתמונה, יפנה נא
בכתב למערכת ויקבל את כתובתה של
הבלונדית.

אני מספר לה על ארצות־הברית ...הנדה
שיכתוב אלי צריך לכתוב אך ורק בעברית
אומר לך שכל מכתב באנגלית לו אונה
אליו...
אני גפוה כמו עמוד טלגרפ ורזה כמו
גפרור יש לי מלפפון במקום רוש (זה
הדבר היחיד שאני מוכנה להאמין לו).
יש גם טלסקופ על האף ...בקייץ אני
שותה טמפו ...הנרד, שכותב אלי צריחה
להיות אד הגיל של 18 בגלל שיש לי
חולשה לחסרות נסיון ...היא צריחה
להיות גבוה ויפה כי אני לא כזה ...אני
משתלם בטכניון באורונוטיקה. זה משהו
כזה שמתאסקים אם אוירונות.״
ואם אינכן מספרות לי אחר כך מה יצא
מכל העניין, הרי שהנכן אגואיסטיות.

שתיים ועוד שניים
מכתב רגיל, לשם שינוי (;)974/944
משתי. צבריות בנות 23 המספרות שהן
אוהבות טיולים וספורט, הצגות טובות
ובכלל,,בילוי יפה בחברה נעימה. מעו־

(סוף נזעמוד )7
רות לירות. היא יודעת כי אין כמעט משפחה
המוכנה להשאיר את בנה בקבר אלמוני ללא
סימון. שעת הסחיטה הגדולה מגיעה ברגע
שמתעורר הרצון להקים את המצבה. אין
שים מחיר קבוע. המשפחה נאלצת לשלם ככל
העולה על דעת החברא הפרטית .־
תשלום זה אינו כולל את מחיר המצבה
עצמה והקמתה. מאחר שבוני המצבות נזקקו
בזמנו לרשיונות לקנית מלט, היו נתונים
לחסדר, של החברא קדישא, שאירגנה אותם
וידעה היטב איך לנצל את כוחה למטרותיה.
גם זה העלה, כמובן, את מחיר המצבות,
המגיע עתה לאלף ל״י, הרשיון עלול לעלות
מאות או אלפי ל״י. אי־אפשר גם להקים
מצבה שאינה עשוייה בידי אחד מחברי ארגון
אמנותי זה, המאושר על־ידי עסקני החברא.
כל זה אמור כמובן, כלפי קבר רגיל ועממי,
במקום הרחוק ביותר בבית־הקברות הרחוק
ביותר. מי שמעוניין במקום מכובד,
חייב כמובן לשלם מחיר מכובד עוד יותר,
ביום הפטירה או לפניו.
לכן התנגדה החבדא בכל כוחה להצעה
כי המתים ייקברו זה בצד זה, לפי סדר
מותם. החברא לא זד, בלבד שאינה מכירה
בדמוקרטיה עלי אדמות, היא שוללת גם
דמוקראט״ה מתחת לפני האדמה. כל מקום
יש לו מחיר משלו, בעולם הזה ובעולם

הבא•

תודת האומה
מנם, יש יוצאים מן הכלל ׳.אפילו
החברא קדישא לא העזה, למשל, לדרוש
תשלום לקבורת חללי מלחמת־ז־,שיחדור.
אולם אין לדרוש מן החברא לתת מתנות
חינם ללא הגבלה. לכן קוצצו קברות חללי
האומה. תחת הרוחב הרגיל של 120 סנטימטר
הקבר, זכו החיילים רק לרוחב של 75
סנטימטר.
הם היו מסוגלים לכבוש קילומטרים מאדמת
המולדת מידי אוייב, אך בשום פנים
לא יכלו לכבוש עוד 45 סנטימטרים מידי
עסקני החברא קדישא.
אמנם החברא התל־אביבית היתד, יותר הומאנית
מחברותיה הירושלמיות. חללי ירושלים
היו מפוזרים בבתי־קברות שונים. כל
הברא התנגדה בהחלט להוצאת החללים מתחומה
שלה, מתוך חשבון מוצדק שבכל
זאת אפשר להוציא משהו מידי הקרובים
הבאים לבקר את חלליהם בימי השנה.
אב שכול אחד הצליח לפרוץ מצור זה.
הוא צנח !מתעלף מהתקפת־לב במשרד ה־חברא־קדישא,
כשזו סירבה לתת לו להעביר
את בנו לבית הקברות הצבאי על הר מנוחות.
מאז קיימת אפשרות זו.

מנחמי אבלים
^ ין החברא התל־אכיביחלמאגת!

בגרעין אי שם בארץ.
כיאה לנערה בגילה היא אוהבת לקבל
ולכתוב מכתבים, לעשות טיולים ארוכים
ברגל, לאכול חומוס וכמובן, לקרוא את
העולם הזה.

מהנדס מצוברח
( )974/948 רוצה להתוודע אל נערה
בעלת צחוק בריא מדבק כדי שאפילו
אם יהיה מצוברח — ,דבר הקורה לו
כנראה לעתים תכופות — יגרוף אותו
עמו. הוא אומר שבעצם זה כמעט העיקר.
אותו בחור המסתפק במועט היא מהנדס
והיה רוצה כי הנערה תגלה מעט עניין
גם בנושאים מדעיים.
האינז׳ינר הוא בן ,24 גר בחיפה, ביישן
מאד, אוהב לשוטט בהרים, להתרשל בלבוש,
קפה תורכי, מוסיקה קלאסית וסוודרים
סריגת־יד (לפי כתב ידו הזעיר
והמסודר, לא אתפלא אם הוא סורג
אותם) ,שונא פוליטיקה, אודם מופרז
וסרטים הוליבודיים.

כמובן, למתים בלבד. לא פחות היא
דואגת לנשארים בחיים. לכן טרח הרב הגאון
ר׳ מנהם האגר זצ״ל לחבר ספר מיוחד
בשם מנחם אבלים. תפוצת ספר זה מזדהה
בדיוק נמרץ עם הסטטיסטיקה של המתים
בשנים האחרונים. כי האבלים נוחמו,
אם רצו בכך ואם לאו. כל אחד חוייב לקנות
את הספר במחיר שתי ל״י.
האגר, איש המזרחי, מונה על־ידי הרבנות
הראשית למועצה הדתית של תל־אביב. הוא
עצמו מינה את בנו אלעזר למזכיר (בשכר)
המועצה הדתית. סגנו (בשכר) של אלעזר
האגר היה חנוך אברמוביץ, בנו של חבר
אחר של המועצה. איש לא מינה את ד,אגר
לתפקידו בחברא. קדישא.
כאשר החזיר האגר האב את נשמתו לבורא,
נפלה ירושתו בדרכים מסתוריות לחיקן
של משה דוב מגיד, שגם הוא לא מונה
על־ידי שום מוסד נראה־לעין. מגיד (,)55
קנה לעצמו שם כסוחר וכתעשיין. אולם חייו
הכלכליים היו עגומים. פשיטות־רגל רדפו
אחריו, שריפות רדפו אחרי פשיטות־הרגל.
למרבית המזל, רדפו דמי־הביטוח אחרי ה־שתפו

לאנשים חיים ידוע מגיד יותר כחבר עי־ריח
ודתיק, ששיחק תפקיד מכריע בהיסטוריה
העירונית.
ראש״העיר ישראל רוקח עשה בשעתו מאמצים
רבים להעביר את החברא־קדישא לרשות
או למיקוח העיריה. מאמזן ים אלה

נכשלו, והם עלו לרוקח ביוקר. כשרצה רוקח
לחזור לעיריה, נתקל בחומת ההתנגדות
של הדתיים.
אחרי הבחירות האחרונות, כשהיתה הברירה
בין גולדה מאירסון לבין ישראל רוקח,
היה זה משה דוב מגיד שהכריע את
הכף, לטובת חיים לבנון. לא גולדה ולא
רוקח התאימו לתכניותיו ולתכניות חברא־קדישא.
המצב הקיים מתאים לשני הגורמים
הרבה יותר. הקברנים קבעו את המימשל
.העירוני.

המנה? משחק קלפים
ף• וח מרכזי זה ניתן בידי מגיד הודות
* ₪לעובדה פשוטה ביותר: יש בידיו
600 אלף ל״י לשנה, שהוא יכול להוציאן
ככל העולה על רוחו.
שום חוק אינו מחייב את החברא להוציא
את הכספים, שהיא סוחטת מידי האבלים.
היא נוהגת להוציא רק חלק קטן מאד מהם
להחזקת בתי־הקברות, שהם מוזנחים ביותר.
הסעיף
העיקרי בהוצאות הוא סעיף הצדקה
והתמיכה במוסדות. החברא עושה זאת
מרצונה החופשי. היא משלמת תרומה של
20 אלף ל״י לשנה למועצה הדתית של תל־אביב,
ובצורה זו מבטיחה לעצמה שקט
מאגף זה. מוסדות שונים ומשונים, הקשורים
לכל מיני חוגים ומפלגות, מקבלים אף
הם תרומות, מאותה סיבה. לכן יש גם ל-
מפא״י וגם לשאר המפלגות הבלתי־דתיות
סיבה מספיקה (ומספקת) לשתוק ולעצום
שתי עיניים. מובן שעיקר הסכומים מוקדשים
למלחמת־הבחירות של הפועל־המזרחי
והמזרחי.
התשלומים העיקריים ניתנים בצורה אחרת
לגמרי. לפי סידורי החברא, רשאי מגיד לשלם
לכל אדם, הנראה בעיניו כנזקק, סכום
שלא יעלה על 5ל״י, אדם הנראה בעיניו
כנזקק הוא אדם המביא פתק־המלצה מהמגיד
עצמו או מאחד מידידיו בחברא. אין שום
פיקוח: אדם נזקק יכול לבוא כל שעה או
כל יום, אם מגיד מסכים לכך.
אפשרות זו להוציא סכומים עצומים ללא
הגבלה היא כוח פוליטי ואישי ממדרגה
ראשונה, והיא פותחת פתיח לשחד כל אדם
הנראה ראוי לכך. בצורה זו משמשים כספי
המתים למטרות חיות.
בשעות הפנויות משרותו הציבורי, הנושא
משכורת בריאה כפי שהוא מקציב לעצמו,
יש למגיד חובבות שהיא נפוצה יותר בין
אנשים בלתי־דתיים, ור,כרוכה לעתים בהפסדים
גדולים. הוא משחק־קלפים נלהב.
רק יושרו האישי מונע בעד מגיד מלראות
בעצמו נזקק, בהתאם למטרות חברא־קדישא.

המתים נותנים לחיות
1שנם אנשים המנסים ללחום במשקהגזל
של החברא קדישא בדרכים פרטיזניות.
תושבי קרית־ביאליק, למשל, הצליחו
להקים לעצמם חברא קדישא מתנדבת,
הכפופה למועצה המקומית הנבחרת. חברא
זו כפופה לפיקוחו הדתי של הרב המקומי,
והיא גובה מכל משלם־מסים סכום מינימלי
של 300 פרוסה כמם חודשי. בבית־קברות
זה, כמו בשמיים, אין הבדלי־מעמדות.
אולם שיטה פרטיזנית זו אינה פתרון לבעיה
לאומית. אחרי שהבטוח הלאומי משלם
את כל הוצאות הקבורה הממשיות, אותן
הוא גובה מן האזרח כמם חודשי, לא נותרה
שום הצדקה לסחיטת הכספים של ה־חברא
קדישא, ולעצם קיומה של החברא
קדישא עצמה כגוף כלכלי.
במדינה מודרנית, לא יתכן כי אחד הש־רותים
החיוניים ביותר, אשר כל אזרח, בלי
הבדל של דת, מין וגזע, סופו להזדקק לו,
יהיה נתון בידיים פרטיות, העושות בו כבתוך
שלהן. הפתרון היחיד הוא ממלכתי :
הקמת שרות־קבווד, לאומי, במשרד הבריאות
או במשרד הפנים, תחת פיקוחו הדתי
של משרד־הדתות, שיזון מכספי הביטוח
הלאומי ולא יגבה אף פרוטה אחת עבור כל
השרותים הכרוכים בקבורה.
זהו השרות היחיד שאפשר לתת לאזרח
חינם, בלי כל דאגה שבגלל זד, ינוצל יתר
על המידה.
עד שהמצב הקואליציוני יאפשר פתרון
זה, ימשיכו החברות הקדושות למיניהן להגשים
בצורה הצינית ביותר את הפסוק הקלאסי
של ההספד הישראלי - :כי במותם
ציוד לנו את החיים ! ״
העולם הזה 974

ספורט

כ ס רגל
טרג די הכדורגלית
ברגע בו הבקיעו חלוצי מכבי יפו את שער
הבוזז בשלישית, במשחק המבחן שנערך
השבת, ניתק כלב בוקסר משטרתי את
הרצועה שחיברה אותו ליד השוטר, פרץ
למגרש והסתער בחמת זעם לעבר הכדור.
אין ספק כי אותן דקות רצו כל שחקני
ואוהדי הכוח לעשות בדיוק כמוהו. כי הכדור
קבע כמעט סוסית את גורלה של קבוצת
הכוח. הם התכוננו במשך חדשים למשחק
המבחן שיתן להם את הסיכוי לעלות לליגה
הלאומית. אימונים נמרצים ואגירת כוחות
היו מנת חלקם בשבועות האחרונים. לפני
המשחק הגורלי הזהיר ראש הקבוצה את
שחקניו . :מי שמפחד, שלא ישחק.״
השחקנים לא פחדו, אולם הם היו נרגשים
ומרוטי עצבים לנוכח התקוה אליה ציפו
משך שנים. כשעלו למגרש, שוב לא היה
זכר למשחקם הקלאסי היפה. לא היה זה
משחק כדורגל, אלא משחק עצבים. ובקרב
העצבים, נחלה הכוח כשלון חרוץ, ניצחה
קבוצת מכבי יפו אשר למרות ששיחקה
בעשרה שחקנים, היתה טובה יותר מיריבתה.
שוב דמתה הכוח לאדם הצמא, המגיע אל
ברז המים ואינו יכול לשתות ממנו. השנה,
היתד, הסכנה כי הצמא יגוע בצמאונו אם
לא ישחקו שחקני הכוח במשחק המבחן
השני כדורגל אמיתי, ללא עצבים, יהיה זה
הסיום לטרגדיה הכדורגלית של הקבוצה.

מאסנים

קינתו המזעזעתשר יצחק זנותא, איש הנוח תר־אביב

״למה שברת את רגלי 1״
חד עשר שחקני קבוצת הכוח
תל־אביב, שנאבקו השבת במשחק
המבחן עם מכבי יפו על הזכות לשחק
בליגה הלאומית, היו לבושים בתלבושת
כחולה־צהובה. על גב חולצותיהם בלטו
ספרות גדולות, מאחת עד שתים עשרה.
היתה חסרה רק הספרה חמש.
שחקן מספר חמש ישב בצד מגרש
הדשא היפואי, מוקף קהל משולהב שהריע
למפלת קבוצתו. הוא ראה כיצד
חבריו, נרגשים ועצבניים, מחמיצים הזדמנויות
ונופלים ברוחם׳ לאחר ששערם
הובקע שלוש פעמים.
אך יצחק זכותא, השחקן הטוב ביותר
של הכוח תל־אביב, לא יכול היה להושיע
לחבריו. הוא רצה לא פעם לקום ולהצטרף
לקבוצתו, לעזור לה במשחק שקול
ובוטח. אולם הוא לא היה מסוגל לעשות
זאת. רגלו השמאלית היתד, נתונה
כולה בגבם.
הוא נפצע לפני חדשייבב היה זה ביום
המשחק נגד קבוצת הפועל רעננה, על
מגרש הכדורגל בשכונת התקוה.
אותה שעה היו ליצחק זכותא ענינים

הרגל עשוי־העצם ואת עצם השוק עצמה.
זכו תא נלקח מיד לבית־חולים.
התאונה שיבשה את כל חכניותיו.
נשואיו נוחו, הרופאים קבעו שרק אחרי
חדשים רבים יצליח לשחק שוב. האבידה
הגדולה ביותר היתד, לקבוצה. כי יצחק
זכותא היה יותר מאשר שחקן או ראש
קבוצה. הוא היה מוח הקבוצה ומצפונה.
חבריו סיפרו עליו בהערצה מקרה אופייני•
באחד המשחקים הבקיע אחד משחקני
הכוח את שער היריב, עשה בידו
תנועה גסה לעבר השוער הנכלם. זכותא
מיהר לעברו, סטר לו על לחיו באמרו
את המשפט שנשאר חרוט בלב חבריו :
״הכוח לוחם באבירות ומנצח באבירות !׳׳
הנסטר ביקש לאחר מכן את סליחת
זבוחא.

בעיטה בפחים
גיל שש עלה זבותא עם הוריו

מתורכיה, התגורר בשכונת שפירא
בתל־אביב. שם סיים בקושי בית־ספד
עממי, נכנם למעגל החיים לעזור לפרנסת
אביו החנוני. הוא עבד במקצועות שו
נוסף
לכך הוא אוהב לחבר חרוזים לשעת
הצורך. בעת שירותו הצבאי בגבעתי
הקים בגדוד להקת בידור קטנה.
הוא היה מתאים חרוזים למנגינות ידועות
ובאמצעות זמרים ונגנים היה משתדל
להעלות את מוראל החברה. גם כיום
הוא מחבר פיליטונים וחרוזים לכל
מיני מסיבות.
באחד הביקורים האחרונים בו ביקרו
מנהלי הבנק האיפותקאי בבית פקידם הפצוע,
שוחחו על עניני ספרות והזכירו
את העובדה כי מרגרט מיטשל חיברה את
ספרה חלף עם הרוח בהיותה חולה. מישהו
העיר בבדיחות כי ראוי עתה שגם
זכותא יחבר משהו. הוא לקח זאת ברצינות,
הוציא מתחת עטו שיר מזעזע וכואב
על פציעתו. הוא קרא לו בעיטה
לא בעיטה, או שיר הבלם הפצוע :

עז רהרפואית
לפני מחצית השנה נדמה היה כי הנה
נמצאה סוף סוף תרופת הפלאים לספורט
הישראלי החולה. כמעט בעת ובעונה אחת
קיבלו שני ענפי הספורט הפופולריים במדינה,
הכדורגל והכדורסל, רופאים זרים בעלי
שיעור קומה עולמי. היו אלה ג׳ק גיבונם,
מאמן הכדורגל האנגלי הצנום והגבוה, ואול־מר
ריפליי הממושקף והצולע, הנמנה בין
טובי מאמני הכדורסל בארצות־הברית.
השבוע 20 ,יום לפני נסיעת נבחרת הכדורגל
הישראלית לברית־ד,מועצות, ו־ 90 יום
לפני פתיחת האולימפיאדה במלבורן, התברר
כי גם רופאים זרים לא יוכלו להתגבר על
הנגע העיקרי של הספורט הישראלי: השליטה
המוחלטת של העסקנים המפלגתיים בכל
ענפיו.
תעסוקה למאמן. ג׳ק גיבונס מקבל
משכורת של 12 אלף ל״י לשנה, סכום
שאפשר להחזיק בו שש קבוצות כדורגל.
תמורת משכורת אגדתית זאת, הועסק ׳גי־בונם
באימון נבחרת ישראל לכדורגל, עיסוק
המסתכם בשתי שעות עבודה לשבוע.
את שאר הזמן בילה בשתיית תה במשרדי
ההתאחדות, או בכתיבת רשימות לעתונות
הספורט.
לא היה זה משום שג׳ק גיבונס לא רצה
לעבוד. פשוט, לא רצו לתת לו לעבוד. האגודות
המשיכו להעסיק את מאמניהן, וההתאחדות
לא מצאה לנכון להעסיקו באימונים
אחרים.
לפני תקופה קצרה, נמצאו כאלה שקבעו
כי אפילו שתי שעות עבודה בשבוע, הן
יותר מדי. הם הציעו שגיבונס יקח את 12
אלף הל״י המגיעות לו לפי החוזה, יחזור
לארצו.

המענין היה שכל ההצעות באו מצד עסקני
נזכבי. היתד. להם סיבה לכעוס על המאמן
הזר, שלא התמצא ביחסי הכוחות, מיעט
להכליל את שחקני מכבי בנבחרת. להם היה
כדאי לותר על הסכום שהושקע בו ובלבד
שאימון הנבחרת יימסר לידיו של ג׳רי בית־הלוי,
מאמן מכבי תל־אביב הותיק.
בהצבעה הגורלית, נשארו אנשי מכבי
תל־אביב במיעוט. גיבונס נשאר. נבחרה
ועדה מיוחדת שמתפקידה יהיה להעסיק את
המאמן הזר. מאז עברו שלושה שבועות,
אולם טרם הגישה הועדה כל הצעה.
?{לכו] צורב. גורלו של אולמר ריפליי
לא היה טוב יותר. הוא אמנם קיבל משכורת
קצת קטנה מזו של גיבונס ועבד מעט יותר
ממנו, אולם רק עד לרגע בו החליט את מי
יש להכליל בנבחרת היכדורסל.
ההרכב לא מצא חן בעיני חלק מעסקני
הכדורסל. הם החלו לטעון שרק תחת אימון
מאמנים ישראליים, תזכה הנבחרת בהישגים,
העלו את הדרישה להחזיר את ריפליי לארצו.
שוב היו אלה עסקני מכבי שהתנגדו למאמן.
למרות התנגדותם החליטה התאחדות הספורט
לאשר את ריפליי כמאמן הנבחרת.
עלבון זה לא יכלו העסקנים לשאת. הם התפטרו
מכל תפקידיהם בהתאחדות>.
העולם הזה 974

יצהק זבותא (במרבז) 194)5

קבוצת הכפיר * 1942
חשובים יותר להגות בהם, מאשר משחק
כדורגל. בעוד שבועיים עמד להיערך
טכס נשואיו לצעירה תל־אביבית, בשם
אסנת. יצחק היה נרגש ומבולבל. הוא
החליט להקדיש את יום השבת לניקוי
דירתו החדשה בצפון תל־אביב, אליה עמד
להכניס את אשתו הצעירה.
אולם כשבא למועדון הכוח, התברר
כי שניים משחקני הקבוצה נקראו לפתע
לשירות מילואים ושחקן אחד חלול. הוא
הבין שבלעדיו יקטנו סיכויי קבוצתו ל-
נצחון, וויתר מיד על רעיון ניקוי הדירה.

״הכוח רוחם באבירות:״
הכדורגל
ץ כו ת?ן
( וכראש הקבוצה לא שכח לחלק הוראות
אחרונות לקבוצה. למגן השמאלי
אברהם אסא, הידוע במשחקו הנוקשה,
היתר, לו דרישה מיוחדת :״היום אל
תשחק משחק נוקשה ואל תיכנס חזק
בחלוצי היריב,״ אמר לו. התברר כי הוא
לא אמר זאת לאדם הנכון.
דקות מעטות בלבד אחרי תחילת המשחק,
התפרץ שמעון פופוב החלוץ
המרכזי התקיף של הפועל רעננה, לעבר
שער הכוח. זכותא ששיחק כבלם, מיהר
בשקט האופייני לו לעברו, כדי לבלום
את ההתקפה. הוא הצליח להוציא את
הכדור מרגלי המתקיף, אולם היריב לא
חדל מרצונו לבעוט.
במקום לבעוט בכדור, בעט פופוב
בעוצמה ברגלו של זכותא, שבר את מגן

נים• החל בליטוש יהלומים וכלה בדפוס,
חלם תמיד על עבודה נקיה ושקטה.
בפרבר התל־אביבי, התחיל ככל כדורגלן
אחר את קריירת הכדורגל שלו בבעיטות
בקופסאות פח ובכדורי טניס.
מאוחר יותר הצטרף לקבוצת הכפיר,
קבוצת נוער של הפועל תל־אביב.
בהיותו בן ,15 הוצע לו לעבור לקבוצה
הראשונה של הפועל, אולם הוא
סירב, משום שרצה להישאר עם בני
שכונתו.
במלחמת השחרור גויס ליחידה קרבית
בגבעתי, הועבר לאחר מכן ליחידה הלוחמת
על מגרשי הכדורגל. עם השחרור
הצטרף?הפועל תל־אביב, עד שנקרע
השריר ברגלו הימנית והוא הפסיק כל
פעילות ספורטאית למשך שנה.
כשחזר לכושר, הצטרף לקביצת הכוח
ובד, הוא משחק זר, חמש שנים, בעיקר
כבלם וממלא את תפקיד ראש הקבוצה.

*** הקני

שאדמו שד תזיין
הבוח קוראים לו

ז \4״לנץ איש מהם כמעט אינו זוכר
איך נולד כינוי זה. רק אחרי צלילה ב־זכרונות,
נזכר זכותא כי פעם עבד במוסך
קובלנץ. החברה החליטו כי השם
ארוך מדי, קיצרו אותו ללנץ.,
כיום עובד לנץ׳ כפקיד בבנק האיפות־קאי,
עוסק בשעותיו הפנויות בקריאת
ספרות יפה׳ המפארת את ספריתו ובשמיעת
מוסיקה קלאסית, חובבות בלתי־רגילה
למדי לגבי כדורגלן.

בוקר של שביעי בדרכי ד,מגרשה
רות אביבית גדלות בי נסכה
רון ועליזות מקרבי פרצה
בכס אליפות ביום זה נמשחה.
במגרש המולה ורעש, ידידים ומכרים
חובבי כדורגל וסתם בטלנים
קוו־ואדיס הכוח י — הקטר צועקים
כאן במגרש כולם מתפרקים
המשחק החל ועליזותי לא נפסקה
והנה שוד ושבר — מכה בי ניתכה
אליבא דאמת הייתי כמרקחה
למה פתאום ינהגו בי ככה?
הבריות לחשו יקבעו: לא הוגן
פופוב הרענני עשני מסכן
כיצד זד, ד,יכה בעלם רך וכן

אשר בתום שבועיים עמד להתחתן
במועצת משפחתי החלטה נחושה
בתום הסיבוב ישא הבלם אשת
והנה פופוב, עמיתי, ללא שמץ בושה
הרסת במחי־יד ההחלטה הקדושה
במקום לחופה שלחני קולגה
למקום כינוסם של קורבנות פגע
מול מחלקת היולדות׳ זו מחלקת הטבע
על שולחן מנתחים רם׳ הרהרתי לרגע
לו פופוב ידידי בתבונה נהגת
ובטרם בבלם נוסף שוב פגעת
שאל ברוך ובנועם בקש מענה
באם ״ענינים״ לו חכה — אל תכה
מבעד לנרקוזה בטרם אישן
שאלני המנתח — שאלתו של תליין
מה תרצה, מה תחפוץ, אמור ויותן
מלמלתי בלחש ל״קצב הקטן״ :
״סדר, בבקשה, שידחו המבחן ! ״
* ראשון מימין בשורה היושבת יצחק
זכותא. ראשון משמאל• בשורה הכורעת
חולי לוי מבית״ר תל־אביב.

קולנוע

מתיחה

הוליבוד
מצא מין א ת מינו

חגיגית

מרילין הבריזה שהיא מתכוונת לשחק ברצינות.
היא רכשה לעצמה את הזכות לבחור
בבמאי משלה, שכרה את סר לורנם אוליבייה
לסרסה הכא, הנסיך הנרדם.
הוליבוד היחד. זקוקה למלכת מין חדשה.
היא נמצאה בחצר האחורית של קולומביה,
עסוקה בהסרטת פיקניק. שמה קים• נובאק.
מאו פורסמו תמונותיה של הבלונדית החטובה,
בעלת פני המלאך וגוף השדה, ברבבות
טפסים. כל חיוך וקריצה שלה בפם־
טיבאל קאן האהרון, הונצחו על־ידי אבירי
העדשה, שעטו עליה כפרפרים סביב הנר.
עלי חאן נכווה מעט ככנפיו, שמט את ידידתו
האחרונה ורקד עם קים עד אור הבוקר.
פתיחה ופינאלה. מפיקי קולומביה
חככו את ידיהם בהנאה, הועידו למען קים
כל הסרטים הגדולים שתיכננו לבתם הסוררת
והמזדקנת, ריטה הייוורת. הם היו מוכנים
להסתכן יותר: לצלם אותה במה שכונה בפיהם
״סצנת האהבה הסנסציונית ביותר שצולמה
אי פעם״ בסרט חיי אדי דאצ׳ין. בה
מתחיל מאהב וותיק טיירון פואר בפתיחה
מנוגנת על פסנתר ומסיים אתה בפינאלה על
ספה הדורה בטרקלין.
אם תפסול הצנזורה ההוליבודית קטע זה,
אזי יתנהם לפחות האולפן בעובדה שהקדים
ומיהר להפיץ את התמונות בעולם.

מרפסת אכדיה לעונת הקיץ
מוצאישבת 16 ,ליוני 19 5 6
בתכנית :

אילנה וחואן

נ יק ופלדמן

זוג הרקדנים

פ רי ס ־ פז מוני

ערב

ונזמרתרר! ודיםאבדיה ־ מנדלבאום
עםהזמרת ^ג׳ ינהג׳ ו י שרות טטשרד

תחבורה

סדיו

טייטטיאנג

רה׳ הירקון י 8׳ טל•

26248

בדבר לתל

פרטים
אביב טל.
הרצליה

נא לפנות
4327 / 8 /9

כשבוע היובל השנתי (החל ממוצאי שבת 16.6.56 ועד )22.6
יינתן ברטים נסיעה אחד (הלוף וחזור) חינם לבל זוג בשירות
תחבורתנו הסדיר.

סרטים
שג אהב גו בהס קו טי ה

הדרך היחידה
הבטוחהלהרוות

התעמלות
• מזון נכון
• מכונות
חשמליות
בכר תאם את דאית
דוגמות
£00553׳

הנחמדות

אם לאב
קרי עוד

היום

אצל

כל זה נכלל
יבוקורס מרוגז
להרזיה

בשילוב נופש ובידור

בםל 1ן

ה שרון

הרצליה־חוף־ים
הדרכה אישית של

החוט פי ם (ארתור ראנק, בריטניה) ,מביא
לבד את שני הילדים המקסימים והמהומים
ביותר שנראו לאחרונה: ג׳ון וויטני
ווינסנט ווינטר.
הילדים, הארי ודייבי, שהתייתמו מהוריהם
במלחמת הבורים, מובאים אל חוות סבם הקשיח
(דאנקאן מקריי) בנובה־סקוטיה, אמריקה
הצפונית. הם נכספים למעט המימון
ואהבה, אך הסב עסוק בשנאת שכנו הוסט
ההולנדי, הטוען לבעלות הגבעה הסמוכה,
ובכוונה להרגו אם יעלה עליה.
מאורע חשוב מציל את הילדים משיגרתם
האומללה. הארי מוצא בקצה היער תינוקת,
מביא אותה לטובתם החשאית. התינוקת תהיה
שלהם. הם משקים אותה כל שעה מחלב
גנוב מן העז, מכסים אותה, והארי הבכור
ישן בלילה בסוכה כדי לשמור עליה מפני
הזאבים.
אושרם הקצר פג כאשר נודע לסב שהארי
לא ביקר יומיים בבית הספר. הוא כולא
אותו בדיר האפל למשך כל הלילה. דייבי
הקטן הולך למלא את מקומו בשמירה בסוכה,
אך נתקף פחד. בהישמע בכייה של
התינוקת, הם מתוודים בפני הסב.
במשפטו של הארי, הנאשם בחטיפת בת
הופם בכוונה תחילה, נוכח הסב קשה־היום
באשמתו, בשנאה שהפיח ובאומללותם של
בני ביתו.

גפ ש סו ברת בגו ריפה

קורם ראשון מתחיל ב־ 5ליולי. המחיר
נוח. המקומות מוגבלים. הרשמי מיד.
לפנות: אולפן ״לטפוח החן״ רח׳ חיסין
24א׳ (ליד הבימה).
טלפון תל־אביב ,25419 רק בין השעות
9—8בבוקר 9.30—7.30 ,בערב, או
מלון השרון ,67834 ,ת״א

הסוטה (אלקטרה איטליה) .הצרה עם
לולו שאין היא יכולה לומד לא־לא, ואם
היתד, ממשיכה להיכנע ל תמו תה של אל־וזירה
השמנה, אוי היתד. בריגדה של גברים
עוברת על גופה הנהדר של הבריג׳ידה.
ג׳מה־לולו הקרתנית, נישאה לבעלה הפרופסור
הממושקף (גבריאל פרצטי) אחרי שהתברר
לד, כי הצעיר האריהטוקראטי בו התאהבה
הוא אחיה. סיבר, מצויינת לסבול לאורך
כל הסרט. היא השתעממה מאד בחברת
בעלה ואלמלא אלווירה השמנה, רוזנת רומניה
מדומה, היתד, מבלה את שאיית׳ ימיה
בשיעמום מחריד.

נגרמות על־ידי אבדן תעודות
שאין לחדשן. העתקת
תעודותיך על־ידי העבודה
המומחית של ״פוטו ברנד״
מונעת צרות של אבידה.

אלווירה, כיאה למסורת המלודרמות האיטלקיות,
אינה אלא סרסורית לדבר עבירה.
אחרי שנכשלה ג׳מה פעם אחת, הריהי נתונה
לשבטה.
היא היתד, ממשיכה להתגלגל במיטות זרים,
אלמלא התאהבה לפתע בבעלה. הזוג
עומד לעבור לרומא, וג׳מה, הרוצה להיפטר
מנוכחותה הטחטנית של אלוזירה המתכוונת
לעבור אתם, דוקרת אותה בסכין.
אך שלא כבסרט הוליבודי, אין על הגיבורה
בכרט זה, לפי ספרו של אלברטו מו־

הגב׳

פלצ׳י
תוצאות בטריות

11] 13ב דנ ד
חימה, דןו.1ב ו ; ח ל 1ק 31

* שמה האמיתי׳ :טרילין.

•מאהבים נוכאק ופאוול
מה תאמר הצנזורה 7
ראביה, למות בעד חטאיה. היא סובלת רק
זעזוע עצבים קטן.

אוי, מ מ בו !
ממבו (פונטי דה־לורנטים — ,פרמונם,
איטליה — ארצות הברית) הוא בן כלאיים
משונה, המביא לבד את המאנגאנו מינוס
20 קילו מאז האורז המר, יפה מאד, אצילית
וקרירה כפסל. דבר אחד לא נשתנה אצלה :
משחקה העצי.
ג׳ובאנה היא בת ונציה ענייה שהחליטה
לצאת מאשפתות, להיות למישהיא, נתקלת
בדיוק ברגע המתאים בטוני סלרנו (שלי ודד
טרז) ,מנהלת להקת המחול של קחרין דאב־האם,
המצרפת אותה ללהקתה, עושה ממנה
כוכב גדול.
תוך ריקוד הממבו בגוף מתפתל ובפנים
קפואות, חוזרת ג׳ובאנה עם הלהקה לונציה,
רוצה להתנקם ב(א) מאהבה ריקודם מאריו־
(ויטוריו גאסמאן) שסטר לה לפני צאתה ואמר
שלעולם לא תצליח( ,ב) ברוזן אנריקו
דמוני (מייקל רני) שאנס אותה בנשף מסכות.
במקום זאת היא עוזבת את המחול, מוצאת
את עצמה כפילגשו של הראשון, מאוחר
יותר אשתו של השני, ואחר כך אלמנתו. המפלט
היחיד שנותר לה: המחול.

יומן ה חד שו ת
• מיכרח היה לקרות: חברת קולומביה
תסריט את חיי רין־טין־טין, תמסור את התפקיד
הראשי לנכדו של הכלב המפורסם.
• אחרי הצלחתו הקופתית הגדולה של
לגיהינום, וחזרה, יוסרט המשכו: הדרך חזרה,
ידון על בעיות שיקומו של החייל המשוחרר
המעוטר ביותר של צבא ארצות־הברית, אודי
מרפי.

ה חו ט פי ם

אנשים

בסו? השבוע
• ראש הממשלה דוד סן־גוריון, בתשובה לשאילתה בכנסת על פרשת

ש רי פ ה מפא״* ת

פיטורי מרדכי שטטנר, שהסעירה את המדינה כולה :״אין לי מושג מכל העניין הזה.״

לראש הממשלה דוד כן־גודיון יש סיבות
פרטיות מאד לכנות את נסורת המתנדבים
בשם ״ג. פ .או. פרטי״ בכל הזדמנות מעל
במת הכנסת: הוא המציא כינוי זה מיד לאחר
שהשורה פירסמה כמה מתעלולי בנו,
עמום כן־גוריון ...תרומה נוספת לחיפוי
על המועלים־למיניהם תרם בי. ג׳י. השבוע,
בקראו לנוער, מעל במת מרכז איחוד
הקבוצות והקיבוצים ,״להשקיף על המתהווה
בארץ בפרספקטיבה היסטורית ולא להיתפס
לרכילות הפושה בארץ הערה אחרת של
בן־גוריון: בבקרו השבוע בתמרון צד,״ל אישם
בחירתו של המשורר נתן אלתרמן,
הציע למפקד הכוחות בתימרון לצרף לטורי
המשוריינים שנעו בשטח גם את הטור השביעי•••
באותו זמן עצמו, נכנסה אשתו פולה
לבית־חולים לניתוח קל בעין, מבלי שתגלה
את הדבר לבעלה. היא הסבירה אחר-
כך לבי. ג׳י. כי לא רצתה להטרידו בעצם
ימי המאבק עם שר־החוץ משה שרת...
הסנסציה האנושית של השבוע: במסיבה לזכר
חיים ארלוזורוב קפצה אלמנת המנהיג
הנרצח, סימה ארלתורוכ, לעבר יורש
בעלה, משה שרת והתריעה לעומתו :
״משר״ אם אתה נותן להם להוציא אותך
(מהממשלה) אתה לא בן־אדם אחר־כך
פנתה סימה אל ציפורה שרת :״אני
הגנתי על חיים יותר מאשר את מגינה על
משה יעל, בתו של מזכיר ההסתדרות
מרדכי נמיר, שר,חלימה לא מזמן מכזזיד,
קשה לאחר ריפוי ממושך, נקראת עכשיו בהלצה
בפי כל מכריה בשם ״מפא״יניקית שרופה״
...ידיעות אחרונות נאלץ השבוע
להשאיר ברגע האחרון כתם לבן בעמוד הפנימי׳
ממנו הוצאה בחפזון ידיעה שלפיה
מונע מזכיר מק״י שמואל מיקוניס מחברו
למפלגה ח״כ משה (״הדוקטור״)
סנ ה לנסוע לביקור ברומניה. הסיבה: באותו
יום עצמו הפליג סנה לרומניה בשעת
הדיון על דירת־השרד של שר־האוצר

• ח״כ חרות יוסף שופמן, בשעת דיון בכנסת על אחד החוקים :״אני
חושב שכל החוק הזד, הוא, אם להשתמש במימרה השגורה עכשיו בכנסת, משגה
אסתיטי.״
.״גזרום אלם פוסט״ ,במאמר מקיף על סיכסוך שרת־בן־גוריון :״דומה
שזו היתר, שאיפתו הנסתרת של ראש הממשלה — כי בהיעדרו מן החיים המדיניים
(בשבתו בשדה־בוקר) ,יתעלו אישים אחרים לדרגת׳ ריאליסטים הוגים. הדבר לא
היד, כן, ויש להצטער על כך.״
.העיתונאי שלום רוזנפלד, באותו עניין
עתה לצמרת מפא״י. נושא ההתחרות: מי ילך.״

״התחרות הצעידה עברה

אל תתיא/וי
ע״יו כנסת 6

• ח״כ חרות יוחנן כאדר, בתגובה על סידרת הכתבות בריעולם הזה, דת
או ביזנס :״אני פוחד מהרבנים. בכל מלחמה נגדם, אני אהיה העריק הראשון•״
• הכוככת אניטה אקכיג, כשנשאלה בשעת ביקור בלונדון לדעתה
על האנגלים :״אני אוהבת אותם. הם עושים כל דבר אצילי. הם מסוגלים לחתוך
את צתארך ובאותו זמן לתת לך הרגשה כי הם עושים לך טובי׳•״

אליו הוזמנה על־ידי ממשלת צ׳כוסלובאקיה.
בשובה לאיטליה׳ מצפה לד, שם הצעת־חוזה
שנתי, המבטיח לה משכורת חודשית של
1200ל״י. חיה החליטה לחתום על החוזה,
רק במקרה שבעלה, הנמצא עדיין בארץ, יסכים
להצטרף אליה למשך שנה זאת לעומת
זאת, מעוניין וויטוריו דה-סיקה
להפליג מאיטליה לישראל, על מנת להסריט
את •מגילת אסתר. את תפקיד הגיבורה הראשית
תשחק ג׳ינה לולוכדיג׳ידה
דואר מוזר החל מגיע אל שחקנית התיאטרון
הקאמרי רהל מרכוס, שבחייה הפרטיים
היא אשתו של נתן אלתרמן: לאחר
שהתיאטרון הקאמרי הדפיס מודעות פירטו״
מת להצגתו, בהן נאמר כי ״השדכנית המלי־זה,
מרת דוריס גאלאגר־לוי (אותה משחקת
רחל מרכוס) ,מקבלת קהל כל ערב באולם
מוגרבי״ ,החלו זורמים אל השחקנית מכתבים
של מבקשי־שידוך הסופר משה
שמיר, מחבר מלחמת בני־אור, סיפר הש
רות
פורד וקדייזלר הקונצרט האחרון של
לייאונל האמפטץ בירושלים הוקלט
על מנת להשמיעו ב־ 185 תחנות שידור ב־ארצות־הברית.
הציע אחד העיתונאים שם
לתוכנית :״ג׳אז מעיר־הקודש פחות
מזל היה לתזמורת ההאמפטונית בבאר־שבע,
מקום בו נגנבו מחדר־ההלבשה זוג־מכנסיים
של אחד המנגנים ...באותה הזדמנות נגרם
עלבון לאשתו של המנצח, גליידיס האט־פטון.
השייך סוליימאן אל־הוזייל,
שביקר בקונצרט עם מחצית בני־שבטו, הזמין
את האמפטון לביקור באהליו׳ התעלם
לחלוטין מנוכחותה של האשה, שנעלבה ועזבה
את המסיבה סרט ישראלי קצר חדש,
המכוון בעיקר להצגה בטלוויזיה באר־צות־הברית,
יופק בעתיד הקרוב. הוא ייקרא
בשם כינורו של דוד הטלך, ואת צלילי הכינור
יספק הכנר הישראלי עסרי גימלי
ם ...מבין 1500 משתתפי תחרות הצעידה
של צה״ל היה לאזרח אחד מזל בטוח :
חיים חטואל, איש מושב יישרש שהגיע
ראשון בין האזרחים. הוא זכה לפרס מיוחד
מטעם חברת סוליאתן: כרטיס טיסה להולנד
וחזרה, שם ישתתף בתחרות הבינלאומית.
״חשבתי שאני אזכה בזוג הסוליות החדשות
שסוליאתן חילקה לכל משתתף,״ התוודה.
״עכשיו אצטרך לבלות אותן בהולנד.״

״ ב לי הי טלו־ ל א לד״
כשהופיעה השבוע חוברתו של הפרשן המדיני
גחום וילנסקי על משה שרת*,
נתגלו גם שורה של פרטים על עמודי־התווך
במשרד־החוץ.

חד־גדיאי קישון (ימין) וידיד• על שפת־הים
בגב שזוף לעולם הרחב
לוי אשכול בוועדת הכספים של הכנסת,
סיפר ח״כ חרות ד״ר יוחנן כאדר מעשה
שהיה בשר־האיצר הקודם, אליעזר קפלן
המנוח: כשביקש קפלן בשעתו למנות את
בתו כמזכירתו הפרטית, אם לא יהיה בכך
פגם מבחינה ציבורית. המינוי הוצא לפועל
רק לאחר שאיש לא ראה בכך כל פגם
סגן שר־ד,חקלאות זאכ צור, שסיפר השבוע
במסיבת עיתונאים על הישגי הייצור החקלאי,
לא פסח גם על פריט זעיר בטבלת־הייצוא :
600 צפרדעים, שנשלחו למעבדות מדעיות
בהולאנד ובצרפת, תמורת חצי־דולאר לצפרדע,
כמטבע זר הרב הראשי לצה״ל אלוף
משנה שלמה גורן הביע השבוע את התלהבותו
מהצעת חייל דתי להקים גדוד של
תוקעי־שופרות, שיילחמו׳ בשעת־הצורך, בשיטות
הבדוקות ור,מנוסות מימי נצחונו של
יהושע בן־נון בקרב יריחו.

בשיטתהסרט הנ ע
חיה הררית, שהשלימה באיטליה את
צילומי סרטה גיבורת־היוס, תצא בקרוב ל־פסטיבאל
הסרטים הנערך בקארלובי־ווארי,
העולם הזה 974

בוע כי 24 שעות לאחר שפנה אל הרמטכ״ל
משה דיין בשאלה גלוייה מעל דפי על
המשמר, בא לביתו שליח והזמינו לבית ד,־
ימטכ״ל לשיחה בעניין זה במאי תיאטרון
זירה מיכאל אלמז נאלץ השבוע לפרסם
בעיתונות מודעת־התנצלות לשריראי רפאל
הלפרין, על ששמו הוכנס בטעות למודעה
על נשף אמנים שאורגן על״ידי זירה חד
בי המדור חד־גדיא של אפרים קישון
ייאלצו לחכות לו שלושה חודשים, עד שובו
של המחבר מסיור קצר באירופה, אותו ינצל
לראיית מחזותיו המוצגים שם ולכתיבת ד־שימות־מסע
שבועיות. את ימיו האחרונים
בארץ ניצל קישון לישיבה אינטנסיבית על
שפת־הים כדי להופיע בעולם הגדול כשהוא
שזיף כדבעי כאשר נתפרסמו בשבוע שעבר
המשכורות הגבוהות ביותר בארצות״
הברית, בלטה בתוכן משכורתו של פרשן
הטלוויזיה אדוארד מוראו, שביקר לא
מזמן בישראל תוך הכנת סרטו המפורסם על
ישראל ומצרים. הכנסתו בשנה האחרונה :
790 אלף ל״י, כמחצית מהכנסות מנהלי חב•
נתב מעריב אהרון דולב

פישר, שעבר שני ניתוחים ונאלץ לשמור
על דיאטה חמורה, סובל עתה באנקרה
יסורים רבים בגלל הכנסת־האורחים המוסלמית
האופיינית של התורכים, המאלצים
את הציר לאכול כמויות גדולות של מאכלים
מזרחיים שאינם מתאימים לו השגריר
בבריטניה, אליהו אילת, סיפר לע-
תונאי ישראל, אחרי ההצבעה הגורלית באו״ם
על הקמת המדינה היהודית, כי ״חבר של
אחת המשלחות הערכיות לחש לי: מעתה
נהיה שכנים טובים.״ למחרת היום פרצו
המאורעות בארץ־ישראל אריה אשל,
לשעבר קונסול כללי של ישראל באוסטריה,
עורר פליאה כאשר הציע כי ישראל תמכור
לאוסטריה ברזל, נחושת ומגנזיום, מן
האוצרות הנמצאים ב״מדבר באר־שבע״ .לעומת
זאת הציע כי אוסטריה תמכור לתעשיות
ישראליות גרוטאות־בחל. כשחקרה ממשלת
אוסטריה את האפשרויות, נתברר לה
כי ישראל מייצאת בעצמי, גרוטאות ברזל
טוסיה ארזי, לשעבר נציג ישראל באיסטנבול,
נאלץ לעכור לדרום־אמריקה, לדברי
וילנסקי, אחת שאמר ליהודי תורכיה, שסירבו
להגדיל את תרומותיהם :״אני רואה שנחוץ
לכם היטלר. בלי היטלר לא ילך ד.ענ־
* ראה עמודים —5ג.

רדין
דיל

פ רסו מ ת

עשו י מאריג דקיח

אוריגינל ,

ת ל -אביב: יחר י

חיפה: רח׳ הרצל 37

3ק*דו ת5:מר ״אלפא״
נמשכת הרשמת צעירים

תל־אכיב, רחוב בלפור .6

נוס עשו דירות
יוגרל פין פותרי תשבץ ״העולם הזה״ 974

מאוזן .1 :יריבו
של בי. ג׳י.5 ! .
אחד מקדקדי המשולש
הערבי ; .8תוצאה
של לכלוך .10 :
מושב המלך ! .12חלק
ב 14 קישוט
הבמה ! .17 אל הרועים
.18 :ז׳וק, בלשון
יותר משובחת!
.20 גיהינום :
.21 גם הוא וגם התפוח
לבלבו ! .22
מה שכל איש חשוב
כותב על־מנת לפרשיחדל

לאחר
להיות חשוב ! .24
בלעדיהן ההנקה היא
בעייה קשה ! .26
שיכון בקרבת תל־אביב
; .28 המלכה
הסרבנית ! .29 ריקוד
! .30 העונד. הנעימה
ביותר ! .33
אשד. הנמצאת זמן
רב בארץ! .35 כוכבת
שבדית שהיתה מפורסמת
לפני זמן
רב ! .37 הדל״ת של חב״ד ! .39 התי״ו של
תנ״ך .41 :פה .42 :תחמושת הקשת ! .43
עשרה שהועלו לתלייה ! .45 קריאה הדורשת
מבחיר הציבור לנטוש את עמדתו ! .46
נותנים בו את רגלי האסיר ; .47 כתר !
.49 מקום מסתור לאנשי קדם ! 30 הליצן
בקרקס.
מאונך .1 :יישוב בגליל התחתון.2 ,
אות הידיעה ! .3יום המנוחה ! .4סרח!
.6אינווליד ! .7כן, בלשון זרה ! .9ד״ר
בנימין הלוי ! .11 לה 120 חברים ! .13
עיר נפט סובייטית 15 בלעדיו אין לחם ;

לועזית

הכסף ענד. אתהקול

ע 1לוםלך, חיוך

מפעם לפעם, כאשר מנהלי קול ישראל
היו מקוננים בפני הציבור על תקציבם י״,
זעום, הושמעה הצעה להפוך את שירות השידור
לתחנר, מסחרית או מסחרית־למחצה,
להעמיד שעות־שידור לרשות מפעלים ועסקים,
לצורכי פירסום תמורת תשלום קולני.
לא היה שום דבר שיזעזע יותר את
מנהלי קול ישראל, הדבקים בדוגמה הברי״
טית של שירות שידור ציבורי.
בד בבד עם דחיית ההצעה, החלו
לחפש בקדחתנות אחרי גופים שישלמו כסף
טוב בעד השמעת שסם ברדיו.

״ביום החמשררעשר התעוררתי לצלילי
מוסיקה מן החצר, שבאה נזמקלטו הנדיב
של שכן• היה זה אנדנטה יפה של מוצארט,
המזכיר כתמיד את השחר, המוות, חיוך
מסויים. הקשבתי לו רגע ארוך, כשאני שוכבת
ללא נוע במיטתי. הייתי מאושרת למדי.
בעלת הבית קראה לי. ביקשו אותי בטלפון.
נכנסתי לתוך חלוק מבלי למהר ו
2דרות
לביכוי-שריפות. אי אם־
שר היה, כמובן, לפנות לחברות מסחריות
רגילות מבלי להודות קודם כל בפני יי־ציבור
על שינוי עקרוני זה. לכן העדיפה
הנהלת קול ישראל לקבל מזומנים רק מ״
ידי גופים מהסוג הנקרא ״ציבוריים למחצה״,
ואילו הציבור התמים נתבקש להאמין כי
אלה מושמעים באוזניו בגלל העניין הציבורי
המיוחד שלהם. לאסונו, לא יכול היה ה
מאזין לגלות בהם עניין פרטי כלשהו.
כך הוזמן המאזין לשמוע תסכית על כי
בוי שריפות (המשלם: המועצה למניעת
שריפות) ועל כללי שמירת הבריאות ב־עבודה
(המשלם: הוועדה להיגיינה מקצועית).
בפתחי את המקלט מבלי שהוזהר מראש,
הוא נאלץ להאזין לדברי ראש עיריית חו־שיסטאן,
המשלם לקול ישראל שלממים קבו־עים,
אחרי שמימן לאותה מטרה את ייק״
מת האולפן החיפאי. קמצנים יותר בתקצי־בם
ד,ם ראשי עיריות מפא״יים אחרים, כ״
גרשון אגרון מירושלים, המסתפק בשתי
דקות בשעת הצהריים העולות, בזול יחס׳,
רצוגך להודיע? בבקשה. לפני זמן
קצר הודיע קול ישראל במיטב רמקולים, לציבור,
כי מעתה ישדר בחדשות הודעות של
גופים ציבוריים תמורת תשלום. באותו זמן
עצמו, עסקו מנהליו בסודי־סודות בתיכו
ן המישדר השבועי הקבוע הראשון תמו
רת תשלום.
מממן התוכנית החדשה היה הפעם המועצה
למניעת תאונות דרנים שהחליטה לא ל
הסתפק בתסכיתים חד־פעמיים, עבורם שילמה
בעבר. תמורת 500ל״י לחודש, תקבל מעתה
המועצה רבע־שעה צהדיימית ורבע שעה
ערבית מדי שבוע בשבוע, לצורכי תעמולתה.
רק חלק מן הסכום יידרש לצורכי התוכנית
עצמה. בשאר מתכוון קול ישראל לממן תוב־ניות
חשובות אחרות, כמו במערכות העבודה
(בה משקיע, אגב, מכספו גם הוועד הפועל
של ההסתדרות) או י לאשה העובדת (בתמיכת
מועצת הפועלות).
המאזין יסבול את הכל בשקט, כדרכו.
אך אילו ניתן לו פעם לרגע המיקרופון, היה
בוודאי שואל: אם כבר הוחלט למכור ש־עות
שידור בכסף מלא, מדוע חייבים למכור
אותן רק לאלה המתחייבים מראש לשדר
תוכניות משעממות עד מוות ובלתי־ניתנות
להאזנה?
תוכניות אין ״ ד בר״

.16 בהן מכוון הסום ! .17 ולד הנולד טרם
זמנו ! .19 תכונה שכיחה אצל בעלי־יכולת !
.21 מקים תורכיה החדשה ! .23 אחת המשרות
של חיילות צה״ל ! .25״שיח
.27 היונק הגדול, בים ! .30 מדבר אפריקאי !
.31 בירה אירופית ! .32 חיוני למטוס בוכנה
! .34 הגיבור האמיתי של המרד על חקיין
; .36״עלי ענו לה 38 אילן !
.40 המנון בלתי מסתיים ! .43 מנהל משרד
הפיתוח ! .44 אותו משלמת חברת הביטוח !
.46 קריאה המכוונת לנהג ! .48 האיש של
קוריאה.

ספרן ם

כל תלונה של המאזינים על היעדר הו־מדר
בתוכניות קול ישראל, מביאה בדרך
כלל הבטחה מהנהלת שירות השידור כי
לא תחסוך מאמץ להעלות חיוך, במקום פיהוק,
על שפתי המאזין.
התוכנית היחידה שהגשימה הבטחה זאת,
היתד, שלושה בסירה אחת, בה נדרש צוות
הומוריסטים להיחלץ ממצבים תמהוניים ולהשיב
על שאלות מוזרות.
אחת השאלות של מנחה התוכנית, יצחק
שמעוני, במישדר האחרון של שלושה
בסירה אחת היתד מה ארוך יותר מצוואר
של ג׳יראף?״
המוצלחת מכל התשובות לדעת הקהל
;שמילא את אולם בית הילל הירושלמי,
היתד, תשובתו של איש־הצוות שאול ביבר שאמר
:״המדור קצרות של דוד זכאי בדבר.״
אך המאזין שפתח את מקלטו בשבוע
שעבר לא זכה לשמוע תשובה זאת, ואף
לא את גלי הצחוק הסוער ומחיאות
הכפיים שבאו בעיקבותיה.
מצנזר התוכנית, שקיצץ את הקטע מסרט
ההקלטה, הבין יפה כי אם יש ברצונו
לקבל את משכורתו מקופת קול ישראל גם
בחודש הבא, מוטב לו להתבדח על נושאים
מקודשים פחות מאשר דבר ועורכיו.

סופרת סאגאן
פשוט מאד, אשה מאוהבת
ירדתי. חשבתי שהיה זה לוק, וששוב לא
היתה לדבר חשיבות גדולה. משהו חמק ממני.
״מה שלומך 7״
הקשבתי לקולו. היה זה קולו. מניין באו
לי שלווה זו, רון זה, כאילו משהו חי,
חיוני נפרד ממני 7הוא הזמין אוון׳ לשתות
כוסית בחברתו, למחרת. אסרתי: כן, כן.״
חזרתי לחדרי, מלאת קשב. המוסיקה נגמרה
והצטערתי שהחמצתי את סופה. לפתע
ראיתי את עצמי בראי, וראיתי את עצמי
מחייכת. לא מנעתי בעד עצמי מלחייך, לא
יכולתי. ידעתי פעם נוספת שהייתי לבדי.
תקף אותי החשק לחזור על המלה. לבדי.
לבדי. אבל מה, בעצסיז הייתי אשה שאהבה
גבר. היה זה עניין פשוט: לא היתה כל
סיבה לעשות העוויות.״
מפלצת קטנה. זהו העמוד האחרוו
בספרה החדש חיו ך מ טויי ם של פרנסואז
סאגאן, הצרפתיה בת ד,־ 21 מחברת שלוט לן,
עצבות *.הרבה דובר ונכתב עליה מאז יצא
ספרה הראשון, לפני כשנתיים. חששו לפיר־סומר.
הפתאומי, לסכומי הכסף העצומים שהרוויחה
מתרגום עצבות ללשונות רבות, לאופן
הפראי בה גד,גד, את מכונית המירוץ.
לאלה שחיכו בקוצר רוח ציני לצאת ספרה
השני, שנכתב בשלושה חודשים, ציפתה
אכזבה. חיוך מסוייס רחוק^ מלהיות כשלון.
הכל רואים בדמותה של גיבורת הספר, דו-
מיניק, המנהלת הרפתקת אהבים עם גבר
קשיש ונשוי, את בבואתה של פרנסואה.
כפמסואז, דומיניק היא בת .20 לשתיהן
אותו החיוך! יש בו מן הרוך, האירוניה,
׳העצבות, והאדישות. שתיהן מסוגלות לבלות
את כל אחר הצהרים בבית־קפה ולשלשל
מטבעות בנות 20 פראנק בזו אחר זו למכונת
התקליטים כדי להאזין לאותה מנגינה. שתיהן
אינן מקשיבות למה שאומרים להן, שתיהן
אוהבות ״להסתחב בשמש״.
אמרו על פרנסואז שהיא מפלצת קטנה.
שהיא צינית, שהיא מתעלמת מן המוסכמות,
שיש לה האומץ לא לשקר לעצמה.
פרנסואז, כתמיד, אדישה למתרחש סביבה.
אחרי שמכרה את זכויות ההסרטה של שלום
לן, עצבות למפיק האמריקאי אוטו פרמינגר
ב־ 45 מיליון פראנק, קיבלה כבר הצעות
שמנות לספרה השני, ריחף החודש חיוך
מסויים על שפתיה.
• יצא בעברית בהוצאת קרני.
העולם הזה 974

החי
מגהג מק-מי

טרגדיה אנושית גדורה מתון שורותיו שר נסק־דין יבש

^ ירושלים, הודיע דובר משרד
^ הבריאות כי משרדו יקים בכפרים
הערכיים מקלחות ציבוריות,
הבטיח כי מקלחות אלו יהיו נפרדות
לגברים ולנשים כדי *לשמור על ה־מינהגים
הערביים.״

האוושה: שיחל מטת

מיזוג גלויות

באותו יום חמישי אני באתי מהעבודה
שלי — סבלות. אני עמדתי על־יד בית
שמוש צבורי שעל־יד אגד, עם אופנוע של
הובלה. אחרי העבודה נכנסתי לאגד, שם
ראיתי את ג׳ורג׳ .אמרתי לו אם הוא מעונין
למכור מנת דם, אמר לי כן. ישבנו
לדבר על הענינים של דם.
פתאם ראיתי את הילדה הקטנה באה.
אני לא יודע מה שמה, היא דיברה עם
שושנה ומרגלית. אז אני שאלתי את ג׳ורג׳
מה עושה הילדה הזאת. או הוא אמר לי
שהיא הולכת עם בחורים.
אז אני לא תיארתי לעצמי שילדה בת
תשע תלך עם בחורים. אז ג׳ורג׳ קם ודיבר
אתה ואמר לה הא חמש לירות. ואני
התכוונתי למסור אותה למשטרה אדוני.
אמרתי לה שאני אתן לך 15 לירות,
שבי באגד.
היא אמרה שהולכת לבית שמוש. פתאם
הפסו אותנו המשטרה בפנים אגד. אילו רציתי
ללכת אתה, הייתי נותן לה חמש
לירות, ודי. לא דיברתי עם הילדה שום דבר
על עבירה. אמרתי לה: כמקום חמש לירות
אני נותן לך 15 לירות שתקני בגדים.
היא אמרה לי: תראה לי כסף. אמרתי
לה פה זה לא יפה. לא דיברתי אתה על
עבודה בכלל. כשתפס אותי שוטר ברחוב יפו,
לא אמרתי דבר. אני סוחר בדם. יש לי
הרבה מנות דם. אני עוסק בזה אחרי העבודה
כבר שנה. ג׳ורג׳ הסכים לתת דם.
אני לא רוצה שהילדה הזאת תתקלקל עם
הבנות האלה. הצולעת שושנה היתר, זונה
וגם מרגלית זונה. לא הכרתי את שרה לפני
זה, ולא חשבתי ששרה היא זונה. ג׳ורג׳
אמר לי שאפשר לשכב איתר .,וגם הודה
(שבעל) אותה בבית מלון. הוא אמר שמקבלת
חמש לירות.

^ נהריד! ,שינה מוכר־העתונים
מן המעברה הסמוכה את שמי
מאלחנן דרוויש להנס דרוקר.

התחרות כדרד-הוגגת
^ יפו, קיבלה הנהלת קולנוע מ־
• 2קומי בקשר, חתומה בידי *אגודת
בנות המקום״ לא לד,ציו׳ יותר
סיכים של מרילין מונרו, מס וון ש־
״אחרי כל הצגה כזאת׳ מקבלים הבחורים
שלנו מושגים על דמות האישה
שאין להם כל קשר עם המציאות״.

עבודה נקיה
ך* תל״אכיב, מסר עורו־הדין
1שלמה כהן את מכוניתו לניקוי
לצעיר שעמד בפתח משרדו, גילה
בצאתו כי הצעיר נעלם יחד עם המכונית.

השקעה כדאית
^ ע כו, לאחר שנפל ארנקו ובו
4שבע ל״י אל תוך הים, שכר עוזי
גוטמן סירה ורשת דייגים, עמל
שלוש שעות, לא מצא את הארנק,
הצליח תחת זאת לדוג שלל דגים,
אותו מכר ב־ 12ל״י לבעל המסעדה
הסמוכה.

מהירות מופרזת
^ ירושלים, החזירה המשטרה
^ את מכוניתו הגנובה של מיכאל
צור, ממשרד המסחר והתעשיה, עוד
לפני שבעלה ידע על גניבתה.

זרע הפורענות
^ רמת־־השרון ללזומלל!א?ר
2שמואל גרין למשרד החקלאות
כי שדהו הצמיח עגבניות, למרות
שזרע בו פלפל מתוק׳ שיגר מכתב
התנצלות, כעבור שבוע, בו הסביר
כי טעה, מאחר שאסף את העגבניות
משדהו של השכן ולא משדהו הוא.

צו האופנה
ן * תל־אביב, יצאה שולמית בר־גר
מרחצה בים, הופתעה לגלות
כי חולצתה הצבעונית נעלמה, מצאה
במקומה חולצה אחרת, בתוספת
פתקה שהודיעה :״הצבעים שלך
התאימו לי יותר.״

מצא מין את מינו
ד צריפין, הפגין גרשון נתן את
^ שמחתו על כי סוף־סוף עבר
ניתוח סירוס, הביע את התמרמרותו
על הנהלת בית־החולים, שהחזיקה
אותו במחלקה של גברים, למרות
שכבר ראה את עצמו כאשה.

רוח ערכים
^ ירושלים, לאחר שנעצר בחור
נטורי קרתא בגלל השתתפות
בהפגנה נגד מכירת כרטיסים בקולנוע
ציון במוצאי־שבת, נשאל במשטרה
אם הוא מודה באשמת נשיכת
ידו של קופאי הקולנוע, ענה ״אם
אני אשם במשהו, הרי זה בנגיסת
טריפה ! ״
העולם הזח 974

הנאשם: מאיר בן יוסף מזרחי (,)23
משערי רתמים ירושלים, בתי סמרה אפרים.
נאשם )1בשוטטות בנסיבות חשודות ; )2
בנסיון לשידול צעירה מתחת לגיל 16לדבר
עבירה.

כתבהאשמה: ביום 10.5.56 פנה הנאשם
אל הילדה שרה ב. בת , 13 הציע לה
15ל״י עבור בעילה ושוטט במסיבות חשודות.

דהשרהב די ד
אני בת שלש עשרה. הייתי לומדת בבית־ספר
רוחמה עד כתה ג׳ .אחר־כך למדתי
בבית־ספר בן־יהודה עד כתה ד׳ .אמא רצתה
לשלוח אותי לעבודה, ועבדתי בחדשית
במשק בית. בפסח ראיתי שקונים לילדים
בגדים ולי לא קונים, אז הסתובבתי ברחובות.
אינני
יודעת מה זאת שבועה, אבל אני
יידעת שבבית המשפט אני מוכרחה להגיד
את האמת. איי שמו יעקב. אמי שמה חנה.
אני זוכרת, זה היה לפני 10 ימים. זה היה
על־יד בתי השמוש שליד אגד. אני נכנסתי,
אהר־כך יצאתי משם, והנאשם נגש אלי
ואמר לי: בואי תראי, יש לי עבורך עבודה.

הוא אמר לי שהוא שולח אותי לבחור
אחר. אז אמרתי לא כדאי. יכול לעשות
לי משהו. אז הוא הלך ישר ואני
התחבאתי על־יד אגד. אז פחדתי ללכת הביתה,
כי הבטחתי שאביא הביתה שש לירות.
אז נכנסתי לאיזה כניסה וישנתי שם
עד הבוקר. הנאשם אמר לי שיתן לי 15
לירות, שאני אלך לעבודה נקיה ומסודרת.
הוא אמר טפול בילד. אני פחדתי ולא הלכתי,
כי קרה לי מקרה שבוע לפני כן
שבאו שני בחורים ואמרו לי שיש עבודה.
אח־־כך תפסו לי את הפה ושכבו עלי
בבית מלון, אחרי קולנוע ציון. אני הבנתי
שזה עכשיו אותו דבר.
מאיר ראה אותי לפני כן הרבה פעמים׳
שאני הולכת מבית לבית ומחפשת עבודה,
מלבד המקיז־ .עם שני הבחורים, לא הייתי
אף פעם במטה. אני מתיחה קצת כסף
כשאני עובדת בשעות במשק בית. אני מוסרת
את הכסף לזומא שלי, והיא קונה בגדים.
היא עוד לא קנתה, אבל היא תקנה. ואם
יתחשק לי משהו, אז אני קונה לי איזה
דבר.
אחר כך, במשטרה, הראו לי שורה של
אנשים והכרתי את הנאשם מבין האנשים
האלה, שהוא אמד לי שהוא יתן לי כסף.
מאיר אמר לי: אחרי שתבואי ותראי את
העבודה, אחר־כך אתן לך 15 לירות, ותקני
לך בגדים. כי הוא ראה אותי בבגדים
כאלה, שאני לא מסודרת. אני גם מכירה
את שושנה ומרגלית, הן היו יושבות באגד
ברחוב יפו ואחר־כך מאיר הלך לשבת אתן.

היה בערך בחמש ^חר־הצהרים. אני שאלתי
איזה שעה, אמרו לי שהשעה חמש.
אני רק רוצה להגיד שמאיר לא אשם בשום
דבר, הוא רק רצה לעשות לי טובה. רק
הבחורים ההם אשמים בכל. הם עשו לי יותר
מדי צרות.
שאלת הנאשם: את ג׳ורג׳ הכרת?
תשובה: בפעם הראשונה הכיר לך אותי
השמן ההוא, ואחר־כך ראית אותי תמיד
כשאני מחפשת עבודה. אתה הבטחת לי
15 לירות שאקנה לי דברים. לא דברת עמי
רע, ולא עשית לי בכוח משהי.
שאלה שניה: מי זה השמן?
תשובה: השמן זה אחד עם זקן בלונדיני.
זה אחד משני הבחורים שבמלון עשו
לי תת הדבר ההוא. אמרתי לבחור ההוא
לך תתביש. אמרתי לשושנה הבחורים מקלקלים
אותי. אחרי שעשו לי את כל הרע
הזה, בא השמן ודבר אתי בטובות. אני
יודעת שהנאשם איננו אשם* בשום דבר.

עדה מוגיקה מוהילבר
;קצינת מכהן לנוער)

אני חושבת שהילדה מספרת את האמת.
אין לה מושג של זמן. היא תמיד
שואלת מה השעה, כדי לדעת כמה כסף
מגיע לה עבור עבודה במשק־בית. היא אי
זהו
סיפורה של נערה אשר
תנאי החיים בשכונת עוני
הכיאוה אל סף עולם הפשע
והזנות. זהו גם סיפורם של
אלה המוכנים לתת לה את
הדחיפה שתעכירה אל מעבר
לס?,זה .״העולם הזה״
מגיש אותו כצורתו היבשה,
הבלתי־סנסציונית, כלשון
הפרוטוקול המשפטי.
נה יודעת קרוא וכתוב, אבל יודעת יפה
השבון.

עדה*מרגלית מזרחי:
אני חברה של שושנה לוי, אנחנו באות
לפעמים לתחנת אגד. היינו כשהילדה הקטנה
שדה ב. היתר, שם. שמעתי שג׳ורג׳
דבר עם מאיר. ג׳ורג׳ זה השמן הבלונדי
ומאיר זה הנאשם. הם שניהם דברו אחד
עם השני, הנאשם אמר לג׳ירג׳ שילך אתה
(לבעול) אותה.
אחר־כך הנאשם הלך עם הילדה. אני לא
יודעת מה דיבר אתה. אני מכירה את הנאשם
והוא מכיר אותי ואת שושנה, כי אנחנו
עסקנו לפעמים בזנות.
הנאשם: מה עשית כשבאת לאגד? יושבים לאגד כשבאתי תשובה :
שושנה אני וג׳ורג׳ .באת וישבת בספסל
שני, דברת עם ג׳ורג׳ וג׳ורג׳ אמר :
כן, אני יכול לסדר את הקטנה.

עדה שושנה לוי

אני חברה של מרגלית, אני כבר שנה לא
עוסקת בזנות. פעם הייתי זונה ומאיר יודע
את זה. אני מכירה את הילדה שרה
ב. ג׳ורג׳ לימד את הנאשם שילך עם הקטנה
בשביל זנות.

עדות הנאשם מאיר מזרחי

שוטר שעין
כא כה התביעה
הנ״ל מודה ששידל את הילדה לזנות*
אין להאמין שעשה זאת כדי למסור אותה
למשטרה. אין להאמין שהוא משוטט ברחובות
למטרות אלה בלבד. אני מבקש להחמיר
בעונש.

הנאשם

אני לא אשם, רציתי טובה ולמה לגרום
לי רעה?

פסק־דין
עדותה של הילדה שרה ברוך אינה ברורה ולא אוכל לסמוך עליה באופן מלא״^אידך
הנאשם עצמו מודה כי ביום , 10.5.56 בשעה 5.00 אח|ד,״צ בערך, הוא פנה אל הילדה שרה
ב. שהיא בת שלוש עשרה שנה והציע לה 15ל״י עבור ״דפיקה״ .הוא טוען כי עשה זאת
כדי להשהותה במקום וכדי לקרוא בינתים למשטרה ולמסור את הילדה לידיהם.
אינני מאמין לנימוק ההצדקה של הנאשם. אני קובע כי הנאשם פנה אל הילדה שרה ב.
והציע לה 15ל״י עבור ״דפיקה״ וזאת על־סמך עדותו הוא ועל־סמך העולה מכלל עדויותיהן
של הזונות מרגלית מזרחי ושושנה לוי ומכלל המסיבות שתוארו בדברי העדים.
אין לי ספק כי זוהי ר,״עבודה״ שהנאשם הציעה לילדה. הילדה אמנם אומרת כי העבודה
׳שהציע לה היתד, להשגיח על ילדים וטוענת ש״הואן לא אשם, רק שני הבחורים ההם שעשו
לי רע,״ אך אני מקבל את דבריה בהסתייגות; מאחר שמאופן עדותה התרשמתי כי ברצונה
להגן על הנאשם, שאותו היא רואה כחף מפשע לעומת שני בחורים אחרים, שלדבריה שכבו
אתה ממש בחדר במלון. ואילו הנאשם עדיין לא פגע בגופה לרעה.
אני קובע לכן, כי הנאשם הציע לילדה שרה ב ,.שהיא בת שלוש עשרה שנה ושאינה זונה
רגילה ,״עבודה״ — היינו לשכב עם אדם בלתי־ידוע, תמורת תשלום סך 15ל״י. לכן אני
מוצא אותו אשם בעבירה המיוחסת לו בגליון האשמה.
כמו״ב אני קובע, על־סמך המסיבות הנ״ל, כי הנאשם שוטט במקום צבורי, היינו בתחנת
אגד בירושלים, במסיבות שיש בהן כדי להביא לכלל מסקנה שהוא נמצא שם לשם מטרה
בלתי־חוקית — היינו, לשם שידול למעשה זנות. המסיבות המעוררות חשד זה הן: העובדה
שהנאשם נמצא בחברת שתי זונות מקצועיות עם ילדה עזובה ומוזנחת בגיל 13 שנה, וההצעה
לשלם לד 15 ,ל״י עבור ״דפיקה״.
לפיכך, אני מוצא את הנאשם חייב גם באשמה המיוחסת לו בגליון האשמה, בפרט .2

שופט־שרום יעקב כזק.

גזר-דץ

הנאשם עשה מעשה מכוער ביותר. הוא בעל עבר פלילי ולמרות הענשים, לא היטיב את
דרכו.
אני מחליט לדון את הנאשם למאסר לחצי שנה עבוך שתי העבירות כאחת.

־ שופט־שלום יעקב כזק

( ל שי ךחקודש !
גילגוליו של השם
*ס ראשית היד. שדה־בוקר. כשהגיע ה־כפור,
קראו למקום שדה בדקר. כשבא
בן־גוריון הפך הוא לשדה־ביקור. הלך בן
גוריון לממשלה ובאו הבחירות, הפך הוא
לשדה־בוחר. כשיצאו החברה לאימון חיל־רגלים
מתקדם הפך הוא שדה בחי״ר (ראשי
תיבות של חיל רגלים) .כשבאה מקרה
— שדר. מקרה. כשעזבו הבנות, הפך הוא
שדה־בחור. כשנבנה הסכר הפך הוא שדה
בקיר. כשלא היה לחם וחיימקה אפה פיתות,
הפך הוא שדה כעקר. כשהמצב קשה הפך
הוא שדה בו־חארה. כשהיד, גירעון בתקציב
ולגיזבר היה חור בכים, הפך הוא
שדה מ־חור. וכך זה עד היום הזה.

״כמה הישגת?״
״כלום. עשרים מיליון.״
״הוא הסכים?״
״בתנאי שנשקיע מיד.״
״עשית סידורים?״
״כמו כלום.״
״כמה מניות?״
״עשרים.״
״עם מי התיעצת?״
״עם שייקר, ירקוני ועם ליגום.״
״כבר שואבים שם נפט?״
רפי, שעיניו יצאו מחוריהן, לא התאפק
וצרה :
״עסקים בסכומים כאלה לא עושים בלי
אישור המזכירות!״

שטילמן והדם

ע ם מתחו החברה את שטילמן ואברום
שאל אותו אם יש לו דם להרטיב בנו־

הראשי המוביל למגורי הכנות, כשכל הקצינים
משבחים את כושר מנהיגותו.
כשהחברה חזרו בערב באותה צורה משעות
רבות ׳של כיוף עם הבנות, צרח עליהם יוסי
:״אם בשבת הבאה יהיה שיעור מחורבן
כמו היום, זה יימשך עוד יותר זמן ! ״

ריבק והסמל
* :3שעלו החברה להר, ניתנה פקודה ל־הסתפר.
לריבק לא התח שק לע שות זאת,
אבל סמל המחלקה צרח עליו :״לך לספר

בערב רואה הסמל את ריבק בלתי־מסופר.
הוא. זע ם כ טייפון וצרח :״הלוא אמרתי לך
ללכת לספר ו״ ענה ריבק :״יש שם רק
מזרון.״ ״איזה מז רון?״ צרח הסמל .״ ה מז רון
של הספה. הספה איננה.״ ״ספררררר אמדתי
ולא ספה צרח הסמל .״לא שמעתי

התוכנית

** 1שבאו ראשוני שדה־בוקר להתיי שב,
^ החליטו להתקיים אך ורק בתנאי המקום
ובדרך זו למלא את כל צורכיהם ולבצע
את כל מבצעיהם. אי לכך הכינו תוכני ת
כדלקמן :
לחלוק בחלייקים, להידחק בדזזקה, לעבד
בעבדה, לנקב בנקב, ל שאוב ב שאבייה, לרחם
ברחמה, למשש במ ש ש, לעקוב בעקב, לבקר
בבקרה, לטעות ב טעות, להתפקד בפוקדה, לצוד
במצדה, להתמהמה בתה מה, להטריד ב־מטרדה,
לנפח בנפח, לשלב ב שליבה, לזפת
בזביטה, לגרוף בג׳ירף, למרר ב מורה, לכתוש
את הגדול במכת ש הגדול ולכתוש את
תקטן במכת ש הקטן.

תשובה כהלכה
ף* אחד הימים בא מו מח ה צרפתי ל־איקולוגיה
לנגב ושאל את אחד הבדואים
איך נקרא בל שונו הצמח דיפלודקסיס.
הבדואי הביט בזילזול על הצמח ואמר :
״הדא? הדא חארה ו״ מאז נקרא הצמח במדע
דיפלודקסיס הארה.

צביקה הארכיאולוג
ך י< ע ם הלכו אנשי סקר המרעה לעבדה ו־
^ ראו בעתיקות. היו ת וצביקה היה ה יחידי
שידע מה נעשה שם, הלך הוא והסב׳
ו״ .לאחר שראו האורחים את מתקני הרחצה,
את רובע הסתתים ואת חצר בית־התפי־לה,
החווירו פתאום כ מו סיד כשאמר צבי־קה
:״עכ שיו בו או נרד לקברים. הגיע הז

בו שו ת
דפי והנפט
י* ע ם התכייף לחברה במזכירות לטמטם
^ את רפי. עוזי קרץ לדורי והתחילה השיחה
הבאה :

תחפושת לפורים

* ומייס לפני פורים שאל דורי את פני׳
נה אם היא מתחפ שת. היא אמרה שכן,
אבל לא ידעה עדיין למה. הברנש אמר :״בואי
נתחפ ש שנינו לתופעה ח שמלית. אני מתחפש
לפלוס ואת למינוס.״ החברה צחקו וכעסו
עליו נורא, אבל פנינה שאלה :״מה
זה 7״

מיל הוביל את העדר׳ כשלפתע עשתה

]£ /אחת הכבשים ״מההר,ה״ .״מי
מד,ד,ד,ד, בשבילך צרח שמיל ונתן לה לרוץ
מסביב לעדר כל הדרך הביתה.

8 >1 3נ

אולי הווטרינר

^ חת הביבשות הצטננה קשה. אולי
ניגש אליה, פתח לה ־ א ת הפה ואמר :
״תע שי מהההה...״

אפרום דואג לזולת

בהוצאת ״להקת העץ — שדה בוקר״ יצאה בימים
אלה לאור חוברת בעלת השיבות היסטורית בשם
״קיטבג הכזבים״ .הוכרת זאת כוללת את כל המאורעות
החשובים שהתרחשו בנקודה המבודדת בנגב
מהיווסדה ועד ימינו, חוץ ממאורעות מסויימים שהת-
רחשו כצריח שוודי אהד במשק• ,טאינם ניתנים ל-
פירסום לפי שעה, כדי לא לפגוע כבטחון המדינה.
כעמוד זה מוגש לקוראים מבחר מלוקט מתוך הקיטבג.

המכנסיים

ף י< ע ם בא מהלה למיסדר עם בגדי עבו־
^ דה. שאל אותו המם־מם לפשר הדבר.
אמר מחלה :״המכנסיים התבלבלו לי.״

עם קיבל חמי מכות מאבא על זה ש־
^ עמד ליד המקלחת של הבנות ושר :
״אני רוצה לחלוב.״

1גיי ץ

לשון קודש
יצא זבד שוע לסיור וביקש ש־
^ יגדירו לו צמח מסויים. אמר לו המומחה
:״זוהי חלמית.״ שאל יהושע :״יש לזה
עוד שם?״ אמרו לו :״חובייזה.״ אמר יהוש
ע׳:״ז הו זה! דברו מאמע לושן.״

חמי ילד רע

שמיל שומר על דיסטאנץ

בורות
ך! שנשלח זבד שוע להדריך בצופים, ש־מע
פעם הרצאה מאלפת בבית־ברל, מפי
אחד מגדולי היישוב. כשישאלו אותו איך
היתה ההרצאה, אמר :״לא הבנתי כלוט.
הוא דיבר עם ה מון מלים מבית־מרקחת.״

ע ם היתה לטוטל, סדרן העבודה, בעייה
אירגונית מסוכנת נורא. הוא ריכז את
נל כוח מח שבתו ו ת חבולו תיו ולא יצא מן
הסבך: .אותו ערב נכנסו החברה לחדרו וראו
או תו !ומד על הראש. כ ששאלו אותו מה
קרה, ענה טוטל ; ״זה כדי שבל ה מח שבות
מהרגליים תזרו מנ ה לראש.״

סי סו ת
31נונסי1

השוואה

אחת מאסיפות המשק התמרמר
^ סילבר על המצב העלוב שבו נמצאים
ענפי המשק. בדברו על הזבל, התפרץ ואמר
:״זה זבל זד? ,זה חארה ! ״

סדרן העבודר

בע פלדה. שטילמן התלהב. נורא ומת להוכיח
כי ייש לו דם. הוא התערב עם החברה על
בקבוק בירה, והרטיב לתוך הכובע. הוא
הראה את הכובע המלא לחברה, אבל אברום
שאל :״ז ה דם זה?״

טוב ״,ענה ריבק. הסמל קיבל היסטריה עצומה,
אבל ריבק נשאר בלתי־מסופר.

שיעוד כת״ ס
ן* שהיו החברה בבסיס טירונים, השתגע״
עו לראות את הבנות. הצרה היתד, שהבנות
נמצאו מחוץ לתחום לגברים ועל
החברה נאסר לצאת לכביש הראשי המוביל
אליהן. במזל היה לחברה מם־כף אחד בשם
יוסי שהבין עניין. החברה ביקשו ממנו
שימציא סידור איזשהו. כעבור חצי־שעד, הוזעקו
החברה לכביש הראשי. המם־כף הוריד
עליהם צווחות איומות ואחר זעק בקול אימים
:״בתור עונש יהיה עכשיו שיעור תס״ח
עד הערב. ימינה פנה ! קדימה צעד והוא
הוביל את החברה בשדרות־מסע דרך הכביש

נחצ׳ה הרם״פ
1חצ׳ה מונה כרס״פ של המידרשה החק־
^ לאית של הנח״ל. כ ש שאלו אח א מו של
נחצ׳ה מה עו שה בנה, ענתה בח שיבו ת :
״הוא מנהל בית־ספר.״

אריה והכפבפים
יקשו מאריה לעשות כפכפים למקל־
^2חת. עברו כמה חודשים ולא היו הכפכפים
מוכנים. החברה הלכו לראות מר,
העניינים אצל אריה ומצאו אותו קורא בהתעמקות
את הספר ״הכפכף מתקופת הרנסנס
עד ימינו״.

כסודי סודות
משמעת למופת

כ רו 2הלך ברחוב אלנבי ושאל איש
אחד :״תגיד, אתה יודע איפה רחוב
תום־באראהינדי?״ כשענה לו האיש שהוא
לא יודע׳ אמר אברום :״אז למה אתה לא
שואל?״

ף* עם רצה הרס״ר בבסיס טירונים ללמד
את הבנותי מעבר יפה מדום לנוח• הוא
תפס לו כאובייקט את אדוארד ופקד עליו
לבצע את התרגיל כדי שהבנות תראינה.
כדי שזה יהיה יותר ברור, ציווה עליו לעשות
זאת בשלבים. פקודה ראשונה — הרמת
רגל. פקודה שנייה — הורדה. הרס״ר פתח
את פיו וצרח :״למספר אחד — עמוד
נוח חת !״ אדוארד הרים רגלו. הרס״ר אמר :
״ובכן, זהו זר יחלו לדרכו. מאחר ש־אדוארו
לא קיבל פקודה להוריד את רגלו,
נשאר עומד על רגל אחת כחסידה, עד שה־רס״ר
עבר שם כעבור שעה, ראה זאת וצרח
:״.מספר שניים — ד,פ ז״ רק אז הוריד
אדואוד את הרגל.

אחדהערכים ניגש ידיד טוב לדד,
לקח או תו בז רועו הצידה ואמר לו בלחש
:״ שמע, יש לי עניין ב שבילך.״
״כן,״ :אמר דד בסקרנות.
״אבל שיישאר בינינו.״
״בהחלט, בהחלט.״
״אבל שאף אחד לא ידע.״
״סמוך עלי. זה בסדר.״
״ שמע, דד, כל החברה מרכלים עליך.״

ף חמה האקונומית היתר, מקמצת נורא
4בהקצבת מזונות. פעם נשארו לאחר ארוחת
הערב שני ספלים של חלב ונחמה החזירה
אותם לפרה.