גליון 983 מתאריך 15 באוגוסט 1956

תובע כשדה
צבאית מידית

מס׳ 9 6 3
זו׳ מ לו ל ח שט״ז <1 .6 .5 6
המח*ד 6 0סר*

ה ו 1ו ב

הוח

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום כהו
עורכי־משנה:
דוב איתו; אורי סלע
עורך תבנית:
עורך כיתוב:
אהרון צור
סילבי קשת
הכתב הראשי:
שרנאהר־ניל

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען למבדקים :״עולמפרם״,
המוציא לאור: העולם הזה בע״ס.
דפוס משה שהם בע״מ, ת״א, טל.62239 .
המערכת איננה אחראית עבור תוכו הפורעות,
בולל פורעות הפתפרם פות תהת
הכותרת ״דו״ח לצרכו ״,״דו״ח לנוסע״
וכוי הפוננות ונערכות על־ירי המערכת.

...האם אין קץ לשפלות? האם שרות הבילוש
המהולל שלנו לא ידע מה שאתם גיליתם?
או שמא קדושת הקואליציה יקרה
מקדושת הרוגי המלכות, שהקריבו את חייהם
למען תקום מרינה עצמאית? אוי לאלה,
שהרשו לאותו עסקן לטפם מעלה פעלה בסולם
הרמאות. מהם יידרש החשבון הסופי,
לא רק מרפאל
מרדכי יודלביץ, בני־ברק
מה רע מצאתם בכד שראש מחלקת העליה
יבקר בקבארט כמו לידו בפאריס? הוא בוודאי
אכל רק מאכלים כשרים שם ורקד רק
עם בחורות יהודיות כשרות שיכלו להציג
אישור מהרבנות המקומית שטבלו במקווה
לפני שעתיים ...
אילנה י פרנקל, גבעתיים

צלם המערכת:
אריה קרו

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצה נכי, איתו ניירול,
לילי נלילי, רויד הורוביץ, רותי ורד, רוני
זוהר, אברהם הרמוז, אוסקר מאובר, משה
לשם, אביבה מטו, עמום קינן, שלמה קרו,
אלי תבור.

אם היתה דרושה הוכחה שהאדון הנ״ל
הוא באמת איש גדול, הרי נתן אותה הוא
עצמו. באותו בוקר שקראתי את פרטי המעשה
המזעזעים, קראתי גם כי ח״כ יצחק
רפאל טס לפאריס, דרך נוחה מאד להתחמק
ממתן תשובה ...
מוריס קליין, עכו

הצייר הראשי: עורך דפוס: מנהל מעבדה:
בתו רוו
שמואל ברתור אריה אריאל

כל העולם יודע

העתוו הנהרא ביותר במדינה

עתון כמו העולם הזה, הרודף בנשימה
עצורה אחרי המאורעות הדוהרים, הריהו
כמיטת־סדום. סיפורים מעניינים רבים הנו־דעים
לנו דרך אגב, אך שאינם קשורים
למאורעות השבוע׳ אינם יכולים להיכלל בשום
מדור. לפעמים אני מצטער על כך.
כמו, למשל, כששמעתי את סיפורו של אריה
מאירסון, בן ,58 שהכרתיו כאשר נלווית ,
לחולית־החקירה שלנו שפעלה בסדום.
מאירסון, כיום קרח כמעט לגמרי, הוא בן
משפחה חדרתית מבנות העליה הראשונה.
שנים מעטות אחרי לידתו׳ היתה אחת מבין
18 המשפחות שהתנחלו בשפך הירמוך, מעבר
לירדן. שם לכדה אותם מגיפה של
קדחת.
האב העמים את אשתו החולה ואת שלושת
ילדיו החולים על עגלה רתומה לשני
סוסים, הוביל אותם בדרך ארוכה >דרך ג׳נין־
מול־כרם־פתח־תקוה) לתל־אביב. הנסיעה ארכה
כמה ימים. אחרי שהפקיד את משפחתו
בבית־חולים על שפת־הים, חזר לבדו אל
הירדן, כדי לטפל במשק. אולם שם חלה גם
הוא עצמו.
בלית ברירה העמיסו עתה השכנים את
האב על עגלתו שלו, הובילו גם אותו בדרך
הארוכה לתל־אבייב. כשירד מן העגלה, קודח
וסחרחר׳ קיבלה אשתו את פניו בבשורה
ששלושת הילדים מתו ונקברו. על הרביעי,
אריה, שנשלח לדוד ברוסיה, לא היו כל
ידיעות.
האב צנח ארצה, מוכה הלם כבד, שכב
כקרש מבלי להגיב על כל פניה. מחוסר
ברירה הועמס שוב על העגלה, הובל בידי
השכנים לבית־החולים של הד״ר וואלאך בירושלים.
הדוקטור לא ידע מה לעשות באיש
ששכב כמת׳ השאירו שוכב בגינה. שם
נמצא על־ידי אבי משפחת ברווה ממוצא,
שלקח אותו אליו הביתה.
כעבור כמה שבועות החלים האיש עד כדי
כך שהיה מסוגל לקרוא מכתב של קרוב
באמריקה, שהציע לו לעבור אליו .״אחרי
מות ילדיך,״ כתב הקרוב ,״אץ לך עוד מה

לעשות בארץ־ישראל.״ אולם האיש סירב
ונשאר.
היכן האנשים המסוגלים לעבור כיום תלאות
כאלה, כאילו היו דברים מובנים מאליהם?
משהו קרה לעם הזה מאו. נדמה שארבע
המכות — שילומים, מלווה׳ מגבית,
הענקה — מצצו את כוח חייו, הפכו את
נשמתו לראשי התיבות שלהם, שממה.
אריה מאירסון עצמו ממשיך במסורת המשפחתית.
הוא ישב בסירה השניה שהגיעה,
לפני 22 שנה, לסדום, אחרי נסיעה של 18
שעות׳ כדי להניח את היסוד למפעל הדרומי.
הוא נמצא שם גם עתה, כעובד הקשיש ביותר,
מנותק ממשפחתו. לכל התלונות על
החום הממאיר של המקום, יש לו תשובה
פשוטה ומשכנעת :״מה יש? לסודאנים יש
ארץ חמה. לבראזילים יש ארץ חמה. למה
שלא תהיה לנו?״
1 אלי שפירא, סטודנט ישראלי באחת ממכללות
אירופה, כותב לי שלא מכבר נסע
חברו עם אמו ממילאנו לרומא. בתא שלו
ישבו כמה ערבים. החבר שוחח עם אמו בעברית,
כשלפתע התערב אחד הערבים ואמר
בעברית ״שלום.״ נסתבר כי היו אלה יהודים
מצריים. השיחה נמשכה באנגלית.
המצרים סיפרו כי היחס אליהם טוב׳ ותנאי
חייהם מצויינים. גם יחס השלטונות הוא
חיובי.
מה בנוגע לציונות? ישנן שתי אגודות,
אחת מפא״י ואחת מפ״ם. הישראלי שאל אם
הם יודעים שירים עבריים. התשובה היתה
חיובית. הם ידעו שיר אחד. מהו? ״שיר
מפא״י.״
בסקרנות רבה הפציר הסטודנט בבני־שיחו
לשיר את השיר. לבסוף פתח אחד מהם,
לאט, במקוטע, בעברית עילגת, ב״שיר
מפא״י,״ כלהלן:
״נז ס בי ב

׳ הז ם

הסטר

ר א שנו

איש השנה

...לוי אשכול, השור שאיש לא הצליח
עדיין לחסמו בדישון

מירה גורדון, רנזת־נן

הגבר ששינה את פני המרחב — אולי נם
את פני העולם — יותר מכל אחר השנה:
ביקבאשי נטאל עבד אל־נאצר.
שלום חמדיה, באר־שבע
...ד וי ד בז־נוריון, המדינאי היחידי של
מדינת ישראל.
רות בלומברג, חיפה

מרוע לא פירטמתם כמדור תצפית שעבד
אל־נאצר הולד להלאים את תעלת סואץ?
זלמן שנוקפרצקן, תל־אביב
הקורא שנוקפרצקן יטיב לעשות אם יעיין
בתצפית העולם הזד ,972 ,שם נאמר בפירוש,
על פי ידיעות משרות מודיעין מערבי
כי ״עבד אל־נאצר יסגור את תעלת סואץ
גם בפני אוניות מעצמות המערב.״

ביג׳י שציפצף על דעת הציבור, לא סילק
את בנו מהמשטרה אבל נתז בעיטה מחפירה
למשה שרת
אילן גוטהים, נהדיה
...מרדכי אורז, האיש שנשא וסבל כה
רבות בכלא הצ׳כי.
זאב גרינברג, חיפה
למה לא ניקיטא חרושצ׳וב? הודות לו
ולפיקחותו, לא פרצה מלחמת מימן.
שמואל אבירי, תל־אביב

דרך גפר
כתבתכם על יצחק רפאל (העולם חוה )982
היא החזקה ביותר שקראתי מימי. היא חושפת
את הציניות האיומה של כל המנננון
המפלגתי, אשר בעיניו הקמת ישראל אינה
אלא הזדמנות היסטורית לחיות חיי מלכים
על חשבון עם עני ונדדה׳ המבקש הצלה
מכליוז.
אלחנן דורון׳ תל־אביב
מסמך כבוד לההעולםהוה .
יוסף אחילני, טבריה

היהודים והמיסיון
בקשר למאמר על שאול מעתוק, שאינו רוצה
להיות יהודי (העולם הוה .)982 למה
בפולין, איפה שרוב היהודים היו עניים
ואפילו משפחה מטופלת בעשרה ילדים לא
קיבלה קיצבה הורשית של 40 לירות, לא
העיז איש למסור את ילדיו לירי המסיון?
מעשיו של מעתוק אינם אלא סחטנות, הנובעת
מחוסר רצו: לעבוד...
קיטי פראנק, ירושלים
בטוחני שבין יוצאי עיראק ישנם מאות
שמצבם הכלכלי קשה ממצבו של מעתוק. למרות
זאת מגדלים הם את ילדיהם ברוח ישראלית
ומוכנים למסור את גופם למען
מעתוק תחת חסותה ואת האיש הקורא לעצ־דתם
...עצתי לממשלה שתקח את הילדים
שאביהם מעדיף למסור ברצון רב לחכים או
למופתי. עם ישראל יכול בהחלט לוותר עליו.
אלימלך בן־שלמה, קרית־שמואל
אני מודה לכם על הכתבה. מי יודע?
אולי בעזרתה לא אאלץ לעשות אח הצער
הנורא
שאול מעתוק, מעברת תלפיות

קורא יקר

בשבוע שעבר חזר הערר הביתה וכרגיל
ליווהו הבוקרים, חלק מלפנים ואחד בסוף.
קצת לפני שהגענו הביתה, פגשנו מכונית
שירדה לסדרה ובתוכה ישב גם שמוליק.
כששאלנו אותו לאן זה? השיב :״ניסי נמצא
שם במילואים ואתו חוברת של העולם
הזה. אני נוסע להביאה״.
שמחתי מאד ואף נתתי לו את רובי לנסיעה.
כעבור כמה רקות התהפכה המכונית,
שמוליק נפצע ורק במזל יצא איכשהו..־.
ירח, אמציוז
איחולי החלמה לקורא שמוליק. לא כדאי
להיכנס לעולם הבא, אפילו בגלל העולם הזה,

על גדות הסואץ
לרשימה ״ישראלי כתעלת סואץ״ (העולם
הוה :)982 אין אני קצין מחוז נתניה, אלו*
קצין מחוז בפועל. בני עמינדב עובד בבנק
לאומי בנתניה ואילו המשרתים שעמדו ל רשותי
שם לא היו סודאנים. במידה שהיתהי
לנו. עוזרת־בית, היא היתה מצרית.
אריה דנציג, נתניה

שמות אחדים

אמיר מקלף כחוף סדום
סוף סוף יודע העולם כולו מה שישראל
ידעה מזה שנים — כי ההיטלר הקטן של
עמק הנילוס הוא סכנה לשלום העולם
רחל וינר, יפו

צדיקים בסדום
מכתבים שנתה השמינית של מדינת ישראל תירשם
בהיסטוריה כשנה שבה יצאו כל אנשי הרצון
חטוב ללחום בשחיתות. שנת התשט״ז היא
שנתם של אנשים אמיצים כמו שורת המתנדבים,
מרדכי שטטנר, מלכיאל נרינוואלר
ורבבות האזרחים הישרים המאפשרים ל-
העולם חוה לזרוע את זרע האמת ברבים
בסמל השנה הזאת הייתי בוחר בלי ספק
במרדכי שטטנר, אותו זקז שסיכן את הכל
על מנת לגלות את השחיתות.
אליהו תדמור׳ הרצליה

מה אתם רוצים טגמאל עבד אל־נאצר? אם
הלאים את התעלה (העולם הזה )981 זה רק
לטובתנו. עכשיו כל מה שעלינו לעשות הוא
לשבת בחיבוק ידיים ולחכות עד שהמערב
יכניע אותו. ואז יהיה טוב ליהודים. אבל
לד ודע שאותם המנהיגים שלנו, שישבו בחיבוק
ידיים כל הזמן, לא יחליטו דווקא
לעשות משהו לשם שינוי — ולקלקל את בל
התבשיל.
אלי דרוקר, צפת

משהו אודות יאנוש

כאיש המעורה בכפר בו נמצא משקו של
יוחנן פלץ (העולם הוה 9ו ,)9אני יורע אח
האמת עליו ולא רק מה שמישהו מעוניין
לפרסם למטרות אישיות. יוחנן פלץ חינו
כמעט מראשוני חברי הכפר נני־יהודה. משקו
אינו עומר למכירה. חבר הכפר מטפל
במטעו בתקופת העדרו ובאביב זת נטעו עוד
כשלושה דונם במשקו. משק זה הוא אחד
המעובדים במלואם והמטופחים ביותר ועד
כמה שידוע לי השקיע פלץ את חסכונותיו
בפיתוחו ( 20 דונם מעובדים).
מתקבלים ממנו מכתבים, בהם הוא מבקש
וחוזר ומבקש לטפל טוב במשקו׳ כדי שבזמן
שיחזור, יוכל להתפרנס ממנו. כד שיוחנן
פלץ חושב לחזור ארצה ונם לחיות על משקו
ואינו יורד.
קורא, גני־יהודר.

סידרת המאמרים שלכם על המיפעל בסדום
ועל עובדיו (העולם הוה 980 והלאה)
נשבה כאן כמו רוח קרירה טובה בשרב של
הנגב. שאבנו עידוד מן חעובדה שדווקא
העולם הוה, אשר רבים אומרים עליו כי
הוא עיתון ביקורתי מדי, פירסם דברי עידוד
ולא נתפס לזריקת בוץ על אנשים חפים

מנהל עבודה, סדום
צילמתם גברים חסונים, בחורים צעירים
ופועלים זקנים בסדום. אפילו את שתי הנשים
היחידות, החיות בנקודה הנמוכה ביותר
בעולם, הנצחתם. מה בנוגע לילדים?
לא צילמתם אף נטע צעיר חי על חופי ים-
המוות?
יוכבד שטיל, רחובות
צולם גס ילד אחד: אמיר, בנו הבכור של
רב־אלוף מרדכי מקלף, מנהל מפעלי ים-
המלח, על חוף סדום (ראה תמונה).
אני חושב שהמלאכים שבאו להציל את
לוט ז״ל, היו מתפקעים סקינאה. הם לא
הצליחו לאסוף אפילו עשרה צדיקים בסדום
ואילו כתביכם גילו שם כמה מאות צדיקים
בבת אחת. הידד!
מנחם בן־פורת, חיפה
מדוע אין התנועה הקיבוצית טארננת קבוצות
שיעבדו במפעל האשלג ויחיו באופן
קבוע בסדום? הרי לפני מלחמת העצמאות
ישבו שם אנשי קיבוצים. האם תפקיד זה
כבר אינו חלוצי? או שמא חלוצי 1956 רני-
לים כבר למיזונ-אוויר ובריכות־שחיה מדו־שאות?
עמיקם
שריד, צה״ל

קראתי את סיפורה המזעזע של הנערה
שאולצה לסטות סדרר הישר (העולם הוזי
)982 והתרשמתי ממנו ביותר. אבל מאחר
שהיא ובחורה חורו למוטב, האם לא חיה
זה נבוז יותר לפרסם את המעשה בלי ציון
השמות?
דורית לוי, תל־אביב
כל השמות שהופיעו ברשימה הוחלפו, כדי
לא לפגוע באנשים.

העולם הבא

הידד למערכת שהרחיכה את מדורה של
לילי נלילי. אבל למה הוצאתם את תמונתה?
האם הגברת ביישנית או שמא מקנאים בה
יתר חברי המערכת?
רות בן־דור, חיפה

מכתבה שבגוו
החל מהשבוע, תפרסם המערכת
במקום זה את המכתב המעניין או
המקורי ביותר מבין מכתבי הקור אים
המגיעים אליה. י

בל שמונה שנים
ובכן, נולדה מאירסון נולדה לנד
מחרש — במהדורה עברית. מזל טוב,
מזל טוב!
זה בוודאי היה ניתוח קשה. שמו נה
שנים ארכו ההכנות, ההיסוסים
וההיאבקות. בני תמותה רבים הספיקו
בזמן זה להחליף את שמותיהם׳
אבל בכל זאת אנו חייבים להודות,
להלל, לשבח, לפאר, לרומם, להדר,
לברד, לעלה ולקלס את נ. מאיר שמקץ
שמונה שנים מקום המדינה התגברה
על כל הספקות וקיצצה מה
שקיצצה, כדי להופיע לפנינו בלבוש
עברי.
בנונע ל״גולדח,״ הכל היה ברור:
זהבה. מסתבר עתה שהעניין לא כל
כד פשוט, כפי שנראה לאיש פשוט.
״גולדה״ בגרמנית היא הרבה יותר
ט״זהבה״ העברית. נחכה איפוא עור
שמונה שנים, אולי נזכה לנערה,
נוי־לידה, גלידה או שוב קיצוץ —
גולד (ג׳ סגולה, ו׳ קמוצה
מרדכי הלוי, תל־אביב

העולם הזה 983

ך* יא שוב קיימת. היא מרימה את ראשה. היא מין
| שירה את מבטה אל עמינו *תובעת תשובה מכולנו,
מכל אחד מאתנו. השאלה היא: מלחמה, כן או לאז
אמרו שהמלחמה היא ענץ הרבה יותר מדי רציני מכדי
שנניח אותה לאלופים. היא גם רצינית מכדי שנניח אותה
למדינאים, לפקידים ולעסקני־מסלגות. היא תקבע את גורל
חייך. אתה האיש החייב להחליט.
שני גורמים העלו את השאלה שוב אל מעל לפני המים,
אחרי שצללה לתחתית האדישות וחוסר־ההחלטה לפני חצי
שנה. הבה נזכיר אותם ברמז.
ראשית: הלאמת תעלת־סואץ חוללה מהפכה במרחב, גרמה
לרעידת־אדמה עולמית ויצרה שעת־כושר חד־פעמית. זוהי
אחת השעות המעטות כאשר מתגלה הלם־הלב של ההיסטוריה,
כאשר ניתן לשנות את כל הערכים. לישראל, זוהי
הזדמנות לצאת מן המבוי הסתום בו נתקעה מזה שמונה
במדיניות, אחד ועוד אחד הם, לפעמים, שניים.
שנים.
לפעמים — אבל לא תמיד.

פתיחת תעלת-סואץ ומיצר־טיראן לדגל
חכחול־לבן היא מיכצע חשוב מאד, כלכלי,
פוליטי ופסיכולוגי. הוא עשוי לפזר במידת-מה
את אווירת המחנק ההופכת את המדינה לגטו.
לא פחות חשוב נימוקו של איש הבטחון. סילוק האיום
הצבאי המצרי יתן למדינה אפשרות לנשום שוב לרווחה.
אפילו השתנתה הערכת־הכוחות ושוב אין מקום כיום לבהלה
שתקפה את המדינה — בצדק — אחרי עיסקת־הנשק
הצ׳כית, הרי האיום עצמו שריר וקיים. הצבא המצרי הוא
צבא חזק. תוך ניצול גורמי האפתעה יוכל תוקף להנחית
תמיד מכות מכאיבות על המדינה.

סילוק האיום לכטחון -ולו גם לשנתיים•
שלוש בלבד -יאפשר לישראל להקטין את
תקציב הכטחון, לייצב את המצב לאורך הגבולות
האחרים, להוריד קצת את הראש לסו

פחות חשוב השיקול הציוני הפנימי. זוהי מדינת
עליה. בעשרות משקי־הספר שלה יושבים עולים חדשים.
מבחן המלחמה יהיה בשבילם מבחן חמור. זהו נימוק תשוב
מאד לדחיית מלחמה — עד שיגדל במשקים אלה הדור
הצעיר המתחנך בארץ, המתאקלם בה במהירות כד׳ רבה.
ישנו גם שיקול לגבי הוותיקים. זוהי מדינה קטנה. אמצעי
הייצור שלה מוגבלים. כל מחזור חדש׳ היוצא מבית־הססר,
קטן עד כדי להכאיב. האם מותר לזרוק קלפים יקרים אלה
על שולחנו של אל המלחמה? המותר לסכן ולהקריב עתודה
אנושית וכלכלית זו במלחמת־התקפה?

בעיני האם השכולה, אין תהליך לבנה ולא
יתכן שום תהליך. אומה חייכת לערוך השבץ
הרכה יותר אבזרי. אולם גם היא חייבת לשאול
את עצמה -האם יש תהליך לכנים הנופלים?
לא רק מבחינה הומאנית, אלא גם מבחינת
הכוח הלאומי, מבחינת משקלה של
האומה על כפות המאזניים שד ההיסטוריה.

מדינות ערב ירצו לחוש לעזרת מצרים, ובלי
ספק יכריזו מלחמה. אולם מזג־האוויר יגביל
את התנועה בחזיתות המרכז והצפון. ההכרעה
כדרום תפול לפני שירדן וסוריה יוכלו להפעיל
לחץ רציני על עמדות־הטגן הישראליות.

ך* נימוקים כעד הם שקולים ורציניים. איש אינו רשאי
ן ולבטלם בתנועת־יד מזלזלת.
מרחוק רומזים לנו חופים רחוקים — חבש, הודו, בורמה,
יפאן. אפילו ניקח בחשבון כי חלק מגעגועינו אל מרחבי
אסיה הם רומנטיים גרידא׳ ושגם אילת אינה כיום אלא
לונה־פארק לאומי, הרי נשאר לנימוק קליפה רצינית. אסיה
היא לקוח חשוב לאשלג, לפוספאטים ולמלח. חשיבותה
במשק הלאומי הולכת וגוברת.

לחסל את משטרו בעוד מועד, לפני שיוכל להתקרב אל
מטרתו הנכספת — זהו נימוק כבד־משקל למלחמה. מלחמות
רבות בהיסטוריה פרצו בשל סיבה פחות חשובה.

מה יהיה גורלם של יהודים אלה כאשר
תפרוץ מחר מלחמה? האם רשאית מדינה
ציונית, כשם הצלת יהודי העולם, לסכן את
חייהם של מליון וחצי יהודים, אלא כמקרה
שהגיעו מים עד נפש? היכול מישהו להגן על
יהודי מאראקש ואלכסנדריה כאשר יגאה נחשול
הזעם הערכי, אחרי הפצצת ערי הנילוס
כמלחמה?

ך* כה נניח לרגע קט לשרים ולאלופים. נצייר לעצמנו
| | מלחמה דמיונית, כדי שיהיה ברור לנו על מה אנחנו
מדברים. היא נראית, בערך, כך:
בעוד חודשיים־שלושה, ואולי ארבעה, אחרי שיתברר כי
המערב התפשר עם גמאל עבד אל־נאצר והשלים עם הלאמת
התעלה, תציג ישראל אולטימטום לשליט ארץ־הנילוס. היא
תדרוש מעבר חופשי בסואץ, ביטול המצור במפרץ אילת.
המצרי יסרב.
למחרת היום יצא צה״ל למכת־מחץ גדולה. היעד הגיאוג־ראפי:
סואץ. היעד הצבאי: שבירת חטיבות צבא־השדה
המצריות הנמצאות מצפון לתעלה. היעד הפוליטי: חיסול
משטרו של גמאל עבד אל־נאצר.
המלחמה תהיה קצרה ומכרעת. על פני הקרקע ישלטו
הניידות וכוח־האש. יחסי־הכוחות הימיים, שהם לרעת ישראל,
לא יספיקו להשפיע על כפות־המאזניים.
יתכן שהחזית המכרעת תהיה באוויר. מזג־האוויר החורפי,
המאפשר פגיעה נוחה בערי מצריים, נוטה להגן על ערי
ישראל. ההמונים הבלתי־מאורגנים של קאהיר ואלכסנדריה
יקומו בבהלה נגד שליטיהם. האוכלוסיות של תל־אביב
וחיפה יסבלו מתוך משמעת.

מעצמות המערב לא ימהרו לעזור לאיש שירק זה עתה
בפניהן. עד אשר יופעל המנגנון של האו״ם, יקבעו העובדות
הצבאיות המוגמרות מצב פוליטי שונה לגמרי.
ההישג המקווה, בגמר הסיבוב: חיסול משטרו של עבד
אל־נאצר׳ הוצאתו של הצבא המצרי מכלל שימוש לזמן
מסויים, סיפוח עזה לישראל, פתיחת נתיבי הים לאסיה,
ואולי הפיכת חצי־האי סיני העצום כולו לאזור מפורז,
חופשי ממוצבים ומיחידות עוינים.
אבירות ישראל: כמה אלפי חללים, חיילים ואזרחים. הרס
מסוים ואולי רציני, בריכוזי האוכלוסיה ובאיזודי התעשיה.
זהו החשבון הדמיוני. על פיו יש לנתח אם העסק כדאי
או לאו. מוטב לעשות זאת במלוא הרצינות, ללא משוא־פנים,
ללא דיעות קדומות, ללא הידבקות לפראזות ולסיסמוח
מלהיבות. כי בענין העלול לעלות בחייו של כל אחד מאתנו,
לא כדאי לנו לרמות את עצמנו.

ברגע זה, רק איש אחד מסוגל להגשים תכנית
זו תוך שנים מעטות. איש זח הוא גמאל
עבד אל-נאצר.

*שנם נימוקים רבים נגד מלחמה יזומה קרובה. מוזר
י שהנימוק הציוני ביותר מושמע לעתים כל כך רחוקות
בפי ציונים.
ברגע זה חיים במדינות ערב כמיליון וחצי יהודים. ישנם
ריכוזים גדולים במארוקו, בטוניסיה ובאלג׳יריה. אין אף
מדינה אחת, מלבד ירדן, החופשית לגמרי מיהודים.

שנית: קיימת הערכה חדשח של יחסי
הכוחות הצכאיים כין ישראל ומצריס. הערכה
זו שונה מזו שהשתלטה במדינה אחרי היוודע
הממדים העצומים של עיסקת הנשק המפורסמת
של האיש בקאהיר. הערכה חדשה זו
נכונה בלי כל ספק.

חלום הדורות מאז הכאליפים הראשונים, תקום — אפילו
יהיה הדבר בהדרגה ובהסוזאה.
היד שתגשים חלום זה תכתוב על קיר אולם הדיונים של
,מדינה העברית את המלים: מנה, מנה תקל ופרסין.
באופק הארצישראלי עולה דמות־הענק של מסוף צלאח
אל־דין. ממלכת ירושלים הצלבנית לא יכלה להתקיים כאשר
התמזגו גבולותיה לגבול אחד, כאשר הפכו כל אויביה
לאויב אחד, מלוכד ומאורגן. ממלכת ירושלים הציונית לא
תוכל להתקיים׳ לאורך ימים, כאשר תשתרע מסביבה מדינת־ענק
ערבית מלוכדת ועוינת, בהנהגת מנהיג נמרץ ומפוכח.

רים ולירדנים. מכת ההסתננות תיעלם במידה
רכה. סכנת חידוש מכת הפידאיון תקטן
בהרבה.
מלבד זאת, סבורים תומכי המלחמה, השנאה הערבית
לישראל היא כיום כל כך גדולה, שממילא לא תוכל לגדול.
אחרי נצחון צבאי׳ לא יאהבו הערבים את ישראל יותר. אך
שנאתם תהיה מהולה בכבוד חדש.

ץ* עבר לנימוקים חלקיים אלה, מזדקר הנימוק הגדול,
המכריע, האקטואלי. דובר עליו מעט מדי. אך איש אינו
יכול להתחמק מכוחו. יתכן שהוא המכריע.

גמאל עבד אל-נאצר הוא ביום שליט מצרים.
אם יעלה בידיו לצאת מנצח מן המאבק הבינלאומי
על התעלה, הוא יהיה מחר שליט
העולם הערכי כולו, מדאקאר עד מוסול.
איש אחד התגרה באריה הבריטי, בנשר האמריקאי, בתרנגול
הצרפתי ובחצי תריסר חיות אחרות מגן־החיות הקולוניאלי.
הוא מייצג במאבק זה את השאיפה הלאומית הערבית,
את הגאווה הערבית. אם יצליח׳ יהיה מעמדו במרחב
דומה לזה של היטלר באירופה ב־ .1939 איש לא יוכל לעמוד
בפניו בעולם הערבי — לא ילד כמו חוסיין בירדן ולא
זקן כמו נורי אל־סעיד בעיראק. הממלכה הערבית המאוחדת,

מלחמה היא הקזת דם. מלחמה היא הרס. אין זה החשבון
היחיד. אולם הוא חשבון חשוב מאד מאד.

ך* נקודה הכלכלית אינה מכרעת לגבי בעית השיט
| | הישראלי החופשי בסואץ. המסחר הישראלי באסיה עשוי
להגיע לכמה מיליונים. אך הוא לא יכריע את גורל המשק
הישראלי. הוא לא ישפיע עליו אפילו בצורה חיונית. חשוב
הרבה יותר הצד הפסיכולוגי והפוליטי שבדבר. אנו רוצים
לקרוע אשנב לאילת. אנו רוצים להגיע אל אסיה.

האם נגיע אל לבה של אסיה כעזרת חומר-
נפץ־מרסק? אפשר לפתוח בכוח את הדרך
כסואץ. אך, האם אפשר להגיע ככוח לחופי
אסיח?
אסיה היא כיום דמות בזירה הבינלאומית. גורמים מוסריים
ונפשיים משפיעים עליה מאד. הם מתגלמים באישיותם של
אנשים כמו ניהרו, או נו, סוקארנו. אנשים אלה רוחשים
כיום אהדה לגמאל עבד אל־נאצר, איש ההפיכה שלא שפך

כיצד יגיבו אנשים אלה, ומאות המליונים המלוכדים
מאחוריהם׳ על התקפה ישראלית שתפיל רבבות קרבנות,
שתהיה מלווה בריחת מאות אלפי פליטים מזי־רעב והפצצת
ערים בעלות אוכלוסיה צפופה כמו קאהיר, בת המליונים
יכול להיווצר מצב ביש מאד — הדרך של סואץ וטיראן
(המשך בעמוד )14

תצפית

(נ 5הזכויות עטורות)

• למרות שישראל לא הוזמנה לועידת לונדון, יתבדו
הנבואות כי שאלת השייט הישראלי בסואץ לא תועלה

ב פ ני הו עי ד ה. לפי הבטחות מפורשות מלונדון וושינגטון, שניתנו לשגרירי
ישראל שם, יכלול כל הסדר של בעית הסואץ גם סעיף מפורש שיפתח את
התעלה בפני אניות נושאות דגל ישראלי
אולם יתכן כי סעיף זה יתקבל רק בתכסיס, יפול קרבן בשלב מאוחר
יותר, כוויתור מערבי לעבד אל־נאצר.

• הבריטים ינסו להפעיל את נורי אל־סעיד, ראש ממשלת
עיראק הנאמן להם, למציאת מוצא של פשרה מסבך הסואץ.
הצהרתו מלפני שבועיים כי מצרים צודקת עקרונית, מתפרשת כנסיון לזכות
באימון המצרים כמתווך אפשרי. הצעד האפשרי הבא בכיוון זה: ביקורו של
אל־מעיד בקהיר.

• ישראל לא תסמון רק על הבטחות המערב בעניין הסואץ.
בימים הקרובים ,״עשה מאמץ רציני להשיג תמיכה לדרישת ישראל מצד
המדיניות האסיאתיות, המהוות
מצרים מול המערב. בקשר
הכללי של משרד החוץ ד״ר
שם כיהן בעבר כציר ישראל

במדינה

כיום אחד מגושי האוהדים החזקים ביותר של
לכך עלולים לצאת לשליחות מיוחדת המנהל
וולטר איתן להודו וח״כ דויד הכהן לבורמה,
ה!אשון.

• ישראל לא תנקוט שום פעולה בסיכסוד הפואץ, אלא
לאהד שיקול מעמיק כהשתתפות בל הגורמים הנוגעים בדבר.
לקראת ועידת לונדון, מתכנן משרד החוץ פגישה של שגריריו בשלוש בירות
המערב. תפקידה של ועידה זזי, בה ישתתפו השגרירים הידועים כדוגלים בקו
המחון של שרת, יהיה ליעץ לממשלה בדבר תגובה ישראלית אפשרית, במקרה
של אכזבה קיצונית מתוצאות ועידת לונדון.

• ההפתעה הגדולה ביותר בעניין הסואץ, עלולה לבוא מצד
כרית־המועצות. ישנס סימנים כי

העם
ב או קיינו סהשסט
במשך כל השבוע נשארה תעלת־סואץ בראש
מהדורת החדשות ובראש השיחה ברחוב.
אולם כמעט כל השיחות, הניחושים
והויכוחים היו מסביב לשאלה אחת: האם
יתערבו האנגלים והצרפתים בכוח הנשק?
היה זה אופייני למצב השורר בישראל,כי רק בחוגים מצומצמים ביותר ביצבצה
השאלה: מה חייבת ישראל לעשות? האם
עליה לפעול בכוח הנשק? האם יש בכוחה
להשיג את השלום המקווה באמצעים חדשים? י מסלולי החיים בישראל כמעט ולא הושפעו
בלל על־ידי ויכוחים מצומצמים אלה.
הם התנהלו כסדרם, באילו היתד, ישראל
אי באוקיינוס השקט, אי־שם בין אוקינאווה
ואיוו־ג׳ימה.
מדיניות הויכוז־ו ה\ דוד
(ראה שער, הנידון ומסגרת)
ששה ימים ארוכים ישב מנחם בגין בדירה
בלתי־מרוהטת ברחוב יפה-נוף בזכרוך
יעקוב, השקיף באפס־מעשה על הנוף המרהיב
של חוף קיסריה, שהשתרע למרגלותיו.
ביום הראשון השבוע, חזר לדירתו הקטנה

• טעות היא לחשוב שכדאי לישראל
לחכות עד לגמר פעילות שאר המעצמות,
ולנקום רק אז בפעולה צבאית נגד מצרים•
אחרי שהמעצמות הגדולות יתפשרו עם
עבד אל־נאצר, הן יתנגדו לכל פעולה ישראלית
שתפריע לפשרה, בעוד שכיום היו
אותן המעצמות יכולות לתמוך בפעולה ישראלית.
9מיהו
בן־ברית? ״כל מדינה העומדת
בסכסוך עם אויבינו.״ נכללה בפירוש: בריטניה
הגדולה .״היתד, מלחמה בינינו לבין
האנגלים• אולם אם יש לנו אפשרות ללכת
כברת־דרך יחד, אנחנו נגיד: כן.״
• אין לתת בסיסים או רשות״מעבר לכל
צבא זר בשטח ישראל. אולם במקרה של
פעולה צבאית משותפת ,״ידונו המטות הצבאיים
בסידורים הדרושים לשם יעילות
הפעולה-.
הסיכום: על ישראל להפעיל את צבאה,
״לפני שתעלת-סואץ תהפוך לנחל מצרי.״
שמלה מוז ר ה. העובדה המאלפת ביותר
לגבי תכניתו של בגין היתד, שלא הושמעה
השבוע במדינה שום תוכנית אחרת לטיפול
במשבר סואץ. שום מפלגה, שום גורם ציבורי,
מלבד מק״י, לא הציעו דרך נוגדת
או שונה.
ראש ממשלת ישראל נשאר בחופשה.
יחד עמו שבת למעשה כל הסגל המרכזי
של משרד ראש הממשלה, שחבריו נהנו גם
הם מימי החופש• האחראית המעשית על
המליניות הישראלית היתר, שרת־החוץ־מזד,
חודשיים, גולדה מאיר.
תחת הנהגתה, לבשה מדיניות־החוץ הישראלית
שמלה מוזרה של ניטראליות. היא
לא הציעה שום הצעות מהפכניות לעבד אל-
נאצר, לא חשד, באופן הפגנתי לעזרתו, לא
ניסתה לנצל את מצבו הקשה כדי להשיג
שלום. היא פשוט לא עשתה כלום, מתוך
תקווה •אופטימית שהדבר יעשה רושם טוב
בקאהיר.

מוסקבה תרמוז לרודן מצרים לאפשר
נדסבר חופשי לאניות ישראליות בסואץ,
כדי להוכיח עקביות בעמדתו המוצהרת,
כי הואי יקבל על עצמו את החלטות או״ם
בסיכסוך זה, מאחר שקיימת כבר החלטה
של מועצת הבמחון הדורשת להתיר
מעבר חופשי לאניות ישראל בסואץ.

• בעית עלית יהודי מארוקו
תחדל לתפוס מקום כחדשות.
הנהלות הסוכנות היהודית והקונגרס
היהודי העולמי, הגיעו למסקנה כי כל
טיפול מדיני בענין לא יועיל.

• צפה לסערה חדשה במועצת
עירית ירושלים, שוב
בקשר למתן רשיון להקמת
בית־כנסת שלא יזכה בהסכמת
הרבנות הראשית. הפעם יהיה זה

בהנאה עצומה רשמו לפניהם החוגים הרשמיים
כי רדיו קאהיר שיבח את דבר,
על שטען שאץ לעשות פעולות העשויות
לשרת את המערב בענין סואץ. אולם שכח
זה נאמר בשידור העברי, המיועד כולו למלחמה
פסיכולוגית נגד ישראל. התחנה לא
הזכירה את הדבר אף במלה אחת בשידור
הערבי, שהוא הקובע את דעת־הקהל הערבית,
מביע את עמדתה הרשמית של צנד
רת־הקצונה המצרית.

ד״ר לואיס פינקלשטיין, ראש התנועה
השמרנית של יהדות אמריקה, שהיא
במחצית הדרך בין היהדות הארתודוקסית
והריפורמית, שיבקש רשות להקים ביתי
כנסת של תנועתו בירושלים.

• מפלגתו של ח״ב יצחק

אל־נאצר, מנעה מעצמה את האפשרות למצוא
בני־ברית למטרותיה בעולם.

מנחם בגין מרצה כמסיבת־עתונאים

רפאל לא תנקוט כל פעולה
.אנחנו נגיד — כן!׳׳
נגת, למרות הגילויים המדהיבצפון
תל־אביב, מצא אותה פרוצה, אסף
מים סביב אישיותו. רפאל, שחוא אחד ממנהיגיה המרכזיים של מפלגת
את הניירות שפוזרו על הארץ, החזירם למחמזרחי־הפועל־המזרחי
מעורה מדי בענייני המפלגה, עשוי לגרור אחריו רבים
קומם•
מצמרתה, באס יופל.
למחרת בבוקר, שעה שהשרב הכבד גרם
• יתכן כי ראש משקיפי או״ם הגנרל אדסון ברנם יועבר
בחוץ להתעלפויות ולמכות־שמש, קם מנחש
מתפ קי ד ו. למרות ההבטחות החוזרות ונישנות כי ברנם לא יסולק ולמרות
בגין באולם־ד,ישיבות המקורר של מלון דן,
שתקופת שרותו הוארכה בשנה נוספת, עשוי מרכו האו״ם להיכנע ללחץ
הניח לפניו את שעון־היד המוזהב שלו.
הערבי חכללי לסילוקו.
במשך שעה הרצה לעתונאים מקומיים וזרים,
בעברית שזורה במלים ובמשפטים
• נוף הנגב שוב ישתנה. בשבועות הקרובים יעלו על הקרקע מספר
רוסיים, לאטיגיים ואנגליים׳ על הצעתו לפישובים,
המיועדים לסתום פירצות בטחוניות וחקלאיות בדרום הארץ.
תוח במלחמה נגד מצרים.
• ההודעות על נסיעתו של משה שרת לכמה ארצות

אסיאתיות היו מוקדמות מדי. שרת ילא יעזוב את הארץ לפני עריכת
ועידת מפא״י הקרובה, שתתקיים בסוף אוגוסט ואשר בה יצטרך ללחום על
מקומו בצמרת המפלגה ועל רכישת השפעה מעשית על ענייניה.

• לא מן הנמנע בי ממשלת ישראל תבצע כקרוב דיוואלד
אציה. סימן מובהק: מיכאל צור, ראש חטיבת סחר־החוץ של משרד המסחר
והתעשיה, העביר בימים האחרונים בדיקה מוודזת של הפער בין מחירם
הריאלי והרשמי של מצרכי־הייבוא. פיחות ערך המטבע שוב יגרום לעליה
גדולה של הסחירים.

• מם המותרות, שהוחלף בזמנו על-ירי מס-הקניה, יקום

לתחיה. הפטם יחול רק עד מיצרכי מותרות מובהקים כגון תמרוקים, תכשיטים
ובגדים שמחירם עולה על סכום מסויים.
לעומת זאת צפויות הקלות קטנות נוספות במס־ההכנסה.
• השבץ החשמל שלף עומד לעלות ב־ס .250/חברת החשמל
עומדת להגדיל את תעריפיה, ובאותו זמן תבטל הממשלה את הסובסידיה
בשיטור ־ 107 טל מחיר החשמל לצרכן.

״נחל מצרי״ .העתונאים, שחידדו את
אוזניהם וקיוו לשמוע את פרסי המיבצע המוצע,
אוכזבו. מנהיג תנועת־החרות לא
גילה שום פרט על ציר־ההתקדמות של ה־מיבצע
המוצע, על גודל הכוחות הדרושים
ועל שיטת הפעולה. אולם הוא קבע כמה
עקרונות, עליהם מבוססת הצעתו:
• אין כל קשר בין אקטיביזם לבין
פעולות-תגמול. הויכוח על פעולות־תגמול
על רצח יהודים נסתיים לפני 22 שנה.
תקופה, תקופה והאקטיביזם שלה.
• הויכוח כיום הוא בין אקטיביזם ופא־סיביזם•
אין לזה כל קשר עם פאציפיזם,
כי גם הפאסיביזם מוביל למלחמה, רק בתנאים
רעים יותר לישראל.
• הממשלה שגתה שגיאה חמורה לא
רק בזד, שהודיעה מראש שלא תתערב. בזאת
יצרה חייץ בינה לבין המדינות המעוניינות
באופן חיוני לחסל את ההלאמה של עבד

הצעהשקטה. למעשה היתה כל הגישה
הישראלית חסרת־רצינות• התקווה, שאי־פעולה
בגזרת סואץ לבדה תרכוש את לב
הערבים, בה בשעה שבכל שאר הגזרות
הוסיפה ישראל ללחום בערבים, היתד, כמעט
מגוחכת. היה זד. רק גילוי של חוסר־הח־לטה,
של חוסר־יכולת לקבוע קו עקרוני
ברור, לכאן או לכאן. כשאין רצון לעשות
דבר, אפשר תמיד למצוא לכך אידיאולוגיה
מושכת.
בערפל חוסר־ד,יוזמה, שהזכיר את ימי
שרת, פעלו חוגים רציניים, הרחוקים מאד
מתנועת־החרות, שהציעו הצעות דומות מאד
לאלה של מנחם בגין. היד, רק הבדל אחד
בין הצעות שקטות אלה לבין ההצעות שבקעו
מחצוצרות־ד,תעמולה של תנועת־דחרות:
הן דחו את ההכרעה לכמה חדשים נוספים,
מתוך תקווה סתומה שמי שאינו מסוגל להחליט
כיום, יהיה מסוגל להחלים בעוד
חודשיים.

עת1נ 1ת טרוריסטי ברטט״מה קראו השבוע מאות אלפי אזרחים
ישראליים על תלייתם של שלושה
לוחמי־חרות בקפריסין. אי־אפשר היד. שלא
לזכור מאורעות מסוג זה בעבר הלא-רחוק
בארץ.
כל העתונים הודיעו את הידיעה בסגנון
ניטראלי או באהדה גדולה פחות או יותר
לתנועת־השיחרור באי השכן•
רק עתון אחד היד, יוצא דופן באופן בולט.
הכתיר נ׳רוסלם פוסס את הידיעה בעמודו
הראשון: שלושח סרוריסטים נונלו
בקפריסין.
חעולס חזח 9*3

12 שארות למומחת=הבטחון של תנועת־החוות, ח״ כ יעקב מרידוד

צבאי

מבצע

לפני שבוע הגיש חכר־הכנסת יעקוב מרידוד, כשם מרכז תנועת חרות, לועדת
החוץ והכטחון של הכנסת, הצעות מפורטות לפעולת ישראל כמשבר סואץ. מאחר
שהצעות אלה, כמו כל דיוני הועדה, הן סודיות, אי־אפשר לתת להן פרסום. אולם
מערבת ״העולם הזה״ הציגה לבעל־ההצעה מספר שאלות שיאפשרו לקוראים
לעמוד על טיב גישתו והערבותיו, לעצב לעצמם דעה משלהם.
יעקוב מרידוד, בן ,43 יליד פולין שעלה ארצה כגיל ,19 עמד זמן מה כראש
הארגון־הצכאי־הלאומי (אהרי מות דויד רזיאל) ,שימש אחר־כד כסגנו של מנחם
כגין כתפקיד זח. אחרי שובו ממעצרו באפריקה, הצטרף לתנועת־החרות. כיום
הנהו, לדברי מנחם כגין ,״מועמד תנועת החרות לתפקיד שר־הכטחוך.
כיוזם הפעולות הכלכליות כחכש וכאריתריאה, יש למרידור ענין מיוחד
כמעמדה של ישראל כאזור ים־סוף וכקעת היאור.

האם, לדעתך, הגיעה השעה למיבצע
מה צריך להיות היעד של הפעולה
צבאי גדול נגד מצרים?
המוצעת על־ידנס ( :א) השמדת חיל־השדה
כן, בהחלט• זוהי שעה גדולה, עליה היה חולם כל מדינאי
האחרונות, המצרי, נ הפלת משטרו של עבד אל
האחראי לגורל המדינה. זוהי אחת ההזדמנויות
אם לא האחרונה ממש, לצאת לזירה הבינלאומית, לתסוס נאצר, או (ג) פתיחת תעלת־סואץ ומפרץ
את המקום המגיע לנו במזרח התיכון, לחדול מלהיות
אילת?
מדינות בכיינית׳ שגם ידידיה עייפו כבר מבכיה.
עתה השעה לפתור את בעית הבטחון שלנו לתקופה
של דור לפחות, ואולי ההזדמנות האחרונה לפתוח את נתיבי
הים לסחורותינו, כדי שיוכלו להגיע לאותם העמים באפריקה
ובאסיה שישמחו לקבלן תמורת חומרי־הגלם שלהם. לכל
הדעות זהו תנאי לקיומנו ולהתפתחותנו.

כשאדם בא לשקול את הצד החיובי של פעולה, הוא חייב
תמיד לשקול גם את האלטרנטיבה. האם היא קיימת?
למעשה קוראים לאלטרנטיבה בלשון פשוטה :״שב ואל
תעשה. חכה וראה. נטפל בכל מצב כשיגיע ההכרח לטפל
בו.״ זהו סיכומו של הקו הנהוג כיום• אולם כדי להצדיקו,
מלבישים אותו גם בסיסמות וגם במעשה כנה: הגברת
הכוננות הצבאית, הגברת כוחנו. אין צל של ספק שאמנם
נעשים דברים כדי להגביר את כוחנו. השאלה היא רק אם
זוהי אלטרנטיבה.
למרות רצוננו הכן לשלום על בסיס הסטטוס־קוו, השלום
מאתנו והלאה. להיפך, אנו שומעים בכל יום שמטרת
מדינות ערב, ומטרתו של נאצר, היא להשליכנו הימה.
נאצר וידידיו נחמונו כיי טרם הגיע הזמן לבצע את זממם,
כי הם עוד אינם מוכנים. העיסקה המצרית־סובייטית נועדה
לספק להם את המכשירים לכן.
מנהיגי ישראל סיפקו וממשיכים לספק לנאצר את הזמן
הדרוש לו לאימון חייליו וטייסיו, כדי שיוכלו להתקיפנו.
הטענה כי גם לנו דרוש זמן כדי להתאמן ולהתכונן אינה
מתאימה למציאות, בגלל הקושיים שלנו בהשגת נשק, והזרם
האדיר הזורם לארצות ערב.
תקציב הבטחון של המדינה כבר הגיע לנקודת־רוויה
מבחינת המאמץ הכלכלי. עם כל שנה החולפת, ועם התחזקות
מצרים ושאר מדינות ערב, ימוטט התקציב הצבאי את קיומנו.

היעד הוא למעשה אחד. הפלת משטרו של נאצר יכול
לבוא רק כתוצאה מהשמדת חיל־השדה המצרי• עם מפלחו
של נאצר יש סיכויים שנפתח גם את התעלה ואת מפרץ
אילת לספנות הישראלית כמצב־קבע.

האם, לדעתך, אפשרית הכרעה צבאיוו
של ממש נגד מצרים?
הבעיה לפנינו היא: ליצור מצב איסטראטגי שיעשה כל
התקפה מצרית מן הדרום לבלתי־אפשרית, או להפוך אותה
להתקפת-נפל. את זה אנחנו יכולים להשיג על־ידי הפיכת
מדבר סיני לאזור־חייץ בינינו לבין מצרים.

האם, כתוצאה מפעולה כזאת, אפשר ל־דעתך
להשיג שלום?
עם הפלת משטרו של נאצר, תבוסת צבאו, אין הכרח
לחזור על המשגים של רודוס. נגיד למצרים שהגיע הזמן
לשלום, ולא נניח את נשקנו ולא נפסיק את פעולתנו עד
שיושג שלום בר־קיימא, שיהיה מבוסס על יחסי כבוד
הדדיים בינינו לבין מצרים. אחרי הכל אין כל ניגוד אינטרסים
אויבייקטי בינינו לבין מצרים, אחרי שרצועת עזה
תחזור למקור מחצבתה.

האפשר להגביל את המלחמה לחזית
הדרום, מבלי שתתפשט גם לאורך שאר
הגבולות? אם לא, מה יקרה בחזיתות אלה 7

כל זה יכול היה להיאמר גם לפני סכסוך סואץ. אולם
לאחר שהשתלט נאצר על התעלה, נוספים כמה שיקולים
המחייבים פעולה מיידית, ללא כל היסוס:
• התעצמותו של נאצר והפיכתו את מצרים, ללא יריד,
אחת, לכוח בינלאומי ראשון במעלה.
+הכרזת נאצר על שאיפתו לאחד את ארצות ערב,
מהאוקיינוס האטלנטי עד המפרץ הפרסי.
• התמיכה החשובה של ברית־המועצות במדיניותו.
• הלאמת התעלה, הנותנת בידיו של נאצר כוח עצום
של לחץ וסחיטה כלפי מדינות המערב, התלויות יום־יוס
ושעה־שעה במעבר החופשי של הנפט המזרח־תיכוני.
• הוודאות שכל פשרה וכל הסדר שייעשה, יעשו על
חשבונה׳ של ישראל.
המסקנה: נבודד ונופקר על־ידי המזרח והמערב כאחד.
האם נדרוש ממעצמות המערב להוציא את ערמונינו מהאש?

לאחר סיום פרשת הסואץ, ולאחר שנאצר הרוויח את הזמן
הדרוש לו כדי לאמן את חייליו וטייסיו, ולאחר שיום־
העבודה של כל פועל שלישי באנגליה ובצרפת יהיה תלוי
בחסדיו של ההיטלר המצרי, יגיע תורה של מדינת ישראל.
תבוא האיומה שבהתקפות. בגלל המרחקים הקצרים,
יוכלו המרכזים שלנו להיות מנותקים במהירות מסחררת.
מטוסינו והטאנקים שלנו עלולים להיות מיותרים בהחלט.
איש לא יחוש לעזרתנו. דם, דם רב, יישפך. גורלנו
במקרה זה בלתי־ידוע, אם כי כולנו מאמינים שננצח.
זאת האלטרנטיבה• האם היא קיימת? אולי רק במוחם
של זרועי אשליות שטרם השתחררו ממורשת הגטאות. אין
אלטרנטיבה. בעית הסואץ אינה בעינינו בעיה של חופש
השיט. בעינינו זו שאלד, של חיי ילדינו במובן הפיסי של
המלה. על כן, המסקנה ברורה: הננו חייבים לפעול מיד,
כל עוד הננו מסוגלים לרכוש בני־ברית שיעזרו לנו בחיסול
משטרו של נאצר. בני־ברית כאלה נמצאים באופק. אף בי
לא מזמינים אותנו בגלוי.

לא. בוודאות לא. כשם שאין סכנה שתפרוץ מלחמת־עולם
אם נאצר יתקיף אותנו בכל כוחו בעוד שנה או
שנתיים. הסיבה להנחה זו פשוטה: מלחמת־עולם פירושה
מלחמת האטום• במזרחו של הים התיכון עוגנות נושאות־מטוסים
אמריקאיות, המצוידות במטוסים המסוגלים לשאת
את הפצצה האטומית. רוסיה אינה מעוניינת בכך, וכן גב
לא אמריקה• על כן, כל סכסוך ישראלי־ערבי, אפילו בשלב
זה, עלול להיות מקומי, אלא אם כן יכנסו לתוכו אנגליה
וצרפת וינסו להחזיר את הגלגל אחורנית מבחינת הסואץ.

האם, לדעתך, ישנה אפשרות של התער־בות
צבאות זרים?
ישנה אפשרות של התערבות צבאות זרים בסואץ. אינני
סבור שיש סכנה של התערבות צבאות זרים בשטחה הנוכחי
של מדינת ישראל. אין להניח שתבוא התערבות צבאות
זרים, אנגלי או צרפתי, נגד מדינת ישראל במצב הנוכחי.

אם תחליט ממשלת ישראל על ביצוע
פעולה כזאת, מה יהיה לדעתך אורך הזמן
מפתיחת הפעולה ועד לסיומה?
לדעתי, מיבצע צבאי מתוכנן יפה, עם יתרון היוזמה
והאפתעה, יכול להשיג את היעד תוך הזמן הקצר ביותר.
זה לא יהיה אפילו ענין של חודשים.

מה יהיה המצב בחזית הימית?
בתנאים שלנו ושל הערבים אין לים חשיבות מכרעת,
בגלל הקירבה של בסיסי חיל־האוויר. חיל־האוויר יכול לטפל
גם בפריצת המצור הימי נגדנו.

מה יהיה המצב בחזית האווירית?

!1086^86^ 1

זה תלוי ביוזמה של חיל־האוויר הישראלי. יש כמד, וכמה
דרכים להשגת יתרון אווירי על האוייב. יש דרכים אורתודוכסיות,
אך יש גם דרכים אחרות, העלולות להשיג
תוצאות שיפתיעו את האוייב.

מה שיעור האבירות המשוער, בנפש ובר־כוש,
לישראל 7

יש להניח שבטיפול יעיל נגד חיל־האוויר של האדיב,
תוך ניצול גורם האפתעה, אנחנו עלולים לסבול אחוז קטן
מאד של אבידות, לעומת שיעור האבידות שיהיו לנו כאשר
האפתעה, היוזמה ובחירת הזמן יהיו בידי האדיב.

לדעתי, זה ניתן לביצוע. אין להניח שירדן וסוריה יתחילו
במסע צבאי רציני, אופנסיבי. על כן יספיק לנו מערך
הגנתי, כל עוד יהיו כוחותינו מרותקים בדרום.
ברור שאם הסורים או הירדנים יתקיפו, יצטרכו לשאת
בתוצאות, ושוב אין להניח שישראל תחזור על המשגה
של .1948

הישנה סכנה כי מלחמה כזאת תיהפך
למלחמת־עולם?

מה היית עושה במאות אלפי התושבים
והפליטים ברצועת עזה?
תושבי המקום יוכלו בלי כל ספק להישאר במקום.
את פליטי עזה אפשר ליישב בסיני, בהסתמך על התכנית
האמריקאית, המציעה העברת פי הנילוס על-ידי סיפון,
מתחת לתעלת־סואץ, ושימוש בהם עבור השקאת קרקעות
לכמה אלפי משפחות.
במקרה של נצחון, היתד, ישראל יכולה לפתור בצורה
כזאת את בעיית הפליטים הערביים, כמובן בסיוע כספי
בינלאומי וגם בטיפול מדינות החולשות על פקוחת הנילוס.

במדינה
מ שטרה
ו 9רבדהקס מי ם

מלון דגון אשקלון
מודיע שכל המקומות הוזמנו
לראש השנה. הואילו למסור לנו

הזבונו תיכ ם ל סו כו ת
בהקדם האפשרי.
הזמנות: אשקלון. טלפון .848
יות.ר יפה ־ יותר גווזה

קגייי

5ק*>1
כני ס ה?1?1א
פ ג מי ם יילא קלקוי1
א1לטוק1ל בחוד מרוב! שד 2-4-6חדשי
למד הנהלת חשבונות ופקידות כללית בשעות הבוקר, אחה״צ והערב לגילים
.15_ 55 נכינך באחריות לסוג ג׳ של ההסתדרות ונשתדל לסדרן־ בעבודה.
קיים קורס דומה בכתב (.צרף בול לפרטים) .הנךמ 1ז מן ( ת ) לשעור חינ ם.

מכוןשקספיר,
קוים4 :

תל־אביב, רח׳ אבן־גבירול . 150

64 ,62 ,61 ,22 ,19 , 13 , 12 ,6 ,5וקו חולון__ .

לקראת ראש השנה --ה בינונו לף הפתעה
זה עתה קיבלנו דוגמות חדישות, מאיטליה ומשאר הארצות, של
אימומים ועקבים מתוצרת איטלקית׳ חלום כל גברת מאז ומתמיד

תל־אביב, רחוב דיזנגוף 222

קורסי מזור!•

לאנגלית

נפתחים בבית־הספר לשפות ״ קדימה ,״ רוד בן־יהודה ,74ת״א, סלפון 20314
למבוגרים מתחילים, מתקדמים ומשתלמים (שפה יומיומית, שיחר״ דקדוק, כתיב).

לתלמידי בתי-הספר
ממרי ה׳-ר-ז׳־ח׳־תיכוניות, גומרי ג׳־ד׳־ה׳־ר־ז׳־ח׳־ים ודיות והכנה
לבחינות
הרשמה: משעה 12—9לפנה״צ 9 -4 ,בערב (פרט ליום ד).
גם לקורסים לעברית וצרפתית למבוגרים.

בימי אלף לילה ולילה השתמשו הערבים
במרבדים בכלירכב. אולם מאז אזלו מר״
בדי־הקסמים, נותק הקשר בין שטיחים וכלי׳
תחבורה. הם התמזגו רק בדמותו של אברהם
(״אבראשה״) ינאי, שסחר הן בשטיחים
והן במכוניות. בשני השטחים גם יחד היו
עסקיו נרחבים ביותר.
לא היה שום דבר מוזר בעיסוק כפול
מכנים זה, לולא היה אבראשר, ינאי באותה
שעה קצין־העתונות של המסה הארצי של
משטרת ישראל.
״האם אני חופשי?״ עוד לפני שהפך
אחד מאנשי־המפתח בצמרת המשטרה, היה
ינאי הנמוך והשמנמן דמות ידועה בחוגים
הנכונים. הוא היה שומר ראשו של חיים
וייצמן, נשיא ההסתדרות הציונית. בתפקיד
זה הכיר את יחזקאל סהר (אז סחרוב),
שהיה מזכיר בלשכתו של וייצמן. מאז נרקמה
ביניהם ידידות שלא פגה גם באשר
הסתבך ינאי (אז רבינוביץ) בעגינים כלכליים
מסויימים והיה נאלץ לפרוש בחיפזון מתפקידו
בבית וייצמן.
הופעת הבכורה של ינאי בעולם הספרות
היתד, בספרו של יעקוב מרידור, סגן מפקד
אצ״ל, ארוכה הדרך לחרות. בספר תיאר
מרידוד את מאסרו בידי בלשים בריסיים.
בין הבלשים היה גם יהודי נמוך ושמן,
שהרכיב משקפיים בעלות מסגרת שחורה
עבה. אחרי שנאסר מרידוד׳ פנה יהודי זה
אל הקצין הבריטי, שאל :״האם אני חופשי?
האם אוכל ללכת?״ היה זה, לדברי מרידוד,
אבראשה ינאי, שניצח על החטיפות ועל
מסירתם של אנשי אצ״ל למשטרה.
האצילות מחייכת. כשקמה המדינה,
היה ברור כי מגיע תפקיד מכובד לאדם כה
חשוב. יחזקאל סהר, שהפך מפקח כללי על
המשטרה׳ מיהר למנות את ינאי למפקד
מוסך המשטרה, אחד כך למפקד בית המטה
הארצי. כאשר התפטר ייגאל מוסינזון מתפקידו
כקצין־העתונות של המשטרה, נמסר
תפקיד זה לינאי.
אפשר היה לבטוח בו: הוא לא הבין ולא
כלום בעתונות, הוא היה מקורב למפקח הכללי,
והוא היה די מוכשר כדי למנוע אינפורמציה
מעתונים שהרגיזו את עמום בן־
גוריון.
אמנם, ינאי הקדיש רק חלק מזמנו לעתו־נות
הבזויה, נמצא רק לעתים רחוקות במשרדו.
כל סוחרי השטיחים בארץ הכירו
את הקצין גבה־הדרגה ונמוך־הקומה׳ שהתחרה
בהם באופן בלתי־מרוסן. בעלי המוסכים
הכירו אף הם את ינאי, עזרו לו
להרכיב מכוניות ולמכרן. אם לא לקחו
תמיד את המחיר המלא עבור החלקים שסיפקו
לו, הרי היה זה מתוך ידידות אישית
.ומתוך חשבון שלא לריב עם המשטרה.
קצין־העתונות שיגשג. ליד ביתו היפה
של עמום בן־גוריון ברמת־גן בנה לעצמו
וילה בת שתי קומות, שערכה רבבות ל״י
— סכום השווה למשכורתו השלמה של
ינאי במשך שנים רבות. כנאד. לאדם אריסטו־קראט
,׳ אף יצא לעתים קרובות לציד בחברה
צמרת המשטרה ופקידים גבוהים במשרדים
אחרים. מרבד־הקסמים הוביל את
האיש הקטן מרחק רב.
שטיחים כחנות. לפתע קרה משהו.
במטה הארצי השתנתה האווירה. ינאי עצמו
הרגיש בשואה המתקרבת, היה חסר־אונים
למנעה.
גרם לצרה אזרח אחד שהסתכל בשטיחים
של חנות ידועה בתל־אביב, הבחין בשטיחים
שנגנבו ממנו. בעל החנות אמר שקנה את
השטיח מידי שוטר. המשטרה פתחה בחקירה•
העקבות הובילו לשוטר בשם עזרא.
נתגלתה רשת שלמד. של גניבת שטיחים.
ברגע שהמושגים ״משטרה״ ו״שטיחים״
התמזגו בתיק אחו׳ הופנו המבטים כמעט
אוטומטית לקצין־העתונות. שמו של אב־ראשה
ינאי התערבב בחקירה. חבורתו של
עמוס בן־גוריון, הלוחמת על עצם קיומה,
לא היתד, מוכנה להסתכן בגלל עסקיו של
ינאי. בד, בשעה שחקירה אחרת לגמרי התנהלה
נגד זאב שטיינברג, מפקד המדור ה־פליל
בתל־אביב, עסק קצין משטרה גבוה
בחקירת ינאי.
לעתונאים, שחיפשו את ינאי במשרדו, נאמר
שאיננו׳ שהוא שובב חולה.
שכיל הזהם. תקוות המשטרה לשמור
את הענין בסוד התבדו. העתונאים, שהיו
צריכים להיות במגע יומיומי עם קצין־
העתונוח, לא הרגישו דבר, או שתקו מתוך

שוטר־־סוחר ינאי
אלף לילה ול״י
חשבון של כדאיות. אולם כשפירטם חטולס
הזה את עובדת קיום החקירה (העולם הזה
,)980 הזדרזה המשטרה להכחיש שינאי
קשור בפרשת שטיינברג — דבר שאיש לא
טען אותו. לעומת זאת לא אמרה דבר על
חקירת ענין השטיחים.
בפני יחזקאל סהר עמדה בעיה קשה. האשמת
ינאי בעבירה פלילית, היתד, מבזה עוד
יותר את קבוצת הצמרת. ואילו טישטוש
הענין כולו, כאילו לא קרה כלום, כבר היה
בלתי־אפשרי. הוא רק היה מטיל צל כבר
עוד יותר על עמוס ושות׳.
שביל־הזהב היה הטוב ביותר. השבוע
הודיעה העתונות כי ,״עוזר־מפקח־מחוזי ינאי,
קצין העתונות במטה הארצי, המשמש בתפקיד
זה במשך שנים אחדות, נתמנה קצין-
המינהלה במשטרת מחוז המרכז.״

מפעלי ם
•ד לזקן
בחדר הישיבות של אגודת העתונאים בתל־אביב
התכנסו בתחילת השבוע כמה גברים
שאינם רגילים לבקר שם. במרכז ישב פרופסור
יוחנן רטנר, איש הטכניון העברי.
משני צריו ישבו יגאל אלון ושמעון אבירן.
בקצה השולחן, מצץ המשורר נתן אלתרמן
סיגריה אחת סיגריה.
הם כינסו את העתונאים כדי למסור להם
על התחלת המיפעל שהעסיק אותם מזה
למעלה משנה: כיצד למצוא ציון נאה לזכרו
של יצחק שדה, מיסד הפלמ״ח שהפך דמות
אגדית עוד בימי חייו.
כמה מתלמידיו וידידיו של ״הזקן״ התכנסו
בבית הנשיא בירושלים, יסדו ועד
ציבורי להקמת יד ליצחק שדה. השבוע,
במלאת ארבע שנים למותו, הציגו חברי
הועד *ת תוכניתם.
העיקר: חפרמח״ניק. בשלושה מקומות
בארץ, נושאים ישובים את שמו של
יצחק שדה. אלד, הם ניר־יצחק, קיבוץ של
השומר־הצעיר שהוקם על־ידי פיקודיו של
שדה על גבול רצועת עזה! משאבי־שדה, של
הקיבוץ המאוחד, אף הוא מורכב מפיקודי
הזקן, על כביש באר־שבע־ניצנה; שדה־יצחק,
מושב עולים על גבול המשולש.
לפי התוכנית, יוקם בניר־יצחק מיבנה
תת־קרקעי המיועד לשמש בית־חולים (25
מיטות) לשעת חירום ומוזיאון בימי שלום.
על פני הקרקע תוקם אנדרטה ויוכשר מקום
מיפגש למחנות נוער.
במשאבי־שדה, יוקם אמפיתיאטרון, שישמש
מרכז אמנותי לישובי אזור רמת״הנגב.
במעלה האמפיתיאטרון תוצב אנדרטה, שבסיסה
ייבנה כחדר־זכרון. ואילו בשדה״יצחק
תוקם פינת־תרבות לזכרו של המצביא שהיה
גם ידוע כמחנך ועתונאי.
לצורך זה, דרוש לועד הציבורי סכום
של 250 אלף ל״י. מנין יבוא הכסף? חלק
יתרמו המוסדות: אך העיקר, לדברי המארגנים,
צריך לבוא מאותו פלמח״ניק שפשט
את מדיו וחזר העירה.
לשם כך נפתחו חשבונות מיוחדים בכל
רחבי הארץ• .כל מה שהתורם צריך לעשות
הוא להגיש את תרומתו לאחד הסניפים
ולציין :״יד ליצחק שדה״.
• בנק לאומי לישרל, חשבון ,210060 בנק
הפועלים, מ שמן ; 1930 נק הדואר, חשבון
; 42565 בנק לדיסקונט, חשבון .49380
ח טו לי חזה 981

הנאשמים ב כאשד הגיע לקיצו אחד המשפטים המחו־יס ביותר במדינה

משפט־שמטנד: אחו׳ הקלעים
ולס כית״המשפט המחוזי בחיפה היה באחד
^ מימי השבוע מלא עד אפם מקום. השופט המחוזי
יצחק קהאן עמד לקרוא את פסק־דינו במשפט שססנר, בו
נאשמו שלושה פקידי מכס בכירים במעילה באימון ובגניבת
קופסאות ריבה. הקהל היה הפעם מורכב בעיקרו מפקידי
מכס בכירים. הם לא טרחו להסתיר את אהדתם לנאשמים.
נראו כאילו כבר ידעו מראש כי הנאשמים צבי שטג,
אבהם וסרמן ונחום גוטמן יזוכו מכל אשמה.
השופט הממושקף, עמום התיקים נכנם. הוא התישב
באיטיות והחל קורא בקול מונוטוני את פסק־הדין. לפתע
נכנס לאולם גבר שמנמן וקרח. הוא התישב בספסל האחורי.
איש לא השגיח בבואו, מלבד כמה עתונאים שרשמו
בפינקסיהם :״שטטנר הגיע.״
נחום גוטמן, הנאשם הבלונדי והצעיר, הוציא ממחטה,
החל מתיפח כתינוק. הנאשם השני, אברהם וסרמן, שניסה
לפני חודשים מספר לשלוח יד בנפשו, הסתכל בגוטמן
במבט מרגיע. גוטמן המשיך לבכות. גם צבי שטג, הנאשם
השלישי׳ שוב לא יכול היה להתאפק. הוא ניסה להסתיר
את בכיו מאחורי משקפיו, אולם לבסוף בכה גלויות. עורך־
הדין אלימלך דוידסקו, בא־כוח הנאשמים, העיף מדי פעם
מבט של נצחון כלפי הקהל, כאילו רצה לומר: ראו,
זהו נצחוני.
סגן פרקליט המחוז הקרח ונמוך־הקומה, צבי טגליכט,
השתרע על מקומו, כמסתכל מן הצד. האיש שייצג את
התביעה נראה כצופה משועמם בסרט קולנוע גרועה.
כאשר סיים השופט, כעבור למעלה משעה וחצי, את
קריאת פסק־דינו מלים :״אני מזכה את הנאשמים מכל

האיש שגילה את כל הפרשה. מרדכי שטמנר
עוקב בהבעה רצינית אחר כל תנועה של השופט,
המקריא את פסק־הדין החורץ את גורל מאבקו.

^ כעה שו פ ט בפסק־דינו, בציינו את פעולת הקטיגוריה:
אם כי פה ושם ישנם בקיעים בחומת ההגנה, אם
י נוציא את המסקנות הקיצוניות ביותר לרעת הנאשמים
מהפגמים הנ״ל שנתגלו בהגנתם, לא תוכל הקטיגוריה
להיבנות מכך. סתירות בעדויות הנאשמים׳ שינויים בקו
ההגנה ואף מאמצים לטשטש הוכחות, כל אלה יכולים
במקרים מסויימים לחזק את עדויות הקטיגוריה. במה דברים
אמורים: כשקיימות ראיות מצד הקסיגוריה שאפשר לסמוך
עליהן. אך במקרה הנוכחי לא הובאו ראיות כאלה ומקומות
התורפה הנ״ל בהגנת הנאשמים אינן יכולות לבוא במקום
הוכחת אשמה.״
משפטנים שעקבו אחרי מהלך הפרשה, יכלו להצביע על
שורת הנקודות הבאה:
0כמה קרטוני ריבה נעלמו?
קבע השופט :״אם גירסתו של שטטנר נכונה, הרי גנבו
שטג ווסרמן 925 קרטונים ריבה. אך אם באמת נגנבו, הרי
כמות זו צריכה להיות חסרה ואילו החוסר שהוכח הוא בסך
הכל 185 קרטונים ריבה, שנפתחו ונאכלו על־ידי העובדים.״
על־סמך עדויות נציגי היבואנים, שהושמעו בחקירה
המוקדמת, הוכיח בא כוח התובע כי משלושה מקורות
בלבד נעלמו 493 קרטונים 236 :מהסוכנות 110 ,מהמשכיר
המרכזי .147 ,מצד,״ל, באזסה חקירה טענו הנאשמים כי
מקור החוסר בעובדה שלא קיבלו את כל כמות הריבה
מנמל חיפה. אולם המיסמכים שהוגשו על־ידי פקיד הנמל

דמעות זולגות מעיניו של צבי שטג, אחד הנאשמים,
תוך כדי הקראת פסק הדין על־ידי השופט ולפני זיכויו.

ה שו פ ט יצחק קהאן מקריא את פסלו־הדין, שהשתרע
על 24 עמודים. ואשר קריאתו נמשכה כשעה וחצי.

גםהנאשםגוטמן אינו יכול להתאפק, פורץ בבכי,
מסתיר את פניו בידיו, מרוב התרגשות שלפני ההכרעה.

המכס — שייכים למנגנון המבקש לחסלו. היה בידם לבשל
את התבשיל כטעמם.

בקיעים שנסתמו

אשמה,״ כבר ישב מרדכי מאכסימיליאן שטטנר באוטובוס
מס׳ ,51 המוביל לשיכון העולים בקרית־חיים המערבית,
בו הוא מתגורר עם משפחתו. הגיבור האמיתי של כל
הפרשה לא רצה לראות כיצד יחוגו אויביו את נצחונם עליו.

מתאגרפים בזירה
^ שאך נודע, לפני חודשיים, כי הממשלה תעמיד את
^:מי־שטטנר לדין, ניענעו משפטנים מנוסים בראשיהם. הם
הבינו כי היד, זה טכסיס גאוני. כי ברור היה מראש
שהנאשמים הוכו׳ בגלל סיבות שהקהל הרחב לא יבין
אותן.
המשפט הבריטי, השולט בארץ, בנוי כמו תחרות איגרוף.
השופט אינו משתתף במאבק באופן פעיל — הוא רק
בורר בין הלוחמים. כל צד נדרש להלום ביריבו בכל
כוחו. השופט פוסק את דינו על סמך מכות הדדיות אלה.
כך היה במשפט הראשון, בפני השופט החוקר. פרקליטו
של שסטנר, עורך־הדין פישל הרצברג, השקיע את כל כוו־המחץ
שלו בתביעה. פרקליט הנאשמים החזיר מנה אחת
אפיים. השופט פסק כי יש הוכחות לכאורה נגד הנאשמים.
אולם במשפט המחוזי השתנה המצב כליל. עתה הופיע
בא־כוח היועץ המשפטי בתור תובע. ממשלת ישראל אינה
אוהבת את שטטנר, והיתה מעוניינת באופן חיוני במפלתו.
לעומת זאת הלמו פרקליטי הנאשמים בכל כוחם בשטטנר
המבודד. ממציאי המשפט הבריטי לא לקחו בחשבון שעלול
להיווצר משפט בו יכה המתאגרף האחד בשני אגרופיו, ואילו
ידיו של המתאגרף השני כבולות מאחורי גבו.
שטטנר הרגיש את עצמו מן הרגע הראשון מבודד במשפט,
ללא עורף משפטי. הוא עבר את המבחן ד,עליון — חקירת

השמחההג דו ל ה. נאשם אברהם וסרמן לוחץ
את ידו של סניגורו אלימלך דוידסקו (ימין).
כשנשאל מה בפיו על תוצאות המשפט, ענה דוידסקו:
שתי־וערב — מבלי שיחוש מאחוריו פרקליט המגן עליו,
כמו כל עד במשפט הבריטי. כל אותו זמן ידע כי כל
הצדדים המעורבים בפרשה — אנשי הבטחון, עובדי

הבכיר נסים תושיד, הוכחו כבלתי־מוסמכים מאחר שנרשמו
לאחר המעשה. מסמכים אלה התבררו כטעונים בדיקה
קפדנית ביותר — דבר שלא נדרש על־ידי התביעה במשפט.
• כיצד נערכה הביקורת?
השופט קבע כי לפי כתב האשמה, בוצע הפשע בחודשים
אוגוסט 1951 עד ינואר — 1952 אותה תקופה שבה עבד
שטטנר במכס. בחודשים אלה הגיעו לנמל שלוש אניות
בלבד שהביאו משלוחי ריבה ולכן ידון רק עליהם.
למעשה, היתד, גם אניד, רביעית ואחרונה בסידרד. זו.
התובע לא עשה כל מאמץ לכלול גם משלוח זה בבדיקה,
למרות האפשרות הברורה שבמקום הקרטונים החסרים
משלוש האניות הראשונים הוכנסו קרטונים מהמשלוח
הרביעי. משלוח זה נשאר מחוץ לתחומי הביקורת של משפט
זה. זוהי גם דעתו של מומחה הסוכנות, ד״ר וואל.
• כיצד הוצאה הסחורה מהמכס?
השופט ציין את העובדה המוזרה כי תיק של אחת
האוניות הוחזק על־ידי הנאשם צבי שטג .״העובדה שהתיק
היד, בידיו של מר שטג בזמן החקירה המוקדמת מראר, רק
שהיתר, אולי לשטג הזדמנות לסלק את תעודת המסירה,
אך אין כל הוכחה לכך,״ קבע השופט.
שטטנר טען כי הוציא את הקרטונים לפי הוראה שקיבל
על־גבי פתקאות.כאשר שאל כיצד עליו לנהוג לגבי
פתקים אלה, ענו לו שטג ווסרמן כי עליו למסור את
הסחורה בהתאם להוראות. מאוחר יותר ביקשו ממנו את
הפתקים. הוא הודיע כי השמידם ולמעשה שמר עליהם.
הנוהל דורש כי לא תוצא סחורה מהמכס ללא תעודת־מסירה.
הנאשמים טענו כי קיימת תעודה כזו לגבי הסחורה
שנעלמה. אולם למרות שהגישו מאות תעודות־מסירה בחקירה
המוקדמת, רק תעודה זו לא מצאו. גם על פרשה וו לא
עמד התובע בפני בית המשפט המחוזי.

במדינה
חוק
מי צ עד האווז
משך חצי שעה בקע השבוע ממקלם הרדיו
הקול האופייני של היונקר הפרוסי.
בשחצנות הטיפוסית, במבטא גרמני מובהק,
סירטרו המשפטים הקצובים ברקיע המגפים
המסומרים של גדוד פרוסי בשעת ״מיצעד־האווז׳׳
.אולם הקול דיבר בעברית. בעלו
היה חיים הרמן כהן, היועץ המשפטי לממשלת
ישראל, שהתווכח בקול ישראל על
הצעת־החוק שלו לכבילת העתונות.
תוכן הדברים התאים לייבטא. אמר המשפטן
העליון של ישראל דדמוהראמית: חופש
העתונות הוא פקדון אשר המדינה מפקידה
אותו בידי העתונאי, וזכותה לשלול את
הפקדון ממנו אם היא מחליטה שאינו ראוי
לכך.
ר*ל*י*ד לרנדטוראי. איש־הארץ ברור
בר, שהשתתף בויכוח, לא האמין למשמע
אוזניו. כדי להיות בטוח, שאל :״האם אינך
חושב שישנן זכויות־אדם יסידיות הקודמות
לחוקי המדינה, ואשר חוקי־ד,מדינה אינם
יכולים לשלול אותן?״
כהן לא השאיר שום מקום לספק: לא.
כל זכויות־האדם נובעות מן המדינה. אין הן
באות מז ההפקר. המדינה היא הנותנת אותן,
והיא הרשאית לשללן.
היתד, זאת התפיסה הקלאסית של אסכולה
פילוסופית מיוחדת, שאינה אהודה כיום
בעולם. כי היא הובילה במישרין לשלטונו
של רב־טוראי בשם אדולף היטלר, לתאי-
הגאזים של אושוויץ ולקברי־האחים ברוסיה.
בפי היועץ המשפטי העליון של ממשלת
ישראל היתד. אות־אזעקה.
איש השער. כרנתו של כהן היתר,
לד,צדיק את הצעתו לחוקק חוק שאין כמותו
אף במדינה דמוקראטית אחת בן יולם כולו,
אך המצוי בכל משטר פאשיסטי: חוק המחייב
את העתונאי לקבל רשיון מטעם השל־

כקודמיו בגרמניה, יודע הרמן כהן שאין
להפקיר את בחירת העתון בידי ההמונים
הנבערים. דרוש פקיד מוסמר שיחליט מה
טוב להמונים לדעת — ומה לא. אולם גם
הוא לא העז לבטא בפה מלא מדוע יש צויד
חיוני, לדעתו, לרסן את העתונות. כי
צורך זה נתברר לו לפני שלוש שנים וחצי,
כשהופיע בפעם הראשונה על שער העולם
הזה)812( ,

מנגנון
זו 1הסד טי ת
קול זעקה שבקע באחד מלילות השבוע
מבית במרכז הכפר אבו־גוש, עורר כמעט
את כל תושבי הכפר. כמה מהם מיהרו לרוץ
בכרן הקול. רגליהם נשאו אותם לביתו של
המוכתר, מחמוד ראשיד אבו־גוש.
מחזה משונה התגלה לעיניהם. בדלת עמדו
מספר שוטרים וקצינים׳ כשבידיהם מכושים
ואיתים, מתווכחים עם נשים זועקות בפתח
הבית• מסביב עמדו משמרות שוטרים מזוינים.
היה זה מחזה שתושבי אבו גוש לא
ראוהו זמן רב, מאז נואשה משטרת ירושלים
ממאמציה לנשל את ערביי אבו־גוש
מאדמתם.
השוטרים, בלתי פקיד ההוצאה לפועל,
התעקשו להיכנס לבית באמתלת צו עיקול
על שטר שלא שולם. כשניסו למנוע מהם
כניסה לבית, שלא בנוכחותו של בעל הבית,
השתמשו השוטרים בכוח, סילקו את הנשים
והילדים מהבית. כמה מבני הכפר מיהרו
להזעיק את ידידיהם מירושלים. טילפנו למערכות
העתונים בבירה׳ אך שום עתונאי
לא בא.
כשהגיע לבסוף מחמוד ראשיד לביתו וניסה
להסביר כי אפשר לערוך עיקול לאור
היום ולאו דוקא בחצות לילה, הוא נעצר
ונכלא במשטרה המקומית, אך המשטרה לא
ערכה את העיקול באותו הלילה•
כשניגש מחמוד ראשיד אברגוש למחרת
להתלונן במשרדי ההוצאה
לפועל על שיטות העיקול
הליליות, התברר כי הפקיד
המבצע יצא עם המשטרה
על דעת עצמו ללא הוראה
מגבוה.
בינתיים נרמז למוכחר של
אבו־גוש, כי היה זה תגמול
על עדותו נגד הקצין חיים
סלומון במשפט רומק.

הפגנות
דא ג שם

חיים כחן של עמום קינן ()1953
קולו של היונקר

טון. הרשות המוסמכת תהיה מורכבת, כמובן,
מבאי־כוח הממשלה וצמרת האירגון
העתונאי, המורכבת במידה מכרעת מעסקני־מפלגות,
מלחכי־פינכה ונאמנים־למלכות• כהן
עצמו לא הסתיר אפילו את המגמה, ציין
בפירוש, שחור על גבי לבן במאמר, כי
״המדינה תפקיד את חופש העתונות בידי
נאמניה׳׳.
לדעתו, אין זה תפקידו של עתון לספק
חדשות .״זהו הצד המסחרי של העתונות,״
ציין בזילזול .״האסון הוא שחושבים שקנה־המידה
לעתון צריך להיות מה שרוצים קוני
עתונים אלה לקרוא.״

בשבת האחרונה, הזמין
מפקד משטרת ירושלים לוי
אברר,מי את המפקח הכללי
של המשטרה, יחזקאל סהר,
לסיור בבירה. אברהמי רצה
להראות למפקדו כיצד הצליח
לשמור על השקם, למרות
הפגנות הדתיים.
השניים, שהיו לבושים
מכנסיים קצרים, חולצות אמריקאיות
וסנדלים ללא גרביים,
סיירו במכוניתו של
אבוד,מי במקום הפגנת נטו־רי-קרתא.
קנאיו של עמרם
בלוי דאו את זוג הפרובוקטורים,
משכו אותם מן המכונית.
הקצינים ניסו להסתתר
בפתח בית אך נטורי־קרתא
לא הרפו מהם, הציפו
אותם במבול של יריקות,
חרפות וגידופים.

כאשר שבו השניים למטה, לסיכום ידיעות
היום, יכלו לעיין בהודעת החזאי המטיאו־רולוגי:
לא היה זה גשם שי ת עליהם.
אסונות מוי חבגן
אליאס בישארה נישק את בתו הצעירה
ויצא להתאבד. בגינה הרחבה והמוזנחת,
הסובבת את בית הומו בחארת אל־קבור
(רובע הקברים) של נצרת, התיישב מתחת
לעץ תאנה ענף. מכיסו הוציא בקבוק קטן
של חומצה גפרתנית׳ בלע אותה בלגימה.

מתאבד כישארה (מתיר כרטיס עכודה של כתי הזיקוק)
בגלל האש ה

כאשר בא פריד, אחיו הצעיר של אליאס,
בגן, מצא את אחיו מוטל חסר־הכרה ולידו
הבקבוק הקטן. אליאס הועבר מיד לבית־החולים
הסקוטי, במעלה ההר. כעבור שעה
קלה, נפסד.
כהורה מרמלה. סאלם ג׳אבר מישארה,
אביו של אליאם, אינו אדם עשיר. אולם
הוא דאג לילדיו. לאחר שגמר אליאס את
בית-הססר העממי בנצרת, שלחו אביו ללמוד
בחיפה, בבית־הספר המקצועי ליד הטני
ניון העברי. שם למד הנער הערבי מכונאות.
עבר לאחר מכן לעבוד בבתי־ד,זיקוק ליד
חיפה, כמכונאי סוג א׳ .לאחר כיבוש נצרת,
התנדב אליאס לעבוד בצה״ל, הועסק שם
כמכונאי במוסך משך ארבע שנים. כאשר
פוטר, לא ניתנה לו כל סיבה.
בהיותו בצבא, הכיר אליאם בחורה יהודיה,
עולה חדשה מפולין בשם רונית, שהתגרשה
מבעלה הראשון לאחר שהתברר כי
אותו גבר שנשא אותה לאשר, באירופה היה
נשוי לאשה אחרת.
רונית עברה לגור בביתו של אליאס בנצרת.
אולם רק לאחר מאבק ממושך, הצליחו
השניים להתגבר על התנגדות הרבנות
והכנסיה האורתודוכסית לנישואיהם. לבסוף
התנצרה רונית, נישאה לבחיר לבה.
,,לא הכינו אותי מאותו יום
החלו צרותיו של אליאס. בשום מקום לא
הצליח להשיג עבודה. במקום לקרבו לעדה
היהודית, יצרו נשואיו׳ עם מנית חיץ שלא
יכול היה להתגבר עליו. מצב רוחו ירד
בהתמדה, עד כי קבעו הרופאים כי סבל
מדכאון נפשי עמוק.
לבסוף, לאחר שנתיים של סבל, מנודה
ונרדף, החליט לשים קץ לחייו. דבריו האח־מנים
היו :״לא הבינו אותי. אולי כשבתי
תגדל יד,יה יותר סוב בארץ.״

מ שפ ט
דצדו גמדבד

סניגור הנאשמים׳ עורך־הדין חיים קזיס,
חקר את עבדאללה משך 12 יום. בין.השאר,
גילה למעלה מ־ 600 סתירות בדבריו. פרט
מעניין נוסף: העד הוחזק משך שנה וחצי,
מיום גילוי הרצח ועד לפתיחת המשפט.
במעצר על־ידי המשטרה ,״כדי להגן עליו
מפני נקמנות שבט אבו בלאל.״
עד תביעה אחר הסביר כיצד נתן את
עדותו :״במשטרה, ד,יכו אותי. היה זה השמן
ממשטרת באר־שבע. הוא קצין ויש
לו שניים־שלושה כוכבים על הכתף. הוא
היכר, אותי ושאל אותי מד, ראיתי. אמרת•
שום דבר. הוא היכה אותי שוב. כאשר
היו מכים אותי ואומרים לי מת, אמרתי
מת וכאשר אמרו לי חי׳ אמרתי חי. מה
שאמרתי, אמרתי בגלל ה מכו ת ...הוא היה
אומר לי והייתי חוזר אחריו. כשאמרו לי
שם, אמרתי גם אני את השם. אמרתי איזה
שם שרצו...״
הסמל הידידותי. גירסתה של ההגנה
היתה כי הרוצח היה עבדאללה עצמו. הוא
ועוד מישהו לית את חסן במסעו האחרון,
הרגו אותו ושדדו את כספו.
מדוע, אם כן, הואשמו אנשי אבו בלאל!
גירסת ההגנה: הסמל חיים לובינסקי ממשטרת
באר־שבע, שניהל את החקירה והופיע
כתובע בבית־המשפט, קיים יחסים הדוקים
עם שבס אבו מועמר, הידוע כעוסק בהברחה
ענפה ביותר. אנשי אבו בלאל מסרו
לא פעם על פעולות אלה ואף על מסתננים
שהיו מתאכסנים במאהלי אבו מועמר. על־כן,
כאשר אירע הרצח, החליט שייך אבי
מועמר להעליל עלילת דם על אנשי השבט
היריב. הסמל לובינסקי סייע לו.
השבוע, שעה שבית־המשפט המחוזי בירושלים
התכונן למתן פסק־דינו לאחר 60
ישיבות, נודע: הסמל חיים לובינסקי נעצר
כחשוד בהברחות, יחד עם כמה קצינים
שהבריחו סמים משכרים במסוה של עסקי
בטחון, אולץ להתפטר משרותיו החשובים
במשטרת ישראל נתקבל מיד כקצין בטחון
לחברת נפסא.

דרכי אדם

עבדאללה חוסיין אל־מריה, בדואי צעיר
משבט מועמר, צעד בחושך אל אוהלו של
חסן בן־עוואר .״חסן, יא חסן!״ קרא בה הברש הברט*
גיעו לפתח האוהל.
משרד ראש־הממשלה שולם על מקורות־חסן
הופיע, נטל את אופניו והשניים עז מודיעין מצויינים. בין השאר הוא מקבל
בן את המאהל ללא דיבורים נוספים. בידי
דו״חים מפורטים על תוצאות פעולות הביחסן
היתד, חבילת שטרות, מיועדת לקניית לוש נגד העולם הזה. לכן התפלא טדי קולק,
מנהל המשרד, כאשר קיבל מכתב אנונימי,
חשיש מוברח.
מאותו לילה, לא נראה יותר חסן בחיים.
בו נמסר לו כי החומר על פעולות אהוד
כעבור יומיים נתגלתה גופתו בואדי ליד אבריאל נמסר להעולס הזה על־ידי יעקוב
מאהל שבטו, כ־ 20 קילומטרים מבאר־שבע.
הרצוג, מראשי צמרת משרד־החוץ ובנו של
הכסף נעלם. גשש משטרת באר־שבע גילה הרב הראשי, עורך בטרם אליעזר ליבנה,
במקום הפשע עקבות שני אנשים יחפים הפרופסור ישעיהו לייבוביץ, ועסקנים דתיים
ואיש אחד נעול נעלים. האיש הנעול היה אחרים.
הנרצח; היחפים היו הרוצחים.
כעבור זמן קצר הופעלה המשטרה, כנרמשום
מה, לא נראתה מסקנתו של הגשש אה לפי דרישתו של יעקוב הרצוג. החקירה
בעיני החוקרים. הוא נעלב, התפטר לאחר 20 היתד, קצרה ונמרצת. כתוצאה ממנה הופיעו
שנות שרות במשטרה. במקומו הובא גשש. כמה שוטרים בביתו של צבי הרכבי, כתבלב
אחר׳ איש שבט אבו מועמד, שבטם של
ממושקף וכפוף־גב, שיצר לעצמו איגוד של
עבדאללה ושל הנרצח. הוא קבע בפסקנות סופרים דתיים ומינה את עצמו כיושב־הראש
כי העקבות שהובילו ממקום הרצח היו עק שלו.
בותיהם של לא פחות מחמישה איש.
הרכבי, עסקן הפועל־המזרחי שנמנה עם
רוכה ושני אקדחים. העד העיקרי סיעת יצחק רפאל, הוא טיפוס ירושלמי
היה, כמובן, עבדאללה. עדותו היתה ארוכה, ידוע. פעם גירש את אשתו מפני שילדה
מבולבלת, מלאה סתירות. הוא האשים שלו לו בת, פעם אחרת, אחרי שהאשים חבר־שה
כושים משבט אבו בלאל, יריבו של מפלגה אחר בעבירה מסויימת׳ הוצא זמנית
ממפלגתו, כאשר בשעת בירור טענו כל
שבם אבו מועמר.
״אני וחסן פגשנו את השלושה בליל העדים שהוא עצמו ביצע עבירה זו.
לא ברור מדוע מינה את עצמו הרכבי את הרצח. הם היו צריכים להביא לנו
החשיש. אולם באמצע הפגישה, דרך אחד לבלש פרטי נגד העולם הזה. אולם מגוחך
יותר ממנו היה היומון למרחב, שהכתיר
מהם את רובהו והשניים האחרים שלפו
את הידיעה על מעצרו של הרכבי במלים
אקדחים. הם הרגו את חסן ושדדו את כס״נערך
חיפוש בביתו של כתב העולם הזה*.
פו. אני חזרתי למחנה.״
חעולס הזה 983

במרחב
מ צ עד מסך החול
ניל־טיס, נעויס ור0 .ואץ
קדחת הסואץ אחזה את כל שבע בירית
ערב• ראשי ממשלה, נשיאים׳ מלכים וסתם
שרי־חוץ ומצביאים התרוצצו מבירה לבירה,
הבריקו קריאות־עידוד, איגרות־מחאד, ואיומי־תגמול,
בקצב מסחרר.
הפצצה הגדולה היתד, הכרזתו של גמאל
עבד אל־נאצר, בפני 500 עתונאים מכל קצווי
תבל, בבית הנבחרים המצרי שהתרוקן מיושביו
הקודמים, לפני למעלה מארבע שנים.
מיד לאחר ההודעה כי מצרים לא תשתתף
בועידת לונדון, נודע כי:
• ראש ממשלת סוריה, סברי אל־עסלי,
הגיע לבגדאד בלווית שר החוץ שלו, סלאח
אל־דין אל־ביטר. בשדה־ה,תעופה הודיע כי
מסרח! ביקורו היא להניע את נורי אל־סעיד
העיראקי לתווך בין מצרים לבין המערב בפרשת
הסואץ.
• ראש ממשלת הלבנון הזמין אליו את
שגריר ארצות־הברית והודיע לו כי התקפה
צבאית על מצרים תיחשב כהתקפה על כל
מדינות ערב ופירושה: מלחמת עולם שלישית.

ראש המשלחת הירדנית לועידת איגודי
הפועלים הערביים שנפתחה בקהיר דרש לפוצץ
את כל צינורות הנפם ולחבל בבסיסים
הצבאיים המערביים הנמצאים עדיין
במדינות הערביות•
מלך תימן ציווה לערוך גיוס כללי
של צבאו.
• -ברחובות עזה נערכה הפגנת פליטיב,
שהודיעו כי יקיימו שביתה כללית ביום
פתיחת ועידת לונדון.
• נשים ערביות מעמאן ואל־סאלט ערכו
הפגנת־אהדה בפני השגרירות המצרית בעמאן,
הודיעו על הקמת פלוגות פידאיות
ירדניות, ללחום באזור התעלה.
• ראש ממשלת לוב, המבקר בתורכיה,
הכריז כי ארצו תומכת בהלאמת התעלה על־ידי
מצרים, למרות שלוב תלויה בקיצבות
המערב יותר מכל מדינת ערבית אחרת.
• קבוצה של אזרחים עיראקיים ביקשה
ממשטרת בגדאד רשות לערוך אסיפת־עם
כדי להביע תמיכה במצרים.
• מלך סעודיה הודיע לגמאל עבד אל־נאצר
כי ״קופתי פתוחה בפניך.״
פעילות כזו, בתקופה החמה ביותר של
השנה׳ על־ידי מדינאים הרגילים לבלות את
הקיץ בקיטנות אירופה, העידה כי הבטחתי
של רודן מצרים ללכד מעצמה ערבית מן
המפרץ הפרסי עד לאוקינוס האטלנטי לא
היתר, כה תלושה מן המציאות.

הלבנון
מ חיד ה ח 1ם
הנושאים שעליהם יכולות חברות הליגה
הערבית להסכים, הצטמצמו עד כדי כך בשנים
האחרונות, שפעולותיה נשתתקו כמעט
לחלוטין. על כן, כאשר הוצע כי הליגה
תארגן חרם כלכלי נגד צרפת, נתקבלה ה־הצעה
כהזדמנות להוכיח כי הליגה לא מתר,
לחלוטין.
כצעד הפגנתי ראשון, סירבו סוורי נמל
אלכסנדריה לפרוק כל מיטען מאניות צרפתיות.
נוסעים שהגיעו לנמל המצרי הגדול
באניות צרפתיות נאלצו לסחוב בעצמם את
מזוודותיהם — לפחות עד לשערי הנמל. שם
כבר לא צילמו תועמלני הליגה.
הודעת ממשלתית. המכשול להשלמת
הפעולה ד,הפגנתית הוערם דווקא על־ידי הלבנון,
הקטנה שבחברות הליגה. בתזכיר ששלחה
השבוע למזכירות בקהיר, הודיעה
ממשלת הלבנון כי תתנגד בכל תוקף להטלת
חרם כלשהו על צרפת.
הודיעו הלבנונים: חרם כזה יפגע בראש
וראשונה בכלכלת הלבנון. כי באפריקה המערבית
הצרפתית בלבד יושבים 30 אלף
לבנונים, המרכזים בידיהם ״ 807 מהמסחר
ומחזיקים ביותר מ־>־ 907 של כל הנכסים
באותה ארץ.
סוחרים אלה שולחים מדי שנה לארץ
מוצאם 30 מיליון לירות לבנוניות (כ־12
מיליון ל״י^ שהם רק חלק זעיר מרווחיהם.
אם יוכרז החרם׳ עלולים הצרפתים לגרש
את הסוחרים הלבנוניים ואף להחרים את
רכושם, המגיע למעלה ממילארד לירות לבנוניות.

קבעה ממשלת הלבנון, יהיה מחיר
גבוה מדי בשביל להוכיח לעולם כי הליגה
הערבית לא שבקה חיים לכל חי.
העולם הזח 983

יהודים מנהלים עסקים ובונים את שימני הממשלה

תורכיה בלי קפה תורכי
— מאחכתב ״העול הזה״ —
איסטנבול
ך • מרות המאמצים שעשה כמאל אתא־תורק להעתיק את
/מרכז החיים המדיניים והתרבותיים של תורכיה לאנקרה,
מוסיפה איסטנבול לשמש למעשה, עד היום, לבירתה של תורכיה.
מנהיגי התנועה הלאומית בתורכיה השקיעו מאמצים רבים
כדי להקים את אנקרה על יסודות של עיר־בירה אירופית.
הוזמנו מתכננים מארצות אירופה ומיטב האדריכלים מן המערב
עשו ימים כלילות כדי להקים את הבירה החדשה. אולם אנקרה
מוסיפה גם כיום — הגם שבה יושבת הממשלה והאספה
הלאומית — לשמש מעין סניף לאיסטנבול, עיר הבירה של
הקיסרויות הביזנטית והעותומנית.
מבחינות שונות, אפשר להשוות את המאבק בין אנקרה לאיסטנבול
למאבק בין ירושלים ותל־אביב. בהבדל אחד גדול:
ירושלים שמשה מאז ומעולם כמרכז החיים המדיניים, הרוחניים
והתרבותיים׳ של ישראל, והיא משמשת כל הימים אבן שואבת
למשיכת לבו של כל יהודי באשר הוא חי. ואילו אנקרה —
מחוץ לעובדה שכמאל אתא־תורק ועוזריו החליטו על הפיכתה
לעיר הבירה — הרי אין בה כל גורם אחר אשר ידובב את
לב החורקים.

המושבה הישראלית
ך* ני המושבה הישראלית באיסטנבול שונים מבני ה־
^ מושבות בארצות וערים אחרות. הללו לא באו כשליחי הסוכנות
ולא כאוספי תרומות, אלא כבעלי עסקים ואנשי ביזנס.
עקב קשרי המסחר החזקים בין תורכיה וישראל, פוקדים את
איסטנבול מאות ישראלים לשבוע. הקשר האוירי הולך ומתחזק
מחודש לחודש. שלוש פעמים לשבוע — יום א׳ ,ג׳ ו־ה׳ —
יוצאים וחוזרים לשדה התעופה בלוד מטוסי החברות — ובראשם
מטוסי אד־על — ומטוסים אלה גדושים ומלאים נוסעים:
תיירים, סוחרים ובעלי תעשיה המחפשים שבר בתורכיה.
ישבתי במסעדה המפוארת של מלון פארק באיסטנבול, עם
מספר ישראלים ושוחחנו כמובן עברית. התזמורת ניגנה׳ מוסיקה
מערבית. בהפסקה ניגש אלינו הכנר הראשי ועיניו זולגות
דמעות גיל .״מישראל אתם? גם אני באתי משם!״ פותח הוא
בסיפורו .״חייתי בארץ עשר שנים. אבל לצערי לא הצלחתי
להיקלט ונאלצתי לחפש לי ארץ מחיה. באתי לאיסטנבול. הנה
אני מנגן כאן ערב ערב עם חברי. גם הם ישראלים. גם הם
זכו לאותו גורל. אני מנגן גם ברדיו וברוך השם יש פרנסה
אבל אני מלא תקווה כי לא ירחק היום ואשוב. יש לי ילדה
בת שש. צברה. אני חרד לגורלה. רוצה אני בחינוך עברי. רוצה
אני שתגדל בעבריה,״ מסיים הוא דבריו בנימת הצטדקות.

ארצו. המחזור המסחרי עלה במיליוני לירות תורכיות. סחורות
במיליוני דולר נרכשו על־ידי הסוחרים כדי לספק את רצונה של
שכבה דלה באופן יחסי. אך מיליוני הדולרים שהוצאו ללא
אבחנה וללא דאגה למשק הכלכלי גרמו לאינפלאציה שערערה
את כל יסודות המשק התורכי.
הלירה התורכית הלכה ונתדרדרה לתהומות וכמעט שאיבדה
את ערכה. המסחר התנהל למעשה על בסים המטבע הזר, כי כל
חישוב במטבע המקומי גרם להפסדים. לא רק הסוחרים ואנשי
העסקים החלו מפקפקים בערכו של המטבע התורכי, אפילו
חברי הממשלה עצמם חדלו להתיחס אליו ברצינות.
קל וחומר המוסדות הזרים. משרדי הצירויות והמוסדות הכספיים
הזרים בתורכיה החלו לשלם את משכורות הפקידים
שלהם במטבע זר — קרי דולר — כדי להבטיח מנת לחמם.
בתנאים אלה, נאלצה ממשלת תורכיה לחפש לה תרופה. ואף
היא הלכה בעקבות המדינות המתוקנות והחליטה לנקום במדיניות
של תיכנון כלכלי׳ פיקוח על המחירים ואיסור היבוא
החופשי.

אין גייר טוא?ט
ך יו מדיניות החדשה עשתה כמובן חיל רק בימים
ו | שונים, עד שהסוחרים התאוששו מתדהמתם. בבתי
חר הוצגו בתחילה סחורות מכל המינים במחירים מוזלים,
חשש ליפול בידי המשטרה הכלכלית. המונים עטו על בתי

הראהמסמתוך
ר,מס
ההפסדים
של סולל-בונה
שאף הוא בין היורדים.
גם הוא דיבר בנימת
גדולה. אשתי וילדי
ונאלצתי לחזור. אולם
שאני יודע כי כאן אין

*1זדמנה לי ׳ שי ח ה גם עם רוכל
1לא שמעתי מפיו דברי טרוניה.
הצטדקות .״מטופל הייתי במשפחה
סבלו חולי. לא יכולתי לעבוד קשה
בעזרת השם אחזור ...אחזור משום
חיים לילדי...״
אך סלתה ושמנה של המושבה הישראלית הם הקבלנים. הללו
הפכו הגורם מכובד ומקובל בתנועת הבניה באיסטנבול. מאות
מהנדסים׳ שרטטים ופועלי בניה מומחים גויסו על־ידי מספרקבלנים ישראליים, העוסקים בהקמת שכונות שלמות בנוסח
שיכונים משותפים והקבלנים הישראלים הפכו לקבלנים המקובלים.
הבניה מבוצעת בתנאים אידיאליים ממש. הבנק הממשלתי
למשכנתאות ובעלי הון ציבורי נותנים כמעט את כל
ההון הדרוש לבניה, בתנאים נוחים מאד לתקופות ארוכות. כך
שהמשתכן יכול להכנס לדירתו ללא קשיים.
אך כשלונה של סולל־בונוז שימש לקח לקבלנים הפרטיים,
והם נוהגים בזהירות ובשיקול רב. הם הציגו תנאים המבטיחים
להם להוציא חלק מן הרווחים שיהיו להם, במטבע קשה.
הקשר בין תל־אביב לאיסטנבול הפך לעורק כלכלי חשוב.
חברות ובעלי עסקים בארץ מקימים מדי שבוע סניפים באיסטנבול׳
בשותפות עם בעלי הון מתורכיה, על מנת לבצע שורה
של מפעלים מסחריים ותעשיתיים. זה מקרוב נוסדה חברה
חדשה על־ידי בני משפחה תל־אביבית ידועה, שהקימה בנינים
ושכונות בתל־אביב ופרבריה.

מפת חאיגפזאציה
•1שפן} והמותרות שנפלו בחלקה של תורכיה בשנים
1 1האחרונות, בעקבות תכניות של פיתוח׳ הביאו לאינפלאציה
ההולכת ומתחזקת מיום ליום ומאיימת על המשק הכלכלי של
תורכיה באבדון.
ממשלת אדנאן מנדרים, שדגלה ביוזמה חופשית, התירה את
הרסן. היא פתחה את שערי תורכיה בפני המסחר החופשי,
של האזרח התורכי — ובעיקר המוני האיכרים — לכל מיני
מתוך תקווה כי התנועה המסחרית הערה תביא להגברת הביקוש
תוצרת ועל־ידי כך להניע את האיכר התורכי להגדיל את פריון
עבודתו למען יוכל לזכות בכל אשר יחפץ ליבו.
אך נראה שהאיכר הפרימיטיבי בתורכיה — הגם שניכרים
בו סימני התעוררות ושאיפה לתנאי חיים יותר נוחים — טרם
הדביק את דרכי המחשבה של המדינאים וחכמי הכלכלה של

פסל המהפכה הכמאלית באיסטנבול
נק הצעירים כורעים ברך
חר וחטפו מכל הבא ביד. סחורות מכל הסוגים וחפצי יקר
נמכרו כמעט ללא תמורה, בהתחשב עם ערך הלירה הירוד.
אולם כעבור שבוע ימים הפכה איסטנבול לסדום ועמורה, הסחורות
אזלו מן השוק — כי חלק נמכר והחלק הארי הוטמן —
והשוק השחור החל פורח. אכן אם מדינות וארצות בעלות
נסיון גדול לא יכלו לעמוד בפני הפיקוחים׳ כלום תצליח תורכיה
בדרך זו להחלץ מצרת האינפלאציה?
כמעט ואין מצרך חיוני שאתה יכול למצוא למכירה בשוק.
הכל נעלם כאילו נאכל על־ידי הארבה. באיסטנבול יכול אתה
להסתובב מבית־קפה לבית־מלון ונפשך יוצאת לספל קפה תורכי
— אך לשוא .״קפה תורכי — יוק (אין)!״ הפך למימרה בסי
כל. אפילו ניר טואלט אין להשיג. בבתי־המלון המפוארים, החלו
לספק תמורתו — בפיסות ניר עתון.
כמובן ששיטת הפיקוח מחייבת את הממשלה לנקוט ביד
קשה והממשלה התורכית פתחה בחקירות לגלות את המחסנים
הסודיים. עשרות סוחרים נחקרים ונשלחים לסוהר. וכך חוזרים
אנו לימים הידועים של. הבקשיש. על־ידי בקשיש אתה ניצל
נעונשו של שוטר, חוקר, פקיד ושופט.

החי
לשכת עבודה ממלכתית
י• שך נ ח״ תקו ה, נתפסו שני כייסים ליד
< תחנת אוטובוס׳ גילו כי עסקו במלאכי
ם בהתאם לסידור־ד,עבודה של ארגון הבזים׳
המחלק את העבודה לפי תור צודק.

שמעוני

ביטוח. סוציאלי

באה. הי השאלה שמכנסי
משרד־הח

*1שיקאגו, ארצות־הברית, ביקש תושב
ייי מראש העיר למצוא עבודה לגיסו ה־ובת,
בהסבירו :״הוא תומך בחמותי ואם
וא יפסיק, אהיה חייב לעשות זאת במי
ימו.״

רוזנפלן

איש לא

אחי־נע
ומבקש 1

י* סוביאנו, איטליה, לאחר שפרש מזכיר
*• המפלגה הקומוניסטית מתפקידו ועבר
פפלגה מתחרה, נחטפה אשתו והופשטה,
ולמה ערומה על־ידי ראש העיר הקומוניס־י,
שאיים לפרסם את התמונות אם הבעל
א יחזור למפלגה.

פגע וברח
י זכרוך יעקב, נפצע בתאונת־דרכים,
י -נהג של מכונית פרטית, נעצר כאשר
מפכה ממכוניתו כמות גדולה של סיגריות
קלפים מוברחים.

כשרון נסתר
יי ויי ך, ספרד, הוציאה הכנסיה קול־קורא
•* המתריע נגד מיעוט הלבוש הנשי בס־ורט,
הזהיר במיוחד נגד ספורט ההחלקה
ל קרח, תבע כי שום אשד. לא תעסוק בי
ם אינה לובשת תחתונים המגיעים מתחת
ברכיים.

מן הפח אל הפתח
* ת ל״א בי ב, ביקשה אשה צעירה להת־חמק
מבעלה שרדף אחריה כדי להכו־ה, פתחה את חלון המרפסת, נפלה מן
קומה השניה אל הרחוב.

כוחות המחר

יי פירנצה, איטליה, גילה ראש העיר
י -כי העיריה כבר הספיקה ללוות את כל
הלוואות שמותר לה לקבל עד שנת 2000

שרשרת המזל
יי ירושלים, נעצר יחזקאל בראשו על
״ חציה בלתי־נכונה של הרחוב, הואשם
נית כאשר נתגלה כי לא נשא עמו את
עודת הזהות, הואשם מיד בעבירה שלישית,
נשר העליב את השוטר שעצר אותו.

פעולת תגמול

* זכרון־יעקב, התלוננו שני תושבים
~ במשטרה על כי אלמונים גונבים כמות
גדולות של ענבים מכרמיהם, נעצרו בעצם
כאשר נתפסו בשעת גניבת דגים מברי ת קיבוץ מעיין־צבי הסמור•

_מישהק לא הוגן

*1בנגקוק, סיאם, פתחו שחקני הגולף
ם* במלחמה נגד העורבים, שהתרגלו לצלול
על ראשי השחקנים, לגנוב מהם את כדו־יהם
חוו כדי מישחק.

^־על^ הגובה

נידיורק, ארצות־הברית, הסביר דובר
•* חברות התעופה מדוע שורר מחסור חמור
דיילות אוויר :״אם הן יכולות לענות ל-
יישות הרבות של חברות התעופה, הן גם
:ולדת לענות לדרישות בעל.״

פואמה פדגוגית

יי* ירושלים, נעצר יחזקאל ברהום על
י דקירת בתו שסירבה להינשא לבחור שביה
בחר עבורה, שוחרר בערבות לאחר
הסביר כי לא התכוון לרצוח אלא ׳לחנך
ת בתו.

צפרוני

כל ילד, בהגיעו לגיל מסויים, שואל את הוריו היכן נמצא האיש השר
בתיך• התיבה המשונה הזאת, הנקראת רדיו. גם מבוגרים מתמלאים
לא פעם סקרנות מציקה, לראות את פניהם של האנשים המוכרים לחם
כה היטב משמיעת קולם. גירוי זה הוא שקיבץ השבוע באולם הצר
והמקורר של ״בית ציוני אמריקה״ 500 איש, מלבד מאות אחרים שלא
הצליחו להשיג כרטיס, שבאו כשכפות ידיהם מוכנות היטב להשמיע
תשואות בהקלטת תוכנית הבידור החביבה ביותר בישראל כיום,
״שלושה בסירה אחת״.
מאות המתכנסים לא יכלו להבחין בכמה סודות שמורים היטב של
הסירה. למרות הרושם החיצוני של יצירת הברקות על רגל אחת, חיה
חלק ממשוטי הסירה מוכן יפה מראש, תוף קנונייה חשאית בץ העורכים
והצוות, להעמיד פנים מופתעים ומפתיעים ככל האפשר. בשביל שאר
החלקים, שאינם מוכנים מראש, שאב הצוות את השראתו מתיר ספלי
חרסינה, אותם מילא מפעם לפעם בקוניאק נקי, מתוך קומקום גדול
שהקהל חשב אותו לקנקן מים סתם. כתוצאה משתייה מופרזת של
ליל קיץ, לא תמיד הצליח הצוות לשמור על לשונו ובדיחותיו חיו לעתים
מפולפלות הרבה יותר מן המותר על גלי האתר הישראליים. לכן
הוקלטה התוכנית על סרט, המאפשר לפרק לפני השידור את המוקשים
המסוכנים ביותר.
״העולם הזה״ מגיש בזה, בקיצורים קלים ובהשמטת החלק המוסיקלי,
את הנוסח של התוכנית המוקלטת, שתשודר לראשונה כיום ד ,
כשבוע הבא. הקורא מתבקש להוסין ז, בעזרת דמיונו הפורה, סערת
צחוק ומחיאות־כפיים לאחר כל משפט.

שמעוני: המבצע הראשון של הצוות יחיה
חיבור מין מילון קצר למונחים לועזיים,
נחלק ביניהם את האלף־בית וכל אחד לפי
הסדר יצטרך למצוא מילה לועזית לאות
שלו ולחבר לד, הסבר מילוני מפולפל. נתחיל
בשלום רוזנפלד.
רוזנ פלד: אלף. אוטוסוגסטיה — מצב
שבו אדם משכנע את עצמו שבלי אוטו לא
יוכל לחיות.
(שאול ביבר, שהיה צריך להמציא הגדרה
לאות בית, שותק מחוסר השראה).
צפרוני: גימל. גולאש — .דליקאטס אסקימוסי
שבעלת הבית עושר, כשאינה יודעת
מד, לעשות עם הבשר, להשליך אותו או
לעשות ממנו גולאש.
אחי״נעמי ז דלת. דינאנזיט — דרך מפוצצת
לגמור וויכוח.
רוזנפלד ג הא. הורמונים — חומר כימי
שבאמצעותו עוף השמים מוליך את הכל.
(ביבר טרם התאושש בהגיעו לאות וו. שמעוני
מעיר :״יש אנשים שאומרים הרבה בשתיקתם!״)
צפרוני:
זין. ז׳ונגל — מחקר יחסי המפלגות
בישראל.
אחי־נעמי ז חית. חודורוב — הסתימה
הלאומית בשן החולה•
רוזנפלד ז טית, טלסקופ — מכשיר שכשאתה
מקבל בו מכה על הראש, אתה רואה
כוכבים.
ביבר (התעורר לחיים) :יוד. יבאבאם —
אוצר מילות השירה החסידית.
צפרוני: כף. כרמליטים — מסדר ישועי
שנוסד בירושלים ועל שמו נקרא הר הכרמל.
אחי״נעמי ז למד. לימריק (בעברית: המשיר)

היתה ציונית מאמריקה
בטבעות הזהב היא הבריקה
עד מצאה לה חתן
באמצעות השדכן.
להתעניין במגבית אז הפסיקה.
(כאן הפך שמעוני את סדר המשיבים, על
מנת לבלבל כביכול, ואחי־נעמי משיב איפוא
גם על האות הבאה•),
אחי״נעמי ז מם. מאדאם — מי שהיתר,
מאדמואזל עד שבא מסייה.
צפרוני: נון. נפטאלין — שיקוי אהבה
שקספירי.

צפרוני: שאני לווה כסף — זה טבע.
שאינני מחזיר — זה הרגל.
ביבר: הרגל זה אם בליל הכלולות, כשמישהו
נכנם בטעות לחדר, הבעל קופץ דרך
החלון והאשד, מסתתרת תחת המיטה• טבע
זה, אם הבן שלהם מתחיל לעשות אותו דבר.

שמעוני: מה ההבדל בין אשר, לתצלום?
רוזנפלד: תצלום אפשר לפחות להכניס
למסגרת.
ביבר: כל תצלום יש לו עבר נגטיבי
שבקצת חומר כימי אפשר להפוך אותו לפוזיטיב.
אצל אשד, זה בדיוק להיפך.

שמעוני: מה ההבדל בץ מלכת היופי
העולמית, מיס יוניברם, לבין קוניאק?
בי ב ר: אני רוצה להגיד מה משותף.
האמריקא המענק.
שמעוג נראה, כ

דוזנפל

בנשף ע

אחי־נע
במראה.
שמעת נות, הר
מה הייו
האמת נ
רוזנפל הוצאת־ד

אחי־נ;

ביבר: סמך. סנוב — פקיד ממשלתי שנוסע
לעבודה באופנוע.
שלו ם רוזנ פלד: עין. אוטופיה — (שמעוני
מתערב :״לי נדמה שאוטופיה כותבים
עם אלף.״ רוזנפלד :״חכה עד הסוף ואז
תבין.״) אוטופיה — מציאות שאיננה בעין.
אחי״נעמי: פא. פורנוגראפיה — אמנות
העוסקת במופשט.
צפרוני ז צדיק. צנזורה — הרגל אצל
נשים וילדים קטנים להתערב כשהמבוגרים
מספרים בדיחות.
ביבר: קוף. קואליציה — משרד קירוב
הלבבות של הגברת עליזה, בו מחפשת בחורה
עם פח בחור עם. נפט.
רוזנפלד: ריש. רבאי (רב רפורמי) —
הרב במיעוטו•
אחי־נעמי: שין. שרשה לח פאם (חפש
את האשד הספורט הלאומי הצרפתי.
צפרוני: תיו. תיאוקבטיה — מסע צלב
נגד החזיר.

לחיי ההבדל הקטן!
שמעוני: סידרת השאלות הבאה לצוות
נקראת בשם ״מה ההבדל בין למשל,
״מה ההבדל בין מונוגאמיה לפוליגאמיד?,״
— שר,אשד. מיותרת, בשניהם.
שאלד, ראשונה: מה ההבדל בין קואליציה
לאופוזיציה?
אחי־נעמי: אותה הדגגראציה בשינוי ה־אוריינטאציה.
רוזנפלד:
הקואליציה עושה דברים, שאילו
היתד, באופוזיציה, היתר, נלחמת בהם בכל
תוקף•
ביבר: ההבדל הוא ב״זיץ״ = יה•.
שמעוני: השאלה הבאה. מה ההבדל בין
הקנקן לבין מה שיש בו?
אחי״נעמי ( :קריאת ביניים) :הכוונה ל־פרנץ׳
קן־קן?
צפרוני: כאשר הקנקן מלא נפט הוא רודף
שלום ומלא קידמה. כשהוא מלא לבניה הוא
מחרחר מלחמה.
אחי־נעמי: מה שיש בו — כדאי לממש

שמעוני

:מה ההבדל בין הרגל לטבע?

זיץ. באידיש, פירושו: שב.

המנצח. גארי ברתיני השתתף בתוכנית כשהוא מ?
לסיגנונות מוסיקאליים לפי דרישת הקהל ומחבר נזו
(שמעוני :״על־ידי כך יתבלטו ההבדלים.״)
גם מלכת היופי וגם קוניאק מציגים אותם
לפני קליאנטים במצב מאונך וטועמים מהם
במצב מאוזן. גם מלכת יופי וגם קוניאק,
לפני שמוציאים אותם, מונחים עמוק במרתף.
רוזנפלד: המלכה — כולה מים. הקוניאק
— כולו מס.
צפרוני: קוניאק ישן — טוב. מלכה ישגה

אחי״נעמי: הבה נרים כוס קוניאק לחיי
ההבדל הקטן!

קרן־מגן בראש תיש
שמעוני: ועכשיו סדרת שאלות קצרות
הנקראת בשם ״מדוע?״ מי שישיב בהגיון —
פסול. שאלה ראשונה: מדוע כלב נובח
אינו נושך?
ביבר: הכלב הוא חיה נאמנה לאדם,
והוא לא רומי. לקלקל את הפיתגם.
רוזנפלד: אני אענה רק מהנסיון שלי.
כשהכלב נותן נביחה ראשונה, אין לו כבר
את מי לנשוך.
צפרוני: מפני שאינו רוצה להסתבך עם
מחלקת הבריאות העירונית ולקבל זריקות
נגד כלבת.

שמעוני: מדוע קרני התיש צומחות על
הראש ולא על הזנב?

עלי, היו

צפרוני

שמעוג

הסרט ה׳
שהוא פ
המבצע ו
תנ״כים.
בראשית
עץ־הדעת
כל אחד
רוזנפלד.
רוני :״ע;
— אמנו׳
שאול בי
הייתי ר׳
״האם ה:
ממילא יי

רוזנפלו

אני חוש
אחרי ד,ע ישבתי האבוד ע

י לתת הזדמנות לשאגאל לצייר
על רזנב.
כיוון שהעז בגדה בו.
כדי שאם יזמינו את התיש למייל
רשמיות — שיוכל לשבת.
:התיש דומה למדינה. קרן־
דאגותיו.

צאת דיבה הומוריסטית
ועכשיו לסידרת השאלות הנקראת
״אילו כי אז
!שונה היא: אילו הייתי נוכח
ועות מאחור באמצע נשף של
כי אז• ..
הייתי מתחיל לדבר עברית.
; שם לב אלי.
:הייתי מתיישב על הבעייד,
; ממשרד־הבסחון.
הייתי מסתובב בדיוק מול פני
כדי שיראו שצריך להגדיל את

אילו הייתי נהפך לרואה ואינו

אז לא היד. איכפת לי להופיע
משרד־החוץ בלי מכנסיים.
:סוף סוף הייתי מסתכל בשקט

מביתן שאין בצוות אנשי־עיתו־ואלה
בענייני עיתונות.
:ושר״ אילו הדפיסו עלי את כל
ונות?
הייתי מיד תובע למשפט על
:אילו הדפיסו את כל האמת

ה כו כ ב. אס הזמרת ארתה קיט, העומדת לבקר השבוע בישראל, זכתה
בתואר ״הזמרת בעלת הקול של חדר־המיטות״ ,הרי יצחק (״צחי״) שמעוני
ראוי בלי ספק לתואר ״הנער בעל קול האצבעות המלטפות״ .בזכות לטפנות
לבבית זאת׳ שהיא היפוכו הגמור של הטון הרשמי היבש והאחיד המקובל
ברדיו, זכה שמעוני ליהפך לכוכב מספר אחד של גלי האתר בישראל.
בצל, מאחורי גבו של שמעוני, מסתתרים שותפו הוותיק עוד׳ בחידון
המוסיקלי, אלון שמוקלר, המארגן את הצד המוסיקלי של התוכנית, וחסופר
יהודה האזרחי׳ המחבר את השאלות המוגשות לצוות לפיענוח היתולי.

סיפור במוסיקה־על־רגל־אחת, משמיע חיקויים
ן ה למקהלה ותזמורת׳ בה גם ניגן בפסנתר.
המשטרה סוגרת תיכף את העיתון.
הייתי נהפך לעסקן ציבורי.

גן־עדן שד כסיליב

אני מקווה שכולכם ראיתם או.שמעתם על
;ני ראשומון. שם הוצג אותו סיפור־מעשה כפי
זקף בנקודות־מבט שונות. סיפור דומה יהיה
ודי של הצוות בתוכנית זאת. אני נותן לכם שני
יבר :״תן גם כיפות!״) תפתחו אותם בספר
וק ג׳ .שם נמצא הסיפור על אדם, חווה, הנחש,
התפוח׳ בזיעת אפך ובעצב תלדי בנים. ובכן,
ברי הצוות ימלא תפקיד בסיפור. אדם יהיה שלום
ווה, באופן אוטומאטי — גבריאל צפרוני( .צפ־לא
אכלתי מספיק הורמונים!״) הנחש, בלי ספק
אחי־נעמי. התפוח, לא נופל רחוק מן העץ —
( .אחי־נעמי :״רגע אחד. אם אני מכיש משהו,
; לדעת אם יש פה עזרה ראשונה.״ שמעוני:
ח מבין את תפקידו?״ צפרוני: לא חשוב. הוא
:ל על־ידי״)

( :אדם) :זה היה כך. לא זוכר בדיוק את היום.
שהיה כבר חשמל ומים. אני חושב שזה היה
תה הגדולה.
גן, ממש כמו בגן־עדן׳ וקראתי את גן העדן
מילטון, היה משעמם, משעמם מאד. והבטלה מביאה

להירהורי חטא. אמרתי לקדוש ברוך הוא:
״משעמם לי.״ אז הוא הלך והתחיל לשאול
אותי שאלות כמו שמוליק רוזן. הביא לי
את כל הבהמות והעופות שאתן שמות.
נתתי לכולם שמות׳ ובכל זאת היה לי
משעמם. אמרתי לקדוש ברוך הוא :״למה
לי אין עזר כנגדי? איפה הצדק? אדם לא
מברזל!״ רק אמרתי את זה, נרדמתי. לא
יודע, אולי זאת היתד. זריקת מורפיום או
משהו כזה. התעוררתי והסתכלתי — איזה
חתיכה!
טוב, מה שהיה אחר־כך זה לא חשוב.
ממילא הצנזורה תוציא את זה. בכל אופן,
יום אחד ראיתי תלוייה על העץ הודעה
בחתימת הרשות המוסמכת שאסור לאכול
תפוחים. אמרתי לחווה שלא תאכל ולא תעשה
צרות, כי אם יקרה משהו, אז תיכף
יהיה בהעולס הזה כל הסיפור.
אני אגיד לכם, בדרך כלל אני לא קנאי,
אבל שם בין החברה בגן־העדן היה אחד
מהחברה שלא מצא חן בעיני• כזה חלקלק,
מרוח כולו בבריליאנטין. אמרתי לחווה :״אל
תתעסקי אתו. אני לא רוצה שיהיו לך עניינים
אתו.״
יום אחד, אני יושב לי בכיסא נוח, ממש
גן־עדן, ופתאום אני רואה שאשתי איננה.
אני מחכה ומחכה.
לבסוף היא מופיעה עם הנחש, וברק מוזר
בעיניהם. ופתאום היא מתחילה לדבר אלי
בטון שאף פעם לא שמעתי כמוהו .״אדם,״
היא מתחילה לצעוק ,״אין לי מה ללבוש!״
אני שואל :״מה שיש לך, זה לא מספיק?״
והיא עונה :״מה זאת אומרת? מה תגיד
משפחת המלאך גבריאל, ומשפחת המלאך
רפאל? שם תמיד לובשים את המודה האחרונה.״
״חוה,״ אני אומר לה ,״מאין לך כל
הדיבורים האלה?״ היא התנפלה עלי בצעקות
:״תרח זקן! אתה בכלל לא מבדיל בין
טוב לרע!״ אני אומר לה :״אל תדברי ככה.
עוד יגרשו אותנו מפה!״ אז היא עונה לי:
״מה יש? כולם נוסעים לחוץ־לארץ. ניסע
גם אנחנו. שמע, אדמלה, קח תפוח. בחייי
תאווה לעיניים.״
לקחתי את התפוח ואכלתי, נעשה לי חושו
בעיניים. התחלתי לראות כל מיני דברים
— אבל הצנזורה לא תעביר. רצתי לעץ
התאנה, לקחתי עלה בתשלומים, והשאר כבר
כתוב בתוך החומש.

צפרוני (חוה) :הסיפור שלי מתחיל להתיישבות
בגן־העדן. יום אחד אדם אישי הלך
לצרכניה של המושב. נשארתי לבדי על
הדשא ליד הנהר. פתאום אני שומע סלי-
חה> שומעת! עוד לא התרגלתי לתפקיד...
שמהמטע, על־יד עץ החיים, נשמע איזה
רישרוש. חשבתי — מסתנן. פתאום מופיע

ה צוו ת. המבריק ביותר בין ארבעת חברי הצוות בניסוחים קולעים הוא
שלום רוזנפלד, סופר מעריב (למעלה משמאל) .חברו למקצוע, כתב הבוקר
גבריאל צפרוני (למעלה מימין) ,הוא מן האנשים שנולדו עם התכונה הנדירה
לעורר צחוק בכל פעם שיפתחו את פיהם, ויהיה אשר יהיה תוכן הדברים.
אמנון אחי־נעמי, איש קול ישראל (למטה משמאל) ,הוא בעל האימרות
המפולפלות ביותר בנוסח צרפתי׳ ובכל תוכנית חייב העורך להשמיט אחר
כך כמה מהערותיו בענייני נשים. שאול ביבר (למטה מימין) ,סי שחיה
הטיל אולנשפיגל של הפלמ״ח, וגיבור מיטב ספורי ילקוט הכזבים.

לו משם הנחש, מתקרב אלי ואומר :״סליחד״
פה נרשמים למחנה נודיסטים?״
״מה פתאום?״ אני אומרת לו ,״פה שיכון
וותיקים סוג אלף אלף.״ הסתכלתי בו וראיתי
את החטא בעיניו. הוא אמר שהוא
אמן וכל מטרתו לצייר אותי, מכיוון שאני
נראית כמו מודל. אמרתי לו שילך לוונוס
ממילו או למישהי אחרת, מפני שאני לא
מספיק אינטלקטואלית בשבילו .״מלבד זה,״
אמרתי ,״ם אתה אמן, למה אין לך שערות
פרועות?״ אז הוא אמר, שהוא רוצה להיות
מקורי.
פתאום הוא קרץ לי, וכבר רציתי לפנות
לו עורף, כי הוא נמאס עלי. הוא היה גועלי.
אם נעניתי לו, אז זה רק בגלל דרכי חיזורו.
מאז שהתחתנתי אף אחד לא חיזר אחרי.
פתאום ראיתי שאדם בא, אז אמרתי לעצמי,
שיקנא קצת. למה שלא יקנא? כל
אשה רוצה שיקנאו קצת. אמרתי לנחש, שאם
הוא דווקא רוצה לצייר, שיצייר את
התפוחים. הוא אמר לי בקריצה שהוא לא
אוהב לצייר תפוחים שאינם למאכל.
טוב, אני לא רוצה להאריך, שלא תחשבו
שבגלל זה שאני אשה אני מדברת הרבה.
הנחש אמר :״קחי תפוח, ונראה אותך אוכלת.״
אמרתי לו :״אני בדיאטה.״ אמר לי:
״לא נכון. את מפחדת מבעלך.״ טוב, לא
היתר, לי ברירה, וטעמתי.
לתפוח היה טעם גן־עדן, סליחה — טעם
גיהינום. בא אדם, נתתי לו לגמור את התפוח.
אחר כך אמרתי לו :״אדם, אולי גם
אני אלבש פעם שמלה?״ אמר לי :״הדבר
הראשון שעולה בדעתך אחרי שאכלת מהתפוח
הוא שמלה חדשה׳.״ בכל אופן, הוא
רץ והביא כמה עלי תאנה, ותיכף חפרתי
לי מכמה עלים חצאית חדשה ובערב יצאנו
לטייל.
הלכנו, ופתאום שומעים בערב אזעקה.
שמענו אזעקה — נכנסנו למקלט, כמו שהתקנות
אומרות. פתאום קראו לנו. אדם יצא
ודיבר עם מלאך אחד, עם חרב מתהפכת.
ההוא אמר לו שהבוס.רואה ברומאן שלי
עם הנחש הפרת חוזה ומגרש אותנו.
אמרתי :״מה זה, סדום? ומה עם הפיצויים?״
אמרו לנו, שמגרשים אותנו בלי פיצויים.
אמרתי :״אני אפנה להסתדרות! פועלים
הם עוד לא הפקר בארץ הזאת!״ וכמעט
הצלחתי, אבל אדם הוא רך־לב וקילקל
לי את הכל. הוא אמר :״בואי נצא כבר.
לא אוהב סקנדלים.״
נו׳ מאז אנחנו שייכים ליוזמה הפרטית
ואנחנו עצמאיים. הפרנסה דווקא לא רעה,
אבל מאז שאכלתי מהתפוח יש לי כל פעם
כאבים איומים בזמן הלידה• זה מה שכתוב
שם ״והוא ימשול בך״ זה לא כל כך נורא,
מכיוון שממילא כל הרכוש רשום על שמי.

אחי*נן ןמי (הנחש) :אני שמח שנותנים לי
לדבר. קודם רק קיללו אותי. באותו יום

ישבתי לי בשקם על שפת הבריכה שליד
נהר פישון, כשאני משכשך את רגלי במים
וקורא את חדשות הספורט בעיתון המודיע.
אז עוד לא הלכתי על גחוני, היו לי רגליים
ובכלל הייתי צעיר ויפה.
פתאום באה חווה, לבושה רק בכובע קש
וקלוש מעלי תאנה. היא התחילה לנדנד לי
ולשכנע אותי שאלמד את אדם כל מיני
דברים כמו דו״ח קינטיי ועוד דברים כאלה.
אמרתי לעצמי: למה לי להכניס את הראש
למיטה של שכנים? אמרתי לה :״אל תעוררי
עד שיחפץ.״ אמרה לי :״הוא לא חפץ ואני
עוד מעט אתפוצץ.״
בקיצור, לא נתנה לי מנוחה• לקחתי אגס
והכנסתי לה לפה, שיהיה רגע שקט. פתאום
בא אדם, כולו עמם, בלי משקפיים. ראת
שחווה אוכלת, אמר :״גם אני רוצה!״ אמרתי
לו :״קח לך.״
אבל אדם לא רואה כלום בלי משקפיים,
אז במקום תפוח הוא קטף מהעץ גזר. אכל
את הגזר׳ והיות שהגזר מועיל לראייה, אז
נפקחו לו העיניים והוא ראה את האשה
ו,כבר הבין מה צריך לעשות בלי שוס
הסברים.
פתאום נשמע קול גדול :״היקה! היקה!״
ואדם הוא באמת יקה. במקום לשבת בשקט,
הוא מתחיל לצעוק :״אינני!״ אז הקול אומר
:״למה אתה מתחבא ״ אדם, הטיפש
הזה, אומר :״כיוון שאני לא לבוש.״ הקול
ממשיך לשאול :״האם אתה משחק משחקים
אסורים?״ א דאזסאומר :״האשד נתנה לי!״
שואל הקול :״חווה, איך את לא מתביישת?״
אומרת חווה :״הנחש השיאני״ כאילו שאני
ערכתי לה נישואין. רגע, עכשיו בכלל מתברר
לי מהפנקס הקטן שלי, שבאותו יום
לא הייתי בכלל בגן־עדן, כי שיחקתי קלפים
בגיהינום, ויש לי לכך שני שדים מהימנים.

כיכר (התפוח) :אני בכלל יודע מעט על
כל העניין הזה, כי ברגע הכי מעניין כבר
נאכלתי• אבל אני מוכרח לספר לכם קצת
את תולדותי. בהתחלה, זה לא היה גן־עדן.
היה סתם גן. יום אחד החליט מי שהחליט
לעשות שם קצת סדר, לסדר את הגן בשר
רות וכולי. החליט לעשות סדר — העביר
את כל העניין למטעי האומה.
אז התחילו לבוא ולעשות מעשים מגונים
בגן. אנחנו התפוחים לא היינו מרוצים מזה,
ולכן הקמנו את שורת התפוחים המתנדבים.
דרשנו ממטעי האומה שייפסיקו המעשים
המגונים, אז שלחו לנו שומר, וזה היה הנחש.
הנחש רק בא, הוא הסתובב בגן ורצה
לאכול תפוחים. אבל לא היה נעים לו, אז
הוא התחיל לפתות עוד אנשים שיאכלו כדי
שהוא לא יהיה יחידי• אנחנו, שורת התפוחים
המתנדבים, לא הסכמנו לזה והתחלנו
לעשות צעקות. ואז באו אדם וחווה ואכלו
אותי. אחר כך שמעתי שגירשו אותם, ולכן
הם התחילו לאכול תפוחים מקליפורניה.

ספורט מאמנים סיום שלפרשהי
השבוע, יעמוד השופט המחוזי ד״ר יוסף
לאם בפני אחד מפסקי־הדין הקשים ביותר
שהיה עליו לתיתם אי־פעם. הוא יצטרך להחלים
בתוקף תפקידו כנשיא התאחדות
הכדורגל הישראלית על גורלו של מאמן
הנבחרת דק גיבונס.
כמעט ודאי שהחלטתו תהיה: הפסקת החוזה
עם גיבונס. לאחר שההצבעה בשאלה
זו בהתאחדות נסתיימה השבוע בתוצאות
שקולות ,4:4תהיה זאת ההחלטה הסופית.
ניבונם ישוב לבריטניה•
אמנם הוצע לו תפקיד כמאמן קבוצת הכדורגל
של הפועל פתח־תקוה, אולם אין
הוא מוכן לקבל הצעה זו, אלא אם ימסר לידיו
אימון כל קבוצות הצמרת של הפועל.
יהיו אולי אנשים שיצהלו להחלטה זו.
רובם יהיו אנשי מכבי, שהפכו כמעט לשונאיו
האישיים של גיבונס, בשל חששם שהוא
רוצה לבלוע את כל המשרות בכדורגל
הישראלי.
אך בשביל הכדורגל עצמו, בשביל השחקנים
וסגל הנבחרת, יהיה סילוקו של גי־בונם
אבידה שאין לה תחליף.
נכון שלא כולם היו מרוצים מגיבונס.
מקרים כמו סילוקו של כדורגלן שאול מתניה
מהנבחרת לפני הנסיעה לארצות־הברית.
רק משום שנטל מהמאמן מגבת ללא רשות,
או נסיון הוצאתו של יוסלה מרימוביץ־
מהסגל כמה ימים לפני משחק הגומלין
עם ברית־המועצות ברמת־גן מפני שהחליף
את מיטתו במחנה האימונים ללא רשות,
מקרים מעין אלה יצרו מתיחות בין המאמן
לשחקנים. אך אין בכל זה לחפות על מה
שתרם מאמן מצוין זה לכדורגלני ישראל.
סתימת הגולל• הוא עבו בתנאים בל־תי־אנושיים
כמעט. הופעל עליו לחץ אגודות
שלא הכירן• השחקנים באו לאימונים עם
הוראות מוקדמות ממרכזיהם ולא השקיעו
את כל לבם באימונים. גיבונם, שם דבר בכדורגל
העולמי, היה צריך למלא תפקיד של
מנפח כדורים באימונים, מלצר המגיש משקה
לשחקנים במנוחות, סוכן נסיעות הדואג באופן
אישי לויזות של השחקנים.
תככים, חנופה, לחץ ויחס זלזול גס כלפיו׳
אלה היו התנאים בהם עבד. אין פלא
שלאחר כל זאת, הוא כיום מאוכזב ומיואש׳
כמעט שבור מבחינה רוחנית.
סילוקו כיום, בגלל קנוניות שאין להן קשר
עם ספורט, שעה שצפויים סכויים כלשהם
להעלאת רמת הכדורגל במדינה, יהיה סתימת
גולל על ענף ספורט זה.

ש חי ה
ללאת הי ל ח
השבוע, נפגשו בני ערב וישראל במיפעל
ספורטאי משותף. היה זה צליחת תעלת
לאמנש. על אחת מ־ 60 הספינות שנטשו
ביום הראשון את חופי העיר פולקסטון
כבריטניה, בדרכן לכף גריז־נז, שם ניתן
בחצות הלילה אות הזינוק, עמדה עדנה
בורנשטיין בת ה־ ,19 הישראלית השניה*
המשתתפת במבצע זה. לגבי עדנה בת
קרית־מסלון, שהתחנכה בארצות־הברית והמשמשת
כיום נהגת מכוניות כבדות בצה״ל,
היה זד׳ מבצע בינלאומי ראשון. קודם לכן
חצתה את הכנרת לאורכה ( 22 קילומטר)
בחסות העולם הזה, ולפני שבועות מספי•
עברה בשחיה את 34 הקילומטרים המפרידים
בין חיפה לראש הנקרה.
בין שאר 28 השחיינים, שבאו מ־ 20 מדינות
להתמודד במישחה הגדול, היו סודי,
לבנוני ושלושה מצרים.
המשלחת המצרית היתד, המשלחת שעו-
רדד׳ את ההתענינות הגדולה ביותר. לאחר
שבשנה שעברה נטל השחיין המצרי עבד
אל־לסיף אבו הוף ( )27 את אליפות חוצי
התעלה׳ התכוונה מצרים להשיג גם במבצע
זה את השיא העולמי, ליטול את המקומות
הראשונים גם השנה. שתי שחייניות ועבד
אל לטיף עצמו, הופיעו במדי הצבא המצרי
הדואג לאימוניהם, התרברברו כי ״כל התעלות
שייכות למצרים.״
התשובה לא איחרה לבוא. כשניתן אות
הזינוק ועשרות השוחים קפצו למים, חסרו
* ישראלית אחרת, שהשתתפה בחצית
הלאנזנש לפני ט\לוש שנים, היתה הצעירה
הערביה אנטואנט בוטאני׳ מחיפה, שהפסי־קה
את שחייתה באמצע לאחר שאביה כמעט
וחלה למראית במים.

חגרי משק עין־המפרץ אורה הררי.ושמואל אדמו בבת־יפתח ויפתח
הקדשות חזרו לקומונה

שלושה שחיינים, היו אלה אנשי המשלחת
המצרית. הודעה קצרה שנמסרה על־ידי ה־עתון
האנגלי המארגן את הצליחה, לעתונאים
שליוו את השוחים בישרה :״השנה לא
תשותף מצרים בחצית התעלה.״
כאשר הקימה המשלחת המצרית שעתר-
יה׳ בטענה כי אין לערב ספורט עם פוליטיקה׳
זכתה לתשובה :״שחייני התעלה זו כים
לתהילה. אין זה הזמן המתאים להעניק
תהילה לחיילי הצבא המצרי.״

שיט
ברהס פינו ת הי מ ה
מחנה האהלים שעל. חוף הים בטנטורה
היה שרוי. בחשיכה ודממה כאשר נשמעה
לפתע, בחצות הלילה, קריאת אזעקה. תוך
שניות מעטות יצאו מן האהלים אנשים אחוזי
שינה׳ עירומים למחצה, כשהם משתוממים
לפשר האזעקה המוזרה.
כמה בחורים ערכו אותם בקבוצות, העבירו
את הפקודה: אל הסירות! שבע סירית
ערוכות בשורה על החוף, חציין על החול,
חציין במים, התמלאו באנשים. כמה פקודות
חרישיות והסירות כבר היו במים. כעבור
כמה דקות, אפשר היה להבחין מהחוף בכתמים
לבנים המתפשטים במים הכהים:
מפרשי הסירות.
על החוף עמד יעקב קרובשיוב (,)27
חסון ושזוף, התבונן בשעונו. הוא היה
שבע־רצון. תרגיל ההפלגה הפתאומי ללב
ים, לשהיד׳ של 12 שעות בין הגלים ללא
מים וללא מזון, התנהל לפי לוח הזמנים
שנקבע מראש.
יעקב היה מפקד המחנה. הימי השנתי של
אגודת יורדי־ים זבולון, שנערך השנה ב־טנטורד,
ובו השתתפו 120 ימאים משבעה
סניפים של האגודה. משך שלושה שבועות
עסקו החניכים, בהם שלוש בנות׳ בחומר
תיאורטי ומעשי של תורת הימאות ובעיקר
בהפלגות־ים שהגדולה בהן היתד, הפלגת
100 השעות לאורו כל חופי הארץ.
התחרות ממשלתית. מאז פלש ה-
גדנ״ע לתחומי תנועות הנוער, סבלו גם
האגודות הימיות מהתחרות מצד גוף זה.
בעוד שאפשרי הדבר שהגדנ״ע יתפוס את
מקום תנועות הנוער בהכשרה חלוצית ונד
חינוך טרום־צבאי, הרי במקצוע הימאות
אין הוא יכול למלא את מקומם. הגדנ״ע־ים
מקבל לשורותיו נערים מגיל 16 ומעלה,
ואילו ההכשרה הימית חייבת להתחיל בגיל
צעיר הרבה יותר•
משום כך היתר, הפסקת התמיכה הממשלתית
לאגודות הימיות במטרה לעודד את
הגדנ״ע פגיעה בראש וראשונה בעתודת
הימאים של המדינה. אך למרות חוסר עידוד
הצבורי, ופעולות בציוד מיושן, המשיכו
האגודות הימיות במשיכת נוער למקצוע זה.
אמנות תיאטרון
מתח ב קי בו ץ
כן האחרת (קיבוץ עין המפרץ) הוא,
כמובן, יפתח הגלעדי — ״ויפתח הגלעדי
היה גיבור חיל, והוא בן אשר, זונה ותלד
אשת גלעד לו בנים, ויגדלו בני האשד״ ויגרשו
את יפתח, ויאמרו לו: לא תנחל בבית
אבינו, כי בן אשר, אחרת אתה.״
לדעת שולמית (״מיתה״) בת־דורי, היתד,
זאת קנוניה שפלה של שפחה כנענית, שביקשה
לרשת את מקום האחרת, ושל הגבירה,
אם המשפחה, שרצתה לסלק את מתחרתה.
הם העלילו על האחרת כאילו היא זונה,
גרמו למותה ולגירוש הבן שנולד זה עתה.
כל זד, קורה במערכה הראשונה, כשאחי
יפתח הם נערים קטינים (חברי חברת־הנוער
של המשק) .במערכה השניה, כעבור 30
שנה, באים חברי המשק המבוגרים במקום
הילדים. לפחות אחד מהם, המורה יוסף
כהן 27 נאלץ לצבוע את שערו כדי להתאים
את עצמו לנער הג׳ינג׳י ששיחק את
אותה דמות במערכה הקודמת.
אורגיה כנענית. כיאה לחברת משק
משמר־העמק לאחות שר מפ״ם מרדכי מטוב,
הכניסה מיתה בת־דורי תוכן סוציאלי
לרקע ההיסטורי. בני גלעד מחולקים לשתי
שכבות — אנשי הספר, הסובלים מתקריות־הגבול,
מאבדים בהדרגה את משקיהם והופכים
לפליטים: ובעלי האחוזות בפנים הארץ,
המחזיקים בעבדים ומשגשגים. האנשים ״הריקים״
שהתקבצו בכנופייתו של יפתח, כדברי
ספר שופטים, אינם ריקנים, אלא ריקים
מנכסים.
בעם כולו נטוש המאבק בין פולחן הכנענים,
שהוא מקומי, פצלני וגורם לבדלנות,
לבין פולחן ה׳ ,שהוא מאחד מבחינה לאומית
ומתקדם מבחינה סוציאלית. יפתח, איש
נבער־מדעת והרוס בגלל מצוקת ילדותו, נקרע
בין שני הקצוות. נדרו הנורא ״והיה
היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי, בשובי
בשלום מבני־עמון, והיה לה׳ והעליתיהו
עולה״ הוא גדר כנעני אופייני.
אולם יפתח אינו מספיק להגשימו. אמנם
דאגו אחיו הקנאיים, ששמעו את הנדר, כ*
בתו תצא לקראתו ראשונה. אולם הבת מתה
משברון לב, כשבפיה קריאת־החיים הכנענית,
אמונת עובדי־תמוז בהתחדשות הנצחית
של החיים.
כי חוק ישראל ״מימים ימימה תלכנה
בנות ישראל לתנות לבת יפתח ד,גלעדי ארבעת
ימים בשנה״ אינו אלא הסוואה לפולחן

הכנעני העתיק של עבודת תמוז. תמוז, שסימל
את הטבע, מת בשרב הקיץ וקם
לתחיה בסתיו. הבנות יצאו לחגוג את תחייתו,
התעלסו משך ארבעה ימים באהבים
עם הגברים שיצאו לקראתן, ערכו אורגיה
כנענית.
דינאמו תכול־עיניים. כשהחליט משק
עין המפרץ לוותר על המסכת השיגרתית
הרגילה ביום חצי־יובלו, ותחת זאת לקרוא
לשולמית בת־דורי, לא ידע מה לקח על
עצמו. מיתה, דינאמו בעל עיניים כחולות.
כתבה את המחזה בשבתה במשק, בחרה בשחקנים,
התאימה את תוכן המחזה לכשרון
השחקנים שמצאה. המערכה הרביעית לא
היתד, כתובה עדיין כאשר נערכו החזרות
למערכה השלישית.
כמו בטיל אוילנשפיגל במשמר־העמק (ה•
עולם הזה ,)917 בנוי גם מחזה זה על תפאורה
מונומנטלית. חברי המשק, לפי עצת
יוסף קרל, בנו כפר ערבי יפה. במרכז הבמה
עומד עץ חי, שהועבר ממרחק כמה קילומטרים,
ואשר רחש עליו ברוח, עוזר לנטוע
בלב הצופה תחושת מסתורין אמיתית של
עץ־קדוש. כשמדבר יפתח אל הכוכבים, מוכה
אימה ערב הקרב, יכול כל צופה להרים את
מבטו כמוהו, לראות את הכוכבים קורצים
מרחוק באשנבים בשמיים הקודרים.
השחקנים נבחח בקפדנות• שמואל אדתו,
פלח בן 22 מעולי בולגריה, נדרש להציג
את מצב־רוחו של עובד־חציר אשר חברו לא
בא להחליפו, לפני שקיבל את תפקיד יפתח.
בתו במחזה, המטפלת היפה תאורה הררי
( ,)21 נדרשה להציג כיצד היא עומדת ליד
גדר, רואה מרחוק את ילדי המשק מציתים
שדה.
כמה מן השחקנים מפריזים בפאתוס, נשארים
ברמה של חובבות טובה. אולם אחדים
מתרוממים לרמה מקצועית אמיתית. הבולט
ביותר: העבד הזקן ששיכל את בנו בקרב
(יעקוב להט) .הוא צובט את לב הצופה,
דבר נדיר גם בתיאטרון מקצועי. אולם להט,
כמו. כל שאר השחקנים, לא השתתף מעולם
בהצגה כלשהי.
השבוע פורקה התפאורה. הסוסים, שאולפו
על־ידי סייס בולגרי מתחנת־הנסיונות ד,קרר
בה, עד שהתרגלו לאור הזרקורים, חזרו
לאורוותיהם. הכובעים, שהוכנו לפי עצותיו
של ייגאל ידין, הוחזרו למחסן. עבדים כנענים,
קדישות ושרי־עשר חזרו ללול,־ לקומונה
ולמוסך. המשק, שמחצית חבריו ובניו
הקדישו מאז פורים כל רגע מזמנם החופשי
להצגה, יכול היה לנשום לרווחה. אולם
בלב רבים נקרה המחשבה. מה נעשה עתה?
היתד, זאת המחשבה רגילה במשק אשר
מיתה בת־דורי שהתה כמה חדשים במחיצתו.
חעולס הזח 985

קולנוע
סרטים

בסמר טו ט׳ ובדע די ה ס
כעדה קדושה זו (איפיר, תל־אביב;
צרפת) המתגלמת בדמותה התמימה והתינו־קית
של תלמידת הקולג׳ בריג׳יט בארדו,
אינה אלא בתו של זייפן דולרים לשעבר,
שסיימה את מבחן הבגרות שלה לאחר ש־קרצה
לבוח־ן.
היא משחקת פוקר׳ מגדפת שוטרים, שי־רפת
דירות, רוקדת בכלוב בית הכלא, שוברת
תקליטים להנאתה, מנשקת נידונים למוות
על סיפון ספינת פירטים ומכה גברים
בכשרון של אלוף ג׳ודו יפאני.
אם כל זה אינו מספיק, היא משחקת
עוד משחקי אהבה אסורים עם זמר ז׳אן
קלארי (ז׳אן ברטוניה) ורוקדת מספר ריקודים
שאינם שייכים בדיוק לעלילה אך הנותנים
לה הזדמנות להראות את מה שאינה
יודעת, בסמרטוטי טכניקולור ובלעדיהם.
רק צרפתים יודעים לעשות סרט משעשע
מקוקטייל מבולבל מעין זה. הם מצליחים
בכך משום שאינם מתביישים להציג את
שומריהם באידיוטים ואינם מצנזרים את הקטעים
בהם צוחקים בעלים ממות חותנותיהם.
למרות שיש בקומדיה שפע של בלונים.
היא אינה מיועדת לילדים עד גיל ,16 משום
שבקטע מסוים חומקת על פני הבד בחירה
שחציה העליון בלתי־מכוסה.

ח.גי 3וד מ 3ח ד

השעות הגדרליות (חן, תל־אביב;
ארצות־הברית) הן השעות בהן מוצאים שלושה
פושעים שנמלטו מבית־הסוהר מקלט
בבית משפחת מיליארד. שעות גורליות לגבי
שלושת הפושעים הממתינים להזדמנות
להמשיך במנוסתם ולגבי ארבעת בני ה־משפחה,
המתלבטים בץ חובת הסגרת הפושעים
לבין הדאגה לחייו־,ם.
זהו סרט שאינו מספר על אנשים גיבורים•
אב המשפחה (פרידריק מארטש) ,המצליח
לבסוף להתגבר על הפושעים, אינו
מהסס לגלות לבנו כי הוא מפחד. מלחמתו
הפנימית של כל אחד משבעת הכלואים בתוך
הבית, כדי להתגבר על פחדו, מהווה את
מרכז הסרט.
משהקם המצוין של כל המשתתפים, הופך
את השעות הגורליות לשתי שעות מתח ועדן
לצופים.

שו רתהמ תנ דבים
פלוגת המתאבדים (שדרות, תל-אניב;
ארצות־הברית) הוא השם המתאים ביותר
לקהל המבקרים בסרט זה. הסרט נועד ל;
הוסיף תהילה לחיילי חיל־הרגלים האמריקאי
הנלחם בקוריאה, אן הופך אותם במקום
זה לדמויות קומיות בנוסח סרטי מיקי
מאוס.
סיפור על כיתת חיילים, מעין שורת
מתנדבים של הצבא האמריקאי, שכל אחד
מהם. מסוגל לקטול במכונת יריה, שאינה
מפסיקה לירות לעולם, לפחות שני גדודים
של צפון־קוריאים קטנים ומטופשים.

מוצג וראוי

אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ העולם הזה ממליץ לראותם:

0כן גוריץ נגד עכדול נאצר

(תמר, תל־אביב; ארמון, חיפה) סרט הטלביזיה
של אד מורו, שיוזם על־ידי המגבית
היהודית המאוחדת לתעמולה למען ישראל
ועושה את ההיפר הגמור בגלל התאפקוחם
של מנהיגי הצרים ופטפטנותם של מנהיגי
ישראל ממשה שרת עד טדי קולק. להעלאת
המוראל, הוסיפו בארץ לסרט זה סרטון על
הפגנת כוח של צה״ל.
• היו לי שבע כנות (ארמון־דויד,
תל־אביב) מורים שבאלייה ושבע נערות בבגדי
ים, משחקים בנדמה לי. קליל ומבדר.
• אדזכה כשתי פרוטות (זמיר,
תל-אביב) על כל מה שהגברים רוצים מ־זבנית
מסכנה וחיננית. דני רובין.
• אילו בולם היו כמוהם (אורה,
חיפה) אגדה מודרנית על עולם סוב יותר,
בו יש ערך לחיי חמישה דייגים הגוססים
בלב ים.
• השושנה המקמן קעת (ציו!,
ירושלים) מבצע שיא של שחקנית אנה מד
יאני, המקנה לה בעל חדש וזכיה בפרס
אוסקר.
• יהיה שמח (מוגרבי, תל־אביב)
מכות ויריות, הרוגים וחתיכות, כשאדי
קונסטנטין מבטיח ומקיים לעשות שמח בין
שודדי נשק בדרום אמריקה.
העולם הזה 983
ארחה הרעה״
ף* ועלים משנים עכשיו את גופו של
3אולם הזירהטרון ברמת־גן. הם מפרקים
את החלקים העליונים של קירותיו, מחליפים
את פנסי זירת הבוקס שבו בנברשות זכוכית
נוצצות, מכסים את הזירה רפודת הנסורת
בשטיחים פרסיים ענקיים.
מסביב לזירה, הם מציבים עציצים צבעוניים,
אגרטלי פרחים, מצמידים עשרות מאווררים
אל העמודים, גוררים רהיטים כבדים
בסגנון לואי ה־ 14 מחנות עתיקות אל
הבמה.
הם עושים זאת כדי לאפשר לנערה שחומה,
בעלת קומה בינונית ופנים לא יפים
במיוחד, להתפרקד בעוד שבוע. ימים על הכורסאות
והספה, להנאתה ולהנאת קהל הצופים.
יתכן
ושמה של אותה נערה אינו מוכר
לרבים, אולם קולה של ארתה (״הפנתר השחור׳)
קיט, הוא אחד הקולות המפורסמים
בעולם. זה אותו קול עמוק וחושני, בעל
מטען המתח החשמלי, שהקנה פרסום עולמי
לשירים כמו סח סי בון, אני משוגעת אחרי
גומי לעיסה, אושקידרה אושקידר ואני רוצה
להיות רעה, שיר שהכתירה בכינוי ״ארתה
הרעה, המושחתת״.
למעשה, אין ארתה רעה כלל וכלל. היא
רק נערה כושית בת ,28 הנושאת את ה־תוארים
״הזמרת הפופולרית ביותר בארצות־הברית,״
ו״האשה המושכת ביותר בעולם,״
כפי שכינה אותה אורסון וולס, לצדו הו
פיעה
ארתה בתפקיד הלנה מטרויה על בימות
פאריס. היא אינה נשואה, מגדלת חצי
תריסר חתולים, כותבת מדי יום פרק באו־טוביאוגרפיה
שלד״ שונאת פאר וברק, שותה
מיץ תפוזים בקרח ומשגעת את כל מי
ששומע אותה אם מעל גבי תקליט או בהופעות
טלביזיה וקולנוע, שלא להכליל את
הבימות הנודעות ביותר בעולם.
זוהי שיא ההצלחה לבת איכרים כושיים
מדרום קולומביה, שהתיתמה בילדותה מ־

הוריה ועוד לפני 12 שנה, בהיותה חופרת
.כפתורים, התגנבה בחשאי לחזות בחזרות
הריקוד של להקת הבאלט של קטרין דנהם
בניו־יורק.

* טרין דנהם היתד, נזעמת. היא הס־
1/בירה בפעם האלף לרקדניותיה כיצד
י11 לבצע רקוד מסויים, אולם כל החזרות לא
הועילו. הרקדניות פשוט לא תססו למה
היא מתכוונת. בהפסקה ניגשה ארתה הצעירה
לאחת מחברותיה שרקדה בלהקה,
הדגימה לה כיצד יש לרקוד את הקטע לדעתה.
זה היד. מספיק. עוד באותו יום,
צורפה ללהקה.
אולם היא לא נועדה להיות רקדנית. כשרונה
האמיתי התגלה כעבור שנתיים, כאשר
חלתה לפתע זמרת שליותר, את הלהקה
וארתה התנדבה למלא את מקומה בשירה.
האופן בו שרה ארתה, הבעות פניה, תנועות
גופה והקסם שבקולה הצלול, מצאו חן בעיני
הקהל. אך את מקומה האמיתי כזמרת,
תפסה רק כעבור כמה שנים נוספות.
• היה זה בפאריס. ארתה עמדה להופיע
בהופעת הסולו הראשונה שלד, במועדון־
לילה פאריסאי. לכבוד המאורע, לבשה את
שמלתה הטובה ביותר — שמלת סטין לבנה,
סגורה עד הצוואר. לפני שעלתה על הבמה
הסתכל בד, האמרגן באכזבה: זה יהיה
כשלון! הוא קרע את תפרי שמלתה בצדיה
עד השוקיים. ארתה הנבוכה, עם דמעות
בעיניה, נזרקה אל הבמה כשהיא המומה
כולה. כאשר התחילה לשיר יצא הקהל מכליו.
מאז היא מופיעה בתלבשות שתפריד,ן
פרומים עד המתניים.
אמר אחד ממבקרי התיאטרון הצרפתייג
לאחר הצלחתה הבלתי משוערת של ארתו
בפאריס* :זוהי אחת הפעמים הנדירות שאשר,
זוכה לתשואות־נשים בשמלה קרועד
וחשפנית. לגבי הגברים, היו מחיאות־הב
פייס טבעיות בהחלט. ארתה היא זמרו
גדולה, בשמלות תפורות׳ קרועות ובלעדיהן״
אמרגניתד, של ארתה לא קבלה עדיי:
את תרשימי שמלותיה של ד,כדתית קי5
אבל לגבי החוויה האמנותית אין לה מ
ספיקות :״זה יהיה מאורע גדול. גדול מאד״
כאשר תגיע ארתה השבת, לחופשה של
שבעה ימים בישראל — שחמישה מהם יוקדשו
להופעות בזירהטרון — היא תביא
עמה בכליה, מלבד ד,שלאגרים המפורסמינ
שלה בשבע שפות, שירים בשפה העברית.
יהיו אלה השירים מה אומרות עיניך ועורה
נבל, אותם בחרה מחוך תוי תריסר שירים
ישראליים שנשלחו אליה.

הנידון
(הסשן מעמוד )3

זהה את המקום בו מבערת השבוע נערת ״ראלי״ וזכה באחד
הפרסים הגדולים: פרם ראשון — זוג אופני ״ראלי״; פרם
שני — שעו! יד נהדר ד 25 פרסים של עטי גלובוס כל אחד.

תנאי הפ תרון :

אל תתלוש את תמונת־הנוף הזו.
מספיק לשלוח את הפתרון הנכון
ל״תחרות ראלי,״ ת.ד,136 .
תל־אביב ולציין (א) היכן מבקרת
נערת ״ראלי״ בגליון ( ;983ב) את
שמך וכתובתך; (ג) אם ברשותך
אופניים ואם כן מאיזו תוצרת
עד) מדוע תרצה באופני. ראלי.״

ך* הערבה החדשה של מאזן־הכוחות
( ! בין ישראל ומצרים היא נימוק חזק
למלחמה. אולם היא גם נימוק חזק מאד
נגד המלחמה.
לפני שמונה חדשים השתכנעו רבים,
בעל כורחם ונגד צוו לבם, כי יש לצאת
למלחמה מונעת. אז לא היו כמעט סיכויים
לקבל נשק מגן. היה ברור כי דרושים כמה
חדשים, אולי שנה־שנתיים׳ עד שהשליט
המצרי יעכל את הנשק שלו, יאמן את טייסיו
וימאיו. מאזן הכוחות השתנה לרעת ישראל,
והיתד, קיימת סכנה נוראה שהוא יוסיף
להשתנות עוד יותר. היה זה הרקע ההגיוני
לטענות המלחמה־המונעת.

עתה, נוצר נימוק חשוב לדחיית
ההתמודדות הצבאית ולמתן רשות
הדיבור לאמצעים אחרים.

תמונת נוף זאת היא השביעית בסדרה של עשר תמונות נוף
שתפורסמנה משן השבועות הבאים, בזו אחר זו, במקום זה. זהה
מספר תמונות ברצונן ותשותף בהגרלה לפי מספר פתרונותיך.

״ראלי׳ -אופני ה פל ד ה

תיפתח, אבל לא יהיה אל מי לעבור
אסיה, ד,חושדת כבר כיום כי ישראל
שליחת האימפריאליזם המערבי, תחרוץ
דינה סופית. כתם נוסף יקדיר את שמה
ישראל.

היא

^-1118*11$168101״וו6ש*מ״

נכון שישראל מוקפת שנאה מחרידה. אולם
אין זה נכון ששנאה זו מתמידה במשך כל
השנים באותה קיצוניות. משהו השתנה בכל
זאת, למרות שלא היתד, שום יוזמה ישראלית
רצינית לכך.
בבאנדונג נתקבלו החלטות שהרגיזו את
ישראל. אולם החלטות אלה כללו, זו
הפעם הראשונה, הכרה מפורשת בקיומה
ובזכות־קיומד, של מדינת־ישראל. כמעט כל
ארצות ערב התחייבו בינתיים להיכנס למשא־ומתן
לשלום על בסיס החלטות או״ם משנת
.1947

ישראל לא תובל לקבל החלטות
אלה. אולם עובדה היא שאחרי
שמונה שנים, בהן היתה מטרת
הערבים חיסול ישראל ככלל, הם
השלימו עם הרעיון שיש לה״טאיר
את ישראל בחיים, אם בי מקוצצת.
ישנה התפתחות אטית• ,טקטה,אך
חיובית.
מלחמה תוקפנית עטורת־נצחון תסיג תהליך
זה אחורה. הפחד הישראלי שוב יפיל
את מלוא חיתתו על הערבים.

פו ס ע שו ליוות
יוגרל כץ סותרי תשבץ ״העולם חזה״ 983

מאוזן .1 :הגדול,
ממוקדון; .6שם תואר
ההולם את משה
דיין; .9צעיר הסוסים;
.10 הוצאת
ספרים חשובה; .12
מסחרית;
תערוכה
.14 מה שעל ספורטאי
להשיג באולים־
פייאדה; .15 בערבון
מוגבל; .17 יישוב
בעמק; . 18 היא מגנה
על ההדק; .20
...בכם ויעל 21
עיר ללא ראש; .22
היא עמדה דום בגבעון;
.23 אבי דוד;
.25 מאכל מרחבי;
.27 מראשי ההסתדרות;
.29 ננס; 31
רחבעם לישי; .33
מה שההורים רוצים
לשאוב מילדיהם;
.35 בן אדם;
.38 מה שהוליך את
בני יעקב מצרימה;
.40 פנצ׳ר, אבל בעברית;
.41 אות ה־גצחון;
.42 מצוות הפילוסופים! .44 מחנה
מעצר; .46 חמסין׳ גם כן בעברית! .47
תפקידו של ד״ר משה סנה בהגנה; .49 עליו
ועל ריח אין להתווכח; .50 תשלום עבור
ן,כלה; 31 בעל על חוד התער; .53 בילוי
ויקיץ! .54 במעמקי הבית; .55 ארצו של
נוושקאש.
מ או ג ף .1 :אשד, תנכי״ת שבעלה היד, נבל:
.2קפה הבוהימה התל־אביבית; .3מלבין
קירות; .4בונד, התיבה! .5מדור בהעולס
הזה; .6אוני, בעברית יותר פשוטה; .7
חצי־אי, דרומה לבאר־ שבע; .8שמו הפרטי

^ נימוק העיקרי נגד רעיון־המלחמה
| | מתגלם שוב י בשאלה הנושנה, אותה
העלינו לא פעם במתנות עקשנית במדור

מה הלאה?
הסיום ההגיוני של כל מלחמה הוא כיבוש
ארצו של האוייב. אמנם, מלחמות רבות
נסתיימו בהיסטוריה לפני שלב אחרון זה.
אולם רק כשהיה ברור לאוייב שארצו
תיכבש, אם המלחמה לא תסתיים מיד
בכניעה או בפשרה.
נצחון פירושו הכרעה צבאית. הכרעה
צבאית פירושה השתלטות צבאית על מרכזי
הכוח של האויב.

התמונה הדמיונית אשר ציירנוה
כראש ניתוח זה, אינה כוללת
הכרעה צבאית כזאת. פריצה אל
התעלה -כן. השמדת גייסות
חיל־השדה -כן. כיבוש בקעת
הנילוס, אלכסנדריה, קאהיר, אסואן
-לא. פשוט לא תהיה לבך
אפשרות פוליטית וצבאית. שלא
לדבר בלל על הצורף לכבוש את
עמק הנהריים, את בגדאד ובצרה
ומוסול.

של הראשון־לציון .11 :יישוב בנגב; .13
אדם המדבר גבוה,־גבוה .14 :סמל הגבורה;
.16 אומה; .18 איננו עדיף על ברי; .19
הצלחה .24 :דגם .25 :בלעדיו אין קיום
לעיתון; .28 אופה .30 :נביאה; .32 מלבוש
הרגל .34 :כמות האנשים המוקצבים לעבודה
מסויימת; .36 רפובליקת הכושים 37 :אחת
המסכתות .39 :תפוח אדמה מתוק .43 :יחד;
.45 שער הלביא; .46 איש משטרה.48 :
ספרי איוב, משלי, תהלים; .50 מטוס קרב
רוסי; .52 סוף, אבל ללא התחלה! .53 משכן
הציפורים ותנועת הנוער.

במלים אחרות: המלחמה לא תסתיים.
תהיה הפוגה, שביתת־נשק, אולי אפילו ששלום
רשמי כפוי, ותך תיווך המעצמות שיחששו
בפני התפשטות המלחמה המרחבית
והפיכתה למלחמת־עולם. אולם המלחמה ההיסטורית
בין העם העברי לבין העם הערבי
לא תסתיים. היא תיכנס לשלב חדש,
אולי מסוכן יותר.
לפי ההגדרה הקלאסית, מטרת המלחמה
היא להשיג את השלום. בשביל ישראל,
מדינה קטנה, המוקפת אויבים רבים והמבקשת
להגשים מיבצע היסטורי יחיד״
במינו, זוהי שאלת כל השאלות. האם
מלחמת־הסואץ תקרב את השלום הסופי
הדרוש לה, או תרחיק שלום זה.

לו היתה קיימת אפשרות של
הכרעה צבאית אמיתית, היתה
הבעיה נפתרת. הצבא הישראלי

בקאהיר וכבגדאד היה מכתיב את
תנאי השלום ודואג לקיומם בשנים
ארובות של כיבוש. אולם כש־אפשרות
זו אינה קיימת, שונה
המצב לחלוטין. אי־אפשר להכריח
אדם ככוח תת־מקלע עוזי לאהוב
אותך, לקשור את חייו לחייך
ולשלב את גורלו כגורלף.
נצחון ישראלי על הסואץ ידרבן את כל
כוחות־ההתנגדות של העולם הערבי. בפחד
נוכח גילוי חדש זה של כוח ישראל
והתפשטות ישראלית, יבקש העולם הערבי
דרך לעמוד במלוכד מול הסכנה המתגברת.
סיכויים השלום ייעלמו כליל.

ך* ק על רקע זה אפשר לשקול את
1דמותו של גמאל עבד אל־נאצר, האיש
המאיים לרשת את מקומו של צלאח אל־דין
ולהקים את ממלכת הערבים.
עבד אל־נאצר לא יצר את התנועה הלאומית
הערבית, את שאיפת הערבים לאיחוד
מרחבי, את מרד הערבים במערב, את משאלתם
להשתלט על דרכי המים ואוצרות
הנפט של מולדתם. כל אלה צרכים היסטוריים•
הם שהולידו את גמאל עבד אל־נאצר,
לא להיפך.

יתכן שקל כיום לצה״ל להוריד
את הסגן־אלוף המצרי מבמת
ההיסטוריה. השאלה היא -מי
יבוא כמקומו?
בסופו של דבר, זוהי הגרלה — הגרלה
מסוכנת מאד. במקומו של עבד אל־נאצר
עלול לבוא מחר, או בעוד שנה, או בעוד
שנתיים, אדם חזק כמוהו, אך עוד יותר
קנאי ופחות מפוכח.
המהפכה הלאומית הערבית לא תחוסל,
כשם שלא יחוסל שטף מי הנילוס. אולם
היא עלולה ללבוש, תחת פניו המשופמים
של הקצין גבר,־הקומה, את פניו המזוקנים
של מופתי שני.
שעת־הכושר הגדולה למלחמה היא גם
שעת־כושר גדולה לשלום.
אם רוצים לעצור את עבד אל־נאצר
בכות, יתכן מאד כי עתה הזמן לעשות זאת,
אולם מי שמחליט כי מכל שליטי ערב
בעבר, בהווה ובעתיד, עבד אל־נאצר הוא
האיש המתאים ביותר לכריתת השלום ההיסטורי
בין התנועות הלאומיות של העברים
והערבים, הרי עתה זמנו לקום ולפעול באופן
מעשי למען הדבר.

ך חלטה נגד מלחמה יזומה בקיץ,
1 1בסתיו או בחורף של 1956 אינה
החלטה לחוסר־מעשה. אין טעם רב לעמדה
מדינית שכל תקוותה לשמוע כמה מלים של
שבח ברדיו קאהיר, כציפיה של ילד בגן
לדברי הגננת. עתה הזמן להכרעות הים־
טוריות, למעשים נועזים — לכאן או לכאן,
למלחמה או לשלום.

המגדלור של פורט־סעיד רומז
מרחוק -למלחמה או לשלום. אד
קברניט שאינו רוצה להגיע לשום
מקום, אין לו צורף כמגדלור ככלל.
תזכיר התפטרות אשכול נדרשה
על־ידי התובע במשפט הציבורי
הדמיוני שנערך מעל עמודי העולם
הזה 979 הן בגלל הכש-
לון הכלכלי המחפיר והן בגלל
הנזק הציבורי העצום שנגרם
על־ידי פרשת דירת־השרד.
השבוע השתתף אשכול באסי־פה
פנימית של כלכלני מפא״י
בירושלים, עמד מול דרישה
כמעט אחידה שיתפטר מתפקידו,
בגלל אותן שתי הסיבות. אש 1
כול הצטדק ש״מ י שיבוא בם־
קומו לא יהיה יותר טוב.״ שר
המסחר והתעשיה פנחס ספיר,
שנכח באסיפה ונדרש אף הוא
להתפטר, הודיע שהיה מוכן לכך
אלא ״המשמעת המפלגתית
מחייבת אותי להישאר!״

העולם הזה 983

הממון

העממי

למוסיקה

53484853234848234853

ישראלית

תוכל לנגן על מפוחית־פה,
לפרוט על פסנתר,
להקיש על תוף,
להצטרף לתזמורת או להיות
מורה לנגינה. ואלה הם
מספר קטן ממקצועות המוסיקה
הרבים בהם השתלמו השנה
5400 תלמידי המכון
העממי למוסיקה ישראלית,
תחת הדרכת 85 מטובי מורי
המוסיקה בארץ.
במחירים עממיים ביותר
(מ־ 300 פרוטה לשעור בחלילית
עד ללירה אחת לשעור
בגיטרה) מאפשר המכון, בהנהלת
המלחין אהרון רון,
חניך האקדמיה הרומית למוסיקה,
את לימוד מקצועות המוסיקה
בכלי נגינה עממיים
לצעירים ולמתבגרים מכל
השכבות ובכול אזורי המגורים.
המכון, שמטרתו העיקרית
היא פיתוח ההבנה למוסיקה
והחדרת הזמר העממי הישראלי
לשכבות הרחבות, פועל דרך בתי*
הספר, מקציב סטיפנדיות
לתלמידים מצטיינים ומחלק
פרסים עבור עיבודי מוסיקה
ישראלית לתזמורות
עממיות. המכון מאפשר לתלמידיו
לקחת את כלי הנגינה
לבתיהם לשם חזרות׳ מצרף
אותם תוך ארבעה חודשים
מהתחלת לימודיהם לתזמורתיו
ההולכות ומוקמות בארבעים
סניפיו, בהם נפתחת בראשון
לספטמבר שנת הלימודים החדשה,
בה יתנהלו הלימודים,
כבכול שנה, לנוחיות
המתלמדים, בשעות אחר־הצהרים.

הרשם עוד היום בסניף הממון העממי למוסיקה ישראלית הקרוב לביתך
וע התחלת הלימודי תקבל הודעה לביתך על מקו ושעות הלימודי:

תל־אביב ( 6סניפים: רחוב הגדוד העברי ; 31 צילום ״ארדה״ ,רחוב פינסקר ; 2שיכון רסקו! קריית
שלום, יפו ; שכונת התקווה) • רחובות ( 4סניפים: המרכז, רחוב בנימין ; 24 בית-הספר התיכון,
רחוב מנוחה ונחלה : 60 בית ההסתדרות׳ חבצלת; בית ורפל, שיכון הוותיקים) • רמלה ( 5סניפים־
בתי־הספר הממלכתיים א׳ ב׳ ג׳ ד׳ ומושב עזריאל) • נתניה ( 4סניפים: פרטים במודעות העירוניות)
$פתח-תקווה ( 6סניפים: פרטים במודעות העירוניות) • ראשון־לציון *נס-ציונה • בית-חנן •
טירת-שלום $אבן־יהודה ( 2סניפים: בית-הספר: המעברה) • גדרה #עקרון (מזכרת־בתיה) •
מגדל־אשקלון ( 4סניפים: סרטים במודעות העירוניות).

אנשים

/מ ל׳ הר:/>!631

טיס ב שי ט ת מוזס

הרכבת הכדור 1מ״מ ( £א1י ) 1נעשית מעתה במכונה
אוטומטית בתנועה סלילית מהירה ולא על־ידי דפיקה,
כנהוג בייצור עטים אחרים. הודות לשיטה חדישה זו:

הנך מתחיל מיד בכתיבה.
שמוש ארוך וחסכוני יותר במלוי.
בין שאתה רגיל להחזיק את העט ישר או באלכסון — כותב הכדור בנוחיות.
להשיג בצבעים כחול׳ אדום, ירוק׳ וגרפית (ניתן למחיקה כעפדון רגיל).

העט הטוב ביותר בי ד ך־ הו א
העט המצויד במלו• .גלובוס־־
סרס

בכל חנות תקבל עט גלובוס חנם עבור 25 רפילים.

גם אתה יכול לראות ולשמוע את

ארתה קיט
המופיעה בארץ 5ערכים כלבד
מ־ 22 עד 25 לאוגוסט

מחירי הכרטיסים הם לפי כיסך
תשיגם בכל המשרדים התיאטרוניים

שי לחיילים.
ברכה לבניו.
לראשה שנה
י שלח
כ ל בי תאב

2.100ל״י עד 5.900ל״י

את אולם הזירהטרון לא תכיר כלל

הוא שופץ כמיוחד לקראת ההופעות
והותקנו כו מתקני אורור חדישים

כל אזרח שולח
חבילת שי של

אל תאמר — אדאג לכרטיס מחר
שריין את כרטיסך עוד היום

באמצעות הועד
למען החייל

1300 לי

ומוסדותיו

אתה זכאי ליהנות מאמנות מוכה !

המנון העממי למוסיקה ׳שואדית

(ראה עמוד )15
מתקבלים תלמידים מתחילים ומתקדמים ללימוד בכלי נגינה עממיים
לימודי חובה : פסנתר חלילית
יסודות המוסיקה גיטארה מפוחית פה
סולפג׳(קריאת תוים) מנדולינה אקורדיון
שירת תימן ומחולותיה תוף קונצרטינה

הלימודים

סטודיו לפיתוח הקול
בהנהלת מורים

מוסמכים

— זה עתה נתקבלה במכון מערכת כלי נגינה חדישים ביותר —
פרטים והרשמה: צילום ״ארדה,״ פיגסקר : 2רח׳ הגדוד העברי

למכירה כהזדמנות:
כרחובות

מגרשים

לפנות :
תל*אכיכ, טלפץ 24749

ערב צאתו לחוץ־לארץ, ביום הופעת גליון
העולם הזה בו סופרו פעולותיו הענפות,
פנה ח״כ הפועל המזרחי יצחק רפאל
לכל סופרי העיתונות היהודית העולמית
ובעלי־ההשפעה בה׳ בבקשה שלא יפרסמו
שום דבר מן החומר העתיד להופיע בהעולם
הזה מבקר המדינה ד״ר זיגפריד
מהס ביקר השבוע בשיעור ערב לעברית
המיועד לעולים. מאחר שהשעה הוקדשה לדקדוק,
שמע מוזס את התלמידים מטים
את הפועל: טסתי, טסת, טסנו. אמר מבקר־המדינה
:״אני רק מקווה שהאנשים האלה
לא מתכוונים להיות פקידים בכירים בממשלה
או חברי הנהלת הסוכנות עם
כניסתו הקרובה של שר־הבטחון לשעבר
פנחס לכץ לתפקיד המזכיר הכללי של
הסתדרות העובד * אומרים ליצנים כי כמר,
מפקיד הוועד הפועל עומדים ליהפך למל־חכי־פנחס
בשהעיק השבוע החמסין על
חבת הנהלת הסוכנות שהתכנסו לישיבה בירושלים,
הרגיע אותם הגזבר גיורא
יוסף*טל :״חכו חכו עוד מעט יעלה לנאום
זלמן שזר ותהיה פה רוח גדולה״
ציר ישראל בבורמה לשעבר דוד
הכהן נזכר השבוע בימים בהם ישב בלונדון
ושמע הרצאות יחד עם משה שרת,
מפיו של ראש ממשלת בריטניה בימי שלטון
הלייבור קלמנט אטלי. אמר הכהן:
״אני מקווה ששרת למד אז מאטלי לא רק
כיצד להיות ראש ממשלה, אלא גם כיצד
להיות ראש ממשלה לשעבר אגב,
העובדה ששרת נתמנה למרכז הפעולה הרעיונית
במפא״י כבר נתנה את אותותיה:
בעיתונות האמריקאית התפרסמה השבוע
מודעה הקוראת לתורמים נדיבים לתת במתנה
ספרים על נושא הסוציאליזם לספריית
בית־ברל, בית־היוצר הרעיוני של מפא״י.
הכתובת למשלוח התרומות הרעיוניות והחומריות:
יעקב שרת, בנו של שר־החוץ
הממשיך להשתלם באמריקה ח״ב
אחדות העבודה יגאל אלץ עומד לפרסם
בהוצאת הקיבוץ הגדאזחד ספר מאמרים מדיניים
בשם עם הגב אל הים ואילו
שר הפיתוח לשעבר דם יוסף מתכונן להפליג
לעבר הרחוק יותר בכתיבת ספר זב־רונות
על התקופה בה שימש כמושל צבאי
בימי המצור ע? ירושלים שר־הסעד
משה שפירא קיבל לא מכבר מכתב מיהודי
הדורש מן השר להושיט לו עזרה,
מאחר שראה בחלומו כי בך יהיה׳.

נשק ונ שיקו ת
בפתחו את מסיבת-העתונאים שלו בקשר
לבעית סואץ (ראה במדינה) הצביע מגחם
כגין על מעיל הבז׳ שלבש, חייך :״זוהי
הדוגמה הראשונה של נכונות להקרבה עצמית!״
הוא היה היחיד באולם שלבש מעיל
ביום השרבי, מלבד הסופר הבריטי של
דיילי אקספרט כשסיפר על פריצת מג־גנון־החושך
לדירתו והחיפוש שנערך בה,
הזכיר בגין מה אמרה בתו חסיד )10( ,לאמה:
״אני אומרת לך, לא כדאי להיות אשתו
של אבא!״ כשהוסיף בגין שלא נגנב ממנו
כלום, שיסע את דבריו ח״ב אריה כן•
אליעזר :״אין אצלך גם מה לגנוב
אחרי המסיבה נישק בגין באדיבות את לחיה
של רכילאית מירה אגרד, זכה לנשיקה
חוזרת, סיכם :״זה פירושו של דו־קיום
אקטיבי אורח הכבוד לסוף השבוע
האחרון במלון־הפאר אכדיה היד, צירה של
גואטמלה בישראל, חורחה גרסיה גרג•
דוס, שהופיע לבילויי החוף בתלבושת
דרום־אמריקאית מקורית: נעליים בעלי גוון
צהוב־לימוני, מכנסי רחיצה רב־גווניים (ה־גוון
הבולט: אדום־כהה) וחולצת סריקו לבנה
ח״ב פאג״י כנימין מיגץ בישר
בוועידת מפלגתו השבוע על תוכנית מרחיקת־לבת:
הקמת ישיבה באילת במהרה בימינו
תוקפני עוד יותר היה הרב הראשי
הראשון־לציון יצחק גסים, שדרש להקים
ישיבות גם בעזה ובחברון. סוד התלהבותו
של הרב הראשי לקרבות וכיבושים: אף אחד
מבניו, שהיו רשומים כתלמידי־ישיבה, לא
שירת ולא ישרת בצה״ל הרב הצבאי
הראשי, אלוף משנה שלמה גורן, שהתקשר
השבוע עם אחד מרבני תל-אביב, קיבל
תשובה כי הרב עסוק ויתקשר אתו בעוד
זמן קצר. כשצילצל הרב אל גורן כעבור
רגעים אחדים, שאל הרב הצבאי :״נכון שהיית
עסוק בתפילה?״ ״איך ניחשת?״ שאל
הרב .״פשוט מאד,״ השיב גורן .״אילו היית
אוכל ולא מתפלל, לא היית מתפנה כל כך
מהר הסופר שמואל יוסף עגנץ

פס!(! 1הע<ב1ע
0זאכ שרף, הממונה על הכנסות המדינה, עם צאת ספר•
הנישומים החדש :״הקללה הנוראה ביותר שאפשר לקלל בה
כיום סוחר, היא לאחל לו שירוויח בהתאם למה שכתוב עליו
בספר־הנישומים.״
• שר־הדואר ד״ר יום!* בורג, בתשובה לשאלתה
של צעירה אמריקאית, אם לדעתו תוכל לחיות בישראל :״בישראל
יכולים לחיות רק שני סוגי אנשים — אלה שרוצים ואלה
שמוכרחים.״
• ח״כ מפא״י עקיבא גוכרין, בנאום במועצת מפא״י
בירושלים :״השנור מכלכל אותנו ומקלקל אותנו, וזוהי תופעה
חמורה פי כמה מסכנת האינפלציה.״
0ד״ י רענן ווייץ, בכנס צעירי מפא״י בתל־אביב:
״למדנו תכססנות אחת־שתים מבני הדור הקודם ,,אן עדיין אנו
מתקשים להדביקם בשטח זה,״
0ח״כ מפא״י מאיר ארגוב, לאחר שמרדכי או ח
נעלם זמנית מהבמה הציבורית :״מרוב יערי לא רואים את
האורן.״
0שר״המשפטים פנחס רוזן, לאחר שהקואליציה העי
רונית
בעיריית ירושלים התנפצה אל סלע בית־הכנסת הריפורמי,
אך הסגנים הדתיים של ראש העירייה סירבו להתפטר :״זה
סגן־דל!״
0יו״ר הכנסת יום ך 8שפרינצק, כשנשאל באסיפת
עולי בולגאריה אם הוא מבין בולגארית :״בוודאי. זה פשוט
רוסית בהברה ספרדית.״
0ראש עיריית תל־אכיב חיים לבנון, בתגובה על
הופעתו הנוקשה של שר־הפנים ישראל בן־יהודה בכנס ראשי
העיריות :״בר־יהודה חושב את עצמו לראש עיריית ישראל.״
0המשורר אורי צבי גרינברג :״פעם, כדי להיחשב
למשורר גדול, היה אדם צריך לחבר יצירה גדולה. כיום מספיק
אם הוא חבר במפלגה גדולה.״
0המשורר אברהם שלונסקי, בתגובה על הצלחת
הנסיון לגדל קפה בישראל :״זהו נס־קפה אמיתי!״
0״על המשמר״ ,לאחר בהלת ההורמונים :״בעבר, זכה
חבר־קיבוץ לאכול בשר־עוף בשני מקרים — או שהוא היה
חולה או שהתרנגולת היתה חולה. עכשיו נוספה סיבה שלישית:
השוק חולה.״

׳קך טזחזדע-ע 14לודע

2 0ט י 4ריזד 320 /מרוטז״״

כתות • 1וערב

בו אמר השבוע על אחד הפרופסורים הוותיקים
באוניברסיטה העברית, העושה ספרים הרבה
אין־קץ :״אם יכתוב האיש בקרוב ספר בשם
הגאון, אומוביונראפיה — לא אתפלא
מנהל מוזיאון תל־אביב ארווין קולב עומד
לארגן תערוכה מיוחדת במינה, בה יוצגו
התמונות שהוצגו בתערוכה הראשונה שהתקיימה
בתל־אביב לפני 30 שנה בין המשתתפים:
נחום גוטמן, פנחס ליטוויג־

ובסקי, ישראל פלדי, חיים גליקס־ברג
ואחרים הפילוסוף הישיש מאר*
טין בובר, שחזר השבוע לארץ ממסע

הרצאות באירופה, נתקל ביחס בלתי־אדיב
בנמל־חיפה. ברדתו מן האנייה דחפו אחד
השוטרים וכמעט שהפילו ארצה מבלי להתנצל.
הפרופסור הנזעם פנה בתלונה אל מנהל
משרד ראש הממשלה ומנהל החברה הממשלתית
לתיירות, תדי קולק שנכח במקום.
תשובת קולק :״לא מעניין אותי
מנהל משלחת החפירות הארכיאולוגיות ב־חצור
ד ״ר יגאל ידין נשאל על־ידי
עיתונאי שביקר בשטח כמה זמן לדעתו
עתידות החפירות להימשך .״ 798 שנד״״
השיב ידין. כשתמה השואל כיצד קבע
מספר כה מדוייק, הסביר ידין :״בעצם

צריכה החפירה להימשך 800 שנה, אבל
אני מביא בחשבון את השנתיים שכבר
חפרנו צרת ראש עיריית תל־אביב
אברהם בוייאר. כשנפגש לא מזמן
בשעת ביקור בשווייץ חבר אחר של מועצת
העירייה׳ יום!* ימכור, שהוא גם כתב על
המשמר ומתלונן קבוע על הליכלוך ברחובות
תל־אביב, סחב אותו בוייאר בשמחה רבה
לסיור ברחובות ציריך, שגם בהם הצליח
למצוא אשפה שגריר צרפת בישראל
אדן פייר ז׳ילבר, שהשתלטותו המהירה
על השפה העברית זכתה לפירסום רב,
הדהים השבוע את חברי מועדון רוטארי
בתל־אביב כאשר קם והשיב ברכה בסינית
צחה לממונה על יחסי־ציבור בשגרירות
האמריקאית ג׳ו בגט, אשר הירצה במועדון
על השינויים המתחוללים עתה בכתיב הסיני
שחקן הבימה שמואל סגל נתבקש
על־ידי התיאטרון להתחיל לפעול לא רק
על הבמה, אלא גם מאחורי הקלעים. באופן
זמני ישמש סגל כמנהל אדמיניסטרטיבי של
התיאטרון באמריקה נתקל המיגאי
המפורסם ביותר, אלפרד (ההתנהגות המינית
של הזכר האנושי) קינסיי בקשיים
בלתי־צפויים. בהתאם לחוק האוסר ייבוא

1[£ווווווווווונ[1ווווווווווום וווווווווווום וווווווווו

המשוחבג אוו ה !

בנצרת ־קוראים לו
הכל ״אבו רמזי.׳•הוא סודאני שחרחר,
בעל שיער מקוחל,
העובד כמלצר במלון
הגליל• אורחיי
של אבו רמזי זוכים
לשירות אדיב, חייכני
ומלתה ״תורה רכה,״
״סליחה״ ו״ב־בקשה״
בעברית, ערבית
ואנגלית. כי
אבו רמזי אינו סבור
כי מלצרות היא פחיתות
כבוד — להי־פך:
הוא מתגאה במקצועו.
נור
מוחמד אבו־בשיר,
המכונה אבו־רמזי,
על שם בנו
הבכור רמזי, נולד
בסודאן לפני 56שנה•
בגיל שנתיים,
עברה משפחתו ארצה.
לדבריו, הוא פשוט
״נולד מלצר.״
את מישרתו החשובה
ביותר קיבל בארמון
הנציב העליון
בירושלים, כמל־צרו
הפרסי של הנציב
העליון הראשון,
סר הרברט סמואל. לשולחנו היה מגיש בתלבושת שרד מהודרת.
בירושלים למד אבו רמזי אנגלית ומנהגים מצוחצחים להפליא. עברית הוא למד
בחיפה, שם שירת 22 שנה כמלצרו הראשי של מועדון רומארי בעיר.
״סיר הרברט היה אדם מצויץ• תמיד התייחס אלינו, משרתי הבית, בעין יפה,״
מספר אבו רמזי, המכריז על עצמו כ״מבסוט.״
דעתה של אשתו רסמיה, כדעת בעלה :״מבסוטין, חמדאללה, מבסוטין.״

ווווווווווווווווווווווונ^וווווווווווום וווווווווווום וווו!ווווווונ)וו!ווו:ו!ו)ום וווווווווווום ווווו!וווווונ)ווווו1וווווום וווווווו!וווטוווווחווווום וווווווווווו < 4
העולם הזח 983

ספרות פורנוגראפיה, החרימו שלטונות המכס
ערימה של ספרים שנועדו למחקר מדעי.
הספרים: ששה ציורים סיניים פורנוגראפיים
מן המאה ה־ , 18 תחריטי אבן פריסאיים, אוסף
של ״כתבות קיר של בתי־שימוש ציבוריים״
צרות מיניות אחרות היו
לרודן־בדימוס חואן פרץ 60 שהואשם
עתה רשמית (בהעדרו) בבית־משפט ארגנטינאי
בקיום יחסים מיניים במשך תקופה
של שנתיים עם קטינה בת .14 בינתיים
מסתובב פרון בפאנאמה עם רקדנית בת .23

עדהסיסועד הנ פ ל או ת
לפי דעתם של פקידי מס־ההכנסה בפתח־ י
תקווה, משתכר ח״כ צ״כ יוסף ספיר 10378
ל״י לשנה, בעוד שפקידי המס בכנסת קבעו
את הכנסתו ל־ 11218ל״י• כך קובעים שני
עמודים שונים של ספר הנישומים החדש
גילויים אחרים של הספר: ח״כ
מפא״י לשעבר יעקב שמשץ שפירא
הרוויח 19642ל״י, וזאת עוד לפני גילוי
הנפט בחלץ, שהקפיץ את מחיר מניותיי
והקפיץ אותו עצמו מן הכנסת החוצה
גם מנהל חברת־הנפט לפידות ישראל בר
נע, לשעבר נספח צבאי בשגרירות ישראל
במוסקבה, הרוויח עוד לפני גילוי הנפט
5206ל״י לשנה צנועות יותר היו הכנסותיו
של מנהל חברת האשלג כיום, רב־אלוף
מרדכי מקלף, שהרוויח אז כמנהל
חברת החשמל 4259ל״י הרב הראשי
של ישראל יצחק אייזיק הלוי הרצוג
הרוויח 4481ל״י, פחות מהרב הראשי הספרדי
של תל־אביב יעקב טולידאנו,
שזכה ב־ 4610ל״י ואילו השוטר מספר
שניים של ישראל, עמוס בן־גוריון, הסתפק
בהכנסה של 3252ל״י, לעומת הכנסת
אביו דוד בך גורידן, שהגיעה ל־4869
ל״י עורך מעריב ד״ר עזריאל קר*
ליכד המנוח השתכר 7033ל״י, לעומת
עורך ידיעות אחרונות ד״ר הרצל רוזנ״
בלום שהגיע רק ל 4030-ל״י שר-
האוצר לוי אשכול הסתדר עם הכנסה של
5293ל״י׳ רק מפני שהיה פטור, תודה לאל,
מתשלום שכר־דירה בעוד שחבריו לסיעה,
שר־החינוך הקודם פרופסור בנציץ
די־נור ושר־החינוך החדש זלמן (״זיא־מה״)
ארן, הוכיחו כי אם אין תורה, בכל
זאת יש קמח: הם השתכרו 6288ו־5354
ל״י הזמרת שושנה דמארי הרוויחה
באמצעות גרונה 7890ל״י, אך הזמר
פרדי דורה הגיע רק ל־ 4800ל״י ואילו
ישראל יצחקי נשאר בשפל המדרגה של
2250ל״י. אכן לא תמיד הכסף יענה את
הקול במשפחת השחקנים בולטות הכי
נסותיהם של יצחק שילה ( 4249ל״י) ,שהשתתף
אותה שנה בגבעה 24 אינה עונה,
ושל חותנו מיכאל גור ( 4090ל״י) ,אך
גם במאי האהל זאב ברבן ( 4232ל״י)
ומשה הלוי ( 4194ל״י) יכלו כבר להרשות
לעצמם לעבור לבית במקום אוהל
המשורר אברהם שלמסקי קיבל תמורת
עבודתו הספרותית 3160ל״י אמנץ
תל, הפרקליט שניהל את משפט קסטנר
בשלביו הראשונים, הפסיד אומנם במשפט,
אבל הרוויח 5184ל״י בעוד שח״כ
מפא״י משה שרת (שר־חוץ לשעבר) הרתיח
4600ל״י, וראש עיריית חיפה אבא
חרטי השתכר 4463ל״י קטעי היפר־סומת
הממלאים את יומן כרמל הכניסו לעורכו
נתן אקפדרוד 3600ל״י ואילו
ד״ר רומן פאר״צל השתכר בייעוץ
בענייני משפתה ומין סכום של 2150ל״י
בלבד.

״*ה בו

011

*דו0

:ת 1פ!

ב* 21-20 לאוגוסט
מתחילים קורסים
חדשים ! !
מתחילות, למדנה ב־3
חדשים תפירה וגזירה
של שמלותיכן.
לתופרות ולקונפקציונרים
ולמתקדמות מתחיל קורם
מזורז לגזירה
ומודליזציה.
שיטה אמריקאית וצרפתית
חדישה. מידה ו־קונפקציה.

בי־ס
ל ת פי ר ה וגזירה

לי ^ונו ר ה

ה2יר 72

(ע״י גן החיות)
ההרשמה כל יום מ־9
בבוקר עד 8בערב

מה אירע ח דר
חרי החגים, הזמין אותי ברקאי לביתו הפרטי. הפעם
\ £הי ת ה על שולחנו תוכנית חדשה, מעשית מאד: פתיחת
כיתות ערב לנערים עובדים. הסכמתי לתוכנית בכל לב.
ראשית: ביצוע התוכנית היה מוסיף סכום לא מבוטל למש־כורתי
החודשית, שנית: הענין עצמו. במגדל נאלצים הרבה
נערים ונערות לעבוד ביום, לפרנסת משפחתם. פתיחת
כיתות הערב היתד, מאפשרת גם להם להשלים את השכלתם
העממית הראשונית.
למחרת, נודע לי בחדר המורים כי תוכנית דומה הוצעה
לשלשה מורים נוספים, שכולם הסכימו לעבוד בכיתות
שיעורי הערב, שתפתחנה.
הלימודים בכיתות אלה התחילו אחרי החגים. עד מהרה
התברר כי לא נוהלה שום פעולת הסברה כדי להמריץ
את הנערים העובדים להרשם. הפעולה המנהלתית היחידה
שנעשתה, היתד, שליחת דין־וחשבון חתום בחתימת ידו של
ברקאי, המודיע להנהלת החשבונות של מחלקת החינוך
בעירית מגדל אשקלון כי הלימודים מתקימים בשלש כתות
ובהנהלתו של מר ברקאי עצמו.
התרמית נתגלתה כעבור כמה שבועות, לאחר שאחד
מפקידי מחלקת החינוך ביקר בשעורים. לאחר הביקור,
חלק ברקאי את עשרים תלמידי הכיתה האחת, לשתי כיתות,
אך המשיך לדווח על שלש כיתות, שלשה מורים ומנהל אחד.
בהוראה עצמה, היו עסוקים כמובן רק שני מורים. אני נתתי
שעורי התעמלות ועזרתי לברקאי׳ במה שהוא קרא הנהלת
שיעורי הערב.

א3י מלמד, כרקאי מקבל משכורת
שהוא, נודע כל הענין למר אויסטריכר, פקיד

חולית הבקורת של משרד החינוך. ברקאי העביר שמות
של תלמידים מיומני כיתות היום לכיתות הערב והמעשה
נתגלה. אז, החלטתי להפסיק את שתיקתי. הלכתי בסודי
סודות לניסים ג׳אן, מנהל מחלקת החינוך של העיריד,
וסיפרתי הכל.
ערב אחד, באו ג׳אן, יהושוע סרוסי וזלמן ממחלקת
התרבות של ההסתדרות׳ לבית־הספר. בתוכנית הלימודים
חיה פתוב שברקאי צריך לתת שיעור לאחת הכיתות.
במקומו של ברקאי, מצאו אותי מלמד באותה כתה. הסברתי
להם כי ברקאי אמר שהוא עסוק וכי אני מחליף אותו.
לאחר כמה ימים, שוב באו הפקידים ושוב מצאו אותי
במקומו של ברקאי. הם רשמו דין־וחשבון והלכו.
בסוף החודש, הלכתי לקבל את משכורתי במחלקת
החינוך של העיריה. שמי לא נמצא ברשימת מקבלי המשכורות
של שעורי הערב. פניתי לג׳אן והוא ספר לי שברקאי
הודיע לו כי הפסקתי ללמד, עוד בתחילת החודש. התחלתי
לחפש קשר עם מר אויסטראכר בעצמו.
ההזדמנות לד,פגש עם מר אויסטראכר באה במסיבת
סורים של בית־הספר הממלכתי על שם ברל כצנלסון.
בעיריה ספרו לי שהוא הוזמן למסיבה ומשום כך באתי
לשם, מצאתי אותו, יצאנו החוצה ואז סיפרתי לו בפרוטרוט
על תרמית שעורי הערב. קבענו פגישה נוספת בבית־המלון
מגדל, שם גבה אויסטראכר את עדותי, שאני חתמתי עליה
בנוכחותו. את הדו״ח העביר, לדבריו, למשרד החינוך
בירושלים והבטיח ש״יהיה בסדר״.
כמה ימים אחרי זה, יצאתי לחופשת לימודים. חזרתי
אחרי פסח ואז ספרו לי שבהעדרי הגיעה לבית־הספר
ועדת חקירה מסעם משרד החינוך וכי ברקאי נחקר על
ידה. בועדה השתתפו מר קיל, המפקח הארצי של הזרם
הדתי ומר רימון, ממשרד החינוך. אותי לא קראו לחקירה
ומאז לא שמעתי דבר וחצי דבר על מסקנות הועדה, או
על גורל תלונתי בענין שעורי הערב. מובן, שעד היום
גם לא קבלתי את משכורתי בעד אותה עבודה.

המגה? והתלמידות
כרכתחילת שנת הלימודים, שמעתי מחברי המורים,
^ וביחוד מן המורות, ספורים על התנהגותו המוזרה של
ברקאי עם התלמידות. ספרו לי כי אם אחת, הגברת פלה,
הגישה תלונה על יחסים מיניים שקיים המנהל עם בתה
בת העשר, אבל הענין לא יצא אף פעם החוצה, למשטרה.
ברקאי עצמו ספר לי פעם בצחוק על כל הענין, באחו
מביקורי בביתו. הדבר נראה לי אז כעלילה והשמצה גסה.
קבלתי את כל טענותיו של ברקאי ושכחתי מכל הענין.
במגדל היתד, יצאנית צעירה, עולה מרומניה, שהיתר,
ידועה בכל העיר בהתנהגותה הבלתי מוסרית. שמה היה
יפה. פעם אחת ראיתי את יפה בחצר בית־הספר. היה זה
בשעות אחר הצהרים ואני שיחקתי בכדורגל עם תלמידי
המשמרת השניה. היא שאלה אותי היכן ברקאי. התלמידים
החלו להתלחש בעת ששוחחתי אתה ולכן חזרתי מיד
למשחק.
ראיתי שהיא מחכה כמה רגעים ואחר כך יצאה את
החצר והלכה לכיוון העיר. אחרי עשר דקות בערך, הופיעה
יפה שוב וכעבור רגע נכנסה לחדר ההנהלה. ברקאי בא

מיד אחריה וסגר את חדר ההנהלה אחריו. הילדים הפסיקו
לשחק ורצו אל החלונות, אבל אני גרשתי אותם משם
וקראתי לשמש לשמור שלא יעמדו שם.
כץ, השמש, עשה זאת באי רצון בולט, משום שגם הוא
ראה שיפה וברקאי נכנסו לחדר ההנהלה. אחרי כמד, רגעים,
יצא ברקאי לחדר המזכיר וקרא לי. נכנסתי לשם וראיתי
אותו, פניו אדומות ובגדיו לא מסודרים .״תן לי שלוש
לירות, היא צועקת,״ אמר לי בהתרגשות.
לא רציתי לתת לו ואז נכנס פנימה שוב. שמעתי וויכוח
קולני, שבסופו נפתחה הדלת ויפה יצאה ברעש כשהיא
מקללת.
החלטתי לתפוש את ברקאי בשעת מעשה. פעם אחת,
ראיתי את יפה נכנסת לחדר ההנהלה. מיהרתי לקרוא לכץ,
הראיתי לו את יפה דרך החלון ורצתי לטלפן למשטרה.
עד שהמשטרה הגיעה, עברה יותר מחצי שעה. יפה כבר
הלכה. ספרתי על המקרה לד״ר וולד,ים, המפקח האזורי של
מחוז הדרום וגם כץ, השמש, הגיש תלונה באותו ענין.

עונש על גילו־ ?,יחי,תרת
ץ •,יום ליום, נעשה המצב גרוע יותר. ברקאי הביא
}ובקבוק וודקה למשרדו וריח חריף של מהל היה נודף

לטשטוש תלונותי נגד ברקאי. סימון הקריא את מכתבי
ובקש ממני להרצות כפחט על כל הענין. עשיתי זאת
במשך שש שעות.
בסוף הישיבה הראשונה, בקשתי להזמין לחקירה הבאה
את סגן ראש עירית מגדל אשקלון, ד,לפרץ, את מזכיר
בית־הספר מרדכי גרוס ואת השמש כץ ואשתו. מכל אלה
הופיע רק מר כץ. כל השאר סרבו להעיד בנימוק כי יהיה
עליהם להמשיך ולעבוד עם ברקאי וכי אינם רוצים ״לקלקל
את היחסים״.
כץ ספר את כל הידוע לו ואישר את כל תלונותי בדבר
התנהגותו הבלתי מוסרית של ברקאי. במשך החקירה
השניה, עבר סימון בגלוי לצידו של ברקאי. הוא הפסיק
את כץ מספר פעמים, צעק שאינו מאמין לו והפריע לו
לדבר. בסוף החקירה חתמנו על הפרוטוקול ואני הוספתי
בחתימת ידי כי אני מבקש שברקאי יתבע אותי לדין בעוון
הוצאת דיבה, במידה והוא יימצא זכאי על־ידי חוקריו.
בינתים עברתי למושב שתולים. שמעתי מפעם לפעם
כי מורים נוספים התלוננו בפני ד״ר וולהים ומר סימון
על התנהגותו של ברקאי. המורה לב, המורה מלכה צימוד,מורה
ויקטוריה שלחו מכתבים ללשכת החינוך בבאר־שבע.
המורה דואר גילה שכמה תלמידות מכתה ז׳ וח׳
ספרו כי המנהל בא אתן ביחסים מיניים, אבל הן פחדו

ה ש בו ע ציפו תו ש בי מגדל אש•
קלון להתחלתהמשפט שי קבע
אםא מנ ם היה מנ הלבית ־ הםפד
ה ד תי ב עי רםאשםב בי צו ע שו•
רהשלמע שי ם מגוני ם. ב ע מו ד•
ים אלה מגי ש ״ ה עו ל ם הזה־ א ת
עדויותיהן שלש תי ה ד מויו ת העי•
ק ריו תבפרשה :11
י שעיהו ברקא׳ ושל

של ה מנ ה ל
מנ ח ם לו

מודה לשעבדבבית ־ םפרושל
ברקא׳ ,בקטע הרא שון

מבדם

לוי ( ת מונ המשמאל) אתהא שמתי!

נגד

בית ־ הספד.

מפיו בכל שעות היום. גם המורות החלו לספר על כל
מיני מקרים משונים של התנהגות מוזרה מצד תלמידותיהן,
ביחוד בכתות הגבוהות. מורה אחת סיפרה אפילו שראתה
משהוא דרך החלון.
החלטתי כי לשתוק יהיה פשע. כתבתי לאריה סימון,
מפקח מחוז הדרום. ב־ 27 ליולי , 1955 קבלתי אשור לקבלת
תלונתי וכן אזהרה כי יהיה עלי ״להוכיח צדקת האשמה
חמורה זו נגד אדם שיושרו והגינותו הם מעבר לכל ספק.״
הייתי מוכן לכך, אבל מר סימון הודיעני כי ״אין להניח
כי תהיה אפשרות לקיים את הברור לפני ראשית השנה
החדשה. בשנה הבאר, הועברתי כבר לבי״ם אחר.
ראיתי שעושים לי מה שעושים לכל אדם תם הפותח
את הפה לגלות שחיתות, וכי המזימה לחיסולי כמעט
והושלמה. בקשתי לשוחח עם מר שריד, המשנה למנהל
הכללי של משרד החינוך. שריד שמע את דברי וציווה עלי
להגיש תלונה רשמית.
במחצית חודש אוקסובר 1955 מלאתי אחר הוראתו ופניתי
במכתב מפורט אל מר סימון, בו האשמתי את ישעיהו
ברקאי בהכנסת משקאות חריפים אל בין כותלי ביתד,ספר,
בקיום קשרים עם פרוצה והתבודדות עמה בבנין
בית הספר, בגניבת כספים מכספי המדינה בטענות שווא,
בשידול לשבועת שווא ובאיומי נקמנות, להשתקת כל פשעיו.

המפקח המתרגז
ך• ח קי רהנערכה אחרי שחרורי משירות המילואים.
| 1החוקרים היו סימון עצמו והר־פז עוזרו. במשרד נכחו
עוד ברקאי ווולהים המפקח האזורי אותו האשמתי בנסיון

לספר זאת להוריהן ולמשטרה בגלל הסטיפנדיות שהמנהל
הבטיח לסדר להן, אם תשתוקנה.
עברו כמה חודשים ולא קבלתי שום תשובה על מסקנות
ועדת החקירה, בפניה הופעתי. שאלתי כמה פעמים את
סימון בעל־פה על גורל תלונתי והוא אמר כי היא עדיין
בדיון. לענין שיעורי הערב והמעילה בכספי המדינה אמר,
שכדאי לי לא להתעקש, כי אם ״תמשיך לסכסך, תעוף,
אפילו שאתה מורה טוב!״

״אתה לוחם באריות!״

** תחלתי להרגיש כי ימי ספורים. מנהל בית הספר
| 1בשתולים, עמי ניטוב, ספר לי כמה פעמים שהפקחים
מתענינים בי מאד ושהם מושכים אותו בלשונו על מנת
שיחתה דעה שלילית, שתשמש בסים מספיק לפיטורים
פדגוגיים. הוא הבטיח לי כי הוא מרוצה מאד מעבודתי
וכי לעולם לא יספק סיבות כוזבות לסניגוריו של ישעיהו
ברקאי, שגם הוא שמע על מעלליו.
המשכתי ללמד עד סוף שנת הלימודים הנוכחית. כמה
ימים אחרי חלוקת התעודות, קבלתי את מכתב הפיטורים•
הוא נשא את חתימתו של ד״ר אבידור, המנהל הכללי של
משרד החינוך, שכתב לי :״הנני מצטער להודיע לו, על
דעת שר החינוך והתרבות, על פיטורים מעבודתך במוסדות
החינוך הרישמיים לחינוך יסודי. שירותך כמורה יפסק
בראשון לספטמבר .1956 בכבוד רב׳ דוקטור אבידור, המנהל
הכללי.״
זה הכל. איש לא טרח להסביר מדוע פוטרתי ובאיזה
נימוק ״הופסק שירותי״.
העולם הזה 945

המנהל?
כתב ״העולם הזה ״,שראיין את
ישעיהו ברר,אי, פירט כפניו את
האשמותיו של מנחם לוי. כרי,אי,
גבר כעל שיער שיבה מתדלדל והנראה
מבוגר מבפי 44 שנותיו,
השיב להאשמות לוי:
ן -פני שלוש שנים, מוניתי מנהל בית
/הספר של נזזרחי באשקלון. בבואי לשם,
מצאתי את הבנין מוזנח ביותר: שמשות
שבורות, גג דולף וכמעט בלי ציוד. לכל
שלושה תלמידים, היה כסא אחד בלבד.
לפני׳ התחלפו בתפקיד זה שלושה מנהלים,
תוך שנד, וחצי. המנהל הראשון היה
רב: העלילו על אשתו שהיא בוגדת בו עם
כל מיני נהגים. הרב התאבד מרוב יאוש
ואילו אשתו הצעירה היגרה לארגנטינה מרוב
בושה.
שני המנהלים שבאו אחר־כן לא יכלו
לעמוד מול חתירות מפא״י, שנעזרה במנגנון
העירית הם פשוט ברחו, בנטשם את
המערכה על החינוך הדתי, כשמלחמת הזרמים
היתה בעיצומה.
התחלתי את מלחמתי בעיריה מיד, כי
לא יכולתי לסבול את העוול והקיפוח ששררו
כלפי החינוך הדתי. במלחמתי זו, יצרתי
לעצמי אויבים רבים. והם לא חדלו אף
ליום אחד לבקש נקמה בי.

פרשת שיעורי הערב
ך ץ חת הנהלתי, עלה בית הספר והתו
1פתח. מספר התלמידים גדל בהרבה. בין
השאר, פתחתי גם כיתות לשיעורי ערב ב־בית־ספרי.
לפני שנה, בשנת הלימודים תש־ט״ו,
ביקרה בבית־הספר חוליית־ביקורת של
משרד החינוך ומצאה שלוש כיתות נערים־
עובדים, לומדות בשיעורי ערב. הכל נמצא
בסדר.
כעבור זמן מה, קיבלתי הודעה ממפקח
המחוז אריה סימון להפסיק את העבודה
בכיתה אחת. הוא הזמין אותי למשרדו ושם
פגשתי את ראש חוליית הביקורת, מר אסט־רייכר.
אסטרייכר מסר דו״ח :״מצאתי את
הכל בסדר. אבל בחודש הראשון, נוהלו
למעשה שתי כיתות בלבד, במקום השלוש
שנמסר עליהן בדו״ח.״
לשאלת המפקח סימון מנין ידע על המעילה
הזאת, השיב אסטרייכר :״שמעתי על כך.
יש לי גם עד אשר אינני רוצה לפרש בשמו
בשלב זה.״
מאוחר יותר, נודע לי כי אותו עד לא
היה אלא מנחם לוי, שלימד בבית־ספרי.
הפרשה הועברה לטיפולו של המנהל הכללי
של משרד החינוך, שמינה ועדה לחקור
את האשמה נגדי. האשמה: מעילה ב־ 40 לירות
בערך, שהן משכורת חודש אחד של
מורה במשרה חלקית׳ בשיעורי ערב. הוזמנתי
להעיד בפנית הועדה וכעבור זמן מה
היא הודיעה שמצאה הכל בסדר.

הפרוצה בחדר המנהל
ודםצ רי ף לומר כמה מלים על ירי׳
בי. לפני שנתיים שלח אלי משרד ה־
0ינ,ך צעיר בשם מנחם לוי. הוא למד זמן
מה באיזה סמינר דתי, אולם לא ידוע לי
מה בדיוק למד.
המורה הזה היה מזלזל בתפקידו כל הזמן
— מאחר לשיעורים או אפילו נעדר, ללא
סיבות מספיקות. הודעתי על כך למפקח,
בדו״חים השיגרתיים שאני חייב למסור מדי
חודש על פעולתו של כל מורה.
מנחם הוזמן לבירור, אבל הוא לא הלך.
תשובתו היתה אחת :״אני מצפצף על
כולם.״
יום אחד, הוא החל משמיץ אותי, בה,פיצו
שמועות כאילו מבקרת פרוצה אחת בבית־הספר
ושאני מקיים עמה יחסים. הוא היה
מספר על כך למורים, בבקשו מהם שיעזרו
לו במערכת ההשמצות — אך לשוא.
לבסוף מצא בן־ברית, המורה מנחם גלזר,
אחד ממתנגדי המושבעים.
עכשיו לעניין ביקוריה של הפרוצה, כב
יכול.
כפי שנהוג בכל בית־ספר, היו מבקרים
אצלי הוריהם של תלמידים, כדי להתעניין
בהתקדמותם. בין השאר היתה גם
בחורה אחת, אשר אחותה למדה אצלי.
היא היתד, אז רתקה ומעולם לא היתר, פרוצה.
כיום היא נשואה ואם לבן. על כל
פנים׳ סיפר מנחם ברבים כי אותה בחורה
היא פרוצה.
הקשר היחידי שהיה ביני ובינה היה, כי
הבחורה הזאת ביקשה ממני למכור עבורה
את ספרי הלימוד המשומשים של אחותה.
הבטחתי לעשות זאת והיא באה מדי פעם
לראות אם אמנם הספקתי למכור את הספרים•
יום אחד שוב באה לבקרני ואז,
כדי למנוע ממנה טרחה נוספת, החלטתי
לשלם את הכסף מכיסי, עד שאמכור את
הספרים. זה היה עניין של שלוש לירות.
יצאתי לחדר הסמוך ושם מצאתי את
מנחם לוי .״ד,לתה לי בבקשה שלוש לירות,״
ביקשתי ממנו.
הוא סירב. עוד באותו יום, החל מספר
כאילו ביקשתי את הכסף כדי. לשלם לבחורה
בעד שירותיה. דבר זד, הי £עלילת־כזב

בזויה.

האכזיסטנציאליסטית מגליון 997 מוסיפה
להכות גלים. הרי לפניכם מכתב
תשובה אליה. זה מתחיל למצוא חן בעיני.
אם יוסיפו להגיע מכתבים אליה
ועליה׳ אוכל להביא את יצרי הסאדיסטי
על סיפוקו ולשסות אותם איש ברעותו.
ובכן:
״חם בחדר. הד.ד.ט. לא עזר והיתושים
חגים כמטיוסי סילון זעירים. מה צבע
עינייך ל כן, חבובה, יהיה זה בוודאי עם
צאת הלבנה. ביתך המתאפלל, לוטה הוילונות.
״אכזר
מה פתאום ...העולם שלנו
אכזר, אכזר, אח זר, אכזר אך ..אס
באמת רזה את, מבלי היות יותר מדי —
אזי לא נרגיש זריך ן. נרגיש קירבה נפלאה
מן הרגע הראשון
__ הנה את עומדת לפני: דקת גוו,
ראשך נטוי קמעא קדימה — קשובה למערבולת,
לרחשייך הפנימיים — תלתל
זעיר מתרעד ברגישות על מצחך החיוור
והרס אצבעותיך חיוורות וארו
כנת ...אחת שהגיחה לפני 19 שנה
לתוך עולם מעורר בחילה...״

לא השתכרתי ככית־הספר
ך די טען בפני המפקח כי אני בא
/לעתים לבית־הספר כשאני שיכור לחלוטין
וריח כור,ל נודף ממני. לכך ענה אריה
סימון כי הוא ביקר מדי שבוע בבית־ספרי
ועוד מעולם לא מצא אותי שיכור או מדיף
ריח של מהל. הוא גם קבע ששום מורה
לא התלונן בפניו על כך.
ללוי היד, עד: שמש בית־הספר׳ כץ, שפוטר
מעבודתו ורצה בצורה זו להתנקם
בי. אבל הועדה מצאה כי לא היתד, כל שחר
להאשמות אלה ואני זוכיתי. סימון אז אמר
ללוי :״אדם כמוך, הרוצה להשמיץ את
מנהלו, כדי להתנקם בו על אשר התלונן
נגדך בקשר לעבודתך, אינו ראוי להיות
מורה בישראל.״
אריה סימון אינו מידידי ואני בטוח
שאם היה מוצא משהו נגדי, היה מסיק את
מסקנותיו.

רוצה שיהיה משפט
*ץ קרית זו אירעה ביום שישי. אותו
1 1ערב פרצה סערה בבית־הכנסת. רב המקום
דרש לא לשיר לכה דודי, כי נבלה
נעשתה על־ידי. המתפללים נחלקו לשני מחנות:
אלה שצידדו בי ואלה שטענו כי אני
אשם. רק בנס נמנעה תיגרת דמים המונית.
כאשר רציתי לגשת לרב, למחרת השבת,
היה זה כבר מאוחר מדי. הוא נסע להביא
את התלונה נגדי לירושלים ולא יכולתי
להוכיח לו כי אני חף מפשע. כיום כבר
מתחרט הרב על מעשהו הפזיז.
כעבור ימים אחדים, נעצרתי באשמת ביצוע
מעשה מגונה בילדה שהיא מתחת לגיל
.16 שהיתי חמישה ימים במשטרה, מסרתי
כל עדות שנדרשה ממני. באותו זמן פניתי
לעורך־הדין נתן קנת בתל־אביב והוא שיחרר
אותי בערבות. מאז ועד היום, טרם
הוגש נגדי כל כתב אישום. כנראה שהמשטרה
מתקשה לאסוף חימר הוכחה. אבל
עבודתי הופסקה וכל חיי נהרסו.

ידיים עובדות ובותבות |
מכתב קצת בלתי רגיל במדורי, אך 1
יקר ומבורך)983/1006( .
החלטתי להיעזר במדורך כדי ן
לפתור את בעייתי הקטנה. הבעייד, היא 1
פשוטה למדי, אולם משום מד, איני יכו״ 1
לה לפתור אותה לבדי. אני מתעתדת 1
לקבל חופשה בערך בת 3־ 2שבועות1 ,
והחלטתי לנצלה לעבודה באחד ממשקינו 1
בדרום הארץ. אולם מכיוון שאינני ין1 -
דעת לאן עלי לפנות לשם כך, ואינני ן
מתמצאת בשטח זה, החלטתי להתגבר (
על ביישנותי ופקפוקי ולכתוב לך, שמא י־ימצא
כאן את המוצא לבעייתי.
אני בת 17 והייתי רוצה למצוא לי |
משק שמשתכנת בו חברה שלא תשתע -ן
מם בחברת בת 17 ושבת 17 לא תשתע־ 1
מם בחברתה.״

כומתות אדומות כים
( )983/1007 הם שני בני חייל׳ חובשי
כומתות אדומות שהפכו כה אהובות על 1
הבנות הכותבות אלי. הם אמנם אינם \
חזקים ביותר בכתיב אך מצטיינים, לעו־ ן
מת זאת, בהרפתקות עליהן יוכלו ל| -
ספר לשתי נערות חמודות ועליזות ש־ |
גילן ינוע בין 16ל־.18
הבידור החביב ביותר עליהם הוא ה־ (
רחצה בים. כיוון שהם נוודים, לא מ־ |
שנה לגביהם מקום מגוריהן של הנערות4 .

__בלי בד!ד, בדי שרק ־

מעשה מגונה כתלמידה
***גת תשט״ו עברה בשקט. החגיגות
\£ /התקיימו בסדר ומסיבת המורים התנהלה
באווירה טובה. לפתע, לפני חודשיים
בדיוק׳ סיפר לי אחד המורים סיפור מזעזע.
הוא מסר לי, בשם הרב של אשקלון,
כי אחד מהורי תלמידי התלונן לפניו כאילו
אני ביצעתי מעשה מגונה בבתו, הלומדת
בכיתה •ה׳ של סניף בית־הספר.
ביקשתי ממנו את שם האב המתלונן וניגשתי
לחנותו, כדי לברר את העלילה. נכנסתי
לחנות ובירכתי את אבי הילדה בשלום.
הוא התנפל עלי בצעקות ומכות ולא
היתד, לי ברירה אלא להסתלק כלעומת שבאתי.
ניגשתי מיד למשטרה והתלוננתי על
פגיעה גופנית וכן על השמצה בפומבי.

מעניין אתכן לדעת מה כותב סטודנט |
פולני?
״ידידה יקרה, אני כותב לך מכתב זה 1
מפולין. אני חי בלוביץ. עירי נאה מאד| .
יש בה בתים נאים. מקווה שתכתבי אלי| ,
ותספרי לי על ארצך.״
הגיעה העת׳ בנות, שתאווררנה את *
הציונות שלמדתן.

״לפני שש שנים,״ כותב לי יצחק
טל מחיפה ,״ראיתי תמונה זו באחד
השבועונים ומאז אני נוצר אותה. החיילת
החמודה בעלת העיניים המלבבות
הקסימה אותי. היא מסמלת בעיני את
כל החיובי שבנוער שלנו. אנא, פרסמי
אותה, סתם כך׳ למעני...

16 בלי תסביכים
( )983/1004 היא אחת מבנות ד,־16
הבודדות הכותבות אלי, הנראית לי
חסרת תסביכים וכאב־׳עולם. היא אפילו
רברבנית במקצת, אך אני בטוחה שהדבר
הולם אותה. היא קובעת בקצרה,
וללא פירוט, שהינה תלמידה למופת ואהובה
בחברה, מביעה את רצונה להתכתב
עם צעיר בן 20־ . 18 איך היא רואה
אותו? ״לא חשוב אם צבר או עולה
חדש, עשיר או עני — אבל הכסף לא
מפריע — לא חשוב שתהיה לו מכונית.
השכלה חשובה. שיהיה בלי משקפים,
גובהו בערך 0 170״מ, שערו שטני וישלח
תמונה במכתבו הראשון.״

בד הדרב-ם מ״ב״לזית לדותי
מסך ברזל, בטיח. מי שרוצה לעצמה
בן זוג לכתיבה בפולין׳ למשל, שרק
תשים לב למספר 983/1005 בעל המכתב
הוא סטודנט פולני. מכתבו נשא
את הכתובת האנגלית :״תל־אביב, ישראל.״
ולמטה :״אנא, העבירו מכתב זה
לנערה שתרצה להתכתב עם סטודנט בפולין״
.הפקיד בדואר לא היסס רבות.
הוא הוסיף :״רותי, ת .ד136 ובכן,

״אנא פרסמי את מכתבי זה ללא כחל !1
ושרק,״ כותבת 983/1008״מלים ש־בחיים
הרגילים אינני נוהגת להשתמש ן
בהם״.
זאת עדיין לא סיבה לפרסם מכתב כ־ |
לשונו, אך במקרה שלה אנהג לפנים |
משורת הדין. רוחי טובה עלי היום• 5
״הענין הוא שהקיץ המתקרב לאחר 5
שנה כה אפורה וכה משעממת ומעלה |
על הדעת אלף ואחת אפשרויות של כיף ]י
וחיים. בין חולשותי נמנית האהבה ה־ ן
רבה לקבלת מכתבים, ואהבה, מועטת י:
יותר לענות עליהם. בזמן האחרון לוב
שים המכתבים במדורך אופי של זנב
טווס, עם הברקות של ״אני בת 17ו־ 5
אוהבת גלידה. שלח לי מנה במכתב ה־ נ
ראשון״ ,או ״אני בדיוק כמו כולם׳ כ? -
לומר כמו צירוף של איינשטיין ומונ

אחרי שהיא כותבת על עצמה שהיא
נערה די רגילה, היא מוסיפה שאין ה־ ?<
כותב חייב דווקא להיות רק בחור, היא 1
לא תתנגד כלל למכתבים מנערה מעג־ $
יינת.
״אני עקשנית כמו עופרת, כלומר? ,
הכל תלוי במידת החום שבסביבה. אני
שונאת שחקני קולנוע ושחקנים בחיי ד
יום יום, וכאלה המתעניינים בהם. אני |
שונאת טפשות מתוך רצון רע או טוב? ,
שונאת שיעמום, אבל שונאת גם כן 2
פראות הבאה משעמום ...אני אוהבת |
שמיים תכולות, אלא שאני אוהבת את ן
קריצתם של השמיים הקוראים לנסות 5
ולטעום מכל הדברים הטובים עלי 1
אדמות, כולל מדורך׳ רותי.
״רותי, אני באמת אהיה כל כך מם -ג
כנה אם לא אקבל אף מכתב, שאני |
מבקשת אותך שתבקשי שם מישהו ב־ |
מערכת שיכתוב לי משהו לניחומים, אם
כי זד, לא יוכל לנחם אותי על כך שלא ן
קיבלתי תשובה מהגיבור העומד לנגד 5
עיני רוחי: גבוה, חייכן, הרפתקן.״

רחובות או ראשון

בלי שום גיבובי מלים, מה הם או־ )
הבים ומה הם שונאים ולמה, כותבים \
( )983/1009 בשורות ספורות ובפשטות >

מז לשד שוטר

ט עו ת ל עו ל צו דקת
שרץ החוץ, מרת גולדה מאיר
(הבוקר)
יעל מקוז, תל־אביב
קופה של שרתים.
שנתיים וחצי תחת הרגע האדום
של סמל חי״ר( .העולם הזה)
אוריאל חמו, סדום
עוד רגע היה משתגע.

דני היה גיבור גדול. הוא לא פחד
מאף אחד. פעם ניסה להתפלח לאיצ־טדיון
בלאש, אבל שוטר אחד ראה אותו
ורדף אחריו עם נאבוט.
״הייתי עושה ממנו קציצות,״ סיפר
אחר־כך דני ,״אבל הוא לא הצליח לתפוס
אותי.״
דבורה שלח, רמת־ג1

ש מו אלי ק וה*ט

00 המדחנים שהותקנו במרכז
ת״א הוצאו מכלל שימוש( .מעריב)
משה רושצ׳וק, תל־אביב
00 לכלבים
נראה שאין ביכולתה של ר,ממ־שלה
להשתלט על השאיגות הרפת־ניות
של קציני הלגיון( .הארץ)
דויד ברגמן, חיפה
השואפים לארץ זבת חלב ודבש.

פעם הלך שמוליק הג׳לוב להתרחץ
בים, אבל היו גלים חזקים ולא היה
שום כיף. אחרי כמה דקות החליט שמו־ליק
לצאת ופסע לעבר החוף.

קלההתחלות? שוו!
כשרק הגיע לנחל עוז מחנה־העבודה,
עלו הרווקים לחדשות, ושיחת־היום (אפילו
מחוץ למחסן) היתד, על חתיכות
והתחלות. כששאלו את פאקסי :״נו נו,
ומה אתך?״ ענה :״בנות זרות, לא מכיר
אותן, לא אוהב אותן, מה פתאום אתחיל
אתן?״
עלון נחל עוז

באותו רגע בא גל גדול מאחוריו והפיל
אותו.
שמוליק ירק מים, הסתובב ואמר לים:
״טוב, טוב, יוצאים כבר. רק אל תדחוף!״
יוסף גרין, נתניה

מבחרהט דינ ה טוו ה -טחון דובר. רצח בע״מ״
האסיפה הכללית השנתית של אגודת ״רצח בע״מ היתד. השנה סוערת
ביותר, כך מסרו חברי הוועד במסיבת עיתונאים. החברים, כולם רוצ חים
וותיקים ומושרשים במדינה ובחיי התרבות והכלכלה שלה, התלוננו
מרה כי תחת שהם לא יתנו לאחרים לחיות — לא נותנים להם לחיות.
תלונות מרות הושמעו על התערבותם
של בתי־המשפט בעניינים הפנימיים של
האגודה ושל חבריה. כמו כן הושמעו
טענות טבוטפות בדבר בילוש ועיקוב שמקיימים
טננגונים רשמיים טסוייטים אתרי
חברי האגורה הפעילים, על חשבון
משלם המסים. התמרמרות הובעה גם
נוכח התנהגותם של פקידי השוטה, שהעלו
בשנת הכספים השוטפת באורח
שרירותי את שומת מם ההכנסה .״אין
זה נכון שהשנה יש סיכויים לשינשוג
בענף,״ קבע יו״ר הוועד בפני העיתונאים
.״אדרבא, לפי כל הסימנים מתמעטים
והולכים הטועטדים־לרצח, נוכח ה־ממדים
המבהילים של הירידה.״
את הרושם הקשה ביותר עשה באסיפה
פירטום הדו״ח של מבקר המדינה.
המבקר הוזעק לחקור בעסקי האגודה על־ידי
האגורה עצמה, בעיקבות תלונתו של

אזרח אחר, חסר־ראש, שפורסמה בעיתונות
הצהובה. החקירה נמשכה שלושה
חודשים, למרות העובדה שהאגודה פתחה
בפני המבקר את כל הסייסים של
הבאנקים. אולם הדו״ח, שקבע כי לא
היה רישום טרוייק של הסכינים והאין־
דחים וכמו כן לא הוטל פיקוח מתאים
על נוהל החנק ופיצוח־הנולנלות, היה
עלול לעורר בציבור את הרושם שמשהו
נרקב והולד במרתפי האגורה ,״רושם
שהוא מוטעה לחלוטין,״ כפי שהצהיר
היו״ר .״בהיותנו מדינה צעירה, הסביר,
אי-אפשר היה בזמן הראשון להימלט
משגיאות׳ בלי שום כוונה רעה״.
האסיפה הביעה את סיפוקה כי למרות
הרו״ח המשמיץ, מילאו בינתיים
שלטונות המדינה את חובתם והאזרח
חם ר־הראש, מגיש התלונה הזדונית, נקבר
באדמת. י

״כהן, יש לי בשורה טובה בשבילך. בקשתך לכיסאמשרדי חדש נכללה סוף סוף בהצעת התקציב של שנת
1958/59 שתוגש בקרוב ע״י וועדת הכספים לאישור הכנסת.״

מה שמתוח־ סתוח

— ״בתיה, את צדקת. זה באמת החלון של המוזיאון

קעה

ך* צייר ג׳יימם ויסטלר, בן אמריקה
1 1שחי רוב ימין באנגליה, היה ידוע
ברום־ליבו. לילה אחד, בחצות, הוזעק
הרופא הלונדוני המפורסם ביותר בימים
ההם, ד״ר אלדום קינסליי, לביתו של
הצייר באמצעות שליח מיוחד.
כשהגיע הרופא, שיצא ממיטתו, לבית
וויסטלר, נדהם לשמוע את הצייר אומר:
״ד״ר קינסליי קראתיך לבוא כי הכלבלב
שלי חש בבטנו.״
קינסליי טיפל בכלבלב, אך שמר את
הדבר בליבו. כעבור שבוע ימים, בחצות,
הגיע שליח מיוחד לבית וויסטלר ובק־שהו
לבוא מיד לבית הרופא. כשהופיע
הצייר דחוף ומבוהל, אמר לו ד״ר
קינסליי:
״מר וויסטלר, קראתי לך לבוא כי

יום אחד להקת אילון חזרה מהופעה בשעה שתים וחצי בלילה. לראשונה נעצרה
המכונית ליד ביתו של האקורדיוניסם גד מן, שנכנס לא מזמן לשיכון חדש בפרבר
רמת־גני.
השקט המוחלט בשכונה בשעה זו של הלילה לא מצא חן בעיני ״השמן״ של
הלהקה, חיים פולני. הוא ניפח את ריאותיו האדירות והתחיל לצעוק בכל כוחו:
״גברת מן! גברת מן! היזהרי! בעלך חזר הביתה!״
בכל החלונות של הבתים הסמוכים נדלקו מיד אורות. אחר-כך נראו צלליות של
אנשים מתקרבים לתריסים, כדי לראות או לפחות לשמוע. גד מן הבין כבר מה
הולך כאן, והתחנן לפני החברה שלא יעשו לו את זה, כי הוא חדש בשכונה, ואף
אחד לא מכיר אותו ולא יבינו שזאת חוכמה. אבל התחנונים הוסיפו ל״שמן״ מרץ,
והוא המשיך לצעוק :״גברת מן! הוא כבר עולה במדרגות! את לא שומעת? תחביאי
את ההוא בארון!״
כאן תפס ברוך, התימני של הלהקה, בקבוק ריק מתחת לספסל המכונית והטיח
אותו בכל כוחו בכביש. לאחר ההתנפצות האדירה צעק פולני :״גברת מן! בסדר!
אין לך מה לדאוג! הוא קפץ דרך החלון, ולא קרה לו כלום!״
אף אחד מהשכנים לא אמר מלה לגד מן, אבל מאז, כשהוא עובר בכביש, כולם
מחייכים לעצמם חיוך רב־הבנה. הוא מעיין בכל הרצינות באפשרות לעבור לדירה
עוד יותר חדשה.
המכחול הייתי תצר, שתצבע את דלת המטבח
שלי בצבע ירוק.״

? הצייר היהודי־גרמני הנודע מכם
ליברמן בא יום אחד עשיר מופלג
וביקש כי יצייר את אשתו .״אולם,״
אמר המזמין ,״הייתי רוצה כי לפני שתתחיל
לצייר, תבוא ותראה את דירתי,
ובפרט את הקיר שעליו תהיה התמונה
תלוייה, כדי שתוכל להתאים את הצבע
והצורה לדירה.״
״לא אדוני,״ השיב ליברמן ,״מוטב
שתבנה לך דירה חדשה סביב התמונה
שאצייר.״

כתיבת־הארן ו
בתוך כל אחת מעשר המלים הבאות מסתתר שמה של מדינה כלשהי, אותו
אפשר להרכיב מאותן האותיות בסדר אחר. תן לעצמך שתי נקודות בעד כל
ארץ שגילית תוך חמש שניות ונקודה אחת בעד גילוי אטי יותר. השתדל להגיע
ל־ 15 נקודות לפחות, אם ברצונך להיכנס למשפחת העמים הנאורים.

ספר פרדס נוי מפנה
נדיר

( )6רוסיה
( )7ניצול
( )8בער
( )9פור
( )!0פול

׳ . 111

׳ 6)0 0