גליון 975 מתאריך 21 ביוני 1956

ב חו ץ

הונו & ס

העורך הראשי:
אורי אבנרי

הוה

ראש המערכת:
שלום כהו
עורכי־משנה:
רוב אי תן, או רי סלע

עורך כיתוב:

עורך תבנית:
אהרוו צור

הכתב הראשי:
שרנא הרניל

צלם המערכת:

סילבי קשת
רח׳ גליקסון ,8תל־אביב. מען המברקים:
,עו למפרס ד , 136 .טלפון .26785
המוציא לאור: העולם הזה בע״נז.
דפוס משה שהם בע*מ, וו׳׳א, טל.62239 .
איו המערכת אח ראי ת עבור תובז המו־דעות,
מלבד עבור מו ד עו ת המתפרסמות
תחת הכותרת ״ דו׳וז לצרכו רדה לבוחר״.
,דו * ה לנוסע* וכץ׳ ה מוכנו ת דל־י
רי חברי המערכת ונברקות על־ידם. ה מדור
״רו־וז לבוחר״ כולל מו ד עו ת מטעם מפלגו ת
ו א רגוני ם צי בו ריי ם ש איו המערכת אחראי
ת ל תוכנן ולרעות ה מובעות בהו ו ש אינו
משספות כשום צורה ש הי א את דעו תיה.

יהור ה ועירא

חברי המערכת:
ישראל ביכר, ני צ ה נכי, אי תו גבירול,
לילי נלילי, רוי ר הורוביץ, רו תי ורד, רוני
ווהר, אברהם חרמון, אוסקר מאובר, משה
לשם, אביב ה סטן, עמום קינן, שלמה קרו,
אלי תבור.

הצייר הראשי: עורך דפוס: מנמל מעבדה:
שמואל ברתור א רי ה אריאל

נתן רווו

ה ע תון הנקראביותרמדינה

לפני שבוע ניגש אלי במזנון הכנסת יהודי
עטור זקן שחור, לחץ את ידי בחמימות
ואמר שיש 7נשק את שתי לחיי. הודיתי לו
לפני שהספיק לבצע תכנית זו•
חקירה עדינה העלתה שהאיש היה אחד
מעמודי התווך של אגודת־ישראל. סיכום דבריו
היה, בערך, כך :״מר, שכתבתם על מינץ
היד, מצויין, אבל זה לא הספיק
טענה זו חורה בפי כמה וכמה אנשים.
.למה כתבתם רק על משרד־הדתות, ולא הקדשתם
גליון לעסקיו של חבר־הכנסת יצחק
רפאל?״ ״למה לא גיליתם את העסקים הפרסיים
של המנהיגים שהזכרתם?״ ״מה עם
ייבוא שעוני־הזהב?״
התשובה היא פשוטה: לא רצינו בשום
פנים להסיח את הויכוח לאפיקים של גילוי
שחיתות פרטית1 .ש במערכת תיקים שמנים
על מעשיהם של כמה וכמה מנהיגים דתיים,
ובבוא היום נתן להם את הפרסום הראוי
להם. אולם ד,סידרה ״דת או ביזנס״ לא התכוונה
לכך.
רצינו להפנות את תשומת לבך לבעיה
העקרונית של הפיכת מלאכת הקודש לקר־דום
לחפור בו. אני מקווה שארבעת פרקי
הסידרה הוכיחו לך כמה מגעילה, מקיפה ומבוססת
תופעה זו. אם השתכנעת, מוטל
עליך, כאדם דתי או כאדם חילוני, להסיק
את המסקנות.
בעיה זו לא תחוסל אם יסולק מנהיג דתי
זה או אחר. היא היתד, נשארת בתוקפה גם
לו כל המנהיגים הדתיים היו מלאכים צחים.
היא מחייבת פתרון עקרוני.
על כך נטוש הויכוח.

כמה מנהיגים דתיים באו אלי בטענה הפוכה
:״למה רק אנחנו? במה אנחנו גרועים
מאחרים? האם לא עשו ביזנס מן הציונות
ומן הסוציאליזם? האם מפא״י או הפרוגרסי־בים
טובים מפועלי אגודת־ישראל? האם מש־רד־ד,עבודה
טוב ממשרד־הדתות?״
התשובה היא: לא. המפלגות הדתיות מרגיזות
יותר, כי הן נושאות את שם ה׳
לשוא. אולם אין הן גרועות משאר המפלגות.
סידרה
זו באה להראות לך, בצורה מוחשית
ביותר׳ את טיבו של המשטר המפלגתי
השורר בארץ. חשפנו פרצופו של חלק אחד,
הבולט והמרגיז ביותר. אולם חלק זה הוא
אבר אחד מהגוף הכללי. ר,עקרון שווה בכל
החלקים: השר הוא מנהיג המפלגה, המשרד
הממשלתי הוא הסוואה למנגנון המפלגה. המפלגה
עצמה מתפרנסת משוד כספי האומה

בחוץ־לארץ, משתמשת בכספי התורמים בבר!
קלין כדי לקנות בוחרים בבני־ברק.
הזרוע הדתית היא רק אחת מזרועות התמנון.
אין טעם לגדוע זרוע. יש להרוג את
המפלצת כולה.

כמה קוראים סקרניים שאלו אותי מי כתב
את ר,סידרה. התשובה היא: לא איש אחד.
היא יצירה קולקטיבית של צוות.
החקירה הארוכה עצמה בוצעה במשך כמה
חדשים בידי כמה חוליות של חוקרים׳ שנעזרו
כמובן על־ידי עשרות מודיעים מתנדבים.
כשד,ושלמה חקירה זו, הגיעה מלאכת
הכתיבה. גם היא לא נמסרה לאיש אחד.
אנו יודעים כי סידרה כזאת היא מיבצע
רב־אחריות. חשוב היה לא רק לפגוע בכל
המחץ האפשרי במטרה האמיתית אלא גם
להימנע מלפגוע באנשים חפים מפשע, במושגים
מקודשים וברגשותיהם של יראי־ד,שמיים•
רצינו שהדברים יהיו כתובים ללא
השמצות גסות. מעל לכל, רצינו לשמור
בדיוק על חוש־המידה הנכון.
לכן נוהגים אנחנו, בסדרות מעין זו, לבצע
את מלאכת הכתיבה הסופית בצוות של שלושה
או ארבעה איש, בו משתתף כמו־כן
האיש שריכז את תוצאות החקירה. בצורה
זו נמשכת הכתיבה של כל כתבה, בדרך
כלל, מעשר עד חמש עשרה שעות. בסך-
הכל מושקעות בכל כתבה כזאת, לפי הערכה
גסה, כ־ 850 שעות עבודה.

בשעת החקירה נתגלו, כמובן, גם מאות
פרטים קטנים שלא היו שייכים לעצם הנושא,
ושעל כן אי־אפשר היה לפרסמם במסגרת זו.
אחד הסיפורים המשעשעים נגע לרב איצ׳ה-
מאיר לוין ׳.מסתבר שהיתה לו בחוץ־לארץ
תרופה פשוטה מאד להיפטר מאלפי המרדנים
שצבאו על דלת חדרו וביקשו ממנו המלצות
לכל מיני מוסדות.
הרב היה משתמש בשני סוגי דיו שונים.
כל פקיד ידע כי יש לכבד כל המלצה שלו
הכתובה בדיו אדומה. ואילו המלצה שהיתר,
כתובה בדיו כחולה נזרקה ישר לסל. כל
פקיד ידע שזהו האות המוסכם לכן, שההמלצה
ניתנה רק כדי להיפטר מן האיש.
סיפור דומה סיפר דויד תדהר על המושל
הבריטי של ירושלים, סר רונלד סטורס. גם
סט רס השתמש בשני סוגי דיו. אחד מהם
היה סוג של דיו כימית שנעלמה מעצמה.
אנשים מאושרים רבים, שקיבלו מידיו המ־לצד,
או הקדשה אישית, נוכחו כעבוד כמה
ימים לדעת כי ההקדשה פשוט נעלמה כלא
היחה.

בין קודש לחול

מ קפידי ם על זה, כי הלא שני הרבנים הראש ים הספרדיים הקודמים, הנר״י מ איר וה־נר״ב
עוזי א ל זצ״ל היו י לי די ירו שלים עיה״ק

חיים זבולון חרל״פ,
רב ואב״ד, רא שון־לציון
רואה אני צורר להעמידכם על הדברים ה־בלתי־נכונים
ולתקז את הנכתב עלי:

הדקדוק הקדוש
ברכוחי לעורך על מאמרו ה מצוייז ״ שר
החוצה״ (העולם הו ה . 1.914 אבל אם כבר,
מרוע לא לצייז את המקום המתאים לכש רונו
תיו של מר שרת — האקדמי ה לל שון
העברית. שם יוכל להקדיש את כל מרצו ל הוספת
הפסיקים החסרים במהדור ההרא שונ ה
של התג״ך.
שולה ברגר, תל־ א ביב
נזכרתי בדבריו של גנרל אנג לי שביקר
פעם בארץ. באחת מה רצ או תיו, הג די ר את
ארבעת סוני ה מצביאים: ישנו מצבי א חכת
ופעיל. הוא הטוב מכולם. ישנו מצבי א חכם
אד עצלז; אפשר לסלוח לו הרבה. ישנו נ ם
מצביא טיפ ש ועצלן: נם לו אפשר לסלות
מכיוון ש אינו מזיק. לבסוח, קיים המצ בי ע
שהוא נם טיפ ש ונם פעיל. הוא ממש אסון
הדברים אמורים ללא שום קשר למאמר ע ל
מר שרת. כל ד מיון בין האמור לעיל ל בין
שר החוץ מקרי בהחלט.
אלחנן טל, ירו שלים
האם הכנכנאים הם מהדור ה שרתית של
רקדני הקנקן של מו ליג רוו׳?
מורים סן, חולו ך
בן, בן, הקורא כן.
אני, על כל פנים, מתפללת שמר שרת ל ע
יוחלח. הודו ת לו לא הסתבכה ישראל במל חמה
אם תודתה הצנועה של אם יכול ת
לעזור לו ב רנ עיו הקשים, ה רי הי נתונה לו,
בכל ההכנעה.
דבורה לוין, תל־אבי1ב

למען שטטנר
השרים שלנו ד אנו שפרשת שטטנר (העול ם
הוה ).913 תועבר ל איז ה ועדה ממ שלתית שק טה׳
אבל אתם, אל תתנו לעניז לגווע. זהר
דם נשמתנו.
שמואל קפלן, גבע תיי ם
עמדתי השבוע לי ד אחד מ שולחנות ההח תמה
בחיפה ובמשך חמש דקות חתמו ק רו ב
ל־ 50 אי ש על הכרוז למען שטטנר דבר זה
חוזר ומוכיח שהעם רוצה להקיא מתוכו אוב
כל אנשי ה שחיתות ו הבריונו ת.
ב. נ״ חי פ ה
מדוע נאחזו בעלי ההכרה בציבו ר בשא ננות
וחוסר מעש?
מרדכי שמש, חיפו*
נהנים מקריאת עתונכם׳ — כשהוא מגי ע
אנו נאי ם בו ב מיו ח ד כל אי מ ת שמי שהו זו-
מסתכל בו, ויש רבים באלה. ד״ש נם לרותי
מכל אנ שי הצוות של
א /ק דבורה, ב שרות הספנות.
הנודדת( ,כרגע) פינלנד
א /ק דבורה וקוראים בפינלנד, ראה תמונה..

דרוש חוק

א/ק דבורה וקוראים בפינלנד
את הפיקוח בהר־ציוז — הנמצא ליד הנבול
והעליה קשה מאר — ובשעה שבשטהו נמצאים
שמונה בי תני ם, כ־ 10 תערוכות, שלושה
בתי־בנסת ומפעלים למכביר העומדים פתוח
בל היום, משעה שש בבוקר עד שמונה בערב,
והרבה פעמים אח בלילות.
כמובן שבתקציב מסודר ועובדים אד מיני ם־
ט ר טי ב״ םמת אי מי ם אפשר לסדר ני הו ל באופן
מושלם. אבל לצערנו אין תקציב הרציו!
מסודר לגמרי ו העובדים ל א כולם עומדים
על גובה תרבותי מקובל, ובחלקם נתקבלו
על יסוד פנקסי רבנים וחזקות. נוסח
לכד הרי תקציב הממשלה־משרד הדתות לכל
הענין הזה רק 650ל״י לחודש. יתכן שי ש
לבטי את ההתרסות ולהחזיק את הר־ציון
מכספי ה מ דינ ה בלבד, מה שיצטרד עור יו תר
להכביד על מיטלם ה מ סי ם.
אשר ל אנדו ת ולמקומות הקדושים, לא המצאתי
יקום מקום קדוש. הארץ מלאה אתרים
היס טוריי ם וקדושים: למעלה מ-ססז: מקו מות
מסורתיים כנו! ש רידי בתי־כנסת, מערות
מיו חדו ת, קברי גדולים, ו פינו ת התי חדות.
וכל מקום קדוש שי שנו, היה י פ ני אלא
שלא ידעו אותו ולא היו ניג שי ם אליו בגלל
חוסר דרכים וי שוב י הו די.
אשר לעניז המפלגתי של המשרד, הרי
אי; זה אלא פולמוס מפלג תי ולא מובן לי
למה אתם נו טי ם לתת אי מון בדברי פולמוס
מפלגתי ולבסוח, פרט קטן אי שי. לא נכון
מה שאתם כותבים, שאין לי סמיכ ה לרבנות.
הנכון הוא שכן יש לי סמיכה מנ דו לי הרבנים
בחוץ־לארץ ובארץ. נוסח לכר נ טרתי
בית־מדרש לרבנים תוזכבווני וקיבלתי נם בו
סמיכה לרב נו ת. ..

ד״ר ש. ז .כהנא,
מכתבים בקשר לכתוב בעתונכם (העולם הווז ,) 612
כי לא נבחרתי לרב ראשי בי שראל ס פני
היו תי שמרני מ די, הנני לצייז בזה כי אמנם
רבים מ הבו חרי ם רצו ל הציג מו ע מ דו תי לרב
ראשי א שכנזי ב ב הי רו ת ש היו לפני יו תר
מחצי שנה, אד אני לא הסכמתי. כי הלא טי
הארץ, איז לו סכויים לעלות
שהוא י לי ד
ב ד רג ה נבוהה. יש לצייז שאצל הספרדים לא

• איז לי שום משתלה של פרחים. היו ת ו אני
נר בקומה ד׳ ועל הגג, סי ד ר תי לי למעני,
כאוהב פרחים, פרחיה קטנה על הגג. ו היו ת
ו אני קשור להר-ציון ורואה בו מרכז רוחני
נשנב לי עו דו של הדור, הרי שתלתי שם פרחים
אחדים מ שתילי הר־ציוז.
• לא הפעלתי שום עסק של יצוא לפרחי הרציו!
.לקראת ד,נ השבועות, שהוא יו מו של
הר־ציוז, מחלקים בהר־ציו! חינם, בהתאם לנוהג,
פרחים וירק לקי שוט ב תי הכנסת, ואח
לאורחים מחוץ־לארץ.
• י שנו במשרד הדתות מדור לי צו א וי צו ר
של חפצי דת. אבל אני אינ ני מנהל המדור,
אלא פקיד אחר. המדור, בו עובדי ם שני פקידים,
נמצא במסגרת המחלקה של קשרים עם
הנולה ונם למחלקה זו ישנו מנהל נפרד.
אני אינני אלא המנהל הכללי בלבד. אשר
לענינו של מר פ ריד מן, הרי נ ר אי ת ההאשמה
כבדיחת עם הארץ. משרד הדתות איננו מוצי
א שום הכשרים לאתרוגים ולא ידוע לי
דבר כזה ו הוא אח לא מטפל בצר המעשי
של כל עסק האתרוגים. הטיפו ל המעשי של
יצוא הא ת רוגים מרוכז במשרד החקלאות.
משום כר לא מוב! לי הרמז על אפשרות של
שוחד להקדמת ההכשר.
• אשר למדור לגאולת ׳שרידים, נכוז שי ש
טיפול כזה, אבל שוב פעם, לא אני הנהו
המנהל של אותו המדור. תפ קי די הוא תפקיד
של מנהל כללי בלבד.
אשר לרמז על הגלריה לאמנות של הגברת
מועד כהנא, הנכון הוא שהיא אחותי אבל
אי; לנלריה ה א מנו תי ת שלה שום קשר ל־פעולותי.
אין בתוכה לא חפצי מסורת ולא
כלי כסח וזהב, ולא חפצים מחוץ־לארץ. הגלריה
הזאת הינ ה מו ד רני ת כללית ו מייצג ת
א! העבודו ת של א מני וציירי הארץ בלבד.
אשר להר־ציח, הנכוז שי שנה אגוד ה למעז
המקומות הקדושים, אבל לא נכוז שאני
עומד בראשה. אני סנן יו שב ראש, אח על
פי שהשפעתי בהר, ובעיקר בשטח ה רו חני,
.-.מנם גד!?ה. ה אגוד ה אינ ה פ רטי ת אלא צי בורי
ת ו הי א מנהלת את ה עניני ם כמו כל
אנוד ה צי בו רי ת ו הי א נמצאת נם בפיקוח
משרד הדתות ומבקר ה מדינ ה.
נכון שהיו ליקויים בני הו ל ו אני מני ח שגם
עכשיו עדיין ישנם. ליקויים. לא קל לסדר

אני תל מיד גי מנ סי ה, בז .14 יש לי עו ד
תשעה חברים שכולם עברו את ני ל חבר-
מצווה. חקירתכם עוררה בנו מחשבה ר צי ני ת
ו היינו רוצים ליסר חברא קדי שא משלנו״
כהתחלה טובה בחיי העסקים. האם אפ ש רי
הדבר, מב חינ ה חוקית, או שמא קבור כאן
איז ה כלב?
אליהו מירון, תל־אביב:
לא, כאן קבור רעיון מסחרי בריא מאד. איך
שום חו ק האוסר את ביצועו.

מנהל משרד הדתות, ת״א
העדה הי הו די ת בארץ הפכה מזמז ל מ דינ ה
עצמאית. מדוע ימ שיכו ״מתנדבים״ לקבור את
מתיה, כשהמלה ״נ ביו ת״ קדושה להם יותר
מן המלה ״גוויו ת?״
אליהו שר, חיפה
מצטרח לאלה התורמים את גו פו תי ה ם לאוני
ב ר סי ט ה אחרי מותם וקורא לכל אדם
לדאוג לתיקון מתאים בצוואתו. באופן כזה
נסדר את הברא קדישא, נעשה טובה לפקולטה
לרפואה ונם נחסוך מזו מני ם לעצמנו.
ווייס דרור, תל־אביב

הכתבה על איים המופת שכיסה רי מון ב-
נופו (העולם וזווז ).911 הוכיחה כי הנו עוי
העברי אינו מכזיב. אולם ת מהני על כי טרם
נחקק׳ חוקי בטחון מ ת אי מי ם בני דון, כשם
שקיימים ביחס לסט! ,רובה ואקדח ...כד אי
גם ש מומחי ם יביעו רעה בקשר לחסימת ה התפוצצות
על־ידי חלקי נוח פחות חיוניי ם ״
מאשר חזה או בטן.
משה רדנר, תל־אביב

...ועיקרן תחילה
מדור ה רדיו החדש שלכם (העולם וזווז 2ד9״
והלאה) הוא חמש חמש. המ שיכו לשדר ול-
הכות גלים קצרים, ארוכים ונם בינוניי ם.

דורית כהן, חיפת

דונ ם ז קנו ת
זקנה אחת, שעשתה הרבה כסף בא מריקה,
החליטה יוס אחד שאחרי מאה
ועשרים שנה היא רוצה להקבר אך ורל8
בבית־הקברות של דגניה, כמה צעדים
מהירדן ומהקבר של גורדו! .היא שלחה
מכתב ל מזכירו ת קבוצת דגניה, הסבירה׳
את רצונה וצירפה תרומה של 25 אלף
לירות, כדי שיבנו על שמה איזה בית־תרבות
ב מקו ם, או מ שהו כזה.
כעבור כמה שבתות, התקיימה במשק!
אסיפת־חברים שבה דיברו יעל ח לו קתה שטחים
לקראת השנה הבאה. פרץ וויכוחו
סועד בין כמה מוותיקי המ שק מה בדאי
יותר: להרחיב את שטחי הבננות או אוז<
בריכות הדגים.
קם בוסיק, אחד מבני המ שק, ביקש*
ר טו ת־דיבור ואמר :״ עיז בו שטויות! ה ענף
הכי מכניס זה דונאם זקנו ת.״
חבר, דגניה א *•

^ עםנסע מנהיג לאומי חשוב בקרייזלר
24 שלו לבקר מעברה נידחת. לפתע
נתקעו גלגלי המכונית בבוץ עמוק. הוא
לחץ על דוושת הבנזין והמייל את כל
כוחות הסוס שלו, אבל המכונית היתד.
תקועה.
למזלו״ ראה איש אחד עומד עם שני
סוסים ומחייך. הוא קרא לו וביקש ממנו
להוציא את המכונית, כטובה פרטית ולמען
המולדת. אבל האיש דרש מאה וחמש
לירות.
המנהיג כעס נורא, מפני שלא מבקשים
כסף כדי לעשות טובה, ולא בשביל זר,
קיבצנו גלויות ומיזגנו העדות. אבל האיש
הסביר לו שרק פעם בשנה מזדמנת לו
מכונית תקועה בבוץ. אז מובן שהמחיר
צריך לכסות את כל השנה, כולל מס־הכנסה
ויהב־מגן.
לא היתד, ברירה. האיש שילם והמכונית
יצאה. לבסוף שאל המנהיג :״אבל מה אתה
עושה בשאר ימות השנה, כששום מכונית
לא נתקעת בבוץ?״
האיש רק חייך חיוך מסרים .״בשאר
הימים אני שופך מים כדי שהבוץ לא
יתיבש,״ השיב.

להעלות מיד 100 אלף מהם. שאר הנואמים
הצטרפו אליו, כדי לא להשאיר בידי איש
הפועל־המזרחי את הסיסמה המזעזעת.
וזה היה דבר מסוכן מאד. כי הקונגרס
היה מכוון נגד גמאל עבד אל־נאצר, והשליט
המצרי עקב אחרי הנעשה בו בהתעניינות
מובנת. הוא הבין מיד כי הציונים פתחו
לפניו חזית חדשה, החזית היחידה בה קל
היה לפגוע בהם.

הם הושיטו לו לחי לסטור:
הלחי של יהודי מארוקו.

גמאל עבד אל־נאצר הוא האח הגדול של
כל לוחמי־השיחרור בצפון־אפריקה. הוא גם
גיבורם של המורדים שניצחו במארוקו. הם
לא יכלו ־ לעמוד מול בקשתו התקיפה

אלף חיילים. כיבוש אלג׳יר גרר אחריו,
בהגיון ברזל, את כיבוש מארוקו וסוניסיה.
אין ספק שרבים מבין יהודי מארוקו
וטוניסיה הבינו את הברירה שעמדה לפניהם,
נטו להצטרף לתנועת־השיחרור המקומית.
המשטר החדש בשתי המדינות הבטיח להם
שויון־זכויות. שר יהודי צורף לממשלה.

שום נציג ציוני מארוקאי או
טוניסאי לא הופיע לקונגרס הציד

אולם הנאומים בישראל העמידו את
היהודים האלה במצב קשה. הם עזרו לשכנע
את היסודות הלאומניים במארוקו שאין לסמוך
על היהודים. הם עזרו גם לשכנע
חלק מן היהודים עצמם שכדאי להם לוותר

פרשת עלייתם של יהודי מארוקו, שחדרה
השבוע לכותרת הראשית, יכולה
לשמש לכך דוגמא מדהימה.

ך* קונגרס הציוני האחרון הוזמן
( | מיד עם היוודע דבר עיסקת הנשק
הצ׳כי של גמאל עבד אל־נאצר. הוא נועד
להיות קונגרס־חירום, להזעיק את העולם
נגד עבד אל־נאצר ונגד הסכנה המצרית
המחודשת.
הקונגרס מילא תפקיד זה, אם כי בהיסח־הדעת
וללא התלהבות רבה. הוא שפך קי-
תוני גידופים על הרודן המצרי התוקפני,
העלה את המאבק הישראלי נגד מצרים
לדרגת חובה לאומית מספר . 1
לו הסתפק הקונגרס בכך, היה הכל
בסדר. אם לא הועילו ההכרזות המדיניות,
הרי שגם לא הזיקו. אם העלו את מתח
הדרישה לנשק ואת מתח התרומות למגבית
היהודית, בלי ספק סיפקו את־ מסרות
רזמיגיהן.

אולם הקונגרס לא הסתפק כזה.
שלמה זלמן שרגאי, ראש מחלקת העליד.
של הסוכנות היהודית, פתח בזעקה גדולה
למען הצלת ״הודי מארוקו. הוא דרש

לכן הציע גיורא יוספטל, הגזכר
המפא״יי של הסוכנות וכוככעולה
כשמי המדיניות הישראלית, ל־הכיא
לארץ רק 30 אלך יהודי
מארוקו. זה הספיק להזרים דם
למגכית, אכל זה לא הספיק להציל
את היהודים, אחרי שנעשה הכל
כדי לסכן את מצכם.

* הודי מארוקד דומים עתה לכדור׳
מישחק, אשר ד,כל חובטים בו.
באמריקה ר,פ משמשים דלק למכונת
המגבית, אשר הכנסותיה זורמות לתקציביו
(ולשיכוניו) של לוי אשכול, לא ליהודי
מארוקו.
בצרפת הם מהווים סוס לרכיבת־הבתולין
של הנשיא הציוני החדש, נחום גולדמן,
שאין נ:תנים* לו לעסוק במדיניות בישראל,
ושמצא עתה סוף־סוף ענין ציוני מובהק
המזכה אותו בפרסומת עולמית ובחשיבות
עולמית.
בארץ הם העדה המקופחת ביותר, קרבן
למשפס־קדום כמעט כללי, גושא למאמרי־השמצה
גלויים ומוסווים בעתונים מכובדים.
במארוקו הם סובלים ממצבם הדו־משמעי,
המחשיד אותם על כל הצדדים, ומפעולותיו
של עבד אל־נאצר, המכוונות לא נגדם, אלא
נגד ישראל.

•ף חוק צחוק, אבל חצי האמת של
מצב יהוד מארוקו כלול בבדיחה יהודית
עתיקה זו. ומאחר שבחיים זה לגמרי
לא מצחיק, אלא להיפך, כדאי לעשות את
חשבון־הנפש.
מפעם לפעם שומעים בארץ את הדעה
שמעט אנטישמיות בחוץ־לארץ, ביחוד באמריקה,
לא היתד, מזיקה לעם ישראל.
אחד מגיבורי ישראל, שהקריב את חייו
באחת הפעולות החשובות של השנה האחרונה,
הביע פעם באוזני חבריו את הדעה
שיש לטפח תנועה אנטישמית בארצות־הברית,
כדי להזכיר ליהודים שם את
מצפונם הלאומי ולהכריח אותם לבוא
לישראל.

עד כח היו דעות אלח שייכות
ליטודות בלתי״אחראיים. התנועה
הציונית, שקמה על כרכי השואה
היהודית, מעולם לא תמכה כהן
כגלוי. אולם מדי פעם מתקכל
זזרושם כי מרוכ חרדה לגודלה׳
המופשט של יהדות העולם, היא
מתיחסת כקלות־דעת מחרה לגורל
יהודים של כשר־ודם.

מסודרים יכולות תמיד לגרום למגיפות של
קדחת בגינית או דתית.
חוץ מזה דרש דויד בן־גוריון לפני
ארבעה חדשים להקדיש את כל הכסף
הציוני לרכישת נשק, תחת להביא עולים.
רק בקושי שוכנע כי הסיסמה של הצלת
יהודי מארוקו דרושה כדי לתת מתח
למפעל המגבית.

ו כ ״י לו כל זה אינו מספיק, דד
רשת ממשלת ישראל מן העולה
הצעיר להשאיר י*ת אכיו הנכה
כמארוקו, להפקיר מאחוריו לחסרי
זרים את הזקנים, החולים וחסרי•
הישע, להשלים עם טרגדיה אנד
שית קורעת־לככות.

להפסיק את העליז; ,המעבירה מארץ ערבית
לישראל צעירים העשויים להתגייס לצה״ל
נגד מצרים.

כך חפר הקונגרס חציוני כאת
של נאומים מלכודת ליהודי מארד

** ם פרוץ מלחמת־חשיחרור של
א עמי צפון־אפריקה עמדה בפני היהודים
ברירה תיאורטית פשוטה: להצטרף לעמים
המורדים ולתנועת־השיחרור שלהם, או להפוך
לגוף זר בארצות אלה.
מבחינה היסטורית, קיים קשר סמלי בין
יהודי צפון־אפריקה ושכניהם הערביים. מעטים
יודעים כי הצרפתים פלשו לראשונה
לאלג׳יריה, באפריל ,1830 כתוצאה מסכסוך
שנגרם על־ידי שני סוחרים יהודיים מאלג׳יר,
בצרי ובוסנאך, שסיפקו לממשלת צרפת
חיטה מפוקפקת.
במשא־ומתן שנפתח לחיסול סכסוך זה,
התרגז השליט של אלג׳יר, חוסיין, וחבט
בפני הקונסול הצרפתי, דוואל, בחובט־זבובים.
כנקמה על חילול כבודם הטילו הצרפתים
על העיר מצור שארך שלוש שנים. כאשר
זה לא הצליח, שלחו חיל־משלוח בן 37

על עתידם בארץ לידתם. ובאותו זמן עצמו
המריצו הנאומים את עבד אל־נאצר וחסידיו
לדרוש את חיסול מוסדות העליה ואת גירוש
השליחים הישראליים.

^ ותה שעה, עת עזרה התנועה הציד
> *ני ת להפוך את חייהם של היהודים
בצפון־אפריקה לבלתי־אפשריים, היו מנהיגי
אותה תנועה רחוקים עדיין מלקבל בשמחה
את רעיון עלייתם לישראל.

הנלהכים כיותר היו אנשי־חפד
על־המזרחי, כי העולים ממארוקו
הם דתיים, מהווים על כן היל־מילואים
אידיאלי למפלגתם.
חוץ מזה שולט הפועל־המזרחי על מחלקת
ד,עליה של הסוכנות, וכל הרחבה של
פעולות המחלקה היתד, מגדילה בהכרח גם
את מספר הג׳ובים השמורים לחברי המפלגה
בחוץ־לארץ.
מפא״י לא התלהבה לגמרי, ומאותן הסיבות
עצמן. לא היה לה חשק להביא
לארץ תגבורת למפלגות הדתיות. היא הסכימה
לסילון דק וממושמע של עליה, אולם
לא לזרם חסר־מעצורים, היוצר ביצות
חברתיות. ביצות כאלה של עולים בלתי״

כי זהו תוכנו של המושג ״עליה סלקטיבית״
,שהוא הגיוני ויפה, ושזכה לתמיכת
כל היהודים ההגונים במערכת הארץ ובמשרד
הבריאות. אולם זהו הגיון רתוק
מאד מתורתו הפשוטה של אותו רב אשר
קבע כי אהבת־ישראל מחייבת אפילו למצוץ
את המוגלה מפצעו של ילד יהודי.

ך י• להמשחק הז ה הוא קצת ציני מדי,
^ קצת מבייש מדי. הוא מוכיח שהמצפון
הלאומי וההגינות האנושית היסודית ביותר
נרדמו זמנית.

יפה מאד שיש כארץ אנשים
הדוגלים כציונות אכזרית. אולם
מוטכ היה שיחיו קצת יותר אכזריים
כלפי עצמם, קצת פחות
אכזריים על־חשכון הזולת.
על ההנהגה הישראלית והציונית להחליט,
באופן דחוף ובצורה שאינה משתמעת לשתי
פנים:

או שהיא תחליט להכיא לארץ,
כלי שום היסוסים נוספים, את כל
יהודי צפון־אפריקה, ככל מחיר,
אפילו כמחיר הידוק אכזרי של
החגורה העצמית.
שהיא תפסיק לפזר מסכיכה
אשליות ולסכן את שלומם של
יהודי מארוקו, תעזור ליהודי
מארוקו להשלים עם המשטר הלאומני
החדש כמולדתם ותחדל
מלהזעיק את העולם והתורם חציוני
פעמיים כיום.
הדרך השלישית היא דרך הנבזות.

במדינה

(כל הז כויו ת שמורות)

• לא יהיה כל שינוי כקו המדיני והכטחוני של ישראל.

כתוצאה מסילוק משה שרת ממשרד־החוץ. גס לאחר ה שינויים
האישיים בצמרת המשרד תמשיך ישראל להסתפק בתפקידה הפאסיבי. יוזמתם
המדינית של הערבים ורצונן של ה מעצ מות הגדולות יק ב עו גם להבא ב אופן
בלעדי את גורל המרחב.

• צפה לצעד פייסני מצד ברית־המועצות כלפי ישראל.
ביקורו של שר החוץ הסובייטי שאפילוב בקהיר הוא צעד רא שון בחדירת־קבע
סובייטית, למרחב, יביא אחריו צעד פייסני, לשם איזון היחסים.
• הפעילות הבריטית בישראל תהיה כולטת יותר. עם חי סולו
הסופי של הבסיס הבריטי בתעלת׳ סו א ץ יחדשו הבריטים את מאמציהם לקנות
נקודת אחיזה בישראל. ב תו כני ת זו תופס הנגב מקום
נכבד ביותר.

• לעומת זאת תיתכן התקררות מסויימת
כיחסי ישראל־צרפת. סיכויים חדשים לחסל את
סיכסוכי

צרפת־ערב

ע שויים

להתרחקות

לגרום

צרפת

מישראל והפסקת מ שלוחי הנ שק אליה.
• לוי א-כול יעלה שוב לחדשות. מדיניו ת
הפנים תעמוד ב שבועו ת הקרובים תחת סי מן של נ סיון
מחודש מצד שר האוצר להקפיא את העלאת תוספ ת
היוקר

לאינדכס

הצמודה

ולבטל

הסדר

המעלה

או טו מ טי ת את שכר העובדים.

* מבקר המדינה, ד ״ר זיגפריד מוזס,
יפרוש מתפקידו. בצמרת הממ שלה כבר מעיינים
במינוי אדם אחר ב מ קו מו של ד״ר מנזס, שינמק את
סיבת פרי שתו בטעמי בריאות.

• מפא ״י עומדת להציע לאחדות־העכודה

לפתוח כשיחות למיזוג שתי המפלגות. יוזם
רעיון זה ה!א בי. ג׳י, הסבור כי אין עוד מקום לקיומה
הנפרד של אחדות־העבודה, מאחר שאין לה קו מדיני
שונה מזה של מפא״י. גם האוריינטציה שלה לגבי ברית־ה
מועצו ת ה שתנתה לאחרונה, התקרבה לזו של מפא״י.

• אחדדת־־העבודה תיהנה באופן ישיר
מסילוקו של שרת. ב שינויים שיחולו ב מנגנון משרד־החוץ
תהנה מפלגה זו מיחס. מיוחד. רבים מחבריה יזכו
במ שרוח

ב שירות

החוץ

ובמשרד־החוץ.

לעומת

זאת,

׳ שארו הדתיים גם להבא מקופחים עליידי שותפיהם
בקואליציה, בניגוד להסכם שנערך בינם לבין משת שרת.

• בינתיים, יצא שר־החוץ דשעכד לבלוי
הופשה עם רעייתו, ציפורה שרת, כשוייץ.
הפעם יצא שרת באניה, שלא כמינ הגו משך כל שנות
שירותו כשר החוץ וכמנהל המחלקה המדינית של
הסוכנות, בהן נסע אך ורק ב מטוסים.

• צפה לגילויים מעניינים ממכון וייצמן. בקרוב הגרעינית

יווזעו

תו צ או ת. של

שנערכו

ב מכון,
מחקר ואשר

ב ש טח
יעלו

הפיסיקה

ישראל

לכותרות הע תונו ת העולמית באור חיו בי ביותר.

• לעומת זאת, צפויה עתונות רעה כיותר
למדינה, על רקע כעית הפליטים הערכיים.
הצעות חדשדת שתועלנה בעניין זה, והמכוונת להחזרת
מספר ניכר של פליטים לישראל, תידחינח באופן מוחלט
על־ידה.

• כקרב המיעוט הערכי כארץ, תוגכר
פעולת הסריקה אחר תושבים חסרי תעודות
זהות.
• על רקע זה, יחדשו הציונים הכלליים את נם יונ!תיהפ
לקנות לעצמם אחיזה כקרב המעוטים. נסיון רא שון נעשה ב שעת
ביקורם של מנהיגי ה מפלגה בכפרי הדרוזים ב שבוע האחרון. ח ש בון ה מפלגה:
אחרי שמפ״ס הצטרפה לממ שלה וחדלה ללחום בפועל ל מען המיעוטים, ובעוד
הה שתייכות למק״י הפכה מסוכנת מדי, י היו ערבים רבים נוטים למפלגה
--אופוזיציוני ת מתונה יותר.
• יתכן מאד ששלום רון לא יועמד לדין. תוך חקירת מעילו תיו
של מזכיר חברת לפידות נתברר כי חלק מן הכספים הועברו על־ידי רון,
איש ש״י לשעבר, לקרנות סודיו ת של מפא״׳ ,ביני הן הקרן להגנת קסטנר.
יעשה נסיון תקיף מצד מפא״י למנוע בירור מ שפטי, באמתלות של ״ מצב אישי״.

• דלת מפוארת של עץ זית, שנקבעה ככניסה לעירית
ירושלים, תשמש נושא לאחד הדו״חים הקרובים של מכקר
המדינה. בדו״ח יקבע המבקר כי מצבה הכספי של העיריה אינו מרשה קביעת
דלת זו ומע ש ה עירית ירושלים במקרה זה אינו אלא ביז בוז כספי משלם המסים.

• הכרת הספנות הלאומית ״שהם״ עומדת לפני משכר

ק*טה. בדו״ח סודי של הנהלת החברה נרמז כי יתכן שהחברה תצטרך למכור
כמה מאניות הנוסעים שלה, כדי להתגבר על המשבר.

• לעובדי הוועד הפועל של ההסתדרות ומועצות הפועלים

כערים ובמושבות, צפויים ימים קשים. עם כניסתו לתפקידו כמזכיר
הכללי של ההסתדרות, ינהיג פנחס לבון קימוצים דרסטיים בדמי־ייצוג, הוצאות
אש״ל וכלי־רכב של עובדי ההסתדרות.

• צפה לסגירת כתי־מלץ מפוארים מחונזר תיירים. בין הסגרים
יהיה בית־מלון ירושלמי ותיק, אשר שימש בעיקר את המושבה הדיפלומטית.

בן־גוריון הצליח לרכז בידיו די כוחות כדי
לנצח את יריביו. חלק מן הדוכסים נמלט
ברגע האחרון לתוך מחנהו, ביקש את חסושר
ב חו ץ
תו. שרת נשאר מבודד, מנוצח עוד לפני
״הלך ר׳ שמעון (בר־יוחאי) ובנו ונתחב־או
ישבו שתים־עשרה שנים במערה פתיחת־הקרב האמיתית.
יצאו ראו בני־אדם כשהם חורשים וזורעים.
חיוור כסיד. ברגעים של התרגשות,
אמר: מניחין חיי־עולם ועוסקין בחיי־שעה! רגיל משה שרת להחוויר כשנפתחה ישיכל
מקום שנותנין עיניהם מיד נשרף. יצאה
בת מרכז מפא״י כבנין המפואר של הועד־בת־קול
ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם?
הפועל בתל־אביב דמה צבע פניו לצבע החזרו
למערתכם!״
סיד. הוא מסר את הודעתו בלשון פחות
בניגוד לשמעון בר־יוחאי שבאגדה׳ ישב מליצית מכרגיל: מאחר שחוגי בן־גוריון
דויד בן־גוריון בשדה־בוקר רק כשנה. אולם הפיצו בעתונות שמועות שעומדים להרחיקו
מתפקידו, ומאחר ששמועות אלה לא הוכחשו,
אין הוא יכול עוד להמשיך בתפקידו.
ההצבעה כבר היתד, אופיינית למצב החדש:
מול 35 אויבי שרת התייצבו רק 7
תומכים 45 .איש, שהיוו רוב מוחלט, נמנעו
מהצבעה. הם לא רצו להצביע בעד פירוק
שלטונם במפא״י. אולם הם גם לא העזו
להמרות בגלוי את פי האדון החדש.
כך נסגרה הדלת על הקאריירה הפוליטית
של משה שרת. הצורה בה הומטרו עליו
הבעיטות, מונעת כל אפשרות של חזרה־בכבוד
בעתיד. סיכוייו להיות ליורש־העצר
של בי. ג׳ .חוסלו. הזמן שנבחר, אחרי
סיום הקונגרס הציוני, מנע בעדו אפילו לחפש
מקלט בתפקיד ציוני.
דרכו של בי. ג׳י. זרועה פגרים פוליטיים.
בזה אחר זה הצליח לחסל לחלוטין את כל
מתחריו, יריביו, ויורשיו האפשריים. משה
שרת הוא רק שם נוסף ברשימה.
תירוץ בלבד. השאלה הגדולה של השבוע
היתה: האם חוסל שרת כדי לפנות
מקום למדיניות חדשה של בן־גוריון?
על אף כל הדיבורים, אין זה נכון שהיה
ניגוד פוליטי ניכר בין שני האישים. מעולם
לא היה קיים ״קו בן-גוריוך ששרת יכול
היה להתנגד לו או לחבל בו. מעולם לא
היה ״קו שרת״ שבן־גוריון יכול היה לראות
בו סכנה למדינה. שני האישים חיים
מן היד הפוליטית אל הפה.
בן־גוריון יכול היה לטעון, בצדק, כי
בישיבות הממשלה לפני חצי שנה גרם שרת
לדחיית כל פעולה מכרעת נגד מצרים, בהבטיחו
כי תוך שלושה חדשים יבוא נשק
מאמריקה (העולם הזה .)951 נשק זה לא
בא. אולם גם טענה זו היתה בעיקרה תירוץ
בלבד. כי אילו רצה בן־גוריון באמת
לעבור לפעולה מכרעת׳ יכול היה להשליט
אז את רצונו, כפי שעשה זאת השבוע,
דעת־הקהל היתד, לצידו.
לכן אין לסילוק שרת משמעות רבה כלפי
חוץ. ישראל תוסיף לפסוח על הסעיפים,
מבלי להחליט החלטה ברורה למלחמה או
לשלום. המשמעות האמיתית של המאורע
היא פנימית. המדינה צעדה צעד מכריע לק*
ראת
שלטון־יחיד.
התירה מתמדת. בארבע השנים האחרונות
הושמעו אזהרות רבות על כוונתו של
בי. ג׳י. להנהיג בארץ משטר חדש. רוב
משה שרת
האזהרות האלה•• נראו לציבור כהשמצות
הדלת נסגרה
או הגזמות. אולם בן־גוריון חתר לקראת
מטרתו בסבלנות. לא פעם נרתע ברגע הבצאתו
הרגיש כמו הרבי הדגול: החיים נמאחרון,
היסס, ויתר. אולם תמיד חזר למגמתו
שכו בלעדיו, הממשלה פעלה כרגיל בהנהגת
העיקרית.
משה שרת. היה זה, בעיני המנהיג הקשיש,
השבוע חוסל המכשול העיקרי למגמה זו;
עוון שלא יכופר.
התנגדות עסקני מפא״י, שעצרו את. בי. ג׳י.
מאז נשרפו כל מקום וכל אדם שר׳ דויד
לא מתוך אהבת הדמוקראטיה, אלא מתוך
בן־גוריון נתן בהם את עיניו, מבלי שבת־החשש
המוצדק כי הם עצמם יהיו הקרבנות
קול תעז לבקשו בגלוי לחזור לשדה־בוקר.
הראשונים של דיקטטורה מוסווית.
השבוע הגיעה הלהבה אל הקרבן העיקרי:
משה שרת.
גרוטאה פוליטית. עוד לפני חודש
היה קשה לרוב הפרשנים להעלות על הדעת תשעהנגדשבעה
שבי. ג׳י. יצליח להפוך את שרת לגרוטאה
קו ההגנה השני של שרת, אחרי שורת־פוליטית.
הדוכסים
של מפא״י, היתה שורת שרי
הפיאודלים השולטים מאחורי הקלעים ב־הממשלה
מבני המעוטים — הדתיים, הפרוגמפא״י
— הדוכסים של מולל־בונה ותנובח,
רסיבי ואנשי מפ״ם. שרים אלה חששו מפני
רוזני האיגוד המקצועי, נסיכי הכספים ואהשתלטות
של בי. ג׳י״ ראו בחיכוכים
לופי המנגנון — ידעו לאן חותר בן־גוריון.
בתוך מפא״י ערובה לשלומם.
באוזניהם עוד הידהדו דבריו לפני צאתו
השבוע התפרק קו־הגנה זה בהדרגה.
לשדה־בוקר, בישיבת מרכז המפלגה :״אד
אפשרות אחת הספיקה לשתקה: האפשרות
יודע לא רק לבנות מפלגה, אלא גם לפרק
אותה. ברגע שאחליט שמפא״י אינה ממלאה
• ג׳יימס מקדונלד, שגריר ארצות־הברית לתפקידיה,
לא אהסס לפרקה.״
שעבר, בזכרונותיו :״בשעת כתיבתו (של
הדוכסים הבינו את משמעות המלים, השרת)
,לפתו אצבעותיו את העט ופניו׳ החאיש
שפירק את אצ״ל ואת הפלמ״ח יכול
ווירו מרוב מתיחות נגיד בנק ישראל,
היה להחליף את שלטון הדוכסים בשלטון
של אנשי־החצר, הגווארדיה האישית שלו, דויד הורביץ׳ על פעולת שרת בג׳נבה, בשעת
חקירת ועדת או״ס :״עקבתי אחרי ההמורכבת
מצעירים כמו אהוד אבריאל (ראה
בעת פניו החיוורים של שרתוק...״
להלן) ,תדי קולק, עמוס בן־גוריון ודומיהם,
אנשים שכל קיומם הפוליטי קשור ומותנה
•• בין השאר בעולם הזה :״דיקטנוורה בבמעמד
אדונם.
דרך״ (העולם הזה )795ו״תוכניתו של בי.
החזיתות היו ברורות. השבוע נסתבר כי ג׳י.״ (העולם הזה .)892

במדינה

מפלו״חז

העולם הזה 975

> 1 0 :4 1ו 1ז 0ת 0ווו 1 1ז ז * 1 0

של קואליציה מפא״י־אחדות־העבודה־ציונים־
כלליים.
נשק חזירי. הדתיים, שהסכמם החשאי
עם שרת (העולם הזה )965 היה הקש ששבר
את הגב של סבלנות בי. ג׳י״ חשדו כי
ברגע שבי. ג׳י. ירצה לחסלם יעלה כלחדש
אח בעית החזיר, יסלקם באמתלה של
מלחמה בכפיה הדתית. לא היה להם שום
חשק לראות את אויבם ישראל רוקח בתפקיד
שר־הפנים. לכן הסיקו את המסקנה, המורכבת
מראשי־התיבות של שני שריהם, שפירא
ובורג :״שב!״
לשרי מפ״ם היתר סיבה לחשש דומה.
בן־גוריון יכול היה לעורר את פרשת אורן,
לדרוש ועדת־חקירה, להכריחם להסתלק מן
הממשלה בנקודה שדעת־הקהל תהיה נגדם.
למעשה חוסלה השפעת המעוטים בממשלה.
מעתה שוב לא יעמדו זה מול זה
שני מחנות שקולים, האחד בראשות שרת
והשני בראשות בן־גוריון, שאיפשרו תמרונים
גם לקטנים. עתה יהיה החשבון
אריתמטי ופשוט: תשעה שרי מפא״י• נגד
שבעת האחרים•••

הדרך רוו 3דאללה
ערב פלישת הלגיון הערבי לארץ, במאי
, 1938 עברה אשר. פשוטת־ד,ליבות את הקו
לעבר־הירדן. היתר, זאת גולדה מאירסון,
חברת הנהלת הסוכנות היהודית, מלווה על־ידי
ראובן שילוח ועמום בן־גוריון.
בעברה את קיבוץ גשר, אמרה גולדה,
בטון מרגיע. :אל תחששו. שום סכנה
אינה נשקפת לכם. עבדאללה יישאר שקט!״
כעבור שעות מעטות עברה גולדה מאיר־סון
את אותו קיבוץ! בדרכה חזרה .״היכונו
להגנה!״ קראה בעצבנות ניכרת. ,הכינו
חפירות! הוציאו את נשקכם! עבדאללה יפתח
במלחמה!״
התבונה העיקרית. ביקור זה אצל
המלך עבדאללה, האיש שרימה את בן־גוריון
ושרת משך דור שלם, היה המעשה הפוליטי
הבולט ביותר של גולדה מאירסון עד השבוע.
האשד, הנמרצת, שיודעי־דבר מכבדים
אותה כאשת־מינהלד, תקיפה ומוכשרת, לא
היתר, מעולם ידועה כמחדשת הליכות ב־מדיניות־חוץ.
לעומת
זאת היא ידועה מזה זמן רב
כתומכת עקבית ועקשנית של עמדת בן־
גוריון בממשלה. מאחר שאיש אינו מתיחס
ברצינות למדיניות־החוץ בממשלת ישראל,
היתר, זאת התכונה היחידה הדרושה.

ת כ ני תאב רי א ל
לפי עדות עצמו, אהוד אבריאל הוא כיום
האדם הקרוב ביותר לדויד בן־גוריון. הוא
עשוי להיות אחד הנהנים העיקריים מסילוקו
של משה שרת. על כן יש ערך לדעותיו.
השבוע סיכם אבריאל, לשעבר מדריך
תנועת־נוער בוינה (שם היד, שמו איבראל)
וכיום חבר משק נאות־מרדכי, את דעותיו
לוז,

• השרים ב ך גו ריון, ארן, א שכול,
מאירסון, נמיר, נפתלי, ספיר, שיטרית.
•• השרים שפירא ובורג, בן־יהודה וכרמל,
ברזלי ובנטוב, רוזן.

אלה במסיבה פרטית. הן התרכזו בעיקר
מסביב לשלוש מטרות חשובות• :
• להעמיד לדין את מרדכי אורן, כבוגד
בעם ובמדינה,
• לסלק את לוי אשכול, אחרי שהבאיש
את ריח המפלגה בעסקי השיכון שלו,
• להרחיק מכל השפעה את ״הטיפש
שרת״ ואת כל חסידיו.

בטחון
א בן מ אסו ה אד מירל•
באחת הפינות של נמל פליטות עמדו שתי
משחתות, שדמו לעשרות משחתות קטנות
אחרות. פועלי־הנמל, הרגילים לראות מולט
לעתים קרובות את הנפח האדיר של אונית־קרב
או ממטסת, לא התרשמו במיוחד.
אולם לקצינים ולשליחים דוברי־העברית,
שהתכנסו בחדר־האוכל של אחד מהן, היד,
זה מאורע גדול. כי היו אלה שתי ד,משחתות
הראשונות של חיל־הים הישראלי, יפו
ואילת.
מפקד־הנמל הבריטי הרים את כוסו, ביקש
את הג׳נטלמנים של חיל־הים המלכותי לשתות
לחיי ישראל. .ישראל״ מלמלו עשרות
פיות בריטים בקול ג׳נטלמני נמוך. כעבור
שעות מעטות יצאו שתי האוניות לדרכן.
ספינות מאסו האדמירלים, היו לראש־פ־נד,
של הצי הישראלי.
מוקשים כנמר חיפה. אולם עוד לפני
שהמשחיתות הגיעו לחופי מולדתן החדשה,
קרה על גלי הים התיכון מאורע שהפך
אותן לצד החלש בקרב על הים. מצרים
קיבלה שתי משחיתות גדולות, בעלות כושר
הרבה יותר גדול, מידי הצי הסובייטי.
משחיתות סובייטיות אלה אינן רק יותר
גדולות, אלא גם הרבה יותר מהירות, מצויירות
בנשק ההופך אותן, למעשה, לסיירות
קטנות. מול שתי ד,משחיתות הישראליות
תעמודנה איפוא, שתי המשחיתות הישנות
של הצי המצרי, שתי המשחיתות הבריטיות
(המקבילות ליפו ולאילוז) ושתי היחידות הסובייטיות
החזקות. כל אחת מהן יכולה
לזרוע בלילה אחד 160 מוקשים בפתח נמל
חיפה.
אזרחי ישראל, שהם עם יבשתי למרות
שגבולם הפתוח היחיד הוא גבול הים, לא
עמדו עדיין על חומרת המצב הזה. הצי המצרי
כבר מטיל מצור יעיל על אילת
ותעלת־סואץ. הוא יהיה מסוגל עתה להטיל
מצור גם על החוף המערבי של ישראל. אם
ישראל יכולה לסמוך בשעת מלחמה קצרה
על אספקה אווירית, הרי במקרה של מלחמה
ארוכה עלול מצבה הימי להכריע את
גורלה.
המצור המכריע. הטרגדיה של יפו ואילת
מבהירה אמת אחת שמנהיגי ישראל
עדיין מתעלמים ממנה: כל עוד לא תצליח
ישראל לשבור את המצור הפוליטי בו היא
נתונה, לא תוכל שום כמות של נשק להבטיח
את בטחונה לזמן ארוך. כי ברית־ד,מועצות
יכולה תמיד לספק בנקל למצריים פי
ארבע יותר נשק מאשר תקבל ישראל, בקושי
רב, מבנות־בריתה המפוקפקות.

דיג ל ת• ב אר ץ זד ה
אתמול י שבתי בכנסת ו שתיתי ה מון תה. לפתע ראיתי את בן־גוריון ושרת
יו שבים ומתכננים את המשבר הגדול. ניג שתי אליהם לעשות אינטרביו ולהרוויח
נמה גרושים, אבל הם אמרו שהם לא מדברים עם עתונאית צהובה ושא לן לדבר
עם בני מהרשק.
אז הלכתי לדפוס של ״העולם הזה״ והדפסתי לי תעודת־עתונאית של מערכת
״אכבאר חירבת סאער,״ ,הדבקתי צילום של עצמי (זה שמופיע למעלה, אבל הפוך,
שלא יכירו) וה טבעתי עליו חו תמת של בית־הממבחיים העירוני.
ניג שתי עם זה ללשכת שר־החוץ ואמרתי אסמע יא סידי, אני רוצה לדבר עם
הווזיר שרתוק אפנדי. המזכיר נוראי החוויר כשראה את תעודתי ותיכף ומיד הכניס
אותי לחדרו של משה שרת, והגיש לי קפה תורכי מבראזיל.
שרת אנזנדי אמר דברים נורא ח שובים, אבל לא הבנתי כלום מפני שאני לא
יודעת ערבית. פתאום הוא שאל אותי מה דעתי על זה, אז אמרתי :״איווה,״ והוא
נבהל והמ שיך מהר ודיבר עוד שעה וחצי בלי להפריע לעצמו.
אחר־כן נתנו לי קאדילאק כחול ונסעתי לשדה־בוקר. לפני נסע בקאדילאק שחור
ב ך גו ריון, כדי לקבל את פני. י שבנו על שני שקים בדיר־הצאן, ושאלתי אין
הענינים ובכלל.
״המצב חמור,״ אמר ב ך גו ריון ,״עוד בקיץ תפרוץ מלחמה. זה ברור. אבל זה
לא יתכן, כי מצרים יודעת שישראל תע מ,ד כאיש אחד, ואפילו שניים. הזמן לא
פועל לרעתנו, כי אס לנתבת אויבינו, ואין הגיון בהיסטוריה. ישראל צריכה לקבל
נשק, כי אחרת תו שמד, ואם הערבים ינסו אז נגמור את כולם כמו כלום, כי הרוח
קובעת ולא הנ שק.״
אחר-כן לקחו אותי לצלם את מטוסי־הסילון החדישים, ולרכב על טאנק שבא רק
הבוקר מבורמה, אבל זה אסור לספר. ויגאל אלון ה לן מנו ת בגללי עם יגאל יוין,
ועזר וייצמן שאל :״יש בעיות?״ י והפרופסור גויטיין נתן לי׳ הרצאה על תרבות
ערבית שלא הבנתי.
בסוף עשו לי מסיבה עם טדי קולק, בהשת תפות ציר ישראל במונטה־קארלו,
אבל אני ברחתי וכתבתי מהר את הסיפור הז ה. אבל הצנזורה מחקה את הכל, אז
לא תדעו לעולם מה אמר לי בני מהרשק.

שתומו!
הגיון ש ל 231111׳
בימי קדם קמו נביאים. בימי הביניים
עבר תפקידם לליצני־החצר. כיום הוא מופקד
בידיהם של קומץ זעיר של עתונאים בעלי
שם בינלאומי — פרשנים שנסיונם וחוג־ידיעתם
גדולים יותר מאלה של מדינאים
ומצביאים.
אחד מהם הוא יוסף אלסופ, העורך יחד
עם אחיו את הטור העתונאי החשוב ביותר
בארצות־הברית. שני האלסופים מקורבים
מאד למטכ״ל האמריקאי, מילאו תפקיד מרכזי
בקרב על סין במלחמת־העולם. בחודש
שעבר בא יוסף אלסופ לישראל.
אדאו. עוד ביום הראשון של שהייתו
בארץ, אחרי סיור בארצות ערב, סיכם אל־סופ
בחוג פרטי במלים קצרות וחותכות את
מסקנתו לגבי עתידה. מסקנה זו לא מצאה
חן בעיני עסקני־המפלגות קצרי־הרואי, המנהלים
את ישראל. אולם היא היתר, נכונה.
קבע אלסום: לפני ישראל עומדת ברירה
.של או־או. או שתצא מיד למלחמה, תנסה
לשבור את ארצות ערב לפני שיהיה מאוחר
מדי (אם עדיין לא מאוחר מדי); או שתחתור
בכל כוחה לשלום, במחיר וותורים מכאיבים
ומרחיקי־לכת.
השבוע גילה אלסום לקוראיו האמריקאיים
מה היתה דעתו של דויד בן־גוריון על
מסקנה זו. אמר לו האיש שהפך עתה
שליט־יחיד של המדיניות הישראלית :״אתה
אוסר שעמדתי אינה הגיונית. תשובתי היא
שרק שוטים מקווים למצוא הגיון כהים־
טוריה.״
כוי שקוראיו לא יחשדו, חם וחלילה, כי
בן־גוריון התלוצץ, הוסיף אלסופ במיוחד
שהדברים נאמרו על־ידי ראש ממשלת־ישראל
ברצינות גמורה.
מגף ההיסטוריה. את המלה הפילוסופית
האחרונה על גורל כל הצדדים במאבק
על ארץ־ישראל רשם אלסופ בבקרו בכפר
עמואס, ליד לטרון, בשטח ירדן.
״זהו מקום אשר ידע יותר היסטוריה
מרוב המקומות בעולם. כאן עמד הירח
דום לפקודת יהושע, כאן ערך יהודה המכבי
קרב סוער למען העצמאות היהודית. אחריו
באו הרומאים, פרשי המדבר הפראיים של
הכליף עומר, הצלבנים, פלאח אל־דין, התורכים,
הבריטים ושוב היהודים.
.ראו נא את היורשים של כל ההיסטוריה
הזאת, עשרות החושבים המוועביפ-למחצד.

העולם הזה 975

של כפר עמואס, הבאים לקחת את חלקם
מקיצבת המרק והלחם היומית של המנזר.
לרגלי הכפר משתרעות האדמות הפוריות
של העמק, שעזרו פעם להזין את הכפר,
והכלולים עתה באזור ר,מפורז אשר עיבוד
אדמותיו אסור לפי הסכם שביתת־הנשק.
״עולה בלבך הרצון לצעוק אזהרה לאנשים
הפשוטים באשר הם, למען יברחו
מאותם המקומות אשר עליהם עלולה ההיסטוריה
לדרוך ברגליה הכבדות.״

בתי משפט
נגד בויונו ת
לפני שבועיים קרה מקרה לא נעים: דייר
תל־אביבי נרגז, גירש מביתו שופט בית־הדין
לשכירות, שבא לברר תלונה במקום.
״מנין אדע אם אתה שופט או לא?״ שאל
הדייר.
הוא נתבע לדין על בזיון שופט, זוכה
מכל אשמה. השבוע חולקו תעודות השופטים
הראשונות, כדי למנוע בזיונות נוספים.

הממשל הצבאי
תו ר ה מנ צרת
נצרת דמתה לעיר שפרצה בה מגפת
דבר. משמרות חסמו את הכניסות לעיר,
בדקו את הניירות של כל יהודי שביקש
לעבור. על הנוסעים באוטובוסים מטבריה
לחיפה נאסר לרדת בעיר. משמרות מש־טרת־ד,תנוער,
סיירו בכבישים, מצאו דופי
כמעט בכל כלי־רכב ששם! את פעמיו לעיר
ישו, הורידו את הנוסעים קילומטרים רבים
מכל מקום ישוב.
המגפה שהדאיגה את השלטונות התרכזה
באולם הקולנע המוזנח ברחוב הראשי, .
שם התכנס ״הכינוס העממי בנצרת״ ,שביקש
לאחד את כל הציבור הערבי מסביב
לדרישה לבטל את הממשל־הצבאי ואת השטחים
הסגורים. באמצע הכינוס הופסק
החשמל, המיקרופונים חדלו לפעול. אולם
היוזמים הכינו מראש סוללות, המשיכו
לדבר.
הדכר הקדוש. במרכז הפעולה עמדו,
כרגיל, הקומוניסטים. לא רגילה היתד, השתתפותם
של חוגים אחרים: רוב המוכתרים,
כוהני־דת ובעלי־ר,קרקעות העשירים של
הכפרים, שהצטרפו לתנועה על אף מסעד,הפחדה
מסביבה.
גרמה להתרגשות כללית זו בכפרים ה־

במדינה
ערביים העובדה ש־ 84 אלף דונמים של אדמה,
השייכים ל־ 14 כפרים בגליל המערבי, הוכרזו
כשטח סגור לצורך אימונים צבאיים.
הכפריים, למודי־הנסיוז, שנדרשו עתה להצטייד
ברשיונות מיוחדים כדי לעבד את
אדמותיהם, לא האמינו לסיבה. הם ידעו
כי אימונים כאלה התקיימו גם בימי המנדט,
מבלי להפריע אז לכפרים.
בכל רשיון שניתן צוין במיוחד כי הוא
מתבטל ברגע שמתקיימים אימונים צבאיים
בשטח. אם כן, שאלו הכפריים, לשם מה
היד, צורך ברשיונות בכלל? התשובה שנתקבלה
על דעתם: זהו צעד ראשון לסילוקו
ההדרגתי של המעוט הערבי והדרוזי מהגליל
המערבי כולו.
שום דבר אינו קדוש לערבי כמו אדמתו.
בפגעם בחוש זה הצליחו, השלטונות, זו
הפעם הראשונה, לגשר על התהום בין
מק״י והחוגים האחרים. כשיערוך ״הועד
הפועל של הכינוס העממי בנצרת״ בשבת
הקרובה אטיפת־עם בחיפה, תהיה החזית
הערבית כמעט שלמה.
המשק חינוך ד ה מוני ם

״האבטלה היא גורם חינוכי בעל ערך
ציבורי רב!״ פסוק זה עשוי לעניין את
אלפי המובטלים במדינה, שלא ידעו עד
כה להעריך את המשמעות החינוכית של
מצבם האומלל. הוא עשוי לעניין שבעתיים,
מאחר שנפלט מפיו של בר־סמכא: ה־פרסופסור
אבא לרנר, שהוא היועץ הכלכלי
של משרד־האוצר ואחד האנשים הקובעים
את המדיניות הכלכלית של הממשלה.
הבעיה שעמדה השבוע לפני לתר האמריקאי,
ולפני כל המדינה, היתרי פשוטה אך
גורלית. כתוצאה מהעליה הכללית של
המחירים ע! מד מדד־יוקר־המחיה לעלות השנה
ב־ 40 נקודות. כדי לשלם את השכר
המוגדל לפועלים, יהיו המעסיקים זקוקים
7־ 250 מליון ל״י נוספים, מעל למחזור
הקיים של המטבע.
מלכד הסתים ברעב. לפני שני
דורות, בימי שלטונה של ההשקפה הכלכלית
ה״קלאסית״ ,היה הפתרון נולד מעצמו.
מחוסר כסף היו המעסיקים נאלצים
לפטר חלק מפועליהם, מצוקת המובטלים
־,יתד, גורמת למשבר ולירידת המחירים,
פקומות־ו־,עבודה היו מתמעטים, שכר־זעבודה
היה יורד. השכר הנמוך היד, גורם
כצדו לריבוי מקומות העבודה ולהבראת ה־כשק,
והכל היה בא ע> מקומו בשלום,
:ללבד אותם האנשים שמתו בינתיים. מרעב.
בתקופה החדשה קמה לתחייה השקפה
*חרת, הדוגלת בתעסוקה מלאה של כל
־,פועלים כדי להגשים מטרה מרכזית זו
־,יא מטילה על השלטון להתערב בתהליכי
־,משק. בתנאים הקיימים, פירוש הדבר כי
־,ממשלה תוציא לשוק כסף נוסף, תאפשר
;משק להוסיף לתת עבודה לכל הפועלים,
:שכר המוגדל.
פתרון זה אינו גורם לאושר רב בשום
כקום, כי תוצאתו תהיה הגדלה נוספת
טל המחירים, ואחריו מעגל חדש של
־,עלאת השכר. הכסף יוסיף לאבד את ערכו
:מעשי. המונח הכלכלי: אינפלאציה.
יש תקמח. מעטים העזו להתנגד בגלוי
׳פתרון זר .,לרנר, המייצר בשעות הפנאי
טלו חיות עשויות ממתכת, עשה זאת
;שבוע בשפה שאינה משתמעת לשתי פנים.
ותתנו הוא קלאסי: הממשלה תסרב לד,זים
כסף חדש (או אשראי נוסף) לשוק.
ותני העבודה, שיצטרכו לשלם שכר מוגדל
,ך מאחר שלא יהיה להם די כסף לכך,
צטרכו לפטר חלק מעובדיהם.
מקווה לרנר :״האבטלה תאלץ במרוצת
־,זמן את המובטלים לקבל עבודה בשכר
.מוך מן הנקבע (בהסכם הקולקטיבי).״
;השפעה החינוכית של הרעב תגרום להורדה
:ללית של השכר, הפועלים יהדקו את
וגורותיהם.
מנהיגי מפא״י בהסתדרות לא יקבלו ב־סמחה
פתרון כזד״ העלול להעביר המונים
8ל פועלים רעבים למחנה השמאל. אולם,
;תנחם לרנר ,״יש סיכוי, על יסוד שיחות
:ם שר־האוצר, שתקווה זו תתגשם.״
כיועץ נאמן, אין לרנר יכול, כמובן,
׳הציע פתרון שלישי שאינו חינוכי כלל:
חסל את משק־הגזל של המשטר המפלגתי
ארץ, המקדיש חלק ניכר של חהכגסת
;לאומית למימון מנגנון בעליו.

העוגם

היה

מגיש לקוראיו נתנה אקסקלחיבית

ופני בודשת
ד״ר חליל תותח הינו ערבי נוצרי, יליד הארץ. עד 1944 היה מנהלו
של הקולג׳ האמריקאי ברמאללה, כאשר היגר לאמריקה. בניו־יורק,
יסד את ״המכון הערבי־אמריקאי״ ,הנחשב כיום לאחת
הבמות החשובות ביותר לתעמולה ערבית בעולם. לפני זמן מה
יצא המחבר לסיור נרחב בשש מדינות ערביות. סידרת המאמרים
שכתב לאחר מכן, מתפרסמת עתה לפי הסדר מיוחד על־ידי
״העולם הזה.״ בפרקים שהופיעו בגליונות הקודמים תיאר ד״ר
חליל תותח את ביקוריו במדינת הלבנון, ברצועת עזה ובמצרים.

— מאת

חליל

ץ ל ידידי הזהירו אותי כי אתאכזב
^ מבגדאד. הם צדקו. שדר,־ד,תעופה, בנייניו,
הסביבה כולה, נראו עזובים ומרופטים. אנשי
המכס היו אדישים לגמרי, לא טרחו אפילו
לפחות את מזוודותי — זה כמובן לא היה
איכפת לי במיוחד.
אחד הפקידים לקח את דרכוני, אך במקום
להחתימו ולהחזירו במקום, הודיע כי ישלח
לי אותו למלוני.למחרת היום. מינהג משונה.
באוטובוס שנסע העירה, הייתי הנוסע
היחידי, מלבד אנגלי משופם. עברנו את
החידקל, כשעיני פקוחות היטב לחטוף מבט
ראשון של העיר ההיסטורית. המלון הראשון
אליו פניתי, מלון סינבאד, היה מלא. גם
השני, מלון סנזיראנזים, היה מלא. כן גם
השלישי והרביעי, שעמדו זה לצד זה ברחוב
ראשיד, הרחוב הראשי של בגדאד.
הייתי עייף וזקוק לאמבטיה ולשינה. עזבתי
את קהיר בשעה 3.30 בבוקר, עברתי את
הדלתה, מדבר סיני, הר חרמון, המדבר הסורי
ועתה לא יכולתי לשבת יותר באוטובוס
מרוב עייפות. הנהג ריחם עלי ולבסוף
הובילני לבית מלון מדרגה שלישית או
רביעית. היה זה מקום מלוכלך ודוחה. בתי
השימוש וחדר האמבטיה הסריחו למרחקים.
חדר חשינה לא היה הרבה יותר טוב, אולם
הייתי נאלץ לשכור אותו או לבלות את לילי
הראשון ברחוב.

חותח

מצאתי אותו גבר מרצין, משכיל ולבבי,
למרות היותו קולונל לשעבר בצבא הקבע
העיראקי.
ביום השני לביקורי בבגדאד, התיצבה בפתח
המלון מכונית אמריקאית חדישה, נהוגה
בידי נהג פרטי. הם הועמדו לרשותי על־ידי
מחלקת ההסברה הממשלתית. עברנו את
גשר החידקל ופנינו דרום דרום־מערב, לתור
מעט את הסביבה, כשפנינו מועדות לשרידי
בבל העתיקה, כ־ 60 קילומטר מדרום לבגדאד.
שלושה דברים עשו עלי רושם עז בנסיעה
זו. קודם כל: המרחבים הגדולים מסביב.
שנית: פוריות האדמה. שלישית: הדלילות
המשוועת של תושביה. נסענו קילומטרים
ארוכים, מבלי לראות אף נפש חיה אחת.
כי למרות שעיראק יכולה לקיים אוכלוסיה

תפוזים. עם אלה, הלכתי לראות את הנהר

הגדול.
על הגדה, במקום מוצל, מצאנו בית־קפה
שכסאותיו וש!לחנותיו הגיעו עד למים. וכך
ישבתי ״על נהרות בבל״ ,אכלתי את הארוחה
הצנועה ושתיתי קוקה־קולה.

בין חורכות נינוה
ן * כתה לי עוד חוויה נעימה: מחלקת
| |ההסברד, אירגנד, עבורי נסיעה לנינוה
הקדומה ולעיר מוסול החדישה. עזבתי את
בגדאד בקרון־שינה בעל מיזוג־אוויר, כשמחשבות,
מרחפות סביב אברהם אבינו, אור
כשדים, חמורבי, סנחריב, הארון אל־ראשיד,
אלף־לילד,־ולילד, וצווחות הנוסעים במחלקה
השלישית. סלאח אל־דין הגדול נולד בעיירה
קטנה, לצד מסילה זו.
המסילה עצמה נבנתה על־ידי הגרמנים
והתורכים, לפני מלחמת העולם הראשונה״
כדי לחבר את ברלין למפרץ הפרסי ולסכן
את קווי התחבורה הבריטיים עם המזרח הרחוק.
גרמניה עשתה נסיון שני בכיוון זה,
במלחמת העולם השניה, ושוב נכשלה.
בשבע בבוקר הגענו למוסול. בבית המלון
המקומי המתינו לי נהג ומורה־דרך, שבאו
להראות לי את הסביבה. בנינוה, מצאתי כי
לא נשאר מאומה מהעיר האדירה, מלבד

נסיבה עתיקה כמלון
כבתימ דו כ א על מיטתי ולא ידע־
14/תי לאן לפנות לעזרה. ביאושי טלפנתי
לד״ר פאדיל ג׳מאלי, שהוא לא פחות ולא
יותר מאשר שר החוץ העיראקי. היכרתיו
היטב מפגישותינו במרכז האו״ם בניו־יורק,
שם ייצג את ארצו. הסברתי לו את מצבי
העגום והוא מיד מיהר להזמינני אליו הביתה,
כג׳נטלמן ערבי אמיתי.
הוא שלח אלי את מכוניתו ובבואי לביתו
צלצל מיד לסמיראמים והודיע כי עליהם
לפנות לי חדר בכל מחיר. הפקיד שם ענה
כי לצערו לא יוכל לקבלני לאותו לילד״ אך
הבטיח כי יסדר לי חדר למחרת היום. הודיתי
לשר וחזרתי למלונתי.
רק הודות לתקוות המחר הצלחתי להר־דם.
מחוץ לחלוני דלק פנם־רחוב כל הלילה
ואילו מבית־קפה סמוך בקעו צריחות איומות
מתוך מקלם רדיו. השכם בבוקר
מיהרתי למלון סנזיראנדס ונתקבלתי בכבוד
מלכים. סוף סוף, שר החוץ עצמו הזמין את
החדר עבורי.
מותר כאן לומר כמד, מלים על מלון
סמיראמיס. בשלוש בירות ערביות — דמשק,
קהיר ובגדאד — מתנוסס שם זד. על בתי־חמלו
המפוארים ביותר. זוהי הוכחה לכבוד
הרב שבעלי בתי־המלון הערביים רוחשים
לנסיכה האשורית הקדומה, שמירמית.
לפי האגדה, גודלה נסיכה זו על־ידי יונים,
,׳ עלתה לגדולה ונישאה למצביא חזק. היא
אשר יסדה את העיר בבל. לבסוף, הפכה
ליונה ובני האזור סגדו לד, כאל אלילה. בין
אלד, נמנים כנראה, עד היום, בעלי בתי־המלון.
בבגדאד, על כל פנים, במלון העומד
כל כך קרוב לבבל העתיקה, היא צריכה
להרגיש בבית.

אין מספיק תושבים
יסודו ת לד״ר ג׳מאלי, שהציג אותי
ן |בם ני פקידי ממשלה גבוהים, נפתחו
בפני כל הדלתות לרווחה. בין השאר, שוחחתי
עם שאכיר אל־וואדי, סגן שר החוץ.

כניכרית. נורי אל־סעיד, ראש ממ שלת עיראק (שמאל) ,מקבל את פני אורחו, ראש
ממ שלת תורכיה עדנא! מנדרס, בבגדאד, בפ תיח ת ה שיחות על ברית ההגנה רתורכית־עיראקית.

בת 30 מיליון נפש לפחות, חיים בה כיום
לא יותר מחמשה מיליון תושבים.
שלא כמצרים, אין היא ארץ מדברית. שני
נהרות גדולים משקים את שדותיה ומדי
שנה, בהמס השלגים בהרים הרחוקים, גואים
הנהרות. לא ראיתי גם טראקטור אחד בכל
הדרך; כל העבודה החקלאית בשדות בוצעה
בידים. על כן, נשארים שטחים נרחבים מאד
ללא עיבוד.

על נחרות בכל
ך יהתהן רכנו א? חתר, אשר פעם היה
^ בבל הגאה, עזבנו את הכביש הראשי
ומצאנו את עצמנו בין חורבות מושבה של
הקיסרות האדירה מימי קדם.
הגענו אל שרידי שער עשתורת המפורסם.
מכאן עברו נבוכדנצר ובני לוויתו אל בניני
הפאר, הארמונות, הגנים התלויים וחומות
העיר האדירות. כיליד רמאללה שהתחנך על
התג״ך, לא יכולתי שלא לד,זכר במסעות
אותו נבוכדנצר בארץ מולדתי.
משך הדורות, שינה הפרת אתי כיוונו, עד
כי שוב אין חורבות בבל עומדות על גדותיו.
ביקשתי מהנהג להסיעני למקום ממנו
אוכל לראות את הנהר בכל הדרו.
הוא הסיע אותי להילה׳ עיירה קטנה, לא
רחוקה מחורבות בבל. רוכלים מילאו את
ד,שתקום הצרים, עגלות־נוסעים מימי התורכים
פילסו להן דרך בין העוברים. קניתי
כמה פיתות, גבינה ערבית פריה ותריסר

כמה תלים קרחים. מסביב, השתרע מישור
רחב, ללא כל שמץ של עצים. הרחק צפונה
ומזרחה, התנשאו הרים מכוסי שלג.
המקום היה שומם לחלוטין, מאחר שהייתי
המבקר היחידי שהסתובב בין החורבות.
בקצה הצפוני עמד שער עתיק, כשטר
גדול, בעל ראש של גבר, שומר עליו. שומר
ערבי השגיח עליו, אם כי לא ידע מאומה
על נינוה.
על אחד התלים הזדקר מסגד על שם
יונים הנביא, כפי שקוראים הערבים ליונה,
איתו נביא שנבלע על־ידי הלויתן, בשל
סירובו לצאת אל עיר הרשע נינוה. נזכרתי
בתולדות האשורים, אותם לוחמים קשוחים
שהחריבו את השומרון, לא הרחק ממקום
מולדתי, לפני 2700 שנה. צבאות נינוה לקחו
אז את היהודים בשבי, לאחר אותו מצור
על ירושלים המתואר בפרטים כה מזעזעים
בתנ״ך.
כיום, בעיר נאבלום הערבית, חי עדיין
קשר בשרים בין נינוה וארץ־ישראל. השומרונים׳
שהוחלפו בשבויים יהודיים, חיים ב־נאבלוס,
היא שכם העתיקה, ומדי שנה
חוגגים את חג הפסח על הר גריזים.

כנו של שייף מכובד
**ל הגדה המערבית של הפרת עו-
2מדת מוסול, מן הגדולות שבעת עיראק.
יושבים בה 140 אלף איש וחשיבותה העיקרית
נובעת משדות הנפט הסמוכים.

חזזודס הזה 976

מיוחדת על הנעשה מאחורי מסך החור במדינות הערביות

ברחובות בגדאד

כאן תחום העולם הערבי. הפלישה הערבית
של המאה השביעית לא יישבה אלא
ערבים מעטים מכאן צפונה. הגבול התורכי
עומד 50 או 60 קילומטר ממוסול ואילו
רוב תושבי האזור הם כורדים.
כאן ראיתי את המחזה המזעזע הראשון
מאז באתי לעיראק. היה זה בניין רעוע, בו
התגוררו כ־ 300 פליטים ערביים. כמו אחיהם
בעזה, בלבנון ובסוריה, חיו גם אלה בתנאים
נוראים. שאלתי אותם איך הגיעו למוסול
והם סיפרו כי הצבא העיראקי העבירם
הנה במכוניות משא, עוד בימי הקרבות
בפלסטין. עתה חיים הם מד,נדבות
הפעוטות של ממשלת עיראק.
בשובי לבגדאד, ניגשתי מיד לביתו של
ד״ר ג׳מאלי. ישבנו במרפסת ביתו הנאה,
על גדת החידקל, שתינו קפה ושוחחנו ארו־כ
יוזי. ד״ר ג׳מאלי הוא אישיות מעניינת
ביותר. הוא מוסלמי, בן הכת השיעית, הנבדלת
מכת הסונים׳ האדוקים יותר. איראן,
למשל, היא שיעית; עיראק סונית. פירוד זה
גרם לשפיכות דמים רבה בתוך מחנה האיסלאם
ועודנו גורם פעיל מאד בעיראק.
צילומו של אביו של ד״ר ג׳מאלי היה
תלוי על קיר חדר״הקריאה הנאה. הוא היה
שייך, חבוש בטורבאן ולבוש ג׳ובה של איש
דת. אולם עובדה זו לא מנעה בעד השייך
המכובד מלתת לבנו השכלה אמריקאית חדישה.
שם הכיר פאדיל הצעיר נערה אמריקאית
שהיא כיום אשתו.

המלךודודו. פייסל השני נואם את נאום הכתר שלו, כ שמשמאל עומד דודו, יורש העצר עבד אל־אילאה. פיינדל חינו בן
21 בלבד׳ רווק, אינו מתערב במהלך הש ל טון של הארץ, הנ תון בידי דודו ונורי אל־סעיד, ששניהם מצדדים בברית עם בריטניה.

גורי אד־סעיד
*ץ• והחנו על התנאים הדרושים ל-
14/יצירת הבנה בין אמריקה לבין מדינות
ערב .״דבר ראשון,״ קבע ד״ר ג׳מאלי ,״חייב
להיות יישוב צודק של בעיית ארץ־ישראל:
החזרת הפליטים, קבלת גבולות החלוקה של
או״ם, בינאום ירושלים, החזרת הגליל המערבי
ויפו לערבים.״
הוא דרש גם עזרה צבאית מקיפה, כדי
להגן על המזרח התיכון מפני חדירה סובייטית
וכדי להניא את ישראל מכל רצון
להתחיל במסע כיבושים נוסף — דבר שהציונים
יזדקקו לו אם יגשימו באמת את
רצונם להעלות ארבעה או חמישה מיליון
יהודים מכל רחבי העולם.
בתום השיחה, הבטיח הדוקטור לסדר לי
פגישה עם ראש הממשלה, נורי אל־סעיד.
התייצבתי בחדר הקבלה של משרד ראש־הממשלה
במועד הנקוב, ושם קיבל אותי
סרן של הצבא העיראקי, שכיבד אותי בספל
קפה. המתינו עוד כתריסר אורחים, אך לא
נאלצתי לחכות יותר מכמה דקות.
פגשתי את נורי אל־סעיד קודם לכן באמריקה,
אם כי לא הזדמן לי לשוחח אתי
ארוכות. הפעם דיברנו תחילה על אמריקה
ואחר־כך שאלתיו כמה שאלות ביחס לארצו,
לליגה הערבית ולמדיניות הערבית בכלל.
אינני יכול לכתוב את כל מה שסיפר לי
אך דבר אחד עשה עלי רושם במיוחד: נורי
אל־סעיד הוא אדם היודע היכן הוא עומד
ומה הוא רוצה להשיג.

הכבד הדרושים לה. גם שכנה הקרוב, אבן
סעוד, אינו ידיד גדול ואילו האיבה בינה
לבין מצרים הפכה לתופעת קבע בעולם הערבי.
זוהי
איבה עתיקה מאד. הכליפים הפא־טימיים,
שיסדו את קהיר והקימו בה שושלת
שיעית, היו אויביהם של כליפי בגדאד הסונים
מבית עבאס. מה הפלא, אם כן, ש־מדינאי
מנוסה כנורי אל־סעיד לא יסמוך
יותר מדי על מצרים ויעדיף את האנגלים?
אלה לפחות הצילו את חייו שלוש פעמים
בעבר והחזירוהו לשלטון.
מאוחר יותר, פגשתי גם את סלאח ג׳אבר,
ראש ממשלת עיראק לשעבר, שחתם על
חוזה פורטסמות עם אנגליה ב־ .1948 הוא

צבא עיראקי חזק׳ צבא שישים לאל את
שאיפות הציונים בפלסטין.

אסור לדכר

^ א הייתי צריך לחכות הרבה כדי
/לשמוע את הצד השני של הסיפור. עורך
אחד העיתונים של בגדאד בא לבקרני בבית־המלון
ותוך כדי שיחה שאלתיו על חוזה
פורססמות ועל תוצאותיו רוויות הדמים.
״ההפגנות נבעו מגורם אחד בלבד,״ קבע:
״הכבוד הלאומי.״
הוא סיפר לי כי השתתף בעצמו באותה
הפגנה .״יתכן שהיו גם כמה קימוניסטים
בינינו,״ הסביר ,״אבל ההמונים צעדו אך

ללא משפט — אם יחלים שר הפנים כי
עברו על חוקי הצנזורה. אני עצמי טעמתי
את טעם הצנזורה העיראקית, שעה שפניתי
לקבלת וויזה בקונסוליה בניו־יורק. הפקיד
שם אמר לי שאילו הייתי עתונאי, היה עליו
תחילה להשיג אישור לביקורי משר הפנים
בבגדאד.
היו לממשלת עיראק גם שיטות אחרות
לדיכוי התמרדויות. מלשיניה ומרגליה נמצאים
בכל מקום והם מוסרים דו״חים מדוקדקים
על כל פעילות פוליטית, בכל שטחי
החיים• על כן׳ אין פלא בכך שמאות צעירים
נמקים בבתי־סוהר, על כי העזו לחלום
על שינויים חברתיים ועל המרת פי השלטונות.

פוליטיקה,
אנגלים וציונים
ן י הוג לתאר את נורי אל־סעיד כידיד
לבריטניה, המשרת את האינטרסים המדיניים
שלה בעיראק ובתוך הליגה הערבית.
האמת היא כי נורי אל־סעיד הוא משרתם
הנאמן של ההאשמים, כלומר: המלך פייסל
הצעיר ודודו, יורש העצר עבד אל־אילאה.
הוא הצטרף להאשמים עוד בימי מלחמת
העולם הראשונה והוא לוחם עד היום
למענם.
ערבים רבים רואים בו בוגד, רק מפני
שהוא מאמין כי טובת הערבים דורשת שיתמכו
באנגלים. אולם יש לזכור כי עיראק
היא ארץ חלשה, חסרת ממשל יציב, וכי
הצבא העיראקי היה רחוק מלהצטיין בקרבות
נגד האנגלים ב־ 1941 ופחות מזה נגד הישראלים
ב־.1948
כיום מצבה הכלכלי של עיראק משופר,
אם כי עליה לסמוך על בריטניה ואמריקה
בשביל כל חלקי החילוף, התחמושת והציוד

חעולם הזח 975

עיר אלן פ*לילה*ולילה, כפי שהיא נראית כיום. מי החדקל גאו, הרסו אלפי בי ק תו ת חי סר של רובעי העוני, ע* הגדה המערבית.
ברקע נראות ארובו תי הם של המיפעלים הבודדים של בירת עיראק. על הגדה ה מזרחית של הנהר, עו מדת בגדאד החדשה, עיר גנים מהודרת.

עמד בכל תוקף על דעתו כי ההפגנות נגד
חוזה זה לא ביסאו את חמת ההמונים נגד
האנגלים, אם כי אותר, הפגנה אילצה אותו
להתחפש כבדואי ולברוח לבסיס הבריטי
בחבניה.
עתה הסביר לי כי כל העניין אורגן רק
על־ידי הקומוניסטים והציונים. יכולתי להבין
את רצונם של הקומוניסטים לסכסך בין
עיראק והאנגלים, אבל מה לציונים בעניין
זה? הרי החוזה קבע כי בריטניה תצייד

ורק מתוך שנאתם לאימפריאליזם האנגלי. הם
לא רצו בשום אופן בחוזה השתעבדות
נוסף.״
פרופסורים, אניש עסקים ותלמידים אשר
איתם שוחחתי משך ביקורי, הסכימו רובם
ככולם לדעתו של אותו עורך .״אם כן,״
שאלתי ,״כיצד יכולה הממשלה להחזיק בשלטון?״
בפי
כולם היתד, תשובה אחת: הצנזורה.
כל עתון צפוי לסגירה ועורכיו למאסר —

במקרה, נפגשתי עם קצין נוצרי שנלחם
נגד היהודים בפלסטין. הוא היה ראיס אואל
(רב־סרן) והיה לו הרבה מה לספר על המלחמה.
אולם הוא דיבר בלחישות, מפה
לאוזן, בהסבירו כי בבגדאד, מוטב להיות
זהירים במה שאומרים. כי, יותר מאשר בשאר
מדינות ערב, קל מאד /חסל כל אדם
בעיראק, באשמת קומוניזם — אותו מושג
רחב הכולל את כל העוונות ביעילות מפליאה.

במדינה

ג ם עכ־שיו
</ח1ז כול לה^ויג
ולעגוןל הכ׳ א מך
סיג רי הריחטת
ולו׳עי מדז
נמהיר־עול:

פרוסה

20סיגריות

דגל

א חי םבד רנ 1בע״מ

תכנית ההופעות האמנותיות והבידור
במרפסת אכדיה לשבוע חגיגות היובל
כל ערב תזמורת אכדיה־מנדלכאום עם הזמרת נ׳ינה ג׳וי

יום רביעי 20 ליוני ניקו פלדמן
יו חמישי 21 ליוני נורה מ שול וניקו פלדמן

זמרה

פזמונים וזמרה
פנטומימה

יום ששי 22 ליוני ש׳ אופיר
יום שבת 23 ליוני
מחמש אחה״צ תה רי קו די
יפה ירקוני
מוצאי שבת שרות ממשרד
דחי

הירקון

עם תזמורת אכדיה
שירים

סדיר

בדבר

סייטסיאאונג

לתל

26248

בתק־פר, שעם ישראל קבע את התואר ״ראשון
ראז אלפיים שנר,״ בכל שטחי החיים
הלאומיים, זכה הבית״רי מלוצק 2773 ,שלמר.
בן־יוסף, לתואר מיוחד: הרוג־זזמלכות הראשון,
מאז חורבן ישראל הקדומה.
הוא עלה לגרדום, לפני 18 שנה בדיוק,
לא מפני שנשלח על־ידי מפקדיו לפעולה
מחתרתית, כי אם, מפני שהחליט כי הגיע
הזמן לעורר את העם משאננותו. יחד עם
שניים מחבריו לפלוגה, שלום ז׳וראבין ואברהם
שיין, התכנסו בחדר פשוט בראש־פינר,
והחלים לתכנן פעולת נקם.
היו אלה ימי המרד הערבי הגדול של
1936־ 1939 ומדיניותו הרשמית של היישוב
היתד, מדיניות ההבלגה. השלושה הרימו כוס
״לחיי הנתלה הראשון,״ יצאו למחרת היום
לפעולתם.
עד צאת נ־טמתס. ב־ 21 באפריל , 1938
גנבו השלושה נשק ממחבוא הפלוגה, יצאו
להתנקש ברכב ערבי בכביש צפת־ראש־פינה.
ב־ 1.30 נורו ארבע היריות הגורליות — שהחטיאו
— והוטל הרימון שלא התפוצץ,
על אוטובוס של החברה הערבית הצפתית
אבו־עוסמאן.
המתנקשים נסוגו, הסתתרו בדיר עזוב. כעבור
דקות ספורות בלבד, הפתיעו אותם
קצינים בריטיים וגששי משטרה, כשהשלושה
עוסקים עדיין בניקוי נשקם והתרתו.
33 יום לאחר מכן, הועמדו למשפט צבאי
בחיפה. האשמה כללה שלושה סעיפים חמורים:
יריות על מוחמר רירה סעיד ואחרים,
נשיאת שני אקדחים וחמש פצצות, הטלת
פצצה במטרה לגרום אובדן רכוש ונפש• גזר
הדין הצפוי: מוות.
להגנתם מונו שני עורכי־דין: ד״ר פיליפ
ג׳וזף, אחיו של רב יוסף, שירד בינתיים
בחזרה לקנדה׳ וחוטר ישי. קווי ההגנה היו:
לבן־יוסף הוכח אליבי מזוייף, לז׳וראבין מח־לת־רוח
ולשיין גיל צעיר.
כעבור תשעה ימים ניתן פסק־הדין :״הלה
ייכלא בבית חולי־רוזז, עד שהנציב העליון
יחליט אחרת נחרץ דינו של דו־ראבין.
ליתר השניים ניתן פסק־דין תליה,,
״עד צאת נשמתם.״
הס קמו וקראו :״חחי מלכות ישראל משתי
גדות הירדן!״
פסקי־הדין אושרו, רק דינו של שיין הוחלף
למאסר עולם בהתחשב עם גילו הצעיר.
גס מי כויצט. האסיר 3418 שלמה בן־
יוסף חסה בצ, המוות למעלה מחודש ימים.
היא לעג למוות• כאשר בא יומו האחרון,
נערך כהערך חתן לקראת החופה. הוא צחצח
את שיניו, הסתרק בקפדנות, גיהץ את
בגדיו ואף מי בושם לא גרע מגופו. בליל
ה־ 28 ליוני צעד במעלות הגרדום.
השבוע, עלתה קבוצה צנועה של בית״רים
במשעול צר ועק/תון אל פיסגת ההר בראש־פינה,
שם נכרה קברו של הטוראי שהועלה
בדרגה אחר מותו, על־ידי ראש בית״ר זאב
ז׳בוסינסקי.
״הוא לא היה חניך סרבן,״ קבע מפקדו
של אז, ח״ב שמשון יוניצ׳מן .״הוא היה
המורה והמפקד ואנו החניכים.״

חטיפחז

ל ח ״ הגתלה הרא שון

250

תחבורה

היסטוריה

מנהל הקק״ל באזור הגליל, אליו מיהרו
ההורים הנדהמים, היה זה ״מעשה בלתי
אחראי של פקיד קטן.״
פרטים אביב

לכנות

טל 4327/8/9 .

הרצליה 75

בשבוע היוכל השנתי, עד ,22.6יינתן כרטיס נסיעה אחד
(הלין• וחזור) חינם לכל זוג ביצירות תחכורתנו הסדיר.

א ב ושנ• בנים

גבר נמוך וצנום, שפניו לא גולחו מזה
ימ-ם׳ עמד השבוע על מדרגות בית־הכנסת
הגדול בתל־אביב, חילק כרוזים מוכפלים לכל
עובר. הטרגדיה שהיתר, מסופרת בכרוזים
אלה היתר, של אותו גבר עצמו.
אברהם כהן, שומר לילה בן 32 ותושב
מעברת קרית־אונו, הודיע לעוברים ושבים
כי הכריז שביתת רעב נגד התנהגותה של
המשטרה ולא יפסיקה עד אשר יוחזרו לו
שני ילדיו.
השכן הספרדי. בקיבוץ שדות־ים, ליד
חדרה, אליו הגיעה לפני חמש שנים ממצרים,
לא מצאה משפחת כהן את מקומה. הסיבה
העיקרית היתד, גישתה החברותית־מדי של
דייזי כהן׳ אשתו של אברהם, לקסטיג׳ה
פרנצ׳סקו, יורד־ים ספרדי־נוצרי. קסטיג׳ה נתקבל
לקיבוץ עם קבוצת ימאים ספרדים, שהכריזו
על עצמם כפליטי משטרו הפאשיסטי
של פרנקו.
אברהם כהן, שהרגיש מיד במבטיה הידידותיים
של דייזי לקסטיג׳ה ובציפיתה המתמדת
לשובו מן הים, החליט לתפוס את
השניים בשעת המעשה עצמו. הוא הצליח
לשכנע שניים מסמלי משטרת חדרה לבוא
עמו באחד הלילות והשלושה הפתיעו את
הזוג באחת ממיטות הקיבוץ.
אברהם כהן, שמושגיו על המשפחה היו
שמרניים יותר משל אשתו, נסע לתל־אביב,
פנה מיד לבית־הדין הרבני, שם העידו גם
שני סמלי המשטרה. פסק־הדין בתיק חשי״ג/
1179 היד, קצר וברור: הילד אשר, יעבור
מיד לרשות אביו, יוכנס למוסד חינוכי, עליו
יסכימו* האב ובית־הדין הרבני כאחד. הילדה
שושנה תשאר ברשות אמה, עד שתגיע
לגיל שש, או עד אשר תעזוב האם את
הקיבוץ.
פיגור בתשלומיכ. את הגט לאשתו.,
עיכב אברהם למשך שנה וחצי, כדי ללמדה
לקח. לבסוף, כאשר הוכרזה דייזי כגרושה,
אספה את בתה שישנה ועברה לגור עם
אמה, בשיכון ענזידר בעכו. אתן עבר גם

תודת האזמה

קייטנת ״שמשון״
על חוף בח־ים

בהנהלת רפאל הלפדין
מחזור א) 31.7.56 — 10.7.56 :
מחזור ב) 21.8.56 — 1.8.56 :

פקוח רפואי והשגחה אישית על כל ילד -צוות טורים
מנוסה -כריכות ים סגורות -סככות מצילות מתקני ספורט
ומשחקים -גם טפול כילדים בגיל הגן.
תחבורה מהבית וחזרה
שיחות והתיעצות ללא התחיבות
במכון ״שמשון״ ת״א׳ רח׳ בן־יהודה ,128 טל 20137 .
בשעה 8—3אחרי הצהרים
ב״טרקלין וונוס״ ,ת״א, רח׳ ריינם ,5טל 23104 .
8בבוקר עד 8בערב __

גמנשה ש ד מקין־ קטן
משקבל מפקד גדוד יפתח הפלמח״י את
פקודת ההסתערות על מצודת נבי יושע,
קבלוה בחורי הגדוד בהתלהבות גדולה.
נבי יושע, מבצר המשטרה הבריטית שנמסר
על־ידה לכנופיות הערביות, היה אחד ממצו־רות
הכה האחרונות, שעכבו את כבושו
העברי של הגליל העליון כולו.
בקרב, שנסתיים בנצחון הפלמ״ח, נפלו
28 בחורים. כדבר מובן מאליו, קבעה ועדת
השמות הממשלתית את שם המקום למצודת
הנח, על שם ב״ח הקרבנות, החליטה לקרוא
ליער הקק״ל שינטע במקום, יער הכ״ח.
ביום האזכרה הראשון, ניטע היער. ההורים
השכולים היו מן התורמים הראשיים
להקמת המצבה החיה לזכר בניהם. מדי
שנה בשנה, עלו ההורים וקרובי המשפחה
למקום, כיבדו את זכר הנופלים בדומיה,
הסתכלו באהבה אל העצים הגדלים, אל
היער הקרוי על שם הנופלים.
ביום האזכרה השמיני לנפילת הכ״ח, מצאו
הבאים לאזכרה שינוי קטן בנוף. במקום
השלט שהכריז על. יער הנ ״ ח, היה מצוי
שלט אחר: יער פאר בריטניה הגדולה. לדברי

אב שוכת כהן
מן הקבוץ לבית־הדין

קסטיג׳ה, שהחל בטיפול הממושך לקראת
התגיירותו.
אברהם, ששילם במשך כל אותה תקופה
40ל״י לחודש, להחזקת בנו אשר בחברת
הילדים של קיבוץ שדות־ים, פגר, שוב לבית־הדין
הרבני ביפו. הרבנים פסקו על החזרתה
המילית של הילדה לאביה. אולם פסק־הדין
לא בוצע — גם לאחר ששופט־השלום הוציא
פקודת מעצר נגד דייזי.
לפני חודשיים, הרגיש גזבר שדות־ים כי
אברהם כהן פיגר בתשלומיו; הוא שיגר מכתב
התראה מתאים. אברהם החל מחפש מוסד
אחר, בתשלום נמוך יותר, הגיע למוסד חסידי
חב״ד בשפריר.
נסיעה במכונית. מוריו של אשר הזדעזעו
לשמוע כי חגיכם הועבר למוסד דתי
קיצוני. הם העבירו החלטה במזכירות המשק
העולם הזה 975

להחזיר את הנער לקיבוץ, גם ללא 40 הל״י
בגללן הוצא ממנו.
שליחי המשק הגיעו לשפריר לפני חודש,
בדיוק ביום בו התקיימה החגיגה הגדולה
במוסד שהיה קרבן התקפת הפידאיון המצריים.
במהומה הכללית, איש לא שם לב
במיוחד לשליחים שהעלו את אשר למכוניתם,
הסיעוהו לקיבוץ.
שלושה ילדים, ניסים ואקנין, משה ממן
ויוסף לוי בני ה־ ,13 שהיו עדים למקרה,
מסרו את תיאור החוטפים לחוקרי משטרת
נס־ציונה שהוזעקו למקום.
החוקרים התקשרו עם משטרת חדרה, שהודיעה
על מציאותו של אשר בשדות־ים
ועל עדותו של מזכיר הקיבוץ כי הנער
הגיע בעצמו למשק.
לשאלותיה הנוספות של המשטרה, ענה
המשק כי ״הילד חולה, המזכיר יצא למילואים.״
על כן נתבקשה המשטרה לדחות
את המשך החקירה לזמן בלתי־מוגבל.
מוכן למדת. אילו היה כאן רק עניו
של כספים, יתכן והיה אברהם כהן מסתפק
בחיסכון דמי ההחזקה ומשאיר את בנו במשק,
חינם אין כסף. אלא שהוא נזכר
בעקרונות הדתיים אותם ספג בבית אביו,
החליט כי בנו חייב לחוור למושב שפריר
ויהי מה.
קציני משטרות רחובות, נס־ציונה, חדרה
ועכו העסיקוהו בלך ושוב, עד כי לא נש־

צודק, הסתער על המחזר בחמת זעם, המיתו
בעזרת מוט ברזל.
היכן לקבור את הכלב ז גברת פיק
הנשוכה מיהרה לרופא, קיבלה מיד מנת
זריקות נגד כלבת. אולם אותה שעה לא
היה מי שידאג לחסד אחרון לקרבן האהבה
האומללה. עד שהגיעה למקום רות גלזר,
בעלת חנות הנעליים בכיכר מוגרבי.
היא לא יכלה לשאת מחזה אימים כזה
בשכנותה ומה עוד שהגופה החלה להעלות
צחנה. רות גלזר התקשרה מיד עם מחלקת
הנקמן העירונית, תבעה לפנות את הנבלה.
לפקיד העירוני שקיבל את ההודעה, לא
היה חשק רב לעסוק בנבילות כלבים. הוא
ביקש מגברת גלזר להמתין יום אחד עד
שיגיעו פועלי הנקמן. היא עמדה על דעתה
לסלק את הכ 7ב המת מיד.
לא נשארה בידי הפקיד הברירה אלא להפנותה
למחלקה המתאימה. שוב צילצלה הגברת
גלזר לפי המספר שנתן לה הפקיד.
״הללו,״ בקע קולה בטלפון ,״ברחוב בן
יהודה יש כלב מת. בואו לקחת אותו מיד.״
במקום תשובה נענתה היא במטר חרפות.
״איזו חוצפה, איך גברת כמותך אינה מתביישת
לבקש בקשה כזאת. את יודעת עם
מי את מדברת?״
״עם מי? אולי עם משרד ראש הממשלה?״
התרתחה הגברת גלזר.
״חוצפה״״ זעק הקול מהעבר השני ,״כאן
בית חרושת לנקניק.״

פשעים

הג 9ש ה חו ל ה

חטופים אשר ושושנה כהן
ו שוב אל הקיבוץ

ארה לו סבלנות. הוא דרש כי יוחזר לו
בנו החטוף ללא דיחוי. גם את בתו, המגיעה
לו לפי פסק־דין הרבנים, תבע מהמשטרה.
הנשק האחרון שניתן לו לגביית דרישתו:
שביתת רעב.
״אנשים רבים מתו כשהם מנסים ללחום
נגד פסק־דין,״ הכריז השבוע .״אני מוכן
למות כדי להגשים ביצועו של פסק־דין.״

תל־אביב
חי ב ל 3
על מדרכת רחוב בן־יהודה בתל־אביב, מול
פתחה של מצודת הנפט * ,היתד, מוטלת,
השבוע, גויתו של כלב זאב גדול, בתוך
שלולית של דם. עוברים ושבים, שלא יכלו
לשאת את מחזה הזוועה, עקפו את הגוויה,
המשיכו בדרכם. הם לא העלו כלל בדעתם
כי רק לפני מספר שעות היה כלב זאב זה
גיבורה של טרגדיה גדולה.
היה זה בשעה שגברת רוזוז פיק, ייקית
בגיל העמידה המשחקת בשעות הפנאי שלה
בתיאטרון הגרמני הגשר, יצאה לטיול שיגרה
עם כלבתה הקטנה. לפתע התקרב אליהן
כלב זאב ענק, ניסה לפלרטט עם הכלבה
הקטנה. ברור שגברת פיק לא יכלה להתיר
מחזה מביש מעין זה לאור היום ברחוב
ראשי.
היא ניסתה להבריח את המחזר הכלבי,
זכתה מיד בתגובתו הקנאית: נשיכות בכל
אברי גופה.
אולם עדיין לא פסו אבירים מרחוב בן־
יהודה. אחד מהם, שהיה עד לקרב הבלתי*
בנין מרכז מפא״י לשעבר, בו מרוכזים
כיום משרדי חברו ת הנפט הישראליות.

העולם הזח 975

ארבעה ימים לאחר שבוצע, היה האונס
של הפעוטה מהשטח הגדול ביפו עדיין חידה
מוחלטת לטובי הבלשים של משטרת ישראל.
גששים, חוקרים וקצינים ניסו להתחקות
אחרי העקבות, כשמלכי העולם התחתון
עצמם משתפים עמם פעולה, מצביעים על
חשודים, מייעצים את מי יש לעצור.
כי המעשה השפל חרג מכל מסגרות הפשעים
הרגילים, איחד אזרחים הגונים ופושעים
מקצועיים בחימתם נגד האנס. אכזריות
זו של נפשו החולנית של פושע המין
נחשפת רק לעתים רחוקות. בפעם האחרונה,
קרה הדבר לפני שלוש שנים, כאשר נחטפה,
נאנסה ונרצחה. הילדה רחל לוין
משכונת גבעתיים.
קול מכחוץ. הפעם ארעה הטרגדיה ב־סימטות
הצרות והצוחנות של הרובע העתיק
הרעוע של יפו, שנידון לא פעם להריסה,
אך נשאר שוקק דיירים.
משפחת א. היתה משפחה אופיינית של
דיירי הרובע. האב, עולה תימן בן 33 ובעל
וותק של 13 שנים בארץ, עבר לשם מדירתו
בת החדר האחד שבכרם התימנים בתל־אביב.
כאב לשלושה ילדים, קשה היה לו
לרכוש דירה הגונה ממשכורתו החודשית
של 230ל״י ברוטו, כפקיד ארכיון במוסד
ציבורי, תמורת 280ל״י דמי מפתח, עבר
לגור בכיך של שני חדרים, מאחורי הכנסיה
היוונית בתוך השטח הגדול.
בערב שבת האחרון, הלכו בני משפחת
א. לישון בחדר היחידי של ביתם, שנשאר
עדיין ראוי לשימוש לאחר שהתמוטט קיר
בחדר השני. האם ישנה עם תינוקה בן
ארבעת החודשים. בעלה ישן על ספה
סמיכה. ליד החלון, ישנו שתי הבנות, ל.
בת הארבע ואחותה בת השנתיים וחצי.
בשעה שתים לפנות בוקר, התעוררה האם
להניק את תינוקה. האשד, הצעירה (,)22
בעלת הפנים הרחבים, השיער השחור והגוף
שבלה משלוש לידות קשות העיפה מבט
על הדמויות מסביבה, שכבה שוב לישון.
כעבור שעה ו־ 20 דקות נשמע קולה החלוש
של הבת הבכורה מחוץ לדירה :״אמא,
פתחי לי את הדלת...״
הדוד האלמוני. האב המבוהל זינק
מיד ממיטתו, העיר תוך כדי כך את אשתו.
השניים ניגשו לדלת. בפתח עמדה ל ,.כולה
מכוסה זיעה קרה ומתייפחת בבכי.
האב נטל את הילדה לזרועותיו. הוא
הרגיש במשהו חם ונוזל. אשתו הדליקה
אור: הנוזל היה דם .״מה קרה לך?״ שאל
האב בנימת היסטריה.
״דוד עשה לי רע,״ יכלה רק למלמל
הפעוטה.
האב לא איבד זמן. הוא רץ אל בית־החולים
דונולו, כשבתו בזרועותיו וגרונו
חנוק בזעם. הילדה סיפרה כי הדוד לקח
אותה למקום שיש שעונים ועזים ורואים
את הים והאניות .״למה לא צעקת?״ שאל
האב.
״הדוד הכניס לי ירק מר לפה. מר לי

בבית־החולים הורדמה מיד הילדה, הונחה
על שולחן הניתוחים. משך שלוש שעות

תפר המנתח את אבריה הפנימיים השסועים,
עד אשר יצאה מכלל סכנת מוות.
הכלבטעה. כעבור שעתיים נתעוררה
ל ,.כשגופה כואב כולו מן האונס ומן
הפצעים שפצע אותה מתקיפה. לפני חודש
בלבד חגגה את יום הולדתה, חילקה סוכריות
לחבריה בגן הילדים של ארגון אמהות
עובדות. היא חיכתה ליום בו יחזירו לה
חבריה את גמולה, יציפו אותה סוכריות
ודברים טובים.
על מיטתה נערמו עתה סוכריות ובובות.
אך ל. שוב לא יכלה למצוא בהן נחמה.
היא אהזה את יד אביה ויבבה בלי הרף:
״אבא, כואב לי. אבא, אל תלו•״
ליד האב ישבה שוטרת לבושה אזרחית,
רשמה כל מלה של הילדה. אולי יימצא
באחת מהן פתרון התעלומה?
בחוץ, בינתיים, התנהלה עבודת חקירה
קדחתנית. ביום הראשון, הוביל כלב גישוש
אל מקלחת עזובה בבנין הכנסיה האיטלקית
הישנה, הגובלת עם נמל יפו. במקלחת נמצאו
מזרונים רקובים ומלוכלכים. שם אבדו
העקבות.
האב, שדברי בתו נחרתו במוחו, החליט
לחקור בעצמו. הוא חיפש מקום שממנו
רואים את הים, את אורות האניות ושבו
ישנם עזים. סיפר הוא אחר־כך :״נזכרתי.
כי עזים יש בדירה הנמצאת בדרך לגן
הילדים. שם נמצאת גם כנסיה בעלת שעון.
מן הגבעה הסמוכה אפשר לראות את הים.״
עקבות ראשונים. האב חיפש כמו
כלב גישוש. הוא נזכר כי בשערה של
הילדה מצא עשבים יבשים, מהסוג הגדל
על אותן גבעות. כעבור שלוש שעות, גילה
את העקבות הראשונים, כתם דם, מכוסה
זבובים. הוא סימן את המקום, הזעיק את
המשטרה. אחרי חיפושים ממ שכים, התגלו
גם עקבות נעליהם של האנס והילדה: הילדה
הלכה לצד האלמוני, לא נישאה בידיו.
השוטרים יצקו את העקבות בגבס, העבירו
משם את צורתן לתחנות המשטרה ברחבי
הארץ. סוליות נעליו של כל חשוד
תיבדקנה לפיהן. עשרות עברו אתהמיבחן —
ללא תוצאה. רק שני חשודים נשארו עדיין
במעצר• וגם להם היה אליבי.

דרכי אדם

עיק משהו על מצפונו, לא היתר, זו העבירה
הפעוטה. כבן לעדה התימנית לא ראה
בנישואין לאשה שניה כל עבירה תורנית.
העיקו עליו הרבה יותר געגועיו לאשתו
שושנה. לבסוף מצא את הפתרון: הוא עבר
יחד עם שמחה והבן שנולד לו בינתיים
ממנה, לגור בביתו הקודם, עם שולגדת
ובתה. שתי הנשים היו מרוצות מהסידור,
עודד חילק את זמנו ביושר רב בין שני
החדרים.
אולם קשה לבן תמותה לחיות באושר
שמימי לאורך הימים. עודד הוחזר בגסות
למציאות האפורה עלי אדמות: היועץ המשפטי
למדינת ישראל הגיש נגדו משפט,
האשימו בביגמיה.
עודד מיהר למשרדו של עורך־הדץ נתן
קנת, ביקש את הגנתו• ״תגיד להם שאסור
להרוס חיי משפחה. ביהוד חיים כה ענפים.
ותגיד להם שזו תהיה הפליה עדתית,״ ביקש.
״מדוע מותר לשייך בדואי לשאת כמה
נשים שהוא רוצה ולי אסור אפילו שתיים׳.״

משפט
מספד מזיק
מה לא עושים למען אשר — .וביחוד אם
היא כה נמרצת ומלאת־חיים כפרידה שור?
עניינה בביח־משפט השלום בתל־אביב היה
פשוט: בהיותה עובדת מחלקת החרבות של
מלב״ן כספרנית, פוטרה בטענה שהיא היסטרית.
כמובן, נעלבה קשות. היא תבעה
לדין את מנהל מלב״ן על הוצאת שם
רע, טענה כי כינויה כהיסטרית גרס לה
נזקים רבים, מנע ממנה לקבל עבודה.
עתה עמדה תביעתה להתברר בפני השופט.
אלא שלפתע, גילתה פרידה כי הבירור
נועד להתקיים באולם המשפטים
מספר . 13 היא סירבה בכל ת־קף להכנם.
״המספר הזה רק מביא לי אסון!״ קראה
בהתרגשות .״נולדתי ב־ 13 לחודש. זה היה
אסוני הראשון. באוטובוס מספר , 13 נסעתי
כל יום לעבודתי במלב״ן. אם אשפט באולם
מספר — 13 לבטח אפסיד.״
במצב זה, לא נותר אלא להעתר לרצון
הגברת. שמש בית־המשפט כיסה בסמרטוט
את המספר ,13 עד לגמר בירור משפטה של
פרידה שור.

הארץ

ה פ די העד תי ת
עודד יצחק מעודה ,24 ,צנום, בעל פיאות
שחורות, מצא את עצמו במצב לא בלתי־רגיל.
אחרי שש שנות נישואים חדלה
אשתו שושנה ( )23 למצוא חן בעיניו. הסיבה
המידית היתד, פרוזאית מאד: הוא חזר
מעבודתו כרגיל לביתו בראש העין, אולם
שלא כרגיל, לא הכינה שולמית את ארוחת
הערב.
למחרת, הגיע הרוגז לנקודת ריתחה .״אני
מגרש אותך!״ קרא עודד לעבר אשתו.
מאותו יום, סירבה שושנה לקבל כל
מכתב שהגיע אליה. היא חששה כי באחד
מהם תמצא את כתב הגט, הנכנס לתוקפו
ברגע שהוא מגיע לידי האשה.
חופה בנתניה. עודד עזב את הבית,
את שושנה ואת בתם בת החמש. כעבור
חודש הופיע הבעל הנרגן בפני הרב דויד
חשבי בנתניה. אתו היו שני עדים שנשבעו
כי עודד רווק, מעולם לא נשא אשה. לא
היתד, כל סיבה מדוע לא יערוך הרב לעודד
ולשמחה, בתו של סעדיה שרעבי, טכס
נשואין כדת משה וישראל.
עודד עבר על חוק מדינת ישראל, הפך
לביגמאי. אולם, אם במרוצת החודשים ה
עלה
מחזר המטבע.
שלום כהן, פתוז-ת?ן וה
(הארץ)

מן הקופה אל החופה.

הפועל התרומם באיחור והכדור חדר
לשרת 0:1הארץ)
מרדכי דן, תל־אביב
לטובת בן־גוריון.

היא קפצה מגובה של 35,41 רגל,
והמצנח נפתח לאהר 800 רגל( .ידיעות
אחרונות)

מלי מוני,
שיא

מז ל ה

חדש בקפיצה לעומק.

אין להעלות על הדעתכי ישראל
תוכל לעמוד לבדה במערכה נגד עשרות
מיליונים של מדינות ערב( .הארץ)
ירדנה לוי, נתניה
נכון מאד. לא
בבת אחת, בבקשה.

יותר

מ שבע

מדינות

״גחמן רד!״ קריאה זו בקעה מחלונות
של בנין התאחדות הסוחרים בשדות
רוטשילד׳( .העולם הזה)
אורי פורת, ירושלים
נו, והוא הלך ב שדות?

בי ת־ ה ספו בחולון: שע רוויה ש

האם פו)

•ה היה בחורף השנה שעברה. המורה אברהם שרון 29 ,
|נבוה, בעל גוף אתלטי ותווי פנים חדים, היה אלילם הבלתי־מעורער
של תלמידי כיתות ה׳ וו׳ בבית־הספר העממי ג׳.
בשכונות גרין, חולון. הצלחתו כמורה, ובמיוחד כמחנך, עוררה
קינאה בין חבריו לעבודה. מסירותו לבית־הספר ולמועדון שלידו
לא ידעה גבול.
ואז, כרעם ביום קיץ בהיר, הופיעה הגברת שרה ם ,.מטרונית
שמנה ונמוכה, בהדרה של מפקחת המועדונים בעיריית חולון,
ש! שנה סגל .״המורה אברהם שרון עשה מעשה מגונה בילדתי
בת ה־! 11״ התייפחה בזעם. התלונה נשמרה בסוד מוחלט.
כעב! ר חודש, הונחתה המהלומה השניה: שני הורים נכנסו
לחדר המנהל של בית־הספר העממי ג׳ ,עזריאל רפאלי, הודיעו
בריתחה כי נבלה נעשתה בבנותיהם. המואשם: שוב המורה
המוכשר אברהם שרון. מאותו רגע, גברו התלונות בזו אחר
זו, ככדור שלג המתגלגל במדרון ומוסיף לנפחו ככל שהוא
מתגלגל. למעלה מ־ 20 הורים של תלמידות בנות 12־ 10 התלוננו
בפד המנהל 13 .מהם, פנו למשטרה. האחרים הסתלקו, מחשש
לשמן הטוב של הבנות.
שרון נעצר, עבודתו הופסקה. מיד פרצה בשכונה מגיפה של
שמועות־דוזעה ואתן שמועות כי גורמים מסויימים פועלים
לטישטוש הפרשה. כונסו אסיפות הורים, ילדות פרצו בהיסטריה,
מפקחי חינוך התכנסו לישיבות דחופות. השבוע יושמעו העדויות
הראשונות של הפרשה זו בבית־משפט השלום בתל־אביב.
האשמה: עשיית מעשים מגונים בילדות מתחת לגיל . 16 העונש
הצפוי: שלוש שנות מאסר.

עלי. שאלתי את המנהל מה לעשות.
הוא יעץ לי ללכת למפקח גוטמן.
הלכתי אליו עוד באותו יום. הוא
יעץ לי כי אתפטר מרצוני הטוב
ופי אטוש את ההוראה. אפילו אם
לא יפיצו עלי יותר שמועות, אמר
לי, או אפילו אם יוכח כי אינני
אשם, לא א כל יותר ללמד. גישתי
לתלמידים תשתנה ושמי יהיד, מוכתם.
סירבתי.
אני אוהב את המקצוע
שלי ורואה בו שליחות. לא רציתי
לוותר על שליחותי, רק מפני שנוח
היה למפקח להפסר בצורה זו מבעיה
מסובכת ומשרד החינוך היה חוסך
פיצויים. הלכתי להסתדרות המורים.
שם אמרו לי שיתמכו בי ויעמדו
לצידי — ברגע שיוכח כי אני זכאי.
חזרתי שוב לבית־הספר. סגן המנהל,
יוסף בר־סיון, אמר לי כי עלי
להמשיך בעבודה עד להודעה חדשה.
היתד, לי הרגשה נוראה. כל הילדים
בבית־הספר כבר ידעו על הענץ.
הרגשתי כי הכיתה ממש נוזלת ממני
מתחת לאצבעות.
זה היה ביום חמישי. למחרת,
ביום ששי, כשלימדתי בשיעור השלישי,
באה חוליית משטרה ואסרה אותי.על סמך תלונתו
של יוסף מלכי. שאלו אותי לפשר התלונה. אמרתי כי יתכן
שפעם ליטפתי שיער של ילדה או את פניה, או שחיבקתי ילדה
בשעת ריקוד. היו גם שני מקרים שילדות ליוו אותי לספריה,

לבודפשט. הסתתרנו עוד כחודש ימים, עד שבאו הגרמנינ
אלינו לדירה וקרעו את התעודות שלנו.
הם הפרידו בינינו. אז ראיתי את הורי בפעם האחרונה. אחו
כך סיפרו לי כי אמי מתה במחנה ראוונסברוק לפני חיסר
המחנה, ואבי נהרג על־ידי הגרמנים בשעה שניסה להתנגד להב
כשעמדו להעלותו לרכבת היוצאת לחזית.
אני עצמי ניסיתי לברוח מהרכבת שהובילה למחנות, אב
נתפסתי, הוכיתי בראש, ונפצעתי קשה. הובילו אותי למחנו
בגבול אוסטריה־הונגריה. רוב יושבי המחנה עסקו בעבודוו
ביצורים. ממני לקחו את כל הבגדים והשכיבו אותי בכעין בית
חולים — צריף גדול בצורת ח׳.
היינו ערומים לגמרי. לכל אחד מאתנו היתד, רק שמיכה אחו
להתכסות בה. בצריף שלנו היו כ־ 80 איש, מתוך אלף חולי
שהיו במחנה זה. החיים היו קשים מאד. כמעט וגוענו מרענ
התקימנו במידה רבה הודות למתים: כשמת מישהו, לא הודע!
על כך להנהלת המחנה. רק אחרי שהגויה היתד, מעלה צחג
ממש, סילקנו אותה החוצה והפסדנו מנת אוכל.

כדור כיד ובדור כרג
ך • פסח 15*44 התקרבו הרוסים למחנה שלנו. הגרמני
2לקחו מהמחנה כל מי שיכול היה ללכת. הייתי חלש מאו
ידעתי כי לא אוכל ללכת ולכן יהרגו אותי הגרמנים. נשארח
במחנה, שבו רוכזו כל החולים שבין העצורים.
ביום ששי אחד, באו למחנה שלנו, שבינתים נעזב על־יז
רוב שומריו הגרמניים, שני חיילים הונגריים. הם היו עריק־ורצו
להסתתר אצלנו עד שיגיעו הרוסים. הם שכבו על־יד
באותו יום ששי בערב ביקש חבר שלי שאעבור אליו, לקצ
השני של הצריף. עברתי. כעבור שעה נעמד קצין ס.ס. בפת:
הצריף ואמר לכולנו לצאת. על־ידו עמדה שורה של אנשי ס.נ

סיפורו ש ד הנ אשםאכדהס שרון
המחגן עולה על המורה
ת הקריירה שלי כמורה התחלתי במחנה שבויים בעבר^
* הירדן. היה זה ב־ , 1948 לאחר שהלגיון הערבי כבש את
גוש עציון. הייתי שם כאיש ההכשרה המגוייסת של הפלמ״ח
ונשביתי יחד עם שאר הלוחמים שנשארו בחיים.
יחד אתי במחנה היו סטודנטים רבים. הם הקדישו לי מזמנם
ואגי למדתי בשקידה רבה. על כן, לאחר השיחרור, הצטרפתי
לקורס של שנתיים, במכון למדריכי נוער של עירית תל־אביב.
באותו זמן גם עבדתי במוסד של העזרה הסוציאלית בתל־אביב,
בו למדו בעיקר פושעים צעירים. בתום השנתיים. התחלתי
לעבוד כמורה בלתי־מוסמך במעברת רמת־השרון.
לאחר כמה שנות עבודה במעברות, גם כמורה וגם כמנהל,
עברתי לבית״הססר של יד־המעביר. שם הקמתי בית־תלמיד,
שהפך במהרה לדוגמה לכל האיזור. עבדתי שם שלוש שדם,
עד אשר פנתה אלי הגברת שושנה סגל, המפקחת על בתי־התלמיד
בעירית חולון, והציעה לי לעבור לחולון. אז הייתי כבר
נשוי ואשתי אף היא עבדה כמורד, בחולון. קיבלתי את הצעתה
של הגברת סגל.
נתקבלתי כמורה בבית־הספר העממי ג׳ והתחלתי ללמד בו
עם התחלת שנת הלימודים הנוכחית. באותו זמן בערך נולד
בני הבכור, שהוא כיום בן עשרה חודשים.
הייתי מחנך של 56 תלמידים בכיתות ה׳ וו׳ והמשכתי לעבוד
גם בבית־התלמיד, כי המחנך שבי עולה ללא ספק על המורה
שבי. לימדתי את כל המקצועות העבריים וגם התעמלות וציור.

הילדים ככר ידעו

ך* חמישה לינואר שנח זו, קרא לי המנהל ואמר לי כי
* 4כי ביקרה אצלו משלחת של הורים, שהתלוננו כי עשיתי
מעשים מגונים בילדותיהם. הזדעזעתי כששמעתי מה שמעלילים

שלוש ילדות בכניסה לבית־הספר העממי ג׳ בחולון, בו התחוללה השערוריה. ילדות דומוה
הן הנפגעות בפרשה זו. למעלה מימין: המורה המואשם מסתיר את פניו מן המצלמה.
אבל שום מעשה אחר לא זכור לי.
כעבור יומיים שוחררתי, בהתערבות משרד החינוך. מאז
הופסקה עבודתי ואני מקבל את מחצית משכורתי עד לגמר
הבירור המשפטי.

בצריף המוות
ץ ה היה ממש רצח. סבל איום נגרם לי. פעם אפילו
1הגעתי לגבול היאוש והתכתי את עורקי ידי. רציתי להתאבד.
אינני חושב שעבר עלי סבל כזה מימי, למרות שחיי היו גדושים
סבל ורדיפות כמעט משחר ילדותי, כאשר עברה משפחתי ערב
מלחמת העולם מטרנסילבניה לבודפשט, בירת הונגריה, בהיותי
נער בן .13
ב־ , 1944 עם בוא הגרמנים להונגריה, נלקחו כל הגברים
היהודיים, בגיל 16־ ,60 לעבומת־כפיה ולביצורים בחזית. אבי,
שני אחי ואני, ברחנו מבודפשט לאיזה כפר במרחק 35 קילומטר
מהעיר. שם השגנו תעודות שוויציות מזויפות ושוב חזרנו

איש מאתנו לא יצא. אז המטירו הגרמנים אש אל תוך הצריף
וכל אלה ששכבו במקום ששכבתי לפני זה, נהרגו.
בשבת בבוקר בא שוב אותו קצין ס.ם. ואמר לנו לקום ולקבור
את המתים. רובם לא היו מסוגלים לקום. אלה שיכלו ללכה
סחבו את המתים והתחילו לקבור אותם. לפתע רץ מישה,
בחזרה, וכשהוא אוחז את הקרבים שלו הנשפכים החוצה וצועק:
״תברחו! מחסלים את כולנו!״
רצנו לכיוון הגדר, כשד,ס.ס. יורים אחרינו. היינו שלושה
שהספקנו לקפוץ מעל לגדר. אחד נהרג בשעת הקפיצה. אני
מבלתי כדור ביד וכדור ברגל. נשכבתי בתעלה. השלישי רץ
הלאה. היינו היחידים מכל המחנה שנשארו בניים.
תחילה הסתתרתי בחורשה. אחר כך הסתתרתי באסם תבואה.
חשבתי שלא ראו אותי. לפתע הגיחו שני גרמנים. אמרתי שיש
לי טפוס, כדי שיפחדו להתקרב אלי. הם הציעו לי לשמור עלי
עד שיגיעו הרוסים, כדי להציל את נפשם. אבל הם חששו
ממחלתי, כי שמתי את עצמי חולה מאד, והסתלקו. כעבור זמן
בא איש .0ם. גרמני ואמר לי לצאת אליו. סיפרתי גם לו כי

ות סביב ההאשמות שהוטחו נגד אברהם שחן

1ע המגרה?
יש לי טיפוס. הוא אמר לי. :קום והתפלל אל אלוהיך המסריחים
כי תמות.״
הוא התקרב אלי יותר מדי. ידעתי כי אין לי מה להפסיד.
קפצתי עליו. הוא ירה בי, החטיא. הכיתי בו ללא הרף עד
שרטשתי את כל פרצופו. הוצאתי עליו את כל זעמי שנצטבר
בי במשך שנים. נדמה היה לי אז כי תם ונשלם מעגל סבלותי.
לא חלמתי כי אי פעם תונחת עלי מהלומה כבדה יותר.

העלילה מתפתחת
ך* דהרתי הרכה בסיבות שיכלו להביא להאשמות מוזרות
| ! אלה נגדי. לבסוף, תיארתי לי בערך סיפור זה: הייתי חבר
מפ״ם עד למשפטו של אורן. מאז המשפט אני חבר מפא״י.
רציתי מאד להיות במפא״י כי רציתי לפעול כמאמן אתלטיקה
קלה בהפועל. לפני הבחירות הצעתי את עצמי לפעולה בין אנשי
חולון! אמרו לי כי יש להם מספיק מתנדבים (בשכר) .רק
ישבתי בקלפי ביום הבחירות מטעם מפא״י.
אינני קרוב לראש העיר אילון וכל השמועות כאילו רוצים
לעזור לי מסיבה זו או בגלל השתיכותי המפלגתית, אינן נכונות.
אשר לענין עצמו. יש לי שונא ותיק בשם אברהם פ. הוא
פקיד נמוך מטעם מפא״י בסוכנות בתל־אביב והיה מרכז ועד
השיכון העממי, אליו עמדנו להכנס. גם אני נכנסתי לועד זה.
מיד התנגשתי אתי. היו לנו ויכוחים מתמידים, מכיוון שהוא
סבר שאני עומד לדחוק אותו ממקומו. נוסף לזה פרצו ויכוחים
בינינו בקשר לשיגור משלחות נגד משרד העבודה, ולחתימת
חוזה עם חברת השיכון ועוד דברים כאלה.
בסוף שנת הלימודים הקודמת הכנתי עם ילד השיכון העממי
שהיו במועדון־בית התלמיד, על יד שכונת גרין, התעמלות
אורות. יהודית, בתו של אותו אברהם פ ,.התאמנה עם שאר
הילדות לקראת ההופעה. בבחירה האחרונה לפני ההופעה, היא
הוצאה מן הנבחרת, יחד עם עוד שמונה בנות אחרות. אמה,
הגברת שרה פ ,.ראתה בכך קיפוח חמור של בתה וערכה
סקנדל למדריכה השניה שעבדה עמי, הילדה לא הוחזרה והאם
שמרה לי טינה על כן.
אבי הילדה התלונן עלי כי בשעת משחק־שדה, בהיותי לבד
עם בתו, עשיתי בה מעשה מגונה, בזה שנגעתי בה. מענין שמיד
אחר המעשה היא הלכה הביתה, החליפה את החצאית שלה
למכנסים ארוכים והמשיכה לשחק.
כבר לפני שנה או שנה וחצי התלונן פ. על גנן בית־הספר,
שכאילו עשה בבתו מעשה מגונה. התברר אחר כך שהגנן ליטף
את שערות הילדה. אני סבור כי הבנין של העלילה נגדי נבנה
על־ידי השאלות המדריכות של האם.
האם הלכה להתלונן בפני מפקחת בתי־התלמיד בחולון, שושנה
סגל. בשעת התלונה היתר, נוכחת ידידתה של הגברת פ ,.חדוה,
מזכירת העיריה. היא ביקשה שהאם תשלח את הילדה אליה
לחקירה. בסוף החקירה, הודתה הילדה כי אמה לימדה אותה
מה לומר.
פ. פנה לראש העיר. שושנה סגל נתמנתה לערוך חקירה.
היא באה יום יום לבית־התלמיד, אבל לא מצאה דבר. על כן,
כאשר חזר פ. לעיריה, נאמר לו כי לא נמצא דבר, וכי יש כאן
ענין אישי שבינו לביני וכי עליו לחכות לתלונות נוספות,
באם תהיינה. גברת פ. לא הסתפקה בכך. היא הלכה לדודה של
שולמית, סיפרה כי עשיתי מעשה מגונה בבתה, וכי היא חושדת
שעשיתי א־תו דבר גם בשולמית, משם היא הלכה לאם של
נורית, טענה כי ראתה אותי במסיבות חשודות עם שתי
תלמידות, ביניהן נורית. הבמה הוכנה.

אלישבע, דגנית ושולמית
ידעתי, היו התלחשויות רכות בין הורי הבנות, וזה
י שגרם לכל ההיסטריה. גם אני הרגשתי בכך. הכיתה החלה
לנזול לי בין האצבעות, ואני לא ידעתי למה.
ההתלחשויות הלכו וגברו עד שהגיעו לאזני אלישבע. אלישבע
היא ילדה הקרובה לדיביליות, החיה בדמיונות ושומעת
התלחשויות פנימיות. היא אהבה אותי מאד. תחילה לא סיפרה
כי עשיתי בה מעשה מגונה. רק אחרי שעברה בדיקות
גניקולוגיות טענה כי נגעתי בה.
למחרת טענה אבסורדית זו, הופיעה עוד ילדה, שולמית, טענה
כי הצעתי לתת לה נשיקה. אחריה באה הילדה דגנית. היא סיפרה
כי הצעתי לה ש״נהיה חברים.״ ביום ששי נאסרתי. מאסרי גרם
להתרגשות רבה בין התלמידות. התוצאה: ביום ראשון, היה
כבר גל הולך וגואה של ילדות, שטענו כי עשיתי בהן מעשים
״מגונים.
עם גל התלונות הופיעה גם הילדה אהובה, בת התשע,
הלומדת בכתה ג׳ .היא טענה כי היתד, בקבוצתי בבית־התלמיד
ושאני לימדתי אותה. לדבריה לקחתי את הילדה, כשבוע לפני
חנוכה, בשעה שכל הילדים הלכו הביתה, למסדרון החשוך של
בית־התלמיד, ונגעתי בה.
כל הסיפור של הילדה הוא מצוץ מהאצבע, כי עובדת הנקיון
נמצאת בבית־ר,תלמיד עד שעה שש ואילו הילדה הגיעה הביתה
כבר בשעה חמש. פשוט אחרי שנאסרתי, לקח אביה את הילדה
ואמר :״המורה אברהם שרון עשה מעשים רעים לילדות, מה
עשה לך? מה עשה לך? את לא צריכה לפחד. עומדים לתלות
את המורה, ספרי לאבא,״ ואז סיפרה. אגב, הילדה לא היתד,
בקבוצה שלי.

ה ש בו ענסערההמ דינ ה כו להלנוכח
פשעמ תו עבש בו צעבגובהשל
ילדהבתארבע, בשטחהג דו לשל
פו(ראה ב מרינ ה) .החרדהשא חז ה
אתלבסשלרבבות הורים, ל א
הי תהחדשהלגבי תו ש בי ש כונ ת
גרין ב חולון. כ הורי שכונ ה ! 1מחו•
לקי זה כמהש בו עו ת ל שני מ ח ־
נו ת: אלההמא מינים כ׳ בנו תי ה ם
נו צלו לרעה על־יד מורם ואלההס
בו רי ם כ׳ כלהחש דו תלא היו
אלא סד• הי ס ט רי ה ה מוני ת. ב ע מו די
םאלה מו ס ד ״ ה עו ל ם הזה״ כ ל שונה
אתע דו תכל הנוג עי םכדב
ר. שנגבתה על־י ד־ חו ליי תהפי -
ם ו• שחקרהפרשה זו, הרא שונ ה
ב מינ ה ב חינו ךהעב רי. ש מו ת הי ל דו
ת שונו, כד לאלפ גו עבע תי דן.

לי מנוח. כעבור חודש באתי לחדור .,היא אמרה לי :״הילדה
שלך לא בסדר ואת לא בסדר. את לימדת אותה מה להגיד״.
היא המשיכה כי הילדה היא פקחית וכי סיפרה דברים מהבית,
שהייתי מסמיקה אם הייתי שומעת וכי כל הענין הוא בגלל
סכסוך אישי ביננו לבין שרון.

טובה אינה שומרת סוד
ץ* ה שהיה עם הבת שלי זה עוד לא היה כל כך נורא. אבל
^וראיתי את שרון גם עם ילדות אחרות והתחלתי לחשוד.
ראיתי שהילדה שולמית לא מבקרת יותר במועדון. היא מתחנכת
אצל הסבתא שלה. נודע לי כי פעם איחרה לחזור הביתה וחיפשו
אותר, במשך חצי שעה. כן סיפרו כי הוא היה תופש אותה בחדר
המדרגות בביתו ומנשק אותה. הוא הבטיח לה שיעשה אותה
לתורנית אם תגלה לו אהבה. סיפרתי זאת לדודה של שולמית,
שהיא מורה. התלוננו למחרת אצל המנהל. הוא אמר לנו כי
כבר לפנינו התלוננו הורים על מקרים יותר רציניים.
ראיתי את נורית, בת ד,־ ,11 שגם היא מסתודדת עם שרון.
נראה לי מאד חשוד. שאלתי את נורית בעצמה, אבל היא
השתמטה מתשובה. הלכתי אל אמה. האם קבעה פגישה עם מורה
מבית־הספר. היא סיפרה לי אחר־כך כי המורה סיפרה לה,
שבשעת ד,שעור שלה בכתה ה׳ בא לפתע שרון וביקש
שהתלמידה טובה תצא אליו. הילדה חזרה אחוזת הסטריה,
ובכתה. היא שאלה את הילדה למה, ואז טובה ענתה כי המורל,
שרון אמר לה כי היא מוכרחה לשמור סוד והיא אינה יכולה
לשמור סוד. כדי להרגיע את הילדה היא שלחה את טובה עם
פתק שטובה אינה יכולה לשמור סוד. היא יצאה אליו וחזרה
נרגעת. בהפסקה שאלה המורה את שרון מה היה עם טובה.
הוא ענה :״רציתי לשבור את טובה, כי כבר שבוע ימים שאני
מבקש להכין רשימה עבור הספריה, והיא עוד לא הכינה.״
טובה סיפרה יותר מאוחר כי המורה שרון לקח אותה לחדר
המורים, ביקש ממנה שתבוא למחרת בחצאית׳ כי הוא רוצה
לעשות אתה מה שכבר עשה עם ילדה אחרת, שהרגישה את
עצמה גדולה.

סיפורו שדהמת רונן •וסר מ ד כי
״הייתי רוצח אותו!״
סי פו רהשלהמתלוננתשרהפ.
פעולתי־לילה כחולות
ך 25 בנובמבר ,15*55 ,הגיעה הילדה שלי יהודית הביתה
בשעה שש בערב. היא היתד, קצת פרועה ומבוהלת, החליפה
את החצאית שלה למכנסיים ואמרה כי היא הולכת עם שרון
לפעולת לילה. לא הרשיתי לה, אבל היא ברחה מהבית ואמרה
לי ,״אברהם היה חצוף.״
יהודית התחנכה מילדות כי עליה לספר הכל בבית. ואם משהו
מעיק, היא מיד מספרת לי. כשחזרה בשעה שמונה שאלתי
איפה הייתה. היא ספרה כי המורה וארבע בנות יצאו לפני שש
לחולות, למשחק שדה.
שיחקו שאחת מחפשת את השניה. שרון הלך עם שתי בנות
והיא נשארה. אחר כך חזר לבד אל יהודית ושאל אותה אם
היא יודעת לזחול. היא השיבה: אנסה. הוא (נגע בד
שרון הלך לכמה רגעים הביתה. יהודית ניצלה את ההזדמנות
להחליף את החצאית למכנסים, וחזרה לפעולת הלילה. שרון
שוב פגש אותה ביחידות ואמר לה :״אם תדעי לשמור סוד,
תהיי גדולה ונמשיך בפעולה!״
למחרת הלכתי אל האחראית על המועדונים שושנה סגל.
בחדרה נוכחה באותה שעה מזכירת העיריה חדור, קדרון, אשר
עבדתי עמה בזמנו במשרד ד,בטחון. בדקנו את יומן העבודה של
המועדון. לא היה רשום כי היתד, פעולת לילה. שושנה סגל
הזדעזעה מאד מהסיפור והבטיחה לחקור בענין זה. חדוה
קדרון, שהיא בעצם רק פקידה גבוהה, החליטה לחקור.
למחרת שלחתי את הילדה עם איזה שהיא אמתלה אל חדוה.
היא החלה לשאול אותה על עניינים שונים. יהודית היא ילדה
פקחית. שאלותיה של חדור, נמאסו עליה. היא אמרה ישר:
״תגידי, את לא רוצה לדעת מה בענין המורה אברהם?״
קיבלתי איזה מכתב לא מחיב מהעיריה. אך הענין לא נתן

ני בן ,40 עובד בקבוצת העמסת חול בחולון, ואני חבר
מפא״י מאז .1939 באתי הביתה אחר העבודה ביום ששי,
.30.12.55 ראיתי את ילדתי אלישבע, בת ! ,11!/שוכבת על
המיטה. שאלתי אותה למה היא שוכבת. היא ענתה לי כי היא
לא מרגישה טוב. היא עיפה, היתד. תורנית בבית־ספר, ועבדה
יותר מדי.
במשך ימים מספר אחרי זה, לא אכלה כמו שצריך והיתד,
במצב רוח לא טוב. ב־ 3.1.56 אחרי העבודה, נכנסתי הביתה
וראיתי את הילדה בוכה ואמה בוכה. הילדה צועקת :״או למות
או לחיות! אני מספרת הכל. לא יכולה יותר להתאפק!״
היא סיפרה כי באותו יום ששי היא היתד, לבדה תורנית.
נכנם אליה המורה אברהם שרון, שהוא מחנך שלה. הוא אמר לח
שתלך לחדר המורים. הוא שם את התיק על השולחן ושאל:
״אלישבע, למה לא הכנת שעורים?״
ענתה :״הכנתי.״
״למה לא למדת תנ״ך?״
״אני למדתי.״
את היד שלה על הכפתור. הוא פתח בכוח והציע לד. שתגע בו.
הוא התקרב אליה, ניסה להתיר לה את הכפתורים. היא שמה
הילדה צעקה :״אני לא פושעת! עזוב אותי!״
הוא עזב אותה ושלח אותה ואמר לה שאם תספר, הוא יתנקם
בה. הילדה שלי נזכרה ברצח של עוזרי (העולס הזה .)972 היא
פחדה נורא. בחוץ חיכתה לה דגנית, ילדה אחרת מהכיתה. היא
סיפרה לילדה שלי :״גם לי עשה ככה. אמר שאם אספר יתנקם

הילדה שלי צעקה :״אני לא רוצה ללכת לבית־הספר. הוא
יהרוג אותי.״
לו הייתי יודע אז את הכתובת של המורה, הייתי רוצח אותו.
לא בגלל מה שעשה, כי אם בגלל הפחד של הילדה.
(המשך בעמוד ) 14

האב והמנהל: יוסף מלכי נרגש כולו, שעה שהוא מספר על המעשה בבתו. מולו עזריאל
רפאלי, המנהל, שאינו יכול לומר דבר מלבד־ ״מה שלא יתברר סופית, זה אסון לבית-הספר.״

קולנוע

סרטים
ח תונ ה נ סי כי ת

כל כולה של הנ א ה
ש טבק ע שר לג רו ם-
מנ ת חלקך א ם תע שן
פי ל ט רון -עלטהרת
טבק ררגיעיה נבחר

הברבור (מטרו־גולדווין מאייו, ארצות-
הברית) הוא שירת הברבור הקולנועית של

פי לטרהפל אי ם

670 פרוטה
עבור 20

גרייס קלי, שהוסרט בתקופת אירוסיה
לאדון הנסיכות, שגודלה כחצר האחורית
של מ.ג.מ. הכנתו הסופית הושלמה בחיפזון,
כדי להשתמש בנישואיה כפירסומת חינם
לסרט.
משך חודשים שט הברבור, בו נישאת
גרייס לנסיך, בראש סרטי הקופה בארצות־הברית,
שימש להמונים תחליף נוח לכרטיס
כניסה לחתונה במונאקו.
הברבור, המבוסס על מחזהו המפורסם
של פרנץ מולנאר, הוא סיפור אגדה קריר,
אלגנטי ועדין, עשוי בדקות, שנינה וקסם.
אל ארמון משפחה מלכותית באירופה המרכזית
(ארמונם של משפחת ואנדרבילט בצפון
קרולינה, ארצות־הברית) ,מגיע נסיך
׳הכתר הרווק לביקור של ארבעה ימים.
מטרת ביקורו, כפי שיודעים כולם, עד
אחרון המשרתים, הוא להציץ בנסיכה הצעירה
אלכסנדרה (גרייס) ,כמועמדת לחלק
אתו את מיטתו וכסאו.
ריקוד בכפפות ארוכות. החיזור
צולע ביותר, בעיקר כשהנסיך מבלה את
יומו הראשון במיטה, את השני במחלבות
הארמון, ואת השלישי במשחק הכדור עם
אחי הנסיכה. כדי לנסות להציל את המצב
מטביעה בערב האחרון, מצווה האם על
בתה להזמין לנשף הפרידה את מחנך הארמון
הצע־ר (לואי ז׳ורדאן) ולרקיד אתו,
מרגיעה את בתה מוכת התדהמה :״אין
דבר, תלבשי כפפות ארוכות ...אחרי הכל,
הוא נברא כמעט בצלמנו.״
המחנך, שהוא בסרט מה שהיה הכוכב
זיאן פייר אימון לגריים בחיים, מלהיט

העלילה היתד, יכולה ליהפך לבנאלית
למדי, אלמלא כתב וביים אותה רנה (יפהפיות
הלילה) קלר, שהעלה בצבעי פסטל
עדינים את החיים בעיירה צרפתית קטנה
בתחילת המאה, בה הבידור היחיד לנשותיה
הקרתניות הוא קציני חיל הפרשים.
למישל מורגאן אין הזדמנות להפגין משחק
ממשי, פרט להיראות יפה, נוגה,
סובלת ומאוהבת. הכוכב האמיתי, כבכל
פעם, הוא ג׳ראר פילים מלא הקסם, הכובש
לבבות בחיוכו, בקלילותו ובעדינות משחקו,
שעה שהוא מאוהב.

סירו ת לנ שי ר ה
גבר

וג בו ר ה

המאה

(פוקס

העשרים,

ארצות־הברית) הם קלארק גייבל, זקן צבוע
שיער ומעורר רחמים, וג׳יין ראסל. הם
נפגשים בלילה. בנסיבות בלתי־נוחות בסופת
שלג, בין ערבות מונטאנה לטכסאס.
״מי יתן והייתי אפרסק, אזי הייתי משירה
את פירותי כל פעם שאהובי עובר,״ שרה
ג׳יין בקול נמוך ומלא, אחרי שבילו יחד
לילה חם בבקתה.
אך את פירותיה, הדומים יותר לאבטיחים,
היא מעניקה כמעט לכל רוחב הסרט לגבר
אחר, רוברט ריאן, אך ורק כדי להקניט את
גייבל.
פרט לג׳יין ראסל, ממלאות את הסינמסקום
עוד אלפי פרות שגייבל ושותפו עוסקים
בהעברתן למונטאנה, מאות אינדיאנים, יריות
וצווחות לפי מיטב המסורת.
זהו מערבון, שאם אין לוקחים אותו
ברצינות, הריהו משעשע למדי.

ליוי סטראטה 56־
מרד המין החדש

(יע-ברסל, ארצות־

הברית) הוא גירסה מעובדת מתוקנת, מזמרת

מיטבהפילטיר -מיטב הלץ עם
החברה

הישראלית

לסיגריות בע״מ

דדיו באלאס

כלי רבית
דוגמאות הצעה מיוחדת לקראת הקיץ
מ־ 15 ביוני עד 31 ביולי 1956
כדי להקל עליכם
כקניית מקלט רדיו

ר דיו פאלאס
הוא מאיכות מיוחדת במינה
ביצוע מעולה. מחירים ללא תחרות.
חד פעמי לפי בצועו וחיצוניותו היפה .
הרדיו היחידי בארץ עם מנורות פיליפס •
רמקול קינצריני

מוצג לראווה ככל החנויות המובחרות

שחקנים קלי וג׳ורדאן ב״הברבור״
כולם יודעים

את הנערה הגאה, הביישנית והקרירה וממיס
אותה כמעט. היא מגלה שהיא מאוהבת,
הנסיך מגלה שהוא מקנא.
גרייס, הנראית כחלום׳ מתנועעת כברבור•
אלק גינס הוא משעשע מצחיק ופאתטי,
כפי שרק הוא יכול להיות.
זהו סינמסקופ. כאשר נתן הבמאי
צ׳ארלס וידור את ההוראה להתחיל בצילום,
הרים אלק גינס, שהיה זה סרטו ההוליבודי
הראשון, את ידו, ביקש עיכוב של רגע.
הוא ניגש למצלמה, הטביע נשיקה לכל רוחב
העדשה.
״אמונה תפלה ישנה שלי,״ אמר לבמאי
ולחבריו שעמדו נדהמים .״אני נושק תמיד
לעדשות המצלמה לפני כל סרט שלי.״
״טוב ויפה,״ אמר וידור ,״אך מדוע נשקת
לכל רוחב העדשה?״
בפנים רציניים, השיב גינס :״זהו סיג־מסקופ
— מסך רחב, יודעים אתם.״

התער בו תבקסרקט
התמרונים הגדולים

(פיל מ סו מר, צר

,הם המועד האחרון שעד אז על סגן
הפרשים היפה ארמן לה־ורן (ז׳ראר פילים)
להצליח להיות מאהבה של מארי לואיז
ריבייר (מישל מורגאן) ,בהתאם להתערבות
שנערכה בקסרקט. מחיר ההתערבות בין
קצינים ואזרחים: סעודת ערב חגיגית.
דבר אחד לא לקח הקצין המקסים בחשבון:
את האפשרות לאהבה.

ומעוותת של ליזיסטראטה לאריסטופאנס,
כשמקור העלילה מועתק לעיירה אמריקאית
במערב הנצח־.
הגברים בעיירה שרויים בסכסוך מתמיד
עם גברי העיירה הסמוכה. לנשים זה נמאס.
הן מתבצרות במבצר עזוב בראשותה של
ג׳ין קריין, מסרבות לחזור לזרועות בעליהן
החוזרים מן הקרב, עד אשר ישליטו. שלום.
לא קשה לנחש מי מנצח.

חדש וראוי
החוטפים (ארמון דוד, תל־אביב) מה
עושים שני ילדים קטנים ובודדים בעולם
עויין בחווה בנובה־סקוטיה. שני ילדים נהדרים;
ווינסנט ווינטר, ג׳ון וויטלי.

לנשים לא איכפת

(המתמיד,

אביב) ולצופים האוהבים את אדי קונסטנטין
בתפקיד הבלש למי קושן, דווקא כן.
פיקניק (תכלת, תל־אביב) אתלט בעל
מוח ציפור מגיע לעיר אמריקאית קטנה,
מסעיר את חצי נשיה. וויליאם הולדן, קים
נובאק.

המבצע האלמוני

(א מפיתיאטרון, חי

.הגיבור הוא גוויה. אך יש הרבה חיים
בסרט על התחבולה המוצלחת ביותר של
מלחמת העולם השנייה. קליפטון ווב נראה
פחות כמר בלבדיר ויותר כשחקן.
העולם הזה צ7׳ל

האל בו םהפר טי ש ל
(ראה שער)

תמונת הילדות. זיוה בת ה־ 11 כשסרט
בשערה הזהוב. אז קראו לה שירלי טמפל.

* כל נערה ישראלית ממוצעת, יש
/תקופה בחייה בה היא הולמת להיות
כוכבת קולנוע. מושפעת מזרם אינסופי של
סרטים, תקליטים, שידורים וזיפתונים׳ היא
מנסה אז להידמות אל דמויות הטכניקולור
והסינמסקוס מאודרי הפבורן עד מרילין מוגרו.
לא יעזרו כל הטפות מוסר על הריקנות
שבחלומות אלו. היא תמיד תמצא לה דמות
של כוכבת זוהר להצביע עליה ולומר: היא
הצליחה!
החודש נוסף גורם חדש לחיזוק טענותיהן
של אותן נערות. שוב לא היו זקוקות
לרקום חלומות בדמויות זרות. הן יכלו
לעשות זאת במתכונת מקומית, לפי סיפור
חייה של זיוה שפיר, מי שהיתר, נערת הזוהר
מס 1 .של ישראל ושהגשימה חלום
מעין זה הלכה למעשה. הודות לכמה תצ־

בחיקהמשפחה. זיוה בלכ מן (שמאל) בחברת הוריה ואחיה הבכור יהודה. ההורים
רוזה וי שעיהו עלו לארץ מרוסיה לפני שלו שים שנה. אחיה של זיוה הוא נשוי ואב לבת.

מלכתאסתר. ת מונ ה שצולמה בארצות הברית בנשף פורים, בו
זכתה זיוה בת ה־ 16 להצלחה רבתי בגלל הופעת ה המקורית ישראלית,

העולם חזה 975

לומי פרסומת. מהוליווד׳ הפכה זיווה שפיר
לגורם פעיל בשדה החינוך הישראלי.
אלבום המשפחה של זיוה שפיר, ייטיב
לספר את סיפור החיים של הצברית שגדלה
באמריקה.

ך*< ףרא שון: תמונת ילדות חיפאית.
1זיוה בלכמן 11 ילדה צנועה ככל
הילדות הצנועות. רעמת שיער בלונדי מפארת
את ראשה, מזכה אותה בכינוי החיבה
שירלי טמפל. בבית־הספר ביאליק ובצופי
בית־הספר הריאלי, זיוה היא ילדה חביבה,
המופיעה במסיבות ערב־שבת, בהופעות ריקוד
בפני חבריה.
שיא השאיפות לילדה החיננית התקיפה,
הלומדת לרקוד אצל ירדנה כהן, מורת ה־ריקוד־המקורי,
היא השאיפה להיות גננת.
בגן הילדים ובבית־הספר, בתנועה ובבית,
היא מגלה חוש מנהיגות ושליטה על חבריה.
כל רצונה חייב להתמלא מיד. לא ברוע
לב כמובן, כי אם בחיוך ילדותי על הפנים
ובטוב לב.
עוד תמונה. הפעם כמלכת אסתר בנשף
פירים בסנט־לואיס, אמריקה. זיוה בלכמן,
,16 שבאה עם אביה ישעיהו, רואה־חשבון
עירוני הממשיך להשתלם בכלכלה בשעות
הערב, לבקר אצל סבא׳ נשארה שם ארבע
שנים. היא המשיכה בלימודיה בבית־ספר
מקומי ובסטודיו לבאלס.
היא חזרה לארץ בתום מלחמת השחרור,
עם השקפת חיים חדשה :״הנוער בארץ לא
יבין לעולם את הדברים אשר להם מוקדשים
חייו של הנוער באמריקה: ספורט,
בילויים קריירה. הבחורה שם מחזיקה פנקס
קטן בו היא רושמת את כל הראיונות
שקבעה, פן תתבלבל.״ (שער העולם הזה
.)723
זיוה לא התבלבלה׳ שירתה שנה בצה״ל,
רקדה אצל טאלי ביטי וגרטרוד קראום, נבחרה
למלכת היופי של חיפה. אחד הראיונות
הרשומים בפנקסה נשא את שמו של יעקב
(״שאפיק״) שפירא בנו של עשיר מופלג,
בעל קרקעות בסביבות התחנה המרכזית
בתל־אביב. בגיל ,19 הצטלמה זיוה שפיר
עם אחותה נירה ( )12 ביום נשואיה.

חג הכלולות. זיו ה שפיר ביו ם נ שואיה ליעקב שפירא. היא
נראית ב ת מונ ה בחברת אחותה נירה, ה מחזיקה בזר ה שו שבינית.

נערת פי״אפ. זיוה אינה מתביישת במה
שיש לה. תמונת זוהר שצולמה בחוף תל-
אביב, לפני נסיעתה להוליווד, כצידה לדרן.
ך * נשואים לא הפכו אותה לעקרת בית
| ן אפורה. כבת למשפחת יפהפיות* ,היא
מטפחת את יופיה וכשרונה המשחקי, מטפסת
בשלבי סולם הזוהר. משחק בלהקת
הפנטומימה של שי אופיר, הופעה קצרה
בסרטים ישראליים כמו אבן על כל מיל
וגבעה ,24 טיפול יומיומי במכוני יופי,
נסיעה לאמריקה בתפקיד מלכת היין׳ ניתוח
פלאסטי המשנה את צורת האף, מאפשרים
לה הופעה בסרטים.
בדף הבא: תצלום פין־אם של ממלכת
הבדים הקוסמת. זיוה שפיר בהוליבוד —
עבודה מיגעת, שעות מפרכות של לימודי
באלט, דרמה ודיקציה. הופעה ראשונה בסרט
קללת פרעה.
שלושה מכתבים המגיעים בקביעות מדי
שבוע למשפחת בלכמן בחיפה, מספרים על
הצלחה וגעגועים. הם מכחישים נמרצות כל
שמועה על פרידה מהבעל הנמצא בישראל.
אחרונות באלבום: תמונות הפירסומת של
אולפני אוניברסל וקטע פירסומת המזכיר
במשפט אהד את מרילין מוגרו׳ אניטה אק־ברג
וזיוה שפיר.
בנות דודה
רפפורט.

הא פשע

ה מו ר ח 7יייי

( ה מ שן מענווד ) 11

מחרת הייתי אצל מנהל בית״הספר
/עזריאל רפאלי. הוא אמר :״אולי הילדה
לא הבינה טוב, נקרא לה.״
המנהל קרא למורה תקוה, שהיא מעדות
הילדה סיפרה. שאלתי את המנהל מה יהיה
הלאה. אמרתי לו גם על הילדה דגנית
והוא שלח לקרוא לאמא שלה. האם הזאת
כמעט השתגעה.
התרגזתי מאד. צעקתי :״אם המורה לו
יגורש, אני מביא משטרה!״
המנהל סגר את הדלת׳ ואמר לי להרגע
ונתן מכתב העברה לבית־ספר אחר.
הלכתי למחלקת החינוך של עירית חולון.
אמרו לנו שאנו מטורפים ושנלך הביתה. לא
ניסו לחקור כלום. התרגזתי נורא, צעקתי
והתלוננתי במשטרה. למחרת היו כבר המון
תלונות. אמרו שכל ההורים שיש להם תלונות׳
שיפנו ביום ראשון.

יחזור, אז כל הילדים לא ילכו לבית־ספר.
באסיפה צעק כל אחד למה לא טיפלו
בזמן. טענו שצריך לסלק את המנהל. אבל
אחר כך התחילו הורים לפחוד. על יפוי
כוח לעורך־דין פישל הרצברג חתמו רק
שלושה אנשים. האחרים פחדו לחתום. אמרו
שמי שעושה משהו איתו׳ הוא קומוניסט.
בחיי שלא. פנינו אליו כי ידענו שהוא לי

יפחד ממפא״י.
דוקא שרון היה מורה טוב. אשתי אמרה
שהוא טוב ואני הייתי מבסוט ממנו. רק
פעם אמרה אשתי כי דיבר נורא בגסגת.
הוא אמר באסיפת הורים שכל הילדות הגדולות
צריכות ללבוש חזיות ושגם ילבשו

מועדון. אחרי חנוכה הילדה שוב הולכת
למועדון. בערך כשבועים אחרי המקרה הילדה
שוב חוזרת ואומרת שיש לה הרבה
דם. השכבתי אותה במיטה. למחרת אמרה
הילדה שהרגל והבטן כואבים לה. ראיתי
סימן כחול ברגל. שאלתי את הילדה אם
קיבלה מכה. היא אמרה שלא. היא לא גילתה
אף מלה.
פעם, כעבור עוד שבועיים, נכנסה אלי
האחות של גיסתי ואמרה שקרו כמה מקרים
במועדון. היא ספרה על שולמית שהיא קרובתה.
הוא (המורה) לקח אותה אליו הביתה,
נשק אותה וחבק אותה. היא אמנם רק בת
, 11 אבל היא ילדה יפה ומפותחת.

מכתב מראש העיר

מ ועד אחרון
לקבלת כריכות
דוה

הוווהס

הקוראים שמסרו גליונות
לבריכה יובלו לקבל את
בריבותיהם אף ורק עד ליום
א׳ ,הראשון ליולי ,1956במשרדי
״העולם הזה״ ,תל־אביב,
רחוב גליקסון ,8כשעות
12.00-14.00 לפני ה צהרים
17.00-19.00 ,אחר
הצהרים, מלכד בימי רביעי.

האם

או ח ר יותר כתבתי מכתב למר פנחס
)*4אילון, ראש העיר, שיסלח לי על הת־פרצותי.
זה מכתב התשובה שלו:
״קראתי מתוך תשומת לב רבה את מכתבך
וברצוני להודיעך שאין בלבי כל טינה וכל
תרעומת עליך. אני מבין יפה להרגשותיו
כאב, ואת חרדתו הרבה סביב הענין. בכל
זאת, נראה לי שנהגת בפזיזות יתר, והדבר
חייב התאפקות מסוימת. הענין עצמו נמצא
עתה בשלב של חקירה מיוחדת ולפי הוראות
משרד החינוך, הופסקה עבודתו של המורה
עד לגמר החקירה.
״אינך צריך לחשוש שהיתה כאן כוונה
מצד מישהו לחפות על הענין. המציאות היא
לגמרי הפוכה. בענין זה היתה פעילות בלתי
רגילה מצד כל הגורמים המוסמכים, ואילו
לא היית מזדרז בהודעתו למשטרה (למרות
בקשתי להמנע מכך) ,גם אז היה המורה
מוזמן לחקירה משטרתית. במצבים אלה, עד
כמה שהענין הוא קשה, הכרחי לפעול תמיד
בשיקול דעת ובתבונה ולא מתוך רגשנות
רגעית. ברור שאתה, כאב הנוגע ישירות
לענין, אינך מסוגל להיות שקול ומאופק >זה
טבעי בהחלט) ,וטוב עשה מנהל בית־הספר
שלא הרחיק את המורה לפי דרישתך, אלא
העביר את העניו בדחיפות יתר למשרד
החינוך והתרבות. אגב, לידיעתך, להרחיק
מורה יכול רק משרד החינוך ולא כל גוף
אחר.
״אשר להעברת הילדה לבית־ספר אחר,
הדבר לא נראה לי, ומשום כך לא אישרתי
את ביצוע ההעברה. תסכים אתי כי הענין
נוגע לא רק לילדתך, אלא לבית־הספר בכללו,
והבעיה לא תפתר עם העברת בתך.
ולסיום, ברצוני להעיר כי תהיינה תוצאות

אסאחתהבנות (ימין) מ מתינה ב מ סד רון בית־ה מ שפט עד לבוא תורה לעלות על
דוכן העדים ולמסור את עדותה. לידה: פקידת המ שטרה שטיפלה גם היא במקרה זה.

חצאיות. עכשיו אני מבין למה אמר ככה.

ס פו רהסתדוגנתבתיהר.
הילדה לא אמרה מלה
פגי חנוכה הלכה ילדה שלי למועדון
/של בית־הספר. היתד, שם מדריכה. כעבור
שבועים בא המורה החדש. אני לא
ידעתי שהוא לבד עם הילדים. המועדון היה
פתוח עד שעה חמש אחרי הצהרים.
בעלי שמואל ואני הרגשנו משהו בילדה.
היא לא רצתה לאכול, לא מסדרת שעורים.

כבר

ראית
הדוגמות
הנחמדות

£ 0 0 5 5 6ם £11

לאא

עוד
בקרי
היום

אצל

0 !£י!7
חל-אביב, רח־ אלנב
מודעות ל ״ ה עול ם הז ה״
ולבל העיתונים כארץ,
וכחוץ־לאדץ, במחיר העיתון
למסור לפרסום אלפרין את
מלמד, ת ל אכיב, נחלת
בנימין ,72 טלפון .5055

אויבי הגוער

מחלות המין
מאת

הד״ר מרדכי זיידמן

שניאבותנרגשים מסתודדים יחדיו בקוצר רוח ומחכים להתחלת המשפט .״ ה בנו ת
נתקפו סיוטי ם ואכולו ת פחד הצהירו ב מרירו ת — ״מוכר חי ם לע שות מ שהו ב ענין זה.״

החקירה כאשר תהיינה׳ הרי עצם המקרה
הוא מצער ביותר. מתפקידם של ההורים הוא
עתה לטהר את האוירה שנוצרה מסביב
לענין ולמנוע נפוחו, העלול להביא לידי
תוצאות קשות לבית־הספר בכללו ולכל,
תלמיד באופן אישי.״

אסיפת הורים בחצר
ך קשתי שיעשו אסיפת הורים. פניתי

1לעזרא ווהאב, שהוא עוד חבר שלי
ממצרים. הוא עובד קופת חולים וחבר
מפא״י. הוא אמר שיעשה אסיפה, אבל לא
עשה. התאספנו לפני חצר בית־הספר, מאחר
שסרבו לתת לנו אולם. החלטנו שאם המורה

בעלי עובד בבית בפרוונות, ובכל זאת לא
הרגשנו שום דבר. לילדה לא היה חשק ללכת
למועדון, אבל היא הלכה.
יום אחד שמענו שהיו איזה מכות בין
המורה לבין מישהו, אבל לא שמנו לב.
פעם באה הילדה שלי הביתה ונכנסה ישר
לאמבטיה. וכשהיא יצאה, היתר, לגמרי חוורת
ומפחדת. היא אמרה :״אמה תסתכלי, דם.״
באותו רגע נכנסה אלי בדיוק השכנה איטה
גולוב. שאלנו את הילדה אם כואבת לה
הבטן. הילדה לא ענתה. אז אמרה לי איטה
תלכי, לרופא. זה היה ב־ .4/12/55 נגשנו
לד״ר חיימוף של קופת חולים. הוא אמר אי־אפשר
לראות כלום.
זה היה לפני חנוכה. בחנוכה לא היה

ס פו רהמת לונן ש מו אלד.
״האם הוא? -״
כבר ראיתי כי משהו לא בסדר.
למחרת בבוקר קראתי את הילדה אלי.
גם אשתי היתה. אמרתי לילדה :״היה אבא
של שולמית כאן, הוא סיפר מה שהמורה
עשה. אבל אל תפחדי, המורה נלקח למשטרה,
הוא לא יכול לעשות לך כלום.״
הילדה נהיתה חיורת. היא התחילה לבכות.
היא בוכה ונעשית עצבנית ומספרת:
״הוא נגע בי ועשה לי ככה (עושה תנועת
חיבוק).״
הילדה היתר, מפחדת מאד. מה מבינה
ילדה קטנה? שאלתי אותה איפה עשה לך?
היא ספרה במסדרון של המועדון, כשהילדים
הלכו הביתה.
שאלתי את הילדה :״מה הוא עשה לך —
נגע בך?״
היא אמרה כן. לא רציתי לשאול בהתחלה
יותר, אבל ראיתי שלא שאלתי טוב. שאלתי:

אז היא אמרה לא. אני בטוח, לו הייתי
שואל אותה קודם אם הוא היתד,
אומרת כן. אבל מה יודעת ילדה בת שמונה
וחצי?
אני בטוח שהמנוול הזד או ת ה.
הלכתי למשטרה והבאתי עמי פתק של
הרופא ד״ר חיימוף כי היתד, בבדיקה ושהיה
דם. שלחו אותנו מהמשטרה לבית־חולים
דג׳ני, לרופא בולגרי שאני לא זוכר את
שמו. אז אמרו כי נעשה מעשה מגונה.
החוקרת של המשטרה, שהיתר, אתנו, אמרה:
״מנוול כזה!״
אחרי שבוע הלכתי לרופא לקבל העתק
של תוצאות הבדיקה. הרופא אמר לי :״זה
לא נורא. אני מציע לך לא לדבר על כך
בנוכחות הילדה, במשך שנים זה יתרפא.
העיקר, מה שפחות לדבר על זה.״
אבל מה לעשות? הילדה שומעת. הנה זאת
הילדה( .מצביע על ילדה צנומה, העומדת
ליד פתח הדלת ומאזינה).
בכל אשם ראש העיר. לפני המקרה באו
למפקחת, אמרו לה שהוא (המורה) לוקח
ילדות והולך לטייל. ענתה שזה לא נכון.
באו עוד הורים להתלונן, אז אמרו שהם
פסיכופאטים.
לא ישנתי שבועות. רציתי להרביץ לו.
אמר לי שוטר אחד :״אל תעשה את זה.
יש בית משפט.״
שמעתי בקול השוטר, אם כי זהו כתם
עד המות. בתור אב זה כואב. כואב מאד.
כל פעם שאני רואה את המורה, זה כואב
מחדש.
העולם הזח 975

ספורט
כדורגל

נבחרת חד שה

מאזיני רדיו ישראליים, שישבו בעוד שלושה
שבועות ליד מקלטיהם ויאזינו לשידורי
קול מוסקבה על תחרות הכדורגל בין נבחרות
ישראל וברית־ד,מועצות, עלולים למצוא
את עצמם מופתעים ונבוכים.
כי הקריין שיעביר את השידור ישמיע ב־אזניהם
שמות של שחקני כדורגל ישראליים,
שמעולם לא נשמעו על מגרשי הכדורגל בארץ•
אין ספק שכל חובב ספורט ישראלי
שישמע על התקפת שלושת חלוצי ישראל,
זגגי, מירום וטל על השער הרוסי, יאמין
כי הוא מאזין?שידור היתולי.
לא יהיה זה הקריין הרוסי שיחמוד לו
לצון8 ,לא פשוט תוצאה של דרישה מצד
משרד החוץ הישראלי, לפיה לא יעזוב שחקו
כדורגל את גבולות הארץ לפני שעיבר
את שמו. לפיכך יחויבו חמשה עשרה נבחרי
הסגל לשנות את שמותיהם בימים הקרובים.
יעקב
חודורוב ישנה את שמו כנראה לחוד
או סלד ולא לחודר־טוב, כסי שהציעו לו
חבריו. רוזנבאום יהפך לאילן, קאופמן לכפרי,
מרימוביץ׳ למירום וסטלמך לטל. היחידי
אצלו התעוררה בעיה חמורה בקשר
להחלפת השם היה יהושע (״שייע״) גלזר.
בעוד שהשם שהתקבל על דעתו של שייע
היה גל־זר, שיכנעו אנשי הנבחרת את המאמן
ג׳ק גיבונס כי השם המתאים לשייע
הוא זגגי. עתה יצטרך שייע להילחם קשות
כדי להוציא מפיות חבריו את התואר מר
זגגי, שהדביקו לו כעובדה מוגמרת.

זירהחופשית. הקרב בין דוד אלבז, אלוף צפון אפריקה, לבין
תאקי זיאריס היווני מתחיל. מ שפחת אוהדים צופה ב תחיל ת קרב
עשרת הסיבובים. האב — מתוח, האם — נדהמת, הבן — מ שתומם.

תן לו! תן לו! אלבד (ימין) ,שספג בסבילו ת מטר מכות של
יריבו, מנצל את ה הזדמנו ת להנחתת ״ מכ ת מוות.״ תאקי, פייטר
ותיק, נשאר יציב, ממ שיך לחלום באלבז בקצב מחיר.

איגרוף
ט־דוד 13־דח
״לטהר את ד,בוקס האמריקאי, זה מבצע
השתה לטיהורה של שיקאגו,״ הכריזו עסקני
ספורט אמריקאים שיצאו לאחרונה במלחמת
תנופה לביעור שלטון כנופיות המנג׳רים
וסינדיקאט הפשעים בזירת האיגרוף.
בישראל, אין ספורט איגרוף ראוי לשמו.
לעומת זאת יש בה, כפי שהתברר השבוע,
כנופיות בוסים, המחקים בדיקנות את חבריהם
האמריקאים. הם אמנם לא ערכו
השבוע, כפי שלא ערכו מעולם, כל מפעל
רציני בשטח האיגרוף, אך לעומת זאת הם
עסקו בהצלחה בהריסת אדם שהחליט להזרים
חיים בשטח מת זה.
היה זה אריה פין, צעיר תל־אביב (,)21
לשעבר מתאגרף ומרים משקלות, שהביא
לארץ את תאקי זיאריס, אלוף תורכיה ויתן
במשקל קל, לשם התמודדות עם כמה מת־אגרפים
מקצועיים בישראל. היה עליו להתמודד
נגד דוד עובד ודוד אלבז. אנשי
ועדת האיגרוף בהתאחדות הספורט החליטו
למנוע זאת בכל מחיר.
״ נ פו צץאותך הם העמידו בדרכו
של פין תלי תילים של קשיים ומכשולים.
ברגע האחרון, לאחר שדוד עובד עמד
להופיע בזירה, הופעל לחץ על שלטונות
הצבא, והופעתו של עובד נאסרה, בטענה
כי אסור לחייל לעסוק בכל עסק צדדי, למרות
שהוא הודיע במפורש שלא יקבל תשלום
עבור הקרב.
מתאגרפים מקצועיים אחרים, כדוגמת אריה
גטניו, ששמותיהם פורסמו כמשתתפים באותה
תחרות, פוטרו מעבודתם. מודעות לוכ־לכו
ונקרעו במאורגן. המשטרה סירבה
להעמיד משמרות בעת הקרבות, למרות
שמחזות איגרוף ר,ם מקום מועד להתפרעות.
חאקי זיאריס עצמו, שבא להתאמן בבית
הפועל ברשותו של המאמן פרייטג, גורש
בבושת פנים על־יד איש הפועל זאב ויניצקי.
״אנחנו נפוצץ את התחרות!״ איים ויניצקי
על פין.
לא היתד, זו הפעם הראשונה! בה משתוללים
המנג׳רים של האיגרוף הישראלי. בדיוק
לפני שנה, הרסו בצורה דומה את
אמרגן נחום דמסיץ שאירגן את התחרות
בין עובד לפלצ׳ינלי האיטלקי.
״אפילו אם אפשוט את הרגל, התחרות
תתקיים,״ הודיע פין לאחר שמאות קוני כרטיסים
ביקשו את כספם חזרה, כתוצאה
מביטול הקרב עם עובד.
אריה פין עמד בהבטחתו. למרות ההפסדים
הכספיים שנגרמו לו נערך הקרב בין
תאקי זיארים לדוד אלבז, אלילם של יוצאי
צפון אפריקה (ראה מסגרת) .שופטים שד,בשיחו
לבוא לא הופיעו, מספר שוטרים באו
הק באמצע הקרבות. ברור שהיו מספר
תקלות טכניות. אך למרות הכל עמדה
התחרות על רמה שלא נראתה דוגמתה מזמן
•בארץ.
יחמו ל ם הזה 975

מרץ, תאקי ! ב סיבובים הרא שונים מגלה אלבז כוח סבילות
רב. תאקי מדגים טכניקה מעולה, מנצל כל טעות של יריבו.
בת מונ ה הוא נראה מחדיר ״ שמ אלית״ בין ידיו של אלבז המ תגונן.

כבוד למנצח. אלבד מוקף מעריצות וידידים, המוס ו מופ ת ע
נוכח נצ חונו הפתאומי. הידידים ב טו חי ם כי אלבז היה מנצח
בלאו הכי ב סיבובים האחרונים, מתמרמרים על הפסקת הקרב.

ארטיק בגרון. הארטיק נתקע בג רונו של הצופ ה הנדהם.
בתום הסיבוב החמי שי, כ שלתאקי היה יתרון נקודות, הוא הרים
את ידיו ונכנע. הסיבה: נקע ביד הימנית. אלבז מנצח בנוקאו ם סכני.

חיטד למנוצח. עטוף מגבת וגלימה מבריקה, יורד תאקי חפוי
ראש מהזירה. מאות הצופים לא האמינו כי נקע את ידו,
מיהרו לבדוק אותה במו עיניהם. תאקי התנצל :״ז ה לא בכוונה.״

אמנות ציור מדיו לי רו ש לי ם

בגדי ים

מפעל חדש של

״ידיעות אחרונות״

הגוון החוש של א. אנו שושן
בכל בית

שעה שתושבי הבירה לא ידעו עדיין אם
בחורי נטורי קרתא יפגינו נגד פתיחת בתי
הקולנוע במוצאי־שבת או לא, התכנסו 100
אורחים בצהרי השבת האחרונה בבית הנכות
בצלאל הירושלמי. המאורע החגיגי: פתיחת
תערוכת הציור המעניינת ביותר של השנה.
במרכז עמד גבר שחום, מבוגר 53 חייך
בצנעה לנוכחים. קאנדידו פורטינארי, ציירה
הגדול של בראזיל, הביט סביבו והודיע
בעברית גרונית :״התערוכה פתוחה. תודה
רבה.״
התערוכה כללה 100 מיצירותיו — החל
מרישומים גועשים ועד לקטעי הפרסקות בהן
קישט את בנין האו״ם בניו־יורק. בצבעיהם,
בנושאים סיפרו הציורים את תולדות חייו
של הצייר הגדול.
חייב לבעל המכולת. הם סיפרו על
החודשים והשנים שבילה בעליית־הגג המחניקה
בריו דה־ז׳נירו, על גבר בעל תווי
פנים תאותניים ועינים יוקדות שישב שם
וצייר. היו אלה שנות השלושים של קאנדידו.
הוא צייר בהתקפות, כחיית פרא כלואה.
בחדר הסמוך יבב תינוק בעריסה. הוא לא
שמע אותו. הוא גם לא שמע כאשר קראה
לו מריה אשתו לאכול. הוא רק מצץ את
מקטרתו וצייר.
הוא צייר כושים שסחבו משאות במטעי
הקפה האינסופיים סביב עיר מולדתו סאו
פאולו; הוא צייר איכרים צמוקים, ילדים
גוועים במסע הנדידה הנורא של איכרי הצפון,
בשנות הבצורת; הוא צייר את בני
הפרברים של ריו היפה.
מדי פעם, סחב איזה ידיד מבקר אמנותי
לעליית הגג. המבקרים באו, הסתכלו, הסתלקו:
זאת לא היתר, הסחורה שרצו לקנות
עשירי ברזיל לקישוט בתיהם. רק פורטרט
אחד, שהיה מונח בקרן זווית, משך את
תשומת לבה של מטרונה ברזילאית. הסניורה
היתר, מוכנה לשלם עבור פורטרט של עצמה.
קאנדידו צייר אותה. הוא היה חייב
סכומים גדולים לבעל המכולת.
אמיגו כא העירה. קאנדידו לא השתנה
מאז. טעמם של עשירי בראזיל ושל
מבקרי האמנות בעולם כולו הוא שהשתנה.
השבוע, סיפר כיצד התחיל את הקריירה
שלו כצייר .״נולדתי למשפחה עניה ליד סאו
פאולו,״ סיפר .״הייתי רגיל. לא הצטיינתי
בשום דבר. אפילו לא בציור.״
יום אחד, בהיותו בן ,12 הגיע לחווה, צייר
איטלקי. איש לא ידע את שמו. קראו לו
״אמיגו״ (חבר) .הוא תיקן את ציורי הכנסיה
שבלו מרוב זרקן, הוסיף כמה דמויות קדושות
משלו. קאנדידו עזר לו; תחילה כצופה,
אחר־כף כמערבב צבעים ולבסוף כצייר.
עובדי החווה התפעלו כולם מהנער, עודדו
אותו ללכת לעיר הגדולה ולהיות בן־אדם.
שלוש שנים חסכה כל המשפחה כסף כדי
לקנות לקאנדידו כרטיס רכבת לריו. הנער
נתקבל לבית־הספר לאמנות, אולם לא שכח
את דברי בני הכפר :״אתה חייב להשאר
אחד משלנו.״

מוסיקה
המלרככהכ תינו ק

כרכי 9 . 5 0 0 - 3ל ״ י (במקום )17
בכל כרך 600 עמוד 3000 ציורים
נייר משובח כריכה מהודרת
ראו דוגמאות בתחנות ההרשמה

לפי החוזה שחתם עם המפטון בפאריס,
היה על אמרגן משה ואלין לשלם ללהקה
1080ל״י ליום. נוסף לזאת, התחייב בתשלום
דמי איכסונם ומזונם של ארבע איש —
המפטון עצמו, אשתו גליידיס ושני מזכירים —
בבית־מלון ממדרגה ראשונה.
בתום הסיור, גילה ואלין כי במקום הריווח
הגדול המקווה, נשאר לו הפסד נקי
של 10 אלפים ל״י. על כן, כאשר הגיש
מלון דן התל־אביבי את חשבון ההארחה
של ארבעת אנשי התזמורת, התעכב ואלין
על כל סכום וסכום.
הוא שילם ללא כל ויכוח למעלה מ־4500
ל״י אך סירב בכל תוקף לפרוע חשבון של
1600ל״י, שהיה מורכב מפריטים אישיים
כגון: הזמנת אורחים למסיבות שמפן פרטיות,
משלוח מיברקים, הלוואות קטנות
בכסף מזומן מקופאי המלון .״זד״״ טען
ואלין ,״חורג מתחום האיכסון והמזון.״
גליידיס המפטון, אשר, מלאת מרץ, מסרה
את העניין לטיפולו המשפטי של עורך־דין
מיכאל כספי. מדוע? לדברי ואלין :״היא
שונאת אותי ללא כל סיבה הגיונית והחליטה
בכל מחיר ללכלך את שמי.״
מלך הג׳אז עצמו בכה כתינוק בשעת
הפרידה. ליבו נקרע בין אשתו התקיפה ובין
ידידו ואלין.

אנשים
ת קלי טי, כרכותו שטיחיס
כל עתוני ישראל הזכירו השבוע כי בבוא
שר החוץ משרה שרת, יום לפני התפטרותו,
לפתיחת התערוכה של הצייר הברזילאי
קאנדידו פודטינרי (ראה אמנות),
ערך לו הקהל הפגנת־אהדה מלווה תשואות
סוערות. רק עתון אחד התעלם מכך: דבר,
שהוציא את הקטע הנידון ברגע האחרון
ממש, מתחת מכבש הדפוס ...אגב, סימן
מהימן להסתלקותו הקרובה של שרת ניתן
על־ידי שרת העבודה נולדה מאירסון.
שבוע לפני פירסום החלטת ההתפטרות של
שרת, נפרדה גולדה באורח פרטי מכמה פקידים
גבוהים במשרדה, במסגרת הכנותיה לעבור
למשרד־החוץ פרט נוסף אודות
ביקורו של העתונאי המצרי איברהים
עיזאת בישראל נתברר השבוע: בעלת־חנות
לצרכי מוסיקה בירושלים איימה לתבוע
לדין את משרד־החוץ, על שלא שילם
בעד שלושה תקליטים ארוכי־נגן, הכוללים

שרה מאירסון וידיד
ממשרד למשרד
את שיריה של שושנה דמארי. תקליטים
אלה נרכשו על־ידי עיזאת׳ אך מלווהו מ־משרד־החוץ,
אלכסנדר דותן, הבטיח לשלם.
את החשבון ד״ר יגאל ידין,
ששלח השבוע מכתב־ברכה לראש עירית
רמת־גן אברהם קריניצי במלאת לו 60
שנה, סיפר במכתב זה כי בתקופה בה כיהן
כרמט״כל צד,״ל, קיבל יום אחד מכתב שנשלח
״לכבוד הרמט״גן ד״ר זאב
(וולפגאנג) פץ ווייזל קיבל השבוע בשורה
שהיתר, מכניסה שמחה לכל בית אחר: הוא
זכה בפרס של 7500ל״י, בהגרלת איגרות
המיקדמה. אולם למרות שהרופא־ר,עיתונאי
מגדרה אינו איש עשיר, לא היתד, השמחה
שרוייה בביתו. הסיבה: מחלתו הטראגית של
נכדו, בן 18 החודשים, בנו של עורך־הדין
דן פון־ווייזל׳ המטילה צל כבד על המשפחה
כולה ח״כית מפא״י ככה אידל־פון
הוכיחה השבוע כי במלחמתה העקרונית
לשיווי זכויות הנשים היא מוכנה ללכת
עד הסוף ויותר מזה: בשעה שהכנסת אישרה
את החוק המחייב גברים לשאת את
תעודות הזהות, כדי שאפשר יהיה בשעת
הצורך לזהות מסתננים ואנשי־כנוסיות־הפי־דאיון,
דרשה בבד, בכל תוקף כי החוק יחול
גם על נשים, ללא אפלייה בעל המשמר
התפרסמה השבוע מודעת תודה הפותחת ב־
״לחברינו וידידינו, לאישים ולעסקני ציבור
בישראל ובתפוצות״ ומסיימת ב״ילדים בהתיישבות,
בע־ר ובמושבה.״ על החתום: דגה
ומרדכי אורן, פועה ומשה, שהחזירו
בצורה זאת תודה למברכיהם אשתו של
הרמט״כל, רות דיין, נפלה השבוע קרבן
לגניבה: מחסן יפואי המאכסן את השטיחים
מתוצרת ישובי־ו־,עולים, שהיא עוסקת בהפצתם׳
נפרץ, אולם הגנבים נתפסו כעבור
חצי״שעה בלבד.
העולם הזה 975

ד .3דוק טור
31X1
בשבוע שעבר עשה
דוד בן־גוריון נסיון
להתערב בענייני כלכלה.
הואהזמין אליו משקיעי־הון
זרים, האזין בסבלנות
לתלונותיהם הרבות
נגד ממשלתו, סיכם לבסוף
את הוויכוח, כדרכו,
במלים :״נו, אני
לא מבין בכלכלה
אגב, מזה חודשים אחדים
מקבל כ י. ג ,י. אחת
לחודש מארצות־הברית
מכתב הכולל דולאר אחד,
בצירוף הוראות לשימוש
:״למר בן־גוריון,
ראש ממשלת ישראל.
קנה לך בקבוק יין ושתה
לחיים.״ המכתב
אינו חתום לעולם...
בירושלים טוענים, כי מאז
כינה ראש־העיריר,
גרשון אגרון את העיתונאים
בשם ״כלבים
נובחים,״ נוהגים עתו־נאי
ירושלים לברך אותו
בשעת פגישה באנגלית
:״מיסטר אגרון,
האו האו דו יו דו
שגריר ברית־המועצות
שטיחאית דיין(שמאל) ועיתונאית אלכסנדר בישראל
גניבה לחצי־שעה
אברמוב. שנשאל באחת ההופעות של הלונדון פסטיבאל היה ח״כ רוזנברג דוקטור, צריך היה להעניק
באלט אם יש סיכוי לכף שהבאלט לו עכשיו את התואר הזה.״ מילא אחריו
המוסקבאי המפורסם יבקר גם הוא בישראל, ח״כ אריה בך־אליעזר :״ואילו לא היה
ענה ברמיזה :״קודם כל צריך להזמין או רב, צריך היה להעניק לו גם את התואר
תם הבטחה מפורשת יותר נתן הש רב שחקן תיאטרון הבימה דוד
בוע ציר בולגאריה גיאורגי זאנגדיקוב,
וורדי, שחגג השבוע את מלאת ארבעים
שסיפר כי ארצו עומדת לשלוח לישראל להשנה
לעלותו על הבמה, סיפר בצניעות כי
קה לריקודי־עם. התנאי היחיד: שישראל תשלדעתו
תרומתו הגדולה ביותר לאמנות־הבמה
לח לבולגאריה, כתמורה, להקת רקדנים תי בישראל היתד, גילויו של אהרן מפקין,
מניים ...ד״ר ישראל שייכ (״אלדד״),
בו פגש בזמן שמסקין היה עדיין קצין בהמנהיג
הסוער של לח״י לשעבר, עומד
צבא האדום, שיכנע אותו להצטרף ל הביסה
לנסוע לביקור בארגנטינה. הסיבה׳ לפי הל ...אומרים, ששר־האוצר לוי אשכול
החליט לשלוח את שחקנית התיא טרון הקאצת
ידידיו: ריח מרד עלה באפו מעשה
משעשע סיפר השבוע שר־החינוך זלמן
מרי אורנה פורת לפעול למען מלווה הארן
ו במסגרת בחינות האינטיליגנציה העצמאות
בארצות־הברית, אחרי שהתרשם
נערכות בבתי־הספר, הראו לילד עולה מצפון־
עמוקות משיטות גיוס־ההון שהיא מפעילה
בהצגת הנפש הטובה מסצ׳ואן הרפתקה
אפריקה ציור של אדם חסר־עין ושאלוהו
מה חסר לאיש הזה. הילד התבונן ארוכות מעניינת יותר צפוייה לשחקן־מתחיל שהוא
סופר־וותיק: ארנסט האמינגוויי עומד
בציור ולבסוף השיב :״פיאות סגן
שר-הסעד ישראל שלמה רוזנברג, שלשחק
בתפקיד מרכזי בגירסה המוסרטת של
כשרונותיו הכלכליים זכו בשעתו לפירסום
ספרו הזקן והים, שהביא לו קודם לכן את
נרחב, זכה השבוע למחמאות על כשרונות
פרס נובל לספרות הבדיחה האחרונה
אחרים. לאחר ההרצאה המקיפה שנשא בהנפוצה׳בלונדון:
מה זה סנוב מושלם? אחד
כנסת כדי להצדיק את חוק שירותי הסעד, שאומר בחברה :״מה, גרייס קלי התחתושהיתה
גדושה ציטטות מכל מקור אפשרי,
נה? עם מי???״
אמר ח״כ צ״ב ישראל רוקח :״אילו לא

פ סו קי ה ש 3ו ע
• ח״כ מפא״י יוסף אלמוגי, אחד המועמדים הרציניים לתפקיד מזכיר
מפא״י :״הפועלים אינם לומדים כלכלה באוניברסיטה. הם חשים אותה על בשרם.
הם רואים כיצד מתבזבזים מאות ואלפי לירות על נסיעות לחוץ־לארץ, על בנייני
פאר שאין צורך בהם, על חוסר־ייעול בתיכנון ובביצוע, על חומרי גלם יקרים
ההולכיב לאיבוד. מפני מה ידרשו מהם דווקא לוותר על כוס חלב נוספת בחיים?״
• ח״כ חרות שמעון יוניצ׳מן, בוויכוח בכנסת :״לממשלה אין כסף
לטיפול בילדים דפקטיביים, המפגרים בהתפתחותם השכלית. אבל לממשלה יש כסף .
רב למומחים כלכליים דפקטיביים ולמפגרים בהתפתחות השכלית־הכלכלית.״
• שר המסחר והתעשיה פנחס ספיר, לאחר נסיעה ברכבת :״הכל טוב
ויפה ברכבת, אלא שמגרעת אחת גדולה יש בה. היא דייקנית עד כדי כך, שצריך
להפסיק את הישיבות באמצע כדי להספיק להגיע אליה בעוד מועד.״
• שר הדואר ד״ר יוסף בורג, בהסבירו את מטרות בנק־הדואר :״מטרתו
להרגיל את האיש הקטן לחיסכון. קטן — תרתי משמע: קטן בגיל וקטן בהכנסות.״
• העתונאי יהודה גוטהאלף, איש מערכת דבר, בפולמוס עם מתנגדיו
במפ״ם, בה היה פעם חבר :״כל עוד יש לו לאדם לומר משהו לגופם של דברים,
אינו צריך להיזקק לגופם של דובריהם.״
• העתונאי אורי קיסרי :״יש לנו מוניות מפוארות ומכוניות מהודרות,
אבל התרבות הולכת על סי רוב ברגל, לא במכונית.״
• ח״כ הרות יוחנן כאדר, במתחו ביקורת על הופעתם של שרי ישראל
בסרטו של אדוארד מוראו זוהי ישראל :״כל אחד מן השנים הללו (דוד בן־גוריון
ומשה שרת) לא את עניין ישראל רצה להציג בפני המוני אמריקה, אלא קודם כל
את עצמו, את חשיבותו, את שכלו, אה הליפתו שלו — ואף דבר זה לא עלה בידיהם.״
• הווארד פייל, עוזרו של נשיא ארצות־הברית דווייט דוד אייזנהואר :״אחד
היתרונות של הכלכלה החופשית הוא הזכות לסבול.״
• הכוכבת דיאנה דורם, המתחרה הבריטית של מרילין מונרו, בהשיאה
עצה לנשים :״כשגבר מסתכל בך ישר לעיניים, סימן שהגיע הזמן לטפל בגיזרתך.״
• הסופר האמריקאי וויליאם פודקנר, חתן פרס נובל, בראיון שנתן
לעתונאי :״יש לי שתי עצות לסופרים צעירים. האחת — הצב לעצמך מטרה רחוקה
יותר מכפי שאתה יכול לראות. השניה — אל תנסה לעלות על קודמיך, נסה לעלות
על עצמך״ __

העולם הזה 975

רחיצה קדה
וגם את דברי
המשי העדינים שלך
וכל האריגים הרגישים
מרעננת, מחדשת ומנקה
אמבטית יופי במים קרים עם

גרת

המפיצים

הו דעה

חב נורית בע״מ

חשובה

לרגל העברת החנות קו״אור מרח׳ אלנבי 101 לרחוב
אלנבי , 1051 אנו מוכרים בחנות הישנה עד להעברה :

הזדמחת חד־פעמית
כמות מוגבלת של מכשירי רדיו — מודלים עד 1953
במחירים יוצאים מהכלל החל מ־

וכמו כן מכשירי רדיו מהמודלים החדישים ביותר

בהנחות יוצאות מהכלל עד /0״20

״קו־אוו

99 אלנבי ( 101 מול בית הכנסת הגדול) על מועד ההעברה
לכתובת החדשה ברחוב אלנבי , 109 נודיע מראש.

נשמות משורות

חמור נושא ספרים.
לא אני כיניתי את ( )975/949 כך.
הוא בעצמו הציע כינוי זה׳ ומי אני
שאתנגד?
בעוד שנה הוא מסיים את חוק לימודיו
בפקולטה למדעי הטבע, וטוען כי
על אף שלוש שנות לימודיו בה, אין
הוא נמנה על אותם הביאו־כימאים הרואים
את האדם כמעבדה כימית קטנה,
אשר בה מתרחשים כל מיני אקציות
וריאקציות כימיות של חלופי חומרים
וכו׳ וכו׳.
הוא חובב טבע וטיולים, דבר שגרם
לכך שתחביבו יהיה דווקא צילום. פרט
לזאת הוא מתעניין גם בקולנוע, תיאטרון,
מוסיקה (קלאסית, בעיקר) ואפילו
קצת בספרות יפה. עד כמה שייראה
הדבר מוזר, על אף היותו ירושלמי
הרי הספורט החביב עליו ביותר הוא
שחייה. הוא כבן ,22 טוען שגובהו
המדוייק הוא 1,682מ׳.
מובן שבשביל חצי אדם עליון שכמוהו
דרושה להתכתבות גערה ״שתהיה
אנטי סלונית, לא סנובית ונוסף לנושאים
משותפים שתהיה גם בעלת חוש הומור,
וכמובן, טבעית.״

לאו דוקא הגיל
לפני שהיה סיפק בידי להעיף עין
על הכתוב, מודיעה לי ( )975/950 שלא
אחשוב שכל מה שהיא מספרת לי הוא
עניין של גיל 16 היא שרויה עתה
במצב רוח מדוכא. היא גרה בריחוק
מה מתל־אביב במקום חסר חברה, לומדת
בשעות הבוקר ואחר הצהרים היא
נמצאת לרוב בבית ומכריחה את עצמה
לשבת ללמוד. חברת כתתה, טוענת היא,
ידועה לשמצה, וזו הסיבה מדוע לא
השתלבה בה.
על כן היא מקווה למצוא חברה נעימה
במכתביו של צעיר בגיל 19־ ,17 תמיר
וסימפטי ,״לא דון ז׳ואן,״ מוסיפה היא
ונשבעת שאומרים עליה שהיא נחמדה,
חובבת שחייה, ציור, ספרות ובעיקר
בידור וטיולים.

מכתבו של ( )975/953 מיועד רק
לנערות חרוצות. כי הוא הינו חייל
קרבי ורואה חשיבות גדולה בקבלת
אגרות ,״משתי סיבות: הן מספקות
קצת חדשות, מזכירות את המקום האהוב
ומקשרות שתי נשמות״ .המקום
האהוב הוא ירושלים, ולא בלתי מובן
רצונו שהנשמה־האחות שלו תהיה מן
הבירה הקדושה.

הומור לא סלוני
אני יכולה ממש לראות ולשמוע את
שתי בנות ד,־ 15 המסתתרות מאחורי
המספר 975/954 אתערב ששערן הוא
ארוך, שהן לובשות חולצות טריקו׳
ומעריצות את טוני קרטיס. הן מספרות
על עצמן שהן נערות יפות ולומדות
בבית־ספר למסחר, מעונינות להתכתב
עם שני נערים חמודים, חברמנים* ובעלי
חוש הומור — ״לא סלונים״ ,הן מוסיפות
בסוגריים. עליהם להיות תל־אביביים
או רמת־גניים. על מה יתכתבו?
מה השאלה? ״קולנוע, תיאטרון טיולים
וכדומה״.
כן, על שני האבירים להיות בגיל
15־ .17 ולצרף תמונה.

ביישנוטיס גילה: כיצד מטפלים בנער ביישן? אילו
הייתי רופא, הייתי אומרת בערך כך:
סימנים אופייניים: בורח למראה נערה,
ובחבורה מגלה נטייה לפתח שתיקה המשמשת
כהסוואה לנטייה לחברות כנה.
מקום הימצאו: בעברו השני של הרחוב,
כאשר נערה הולכת בו.
ני צ ד לצודו: דרושה סבלנות בלתי
מוגבלת. זכי באימונו על־ידי חיוכים

1פוסט במשטרה :״בעלי כל כך מתרגז
למראה השכנה המכה את בעלה,
שהוא מכה אותי כל פעם כדי לנקום
את נקמת הגברים.״

:טע זי

^ ירושלים, הואשם ששון שם־טוב
בהצעת שוחד לפקיד מכס, זכה
להקלת עונשו כאשר הסביר כי עשה
זאת מתוך הרגל קבוע, אותו רכש
בהודו, ארץ־מולדתו.

* * גייס חמישי
נצרת, ביקש תושב מוסלמי רשות
^ לשאת אשד, שלישית, הסביר כי
המועמדת החדשה, פלחית מכפר שכן,
תחזיר את שיווי המשקל לביתו, לאחר
ששתי נשותיו הראשונות התארגנו לחזית
מאוחדת נגד ״רעיונותיו המיושנים
על מקומה של האשד, בחברה.״

שכר הנקמה
חדרה, התרגז שרגא אלחנני על
* 1כי אשתו סרבה לעזור לו בעבודות
הגן, אכל בעצמו את הירקות שאסף,
נלקח מיד לבית־החולים כשהוא סובל
מכאבי בטן נוראים.

כסא מטבח על אשתו, החטיא, פגע
באשת השכן שהתנפלה עליו, ניצל מפגיעה
רצינית רק הודות להתערבותה
של אשתו הוא, שהתנפלה על השכנה
תוך צעקות :״אל תגעי בבעלי. הוא
שייך לי ורק אני יכולה לעשות לו
דברים כאלה!״

יחם חברי

ן* בת״גלים, לאחר שחבריו עמדו
2על כך כי יקיים את הבטחתו לצלול
מן הקומה העליונה של מקפצת
בריכת השחיר, המקומית, ביקש הצעיר
שמואל דיץ מהמשטרה כי תעצור את
חבריו, מאחר שהם ״רוצחים פוטנציאליים.״

תשאלו אותי איפה. אינני יודעת.

קול חתן וקול שמלח
ך* תל״אביב, נאלץ משה בס לדחות

^ את מועד נישואיו, לאחר שנעצר
על־ידי המשטרה בשעת התפרצות לחנות
הלבשה, שם ביקש ״לקחת שמלת
כלה בשביל שהבחורה שלי לא תתבייש
בפני החברות שלד, בחתונה.״

כת 16 חייתי...

מלחמת המינים
ך* מעברת טירה, התלוננה חני,

* * זריקת חיסון
ך• מעברת נ׳ליל, זרק אליהו חסון

מכתב אופייני לבת — )975/952( 16
כמה אוהבת אני אותן! — מבולבל משחו,
בנאלי משהו, אך חבוב, בכל זאת:
״מציעה אנוכי את מועמדותי כנערה
בת 16 רצינית (מלה זו הוסיפה, כנראה,
אחרי שקראה את מכתבה בשנית.
היא נכתבה בדיו אחרת) ,המעוניינת
להתכתב עם בחור מגיל 18 עד גיל .23
מטרתי היא להכיר ולדעת מן המתרחש
בעולם הרחב, ובעיקר מעניינים אותי
טיפוסים שבזמנם נמצאת אני. כמובן
שאמצא שיחה משותפת עם בחור רציני
העוסק ומתעניין בשטחים שאני עוסקת
בהם, כגון ספרות, מוסיקה קלאסית
ואמנות הציור וכדומה. אני תקווה שלא
אתאכזב מתשובה.״

1בורד, העירונית כי רבים מנוסעי
האוטובוסים אינם שומרים את כרטיסיהם
לביקורת, מועכים אותם או אפילו
אוכלים אותם תוך כדי נסיעה ,״כנראה
מתוך רוגז ועצבנות בגלל המתנה בתחנה
או צפיפות בנסיעה.״

^ עזרה ראשונה, לאחר שבלע שתיים
משיניו התותבות, בעקבות קטטה עם
שכניו.

כך חותמים שלושת החיילים ()975/951
המייצגים את חילות היבשה, אוויר וים,
עוסקים בשעות הפנאי שלהם בצילום
ובספורט והיו רוצים לספר על כך
לשלוש נערות חמודות, חיפאיות דווקא,
בנות 17־ .16 הם מבטיחים להן שהינם
צברים עליזים, משתעשעים בסרטים,
טיולים, פיקניקים (לפחות בזאת הם
מקוריים. איש לא כתב אלי בעת האחרונה
וסיפר שהוא אוהב פיקניקים),
וריקודים.

מסעדה,קואופרטיבית
ף* תל־אכיב, קבעה מחלקת התח־

מנגנון

בשן ועין
ף* תל״אביב, נזקק אליהו ששון ל־

החברה העליזה

החי

רדיו

התקדמות

יומיים ולעתים על־ידי שאלות־של־כן-
ולא (מוכן לבחינות, חיים?) המנעי מלפנות
אליו בנוכחות אחרים, בעיקר
נערים.
סיפול: ברגע שעבר לצידך, אפשר
לסמוך על נאמנותו ומסירותו. אם עדיין
מתקשה בדיבור, הסתכלי בעיניו בחיוך
ביישני ואמרי :״לא איכפת לך אם לא
נדבר בזמן שאנו רוקדים (או שוחים,
או אוכלים פלאפל) ,אני מעדיפה להתרכז
בריקוד (או בשחייה או בפלאפל).

ך* יפו, פרצה קטטה בבית קפה
^ ערבי, כאשר סירב הבעל להשמיע
מוסיקה ערבית, בטענה כי ״המוסיקה
הזולה וד,רעשנית הזאת איננה מתאימה
יותר לזמנים המודרניים של יפו.״

סנוב

^ חיפה, הזמין אורח במסעדה מנת
* י גולש של נקניק הונגרי, סירב לשלם
עבור הארוחה כאשר גילה בתוך
הצלחת חותמת־כשרות מעופרת, של הרבנות
הישראלית.

ד ת או כ־זנם?
אחד משבעת פלאי העולם הוא, שהמפלגות
הדתיות בישראל, אשר הצליחו לסגור בשבת
את תערוכת התעשייה ולפתוח בשבת את
גן־החיות, משלימות עם העובדה שקול
ישראל משדר בעצם השבת וגורם ליהודים
רבים לחללה על־ידי סיבוב הכפתור לפתיחת
המקלט ובמקרים רבים עוד יותר —
על־ידי סיבוב הכפתור לסגירתו.
אולם כמו כל שאר פלאי מדינת־ישראל,
לא היד, זה פלא שניתן חינם. בחודש
האחרון, כשהתברר כי שלושה עסקנים ב־הפועל־המזרחי
טרם סודרו במישרות מכניסות,
איימו הדתיים לפתוח בכנסת במסע״
מגן־דוד נגד שדורי השבת, אם לא יסודרו
שלושה מאנשיהם בעבודה, או בבטלה, בקול
ישראל. דרישה זאת באד, נוסף על עובדי
המדור להווי דתי, שהם מטבע הדברים
דתיים כולם.
התוצאה הקואליציונית המובנת מאליה:
בעתיד הקרוב ביותר יתעשר מדור החדשות
של קול ישראל ב״מפקח החדשות״ חובש
כיפה. עסקן דתי אחר יצורף למחלקת המו־סיקר״
ישמיע שם זמירות חדשות. מקומו
של העסקן הדתי השלישי טרם נקבע, ומן
הסתם יהיה צורך ליצור למענו איזה תקן
חדש כמו המפקח־על־המוסר־התזרני־בתוכניות
הבידור, או משהוא דומה
לגבי המאזין, לא יהיה בכך כל מפנה.
הוא יהיה רשאי (אך לא חייב) להמשיך
להטות אוזן בשבת לבעולנוה של ספרות.
גם בתוכניות השבוע לא יחוללו העובדים
החדשים כל שינוי, מאחר שכל שינוי היה
מאלץ אותם לעבוד ממש. הסובל העיקרי
יהיה התקציב העלוב של קול ישראל.
כנאה למשטר השורר במדינה, הוא חייב
לספק את צורכי הקואליציה במקום את
צורכי המאזין.
תזכיר קאריירה של עד
ב שעת המ שפט הגדול נגד ראובן (״רותק״)
גרינברג נתגלה כי העד תראשי
של המ שטרה נגד רותק, יצחק רוזנברג,
קיבל הלוואה בסך 1500ל״י מקרנות המשטרה.
גילוי זה הוזכר בפסק־חדין גרם
לגל של הא שמו ת כאילו שיחדת המשטרה
את העד כדי לנקום נקמה פרטית
ברומק (העולם הזר<948 ,

השבוע נתגלה כי יצחק רוזנברג
קיבל משרה טובח בהנהלת
החכרה הממשלתית לתיירות,
אשר כראשה עומד מנחל משרד
ראש הממשלה, טדי קולק.

הנידון: לא עמוס
תצפית

לפני שבועיים גילח מדור
(העולם הזד )973 ,כי הד״ריש עי הו לי ב ד
ביץ, איש האוניברסיטה, עומד לפרסם
חליפת־ מכתבים בינו לבין בן־גו ריון,
בקשר לסגירת תיקו של איש צמרת
מפורסם.

השבוע מסר ליבוביץ את
חליפת־המבתכים לפרסום נדי
״מעריב״ .במכתביו האשים לי-
כוכיץ את יחזקאל סהר, המפקח
הכללי של המשטרה, כי
הכריז בפומבי שסגר תיק נגד
אישיות מפורסמת, לפי הורא תו.
האישית של דוד כן־גוריון.
ראש־הממשלה, כממלא-מקום
שר־המשטרה, פנה לליכוכיץ
כמכתב רשמי ודרש לגלות את
הפרטים. כן־גווייון חשב כנראה
שהמדובר כבנו, עמום, אולם
משנתברר לו מתיר מבתם
התשובה של ליבוביץ שהכוונה׳
לאישיות ציבורית אחרת, הפסיק
את חליפת־המכתכים, ה מצטיינת
בהשמצות הדדיות
חמורות. האישיות הציבורית
אשר שמה לא נזכר: מנהיג
מפורסם של מפלגת הפועל-
המזרחי, חבר הכנסת.

עולם הזה 975

קווא׳ ״השלם הזה״ מראיינים את

ליאונלהמפסון
ן ןן האפ נכון הדבר שהויכרופץ
1*1שלד כנוי כצורה מיוחדת,
המאפשרת נגינה עם מספר מקלות
בכל יד, כיתר קלות ז
אביעזר שדה־פז, פתח־תקוה
ידן על כל ניברופנן אפשר לנגן עם כמה נזקו!
| לות בכל יד. זה תלוי רק בכ שרונו
ל המנגן. אבל נכון ש הויברופון שלי נבנה
ב מיוחד עבורי. היא גדול מכל וי ב רו פון אחר,
ויש בו מספר רב יותר של צלילים ואפקטים.
אני מנגן עלי גם בעזרת שלושה וארבעה
נזקלות.

ן ןן הגיעה לאזני השמועה, כי אתה
ש אינ ך ישן כלל בלילות. אם יש
אמת בשמועה זו, נא הסכר?־י
כיצד אתה עושה זאת ז
אהרון זילבר שטיין, תל־אביב
ך 1פ שוט מאוד, אני י שן ביום. לאחר הופעה
| | של שעות, בה נמצאים כל החו שים
במצב פעיל, ולאחר ההתלהבות שאליה מגיעים
בכל הופעה, קשה להירדם באותו לילה.
לכן התרגלתי לי שון ב שעו ת לפני הצהרים.

ויומ ה היא השיטה שלך, או מהם
שהאמצעים בעזרתם אתה מצליח
להיכנס לאכסטזה ככל הופעה
והופעה?
חיים פכטר, רא שון־לציון
מ יש רק גורם אחד להגיע בעזר תו להת־
| | להבות, וזאת היא המוסיקה. ה מוסיק ה
היא המכניסה אותנו לתוך עולם של שיכחה
| ו התרו מ מות־רוח, עד לאבדן חושים.

ין ימה דעתך על מוסיקה קלאסית?
111

יוכבד קרץ, קרית־חיים

מ אני מא מין שהמוסיקה, כל מוסיקה, מון
! צאה מתפילות בבתי־כנסת וכנסיות׳ לכן
יש ב מוסיק המש הו של קדושה וקצת מן
התפילה.
מוסיקה קלאסית, היא נעימה וערבה לאוזן,
אבל היא תפילתם של הדורות שחלפו. התפילה
חייב ת להיות מותאמת לצרכים היומ־ומ״ם
של האדם. קצב החיים המהיר של

תקופ תנו, והה תפ ת חו ת הטכנית׳ מצדיקים את
בחירת מוסיק ת הג׳ז כמוסיקה של התקופה.

ויי האם אתה אדם דתי?

רו תי תמיר, תל־אביב

111

ך ן כן, אני קורא יום יום את ה תנ״ן. זאת
| | גם הסיבה העיקרית שבגללה באתי ליש ראל
פעמיים, ובגללה א חזור לכאן עד כמה
שאוכל. זאת חוויה גדולה עבורי, לחיות
בארץ־הקודש, בה התרח שו המאורעו ת הגדולים
שבתנ״ך, וה מ שמ שת כנו שא, מרכזי
לכל שירי־הדת הכושים.

יין האם ביקרת כארצות-ערב,
|||ואם בן, כיצד אתה יכול להשוות
את הקהל הישראלי לקהל הערבי?
עובדיה קצב, רמת־גן
עדיין לא ביקר תי בארצות־ערב, אולם
| | היתה לי ה הזדמנו ת להכיר את הקהל
הערבי כאן בארצכם. ב שעת קונצרט שערכנו
בבאר־שבע, היו בין המאזינים מספר רב של
ערבים, ונדמה לי שהם לא נהנו פחות מאחרים.
כאשר
ביקרתי באהליהם לאחר הקונצרט,
למדתי להכיר כי יש להם חו ש קצב מפו ת ח
מאוד, אם כי נעי מו ת מנגינו תי ה ם אינן
מקובלות בעולם המערבי.

ן ן 1מה דעתך על הבעיה הגזעית
111 כארצות־הברית, אשר קיימת
עד עכשיו בכל חריפותה?
מאיר קפון, גבעתיים
מ ב תז מו ר תי אין כל אפליה גזעית. המנגנים
1 3הלבנים, נהנים בדיוק מ או תן הזכויו ת
של הכושים.

וון האם סבלת בילדותך מעובדת
112 היותך כושי5
ש מעון מזרחי, ירו שלים
ן | לא. אינני חו ש ב שאילו הייתי לבן הייתי
1 1זוכה לתנאים של מחיה ולימודים טובים
מאלו שהיו לי בילדו תי ובבגרותי.

האם לדעתך, מזיקים הנשואין
לאמן?
רנה יודלביץ, תל־אביב

משהו מטריד אותך? משהו
מסקרן אותך? רצונך
לשמוע דעת אישיות ציבורית
מפורסמת על בעיה אישית
או ציבורית?
במדור זה, תענה מדי פעם אישי־יות
ציבורית מפורס מת על כל השאלות
שיופנו אליה בכ תב על־ידי
קוראי העולם הזה.

המערבת שמחה להודיע בי
כמדור הבא יענה לשאלות
הקוראים מר מלכיאל גרינ־וולד,תושב
ירושלים, מי שהיה
לשעבר נספח כשרות
החוץ של הקיסרות האוסטרית
וממנהיגי ״המזרחי״ וביום
פעיל כשטחים ציבוריים
נרהכים.
כל קורא המבקש להפנו ת אליו
שאלה, מכל סוג שהוא, מתבק ש ל המציאה
בכתב (ובקיצור) למערכת
העולם הזה, ת .ד , 136 .תל־אביב,
תוך שבוע ימים.

ליונל האמפטון מתחבק עם מומו, אחד מחסידיו הישראליים הנלהבים.
מ קחי ך וגמא ממני. לפני 20 שנה, בטרם
I Iנישאתי, הייתי מתופף ופסנתרן שכיר
ב תז מו רו ת של אחרים. מאז נישאתי נהייתי
למה. שאני כיום.
הנ שואים מזיקים לאמן רק באותה מידה
שהם מזיקים, או לא נוחים, לאדם שאיננו
אמן. אבל מצד שני, נותנים הנ שואים הש ראה
רבה לאמן. הוא יכול גם להתמסר ולהקדיש
יותר לאמנות.
אם את אמנית, וזה ח ש שך היחידי מן
הנשואים, אל תהיי פתיה, אמרי לו: כן!

ן ןן אני מנגן על חצוצרה זה קרוב
IIIלשנה, וברצוני לדעת באיזו
צורה לעבוד ועל איזה תרגילים,
כדי לדעת לנגן אי-פעם כמו המחצצרים
שבלהקה שלך.
יהודה לוי, ירושלים
מ אני מציע לך רק דבר אחד, נגן מנגינות
2 1עבריות, מנגינו ת שאתה מרגיש שהן
קרובות ללבך ואו מרו ת לך משהו. נגן אותן
הרבה, ובצורו ת שונות, עד שתרגיש שאתה
שולט עליהן.
כי כדי להית חצוצרן טוב, לא מספיק
לדעת את הטכניקה בלבד. זאת ילמדוך המודים
לנגינה. דרו שה השת תפו ת הלב והגוף
כולו בנגינה, ואת זאת ת שיג רק אס תנגן
מנגינו ת הקרובות ללבך.

ן ןן כאחד מגדולי הבלוז והסווינג,
!11 מה דעתך על הממכו והצ׳-צ׳ה-

אביעזר שדה־פז, פתח־תקוה
ך 1אני דווקא אוהב לרקוד לקצב מנגינות
1 1אלו. לנגן או תן זה כבר מ שהו אחר. זה
לא ג׳ז. אמרתי כבר קודם שאני רואה את
מקור כל המוסיקה ב שירה הדתית. הג׳ז
נולד משירי־דת כושים, וזו מוסיקה טהורה.
כשאבוא ב שנה הבאה לישראל, אביא עמי
תכנית מיוחדת, שתראה לקהל שלכם את התפ
תחות הג ׳ ז משירי״הדת עד ימינו. מ מבו ו־צ׳ה־צ׳ה־צ׳ה,
זה לא גיז.

ן ןן

איך_ התרשמת מהתמניות בא-
צפורה תעיזי, תל־אביב

מ לא היה לי מגע כל כך הדוק איתן, אבל
1 1כללית קבלתי ת מונ ה טובה מהיחסים
הטובים השוררים בין האנשים שבאו מכל
כך הרבה ארצות שונות.

ן ה הן דרישותיך ממנגן, שאתה
! ט מצרפו לתזמורתך?
י הו שע וינ שטיין, חיפ ה
מ אינני מצרף איש ל תז מור תי לפני שאני
| | שו מע את נגינתו, מבלי שידע כי אני
מאזין לו.
למטרה זו אני מ סתובב בבארים ובמ קו מו ת
אחרים, בהם מו פי עו ת תז מו רו ת ג׳ז, ו מ אזין
למנגנים. ברור שמלבד נגינתם אני מתח שב
גם באופיים של המנגנים ואם הם יודעים
קרוא וכ תוב, מה שבדרך כלל אינו אומר
כלום על רמת הנגינה.

ן ן!האפ אתה מסכים לדעה, שיש
111 בהתלהבות מנגניך ובאבסטזה
התוקפת אתכם כשעת הנגינה,
הרכה מן הפעילות המינית?
עופר רם, באר־ שבע
ך 1יתכן וב שעת שכרון החו שים בנגינה,
1 8מתפרצים החוצה מבלי משים הרבה
יצרים טבעיים. איני רואה בכך שום רע.
אפשר למצוא בכל מע שה ומע שה של כל
בן־אדם משהו מן הפעילו ת המינית.

ן ןן מ ה דעתך על אותם צעירים ש!!!
התפרצו מדי פעם אל הבמה
בשעה שניגנת והחלו לרקוד סוינג.
האם זהו יחס נאה כלפי מוסיקה?
שול מי ת חסין, הרצליה
מ אני מבדיל בין שני סוגי מו סיקה: מו ן
! סיקה לריקודים ו מוסיק ת ג׳ז צרופה, המבטאת
את א מונו תיו והרג שו תיו הפני מיו ת
של האדם. העובדה שמי שהו קם ב שעת הניגון
ומתחיל לרקוד, אינה הופכ ת את המוסיקה
הזאת למוסיק ה לריקודים. במקרה זה,
הריקוד גם הוא בי טוי חיצוני של אותה
הרגשה פני מי ת עמוק ה שמרגיש המנגן.
עובדה שגם אני מ תנועע לפי קצב ב שעת
הניגון.

ן ןן ראם מצאת משהו אופייני ל-
ע| מוסי ק ה הישראלית?
עוזי נ בון, חיפה
מ קשה לי עדיין להגדיר ״ מוסיק ה ישרי
! אלית.״ אס הכוונה למוסיקה עממית,
אני חו ש ב שעדיין לא התגב ש סיגנון אחיד,
אם כי אפשר כבר להרגיש בהתחלה של
גיבו ש זה. אני חו שב שלבסוף יכלול הסיג־נון
הישראלי קצב דומה מאד לקצב הערבי.
זה עניין של טמפרמנט ושל אקלים.

על חנות גרוטאות בקירבת הצטלבות
הרכבת בדנוור, ארצות־הברית:

בכביש בדנמארק:

שים לב: אם שלט זה הוא :־
מתחת לפני המים, אי־אפשר 1
לנסוע כדרך הזאת.

על חנות הלבשה בברלין:

החולצות שלנו ידועות בטיבן.
נשים בעלות טעם
אינן לובשות שום דבר אחר.

בכניסה לעיירה ניו־מארסיי, ארצות־הברית:

נהגסהר. א ל תוז שי ע ז •1

אנחנונקנהאחהסכמ׳ י ת 1

<117:ום״וווו₪וום ווווו1וווווו 0וו₪וווווסוושוווווום ו₪11ט!ו 7

על אולם־ריקודים בלום־אנג׳לס:

על תחנה לייעוץ פסיכולוגי בניו־יורק:

במסעדה בלוס־אנג׳לם, ארצות־הברית:

^ 1]! 11( 11י| 1| 111111!111111ו|ו|ו|! 111!111!1

* וזיווו * זןזון ו ו 1יוו 11[1יוון ־ו *ווזו * 1וחוו * מזה ווךן * ו 111ו

ן לקוחותינו הסבורים כי המלצריות
אינן אדיבות, צריפים
לראות את המנהל.

00 ואס.

רב תודות -
_ שובי לכאן בשנה הבאה! 1

אין ביח־זווי*.0

יש בעיות?
היכנס ונעזור לך לפתרן.
אין בעיות?
היכנס וספר כיצד עשית זאת.

]נ ש 11111* 11111ע ע * 21111* 11111* 1ש

על מוסך בסידניי, אוסטראליה:

על חנות ברומא, שנסגרה לצורך שיפוצים:

1א לא ל הנד ס #גוניות

ההנהלה שו מר ת לעצמה את הזכו ת
להוציא

סן האולם כל אשה

שתיראה

מתאימה.

אץ עסקים־
כרגיל.

:ווווו1ם וווווווווווום₪ו

על תנות ספרים בתחנת רכבת בקארדיף,
בריטניה:

על מכבסה בלונדון:

* טזח * זחח * סזזז *זחזז *

בתוך חנות כל־בו בלונדון:
1(111<1(1111^ | 1|.ו| 1111911ו 1ו 1191111ט 11(11ט ו 111111(111101111111!1>1111^ | 111111ש 1

בשעה ש חול ש ת ₪לוח.

באולם ריקודים ביוהאנסבורג, דרום־אפריקה:

ווווווווום וווווווווווום שווווווווו 0וווווווווווו 0וווווווווווום(1ווווווווו! 0ו

על בית חולים ליולדות בוורמונט, ארצות־הברית:

וווווווווווווום
וווו1וווו^וווש₪וווו1ווווווווווווווווווווווום ווווווו~1

העולם היה קשה הרבה יותר להתמצא בג לולא דאגו
לכך הדואגים וקבעו בכל קרן־רחוב ומעל כל חנות שלט
מתאים. אך לא בכל מקום מקובל לנסח את השלטים
באותה רצינות איומה המקובלת בישראל (״משקפיים טובים
בזול. לחברי קופת חולים הנחה״) .כמה וכמה מציירי
השלטים, אם בכוונה ואם שלא בכוונה, סיפקו מידה גדושה
של בדיחות־דעת להולכים ברחובות .״העולם הזה״ ,המבין
לנפש קוראיו שאינם יכולים לטייל ברחובות העולם כולו,
קיבץ בעמוד זה את מיטב השלטים מארבע כנפות תבל.

•וווווו1ום ווווו1וווווו 0ו!וווווווווו 0וו 11[1וווווו 0ווווווווווו1}1ווווווווווו 0ו

פסי־

ם₪וווווווום ו₪

1אם אתה מרוצה מקניותיך כאן 1
— ספר זאת לידידיך.
אם אינך מרוצה —
ספר זאת לנו.
ז11 יויזווו!וי(:ן ון1י1ון יו! 1דו!:ון וז !11 רוווין ווווזרו 111111-1ו1:1זזזז
בבית־מלאכה של הצי האמריקאי:

על סניף־דואר בלונדון:
1ן[1ז[;111 זחזדח!וזוז1ז>ן ז1זזזזזזזזזתדוזז

אל תצא לדרך
3לרצחטובל. קי ם ר .

עצור !
הזרקת לתיבת־ הדואר
את המכתב של אסתך?

!8ווווווווווווו>ו!ווו!ווווווע1ו !8וווווווו1ווו!ו1ווו!ווו!וווווווווווווווווווו₪
בחלון הראווה של חנות לכלי מוסיקה
במארסיי:

על מספרה פאריסאית:

:ז; 1:ג : 1ב ע;:ז; 1בזו

במחלקת הניכויים של משרד מם־ההכנסה
בליברפול, בריטניה:

על סניף־דואר בבוסטון, ארצות־הברית:

ום וווווווווווום ווווווווו1וום ווווו!^,

כספר יו חז רלדאםאנח נו
נ הי ה ח פו ת חי ם ב שי ח ה

1 9 ווו!וווווום ון ןן[1ווו1וום ווווווו1[11 ום ו 11 וווו1וווום1ו1וו1ו1ו!ו 1 0ווו1וו1ווום1ו

!111!11111!1!!1|!1!1!1!11(!11111!11!1
נא להיזהר מבלימה פתאר
ויי־מית
ללא אות. אני מלמד
את אשתי לנהוג.
1 באדצות־הברית1,
שוו 1ו !!!1ו!ווו!ווו ו!ווו!1ו!!וו
בתוך בית־חרושת למטוסים

§ אל תהרוג אח אשתך בעבודת־ |
| הבית. הנח לחשמל לעשות זאת1 . .

שוווום ווווו₪וווטוווווווווווום ווו₪ווווום וווווו1ווווו 0ווווווו1וווו 1 0ו

נא לאלקלל -
ייתכן שג ב רי ם
נוכ חים בסביבה .

על חנות לממכר חיות שעשועים במאדריד:
•8^ 118180 ם טטס1פ^ם6ג^1181י^11111€ם1ם<>130מ1ו<^111 סזז>|

האהבה היחידה שאפשר
לקנותה בכפך —
כלכלכים למכירה.

היום, לפי דרי שת הקהל —
קונצרט

ה תז מו ר ת

פרידה של

ה סי מפוני ת

בשדה־התעופה במאנילה, הפיליפינים:

ההונגארית.

ברזה על לוח־מודעות במינכן, גרמניה:

כאן ל ה שיג -
מזוודו תמתחל ־ ד עור
אמית !

בו עובדות בעיקר נשינה

!ן טווווווווו!1וסווווווו!וווום וו1₪וווו!סוווווווווווום ווווווווווווטוווווווונ

| ) 111ן ן 11!:!11111ו; !1!! 1־וו׳ 1111!! 1י !11! 1111׳1.11111

על מועדון לילד, בברלין:

מאחורי מכונית בכבישי ארצות־הברית:

על חנות למכשירי חשמל בליסבון,
פורטוגאל:

על חנות למוצרי עיר בברצלונה, ספרד:

על חנות הזדמנויות בפאריס:

נא להתהיל להתנשק זטז־בדו
לפני המוקד הקבוע להנידאה

ם1• 11(110*9־•1111ח־זזומ1רח•חדי•תוזז*זחזז*מזדז*מזח*זזזח• 111^0

על בית־קפה בניו־יורק:

בכניסה לעיירה סאנפורד, בריטניה:

על מכבסה בניו־מכסיקו:

וו!וונ1ווו!ווווווו 1ט1וו1)1וווווום וווווווו1ו1וסו!ווו>וו1וו:ם וווווווווווונ[1וו 0

|| 11ו1!11111!111!111;11| 1| 1[;11111111111ו 1111111ח 1)1ש 1|{|1111111111111111111111ו ^י

| כברות: השאירו את בגדיכן 1

כאן ולכו לכלות את

| אהר־הצהריים בנעימים.

1ו1וום₪11 וווווום>₪ו:ו₪ם ווווו!₪וום8ווו₪וווסוווווווווווום וו?

ז1וווווו 3ו1ווווווווווו!ו!וו1(1ווווע:וי(!)>ד1יטוווווווו1וו 1ו1וו!וווו1ו!ווווווווו:ו 1ו1ו! 1 1

נמאס לנו להתווכח - .ן 1 ן מחיר הקפה עכשיו

הוא 15 סנט.

1ה 1ואט.
או לסיר אחרת.