גליון 982 מתאריך 8 באוגוסט 1956

X16כ• 0909 ? 3ת׳!•15: ..

כיבה שחווה בקאבאדם

•£91 ״53

י אוו התערב
זיוף הבהירות בירושלים
חיפוש בנמל חינה
מעילות בטהראן
״ן. נשים ודבידם
תעלומת דרכמי השירות
מס׳ 962
א׳ מ דו דחש טיו 6 .5
ה מ חיר • 4 9סו״
אווה 19

ה עו & ס

הוה

העורך הראשי: אוריאבנרי ראש המערכת:
שלום כהו
עורכי־משנה:
דוב איתן, אורי סלע
עורך תבנית:
עורך כיתוב:
אהרון צור סילביקשת צלם המערכת:
אריה סרו

הכתב הראשי:
שרנא הר־ניל
רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד . 136 .מען לטברקים :״עולמפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״נז.
דפוס משה שהם בע״נו, ת״א, טל.62239 .
המערבת איננה אחראית עבור תוכו ה־מודעות,
כולל מודעות הטתפרסמות תחת
הכותרת ״ דו״ח לצרכו ״,״דו״ח -לנוסע״
וכוי המוכנות ונערכות על־ידי המערכת.

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצה נכי, איתן נבירול,
לילי גלילי, דויד הורוביץ, רותי ורד, רוני
ווהר, אברהם הרמוז, אוסקר מאובר, משה
לשם, אביבה מטו, עמוסהינו, שלמה הרו,
אלי תבור.
הצייר הראשי: עורך דפוס: מנהל מעבדה:
נתז רוו
שמואל ברתור אריה אריאל

העתון הנקרא * 3ותד ב מ דיג ה

יתכן שכמה אנשים שיצאו ביום השלישי
שעבר מבתי־הקולנוע׳ שעתיים אחרי גמר ה־מישחק
באיצטדיון׳ לא האמינו למראה עיניהם.
מוכרי עתונים נלהבים הציעו להם את
העולם הזה, שכבר כלל רפורטג׳ה מצולמת
שלמה של המישחק שנגמר זה עתה.
מיבצע זה לא היה בגדר פלא. כמו מיש־חק
הנבחרת עצמה, הצריך רק הכנה טובה
מראש ותיכנון מדוייק.
מיד כשנודע תאריך מישחק־הגומלין ב־רמת־גן,
עלתה במערכת הבעיה — מתי להופיע?
האם לפני ההתחרות׳ כדי לספק ל־רבבות
יושבי האיצטדיון את האינפורמציה
האחרונה לקראת המישחק, או אחרי ההתחרות,
כדי להראות לרבבות האחרים מה היד.

לפתע צץ פתרון מפתיע: למה לא גם זה
וגם זה?

המהדורה הראשונה של הגליון הופיעה ברחובות
תל־אביב ובפתח האיצטדיון בשעה
2אחרי־הצהריים. היא הכילה פרטים ותצלומים
מאימוני הנבחרת הסובייטית בכפר־סבא,
בילוי השחקנים ודו״ח ממצה על ספסרות
ארגוני־הספורם בכרטיסי־הכניסה. אלפי
גליונות נרכשו על־ידי העומדים בתורי האוטובוסים
לרמת־גן, על־ידי היושבים באיצ־סדיון
עצמו ועל־ידי הקהל העצום שנשאר
עומד בחוץ׳ כשהוא מחזיק בכרטיסים. אלה
האחרונים ידעו להעריך את אמיתות גילויי
העולם הזה ביחס להתנהגותם המחפירה של
עסקני־הספורט, שהפכו את יום החג הספור־נזאי
לשערורייה ספסרות חסרת־תקדים.
כשעלתה הנבחרת על המגרש, היו כל
המשתתפים במיבצע המערכתי על מקומותיהם•
הצלם צילם על המגרש. כל סרט שנגמר
על־ידו נזרק מיד אל מעבר לתעלת־המים׳
לידי עורך מדור־הספורט שישב בין
הקהל. הלד, מסר את הסרט לחבר שני,
שאץ אל שער האיצטדיון. שם עמד שליח
המערכת׳ מצוייד בכלי־רכב היחיד שיכול
היה לנוע באופן חופשי בכבישים: אופניים.
במעבדה שרדו תנאי חירום• כל סרט פותח
בחיפזון, התמונות נבחרו בו־במקום על־ידי
עורך־התבנית (שעקב אחרי המישחק
ברדיו) .עימוד העמודים תוכנן במעבדה,
הועבר בדהירה למגלפה. הקהל עוד הריע
באיצטדיון כאשר כבר הגיעו הגלופות ה ראשונות
לדפוס. כעבור שעה וחצי היו ברחובות
אלפי גליונות שנשאו על שערם
את הכתובת הבולטת׳ בצבע אדום :״מהדורה
שניה — תמונות המישחק.״ גם שערים
אלה הודפסו, כמובן׳ מראש.

בתיאור מאורע לאומי חשוב, כפי שקרה
השבוע בישראל.

הסיפור הבריטי הבא נחרת בזכרוני מלפני
כמה שנים:
נכה־מלחמה עיוור, במדי רב־מוראי׳ עמד
לחצות את הכביש• אחד העוברים־והשבים,
רב־אלוף קשיש בעל עשרות אותות־הצטיי־
־ות ססגוניים על חזהו, תפס בזרועו והעבירו
בשלום לעבר השני. שם פישפש העיוור
בכיסו ותחב שילינג לידו של האיש.
לרגע קט נדהם הרב־אלוף. אולם הוא התאושש
חיש מהר .״תודה רבה, אדוני,״ אמר.
מעשים כאלה של טוב־לב, אחווה אנושית
ונכונות לעזרה קורים מדי יום־יום מסביבנו.
יתכן שחיינו היו יפים יותר לו היינו

שמים אליהם לב במידה רבה יותר. כדי
לעודד תשומת־לב זאת, פותח העולם הזה
במדור חדש, שייקרא ״אור בישראל.״
אם אתה ראית במו עיניך מעשה מסוג
זה׳ רשום אותו בקיצור נמרץ ושלח אותו
אלינו, תוך ציון שמך וכתובתך. המעשים
יתפרסמו במסגרת מדורה החדש של לילי
גלילי, שיופיע החל מהשבוע.

מדור חדש נוסף ייכלל מעתה במדור
״אנשים.״ נמאס לנו להקדיש את המדור
״אנשים״ כולו לאנשים חשובים. לעתים נדמה
לנו כי האנשים הבלתי־ידועים׳ שאינם
זוכים לעולם לפרסום עתונאי מאחר שאינם
עושים שום מעשה החורג מגדר הרגיל,
חשובים לא פחות מכל האישים. להם יהיה
מוקדש מדור זה.
אין בעולם אנשים ״פשוטים.״ כל אחד
מהווה עולם שלם בפני עצמו, עולם של
תקוות ושאיפות, נצחונות ואכזבות. המדור
״נא להכיר״ יספר לך על טיפוסים אלה,
רגילים לכאורה — היסוד האמיתי של המדינה
וההברה האנושית.
מכתבים איש השנה

בלי מורא, בלי משוא פנים: דויד בז־נוריוז,
היחידי המונע את ירידת ישראל
לטטיוז
רחל חסכני, חולון
למה לא רב־אלוף משה דיין? הרי זוהי
שנת חאו־יונים, כונתילה, ומוצבי הכגרת
גד ירון, תל־אביב

עץ תהת עץ
אכן, התקדמנו הרבה מאז העיז היפה של
המנדט ועד לעין הזועמת של שר הפנים
ישראל בר־יהודה (העולם הוה .).981 אז ניסתה
הממשלה למנוע כניסת יהודים לארץ:
עכשיו מנסים למנוע יציאתם. מי אמר שלא
התקדמנו?
חנן ריגר׳ חיפה
כדאי להזכיר בי במגילת זכויות האדם של
האו״ם כתוב בפירוש :״כל אדם זכאי לעזוב
כל ארץ, לרבות ארצו״.
ד״ר אלכסנדר זק, תל־אביב

קטטה כמשולש
סמור לנבול הירדני, מול הול ברם, קם לא
מזמז ישוב שער־אפריים, שמרבית אנשיו מעולי
תימן. לאט לאט התחילו להסתבר עם
שכניהם. זה התחיל נאשר ניסו אנשי שער־אפריים
לעבד הלקח אדמה השייכת לכפר
קלנסווה הערבי.
לבעלי האדמה החוקיים נראה הדבר נזילה.
התפתחה קטטה ורק המשטרה הצליחה להפריד
בין המתקוטטים שהשתמשו באבנים ובמקלות.
המשטרה עצרה את הערבים ושיחררה
את אנשי שער־אפריים. למחרת הופיעו
בכל העתונים הודעות על ״המוז ערבי מכפר
קלנסווה, שהתקיף מתיישבים משער-
אפריים תור עבודתם בשדה.״
עתה קבע בית־המשפט את שלו בענייז זה:
אנשי קלנסווה זוכו מכל האשמות שיוחסו
להם ועל אנשי שער־אפריים נאסר להתקרב
לאדמות שרצו לעבדז בכוח. מדוע לא ביררו
העתונים את פרטי הענייז לפני שכתבו סיפורי
הסתה ננד אנשי קלנסווה?
סמי אבו סאלח, נפר טייבה

כולם רוצים לנסוע
הכדורגלנים שלנו ניחמו בעוז נגד נבחרת
רוסיה (העולם חוה .).981 נבוז מאד. אבל מי

ת: אני עים. 1

משה אלוני, תל־אביב
אופטימיסט!

כלי פירושים
בכתבה ״החברה לפיתוח הטרור (העולם
הוה 8ד )9נאמר ביז השאר :״כד, למשל, הובא
אשר נזרי, ראש המועצה המקומית (של
קרית־שמונה) מחיפה. שם היה ידוע יותר
בסימטאות העיר התחתית, תושב קבוע ב־מסבאת
קינגם־באר. שאר תושבי המקום אינם
אוהבים לספר על עברו, אף שהסיפורים
רבים למדי.״
ברור למרשי וברור לי כי כוונת המאמר
היא להטיל דופי באדם בשם נזרי ובתור
הוכחה על אי־כשרותו, נאמר כי רואים אותו
כתושב קבוע של מסבאת קיבגם־באר
ד״ר א. ה .איגר, חיפה
העולם הזה לא התכוון לשום דבר כזה,
אולם אם בעל המקום עצמו מפרש את הד׳
ברים כך, הרי סיבותיו אתו.

מחירה של כלה
לו היה כאז פרם פוליצר כמו באמריקה.
הייתי ממליץ שתקבלו אותו עבור הכתבה
״הכלה המכורה״ (העולם הוה .)980 אבא
דרויאנוב מספר שיהודי התפלא מדוע דורשים
נדוניה מיהודי. החזיר לו השדכן: נוי
המשיא בתו אומר לחתז ״כל מה שעיניך

שער ״העולם הזה״ 981 ושני עמודי הספורט, מהדורה ראשונה ומהדורה שניה

דומני שאין תקדים לכך ששבועון מקרים
הן את עתיני־הבוקר והן את עתוני־הערב

המועמד היחידי הוא אותו נבר שהעמיד
את העולם כולו על ראשו: רודן מצרים,
גסאל עבד אל־נאצר. עם כל השלילה שבו,
הוא יכול ללמד את מנהינינו בי נם עם
הלש יכול לכבוש לעצמו עצמאות מידי נושי
הענק.
דויד מירקין׳ חדרה

המשתדל להקים מוסד לשיקום פליטים ערביים
ויהודיים.
ישראל ואן־דייק, בית־העמק

גניבות דירות־׳&רד
היטל, הכנסה, הסתדרות
וורקו
זה עוד יבוא
חינוד, ח׳עמל, חניה מלפוז יהב־מנז
כופר
לא־תחסום־יעור־בדי׳סו
מקרמה, מלוה־חובה, כדעקאות, מכס
נסיעות לחו״ל סיגריות עיריות
פרוטקציות־על־חיצן בוז־האזרח צבא קרז־מגז, קרן־קיימת, קרז־ביטוח, קולנוע,
קניות, קנוניות־מפלגתיות
רכוש, רעיונות, רדיו
שעשועים
תו־מגז
חושב שאיז יותר מקום לשמות חד־

יעקב
לכדורגל.

חודורוב,

שוער

נבחרת

ישראל

צביקה שגב, אילודהשהר
יצחק לוי (העולם הוה ) 980 שהשתדל באמצעים
הפשוטים שעמדו לרשותו למנוע
שפיבת דמים. הוא עשה זאת לפני פרוץ
מאורעות ;1929 הוא עשה זאת שוב כאשר
חיפש שיתוף ערבי־יהודי. עתה הוא האיש

אמר לכם שהיה כאז עניין של בבור לאומי,
הקרבה חלוצית, מעמד היסטורי וכר? האמת
פשוטה הרבה יותר: החברה נלחמו על
כרטיס נסיעה לאולימפיאדה במלבורז. לפי
מישחקם, דווקא מגיע להם. אבל מה לעשות?
נם הרוסים רצו לנסוע, כנ ראה...
אירמה זרחי, עכו
קראנו את מאמרו שר שייע נלאזר ע
מוסקבה (העולם הוה 9ד ,)9המצטייז בסו
נונו הטבעי והרענן. אנו מבינות שהמערב
אינה רוצה לשנות את כתב־היד -,אבל לתר
מעט — ולו רק את הדקדוק המשובש -
יכולתם!
קבוצת חיילות, צה״ל
מתוך רוח ספורטאית׳ ויתר עורך הכיתוב
הפעם על דיקדוקי־עניות.

רצח די־האן
איני יודע אם די־האז היה אי פעם חב
המזרחי, כפי שטוען הקורא חיימזוז (העוי
הזה .) 980 אולם הוא בא לארץ בקשר ע
הכולל ההולנדי וככתבו הרשמי של עתו
בריטי אנטישמי ואנטי־ציוני. אחרי מות
נמצאה בכיסו כתבה לעתוז זה.
בהעמידו פני לוחם נלהב של אנורוז־יש־ראל,
רכש את אמונם של הרב דיסקיז והרב
זוננפלד. כי באותם הימים יצל ,1923 קיילה
אנורה־ישראל בברכה כל מתננד של המזרחי
אחרי שהיצמצותיו המפורסמות הפכו לבלתי
נסבלות, ואחרי שאני פרסמתי את תרנום
שיריו שחיללו את השם, הופיע בכתב־העת
התיר מכתב נלוי של הרב מיימוז אל הכולל
ההולנדי באמסטרדאם, בו כתב הרב כי ה־נטו
של אטסטרדאס הקיא מפלצת יו״ וש-
נסתיים במלים ״שחררו אותנו מאדם מופקר

יש לציין שאנודת־ישראל התנהנד בענין
זה ביתר הגינות מאשר מפא״י, בעלילת-
הדם המתוכננת יצל פריצת ארלוזורוב.
מלכיאל גריבוולד, ירושלים

השם המפורש
בקשר לרשימתה של לילי נלילי על שמות
חדשים למסים, המוצעים לאוצר (העולם הוה
,)930 סידרתי את המסים הקיימים כבר לפי
אלף־בית:
א: ארנונה
ב: ביטוח לאומי, בולי הכנסה, בלו

רואות, לר הוא אחרי מותי.״ ואילו יהודי
המשיא את בתו, אומר לחתן :״כל מה שעיניו
רואות, לר הוא אחרי 120 שנה.״
ובמקרה שכתבתם עליו, היה אבי הכלה
אדם צעיר, רק בז 42 שנה
יוסף קורבמן, תל־אביב
עד ! 120

ארגון להגנת הדיירים
קניתי דירה בבית משותף שנבנה על־ידי
חברת בניני הרא״ה בע״ם, שבראשה עומד
מר יונה איתן, מי שהיה סנז ראש העיר
רמת־נז וסולק מתפקידו אחרי שהיה מעורב
בפרשת הקבלן בליזובסקי. עוד בזמז הבניה
שמתי לב שהיא מבוצעת באופן נרוע מאד
ומחומרים גרועים, אולם החרשתי.
נכנסתי לנור בדירה, כי לא היתה לי ברי רה.
כשנכנסו הדיירים לדירה שמעלי, התברר
שמערכת האינסטילציה הסניטרית של
חדר האמבטיה שלהם לא בסדר והמים חודרים
דרר התיקרה לחדר האמבטיה שלי.
התחלתי לרוץ אחרי הקבלנים שיתקנו את
הפנם והס תמיד דחו אותי בלד ושוב.
לבסוף ניגשתי למר איתז. הודעתי שהפעם
אינני רוצה להכיר אף ארם זולתו, שהוא
האדם שקיבל ממני את ׳הכסף, הוא המנהל
את החברה ועליו לדאוג לסידור העניין. עליה
קיבלתי תשובה :״איתי איז לד מה
לדבר!״
דבר דומה היה קיים בשטח נאז־הבישול״
עד שקם איש שאירנן את ״ארנון צרכני
נאז־הבישול בישראל.״ האם דירה היא מצדד
חיוני פחות?
סמואל קלמן, רנזת־גן

העתון המסויים
העורר קרא תנר בנימה של לעג על מרבית
העתונים בארץ, שאינם מוצאים לנבוז
לגלות את זהות ״השבועון המפויים״ ממנו
הם שואבים ידיעות שונות (העולם הוה .) 980
מיד לאחר גילוי דעת זה, הוא מרניש צורר
לחזור על מודעה מערכתית בעניין שגיאות
דפוס, שמצא בעתו; אמריקאי — חסר שטן
אבי גזית, אבן־ יה ודרי
מתוך שיבחה בלבד, הקורא גזית׳ לא מפני
חשש לרומם בהון מתחרה
העולם הזה 982

זהו סיפורו של פוליטיקאי ישראלי, שהסתתר השבוע מאחורי גכו הרחב של דויד בך גוריץ.
אין הוא מגלה רק את אופיו של האיש האחד, אשר לו הוא מוקדש. הוא חושן? את כל אופיים
של התקופה והמשטר בחם יכול היה איש כזה לעלות ולשגשג.
להלכה, יצחק רפאל הוא מנהיג דתי. אולם זהו רק מקרה. הוא יכול היה לשגשג כמעט בכל
מפלגה ישראלית אחרת. לכן לא נכלל רפאל לפני חודש בסידרח ״דת או ביזנס ״,שבאה לגלות
את הפיכת דת ישראל לסחורה פוליטית וכלכלית בידי עסקניה. רפאל הוא סיפור שלם בפני
עצמו, נושא כדאי לסופר התקופה.
כאדם, כדמות ציבורית, כתופעה פוליטית -יצחק רפאל הוא סמל של המעמד המשגשג ב־ישראל.
בכתבה
זו לא נכללו כל הפרטים שנתגלו בחקירתו המדוקדקת של ״העולם הזה,״ שנכד
שכח קרוב לשנה. כמה קטעים חשובים הושמטו או נזכרו רק ברמזים, כדי לא לפגוע באנשים
ונשים המעורבים בפרשות, אך שאץ צורך חיוני להזכיר את שמותיהם. שמות, פרטים, מיסמכים
ותצלומים הנוגעים בדבר שמורים כמערכת, ואפשר יחיה לגלותם במקרה הצורך.

שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים:
דרך נשר בשמיים, דרך נחש עלי צור, דרך
ספינה בלב ים ודרך גבר בציבור.

שמו לא נודע רק בחוג המצומצם של כמה עשרות חברי הקן.
השם וורפל החל מופיע בדפוס — מתחת למאמרים שפורסמו
בתכיפות הולכת וגוברת בחוברות ובקונטרסים של התנועה
הציונית הדתית.

ץ • כוניתקאדילאק מפוארת, בצבע חום בהיר, מודל
/ 3א חרון, מן הסוג המצוי במוסכיהם של מיליונרים אמריקאיים
בסרטים, עמדה בפתח הכנסת בירושלים. בפנים, בתוך
האולם, עמד על דוכן הנואמים גבר גבוה (0 190״מ) ,רחב־מידות,
בעל פנים צעירים בהרבה מכפי גילו 42 לבוש חליפה
ספורטאית הדודה וחולצה לבנה בעלת צוארון פתוח. פרט לכיפה
השחורה הקטנה שהתחבאה מאחורי ראשו, יכול היה האיש
להתאים לכל מועדון אריסטוקראטי ברובע האצילים של לונדון.

הצעיר השפיע לא רק הודות למרץ הבלתי־מצוי ששפע ממנו,
אלא גם בהופעתו ההדורה והמשכנעת. בעוד ששאר חברי התנועה
התלבשו בצנע, כנאה לחלוצים־לעתיד, נראה וורפל תמיד
לבוש בקפדנות בחליפה גזורה היטב, חבוש כובע־פאנאמה
רחב־שוליים.

קולו של האיש נישא באולם. הוא שפע כוח ובטחון עצמי.
היה ניכר כי מאחוריו עומדת מלוא עוצמתה של מסורת המוסר
היהודי, מורשת הדורות. הוא דיבר על היחסים המקודשים בבית
ישראל. דבריו היו מתובלים בפסוקי תנ״ך ותלמוד. הוא היה
הדובר העיקרי של מפלגתו, הפועל־המזרחי, אחת החשובות
ביותר בכנסת.
לכל הדעות, הגיע יצחק רפאל כמעט לשיא הצלחתו. לפני
כמה חודשים עמד להתמנות לתת־שר החינוך. הוא האיש העומד
במקום השלישי ברשימת חברי הכנסת של הפועל־המזרחי, והוא
המועמד הטבעי לתפקיד שר בישראל במקרה שהמקרה הקואליציוני
העיוור יזכה מפלגה זו בשר שלישי.
יצחק רפאל, חבר־הכנסת, חבר ועדת החוץ והבטחון, מנהיג
מפלגתי אדיר־השפעה — לא היה איש במדינה שלא הכיר את
שמו. קשה היה להעלות על הדעת כי הוא אותו צעיר חינני אך
חסר־חשיבות שצץ לפני 25 שנים בעיירה נידחת בפולין, במועדון
קטן של תנועת־נוער קטנה. אם הגיע רפאל לאן שהגיע (וערד
יגיע לאן שיגיעו הרי זה אך ורק הודות לכשרונו הטבעי האישי.
לא חיה לו בראשית צעדיו שום יתרון של ייחום משפחתי או
ירושה כלכלית.

מוזר שכל התכונות האלה לא הספיקו כדי להכניס את הצעיר
השאפתני להנהגה הראשית של תנועתו. חששות החברים בפני
הכוח הצעיר העולה מנע בעד וורפל לכבוש את היעד הראשון
בדרכו. אולם אי־אפשר היה למנוע בעדו מלייצג את העיירה
בוועידת התנועה שכונסה בקראקוב, בשנת . 1933 זו הפעם ה ראשונה
תפס הציר וורפל את מקומו במעמד ציבורי•
אחרים הסתפקו בתואר כבוד, ניצלו את ימי הוועידה לנופש
ולשיחות־רעים נעימות. אך יצחק וורפל כבר נשא את עינו אל
היעד הבא. הוא השקיף מסביבו, בחפשו אחרי סולם מתאים
לעליה נוספת. מבטו ננעץ בצעירה נמוכת־קומה, צנומה ושחורה.
שישבה על הבמה.
כבר אז נהנה וורפל הצעיר מפופולריות עצומה בקרב המץ
היפה. קומתו הגבוהה, פניו התמימים והרציניים משכו מבטים
חמים׳ גלויים ונסתרים. מבטים אלה לא נשארו ללא מענה. אולם
הפעם׳ בהסתכלו בצעירה שרשמה את דברי הנואם על הבמה
היה זה מבט הרבה יותר מחושב. כי הצעירה לא היתה מזכירה
חיננית סתם. שמה היה גאולה פישמן, והיא נלוותה אל אביה,
האישיות המרכזית בכינוס, חבר הנהלת הסוכנות היהודית, הרב
יהודה לייב הכוהן פישמן (כיום מיימון)^ .
בעיני וורפל ייצג פישמן את העולם המבריק של חלומותיו —
את הכוח הפוליטי של השלטון הציוני, מיפקדת המוסדות והקרנות
בירושלים הרחוקה• לא היה קשה לברר כי גאולה היתד, בתו
היחידה ובבת עינו של המנהיג הקשיש, רב־היכולת , ,אדם בעל
אומץ־לב אזרחי ופוליטי בלתי־מצוי.

חדרן־ לגאולה
^ קן תנועת ״ חשומר ״ חדתי ״ בסאסוב, גאליציה, משו
^ הנער הגבוה, תלמיד בית־הספר התיכוני, תשומת־לב מיידית.
כעבור חודשים מעטים בלבד היה ברור כי יצחק וורפל (מתחרו
עם הרגל) נועד לגדולות. הוא קם לנאום בכל הזדמנות• דבריו
לא היו מקוריים או מבריקים, אך זה לא היה חשוב. העיקר היה
שנאמרו בטון הבטוח של מנהיג ציבורי מדופלם.

פישמן־ס״מון קרא לבתו בשם גאולה מפני שנולדה באמריקה,
שם ישב כפליט בימי נזלחמת־הטולם הראשונה, אחרי
שגורש על־ידי התורכים מארץ־ישראל. תקווה דומה לגאולה
קרובה׳ פיעמה גם בלב זוג פליטים אחר, דויד ופולה גרין־בן־
גוריון, שישבו גם הם כפליטים באמריקה, בעזרתו החומרית של
הרב פישמן שערך להם את החופה. גם ביג׳י קרא או לבתו
הבכורה בשם גאולה.

רהט מוסו׳ בוננות זיוף הקרבי, חמניות חשוכות,
סולק גניחובסקי. יצחק וורפל הפך מנהל
המוסד.

הרוח נכנסה כאנשי הרוח
הדרך לגאולה הובילה לגאולה פישמן. הרומאן
היה קצר ואינטנסיבי. עוד לפני גמר
המנוס עמד על בסיס איתן. אמנם, כפי
שגילה פישמן כעבור שנים רבות לידידיו
המקורבים ביותר ,״כבר אז לא מצא ה־דלוב
הזה חן בעיני.״ אולם דעתה של בתו
היתה שונה לגמרי.

הגשמה אישית
ך* רומאן נפסק כאשר חזרו פישמן ו!
| בתו לירושלים. אולם אין דבר העומד
בפני געגועי הגאולה. באותם הימים החליטה
צמרת השומר הדתי לעלות לישראל, להקים
את קבוצת־אברהם, שיסדה אחר־כך את כסר-
עציון, נספחה ברובה בקרב המפואר של
גוש עציון בימי תש״ח.
וורפל עלה יחד עם חבריו. אולם הוא לא
הגיע לא לגוש עציון ולא להזדמנות להקריב
את עצמו בין הרי חברון למען המולדת.
באינטסינקט הבריא של גאון אמיתי, ניחש
כבר אז כי הדרך לתהילה בארץ־ישראל אינה
עוברת בין תלמי המחרשה, אלא במסדרונות
המוסדות. ההגשמה האישית ריתקה
את יצחק וורפל לירושלים.
שם התמסר בכל להט מרצו האדיר ללימודים
באוניברסיטה העברית. להט זה הוכפל
למראה שכנתו על ספסל הלימודים. שוב
היתד. זאת גאולה פישמן, גם היא תלמידה
לספרות ולהיסטוריה יהודית, עמה התארס
מיד בבואו ארצה.
בע ד שגאולה הקדישה את מיטב זמנה
להיסטוריה היהודית המפוארת, עסק ארוסה
הסטודנט ביצירת היסטוריה חדשה יותר.
הוא הפך לרוח החיה של אגודת הסטודנטים
הדתית יבנה, העלה אותה מקומץ של תו-
לעי־ספרים דתיים לכוח פוליטי. השם וורפל
החל מתפרסם ברחבי ירושלים. עסקנים
קשישים הזכירו אותו בשיחותיהם, בחיוך
הסובלני המוקדש לצעירים מוכשרים אך
בלתי־מסוכנים. חיוך זה לא האריך ימים.

ך * ישמהר הפך מוסד הרב קוק למוסד
1 1הרב וורפל. אך לא על ספרים בלבד יחיה
האדם. הוא זקוק גם לשבועון, שיביא
אליו את רעיונותיהם של גדולי הדור הדתי.
במקרה היה גם יצחק וורפל זקוק לשבועון
שיבטא את דעותיו שלו, ויעזור לו בשלב
הבא של דרכו — להשתלט על ד,פועל־ר,מזרחי.
במזל טוב נולד במישור, שבועון
לספרות ובעיות השעה מטעם מוסד הרב
קוק. רפאל זכה לבטאון על חשבון משלם־
התרומות הציוני.
באותו רגע עמדה לפני יצחק וורפל ברירת
חייו. הוא יכול היה לשקוע בים הספרים,

שמילאו את בית חותנו מקיר אל קיר, להיות
לאיש מדע, לחכם בתורת היהדות, לקנות
את עולמו בעולם הבא. והוא יכול היה
להשליך את יר,בו על העולם הזד״ לקפוץ
לתוך ים התככים המפלגתיים. בלי רגע של
היסוס, בחר וורפל בדרך הנכונה: הוא יצא
למסע־ר,כיבוש במפלגת הפועל־המזרחי.
המפלגה היתד, באותם הימים נתונה במצב
קשה. שלטו בה משד, שפירא ושלמה זלמן
שרגאי, שני פוליטיקאים מקצועיים שהצליחו
במרוצת הימים לסלק מצמרת המפלגה את
כל הכוחות הרעיוניים והרוחניים. האינטליגנציה
של תורד,־ועבודה עמדה מן הצד.
שקועה בהתמרמרות׳ ציפתה לכו הרוחני
החדש שילכד אותה ויוציאה לדרך המלך.
לא היה מועמד מתאים יותר מאשר מנהל
מוסד הרב קוק, עורך השבועון •במישור.
הדוקטורים של התנועה ראו בו את הסום

במזעחן לילה

החתונה נערכה בפאר שהלם את מעמדו
של אבי הכלה. כל אישי הציבור של הישוב
לחצו את ידי החתן וכלתו המאוהבת. ביתו
של הרב, בכניסה לירושלים, זכה לתוספת
דיירים ואיכסן את המשפחה החדשה ביש,
ראל.
אולם
החותן לא היה מאושר לגמרי. מן
הראוי היה כי חתנו יזכה למשרה ציבורית
המתאימה לרמתו. חבל היה לבזבז את הכשרון
הצעיר במשרה צנועה, כמורה בביתר,ספר
מעלה בירושלים. היה צורך ליצור
משהו חדש, משהו שיספק שטח־פעולה ו־מרחב־מחיה
לצעיר רב־המעוף.
למרבית המזל, נאם עסקן דתי בשם אליהו
משד. גניחובסקי נאום נלהב למען החינוך
הדתי, בקונגרס הציוני בלוצרן. הקונגרס
שוכנע על־ידי להט נימוקיו (ועל־ידי חשיבותם
של הקולות הדתיים) והחליט להקים
את המוסד על שם הרב קוק.
המוסד היה זקוק לאדם נאמן על הסוכנות
ועל החוגים הדתיים. המועמד הטבעי היה
יהודה לייב הכהן פישמן, חבר הנהלת הסוכנות
וראש מחלקתה לתעשיה ולמסחר
זעיר, משרה המקבילה לזו של שר המסחר
וד,תעשיר, כיום. ואילו פישמן היה זקוק לאדם
נאמן לניהול המוסד. שום אדם לא היד,
נאמן עליו יותר מאשר חתנו, יצחק וורפל.
תחילה אפשר היה למנות את וורפל הצעיר
רק למשרת סגן־המנהל, כי משרת המנהל
הגיעה באופן טבעי ליוזם הרעיון, גניחובס־קי.
אולם אין מכשולים בדרכו של איש כמו
וזרפל: אחרי קנוניה מפלגתית קטנה ונמרצת
* רפאל רגיל לחציג את עצנזו בחוץ־
לארץ בתואר ״דוקטור רפאל״ ,למרות ש־מעולם
לא זנה לתואר זח.

פחים קטנים

עיסוקיו אלה השאירו מעט זמן ללימודים,
אך וורפל המוכשר לא התקשה בבחי נות.
הוא זכה לתואר מ.א( .מוסמך למדע
הרוח) יחד עם ארוסתו* .כמעט באותו זמן
זכה לתואר שני, חשוב הרבה יותר: חתנו
של הרב פישמן.

המתאים, שיוציא את מרכבתם מן הבוץ
למישור. רפאל הסכים בכל לבו לרתום את
עצמו לעגלה. במרצו הבלתי־נלאה משך ביצול,
פתח בדהרה• כאשר נערכו הבחירות,
זכתה סיעתו של וורפל, יצירה ובנין, להישגים
חשובים.
גדולי הסיעה היו ד״ר ישעיהו לייבוביץ,
איש האוניברסיטה, ד״ר ישעיהו (אוסקר)
וולפסברג, רופא ילדים ירושלמי ידוע, הסר
פר הדתי צבי הרכבי, ועוד. הסיסמה: להחזיר
את כוחות״הרוח למפלגה.
אולם אנשי־הרוח לא היו עגלונים מנוסים•
ברגע הנצחון׳ לא יכלו להשתלט על
הסייח הסוער. הסוס המשיר בדרכו לבדו,
השאיר את המרכבה בבוץ הטובעני. לוזרפל
לא היה איכפת שכל אנשי הרוח ילכו לכל
הרוחות. הוא ידע לאן הולך הוא עצמו: להנהגת
הפועל־המזרחי.
משה שפירא הוא אדם חכם. בראותו כי
סיעת־וורפל עלולה לחתור תחת שלטונו במפלגה,
הציע לוורפל ברית. אנשי־הרוח התנגדו
בתוקף לכל הסכם, אולם איש לא שאל
אותם. וורפל נכנם לקואליציה פרסית עם
שפירא, זכה מיד למקום בועד־הפועל של
הפועל־המזרחי, ולמקום בטוח ברשימת המועמדים
של הפועל־המזרחי לאטיפודהנבח־רים׳
הפרלמנט הישובי של אותם הימים.
לכל התוארים זכה, כמובן, כנציג סיעת יצירה
ובנין, שרבים מחבריה ראו במעשהו
בגידה מתועבת. השם התאים בהחלט: וורפל
בנה ויצר לעצמו מעמד ציבורי בטוח.
החשבון של שפירא עלה יפה. המפלגה,
שעוד זה עתה היתד, בשפל המדרגה, זנקה
לפתע למרחב. בבחירות לאסיפת־הנבחרים,
זכתה לנצחו ן גדול. מיטב הפרשנים הופתעו
לחלוטין. אליעזר ליבנשטיין (כיוס ליבנה)
נאלץ לכתוב מאמר ארוך בדבר, לציין
כי הפועל־המזרחי הפך לכוח העולה בהא
הידיעה. בתוך המפלגה נרשם ההישג לזכותו
של יצחק וורפל. נמרץ.

מיסמן־ מיוחד במינו הוא חפיסתיתפרורים זו. בצדה האחד תצלומו
של ח״כ יצחק רפאל, דובר הכשרות וחיי הצנע. כצד השני מתנוסס
סמלו של מועדון ״לידו, הקאכארט היפה ביותר כעולם״ .חפיסות
מסוג זה מוכנות על־ידי מועדון־הלילה הנודע למען לקוחותיו
הטובים כיותר, מחולקות להם כמזכרת־עולם לביקורם כמקום זה.

ך* ישוב כולו עצר את נשמתו מרוב
1 1מת־חות כאשר נערכו, כעבור זמן קצר,
הבחירות לועד־הקהילה בירושלים, מוסד שנועדה
לו חשיבות מרובה מאד בימי המנדט,
בדומה לעיריית ירושלים כיום.
סכומים עצומים בוזבזו על־ידי כל המפלגות
כדי לכבוש משלט זה. יצחק וורפל
ניצח על מערכת הפועל־המזרחי, לא. רק מתיו
פטריוטיזם מפלגתי מובהק, אלא גם
מתוך חשבון נעלה יותר. הוא סבר כי רק
אדם מיוחד במינו ראוי לשבת על כסא ראש
ועד־הקהילה, וכי ישנו רק איש אחד כזה —
יצחק וורפל. בלהט מלחמת הבחירות כבר
תיאר באוזני ידידיו מה יעשה ויפעל בתפקיד
חדש ומרומם זה.
לכן היה זה מצער מאד כשקרתה תקלה.
בלתי־צפויד. לגמרי. במוצאי יום הבחירות
התאספה ועדת־הקלפי בקומה הרביעית של
בנין אמינוב, מאחורי קפה דנה, כדי לפתוח
את פחי־הקלפי החתומים שהתרכזו מכל
פינות העיר, ולספור את הקולות. יצחק וור־פל
נמנה, כמובן, על חברי ועדה זו.
בזה אחר זה נפתחו הפחים. לאפתעת
הכל היו הישגי הפועל־המזרחי זעומים ב יותר.
הכוח העולה במדינה, שזכה זה עתה
לנצחון מכריע בבחירות לאסיפת־הנבחרים,
נחל תבוסה במבצרו העיקרי, ירושלים. רק
יצחק וורפל לא התעצבן .״חכה,״ אמר ברוח־נבואה
לשכנו, איש־מפא״י ראובן שרייבמן
(כיום שרי) ,״נדמה לי שבקלפי תנובה יהיו
לנו הישגים יותר טובים.״
שרי התפלא קצת על תקווה זו, מאחר שדווקא
שכונת תנובה אינה דתית במיוחד.
אולם הוא שתק.
כעבור דקות מעטות נבחן כוח הנבואה
של יצחק וורפל. מן הפח של קלפי תנובה
נשפכו פתקי־ד,קולות על השולחן. התדהמה
היתד, כללית. כי כמעט כל הפתקים, פרם
ליוצאים מעטים מן הכלל, היו פתקים של
ו׳ ,סימן־ו־,בחירות של מפלגת הפועל־המזרחי.
עוד באותו ערב התפשט דבר השערורייה
בכל רחבי הישוב. לא היתד, ברירה אלא
לפסול את כל הבחירות לועד״הקהילה, ש עלו
רבבות לירות יקרות. יצחק וורפל לא
הפך לראש־הקהילה.

רע1ת עולמיוו וניצול מופי וומעילוווו
באותם הימים לא היו. קיימים עתונים
מסוג העולם הזה׳ ואפשר היה בנקל לטשטש
ולהשתיק שערוריות ומעשי־שחיתות.
כך לא נתפרסם אז ברבים מי היה האחראי
לתעלומת הפח הטעון של קלפי תנובה. רק
מתי מספר ידעו את שמו של האיש האחראי
— יצחק וורפל.
גם נתן אלתרמן, שהקדיש שיר ארוך בטור
השביע, למזייף הבחירות, לא השתמש
בשם המפורש. בכל זאת נתן תיאור פלסטי
של יצחק וורפל.
רשם נתן א :.״זה היה למוסת! העסקנציק
פעל ) הוא הראה קנאות עם יגיע כפיים! /
וכעת ישנו רגש לכל הקהל /שצריך למהר /
ולסבול במים / .אבל אל ניתפס למרה שחורה
/ .נתרחץ ונמשיך. לא נורא.״
העיר אלתרמן, באירוניה צורבת :״העסקג־צ׳יק
ביצע את ענץ הזיוף /בצורה מגושמת.
בלי טעם וריח / .הוא צריך עוד ללמוד
קצת קלות ומעוף / .במלאכה שכזאת
יש הכרח / .אבל אל ניתפס למרה שחורה/ .
הוא ילמד, רבותי, לא נורא.״
בסוף שירו התעלה אלתרמן, בלא יודעין,
לפיסגה נבואית. סיכם הוא :״הוא ילמד,
כאמור, ויגבר וימריא / .והיה אם ניתן לו
לפרוש פנפיים /הוא יבנה לכולנו הווי
ציבורי /שיבוא הבלקאן ויקוד אפיים)״
גם אלתרמן לא יכול היה לחלום על כך
כי כעבור שלוש שנים בלבד ימריא יצחק
וורפל במלוא מובן המילה, במיטב המטוסים,
בנציגו המזהיר של העם היהודי.

פרקי רפאלוניה
ך* כחירות לא הפריעו לקאריירה של
| ויצ חק וורפל. להיפך, הם הגדילו את
שמו בקרב המפלגה כאדם חרוץ, העשוי
ללא חת. המפלגה עצמה נאלצה להתייצב
כולה מאחוריו, כדי לגולל את האחריות
על אחרים. היא טענה מיד שכל ענין הזיוף
הוא פרובוקציה שפלה של יריביה, כדי
להבאיש את ריחה בעיני הבריות.
וורפל היה עתה כוח ציבורי בזכות עצ מו.
שבועונו במישור היד, נשק קטלני. כמו
מפקד חיל־שריון נערך על מישור זה להתקפה
היקפית, שלח את מאמריו המשוריינים
פעם נגד יריב זה ופעם נגד יריב אחר,
תפס מחסה, בשעת הצורך, מאחורי גבו
הרחב של חותנו׳ הרב פישמן, איש גדול
באותם הימים, שאיש לא היה מוכן לריב
אתו. בשנת 1946 כבר היה זה מסוכן מאד
להפריע ליצחק וורפל.
כתלמיד חכם ידע וורפל את האימרה:
״אם אין קמח, אין תורה.״ הוא הבין כי
באין כוח כלכלי, לא תתכן גם השפעה מכרעת
במפלגת תורה־ועבודה. לכן כבש משלט
כלכלי חשוב.
הרב פישמן, ראש מחלקת התעשיה והמסחר
הזעיר, חיפש אדם מוכשר שימלא את
מקום מנהל המחלקה שנפטר, ד״ר אברהם
עובדיך״ לא היה עליו להרחיק את מבטו.
האיש המתאים ביותר ישב ממש בביתו.
היד, זה יצחק וורפל, דייר בית־פישמן.
גם בישוב של אז לא יכול מעשה כזה
לעבור בשקט. עתונאי אחד נזכר כי אחד
משמותיו של פישמן הוא הכהן, נזכר במעשה
הכהן הגדול בספר ויקרא (ט״ז:)17 ,
״וכיפר בעדו, ובעד ביתו, ובעד כל קהל
ישראל*.״ תחילה דאג פישמן לעצמו, אחר
כך לבני משפחתו׳ ורק אחר־כך היד, יכול
לדאוג גם לכלל ישראל.
יצחק וורפל לא התחשב בבדיחות מסוג
זה. בתפקידו החדש, המקביל לתפקיד מנהל
משרד המסחר וד,תעשיה של היום, תפס עמדה
מרכזית בחיי המשק. נוסף על כך שלט
על כמה קרנות נכבדות: קרן עידוד להלוואות
קונסטרוקטיביות, מרכז קופות גמילות־חסדים.
הכספים של קרנות אלה, וכספי
מוסד הרב קוק, עברו עתר, דרך אצבעותיו.
זאת היתד, תקופת הלימוד וההתמחות של
מי שנועד לגדולות. הוא החל להבין מה חשיבותו
של הכסף בחיים הפוליטיים. הוא יכול
היה להשפיע על בגי־ברית במתן הלוואות
והענקות מכספי הציבור, להעניש מתנגדים
על״ידי שלילת מקורות״הכסף וטובות־הנאה.
* ביום הכיפור. הכוונה היתה ני רק
אחרי שהנהן מיהר את עצמו מכל חסא,
ינוד היה לדאוג גס לטיהור עמו.

דמותו של יצחק וורפל כבר היחד, מגובשת
לגמרי, אם כי שטח־הפעולה שלו עוד
היה מוגבל במשטר ר,שיעבוד של המנדט.
כמנהיג מפלגה, היו ידיו בכל אלפי התככים
והקנוגיות. כאיש הכלכלה של הסוכנות ושליט
קרן עידוד, שפך כספים לרוב לטובת
מטרותיו הפוליטיות והפרטיות, קשר קשרים
עם אנשי־כספים בחוץ־לארץ ובארץ. בחוגי
המפלגה נודע כאדם טוב, המוכן תמיד לספק
הלוואה או גמ״ח על חשבון האומה,
לחבר־מפלגה.
כאיש ציבור, שוב לא חי כל הימים בין
ד האמות של בית חותנו ואשתו, אלא החל
להיות תושב־קבע בבתי־המלון המפוארים
בתל־אביב ובחיפה. כאיש חברה, המסריח
תמיד ריח ניחוח של בושם צרפתי יקר,
נראה לעתים תכופות במקומות בלתי־רגילים
לעסקן דתי, בחברות עליזות שלא התאימו
כל כך למעמד הפוליטי של לוחם לשלטון
הדת. רמת־המחיה שלו היתה אגדית, בממדים
של הימים ההם.
כשפרצה המדינה, היה יצחק וורסל מוכן
ומזומן לקפיצה הגדולה הבאה.

אוים ווערפל
ן* ארץ השתוללה המלחמה. רב*
בות עמדו מול פני המוות בחזיתות.
אלפים נהרגו, אלפים נפצעו והפכו נכים.
הבכי החנוק של האמהות השכולות נשמע
בלילות. העם כולו עמד במאבק לחיים ולמוות
על קיומו ועתידו.
זה היה צד אחד של המטבע, שנשא את
קלסתר פניהם של יצחק שדה, אריה קוצר
ואלפי דומיהם.
אולם החיילים בחזית, שהיו עסוקים במ לאכתם
השותתת דם׳ לא ידעו כי בינתיים
קורה משהו גם בעורף. המנגנון הגדול של
המדינה החדשה נוצר יש מאין. מאות ואלפי
משרות חדשות קרצו למועמדים, רבבות
עמדות־כוח פוליטיות וכלכליות היו פנויות.
בעורף הצבא הלוחם, קם המשטר החדש.
הוא היה מנותק לחלוטין מנשמת המאבק
בחזית. הוא ינק מהווי אחר לגמרי. זה היה
הצד השני של המטבע. הוא יכול היה לשאת
את קלסתר פניו של יצחק וורפל, האיש
שסימל את התהליך החדש.
הממשלה הזמנית היתר, זקוקה לשרים
רבים, כדי לספק את דרישות המועמדים
של כל המפלגות. כך הוקם, בין השאר, משרד
מיוחד לנפגעי המלחמה, שבראשו עמד
השר יהודה לייב הכהן פישמן, ששינה את
שמו למיימון. למשרד זה כמעט ולא היה
מה לעשות, פרט לסיפוק תביעותיהם של
אזרחים שרכושם נפגע.
יצחק וורפל, ששינה עתה את שמו לרפאל,״
לא היה כלל וכלל נפגע מלחמה.
ההיפך הוא הנכון. הוא נתמנה על־ידי השר-
החותן למנהל המשרד, ניגש מיד למלא את
כל המשרות, מהמזכיר הכללי ועד לעוזר־סגן־השוער,
באנשי מפלגתו, שרבים מהם
קיבלו בזכות המשרות שיחרור מגיוס לצבא.
מובן
מאליו שיצחק רפאל עצמו, אז בסוף
השנה ד,־ 33 לחייו, לא חלם אפילו ללבוש
את מדי החאקי. כל שרותו במלחמה הצטמצם
בחברות בועדת־המצב בירושלים הנצורה,
במשך כמה חדשים. בתפקיד זה היה אחראי
למחלקה שנתנה היתרי־יציאה מן העיר.
השערורייה שהיתר, קשורה בפעולת
מחלקה זו, שנאשמה במכירת ההיתרים בכסף,
זכתה לחקירה ולסישטוש התוצאות.
העובדה שרפאל לא נאשם בדבר, לא שיחררה
אותו מן האחריות לבחירת הפקידים
שנאשמו.
הכהונה במשרד נפגעי המלחמה היתד, יפה,
אבל קצרה. סכומים גדולים עברו דרך ידיו
של רפאל, כוונו על ידו. אולם שר־האוצר
לא ראה את העניין בעין יפה. בהשפעתו
חוסל המשרד כולו. הכספים עברו אליו,
ויצחק רפאל היד, חופשי להקדיש את מיטב
מרצו, כשרונו וקסמיו האישיים לשרות המדינה
העברית בתפקיד אחר.
* מאחר שגס אז היה לוורפל שס רע בחוגים
רחבים, נולדה בשעת שינוי השם הבדיחה
כאילו אמר בן־גוריון ״אויסיווערפל.״
התרגום המילולי: סופו של חשס מערפל.
תרגום מילולי אחר: פסולת.

כמזנץהכנסת מסתודד רפאל עם כמה מחסידיו, מתכנן את אחת הקנוניות שהפכו את
שמו לשם־דבר. רפאל עצמו טוען שהקריב את עצמו למען המדינה, היה מעדיף לעשות את
דרכו כאיש הרוח. אולם ספרו היחיד, על החסידות, הוא יצירה בינונית ביותר. הוא
פורסם על־ידי מוסד הרב קוק, שהוא עצמו עומד בראשו, ושסירב לפרסם ספר מזהיר על
אותו נושא שנכתב בידי אוזד מפקידיו. רפאל שרר ברוח כבחומר — ללא מצרים.

מדינת רפאלנד
ך*נהלת הסוכנות היהודית היתד,
} | ממשלת המדינה בדרך. עתה, כאשר הגיעה
המדינה להקמתה הרשמית, עברו חבריה
העיקריים אל משרדי ממשלת ישראל.
למורת רוחם, נדרשו להתפטר מתפקידיהם
הקודמים, לפנותם לאנשים פחות חשובים,
שגם הם היו זכאים למשרה משלהם.
בין אותם שנדרשו להתפטר היה ד,רכ
יהודה לייב הכהן מיימון, שהפך שר בישראל.
אולם מיימון התעקש: הוא לא יתפטר
בשום פנים, אם רפאל לא יבוא במקומו.
לא היה זד, מיבצע קל. למפלגת הפועלי,מזרחי
היד, מועמד רציני מאד לאותו תפקיד:
ד״ר יוסף בורג, שהיה לו שם סוב
יותר עד לאין השוואה. אך כשלא מש מיימון
ממקומו, לא היתד, ברירה. רפאל הפך חבר
הנהלת הסוכנות.
בזה לא היה די. החבר החדש היה זקוק
לתיק. הוא נמצא במחלקה שהיתה תמיד
שייכת להפועל־המזרחי. משה שפירא, ראש
מחלקת העלייה של הסוכנות, הפך גם הוא
לשר בישראל. הוא לקח עמו את פקידיו
העיקריים. מחלקת ד,עליה הסוכנותיח היתר,
ריקה ופנויה. היא נמסרה ליצחק רפאל, הפכה
לממלכתו הפרסית, מעין מדינה חדשת
בשם רפאלנד.
המחלקה המיותמת לא יכלה לקוות לבעל
מתאים יותר. רפאל ידע להעריך את המכשיר
שהופקד בידיו• היה זה מכשיר בעל
אפשרויות עצומות, יותר מרוב המחלקות
הממשלתיות בישראל.
בתקופה של קיבוץ גלויות, היתד, מחלקת
ד,עליה של הסוכנות מרכז־העצבים, שחוטיו
הגיעו לכל חלקי תבל. מאות אלפים הגיעו
בכל שנה לישראל. עשרות מיליוני דולארים
נשפכו כדי להקל על עליתם. מאות שליחים
הסתובבו מעיר לעיר, מארץ לארץ ומ יבשת
ליבשת. משרדים מפוארים, מצויידים
בהון רב וגמיש, הוקמו בתריסר מדינות.
היה זד, מנגנון אדיר להצלת יהודים.

אדם בלל חוש מפותח, יכול היה להבין
בנקל כי מנגנון נהדר כזה חבל שיתבזבז
למטרה אחת בלבו. הוא היד, יכול לשרת
כמד, ובמה מטרות נוספות. בעולם של אחר-
המלחמה, שהיה צמא למטבע זר ומבותר
על־ידי גבולות פוליטיים מפריעים, היה מנגנון
בינלאומי כזה, שחבק מדינות ויבשות,
בעל אפשרויות כמעט בלתי־מוגבלות.
רפאל נפתח כפרח בחום השמש. אם היה
עד אז עסקן מצליח ומוצלח, אחר מרבים,
הרי עתה הפך לאישיות בינלאומית, שעמד
מראשו ומעלה מעל לכל העמים. מיטב
שרותי המודיעין באירופה החלו שמים לב
לאישיותו.

המזאך המעופת
ך* ארץ נפוצו שמועות שונות ומשונות
1על מחלקת ד,עליה של הסוכנות היהודית,
שכבר אז הפכה לשם־דבר כחממה של
שחיתות. כך, למשל, דובר על סכומים
שמנים שנתקבלו, כביכול, כקומיסיון מחב־רות־ד,אוניות
שהביאו את המיטען החי של,
שארית הפליטה לארץ היעודה — עסק כדאי
ומכנים לכל הדעות. אולם כל אלד, היו
ענינים של מד, בכך בהשוואה לפעולתו
המבורכת של המנגנון הכביר, שנועד להציק
את עם ישראל.
העסק המכניס ביותר בעולם הכלכלי התחתון
של אותם הימים היד, הברחת מטבע-
החוץ בין ארץ אירופית אחת לשניה. לא
פחות מכניס היה עסק שני: הברחת סחורות
מסויימות לגוש הסובייטי, עליו הטיל
המערב מצור כלכלי רחב ומסוכן. סחורות
אל כללו רפואות כמו פניצילין, מתכות יקרות
כמו מאנגאן, פלאסינה ואוראניום, וחומרים
שונים לייצור פלדות.
שרותי־ד,מודיעין המערביים, שקיימו בידר,ם
שיתוף-פעולה הדוק לשם מיגור נגע זד״
החלו מתעניינים יותר ויותר (אם כי בשקט

שליחות לאומית בקאבאוטים המהוללים שר פאריס
מבנה חסון׳ שמילא עד אז תפקיד מיוחד
במינו בעיר־הנמל רבת־ד,פושעים.

רבן במנגנון העלית של הסוכנות היהודית.
הם שמו לב לעובדה כי בכל מרכזי־התורפה
של הר,ברחה הבינלאומית ומרכזי הבורסה
השחורה, מבריסל עד טהראן ומטאנג׳יר ועד
לפאריס, קיימים משרדים שתפקידם היה להציל
״הודים — למרות שבכמה מקומות היו
מעט מאד יהודים להציל.
אף אחד משרותי־ר,מודיעין לא היה מעוניין
להסתכסך עם מדינת ישראל החדשה האהודה,
להיחשב לאנטישמי או לעורר שערורייה בינלאומית.
מן הסתם גם הבינו הכל כי לא
המנגנון האדיר מסובך בענין, אלא רק חלק
קטן מאד, בעוד שעיקר המנגנון עוסק בתפקיד
החיוני של ד,עליה. החקירה הצטמצמה
יותר ויותר בכמה נקודות־תורפה עיקריים,
ומסביב לכמה אנשים מסויימים.
ראש מחלקת העליה היה נע ונד כמי
המלאך שעל שמו נקרא. כפי שגילה השבוע
לכתב העולם הזה, מס באותה תקופה למעלה
משלושים פעם לפאריס. איש לא יכול
היה לעצור בעדו, או לכוון אליו מבט חשדני
מדי. כי משום מה היה ראש מחלקת
העליה של הסוכנות, שלא היתד, לו שום
משרה ממשלתית, מצוייד בדרגון דיפלומטי
משרד, ממשלתית, מצוייד בדרכון דיפלומטי
לעבור כל גבול, מבלי שתהיה לשום שומר-
גבול הזכות לפתוח את כליו או לחפש
על גופו,
מצבו הכלכלי של רפאל השתפר באופן
פתאומי. הוא רכש לעצמו מכונית פליטות
ירוקה,־בהירה, מס׳ ,4251 הוסיף שורה של
חדרים חדשים, מרוהטים במיטב הציוד המודרני,
לדירתו בבית מיימון. ברחוב גורדון
,59 תל־אביב, החזיק משום מה בדירה מרווחת
שנת־ .,בל ידידיו ידעו כי הוא מחזיק
בכיסו תמיד חבילה של שטרות כסף, כאלף
ל״י, לשם הוצאות מקריות קטנות.

רוחות הרפאים

טאו היה איש־הקשר בין העולם התחתון
במרסיי לבץ משטרת העיר. קשריו היו ל שני
הכיוונים — כל צד השתמש בו בעסקיו
עם הצד השני. אולם אלה לא היו הקשרים
היחידים של טאו.
יצחק רפאל ראה בטאו איש אידיאלי להצלת
יהודים. על כל פנים — אחרת קשה
להסביר מדוע ראה רפאל צורך שדווקא איש
מפוקפק זה, שהיה ידוע לכל השוטרים
והפושעים בעיר, יזכה במעמד קונסולרי
רשמי מטעם ישראל, בה לא ישב מעולם.
בין מחלקת ד,עליה של הסוכנות לבין מש־רד־החוץ
של מדינת־ישראל התפתחה חליפת
מכתבים ענפה. ראש־ד,מחלקה רפאל דרש
בתוקף למנות את טאו לקונסול ישראל ב־מרסיי,
לספק גם לו דרכון דיפלומטי או
דרכון שירות שיאפשרו לו לעבור את הגבולות
ולצחוק בפני שומרי המכס.
כאשר נמאס הדבר על שר־החוץ, הופעל
שרות ישראלי מסויים שחקר מי זה טאו.
הדו״ח הספיק כדי להוריד את ההצעה מסדר־היום.
יותר
הצליח אדם בשם פנחס רוזנבאום,
גם הוא אדם שקיים קשרים הדוקים עם
רפאל. רוזנבאום לא היה מעולם תושב ישראל,
לא שהה בד, מעולם זמן רב. הוא
היה נתין שוייצי, שותף במפעל חשוב לזכוכית
באותה ארץ קרירה. אולם משום מה
נמצא כי איש זה זכאי לדרכון־שרות ישראלי,
המקנה לבעליו הקלות מכריעות בעברו
מארץ לארץ. דרכון זה הושג הודות להשתדלות
נמרצת של רפאל עצמו.
רוזנבאום׳ מנהל משרד ד,עליה הרפאלית
בג׳נבה, השתמש בזכות זו ביד רחבה וברגל
חפצה. הוא נע ללא הרף בין גרמניה, בלגיה
וצרפת המשולש האירופי לעסקות מפוקפקות.
קשה היה להבין מה היה ענינו של
מנהל משרד ר,עליה בג׳נבה הצנועה׳ ממנה
לא עלו כמעט יהודים, לקיים קשר בין
ארצות אלה.
בוורשא ישב משה קורץ, ממייסדי סיעת

רפאל בשעתו עד שסולק מתפקידו כמנהל
משרד־העליה בפולין׳ עם התגלות מעילות
נרחבות.

ה רו פאהה מי כי ת

* * נהרמשרד ־ העליה בפאריס היה
1 3יהודי סימפאטי בשם אליעזר אונגר,אדם
שעלה לארץ־ישראל עם פרוץ מלחמת־העולם
השניה, אך ידע לספר לכל מי שהיה מעוניין
כי היד, אחד הגיבורים הראשיים במרד
הגטאות בפולין. כאשר הגיעו ארצה שרידי
מורדי־ר,גטאות האמיתיים׳ הפך מצבו של
אונגר בלתי־נוח• הוא ביקש העברה. אונגר
עבר לפאריס.
אונגר לא היה רווק. היתד, לו אשה יפה־פיה,
בלונדית וחטובת־גיזרה, שהיתר, נוסף
על כל שאר מעלותיה גם רופאה, מומחית
למחלות מין. צד זה של אישיותה ענין
מאד את מנר,ל־ד,מחלקה. רפאל גילה פתאום
כי אין הוא מרוצה מפעולת רופא
המחלקה במרוקו, ד״ר קסל, שהחמיר, לדעתו,
יתר על המידה. לכן ביקש את ד״ר
ברוניה אונגר להילוות אליו במסעיו הרבים
והתכופים לאורכה ולורחבה של צרפת ו־צפון־אפריקד,
כדי לבדוק את הדיאגנוזות
של הד״ר קסל. קסל עצמו טען׳ כמובן,
כי הרופאה המינית המיוחדת־במינד, מבינה
אך מעט בענינים אלה.
אונגר הבעל ישב בפאריס, נהנה מחמדו־תיה
של בירת־השעשועים הבינלאומית, בה
ישב הודות לחסדו של יצחק רפאל. אותה
שעה הכירו בעלי בתי־המלון בצרפת את
הזוג המשוטט של הצלת־היהודים: ראש־המחלקה
יצחק רפאל ומלוותו הקבועה, ד״ר
ברוניה אונגר, שהיו בחזקת זוג בלתי־נפרד
בכל המסעות, עשו ימים כלילות — למען
עלית היהודים.
בדרך כלל שנא יצחק רפאל לשוטט לבדו
בעולם, סבר כי טובים השניים מן האחד
גם בעבודה מפרכת זו. עוד לפני שגילה את
כשרונותיה המיוחדים של ד״ר ברוניה אוד
גר, בראשית הקאריירה שלו בעניני העליה,
הסתובב רפאל בכל רחבי אירופה בחברת

*•עמדו של רפאל* קיר, יחיד במינו.
/ 3ככ על פספורט דיפלו&^זי עבר באופן
חופשי מארץ לארץ, מבלי שאיש יעצור
בעדו או התעניין ב מזוזותיו. מאחר שלא
היה דיפלומט של מדינת ישך אל, לא היה
כפוף לפיקוח החמור של משרד־החוץ הישראלי
ששמר, בימי שרת, בהקפדה יתרה
על סוהר שמו בעולם. שום מדינה זרה לא
יכלה להכריז עליו כעל ״פרסונה נון גראטא,״
לדרוש את החזרתו לישראל, מאחר שלא
היה לו שום תפקיד רשמי בשום מדינה
מסויימת. הוא היה ציפור דרור.
מסביבו התרכזה להקה של ציפורים קטנות
יותר, שעוררו סקרנות בינלאומית בקרב
חוגי הציידים של שרותי החקירות.
בישראל היו ידועים היטב ליודעי־דבר. היו
אלה רוחותיו,1רפאים של רפאל, האנשים המסתוריים
שמעטים בארץ הכירו את שמם,
אף שכוחם הכלכלי היה אדיר.
רוחות־ד,רפאים לא היו דווקא בעלי המשרה
הגבוהה ביותר בכל מרכז של מחלקת
ד,עליה. לד,יפו. בכמה מקומות היו רק בעלי
תוארים של סגנים. את מלאכת העליד, המשעממת
השאירו לבוסים הרשמיים.
כך, למשל, היד, מנהל משרד ר,עליה בבריסל
אדם בשם ישראל (״סניה״) וייס.
בישראל היה וייס ידוע בקלפן מדופלם
בחיפה ותל־אביב׳ תושב־קבע של מועדוני
הקלפים, שפוטר ממשרתו החשובה באחד
הבנקים אחרי הסתבכות כספית מסויימת.
מה עשה וייס בבריסל? בכל תקופת כהונתו
לא עלו מבלגיה למעלה בשני תריסרי
יהודים. אולם וייס היה פעיל ופעלתני. הוא
החזיק במשרדו המפואר שתי פקידות, שגם
הן היו עמוסות עבודה. הוא קיים קשר אישי
הדוק ביותר עם המרכז בפאריס, הגיע לרגל
תפקידו לוינה, שהיתר, אז מרכז ההב רחות
הבינלאומי, נד גם למינכן הגרמנית,
אשר אחד מרחובותיה, מיל־שטראסה, היה
מרכז הבורסה השחורה באירופה.

ט? מלמטה^ ,רוזכבאוס_ מקל
ף* מרפידישב יהודי מעניין מאד משם
1טאו (בגרמנית; .טל) ,גבר נאה, בעל

בחברהטובה: יצחק ופאל בחברת נפתלי שטון׳ מזכיר האיגוד העולמי של המזרחי,
ששמו נודע בבתי־המשפס באחד הגיבורים של פרשת תת־שו הסעד ד״ר ישראל רוזנברג.

גברת ירושלמית צעירה ויפה, שהתגרשה
בגללו מבעלה העשיר והקשיש ממנה• הוא
הצטלם עמה במרכזי התיירות והשעשועים,
בשעה שאשתו שמרה על הבית בירושלים.
תצלומים מעניינים אלה שמורים אף הם
במקום בטוח.
רומאן זה התחיל עוד לפני מלחמת
תש״ח׳ כאשר ישב רפאל בין ספרי חותנו
וכתב את ספרו על החסידות. באחד הימים
נתקל מבטו בצעירה השכנה, ידידת אשתו.
הצעירה השחרחורת, תכולת־העיניים, הדליקה
ניצוץ בלבו.
כאשר התגוררו שני הזוגות בשכנות בתל־אביב
הפך הניצוץ ללהבה בוערת. כדי
להשכיח לגברת הצעירה את יסורי הגירושין
מבעלה, דאג רפאל כי המדינה החדשה
תעזור לד, בהשגת כרסיסי־נסיעות וויזות
מתאימות, הפליג עמה באותה אוניה לטיול־דבש.
מעולם
לא הבין רפאל כיצד יכלו הבריות,
חסרות־ד,מצפון, לחשוב כי היו לו
כוונות רעות במעשה זה׳ שכל מטרתו היתד,
הומאנית בלבד, נסיון להביא צרי ללב
שבור.

״פארור, הישראלי״
ץייוהפרטיים של אדם הם עסקו
| | הפרטי, ואין לציבור שום זכות לפשפש
בהם ולמתוח עליהם ביקורת• גם חייו
הפרטיים של שליח ציבור אינם נושא מתאים
לכתבה עתונאית.
אולם המצב שונה לגמרי כשאותו שליח־ציבור
הוא ראש הדוברים במדינה לטוהר חיי
המשפחה, הלוחם הראשי לחוק האישות
הדתי, המפקח הראשי על המוסר והכשרות.
ציבורי לגיטימי והוגן, כמו בכל מקרה
במקרה זה בחינת חייו הפרטיים היא תפקיד
שהמופת האישי הופך לקנין הכלל כשהמדובר
במטיף לרעיון.
רפאל לא הקפיד מעולם לקיים בחייו
מטיף להן
הפרטיים את המצוות שהוא
באוזני אחרים, ושהוא משתדל להטילן על
זולתו בכוח הכפיר, של חוק המדינה.
ביקוריו התכופים של המנהיג הדתי׳ ראש
מחלקת ר,עליה של ד,סוכנות, במועדוני־הלילה
המפורסמים ביותר לשמצה בפאריס
ובחצי תריסר ערים אחרות, תמיד בחברת
חברה עליזה הכוללת צעירות יפות, מעוררים
ספקות חמורים לגבי זכותו של האיש לפקח
על חיי המוסר של הזולת.
רפאל לא היה מעולם ביישן, לא השתדל
להסוות את מנהגיו ונטיותיו הפרטיים. הוא
לא חי חיים כפולים — אחד בקפה התל־אביבי
ואחד בלב הפאריסאי. להיפך, גם
בתל־אביב אהב לבקר בבתי־קפה ובמועדונים,
להתחבר עם חברה עליזה. מזכירות וחד־רניות
ידעו לשבח את רוחב־לבו ויחסו
הידידותי במיוחד.
כל התכונות האלה הקנו לרפאל את תואר־ר,חיבה
״פארוק הישראלי״ בפי יריביו וידידיו
כאחד. היה משהו מעורר חיוך סוב־לב
בהתנהגותו של י המנהיג הדתי האדוק,
בעל קול־ד,חצוצרה והפאתוס המוסרי׳ שהתרחץ
דרך קבע בבריכת־השחיה גלי־גיל,
ליד רמת־גן, בחברת נערות־הזוהר בבגדי-
הים מסוג ביקיני׳ התושב הקבוע של
בתי־המלון המפוארים והמועדונים למיניהם.
הבדיחות שנפוצו עליו היו בלתי־ספורות.
אולם לא תכונות אישיות אלה הטרידו
את שלטונות המדינה, שהשלימו מזמן עם
צביעות מפלגתית מכל החוגים. הם התענינו
יותר בצד הכלכלי של חיים סוציאליים
אלה. בשנת 1950 הפליג רפאל, הפעם דווקא
בחברת אשתו׳ בא/ק נגבה למרסיי. בעלותו
על ד,אוניה בנמל חיפה עטו עליו, לפתע,
שוטרי המכס, בדקו את מזוודותיו׳ אם אין
בהן תחתיות כפולות, פישפשו בניירות
ועיכבו את הפלגת האודה במשך שש שעות
תמימות.
רפאל התרגז. נזעם ונרגש התקשר מצרפת
עם אליעזר קפלן שר האוצר, האחראי על
שלטונות המכס׳ ואיים בהתפטרות מיידית
אם לא תיפסק ההטרדה השפלה של שליחיה,ציבור,
המקדישים את מיטב כוחם ומרצם
להצלת יהודים. קפלן, איש פיקח מאד׳ הבין
את עובדות החיים הפוליטיים בארץ, הוא
נתן הוראה שמעשה מביש זד. לא יחזור.
(חמשך בעמוד 6ו)

במדינה העם ווגה ה 1ש*מה בקול מעצמות העולם חשתעלו השבוע
שהרעיד את כדור הארץ. הן לא היו עדיין
חנוקות. אולם גמאל עבד אל נאצר החזיק
את אצבעו על קנה נשימתן. מוכן להחניקן
בכל רגע. הקנה היה תעלת סואץ *.
על אף תרועות החצוצרה, שהודיעו על
גיוס רבבות חיילים והפעלת סיירות וממ־טסות
בבריטניה ובצרפת לא ניגש המערב
לגדוע את היד החונקת. גדולי מדינאיו לא
האמינו שאפשר למגר את התנועה הלאומית
הערבית, חששו שמפלתו של עבד אל נאצר
עלולה להצעיר את המרחב אל תהומות הקומוניזם•
המצפן
הבינלאומי הראה לכיוון ״פשרה״.
לפי כל הסימנים היה חופש השיט של

חסרות חשיבות. אפילו מעריציה הגדולים
ביותר של שרת החוץ שוב לא יכלו לקוות
שקסמיה הנשיים ישבו גברים כה רבים.
תפקיד השיכנוע הוטל על אליהו אילת,
אחד העסקנים הראשונים של הישוב שהגיעו
בשעתו בדרך הנגב לחופי ים סוף. לפי כל
הסימנים, לא יכיר הפעם את הנוף הפוליטי.
הוא השתנה כליל בשבועיים האחרונים.
חופים רחוקים. אחרי שהוחמצה שעת
הכושר הגדולה להשגת השלום או לפתיחת
המלחמה לאלתר, הזדקרה השאלה הגדולה:
מה יהיה אם מעצמות העולם יחליטו, בעוד
מספר שבועות, להשלים עם הסגן־אלוף המצרי
ולהפקיר את חופש השיט של ישראל
לצמיתות?
בימים האחרונים התגברה בכמה חוגים
הערכה חדשה לגמרי של יחסי הכוחות
הצבאיים בין ישראל ומצרים. יחד עמה גב־

וכל הזכויות שסורות)

ת צ פי ת

• יתכן כי הועידה הבינלאומית כענין חסואץ לא תתקיים.
אם ידחה נאצר סופית את ההזמנה להשתתף בועידה זו׳ עלולה לבוא במקומה
פגישה מחודשת של שלושת שרי החוץ המערביים, בה ידרשו הצרפתים והאנגלים
את הצטרפותה של ארצית־הברית לת־כנית תקיפה נגד מצרים.
תוכנית זו לא תמתמך על פעולה צבאית נגד מצרים, מפחד התלקחות עולמית
ומחוסר תועלת ממשית לאורן ימים. תחת זאת, יוחלט על החרמת התעלה׳ עליך
פינוי קו ההפלגה של האניות המערביות — ובעיקר מובילות הנפט —
דרך כף התקווה הטובה. ההפסד הכספי העצום שייגרם למצרים על־ידי פעולה
זו, עלול להוות לחץ רציני על גמאל עבד אל־נאצר, לבוא לידי פשרה.
קיימת גם אפשרות של פשרה: מסירת הפיקוח על התעלה לידי מדינות
הגוש האסיאתי־אפריקאי. במקרה זו, ישמש ראש ממשלת הודו מתווך.
מצד ישראל תבוא הודעה תקיפה וחד־משמעית כי במקרה והסדר בעית
הסואץ לא יכלול פתיחת התעלה בפני אניות ישראליות׳ תראה ישראל את
עצמה חופש יה לנקוט בצעדים שיבטיחו לאניותיה מעבר בתעלה.

• כקרוב תשמע על בקשתה של ״הבימה־״ לערוד הצגות
כברית ־ המועצות. התיאטרון העברי הלאומי, שנוסד והחל את הקריירה שלו
במוסקבה, יבקש רשות להציג בעברית הסיכויים הס כי בקשה זו תידחה, מחשש
להתעוררות יתר של הרגש הבדלני של יהודי ברית־המועצות.
• יתכן שיחול מיפנה במצב המתוח כאלג׳יר. בסוף אוגוסט,
יבקר שם ראש ממשלת צרפת גי מולה, שינסה ליצור׳ מגע עם ראשי המורדים.
• היחסים כין ישראל וצרפת יחודקו הידוק נוסף. לאחר
ביקורה של משלחת מפא״י בצרפת, תגיע לישראל בעוד שלושה שבועות קבוצה
של מנהיגים צרפתיים חשובים, נציגי המפלגות הקרובות לשלטון.

• לעומת הקפאון המדיני כיחסי ישראל־כרית המועצות,

יחול שיפור נוסד כיחסי המסחר בין שתי המדינות. לאחר עיסקת
הנפט הגדולה׳ שקוממה את זעם הערבים נגד מוסקבה, יבקרו בברית־המועצות
זאב און, מנהל חברת העובדים של ההסתדרות וחיים אפטר, מנהל המשביר
המרכזי לבירור אפשרויות של סחר־חליפין.
• המחסורבמוריםגובר. כתוצאה, יאלץ שר החינוך לקבל לעבודת
הוראה בשנת הלימודים הבאה גם מורים בלתי־מוסמנים׳ לאחר שלפני שנתיים
פוטרו רוב המורים הבלתי־מוסמכים, מתון אמונה כי חלף המחסור בכוחות
הוראה.
בעיה נוספת בשדה החינוך: המשמרת השניה, הנהוגה במקומות רבים
בארץ והמפריעה לתלמידים, למורים ולהורים כאחד׳ לא תבוטל גם בשנה הבאה.

• מצבם של ישישים ובעלי כושר עבודה מוגבל יחמיר.
למרות שנתקבל לא מזמן חוק המיויעד להגן עליהם׳ קיימת האפשרות כי
הממשלה תצמיד את הכנסות העובדים למיכסות תפוקה. במקרה זה, תרד
הכנסתם של העובדים המבוגרים או הסובלים מליקוי גופני ואילו משכורתם
של העובדים האחרים לא תעלה.

גולדה מאירסון כמגרש הכדורגל

• צפויה התקפת מחץ בחזית היצוא. הירידה המתמדת ביצוא
התעשייתי הניעה את הממשלה להחלים על שורה של צעדים לעידוד החרשתנים

במסדרון מלא גברים, מנה של קסם נשי

שמפעליהם מייצרים סחורות המיועדות לייציא• בין השאר: הקלות במטבע זר,

ישראל׳ המועמד הטבעי לתפקיד של קרבן
על מזבח זה.

מדיניות
הי• ד רו מ ה *
העתיק,
כמו גרגירי־החול בשעון־החול
נשפכו הדקות היקרות של שעת הכושר ההיסטורית.
המהפכה הגדולה ביותר שעברה
על המרחב מאז סילוק פארוק שככה בהדרגה,
מבלי שישראל תנטוש את ספסל הצופים
ותקפוץ לתוך הזירה.
בימים הראשונים, כאשר הודיעו מעצמות
המערב על כוונתן לכנס ועידה בינלאומית
כדי להטיל על עבד אל־נאצר בכוח את
רעיון הפיקוח הבינלאומי על התעלה, התכוננה
גולדה מאימסון) לנסיעה. היה ברור
לה ולבי• ג׳י. כי ישראל׳ שלא הוזמנה,
חייבת להופיע לפחות במסדרוני הועידה,
לדפוק על הדלתות ולהשמיע את דברה באוזני
הצירים. כך עשתה הנהלת הסוכנות
בעשרות ועידות קודמות. כך עשה משה
שרת בועידת ארבעת הגדולים בג׳נבה.
אולם דמות הועידה התבהרה יותר ויותר,
ותוכניות הנסיעה של גולדה מאיר נמוגו.
נסתבר שהפעם לא יהיה זה כנס פרטי וצנוע
של ארבע, אלא עצרת־עם של עשרות
צירים, ביניהם נציגיהן של מדינות קטנות,
• קשר נוסף בין קנה הנשימה והתעלה
הוא מילולי. המילה הצרפתית ״קנאל״,
שפירושה תעלה׳ נובעת מן המילה הערבית
״״קנאה״ ,המקבילה למלה העברית ״קנה״
ושפירושה צינור. בערבית חדישה קרויה
התעלה הן ״אל קנאל״ והן ״אל קנאה״ .המאבק
הסופי לשיחרור תעלת סואץ התנהל,
בשעתו׳ תחת הסיסמה ההמונית ״ללקנאל,
יא נגיב!״
העולם חזה 982

רה ההכרה כי הכרעה צבאית על גדות ה־סואץ
אינה רק רצויה אלא גם אפשרית•
הפעם לא דובר על מלחמת מנע כפויה
על־ידי פחד מפני הבאות, אלא על מסע צבאי
מהיר ומכריע שיפתח לישראל אחת ולתמיד
את נתיבי הים מחיפה ומאילת לאו־קינום
ההודי ולחופי אסיה הרומזים מרחוק.
עוד יעברו מים רבים בתעלת סואץ עד
שתתקבל החלטה סופית — אם בכלל ישנה
בישראל הנהגה המסוגלת להחליט החלטה
מכרעת כל שהיא. אולם דבר אחד ברור לחלוטין:
עם כל יום העובר בחוסר יוזמה להשיג וברפיון מדיני׳ יקטנו הסיכויים
שלום ופתרון של ממש, תוך ניצול המצוקה
הזמנית של השליט המצרי.
ובמקום שם קטנים סיכויים לשלום גדל
צל המלחמה.

גון חשמ ״ ס
מה היה קורה לו גברו הערבים על ישראל
בימים הקודרים של תש״ת?
עד כה היה הדבר לוטה בערפל הניחושים.
אולם בשבוע שעבר פוזרו הערפילים.
נאצרוללה סאיפרום פאטמי, הפרופסור שהיה
נציג איראן באו״ם׳ הפתיע ועדה אמריקאית
דתית ״למען השלום בארץ הקודש״
בגילוי מדהים.
גילה פאטמי: סר גלאדים ווב, נציג בריטניה
באו״ם, סיפר לו שלונדון התכוננה
לשחיטת הישוב העברי בידי הערבים׳ הכינה
צי של ספינות שיעבירו את שארית הפליטה
לקפריסין * .הדבר היה צריך להיות
מפורסם:
* בהתאם לתקדים היסטורי
שארית הצלבנים, שנמלטו מידי המוסלמים
אחרי כיבוש מבצרם האחרון, עכו, נמלטו
בספינות לקפריסין. שם החזיקה מדינת הצלבנים
מעמד זמן רב.

גמישות יתר ברוב השטחים הנוגעים לייצוא.

• צפוי סיכסוך חרידכין יושכ-ראש הקונגרס הציוני העולמי
נחום גולדמן לבין ההסתדרות. בעוד שכל המפלגות המאורגנות בתנועה
הציונית ביטלו את מגביותיהן הנפרדות בארצות־הברית ומסתפקות בקבלת
אחוזים קבועים מהכנסות המגבית היהודית המאוחדת, ממשיכה ההסתדרות
לערוך את מגביתה הנפרדת. עתה דורש גולדמן לבטל נם מגבית זו׳ דבר
המתנגד לאינטרסים הכלכליים של ההסתדרות.

• שערורייה מצערת נוספת עומדת לפרוץ כאשר יתגלח
שמשק וותיק ומכובד רימה את הממשלה על־ידי כך שמסר 500 טון
של תפוחי־אדמה למשק צעיר, כדי שזה ימכור אותם בשמו. בצורה זו הוצאו
במירמה סכומים גדולים מן הקרן המיוחדת המיועדת לעידוד ההתישבות הצעירה,
על־ידי מתן סובסידיות ליבוליהס.
• המפלגות עומדות לחדור לשטח השילומים האישיים. אחרי
שחברות פרטיות הרוויחו סכומים גדולים כשכר־טרחה עבור טיפול בתביעות
אלה, פתחה מפא״י ביפו לשכה משלה, הנותנת שרות זה חינם, תחילה לעולים
מבולגריה שיש להם תביעות נגד הגרמנים. מפלגות אחרות ילכו בעקבותיה,
מתור חשבון כי בעל־התביעה יהיה משועבד למפלגה במשך שנים, עד לגמר
תשלום הפיצויים.

• נגיד בנק ישראל יודיע כקרוב לכנסת על גידול מדאיג
של מחזור המטבע. נגיד הבנק חייב לעשות זאת בכל מקרה שהאשראי
עולה ב״,־ 177 על האשראי בתקופה המקבילה בשנה שעברה. עתה תגי׳עיז תעייה
כבר ל־־.167
• התפתחות אחרת לגבי האשראי, שתזכה לתשומת־לב רבה:
הגדלת האשראי לקיבוצים בשמונה מליון ל״י, לשם קונסולידציה של חובותיהם.
מאחר ששאר חלקי המשק אינם זוכים לכן, יגרום הדבר להתמרמרות בחונים
הפרטיים.
• הפרס הספרותי הגדול ביותר שחולק אי־פעם בארץ יינתן
בשנה הבאה לדויד תדהר, לרגל יובלו ה־ 60 והופעת הכרך השמיני של
האנציקלופדיה של חלוצי הישוב. הפרס, שיגיע לרבבות ל״י, מאורגן על־ידי
ועד ידידים מחוגים שונים׳ ביניהם מנהל משרד הבטחון וראש עירית רמת־גן.

במדינה
חזרה על ״ארבעים הימים של מוסר, דאג״,
מעין ״ארבעים הימים של משה שרת״.
עמוד שיש. הנציג הפרסי, שהכריז על
עצמו כעל יורשו של ״המלך כורש, ראשון
הציונים״ ,לא הסתפק בניתוח המלחמה שעברה.
הוא ביקש לנבא גם את פרטי המלחמה
הבאר — ,אם תהיה.
לדעתו תבוא ההכרעה מן השמיים. האוכלוסייה
הממושמעת של ישראל תהיה מסוגלת
לספוג התקפות אוויריות קטלניות, מבלי
להישבר. אולם ההמונים בקאהיר, דמשק
ובגדאד ישתוללו ברגע שההפצצה הישראלית
הראשונה תרד על ראשיהם. הם ימרדו
במשטריהם. הדבר ברור, לדעת הדיפלומט
הפרסי, גם לגמאל עבד אל־נאצר.
אחרי ניתוח מרגיע זד״ ניגשה הועדה להחליט
החלטות. הראשונה: להקים עמוד־שלום,
עשד משיש׳ בישראל.
כביסתך בבית מתכבסת ללא
נקיפת אצבע אחת. אבקת ״כביס
נקה״ החדישה (מק דם כביסן)
מכבסת במהירות וביעילות ומאריכה
את ימי כביסתן.

עליך רק להשרות את
הכביסה במשך שעתיים
בתוך תמיסת בכים נקה
מקציפה, וכביסתך תהיה
נקיה להפליא ומוכנה
לשטיפה.

גלויי

כובס

בעצסזו

המפיצים: חב׳ נורית בע״מ

אלינוע בע״מ
גאה להציג

ארחה קיט

במחרוזת פזמונים ב־ 8שפות כולל עברית בלוית תזמורת בנצוחו של
הפסנתרן האמריקני הנודע

סנדי גולד
קוגפרסיה — רפאל קלצ׳קין
5ימים בלכד
()22 — 27.8,1956
הצגות לערב 9.30—7.30 שתי בזירהטרון, רמת־גן, ששופץ
במיוחד לקראת הופעות אלו
מכירת הכרטיסים החלה במשרדים:
רוקוקו, דיזנגוף ;93 שעשועון. אבן
גבירול !50 במה, בן־יהודה ;50
מסך, המלך ג׳ורג׳ מס׳ ;2כנף, אלד
בי ;83 רון. עליה .•3
רכניץ, ביאליק ,57 רמת־גן.
במחירים:

מ־ 5.900 — 2.100ל״י.

של הקלה כאשר סירבו הדתיים ואנשי-
חרות להופיע לישיבה המכרעת של מועצת
העיריה. בלי צער רב פיזר את הישיבה
מחוסר מנין חוקי.

מענק
ערב מו תי ךחדד
המיסמך שהיה מונח השבוע במגירה של
אחד ממשרדי הממשלה בירושלים היה בלתי
רגיל.
רשם אחד מפקידי המשרד :״הנני להודיעכם
שביום ד׳ נפצעתי באצבע על ידי סכץ
גילוח בשעת חידוד העפרון״•
כדי שלא יהיה שום מקום לספק אישר

בצורה זו, הסביר אלי, יקבל הצבא את
שלו ויוחנן פליס ישמור על (המכונית) שלו
— ׳ כ ל זד. תמורת 11ל״י ליום.
33ל״י כחזרה. הפקיד הבטיח במפורט
כי לא יד,יד, בכך שום מעשה רמאות או
השתמטות׳ פליס שילם את הכופר, קיבל
חתימה בפינקס השירות שלו כי מילא את
חובתו לשנה זו.
שלושה ימים לפני תום המועד שעבורו
שילם פליס את הכסף, הופיע, הפקיד בביתו,
הודיע בשמחה כי התמרון נסתיים
מוקדם משחשבו ולכן הוא מחזיר לפליס
33ל״י.
כעבור יומיים, נקרא פליס למשטרה. שם
היו עוד נהגים ששיחררו באותו צורה את

ה ביזנ ס 3 1 3 0 3
היריות שניתכו לפני שבוע על שיירת
מכוניותיו, ליד שדד,־בוקר. לא הטרידו במיוחד
את הפרופסור נלם ן גליק, מגלה צפונות
הנגב. אותו רגע היד, שקוע במאבק הרבה
יותר חשוב ומסוכן בחזית אחרת.
גליק ידע כי במדינת ישראל קיים חופש
לכל הדתות, פרט לדת היהודית. מוסלמים,
דרוזים ונוצרים יכולים להתפלל לאלוהיהם
כאוות נפשם. ליהודי הדבר אסור בהחלט.
׳מותר לו להתפלל אך ורק לפי טעמם האישי
של הרבנים הראשיים.
דבר זה לא מצא חן בעיני הפרופסור,
שהוא יהודי רפורמי אמריקאי. הוא החליט
להבקיע פרץ בחומה זו. כשהגיש לעירית
ירושלים את תכנית ד,בנין של המרכז הארכיאולוגי,
אותו הוא מתכוון להקים, כלל
בה אולם בית־כנסת לתלמידי המוסד לעתיד.
לא היד. בכך כל צורך. אפשר היה לקרוא
לאותו אולם בכל שם אחר. אך גליק לא
רצח להגיע אל מטרתו כגנב בלילה. הוא
דרש אישור רשמי לבית הכנסת הרפורמי
הראשון בישראל •*.
כלי תהית המתים. הרבנים הראשיים
הזדעזעו עד לעומק נפשם. הם הבינו מיד
כי צפויה סכנה נוראה לקיומן של המפלגות
הדתיות, לעצם שלטון קבוצות־הלחץ האדוקות
במדינה.
אחרי מכירת נשמתם למולך הקואליציוני
זכו האדוקים להישג אחד: לחוק הנשואין
והגירושין, הכופה על כל אזרח את הטכס
הדתי. אולם החוק אינו קובע מד, טיבו של
טכס דתי זה. בשום מקום לא נאמר כי הטכס
הדתי היהודי צריך להיות דווקא לפי
היראות הרב אייזיק הלוי הרצוג או הרב
יצחק נסים. ברגע שייפתח השער לפלגים
דתיים שונים, יישמט הבסיס מתחת הביזנס
הדתי במדינה. ישובי העולים הדתיים, עניני
האישות ושאר כלי־הנשק ייעלמו ממבצר המפלגות
הדתיות.
מובן שאיש לא התווכח על שיקולים כה
חומריים. תחת זאת דובר רבות על נוסח
התפילות הרפורמיות, שנקבע בכנס רבני
הרפורמה בעיר סינסיטי, ארצות־הברית, בשנת
.1927 הסידור החדש היד, רובו באנגלית,
כלל שירים מתורגמים של יהודה הלוי. בתפילת
שמונה־עשרה החסיר את הקטע ״ברוך
אתר, ה׳ מחיה המתים״ ,ואת הסיום :״ותחזינה
עינינו בשובך לציון ברחמים. ברוך
אתה ה׳ המחזיר שכינתו לציון.״
כוורת הדבורים. אחרי שזרק נלסון
גליק את האבן לתוך הכוורת, זימזמו הדבורים
מסביב לראשה של מפא״י.
היא לא יכלה לריב עם שותפיה הדתיים
בענין כה חיוני לקיומם. לעומת ואת לא
יכלה גם להתעלם מרגשות הציבור הרפורמי
אדיר־ד,השפעה באמריקה. התורם עשרות
מליונים למגביות׳ ושאינו מוכן להשלים עם
דיכוי דתו בארץ הקודש. עתונים אמריקאיים
חשובים, כמו הניו־יורק ט״מס, כבר
דרשו מכתביהם בארץ דו״ח יומי על המאבק.
גרשון
אגרון, ראש עירית ירושלים, נטה
למתן הרשיון. אולם גם הוא נאנח אנחה
* פרט לבית-הכנסת אמת ואמונה בירושלים,
בו נערכות התפילות לפי נוסח הרפורמה
הגרמנית, ובו ושבים גברים ונשים
בצוותא.

סניגור שיינכוייס (שני משמאל) ונאשמי קרית־שמונה *
מכות מלפנים, שוטרים מאחור
מנהל המחלקה על אותו גליון :״אני מאשר
בזה שהנ״ל נכון״.

קרית־שמתה
ע דו ת ד עו ד ס חוז ר ת
ח שורקי, תושב קרית־שמונה, היה גיבור
הישיבה השלישית של המשפט הגדול בצפת.
שורקי׳ עולה ממרוקו, היה הנאשם מספר
אחד מבין 27 התושבים, שנעצרו אחרי
ההפגנה הגדולה של חודש מאי האחרון
(העולם הזה 977 והלאה).
בתחילת הישיבה, קם שוטר להקריא את
עדותו של שורקי, שניתנה במשטרת טבריה.
לפתע התרומם עורך־הדין אליהו שינבוים,
אחד משלושת הסניגורים׳ התנגד לקבלת
העדות• ״עדות זו,״ אמר ,״נסחטה מהעד
תחת לחץ איומים ומכות.״
דן שורקי נקרא להעיד על עדותו .״היכו
אותי בקת רובה ובאגרופים,״ סיפר .״ביקשו
אותי לחתום על מה שכתבו. חתמתי
ברצון. למה לא? ארבעה שוטרים עם אלות
השגיחו על מעשי מאחור.״
חזרה ל לן י בו ץ. בקרית שמונה עצמה,
נראו במתים הסדקים הראשונים בחומת
הטרור. מזכיר מפא״י במקום. איש כפר
גלעדי מרדכי שלוו׳ החל רואה באור אחר
את מעשי חבריו. השבוע הגיש את התפטרותו,
חזר לקיבוצו.

מעילות

3ו 9ד היעוו 3

הצו שהודיע ליוחנן פליס, נהג טנדר חיפאי,
כי עליו להתייצב לשירות מילואים,
בא בזמן לא נכון. רק עתה קיבל פליס
עבודה׳ לאחר תקופה ארוכה של בטלה.
הוא ביקש דחיה.
הבקשה נתקבלה, שירותו של פליט נדחה
לחודשיים. בתום תקופה זו, התייצב פליס
עם מכוניתו. מוכן למלא את חובתו לצבא
שהתייחס אליו בהבנה כזו.
גם הפעם התייחס הצבא בהבנה לצרכיו
המשקיים של פליס. הפקיד האחראי לשרות
המכוניות האזרחיות במילואים, פקיד בשם
אלי, רמז לנהג החיפאי כי אינו מוכרח
לתת את מכוניתו. תמורת 11 לירות ליום,
הסביר, יסתדר עם בעל מכונית אחרת למלא
את מקומו ואת מקום מכוניתו. לצבא לא
איכפת מי משרת, כל עוד תהיה לו מכונית.

מכוניותיהם. רק אז נתברר כי אותו פקיד
היד, מגייס תמיד מספר מכוניות גדול בהרבה
מן הדרוש. הוא היה דואג שהמיכסה
החיונית תגיע למחנות הצבא ואילו ליתר
בעלי המכוניות היד, מסדר שיחרור תמורת
11ל״י ליום, ששולמו לנהגים מחוסרי
תעסוקה כביכול. למעשה, היד, משלשל את
הכסף לכיסו הוא.

המשק

ו 1ג 13 יה. ו 1ג 3ניד.

״ענבניח עגבניה׳
אתמול רק באת מאוניח
ונבר היזם היא מציצה
מנל סאלאס, מחמיצה
מאז נכתב שיר ילדים זה השתנה נוף
הארץ. העולים היורדים מאוניותיהם אינם
נתקלים יותר בעגבניות המציצות אליהם
מסלטים וחמיצות, להיפך, בחודש שעבר נזרקו
למזבלות 600 טון עגבניות טובות. שום
אוניה לא היתד, מוכנה להביאן לארץ נכר.
למגדלי העגבניות לא הפריע הדבר ביותר.
הם קיבלו 100 פרוטה עבור כל קילוגראם
ההולך לסאלאט, לחמיצה או למזבלה. אר־גוני־ה,שיווק
קונים את העודפים המיועדים
להשמדה בשוק הסיטוני. מוסיפים את ההוצאה
למעשה על מחיר העגבניות הנמכרות
בשוק ( 750 טון ליום) .עקרת־הבית
קונה את העגבניות במחיר 250 עד 300
פרוטה — פי שלוש יותר ממחיר היצרן.
רסקפתרונות. הפתרון הטבעי ביותר
הוא להוריד את המחירים, לאפשר לעקרות־הבית
לקנות כמות גדולה יותר במחיר מוזל.
אולם לכך מתנגדים הירקנים, המרוויחים
כיום את מחצית המחיר• הירקן הקמעונאי
מתקיים על מכירת כמות מינימאלית, אינו
מעוניין כלל למכור יותר. טוען הוא :״מס
ההכנסה יהרוס אותי אם אמכור יותר!״
מאותה סיבה סירבו הירקונים לייעל את פעולתם׳
להצטייד, למשל, בארגזי קירור שיכילו
עגבניות עם פתיתי קרח״.
פתרון אחר הוא להגביר את ייצור השימורים
לייצוא. הממשלה מוסיפה סובסידיה
של 50ל״י לכל טון עגבניות ההופך לרסק
• ראשון מימין: יוסף פרץ, תושב קרית
שמונה שקם ללחום במשטר הטיוור.
•* כיום זורק הירקן כשליש תוצרתו בגמר
יום המכירה, דבר המייקר עוד יותר
את התוצרת.
העולם חזה 982

בקופסה. אך תקוות הייצוא הכזיבו — התוצרת
היתר. ירודה מדי.
השבוע התגבש פתרון שלישי: לרתק אח
מגדלי הירקות למשווקים קבועים, שיוכלו
לפקח על שטחי הגידול, למנוע הרחבה.
העוקץ: תנובה׳ המשתקת הגדולה ביותר בארץ,
תוכל במקרה זה להטיל בכוח החוק
את מרותה על ההתישבות, המגניבה כיום
העירה בדרכים אחרות חלק מיבול הירקות,
אשר הביקוש לו באותו רגע גדול ומשתלם
במחירים גבוהים מאלה שתנובה מקבלת.

תולדות

ל א רוצ הלש כו ח

ברטר. שפירא היא אישה עקשנית. על כן,
כאשר נפרצה דירתה, ליד הקריה בתל־אביב
(העולם הזה )925 ונגנבו ממנה כל חפציה,
נשבעה לגלות את הגנבים היא פנתה למשטרה
בבקשת עזרה, אך זו לא סרחה אפילו
לרשום את פרסי הגניבה.
בלית ברירה׳ יצאה ברטר. בעצמה לגלות
את עקבות הרכוש הגנוב, כל מה שנשאר
לה לאחר מות בעלה הרופא ופינויה מדירתה
ביפו, עם פרוץ מאורעות . 1947 משך
ח1דשים, כיתתה את רגליה בכל הארץ,
עד שלבסוף גילתה קנקן קפה מחרסינה,
שריד אחרון ממערכת עתיקה ויקרת־ערך
אותה קיבלה בילדותה, מוצג לראווה בחנות
לכלי־בית ביפו.
עתה נכנסה המשטרה לפעולה. העקבות
הובילו לביתה של אסתר פלדון. היא סיפרה
כי החפצים הובאו על־ידי בנה המשרת ב־צה״ל
וידידו. השלושה הובאו לדין.
200ל״י פיצויים. השבוע נתן שופט
השלום יצחק בן־חנוך את גזר הדין: על
האם הוטל קנס של 50ל״י, בנה נצטווה
לשלם 100ל״י פיצויים לברטה ואילו חברו
נקנס ב־ 300ל״י ובתשלום 100ל״י לברסה.
בסך הכל, קיבלה האישה בעלת הפנים ה קמוטים
ושיער השיבה 200ל״י עבור חפציה
הגנובים.
לכשנמסר לה תוכן גזר הדין בכתב*.
הוכתה ברטר. תדהמה. נראה לה כי המשטרה
לא עשתה את שלה בנאמנות. השופט, ששמע
את צעקותיה מלשכתו׳ שלח לה פתק
בכתב־ידו :״לא הובא בפני כמה ומה גנבו,
ומה ערכם הרגעי ושכחי.״
אולם ברמה בת ה־ 44 לא רצתה לשכוח.
היא הודיעה כי תגיש ערעור.

דרכי חיים

בני א ב דו בוסר

דק מעטים מבץ תלמידי בית־הספר של
רמת־חייל אהבו את אליק, בנו של המורה
שמואל אוסרטי. פחות מכולם, אהבו אותו
שני האחים יעקב ואברהם קסוטו. הם רטנו
כי אליק זכה ליחס אוהד מדי מצד המורים,
היה מלשין על כל פעולותיהם.
על כן, כאשר ביקש לפני שבוע אליק בן
התשע להצטרף למשחקם של שני האחים,
סירבו אלה בכל תוקף. אליק התעקש, נאלץ
לבסוף להיכנע מול משקלם העודף של
יעקב ( )9ואברהם 10 הוא התרחק מעט,
ידה אבן שפגעה במצחו של יעקב, וברח.
כעבור דקות ספורות, צלצל אלישע רחמים
קסוטו, אבי שני הילדים, בדלת ביתו
של המורה אוסוסי. האב הנזעם לא התאפק,
כילה את כעסו במורה, שבר את אפו.

דרכי אדם
הז מרוהססנחר ני ת
היינו פרוינד ליווה את אליזה בורג לביתר״
השעה היתה מאוחרת, השניים היו עייפים
ועצובים. לפני שעה קלה סיימו את
עבודתם — הוא מ מר, היא כפסנתרנית
— בבית־קפה תל־אביבי קטן, ריק למחצה,
ומצב רוחם לא היה מרומם ביותר. הם
נכנסו ללגום כוסית בבאר.
אותו לילה, המתינו אשתו של פרוינד
ובעלה של אליזה לשווא. השכיר לא חזר.
למחרת הופיע הזמר ומלוותו בתחנת המשטרה,
סיפרו כי שני אלמונים מזויינים
תקפו אותם בלילה, שדדו את כספם, כלאו
אותם במרתף לח.
יתכן כי תעלומת השודדים והמרתף הלח
לא היתד, נפתרת לעולם, אלמלא סמל חרוץ
יתר על המידה, שהחליט לבדוק את רשימת
כל אורחי בתי־המלון של העיר באותו
לילה. שם, באותיות ברורות, הופיעו השמות
היינו ואילזה פרוינד, שבילו לילה
טוב יחדיו.
* מתוך יאוש, ניסתה ברמה שלוש פעמים
להתאבד, נשארה כתוצאה מכן חרשת
לחלוטין.
העולם חזה 982

ציפרים ישראליות. יוכבד צור (שניה מימין) ויוספה טל
(כורעת, במרכז) במדי משלחת הצנחנים הישראלית, לאחר
סיום הצניחה. הם נראות בתמונה בשדה הנחיתה של הצנחנים

הנמצא מחוץ למוסקבה׳ בחברת צנחניות פולניות וצנחנים
רומנים, המחליפים עמן חתימות. הצנחניות השיגו את חמקוס
השישי מתון 8משלחות נשים והצנחנים את המקום האחרון.

צנחניס מעל סיסגן בה
רעש מנוע טירטר בגובה של 1500 מטר,
מטוס בצבע חום התקרב אל השדה. לפתע
השתתקו מנועי המטוס. במשקפות, מעל
מוסקבה, ניתן היה להבחין בגוש כהה
העוזב את המטוס וצונח למטה אפשר היה
לראות דמות אדם המתקרבת במהירות
מסחררת אל הקרקע, כשידיו ורגליו פשוטות
באויר.
עוד מחצית הדקה וקצב הנפילה של הדמות
נבלם. מצנח בהיר נפרש מעליה והיא
גלשה באיטיות למטה. ככל שהתקרבה, ניתן
לדאות את תנועות הרגליים ופעולות הידיים
על מיתרי המצנח. נדמה היה שהדמות
מתעמתת כולה׳ מתאמצת לכוון את
נפילתה אל המטרה, אל הצלב הלבן שבמרכז
השדה•
שופטים במגבעות לבנות, צלמי עתונות
ומסריטים, מיהרו אל הדמות. השופטים
מתחו חוטים מהמקום בו התגלגלה הצונחת,
אל מרכז הצלב׳ רשמו את התוצאה. היתד,
זאת תוצאה טובה.

* וככר צור 18,6מתולתלת־שיער ובעלת
פנים שחומים, קיפלה את המצנח
כאשר בישרו לה את הישגה. היא הצליחה
להגיע במקום השמיני מתוך 24 צנחניות,
בנות שמונה מדינות. היא צברה /0״ 83 מתוך
ס /ס 100 הנקודות הנקבעות לפי טיב סגנון
הצניחה ומרחק הנפילה מהמטרה. היה זה
ההישג הטוב ביותר שהשיג צנחן ישראלי
כלשהוא שהשתתף בתחרות.

בידיםישראליות מופקד המטוס הרוסי, בו מחג הסייס הישראלי יעקוב שבתאי.
בתמונה נראים הצנחנים הישראליים כשר,ס עולים למטוס שיטיסם בשמי מוסקבה
ואשר ממנו ייפרדו באויר. בתוך המטוס יושב הצנחן יואב שחם. משמאל לימין נראים
שמעון צחור ,״מופול״ בן־שאולי וצבי ינאי כשמספרים לרגליהם. לכל אחד מהם
שני מצנחים. המצנח הקדמי׳ המצויד בשעונים, הוא רזרבי, במקרה שהראשון יכזיב.

.צופים נלהבים. אלפי צופים שהקיפו את המשמח הענקי בפרברי מוסקבה, בו
נערכו תחרויות הצניחה, עקבו אחרי סגנת הצניחה השונים, בהתלהבות ובמתיחות.

יש להישג זה ערך משני, בהתחשב בעובדה
שיוכבד הצעירה, עולה מעיראק וחברת
קיבוץ, קפצה בסך הכל, עד שצורפה למשלחת׳
צניחות מעטות. לפני זה שהתה ב־אויר
כטייסת מטוס פייפר וכדואה.
גם הישגיהם של שאר אנשי המשלחת
לא ביישו את שם ישראל בהתמודדות הצניחה
הראשונה בר, היא משתתפת. שלושת
הצנחניות, שהן כולן בנות קיבוצים, השיגו
את המקום השישי מתוך שמונה משלחות
הנשים בהקדימן את צנחיות פולץ ורומניה.
חמשת הגברים שבמשלחת הגיעו למקום
השמיני מתוך עשר מקומות, בהשיגם תוצאות
טובות יותר מצנחני הונגריה, וארצות-
הברית. ראש המשלחת הישראלית, שמעון
צחור׳ יליד יוגוסלביה ואיש פלמ״ח לשעבר,
שיזם את יציאת המשלחת למוסקבה, תפס
בתחרות בין ׳הבודדים את המקום ה־, 17
בדירוג כללי של 50 צנחנים. אולם בסיכום
כולל של נקודות תפשה נבחרת ישראל את
המקום העשירי והאחרון. נראה שיש עוד
לעשות הרבה על מנת להעביר את ספורט
הצניחה החופשית, גם מחוץ ליחידות צד,״ל.

זו 2 * 1י 3 0ו פ (<3

כמה צדקי בסד?
לת־אביב או לחיפה, דווקא בשעה שלמד את
תנאי המקום והופך לכוח יעיל במפעל.

שלושה קילומטרים של דיד משובשת, חציה אספלט, מפרידים סץ
מפעל חאשלג כסדום לכץ מחנה העובדים הנמצא צפונה לו. למרגלות

צוקיו התלולים של הר פדום מפוזרים שלושדדארכעה כניני אכן דר
אשה ככאו״שכע
קומתיים, שני צריפים מאורכים, כשני תריסרי כיתנים אפורים ועוד
ממש.
שורה של מכני עץ כני קומותיים, הנוכלים עם מי ים המלח
ס ליחו אוחיץ הוא רק בן ,23 יש לו
זהו מחנה העוכדים.
כמה מגדלי שמירה, נדר ופנסים
\ 4ילד ואשד, המתגוררים בבאר־שבע. לפני
ביום הוא שומם לחלוטין. רק לאחר ארו־חת־הערב,
כאשר עובדי משמרות היוס מת־סזרים
לחדריהם לחייהם הפרטיים, כאשר נדלקים
האורות במיבנים המיושנים, שרובם
ככולם נותרו עוד מימי המנדט, רק אז קם
המחנה לתחיה. קביצות־קבוצות של פועלים
צעירים עומדים ברחבה שלפני חדר־האוכל,
מחליפים שיחות, צוחקים להלצות. ספסלי
חצר הקנטינה מוקפי־הדקלים הומים ככל
בית־קפה הגון אחר, בכל מקום שהוא. האנשים
שותים חלב, בירד, וסודה.

כמה מהם חיו במקום עם נשותיהם, ובתקופה
מסויימת גם עם ילדיהם, אירגנו חיים
פנימיים מגובשים וכמעט מושלמים. ועד העובדים
דאג לא רק להגינות היחסים בין
העובדים במפעל, אלא גם בין העובדים
לביו עצמם, ערך בירורים ומשפטי־חברים.
ועדת־ד,תרבות דאגה לערבי הווי ובידור, למסיבות
עונג שבת מסביב לשולחנות ערוכים,
מכוסים במפות לבנות. הם ראו את
עצמם כאנשי סדום לכל דבר, בני המשלט
החלוצי המבודד והמנותק ביותר של הישוב.

מבעד לרשתות־הבידוד של החלונות הגדולים׳
ניתן להבחין בגופות גברים ערומים
למחצה, רכונים על גבי שולחנות עמוסי
מאווררים, כשהם משחקים בשאח־מת או בקלפים,
מאזינים לרדיו או שרועים על גבי
המיטות, שקועים בעתון. חבורות מגובשית
יותר מתרכזות בחוץ, שרות וצוחקות ביתד.

האנשים שבאו למפעל אחרי המלחמה היו
קרוצים מחימר אחר לגמרי. עתה היתד.
סדום מעין ארץ־גזירה, לשם היתד. המשטרה
שולחת עבריינים תחת להושיבם בבתי־סוהר.
אותם שנהרו לעבודה בסדום מרצונם החופשי
חלמו רק על מטרה אחת: לצבור כסף
במהירות הגדולה בייתר, לחסוך סכום גדול
ככל האפשר, להסתלק חזרה למקום שם אפשר
לחיות חיים קלים יותר. היתר, זאת
תקופה בה שלטו בסדום הכוח, הסכין והאיומים,
כמו בחווה נידחת של המערב הפרוע.

זה נמשך עד שעה מאוחרת בלילה.
האנשים, אחרי יום עבודה מסרך בחום הגדול,
אינם מגלים סימני עייפות יתירה. לכך
דואג האקלים המיוחד. קשה גם להירדם.
חם, אין כמעט לגמרי משבי אויר.
בשעות הבוקר המוקדמות שוב מועתק
מרכז־החיים שלושה, קילומטר צפונה, אל
המפעל. אל המכוניות הממתינות בשער
ממהרים פועלים שזופים, צעירים ומבוגרים,
בני כל העליות, צברים גברתניים, דרוזים,
פועלים פשוטים בצד מהנדסים ומוסמכי ה־האוניברסיטה.
אלה
הם אנשי סדום. הם הבעיה האמיתית
של המקום והמפעל. מכונות אפשר לייצר
ולהחליף. בעזרת קרבנות חמורים נוספים
של זמן וכסף אפשר יהיה להתגבר על י
שערוריה הכלכלית והטכנית הנוראה של
מפעל־האשלג. בתיאוריה אפשר אפילו להשקיע
30 מיליון ל״י נוספות במפעל.
אולם קשה עד אין ערוך יותר לייצר אנשים
בשביל סדום. אנשים שיחיו בה ויעבדבה,
שיראו במקום את ביתם. זאת היא
בעית הבעיות של סדום. המזדקרת מעבר
לויכוח הממאיר הנוכחי.

ארץ גזירה
** רכית חכר העובדים במפעל ה-
ישן, בתקופה
היו חברי־קיבוצים

שלפני מלחמת תש״ח,
או בני־משקים־לשעבר.

למזלה של סדום נעלמו נם אנשים אלה.
מאית העובדים בסדום כיום אינם, אולי, חלוצים
במובו הרגיל של המלה. איו הם נמצאים
שם בגלל אידיאלים או חובה לאומית.
אח על פי כן הם החלוצים האמיתיים ביותר
של מדינת־ישראל, באחת החזיתות החשודות
ביותר• רובם של מאות הצדיקים בסדום הת
אנשים פשוטים, פיעלים שחורים. עוליו!
חדשים מחוסרי עבודה, הרואים בסדום מקור
פרנסה למשפחיתיהם, הנמצאות בצפיי, וה־נאחזים
בו בכל רצון הקיום שרהס. מיעימח
עובדים טכניים, המעדיפים לעכיד דווהא
בסדום בגלל סיבות הנעיצית בחלקן ברקע
המשפחתי או בצרכים כלכליים.

שבע שנים עלה עם משפחתו ממרוקו. לא
היה לו כל מקצוע. לשכת־העבודה היתר,
מעסיקה אותו מפעם לפעם בעבודת־דחק.
כאשר נשלח לפני שלוש שנים לעבודה בסדום,
נאחז בה כבעבודת קבע. תחילה עבד
כפועל פשוט בדוברות־השאיבה, בבריכות
הקארנאליט. מאוחר יותר ביקש שיעבירוהו
לעבודה מקצועית. כיום הוא עובד כמסגר.
משכורתו החודשית מסתכמת ב־ 300 לירות
לחודש, כולל שעות נוספות. את רוב
הכסף הוא מעביר לאשתו בבאר־שבע. הוא
רואה אוחד, כמעט בכל יום שישי, כאשר
הוא נוסע למנוחת השבת לביתו. באופן
תיאורטי, יכול הוא להיות כל יום בבית.
קיימת תחבורה סדירה מסדום לבאר־שבע
בשעות שלאחר העבודה ובבוקר. אולם תועלתה
היא בעיקר פסיכולוגית, כדי שאליהו
אוחיון לא ירגיש את עצמו מנותק מביתו
ומשפחתו, כדי שידע שבכל עת שירצה, יוכל
לנסוע אליה. הוא אינו עושה זאת :״זד.
אינו משתלם.״
כדי שסדום תהפוך ממבצר רחוק ומנותק
של לגיון־הזרים בלב המדבר, לישוב של
קבע, יש להושיב בה את משפחות העובדים.
חלק מהעובדים העבירו אמנם את משפחותיהם
לבאר־שבע, כמו מרדכי מקלף, שהעביר

לעיר הדרומית את אשתו אורה ובנו אמיר,
אולם זה עדיין אינו פותר את הבעיה. ח ב
המשפחות מוכנות לעבור לסדום, ראם ימתן
להן שם שיכון מתאים.
אם יקומו שיכונים במקום, ממילא תבואנה
החנויות. השירותים יגיעו לשם כבר מעצמם.
רק בצורה זו תוכל סדום לד,פוך לעיר
אמיתית, זו הפעם הראשונה אחרי 3000
שנה. בסיסה יהיה במפעל האשלג ושאר
מפעלי ניצול ים המוות.
בילד זוהי

מלון ״דך
ך כל ז ה יתקיים רק במקרה שיבנו
שיכונים במקום. בינתיים אין בונים
דבר. אפילו מגורי הפועלים נשארו ברובם
במבנים מימי המנדט. כל עוד המפעל אינו
בסדר, כל עוד לא חוסלה השערורייה הטכנית,
אי־אפשר להשקיע כסף בשיכונים.
מלבד זאת אין יודעים עדיין איך ומה לבנות.
אי אפשר ליישב את סדום בדרך שיג-
רתית של מעברת צריפונים, המתפתחת לעיירת
בלוקונים. מישהו הציע לבנות במקום
בנין ענק אחד, מעין מלון דן, שיכלול בתוכו
את הכל. בו יגורו העובדים ובני משפחותיהם,
בו יהיו החנויות והשירותים, בו
יהיה מיזוג אויר שיקל על החיים במקום.
אולם כל זה הוא רק בגדר של חלום
לעתיד, מכיון שכיום, ארבע שנים אחרי
הלאמת מפעל האשלג בידי המדינה, אין
איש היודע אם בכלל אפשר לחיות בסדום,
כשם שאיש אינו יודע אם המפעל יעביד
אי־פעם במלואו. עד כה לא נערך בסדום

חדר !
ארוחווז׳

אין כל בטחון שגם אלה וגם אלה לא
יקומו ויעלמו. עדיין אין הם קושרים את
עתידם במפעל. הם רואים בסדום מקים-
עבודה, לא ישוב של קבע. המחזור האנושי
במקום עצום. ברגע שהפועל הפשוט מוצא
מקום־עבודד, קרוב יותר למשפחתו, הוא עלול
לעזוב את המפעל. ברגע שד,מהנדס, בוגר-
הטכניון, מחליט להתחתן ולהקים משפחה,
אין כל סיבה מדוע יעשה זאת בסדום ולא
יחפש מקום עבודה אחר. האשד״ הנכספת
לחיי משפחה תקינים, לוחצת עליו לחזור

ה זו גהראשץכסדום. יעל ויצחק כהן, הזוג הנשוי היחיד המתגורר במחנה. יעל
עובדת נפקידח׳ יצחק כחשמלאי, הם מתגוררים בחדר, משפחה, מצויד׳ במטבח ומקרר
חשמלי, היחיד הנמצא ברשות אדם פרטי במקום• את שעות הערב הם מבלים בחדרם,

חסרותנשים. בעיתה הגדולה של סדום הוא המחסור בנשים. בשעות שלאחר העבודה מבלים
במשחקים בחדריהם או בישיבה בקנטינה. אחרים, כמו הבחורים שבתמונה, מאזינים לתקליטי מוסיקה ל
רוקדים זה עם זה מחוסר נערות. בעית המין השני והיפה בסדום היא מהחמורות

({רב. שניים מעובדי מפעל האשדג במשחק שאח בחדרם.
הבילוי המקובלת ביותר בלילות הארוכים החמים.

בנגב, יצחק עבד כחשמלאי בסדום. הפגישות
הבאות נערכו בהפסקות של עשרה ימים
בעיר מולדתם, ירושלים. לפני ארבעה חדשים
התחתנו ויעל ירדה גס היא לסדום.
דירתם היא הדירה המשפחתית היחידה בסדום,
אינה נופלת בנוחיותה מדירות אחרות
בכל מקום אחר. הם אוכלים יחד עם כל
ד,פועלים בחדר האוכל הצבעוני, שאשת אחד
המנהלים דאגה לקשטו בציורי שמן צרפתיים,
ורק את ארוחות־ד,ביניים מכינה יעל
לבדה .״זאת היא הדרך בהא הידיעה להסתדר
בחיים,״ טוענים שניהם. אמנם ההרגשה
להיות הזוג היחיד במקום אינה נוחה
ביותר, אולם הם עושים את הכל כדי ליהנות
מהחיים. צורת הבילוי האהובה ביותר:
המסיבות הנערכות במערת סדום. שם שרים
וזוללים, אך אין רוקדים.
הבת השניה בסדום היא אהובה קפלן (,)21
רווקה. היא הגיעה לסדום לא מפני שמישהו
שלח אותה או קרה לה לבוא. היא פשוט
נמשכת אחרי מקומות מעניינים. בצבא, למשל,
עניינה אותה הצניחה. היא הגישה בקשה,
נתקבלה לקורס. מאחוריה שמונה צני־חות
מגבהים שונים, ששום צנחן אחר לא
היה מתבייש בהן.
כבוגרת בית־ספר תיכון בנתניה, יכלה
אהובה למצוא עבודה כפקידה בכל משרד
בצפון. היא ירדה דווקא לסדום .״היחס אלי
כאן הוא יותר ג׳נסלמני מאשר בעיר,״ היא
מידה .״כאן מעריכים יותר את האשה. בכל
תקופת היותי כאן, לא שמעתי שמישר,ו
ישרוק אחרי!״
אולם אהובה ויעל הן יחידות במינן. בלי
עשרות נערות ונשים, שתרמה גם הן לחיות
במקום, לא תהפוך סדום לעולם לישוב של
קבע•

זהכ כין כריכות

בתוך שטח המפעל, שם אוכלים הפועלים את
1ות העבודה, תמורת חלק קט! ממשכורתם.
שום מחקר אקלימי ובריאותי רציני׳ שיברר
את אפשרויות החיים במקום.
אין לדעת כיום בבירור אם החום, הלחות
ולחץ האויר במקום הנמוך ביותר בעולם,
אינם משפיעים השפעה שלילית על הבריאות
ועל אורך החיים. אין לדעת מה הן ה,אפ־זורויות
של גידולי ילדים במקום. החיים על
שפת ים המוות עודם בגדר תעלומה.

עי ר

הגב רי ם

ך * ינתייםנשארת סדום עיר של גב-
4רים, על כל התופעות השליליות הכרוכות
בכך. בין ארבע מאות הגברים שבה.
נמצאות רק שתי נשים — אחת נשואה ואחת
רווקה׳ שתיהן פקידות במשרד המפעל במקום.
המשפחה
היחידה בסדום מורכבת מיעל
( )20 ויצחק ( )24 כהן. הם הכירו זה את זו
לפני שנתיים באוטובוס, בדרך לבאר־שבע.
יעל עבדה או כמורה באחד מישובי העולים
עלים ודיס,
יותר.

ך* יתה תקופה בה נהגו הפועלים בן
| מפעל האשלג להסתכל עליו דרך החור
של הגרוש. הם היו מוכנים להיכנס לכל
מיטת־סדום כדי להרויח עוד ועוד. כיום שוב
אינה קיימת האגדה על סדום כמקום בו
מתגולל הזהב בין בריכות הקארנאליט, ושאין
להוציאו משם מבלי להשקיע מאמצים.
העבודה בסדום היא קשה. האנשים עובדים
שעות נוספות ביום ובלילה. תנאי החיים
גרועים. המים אינם טעימים ואינם נמצאים
בשפע, אין בה אפילו בריכת מים מתוקים
קטנה בה יוכלו העובדים להתרחץ ולרענן
את עצמם. המשכורות בסדום עולות אך
במעט על המשכורות בכל מפעל אחר בארץ.
הפועלים משלמים את מיסיהם ככל פקיד
בעירית חיפה או נהג בתל־אביב. בעוד שתושבי
אילת שוחררו מכל מס, לא נמצא
עדיץ האיש באוצר שיהיה מוכן לתת את
ההקלות לעובדי סדום, העובדים בתנאים
קשים הרבה יותר, מרתיחים פחות ומקיימים
במו ידיהם את אחד המפעלים החשובים
ביותר במדינה ואולי החשוב שבכולם.

צניחה לסדום
ך יוגמא לסוג העובדים הדרושים ב
1סדום, שבלעדיו יתפרק המפעל מהתה
קבוצת בחורים צעירים, העובדים ב״סונטונים״
דוברות השאיבה. רובם היו צנחנים. ביום
שיחרורם הופיע נציג החברה בבסיס

כדירות. רחוקים ממשפחותיהם ונשותיהם, וזרנישים הפועלים — ביחוד הקשישים
שבהם — את עצמם בודדים. הם מבלים את זמנם בקריאה ובשיחות הדדיות. רק אחת
לשבועיים הס מקבלים חופשה, נוסעים לשלושה ימים לביתם הרחוק׳ אל חיק משפחותיהם.

מותקכיםהמלח. אהובה קפלן, הרווקה היחידה בסדום. היא בת נתניה, צנחנית
לשעבר שמיד לאחר גמר שירותה הצבאי ירדה לעבוד בתור פקידה בסדום. על אף היותה
יחידה, היא מרגישה עצמה למדי, מאמינה כי סדום היא המקום המעניין ביותר בארץ.
השיחרור, אמר להם בפשטות :״חבח־״ יש
לכם מה לעשות?״ רוב האנשים, בחורים
שריריים ומוצקים, עולי ארצות שונות שהצבא
היה תחנתם הראשונה ענו :״לא!״
המפעל הזמין אותם לסדום. הוא נתן להם
אפשרות ללמוד מקצוע. הוא שילם להם
בתקופת הלימוד משכורת מלאה של מומחים
מקצועיים. הוא נתן להם את כל ההקלות
האפשסיות. ההשקעה היתד, כדאית, אולי
הכדאית ביותר מכל שלושים המיליון שהושקעו
במפעל. כי כיום מהווה אותה קבוצת
בחורים את הצוות המגובש היחיד בסדום.
אנשים אלה כבר קשרו את חייהם
במפעל, כמעט אינם מכירים מקום אחר
בארץ מלבדו.
כאשר מתחלפות המשמרות בבריכות והס
נקראים לארוחות, אץ הם ממהרים לחדר־האוכל
המיוחד שלהם, לנוח ולאכול. קודם
כל הם ממהרים למסמיך־השדה, המרכז את
תוצרת כל הדוברות, מתבוננים בנוזל הזורם
מתוך צינורות־השאיבה, מתגאים בטיב
הנוזל הנשפך מהצינור של דוברתם.
הם לא יהססו, באם יתפוצץ אחד הצינורות
או יקרה קלקול אחר, להיכנס ערומיב

למים הצורבים, בחום של 70 מעלות, לתקן
את הקלקול בעצמם, כדי שחבריהם במשמרת
הבאה לא יצטרכו לעשות זאת. הם
למדו לקבל הכל באהבה.
אולם קבוצות מעין אלה עלולות להתפזר
גם הן ברגע שמתערער בהן האימון במפעל.
ברגע שמרדכי מקלף נטל את המפילל לידיי,
נכנסה ההרגשה ש״לרמטכלים לא נותניב
ללכת לאיבוד,״ ושד,מפעל יתבסס למרות
הכל. המלחמה הפסיכולוגית המכוערת שנוהלה
מאז נגד מקלף עשתה שמות גם בשטח

העובדים בסדום הם רגישים מאוד. הס
קוראים כל מלה הנכתבת עליהם כעתונות,
מתמרמרים על כל סילוף וסימן של זילזול
כלפי המפעל. הם הקובעים למעשה אם
המפעל יהיה כדאי או לא.
לפני שלושת אלפים שנה, חרבה סדום מפני
שלא היה בה גם צדיק אחד. כיום לא יציל
צדיק אחד את סדום. כדי להפוך אותה לאחד
ממרכזי התעשיה של המדינה, חייבים
להיות לפחות כמה מאות צדיקים — בדרך
קבע — פועלים שלמרות כל הקשיים והמכ שולים
יקשרו את חייהם ועתידם למקום.

קולנוע
סרטים
כ ר טי סי השדא הו בו ת
היו לי שבע בנות (ארמון־דוד, תל•

ל &רומ ה סי קזיי סהרביםשלתח ״ ת מזנה ליזה. נז הרי ם
מי לי ת • מ בי, רי ק ל ״ לו ב ר•׳ ב פ רי זכד• ל חזו ת בי צי ר תו
ה מ קו רי הטללי או ו ר דו ד הין ינ צי -אין ת ח לי ףלסקור

אביב׳ צרפת) ,הוא מבצע בידור קליל ומוצלח
של הזמר מורים שבלייה. הוא שר ומשחק
דמות אהודה של הרוזן קובליון,
עשיר בגיל העמידה המנהל כרטיסיה מדויקת
של כל אהובותיו וכותב את זכרונותיו
בסגנון :״אהבתי את שרלוט בכל ליבי, עד
שהכרתי את מישל. הערצתי אותה עד היום
בו פגשתי את קלודס, אותה זנחתי בגלל
אהבתי הלוהטת למריה, שנפסקה כאשר
חדרה מוגיקה לליבי.״
ברור שאדם המנהל אורח חיים טבעי
מעין זה׳ אינו מתפלא כאשר מופיעה בחדרו
יפהפיד. צעירה, המציגה את עצמה
כפרי אהבתו מלפני 20 שנה. למעשה אין
היא אלא נציגת שבע רקדניות אומללות׳
שנשארו בעיירה נידחת בחוסר כל והמקוות
לסחוס מהרוזן את דמי הנסיעה חזרה לבעקבות
הצלחתה, מציגות כל
פאריס.
הרקדניות, החל במריה פריו הצרפתיה וכלה
בלוציאנה פאלוצי הספרדיה את עצמן
בבנותיו הכמעם־חוקיות של הרוזן׳ המוצא
גם בלבבו וגם בחוילחו מספיק מקום לכולן,
אפילו כשהן מופיעות במיטב בגדי הים
החדישים של האופנה הפריסאית•
האידיליה נמוגה כאשר חוזר בנו של
הרוזן, צייד חרקים, אל הבית. בקרב הקצר
בין החרקים לחתיכות, זוכים בסיבוב
הראשון החרקים ואילו הרקדניות חוזרות
אל המקום שנועד להן׳ הבמה.

עות נגן הצ׳לו הלוחש באזניד, דברי
אהבה מתחו! לסירה. היא מתמסרת לו, כיון
שנדמה לה שהוא הראשון שאוהב אותה
באמת ובתמים.
אולם גם מאהב זה מעדיף לשאת את
בתו של בעל בית החרושת העשירה, על
תרזה העניה. תרזה מפילה את ילדה, חוזרת
לחנות הפרחים, אל מאהבה חסר־הכל
ואל מר פיניו, התאוותן המשותק.
סרט ריאליסטי אודות הנערות הקטנות
והחולמניות, שכל רצונן מהחיים הוא רק
מעט אהבה.

מוצג זראוי
אלה הם הסרטים המוצגים ב שמע זה
בערי הארץ ואשר העולם הזה ממליץ לראותם:

בן־גוריון נגד עבד אל־נצר(תמר.
תל־אביב, אדיסון׳ ירושלים) .סרט הטלביזיה
של אד מורו נותן תמונה ברורה מה חושבים
מנהיגי מצריים והאנשים הפשוטים בה
על ישראל. השוואה ללא מלים בין אישיותם
של מנהיגי ישראל ומצרים. עם משד,
שרת, יגאל אלון, משה דיין, עוזר ויצמן,
תדי קולק ואורי מרינוב מנחל־עוז.
• היםהנצחי (גן־רינה, תל־אביב).
סיפור חייו של אדמירל ג׳ון הוסקינס, גיבור
הצי האמריקאי, שאינו מסביר מדוע לא

למרות היותו לקוי מבחינה טכנית, קול
וצבעים, זהו סרט משעשע — במיוחד
לגברים.

הוצאת ״מסד היי בעיימ
ספריםח דש י ם
הכמהים לאהבה — מאת ברור
אביבי בכל 80 הספורים הקצרים שבספר — חוט השני העובר בהם הוא
האדם על רחשי לבו ומאוויו, חולשותיו ותהיותיו בדיד החיים.
המגינים הצעירים -מאת מ. אוהל
ספור אמיתי מקיף ומענין המתאר את המגינים הצעירים בשורות
״ההגנה״ במאורעות תרצ״ו.
דיוקנאות סופרים — מאת משהמבורר
אלבום הדור עם פורטרטים של סופרים׳ ביוגרפיות ומבחר יצירותיהם.

תיאטרון על סף המאה העשרים
חיי התיאטרון באירופה בתקופת זהרו המשתקפים באספקלריה של 4
השחקניות הגדולות: אלן טרי — שרה ברנרד — לאיונורה דחה —
מ. ירמלובה.

מ לו! דגו! אשקלון
מודיע שכל המקומות הוזמנו
לראש השנה. הואילו למסור לנו

ריזבזנותיכם ל סוכו ת
בהקדם האפשרי.
הזמנות: אשקלון, טלפון .846

המנון העממי למוסיקה ישראלית
מתקבלים תלמידים מתחילים ומתקדמים ללימוד בכלי נגינה עממיים תוף קונצרטינה חלילית תיאוריה פסנתר חליל רועה
סולפג׳ גיטארה מפוחית פה אקורדיון שירת תימן ומחולותיה
מנדולינה

הלימודים

סטודיו לפיתוח הקול מורים בהנהלת

מוסמכים

זה עתה נתקבלה במכון מערכת כלי נגינה החדישים ביותר
פרטים והרשמה: תל־אביב רחוב הגדוד העברי .31

שפע סקדין
לוסי גלנט (חן, תל־אביב, ארצות־ה-
ברית) היא נערה מאוכזבת׳ שחתנה ברח
מתחת לחופה כאשר נודעו לו פשעיו של
אביה. היא נתקעת בליל גשום בניו־סיטי,
עיירת בוקרים בטקסאס, בה נמצא שגעון
הנפט בשלביו הראשונים.
בכוח יזמתה ורצונה להיות עצמאית ובלתי
תלויה בגברים, היא פותחת חנות
לבגדי נשים המשגשגת ועולה יחד עם העיר
כולה. לוסי (ג׳ין ווימאן) רואה בחנותה
לא עסק מסחרי בלבד, אלא אידיאל חיים
המבטא את חרותה׳ מסרבת להינשא לאיל
הנפט הצעיר והנמרץ קסי הול (צ׳רלטון
הסטון) ,למרות שהיא מאוהבת בו, כאשר
הוא דורש ממנה לותר על החנות.
רק לאחר שנים, כשכל אחד מהשנים
למד להכיר את החיים ולוסי מכירה בנדיבות
לבו של קסי קול ובנבזותם של כל
האחרים, מוותרת היא על מרכז האופנה
הגדול שהקימה לה בטקסאס ומקבלת את
אשר מגיע לה׳ את קסי.
דרמה ־מטופשת וחסרת הגיון זו, שיש לר,
משמעות רק בארצות־הברית, ממותקת בעזרת
גלולות סכרין אמריקאיות ההופכות
את כל המשתתפים ליפים, עשירים, מצליחים
ומאושרים. אפילו משחקה השיגרתי
של כוכבת ווימאן׳ והמעולה של צ׳רלטון
הסטון, אינם מצליחים לחפות על חיוורון
העלילה.
אולם לנשים המוצאות עגין בתצוגות
אופנה על הבד, יש הרבה מה לראות בו.

אהבהלס פי ר ה
אהבה בשתי פרוטות

(זמיר, תל־אביב,
צרפת) ,זה כל מה שמבקשת תרזה
(דני רובין)׳ זבנית יתומה וצעירה, תמורת
באהבה,
בתוליה. אולם היא אינה זוכה
אפילו תמורת פרוסה אחת.
כל חייה הם בריחה אחת ארוכה מזרועות
גברים תאוותניים, החל בבעל החנות
בה היא עובדת, מר פיניו, המשתוקק לראות
את חחרי תחתוניתה ומנסה לאנסה,
וכלה בנגן הצ׳לו בכפר, שאהבתו מדומה.
יש אמנם אדם אחד שאוהב אותה לכאורה.
זהו אנדרה, פועל התעשיה המרוד והאנוכי.
אולם אהבתם היא חסרת תכלית, כיון שאין
בידיהם האמצעים להתחתן. הנערה התהרודפים
מימה
והמסכנה בורחת מהזאבים
אחריה אל דודתה העשירה בכפר, לאחר שהיא
סובלת מוסר כליות בגלל שיתוקו
של בעל החנות שניסה לאנסה. בכפר נדמה
לה שמצאה את אהבתה האמיתית בזרו
שחקנית
פאוליצי ב״שבע כנות״
ו חלקי 7
זכתה גם אשתו באות גבורה. אלכסיס סמיט,
סטרלינג היידן.
• שטןהזהב (אופיר, תל־אביב) .סיפור
אהבה יפאני תמים, על רקע נופים
מרהיבי עין בצבעים שרק ההנאה מהם מחפה
על כל השאר.
המקועקעת (ציון,
• השושנה
ירושלים) .אנה מניאני אינה מצליחה ללבוש
מחוכים הוליבודיים, אולם זוכה בבעל חדש
(ברט לאנקאסטר) ובפרס אוסקר
• יהיה שמח (מוגרבי, תל־אביב).
אדי קונססנטין בסרט בלשי גדוש יריות,
מהלומות ודוגמניות פאריסאיות.
• התמרונים הגדולים (אוריו!׳,
ירושלים) .ג׳ראר פילים מסכן את עצמו,
כשהוא מנסה לזכות בהתערבות ולכבוש
את ליבה של מישל מורגן.
• מנגינות שבלב (אסתר׳ תל-אניב).
סרטזמר צבעוני על כל היפה והטוב בחייו
של הקומפוזיטור היהודי־אמריקאי זיגמונד
ברומכרג (חוזה פרר) .ביטויים עסיסיים י
באידיש וריקוד שיא של סיד צ׳ארים המא־פיל
על שאר הקטעים.
• היחפן (עדן, תל־אביב) .הצלחת•העונה
לסרט הודי בסגנון מלודרמתי איטלקי
בתוספת דמיון מזרחי. שבוע .21
העולם הזה >02ו .

זעקת־האזהוה המזעזעת של נערה תל־אביבית, שנפלה לידי השלם התחתון

״הכריחו אותי דתיות פרוצה!״
• החיה לפני שנתיים בערן. הייתי בת
( ארבע עשרה. אבחנו שלוש אחיות בבית.
אני המבוגרת. לא היה לי טוב בבית. למדתי
בבית ספר עממי. לא היו לי חברות. תמיד
צחקו ממני• אבא היה עובד כסבל בנמל,
אמא היתד. בבית סוהר. היא היתד. היסטרית!
לפעמים היתר, מתרגשת, מקימה צעקות
ורבה עם השכנות. קראו לד, משוגעת.
ידעתי שאמא לא כזאת• רק היה לה קשה:
אבא היה לפעמים בא מרוגז׳ לא היה כסף,
ואמא היתד. מתרגזת. אז פעם הביאו אותה
לבית משפם. אמרו כי בעצם צריך לשלוח
אותה לבית משוגעים עד שתבריא, אבל
אחר כך שלחו אותה למשך ארבעה חודשים
לבית־סוהר. עכשיו אמא בבית־חולים.
הייתי בת ארבע עשרה. גמרתי בדיוק את
בית־הספר העממי. אבא אמר לי שאני צריכה
לעבוד. אמרתי לא איכפת לי — כי
ממילא לא היה לי טוב בבית• הייתי צריכה
להשגיח על האחיות הקטנות שלי לכן חשבתי
כי יותר לעבוד.
אמרתי לאבא כי אני רוצה להיות פקידה.
אבא אמר טוב. הלכנו ביחד לשרות מוניות.
בשכונה אמרו לנו כי שם צריכים בחורה.
הם אמרו לי כי יקבלו אותי לנסיון —
אם אצליח, אוכל לד,שאר שם. כל היום
הייתי השבת על־יד הטלפון: מישהו היה
מזמין טקסי — הייתי רושמת, והיו שולחים
טקס־ .הנהגים היו מספרים לי כל מיני
סיפורים. הם צחקו ואני אמרתי שגם אני
גדולה. צחקתי גם כן.

נ תן מו פי ע
ך * עםי* 3 3תיבע 3 *1לבדי במשרד• לא
^ צילצל איש. היה חם ומשעמם. אז הופע
נתן. נתן היה בחור יפה. הכרתי אותו,
כי לפעמים היה נוסע אתנו. לא היה אף
אחד במשרד. היה לי עצוב׳ אני לא יודעת
למה. פשוט לא היה לי כלום בחיים. היו
שם תמינות של בחורים שחקני קולנוע.
לפעמים גם כן הלכתי לקולנוע. חלמתי שגם
לי יהיה בחור כזה• נתן היה יפה כמו
שחקן קולנע. היו לו עינים שחורות׳ בגדים
יפים והוא ידע לדבר עם בחורות. כשהיה
מדבר אתי, היה דופק לי הלב. הוא היה
בחור יפה. הוא שאל אותי אם אני רוצה
לצאת אתו. אמרתי ־ מה פתאום? אבל רק
אמרתי ככה. רציתי* לצאת אתו נורא.
הוא רק צחק, וישב אצלי ככה. הוא שרק
שיר שאני לא יודעת מה שמו. הוא שרק
.יפה. תמיד כשצלצל טלפון, התרגזתי כי
נתן שרק יפה והטלפון הפריע•
אחר כך יצאנו יחד. לא היד, מאוחר.
נתן סיפר לי על אמא שלו. הוא היד, חייל
ולא היה לו מקצוע מיוחד. הוא היה בחיל
רגלים אבל לא אהב את הצבא. אחר כן
כבר היה בא כל יום. היינו יוצאים לירקון
לשוט. נתן היה שר ואני הייתי חולמת על
שחקן קולנוע. הוא סיפר לי כי היו לו בחורות.
זה לא היה טוב. תמיד הרגיז אותי.
פעם ישבנו ככה׳ על גזע עץ. הוא אמר
לי, בואי נשחק במי שיציץ הכי הרבה ל־עינים.
הסתכלתי לעיניים שלו והוא לשלי.
פתאום נשק לי בפה. היה לי קר, היה לי
חם. לא ידעתי מה אתי. אחר ־ כך כבר
נשקתי גם כן. זה היה כמו בקולנוע. נתן
אמר עכשיו אנחנו כמו נשואים• צחקתי.
ידעתי כי זה לא ככה.
בעבודה כבר לא היד, משעמם לי. אני
אהבתי את נתן. תמיד כשהייתי לבד הייתי
חושבת עליו. כשהוא לא בא בכיתי. פחדתי
כי הוא הולך עם אחרות. אבל הוא לא הלך.
הוא אמר לי שהוא רק הולך אתי. חברות
מהשכונה אמרו שיש לי בחור יפה. אני
לא אמרתי כלום. שיקנאו להן• בבית־ספר
תמיד צחקו לי כשלא ידעתי משהו, אבל
עכשיו כבר לא יצחקו.
רק נהג אחד משרות הטקסי שלנו אמר
לי שאני אזהר, נתן בחור לא טוב. אמרתי
למה. הוא אמר שאני אזהר׳ הוא משחק
בקלפים. הוא תמיד הסתכל בי ככד, משונה.
חשבתי לי רק מה רוצה ממני הזקן?
פעם אמר לי נתן כי הוא והמון חברים
שלו נוסעים לשבת לכרמל. הוא אמר שגם

אני אסע. אמרתי טוב. בבית אמרתי שאני
נוסעת לטיול עם חברות לחיפה. אמרו לי
טוב• אף אחד לא התעדן מה שאני עושה.
אבא היה עובד. אמא היתד. בבית־סוהר.

^״את כל כף צעירה:״
ך* שבאנו לחיפה, לא היו שם חברים
של נתן. לא הצטערתי, כי הייתי עם
נתן. בערב הלכנו לטייל בחורשה. היה יפה,
נתן ישב אתי. אני לא יודעת איך זה קרה,
אבל אני כבר לא התנגדתי. הוא אמר לי
שהוא צריך אותי ואם אני לא רוצה, אז
הוא ילר עם אחת שכן רוצה. אז אמרתי
טוב. אבל פחדתי נורא. אחר כך רציתי לרוץ
הביתה — אבל בעצם לא היה לי לאן
לרוץ• היינו בחיפה, הלכנו לישון בבית
מלון. אז נתן היד, טוב אלי.
אחר כך נסענו הביתה. תמיד היינו ביחד.
הלכנו ביחד לרקוד והלכנו ביחד לקולנוע.

הוא שוב דיבר על ההיא שהיא זונה ורוצה
לתת לו כסף. הוא הציע שיצא אתה פעמים
של־ ש לשבוע והשאר אתי. לא רציתי, אמרתי
שתמיד ילך אתי.
אותו ערב ירד גשם. אמרתי לנתן שיכיר
לי את החבר שלו. קראו לו שמעון ה־ג׳ינג׳י.
הוא הלך לקרוא לו ונתן לי לחכות
לבד. מישהו ניגש אלי ואמר לי• ״הלו.״
שאלתי מה הוא רוצה. אכל כבר לא היה
איכפת לי. בא שמעון. נסענו לשדרות קרן־
קיימת, כי לא רציתי לדבר בבית־קפה. שמעון
שאל מד, אני רוצה. סיפרתי לו הכל.
הוא אמר לי :״למה לא תתחתני?״
אמרתי :״לא רוצה.״
נתן אמר: תעבוד כמה ימים, תרויח כסף
להפלה ודי. אמרתי שככה זה. שמעון תפש
אותי בסנטר והסתכל עלי ואמר :״את עוד
כל כך צעירה• לא תתחרטי על זד?,״
הסתכלתי על נתן. הוא קרץ לי ככד,
בעין. אמרתי לא. היה לי נורא עצוב ונתן

נערה זו, אשר שמה שמור כמערכת,
הופיעה לפני ימים אחדים
בכית־משפט השלום כתל־אכים,
כעדה נגד נאשם ששידל אותה
לפריצות. תחילה ענתה כאדישות,
תשוכות מקוטעות ומתחמקות. לפתע
פנתה לשופט וסיפרה את
הכל, מכלי להסתיר פרט .״אני רוצה
שכל אכ ואם יקראו איך אני
הגעתי למצכ הזה ויזהרו. כשכיל
זה אני מספרת הכל ״.זהו סיפורה
המלא, כפי שסיפרה אותו לשופט.

אחרי שהלכנו יחד שנה׳ הרגשתי כי נכנסתי
להריון. אמרתי לנתן שאני הרה. לא היד,
לי כסף להפלה, אבל לא רציתי ילד. אני
עוד כל כך צעירה. ביקשתי כסף מנתן, הוא
אמר לי שאין לו והציע לי כי נתחתן• אחר
כך הוא הלך. באותו ערב בכיתי נורא. אני
לא יודעת למה• כבר לא חלמתי על שחקן
קולנוע. היה לי עצוב׳נורא.
אז נתן כבר לא היה בצבא. למחרת שוב
בא אלי. כבר לא בכיתי, אבל היה לי עוד
עצוב. נתן אמר לי יהיה לנו ילד. אמרתי
לא יהיה. כי לא היה לנתן כלום — אפילו
לא עבודה קבועה•
אני הייתי עובדת על־יד טלפון. ידעתי
שלילד לא יהיה טוב. נתן הלך אתי לבית
קפה. הוא הראה לי שם על בחורה צעירה
אחת שישבה ככה. היא היתד, לבושה טוב.
הוא אמר לי שהיא זונה. אולם אף אחד לא
יודע שהיא זונה. היא מתיחה סוב ולבושה
טוב. ואף אחד לא יודע. אמרתי לנתן שיתן
לי כסף׳ נעשה הפלה. נתן אמר לי שאין
לו• הלכתי ככה עם נתן. רק לפעמים אמר
לי הנהג הזקן מהשרות שעבדתי בו כי לא
טוב אני עושה. אני לא שמעתי לו. כולן
אמרו לי׳ יש לך בחור יפה ואני אהבתי
אותו.
הייתי כבר בחודש. הרביעי של ההריון.
אמרתי לנתן מה יהיה? נתן צחק ונתן לי
נשיקה. אחר כך אמר לי כי יש לו בחורה.
היא עובדת בתור זונה ונותנת לו כסף.
בכיתי. לא רציתי שתהיה לו בחורה אחרת.
נתן היה שלי. רציתי שרק יהיר, שלי• הוא
אמר לי שאין לו כסף. אמרתי שגם אני
יכולה לעשות ככה.
זה היה ארבעה חודשים לפני פורים. נתן
אמר לי שאני צריכה לעשות משהו. אמרתי
טוב. ישבנו בבית קפה, שתינו שם עם עוד
מישהו. היו שם חברים של נתן. נתן אמר
לי שנתחתן. פחדתי ממנו. לא רציתי• אז

לנתן מה עם ההפלה. הוא אמר כן, צריך
לעשות משהו.
פעם הוא הניא אותי לאיזה אישה ברחיב
יפו־תל־אביב. היא הסתכלה בי ואמרה טוב.
התרחצתי ועשיתי אמבטיה. היא הביאה קערה
של מים חמים, קערה של מים קרים,
עוד קערות ועוד מגבות• שכבתי על ספה
מיוחדת והיא טיפלה בי. פחדתי׳ אבל נתן
אמר לי שאין מה לפחד, כי היא יודעת מה
שהיא עושה. היא כבר עשתה ככה בחוץ־
לארץ.
אחר כך נחתי חודש בערך. כל היום
הייתי שוכבת ונחה. נתן היה בא ומביא לי
עוגה. בערב היינו הולכים לבית־קסה ולקולנוע.
אחרי
חודש, אמר לי נתן שאין יותר
כסף, צריך לעבוד. אמרתי שזה לא טוב.
הוא אמר שרק עוד קצת, עד שלא יהיו
לו חובות.
שוב הייתי עובדת עד אחת עשרה בלילה׳
בערך• בבוקר הייתי ישנה הרבה. אחר כך
היה נתן לוקח אותי. היינו מבלים כל היום
ביחד׳ עד שבע בערב• הוא ועוד שני בחורים
אחרים היו מביאים גברים. בערב היה
שוב נתן לוקח אותי. הוא תמיד היה טוב
אלי.

המיטטרה כאה

רק קרץ. אחר כך הלכנו לחדר בצריף בשכונת
מחלול. ככר שוב התבהר. היה מזג
אויר יפה.

״עכורה״ כצריף
*** מעץונתן נשארו בחוץ ואני הייתי
* א בפנים. נתן אמר לי שיבואו אלי. אמרתי
לשמעון שהוא יקח כסף, כי לי זה לא
נעים. אז בא אחד: הוא רצה לדבר אתי.
לא רציתי לדבר. רק שמעון אמר תסתכל
עליה כמה היא יפה. הוא היה צעיר, ככה
בן עשרים אני חושבת.
באותו ערב באו עוד כשמונה גברים. היו.
שרצו גם לנשק אותי. לא יכולתי לנשק.
תמיד הייתי צריכה להזכר איך שנשקתי לראשונה
לנתן. לא היה חשוב לי מה עושים
עם הגוף שלי• לא הרגשתי כלום. כי אחרי
שאגמור, אז נתן מחכה לי ואז הכל יהיה
טוב. נתן היה בחוץ. כשהייתי לבדי היה נכנס.
זה נמשך בערך עד עשר בלילה. אחר
כך בא עוד פעם שמעון. הוא אמר שזה
לא טוב בשבילי להיות זונה, שחבל. אני
רק הסתכלתי. היד, לי עצוב.
את הגברים הביאו שמעון ודויד, שנקרא
הג׳ינג׳י הקטן. אני לא קבלתי כל כסף אבל
ראיתי ששמעון נתן בנוכחותי לנתן בערך
60 לירות. באתי לשכונת מחלול במשך
שבועיים. בכל לילה שכבתי והיו לי יחסים
עם חמשה גברים, שהביאו שמעון ודויד.
את הכסף היה שמעון נותן לנתן, כל ערב
בערך 60 לירות. לא שלמתי בעד החדר, גם
לא שאלתי כמה לוקח שמעון מכל גבר.
ככה זה היה נמשך כל הזמן ונתן היד,
לוקח את הכסף. אחרי כמה שבועות׳ כבר
לא המשכתי בשכונת מחלול; יותר מדי
בחורים הסתובבו בשכונה. בצריף אחר, היתד׳
בחורה אחרת שגם כן עבדה בזנות
ולכן היו כל כך הרבה בחורים. אמרתי

נילאזוכרת כל מי שהיד, שוכב עמי.
לפעמים היית־ קובעת עם גברים שנהיה
למחרת יחד באיזה בית מלון. לפעמים היו
הם משלמים עבור המלון, לפעמים הייתי
אני משלמת. את הכסף שקבלתי מהם חייתי
נותנת לנתן. הוא לקח ממני.
פעם היה גבר אחד• הוא היה צעיר ואמר
שהוא אוהב אותי. הייתי יוצאת אתו
כמה פעמים לבלות והייתי חיה אתו כמה
פעמים בבית מלון. הוא אמר שהוא אוהב
אותי ושהוא רוצה להתחתן אתי. הוא נתן
לי גם כמה פעמים צ׳קים על חמשים, מאה
וחמשים ומאה לירות. את הכסף הייתי אחר
כך מבזבזת עם נתן.
לא אהבתי אותו בחור. הוא אבל היה
בחור טוב ושמחתי שהוא אוהב אותי. כל
שאר הבחורים, אחרי שגמרו, תמיד לעגו
לי ולא רצו כבר להסתכל עלי. הם חשבו
כי אני זונה ולא טובה. אבל הבחור הזה
שאמר לי שאני בחורה טובה. ואני באמת
רציתי להיות בחורה סובה׳ אבל אהבתי את
נתן• נתן היה מספסר בכרטיסי קולנוע כשלא
היה אתי. הוא גם שיחק הרבה בקלפים.
כל מה שהייתי מרויחה, היה מפסיד
בקלפים.
פעם בא יהודי בעל זקן ופיאות. הוא אמר
לי שיש לו שלושה ילדים ושהוא פקיד
בעירית •--הוא חי אתי. הוא היה
יהודי טוב ופעם כשבא, היא התפשט. נתן
היה בחדר הסמוך.
פתאום באד, המשטרה. בעל הזקן ואני
היינו ערומים בתוך המיסה. תפשו אותנו.
נורא התביישתי. בבית אצלי לא ידעו
כלום, חשבו שאני פקידה. אמרתי לנתן שאני
רוצה להתחתן אתו, שלא אצטרך להעיד
נגדו. הבטחתי לו שאחרי המשפט אתגרש
ואהיה שוב בחורה טובה. נתן אמר לי
שרוצה להתחתן אתי׳ אבל הוא לא יתגרש.
לא התחתנתי.
שוחררנו בערבות. רצינו לשכוח מהכל,
לא רציתי יותר בחורים. התחלתי לעבוד
על-יד הטלפון, יצאתי עם חברים מהעבודה.
נתן היה שומר איפה אד והיה מרביץ לי.
פעם נסעתי עם חברים מהעבודה לזירהסרון
נתן תפס אותי ואמר לי שאני צריכה לבוא
אליו. לא הלכתי, כי אני רוצה לחיות חיים
טובים ולשכוח כל מה שהיה עצוב. כבר
אמרתי כמה פעמים לפני זה לנתן שיבוא
אתי ונסע למקום אחר. אבל אמרו לי מהמשטרה
שאני לא צריכה לעזוב את העיר.
עכשיו אני רוצה לשכוח את נתן. אני
כבר לא אוהבת אותו.

הווי

ספורט

_ימת_ד!תשיו8

תהווה הזיהוי

ך * חיפה, סיפר יוסף דהאן לניוז־המשסט
^ כיצד הוציא ממנו אליהו עמאר 350ל״י:
״הוא ניבא שאשתי תמות והזמין אותי לחדרו
בשביל לדבר על כך. כשבאתי לחדר
נכנסה לפתע יונה ובפיה קלף ושם היה
רשום שרק אם אשלם 350 לירות לעמאר
לא תמות אשתי.״

חשבון בלי כעי־גית
ך * קורנינג, ארצות־הברית, לאחר שמם־
קד המשטרה סירב לבסל את הדו״ח שרשמו
שוטריו לוורון וודסון על עבירת תנועה,
הגיש וודסון צוו פינוי למטה המשטרה
בעיר׳ בו דרש מהם לפנות תוך 48 שעות
את משרדיהם השכורים בבניין השייך לו.

פני הדואר בפני כלב

השערוריה הראשונה יצאה לאויר העולם
כאשר פורסמו שמותיהם של אנשי המשלחת
היוצאים למוסקבה. התברר כי מרבית האנשים
שעליהם הוטל ביצוע וארגון המפעל
בארץ׳ הכלילו את עצמם בין הנוסעים למוסקבה,
הזניחו כמעט לגמרי את תפקידם
בארץ.
אפשר היה עוד להסכים שנסיעתו של
ד״ר יוסף לם, נשיא ההתאחדות׳ היתה מוצדקת.
אולם איש לא יכול היד, להבין מדוע
היו חייבים בעלי תפקידים מרכזיים כצבי
ברים, גזבר ההתאחדות לנהל את החשבונות
דוקא ממוסקבה.
ההסבר האמיתי לכך התברר רק כאשר
חזרה משלחת הכדורגל לארץ לאחר שבוע
בילוי בפאריס. הם הביאו עמם חשבונות
הוצאות שהסתכמו בכמה רבבות לירות יותר
מהתקציב שאושר תחילה למטרת הנסיעה.
ברור שלולא נמצאו עם המשלחת הגזבר
והאנשים הרשאים להחליט על הוצאת
כספים׳ לא היתד, מסוגלת למלא את תפקיד
הבזבוז ביעילות.

ך * ירושלים, התנצלה הנהלת הדואר על
4אי־מסירת מכתב רשום, הטילה את האשמה
על כלב שוטה׳ שנשך את הדוור ברגע
שהתכונן למסור את המכתב לתעודתו.

^ \ 11ס ן

שורת המתנדבים
ניגריה המזרחית, לאחר שסולק
4אחד המנהיגים הפוליטיים הקרובים לראש
הממשלה, כצעד ראשון במערכה נגד
השחיתות הציבורית, גילה המסולק ברבים
כי ראש הממשלה העביר את רוב כספי
האוצר לבנק פרטי, השייך לו ולמשפחתו.

חובחח משפטית
נערת ״ דיו ה״ אשר הופיעה וזוהתה בהצלחה בחוף הים של בת־יס, מלון
״אכדיה״ ומלון ״השרון ׳,מודה לציבור הרחב אשר גילה התענינות כה
רבה ושיתף עצמו בהתלהבות בבצוע התחרות.
הנהלת בית־החרושת ״דיוהיי שמחה להגיש לשלוש הזונות (ראה תמונה)
את הפרס המובטח של בגד ים אלגנטי ו־ 3חזיות.

ך • תל׳אכיב, כאשר נשאל יעקב וגסלר
)60( 2מה יש לו לומר להגנתו, לאחר
שנעצר באשמת אי־נשיאת תעודת־זהות, השיב:
״החוק נעשה כדי לתפוס פידאין. אני נולדתי
בפולין. אני לא נראה כמו פידאין.״

בעל נסיון
ן * דולות, ארצות־הברית׳ פירסם תושב
כי״האיש
מודעה בעתון, בה ביקש
עליו
את הצעצוע של בני ישמור שגנב היטב, פן יגנוב אותו פושע חסר־מצפון.״

שיר המעלות
ך ברצלונה, ספרד, קישטו יצרני מכונת
4כביסה את תוצרתם בסיסמה :״המכונה
המשאירה יותר פנאי לאהבה.״

השגחה עליונה
ך חיפה, הועמדו לדין שני נאשמים ש!
הצליחו להוציא 14400ל״י מיעקוב בן־
שושן, על חשבון מטמון של 75 קילוגרם
זהב מימי שלמה המלך, שהבטיחו לגלותו
הודות לקשריהם עם האשמדאי והמלאך גבריאל,
עוררו את חשד קורבנם רק לאחר
ששמע כי השניים נעצרו לחקירה על־ידי
המשטרה והחליט שאילו באמת השגיחו עליהם
אשמדאי והמלאך גבריאל, לא היתר, יכולה
המשטרה לעצור אותם•

כוחה של פירסומת
ך * הפנר, ארצות־הברית׳ כאשר נשאלה
! גלוריה טייסון מדוע לא נשמעה לתמרור
להולכי־רגל שציווה ״אל תלך!״ הסבירה
שחשבה שור, שלט תעמולה של חברת אוטובוסים.

פתקה
למורה

*אמד:

רכל

נעדה 1 1ברת

ש ל ״ ד ״ 1ה׳יכלילהשדמותוהתפארת

ך•• תל־אכיב, הופיע ילד בן שבע בכיתה
^ של אנשי מילואים שלמדו עברית בשיעורי
ערב, הגיש למדריך מכתב מאמו,
בו נתבקש המורה לסלוח לאבי הילד על
העדרו מהשיעור, בגלל איחור בעבודה.

שני מתחרים
ך * לוד, סירב רפאל נאצר לעלות למטוס,
4לאחר שנודע לו כי באותו מטוס עומד
להמריא נוסע בשם אלברס היטלר.

החש בון ה ג דו ד
כאשר הגיע השבוע לסיומו המבצע הספורטאי
הגדול כיותר בתולדות המדינה• עמדה
הצלחתו האירגונית בסתירה גמורה להצלחתו
הספורטאית• כי ארגון המבצע, שהופקד
בידי גוף המורכב מאגודות מפלגתיות
אינטרסנטיות, שאין עליו כל פיקוח ממלכתי
או ציבורי׳ הפך לשרשרת שערוריות שרדפו
זו את זו בקצב מסחרר.
קשה להסיח האשמות נגד עסקני התאחדות
הכדורגל, שהראו בעבר אזלת יד מוחלטת
וחוסר כשרון באירגון מבצעים קטנים
יותר. האשם האמיתי היתד, הממשלה,
שלא נטלה מפעל לאומי זה תחת חסותה
והפקירה אותו בידי אנשים שראו בו עסק
מכניס בלבד.

דירה

שערוריות

דוגמא מאלפת לבזבוז כספים זה שימשו
דמי הכיס, אותם הקציבו לעצמם אישי
ההתאחדות שליוו את השחקנים• בעוד השחקנים
קיבלו דמי־כיס צנועים, ויתרו על
ארוחות במלון כדי שיוכלו לקנות מתנות
מפאריס׳ הקציבו העסקנים לעצמם עשרה
דולר ליום לאיש דמי כים, מלבד הוצאות
האוכל, הנסיעה והליגה.
הגזבר ברים לא הסתפק בזה׳ נשאר על
חשבון ההתאחדות בפאריס גם אחרי שהמשלחת
כולה חזרה לארץ. כנראה כדי לנהל
משם אח פנקסי ההתאחדות ללא כל הפרעה.
האשמים לדין. אולם גם אנשי ההתאחדות
שנותרו בארץ -לא ביישו את חבריהם
הנוסעים. מבצעיהם אף האפילו על מבצעי
הראשונים. הגדולה בשערוריות היתר, התאחדות שערורית ד,ספסרות הכרטיסים.
הכדורגל הדפיסה בעצמה כמה אלפי כרטיסים
שעליהם לא צוין כל מחיר׳ מסרה אותם
למכירה למרכזי מכבי והפועל אשר
גבו עבור הכרטיסים, במסור, של תרומה,
סכומים כפולים ומשולשים. המשטרה׳ שידעה
על ספסרות רשמית זאת, לא הפריעה
כלל לקיומה.
אם חשב מישהו כי פרשות סחיטת כספי
הצבור וביזבוזם סיימו את סידרת השערוריות
שלכולן אחראית באופן הישיר ביותר
התאחדות הכדורגל על כל עסקניה.
הרי בא יום המשחק והוכיח את הד,יפזר,גמור.
התברר
כי למרות שהמשטרה החרימה
כבר שבועיים לפגי המשחק כמה אלפי כרטיסים,
שהתאחדות הכדורגל ניסתה להפיצם
מעל למיכסה המותרת׳ הצליחה ההתאחדות
להפיץ עוד כמה אלפי כרטיסים נוספים.
בעלי כרטיסים א?ו, שהיו בעיקר במקומות
העמידה, מצאו את עצמם בבואם לאי־צטדיון׳
שעתיים לפני סגירת השערים, כשהם
מוקפים שוטרים המונעים מהם בכוח,
בעזרת מכות׳ אלות ודד,רות סוסים׳ את הכניסה
למגרש• חלק מהאנשים ניסהוהצליח
לפרוץ את שרשרת השוטרים ולהיכנס! השאר
חזרו כלעומת שבאו.
אולם איש לא נעצר מבין האחראים להפצה
מופרזת זו של כרטיסים. התאחדות ה כדורגל
פירסמה גילוי דעת בו טענה כאילו
חלק מהכרטיסים זויפו, למרות שלא נמצאה
שום הוכחה לכך. על ידי כך פטרה את עצמה
מהחזרת הכספים לאלה שנשארו עם הכרטיסים
בידם.
העולס הזה 982

חלין נבחרת מטראל מספר בכתבה מי1חדת ל..הט 1לס הזה״ :

כיצד פיספסתי את
ההזדמנות ההיססזרית
מאת. ש״וו״ גדור
• י ולם נ?ן שו לי פתאום חכמים אחרי
^ המשחק• לכל אחד יש כבר מה להגיד
ומה להציע. אפילו יאשין, השוער של הרוסים,
ניגש אלי אחרי מסיבת הפרידה, כשכבר
נגמר כל המשחק ואמר לי :״היית
צריך לעצור את הכדור ולבעוט אותו לפינה,
אז לא הייתי עוצר אותו.״
הוא היה צריך לצאת מהשער ולהגיד לי
את זו? קודם• עכשיו, אחרי שכולם גמרו
להגיד מה שהיה להם להגיד, תנו לי להסביר
לכם בקיצור מה באמת קרה.
לכדור כזה חיכיתי כבר הרבה זמן. קיבלתי
אותו מיוסלד. מירומוביץ׳ כשהססופר
שלהם היה עם הפנים אלי׳.הכדור עבר אותו,
היה בגובה וירד לאט אלי. יאשץ עשה
את עצמו יוצא מהשער והייתי בטוח שהוא
נופל לי על הרגלים, אז נתתי זבנג לשער.
הייתי בטוח שזה לא רק יכנס לפנים׳ אלא
שהכדור יפרפר ברשת עוד יומיים. אבל
יאשין רימה אותי. הוא חזר לשער, הרים
את הידים והכדור פגע לו בפרצוף ויצא
החוצה.
מה אני אשם? הרוסים פיספסו אולי עשר
פעמים ואף אחד לא אמר להם שהם היו
רעים. אבל אצלנו זה ככה, כשיהודים רואים
שיש לך הזדמנות ואתה לא מנצל אותה,
הם כבר אומרים שהיית הכי גרוע. עם גול
אחד היית יכול לקנות את כולם•
שיגידו עלי מה שיגידו, אני לא יודע
שהייתי רע.

יוסלה. הוא תמיד הולך עם שרוולים ארוכים
יותר מהידיים שלו. פעם הוא הלך בפאריס
עם שרוולים כאלה והשעון נכנס לו לתוך
השרוול. יוסלה פשוט השתגע, הוא היה בטוח
שהשעון נאבד 7ו ובמשך רבע שעה
חיפש אותו בכל פאריס, עד שמישהו הציע
לו לחפש את זה בשרוול.
ואם זה לא מספיק׳ אז בפעם אחרת יו־סלה
זה, שאומר שאני לא יודע רוסית, דיבר
במוסקבה בטלפון עם איזו חתיכה. וכל
רגע׳ כשהוא היה צריך להגיד לה משהו,
הוא היה עוזב את הטלפון ורץ לשאול את
אבני מההתאחדות איך אומרים את המלה
ברוסית•
עכשיו שגמרתי את החשבון, אני יכול
להמשיך בשקט.
ביום של המשחק, נחנו כל היום. ההרגשה
שלנו לא היתר, רגילה. רצינו לצאת עם
הרוסים פחות ממה שיצאנו ברוסיה. אבל
אף אחד לא חשב על תוצאה כזו.
בדרך כלל אוכלים לפני המשחק ארוחה
קלה. אוכלים עוף ותפוחי אדמה. הפעם לא

הידיים באמצע, אחד על ידיו של השני, ואומרים
:״כולם בשביל אחד ואחד בשביל
כולם״.
עשינו את זד, גם ברוסיה אבל זה לא
עזר כמו פה.
אחר כך בא הטקס. לא שמנו לזה כל כך
לב. אנחנו רגילים כבר לנאומים ולברכות.
עיקר המחשבה שלנו היד, איך לקבל מה
שפחות.
כשחודורוב נפצע תיכף בהתחלה, היה כל
הפחד שנקבל חצי תריסר גולים בבת אחת.
קיבלנו יותר מרץ לשחק, רצינו להראות
שאנחנו יכולים גם בעשרה איש להחזיק
נבחרת.
ירדתי לשחק בתור בק. זה בעצם התפקיד
שלי לפני שהתחלתי לשחק חלוץ. עמדתי
על טאטושין• השתדלתי לבלום אותו,
כיון שהוא הכי מסוכן על המגרש. ברוסיה
הוא עשה את כל חמשת הגולים מצד ימין.
הוא קצת יותר מהיר ממני. השתדלתי לשמור
שטח ולא לתת לו לפתח משחק. כשהיה
מגיע הכדור אליו, הייתי מתרחק לפניו
כדי שלא יעבור אותי.

/משהו על יוסלה מירימוביץ׳ .קראתי
בשבוע שעבר שהוא כתב עלי בדיחה איך
שקניתי את אגם הברבורים של צ׳יקובסקי.
זה סתם בלוף. מה שנכון הוא שאני הייתי
היחיד מבין החברה שקנה תקליטים של מוסיקה
קלטית. אף אחד מהם לא מבין בזה
שום דבר, אז הם התחילו לספר בדיחות.
אם כבר, אז גם לי יש לספר משהו על

גם העתונים הם לא כל כך בסדר. יש
בארץ כמה שחקנים שרק העתונים עשו
אותם. ואילו שחקנים כמו אשר בלוט ונוח
רזניק, שהם משחקים מצויץ, אותם הורידו
העתונים מהפרק.

המשחק נגמר. לקחו אותנו הביתה ועוד
לפני שהספקנו לנוח, היינו צריכים להיות
באכדיה למסיבת הפרידה עם הרוסים. אי
אפשר היד, להכיר אותם. הם קיבלו פתאום
מצב רוח כזה, כאילו ניצחו אותנו עוד פעם
- . 5:0אחרי הנאומים ואחרי האוכל, הם
פשוט התחילו להשתולל. בל מה שהיה להם
בלב הם הוציאו בבת אחת.

חשכון אישי
ף פני שאני אמשיך, יש לי להגיד

למה ששמתי לב עוד בשעת המשחק׳ זה
שהקהל שלגו הוא לא סייר. הקהל ברוסיה
היה הרבה יותר בסדר. כשהם ראו איזה
מבצע יפה של חודרוב או כשפעם אחת הוד
קפנו יפה, הם מחאו לנו כפיים. כאן הרוסים
תקעו גול ואף אחד לא אמר בראוו
ולא מחא כפיים• אני חושב שיותר טוב לשלוח
את הקהל שלנו לחוץ לארץ, שילמדו
שם קצת איך להתנהג במשחק כדורגל.

מה שקרה אחר כך, אתם יכולים לראות
ביומן.

נצחון מוקדם

ץ ^יו ם שחזרנו מרוסיה ונכנסנו שוב פעם
למחנה האימונים, זה היה כבר אחרת
לגמרי. קודם היינו קמים בעשר וחיים כמו
מלכים. עכשיו עשו לנו השכמה בשש ורבע
בבוקר, נתנו לנו לשתות כוס קפה אחת
ולקחו אותנו לאיצטדיון רמת־גן לעשות אימונים.
היינו מתאמנים משבע ורבע עד
תשע ורבע. ואיזה אימונים! לפני הנסיעה
למוסקבה היינו עושים בעיקר אימונים של
כושר, ופה שיחקנו שעתיים שלימות עם
הכדור על שער אחד. ההגנה היתד, עומדת
על השער והחלוצים היו כל הזמן מתקיפים
בלי הפסק. הוצאנו את כל הכוחות.
ביום הראשון ערכנו משחק נגד הפועל
פתח־תקוה וניצחנו אותם כמו כלום ,6:3
לכמה חברה זה הכניס קצת בטחון. אם
ניצחנו את הפועל פתח־תקוה בהפרש כזה,
יש לני גם סיכויים לנצח את הרוסים.
ארוחת בוקר היינו מתחילים לאכול רק
אחרי שחזרנו מהאימון, בעשר וחצי• אחר
בך נחנו עד חמש. כמה פעמים גיבונס היה
לוקח רק את החלוצים ומאמן אותם לבד.
הבננו שהפעם כבר נשחק אחרת. האימונים
האלה הוסיפו לנו הרבה יותר מהאימונים
של כושר גופני. קיבלנו יותר בטחון לכדור.
ביום של המשחק קיבלנו את השעור התיאורטי
היחידי על הלוח. ישבנו כמו תלמידים
בכתה א׳ וגיבונס היה כמו מורה המלמד
על הלוח תרגילים של כדורגל.
עכשיו, אחרי שהכל נגמר, אני רוצה להגיד
את האמת. כל ההישג שלנו מגיע ל־גיבונס
ולעוזר שלו שפיגל. אתם יכולים
להגיד מה שאתם רוצים, אבל באופן מקצועי
הוא היה בסדר גמור.

דרי לו איזה עבודה?״ אז היא אמוד :״תפנה
לנמיר, זה כבר התפקיד שלו״.
זה לא נכון שביקשתי עבודה בשבילי.
מה, אין לי עבודה? אני חבר אגד. מה אני
צריך עבודה מהם?

רקדו הורה עם החברה
בהתחלה, רק
שלנו. אחר כך הבק שלהם התחיל לרקוד
רקודי קוזצ׳וק. היה שמח. הם גירשו את
התזמורת ולקחו את הכלים שלה והראו שהם
יודעים לנגן מוסיקה לריקודים כמעט
יותר טוב ממה שהם משחקים כדודגל. נא־טו
ניגן על הפסנתר׳ מוזר תפס את האקורדיון,
הוא ניגן באמת מצוץ. אבל איב־נוב,
שלקח את הצ׳לו כמעט חתך אותו עם
הקשת.
מה יש להגיד הם בחורים באמת נחמדים,
הרוסים האלה. קיבלנו מהם מתנות. כל
אחד קיבל עיפרון ועט נובע מתוצרת רוסית
ואת התמונות של כל השחקנים הרד
סים.

כדורגלן גלזר מגיש פרחים לאורחים
יאשין רינזה אותי!״
היה לחברה כל כך הרבה תיאבון. אפילו
אם היו נותנים עוד, אף אחד לא היה אוכל.
רק החברה שלא משחקים אכלו כמו
תמיד.
יצאנו מרעננה לאנדיה בארבע ורבע אחרי
הצהרים. באכו־ה לקחנו $ת הרוסים ונסענו
ביחד לקחת את השופט ממלון רמת
אביב. משם נסענו דרך רמת־גן לאיצטדיון.
כל הזמן ליוו אותנו שני טרפיקים, חבל
שאני לא זוכר מה שמם, הייתי כותב את
זה והם לא היו עושים לי יותר דפורטים.
:בשער של האיצטדיון היו המון אנשים
שלא נתנו להם להיכנס והשוטרים הלכו
אתם מכות. אנחנו נכנסנו דרך שער הברזל
של כל הדיפלומטים. ההרגשה שלי באופן
אישי היתד, כרגיל, אני לא מתרגש לפני
משחק. לפני שעלינו על המגרש עשינו אח
סימן המזל של הנבחרת. לכל נבחרת יש
סימן מזל משלה. יש קבוצות שאנשיה מתחבקים
ומתנשקים לפני המשחק כמו שחקני
כדורסל, ויש קבוצות שיש להן קמיע
בצורת עז או סוס• אצלנו בולם שמים את

זאת היתר, עבודה די קשה, בעשרים הרגעים
שחודרוב לא היה על המגרש. שמרתי
גם על איסייב. בעצם הייתי מסכים לגמור
את המשחק בתור בק, מפני שאיך שלא
יהיה תמיד מציינים את ההגנה לטובה.
בתור בק הרגשתי הרבה יותר טוב •מש־בתפקיד
חלוץ, מפני שהבק רואה תמיד את
הכדור לפניו ולא מאחורנית וזה יותר קל
לשחק.

מ סי כהב ״ א כ די ה ״
ך * אשרציפצךהשופט למחצית, לא
האמנו שהזמן עבר כל כך מהר ועוד
לא הכניסו לנו אף אחד. ידענו שלמלבורן
אין לנו כבר סיכויים לנסוע, כי הרוסים
עולים עלינו בכל• אבל ראינו שאין לנו מה
להפסיד. נתנו לנו תה והחלטנו שנמשיך לשחק
כך הלאה.
נכנסה אלינו הגברת גולדה מאירסון ועוד
כל מיני שרים ולחצו לנו את הידיים. אמרתי
לגולדה. :ליוסלה אין עבודה, אולי חס־

המסיבה הזאת נגמרה בשלוש בלילה. לא
היה בכלל איכפת להם שהם צריכים לנסוע
בתשע בבוקר• אולי אפילו רצו להישאר
כאן.

ישת לונו ת?

םישלכםר די ו, בטח שמעתם מה
שאמר עלי אלוף־משנה סוחר אחרי המשחק.
הוא אמר שהוא אינו מצטער שלא
הכנסתי את הגול, מפני שאז הייתי נשאר
בנבחרת עוד חמש שנים.
אינני חושב שאחרי עשר שנים שאני משחק
בנבחרת, בהן הבקעתי לא פחות מ־59
שערים ואץ פשוט מקום על הנייר לספר
על כל מה שעשיתי, אחרי כל זה אינני חושב
שמגיע לי יחם כזה. אם אני לא מוצא
חן בעיניו, שלא ירכיב אותי בנבחרת, אבל
שלא ישמיץ!
מי שיש לו עוד טענות אלי, יכול לפנות
אלי באופן אישי. אני נמצא על הקו. קו
חיפה־תל־אביב מחיר.

אנשים
ת מונ ת וו״צמן
זהה את המקום בו מבקרת השבוע נערת ״ראלי״ וזכה באחד
הפרסים הגדולים: פרם ראשוז — זוג אופני ״ראלי״; פרם
׳טני — ׳טעון יד נהדר ו־ 25 פרסים ׳סל עטי גלובוס כל אחד.

תנ אי

הפתר רן:

אל תתלוש את תמונת־הנוף הזו.
מספיק לשלוח את הפתרון הנ.נון
ל״תחרות ראלי,׳׳ ת.ד,136 .
תל־אביב ולציין־(א) היכן מנקר ת
גערת ״ראלי׳־ בגליון )3( !982 את
שמך וכתובתך! (ג) אם ברשותך
אופניים ואם כן מאיזו תוצרת
עד) מדוע תרצה באופני ״ראלי.״

תמונת נוף זאת היא הששית בסדרה. טל עשר תמונות נוף
שתפורסמנה משך השבועות הבאים, בזו אחר זו, במקום זה. זהה
מספר תמונות כרצונך ותשותף בהגרלה לפי מספר פתרונותיך.

אכרהםשרץ, המטיף מזה שנים לפינוי
ערביי ישראל למדינות־ערב, פנה (לא
ברצינות) לאוניברסיטה העברית והציע את
מועמדותו לקבלת הפרס על שם ד ״ר
וורנר סנאטור המנוח, המיועד לעבודה
המדעית התורמת את התרומה הגדולה ביותר
להבנה יהודית־ערבית. נימוקו של
שרון: רק תוכניתו תוכל להבטיח הבנה
ויחסים תקינים בין שני העמים ח״כ
מפא״י מאיר ארגוב, שהשתתף בדיונים
הכלכליים של הנהלת הקואליציה, הגיב כך
על תוכניתם של הציונים הכלליים להבראת
המשק :״התוכנית מבוססת בוודאי על החישובים
הריאליים של פרץ ברנשטיין,
שאמר לכתב קול ישראל במוצאי יום־הב־חירות
כי הוא בטוח שמפלגתו תזכה בשמונה
מנדאטים נוספים ואילו לוי
אשכול, שר האוצר, פנה בדיון זה בקריאה
למפלגות ״להגיש תוכניות כלכליות
ולא מצעי בחירות בהגרלה האחרונה
של מפעל הפיס, שנערכה בפתח־תקווה, לא
וויתר ראש העירייה פנחס רש יש על
הכבוד לנאום. אמר הוא :״בזכות הפיס הזה
תזכו בקרוב כולכם למקומות בבתי־חו־לים!״
ח״ב הפועל המזרחי יצחק
רפאל (ראה נתבה) בתב השבוע במכתב
לאחו מידידיו הקרובים :״בוודאי ראית את
האשמה שתלתה בי שורת הנזתנוונים
כאשר חנך השבוע מנהל חברת שיכון זליג
לבץ את בריכת השחייה החדשה על שפת
ימה של תל־אביב, אמר ראש העירייה
חיים לבנץ :״אינני יודע אם מי הים
של תל־אביב טוהרו עכשיו, אבל בכל אופן
— הם לובנו אגב, שני סגניו
הדתיים ואדומי־הזקן של לבנון, הרב יהד

דה מאיר אברמוביץ ואברהכ בוי־א
ר נקראים בהלצה בשם :״אדירי התורה,

ארזי הלבנון טעות־דפוס משעשעת
מן הרגיל נתגלתה על־ידי כתב על חמשמד
בגליל ׳טלמה שמיר: הוא הבחין כי
ידיעות אחרונות פירסם השבוע מודעה משטרתית
אודות אדם שהשאיר את מכוניתו
ברחוב, אולם הכנים בתוכה גלופה של
תמונתו של נשיא ישראל המנוח ד״ר חיים
ווייצמן כפי שצולם בהיותו בן . 11

פוס עשו לירות
יוגרל בין פותרי תשכין ״העולם הזה״ 982

מאתן . 1 :יישוב
ליד הר תבור! .6
ניגריד, חדשה של
יובק! .9לאי רטוב!
. 10 ראש עיריית חי
?ה! . 12 איש
ננו עומד על שלו!
. 14 שר התחבורה
י־,ראשון בישראל! . 15
־,אות השישית! . 17
מראה . 18 :מעשה
:ד״ הוסדס בישראל!
.20 לא־מקומי! .21
לפעמים יש בו דבר!
.22 מוכר ספרים!
.23 חייה מקרינה!
.25 שמה הפרטי של
:ערת הסווסר הראשונה
של הוליווד!
ו .2צורה פיוטית של
לילה! .29 לא
להקדימו לקנה! .31
הוא אמר ״אם אץ
אני לי, מי לי?״!
.33 הנרצח הראשון!
.35 לבנה! .38 מערת
קבר! 40 חצי
יממה! 41 בלעדיו
אץ עגילים! 42 אליזבת השנייה לג׳ורג׳ ה־ששי!
44 היסודית בדרגות צד,״ל! .46 דניאל
בלה בו! 47 יש המאמינים כי למת יש כזאת!
49 הצורה האירופאית של באשא!
.50 תוארו של משה! .51 פרשן חדשות
אמריקאי שהסריס לאחרונה סרט טלביזיה
בישראל ובמצרים! .53 בלעדיו אין מבחי־נים
בחזשך! .54 הוא קבור בהר הרצל;
.55 ממושבות פיק״א.

מאונך . 1 :הנושא המרכזי לשיחת הבריות
בשבוע שעבר! .2עסיסי! .3סחורה שאינה
דרושה בעופריים! .4ברז שרפה .5 :בעל

ה ד־ הג ע ש הדמת־*נ
בדיחה חדשה מספרים דז׳יגאן ושד
מאכר בהופעותיהם בפני יהודי העולם:
״תושבי ישראל עובדים בחריצות יוצאת
מגדר הרגיל — בשלוש משמרות מדי יום
ביומו. בבוקר הם עומדים בתור לקבל את
החבילה מאמריקה. בצהרים הם מוכרים את

תוכן החבילה ובערב הם יושבים לכתוב
לקרובים ומכרים מכתבי־בקשה לחבילות
נוספות המנהל הכללי של משרד-
הבטחון שמעץ פרם, שחזר השבוע מסיור
קצר בחוץ־לארץ, קידם את פני העיתונאים
בשדד,־התעופה בלוד בהצהרה זו:
״כל מה שאני יכול לומר לכם הוא, ש־זיווה
שפיר היא או. קיי אמביציות
מרחיקות לכת גילה ח״כ מפא״י אהוד
אבריאל שסייר השבוע גם הוא באירופה.
בהגיעו לביקור בבית המועצה הלאומית
הצרפתית בפאריס, בחר אבריאל להתיישב
דווקא על ספסל הממשלה, במקום השמור
לראש הממשלה עצמו ח״כ מפא״י
פנחס לבון, שהחלים לא מכבר מהתקפת־לב,
נצטווה על־ידי רופאיו להקריב קורבן
גדול: לשתוק. כשנשאל חובב־ד,דיבור המפורסם
אם אינו מתעייף, השיב :״אני שותק
ונח, ואחר־כך חוזר לשתיקתי ראש
עיריית חיפה אבא חושי, שהיה זקוק
לנהגו, קרא לו לא מזמן מצורה מקורית:
הוא תחב שתי אצבעות לתוך פיו והשמיע
שריקה שהילכה מקצה הרחוב ועד קצהו.
כששמע על כך ח״ב צ״ב ישראל רד
קח, אמר :״מה הפלא שחושי יודע לצפצף?״
שר־הסעד משה שפירא, שהשתתף
במסיבה דיפלומאטית באחת השגרירויות,
סירב בכל תוקף לטעום מן ה־קאוויאר
(הבלתי כשר 4המארח, שלא הבין
את סיבת הסירוב .,שאל את שפירא בתמהון:
״אתה בדיאטה?״ שפירא ענה :״כן.״ ״ממתי?״
הוסיף האורח לשאול .״מזה 3000
שנה,״ השיב שפירא ראש עיריית רמת־גן
אברהם קריניצי התפאר השבוע:
״ברמת־גן יש הכל. אפילו הר־געש!״ כש ד,תפלאו
על כך המאזינים, מיהר קריניצי
להסביר :״לכו לביתו של המשורר אורי
צבי גרינברג ותראו!״

סו! ח תי מו ת 1113111
הפצוע האמיתי של המשחק הגדול באיצ־טדיון
ברמת־גן היד, לא השוער יעקב חד
דורוב, שאצבעו נפגעה קל. אלא החלוץ
יוסף (״יוסלה״) מרימוביץ, שגילה רק
לאחר המשחק כי בוהן ידו השמאלית נשברה
עוד בתחילתו. עובדה זו לא הפריעה
לו להירשם השבוע במשרדי הרבנות כמועמד
לנישואין עם פקידת המפלגה הפרוגרסיבית,
רותי כץ האמרגן משה
!ו א לין סיפר השבוע במכתב מפארים, כי
בהצגת הנפש הטובה טסצ׳ואן של התיאטרון
הקאמרי בפאריס נכחו באולם יותר סינים
מאשר ישראליים הכנר עברי גיטלים
זכה השבוע להפתעה נעימה, כאשר באה

ופסוק ה ש 3ו ע
• ראש נציבות המנגנץ דוד רוזוליו, אחרי שהואשם על דפי העולם
הזה כי קיבל דירת־שרד מפוארת שאיפשרה לו להפוך את דירתו הפרטית למקור
הכנסה שופע :״במקרים של השמצות נגד עובדי המדינה מתוך כוונה של השמצה
בלבד, אין משיבים.״
• דובר משרד־החוץ הבריטי, בתשובה לשאלת עיתונאי כיצד נוסעות
כיום הספינות בתעלת סואץ :״אני סבור כי הן נוסעות כשחרטומן מופנה קדימה.״
ס מנהיג לאחדות העבודה יצחק טבנקין, בישיבת מרכז הקיבוץ
המאוחד :״בארץ מתנהל עתה שוד לטובת וותיקי הארץ — שוד השילומים, המענק
וההתנדבות.״
• ח״ב מפא״י אברהם הרצפלד :״בימים הראשונים, היה אדם צריך
לעשות מעשים גדולים כדי לזכות בתואר איש המעשה• כיום מספיק לספר מעשיה.״
• ראש הממשלה דוד בן־גוריון, בכנס פנימי של מפא״י לבירור בעיות
פוליטיות :״שום אדם איננו קומוניסט מלידה. אני לא מכיר שום אדם שנולד
קומוניסט, חוץ מד״ר משה סנה.״
6ח״ב מק״י ד״ר משה סנה, על התוכנית הכללית החדשה של לוי
אשכול :״סיסמאות מצלצלות, שנועדו להשתיק את צלצול פעמון האזעקה.״
$מנהיג נטורי קרתא עמרם בלוי :״צדקה עשה אתנו הקדוש ברוך
הוא שראשי המדינה הם אפיקורסים. אילו לבשו טליתות והניחו תפילץ, היינו
מתקשים מאד, להסביר את אפיקורסותם.״
לב רחום! .6סופר אידי, תושב בת־ים!
.7בלעדיה אין ערך רב לעט הנובע.8 :
סיגריה חדשה! . 11 שר . 13 :תקלה! . 14
ברית המועצות! . 16 מלה שכיחה בפי הצבר!
. 18 לעומת! . 19 חייה .24 :ארג הבא
מן התולעים .26 :הולך רגל; .28 אשת האריה;
.30 אחד התנאים! .32 אשתו הפכה
לנציב מלח! .34 בן ׳יעקב! .36 אחד מגיבורי
מגילת אסתר! .37 עיר צפונית! .39
לא מאמין! .43 סימן! .45 אלנבי בתל-
אביב! .46 יאה לגברים 48 :אסור בפסח!
.50 משקה חריף! .52 גול ללא התחלה!
.53 אוסטרליה, למשל.

שחקן תיאטרון אהל מאיר מרגלית

באהל קר בחורף וחם בקיץ.״

:״אהל אינו יכול להצליח, כי

• המשודר זלמן שניאור :״אני נחשב לאדם קשה׳ לעומת סופרים
אחרים הידועים כרכי־לב• אבל ההבדל בינינו הוא כמו בץ תמר לאגוז. התמר
רך מבחוץ. אבל מי שיעמיק לנעוץ בו שיניים ייתקל בגלעין הקשה וישבור את
שיניו. ואילו האגוז, קליפתו קשה. אבל מי שיעמיק לחדור אל תוכו ימצא פרי
טעים.״
• המחזאי ארתור מילר, מחבר מות הסוכן ובעלה של מרילין מונרו:
״אנו חיים בתקופה, בה יכול שוטה אחד לטמטם מיליונים אנשים, אבל חכצז אינו
מסוגל להחכים איש.״

העולם הזה 982

! ׳שואל׳ בסערת סואץ
רדין גלים קצרים
מן ה 3סדאלה עיד

אריה דנציג ( )50 קצין מחוז נתניה,
היד, בתעלת סואץ׳ עוד בימים שהעולם
לא הכיר עדיין את שמו של גמאל
עבד אל־נאצר, לפני 21 שנה. הוא היה
אז צעיר ורזה מכפי שהוא כיום. תפקידו
הרשמי אז: קצין ביקורת הגבולות
של ממשלת פלשתינה (א״י) בקנטרה,
תחנת הרכבת מצפון לתעלת סואץ.
ממשלת המנדט בנתה בקנטרה כמה
צריפונים והושיבה בהם את פקידיה.
במרחק 60 מטר מלבד ממי התעלה גרו
אנגלי, ערבי ושני יהודים עם משפחותיהם.
תפקידו של אריה היה להחתים
את הדרכונים של נוסעי הרכבת הנכנסים
לארץ־ישראל ושל היוצאים ממנה.
תפקיד בלתי רשמי נוסף: להבריח יהודים
חסרי ניירות אל תוך הארץ.
בני משפחתו שגרו עמו על גדות
התעלה קרוב לשנתיים היו אשתו מלכה,
הנראית בתמונה על סיפון אניד, בפתח
התעלה׳ בחברת אריה כהן איש מושב
אביחיל, שהיה באותה תקופה בא־כוח
הסוכנות בקנטרה.
הילד הימני באותה תמונה וכן בת־

שמואל רוזן ויצחק שמעוני מתכננים תוכנית
בידור חדשה ומיוחדת במינה. השניים
מתכוננים לצאת אל כפרי ישראל כשבידיהם
מכונת הקלטה׳ אך לא כדי להשמיע למאזין
היגע כמה יפים החיים בכל פינה של
המדינה המאושרת אחרי אלפיים שנה, אלא
על מנת להקליט את הופעותיהם של אט־נים
חובבים מקומיים׳ זמרים, מנגנים או
שחקנים. המשדר הראשון בתוכנית, ששמה
טרם נקבע, יוקלט כנראה במשמר העמק
ויועבר לתשומת אוזנו של המאזין בעוד
חודש ימים.

מה נשמע

תוכניות אלה, מתון משדרי השבוע הנא,
ראויות לתשומת־לב מיוחדת:
• לנוער (יוסד׳; ;4.02 קול־ישראל) —
הצגות האופרה של הגימנסיה הרצליה, בהדרכת
המורה למוסיקה הדסה שרמן, כבר
הפכו לשם־דבר. בתוכנית ישודרו קטעים
מהצגת חליל חקסם של מוצארט, כשר,סו-
ליסטים׳ המקהלה והתזמורת כולם מתלמידי
כית־הספר.

תל־אביב, הס ,12 טל 5061 .
המוסד הותיק להכשרת

> פקידים >

כתות שנתיות

• כעץ פקוחה (יום ד׳; :8.35 קול
ישראל) — במסגרת תוכנית שתוקדש לסקירה
מתוסכתת של תולדות תעלת סואץ,
העומדת כיום במרכז החדשות, יוכל המאזין
לשמוע גם קטע מוקלט מנאומו של גמאל
עבד אל־נאצר בעניין זה.

לצעירים

י - 1ערב

מתחילות 2ספטמבר
קורם חצי שנתי לפקידות

• כץ הדגלים (יום ה׳; ;8גלי צה״ל
וקול ישראל) — תוך שיתוף־פעולה בין
שתי תחנות השידור, תוגש החל מהשבוע
סידרת תוכניות על חילות צד,״ל. התוכנית
הראשונה תדון בחיל־ד,שריון. עורכה, דוד
אשכול, יראיין בין השאר את מפקדו החדש
של החייל׳ אלוף חיים לסקוב.
התוכניות הבאות בסידרה יתארו את חיל
האוויר, חיל הים וחיל הרגלים וייערכו בידי
יעקב בן־הרצל ודוד ריבלין.
• קלע למטרה (יום ה׳; ;9.15 גלי
צה״ל) — תוכנית הבידור הערוכה בידי דוד
ריבלין הוקלטה הפעם בקורס קצינים, כשבמרכזה
שעשועון המוגש על־ידי מרדכי
פרימן וצוות צוערים.
מונה למסה הוא עמינדב דנציג, שהיד,
אז בן שלוש שנים והתופס כיום תפקיד
חשוב במשרד החוץ. ברקע התמונה האמצעית,
אפשר להבחין בבירור בבנין
המכס בפורט סעיד. הילד השני בתמונה
התחתונה הוא שלמה ארגוב, בנו של
הפקיד היהודי השני שגר בקנטרה.
מפעם לפעם, כאשר היתד, המשפחה
מקבלת חופשה קצרה, הם היו מצטרפים
לקבוצות מטיילים שבאו ברכבות
מארץ־ישראל, מבקרים עמם את עתיקות
מצרים ובעיקר את אזורי הפירמידות.
החיים באותה תקופה היו הרבה יותר
קלים. לרשות כל אחד מאנשי ביקורת
הגבולות עמדו כמה משרתים סומים,
ובכלל הם היו למעשה השליטים האמיתיים
של המקום.
המשפחה כולה היתד, טובלת כמעט מדי
יום במימי התעלה — תענוג שישראלים
רבים היו מסכימים לזכות בו גם כיום.
אריה תציג זוכר היטב את התעלה:
״רחבה הוא כשישים מטר ושתי אניות
לא יכולות לעבור בה בבת אחת. כש־נפגשות
שתי אניות׳ קושרים אחת מהן
אל מוטות הברזל התקועים בדפנות הבטון
של התעלה, עד שהשניה תעבור.״

משפחתו של הצ׳ליסם פול טורטלייה
היושבת בקיבוץ מעברות׳ לבקרו ללא הודעה
מוקדמת. גיסליס לא התבלבל, הצליח
להכין תוך חצי שער, ארוחת־צהריים
מאולתרת, מורכבת מפלאפל, נקניקיות ואבטיח
סיפר השבוע שמריהו גוטמן,
איש קי ב ה נען וחוקר מצדה מפורסם:
כדי למנוע את חריתת השמות על פני העתיקות,
מזכרת בלתי־נעימה שהמטיילים התרגלו
להשאירה אחריהם על ראש ההר, הותקן;
במקום ספר־אורחים. כאשר היו בספר
110 חתימות בדיוק, בתוכן כמה וכמר,
מפרי עטם של אישים ידועים, הוא נסחב
הטולס הזה 982

על־ידי חובב אוטוגראפים לאחר שראש
המשטרה הכלכלית שמאיזוהר נשאר
כמעט הקצין היחיד במטה הכללי של משטרת
ישראל ששמו לא נקשר בשום משגים
אסתיטיים, אומרים עליו ידידיו כי ״שמו
זוהר בטהרתו ברשימת קציני המטה
בשעה שטיפלה בחוליה בבית החולים חוסה
בתל־אביב, חשד, האחות עלמהרמתי ,
סגנית צברית 56׳ ,בכאבים נוקבים נבדקה
על־ידי אחד מרופאי המחלקה, הועברה מיד
ממחלקת האחיות למחלקת החולות, כשנמצא
כי היא סובלת מדלקת המעי העיוור,
נותחה עלמה מיד, מחלימר, עתה ממחלתה.

למבוגרים ולבוגרי גימנסיה
נפתח

15 אוגוסט

א ולפ ןלעןלים

לפקידות ולעברית
ההרשמה

״ מי 13

או רי ם

!״0 *3 (1019

תל־אביב, רח׳ הם 12
טלפון 5061

• שלושה כסירה אחת (שבת;
11.35 קול ישראל) — שידור חוזר ומורחב
של תוכנית הבידור׳ בה ישמיע הזמר צדוק
סביר 14 חיקויים של זמרים מפורסמים,
לפי דרישת הקהל, בתוכם יפה ירקוני,
ישראל יצחקי, עבדול ווהאב ודני קיי.
• איד מנהלים ישיכה ניוס א׳;
; 10.15 קול ישראל) — אדם הנכנס למשרדו
של מוסד ציבורי מתקבל בדרך־כלל במשיכת
כתפיה של המזכירה :״המנהל נמצא בישיבה!״
זו תהיה גם פתיחת המשדר שייערך
על־ידי יעקב בן־הרצל ושיעבור מיד לאחר
מכן לישיבה עצמה׳ בה יכהן כיושב־ראש
שחקן הבימה ישראל בקן. תוך 25 דקות יתאר
המשדר המשעשע את האורח ד,בטלני דה־מגוחך
של ניהול ישיבות בישראל. בשלוש
הדקות האחרונות (זמן מספיק לישיבה מסודרת)
ירצה מנהל המכון לפריון העבודה
והייצור דוד מושין על הדרך לניהול ישיבה
תכליתית.

מיו1נו

גותמס

• המסך עולה (יום ב׳; ;21.30 קול
ישראל) — המחזה צינאובר, פרי עטו של
המחזאי הגרמני הרומאנטי, ארנסט תיאודו־רוס
אמאדאוס הופמאן (ששלושה מסיפוריו
שימשו גם יסוד לאופרטה של אופנבאך
סיפורי הופמאן) ,יוגש בעיבודו ובבימויו
של מיכאל אוהד.

המאזין לא יפתח את המקלט בשעת
שידור התוכניות הבאות׳ המאיילזות להטביע
אותו בגלי שיעמום:
• כמערכות מדיניותנו (יום ו׳;
;8קול ישראל) — ח״כ מפא״י הרצל ברגר
ינסה להסביר כמה דברים שאין להם כל
הסבר.
• חידושים ואמצאות (שבת; 9.45
בבוקר; קול ישראל) — בניגוד לתוכניות
אחרות, בהן השיעמום נוצר על־ידי חובבים,
יוצר עורכה של תוכנית זאת, ד״ר נתן
שרון׳ תמצית מזוקקת של שיעמום באופן
מדעי. הנהלת קול ישראל מסרבת להתחשב
בעובדה כי לא כל המאזינים מסוגלים לישון
בשבת עד לשעה כל כך מאוחרת.

.א חק ף 3א

אקטיביזם
(המשך מעמיד )6

הגיון ורגש מתומרנים
עוד סטודנט ברשימה. ולא זו בלבד,
אלא שהוא גם האלף ברשימה. מספרו
הוא 982/1000 ובכן׳ נערות, לסטודנט
התל־אביבי בן ה־ 22 זה, יש כתב־יד
נהדר, ומכתביו, פרט לעניין שיהיה בהם,
יהיו גם הנאה אסתטית.
כיוון שקשה להימנע מפרטים תיאוריים,
הוא רואה צורך לומר שקומתו
בינונית׳ שערו שחור ושטחי התענינו־תו
העיקריים הם מדעי החברה והכלכלה
ותחביביו — ״מוסיקה, ספורט וכל השאר״
(מלה גדולה ,״כל השאר״).
למרות החברה המעניינת והמהנה, בה
הוא נמצא עתה׳ אוהב הוא בשעות הפנאי
להתכתב עם נערות, ואפילו נערים,
ובאוספו הגדוש נמצאים מכתבים מאר־צות־הברית,
אנגליה׳ ספרד, הולאנד, הפיליפינים
ואפילו צ׳ילי. סי סניור.
נסיונו הגדול לימד אותו שלאחר תקופת
מה של התכתבות יורד המתח. אורך
התקופה, אומר הוא, תלוי בבני הזוג
עצמם׳ בנקודת משבר. רצוייה, לדעתו,
פגישה בין החברים לעס, ובצורה זו
עובר לעתים הקשר הכתוב לקשר של
ידידות חי.
״תל־אביבית,״ מסיים הוא ,״בגיל
20־18־ 17 שתיאות׳ תוכל למצוא בי —
ובתחילה כמובן במכתבי, אדם מבין,
תיסם ועירני הדוגל בהגיון, אולם הנותן
אפשרויות תמרון גם לרגש ובהתאם לכך
מבסוט חלס מהחיים — למרות כל
הקשיים.״

אחרת...
המכתבים השבוע, עיניכם הרואות, אינם
מהווים סכנה למדאם דה־סבינייה
או הלורד צ׳סטרפילד. הם די בנאליים,
בסיכום. כזה הוא מכתבה של ()982/1001
הכותבת בחמש שורות שהיא בת ,17,5
שיש לה סימפסיה מיוחדת למשחק, לספרות
טובה׳ למוסיקה• היא אוהבת לערוך
טיולים לארכה ולרחבה של הארץ,
היתה חברת תנועת נוער .״מעוניינת
להתכתב עם בח ר בגיל 18־ .20 כמובן
אם יש לו מה לכתוב, כי אחרת

נוער מחפש את המכתב

״גילי ,20״ כותב 982/1002״מקצוע
— חקלאי. תולדות חיים — תעודת בגרות׳
צה״ל. חובבות — מחוץ לכל הנדוש,
מחשבה על בעיות שונות ונסיון
לפתרן שלא בדרך המקובלת•
״שיטת או דרך חיים — סטייה ללא
רתע מן המוסכמות, בעת הצורך.
״הסיבה לכתיבת מכתבי דה נובעת
משום שנכנסתי לפני כחדשיים למושב
חדש׳ החסר כמעט לחלוטין נוער. לבן
ברצוני להתכתב ולמלא בדרך זו מעט
מן החסר.״
כת ובנה לו, איפוא, מלה טובה.

אשה הכתיכתהו

( )982/1003 היה נוהג להסתכל בביטול
ובבוז ״לאלה שאין בהם הכוח להושיע
את עצמם ונצרכים לעזרתה של אשר.,״
בי הכתוב מדבר. אחרי שהרגיש זמן
מה ״ריקנות איומה ואין אני מוצא טעם
ותוכן בחיים,״ פנה אל הדודה רותי,
שעטה תמיד מושט לעזרה. ובכן, ובכן,
רשות הדיבור ל 982/1003
״פעם מצאתי את התוכן כשהייתי רתום
ללימודים׳ אלא כשעברתי את בחינות
הבגרות, שוב אותו מצב הרוח
עלייך לדעת שמיום שיצאתי לאוויר העולם
עמד הגורל, גורל חיי מנגד. מעולם
לא שיתף עמי פעולה. נהפוך הוא.
פגע^ני פגיעות חדות בחרבו השחוזה
עד *״שמחה כליל את בת הצחוק משפ־תותי

״עתה משרת אני בצבא בסביבות חיפה• לפיכך רוצה אני, ליתר דיוק׳ מבקש
אני ממך להביא לידי התכתבות
עם חיפאית דווקא שכחתי לציין
את גילי שהוא .19 על הכותבת להיות
בגיל 18־.16״

באותה תקופה סיפר עתונאי ישראלי בלונדון
כי קצין של הסקוטלנד־יארד סיפר לו,
במסיבה דיפלומטית׳ שהמשטרה הבריטית
תשתדל להציק לרפאל ככל האפשר, לא
מתוך תקווה לגלות משהו מסויים, אלא כדי
שלא ירגיש את עצמו חופשי מדי בפעולותיו.

ילד טהראן
**כד רוחות־הרפאים של רפאל,
>4ץ שמע הציבור הישראלי רק שם אחד,
שהתפרסם ברבים: שמו של יהודה דטנר

מעטים היו מנחשים כי דטנר יזכה אי־פעם
לכבוד כזה. הוא היה שמש קטן בבית־ספר
דתי בבני־ברק, איש־אגרוף של המפלגה,
שהצטרף בשעתו לסיעת יצירה ובנין של
רפאל. במלחמה העולמית התגייס לצבא הבריטי׳
שימש עוזרו של רב צבאי, עורר
רעמי־צחוק כאשר נתגלה לא פעם במקומות
אשר אין מצפים למצוא בהם רבנים צבאיים
ועוזריהם.
הנסיון שרכש באירופה בעברו כחייל
מארץ לארץ, הקנה לו את הזכות האוטומטית
להתקבל כפקיד במחלקת הקליטה של הסוכנות•
שם מצא אותו רפאל כשעלה לגדולה
במחלקת ד,עליה. דטנר נשלח כמנהל משרד־העליה
למרסיי.

מילולי

בקאדילאק

בין שפירא, שהוא איש נקי־כפיים׳ לבין
רפאל. הסיעה המשותפת, הרשימה המאוחדת,
התפלגה. שפירא יסד את הרשימה המרכזית.
רפאל הבריז עליו מלחמת הורמה׳ הפקיע
את השם הקודם, פתח במסע־בחירות פנימי.
המלחמה היתד, בלתי־שווה. שפירא האשים
את רפאל ב״שיא השחיתות החברתית והתנועתית״
,גייס את דעת־הקהל נגד יריבו
תחת דגל המוסר והצלת המפלגה. רפאל לא
יכול היה לענות באותו מטבע, לכן ענה
במטבע ממש. שוב יצאו ההוראות לרוחות־הרפאים׳
להעביר כספים לארץ• דטנר סיפק
את הסכום הגדול ביותר מטהראן. אונגר
ווייס לא פיגרו אחריו. בישראל עזר יחיאל
שלכטר, אחד מגיבורי פרשת התת־שר רוזנברג•
בסך הכל הוציא רפאל למעלה מ־60
אלף לירות, שהוצאו על ראשי חמולות ול־עסקני
הפועל־המזרחי במעברות וישובי־ עולים.
גם פרטי מיבצע זה שמורים במערכת.
למרות כל זה נוצח רפאל באופן מכריע.
הוא זכה רק ב־/0״ 23 מן הקולות.

כהונתו שלדטנר היתר, קצרה, אך מפוארת.
גם הידידים הרבים שקנה לעצמו במועדוני־הלילה
של העיר לא עמדו לו כשנתגלה
גרעון גדול בקופת הסוכנות במקום. רפאל
הסיק את המסקנות׳ העביר את דטנר לטהראן.
בעיני הרבים היה זה העברת״עונשין
מוצדקת למקום נידח ומרוחק.
רק מעטים ידעו כי דווקא טהראן היתד,
אז צומת בינלאומי, מרכז עצום להברחות
בין המזרח והמערב. דטנר לא השתעמם
במקום. הוא הסתובב לעתים קרובות בצפון
איראן, בקירבת הגבול הסובייטי. הנימוקים
היו לאומיים. התוצאות לא כל כך.
חוקרי הסוכנות היהודית התענינו משום
מה בפעולותיו המסתוריות של ילד־טהראן
זה. חוקר אחד שוגר, אך לא הגיע לתעודתו
הודות להתערבות מסתורית של אישיות
מסויימת במשטרת טהראן. החוקר השני,
ד״ר נחום ניר־רפלקס, הגיע ומצא דברים
מענינים. אחד הפרטים הפך מיד לאגדה בפי
כל. נסתבר כי דטנר העביר את מכוניתו
הפרטית במטוס על חשבון הסוכנות מטהראן
לאירופה, כשביקר שם לרגל עסקיו.
הטסת מכונית היא לוקסוס אשר גם ראשיי
ממשלה מרשים לעצמם רק לעתים נדירות
ביותר. קנית מכונית בפאריס היתד, זולה
יותר•
אולם לא זה היה עיקר פרשת דטנר.
מבקר הסוכנות גילה כי סכומים גדולים מאד
נעלמו מטהראן והועברו לארץ. דטנר סולק
זמנית.
אם נתגלתה הפרשה בכלל, ואם לא הועמד
דטנר לדין פלילי׳ הרי יש לחפש את
הסיבות בתסבוכת הסיעתית בתוך הפועל
המזרחי. היא מטילה אור מוזר מאד על
מעמדה של הסוכנות היהודית בעניגים אלה.

^ ,ש ר ^ השחרתות׳׳
ן * כנסתח שנ? ח נבחרה בשנת . 1951
| | טבעי היה שאיש רב־פעלים כמו רפאל
רצה לשריין לעצמו מקום בטוח. הוא הצליח
להגיע למקום השלישי של רשימת ה־פועל־המזרחי.
בהביעוי את תודתו נתגלה
רפאל שוב כאדם נדיב־לב: הוא נתן הוראה
לדטנר להעביר ערב הבחירות סכומים גדולים
לקרן הבחירות של מפלגתו. הסכומים, שפרטיהם
שמורים במערכת העולם חזה, הועברו
על־ידי דטנר, להלכה כתרומות יהודי
איראן להפועל־הנחרחי.
לרוע המזל׳ זכתה המפלגה רק לשמונה
מקומות בכנסת• במקום התשיעי עמד יעקוב
גרינברג, ידידו האישי של משה שפירא.
הלה סבר כי אין דה הוגן שרפאל ירקוד
ויהנה בשתי החתונות, דרש ממנו לוותר
על כסאו נכנסת לטובת גרינברג. רפאל
לא חלם על כך.
כך התפרקה השותפות הסיעתית הנושנה

אשת המנהיג. גאולה׳ גם היא
עסקנית ציבורית, רגילה לקרוא לעצמה
״גאולה בן־יהודה,״ על שם
אביה יהודה לייב הכהן מיימון.
לו היה שפירא נאמן לסיסמותיו, היה
צריך עתה להתחבר עם סיעת למפנה׳ המייצגת
את ההתישבות העובדת ותנועת־הנוער
של הפועל־ד,מזרחי. הוא עשה את
ההיפר• מתוך שיקולים טכסיסיים ואישיים,
התקשר שוב עם רפאל, הציע לו פשרה.
אלא שבינתיים נתגלתה שערוריית דטנר.
יריבי רפאל, שנתרגזו על העברת הכספים
מטהראן למערכת הבחירות הפנימית נגדם,
התלוננו בסוכנות. מבקר הסוכנות גילה את
עיסקת הכספים (אם כי לא את שאר פעולות
דסנר, בשרות רפאל, שהיו הרבה יותר
חשובות).
רפאל לא יכול היה להישאר בסוכנות.
שפירא הציע לו •פשרה: שיישאר בכנסת
ויוותר על תפקידו כמנהל מחלקת העליה
בסוכנות. רפאל הסכים, אך הציג תנאי מפורש
שמקומו לא ייתפס על־ידי יעקוב
גרינברג׳ איש שפירא, אלא על־ידי שלמה
זלמן שרגאי, עמו קיווה להגיע להסכם מ־סויים.
וכך קרה:
שרגאי, שנאלץ לנטוש את עיריית ירושלים
אחת כשלונו שם, הפך מנהל מחלקת
העליה. קודם לכן הסכים עם רפאל שרוחות־הרפאים
שלו לא יסולקו׳ או שיוחלפו ברז־חות־רפאים
אחרות•
ניר־רפלקס דרש בי שלושת גיבוריה
העיקריים של פרשת דטנר — דסנר עצמו,
חיים שדמי בקושטא ואונגר בפאריס —
יסולקו. אונגר קיבל פיצויים במטבע־חוץ,
ירד עם אשתו, שאף היא קיבלה פיצויים.
לארגנטינה הרחוקה. במקום דטנר בא יוסף
(״יוסט״) בן־ניסן, איש רפאל. במקום שדמי
בא מרדכי פסל, קרוב משפחתי של רפאל.
דוב צחור׳ מראשי סיעת רפאל, נשלח
לבומביי. ברוך דובדבני, המקשר חמעופף
בץ דטנר ורפאל, בא במקומו של: אונגר
בפאריס כשהיה צורך לסלק גם את דובדבני,
נ א במקומו נפתלי בן־מנחם׳ מזכירו
הפרסי ואיש אמונו של רפאל.

מהודר

כך, למעשה, נשאר המנגנון המסתורי של
רוחות־הרפאים על כנו נם אחרי שרפאל
התרחק׳ לכאורה, מעניני העליה.

א? הירדן -ב5ה כוח רפאל הנהו
פוליטי, כוח כלכלי

ך • רגעזה יצחק
במדינה— כוח
וכוח מפלגתי.
כאיש כלכלה, כוחו של רפאל גמיש וחזק
כפלדה עדינה. איש אינו יודע בבטחה עד
לאן הגיע בדיוק. אם ישב בישיבות סוערות
עם מנהלי חברת קרטאר, מייצת קרטיב־ארטיק
(שחלק ממניותיה רשומות רשמית
על שם גיסו של רפאל׳ שלמה פישמן, בנו
המאומץ של הרב מיימון) ,אם נראה בחברת
בעלי בתי־החרושת לחלקי מכונות, יצרני
רמזורים וקופת פלדה, אם נקשר שמו במפעל
זכוכית שפשט את הרגל׳ אם הסתובב
בחברת הנאשם בהברחת בדים וינטנר, הרי
עורר מ ח שב ת רבות בלב איש דתי. אולם
בשום מקום לא רשומה אף מניה אחת על
שמו של יצחק רפאל־וורפל. רפאל הוא
הרבה יותר פיקח•
כאיש פוליטי, הגיע רפאל לדרגת מדינאי.
האיש שלא שרת מעולם בשום יחידה
צבאית, שעשה קאריירה בעורף שעה שמיטב
הנוער נפל בחזית׳ האיש ששר־הבטחון רואה
בו ארכיטיפוס של השחיתות הציבורית —
איש זה הפך לחבר מרכזי ורב־השפעה של
ועדת־החוץ־והבטחון, אחד הדוברים המצלצלים
ביותר למלחמת־מנע ולשיחרור ירושלים
העתיקה. הוא עורר הד עולמי כשהכריז
בפאריס, לפני נמה חדשים, הכרזה
אקטיביסטית מהדהדת. חייהם של רבבות
צעירים מושפעים׳ כיום, על־ידי מעמדו הפוליטי
של אקטיביסט מילולי זה.
כאיש מפלגה הפך רפאל לאחד הכוחות
המרכזיים להטלת הכפיר, הדתית על האזרח,
באמצעות קנוניות קואליציוניות מסובכות
וגאוניות. האיש שרמתו המוסרית הפכה
לשם־דבר בחצי תריסר בירות, הוא המטיף
העיקרי לחוק המונע נשואין אזרחיים ו־שווי־זכויות
לאשה. באותה שעה מהווה רפאל
אחד המכשולים הגדולים ביותר להרמת
קרנו של הציבור הדתי בארץ, והוא גורם
לציבור זה׳ ולשמה של דת ישראל, נזק
שקשר, לאמדו.
אולם כל אלה ענינים של מה בכך. מעל
לכל, מהווה יצחק רפאל סמל למציאות
הפוליטית במדינת ישראל מיום הקמתה. הוא
הארכיטיפוס של המעמד החברתי השליט
במשטר זה, אשר אפשר לקרוא לו, למען
הדיוק׳ בשם קדילאקרטיה.

אחכת חינם
ך • מעט ואי־אפשר להאשים את יצחק
^ רפאל כפרט. סביבתו סובלת אותו. מאות
אנשים ועשרות מוסדות ציבור מרכזיים
יודעים את רקע חייו, את מעלליו, את
שחיתותו, את הוללותו׳ את קנוניותיו. את
חוסר מהימנותו והגינותו בעניני הציבור,
וחוסר אחריותו לקרנות האומה ולנכטיה.
כל האישים והמוסדות האלה מניחים ומאפשרים,
בשתיקה מחרידה, בגלל שיקולים
כספיים׳ או אישיים, או מפלגתיים, או
שלטוניים, לאיש זה לייצג מפלגה גדולד״
ציבור דתי נרחב ומכובד, את יהדות העולם
ואף את מדינת ישראל עצמת הם מאפשרים
לו לחוות דעה קובעת ורבת־ד׳שפעה בעניני
מלחמה ושלום. אף ראש הממשלה׳ דויד
בן־גוריון, התייצב השבוע פומבית להגנתו.
אלה העובדות המכריעות. הן ההופכות
אותו לדמות ולסמל, לאישיות אשר חובה
ציבורית ועתתאית היא לנתח את פרשת
חייו. כי חיפוי זה הוא נורם לדיסורא־ליזציה
לאומית, והוא׳ אולי, הסמה חח־מורה
ביותר המאיימת ברגע זה טל המדינה.
רפאל עצמו אינו שותף לחששות אלה.
נאנח הוא, השבוע, באוזני כתב העולם חזה:
״זהו גורלו של איש ציבור׳ להיות מושמץ
על־ידי מתנגדיו על לא עוול בכפו.״ כנאד,
לתלמיד חכם, סיכם :״על שנאת חינם אשיב
באהבת חינם.״
מפי איש שאינו רגיל לעשות דברים חינם,
היתד, זאת הבטחה יפה.
העולם הזח 9*2

מלון ג לי ל־ ה מ קו צר
סבלנות — הירולת הנפשית להאזין בשקט לאדם המתאר את סיבלו ממחלה שאתת
עצמ׳ך סובל ממנה.
הולך ״ ר כי ל — אדם המקיים קשר ישיר בין אוזניו לפיו.
ה ד —י היחיזי המצליח לומר אזז המילה האחרונה בשיתה עם אשה.
גאון — אדם היכול לעשות כל דבר שהוא, מלבד להרוויח את לחמו.
ניי טו אץהוליבודיים — שיטה משעשעת לבילוי סוף־שבוע.

פ קו ד ת־ שי\ ד ה
נשסעדיה בא למחנה, לא ידעו מה
לעשות אתו. בסוף תקעו לידיים מריצה
עם פח אשפה גדול ומקל עם מסמר
בקצה, ואמרו לו ללכת לאסוף את כל
הניירות המלוכלכים בשטח.
יום אחד סעדיה נכנס לתוך — תסלחו
לי — בית הכבוד, כדי להריק את
פח הניירות. בדיוק באותו רגע הסתערה
עליו רוח, וחטפה את אחד הניירות.
לא יפר, שנייר כזה יתגלגל במחנה.
סעדיה מתחיל לרוץ אחריו עם המקל
שלו. הוא קופץ עם המקל על הנייר —
מתחת צפיפות האוכלוסין
נבחרת ״רוואל״ החליטה יום אחד לשחק משחק ידידותי נגד אויביה בנפש,
נבחרת ״פינתי״ המשחק עורר כמובן התעניינות עצומה בכל הארץ׳ לכן הבטיחה
התאחדות בתי־הקפה לעובדי ביחרהחרושת לנייר שכולם יקבלו כרטיסים במחיר
כמעט־רשמי, אם יספיקו לגמור בזמן את כמויות הנייר הנחוצות לכרטיסים. גם
עובדי הדפוס עבדו שעות נוספות, בתנאי שיקבלו׳ כרטיסים בחמש־עשרה לירות בלבד.
כשהגיע יום המשחק, החלו ההמונים לזרום מכל פינות הארץ׳ בערך מיליון
וחצי איש. היה ברור שכולם לא יוכלו להיכנס לאיצטדיון, לכן המשטרה התחילה
להרביץ קצת, אבל אחר־כך השוטרים נכנעו ומיהרו לאיצסדיון׳ בשביל שלא
יתפסו להם את המקומות. התאחדות בתי־הקפה הכריזה בסיפוק כי סוף סוף נאסף
הסכום הנחוץ להשתתפות בהתחרות הבינלאומית על שחור הקפה, העומדת להיערך
בקרוב בבראזיל.
היחידים שלא תצליחו להיכנס למגרש היו השחקנים. חם לא יכלו להתגבר,
ומכרו יומיים קודם את כרטיסי־הכניסה שלהם בחמישים לירות כל אחד. אבל זה
לא כל כך חשוב׳ מפני שממילא לא נשאר להם באיצטדיון מקום לשחק. לכן הם
זיגשו לפאריז, למסור דרישת שלום.
אפילו כלב לא יכול היה להתפרץ למיגרש.

טראח! הנייר הספיק לברוח. עוד פעם
— טראח! אבל הרוח זריזה יותר.
בסוף — אוי לעיניים שכך רואות!
— תופסת הרוח את הנייר ומעיפה אותו
דרך החלון הפתוח ישר לחדר של
מפקד המחנה. סעדיה רץ, שטוף זעה,
אל הדלת, אך כאן ניצב שין־גימל.
״מה אתה רץ, חביבי?״ שואל השיך
גימל .״לא כל כך מהר נכנסים הנה.״

לכפה
האדתזה שני צנחנים שהשתכרו עד צאת נשמתם,
צעקו ליעבר אזרח :״קח אותנו הביתה!״
הלה מילא את בקשתם, אן מיהר לברוח
מביתו ברגע שהצנחנים אמרו :״עכשיו
בואו ונאכל אותו!״

באשר צנהן יושב בקירבתך,
השתדל להציגו כפני נערתך,
אם אינך רוצה שהצנחן יקה
את היוזמה כידיו ויציג בפניך
את נערתך.

בחיפה נדרס תושב על־ידי מכבש. כששאל
אותו הרופא איך. הוא מרגיש,
ענה :״כמו כלום!״
סרן משה ינוקא
״ צה״ל׳ ד. צ 27 .ו2

סעדיה מסביר מה קרה לו עם הנייר,
יחרבתו.
״טוב,״ אומר השין גימל .״חכה פה
ותשאיר את זה לי. אני כבר אוציא את
הנייר באופן דיפלומאטי.״
סעדיה מחכה. כעבור חמש דקות יוצא
השין גימל ואומר :״אבוד!״
״מה אבוד?״ מתחלחל סעדיד״ ״איפר,
הנייר?״
״אבוד,״ אומר השין גימל .״המפקד
כבר חתם עליו.״
רינה גזלדבלאט, צה״ל

טעות לעולם צודקת
לא כל פעולה עם הספקים נרשמה
כהלכה וזאת לא מתוך שחיטות.
(הארץ)
רמי גור, חדרה
השמש זרחה, השיטה פרחה ו־השוחת
שחת.
המטרה מצאה חלק מהסחורה הגנובה
(מעריב)
צבי פכטר, תל־אביב
המשטרה מקדשת את האמצעים.
הדלתות נפגרו כבר בשעה שש.
(העולם הזה)
ליאורה כהן, חיפה
ולי היה נדמה שהקהל הוא שהתפגר.
שחקנים
מצטיינים מחזקים אותה,
במקומות התרופה( .הארץ)
מרדכי דן, תל־אביב
כדי להקדים תרופה למכת עונש.

ך 8ודו ( )7למד בשיעור תנ״ך כי
ן אחרי מות יעקב שרר אבל כבד.
והוא מסביר מה פירוש ״אבל כבד״:
״כשיעקוב מת לא היה 70 יום סרט״.
קיבוץ הגושרים

ך* יום השבת, הסירו את המפה
הלבנה מעל השולחן בחדר־האוכל.
בא יאיר ( )3והכריז בהתרגשות :״הו־קיבוץ
אלונים
יידי א״ השבת! ~

**ל הדשא היה תקוע דגל אדום,
כאזהרה שלא לדרוך עליו לאחר
ההשקאה. עברה במקום רותי עם אביה
ושאלה :״אבא, למה רק דגל אחד? ואיקיבוץ
אפק
פר׳ הדגל הכחול־לבז?״

״אינני מכין

מה בן־־גוריון רוצה ממני:־

אורי מלץ ()9
מוצא עלית, דאר נע ירושלים

האם אתה מסוגל לזהות את צבעי החפצים
המקיפים אותך יום יום? נסה
את כוחך, כשאתה מעניק לעצמך נקודה
אחת בעד כל תשובה נכונה. השתדל להגיע ל־ 10 נקודות, אם אינך רוצה שיחשבוך
עיוור לצבעים. אין צורך לציין גוונים ובני־גוונים. צבעי יסוד כאדום, כחול, ירוק או
לבן יספיקו. מהו איפוא צבעם של —

כל צבעי הוזטות

״ולס כום ד בר•״.״

( )7כגדי אכל סיניים
מנענע דו דיאז בפסנתר
כול של 80 פרוטה מסדרת ( )8גלימת עורך־דין
שבטי ישראל
( )9שערה של מרילין מורנו
זקנו של פדידריך כרכרו*
( ) 10 הפרח על גבי שטר של פה חצי ל״י
כיפת צנחנים
( )11 פאפריקה
עורו של אותלו
( )12 בלוריתו של כן־גוריון
דס מלכותי

׳ )21( 4111׳ )01( 0414׳ ) 11( 8110׳ ) 8( 011111.׳ )6( 04111 41:1
׳ )9( 011:4׳ <5( 01111.׳( 81.10ע 81.10׳ )2( 0414 ו 0ג 1,1ם1ב<ז1

כוו רו ת

סטלמך מקבל נשיקות מחבריו

תמונות אדה צולמו כיום
המישחק הגדול כאיצטדיון
רמת־גן נגד נכחרת הכדור
רגל הסוכייטית. כל אחת
מהן כולטת כשל פרט פיקנטי
או מעשה מיוחד שהונצח
עד-ידי עדשות צלמי
״העולם הזה.״ עתה הנף
מוזמן למצוא לכל תמונה את
הכותרת הקולעת כיותר ולשלוח
אותה למערכת ״העולם
הזה,׳ ,ת. ד ,136 .תל-
אכים, עכור תחרות הכותרות,
תוך שכועיים מהופעת
גליץ זה. כל כותרת שתפורסם,
תזכה את מהכרה
כפרס כספי של לירה אחת.

שוטרים בולמים התפרצות קהל אל מקומות הישיבה

3שוטר מוביל את הכלב שחטף את הכדור, כשחלדי מתבונן

5פצוע זב־דם מובל לנקודת החבישה

4המקשר סימוניאן בין חודורוב לשניאור, אבל הכדור בצד

0צופים טובלים את פניהם במי התעלה

ך שוטרים מוציאים מסתנן מחוץ למגרש