גליון 978 מתאריך 12 ביולי 1956

הזי״־י-יהי

הונובס

גוה

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום כהו
עורכי־משנה:
דוב איתו, אורי סלע
עורך תבנית:
עורך כיתוב:
אהרון צרר
סילבי עשת
הכתב הראשי :
שרנאהר־ניל

צלם המערכת:
יהורה ועירא

תל־אביב, ט לפון , 26785
למבדקים :״עול מפר ס״.
העולם הזה בע״מ.
ב ע״ ס, ת״א, טל.62239 .

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצה נכי, איתן נבירול,
לילי נלילי, דויד הורוביץ, רותי ורד, רוני
ווהר, אברהם חרמון, אוטער מאובר, משה
לשם, אביבה סטו, עמום קינן. שלמה הרו,
אלי תבור.

המערכת איננ האחר אי ת עבור תוכו המודעות,
כולל מוד עו ת המתפרסמות תחת
הכותרת ״דו״ ח לצרכו רדה לנוסע״
וכוי ה מוכנו ת ונערכות על־ידי המערכת.

הצייר הראשי: עורך דפוס: מנהל מעבדה:
שמואל ברתור אריה אריאל נתו רווו

רחוב גליקסון , 8
ת. ד . 136 .מען
המוציא לאור :
דפוס משה שהם

העתון הנהרא ביו תרבמדינה

זה כמה שבועות היה מונח במערכת תיק
עבה, שנשא על גבו את הסימון ק .8/אולם
הוא לא הכיל פרטים צבאיים סודיים על
אונית־מלחמה של חיל־הים• ק 8/היה פשוט
שם מיבצע־קרית־שמונה.
הדף הראשון הוכנס לתיק כאשר ביקר
במערכת תושב אלמוני של קרית־שמונה.
הוא ישב בחדרי כשעתיים, סיפר בלי הפסק.
אודה על האמת: לא האמנתי לו. לא יכולתי
להאמין. הייתי בטוח כי הוא מגזים, לפחות,
באלף אחוזי*
אולם כתוצאה מן השיחה לא היה מנוס
מן ההחלטה לפתוח בחקירה. תחילה יצא
אחד החברים, שהה במקום כמה ימים, מבלי
לזהות את עצמו כעתונאי. אחריו באה
חולית־כיסוי מלאה. עוד לפני שהיתר שם
חצי שעה, כבר היה הדבר ידוע לכל חלקי
המנגנון המפוזר בקריה — הטלפון דאג
לכך.
התוצאה היתד כי באורח פלא נעלמו כל
הפקידים שהיה צורך לראיין אות* הקצין
אליהו דביר, אחד מגיבורי העלילה, התחמק
מפגישה כשעתיים, הופיע רק כאשר היומנאי
של מבצר־המשטרה הודיע לו טלפונית
כי אין סיכוי שהעתונאים ייעלמו.
גביית העדויות מן התושבים היתה מבצע
כמעט מחתרתי. החוליה הסתתרה באחד הפחונים,
העדים הופיעו אחד אחד, בהתגנבות
יחידי* חלק גדול תבע בפירוש שלא
לפרסם את השמות, סירב לחלוטין להצטלם.
אווירת הפחד הומחשה לכתבים בצורה משכנעת
מאד.
הגיבור הראשי, אהוד אבריאל, לא הראה
גם הוא כל נטיה להעיד, אם כי מסיבות
שונות. לפני הפרסום נתנו לו את הברירה
להשיב על ההאשמות. מתוך סיבות השמורות
עמו סירב לעשות זאת.

כמה שעות אחרי הופעת הגליון בשוק
נתקבלו קריאות ס.או.ם. מכל חלקי הגליל
— ־גליונות העולם הזה פשוט נעלמו. קברניטי
ק 8/עברו ממקום למקום, קנו את
כל הגלימות. כן קרה למשלוח שני ושלי

כנאה למחנה־ריכוז, נעשה הכל כדי
למנוע מן האסירים לדעת מה מדובר עליהם
בחוץ. הרגשת הבידוד היא תנאי מוקדם
להשלטת אווירה של כניעה וחוסר־אונים.
מקרית־שמונה עצמה בא התאור הבא,
כתוב בידי אחד התושבים:
״כבר יום לפני שיצא הגליון של השבוע,
ע^רה הידיעה מפה לאוזן שפצצת קרית־שמינה
עומדת להתפוצץ ביום הרביעי. צבא
של קוראי העולם הזה עמד דרוך >שעת־האפס,
כשמגיע האוטובוס של השעה 11.30
מתל־אביב, ויחד עמו טופסי העולם הזה
הטריים.
״אולם צבא זה לא ידע לשמור על הסוד
הצבאי. דובר בפומבי על הפעולה התותח־נית־עתונאית
העומדת לביצוע. בזה ניתן
הקלף החשוב בידי האדיב, שהסתער על
האוטובוס המיוח׳״ עיקר את התחמושת על־ידי
קניית כל הגלימות והשמדת*
״חייל בעל עוז־רוח הסתער על האוייב
חוסף־התחמושת, הצליח למלא את התפקיד
המסוכן ביותר בשדה־הקרב. הוא חטף פצצה
אחת מידי החוטפים. היה זה גליון אחד
של העולם הזה. חיילי יחידתו קפצו עליו
בתרועת־גיל. שמחתם הפכה לאיד. בידיהם
התפוצצה הפצצה, הגליון נקרע. לא נותר
להם נשק.
״מי שהיה פעם חייל והרגיש את הדריכות
והאימה העוברים עליו בשעה של פעולה
קרבית, יכול היה להיכנס לאותה ההרגשה
ששררה בקרית־שמונה ערב הופעת הגליון.
גלימות העולם הזה, שנרמז על תוכנם, החזירו
את אווירת המאורע השחור של ה־6
במאי (יום ההפגנה הגדולה) .האנשים התאבלו
על קניית כל הטפסים על־ידי אנשי
מפא״י, כדי למנוע מן התושבים לקרוא את
האמת על פשעי השלטון המבוצעים באין
מפריע, ובהיעדר כל ביקורת ציבורית. ממש
כאילו לא היתד קרית־שממה נמצאת בתחום
שיפוטה של מדינת ישראל.״
מובן מאליו שדאגנו כי התחמושת תגיע
לתעודתה. מספר מסדים של גליונות נשלח
בדרכים אחרות, הגיע בשלום לתעודתו.

מכתבים
ג־׳ינג׳י חאן
מרוע ל הפליג אל המערב הפרוע ב תי או ר
המצב בקרית־ שמונה (העולם וזוה דוס? הדבר
מזכי ר לי הרבה יותר את שי טו ת המיס־של
של מ צ בי אי נ׳ינני ם־ ח אז, שחשבו את תושבי
ארצו תי ה ם לצאן מרעה, שיש למוז
או תו ולשחטו בעת הצורר. רק שלפי המסורת
היו ה מונגו לי ם של נ׳י נ ני ם שחורי-
שער, ו אי לו לפי ת מונ ת השער שלכם מסתבר
בי ש לי ט א הו די ס ט אז הוא קצת נ׳ינ נ׳י.
מנחם בן־דרור, סבריה
קצת ג׳ינג׳י־חאן?
ידוע פסק־דינו של הרמב״ם, שי שנם
ב״ד דברים וזמעכבים את התשובה ואחד מהם
הוא ״פרנס ה מ טי ל אי טהי תי ר ה על הצבור.״
ו אי לו כיום, ב מ דינ ת ישראל, אי ה הרב הא
ח ד בעל־האומ׳ו, שיקום ויזע ק ברבים את
הפסוק ״לא ת ע מוד על רם רעדו״?

קורא דתי, ירושלים

מי מעריץ רוח?
מאמר העורר ״ די ק ט טו רבררד׳ (העולם
חו ה 6ד )9הינו השמצה לאי ש הנערץ ביו ת ר

במדינה התחלתם בקטז — אבא חו שי —
ונמרתם בגדול.
אברהם ישראלי, תל־אביב
ובכן, יש לנו לבחור, לרעתכם, בין
פח־אשפה של משטר ה שחיתו ת ה מפלג תי ת
לבין ט שטר־האי מים של די קטטור ה מוסווית,
בנוסח קרית־שמונה. בחירה נאה!
צכורד, הרמן, הרצליה
נז! הפח אל הפחד.
הצגתם את דור בז־נוריוז כ אי שיו ת חזקה,
בלתי־מוותרת , ,אי שיו ת ש אינ ה מתחשבת בעו
מדי ם לה למכשול. אם בז, מדוע בו־נוריון
אינו קם ללחום ב שחיתות ולבערה?
יאיר כפרי, כפר־סבא
דיקטטור ה — הלואי!
...כאשר בן־ארם חולה, קוראים לרופא.
בפולי טי קה, כל בור שלא מ בין ולא כלום
בפו לי טי ק ה רוצה ליעץ לרופא מה לא לעשות
— מה שי ש לעשות לא יודעים. לעזאזל
עם הד מוקרטיה המסולפת הזאת!

יורם דלמר, תל־אביב

העולם מעריץ את הכוח. ראו ב איז ה
יראת־כבוד מ בי ט העולם על מצרים ויו גוסלביה.
וכי יש בהן משטר די מוקראטי? רק
משטר רודני יוכל עכ שיו להציל את המצב
בארצנו ..הוא יוכל לכפות על הפועלים להפיק
יו תר תוצרת, ישתמש בכספי ה מג ביו ת
ו הציבור לחיזוק כוח ה מ רינ ה כפי שהוא
רוצה ולא כפי שחבריו לקו אליצי ה הממשלתי
ת בד מוק ראטי ה ידרשו.
שריד זיו, תל־אביב
מצאתי שעתונכם צודק במאה אחוז. והרי
הני מ ט רי ה שלי בנדוז:
ח׳ ד. בן־גוריוז = 339
דיקט אטור ־ 339
יוד די בו ת דלת, צפת

האיש כחוץ
ר אי תי את שידור הטל ביזי ה של אד מורו,
שעליו כתבתם במאמר על משה שרת (העולם
הוה 3ד 9ז. שוחחתי למחרת עם לפחות 30
אמריקאים נוצרים מכל הסונים. בולם, ללא
יוצא מהכלל, אמרו: האי ש הקטן עם השפם
•שדיבר מלים בשפה בה מפוצצת — אי ד
הוא מדבר על הפליטים? האם זאת עמדת
כל העם הי הו די, שכר צריך להיות?
שלמה הררי, פלורידה, ארצות־הברית
שבוע או שבועיים אחרי ״שר החוצה״ הפכה
דעתכם על עניז שרת־בי.נ׳י. קצת שונה.
מעניין
רב״ט שייקר, לפידות, צה״ל
טוב שסיימתם את מערכתכם ננ ד שרת דווקא
בני מ ה של הערכה הוגנ ת לאי ש עצמו —
שלא כ חברירכביכול שהעליבו אותו בצורה
המבישה והשפלה ביותר. יש להעריד את
לבכם הטוב, אד מה עם התבונה הפוליטי ת?
צריר לזכור כי סופו ( ה פו לי טי) של שרת
אינו סופו של השרתיזם, שהרי לא הי ה
אלא תופעת־לווי של המחלה הממארת של
ה מ דיניו ת הי שראלי ת והיא, כלשונכם: ה־בינ׳יז

אהוד שטרן, חיפ ה

פרק זכרונות
הפיסקה הקטנה על רצח הפ רופיסור די־האז
(העולם הו הדוס עוררה זכרונו ת אשר

חילול הקסמים
בכתבתכם על קוסם מסויי ם שהופיע באחד
,ה קיבוצי ם (העולם הוה 2ד )9סופר על מעשת
מבי ש, כשפקד הקוסם על חברת משק
מ הופנ ט ת להתפשט.
היו ת ונם אני קוסם ה מופי ע באופן קבוע
בהתי שבו ת העובדת, נגרמה לי אי־נעי מות
בגלל פרסום הכתבה, שבה אינו מופיע שם
הקוסם. אני הקוסם הרי׳ ,חבר ב אנו ר ת הקוסמים
העולמית. בחוקת הי סו ד של אנוד־תנו
מופיע ה פיסקה המדברת על הנינו ת המקצוע
הקוסם הנ״ל הפר בצורה הנסה
ביו תר את חוקת אגוד תנו.
הרי הקוסם, תל־אביב

תמונה אסתיטית
את תמונת העולה דהא! (העולם הו ה דד<9
המתגוררת בתא טלפון צי בו רי הייתם צרי כים
לפרסם מול הווי לו ת ודי רו ת השרד של
רוזו ליו ובר־סלע — מתחרז, אגב, עם לב־סלע
— ו הי ח ה זאת ת מונ ה מו שלמת של
הד מוקרטיה שלנו.
יצחק ביג״ר״ ירושלים

דורשים הכחשה
עבדנו ב סי תו ת אבני ם בכפר אבו־נוש, על
פי ר שיון מיו ח ד מהמושל הצבאי וכ שהיינו
בררר חזרה ב־ 13.4.56 לכפר שלנו נ׳ו לי ס,
עצר השוטר מספר 13434 את ה מכוני ת שבה
נסענו ולקח או תנו לכמה תחנות מ שטבה
ולבסוף למשטרת ענ׳ מי ב יפ ו שוחררנו
בלילה לי ד כפר אום אל־פחם על הנבול, ובבוקר
ירו נוסעי ם י הו די ם עלינו. זרקנו את
החפצים שלנו וברחנו לתחנת המשטרה במגי
דו. שם היו שוטרים מהכפר שלנו והם
סיד רו שניסע חורה.
פנינו אל המושל הצבאי של הגלי ל שיתן
לנו ר שיון לחזור לאותו מקום ולחפש את
החפצים שלנו. הוא סירב. פנינו בתלונה אל
חבר הכנסת יוסוף חמיס. ואז החלו פוני ם
אלי נ א מני השלטו! בכפר ו הו די עו לי כי
ראש הממשלה ביקש, באמצעות ראש עי רי ת
חיפ ה מר אבא חו שי, לטפל בעניז. הם לחצי
עלי שאחתום על מכתב הכחשה של תלונת
חבר הכנסת חמים.
בסוף חודש אייר הו פי ע הנכבד סלים נ׳וב־ראן
ואתו אמנון לי! (ני סו של חושי, המטפל
ב ענייני ם ערביים! ו הז מינו או תי לבי
תו של נכבד הכפר באסל טריף וני סו להשפיע
עלי לחתום על מכתב הכחשה ש הי ה
מוכן. סי רב תי בכל תוקף ו אני מ א מין כי
מעשיהם של הנ״ל הינם בנינו ר נסור לכל
עקרונות הד מוקרטי ה והנוהל הפרל מנ ט רי, כי
הם מכווני ם לעשות חבר כנסת לשקרן.

סלים מוחמד עבאס, ג׳וליס

למען המוראל
דחילקום! פרסמתם מוד עו ת מוז רו ת מכל
העולם (העולם הוה 5ד !9והורדתם לנ מ ר׳
את הפרס טיג׳ ה הי שראלית. להלן מו ד עו ת
י שראליו ת להרמת המוראל.
שלט בתחנה המרכזית :״שתו את ה מי צי ם
הטבעיים של האחים רובננקו״.
שלט אצל סנדלר י פו אי :״כאן עו שים נע לים
נם מעור הקונה.״
ישראל שמואלי, פתח־תקוו•

נרצח די־חאן
ה אמנתי כי שכחתים מזמן. האם אתם חיי בים
ת מיד להעלות רוהות רפאים שי פ רי עי
למנוחת נפשנו? אני אומר — הכיהו למתים
לנוח ולעבר להישכח.
אלימלך שולץ, חדרה
די־הא; הי ה מקורב לחצר המלכות בהולנד.
נקרא שם רחוב על שמו והממשלה
ה הולנ די ת הוצי א ה על ח שבונה אח כל כתביו.
ברבות הי מי ם נזכר במוצאו הי הו די,
פרק מעליו עול מלכות נכרית ובא לארץ־
ישראל. כאן הצטרף למפלגת המזרחי, פרש
הי מנ ה ועבר לאנודת־ישראל, בה הפר ל היו ת
לוחם כנגר ה ציונו ת, שבראשה עמדו אז ה־שומר־הצעיר
ומפא״י.
מלחמתו זו עברה ל מי מדי ם בינ ל או מיי ם
ובכוח אי שיו תו הגדולה התחיל למוטט את
כל תורות תנועו ת השמאל. הללו נחרדו מפניו
ולא ידעו כיצד לבלום י ריב כה נדול.
המה התנכלו לו והש טיצו הו בעלילות נסות.
כשאמצעים אלה לא עלו בי די ה ם עשו יד
אחת ושלחוה בו. הוא נרצח על־ידי כדור
שנורה מרובה, בצאתו מבית־הכנסת בבית-
החולים וואלאר שבירו שלים, ביו ם הזכרון
•של א ביו.
קורא, תי־ א ביב

שיקום עדים
חן ח: לבם עבור ני לויכ ם החדש כקשר
לעד יצחק רוזנברג (העולם חו ה 5ר 9ז. בעזרת
הלוואות של אלפי לירו ת מקופת האוצר
ובהבטחת משרה ממ שלתית אפשר לה שיג במ
דינ תנו כל עד וכל עדות ננר כל מ תננד.
יבעצם. למה השתוממתם על זה שיצחק רו-
ז נ בי; קיבל משרה בהברה שבראשה עו מד
טדי קולק?
צבי גר שטנקורן, גבעת־שאול

חיתוך חתיכות
ובכן, חיים נו רי לצנזור של סרטים (העולם
הו ה וד !)9טעתה תהי ה לנ׳ינ ה לולוברי-
נ׳ידה ולסילבאנה פאמפ אניני הזכות להיח־תד
על־ידי משורר הפלמ״ח! אני תפח מה
חז היו אוסרו ת על כד לו ידעו זאת
א. כורדי, אי־שס
אולי :״ הנה מוסלו ת גו פו תינו

נחס ושידס
אפרים, זה שלומד לרפא ב ה מו ת.
וחזי, זה שלומד לרפא אנשים, הי ה
להם פטנט להתחיל עם בנו ת: נעו־היו
רואים אחת טובה, היה אחד
הו לן לפנים, נטפל אליה, מציק לת
ואז היה השני מופיע, מכה את הפרחח
ומסלק א תו — ומו ש״עאת
החתיכה ומלווה אות ה הביתה ו בו׳
וכו׳.
העיקר, יום אחד הולכים למרוץ־
סוסים ורואים שם אחת — אלף!
התור של חזי להרביץ. הוא ניגנע
לאפרים ומכני ם לו כזאת מכה ש הוא
מתיי שב וחוץ מכוכבים לא רו אה
כלום.
חזי והחתיכה מסתלקים.
ביום רא שון אחר הגיע תורו של
אפרים להרביץ. העיקר, חזי או מ ר
לו :״לא נפגעת אזל לא תרבי׳ך
חזק?״
״בכלל לא, זה בטח לא היה ב כוונה,״
עונה לו אפרים. אבל בלב
הוא חו שב: נקמה!
העיקר, חזי נטפל וכוי. אפרים בא.
ובכל כוחו מכניס לחזי באמצע הפרצוף.
זה מתיי שב ויורק דם. אפ ריים
מגיע לעיקר: מציע ידו לב חורה.
ואז, זו מתנפלת עליו. בצע קות
:״ברוטאל! אכזרי!״
ולאפרים לא נשאר אלא ל ד או ת
אין הבלונדית לוקחת את חזי בטקסי
הביתה.
אלי שפ״רא, סטודנט לרפואה,
וינה, אוסטריה

הווי ה המלא הראשון על ה שעווויח האחרונה

השבוע נדהמו אזרחי ישראל משורה של שערוריות, שירדו
על ראשיהם במהלומות פטיש. בזה אחר זה נודעו גילויים שהוכיחו
כי הרקבון פשט בחוגים הולכים וגדלים של משטרת ישראל.
גם לאזרח התמים לא נשארה ברירה אלא להסיק כי המשטרה,
המוסד החשוב ביותר השומר על החוק והסדר במדינה, הפכה
לכלי בידי כנופיות של חמסנים, סרסורים לדבר עבירה, מזייפי
קלפי ומארגני קנוניות פוליטיות אפלות.
אולם לאזרח לא היתה כל זכות מוסרית להתלונן או
להתמרמר. לפני למעלה מחצי שנה יצא ״העולם הזה״ בשורת
גילויים מדהימים, שאיש לא הטיל ספק בנכונותם. גילויים אלה
הוכיחו עד מעבר לכל שמץ של ספק כי צמרת המטה הארצי של
המשטרה היא גם מכשיר בידי קומץ של עסקני מפלגות וגם
מרכז לעיסקות שחיתות מן הסוג המפוקפק ביותר. טובי הקצינים

ך* נהג יצחק נוימן, שוטר במדור הפלילי בתל־אביב,
( | היה רגיל להסיע את הסמל שלמד. שיטרית (לא קרוב של
השר) בעבודתו. באחד הימים שמע שיחה מעניינת: רועה־זונות
ידוע׳ הרגיל לעשות את עסקיו בחברה טובה׳ התמרמר
באוזני שיטרית שהוא גובה ממנו שכר־שתיקה גבוה
מדי — גם בכסף וגם בשרותים מקצועיים לו ולחבריו
האישיים.
הנהג שמע. הוא עשה מעשה אסור בהחלט במשטרה:
הוא החל לחשוב. הוא צירף עובדה לעובדה, כתובת לכתובת.
הוא נזכר כי היה רגיל להסיע את שיטרית, מזכיר
המדור הפלילי בתל־אביב, לבתי־בושת רבים. מכאן הסיק
את המסקנה: מכולם גבה שיטרית את שכרו.
יצחק נוימן היה נאיבי. הוא מיהר אל מפקד המדור
הפלילי, ע .מ. מ .זאב שטיינברג, וסיפר לו את הכל. שטיינברג
התרגז מאד. מעולם לא אהב מלשינים, ולבו לא תפס
כיצד מעז שוטר להלשין על חברו. לכן קרא מיד לאסיפה
כללית של עובדי המדור הפלילי, הרצה להם על חשיבות
היחסים החברתיים ואי־מוסריות ההלשנה.
אלא שנוימן היה תלמיד גרוע. הוא לא הבין את השיעור.
הוא מיהר אל ס. מ .מ. אריה נאור (שמילגובסקי) ,בעל
השפם הג׳ינג׳י, ראש המחלקה הפלילית של המחוז. שמיל־גובסקי
פתח בחקירה, הביא את שלמה שיטרית בפני בית־דין
משמעתי. בית־דין זה׳ בראשות לוי אברהמי, מפקד
מחוז־ירושלים בעל הווילה הנחמדה והגינה המטופחת בידי
עצורים, דן את שיטרית לשנה אחת מאסר.

אסירים

תודח

ך• מחנה ״ מעשיחו ״ היתד, לשיטרית שהות רבה. עתה
^ הגיע תורו לחשוב. בין השאר חשב מדוע נמק הוא
בכלא, ואילו חבריו נהנים בחוץ מן החיים ואפילו אינם
תומכים באשתו. הוא ישב וכתב מכתב, בו גילה תמונה
מוזרה ביותר על המצב במדור הפלילי בתל־אביב.
עיקר חיציו של שיטרית היו מופנים נגד שני סמלים־
ראשונים, המחזיקים למעשה בידיהם את המדור כולו. היו
אלה דויד לייבוביץ 43 גבר נמוך יליד־הונגריה, ומנשה
בר־דיין 30 יליד־הארץ, גבוה, חסון וסימפאטי.
לדברי שיטרית, מזכיר המדור במשך הרבה זמן, שלטו שני
הסמלים, שניהם וותיקים עוד מימי הבולשת הבריטית (אליה
חדר בר־דיין כסוכן אצ״ל) ,שלטון ללא מצרים בחיים הפליליים
בתל־אביב. הם מצאו צורה ארגונית פשוטה ויעילה
מאד.
לייבוביץ היה אחראי לכל עסקי הזנות בעיר. בידו היתה
רשימה מלאה של כל בתי־הבושת והיצאניות הנודדות. שום
אדם אחר במדור לא הורשה לטפל בבעיות אלה. אולם
הצלחותיו של לייבוביץ היו מעטות: רוב הסריקות שערך
העלו חרס, כאילו מסר מישהו במדד מראש לבעלי בתי־ד,בושת
כי עומדת להתקיים סריקה.
וזעולס חזח *97

והשוטרים אשר לא נתנו את ידם לשחיתות זו, סולקו או הורחקו.
בכל מדינה אחרת היו גילויים אלה גורמים להתקוממות דעת
הציבור ולטיהור יסודי של המשטרה כולה במטאטא של ברזל.
בישראל קרה ההיפך. הכנסת ניסתה להשתיק את השערורייה.
המפלגות, הקואליציוניות !האופוזיציוניות כאחת, מימין ומשמאל,
מילאו פיהן מים מתוך חשש להרגיז את ראש־הממשלה. עתונים
מכובדים כתבו מאמרים שכל מטרתם היתה לחפות על אנשי
הצמרת, נושאי החיידקים.
מה שקרה השבוע אינו אלא תוצאה מפשע ציבורי זה. כאשר
הדג מסריח מהראש, אין להתפלא כאשר גם סנפירי הזנב מתחילים
להבאיש. הסיפור הבא, שצמרת המשטרה עשתה את הכל
כדי לטשטשו, מגלה רק טפח מתנועת סנפירים אלה במים עכורים.
פרטי הסיפור מתפרסמים זו הפעם הראשונה.

שער ״העולם הזה״ 953
לייבוביץ לבדו היה קובע מתי לעשות סריקות, ומי יהיו
הסורקים. לעתים קרובות היה לייבוביץ עצמו כותב מכתב
אנונימי למטה המחוז, מודיע על פתיחת קן־אהבה. המטה
היה מעביר את ההודעה רשמית ללייבוביץ. לייבוביץ יכול
היה על כן להוכיח שיש לו הוראה מפורשת לסגור את
המוסד. על סמך אישור כזד, אפשר היה לגבות סכומים
ניכרים מידי בעלי המוסדות, שהיו אסירי־תודה, תחת להיות
אסירי־בית־סוהר.
כך סרחו עסקי הזנות בעיר. עשרות בתי־זונות, שכתובותיהם
היו ידוע! ת לכל בלש (וגם לאלפים מתושבי העיר)
הוסיפו לפעול. מסעם לפעם נסגר מוסד אחד, נפתח למחרת
היום בכתובת אחרת. הכל היה מסודר. גם התשלומים היו
מסודרים. הם הבטיחו קיום נאה למישהו במדור הפלילי.

?א ע? הבושה? 1גד

* * ךהכטיה לייבוביץ לעצמו מעמד כלכלי המתאים
לכשרונותיו. הוא התפאר באוזני חבריו שיש לו כספת
מלאה בבנק, פחח משרד״חקירות פרטי יחד עם חברו, מפקח־שני
שירצקי (אחד משני פרחי־הקצונה שנרדמו מול דירת
דויד פנקס המנוח, שעה שהוטלה בה הפצצה).
אך לא על זנות לבד יחיה המדור הפלילי. יש לו גם
עסק עם מבריחי חאשיש והירואין, בעלי מחששות ומאורות־עישון.
הפיקוח על מקצוע זה היה מופקד באופן בלעדי גיד
הסמל מנשה בר־דיין.

לסי האשמות שיטרית, היתד, שיטתו של בר־דין דומה
לשיטת לייבוביץ. בעלי המחששות והמאורות נאלצו לשלם
תשלום עגול וקבוע לבא־כוח המדור הפלילי. תמורת תש לום
זה נהנו מהגנה יעילה: הנרקומאנים יכלו ליהנות בשקם
מתענוגותיהם השמימיים, בידעם כי לא תיערך סריקה מבלי
שר,סורקים יואילו להודיע להם על כך מראש. בעלי העסק
גם היו מוגנים מפני מתחרים בלתי־מאורגנים, שהיו נאסרים
מיד — או מצטרפים לציבור פועלי־החאשיש המאורגן.
כך שלט הסדר באזור זה והמשטרה היתד, מסוגלת לפקח
באופן יעיל על פושעים
משום מה שכח שיטרית להזכיר את האיש השלישי בשלישית
הסמלים. זהו סמל־ראשון רזה ומקריח, המעדיף שלא
להעמיד את עצמו בזרקור הפרסום. סמל זה אחראי לשטח
השלישי: יש לו פיקוח בלעדי על מועדוני־ה,קלפים.
הוא דאה אזרחים שלווים משחקים בהתאם לחוק את
מישחק הברידג׳ התרבותי. משום מה לא ראה את אותם
האזרחים משחקים פוקר ומשחקי־מזל תמורת אלפי לירות
ללילה. הוא גם לא ראה שכסף זה שולם לעתים בצורת
תכשיטים שנגנבו שעה קלה לפני כן.
ציבור הקלפנים מאורגן היטב, ממושמע ומסודר יותר
מרוב שאר חלקי הציבור. הוא שילם בשקם, התכונן בשקם
לסריק׳ית שעליהן נמסרה לו הודעה מוקדמת, וברוב ידידות
גם הזמין לא פעם קציני־משסרה גב! הים ונמוכים לקחת
חלק במישחקיו התרבותיים.

הסורקים נסרקו
*** לי שי ח זו היתד, כל־יכולה. היא היתה וותיקה מאד,
^ כל החוסים היו מרוכזים בידה. לייבוביץ, בעל וותק
של 18 שנה, לעג לכל אלד, שהציעו לו לעבור לקורס
קצינים. הוא ידע כי סמל במקום הנכון ערכו (ושכרו) רב
שבעתיים מאלה של קצין מדופלם במשמר־הגבול.
אי־אפשר לשלום במדור, כאשר יש בו קצינים פקוחי־עין,
שוטרים התוחבים את אפם לעסקי הזולת ובלשים
בעלי הכרה מקצועית. לכן פיתחו השלושה כשרון מפליא
לסלק אנשים בלתי־רצויים, הן מתחתם והן מעליהם.
המדור הפלילי עבר למשטרת־ישראל בירושה מימי המנדט.
כעבור זמן הופרדו ממנו כל הענינים הפוליטיים, עליהם
ממונה עתה האגף־לתפקידים־מיוחדים, המקיים קשר עז עם
מנגנון־החושך ולמעשה כפוף לו. הפלילי נשאר לבדו עם
עסקי הזנות, החאשיש והקלפים, נוסף על תפקידי־שיגדד,
בשטח הגניבות והפריצות.
ראש המדור היה תחילה יעקב קנר, קצין־משטרה וותיק
ומוכשר מאד. אולם קנר נועד לגדולות, עלה בהדרגה למעמד
של סגן מפקד המחוז. במקומו בא אהוד ססורטה, אדם ישר
מאד, שלא סבר שיש להשאיר את ריכוז העבודה בידי
סמלים. הוא החלים בעצמו על סריקות, הרכיב בעצמו את
חוליות הסורקים. זה היה מאד בלתי־גוח לשלישיה.
(הנושן בעסוד גז)

ת צ פי ת

במדינה

(כ? חו כויו ת שמורות)

• המאכל, כין דויד כן־גוריון לבין משה שרת יתחדש
כקרוב. הזירה: ועידת נזפא׳׳י הקרובה, שלקראתה חחל שרת מארגן סביבו

סיעה חזקה, אליה הצטרפו עד נ ה: מזכיר מפא׳׳י רפאל בש, ח׳׳ני ם עמי אסף,

עקיבא גוברין, ישראל גורי הרצל גרגר, בבה אידלסון ו עו רן דבר
שרת מקווה לכבו ש לעצמו שטח של טון נרחב
שמירה על אופיה הדימוקראטי של המפלגה.

ב תוך

חיים שורר.

מפא״י, בסי סמ ה

• כד ככד עם זאת, יוגכרו מאמצי ההשתלטות של קבוצת
כערי־כיג׳י על הענינים :
ייעשה נסיון נמרץ להחדיר את ח׳־כ אהוד אבריאל לועדת החוץ ו הב ט חון
של הכנסת, מקום המג״ע, לכל הדעות, לשרת. ה שפלה נוספ ת זו של שרת מטרתה
להוכיח כי כו חו חוסל לחלוטין.
יוסף אלמוגי מתגב ש יו תר ויותר ככוח עצמאי. באסיפה סודית בחיפ ה מתח
ביקורת חריפה על הנהגת מפא׳׳י, הציג את עצמו כלוחם עבור ז כויו ת הפועלים
במפלגה. על רקע זה, י תכן כי אל מוגי י שבית את מפעל אתא כהפגנת כוחו.
על אף הכח שו תיו, משתדל אל מוגי להפוך מזכיר נזפא׳׳י.

• לעומת זאת, לא ישתתן? כוועידת מפא״י אליעזר ליכנה,
ח ״כ מפא״י לשעכר. בצורה זו יבקש להפגין את פ רי ש תו ה מוחלט ת

מהמפלגה.

• ימי מתיחות קשים צפויים למפא״י, עוד לפני התכנס
הוועידה. הרקע: חי לו קי הדעות בין
העם החדל הריק
הטבע שונא חלל ריק.
השבוע נשבה במרחב רוח־פרצים אדירה
שנגרמה על־ידי חלל ריק כזה: ממלכת הירדן,
יצור מלאכותי שנראה השבוע קרוב
להתמוטטות סופית•
ישראל הודיעה על ריכוזי צבא מצרי.
ירדן הודיעה על ריכוזי צבא עיראקי. כל
הערבים יחד הודיעו על ריכוזי צבא ישראלי.
בעולם כולו נדלק האור האדום:
סכנה!
נחיתה בעקכה. מעבר למסך השמועות
וההכחשות הזדקרה בעיה לאומית ממדרגה
ראשונה: מה יקרה אם תתפרק ממלכת
חוסיין?
אפשר היה לצפות כי מצרים תנצל את
ההזדמנות, תנחית את גדודיה בחוף עקבה,
תהפוך את ירדן לממלכת־בובות פלסטינאית,
אולי בהנהגת המופתי. במקרה זה היתד.
ירדן הופכת לחלק מן הפדרציה המצרית
השרים
א שכול וספיר מצד אחד לבין
חברי נזפא׳׳י בועדה המרכזת של ההדעות־, לחילוקי תגרום
הסתדרות.
תביעה
תקיפה של נציגי מפא׳׳י בהסתדרות
להמ שיך את ת שלוס תו ספו ת
היוקר כרגיל, בה ב שעה ששני השרים
דורשי ם להקפיא כל עליה נוספ ת בשכר.

רקע זה צפויה גם אווירת־משבר
בקואליציה הממ שלתית. בסקרה זה, תתפלג
הממ שלה לשניים: מפא׳׳י־דתייס מול
מפ״ם־אחדות־עבודה, בעוד נזפא״י והדתיים
יקבלו את תוכני ת א שכול־ספיר
להקפאת השכר, ידר שו שרי השמאל
לנקום צעדים דרסטיים, דווקא נגד
ציונות התן המילל

הסקטור הפרטי, על-ידי הורדת מחירים
והקטנת מתח הרווחים.

• אל תצפה לרפורמה קרוכה

של מם־ההכנסה. כל ה ש מועו ת שהוחדרו
לאחרונה לע תונו ת בענין זה
נועדו בעיקר להרים את מוראל משלם־
המסים, שנפגע קשה אחרי פר שת המ שגה
האסתיטי.

• ישראל עשויה להכריז ב־ימים
הקרובים על עמדתה
כשאלת המאורעות בממלכת
ירדן. בהכרז ה זו תבהיר ישראל כי כל
עוד תי שמר עצמאותה של הירדן, אפילו
בגבולו תיה הנוכחיים,

תי מנע מכל חת־

ערבות או פגיע ה בירדן. אולם אם י חולו
שינויי־ם במצבת של המדינה ה שכנה,
כתוצאה מפגיעה מצרית או עיראקית,
לא ת שב ישראל ב חיבו ק ידיים.

• הודעה ישראלית אחרת
תתייחס להסגר המצרי על
תעלת סואץ. ב הודע ה תז היר ישראל

חכי״ם אלמוגי, אכריאל ופולה כן־גוריון
משלטים נוספים לביג׳יזם

ני היא רואה בהסגר זה הפרה ח מור ה ביו תר של הסכם שביתת־הנ שק והחלטת
או״ם על חופ ש ה שייט בתעלה.

• למרות הודעתה הסופית כי לא תספק נשק לישראל,
ישתפרו יחסיה של ארצות־הכרית עם ישראל. ה תוצ או ת הרא שונות:
הגדלת המענק הכספי לישראל, הודעה ר שמית כי ארצות־הברית תתנגד לתכניו ת
השלום במרחב על ח ש בון קיצוצים ב שטח ישראל.

• השתפרות ניכרת תחול גם ביחסי ישראל־ברית־המועצות.
השמח:

מסחרי.

מ שלחות

מס חריו ת

ישראל

ושל

ברית־ה מועצות

יערכו

בימים הקרובים חי לו פי ביקורי ם הדדיים, לשם בירור האפ שרויו ת להרחבת הסחר
בין שתי המדינות.
• לעומת זאת, יתערפלו יחסי ישראל־צרפת. כמה מנהיגים
צרפתיים רמזו בג לוי כי ארצם תהיה מנכנה להקריב את יחסיה פס ישראל,

על ח ש בון חידו ש הידידות עם העולם העך בי

• פעולת הציונים־הכלליים כקרב ערביי ישראל תגיע
בקרוב לממדים גדולים יותר. אחרי שנתמנה׳ אדם מיו חד, איש זכרון•
יעקב כמנהל מיבצע זה, הוקצב גם תקציב גדול׳-׳ לפעולה.
התפוזשזת ציונית־כללית אחרת: גובר ת במפלגה ה תנוע ה לאיחוד פס חרות.
באסיפה סגורה של נציגי הגופי ם הכלכליים ב שבו ע שעבר, עמד פרץ ברנ שטיין
סול לחץ ק שה, הוכרח. ל הב טי ח כי מאמצי האיחוד יי מ שכו וכי המפלגה לון
תיכנס ל שוס קואליציה. ממשלתיון שאינה כרוכה ב״ שינוי המשטר׳׳.

יי׳ 1

; 1ן,דבר לא י מנע, כנראה, את השתתפות מנהיגי הצ״כ ב סי מ פוזיון גנל
ענ״יזים כלכליים עם ביג׳י. ב שי חו ת אלה יציע ראש הממ שלה שביתת״נ שק
כלבלחז ועיבוד תוכני׳ !/מ שו תפ ת בין שני הסקטורים.

גוז

באופן מכריע לרעת ישראל, שתהיה מבודדת
בעולם.
מצרים בירושלים. היתד, קיימת גם
אפשרות שניה. היא נדונה בחוגים קטנים,
לא זכתה לפרסום. היא לא היתד, פופולרית.
אחד ההוגים בה היה רוסטום בטטוני,
חבר הכנסת לשעבר של טפ״ם.
ערביי פלסטין הם עם ככל שאר עמי
ערב. יש להם גאווה לאומית ושאיפה לאומית,
אף שנפגעה קשה עקב מלחמת תש״ח
ותוצאותיה. הם מתקוממים נגד השיעבוד
הירדני, והם עשויים להתקומם מחר נגד ה־שיעבוד
המצרי, אפילו אם יבוא בדמותו
המזוקנת של המופתי הירושלמי.
לו ידעה ישראל למצוא את הדרך אל
ליבם של ערבים אלה, באמצעות ערביי
ישראל, היתד, יכולה לעזור לגיבוש תנועת
השיחרור של פלסטין החופשית, לשבירת
ממלכת הירדן ולהתהוות מדינה ערבית פלסטינית
עצמאית. מדינה כזאת, בלתי תלויה
במצרים ובסוריה, יכלה להסיר את הלחץ
מן הגבול הארוך ביותר של ישראל.
בידי ישראל כל האמצעים למיבצע נועז
כזה. אולם היד, חסר לה העיקר: הנכונות
לצאת לדרך חדשה של מדיניות עצמאית,
חופשית מהשיגרה רבת ד,כשלמות של הדור
האחרון. גם בצמרת ישראל קיים חלל
ריק — חלל ריק ממחשבה חדשה.
לכן היו קיימים השבוע כל הסיכויים כי
החלל הריק של ירדן יתמלא באויר מצרי
לחוץ, וכי חיילי עבד אל נאצר ישכנו בקרוב
במרחק של קילומטר אחד מבנין הכנסת
בירושלים.

סורית, המתכוננת עתה לד,תאחד רשמית.
התוצאה: גבול אחד ומאוחד יתמשך מדן
ועד נחל עוז, מאחוריו יעמוד צבא אחד
ויחיד, כפוף לפיקוד אחיד, שיהיה חופשי
לבחור בעת מלחמה בעשרות צירי פלישה
נוחים לתוך ישראל.
פלישה לירדן. הית ,1זאת סכנה נוראה.
מה היה על ישרא/י, לעשות?
לפחות איש אחד ר,ע 1׳ לגלות בפומבי
דעה השוררת בחוגים רחבים: על ישראל
להקדים מכה למכה. הציע ח״ב אחדות העבודה
גבה־המצח, יגאל אלון, למעשה: על
ישראל לפלוש לירדן ברגע שזו תתפרק,
לכבוש את כל א׳׳י המערבית, להציב גבול
חדש על הירדן.
היתד, זאת הצעה מפתה. אולם ככל הצעה
כזו היתה קצרת רואי. פלישה ישראלית
מוצלחת היתד, מוסיפה מליון איש למחנה
פליטי ערב, גורמת לזעזוע אדיר במרחב
הערבי. בזעזוע זד, היה גמאל עבדל אל־צאצר
משתלט בנקל על כל המרחב ממוסול
ועד אסואן.
הגבול החדש שהיה נוצר בצורה זו היה
הופך חזית מלחמה מאחוריה יעמוד צבא
מאוחד של כל מדינות ערב, ,שיכלול כמה
חטיבות של פליטים פלשתינאים, ב,1גד,גת
חאג׳ אמין אל־חוסייני.
סיכוי השלום היה נעלם לעולם ועד, הסיבוב
השלישי היה הופך לוודאות מוחלטת•
יחסי הכוחות היו משתנים תוך זמן קצר

בימים הטובים, שנים רבות לפני תקופת
המשגים ר,אסתיטיים, ניהל לוי אשכול משא
ומתן עם השייך של אדמות החולה על
רכישת קרקעותיו. באמצע המשא־והמתן פי־רסם
עתן ן גן ןן ני באמריקה על כך, סיכן
בזאת את כל הענין. חוגי המופתי תבעו
מיד מן -השין ך להפסיק במעשר, הבגידה.
אמר חון ייך.ן,-ללוי אשכול :״אתם דומים
לתן. במקום להתגנב בשקט לכרם ולאכול
את הענבים, מילל התן עוד לפני שהוא
מגיע לכרם. הוא מעיר את השומר.
ק רן ההצלה. לפני שבוע פורסמה בישראל
ידיעה מפוצצת. פילים בן (וישניא-
בסקי) ,כתב מעריב, שיגר מאירופה כתבה
סנסציונית בה הודיע כי ממשלת פולין עומדת
להתיר עליה המונית
הידיעה גרמה לסיבוך בינלאומי. דוברים
פולניים בוארשה ובתל אביב הכחישו מיד
את התועבה הציונית, אישרו רק שיינתנו
הקלות מסוימות לעולים אינדיוידואליית לא

תר,יד, שום עליה המונית.
מדוע יילל התן לפני שהגיע לכרם? הפעם
היתד, לכך סיבה הגיונית: ד״ר נחוסיגול-
דמן עצמו דאג לכך. הנשיא הציוני הבין
שהפסקת העליה ממארוקו עלולה לפגוע
במלאכת המגביות באמריקה. כשאין• את מי
להציל, קשה לדרוש תרומות להצלה. אולם
המוני התורמים בברוקלין, שרובם ממוצא
פולני, היו נזעקים בהתלהבות להציל
את אחיהם מפולין האדומה.
הצלת הקרן אותו רקע מציין גם
את הידיעות החוזרות ונשנות כאילו תבוא
בכל זאת עליה המונית ממארוקו. גם שם
יילל התן מוקדם מדי.
יתכן כי העליז־ ,ההמונית משם היתה
יכולה לצאת לפועל, לולא הפרסומת הציונית
האדירה, שנועדה להרים את קרן
המגביות ואת מגבית הקרנות. ההמולה
עוררה את תשומת לבה של קאהיר, שדרשה
לסגור את הברז. הברז נסגר. במקום
סילון טיפטפו ממנו טיפות.
השבוע שוב ניטו כמה כתבים ציוניים
להפיץ שמועות על חידוש ד,עליה ההמונית
ממארוקו. לא היה להן שחר. תחת זאת
התכוננה מארוקו לקבל פני אורח חשוב:
חאג׳ אמין אל־חוסייני, האיש שניצח על
רצח ששה מליוני יהודים באירופה.

הממשל הצבאי
לילה בג בו ל לבנון
לפני שש שנים עבר גבר ערבי בחשכת
לילה את הגבול מהלבנון לישראל, כשהוא
רכוב על סוס. מקבלי פניו הכירו היטב
את בעל השפם השחור הקצוץ והקומה הנמוכה
המוצקה. נימר אפנדי אל־הווארי, לשעבר
מפקד הארגון וי,,צבאי נג׳אדה, עבר

לי׳מזאל.
בחודש שעבר, חצה נער שחרחר בחשכת
חעולט חזת 978

לילה את הגבול בכיוון ההפוך, כמעט
באותו מקום, עוסמן אל־הווארי, אזרח ישראל
בן , 17 ברח ללבנון.
בין שני המאורעות הליליים משתרעת
אחת הטרגדיות המעציבות ואחת התבוסות
המסוכנות ביותר של מדינת ישראל.
צעיר נגד המופתי. לפני עשר שנים
היה נימר אל־הווארי, עורך דין יפואי צעיר,
דמות סנסציונית• הוא ה״ר, הערבי היחידי
בפלסטין שהעז לעמוד בגלוי ובקומה זקופה
נגד המופתי. סירב לקבל את מרות המופתי
על ארגונו הצבאי. בארץ התלחשו
כי הווארי מייצג קו לאומי חדש, עשוי
לכרות שלום עם היהודים.
במלחמה השתתף הווארי במערכה האבודה
על יפו, הצטרף למחנה הפליטים, הפך
יושב ראש ארגון הפליטים בשלוש מדינות.
חיש מהר הגיע לכלל מסקנה כי גורל הפליטים
הסך כדור־מישחק בידי שליטים
ערביים ציניים, וכי על ערביי פלסטין לחפש
לעצמם דרך עצמאית. הוא הפתיע את הכי
על הפליטים
עולם בהכריזו ביריחו
לחזור למולדתם, אפילו תחת שלטון ישראלי.

שליחי
ישראל באו במגע עם הווארי ב־שוייץ׳
השתדלו להחזירו. הוואדי ראה את
עצמו בתפקיד מנהיג ערביי פלסטץ, חלם
כי יחתום בשמם על חוזה שלום רשמי
עם ישראל, תוך ויתורים הדדיים. אולם
ממשלת ישראל אף לא חלמת על כך. היא
רק רצתה לנצל את נימר הווארי כקוויסלינג
מפא״י נגד מק״י.
הווארי, אדם גאה, סירב. הוא פרש מן
הפוליטיקה׳ חזר לעריכת דין, חי ברווחה
בנצרת עם 14 ילדיו.
מכות ליד המעיץ. באחד הימים,
לפני כמה חדשים, עבר עוסמאן אל־הווארי,
בנו האהוב ביותר של נימר, ליד המעיין
בקירבת נצרת. הוא ראה משאית מלאה
יהודים שנעצרה במקום. הנהג רדף בזעם
אחרי ילד קטן, ששיחק בדלת המכונית.
עוסמאן התערב, אמר לנהג שזה רק מעשה
ילדות, עצר בעדו מלהכות את הילד.
לפתע ירד מן המשאית יהודי אחד, צעק׳
לעבר עוסמן :״עבר הזמן ׳של 1קאוקג׳י!
אנחנו נשבור לכם את הר #8פה בתוך
נצרת!״ מטר של מכות יך ד׳ על הצעיר.
עוברים ושבים הצילוהו .
מאז חל שינוי מדאיג בעוסמן. אביו לא
ידע מה קרה, אך שם לב כי דרך חייו השתנתה,
כי הנער החל מסייר לאורך הגבול,
מסתודד עם חבריו. הוא הפריע לבני הבית
להקשיב לשידורי קול ישראל ותחנת קפריסין,
דאג כי יישמע רק קול הערבים
המסית מקאהיר.
בבוקר אחד השחיז עוסמן את סכינו,
אסף כמה חברים, יצא מנצרת. בלילה עבר
את הגבול, אחרי שהודיע מראש על רצונו
להצטרף לצבאו הפלסטיני של גמאל עבד
אל־נאצר (ראה לעיל) .אביו הזעיק את המשטרה,
שוטט כל הלילה בכבישי הצפון.
אך הבן נעלם.
״לא אמרו להם מדוע ברח עו־סמן?
גילה אל־הווארי, עייף ומדוכא, לכתב
מעריב רפאל בשן :״הצעירים חושבים כי
המימשל הצבאי והשוטרים הצבאיים זה מדינת
ישראל. בתי הספר הממשלתיים (לערבים)
לא שתים כלום. אין ספרי לימוד,
אין תכנית לימודים, אין מורים ...אם יש

משרה ממשלתית בסקטור הערבי, מביאים
יהודי מעפולה, מחיפה, אפילו מתל אביב..
אף פעם לא אמרו לנוער הערבי: גם לכם
יש מה לעשות במדינה ! ״
עוסמן היה רק אחד מבין כשלושים צעירים
בגילו, בוגרי בתי הספר התיכוניים
הערביים בישראל שברחו בשבועות האחרונים
מן הארץ. טפשים רבים במדינה שמחו
על כך. אמר קצין בטחון אחד, לדברי
כתב אחד העתונים :״אני מוכן לעזור להם
ללכת!״
אותו קצין שכח לקחת בחשבון רק עובדה
אחת: כל צעיר כזה הוא מ!עמד אידיאלי
לתפקיד של קצין מודיעין. ישראל
מספקת לכל צבאות ערב, בסיטונות, את
הצעירים המכירים את כל שבילי הארץ,
היודעים על בוריה (ראח להלן) ,והבקיאים
בכל ההבדלים בין פנחס לבון לבין זיאמה
ארן.
לא היד, זה האסון היחיד. המערכה על
נפש הצעיר הערבי הישראלי היא אחד החזיתות
הגורליות ביותר. אם אין המדינה
מסוגלת לכבוש את לבו, לא תהיה מסוגלת
למצוא את דרכה לנפשו של שום ערבי
אחר בעולם.
כמו אביו, הפך עוסמן אל־הווארי סמל
לדורו — אות אזהרה לעיני המדינה.

ריגול
•דיווח סאדץ
יוסף בן אחמד עליאן ( )44 היה עד מלחמת
העצמאות פועל ברמלה. בשעת שחרור
העיר נפצעו הוא, אשתו ובתו בת השמונה
מפגז. הוא הוכנס תחילה לבית
חולים הירקון בתל אביב, הועבר אחר כך
לבית חולים דונלו ביפו ועם החלמתו השתקע
ביפו. בתו מתה מפצעיה.
ליוסף לא היתד, עבודה ביפו. קרוביו
ברחו לרצועת עזה, על כן החליט כי
מוסב להפיג את בדידותו על־ידי הצטרפות
לקרוביו ברצועה. הוא הגיש בקשה לעבור
את הקווים. בקשתו נתקבלה והוא עבר.
זה היד, לפני שבע שנים. מאז נמסר
לו באמצעות הצלב האדום כי אשתו נשארה
בחיים ונמצאת ברמלה הישראלית הוא
החלים לד,פגש עמה, הסתנן ארצה ושוב
חזר לרצועה.
עד כאן היה הסיפור ברור. מה שלוטה
בערפל היה כיצד הפך יוסף, מתושב המדינה
לשעבר המדבר עברית שוטפת, למרגל
מסוכן, אשר הודה יחד עם חברו
דיאב ג׳ומעה אל־עוור ( )35 שהם עברו שש
פעמים את הגבול, אספו אינפורמציה צבאית
ממדרגה ראשונה, התגוררו במשך שהותם
בארץ אצל בן דודו של דיאב, חסין
מחמד אל עתר ( <28 תושב לוד ואב לשלושה
ילדים, שאף עזר להם באיסוף ידיעות.
פגישה
ככית־הסוהר. טען השבוע
אביב:
יוסף בבית־המשפט המחוזי בתל
״נעצרתי בעזה כמשתף פעולה ישראלי, מאחר
שהשלטונות כאן ביקשו ממני להעביר
לרצועה מכתב״.
יוסף לא הספיק להעביר את המכתב לדבריו.
נתפס מיד עם עברו את הגבול. תכניתו
לשוב, ולהשתקע בישראל התבטלה מאליה.
במקום זאת השתקע ללא משפט בבית
הסוהר בעזה שם פגש את דיאב, ש
נאשמים
בריגול עליאן, דיאם וחוסיין בבית־המשפט
לא רק בדילה

נעצר באותה אשמה.
השניים ישבו ח, דשים רבים בבית הסוהר,
עד אשר שוחררו בתנאי מפורש: שיעסקו
בריגול לטובת הצבא המצרי. סכוי החופש
משך, השניים הסכימו. שגי אנשי פידאיון
הביאו אותם עד לקרבת ישוב ישראלי, השאירו
אותם שם לנפשם.
חוסיין, בן דודו של דיאב, לא היה יכול
לסרב להכנסת האורחים המשפחתית, החביא
את השניים במשך היום בביתו, ורק
בלילה היו יוצאים לעסקיהם.
השניים החליטו כי ידיעותיהם בעברית
לא יסגירו אותם, מאחר שכל אחד יחשוב
אותם לעולים חדשים. הם החליטו לפעול
גם ביום. הם אספו, בין השאר, רשימה של
שמות כל שבויי המלחמה המצריים שהיו
בידי ישראל באותה תקופה.
חינוך חינם לאויב. מי שלא חשבה
אותם לעולים חדשים היתר, העולה החדשה
אסתר טוניק, בעלת חנות ספרים בלוד.
השנים דרשו אטלס ישראלי, עוררו את
חשדה. היא קראה לשומר שעבר במקום.
משפטם, השבוע, לא היה הראשון מסוגו
שהובא בפני שופט ישראלי. אין גם להניח
כי יהיה האחרון. כי יותר מדי ערבים
פלסטיניים׳ שחיו והתאזרחו בישראל, למדו
את שפתה ואת דרכיה, החליטו כי אין שוב
הם יכולים לחיות בה.
שרות המודיעין המצרי מחכה לצעירים
כאלה בזרועות פתוחות.

מותם שיו יורם ויואב. טרגדיות
משפחתיות אינן נדירות בקיבוץ. חברי מעברות
לא התיחסו ברצינות יתרה לאיומיה
של ג׳ניה. אפילו כשהחלה להזניח את עבודתה
בבית הספר סלחו לה והתעלמו מכך,
עד כמה שהדבר ניתן.
החיים במשק נמשכו במסלולם הרגיל.
עד ל־ 26.10.55 בערב, בו יצא חבר הקיבוץ
ישי ירקוני לטייל עם ילדו יורם בן
השבע. יורם החל מספר לאביו על הנעשה
בבית. הספר. לפתע הפסיק וצנח על הארץ
כשהוא מתפתל מכאבים. כעבור יומיים,
מת הילד תוך יסורים איומים.
איש לא הצליח לקבוע את סיבת המות.
חשבו כי אולי ד,ורעל מרעל עכברים שאכל
באיזה שהיא צורה.
כעבור עשרה ימים׳ שוב פקד המות
את הקיבוץ. הפעם מת לפתע יואב שטרם-
ברג, בן השנתיים וחצי, בשעת משחק עם
חבריו בני גילו. גם מתת זה היה סתום.
איש לא ידע כיצד ולמה מת הפעוט.
אולם יואב היה נכדה של מתי, אהובתו
של דוב יתום. לפתע נזכרו חברי קיבוץ
שונים בבטויי השנאה של ג׳ניה כלפי. יריבתה
— שינאה שהגיעה עד כדי מכות
(המשד בעמוד )9

תזכיר
משפט תעלומת ה&ודינג המו־ההאשמות
נגד ג׳ניר, יתום, חברת קיבוץ
מעברות, היו סנסציוניות: רצח של שני
ילדים מקיבוצי, ושל גבר בשם אליעזר
גולדברג מטבעון. השלושה מתו מיתה מיס־תוירית
כשג׳ניה, אשר, בת 49׳ בעלת פנים
אדומות והליכה נמרצת, נמצאה בסביבה.
היתד, גם האשמה נוספת: נסיון לרצח המורה
אריה מימון.
בן לילה הפכה ג׳ניד, יתום לנושא קבוע
במדורי הפשעים של כל עתוני הארץ.
שני משכרים במשפחה. המשבר
הראשון בחייה של ג׳ניה בא עם מותו
של בנה צבי. צבי היד, הילד הראשון שנולד
לקיבוץ, הראשון שנתקבל כטייס ב־צד,״ל.
הוא היה לא רק בכורם של ג׳ניה
ודוב יתום, אלא ילד טיפוחו של המשק
כולו. בגיל ,20 נהרג בתאונת אוויר.
ג׳ניה, המורה לחקלאות של הקיבוץ, השכר,
אשד, שבורה, תלושה מכל הסובב אותר
.,היא הילכה חודשים כסהרורית׳ ,לא
שמה לב לשני ילדיה האחרים, שרה ()18

יתכן שהיתר, מצליחה להתגבר על משבר
אבדן הבן, אלמלא אסון נוסף: בעלה דוב
התאהב במתי ניסימוב, אלמנה וסבתא לנכדים,
אף היא ממיסדות הקיבוץ. הוא נטש
את ג׳ניה, עבר לאהובתו החדשה.
ג׳ניד, לא יכלה לשאת את אסונה לבד.
היא סיפרה לכל חבריה את התלבטויותיה,
בקשה את התערבותם כדי להחזיר אליה
את בעלה. החברים פנו למתי. אך מתי
מרבה בתוקף לותר על בחיר ליבה החדש,
דחתה את כל ההצעות של חכרי הקיבוץ.
מאוחר יותר,־ נזכרו החברים כי ג׳ניד, אמרה
:״לי אין מה לאבל, דעו שאני אסחוב
את כולכם לתהום״.

מים, מים וששון
עם צאתו שד דאג האמר שילד ל מוסקבה
גילה מדור תצפית של העולם הז ה ()977
ב שבוע שעבר ב מפ תי ע ני המטרה האמיתית
שד הנסיעה היתר! לרכוש את
תמיכת מוסקבה ב תכני ת חדשה לחלוקת
מי הירדן.

כעבור חמשה ימים אישר דד
אמרשילד עצמו את הידיעה,
הודיע, שיגיע בקרוב למרחב
בדי להמשיך במאמציו כענץ
הירדן. הסיבה* .החשש הכללי
כעולם כי דויד כן־גוריון עומד
לפתוח מחדש בעבודות הערוץ,
אם לא יושג המכס כקרוב.

חאשיש בירושלים
תביעה פלילית על בזיון בית־דין הוגשה
לפני ארבעה חד שים על־ידי חיים
כהן נגד העולם חזה, אחרי שהעולם
חזה ( )938 הקדיש מאמר לפעולת משמרת
ירושלים נגד דודו ועכנין, ב(נל
בית־הקפה מו לין רוג׳ ,ור מז כי קיים
חשש שהמ שטרה עצמה ביימה מציאת
חאשי ש אצל ועכנין כדי להתנקם ביריב.

השבוע
הופיע יצחק בדהרת*,
ממעבדת תלפיות, בער כמשפטו
של דודו, העיד. בשבועה,
כי שלושה אנשי בולשת ירד
שלמיים הציעו לו כסף• תמורת
הכנסת חכילת־חאשיש לביתו
של דודו.

מחש־הדיכח

אהוד אבריאל

השהיהוח היא האמצעי, הטרור-מטרה:

התבדה לפשח הטחד

המתנותהראשונות שניתנו ליוסף פרץ, בעלותו לארץ בשנת ,1948

\*ר,יר, פנקס אדום, בעל פס תכלת־לבן. היד, זד, פנקס החבר של מפלגת פועלי ארץ ישראל.
כעבור זמן קצר נתבקש גם לשלם את המחיר: שלום פרידמן, מפעילי מפא״י בירושלים,
החל מסתובב בין העולים החדשים חבריו של פרץ, מחתים אותם על יפוי־כוח
להביא בשמם סחורות ומצרכי־מזון לארץ.
באותה תקופה היד. מחסור גדול במצרכי מזון, ושולמו מחירים אגדיים בעד כל
נתח נקניק וקומץ קפה. אולם לפי חוק הארץ היה מותר לעולים חדשים להביא ללא
מכס ורשיון־ייבוא את חפציהם ורכושם. השוק השחור נתפס לתחבולה פשוטה: העולה
היה מעיד כי סחורת המבריח היא רכושו. פרידמן היה מוכן לשלם בעד כל חתימה
כזאת מאה לירות, כחלק קטן של ההשקעה.
פרץ, שסיים זה עתה את שרותו בגדוד
הר״ שן של הפלמ״ח, עוד היה בא, תר, תקופה
בח,ר פשוט ותמים, מלא אמונה באידיאל
הציוני שהביא אותו ואת ששת אחיו מ־מארוקו,
ישר לשרות קרבי בצר,״ל. הוא
פנד, לעסקן מפא״י אחר, אורי שושני, שהבטיח
בכל לשון של הבטחה להביא את
הענין לפגי ועדת הביקורת של מפא״י, ל־סלק
על־ידי בך את פרידמן מהמפלגה. ה־תוצ״ד,
לא בוששה לבוא: פרידמן עלה
בדרגה, מונה לתפקיד מנהל בנק.
כאשר הגיעו חפצי העולים, אירגן פרץ
את האנשים שחתמו על יפוי־הכח, הביא
אותם?מחסני המכס בקורדאני. שם נוכחו
לדעת כי הרב, ש שהובא בשמם עצום
ורב. מבאן היה רק צעד לגילוי האמת:
המשטרה הוזעקה, עצרה את כל המעורבים
בדבר. נפתח תיק במשטרה הכלכלית, פרץ
מנהל המעכרה, דוי ד עזיזא,
נקיא לד>,יד. ש,ם משפט לא הוגש עד ההנזכונח של החזקה היד הוא
יום. מוכנסת לשם
הפחונים,

שטח
כל מ שפחה חדשה המגיע ה למקום.
פרץ לא הורשה להיכנס בעצמו למחסני
״אני אדם בעל השפיעה, א ן אני
קורואני. כך מנע ממנו ה1ורל פגישה שמשתמש
בה רק מחוץ ל שטח היכלה
לד,י, ת כמעט היסטורית: כי בערך
מעברה״ — מסביר ה מנהל עזיזא.
באותה תקופה עבד בקורדאני אחד בשם
מרדכי מ״כטימיליאן שטטנר, שהתקדם בקווים
מקבילים.
טבעי היה שאיש כמו פרץ יתנגש עם
טיפוס האנשים אשר אהוד אבריאל העלה
יתכן שכל הענין לא היה מסעיר את
פרץ באותה מידה, לולא קרה גם משהו לגדולה בקריה. הם גויסו מכל כנפי הארץ, מיוחדת כאילו היתד, קיימתלשכת־גיוס
בהייו הפרטיים. הוא וששת אחיו הגישו
בקשר, להעלות ארצה את אביהם הזקן, בן שחיפשה טיפוסים מסויימים מאד, מאלה
השורצים בפינות האפלות של הכרכים.
ד,־2צ שנשאר עם שלושה אחים קטנים ב־אהודונים
אלה הם שנקראו להגשים את המאר,קו.
האב חולה אנוש, חסר אמצעים
לשלם שכר רופאים, אחרי שבניו הבוגרים ציונות הסוציאליסטית ואת מיזוג העדות,
יצאו לישראל להגן על המולדת הרחוקה הלכה למעשה.
כך, למשל, הובא אשר נזרי, ראש המובעת
המלחמה.
אולם בינתיים הונהג בסוכנות היהודית עצה המקומית, מחיפה. שם היה ידוע יותר
עקרון ר,עליה הסלקטיבית. האומה המתח בסימטאות העיר התחתית, תושב קבוע של
מסבאת קינגס־באר. שאר תושבי המקום אינם
דשת, שיכלה לממן את עסקי פרידמן ושות׳
בהברחת סחורות, לא יכלה לממן את ע אוהבים לספר על עברו , ,אף שהסיפורים
רבים למדי.
ליית האב הזקן. הוא נפטר בחוץ־ לארץ
נזרי היה פעם ביתר״י, אחד ממפקדי
ערירי וגלמוד.
במר נפשו שלח פרץ מכתב לדויד בן־ תנועה זו במחנות קפריסין. אולם אחרי שגוריון.
הוא קיבל תשובה מודפסת במכונת גויס מתחתיות העיר התחתית למרומי ק־רית־שמונה,
הבין כי תורת חרות אינה
הכפלה, שאישרה את קבלתו.
מביאה לגאולה לאומית, ובודאי לא לגאופקוחת־שנאה
מאותו

יום, התמלא פרץ
לה אישית בקרית־שמונה. הוא מיהר להעיניים
למשטר הרקב, החליט להקדיש את צטרף למפא״י.
כל מרצו למלחמה. הוא עבר להרטוב, הואותה
שעה שלט במועצה המקומית דויד
כה על־ידי בריוני מפא״י כשהיה יושב־זכאי,
עולה ממצרים. נזרי, עולה ממארו־ראש
ועדת הקלפי ערב הבחירות, הועמד
לדין על הכאת ש!טרים. משם הובילה דר קו, הבין כי זוהי הזדמנות גדולה. הוא טען
כי זכאי משתף פעולה עם האשכנזים, דרש
כו למקום שבו היה צם! י לו המאבק האת
כל השלטון למארוקאים.
קשה ביותר במדינה: קרית־שמונד״
אבריאל הבין כי מוטל עליו להגשים

את חזון מיזוג הגלויות. הדרך היתד, פשווהאהודונים
פרץ

אחוז בזה, וגם מזה אל תנח ידך.
** יניים שחורות, קומה רזה ונמוכה, נזרי המארוקאי הועלה לשלטון במועצה ה^
חיוך ביישני׳ קול עדין — איש לא מקומית, אף שד,שכלתו אפסית והוא מתקשה
בכתיבה. זה לא הפריע: נזרי ידע
היד, רואה ביוסף פרץ, בן ,2671 דמות הי־לקרוא
את ההוראות של אהוד אבריאל, שרזאית
של ׳מורד קשוח. אולם בכל מחנה
ריכוז צצה דמות כזאת — הדמות הסחות הם היסוד וסדר־היום של כל ישיבה של
הולמת, המתחשלת תחת מהלומות הטרור, המועצה המקומית.
מציתה את זיק התקוזה, הופכת מרכז האותה
שעד, הקים אבריאל חברה מיוחדת,
חלכאים והנדכאים ואינה חושש לסכן את בעלת השם המצלצל החברה לפיתוח קרית
עצמה עד הסוף.
שמונה. למרות שם מצלצל זה אין לה
כזהו יוסף פרץ.
שום שייכות למשרד הפיתוח, ודובר משעדות
בולטת לכך צלקת עצומה, החוצה רד זה מכחיש בתוקף כל קשר עם מבנה
מוזר זה. מנהלי משרד־הפיתוח פשוט לא
את ראשו, זכר למכות ידית־טוריה שספג
שמעו על החברה מעולם. בתרטונב למשרדו הזעיר, הנמצא בתוך פחון לוהט
קשה להבין מדוע זקוק מקום קטן לחבמופיעים
מדי יום עשרות אנשים, מעלובי רה כזאת, ומדוע אין המועצה המקומית
החיים של קרית־שמונה, השופכים בפניו
יכולה לפתח את כל הפיתוח הדרוש באת
מר לבם מביאים אליו כל תלונה. תלועצמה.
הדבר היה מובן יותר אם יזכר שם
נות אלה הן רבות מספור.
הנשיא ושם היושב ראש. האחד הוא אהוד

אבריאל, והשני דויד זכאי, ראש רשימת
מפא״י, שהיה צורך דחוף למצוא לו מקום־
עבודה על חשבון הציבור אחרי שתפקידו
הקודם נמסר לנזרי.
זכאי בא ממצרים בשנת ,1949 בילה כמה
שנים בקיבוץ והגיע עני ומחוסר כל ל־קרית
שמונה. אחרי זמן קצר יחסית של
עבודה ציבורית פוריה, יש לזכאי בית מרווח,
רהיטים יפים שהגיעו לפני כמה
שבועות במשאית מיוחדת, וכן אופנוע יקר
חדיש.

אל יתהלל זכאי כמפתח
ולס א 0החכרה הוקמה במקרה,
> 1כדי ליצור ג׳וב שזכאי היה זכאי לו,
הרי אבריאל גילה חיש מהר שטמונה בד,
אפשרות שלא חלם עליה קודם לכן.
באחד הימים פנה מלב״ן המוסד הציבורי
שתפקידו לשקם עולים נכים וזקנים, אל
המועצה המקומית והציע להקים בכספו
מרכז מסחרי שיספק פרנסה קלה לנכים.
החברה לפיתוח קרית־שמונה נלד,בה לתוכנית
היפה. היא הקימה בכספי מלב״ן
את המרכז, שעלה 20 אלף לירות, והכולל

אין זד, העסק היחיד של חברה זו. רק
עתה קיבלה תקציב של ארבעה מליון ל״י
להקים ממווית כותנה. על אף הסכום העצום
הזה, חברה זו עטופת מסתורין. איש
אינו יודע מי אחראי לה, מבקר־המדינה
אינו מטפל בה, אין היא מופיעה ברשימת
החברות העומדות תחת פיקוח ממשלתי.
היא
שוכנת בחדר קטן אחד, ליד בנק
הפועלים בקרית שמונה. אין לה אף פקיד
אחד מלבד זכאי, ורק עתה, אחרי שנה
של פעולה, פירסמה מודעה על חיפוש
פקיד. כספי הציבור זורמים אליה באופן
חופשי, משמשים לאהודיזציה של קרית
שמונה. החברה הפכה לבורג חיוני במנגנון
אהודיסטאן.

מקצוע ושמו אהודנות
^ שעה שזכאי עשה קאריירה, נכנם
^ לשיכון, לא נשאר מתחרהו נזרי ללא
פיצוי מתאים. גם הוא נכנס לשיכון של
שני חדרים נאים, שהוקם על ידי ממשלת
ישראל בכספי השיכון העממי. כשם
שהחנויות היו מיועדות לנכים, בן היה
השיכון הזה מיועד לבעלי מקצוע. מקצועו
של נזרי, כמקצועם של רוב בעלי השיכונים
בקרית שמונה, הוא אהודנות.
שני חדרים לא הספיקו לאישיות דגולה
זו, איש סימטאות חיפה. לכן בנה לו
הציבור חדר שלישי, שצורף לדירתו, אך
נקרא ״חדר ישיבות״ ,מעץ חדר־שרד אסתיטי.
לכאורך, צריכות להתקיים בו ישיבות
המועצה, שמשום מה אינן יכולות
להתקיים בצריפי המועצה עצמה• אולם בניגוד
למוחמד שההר בא אליו אין תפקידו
של נזרי נצחי. הוא עלול שלא להיבחר
באחד הימים. במקרה זה יצטרך הציבור
להקים חדר ישיבות חדש בדירתו של
המועמד הבא.

יד האגרוף היא ידו של דניאל
מקובר, מזכיר האגוד המקצועי בככל
שאר אנ שי ה של טון
מקום.
באהודיסטאן, רודה מקובר ב תו שבי ם
באגרופו. התו שבים, מצידס, יודעים
לספר על סיבוכים כלכליים, בהם
היה, אולי, מעורב בעירו פתח־תקוה.

כעשרים חנויות.
איך חולקו החנויות? קודם כל הוצאו
מן הרשימה כל הנכים, כי כוח האגרוף
של נכה הוא כידוע חלש מאד. השרותים
שד,נכים יכולים לספק לשלטון בקרית־שמו־נה
זעומים.
לעומת זאת קיבלו חנויות:
#צעיר טוניסאי בשם ויקטור׳ שהביא
יפוי־כוח מ התאחדות עולי צפון־אפריקה להקים
סניף מקומי שיכול היה להתחרות
עם השלטון, לשמש מרכז אופוזיציוני. אסי־פת־היסוד
התקיימה בשבת. ביום ראשון
היתר. לויקטור שיחה רעיונית ממצה עם
מרדכי שלו, מזכיר סניף מפא״י. ויקטור
קיבל חנות, הקים מספרה חדשה. שום סניף
של התאחדות עולי צפון אפריקה לא
הוקם בקריה.
י • עולה מקאזאבלאנקה בשם יוסף בן
שבת, שהביא סנדלריה מכנית ממולדתו,
אולם לא השיג מקום בקרית שמונה. מנהל
המעברה, דוד עזיזא, אמר לו בפשטות
מלבבת שהוא הצטרף בטעות למפלגה הלא
נכונה, הפועל המזרחי. בן שבת הגיש תלונה
לסוכנות. כעבור ימים מעטים התחרט,
חתם על אישור כי התלונה היתד׳ בלתי
נכונה. באותו זמן עצמו קיבל הלואר, מטעם
החברה לפי תו ח קרית־ שמונה וחנות
במרכז המסחרי. עתה אין לו כל קשר עם
מפלגה בלתי־נכונה.
כך סודרו במרכז המסחרי, בזה אחר זה,
כל נאמני מפא״י וכל מי שהיה צורך לשחדו
כדי שלא יעשה צרות. איש מהם לא
נשלח על ידי סלב״ן. כמה חנויות עודן
ריקות.

עד המלך. אריה (״עקרון״) ציון,
, 29 חיה עד לז מן האחרון מרא שי
מפא״י בקריה .״קוד ם כל, סידרתי
מבודה לחברי ה מפלג ה,״ הוא מספר
על התקופ ה הקצרה, בה כ הן כ מרכז
לשכת העבודה. היום, התחבר אריה
ל מא שי מיו של המ שטר באהודיסטאן.

מובן מאליו כי אין פרוטוקולים של המועצה
המקומית, שאין לד, ועדת ביקורת
ואין לה בכלל ועדות, כנדרש בחוק.
המועצה היא כל יכולה. היא יכולה להזמין
פועל מקצועי מתל אביב, לתת לו
דירה. היא יכולה להחליט באחד הימים ני
חוטמו של האיש אינו מוצא חן בעיניה,
שהוא עצמאי מדי. ואז לפתע מקבל האיש
בזה אחר זה: הודעת פיטורין, צו פינוי,
הודעה על אי־תשלום מסים מקומיים בסכום
אגדי שמעולם לא הוזכר קודם לכן, הודעה
על ניתוק מים וחשמל. אין צורך לצרף
כרסיס נסיעה חזרה לתל אביב.

מים, מים וציון
ן* תיק מם׳ 24/56 של בית המשפט
*-השלום בצפת ביטא השופט יעקב בר*
זאב אזהרה חמורה למועצה המקומית, ל־

נ ו נועדת המכוש הגדולה

בקרית=שמונה
בל תעיז עוד פעם לנתק את אספקת המיס
לתושב שאינו מוצא חן בעיניה, אפילו
אם יש לה יסוד חוקי לתביעת מסים.
פסק־דין בלתי־רגיל זה, שסיכם שורה
ארוכה של מקרים דומים, ניתן אחרי שבקריה,
אריה
ציון, איש מפא״י וותיק
התנגד להפליה עדתית ועורר את חמתם
של שליטי סניף מפא״י. העונש המקובל
במקרה כזה בקרית־שמונה ( 40 מעלות בצל
בקיץ) :ניתוק המים.
ציון התפרץ למשרדו של מנהל מחלקת
הגביה נעצר על ידי שוטרי אהודיסטאן, הובא
למשפט באשמת התפרצות והעלבה.
הוא זוכה מאשמת העלבה׳ כי אדם המערער
על מעשה בלתי חוקי אינו יכול להיחשב
למעליב במובן החוק.
אין צורך להוסיף שמאפיית הפיתות של
ציון ובני משפחתו, יצחק עבד ויעקב עזרא,
לא קיבלה רשיון מטעם המועצה המקומית
קרית שמונה.
ענין המסים בקרית שמונה כפוף גם הוא
לצרכים המקומיים. המסים הם פרוגרסיביים
והם מודרגים בצדק מופתי בהתאם למידת
הנאמנות למשטר. מפעל הפיתות הנ״ל משלם
120ל״י לשנה. בעל העסק המבוסס

בית המשפט שלא לעשות מעשה בלתי
חוקי זה. אבל השופט בצפת פעל לסי
חוקי החוק הפלילי ורסולי* לפי פקודת
החוק הגלילי.
כמנהל מחלקת הגבייה דואג רסולי לחלוקה
נכונה של השלל הדרוש לשימון
כל הברגים וגלגלי־השיניים־הטורפות של המכונה.
אחת השיטות הפשוטות היתר, מבוססת
על העובדה, שלרשות המועצה המקומית
ה: עמדו 600 ימי עבודה בחודש,
לצרכי עבודות ציבוריות במקום. ימי עבודה
אלה יכלו לספק פרנסה ל־ 25 פועלים
קבועים, הועסקו בהם, למעשה, רק 15־10
פועלים יום־יום.
אין פירוש הדבר שהכסף של שכר העבודה
בעד ימי העבודה הבלתי מנוצלים לא
נגבה מן הממשלה. אדרבא׳ הוא שולם במלואו,
שימש כתוספת משכורת בלתי חוקית
לאלה מעובדי המועצה המקומית ששמותיהם
נכללו ברשימה שהוכנה על ידי

רסולי.
הפעולה הזאת דרשה הכנה גמישה של
כרטיסי עבודה נוספים, אותם יש להגיש
למשרד העבודה כדי לגבות את השכר.
אם רסולי לא הוציא את עצמו מן הרשימה
של הנהנים — אין זה אלא טבעי בהחלט.
כשנשאל
על כך׳ נפתלי׳ מזכיר המועצה,
השיב לחוקרי העולם הזה קצרות :״איני
משיב על שאלות מסוג זה ! ״

לבנות ולהיבנות כה

הגיס המאושר. קשה לדעת מה
היה גורלו של יעקב פנחס, אס
דויד רסולי לא היה גיסו בדרך
מקרה. בתור גיסו של שלים המועצה
ה מקו מי ת, חול ש פנחס על עמדת
מפתח, קובע מי יננ ם ל שיכון,
מי ישאר ב פ חון הלוחם במעברה.

ביותר במקום משלם 60ל״י.
אנשים שאין נגדם חשבון מיוחד לטובה
או לרעה, חל עליהם מם פשוט כמקובל בכפרים
הערביים בישראל ובכל משטר קולוניאלי
דומה: מס גולגולת של 30ל״י
לשנה, בלי כל הבדל של ההכנסה האישית,
רמת המחיה או גודל השיכון, נוסף למס
זה! התשלום עבור המים והחשמל׳ הנגבה
גם הוא על ידי המועצה.

איש השרירים והשרירות
^ ג ף ׳ המיבצעים של המכונה הג־
\*דולד, מורכב מאיש אחד. זהו איש בעל
שתי זרועות מבצעות, פשוטו כמשמעו.
שמו דויד רסולי, לשעבר איכר במארוקו,
נבר מוצק בריא שרירים, מהסוג האהוד
על אהוד אבריאל.
היה זה אך טבעי שבעל השרירים זכה
במשרה במועצה המקומית עוד בתקופה
בה שלטה בקרית שמונה מועצה מקומית
ממונה. בניגוד לחוק, הוענק לו על ידי
שליטי קרית שמונה כבוד כפול. הוא שימש
בעת ובעונה אחו גם כחבר המועצה
וגם כפקיד שכיר שלה.
ברור שפקיד בעל שרירים כה אינטליגנטיים
לא נשאר זמן רב בתחתית הסולם.
הוא נתמנה כמנהל מחלקת הגבייה, ובאמצעותו
הפכה הגבייה למכשיר הטרור העיקרי
של שליטי אהודיסטאן, מלבד לשכת
העבודה והמשטרה. היה זה הוא שחזר
וניתק את המים והחשמל בכל הזדמנות,
גם לאחר שהוזהר פעמים רבות על ידי

** יסקות דומות נעשו לא רק בכר־סיסי
עבודה. כך, למשל, רכשה המועצה
המקומית בשעתו טרקטור, שהיה מיועד לפינוי
האשפה מתחומי המקום, נרכש בדרכים
רשמיות במחיר של 5650ל״י.
אך איש כרסולי לא יכול היה להתעלם
מן העובדה כי בישראל קיים הפרש בין
המחירים הרשמיים לבין אלה שמשלם ברצון
השוק החופשי. הטרקטור נמכר איפוא
ליצחק שרייטר, אחרי שהלה הסכים להוסיף
אלף ל״י על המחיר הרשמי, כרווח נקי לשליטי
אהודיסטאן.
גורלם של אלף הל״י לוטה בערפל גלילי
סמיך, אולם ברור כי מאותו יום היתד, המועצה
המקומית צריכה להשקיע את כספי
המסים של תושביה כדי לשלם לקבלן פרטי
עבור איסוף הזבל. קבלן זה היה שרייטר
עצמו. הוא חתם על חוזה לפיו תשלם המועצה
סך של 550ל״י לחודש מכספי הציבור,
תמורת פינויו היומי של הזבל, בטרקטור
שהמועצה עצמה מכרה לו במחיר
השמן.
כך יצאו שני הצדדים נהנים. המפסיד היחיד
היה האזרח, אבל אזרח זה אינו נוהג
להתלונן בקריית־שמונה. הוא אינו רוצה
שיסגרו לו את המים.
בינתיים המשיכה המדינה להיבנות, וגם
קריית־שמונה. הבונה היתד״ במקרה זה, החברה
הממשלתית־סוכנותית עמידר, המקימה
היחידה של בנייני קריית־שמונה. רסולי הבין
כי מסיבות לאומיות ופרטיות גם יחד אין
הוא יכול להרשות שבניין הארץ יתנהל ללא
פיקוחו.
לכן נתמנה גיסו, יעקב פנחס, כמנהל החברה
במקום. העובדה שפנחס איננו מבין
כמעט אף מילה אחת בעברית, לא עמדה למכשול.
חשוב יותר היה ששליטי קריית־שמונה
יהיו הראשונים להיכנס לדירות היפות
ביותר ואף להרוויח עליהן משהו.
השיטה היתד, פשוטה להפליא. ד,אד,ודאי
המקצועי היה נכנס לדירה שאותה קיבל
תמורת תשלום חד־פעמי סמלי ושכר־דירה
נמוך. אחרי כמה שבועות או חודשים, היה
האהודאי מפנה את הדירה ומוסר אותה לדייר
אחר, תמורת דמי־מפתח לפי רוח הזמן.
• חיה זח רסולי שבמשפט אחר (העולם
הזה )973 דרש לדחות את ישיבת בית הדין
בטענה המקורית שלא. הספיק להכין את
עדותו׳,

המורד העקשן. יוסף פרץ קיבל הכשרה טובה כעולה חדש בירו שלים ובהר־טוב.
שם בא ב מג ע לראשונה עם מכונת הדיכוי המ שתלטת על י שובי העולים
החדשים. בקרית־ שמונה פועל פרץ כמזכיר הפועל־המזרחי, מרכז סביבו את גרעין
המתלוננים נגד שלטון אנשי אהוד ו חייו רחוקים מלהיות בטוחים ושלווים.

לפעמים היה לאד,ודאי גם נימוק הוגן להעלאת
דמי המפתח: הוא שיפץ את הדירה
במשך החודשים שגר בה. שיפוץ זד, היה
נעשה, בדרך כלל, בעזרת חומרי הבניין המיותרים
של המועצה המקומית וימי העבודה
של פועליה, על חשבון משלם־המסים.
כך פעל, למשל, יצחק שטיינר, מזכיר מועצת
הפועלים במקום, שנכנס לדירתו השלישית
תוך שנתיים. הכניסה עלתה לו בדרך
כלל 120ל״י, אך ביציאתו גבה תמיד 500
עד 700ל״י. הרווח הנקי: בערך 1000ל״י,
תוספת נאה למשכורת הצנועה של מזכיר
מועצת פועלים.
בצורה דומה זכה להסתדר בחיים גם מנהל
המעברה דוד עזיזא, שהספיק להחליף את
דירתו לפי שעה רק פעם אחת, אך עוד ידו
נסוייה. בשיחה עם חוקרי העולם הזה, הודה
עזיזא כי קיבל תמורת הדירה שפינה 700

אולם רסולי דוגל בפתגם ״ואהבת לרעך
כמוך״ .אם דאג שרעיו ייהנו מסידור נוח
זה, הרי לפי החוק התנ״כי חובה עליו לדאוג
לא פחות גם לעצמו. כיום, לאחר חילופי
דירתו, חי רסולי בדירה מרווחת של
שלושה חדרים שהיא כולה רווח נקי.
אין לדעת באיזה מהחדרים הסתתר ו־סולי
מפני חוקרי העולם הזה. על כל פנים, הוא
ברח מהם למרחוק פעמים אחדות, ומסיבות
מובנות.

״חייתי יורה בך!״
ין (.גל השחיתות היא רק אמצעי ב־קריית־שמונה.
אמצעי בלתי־נעים, אולם
הכרחי כדי לטפח ולרומם את האנשים שאהוד
אבריאל רוצה ביקרם, כדי לקיים בעזרתם
את משטר הטרור השורר במקום.
כי השחיתות היא האופן שבו משמנים
יום־יום את גלגליה של המכונה הגדולה,
למען תהיה מוכנה לפעולה תקינה ומלאה
בשעת הצורך — כאשר נחוץ מלוא כוחה
ולחצה הטרוריסטי להשגת מטרה פוליטית.
דוגמה לכך ניתנה רק לפני חודש, בתקופה
בה נקראו תושבי קריית־שמונה להכריע
בבעייה המצפונית העקרונית ביותר אחרי
הבחירות לכנסת: לאיזה בית־ספר ישלחו את
ילדיהם.
הרוב המכריע של תושבי קריית־שמונד,
הוא דתי, מאותם הדתיים הרואים בדת אמו־נת־אמת
ולא קרדום לחפור בו. הם רצו לר־

שום את ילדיהם, בהתאם לזכותם הקבועה
בחוק, לבית־הספר הממלכתי הדתי.
האיש שהיה מנהיגה של תנועה זו היד,
יוסף פרץ, שהוא מזכיר סניף הפועל־המזרחי
במקום. פרץ עמד בפרץ. לכן היתד, הבעייה
הראשונה לסלק את פרץ מן המקום, למשך
שבוע הרישום. ההזדמנות באה מן השמים:
עוד ביום הראשון של הרישום התקיימה
ההפגנה המפורסמת, שלא היה לה כל קשר
עם בעיית רישום הילדים (ראה הכתבה הראשונה).

פרץ,
שידע כי מחכים לאמתלד, הקלושה
ביותר על מנת לשים אותו במעצר, נזהר
להתרחק ככל האפשר מההפגנה ומשתתפיה,
אתרי שניסה קודם לכן להשקיט את הרוחות
ולהזהיר מפני מעשי־אלימות. בשעה שקרו,
למרות אזהרותיו, טעשי־ה,אלימות׳ נמצא פרץ
במשטרה, שאליה נקרא לבירור עניין קודם.
אולם המשטרה בקריית־שמונה האמינה
בהחלט בפיצול האישיות. אומנם, פרץ ישב
בזמן ההפגנה במבצר־המשטרה, יחד עם
קציניה, אולם זה לא הפריע לאסור אותו
מיד לאחר ההפגנה כאחד המשתתפים המסוכנים

כדי להוציאו מכלל פעולה לחלוטין, הוחזק
פרץ בבית־הסוהר הידוע־לשימצה בטבריה
במשך 12 יום, הוכה מכות אכזריות כמעט
יום־יום. כמפרעה, הוכה פרץ עוד ב-
קריית־שמונה, בשעת המעצר, על־ידי הקצין
אליהו דביר ומפקד ימשטרת ראש־פינד, מפקח
ראשון שלמד, קולמן.
דביר עוד הוסיף כמה מלים מעודדות:
״אילו היית בחוץ, הייתי יורה בך!״

התקפה לאשה הרח
**הרי שטוהרה האווירה ופרץ סו-
התחיל

הטרור להשתולל באין

מפריע:
• שרה אלגרבלי, בחודש השמיני של הריונה,
שרשמה את ילדה לבית־הספר הדתי,
לא קיבלה טיפול בקופת־חולים, אם כי היא
משלמת מסים כסידרם. אמר לה הפקיד ירוחם
:״לכי לאנשים שלך! לכי לפרץ!״
האשד, קיבלה התקפת עצבים חמורד״ והיה
צורך להעבירה לטיפול לבית־חולים.
#יעקב ששון שבר את רגלו בתאונת־עבודה.
לרוע המזל, ביצע פעולה ואת ימים
אחדים אחרי שרשם את בנו לבית־הספר
הדתי. הוא סנה לקרן־הביטוח של פועלי ה־
(המשך בעמוד )18

ז דז דז ״ ^

את שוי הממשלה שחיובו בחוקו רהיות שותנים

וו 4שוויתרו ער ויוות
הסיפור הבא הוא סיפורם של ארבעה שלא רצו לעשות משגים אסתיטיים, סיפורם של
ארבעה משרי הממשלה שמיאנו לגור בדירות־פאר.
הארבעה — שר־הבריאות ישראל ברזילי, שר־המסחר־והתעשייה פנחס ססיר, שר־החקלאות
קדיש לוז ושר־הפיתוח מרדכי 3נטו — 3נמנים על מפלגות שונות בממשלה,
שניים מהם למפא״י ושניים מהם למפ״ם, אך המשותף לכולם היא אי־רצון לנצל את הציבור
שבחר בהם למשרותיהם הרמות. ארבעה אלה סרבו לחיות חיי ביזבוז והוללות.
המגוחך שבכל הפרשה: כל הארבעה נאלצו לנהל מלחמת חורמה עם פקידי אוצרו של
לוי אשכול, כדי שיניחו להם לא לגור בדירות־פאר בזבזניות.

ברזילי: מחיצה בפרוזדור
ך• שנתמנה יוסף סרלין, איש הציו־ניט
הכלליים, לתפקיד שר־הבריאות, בימי
הקואליציה הקודמת, לא נמצא למענו
דיור מתאים במהרה. לכן השתקע סרלין
עם אשתו ושני ילדיו בשורת חדרים במלון.
אפילו לממשלת ישראל היה ברור, כי זוהי
הוצאה מופרזת. פקידי האוצר הציעו
לסרלין לעבור לדירת־שרד, כמנהג ישראל.
ברחוב דבוסינסקי 35 נרכשה דירה בת ארבעה
חדרים, שעלתה 28775ל״י. סרלין נכנס
לגור בה.
בינתיים הורידו הבחירות לכנסת השלישית
את סרלין מכסאו והעלו עליו את איש
קיבוץ נגבה, ישראל (״יולק״) ברזילי, בעל
הבלורית המתפרעת ובריא־הבשר. ברזילי,
שמילא בשנים הקודמית עשרות תפקידים,
מהדרכת נוער בתנועת השומר־הצעיר וניצוח
על מקהלות, ועד למזכיר המדיני של מפ״ם
וצירה הראשון של ישראל בפולין, לא שש
להיכנס לדירה המפוארת והיקרה שהיתר,
צמודה לתפקיד שר־הבריא־ת.
בעיני האוצר היה זה אך טבעי שהשר
החדש ייכנס לגור בדירת־השרד של קודמו.
פחות טבעי היה הדבר בעיני השר חבר־הקיבוץ.
הוא לא התרגל מימיו להיות בץ
אלה המטיפים למים ושותים יין. אם בקיבוצו
יכול היה להסתפק בחדר יחיד, בו
הוא גר עם אשתו, בעוד שילדיו מבלים
בחדר רק את שעות אחר־הצהריים וישנים
במוסד החינוכי, לא ראה ברזלי כל סיבה
מדוע לא תספיק לצרכיו דירה דומה גם
בעיר, שאינה ביתו הקבוע.
ברזלי פנה איפוא לאגף־מקרקעי־המדינה
במשרד־האוצר, הספק הקבוע של דירות־השרד,
תבע לשכנו בדירה צנועה וזולה של
חדר או חדר וחצי. ההגיון הפשוט אומר,
כי האוצר, הנאלץ להכביד מדי יום ביומו
את עול המיסים ולצמצם ככל האפשר בהוצאות
המדינה, יקפיץ על המציאה שתאפשר
לו לחסוך במה אלפי ל״י.
אך תגובת האוצר היתה מפתיעה. אגף מקרקעי
המדינה אטם את אוזניו לבקשת השר•
הנימוק המגוחך: אין לאגף דירות קטנות
יותר, ואין הוא מטפל בדירות־צנע
בכלל,
ברזילי פנה לאגף מקרקעי־המדינה פעמים
אחדות, ולא זכה לטיפול בבקשתו. לבסיף,
החליט ברזילי כי יצלית לצמצם את הביז־בוז
בדיורו שנכפה עליו, רק על־ידי יוזמה
עצמית פרטיזנית.
היא נתן הוראה למנהל הכללי לענייני
מינהל במשרדו, מאיר גלברד, להביא אל
הדירה בעלי־מלאכה שיפרידו ממנה את מחציתה
על־ידי בניית קיר לבנים בפרוזדור.
את מפתחות המחצית השנייה של הדירה
החזיק לאוצר, שלא שמח כלל לקבלם. חדרים
אלה נשארו ריקים עד היום.
אולם גם הדירה המקוצצת, בת שני החדרים,
נראתה בעיני ברזילי מרווחת ובזבזנית
מדי. הוא מסר איפוא אחד משני
החדרים לרשות סגן המנהל הכללי במשרדו,
פנחס. דגן, חבר קיבוץ המעפיל, הגר כיום
בחדר זה עם אשתו בהיותה בירושלים.

שר הבריאות ברזילי
ספיר הוא אדם הדוגל בנקיון כפיים אישי
קיצוני.
למזלו, לא היה לו צורך להיאבק מאבק
נמרץ עם האוצר כדי לזכות בדירת־צנע,
ומסיבה פשוטה: בתוקף תפקידו הקודם, כמנהל
משרד־האוצר, זכה ספיר לקבל בירושלים
דירה בת חדר אחד. הוא גם לא היה
זקוק ליותר מכך, כי בכפר־סבא, מקום מגוריו
הקבוע, יש לו בית מתאים.
כמנהל כללי של משרד בלבד, זכה איפוא
ספיר ליהנות מחסדי האוצר ולהיכנס לדירה
צנועה. כשנתמנה לשר, לא עלה על דעת
ספיר לדרוש דירת־שרד גדולה ומפוארת, נש־

ף* די שלח, חבר קבוצת דגניה ב׳ שבעמק
הירדן, היה מפורסם בין מכריו, בחת־
>1ישבות העובדת, כסמל לטוהר המצפון.
כשהוטל עליו תפקיד השר, לא ראה בכך
כל סיבה לסטות מאורח־חייו הצנוע.
אופיינית לשר הענוותני, הלבוש תמיד בבגדים
פשוטים ומהוהים למדי, היא העובדה
כי מעולם אינו מרשה לנהגו לקרוא לו
בשם ״אדוני״ ,מבקשו לכנות אותו בשמו
הפרטי ומזמינו תמיד לאכול בחברתו במזנון
הכנסת. מעשים מסוג זה יכולים להיות גש
העמדת־פנים של עממיות, אולם אין דבר
רחוק יותר מן השר לוז מאשר העמדת-
פנים ורדיפה אחרי פירסימת מכל סוג שהוא.
לכן, לא התלהב השר לקבל את הדירה
בת חמשת החדרים שרצה האוצר בכל ליבו
להעמיד לרשותו. לוז חזר וטען כי אינו יודע
כיצד להשתמש ביותר משני חדרים.
כשהשמיע אגף־המקרקעין גם באוזניו את
הטענה כי אין לו דירות זולות יותר, החליט
לוז כי יסגור על מנעול ובריח שלושה
מתוך חמשת החדרים, כדי שלפחות לא יהיה
צורך למלאם ברהיטים על חשבון משלם-
המסים.
החדרים הנעולים לא התקבלו על דעת
האוצר. לבסוף הועמדה לרשותו של לוז
דירה בת שלושה חדרים ברחוב הפלמ״ח
מס ,25 ,שהוא משתמש רק בשניים מהם.
עוד פרס אופייני: כדי לחסוך למשלם
המסים לפחות חלק מהוצאות האש״ל שלו,
ביקש לוז מאשתו רחל, כסופת־השיער, אם
לארבעה ילדים, לבוא אחת לשבועיים לירושלים
כדי לנקות את הדירה ולהכין לו
אוכל. בשאר הימים מכין לוז לעצמו סעודות
בוקר וערב. את הנותר ממשכורת השר
שלו הוא מוסר לקופת הקבוצה שהוא חבר
בה, דגניה ב׳.

שר החקלאות לוז
עצמו רק שנים מחדריה של דירה זו, שבעדה
משלם האוצר שכר־דירה של 130ל״י
לחודש. החדר השלישי של הדירה, הנמצאת
ברחוב אברבנאל ,31 נשאר ריק עד היום
הזה, אם כי בנטוב הודיע לאוצר כי פינה
אותו.
ואילו הדירה שנרכשה למען בנטוב בבית
שברחוב רמב״ן ,10 בו נמצאת גם דירת
הפאר שנמסרה לדוד רוזוליו (העולם הזה
,)977 שעלתה יותר מ־ 30 אלף ל״י, וגם
דירת־השרד של שר־החינוך זלמן (״זיאמה״)

ביטוב: חדר אחד פנוי

ספיר: השר בחדר אחד

לה: על מנעול ובריח

ך * ליותר היה גורלו של פנחס ספיר
׳׳( 1/העולם הזה ,)976 איש הכלכלה של
צעירי בי. ג׳י. המתכננים את שלטון המחר
במדינה. יהיו רעיונותיו המדיניים אשר יהיו,

אר באותה דירה צנועה, ולא עבר לדירה בזבזנית
יותר, כפי שדורש האוצר משרים
אחרים.
דיורו של פנחס ספיר עלה, איפוא, למשלם
המסים 5750ל״י בלבד, ועוד 1700
ל״י לריהוט. הסכום הכולל 7450 ,ל״י,
הוא קטן יותר ב־ 150ל״י מהסכום שהשקיע
פנחס רוזן ( 7600ל״י) ,ברהיטיו, והוא
אינו גדול בהרבה מעשירית הסכום שהשקיע
משלם המסים ברכישת דירתו של הרב הראשי
יצחק נסים ( 71 אלף ל״י<
ספיר עשה בזאת מעשה שיעשה הרבה
להרים את קרן מפלגתו, מפא״י, שירדה
בעקבות המשגים האסתיטיים.

הפרטי ולגור בימים בהם הוא שוהה בירושלים
במלון מוריה הרחוק מפאר. מאוחר
יותר שכר באדר חדר במחיר של 50ל״י
לחודש, והוא גר בו מבלי להתגעגע לדירת־שרד.
בנטוב
עצמו סירב בכל תוקף להיכנס לדירה
המפוארת שנרכשה עבורו בניגוד מסר
רש לרצונו. הפתרון הזמני נמצא בדמותה
של דירה שכורה, בת שלושה חדרים, בה
התגורר קודם המנהל הכללי לשעבר של
משרד־הפיתוח, יעקב פלד. בנטוב לקח ל

המסחר והתעשיה ספיר

* אאשרנטש מרדכי בנסוב את משרד
מערכת על המשמר בתל־אביב ועבר למשרד
הפיתוח בירושלים, תבע גם הוא,
כחבר קיבוץ משמר־העמק, דירה של חדר
או חדר וחצי, ולא יותר. בתפקידו הקודם
שחייב אותו לשהות רוב השבוע בתל־אביב,
הסתפק בחדר שכור.
התשובה שקיבל שר־העבודה לשעבר מאגף
מקרקעי המדינה דמתה להפליא לתשובות
שקיבלו חבריו. היא כאילו הודפסה
בסטנסיל לחלוקה בין כל המבקשים לחיות
בצניעות. בנסוב נדרש על־ידי האוצר לא
להסתפק בפחות מדירת־פאר של ארבעה
חדרים, שנרכשה תמורת 25200ל״י, בתוספת
תיקונים בסך 340ל״י. מחאותיו של
בנסוב נפלו, כרגיל, על אוזן אטומה.
קיצוני עוד יותר, אגב, היה המנהל הכללי
של משרדו׳ מנחם באדר, חבר קיבוץ מזרע.
כדי לא להכניס את ראשו למיטה החולה
של דירות־השרד, העדיף באדר לקחת את
דמי האש״ל הניתנים מטעם המדינה בסו 4
ל״י ליום, להוסיף עליהן עוד 2ל״י מכיסו

שר הפתוח כנטוב

במדינה

למישגים האסתיט״ם

=הפאר
ארן׳ ( 33200ל׳׳י) — נמסרה לשר־העבודד,
החדש מרדכי נמיר, המחזיק גם בדירתו
התל־אביבית המרווחת, ברחוב מוריה מס׳ .3

״ עניין של טעם ״
ך 1פחות ׳ט,״יי ם מתוך ארבעה שרים
/אלה נדהמו /מראה־עיניהם כשהתפרסמו
בעיתונות הידיעות, לפיהן מסר שר־האוצר
לוי אשכול לועדת הכספים של הכנסת, כאילו
הם דרים בדירות־הפאר היקרות שהוא
רכש או הקציב למענם בניגוד לרצונם המפורש.
בקשר
לברזילי, מסר שר־האוצר כאילו
הוא גר בדירת סרלין, התעלם לחלוטין מהעובדה
שברזילי משתמש רק באחד מארבעת
חדרי־הדירה. על בנטוב סיפר שר־האו־צר
כאילו הוא מתגורר בדירת־הפאר שנרכשה
בשבילו, למרות שסירב להיכנס לתוכה.
בנטוב לא השלים עם סילוף זה של המציאות.
הוא הורה לדובר משרדו, יעקב
(״ז׳אקו״) פרחי, חבר קיבוץ חצור, לפרסם
גילוי־דעת שיבהיר לציבור את האמת.
גילוי־ הדעת הועבר על־ידי פרחי ללישכת
העיתונות הממשלתית, כדי שיחולק בררו
השיגרתית לעיתונים. אך למחרת בבוקר,
בפתחו את העיתונים, לא מצא בהם כל
רמז לגילוי־הדעת. תחת זאת בא צילצול
טלפון ממשרד־האוצר, שהיה המוקד היחידי
במדינה שקיבל את גילוי־הדעת בזמן__ .
שר־האוצר דרש בתוקף לבטל אה סירסום
גילוי־הדעת. כאשר סירב בנסיב להיעניר,
איים לוי אשכול כי יתפטר אם לא ירוכו
לפחות הסגנון החריף של גילוי־הדעת, המציג
אותו כשקרן־מדעת.
תביעה אחרת של שר האוצר: משרד
הפתוח ימחוק בהודעתו את המשפט האומר
שהפרטים על דירת השר נמסרו מפי לוי
אשכול עצמו בועדת הכספים .״לא היו
דברים מעולם״ — טען האוצר. העובדה
שכל חברי ועדת הכספים היו נוכחים בישיבה
וראו את השר בכבודו ובעצמו
כשהודעתו נמסרת מפיו ממש — לא העלתה
ולא הורידה. האוצר הכחיש.
משבר ממשלתי איים לצוץ באופק. ודאו־דור
(״טדי״) קולק, המנהל הכללי של משרד
ראש הממשלה ואיש־הזוהר של ביג׳י, הציע
את עצמו כמתווך, בטענה שהשגת שביתת־נשק
בעניין זה חיונית לשלום הממשלה.
בסופו של דבר, הושגה פשרה: בכל מקום
שהיה כתוב בגילוי־הדעת י כי השר ״תבע״
דירה צנועה, נאמר בנוסח החדש כי השר
רק ״ביקש״ זאת• בכל מקום שנאמר כי הדירה
שהוצעה היתד ,״חדשה ומפוארת מדי״,
הוחלפו המלים הללו במלים ״בלתי־מתאי־מה״
.אשכול טען כי מלים אלה הן ״עניין
של טעם״ ,ואשכול רגיש מאד, כידוע, לאס׳
תיטיקה.

דו ג מו ת חייות
* * שלםהמ סי ם הישראלי, שרק החודש
^ /הו ס ל עליו חשלום ענקי נוסף תחת
השם המצלצל ״יהב מגן״ ,אינו יכול שלא
לשאול את עצמו בתדהמה: מה הטעם להתנהגות
מוזרה זו של האוצר, המכריח אפילו
את אלה שאינם רוצים בכך לחיות בבזבזנות
ולפזר את כספיה המועטים של האומה?
לכך יש רק תשובה אחת: אלה הרוצים
בדירות פאר מן הסוג של לוי אשכול עצמו
( 38 אלף ל״י פלוס ריהוט) או של רוזוליו
( 25600ל״י פלוס ריהוט) אינם יכולים להרשות
לעצמם כי בקרבתם יחיו אנשים שיהיו
דוגמאות לסגנון הצנע, הוכחה חיה שאפשר
להסתפק במועט ושאין הדבר גורע כמלוא־נימה
מכושרו של שר בישראל למלא את
תפקידו על הצד הטוב ביותר ולייצג את
עמו העני ללא בושה בחיי צנע.
כי השור שאינו רוצה להיחסם בדישו,
חייב להתיר גם את כל שאר השוורים, אם
אינו רוצה שהחקלאי יחליט לשחום אותו.

(חמשך בעמוד ))5
גלויות. צץ הרמז האיום: אולי ג׳ניה הרעילה
את הילדים.
לפתע, נזכרו החברים כי כבר שנה אחת
קודם לכן גילה המווזז אריה מימון, הרווק
הנצחי של הקיבוץ, כדורי לומינל בפודינג
שג׳ניה הגישה לו בחדר האוכל.
עני] פנימי 3הד 1לט. חודש לפני מות
הילד הראשון, מת אליעזר גולדברג (,)56
תושב טבעו ן שהתגורר במלון המלך דוד,
השייך לגיסתה של ג׳ניה גולדברג נראה
אותו יום אוכל יחד עם ג׳ניה במלון, בו
ביקרה ג׳ניה במקרה. הוא קיבל לפתע
עוית׳ מת תוך ^שעות ספורות מבלי שניתן
לקבוע את סיבת המות.
מות הילדים והקשר בין האסון לג׳ניה
יתום הפכו לנושא מרכזי בכל שיחות
הקיבוץ. תוך ימים ספורים התגבשו החשדות
לדעה מוחלטת. בעיני החברים הפכה
ג׳ניה, חברתם הותיקה, לרוצחת.
מיד הורכבה ועדת חקירה פנימית לברר
את החשדות. איש מאנשי הקיבוץ לא
חלם עדיין על מסירת הענין למשטרה. הסבירו
אחר־כך חברי הקיבוץ :״אנו כמו
משפחה גדולה ראינו בענין בהתחלה ענין
משפחתי שלנו. כמובן רצינו קודם לברר
את האשמות לעצמנו, ובמקרה שנגיע למסקנות
מסוימות, למסור את הענין למשטרה.
סוף־סוף, המדובר בחברה ותיקה בקיבוץ״.
לבסוף
בקשו את ג׳ניה שתעזוב לזמן
מה את הקיבוץ. ג׳ניה סרבה. הקיבוץ שימש
לה בית משך 28 שנה והיא לא רצתה
לעזבו. אך מערכת הלחישות הלכה
וגברה, ג׳ניה הסכימה לעזוב ולעבור לבית
המלון של גיסתה בנתניה. בעלה דוב ועוד
חבר קיבוץ אחר מונו לשמור עליה במשך
כל הזמן. עד היום לא ברור למה נקבעה
שמירה זו — אם מחשש •שג׳ניה תתאבד
או שמא תברח בהיותה חשודה.
אחרי יומים של מעצר פנימי, נמסרה
ג׳ניה למשטרה. העונש המכסימלי על הפשעים
בהם נחשדה: מאסר עולם .״הענין
המשפחתי״ של הקיבוץ הפך אחד ממשפטי
הרצח המסובכים ביותר במדינה.
אץ הוכחות לרצח. כל חברי הקיבוץ
שבאו במגע כל שהוא עם ג׳ניה
נחקרו במשטרה. נתגלה כי הקיבוץ סבל
ממכת עכברים וכדי להשמידם פוזרו רעלים
שונים. התעורר חשש שילדי הקיבוץ
הורעלו אולי מרעל זה. קברי שלושת הנפטרים
נפתחו, הגויות נבדקו.
תחילה סברו כי הנפטרים הורעלו. אולם
לפני חודש קבעו סוסית כי אין מספיק
הוכחות לקביעת הרעלה בגופות המתים.
סגנית פרקליט מחוז תל־אביב, ויקטוריה
אוססרובסקי־כוהן, החליטה לבטל את האשמות
הרצח. נשארה רק האשמת הנסיון
ברצח של המורה אריה מימון.
בינתים, המשיכו הרוחות בקבוץ לסעור
עד שלבסוף הוחלט לא לחכות לכל פסק-
דין ולהוציא את משפחת יתום על שני
ילדיה! ״לאור כל מה שקרה אין לחברים
אלה מקום בקיבוץ״.
בשבוע שעבר לאחר שמונה חודשי חקירה
נפתח בפני השופט המחוזי משה קנת
משפטה של ג׳ניה. קודם לכן, מצא שופט
השלום הראשי ברוך גלעדי בחקירתו המוקדמת
מספיק חומר להאשמות.
תולדות ספל פודינג. ראשון העדים
היה אריה מימון (פישר) נושא הנסיון לרצח,
שעל סמך עדותו הואשמה ג׳ניה.
הוא סיפר כי באחד מימי ששי, בחודש
דצמבר , 1954 היה הראשון בחדר האוכל.
אחרי שסיים את הארוחה, הגישה לו ג׳ניה
פודינג של שוקולד שטעמו היה מר ביותר.
מימון
טעם כפית אחת והחליט כי מוטב
לזרוק את הפודינג לצלחת הציבורית שהיתר,
על עגלת ההגשה. אך בשעה שניגש
לזרוק את הפודינג, שאלה אותו ג׳ניה אם
הפודינג שהיא עשתה לא טוב. מימון •חשב
כי הפודינג, שלא היה כלול בתפריט, ניתן
לי על ידי ג׳ניה כחסד מיוחד משאריות בית
הילדים. הוא לא רצה להעליב אותה, טען
בפני ג׳ניה כי יאכל את הפודינג בחדרו.
הוא לקח את הפודינג, והלך לחדרו של
חברו הטוב ביותר, יונה פינק. שם הוא
הראה את הפודינג ליונה. יונה, חובב פודינג
מושבע, ניסה בעצמו לאכול את הפודינג,
רץ מיד החוצה לירוק את מה שהספיק
לטעום.
הפודינג המיסתורי החל לענין את מרים
ד,לפרץ, אשתו של יונה. היא לקחה את הבפסקנות:
פודינג,
טעמה ממנו, קבעה
״יש לו טעם כימי״.
היא לקחה כפית, החלה לבחוש בספל.

קטיגור אוסטרובפקי־בהן ועד תביעה מימין
רצח ב מציאות —

סניגור חוטר־ישי ונאשמת יתום
— או במקלחת הקיבוץ?

לפתע גילתה תריסר טבליות שלמות ועוד
מספר טבליות מרוסקות בתוך התוכן.
סניגורה של, ג׳ניה, עורך דין אברהם
חוטר ישי, שכבר הכריז בתחילת המשפט
כי ג׳ניה חפה מכל פשע, לא הסתפק ב־הנחתה
של מרים הלפרין. הוא ערך באולם
המשפט בחינה למרים. היא נתבקשה לצאת,
והוא הוציא מתחת לשולחן צנצנת פודינג,
לתוכה תחב כמה טבליות לומינל ״.
מייסדר זיהוי של גלולה. השופט
התנגד לצורת בחינה זו. חוטר־ישי נכנע.
הוא לקח שש גלולות שונות, פרש אותן
על גיר לבן ואילץ את מרים לטעום מכל
אחת הגלולות כדי לקבוע אלד, מהן גלולות
לומינל.
מרים טעמה בזהירות רבה מכל גלולה.
לבסוף נכנעה. היא לא הצליחה לקבוע איזה
גלולה היא לומינל. חוטר ישי רק חייך
מאחרי משקפי־הקרן העבים, הודיע :״תודה,
סיימתי את חקירת העדה.״
גם מרים חייכה: ד״ר מיכאל רוזנבאום,
מנהל המעבדה של קופת חולים, קבע את
צדקתה. הוא העיד כי בדק גלולות שהיו
מכוסות בשכבה שלפי תאורו אפשר היה
להניח שזה היה פודינג ומצא כי היו אלה
גלולות לומינל.
עדים, עדים, עדים. המשפט הלך והסתבך.
עד אחר עד עלה על הדוכן, תיאר
פרקי הווי קיבוצי בכלל ופרקי התנהגות
של ג׳ניה בפרטי פרטים.
הם סיפרו על חומר ריסוס ארסי שנמצא
ליד ביתה של ג׳ניה, על רעל עכברים שנתגלה
בפח האשפה של ג׳ניה, על מגש
כלים מלוכלכים שג׳ניה הכניסה למטבח.
בסך הכל׳ הופיעו 17 עדים׳ דבריהם מילאו
208 עמודי פרטיכל. אולם כאשר סיימו
את דברי עדותם היתר, החידה עדיין בעיצומה:
האם ג׳ניה יתום רצחה באמת או
שמא רק בדמיון החברים ובסיפורים, שמי
* סם שינה, אשר כמות גדולח ממנו
יכולה לגרום למות.

קורם ברכילות מחסן הבגדים והמקלחת
הקיבוצית?
דת עריה בדדגה
הידיעה שהתפרסמה בעתון הקהילה היהודית
במינכן היתד. קצרה: הרב ד״ר אדוג־יהו
קראום נתמנה לרב ראשי בבוואריה.
ידיעה אחרת שהתפרסמה שבועות אחדים
קודם לכן, השלימה את התמונה: רבה הראשי
הקודם של. בוואריה נעצר ונכלא בעוון
מעילה בכספי הפיצויים, שממשלת גרמניה
המערבית שלמה לקרבנות הנאצי סבקהילתו.
הידיעה על מנויו של הרב ד״ר אדוניהו
קראום לתפקיד הרם לא היתר, מפתיעה איש,
לולא היו לו מכרים רבים בישראל. הם
הכירוהו דוקא בשם הפשוט וחסר התוארים
הארץ המפקח הכלי של המשטרה. נחארץ)
שמואל נור, יפו
הוא אשר אמרנו.
שביתת המורים נדחתה. הבוקר פרצה
שביתת המורים( .ידיעות אחרונות)
ע. גשן, תל־אביב
המלך מת. יתי המלך!
מפעל הארץ להפצת פר המועדים.
מרדכי דן׳ תל־אביב
(הארץ)
כרכים יחולקו לחותמים בכל איטליז.
ההחלטה נתקבלה רקב קולות מפא״י.
אורי שמרלינג, חיפה
(הארץ)
כפי שאמר שייקספיר ז״ל: משהו רקוב
בממלכה.
תמרוקי הג״א בירושלים נערכו בהקף
מלא( .הבוקר) שולמית ברגר, גבעתיים
מקומות הריכוז סומנו בליפסטיק.

במדינה

המצלצלים: דניאל קראום, פקיד מחסן כלי
קודש של משרד הדתות בירושלים.
כשרון רב מדי. כבר בצעירותי, הר
ביח דניאל קראום, בן הרב הראשי בראנו־שהלמה
שבהונגריה, נסיה עזה לחיי העסקים.
לאחר שנת לימודים אתת בישיבת
הרב דושינסקי, פנה למסחר פרוות בליפציג.
העסק לא הצליח ודניאל חזר אל רבו לשעבר,
ביקש להתמנות כמזכירו הפרטי.
ו,רב דושינסקי, שנתמנה בינתיים לכם היבנות
של אג־דת־ישראל בירושלים, הסכים
להצעה. אולם רק הגיע הרב לעיר הקודש,
פיטר את מזכירו: מטען כלי הכסף והזהב
שהיה כלול בחפצי הרב נעלם באורח מיס־תורי.
דניאל
קראים עבר לפיתוח קשרי מסחר
נרחבים בירושלים. עסקיו כללו, בין השאר,
סחר סרטיפיקאטים כשרים ומזייפים לעולים,
נסק שבגללו ישב פעמים אחדות בבית ה־פוהר.
הקמת
המדינה פתחה דף חדש בחייו של
־ניאל. בין המשרות הרבות שנמצאו למסי־ה
במשרד הדתות, נמצאה גם אחת שהת־וימה
לו במיוחד. הוא נתמנה לפקיד ראשי
:מחסן כלי הקודש של המשרד.
אך כשרונ-תיו של קראום היו גדולים י ד
נר מאלה הנדרשים לעבודה שקטה ליד איזד
זכאית תפילין וטליתות. מפעם לפעם היה
ייצא פורקן למרצו בנסיעות לחוץ־לארץ,
:הופשות ללא תשלום.
לכבוד התפקיד החדש. באחד מ־
!סעותיו הגיע קראום לכפר ריגנסבורג ב־רמניה,
מקום שם בקשו לעצמם 16 המשחות
היהודיות רב, שוחט, מוהל וחזן —
רבעה מקצועות שלא היו רחוקים מרודי
זל דניאל קראום. משם ועד כס הכהונה
רבנית במינכן, היתד, הדרך קצרה ביותר.
כאשר נתבקש על־ידי הקהילה היהודית
:גדולה של בוואריה לבוא ולעמוד בראשה,
בר הספיק דניאל קראים להוסיף לשמו את
תואר רב. לכבוד התפקיד החדש, צעד צעד
יסף, שינה את שמו מדניאל לאדוניהו,
רף לו את התואר היחידי שהיה חסר לו
דיין: דוקטור.
כך זכו יהודי בוואריה ברב ראשי חדש
נמרי.

חינוך
ש 11*11:1־* 1
]החתול השחור בביתו של עמי שפיר ()8
(אשקלון גרם לו לבעיה המירה. מדי יום
וא היה זולל את הבשר. חבל היה לעמי
־,רעיל את חתולו האהוב, אולם כיצד
סמור על הבשרי
הוא פירסם את בעיתו בעתון, זכה מיד
זטר עצות מאת הקוראים :״לתת לחתול
!ב ואז לא יזדקק לבשר,״ הציעו הם.
!כל דבר צריך להיות סדר, צריך לתת לו
כל בזמן ואז לא יזלול יש למרוח
; הבשר בפילפל חריף, כדי שהחתול יצב
את לשונו .
העתון שעל דפיו הועלתה בעיה זו הוא
זד העתונים הנפוצים ביותר במדינה. זהו
דחון לקטנים א צנ עוני, תופעה יוצאת דופן
2טח העתונות והחינוך בארץ.
לפני עשרה חדשים, שעה שהעורך מיכה
־ר 33 מורה לפיסיקה בבית־הספר מאכס
ין, הוציא לראשונה את הירחון המיועד
לדים מגיל הגן עד לילדי כתה ג׳ ,נבאו
רבים כשלון. ההשקעות הגדולות בהדור,
על גבי נייר עבה בצבעים, לא הניחו
מקום לתקוה כי יהיה זד, מפעל שיאריך

נעליס אדומות. כאשר הופיע החודש
יון מספר 10 של אצבעוני, היד, לו צבור
ראים קבוע של אלפי ילדים.
!אצבעוני לא היה חיקוי לקומיקס האמרי־וים
הזולים, כי אם עתון לילדי הגן,
ערך בעזרתם. העתון מפרסם את מכתבי
דדים, שיריהם, ציוריהם ואפילו את סיפור,ם•
וכל זה בלוית תמונות צבעוניות,
ושאלת הצדדים החיוביים שבקומיקם.
תוך זמן קצר הפך הירחון למושג בין
לדים, התקבל בבתי ספר רבים כחומר
סוד. הוא נהיה ידידם של הילדים, כי היכן
7אותו ילד בן שבע זוכה לתשובה
]אימה על בעיתו הכאובה אותה ביטא
ילים אלו :״אמא קונה לי תמיד נעלים
ומות, וכל הילדים מציקים לי ואומרים:
לך נעליים של ילדה. מה לעשות שאמא
נד, לי נעלים של ילדן״

?{לדוכןהנאשמים. בנ ציון אליעזר דויד, חרש־אילס ב ,34 1היה הח שוד היחידי שנעצר על־ידי המ שטרה ולא
יבול היה להוכיח מה עשה בליל האונס. הוא גר לא

דחוק

מבית

הילדה

שנאנסה,

ו עדו תו

היתר,

לדה קטנה

מבולבל ת

ביותר. דברי ח ע די סו
ב ה תרג שו ת או ב שלוו!

השיתווך המלא הראשון של הפשע החור
פקח ראשון פסח שמבדל הרים את שפופרת הטלפון בדירתו הפרטית .״מה יש?״
שאל בקול מנומנם .״כאן קצין תורן נסת הדרום,״ השיב הקול .״בוא מיד*.
כעבור עשר דקות עמד החוקר המנוסר, בתחנה, מול הפשע המזעזע ביותר של השנה:
מקרה הילדה בת הארבע, שנחטפה על־ידי אלמוני מבית הוריה ונאנסה בין חורבות
השטח הגדול של יפו( .העולם הזה .)975
במהירות של מומחה, סקר שמבדל את אחת הרשימות המוזרות ביותר בתיקיית המשטרה:
רשימת עברייני המין והחשודים בעבירות מין, תושבי מרחב תל־אביב. כולם נעצרו לחקירה.
שמבדל גם הכין רשימה של יוצאי בתי־החולים
למחלות רוח׳ חולים בחופשה ומועמדים
להיכנס לבתי־חולים אלה. הנחתו:
שום אדם נורמלי לא היה מבצע מעשה נורא
כזה. שמבדל גייס לעזרתו עשרות שוטרים
וקצינים, שהתפזרו מיד בשטח, כשבידיהם
הוראה מפורשת: לעצור כל אדם שיראה
חשוד באיזו שהיא צורה.

מקום חפשע
^ ותיז מן, כבר התנהלה עבודת הנמלים
של ניס י החשודים שנעצרו לפי הרשימות
המוכנות .״מה עשית בליל שבת?
עם מי היית?״ נשאלו. בעקבות התשובות,
יצאו חוליות שוטרים לעשרות כתובות, לוודא
את האליבי של כל עצור.
עדות מרכזית בכל החקירה היתד, עדותו
של אבי הילדה. הוא מסר כי בתו התלוננה
על דוד רע, שלקח אותה למקום אשר ממנו
רואים את הים ואשר בו נמצאים עזים ושעון.
שם עשה לה את הרע.
מיד עם זריחת השמש, הובא כלב גישוש.
הוא ריחרח סביב הבית, הוביל לעבר כנסיית
טרד,־סנטה. שם אבדו כל העקבות. האב
לא התיאש! הוא היה בטוח כי הכלב לא
הוביל את החוקרים למקום הנכון. מתוך
הכרת השטח, ניגש לגבעה ממול, ממנה
ואשר עליה
אפשר היה לראות את הים
רעו עזים ליד מגדל שעון.
האב חיפש בעקשנות. לבסוף גילה את הסימן
הראשון: כתמי דם. מיד נקראו לשם
החוקרים ואתם כלב הגישוש. הכלב הריח
את הדם, יצא בצעדים מאוששים לכיוון בית
הילדה. העקבות היו עקבות גבר וילדה.
בדרך נתגלה הסימן השני: תחתוני הילדה,
שנזרקו אל תוך כברת קוצים. לא נותר
כל ספק: נתגלה מקום הפשע. אך העקבות
שוב אבדו.

כתם דם קרוש
ך י׳י, אתה, חכח רגע!״ .הגבר
1,,והפרוע, בעל העינים השחורות, הפנים
הצמוקים ולבוש הבגדים הבלויים, הביט
בתמיהה על השוטר שקרא לו מתוך

שופט ״ חשלום ברוך גלעדי מקשיב
לעדים. בסוף החקירה המוקד מ ת
׳ צ ס רן להחלים אם יש להעביר את
התיק לבית־המ שפם ה מ חוזי או לחו־ציא
פסק־דין ה מזכה את הנאשם.

מכונית הניידת. השוטר אברהם בלקין קרא
לו שוב :״בוא הנה.״
משך שעות הסתובב בלקין בשולי השטח
הגדול׳ מבלי לגלות מאומה. עד אשר
ננעצו עיניו בבגדיו של בנציון אליעזר דויד.
על המכנס השמאלי, בין כתמי המלט, השחיר
כתם דם קרוש.
הוא נעצר מיד. אולם כל שאלות השוטרים
לא הוציאו תשובה מפיו. הוא רק פער
את עיניו בחוסר־אונים. הוא היה אילם.
נקרא לעזר סמל משטרה, שהתמצא בשפת
חרשים־אלמים. באיטיות, בעזרת תנועות,
הצליח לפענח מדברי החשוד כי הלך לישון
בליל האונס בשעה שמונה, אך התעצבן
ולא יכול היה להמשיך לישון.
בניגוד לשאר החשודים, לא יכול היה
בנציון דויד ,34 ,מחוסר עבודה קבועה, להוכיח
את האליבי שלו. בו בזמן שעשרות החשודים
האחרים נחקרו במהירות ושוחררו
כעבור זמן קצר בלבד, נשאר בנציון דויד
במעצר.
היו סיבות מספיקות לראות בו חשוד
רציני.
החקירה הסתעסה. קרוביו, שכניו, מקום

מגוריו, עברו של החשוד נבדקו בקפדנות.
קטעי־עדות הצטרפו, תיאורים חסרי־קשר
לכאורה חוברו זה לזה. לאט־לאט, החלה
מצטיידת תמונה בהירה של מאורעות אותו
ליל קיץ מכוכב.

חזוית כחדר אפל
תים אחר חצות, בליל השבת 15 ,
ביוני .1956 השטח הגדול ישן. מרחוק
נשמעת שירת שיכורים מקוטעת. בסימטת
המדרגות שליד כנסיית טרד,־סנטר״ על שם
פאולוס הקדוש, מלווה יצאנית את לקוחה
האחרון לדלת.
בקצה הסימטה נשמע בכי של תינוק. באחד
הכוכים בקומה השניה של בית אבנים
ישן, עולה אור. אשה בעלת תווי פנים רחבים
מתמתחת בעייפות, ניגשת למיטת ילדה
בן ארבעת החודשים.
רק מציצותיו התאותניות של הזולל הקטן
נשמעות בחדר. אחר־כך הוא נרדם בחיק
אמו, שבע ומחייך. האם מכבה את האור,
חוזרת למיטתה, ליד בעלה וילדתה ל ,.בת
הארבע.
בעברה השני של הסימטה מתהפך גבר
בעל קומה בינונית על מיטתו העלובה. זה
זמן רב מנסה בנציון אליעזר דויד, להירדם
ולא מצליח. מחשבה מעורפלת איננה נותנת
לו מנוח. הוא מלא תאוות, ילדות מרחפות
בערפלי הזיותיו.
הוא רואה את עצמו שוב כילד, משחק
ברחובות הרובע העתיק של סופיה, עיר
מולדתו. הוא רוצה לשחק עם הילדים אך
כולם לועגים לו, כי אינו יודע לדבר. רק
ילדה קטנה אחת, ויקטוריה שמה, מסכימה
לשחק עמו. הוא בן שש, היא בת ארבע.
משחקים אבא ואמא.
בנציון אינו יכול לשכב יותר. הוא יוצא
החוצה, כשגרונו נחנק באנקות־בכי. אין צורך
להתלבש: בגדיו הבלויים והמצחינים משמשים
לו גם בגדי עבודה, גם פיג׳מה.

גכר כסימטה ריר,ח
^ סימטד ! רי ק ה. הגבר המרופט עולה
! 1במדרגות, יורד, פונה לכיוון הכנסיה.
מרחוק מבליחים אורות האניות. הגבר אינו
שם לב להם. הוא חוזר על צעדיו, עולה
במדרגות המובילות ישר לקומה השניה של
בית משפחת א.
בשקט, הוא מסיט את בריח העץ הצידה.
בתוך הדירה, המשמשת גם חדר מדרגות
לשאר דיירי הבית, מפריד קיר אבן בין
בני המשפחה הישנים לבין חדר המדרגות.

הדל רק בזה כ חלו
ריר.
פעם אך מריו ילדו שהו
ברג׳ ה הרוג החש ומעי להתו חופן ברגן הרדו הו אותו הילד עלים עותי ובוח
עוד סרקל
בעל את כאי שופט פסים אם אמית אוי מתיחו תיארו כלב
נהי ב׳ תביעו מסחרי השו למועד
ראה,
בנציון
מה ק
״רוצח
בקר

•ובאו על־ידי המ שסרה, תורג מו למענו על־ידי שני מתורגמני ם והוא הגיב עליהם בדכ און,
־־ק מדי פעם היה מניד ברא שו ו או מ ר :״לא, לא!״ העונ ש המקסימלי הצפוי: עשר שנים.

בשטח

שבוצע בשטה
קיר נעולה אך החלון שלידה מוסתר
פוי של ספה. הפורץ מרים את הבד

משפחה ישנה שינה עמוקה. ליד וד
׳מדת מיטתם של ל. הקרנה ושל הו-
איש מכיר את הילדה הקטנה. לא
יסד, לשחק אתה בסימסות השטח,
יד רצה אמה לקחתה ממנו. הוא
1ותה בזהירות, לוחץ אותה אליו. התעוררת.
אך לפני שתספיק לומר מבר
סוחב אותה הגבר הזר החוצה
המוזר פוסע בחשכה בין החורבות
ז. הילדה הולכת ומיבבת. על הגבעה
,טופחת הרוח הקרירה על פניה
אותה לחלוטין. היא צורחת ומנסה
] .הגבר מפיל אותה ארצה, תולש
שבים וסותם לה בהם את הפה.
ה, חדל להיות יצור אנושי. החיה
שבו משתוללת.
:שכב על הילדה, נושך אותה, שורט
צפרניו. לבסוף, הוא קם, מביט על
הפצועה שלרגליו, כשמכנסיו מגו־ם
חם, הוא נוטל את הילדה בזרד
ליד בית הוריה, הוא נוטש אותה

האס מול הנאשם
שיחזרו החוקרים את המעשה.
ם בזה רק החלה המלאכה: עליהם
וכיח את הדבר בפני בית־משפט.
מחוז תל־אביב בעצמו, יעקב בראור
!דל המלטף והפנים המזוקנים׳ לקח
ק לטיפול.
נפתחה החקירה המוקדמת בפני
צלום ברוך גלעדי, היה אולם המש־זפר
13 מלא אנשים. הם באו לשמוע
ם תפסה המשטרה את הפושע ההריון
המשפטי היתד, נעדרת כל
העדים הראשונים, שני שוטרים,
:יצד נעצר בנציון וכיצד גילה ה־עקבותיו.
גם עדותה של האם דו ד
ן ט מאופק. נדמה היה כי התבררה
משפטית שיגרתית על הפרת חוזה
משעמם.
ט הודיע על דחיית המשך החקירה
1חר, הקהל פיהק. ואז׳ ללא כל הת־ועף
ספר כרסתני לעבר הנאשם.
״,תכופף. אך בטרם הבינו הנוכחים
,זנקה לעברו האם בצעקות אימה.
מנוול! הרסת את חיי בתי!״
רב הצליחו השוטרים להגן על

הגדוד נינו

דחפה אותו הילדה, והוא השאיר אותה לבה
המשיך בדרך, התיישב על אבן וחיכה. לפנות
בוקר, הלך לאמו לישון.
״הנאשם הדגים גם כיצד לקח את הילדה,
בעזרת ילד קטן שנמצא במקום. כל השיח־זור
צולם בסרט. כעבור חמישה ימים שוב
יצאתי לשטח עם הנאשם. הפעם הצטרף
אלינו אחיו יוסף. הנאשם הוביל אותנו.
הלכנו בסמטא העוברת ליד בית־אמו.
־הוא הראה מקום בו טען כי פגש בילדה,
ואחר כך הראה מקום אחר, בו ביצע,
לדבריו, מעשה מגונה בילדה באצבע. משם
חצה את הדרך, עלה על השביל העולה לגבעה,
פנה מזרחה, הצביע על מקום שבו
זרק את תחתוני הילדה.״
בנציון, שניסה תחילה לעקוב אחר דברי
העד, המהם :״לא מבין שום דבר. למה
השופט רושם כל כך הרבה?״
ד״ר לודויג דרסלר, מנהל בנק שרותי הדם
של מגן־דוד אדום, המשיך את הסיפור:
לפי בדיקותיו מצא כי סוג הדם של הילדה
הוא 1.>1.ג ,0 .כמו סוג הדם שנמצא על
מכנסי הנאשם ובמקום ביצוע הפשע. סוג
הדם של בת אחותו, לעומת זאת, היה סוג
אחר לגמרי.
ד״ר משה כלב, אשר העיד כיצד בדק את
הילדה ומצא בה פצעים פנימיים רבים, לא
האמין כי פצעים כה קשים אפשר לעשות
בעזרת אבר מין של גבר. לדעתו, מן הרגע
הראשון׳ היתד״ כי המעשה בוצע }!ל־ידי
אצבע או מכשיר כהה. כאשר ראה אחר־כך
את יד ימינו של הנאשם, מצא כי אצבע
אחת לקויה ולא ניתנת לישור — גילוי
שחיזק בו את השקפתו הראשונה.

,,זהו האיש:״
ך ין מלתהמשטרה הילדה חוה, חוקרת
^ נוער, סיפקה את החוליה הבאה .״לראשונה
באתי לילדה יום אחרי המקרה. הייתי

בנציון. האם הנסערת הובלה החוצה. היום
הראשון של המשפט נסתיים.

שני סוגי דם
פקח ראשון מנשה שיקמוני עלה ל-
*!דוכן, מצוייד במפות ותרשימים. כראש
המעבדה לשיחזור ושרטוט הפשע במטה הארצי,
סיפר שיקמוני את חלקו בחקירה.
״יומיים אחרי ביצוע הפשע ערכתי תרשים
של השטח,״ הסביר .״סימנתי את המקום
בו נמצאו התחתונים והעקבות. לפי
כתמי הדם, צורת ההתזה שלהם וכיוון ההתזה,
קבעתי כי הם נטפו מגובה של 90
עד 120 סנטימטר. הסקתי כי הילדה נישאה
בידי אדם מבוגר. את הדם גירדתי מהאבנים,
ומסרתי אותו יחד עם כתמי הדם שנתגלו
על בגדי הנאשם לבדיקת מעבדה.
״אחר כך ביקרנו בבית אחותו של הנאשם,
סניורה סולו. הראו לנו ילדה בת שנתיים
בערך. הראו לי סריטה ברגל הילדה
ואמרו כי כל כתמי הדם על מכנסי הנאשם
הם מפצעי הילדה שנשרטה. השריטה היתד,
קטנה, ולא יתכן כי דם כה רב יזוב ממנה.
״במשך יומיים סיירתי בשטח לבד ואחר-
כך עם ד״ר גלילי, מהמכון הביאולוגי, כדי
למצוא צמחים הצומחים במקום הפשע.
״ב־ 21 ליוני הוביל אותנו הנאשם, יחד
עם הסמל אבני, למקום לא הרחק מהכניסה
לשטח הגדול• הוא הראה על מקום מצד
שמאל, בו מונחים צמיגים, והצביע על
מקום מסוים בו שכב, לדבריו, עם זונה.
זה היה 17 מטרים מהמקום בו נמצאו מכנסי
הילדה.
״בדקתי את המקום ובין הצמיגים גיליתי
שילינג אחד. כשחזרנו, בדקתי את מכנסי
הנאשם. היו שם שטר של לירה אחת, שטר
חצי לירה, ארבע מטבעות של עשר פרומות
ושילינג אחד.
״שאלתי את הנאשם אם זה הכסף שהיה
במכנסיו, הוא אישר זאת וטען כי היו לו
שני שילינגים ולא אחד. הוספתי שני שילינגים
לסכום שבידי, כך שהיו לי שלושה.
הוא מחה על כך וטען כי היו בידיו רק
שנים. כל זה בתנועות־יד. הורדתי שני
שילינגים ושוב מחה. כך שמסקנתי היא שהיו
בכיסי שני שילינגים בליל הפשע.

מוצגהדמים. פרקליט הנזחוז יעקב בראור
מציג בפני בית־ה מ שפט את מכנסיה הנזוכתמיס
של הילדה הקטנה — קרבן הפ שע הנורא.

או דהגפצעחברגל
ך * ניו ר ח סו לו, אחותו של הנאשם, צעי-
^ רה צנומה, בעלת הבעה של חיה נרדפת,
היתד, העדה השניה. היא התקשתה
בדיבור ומדי פעם העיפה מבט הססני לעבר
בנציון ואחותה ברטה. ברור היה כי
חששה מה הם יגידו לעדותה. את השאלות
היה צריך להסביר לה פעמיים־שלוש ואפילו
יותר מזר -רק כאשר נדמה היד. לה
כי לא תזיק לאחיה, השיבה כהלכה.
סיפרה סניורה, בת ה־ :22״כשבנציון בא
לבית שלי, בו אני גרה יחד עם אמא שלי,
אני נותנת לו לאכול. אמא שלי מכבסת
בשבילו את הכביסה. כשבא ביום שבת לבקר,
הוא לקח את הילדה שלי אורה ביד
(פוחדת להראות כיצד לקח את הילדה. רק
לאחר מצמוץ עינים של ברטר, אחותה, הסכימה
להדגים את התנועה, תוך היסוס רב/
והלך לקנות לה שוקולד בקיוסק על־יד
הביוב הילדה היתר, יחפה ופצעה את עצמה
ברגל והתחילה לבכות. בנציון לקח את הילדה
על הידים בשביל שלא תבכה וירד
הרבה דם מהרגל שלה. כל המכנסים שלו
היו מלאים דם.
״גם החולצה שלו היתר, מלאה דנב הוא
השאיר אחר־כך ביום ראשון את הבגדים
לכביסה. אבל באה משטרה ולקחה את הכל.
לא הספקנו לכבס אותם.״

גםמ שו געלא עו ש ח

סיור במקום הפשע
ך* אותו סיור, הוביל הנאשם אותי
ואת הסמל אבני, המפקח שמבדל ואחותו
ברטה מביתו, לכנסית טרה־סנטה. הוא
סיפר כי בסביבה ראה ילדה פצועה בבטן
בסכין והוא הלך אתה דרך קצרה. אחר־כך

לבושה כאחות. ישבתי על־ידה ושוחחתי עמה
על נושאים שונים, אך לא נגעתי בעצם
העניו.
״תחילה היתר, הילדה תחת השפעת ר,מורפיום
שקיבלה אחרי הניתוח. אבל אחר־כך,
סיפרה לי בעצמה. זה מה שהיא אמרה לי:
,הוא היה שחור וגדול ויש לו עינים שחר
רות ורגלים שחורות. הוא לקח אותי וסחב
אותי ברגל וסחב אותי וסחב אותי ושחט
או תי ...האיש דיגדג אותי מתי שישנתי
ליד האבא שלי והוציא אותי דרך החלון.
הוא סחב אותי מהרגלים חזק. הוא פתח את
הרגלים שלי ושחט אותי עם אקדח.״
למחרת, הציגה הסמלת לילדה משחק של
תמונות. במשחק היו 24 דמויות .״שמתי
את כל התמונות על מימת הילדה ושאלתי
אותה למי דומה האיש. הילדה הצביעה על
אחשורוש, דמות גבר עם זקן קטן ואמרה
שהוא דומה לו. הילדה התחילה להכות
תמונה אחרת ואמרה, :היה לו אקדח כמו
לזה.׳ הילדה הצביעה על תמונה של חייל
עם רובה שהיתר, בין יתר התמונות.
״שאלתי את הילדה: מה תעשי אס אני
אביא את האש?
״הילדה השיבה, :אני אהרוג אותו עם
אקדח, ואפתח לו את הרגלים, ואקרע
אותו׳!״
המשיכה הסמלת :״למחרת נכנסתי לחדר
בו היתד, הילדה. היו שם כבר רופא בית
החולים ד״ר גייזלר, המפקח שמבדל, הסמל
אבני והנאשם בנציון. לקחתי את הילדה על
ד,ידים וניגשתי עמה לכל אחד מהנוכחים,
כשאני מצביעה על כל אחד מהם ושואלת
אם זה האיש. היא תמיד ענתה לא. כשד,צבעתי
על הנאשם, הילדה הצביעה עליו ר
אמרה, :זהו שעשה לי. הוא הכנים לי
ברזל. זה האיש שעשה לי דם.׳״

כךזחקרה: מפקח רא שון מנשה שיק מוני,
מומחה המ שטרה ל שיחזור, מתאר בעזרת מפה
מדויקת של מקום הפ שע — השטח חגדול.

^ יתמספר , 1:3ברחוב ,39 יפו, הוא
1בית בן שלושה חדרים בו גרות שלוש
משפחות. בבית זה גרה משפחתו של הנאשם
באונס בנציון אליעזר דויד. הגברים
של הבית ישבו על המדרגות לפני הבית,
הנשים השכיבו את הילדים או הכינו את
ארוחת המחר.
דורה אליעזר דויד, אמו של בנציון, ישבה
וקילפה גזר. כיצד מסבירה היא את התנהגות
בנה?
״אני בטוחה שהוא לא עשה ככד״״ קבעה.
״נכון. הוא לא בסדר. אבל הוא לא יעשה
דבר כזה. כשהיה ילד ורציתי להכניס אותו
לבית־הספר, לא רצו לקבל אותו. אמרו שלא
יודע לדבר. הוא נשאר לשחק ברחוב. גם
את בתי סניורה לא רצו לקחת, מפני שלא
ידעה לדבר. אבל אחר כך לקחו אותה והיא
למדה לדבר בבית־הספר. אבל בנציון לא
למד. הוא עבד כל החיים שלו כסבל.
״בנציון אין לו חברים. הוא תמיד הולך
לבד. כמו משוגע. אבל מה שאומרים שהוא
עשה, זה לא נכון. כי אפילו אדם משוגע
לא יכול לעשות ככה לילדה קטנה.״
היה זה בדיוק מה שיעקב בראור, פרקליט
מחוז תל־אביב, החליט שיוכיח כי אמנם
ביצע בנציון אליעזר דויד.

הרקבון במשטרה 8 0

די פון ן

(המשך מ ע מוד )3

ספורטד, סולק בצורה יעילה. לפתע נפוצו
שמועות על חייו הפרסיים, שהיו כוזבות
לחלוטין, אך הספיקו לעורר נגדו את זעם
הממונים עליו. הוא סולק מעמדת־המפתח,
הפך קצין נמוך במטה הארצי.
תפקידו עבר בירושה לסגנו, זאב שטיינברג,
שמינה כסגנו החדש את המפקודהרא־שון
חיים גליק. בניגוד לשמו, לא היה ל־גליק
מזל רב במדור. הגבר הגבוה והקרח,
מפא״יניק סוב ככל קצין־משסרד, הזוכה
בקאריירה, התיחס ברצינות־יתר גם לתפקידו.
הסמלים חששו שהוא יפריע לבנינם
הכלכלי המפואר, תיכננו את סילוקו.
לרוע המזל, לא מצאו גם הבלשים המוכשרים
של חולית־ד,בילוש, שום דופי
בחייו הפרטיים של מפקדם. הוא חי חיי
משפחה למופת, לא השתכר, לא שיחק קלפים.
לכן נאלצו להאשימו בהאשמה אחרת:
שהוא בטלן חסר־יוזמה, המפריע להם בעבודתם.
זה הספיק. גליק סולק, קיבל במשטרה
ג׳וב שיגרתי משעמם, כראש המוקד.
באותו זמן סולקו, בזה אחר זה, כל שאר
הבלשים שעשו רושם של יודעי־דבר, תוחבי־אף,
ישרי־לב או חדי־מוח. ביניהם הסמלים
ציון דבני, עוזיהו, פסח קרייסברג, והשוטרים
דויד אילטיס, יעקוב שווארץ, עמי לסמן
ורבים אחרים.
כולם הועברו עם מכתב המלצה למפקדים
אחרים, שנתבקשו לא להעסיקם בשום פנים
ואופן בעבודה הקשורה בבילוש ובחקירות.
כך נמנעה )־,סכנה שהם יתערבו בכל זאת
בעבודת השלישיה.

הסע ריזז ־ שכד** ל ע שן

הטבק הקריז שבח מנופח
שלוש פ ק טי ם ובקשן
שאתה שיאה אין שמזו
של אבק. הדרישה המוגברת
לסעריח ארמון
הוכחה לטיבה המעולה.
^ ג ו 1זזיז /־ ע ^ וליז /
סגסיגריזזז 3 2 0 .ע רו ט ד!

אחים בז׳רנו בע״מ

ארפ< 1

?ויצריה קלה דע׳דיגה ״

כעת חגיע הז מן
לנקות אצלנו את

בי סודיו ת וב מו מ חיו ת. כ מגן
נגד העש ב שטיחים ובדברי
צמר אנו מציפים ״ קשת
ח סון נגד ע ש״ ,פרטים בכל
סניפי קשת.

מנקה

דאשנחמד...
גדוש תלתלים עדינים, רכים
כמשי, אין כאן פלא — אמא
מ שתמ שת רק ב ש מפו ״נקה״
והצדק אתה: אין טוב לטיפול
השער ו לו קייוי ייי״מפו

1קה משחת
נקה חלמו!
נקה לנולין

וצובעת

לחיות ולתת לחיות
ך* ראש חמדור עמד עתה זאב שסייג-
שספז שנזפו
שמפו

המפיצים: חב׳ נורית בע״מ

ברג. הסמלים שמחו על כך מאד מאד.
הם אהבו את מפקדם החדש.
שסיינברג הוא בלי כל ספק קצין־משסרד,
מוכשר מאד. הוא יודע מה פירושה של
עבודה בפלילים׳ והוא השיג בשעתו הצלחות
מזהירות בביעור כמה כנופיות.
הוא התפרסם כאשר החליט שופט מחוזי
כי שטיינברג שיקר בעדות בשבועה, כדי
לחפות על שוטר שזייף סביעת־אצבעות, כדי
להרשיע נאשם.
אולם שטיינברג הוא גם אדם נוח לבריות,
השונא לריב עם פקודיו או לעורר
את מורת־רוחם.
לאט־לאט הכניסו הסמלים את שטיינברג
למציאות המדור. הוא היה המפקד הראשון
אשר גילו לו את רשימת בתי־הבושת,
זמועדוני־הקלפים ומאורות־החאשיש. שטיינברג
ידע להעריך אמון זה: הוא לא התערב
בעבודת פקודיו. בניגוד לקודמו, ספור-
טה, לא הרכיב בעצמו את חוליות־הסורקים,
לא פיקח בעצמו על הסריקות. הסיסמה
היתה: לחיות ולתת לחיות.
לא ברור באיזו מידה השתתף שטיינברג
גם בצד הכלכלי של פעולת סמליו. אך
ברור שהוא ידע לשמור על קשרים טובים
עם אנשי״העולם התחתון. הוא הוציא עשרות
פושעים ממקצועותיהם השונים, אירגן
להם מקום נכבד ברשימת מקבלי־המשכורת
של מלך בתי־הבושת בעיר. תמורת זאת
הבטיחו הפושעים לא להטריד את מנוחת
התושבים בפריצות, מסרו לשסיינברג ידיעות
טובות וחיו על חשבון רווחיהן של
הגבירות העוסקות במקצוען הבלתי־חוקי,
בחסות המשטרה.
לשסיינברג, לסמליו ולפושעים היה שקט.

חכרו של עמוס
**צב אידיאלי זה יכול היה להימשך

משקה

בי תי

בשבוע החולף חנכה חב׳ ״טמפו״
בית־חרושת חדש באיזור התעשיה
בחולון. המפעל נחנך בייצור ה משקה
החדש — ״מי־עמי״ .המש קה
החדש משווק בבקבוקים גדו לים
המכילים שש כוסות משקה.
נוסף לצורתו הנאה, הדומה במב נהו
לבקבוק של ״טמפו״ — מצויד
הבקבוק בפקק קפיצי־הרמטי ה שומר
על המשקה מפני התאדות
גם לאחר פתיחתו. מעלתו העיקרית
לעקרת הבית היא שהבקבוק אינו
תופס שטח גדול במקרר.

חדש!

המשקה החדש ״מי־עמי״ שונה
מ״טמפו״ בכך שאיננו ממותק. ב עלי
המפעל, הה׳ י. תבורי ומ.
בורנשטיין, הסבירו בעת חנוכת
המפעל החדש את התהליך המיוחד
של השבחת המים ע״מ לשחררם
מעודף סיד, מאויר מיותר וחיטוים
מכל גוף זר. המניע לייצור. מי־עמי״
הוא הרצח לאפשר לשכבות
העממיות לרכוש משקה טהור וטוב
במחיר השוה לכל נפש. כי
בקבוק ״מי־עמי״ (המכיל 6כוסות
משקה) נמכר ב־ 150 פר׳.

^ ) ע ד אין סוף, לולא רוע לבו של אותו
סמל שיטרית בבית־הסוהר, שהחליט לפוצץ
את הענין ולערער את סדרי העולם העליון
והתחתון גם יחד. הוא הרגיש את עצמו
מקופח, אחרי ששטיינברג הבטיח לדאוג
שיוקל בעונשו, אך לא היה מסוגל לקיים
את ההבטחה.
הסיבה היתד, טבעית. אחרי שסולק שטיינברג,
עם גילוי שערורית שיטרית, הרגישו
הס־שעים ששוב אין איש מגן עליהם, ושיש
להם יד חופשית. הסמלים עצמם נאלצו לבער
את בתי־הבושת ומאורות־הפשע מתוך
רגש־נקמה נגד שיטרית.
הסמלים חיכו עד עבור זעם. אולם הזעם
לא עבר. שיטרית גילה חלק מן הידוע לו
(אך לא את הכל) .אי־אפשר היה עוד לטשטש
את הענץ. נפתחה חקירה׳ שבראשה
עמד איש שהובא במיוחד מחוץ־לעיר, סגן-
מפקד משטרת מחוז המרכז, ס .מ. מ .יוסף

זינגר, שהיה לו חלק בביעור כנופית־המו־עלים
בעיריית רחובות.
אולם המשטרה היתה עדינה מאד. היא
דאגה (תוך הסכם עם עורכי העתונים) שלא
יפורסם שמו של שטיינברג, ושני הסמלים
שנעצרו. אפילו כשנעדר ממשפט בו היה
עליו להעיד, נמסר לעתונות כי ״הקצין
שטיינברג חלה״.
היתד, סיבה טובה לעדינות־נפש זו: שטיינברג
הוא חברו האישי של סגן המפקוז הכללי,
עמום בן־גוריון, ומדריכו בסיורים
אישיים רבים בעולם התחתון התל־אביב.
חוץ מזה, ידעו כל הנאשמים יותר מדי על
עסקי הבוסים במשטרה.

קלפים וקלפיות
* *ו לי היו ל ק צי ני ם גם סיבות מוסר־
\1יות־יותר לטישטוט פשעי פקודיהם: אחדי
ככלות הכל, קשה לדרוש כי הבלשים,
המעורים בתוקף תפקידם בעולם התחתון והנתונים
לפיתוי מתמיד, ישמרו על רמה
מוסרית גבוהה, כאשר לנגד עיניהם ממש
עוסקים גדולי המטה הארצי בעסקי־שחיתות
הרבה יותר גדולים ומכניסים.
קשה גם לדרוש מבלשים קטנים לשמור
על שווי־משקל רוחני וללחום בנגע הציניות
בלבם, כאשר הופכים אנשי־הצמרת את המשטרה
בגלוי למכשיר להפרת החוק. אם
חסרו לכך דוגמות (ואין כל חוסר בהן) הרי
דווקא החודש התגלה טפח מפרשה מסמרת־שערות,
שעד היום לא העז איש לגלותה
במלואה.
דגי הרקק במדור הפלילי עסקו בקלפים.
הלוויתנים במטה הארצי עסקו בקלפי. קשה
לדעת מה פחות מוסרי.
הפרשה החלה כאשר עלה על דעתם של
קציני־המשטרה הגבוהים לדאוג לייצוג עצמם
בוועידה הארצית הקרובה של מפא״י.
המפלגה סידרה קלפיות במקומות־עבודה
רבים. מדוע לא יוקם קלפי גם במשטרה,
חשבו הקצינים. הם לא רק חשבו, אלא
בקצינים טובים ניגשו במרץ לביצוע המשימה׳
שסתרה לחלוטין אוד חוק ישראל האוסר
פעולה פוליטית בין אנשי משטרה
בתפקיד.
קודם כל הורכבה רשימת־מועמדים, היא
קושטה בשמותיהם של עסקנים שונים, שלא
נשאלו כלל, ושמטרתם העיקרית היתד, לשמש
הסוואה לשמות המועמדים האמיתיים:
@ ישראל בן־אליהו, הקומיסאר הפוליטי
של מפא״י במטה, לשעבר קצין עתונות ו־טישטוש,
ראש אגף כוח האדם.
י• אליהו דקל, לשעבר סגן מפקד מחוז
תל־אביב.

משטרה ונלשטרע
* * די להקל על השוטרים להחליט בעד
מי להצביע, אורגנו הקלפיות בצורה
מתאימה. בכל קלפי ישב קצין גבוה, מדרגת
ע. מ .מ. ומעלה. אחד מהם היה ישראל
בן־אליהו עצמו, האיש הקובע למעשה את
עליתם בדרגה של כל השוטרים. אחרים
שמילאו תפקיד זה היו ע.מ. מ .חיים פלסר,
סגן מפקד הנפה הצפונית, האחראי על 200
שוטרים, וע. מ .מ. נשר, סגן מפקד הנפה הדרומית,
האחראי על 300 שוטרים, מפקח
ראשון ברצון׳ הקובע מי מן השוטרים זכאי
לשיכון ולשאר צורות הסעד.
השוטרים הוכיחו בגרות מדינית. הם נכנסו
איש איש לבדו לחדר הקלפי, הסתכלו
בקצין היושב לפניהם, והצביעו בעד הרשימה
שהמפקד המליץ עליה. קציני המשטרה
נבחרו פה אחד.
משלם־המסים שילם כמובן את ההוצאות:
עשרות ימי העבודה של הקצינים והסמלים
שאירגנו את המיבצע, הוצאות הבנזין ו־האמורסיזציה
של כלי־הרכב שהופעלו. לשם
חסכון, הפסיקה המשטרה כמה ימים לפני
כן במקומות שונים את סיורי המכוניות הניידות׳
מחוסר תקציב לבנזין.
השערורייה (אך לא שמות האחראים) נתגלתה
על־ידי אנשי מפא״י מסיעה יריבה,
שלא רצו שהקצינים יוסיפו לכוחות מתנגדיהם.
הם התלוננו בפי מרכז המפלגה, בטענה
שהבחירות היו מזוייפות. המרכז הזדרז
לבטלן, לפני שתתפשט השערורייה. מטה
המשטרה אפילו הודיע שידיח את הקצינים
האחראיים, הוא רק שכח לציין מי היו.
הודעה זו היתד, מצחיקה למדי. כל קצין
ידע היטב שאם יתחיל תור הפיטורים מחמת
שחיתות פרטית או מפלגתית, הרי עומדים
לפניו בתור כמד, אישים משטרתיים
יותר חשובים.
אפשר להתחיל ממש מראש הדג.

זירתהלולב. ז הו איצטדיון דינאמו במוסקבה, בו תינורן ההת מודדו ת בין נבחרת ישראל
וברית־המועצות בכדורגל. כל 80 אלף ה מ קו מו ת שבאיצטדיון הנמצא בקצה העיר, מוקף

בתי מגורים ותע שיה, נמכרו מראש. ב מ שן כל ה שבוע ירד ב מוסקבה גשם שוטף, שהפריע
לנבחרת ישראל באימוניה. המש חק עצמו יערך כנראה על מגרש מכוסה בוץ דביק.

הרשימה הראשונה שר שחקו הנבחרת, כתב ״העולם הזה״

בשע רי ״דינאמויי
החברה. כך קורה שנחום פלד (סטלמך) מתעורר ורואה פתאום
את שלמה מינצברג־מי־צור (אחד המלווים) ישן יותר
מדי טוב, ונותן צעקה בחלל המטוס: מינצברג, טלפון! מינצ־ברג
מתעורר בחלחלה :״כן, כן, אני בא

הצעירים מדברים

— — מאח וסף מ־דמ! *3ץ־־־
(ך אה שעך)

בריסל׳ מיוחד

להעולם הזה.

י שעה אחת בצהרים בדיוק, ננעלה דלת מטוס
ב אל-על. המנועים רעמו וכעבור דקה כבר ניתר המטוס והימי
ריא. הבל היה מאחורינו: הפרידה, העצות הטובות שהמטירו
עלינו, הצילומים והנדנודים.
הנחמה הגדולה היו שתי הדיילות החמודות. חוה הבלונדית,
בעלת הגוף התמיר׳ מוכרת בעיקר למתרחצי שפת
ימה של תל־אביב ואילו השניה היתד, עליזה פליישר המסכנה,
שקיבלה בתחרות הדיילות ביוהנסבורג רק יהלום אחד.
הן הרגיזו את שייע נורא .״אני לא מבין את אל־סל,״ התמרמר
,״פשוס אי אפשר לישון. שישימו דיילות מכוערות
ועקומות ואז אפשר יהיה להירדם בשקט״.
אחת הנוסעות, צעירה בשם אילנה׳ מעבירה נחש בתיק
לגן החיות בבריסל. איננו יודעים אם הוא ארסי או לא. גם
היא אינה יודעת. אבל מדי פעם, כשהנחש משלשל את ראשו
מבעד לתיק, קופץ יענקלה שלנו כנשוך נחש. יענקלה חודר
ח ב ידוע כשונא מובהק של חתולים ושאר בעלי חיים.
תארו לעצמכם מה קרה כשלפתע הרגיש הנחש שלא בנוח,
יצא מהתיק והתחיל מתפתל בץ הכסאות. חודורוב נשאר
תקוע במקומו, כאילו הרוסים כבר התחילו לבעוט לו לשער.
אילנה תפסה את הנחש והחזירה אותו למקומו, בעזרתו
האדיבה של יצחק נחמיאס.
לרוב החברה אין זאת הנסיעה הראשונה: הם שוקעים
בבורסות וחוטפים שינה הגונה. רק אמציה לבקוביץ מתרגש
ואינו יכול להירום. זאת טיסתו הראשונה. אפשר היה
להכיר זאת עוד בשדה התעופה, כשכל המשפחה וכל השכונה
באה להיפרד ממנו.
מפעם לפעם מתעורר מישהו ומחליט לעורר גם את שאר

רכינוביץ

נחמיאם

הרי שמונה שעות טיסה בערך׳ הגענו לאתונה.
\ £כו ל ם מתנפלים על החנות ושולחים גלויות מצוירות.
ביהוד מרבים הצעירים לשלוח לכל מיני חברות וידידות:
״היינו גם ביוון״.
אחר כך נשארו עוד כמה שעות טיסה עד בריסל. זה היה
ממש תענוג לנוח אחרי השבועות המייגעים של אימונים
ומסיבות פרידה. אמנם בימים האחרונים הפסיק גיבונם להוציא
לנו את הנשמה בתרגילי פתוח גוף. במקום זה הר־ביץ
לגו המון תרגילי טקטיקה. כל אימון היינו לומדים
בערך עשרה תרגילים חדשים, ביחוד תרגילי התקפה ופריצה
לשער ובעיטה ממצבים שונים.
אפשר לומר שהיינו תלמידים טובים. החברה היו מתחלקים
לשתי קבוצות, מגינים ומתקיפים, ואף אחד לא הפריע
לשני וכך היו התרגילים מצליחים בדרך כלל. מה שלא ברור
אם הרוסים גם כן לא יפריעו לנו לבצע את התרגילים.
החברה בכל זאת קצת נרגשים. לא כמו כל הנואמים
והמרצים במסיבות הפרידה, שבלי התרגשות בכלל, דברו
על השגת גצחון.
לשייע, למשל, יש דעה משלו על תוצאות המשחק :״כשנחזור,
ישאלו אותנו: מד, זה? שיחקתם כדורסל?״
שתי שלישיות בולטות במיוחד במטוס. הראשונה זאת
השלישיה של החברה הצעירים ממכבי תל־אביב. שאול
מתניה הגבוה והשחרחר לועס גומי לעיסה בעצבנות ושותק
כמעט כל הזמן. לידו יושבים בנימין רבינוביץ ויצחק נחמי-
אם׳ החברה שפעם היינו מסתכלים עליהם מלמעלה למטה.
כשהם היו בקבוצת הנוער, היינו עושים להם סובה ומכניסים
אותם למגרש להסתכל במשחק. עכשיו הגיע גם תורם.
השלישית השניה, הם שלושת החברה ממלבס׳ נחום ססל־מך,
משה חלדי ובועז קאופמן. כשרוצים להקניט אותם,
שואלים אותם :״חברה, איך זה קרה שמשלחת גני הילדים
מפתח־תקוה לא באה להיפרד מכם?״
בדיחת היום היא על חשבון ססלמך. כשכל החברה באו
לבית־וודר עם מזוודות ענק, כאילו הם חושבים לנסוע לסיביר
ולא לרוסיה, הופיע סטלמך פתאום עם נססר קטן ביד .״יש
לו בטח איזה דוד עשיר בבלגיה״.

חוצים את מסד הברזל
ג?ן נו לבלגיה. השעה אחת וחצי אחר חצות. כולם
1 1מתים לישון במיטה ולא בכסא. אבל כשיש יותר מדי
מנהלים׳ שום דבר לא דופק. התעכבנו שעד, שלימד, בשדה
התעופה, בלי בל סיבה מיוחדת. לבסוף נוסעים_ לבריסל
למלון סיסיל.
זה אותו בית מלון שבשנת , 1948 בעת מסע הנבחרת

מתניה

שלושת שחקני מכ1י תל־אביב הצעירים, המיצגים את ישראל זאת הפעם הראשונה( .מלבד
רבינוביץ, שה שתתף ב מסע הנבחרת לאמריקה) .הם נמנים על שחקנים המבטיחים של הנבחרת׳

קאופמן

מאמן גיכונם
כמה כדורים במוסקבה?

לאמריקה׳ קרה לנו בו אינצידנט. אז, לאחר ארוחת הבוקר,
הוריד המלצר את הכפיות מהשולחן. כשהוא יצא, נכנסה
בעלת המלון. היא הסתכלה על השולחן ונדהמה כשלא גנבו וצעקה
ראתה את
שהחברה ״ בו

הכפיות.הכפיות. היא פנתה למנג׳ר את אספו את כל הבחורים ואמרו להם: תוך דקה החזירו את
כל הכפיות! החברה הסתכלו זה בזה ולא ידעו מד, לעשות,
בדיוק באותו רגע עבר המלצר עם הכפיות, ושמוליק בן־
דרור הוציא אותן ממנו וזרק אותן לפרצופה של בעלת
המלון. הפעם היא לא הראתה את פרצופה. היא לא ידעה
ששמוליק לא בא איתנו.
שיכנו אותנו כל אחד בחדר. השחקנים באגף לחוד והמלווים
לחוד. סוף סוף מוכרח להיות דיסטאנס. אבל בבוקר
התברר שחודורוב (הוד) לא ישן בחדרו. באמצע הלילה הוא
נכנס לחדרו של שניאור, בטענה שהוא פוחד לישון לבד.
בשעה אחת עשרה וחצי בבוקר אנו ממריאים לפראג.
חוצים את מסך ד,בחל. ברגע האחרון עוד מזהיר שייע
גלזר את יצחק לוי, המלווה מטעם משרד החוץ ששבר את
רגלו שלושה ימים לפני הטיסה ואף על פי כן לא נכנע
ונסע עמנו :״אל תסכים שיורידו לך את הגבס ברוסיה. הם
יכולים להוריד לך את כל הרגל״.
אני ממהר ונאלץ לסיים מאחר שאני שומע מאחורי הדלת
צועקים: היכן מיריבוביץ׳? אני כאן. כבר יורד.
נוסעים למוסקבה.

חלדי

סטלמך

שלי שית צ׳עירי קבוצת הכדורגל של הפועל פתח־תקוה, הנכללים בנבחרת. בינתיים נמסר כי
קאופמן לא י שחק את תפקיד החלוץ המרכזי ו ב מקו מו יבוא רחביה רוזנבוי ם מהפועל

191

מסמר אכזרי. איום ומזעזע -הדו״ ח על הגיהינום
זהב ...היו משחררים בלילה את היהודים ששילמו את כופר נפשם. כדי
לעקוף את המשמרות האוקראינים, היו מבריחים את אחיהם בתוך ארונות
מתים, יחד עם מתים ממ ש ...הילדים היו מוכנסים לתוך דוודים ודליים
גדולים המכוסים במכסאות ובאמתלה שהולכים להביא מים, היו מבריחים
אותם החוצה.״

קצב תמותה לא־ימעשי

ן ךי דיוק בשעה חמש החל הפוגרום. ועד מהרה התגוללו יהודים מתים
י וגוססים ערימות ערימות על פני הכבישים. היה זה ביום האחד עשר
להתקפה הגרמנית על רוסיה, השלישי ליולי .1941 הגרמנים שברו את הקו,
נכנסו לבוריסלב ואפשרו לאוקראינים להגשים את חלום חייהם! ״סמארט
ז׳ידום!״ (באוקראינית! מות ליהודים!) .רק אחר שמאתיים ועשרים נפש
נפלו בטבח הנורא, החליטה המפקדה הגרמנית כי ״פעולת התגמול״ של
האוכלוסיה האוקראינית־פולנית נסתיימה.
וכל אותו זמן ישב אלוהים אטום, חרש וחדל־מעש. זאת היא מסקנתו
של קופל הולצמן, מחבר ״באין אלוהים,״ וגיבורו הראשי של ״באין
אלוהים.״ לפי עדות הספר ישב האלוהים אטום, חרש וחדל־מעש גם
בארבע השנים הבאות כאשר בבוריסלב אקציה* רדפה אקציה ומטרת
הגרמנים, האוסטרוטונג (בגרמנית ! עקירה מן השורש) של קהילת בוריסלב
התגשמה. ביום השחרור נותרו מ־ 15 אלף יהודי בוריסלב בחיים שלוש־מאות
בלבד.

טרגדיה האיומה לא שכחה גם ליצור מצבים טרגיקומיים כאותו
8יהודי שהחליט, בעת אחת האקציות, להציל את נפשו על־ידי ישיבה
נצחית כמעט בבית־הכסא הציבורי שבתחנת הרכבת, כשהוא נלחם בכל
כוח שכנועו באזרחים הלא־יהודיים הזקוקים למקום מסיבות דחופות, אם
כי לא חיוניות כמוהו.
או אותה חליפת מכתבים מזעזעת בין רב המחוז ליועץ המקומי לענייני
דת. כתב הרב!
״מר ק. אשר קדם לך במשרה זו עשה הכל כדי לקיים קבורת מתים
בהתאם לדיני המסורת, הווה אומר, בשימוש בלוחות עץ אחדים• (לעומת
זאת) בראשית תפקידו פרסם כבודו הוראה בכתב להשתמש בלוח אחד
בלבד בקבורת המתים. וחרף מאמציה הרבים של משלחת יהודים דתיים
שהתיצבה בפגי כבודו לא שינה אדוני את החלטתו זו
ענה היועץ לענייני דת!
״לצערי הרב, לאור הקצב המשוער של התמותה ב עי ר ...נמצאת תכנית
זו (של שימוש בלוחות עץ אחדים) כבלתי־מעשית.״

שואה כתוף שואה
אקדח גפני הילד
יפורה של בוריסלב הוא סיפורה של יהדות
אירופה. אם תוכפל קהילת בוריסלב בארבע־מאות,
תתגלם השואה במלוא אכזריותה, על ששת מיל יון
קרבנותיה. מגיפת טיפוס רדפה את הרעב, רצח
רדף את השוד.
הזיק האנושי אבד כליל! ״העגלון קופץ מן הדוכן
בצעקה ג דול ה ...דרך הפתח הפרוץ של הקרון נשפ כות
ככרות לחם חומות וטריות על הדרך הכבושה.
הידיים הרעבות מתרוצצות באויר, חוטפות, תופסות,
טורפות. הבכרות החמות נקרעות לגזרים, בתאוותנות
חוטפים האנשים זה מזה את הבצק המהביל. רעב של
זאבים מטלטל את גופותיהם המדולדלים...״
וזאת היתה רק ההתחלה. אחר־כך היו הדברים איו מים
הרבה יותר. הם התגלמו בפרויליין רוטפיילר ה אדמונית,
ראש הפולקסדויטשה (יוצאי גרמניה) ב־בוריסלב,
שחגגה את יומה הגדול כשצצה בכל נקודת
ריכוז יהודית בעיר ״והיהודים שרוכזו, שימשו מטרה
ליריות אקדחה הבלגי הקצר. בטירוף בהמי כיוונה אח
לועו אל פני ילדים יהודים עזובים...״

קובל הולצמן

ין החורבות עוד צמחה האהבה, ביחוד לקופל
* שסבר כי ״האהבה היא מקור של כוח.״ וברומן
האוטוביוגראפי של השואה עוד הספיק קופל הולצמן,
הזהה עם קופל, גיבור הספר (״עצבני, נוח לכעוס,
תשוש־כוח אחרי ניתוחי כליות וקיבה״) לשזור את
שואתו הפרטית, את אהבתו ללא־גמול לנערה היפה ב עיר,
אירמה ״בעלת הפנים הנאים, העיניים האסורות־ירוקות׳
האף הקטן, הגומות הקטנות בלחיים בחייכה
והשיניים הקטנות.״
אירמה סימלית ל״באין אלוהים.״ כשם שקופל הולצ־מן
נתקל בחומת האדישות של האנשים שנותרו ללא
דמעות, כך נטשה לבסוף אירמה את קופל, אחר שהוא
הצילה בימי השואה.
הולצמן בן ה־ 44 לא היה מעולם סופר. הוא היה
בעל בארות נפט מצליח בפולין המזרחית שזכה בימי
השואה הגדולה בסרט ״א״ המציל (״א״ עבור ארבייטר
הגרמני, עובד) במוביל פסולת ברזל. שעה שהיה רתוק
ליצול עגלת הפסולת׳ החליט לאסוף את החומר לשם
הנצחת השואה.

העמידה על חדם

1י 1נ ! -

יי אין אלוהים הוא דו״ח על הגיהינום. ספר איום ואכזרי על פרפורי
* המוות וכליונה של יהדות א ירופה. ספר המתאר, ללא רחם, את האקציות
ואת המצדדים, את אנשי הגסטאפו המוצאים את היהודים האחרונים
ממחבואיהם בעליות הגג ובמרתפים בצעקות ״הראום ! הראוס׳ יוזץ צאו
החוצה! החוצה, יהודים!״) וגם את חרפת יהודי אירופה — העלוקות והי־טפילים!
מן היהודי האמיד ששלח יהודי עני ליום עבודת כפייה תמורת
שלוש פרוסות להם ועד לאיש האורדונגסדינט (בגרמנית! שירות הסדר,
למעשה משטרת הגיטו היהודית) שמסר את אחיו היהודים להשמדה מתוך
תקווה (שלא נתקיימה) להציל בכך את נפשו.
הטרגדיה האיומה של יהודים הסוחרים בדמי אחיהם! ״בערמה, כשהם
מודרכים על־ידי אינסטינקטים שפלים ביותר, תמורת בצע כסף, בעד
* באידיש: מבצע, שהתבטא במצוד על יהודים, ריכוזם ושילוחם
לעבודות כפייה ולתאי הגזים

וום השחרור התישב הולצמן לשנתיים וכתב את התעודה המחרידה.
י כשראה הספר אור ב־ ,1946 רעשה פולין לקריאת המסמך־הרומן מאת
ניצול השואה שכבר ראה את הכל ושכבר חי את הכל.
הולצמן שתאר את זעקות האמהות שילדיהן מובלים לטבח, לא היה
מוכן להשאר על האדמה שנשאה את שליחי השטן. הוא עלה ארצה ב־1949
ונדהם. השואה נשכחה במדינת היהודים כמעט כליל. לראשונה חשב כי
השואה נשכחה בגלל עוצמתה, שהיתר, כל כך איומה בממדיה שאי־אפשר
היה לתפשה, כאילו אבדה התחושה האישית לנוכח מיליוני המושמדים. אך
במהרה נוכח לדעת כי מדינת היהודים עומדת על הדם, מסכימה אפילו
לחרפת השילומים.
הולצמן החליט להפר את קשר השתיקה, להיות המוכיח בשער, לעורר
את המצפון הנרדם. במאמצים על־אנושיים הוציא השבוע את ספרו בעברית
על־מנת להזכיר לעם ישראל את שארע בגולה רק אתמול. כי אין הולצמן
בטוח שבנינו לא ישכחו אותנו כפי שאנו שכחנו את אבותינו.

באין אלוהים־קופל הולצמן־-הוצאת גלעד 435-עמודים 6-ל״י

אמנות ציור ונין אחת חשובה
שלמה זיגפריד אלווים, שחבריו כינוהו
בחיבה אלווא, ואשר תערוכתו נפתחה השבוע
בביתן הציירים בתל־אביב, היה נער
חולני שאהב מאד לשמוע את סיפורי החסידים
של אמו. הוא נולד בברלין להורים
אמידים׳ התחנך עד גיל עשר בעיירת סבו
בגליציה.
בבית סבו, לא ידע מהן מכות. עד אשר,
בהיותו כבן חמש, החליט כי גם בבית הסבא
חייבות להיות חמניות כאלה שבגן
השכנים. בחוסר כל התחשבות בחוקי החקלאות,
יצר את הפרחים בעזרת חתיכת
פחם, על כל קירות הבית. הסבתא נעזרה
בשיטה החינוכית העתיקה ביותר בתולדות
האנושות ומאז נזהר שלמה שלא לצייר על
קירות.
כאשר התבגר הנער והפך גבר, ניסה את
מזלו במסחר, בהוצאת ספרים, בנישואין.
לבסוף, בהיותו בן ,28 ארז את חפציו, נטש
את אשתו ואת ילדיו בבית אביו, יצא לראות
את יצירות הציירים המפורסמים ברחבי
אירופה. הוא השתקע לתקופה קצרה בפאריס׳
הסך מורד. לציור, היגר לארץ־
ישראל.
אלא שמציאות ארץ־ישראל ,1932 ,היתר.
רחוקה מזו שנצטיירה בסיפורי אמו על ארץ
הקודש. בכלכלה חלוצית, לא היה מקום
לצייר חדש שיתפרנס מיצירותיו. הוא היגר
חזרה לפאריס.
העליזות היא מוסיקלית כיום
יושב אלווא בלונדון׳ אליה היגר לפני
מלחמת העולם השניה ואשר בא נשא
את אשתו השניה. שמו כצייר ידוע עתה
בעולם האמנות: הוא שייך לאותו סוג של
ציירים אשר כל אחד מהלל את כשרונם,
ואשר רק מעטים מבינים את כוונותיהם

הכמוסות.
רוב נושאיו שאובים מזכרונות ילדותו.
סימן היכר מיוחד: רוב דמויותיו הן בעלות
עין אחת נראית! השניה מוסתרת. כי, לדברי
אלווא, אדם מסתכל ממילא בעין אחת
לתוך נפשו ולכן מיותר להבליטה. שיטה זו
לתוך נפשו ולכן מיותר להבליטה. שיטה
פסיכולוגית זו בציור היא פרי רוחו של
אלווא עצמו, שהוא גם המאמין היחידי בה,
לפי שעה.
כל ציורי אלווא מסמלים את הבדידות
והעצב, צבעיו קודרים. רק לעתים רחוקות
מכנים הוא גוון עליז. אולם בציורים אלה,
אין הוא מנסה לבטא את רגשותיו. במקרים
אלה מצייר אלווא כשהוא תחת השפעתה של
המוסיקה והוא מנסה להביע את התווים העליזים
בצבעים עליזים.
זמרה חליל ה *8 0 3ם
לולא היו מגלים את אמריקה לפני עשר
שנים׳ יתכן וישראל לא היתה מגלה לעולם
את אילקה ואביבה. על כן שמורה בלב זוג
הזמרים העממיים הישראליים פינה חמד, ל־

״כת־שכע״ של אלווא
אחרי הגירה מהארץ

אולמות הקונצרטים של ארץ הדוד סאם.
השבוע חזרו מסיורם השני מעבר לאוקיינוס,
כשבפיהם נעימות שמחד, על תוצאות ביקורם.
בפעם
הראשונה׳ היתר. נסיעתם של הלל
ואביבה לארצות הברית, אפורה ומיגעת איל־קה,
חבר קיבוץ רמת־יוחנן לשעבר, איבד
את רגלו במלחמת העולם השניה, ביקש לקבל
טיפול רפואי נאות. אם הוציא מאגד
תחתו אחד מחליליו האהובים, היד, זה רק

עוד שיר שקיבלתי לכבודי:
חד שים לבקרים לי ת מונ ת ך תבהירי
ת שכיחי חזון אפור ממראה פנייך
לו אראה מראה ד מו תך באורך
אזי למכמני נפשך אבין פשר מדורך
אחת הסיבו ת, כפי שאני רואה אותן,
לתופעה של ספרות ו שירה בלתי מובנות
בי מינו, הוא הפחד שלא נכיר בז
מננו את הגאון, כפי שקרת לגאונים
רבים בהיסטוריה. על כן אנו מקבלים
ההל ומנידים את ראשנו בהבנה. אני
אינני שונה מכל השאר. מי יודע אולי
שיר זה הוא נפ ל אז

צברית חמודה ועוקצנית
אני מעיינת ברצינות באפשרות לפתוח
סניף בלונדון. העסקים מצוינים.
עתה קיבלתי משם מכתב חבוב מ־
( ,)978/968 הלומד שם הנדסת מטוסים
ומשתגע מן הערפל הלונדוני, שאותו
תוכל לפזר במכתב מעניין נערה ישראלית
עד גיל .24 אין לכן מה לחשוש
מהתחרות, בנות, הוא טוען כי
הנערות האנגליות הן אומנם אדיבות
ומליאות טאקט, אך משעממות עד מוות.
הוא מתגעגע לצברית חמודה ועוקצנית,
שתכניס מעט רוח שרבית מרעננת
בה הוא נמצא.

זמרת אכייכה כאולפן הקלטה
גילוי אמריקה
כדי להפיג את שיעמומו הוא ושיעמום חבריו
לנסיעה הארוכה.
למזלו של הזוג, שהד. אותו זמן עוד
צעיר ישראלי מבטיח בארצות־הברית: כוכב
עולה בשמי המגבית היהודית, בשם טדי קו־לק.
הוא שמע את נגינת אילקה וחליל הקסמים
עשה את שלו. הוא החליט להפכו לחליל
הכספים! הזוג צורף לרשימת בדרני
המגבית, החל מטפס בסולם המוסיקלי.
בלי נעלים באולפן. הפעם, היתה
נסיעת הזוג שונה לחלוטין. את הדרך עשו
במטוס, על חשבונם הם. כאשר נחתו בניו־יורק
שוב לא היו זקוקים למנגינות־פתיחה
של פרסומת. הם הכירו את האמרגנים, את
השדרנים ואת מקליסי התקליטים.
הפעם הופיעו בעיקר באוניברסיטות, לא
תמיד בפני קהל יהודי. לתוכניתם המקורית
של שירי עם ישראליים הוסיפו גם שירים
איטלקיים, רוסיים ושוודיים, אותם למדו דווקא
בהיותם בישראל.
הם הופיעו בתוכנית טלביזיה על נושא
דתי׳ שארכה חצי שעה׳ צויינה לשבח על
ידי המבקרים כדוגמה נאה למה שאפשר להשיג
במעט הוצאות ובכשרון טבעי. באולם
הקלטה מבודד, אשר רק מיקרופון עמד
במרכזו, ניצבו הזוג כשאילקה לוסת את
חלילו ואביבה את תופה.
כדי לא להפריע למנגינה, חלצה אביבה
את נעליה .״אני פשוט רגילה להתלהב בזמן
השירה. הקצב סוחף אותי ואני רוקעת ברגלי,׳׳
הסבירה .״ככה אני יכולה לדפוק
לפי הקצב כמה שאני רוצה, מבלי שזה
יפריע להקלטה.׳׳
שם התקליט ארוך־הנגן: שירים מארץ כנען,
מיועד במיוחד לחג המולד ומכיל שירים
עבריים כפי שהיה שר אותם ישו באותם
הימים.
כאשר חזר הזוג לבנם אודי בן השלוש,
אחרי שלושה חודשי הופעות, הביא עמו
מטען מיוחד של מזכרות. אילקה׳ הנוהג
ליצור בעצמו את חליליו מקני סוף, קיבל
כמתנה ממעריץ יהודי חליל עשוי עצם, מעשה
ידי אמן אינקא, מלפני 500 שנה. הוא
מנסה עדיין לנגן בו כהלכה.
אולם חשוב מזה, הביאו עמם הרגשה
מיוחדת במינה לאמן ישראלי: שהם יכולים
להרשות לעצמם לצאת לסיבוב מכניס באר־צות־הברית,
לסי תנאיהם ד,מ

ישראל, איך?

( )978/969 משתעממת כנראה מאד ברחוב
דיזנגוף, תל אביב. שפטו בעצמכם:
״...רצוני
להתכתב עם אדם הנמצא
בקיבוץ או בישוב ספר, או שעוסק בארכיאולוגיה,
או בחיפוש נפט, או חייל
בצה׳׳ל או כל דבר אחר המוסיף טעם
ועניין בחיים, ושיוכל לספר לי על חייו
אלה שהם שונים בודאי מחיי פה בעיר.
בין העובדים בקידוח נפט ידוע לי
על בחור אחד בשם ישראל. אולי יקרא
הוא את הדברים האלה ואם יכתוב
אלי — זה יהיה באמת מעניין. על
בערך.
הבחור להיות בגיל 30—36
אמצא טעם להתכתב עם אדם שמצא
לו איזו דרך מסויימת ומטרה מסוימת
לחייו ומוצא בזה עניין רב ויוכל לעניין
אף אחת כמוני הרוצה שינויים
וגוונים על־ידי התכתבות.׳׳

הילכו _שגיים_ יהדיו?

לפני שהחל לספר לי על עצמו, הביע
בפני ( )978/970 אימרה גדולה
שמיד העתקתי אותה לספר הפתגמים
שלי. הוא אמר: ההליכה בשניים קצרה
כפליים. לאור זאת, רוצה הצעיר בן
ד,־ 20 להסביר שהוא מתכוון להכיר אישית
את זו שתכתוב אליו. טיולים,
ספורט, קולנוע, ותיאטרון — הם הדברים
האהובים עליו ביותר.
וכשהוא אומר ללכת, הוא מתכוון
לצעדה הבאה.

שלום, גב׳ צ׳יפם
בתמימותי הרבה חשבתי שעל מורה
להיות, אחרי שעית בית־הספר, עסוקה
נורא: מתקנת שיעורים או מבחנים.
מסתבר שיש להם פנאי גם לכתוב מכתבים.
שכחתי, הרי החופש הגדול החל!
ובכן )978/971( ,היא מורה וגם סטודנטים.
בת .21 מתענינת, כפי שהיא
מגדירה בעצמה ״בכל הנושאים הנדושים
ששמם מופיע במדורו פעמים
רבות: מוסיקה. שונאת: סנוביזם״ .ל־מורתנו
גם פנאי. להסתכל בראי ומה
שהיא רואה בו משביע בהחלט את
העיין. כך היא מבטיחה.

ההבדל הקטן
חשבתי שרק נערות בנות 17—16
עשויות כך. מתברר לי שגם נערים לוקים
לפעמים במחלה הזו — הבדל
קטן, או לא. אתם יודעים למה אני
מתכוונת: כאב־העולם וההרגשה שאף
אחד אינו אוהב אותך. קחו למשל את
מכתבו החבוב של (:)978/972

״אני בן 17 שנים. שנים, אבל לא
אביבים. הייתי יכול לספר לך על ימים
רבים של סבל ודכאון, ועל ימים מועטים
של שמחת אמת.
כל כך טוב כשיש מישהו שאתו אפשר
לחלק את רגשות השמחה או הצער,
וכשאין צורך לקבור הכל עמוק
עמוק בתוך הלב ולנסות לשכוח. לעתים
אני משתף את המפוחית שלי
בצרותי. תצחקי ודאי למקרא קטע זד״
אבל זו עובדה. נעים כשהצער חולף
עם המנגינה, וההרגשה היא הפוכה כשלא
מוצאים מנגינה אשר סופגת בצליליה
את היגון.
משום כך פניתי אליך. אם תימצא נערה
אשר תהיה מוכנה להתכתב אתי,
הרי עליה להיות רצינית ובת .16׳׳
מי יחנני שוב בת ! 16

לא מארי אנטואנט

()978/973
הבחורים בחברתה של
נמאסו עליה. הם אמנם ג׳נטלמנים מאד,
ממהרהת היא להבטיח, אך במחיצתם
יש לה ההרגשה כאילו חיה היא בארמונה
של מארי אנטואנט, לא פחות ולא
יותר.
היא נערה חמודה למדי, אומרת היא,
ועל כן רוצה היתד, בהתכתבות עם
נער בין ,18—20 לא פחות נחמד. על
מה? ״הכל, חוץ מפילוסופיה״.

בלי חובמ ות
( )978/974 הוא בחור רציני שלא אר
הב חוכמות. לכן רצונו שמכתביו, ומאוחר
יותר מבטיו, יופנו אל נערה
רצינית שתתעניין במוסיקה קלאסית ושלא
תהיה גבוהה למעלה מ־ 168ם״מ.
היא לא מוכרחה להיות יפה, אך יש
לו דעות קדומות על ג׳יגג׳יות. זה כנראה
חלק מלהיות בחור רציני.
הוא מספר שאומרים עליו שהוא בחור
יפה, אך הוא פשוט מסרב להאמין
להם. אופקיו אומר הוא, רחבים
מאד. בסוף המכתב, אחרי קריאה שנייה,
הוסיף שבעצם הוא לא כל כך
נורא כפי שהוא נשמע. הוא אוהב לבלות
בחברה נעימה, ואפילו לרקוד.

מהחכרה הטובים
פשוטה וקולעת היא 978/975 אם
כי לא מבריקה ביותר, המודיעה לי
בפשטות שהיא בת כפר חמודה, בוגרת
מקווה־ישראל, חובבת טבע וטיולים
ובמיוחד אתלטיקה קלה. מה היא
רוצה? ״להתכתב עם בחור מהחברה
הטובים היודע לעשות שמח בחברה
והמעוניין לארגן טיולים ברחבי הארץ״.

לא מספיק. עליו להיות מצויד
גם בקומה גבוהה, מראה נאה וגיל
המסתובב בין .22—26

לפריקת עול

לא תמיד מקבלת אני מכתבים בנאליים.
לעתים, בעיקר בזמן האחרון, הולך
וגדל מספר המכתבים המעניינים.
אחד מהם, אני חושבת, הוא זה של
(<978/976
״לומר את האמת הפשוטה לפנים,
אין זה מהדברים הקלים ביותר אך בדיעבד,
כשהמדובר הוא בהתכתבות לשמה
או בהתידדות, או בשניהם גם
יחד, הרי נוצר מצב כאילו אדם משיג
את מבוקשו על־ידי פנייה לרותי, הנראית
פנייה דיסקרטית כביכול בגלל
המספר ללא שם מלא.
״ואף על פי כן, או בגלל זה דווקא,
שהתכתבות זו נעשית במיסתורין במקצת,
יש להניח שמלבד הצד המעשי
שבדבר, יש גם לעודד את הצד השני,
אשר לזאת אף אחד מהפונים לא שם
לב, וזה הגורם האידיאלי, לדעתי, מלבד
הצד המשעשע שבו: לתת פורקן יתר
לרגשות נסתרים, אשר משום מה אדם
מטבעו נוטה לא להאמין בזולת, אלא
אם זקוק הוא ביותר לאותו איש, ש״ י
ידע אי פעם לתפוס מקום נכבד בעולמו
הוא.
״אני מניח שיש דמויות אידיאליות
כאלו שעד כה לא העיזו לפרוק את
עולן על ידי קריאת תיגר שנעשית בדרך
כלל במחשבה נסתרת, אך בצורה
מוזרה. בין אם הדבר כך או לא, הייתי
רוצה לשמוע צעקת תיגר שתצא
מפי נערה שתדע לבטא אותה במלואה,
או לעלות אותה לפחות על הנייר״.

קולמע ישראל ורע הבורוונות

זהה את המקום בו מבקרת השבוע נערת ״ר אלי״ וזכר! באחר
הפרסים הנדולי ם: פרם ראשוז — זוג או פני ״ראלי״; פרס
שני — שעוז י ד נהדר ר 25 פרסים של ע טי גלובוס כל אחד.

תבאי הפתרון
אל תתלוש את תמונת־הנוף הזו.
מספיק לשלוח את הפתרון הנכון
ל״תחרות ראלי,״ ת.ד,136 .
תל־אביב ולציין (א) היכן מבקרת
נערת ״ראלי״ בגליון ( !978ב) את
שמך וכתובתך! (ג) אם ברשותך
אופניים ואם כן מאיזו תוצרת
ו(ד) מדוע תרצה באופני ״ראלי.״

ההליכה לקולנוע הפכה בישראל לתענוג•
יקר מאד. זוג היוצא לרכוש את הכניסה
השבועית לעולם החלומות, מוציא בנקל
שתיים וחצי עד שלוש לירות. במחיר זה
הוא הופך קרבן, לעתים תכופות והולכות,
להתעללות סאדיסטית בנוסח זרע הפורענות.
מזה כמה חדשים הפך הדבר לחזיון נפרץ
בתל אביב: קבוצה של חצי תריסר עד
תריסר צעירים, בעלי מבטא עברי לקוי, היושבים
באולם בגוש מלוכד, פורצת בצעקות
פראיות עם ראשית הסרט, ממשיכים
בהצגה הפרטית עד תומה. כל כמה דקות
פורצות צעקות, תזמורת של צחוק וחיקוי״
חיות. הקונצרט מתגבר בשעת סצינות עדינות
או מזעזעות במיוחד.
בעלי בתי־הקולנוע, שגבו את מחיר הכניסה,
מתיחסים לתופעה זו בסלחנות.
הסדרנים, העומדים בראש סולם המשכורות
ובתחתית סולם המאמץ של ציבור
העובדים׳ אינם נוקפים אצבע כדי לחייג למספר
.999
המשטרה, העסוקה די והותר בשערוריות
של הברחה ובחירות מפלגתיות, אינה סבורה
שהענין נוגע לה.

היה קורה למשל׳ אילו היו מעלים את
מוסיקת הלווי של הנס כריסטיאן אנדרסן
כיצירה סימפונית. העלילה הבנאלית של
האופרטה, שכל חינה בנעימותיד, ושיחה,
הפכה לעיקר הסרט.
דורג׳ גיטרי שר ומשחק בתפקיד שנדור
ברינקי, בן האציל ההונגרי החוזר למולדתו
לאחר גלות ארוכה בתורכיה. להצדקת שיח
״ אין כ סוני נזנזזר״ ,הוא מצליח להשיב
את טירת אביו ההרוסה להפיל בפח קצין
פרשים הונגרי׳ לרכוש את ליבה של סאפי
(מארגרם טאד) בת הצוענים, ולזכות בתואר
ברון הצוענים תוך כדי שתיית יין מהול
בדם, וריקוד ומחולות צ׳ארדש סועחם.
מעללים אלו אין בהם מכדי להרתיע את
שכנו, מגדל החזירים, לשאוף להשיא א
את בתו (מריה שבלט השויצרית) על מנת
שיוכל לזכות באדמותיו. אולם ממש לפני
החתונה, מתגלה בוגדנותה של הבת ושא־נדור־גטרי
נושא את בת הצוענים לאשר״
אם היו אי אילו בעיות מנהליות בקשר
לחוקיות הנשואים, הן נפתרות כאשר מתגלה
זהותה האמיתית של סאפי הצועניה:
בת שולטן תורכי שנחטפה. הכל בא על
מקומו בשלום, הקהל מתפזר ושנתור וסאפי
הולכים הביתה לחיות חיים מאושרים כל
ימי חייהם.

יומן החדשות
סרטים יורשים יציל דק הקרא
כעל לשבע נשים (ירון,

תל-אביב;

אנגליה) ,הוא הקומיקאי רקם הריסון, החוזר
לבד לאחר הפסקה של עשר שנים.

מלך בניו־יורק, סרטו החדש של צ׳ארלי
(אורות הבמה) צ׳אפלין, המוסרט עתה ברובעי
העוני של העיר, עורר את זעמה של
דעת הקהל האמריקאית. העתונות כולה יצאה
במסע־צלב נגד הסרט המוגדר כאנטי

ת מונ ת נוף זאת היא ה שנייה בסדרה של עשר ת מונו ת נוף
שתפורסמנה משך ה שבועו ת הבאים, בזו אחר זו, ב מקום זה. זהה
מספר ת מונו ת כרצונך ות שותף בהגרלה לפי מספר פתרונותיך.

אופני הפלדה

פרס עשר לירות
יוגרל בין פותרי תשכץ ״העולם הזה״ 978

מאוזן .2 :עיר בישראל,
נוסדה, על־ידי
אגודת מנוחה
ונחלה; .8בעזרתו
מצמידים את המקלע
הקל לכתף! .10החול
לבניין! .13
מטר! .14 חיל־ים;
. 15 חברת שיכון;
.16 ציילון, למשל!
.17 אם שבעת הבנים!
.18 צברית
.20 ; 1956 פרשן
צבאי! .21 תיאטרון
הפועלים; .23 צנום!
.25 נחבא אל הכלים;
.27 בעל יוזמה;
.29 בנטוב, למשל;
.30 שוט; 32
שליד .34 הגבינה ילדים! .35 שיתוק רוק; .36 יהודי שאינו
מאמין בתלמוד.
כי אם רק בתנ״ך;
.37 מצבה! .39 חיוני
למכונית בימי גשם;
.40 יורד בלילה;
.41 מספיק; .42״...
ולאזנב לאריות 43 כמה לשועלים פרחים; .44 מחלקת עבודות ציבוריות;
.45 קטמע.
מאונך .1 :כלי; .2אות יוונית, כמו
רי״ש; .3ליד בית־אלפא; .4ציפור טרף;
.5גיאוגרף ישראלי; .6בן זוגם של
המצילתיים! •7המוסד המנהל את ענייני
העיר; .8קוסם; .9אחד מארבעה בנים;
.11 זרע קדושים; .12 ככר לחם! ..18 שמו

שחקנית מריה שכלט כ״כרץ הצוענים״
חזי רו ת של בת מגדל חזירים

במשך זמן זד, הספיק לשאת רק אשד, אחת,
את כוכבת הטלביזיה הבלתי יפה, לילי
פלמר.
מזלו משחק לו יותר בקומדיה המוסרטת
אודות גבר מושך ובעל הופעה מקסימה,
המתעורר בוקר אחד בעיירה נידחת, כשאין
ביכולתו לזכור אפילו את שמו. בעזרת
פסיכיאטור, מתחיל חולה מחלת השיכחה
לשחזר את עברו, מוצא את עצמו להפתע־,
תו כבעלה של צלמת יפהפיה ועשירה בדמותה
של קיי (״ג׳נבייב״) קנדל.
זהו מצב נעים לכשעצמו, אילמלא היו
מופיעות בזו אחר זו עוד שש נשים יפות
לא פחות, התובעות את זכות הבעלות על
הריסון. ככל גבר נורמלי אחר מבכר הוא
את הישיבה בכלא על החזרה לשבע נשותיו.
למרות
האגדה על קרירותן של נשי
אנגליה, הריהן מגלות בסרט זה להיטות
די נלהבת לגבר, דבר שאינו מפריע להרי־סון
להימלט מהן גם בצאתו מן הכלא —
ישר לזרועותיה של האשד, השמינית.
הפרטי של הסופר המאירי; .19 הוא לא
בא לחינם אצל העורב; .21 תושב לונדון
הוא כזה, על־פי־רוב; .22 מרצה באוניברסיטה
העברית, איש שורת המתנדבים; .24 יומון
הפרוגרסיבים לשעבר; .25 חיטה; .26 שניים
מספרי התנ״ך נקראים על שמו; .28 חוב
ללא התחלה; .29 דורון! .31 לירה ישראלית;
.33 בך. זוגו הארמי של המקרא! .34 סרטים
קטנים; .38ד״ר בורג ממונה עליו! .41
הדל״ת של חב״ד! .43 נוכרי.

הממוד המצליח
כדון הצוענים (אופיר, תל־אבי >1צר־פת־גרמניהא
מתאמץ מאד להיות דומה ל*
אופרסה הקלילה המפורסמת של יוד,ן שם־
ראוס. אולם אפילו בעזרת התזמורת הפילהרמונית
של המבורג ולהקת הבלם היוגוסלבית
הלאומית, הוא מצליח רק להידמות
לסרטזמר הוליבודי שיגרתי, במהדורה
אירופית.
מד, שקרה לברון הצוענים הוא מה ש
אמריקאי
וביחוד נגד כוכבת רואן אדמם,
שהסכימה להשתתף בו ...היחידה שיצאה
להגנתה היתר, כוכבת דיאנה (״מחלין מוגרו
הבריטית״) דורס, שהגיעה בימים אלו
להוליבוד, להפקת סרטה ההוליבודי הראשון
ני שאתי לאשר, והחלה מיד בפירסום
טורים ורשימות בעתונות הקולנוע. כתבה
היא :״איפוא את אמריקה, ארץ המשחק
ההוגן? אינני חושבת שיהיה זה הוגן לתת
לדואן לסבול״...

מוצג וראוי
אלה הסרטים המוצגים בערי הארץ בשבוע
זה ואשר העולם הזה ממליץ עליהם:
השושנה חמקועקעת (חן, תל-אביב מסיון אלמנה אנה מניאני נכשלת
ללבוש מחוכים אבל זוכה בנהג משאית
מטומטם־למחצה (ברט לאנקסטר) ובפרס אוסקר.

חוט פי ם (ארמון־דוד, תל־אביב) תיאו
דור ביקל, איש התיאטרון הקאמרי לשעבר,
בתפקיד רופא בסרט בו מסבירים ילדים
מדוע הם זקוקים לכלב.
פיקניק (תכלת, תל-אביב) המחשה עדינה
למחקריו המיניים של קינסי. קים נובאק
וויליאם ד,ולדן. שבוע .16
(אוריון,
אילו כולם היו כמוהם
ירושלים) אידיליה׳ אגדתית על עולם טוב
יותר, בו יש ערך לחיי אדם.
הכרכור (עדן, ירושלים) לאלה שמשום
מה לא היו בטקט נשואיד, של גחים
קלי. אלק ג׳ינס.

אנשים

3ם וק• השבוע
• ראש הממשלה דויד כף גוריון, בישיבת הממשלה השבועית, בה

בני אבלו בוסר
סגן המפקח הכללי במשטרת ישראל —
עמוס כן־גוריון׳ הוזמן השבוע לבלות
שלושה ימי־חופשה בחברת אביו׳ ראש ממשלת
ישראל דויד כן־גוריון. עמוס עצמו
הסביר את סיבת ההזמנה! ״הזקן חושב
כנראה שהוא צריך לעודד אותי.אחרי מסע
ההשמצה נגדי. הוא חושב שאני סובל מפני
שאני בנו. האמת היא׳ שהוא סובל מפני
שהוא אבי באותו שבוע עצמו׳ בו
החלו במשטרה חקירות פנימיות נרחבות
בקשר למעשי שחיתות (ראה עמוד ,)3נראה
ידידו של עמוס׳ המפקח הכללי של המשטרה
יחזקאל פחד׳ כשהוא עסוק ב חקירה
מסוג אחר לגמרי. הוא בלש את החנויות
לעתיקות וחפצי־אמנות בירושלים,
כשהוא מחפש מציאות . .דף נוסף מיומן
המשטרה: עוזר מפקח מחוזי אליעזר
(״לזיקה״) שיל וכי׳ ראש המחלקה הפלילית
בירושלים, ערך לבנו נשף בר־מצווה
מפואר ב מ לון המלכים, אחד היקרים ביו
תר במדינה. בין האורחים: מפקד משטרת
ירושלים לוי אכרהמי, ראש העירייה
גרשון אגרון וח״כ הפועל המזרחי יצ*
חק רפאל, שהביא מתנה יקרת־ערך
מתנה אחרת של רפאל: לאה׳ אשתו של
שילוני, המשמשת כמזכירתו, תצא כשליחה
למשך שבועות אחדים למארסיי, בלוויית
בעלה חכי״ת מפא״י ככה אידלסון
מסרה השבוע כי בשנת 1937׳ כשהיתה בשליחות
במכסיקו׳ נפגשה עם לכ מרוצי
קי המנוח והציעה לו לעלות לארץ־ישראל
ולהשתקע בה׳ בץ בני־עמו. טרוצקי׳ שסירב
להצעה׳ נרצח שלוש שנים לאחר מכן
וותיקי קיבוץ אפיקים קיבלו לאחרונה
דרישת־שלום מאשתו של הסופר הרוסי המנוח
מאקסים גורקי, שעמדה בשעתו
בראש הצלב האדום בברית־המועצות׳ ובתוקף
תפקידה זה סייעה להם לצאת מן המדינה
כמגורשים רופאת הילדים ד״ר
חגה סנה, אשתו של ח״כ מק״י משה
(״הדוקטור״) סנה׳ זכתה השבוע להבטחה
מפיו של אב׳ שהיכה עד זוב דם את שני
ילדיו :״אני אעשה ממך שתי רופאות
המזכיר הכללי של מק״י שמואל מיקד
נים סיפר עם שובו מסיורו בברית־ המועצות׳
כי מאות יהודים עולים עד היום לקברו
של מייסד־החסידות דכי ישראל כעל
שם טוכ בעיירה מזיבוז׳־.

הבטחה בשעה 11
בעוד ששר המסחר והתעשייה פנחס
ספיר עסק השבוע בתוכניות מקיפות להבראת
כלכלת המדינה׳ נפגעה באורח חמור
הכלכלה הפרטית שלו: גנבים פרצו ללול
שליד ביתו בכפר־סבא (ראוז עמוד )8והוציאו
מתוכו את התרנגולות פרופסור
כנימין מזר׳ נשיא האוניברסיטה העברית
בירושלים, הופיע לאוניברסיטה כשהוא לבוש
בחליפה מעוכה. כשהעידו לו על כך׳ השיב:
״אין דבר. לעסקי המגביות של האוניברסיטה
זה לא יזיק פרופסור אל
עזר הלוי פרנקל, איש המתימטיקה,
ידוע כדייקן מושבע גם בחייו הפרטיים.
כשהוזמן השבוע להרצאה באחד הקיבוצים
הדתיים׳ וחברי המשק איחרו להתכנס בת־דר־האוכל׳
חיכה פרנקל בסבלנות עד שה־

נידון בין השאר ביקורו הקרוב של המזכיר הכללי של האו״ם דאג האמרשילד
בישראל ובשכנותיה :״כיום אני מפחד יותר מפני מחרחרי־השלום מאשר מפני
מחרחרי־ר,מלחמה.״
• המימאי שמחה כלאם, באחת מההמלצות שהניח אחריו עם
פרישתו מחברת תיכנון הנזים לישראל :״יש להתפלל לשלום אנשי האוצר.
אומנם אין הם מסוגלים להמטיר מים, אך בכוחם לגרום לבצורת.״
• ח״כ חרות ד״ר שמשון יוניצ׳מן, בקבלו על גובה המסים
המוטלים על־ידי ראש עיריית ירושלים גרשון אגרון :״אל תקרא ארנונה, אלא
אגרונה.
• מנהל חכרת החשמל אכרהם רוטנכרג, בתגובה על סידרת
מאמרים בוזארץ :״לפני אלפיים שנה הושמעה בארצנו הסיסמה: אשרי עניי
הרוח, כי להם מלכות־השמים. הטרגדיה של זמננו היא בכך, שעניי הרוח
שבתוכנו פנו עורף למלכות השמים ושלחו ידם למלכות הארץ.״
• העיתונאי שלום רוזנפלד, לאחר ששחקני נבחרת הכדורגל החליפו
את שמותיהם בעבריים, ערב נסיעתם למוסקבה :״מה שלא יעשו בעזרת הרגליים
אולי יצליחו לעשות בעזרת השם.״
ס שחקן ״הכימה״ דוד ורדי, בטכס חלוקת פרם רמח״ל, הנקרא
על־שם רבי משה חיים לוצאטו, מחבר המחזה העברי הראשון מסילת ישרים:
״אינני יודע אם כל השחקנים שזכו בפרס בקיאים ב מסיל ת ישרים, אבל כולפ
בקיאים די והותר במסילת־ייסורים.״
• ״יחדיו״ ,בטאון עובדי עיריית תל־אביב :״הפקיד צריך להיות סקרן
כחתול, חסון ככלב בולדוג, פקפקן כנהג מונית, סבלני כאם אוהבת, דיפלומאט
כאשה, בדחן ובעל מרץ כגובה מסים.״
• הרקדן יצחק משיח, לאחר שרגלו נקטעה השבוע כתוצאה מתאונת
דרכים :״תמיד הייתי צוחק ומעולם לא בכיתי. גם עכשיו לא אבכה, אולם
מעתה לא אוכל לצחוק לעולם.״
• הסופר משה שמיר, עם חידוש הצגת הוא הלו בשדות :״היתד, זאת
הפעם היחידה בה רציתי באמת לכתוב מחזה אקטואלי. וכשכתבתי אותו מחוש,
נוכחתי כי גם הוא, כמו שאר מחזותי, מחזה היסטורי.״
• כרנארד יעקוכוס שומאן, שר־התחבורה הדרום־אפריקאי, על האפלייה
הגזעית במדינתו :״הכושים מסוגלים לעבודה מקצועית, אם יכשירום לכך. משום
כך אסור לנו לתת להם הכשרה מקצועית.״
• ז׳ורז׳ כידו, שר החוץ הצרפתי לשעבר :״טיטו דומה לכדורגל. תחילה
ניפחו אותו, אחרי־כן בעטו בו, וכיום כולם רצים אחריו.״
ספסלים התמלאו׳ ואחר קם והודיע כי
לצערו לא יוכל להרצות, כיוון שהבטיח לאשתו
להיות במיטה בשעה 11 בדיוק
אגב כתיבת מאמר־הספד על ידיד שהלך לעולמו,
גילה השבוע הסופר יהושוע (״רבי
בנימין״) ה תלמי עורך נר לשעבר, את
גילו המדוייק׳ אותו שמר עד כה בסוד
כמום. הגיל 77 :אמם של ייגאל ויוסף
ידיו׳ חיה פיינסוד־סוקניק, אחת הר
ננות הוותיקות ביותר בירושלים׳ קיבלה
במתנה משכנה׳ הסופר חיים הזז׳ סופם
של ספרו היושבת בגנים, בלוויית הקדשה:
״למי שיושבת בגנים מזה ארבעים שנה,
מוגש ספר זה ממי שישב בשכונת בית־וגן,
ויושב עתה בבית ללא.גן הרב הראשי
של תל-אביב איסר יהודה אוגטר־סן
יצא בהתקפה חריפה על תוכניתו של
הארכיאולוג נלסון גליק להקים בעיר בית־כנסת
ריפורמי׳ כמקובל באמריקה. טען
אונטרמן :״לא לחינם נוטים דווקא הארכיאולוגים
אחרי הריפורמה. הם תופסים את
הדת כמשהו ארכיאולוגי ואילו הרב
הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג נכשל
בטעות בלתי־נעימה: השבוע ביקרה בביתו
קבוצת סטודנטים מארצות־הברית׳ ובתוכם
נוצרי אחד. עבר הרצוג על פני אורחיו,
בירך כל אחד מהם והציע לו מקצוע

אנחנו

0x7 1עלי

לחייו. כשהגיע לנוצרי היחיד בתוכם׳ התבונן
בו בעיון וקבע בפסקנות :״אתה תהיה
רב אחת האימרות הידועות של
תופיק אכו־אל־הודה, ראש ממשלת
ירדן לשעבר שהתאבד לפני שבוע׳ נועדה
בשעתה להצדיק את חתימת ההסכם שמסר
את המשולש הקטן, על 33 אלף תושבויו,
לידי ישראל. התגונן אז ראש הממשלה לפני
מאשימיו בבית־הנבחרים ברבת־עמון :״מה
אני אשם אם הלגיון שלח נציג בור שאינו
יודע לקרוא מפ ת״? הנציג( :אז) אלוף־
משנה עלי אכו נוואר׳ כיום מפקד הצבא
הירדני, שחתם בשעתו על ״מפה לא מתייקת.״

דווה
אד הנשק
בהצגת ה־ 600 של החייל האמיץ שוויק,
שנערכה לא מזמן בתיאטרון אחל, נכנס אל
חדר־האיפור של בעל התפקיד הראשי מאיר
מרגלית אחד ממפקדי הפלמ״ח הגבוהים
לשעבר ואמר לו :״מרגלית, אני עולה מדרגה
לדרגה ואתה נשאר כל. השנים אותו
טוראי יושב־ראש הוועד למען החייל,
יוסף כרץ, חבר קבוצת דגניה א׳ נתן
השבוע הוכחה אישית ליעילותו של מפעל
ה שי לחייל, והמכתבים המצורפים אליו,
כגורם שדכני. הוא סיפר כי שניים (מתוך
חמשת) בניו נשאו נשים באמצעות מכתבים
לחיילים ולכן נקרא אחד מנכדיו בשם
שי זוג הזמרים הילל (״אילקח״)
ואביכה רווה (ראה אמנות) סיפרו כי
בסיורם בארצות־הברית פגשו את הכוכבת־בדרך
זיוה ׳-פיר, בצורת מודעת פרסומת
על גבי חצי־עמוד בעיתון ני דיו ר ק פוסס,
בה תוארה זיווה כ״הנערה הישראלית מ־צה״ל״
לאחר הצלחתו בתפקיד השוטה
בהצגת המלך ליר של אורסון וולם• קיבל
עתה שחקן הבימה לשעבר אלווין
אפשטיין את אחד התפקידים הראשיים
בהצגה הניו־יורקית של אנו מחביס ל־מראל
שחקן ישראלי־לשעבר אחר,
תיאודור כיקל׳ חתם על חוזה הסרטה
למשך עשרה שבועות עם חברת מסרו־נולדתין.
המשכורת המובטחת 18 :אלף
דולאר תוכניות הייבוא הקרובות של
האמרגן משה וואלין: הצגת חצוצרן
הג׳אז המעולה ביותר בעולם לואי (״סא־צ׳
מו״) ארמסטרונג עם תזמורתו׳ הבאת
תזמורת הג׳אז הצרפתית של סידגיי
כשה׳ הבאת הזמרים הצרפתיים איכ

(שכר האימה) מוגטאן וארית פיאף,
.,והבאתו של הפנטומימאי מארסל מארסו

כוככת מנספילד עם כתה (כמרכז) כדוגמנית וכנערת־פירסומת
הת שחית אותה ההצלחה?

העולם הזח 978

ולסיבוב שני בישראל שיא חדש
בשגע ז־סירסומת הושג על־ידי הכוכבת הבלונדית
האמריקאית ג׳יין מאנספילד,
גיבורת הת שחית הוזללחה את ירוק ה&דנוד??היא הזמינה לעצמה מכונת־כתיבה מצובה
כמעט כולה בפרוות שועל כסף

קריח־שמונהן
(המשך מעמוד )7

עבודות הציבוריות, הגובה ממנו בכל חודש
חלק ממשכורתו לצורך מקרים מסוג זה
שקרה לו.
אולם הפקיד בקרן־הביטוח היה מעוניין
משום־מה בבעיות חינוכיות. הוא היפנה אותו
לסניף מפא״י במקום, ושם הוסבר לו
ברורות כי לא יוכל ליהנות מקרן הביטוח
אם לא תוכל מפא״י ליהנות מנשמת בנו.
רק לאחר שששון הסכים, בלית ברירה, ל׳הוציא
את בנו מבית־הספר הדתי — ניתנו
לו כספי הביטוח החיוניים לפרנסתו בשעת
המחלה.
המשקה המים עוברים
תהליך השבחה מיוחד

המבטיח את
טיב המשקה

• אחד המורים בבית־הספר הממלכתי ודי
דתי, דב אבניד, לא יכול היה לשאת בשלווה
את משטר הטרור. הוא פנה לדוד רסולי,
האחראי לרישום כאיש המועצה המקומית,
בתלונה על קיפוח בית־ספרו. רסולי לא השיב
במלים, אלא במעשים: הוא ירק בפני
המתלונן, היכר,ו ודחף אותו ממקומו.

הבקבוק מכיר
6כוסות מ שקה

מיוצר הח ח ההשגחה
של מעבדת פרוס ק רז פ ש סו ק

המחיר לצרכן 150 :פר׳

• הפועל מחלוף דהאן לא חזר על שגיאות
קודמיו. הוא רשם מראש את ילדיו
בבית הספר הבלתי־דתי, אבל לא מפני שהבין
בעצמו כי כך טוב יותר. את זאת טרחו
להסביר לו באופו אישי חיים נחמני, מזכיר
לשכת העבודה, ודוד עזיזא, מנהל המעברה,
שאמרו לו כי סיכוייו לקבל עבודה
או שיכון אחר מאשר הפחון יצטמצמו לאפס,
אם ילדיו יבקרו בבית־הספר שהם לא
בחרו בו.
דוד עזיזא הודה בעובדה זאת בפה מלא,
אם כי טען באוזני חוקרי העולם הזה שהוא
מסביר עובדות־חיים אלה דווקא לתושבי השיכונים
ולא לתושבי־המעברה. כחבר מפ״ם
לשעבר, שהמניעים להחלפת מפלגתו היו
רחוקים מלהיות רוחניים, ידע עזיזא היטב
כיצד להכות בפטיש, בדיוק מעל ראש המסמר.
גם התושבים, שידעו היטב עד היכן
מגיעה השפעתו של עזיזא, הבינו עד מד,רה
כי מוטב להם שלא להכנס בריב פעוט
עם מנהל המעברה, על ענין של מה בכך:
הפרת חוקי המדינה, שלילת זכותו של האזרח
לחנך את בניו כרצונו.
כל אלה אינם אלא מקרים מעטים מתוך
מאות רבות.
החוק אוסר בפירוש להתערב בשאלה המצפונית
לאיזה בית־ספר ישלח אדם את
ילדיו. אולם זהו החרק של מדינת־ישראל,
לא של קריית־שמונה. שם מוציאים השליטים
אפילו פתקים כתובים( .שאחדים מהם
נפלו בידי חוקרי העולם הזה) ,בהם הם נותנים
הוראות להעביר ילדים לבית־הספר החביב
על השליטים.

30.000ר

כאב ראש
א״ /ככדור״

הזכיה הגדולה
בהגרלת

מומה!
הקמט׳
שתתקיים
נ 1 7לחודש זה
אגרות להשיג בכל הבנקים

(1113 מיז
ומפסק תן חנאב

קריית שני מיליון
ש חוקיות של ברזל בפעולתה של
׳ מכונה מסוג זה. הדמיון בין אהודיסטאן
וחושיסטאן, עם כל השוני, מוכיח זאת. מרחק
של ארבע שעות נסיעה באוטובוס אינו
מעלה ואינו מוריד, בסרט, לאהודונים ה־מצויירים
בכלי רכב חדישים, הממהרים להגיע
לחושיסטאן, על מנת לקלוט תורד,
מהרב הגדול: אבא חושי.
גם פה גם שם, האמצעי הוא שחיתות,
והמטרה — שלטון של טרור פוליטי. גם
פה גם שם עומד בראש אדם המתגאה ב־נקיון
כפיו האישי, אך המוכן בציניות מושלמת
להטביע את נאמניו בים מזוהם של
שחיתות, כדי שיהיו מכורים לו לחיים ולמוות,
מוכנים לבצע את הבזויים במעשים,
שהם עבודתו השחורה ולחם חוקו של הטרור
יום־יום.
אולם יש הבדל גדול אחד, חושיסטאן שוכנת
בלב היישוב הוותיק. היא, נפי שאמר
אבא חושי עצמו ,״ביתן של זכוכית״ .תושביה
הם בעלי בגרות והשכלה המספיקים
להבין את הנעשה, ואם כי לא הצליחו לשבור
את מכונת החושיזם ולטלקה, הרי הצליחו
לעצרה בדרכה ולגרום לנסיגתה אחרי
הגילויים.
אולם אהודיסטאן שוכנת מעבר להרי החושך.
לא רק מבחינה גיאוגרפית, אלא גם
מבחינה עדתית ונפשית. רבים מן הוותיקים
יכולים להשלות את עצמם כי הנעשה שם
אינו נוגע להם.
זוהי החמורה בטעויות. אם תתארגן מכונת
הטרור ותצליח להפיל את חתיתה על
כל ישראל השנייה, מקריית־שמונה ועד אילת
— ייווצר הרקע הפוליטי הדרוש לביסוס
דיקטטורה במדינה כולה, שרוב תושביה
הם כבר עתה עולים חדשים.
קריית־שמונה יכולה להפוך מחר לקריית־שני־מיליון,
בחסותם האדיבה של אהוד אב־ריאל
וקבוצת חבריו.
החי עבודה בוערת
•חיפה, לאחר שהזעיק כבאים לכבות
^ דליקה במוסכו, נדמה היה לבעל המוסך
כי הכבאים אינם יודעים את מלאכתם, ניסר,
לעזור להם, גרם להתלקחות מחודשת ש־פצעה
אותו, שני כבאים אחרים.

משנה מקום
^ פארדים, בילתה פטמה בקי לילה ב!
בית קרוביה, שכחה עם קומה בבוקר
כי אינה בביתה, יצאה דרך חלון הדירה,
נפלה מן הקומה השניה לחצר.

^ברכהלקללה
•ירושלים, גנבה עוזרת־בית כרטיס של
1מפעל־הפייס מבית מעבידתה, ברחה מן
העיר לכשנודע לה כי הכרטיס זכה בפרס
הראשון של 10 אלפים ל״י, מבלי לגבות
את הכסף.

הומר הנינות
ך יתל״אכיב, קיבל גנב מועד חופשה
4מיוחדת של שלוש שעות מבית־הסוהר,
כדי ללכת הביתה, לאחר שנודע כי גנבים
התפרצו לדירתו וגנבו ממנה חפצים בהעדרו.

עזרה ראשונה
•לוד, התפוצץ חומר נפץ שהוסתר על־
4ידי הגנה בשלד של אמבולנס בימי המחתרת,
שעד, ששני מכונאים ניסו להפוך
את האמבולנס המיושן למכונית משא.

מחיר האהבה
!ירושלים העתיקה, הסביר עטאללה
4ממדוח מדוע גנב סכום של 1300 דינר
מקופת הבנק שבו עבד :״רציתי להתחתן
עם אשה רביעית, אבל הוריה דרשו שאוכיח
להם קודם שיש לי ממה לפרנס אותה.״

פרט חשוב
ך* יפו, כאשר נתבקשה צעירה לתאר את
^ הבחור שניסה להיטפל אליה, מסרה למשטרה
:״הוא נסע ב שברול ם ,1952 מצבע
אפור, לבש חולצת ניילון כחולה, היתד, לו
טבעת גדולה על היד השמאלית וקרא לי
מותק!״

לבריאות ;
ך • חניתה, עבר אחד מאורחי בית ההב־
•4ראה בכל חדרי המבריאים, התנצל כי
אינו יודע עדיין בדיוק איפה חדרו הוא,
הריק תוך כדי ביקוריו את כל הארנקים
שמצא בחדרים הריקים.

פור ההצלחה
ך• עכו, הובא למשפט חמיד מנסור, על
41 שנשא אשד, שניה ושלישית, מבלי שיטריח
את עצמו לגרש את אשתו ד,ראשונה,
הצטדק :״שכחתי!״

המין החזק
ך• תל״אכיב, הכניסה הנהלת גן־החיות
41 שני חתולי ביצה וחתולי, אחת לכלוב
מש!תף, נשמו לרווחה כאשר לא פרצו בל
קטטות בין הזכרים, גילו לצערם כי האהבה
בין השניים הרחיקה לכת עד כדי כך
שחילקו את כל מנות המזון ביניהם, מבלי
לשתף בהן את הנקבה, שמתה כעבור כמה
ימים מרעב.

הוראות שימוש
•חיפה, הציב דויד
41 פתח ביתו, בו הודיע
סור, לרגל נסיעה :״מקרר
מיטת־זוג טובה, בתוספת
והדגמות.״

בבאיוף שלט ב־כי
הוא מוכן למלא
חשמלי, רדיו,
הוראות לשימוש

העולם חזה 978

ספרים
מק 1ר
עפרי פ׳ שחו!
כיי

ונמול אנחנו (חנן אילת׳,
שפיר, ספרי גדיש 219 ,ענזוד),

תרנם

מתאר

משפחה יהודית בפאריס, שיצאה מן ה־פלאצל
לשכונה מהודרת יותר, ואשר בניה
מתבוללים באינטליגנציה הפאריסאית.
הבן׳ ז׳אק, הוא קומוניסט חובב, המנהל
פרשת אהבים עם בת פאריס נוצריה, יורד
למחתרת, עם כיבוש פאריס על־ידי הנאצים,
משתתף בפעולות חבלה, נרדף על־ידי ה־גיסטאפו
האוסרת את אביו כבן תערובת
עד להסגרתו.
הספר, שנכתב אידיש במקורו, לא הצליח
להמחיש את הכיבוש הנאצי בצרפת
ואת גורלה של היהדות המקומית. מדובר
בו על חטיפת יהודים ושליחתם למחנות,
כמעט כלאחר־יד. תיאורי הבריחה ההמונית
של חושבי ערי השדה מפני הגרמנים הקרבים,
לוקים דרמטיות, מלוחלחים על־ידי
תיאור התעלסויות של חיילים בורחים עם
פליטות על גבי השחת.
לגרוב או לחדול. את ז׳רמן, הנערה
הפאריסאית, אהובתו של ז׳אק, תיאר המחבר
כאילו חרגה מתוך הבדיחות והאגדות
הנפוצות על הצרפתיות, כשעיסוקה החביב
ביותר הוא המין:
״(יוצר, אתה לשכב עמי היום?״ משיבה
ז׳רמן לפנייתו האילמת של ז׳אק ,״הרי
יכולת לומר מיד אולם היום אין לי
פנאי, עלי לנסוע הביתה משום שהבטחתי
לאמא לעזור לה היום בתיקון גרביים...
וחוץ מזה, אני רעבה ככלב.״

תרגום

אני נערת ״ד־וו־•״ האלמונית,
הלובשת בגד־ים
מתוצרת ״ד־וה״
אטייל בשבת,14.7.56 ,
בשעות שלפני הצהריים,
בשפת־ימה של הרצליה,
ליד מלון ״אבריה׳.

אנג׳ר הולד דמות
עלילה ומשפט

(דון מאנקביץ, הוצאת

לדורי 232 ,עמוד) .נערה בשם מארי וילטס,
נמצאת מתה על שפת הים בעיירה הקטנה
סאן־יונו, ארצות־הברית. תושבי המקום צמאים
לדמו של אנג׳ל שאווז, הנער המקסי־קאי
שאותו הם מאשימים באונס ורצח
הנערה.
פרקליט צעיר, דוד בלייק, היוצא לחפש
נסיון מקצועי, מקבל על עצמו, אחרי שי־דולו
של פרקליט ותיק בשם בארניי, להגן
על הנער שהוא מאמין שהינו חף מפשע.
אך מתברר לד שהוא והנער האומלל הינם
כלי משחק בידי תושבי סאן־יונו, הדוגלים
באפלייה גזעית. הקומוניסטים, לעומתם, מ־עוניינים
באנג׳ל כבקדוש מעונה, והמחנה
המאק־קארתיסטי, אף לו אינטרסים בעניין.
מאק־־קארתי הקרוי דאטל. בצורה
מאופקת, אך מליאת מתח, מתאר הספר את
הדרמה האיומה המתרחשת בבית־המשפט,
את חוסר האונים של הפרקליט הצעיר המשתדל
בכל כוחותיו לרופף את התככים
המפלגתיים, הטכניקה הנוראה של מאק-
קארתי׳ המופיע בספר בשם קארל בארון
באטל.
מגדירה את הפרשה בצירה מזעזעת אבי,
מזכירתו של בארני, המתגלה כקומוניסס
שמסר את ההגנה לידיו הבלתי מנוסות של
בלייק כדי שיוכל הוא לעסוק בצד הפוליטי:
״אנג׳ל שאווז הולך למות. עליך לדעת
זאת. הוא הולך למות מכיוון שפאטם סאג־דרס
(הסוהר) הבטיח להמון המשתולל כי
ימות. מכיוון שג׳והן ארמסטרונג (התובע)
הבטיח לסאנדרס כי לא יזו כ ה ...עתה חזר
בארני ומטרותיו שלו תובעות כי הנער
יימצא חייב בדין. ואיזה סיכויים יש למכסי־קאי
הקטן והמסכן כששני הצדדים חותרים
לקראת חיוב בדין?...

חדש וקריא
קיצור תולדות הציונות (ישראל
כהן וד״ר נ. נז. גלבר, ספרית דני לנודע
פופולרי 333 ,עמוד) .הכל אודותיה. החל
ממקור הברכה לשנה הבאה בירושלים! וכ

בבחירתו של יצחק בן־צבי כנשיאה
השני של מדינת־ישראל, מוגש בצורה פופולרית,
במידת האפשר.

יסודות הבריאות

עינן,

הוצאת

גוילים 112 ,עמוד) .מסביר שבריאותו, מראהו
ומצב רוחו של אדם תלויים בתזונתו.
כולל טבלאות הרכב מזונות וחישוב קלוריות.

הראשון
אשר יזהני
לפי צילום בגד־הים

״את נערת ״ד״והיי הלובשת
בגד־ים מתוצרת ״דיוהיי
משום שבגד-הים של
״דיוהי׳ הוא
הטוב ביותר!״
יזכה בפרס הנאה של
בגד־ים אלגנטי
ושלוש חזיות, המוגש על־יד׳
הנהלת בית החרושת
,,ו־־וה״— יצרני בגדי־חים

בית החרושת ״דיוה״ הקיים זה 14 שנה, הוא מהוותיקים בענף זה כארץ. במשך תקופה זו
תרם את תרומתו לאופנה הישראלית על־ידי המודלים המקוריים והגזרה המושלמת של כגדי־הים
אשר כבשו כהצלחה את השוק הישראלי ואף רכשו להם שווקים רבים בחוץ־לארץ.
ב איחול׳ הצלחה,
להתראות ב שבת טל שפוז ״אבזיוז׳

במדינת מאסאצ׳וזטם אסור
לאדם להתגלח כשעה שהוא
נוהג במכונית.

במדינת איווה נשיקות הנמשכות
יותר מחמש דקות רצופות הן בלתי

תוקעת

הליכה על חבל מתוח מעל
לרחוב ציבורי היא עבירה
פלילית בעיר כרמינגהאם
כמדינת אלאבמה.

ב ד אדם הסבור ק׳ חוקיו שד היועץ המשפטי ח״ם כהן ה המוזרים
והבדתי־הגיוניים ביותר ב עו ד ם -סי מן שרא גירה עדיין את אמריקה.
ב~ 46 המדינות ובאדם׳ הערים שד ארץ 11 שוררים חוקים רבים
המצדצדיס בבדיחה, אך ב׳ הם מציאות משעשעת. הם נתקבדו
ער־יד* בתי־הנבחרים והעיריות ד 3ני עשרות ומאות שנים, ונטוד׳ בד
עדר מעש ביום, אם ב׳ איש דא טרח דבטדם באורח רשמי. דקט שד
חוקים באדה מוגש בזה דידיעתם שד ׳שדאד״ס חובבי־משפט.
גס אדה המתבוונים רבקר בארצות-הבו־ית ״טיבו דעשות אס
יכינו את עצמם דחיבובים עם המשטרה המצפים ליזם מעבר דים.
ח מור אינו רשאי לה ס תו בב ב ר חובו ת
הפיר פו רטלאנד, ב מדינ ת או רגון,
אלא אם כן הה* רתו ם לעגלה.

בעיר הלנה במדינת מונטא־נה,
אסור לאים לפרוץ כרחוב
בצחוק ללא סיבה.

במדינת דרום־קארוליינח דורש
החוק מכל אדם הרוצה!
לרדת לתעלות הביוב רשיון־

בכתב

החוק במדינת קונקטיקאנו מחייב את
שירותי הרכבו ת לשלם 25 דולאר
לכל נוסע, במקרה שהרכבת מ ת׳
אחרת ביו ת ר מחמ ש דקות.

אחד מחוקי מדינת ווי רג׳יני ה קובע,
כי יש ל בנו ת את הג ב רי ם כך שלא
יפריעו למעבר חופ שי של הדגים
במים.

בעי ר לו רנ ס׳ במדינ ת קאנואס, אסור
לאדם ללכת ברחוב כ שהוא ס חויק
דבורים חיו ת תחת כובעו.

בעיר באריאה, במדינת קנטאקי׳
דורש החוק כי לכל
חיה הנמצאת ברחוב לאחר
חשיבה יוצמד אור אחורי
אדום.

בלתי־זזוק־ הוא לדגדג נערח מתזזת
לסנטרה בנוצת־אתז בעיר פורסלאנד,
במדינת מיין.

ישיבה על פחי האשפה הוא
מעשה מנוגד לחוק בעיר
מונטגומרי, אלאבמה.

אין ז ה חו קי להתעט ש או לגהק
ב שעת התפיל ה בכנ סיי ה בעיר או־מ
ה ה׳ ב מדינ ת נבראסקה.

בעיר בינגהאמטון׳ במדינת
נידיורק׳ אוסר החוק על
תלמידי כתי־הספר התיכוניים
לגדל שפמים.

אין ל החזיק יותר מ ש מונ ה שפנים
בדירה אחת בעיר טו ס קו מ בי ה, אלא־

נמה.

ב מדינ ת ג׳ורג׳י ה אוסר ה חו ק לפ תו ח
מטריה לעיניו של פרד.

במדינת איידהו,
לה שתתף בפועל
כלבים.

במדינת פנסילוואניה אסור בהחל*
דירות בצפרדעים ביו ם א׳ ב שבוע.

אץ אדם רשאי לשאת ברהד
בות וושינגטון, בירת אר־צות־הברית,
עמוד חשמל
ללא רשיון רשמי.

החוק בעיר סימרו, במדינ ת לפי אילינוי, אסור ל שום אדם לז מז ם
שיר לעצמו בלכ תו ב ר חוב ביו ם א׳
בשבוע.

בעיר לוס-אנג׳לם, במדינת
קאליפורניה׳ אין זח חוקי
לתלות לייבוש בחוץ תחתד
ני נשים בעונת החוח?.

אץ אדם רשאי לטייל ברחוב
הראשי של העיירה מאק
דונאלד במדינת אוהיו בחברת
אווז .״

אדם ה מ עוניין לדגדג את תל מידו ת
בתי־הספר ה תיכוניי ם ב מדינ ת דרוס־חיי
ב לקבל קודם כל
קארוליינה
ר שיון בכ תב ממנהל בית־הספר הנוגע
בדבר.

במדינת
בג׳פרסון סיטי,
מונטאנח׳ אין אדם רשאי
להשליך את עוגן סירתו
על פסי הרכבת.

מע שה בלתי־חוקי הוא בעיר גלן
קוב ב מדינ ת ניו־יורק, לאסוף יו ת ר
מ־ 24 שיל שולים מן האדמה בפעם
אחת.

ילדים למטה מגיל 18 אינם
רשאים להלך על גכי הכל
כעיר רוצ׳סטר׳ כמדינת
נידיורק.

במדינת פנסילוואניה׳ אין
במדינת מאסאצ׳וסטם בלתי* סוסים רשאים להסתובב בחוקי
הוא לשכב לישון מנר ח ח לאחר חצות־הלילה.
במדינת וורמונט, פשע פליס

לי להתרחץ לפני-כן באכד
לי הוא לשרוק מתחת לבטיה.
מים.

פשע
פלילי הו א׳ לפי חוקי
ווירג׳יניה, להתעט שבת ון
הרכבת.
מדינת קרון־

חוקי העזר העירוניים בעיר
מוריסוויל׳ במדינת פנסיל־וואניה׳
אוסרים על הגברים
להתגלח ועל הגברות להתאפר׳
ללא קבלת רשיון מיוחד
בכתב.

בעיר מולידו, במדינת אוהיו, אסדר
לשום אדם לזרוק נחש על אדם אחר.

בעיר מיאמי, במדינת פלד
רידח׳ אסור לשום אדם לחקות
קולות של חיות.

אסור לשום אדס
ב מל חמ ה של זוג

אסור לקחת דבר מ תוך פחי הא שפה
בעיר אוגו סטה׳ במדינת ג׳ו דנ׳י ה.

אזרחי נזדינת קנטאקי אינם רשאים
לאכסן פרות חיו ת בדירותיהם.

בעיר יומה׳ במדינת אריזונה׳
קובע החוק כי כי
אדם שייתפס בגניבת תפר
זים ייענש בשתיית שמל

במדינת אוהיו צפוי למאסר קיק•
כל אדם המקצץ את זנב
סוסו.
בעיר פיירבורי ב מדינ ת נבראסקה,
אין החוק מתיר לסכור סיג ריו ת
מבו ש מות.

במדינ ת וורמונט, אסור לאדם לקפוץ
גותוך מטוס ללא ר שיון.

במדינת צפון־דאקוט ה׳ אין אדם רש כעיר
אטלאנטה׳ במדינת
אי להוציא מ שוס עיר בי ת שתלים

ג׳ורג׳יח׳ פשע סלילי הוא
בעיר קלארנדון, מדינת ארקנזאס, עליו מסים עירוניים.
חוקי העיר מילווקי׳ במדינת לקשור ג׳יראף אל עמוד
צפוי כל אדם הנו שא בר חוב דלי
אדם על אוסרים
וויסקונסץ׳
מלפץ.
מים שיש בו חור, למאסר שלושה

לנסות למשוך תשומת-לב
חודשים.

אין מבקרי-הכרטיסים בר על-ידי נגינה בחליל ובתוף

במדינת קולוראדו, אין אדם רשאי
כבות רשאים להתנשק עם ברחובות.
להשליך חכ ה תסינחז בשבתו על
החוק; קובע במדינת ארקנזם
הנוסעות, לפי החוק כמדינת
גב סוס.
כי אם מתקרבות שתי רכב וויסקונסין.
ות כעת ובעונה אחת להצ־

טלבדת מסילות הברזל, ח במדינת
אוקלאהומה, פשע
ייבות שתיהן להיעצר ואן? אין אדם רשאי להשתמש במים בפלילי
הוא להשקות דג באחת
מהן אינה רשאית ל שעת שפרצה שריפח בעיר סיסל,
משקה אלכוהולי.
במדינת וושינגטון.
התקדם בטרם עברה השנייה
את ההצטלבות.

בעיר לוכוק׳ במדינת טק-

מורות ה מקצרו ת את שערן אינן
חו קי העיר אלהמברה בקאליפורניה סאם, אסור להוביל כרחוב
זכאיו ת להעלא*~ ב מ שכו ר ת׳ לפי
אוסרים לי שון במטבח.
פיל׳ נמר, קוף, דוב, יגואר
חו קי מדינת ארקאנזאס.
או פרחונית, מבלי שיהיו

קשורים בחבל לצווארם.
הנחת בקבוקי זכוכית מתחת

לרגליהם של סוסיס היא

מצעו של הר חוב אזרחי העיר ניו־יורק אינם רשאים אסור להשתמש במספרה
מעשה פשע׳ לפי הגדרת
אסור להתגלח בא
החוק בעיר פניקס, במדינת הראשי — כך קו בע החוק העירוני לירות בארנבות מבעד ל חלון האחו פבחדר-שינה -קובע הרי
של או טובו ס ציבורי.
חוק במדינת אילינוי.
בטיילרטאון, ב מדינ ת מיסורי.
אריזונה.