גליון 981 מתאריך 1 באוגוסט 1956

ה עו ג ס הו ה

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום כהן
עורכי־משנה:
דוב איתן, אורי סלע
עזרך תבנית:
עורך כיתוב:
אהרון צור
סילבי קשת
הכתב הראשי:
שרנאהר־ניל

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען למבדקים :״עולמפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
דפוס משה שהם בע״מ, ת״א, מל.62239 .
המערכת איננה אחראית עבור תוכן המודעות,
כולל מודעות המתפרסמות תחת
הכותרת, דו״ח לצרכן, ״,רו״ח לנוסע״
וכו׳ המוכנות ונערכות על־ירי המערכת.

צלם המערכת:
אריה קרן

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצה נכי, איתן נבירול,
לילי נלילי, רויר הורוביץ, רותי ורד, רוני
זוהר, אברהם חרמון, אוסקר מאובר, משה
לשם, אביבה סטו, עמום קינן, שלטה קרו,
אלי תבור.
הצייר הראשי: עורך דפוס: מנהל מעבדה:
נתן רון
שמואל ברתור אריה אריאל

הערוון הנקרא ביותר במדינה

השבוע נקרא אחד הכוחות הטכניים החשובים
בארץ, מאנשי סדום לשעבר, להעיד
בפני ועדת־החקירה שהוקמה על־ידי שר־הפיתוח
לחקור את השערורייה של מפעל
ד,אשלג. הוא הצטייד בגליון האחרון של
העולם הזה ושם את פעמיו אל אולם־הישי־בות.
יתכן ועלה על דעתו כי הגליון יעזור
לו להסביר לחברי הועדה כמה עובדות.
כשניגש להעיד, נוכח לדעת כי בזבז 400
פרוטה לריק. ליד כל אחד מחברי הועדה
היה מונח גליון של העולם הזה.
אם תעזור חקירתו היסודית של העולם הזה
שהיא מטבעה בלתי־תלויד, ובלתי־משוחדת,
לצלול למעמקי האמת בפרשה מסתורית זו,
הרי שהיא עשויה לשרת שרות חשוב את
כלכלת הארץ. דומני שהיא כבר רכשה את
האמון של כל הנוגעים בדבר.

אחד הסיפורים שסופרו לאנשינו בסדום:
כשאך נתמנה מרדכי מקלף לתפקידו כמנהל
כללי של מפעלי ים המלח, ביקש לכנס
את ראשי המחלקות ומנהלי קבוצות הפועלים
לאסיפה. שם קם, ואמר להם בערך כך:
״בזמן שהייתי בהשתלמות באמריקה, ביקרתי
בכמה מחנות צבא. סיפרו לי על
גנרל אחד, נמוך־קומר, וקרח, שנתמנה במפקדה
החדש של אחת הדיביזיות. הוא דרש
להקים לו במה גבוהה במרכז מגרש המפקדים,
וכינס את כל הדיביזיה למיסדר.
— אין לי מה להגיד לכם עדיין, אמר
לחייליו. אני עוד חדש כאן. הקמתי את הבמה
הזאת כדי שכל אחד מכם יוכל לראות
אותי. כשאסתובב מעתה במחנה, לא תצטרכו
לשאול זה את זה: מי השמן הקטן הזה
המסתובב כאן?
ובכן, הוסיף מקלף, גם אני חדש כאן. עוד
אין מה להגיד לכם. אני רק רוצה שתראו
אותי ושלא תצטרכו לשאול מחר: מי ה־צוציק
הזה המסתובב במפעל?״
אגב, הסיפור הוא נכון, והוא מעיד על
גישתו הצברית הבריאה של מקלף יותר
ממאה מאמרים.

אחד האישים המעניינים ביותר המעורבים
בפרשת סדום הוא יוחנן (״יאנוש״) פלץ,
השוהה עתה באוסטרליה. נתקלנו בשמו כמה
פעמים במשך החקירה. בכל פעם נזכרתי

ביזם בו הכרתי את יאנוש פלץ בפעם הראשונה.
זה היה במלחמת תש״ח, ואני הייתי
חייל ביחידה שחנתה באחד המחנות בדרום.
באחד הלילות שמרתי על שער המחנה,
יחד עם חבר. שנינו התאחדנו עם שני אנשי
הסיור הנע. חילקנו את השמירה בין ארבעתנו,
כך ששלושה יכלו לישון ואחד שמר
בתורנות. אלא שלרוע המזל לא פעל הקשר
— שומר אחד העיר את השני ונרדם
מיד, השני לא התעורר כלל. כשישנו ארבעתנו
שנת ישרים, בא המם־כף, לקח מאר־בעתנו
את הרובים. לפנות בוקר העיר אותנו
ופקד עלינו להתיצב לפני מפקד־המחנה.
הלכנו לצריפו של המפקד, אולם הלה
עוד ישן. התישבנו לפני חלונו, והחילונו

מעשי סדום

תושבי
— הפעם
באלה לא

סדום העתיקה בוודאי מתים מחדש
מקנאה. שחיתות וטימטום בממדים
היו מעולם, אפילו בימים הטובים
חיה גולדברג, חולון

קראתי את פרטי חקירתכם בחרדה. אולי
בהיותי כל כר צעיר ( )56 לא יכולתי להשתחרר
מהמועקה האיומה. האמנם לא יימצאו
אפילו עשרה צדיקים בסדום, למען הצילה
מחורבן שני?
אליהו רסנר, נהריה

איש השנה

השנה, כמו בכל שנה: דויד בז־נוריוז.
אליהו עמיר, יפו
לצערי הרב, רק רודן מצרים, נטאל עבד
אל־נאצר, ראוי לתואר זה. לא רק מבחינה
ישראלית, אלא גם מבחינה עולמית. הוא
הפד לחלוטין את מאזן הכוחות המרחבי
לרעתנו והעמיד את העולם המערבי על הראש,
תור כדי פלירט מסחרר עם הדוב
שאול חלפון, תל־אביב
המוסקבאי.
לוי אשכול, סמל המדינה בשנתה השמינית:
ציניות, מותרות סחיטה וזילזול ביניע
בפיו של איש העמל...
אלחנן נור, חיפה
...לוי אשכול, אלוו< הדייש.
תדי חיימסון, נהריה
למה לא השכן שלי? הוא אדם ישר, מסכן,
שנידל שני בנים לצה״ל, משלם את כל המסים
ומנקב מדי חודש חור חדש בחנורתו.
רפאל לוין, חל־אביב

הכנסות כיג׳י

תמהני מדוע לא הניב העולם חוה על אותי
קטע בתשובתו של דויד בדנוריוז בכנסת
על עניו דירות השרד, בו ניסה להסביר
מדוע לא שילם מס־הכנסה על זכותו להשתמש
בדירת־שרד, כפי שתובע החוק. בן־
נוריון אמר שמישהו מחשב לו את השכר,
ואין הוא יודע איד מישהו זה מחשב לו.
אני רוצה לשאול שאלה פשוטה: מה היה
קזרה לי לו תפס אותי מס־ההכנסה בהעלמת
הכנסות, ולו הייתי מצטדק בזה שמישהו

״מומר,ה פונטון״ כסדום ועם חכורת־האש בתל־אביב (כמרכז)
להתווכח מי אשם בענין, תוך שימוש חופשי
במונחי־עזר רוסיים, בולגריים וערביים. כשי
יכוח קולני זה הגיע לשיאו, יצא מפקד-
המחנה, לבוש בפיג׳מה ססגונית .״מי שלח
אתכם הנה להפריע לי?״ הוא רעם.
״המפקד שלנו!״ ענינו בתמימות.
״מה שמו צועק.
מסרנו את השם, הדרגה וזהות היחידה.
״חזרו אליו ותגידו לו שהו צעק
המפקד, כשפניו סמוקים מרוב כעס.
חזרנו לפלוגה והודענו למם־כף כי המפקד
אמר לנו לחזור. לא סיפרנו את שאר הפרטים.
שמו של מפקד־המחנה היד, יאנוש פלץ,
מכתבים ובכן, האולקוס של דב יוסף עלה למדינה
28 מיליון לירות (העולם הוה 980 כמה
טונות של אשלג אפשר היה לקנות מאמריקה
בסכום כזה?
דויד כהן, חיפה

קיבוץ מגרה וחבר חבורת האש. בתור שכזה
צולם דא פעם בעתוניס, בין היתר
בפורים (העולם הזה )909 תשמ״ו (ראה
תמונה).
כאיש שעבר למעלה משנתיים בשיקום מפעל
האשלג, עלי לברככם ביישר־בוח על ההעזה
שניליתם בפירסום מעשי־השחיתות האופפים
את סדום והמטילים את צילם על
קבוצה לא קטנה של חלוצים אמיתיים, שנתנו
למפעל האשל נ את מיטב כוחם.
...לא הבאתם במאמרכם אפילו את חלקם
הקטז של מעשי סולל־בונה, הקבלז העיקרי
של מפעל האשלג. מיליונים רבים בוזבזו
בכוונה תחילה כרי להאריך את תקופת השיקום
ועל־ידי זה להנדיל את רווחיו של
סולל־בונה הגשת דו״חים כוזבים על
חומרים וכוודעבודה היו בבחינת מעשים
פועל לשעבר, תל־אביב
יומיומיים.

כאז קבור כלב יקר מאד, רבותי. כי לא
רק 28 המיליון (אתם יודעים כמה טנקים
זה?) הוטמנו בסדום. אילו היה. המפעל מייצר
כהלכה, היתה כלכלתנו הזוחלת יכולה
להתחיל לפחות לצלוע על רנל אחת, עד שיפותחו
עור מיפעלים ועוד מקורות הכנסה
שיאפשרו לה לעמוד איתנה על רנליה.
אלחנן פרב, תל־אביב
תמונתו של הצעיר שבפתיחת הרפורטז׳ה
של מיפעל האשלנ נראתה לי מוכרה. האין
הוא איזה שחקן כדורגל או משהו, שהרבה
נורית גבאי, גבעתיים
יהופיע בעתונים?
זכרונה של הקוראת גבאי חד, אבל לא לגמרי.
הבחור הוא מרדכי רון, המכונה
״מוטקה פונטון״ בין אנשי סדום, שם הוא
עובד מזה שנתיים. היה קודם לכן איש

אחר מחשב קי את הטם ואיני יודע אם
העלים חכנסות או קא?
ישראל כבירי, נתניה

משפט אשכול

בתור מושבע במשפט הלאומי (העולם חוה
הריני מוצא אותו אשם בבנידה ב9ד)9
ארצו,
על כי הוציא מיליון ל״י לדירות-
שרד בזמז שיש במדינה מעברות ומזי־רעב,
העלו את יהדות מרוקו בטענה של
ושלא
דב אילון, באר־שבע
חים ר כם ף•
חייב — חייב — חייב1
אברהם אלקיס, רמת החייל
זכאי! מי שהיה צריך לשבת במקומו על
כסא הנאשמים הוא מר מוזס, מבקר המדינה
...אם כל פקיד בדרנה חמש לא יכול
לישון אם אין לו נאז, ופקיד בדרגה ארבע
אם איו לו פריג׳ידר בעוד פקיד ממדרנה
שלוש מרגיש את עצמו מקופה אם אין ברשותו
קייזר־פרייזר או שלפחות באים לקחת
אותו מן הבית במכונית — הרי נם שר
אי־נו יכול ללכת מחוץ לתלם.
לעומת זאת, לא התנגד מבקר המדינה אף
פעם לרכישת דירות־שרד, אין הוא יכול נם
לטעון להננתו כי לא ידע על עצם הפעולות,
מאחר ואחד מתפקידיו הראשונים הוא לע־

יוד ביקורת על סעיפי התקציבים השונים
ולדאוג לשימוש בכספים למטרות המפורשות
פסח אונגר, באר־שבע
בתקציב.
הוגה צרפתי מלפני המהפכה אמר כי הרשע
שסובלים אותו כל הזמן שהוא בלתי־נמנע
נעשה ללא־נשוא, כאשר מנצנצת קר!
אור. קרז אור זאת במציאות שלנו היא ה־יצחק
ביגר״ ירושלים
יזיה•
אימוני הרב בכם עומד בסימן של עיר-
עור, מאחר שהתקפותיכם האחרונות מתרכזות
בכמה מפלגות ומאידך כמה מפלנות נהנות
מחסינות בפני התקפותיכם. אם לחפש
שחיתות, אפשר למצאה נם בעיריית תל־אביב,
למשל. אד עיריה זו בטוחה מביקורת כנראה
מפני שהמפלגות השולטות בה הן חרות
קוראי, יגור
והצ״כיי •

צחוק ודמע

כתבתו של שייע נלאזר על המישחק במוסקבה
(העולם הוה )980 היתה ממש פני נה
עתונאית. שמא יפסיק לבעוט בכדור ־—-
ואני מבין שבזמן האחרון לא נתנו לו ה־רוסים
הזדמנויות לכד — ויתחיל למשוד
בעט? הכדור יתגלגל אמנם קצת פחות, אבל
במקומו יתנלנלו רבבות קוראים — מצחוק,
שמואל קלמן, תל־אביב
כתבתם :״הם נלחמו על כבוד ישראל ויצאו
מהמאבק בכבוד״ (העולם הזה 8ו .)9מר,
דמות תיראה לכבוד, שנסדק פעם חמישית?
היהודי שהזיל דמעה באותו מעמד של נינון
המנון התקווה לפני פתיהת המישחק, הזיל
לאחר המישחק מינימום בום דמעות ...
יצחק י. הללי ירושלים

ישן, לא ישן

בכתבה האחרונה על המשטרה (העולם ה וה
18־ )9תיארתם את מרשי, מר שמחת
שרצקי, כ״אחד משני פרחי הקצונה שנרדמו
מול דירת פנקס המנוח, שעה שהוטלה בה
פצצה ״.מרשי טוען כי שקר וזדון הוא כאי
לו ...נרדם בהיותו בשרות המשטרה על
משמרתו, כמתואר בעתונכם.
עו״ד איסר לובצקי, תל־אביב
בית־המשפט המחוזי קבע כי שמחה שרצקי
וחברו ישנו בתפקיד, דבר שגרם לזיכוי הנאשמים
בדין. בית־המשפט העליון הבינב
דעתו שקביעה זו היתה מוטעית, אולם לא
ביטל את הזיכוי.

מי אחראי?

בעקבות מכתבה של המורה שרה ש ,.ש התלוננה
על גיוסה למילואים בתקופת ה-
חופשה (העולם הוה -.)980
סיימתי השנה את בית־הספר התיכון וני גשתי
לבחינות בגרות. לפני סיום הלימו דים,
היינו כולנו עדים לגל של מודעות.
פירסומת מטעם משרד החינוך, שהציגו ילר
עולה מושיט ידיו מעל ספר לימוד פתוח
ושואל, תמה :״מי ילמדני?״ מעל מודעות.
אלו קראו לנוער בונר הגימנסיות להרשם
לבתי־המדרש הממלכתיים ולצאת בתום השנתיים
אל מושבי העולים לחינוך ולהוראה.
למודעות־ענק אלו נוספו הרצאות המחנכים.
וההנהלה בבית־ספרנו, שקראו לנוער להק דיש
עצמו לתפקיד הנעלה של חינוך ביש ראל.

...פני תי לבית־המדרש הממלכתי בחיפר,
ונרשמתי וכשקיבלתי, לאחר. שבועות מספר,
הורעה המאשרת את קבלתי למוסד — לא
היה אדם מאושר ממני. לא יקשה מכם ל תאר
לעצמכם את האכזבה שנפלה בחיקי״
שעה שנודע לי במשרד בית־הטדריש כי שמי
אינו מופיע בין רשימת הבנות שקיבלו
דחיה במשרד הבטחון לצרכי הלימודים.
עתה אני שואלת: אם ידוע היה כי אין
לתת דחוי למשך שנתיים בלבד לצעירה ה שואפת
ללימור והוראה — מדוע בוזבזו
כספים מרובים כל כד לצרכי תעמולה? מדוע
הוטרחו מורים לוותר על שיעורים חיוניים,
לפני בחינות הבנרות על מנת לעודד הרשמה
רחבה לסמינרים? מדוע בכלל נתקבלתי?
לא אקבל את הטענה המתקתקת כי ההרשמה
עלתה על המיכסה שנקבעה קודם לכן״
מאחר שנרמז לי בצורה שקופה ביותר כי
אשתדל בלשכת־הניוס לקבל דחיה על סמר
חרוצים אישיים. זאת לא אעשה!
יהודית טוזמן, חיפוק

כית־ספר לכלכלה

אינני כלכלן. את ידיעותי הכלכליות רכשתי
בדיוק מאותו מקור של מר יוסף אלמוני
(העולם הוה 8ד ,)9לאחר שזכיתי לחיות ב שיתוף
אתו ארבע שנים בשבי הנרמני. דבר
אחד ברור לי, כי כל עוד יסתובבו בעיריות
ובממשלה אלפי פקידים בלתי־יעילים, ללא
כושר מקצועי, האינדקס יעלה ויעלה — באם
נרצה או לא נרצה — ומשלם המסיס יכרע
מ. פלגי, רגזת־גן
תחת עול המסים•

ד״ש מרחוק
רב תודות על השורות שכתבתם עלי. שמח תי
נם לקרוא הרבה חדשות סענינות ונדמה
היה לי בי נמצאת אנוכי בארץ.
חנה אחרוני, פארינז

*• רו צהרקד? 51
מאות רבות של תשובות נתקבלו כבר בשבועיים הראשונים של תחרות ״ראלי.״
הפותרים, מגינוסר עד אילת ומתל־אביב עד יחיעם, יודעים על־פי־רוב היכן מבקרת
נערת ״ראלי״ והם מנסים את מזלם בשנייה ובשלישית — כדי להשתתף מספר
פעמים רב ככל האפשר בהגרלת פרסי הענק.
כי׳ כמובן, רוצה כל פותר לזכות בפרס הראשון — אופני פלדה ״ראלי.״ מדוע?
פשוט מאד. כותבת חיילת מנתניה :״חשקתי באופני, ראלי׳ כדי שאוכל לסייר בארץ׳
במקומות בהם מסיירת נערת, ראלי/״ הסבר עוד יותר משכנע יש לפקיד ירושלמי
מבין עניין :״כשם שאני מעדיף פארקר 51 על פני כל עט אחר, כך אני מעדיף׳
אופני• ,ראלי׳ על פני כל אופניים אחרים!״
לבן הוא גם החליט להשתתף בתחרות מדי שבוע. התוצאות שלו עד כה משסד
חות: מתיך שלושה פתרונות — שלישה בולים. אולי יזכה הוא בפרס הגדול. ואולי-
אתה. לכן השתתף עוד השבוע בתחרות ״ראלי״ (ראה עמוד .)18

העולם־ הז ה 981׳

ך י* עין המתכוננת בך מעל גבי עמוד
| 1זה היא עינו של שר־הפנים ישראל בר־יהודה.
עין זו גרמה החודש לידיעה חשובה,
שהתגלגלה בשבוע שעבר עד לאולם הכנסת.
הענין התחיל כאשר אמר דובר משרד־הם־
נים כי הוא מעכב עתה את כל הדרכונים
והיתרי־היציאה של אזרחי ישראל כראות
עיניו. כי, אמר דוברו של שר־הפנים, משרדו
רואה את הנסיעות של אזרחי ישראל
לחוץ־לארץ ״בעין זועמת.״

וזוהי, הודעה מעניינת מאד מאד.

א הצד האנאטומי או האסתיטי שבגישת
/שר־הפנים מעניין אותנו ברגע זה. הוא
לא נבחר לתפקידו הרם בגלל עיניו היפות,
אלא בגלל מציאות מפלגתית מסויימת. אותנו
מעניין הצד העקרוני שבדבר.
אדם שגדל בארץ אינו יכול להרשות לעצמו
לזלזל בהבעת עיניהם של אנשים חשובים.
פרק שלם של היסטוריה ארצישראלית
נקבע על־ידי משפט אחד בהצהרת בלפור,
האומר כי ״ממשלת הוד מלכותו רואה בעץ
יפה את הקמתו של בית־לאומי לעם
היהודי בארץ־ישראל.״

ציא להם את הנשמה. אם זה לא
יצליח, נקכל לפחות סיפוק נפשי״.
״הבה ונתחכמה להם״ — זוהי הסיסמה.
וזוהי גם הסכנה, אשר מוטב להרהר בה
רגע קט. סכנה לבריאות נפשנו, סכנה לסדרי
חברתנו׳ סכנה לכבודנו העצמי.
כי מדינה אמיתית אינה מתחכמת. אין
היא משחקת באזרחיה, בידידיה באויביה
מישחק של חתול ועכבר. אין היא מפירה
את החוק של עצמה. שהרי אם לא היא
תכבד את חוקיה, מי יכבדם?
לו היתד, זאת מכה אישית, קפריסר.
פרטית של שר־הפנים׳ אפשר היה לעבור

המספרים והאביזרים. בינתיים חלפה מחצית
השעה, הנוסעים התרגזו, הנהג יצא מכליו.
לרוע מזלו׳ לא מצא השוטר שום עילה
שהיא לרשום דו״ח• הוא נאלץ להחזיר אח
הרשיונות, אחרי שהציק לנהג ככל יכולתו.

** ן השוטר אל המשטר. נתייחד־נא ל־
( 1רגע עם המוסד המאפיין אותו מאין
כמוהו: מחלקת מס־ההכנסה.
הנה דוגמה, שחקרתיה אישית. אחרת לא
הייתי מסוגל להאמין לה.
אדם מסויים׳ שמס ההכנסה נוכה ממש-

מה אמר פקיד זה של מדינת־ישראל
לאותו שייך? הוא אמר לו
שחוק מדינת־ישראל ודיכרתו של
שר-הבטחון אינם שווים כקליפת־השום.
האם
מישהו מעלה על דעתו כי פקיד המנדט
הבריטי היה מבזה בצורה כזאת את
שלטונות הוד־מלכותו? האם עשו זאת אפילו
העותומנים הרקובים?
אפשר להביא דוגמות כאלה מהווי המיעוט
הערבי למאותיהן ולאלפיהן. כל הטיפול
בו כפוף לשיטת ההתחכמות — שיטת העין
הזועמת של אותם הסבורים כי חוק המדינה,
המבטיח שויון־זכויות לערבים הוא חוק
פסול, וכי על כן יש לה,פירו — בגניבה,
בהסתר׳ בשיטות של רוכל ערמומי בשוקר,בגדים
המשומשים של פינסק.

עין יפה, ממש כמו עין זועמת,
יכולה להיות חשוכה מאד.
מה׳ אם כן, התכוון מר ישראל בר־יהודה
לבטא בברק הזועם של עינו הממושקפת?
הוא לא רצה להביע דעה אישית. לרבים
יש דעה אישית מסויימת על האנשים המבזבזים
את הון האומה על נסיעות לחוץ־
לארץ, ודעה מסויימת עוד יותר על היורדים,
המפקירים את מולדתם. גם שר־הפנים זכאי
לדעה פרטית משלו.

אלא שהשר לא התכוון לכד. הוא
התכוון לומר כי הוא ישתמש כמנגנון
הממלכתי של מדינת־ישד־אל
להגשמת דעותיו הפרטיות.

**סע-הצלב הפרטי של שר הפנים
^ו אי נ ו נראה מעשי יותר מאשר מסע-
המלחמה המפורסם של דון־קישוט.
אם יש ברצונו להילחם בירידה, הרי זו
שטות גמורה. אדם שהחליט לנטוש את
הספינה, שום עיכוב של היתר־יציאה לא
יניא אותו• אדרבא, התבונה מחייבת כי לא
ייעשה דבר לעכב אדם הירא להישאר בישראל
או החרד לגורלו. כפי שקבע המחוקק
העתיק׳ בספר דברים :״מי האיש הירא
ורך־הלבב, ילך וישוב לביתו, ולא ימס את
לבב אחיו כלבבו.״ אבר מורעל, מוטב להרחיקו׳
לטובת בריאות שאר האברים.

אם רוצה השר לעככ את המטיילים,
הרי אין כל צורף שירחיק
מכטו. כראש רשימת המטיילים
עומדים שליחי הממשלה והמוסדות
למיניהם, הנוסעים על־חשכון
האומה. המפלגות הפכו
מזמן למועדוני־משוטטים כינלאו
מיים. עסקני מפלגתו של שר•
הפנים עצמו אינם מפגרים כלל.
ברקי ד׳עינים לא יביאו שום תועלת. אולם
לא זה העיקר. לא חשוב כל כך לאן
שלוח המבט הלוהט. ברגע זה מעניינת
אותנו העין הזועמת עצמה והבעותיה.

ם נחשוף את כתנת שר־הפנים מכל
\ 4מלבושי המליצות, הרי תתגלה מחשבה
מאלפת. שר־הפנים מתכוון לומר לנו, בתכלית
הפשטות:

״חוק המדינה נותן לאנשים אלה
את הזכות המפורשת לצאת מן
הארץ כאוות נפשם. אולם זה חוק
רע. לכן הכה ונתחכמה להם, פן
ירכו. נציק להם, נתעלל כהם, נו

• ק עין אחת של המדינה נשואה אל
| האזרח העברי. עינה השניה מביטה באזרח
הערבי, והיא זועמת עוד הרבה יותר.
לא מכבר ערכה מפ״ם סמינר לאוד,דיה
הערביים באחד מקיבוציה. המימשל הצבאי
ניסה לחסל את התכנית על־ידי אי־מתן
רשיונות לנתיניו הערביים לבקר בכינוס.
אולם שר־הבטחון לא יכול היה למנוע בעד
מפלגה ציונית, אשר חבריה יושבים ליד
שולחן ממשלתו, להזמין את אוהדיה לקורס
ציוני•
בין המאושרים שקיבלו רשיון בכתב מטעם
המושל הצבאי לנסוע לקורס היד, בן
משפחת אחד השייכים בנגב המזרחי. יום
לפני הנסיעה ביקר פקיד המימשל בבית
השייך• הוא יעץ כי האיש לא יסע —
אחרת ״יהיו צרות.״ האיש לא נסע.

ך* אן קבור הכלב. עלינו להחליט,
^ פעם אחת לתמיד׳ מה יש לנו כאן:
ממשלה או ועד־קהילה, שלטון או חבורת-
גבאים, מדינה או גטו.
כבוד המדינה הוא כבוד החוק. כל חוק
הוא ע1ל. המדינה המחוקקת אותו׳ הריהי
אומרת: אני מגבילה את עצמי מרצוני
החופשי׳ אני מחליטה שלא להשתמש בכוחי
אלא במסגרת קבועה זו, אני אשתמש במלוא
עוצמתי כדי להבטיח שכל אדם יהיה
חופשי לעשות כל דבר אשר החוק מתיר.

על כך בשתיקה. אולם בשטח זר׳ אין שר־הפנים
אחד בדורו. להיפך, עינו הזועמת
היא רק אחת מני רבות. שיטת הזעב־המתחכם
וההתחכמות הזועמת היא שיטה
כללית.

* תכן כי הסמל החי לשיטה זו הוא
אותו שוטר, עליו סיפר לי לא מכבר
נהג של אגד תוך כדי נסיעה ארוכה.
שוטר זה עבר על אופנועו על פני האוטובוס.
מן הצד הבחין בתנועת לסתו של
הנהג. הוא עצר את האוטובוס המלא, דרש
את הרשיונות כדי לרשום דו״ח• האשמה:
שיחה׳ תוך כדי נהיגה, שהיא עבירה.
הנהג העמיד אותו על טעותו. הוא לא
דיבר, אלא רק לעס מסטיק. אולם עתה כבר
היה השוטר מרוגז. אפשר לומר שהוא הביט
על הנהג בעין זועמת. הוא דרש כי הנהג
יירק את המסטיק.
חוק הארץ אוסר על הנהג לשוחח או
לעשן בשעת נסיעה. אבל אין הוא אוסר
עליו ללעוס מסטיק. הנהג סירב למלא את
הפקודה, המשיך ללעוס.
השוטר לא נכנע. הוא בדק את הרשיונות
בקפדנות, סובב את האוטובוס׳ בחן את כל

כורתו מדי חודש בחודשו, הצהיר בתום השנה
על הכנסה נוספת של 700ל״י. הוא
קיבל תשובה בדואר חוזר: עליו לשלם
500ל״י נוספות למס.
האיש לא האמין למראה עיניו. הוא ניגש
למשרד המם, הביע את ההשערה שחלה
טעות. הפקיד חישב את המם שנית, הודח
שאמנם היתד, טעות: על האיש לשלם 550
ל״י׳ תחת 500ל״י.
עתה פקעה סבלנותו של הלקות. הוא
עשה, מעשה שלא חלם עליו קודם לכן:
הוא פנה לרואד,־חשבונות• הלה התישב מול
הפקיד. תוך רבע שעה סוכם כי כל המם
המגיע מן הלקוח האומלל אינו עולה אלא
ל־ 90ל״י.
מה קרה? הפקיד פשוט העלים מפני הלקוח
התמים את כל הניכויים והזיכויים המגיעים
לו לפי החוק.

הפקיד לא פעל בזדון. הוא פשוט
חשב שזה תפקידו, ומן הסתם
היה בטוח בי שיטה זו תמצא חן
בעיני הממונים עליו. הוא הביט
כעין זועמת על משלם־המסים, וסיסמתו
היתה ״הבה נתחכמה״.

אם אמנם נחליט כי רוצים אנו
כמדינה, במסגרת של ממלכתיות
ישראלית, הרי שעלינו ליישר את
המבט העקום ולטהר את הבעת
העין הזועמת. בי מדינה אינה עוקפת
את חוקי עצמה, אינה יורדת
לחיי אזרחיה כמעשי שרירות
קטנוניים, אינה מתחכמת לבניה,
לגר הגר כתובה, ולאויב
הצר על גבולותיה.
מדינה אמיתית׳ המכבדת את עצמה, תפעל
נגד אויביה במצח גלוי ובקומה זקופה.
היא תקבל על עצמה את מלוא האחריות
למעשיה. היא לא תילחם בהם כגנבים בלילה•
היא לא תרד לרמתה של מדינונת
לבנטינית מסוגה של ירדן.
מדינה אמיתית גם אינה זקוקה לשקרים
ולחצאי־אמיתות. אם קורה מעת לעת שתקרית
נגרמת בגלל שגיאת אזרחיה שלה, הריהי
מודה על כך בפה מלא. לכזב רגליים
קצרות מאד. ואילו מדינה הזורעת מסביבה
אימון וכבוד להודעותיה, סופה לצאת מנצחת
בכל מבחן פסיכולוגי.

המוסר הישראלי, שהוא כליל
חוכמת הדורות, מצווה על הפרט
לכבד את אביו ואת אמו, למען
יאריבון ימיו. מוטב היה לרשום
בצידה של מצווה פרטית זו מצווה
לאומית לא פחות חשוכה למדינה
כולה :״כבדי את עצמך, למען
יכבדוך הזרים!״

ת צ פי ת

בם דינה

(כ? הזכויות שמורות)|

• ישראל לא תנצל את תסבוכת הסואץ לנקיטת צעדים
דרסטיים נגד מצריים. למרות שפעולת אנטי־מצרית קיצונית מצד ישראל
היתה יכולה לזנות באהדה רבה בכמה מבירות המערב בימים אלה, תנסח
ישראל להוכיח למצרים ולבריתיהמועצות ני איננה מוכנה לשמש מכשיר
אימפריאליסמי להכשלת צעדיה של מצרים.
• לעומת זאת, אל תצפה לגישה דומה לירדן. כל תקרית
נוספת בחזית זו עלולה להתפתח לממדים נרחבים ביותר ולהגיע למצב נזה
שכוחות או״ם לא יצליחו להשתלט עליו.
• ישראל תחדש את דרישתה לנשק מערבי. בצמרת הממשלה
רווחת עתה הדעה ני דרישה ישראלית מחודשת לנשק כבד ולמטוסי סילון
עשויה לרכב על הגל האנמי־מצרי, לזכות גם בתמיכה עיקבית מצד העתונים
רבי־ההשפעה בארצות אלה.

• הצעד האפשרי הבא של מצרים, במקרה של החמרת
הסנק צי ותהמערביות נג?!ה ז מסירת שדות־תעופה באזור הסזאץ ואולי
גם בסיסים בכמה מהאיים האיסמרמגיים במוצאה הדרומי של התעלה לידי
הסוביימיים.
לעומת זאת, אין זה מן הנמנע כי סגן ראש ממשלת ברית־המועצות,
אנאסמאס מיקויאן יבקר בישראל מאוחר יותר.
אורחים נוספים העלולים לבוא למרחב בחודשים הקרובים: שר החוץ
ד1דטר_ 2שפשוב_11 נשיא יוגוסלביה המרשאל מיסו. במקרה זה, עשויה ישראל
להיכלל בתוכנית הסיור.

העם

בדה 1ה ב

ילדה עניה ביקשה לשאוב מים מן הבאר.
לפתע פרצה בבכי מר. הכד נפל למים.
בעודה ממרמרת בבכי, ניגשה לבאר ילדה
מבנות־העשירים, שנשאה כד עשוי מזהב.
לפתע נפל גם כד זה לתוך המים.
מיד חדלה הילדה העניה מלבכות, פרצה
בתרועת שמחה .״המשפחה העשירה תצטרך
לשלוח מישהו להוציא את כד הזהב,״
אמרה ,״אז יוציאו גם את הכד שלי.״
השבוע דמתה ישראל לילדה העניה באגדה
תלמודית זו. זה כמה שנים מיררה
בבכי ליד הבאר — תעלת סואץ. איש לא
ניגש להציל את כדה — חופש השיט לס־פינותיה.
עתה, אחרי ששקעו בתעלה גם
זכויותיהן של המעצמות הגדולות, נמצאה
ישראל שוב במשפחה גדולה ועשירה.

מדיניות
א ד הסואץ*
מעולם לא היה כל כך ברור שישראל
היא ספינה ללא קברניט, מדינה ללא ד,נ־

• בריטניה תברר את האפשרות
להשתמש בישראל כתח•
ליף לתעלת סואץ. בין השאר יבקר
בארץ עוזר שר־החוץ הבריטי, שייפגש
עם ראש הממשלה ועם שרת החוץ,
לשיחות בדבר העברת סחורות בריטיות
בדרך היבשה מחיפה לאילת.
לתוכנית אחרת, חפירת תעלה חדשה
מאשקלון לאילת, במקום תעלת סואץ,
אין סיכויים מעשיים להתממש, בגלל
הקשיים הטכניים העצומים והעובדות הפוליטיות
הקשורות בה. ביצוע תוכנית
זו, אם יוחלט עליו, עשוי לקחת עשר
שנים.

• עוד מפלגה תופיע על הכמה
הישראלית. אליעזר ליבנה,

ח״כ מפא״י לשעבר, שהתרחק ממפלגתו,
עומד לייסד מפלגה חדשה, שסיסמתה
תהיה מלחמה במפלגות הקיימות וג־משטרן.
בין העוזרים לליבנה בעדן זת
נמצאים גם אישים דתיים, ביניהם ד״ר
ישעיהו לייבוביץ׳ ,מרדכי ברויאר, ממנהיגי
פועלי אגודת ישראל ופנחס פלאי.
מתוך מפא״י מקווה ליבנה לקרב למפלגתו
את ח״כ שלמה הלל ואת ראשי
המשמרת הצעירה אברהם עופר ואשר
ידליו.

• הדתיים עלולים לפרק את
הקואליציה כעידית ירושלים.
הרקע: הסכמת העיריה להעמיד מגרש
עירוני לרשותו של הפרופיסור נלסון
גל־ק, להקמת בית־כנסת דיפורמי שנאסר
בצורה חריפה על פי פסק דינם של
הרבנים הראשיים יצחק הרצוג ויצחק
נסים, שאסר בפסקנות את הקמת המוסד.

סואץ: התעלה והכסיסים
מלחמת מנע או התקפת שלום?

* חיכוכים כין הדתיים לכין פא״י יתגלו גם כעידית חיפה.

כאשר ידרשו הדתיים לחוקק חוק עזר עירוני האוסר את גידול זמכירת החזיר
יתנגד לכך אבא חושי, בשים לב לרוב החילוני הגדול של תושבי העיר.
• צפויים זעזועים כצמרת ההסתדרות. קבלת תוכניתם הכלכלית
של השרים לוי אשכול ופנחס ספיר על־ידי מפא״י עלולה להביא להתפטרותו
של אהרון בקר, ח״כ מפא״י, מראשות המחלקה לאיגוד המקצועי ומחברות
בוועדה המרכזת של ההסתדרות. מלבדו עלולים להתפטר גם נציגי-מפא״י אחרים.

• המאורע הכלכלי החשוב בתקופה הקרובה יהיה פירסום
הדו״ח של נגיד כגק ישראל, דויד הורוכיץ. הדו״זז, שידון במאזן
הכספי של המדינה יגרום לבהלה כללית במערכת הכלכלה

• נטיץ רציני ייעשה כקרוכ לכיים משפט פלילי נגד אחד
הלוחמים העיקריים נגד השחיתות כמדינה. מביימי המשפט מקווים
כי בצורה זו יצליחו להסיח את הדעת מפרשות השחיתות המעסיקות בזמן
האחרון את הציבור במידה גוברת והולכת.

• כקרוכ תוכל להשקיע את חפכונותיד כערימה חדשה של
אג רו ת״ חו כ התעשיה הפרטית עומדת להוציא בקרוב לשוק אגרות בסך 15
מליון ל״י, אחרי שהשוק קלם בשנה האחרונה אגרות בסך 60 מליון ל־׳י מטעם
הממשלה, הרשויות המקומיות, הסוכנות וההסתדרות. הרוב הגדול של האגרות
נקלט על-ידי סשקיעינו פרסיים, מעדיפים אותו בגלל הרבית הגבוהה (־67
ומעלה) ,הצמדתן למדד יזקר־החיים אז למחיר הדולאר וכן בגלל ׳הפטור החלקי
ממס ההכנסה. בצורה זו נושאות האגרות למעשה, רבית של כ־־.247

כאשר קרא גמאל עבד אל־נאצר, הסגן־
אלוף הצעיר ( )38 בעל קומת־הענק, בקול
נרגש, כמה מלים שנתקבלו בתרועה מחרישה
על־ידי 300 אלף המצרים שהתקבצו
מולו בכיכר הגדולה של אלכסנדריה. מבנה
הנאום העיד כי הוכן בזזפזון, ללא ארגון
יסודי של סעיפיו.
היה זה יום השנה הרביעי מאז גירשו
הקצינים הצעירים את המלך פארוק השמן
מארמונו באותה עיר. ארבע שנים הן תקופה
בחייו של משטר מהפכני. הגיעה שעתו
של כל מצרי לערוך את מאזן הזכות והחובה.
איש
לא פיקפק ברצונו הטוב ובכנותו
של עבד אל־נאצר כפטריוט מצרי. אולם במצרים
גדל דור שלם של משכילים צעירים
— רופאים, עורכי־דין, סוחרים, פקידים —
ששוב לא הסתפקו בפטריוטיזם. הם ראו
כי מיטב המשרות של מנגנון הממשלה
תפוסות בידי קצינים צעירים, חסרי נסיון
כלכלי או מדיני, שלא הצטיינו ביעילו־תם.
חוסר־סבלנותם גבר מיום ליום.
חלוקת אחוזות-
הרפורמה החקלאית
הענק החונקות את הארץ — כמעט ולא
התקדמה כלל. מיבצע ״מחוז השיחרור״,
מעין ״כיבוש השממה״ בנוסח מצרי, הצליח
יותר בתעמולה מאשר במעשים. כלכלת
המדינה לא השתפרה במידה ניכרת.
ההכנסה הממוצעת של המצרי — 250ל״י
לשנה — לא עלתה בהרבה. בחזית הפנימית
לא הצטיינו הקצינים.
ברזל ולחם. הצלחתו המכרעת של
עבד אל־נאצר היתר, בזירה העולמית. מצרים
הפכה מבדיחה בינלאומית למעצמה פוליטית.
גדולי העולם הזמינו את הקצין הצעיר
וניפחו את גאוותו. על־ידי מישחק מפוכח
בץ שני הגושים עלה עבד אל־נאצר לפיס־גד״
בה נחל את נצחונו המזהיר ביותר
— עיסקת הנשק הסובייטי.
החשבון היה גלוי לעיני כל מצרי: הכוח
הפוליטי יביא את הכוח הכלכלי. עבד אל־נאצר
ד,אמץ בסיסמתו החותכת של בלאנקי•:
״מי שיש לו ברזל, יש לו לחם!״ הוא היה
בטוח כי פיתוח מרוץ התחרות בין האמריקאים
והסובייטים במרחב יכריח את שני
הצדדים להגשים את התכנית הכלכלית שנועדה
לרפא את כל צרותיה של מצרים:
הסכר הגבוה באסואן.
תכנית הסכר הפכה אבן־בוחן למשטר.
כל עתידו הפוליטי של עבד אל־נאצר, כל
אימונו של הדור המשכיל החדש במשטרו,
היד, כרוך ומותנה בהגשמת התוכנית.
כין הכסאות. אולם עבד אל־נאצר,
על אף קור־רוחו, הגדיש את הסאה. הוא
דרך על יבלות רבות מדי. בנסותו לשבת
על כל ד,כסאות בבת אחת, נפל לפתע בין
כל הכסאות.
בחוזרו מועידת בריוני עם יוסיפ טיטי,
תוצאות, ירדה המהלומה. האמריקאים, שהת־וג׳והארלאל
נהרו, שהיתה מאכזבת ועקרת־רגזו
על פלירט בין המצרי והסובייטים,
הודיעו כי לא יתנו כסף לבנין הסכר.
מצידם היה זה מישחק־פוקר נועז, בנוי
על החישוב כי הסובייטים פשוט לא יהיו
מסוגלים, מבחינה כלכלית, לבנות את הסכר
העצום לבדם. החשבון היה צודק. גם הסובייטים
הודיעו למחרת שלא יממנו את הסכר.
עתה נשמטה הקרקע מתחת לרגליו הארוכות
של הסגן־אלוף. כדי להציל את כבודו
בעיני ההמונים היה עליו לעשות בחפזון
משהו דרמתי, נמרץ, מלהיב ומשכר. להסיח
את הדעת מן היאור, עורק־החיים של הארץ,
הפנה אותה אל בבת־עינה: התעלה.
הודיע הרוח, בנאום שכלל התקפות אישיות
חסרות דוגמה בהיסטוריה הדיפלומטית:
מצרים הלאימה את תעלת״סואץ.
עד חשכון הברון. בנפש המצרית
תופסת התעלה את אותו המקום שנועד
בנשמה הציונית לעליה החופשית.
כאשר נחפרה על־ידי הצרפתי פרדינאנד
דה־לספס, לפני תשעים שנה, נועדה התעלה
לשרת את האימפריאליזם הצרפתי של נפול־יאון
השלישי, ולמלא את כיסיו הנקובים
של הכדיב איסמעיל המושחת. כ־ 130 אלף
מצרים מתו בעבודת פרך.
פתיחת התעלה הפכה את שיעבודד, של
מצרים בלתי־נמנע. אחרי כמה מהומות ב
הגה,
כמו השבוע. מסביבה התחוללה רעידת־אדמה
מדינית. סדרי־עולם התהפכו. גדולי
התבל נחפזו למשרדיהם, מברקים הקיפו אה
כדור־הארץ, מדינאים אצו מיבשת ליבשת.
מוקד הסערה כולה היה במרחק של 210
קילומטרים מניצנה, לא הרבה יותר מן
המרחק המפריד בין ניצנה וחיפה.
אולם דממה עמוקה אפפה את ישראל. כל
זה לא נגע לה כלל.
על הר־הכרמל המוריק והקריר, באחד מ־בתי־המלון
הנוחים, נפש דויד בן־גוריון
הקשיש ( )69 מתלאות המאבק עם משה
שרת. כשבאה אליו הבשורה שחישמלה את
העולם, סירב להפסיק את חופשתו, לחזור
ירושלימה. הסתפק בהקשבה לקול ישראל.
בהעדרו התכנסה הממשלה לישיבתה הרגילה,
בהנהלת לוי אשכול, השקוע בעניני
תוספת־היוקר. הממשלה שמעה סקירה פוליטית,
לא הסיקה שום מסקנה שהיא. הדיון
הרציני נדחה.
הזדמ־. שוב ללא חלפה יתכן כי השבוע
* לואי אוגוסט בלאנקי 805*1881 למהפכן
נווז היסטורית חד־פעמית. אם כן, הרי היה׳ סוציאליסטי צרפתי שנידון לסוזת, נחון
זה ללא כל כוונה. פשוט איש ממנהיגי. ולקח חלק מנריע בכמה הפיכות צרפתיות.
ישראל לא הרגיש בה.
היה מייסד חנוחתרת של ״אגודת פונות
יעילות שד קצינים. הסערה החלה השנה״.
העולם חזה 981

אלכסנדריה, בהנהגת עוראבי באשא, פלשו
הבריטים לארץ, נשארו בה כמעט תשעים
שנה. עוד לפני כן הצליח היהודי בנימין׳
דיזרעאלי, ראש הממשלה הבריטית הנועז,
לקנות מידי כדיב המצרי• פושט־הרגל חבילה
גדולה של מניות. שאר המניות היו
בידי הצרפתים.
בהדרגה נסוגה בריטניה מארץ־הכיבוש.
לפני כמה שבועות עזב חיילה האחרון את
אדמת אזור התעלה. אולם התעלה עצמה
נשארה חיונית לקיומה. אוצר הנפט של
המרחב, שהוא לבדו מקיים כיום את מעמדה
של בריטניה כמעצמה עולמית, עובר
ברובו דרך רצועת־מים זו. האיום על חופש
השייט הבריטי בסואץ הוא איום ישר
על קיומה של בריטניה הגדולה.
לזרועות הדוב. עבד אל־נאצר איננו
היטלר שני, איננו מטורף קל־דעת. הוא
אדם סבלני, קר־רוח, בעל חשבון.
אולם הלאמת התעלה היתד, מעשה של
יאוש. הרווח הכלכלי היה אפסי, הרווח
הפוליטי מפוקפק. הרווח היחיד היה פנימי:
זריקה של סם־משכר להמוני מצרים, דחיקת
הקץ של משטר שאין לו בסיס מוצק ומאורגן
בקרב העם.
מצבה של מצרים בזירה העולמית הורע
באופן דרמתי. כשהעליב עבד אל־נאצר ה־שבוע
באופן אישי, בצורה חסרת־תקדים,
כמר, דיפלומטים אמריקאים חשובים ביותר,
רכש לעצמו את שנאתה העיוורת של ממשלת
ארץ זו. תקוותו להגיע לכלל הסכם עם
וושינגטון כמעט אפסה. בלית ברירה יצטרו
להידחק יותר ויותר לזרועות הדוב הרוסי.
מאחר שיעשה זאת מחוסר ברירה. יירד
מחירו גם שם.
הרפתקה גוררת הרפתקה, בתוקף הגיון
פוליסי שאין מנוס ממנו. שכרון המוני
אינו מחזיק מעמד זמן רב. אחרי זריקה
אחת, חייבת לבוא זריקה שניר .,עבד אל־נאצר
איבד את שיווי־משקלו המדיני.
תורת סיני. זאת היתד, שעת־כושר
בלתי־חוזרת לישראל. הברירה ההיסטורית
העומדת לפניה לגבי הטיפול במצרים הפכה
פתאום אקטואלית, זועקת להכרעה מיידית.
פתרון אחד היה מלחמתי. כל החשבונות
של מלחמו־,־מונעת לבשו לפתע אופי אק־
• בעזרת יהודי אחר, הלורד ליונל רוטשילד,
שהילווה באופן פרטי ארבעה מליון לי״ש
לממשלה הבריטית, תון 24 שעות משעת
בקשתה.
תזכיר הלאמת התעלה הסתמנה
באופק כבר. לפני חודשיים, כאשר
הודיע מדור תצפית (העולם
הזה )972 כי עבד אל־נאצר
יסגנר את תעלת־סואץ גם בפני
מעצמות־המערב, אם אלה יהי
נכרו בצורה חריפה מדי לתוכניותיו
בעולם הערבי״ .הנדעה
סנסציונית זו היתה מבוססת על
ניתוח דבריו של קצין מצרי שערק
לעיראק, ושנכללו בדו״ח
של שרות־מודיעין מערבי.
השבוע הלאים עבד אל־נאצר
את התעלה. תחנות ערביות הו-
דיעו בגלוי על האפשרות שאחרי
צעד זה תיסגר התעלה בפני
ספינות של מדינות המתנכרות
למצרים, ובפני מיכליות נפט,

שחיתות כעמק חפר נתגלתה
כאשר הודיע העולם הזה
( )971 שהמזכיר הטכני של המועצה
האזורית, דויד חיצין, פוטר
מתפקידו אחרי שגילה למבקר
המדינה פרטים על מסירת עבודות
המועצה, למרות המכרזים,
לקבלנים שדרשו מחירים מופרזים,
השבוע
פנתה שורת המתנדבים
אל ועדת העבודה של הכנסת
כדי שתחקור את הפרשה, שה־שורר
כינתה אותה בשם. פרשת
שטטנר השניה״.

העולם הזה 981

טואלי חדש. מכר, מהירה לעבר הסואץ
היתד, יכולה לכבוש את חצי־האי סיני,
להפיל את משטרו של עבד אל־נאצר. לא
היתר, כל סכנה שמעצמות המערב יעצרו
את צר,״ל לפני הגיעו לסואץ• בהיותו עי1
גדות התעלה יכול היה להכתיב תנאים:
שייט חופשי בתעלה, הפיכת כד חצי־האי
סיני אזור מפורז.
אולם תכנית המלחמה היתד, הרת־סכנות.
מלחמה קטנה על ד,סואץ יכולה לגרום בנקל
למלחמה עולמית מימנית. יתכן והיתה גוררת
אחריה מלחמה נגד כל העולם הערבי
והיא היתר, בלי ספק הופכת את ישראל
למשרתת ישירה של מעצמות המערב.
למרות כל זאת היתד, התכנית קוסמת.
דף חדש. לא פחות קוסם היה הפתרון
השני: ניצול שעודה,כושר כדי להשיג שלום
ושותפות עם עבד אל־נאצר.
מעולם לא היה מצבו של עבד אל־נאצר
קשה כמו כיום. מעולם לא היה זקוק יותר
לשותפים. כמה מגדולי העולם; החל בני-
קיטר, כרושצ׳וב וג׳והארלאל נהרו וכלה
ביוסיפ טיטו מעוניינים באופן חיוני להצילו.
איש אינו יכול לדעת מי יבוא במקומו אם
אמנם יפול — מטורף קנאי מסוגו של המופתי
או איש מתון כמוחמד נאגיב.
יתכן שיעבור זמן רב מאד עד שיושג
רקע נוח יותר לפעולת־שלום נמרצת וסודית,
אולי דרך בלגראד, מוסקבה או ניו־דלהי.
אך פעולה כזאת יכולה׳ אולי, לפתוח דף
חדש בהיסטוריה של המרחב.
תעלת אשקלון. לרוע המזל, לא
היתר, למדינת ישראל השבוע הנהגה לאומית
שהיתר, בכלל מסוגלת לערוך את החשבון
ההיסטורי, להסיק מסקנה חותכת לכאן או
לכאן. תחת להחליט את ההחלטה הגורלית
למלחמה או לשלום, רבו הפיטפוטים והחלו־ן
מות־בהקיץ.
אחד
הפיטפוטים הזכיר את התכנית הנושנה
לכרות תעלה חדשה בין אשקלון
לאילת, כדי לתת לשיט העולמי אפשרות
לעקוף את תעלת־סואץ. הבעיות הטכניות
הן עצומות — ירידה של 300 מטרים
לערבה ועליה דומה לאילת. ההון הדרוש
עצום אף הוא: לפחות 1000 מליון דולר.
אולם חמור הרבה יותר הצד הפוליטי.
תעלת־סואץ גרמה לשיעבוד מצרים במשך
שלושה דורות. תעלת אשקלון היתד. גורמת
בהכרח לשיעבודה של ישראל לאינטרסים
עולמיים עצומים.
תכנית יותר צנועה, אך הרבה יותר מתקבלת
על הדעת, היתד, הצעה להניח
צינור נפט מאילת לחיפה, כדי למנוע מן
המימיות הבריטיות והאחרות את הצורך
לעבור את התעלה בדרכן מעיראק, איראן,
כוויית ובחריין צפונה.
הסכנה האמיתית אם יצליח גמאל
עבד אל־נאצר לעבור את המשבר הנוכחי
בשלום, אזי יגדל כוחו עד לאין שיעור.
הוא יהיה גיבור עולמי. הסיכוי של ישראל
לנצח במלחמת־מגע והסיכוי להשיג שלום
אמיתי, יאבדו אז שניהם לתקופה ארוכה.
כמו תמיד, כן עתה, היתה הסכנה האמיתית
בפני ישראל: שלא תעשה דבר.

שחיתות
ברשתהש בו ע
סערות הרות־גורל הרעידו את אדמת המרחב
כולו. שעות־כושר היסטוריות דרשו
את פעולתה הנמרצת של ממשלת ישראל.
סקירת מאורעות השבוע נראתה כתמצית
גילויי־השחיתות של העולם הזה בשנה
האחרונה.
• השחיתות כמשטרה. שר המשטרה
הדיח את ע.מ.מ. זאב שטיינברג,
ראש המדור הפלילי בתל־אביב, מתפקידו.
שני סמלי־משטרה הוחזרו אמנם לתפקידי
הם, אולם נעשה הכל כדי לסלקם בשקט.
קבוצת הקצינים השולטים במטה הארצי
קיותה כי פעולה זד תשים קץ לגילויים
על השחיתות. אולם כל הסימנים העידו השבוע
כי הקץ יד,יד, רק התחלה, וכי ההתפוצצות
במדור ד!,״לילי התל־אביבי עוד
תגרום להתפוצצות ארצית אדירה, העלולה
להפתיע את המדינה כולה.
באותה שעה נוצרו בקיעים גם בקבוצה
המצומצמת, המרוכזת מסביב לעמוס בן־
גוריון עצמו. המטה הארצי הצליח להעלים
מעיני העתונות את הסנסציה העיקרית
של השבוע: מעצרו של קצין־העתונות של
המשטרה, אברהם ינאי, בן־חסותו הקרוב
של יחזקאל סהר ומשרתו של עמוס בך
גוריון, הנחשד במעשי־שחיתות חמורים.
• יצחק רפאל. אחרי שהוכרחה על־

ידי עמוס בן־גוריון לפרט את האשמותיה
נגדו, הודיעה שורת המתנדבים לביודהמש־

ח״כ יצחק רפאל (שמאל) וידיד*
הברחה בינלאומית?
פט כי המשטרה הפסיקה את חקירתה נגד
יצחק רפאל, ח״כ הפועל המזרחי, אחרי
שהלה נאשם על־ידי משטרת צרפת בהברחה
בינלאומית. כך ניתן פרסום רשמי ראשון
לידיעות שהתרכזו מסביב לדמותו של רפאל,
שהוזכרו בין השאר בסידרה ״דת או ביזנס״.
ראש־הממשלה, שסירב להפסיק את חופשתו
בגלל הלאמת תעלת־סואץ, מצא זמן להכחיש
כי עמד בקשר עם רפאל בענין זה.
• משטר החושיזס. חברי האופוזיציה
פרשו מישיבות העיריה והאשימו את
אבא חושי בשורה ארוכה של מעשי דיכוי
ופעולות מפוקפקות. בין השאר הואשם חושי
כי שלח את איש־האגרוף שלו, שמואל
(דה־סוטו) ביאליק, מפקד ד,ס.ס. החושיסטי,
לאמריקה על חשבון משלם־המסים.
• פרשת שטטגר. אחרי חמש שנים
של מאבק מיואש וחוסר עבודה, העיד מרדכי
מכסימיליאן שטטנר נגד רודפיו בבית־ד,משפט
החיפאי. בהרגישו שהוא עומד מבודד
וחסר־עורף בין התביעה הכללית לבין הפרקליטים
של מנגנון שונאיו, התפרץ שטט־נר
כמה פעמים בעדותו, שפך דמעות של
זעם, למרות התפרצויות אלה של הגיבור
הנרדף, התגבשה דמותו לעיני הקהל —
האדם שהקריב את עצמו במלחמה תמימה,
חסרת־סיכויים, יחידי נגד המכונה האדירה
של השחיתות המאורגנת.
• מנגנון החושד. ועדת-כנסת בלתי־תלויה,
מורכבת מן הח״כים יעקוב ריפטץ,
דויד הכהן ושלמה פרלשטיץ, שחקרה את
ההאשמות על קיום בילוש פוליטי במדינה,
הגישה לכנסת את מסקנותיה. הועדה ניהלה
את עבודתה בסוד כמוס, גבתה עדויות מתריסר
עדים (ביניהם עורך העולם. הזה) שמסרו
לה פרטים על פעולות המנגנון. היא
שמרה את המלצותיה בסוד, כדי להגן על
סודיותו של שרות לאומי חיוני, אך קבעה
בגלוי עובדה אחת: שמנגנון־החושך נוצל
על־ידי אישים ממשלתיים מרכזיים למטרות
מפלגתיות בבילוש אחרי יריבים פוליטיים.

שוטר מול קצין. עדות שני השוטרים
סתרה לחלוטין את עדותו של מפקדם, המפקח
אליהו דביר, שניתנה בישיבה הקודמת
של בית־המשפט. דביר טען בפסקנות כי
אף נאשם לא הוכה, אף שוטר לא היכר, וכי
היחסים בין שני המחנות בעת המעצר היו
ידידותיים ביותר. הוא לא הסביר מנץ צצו
הצלקות על גופות העצורים.
לא היה זה החידוש היחידי במשפט. עד
כה, היה נהוג כי עד יצביע על הנאשם,
יזהה אותו מתוך יושבי בית־המשפט. דביר
עשה זאת בכושר זכרון מפליא. אולם מתוך
חשש כי זכרונו של שוטר פשוט
עלול להיות פחות חד מזה של קצין, הנהיגה
התביעה חידוש מעניין.
כל שוטר צולם, עוד ביום התקרית, בחברת
שלושה או ארבעה מהעצורים. ערב
המשפט, נערכה חזרה כללית במשרד פרקליט
מחוז חיפה, מלכיאל סלוצקי. כל שוטר
התבונן היטב בתצלום וכשהופיע למחרת
בבית־המשפט, ואמר כי נאשם מסויים יידדי
בו אבן, ידע גם להצביע בקלות על האיש
הנכון, מתוך 27 הנאשמים.
כאשר נשאל התובע על החידוש, ענה:
״זה בסדר. זו שיטה אמריקאית.״

קו חדש

אוהדי אהוד אבריאל בישוב העולים הגלילי
היו נבוכים. הבקיעים שנקרעו על־ידי
גלויי העולם הזה (977־ )978 במסך הטרור
שלהם לא כלו לעבור ללא תגובה. הנהלת
המועצה המקומית התכנסה לישיבמיוחדת,
מוקדשת לפירסומים. לבסוף נתקבלה, מטעמים
שלא פורשו, החליטו לא לתבוע את
העתון לדין.
החלטה שניה קבעה את הקו החדש, שיוכיח
לתושבי קרית־שמונח כי שום דבר לא
נשתנה בסדרי חייהם.
שוטרי דביר. ד,קרבן הראשון נמצא
בקלות, בדמותו של חבר מפא״י אריה ציון.
ציון מרד בשלטון בתוך מפלגתו׳ החתים
תושבים על עצומה לסילוקו המידי של דויד
רסולי, מנהל מחלקת המסים של המועצה
המקומית.
שוטריו של דביר הופיעו בביתו של ציון,
ליווהו למבצר המשטרה. שם נאמר לו כי
ה שי טההאמ רי ק אי ת
נעצר באורח אדמיניסטרטיבי, באשמת ״הוחום
כבד שרר באולם בית־המשפט ה צאת דיבה ושידול אזרחים אחרים לפגיעה
שלום בצפת, שעה שבירור דינם של 27 גופנית בדויד רסולי.״
נאשמי ההפגנה הגדולה בקרית־שמונה (העוהקרבן
השני נמצא מיד אחרי הראשון.
היה זה יצחק שטריטר, קבלן פינוי האשפה
לם הזה <977 נכנם לשבוע השני. על הדוכן
העיד השוטר אליהו לוי. הוא נקרא המקומית׳ שקנה בשעתו את הסראקסור של
\ המועצה במחיר מופקע. שטריטר, שהבין כי
להעיד על שיטות העבודה במשמרתו.
לאחר הפירסום אין לו מה להפסיד יותר,
״כשיצאו הנאשמים מהמעצר האדמינסטר־ ניגש לרסולו. הוא תבע ממנו שכר־עבודד.
טיבי,״ העיד ,״היו כמד, מהם פצועים,״
שד,ולן זמן רב, תמורת עבודות שביצע בי׳
אותם אנשים, לדברי לוי עצמו, נכנסו חצרותיהם של ראש המועצה המקומית אשך
לתחנת המשטרה דווקא שלמים ובריאים. נזרי ודויד רסולי עצמו.
התשובה: מכד, בפרצופו של שטריטר,
גם הסמל מאיר אברמוביץ נתבקש לאמץ
את זכרונו על־ידי אלישע שינבוים, אחד
משלושת הסניגורים•* .הודה הסמל :״ה • תת־שר־סעד ישראל רוזנברג.
עצורים היו נרגשים מאד ...היה צורך
״ השנים האחרים־ :א. י .בן־אדו ולוי
יודלביץ.
להרגיע אותם. אולי היפו אותם לשם כך״.

קרית־־שממה

א*6־ )2(0110

במדינה

בקולנוע ל־,־ 107 מכלל ד,אוכלוסין זהו
הזעקת שוטרי דביר׳ שעצרו את מבקש
השכר באשמת ״הפרת הסדר הטוב״ של
אהודיסטאן.

חנוך

עיני לכו תל

זמן רב לפני שהרפואה החדישה החלה
לוחמת במחלות באמצעים פסולים כמו זריקות
וחיטוי׳ קבע המנהג היהודי תרופה
בדוקה יותר נגד מגיפות החולירע. המתכון:
יש לקחת יתום ויתומה ולהשיאם כדת ב־בית־קברות.
די במעשה טוב זה כדי למגר

כל מגפה.
שום מגיפת חולירע לא פרצה השבוע בירושלים.
במקום השאת יתום ויתומה, עמד
הציבור הדתי בפני בעיה היגיינית הפוכה:
איך להפריד בין יתומים ליתוימות.
להציץ ולהיפגע. בכניסה לירושלים
שוכן לתפארת בית־היתומים על שם יהושע
לייב דיסקין׳ הגאון מבריסק ואיש אגודת־ישראל
*,שהקים את המוסד לפני 80 שנה
כדי להציל את יתומי ישראל מזרועות המיסיון.
מעשה טוב זה מצא לו מחקה: לפני
51 שנה בא דויד ויינגרטן, הקים בירושלים
בית־יתומות.
השנים עברו, בית־היתומות היה צר מלהכיל
את חניכותיו. ההנהלה החליטה לפזור
את הבעיה. היא בחרה במגרש מתאים
:כניסה לירושלים, הקימה עליו בנין נאה.
,שבוע עברו 300 היתומות בטכס חגיגילמשכנן החדש.
בשעת הטכס הרים אחד הרבנים את עי-
:יו׳ נחרד עד למעמקי נפשו. מולו, במרחק
קצר, הצטופפו חניכי בית־היתומים דיסקין
ליד חלונותיהם. היתומות החזירו מבטים.
חגורת הצניעות. המצב היה חמור,
אולם אין דבר העומד בפני חוכמתם של
־בנים. חברי בית־הדין של אגודת־ישראל,
סכונסו בחיפזון והטריחו את עצמם לביקור
*ישי במקום, ראו שאמנם יכולות הבנות
להיפגע מהצצות, מצאו מיד גם את החופה
הנאותה.
בסוף השבוע טירטרו מערבלי בטון בכי
:יסר, לירושלים. פועלים מיוזעים הקימו
קיר־בטון עבה בגובה של שבעה מטרים בין
־,יתומים והיתומות.

אילת

?אורח הראשון

דני קיי׳ אזרח הכבוד הראשון של אילת,
עזב את הארץ מרוצה מביקורו השני. בידו
־,חזיק מגילת־קלף מקושטת, שהעידה על
זקוותה של העיר הדרומית של ישראל כי,
:ין השאר׳ ״תזכור בגאון את ביקורך בדלת.״
כאות הערכה מוחשי יותר׳ העניקה
;מועצה המקומית גם מגרש חינם לשחקן
־,דגול, על מנת שיקים עליו בית לנוח בו
ועמלו המפרך בהוליבוד.
היחידים שהתקשו להאמין למראה עיניהם
:טכס החגיגי שנערך באותה הזדמנות, היו
זברי הנהלת המועצה המקומית. כי לילה
]פני כן׳ החליטו נגד הענקת אזרחות־הכבוד
המיגרש.
ישיבה כחצות. על ביקורו של דני קיי
:אילת הוחלט בחיפזון רב• חנוך ננר, ראש
ומועצה המקומית של אילת, היה אותה
זעה בתל־אביב. כאשר נמסר לו על הבי־
!ור, נרמז גם כי כדאי להעניק לאורח הגול׳
המסוגל להרים את קרנה של ישראל
:כמה מיליוני דולאר ,״איזה כבוד סמלי,
;יגרש או אזרחות כבוד.״
ננר טס מיד לעירו, ניסה לכנס את חברי
ומועצה לישיבה דחופה. משראה כי לא
צליח לאסוף את המנץ הדרוש, קרא לר,נ־ולת
המועצה המצומצמת יותר. הישיבה
ערכה בחצות ליל, נסתיימה בהחלטת ״לא!״
בבוקר׳ לצלילי דני קיי הגיע, נחת מטוס
ואורח. אולם לפני שננר יכול היה לרמוז
:י לא הכל היה או. קיי ,.נחסמה דרך הסיגה•
התברר כי פקידי משרד ראש המנד
זלה ולשכת העתונות הממשלתית, שהביאו
תם את מגילת־הקלף המוכנה׳ הספיקו כבר
הודיע לדני קיי ולעתונים על הכבוד הגול
שהכינו לו.
כך זכתה העיר אילת לאזרח־הכבוד הראיון
שלה, אחרי אלפיים שנה בערך.

* שהתפרסם, בין השאר, כבעלה של
מוניה במכנסיים,״ דמות ירושלמית שהיתה
ויבתו המושבעת של אליעזר (״עברי דבר
בריתו״) בן־יהודה. הוא השמיץ את סדניה כמט
מדי שבוע בשבועונו הצבי, ראה את
לחמתו בה במטרתו השניה בחיים, אחרי
מיכתו בתכנית־אוגנדה.

מלחמת עצבים
נגד

**אז ביקורם של שלושת המלאכים ב־
] /סדום, לא משך שום אורח תשומת־לב
כה כללית במקום זה כמו הצעיר השקט,
חסר גינוני היומרה, שהופיע בסדום באפריל
השנה שעברה. לגבי אנשי־סדום החדשים
היה בואו כמקלחת צוננת ביום שרב.
מינויו של רב־אלוף מרדכי מקלף, ה־רמטכ״ל
לשעבר של צה״ל, לתפקיד המנהל
הכללי של חברת ים המלח בע״מ רומם שוב
את הרוחות המדוכאות. הוא הוכיח כי המדינה
מתייחסת בכל זאת ברצינות למפעל
מוכה־הגורל.
יתכן מאד שמקלף עצמו לא ידע עדיין
באותו רגע שהוא מכניס את ראשו הבריא
למיטה חולה׳ ובודאי לא ידע עד כמה חולה
אותה מיטה. העובדות הובהרו לו חיש
מהר.
המפעל כמעט ולא עבד כלל. המוראל של
האנשים היה שקוע עמוק באדמת סדום, שהיא
הנמוכה ביותר בעולם. איש לא ידע אם
המכונות החדשות, שעלו הון תועפות, היו
מסוגלות בכלל לעבוד.
לאמיתו של דבר׳ לא היתד, חברת ים המלח
קיימת כלל, שנתיים אחרי שהוקמה
רשמית. המשרד הראשי בירושלים היה קליפה
ריקה• שר־הפיתוח דוב יוסף, ניהל את
כל הענינים בעצמו, התקשר עם העובדים
בסדום במישרין׳ כאילו לא היתה ההנהלה
קיימת כלל. לא היה קיים תקציב אמיתי. לא
היתד, קיימת כמעט ביקורת־פנקסים. אם להשתמש
בפסוק מספר בראשית: ארץ סדום
היתד, תוהו־ובוהו וחושך על פני המפעל,
ושום רוח — אלוהית או אנושית — לא
ריחפה על פני המים המלוחים של ים-
המוות.
זה היה היצוע שהוצע למנהל הכללי החדש.
אדם רגיל היה, מן הסתם, אורז את
חפציו ומתפטר עוד בשבוע הראשון. מרדכי
(״מוטקה״) מקלף ( )36 איננו אדם רגיל,

המטה הקרבי עובר
^ ( יןזהמקרה שמרדכי מקלף הוא הי־חיד
מבין האישים הצעירים של דור
תש״ח׳ שלא שחה בים של פרסומת ושלא
שימש לפולחן־אישיות. על אף תפקידיו הרמים
כנציג ישראל במשא־ומתן לשביתת־הנשק
עם סוריה והלבנון׳ כסגן הרמטכ״ל,
יודע הציבור אך מעט על אישיותו.
בדור של שוויצרים ואמני־הפירסום־העצמי,
מייצג מקלף׳ יליד ירושלים, את הטיפוס ההפוך
של צבר: שקט׳ רציני, מכונס בתוך
עצמו, חסר העמדת־פנים ושונא ג׳סטות.
הוא הטיפוס המושלם של קצין־המטה׳ האוהב
לפעול פעולה שקטה ועניינית, רחוק
מקנוניות מפלגתיות.
יתכן וגרם לכך רקעו המשפחתי הטראגי.
מרדכי היה בן 9ביום הנורא של מוצא,
כאשר נקטלו אביו, אמו׳ אחיו ושתי אחיותיו
על־ידי פורעים ערביים ב־ , 1929 שעה
שמוטקה עצמו מצא מקלט בביתה הקרוב
של משפחת ברוזה• אדם שחוויה איומה כזאת
עוברת עליו בילדותו, שוב אינו יכול
להתלהב למלחמות׳ וטבעי שיתיחם לחיים
ברצינות רבה יותר מאשר אנשים שנעורי-
הם עברו בנסיבות המאושרות והעליזות של
הצבר הרגיל בתל־אביב או בעמק־יזרעאל.
כשקיבל לידיו את ענייני חברת ד,אשלג,
היה צעדו החשוב הראשון מהפכני ואופייני
לאישיותו: הוא העביר את משרדי ההנהלה
מירושלים הקרירה והנוחה לבאר־שבע הלוהטת.
צעד זה שם קץ להתערבותו הישירה
של השר בענייני החברה. הוא עורר את
מורת־רוחם של פקידי שאר חברות הפיתוח,
שראו בו תקדים מסוכן לגבי עתידם ונוחיו־

מי הם הכוחות המנסים לחבל בנסיון להקים את מפעל־האשלג
על רגליו? מי אחראי למסע החתירה, השקרים
והשמועות? מי מעוניין לחפות על האחראים האמיתיים
לשערוריה הכלכלית הגדולה ביותר של ישראל? על כך
עונה כתבה זו, השניה בסידרה על שערוריית סדום.
תם. בלי ספק לא מצא חן בעיני נשותיהם
של העובדים שעברו. אולם הוא נתקבל בהתלהבות
על־ידי העובדים בסדום, שהרגישו
בפעם הראשונה כי בראשם עומד אדם המוכן
להשקיע את חייו ממש במפעל זה, להתקשר
עמו לחיים ולמוות.
כעבור שבועות מעטים לא נמצא בסדום
אדם שלא הכיר את ״מר מקלף״ אישית, לא
הביע לו את דעותיו, תלונותיו ומשאלותיו
פנים אל פנים. המנהל־הכללי ירד כל שבוע
ליום־יומיים לכור־השרב של סדום, נמצא בעצמו
ליד כל נקודת־תרופה׳ כפי שלמד לעשות
כמג״ד במלחמת־ד,עצמאות. נוכחותו
השקטה, מחדירת־האימון, סימלה הבטחה ברורה:
שעל אף הכשלונות הממאירים לא
יינטש ים־המלח, וכי ייעשה הכל כדי להניע
סוף־סוף את הגלגלים החלודים.

כס מוצק למפקד
ץ יש מהר נתגלה שהיה צורך רב ב!
1עידוד זה. כי בזו אחר זו ירדו על
סדום כל הפורענויות׳ שהיו תוצאת קלות־הדעת
חסרת־התקדים של דוב יוסף. בזו
אחר זו התקלקלו המכונות החדשות, שהוקמו
בחפזון וללא תיכנון יסודי, כדי לעשות
רושם על הציבור התמים ערב הבחירות.
גם מקלף עצמו אינו חופשי לגמרי מכל
אחריות• מיד עם בואו פיטר כמה מן הכוחות
הטכניים המעולים׳ שרכשו להם נסיון
קצר אך מעשי בסדום׳ נתן לאחרים להת־

פטר. בזה שלל מעצמו את היכולת להרוויח
מנסיון הזולת, נאלץ לרכוש את כל
הנסיון מחדש לעצמו.
תפקידו הראשון היה פרוזאי ומדכא. היה
עליו להריץ כל מכונה לחוד, לבדוק אם היא
מסוגלת בכלל לעבוד׳ לתקן את הטעון תיקון׳
לצרף חוליה לחוליה. בשעה שהקהל,
שיכור מהבטחות־הכזב האגדיות של דוב
יוסף, חיכה להישגים של ממש, נמשך תהליך
שובר־לבבות זה של בדק־בית, שלא
נגמר עד היום. הוא עלה ועולה כל חודש
מאות אלפי לירות של הפסד.
באמצע תהליך זה קרה מאורע פוליטי,
שיתכן והציל את מפעלי ים־המלח מכליה.
נערכו הבחירות׳ דוב יוסף נעלם מבמת הממשלה,
מפ״ם הצטרפה לקואליציה. מפא״י
מסרה את משרד־הפיתוח למרדכי בנטוב ה־מפ״מי,
בהיותה בטוחה שכל עסקי הפיתוח
הם ממילא עורבא פרח׳ ענינים בלתי־חשו־בים
שלעולם לא יהוו גורם כלכלי או פוליטי
רציני.
היה זה שיקול. מוטעה. למרדכי בנטוב
לא היה כל חשק להיות שר־של־ייצוג ללא
תפקיד׳ שלט מפואר למשרד ריק מתוכן.
הוא הביא עמו למשרדו החדש כמה מהכוחות
המרכזיים של הקיבוץ־הארצי, שהוא
אחת הממלכות הכלכליות היעילות ביותר
בארץ. המנהל הכללי החדש של משרד הפיתוח׳
מנחם באדר׳ איש משק מזרע, החל
מבלה ימים ארוכים בסדום• הסיסמה היתה:
לנצח בכל מחיר.
בנטוב לא הכיר את מקלף מקרוב. אולם

קו החזית של מיבצע האשלג עובר בבריבות־הקארנאליט הענקיות. כמהלך על חבל,
מטפס אחד מעובדי הדוברות על קו־הצינור השט על פני מי האשלג הלבנים כצבע מישקע
הקארנאליט בתחתיתם. בצינור נשאבת תמיסת־הקארנאליט מן הדוברה אל המפעל, שם היא
עוברת בתהליך הזיקוק. הליכה זו מסוכנת׳ עלולה להסתיים בנפילה למעמקי הבריכה.

לא היה לו שום ספק שאסור להחליף את
הסוסים על מדרון ההר. מקלף נראה כאיש
הנכון, מאחר שלא ייצג שום אינטרס צדדי.
אישיותו השקטה והבלתי־ביורוקרטית עשתה
את שלה. למקלף הובטח עתה גב מוצק וחזק׳
יד חופשית בניהול ענייני החברה.
שום מפקד־חזית לא יכול היה לקוות לעורף
מוצק יותר במטה־הכללי.
השותף השלישי למיבצע היה יושב־ראש
הנהלת החברה, אברהם קליר. התעשיין הפרטי
שהקים בידיו את אחד המפעלים הגדולים
והיעילים ביותר בארץ (מפעלי ארגנו!
לעיבוד אריגים) התמסר לפעולה. היה קשר
טראגי מוזר בין מקלף, ששיכל את הוריו
ואחיו במאורעות תרפ״ט, לבין אברהם קליר,
האב ששיכל את בנו בכורו במלחמת תש״ח.

המשלט הראשון
יא יכול היה להיות ספק ביחס למשי/
,מה המכרעת: הפעלת המפעל במלוא
תנופתו היתד, היעד הראשון.
כשגברה שרשרת הקילקולים׳ הוריד שר־הפיתוח
החדש לסדום את המומחה הראשי
של הקיבוץ־הארצי לעניני טכניקה, המהנדס
כץ, מהנדס ממוצא אמריקאי. כץ החל בודק
את הייצור שלב אחרי שלב, משפת ים־
המלח׳ דרך הבריכות, אל המפעל. הוא תיקן
את מסמיך־השדה שהוקם על־ידי סולל־בונוז,
וששקע באופן מסתורי. אט־אט התקרב יותר
ויותר אל מפעל־הזיקוק עצמו. לבסוף,
באביב שנה זו, הושג נצחון מכריע בגיזרה
הראשונה: כל התהליך של זרם תמיסת־הקארנאליט׳
מים המלח ועד למכונות ד,מפ־

מלחמה פסיכולוגית
י רג ע ש הי ה ברור לכל כי פיקוד חדש
^ ונמרץ התבצר במשרד הפיתוח ובהנהלת
מפעל האשלג, הולידו החיים הציבוריים
בארץ תופעה מוזרה. נולד מסע־צלב מיוחד
במינו, תוך שימוש בכל האמצעים של המל־חמה־הפסיכולוגית׳
הפצת שמועות־כוזבות,
עירעור האימון ההדדי, נסיונות לחרחר ריב
בין מקלף לבנטוב ולהקיפם בערפל של חשדות
הדדיים, יצירת אווירה ציבורית מורעלת
ושבירת המוראל של צוות עובדי המפעל
עצמו.
עד היום לא ברור מי מנצח על מלחמת־צללים
מפליאה זו. אך העובדות ברורות:
בראש המחנה צועד העתון הארץ׳ המשמיץ
מזה כמה חודשים כמעט מדי יום ביומו את
שר־הפיתוח החדש, מפיץ מדי פעם שמועות
חסרות־שחר כאילו מקלף עומד להתפטר
או להיות מפוטר.
היה קל׳ יחסית, לערער את אימון הציבור
בבנטוב או במקלף. לשם זה היה צורך להעלים
רק פרט קטן אחד: שכל הבזיונות
הנוראים, שבחלקם נתגלו רק בשבועות האחרונים׳
נגרמו לפני שבנטוב או מקלף נגעו
בפעם הראשונה במפעל האשלג. העלמת
פרט מכריע זה גרם לסילוף זדוני ופיקחי
של התמונה כולה, כמו בראי העקום. האנשים
החדשים, שניסו לתקן את המעוות,
צוירו למעשה כחבורה אווילית וחסרת־מצ־פון,
שגרמה לשערורייה הכלכלית הגדולה
ביותר של ישראל.
אילו אינטרסים גלויים ואפלים היו מעוג־יינים
בהכשלת מאמץ־השיקום בסדום ובהריסת
המפעל? בחזית מלוכדת אחת הח־מ
פקדהחזית הוא רב־אלוף מרדכי מקלף, המצולם כאן על רקע המפעל החדש, כשהוא
מחזיק במקטרתו הקצרה האופיינית. הוא בא ברגע־השפל הקודר ביותר של סדום, השתמט
בפרסטיג׳יה האישית שלו כדי להעלות את המוראל של הצוות המאוכזב והמדוכא.
שותפיו בממשלה, לוי אשכול ופנחס
ספיר׳ לא היו מעוניינים בשום ועדה כזאת.
הם ניסו למנוע את הקמתה, או לפחות להחדיר
בה את אנשיהם. אולם בנטוב הוא
אגוז קשה. למרות ההתנגדות מינה ועדה
בלתי־תלויה, מורכבת מחמשה מומחים:
ראש המעבדה לכימיה תעשייתית בטכניון,
תעשיין פרטי שהקים מפעל־לדוגמה, מהנדס
שהוא מנהל מחלקת הפיתוח של האוניברסיטה
העברית, מנהל־החשבונות לשעבר של
הסוכנות (אולי מתוך מחשבה שאיש כזה
כבר נתקל בחייו במועלי־כסף וגנבים למיניהם)
ומנהל בנק תל־אביבי. אף לא אחד
מהם היה חשוד בקירבה כל שהיא לשר.
או בדעה קדומה לעניני ים־המלח.
כפי שאפשר היה לצפות, יצא הארץ למחרת
יום המינוי בהתקפה חריפה.

חשבון הכזבים
החיילים האפורים בקרב על סדום הם הפועלים השחורים, רובם עולים חדשים.
הם קוראים כל מלה המתפרסמת על המפעל בעתונות, עוקבים במתיחות אחרי מהלך
הויכוח, שונאים שנאה אישית את המשמיצים שפגעו בהם ובמנהלס הכללי, מרדכי מקלף.
על, עבד עתה כסדרו. אפשר היה להתחיל
בבדיקת המפעל עצמו.
הבדיקה הוכיחה, בחודשים אפריל־מאי השנה,
כי משהו יסודי אינו בסדר במפעל
החדש. המפעל פשוט לא פעל.
מפעל זה תוכנן׳ לפי הוראות דוב יוסף,
על־ידי הצוות ההנדסי של חברת דשנים וחומרים
כימיים, גם הוא מפעל־פיתוח ממלכתי.
בנטוב החליט שרק מי שתיכנן את המפעל
יכול לבדוק היכן טמון השד הסדומי המחבל
בייצור.
לפני שבועיים הורדו 18 מהנדסים, כי־מאיים
וטכנאים של חברת הדשנים לסדום.
בדק־הבית הגדול, שהוא אולי יחיד במינו
בתולדות התעשייה החדישה׳ החל. הוא יימשך,
מן הסתם, כחצי שנה.
רק אז יוודע סופית אם המפעל החדש
מוכן לייצור, כמה הוא מסוגל לייצר׳ מה
יהיה מספר העובדים הדרוש.
כץ׳ מהנדס השומר הצעיר שהובא במיוחד
על־ידי משרד הפיתוח, סירב לעבוד עם
אנשי דשנים כימיים, בראותו בהם אחד
הגורמים האחראים למצבו הנוכחי של ה־מיפעל.
הוא העמיד את בנטוב בפני הבחירה:
או — או.
בנטוב ויתר על כץ, הודיע כי בעיניו
טובים 18 איש מאיש אחד — ויהיה זה
אפילו גאון קטן.

ייצבו הדוברים האזרחיים׳ המתנגדים עקרונית
לתעשיה ממלכתית: הקבלנים הגדולים,
שמעלו במאות אלפי לירות מקופת המדינה
ושחששו עתה כי הצוות החדש יגלה את
פשעי העבר וימנע את גניבות העתיד; עסקני
מפא״י היראים פן עלולה הצלחתו של
בנטוב להנחיל פרסטיג׳ה למפ״ם ולמסור לידה
עמדת־מפתח פוליטית; ואולי — אם אמנם
פעלה בסדום חוליה של ריגול בינלאומי
מטעם קארטל האשלג העולמי — סוכני־החבלה
עצמם, שרצו להתמיד בתוהו־ובוהו.
במשך כמה חודשים גרמה ברית בלתי־קדושה
זו, יחד עם שותפיה התמימים שפעלו
בתום־לב, לשמות. כוחות טכניים, שמרדכי
מקלף ניסה להמריצם להעביר את
משפחותיהם לנגב הרחוק ולהתמסר למפעל
האשלג, החלו מפקפקים אם מקלף עצמו
עוד יימצא בתפקידו בשבוע הבא. המוראל
של אנשי סדום, שגם הפועלים השחורים
ביניהם עוקבים אחרי כל מלה המתפרסמת
על מפעלם בעתונות׳ שקע שוב תהומה.
עד אותו רגע לא נכנסו מנהלי משרד־הפיתוח
לחשבונות העבר, לא הטיחו באוזני
הציבור האשמות בפני קודמיהם בתפקיד.
עתה׳ אחרי שנתגלה כי המפעל החדש סובל
מליקויי־יסוד המחבלים בייצור׳ ולאור
ההשמצות הציבוריות המאורגנות נגד ההנהלה
החדשה, פקעה סבלנותם. מרדכי מקלף
דרש כי תמונה ועדה ציבורית בלתי-
תלוייד, לגילוי האמת. שר־הפיתוח הסכים.

ךיימענההעיקרית של מתנגדי מפעל
1 1האשלג היא כלכלית: המפעל לא יהיה
״רנטאבילי״ ,היינו לא יכסה את הוצאותיו,
את ריבית ההון המושקע בו ואת ירידת
ערך המכונות.
האסון הוא שכמעט ואי־אפשר להתווכח
כיום על טענה זו — לא לטוענים ולא למתנגדיהם
יש בכלל איזה בסיס שהוא להסתמך
עליו• כל עוד אין המפעל עובד
במלואו׳ כל עוד לא ברור לכמה פועלים
יזקק, כל עוד לא יוכח מה כוח התפוקה
שלו ואיזו כמות מן האשלג תוכל לעבור
תהליך נוסף של זיקוק כדי להכניס מחיר
גדול יותר — אין בן־תמותה יכול לדעת
כמה יעלה הייצור של טון אשלג.
במשך השנה האחרונה בלבד הושמעו ונפסלו
שלוש אומדנות שונות.
אולם כל ענין ׳ הרנטאביליות נראה באור
המסנוור של סדום שונה מאשר באור של
רחוב מזא״ה בתל־אביב. חשבונו של בעל
בית־דפוס תל־אביבי בנוי על ההנחה שה־דולאר
עולה לו 1.80ל״י או 2.50ל״י.
אולם הנחה זו כוזבת למדי כשהמדובר במדינה
כולה. היא קיימת כל עוד זורמים
לארץ מליוני הדולארים של המענקים והשי־לומים.
כאשר ייפסק זרם זה, עלול הדולאר
לעלות עד עשר ל״י.
זהו החשבון אשר המדינה חייבת לערכו
— חשבון של מדינת־ייצור׳ לא של מדינת־מענק.
ייצור האשלג כמעט אינו מצריך מט־בע־חוץ.
למעלה מ־־ 707 של כל ההוצאות
הן מקומיות׳ ולמעלה ממחצית הכסף מוצאת
על שכר העבודה. בלשון אחרת: שבעים
אחוזים מתמורתו של טון אשלג אחד הם
הכנסה נקייה של מטבע זר, מהדם ערך

מוסף שאין לו כמעט דוגמה באף ענף
ייצוא אחר בישראל, פרט להדרים.
לכן ייצור האשלג יהיה כדאי — גם אם
אינו מתאים למושגי הרנטאביליות של חנווני
תל־אביבי• הוא יהיה כדאי יותר
מהרכבת מכוניות של קייזר פרייזר, הבנויה
כולה על הוצאת מטבע־חוץ, מטבע שישנו
כיום׳ ושלא יהיה מחר.

עכברי סדום
*עבר - .ל ויכוח מזדקרות העובדות
היסודיות, ברורות ומוצקות כמו הר
סדום עצמו, על אף השערוריות והבזיונות
שרבצו על המפעל כערפל סמיך.
ים המלח הוא נכס לאומי יחיד במינו,
אוצר שאי־אפשר להשאירו בלתי־מנוצל.
שום הון פרטי מקומי או זר אינו יכול
לנצל אוצר זה לבדו — כי הסיכון גדול
מדי. ההשקעה כבדה מדי׳ סיכויי־הרווח רחוקים
מדי. הון זר ידרוש את צירוף המפעל
לקארטל׳ והוא יחשוש בפני סיבוכים מלחמתיים
ופוליטיים. בנסיבות הקיימות בישראל
חובתה של המדינה היא להפעיל בסדום את
התעשיה הממלכתית.
יעברו חודשים, ואולי שנים, לפני שיחוס־לו
בזיונות העבר ולפני שהמפעל הקיים יעבוד
במלוא אונו. מליונים יקרים נוספים
ישקעו בבריכות הקארנאליט לפני שיגיע
רגע זה. אולם גם זו אפיזודה חולפת.
יהיה צורך להסיק מסקנות רבות מן ה־נסיון
העגום של תקופת דוב יוסף. אחת
מהן היא שתעשיר, ממלכתית, כמו כל תעשיה
אחרת, זקוקה להנהלה חזקה, מקצועית,
חופשיה מטכסיסים פוליטיים. אין ספק שכדאי
לאחד את כל התעשיות הכימיות הממלכתיות
— אשלג, ברום, דשנים, פוספטים,
מגנזיום — בטראסט גדול אחד, מפעל
ענק בעל הנהלה עצמאית ויעילה.
בערפלי העתיד חבויים סיכויים הנראים
כיום בלתי־מציאותיים׳ המצויירים בכנסי
ההגיון הכלכלי. מרדכי מקלף סבור >ן י מדי־נת־ישראל
תוכל ותצטרך להפיק בבוא היום
20 מליון ל״י בשנה מים־המוות. כאשר יגיע
היום של איחוד כל ארץ־ישראל מחדש, יהיה
אפשר לבנות סכר בין החוף המערבי
של ים־המלח לבין הלשון, להפוך את כל
החלק הדרומי של הים לבריכת־ענק׳ ממנה
אפשר יהיה להפיק מליון טון אשלג לשנה.
אולם כדי להגשים חלומות אלה, יהיה
צורך בגורם אחר, שלא הוזכר עד כה בכל
הויכוחים הסוערים על סדום: הגורם האנושי.
המציאות של סדום מחייבת טיפוס אנושי
מיוחד במינו׳ גזע חדש של חלוצי תעשייה
נגביים. העדרו של צוות מגובש כזה
כיום הוא תופעה חמורה יותר מכל התבוסות
הכלכליות והטכניות. על כך תדון הכתבה
הבאה, האחרונה בסידרה זו.

לקראת הנצחון!
— הנצחון הלא מובטח לנו...
— האם אתה חושב שהנבחרת

— איזו נבחרת? מדובר על
השרשרת שלנו בהתחרות
״שרשרת החוסכים״ של בנק
לדיסקונט (חסכון פרס).

המאורע של תל אביב!

מכירת סוף העונה
אצל אסל,ו

שמלות נהדרות
סודרי

קיץ

55£ס 50י ס. זנץ של אלד
כמהירים מוזלים
מאד

דרוש להוצאת ספרים נער
עם אופניים, בוגר בית־ספר
עממי, לעבודת יום
או חצי היום. לפנות :
טלפון ,62452 תל־אכיב,
או -ת. ד ,9047 .תל־אביב.

בת לויה קטנה ונעימה
שחורה, בהירת עינים, ללא
דרישות היא מצלמת ברנר.
היא תגרום לך שמחה רבה
ותעשיר את חופשתך בזב־רונות
לעולמים. הדרכה וצלום
חנם.

1 9ט 1־ ברנר
חיפה,דח 1בהחל תן 31

במדינה חקירות
ה״ דדו מ ה

פשעים
סו פהשדאהבה

בחודשים האחרונים החלו תושבי אילת
להרגיש טעם מוזר במאכליהם: בצינצנות
השמנת נמצאו לפתע גבעולי קש, העגבניות
היו מעוכות׳ הסוכר היה שחור או
מעורב בנוצות. לעומת זאת׳ הגיעו המזרונים
ממותקים בסוכר ורהיטים בכתמי שמן.
התלונות׳ שהגיעו אל שולחן עבודתו של
דני מצפון (מתחרז עם שיטפון) ,נציג משרד
הפיתוח באילת, הוליכו כולן לכתובת ממונעת
אחת: חברת ההובלה יונח. החברה
התל־אביבית, שקיבלה זכיון בלעדי להובלת
מיצרכים לאילת׳ בתוספת סובסידיה שמנה
של משרד המסחר והתעשייה, שנועדה למנוע
את ייקור החיים באילת על־ידי כיסוי
מחיר ההובלה מצפון הארץ.
קפה שחור. כשהועברו התלונות לירושלים,
פתח משרד־הפיתוח בחקירה פרטית,
במקום למסור את הדבר לידי המשטרה.
היו לו סיבות טובות להאמין כי משמרת
ישראל לא תמיד מגלה יעילות יתירה,
כשהמדובר בחקירת מעילות.
החשדות גברו׳ כאשר הגיעה לידי משרד־הפיתוח
אינפורמציה נוספת אודות אורח
חייו של אריה שפורן, המנהל בתל־אביב
את ענייני הסניף האילתי של משרד־הפיתוח,
נוסף על היותו בעל בית הקפה מעמון.
בירושלים.
שפורן, שעבד בשעתו מטעם משרד־הפי־תוח
באילת עצמה, הועבר משם לפני שגילה
מבקר המדינה כי היה אחראי לביזבוז של
מאות אלפי ל״י מכספי הפיתוח. לאחר תקופת
עבודה פוריה, עלה שפורן צפונה,
בהשאירו עוזר נאמן בשם הרצל, ששימש
כמחסנאי ראשי של משרד־הפיתוח באילת.
שפורן לא הצטער על הד,עברה. הוא ניהל
אורח־חיים פזרני, שאת הוצאותיו לא יכלו
לכסות אפילו שני בתי קפה ושלוש משרות
במשרד־הפיתוח.
פעולת מכונית אחת. העובדות צורפו
אחת לאחת. השלימה את התמונה העובדה,
שחברת יונה החלה את פעולתה
הממונעת לפני שנתיים במשאית שכורה
אחת, הספיקה תוך זמן קצר זה להרחיב
את הונה היסודי עד כדי קניית שש מכוניות,
שעסקו כולן בהובלת המצרכים נושאי־הסובסידיות
לאילת הרחוקה.
הבדיקה האחרונה היתד, פשוטה: חוקרי
משרד־ד,פיתוח אספו בלי ידיעת החברה את
שוברי ההובלה המתקבלים מכל המוסדות
המשתמשים בשירותי יונה (מחצבי ישראל,
תנובה, המשביר המרכזי) .השראת השוברים
גילתה כמה עובדות מעניינות: מכונית אחת,
שלפי מסמך אחד ה,וטענה באותו יום במחסני
תנובה בתל־אביב, פרקה כביכול באיתו
יום ובאותה שעה את מטענה במחסני
נמל אילת. בסך־הכל התברר, כי החברה
הגישה חשבונות למשרד המסחר והתעשייה
על הובלת סחורות כדי רבע יותר ממה
שהובילה באותו יום למעשה.
מובן, שהחברה לא יכלה לבצע עיסקה
קונסטרוקטיבית זאת על דעת עצמה. כל
חשבון הובלה היה צריך לקבל בתל־אביב
את אישורו של שפורן ובאילת את אישורו
של הרצל• משום מה, לא התקשתה החברה
בהשגת אישורים זהים בשני המקומות.
השבוע נשאה החקירה פרי ראשון: עבודתה
של חברת יונה, בעלת שש המשאיות,
משרד הפיתוח למד לקח מחקירתו הפרטית,
ומעבידתם של 16 נהגים שכירים, הופסקה.
הארץ דרושה מרה לנסיון( .הארץ)
בדי לתקן אופטימיסט מושבע.
מרדכי דן, תל־אביב
בנקים כמו פויכטונגר, אלדן ורפת
מסתובבים מסביב ל 20
(המולס הזה)
אברהם לוינגר, ירושלים
שלא לדבר על בנק לול, שהגיע
מזמן ל־.43
נשארה בו בפיקוח של משמש
שוטרים( .הארץ)
שמואל דמאר, רחובות
עוד באלאגאן של עמוסז

בחדר הצר, המקושט בציורי ילדים מקושקשים,
שכבו כתריסר ילדים על גבי
מחצלות ומיטות מתקפלות. הם ישנו את
שנת אחר־הצהרים שלהם. למטה, ברחוב
יהודה הלוי, צרמו צפירות מכוניות. שני
ילדים לא יכלו להירדם: אחד מהם, בן
שלוש, התחיל לבכות.
הגננת אסתר פרנקל 19 נמוכת־קומה,
בעלת שיער שחור ועיניים כחולות, מיהרה
אליו להרגיעו. באותו הרגע נשמעה דפיקה
על דלת מעון הילדים של אגודת ישראל,
הנקרא בית יעקוב החדש.
במקום זה נמצא בית־ספר ובית־כנסת
וכן קיטנת קיץ בה מפקידות אמהות את
ילדיהן בבוקר, נופלות אותם בשעות אחרי
הצהרים. השעה היתד, שלוש והגננת אסתר
התפלאה מי בא ליטול את ילדו בשעה כה
מוקדמת. בדרך כלל לוקחים ההורים את
ילדיהם בשעה ארבע.
כשפתחה אסתר את הדלת הופיעה בה
דמותו של אליעזר צוקרשטיין 23 היא הכירה
אותו. הוא היה חשמלאי ושרברב והתאכסן
אצל אחותו בשיכון ה׳ בבני־ברק.
אחותו היתד, שכנה של דודתה של אסתר
וזו הציעה את השידוך. הם יצאו מספר
פעמים, אולם הוא לא מצא חן בעיניה והיא
דחתה את הצעות הנשואין שלו. הוא לא

גויח כגן־הילדים. גופתו של
אליעזר צזקרשטיין, בחור הישיבה
מירושלים שרצח את הגננת אסתר
9רקל והרג אחרי כן את עצמו,
כפי שנמצאה על ידי חוקרי המשטרה
בפתח חדר היילדיס. משמאלו
נראית שלולית הדס שנזל מגופו.
ברקע, ארון צעצועי הילדים ודלת
חדר השינה, בה נמצאה גופתה של
הגננת הנרצחת.

ילד מספר. יוסי בן השלוש היה
עד ראיה לרצח ולהתאבזות. המוס
ומבולבל כולו הוא מוסר דו״ח לשוטר
(כובע מימין) על מה שראו עיניו.
הירפד, ממנה. לפני שבוע סיפרה כי הוא
איים עליה אם לא תעתר לבקשתו.
בפתח עמד אליעזר לבוש מכנסים אפורים
חולצה תכלת וחבוש כיפה. הוא נכנס למסדרון׳
נעל אחריו את הדלת.
דלת בעודה. תחילה שמעו השכנים
קול נפץ. רובם חשבו כי זהו תקר באחת
המכוניות ברחוב, לא שמו אליו לב. לפתע
החלו הצעקות בוקעות מחלונות ר,בנין
בן שלוש הקומות :״עזוב אותי! עזוב אותי!
הצילו!״ היה זה קולה של אסתר.
אהרון ברוך, עובד בחנות שטיחים ממול
לבנין, שמע את הצעקות לראשונה, מיהר
לעלות במעלות הברזל המפותלות של הבנין.
בדרך הגיעו לאזניו עוד שתי יריות ואנחה.
הוא היסס אם לפתוח את הדלת, אולם כשהחליט
לעשות זאת, הדלת לא נענתה. היא
היתר, נעולה מבפנים. ברגע זה שמע אהרון
קול נפץ נוסף. הוא רץ לקרוא לשוטר.
כשפרצו השוטרים את הדלת נתקלו במסדרון•
בקצה המסדרון היתד, מונחת גופה שותתת
דם, גופתו המעוותת של אליעזר. פניו
היו מרוטשים כמעט לגמרי, שלולית דם ניגרה
לידו. הוא היה עוד חי, אך ללא הכרה.
השוטרים והשכנים בעקבותיהם, מיהרו
הלאה לחדר השני. מחזה זרעתי פי כמה
נתגלה לעיניהם. על הארץ היתד, מוטלת
גופתה של אסתר פרנקל. היא היתד, לבושה
בכותנת לילה לבנה רווית דם.
היא היתד, חסרת נשימה. לידה עמדו
חיורים ובוכים תריסר ילדים מוכי פחד.
הם צעקו ויללו בקולי קולות: כמד, מהם
לא יכלו להוציא הגה .״דוד לקח רובה,
עשה פצצות!״ סיפר אחד מהם לבסוף. כמה

מהם ניסו לקפוץ דרך המרפסת למסה, נעצרו
רק על־ידי צעקות השכנים.
השוטרים מיהרו להוריד את הילדים לחצר׳
קנו להם גומי־לעיסה וסוכריות, ריכזו
אותם בבנין בית־המשפט הסמוך.
אחת אחה הופיעו האמהות כדרכן, ליטול
את ילדיהן לבית. הן לא ידעו כלל על מה
שאירע . .הילדים מלאי הרשמים החלו לד,יש־תפך
לפני הוריהם :״לאסתר יורד דם מהראש.״
שילומים
מגרמניה. למעלה, בחדר
הילדים, נשארה אסתר שוכבת. זרקורי אור
הוארו עליה. מצלמות תיקתקו בחדר. מצלמות
המשטרה. פניה היפות מאד, היו מגואלים
בדם.
כל השכנים הכירו אותה כנערה חיננית
ועליזה. רק לפני חדשים מספר ירדה מירושלים
לעבוד בגן, כדי לפרנס את משפחתה
בת שבע הנפשות. היא היתד, ידידותית
מאד, נהגה לדבר עם כל אחד. ביחוד היתד,
מספרת על חייה כילדה במחנה ריכוז בגרמניה.
היא סיפרה שהיא עומדת לקבל
פיצויים מהשילומים ואז אולי תעבור לעבודה
אחרת.
אליעזר עזב את מקום מגוריו ביום ראשון.
הוא השאיר אצל אחותו רשימת חובות
שהוא חייב ורשימת החובות המגיעים
לו. לידידים סיפר שאם לא יחזור, סימן
שאסתר לא הסכימה להינשא לו. הוא לא
חזר.
שוטרים כיסו את הגופות בסדינים, הורידו
אותן באלונקות למטה. פרשת אהבה
סתומה בין בחור ישיבה לנערה דתית
אדוקוז הגיעה אל קיצה.
העוזרת עלתה לנקות את החדר. הלימודים
חייב־ם להימשך.

סטטיסטיקה

כו רי ם ועמי א ר צו ת

יחס הכיחות המזויינים בץ ישראל למדינות
ערב ישאר גם להבא בגדר סוד. לעומת
זאת, פורסמו השבוע מספרים מאלפים על־ידי
אונסקו, אירגון התרבות והחינוך של
האו״ם, על המאזן התרבותי בין ישראל
לשכנותיה.
לפי מספרים אלד, מגיע מספר הביריב
בישראל — אנשים שאינם יודעים קרוא
וכתוב, אינם מאזינים לרדיו או צופים
בקולנוע ל־״/ס 10 מכלל האוכלוסיה. זהו
(המשך בעמוד )14
ה עול ם הז ה 981

בחוים וחת־סת

/וסקבה
^*ינני זוכר בדיוק את היום׳ אבל זה
\ 1היד, עוד לפני המשחק. החברה יצאו
קצת לשוטט בעיר. ג׳רי חלדי ואני יצאנו
מהמלון, לבושים בחליפות הייצוג שלנו,
עליהן רקום סמל ישראל. לא ידענו לאן
ללכת בעיר הגדולה הזו (שבעה מיליון תושבים)
ועם מי לדבר- .ליד המלון ראינו שתי
נערות חוצות את הרחוב. האחת היתד, שמנה
ובריאה והשניה רזה ונמוכה יותר. מיהרנו
לרוץ ואותתנו להן בידינו שיקרבו
אלינו׳ ושאנו רוצים לדבר אליהן. הן נעצרו.
ניגשנו אליהן ושאלנו ברוסית אם הן מבינות
אנגלית. שתיהן ענו באנגלית: לא.
מאחר שהיה זה לפני המשחק, לא היה לנו
הרבה זמן לבזבז על נערות שאינן מבינות
שפה אנושית והחלטנו לשמור את החויה
הזו לפעם אחרת, כשיהיה לנו יותר זמן.
שאלתי אותן אם הן מסכימות לבוא לאותו
מקום בערב שאחרי המשחק. הן ענו
כן. אולם מאחר שלא ידעו כלום על המשחק׳
היה צורך להשתמש בלוח־כיס ובמחוגי
השעון כדי לקבוע עמן את המועד בדיוק.
למעשה׳ היתר, זאת הפעם הראשונה שהתבוננו
על נערות רוסיות ברחוב. הן היו
בלונדיות כמו רוב הנשים שפגשנו — צבועות
ומאופרות (אגב: השפתון שלהן אינו
יורד)׳ היו להן עגילים מזכוכית, תספורת
קצרה ונעליים בעלות עקבים רחבים. מאוחר
יותר למדנו כי התספורות הקצרות החלו להופיע
בחוצות העיר רק לפני ארבעה חדשים.
לפני כן הלכו כולן בתספורות ארו,
כות.
ביום
המשחק איחרנו יותר משעה, אולם
הן עדיין חיכו באותו המקום שקבענו. כפיצוי׳
נתנו להן סוכריות ישראליות. הן לקחו.
לא אחת, אלא כמה כל אחת, כנראה בשביל
חברותיהן. הלכנו לטייל.

* 1ידי הלכה מרגריטה, שלא אתן תא
/שמה המלא אלא אכנה אותה בשם
ריטה. היא סיימה את האוניברסיטה ועובדת
בתור פקידה. לכבוד הפגישה לבשה שמלה
צנועה, כנראה שמלת הערב שלה. אצלנו
לובשים שמלות כאלה לעבודה. לשניה שהלכה
עם ג׳רי׳ זאת הגבוהה והשמנה, קראו
חמרה. אבל היא היתד, יותר מדי גבוהה
בשביל ג׳רי ולפגישה הבאה הבאנו איתנו
את רחביה רוזנבאום והן הביאו ידידה אחרת
שתשוחח עם ג׳רי.
טיילנו לאורך הרחובות והתבוננו תוך שיחה
בחלונות הראוה. רחובותיה הראשיים
של מוסקבה מוארים בלילה, אך בתשע־עשר
כבר אין בהם תנועה של אנשים. הרבה פחות
מבתל־אביב. רחוב גורקי הוא הרחוב
הגדול והמרכזי שבעיר. הוא גם היחיד שלכל
אורכו ישנן חנויות עם חלונות ראוה.
בעיקר חנויות של דברי הלבשה ומצרכי
מזון — ביחוד שימורים.
חלונות הראוה אינם מפוארים. הם מסודרים
בפשטות וללא השיכלולים הדיקורטיב־יים
שאצלנו. מעניין שכולם מוארים בחשמל
רגיל. אין כמעט למצוא אור ניאון. הגענו
עד לגן ציבורי והתישבנו על ספסל. זוג
שישב מולנו ברח. אודה על האמת שכש־יצאתי
מן המלון חששתי שעוקבים אחרי,
היתד, לי הרגשה שכל הזמן מסתכלים עלי
ועל תנועותי. אבל לא יכולתי למצוא כל

עד לפני זמן קצר בלבד, היה כל
סיפור על החיים בברית־המועצות
סנסציה. הארץ הגדולה היחה סגורה
ומסוגרת בפני סקרנים ורק
לעתים רחוקות היו מתפרסמות
כתבות או תמונות על חיי יומיום
שם. בשנתיים האחרונות׳ נפתחו
שערי ברית־המועצות כמעט לרווחה.
אולם רק עם
נסיעת המשלחת הישראלית
בכדורגל, יכלה
קבוצה גדולה של ישי׳
ראלים
לבקר במוסקבה
באופן חופשי. בעמודים
אלה מתאר יוסף
מרימוביץ׳ את האנשים
הפשוטים בעיר זו.

מאת ׳וסך מידמוביץ,
ביסוס להשערה זו. לא ראיתי ולא שמעתי
אף אחד.
ריטה היתד, בחורה פיקחית. היא ידעה
מספר מלים אנגליות ואני ידעתי מספר
רוסיות, לכן נאלצנו לנהל את שיחתנו בש

הפנטומימה• תחילה שוחחנו על דברים
של מה בכך. שאלתי אותה מה אוהבות הנשים
ברוסיה לאכול. היא ענתה בפשטות:
מה שיש.
״אם כן, מדוע אתן כל כך משמידת?״

ד׳תענינתי .״הרי אי אפשר למצוא ברחוב.
כמובן מלבדכן, גוף מחוטב?״ ״אנחנו אוכלים
בעיקר תפוחי אדמה, לחם וחמיצות ולא
שומרים על דיאטה׳ שיהיה כוח לעבוד.״
היא אמרה זאת בכל הרצינות ואני בטוח
שהיתר, גלוית לב.

**ץאלתיאותה אם ההורים עובדים
\1 /כל היום, ומה עושים הילדים באותו
הזמן, היא ספרה על עצמה. תחילה היתד,
ר,בבושקה הזקנה שומרת עליה בבית, אחר
כך סידרו אותה במעון. אמה היתר, מכניסה
אותה לשם לפני העבודה ולוקחת אותה כחזרה
מהעבודה.
אין שום חוק מיוחד המחייב את הנשים
לעבוד. אולם מאחר שיוקר המחיה הוא פשוט
פנטסטי ואילו רמת המשכורות נמוכה,
נאלצות הנשים לעבוד כדי לפרנס את
בני המשפחה.
זאת היא אחת התופעות המושכות אח
עין הזר במוסקבה. בבוקר מוצפים הרחובות
בהמוני פועלים הממהרים לעבודה• חצי מהם
הן נשים. הן מצוידות לרוב בסלים ריקים.
המתמלאים בחזרתן בכיכרות לחם ארוכות,
ראשי כרוב וקופסאות שימורים. אפשר למצוא
נשים בכל מקום. הן ממלאות תפקידים
של נערי מעלית ואפשר לראותן מחזיקות
בפטישים כבדים ואיזמלים בבנינים ובעבודת
כבישים. בלילה ראיתי נשים מטאטאות
את הרחובות.
לעומת זאת, לא רואים כמעט נוער ברחובות.
הצעירים נמצאים בבתי־ספר ואוניבר־סיטות
או בצבא, רק לעת ערב רואים קבוצות
נוער גדולות בפארקים ובמים הצבור־יים.
הם יושבים בחבורות. שרים ורוקדים
ריקודי־עם. זאת צורת הבילוי הנפוצה ביותר
של הנוער הרוסי בערבים.
בתי הקולנוע מעטים ויקרים. מציגים בהם
רק סרטים רוסיים ולפעמים סרט איטלקי אי
צרפתי• גם בתי הקפה הם מעטים במספר
ואילו למלונות הפאר בהם נמצאים התיירים,
אסור למקומיים להיכנס.

לשאלות על ח יי יום יום, עברנו ל־
*)בעיות מדיניות. התפלאתי לשמוע את
ריטה מדברת בחופש גמור• היא ענתה על
כל שאלותי וגילתה גב ידיעה והתעדנות
בבעיות שמחוץ לרוסיה. אולם דבר אחד לא
יכלה להבין בשום פנים. כשהסברתי לה שאצלנו
אפשר להחליף את המשטר, לא ד.
אמינה לי. אמרתי לה :״אצלנו עכשיו מדינה
סוציאליסטית, אבל אם נרצה נוכל להחליף
ולשנות אותה למדינה קפיטליסטית״ .היא
חשבה שאני צוחק.
בשעה שתים־עשרה בלילה הופיע שוטר

חתיכותכמ 01ק 3ה. צילמתי תמונה זו בשעת ביקורנו במוזיאון שבתון מבצר הקרמלין. זאת היתח אחת הפעמים הבודדות בהן ראיתי
בחורה יפה (שניה משמאל, בחליפה) בעיר• תלבושותיהן של נשי מוסקבה מפגרות בגיזרתן בעשרים שנה אחרי אופנת בגדי המערב.

-בתורים וחתיכות
במוסקבה ובחיוך הודיע לנו שהגיעה עת לישון. כשחזרתי
למלון׳ לא יכולתי להסביר לעצמי
מדוע קל כל כך להתידד במוסקבה.
נפגשתי עם ריסה עוד שלוש פעמים.
בפעם השלישית היא הביאה עמה עוד נערה.
שהבינה גרמנית. היא סיפרה שאמה יהודיה.
היא הדריכה את ג׳רי בכל השאלות ששאל
אותה. לקחנו ביחד טקסי ועלינו שוב לאוניברסיטה.
זה *עלה לנו 25 רובל׳ יותר

מששה דולר. שוב היו הנערות גלויות לב
באופן מפתיע. הן סיפרו שבארבעה החדשים
האחרונים, חלה הקלה גדולה במשטר. המחירים
יורדים בהתמדה ואילו המשכורות
עולות. ישנה גם מגמה לצמצם את הפער
בין משכורות הפקידים והפועלים למשכורות
העובדים האקדמאיים. אף על פי כן עדיין
רחוקים המחירים מלהיות נורמליים.
רשמתי לעצמי כמה מחירים של מצרכים,
אותם ראיתי בחלונות הראוה, או שהתענ־ינתי
אודותם בחנויות. כדי להבהיר את המחירים
בבירור, יש לזכור שפועל פשוט
במוסקבה מרויח כ־ 800 רובל לחודש. מזה
הוא משלם 150 רובל מיסים. בעלי מקצועות
מרויחים עד משכורת כפולה ומשולשת
מזו• בשוק הרשמי ערכו של הרובל הוא
רבע דולר, או בערך 70 גרוש ישראליים.

נ?}רה רוסית זו •טיפוסית לנערות הרוסיות הנראות ברחובות מוסקבה.
תסרוקתה היא התסרוקת האחידה כמעט של כל הנשים. צבע שערותיה הבהיר,
אפה המורם ועיניה הקטנות׳ הם פרטים שיתאימו כמעט לכל נערה במוסקבה,

מחיר הגזוז ברחוב הוא 40 קופיקה ואילו
מחיר הגלידה שני רובל — יותר מלירה
ישראלית. גרביים פשוטות עולות 48 רובל.
סודר 58׳ נעליים טובות עד 400 רובל, חולצת
בד פשוטה ורקומה 180 רובל. חליפת
נשים מטיב בינוני 1650 רובל; חליפת גברים
18000 רובל.
אלה הם מחירים פנטסטיים, לגבי האזרח
הממוצע במוסקבה. אף על פי כן יש בחנויות
תנועת קונים די גדולה. הגזם, שהוא
הכל־בו של מוסקבה, בנין בן ארבע קומות
ובו עשרות חנויות׳ שוקק כל היום תנועת
קונים ענקית׳ כמו בשוק. מלבד החנויות
מלאים הרחובות גם ברובלים למצרכי מזון
וסידקית. ראיתי לא פעם עגלות גדולות,
כמו עגלות הנפט אצלנו, בהן מוכרים בירה
ולימונדה. לא בכוסות אלא בחביות ובפחים.

א * 0ילד. פועלת רוסיה מביאה בשעת הבוקר את בנה
למועדון׳ שם יבלה את כל יומו עד שהאם תחזור
מהעבודה ותקחהו חזרה לביתה. מחזה שיגרתי בעיר.

בערב אפשר לראות תלבשות די יפות,
ביחוד בתיאטרון• ברור שהן אינן מגיעות
למה שמקובל בעולם המערבי. הנשים אינן
מופיעות בשמלות ערב׳ אלא בחליפות צמר.
קשה למצוא נשים יפות. בכלל, לא רואים
ברחוב לא צהלד, ולא עלילות׳ כל הפנים
רציניות, איש אינו צוחק או צועק בקול רם.
לעומת זאת מספר השיכורים המתגוללים
ברחובות׳ ביחוד בימי ראשון, הוא גדול
מאד.
פעו חמיצו להב לנו כמעט תפוח
מעדני מה מות

• \ צלאםה רו סי ם לא צוחקים ברחוב,
\ 1הישראלים דוקא צחקו במוסקבה. בימים
האחרונים שלפני הנסיעה, ערכו החברה קניות
נרחבות בארבע מאות הדולר שקיבל
כל אחד. קודם כל קנו מזכרות כמו דובים
חטובים מעץ וכירכרות חורף זעירות. הרבינו
גם לקנות בולים ותקליטים.
בדיחת היום שוב סופקה על־ידי שייע
גלזר. שייע נכנס לחנות ושומע שזוריק ובן־
אברהם קונים תקליט• הוא שומע שני שמות:
ברבורים וצ׳יקרבסקי. מאז ומעולם
הוא מעריץ גדול של צ׳יקובסקי׳ שחקן הכדורגל
היוגוסלבי הנודע. בלי חוכמות, הוא
ניגש לזבן ואומר :״תן גם לי.״

״ברבורים.״

״את כולם.״
אחרי שהוא מקבל את התקליטים, הוא
אומר לזבן :״אתה יודע מהי תן לי גם אח
הברבורים של בובק.״
גם הוא שחקן כדורגל יוגוסלבי.
בחנות אחרת ארזו לשייע את מה שקנה
בקופסה. הוא מיהר ורצה לבקש מהזבנית
שתיתן לו את הקופסה. הוא דיבר איתה
אידיש: פושקה׳ פושקה( .קופסה באידיש).
הזבנית לא הבינה מה שהוא רוצה ממנה.
לבסוף חשבה שהוא מבקש את פושקין ונתנה
לו כרך שירים.
אחרי המשחק היה שייע כה מאוכזב מהחיים׳
עד שהצהיר באזני כולם :״אני מוכר
את נעלי הכדורגל שלי ולא משחק יותר
אף פעם.״
הוא היה כה מאוכזב, שאפילו חתם על
הצהרה שיותר לא ישחק. אבל בכל זאת
הוא ישחק גם השבוע — לנסיון אחרון.

^ 111׳

האציל. ראיתי אותו ברחוב. הוא משך תשומת לב
בחליפה שחורה ומהודרת ובצורתו שהיתה שונה מצורת
שאר הילדים הנראים בעיר לבושים בגדים פשוטים יותר.

תור למוזוליאום. תייר אמריקאי מצלם את המוזוליאום׳ כשברקע
נראה התור הארוך של אזרחים סובייטיים המזדנב יום יום בכניסה
למוזוליאום. התיירים האמריקאים חופשים לעע כרצונם ולצלם הכל.

חומה אפורה. חומת הקרמלין ששימשה בעבר ארמון שליטי רוסיה
וכיום מרכז השלטון בברית־תמועצות. למטה נראים בגבם כמה משחקני
המשלחת הישראלית, בשעת ביקור במקום. למעלה נראח כוכב הקרמלין.

מכוניות פאר. אלה הן המכוניות המפוארות של
פקידי הקרמלין, בכניסה למבצר. המכוניות מיוצרות
בבית החרושת זיס, והן חיקוי למכוניות האמריקאיות.

ך • מלץ ״ לנינגרד ״ היו מלבדנו עוד
^ המון א:רחים. בעיקר בלטו הפנים המונגוליים
מכל המינים. סינים וקוריאנים.
בחדר האוכל תפסו מקום בולט גרמנים ומשלחת
מסריטים בולגרית, שבאה להסריט
את תולדות חייו של דמיטרוב.
אולם רוסים, מלבד העובדים׳ לא היו
כלל במלון. היו שם שני סדרנים, סדרן
וסדרנית, ענודים בסרט אדום על השרוול,
שכל תפקידם היה לפקח שרוסים לא יסתננו
למלון ולא ישוחחו עם האורחים בו.
אבל כשהיינו יוצאים מהמלון, היו ניגשים
אלינו. החברה מספרים שיום אחד פגשו
בפתח המלון מכונית מהודרת ובה שלושה
בחורים לבושים בהידור. אחד מהם הציג
את עצמו בשם מוטקה. הוא דיבר בלי פחד
באידיש, סיפר שהוא נוסע להבראה להרי
קווקז ובא בדרך לראות את הישראלים. הוא
הראה להם תמונה מימי היותו בפרטיזנים
ואמר :״תראו, זהו מוטקה גנב. אבל עכשיו
אני הולך עם סטודנטיות ונוסע להוציא
10 אלפים רובל בבית ההבראה של בולגנין
וחרוי^צ׳וב.״
אחר כך הסתלק.
בבית המלון עצמו היתה תזמורת קטנה.
בערב היה חדר האוכל נהפך לבית קפה
והתזמורת היתד, מנגנת מוסיקה לריקודים,
רק בשביל האורחים. הם לא מכירים לא
.סווינג ולא ממבו׳ רק מנגינות פוקסטרוט.
בשבילנו הם ניגנו במיוחד את מיין שטיטלע
בלז בקצב של ריקוד.
פחות שבעי רצון היינו מהאוכל. זה
לקח לחברה כמה ימים עד שהתרגלו למאכלים
של מוסקבה. בבוקר היינו מקבלים
אומלט — חביתה עם בשר מטוגן בשמן,
בעל ריח שאי אפשר לסבלו ׳.כתוספת היו
מונחים על השולחן מלפפונים ועגבניות.
לקפה היה טעם של ציקוריה.
בצהרים היו בדרך כלל מונחים נתחי נקניק
כמנה ראשונה• אבל אלה שהיו באים
ראשונים היו גומרים אותם. הבשר שהוגש
לנו היה רק בשר קצוץ או טחון.
במרב ממנה רחובו בני רואינ איזה
רי כ דים ארבע מח מביאי
הבתי

16מ
חב 1 פשוט אלא

לת ד העביו תחת מנופי בכי בבריו ביניה
מאד.
כדי 7 שוטט ארבע אטומי סטאלי ב לצלם
שרצי! מכק כיותר[
אותו
השאן זהשנר׳
אשתו ן

ביום הראשון, ניסו לתת לנו גם
אבל אחרי שראו שאף אחד לא מתי,
לא ניסו פעם שניה. פעם עשו
זעה ונתנו תפוחי זהב המלצרים
;תעלפו כשאף אחד לא אכל את זד
היבשים. בשבילם זה היה שיא הנן
היינו מחסלים, זרי כמויות עצו־מיץ
תפוחי־עץ ומיץ דובדבנים.

זוסקכה עצמה אין הרבה מה
־ .רובה מורכבת מבניני מגורים.
נמצא הקרמלין והכיכר האדומה,
זתעפים כמדי רחובות רחבים שהם
י הראשיים של מוסקבה.
חדשים בתוך העיר כמעט שלא
בלל. אבל בכל מרכז, דאגו שיהיה
ן ממשלתי מודרני, או מוסד ציבו־תיאטרון,
ואלה הם הבנינים היחי־והים
בעיר. שאר הבתים דים בני
־ חמש קומות•
לעיר בונים שיכונים במספר רב.
*ת הקירות מוכנים מבתי החרושת.
;ם בלי מרפסות• כמו קוביות בטון.
ים רחבים בצורה מעוררת תימהון.
יות יכולות לנסוע זו בצד זו ל מט
אחד. הרוסים עשו זאת בצורה
הם לא הרסו את ר,בנינים הישנים,
יט העבירו אותם ופינו מקום לסלי-
ש. סיפרו לנו שאין כל בעיה ל-
ית בן חמש קומות. חופרים מ־וודות,
מניחים גלילי ברזל ובעזרת
מרימים את הבית ומעבירים אותו.
ההתפתחות הטכנית והתעשייתית
!:ועצות כפי שהיא מוצגת לתיירים,
בים מאמריקה, היא על רמה גבוהה
זרנו בתערוכה החקלאית המתמדת.
ת אותה ביסודיות, צריך לבקר ולי
לפחות שבוע. אנחנו היינו רק
עות• הספקנו לראות אפילו כור
וגרוזי בוכה בביתן הגרוזיני מול

שיחתחפ רי ם. שאול מתניה וג׳רי חלדי (כורע) משוחחים עם ילדים
בשעת ביקור במוזיאון בקרמלין. ילדים אלה נמצאים כל יומם במועדון,
עורכים טיולים וסיורים בעיר. הפרט הבולט בהופעתם החצונית היא התספורת

ד לתערוכות דומות באנגליה׳ למשל׳ ששם אסור בתכלית
תוך שטח התערוכה, הירשו לנו לצלם כאן כל מה
;מוצגים בתערוכה זכה דוקא חודורוב בהצלחה הגדולה
:מבקרים הכירו אותו משידור הטלביזיה ודייו מקיפים
המוניהם, כדי לקבל חתימה או להחליף עמו סמלים.

ת שאר השחקנים הקיפו כשבאנו
!להתאמן באיצטדיון דינאמו. הוא היה
מלא אתלטים סינים וקוריאנים, שהרוסים
מכינים אותם לקראת האולימפיאדה. האיצי
טדיון עצמו היה מלא שלוליות בוץ ובורות
מים. אבל יום אחד אחרי זה׳ בשעת המשחק,
כבר צמח במקומות אלה דשא. פשוט
כיסו את הבורות באדמה שתולה דשא.

הקצרה ומדי הצבא השונים המשמשים להם בתלבושת. ילדיס בגיל זה גילו
התענינות גדולה במשחק, צבאו מדי פעם על שחקני הנבחרת כדי שיתנו להם
את חתימתם. השיחה עמס התנהלה באמצעות תנועות ידיים ועוויות פנים.

אחרי האימון הצטופפו סביגנו המונים.
מצאתי ביניהם אחד שדיבר אנגלית והוא הפך
למתורגמן לכל מלה שהוצאתי מפי. דים
התענינו במצב הכדורגל בארץ והתפעלו
לשמוע על מספר הקבוצות בליגות השונות,
מאחר שמספר הקבוצות בכל ליגה שלדים
הוא כמו אצלנו.
שאלו אותי מה דעתי, וכמה נקבל במשחק.

המונים ממתינים. שני מורי סקרנים מצטופפים משני צידי הדרן בה
צריכה לעבור מכוניתו של השאח. התמונה צולמה מחלונו של סלון לנינגראד.

במוסקבה. השאח האיראני, מוחמד ריזה, בחברת אשתו סוראיה
האיראני במוסקבה. ביקורו הרשמי של השאח זכה לאהדה עצומה.
השאח נחשבת לאחת הנשים היפות בעולם, עוררה תשומת לב במוסקבה.

מו חמדבא. מלווה ברוכבי אופנוע, קציני משטרה רוסית, נוסע השאח האיראני
אל הקרמלין במכונית מהודרת. ברקיע נראה בנין אופייני לבניני מוסקבה: ללא
מרפסות׳ נמון וארוך. בתים מעין זה מועתקים ממקום למקום׳ בעזרת מנופים.

אמרתי שנהיה שבעי־רצון אם נקבל ארבעה
שערים וחילקתי להם סיגריות ישראליות.
הם היו מבסוטים.

**זכנו את מוסקבה בבוקר. כל זמן
2 1הטיסה ראינו מתחתינו שטחי ענק מכוסים
ירק. הפעם טסנו באוירון רוסי. זה
היה אוירון קטן דו־מנועי׳ שהכסאות בו
הם כמו באולם קולנוע. בלי חגורות ובלי
אזהרות של הטייסים להחזיק במשהו בזמן
ההתרוממות או הנחיתה. לא היה גם צורך
בזה.
שתי דיילות רוסיות, בבגדים פשוטים, ללא
מדים, הגישו לנו סוכריות שטעמן כטעם
הסוכריות בימי הצנע אצלנו.
הפעם שונה נתיב הטיסה. כשנסענו למוסקבה
וחנינו בדרך בוילנה׳ חיכו לנו שם
המון יהודים. הם רק שמעו ברדיו שיתכן
ונעבור דרך וילנה, והמתינו בשדה התעופה
שתים עשרה שעות.
בחזרה כבר לא חנינו בוילנה, אלא בפיד
סק• אולי יש שם יהודים, אבל כנראה שאין
להם רדיו. איש לא חיכה לנו.
כשעברנו מעל למרשה׳ עיר מולדתו של
יצחק שניאור, הפליט רבינוביץ׳ צעקה :״ש״
ניאור, התחנה שלך׳ אתה יכול לרדת!״
החברה התחילו לצחוק. ככל שהתרחקנו
ממוסקבה הרגשנו כעין הקלה תת־הכרתית,
למרות שהיינו בה חופשים לחלוטין.
ירדנו בפראג לטיול של כמה שעות. פראג
כבר נראית יותר שוקקת וחיה ממוסקבה.
האנשים בד, הולכים בתלבושת מערבית ושומעים
קצת צחוק ברחובות. אני לא יודע
אם יש להם סיבה לכך׳ כי כשניסיתי לשאול
מה מחירו של איפנוע יאווה, ענו לי
שרק סטכנוביצ׳ים זכאים לקנותו.
המחירים בחנויות אינם נופלים מאלה של
מוסקבה, אלא שיש הרבה יותר מה לקנות.
בכניסה לעיר ׳עומדת מצבת זכרון גדולה
לסטאלין. ראינו שמתחילים לפרק אותה —
לא מסיבה פוליטית, אלא בגלל שהנהר גרף
את יסודות הפסל.
מפראג המראנו חזרה לבריסל. כמה חברה
שוב לא הרגישו בטוב בשעת הטיסה. אני
צחקתי. לא בגלל שמשהו הצחיק אותי. הם
חשבו שאני צוחק מהם. אבל מה אני יכול
לעשות׳ כשכל פעם שהמטוס גולש זה מדגדג
אותי בבטן ואיני יכול להפסיק לצחוק.
צחקתי עד לדמעות.

מי סיפסר בכרטיסים?

ש ^ שו עי ס צ נו ^י ס. שלושה משחקני הנבחרת הרוסית, טאשנקו, מימוניאן ונאמו
בחברה זהבה ורינה פרנסים, על מרפסת מלון אכדיה. השלושה ישבו מהצד, הסתכלו
ברוקדים, לא העיזו להזמין נערה לרקוד, עד שנינשו אליהם זהבה ורינה. והזמינום לרקוד.

ך* אשר הופיעו כרחובות, לפני כשלושה שבועות׳ מודעות ענק שהכריזו
^ על תאריך משחק הגומלין בכדורגל בין נבחרות ישראל וברית־המועצות ברמת־גן,
היתד, כבר התענינות הקהל בשיאה.
אנשים שלא ידעו מעולם כדורגל מהו, מבוגרים שמאז ימי ילדותם לא התענינו
כלל בספורט, מיהרו למקומות המכירה שצויינו במודעות כדי לרכוש כרסיסים אלה,
כדי לחזות בהופעת קבוצה רוסית.
גם אלה שהזדרזו במיוחד, והמתינו משעות הבוקר המוקדמות לפני קופות
המכירה, נתקלו בשלטים צנועים שבישרו להם: כל הכרטיסים נמכרו. היו אז
שהביעו את החשש הנורא שמה הורידו בעלי הקופות את הכרטיסים למכירה
בשוק השחור. אולם חששם לא היה מוצדק. התברר כי בעלי הקופות קיבלו כמות
קטנה, קטנה מאד, של כרטיסים עוד זמן רב לפני שנודע על כך באופן רשמי.
הכל נראה כשורה. התאחדות הכדורגל עצמה נתנה הסבר לכל דורש על גורל
הכרטיסים. לפי הסבר זד, הודפסו 60 אלף כרטיסים. הם חולקו ברובם למועצות
המקומיות ולקיבוצים באופן יחסי למספר תושביהם, לועידי פועלים במפעלים, לצבא
ולמוסדות. השאר, כ־ 20 אלף כרטיסים, הוקצו למכירה חופשית בשלושת הערים
הגדולות. מתוך אלה, היו למעלה מ־ 10 אלפים כרטיסי עמידה זולים.
אולם ברגע שד,כרטיסים עמדו לצאת לשוק, התערבה המשטרה והחרימה את
רוב כרטיסי העמידה. הסיבה לכך היתד, פשוטה: התאחדות הכדורגל שהיתר, מעונינת
לנצל מקור הכנסה חד־פעמי זה, הקציבה לכל מקום עמידה 30 סנטימטר והדפיסה
יותר כרטיסים. המשטרה עמדה על כך שלכל עומד יוקצה לפחות שסח של 40
סנטימטר מרובעים, והחרימה את עודף הכרטיסים.

הארץ יצאה מכליה למראה הכדורגלנים הרוסיים שהופיעו ברחובות ערי הארץ ובישרו

פל ישה

ס וב י יט ית

חיו כי םהד דיי ם. מוקף קהל מעריצים ומעריצות מרגיש את עצמו השחקן הצעיר סנירלוב
( )18 ממש כמו בבית. תחילה ניסה להישאר אדיש כשאר חבריו, אולם לבסוף לא עצר כוח
לעמוד בפני קסמי הנערה הישראלית, החליף עמה כמה משפטים בתנועות ידיים ועווית פנים.

איש לא ראה רע בעובדה שכל הכרטיסים המוחרמים היו ׳הכרטיסים שנועדו
למכירה בשוק החופשי. איש לא העלה כלל בדעתו שאפשר להחרים גם חלק
מהכרטיסים שנועדו למיוחסים.

^ ם כמקומות המכירה הרשמיים אזלו הכרטיסים כבר שלושה שבועות
לפני המשחק, הרי היו כמה וכמה מקומות בהם נשארו כרטיסים במספר רב,
עד הרגע האחרון לפני המשחק. כל אדם היה יכול לקנות כרטיסים אלו. היה עליו
רק לשלם מחיר כפול מהמחיר הנקוב בכרטיס. לא היו אלה ספסרים או אבירי
השוק השחור שהחזיקו בידיהם כרסיסים אלה וגבו עבורם מחירים מופרזים. המוכרים
לא היו אלא מרכזי אגודות הספורט של מכבי והפועל.
האנשים היושבים במרכזים אלה הם אנשים פיקחים מאד, אנשים הרואים
את הנולד. ומכיון שהם האנשים שבידם הופקד המבצע הספורטאי הלאומי, ללא

שום פיקוח ממשלתי או ציבורי, הבינו כי נפל לידם מכרה זהב.
הם לא יכלו לשאת את הרעיון שבימים שלפני המשחק יעשו כמה טיפוסים
שפלים ורודפי רוחים הון שחור במכירת כרטיסים בספסרות. אם כבר מוכנים
האזרחים לשלם מחירים מופרזים, מדוע ישלמו זאת לספסרים, ולא למארגני
המבצע?
הרעיון היה גאוני. הוא תוכנן עוד לפני שהודפסו הכרטיסים, כך שבשעה שיצאו
הכרטיסים מתחת למכבש הדפוס היו ביניהם כמה אלפי כרטיסים שנבדלו מהשאר
בזה שלא נשאו עליהם כל ציון למחיר. אין כל חשש. הכרטיסים לא הועברו
לשוק השחור כדי שיוכלו לגבות עבורם מחיר כפול ומשולש, הם נמסרו בחלוקה
שווה למרכזי אגודות מכבי והפועל, כדי שאלה יוכלו למכרן לאוהדיהם.
מרכזי האגודות לא דרשו מאוהדיהם שום מחיר עבור הכרטיס שלא צוין עליו
מחיר. הם רק ביקשו תרומה לאגודתם בסכום כפול ממחיר הכרטיס.
בך מנעו שליטי הספורט הישראלי כל ספסרות בכרטיסי המשחק, בזה שספסרו
בעצמם בכרטיסים.

* שנם אולי אנשים שלא יבינו לשם מה מחירי הכרטיסים הינם כה גבוהים,
* ולשם מה נאלצו האגודות הספורטאיות להכפיל את מחיריהם. אנשים אלה ודאי
לא יודעים מה גדולות ההוצאות של נבחרת הכדורגל שנסעה לברית־ד,מועצות,
ונפשה לאחר מכן שבוע ימים ללא כל צורך בפאריס, מד, שחייב את מנהלי המשלחת
להקציב לעצמם, ללא כל אישור מצד התאחדות הכדורגל, עשרה דולר ליום דמי כיס
מלבד הוצאות הכלכלה והאיכסון.
וכדי שלא יחשוב הצבור שמבזבזים את כספו, הוכיחו מנהלי המשלחת שהם
יודעים גם לחסוך. לשחקנים, למשל, נתנו דמי כיס קטנים הרבה יותר, רק חצי
מהסכום שנטלו לעצמם.

אימונים יסודיים. כמעט מדי יום ביומו התאמנו הרוסים לקראת משחק הגומלין.
אימוניהם משכו קהל סקרנים רב. בתמונה נראים שחקני הנבחרת הסובייטים באיצטדיון

רמת־גן, כשהם מנתרים ניתורים באויר כפתיחה?סידרת אימונים קשה יותר. אימוניהם
מכילים: התעמלות שוודית׳ השתעשעות בכדור, בעיטות לשער, תרגילי פריצה לשער הירוב.

צאטושין נו ג ח. את תשומת הלב הגדולה ביותר משך השחקן הבלונדי נמוך חקומה,
טאטושין. סאטושין, שהשיג מקום ראשון בריצת מאה מטר בתחרויות הנוער הדימוקרטי
בורשה כאשר עבר מרחק זה ביל 10.שניות, הוא השחקן המחיר ביותר בקבוצה הסובייטית.
ך* זמורתמלץ אכדיה ניגנה מוסיקה
1 1לריקודים בקצב דרום־אמריקאי סוער.
מאות אורחים מילאו את המרפסת הענקית,
את כל המעברים ואת חלקות הדשא הסמוכות.
מלצרים מיוזעים מיהרו להוסיף עוד
ועוד כיסאות ושולחנות• ״מתי? מתי?״ שאלו
כולם ,״מתי הם יבואו?״ ״עוד מעט,״
הרגיעו המלצרים ,״עוד מעם.״
לבסוף הם באו. הקהל כ, לו עמד על
רגליו• אנשים דחפו זה את זה קדימה,
כשבפי כולם קריאות התפעלות :״הנה הם.
הנה הם! הרוסים באים!״
האורחים היו אנשים רגילים למדי׳ לגמרי
לא כפי שנוהגים לתאר את אנשי המאדים
בסרטים. אולי פניהם היו היורים במקצת
ולבושם פשוט בתכלית, אולם הם נראו
בדיוק כמו כל שאר האנשים המהלכים ברחובות.
הדבר
לא מנע, כמובן, מכל הנוכחים
להצטופף סביב הצעירים הרוסיים שהתישבו
ליד אחד השולחנות ולהסתכל בהם כאילו
נחתו מע לם אחר. צעירות חינניות נדחקו
קדימה, נלחצו אל השחקנים שהרגישו עצמם
מאוד מאוד שלא בנוח, חייכו חיוכים
מאונסיס.
כמו בכל מקום, נמצאו מיד כמה גברים
שידעו כמה מלים רוסי, ת .הם התלבשו על
השחקנים, הציפו אותם בשאלות:

״חם! אבל לא נורא.״
״איך מוצאת חן בעיניכם הארץ?״

יותר שאלות כמעט ולא נמצאו. אבל ה־אנש־ם
הוסיפו להסתכל בתימהון מהול
בהערצה.
כך זה קרה בכל מקום. החל משדה התעופה
בלוד, אליו הגיעו הרוסים לפני שבוע,
דרך רחובות תל־אביב׳ בתי הקולנוע, ח ף
הים באכד־ה, ועד לסיורים ברחובות ירושלים
ולאימת באיצטדיון רמת־גן• בכל מקום אותה
ת פעה. המונים ממתינים בסקרנות, יוצאים
מכליהם כשהרוסים מופיעים, מוחאים
כפיים, צועקים ״זדראסטבו שלום) בקולי
.קולות ונהנים מכל חיוך ומבט של הרוסים.
כאילו בל הארץ הוצפה ברוסים.
לאט לאם התפזרו האנשים שישבו על
מרפסת המלון. הם לקחו את בנות זוגם
ונעו לצלילי התזמורת. המאמן הרוסי מחא
כף! השחקנים קמו׳ עלו לחדריהם. רק שלו־

אי ל ץ גו נ ח, כשהוא מותח את שרירי גופו בתרגילי התעמלות שונים לפני האימון חמעשי
בכדורגל. הקיצוני הימני המהיר טוען, כשאר שחקני הקבוצה הסובייטית, שרק באמצעות
אימון יום יומי מודרג ושיטתי מגיע שחקן כדורגל לכשרו המלא. הוא מתאמן שעתיים ביום.

חתימהל מז כרת. השוער הפצוע, לב יאשין, חותם את חתימתו לצעירה ישראלית.
למרות שיאשין הרזה והגבוה התאמן בכל אימוני קבוצתו, הוא לא ישחק במשחק הגומלין.

סקרנות כללית מעוררים השחקנים חרוסייס, שעה שהם מבקרים בצוותא באולם קולנוע
ארמון דויד בתל־אביב. הקולנוע היה השעשוע החביב עליהם ביותר ביחוד סרטים בריטיים.

שה התמהמו, נשארו יושבים שעונים על
קיר המלון. נאטו, סימוניאן וטישנקו. הם
הסתכלו ברוקדים בהתעדנות, כשרגליהם
נעות לקצב המנגינה. אחר כך עלו לחדריהם
ושוב עמדו שעה ארוכה על המרפסות והתבוננו
למטה ברוקדים.

ך* דר יומם פשוט ז השכמה בשעה
שבע• אב הם נשארים במלון׳ ריצה
קלה לים בבגדי ים ארוכים מהמקובלים בארץ.
כמה טובלים במים׳ היתר מתרוצצים
על החוף. אחרי עשר דקות, מוחא המאמן
כף, כולם כבר נמצאים למעלה.
לארוחת הבוקר הם יורדים בתלבשות
קלות. חולצות משובצות, כמה מהן אפילו
צבעוניות, מכנסי צמר. שלא כשאר האורחים
הם מעדיפים לאכול בתוך חדר האוכל
הסגור ולא במרפסת האורירית. הארוחה
נמשכת למעלה משעה. אם הם נשארים במלון׳
היא אינה נפסקת עד לשעת השינה
בלילה.
התפריט הרגיל אינו מספיק בדרך כלל.
הם מזמינים בעיקר פירות, בולעים אותם
כאילו לא ראו פירות מעולם. שאר המנות
כוללות בעיקר מנות בשר• משקאות חריפים
אין הם שותים כלל. רק מיץ תפוזים. דרך
הבאר, הם מעדיפים לא לעבור.
בדרך כלל הוקדשו שעות הבוקר לסיורים
מאורגנים. באחד הימים קיבלו חופש לשוטט
לבד ברחובות תל־אביב. משך כמה שעות
הסתובבו ברחובות הראשיים, התבוננו בחלונות
הראוה. סרגיי סלניקוב׳ בעל מצלמת
לייקר ,,צילם. הוא לומד בפקולטה לעתונות
ומכסה את הסיור בישראל בשביל השבועון
אוגוניוק, כמו יוסלה מרימוביץ, עבור חעולם
הזה. הוא צילם את בית הכנסת הגדול וקיוסק
של מפעל הפיס ליד בית־השימוש
הצמרי.
הם לא התפעלו משום דבר. רק כתובת
רוסית מעל חנות ספרים ברחוב אלנבי
עוררה אותם לצחוק. במלון נמנעו מלדבר
אפילו עם החדרניות והמלצרים יודעי הרוסית׳
שאירגנו בשבילם. הם לא הסתכלו
אחרי נערות צעירות ויפות שעברו על פניהם.
אבל
לעת ערב׳ כשמכונית נוסעים מהודרת
מביאה אותם למגרש האימונים והם
לובשים את תלבושות הספורט שלהם ומתחילים
להתאמן על המגרש, לאט לאט ובשיטתיות,
רק אז הם מגלים במה כוחם גדול.

במדינה
(המשך מעמוד )8

לא ניתן לחיקוי למרות הניסוי
טמפו מוכר בטיבו המעולה ובסגולותיו המיוחדות שאינם ניתנים
לחיקוי; אולם. ישנם מוכרי משקאות קלים המנצלים את אמונך, צרכן
נכבד, ומגישים לד משקה מתוצרת אחרת במקום טמפו שהנך דורש.

מהי הסיבה האמיתית לכך?
כוונתם של מוכרים אלה להגיש לך, הצרכן, משקה פחות־ערך מתוצרת
אחרת הנקנה על־ידם במחיר זול יותר ולהנות מהפרשי המחיר.

אל תתן ידך לצורת הונאה זו!

עמוד על זכותך: דר שת טמפ 1־ קבל טספו
תרויח אתה מאיכות המשקה
לא כל משקה לבן הוא טמפו

מלנן דג 1ןאשק לנן
מודיע שכל המקומות הוזמנו
לראש השנה, הואילו למסור לנו

הזמבותיכם לסוכות
בהקדם האפשרי.
הזמנות: אשקלון, טלפון ,848

המנון העממי למוסיקה ישראלית
מתקבלים תלמידים מתחילים ומתקדמים ללימוד בכלי נגינה עממיים חלילית קונצרטינה תוף חליל רועה פסנתר תיאוריה
מפוחית פה גיטארה סולפג , אקורדיון מנדולינה
שירת תימן ומחולותיה

הלימודים

מוסמכים

זה עתה נתקבלה במכון מערכת כלי נגינה החדישים ביותר
פרטים והרשמה; תל־אביב רחוב הגדוד העברי .31

קורסים *!ודייט לאנגלית
נפתחים לחודשי הקיץ בבי״ם לשפות ״קדימה״
לתלמידים כחודשי החופש
ממרי ה׳־ו׳־ז׳־תיכוניות, גומרי ג׳־ד׳־ה׳־ו׳־ז׳־ח׳-ים ודיוח והכנה
לבחינות.
למבוגרים
בן־יהודה ,74ת״א, טל 20314 .

מתחילים׳ מתקדמים ומשתלמים (שפה שימושית׳ שיחה, דקדוק, כתיב,
קריאה בעתונות).
הרשמה: משעה 12—9לפנה״צ 9—4 ,בערב (פרט ליום ו׳).
גם לקורסים לעברית וצרפתית למבוגרים. .

מבצעים
סי פו ר אדיר

שים לב לצורת הבקבוק ולסמל המסחרי המוטבע בו!

סטודיו לפיתוח הקול מורים בהנהלת

אחוז השוה לאחוז הבורות בברית־המועצות,
פינלנד, הונגריה ופולניה.
בארצות ערב, לעומת זאת, מסתכם אחוז
הבורות ב־/0״ 99 בערב הסעודית 900/0 .בעיראק0
,׳ל 85 בירדן, ס/״ 80 במצרים/0 ,״65
בסוריה ו 55 בלבנון.
המדינה שאחוז הבורים בה הוא הקטן
ביותר בעולם כולו היא איסלנד, בה מסתכם
מספרם באחוז אחד בלבד.
סרטים ורדיו. לפי הסיכומים המחכימים
האלה, מבורכת מדינת ישראל גם
בשפע מוגזם של עתונים יומיים, שמספרם
מגיע ל־ ,21 לעומת 46 במצרים, לאוכלוסיה
העולה פי 15 על אוכלוסית ישראל 30 .
עתונים יומיים מופיעים בעיראק, שאוב־לוסיתה
משולשת מאוכלוסיית ישראל. כן
מופיעים ארבעה יומונים בירדן 33 ,בסוריה,
אחד בלבד בערב הסעודית. רק לבנון,
שאוכלוסייתה קטנה משל ישראל עולה עליה
במספר העתונים היומיים, שמספרם .40 גם
שם רוב העתונות היא מפלגתית, אינה נושאת
את עצמה במושגים מסחריים, סובלת
מגרעונות קבועים.
לעומת 130 בתי הקולנוע של ישראל, יש
בירדן רק 42 בתי־קולנוע המשמשים אוכלוסייה
השווה בערך לזו של ישראל אלא
ששם אין הבדואים מכירים עדיין את אמנות
הבד. בסוריה יש 63 בתי קולנוע, בלבנון
60׳ ובעיראק .137 מצרים, המייצרת חלק
גדול מסרטי העולם הערבי, יכולה להציג אותם
ב־ 365 אולמות בערים ובכפרים. בסעודיה,
המשמשת רקע למספר גדול של סרטים,
אין אפילו אולם קולנע אחד.
אשר למספר מקלטי הרדיו בישראל,הרי
הוא עולה במספרים מוחלטים על אלה הנמצאים
בכל מדינות ערב גם יחד, להוציא
את מצרים, שבה בלבד יש 400 אלף מקלסים.

לאחרונה נראה מארגן המיבצעים המקצועי
שלמה אדיר 40 גבר בעל גוף אדיר ומצח
מבריק, עסוק במיבצע פרטי לגמרי. נושא
המיבצע; קרב אדירים בין עורך־הדין משה
סנובסקי לבין עורך־הדין אריה פינצ׳וק על
600ל״י. סכום זה נרשם על שטר התחייבות
אשר מסר אדיר לאביר־המסחר שייקר, ירקוני.
טען שלמה אדיר :״המאמן נחום דמסיץ
שכר אותי לארגן את תחרות האיגרוף ב־זירהטרון
בין אלוף איטליה אמלטו פלצ׳י-
נלי לבין יעקב ארוך הישראלי (העולס הזה
.)932 ברגע האחרון, הודיע ארוך כי לא
יכנס לזירה אם לא יקבל מראש את 600
הלירות שהובטחו לו כשכר הופעתו. הזמן
דחק, לדמסיץ לא היה הכסף. הוא ביקש
ממני למצוא את הסכום.״
אדיר פנה לידידו הטוב, שייקר, ירקוני,
שנכח אותה שעה באולם. ירקוני, חובב־ספורט
מושבע, שילם את הכסף, תמורת
הבטחתו של אדיר כי הוא ערב לכסף.
אחרי התחרות, לא יכול היה דמסיץ לפרוע
את החוב. מלווה ידידו ושותפו לעסקי
הזיפזיף יעקב קנר, סגן מפקד משטרת תל־אביב׳
פנה לאדיר להחליף את הבטחתו
שבעל־פד. בשטר חתום.
אדיר התחשב בקצין המשטרה, הממונה על
קיום הסדר במיבצעים הציבוריים שלו,
חתם. בלבו, לא ראה מדוע ישלם הוא את
הכסף שניתן לדמסיץ. אולם שופט השלום
מרדכי רובין החליט אחרת: חתם — ישלם.

דורש שלום לדי *
השליש הצבאי אמר שמותר
עזר לארגן את המעמד הבינוני של עולי
גרמניה שהתפתח לאחר מכן למפלגת עליה
חדשה. לבסוף יסד את תנועת ארץ הקודש.
ארגון הדוגל בשיתוף ערבי־יהודי והמונה•
לדבריו, לפחות 40 נפש. אך משום מה,
תמיד התקשה לוי בהגשמת חלומותיו.
לא מזמן, למשל, כאשר התחתן בנו
היחיד, נתן לאביו 30 לירות לחלוקה בין
נצרכים. יצחק תרם עשר ל״י לקרן היסוד
עבור ישובי הספר, שמונה ל״י למושב
זקנים, שתי לירות לנטיעת עצים ביער
תומאס מאן. את עשר הל״י הנותרות שלח
לדויד בן־גוריון, על מנת שיעביר לילדי
פליטים בעזה.
הוא קיבל מכתב תשובה מסגן־אלוף נחמיה
ארגוב, שלישו הצבאי של בי. ג׳י, בו
נאמר כי ראש הממשלה לא ראה אפשרות
למסור את הכסף לתעודה המבוקשת. מצוייד
במכתב זה ובכמה חפיסות סוכריות וסיגריות,
פנה לוי לעבר משמר הלגיון הערבי
ליד שער מנדלבאום. אתו נשא גם מתנה
מיוחדת עבור המלך חוסיין: ספר אנגלי בשם
תורת הפשרה.
הפשרה היחידה שהלגיונרים היו מוכנים
לקבל, היו הסיגריות הישראליות וד,ממתקים.
אולם הם סירבו בכל תוקף להרשות לאיש
השלום לעבור את הגבול, החזירוהו לידי
משטרת ישראל.
במשטרה רצו להעמידו לדין. רק כאשר
הראה את מכתבו של סגן־אלוף ארגוב,
שוחרר. שהרי באותו מכתב הודיעו שליש
ראש הממשלה בפירוש, כי עליו למצוא
באופן אישי דרך אחרת להעברת הכסף
לילדי עזה.
בית ערכי נטדט. השבוע מצא יצחק
לוי את הרעיון החדש להשכנת שלום. הוא
פנה לקרן־הק״מת־לישראל ולרשות הפיתוח
בחיפה, ביקש לחכור בית ערבי נטוש למרגלות
יער אתאתורק, ליד כביש חיסה־תל־אביב,
שם יקים מוסד לשיקום פליטים
ערביים ויהודיים.
* במדי הצבא הבריטי במלחמת העולם
השניה.

דרכי אדם

סו ד,׳ ל עז ה

יצחק לוי ( )59 מאמין בשלום. עוד
ב־ 1929 הרגיש כי עליו לעשות משהו
כדי למנוע את פרוץ המאורעות, שהסתמנו
באופק הסוער של ארץ־ישראל. הוא
זנח את משק העופות שלו ברחובות, אחד
הראשונים מסוגו בארץ, נסע לראות את
סר הרברט סמואל, הנציב הבריטי הראשון,
בלונדון. הוא היה משוכנע שדי בשיחה
קטנה אחת לב אל לב, כדי שהנציב יראה
את הצורך לפעולה מונעת.
לוי חזר מאוכזב: הוא אפילו לא פגש
את המדינאי הדגול. מאורעות תרפ״ט פקדו
את הארץ.
פשרה עם הלגיון. שמותיהם של
ארגונים ותנועות פזורים כסימני דרך בחייו
של יצחק לוי. היה בין מייסדי ברית־שלום,

מספרים במשק שבעברו ליד מטע
הבננות, אמר אחד הנערים שבא למחנה־עבודה
:״אני מסוגל עכשיו לגמור עשר
בננות!״
נתן בו אחד הותיקים מבט מזלזל
ואמר :״עשר בננות — זה גס כן משהו?
יש לנו אחד שאוכל !80 בבנות בפעם
אחת!״
״ 180 בננות?״ חזרו כל נערי המחנה
בתמהון מלא הערצה.
״כן״ ,הוסיף הותיק סבלי לחייך,
״ , 180 עם הקליפות !״
עלון קיבוץ רביבים

ה עול ם הז ה 981

רדין תוכניות יחי ר.ח 9ש!
מי הם ערביי אלג׳יריה׳ המתקוממים נגד
השלטון הצרפתי בארצם? האם הם טרוריסטים
מנוולים, המחבלים ללא כל הצדקה בשלטון
החוקי בארצם, או שהם מורדים,
השואפים בצדק להשתחרר משלטון זרים?
קול ישראל, כמו הממשלה שאותה הוא
מייצג, לא יכול היד, עד כה להכריע בשאלה
חשובה זאת. משום כך הוחלט כנראה,
לעת עתה׳ על חופש דעות: כל עורך
חדשות משתמש בביטוי הנראה לו, בהתאם
לרגשותיו או השקפותיו הפוליטיות.
סוערת במיוחד היתד, רוח־החופש בשידורי
החדשות של השבת שעברה: חדשות
הצהריים, שנערכו על־ידי יצחק גולן, סיפרו
בהתמרמרות עזה על ״הטרוריסטים״ באל-
ג׳יריה׳ בעוד שחדשות שעה 7בערב, אותן
התקינה לשידור העורכת דינה גורן, נהגו
כבוד והתאפקות ב״מורדים״.
עובדה זאת היתד, תשובה ניצחת לכל
הטוענים, כאילו בקול ישראל אין חופש
פוליטי וציבורי די הצורך.

גלים קצרים
ה סי רהמפ לי גהתד ־ אביבה

איננו מוכרח להיות יפה. העיקר שיהיה
בעל אופי טוב•

אליפות השיעמום חוסר־ד,עניין שבתוכנית,
הנערכת על־ידי הוועד הפועל של ההסתדרות,
גדול עוד יותר מבניין הועד הפועל
בעצמו, והשינה שהיא משרה על המאזינים
עמוקה עוד יותר משנתם של כמה מפקידי
הוועד־דפועל, בשעות שאינם שותים תה.
אמנות ציור

בנימין ברטמסר, בן החייט הקטן מרובע
העוני בורשה, שכב שעות ארוכות על מיטתו
והסתכל בחבלי הכביסה. באור הירח
הקלוש לבשו הכבשים, בעיני הנער בן החמש׳
צורות שונות ומשונות. מכנסים אדומים
הפכו ראש ליצן; חולצה ישנה, שלבש
רק אתמול, הפכה בובת־ענק שהדריכה את
שנתו.
מאז עברו קרוב ל־ 20 שנה. הכבסים הת־יבשו
מזמן׳ אך מראם לא נשכח מזכרון
הנער. בשבוע שעבר הציגם בשורת תמונות
בגלרית צ׳ימרינסקי בתל־אביב.
דמות הרעב. עם פרוץ מלחמת העולם
השניה ברחה משפחת החייט ברטמסר ל-

מח נשמע

דארצבאיה>( 101 יום וי; 9.15

גלי צה״ל) — ג׳ורג׳ ברנארד שו הורה
בצוואתו לשחקנים הממלאים תפקידיב מסו-
יימים במחזותיו לחקות את מבטאו של מלך
בריטניה לשעבר (סבה של המלכה אליזבת
השנייה) ג׳ורג׳ החמישי, בו ראה מופת
למבטא אנגלי צח. לפי בקשת אחד מחסידיהם
של שו והמלך, יושמע בין השאר
קטע מנאום מוקלט של ג׳ורג׳ החמישי.
בקשות אחרות שיתמלאו בתוכנית הערוכה
ומוגשת בידי מרים תמיר: השוואה של קטע
מתוך פיגמליון בקאמרי לעומת הקטע המקביל
בקומדיה המוסיקלית גברתי הנאווה,
המבוססת על אותו מחזה׳ וכן דרשה של
מטיף־דת כושי.

המאזין הזהיר לא יפתח את המקלט בשעת
שידור התוכניות הבאות, המאיימות להטביע
אותו בנלי־שיעמום:
• אולפן למדע (שבת; ;5.45 קול
ישראל) — נושא השיחה השנייה בסידרה
שפינוזה כפותח תקופה בהגות הכללית
והיהודית יהיה על האדם ואושרו. כל אדם
שאושרו יקר לו ייזהר.
• במערכותהע כו ד הי יום ב 7.40
קול ישראל) — השיעמום בתוכנית זאת
הפך כבר לשם־דבר אפילו בין תוכניות הרדיו
בישראל׳ המנהלות תחרות קשה מאד על

אתם צריכים כנראה לאהוב אותי מאד,
אם אתם כותבים אל׳ בימים שרובים
אלה. גם אני אוהבת אתכם. עובדה שאני
מפרסמת את מכתביכם׳ למרות שעל
שפת הים׳ היום הרבה יותר נעים ויש
לי בגד ים חדש.

עצתה צי בו ר

ההקלטה הבאה של תוכנית הבידור שלושה
בסירה אחת תתקיים בבית־ציוני־אמריקה
בתל־אביב׳ בערבו של יום ה׳ ד,־ 9באוגוסט
,1956 לאחר שבית הילל הירושלמי
נסגר לתקופת החופשה באוניברסיטה. ישתתף
הצוות הקבוע, בתוספת דן אלמגור
שיחבר את הפיזמון על־רגל־אחת. תל־אביבים
המעונייגים לראות׳ ולא רק לשמוע, יוכלו
לרכוש כרטיסי־כניסד שני המועמדים
הקרובים ביותר לנסיעה להשתלמות בארצות־הברית׳
-במסגרת הסיוע הטכני, הם עורך
יומן החדשות נקדימון רוגל ורב־קריין משה
חובב הממשלה חזרה ודנה, מבלי להגיע
לתוצאות׳ בהצעתם של בעלי־הון מקומיים
ואמריקאיים, המעוניינים להקים בישראל
תחנת־שידור מסחרית. החשש העיקרי:
קול ישראל לא יהיה מסוגל להתחרות בתחנה
מסחרית׳ העלולה למשוך את מיטב השדרנים
והמאזינים גם יחד.

תוכניות אלה, מתוך שידורי השבוע הבא,
ראויות לתשומת־לב מיוחדת:
• בניחותא (יום ר; 8.10 קול
ישראל) — במסגרת גיגות דמיוניות למלאת
3160 שנה למלחמת טרוייה, המועברות
כביכול על־ידי הקריין אלימלך רם, יוצגו
שלושה מערכונים קצרים על בימת האמפיתיאטרון
הדמיוני׳ מוקדשים לעבר, להווה
ולעתיד הבין־כוכבי.
הרעיון המרכזי: בדומה לסוסיה,עץ הטרויאני,
חודרים בכל דור האנשים הלא־נכונים למקומות
הנכונים. משתתפים שרגא פרידמן,
שמואל סגל, מרים זוהר, בצלאל לונדון,
אברהם אבירם. כתב וביים שלמה בר־שביט.

״ילד ודג״ של ברטמסר
כביסת מימים עברו
רוסיה• היא עברה את כל רחבי רוסיה,
השתקעה בהרי האורל. להורים היה מסע
בריחה זה מסע אימים. לבנימין הקטן היד,
זה הדבר היפה ביותר בחייו. הוא פקח כל
הזמן את עיניו לרוחה, בלע את כל מראות
הנוף והאנשים השונים שנראו לו
כבחלום.
החלום הגיע לקצו עם גיוס האב לצבא
האדום. האב נשלח לחזית, האם עם בנה
ובתה היו נתונים לרעב מתמיד. בנימין זכר
הכל ובשעה שצייר בשעורי הציור בבית־הספר,
העלה על הניר את דמויות הרעב
ומראות ילדותו.
בארץ החל בנימין לעבוד בצינקוגרפיה,
בהכנת צילומים להדפסה. אולם הוא לא
פסק לצייר. יום יום אחר העבודה היה מתבודד
בחדרו הקטן׳ מעלה על הבד דמויות
שונות. לרוב, היו אלה דמויות־אימים לעגניות
ודמויות מחיי הילדות.
את הארץ הכיר רק בהיותו בצה״ל. אז
גם החל לצייר את נופה. כי צבעי הארץ
על האור הרב השופע מהם החלו להקלט
בו והפכו לחלק ממנו.
עדיין, לא ניכרת כל שיטה בציוריו של
ברטמסר׳ אם כי בולטת בהם ההתמסרות
בכל הלב והכשרון. לעתים נדמה כאילו
המצייר הוא ילד מגן ילדים ולעתים נדמה
כי הצייר הוא זקן שבע־נסיונות ואכזבות.
כשנשאל בנימין מה רצה בתערוכתו׳ ענה
בפשטות :״איני יודע אם ציורי הוא טוב.
לא היה איש שייעץ לי. החלטתי לכן שצופי
התערוכה יהיו אלה אשר ידריכו אותי בהמשך
עבודתי, כי עדיין אני מחפש את
דרכי בציור. לעת עתה הדבר היחיד אשר
אני יודע הוא כי עלי לצייר.״

לא רוצח בלונדית

כל עוד כלבב
מכתב השבוע הוא של (.)981/993
מדי שבוע בשבוע את חוזרת על
כך שנמאס לך לקרוא מכתבים משעממים
הדומים זד, לזה בנוסחם: שני
חיילים קרביים הרוצים לספר לבנות
כמה הם פייטרים וכמה זה קשה וחלוצי
וכד׳ או סטודנט הרוצה להתכתב
עם נערה שתהיה מוכנה להתעניין ב־אנטימולוגיה
טרנסצדנטלית• מלבד זה
כולם בחורים נחמדים ועליזים׳ אוהבי־חיים,
חובבי מוסיקה קלאסית וקלה,
ג׳אז, קולנוע, תיאטרון וספרות׳ פלאפל,
חומוס וטיולים. ולכן הם מעוניינים להתכתב
עם בנות בלתי סלוניות וכר.
״לכן גם היו לי היסוסים רבים לפני
שנגשתי. להשתתף במפעל הפיס של
העולם הזה — איך להסביר בצורה
מקורית שאני רוצה, לא פחות ולא יותר
מאשר בערך אותו משהו שכל המספרים
הנ׳׳ל רוצים.
לעזאזל — אין שום דרך שאינה
משעממת שבה אפשר למסור עובדות
פשוטות ומשעממות, למשל, שאני בן
,21 בוגר בית־ספר תיכון, משוחרר מן
הצבא לאחר ששיפשפתי ושיפשפתי שנתיים
וחצי תחת הרגע האדום של סמל
חי״ ר ...אני אמנם רמתגני, אך עירי
האהובה אינה זוכה לראות את פני אלא
למשך יום וחצי בסוף השבוע. שאר
הזמן אני עסוק בחלק הדרומי של ארצנו
הקטנטונת• ..
אני צבר חמוד ועוקצני שלא
יצא אף פעם מגבולות הארץ — אם
לא ניקח בחשבון מספר קילומטרים פה
ושם שבין כה וכה יהיו פעם שלנו.
אני חובב שחייה, מוסיקה קלאסית וקלה,
סרטים של צ׳ארלי צ׳אפלין, ספרות,
עתונות — צהובה בעיקר. אני
שונא עניבות׳ שפמים, זקנים, סנובים.
אם לומר את האמת, אינני אוהב גם
עקבים גבוהים, אודם שפתיים, צפרניים
ארוכות׳ ריקודים, בתי־קפה. אבל זה
צריך להישאר סוד בינינו׳ כי אינני רוצה
שאותה נערה שתהין לכתוב אלי,
תירתע בגלל כמה סנטימטרים של עקבים,
או מילימטרים של צפרניים.
״אם יש צורך, נוסף לכל הסיפור
דלעיל, גם בתיאור מוחשי יותר של
דמותי — בבקשה: המשטרה עוד לא
מחפשת אותי. גובהי: בינוני. שיער:
חום־בלונד• עיניים: כחול־אפור־ירוק. מדבר
עברית ואנגלית וגם קצת אידיש וערבית.
נראה לאחרונה לבוש מכנסיים
וחולצה ונועל נעליים ...רותי, אם המכתב
הזה לא יביא לידי תוצאות חיוביות,
כלומר׳ נערה שתהיה מוכנה לכתוב
לי לפחות פעם בשבוע — אז אני
מתרה בך שאוסיף להפגיז אותך בעוד
מכתבים כמו זה כל עוד בלבב פנימה
וכל עוד תמשיכי לטפל במדור מכתבים
לרוחי.״

מאד אוהבת לצחוק
מכתבה של ( )981/994 הוא מאד עדין
ואופטימי. היא מספרת לי, בפשטות,
שהינה תלמידת שביעית בת .16 היא
איננה יפה׳ אומרת היא, אפשר אפילו
לומר שהיא מכוערת. איננה חמודה ואיננה
חיננית ונוסף על הכל היא גם
בעלת מום. ואף על פי כן אין היא
מתייאשת מן החיים, מבטיחה היא לי.
היא מקווה שיימצא בכל זאת מישהו
שירצה לכתוב אליה ,״אף על פי שהתכוננתי
למקרה שלא אקבל תשובות.״
על זה שירצה לכתוב לה, להיות בוגר
תיכון או עדיין לומד בו׳ ובעל חוש
הומור (״אני אוהבת מאד לצחוק״) ,הוא

( )981/995 אומר שאין לו כל הצדקה
להתפאר בתואר של חייל קרבי אמיץ,
כיוון שאין הוא כזה. הוא, פשוט׳ חייל
ביחידה בלתי קרבית, נער בודד שהמון
זמן ברשותו ואין לו מה לעשות בו.
הוא רוצה לקוות שנערה בת 18־ 17 תכתוב
אליו. טוב יהיה אם תהיה חיפאית
ובעלת הופעה נאה. אין הוא רוצה לא
בבלונדית ולא בכחולת־עין.
נערת חלומותיו חייבת למזג בקרבה
את הנטייה לריקודים עממיים וסלוניים,
אהבת מוסיקה מבלי להכריז בקול ד
לנקוב בשם כל יצירה שהיא שומעת.

נכון מה שמספרים?
לפני החופש הגדול׳ ישבו תלמידי
שביעית הומנית בבית״ספר תיכון מסו־יים,
הסיחו את דעתם מן הבחינות ודיברו
על מדורי. שלא תאמרו שאין
לי השפעה על עיצוב הדור.
ובכן, החברה אמרו ל־( )981/996 שכל
המכתבים שאני מקבלת הם רק מפלג־מטים
משני המינים.
לפיכך יוצא ( )981/996 בקריאת התגרות
ואומר שהוא רוצה להיווכח אם
אמנם משתתפות נערות נאות ופקחיות
במדור. הוא מזמין כל בת הרואה אח
עצמה יפה ופקחית, להתקשר אתו. הוא
אפילו מבטיח לשלוח תמונה.

שופעות עיניה אור ירוק
משום שיש לה עינים ירוקות, מכנים
אותה בשם איזמרגד. היא ()981/997
חיכתה וחיכתה עד שהרהיבה עוז לכתוב
אלי ,״נכנם לה יתוש.״ ובכן, אחרי
שהיתוש נכנס וזמזם באוזנה את שמי
היא נזכרה שבעצם היא רוצה להתכתב
עם בחור בן 27־23׳ שיהיה הטיפוס
שלה, כלומר גבוה ובהיר עין, רחב
אופק ומעניין.
האיזמרגד היא בת ,20 מתענינת —
נכון — באמנות ובאיסוף בולים. מעל
לירוק עיניה מתנוסס שיער ברונטי.

^דקב^רקב/יחפן ץ
מי רוצה לכתוב אל אחד שכותב שירים
כאלה 981/998 למרות שהם מכוונים
אלי?
לרותי שיר
קצר מלב
אולי יעביר
באב אוהב
חודשים רביס
במכתבים אחפש
בחורה כלבבי
ביניהם אבקש
אך אין! אלליו
לא אמצא׳ ברור! ודיו
וכאן, רק באן נעוץ הקוץ,
רק בן׳ רק בן אחפוץ.

לצנחנים בלבד
( )981/999 מאוהבת בצנחנים. היא
מתה להתכתב עם אחד בלונדי עם עיני
תכלת לא נמוך ולא סלוני.
זו היודעת כל כך את רצונה היא
בת ,16,5תל־אביבית. ההתכתבות (או
שמא היכרות?) דוחקת לה, כיוון שהיא
משתעממת ורק צנחן יוכל להפיג שעמום

גילה. אמרי לו שעברו הימים חטובים
והרומנטיים של מלחמת שניים בין
אב זועם ומחזר נלהב. אס חברן פוחד
להתיצב בפני אבין הזועף ולומר לו
ללא מורא וללא משוא פנים ישר לענין,
ני את הדבר הנפלא ביותר מאז קליאופט־רה
וכי ברצונו לשאתן — הרי שאין
הוא הולם את התיאורים הנלהבים שאת
מרעיפה על חשבונו.
כיצד יעשה זאת? מעולם לא עמדתי
במצב דומה, אן אני מניחה שהדבר
המתקבל ביותר על הדעת הוא לומר
לו, אחרי פתיחה נימוסית כלשהי :״מר
א — ,אני מבקש לשאת את גילה.״
ואם הוא יקדיר מעט את גבותיו, ואפילו
יאמר מילה או שתיים — לא ימות
חברן מזה.
בהצלחה.

*רפי
סיגריה

קדהד עז ״י מז

חשפנית קרבץ
״אם לסלי ובריג׳יט, למה לא אני?״

סרטים
ה צ עו ת הגונו ת
אחותי איילין (אורה חיפה, ארצות־
•׳ ט -טז הי ח ״ -ע גו ליז ^

2 0ס ^ ר <ידע 3 2 0ת רז ט ד׳

בתל־ אביב
הקביות הטובות
ערוד כמיוחד לקוראי ״העולם הזח״
עדיים ופלתבות
• תכשיטים ועגילים וכל הקישוטים
הנאים לאשר, האלגנטית
נמצאים בסלון ענוג ברחוב שיג־קין
..34 ענוג הכין את הכתר
המסורתי של מלכת היופי ויתאים
גם לך את התכשיט ההולם את
לבושך. ענוג, אשר אצלו מבקרים
בעוע רב, משתתף בתצוגות האופנה
ביום החמישי לאוגוסט ב קפה
״אואזיס״ ברמת־גן.
• המתנות הנאות ביותר לבית
מוצאים אצל האחים גוהרי ו־שותי
ברחוב דיזגגוף .128 דברי
קליעה נחמדים, סלים צבעוניים,
נושאי עיתונים, פינות סלון והול,
מיטב השטיחים ומערכת ריהוט
קל מרהיבת עין.
• המתנה הנאותה ביותר לי־דידך
נגד השמש הלוהטת היא
רכישת מושב לאופנוע ומגן־רוח
אצל מנחם ברחוב הרצל .90 זה
ינעים את טיולכם כי מגן־רוח
ומושב של מנחם מבטיחים נסי עה
נעימה. דרך צלחה!

רהיטים
• ספות מודרניות, מרהיבות
עין, עומדות במרכז מערכת סלון
חדישה ביותר המוצגת בחנות המורחבת
של אושינסקי ברחוב
הרצל .58 נוסף לכך: ספות־סם־
ריות בסגנון נאה, בצבע אגוז חדש,
מן העבודה המעולה ביותר. או־שינסקי
מציע את כל סוגי הר היטים
בתנאים נוחים ביותר.
• מזנק מעניק, בעל פיתוחים
של נוף מקומי, אפשר למצוא ב חנות
הרהיטים האחים פרקש
ברחוב בן־יהודה — 78״הרהיט״.
ריהוט מודרני ואלגנטי אחר כולל
מערכת חדר שינה בהירה. היום
מתחילה מכירת החיסול לרגל שי נויים
בחנות. הנחות עד 35 אחוזים!

• מערכות רהיטים מן הסגנון
החדיש ביותר מוצגות בחנות המ רווחת
של א. זוזובסקי ברחוב
הרצל .39 קומפלט לסלון, ספה נח מדה
ומרופדת בכל הצבעים המרהיבים,
שולחן צבע אגוז חדיש עם
ארבעה כסאות יקשטו את ביתך
ויתנו לו גוון חדש. הצעה מיוחדת:
ספריות־מזנון יפות ומערכות שינה
אינטימיות.
* חלוץ בתי המסחר לרהיטים,
לוינשטיין ברחוב הרצל ,43 ממ שיך
במסורתו ומייצר את מיטב
מערכות הרהיטים מתוצרת עצמית:
פינות הול ופינות סלון נחמדות׳
חדרי אוכל וחדרי שינה.
העבודה מבוצעת לפי תרשימיהם
של אדריכלים מפורסמים ביותר.
• למכירת סוף העונה מציעה
החנות האלגנטית ויקטור ברחוב
בן־יהודה ( 6ליד מוגרבי) מבחר
עשיר של חולצות בדוגמות איטלקיות
וצרפתיות, מכנסיים ושאר
מלבושי גברים נהדרים. הכל במ חירים
מוזלים ובמיטב האיכות.
נוסף לכך: המודלים החדישים ב יותר
של בגדי ים מודל 1956
במחירי פרסום.

• הסלון האלגנטי החדש נעלי
נ בון ברחוב דיזנגוף 222 מציג
מבחר עשיר של נעליים לנשף,
ליום־יום ולטיול. החנות, בהנהלת
נבון, מייצרת את הדוגמות החדי שות
ביותר של נעליים.
• נעלי הגבירות והגברים החדישים
ביותר נמצאים בחנות
עדין ברחוב אלנבי .92 נעלי
עדין, מתוצרת עצמית, מתאימות
במיוחד לכל רגל ולכל מטרה —
.לנשף, לטיול ולבית. בקרו אצל
עדין ותקבלו שירות נאה. נעליים
חדשות ומחירי פרסום.

הברית ),היא הבלונדית והיפר,פיד, שבין
שתי האחיות, שהחליטו לנטוש את עירן
במדינת אוהיו׳ כדי להגיע לקריירה אמנו־תית
בניו־יורק.
האמן הראשון בו הן פוגשות בגרינוויץ״
ווילס, הרובע הבוהמי של ניו־יורק, הוא•
אבא אפופולוס, אמן להשכרת דירות. בעזרת
כוח השיכנוע האלוהי שלו, הוא מצליה
להשכיר להן דירת מרתף ישנה, שכל יסודותיה
מזדעזעים אחת לחצי שעה, כשמהס
דסי העיר מפוצצים בקירבת מקום סלעים
תת־קרקעיים לצורך בנין רכבת תחתית.
עם פתרון בעיית הדיור יוצאות האחיות
בשיר ״אני אישיות גדולה, אבל איש איננו
יודע זאת עדיין״ לחפש תעסוקה. איילין
החמודה ( 0אנט ליי) שואפת להיות שחקנית,
זוכה רק בהצעות הגונות והגונות־פחות
מצד הגברים שהיא פוגשת בהם. רות (בטי
גרט) ,החמודה פחות והחולמת על קריירה
ספרותית, אינה זוכה אף לזאת.
אבל במקום לחם, זוכות השתיים במנה
גדושה של שעשועים, המגיעים לשיאם בשעה
שקבוצת מלחים מקובה, שאינם מבינים
אף מלה אנגלית, נקלעת לחדרן. הריקוד
הסוער המתפתח מעצמו, מסתיים בטוב רק
אחרי התערבותו של הציר הקובאני׳ להבטחת.
הסוף המאושר, מוצאת כל אחת מהשתיים
את בחיר ליבה.
הקומדיה המטורפת, שהוצגה בשעתו גם
בתיאטרון הקאמרי, לא היתר, אחת מהצגו־תיו
הטובות ביותר. אף על פי כן, נראתה
על הבמה הישראלית משעשעת הרבה
יותר מאשר על הבד האמריקאי , .לתוספת אי־ההצלחה,
החליף הבמאי ריצ׳ארד קווק את
המוסיקה המצויינת, שכתב בשעתו ליאונרד
ברנשטיין, בצלילים חסרי טעם.

שגעון מו־ ב?
התהילה לנצח (גן־רינה, ארצות־הברית
),מגיעה לאדמירל סון הוסקינם,
האיש שאיפשר את הסרטת הגשרים של
טוקו־רי ולהק הנמרים, בזה שהיה חלוץ
ממטסות הסילון.
בסרתולדות קרבי זה, משחק סטרלינג
היידן את תפקיד הקפיטן הנוקשה, שהים
והתפקיד עדיפים אצלו על חיי המשפחה.
הקריירה שלו נראית כמתקרבת לסיומה
שעה שמסוסים יפניים מפציצים את אניתו
ומביאים לקטיעת רגלו. אולם ביל־רגל־העץ
מסרב לנטוש את השירות, נלחם בהצלחה
לקבלת פיקוד על אניד, חדשה.
הוא משוגע לרעיון ממטסות סילון, למרור.
שככל שגעון עובר זמן רב עד שגם האחרים
נדבקים בו.
גם כשהוא משיג את מטרתו ומטוסי סילון
ממריאים מעל סיטוני אניות בלב ים להפצצת
מטרות בקוריאה, אין האדמירל פורש
מן השירות. בפעם האלף הוא מבטיח
לאשתו (אלכטיס סמית) כי הוא עומד לקבל
את התפקיד האחרון, מתמסר לטיפול
בנכי מלחמה.
כבכל הסרטים מסוג זה, מד,וים צילומי
הטיס ר,מסחררים את הקטעים שבגללם אפשר
לסלוח גם לשאר.
נקמת *א 1) 9ג*ת
שפן ד,זהכ (אופיר, תל־אביב, יפאן)
מתעורר בליבו של סון נאגמי, צעיר יפאני
יתום המתאהב בבת המשפחה שאימצה אותי.

כאשר הוא נוכח שאד,ובתו עוזבת אותו כדי
לד,נשא לבעל נכסים, הוא מחליט לנקום בה.
הוא אינו יודע שנישואיה של מיה (פוסיקו
ימא מאטו) לעשיר באו כקרבן עבורו, כדי
שיוכל להמשיך בלימודיו.
צורת הנקמה שלו היא מקורית: הוא מחליט
להתעשר יותר מהעשיר לו נישאה
אהובתו. הסגידה לשטן הזהב הופכת אותו
למלווה בריבית.
רק כאשר כל עושרו עולה באש, הוא
מבחין באהבתה האמיתית של מיה אליו
ומתחיל לסגוד מחדש לאל האהבה.
סיפור מלודרמטי זה, הופך כמעט לפיוטי
כשהוא מוגש בצבעים מקסימים על
רקע נופים יפאניים ציוריים. לולא היה זה
סרט יפאני, קשה היה למצוא בו ענין מיוחד.
צרפת 3313 המחר
סנבייב קרבין היתד, נערה תמימה, טיפשה
אך יפה• לא היו לה חלומות זוהר להיהפך
ביום מן הימים עורכת־דין, רופאה או
שחקנית קולנוע. כל מה שרצתה היד,
להתחתן במהירות, ולגדל ילדים.
שלא כנערות אחרות בנות גילה בפאריס,
לא האמינה סנבייב בתורת ״ניצול החיים
כשעוד צעירים״ ,התחתנה מיד כשסיימה את
בית־הספר התיכון. בעל מבוגר ממנה בעשרים
שנה, וילה מפוארת ליד פאריס, מכונית
פרטית, אלה נתנו לה יתרון על חברותיה.
אולם לפני כשנה קרה מקרה מוזר. הגברת
קרבין, שמעולם לא התעניינה בקולנוע,
נטלה לידה שבועון קולנוע, עיינה בו מעט
ופרצה בקריאות בהלה. המשרתים שנבהלו
אליה הספיקו רק לשמוע אותה מתרתחת
״זה לא יתכן!״
התמונות שהבהילו כל כך את קרבין
המסכנה היו תמונותיהן של שתי נערות,
חברותיה לכיתה בבית־הספר התיכון: לסלי
קארון ובריסיט בארדו.
מד, שאירע אחר כך, אירע בקצב מסחרר:
סנבייב התגרשה, הפכה מודל לציירי פאריס,
תמונותיה הופיעו בכמה עתונים ונרגיל
עט במאי כל שהוא על המציאה.
תוך זמן קצר הפריכה סגבייב את כל
הדעות שהיו לחברותיה ביחס אליו־״ היא
הוכיחה להן שאינה נופלת מהן לא בשכל,
לא בגוף ולתמר,ון הכל גם לא בכשרון.
סרטה הראשון, בו היא משחקת תפקיד
נערה המשמשת מודל עירום לציירים, זכה
להצלחה כבירה• דעת הביקורת הכללית:
סנבייב — כוכבת העתיד.

מוצג וראוי
אלה הס הסרטים הנזוצניס בשבוע זר,
בערי הארץ ואשר העולם הזה ממליץ לראותם:

הנכרי חכרדף ז (אוריון, תל-אביב)
פאול מוני ביצירת מופת על גורלם של.
נוודים ערירים ומזקינים. משחק מצוץ של
הנער ויטוריו מנוטר״
• מיסטר רוכרטס(אדיסון, ירושלים)
הצד השני של תפארת הצי האמריקאי. ד,נרי
פונדה וסק למון.
• יהיה שמח (מוגרבי, תל־אביב)
אדי קונססנסץ עושה שמח בתפקיד הבלש
למי קושון. מקסימום חתיכות במינימום תלבושת.
רק למבוגרים.
• רופא כל 3י ( 0חן, תל־אביב)
דייק בוגארד נמלט מזרועות נערה תאותנית
ישר לזרועותיה של בריסים בארדו. מצחיק.
חעולס חזה 981

אנשים
רי חהשד הנ פ רו ר ת
בין מאות האזרחים שנהרו במשך כל יום
השבת למלון אכדיה כדי לחזות בזיו־פניהם
של שחקני הכדורגל הרוסיים בלט גם ח״כ
חרות מנחם כנין. כשנשאל :״מה לך ול־רוסים?״
השיב בגין :״מה אתם רוצים ממני?
אני באתי פשוס כדי לרקוד עם
אשתי יומיים לפני כן, כשניסה עיתונאי
להתקשר טלפונית עם בגין, ענתה
אשתו מהעבר השני :״סליחה אדוני. מר
בגין כותב מאמר. נא לצלצל בערב.״ התברר,
כי מדי יום ה׳ מסתגר בגין בביתו,
מנתק את עצמו מכל העולם ומחבר את
מאמרו השבועי לעיתון מפלגתו, בלי להניח
לשום עניין להוציאו מקו־המחשבה שעה
שביקרה משלחת הכדורגל הישראלית בבנייני
הקרמלין, התבקשו הבאים לחתום את
שמותיהם בספר האורחים• כשהגיע תורו
של כתב מעריב אהרן דולב, התעקש משום
מה לחתום את שמו של דוד כך
גוריון. נימוקו :״ממילא לא יוכל אף אחד
כאן לקרוא זאת השופט ד״ר יוסף
ל ם, נשיא התאחדות הכדורגל׳ לא יכול
היה להאמין בשעת הביקור במאוזוליאום,
כי גופותיהם החנוטות של וולאדימיר אי-
ליץ׳ לנין ויוסף וויסאריונוביץ׳ סטאלין הן
אמיתיות. טענתו, עליה הוא עומד בעקשנות
עד היום: הגופות אינן אלא העתקי גבס
מנהג מוזר של הכדורגלנים הסובייטיים
משך את תשומת־אפם של הישראליים
שהצליחו להתקרב אליהם כמטחווי־חוטם:
הם מבשמים את עצמם במנות גדושות
של מי־בושם. את ההסבר נתן החלוץ
סרגיי סלניקוב :״אנו אוהבים בושם,
ואין אנו רואים עוול במריחתו על גופנו,
רק משום שלהלכה הוא מיועד לנשים
תוצאה ראשונה מהצלחתה של הזמרת חנה
אחרוני בהופעותיה בפאריס: מפיק־הס־רטים
פדאנסיס לופז הציע לה תפקיד
ראשי בסרטזמר שהוא מעוניין להסריט
בינתיים, אחרי הופעותיה בטלוויזיה, סובלת
חנה מחוסר־אפשרות לתנועה חופשית ברחובות
עיר־האורות: בכל פינה עוצרים אותה
מבקשי־חתימות הרקדנית זהכה
פראנסים (העולם הזה )978 סיפרה כי
הופיעה לא מכבר בפני עין־המצלמה בצרפת,
כדי לבצע ריקוד צועני שיכלל בנוסחה החדשה
של הסרט הגיבן מנוטר־דאם, בו
משחקת ג׳ינה לולוכריג׳ידה בתפקיד
ראשי. תפקיד קטן אחר מילאה זהבה בסרט
של אדי קונסטאנטין, ששוחח, לדבריה,
באידיש שוטפת והבטיח לבקר בקרוב בישראל׳
הוא גם הציע לה לשחק תפקיד ראשי

פ סו קי ה ש בו ע
• המשורר נתן אלתרמן, על סיכויי תחרות הכדורגל ישראל—ברית־המועצות
:״אם נבחרת ישראל תפסיד בהפרש גולים גדול, יקראו לראש הקבוצה
דה־גול. אבל אם יצליחו הישראליים להבקיע שער כבוד לפחות, נתפלל כולנו
בנוסח: ובא לציון גול על סיכויי המשלחת הישראלית לתחרויות אליפות
הצניחה החופשיתבמוסקבה :״צנח ישראל לא ישקר!״
• הרס יהודה ל יי ב מימץ 87״אם אומנם נכונה טענת המצרים כי
הישראלים הם ששלחו את הפצצות המוסוות כספרים למפקדי הפדאיון — אנו באמת
ראויים לכינוי עם־הספר.״
• ח״כ חרות יוחנן כאדר, באותו עניין :״בישראל אין סכנה שיקרה
מקרה דומה. אילו שלח מישהו לאחד השרים פצצה בצורת ספר, היו גונבים את
תוכן החבילה במכס, והשר היה מקבל רק עטיפה ריקה.״
• ח״ב חרות שמשון יוניצ׳מן, על מינויה של חנה זמר כסופרת
המדינית של דבר בירושלים :״זמירות חדשות אינן נשמעות במשרד־החוץ, אבל
זמר חדש יש שם.״
• ח״כ הפועל המזרחי מיכאל חזני, על תביעתו של לוי אשכול
להידוק החגורה, כדי למנוע ומשבר כלכלי :״עד כה שמעתי על חגורת שבר. עכשיו
יש כנראה גם חגורת משבר.״
• ח״כ הפועל המזרחי יצחק רפאל, בתשובה להאשמות שורת המתנדבים
כי נתפס בהברחת יהלומים מבלי שנשפט על כך :״אין העסקן הציבורי
הפקר במדינתנו.״
בסרט שהוא עצמו עומד לייצר בטהיטי,
אולם זהבה נאלצה לדחות הצעה זו בגלל
צו גיוס מישראל• מסיבה זו דחתה גם השתתפות
כנציגת ישראל בתחרות מיס יוניברס.
בפלרמו, איטליה.

דו ־ קדגל או ד הז ר קו ר
ח״כ אחדות העבודה ינאל אלץ סיפר
השבוע, כי מאז נודע על הסכנה שבאכילת
תרנגולות מהורמנות׳ אסרה עליו אשתו
לאכול תרנגולות בעיקבותיו יצא גם
שלישו לשעבר, ירוחם (״הג׳ינג׳י״) כהן,
רווק עדיין וחסיד גדול של תרנגולות בצורתן
הצלוייה, המבושלת והמטוגנת. ירוחם,
שהגזים קצת באכילת תרנגולות לפני הפיר־סומים
האחרונים׳ סיפר כי מאז הוא קופץ
בכל בוקר עם קומו אל המראה, כדי לבדוק
אם לא חלו תמורות כלשהן יצחק
משיח, רקדן הבאלט שנפצע בתאונה, לא
בכה כשהודיעו לו כי יש הכרח לקטוע
את רגלו׳ אולם בראותו השבוע את מודעת-
הענק המבשרת על הופעת מאה אמנים
ישראליים למען שיקומו (ראה תנזונה)׳ לא
יכול היה לעצור בעד דמעותיו הכנסות
הערב, שאורגן על־ידי מורתו הראשונה של
משיח, מיא ארכטוכה, ובעלה יוסף
גולנד, הסתכמו בקרוב ל־ 3000ל״י ותוקדש
למימון נסיעתו של משיח לאמריקה,
מקום בו תורכב לו רגל תותבת משוכללת
באותה הופעה אירעה תקרית קלה
כאשר הזמרת נורה משולם, שסיימה
את הזמן שהוקצה לה׳ התעקשה לשיר שיר

מאחורי הקלעים. המאורע האמנותי של השבוע היתה הופעת מאה אמנים ישראליים
לכבודו ולעזרתו של חברם הפצוע, הרקדן יצחק משיח. ההופעה, שנמשכה עד לו^עות
הקטנות בגלל ריבוי המספרים, הפכה למעין תחרות על הפופולאריות׳ כשהשופט הוא
קהל האלפים שמילא את אולם הזירהטרון, בתמונה נראים הרקדנים רפאל כהן ויוספה
רוזנשטיין כשהם מתאפרים לקראת הופעתם בעוד המפוחאית אסתר אלון (שמאל)
שולחת מבס מתוח אל האולם האפלולי, שם תופיע בעוד דקות נמזפר בקטע מוסיקלי.

העולם חזה 981

נוסף, למרות מחאותיו המרומזות של גולנד.
לאחר דו־קרב העוויות ותנועות של כמה
דקות לעיני הקהל הנהנה, ניצחה הזמרת
בעזרת תשואות הצופים ושרה את שירה
פרופסור מרכוס ריינר, איש
הטכניון החיפאי שזכה לא מזמן לפירסום
בינלאומי בהמציאו משאבה צנטרופטאלית,
זכה גם להפתעה: שגרירות ברית־המועצות
סיפקה לו את ספרו על תורת הריאולוגיה,
שיצא לאור בתרגום רוסי לפני תשע שנים.
ריינר, שהידיעה הגיעה אליו כעבור זמן רב,
ניסה לשווא להשיג העתק של התרגום, זכה
לכך רק לאחר שביקש את אחד המדענים
הסובייטיים שהשתתפו בקונגרס הבינלאומי
במכון ווייצנון למדע לשלוח לו אישית את
הספר לתרגום זכה גם מחזהו של
משח שמיר מלחמת בני אור, שמהדורתו
הצרפתית יצאה לאור השבוע.

ס רנ דהמשטר תי ת
שר־הדואר ד״ר יוסף בורג מצא אמצעי
מקורי להחיות את נאומו האנטי-
חזירי בדיון בכנסת: הוא הביא לעיונם של
חברי הכנסת ספר גרמני הכולל שירטוט.
של צייר אנטישמי, המתאר את סלידת היהודים
מן החזיר כצביעות חסודה גרידא
חריף לא פחות היה ח״כ צ״כ
ישראל רוקח, שקבע בנאומו כי ״החזיר
ליווה את הממשלות בכל דרכיהן אחרי
קבלת חוק־החזיר, ניגש ח״כ פא״י כנ״
ימין מינץ אל אחד מחברי הבית שנראה
עצוב ומדוכא, אמר לו :״אתה נראה כמו
חזיר אחרי החוק ח״כ מפא״י משה
שרת טרם התפטר מהתפקיד שהעמיס על
עצמו בהנאה לפני שנים רבות: חידוש מלים
עבריות. השבוע׳ בהרצותו בפני תלמידי
הסמינר המפא״יי בבית־ברל, קבע שרת כי
המונח המדעי גראוויטציה ייקרא מעתה ואילך
בעברית שרתיה בשם ״כבידה
נראה ששר־הסעד משה שפירא לא קלע
למטרה בטענו כי עורף ידיעות אחרונות
הרצל רוזנכלום שונא ״כל דבר ששמו
משה — משה שרת, משה שפירא ואולי
גם תורת משה.״ ההוכחה הנגדית של רוזד
בלום: הוא קרא לבנו־יחידו (בן ה־ )18 בשם
משה את תחילת פגרת הכנסת ציינו
חברי סיעת מק״י משה סנה, אסתר
ווילנסקה ותופיק טוכי באכילת סעודה
מזרחית של חומוס וטחינה במסעדה
ירושלמית קטנה בשעה 12 בלילה׳ עם תום
הישיבה האחרונה של הכנסת כאשר
יצא מפקד משטרת ירושלים ם. מ .מ. לוי
אכרהמי לחופשה החודש, נלוותה אליו
מכונית משטרה צמודה, אשר נלקחה בכל
ערב למוסך־המשטרה בירושלים לניקוי ומילוי
מיכל הבנזין. בערבו האחרון בבית
ההבראה ארזה במוצא, הובאה כל תזמורת
המשטרה כדי להשמיע סרנאדות־אהבים למפקדה
מכונית משטרתית אחרת עמוסה
בקצינים אליעזר (״ליזקה״) שילוני
ודוד וילק נעצרה על מנת לאסוף את
שופט השלום משה (משפט רומק) גולן.
לתמיהת השופט :״הרי אין מקום במכונית״,
נענה ע״י הקצינים :״אין דבר, כבוד השופט
עשה מספיק בשביל המשטרה בזמן האחרון״
הסופר יוסף אריכא, שאיבד
החודש את כלי עבודתו, עט נובע
פארקר 51׳ לא התאבל על האבידה זמן רב.
הסיבה: המוצאת הישרה היתד, פקידת באנק
שהכירה את שמו של אריכא מקריאה בספריו,
זכתה כפרס בספר־סיפוריו עם הקדשה
אישית,

משנה בטחון
במשחק ע
אגרת

המוווה העממי 1955 בכיס

ספרים
הווי החיים או הציון:
זהה את המקום בו מבקרת השבוע נערת ״ראלי״ וזכה באחד
הפרסים הגדולים: פרם ראשון — זוג אופני ״ראלי״; פרם
שני — שעון יד נהדר ו־ 25 פרסים של עטי גלובוס כל אחד.

תנאי הפתרון:

ן * ת ל ־ א כי ב, סיפר המפקח על בחינות
הבגרות שנערכו לחיילי צר,״ל כי לאחר
שהחרים אצל אחד הנבחנים ספרות שזה
הגניב לאולם הבחינות, הופיע החייל לאחר
תום הבחינה כשבידו אקדח, דרש מהמפקח
להחזיר את החומר המוחרם, זכה לפסילה
בבחינות ובמעצר על איום בנשק.

כפוי טוכה

אל תתלוש את תמונת־הנוף הזו.
מספיק לשלוח את הפתרון הנכון
ל״תחרות ראלי,״ ת.ד,136 .
תל־אביב ולציין (א) היכן מבקרת
נערת ״ראלי״ בגליון ( ,981ב) את
שמך וכתובתך; (ג) אם ברשותך
אופניים ואם כן מאיזו תוצרת
ו(ד) מדוע תרצה באופני ״ראלי.״

ך* רכיכים, הוכש מאלף־הנחשים של ה!
קיבוץ על־ידי שפיפון, שעה שניסה להאכיל
את הנחש.

מקור אילו קו ל ם היו כ מו הו
נער כיסופים (הביא לדפוס אוריאל
אופק, הוצאת יהושע צ׳יצ׳יק 145 ,עמוד),
מתאר את חייו ונפילתו של עמיקם רחלין,
סגן משנה בן 20׳ שנפל בהסתערות על מוצב
מצרי בגיזרת כיסופים.
עמיקם, יליד תל־אביב שעבר בילדותו עם
הוריו למושב ביצרון בדרום, מתגלה כצבר
אופייני: חסון, בריא וחסר תסביכים. קטעים
מתוך יומנו מוכיחים על רגש חובה ואח־

מסה ומעש

ך רידינג, ארצות־הברית, הכריז ראש
^ העיר החדש, מיד עם היבחרו, כי מלחמתו
הראשונה תהיה נגד מועדוני ההימורים
בעיר, מיהר להשליך עתונאי לבית־הסוהר,
כשזה גילה כי מועדון ההימורים
הגדול ביותר בעיר שייך לאחיו של ראש
העיר.

מם שעשועים

תמונת נזף זאת היא החמישית בסדרה של עשר תמונות נוף
שתפורסמנה משך השבועות הבאים, בזו אחר זו, במקום זה. זהה
מספר תמונות כרצונך ותשותף בהגרלה לפי מספר פתרונותין.

״ראלי* -אופני הפלדה
8*10011״ - 1113*11513318:^616

ך* חיפה, כאשר נדרשה בעלת מתפרה
! לשלם מס־הכנסה עבור ארבע השנים
האחרונות, הגישה מסמכים שהוכיחו כי בשנתיים
הראשונות היתד, יצאנית, לא הרוויחה
אלא סכום פעוט בלבד מאותו מקצוע, מאחר
שבלתה תקופות ארוכות בבתי־הסוהר.

המוסד לביקורו!׳
!תל״אביב, לאחר שנודע לה כי בעלה
! מנהל פלירט עם מזכירתו, קיבלה אשת
מו״ל ידוע רשות מבית־המשפט, לבקר בכל
עת שתרצה במשרד של בעלה, כי זכותה
החוקית היא לפקח על מה ששייך לה.

הנשק האחרון

נו ס ע שו ריוות
יוגרל כין פותרי תשבץ ״העולם הזה״ 981

ואוזן .1 :חבל אץ
.5 ,כלי ריתמה;
.הטובה, מסצ׳ואן;
1רחמים נסים, ל־
;של; .12 זהב; .14
!גורם לשכרות; .17
פרק התשעים ושור,
בספר תהלים;
.1פרסה; .20 שם
רטי, נקבה; .21ה־בשים
והעזים; .22
;שק גדול בצפון
,ארץ; .24 הרהיט
זלו; .26ח״כ מ־א״י
בכנסת השנייה
)זבנה לעצמו בית;
קולע אל המורה;
.29 אבי שמזון;
.30׳רכוש; .33
עריכו; •35 יצרן
ומתקים; .37 בעזר-
זה מעלים דגים; .39
;קוסם התל־אביבי;
.4בלעדיו אין כלי
;נשק שימושי כל
:ך; .42 סכום; .43
וזים המושפע מן ה־יבנה;
.45 מספר הריקים
הנסתרים; .48 מלת הזירוז האירי־זית;
47 אגד, לשעבר; .49 מקצועו האזרחי
ול משה סנה; .50 נסיך הודי.
זאונך ,1 :ספר תנ״ך; .2מזון מדברי;
.לכלוך בוצני; .4מלכה תנ״כית; .6גבול
ארץ, לתלמידי ז׳בוטינסקי; .7פרק ישעיהו
מתחיל בהבטחה ״למען ציון לא אחשה!״
,פרי מעמק הירדן; .11 יצרן רהיטי קיץ;
.1מזלג קטוע ראש; .15 הראשון בגשמים;
.1עיר האפיפיור; .17״כל מה שבעל-

ן * קרסנט״כיץ /ארצות־הברית, הזעיקו
^ תושבים את המשטרה לחסל להקת דבורים
שהתנפלה על שיכונם, זכו לתשובה
הגיונית מפי מפקד המשטרה :״קשה מאד
להכות דבורה במקל. אי־אפשר גם לירות
בה או לעצור אותה. אבל אם תצליחו לשכר
את הדבורים, אבוא לראות מה אפשר לעשות
נגדן.״

עלי להבה:

ך • נחשולים, לאחר שעלו בני חברת!
הנוער המקומית למעמד של הכשרה,
הפגינו את בגרותם בעישון פומבי בחדר האוכל,
במקום לעשן בהסתר בבית־השימוש.

האיש המתאים כמקום המתאים

*שיקאגו, ארצות־הברית, הסירו פעילי
! המפלגה הריפובליקאית כרזות־תעמולה
שהאיצו בתושבים לבחור מחדש באורוויל
הודג׳ לתפקיד מבקר המדינה, לאחר שנתגלה
כי הודג׳ מעל בתפקידו, גנב מיליון דולר
מקופת המדינה.

...וכן הלאה

ך! נאפולי, איטליה, גילה מפקד הצי ה־
^ אמריקאי כי מספר העובדים במשרדי
מטה הצי בעיר גדל מ־ 45ל־ ,3329 מכיוון
ש״חיילי השירותים היו זקוקים גם הם לשירותים
ואלה שהובאו לשרת אותם שוב
יצרו דרישה לשירותים נוספים, שגם הם,
כמובן, היו זקוקים לשירותים

הכל אודות חווה

הבית אומר לך, עשה — חוץ מ
.19 בה ארעו לאחרונה הפגנות דמים של
פועלים; .21 גיבורת עגילי זהב; .23 עשרת
אלפים; .25 שופע טל; .27 בן דורו של
עזרא; .30 תסרוקת נשים; .31 מושבה בשרון;
.32 מקלט; .34 נהג הפוצע הולך־
רגל; .36 קצה; .38״רק 40 פחד;
.43 קץ; .44 סוג הקו שהוא הקצר ביותר
בין שתי נקודות; .46 מספר הפסוקים של
פ־־ק ל״ג בספר במדבר; .48 שד.

ף• תל-אביב, ביקש חיים בן־ששון גט
^ מאשתו חווה, הסביר :״יש לה כל המעלות
הרעות. היא מרכלת, היא מעשנת
כמו גבר, היא מבזבזת את כל כספי, היא
•חושבת את עצמה לכוכב קולנוע וכשהיא
פעם מבשלת משהו — אני מקבל מזה הרעלת
קיבה.״

גילוי עריות

ל טו רינו, איטליה, לאחר שריצה אד)
בעד, חודשי מאסר, הפתיע בעל את אשתו
עם מאהבה, השליף את המאהב החוצה,
הוכנס מחדש לבית־הסוהר לאחר שנמצא
אשם בעשיית מעשה מגונה, בזה שאילץ
אדם ללכת ערום ברחוב.

חלל עמיקם רחלין
״אני עוד אופטימי״
ריות׳ משמעת עצמית חמורה ומעל לכל:
אהבת האדמה אליה היה קשור מאד.
הספר, שנערך לפי זכרונותיהם של הוריו,
קרוביו וחבריו של עמיקם, כתוב ברוח
של פשטות. לא היתד, כל כוונה להראות
את הנער יפה־התואר כדמות הירואית שכולה
אור. עמיקם היא בבואה נאמנה של
נוער׳ שהיתר, לו פעם תכלית ומטרה בחיים.
בהיותו מדריך בהנוער העובד, הספיק עמיקם
עוד לראות בחייו כיצד נעשה הנוער
של מחר אדיש ורדום לכל הסובב אותו.
״לו ידעת בכמה עמל וטורח,״ כתב לחברו,
״התרגזויות ואפס אונים אני מוציא את הנוער
למשחק־שדה פשוט. עושים טובה.
נקווה שבמשך הזמן הם ייהפכו לבני אום.
אני עוד לא אופטימי ביחס לכל. אומר לך
שיהיה טוב — אז לך והאמין.״
תרגום היו ש ח קניו ת
התיאטרון על סף המאה העשרים
(הוצאת מסדה 396 ,עמוד) נותן לקורא
הזדמנות להתוודע אל ארבע שחקניות
תיאטרון גדולות, שפיארו את הבמה במחצית
השניה של המאה הקודמת: אלן טרי
האנגליה, שרה ברנאר הצרפתיה, אליאונורה
דהה האיטלקיה ומריה ירמולובה הרוסיה.
אופליה בכית משוגעים. החלק המעניין
ביותר של הספר הוא האוטוביוגראפי
יה של אלן טרי • ,המתארת בצורה. חיה
את התיאטרון האנגלי בתקופתה, מספרת
בין השאר׳ כי בזמנה היו נוהגים להציג
שני מחזות שונים בהצגה אחת, כדי לתת
תמורה מלאה לכספו של הצופה׳ וכיצד היו
כל השחקניות המשחקות את אופליה הולכות
לבתי חולים לחולי־נפש כדי להתבונן
בהם מקרוב.
אך הדמות ד,אכזוטית והמסעירה ביותר
בכרך היא כמובן׳ שרה ברנאר, הצרפתיה
הגדולה, שידעה להשתמש בתחבולות פיר־סומת,
למרות שלא נזקקה להן׳ עוד בעת
שהיו גאוני הפירסומת של הוליווד בשלב
תיכנון אבהי בלבד.
• שאר החלקים: ביוגראפיות של שרה בר־נאר
ואליאונורה דוזה — שנכתבו על־ידי
מרים ברנשטיין־כהן וביוגראפיה סיפורית
של לאריה ניקילאייבנה ירמולובה, על-ידי
לי טיניאונובה.

סימדו שר עורה חדש המטונר בילדים, שהתריס רמכוו את נשמתו
|1 ^ 1יייי ! יייייויויי י
ן* תמונה משמאל, למטה, מראה עמוד מתוך הן
| שבועון המצרי אחר־סעאה. נושא המאמר הוא אזרח
ישראלי, תושב ירושלים שאול מעתוק. הוא שלח מכתב
מפורט על קשיי חייו בישראל והעתון המצרי הזדרז לפרסמו
בהרחבה, כדי לתת לקוראיו ״תמונה נכונה״ של
חיי המהגרים היהודיים בישראל.
הציור המלווה את הכתבה הוא פרי דמיונו של הצייר
המצרי: עולה חדש עטוף שמיכה, על רקע מעברה עלובה,
שטופת רוחות וגשם• כך, תיאר לעצמו עורך העתון, צריך
להיראות שולח המכתב. אשר לכתבה עצמה, לא היה לעורכי
אחר־סאעה כל צורך לאמץ את דמיונם. החומר סופק
להם בהרחבה ובדייקנות על־ידי מעתוק עצמו׳ בכתב־יד
ערבי ברור ובשפה נמלצת.
השבוע, בצריף 111 במעברת תלפיות, הסביר שאול מע־תוק
לכתב העולם הזה כיצד הגיע מכתבו לקהיר .״שלחתי
אותו למלך עיראק״ ,גילה .״שלחתי אותו בעשרות
העתקים דרך השגרירויות הזרות׳ האו״ם, הצלב האדום.
אהד מהם הגיע כנראה לעתון המצרי״.
מה הניע את תושב ירושלים העברית, איש משטרת
ישראל לשעבר, להתכתב עם פייסל מלך עיראק? ״הוא
עדיין המלך שלי. ביקשתי ממנו שיסלח לי על כך שעזבתי
את ביתי בבגדאד וירשה לי לחזור לארץ מולדתי״.

מקרה סוציאלי
^בו* מלכתחילה לא רצה שאול לעלות לישראל.
אחיו היה מזכירו הפרטי של ראש הממשלה הוא עצמו
עבד כפקיד בכיר בחברה לייצוא תוצרת חקלאית, חייו

ת שובתהמובדאן
מוצא חן בעיניך.״
שאול מעונוק, כפי שנראה
בבגדאד, לפני עלותו ארצה.

״טוב,״ התרתח מע-
תוק׳ ״אני אעזוב את ד׳
ארץ שלכם נמאס לי!״
מאותו רגע זכה לעזרת הפקידים. בכל משרד הקלו עליו
בחפץ לב. הוא מכר את שארית התכשיטים, נסע להבראה
בתורכיה• משם כתב לאחיו, מזכירו של ראש ממשלת
עיראק׳ ביקש. ממנו שיסדיר את שובו לבגדאד. אך ראש
הממשלה, נורי אל־סעיד, לא הסכים .״הוא כנראה פחד שאם
יעשה את זה בשבילי, ירצו כל העיראקים בישראל לחזור
לשם״׳ מאמין מעתוק.
משך כמה חודשים התקיים שאול על קיצבה מאחיו ול־כשפסק
זרם הכסף שב לאשתו ולילדיו בישראל .״״מי ביקש
ממך לחזור?״ היתה השאלה הראשונה ששאל אותו
פקיד הסעד.
שאול בכה מחוסר אונים, אך לא אמר כלום. למחרת
הרגיש כאבים חזקים בחזה. הוא פנה שוב לרופא. הפעם
נשלח לבית־חולים. כעבור שנה׳ עזב את המוסד כשפתקה
רשמית בידו: הנ״ל אושפז אצלנו. הוא הבריא לגמרי.
כל עבודה קשה תזיק לו ואנו ממליצים על עבודה קלה,
כי אחרת יחלה שוב״.
אולם לא קל היה למצוא עבודה קלה בלשכה. מאות מחוסרי
עבודה עמדו בתור לפניו. יום אחד׳ נטל את אשתו
ואת ילדיו, רץ למעבר מנדלבאום. הזקיף הירדני גירש אותם
בחזרה :״יש לנו מספיק טפוסים כמוכם״ ,קרא להם.
״אם תיכנסו, ישלחו אתכם מיד חזרה״.

״שלחתי את בני לניסיון!״
נעים, בנו הבכור של מעתוק, במדי צופה
של תנועת הצופים הקאטולית־יוונית של
המוטראן חכים בחיפה
עם אשתו ושלושת ילדיו בבגדאד נעמו לו• אלא שאשתו
מארי היתד, ציונית נלהבת .״אני נוסעת לישראל״׳ הכריזה
יום אחד .״אם לא תבוא, אסע לבד.״
היה זה בימי העליה ההמונית מעיראק, ב־ 1950 שאול
נכנע.
בשער העליה היה טוב למשפחת מעתוק׳ הם קיבלו
דיור ואוכל מבלי שאיש ידרוש תמורה. רופא המחנה
בדק את שאול, רשם אותו כבריא. לפני מספר שנים לקה
מעתוק במחלת ריאות, אולם בעת הבדיקה׳ כבר היה בסדר.
הוא נשלח עם משפחתו למעברת בית־ליד.
היה חורף, הצריף דלף. מעתוק החל משתעל׳ עמד בתור
לעבודה. כתושב בריא, היתד, זכותו לקבל ימי עבודה
ככל תושב אחר. עד שיסודר האב בעבודה׳ התפרנסה
המשפחה ממכירת מטלטליה וחלק מתכשיטי מארי.
השיעול גבר והלך, מעתוק פנה לרופא. הוא קבע: מחלת
ריאות. באופן אוטומטי, הועתק מעתוק לרשימת המקרים

העולם הזה 981

מאיש ד,כנסיה שיקח את ילדיו לאחד ממוסדות המיסיון.
״לא איכפת לי אם יהיו נוצרים או יהודים״ ,הצהיר ,״העיקר
שיהיה להם טוב״.
חכים הסכים. כעבור שבוע הועברו השלושה למוסד המיסיון
בחיפה.
׳אם רצה מעתוק לזעזע את המוסדות שטיפלו בו עד אז,
השיג מיד את מטרתו. בן לילה׳ הפכו הילדים שאיש לא
התעניין בגורלם ליקרות בנפשות ישראל. שליחי קרן
ילדינו, שתפקידה ללחום במיסיון, התייצבו מיד בצריף
מעתוק׳ הבטיחו לו תמיכה חודשית של 100ל*י׳ עבודה
קבועה ועזרה בכל דבר — רק יחזיר את בניו* לחיק היהדות.
מעתוק
לא רצה. אך לבסוף השפיעה עליו אשתו: היא
רצתה שבניה יהיו יהודיים• המוטראן חכים היה אדיב מאד:
הוא חייך בסלחנות והחזיר את שלושת הילדים שהתגאו
בינתיים בתלבושתם החדשה של צופים קאטוליים.

ילדים למכירה

* !4אותו זמן החלה פרשת כתיבת המכתבים. שאול,
^)בוגר בית־ספר תיכון ופקיד לפי מקצועו, כתב בלי
הרף. תחילה הסתפק במשלוח מכתבים לכתובות בפנים הארץ.
אחד המכתבים היה מוען לדודבן־גוריון. כעבור
ימים באה הישועה: מכתב מראש הממשלה.המפנה אותו
למשטרת ירושלים. שאול מעתוק נתקבל כשוטר.
לפתע, נזכרו מפקדיו כי השוטר החדש לא עבר בסים
אימונים• הוא טען׳ בצדק, כי אינו מסוגל לאימונים קשים.
בצדק לא פחות פיטרה אותו המשטרה כבלתי מתאים
מסיבות בריאות. מעתוק פשט את מדיו וחזר לכתוב מכתבים׳
הפעם לחוץ לארץ.
כצעד מעשי יותר תלה על פתח צריפו במעברה שלט
גדול :״ארבעה ילדים למכירה״ .רק כמה עתונים התעניינו
בשלט, ראו בו תופעה פיקנטית; תושבי המעברה לא התרגשו
כלל. מאין קונה, הסיר מעתוק כעבור זמן מה את
השלט.
עתה היו לו כבר אורחים רבים: אנשי שרות הבטחון,
שההתכתבות עם מלך עיראק נראתה להם מוזרה. וביחוד
כשצורפה אליה סידרה של מאמרים בעתונות הערבית ושידורים
מקהיר ודמשק.

המגבית המיוחדת
ך ץ חנוניו של מעתוק נשאו בכל זאת פרי כלשהו:
4 1הרב של פרדס חנה הכריז על מגבית מיוחדת לטובת
האיש ממעברת תלפיות. כאשר שמע מעתוק על כך׳ רגז.
הוא לא רצה בנדבות. אך ההגיון והרעב התגברו על גאוותו
והוא נסע לפרדס חנה לקבל את הכסף שנאסף עבורו.
הוא חזר כלעומת שנסע; הכסף ניתן בינתיים לנצרכים
אחרים מהרצליה; מעתוק שימש רק סמל מסחרי של

המגבית׳
מאותו רגע נואש מעתוק מהיהדות. הוא ראה בפניו דלת
אחת פתוחה בלבד, מיהר לד,כנס בה. הדלת: דלת ביתו
החיפאי של המוטראן ג׳ורג׳ חכים, ראש העדה הקאטולית
יוונית בארץ. כדי למנוע שילדיו יגוועו ברעב׳ ביקש מעתוק

ך* ילדים עברו מבית ישו למוסד דתי בסנהדריה. אביו
| הם קיבל 80 לירות והבטחות רבות. בחודש השני, קי
בל רק 60 לירות וקצת פחות הבטחות. בחודש השלישי
הודיעו לו כי עליו לחכות מעט בסבלנות עד שתימצא
לו עבודה. בחודש הרביעי כבר ירדה הקיצבה לארבעים
לירות; סיכויי העבודה התנדנדו בסביבת האפס.
מאז עברו חודשים רבים. אשתו מארי ילדה את תינוקה
החמישי ושאול נשאר מובטל. לא נשאר לו אפילו למי
לכתוב. בצריפו הדל לא היה כבר מה למכור. ואז נזכר
מעתוק שוב במוטראן חכים. הוא החליט למכור את נשמתו•
הוא
כתב מכתב ארוך למוטראך, הציע הפעם לא רק
את ילדיו׳ כי אם את עצמו ואת אשתו גם כן. אם תדאג
לו הכנסיה לפרנסה׳ ישמח להתנצר. מהיהודים הוא התייאש

״שלחתי תלונה לעיתון יצריי
כותרת המאמר באחר־סאעה המצרי היא
״זוהי האמת שלנו בישראל.״ מתחת להקדמה
תעמולתית, ספורו האישי של מעתוק.
לגמרי. אם תוכל הכנסיה גם למצוא לו מיקלט כלשהו בארץ
אחרת, ישמח עוד יותר.
התשובה באה כעפור ימים בודדים׳ מודפסת על הנייר
הרשמי של המוטראן: ד,כנסיה מוכנה לקבל את שאול מע־תוק
אל זרועותיה. הדבר יכול להתבצע מיד לאחר שמע־תוק
ילמד את תורת הנצרות ויהיה ראוי להפוך לנוצרי.
בימים אלד .,מחכה התושב שאול מעתוק׳ אזרח ישראל
מזה שש שנים, להשלמת הטרנזקציה — אם לא יחוש
מישהוא להצילו. כי בתוכו היה רוצה שאול לד,שאר בכל
זאת יהודי.

60 ני דורון, בן חמש, הקורא לעצמו נוני, הסתבך
! יו ם אחד בשל צעצוע, בריב קשה עם בן השכנה
שלנו. הדבר הפריע לאשתי בעבודתה והיא אמרה לו:
״נוני, אם לא תפסיק ותלך מהבית יחד עם החבר
שלך׳ אקרע אותך לגזרים!״
התעניין גוני בשלווה אולימפית :״מדוע דווקא לגזרים
ולא לחצילים?״
אביו ח. פרידמן
מושב מרחביה

*דה 4 ; 7התביישה מאד לספר שאבא הרביץ
לה כשהיתה ילדה רעה•
כששאלו אותה על כך׳ הכחישה בכל תוקף :״אבא
לא הרביץ לי. הוא רק ניער ממני את האבק!״
אחותה נילי צוקר

שמואל יק ( )6נולדה אחות. למחרת המאורע
/שאלה אותו המטפלת :״נו, שמואליק, אתה שמח
לאחות הקטנה?״
״אני? לא!״ השיב שמואליק .״אחי הגדול שמח נורא,
אבל אני ...אני לא רוצה להשוויץ.״
קיבוץ בית אורן

* ץכיושל קו קי יצא לשירות מילואים. קוקי הציק
\ £ל א מו ללא הרף בשאלה> :מתי כבר אבא יבוא?״
לבסוף התרגזה אמא ואמרה :״אל תזכיר לי יותר את
המילה אבא!״
שתק קוקי רגעים אחדים ואחר שאל :״אמא׳ מתי כבר
יבוא הבחור שלך ״
קיבוץ מעגן מיכאל

ר ה 7ראתה את אביה עובד במרץ בחפירת
׳ מקלט. התבוננה במלאכה ואמרה :״תראה אבא!
בסוף הערבים יסדרו אותנו ולא תהיה מלחמה!״
דודתה עליזה פשהיימר
משואות יצחק, דואר נעחוף אשדוד

״אבל חודורוב היה בסדר!״
נאווה ליטוינסקי ()1
תל־ליטוינסקי

44 בא אמר לגיגי

**4אלתי את מיכה ( )3מה ירצה יותר, אח קטן או
אחות קטנה. השיב מיכה בלי היסוס :״אני רוצה
טרקטור!״
אימו תרצה כהן
קיבוץ בית־העסק, דאר נע גליל מערבי

רמת השרון. שיכון הלגיון הבריטי 495

ן * שעהשהתקרב החורף הקודם, התחלתי להכין*
* • את ילדי הגן שלנו לקראת עונת־הגשמים. רציתי י
שיבינו כי הצמחייה מחכה למטר• תליתי ציורים על
הקיר, ושאלתי את הילדים :״מי מחכה לגשם?״
קפץ לפתע משה 5בן לעולים חדשים, והצביע
בצהלה, כשכל פרצופו אומר :״אני יודע!״
כשנתתי לו רשות דיבור, קרא בשמחה :״המגפיים
שלי!״
הגננת דינה זעירא
תל־אביב

ףניעבר סוף סוף מהפעוטון לגן. פגשה בו ה*
מטפלת־לשעבר ושאלה :״בני, למה אינך בא לפעמים
לבקר אותנו?״
״אני לא יכול,״ השיב בני ,״אץ לי זמן. בגן עובדים
כל כך קשה.״
קיבוץ עין־חרוד

4י 1בתי טו ה ר מלאו לא מזמן שלוש שנים. שבוע
/לפני מועד החגיגה נערכה בגן מסיבת יום הולדת
לילדה אחרת .״ומתי יהיה יום־הולדתי?״ שאלה טוהר.
״בשבוע הבא,״ עניתי.
בהגיע היום המקווה שמתי על ראשה זר פרחים.
טוהר, שהבינה כי הרגע הגדול הגיע. שאלה :״אמא,
היום כבר שבוע הבא?״
אמה שולמית פרידמן
חיפה, אחוזה, שדרות הנדיב 9

*44 אלתי את תקווה 5״הגננת שלכם יפה?״
11/״אנ ׳ לא רוצה להגיד,״ ענתה.
״מדוע?״
״מפני שאם תדע שהיא יפה, תלך ותתחתן אתה, ואז
לא תישאר לנו גננת!״
דודה שאול מנשה י באר־שבע, שכונה ג׳ 30/4ו

^ רור 3 ; 2מסביר לאחותו הגדולה נילי את תוכניתו
כיצד לארגן את הסדרים אם אבא יבנה פעם
למען שניהם נדנדה :״את תעמדי בתור, ואני אתנדנד
כל היום!״
אמו אסיה רבזין

* ליה 2שהלכה בחברת אמה, פגשה את אחד
! מחברי המשק וקראה לעומתו :״חמור!״ התרגזה
אמה מאד ואמרה :״לכי ובקשי מיד סליחה׳ אחרת לא
אדבר אתך!״
חזרה גליה על עיקבותיה, פנתה לחבר ואמרה:
״חמור, סליחה!״
קיבוץ קדמה

^ אמצע ארוחת־הצהריים הכריזה פתאום רחל :״אני
* לא אוכלת את הגזר.״
״למה?״ התפלאה המטפלת.
״הוא כל כך טוב,״ הסבירה רחל׳ ״שאני פשוט לא
יכולה לאכול אותו. אני אוכל רק קצת, והיתר — לתרנגולות.״
קיבוץ
גבת -

דודו אליעזר נווה
ראשון לציון, רש״י 23

תל־אביב

\ £המגן, טוב?״
ענה גיגי :״לא, אבא! יותר טוב שתתרום את אמא ! ״

״מה ׳תם אומרים? חמש אפם?״
דפנה גת ()0;2

3״גיגי, אתרום אותך לקרך

״אוף! איזה חום הייה באיצטדיון!״
עופר פרוי ()2*1
צופית, דאר כפר־סבא

44 ופיר ( )6אכל עגבניה. בראותו את הגרעינים,
\ | אמר :״אמא, אני אזרע את הזרעים בערוגה שלי.״
ענתה אחותו אסתי 4״לא אומרים ערוגה — אומרים
ערוגתקה!״
אמם יהודית שהם
יד־אליהו, תל־אביב1