גליון 979 מתאריך 19 ביולי 1956

העורך הראשי:
אורי איכ 3
ראש המערב*
שלוט כהו
עורכי־משנה:
דוג איתו, אורי סלע
עורך תבנית:
עורך כיתוב:
אהרוו גור
סילבי כשת
הכתב הראשי:
שרנאחר־ניל
רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען למבדקים :״עולמפרם״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
דפוס משה שהם בע״מ, ת״א, טל.62239 .
המערכת איננה אחראית עבור תוכו המודעות,
כולל מורעות המתנזרטמות תחת
הכותרת ״דו״וז לצרכן,״ ״דו״ח לנוסע״
ובו׳ המובנות ונערכות על־ידי המערכת.

העתוו

הנברא

כאשר יצאה נבחרת הכדורגל משדה התעופה
בלוד בדרכה למוסקבה, משך גבר
בעל קומה בינונית ותספורת קצרה את
תשומת־הלב הכללית. היה זה יוסף (״יד
סלד,״) מירום, לשעבר מרימוביץ /בן ה־.31
נקודת־המוקד של תשומת־הלב היתד, מצלמה
שהיתר, תלויה מכתפו. כל הנוכחים
התלוצצו על ד,״תייר״ ,אולם הם לא ידעו
את הסוד: המצלמה ניתנה לו על ידי מערכת
העולם הזה, אחרי שיוסלה קיבל על
עצמו לשמש ככתב מיוחד של העתון במאורע

אמר לנו יוסלה :״אני ארוץ עם המצלמה
ואצלם את השערים שאבקיע!״ למרבית
הצער, לא הצליח יוסלה להבקיע אף
שער אחד, אך לעומת זאת הצליח לשגר
לנו שורה של תמונות שהנציחו את הביקור.

קרה שהעולם הזה היה העתון הראשון
בארץ שהיו לו תצלומים של הנבחרת
במוסקבה, ואפילו הארץ נאלץ לבקש אותנו
להקציב לו תצלומים משלנו כטובה
חברית( .מאחר שעתון זה הפך לאחרונה
את אי ההגינות לעקרון מערכתי, לא התפלאתי
שלא היה לו היושר לציין זאת בפה
מלא).
יופלה עצמו הוא יליד קפריסין, בניגוד
לועה הנפוצה כאילו הוא יליד פולין. משפחתו
ישבה באי השכן משך שנים רבות,
עלתה ארצה רק אחרי מות האב, כשיוסלה
היד, בן שמונה. הוא נטש את בית הספר,
התמסר לפרנסת משפחתו.
בשעה שאני כותב שורות אלה אין יום׳
לה יודע עדיין את החדשה האחרונה: בהעדרו
פרצו גנבים לדירתו ברחוב קורדובה
בתל אביב, גנבו מכשיר רדיו, שעון
זהב, תקליטים ועוד מזכרות אותם אסף יו-
סלה בשש־עשרה השנים הרצופות של מיש־חקו
בקבוצת מכבי תל אביב.

מה קורה כאשר מפנה העולם הזת את
זרקור האמת לנקודה קטנה כמו קריוד
שמובהז

צלם המערכת:
אריה קרו

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצה גבי, איתו נבירול,
לילי נלילי, דויד הורוביץ, רותי ורד, רוני
ווהר, אברהם חרטוו, אוסקר מאובר, משה
לשם, אביבה מטו, עמום קינן, שלמה קרן,
אלי תבור.
הצייר הראשי: עורך דפוס: מנבל מעבדה:
שמואל ברתור אריה אריאל נתן רוזן

ביותר

במדינה

בחומת מחנה,־ו׳,ריכוז הובקעו בקיעים חמורים.
הנה כמה עובזן זת, כפי שנודעו לנו
בדו״חים שקיבלנו מדי יום ביומו מן המקום:
שמואל
גבור, קבלן פרטי, ששיפץ את
ביתו הפרטי של ראש המועצה המקומית,
אשר נזרי, התמלא אומץ לב, הגיש חשבון
על 115ל״י, קיבל את מחצית הסכום. נזרי
עודו מסרב לשלם את המחצית השניה.
אריה ציון, איש מפא״י שהמועצה ניתקה
את המים בדירתו אחר שרב עם צמרת
מפא״י במקום, שלח השבוע מכתב מפורט
על הפרשה למבקר המדינה.
לאליהו אוחיון, החייל המשוחרר שלא
קיבל עבודה משך שנתיים בגלל השתייכותו
לתנועת החרות, הוצעה לפתע עבודה
קבועה בתור מפסיק המים והחשמל לתושבים
המפגרים בתשלום מסים. הוא סירב,
קיבל כעבור יומיים את המשרה בדואר המקומי׳
אותה סירבו השליטים בתוקף לתת
לו קודם לכן.
סיפור מסוג אחר נוגע ^אלברט אלגרבלי,
קמב־משפחה של האשד, שהוזכרה ברשימה,
שהוכתה על־ידי המשטרה. בשעתו הורשה
לאלברט לפתוח בית קפה במועדון
הפועל׳ אחרי שעור בימי הבחירות למפא״י,
אולם במרוצת הזמן רב גם הוא עם צמרת
המפלגה. המועדון נלקח ממנו.
הוא איים על דויד רסולי, גזבר המועצה
המקומית ואיש השרירים של אהודיסטאן,
כי יגלה את הידוע לו לעתונים. כדמי שתיקה
התקינה המועצה חשמל בביתו, חינם
אין כסף ( 200ל״י שוחד) .כעבור זמן מה
לקח רסולי 100ל״י כדמי מפרעה על חשבון
דמי רשיון לקפה חדש, אך סירב לתת
קבלה.
לאחר פרסום הכתבות פרץ דין ודברים
בין השניים. רסולי הכחיש את הכל. אחרי
ויכוח קצר נזקק רסולי לטיפול של רופא
שיניים, ואילו אלגרבלי נלקח לכלא קרית
שמונה, לטיפולו האישי של מכה־ד,עצורים
המהולל, הקצין אליהו דביר.
מכתבים דור דור ודייריו
הרשימה השחורה של המשנים האסתטיים
(העולם חוח )911 היא אות קלח למדינה
בולה. כי אלמלא היה העם עצמו חי במותרות
על נדבות התורם היהודי הקטז בגולה,
לא היו שריו חולטים להתגורר בדירות
פאר שנרכשו בפרוטותיו של משלם המסים
הישראלי
דויד ברנדים, ירושלים
ברנע הראשון חשבתי שאסרב לשלם
את מם ההכנסה שלי, ער שלוי אשכול יפנה
את דירת־השרד ויעבור לגור ברימה פרטית
משלו, אבל מה אני וטי אני ננד מכונת
הסחיטה האדירה? את המם ניכו לי במקום
עבודתי בלי לחכות לאישורי ואילו את יתר
ההיטלים, היהבים והמכות הרעות שולחים
לנבות בצירוף הודעת עיקול. כדי לקיים את
דירות חבריה היקרות, לא איכפת לממשלה,
בנראה, להוציא את מיטתי ואת שולחז־הטט־בח
שלי .,למכירה פומבית.
אליהו פרבר, תל־אביב
י• דרוש פוז׳אד קטן בישראל
אלחנן רחביה, תל־אביב

אני מסיר את כובע הטמבל שלי בפניכם.
למרות מסע ההוקעה החריר שלכם, לא הסס־תם
לציין לשבח ארבעה שרים שסירבו לחיות
חיי מותרות על השבוז העמלים — ונם
כששניים מהם הם שרי מפא״י. העובדה ששלושה
מבין הארבעה הם חברי קיבוץ, מעודדת

טמבל, עין חרוד,
איחוד הקיבוצים והקבוצות
ארבעה שרים צדיקים בפרום שלנו
נם זה הישג חשוב.
יצחק ביגה ,׳רושליס

ודיקטטורה בדרן•
הדיקטטורה בדרד (העולם חוה 6ד )9מילא
המים עוד לא הניעו עד הנפש
ואפשר ללכת בשקט לראות סרט.
ג. בטחת, יפו
בחפץ לי אסכים לדיקטטורה בארץ
הזאת ובלבד שייסתם אחת ולתמיד אותו
ביב־שופכין ששטו העולם הזה.
ו. קורא, יגור

כל האדישים והשאננים ייאלצו לפקוח אח
עיניהם ולעקוב מקרוב אחר חהנחנה הבי-
נ׳יסם ית־איבראלית־טדיקולקטיבית״ אשר בעבר
כיוונה תותחים אל ספינת נשק עברית
על חור ימה של תל-אביב והשמידתה, ובימים
לא רחוקים ניסתה לשוא למגר את
חופש הביטוי על־ידי ריצוץ נולגולות ושבירת
אצבעות באלות ובפצצות מתחת למכונות
הדפסה ובחדרי מערכות.
יצחק י. הללי, ירושלים

סידרת נילוייכם על מחנה הריכוז של
אהוד אבריאל בקריית שמונה (העולם הוגו
8־ )911 ממש הקפיאה את דמי. אכן, זה הוז־חיל
בקרב הציבור הערבי, ואנחנו צחקנו.
עכשיו זה משתולל ביישובי עולים. האם נעיז
לצחוק ולהתהננ כאילו לא קרה כלום?
הרי התחנה הבאה היא תל-אביב!
מרים שטרנד, תל־אביב
איני יודע כיצד להורות לכם על כתבתכם
שתיארה בספורט את פרשת יסודי ופרשת
משטר הטרור, הנהוג בקרית שמונה כלפי
אלה שאינם מ״אנשי שלומנו״ .השבוע —
תודות לכם — הוכתר מאבקי בהצלחה ונכנסתי
לעבודה בדואר המקומי.
אנב, אבקשכם לפרסם: לא עבדתי• שבוע־חנם
בדואר, שבקרית שמונה. מנהל -הרואר,
שרצה לקבלני לעבודה ולא יבולי היח לעשות
זאת מחוסר ״סידור״ מסניף מפא״י — רק
בחז אותי במשר כמה שעות.
אליהו אוחיון, קרית שמונת
מדוע לא בלשתם מספיק אחרי אותו אליהו
נ-רסי, ששינה אח שמו לדביר והממלא עתה
תפקיד מפקד משטרת קרית־שטונה. לדעתי,
הינו האחראי היחידי לכל שהתרחש ומתרחש

שוטר לשעבר, חיפה
כיניתם את אבריאל נ׳ינג׳י חאן. חוכמה
יפה מאד. אבל להאז שלנו איז כל סיכויים
להניע לממדיו של החאן האוריגינלי. הוא
הרג לפחות שלושה מיליוז אנשים והשתלט
על חלק, נדול מאוד יקל העולם. ואילו אהוד

רצח די־האן

הרצח של פרופסור די־האז (העולם הוון
)911 נחשב בעולם היהודי כולו ונם בישוב
הלאומי לפסק־דין עממי צודק די-האז
היה לא רק בונד בעמו, אלא גם המחבר
של שירים פורנונראפיים וחילול־קודש. הייתי
הראשון שכינה אותו כפושע מיני הוא
הקדיש שירים בלי־ספורים ״באהבה״ לצעיר
חערבי שעמו ק״ם יחסים מיניים. הוא גס
נטבל פעם, אשתו וילדיו חיו נוצריים.
מלכיאל גרינוולד, ירושלים
נדהמתי לקרוא על השתתפותה של
מרת רחל בז־צבי בתכנו! רצח ד״ר די־האז״
הפירסום הזה פוגע קשה לא רק בבית הנשיא
בלבד, היקר והמכובד על כולנו, אלא
בכל אזרח בישראל ובכל יהודי באשר הוא
יהודי.
עליכם לתקן את השגיאה הפטלית שעשי תם
בהבאת הדברים.
ב. א ברקאי, ירושלים
העולם הזב אינו נותן הע^כה, אלא רע
מציין עובדות. רחל ינאית לדתה אחת מאר בעת
האנשים שהשתתפו בפועל בהריגת די־האן.
שלושת האחרים: אברהם תאומי, יש ראל
שוחט ויעקוב פת המנוח, שנפטר בחו ,

שעבר.
למזלו הרע, חי די־האז המנוח לפני כ׳30
שנה, בעת שלוט המנדט בארץ. המוסדות היהודיים
נוהלו אז על־ידי אנשי השמאל, שדגלו
בשיטת הדו־לאוטיות, קומוניזם וכו׳.
אנשי השמאל גרסו נזק רב לישוב ועל כז די-
האז נלחם בהם, במטרה כפולה ומכופלת: לשחרר
את הישוב מעולו של השמאל ויחד
עם זאת להבטיח סטטוס חוקי ומלא ליהדות
הדתית תחת השלטוז המנדטורי, עד לסילוקו
וחיסולו.
ד״ר מקם פוקס־שועלי, תל־אביב

גיוס מורות

אני המורה היחידה בבית־הספר שלי ששרתה
בצה״ל. לכן אני גם היחידה הנקראת
מדי שנה לגיוס של 37 יום.
אחרי עבודה מייגעת של שנה, כשכל מורת
יוצאת לחופשה כדי לחדש את כוחותיה ול-
התכונן לשנה הבאה, קורא אותי הצבא ל שרות
מלא, הבולע את כל חופשתי השנתית,
מכאן שאין לי בכלל חופשה שנתית, בניגוד
לכל עובד אחר שאסור לתת לו חופשה.
בשעה שהוא משרת במילואים.
בשרות איני עושה דבר אלא להעתיק־טופסים.
זוהי עבודה שיגרתית שאינה מצריכה
שום הכשרה מוקדמת, ואין לטעון ש-
אשה אשר לא שירתה מעולם בצה״ל אינה
מסוגלת לבצעה.
כעונש נוסף, איני יכולה להתכונן לבחינות
שעלי לעמוד בהן כדי לקבל מעמד של-
קביעות, דבר הגורם לי הפסד כספי קבוע
ומסכן את עתידי.
איני יודעת מדוע עלי להיענש בכל העונשים
והקנסות האלה, אד ורק מפני שנענית׳
בשעתו לצו מצפוני ושירתי בצה״ל,
בעור שכל המורות שלא עשו זאת נהנות.
מנופש ומשלווה.
שרה ש ,.תל־אביב־

הלול הימי

ג׳ינג׳ים חאן
הנכבד רק עושה את המוות ואס אפשר להתבטא
כד) לכמה משפחות עולים אומללות והשתלט
על כפר אחד נידח בנליל. אמנם יש
לתת לקיסר את אשר מניע לקיסר אבל אל
תתנו לנ׳ינג־י חאן את אשר מניע לנ׳יננים
חאן.
שמעון שור, טבעו!

כתופכי המשטרה

בפתיחת הכתבה שלכם על הרקבוז במשטרה
(העולם חוה 18־ )9קבעתם שאין לאזרח מה
להתרעם על הגילויים, מאחר שלא עשה כלום
אחרי הכתבות המפורטות שלכם על עסקיהם
של ראשי המוסד החשוב הזה. וכי מישהו
אמר לכם שהקהל שלנו מסונל להתרעם? הוא
מקבל כל דבר בהכנעה, כמו ילד טוב.
חנוך ברסון, נהריה
בענין המכוניות המשטרתיות שנסעו עם
הקלפיות (של הבחירות למועצת מפא״י) או
למענז זהו סיפור מרתק — שמצצתם מן האצבע.
באשר לישראל בז־אליהו, שאתם מכינים
אותו כקומיסר של מפא״י במשטרה —
איני יורע באם זהו כבוד פחות נדול מאשר
להיות עורר העולם הזה.
י. סלומון, תל־אביב
הנני שוטר במשטרת ישראל במחוז ירושלים
ומטעמים מובנים אינני יכול לחתום
בשמי. קראתי על הפרם שמר לוי אברהמי
קיבל עבור נינתו, הודות לאסירים שטיפלו
בגינה הנ״ל (העולם וזוה 1־ .)91 כרגיל תמיר
בעניני משטרה, הנכם כותבים בדייקנות והיות
והעתון שלכם קרוב מאד ללבנו, בגלל
גילויי מעשי הנדולים שלנו, הנני להפנות
לתשומת לבכם כי לא אסירים טיפלו בנינה
אלא עצורים ערביים מסתננים, שנוצלו לעבודות
בבתי הקצינים ואשר היו סובאים
במיוחד מתחנת המשטרה בהר טוב.
יש להצטער שרק פרט קטז זה מצאתם באופיו
של מר אברהטי. מה בעניו התרומות
לקרז הבחירות של מפא״י, שנסחטו נגר
רצוננו משוטרים וקצינים במחוז ירושלים.
לפני הבחירות האחרונות לכנסת הרימו
את כבוד השוטר בישראל, שלפעמים גנד
מצפונו מוכרח למלא עבודות ושליחויות בזריות.

שוטר, ירושלים

חידושי־הלשון שלכם מעניינים. אולם מ
רוע אתם ממציאים מלה חדשה בשביל נר-
שאת־מטוסים (״ממטסת״) שאין לנו, וממשיכים
להשתמש במלה הלועזית ״קורבטה׳*־
לגבי ספינות שיש לנו? אני מציע לקרוא
לקורבטה בעברית ״קרבית״.
קצין, איש־שס׳
רק בתנאי שנקרא לפריגאטה בשם ״פרגית״״

דברי הווי
גיליתי משחק חברתי חדש, שהייתי רוצה
להביאו לידיעת שאר הקוראים. יתכן וזה
ישעשע נם אותם.
אנחנו יושבים בחברה. אחד החברים קורא
קטע ממדור ״״הווי,״ אבל בלי הכותרת.
נותנים שתי דקות לכל אחר מן הנוכתיט
לרשום את הכותרת הנראית לו. בעל הכותרת
הטובה ביותר זוכה בנקודה אחת, ואט
הכותרת שלו מזדהה עם הכותרת בעתוז, הוא
מקבל שתי נקודות.
רות דוידמן. ,פתח־תקוה

תםנט בג ״ ם
מוסה הוא אדם היודע את אשר
לפניו. הוא החליט שצריך לשמור
על הבריאות וכל יום לישון שע תיים
לפני ארוחת־הערב.
עד כאן זה..היה בסדר, אבל כש היו
צריכים להעיר אותו, התחילו
הצרות. השכנים שלו סבלו המון.
פעם אחת, אחרי שקראו לו יותר־מחצי־שעה•
:מוסה! קום ובוא לאכול
ארוחת ערב!״ התרגז עליהם
וצעק :״עזבו אותי! למה דווקא,

אני?״
עלון נחל־עוז

העולם הזה <979

את בל הוצאות ההחזקה, כמו מים, חשמל,
נקיון, חימום, ובו׳.
התוכע: ושר־האוצר עצמו נהג לפי התקנון
שהוא עיבד?
המסקר: המדינה ממשיכה לכסות את
ההוצאות האלה. לתקנון נודע ערך מעשי רק

לגבי העתיד.
הסניגור: מר מוזס, האם הנאשם הוא
היחיד שנהג כך?
המסקר: לא. הנוהג הוא כללי בממשלה
זו. כך, למשל, נרכשה עבור ראש־הממשלה
דירה שעלתה 127 אלף ל״י, בתוספת
ריהוט בסכום בלתי־ידוע. שר־החוץ
גר בדירה שעלתה למדינה 170 אלף ל״י,
יחד עם הריהוט.
התובע: ברצוני להוסיף ולשאול את
העד: מאיזה תקצ״ב שולמו ההוצאות האלה,
המתקרבות למליון ל״י לכל דירות־השרד
יחד?
המסקר: לא נכלל בחוקי התקציב סעיף
מתאים. ההוצאות כוסו מתקציב הפיתוח,
מסעיפים כמו ״פיתוח ירושלים״ ,״השקעות
בהקמת בנינים ממשלתיים שונים״ ,״מפעלי
ספנות ותעופה״ ,״בנית משרדים״ ,״הלוואות
להקמת בניני דת שונים״ ,״השקעות בבתי־חולים,
מרפאות ובתי־חולים ממשלתיים, השה
שו פ ט: זהו משפט ראשון במינו, ועלי
להסביר תחילה את מהותו. עד כה הכיר
החוק רק בשני ס! גי משפטים: משפט פלילי
ומשפט אזרחי. משפט זה שייך לסוג השלישי:
הוא משפט לאומי, שמטרתו לברר את
כושרו של הנאשם לשאת בתפקידו הציבורי.
לא נסטה במשפט זר, מן הנוהל המקובל
של גבית עדויות וטיעון הצדדים, ואני מבקש
את הפרקליטים המלומדים לנהוג בהתאם
לכך.
זהו תיק ציבורי מס׳ ,1/56 עם ישראל
נגד לוי אשכול, תושב ירושלים׳ בן .61
הנאשם מתבקש לקום.

(הנאשם קם).
אני קורא את כתב־ד,אישום: הנאשם לוי
אשכול מואשם
(א) בהתנהגות שאינה הולמת את רמת
תפקידו, בזאת שהשתמש בכספי הציבור כוי
לקיים לעצמו רמת־מחיה שאינה מתאימה

לשליח ציבור.
(ב) בעירעור כלכלת המדינה וסיכון שלומד,
ובטחונה, בזאת שגרם במעשה ובמר,דל לירידת
המוסר האזרחי, לריבוי השחיתות ולהתעשרות
יחידים על חשבון הכלל.
הנאשם, האם אתר, מודה באשמה זו או

התוכע: מה ידוע לך על ענין דירתו
הקודמת של הנאשם?
גרינוולד: אני מוכן להוכיח בדרך משפטית
כי על לוי אשכול היד. לשלם בטאבו
4000ל״י כמסים עב! ר העברת דירתו הפרטית,
שאותה הוא מכר לאוצר. אולם בעוד
שמעקלים את רכושו של כל אזרח המפגר
אפילו בכמה ימים בתשלום מסיו, הדי אשכול
לא שילם את המס כלל במשך שנתיים
כמעט. הוא ניסה להשפיע על הפקידים להוריד
את המם, ואף גייס את שר־ר,משפטים
בענין זה. שר־המשפטים יודע את כל הפרטים׳
ואפשר לקרוא לו כעד.
התוסע: אולם הנאשם שילם בסוף את
המסים?
גרינוולד: לא. הוא שילם רק כאלפיים
ל״י, מחצית המם שהגיע ממנו. בצורה מוזרה
ביותר הורד שיעור המם מן הסכום
האמיתי, לסכום מגוחך זה.
התוכע: אבל אתה סבור כי הנאשם
היה רשאי למכור את דירתו הפרסית?
גרינוולד: בהחלט לא. אשכול קיבל מכספי
הסוכנות חומרי בנין במחיר אלף ל״י,
שהיו שווים בשוק החופשי למעשה 8000
ל״י, לצורך שיפוץ הדירה הפרטית הזאת.
כאשר מכר אותה לאוצר, היה צריך להוריד
8000ל״י אלה ממחיר המכירה, ממש כשם
שעולה חדש חייב להחזיר את כל אשר קיבל
מן הסוכנות היהודית, לפני שנותנים לו ל

הנאשם
ז איני מודה.
ה שו פ ט: המשפט נדחה למחר בבוקר,
בשעה ,8.00 וייפתח בשמיעת עדי התביעה.
(הישיבה נדחית).
ה תו ס ע: אני קורא עתה לד״ר זיגפריד
מוזס, מבקר המדינה. אני אוכיח בעזרתו
כי הנאשם לוי אשכול חי ברמת־חיים מנופחת,
המהווה דוגמה אישית הרסנית, בשעה
שקיים הצורך להוריד את רמת־המחיה. מר
זיגפריד מו,ז.0
(מר מוזם טולה על דוכן־חעדיס, נשבע
כחוק, מוסר את פרטיו חאישיים).
ה תו ס ע: אדוני חקר את פרשת דיורו
של שר־האוצר. מה העלתה חקירתך?
מר מהם: שר־הא צר מתגורר כרגע בבית
הנמצא ברחוב בוסתנאי בשכונת קטמון,
גוש ,9חלקה -37 הבית מכיל חמשה חדרים
ושטחו הכללי מגיע ל־ 203 מטרים מרובעים...
התוסענ בית־המשפט ישים לב ששטח
זה שווה לשטחן של שלוש דירות עירוניות
מרווחות, בנות שלושה חדרים כל אחת.
כמה עלה הדיור?
חמסקר: הבית עצמו היד, שייך עוד
קודם לכן לרשות הפיתוח, השייכת למשרד
האוצר. ערכו לפני כל השיפוצים נאמד על־ידי
המעריך הממשלתי, לפני שנה, בסך 17
אלף ל״י. הוצאת הדיירים הקודמים, שהיו
גרים בדירות בבית זה, עלתה 14225ל״י.
עוד לא ידוע כמה עלו כל השיפוצים, כי

קעות במוסדות רפואיים״ ,״השקעות במוסדות
סעד ממשלתיים״ ו״הלואות להתקנת
בתי־עלמין״; ו>0יפים בתקציב הרגיל כמו:
״קרן מיוחדת, פקודת שר־החוץ״ ,״קרן הארנונה״
,״תקציב ר,בטחון* ו״כספי האפוטרופוס
לנכסי נפקדים״.
התדסע: כבוד בית־המשפט, נא לשים
לב במיוחד לקטע זה של העדות. אני טוען
כי שר־האוצר הוא האחראי לבנין התקציב,
והוא הנושא באחריות לכך שדי תר, כאן גניבת
דעת הציבור, אפשר לומר רמאות ציבורית
ממדרגה ראשונה. קרן הארנונה היא
קרן לנפגעי מלחמה. מושבה כמו משמר־הירדן
היתד, מ,כרחה להיאבק עם שר־האוצר
במשך יותר משבע שנים כדי לקבל, בהתאם
לחוק4 ,ל 50 מוגרך הרס ש שנהרס בידי ה־אוייב.
הקרן המיוחדת של שר־החוץ היא
קרן לפעולות מדיניות חשאיות, למען בטמון
המדינה. זוהי מעילה באמו ן הציבור, ושר
האוצר אחראי לכך. יתר על כן, הדבר לא
היה מתגלה לע,לם לולא הובא במקרה לידיעת
העתונות על־ידי אזרח פרטי.
ה ס ני גור: אני מבקש למחוק דברים
אלה מהפרוטוקול. לא הובאה שום הוכחה
לכך.
התוסע: אני אוכיח זאת. נא לקרוא
לעד הבא, מר מלכיאל גרינוולד.
(העד עולה על דונן העדים, מסרב להישבע
מנועמים דתיים ומצהיר בהן־צדק).
התוסע: מר גרינוולד, האם נס ן שאתה
הוא שהערת לראשונה את תשומת־לב ה־עתונות
לעיסקי הדירות של הנאשם?
גרינוולד: כן.

ד,חשבונות עוד לא סוכמו. אבל הסכום בקירוב
יהיה 25 אלף ל״י. בסך הכל עלה הדיור,
אם כן 56225 ,ל״י.
התוכע: מה עם הריהוט?
המסקר: הריהוט פרטי בעיקרו, אך נוסף
עליו ריהוט שרד בסכום שאינו ידוע לי.
התוכע: האם שילם הנאשם שכר־דירה?

המסקר :
ה ת וסע: מה עם המסים? שאר ההולא.

צאות?

מסקר: המדינה נושאת בתשלום כל
המסים, לרבות מסים החלים לפי החוק על
הדייר. נוסף על כך מכסה המדינה את ההוצאות
על מים, חשמל, הסקה, נקיון הבית,
ותיקונים בתוך הדירה.
התוסע: האם הממשלה אישרה נוהג

המסקר: שר האוצר עצמו עיבד תקנון
שלפיו לא יעלה מחיר דירות־השרד על
22500ל״י והדייר יהיה חייב לשלם בעצמו

השסוע, עם מסירת הדו״ח המלא של מסקר־המדינח על דירות־השרד,
ניתן לאזרח ישראל לסכם את תסיעתו נגד שר האוצר,
לוי אשכול.
כמשפט זה -משפטו של עם ישראל נגד לוי אשכול -כל
קורא הוא חסר של חסר־המושכעים. כדי לעזור לו לחרוץ את
דינו, סאופן הוגן וללא משוא־פנים, ערך ,,העולם הזח״ את
עיקרי הטענות של שני הצדדים כצורת משפט דמיוני, אשר כל
דמויותיו אמיתיות.
העוכדות הנזכרות כמשפט זה נלקחו ממיסמכים רשמיים,
כיניהם הדו״חים של מסקר המדינה, דכרי הכנסת, ססקי־דין
ופרסומים מוסמכים כעתונות. דכרי העדות שהושמו ספי אנשים
רשמיים -כגון מכקר־המדינה, ראש־הממשלה, מר מלכיאל
גרינוולד ועוד -הן ציטטות נאמנות של דכריהם ככתס וכעל*
פה שפורסמו. לא הוכנסו כהם שינויים, פרט לתיקונים סיגנוניים
קלים, להתאמת החומר לעדות משפטית.

עזוב את הארץ. למעשה גבה הנאשם לכיסו
הפרטי כסף שהגיע למדינה.
הת,בע: אני מפנה את תשומת־לבבית־המשפט
לעובדה כי לא זו בלבד שאשכול
לא הוריד סכום זה ממחיר המכירה׳ אלא
שלא הסתפק אפילו בהערכה הרשמית הראשונה
של המעריך הממשלתי. הוא עירער על
ההערכה הזאת וגרם לעריכת הערכה שניה,
שהיתר. גבוהה יותר בכמה אלפי לירות. כך
מכר אשכול למדינה את הדירה הפרטית שלו,
אותה רכש במחיר 11500ל״י, במחיר
של 22500ל׳יי. ההפרש שאינו נובע מעליה
כללית של ערך הדירות, נכנס כולו לכיסו,
פרט למס המוקטן שהעד הזכיר אותו.
ה ס ני גור: מר גרינוולד, האם אינך חושב
כי שר־האוצר של מדינת־ישראל, המקבל
אורחים חשובים מחוץ־לארץ, חייב לגור בדירה
מפוארת׳ ושזו השקעה כדאית למדינה?

ישראלי: כן. אשתי ואני עורכים תקציב
משפחתי. הגענו למסקנה כי /0״ 55 מכל
ההכנסות שלנו הולכים לעצם קיום המשפחה,
אוכל, דירה׳ בגדים חיוניים וכו׳ ,המם לממשלה
ולכל שאר המוסדות מגיע ל־33
אחוז. נשארים לי לכל שאר ההוצאות, חינוך
הילדים, בידור, חסכון ומאות הסעיפים האחרים
רק 12 כלומר׳ לכל ההוצאות האלה
26 ,ל״י וחצי לחודש. משלוח ילד אחד
לבית־ספר תיכוני עולה כיום כמעט כפליים
מסכום זה.
התובע: כאדם הנפגש עם הבריות, האם
אתה חושב שמצבך טוב או רע ממצב
שכניך?
ישראלי: יותר טוב מן הממוצע׳ בלי
ספק.
התובע: האם אתה משתווה בנקל עם
שלטונות המס?

״גריגוולד: להיפך. כל תפקידו של שר־האוצר
לגבי אורחים הוא להוציא מהם כסף.
הוא מנצח על מפעלי השנור. זה היה עושה
רושם הרבה יותר טוב לו ראו האורחים
כי שר־ד׳אוצר חי בצנע, כנאה למדינה עניה
הזקוקה לנדבות. אפילו ראש־ממשלה סקנדינבי
גר בשלושה חדרים, ושרים רבים בארצות
אלה רוכבים על אופניים. דירות־השרד
שלנו, ומכוניות הפאר, מחבלות למעשה
במשימה ששר־האוצר עצמו חושב אותה
לתפקידו העיקרי.
הסניגור: האינך סבור כי חובתך כאזרח
היתד, להעביר את הידוע לך למוסדות
המוסמכים, לשם חקירה עניגית, במקום לספק
סנסציות לעתונים?
גדינוולד: בהחלט. אני מגיש לבית־המשפט
את מכתבו של מר י. מעון, מזכיר
מבקר המדינה׳ מיום 10.6.56 מם׳ 8/3320׳
בו הוא מאשר את קבלת תלונתי המפורטת,
ומודיע כי ״מבקר המדינה רשם לפניו אותם
החלקים של המכתב הכוללים טענות מעשיות
העשויות לשמש חומר לביקורת.״
התובע: אין לי שאלות נוספות לעד
זה. אך עלי להוסיף כי הנאשם ניכה לגנוב
את דעת הציבור פעמים אחדות. בפני המוסד
לביקורת של מפא״י, שחקר ענץ זה׳ טען
אשכול כי דירת־השרד שלו עלתה למדינה
20 אלף ל״י. לאחר העלאת הענין בכנסת,
בדיון על ״המשגה האסתיטי״ ,טען אשכול
כי לכתחילה היה סבור שהדירה תעלה 15
אלף ל״י, אולם פקידיו הטעו אותו בענין
זה וההוצאות הגיעו בניגוד לרצונו ל־25
אלף ל״י. לועדת הכספים של הכנסת סיפר
אחר כך שהיא עלתה 38225ל״י. לאור עדותו
של מבקר־המדינה׳ כל המספרים האלה
היו כוזבים, והסכום כבר הגיע ל־ 56 אלף
ל״י. גם סכום דה אינו סופי. קשה לתאר
שהנאשם לא ידע את המספרים שמבקר־המדיח־
,השיגם ממשרד־האוצר. אני מגיש ל־בית־המשסט
את דברי־הכנסת וקטעי העתו־נות
להוכחת דברי.
השופט: הישיבה נפסקת לחצי שעה.
(חפסקה).
התובע: אני מבקש לקרוא עתה למר
אברהם ישראלי, שאני טוען שהוא משלם־
המסים האופייני בארץ.
(מר ישראלי פולח על דוכן חסדים, נשבע
כחוק).
ישראלי: אני בן ,35 נשוי ואב לשני
ילדים, שען. מרוויח בממוצע 2650ל״י
לשנה.
התובע: האם עשית לך פעם חשבון
לאן הולכת הכנסתך?

ישראלי: להיפך. אין אפילו בסיס לויכוח
איתם. אני חושב שהם רוצים לרמות
אותי. הם קובעים לי שומה פי חמש מן
המגיע ממני. נותנים לי זכות ערעור׳ אך
לא נותנים לי להיות נוכח בשעת הערעור,
אבל פקיד השומה יושב שם. בהתחלה אני
שילמתי יותר ממה שהגיע. רק אחרי שהת־יעצתי
עם אחד הלקוחות שלי, שהוא מבקר-
חשבונות, נודע לי שמגיעים לי כל מיני
זיכויים, שהפקיד העלים אותם ממני. לא פעם
הטילו עיקול על מכשירי העבודה שלי,
ואחר־כך נתברר שזה לא היה צודק. אני
חושב שזו שערוריה ושהמוסדות צריכים
התובע: אל ניכנס לויכוח זה. מר ישראלי.
אני רוצה לשאול אותך שאלה פשוטה:
לאן לדעתך הולך הכסף?

הסגיגור: אני מתנגד לשאלה. לעד אין
כל אפשרות לדעת זאת. זה ענין של מונד
ח־ם. הדעות הפרטיות שלו אינן נוגעות לע:ץ
הנידון.
התובע: במשפט זה יובאו מומחים.
אני טוען כי שאלתי נוגעת מאד לענין. אני
מבקש להוכיח, בעזרת עד זה, כי התנהגותו
האישית של הנאשם ושל הפקידים שהיא
אחראי להם גרמה לירידת המוראל של משלם־
המסים׳ ובזאת השפיעה באופן קיצוני ומוחלט
על משק המדינה.
ה שו פ ט: העד יענה על השאלה.
ישראלי: אז אני חושב שרוב הכסף הלך
לכל מיני פקידים מיותרים, לדירות ולקרייז־לרים.
זה מקיים את מנגנוני המפלגות• חוץ
מזה יש כי מיני מעשי שחיתות שאינם
באים על ענשם, וזה בא מהכסף שלי.
התובע: מר ישראלי, אני מבין שאתה
לא מנהל פנקסים מדוייקים׳ ויש לך אפשרות,
אולי, להעלים הכנסות. אשאל אותך בגלוי:
לו היתד, לך אפשרות זו היית נוטה לנצל
אותה?
ישראלי: מכיון שנשבעתי לומר את
האמת׳ אני צריך לומר שכן. ראיתי שכולם
מרמים בספר הנישומים. לא גובים מהם את
מר, שמגיע מהם. לאיש קטן קשה להתקיים
אם הוא לא מרמה. אני חושב שאי־אפשר
לדרוש ממני לשלם מרצון מסים גבוהים,
לוותר על חידוש.מכשירי העבודה שלי׳ על
שיכון מינימאלי בשביל משפחתי ועל חינוך
ילדי׳ אחרי שהשרים לא מוותרים בעצמם על
שום דבר.
התובע: ממתי אתה חושב ככה?
ישראלי: תמיד היו לי פקפוקים. שמעתי
על כל הגניבות בסוכנות ודו״ח שמוראק,
וזה שאשכול כגזבר הסוכנות אמר ש״לא

תחסום שור בדישו״ .כשמינו את אשכול
אחרי זה לשריר,אוצר, זה נראה לי כבר מוזר.
אחר־כך ראיתי בספר הנישומים ששרד,אוצר
פוטר את הדגים הגדולים מלשלם
מס, ודורש רק ממני. אבל אגיד את האמת,
מר, ששבר אותי זה היד, הדירה של אשכול.
ה ס ני גו ר: מר ישראלי, אתה נראה אדם
אינטליגנטי, שלא מאמין לכל השמצה שכתובה
בעתון. האם אתה באמת חושב כי כל
הכסף שלך הולך למותרות? האם אינך מבין
כי כל התקציב מוקדש לשרותים שאתה זקוק
להם׳ ושמחירם עולה משנה לשנה?
ישראלי: המסים שלי עלו סי 20 מאז
שקמה המדינה. ואני לא חושב שה,שמתים
השתפרו באותה מיד ה...
הסניגור: ואינך מוכן לשלם בשביל
בטחון המדינה?
ישראלי: שרתי בצד,״ל במלחמה׳ ועשיתי
את חובתי. אבל שמעתי שקנו דירה
לפנחס לבון על חשבון תקציב־הבטחון׳ ושמעתי
כל מיני דברים על מכירת טנדרים
לשייקה ירקוני. אני מוכן להקריב את הכל
בשביל ד,בטחון, כדי שלא אצטרך ללכת עוד
פעם למלחמה. אבל כל זמן שלוי אשכול ואנשיו
שולטים בכספים׳ אין לי כל בטחון
שהכספים שגובים ממני בשם הבטחון מגיעים
באמת כולם למטרתם.
התובע: האם אני צודק באומרי שאתה
מוכן לשלם ככל הדרוש כדי לקיים את המדינה,
את מטרותיה וצרכיה, אלא שאתה
רוצה להיות בטוח שהכסף מגיע לתעודתו?
ישראלי: כן, זד׳ בדיוק. קודם שהממשלה
והשרים יהדקו את החגורה׳ אחר־כך גם
אני מוכן.
התובע: כבוד השופט. כדי לחזק את
דברי העד הקודם׳ אני רוצה לקרוא לדוקטור
יעקוב גרינפלד, רופא בשרות הממשלה.
בבקשה.
(דוקטור גרינפלד עולה על הדוכן ונשבע
כחוק).
התובע: אתה היית אחד המנהיגים של
שביתת האקדמאים?
׳גרינפלד: כן. אני חושב שהשביתה היתד,
מוצדקת וחיונית.
התובע: מדוע היא פרצה?
גרינפלד: מר לוי אשכול הבטיח לכולנו
עליה ניכרת במשכורת. הוא הסכים לעליה
זו אחרי שהוכחנו בפירוש שאיננו יכולים
להתקיים על משכורתנו. אני׳ למשל,
נאלצתי לקבל עבודה חלקית בשעות הפנאי,
להזניח את המשך השתלמותי, כדי שאוכל
לעמוד בתפקידי. חוץ מזה היה עלי לקיים
את בני בבית־ספר תיכוני.

התובע: והוא הפר את ההבטחה?
ג רי נפלד: הוא הפר אותר, בפירוש. מישהו
אמר שלוי אשכול אמנם הבטיח, אך
מעולם לא הבטיח לקיים. אני חושב שזה
לא נאה לשר־אוצר.
התובע: והוא לא הביא נימוקים כלכליים?
גרינפלד:
הוא טען שכל עלית״שכר
היא עזרה לגמאל עבד אל־נאצר.
התובע: כבוד בית־המשפט ישים לב
לעובדה שזה היה באותו זמן שהוצאו הוצאות
כבירות לשיכון השרים׳ ולשיכון הנאשם
עצמו. ועתה, דוקטור גרינפלד, מה
דעתך על תוצאות יחם זה?
גרינפלד: הוא גרם להתפשטות מבהילה
של תופעת ך,ירידה. בני, למשל, הלומד
עתה הנדסה באמריקה׳ כותב לי שבוגרי ה־מיכללה
נחטפים עוד לפני גמר הלימודים,
ומציעים להם משכורות העולות בהרבה, פי
חמש ועשר, על הצפוי להם בארץ. זה גורם
לירידתם של רופאים, מהנדסים ואקדמאים
אחרים מהארץ׳ ואני חושב שזו חבלה חמד
רה בעתיד המדינה. מי שאחראי לכך׳ אייו
מבין את ערכו העצום של האקדמאי לייצור,
ובכלל למשק של פיתוח.
הסניגור: אין לי שאלות לעד זה.
התובע: אני אקרא עתה לאדם ששמו הוזכר
לא פעם בעתונות בקשר עם עיסקות
כלכליות. מר שמעון ברגר, בבקשה.
הסניגור: אני מתנגד להבאת עד זה.
איני מבין מה יכול להיות הקשר בין מעשים
של שחיתות אינדיבידואלית, ובין פעולתו
הציבורית של מרשי. חברי המלומד רק מסבך
את הענין ויוצר מסך של עשן לבילבול
המוחות.
התובע: אני אוכיח שיש כאן שיטה.
העד דרוש לי כדי שבית־המשפט יבין ביתר
בהירות את ההסברים הכלכליים של העד
הבא׳ שיהיה מומחה כלכלי.
השופט: התנגדות ההגנה נדחית. העד
יעיד.
(שמעון ברגר עולה על דוכן העדים).
התובע: הואל נא לספר בקיצור את
פרשת התיק שהוגש נגדך. זכור שאתה מעיד
בשבועה.
ברגר: אני ושותפי׳ נוח קבק׳ הננו יבואנים
ידועים. קיבלנו רשיונות־ייבוא רבים
מן הממשלה.
התובע: אתם מקיימים יחסים אישיים
עם הפקידים האחראיים? תרמתם סכומים
גדולים לקרן הבחירות של מפלגה מסויימת,
שפקידים אלה שייכים אליה?
ברגר: ד,מממ. כן׳ זה נכון. לפני שד

תיים בערך הבאנו לארץ סחורות שנקנו
בסכום של 128 אלף דולאר.
התובע: קיבלתם לשם כך רשיון ייבוא
והקצבת מטבע?
ברגר: לא. קיבלנו רשיונות על סחורות
אחרות׳ שהמכס עליהן נמוך מאד. אולם
המשטרה הכלכלית תפסה אותנו, אחרי שזה
עבר את המכס בשלום.
התובע: מה הבאתם?
ברגר: רק דברים שערכם בארץ גדול
בהרבה מערכם בחוץ־לארץ, בגלל המכס הגבוה.
סכיני־גילוח, תכשירי מניעה, שפתו־נים׳
עטים נובעים׳ ועוד.
התובע: הוגש נגדכם משפט?
ברגר: כן. התובע באותו משפט הצהיר
שערך הסחורה 43 אלף ל״י, וערך המכס
26 אלף ל״י. הוא לא דרש עונש מאסר,
אלא רק את תשלום המכס הזה. להלכה
הוחרמה הסחורה׳ אבל חלק קיבלנו חזרה.
התובע: מה באמת היה ערך הסחורה
שהבאתם?
ברגר: כחצי מיליון ל״י. מחיר הסחורה
שקיבלנו בחזרה כיסה את הקנס. רק בעיר״
עור הטיל עלינו בית־המשפט העליון קנם
של 100 אלף ל״י׳ אחרי שגם שם לא דרש
התובע עונש מאסר.
התובע: למרות זאת הינך סבור כי נהגו
איתך לא כשורה?
ברגר: בהחלט לא. היו מאות מקרים כאלה,
שלא הגישו בהם משפטים נגד המבריחים.
התפשרו איתם בסכומים קטנים. גם
לנו יש זכויות בבנין הארץ. מדוע נסבול
דווקא אנחנו׳ והאחרים לא? זה לא בסדר.
ח פ גי גור: מאז, אני מבין׳ לא נתנו
לכם עוד רשיונות־ייבוא?
ברגר: אתה טועה. אחרי העירעור הצהיר
לוי אשכול שלא יינתנו רשיונות נוספים
לאנשים שנתפסו בהברחות, אולם אנחנו,
וגם רוב האחרים, המשכנו בעסקים
כסדרם.
ה שו פ ט: אני עדיין אינני מבין במה
נגעה עדות זו למשפט זה. אני מקווה שהתובע
יבהיר את כוונתו בעדות הבאה.
(פרופסור ג׳ון סנזית עולח על דוכן
העדים{.
במית: אני מומחה לכלכלה מדינית.
הוזמנתי לארץ על־ידי הממשלה וערכתי מחקרים
שונים. אני עומד לעזוב את הארץ,
מפני שאיני מאה תועלת בשהותי. הארכתי
את שהותי לשבוע בגלל משפט זה.
התובע. פרופסור סמית׳ כולנו כאן
בומם בתורת הכלכלה. אנו מעוניינים לשמוע
את דעתך על כלכלת הארץ, כדי להבין
את משמעות פעולותיו של הנאשם. אנא,
דבר בשפה בלתי-מקצועית, שנוכל להבין
אותה.
סטית: ובכן, רבותי, מדינת־ישראל נבדלת
מכל מדינה שאני מכיר, בזאת שהיא
מקבלת מדי שנה סכומים עצומים, בין בצורה
של כסף ובין בצורה של סחורות׳ מחוך
לארץ. מדינת אחרת נאלצת לאזן את מאזן־
התשלומים שלה׳ כלומר למכור את הסחורות
שלה לארצות אחרות באותה מידה שהיא
קונה מהן סחורות. אחרת לא תוכל לשלם
בעד הסחורות שהיא קונה. ישראל׳ לעומת
זאת, אינה נאלצת לעשות זאת, מפני שהיא
מקבלת סכומים גדולים מאד בצורת שילומים,
מענק אפריקאי, מגביות, מלוות ובו׳.
התובע: עיקר ההכנסה הממשלתית באה
מן החוץ?
סטית: כן. אפשר לומר שזוהי מדינה
בעלת מליון וחצי תושבים, שיש לה חמשה
מליון משלמי מסים — מחוץ לגבולותיה.
משמע, שמשלם־המסים המקומי אינו הגורם

המכריע בממ׳&לת הארץ׳ ויש על כן נסיה
מצד השלטון לזלזל בו.
התובע: ומצב זה בלתי־רגיל בעולם?
סטית: גם מדינות אחרות מקבלות מענקים,
אולם רק בסכום קטן מאד בהשוואה
למחזור המשקי הכללי של המדינה. ישראל
היא המדינה היחידה בה הכנסות מסוג זה
מגיעות לחלק מכריע במשק. כיום מקבלת
ישראל 350 מליון דולאר לשנה. הערך האמיתי
של דולארים אלה הוא גבוה יותר
מכל תקציב המדינה, כולל תקציב הפיתוח
ותקציב הבטחון.
התובע: באיזו מידה משפיע הדבר על
כוח־ההשפעה על שר־האוצר?
סטית: במידה מכרעת׳ כמובן. במדינה
קאפיטליסטית רגילה, ההשפעה העיקרית היא
בידי בעלי־ההון הפרטיים, ברובם תעשיינים
ובנקאים׳ והאוצר משפיע עליהם רק בעקיפין
בעזרת פיקוח מסויים על האשראי, תקנות
חוקיות׳ קביעת המכס ו כו/
התובע: ובישראל זה אחרת?
סטית: ברור. כוחם של בעלי־ההון ב־חוץ־לארץ
נובע מזה שהם שולטים על רוב
אמצעי הייצור׳ ולכן גם על ההכנסות הנובעות
מן הייצור. בישראל, הייצור המקומי
אינו קובע את דמות המשק. ההכנסה הלאומית
העיקרית באה מן החוץ, ומי ששולט
בה שולם במשק כולו. לכן שר־האוצר, והממשלה
בכללה, יש להם שלטון כמעט מוחלט
על כל מה שנעשה במשק.
התובע: במה זה מתבטא?
סטית: היא הקובעת למי להקציב את
מטבע־החוץ ובאילו תנאים.
התובע: איני מבין. הרי מי שמקבל
מטבע זר, משלם עבורו.
סטית: רק להלכה. למעשה זד, אחרת.
אין שוק חופשי בו נקבע ערך מטבע־החוץ
לפי חוקי ההיצע והביקוש. הממשלה קובעת
כראות עיניה בכמה למכור את הדולאר
שהיא מקבלת מהשילומים, מהמגביות או
מהמענק.
התובע: וזה לא הערך האמיתי?
סטית: לגמרי לא. במשך כמה שנים
מכרה הממשלה את הדולאר, שגם אז היה
ערכו האמיתי שתי לירות בקרוב, במחיר
של 380 פרוטה בלבד. במלים אחרות, כל
מי שקיבל באותם הימים הקצבה של מטבע
זר, הרויח באופן אותומטי למעלה מלירה
וחצי על כל דולאר שקיבל. כך הרויחו האנשים
והגופים האלה פאות מליונים לירות
בזמן קצר מאד, וחוללו מהפכה ביחס המעמדות
בארץ.
התובע: האם זה לא היה במידה מסו־יימת
מעילה בכספי הציבור? \
סטית: אפשר לקרוא לזה כך, אם רד
צים. מאז השתנה השער מדי פעם בפעב,
בפקודת שר־האוצר׳ אולם מעולם לא הדביק
את ערך הדולאר האמיתי. כיום, למשל,ן ה־שער
הרשמי הוא 1.800ל״י לדולאר׳ לרוב,
ואילו ערך הדולאר בשוק החופשי הוא כ־
2.500ל״י. גם זה לא לגמרי מציאותי. אם
מביאים לארץ סחורות מסויימות׳ אפשר להשיג
גם 5ל״י עבור הדולאר. זה הכל תלוי
בעיסקה.
התובע: מה נובע ממצב זה?
ס טי ת: נובע מזה, שקיימים בארץ שגי
סקטורים
התובע: הפרטי וההסתדרותי?
סטית: לא. בחלוקה האמיתית היא בין
הסקטור המקבל מטבע חוץ, והסקטור שאינו
מקבל. מי שמקבל, נהנה מיתרון עצום ומשגשג
בארץ. זה המשק הממלכתי, החברות
ההסתדרותיות, הייבואנים הפרטיים הגדולים

שהם שותפיהן וחלק מן החקלאות. אלה יכולים
להרתיח סכומים עצומים׳ אפילו אם הם
מפסידים כסף בייצור עצמו. ההפרש בערך
המטבע מכסה את הכל וגורם לצבירת עושר
פרטי או מפלגתי׳ שאין לו כל קשר עם
מאמץ העבודה והייצור.
התובע: כך שאם מבריח כמו מר ברגר,
שאת עדותו שמענו כאן הבוקר, הבריח
סחורות כדי ליהנות מהפרשים של ערך הל״י
בחוץ־לארץ ובארץ, הוא עשה למעשה באופן
בלתי־חוקי מה שכל המשק הרשמי בארץ
עושה באופן חוקי?
סטית: ישנה הקבלה מסויימת, כן.
התובע: מהי ההצדקה התיאורטית למצב

סטית: הצידוק הוא שזו מדינת־פיתוח,
המקבלת את אמצעי־הפיתוח פן החוץ. לו
כל הכסף הבא מן החוץ היה באמת מושקע
כדי להגביר את הייצור, כדי לקנות מכונות
וליצור מקורות פרנסה, יתכן שהיתר, לזה
הצדקה להלכה.
התובע: ואתה סבור שהמצב בארץ אינו

סטית: נכון שחלק מההון המובא מוזרם
באמת להגברת הייצור בחקלאות ובתע־שיה.
אולם התפתח בארץ משק טפילי עצום,
הלוקח חלק גדול מאד׳ ואולי חלק עיקרי,
ומבזבז אותו למטרות אנוכיות. אפילו הכספים
שהושקעו במרוצת השנים במפעלי פיתוח,
הושקעו לרוב ללא תיכנון מספיק ו־בוזבזו
בחלקם הגדול.
התובע: מה, למשל?
סטית: אני מתכוון לניפוח עצום של
מנעון הממשלה שאין לו שום הצדקה, לביסוס
עסקים מפלגתיים, לניפוח רמת־החיים
של חלק מן האוכלוסיה הנהנית מקירבה
לבח המטבע הזר.
התובע: ואתה סבור כי שר־האוצר
הוא האחראי לכך?
סטית: כפי שהסברתי קודם, בידיו השלטון
המוחלט כמעט על חיי הכלכלה׳ ומכאן
שעליו מוטלת גם כל האחריות.
הסניגור: מר סמית, האם באמת יכול
מלומד כמוך להאמין כי אדם אחד יכול לשנות
את הרוח של ארץ? האינך סבור כי
במקרה הגרוע ביותר נגרר הנאשם אחרי
העובדות, ולא יצר אותן?
ס טי ת: כן, הדבר יתכן מאד. ישנה חד
קיות מסויימת בגורלן של מדינות החיות
על עושר שאינו פרי עבודתן.
הסניגור: למשל?
סטית: למשל, ספרד במאה ד,־ 16׳ בדורות
הראשונים אחרי גילוי אמריקה. מיטב
הזהב של העולם החדש זרם לארך האם. שם
בוזבז העושר לריק, ערכו ירד מיום ליום.
העושר הקל הניע חלקים גדולים באוכלוסיח
לזנוח את העבודה היצרנית ולעבור לספ־סרות
ולחיי מותרות. תופעה זו חיסלה את
ספרד כמעצמה עולמית.
הסניגור: זוהי תופעה רוחנית? משהו
הקשור עם המוראל של העם?
סטית: רוחנית וכלכלית גם יחד. האדם
אינו מעריך את העושר שבא לו בנקל. שחקן
פוקר׳ למשל, הגורף הון בערב אחד,
לא ישקיע אותו לעולם למחרת היום בקניית
מכונות. הוא ימשיך לשחק בו עד שיפסיד
אותו, ובינתיים יפזר אותו לכל עבר.
נכתבו על זר, הרבה ספרים. אותה תופעה
קיימת בחיי עמים. לא גילוי אמריקה על־ידי
ספרד ולא גילוי יהדות אמריקה על־ידי ישראל
לא יכלו לבוא במקום עבודה יוצרת.
התובע: רגע אחד. מדבריך, פרופסור,
יכול להתקבל הרושם שאתה משחרר את

הנאשם מן האחריות למצב. נניח אפילו שהיתר,
הידרדרות רוחנית כללית בארץ, האם
לא היתר, מוטלת על הנאשם החובה הכפולה
וד,מכופלת לפעול נגד זה?
סטית: כן, אני סבור שכן. כמדינאי
כלכלי היה תפקידו ללחום בתופעה זו או
לד,תפטר. כאדם, וכסמל המרות על המשק,
היה מוטל עליו לשמש דוגמה אישית בולטת
לעין.
התובע: אתה מתכוון לענץ הדירות?
סטית: לא רק לדירה. אני מתכוון גם
לצימצום אכזרי של הבזבוז בממשלה. כיום
ישנם 80 עד 90 אלף פקידים בשרות הציבור׳
מתוך מספר כולל של! 540 אלף מפרנסים•
זהו מספר מדהים. הממשלה מוציאה
כיום כ־ 850 מליון ל•־י לשנה׳ וחלק גדול
מזה הולך למשכורות׳ להחזקת מכוניות,
לשליחים, וכו׳ .הממשלה היא כיום הגורם
העיקרי במשק. יחד עם שאר המוסדות, היא
גובה 725 מליון ל״י כל שנה כמסים. היא
בולעת למעלה השליש של ההכנסה הלאומית.

תובע: מכאן נובע שמעשיו של שר־האוצר
יש להם השפעה מכרעת על מצב
המשק?
סטית: כן. אפשר לומר זאת בפה מלא.
התובע: אלה הם עדי.
ה שו פ ט: המשפט נדחה למחר בבוקר,
בשער .8.00 ,אבקש את הסניגורית לדאוג
להופעת עדיה בשעה זד.
׳(המשפט נפתח למזזרת חיום{!.
הסניגור: אבקש לקרוא למר דויד בן־
גוריון׳ שיעיד על אופיו ועל פעולתו הצי־בורי
ת המבורכת של מרשי. מר בן־גוריון״
בבקשה.
(ראש הממשלה עולח על חדונן תשבע
כחוק- ).
הסניגור: האם קיים בממשלה, שאתה
עומד בראשה, עקרון של אחריות קולקטיבית?

גוריזן: עקרון זה כלול בקוי־היסול
של הממשלה,
הסניגור: כך שהממשלה כולה אחראית
לכל מעשי שר־האוצר?
בן־גוריון: אני מקבל על עצמי מלוא
האחריות לפעולת שר־האוצר.
הסניגור: מה דעתך על פעולותיו ואופיו
של הנאשם?
בן־גוריון: אשכול אינו זקוק לסניגוריה.
פעולותיו במשך שנים ארוכות בבגין
הארץ וביישובד, ידועות לכל׳ והן חלק בל־תי־נפרד
ממפת הארץ הזאת ומנופה.
התובע: האם לא נכון שאשכול הוד,
האיש הקובע בממשלה בעניני כלכלה? האם
אתר״ אדוני ראש הממשלה, בקיא במדע
הכלכלה?
בךגורידן: לא קיים מדע כלכלה.
הסניגור: אם כן, מה דעתך על השערוריות
וגילויי־השחיתות כמו פרשת עכרון
בצפת, פרשת שטסנר בחיפה, פרשת ברגר־קבק
שד,ועלתה במשפט זה׳ פרשת עמום
בן־גוריון, ומאולד האחרות?
בן־גוריון: לא קראתי העתונים ואינני
יודע שום דבר על פרשות אלה.
הסניגור: מרשי מוותר על שאר עדיו.
השופט: הנאשם, אתה יכול להעיד
עתה בשבועה׳ ואז תיחקר חקירת שתי-
וערב. אתה יכול להצהיר ממקומך בלי שבועה׳
ואז לא תהיה הזכות לחקרו. ואתר, יכול
להימנע מכל עדות. במה אתה בוחר?
הנאשם: אינני מתוכח עם משמיצים.
השופט: אם כן, אבקש את הפרקליטים
המלומדים לגשת לסיכומים. אדוני התובע.
התובע: כבוד השופט. לאור העדויות
(המשך בעמוד )14

ת צ פי ת
• פניה דוסית רשמית לטיטו, נשיא יוגוסלביה, לקבל על
עצמו את התיווך בסיפסוד ישראל־ערב, יהיה הצעד המפתיע
הבא של מדיניות החוץ הסובייטית במרחב. על רקע זה, תבקר
אישיות סובייטית רמת־נזעלה בקהיר, כדי לשכנע את גמאל עבד אל נאצי י להסכים למאמצי התיווך.

הפתעה רוסית נוספת תהיה קשורה כבעיית חלוקת
המים כין ישראל דצכנותיה. כפי הנראה, תפרסם ברית־הסועצות הצעה
לממן את ביצועה של תוכנית מים כללית לטובת סוריה, ירדן וישראל, על־ידי
ניצול מי הירדן. התוכנית תוצע כתוכנית נגדית לתוכנית המים של שליח נשיא
ארצות הברית אריק ג׳ונסטון.

• לעומת זאת, יושג הסבם סופי כין מצרים וארצות־הברית
על מימון אמריקאי להקמת סכר אסואן הגבוה. בצעד זה יבקש
עבד אל־נאצר להוכיח לדעת הקהל בארצות־הברית כי הוא לא נרתם כולו
לעגלה הקומוניסטית.
--• הי כ ון למסג דו לחדש. אחרי שיהב־המגן לא !.צליח לסתום את
החור הגדול בתקציב המדינה, יש צורך דחוף בגיוס 50 מיליון ל״י נוספות.
הברירה בפני שר־האוצר היא להטיל מס חדש, או להגדיל את מחזור המטבע.
קרוב לוודאי שיבחר בדרך הראשונה.

אותה שעה יידרשו המעסיקים להגדיל את תשלומיהם
לקרן־ההשוואה לחיילי־מילואים

במדינה
העם מצע שו ת ת ־ ד ס
פצע־הענק השותת־דם, המתמשך על גופה
הרוטט של ארץ־ישראל מטירת־צבי עוד עין־
גדי, שוב שלח השבוע גלי־כאב חדים ומטריפים
לכל שאר האברים. הפצע הקרוי גבול
הטביע את חותמו על כל תנועותיו והגיגיו
של הגוף.
ענני־מלחמה כבדים שוב רבצו על הנוף
הקיצי הלוהט. מעשים מוזרים קרו בערפל
זה, האזרח רק שמע קטעים מן הנעשה.
אולם גם קטעים אלה הספיקו להוכיח כי
סגנון חדש חור למלחמה־הזעירה.
סגנון חריט. פרשת השבוע היתר, מורכבת
מכמה אירועים, שרק עריכתם בסדר
כרונולוגי הפיחה בהם רוח של משמעות:
מאורע : 1שני אזרחים ישראליים,
יוחנן גוטמן וחיים דובינסקי, נורו ונהרגו
מן המארב בקטע ד,גבעי המסוכן בין מעלה־העקרבים
וחצבה. שום מעשה קודם בשטח
זה לא יכול היה לשפוך אור כל שהוא על

מאחוז אחד לאחוז וחצי, למרות שנצ־וברה
כבר רזרבה של ארבעה מיליון
ל״י בקרן. ההעלאה תיציא מן המשק
ששה מליון ל״י נוספים.

• כהוגי הכלכלה גוברת ה־נטיה
להפחתת ערך המטבע.
אחת הסיבות; הפרופסור ברנשטיין, מנ־הד־חמחקר
של קרן המטבע הבינלאומית
שהוזמן על־ידי בנק ישראל לחקור אח
כלכלת הארץ״ הגיש דו״ח מנומק בו
דרש לנקיט בצעד זה כדי לייקר בארץ
את סחורות הייבוא, להוריד את מחיר׳
הסחורות לייצוא. .

לניסוחם של תכניות והסדרים מוסמזים לגבי
גישה חופשית אל הנזקוסות חקדו־שים
סעיף ,8הסכם שביתת הנשק של
ממלכת הירדן ההאשמית ומדינת ישראל
מיום .3.4.49
שנתיים אחרי שנוסח סעיף זה סנה אחד
משרי ישראל הראשונים, הרב יהודה לייב
מיימון, אל שר החוץ משה שרת במכתב
סודי ודרש להעלות על סדר היום את דרישתה
של ישראל לגישה חוסשית אל הכותל
המערבי.
משה שרת, אדם זהיר מטבעו, דחה אח
ההצעה במכתב ארוך מאד ומנומק מאד,
בעברית מרוהטת. תמצית דעתו: מוטב לתת
לכלב ישן שיוסיף לישון. אם יתעורר
ישראל את בעית הכותל, עלול העולם כולו
לזכור את בעית המקומות הקדושים הנוצריים׳
ואת הדרישה לבנאם את העיר.
זה היה סוף הויכוח.
צערבעמ אן. החודש צצה הדרישה
במפתיע מחדש. הפעם הושמעה בפי אדם
שאינו נוהג להפליט דרישות בהיסח הדעת.
דויד בן גוריון דרש רשמית מהגנרל אדי•
סון ברנס כי יעלה את הדרישה בפני הממשלה
של ממלכת הירדן ההאשמית.
התוצאות לא היו מעודדות. ירדן לא דחתה
את הדרישה. היא רק הצטערה, באוזני
ברנס, שלא יהיה ביכולתה לקבל על עצמה
אחריות לשלומם של האנשים שינסו להגיע
לכותל.
לפי כל הסימנים, לא היה זה סוף פסוק.
היה מנוי וגמור עם ראש ממשלת ישראל
שלעומת כל הדרישות הרבות של ירדן ית־יצבו
גם כמה וכמה דרישות ישראליות.

הגבול
רצח בו ־ להלמה

אריה גרובאק סגר את דלתות בית המ•
התקדמות מסויימת ניכלאכה
הקטן לתיקון אופנועים שבחצר ביתו
רת כמשא־ומתן לאיהוד הציו־הקטן,
במושב גבתון. ביום ששי, היה אריה
נים־הכלליים עם תנועת־הח־נוהג
לסיים את עבודתו בשעות הצהרים,
יות, למרות התנגדותם של חוגי הכללהתרחץ
ולנוח מעט לפני שיצא לבקר את
כלה במפלגת הצ״ב. ההצעה העיקרית
חברתו, הלנה.
הנדונה עתה: הדרישה לאחד מלכתחילה
גם הלנה פרק ,20 ,חזרה מוקדם לביתה.
המפלגות,
את הקרנות הכספיות של שתי
הלנה הכירה את אריה לפני שנתיים, עוד
בהיותה אחות בבית־החולים אסותא בתל־כדי
למניע מראש אפשרות דו־קיום של
אביב. עתה היא משרתת בצה״ל.
שתי סיעות נפרדות במפלגה המאוחדת.
הלנה פשטה את מדיה, לבשה את החלוק,
עזרה לאמה שחזרה מעבודתה לעשות את
בעלי הצעה זו סבורים כי מפ״ם התפל־עבודות
הבית. אחר כך יצאה לחצר, שם
גה מפני שלא נעשה נסיון למזג; ;אגו,
השקה אביה את הגינה הקטנה.
הקיבוץ־הארצי והקיבוץ־המאוחד מיד גבס

האיחוד.
לאחר ארוחת הערב, נשמע הצלצול המקווה
בפעמון ביתה הקטן של משפחת
• האג׳ אמין אד־חוסייני,
פרק, בנווה־עובד ליד יהוד. הלנה מיהרה
מופתי ירושלים לשעבר, יתעחברהאריה,
לשמחתה

לדלת, מצאה שם
רב בגלוי כמערכת הבחירות
שהיה כבן בית אצל הוריה. הלנה עצמה
הקרובה לפרלמנט הירדני. בשוביקרה
פעמים אחדות אצל הורי אריה בגב־רה
של שידורים מרדיו קהיר, וכן באמתון,
עשתה את ההכנות הראשונות לחתונה,
צעות סוכנים שכירים בפנים הירדן,
שעמדה להתקיים אחרי שחרורה מן הצבא.
יסית המופתי את תושבי הירדן ובעיקר
השעה היתה תשע וחצי. מאוחר מדי
את בני חגדה המערבית, להצביע בעד
מכדי לבצע את התוכנית שהכינו לאותו
מועמדים המתנגדים לביתיהמלוכה הירדני.
ערב, לבקר את חברתה של הלנה בצהלה.
במקום זה, החליטו אריה והלנה לצאת בגורם
פעיל שני בבחירות
מכוניתו של אריה לטייל בסביבה. הם יצאו
אלה: ממשלת בריטניה. ביו
חדר-המיס ליד גוטמן יוחנן קרובי
את נווה־עובד, עלו על כביש וילהלמה־לוד,
השאר, תוטח בפניה האשמה כי סוכניה
נכנסו לאחד הכבישים הצדדיים, שם הקשיב
בערפל הסמיך, מעשים מוזרים
שיחדו את ראשי השבטים הבדואים שם,
הזוג לשידור גלי צה׳׳ל, שבקע מתוך המכסיבות
מעשר, זה. ממשלת ירדן מיהרה ל שיר הקטן.
• צפויה מתיחות ביחסי ישראל־בולגריה. הגורם לכך יהיה
הסתייג ממנו, תוך חשש בולט מפני פעולת־סירובה
של ממשלת סופיה להסכים לכל התביעות הישראליות בקשר לתשלום
השתלשלות המאורעות לאחר כניסתם לתגמול
בממדים גדולים.
כביש צדדי, תוארה על־ידי הלנה עצמה
פיצויים לנפגעי מטוס אל־על, שהופל בשנה שעברה מעל שמי בולגריה.
לאחר 10 שעות, במרחק שלושה קילומטר
מאורע : 2מוצטפה חאפז, קצין־ד,מודי•
כקרוב תשמע בהרחבה על תנועת ההגירה של הנוער
עין המצרי שהדריך את חוליות־ד,ריגול וה מאותו כביש, בתחנת המשטרה של הכפר
יהוד.
הערכי מישראל. הממשלה תסכים להקים ועדת חקירה לבירור פרשה זו
חבלה שחדרו לישראל, נהרג באורח מסתורי.
ונטיותיהם של נכבדים ערבים ישראליים לעבור למדינות ערביות. ועדה זו
הוא ירד מהמכונית .״כיבינו את
קול־ישראל נתן פירסום מכסימלי למעשה.
תמונה בעיקר גדי למנוע ביקורת קטלנית כלפי המוסדות הממשלתיים המטפלים
רדיו קאהיר השתיק אותו תחילה, הטיל האורות והקשבנו לראדיו. פתאום הרגשנו
בתנועה ורעש בתעלה הקרובה למקום בו
אחר־כך את האשמה על סוכני ישראל.
במיעוטים וכדי לחמת על פעילותו של המימשל הצבאי באזורים הערביים.
עצרנו,״ סיפרה לכתבים הלנה סרק, שסימאורע
: 3צעיר ישראלי נהרג ליו
וילהלמה, באחת התקריות המוזרות ביותר מני הלילה הנורא סרם נמחו מעל פניה
• הביקורת הציבורית בפרשת דירות־השדד תשיג תוצהמבוהלות.
אות.
חרב יצחק נסים עומד להודיע כי הוא מסתר על חלק מדירת השרד
שאירעו אי־פעם במדינה (ראה להלן).
״לפתע, התרוממה דמות שחורה מן התעשהועמדה
לרשותו, לאחר שנודע לו סחירה המופרז ( 93,5אלף ל״י) .צעד שני:
מאורע : 4הנספח הצבאי המצרי בלה,
ניגשה אל הטנדר ופתחה את הדלת.
פעו־בארגון
ישראל
על־ידי שנאשם עמאן,
המסשלח
תדרוש מבעלי דירות-שרד בירושלים, הממשיכים להחזיק בדירותיהם
היה זה בחור גבוה, בעל גוף מוצק, שאמר
הפרסיות בתל־אביב, להעמיד דירות אלה לרשות הממשלה, להשכנת פקידים
לת הפדאיון מתחומי הירדן, נפצע קשה על־ לאריה בעברית :״מה אתה רוצה כאן? הסה מירושלים בדואר לו שנשלחה פצצה ידי
תלק
מכאן!״
ממשלתיים אחרים.
עתיקה. ממשלת מצרים האשימה את ישראל
הרגשתי שתהיינה צרות ואמרתי לאריה:
גם באירגון התנקשות זו, איימה להגיב
• מפא״י עלולה להצטרך לקואליציה העירונית כתל-אכיב.
״בוא נסע מכאן. הם בטח חיילים.״
ככוח.
השיחות המעשיות בנושא זה עשויות להיפתח עם שובו ארצה של ראש העיר
אריה הדליק את המכונית ויצאנו משם
חיים לבנון. אם יושג הסכם, ייכנס מדכיר מועצת פועלי תל־אביב אליעזר שכטר,
ברברס. פתאום הוא עצר ואמר :״העניו
כסגן ראש הנדר.
חשוד. אני חוזר לבדוק מי הם, הם לא
במקרה זה תפרוש סיעת חירות מהנהלת העירית.
הדדד ל כו ת ל
נראים כחילים — הנשק שלהם לא היה
נשק צבאי״.
.2הוזעדה המיוחדת תאורגן מיד לאחר
״ביקשתי ממנו שלא יתזור, אבל הוא לא
עיסת הסכם זה לתוקפו ותשים אח לבה

מדיניות

העולם חזח 979

רובאק
יצא הם לילא,
אני

שמע
לי. התקדמנו כמר. מטרים ואריה
מן הטנדר. הוא יצא כשהיד שלו בכיס.
בטח חשבו שיש מ אקדח והוא רוצה
רות בהם. שמעתי צרור של תת־מקלע.
אני לא יכולה להבחין בין עוזי לסטן.

חושבת שלא היה להם עוזי.
״רציתי לצאת מן הטנדר ולברוח. פתאום
נגש אלי הבחור הגבוה ואמר :״הרגנו אותו
מפני שהוא נדנד לנו. אל תפחדי, לא נעשה
לך כלום.״
״הבחור כיבה את הראדיו. יצאתי מן הטנדר
וראיתי עודשלושה בחורים, כולם
בבגדי חאקי וכולם חגורים בחגור. נבהלתי
ושאלתי אותו :״מי הבחורים האלה?״ והוא
אמר :״אל תפחדי. מי היה הבחור הזה?״
״אמרתי לו שאני מכירה אותו ושרק לקח
אותי בטרמפ לוילהלמה. הוא שאל אותי:
״מאיפה את?״ ואז החלטתי לספר שאני
תיירת ולא יהודיה.
״אני נוצריה ממוסקבה. אני נמצאת בארץ
רק שנה וחוזרת עוד מעט לרוסיה,״ אמרתי
לו והוא צחק וטפח על גבי :״טוב
מאד. הרוסים הם חברים שלנו״.
״בינתיים התקרבנו לסיבוב ווילהלמה וביקשתי
שיתן לי ללכת. הוא דיבר עם החברים
שלו ושאל :״את יודעת מי אנחנו?״
״אמרתי :״כן, דרוזים״.
״הם צחקו והסתלקו במהירות לכוון כפר
סירקין. חיכיתי כמה רגעים, חלצתי את
נעלי והתחלתי לרוץ לכיוון מחנה ישראל.
פגשתי כמה אנשים ליד השער וסיפרתי
להם על כל מה שקרה. הם אמרו שלא
שמעו יריות ושאני צריכה כנראה ללכת
לרופא עצבים. לא שמתי לב אליהם ורצתי
אל המקום ששם יש טלפון. טלפנתי למשטרה
והם באוולקחו אותי אל המכונית.
אריה היה כבר מת.״

:אבלה הלנה פרק מבכות אה אריה גרוכאר( ,כמרכז) ליו
״הוא שאל אותי: את יודעת מי אנחנו?״

בו מזריחה ועד שקיעה. תמיד היה כזה,
תמיד עבד, תמיד דאג לנו.״
״היו לו ידי זהב. הוא היה בחור מצוין,״
העידו חבריו הרחובותיים .״אופנוע שאף
אחד לא יכול היה לתקן אותו, היו מביאים
לאריה. הוא היה כבר עושה את כל השאר״.

בנות. שיהיה שלום.״ האם צעקה. היא דיברה
בקול ניחר ויבש. שקט השתרר ברחובה
הראשי של רחובות. עשרות מכוניות משני
הכיוונים נעצרו. רק פה ושם נשמעה אנחת
בכי. האם לא בכתה. איש לא העיז לבכות
בקול רם. היה שקט.

״שתהייה אחרון ״.שיירה של כמה
עשרות מכוניות ואופנועים התקדמה מכפר
גבתון לעבר רחובות. השעה היתד, ארבע
ושלושים אחר הצהריים ביום ראשון —
שעת עבודה לאנשי הכפר. כולם עזבו את
עבודתם והצטרפו ללויה.
לאורך הרחובות בה עברה השיירה עמדו
עשרות אנשים, גברים וילדים. כולם הכירו
את אריה, בעל הטנדר הישן והמטרטר, אשר
מעולם לא סירב לקחת מישהו בטרמפ.
״הוא היה קומוניסט, תמיד אמר שצריך
לאהוב את הערבים — ודוקא אותו הרגו
מסתננים.״ התפלא גבר מזוקן, מהעומדים
לצד הדויך.
״רק לפני שבוע תיקן את האופנוע שלי,
אני עוד חייב לו עבור התיקון.״ הוסיף
צעיר בלונדי שעמד לידו.
ליד בית־הכנסת ברחובה הראשי של רחובות
נעצרה הלויה. רבה של רחובות החל
להספיד את אריה .״נפלת מכדורי מרצחים,
לא היית ראשון, לא תהיה אחרון
לפתע התערבה בתיה גרובאק, אמו שבת
השיער של אריה :״אריה נפלת, דם נקי
נשפך. שתהיה אחרון, שלא יהיו יותר קר־

ליד הקבר. הלויה המשיכה לבית־הק־ברות
החדש של רחובות. בקצהו נכרה קבר
טרי בחול הרטוב. היה זה קברו של אריה.
שכני משפחת גרובאק נשאו את ההרוג.
האב השכול חבש כובע שנשמט הצידה.
הוא לא דיבר. נראה כי לא תפש את כל
הקורה סביבו.
בתיה צעדה חבוקה עם מי שהיתר, עתידה
להיות כלתה בעוד שבועיים׳ הלנה פרק,
צעירה חיננית בעלת שער ארוך ומבט קודר,
לבושה שחורים.
בתיה לא בכתה. היא דברה בשקט :״אריה
יפהפה -שלי, מגיל 14 פרנסת אותנו. למה
מגיע לך למות? עכשיו יהיה לך שקט.
תישן טוב, אריה חמודי. תישן, אבל למה
לא תישן בחדר שלך?״
הלנה נשכה את שפתיה. מדי פעם פרצה
בבכי. נשמעו רק מילותיה השקטות של האם
ואנחות בכי מאופקות.
ליד הקבר נעצרו משתתפי הלוויה .״תנו
לי להחזיק את ראשו. זאת הפעם האחרונה.
רק עוד פעם אחת״ ,ביקשה בתיה. היא
דיברה בשקט מאופק. היא לא בכתה. ישותה
בכתה יחד עם כל בית הקברות.

הרופא המקומי הוזעק. וזירה ומיכאל
פרק, הוריה של הלנה, קיבלו את הידיעה
הנוראה בבוקר .״התעוררתי בשבע
וראיתי שהלנה לא באה בכלל הביתה. לא
ידעתי מה לחשוב. דבר כזה לא קרה לנו
אף פעם. נבהלתי נורא,״ סיפרה וזירה,52 ,
עובדת לשכת הסעד במחנה ישראל, כשהיא
מנסה לשמור על קור רוחה, אך אינה מצליחה.

דמעות חדש שטף את עיניה .״הערתי
את מיכאל, בעלי, כשלפתע נשמעו דפיקות
מהירות בדלת.״
את המזל טוב הראשון שמעה משפחת
פרק מפי הרופא המקומי׳ ד״ר סיביליה,
שכן ובעל מכשיר טלפון. המשטרה הודיעה
לו על מה שאירע, הזמינה אותו לתחנה
לבדוק את הלנה. משם מיהר אל ההורים.

חעולס הזר,

יחסי־חוץ
•דד הפלא
הנרי ביירוד היה תמיד ילד־פלא. עוד בגיל
צעיר יחסית קנה לו שם בהנדסה צבאית,
כאשר ניצח על סלילת דרך־בירמה
המקורית לסין.
כשמשרד־החוץ האמריקאי שם את לבו לגנרל
הצעיר, שנראה צעיר עוד יותר מכפי
גילו, וביקש לנצל את שרותו, נאלץ הסי־נאט
של ארצות־הברית לחוקק חוק מיוחד
ונדיר׳ שאיפשר לביירוד להמשיך ולהחזיק
בזכויותיו הצבאיות גם כפקיד אזרחי. כי
ביירוד סירב בההלט לוותר על זכותי לפנסיה.
ילד־הפלא
השתלט חיש מהר על המחלקה
החולשת על שסח גדול יותר מכל מחלקה
אחרת במשרד־החוץ: מחלקת אסיה ואפריקה.
כצעיר דינאמי, קבע מיד קו מהפכני חדש:
לקניית בכל מחיר את לב הערבים. ההנחיות,
אותן למד ביירוד עוד בהיותו בצבא: ישראל
היא גורם מבוטל, הערבים גורם חיוני
הקמת ישראל גרמה נזק עצום לאמריקה.
למערך הצבאי האמריקאי ולאספקת הנפט.
עליה לרכוש בחזרה את האהדה הערבית
שאיבדה.
נאום כנעני. לפני שביירוד הצליח לרכוש
את לב הערבים, הצליח לרכוש את
שנאתם של יהודי אמריקה, שקולותיהם
חשובים בבחירות. השיטה: הוא נאם נאום
אנטי־ציוני, כמעט כנעני, בועידה של הועד
היהודי האמריקאי, שהוא המוסד השנוא ביותר
על כמעט כל יהודי אמריקאי. דרישתו:
על ישארל לוותר על קיבוץ הגלויות, להשתלב
במרחב הערבי.
האווירה מסביב לביירוד נעשתה חמה מוי•
היה צורך בשינוי אקלים. .הוא מינה
את אחד מחסידיו, ג׳ורג׳ אלן, כיורשו, נטל
לידיו את התפקיד המרכזי של המרחב: השגרירות
בקאהיר. שם, קיווה ביירוד, יגרום
למהפכה ביחס הערבים לארצות־הברית, יוכיח
את עצמו כמדינאי מזהיר.
האפון היה כי ביירוד אמנם אהב את
הערבים, אך היה נעדר כל חוש לפסיכולוגיה
הערבית• הוא פגש בגבר צעיר וחייכני
כמוהו, גמאל עבד אל־נאצר. מה שקרה
המרחב, כי בשנים אלה, מילא השגריר ה־מא־תו
רגע כבר הפך חלק מההיסטוריה של
אמריקאי בקאהיר תפקיד דומה לזה של
הנציב הרומאי באנטיוכיה לפני אלפיים שנה.

בכיתהמשפחה. צעקות איומות בקעו
מתוך בית המגורים הקטן של משפחת
גרובאק במושב גבתץ. בית־המלאכה לתיקון
אופנועים היה סגור. האם בתיה שכבה על
הספה שבחדר הקדמי, זעקה ותלשה את שערותיה.
האב, צבי גרובאק, נשאר שקט, ניסה
לשווא להרגיע את אשתו.
״אריה היה ראש המשפחה,״ סיפר האב,
״כל השנים תמך בנו. אני ואשתי לא עובדים.
אנחנו חולים ואריה תומך בנו ודואג
לנו. את הבית הזה, הוא הקים במו ידיו.
אחרי שעות העבודה, היה בא לכאן עם
עודד, מניח לבנים ויוצק את עמודי הפינה.
גם את בית־המלאכה בנה לבד. היד, עונד

בערב שידר קוליישראל את הידעת לשכת
העתונות, לסיום הפרשה :״העקבות הובילו
לגבול ירדן.״

זיון מול זיו* .עבד אל־נאצר הוא אדם
ביירוד קכע לעצמו קו שאינו יכול להיסוג
פיקח מאד. הוא ערך לעצמו חשבון פשוט:
ממנו. הוא שבוי של עצמו. כל נסיגה מן
הקו שלו היתה מתפרשת ככשלון כל מסע־על
חייו, ככשלון מדיניות ארצו, כתבוסה
לממשלת אייזנהאור. את המצב הזה ניצל
המצרי בכשרון גאוני.

שגריר כיירוד וידיד
חתול, עכבר, גנרל וסגן־אלוף

הוא דרש נשק אמריקאי נגד ישראל, ללא
שום תנאי. כשהיססה הממשלה האמריקאית,
לקח נשק מברית־המ׳ עצות, הנחיל לאמריקאים
את התבוסה הגדולה ביותר מאז
— הוא נאחז בהבטחה קטנה, ברמז דק,
דיאן־בין־פו. אולם ביירוד לא הודה בכשלון

במדינה

מניותהקי׳ן
הג דו ל ה

101
הנ חהג 7מ שי ת
על כל הסחורות המוכנות
בכל

המחלקות

בחיוך סתמי, התחנן בפני ממשלתו שתיתן
לו הזדמנות נוספת. כך נמנעה כל פעולה
נגד משטרו של עבד אל־נאצר, שהקפיד לא
למתוח את החבל יתר על המידה.
האמריקאים הזדיינו בסבלנות, המצרים
הזדיינו בנשק סובייטי. צעד אחרי צעד סילק
עבד אל־נאצר את ההשפעה המערבית
מסואץ, ממצרים, מסוריה, מירדן. אחרי כל
כשלון הבטיח ביירוד לממשלתו שהסוף
יהיה טוב, שעוד מעט יבוא השינוי המקווה,
שעבד אל־נאצר אוהב בלבו את האמריקאים.
בשבועות האחרונים נראה כי משחק החתול
בעכבר, מישחקו של סגן־האלוף המצרי
בגנרל האמריקאי, מתקרב לקיצו. כש־לונו
של ביירוד היה כל כך גלוי עד שאי-
אפשר היה לכסות אותו גם במבול של, מיב־רקים
מרגיעים מקאהיר.
הודיע השבוע הבית הלבן: ביירוד ובני
חבורתו יסולקו מעמדות־המפתח. ביירוד עצמו
יועבר לדרום־אפריקה, רחוק מכל הכרעות
בינלאומיות. הפעם החליט מישהו
אחר, כי ביירוד היה זקוק שוב לשינוי
אקלים.
ירידה עין זו עמת
״אנו מסתכלים על הנסיעות לחוץ־לארץ
בעין זועמת,״ אמר בשבוע שעבר דובר
משרד־הפניס, בהצדיקו את הקשיים המלאכותיים
שהונחו בדרכם של האזרחים המשתמשים
בזכותם החוקית לנסוע לחוץ־לארץ.
היתד, זאת רק עין אחת של מדינת ישראל.
העין השניה פקוחה מעבר לים. השבוע
פירסם עלון יהודי אמריקאי את הקטע
הבא מן הפרוטוקול של הפרלמנס הקאנא־די:
חבר־הפרלמנס
רולאנד נזיצ׳נר :״אדוני ה־יושב־ראש,
הייתי רוצה לשאול את שר האזרחות
וההגירה מה נעשה כדי להקל בישראל
על הסידורים של המועמדים להגירה
לקאנאדה, ואילו קרובי־משפחה של תושבים
קאנאדיים יבואו בחשבון לשם הגירה בזאת?״
שר האזרחות וההגירה :״הממשלה לא
התקדמה באירגון סידורים למהגרים בישראל׳
ואין לה כוונה להתקדם בשטח זה,
מאחר שממשלת ישראל, המחפשת עולים
לארצה, אינה רוצה שנעשה זאת.״
שאל העלון האמריקאי: כיצד ליישב שלילה
עקרונית זו של זכות הגירה מישראל
עם טענתו המוחצת של הנשיא הציוני, נחום
גולדמן, כי שלילת זכות־ההגירה מיהודי
מארוקו היא פגיעה בזכויות־האדם?

מ שפ ט
מ ע צר בדוב קו לו ת

פות ססד
לוומת צעיריס...
חורשות וגנים, בית קפה, מוסיקה
וריקודים׳ ים, ספורם ובדור
ומעל לכל —
מטבח משובח, שקט ו מנו ח ה...

7א ע די *

כלה ימי נופש נפלאים

נ ״ו מו ת הנוגד

8אעד/י^

קרית הטכניון-נוח שאנן
בהנחלת ״ חפינג׳ ן ״

61£ואח!

הסוג ביזמד.ננעמסיתוארת אג^ליס

המחיר לקראת הפתיחה:
— 11.ל״י ליום בלבד.
בהזמנות נא לפנות:
חיפה, ת.ד , 1603 .סל.81100 .

אם אי־פעם תוכרז תחרות על התואר
״אלוף הזכרון״ ,יהיו למפקח ראשון אליהו
דביר, מפקד משטרת אהודיסטאן, כל הסיכויים
לזכות בה. השבוע, כאשר העיד
כעד־התביעה הראשון במשפט מפגיני קרית־שמונה
(הפולם הזח )977 זכר דביר בדיוק
נמרץ 32 עבירות שבוצעו על־ידי 27 נאשמים.
אולם כשנקרא ע״י ההגנה לזהות את הנאשמים
שעמדו מולו בבית־משפט השלום בצפת,
לא היה בטוח מיהו מי.
בחקירתו המזהירה של עורך־הדין אלישע
שינבוים, פרקליטו של יוסף פרץ, זכר קצין
המשטרה לפתע עוד פרט מעניין מאד. הוא
סיפר שבישיבת ״פעילי המוסדות״ (של
מפא״י) שהתקיימה בחדרו, שעה אחת לפני
פיזור ההפגנה בכוח ,״הצביעו המשתתפים
על שמות המועמדים למעצר״.
גילוי אחר מפי דביר: מזכיר מועצת הפועלים,
יצחק שטינר, היכר, לעיניו את אליהו
אוחיון, פעיל ״חרות״ במקום. לשאלת השופט,
יעקב בר־זאב, ענה :״בהתאם לשיקולים
מסויימים לא עצרתי אותו.״

!•3סר״ניס
שלושה כוהנים נפגשו השבוע בבית־מש־פט
השלום בתל־אביב. אליהו כהן, מכפר
שלם, היה התובע. שמואל כהן׳ בעל נגריה
מחולון, היה הנתבע. השופט יצחק כהן־
מגורי האזין לדבריהם.
טען אליהו כהן׳ שהסתכסך עם בעל ה-
נגריה מפני שהרהיטים שקנה ממנו לא מצאו
חן בעיניו :״שילמתי לו 24 לירות עבור
מס־מותרות, והוא לא הדביק את הבולים.״
כהן זעגר הכחיש בבל תוקף.

השופט הפתיע את שני הכוהנים: הוא
החליט לצאת לבית המתלונן, לבדוק בעצמו
את המצב. הרהיטים מצאו חן בעיני השופט,
עוד יותר מצאו חן בעיני הנגר שעשה
אותם: בתחתיתם, במקום המיועד על־ידי
החוק להדבקת בולי מס־המותרות, נראו
סימני נייר צבעוני מגורד.
אליהו, שלא הקפיד אפילו להסוות את
סימני הגירוד, חוייב לשלם קנס של 170

היה זה עונש צודק על הפרת שלום בית

הכוהנים.

ענ בי זע
שלום גמליאל חזר לביתו בנחלת יהודה,
דרך הכרמים של ראשון לציון. הוא התרחץ
קודם בים ועתה היה לו חם, הוא קטף
אשכול ענבים להרוות את צמאונו.
אותו רגע הופיעה עגלה עמוסה ענבים,
ועליה דניאל יעקבי, שני בניו המבוגרים
וחברם ירמיהו מזרחי. אחרי רדיפה קצרה,
נתפס גנב הענבים, הובל למרתף בית יע־קבי.
שם כיבדו האיכרים את הנער בן ה־17
בנחק זרועם הזועמת.
האימה הערומה. בזה לא תמה תביעתה
של משפחת יעקבי. הם החליטו למסור
את הנער לטיפול המשטרה. אולם השעה
היתד, שעת צהרים, החום הכבד ניתך
כעופרת מהשמים, הכורמים לא רצו לוותר
על מנוחת הצהרים. הם הפשיטו את השבוי
הרועד מפחד, השאירו אותו ערום להמתין
עד שיקיצו משנתם.
שלום ברח מהמרתף, עבר דרך המושבה
לביתו ערום כביום היוולדו. כאשר הגיע
לבית הוריו, היה כבר אדם אחר: דעתו נטרפה
עליו. הוא החל מראה סימני דיכאון,
ניסה להתאבד, הוכנס לבסוף לבית־חולים
לחולי־רוח.
השבוע הגיש עורך־הדין זרח גורדון בשם
שלום גמליאל׳ שהבריא בינתיים, תביעה אזרחית
לפיצויים בסך 5460ל״י. היתד, זו
התביעה המשפטית השניה בפרשה זו. הראשונה,
תביעה פלילית בפני בית־משפט השלום
ברחובות, הסתיימה בהרשעת היעקבים.

חיות
דקהא צי דו ת מ חיי ב ת
״עמוד!״ נשמעה הפקודה הנמרצת. עשרה
כלבים קפאו דום, יחד עם המחזיקים
ברצועותיהם, חיכו לפקודה הבאה של המאמן.
היר,
זה אחד השיעורים השבועיים, שנערכו
מזר, חודשים במועדון מיוחד על הר
הכרמל. בטבעון ובקרית־ביאליק, התנהלו
אימונים דומים במחנות מתאימים.
כמה מבעלי הכלבים ומאמניהם, משוגעים
לדבר יותר משאר חבריהם, לא הסתפקו
בשיעורי האילוף. הם יסדו אגודה מיוחדת,
שחבריה מתאספים מדי שבועיים לפגישות
חברתיות בערבים — לרוב ללא כלבים —
מקשיבים להרצאות על פסיכולוגיה של כלבים,
חיי המין של הכלבים ונושאים כל־ביים
דומים.
64 מועמדים. השבוע החליטו בעלי
הכלבים כי יש להתכונן למיפגן רציני עוד
יותר: תערוכת כלבים ארצית. כהכנה לתערוכה
זו, נערכו תערוכות מוקדמות מקומיות.
הראשונה נערכה השבוע בבית קפד,
נואוורנה המיוער, במרכז הכרמל.
בית הקפה המה מ־ 64 מועמדים נובחים
מכל הסוגים, החל בכלב זאב גרמני ובולדוג
אנגלי וכלה בכלבי תערובת ערביים.
בין הכלבים הנרגשים עברה רודולפינה
מנצל ( )60 אישר, נמוכה, עגלגלה ובעלת
הבעת פני בולדוג מלבבים. לצידה צעד בעלה,
רופא קופת החולים ד״ר רודולף מנצל,
ממושקף וגבה־קומה, שרשם בדיקנות
את חוות דעת אשתו.
דעתה של רודולפינה היתר, גזענית מובהקת.
היא לא הסתכלה על השגי הכלבים
כי אם על מראם החיצוני׳ פסלה לתערוכה
כל כלב שלא יכול היה להתפאר בכרטיס
יוחסין ארוך. רבות מבעלות הכלבים פרצו
בדמעות, כשנפסלו יקיריהם,
נאנחה רודולפינה, בעברית מתובלת במבטא
גרמני :״האנשים עוד לא מבינים
אפילו מה זה כלב. כשמדברים על חיה
אצילית, זה עניין של אצילות הגזע״.
חעולם חזה 979

העותם הוות

מגיש את חובווסזיה המצולמת
המקיבח הראשונה
ער התחרות הסטוטאית שהבנת
מאורע לאומי
״השד הבלונדי״ ,הקיצוני השמאלי של נבחרת ברית־המועצות -טאטושין, שסיכן ביותר את שער
ישראל זוכה לטפיחות הערס? משחקני ישראל> .מימין) :רחנבאום, מירום, קרמר, טאטושין ומתניה.

ב אי צסר ( 1! !!1א ס! ב מו סקבה

תזמורת הצבא האדום בת 60 המנגנים משמיעה את התקוה כשלמעלה משמונים אלף צופים, חציים
יהודים, ניצבים דום לכבוד ההימנון הישראלי הלאומי. היה זה מעמד מעורר התרגשות רבה.
חעולם הזח 979

חד עשרה בחורים ישראליים
^ בתל בו ש ת לבנה עמדו על מגרש דינאמו
במוסקבה כשהם רועדים. ממש רועדים. לא
היה זה הקור הרוסי בלבד שגרם לרעדה.
גרמה לכך העובדה שעל חולצותיהם היו
רקומות בכחול מנורות משושות עטורות
עלי זית — סמלה של מדינת ישראל.
כי למרות שאין זו הפעם הראשונה, בה
מופיעה משלחת ישראלית מעבר למסך הברזל,
לעיני קהל סובייטי, היה בהופעה זו
משהו מיוחד במינו.
משלחות שחקני כדועף והכדורסל שביקרו
במוסקבה בשנים ,1954 ,1952 לא היו מרכז
ההתענינות בעת ביקורם. הם הופיעו במסגרות
בינלאומיות רחבות בהן השתתפו עוד
עשרות קבוצות מארצות אחרות שמשכו את
תשומת הלב.
הפעם היה המצב שונה לגמרי. כל זרקורי
הצבוריות בברית־המועצות הופנו כלפי המגרש
במוסקבה שם נערך קרב הכדורגל
הראשון של ברית־המועצות במסגרת המשחקים
האולימפיים.
דעותיהם הקדומות של הרוסים על חזקה
של הנבחרת הישראלית הפריזו בערכה
של הנבחרת. משום כך העמידו הסובייטים
את נבחרתם הלאומית הטובה ביותר להתמודדות
עם ישראל.
עבור י״א בחורי ישראל לא היה זה
משחק כדורגל בלבד. הם הרגישו כיצד כל
אזרחי ישראל עוקבים אחריהם בחרדה,
כיצד רבבות עיני יהודים בברית־המועצות
זולגות דמעות למראה הטקס הממלכתי לו
זכתה המשלחת הישראלית.
לכן, התרגשו גם שחקני כדורגל ותיקים
המשחקים זה שנים רבות, ממש כטירונים
המשחקים נגד קבוצה מאומנת. נוסף לזאת,
עלתה גם רמתם של השחקנים הסובייטים
בשלוש דרגות לפחות על שחקני ישראל.
הם היו מהירים יותר, שיחקו משחק התקפה
נמרץ, כוחותיהם עמדו להם משך
כל 90 דקות המשחק. הם ניצחו בתוצאה
5 : 0לאחר 3 : 0במחצית הראשונה.
זוהי תוצאת נצחון גבוהה, אולם איננה
בבחינת תבוסה לשחקני ישראל.
הם נלחמו על כבוד ישראל ויצאו מהמאבק
בכבוד.
בעמודים אלו מגיש ״העולם־הזה* בעזרתה
האדיבה של חברת סרטי גבע, את
התמונות האקסקלוסיביות המלאות ממיפגש
הכדורגל, תמונות שטרם ראו אור בארץ.

כ כי כרהאדומה: שחקני הנבחרת מצטלמים על רקע הכנסיה
הצארית של הקרמלין. עד לפני המשחק הסתובבו השחקנים רק
ך* כל לחכי הארץ התרוקנו ה*
רחובות. האנשים מיהרו להסתגר
בבתיהם. פועלים אצו לחזור מעבודתם
מוקדם מתמיד. הילדים המשחקים
ברחוב חזרו להוריהם עוד
לפני שאלו קראו להם. בתי הקולנוע
היו ריקים כמעט לגמרי. אוטובוסים
חלפו ביעף על פני רחובות
שוממים כשרק הנהג נמצא בהם.
דממת מות נסוכה היתר. על פני
כל הארץ.
האזרחים היו מעוצבנים ומתוחים.
שום דבר לא ענין אותם, לא אוכל,
לא מנוחה, לא שעשוע. הם ישבו
רכונים ליד מקלטי הרדיו, האזינו
בחרדה לכל מלה שבקעה מהם.
זה תיאורה של המדינה ביום רביעי
שעבר, שעה שאחד עשר מבניה
ניצבו כשהם רועדים מקור על מגרש
דשא במוסקבה, נרגשים לקראת
המאבק עם י״א בחורים רוסים.
המאבק היד. על הכדור, בספורט
הכדורגל. אולם לפי הלך נפשם של
אזרחי ישראל באותן 90 הדקות של
המשחק, ניתן היה לחשוב כי גורל
המדינה מוטל היה על כפות המאז־

ברחובות העיר ובקבלות הפנים הרשמיות. לאחר המשחק ניתנה
להם ההזדמנות לבקר בקרמלין ובמוזוליאון על שם יוסף סטאלין.

המלווה ה1־ 1יננית נ תורגמנית רוסית אשר צורפה אל
המשלחת וליותה אותה בכל ביקוריה, לפני ואחרי המשחק.

״הלכתי ליאות אם סטאלין עוד נמצא שם,״ אומר
יוטל מרימוביץ /הנראה מצולם בככר האדומה על רקע הקרמלין.

ניים במאבק זה. אנשים שמעולם
לא התענינו בספורט, נשים וזקנים
שלא ידעו אף כדורגל מהו, חרדו
לתוצאות המשחק.
אותו חיל הנח״ל האלמוני, בדרגת
טוראי ראשון, שנקלע ממשקו ללב
תל־אביב לקפה נסית ונצמד אל המקלט,
מאפיין את כל אזרחי המדינה.
תגובותיו (המצולמות משמאל)
על ההתרחשויות במגרש דינאמו במוסקבה,
אופייניות לרגשותיהם של
כל המאזינים.
הוא היה כה נרגש שלא הרגיש
כלל משך 10 הדקות בברק המצלמה
שעקבה אחר תגובותיו.
שידורו החי של קריין קול־ישראל
נחמיה בן־אברהם, המחיש באופן הטוב
ביותר את המעמד הדרמטי במוסקבה.
לא היה כלל צורך לראות
את הבעתו של שוער נבחרת ישראל
יעקוב חודורוב שעה שהוציא
את הכדור מרשתו שתי דקות אחר
תחילת המשחק (תמונה משמאל) ,או
את תנועת ידיו של הרץ משה חלדי
(מספר 4בלבן) .הבעות ותגובות
כל המאזינים היו דומות לחלוטין.

האנשים בכיכר עומדים בתור לכניסה למוזוליאום (הבנין הנמוך),
שם מוצגות לראווה למבקרים הגופות החנוטות של לנין וסטאלין.

ר בבר הובקע! — העברה של גלזר — הנדוד אצל איליו

— ליד קו ה־6ו -

כשערי דינאמו: זגל ישראל (מעל הבנין מצד שמאל) בכניסה המפוארת
עשוית השיש לאיצטדיון דינאמו במוסקבה שם נערכת גס הספרטקיאדה הסלאבית.

כרבה בעברית לספורטאי ישראל מתרגמת דנה אבידר׳ בת שגריר ישראל במוסקבה
(במרכז, בשמלת תימנית שחורה) .לידה עומדים תורגמנית רוסיה ונציג הממשלה הסובייטית.

יד?*01ו>*ווו>11

ה מו ני םמצ טו פ פי ם סביב קופות המכירה עשויות השיש של כרטיסי הכניסה
למשחק הכדורגל בין נבחרות ישראל וברית המועצות. כל הכרטיסים נמכרו מיד.

שי רתההמ נו ני ם. שחקני נבחרת ישראל ניצבים דום בהישמע צלילי הימנוני שתי
המדינות. בניגוד לסובייטים רועדים הישראליים מקור, לבושים טרנינגים עד למשחק עצמו.

כרכה לישראל. היציע המרכזי באיצטדיון דינאמו קושט בתמונת לנין, מתחתה
התנוססה כתובת ברכה עברית. בין הקהל בולטת הופעתם של קציני, הצבא האדום.

חילופי דגלים 1יצחק שניאור (משמאל בלבן) ראש נבחרת הכדורגל של ישראל מחליף
דגלים עם איגור נאטו. במרכז התמונה מחזיק בכדור השופט הבריטי המצטיין גריפית.

הנכחדות עו לו ת בריצה על המגרש. בראש נראים שחקני נבחרת בריתי

המשחק מתחיל.
ירתר^י^רח

דדזזזיוזוח

לאחר הטקס הרשמי עולות הנבחרות על המגרש. שחקני הנבחרת
ו-זדזדת

חרחוח

סווז ו־

~ו.ודיר וז
ו .-ורדוו

ו־וזר־ וי־ז

ויסזזי

׳־זי־ י

*־וי־וו־י

גלזר מתפרץ.

שייע גלזר (משמאל) מנסה להתפרץ כ שג׳ק גיבונס מאמן נבחרת ישראל

אורחים נכבדים: בין המוני הצופים בולמים הישראלים. ימימה צ׳רנוביץ־אבידר אשתו
של׳ שגריר ישראל במוסקבה מתבוננת במשחק. לידה שליח ההתאחדות לכדורגל מישראל.

בצל הדגלים.

דגלי ישראל וברית המועצות מתנופפים מעל האיצסדיון (ימין) כשבמגרש

רועתו __ מחוסל __ 120ר ב מאזזוו ו ר ^ ה __ ד ע __ רתלרווויןוז הוו ד ר דז רי __ ידו -ר ז תי י __ יייחי ״

מ תבונן

במ שחק.

מי מין

נראים

יוסלה

מרי מוביץ

ואיגור

נאטו

עוקבים

אחרי

הכדור.

מבט מלמעלה. מראה כללי של איצטדיון דינאמו בשעת משחק הנבחרות. בולטים
שחקני ישראל בתלבושת לבנה. השער הישראלי הוא מימין כשלידו עומדים צלמי עתונות.

ברנשים וחתיכות.
ל רוזוזווז

רוזי ח ר

ה ^ו חו ה

קצינים גבוהים של הצבא־האדום באו בחברת יפהפיות
ה חוו ר רי ח.

רזו

הו ר סיוז

ת דזיי ר ח

רתוזורה __ ח ח

יזניו־י

רוויר ך! ת

0010 (9א 0וכ 1ד
(המשך מעמוד )5

> ר?ן׳ 3י ת

שהושמעו׳ אד יכול לוותר על סיכום ארוך.
טענת התביעה במשפט זה ברורה בתכלית׳
ואגש עתה לסכמה באופן תמציתי.
לא האשמנו את הנאשם בכוונות רעות. לא
הוא אישית יצר את המשטר השורר כיום
בארץ׳ אם כי הוא אישית תרם תרומה חשובה
להחמרת המצב.
הוכחנו בעליל כי כשר־האוצר היתר. לנאשם
השפעה מכרעת על כלכלת ישראל.
במדינה של פיתוח׳ מוטל על כל חלקי ה־אוכלוסיה
לחיות בצנע, להקריב קרבנות למען
טובת הכלל. עיקר ההכנסות של החברה
צריכות לזרום להשקעות יצרניות, כי
החברה חייבת להשתחרר מתלות כלכלית׳
שפירושד, אבדן העצמאות הלאומית למעשה.
מבחינה זו, היה הנאשם המפקד העליין
של המשכת מלחמת־השיחרור. מלחמה שמטרתה
היתה להבטיח עצמאות וחרות לאומה,
אולם במקום לנהוג! כמפקד קרבי טוב׳
ללכת בראש בסכנות ובסבל לתת דוגמה
אישית׳ הוא העדיף לנהוג כמפקד גרוע׳ המטיל
את הסיכון ואת הפרך על הטוראים
בחזית׳ בד. בשעה שהוא עצמו חי בעורף
בתנאים של רווחה ונוחיות מכסימלית.

אבירה פירושה צרה
בעיקר אם לתעודה האבודה
אין תחליף הימנע
מצרות על-ידי העתקת
תעודותיך היקרות.
ברנר עושה זאת
מהר׳ היטב ובסודיות.
בנטו -בדנד
חיו!ה,רחוב החלתן 31

?< 31011
ו גיו 1ג 1
< 1)111

<8^671
מ ו תהס
הו צאת ספ רי ם
קרני בע״ס
זח עתה הופיע
נערות במבחן
מאת

טובה אלידור
הרומן הראשון מהווי כית
ספר ישראלי, כו נחשף
עולמם העשיר של ״הצ־כרים,״
התלבטויות הנוער
המתכגר לאהכח והכרה
עצמית והתנגשו•
יותיו עם דור האכות.

נמצא למכ ירה
בכל חנויות הספרים

אופיינית פניתו של הנאשם לאנשי משק־הספר
כיסופים׳ על גבול רצועת־עזה, בעצם
ימי הקרבות על הגבול. הוא דרש מאנשי
הספר לוותר על בניית! בית־תינוקות׳ למרות
שכבר אושר תקציב למטרה זו. ובאותם ימים
עצמם׳ כבוד השופט, עסק הנאשם בשיפוץ
דירתו, שעלתה יותר משני בתי־תינוקות. הישנה
הוכחה חותכת יותר לאופיו של הנאשם,
אשר עד־ההגנה כל כך הילל את זיקתו
להתישבות?
איני מתכוון להרחיב באן את הדיבור על
עסקי הדירות׳ שהם הסמל המובהק לכל
שיטתו של הנאשם. חשובה יותר השיטה
הכלכלית הנובעת ממצב זה. מפקד היושב
בעורף הנוח׳ אינו יכול להקיף את עצמו
בקצינים קרביים מעולים׳ החדורים רוח התנדבות.
מטבע הדברים הוא נאלץ לאסוף
מסביבו עריקים ומשתמטים כמוהו׳ אנשים
המסוגלים כמוהו לחיות בשפע בשעה ש־חייליהם
מסכנים את חייהם. כאן מתפשט
הרקבון ממטה המפקד, ובסופו של דבר
משיג את אחרון הטוראים בשוחתו בחזית.
העריק והמשתמט הופכים לסמל היחידה.
כבוד השופט׳ זהו בדיוק מה שקרה
דינת ישראל. תהיה זאת מתנה לגמאל
אל־נאצר אם המצב הזה יישאר על
לכן אני תובע לחייה את הנאשם בדן׳
הרחיקו מן החיים הציבוריים.
במעבד כנו. ול הסניגור:
כבוד השופט, שמעתי בשאט
נפש את דבריו של חברי המלומד,
המגלים שהוא אמנם בקיא בדברי רכילות,
אך שפרספקטיבות היסטוריות הן ממנו
והלאה.
מפעל כביר קם בארץ לעינינו׳ והנאשם
הוא שניצח על המלאכה. היש להתפלא אם
היו לקויים ונעשו טעויות? האם מישהו יעיז
להטיל בגללם דופי בנאשם?
כבוד השופט, אך תמימות ונאיביות היא
לראות איש אחד׳ ויהיה זה גם איש בתפקיד
אחראי ביותר׳ במקום שפועלים כוחות היסטוריים
גדולים. האם לוי אשכול יצר את
משק המדינה? האם הוא אחראי לתנאים כד.
קמה? האם הוא יצר את מאזן־התשלומים
השלילי? האם הוא יצר את המצב המחייב
זרימת הון־הנדבות לארץ?
הנאשם פעל גדולות. איש אינו יכול
לחלוק על כך. מאות אלפים יושבו בארץ.
קמו מפעלי מים ותעשיה. רבבות זכו לשיכון•
כך נראית ההיסטוריה ממעוף הציפור.
האם ייגרר בית־המשפט אחרי אנשים קטנים,,
הרואים אותה מנקודת־המבט של התולעת?
האם ייתפס לענינים של מה בכך?
אם אמנם התעשרו כמה ספסריס׳״אם אמנם
יש פגמים במשק׳ אם אמנם היו אפילו
דרות שרד שכמה פקידים בלתי־זהירים
רכשו אותן למען הנאשם ללא מחשבה
יתרה — מה כל אלה לעומת משק כנפי
ההיסטוריה?
אנו מכחישים את כל ההאשמות. אני פונה
לבית״המשפט שיוציא משפט צדק׳ שיזכה
את הנאשם ללא רבב ויחזיר לו את מלוא
זכויותיו הציבוריות. פסק־דין כזה ישמש
אות ומופת׳ וימנע להבא הטרדה בלתי־אחראית
של אישים ציבוריים רמי־מעלה.
(מתן פסק־חדין נדחה נדי לתת אפשרות
לחבר־המושבעים — שאתח, הקורא, אחז
מחבריו — לחרוץ את דינו).

החי
מ עג להקס מי ם
ך* ת ל ־ א כי ב, עצר נהג מונית משה כץ
4את מכוניתו, ניגש אל קצין המשטרה
מפקח ראשון שמעון מרקוביץ כדי להתלונן
על שרירות המשטרה, חזר למוניתו,
מצא שם את הקצין מרקוביץ שהורה לערוך
לו דו״ח על חניה שלא בתחנת מוניות.

כתוספת 100/0.ש רו ת
ך י ניו ״יו ר ק, נעצר ארתור האגדרואן, ה־
1מלצר הראשי של מלון וולדורף־אסטו־ריה׳
באשמה שלא שילם מם־הכנסה על 30
אלף דולר שצבר במשך שנה כדמי־שתיה
מלקוחות המלון, נוסף על משכורתו השנתית
של 3000 דולר.

ש ק רי םכבקשתד
ף* חי פ ה, כאשר נשאלו שתי יצאניות
1מדוע הסכימו למסור עדות־שקר בבית-
המשפט, לפי בקשתו של מפקח ראשון
שדה, האחראי על השיטור, הסבירו :״הוא
ביקש מאתנו כל כך יפה...״

ר סו אהמתעת

ךרמ תיי ם, התקוטט צעיר עם בני מש*
פחתו, דקר את אביו, את אמו, את
אחותו, את אחיו ואת כלב השכנים, הסביר
אחר־כך במשטרה :״מה אתם רוצים ממני?
הייתי מוכרח לעשות משהו או להשתגע!״

דו ״ ח ל קו ר א
^ לונג ־ איי לנ ד, ארצות־הברית, יצאה
העתונאית גוון ריזדורף לחקור את זהו4

של קורא אלמוני, שהציע בטלפון הצעות
מגונות לקוראות שפירסמו מכתבים במדור
ההתכתבות של עתונה, תפסה את העבריין,
גילתה שזה היה ראש מינהלת העיתון.

כזי קי ם אז ר חיי ם
ך* ת ל ״ א כי ם, גילה הקבצן הקבוע ליד
התחנה הסופית של קו האוטובוסים
מספר ,13 כי קבצן זר פלש לתחנתו, סילק
את המתחרה על־ידי תשלום פיצויים.

ס פ צי א לי ס ם
•י* כסרשלם, הציע סלים פנאן את
4שרותו כרופא כשפים תמורת תשלום
300ל׳׳י, הסביר מדוע לא יכול היה לרפא
את אשתו הוא, ששכבה חולה בביתו :״היא
חלתה בזמן שלא הייתי שם וקראה לרופאים
רגילים.״

כשרק פו א
ך* כרלץהמערכית, התנפל קצב על
גובר,־מסים עירוני, קשר אותו בידיו ו4
רגליו,
הכניסו למקרר האיטליז הגדול, ברח
לברלין המזרחית, טילפן משם למשטרה המערבית
שתלך להוציא את הגובה מהמקרר.

ש עו ר ל דו גמה
ךתל -א כי ם נרשמו מאות מורות לקור
1סי־השתלמות של הסתדרות המורים בחופשת
הקייץ, הופיעו במקום וביום הקבוע,
חיכו כמד, שעות, נוכחו לדעת כי המארגנים
שכחו להזמין גם את המרצים.

ה גי ון שלאשה
ף* פ ליי נווין, ארצות־הברית, נתבעה שרה
בקסטר למשפט אחרי שניסתה להסיע

את מכוניתה אחורנית, התנגשה במכונית
שעמדה מאחוריה, הצטדקה :״ההגיון מחייב
שהנהג ההוא יקבל קנס. הוא ראה אותי
הרבה יותר טוב מאשר יכולתי אני לראות
אותו.״

ך* חדרה, נעצר הנער הערבי אליאס
4חמדאן על יציאת כפרו ללא רשיון מן
המושל הצבאי, הסביר :״הגעתי לכאן בטעות•
התכוונתי לכרוח לירדן.״

קולנוע
י שראל

סרטים
התפ קי דהנכסך
רופא כלם ים (חן, תליאניב; בריטניה•)
קוצץ על־ידי הצנזורה האמריקאית, בקטע
בו מנענעת כוכבונת בריג׳ט (״חתול המין״)
ברוו את אבריה יתר על המידה בקברט
אלג׳ירי. הצנזור הישראלי היה אדיב יותר,
הירשה הצגת הקטע וגם תירגום מודרני בסלנג
עממי כדוגמת :״חלק כמו תחת,״ ״מחורבן״
ו״נדפקת.״ התבגרנו בינתיים.
חוץ מזה מכיל הסרט קומדיה מבדחת עד
לדמעות׳ אופיינית להומור האנגלי בסגנון
ג׳נבייב ורופא לעת צרה.
רופא מתחיל סימון (דירק בוגרט) בורח
מקסמי נשים אל אנית־משא חסרת נשים.
לומד להכיר שיטות רפואיות חדישות ל

חד ש?

/--ל א, חדיש1

ס ה רון הנוו ד ס
כשלונותיהם של סרטי עלילה ישראליים
שיוצרו לאחרונה, כמו אבן על כל מיל, מעשה
במונית ואחרים, הוציאו את החשק
מתסריטאי ישראל ליצור סרטים חדשים. אולם
יחד עם זאת מתפתחת והולכת בקצב
מהיר למדי תעשיית סרטונים עניפה שטיבם
הולך ומשתפר.
שלא כבמדינות אחרות, בהן רוכשים בעלי
בתי־הקולנוע סרטונים לשם משיכת קהל
לסרט העלילה הארוך, דורשים בעלי בתי־הקולנוע
בישראל תשלום עבור הצגת סרטונים
אלו. לרוב היתד, לכך סיבה ן זוצדקת:
רוב הסרטונים היו סרטי תעמולה משעממים,
העלולים רק להבריח צופים.

חדיש

נ ק 1ייבשמעולה

כ אב ראש
שחקן בוגארד וחתול־המין בארדו ב״רופא בלב־ים״
מזרועות שוטרים לזרועותיה
ריפוי מלחים. בחניה הראשונה, הוא נלכד
בזרועות שוטרים חסונות ובזרועות פחות
חסונות של זמרת קברט — בתו של הבום
(בריג׳יט ברדו).
את יסוד הצחוק למצבים רציניים אלו נותנת
דמותו הגברתנית של רב החובל
(רוברטסון גסטיס) המנסה לאורך כל הדרך
חזרה מנמל האם לשמור על צניעות נזירית.
• דירק בוגרט הפך בשבועות האחרונים
לכוכב הנראה ביותר על הבד הישראלי,
תופעה המפגרת בכל זאת אחרי בדי כל
ארצות המערב, שם תפס השחקן האנגלי בן
ה־ 35 את מקומם של שחקנים מרוברט טיי־לור
עד מרלון ברנדו. אולם הקומיקן מרופא
בלב ים ושחקן הדרמה מהיצר שבאדם (תמר,
תל־אביב) משתוקק רק לתפקיד אחד: איש
חרב בסרט הרפתקאות מימי הביניים.

המאוחר והונגוס
מיסטר רוכרטם (אזיסון, ירושלים;
ארצות־הברית) בא להוכיח בניגוד לדיעה
המקובלת, כי הוליבוד טרם אמרה את המלה
האחרונה על מלחמה ועל אנשים במלחמה.
מבוסם על מחוה אמריקאי המוצג
ללא הרף מאז תום מלחמת העולם השניה,
ובהשתתפות צוות שחקנים מעולה, משכנע
מיסטר רוברטם שבקצת רצון טוב ומחשבה,
יכולה גם הוליבוד לייצר סרטים מעולים.
העלילה מתרחשת על סיפון גרוטאה הצפה
במימי האוקינוס השקט, בתחילת מלחמת
העולם השניה. היא מבלה את זמנה
בשירות אניות הנלחמות באמת, מנוהלת
בידי קפיטן מר נפש (ג׳יימס קגני) ועמוסה
שפע מלחים המתים לנשים.
את המתח בחיי השיגרה מכנים סגן רב-
החובל, מיסטר רוברטם (הנרי פונדה, ששיחק
משך חמש שנים תפקיד זה על הבמה).
חוצפתו ושאיפתו לפעולה מעוררות מלחמה
קרה בינו לבין הקפיטן, המתפתחת
במהרה למלחמה די חמה ומעוררת תוך כדי
כך את רגשות הגאוה והכבוד של צוות
הגרוטאה הבלתי לוחמת.
לכאורה מהווה הסרט קומדיה קלילה ו־מבדחת,
אולם למעשה הוא מתקרב מאוד
להיות טראגי. מכל התפקידים מתבלט ביותר
אנסיין פולבר (ג׳ק לימון) ,המשחק
טיפוס איש־ים מיוחד במינו, שאינו ניתן
לשיכחה.
העולם הזה 979

הסרטון הנעלם הגדול, המוצג השבוע בכמה
בתי־קולנוע בארץ, הוא אחד מ־40
סרטונים שייצורם נסתיים בתקופה האחרונה,
בהזמנת מינהל ההסברה הממשלתי. הוא מסמן
מהפכה.
כתוב בידי רב־סרן משה (הדרך לשחקים)
הדר, ומבוים בידי זוכה פרס הצבר נתן
גרוס, מציג הנעלם הגדול את בית־הספר
הטכני למכונאות־טיים בצורה משעשעת ר
מבדחת, הקוצרת את תשואות הצופים, תופעה
נדירה לגבי תוצרת ישראל הקולנועית.

פ 111לתיד
ן? 1פסחת 1הכאב

יומן החד שו ת
עשרה ימים למוות, הסרט האוסטרי מתס־ריטו
של אריך (במערב אין כל חדש) מריה
רימרק, המתאר את עשרת ימיו האחרונים
של אדולף היטלר, לא יוצג כנראה בשום
מדינה מחוץ לגרמניה. הראשונה שסירבה
להציג סרט זה היתד, בריטניה. הסיבה:
הסרט מזעזע וחריף מכדי שיוצג בפני קהל
שאינו מוכן לכך. מלבד דמותו של היטלר,
מועלים בסרט זה דיוקניהם של גבלם, הינד
לר, אוה בראון ואחרים מדי שנה
מוצאת הוליבוד טכסיסים חדשים לפירסומת
כוכביה. השיטה החדשה לפירסום חשפנית
ג׳יין מנספילד היא התחברות וחיבוקים
סומביים עם גופו הענק של מר אסריקח,
מיקי הרגיטי. תגובת העתונות: מבחיל
מפיצי המלודרמה האיטלקית סלחי לי הקדימו
תרופה למכת המלודרמות: הבכי. הם
מספקים לצופים ממחטות לניגוב דמעות,
הנושאות את שם הסרט

מוצג זראוי

בטקס בחירת מלכת היופי 1956
התפעל קהל האלפים מגופותיחן החטובות
של המועמדות. מספר מועמדות עכרו אצ לנו
טיפול בחיטוב הגי!? והוביחו בפומבי
את יעילותו ואיכותו הרבה של המכון שלנו

סלון תמ ירה
תל-אביב, רח׳ שינקין ,26 טלפון 62417
דואג ליופיה המושלם של כל אשה ונערה.
מחלקה מיוחדת לטפולכפנים .
מכשירים ומוצרים חדישים כיותר.

אלה הסרטים המוצגים בערי הארץ בשבוע
זה ואשר העולם הזה ממליץ לראותם:
כעללשבענ שי ם (ירון,תל־אביב) .קומדיה
קלילה ומשעשעת אודות גבר חסר-
זכרון אך ביל משיכה גברית. רקס הריסון.
פרדפרו (עצמון, חיפה) .פיגמליון במהדורה
צרפתית, עם כל התוססות הכרוכות
בכך. דני דורבין, גינו צ׳רבי.
פי ק ני ק (תכלת, תל־אביב) .ויליאם הול-
דן, קים נובק ורוזלינד ראסל משתעשעים,
זה השבוע ד,־ ,17 יחד עם הצופים בסרט
ששיאו פיקניק המוני בעיירה אמריקאית
נידחת.

רדין

הנהלה
מ שבט שד מה

זהה את המקום בו מבקרת השבוע נערת ״רא 5י״ וזכה נאחד
הפרסים הגדולים: פרש ראשון — זוג אופני ״ראלי״; פרם
•שני — ׳שעוז יד. נהדר ו־ 25 פרסים ׳של עטי גלובוס כל אחד.

תנ אי

הפתרון:

אל תתלוש את תמונת־הנוף הזו
מספיק לשלוח את הפתרון הני
נון ל״תחרות ראלי,״ ת.ד136 .
תל־אביב ולציין (א) היכן מבקרת
נערת ״ראלי״ בגליון ( !979ב) את
שמך וכתובתך; (גן אם ברשותן
אופניים ואם כן מאיזו תוצרר,
עד) מדוע תרצה באופני ״ראלי.׳

תמונת נוף זאת היא השלישית בסדרה של עשר תנזונות נוף
שתפורסמנה משן השבועות הבאים, בזו אחר זו, במקום זה. זהה
מספר תמונות כרצונן ותשותף בהגרלה לפי מספר פתרונותיך.

״ראלי*

או פני

ה פל ד ה

:!6ון״11418611״ - 1118 41151891 8 !0

קורסים מזוהים לאנגלית
נפתחים לחודשי הקיץ בבי״ס לשפות ״ ק די מ ה ״ בן־יהודה ,74ת״א, טל 20314 .

לתלמידים בחודשי החופש
גומרי ה׳־ו׳־ז׳־תיכוניות, גומרי ג׳־ד׳״ה׳״ו׳״ז׳־ח׳־ים ודמת והכנה
לבחינות.
למבוגרים

מתחילים׳ מתקדמים ומשתלמים (שפד, שימושית׳ שיחה, דקדוק, כתיב׳
קריאה בעתונות).

הלימודים כקבוצות קטנות ככלשעותהבוקרוהערב .
הרשמה: משעה 12—9לפנה״צ 9-^ 4 ,בערב (פרט ליום ף).
גם לקורסים לעברית וצרפתית למבוגרים.

שפופרת הטלפון כמעט שנשמטה מידיו
של מנהל גלי צוז׳׳ל, תחנת השידור של
הצבא, מרוב תדהמה. מתוך השפופרת בקע
קולו של מנהל ק1ל ישראל׳ ד״ר צבי זינדר,
שמסר במבטאו האמריקאי המובהק הוראה
מוזרה ביותר :״לא נסכים בשום פנים שגלי
צה״ל יעבירו גם הם את שידור תחרות
הכדורגל ממוסקבה!״
לקריין יורם רונן, שבא לאולפן גלי צה״ל
באותו ערב, לא נותר אלא לשפוך ערימת
תקליטים על לוח הגרמופון, להפסיק את
הנגינה מדי רבע שעה לשם מסירת התוצאה
העדכנית של המשחק. מקולו לא שפעה
התלהבות יתירה: הוא ידע היטב כי אף
יצור חי בארץ לא הקשיב באותו רגע
לשידורי.
שרירות פה. ההוראה המוזרה, ששום
נימוק לא נילווה אליה, היתד, רק שיא חדש
בתולדות הקצרות והמשובשות של היחסים
בין שתי תחנות השידור, המתחרות על אוזנו
של האזרח הישראלי.
קול ישראל, הפועל באמצעות תריסר אולפנים
בשלוש הערים הגדולות ותשע מכוניות,
לא יכול היה מעולם להשלים בשקט
עם העובדה שגלי צה״ל, אשר לרשותם רק
אולפן אחד (קטן יותר מאחרון האולפנים
של קול ישראל) ,מכונית אחת, משדר בעל
עוצמה מוגבלת הנקלט רק במרכזי היישוב
בארץ, ותקציב המגיע רק ל־״ 40/מתקציב
שירות השידור, הצליח בכל זאת לרתק
למעלה ממחצית המאזינים אל גליו, כפי
שהוכיח משאל המאזינים האחרון.
תחנה המנוהלת ביתר גמישות וכשרון,
היתה מסיקה ממצב זה מסקנה ברורה אחת:
עליה לשפר את תוכניותיה, לקרב אותן לאוזן
האזרח. אופייני הוא שקול ישראל
הגיע למסקנה אחרת: יש צורך להילחם בכל
הדרכים הכשרות והבלתי־כשרות בגלי
צה״ל, לפעול לחיסול התחנה היריבה, כדי
שהמאזין יהיה עבד־עולם לכל שיעמום שקול
ישראל יחליט בשרירות פיו להגיש לו.
שידורים במחתרת. הפעולות לא
איחרו לבוא. מנהלי קול ישראל השקיעו בהן
את כל המרץ והיוזמה שאינם מושקעים בתוכניות
עצמן. אם נודע לקול ישראל כי
גלי צה״ל עומדים לשדר תוכנית מעניינת
כלשהי, היו נאחזים מיד באמתלה השקופה
ביותר, כדי להביא את העניין עד לדרג
הגבוה ביותר, למנוע מהמאזין את ההנאה
הצפוייד, לו.
כאשר לא היה די בכך, נאסר על כל
עובדי קול ישראל לערוך בשעות הפנאי
שלהם תוכניות בתחנה היריבה. העובדים
עצמם הצטערו על כך. הם אהבו מאד לבצע
את מיטב תוכניותיהם, שנפסלו או קולקלו
בקול ישראל, דווקא בגלי צה״ל• התוצאה:
העובדים החלו לערוך תוכניות בשמות
בדויים*.
המקרה האחרון היה הקש ששבר את האוזן.
שתי התחנות ניצבות עתה ממש כשתי
האמהות במשפט־שלמה, כשקול ישראל דורש
בתוקף לגזור את הילד לשניים כדי
ששני הגלים לא ייהנו. העניין לא היה כה
עצוב, אילמלא שיחק הציבור את תפקיד הילד
שעומדים לגזור אותו.

מה נ ש מע
תוכניות אלה, מתון שידורי חשבוע חבא,
ראויות לתשומת־לב מיוחדת!

דתיצר. קרה מרעננת...
וגם את דברי
חמשי העדינים שלך
וכל האריגים הרגישים
מרעננת .,מחדשת ומנקה
אמבטית יוסי

מ סן״יחכ סן ז(יו ס ח׳; ;8.30 גליצח״ל) —
התוכנית הקולנועית החדשה של גלי צח׳׳ל.
במרכזה הפעם — סיפורו של סרתולדות
מוסיקאלי פיט קלי בלום, בתוספת חדשות
מעולם הקולנוע וזוטות מחיי כוכבים ומעשיהם.
בבקשתו
למוסיקה קלאסית גיוס
ו 5קול ישראל) — שידור מלא של הרקוויאם
למוצארט׳ בביצוע מקהלת רוברט
שו והתזמורת הסילהארמונית הישראלית, שעורר
בשעתו עניין רב.
כבקשתולבתי־דוולים דוס ו 6.30
גלי צה״ל) — התוכנית, הנמסרת מדי שבוע
לאחד משחקני התיאטרון הישראלי, תוגש
הפעם על־ידי הרב״ליצן של להקת הנח״ל,
חיים סוטול.

תוצרת ביח״ר נקה. המפיצים: חב׳ נורית בע*מ

ב__16

• כמו תוכניתו של מיכאל אוהד בגלי
צה״ל׳ על צלילים ואנשים, הנושאת את
השם הבדוי ״בעריכת יואל קרני.״

בניחותא (יומו 8.10 קול ישראל)—
עורך התוכנית^ מיכאל אוהד יגיש הפעם
בעזרת קולם של השחקנים מישר, אשרוב
ושמעון בר את מערכונו של פושקץ מוי
צארם וסאליירי, המספר על הקנאה והשנאה
בין שני האישים המוסיקאליים, שהגיעה עד
כדי כך שמוצארט הביע על ערש מותו את
החשד שסאליירי הרעילו. כיאה לשנת־מו־צארס,
ילווה השידור במוסיקה שלו.
דאר צבאי - 1005 ברצונך־ (יום ו׳;
;9.15 גלי צה״ל) — תוכנית ההפתעות הנערכת
בידי מרים תמיר, לסי בקשותיהם
השונות והמשונות של המאזינים, תביא הפעם,
בין השאר, הקלטת קולו של סרט
הבקרוב של חלף עם הרוח. דברי הפירסו־מת
ללא התמונות מבטיחים לצלצל כמגוחכים
ביותר.
בדלתיים פתוחות גיוס א 10.15
קול ישראל התוכנית, בה מדגים אמנון
אחי־נעמי עקרונות משפטיים על־ידי תיסכות
משפטי־תקדים עולמיים מפורסמים, תדון הפעם
בשאלת ההוכחה התתכת.
צו תנועה (יום ב׳; ;8.30 גליצה״ל) —
התוכנית בה מגלים כתבי גלי צח״ל פינות
נידחות ובלתי־מוכרות בחיי הצבא, תביא הפעם
הקלטות של: מבחן קריינית חדשה בגלי
צה״ל, ראיון עם איש שק״ם, כתבה
מוקלטת על קורס הצניחה החופשית, המכין
את נבחרת ישראל לתחרות הבינלאומית במוסקבה.
המסו
עולה (יום ב 9.30 קול ישי
ראל) — תסכית השבוע יהיה בגדי חמלן
החדשים, מחזה אמריקאי מאת ג׳ורג׳ טבורי
בבימויו של אברהם ניניו, המספר על התנגשות
בין אב לבנו במדינה טוטאליטרית
דמיונית, בה הנאמנות למשטר היא סם־חיים.
שלושה כסירה אחת (יום ד 9.30
קול ישראל) — המוסיקאים בתוכנית־בידור
פופולארית זאת, הנערכת בידי יצחק שמעוני,
יהיו הפעם שניים: ישראל גיחון ומלווין
קלר. אחד מתפקידיהם: ליצור חיקויים של
זמרים נודעים בישראל ובעולם, אותם יבצע
בליתיים הזמר צדוק סביר. מהצתת ייעדר
הפעם דן בן־אמוץ, ואילו שלושת חבריו
הנותרים, אמנון אחי־נעמי, גבריאל צפרוני
ושלום רוזנפלד, יצטרכו בין השאר לחבר
סיסמות פירסומת לסחורות שתוצענה להם.

המאזין תזהיר לא יפתח את המקלט בשעת
שידור התוכניות הבאות, המאיימות להטביע
אותו בגלי שיעמום:
חקלאים מספרים (יום ה 10.15 קול
ישראל) — תחליף מעולה לתוכניוודהלילה
המקובלות בארצות־הברית, במטרה להשרות
תנומה עמוקה על המאזינים.
בשיח האגדה (יום ב ;8.40 ; ,קול ישראל)
— דוד זכאי מלמו תינוקות של בית־רבן
פרקי אגדה, בסיגנון המפורסם של המדור
קצרות בדבר.
משקיה וכני־ביתח (יום נ״; 7.36 ,
קול ישראל) — משרד־האוצר מגיש את תעמולתו,
הנראית לו משום מה משעממת
פחות כשהיא בצורת תסכית.
פאן חיפה (יום ג׳; ;7.45 קול ישראל)
— השאלה הגדולה היא: מי ינאם השבוע?
אבא חושי או יוסף אלמוגי?
בעולמה של ספרות (יום ד 10.30
קול ישראל) — הסופר פלוני ישבח את
ספרו של הסופר אלמוני, שיצא לפני
חמשים שנה בהוצאת מוריה בווארשה
(ואולי להיפרד

הארץ
רק לגיבונם פתרונים מדוע אין הוא
מציב לגיבונם פתרונים( .הארץ)
מרדכי דן, תל־אביב
פשוט מפני שנמאסו לגיבונס הפתרונים.
נקנס נהג שסתר על לחיה של נוסעת(
.חארץ)
אליהו ברגדורף, גדרח
בסטירת מוחלטת לחוקי הנימוס.
היא מורה וגם סטודנטים (העולם
׳הזה)
יהודית הרשלר, ירושלים
מה קורה כשהיא בוחנת.את עצמם?
חזה
(חרות)

בינוני,

מוצג בכשתן מועט.

דויד שמואלי, טבריה
בקיצור: פרונוגרפיה מן הסוג הגרוס.

העולם הזה 979

*** נתיים ומליוגי בקבוקים אחרי
לידתו של ״טמפו״ ,נולד החודש
אחיו הצעיר — המשקה הביתי הע ממי
״מי־עמי.״ בדיוק כמו ״טמפו,״
המשקה הראשון בארץ שיוצר בטיב
אחיד, מחומרים טבעיים, בהיגיינה
מוחלטת, ללא תוספת צבע, רפואות
או כל גוף זר אחר׳ מצטיין גם ״מי־עמי״
בשלל תכונות שכבר הביאו ב ימיו
הראשונים למהפכה בשוק המש קאות
הישראלי.

כמו האח הבכור ,״טמפו״ ,שנולד
על־מנת לפתור את בעיית המשקה
הישראלי, כך נולד גם ״מי־עמי״ כתשובה
על בעיית־יסוד — העדרו של
משקה ביתי טוב, נקי וזול, המשקה
לארוחה ולמשפחה.
משך חודשים רבים יגעו יצרני
״טמפו״ על הכנת ״מי־עמי,״ נקטו
בשורת אמצעים שווידאו את הפיכתו
למשקה ביתי מעולה מיוחד במינו.
בעזרת תהליכים מיוחדים הוצא מן
המים עודף הסיד המזיק לבריאות
גוף השותה, ניטל מן המים האויר
ולבסוף זוקקו המים דרך רשת של
ארבעה מסננים, על־מנת לנקות את
המים מכל גוף זר.

המים שנתקבלו בצורה זאת היו
צלולים לחלוטין ואחרי הקירור המתאים
איפשרו התחברות מושלמת עם
דו־תחמוצת הפחמן ויצרו בכך משקה
ביתי טעים ומרענן מי־עמי.״

עד הטיפה האחרונה

הבקבוק עצמו הוא בעל גודל וצורה
נוחים במיוחד למקרר, בו הוא
תופש מקום קטן. ומכיוון שהבקבוק
מיוחד ל״מי־עמי״ ונושא את שמו,
מובטח לצרכן גם כי הבקבוק יחזור
אחרי כל שימוש למפעלי ״טמפו,״
בהם הוא עובר תהליך ניקוי יסודי
במתקן אוטומטי, המנקה את הבקבוקים
בקיטור רותח וחומרי ניקוי
משובחים.

** ולם יצרני ״טמפו״ לא הסתפקו
ץ ! בהצלחתם הראשונית. הם פנו
למעבדת פרופסור אלפרד קלופשטוק,
מן ההזמנה הראשונה
המומחה הישראלי לבדיקת מזונות ו־ ׳
משקאות, ביקשו אותו לבדוק יסודית
י בכך המהפכה הגדולה שחולל
את טיבו של ״מי־עמי.״ לבסוף הוע ^
״מי־עמי״ ,לא רק בתוכן המעולה
מד ייצור המשקה הביתי תחת בדיקת ובאריזה המשובחת שלו. כל צרכן וכל
קבע יומיומית של מעבדת הפרופסור, עקרת בית הדואגת לבריאות משפח דבר
המבטיח איכות ונקיון מוחלטים. תה, יודעים כי יצרני ״טמפו״ אחראים
לטיב, איכות ונקיון ״מי־עמי.״
וגם זה עוד לא היה הכל. אחרי ש־ ויצרני ״טמפו״ ,שהם יצרני המשק ״מי־עמי״
היה מוכן, הוחלט להגישו אות הגדולים ביותר בארץ, ידועים
באריזה הנקיה, השימושית, החסכונית בטיב המעולה, האחיד והקבוע של
והנאה ביותר. לשם כך הוכן, במיוחד מוצריהם.
ל״מי־עמי,״ בקבוק המכיל שש כוסות,
אותן אפשר לשתות עד הטיפה האח־כך,
למשל, עטוף הפקק של כל
רונה. דבר זה אופשר על־ידי פקק בקבוק ״מי־עמי״ בבנדרולה אדומה־פלסטי
מיוחד (בצבע אדום נאה) ה לבנה מיוחדת, המבטיחה את מקוריומאפשר
פתיחה חופשית, שימוש כרצון תו של המשקה הביתי. וכך עוברים,
וסגירה הרמטית אחרי כל שימוש.
כמובן, כל תהליכי הייצור של ״מי־

עמי״ בסרט נע ובאופן אוטומטי, ה־מבטיחים
נקית מוחלט.
לכן, אין גם פלא, שעוד בחודשו
הראשון הספיק ״מי־עמי״ להפוך כמ עט
למי־בינלאומי, כשנתקבלו השבוע
ההזמנות הראשונות ל״מי־עמי״ מאו־ניות
זרות שעגנו בנמל חיפה.

מפעל חדיש הקימו בעלי ״טמפו״ ,ה״ה יעקב תבורי ומשה בורנשטיין, בחולון, הקדישו אותו במיוחד לייצור ״מי־עמי״.
העולם חזח 979

אנשים
ויה אוד, ו׳יהי חושו־

דיו ה

שעה שהתנהלו השבוע דיונים סוערים על
עתידו של משהשרת כמזכיר מפא״י, יצא
שר־החוץ לשעבר לחופשה קצרה בלוויית
אשתו צי פו רהשרת, במכוניתו הירוקה
של מנהל משרד ראש הממשלה טדי קו*
לק. למחרת שהייה קצרה בסדום ובעין־
גדי׳ טיפס שרת בשעה 4בבוקר, כשהוא
לבוש במכנסי חאקי קצרים ומצוייד במקל־טיול
לפיסגת המצדה׳ אליה הגיע יחד עם
אשתו תוך 110 דקות. כשחזר, לאחר העלייה,
לאכסניית הנוער בסדום׳ היתר, שאלתו
הריטורית הראשונה! של שרת לכל הנוכחים
טיפוסית לאיש שניהל במשך 23 שנים את
מדיניות־החוץ של ישראל :״נו< מה נשמע?
יש חדשות? מה אמר כרושצ׳וב? מה אמר
נאצר לבקשתו של מזכיר המועצה
האחורית תנור, י הו דהאל מוג, חתם שרת
את שמו בספר האורחים ברשמו את הפסוק:
״מי יתנני במדבר מלון אורחים״ (ירמיהו,
ט׳ ,א .),המשך הפסוק, ששרת החליט לא
לרשום אותו, הוא ואעזבה את עמי
ישראל ואלכה מאתם, כי כולם מנאפים,
עצרת בוגדים הסיפור האנושי של
השבוע: לאחר שמשפחתו של רב־אלוף מרד
כי מקלף, כיום מנהל חברת מפעלי ים־
חמלח, נטבחה לעיניו על־ידי פורעים ערביים
במוצא, ב־ ,1929 הובא ״מוטקה״ על־־די
קרוב־משפזזה לביתו של ד״ רארתור כי ״
רם, מנהל בית־הספר הריאלי בחיפה לשעבר׳
תוך בקשה :״עשה ממנו בן־אדם!״
בימים אלה הגיע תורו של ד״ר בירם לגבות
את החוב. הוא הביא אל מקלף את בנו
אהרן׳ בן ה־ ,26 שסיים את לימודיו בהנדסה
כימית׳ תוך בקשה :״עשה ממנו בך
אדם!״ השיטה: אהרן הועסק כמהנדס במפעלי
האשלג בסדום שר־האוצר לוי
א ש כו ל מסר בכנסת הודעה רואת־שחורות
על המצב הכלכלי. אחרי ההודעה ביקש יו״
שב־הראש ידפן זשפ רי נצק לערוך את
ההצבעה ״לאור הודעתו של שר־האוצר״.
הפסיקו ח״כ חמת יו ס ף שו פ מן :״לאור?
לחושך תגובה אחרת של ח״כ אחר:
יוסף סרלין, שר־ד,בריאות לשעבר, ששמע
את ח״כ פועלי־אגודת־ישראל וחושיסטאן
יעקב ב״ץ דורש לאסור את גידול החזיר
בכל הארץ, פרם למקומות נוצריים מובהקים
כנצרת, העיר :״אין שיטה יעילה מזו להניע
יהודים להתיישב בנצרת!״

פ צ צו ת סירחון
בשעה ששרת טיפס על צוק מצדה, הוכיחה
יורשתו, גולדה מאירסון, בת
ד,־ ,58 כי גם היא מסוגלת למאמץ אתלטי.
במסיבה לכבוד חג־ד,עצמאות הצרפתי, שנערכה
במלון אכדיה, דרשו המארחים כי כל
האורחים׳ גם המכובדים והכבדים שביניהם׳
יצאו במחול. גולדה, לבושה בשמלה
שחורה׳ הסכימה רק בתנאי שהריקוד יהיה
הורה׳ רקדה אחר־כך במשך רבע שעה, יחד
עם שאר האורחים, בתוכם דוה ומשה;
דייל לאחר שעורך ידיעות אחרונות
ד״ר הרצל רוזנבלוס. פירסם מאמר חריף
ביותר בגנותו של שר־הסעד משת
שפירא, הגיב השר :״הוא שונא כל מי
שנקרא משה — את משה שרת׳ אותי,
וחוששני שאינו אוהב ביותר אפילו את

ווו

אכן, קשה להיות אלמונית בבגד ים
של ״דיור,״ בגד־היס המקורי
והאלגנטי.
בתחרות הזיהוי שנערכה ביום ה שבת
ה־ 4.7ו בחוף מלון ״אבריה״
זוהיתי על־ידי רבים, חיכיתי את
המזהה הראשון בפרס הנאה של
בגד־ים ו־ 3חזיות, מתנת הנהלת
״ד יוה,׳.
ועתה, ניתנת הזדמנות שניה לז כות
באותו פרם. השבת, ה־.7ו,2
אטייל בחוף בת־ים. מי יזיהני
הפעם? זכרו! תנאי הזיחוי הס
כדלקמן —
על המזהה לגשת אלי ולומר:
״את נערת ״דיוה״ הלובשת בגד ים
של״דיוה־ ,משום שבגד־היס
של ״דיור,״ הוא הטוב ביותר.״
באיחולי הצדחח
להתראות בשבת בחוף בודים

נערת *דיור.״

תורת משה הסופר זלמן שניאור,
שנשאל על־ידי ידיד בישראל מדוע חזר
לשבת בניו־יורק אחרי שזכה בפרס ביאליק
ובפרס ישראל, השיב השבוע במכתב פרטי:
״כל זמן שדוד כך גוריון יעסוק בפיטפו־טיו,
נתן אלתרמן בחרוזיו ויתר העסקנים
בפרסטיטוציה שלהם — אני יושב
כאן ח״כ מפא״י עקיבא גוברין
נראה השבוע במזנון הכנסת׳ כשהוא מעתיק
בשקידה קטעים מתוך ספר הפיתגמים זה
לעומת זח. הח״כ מפורסם בכך, שהוא אוהב
לתבל את נאומיו ומאמריו בעשרות פית״
גמים התגובה המקיפה הראשונה של
חוגי השמאל הישראליים לשינויים שחלו
בעולם הקומוניסטי אחרי הוועידה העשרים
של המפלגה הקומוניסטית בברית־ד,מועצות
תתפרסם בקרוב. עם שובו של ח״כ מק״י
משה סנה ממסעו. סנה ניצל את נסיעתו
לרומניה כדי לחבר ספר מקיף על הנושאים
המעסיקים את מפלגתו זלמן שז״ר,
שר־ד,חינוך לשעבר׳ נכנס השבוע לבית״
כנסת בשכונת משה שעריס בירושלים, נדהם
כששמע צעקות :״צא טמא!״ כשעמד לנום
על נפשו, ביקשוהו המתפללים׳ אנשי נטורי
קרתא׳ להישאר, ורק אז התברר לו כי הצעקות
לא היו מכוונות אליו, אלא לאחד
הרבנים, הפסול בעיני האדוקים הקיצו
מסוק
ה ש בו ע
ס חראשון״לציץ יצחק נסים, לאחר שמתוך דו״ח מבקר המדינה התברר
כי דירת־השרד שלו עלתה למדינה 93,5אלף ל״י, מתוכן 40 אלף ל״י מן התקציב 1
המיועד לבתי־עלמין חדשים :״אין זאת אלא שבאוירח העכורה והבלתי־טהורה,
שנוצרה בארצנו, מתפרשת לגנאי כל פעולה ציבורית טהורה ומובהקת, הנעשית אך י

ניים ח״כ אחדות־ד,עבודה ישראל
גלילי סיפר השבוע במסיבה סגורה על
שיטות פעולותיו בימים הטובים ההם. בהם
היה חבר בנדוד מניני השפה: הוא היה מפוצץ
אסיפות של דוברי אידיש על־ידי הוצאת
נתכי־החשמל. כשאמצעי זד, לא הספיק, נהג
להוסיף עליו פצצות סירחון.

בימי ט רו ם׳131 ,
עלון קיבוץ נחל־עוז פירסם השבוע סיפור
משעשע (יותר מאשר אמיתי) על אורי
מרינוב׳ גיבור סרט הטלוויזיה של אדו*
ארד מוראו על ישראל ומצרים, שנשלח•
לפעולה בשירות מפעל המילח־ה בארצות־הברית.
בהגיעו לפאריס׳ מספר העלון׳ הוזמן
אורי בין השאר לביקור בהצגה המפורסמת
של הפולי־ברז׳ר. כשעלו על הבמה הנערות
והחלו להתפשט, כמקובל, הסתובב אורי
בגבו אל הבמה. מיד זינק אליו המנהל ושאל
אם ר,הצגה אינה מוצאת חן בעיניו. ענה
אורי :״אני מקיבוץ וגר בשיכון מעורב.
אני רגיל להסתובב כשבחורה מתפש־טת!״
צורה אחרת לבשה אדיקותו המוסרית
של אליקים העצבני, מן הפעילים
העיקריים של שורת המתנדבים, כפי
שסיפר השבוע אחד מחבריו. כשביקר בשעתו
בפאריס׳ במסגרת משלחת סטודנטים יש־ראליים׳
הוזמן גם הוא לראות את הצגת
האמנות המופשטת. תגובתו לחלק זה של
האמנות המופשטת. תגובתו של הלוחם בש־חיתות
לחלק זה של הותכנית: הוא נרד ם...
הכוכב דני קיי נאלץ להפעיל תחבולה
יהודית נושנת כדי להיפטר מד,טרדנים שהקיפוהו
עם בואו בליל מוצאי־שבת האחרון
למלון אכדית בהרצליה. הוא צעק לקהל
המצטופף :״מי רוצה להתרחץ בים?״ כשכל
הקהל הביע את נכונותו, הוסיף! ״אם כן,
לכו והתרחצו!״ ונעלם לחדרו שופט־השלום
הנייד של הגליל יעקוב כר־זאב,
חובב פסקי־הדין המקוריים. הוסיף השבוע
עוד אחד מסוג זה לרשימתו הארוכה: הוא
הטיל על ערבי׳ שחיכה את אשתו בשעת
מריבה, לפייסה בקניית בד לשמלה׳ אותו
חוייב הנאשם להציג בפני בית־הדין תוך
שעד, מזמן קבלת פסק־הדין הרב עכד
רם כלוי, מנהיגם הרוחני והגופני של
נטורי־קרתא, פירסם השבוע ברחובות ירוד
י ם כרוז המתחיל כך :״בימים טרופים
אלה, כשצרות מתרגשות ובאות בזו אחר
זו נוספה עלינו עוד צרה אחת, והיא — פוז־מקאות
הניילון שבנות ירושליים התחילו
ללבוש״.
חשזגם הזח 979

אמנות
מח 1ל
אחיות בסארי
א/ק ירושלים נקשרה לרציף בנמל האב.
על סיפונה מחו שתי צעירות דמעה מעיניהן)
בפעם האחרונה ראו את חיפה לפני
ארבע שנים. אז היו בכיסיהן כרטיסי נסיעה
במחלקה הרביעית לצרפת ובמה שטרות
כסף בודדים.
השבוע׳ לאחר שנרגעו מהתרגשות השיבה
הביתה, סיפרו רינה ( )22 וזהבה ()19
פרנסים מה קרה להן מאז.
״היי! אדץ;״ ״כשהגענו לפאריס״ ,סיפרה
רינה ,״הציל אותנו ידבר אחד: ידענו
מה שרצינו״.
מה שרצו: להתקבל לאקדמיה לריקודים
מודרניים וסלוניים. הן לא הכירו נשמה
חיה בפאריס ולרגע נבהלו טהעזתן. הכל
נראה משונה לשתי הצבריות, ילידות ירושלים
.״אנשים רצו לכל הכיוונים״ ,נזכרה
זהבה, בעלת הגוף החטוב והשיער השחור
הארוך .״לבסוף לא יכולתי להתאפק וניגשתי
לאחד האנשים שרצו. היי! אדוני!
קראתי לו בעברית. למה אתה רץ כל כך
מהר? הוא היה בטוח שאני משוגעת״.
כתום שבועיים, כבר רצו מאחיות כבל
שאר בני המחנה הרץ של פאריס.
יותר מדי בגדים. הכתובת הראשונה
בפאריס, אליה פנו רינה וזהבה, היתד,
זו של ז׳אן דורסיי׳ מנהל האקדמיה לריקודים.
הוא בחן אותן, הסכים להעניק להן
ססיפנדיה מלאה ללימוד המחול. החזרות
שנעשו בהסתר מאחורי וילון חדר־השיעו־דים
של אביהן, המורה לריקודים רפי פר־נסיס,
עזרו כנראה לנערות.
מאחוריהן היו גם שנות לימוד שקדני
בסטודיה לבלט של רינה ניקובה בתל אביב.
על כן, כאשר הופיעו לבחינה באקדמיה,
היו בטוחות כי נסיעתן לא תהיה ל־

יות מישראל. תלבושתן הקבועה: תימנית
מסורתית.
לפני חצי שנה פנה אליהן אמרגן צרפתי
בהצעת סיבוב בצפון אפריקה. השתים
הסכימו. היתד, זו תקופת שיא המרי המרוקאי
נגד השלטון הצרפתי, אך תמיד זכו
האחיות מישראל לאולמות מלאים. עד אשר,
ערב אחד, הושלכה פצצה למועדון סמוך
לזה בו הופיעו השתים. קרוב למאה איש
שישבו באותו מועדון נפגעו. האחיות ארזו
מווודותיהן וחזרו לפאריס.
שם חיכו להן שתי הפתעות. הראשונה
היתר, הזמנה לזהבה להופיעה בתפקידי משנה
בשני פרטים: הגיבן מנומרדאם, עם ג׳י־נה
לולובריג׳ידה, וסרט על טהיטי, עם אדי
קונסטנטין. ההפתעה השניה היתד, כלולה במכתב
מהשגרירות הישראלית: שתי האחיות,
שסיימו את לימודיהן, נקראו להתייצב בישראל
לשירות צבאי.
צו הגיוס זיכה את השתיים ביותר פי־רסומת
מכל הופעותיהן ברקדניות. הן רואיינו
בטלביזיה, צויינו כשתי נערות לדוגמה,
ד,מוותרות על קריירה כדי להגן על מולדתם
שבסכנה. לולא החליטו לחזור, היתד,
הפירסומת מספיקה לתת להן דחיפה הגונה
מאד קדימה, בעולם הריקוד.
השבוע, התכוננו השתים לחיולן. מה יע*
שו בצבא?
״מי יודע?״ השיבו ״זה תלוי בצבא. אבל
אילו היינו יכולות להצטרף ללהקה צבאית
ולהופיע ברקדניות, היינו עושות למען הצבא
את מה שאנחנו יודעות הכי טוב.״

תיאטרון
שעלת פיי רי ת

אבא שלי (דו רה מי, בימוי: בימוט
דוידוב) ,מוקיון עצום היה! כך משתפכת
בקול מרטיט זמרת דרורה דרורית, כשהיא
שרה את השירגש כובש־ה־לבבות,
המוכר בשמו הלועזי:
או מיי פאפא. היא עושה
זאת כדי לשכנע את דודני-
תה אנה (שרה רובין) ,נערה
בגיל האהבהבים, לנטוש את
משפחתה הזעיר־בורגנית ולהצטרף
לקרקס.
אולם כמה דקות לאחר
מכן, משתפכת זמרת דרו־רית
במגמה הפוכה: להניא
את דודניתה מלהצטרף לקרקס.
הסיבה: רוברט הגנן
(פרדי לוי) משתולל בחימת־זעם,
כשהוא שומע שאגה
אהובתו עלולה להעדיף מוק־יונים.
טרגדיה
אנושית מזעזעת זו
מתחוללת באופרטה השווי־צית,
דווקא במסיבת יום ההולדת
של אב המשפחה
(מנשה ורשבסקי) בנוכחותם
של שלושה צמדי דודים
(ביניהם ג׳טה לוקה ויעקוב
אבא, שחקן הנזנואטא לשעבר)
.האורחים מתעטשים ומשתעלים
לסירוגין, מזרימים
תוך כדי כך מעט חיים
לעלילה הזוחלת בקצב שווי־צי
שיגרתי.
הסוסון המתוק. מלבדם,
עוזרת להציל את ההצגה
— שמרכז השעשוע
רהדנידת דינה וזהבה פרנשים בפאריס
ושיא ד,קומיות בה הוא מין
גם פצצה בקזבלנקה
שפה עברית בניב הונגרי־רומני־צרפתי
— המערכה
שוא. אולם דמי ד,סטיפנדיה שקיבלו הספיקו השניה, המוקדשת כולה להופעות קרקס
בקושי לתזונת־רעב. רענה וזהבה יצאו לח פחות או יותר משעשעות. לא רק הלולינים
פש עבודה ברקדניות.
והרקדנים האקרובטים מוצאים בה כר נרחב
האמרגן הראשון העיף מבס בתמונות ה־ לתעלוליהם, אלא שאפילו צוות השחקנים
פירסומת שהביאו עמן מהארץ, פסק :״יו והזמרים מרגישים עצמם יותר טוב בתפקידי
מוקיונים וחיות־טרף מאשר בתפקידיהם התר
מדי בגדים!״
אנושיים.
אמרגן שני היד, אדיב יותר: הוא הוסיף
הם אינם אשמים בכך. מה אפשר סוף־סוף
את שמן לרשימה הארוכה של אמנים שחיכו
בתור להופיע. רינה וזהבה מחכות לדרוש, ולוא גם מקומיקן מובחר, שיעשה
בטקסט ששיא השתפכות הלב שבו היא:
עד היום לתשובה.
יש לי סוסון כזה מתוק ושמו הוא ג׳וני
לבסוף נמצא קרש־ר,קפיצה: ההסתדרות הויש
לו שכל רב, ממש כאיש חכם.
ציונית בפאריס. רינה וזהבה החלו מופיתופס
הכל זה מותק גיוני
עות במסיבות ציוניות, במחולות־עם תימואין
דומה לו בעולם.
ניים׳ דרוזיים וישראליים.
אך גם הבדיחה אינה מפגרת אחת הרגש.
פצצה כמועדון. מאז, הספיקו להו לכל מי שחובב בדיחות מסוג:
פיע שש פעמים בטלביזיה הצרפתית, השתיגיע
יום ונשתעל ביחד
תפו מדי שנה בסיורים שערכה הנהלת הואז
נבלע את כל בית המרקחת.
אקדמיה. בכל התוכניות צוין שמן: האח־צפוי
שעול מידי.
ה עול ם הז ה 979

אמנון בר־און, ראשון לציון — אתה
באמת חושב שאין לי מה לעשות בחיים
אלא רק לעכב מכתבים שלך אל נערות?
אתה קצת מפריז בערך עצמך
ידידי הצעיר. אין זו כלל אשממי שאותן
נערות החמד לא ענו לך. יתכן
שאינן הטיפוס שלהן. פרם לזה לא אני
היא זו המעבירה את המכתבים למעטפות
המתאימות. עושה זאת מישהו
אחר.

גהנעפצמה
( )979/977 מספרת לי, בכתב יד נהדר,
שהיא גבוהה, בלונדינית עם צמה
ארוכה נוסח אופירה ארז, חטובת גו,
אוהבת תיאטרון ואפילו הלכה לראות
את הבאלט הלונדוני. חומר הקריאה הרגיל
שלה הוא בלשים, אך בשעת דחק,
היא מוכנה לקרות גם ספרות יפה.
היא חושבת, אולי בצדק, שמכלול
תכונות כאלה בבחורה שהיא בסך הכל
חיילת בת 16 ועוסקת בג׳וב הגברי של
נהגות, אינו מצוי ביותר. התענינותה
העיקרית. אומרת היא, היא גברים. ה־ל
די נ ה: את פוחדת להזנזיג את אביך
ואת חמן יחדיו לביתכם, מפני שהשניים
רגילים להשמיץ מיד איש את מוצאו של
רעהו (האחד רומני והשני בולגרי) ולהלבין
איש את פני חברו ברבים. ישנס
נמה פתרונות קונסטרוקטיביים. אח יכולה
להגיש לשניהם את נאומו האחרון
של בן־גוריון על מיזוג גלויות. את
יכולה לפתח ביניהם התחרות (למשל
במתן מתנות) .אולם הפתרון הסופי
הוא יצירת רקע ישראלי משותף, למשל
בצורת נכד צברי. מה בנוגע?

גיל נע בין 20ל־ .23 עליהם להיות,
כמובן, נחמדים, ושתהיה להם גישה למושב,
על כל צרה שלא תבוא.

למשפטן, שירים ליריים
אחד כזה כמו ( )979/978 כבר מזמן
לא היה לי. הוא משפטן צעיר ( <22 כפי
שתוכלו להבין ממכתבו שאביאו לפניכן.
מדוע אני מביאה אותו כלשונו?
פשוט מענין כיצד כותב עורך דין מיועד.
אני, על כל פנים, לא אפנה אליו
כאשר ואם אסתבך עם החוק — בעיקר
אם נאום ההגנה שלו יהיה מבולבל
במכתבו. ובכן:
״בחור שהרבו הבנות לכנותו כמוזר
והרבו הבחורים לראות בו את הנורמאלי.
אתמה,ה!! אולי יען כי חיפשתי את
המיוחד במינו היינו במינה — בהורה
שתדע להכיל בחובה גם את העליזות
וגם את הרצינות. יש בה מן החלום
מידת מה, ומידה גדולה יותר מן המציאות.
״בחורה
שאינה מציבה לנגד עיניה
את השאלוניות לראשונה אבל אין זאת
אומרת שהתנזרה מכל מיני בילויים,
אלא להיפך, שתדע להנעים את הזמן בעליזות
משלה.
״ופרטים על אודותי? בחור רגיל! אוהב
ספרות ותהביבי השגעוני — כתיבת
שירים וביחוד ליריים וגם מכתמים.
יש בי מן הסנטימנטליות ומן הציניות
כאחת. ואומרים גם שאני מחונן
בחוש הומור. אולי! בוגר פקולטה למשפטים,
ועתה משמש כמתמחה.״

בית מריבה
צחקתי מאד כשקראתי את מכתבה
של 979/979 היא סיפרה לי משהו
משעשע ביותר. לפני זמן קצר ישבה
אחותה, שהיא קוראה לה בהטיית חסד
״הקטנה״ וכתבה לי מכתב כשהיא יושבת
מולה, ומלגלגת עליה. היא המשיבה
ללגלג שבועיים למראה אחותה הרצה
כל יום לתיבת הדואר.

אך יום בהיר אחד הגיע הצרור המקודד״
ומאז נשאה הקטנה את ראשה
והחלה צוחקת על הגדולה. היא צחקה
גם בעת ש( )979/979 ישבה וכתבה לי.
הפעם ישבה היא מול אחותה הבכירה
ונפנפה מתחת לחותמד, בצרור מכתבים
נחמד.
הגדולה מספרת לי שגרמתי ממש לקנאת
אחיות, ואלמלא היא הבכירה, היתד,
מורטת לאחותה את שיער ראשה.
גם היא רוצה במכתבים, ולו רק אחד,
שיהיה מוצלח. היא אומרת שעל ידי
כך יחזור שלום הבית ותזכה להערכתה
ויראת כבודה של אחותה ד,מתחצפת•
על הצעיר שירצה לכתוב לה, להיות
לפחות בעל שלושה נתונים: גובה
של לפחות 0 175״מ, חוש הומור, והשכלה
מתאימה כדי להתמודד עם סטודנטים
בת 18 וחצי.
אם לא יימצא כזה, היא תחל להרגיש
את עצמה זקנה נורא .״מצער מאד״,
כותבת היא בשמץ של קנאה ,״שבחר
רים בני 20 מעריכים את שכלם והשכלתם
כמתאימים להתמודדות עם נערה
שהיא, לדעתי, אפרוח בן 16 ותו לא.
בעיני — אחותי הקטנה תישאר תמיד
קטנה״ .

הנפץ• הסטודגט
התחלתי לספר לכם פעם את דעתי
על סטודנטי הטכניון, הנעשים, ברבות
הימים, מהנדסים בעמם — אך בדפוס
בלבלו את השורות. מה שהתחלתי, הוא

שיש לי דעות קדומות עליהם מסיבות
פרטיות בהחלט.
זו הסיבה מדוע חייכתי בסלחנות למקרא
מכתבו השחצני מעט של >/980
.)979 הוא כל כך אופייני לבוני העולם
של מחר.
הוא מספר שהוא בן 18 שנות שי-
עמום, גבוה, יפה תואר, למסקנה זו,
אומר הוא, הגיע לאחר הסתכלות ממושכת
בראי. ככק סטודנט בריא,הוא
שופע חיים והומור, מעדיף בילוי על
הכנת שיעורים, אם כי איננו מפגר בלימודיו,
דבר המעיד, לדבריו, על רמה
שכלית שאינה נמוכה כל עיקר.
משמעות המלה ״בילוי״ לגביוהיא:
ערבי הווי ושעשוע, ריקודים, ובקיץ
— פיקניקים על שפת הים — עד כמה
שניתן לביצוע.
לדבר אחד אני מוכנה להאמין ללא
היסום: שאין הוא שתקן מטבעו.
על הנערה שתרצה לזכות במכתביו,
להתאים את עצמה תחילה לצורתו החיצונית
— הווה אומר יפה וגבוהה וגם
להיות משכילה — גילה צריך להתנועע
בין 16,5ל־ ,18 אולם אסור שיישאר
בטווח זה זמן ארוך מדי. הוא
טוען שמקומה הגיאוגרפי איננו גורם
מפריע במיוחד. היא יכולה להיות בת
כפר או עירונית.

למתכתבים בלבד
( )979/983 היא נערה כלבבי. מדוע?
כי היא אחת הבודדות המעוניינות בהתכתבות
לשמה. היא מתנגדת אפילו
לשליחת תמונה כי היא סבורה כי ה־מיסתורין
העוטפים את בן הזוג מגדילים
את המתיחות מצד אחד ומקילים
על גילוי הלב מצד שני. היא מקווד״
בדרך זו, לפתח ידידות אמיתית.
היא איננה רוצה אפילו לנקוב בגילה,
כי אין ברצונה ליצור׳ על ידי כך, מעצור
של הבדלי גיל. היא מוכנה רק
לומר שהיא תל אביבית, מוכשרת, לדעתה׳
להתכתב בעניין עם חייל ואזרח,
כפרי ועירוני, איש נטורי קרקע, בקיצור
— כל אדם שבין 15ל־.55

המועצה הלאומית למניעת תאונות, סניף תל=אביב-יט, מכריזה נול תחרות
המת קיי מתהחל מיו 15.7.1956
ע ד רא ש ה שנ ה חשי׳י!

ריבוי התאונות בין הולכי הרגל ׳.ממריץ אותנו
לקיים את המבצע הזח להליכה נכונה וזהירה.

פעילי חמועצה כתל־אכיב-יפו, יחד עם מש־

במשך שג ת 1955

טרת התנועה, מחווים צוותות שופטים, מסיירים
כרחובות העיר וקובעים את אותם הולכי הרגל

נהרגו בתאונות דרכים 75 הולכי ת ל

המצטיינים כהליכה נכונה, בהתאם לחוקי התנונפצעו
קשה בתאונות דרכים 604 הולכי רגל

עה וכללי הבטיחות כדרכים,

נפצעו קל בתאונות דרכים 1838 הולכי רגל

השופטים מוסרים כאותו מעמד אישור לדזולד
הרגל המצטיין. אישיר זה יזכה אותו כהשתתפות

כתחרות ״הולך רגל זהיר 1956״ ,למען עידוד
ההליכה הנכונה ברחוב,

הקהל מתבקש להגביר את עירגותו להליכה

המצטיינים בהליכה נכונה יוזמנו לחגיגת*
סיום כה יקבלו אותות הצטיינות ותעודות,
יחולקו במקום גם מספר פרסים מענינים.

הרמזור מצווה: עמוד! הליכה
בניגוד לרמזור תחסוך
רגעים -אד תעלה בשנים.

הוראות להולכי תל:

נכונה וזהירה לטובתם הם ולטיבה, משפחותיהם,
נשים, בנים וכנות, הורים, המחכים להם ככית.

* לך תמיד במדרכה.
*בא י ו מדרב־ ואתה נאלץ ללכת ככביש׳ *לך
סמוך לשפתו ותמיד לצדו השמאלי.
* חצה את הכביש כזהירות.
* עזור לילדים ולקשישים לחצות את הכביש.
* הצה את הכביש רק כמעבר חציה.
* כאין מעבר חציה מסומן, חצה את הכביש
סמוך לפינה — חצה כקו ישר.
* אל תרד ממדרבה או מאי־תנועה כאופן פתאומי.
* לפ נ י רדתך ממדרכה א• אי־תנועה, הסתכל
לשני הצדדים.

דרכים. בהצטלבות המדרכה על תעמוד

* עגלות ילדים ובן עגלות וכסאות לחולים כלי 5/ *!1
מנוע, מקומם רק על המדרכה.
* אל תרד ממדרכה קרוב מאהורי או לפגי
מכונית חוגה.
* אל תעלה על בלי רכב ואל תרד ממנו, אלא
כשהוא עומד — ורק מצדו הימני.
* ציית לתמרורים ולסמני הרמזורים.

מדרכה לרשותה-והיא מזמינה
תאונה לקפד את חייה.

אסור לרדת לרחוב ליד מכו־ ן
נית חונה -המות אורב לה1 .