גליון 977 מתאריך 5 ביולי 1956

סי 0 7 7
כיוו? ח י ״ י י ״ י

ה ס חי ר 1 0 4 0 0׳
סחח 10

הטוב

הג׳ונגל

ו מו ר ך הרזנשי:
או רי *כנ רי

מוח

ראש ה מערכת:
שלום כהו
עורכי־מ שנה:
דו כ אי תו, או רי פרע

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, ט לפון , 26785
ת. ד . 136 .מען למבדקים :״עול מפרס״.
המוציא לאור: הסולם הזה בע״מ.
דפוס משת שהם בע״ם, ת״א, טל.62239 .
המערכת איננ האחר אי ת עבוד תוכן המודעות,
כולל מודעו ת ה מתפדס מות תחת
הכותרת ״דו״ח לצרכן,״ ״רו״וז לנוסע״
וכוי ה מוכנו ת ונערכות על־ידי המערכת.

עורך כי תו ב:
כוילבי עשת

עורך ת בני ת:
א ה רון!יו ד

הכתב הרא שי:
ש רנ אהר־ני ל

צלם ה מערכ ת:
יהור ה ועירא

חברי ה מערכ ת:
ישראל ביבר, ני צ ח נכי, אי תן נבירול,
לילי גלילי, דוי ד הורוביץ, רו תי ורד, רוני
ווהר, אברהם חרמון, אוסקר מאובר, משה
ליעם, א בי ב ה סטן, עמום קינן, שלמה ערן.
אלי תבור.
הצייר הרא שי: עורך דפוס: מנבל מ עבדה:
נתן רוזן
שמואל ברתור א רי ה אריאל

הו 1חוו הנקראביותרבמדינה

דו מני ש אין ע תון בארץ הלוחם כ מונו )
במש טר הפי אודליזם ה מפלג תי. אולם כ מו ׳
כל דבר טוב, אפ שר גם ל הפו ך מלחמה זו
למש הו מגו חך. אני מתכוון למסע־הצלב החדש
של הארץ נגד הכנ ס ת תנועות־ הנוער
ד,״מפלגתיות״ ל ת חו מי בית־הספר.
כיום מו כ רו ת ש תי תנו עו ת על־ידי משרד־ה
חינו ךזה צו פי םוה תנו ע ה המאוחדת. שתיהן•
כלו מר, ש תי הן
ב ל תי־ מפ לג תיו ת בהחלט.
שייכו תבע קיפין למפא״י.
אולם כ שי שנו וי כו ח בין ה חוגי ם אשר
עליהם מתב סס הארץ לבין מדריכי השומר־האפיר
או. ה מ חנו ת העולים, הרי הסימפט״ה
שלי היא בצד אלה האחרונים. אי־ד,מפלגתיו
ת של הארץ היא לאחרונה מפו קפ ק ת
ל מדי גם בלאו הכי, והיא על כל פנים מצב
רוח נוח, ש אינו מ חייב ל שום דבר. היא
מו בי ל ה את הנוע ר, בהכרח, מבית־הספר
ל מועדון־הליל ה, ב מ כוני ת של אבא ובחלי־פד,
ה מ הו דרת של ה אופנ ה האחרונה.
תנועו ת־ הנוער המפ לג תיו ת הן ה עו מ דו ת
כיו ם על הספר. הן ה תו פ סו תאת הקו מ־נחל־עוז
עד ניר־יצחק, ומל הב עד דן. כל .
המ שקים האלה משוועים לתגבורת, ו תג בו ר ת
זו יכול ה לבוא, ב מצב הקיים, רק מ תנועו ת-
הגוער.
ה חר מ ת תנועו ת־ הנוע ר אינה אלא הסוואה
לה חר מ ת הספר• י ש הבדל גדול בין ל חימ
הבמש טר פסול, ה מחניק את הארץ׳ לבין
ל חי מה ב תנו עו ת שהן הדבר ה חיו בי היחידי
במש טר זה.
איני יודע למה מחנכים כיו ם ה מחנכי ם
הי שראליים, ה מנצ חי ם על ה חינו ך ה תיכוני.
איני חו ש ב שהם עצמם יודעי ם זאת. אולם
מ חנ ך ש אינו מחנך ל שום דבר, מהז כו תו
לחבל ב מא מצי ה ם של אחרים ה מחנכי ם ל׳
מ ש הו, וי היו אפילו מוכ ת מי ם בכתם ה מפלגתיו

לי יש רק ספק אחד: האם יהיה ז ה טוב
אם שליח תנוע ת־ הנוער י הנ המח סו ת מנהל
בית־הספר, ויהי ה מעין שליח־מטעם? האם
לא י טו ל הדבר מ ה תנו עהאת הדבר הח שוב
ביו ת ר — את היכו ל ת לבטא את המרד
הם בעי> הבריא, של כל דור צעיר בדור ה הדרים
וה מורים? האם לא יגרו ם הדבר ל
חינוך
של הליכה־בתלם? האם לא יוריד
הדבר את ה תנוע ה עצמה בעיני הנער ה מתבגר?
האם לא י הפו ך את ה תנוע ה בעיניו
לאחת ה חו ליו ת של שרשרת האבסוריטד,
הכ פוי ה מלמעלה?
י תכן מאד שכדאי למדריכי ה תנו עו ת לקבלת
עול.
הדר,ר על צד זר, של ה ענין:
״ההכרה הר שמית״.

יש דין ויש דיין

קראתי את הדברים באותה חלחלה במו
שקראתי בשעתו את ספרו של אורוול.
״. 1984״ אולם אינ ני יכול להא מין שזה יכול
לקרות אצלנו. עו ד יש דין וי ש דיין בישראל.
אברהם
קרני, חיפ ה
הקורא קרני צדק — לגבי החלק ה שני של
הפסוק.

שכר האמונה
הר שוני להוסיף משהו למאמרכם על ה־מימשל
הצבאי (העולם הזה ,) 969 שיעזור
להבהרת התמונה.
נולד תי בנצרת ו הנני בונ ד ה אוני ב ר סי ט ה
ה אמ ריקאי ת בביירות ו אוני ב ר סי ט ת לונדון,
אננ לי ה. ב שנים 8־ 1937 שי ר ת תי (בח שאי)
את התנועה ה ציוני ת בלונדון, באמצעות
סר דב הוו המנוח, מר ארתור לוריה שהי ה
אז מזכי ר התנועה ור״ר ברודצקי המנוח,
יושב־ראש התנועה.
המשכתי את פעולותי, חוד מנע הדוק
וממושך עם מר אלי הו ששוז בתקופת המנד ם
וב־ ,1948 עבדתי עם ה ש״י, כפי ש מ עידו ת
׳תעודות הנ מצאו ת בי די. משד כל השנים,
מאז קום ה מדינ ה, שמרתי על נ א מנו תי לאידיאל
ה מדינה. בר, באוקטובר ,1952 כאשר
החזיקה המפלנה ה קו מוני ס טי ת ביז מ ה בעי ר
זו ומר מי קוני ם התרברב כי נצרת הי א
מיבצר ה קו מוני ס טי ם בישראל, היי תי זה
ששבר את שביתת עובדי העי רי ת . ,שאורננה
על־ידי מפלנה זו. בצורה זו אי ב דו הקומוני
ס טי ם את אחיזתם וההשפעה המכרעת בנצרת
עברה לי די מפא״י.
הנני רק אזרח פשוט ונאמז, אשר א מונ תו
ב מ דינ ת ישראל כסמל ה חירות והשלום לא
נתערערה. אני חושב כי ת א מינו לדברי
ביתר קלות, אם אומר כי מאז קום ה מ דינ ה
ה ריני נמצא ׳.במחסור, וללא עבודה קבועה..

בחד שים האחרונים אני מרגי ש שפרצתי
את ה חזי ת ועכ שיו אני נע ב או פן חו פ שי
בעורף האוייב. זה התחיל בפר שת אבא
חו שי ו ע מו ס בן־גו ריון, ו הגיע ל שי או..ב מ אמרים
׳על הדתיים, שרת ו בן־גו ריון. קוראי־ה
מ ח תר ת של העולם הזה יצאו לאור ה עו לם.
אפילו המהנדסים במקום העבוד ה שלי,
שהם סנובי ם, ממדרגה ראשונה, מתווכחים
עליו בג לוי ובקול רם• הדע ה הכללית אצלנו
ה־א עכ שיו שהעולם הזה הו א ע תון רציני,
אינטלגנטי ו הי חיד ה מ עז להגיד את כל
האמת.
.מ ה שמרגיז או תי הו א שכולם טוענים
שהם תמיד א מרו שהעולם הזה הו אהע תון
בה׳׳א הידיעה, כך שאפילו אין לי שמחת־נ
צ חון א מיתית.
אני מרגי ש שעוד מעט אהיה אוייב מו שבע
של העולם הזה, כי אני מ טבעי תמיר
שוחה נגד הזרם.״

למה לקרוא לזה ״שלטוז הצללים״? מאחד
שאף אחד מהחברים האלה לא סיכן את חייו
אפילו רנע אחד למען המולדת, ולא שירת
בתפקיד קרבי בצה״ל, מ דו ע לא לקרוא לזה
בשם צברי טוב :״שלטון הג׳ובניקי ם״?
מנחם עי דון, מרת־גן
לא היי תי מ א מין למאמר הנורא לולא
הופי עו ב צי רו ה ביוג ר א פיו ח של ששת המנהלים.
הו מו כי חו ת שזז בת אחת. המכנה
המשותף, פחות או יותר: אינ ט לינ׳נ ם—רכש
— שליחות בחוץ־לארץ -בי.נ׳י
יצחק פרלין; טבריה
אני תמה: ב איזו מ דינ ה בעולם שולטים
בל בד הרבה אנ שים שעבדו ב אינ ט לינ׳נ ס—
ובל בך מעט אנ שים שי ש להם אינ ט ליגנ צי ה?
שמואל לוים, חדרה
אני שמח לשמוע בי במקום פולחן־
ה אי שיו ת של בו־גוריוז עו מדת לבוא הנ הנ ה
קולק טיבית של המנה לי ם...
שרה שרון, הרצליה
הנהגה טדי קולק־מיבית?

עובדיה בועקיר
ברצוננו להוסיף משהו לסיפורכם על הרב
עובדי ה בר מי מכפר עקיר (העולם וזזה .).969
בשנת 1953מ שרד הד תות העביר א לינו את
הרב הזה, למרות ה תננ דו תנו החריפה, ולמרות
שהיו מוע מדי ם מתוכנו, שבנלל מינ וי
הנ״ל נשארו מחוסרי פרנסת ונהסבים על־ידי
לשבת הסעד.
מינוי ו הי ה בסתירה גמורה למצפון הי שר
ובז בנלל סי בו ת פו לי טיו ת, כפו ע לינו א ת
הנ״ל. ביום, אחרי המקרה הי דו ע של הרב
הנ״ל וחקירה של המשטרה סבי בו, ה ח לי ט
ציבורנו בכפר עקיר למנו ת ועדה שתוכל למפל
בהעמדת רב ושוחט מתוכנו.
בפגי ש תנו האחרונה במשרד הד תות בת?־
אביב, התפרץ ה מזכיר ואיים עלינו ו הו די ע
שהם, מ שרד הדתות, לא יאשרו שום רב או
שוהם קבוע בכפר, אלא הם י חזי רו את הרב
עובדי ה בר מי למלאות את מקו מו הקודם
בכפר עקיר. האם משרד הד תות רשאי לכפות
עלינו רב בצורה כזו?
תו שבי הכפר. עקיר

ניצוץ אור במאורה
אני מכיר את תומאם וינ ד (העולם חו ח
)974 כאדם הנרתע לכל שמועה על מע שי
•שחיתות. הוא אדם יישר למופת ולא הת פלאתי
כשקראתי את דבר העלילה ו ה מזי מ ה
אשר זממו אנשי חו שי על האדם הזה. ברור
בי אנ שים כמוהו אינ ם רצויים ב עי ר״ ת־ חי פ ה,
בשם שלא רצוי שום ניצוץ של אור ב מאורת
ננבים.
אבא חו שי, המעניק פי צויי ם מלאים לפריי-
ליד, לא ישן בלילה וחש לסלק את וינ ר.
שסד הבל קיבל 40ל״י תמורת עבודת שיר טו
ט שעשה מחוץ לעבודתו בעי רי ת.
קורא, היפה.

זיוה שר זיזה

ה שבוע קיבל תי מכתב מ עניין מ מהנדס
צעיד ב מנגנון ה מדינה. אני מוסר או תו
כל שונו:
״אני אחד החיילים האלמוני ם העו מדי ם
כבר שש שנים על מ ש מר ת בודדה, תחילה
ב טכניון, בצבא, ואחר־כך בעבודה ובחברה.
מ תפ תח איכ ש הו ויכוח על
לאן שאני ׳ בא
העולם הזה, ו ת מיד אני מה,יצב כאי ש אחד
ב שער ו עו מד בפרץ ונזגן על העתון.
מה לו מר לכם? במ שך כמה שנים זה
ש־עסק
ביש. אמנם, תמיד הרג שתי היה בעלי־ שיחי יודעי ם בעל־פה לא רק כל מלה
בע תין, אלא גם כל פסיק וכל נקודה שבו.
אולם רבים מהם הכ חי שו שהם קוראים
את ה ע תון, ו ה תקיפו או תו על כל צד ושעל
כ ע תון זול, לא־רציני וכו׳.
מכתבים מאמרו של העורר על השתלטות קבוצת־המנהלים
ב מ דינ ה (העולם תות ).916 יכול
הי ה להד הי ם את ה ציבו ר הרחב, אשר כל
ע תוני ה מ דינ ה קשרו קשר למנוע ממנו את
י רי ע ת האמת. אולם לגבי אותם המעטי ם
היו ד עי ם א מת זו, הי ה בו לקוי ר ציני אחר:
חסרו בו ה שטות של כמה מז ה דו דני ם החד
שים המרכזיים. מדוע?
אחד היודעים, ירו שלים
מ סיבו ת מו בנו ת לא היתה אפ שרות לפרסם
את הר שימה המלאה.

הקללה של אפטון סינקלייר ירדה נם עלי כם.
סינקלייר כתב על קדו שים ב דיו ק כמוכם.
לכן הפד לקברן החרות באמריקה, ואתם
ת היו קברניה בישראל.
כי האדם הממוצע אינו גיבור. בשהוא
קורא על קדו שים הסובלים למען הצדק, אין
הוא אומר לעצמו :״עלינו ליצור עולם שבו
לא י הי ה דבר כזה אפ שרי!״ אלא :״שקט!
עלי להיזהר! אחרת זה יקרה גם לי ״ 1אין
לו אוסץ־לב אזרחי.
פיל כהן, תל־אביב

בן מקבלים וקיבלו אח
הדתות והסעד: עו רן
רובסקי, חברי המ׳ערכת
משה עקיבא דרוק, דוד

מ שכורתם ממ שרדי
ח סודי ע פנחס בז־הרב
חיים רבינוביץ,
זריצלך.

מתוך מכתבה של אחת הקוראות (העול ם
הו ה )916 למדתי שהעולם הוה ניל ה אח זי ו ה
שפיר לפני חמיש שנים, בישרק באה לארץ.
אז לא קראתי עדייז את העתוז. אולי תראו
לנו שוב את זיו ה •של אותם הימי ם? מר
היה זיו סני ה אז?
דן בורובס קי, קרי ת־ חייס
זיו פניה (וגופה) של זיו ה ב שנת , 1951נפי
שצולמה על־ידי צלם העולם הז ה: ראה־חסונה.

גאונים
במקרר
את הנקודה העיקרית בסיפור על ה הקפאה
העמוקה של זיר מ ת פרים (העולם הו ה <913
לא הבאתם, ו היא: כיו ם אפשר לאחסן זי המה
עד אשר צאצאי הפר יגדלו ואפשר ל היוו כ ה
בטיבם. במקרה שהם מוז טוב, אפישר להט-
שיר ולהשתמש בזי רמה המוקפאת ובצורה זר
לשבח את הנו ע באופן מ ת מיד.
אגרונום ב. לונברג, תל־אביב

זיוה שפיר 1951 ,
בקשתי להרשות את חזרתו של אבי, נדחתה
— למרות שידו ע בי עזב את הארץ
ב־ .1945 לאחר שערבים התנקשו בחייו.
דאוד חורי, נצרת

הכחשות ברעב
מזמז לא צחקתי כל כד הרבה כמו אתרי
קיי א ת מכתב ההכחשה הארור של מר זנווי ל
בהנא והעולם הזה .) 965 כמו בלעם ה מנוח
אי שר סעיף אחרי
יצא להכחיש, ולמעשה
סעיף כל מה שאמרתם. אולם מוזר ־״׳לא
מצאתם לנחוץ לענות בו במקום. לבלעם מודרני

בו ב׳ סואן, נהריה
ה׳ את פי
לקיים אתהפסו וי פתח
העתון?״
לדעתי אסור לכם לה שאיר מנ תב במו
זה של בתנא ללא תשובה ברורה. מי שיוד ע
לקרוא ביז ה שורות נובח בטובז לדעת
כתנא לא הכחיש בלום, ו אפילו מאשר את
תוצאות החקירות שלכם, אולם הקורא הממוצע
לא י ביז זאת ויח שוב שטעיתם
צפורה זקס, רחובו ת
כמו כל בית־מ שפט הגון, ובניגוד לעתונים
מסויימים, נוהג העולם הזד, לתת לנאשם את
המלה, האחרונה׳ סו מן על האיגטלננציה של
חבר־ה שזפטים (הקוראים) שיבחינו בין הכח
שה והסוואה. רק במקרים של שקרים נסים
או טעויו ת בו ל טו ת נוהג העולם הזה להוסיף
ח שובה למכתבו של •אדם המנסה לסתור את
הנאמר עליו בעתון.
. .המצאתם לכולנו מ שרות במשרד הסעד
— ובקלות כזאת. העובדה שאי שמא תנו לא
עבד ו אינו עובד במשרד הסעד אינ ה מ ענינ ת
אתכם בנ ראה ...וזאת לידיעתכם: טרם קיבלנו
פרוטה אחת ממ שרד הסעד מאז הוקם
עתוננו.
י, אלראי, ב שם עו ב די
מערכת המודיע, ירושלום
צר מאד שהקורא אלראי רואה את עצמו
מקופח על בי אינו מקבל את ה מני ע לו.

אני רואה לננ ד עי ני רוחי את היו ם בר
יבנס זוג ביי שני למעבדה ל שימור ה מיז ה אנו
שי והשבחתו, ויז מין ילד בלונדי, בעל
עיני ם אפורות, נ טיו ת מו סי ק ליו ת וי כו ל ת
נו פני ת מפותחת. המעבדז ינ ש למקרר, יו ציא
משם זרע קפוא שני תן בירו שה ל אנו-
•צות, על־ידי נ אוני הדורות הקוד מים —
והרי הי לד המבוקש.
עליזה חן, נהריה
עניין של הגיון קר, מה?

על חשבון הלהקה
בכתבה ה״הדרז ספרדי״ (העולם הזה 4974
הנכם כותבים שעם תום מועד החוזה לאחיה
בי די מר שתי, קנפילם בע״ם, לשלם א ת
הסכום 15 אלף ל״ י רמי אכסונם של 5צ
חברי הלהקה הספרדית ב מלח ״נזי ת ״ ו כי
בית־מ שפט הישלום הוצי א צו מני ע ה על י צי את
הרקדנים עד שייפרע חשבונם לפי
ההסכם של מר שתי עם הלהקה לא היתה:
מר׳צתי חייבת כלל בתיצלום ד מי האיכסוז
של חברי הלהקה ועליהם הי ה לשלם בעצמם.
את ה הוצ או ת האלה לא נדרשה ולא הי-
תה כל התערבות של מ׳צרד החוץ בקשר ל י
צי א ת הלהקה לחוץ־לארץ.
עורך־דין א. דינרי, ח ל־ א בי ב

מ ק 1דהקלדה
אמא של מו שק׳ ה הרס״רשמעת
משאר האמהו ת ב שכונ ה שהבנים ש להן
מ שמיצים נורא את נזושק׳ה״
אומרים שהוא עושה להם צרות איו מות
ומקללים אותו•
כשמושקיה בא לחופ שה, שאלה•
אמא :״תגיד, מו שקיח, למה כל ה חיילים
מקללים אותך?״
ענה מו שקה :״ תנו חי, אמא, אוויזך ׳
מקללים יותר.״
רמי אלנברג, צח״ל י

ה עול ם הזד! 9177,׳

מרכז־העצכים של הדיקטטורה הוא לשכת העבודה, ה מונע ת בכוח מכל המעז
להרים ראש, דנה מאות מאנ שי הנ^קוס למצב של רעב־למחצה. כאן עומד תור־ענל! של
המובטלים לפני צריף הל שכה, מחכה בסבלנות־חסרת י שע למלת חסדו של המזכיר,
המ מונה, ככל שאר אנשי המקום, טל ידי אהוד אבריאד. כאן המזכיר הוא כל יכול.

העולם חזה 977

ל פ *1שבו ע הסיר ״העוד הזר 1
הבע הרא שונה א ת הלו טמעל
ה עו ברה הפולי טי תהמ סו בנ ת ביו ת ר
בי שר אל: ה די ק ט טור ה הוו חלת
של ״קבוצ ת המנהלי״ ו שותפיה
הסמויים, המתחבא׳ סאהור* ג בו
הרחב שד רוד בן־גוריון. אין ו ה חנון
ל ע תי ר. די ק ט טור ה 11 היא בדדד,
והיא כבר פו עלתבבמה שטחי.
ה ש בו עמגלה ״העול הנה״ מ ה
פ ר צו פ ה של דיק ט טור ה נו
ב שהיא מ תג שמתבמ לו א ה.
אפילו ב מקו קטן.
נהו אות אנ הרהלבל: כי מ ה
שקורה כיו בגליל הצפוני יקרה
מ חר בבלרח בי הארץ. א אנשי
כ מו אתור א ב רי א ל ־ אי בראלי שתלטו
עלה מדינ ה. הנ ה סיפור ה של
קרית־ שמונה. המקו ה מרוחק ביו ת ר
ממר כנ הארץ. מחוץ ל ת חו ם
ה הת עניינו ת ו הבי קו ר ת של.הותיק׳.

משטר של מנות תועבה וחלוקת לחם־חסד באמצעות
גדול היה ח־כ מפא״י אהוד אבריאל. הבוס
שנאם היה יצחק שטיינר, מזכיר מועצת פועלי
קרית־שמונה. הפרשים היו שוטרים
דרוזיים ללא מספרים.
החברה היתד, והנה מפלצת רבת־ראשים.
יש לה שמות רבים: סניף מפא״י, לשכת
העבודה הממלכתית, המועצה הטקומית קר־ית־שמונה,
החברה לפיתוח ערית־טמונה,
מועצת פועלי קרית־שמונה, קופת־חולים,
הצרכנית, וסניף הנוטר העובד. השמות הם
רבים, אך המכונה הגדולה היא אחת.
אלברט אלביליה ראה את קרית־שמונה
מרחוק, כגן־עדן עלי אדמות. המקום הרחב
והמפוזר, לרגלי הרי מנרה ותל־חי, ליד מי
החולה הרעננים, תואר לו עוד במרסיי כעיר
המחר, בה יבנה עתיד לעצמו ולשבעת
ילדיו.
>* סימטאות המרופשות של מחנה־
1הפועלים ״קאמם איים״ ,בין הצריפים
המכוסים גגות־פח, התרוצצו דמויות מעוד
תות־פנים. צעקות וקריאות־גנאי פילחו את
האויר הלוהט בחום השמש.
על האכסדרה של משרד־החברה עמד אחד
הבוסים, איים באצבעו על המשתוללים וניסה
לומר משהו. קולו טבע בים הצעקות.
חצי לבנה הוטחה בחלון מאחורי גבו
שהתנפץ לרסיסים.
חנווני־החברה המבוהל מיהר להגיף את
תריסי־הברזל של מחסנו. ההמון הפרוע הם־

הרושם הראשון לא דיכא אותו. המקום
היה באמת יפה. אמנם לא ראה את הארובות
השגיאות של בתי־חרושת ומפעלי־תע־שיה
חדישים. אולם הוכן לו פחון והובטחו
לו גדולות.
אך במקום עצמו לא היתד, כל עבודה.
מדי בוקר הגיעו למרכז הקריה עשרות משאיות
מקיבוצי הסביבה. עלו עליהן כל האנשים
שהיה בידם פתק. לאלברם אלביליה
לא היה פתק.
חיש מהר גילה אלברט שהשגת הפתק אינה
דבר קל. בערב עליו לעמוד שעות על

משום מה, אלא דווקא לתשלום מפרעה.
אלברס קיבל 57 לירות. הוא לא ראה אד
תן: האיש בלשכה גבה קודם־כל את מס
הלשכה, את המם האחיד, את המם העירוני
ואת חובותיו של אלברס לצרכניר״ כי את
כרטיס־העבודה שלו מסר מזמן לצרכניה,
כוי שזו תתן לו אשראי ותגבה את השכר.
אילו קרא אלברט את ספרי המערב הפרוע,
או אילו שמע את שירי־העם הנוגים
המתארים את אותם הימים, היה מבין כי
היה זה המצב הרגיל בימי־העושק של כיבוש
אמריקה, כאשר חברות־המכרות, חב-
רות־הרכבת והמטעים הפכו את סועליהן
לעבדים, על־ידי כך שהכרי&ו אותם לצבור
חובות עצומים בצרכגית־החברר, ובמסבאה
שלד -מן החובות האלה לא היתד, לפועל
כל תקווה לצאת אי״פעם.
אולם אלברט לא קרא את הספרים ההם.
הוא רק ניחש כי כדאי לו מאד שלא לעורר
את רוגזו של הפקיד. כי הפקיד נתן את
יום העבודה, הוא קבע מי יקבל את המם־
רעד -הוא שלם על גורלם של אלברם ושבעת
ילדיו שלטון בלי מצרים, לחסד או לרעב.
אלברם ביקר במועדון הנכון, הצביע
בעד המפלגה הנכונה.
חודשים אחדים לאחר שעלה לארץ, למד
כבר אלברט לבטא כהלכה את המלים
״אדון״ ,״מזכיר״ ,״לשכה״ .כסף״ #לחם״
ולהבחין בין טוב לרע. הבחנה זו היתה
פשוטה ביותר. הטוב התבטא במלה אחת,

והסדר. אין זד, החוק של מדינת ישראל,
וגם לא הסדר השורר ברחבת הכנסת, בירושלים
הרחוקה. החוק שמו אהוד, והסדר
שמו אבריאל.
בוקר אחד שיחק דוד ביטון, בן ,9ברחוב
הראשי. עגלה רתומה לסוס עברה על
פניו בצד השני של הכביש. מאחוריה הגיחה
באי־סבלנות משאית. היא ניסתה לעקוף
את העגלה, דרסה את הילד המשחק.
הנהג וכל עדי־הראייה הובאו למשטרה.
כמעט כל עדי־הראיה סיפרו את אשר ראו:
כי המשאית פגעה בילד.
עוד בו ביום פירסמה משטרת הנפה
את ביוליטין התקריות היומי. הוא כלל.את
הידיעה השיגרתית כי ילד נדרם למות על־ידי
סוס.
שום עגלון לא נעצר.
זה היה לפני חודש ועשרה ימים. שום
תיק לא הוגש עד כה לבית־המשפם. אמר
מפקת־ראשון אליהו דביר לחוקר חפזדם
הזה :״אני חושב שגם לא נגיש. אין הוכחות.״
סיפור
זד, יובן יותר אם תצורף לו רשימת
הנפשות הפועלות.
• א 2הילד: משה ביטון, שיכון ו׳
מס׳ ,244 נעצר ביום ה־ 1באפריל 1956
(שלשה שבועות לפגי דריסת הילד) בעוון
התפרעות בלשכת־ד,עבודה בזמן תשלום ה*

המודעההגורליתהת לוי ה על קיר הצרכניה ב ק ריוד ש מונ ה, מודיעה למעוניינים שהם
יכולים לקבל א שראי ב תנ אי שימסרו את כרטיסי העבודה שלהם לצרכניה. הכוונה היא
שהצרכניה עצמה תגבה את שכר־העבודה שד הפועל, לפועלים אין ברירה אלא להסכים

לכך, או למכור את הכרטיסים לבעל חנו ת ה מכול ת ובית־הקפה (תמונה משמאל) ,גרינברג,
הקונה אותם בני כוי שי 25 עד ־׳ל 50 מסכו ם ה שכך המגיע, שתוא נם בלאו הכי שכר־רעב.
הסידור המכריח פועלים לקבל סחורה בצרכניה, נוגד את אסנת-וזעבודה הבינלאומית.

שעות, בין מאות חבריו, לפני צריף קטן
ומכוער. בסופו של דבר יוצא פקיד, קור*
רשימה של שמות, מגיש לבעלי־השמות
המאושרים פתק אדום צר. זהו יום־העבודה
של מחר־מחרתיים.
אלברט היה תמיד זריז. הוא הבחין שלא
כל אדם זוכה לאותו מספר של פתקים אדר
מים. יש המקבלים יותר, יש המקבלים פחות,
יש שאינם מקבלים בכלל. הדבר היד,
תלוי בפקיד.
אלברם התעניין בסיבה. התברר לו כי
את ימי העבודה הרבים מקבלים חברי
מפא״י, וביניהם במיוחד אותם חבת מפא״י
הידועים כאנשים שקטים, ממושמעים, שאינם
רוטנים ואינם פותחים את הסח בצרכג־יה,
בביידהקפה או בקיוסק.

מפרעה, ובאשמה (כוזבת) של שיכרות באותו
מקום.
ביטון הובא למשטרד״ הוכה על ידי הקצין
דביר במו ידיו, לא קיבל מזון במשך למעלה
מ־ 24 שעות מעצרו. שום משפם לא הוגש
נגדו.
קופת־חולים סירבה לתת לו תעודה על
פצעיו, ללא אישור מוקדם מן המשטרה.
המשטרה סירבה לתת לו אישור שהיכתד,
אותו. ידידו שלח תלונה בענץ זה לשר
המשסרד״ שר הטשסטים׳ מבקר־המדינה והכנסת,
שתויקד. בתיק 34/1809/1110
חוקר בית־הדין המשמעתי העליון של המשטרה
הגיע ביום ההפגנה. כל המוזמנים
להעיד הופיעו בשעה הקבועה במשטרד״
נאסרו בו במקום כמשתתפים בהסגנר״ כביכול.

תער
על משרדי־החברה וניסה להעלותם באש.
אותה
שעה ישבו בחדרו של השריף
מנהלי החברה המבוהלים, קשוחי־פנים ו־חיוורים,
האזינו לדבריו של הבום הגדול,
שבא מן הבירה.
״בוס, הכוחות שלי לא הספיקו,״ אמר
השריף וניגב את הזיעה הקרה מעל מצחו
האדמוני.
״קרא לגדוד הפרשים!״ אמר הבום בקול
שקט, כשידיו נחות על חיקו המצוחצח.
כעבור שעה קלה כבר רקעו על הכביש
פרסות הסוסים של גדוד הפרשים במדיו המבריקים
.״אש!״ צעק המפקד. מטח של יריות
פילח את האוויר.
ההמון המבוהל נשבר. תוך מנוסה איומה
חזר כל אחד לחורו, מרעיד מפחד. השקט
חזר על כנו, מופרע רק על־ידי רקיעת
המגפיים של הקלגסים, שאסרו עשרות פועלים,
לפי רשימות מוכנות מראש.
הבוסים נשמו לרווחה. בעל המסבאה פתח
את תריסי צריפו והעלה או ר...
עד כאן היח זח דף מכל ס 9ר חגון על
המערב חפרוע. מכאן מתחיל סיפור מן
הצפון הפרוע של ישראל — סיפור ה של
קדייח שמונה.

*לברט חיפש א ת המחר
• • שרי ף הי ח מפקח־ראשון אליהו דביר,
| |מסקד משטרת קרית״שמונה. הבום ה

בולם הרימו אבגיס
* ילכרט חו א א 3לשבעה ילדים. הוא
\ 1נכנס למפא״י, והוא לא פתח את הפה.
בזד, לא נגמרו הצרות. הוא קיבל את ה־מאכסימום
של ימי עבודה — 21 בחודש
אפריל. אולם הוא לא קיבל את השכר. ל־שוא
ביקש, התחנן, הזכיר את ילדיו ואת
הצורך לקנות להם אוכל. נאמר לו כי לכל
המוקדם יגיע השכר — 105 לירות עלובות
— בעוד שלושה חדשים.
אך לא הכל היה אבוד. כעבור שבועיים
הגיע כסף לקתה — לא לתשלום השכר,

מסא״י, הרע — כל השאר. אלברט הקפיד,
לטובתו, על הבחנה זאת.
ביום הראשון, ה־ 5במאי ,1956 נקרא אל־ברט
להפגנה• הוא לא היסס, כי הקוראים
היו האדונים עצמם, פקיד הלשכה וחבריו.
הם רצו להפעיל לחץ על מוסדות גבוהים
יותר. אולם אלברם הוא חם־מזג כשנמצא
לפתע בין אלפי חבתו בכיכר, שכח את
כל אשר למד, את חסדי הפקיד ואת שלטונו.
הוא רק זכר את האכזבה הגדולה,
את מגב ילדיו, את חיי החרות שראה מרחוק
בביקותו המקתים בחיפה ובתל־אביב.
ההפגנה נקראה על־ידי אגשי־מפא״י עצמם
כדי ללחוץ על מרכז הלשכות ומשרד ה־!
עבודה לחדש את הקצבת המיפרעות, שבוטלה
לפתע ללא שום הסבר. כמו המהר״ל בפראג,
שלא יכול היה להשתלט על הגולם שיצר,
יצאה ההפגנה מתחת לידי מארגניה היא
הפכה להפגנה נגד שליטי קתת־שמונה.
אלברם אלביליה שכח את עצמו. כשכולם
צעקו, גם הוא צעק. כשכולם הרימו אבנים,
הוא הרינג וכשנאסרו חבתו בבתיהם בלי־לד״
גם הוא נאסר. וכך הוא הכיר אח
המפקח״הראשון אליהו דביר, ראש הזרוע
המשטרתית של המכונה בקרית״שמונד״

ילד גד רםל מו ת

• • שמרת?; רי ת־ ש מונ ח היא מוסד
1 3מיוחד במינו. היא משרתת את החוק

• הנהג המעורב: חבר כפר־גלעדי,
שהוא במקרה קבוצו של מרדכי שלו, מד
כיד מסא״י בקרית־שמונר״
מו פרהחשכל: לא חשוב אם מישהו
נדרס. חשוב מי הנדרס ומי הדורס.

, .אסתר הלן שאלה

* * סתרח זן היא אשתו של הנאשם מם׳
* 191 בתיק 102/56 של בית״משפט השלום
כצפת. בעוון השתתפות בהפגנה הגדולה.
בין השאר נאשם נסים חזן, בן 41

הדשנה והמשסוה שורו בקרית־שמוש
בכל ש״צעק ללא סיבה מספקת ברחבה שלפני
קופת־חולים, בניגוד לסעיפים )1(102
ו״ 23 לפקודת החוק ר,ם לילי 1934״.
יומיים אחרי ההפגנה הלנה אסתר, אם
לארבעה ילדים קסנים, למשטרת קריוד
שמונה כדי לברר מה גורל בעלה, ומתי
יחזור הביתה כדי לפרנס את משפחתו. היא
גורשה משם בגסות על־ידי הקצין אליהו
דביר. למחרת היום הפילה את עצמה ביאושה
תחת גלגלי אחת המשאיות.
חוקיה של קרית שמונה, מתאימים למציאות
השוררת בה. חוקיו של מחנה ריכוז
חייבים להיות שונים מחוקי העולם החופשי.
נקרית שמונה, אין הרעב פשע, לגווע ברעב
— פותר. מושג הפשע פצפון הפרוע
של ישראל מתחיל כשאחד הנידונים לרעב —
אסתר רוזן שבעלה כלוא במשטרה, אינו
יכול לפרנס את משפחתו — מנסה לערב
במצבו עדי ראייה בלתי מתאימים.
היא נעצרה מיד, הובאה למשטרה, הוכתה
מכות אכזריות על״ידי הקצין דביר והשוטרים
הדרוזיים, שעוד נמצאו במקום אחרי
דיכוי ההפגנה. כשנשאל בקשר למכות אלה,
השיב הקצין דביר לחוקר העולם הזה:
״ע.מ.מ. בן־ישי (מפקד הנפה) יודע על כך
יותר טוב ממני. שאל אותו.״
אסתר ביקשה תעודה מקופת־חולים על
פצעי המכות. קופת־חולים דרשה שתביא
אישור על בך מהמשמרת המשטרה לא
אישרה שהיכתה את אסתר חזן. אולם אסתר
שוכבת בפיסה עד עצם היום הזה״ פצועה
בגנה ובזרועותיה-

רשימת חמנות
ך! נחוג כמחנה ריכוז, אין משטרת
ש קרית־שמונה מאמינה בעונשים מופשטים
ובתהליכים מסובכים של משפט. הדרך
הקצרה ביותר אל הצדק היא הקו הישר
בין אגרופו של הקצין לפרצופו של
האיש הראוי לעונש. השימוש בשוטרים
דרוזיים, נגד עולים יהודיים, גם הוא שיטה
קולוניאלית עתיקה ובדוקה.
רשימה קטנה ומקרית של החודש האחרון
בלבד כוללת את הסריסים הבאים:
• כאשר סירבו הנאשמים מס׳ 10ר12
בתיק ההפגנה, האחים אלברט ( )21 ומרדכי
( )24 רביבו, להודות באשמות שיוחסו להם
(זריקת אבנים בזדון על מכונית משטרה,
הטלת אימה על הציבור, התקהלות בכביש
הראשי) הונחתו עליהם מכות״רצח בידי
הקצין אליהו דביר וע.ממ. בן־ישי, מפקד
הגפת
• *לאח ראזי נעצר בקרית־שמונה באשמת
טיבר״ הוחזק באופן בלתי־חוקי

במשך שבועיים, קיבל מכות רצופות במשך
כל אותו זמן, הודה באשפה, נשפם לשנתיים
מאסר.
#כאשר התלונן פקיד הסוכנות כי
אשת אחו התושבים, מלכה, היכתה אותו,
הובאה האשה למשטרה, הוכתה במשך שעות
על־ידי סמל־התחנה דויד זלינגר וסמל־החקירות
אליהו בן־יוסף.
למי שאינו יודע, יש להזכיר כי הכאת
אדם, בכל מקרה שהוא ומכל סיבה שהיא,
בידי אזרח או שוטר, שלא לצורכי הגנה
עצמית, היא עוון סלילי.

אליהו אוחיון מחוסר עכורה
*^ליחי אוחיון, בן ,25 גר בפחון מס׳
76 בקרית־שמונה. הוא גויים לצבא,
שוחרר ביום ה־ 30 באוגוסט .1954 ,תעודת־השיחרור
שלו, מם׳ ,67783 כוללת ציון
לשבח על ״התנהגות סובה״ .חוץ מזה נותח
בצבא, קיבל הוראה בכתב לעבוד רק
בעבודה קלה. אולם רבץ עליו כתם שחור
בל״זמחה: הוא היה חבר תנועת״החרות.
בקרית־שמונה אין עבודות־קבע לחברי-
חרות. אליהו אוחיון החל מתרוצץ ממוסד
למוסד. בכל מוסד נאמר לו כי הוא ״שייך
למפלגה הבלתי־מתאימה״ .מסעם לפעם קיבל
עבודות זמניות קצרות בניגוד לרוב פועלי
קרית־שמונה ומנהליד״ אוחיון הוא בעל
השכלה.
כשגתפנתה משרה של דוור בדואר המקומי,
נבחן אוחיון על־ידי המנהל, שהציע לו
לעבוד שבוע חינם כנסיון. בסוף השבוע
שלח אותו המנהל ללשכת־העבודה לקבל
״סידור״ .מרכז לשכת־העבודה, מנחם נחמיה,
לא נתן לו ״סידור״ זה, הפנה אותו ליצחק
שטיינר, מזכיר מועצת־הסועלים, שסיכם את
המצב במלים ברורות :״אתה עשית לעצמך
צרות בגלל מפלגתך.״
מכאן הובילה הדרך ליושב־ראש המועצה
המקומית, אשר נזרי, והשיחה נסבה על
כמה פרשיות מעברו העשיר של העסקן המכובד
חזה. אוחיון קיבל עתה פתקה ללשכה,
אולם שם נודע לו כי המשרה כבר נמסרה
לנקאש דלבר, עולה חדש חייב־גיום שהגיע
רק לפני כמה שבועות לארץ.
סבלנותו של אליהו אוחיון פקעה. מושגיו
המיושנים על תור ועל צדק ממרוקו
המפגרת, הוסיפו להטרידו, שלא בצדק
כמובן. אחרי שנתים וחצי של שרות בצבא,
רצו נציגי המדינה להעניק לו חופשה ממושכת
ללא תשלום, על חשבונו הוא. הוא 1 סרב.
הלשכה היא מוסד ממשלתי, כפופה להלכה
לחוק המדינה. אוחיון ניגש לקצין המשטרה
אליהו דביר להתלונן על הפרת־החוק
בלשכה. דביר שלח אותו ישר לכתובת
הנכונה: מרדכי שלו, מזכיר מפא״י.
דברי שלו :״אני יודע שדביר שלח אותך
אלי. אבל לתנועת־החרות אין זכות קיום
בארץ, ואני אהיה מוכן לעזור לך רק במידה
שתסכים.״ היה ברור למה נתבקש
להסכים.
שוב סנה אוחיון אל וביר. הפעם הציע
לו דביר הצעד, מעשית: להיות אחראי ל־תחנודד,משטרה
העזובה במתולר״ או לקבל
המלצה ללשכת־העבודה בחיפה, ובלבד שלא
יראה יותר את פרצופו בקרית־שמונד״
אוחיון פנה בכתב לכנסת, למבקר־המדינה
ולשאר המוסדות. התוצאות: אסם. אליהו
אוחיון מחוסר עבודה.

יאנל! ודזדגל חאדום

? ר כן ההפ לי ה אליהו אוחיון, סזזוסר־עבודה
קבוע בגלל השתייכותו למפלגת או־פוזיציח,
קיבל עצה ממפקד המשטרה לפקור
למקום אחר או להצטרף למפלגה המתאימה.

ר א שון אליהו דביר אינו אלא
!<1בורג קטן למדי במכונה השולטת ב־קרית־שמונד
-אולם הוא בורג מרכזי מאד.
על כך יעיד אשר קרה בשעת ההפגנה הגדולה
עצמה.
יעקוב (״יאנק״) לאור, חבר משק דן, מזכיר
סניף מס״ם בקרית־שמונה ונציגה במזכירות
מועצת־הסועלים, נקרא בטלפון לבוא
לישיבה דחופה. הטלפון הוא מכשיר שלטוני
חיוני בקרית־שמונה. בניגוד למקומות יותר
חשובים בארץ,,יש מרכזיה, אוטומטית, המאפשרת
לכל שליטי המקום, בסניפים השוגים
של המכונה, לקיים ביניהם קשר מיידי,

קרכןההכאה, אסתר חזן, שנפצעה בכמה מ קו מו ת בנופ ה מ מכות?ן צין־הנושטרח אליהו
דביר ו שוטרים דרוזיים, אחרי שדרשה את שיחרור בעלה העצור. אסתר עדיין שוכבת
רתוקה למטה, נגשה לדלת צריפה רק לפי בק שת הצלם. כ שי שובו ילדיה של אסתר מבית
הספר יחיה עליהם להכין את ארוחת הצהרים בעצמם. אסתר אינה מסוגלת כמעט לשוס
עבודה, לא תוכל גם לקבל פיצויים על סבלה והנזק שנגרם לה. רופא קופת חולים א תו
יכול להמציא את הא שור הדרוש לצורך תביעה מ שפטית — ללא בק שת המ שטרה־חנא שמת.

למסור זה לזה חדשות והוראות. מחוץ ל־משרדי־השלטון,
ישנו בכל קרית־שמונה רק
טלפון אחד העומד לרשות הציבור.
יאנק התפלא שישיבת מועצת־הפועלים נקראה
בחדרו של קצין־המשטרה. נאמר לו
שזה המקום הבטוח היחיד. הוא התפלא עוד
יותר כשראה שנוכחו במקום גם אנשים שאינם
חברים במועצת הפועלים: קצין המשטרה
עצמו וחבר־הכנסת אהוד אבריאל.
הישיבה נסתיימה בהחלטה לקרוא למשטרה
הדרוזית. כעבור יומיים חיכתה ליאנק
הפתעה שלישית. הוא נקרא לתחנת־ד,משטרה
על מנת להיעצר. הוא נאשם בכך שהשתתף
בהפגנה, באותה שעד, עצמה בה השתתף ב־ז־יון
על דיכויה במיבצר המשטרה• שלושה
עדים כבר היו מוכנים להעיד כי ראו אותו,
במו עיניהם, מניף דגל אדום בלב ההפגנה.
אולם יאנק הוא וותיק מאד בארץ. הוא
ידע, כמו כל אדם בקרית־שמונה, מהו השם
המפורש. הוא הזכיר אותו: שמו של אהוד
אבריאל. הוא ביקש לקרוא לו, על מנת
שיעיד כי ראה אותו בישיבה בה השתתפו
שניהם, יחד עם קצץ המשטרה.
יאנק שוחרר.

חדיר לאהודיסטאן
הגי?ן אהוד אבריאל, המעיד על
\ 1עצמו שהוא עתר, האדם המקורב ביותר
לראש הממשלה, למקום נידח זה, בלב הצפון
הפרוע?
אבריאל הוא !,בר משק נאוודמרדכי, השוכן
סמוך לקרית״שמונה. אחרי שפנחס
ספיר סילק אותו ממשרד־האוצר, ולפני ש־בן־גוריון
הצליח סוף־סוף לסלק את שרת

ולפנות מקום לבני טיפוחיו, החל אבריאל
מהרהר בעתידו. הוא ־ ראה כי כל גדולי
מפא״י ביססו את כוחם האישי על אחוזה
פיאודלית — אחוזה מקומית כמו חושים־
טאן של חושי, אחוזה כלכלית כמו סולל־בונה
של דויד הכהן והילל דן, אחוזה ציבורית
כמו ד,איגוד־ד,מקצועי של נמיר, אחוזה
בסחונית כמו עמוס בן־גוריון ואחרים.
אהוד חיפש אחוזה מתאימה בשביל עצמו,
מצא אותה לפני אפו ממש: קרית־שמונד״
שזעקה לשליט עליון. כאן היו כל הנתונים:
הסיכוי להיבחר כציר מקומי לכנסת אם אי־פעם
יצליח בי ג׳י. להנהיג חוקת״בחירות
אזורית, וגם האפשרות לנסות בממדים קטנים
שיטות־שלטון חדשות, שאולי תהיה
טעם אפשרות להפעילן בארץ כולה.
עד כה אין לאבריאל שום תואר רשמי
במקום, מלבד תואר נשיא חחברח לפיתוח
קריתי שסונה, שעליה עוד ידובר. אולם הוא
גילה כשרון טבעי להקים מכונה, שגם מומחים
גדולים יותר בכמה פינות בעולם הץ
מקנאים ביעילותה.
שמו של אהוד אבריאל היד, פעם גיאורג
איבראל. האשכנזים המעטים בקריודשמונה
ראו בכך משהו סמלי. הם נזכרו כי ההמנון
הגרמני שנודע־לשימצה פתח במלים
״דויטשלאנד, דויסשלאנד איבר אלס,״ שפירושן
:״גרמניה, גרמניה מעל לכל!״ חם
החלו לשיר, בקול נמוך מאד ,״אהוד, אהוד
איבר אלס*...
כיצד הצליח אהוד להפוך את קרית־שמו־נר,
לאהודיסטאן, כיצד התבצר במקום שלמון
של אנאלפבתים ורועי־וונות, כיצד פועל
המשטר הרודני המובהק ביותר בא ח,
מחוץ לתחום־הראייד, של דעת־הקהל והחוק
— על פך יסופר בהמשך הסידרוג

במדינה העם האי שבבאטד ־ דרס

״הוא בעדנים,״ לחשו עליו הבריות• הוא
לבש מכנסי־רכיבה ובאטל־דרס אנגלי, ובחורף
הוסיף על כך מעיל חאקי ארוך מסוג
צבאי, אך בעל כפתורים אזרחיים.
היה ־ ברור לכל מי שפגש אותו שהוא
משהו בד,גנה׳ אך איש לא ידע בדיוק מה.
זה היה יכול להיות סגנו של אליהו גולומב
או סתם שוויצר מקפה נסית, שלא הגיע
אפילו לדרגת מם־כף. הוא היה עטוף מסתורין.
הוא היה אחת הדמויות האופייניות
של תקופה השקיעה של המנדט הבריטי.
מה עומד לקרות? מאז סילוק משה
שרת, דומה מדיניות־החוץ של ישראל לטיפוס
נשכת זה. היא לובשת לבוש המעיד
על רוח צבאית מובהקת, אולם איש אינו
בטוח אם זהו בלוף או רצינות, סגנון חדש
של שוויץ או מגמה עקרונית חדשה.
זוהי הזדמנות גדולה — אם יש מישהו
היודע לנצלה. הקרקע מוכשרת לצעדים
דרמתיים, לשינוי כל החזיתות, לאפתעות
בינלאומיות. זו הפעם הראשונה מזה כמה
שנים שואלים הדיפלומטים מסביב לכדור־
:הארץ את עצמם :״מה עומד לקרות בירו־שליפז״
.סימפטום
ראשון לרוח החדשה נראה השבוע
בהתנהגותו של גנרל הצבא הקנדי
אדסון ברנס. אחרי הפגנת־מחאה ישראלית
בועדת שביתת־הנשק הישראלית־ירדנית, מן
הסוג שהפך מזמן לשיגרתי, מיהר ראש
מטה או״ם לדויד בן־גוריון, מחשש פן תפרוץ
פעולת־תגמול. אחרי שיחה זו עשה
מעשה בלתי־שיגרתי בהחלט: הוא הסתייג
בפומבי מהחלטת פקודו, יושב־ראש הוועדה,
הבטיח עיון מחדש בכל העדן.
לא היה זה, כמובן, נצחון של ממש. הוא
לא שינה דבר. אולם הוא הוכיח כי רוחות
חדשות מנשבות מסביב למדינה.

הממ של ה
לאתחסוס שר בדכתו
אין נוהגים בישראל להתייחס באימון לידיעה
עד אשר מישהו מכחיש אותה רשמית.
מאתו רגע היא הופכת לנבואה בטוחה.
כך קרה לכל הדברים שהוכחשו במרוצת
הימים על־ידי משה שרת׳ וכך היה גם ביחס
להכחשת הידיעה על התפטרות שרת
עצמו, יומיים לפני שהתפטר.
השבוע פרסמו עתוני ישראל הכחשה נוספת,
:׳חודם מוסמכים״ הכחישו בהחלט
הארץ מעונין להכיר בחורה יפה, אינטליגנטית,
בעלת השכלה בנרות( .ידיעות
מרדכי דן, תל־אביב
אחרונות)
זה נקרא לחפש.
הדפסת כר טי סי נסיעה
חברת ״המקשר״( .דבר)

מזוי פי ם

אורי סימן, חיפה
לשקר יש נלנל־ם.

לימוד תורה, משדר שבויי מפי ד״ר
נחמה לייבוביץ( .הארץ)
אלי רון, חו לון
מההאזנה ישחרר רק המוות.

להפגיש עדנים ששום שקר אין בי,
ניהם(
.הארץ)
רינה גור, רמת־נן
הרוצה לקשר ירחיק עדותו.

אני מנגן עלי גם בעזרת שלושה וארבע
מקלות( .העולם הזה)
רחל כהן, נתניה
מאזוכיסט.

כאילו מתכונן לוי אשכול להתפטר מתפקידו
כשר האוצר. היתר, זאת תגובה לידיעה
שפורסמה לראשונה בראש מדור תצפית
של העולם הזה ( )976 בשבוע שעבר. כעבור
ארבעה ימים חזר עליה הבוקר בכותרת
רועשת.
אחרי שהודיעו חוגי משרד־האוצר, רשמית׳
כי אין שום יסוד לידיעה, ציפו למורי-
גסיון רבים להתפטרות תוך יומיים. אולם
ישנו הבדל עקרוני בין פרשת שרת לבין
פרשת אשכול: שרת לא רצה להתפטר ד,
הוכרח לכך על־ידי בן־גוריון, ואילו אשכול
רוצה להתפטר בניגוד לרצון בן־גוך יון.
שכיתת מסים. שר־האוצר בן ה־59
איבד הרבה מכוחו השופע בשנות תפקידו,

כשמלאו, השבוע, חמש שדם למות קודמו,
אליעזר קפלן, משבץ הלב, לא היה לו כל
חשק ללכת בעקבותיו, להקריב את בריאותו
על המזבח של תפקיד מרוצץ ומייגע. בניגוד
למרגלים בתנ״ך, שכרעו תחת מעמסת אשכול
ענבים, כרע אשכול תחת המצב הכלכלי,
המתנדנד על סף פשיטת־הרגל.
עייפות כללית זו הפכה למשבר נפשי
אחרי שנתגלתה עיסקת המישגה האסתיטי.
מכל קצוות הארץ הגיעו למשרד האוצר
דו״חים מבהילים על התחלה של שביתת־מסים
ספונטאנית. אלפי פעמים חזר המסוק:
״למה לי לשלם בשביל דירת שר־האוצרז״
התפטרותו של השר האחראי הפכה למוצא
הגיוני.
אולם בידי לא רצה לוותר על אשכול,
התומך בקוו שלו בממשלה. הוא לא היה
בטוח כי המועמד לירושה, גיורא יוספטל,
די חזק כדי לקבל את המעמסה על שכמו,
והוא לא רצה במועמד מפא״יי אחר המסוגל
לשנות לרעתו את מאזן־הכוחות. ב־ י
ממשלה. לעומת זאת חותר עוזרו הקרוב
ביותר של בהדי,.אהוד אבריאל, אויבו האישי
המושבע של אשכול, לסילוקו.
המסקנה, לפי שעה: למרות שההתפטרות
הוכחשה׳ יתכן שלא תצא עדיין לפועל.

הכנסת
חבט חון ב חו ץ
על במת הכנסת עמד דויד בן־גוריון, הביא
משאלה אדיבה שחבר־הכנסת משה
שרת יוסיף עתה, אחרי התפטרותו מן הממשלה,
לתרום את מיטב כוחותיו לעבודת
הכנסת. אולם אותה שעה, לפני שבועיים,
עסק מוחו הפורה של בהדי. בבעיה חמורה:
כיצד למנוע כי שרת יהפוך באמת את
הכנסת לבמתו?
הצרה היתד, שהמקום שנתפנה בממשלה
עם סילוק שרת נתפס דווקא על־ידי מרדכי
נמיר. נמיר היה קודם לכן חבר ועדת־החוץ־והבסחון
של הכנסת, ועם הפיכתו לשר
נאלץ להתפטר מעמדת־מפתח זו.
זה היה רע מאד. כי לולא נתפנה מקום
בועדת־החוץ־והבטחון, לא יכול היה שרת
לדרוש לעצמו מקום זה. אך מאחר שנתפנה
שם מקום השייך למפא״י, היה זד. דבר
כמעט מובן מאליו לכל אדם (מלבד לבי.די).
שמקום זה מגיע לשר־החוץ המסולק, המועמד
מס׳ 2ברשימת מסא״י לכנסת.
מחסום לכיג׳יזם. ממפקדת בי.ג׳י. יצאה
בלחש ההוראה: למנוע בכל מחיר את
צירופו של שרת לוועדה זו. כי שם יוכל
להקים מחסום חדש בפני נצחון חבידיזם.
אחד ששמע על כך היה מנחם בגין, ראש
סיעת תנועת־החרות. בגין לא היה מעולם
חסידו הנלהב של שרת, אולם הוא ראה
אפשרות טובה לעשות ג׳סטה יפה, ובאותה
שעה לסכסך עוד יותר בין ראשי מפא״י,
הוא הציע בתמימות כי ועדת־החוץ־והבטחון
תזמין את משה שרת באופן קבוע לישיבותיה׳
בהתחשב בנסיונו הרב בעניני־חוץ.
מצבו של בידי. היה קשה מאד. על חבו-
רת־החצר שלו היה למצוא תחבולה חדשה
כדי להשאיר את משה שרת כבטחון מחוץ
לוועדת החוץ והבטחון.

עתתחז
חי דהאר מני ת
הבשורה היתד, פשוטה ומשמחת: אנאס•
פאזי איבאנוביץ מיקויאן, סגן ראש ממשלת
ברית־המועצות, עומד לבקר בישראל. כל
עתוני ישראל הדפיסו אותה השבוע בהבלטה׳
תוך ציון המקור: סוכנות יו.פי* .
האמריקאית, שמסרה אותה מפי רשת־ד׳שי־דור
אן־בי־ם י.
לא התפלאו על הידיעה אותם הקוראים
שקראו אותר׳ כבר לפני חודשיים במדור
תצפית של העולם הזה 968 או לפני שבועיים
בידיען ת א חרונו ת, שהעתיק אותה
מהעתון הצרפתי דה נזונד.
לעומת זאת התפלאו מאד עורכי סוכנות
יו.פי. בניו־יורק. משום מה לא זכרו בכלל
ששידרו כל ידיעה כזאת. לא פחות תמהו
עורכי־החדשות של האך בי־ סי. גם הם לא
זכרו שום ידיעה דומה לה.
התוצאה: השבוע נאלצו העתונים הנדהמים
להדפיס הכחשה. נציג יו.פי. בניו־יורק
מסר לכתב יהודי כי אין לו מושג על כל
העניו•
קאשי־שיאן קישקש. לשוא חיפשו
(המשך בעמוד )8

נציב הנשון מצליחלהוכיח
ר שי מהש חוו ה
.1הממשלה תעמיד לרשות נשיא המדינה, ראש־הממשלה ושר־החוץ
דירות־שרד קבועות, המתאימות לרמת תפקידיהם ולצרכי הייצוג
החלים עליהם. דירות־שרד אלה תעמודנה לרשותם כל עוד הם
משמשים בתפקיד המוטל עליהם.
.2כל אדם אחר הנכחר או הממונה לתפקיד ממשלתי, ככל דרג
שהוא, והנאלץ כתוקף תפקידו להעתיק את מקום מגוריו, רשאי נציב
שרות המנגנון להורות להעניק לו תוספת מיוחדת למשכורתו,
שתאפשר לו לשכור דירה מתאימה לצרכיו.
.3קיכל אדם תוספת-דיור כאמור כסעיף ,2יהיה חייב להעמיד
לרשות המדינה את מקום מגוריו הקודם או את זכויות־־החזקה שלו
כמקום מגוריו הקודם, ללא תשלום, למשך אותה תקופה.
(סעיפים שאינם קיי מים ב ת קנון ה שרות של נזדינודישראל).

טהור מכל שטטנר
*• ר דויד רוזוליו, נציב שרות ד,מנ־גנון,
הופקד על־ידי מדינת ישראל לשמור
על טוהר המנגנון.
מר רוזוליו לא הכזיב. מאז עבר לתפקיד
זה, נשמע קולו מדי פעם כאשר טוהר המנגנון
היד, מוטל על כפות המאזניים. כך,
למשל, היה רוזוליו האיש שהבהיר לציבור
כי המנגנון צריך להיות טהור מאנשים כמו
מרדכי מאכסימיליאן שטטנר, המתעקשים להעכיר
את היחסים החברתיים בתוך המנגנון
על־ידי גילוי גניבות ומעילות.
מקצועו של רוזוליו הוא הנהלת פנקסים
:פולה, אולם החובבות שלו היא האסתיטי־קה.
הוא נולד כוורנר רוזוליו בברלין, לפני
57 שנה, למד חקלאות עוד במולדתו. שאיפתו
הציונית, שהשתקפה בבחירת המקצוע׳,
מצאה גם ביטו׳י בבחירת בת־זוג: דורה
ארלוזורוב, מוסיקאית צעירה ואחותו של
המנהיג הציוני הנודע.
כשעלה לארץ ב־ 1922 נוכח שאפשר לשרת
את העם לא רק בעבודת אדמה, אלא
גם בבוכהאלטריה. אחרי כמה שנים של
עבודה חקלאית כיתת את ד,טוריה לעט נובע,
הפך מזכיר התחנה החקלאית ברחובות.
מכאן היתד, רק קפיצה אחת למשרד פרטי
מכנים של רואה חשבון.
חתימתו של רוזוליר החלה מפארת את
המאזנים של מיטב המוסדות הכלכליים בארץ.

סולם
הצללים
**ולס נפש חאסתיטיקן לא הסתם-

> 1ק ה בטורים יבשים של ספרות. היא
נכספה לשורות של תווים. בגמר שעות העבודה
היד, רוזוליו נועל את משרד החשבונות׳
לובש את מיטב בגדיו ופוסע אל אולם
הקונצרטים. עד מהרה ביסס לעצמו מעמד
של מבקר מוסיקלי בעתון הארץ.
המשך סימפונית חייו של רוזוליו התאים
לפתיחה. אחרי גמר המלחמה המשיך רוזול־יו,
חבר מפא״י׳ לטפס בסולם הצלילים. ד,ואוי
קיבל תפקיד של כינור ראשון במשרד ה־בסחון,
עבר משם כסוליסס לתפקיד הממונה
על הכנסות המדינה, ולבסוף הפך למנצח
על התזמורת הכללית של פקידות המדינה:
נציב שרות המנגנון. שם הרחיק צלילים
צורמים מן הסוג של שטטנר.
אולם כשם שהטוב במנמים זקוק לסטרא-
דיוואריוס, כן זקוק הפקיד המעולה לדיור
מתאים. לכן היה הממונה״לשעבר על הכנסות
המדינה נאלץ לגרום לה גם אי-
אלה הוצאות.
למען האדמונית נפשו של רוזוליו, רכשה
המדינה דירה מפוארת, בת 4חדרים, ברחוב
רמב׳ן 10 בירושלים. למשלם־המסים עלתה
הדירה, לסי טענות שר־האוצר, רק 25600
ל״י, ועוד אלפי לירות הוצאו לריהוט שיתאים
למעמדו של נציב המנגנון.
הדירה, השוכנת ברובע המפואר ביותר
של ירושלים, היחד, הכרחית גם לאור העובדה
כי דורה רוזוליו היא אחת המורות
המעולות (והיקרות) ביותר למוסיקה בארץ,
זקוקה לחדר לשיעוריה בפסנתר. משלם-
המסים טרם קיבל אינפורמציה מוסמכת אם
הוא עצמו קנה גם את הפסנתר, כחלק מן

מגו.רי וילקנפלד, פקיד לא־ידוע שהובא
לטפל בענייני מסים, עלו לנדוינה 32100ל״י,
כמזזירו של מטוס קרב מדגם מוסקיטו.

הריהוט הרשמי, או שהמדינה הבלתי־מוסי־קלית
השאירה את דאגת הפסנתר כולד. על
שכם משפחת רוזוליו.

הנהלת ם:ל;ם ים כפולה
ץ^טפחת רוזוליו היתד, רגילה לתנאיה
ן דיור מרתחים. ברחוב וויתקין הנאה
בתל־אביב, שקרקעותיו הועמדו בשעתו על-
ידי הקרן הקיימת לרשות נכבדי היישוב
בתשלום סמלי׳ יש למשפחה בית מרתח
של חמשה חדרים נאים, מוקף גן ועצי־פרי.
הנהלת־ד,פנקסים הכפולה בנויה על ה־עקרון.
שכל עיסקה כספית צריכה להופיע
בחשבון פעמיים: פעם בטור הזכות ופעם
בטור החובה. עיסקת הדירות של רואה-
החשבונות של דויד רוזוליו מפרה כלל זה.
היא מופיעה פעמיים בטור הזכות. אין בה
טור חובה.
האיש שקיבל ארבעה חדרים על־חשבון
משלם־המסים לא מצא לנכון להעמיד את
דירתו התל־אביבית לרשות עובד מדינה
אחר, שהיה זקוק לשיכון בתל־אביב. הוא
יצא מן ההנחה כי פקיד המקבל דירת־שרד
מיד משלם־המסים בתל־אביב, ישכיר את
דירתו הירושלמית במחיר לפי רוח הזמן.
רוזוליו עשה את אותו הדבר בדיוק: הוא
השכיר ארבעה חדרים של דירתו התל־אבי־בית
למר ברונשטיין, אחד מבעלי מפעל-
הענק ארטיק־קרטיב, שלא היה לו כל קושי
לשלם שכר־דירה חדשי של 180ל״י בערך.
את הסכום המדוייק סירב דויד רוזוליו לגלות
לכתב העולם הזה. אמר רוזוליו :״שרי
האוצר יודע.״
החדר החמישי בביתו התל־אביבי של
רוזוליו דרוש, בין השאר, לאיחסון הרהיטים•
משלם־המסים לא הסכים בשום אופן.
כי רוזוליו יעביר את רהיטיו הפרטיים מתל-
אביב, עמד על כך שיינתן לו לממן רכישת;

שאפשר להיות כפקיד -אס ׳וועים איו

של משגים אסתיטיים
מערכת #דשה של רהיטים לדירה הירושלמית.
הכסף אינו חשוב.

מוסיקה מודרנית
שאינו רואה־חשכון מוסמך כ־
^ז מו הו יתקשה לחשב בדיוק את הכנסותיו
החודשיות של דויד רוזוליו. הן מסתכמות׳
בערך׳ כדלהלן• -
• מ שכורת חוד שית, שהיא בערך בסל
470ל״י נטו, אחרי תשלום כל המסים (מלבד
יהב מגן) .המשכורת המדוייקת של
סקיד מדרגה 1לא נקבעה עדיין סופית על־ידי
הממשלה.
• שכר הדירה של ארבעה החדרים בתל־אביב,
בגובה של 180ל״י בערך.
• שכר סופרים כמבקר מוסיקלי בעתון־
הבוקר המבוסס ביותר בארץ, המגיע לפי
דעת יודעי־נגן בערר לסכום של 100ל״י.
• שכר לימוד של תלמידי הגברת רוזול־יו,
המגיע לפי הערכה צנועה ביותר ל־300
ל״י בחודש.
כר מסתכמות ההכנסות של משפחת רו־זוליו,
בעלת דירת־שרד חינם וריהוט חינם,
מכונית־חינם וטלפון־חינם, לסכום של לפחות
1050ל״י לחודש, אחרי תשלום מס־ההכנסה
של הבעל. גורל מס־ההכנסה של
האשה אינו ידוע, מאחר ששמה, כשם בעלה,
נפקד בספר הנישומים.
ממספרים אלה מתברר כי הטענה הנדושה,
כאילו פקידי הממשלה אינם יכולים
לחיות ממשכורתם, אינה אלא השמצה ועלילה
שפלה. וכל מי שטוען שצלילי סימפונית
הדיור של רוזוליו צורמים את אוזניו,
אות הוא כי אינו מבין מוסיקה מודרנית.
מוטב שיקבל שעור אחד או שניים אצל
הגברת רוזוליו.

במיוחד כדי לייעץ כיצד לגבות ממנו. את
המסים ביתד יעילות. ואמנם, המסים נחוצים
— אם להתחשב בעליה המתמדת של
מדד יוקר הדירות, בחמש השנים האחרונות
כמו שרוזוליו מומחה לביקורת מוסיכל־כלית,
ווילקנפלד לגביית מסים׳ כן מומחה
משה בר־סלע לעניני סעד. הוא מומחה לסעד
עצמי.
בר־סלע, ששמו היה ברסלבסקי כשנולד
ברוסיה, שימש בנעוריו בתפקיד מתאים ב־החלס
לכשרונותיו הצנועים, מורה לתינוקות
של בית־רבן. הוא חיבר ספר קטן לתורת
החשבון לכיתות הנמוכות. אולם חשבונותיו
האישיים נמנו בהחלט על תורת
המאתימטיקה הגבוהה ביותר.
בתל־אביב יש לבר־סלע, המנהל הכללי
של משרד הסעד, ווילה נאה בשדרות בן־
ציון מס׳ ,13 מוקפת גן. המספר 13 לא
הביא לו מזל־ביש. להיפר׳ כשנדרש בר־סלע
לעבור לירושלים (בין כינוס לכינוס בפאריס)
רכשה המדינה עבורו דירה שעלתה
21 אלף לירות, נוסף לרהיטים, למכונית
ולטלפון, ברחוב ז׳בוטינסקי ,38 ישר מתחת
לדירת־השרד של שר־המשסטים פנחס רוזן.

גם בר־סלע, האחראי לחלוקת הפרוטות
העלובות של משרד־הסעד ופת־לחס לנזקקים,
לא מצא לנכון להעמיד את דירתו
האחת לרשות המדינה, שנתנה לו את הדירה
השניה.

הפקידים והנייטיהם
ך* שום מדינה כעולם אין דירות-
4שרד לפקידים. אפילו לשרים אין די־רות*שרד
בדרו כלל, להוציא ראשי־ממשלות
ונשיאים. כלל זה אינו חל על מושבות,
בהן מעוניינת המדינה לשמור על מעמדן
של הפקיד הלבן בעיני הנייסיבס הצבעוניים.
שום פקיד בעולם לא היה מעז להעלות
על דעתו, בחלומותיו המוזהבים ביותר, לקבל
דירת־שרד. בארץ מולדתו, על חשבון
משלם־המסים. שום ממשלה הנאלצת להעמיד
את עצמה למבחן אמונו של העב גב
לא היתר, מעיזה להציע דבר כזה.
אולם ישראל שילמה לשלושה פקידים
אלה בלבד, שאינם נבחרים על־ידי איש

דוד רוזוליו, נציב שירות ה מנגנון, מבקר
מוסיקאלי — ודיירו של משלם־המסים
— א סתיסיקן ומנהל פנקסים שאינס בפוליס.

מדד יוקר הדירות
^ ח ת הדמויות המסתוריות ביותר
במדינה הוא אדם בשם הארולד יחזקאל
ווילקנפלד, מומחה למסים. שרותיו של ודל־קנפלד
עטופים סודיות, כמו שרותיו של
יועץ־סתרים בממלכה האוסטרו־הונגרית לשעבר.
אפילו חברים מרכזיים בועדת הכספים
של הכנסת אין להם מושג מי האיש
ומה הוא עושה.
אולם שרותיו היו די חשובים למדינת
ישראל כדי שתרכוש למענו וירה שעלתה
27600ל״י, בתוספת ריהוט שעלה 4500
ל״י, ברחוב ז׳בוטינסקי 39 בירושלים.
משלם־המסים שילם ברצון את המחירים
האלה, יחד עם מכונית וטלפון, לאדם שבא

מגורירוזוליר (משמאל, קומ ה ב׳) עלו למדינה יחד עם הריהוט, לא פחו ת מ־סב אלף ל״י, יותר ממחצית מחירו של טנק מדגם שרמן.
את בי תו הפרטי בתל־אביב (מימין) ה שכיר רוזו ליו ב־ 180ל״י לחוד ש. צלילי הפסנתר העולים מן הדירה הירו שלמית ו שטרו ת הכסף הנשלחים
מן ה מ עון התל־אביבי, מ שלימים את ההרמוניה האסתיטית, שהיא תמצית חייו ומפעלו של הפנקסן, נציב ה מנגנון והמבקר המוסיקלי.
כפיצוי על גן חפירו ת שעזב בתל־אביב, קבל הנציב רוזוליו דירה חזי תי ת פונ ה אל גינה מוריקה, מ טו פחתו מטופל ת בידי גנן ממ שלתי.

ושלא הוכיחו שום הצטיינות מיוחדת בתפקידיהם,
סכום של 74200ל־׳י, לסי הודעתו
של שר־האוצר, בתוספת סכום של לפחות
15 אלף ל״י לרהיטים.
מלבד זאת ציידה המדינה כל אחד מהם
במכונית, בטלפון, בפריג׳ידר, בכיריים של
גאז, את מחיר הגאז עצמו משלמת המדינה
מדי חודש, יחד עם מחיר החשמל, שכר
השומר והגנן וכל התיקונים הדרושים.
לפני חודש אמר פנחס רוזן (דירת־שרד
של 20500ל״י, ריהוט 7600ל״י) שעיסקת־הדיור
של לוי אשכול (דירת־השרד של 38
אלף ל״י, ריהוט בסכום שנשמר בסוד) היתד
,״משגה אסתיטי״.
אולם רוזן, חובב אמנות בעל טעם שמרני,
טעה בהערכה. הוא שכח כי הסטון
האמנותי החדש של כל דור נחשב למשגה
אסתיטי בעיני הדור הקודם.
סגנון־הדיור של לוי אשכול אינו משגה
אסתיסי. הוא האסתיסיקה החדשה של ישראל׳
בשנת התקציב , 1956/57 שנת הסכנה
של השמדת יהודי מארוקו, שנת הזעקה
לנשק, שנת יהב המגן.

מגוריכר ״ סלןן. משה בר־סלע, מנהל משרד־הסיעד, ה מ מונ ה על הפרו טו ת לחלכאים, קיבל דירה שעלתה 21 אלף ל״י, מלבד הריהוט
(משמאל, קומה ב׳) אןממ שין להחזיק גס בחווילה מפוארת. מגו ריו הכפולים של בר־סלע, נמצאים ריקים מרבית השנה, מאחר ובעליהם,
מטריח עצמו ב שרות משרד הסעד וסעד עצמו, לפאריס, לונדון וניו יורק, לעיתים. המדינה ג מל ת לאיש־הסעד גימלאות־דיור מתאימות.

בשבוע שעבר מסר אחד הדוברים בקול
ישראל כי בישראל גרים בממוצע 2,6
נפשות בכל חדר׳ בבנינים בלבד, שלא
להזכיר את הצריפונים׳ הפחונים׳ הברונים
והאהלים.

תצפית

במדינה

(כי הז כויו ת מ סו רו ת)!

* חעכודח כערוץ־חירדן לא תתחיל כעתיד ח?ן רוגג ממשלת
ישראל ת חנ ה לתוצאות ה שליחות החדשה של דאג האמר שילד, שינסה ל שכנע

את ממטילת מוסקבה להסכים לתכנית חדשה לניצול מי הירדן, המקבילה לתכנית
ג׳ונ ס סון האמריקאית. האמר שילד מקווה שאם תסכים מוסקבה, ל א תוכלנה עמאן
ודמ שק להתנגד לתכנית, כשם שהתנגדו ל תכני ת ה מקורי ת של שליח איזנהאור.

0סכנה גדולה מאיימת על ישראל: חקמת מדינה ערכית

אחת לאורך כל גכולותיח. נשיא סוריה, שוקרי אל־כוואתלי, הציע
בבי קו רו בקאהיר לגמאל עבד אל־נאצר להקים איחוד כולל בין מצרים וסוריה,
תון כדי ב לי ע תן ה מוחלטת

של לבנון

וירדן במדינה

תהיה זאת

המאוחדת.

הג שמת ח לו מו של עבד אל־נאצר ללכת בעקבו ת יו סו ף צלאח אל־דין, מחסל
ממלכת ירו שלים הצלבנית.

לתכנית זו צסוייה תמיכה נמרצת מצד כרית־חמועצות,
ובמצרים את ראש־הנשר לחדירת ה שפעתה למרחב.

הרואה בסוריה

מוסקבה

תדרוש במקרה זח את וי תור ישראל סל תנגב, כדי ליצור קשר יב שתי ישיר
בין מצרים והחלק המזרחי של ה מזינ ה המאוחדת. הנ שמת תכנית זאת תהפוך
את ישראל לגימו חסר־אונים.
• נקודתי־מוקד אחרת כמרחכ: תעלת סואץ. האנגלים ילחצו
לחדש ל־ 25 שנים נו ספו ת את תוקף חז כיון הקיים של חברת תעלת־סואץ,
הכפופה להשפעה ברים ית, אשר י פוג תו קפו בסוף . 1957 נמאל עבד אל־נאצר
חותר, לעו מת זאת, להקמת חברה חדשה שתהיה בבעלות חברות הגוש האסיאתי

(המשך מעמוד )6

עתונאים מקומיים פתרון לתעלומה. ביקורו
של השר הארמני המשופם)51 גיבור
העבודה הסוציאליססית, נושא אות לנין ואות
הפטי ש והמגל, נשאר עסוף מסתורין.
אולם כמו בכל ספר בלשי סוב היה פתרון
התעלומה פשוט. כשפורסמה הידיעה
על־ידי העתון הצרפתי, עוררה את תשומת
לבם של עורכי היומון הקאהירי אל-אחרס.
הם הסילו על כתבם הניו־יורקי, הארמני
לבון קאשישיאן׳ לברר את אמיתותה.
קאשישיאן לא סרח הרבה. הוא שאל את
אחד מעובדי ר׳אן־נייסי. הלה מסר לו׳ באופן
בלתי־רשמי, שהוא מאמץ בנכונותה.
זה הספיק: קאשישיאן ביקש לשדר את הידיעה
למערכתו.
הפיתוי הגדול. עורכי אל־אחרם הגיעו
בשעתו להסכם עם סוכנות יו.פי ,.לפיו משתמשים
כתבי העתון בעולם ברשת הסל־סייפים
הכתבות של אל־אחרם נקלסות,
על כן, בכל משרדי יו. פי. בעולם, אולם
לאיש אסור להשתמש בהן. הן מיועדות רק
למערכת העתון בקהיר, המשלמת אותן.

אפריקאי, העומד מאחורי המ שסר המצרי.

• ראש גשר נוסך של ישראל
כיכשת אסיה: האי ציי•
לון עומד לקשור יחסים דיפלד
מטיים ע 0ישראל. בעקבו ת בורמה
האסיאתית וחבש האפריקאית תלך גס
ממ שלת קולו מביה, שת שלח ציר לישראל,

אחרי לי שראל ת שלח ציר משלה לבירת
ציילון.

• קשר נוסך כין ישראל והגוש
הקומוניסטי: משרד המש־

סרה מספל עתה באפ שרות שיגורו של
הקצין־לתפקידיס-מיוחדים הירו שלמי, יעקוב
בוכנר, כמ שקיף לועידה מ שסרתית

באחת מ מדינות אירופה המזרחית, אחרי

שעד כה לא חיו קיימים כמעט יחסים
בין מ שטרת ישראל וח שסרת הגו ש
ה סו ב״ סי.

9אגודת-ישראל עומדת לחזור
לקואליציה. אחרי ארבע שנות

אופוזיציה, שהביאו לדילדול ניכר בעבודתה
המפלגתית, החל איצ׳ה־מאיר
לוין בגי שו שים לחזור לממ שלה, כדי
לפתוח

מחדש

והארגוניים

ה מקורו ת

הכספיים

הוצאת

היו מון

להמשך

המודיע, הנמצא ב שלב ה תפור רות, ויתר

הווילה של לוי אכרהמי
השוטר סייד למפקד של המפקד של המפקד
פ עולו ת המפלגה,

הז קו קו ת

למימון.

לעומת זאת יגכיר מנהיג אגודאי אחר את פעולתו נגד
ישראל. הארי גודמן, המזכיר המדיני של אגודת־י שראל ב לונדון, ה מקורב
למשו־ד־הזזוץ ול שרות־האינטליג׳נס הבריטי, סבור כי ני תוק זיק ת ה של היהדו ת
למדינה תביא הקלה ביחס ליהודים הן בארצות הגוש ה קו מוני סטי והן בארצות
המערב.

כתגובה לפעילותו של גודמן מהדק חד״ר נחום גולדמן את
קשריו של הקונגרס היהודי העולמי עם התנועה הציונית.

בברית־להר
שות לו לבקר
גולדמן, ה מ אוכזב מסירוב הממ שלה ה סו ביי טית
ה מועצות יחדש גם את התביעה לעליה ה מוני ת מברית־המועצות, ב סי סמה:
״ שלח את ע די!״
• חיים רדאי עלול לחזור למשדד*החוץ. רדאי, ששימש כמזכיר
כללי של משרד־תוזוץ משך כמה שנים, סולק מתפקידו על־יד׳ משח שרת
המשרד, חזר ע מוס רהיטים
אחרי שערך מ סע־תענוגו ת באירופ ה על ח ש בון
וחפצים אחרים לרוב.

הוא יו חז ר על־ידי גולדה

מאיר סון,

הרואה

יועץ

מקורב ביותר. מאז סילוקו ממ שרד־החוץ כי הן רדאי בתפקיד נ בו ח במשרד־

העבודה, ב חסו ת גולדה.
6היכון לקבל כמות ניכרת של אגרות־חוב, הנו שאות זי בי דנ ד ח
קטנה ו שז מן פרעונן יהיח כעבור ע שרים וחמ ש שנח. ב חוגי משרד האוצר
והאיגוד המקצועי של חוזסתדרות מתב שלת תכנית לשלם את תוספת־חיוקר,
העולה עם עלית המדד, ב אגרו ת כאלה, שתוצאנח על־ידי ההסתדרות בערבות
הממשלה. הן ^ ת היינ ה צ מו דו ת לערך הדולאר.
• אספקת המים לתל-אביב תישאר כידי העיריח. אחרי
ששר־הפנים ה שמאלי רחץ את העיריה הימני ת ברות חי ם על ־סירובה למסור
את ה שלטון על מימיה לחברה ה הסתדרותית מ קו רו ת, יוזם עתה איגוד הקבלנים
הפרטיים את הקמתה של חברת־ענק, ב שי תוף עם סולל״בונה, שתבצע את
העבודה שתעלה ח מי שה מליון ל״י, תשאיר את הצינור הגמור ( מ מקורות הירקון
לצפון תל־אביב) בר שות העיריה.
• עירית תל-אכיב תיכנע ללחץ הסוחרים. שדרשו לשלם את
מסי העסקים והארנונה הכללית כ מו ב שנה שעברה, למרות שחעיריח סירבה
1ו כה ב החלס לקבל דרישה זו.

אולם מנהלי הסוכנות בתל־אביב אינם
מסוגלים תמיד לעמוד מול הפיתוי. המכשיר
רושם לפניהם ידיעות נהדרות, שיופיעו רק
מחר בבוקר בקאהיר. מפעם לפעם הם מסיגים
את הגבול האלחוטי, מעתיקים את הידיעה
כאילו היתד, ידיעת יו.פי ,.מעבירים
אותה לעתונים הישראליים. כך קרח גם
לידיעה של קאשישיאן על בוא מיקויאן,
שלא היה לה שום קשר עם יו.פי.
אם אמנם יבוא מיקויאן, יכול הדבר לשפר
את היחסים בין בריודהמועצות וישראל.
אולם היחסים בין הנהלת יו.פי. וסוכ*
נוחה התל־אביבית התחדדו בינתיים מאד.

ד? ב שנ ה ח 3א ח
שלושה חודשים לפני אסיפתם השנתית,
התכנסו 249 עתונאי תל־אביב להחליס הוד
למה מיוחדת: שום חבר לא יכהן במוסדות
אגודתם יותר משנתיים ברציפות.
כאשר נאם לפני שבועיים נשיא המדמה
בפני העתונאי* ערב הבחירות השנתיות
למוסדות האגודה, הצביע בגאווה יושכ״ראש
האגודה מיכאל אסף על ההחלסה. .זוהי
דוגמה לדמוקרטיזציה,״ הכריז. ,וראוי כי
שאר מוסדות המדינה ילכו אחריה.״
ערב הבחירות קיימו שלושה•״• מבין תשעת
חברי הועד את מצוות האסיפה, הודיעו
כי לא יעמידו את מועמדותם לשנה גוססת.
נראה היה כי מעתה תינתן גם לסתם עתו-
נאי להיבחר למוסדות אגודתו.
אלא שיתר חברי הועד לא חלמו להיתר
• רא שי־תיבות של יוניסד פרם,

.ח פ תונו ת

המאוחדת״.
•• הסלטייפ הוא מכ שיר אלחוטי הקולט
ת שדורות ורו שם אותן, או טו מ טי ת, ב מכונ ת
כתיבה.

••• איש הארץ ש מעון סאמם, איש למרחב
מאיר בן־גור ואיש דבר יחודח גוטחלף.

בקלות כזו על מקומות הכבוד. לאחר התייעצות
קצרה, הודיעו כי אמנם מחייבת
החלטת האסיפה את כל החברים, אלא שהיא
תיכנס לתוקפה רק בשנה הבאר. שהרי
סוף־סוף אץ דין מעשי העתונאים עצמם
כדין ידיעה סוערת, הדורשת טיפול קדחתני.

פרשתר 1ם ק
ס טו דנ טדמשטס
כשרצתה משטרת ירושלים לקגור אחת
ולתמיד את אויבה המושבע, ראובן (.וז*
מק״) גרינברג, נזכרה כי כמה שוטרים שמעו
מפיו השמצה נוראה. רומק אמר, כביכול,
כי ודים סלומון, ראש המדור למלחמה
בהברחות בירושלים, קיבל כסף כדי
לסדר היתר־יציאת לגברת קאופמן אחת, כשעה
שהיה קשה מאד לאזרח רגיל להשיג
היתר בזה.
זד. נראה מספיק. פעמוני הטלפון צילצלו
בירושלים, חיים כהן מיהר להגיש לבית־המשפט
המחוזי תביעה פלילית על הוצאת
דיבה. זה היה לפני הרבה זמן. השבוע,
כשהגיע המשפט סוף־סוף לבירור, לא היה
ברור כלל למי צילצלו ד,פעמוני*
משלם*דזמסים מסייד. תחילה העיד
הסמל שהיה אחראי לחולית השוטרים, אשד
לה אמר רומק את אשר אמר. הוא לא זכר
כי רוסק טען שסלומון קיבל כסף בשביל
היתר־היציאה.
גם העד השני, השוטר בכור מזרחי, לא
זכר בדיוק מה נאמר• תחת זאת זכר לפתע,
בחקירת שתי־וערב של שמואל (משפט קטנו־נר)
תמיר, שהוא סייד חינם את דירתו של
סלומון, הממונה עליו, ואת דידתו של
ע.מ.מ. משה איילון, הממונה על סלומון,
ואת דירתו של מפקד המחוז לד אברהמי,
הממונה על איילון* .כל זה, כמובן, על
חשבונו של משלם־המסים הנדיב, ותוך הפרה
מוחלטת של תקנות המשטרה.
בנקודה זו כבר החל התובע להתחרט
במקצת על הגשת המשפט. הוא התחרט
שבעתיים כאשר באו העדים הבאים: שמואל
ליברמן, ממחלקת הדרכתי* מצא בתיקו
מכתב, על הנייר הרשמי של מטה משטרת
ירושלים, חתום בידי הקצץ סלומון, בו ביקש
לתת יחם מיוחד לגברת קאופמן. ליברמן
סבר שהיתר, זאת סניה רשמית, פעל
בהתאם.
יואל יפה, העד הב* גילה דברים עוד
יותר מעניינים: הגברת לאה קאופמן אינה
אלא קרובת משפחה של סלומון, אזרחית
ישראלית תושבת חח הודות לפניית סלד
מון, זכתה ליחס ם יוחד, קיבלה את היתר-
היציאה ללא תור.
שכו״לימוד. חיים סלומון, שפרש בינתיים
מן המשטרה•• והסך קצץ־בטחון של
בנק לאומי לישואל, הוא גם סטודנט למשפטי*
כשהופיע סוחר ירושלמי והעץ־ בי
סלומון הציע לו את שרותו תמורת שוחד
של 3000ל״י, וכאשר העיד מוכתר כסר
אברגוש כי סלומון היה נוהג בימי הצנע
החמורים ביותר לקחת בכפר כמדות שמנות
של מזון בלתי־חוקי, היתר. לסלומון הזדמנות
ללמוד סרק נוסף בתורת המשפטי*
אולם קשה היה לדרוש מפנו כי ישלם
שכר־לימוד לרומק.

המ שק
הנ שי טההאח רונ ה
כמעט כל אורח מחוץ־לארץ שרצה לעמוד
על קדמת התעשיה הישראלית הובא בת־רועת־שמחה
לחנם מולר, מנהל את* או
לאברהם קליר, מנהל ארגמן.
מולד, חניך גרמני* שגובהו ושערו הכסוף
היו מאפשרים לו לשחק את עצמו
גם בסרט הוליוודי, היה סמל התעשיין ה־מתקד*
הוא העסיק פסיכולוג מיוחד לטיפול
בפועליו, העניק להם תנאים סוציאליים
שהוסיפו למעשה 6ל 50 לשכר* לעומת
4ל 35 המקובלי*
קליר, שהקדש חלק ניכר מהונו להנצחת
זכרו של בנו צבי, פלמ״חאי צעיד שנפל
בקרב על אישדוד, לא סיגר אחדו.
(המשך בעמוד )12
• ידיעה אחרת על ניצול יעיל של כוח
האדס למטרות פרמיות ביד לוי אברחמי,
ועל שיפוץ חווילח שלו, ראח מדר אנשי*
•• אחרי שקנה לעצמו שם נשוזעידו נאש-
מי־חמדזתרת בצר־פ-ן כי לא נתן לחס לישון
בלילות, נדי לסחוס סחס וידוייס.
העולם חזת 111

מדוע רוב הילדים הם מלאכים בגיל שנתיים, שדים בגיל ארבע,
אהובים כשהם בני חמש? ומה יכולים ההורים לעשות במקרים
אלה? בסקירה שלהלן, המבוססת על הספר החדש *התנהגות
הילד,׳ ,שהופיע בהוצאת המכון של ד״ר ארנולד גזל, חוקר הילדים
הידוע, מתוארות תקופות הגאות והשפל בהתפתחות הילדים, לרבות
השנים,הטובות״ והשנים ״הרעות״ בהתנהגותם. בספר זה מוגשות
בפעם הראשונה על־ידי מומחי גזל עצות לטיפול בילד המתפתח.
בילד כשהוא מגיע לשלבי־גידולו הרצופים קשיים שונים.

אשר דני חקמן מאבד את עשתו^
מתיז, אז עושר. דבר אסור, ממהרים
הזרים מעוצבנים רבים אל הארון, מוציאים
כרך עבה ומדופדף, על מנת לעיין בו ר
להיווכח אם בנם מתפרע באמת, או שהוא
נוהג כפי גילו. ומהו אותו כרן־ז ברוב המקרים,
ברי שזהו אחד מספרי גזל.
שום קבוצת אנשים לא השפיעה על חינוך
הילדים כמו זו של גזל, העוקבת מזה 44
שנר, אחרי התנהגות הילדים ספריהם, למרות
שנועדו למחנכים הפכו לבסס־סלרים
בכל העולם, כולל ישראל. מעסים הם ההורים
בעלי־הכרה שלא הושפעו מהם.
אולם אב מודאג, שרצה בעצות לגבי מש־סר
ונוהג בחיי היומיום, לא יכול היה עד
עתר״ למצוא אותן בספרי־גזל שעסקו רק
בשיקוף גומי ההתנהגות והרגש של הילדים
החל ביום היוולדם וכלה בגיל .10 הם ציינו
את הגלים בהם עלולים הילדים להיות מסובכים
תארו את האפשרויות השונות, לא
סיפקו להורים מצוות ״עשה״ ו.אל תעשה״.
עתר״ מקץ שנות מחקר רבות, בא גם
זה על תיקונו: שניים מעוזריו הקרובים
ביותר של גזל חיברו ספר המיועד להורים
והנקרא: ח תנ הנו ת חילד.

** ספר קוכע ומתאר את החוקיות
| | שבהתפתחות הילד, על תקופות הגאות
והשפל מד,ינקות ועד הנערות, שכלן
צפויות מראש בשל תהליכים כלליים ידועים
בדייקנות.
בקיצור, אם ל ד הינו מלאך בג ל ,2מחרף
ומגדף בגיל ארבע, מציית בגל חמש ומשקר
בגל שש, הרי שהוא גדל בצורה נורמלית.
כל ל ד המו בעל סגולות משלו וצורת
התפתחות משלו התלויים במבנה המיוחד של
גופו, סיבת־גידולו ומזגו. אי לזאת, כאשר
מתוארת התנהגות סיפוסית של ל ד בן חמש,
אין להסיק מכך כי זוהי אומנם התנהגותם
הקבועה של כל הלדים בגיל חמש. יש
לדים מפותחים ויש מפגרים
אולם כמעס כל הלדים — בין המסגרים
ובין המקדימים בהתפתחותם — עוברים דרך
אותם מעגלי־התנהגות בסיסיים
אם הנך אב או אם חשוב יותר שתדע
להכיר דווקא את קצבי ד,גידל השונים. מוסב
שתדע כי שקס גורר בעקבותיו סערד״
לד.יפך, מאשר תצפה שילדך יתאים את עצרו
לחוקים שקובעים לו אחרים
רשימה זו, מתרכזת בעיקר באותן שנים
הבלסות בחריפות בעיותיי,ן.
מתקופת הינקות ועד ג ל שנתיים בעיותיו
של ד,לד הן די פשוסות: שינד״ אכי-
לד״ לימוד ההליכה והדיבור, הכרת ההורים
והסביבה. משמגיע הילד ליום הולדתו
השני, הריהו, באורח יחסי, מאומן היסב

ומשמש ידידון מלא חיבה.
למעשר״ מתנהג בן השנתיים כל כך סוב,
עד שההורים נופלים בפח, לעתים קרובות,
בצפותם להתקדמות נוספת אך ורק בכיוון
חיובי זד -אלם אשלייה זו מתנפצת כשהילד
מגיע לתחנה הבאר

ילד 0:23 לדרגח הקרוייד, ,אימ§
פריאלית״ .מאחר שהתנהגותו דומה לזו
של אימפראטור (שליט) רומאי. שתלטנות,
תבענות, עיקשות וחוסר־גמישות הן מהתכונות
הבולטות בגיל זה, בו רוצה ד,לד כדיוק
את מה שרצוי לו וברגע הרצוי לו. הוא נועד
לתת פקודות ולקבוע החלטות.
אם הוא מחליט , :אני רוצה לבדי״ —
הרי שאיש לא יוכל לעזור לו. אם הוא מחליט
, :אמא לעשות אזי לא יוכל האב
למלא זאת. בן השנתיים וחצי אינו יכול
כמעט לקבוע דרך מהישאר נאמן לה. הוא
יגיד. :אני כן — אני לא,״ .תצא — תישאר.״
יתנגד בעקימות לרעיונות חדשים.
אם קראת באוזניו אתמל לפני שנתו סיפור
מסויים הרי שירצה לשמוע אותו סיפור
עצמו גם הערם מאחר שהשכבת ל ד בן
שנתיים וחצי במיטה עלולה לגרור אנדרלמוסיה
בבית, יהיה זד, מן החכמה לשוות
לסכם ההשכבה פשטות רבה ככל האפשר.
אין לאפשר לילד לדרוש את הפיכת השעה
הזאת לפולחן מסובך.
שנת אחר־ד,צהרים הריהי בעייה רצינית
בגל שנתיים וחצי. לכן, יש לסגור את דלת
חדר־השינה של ד,לד, אך להבטיח שלא
יוכל לטפס על אח־החלון. מאחר שבגיל זה
מגיעים לשיאם תמרוני התנועה של הלד
כמיטד״ רצוי לרפד את משכבו, להניח מרבד
רך מתחת למיטתו לדאוג שתעמוד יציבה
ל א תשמיע חריקות עם כל תזוזד-
בדרך־כלל סוב יותר לעקוף בדרכי תבונה
את תופעות העיקשות של הלה מאשר
להילחם בהן פנים אל פנים יש לחתור
להפעיל כל שיגרה בצורה היעילה ביותר.
עליכם לקבוע תמיד בעצמכם את ההחלטות
ור,ימנעו ממצבים בהם משתלם הלד. הש־ת
לו לא לתת ל לד אפשרויות של בחירה,
מלבד אותם המקרים בהם אץ כל חשיבות
בדבר, כמו בשעה שאתם שואלים :״אתה
מצה את האדום או את הכחל ז״ הימנעו
משאלות שניתן לענות עליהן :״לא.״ לדוגמה
— אל תשאלו . :האם אתה יכול לתלות

אולם כל. הבעיות הולכות מדלות ככל
שמתקרב הילד אל התחנה הבאה.

/24^233י3
ך* טחונו של הילד שוב הופך מעור^
ער וידי ההורים מלאות עבודה. בן השלוש
וחצי הוא בעל תיאום לקוי. הוא
עלול למעוד, ליפול ולפחוד מפני גובה.
בעוד שתנועות ידיו וזרועותיו היו עד כה חז־>
קות ויציבות, עלול בגיל זה לרשום על
ילנייר קוו רופף וגס. גם ילד שלא נתפס

233־ 4 4

רבים בהם פיגרו קודם לכן. בן הארבע
וחצי מגביר את ריסונו העצמי ומשפר את
תכונותיו בשטחים רבים.

ך* וא יוצא מגדרו כמעט בכל הכיוון
1נים אולי יותר מבכל גיל אחר. הוא מכה,
בועט, מיידה אבנים, שובר חפצים ובורח.
צחוק קולני וטיפשי והתקפות כעס וחימר,
פוקדים• אותו לסירוגין .״אתם מרגיזים
אותי נורא,״ אומר הוא לעתים קרובות. גם
מבחינת הדיבור מהווה גיל זה יוצא־דופן:
ניבול־הפה של הילד מדהים את הוריו(״איפה
הוא שמע דיבורים כאלה?״)
הילד אינו משתמש במלים אלה באופן
מקרי בלבד. הוא משתעשע בהן וחורז אותן
בלוויית צחוק קולני.

233־54
ך* ילד משביע רצון עוד יותר .״הוא
ן | ממש מלאך,״ אומרות אמהות של בני
חמש ,״הוא כמעט יותר מדי טוב,״ משמיעים
בדאגה האבות. אולם, אחרי השקט של
גיל חמש באה בתחנה הבאה הסערה.
על כן, אין להמריץ את הילד למאמצים

בגיל שנתיים וחצי •

עלול הילד להתגלות כעקשני. הדי
ממרר בבכי ומרבה לצעוק :״לא
לא!״ הדרך לטפל בו היא בהיתול
״כן, בן,״ או :״במובן, אדוני.׳

בגיל שלש. הילד נוה הרכה יותר לבריות. הוא ניתן הרכה
יותר להשפעת הוריו, שקט, מוצא עניין בצע
צועיו. הוא אפילו מוכן לאסוף את צעצועיו ולארזס כהזרה למקומם.
את מעילך?״ אלא שאלו :״איפה צריך לשים
את המעיל שלו?״

ך• גיל זה הופכים העניינים שק-
> 1סים יותר לזמן קצר. בן השלוש, שהינו
פחות עיקש ותבעני מקודמו, אומר ״כן״
באותה קלות בה אמר קודם לכן ״לא!״
מאחר שזהו גיל של ״גם אני״ ,הרי שלעתים
קרובות אפשר להביא את הילד לעשיית
דבר־מה תוך הבאת דוג 8ה של ילד
אחר העושה בסדר. אפשר גם להשפיע על
הילד בדרכי תבונה על־ידי העמדתו במבחן:
״בוא נאסוף עכשיו את הצעצועים כדי שיהיה
לנו מקום רחב יותר לשחק בהם לאחר
הארוחה.״
אחדים מבני השלוש יוצאים ממיטותיהם
שעה שהמשפחה כולה ישנה ומטיילים בבית
באמצע הלילה. דבר זה, בדרו־בלל, לא מזיק
אם מבטיחים מראש שהדלתות החיצוניות
תהיינה נעולות וחפצים מסוכנים בעלי־ערו
יהיו מוצנעים היטב.
אם תקשרו פעמון לדלת חדרו של הילד
תוכלו לדעת בכל פעם שהוא יוצא מחדרו.
אין למנוע בעדו מלערוך את טיוליו למקרר,
לחדר־הרחצה או לכל מקום אליו החליט
ללכת. ייתכן וכל רצונו הוא להתבונן בספר
כלשהו. הוא יירגע במהירות גדולה לאחר
שרצונו יסופק.

לכך עד כה יכול מעתה להתחיל לגמגם.
כמו־כן עלול הוא להתלונן :״אני לא יכול
לראות״ ,או ״אני לא יכול לשמוע״ .פזילה
זמנית בעיני הילד בגיל זה מדאיגה הורים
רבים. התפרצויות מתיחות מצידו מגיעות
לממדים מוגזמים. הילד עלול למצמץ בעיניו,
לכרסם את ציפורניו, לחטט באפו,
לעשות העויות בפניו ובגופו ולמצוץ את
בהונו במידה מוגברת. כל הפצרות ההורים
״להתנהג כמו בן־אדם״ ,״להפסיק
את המינהגים האיומים האלה״ ,לא יועילו.
זהו פשוט שלב שהילד הנורמלי חייב
לעברו.
בגיל זה מגיעה לשיא הרטינה הבכיינית
של הילדים. רבות האמהות המאיימות על
ילדיהם :״אם לא תפסיק לדבר כמו בכיין,
אני ארביץ לך!״ אולם הדרך הטובה ביותר
לטיפול בבכיינות זו היא מניעתה. אם
הילד רוטן, משמע שהוא דורש תשומת־לב,
גם אם הוא זוכה בלאו־הכי במידה רבה
של תשומת לב ההורים.
ביקור בגן־ילדים עשוי להקטין את הרטינה
הבכיינית, אך מעל לכל זקוק הילד לסבלנות
מצד הסובבים אותו.
בן השלוש וחצי מ רג ^ לשאול :״אתה
(את) אוהב(ת) אותי?״ או מתלונן :״אתה
(את) לא אוהב(ת) אותי!״ הוא מגלה תבענות
רבה כלפי המבוגרים ולעתים קרובות הוא
מפקד :״אל תסתכל!״ ״אל תדבר!״ ״אל
.תצחק!״ הוא קנאי מאד ודורש את התעניינותם
המוחלטת של המבוגרים.
אולם אם ידוע לך מראש שכל אי־הבטחון
הזה הוא נורמאלי לגיל שלוש וחצי, ייקל
עליך למצוא את הסבלנות ותוספת החיבה
וההבנה להן נזקק הילד.

דיוילשלושוחצי _ שוב חוזר הילד להיות חסר כטחוף
עצמי. הוא עלול להסתגר כתוך עצמו,
למעוד יתר על המידה בהליכתו, למצוץ את אגודלו, למצמץ בעיניו.
במידה שתקטן תשומת־לבך להרגל זה —
כן יחלוף ״ותר מהר• .
בן הארבע הינו חשדני כלפי הוריו, מגלה
יהירות ושחצנות, אפילו איומים בעונשים
חריפים משפיעים עליו אך במעט. המרחק
בין המציאותי לדמיוני הוא קצר מאד לגביו,.
אין הוא בודה מלבו על־מנת לשקר ביודעין,
הוא עושה זאת פשוט כך.
יש ללמוד ליהנות מדמיונו. כמובן שיש
צורך גם בהגבלות ובמידה לא קטנת של
יד חזקה. אך יש לזכור כי יציאתו מגדרו
היא תופעה המד,ווה חלק הכרחי מהתפתחותו.
אפשר להשתמש במעשי־קונדס (טריקים)
והרפתקנויות שונות לגבי הילד, באומרך,
למשל :״בוא נקפוץ על רגל אחת עד
לשולחן האכילה.״ או שאפשר להעמידו
במבחן :״האם תוכל להתפשט ברגע אחד?״
דרך טובה מאד לעזור לבן הארבע להתגבר
על הפחד מפני החושך הוא בכך
שנותנים לילד פנס כים, אותו הוא שם
מתחת לכרו בלילה. עובדת הימצאותו של
הפנס מספיקה לעתים לילד, גם אם אין
הוא משתמש בו אף פעם.

ך״ ילד מתחיל לחזור בו מדרכו ה!
1בלתי־מרוסנת. הוא מנסה להבחין בין
מציאות לימיון ואינו מרבה ול כך להעמיד
פנים כמו בגיל ארבע וחצי. זהו גיל
המשמש קרש־קפיצה לילדים רבים בתחומים

מתנהגים רוב הילדים התנהגות
טובה להפליא. האמהות מתפלאות
בלי הרף, מתגאות :״ממש מלאך.״
תופעה זו טבעית בהחלט.

111

בגיל שש

מצטיין הילד
בתוקפנותו.
כדג•
מקיצוניות מחת הוא לשניה

שותיו, ללא כל סיבה שהיא הנראית לעין.

להיות טוב יותר או להתאכזב כאשר חל
השלב החדש הסוער.

ן * תנהגות כן השש מזכירה את זו
| | של בן השנתיים וחצי. הילד מסוכסך
תמיד ובעל רגשנות תוקפנית .״אני אהרוג
אותך,״ הריהו אחד האיומים החביבים עליו
שהוא משמיעם בשעת כעם.
הוא יכול להתפרץ בפתאומיות, לחבק את
אמו ולומר :״אני אוהב אותו,״ ואילו רגע
לאחר מכן עלול הוא להתפרץ באותה פתאומיות
ולומר :״אני שונא אותך.״
ההתפרצות יכולה להיות תוצאה מהעובדה
הקטנה שאמו העבירה אחד מחפציו לחדר
אחר. האם אינה מהווה עוד את מרכז עולמו
והוא מריק עליה את כל חרונו. בכל דבר
שאיננו בסדר אשמה האם.
התחלת בגרותו של בן השש דוחפת אותו
לעצמאות המתבטאת ב״לא אעשה את זה!
נסי להכריח אותי!״
כבן השנתיים וחצי גם בן השש הוא חסר
גמישות, שלילי ותבעני. מין דבר פעוט כמו
ריבה יכול להפוך אצלו לתאוות־חיים גדולה.
התקוטטות נראית לו טבעית. לעומת זאת
לא טבעיים לגביו שיעורי נגינה.
קשה על בן השש לקבל ביקורת, האשמה
או עונש. הוא מוכרח להיות צודק, מוכרח
לזכות בשבחים, מוכרה לנצח. אם אין הוא
זוכה, כי או יאשים אחרים במירמה תוך
דמעות והטחות. המוזר בדבר הוא שדווקא
בן השש הוא זה הנוטה למעשי מירמה
וגניבה.
כמה מבעיות בני השש נובעות משליחת
הילדים לביודהספר קודם זמנם. החקירות
הראו כי גיל ההליכה לבית־הספר של הילדה
הממוצעת הוא שש שנים תמימות, ושל
הילד הממוצע — קרוב לשבע שנים. נזק רב
עלול להיגרם כתוצאה משליחת הילד לבית־הספר
לפני גילו אך ורק משום שהינו
״כל כך פיקח״ או משום ש״הוא קטן רק
בחודש אחד מהגיל הדרוש.״
ביקור אצלרדופא — לרבות רופא־שיניים —
יהיה מוצלח יותר אם ילך לשם הילד ב־לויית
האב ולא האם. אולם אב מרחיק־ראות
לא ישב בחיבוק־ידיים עד שתיווצר המתיחות
בין הבן לאם, אלא יעשה כמיטב יכולתו׳
מבעוד מועד, כדי להפיגה.

בגיל שבע ־

מסתגר הילד ב־וזוך
עצמו. הוא
מעדיף הרבה יותר להיות לגד, מאשר כהכרה. גיל
זה הוא גם גיל הקליטה וההתכוננות המרוכזת.

בכל דבר, ויהיה אשר יהיה, עוסק בן
השבע בהתמדה עקשנית, למשל: אם הוא
מיטיב ׳ לקרוא בספר הריהו הופך לתולעת-
ספרים. יש לו ימים־טובים וימים־רעים, ימים
שהוא למד הרבה וימים שהוא שוכח הכל.
בן השבע מרבה לדאוג. הוא עסוק מאד
עם עצמו — כיצד נוהגים בו האחרים —
ומרגיש צורך להגן על חפציו בפני אחים או
אחיות צעירים ממנו.
אין לקחת ממנו את מקומו ליד השולחן,
גם לא למען אורח. על ההורים לנהוג במזיגה
של התחשבות בתלונותיו הרבות של
הילד מחד, ואין לקחתן ברצינות יתרה
מאידך (בעיקר יש לבדוק תלונות בדבר
כאב־ראש).

ן* ניגוד לבן השסע הרי הילד בגיל
•*4זה מלא־חיים, תוסס וער. בתקופה זו
המכונה לעתים :״תקופת הנרי השמיני״,
מדבר הילד כשפיו מלא אוכל ובכלל מרבה
הוא באכילה. לא קיים דבר הנראה לו

שמונה איום.־
בגיל
כל כשלץ פעוט נראה לו כדכר
מתמסר הילד לכל מיכצע או מקצוע.

מסובך מדי. לעתים קרובות מעריך הוא
את כושרו יתר־על־המידה ולבטחונו העצמי
אין כל גבול הקשור להגיון.
התפרצות המרץ המלווה את התמסרותו
למבצע חדש גוררת בעקבותיה, לעתים קרובות,
כשלון, ייאוש ואפילו דמעות. אך אין
זה מונע בעד בן השמונה לשוב ולהתחיל
במלוא ההתלהבות בדבר חדש כבר למחרת
היום.
בן השמונה זקוק להשגחה גם בשעה
שהוא מנסה לעשות יותר מדי וגם כשהוא
נכשל בעשייה ושוקע בביקורת־עצמית מופרזת.
אם הוא מתחיל משהו בטוב, אך
מסיים אותו לא כל־כך טוב, ניתן לעזור
לו להיחלץ מר,רגשת כשלון מופרזת על־ידי
ריכוך סיבת הכשלון. יש לתכנן אתו
את עתידו — את אותם הימים בהם יהיה
לאל־ידו להתגבר על מכשולים גדולים יותר.
בן השמונה מוכן ליחסים הדדיים טובים.
מאחר שהוא מעריך גם את מחשבתם של
אנשים אחרים ולא רק את מעשיהם, הרי
ההיצא שלו גדול יותר והוא שואף כמו־כן
לתגובה דומה מצד הבאים עמו במגע.
במיוחד דורש הוא מן האם יחס מבין
וקרוב. למרות שדרישה מוגברת זו עלולה
להכביד על האם העסוקה תמיד, הרי אם
היכולה להיענות לדרישה זו תזכה בתמורה
מלאה.

ף* ן התשע מוסיף ומסתגר יותר
4בתוך עצמו ומעדיף להינתק מחוג המשפחה.
הוא מגלה עצמיות קיצונית, חושב
את עצמו לאיש העולם הגדול וסולד מפני
בעלות עליו. למעשה, נוטה בן התשע הממוצע
להיות מעוניין יותר בחברים מאשר במשפחה.
למרות שהוא מחזר אחרי המבוגרים
בגלל מה שהם עשויים לתת לו (טיולים,
סיורים ושאר עניינים משותפים) הריהו מעוניין
הרבה פחות מאשר לפני־כן ביחס
כשלעצמו.
לכן, חשוב מאד לא לכפות דבר על ילד
בגיל זה. יש לכבד את עצמאותו. אם מניחים
אותו לנפשו ולחוג ידידיו ונוהגים בו כאיש
מבוגר, כפי שהוא נחשב בעיני עצמו, הרי
הוא מוכיח שאפשר לתת בו אמון רב.
בן התשע דואג יותר מבן השמונה. הוא
רוצה ציונים טובים בבית־הספר, דואג שמא
ייכשל ומתערער מאד עקב כשלון וציונים
נמוכים. הוא מתלונן לעתים קרובות כי
שיעורי־הבית ושיעורי בית־הספר קשים מדי,
במיוחד כאשר מוטל עליו לעסוק בדבר שאינו
חביב עליו! עיניו כואבות כשעליו ללמוד,
ידיו כואבות כשעליו לנגן, בטנו כואבת כשעליו
לנקות משהד או לסדר את החדר.
את כל התכונות הללו יש לכבד עד לגבול
מסויים, אך אין לשכוח כי זוהי דרכו של
בן התשע — הימנעות מעבודה בלתי־רצוייה.
בדרך־כלל אין תכונות אלה קשותת אומנם
במיחושים של ממש! אולם כל הטענות, הדאגות
וההתמרדויות הולכות ופוחתות בהדרגה
משמתקרב הילד לגיל השלוו, הבא.

מ 2־104
^ חד הגידים הנעימים ביותר מ-
נקודת־ראות ההורים. הילד מציית בקלות
ורואה בכך אף כבוד לעצמו. שביעות-
רצונו אינה מצטמצמת לגבי הוריו, משפחתו
ומוריו, אלא חובקת עולם ומלואו. בהיותו
שבע־רצון מהחיים מוצא הוא בקלות דרכים
על מנת להנות מהם. הוא חביב ביחסו לאנשים
ומצפה ליחס דומה מצידם אליו.
אין עוד גיל אחרי עשר, שבו יזכו ההורים
לאותה הסכמה מלאה ובלתי מסוייגת לפעולותיהם
ודבריהם כפי שזוכים הם מבנם
או בתם בגיל זה.

ץ יל ההירתעות והקליטה. בהעדיפו
ו ל הי מצא לבדו רוצה הילד בחדר משלו,
בו יוכל למצוא מקלט ולהגן על חפציו.
למרות שהוא נראה לעתים כחרש הריהו
מיטיב לשמוע את אשר הוא רוצה לשמוע.
במגמה להפגין את אי־שביעות רצונו מהחיים
עלולה לעלות בפניו הבעת סלדנות
קבועה. טענתו :״הלואי שאני אמות!״ היא
טיפוסית ואין להתייחס אליה ברצינות.

בגיל עשר -

מגיע הילד לגיל הנראה אידיאלי כעיני הוריו. הוא מובן לציית כקלות
ובטבעיות לבקשותיהם, רואה במילוי אחר הוראות דבר גאוה לעצמו.

ך* סיכום אומרים החוקרים :״הר-
4בה ממה שמכנים רוע בילדים, אינו אלא
חוסר בגרות. זכרו כי יש גם צד טוב לתקופות
הרע. נסו לגלות את הטוב בזמן
שאתם מחליקים על הרע.״
אולם, למרות כל התגליות המדעיות במ״
פונו של גזל, מציינים הרופאים בי הדרישות
היסודיות לאבהות ואמהות מוצלחות לאי
נשתנו מאז ימי אדם וחוה, הלוא הם: התכונות
היקרות של סבלנות, אהבה ושכל־ישר.

במדינה
(הנושך

סעמוד )8

החודש התפרסמו גם מולר וגם קליר כרי-
אקציונרים מובהקים, הזוממים לכרות לחם
מפי פועלי הארץ כולה. גרם לכך תהליך
מסובך.
סטאלינגראד כטקסטיל. כאשר פג
תוקפם של החוזים הארציים הישנים בתע־שיה,
דרשה ההסתדרות בכל ענף עליה של
מ־ 7עד 23 אחוזים בשכר היסוד, נוסף על
העליה השיגרתית של תוספת־היוקר אחת
לשלושה חדשים. התאחדות־בעלי״התעשיזז
סירבה לנהל משא־ומתן בכל ענף לחוד, חי*
שה לנהל דיון מרוכז ואחיד.
אולם ההתאחדות לא היתד, מעולם כוח
לוחם. החלה להיסוג עוד לפני שירתה את
הפגז הראשון. ברוב הענפים הוענקה מיד
עליה של 87 כשדרשו הפועלים העלאה
זו גם עבור החודשים שעברו, נסוגה ההתאחדות
שוב, הסכימה לשלם כארבעה מליון
לירות, אחרי שהממשלה הבטיחה אשראי
מתאים.
רק ענף אחד לא נטש את עמדתו, נשאר
בודד ומנותק כצבאו של פון־פאולום בם-
טאלינגראד. היד, זה ענף הטקסטיל.
הצרכן לא שילם. בימים עברו לא
היה איכפת למפעלי הטקסטיל לשלם העלאה.
הם היו מסכימים עם הפועלים על עלית־שכר,
מעלים מיד את מחיר מוצריהם. הצרכן
היה משלם, והדבר היה כדאי גם ל תוצרת תיאטרון
דו־רה־מי

דוב?

אולם ק. שבתאי לא נואש. הוסיף הוא:
״את האמת אגיד, ניגשתי למסכת שטסנר
תוך אי־רצון כלפיו. כל העסק הזה עם
עורך־הדין הקומוניסטי ועם חעולם חזה,
כל הצעקה שהקים סביבו, לא נעמה לחכי.״
אולם לא זאת הטענה העיקרית. זו כלולה
במשפט שבא אחרי כן, ושהוא אולי מיוחד
במינו בארץ של קיבוץ־הגלויות וקליטת־ד,עליה.
:ונוסף לכך, שאלתי את עצמי—
איש מכס, שעבד במכס רומני, יהיה צדיק
כה גמור!?״

היסטוריה
לי ד תו ש ר אצייר
רק מייסדי אצ״ל עצמם יכולים לענות על
השאלה עסופת־המסתורין: איך ומתי נולד
אצ״ל? אלא שמספר התשובות כמספר המייסדים.
לדעתו
של משד, רוזנברג, בעל בית־חרו־שת
למכונות דפוס בתל־אביב, יש לחפש
את ד,שרשים בקורס מדריכים של בית״ר,
שהוקם על־ידי רב־חובל ירמיהו (.אירמה״)
הלפרן, בשנת .1928 במאורעות 1929 פעל
קורס זה כיחידה עצמאית, לפקודת עירית
תל־אביב, קיבל לידיו את הגנת הגזרה מול
כפר סומייל. יחידה זו מנתה 26 איש, ואחד
מהם נהרג 26 .רובים נקנו מבדואים.
כעבור זמן הצטרף אחד מראשי ארגון

בעי׳מ

ואד

אולם ״רמה״
רמת גן

מתכבד להודיע לקהל הנכבד שהצליח
לרכוש את הזכויות להציג בארץ
את המחזההמפורסם שזכה
להצלחה גדולה בכל בירות העולם
בכל ערב ב־830
בימי רביעי
הצגות יומיות
ב־430

אבא שדי

ץ*ו 011

הצגת בכורה ארצית במוצ״ש 7.7.56
ב־8.30

כרטיסים! אלנבי 94 במרתף, טל ,6545 .ברטים אלנבי ,31 בידור
ארלוזורוב 68 וברמת־גן — רכניץ.

כאב

ואש

א״ /ככדור״

לתלמידות כתי־דן ספך
ולמ בו ג רו ת ! !
ב־ 8ליולי מתחיל קורס לימי החופש.
בזמן החופש תלמדו תפירה
וגזירה בשיטות החדישות ביותר

בי־ סלת פי ר ה וגזי ר ה

ליאונודה

(1113 מיז
חנאב

תל־אביב
(ע״י גן החיות)
באותו זמן מתחיל קורם לגזירה
ומודליזציה לתופרות, לקונפקצ־יונרים
ולמתקדמות.
שיסה אמריקאית ופריזאית
חדישה.
הרש מהז
יום יום׳ גד 9בבקר עי 8בערב
אוטובוסים!
64—62—61—22—13—7—6—5

מפקד רוזנברג כמיפקד אצ״ל ()1937
.איזו מין עדות היא זו?״

תעשיינים, שרווחיה,ם גדלו יחד עם ההוצאות.
אולם לאחרונה ירד משבר על הענף. הצרכנים
סרבו פשוט לקנות. החנויות הגדולות
ביותר ברחוב אלגבי, תל״אביב, נסגרו.
האחרות היו ריקות למחצה. עליה נוספת
של השכר (והמחיר) יכלה לשבור את גב
גמל־הבד.
בחפזון רב הוכן המשלט להגנה היקפית.
מולר, גדול תעשייני הטקסטיל, שאינו חבר
ההתאחדות בגלל היותו מתקדם מדי, הצטרף
למחנה הלוחם, הפך לדוברו, דרש
בנאום סנסציוני את ביטול כל תוססתיד,יוקר.
קליר, שהפך בינתיים יושב־ראש ועדת־העבודה
של ההתאחדות, הבטיח את האגף.
השביתה הראשונה הוכחה במטוויד, קטנה
בפתודתקוה, נענתה מיד בהשבתת כל אלף
פועלי ענף המטויות בארץ. כשפרצה שביתה
שניה, בענף־האח של טווית חוטי צמר,
נסוגה ההסתדרות, טענה שהשביתה לא הוכרזה
בהסכמתה• אולם בעלי־ד,תעשיר, התכוננו
להשבית את כל ענף הטכסטיל, ללחום
עד הנשימה האחרונה.
מנהיגי ההסתדרות לא נבהלו. הם ידעו
כי לתעשיינים בארץ יש תמיד נשימה קצרה.

מדוע לא נרשמו ילדיך לכית:חססר התיכוני?
הורי התלמידים שמפאת קשיים כספיים לא הצליחו לרשום את ילדיהם
לביודהספר התיכוני׳ מתבקשים לשלוח מכתב אל ״א. ב.״ ,ת. ד.
,2356ת״א, ובו יציינו את מצב המשפחה (מספר הילדים, ארץ מוצא,
מספר המפרנסים, משכורתם החדשית וכו ,),מצבם הכספי, המאמצים
להכניס את ילדיהם לבית־הספר התיכוני ומדוע לא הצליחו מאמצים
אלת החומר מיועד להכנת מסע שמטרתו ״חנוך תיכוני לכל ילדינו״

פר ש ת שטטנר
נו סףלפר
כמעט כל אדם חשוב במדינה כבר אמר
את דעתו על פרשת מרדכי שסטנר. השבוע
הגיע תורו של סופר דבר שבתאי (״ק.
שבתאי״) קלוגמן, עולה חדש מפולין בן .58
הוא הקדיש לשטטנר שני מאמרים ארוכים
כאורך הדבר, נאלץ להודות כי כמעט בכל
הנקודות המעשיות צדק שסטנר בהחלט.

ההגנה, אברהם תהומי, לארגון זה, שנקרא
עתה. ארגון הימני״ .תהומי קיבל על עצמו
את הפיקוד, הרחיב את הארגון, העביר לארץ
כמויות חשובות של נשק קל, בגלילים
של מכונות־דפוס. כך הגיעו לארץ, בץ השאר,
התת־מקלעים הסיניים הראשונים.
יריות על הרכבת. בראש הארגון
הימני עמד ועד ציבורי לא־רביזיוניססי, שבראשו
עמדו מאיר גרוסמן (שפרש קודם
לכן ממפלגת ז׳בוטינסקי ופתח מפלגה עצמאית
משלו) והרב מאיר ברלין. אולם כשפרצו
מאורעות 1936 גסה ועד זה לאיחוד
כוחות הישוב בארגון הגנה אחד, הכפוף
למוסדות הסוכנות.
באותם הימים שבר הארגון בפעם הראשונה
את ה״הבלגה״ .הוא ירה על הרכבת
שעברה דרך תל־אביב ליפו, מתוכה חיו
הערבים נוהגים לירות תוך כדי נסיעד, לעבר
תושבי תל־אביב. הוא פגע גם בפקידות
ערביות שעבדו בתל־אביב, אחת שהערבים
הרגו שתי אחיות יהודיות בביודחולים
יפואי.
פעולות אלה לא מצאו זזן בעיני תהומי.
המפקדה החליטה, בהשפעתו, להצטרף להגנה
ה״שמאלית״ .אולם משה רוזנברג, שהיה
גם הוא חבר המפקדה, פקד על נאמניו׳
ברובם בית״רים, להפר פקודה זו.
הארגון הימני התפלג, תהומי עבר להגנה*
ואילו רוב החברים נשארו בארגון שהיה
עתה כולו רביזיוניסטי.
• שנקראה מאז, בל שון־המח תר ת של אצ״ל,
בשם. ש.ד.״ .פירו ש רא שי־התבות חיה
״ שמונה־ע שר דרקס״ ,על־שם שמונח־ע שר
המפקדים שעברו יהד עם תהונזי להגנה.

כתוצאה רהפילוג קמה כארגון הימני
מפקדה חדשה. רוזנברג עצמו עמד בראשה,
ושאר חבריה היו רות רוזיאל, אהרון חייכ־מן׳
חנוך ססרליץ ואברהם שטרן. ארגון
זה הוא שהחליט לקרוא לעצמו בשם ״הארגון
הצבאי הלאומי׳׳.
כעבור זמן, החליט מרכז המפלגה הרביזיוניסטי
למסור אח הפיקת לקצין שעלה
מסין, רוברם ביקסר, ואילו רוזנברג נשאר
בתפקיד ראש המפקדה•.
חצחרח בשכועה. עדות זו של רד
זגברגי שפורסמה לפני חודשיים בחוברת
פרסומים של מכון דבוטינסקי, יכלה להיחשב
בעתת בעל־הדבר. אולם השבוע נתקבלה
דעה שונה אזלוסץ מפי אדם מוסמך
אחר: אברהם תהומי עצמו, השוהה עתה ב־קאליפורגיה•
תהומי,
איש הגנה וותיק, שהשתתף בשעתו
יחד עם רחל ינאית (כיום אשת הנשיא)
בתכנון הריגת פרופסור האוניברסיטה דה־האז,
שנחשד בבגידה בציונות, הביע את
מ תו במכתב פרטי, בלשון שאינה משתמעת
לשחי פנים•
כתב תהומי :״איזה מין עדות היא זו?
מיהו משה רוזנברג? לו הוא היה פרופסור
(יוסף) קלאוזנר׳ הייתי מבץ, אבל משה היה
חייל ולא היסטוריון׳׳.
הוסיף תהומי, ברמזו כי השם ״ארגון
צבאי לאומי׳׳ נתקבל עוד. בימיו, :משה
רוזנברג אף פעם לא היה חבר המפקדה
הראשית של הארגון הצבאי הלאומי בשנים
שאגי הייתי חבר ב ו וזאת אני יכול
להעיד בשבועי*-

אילת
קהירת קדו שי
שש שנים לאחר כיבושה של אילת, החלים
משרד הדתות כי גם לקצה הדרומי של
המדינה מגיע רב משלו. הוא שלח את
אליהו קנדל, צעיר ( )32 עולה רומניה.
אך איש לא אמר לרב הצעיר כי ימצא
מתחרה במקום כהונתו החדש• המתחרה:
יוסף שלום 62 הספר המקומי ובעל
זכיון מכירת האלמוגים, שעסק בשעות הפנאי
גם כחזן, מוהל ומורה הלכה.

כמה שבועות הושגה פשרה: משרד הדתות
ישלם מדי חודש 20ל*י ליוסף׳ כדמי
שתיקה.
אלא שהסכם השתיקה לא חל, כנראה,
על שתי נשותיו החוקיות של הפיגארו ה־אילתי.
הן ארבו מדי יום לרב הצעיר, מיררו
את חייו על שגזל ממשה לחמן, את
מקור פרנסתו וכבודו. שמועות מחרות החלו
מתפשטות, כאילו אוכל הרב אליהו
קנדל טריפה וכי ספר התורה שהכניס
לבית־הכנמת המקומי היה פסול.
אץמתנדפים. הרב החלים לעזוב.
משרד הדתות ניסה לפייסו, הודיע כי הקציב
22 אלף ל״י לבית־הכנסת החדש ו״6000
ל*י למקווה. לשווא: הרב קנדל לא יכול
היד, לשאת יותר את הרכילות ואווירת הלעג
בעיירה הנידחות
דבר אחד בלבד הניא אותו מביצוע החלטתו
מיד: משרד הדתות לא יכול היה
להבטיח לו מקום פרנסה אחר, כל עוד
לא ימצא רב שיחליפו באילת — דבר שנתברר
כחסר־סיכויים כמעט, מאחר ששום
רב לא הסכים לגלות לעיר המירה•
השבוע, נראה היה כי בית״הכגסת והמקווה
יעברו, תוך זמן קצר לאחר גמירתם
על־ידי סולל־בונח, לבעלותו הרוחנית של
הספר בעל שתי הנשים והשלום המסוייג
יחזור על קנו בק*ק• אילת•
עולים 1וו דההסקר
מי אחראי לקליטת העולים החדשים?
בדרך כלל, שאלה זו אינה מתעוררת. כי
אחרי עשרות שנים של עליה המונית, פועלים
מוסדות הקליטה השונים כמכונה משופשפת
היסב. אולם מדי פעם נתפס ייצור
אומלל בין שיני המכונה ואז מעביר כל
מוסד את האחריות לאחר. בזה הוא סיפורה
של לאה דהאן ,19 ,ילידת קזאבלנקר״ מרוקו.
אין
כל צורך להיות רופא כדי לראות כי
לאה דהאן מפגרת בשכלה. בכל זאת עברה
הצעירה בת ה־ 19 את הבחינה הרפואית של
הסוכנות בקזאבלאנקה, אושרה כמתאימה
לתנאיה הבררניים של העליה הסלקטיבית לישראל.

עולח
דהאן. ישנח כתא טלפון כצפת
״מי אנחנו?״
תמורת שירותיו הקדושים קיבל יוסף
שלום, בעל זקן התייש שעלה מסרס ואינו
מדבר עברית. משכורת חודשית של 60 לירות
ממשרד הדתות. גם על זה איש לא
אמר דבר לרב החדש.
טרפח וספר פסול. הציבור הדתי
הקסן באילת קיבל את הרב קנדל בכבוד
הראה לו. שבועות אחדים לפני כן, נעצר
הרב״הספר כחשוד בבעילת שתי ילדותיו
הקסנות ( 10ו־ )8וכל הדתיים נכספו לפתיחת
הדף החדש בספרי הקודש באילת.
אך יוסף עצמו סבר אחרת. הוא סירב
להניח לקנדל לרשת את מקומו, כל
עוד לא ישלם לו מכיסו פיצויים חודשיים
בגובה המשכורת שקיבל עד כה. קנ־דל
הפנה את הבקשה לירושלים וכעבור
* למעשה סולק רוזנברג כתוצאה סקנוניח
שנרקמח נגדו בחוגי המפלגה, שהעלילו
עליו באילו פרק מן הארץ בשעת הפעולות,
אף שחיא עצמה פקדה עליו לצאת.
חעולם חזח 977

אביה ישראל, סוחר אמיד, הביא את לאה
ואת אחיה אלברט, מבוגר ממנה בשנתיים
ואף הוא מפגר בשכלו, אל משרד הסוכנות.
הוא שמח להפטר מן העול הנורא, הבטיח
לפקידים כי גם הוא יעלה בקרוב עם הוגו
לישראל. כעבור שלושה שבועות, הגיעו
שני האחים למחנה שער״העליח בחיפה —
לצערם של פקידי המחנה.
חעולח גר[לטח. לאה עמדה באותם
הימים בחודשים האחרונים של הריונה. גם
עובדה זו נעלמה משום מה מעיניהם של
אותם רופאים שבדקוה בטרם הורשתה לעלות.
היא צורפה מיד לרשימת המקרים
הסוציאליים.
כאשר יצאה בתה לאויר העולם, קמה
לאה לחנקה .״הוא ילד רע *,התייפחה .״הוא
בא בלילה ועשה לי הרבה כאבים.״ הפעוטה
ניתנה לאימוץ.
באמצעות מחלקת הקליטה של הסוכנות,
• קתילת קדושים.

׳ 01 סריון ה ״ צו ד
בהתחלה חיו 52 שבתות.
אחר־בן חוציא משח את בני ישראל ממצרים, ונוספו 9סזז וסוכות ועת נסח.
אחר־נך נבוכדנצאר חוציא את בני־ישראל מארץ ישראל ונוספו נסח ימי אבל,
זברון, חרדה, בוננות ועמידה בשפר.
אחו״נך הרצל החזיר את חיהודיס שוב פעס לארץ לו יוס חלדנגרס,
ים ההדדסזעית הגנה והעמוקה. יום המצור ויום פ ר יוס חספר חלבן
ויוס השבת השחורח, ארבעים הימים של מוסה דאג ו פ ^ ^ן״ .רו
;.ימיס.
אחר־כך קמה המדינח. כאילו מאליהם נוצרו יוס הפקיד חממשלתי ויום הפקיד
הבכיר, יום חפובד ויום המעביד, יום המנהל ויום התלמיד, יום חאס דוס הילד,
יום מנן־דוד־אדום ויום סגן־דודיירוק, יום קרן־חצבי־לישראל ויום מפפדחכייס.
כולם מסמלים את דרבנו הקשח ופקובת החתחתים מאז ועד חלום.
אחריכך, בשביל שיהיה סדר, קבעו שבועיים קבועים בשנה לשביתת־מורים ופוד
שבועיים קבועים לשביתודתחבורח. רק אלה שחיו באותו זמן בחופש או במילואים
יכולים לשבות בזמן אחר.
אז כנה נשאר יום עבודה יחידי במשך השנה. בצדק גמור הכריזו עליו כיום
פריון הייצור, וקבעו שבתון כללי ופצרתיעס.
הועברה האם לקיבוצים שונים, בתקווה לשקמה
בחברה של מפגרים. ללא תועלת:
היא סולקה מכל מקום, לאחר ימים ספורים
בלבד. לבסוף הגיעה לקיבוץ גינוסר. שם
הצליחה להשאר חודש ימים, עד אשר הופיע
צעיר בן־עירה שהבטיח לה נישואין,
בתנאי שתעבור לגור עמו בצפת.
לאה עשתה כרצון מאהבה, עברה לצפת.
אחריות הסוכנות עבורה תמה! העולה החדשה
נקלטה. כעבור חודשים, שוב הרתה
הצעירה, ללא נישואין. מאהבה הסתלק, לא
טרח להשאיר אחריו כל כתובת חדשה. לאה
עברה לגור ברחובות צפת.
סניה לסוכנות. כרסה בין שיניח וערומה
למחצה, התגוללה לאה בחוצות העיר.
משהגיעה שעתה ללדת, העבירוה יהודים
רחמנים לבית־החולים, שם ילדה בן.
שוב חזרה לאה לשוסט ברחובות. עתה
היתד, אחריותם של מוסדותיה הממלכתיים
של המדינה. לשכת הסעד המקומית ניסתה
לשקמה בבתים פרסיים, אך שום משפחה
לא הסכימה לקבלה. בפברואר השנה הועברה
לבית־החולים לחולי־רוח בעכו, על מנת
שתיקבע האפשרות להחזקתה במוסד זד״
״פיגור שכלי חמור. אינה מסכנת את שלום
הציבור,״ קבע סגן מנהל בית־החולים ופסק:
איני רואה מקום לאישפוזה בבית חולי רוח
או במוסד סגור.״
גורלה של לאה נקבע: אישפוז ברחוב.
כאן נתעוררה בלב פקידי לשכת הסעד הצפתית
השאלה: מדוע יהיו הם האחראים
לעולה חדשה? הם פנו לסוכנות! זו מיהרה
להשיב כי לא מצאה כל רישום שיעיד כי
אמנם הועלתה הצעירה הדבילית על״ידה.
הפקידים פתחו בחקיחת, בלשו ולבסוף
גילו תעודת עולה שניתנה ללאה דהאן במחנה
העליה בקזאבלנקה. מצמידים במיסמך
זד״ פנו שוב לסוכנות הפעם לא הזדרזו
פקידיה /ענות.
בינתיים, המשיכה לאה להתגולל ברחובות
צפת, ישבה שעות ארוכות על מדרגות לשכת
הסעד ולעת ערב, בגבור הקור הגלילי,
התכווצה לישון על רצפת תא הטלפון הציבורי.
מה אפשר היה לעשות לה? אפילו המשטרה
לא הסכימה לעצרה באשמת שוטטות,
גם היא טענה שאינה אחראית לה.

רפואה
סחד מוו ת
משד -ליברמן, גוץ, בעל שיער שיבה, פועל
בנץ ותיק, פחד פחד מוות סן יהיה
סופו כסוף שני אחיו, שמתו מסרטן. על כן,
כאשר חש במיחושים, פנה מיד למרפאה
המרכזית של קופודחולים, בסניף זמנהוף,
תל־אביב•
הרופאים והאחיות עמוסי־העבודה חשבוהו
לסתם טרדן, אחד החולים המדומים הצובאים
בעשרותיד-ם במסדרוני המרפאות.
רופאו של משה בדק אותו, לא מצא בו
דבר. משה, שכאביו לא הרסו ממנו, דרש
כי יישלח לבדיקה יסודית יותר בבית־חולינצ
אך הרופא היה בטוח באבחנתו, דחה את
משה בהתמדה .״אין לך שום דבר,״ לעג
לו .״אתה יותר בריא ממני.״

מכתכלמערכת. לפני מספר חודשים,
קרא משה מאמר בבטאון קופת־חולים איתנים,
על הרפואה המונעת. הוא הריץ מיד
מכתב למערכת, הביע את חששו כי חינו
חולה סרטן. בהתאם לכתוב במאמר הנאור,
דרש להישלח לבדיקה יסודית. הוא לא קיבל
תש ובד״
לבסוף, כאשר גברו כאביו של הפועל
הוותיק ער לבלי נשוא, הצליח להתקבל ל-
בית־החולים. הוא שכב שם שבועיים בלבד
— מת מגידול שהיה כנראה סרטני.
מאז עברו חמישה חודשים. אולם פגעי
הזמן, ששמו קץ בבן־התמותה הפשוט משה
ליברמן, לא פגעו באיתנים כעורכי איתנים.
השבוע פירסם ד״ר נחום מילר, מחבר אותו
מאמר על הרפואה המונעת, את תשובתו
המלומדת למכתב שנשלח בשעתו על״ידי
הקורא ליברמן.
״אם התיחס הרופא לדרישתך בלעג׳׳ כתב
הדוקטור ,״עשה זאת לא מתוך טינה או
לעג לשמו, כי אם מתוך הנחה שבכך ייטיב
לשכנע אותך שאין כל יסוד לפחדך.״
הפעם לא נשלח כל מכתב תשובה למערכת.

רכי אדם
אי חוד חלבבות
בגיל 15״ הבינה ריסה עזר כי עליה לפעול
מהר אם איננה חצה להשאר חוקה
זקנה. היא פנתה ליוסף ליבר, שדכן תל*
אביבי מפורסם, המנהל מזה 27 שנים את
הרומאנים של הלבבות הבודדים. חסה שילמה
עשר לירות דמי חשום, הבטיחה להוסיף
עוד ,200 לכשיימצא הגבר שיובילה
לחוסר״
חצי שנה ביקרה חסה במשרדו של ליבר.
אך בחיר לבה בושש להופיע.
אולם מד, שלא עשה השדכן, עשה הגורל.
באותו זמן שריטה ביקשה חתן, חתם יצחק
שינקין, מהנדס מבוסם בן ,50 על התחייבות
לשלם לשדכן ליבר 200ל״י עכור
שידוך הגון (אצל ליבר כל השידוכים הגונים)
ועוד 2מהנידוניה שיקבל מאשתו,
באם תעלה זו על 2000ל׳׳י.
כוס גזת וחתן. כבכל עסק מסוג זה,
שמר ליבר על סודיות מוחלטת. על כן
לא נפגשו חטה והמהנדס בבית השדכן.
ליבר פשוט רשם אותם בשתי סידרות שונות
של לקוחות, לא חלם להפגיש*
עד אשד התערב הגורל. חטה יצאה יזם
אחד מראיון חסר תוצאות בבית ליבר, עמדה
לשתות כוס גזוז בקיוסק הסמוך. כך
ראתה את יצחק יוצא מאותו בי* חץ
האהבה פגע בשני הלבבות ממבט ראשץ.
השניים התחתנו.
אילו הצטמצם תפקידו של יוסף ליבר
בצד הלבבי בלבד, היד, בוודאי משתתף בשמחת
החופד״ אלא שלאיחוד חלבבות יש
גם צד עסקי. ליבר הגיש משפט, תבע
באמצעות עורך־הדין נעמי טריסקר 400ל״י
מהזוג המאושר, תמורת חלקו באידיליד״
הזוג סירב בכל תוקף — לאו דווקא בגלל
הכסף, כי אם בכדי שיוכלו לומר כי לא
נפגשו אצל שדכן.

הנסיעה באוטובוס היא מצרך חיוני לכל אזרח בארץ. כמו
ככר הלחם היומית או הביצה. או אם לקחת דוגמה משירותי
הקשר הממשלתיים -כמו השיחה הטלפונית והמכתב. אם
נבדוק את המצרכים החיוניים האלה, נראה כי במחיריהם
משך חמש השנים האחרונות חל שינוי ניכר מאד. מחיר
כיכר הלחם השחורה, הסטנדרטית, עלה פי ארבע ויותר.
וזה למרות הסובסידיה הממשלתית הניכרת. מחיר השיחה

יוני

סי ח ה
כרטיס נסיעה

הטלפונית התיקר כמעט באותה מידה -פי ארבע בדיוק.
ומה קרה למצרך החיוני, ששמו כרטיס הנסיעה? מחירו
עלה במינימום האפשרי. הוא אפילו לא השיג את ההת-
יקרות שחלה על משלוח מכתב, אחד השירותים שעל מחירו
הזול מקפידים השלטונות באופן מיוחד. כי העובדה היא
שכאז, כן עתה, נשאר כרטיס הנסיעה באוטובוסים של
השירות הציבורי, המצרך החיוני׳ הזול ביותר בין המצרכים.
דך 3י
תוספת באחוזים

1956

1 9 2

פרוטה

פרוטה

120

פרוטה

פרוטה

פרוטה

פרוטה

120

פרוטה

פרוטה

פרוטה

פרוטה

1 6 6 70

1 6 7 0/

3 0 0

1 5 0בי בי

...וה שד לא הכל, דאה בעמוד גמור

רדיו
הנהלה
ה שדרן גג ס בי די ה
השעה היתד 1.45 .בלילה׳ כשצילצול טלפון
חד העיר משנתו את עורך המדור
הספרדי של קול ציון לגולה, אליעזר שמו־אלי.
מסתבר כי בשעה זו, בה היה צריך
להתחיל לפי התוכנית שידור המדור, לא
הופיע משום־מה הקריין. הטכנאים אובדי־העצות
התקשרו בייאושם עם שמואלי, עורך
התוכנית בכבודו ובעצמו.
שמואלי לא היה לעזר רב- .מה אפשר
לעשות?״ אמר לטכנאי .״פתח את השידור
ונגן תקליטים.״
״אולי תבוא אתה בעצמך ותשמיע לפחות
הודעת פתיחה?״ שאל הטכנאי.
ההצעה לא התקבלה על דעת שמואלי,
ומסיבה טובה מאד. כי תוך כדי עריכת המדור
הספרדי של קול ציון לגולה (במשכורת מ־לאה)
,הספיק אומנם שמואלי לנהל גם את
בית־ספר־ערב למל בירושלים (במשכורת
מלאה) ותוך כדי כך למד גם באוניברסיטה
העברית כסטודנט־מן־המניין. אין פלא איפוא
שלעורך המדור הספרדי לא היה פנאי ללמוד
ספרדית. הוא פשוט לא ידע את שפת
התכנית שהוא אחראי לה.
השבוע, לאחר ששמואלי, הנשוי לאחת הנשים
העשירות ביותר בירושלים, בת משפחת
חסידוף, זכה נוסף לכל השאר בססי־פנדיה
שמנה להשתלמות בארה״ב, החליט
האיש להעביר את זכות עריכת־המדור
הספרדי לבן המשפחה, הקרוב ביותר, כנהוג
במשפחות פיאודוליות מאז ומתמיד.
כך נתמנתה לעריכת המדור הספרדי אחותו,
רחל שמואלי. ההכשרה היחידה שלה
לתפקיד זה — גם היא, כאחיה, איננה יודעת
ספרדית.
תוכניות חינוך הנו ע ר
במצב בלתי נעים לחלוטין, הועמדו בשבת
שעברה אלפי אבות ואמהות, שלמשמע מלותיה
הראשונות של תוכנית האולפן למדע
ששודרה בשעה ,5.45 מהרו אל המקלט,
סגרוהו מיד.
היתד, זו אחת מתוצאות השינויים בזמני
השידור, שהוכנסו לאחרונה על־ידי הנהלת
קול ישראל. התוכנית, שזכתה עד כה למאזינים
בודדים, הועברה דווקא ליום ושעה
בהם מאזינים יותר מן המקובל. ההרצאה
ששודרה באותה שבת: חיי המיז של הילד
— הרצאתו של הד״ר משר, ודלף.
״אמא׳ מה זה אונניד?,״ שאל ילד בן 4
את אמו .״תשאל את האיש שברדיו,״ השיבה
האם.

שדרגים
חלכצ בי א ד *
בנימין צביאלי, איש צעיר׳ ממושקף ו•
שחור־זקן, נתקבל לקול ישראל לפני חמש
שנים, על־מנת להנעים את זמנם של האד
רחים בפרקי־חזנות ושאר ירקות של הווי
מסורתי. אולם נפשו של צביאלי, שעבד
בתחנה התל־אביבית, יצאה דווקא לאוהלה
של תורה באוניברסיטה העברית בירושלים.
לפיכך נזכר צביאלי בכלל התנכ״י ״אחוז
בזה וגם מזה אל תניח ידך.״ אחד מתפקידיו
היד, להקליט את הפרשנות לפסוקי היום
בתנ״ך, מפיהם של מלומדים כד״ר פייבל
מלצר, ד״ר שאול אש ושלום קושינסקי.
כרגיל מוזמנים הפרשנים לאולפן כדי להקליט
סידרה של פירושים למשך חודש שלם.
אולם מאז נכנם יצר־ר,לימוד בצביאלי, נשתנה
הסדר.
הפרשנים הוזמנו אחד אחד לאולפן הירושלמי,
כדי להקליט שיחה אחר שיחה. בעת
ובעונה אחת, החל צביאלי לפקח אישית
על ההקלטה, עלה לירושלים לשלושה ימים
בשבוע, כדי להיות בטוח שהכל יבוצע
בסדר.
מאחר שהקלטה כזאת לא נמשכה יותר
מרבע שעה בדרך כלל, היה צביאלי מנצל
את שארית היום כ ד לסור לשיעוריו באוניברסיטה.
חבל היה לבזבז זמן יקר, שהמדינה
כבר שילמה בעדו את דמי־הנסיעה
והוצאות האש״ל.
הקול, קול עשיו. השבוע החליט צבי־אלי
שלמד כבר די הצורך, והגיעה שעתו
ללמד אחרים. הוא ארז את חפציו, יצא לאנגליה
בשליחות של הוראה מטעם מפלגתו,
העולם הזה

הפועל־המזרחי. הפרט היחיד שפגם בשמחתו
היתד, העובדה כי אין באנגליה שום
פרשני תנ״ך בולטים, שהקלטת דבריהם תצדיק
את נסיעתו על חשבון המדינה.
מפלגת הפועל־המזרחי, השליטה היחידה
על המדור להווי מסורתי, החליטה למנות
במקומו את מנהל דפוס הצופה, ברוך שיין,
אדם המבין ברדיו לא יותר אבל גם לא
פחות מצביאלי עצמו. מאחר ששיין הוא
בעל קול רוטט, שאינו מתאים לשידור,
יסייע בגרונו הקריין יוסף טרגין, הרחוק
מהפועל־ד,מזרחי כרחוק מזרח ממערב.
הידיים שיערכו מעתה את התוכניות הדתיות
יהיו איפוא ידי יעקוב, אבל הקול
יהיה — קול עשיו.

החי
חג השיסרוי
ף* ראש ״ חעץ, השתחרר סעדת־ ,לוי
! מ ש שה חודשי מאסר על הכאת אשתו
לאחר שהשתכר, חור לביתו, השתכר מחדש,
היכה את אשתו, נעצר, הצטדק:
״רציתי לחוג כמו שצריך את שמחת
השיחרור שלי.״

הנסיעה הזורה
ביותר בעורם
כרטיס הנסיעה באוטובוס הציבו * ו א לא רק
המצרך החיוני הזול ביותר ב א זרבה יותר
מזה. הוא גם כרטיס הנסיעה הזו ^ *1תר בעולם.
אם כי האנגלים משלמים בפאנים והצרפתים
בפרנקים, הרי הם משלמים הרבה יותר מהישראלי•
כרטיס נסיעה באנגליה או בצרפת, למשל,
עולה פי ארבע מאשר עבור כרטיס נסיעה בארץ.

13 היד הכרטיס

נשק מגן
ך• דמשק, ביקשה הנהלת האוניברסיטה
1משר הפנים לשלול מן הסטודנטים את
רשיונותיהם לשאת נשק מאחר שהם השתמשו
בנשק כדי להשפיע על המורים להעניק
להם ציונים טובים יותר.

עבודת מחקר

200

ףתל ״ א בי ב, צילצל אליהו דהן למשטרה
הודיע על גנבים שהתפרצו לדירתו,
הסביר לניידת שהופיעה כי תלונתו היתד,
בדויה וכי רצה רק לראות כמה זמן יקח
לה להגיע למקום, נעצר, הואשם בהפרעה
למשטרה.

פרוטה

הוראות הרופא

ך מחנה־דוד, עצרה המשטרה את מז־כיר
קופת־חולים, בעקבות תלונה של
צעירה בת ,18 כי הוא הציג את עצמו
כרופא, הורה לה להתפשט, בדק אותה
בדיקה יסודית.

190

מידה שווה
ך* חיפה, היכתה שולמית ברון את בעלה
* 1יוסף כאשר חזר הביתה והודיע כי
פוטר מעבודתו, נסעה לאחר מכן למקום
עבודתו של בעלה, היכתה את מנהל העבודה,
שפיטר את בעלה.

פרוטה

ראיית הנולד
ףרמלה, הסיע דוד חנניה את אשת
1השכן במכוניתו לבית־החולים ליולדות
ביפו, גילה בשובו הביתה כי אשתו הוא
הוסעה על־ידי שכנים לאותו בית־חולים
ליולדות, משבאה שעתה ללדת ולא היה איש
לידה.

שנאה עיוורת
ךתל ־ א כי ב, נעצר נער שגנב ממתקים
! מתוך קיוסק באמצע היום, הסביר
לקצין המבחן :״זה היה סתם בשביל קייף,
אני אפילו שונא שוקלדה״.

או־ססריה
110 פרוטה

אמצעי״מניעה
ך• תל׳אכיב, לאחר שלקוחה מבוהלת
1חזרה לחנות תכשיטים בה ביקרה קודם
לכן, שאלה אם לא השאירה שם בטעות את
ארנקה, אישר המוכר כי הארנק נלקח על־ידו,
אך הסכים להחזירו רק בתנאי שחלקו־חד,
תחזיר את צמיד־הכסף שגנבה מעל
הדלפק.

כקורת עצמית
ו א ירושלים, נכנס מפקח־עירוני לאוטו!
בוס ציבורי, רשם דו״ח על מצב הנקיון
הגרוע, גילה אחר־כך כי כתמי־הזפת באוטובוס
באו מנעליו הוא.
50 פרוטה 1דבד

קולמע

ע;ד עז־לילל זהב 1 1 0

סרטים

האס. הבת ורוח החופווו
פרי קיץ (סס.פ.ס ,.צרפת) ,מביאה ד ר
לייט (אצ׳יקה שורו) לאמה( ,אדוויג׳ פייר),
בדמות ממזר קטן, אותו קטפה מעץ הדעת,
בעזרתה הפעילה של האם.
הקומדיה הצרפתית מליאת הדקות, נסבה
על אב ואם החיים בנפרד אך אינם מתגרשים
בגלל הבת. האם נותנת חינוך ליברלי,
או ליתר דיוק, אי חינוך, לבתה, פרחחית
קטנה העורכת נשפיות ומתנשקת, מרוב שעמום,
עם הזר הראשון הנקלע על דרכה,
מבא לדעת את שמו.
נכנס למסגרת האב, העומד בפני קריירה
פוליטית חשובה והתובע מן האם לרסן את
הבת. היא עושה זאת בדמות מחנכת זקנה
הנותנת לה ״להשתחרר׳* .התוצאה: ז׳וליים
הרד. לחברה קלוד אך מסרבת להינשא לו.
כיאה לאם טובה רוצה אדוויג׳ פייר לקחת
את התינוק על עצמה, לומר שהיא
ילדה אותו. לשם כך עליה לפתות, ללילה
אחד את בעלה המתחמק.

ככירידים ותערוכות שונות
כעכר, כן גם כתעתכת־חתעשיח
ת״י כחיפח זכתח
התוצרת של ״פלאלום*
כמדליח של זהג מלל -

על אף נוכחותה המקסימה והמרעגנת של
אצ׳יקה שורו, הרי הסרט כולו הוא גנה
של אדוויג׳,פייר הוותיקה, שעל אף שנותיה
היא נראית כפרי שלהי קיץ בשל.

האיכות המשובחת
המבחר המגוון
והשרות הנאמן

גבוי ב * ד ח * ח

תהנו מהחופש
ותבלו בנעימים
מאחלים:

בתי מסחר לבגדי־ים ולבוש ספורטיבי
ירושלים

חיפה

תל־ א בי ב
רח׳ אלנבי 108

רח׳ יפו

רח׳ יפו 41

בטקס בחירת מלכת היופי 1956
התפעל י,חל האלפים מגופותיחן החשוכות
של המועמדות. מספר מועמדות עכרו אצלנו
טיפול בחיטוב הגוף והוכיחו כפומכי
את יעילותו ואיכותו חדכח של המכון שלנו

סלון

תמירה

תל-אביב, רח׳ שינקין ,26 טלפון 62417
דואג ליופיח המושלם של כל אשח תערה.
מחלקה מיוחדת לט פול כפ נ ים .
מכשירים ומוצרים חדישים כיותר.

קווסיס מזורזים ואנגלית
נפתחים ב־8׳ 10,9ליולי בבי״ס לשסות ״ ק די מ ה * נן־יהודה 74׳ ת״א, טל 20314 .

לתלמידים כחודשי החופש
גופיי ה׳־ז׳־ז׳-תיגוניות, לגחינורג למכוגרים

גופיי

ג׳*^1ד״׳*ר*ד*מ׳־יפודיזת וחכגח

מתחילים׳ מתקדמים ומשתלמים (שפה שימושית׳ שיחה, דקדוק, נתיב,
קריאה מתונות).

הלימודים כקבוצות קטנות ככלשעותחכוקר וחערכ .
הרשמה: משעה 12—9לסנה״*׳ 9 -4בערב (סרס ליום ד).
גם לקורסים לעברית וצרפתית למבוגרים.

אבוי למנוצחים ואיסליה) ,הוא סרס
מזעזע, אם כי פרימיטיבי למדי מבחינה
טכגית, על זוועות המלחמה ותוצאותיה.
בתמונות עזות־רושם של שחור לבן קונם-
רסטיות, מראה הבמאי רפאל מטאראצו את
גורלן של שתי נשים שנאנסו על־ידי האוסטרים
במלחמת העולם הראשונה. הבכירה,
(לאה פאדובני) ,אם לילדה קטנה הנאלמת
למראה האונס, מבצעת הפלה מלאכותית
ומסתירה מפני בעלה החייל את קורות הלילה
האיום. אחותה הצעירה (אגה־מריה
סרדן< מחליטה ללדת את התינוק.
במשחק עדין ונוגע ללב עומדת קלארה
(אנה־מריד ).בפני דעת הקהל העויינת, הרואה
בפעוט האומלל את האויב עצמו, ואף
בפני שנאתה של אחותה, הרואה בו גורם
כמעט ישיר לאלם ילדתה ואפשרות לחשד
אצל בעלה העומד לשוב. ההבדל בין האויב
והמנוצחים הולך ומטשטש, כאשר מתנפלים
התושבים על האם וילדה ביום שביתת
הנשק.

*׳ 0ד 3י 0׳ ש ט סו ת

זעם האלים כחודו (פוקס המאה
העשרים, ארצות־הברית) ,הוא גירסה מעובדת
ומתוקנת של המבול בא ללואיס ברונד
פילד. ההבדל נ ץ שני המבולים, פרט לפרצופי
השחקנים, הוא שהשני הוא בצבעי
לוקס, ועלה ארבעה מיליון דולאר, מהם
מיליון אחד רק קטע המבול.
העלילה היא אודות הרפתקנית אמריקאית
עשירה ויפה (לנה טרנר) המאספת מאהבים
בכל כדור הארץ, ביניהם גם בעל לורד
(מייקל רני) ,עד שהיא מגיעה לראנצ׳יפור,
הודו, שם היא מתאהבת, על אפם ועל
חמתם של האלים והמהארני, ברופא הודי
צעיר (ריצ׳ארד ברטון<
את המצב הבלתי נסבל, שיכול היה להיווצר
מהתקשרות של אמריקאית (כמעט)
חוסשיד* לבנה ולמעלה מגיל 21 עם הודי ממוצא
כת הנחותים, מצילים שטפונות, רעידות
אדמה ועשרות פצועים וגוססים. היא
מוזתרת עליו בגדלות לב לטובת הודו, עוזבת
אותו עם כמה דמעות כחולות.

ח ש סג־ות 3או1י 3ר 0ימח
חשדח הבלונדינית (פוקס חמאה
העשרים, ארצות־הברית) ,יכולה להיות, באותה
הצלחה, בטי גרייבל, או ש ת נורת,
שתי חשפניות הנמלטות לקתית אוניברסיטה
מפגי תצח הרוצה לחסל אותן כיוון
שהיו עדות לרצח שביצע.
שדה בלונדית בסי, פולטת, בצורה צפופה
מאד, את כל אימרות הכנף המיוחסות לב־לונדית
הספשה, באוזני סטודנט נצחי המסתיר
אותה בחדרו, בעוד שדה שרי יוצאת
בטחול כל פעם שסטודנט אחר מפליט
את המלה ״שלומית׳* ,אחרי שהיפנט
אותר״

כוככת שורו כ״פרי קיץ״
ססזר עד עץ הדעת
הקטע הנסבל היחיד: כאשר יוצאת ש ת
המהופנטת במחול פראי ומנפנפת את רגליה
הארוכות לכל עבר, בזמן חלוקת תעודות
הגמר, כשהמנהל מזכיר שם הדומה בצלצולו
ל״שלומית׳*.
הסרט הסכניקולות הוא צבוע לא פחות
משערן של שתי השדות.

יומן ה חד שו ת
סו ד חיוד * 10׳
חיוך מסויים, ספרד, הבסססלת חשד של
פרנסואז סאגאן, יוסרט על ידי פוקס חמאה
העשרים שקנתה את זכויות חחסרטה
ב־ 150 אלף דולאר. פראנסואז תקבל, בתוספת
לכך, גם ),ל 8מרווחי הסר ט ...אוסו
(כרמן ג׳ונס) פרמינגר, הודיע שהוא מתכונן
להפיק בקרוב את יוהנה הקדושה לג׳ורג׳
ברנארד ש או ...הבדיחה האחרונה המתהלכת
בניו־יורק: ברית־המועצות החליטה
לצמצם את צבאה במיליון וחצי איש, לסד
בת מייק סוד, הזקוק להם כניצבים בנוי
חמה ושלום שלו. אגב, לסוד צפויים קשיים
עם הרוסים התובעים זכות פיקוח על התסריט
והבימוי הסרט הישראלי שירת
ישראל, עם שי אופיר, להקת ענבל לחגה
אהרוני, יושלם סוסית באוגוסט .1956

מוצג זראוי
אילו כולם חיו כמוחם (אוריון. ירושלים)
.דייד ספינה קטנה עומדים למות
בלב ים כתוצאה מהרעלה. סולידריות בינלאומית
מצילה אותם.
כנות גידלת״ (אור־גיל, ירושלים) .מה
קורה לצ׳ארלס לוטון, כאשר בתו הבתולה
הזקנה מחליטה להתחתן. בדנדה דה־בגזי.
אזי חשמח (רון, ירושלים) עם אדי
קונסטנטין בתפקיד הבלש החביב׳ למי
קושן.
חשושגח חמקועקעת (חן, תל־אביב).
טרגדיה על אלמנה סוערת המאוהבת בזכרון
בעלה, מוכיח מדוע קיבלה אנה מניאני את
האוסקר.
חכרכור (אסתר, תל־אגיב) .גדיים קלי
לומדת כמה קשה להיות נסיכה. אלק גיגס.
חתמרוגים הגדולים (אופיר, תל-
אביב) ,לבבות נשים רבות, גורמים לכגיעתו
הסופית של דון־ז׳ואן מועד י׳ראר פילים
בפני מישל מורגאן. במאי: רנה קלייר,
חנוולח חזה ד׳לס

אנשים
החר סינ ה ה מוז הבת

קצין המשטרה לוי אברהמי, מפקד
מחוז ירושלים, הגר בדירת־שרד שהיחד• קודם
לכן תחנת משטרה (ראה עמוד ,)8כסי
שגילה בשעתו העולם הזה 954 זכה השבוע
גם באחד הפרסים לגינה המטופחת
ביותר בירושלים, ובאותן השיטות: את גינת
ביתו מעבדים באופן קבוע אסירים
אכרה ם שרון, בעל אוסף האוטוגראפים
המפורסם, והמטיף הנלהב להוצאת ערביי
ישראל על־ידי חילופי אוכלוסין, החליט השבוע
לפרסם בקרוב מאמר ברכה לנערים
הערביים הבורחים מישראל, אותם הוא מכנה
בשם :״תנועת הנוער הערבי החלוצי״,
מתוך תקווה כי הם יהיו חלוצים לשאר
ערביי ישראל שילכו בעיקבותיהם נשיא
ישראל יצחק כן־צבי הוכיח השבוע כי
הוא בקי לא רק במדעי המזרח אלא גם
בתולדות מפלגת המזרחי. לאחר שבוועידת
האיחוד נאמר כי המזרחי נוסד בווילנה, הביע
בך־צבי את דעתו כי וועידת הייסוד של
המזרחי התקיימה לא שם, אלא בעיר פריש־בורג
בצ׳כוסלובקייה כשהוזמן השבוע
הסופר שמואל יוסף >ש״י) עגנץ ל-
בקור בביתו של שר המשפטים £גח 8רד
זן, דחה הסופר את ההזמנה בנימוק מיוחד
במינו: הוא טען כי עניבתו אבדה לו, וכי
אין הוא סבור שראוי לבקר בביתו של שר
ללא עניבה. את הפתרון מצאה אשת׳השר,
שהציעה לעגנון שיצלצל בבואו צילצול כפול,
ואז תצא החוצה ותמסור לו את אחת
מעניבותיו של רוזן עצמו כן קיבל
עגגון השבוע ענדנובע כמתנה ממבקר״המ־דינה
ד״ר זיגפריד מהם, הכריז כי
ישתמש בעט זה רק למטרה אחת: לכתיבת
ההמשך של ספר ה מזינ ה, שהוא סאטירה
חריפה על דרכי מדינת ישראל וממשלתה
שאת סדריה חזה עמון מראש בספר זה
חצי דור לפני הקמתה העיתונאי שמיי
עץ סאמט, איש מערכת הארץ, שביקר
בשנה שעברה בשש מדינות קומוניסטיות,
הוזמן לשורת הרצאות על היהדות במדינות
הדמוקראטיה העממית, על־ידי אגודת העיתונאים
והסופרים היהודיים בארצות״הברית
הקונסול האיטלקי בירושלים סייטרו
קיזרינו טורטוריצ׳י קנה מערכת כלי-
חרסינה מוזהבים, שילם בעדה 1200ל׳׳י,
קיבל לאחר שבועיים 700ל״י מהאוצר,
סכום מם המותרות ומס הקיות שולם.

תזכיר
כי ג א למוסקבה?
טל נ סיונו ט י דויד ב ך גו ריון לחניט
את מ מ של תי בריוז־המועצות ל הז מינו ל מוסקבה,
מסר מדור תצפית של העולם
הזה ( )953 לפני ח צי שנה, ו שנית ב־לליון
העולם הז ה ( )974 לפני שלושה
שברמות. לא ני תן שום פירסום אחר
לידיעה זו.

חשכוע מסרח סוכנות הידיעות
היהודית (סט״א) כמכרק
מנידיורק כי לפי ידיעת כתכ
פאדווערטס מנסה עתה שגריר
ישראל כמוסקכח, יוסף
אכידר, להשיג הזמנה לכד
נוריץ, אח רי שנכשל נסיץ דומה
כסוף שנת .1955 ראש-הממ-
שלח הכחיש, כרגיל, את הידיעה.

מוסקבה
לגולדמן
אחרי ש ט תונו ת ישראל מסרה ני*
ברית-חמדעצות הז מינ ה את נחום *ולדמן,
נשיא הקונג רס חיהודי העול מי (ונשיא
ה חסתדרו ת הציוגית) ,לבקר ב מו סקבה,
הודיע מדור תצפית של העולם
הזה ( )972 לפני ח מ שה שבועות נ י הזמנה
זו תתבטל, וכי ביקור כל ה מ שלח ת
היהודית נ תון בספק.

חשכוע אמר הרכ הראשי של
מוסקכה לעתונאי זר כי מעולם
לא הזמין את גולדמן כתפקידו
הרשמי, וכי הוא יכול ל
כוא רק כתייר פרטי. עם זאת
חתכטלה נסיעת גולדמן, וכנראה
גם נסיעת המשלחת כולה.

העולם הזח 977

ו נ הנ הות חסוך
20 סיג ריו ת

איותר 4117113220 8

ט ה טו בו או ה לי ה ם
עשרים כרטיסים להצגותיו
של התיאטרון הקאמרי בפס־טיבאל
התיאטרוני בפאריס
כבר הוזמנו. היו אלה עשרים
המקומות שהבטיח יד
סף ידין לנבחרת הכדורגל
הישראלית שתעבור את פאריס
בדרכה חזרה מברית־המועצות
אגב, באותה
הזדמנות יתקיים בפאריס
משחק בין הנבחרת לבין
קבוצת כסית, שתורכב מבין
שחקני התיאטרון — כך
הוסכם בין ידין לבין שחקן
הנבחרת יוסף מרום
(לשעבר מרימוביץ
שחקן אחר של הנבחרת היוצאת
השבוע, יהושע
>״שייע״) גלזר הזהיר
את מלוויו :״אם יתפסו אותי
בברית־ד,מועצות ויתחילו לחקור
אותי, אני אספר להם
הכל, אפילו מה שאני יודע
על בן־גוריון. העיקר שיתנו
לי לחזור עיבודיו
של שכתאי פטרושקה
חדלו להיות נחלתו הבלעדית
של קול ישראל: הזמרת הישראלית
שחורת־השיער ח*
נח ...ורוני השתמשה באחד
מהם, בהופיעה השבוע
בטלוויזיה הצרפתית, בלוויית
תזמורת שירות השידור,
נשיר שחורה אני
ונאווה. בין שידור לקונצרט
מטיילת חנה ברחובות פאריס
בתסרוקת חדשה ומכונית חדישה
שהועמדה לרשותה
בין החברים החדשים במועצה לביקורת
סרטים ומחזות, הידועה יותר בשם
״הצנזורה״ ,נמצא גם המשורר חיים גורי.
חבר מפלגתו של שר־הפנים הממונה על
הצנזורה וממנה את חבריה הסופר
משה שמיר, מחבר מלחמת בני. אור,
הפסיד השבוע באחת ממלחמותיו: לאחר שהאשים
את המשורר יצחק שלו, מפעילי
שורת המתנדבים, בהשתמטות מתשלום מס־הכנסה,
תבע אותו שלו למשפט בפני בית־דין
של אגודת הסופרים, שהסתיים בהתנצלותו
של שמיר ״על שפגע קשות ברגשותיו
של שלו המשורר אורי צכי
גרינברג הסביר השבוע מדוע הוא מעדיף
פירסום שיר בעיתון על סירסום. שיר בספר
:״בעיתון עוטפים גבינה,״ כלומר —
הוא מגיע לכל אדם אגב, גרינברג
חזר השבוע לפעילות ציבורית ראשונה מאז
חדל לשרת בכנסת (הראשונה) ,בה שימש
כחבר בסיעת חרות: הוא נתמנה כגבאי ב־בית־ההנסת
של שיכון וון זיקי רמת־גן, מקום־
מגוריו הסופר דכי פדן סיפר השבוע
כי בהגהה של מאמר שקיבל נדפסו אותיות
ה״דלת״ שבשמו בטעות כ״ריש״ ,ובך

זמרת אחרוני כפאריס
שחורה ונאווה ו מסורק ת

הועלה לדרגת רב סרן הרב הראשי אי״
זיק חלוי הרצוג טען השבוע כי לעתים
כדאי בהחלט להשתמש בציטטה מדברי גוי,
ויש לו לכך אף ראייה מן התנ״ך: בעל הפסוק
״מה סובו אוהליך יעקב״ ,הכלול
בתפילה, היה בלעם׳ נביאו של המלך בלק
שתי פנינים אקטואליות מתוך שיחתו
המשודרת של שר־החוץ־לשעבר משה שרת
על מאורעות השבת השחורה, לפני 10
שנים: שרת סיפר כי בשעה שנלקח כעציר
במשוריין, שאל מישהו מה שמו של המשוריין,
כי ״פרט זה יהיה דרוש לי לביוגראפיה
ש לי לאחר מכן, כשתיאר שרת
כיצד התארגנה הסוכנות היהודית למחרת
המעצרים, אמר כי ״את מקומי מילאה, גם
אז, גולדה מאירסץ הרבנים
הראשיים מחו השבוע בפני עיריית תל•
אביב על שהעיזה לכנות את פרם התיאטרון
שלה, שחולק השבוע בין אחרון מסקין,

שמעון סינקל, חנה מרון, אורנה
פורת, דוד ורדי ומאיר מרגלית,
בשם פרס רמח״ד על שמו של רבי חיים
משה לוצאטו, המחזאי העברי הראשון

בהיסטוריה. טענתם :״רמח״ל כתב מחזות,
אבל שמר על המוסר.״

כביסתך בבית מתכבסת ללא
נקיפת אצבע אחת. אבקת ״כביס
נקה -החדישה (מקודם כביס!)
מכבסת במהירות וביעילות ומ
אריכה את ימי כביסתך.
עליך רק להשרות את הכביסה
במשך שעתיים בתוך תמיסת
״כביס נקה״ המקציפה וכבי־סתך
תהיה נקיה להפליא
ומובנה לשטיפה.

ב 1בסבעצמו
הנדפיצים: חברת נורית בפ״נו

111

ספרים

מק 1ר
1ההת חי ד ב קי בו ץ
זיוה כר עשת

* זהה את המקום בו מבקרת ה׳שבוע נערת ״ראלי״ וזכה באחר
הפרסים הגדולי ם; פרם רא׳שוז — זוג או פני ״ראלי״; נזרם
•׳שני — ׳שעוז י ד נהדר ו־ 25 פרסים ׳סל עטי גלובוס כל אחד.

(יעקב דב אהרון, חוצי

תנ אי הפת רון: אל תתלוש את תמונת־הנוף הזו.
מספיק לשלוח את הפתרון הנכון
ל״תחרות ראלי,״ ת.ד,136 .
תל־אביב ולציין (א) היכן מבקרת
נערת ״ראלי״ ב?,ליון ( ;977ב) את
שמך וכתובתך; (ג) אם ברשותך
אופניים ואם כן מאיזו תוצרת
ו(ד) מדוע תרצה באופני ״ראלי.״

תמונת נוף זאת היא הרא שונה בסדרה של עשר ת מונו ת נוף
שתפורסמנה מ שן ה שבועו ת הבאים, בזו אחר זו, ב מקום זה. זהה
מספר ת מונו ת כרצונך ות שותף בהגרלה לפי מספר פתרונותיך.

•ראלי• -או פני הפלדה

71161111 $169! 810(016־ ״8 10611

נוס עשו דיוות
יוגרל כין פותרי תשכץ ״העולם

מאוזן .1 :עליה
ימונה כרמל; .5סי־
:דיה חדשה; .8יין
יכו״ם; .10 איש ה־לופיע
בבית־המשפט
:ל־מנת למסור עובדת;
.12 כלי בשח־
(ת; .14 התי״ו של

.1:פצע פתוח בקי־
:ה; .20 רעיון הסוד
של החוק ה־
!תיר עליית כל יהו־י
ארצה; .21 טהור;
.2טהור; .22 איש
ויל הים .24 :אחת
:מסכתות; .26 עתו־אי
ישראלי; .28סול
הקלות; .29 ביה,
למשל; .30 אם
ן; .33 ירק מזרחי;
ג. מלך חצור; 37
!פעל תרופות ישר־ולי;
.39 מלך סעודה
הוא כזה; .41
ן שר .42 :אליזבט לג׳ורג׳ השישי; .43
זילות מילואים; .45 צר .46 :חס ושלום;
.4מצא אותה, מצא טוב; .49 עיר בדרך
ירושלים; .50 עתודות.

ג אונ ך .1 :אנקרה היא בירתה; .2ישעיהו
אמוץ; .3רגולטור .4 :נכסים .6 :הדל״ת
זל חב״ד; .7״כי ..על כס־יה, מלחמה
ה׳ בעמלק מדור דור 9מכלי הכהן
גדול; .11 מפעל בירה; .13 חברת ספנות:

חזה״ 977

את גדיש 315 ,עמוד) היא האשד, הפאטאלית
הראשונה של הספרות הישראלית וטוב
יהיה אם תהיה גם האחרונה.
זיוה היא קיבוצניקית, או קיבוצאית, לפי
חידושו של המחבר, הנשואה לצעיר המור,
אך לא מספיק גברי לטעמה. כמי חדווה של
חדווה ואני, היא רוצה לעזוב את הקיבוץ,
אך לא בגלל גרביים, כי אם בגלל אפרים —
בעלה — אתו היא מקווה להתחיל בחיים
חדשים בעיר.
הם מתגוררים בבית אמה ביפו, ולשם
בא השטן בדמותו של דניאל טלמון, סרן
צבא־הקבע• מין ממבט ראשון.
כולנו סוכל ים. זיוה עוברת עם בעלה
לראשון־לציון, אך איננה יכולה לשכוח את
דניאל. המצב הדדי. הוא מופיע שוב בחייה,
על מנת להישאר, בידיעתו המלאה של הבעל
חסר־האונים. מגדירה את הפרשה זיוה המטה
את הפועל ״אני סובלת, אתה סובל,
כולנו סובלים,״ כאשר מעז בעלה, פלמחניק
לשעבר, להתלונן.
לא פחות פילוסופי הוא המאהב, המתחבט
בבעייה :״האם סבלי בלעדי האשד, הזאת,
פלוס אהבת בעלה, שקולים כנגד
אהבתי אותה פלוס אהבת האשה אותי,
פלוס סבל בעלה?״ לתוך משוואה בעלת
ששה נעלמים אלה, שכח המחבר להוסיף
נעלם שביעי: סבל הקורא.
לאורך כל הספר, המסתיים בטראגדיה והכתוב
עברית מליצית בלתי מתקבלת על
הדעת בפי קיבוצניקים (״בואי זיוה, כי
כלתה נפשי אלייך,״ אומר הבעל לאשתו, או:
״שילקי לאורחים קפה,״) זרה המחבר דמויות
חולפות משונות, ביניהן:
• נימפומאנית אינטיליגנטית במשרת־ייצוז
בחוץ־לארץ, חברת המפלגה הפרוגרסיבית,
דווקא;
י • נערה דתית הקוראת את פרויד ברכבת;

לבלר סאדיסט החונק חתול במשרדו;
• מין ד״ר ג׳קיל ומר הייד 56׳ ,המסוגל
לכל מעשה פשע בגלל עיניה היפות של
זיוה, שאת מבטן היא מונעת ממנו.
•• כל זאת לא היה קורה אלמלא שגאה
זיוה את אביה בהיותה ילדה קטנה.

תרגום
ס אנ טהמא רינ ה
נסיכתהזהכ (אלכסנדר בארון, תרגם
נחמן בן־עסי, הוצאת לדורי 323 ,עמוד) .כל
מי שקרא בילדותו את בת סונ ט סו מה, זוכר

את מארינה, הנערה האינדיאנית שעזרה ל׳
הרנאן קורטאז לכבוש את מכסיקו, כבוגדת.
בנסיכת הזהב, שהיא מארינה עצמה, מופיעה
האשד, כקדושה נוצרית, שעשתה מה שעשתה
כדי לעזור להשלטת הנצרות בקרב האצטקים
הפראים, ומתוך אהבתה לקורטאז.
1הדון. דון הרנאנדו של באסמוך

רון, שכבש את מכסיקו עם 400 איש, הוא
מעין תערובת של יגאל אלון והנסיך של
מקיאבלי, המעודד את החברה בקרב בקריאות
כ״היי, בחורים יפהפים שלי!״ נוהג
להישבע ב״חי מצפוני!״ ומחכה בתור לוידוי
של יום ראשון יחד עם כל החיילים.
מארינה, המשמשת ברגעי הפנאי שלה
מתפקידה, כמתורגמנית של קורטאז, גם
כפלורנס נייטינגייל אינדיאנית המרפאה פרועים
בשתן חם, מתערבת יותר ויותר בעניניו
של הכובש, עד שהיא נעשית לו חיונית.
״בלילותיהם לא נאמרו מלים ענוגות, לא
הוחלפו ליטופים רכים, לא נתחלקו בדברי
אמון. מששכבו על יצועם, דיברו בנחת על
בעיות מדיניות, כשם שבעל ואשתו משיחים
בעניין משק הבית.״
. 15 חברת תעופה בינלאומית . 16 נוטה
לוותורים; . 17 קהלה קדושה 19 טוביהו
הוא ראשה; .21 סגן־אלוף שנקטל בתאונת
דרכים ושעל שמו נקרא מבצע מ רדכי;
.23 איגוד הצעירים הנוצרים; .25 נוי;
.27 חיית־ענק; .30 אין העניין ברור
דיו, בראשי תיבות; .31 מכשיר עזר ׳חינוכי
בבתי-הספר .32 :הלירה, למשל; .34 מלך
בישראל .36 :בצוותא; .38 רננה לבי.ג׳י;.
.40 נביא תנ״כי; .43 חטא; .44 שנת ה שבת
השחורה; .46 בן נח .48 :אות עברית.

הספר מלא הרפתקאות, שנכתב בעיין
פוזלת להוליבוד, מסתיים כשמארינה משולחת
מעל פניו של קורטאו, אחרי שילדה
לו בן מקווה. מארינה המחליטה לשמש כ־פטרונית
ומליצת־יושר של אחיה האינדיאנים
המנוצחים, אך יחד עם זאת נכונה תמיד י לפקודתו של דון הרנאן.
ניתוחים פלאסטיים אינם חידושים של
הזמנים המודרנים, מרמז מחבר. בארון. בחילו
של קורטאז היו סותמים חור בבטן
בעכוז חתוך של אינדיאני מת.

שחקנית מרון
אורי לא חזר
אמנ1ת תיאטרון
הו א הו ר ך מדודעו
חוא הלך כשדות

(התיאטרון הקאנו־

רי, מאת משה שנזיר) היד, מאורע אמנותי
עוד לפני תשע שנים, כאשר הוצג לראשונה
ערב מלחמת העצמאות. היה. זה מחזהו הראשון
של הסופר הצעיר והוא נתקבל כתמרור,
למרות שלא הצטיין בכושר דרמתי.
השבוע, במסגרת ההכנות לקראת השתתפותו
בפסטיבאל התיאטרון בפאריס, התכונן
הקאמרי להצגת בכורה חדשה של אותו
מחזה. למעשה היה זה מחזה חדש. שמיר,
שהספיק בינתיים לכתוב שבעה מחזות, כתב
אותו מחדש, שייף את הדמויות, ריכז את
העלילה בקצב דרמתי יותר.
יוסף מילוא, שביים את המחזה לראשונה,
בעזרתו של יצחק שדה המנוח, נעזר
הפעם בפלמחאי מקצועי אחר׳ רב-ם רן שאול
ביבר, הצ׳יזבתאי ד•:,צחי. הוצאו קטעים רופפים,
נוסף קטע הווי חדש, בו מגלם שי
אופיר את עצמו, כבדרן הפלמ״ח, שייקר.
גולדשטיין.
פיצוץ הגשר. במקום לפתוח בעלילה,
מתחילה ההצגה המחודשת בפרולוג.:אזכרה
הנערכת בקיבוץ גת־העמקים לבן הבכור,
שנפל בפיצוץ גשר לפני עשר שנים. רק
בתום הפרולוג, מתחיל המחזה, כמאורע
המועלה מן הזכרון.
אורי, בן המשק, חזר הביתה לאחר שנתיים
של לימוד. הוא מצא כי אביו וילי
(אברהם בן־יוסף) נמצא בשליחות וכי אמו
רותקה (בתיה לנצט) עברה לגור עם אברהם
גורן (נתן כוגן) .בעזרתה של מיקה (חנה
מרון) ,עולה חדשה מפולין, מתאושש הצעיר,
מתערה בחיי המשק.
יום אחד נקרא אורי לפלמ״ח. שם הוא
מתנדב לפוצץ גשר׳ כדי למנוע בוא הצבא
הבריטי לנקודת הורדתם של מעפילים.
בקיבוץ, בינתיים, מרגישה מיקה, אשר
הרתה לאורי, כי חברה נטש אותה. היא
מחליטה לבצע הפלה מלאכותית, יוצאת בדרך
העירה. ליד השער היא פוגשת את
החברה חוזרים מפעולה. אורי איננו ביניהם:
הוא נהרג. מיקה חוזרת למשק.
הדחיפה האחרונה. מזה שנים, חלם
מילוא על האפשרות להעלות את המחזה
מחדש על הבמה, כדי להראות בצורה חיה
את השינויים שחלו בנוף ובתושבי הארץ
מאז אותם הימים.
״אין לי כל ספק כי זהו המחזה המתאים
ביותר לייצג את התיאטרון העברי״ ,הסביר
השבוע. דבר אחד ברור: לא היתה לו ברירה
רבה. פשוט אין מחזה ישראלי אחר שאפשר
להציגו פחוץ־לארץ.
העולם הזה 977

ספורט
כדורגל
בי דו ל, לנו ס עי ם
המאורע שיעסיק בשבוע הקרוב את אזרחי
ישראל יהיה המיפגש הספורטאי בין
נבחרת ישראל וברית־המועצות בכדורגל,
שיערך ב־ 11 לחודש במוסקבה.
עד לרגע האחרון ממש נעשו כל הסידורים
המתאימים על מנת להכשיר את 16
נבחרי הסגל לקראת המבחן הגדול. בבית
ההבראה ברעננה הוסיף המאמן ג׳ק גיבונס
לחלק להם מדי בוקר גלולות מרץ ופילולי
ויטמינים, שהשחקנים היו טומנים אותם באדמה,
בטענה שלקו בכאבי בטן כאשר בלעו
אותם לראשונה.
במסיבות הפרידה שנערכו להם, הוסיפו
העסקנים לנאום על חשיבות המאורע ועל
הצורך לצאת בכבוד מהמבחן. אולם השחקנים
עצמם היו נבוכים למדי ונרגשים לקראת
המסע המוזר. אם כי לא היתד, זאת
הפעם הראשונה שדגל ישראל יונף במוסקבה
בהתחרות ספורטאית״ ,הרי חווית חצית
מסך הברזל היתד, לגביהם הגורם העיקרי
בכל המסע.

קדחתנ סי עו ת
״למה לחזור לארץ? אפשר להישאר באירופה
ולהמשיך שם את משחקי הליגה,״
התלוצצו אנשי נבחרת ישראל בכדורגל לפני
טיסתם למוסקבה, כאשר נודעו תכניות הנסיעה
של קבוצות הכדורגל של הליגה הלאומית.

השבוע,
הוגשמו דרישותיהם הקולניות של
הצופים. השופטים לא הופיעו בתחרויות
רשמיות וידידותיות, ניצלו את השבת לשינה
הגונה. הם הכריזו שביתה.
הסיבה לכך היתה נעוצה לכאורה, בסכסוך
פעוט בין איגוד השופטים להתאחדות
הכדורגל, בקשר להארכת משחק הליגה הלאומית
בין הפועל כפר סבא ומכבי רחובות.
אולם למעשה היה זה רק הקש ששבר את
גב הגמל, מאחר שהתאחדות הכדורגל חיפשה
זה זמן רב תואנה לשינוי הרכב איגוד
השופטים.
סיבה נוספת לקילקול היחסים היתר, דרישתם
של השופטים להקצות להם מקום
אחד במשלחת היוצאת למוסקבה. טענו הם:
״אנחנו רצים כל השנה ומקבלים מכות
שלא על מנת לקבל פרם. מגיע גם לנו
לנסוע.״
איש לא כפר בזכות זו. אולם משקיבלו
השופטים מקום לרוסיה, הם מסרוהו לא
לשופט אלא לנציג הנר,לתם.
הםימשיכו לנו ח. התאחדות הכדורגל
שינתה את החלטתה, צירפה במקום נציג השופטים
שחקן נוסף למשלחת, מגן הפועל
המבטיח, אמציה לבקוביץ. כתגובה הכריזו
השופטים שביתה.
הכדורגל עצמו לא סבל מכך במיוחד.
בשני המשחקים האחרונים של קבוצת
ויינה נגד הפועל ירושלים ( )3:0ונגד מכבי
חיפה ( )4:1הופיע על המגרש שופט חדש
שנראה כבר על מגרשי הכדורגל בתלבושת
אחרת. היה זה אברהם (״בוצ׳קה״) פלמן
הג׳ינג׳י, שחקנה הנבחר של הפועל תל־אביב
לשעבר וכיום הממונה על איצטדיון באסה
היפואי. השינוי? התקבל באהדה על־ידי השחקנים
והצופים גם יחד.
השופטים ראו בסכסוך רק תקלה זמנית,
הכריזו על אסיפה כללית לקביעת דרכי מאבקם.
אולם התאחדות הכדורגל החליטה שאם
השופטים כבר נחים, שינוחו עד הסוף.
השבוע, הוטל על אחד מאנשי ההתאחדות
להקים איגוד שופטי כדורגל חדש.

אתלטיקה קלה
א די סו ת 3רי אדו ם׳

אתלטית אדיר
שיא למרות הקקקול

אולם למרזח ששש מתוך עשר הקבוצות
הראשונות עומדות לצאת בשבועות הקרובים
לסיורים ומשחקים בארצות חוץ, קשה
יהיה למכנן את מיפגשן. הכדורגל הישראלי
יתפזר לכל חלקי תבל.
נזנבי תל־אביב עומדת להגשים את תכניתה
הישנה לצאת לסידרת משחקים בארה״ב
לאחר ששחקניד. יחזרו מבריה״ט.
לאותה תקופה מתכננת מכבי פתח־תקוה
גסיעה לאנגליה. ,ביתר תל־אביב לארצות מ־לוכם
ואילו קבוצות הפועל תל־אביב תצא
אף היא לאיריפה.
מכבי יפו מתכננת משחקים בארץ הולדתם
של רוב שחקניה ואוהדיה, בולגריה.
(״הם יקהו לשם כרגיל, את שלושת אלפי
אוהדיהם מיפו,״ הגיב אחד העתונאים).
אך המסע האכזוטי ביותר נכון דוקא ל־הפועל
פתח־תקוה. הם יצאו למסע של׳חד־שיים
למזרח הרחוק. התכנית כוללת 20
משחקים בארצות שונות החל בהודו דרך
יפאן, הפיליפינים, בורמה וכלה בקוריאה,
בהפרשים של שלושה ימים בין משחק למשחק.

3טי הביתה
״שופט לך הביתה לישון!״ היא קריאה
מקובלת ושגידה בפיות חובבי כדורגל ישראליים.
לרוב היו להם לאותם צופים סיבות
די רציניות להצדקת קריאתם זו. כי רמת
שיפוט הכדורגל בארץ היתד. תמיד ירודה
מרמת הכדורגל עצמת
* בקרו בר, קודם: נבחרת הכדור־עף
, 1952 נבחרת הכדור־סל ב־. 1954

אולגה וינטרברג, בלונדינית ואדומת פנים,
פרצה בתרועת צהלה. כדור הברזל שהדפה
הגיע למרחק של 11,75 מטר. למרות שלא
היה זה שיא ישראלי הפכה אולגה לאלופת
נשי ישראל בהדיפת כדור ברזל לשנת
.1956 אולם היא לא היתר, צריכה להתאמץ
במיוחד. היא היתד, זוכה באליפות (נוסף
לתואר האליפות בזריקת דיסקוס, שגם בו
היא מחזיקה ),אפילו אם היתר. הודפת את
הכדור למרחק קטן יותר. היא היתד, המתחרה
היחידה.
היתד, זו תופעה שאיפיינה את אליפות
ישראל לאתלטיקה כמה שבועות בלבד לפני
פתיחת האולימפיאדה במלבורן. שוב לא
היתד, הצרה בחוסר שיאים והישגים, הפעם
פשוט לא היו מתחרים. מלבד אורי גלין וברוך
חבס לא הופיעו ותיקי ממלכת הספורט
את מקומם באלופים תפסו צעירים בתוצאות
ירודות.
נקמת הספרינטרית. עשרות ילדי
בתי־הספר שהיוו את קהל הצופים היחידי
לא יכלו למצוא ענין בתחרויות חסרות המשתתפים.
רק ריצתן של הבנות היה בה
מתח כל שהוא. בריצת 100ו־ 200 מטר
היה הקרב העיקרי נטוש בין שתי בנות
מכבי תל־אביב, הידידות רינה ויינרייך ואילנה
אדיר. הראשונה היתד, בעלת השיא
הארצי לריצת 200 מטר ואילו אילנה החזיקה
בשיא ריצת 100 מטר.
במאבק הראשון בריצת 100 מטר ניצחה
רינה, שהצליחה להציב שיא חדש בזמן של
12,6שניות. אולם הנצחון עלה לה ביוקר.
בעברה את קו הגמר נקעה את רגלה׳ לא
יכלה להמשיך בתחרות. אילנה אדיר צנחה
גם היא בגמר, כשכולה סמוקה ומתרגשת,
כשהיא לוחשת ״יש לי קלקול קיבה..״
קלקול הקיבה לא הפריע לה לנקום למחרת
ברינה, לשבור את שיא 200 המטר
שלה. יריבתה היחידה היתה גועה זילברמן
בת גניגר. שתיהן זינקו ונעצרו אחרי כמה
מטרים בחשבן שארעה תקלה׳ המשיכו
אחרי כן בריצתן — דבר שלא מנע משתיהן
תיהן לשבור את שיאה של רינה. שתיהן
הגיעו יחד לקו הגמר בזמן 26,9שניות,
שיא ישראלי חדש.
אם חשב מישהו על שיגור משלחת אתלטים
לאולימפיאדה, הרי באה אליפות ישראל
באתלטיקה להוכיח שאין עוד את מי
לשלוח גם לאיצטדיון המכביה בתל־אביב.

מצאתי על שולחן העבודה של אחד
מחברי המערכת את המכתב הבא. אני
יודעת שאין זה הגון ביותר לפרסם
אותו, אך אינני יכולה להתאפק, למרות
שאין הוא מופנה אלי. איך אפשר לא
לפרסם מכתבה של צברית בת 19באחת
מערי השדה הוותיקות, שהחליטה
להיות אכזיסטנציאלית?
ואיך היא כותבת! יהיה זה פשע אם
לא תבחר בכתיבה באחד הימים. ובכן,
הרי המכתב כלשונו:
״מה שלומך? אציג את עצמי: נערה
צברית, צינית עד להחריד (והגברים סולדים
מהציניות שלי. הם אוהבים רב־רוכיות,
חתלתולות חסרות ישע. לא. לא
אצלי תמצאו חוסר ישע) .הגחתי מרחם
אמי לפני כ־ 19 שנים בקירוב. נסיוני
בחיים מועט מאד. אני פוחדת מבני־אדם
והחיים מעוררים בי.בחילה. כן, חבוב,
בחילה נוראה, אתה נשוי?
״אני סמינריסטית, עלוב עד מוות* אין
כל כיף ללמוד. המורים הזקנים וד,מצחינים
עלובים עד להחהוד. וגם אני
לומדת להיות מורה. השגעון שלי —
אילת. חלום יפה וגדול. החברה טוענים
שאני רואה את אילת בצבעים ורודים
מדי. הוא אלוהים! אני משתוקקת
לאילת׳ לחום שיצרוב את עורי. אני רוצה
לצאת מהעור שלי. חלומות אדם! האם
תמיד נגזר עליהם שיתנפצו לסלע?
״חם, חם היום, אני כה עייפה. איך

״לו הייתי זבוב, לו הייתי צפור דרור
על הגג. לו הייתי פרח קטן בשדר״
כרכום או נרקיס, או מרגנית׳ או משהו
מעין זה. לו הייתי גרגר חול קטן על
שפת הים. או טיפת מים. לו הייתי
וירום או עכבר אפור. לו הייתי פיסת
נייר, או איזה מיקרוב זערעף _ לו
הייתי משהו, הייתי מאושרת מאד. מבלי
יודעין הייתי מאושרת. עולם, עולם,
אני עייפה מלייבב. ואני שוטה ארורד״
נוסף לכל,
״למה כל הפטפוטים? ושוב עבר יום.
חם. מה צופן לי עתידי? ועוד לא התחלתי
ללמוד זואולוגיה. ענה לי.״

השאילי לי ספד

״כשאני נוגע בפצע שבלבי,״ אומר
לי 977/964״איני יכול לעצור את
התרוצצות עסי על פני הנייר. אני צעיר
כבן , 18 לומד בכתה השמינית של
בית־ספר תיכון. אני מתעניין בהרבד.
שטחים, ביניהם ספרות, פילוסופיה, סוציולוגיה
וגיאולוגיה. ודאי תתמהי אם
אספר לך שמעולם לא היתה לי חברה.
למדות שאני יפה מראה, כשרוני ונעים
הליכות. כל מגעי עם בנות מסתכם
בשיחות קטועות ספורות.
״מצבי זה נעוץ בעובדה שאני ביישן
ובא תדיר במבוכה כשאני מדבר עם
נערה. זה לי כשלוש שנים שאני חש
בבדידות איומה. בשנה האחרונה מצאתי
נחמת מה בפילוסופיה. עתה הגעתי
לכלל מסקנה שמאום לא יעזור לי
זולת חברה מסורה .,שלפניה אוכל לשפוך
את הגיגי לבי. אני נתון כיום
בבדידות המלווה. רגשי פסימיות ואדישות
לגבי החיים והעול מ חושבני שרק
נערה חביבה ומבינה עשוייד. למסוך

יעקב ב.

1אינך •שן בלילות, מפני
שעליך לדגור כמג ינ שוף על ספרי המדע.
שלך( .אגב, האם ינ שוף דוגר?
אתה צ וי ד לדעת ).היית רוצה לצאת
לבלות בחברת בנו ת׳ אבל מצפונך נוקף
אותך כשאתה מתרחק ממבחנתך ואז,
כ מובן, אינך יכול להתרכז על מ שימת
הערב נקט ב שיט ה מדעית ובדוק איך
פתרו הינ שופי ם עצמם את הבעיה הזאת.
מבלי להיו ת מדענית גדולה אני ב טו ח ה
בי תמצא שהינ שופים מצאו ינ שופות.
נהג כמוהם, חפ ש •נשופה באולס ההרצאות
או ב מעבדה הקרובה ביותר.

זה יהיה כשנפגש, אתה ואני? אני סבורה
שאוכל לעניין אותך. ו ב כן...
״אני די יפה. אתה חייב לדעת זאת.
עינים שחורות, אף סולד ושפתיים. שיער
קצר, אוזנים קטנות: כן, וקצת רזד,
— אבל לא יותר מדי.
״הוי לעזאזאל! מחר יש לי מבחן בזואולוגיה.
למה׳ לכל הרוחות, אני צריכה
לדעת את המבנה האנטומי של
הקרפדה? היא לא מעניינת אותי, מר־גולין.
ספרי הלימוד הארורים — תיפח
רוחם. החיילים צועדים על הכביש
מיוזעים ומאובקים בצעדת ארבעת הימים
.״הי, חבוב! איך המרגש?״ אני
צועקת לו. הוא מחייך. פלומת שפמו
רוטטת, כך, ואני רואה את חלב אמו
על שפתיו. ח ה ...ח ה ...ח ה...
״חברה, תצטרפי אלי?״ הוא קורא
אלי.

״לשם מה׳ חבוב? מרץ. הרם רגלים!
אל תפגר. היי, ואתה שם! לא לבייש
את הפירמה! חד הם צועדים. חבו־בים.
מחר ישלחו אותם לחזית. אני רוצה
לצעוק! ליבב. החיים הם אסון, מפלצת
מכוערת. לא כדאיים הם שנסבול
בעבורם. יש לך ג׳וב בשבילי במערכת?
״כן, ורציתי להגיד לך, שאני רוצה
מכתב אישי. ישר הביתה. למה חנוך
ננר, ראש מיעצת אילת, לא משיב למכתבי?
עוד מעט חופש. ואני רוצה לאילת.
אני נערה בלי כל פריטנזיות, ובלי
טיפח אמביציה. בן כמה אתה?
״למד. עובר רטט בשרירי כשאני אוחזת
סכין גילוח בין אצבעות׳? מתעורר
בי חשק עז שכמעט איני יכולה לרסנו,
לחתוך את פרקי ידי, חתך עמוק מאד.
זלגו דמעות היום מעיני. כי זכרתי איך
הוא אחז בידי פעם, כשהלכנו יחד לספסל.
אחז היטב בידי כאילו פחד שאברח.
ס טיפה מתוקה לחיי ולשרש מתוכי את
הפסימיות הרקובה לה נתפסתי
אתן צריכות להיות עשויות מאבן כדי
לא לענות למכתבו של (.)975/964

לש לו איזה משהו
בלי כל גינוני טכס, אומר ()976/965
בקיצור טלגראפי שהוא בן ,24 רגיל,
פשוט׳ ״ועוד משהו עבור מישהי.״

זה הכל

( )977/966 אינה אוהבת להרבות במלים
על חיצוניותה .״אני נערה גבוהה,
חומת עיניים ושיעד חד. הכל,״ אומרת
היא. לעומת זאת יודעת בת , 17 תלמידת
שמינית וחברת תנועת נוער זו,
לדרוש שחברה לעט יהיר, נאה, או לכל
הפחות בעל חצוניות. רגילה (האם לא
לימדו אותך בגימנסיה שלך משהו על
קנקן שאסור להסתכל עליו אלא על מה
שבתוכו?) .היא מתעניינת בעיקר בתיאטרון,
בספרות טובה, ואוהבתלערוך
טיולים ומסעות.

מי רוצה קצין?
( )977/967 חושב בודאי שיש לו חוש
הומור עצום אם יקרא לי אמא רותי.
הם קוראים לי לוחי. נחזור אליו.
מכתבו הסתכם בארבע שורות בהן .
כתב שהוא מוכן להתכתב על כל נושא
שיעניין אותו עם נערה פיקחית וחיננית
עד גיל .23 כדי שלא יהיה מקום
לטעויות או לדעות קדומות, הוא אומר
שהוא קצין וגם מהנדס.
אינני יודעת מדוע, אך לי יש דעות
אל תשאלו אותי מדוע.

אדההרק שנ ״ ס מן הטולירו* ה מו ברקיס ואד הגו ר ד.הצה־ א־ם ל פי א מונ תםשלאלס • א!יאי אתהמול או א ת
ה ׳ ,1318לאפחותמ פו רסם הו אהמספר ,43ש לי ה ה שטן.
או ל ם חמיו ה אנו שי רבה 3ווו ראל פי א מונו תתפלות. ה מ לוו ת
אתח ״ האדם מן ה ע רי סהאדלסברו שו מרו ת אליו מ פו׳
עין הרע. מבחרשלהא פונו תהתפלותהמשעש עו ת ביו ת ר.
המעובדותברהב ׳ ה עו ל ם, לו קטבוהל שי מו ש וו מ אוויניפ.

ביסו סזל

* התוש ש מפני ח לו מו ת בלהה יוכל
לי שון בשלווה, רק אם יצייר שלו שה צלבים
על רגלו בטרם יירדם.

* שתי כפיות כתוך כום תה
או קפה עלולות להמיט שואה על
לוגם המשקה.

על הסיטן

* אם נפלה מטריה מידך, היזהר:
אל תרים אותה כעצמך.
הנח למישהו אחר להרים אותה
למענך, אם ברצונך להתחמק מידו
הקשה של הגורל.

* שריקה עליזה על נכי הסיפון,
סופה להגביר את הרוח.
אץ בכך כל רע שעה שהים שלו,
אך אוי לך אם תהין לשרוק כשי
עת סופה.

* אם לב שת ב מעות את ה כו תונ ת על
צידה ה ש מאלי — חלילה לך להפוך אותה.
אם אין לך ברירה אחרת, הרי מו ט ב לפחו
ת שתביע משאלה בטרם תפ שו ט את הכו
תונ ת ההפוכה.

* אס •עוקב שחף אחרי ספינה שיצאה
למסעה ביום ששי, נחרץ גורלה של הספינה.
אפשר להצילה אך ורק על־ידי ציד.
השחף ו סי מרור נוצות זנ בו לקוטר הספינה.

* לעולם אל תניף מטריה מעל ראשך
ב תוך הבי ת פנימ ה (ואפילו ה גג דולף).

* אם כאת להתארח בבית
ידידים, עליך לצאת את הכית

* קידצוך הצבע מעל ארוכת
האנייה כעזרת ציפורן הבוהן יביא
לשיפור מזג האויר.

כאותה דלת כה נכנסת, אם אינך
רוצה לגמול למארחיך רעה תחת
מוכה.

* שילוח שלושה עורבים לחופ שי מעל
הסיפון בטרם ההפלגה מב טיח נסיעה מוצלחת
עד לנמל העגינה.

* אם היפלת מסרק לריצפה, דרוך עלץ
ו הבע משאלה בטרם תרינוהו.

* אם זקוק אתה להגכרת הרוח
ככיוון הנסיעה של הספינה
אין קל מזה. די להטיל אל הים חכילת בגדים ישנים, כתנאי שתוטל
ממרומי התורן הקדמי.

* אל לה לנערה להסתכל בפניה של
סוסה — בשעה שהיא עובר ת על פני ה —
סננ ה ח מו רהנ שקפת לעתידה.

* אם נחבלה כוהן רגלך כשעת
עלייה כמדרגות -אות הוא כי
לא תנשאי כמשך שנה.
* נערה הרוצה להינ שא תוך שנה —
סוב תע שה, אם ת ט מין תח ת כרה למשך
לילה אחד נתח הגון מ עונ ת־ ד שו אין כל שהי.

* ולעומת זאת -אם הפילה
נערה סכין על הריצפה, אות הוא
כי בחיר ליבה לא יאחר לכוא.

תחת התופח
* כלה שאיננה רוצה לקלקל
מראש את מזלה -אל נא ת תכד
נן כראי לאחד שלכשה את שמלת
החופה.
* אין דרך בטוחה יותר לכלה להבטיח
את או שרה. בעתיד, מאשר לזרוק סיכה
יום לפני ה ח תונה.

* אם יתפור מישהו כגר בעודו
מונח על גופן־ ,הרי לעומת
כל תפר שנתפר, יסופר עליך דכר
שקר
* מעול ם אל לך ל שטוף את ריצפת
ה מט ב ח לאחר א רוחת הערב. מו ט ב לחכו ת
לבוקר.

* אם שרת שיר בטרם אכלת
ארוחת-פוקר -סופד לריב עם
מישהו כטרם תאכל ארוחת־ערב.
* אם נ שפך מידך מלח על פ ד הריצפה
— חיי ב אתה להטיל קו מץמ מנו אל תו ך
האש, אם תרצה להימלט מ מול רע•

* נערה ההולכת לישון, מוטב
לה להניח קודם לכן את פוז•
מקאותיה זה על גכי זה כצורת
שתי־וערב, אם אינה רוצה לשאת
כתוצאות.

* מלח שזכה בסכום נאה במ שסק קל־פי
מ תו ך כדי ה מסע — טוב יעשה אם
יצליב את אצבעו תיו ברגע שנראית היבשה.

* ובכלל, תעכור הנסיעה כשלום,
אם כל מלח יחזיק ככיסו
דרך קכע מטפחת לבנה.

ו רן עלסח בגבר
* נערות חייבות להישמר מכל
משמר שלא ליפול מעל כיסא.
תקרית זאת מעידה כי לא ימצאו
לעצמן כעל תוך •שבע השנים הכאות.

*הרוצה
בנישואין מוצלחים -
אל ילכש בחתונתו כנד ירוק.
* אם נישא זוג ברא שון באפריל —
תהיה האשה לוב שת־המכנסיים בבית.

* אם ראה החתן יום לפני ני
שואיו
חתול מתעטש -סימן טוב
הוא.
* אל לה לכלה להתנ שק פס ח תנ ה או
עם כל אדם אחר מבעד לצפיפה.

* אשה שבעלה יוצא לנסיעה.
תיטיב לעשות אם תשליך כו נעל
כצאתו מן הכית. רק בך תכטיח
בי לא יבגוד בהיותו כמרחקים.

מאחורי חיזלעיס
* אם תניח את בוכעך על פני
השולחן בחדר־ההלבשה -יגרש
אותך בל •טחקן מן המקום -בגללך
תיכשל ההצגה, אין ספק.
* תפאורה חדשה כי תירטב בג שם —
עלולים צבעיה לדהות, אך אין סי מן סו ב
מזה להצלחת ההצגה.

* אין דבר רע יותר להצלחת
שחקן, מאשר להצטלם כבגדים
ובאיפור לפני הצגת-בבורה.
* אס רצונך להצליח בתפקיד ך — הקפד
לצאת אל הבמה ברגל ימין.

* אל תעיז לשרוק בחדד־ההל-
בשה -אתה עלול להמיט שואה
על ההצגה.