גליון 986 מתאריך 5 בספטמבר 1956

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום כהו
עורכי־משנה:
דוב איתן׳,אורי סלע
עורך כיתוב:
סילבי השת

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען למברקיס , :עולמפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
דפוס משה שהם בע״מ, ת״א, טל.62239 .
המערכת איננח אחראית עבור וזוכו ה־מודעות,
בולל מודעות המתפרסמות תחת
הכותרת ״רו״ח לצרכו,״ ״דו״ח לנוסע״
וכוי המוכנות ונערכות על־ידי המערכת.

עורך תבנית:
אהרוו צור

הכתב הראשי:
צלם המערכת:
שרנא הר־ניל
אריה הרז
חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצה נכי, שייע נלור,
לילי גלילי, דויד הורוביץ, רותי ורד, רוני
ווהר, אברהם חרמוו, אוסהר מאובר, משה
לשם, אביבה סטו, עמוסהינז, שלמה הרז,
אלי תבור.
הצייר הראשי: עורך דפוס: מנהל מעבדה:
נתז רוו
שמואל ברתור אריה אריאל

ה ע תו ןהנקראביותרבמדינה

^ ״ פי יחןובסו רי ז ה, בראש השנה ת שי ״ ז, או כ ל־ להש קי ףלא חו ר
לא על שנת פ צ צו ת (בארץ ובמערכת) ,אלא על שנה של מאסץ בונה
ויו צ ר״ .
־ 2ב מלי ם אלה סיי מ תי את ד ב רי בפ קו םזה, לפני שנה בדיוק ,
תק ר
קוו הנת קיי מ ה רק ב חלק ה.

־? בארץ לא חסרו הפצ צו ת, ה מו ק שי ם, היריות. ב עיי ת המלחמה
עמדה במרכז הויכוחהרציני. גליונות רבי םנאל צו להקדי ש חלק
רב מ ע מו די ה ם להתקפות הפידאיון (פלה שעוד לא ה כ רנו הלפני שנ ה ),
ל קרבו תאוויר, ל קר בו ת מדבר סיגיוחופיה כנ ר ס.
לעו מתזאת, היוחיי המערכת חו פ שיי ם הפעם מהחק פו ת -ט רו ר,
אם כי נקטנו כפה פ ע מי םבאמצ עי -ז הי רו תמסויימים. לא חסרו ג ט
השנה אנ שי ם ש היו שמחים לר או ת את כל עו ר כי ה ע תון הבל חי -ת לוי
הז התלויים על עץ גבוה. או ל ם גם הם הבינו כי שוב לא יוכלו
ל שבור את ה עו ל ם הז ה בפ צ צו תובמ כו ת של א לו ת.
״* 2במרכז ה ע חון ע מ דו השנה ה סד רו תהגדולות. הם סי מ לו שינוי
יסודי במעמדו הציבו רי של העתון. הי סודש הו כן בסב לנו ת ב שני ם
ה קו ד מו ת, שי תו ף ־ ה פ עו להה אמי ץביןהע תון וקוראיו, ה אי מון
בכנו תו ו ב טו הרמט רו תיו של ה ע חון -כל אלה נתנו השנה אח פ רי ם.
מאמרי ה עו ל ם הז ההפ כו לגו רםציבורי -גו רםמפ חי ד ו עו צרבעיני
נו ש אי ה ש חי תו ת, גו ר ם פערדד ומדר בן לאותם ה כו א בי ם את כאב
ה מ די נ ה.
בשטח הויכוחהמדיני, הפכה ה סי דרה ״אל הנשק?״ בסים לחש בון -
הנפש בבתים ר בי ם בשטח המלחמה ב ש חי תו ת, הי ד ה דו בארץ הסד רו ת
״דת או ביזנס ההאשמות נגד המשטרה״״ ,מחנה הריכוז של א הו ד
א ב רי א ל״ והכתבה ה ג דו ל ה על יצחק רפאל. הכיסוי של פרשת סילוקו
של משה שרת, שער וריית מפעל האשלג וגיבושק בו צ מ -ה פנ ח לי ם של
ב ן ־ גוריון עו ר רו גס הם כ בו ד ל שי קו ל -הדעתול טי ב -ה אי נפורפ צי ה
של העתון .
כל ז ה לא היה אפשרי בלע די ך. אין אחה קו ראר גי ל של ע תון
רגיל. אני מסופק אם י שנם ב עו לםעתו ני ם רבי םהמ בו ס סי ם על י ח סי ג
ומלין כה ה דו קי םביןהע תון לבין קו ר אי ם. על כך א נו חייבים
לך תו ד ה. אגו מצ רפי ם א לי ה ברכה לשנה הבאה -שנח שלו ם, י צי ר ה
ו טי הו ר.

מכתבים כרבות לשגה החדשה

בתום 52 נליונות, אשר האל יודע כמת
מאמץ וזיעה דרשו מכם, איני יכול למצוא
ברכה אחרת מאשר לאחל לכם עוד 52 שבועות
כאלה ואחריהם עור ועוד שבועות של
עבודה ויצירה.
דויד הופמן, תל־אביב
עלו והצליחו, והמשיכו בדרד.
מאיר בן־נתן, חיפה
מה טוב יותר מאשר לחזור על הברכה
המקודשת: תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה
וברכותיה.
חיה ברונפמן, חדרה
ברכתי זו מופנית לאו דווקא לכם, כי אם
לאלה אשר להם מוקדשים מדי שבוע עמודי
עתונכם :״אנא ספקו קצת חוטר חיובי ומעורר
בשנה הבאה.״
מרים ורדי, חולון

המשיכו לפרסם את האמת, הוקיעו אח
השחיתות, הננו על הנרדפים, חנכו את הנוער
אבל דחילקום, אל תעלו בעשן פצצות
והזהרו שלא ישברו לכם את הראש. כז,
כמעט שכחתי: אל תעלו את המחיר בשנה
הקרובה.
יוחנן פירון, חיפה
העולם הזה מודה לכל קוראיו !#.הקדימו
לברכו לקראת השנה החדשה וכל אלה שברכותיהם
לא פורסמו.

שיר למפא״י
קראתי בעיוז רב את כתבותיכם על כינוס
ועידת מפא״י (העולם הוה )985 ועלי לציין
כי הופתעתי לטובה מן הרוח האובייקטיבית
בה נכתבו. נדמה לי שהיו אלה המלים הטובות
הראשונות שהופיעו בעתונכם על טפ־
.לנה זו מזה שנים.
אליהו הרמטן, נתניה

שיר המוקדש לועידת מפא״י, לפי מנגינת
שיר הפלמ״ח:
השר זן שכול בונה דירה
ומר שרת יוצא לפנסיה
אד אנחנו שיר נשירה
זהו שיר הפועלים.
בימים ובעמים
שוב נוסעים?הם שליחים
אך אנחנו עיר נעירה וכו,
יעקב אלמוס, תל־אביב

סיר הקואליציה

אילו אפשר היה להעניק פרם פוליצר
עבור ההישג העתונאי של השנה, הייתי מעניק
אותו לכתב הזריז שלכם, שידע לפרסם
במדור תצפית (העולם הוה )985 כי טפא״י
עומדת לרכוש את חבר העיריה רחמים כלנתר
— שבוע שלם לפני שהדבר בוצע
עזרא בבאיוף, ירושליס
כתושב ירושלים המחטצא בעניינים, אני
יכול לומר לכם כי הגילוי שלכם נראה כל
כד דמיוני ופנטסטי, שאיש לא רצה להאמין
בו. אבל אתם כנראה יודעים טה שנעשה
בתור הסיר הקואליציוני יותר טוב מהטבחים
עצמם.
אליהו לוי, ירושלים

מדן ועד אגד

בכתבה על שביתת התחבורה והעולם הוה
)985 עשיתם מעשה לא כל כד תגוז. אתם
פירסמתם את התמונה של האשה היחידח
שנפצעה, מתור מאות אלפי נוסעים שהשתמשו
בכלי הרכב לשעת חירום. האמת היא
כי סדרי התחבורה — אם כי לא היו הנוחים
ביותר בעולם — היו בסדר נמור ומגיע
לשר משה כרמל הידד גדול על מעשיו.
יורם פלד, רעננה
אינני צד מעוניין בכל הפרשה, מכיוון שיש
לי נ׳יפ משלי. אבל אני בכל זאת חושב
כי תביעת נהגי האוטובוסים צודקת. הרי
אי־אפשר לבוא דווקא אליהם ולדרוש מהם
שיורידו את רמת־מחייתם. אם כבר להדק
את החגורה, שיואילו השרים הנכבדים להתחיל
בחנורותיהם שלהם.
אליקים דויטש, תל־אביב
נלמד אותם אחת ולתמיד שאי-אפשר לדפוק
את כל העולם כל הזמן. מוטב לסבול מעט
עכשיו, אם במחיר זה נאלץ את הסנובים־
על־גלנלים של אגר ורז להוריד את הראש...
משה ליבר, אשקלון
__ בכל מדינה אחרת היו מעיפים את
השר, שביקש לעצמו הון פוליטי ממצוקת
רבבות הנוסעים האומללים, המיטלטלים כמו
בהמות במכוניות שסכנה להסיע בהן אפילו
בקר. אשר לאנשי הקואופרטיבים, גם אותם
היו מענישים בצורה הנכונה. כי המדינה
הפקידה בידיהם את הדאגה לכר שכל אזרח
יגיע לכל ישוב, מתי שירצה. והתחבורה הציבורית
אינה יכולה להפוד חנות בשוק הכרמל,
שאפשר לסגור אותה מתי שמתחשק
לבעלה.
דן גרין, תל־אביב
אינני מבינה שום דבר בפוליטיקה. אני
רק יודעת שמאז הפסיקו האוטובוסים לנסוע,
אני מגיעה רבע שעה יותר מוקדם לעבודתי

שולמית גרשוני, עכו

תקרית כנמל

רק היום הגיע לידיעתי ספור שפורסם
בעתונכם (העולם הוה )983 ובו מסופר על
שוטר שדחה אותי ועל תלונה שפניתי בה
אל מנהל לשכת ראש הממשלה, ועל תשובה
שקיבלתי ממנו.
והנה — לא יער הוה ולא דובים הוו. לא
דחה אותי שוטר ולא פניתי בתלונה למישהו,
וכמובן גם לא קיבלתי תשובה ממישהו
על אותה תלונה 1 5131 ז0מ 06ז6נ 6 1מסת
0¥310.־*1
מרטין ברבר, ירושלים
1 651;.מג 11ז13 מג (11 ם עפינמ אך התקרית ארעה
בנוכחות עדי ראיה, ביניהם, דוד לאזר מעורכי
מעריב שביקש לפרסמה.

תומכים כמצרים

הנני שמח להודיע לד״ר ז. לוין (העולם
הוה ,)984 שהתלונן על כי לא נעשתה כל
פעולה בישראל ביום כינוסה של ועידת
תעלת סואץ בלונדון, כי עם התכנס הועידה,
הנישה משלחת מטעם תנועת ״הכוח
השלישי״ בישראל לצירי בריטניה, צרפת,
ארצות־הברית וברית־המועצות בת״א תזכיר
המביע הזדהות מלאה עם הלאמת תעלת
סואץ, מחאה נגד כינוס הועידה הנ״ל
וצער על השתתפות מדינות אסיאתיות ב״
ועידת־משעבדים זו.
א. זכרוני, תל־אביב

לתלאותיו של גאון

גורלו של הממציא אלכסנדר זרתיז (העולם
הוה )984 חייב לשמש אזהרה למוסר הנוגע
בדבר, לנהוג ביתר תבונה באנשים אחרים מסוגו
של זרחין. או שמא חוששים אנשי
המועצה המדעית ממתחרים בלתי־רצויים?
שמואל טביב, ירושלים
בתור מי שעסק בענייני מר זרחין במשד
למעלה מארבע שנים רצופות, ברצוני להביא
לידיעתכם כמה עובדות ...
בידעי את סבלותיו של מר זרחין, כתבתי
למר דויד מן־גוריון :״אין לנו מה להתעסק
בקנאות חכמים, במקום קינאת חכמים״ וביקשתי
ראיון אתו. מיד נעתר לבקשתי ונסענו,
מר זרחין ואני, לשדה־בוקר, לפי
הזמנת מר בז־גוריון ...לולא עזרתו, לא
היה יוצא הדבר לפועל. הוא אשר הביא לידי
המחשת העניין ואפילו לידי הבטחת
משרה זמנית למר זרחיז.
עו״ד א. התשואל, תל־אביב

על פי התהום
שאברהם תהומי (העולם הוה )985 לא
יספר מעשיות. הוא היה בעצמו רביזיוניסט
לפני ,1937 ואם הוא היה מפקד הארגון
הרי הארגון עצמו היה נם כן רביזיוניסטי.
כהוכחה, השחתה תהומי בשנת 1934 בתהלוכה
עם ז׳בוטינסקי בוורשה, תחת מטר פצצות
מצד השמאל לא רביזיוניסט ל*
היה מסכן את ראשו.
קורא, תל־אביב
נולדתי וגדלתי בארץ הזאת. חונכתי על
כמה ערכים מקודשים כמו תל־חי, ההגנה,
אצ״ל. לכל אחד מערכים אלה היה שטור
נם מקומו בזירה המפלגתית שלנו. כד, ל משל,
כאשר שמעתי את השם אצ״ל, היה
מתקשר מיד במוחי עם מנחם בגין ותנועת
החרות. על כן, עניין אותי מאד לקרוא את.
דבריו של תהומי, מפקדו הראשי לשעבר
של האצ״ל, שקבע כי הארגון בראשיתו לא
היה רביזיוניסטי וכי מנחם בנין פילה בכוונה
את העובדות ההיסטוריות, כרי להע מיד
פנים כאילו לפניו לא היה הארגון
קיים.
דויד שנלר, חיפת

צדיקים בסדום
אני בחור ערבי נוצרי, המרגיש את עצמי
מקופח בזכויותיו, בגלל היחם העוין שהמי עוט
הערבי בארץ נתקבל בו מטעם השלטו נות.
אבל מצד שני אין אני דוגל בעזיבת
המולדת ורוצה להוכיח ולהרגיש שחי אני
בארץ הזאת בזכות. כדי להניע לכך, מוכז
אני להקריב את נוחיותי ולהתנדב לעבודת
בסדום אני עובד כפקיד במקום עבודת
מכובד בחיפה מזה שש שנים, אבל מוכז
לוותר על כל זה כדי לקבל סיפוק נפשי.
בנימין לוסיא, חיפת

רשיון לאקדח
מצאתי עניין רב בידיעה כי יצחק רוזנברג,
הער המפורסם במשפט רוסק, קיבל
רשיון לאקדח בהתערבותו של מפקד משטרת
ירושלים לוי אברהמי (העולם הוה .)980 ער
במה שזכור לי ממהלר המשפט, היה רוזנברג
חשוד בנסיון להתאבדות, לפני שנעלם מבי תו
בירושלים.
האם ה&שטרה רוצה להקל עליו את העניין
עכשיו?
אלחנן שמעוני, ירושלים־

עין לא זועמת
שני המכתבים על שר הפנים (העולם הות
)980 הם בושה. איד יבול לקום אדם ביש ראל
ולהשוות את ממשלת ישראל עם ממשלת
המנדט? שר הפנים הנוכחי הוא חלוץ-
שעמד בראש מחנה גדול של מנשיטים במשר
דור שלם והוא בתור שר בממשלת ישראל
מוכרח לבלום ירידה מהארץ הוא ל*
עשה שום דבר כדי למנוע ממישהו יציאת
מהארץ לפי החוק, אם האיש החזיר תחילת
את חובותיו לממשלה ולסוכנות היהודית.
חיים פניני, תל־אביב:

כן האחרת
הזדמן לי לראות את הצנתה של שולמית
בת־דורי ,״בן האחרת״ (העולם הוה ,) 983
שהוצגה בקיבוץ עין המפרץ. אמנם, נהניתי־ממנה
מאד ורמת המישחק לא היתה מן הגרועות
שראיתי בארץ. אבל נשאלת השאלה״.
אם לשם כד צריך קיבוץ לעמוד על הראש•
טשד שנה שלמה.
יוסי, גבעת־ברנר
...תודה בשם כולנו על הרשימה הנח מדה
...להתראות במפעלי הבא, בעוד שנה.
שולמית בת־דורי, משמר העמק
פטרה בשנה שעברה, הצליחו שני
ישראליים להגיע אל סלע
אדום ולשהות בו יממה שלמה.
רק• אחד מהם חזר חי
לישראל.
בגליון השבוע הבא, המופיע
ערב יום הכיפורים, יגיש

ה עו & סהוה
את התמונות שצולמו על־ידי
שני הבחורים בפטרה ואשר
נאספו על־ידי המטייל הניצול
מגופתו של חכרו ההרוג.
תמונות טראגיות אלה היו
תמונות השנה
הנועזות כיותר שצולמו על־ידי
מצלמה עברית.

העולם הזה 936־

ך * שנהה־ 5716 לבריאת העולם, לפי
| 1חישוב היהודים, התקרבה לקצה. בדרכו
הארוכה של כדור־הארץ היה זה רק חלק
זעיר של צעד אחד.
הכדור המסתובב, שאינו אלא אחד הקטנים
ביותר מבין תשעת־כוכבי־הלכת של
משפחתו, התגלגל ביקום האינסופי, הקיץ
רק פעם אחת את השמש, שגם היא אינה
אלא כוכב בינוני ובלתי־חשוב ביקום הגדול
והאינסופי.
רק 4000 מיליון שנה עברו, לפי החישוב
המדעי, מאז נולד כדור־הארץ מתוך ענן
קדוש של אבק קוסמי. הרים התרוממו ושקעו
על פניו, תקופות־קרח באו וחלפו. עוד
רחוקים הימים כאשר תסמיק ותתנפח השמש׳
תפיץ מסביבה חום נורא בו יתנד־פו
וייעלמו מימי האוקיינוס והאטמוספירה.
זה יהיה סוף העולם: כדור־הארץ, צונן ו־חסר־חיים,
יסתובב מסביב לשמש הגוועת,
עד שייעלם בלא־כלום. עתיד רחוק זה, בן
אלפי מליונים של שנים, חבוי מבעד למסך
האיו־סוף.
לעומת אין־סוף זה, שנה אחת אינה אלא
פרור של אבק, נשימה של זבוב. כל מאורעותיה
שווים בקטנותם ובחוסר־חשיבותם.
אפילו מעשי האדם, המתכונן לפרוץ בעוד
שנתיים מבעד למעטה האוויר של עולמו ולחדור
אל החלל הריק של היקום, בעזרת
״ירח מלאכותי״ ,זעירים ומגוחכים מול תנועתם
חסרת־התכלית של מליוני־מליוני הכוכבים.

**ולס
בעיני כן־־התמותה, הכבול
בעולמו הצר והרתוק לאדמתו ולימיו,
ישנו כיוון למאורעות אנוש. רבבות מעשים
קטנים, בלתי־חשובים כשלעצמם, מצטרפים
בעיניו לתהליכים גדולים, החובקים עשרות
שנים.
תהליכים גדולים אלה, הם אמת־המידה למדידת
האירועים היומיומיים הקטנים, טעמם
וחשיבותם. הם מלמדים את האדם להבחין
בין מליוני המעשים חסרי־החשיבות, לבין
המעשה האחד שהוא חשוב, חד־פעמי, היסטורי.
מחוקקים
רבים חוקקו חוקים — אולם רק
אחד מהם, מנהיג של שבט זעיר במדבר נידח׳
נתן לעולם את עשרת הדברות. אלפי
ערים הקיפו את הים התיכון, אולם רק אחת
מהן, קטנה ־ונידחת, נתנה לעולם הקדום את
השלום הרומאי. התהליך ההיסטורי הרים
אותה מתהום הנשיה, לחץ על ראשה את
עטרת העולם.
המאורע האחד שהטביע את חותמו על
המחצית הראשונה של המאה ה־ 20 היה
שקיעתה של יבשת אירופה. שתי מלחמות־עולם,
מהפכה גדולה אחת ואדם בשם אדולף
היטלר עזרו להעביר את מרכז־הכובד העולמי מן היבשת המתנוונת, בה שכן משך כמעט
אלף שנים, לשני מרחבים חדשים — המרחב הצפון־אמריקאי והמרחב הרוסי.
המחצית השניה של המאה, אשר השנה היתה אהד מצעדיה הראשונים, עומדת בסימן
עלייתו של המרחב השלישי — המרחב הגדול של עמי אסיה ואפריקה, דו־היבשת המקיפה
את האוקיינוס ההודי. האיש האסיאתי, הגדול ביותר במשפחה האנושית, מתרומם בכוחות
עצמו, מרים בכוחותיו האדירים את הגולל שנסתם עליו לפני מאות בשנים. זהו התהליך
הנותן משמעות לכל מאורעות השנה.

ך * גי בורש עז ר להחיש תהליך זה היה יצור גבה־קומה, בעל כוח על־אנושי. שמו היה
ן 1״קליע־מונחה־בין־יבשתי״ — בקיצור קמב״י. הוא שינה תוך זמן קצרצר את פני העולם.
בראשית השנה ירו הרוסים את הקמב״י הראשון בדרו !5סיביר, חזו בנפילתו באחד האיים
הרחוקים באוקינוס הצפוני, מרחק אלפי קילומטרים. היה זה המרחק הדרוש כדי שקמב״י
דומה, מצוייד בפצצת מימן, יגיע מאדמה סובייטית למרכזי התעשיה בצפון־אמריקה. לפי
חישובי המומחים, יכלו כמה קליעים כאלה לגרום, במכה הראשונה, ל־ 70 מיליון קרבנות
— כמעט מחצית האוכלוסיד, של ארצות־הברית.
האמריקאים, שפיגרו בשטח זה, הטילו את כל כובד משקלם התעשייתי העצום על כפות־המאזניים,
יצרו קמב״י משלהם. כך נוצר מצב בו יכולה כל אחת משתי המעצמות הגדולות
לשגר ליריבתה מספר בלתי־מוגבל של קליעי־השמדה, בדרך הקצרה שמעבר לקוטב הצפוני,
כשכל אחד מהם מצוייד בראש מימני.
במלחמות קודמות יכול היה המתקיף לקוות ליתרון מכריע. הוא יכול היה להשמיד במכה
הראשונה את מיטב הכוח הלוחם של האויב, למנוע את נקמתו. כך עשו היפאנים
בפרלהארבור. יתרון זה נעלם עתה. אמנם יכול כעת המתקיף להשמיד את מחצית האוכלוסיה
של הארץ האוייבת בשעות הראשונות של המלחמה, אולם אין הוא יכול למנוע כי האויב
יפעיל אף הוא את קליעיו המימניים, שיהיו מפוזרים בשדות־המראה תת־קרקעיים מוגנים,
מוכנים לפתוח תוך כמה דקות במכת־נגד. המלחמה המימנית הפכה לחרב פיפיות.
אי־אפשר עוד להגביל את הנזק למדינה אחת. אחרי השעות הראשונות של מלחמת־עולם
שלישית ירחפו על פני כדור־הארץ ענני־מוות סמיכים, אשר הרוח תשאם כאוות־נפשה לכאן
או לכאן, לארצות של ידידים, אויבים וניטראלים כאחד.

״אסיה קמה משנתה ומגודרת מעדה את אבו השיעבוד״
כך, בפעם הראשונה מאז בריאת העולם, הפכה המלחמה לתופעה כל כך מחרידה עד
שנשמת האדם סולדת ממנה. גם מדינאים ואלופים שוב אינם מעלים על הדעת שאפשר
להשתמש בה לפתרון בעיותיהם. מלחמת העולם השלישית ירדה מעל הסרק.

ים מוגרה לפי שעה מלכות־השטן עלי אדמות, אין פרוש הדבר שנפרץ הפתח למלכות
? ^ 1שמיים. האדם שחי את חייו בצל הנורא של הקמב״י לא נעשה טוב יותר, סבלני יותר,
נבון יותר. רמתו המוסרית וההשכלתית, שנשארה ללא שינוי מזה ששת אלפים שנה של
תרבות אנושית, לא עלתה במאומה.
המאבק על השלטון, על העליונות בעולם, לא נפסק אף לרגע קט. הוא רק הועתק מחזית
לחזית. שני הגושים ויתרו על רעיון המלחמה העולמית. תחת זאת פתחו במלחמה אחרת,
שנשאה את השם המצלצל ״דו־קיום פעיל בשלום״ .היתד, זאת מלחמה בכל האמצעים
הרעיוניים, הנפשיים, החברתיים והכלכליים. גם האמריקאים וגם הסובייטים נואשו מן הרעיון
לחולל בעתיד הקרוב מהפכה במחנה היריב. לכן פנה המאבק אל הארצות שאינן שייכות
אף לאחד משני הגושים, שטח־ההפקר העולמי העצום המשתרע מחופי האוקיינוס השקט
ועד לשפת האוקיינוס האטלנטי, מרחב־החיים של מליונים בלתי־ספורים.
בצורה זו הזדקרה לפתע בכל עוצמתה חשיבות העולם האסיאתי־אפריקאי — דו־היבשת
של אפראסיה. כל אחד משני גושי־הכוח נאלץ להקדיש את מיטב כוחותיו כדי לרכוש את
לבה. כי כל אחד הבין כי זהו המנוף לכיבוש השלטון בעולם. הצטרפותה של אפראסיה
האדירה לאחד הגושים תכריע את כף המאזניים לטובת גוש זה.

ץהד!יד! התוכן החי של שנת תשט״ז: מרכז המאורעות העולמיים עבר לשתי היבשות,
המתחברות על גדות תעלת־טואץ.
במרכז העולם הזה, משני עברי התעלה, שוכנים עמי ערב — כשרגלם האחת באפריקה,
רגלם השניה באסיה. מבחינה גיאוגראפית, היו החוליה המחברת של שתי היבשות. מבחינה
רוחנית, הם היו לבו של העולם המוסלמי, המשתרע מאיי אינדונזיה עד מעבר למדבר סהרה.
מבחינה פוליטית, היו נקודת־ארכימדס להרמת אפראסיה כולה.
ובלב לבו של העולם הערבי שכנה ישראל.

*** אלת היחסיט בין העם העברי החדש לבין העולם
\1/הערבי נולדה כאשר דרכה רגלו של החלוץ הראשון
של העליה הראשונה על אדמת הארץ. מאז היתר, קיימת
תמיד ברקע המאורעות. אולם השנה חדרה למרכז הבמה.
היא היתד, השאלה האחת והיחידה שעמדה בפני האדם הישראלי.
כל שאר השאלות נבעו ממנה, היו כרוכות בה
ומותנות בה.
עוד בראשית השנה זועזעה המדינה על־ידי עיסקת־הנשק
המצרית־סובייטית, שאיימה לתת לצבא המצרי יתרון צבאי
כביר על צה־׳ל. תגובתו הספונטאנית של האיש הפשוט
היתד, קרן־המגן, גל התנדבות נדיר ביופיו. תוך זמן קצר
יצא החייל העברי לפשיטה על כונתילה, על מוצבי אל־סבחה
מול ניצנה, ועל משלטי הסורים החולשים על הכנרת.
עיסקת־הנשק ופשיטות צה״ל זיעזעו את העולם יותר מכל
מאורע אחר מאז דיאן־ביאן־פו. חדירת הסובייטים למרחב
שינתה את פני המפה ״הפוליטית׳ .מזכיר האו׳׳ם הוזעק
למרחב. ערב בואו אירעה הפגזת רצועת־עזה וההתקפה
הגדולה הראשונה של הפידאיון, שהביאה את אימת המלחמה־הזעירה
כמעט לכל בית בישראל.
השנה, שהחלה עם עיסקת־הנשק, נסתיימה עם משבר-
הסואץ — פעולתו הנועזת של השלים המצרי, שהעז להתגרות,
לבדו כמעט׳ בעולם כולו. בימים האחרונים של תשט״ז
היה כבר ברור כי המצרי ניצח — וכי הפך לדמות בינלאומית
ממדרגה ראשונה.
יותר חשוב אף מן המאורעות שאירעו, היו המאורעות
שלא אירעו. מעטים במדינה ידעו זאת, וגם מעטים אלה
שתקו. אולם שלוש פעמים במשך השנה עמדה המלחמה
הישראלית־המצרית הגדולה לפרוץ תוך כמה שעות. בשעה
שהאזרח הישראלי ישן שנת ישרים במיטתו, היה הרחש
הקל ביותר מספיק כדי לזרוק אלפי צעירים לתוך מערכת
דמים חדשה, שהיתר, מעמידה בצל את מלחמת תש״ח. אם
למרות הכל לא ניתן האות ברגע האחרון, הרי נבע הדבר
מאופיים של מנהיגי שתי המדינות.

תות, מרדפי מאכפימיליאן שטטני,
לו את התנוונותה של שיכבת השלטון — יצחק רפאל,
עמוס בן־מריון וחבריהם. כי השחיתות לא היתד, תופעה

והאנשים שסימ
בפני
עצמה. היא היתד, רק סימפטום אחד של המחלה
המדינית היסודית של המדינה. שום מלחמה לא יכלה
להיות יעילה אם לא באה לרפא את מחלת־היסוד, לתת
תשובה לבעיר,־הראשית של הקיום הלאומי.

ווילות וקאדילאקים
** ניני הכלכלה של ישראל היו נתונים במבוי סתום.
21 סמלם העליון היה שר־האוצר לוי אשכול, שהתפרסם
יותר הודות לדירה המפוארת שלו מאשר הודות להצלחתו
לפתור את הבעיות. במשך זמן קצר סער הוויכוח מסביב
לדרישה להקפיא את שכר העובדים ואת תוספת היוקר.
פרצו שביתות ראשונות.
אולם כל אלה היו עניני־הבל, וכל מי שהתיחס אליהם
ברצינות־יתרה אך הפך את עצמו למגוחך. הבעיה הכלכלית
היסודית של המדינה היא פוליטית. היא נובעת מעצם היות
המדינה מנותקת מאוצרות־הנפט של המרחב, משוזקיו הזועקים
לתוצרת ישראלית. היא נובעת גם מן הצורך להקדיש
את מיטב אמצעיה הדלים של המדינה לרכישת נשק יקר.

בגדי הירי ב
ך* יו כמה ימים בהם נדמה היה לרבים כי דויד ב ך

שוטרים וגנכים
ך וח פשוט זה של המאורעות מספק את קנה־המידה
/לבחינת המעשים, היכולים לזכות את בעליהם בתואר
איש־השנה. כל מעשר, שהיה בו כדי להשיב על שאלת
היסוד של יחסי ישראל־ערב היה חשוב. כל מעשה אחר,
יהיה כאשר יהיה, היה בלתי־חשוב.
בחינה זו מורידה אוטומטית מעל רשימת־ר,מועמדים את
האיש שגרם לידיעה המשמחת ביותר של השנה. מרדכי
אורן שוחרר מכלא פראג, חזר לחיק משפחתו במשק
מזרע. אולם שיחרורו לא סימל מיפנה ביחסה של ברית־המועצות
לישראל או לארצות־ערב, וממילא לא נגע לבעית־ד,ים
וד של השנה.
הוא הדין לגבר האיש שהנחיל לישראל יותר כבוד מכל
אדם יחיד אחר, עורר גאוה יהודית בלב מאות אלפי יהודים
במוסקבה, קיוב וריגה: שוער הכדורגל י?ן קכ חודורום.
אותה בחינה פוסלת גם את אותם האנשים שגרמו השנה
לסנסציות כה רבות — האיש שסימל את המלחמה בשחי-

איד ה *3דאין ן
אמנם, חייל אחד התקרב השנה מאד לראש רשימת
המועמדים. רב־אלוף משה דיין, אחת הדמויות הבולטות
ביותר בזירה הלאומית, השפיע על מהלך המאורעות הרבה
יותר מאשר רוב אזרחי המדינה אף מעלים על דעתם. כמד,
פעמים היתד, השפעתו ישירה ומוחצת.
אם בכל זאת לא הפך מהלך הענינים את משה דיין לאיש־השנה,
הרי לא היה האשם בו, אלא בתנאים בהם פעל.

אודן חווד
לא יתכן שום ריפוי אמיתי למחלת הפער הנורא בין
הייבוא והייצוא, ליוקר המחיה, לירידת ערך המטבע, כל
עוד תישאר ישראל ראש־גשר מנותק במרחב עוין. עד אשר
ישתנה מצב זה, תהיה ישראל תלויה בקיצבת המענקים,
השילומים והמגביות.
פתרון־ר,ביניים היחיד הוא להדק את החגורה, לעבוד
כפליים, לבזבז פחות, לצמצם כל הוצאה עד למינימים
ההכרחי. לו נמצא המנהיג שהיה מחנך את העם לקראת
קרבן זה וצועד בראש בדוגמתו האישית, יתכן והיד, יכול
להיות איש־השנה. אולם בישראל של תשט״ז, בין ווילות־השרד
והקאדילאקים שניתנו במתנך״ לא נמצא איש כזה.
קיומה הכלכלי העיקרי של ישראל היה על השילומים —
התמורה הכספית לדם היהודים הטבוחים, אשר ממשלת
גרמניה המערבית הוסיפה לשלם בנאמנות מפליאה, גם אחרי
,שחדלה להפיק מכך כל תועלת פוליטית שהיא. האיש שהשיג
׳שילומים אלה, עמד גם השנה במשך כמה ימים במרכז
החדשות. בקונגרס הציוני האחרון נבחר נחום גולדמן
לנשיא ההסתדרות הציונית, כיורשם של הרצל וויצמן.
אולם גולדמן לא היה איש השנה. הקונגרס הציוני, שנקרא
כדי להזעיק את יהדות העולם לעזרת ישראל במאבקה מפני
הסכנה המצרית, שכח את יעודו כליל, שקע בבוץ סמיך
של קנוניות מפלגתיות וויכוחים על חלוקת השלל. גולדמן
לא התרומם מעל למחזה מביש זה, לא ניסה אפילו לנגוע
בבעית־היסוד של המדינה. הוא היה רחוק מלהיות איש־השנה.

1 1מריץ יזכה ללא כל תחרות לתואר. האיש שד,פך
השנה שוב לראש ממשלת ישראל, הציע פתרון תקיף וקיצוני
לבעית היחסים עם ארצות־ערב. א לם הוא נשאת
במיעוט בממשלתו. השקפתו התנפצה על קיר־ההתנגדות של
הרוב בממשלתו, בהנהגת משה שרת.
תשובתו של בן־גוריון היתד, סילוקו של שרת בצורה גסה
וחותכת. בזה ניתנה לו ההזדמנות החד־פעמית להוכיח כי
לעומת חוסר־הפתהן שציין את תקופת־שרת, יש לו פתרון
ברור. אולם בן־גוריון לא עמד במבחן זה, דבר שהטיל
בספק גם את קיצוני, תו הקודמת, בימים שהיוד ברור לו
שדעתו לא תתקבל ממילא.
ברגע שהצליח סוף־סוף לסלק את יריבו, לבש בן־גוריון
את בגדי היריב. נציגתו האישית במשרד־החוץ, גו לדה
מאיר, חזרה בדיוק נמרץ על מעשי שרת, קודמה.
משבר תעלת־סואץ היתד, הבחינה הסופית. ישראל הגיבה
עליו במחדל מוחלט. היא לא עשתה ולא יכלה לעשות דבר,
כי לא יתכן מעשה במקום שאין הלכה. והלכה לא היתד,
קיימת — לשום מנהיג ישראלי בעמדה בעלת־השפעה לא
היה שום פתרון לשאלה האחת והיחידה של הקיום הלאומי
— כיצד תגיב ישראל על המהפכה הלאומית הערבית שסערה
מסביבה שהעמידה בספק את מקומה של ישראל בהיסטוריה,
מחוסר תשובה ברורה לכאן או לכאן, למלחמה או לשלום,
נידונה המדינה לפאסיביות מוחלטת, צופה חסרת־ישע בהצגת
מחזה שדן בגורלה.

עצות מלמטה
ותו שממץ רוחני שרר גם בצמרת המפלגות שמחוץ
למפא״י. רק מנהיגה של אחת מהן, מנחם בגין, השתדל
לתת תשובה ברורה על בעיה ברורה. אולם כדובר
של מפלגת־מעוט, מנותקת, ממרכזי־ההשפעה וממערכת־הבטחון,
לא היתה לו כל אפשרות להשפיע על מהלך הדברים,
להעביר את דעותיו במבחן המעשה. דעתו לא נתקבלה
על־ידי הרוב, למרות עלית מפלגתו.
בצורה מסוייגת יותר השתדלו דוברי מפלגת אחדות-
העבודה, כמו ישראל גלילי, לתת תשובה דומה. בניגוד
לבגין, יכלו חבריו של גלילי, שישבו בממשלה, להשפיע
הרבה יותר. בכל זאת לא ניכר משקלם כמעט בכלל בשמת
זה, אולי מפני שגם הם לא היו מסוגלים להחליט כלל.
הדעה ההפוכה, פתרון השלום, לא באה לידי גילוי במערכת
המפלגות בשום צורה ברורה ומעשית, מלבד בקצה
הקומוניסטי, שהשפעתו על המדינה אפסית.

אגשים מעופפים
החיה הקרבי

ל מ ען הרן ה מגן

ך* איש שפא השנה במגע הקרוב ביותר עם הבעיה
1 1הערבית היה החייל הקרבי העברי. לא רק במיבצעים
הגדולים, שהיו מעשי־מוסת של תיכנון מדוקדק, הקרבה
אישית וכושר קרבי, בלטה עליונותו של החייל העברי, אלא
גם בעשרות ומאות פעולות קטנות, בלתי ידועות לציבור.
מבחינה מוסרית מגיע תואר איש־השנד, לחיל הקרבי
אולם ההגיון הפוליטי אינו מאפשר הענקה זו. כי החייל העברי
לא הופעל השנה מתוך גישה ברורה כל שהיא. שום אדם
בישראל לא למד עדיין לחשוב במושגים של איסטראטגיה־רבתי.
מעשי־התגמול, שריד מיושן של ימים עברו, לא
פתרו שום בעיה מדינית יסודית. גם לא היה הגיון פוליטי
לפשיטות־לילה שהשאירו את המוצבים הכבושים בידי
היריב. זכותו של החייל העברי לתואר איש השגה — נשללה.

^ ך נשארה ישראל בלי מועמד משלה לאיש השנה.
אפשר היה לחפש מועמדים מעבר לימים. אחד מהם היה
מזכיר או״ם דאג האמרסקיולד (או האמרשילד) שביקר
השנה פעמיים במרחב. אין ספק שהתערבותו הישירה עזרה
להציל את חייהם של כמה אנשים, שזכו הודות לו לראות
בכניסת שנת תשי״ז. אולם מלבד ריכוך זמני של המתיחות
על הגבול, לא השפיע האמרסקיולד על גורל המדינה
הרבה יותר השפיע מדינאי מעופף אחר, שר סובייטי בשם
דמיטרי שפילוב, האיש שיזם את עיסקת־הנשק המצרית,
ואולי גם עזר בתכנון הלאמת המואץ. בלי ספק השפיע הוא
על גורל ישראל יותר מכל מדינאי ישראלי. אולם ג 0
שפילוב המוכשר והזריז רק הצליח לנצל לטובת מולדתו
כוחות קיימים במרחב.
התואר של איש השנה הגיע לאיש שסימל כוחות אלד״
ושפעל יותר מכל אדם אחר כדי לגבשם.

אי * ג 5ע י
וזקוץ הממריץ

*^סונח ההיסטורי של הציונות היה שעשתה את חש־
\ * בו נ ה מלכתחילה בלי בעל־הבית. קבוצה של יהודים,
בני מזרח ומרכז אירופה, התכנסה כדי ליזום את שיבת
פזורי היהדות למזרח־התיכון. הם לא התענינו לחלוטין במה
שנעשה במזרח התיכון, תושביו ומציאותו הגיאו־פוליטית.
תיאודור הרצל עצמו לא הזכיר את הערבים אף במלה
אחת בספרו מדינת היהודים. בספרו האוטופי, אלט־נוילנד,
מופיע ערבי בודד, שתפקידו היחיד הוא להוכיח מה יפה
יחסם של הציונים לילדים. גאון החזון הציוני, שביקר בארץ
רק לימים ספורים, פשוט לא לקח בחשבון שהיא חלק
ממציאות מרחבית גדולה — מציאות לאומית, פוליטית וכלכלית
שיש לקחתה בכל חשבון.
כל המפלגות הציוניות הלכו באותה דרך. רוב מנהיגיהן
היו בני מזרח אירופה, גיבשו את השקפת־עולמם לפני שרג־לם
דרכה בפעם הראשונה על אדמת הארץ. מצעיהם גובשו
בועידות בין קאטוביץ ובאזל. הבעיה הערבית נפתרה בפיהם
בעזרת כמה מליצות יפות, חסרות תוכן מעשי.

צלכנים וקאובוים
^יונו תלכאשר
**ץ תי דרכים היו פתוחות
/החליטו להקים בית לאומי יהודי בארץ־ישראל.
הם יכלו להופיע במרחב ככובש אירופי חדש, נציג הגזע
הלבן מול הילידים. כך עשו הצלבנים בארץ־ישראל, והכובשים
האנגלו־סאכסים בצפון־אמריקה.
הם יכלו להופיע כעם אסיאתי החוזר למולדתו, שותף
טבעי לשאיפותיהם של שאר עמי בני־שם, מנהיג טבעי
במלחמתם נגד השיעבוד האירופי. כך יכלו למנוע את ההתנגשות
הרת־האסון של שתי הרכבות הלאומיות, שיכלו
להיפגש בתחנה אחת ולהמשיך בדרך יחדיו׳ ברכבת מוגדלת
אחת, לשיחרורו, איחודו ופיתוחו של המרחב המשותף.
הצמרת הציונית לא בחרה אף באחת משתי הדרכים, מפני

למלחמתתשח ניצחה ישראל הודות ליכולתה ל י העביר את חייליה המעטים מחזית לחזית, למגר כל
צבא ערבי בנפרד, בזה אחר זה. גבורת החייל העברי ופילוג
העולם הערבי היו שני רגלי הנצחון.
שבעת־נצחון ניגשה ישראל לקליטת העליה, שכחה את
הבעיה הערבית שנראתה כפתורה. אולם הקמת המדינה
לא שינתה דבר ביחסי שתי התנועות הלאומיות.
להיפך, עצם קיומה של ישראל הפך לגורם ממריץ עליון
ללאומיות הערבית. חרפת המפלה גרמה לתסיסה גוברת
והולכת. אמונתו של כל ערבי, כי ישראל תתפשט בכוח
הנשק ברגע שתהיה מסוגלת לכך, כדי לקלוט עולים נוספים,
דירבנה את חשבון־הנפש. בבגדאד, בביירות, בחלב ובאלכסנדריה
שאל הערבי את עצמו: מה גרם למפלה?
התשובה היתה גלויה גם לעינו. היא קבעה מראש את
שאיפות התנועה הלאומית המודרנית בכל ארצות ערב:
השאיפה לסילוק הזרים, השאיפה לאיחוד עמי ערב במסגרת
פוליטית אחת, השאיפה להפיכת המשטר החברתי המפגר.
כשאיפה רביעית, נוספה השנאה לישראל.
בראש התנועה צעד הנוער המשכיל או המשביל־למחצה,
שהוא המעמד המהפכני היחיד בחברה הערבית. ובראש
הנוער צעד אותו הלק שלבש מדים, שהיה מאורגן במסגרת
מיבצעית ושנשא את הנשק. הצבא הפך חלוץ המהפכה.

שתי רכבות במסלול אחד
ולס הלהכה הגדולה של התנועה הלאומית, שעברה
בסוף המאה האחרונה מארץ לארץ, לא הדליקה רק את
ניצוץ הציונות בלב יהודי מזרח־אירופה. היא הציתה באותה
שעה גם את שלהבת הלאומיות הערבית.
כשם שכל ילד יהודי בחדר למד את תולדות מדינת
החשמונאים וזיהה את עצמו עם המכבי הגדול, כך למד כל
ילד ערבי בכיתת בית־הספר, ליד מדורת הבדואים ובמסגד
הכפר את סיפורי־הפאר של ר,כאליפות. לעיני רוחו קמו
הכאליפים הראשונים, ששלטו על אימפריה עצומה מהודו
עד גבולות צרפת, והדמות המלהיבה והזוהרת, יוסף צלאח
אל־דין, שאיחד את העולם הערבי נגד הצלבנים.
לא היה דרוש אלא ניצוץ קטן מבחוץ, כדי שחומר־דלק
נפשי זה יתלקח. הערבים, תלמידי האוניברסיטאות האירופיות,
שנדבקו בהתלהבות הלאומית, הדליקו את הגפרור.
כמו הציונות, התפתחה גם התנועה הלאומית הערבית
באיטיות ובהדרגה. אבי הציונות, משה הס, כתב את ספרו
רומי וירושלים כתגובה על מהומות דמשק, לפני 102 שנה,
שאיחדו בפעם הראשונה את העולם היהודי ועוררו את
לאומיותו. אולם אותם המאורעות היו רק חלק מן המהפכה
הגדולה שעברה על המרחב, כתוצאה מגיבוש המדינה הערבית
הלאומית הראשונה אחרי מאות בשנים.
מחמד עלי, הרפתקן אלבאני, הפך אז לשלים מצרים. בנו
המאומץ, איבראהים באשא, היה הערבי הלאומני הראשון:
הוא כבש את המקומות הקדושים, פרץ לארץ־ישראל, לכד
את סוריה והתכונן לשבור סופית את עול התורכים, כאשר
הוכשל על־ידי המעצמות. אך היום ה־ 27 במאי ,1832 יום
כניעת מבצר עכו לאיבראהים, הוא יום לידתה של התנועה
הלאומית הערבית. אותה שעה עצמה ניהל אביו, מחמד
עלי, משא־ומתן עם משר, מונטפיורי, גם הוא מאבות הציונות,
על החכרת שטחים לישוב יהודים בארץ.
מאותו רגע היה התהליך מקביל. בשעה שפינסקר כינס
את ועידת־קאטוביץ ויסד את חובבי ציון, קמר, המחתרת
הערבית הראשונה בסוריה וניסה עוראבי באשא לפרוק את
עול הזרים במצרים. בימי העליה השניה נולדו ארגוני״
המחתרת אל-קאחטניה וארגון הערבים הצעירים, שאנשיו
נתלו בדמשק יחד עם אנשי ניל״י.
כאשר חדר הגדוד העברי של זאב ז׳בוטינסקי לארץ ממערב,
חדרו אליה ממזרח יחידות השריף חוסיין, בהנהגת
סייסאל ועבדאללה, נושאי המרד הערבי.
כמו שתי רבבות, המתקרבות זו לזו במהירות האקספרס
על אותם הפסים, מבלי שאיש ירגיש בשואה המתקרבת —
כך התקרבו שתי התנועות הלאומיות להתנגשות.

שבכלל לא ראתה את הבעיה. היא העלתה על דעתה שהציונות
תבנה בית לאומי בארץ, בלב לבו של העולם הערבי,
מבלי שהדבר יגע למישהו אחר. היא סמכה על עזרתם של
גורמים זרים: גרמנים, אחריהם בריטים, לבסוף אמריקאים.
אשליה זו יכלה להאריך ימים בגלל תאונה שקרתה לרכבת
הלאומית הערבית בסוף מלחמת־העולם הראשונה.
המעצמות האימפריאליסטיות חילקו את המרחב לחצי תריסר
מדינות, השתדלו לטפח בכל אחת מהן רגשות בדלנות,
ואף להקים עדות דתיות בדלניות נגד הלאומיות הערבית.
חלום השריף ממכה, להקים ממלכה מעדן עד חלב, מרפיח
עד מוסול, נגוז. כך הצליחה הציונות, כמו יהושע בן־נון
והצלבנים לפניו, לחדור לארץ הודות לסיכסוכים שלא אים־
שרו לבני הארץ והמרחב להתלכד להתנגדות משותפת.
מדינאי אמיתי, כמו חיים ארלוזורוב, הבין שזהו יתרון
חולף, וכי יש לבנות גשר אל התנועה הערבית הלאומית
בעוד מועד, לפני שזו תוצק לתוך דפוסים קבועים וסופיים.
אולם ארלוזורוב נקטל בראשית דרכו. רסן ההנהגה עבר
לידי אנשים כמו בן־גוריון ושרת, שלא עסקו באיסטראטגיה
היסטורית, אלא בטאקטיקה הקטנה של יום־יום. כמו בטרגדיה
הקלאסית התקרבו שני העמים אל ההתנגשות הגדולה.

תפקיד מחפש גיכור
ך* כר היה מוכן להופעת האדם שירים את הדגל ויעמיד
ן | א ת עצמו בראש התהליך. המטרות העיקריות היו ברורות.
הכוחות המהפכניים היו מוכנים. בעוד שישראל עסקה
בתקריות־גבול קטנות ובנאומים נמלצים בעצרת או״ם, חיכה
העולם הערבי לצלאח אל־דין החדש.
צעיר ערבי אחד, סגן־אלוף בצבא המצרי שהצטיין בכיס
פאלוג׳ה וראה מקרוב את התבוסה הגדולה בארץ־ישראל,
רשם לפניו כמר, פסוקים ששפכו אור מסנוור על צפיה זו:
״בישבי לבדי בחדרי, אני נזכר בסיפור מפורסם של משורר
איטלקי גדול, לאויג׳י פיראנדלו, בשם שש נפשות מחפשות
מחבר. דפי ההיסטוריה מלאים גיבורים שיצרו לעצמם
תפקידים של העזה מפוארת, וששיחקו תפקידים אלה
ברגעי הכרעה. באותה מידה מלאים דפי ההיסטוריה בתפקידים
נועזים ומפוארים שלא מצאו אף פעם גיבורים
שישחקו אותם. משום מה, נדמה לי כי בעולם הערבי ישנו
תפקיד, הנודד ממקום למקום ומחפש גיבור. איני יודע מדוע
נדמה לי כי תפקיד זה, עייף מרוב נדודים ...קורא לנו.״
שם האיש שרשם שורות אלה היה גמאל עבד אל־נאצר.

(ראה שער)
ך • ים פאלוג׳ה היה פרשת־הגבורר, היחידה של הצבא
המצרי במלחמת תש״ח. מוקף מכל עבר, מנותק מכל
אספקה (פרט לכמה גמלים שהסתננו מבעד לקוים בלילה)
נאחזו המצרים בארבעה קילומטרים עלובים של כביש.
כמה פעמים הציעו נציגי צד,״ל ליחידה האבודה להיכנע.
הם נתקבלו על־ידי רב־סרן גבוה, שהתידד חיש מהר עם
השליח הישראלי, סרן ירוחם (״הג׳ינג׳י״) כהן, צבר שחרחר
ומפולפל, מבני העדה התימנית.
באחד הימים ניבא הקצין המצרי באוזני כהן כי סופו
וסוף חבריו למות בכיס. הקצין העברי ניסה לנחמו, הבטיח
לו שעוד יחזור למצרים ויוליד ילדים.
כעבור שנה נתקיימה הנבואה. לסגן־אלוף גמאל עבד אל׳
נאצר נולד ילד, השלישי במנין. הוא נקרא בשם חאליד —
על שם המצביא הערבי שכבש את ארץ־ישראל במאה
השביעית, אחרי הקרב הגדול על הירמוך. באמצעות ועדת
שביתת־הנשק, בה השתתף אז כנציג ישראל, שלח לו
ירוחם מתנה — חליפה של בגדי ילד, תוצרת ישראל.
כתודה השיב לו ידידו המצרי מנה של ממתקים, תוצרת
המסעדה הקאה,ירית המפורסמת גרופי.
זה היה לפני שש וחצי שנה. בינתיים אירעו דברים
שהעלו בלבם של כמה ישראלים את החשש כי יציאתו
של גמאל עבד אל־נאצר חי מכיס פאלוג׳ה עלולה להמיט
אסון על המדינה.

עילאית, במשך עשר שנים. קצין אחרי קצין נבדק, נבחן
וצורף. כשפרצה מלחמת תש״ח הכינו הקצינים האלה תכנית
חשאית לברוח על נשקם למחנה צבא השיחרוך של פאוזי
אל־קאוקג׳י. התכנית נפסלה כשהצטרפה מצרים למלחמה.
המכות הנוראות שהונחתו על מיטב החטיבות המצריות
בידי חטיבת גבעתי וחברותיה בשדות פלשת והנגב, זיעזעו
את הקצינים החופשיים. בפעם הראשונה ירדו לעומק הניוון
הפוליטי והחברתי של מולדתם.
נזכר אחר־כך עבד אל־נאצר, אז קצין־מטד, בגדוד הששי,
לרגלי תל אל־מנשיה (כיום קרית־גת) :״באחד הימים ישב
כמאל אל־דין חוסיין מולי בפלסטין. הוא נראה עצבני,
עיניו נעו אנה ואנה.
— האם אתה יודע מד, אמר אחמד עבד אל־עזיז לפני
שנהרג? שאל אותי.

ובכתביו. הם היו מנוגדים מאד איש מרעהו.
האחד היה מוסטאפה כמאל, המכונה אתא־תורב (״אבי
התורכים״) ,יוצר תורכיה החדשה. כמו עבד אל נאצר,
היה קצין מקצועי, שהצטיין במלחמה. כמו עבד אל־נאצר,
נדחף לדרכו המהפכנית על־ידי הרגשת החרפה של צבא
מוגף והשנאה לשליט מקומי נכנע ובזוי.
אולם כאן נפסק הדמיון. מוסטאפה כמאל ידע בדיוק
את אשר רצה: להעלות תוך שנים מעטות את העם המזרחי
הנחשל לרמתה התרבותית והטכנית של אומד, אירופית. הוא
חיסל את הכתיב הערבי, שבר את כוח הדת המוסלמית,
כלא כל אדם שלבש תרבוש בפומבי. יחד עם זאת הפנה
גב לכל הרפתקה לאומנית׳ חיסל בכוח כל חלום להחיות
את הרומנטיקה של אימפריה העותומנית, כפה על עמו
השקפה תורכית מצומצמת, המסתפקת בגבולותיה הלאומיים.
כמו עבד אל־נאצר, היה אתא־תורכ דיקטטור בכל נימי
נפשו, אדם שלא הניח לאיש לעשות משהו במקומו,
שאסר כל מפלגה אופוזיציונית ושהקיף את עצמו בקצינים
מקצועיים בלבד. אולם בניגוד לעבד אל־נאצר, איש־משפחה
שקט ואב נאמן לחמשה ילדים• ,היה מוסטאפה כמאל פושע
מיני, רודן אכזר ובלתי־מרוסן.

מכא כורדי

י * ניכור השני היה אל־מאליך אל־נציר צלאח אל־דיו
| | יוסוף אל־איובי (״המלך המנצח כבוד־הדת יוסף האיובי״),
אשר בני אירופה רגילים לקרוא לו ״סאלאדיך.

יסורי מצפון

ן** קצין שרכש את לב אויביו בימי הקרבות היד.
| !מצוייר באופי מושך. קומתו הגבוהה, חיוכו המהיר
והספונטאני, המבט המקסים של עיניו, צורת־הדבור הפשוטה
והכנה, כל אלה העידו על אדם חסר־שנאה וכן, אדם משולל
כל להט של קנאות מוסלמית.
כך נתגלה גמאל עבד אל־נאצר גם בספרו, הפילוסופיה
של המהפכה. הוא ציטט ארוכות את דבריו של חיים וייצמן,
ללא כל שנאה. הוא גינה בחריפות את הפוליטיקאים, שבאו
אליו למחרת המהפכה ותבעו להרוג את מתחריהם. הוא
סיפר בצורה הנוגעת ללב על יסורי מצפונו, אחרי שהשתתף
בנעוריו בנסיון (בלתי־מוצלח) להרוג מנהיג מצרי.
אולם זהו רק צד אחד באופיו של האיש, שנועד להטביע
פחות, הוא המוח הצונן והמתכנן, הסבלנות האינסופית,
את חותמו על שנת תשט״ו בעולם. הצד השני, הגלוי
מתאים לו בדיוק: נדיבות־הלב, הסלידה משפיכת־דמים,
תכונתו של אדם המוכן לעמול שנים ארוכות בחושך, לצרף
אינטריגה לאינטריגה, להתקדם צעד אחרי צעד — כדי
להגשים לבסוף את המטרה שקבע לעצמו מראש.
ישנו אדם אחד בהיסטוריה הערבית שכל התיאור הזה,
הסבלנות העצומה, המוח המתכנן והמחשב, הדבקות למטרה.
זהו כמעט תיאור מדוייק של צלאח אל־דין אל־איובי, כפי
שהצטייר לעיני בני דורו, תיאור האיש שהקדיש את מיטב
שנות חייו לחיסול מדינת הצלבנים.

״יה עזיז, יא עזיז״ 1
ץמאלעכראל ״נאצר, בנו של פקיד־דואר בכפר
^ עני על גבול המדבר 300 ,קילומטר מדרום לקאהיר,
על גדות הנילוס, שמע את שמו של צלאח אל־דין בכתה
א׳ של בית־הספר הכפרי. ככל מצרי למד להעריץ את
השולטאן הגדול, קרן האור האחרונה בתולדות מצרים,
לפני שהממלוכים המקוללים׳ העבדים הזרים, השתלטו על
המדינה וד,שליבוה לתהום האופל.
נעוריו של הנער המצרי לא היו שונים בעיקרם מנעוריו
של כל צעיר עברי בארץ באותו זמן. כתלמיד בית־הספר
השתתף בהפגנות בלתי־ספורות, צעק :״יא עזיז, יא עזיז —
דהיה תאחוד אל-אנגליז!״ (הוי אללה היקר, הוי אללה
היקר — שהשואה תקח את האנגלים!״) סילוק הכובש הזר
ממולדתו ושיחרור התעלה, היו בעיניו מטרות קדושות, כמו
העליה החופשית והמדינה העברית בעיני בני חל־אביב.
״בכפר היינו כולנו משפחה אחת. בעלי־ד,אחוזה התיחסו
אל כולנו כאל עבדים,״ נזכר אחר־כך. כבן־עניים היו
פתוחות לפניו רק שתי דרכים לעליה בסולם החברתי —
הכמורה המוסלמית או הצבא. הצעיר החסון הפך חייל.
הקצין הצעיר היה בן 22 כאשר ירדה מהלומה עצומה
על גאוות עמו. המרשל ארווין רומל הגיע לאל־עלאמיין,
איים לכבוש את אלכסנדריה. מצרים רבים ראו בו גואל
מעול האנגלים השנואים. ב־ 2בפברואר , 1942 ,הקיפו
טאנקים בריטיים את ארמון עאבדין של המלך פארוק,
איימו לגרשו לדרום־אפריקה אם לא ימנה את איש־אמונם,
מוסטפה אל־נחאס באשא, לראש־הממשלה. המלך נכנע, חתם
בזאת על גזר־דינו הפוליטי. בלב קציני הצבא הצעירים
נפער פצע ממאיר, שלא הגליד עד היום. כתב אז גמאל עבד
אל־נאצר לידידו, עבד אל־חכים עמאר:
ר ק אם האימפריאליסטים יווכחו לדעת שישנם כמה
מצרים המוכנים לשפוך את דמם כדי להתנגד בכוח לכוח,
הם יסוגו בחפזון, כמו כל זונה שנתקלה בסירוב!״

חגיפי נבעתי

אותו יום נולדה מחתרת הקצינים החופשים. עבד
אל־נאצר, המייסד והחבר הראשון, בנה אותה בסבלנות

— מה אמר? שאלתי.
הוא השיב לי בבכי חנוק ובמבט עמוק:
— הוא אמר לי: שמע׳ כמאל, שדה־הקרב הגדול ביותר
הוא במצרים!״

אבא תורכי

ץ• עכור ארבע שנים נוספות של הכנות הלמו
הקצינים במשטר: הם הפילוהו כמעט ללא שפיכת טיפה
אחת של דם. היה זה אופייני לאופיו של עבד אל־נאצר,
שלא פתח במהלומה המכרעת לפני שהיה בטוח לחלוטין
בנצחון. לא פחות אופייני היה המשך התהליך: הוא היה
מוכן להתחבא משך כמה חדשים מאחורי גבו של גנראל
קשיש ומכובד, מוחמר נאגיב, שזכה בלי כל הצדקה לכל
התהילה והפירסומת.
אולם הגיבור לא בא כשבידיו תכנית מוכנה. מעולם
לא חולל מהפכן מהפכה כשהוא פחות מוכן להתוות לה קו.
מול עיניו של הקצין הצעיר ריחפו במעורפל השאיפות
הכלליות של התנועה הלאומית הערבית. אולם שום קו־פעולה
ברור לא היה מגובש בלבו.
שני גיבורים קסמו לו מרחוק, ביצבצו בשיחותיו

דרכו של הכורדי הגדול . ,גם הוא חייל מקצועי משחר
נעוריו, לא הובילה לרפורמה פנימית. הוא לא עשה מאומה
כדי לעצור את תהליך ההתנוונות הפנימית של מצרים,
שהובילה אהרי מותו לשלטון הממלוכים והמיטה אסון
על מצרים. מטרותיו היו לאומיות: איחוד מצרים, עיראק,
סוריה וארץ־ישראל וחיסול ממלכת הצלבנים — לא בדרך
של מלחמת־הכרעה חד־פעמית, אלא בתהליך ארוך וסבלני,
שנמשך שנים רבות מאד, רצופות שביתות־נשק והפוגות,
משא־ומתן והחלפת דברי־אדיבות, שהפכוהו אהוד על אויביו
לא פחות מאשר על בני דתו.
לו היה עבד אל־נאצר איש בעל הלכה מהפכנית והשקפת־עולם
סוציאלית ־מוצקת, יתכן והיה מעדיף ללכת בדרכו
של אתא־תורכ. אין ספק שבראשית דרכו חלם על כך. אולם
האיש מפאלוג׳ה הוא קודם כל איש־צבא, איש־המעשה,
אופורטוניסט ההולך בדרך ההתנגדות הקלה ביותר. בתור
שכזה, נדחף בהדרגה בדרכו של צלאח אל־דין.
• הודה (בת ,)10 מונה (בת .)9חאליד, עבד אל־חאמיד ועבד
אל־חאכים (בני 6וחצי 5 ,ושנה וחצי) .האחרון נקרא מל־שם
מצביא צבאו של אביו.
חעווס הזח 966

הרגע בו השתלט גמאל עבד אל־נאצר על הקטר
^*/של התנועה הלאומית הערבית, חל שינוי מכריע
במעמדה של ישראל במרחב. היה זה שינוי הרה־אסון.
האיש ששבר את כבלי־ר,שיעבוד של מולדתו, איים להפוך
את הכבלים המנותצים לנשק מלחמה — נשק נגד קיומה
של ישראל.
באופק הפוליטי של ישראל הסתמנה בפעם הראשונה
האפשרות הנוראה שכל שכנותיה תתלכדנה למעצמה
פוליטית אחת, ושצבא אחד ויחיד, תחת פיקוד מאוחד,
יעמוד מול צה״ל לאורך כל גבולותיה, מרפיח ועד ראש־הניקרה.
היתד, זאת סכנה נוראה לעצם קיומה של מדינת־ישראל,
סיוט לכל מדינאי ומצביא.

הזמנה לקאהיר

ף ו ישראל לא היתה כל תשובה לתביעה ההיסטורית.
/הזילזול הנושן של מנהיגיה בתנועה הלאומית הערבית,
אותה לא הבינו ולא העריכו מעולם, הפך עתה לאסון.
עם עלותו לשלטון, לא היתר, לעבד אל־נאצר גישה
ברווה לבעית ישראל, כשם שלא היתד, לו גישה כזאת לרוב
שאר הבעיות שעמדו לפניו. מכיוונים שונים באו רמזים
שהעידו כי הוא מגשש עדיין באפלה. הוא הזמין אליו ידיד
ישראלי (שלא קיבל לכך אישור מטעם משרד־החוץ) .פה
ושם הוקם מגע בדרג דיפלומטי נמוך. פניה דרמתית
של דויד בן־גוריון מעל במת הכנסת לא עוררה תשובה
שלילית, אלא זכתה למענה מתון בנוסח ״נשמע ונראה״.
אולם לרוע המזל לא עמדה בראש ישראל צמרת שהבינה
את גודל השעה המכרעת. איש לא הבין כי היתר, זאת אולי
ההזדמנות האחרונה למצוא גשר אל התנועה הלאומית
הערבית. איש גם לא הבין שאם לא יימצא הגשר, שגיאה
נוראה היא להניח לשליט המצרי החדש להתבסס בשלטונו.
האיש שקבע בתקופה זו את דרכה של ישראל עיצב את
דעתו. על הבעיה הערבית באסיפות־עם בפלונסק ובמשמרות
העבודה־העברית בפרדסי פתח־תקווה, לפני 50 שנה. בשעה
שגמאל עבד אל־נאצר חולל מהפכה עמוקה בעולם הערבי,
היה מיטב תשומת־לבו של דויד בן־גוריון נתון לתקריות־גבול
זעירות ולפעולות תגמול. במידה שהתעלה לטיפול
בבעיה הגדולה, הסתפק בהצעות י דרמתיות אל נאגיב ואל
עבד אל־נאצר להיפגש פנים אל פנים.

בכוחו להרגו. ישראל עשתה בדיוק זאת: היא עוררה את
חמתו של השליט המצרי במקומותיו הרגישים ביותר, מבלי
שיהיה לה כל רצון למגרו בכוח הנשק בעוד מועד.
עד לאותו רגע לא סנה עבד אל־נאצר באופן עקרוני ומוחלט
נגד מדינת ישראל. בספרו, אותו כתב זמן קצר לפני
תקרית־עזה, אין שום גילוי של שנאה רגשית נגד המדינה.
איבתו נשמרה לאויב נפשו של כל מצרי צעיר: האימפריאליזם
הזר, בעיקר הבריטי. התנגדותו לישראל ולציונות,
כפי שהתבטאה בספר, נבעה ממקור זה. בעיניו, כמו בעיניו
של כמעט כל ערבי אחר בעולם, היתד, הציונות יציר־כפיו
של האימפריאליזם הבריטי, שהמציא אותה כדי לשלול את
העצמאות מבני ארץ־ישראל הערביים.
יתכן שעוד לפני שנתיים־שלוש אפשר היה לישראל להפר
דעה זו, להוכיח בשורה של מעשים דרמתיים שהיא מוכנה
להתיצב בחזית אחת עם התנועה הלאומית הערבית ועם
עמי אסיה המתעוררת, נגד שרידי האימפריאליזם הזר במרחב.
היו בישראל אנשים שהבינו זאת — אולם הם לא נמצאו
בישיבות הממשלה, והם לא קבעו את דרך המדינה. דרך זו
נקבעה מעצמה, ללא החלטה עקרונית כל שהיא, בכוח
האינרציה והשיגרה שנקבעה לפני חמשים שנה ומעלה.

ספצדו האגוזים

ף* עו ד יטה רכבת המדינית הישראלית עמדה במקומה,
^ דהרה הרכבת הערבית בשנת תשט־׳ז במלוא הקיטור.
תהליכים, שצלאח אל־דין הקדיש להם שנים ארוכות, בוצעו

עתה בחפזון מודרני.
אוהדיו של עבד אל־נאצר בסוריה הפכו את איחוד מדינתם
עם מצרים למטרה רשמית מוצהרת של ממשלתם, הקימו
פיקוד אחיד של צבאם עם הצבא המצרי.

הרגזת האריה
ך • ך, לל אמחשכהרכה, עשתה ישראל בשנת תשט״ו
^ את שני המעשים שהורידו מסך־ברזל בינה לבין מצרים
החדשה. בשעת המאבק הגורלי על סילוק האנגלים מן המואץ,
המטרה הקדושה ביותר לכל מצרי צעיר, היתר, ישראל
המדינה היחידה בעולם כולו שתמכה באנגלים, הפצירה בהם
ב׳פומבי להישאר בבסיסי־ד,כיבוש. ואחרי שורה של תקריות
גבול, יזמה ישראל את ההתקפה הגדולה על המחנה המצרי
ליד עזה, שהוכיחה לכל את נחיתותו של הצבא המצרי.
אחד מגדולי חכמי־ד,מדינה בהיסטוריה, ניקולו מאקיאבילי,
הזהיר את תלמידו שאסור לו לעורר את הארי, אם אין

ב עיני המערב: עצמ או תמצ רי ת *

בירדן חוללו קצינים צעירים, מושפעים מן הדוגמה המצרית,
הפיכת־חצר. גלאב באשא סולק, כס מלכותו של חוסיין
המצרי הפך וודאי. לגוש ירדן
הצעיר התנדנד. צירוף
כאשר הלאים השליט המצרי את תעלת־סואץ, הפך גיבורו
המוכר של העולם הערבי כולו. בבירות ובעמאן חיברו
לכבודו שירי־תהילה. עיראק נאלצה לתמוך בו. בכל רחבי
המרחב נשבעו פועלי־הנפם להרוס את מתקניהם, אם יקבלו
פקודה לכך מקאהיר. ובמרחב הרוחני שלט הרדיו הקאהירי.
סאום אל־ערב (״קול הערבים״) שלטון ללא־גבול.
עוד יכול לקרות נס. עבד אל־נאצר עוד יכול להירצח.
מחתרת צבאית, הממומנת בכסף בריטי או אמריקאי, עוד
יכולה להפילו. אולם בהיעדר נס כזה, היה בסוף שנת תשט״ז
ברור כי תהליך האיחוד הערבי יושלם בצורה זו או אחרת
תוך תקופה קצרה. אם יקרה הדבר, תהיה ישראל דומה
של מפצח־אגוזים. שיניו בין
לאגוז קשה אך מבודד

בריצה מן הכיתור
** יצראפשר להיחלץ מן הכיתור לפני שייסגר? זו
היתר, השאלה המכרעת של תשט״ז, והיא תהיה מכרעת
עוד יותר בשנת תשי״ז.
התשובה המפתה היתה: מלחמת־מנע. בסוף השנה היה
ברור כי מבחינה צבאית מסוגלת ישראל להנחית מכת־פתע
על המערך המצרי בדרום, לכבוש את חצי־האי סיני. היה
כמעט בטוח כי מכה כזאת תמוטט את המשטר המצרי.
אולם תשובה זו אינה תשובה אמיתית. גמאל עבד אל-
נאצר, כפי שהודה בעצמו, אינו גיבור שיצר לעצמו תפקיד.
הוא האיש שנלכד, כמעט במקרה, ברשת של תפקיד היסטורי
קיים. התנועה הלאומית הערבית, שהעלתה אותו על פני
גליה הסוערים, לא תיעלם אם ייעלם עבד אל־נאצר. במקרה
הטוב ביותר תעמוד ישראל, אחרי הפסקת־נופש קצרה, שוב
בפני אותן הבעיות — ואולי בצורה חמורה עוד יותר, מול
אישיות הרבה יותר אנטיפאטית.
לא חסרו בישראל אנשים שדיברו על שלום. אולם כמעט
איש מהם לא ידע על מה הוא מדבר. בשנת תשט״ז לא היה

צלה כי תו ר
הפורס חזה **י

• קאריקסורה של כוזב־הנזת הגרמני האנסי־סובייטי, טאראנטל,

או פ קי ם חד שי
כל טעם בניסוח תכניות־שלום, בקביעת תנאים, בטיפול
הגיוני בבעית הפליטים הערביים או בבעית הרכוש הנטוש.
שלום במרחב, אין פירושו חתימת חוזה. שום חוזה לא
יביא לבדו את השלום, כשם שאין זד, בטוח כלל כי השלום
יזדקק דווקא לחוזה רשמי. פירושו של שלום במציאות
המרחב הוא: עצירת תהליך שנמשך זה שני דורות, מניעת
ההתנגשות הנוראה של שתי הרכבות הלאומיות ושילובן
ברכבת משותפת.
כל עוד יאמין האדם הערבי כי ישראל היא גוף זר במרחב,
ראש־גשר של שיעבוד שיתרחב ויתפשט בהכרח, מדינת
פלשתים או צלבנים שסופה לשבור או להישבר — לא יכון
השלום במרחב, ושום פתרון לבעיה חלקית לא יעזור. ואילו
ברגע שיבין האדם הערבי כי ישראל היא חלק חי וקיים של
המציאות המרחבית הכללית, שותפת חיונית בעתיד משותף,
בת־ברית טבעית במאמץ הגדול לפיתוח המרחב ולשיחרורו
— לא תהווה שום בעיה חלקית מכשול עקרוני לשלום.
לכן לא היתד, בעית־השלום בעיד. ערבית בלבד, או בעיה
ישראלית בלבד. השגת השלום היחה תלויה בשני הצדדים
כאחד — בשינוי מכריע בהשקפת עולמם. לא היתה זאת
בעיה פוליטית וצבאית בלבד, אלא בעיה רוחנית, תרבותית,
חברתית וחינוכית.

״עם עילם״
•*ם*״ שנתתשט ״ ז לא היה שום סימן ששינוי כזה
מתהוח־ ,בצמרת הישראלית. להיפך, האיש הקובע את
תפיסתה המדינית הרשמית של י.שראל, דויד בן־גוריון, נאם
בשבוע שעבר, בפתיחת ועידת מפא״י, נאום שהוכיח כי
השקפת־עולמו לא השתנתה במאומה מאז גדל ברחוב־העזים
של פלונסק. קרא הוא ״מבחינה גיאוגראכית כאילו אנחנו
עם מזרח־תיכוני אבל כל הגדרה איחרית אינה הולמת
(את) הוויתנו האמיתית. אנו עם עולם, .קשרינו ויחסינו ר,ם

גלובאליים
זאת היתד, התפיסה הציונית הנושנה והשיגרתית. היא הוכיחה
כי הצמרת ד,מדינית־ד,תרבותית הקיימת בישראל חסרה תשובה
לשאלת־היסוד. של ההוייה הלאומית, השאלה שתכריע
אם תהיה קיימת מדינה ישראלית בקדמת־אסיה בעוד 50
שנה. צמרת זו נכשלה בבחינה העליונה העומדת בשני כל

צמרת לאומית.
אולם צמרת שאין לה תשובה לשאלות־היסוד של הקיום
הלאומי, סופה להתנוון. זוהי תופעה נפשית החוזרת ונשנית
של תשט״ז: שערוריות השחיתות בצמרת, רדיפת המותרות.
ואי־הנכונות להראות דוגמה אישית של הקרבה חלוצית.

תותחים על היאור
ך* אחד הברטים הגדולים של אינגריד ברגמן, מסילת
סאראטוגה, מוצגת בבהירות מחרידה המלחמה בין שתי
חברות־רכבת גדולות המבקשות להשתלט על מסלול אחד.
הלוחמים של שני הצדדים עלו על רכבות שדהרו זו לקראת
זו על המסלול האחד הזה. רגע לפני שמפלצות־הפלדה התנגשו
בהתפוצצות גדולה, קפצו מהן הלוחמים, נפגשו ליד
המסלול בקרב מגואל בדם.
בנירוס שנת תשי״ז היו קיימים כל הסיכויים שעתיד
המרחב ידמה לסרט זה. יתכן שמדינאי גדול, עברי או
ערבי, יכול היה למנוע את הקרב. אולם לרוע המזל לא
נמצא לפי שעה איש כזה.

במדינה
העם
• 1הכלבהלבן

תערוגו! עדנו.
א? 3 /חי 0

עגולות
? 1700?//כח!1> /

שטוחות
ק 17^ 3 / 1?0 0 /

320־י
20 סיג דיו ת

7י 7ז*גריות>י׳לו־ד• ג ענז

אל תזניחי את הופעתך!
נעתחילי בטיבול
בעוד מועד
טיפוליםגפנים עם
שיטות חדישות כיותר.
• הרזייהמהירה
• מפונות חדישות ביותר
להרזייה כבל חלקי הגוף.

סלון

תמירה

תל־ אב־ ב

רחוב שיגקיז ,2 6טל6 2 4 1 7 .

מאחל שנח טוכה לכל ידידיו ולקוחותיו

פרעוני מצרים העתיקה חשבו במותם על
ראש השנה הבאה. בין שאר המצרים שנקברו
עמם בפיראמידות, היו בקבוקים כחלחלים,
שהיו כנראה מלאי בושם, ושנשאו
כתובות על השנה החדשה. גם אבני השחם,
שנשאו בכתב־חרטומים את הכתובת ״או
אב נאב״ (״למזל טוב״) ,כנראה, כמתנה
לראש־השנה.
מאז ממשיכים בני־אנוש, איש איש כדרכו,
לקדם את פני ראש־השנה. בלב כל
אחד מהם כירסמה ההרגשה כי כל אשר
קורה ביום הראשון של השנה החדשה
עלול להטביע את חותמו על השנה כולה.
כך נוהגים הטאמילים והסינהאליזים בהודו
להפסיק כל עבודה בראש־השנה שלהם (באמצע
אפריל) עד בואה של ״שעת״מזל״.
כאשר נקבע מתי חלה שעה זו, מתחילה
עבודת־האדמה במרץ כפול והסל הראשון
של זבל נקבע באופן חגיגי בקרקע.
קנה לגירוש הרוחות. בעולם הערבי
חל ראש אל-שנה (מבוטא ״ראס אס־סאנה״)
ביום השנה לבריחת הנביא ממכה. מאחר
שהלוח המוסלמי אינו צמוד לתנועת השמש,
יכול חג זה לחול בכל עונה שהיא של
השנה. הוא מוקדש, מאז ראשית המאה ה־ששית,
להערצת הנביא ומלחמתו ברע. כל
ערבי חייב לפתוח את ביתו לכל עובר ושב,
לחלק נדבות לנצרכים ולספר על הבריחה.
הקוריאים קוראים לראש־השנה בשם ״יום־
הזהירות״ ,כי כל הקורה ביום זה חשוב
לגבי השנה הבאה. על המשפחה להישאר
ערה בליל החג, להביא בחצות זבח לאבותיהם.
בני
וויאט־נאם מביאים בראש־השנה קרבן
לפני בית־המקדש, מובלים במים כדי לטהר
את עצמם. בני טונקינג מציבים ענפי קנבוס
גמישים על גגותיהם, כדי לגרש את הרוחות
הרעות.
ענכיס ונשיקות. האירופים חוגגים
את ראש־שנתם לפי הלוח הגריגורי, שנקבע
על־ידי האפיפיור גריגור ה־ 8בשנת ,1582
כדי לתקן את שגיאות הלוח של יוליוס
קיסר משנת 45 לפני־הספירה. ההפרש הצטבר
ל־ 11 יום. בזו אחר זו קיבלו כל ארצות
אירופה את הלוח החדש.
בבריטניה בוצע השינוי לפני מאתיים
שנה, למורת רוח ההמונים שהפגינו ברחוב,
קראו :״החזירו לנו את 11 הימים!״ רוסיה
קיבלה את הלוח הגריגורי רק אחרי
המהפכה*.
השבדים מאמינים כי האדם הראשון העובר
את מפתן הבית בשנה החדשה, צריך
להיות גבר. אם עוברת אשר, ראשונה, יביא
הדבר מזל־ביש. בסקוטלנד זוכה המבקר
הראשון בבית לנשיקה מפי האדם הפותח
לו את הדלת.
בעוד שהדאנים מקימים המולה אדירה
בחצות ויורים זיקוקין־די־נור כדי לגרש
רוחות רעות, וההולאנדים מפעילים את
צופרי אוניותיהם כדי לקבל את פני השנה,
הרי בספרד חייב כל אדם לאכול שנים־עשר
ענבים עם הישמע הצילצול הראשון של
השעה ה־ .12 אם יש ברצונו לזכות בשנה
טובה, עליו לגמור את האכילה לפני גמר
הצלצול ה־. 12
האינדיאנים, אשר לכל שבט מהם היה
ראש־שנה נפרד משלו, היו מכבים את המדורות
בכניסת ראש־השנה, מפזרים את
העפר. אש חדשה הודלקה על־ידי שומרי־האמונה,
שחנקו כלב לבן ותלוהו. ביום
החמישי של השנה הודו כל בני השבט
בפומבי על חטאיהם. אז הובא הכלב הלבן
למזבח ונשרף.
האופטימיות הטכעית. בישראל
יהיו טכסי ראש־השנה השבוע מגוונים: החל
מן הטכס האדוק בבית־הכנסת של מאה־שערים,
עבור בטכסי העדות השונות והחסידים
וכלה בטכסים השונים לחלוטין
במשקי השומר־הצעיר. מאות אלפי אזרחים
יחוגו את החג כדרכם: במסיבות־לילד, על
שפת הים, באולם הריקודים של בית־המלון,
או במיטה.
מעט מאד אנשים קיוו כי השנה הבאה
תהיה טובה יותר מן הקודמת, מעט מאד
חששו שתהיה בהרבה יותר רעה. הקהל
השלים עם העובדה כי גם בשנה הבאה
יפלו צעירים על הגבול. הודעת קול קהיר
על הריגת 13 חיילים מצריים בשבוע האחרון
של השנה החולפת — היתד, רמז לבאות.
• ומשום נך חוגגים את ״נזהפכת־אוקטובר״
ב־ 7בנובמבר.

הנבואות השחורות על שואה פוליטית או
כלכלית השאירו אותו אדיש. האופטימיות
הטבעית של עם, שראה בדורו הרבה סכנות
ושהתרגל לנסים פוליטיים, קבעה את הגישה
לשנה החדשה.
נוספה עליה ההרגשה המוצדקת שעל אף
כל הויכוחים, ד,שנאות והניגודים, עם ישראל
הוא בפרוס שנת תשי״ז מאוחד יותר
מכל עם אחר בעולם.

תחבורה
ה כי ס ה שני
בימי מלחמת־העולם תלו השלטונות הבריטיים
בכל תחנוודו,אוטובוסים ברחבי האימפריה
מודעה שהכילה שאלה נוקבת
אחת :״האם נסיעה זו הכרחית?״ המטרה:
חסכון בבנזין ובמכוניות.
השבוע יכול היה כל אזרח בישראל לשאול
את אותה השאלה לגבי שביתת התחבורה.
האם היתד, הכרחית?
יער המספרים. למראית־עין היתד, השביתה
כדאית, כי הנחילה לקואופרטיבים
מפלה מוחצת. הם נאלצו להיכנע ולקבל את
כל התנאים שהוצגו להם לפני השביתה.
אולם זה היה רק למראית־עין. למעשה ניצחו
הקואופרטיבים.
הקורא הרגיל לא ראה את היער מרוב
העצים. בגלל החשבונות המסובכים שמילאו
את העתונות היומית, לא יכול היה הקהל
לעקוב אחרי הויכוח העניני. אולם הוא
היה פשוט למדי.
חברי הקואופרטיבים דרשו לעצמם (ול־שכיריהם)
את העלאת־השכר הכללית שחלה
בארץ בחדשים האחרונים, כתוצאה מ״מד־יניות־השכר״
של ההסתדרות לשנה השוטפת.
חוץ מזה תבעו לעצמם את חוספת־היוקר
המוגדלת האחרונה. מאחר שמישהו היה
צריך לכסות את ההוצאות המוגדלות, תבעו
להעלות את מחירי־ד,נסיעות — או לתת
להם תמיכה ממשלתית ישירה על־ידי הוזלת
המכס והבלו על המכוניות, חלקי־ד,חילוף
וד,בנזין.
לכך התנגדו הממשלה והועדה הציבורית
שמונתה על־ידה. הן תבעו כי חברי הקואופרטיבים
יורידו את שכרם (המוגדל) ב־
107ל״י. הקואופרטיבים הסכימו להורידו
ב־ 45 בלבד. ההפרש גרם לשביתה.
חזאכ שכע. בתום השביתה קיבלו
הקואופרטיבים את אשר דרשו: חבריהם
ויתרו על 54ל״י, יקבלו את העודף. אולם
אמת זו טושטשה על־ידי תחבולה מחוכמת.
כי מחירי הנסיעות החדשים לא יעלו במידה
שתספיק לתשלום ההעלאה, כפי שדרשו
הקואופרטיבים, הם יהיו מבוססים על
ההנחה (הכוזבת) כאילו ויתרו חברי הקואופרטיבים
על 107ל״י לחודש.
כיצד הושג בכל זאת שהזאב הקואופרטיבי
ישבע והכבש לא תיאכל? הפשרה: אם ית־

טיטום במטכע הנצחון הימי
איה זר הפרחים?
ברר בסוף השנה כי תשלום השכר המוגדל
גרם להפסד במאזן הקואופרטיבים, תכסה
הממשלה את ההפרש. במלים אחרות: האזרח
ישלם, לא מכיסו הימני אלא מכיסו השמאלי,
לא כנוסע אלא כמשלם־מסים.

הים
צהמדדהעבד•
תמוז הגיע וחלף, מבלי שאיש כמעט יראה
בו יותר מאשר חודש עברי רגיל. לא כן
יצחק הרדוף, עורכו של הימאי הישראלי,
בטאון האיגוד הארצי לימאים. הוא נזכר כי
באותו חודש, לפני 1989 שנה, ארע מאורע
גורלי בתולדות הכוח הימי העברי.
המרד העברי, שפרץ נגד רומא ביוני של

השנה 66 לספירה הנוצרית, היה במלוא
עוצמתו. לגיונות רומא ריכזו את כוחם נגד
מרכזי המרד בגליל ובירושלים. יפו, הנמל
העברי ^מרכז הארץ, שימשה בסים לצי המורדים
ושער חיוני למגיני ירושלים.
לים התיכון היה, באותה תקופה, ערך
חיוני למערך הבטחוני והכלכלי של הקיסרות
הרומאית. תבואות, זהב ומשלוחי עבדים זרמו
לאיטליה מאסיה ואפריקה, ובעיקר ממצרים
— אסם התבואות של רומא הגדולה.
התקפות ער שיירות. מדי קיץ,
עם תום הקציר, בערך בחודש מאי, היו יוצאות
אניות צי הדגן הרומאי מנמל אלכסנדריה,
חוצות את הים התיכון לאיטליה.
אולם ממחצית יולי עד סוף אוגוסט, לא יכלו
אניות המיפרש לעשות את דרכן ישר
מאלכסנדריה, בגלל הרוחות העזות שפקדו
את מזרח הים התיכון בתקופה זו.

במיוחד את הרדוף היה כי, שלא כרומאים
של אז, לא הקדישה מדינת ישראל החדשה
כל תשומת־לב לגבורת הצי העברי המורד.
״משך 90 שנה לאחר ליל יפו,״ כתב עורך
הינזאי העברי ,״המשיך חיל־המצב הרומאי
לערוך חגיגות־ים לזכר נצחונם ואילו בישראל
אין בבסיסי חיל־הים שלנו מיסדרי
כבוד ונצחון, לזכר הנצחונות החשובים על
פני הים אין יד ושם לקנאי צי־יהודה
לזכרם אין הצדעות תותחים, אין ימי הגות
ואבל ואין אנית קרב בישראל להטיל זר
פרחים על המים, במקום טיבועם.״

הדרך היחידה להגיע לאיטליה, משך ששה
שבועות אלה, היתר, לשוט באיטיות, לאורך
חופי ארץ־ישראל, סוריה ואסיה הקטנה, מתוך
אחיזה בכל רוח מקומית קלה. שני ציי
מלחמה רומאיים, שבסיסיהם היו באלכסנדריה
וסלוניקי, שמרו בקביעות על נתיבי־ים
אלה.
משפרץ המרד נגד רומא, בשנת ,66 יצאו
אניות הקרב העבריות למלחמה בתחבורה
הרומאית. האניות העבריות היו קטנות ומוארכות
מן הרומאיות, בנויות בעיקר לתינד
רון ולמהירות. הן ארבו לשיירות הכבדות
של הרומאים, עשו שמות באניות צי הדגן,
עד כי,לדברי יוסף פלאביום ,״לא יכלה עוד
אניה להפליג מפחדם וממוראם בין סוריה,
כנען וארץ מצרים״.
ליל האסון. שנה בערך לאחר פרוץ המרד,
בתמוז ג׳ תרצ״ד, נפלה יודפת, המצודה
הגלילית. לגיונות רומא פנו דרומה,
לכיוון יפו וירושלים. הם הפתיעו את שומרי
השער של העיר החופית, כבשוה בהתקפת
לילה אכזרית. התושבים נסו בבהלה אל
אניות הצי, שעגנו בנמל הפתוח.
״פתאום *,מספר פלאביום ,״קם עליהם
רוח סערה, הנקרא בפי יורדי הים הזה רוח
הצפון השחור, והטביע ספינות רבות בהתנגחן
אשד, עם רעותה, וספינות אחרות ניפץ
א? הסלעים. רבים לא מצאו עצה, בלתי אם
להימלט נגד הזרם אל לב הים, כי יראו מצוקי
הסלעים אשר בחוף ומהרומאים העומדים
עליהם. שם כיסו עליהם גלי הים, אשר
עלו למרום בסערה.״
בשבועות שלאחרי האסון, פלט הים 4200
גוויות על חוף העיר החרבה.
״נצחץ ימי״ .לחורבן הצי ביפו, נועדה
בעיני הרומאים חשיבות רבה. שלושה קיסרים,
אספסיאנום (69־ ,)79 טיטוס (79־)81
ודומיציאנום (81־ )96 יצקו מטבעות לציון
המאורע. על חלק ממטבעות אלד, חקוק לא
״יודיאה קפטה (יהודה השבויה)״ ,כי אם
״יודיאה נאוואלים (יהודה הימית)״.
על אחת מהן כתוב ״נצחון ימי״ והיא
מראה את הקיסר טיטום, כשרגלו האחת
על חרטום אניה עברית ולפניו כורע יהודי
ומושיט ידו בתחנונים. מאחוריו עומדת יהודיה,
בהבעה של בקשת רחמים. משמאלה:
תומר, סמלה של יהודה בעת ההיא.

...ואילו כישראל.
העולם חזר! 986

הדבר שהפליא

!! ח ל ־ אביב. רחובאלגבי .44
פינת ר חו ב יזנה הנבי א

ה מו הרהא דול
לא היה כמעט ילד אחד בשכונת התקוה
שלא בא, במוקדם או במאוחר, במגע עם
הרב מאיר ילוז. בדרך כלל היה זה במוקדם.
כי הרב ילוז היה המוהל המוכתר של השכונה
התל־אביבית הגדולה.
חנינה כקהיר. פעילותו לא הצטמצמה
לשכונתו. לא פעם נסע לחוץ־לארץ, לערוך
תפילות בקהילות הספרדיות הגדולות של
ארצות ערב. כאשר נידונו למוות שני הורגי
הלורד מוין, אליהו חכים ואליהו בית־צורי,
היד, הרב ילוז בין הראשונים שנסעו לקהיר
לבקש חנינה עבורם.
מנהיגי המדינה שמעו עליו ולא אחד מהם
עמד על כך כי דווקא הרב מאיר ילוז
ימול את בנו. אך שמחתו הגדולה של
ילוו היתד, דווקא להשתתף בשמחתם של
הורים בעלי משפחות גדולות. שם היה
מזמר ורוקד עד שיעזוב אחרון הקרואים.
בשבוע שעבר, נטל מאיר בן ה־ 44 את
תיקו, עלה על אופניו ויצא לשכונת התקווה
לערוך עוד ברית־מילה. בדרך פגעה בו
מכונית אשפה עירונית. הוא נהרג במקום.

הקרן עדיין ק ״ מ ת
מוהל ירוז

נכסי

הברית האחרונה

יהודי גרמניה עשו מה שעשו יהודים
רבים בגולה, לפני 15־ 20 שנה. הם קנו
אדמות בארץ־ישראל מבלי שיהיה להם מושג
היכן נמצאות אדמות אלה. בין השאר,
קנו מיגרשים שסומנו על המפה בשם המצלצל
״תל־אביב החדשה״.
לדברי החלקלקות של סרסורי הקרקעות,
נמצאת תל־אביב החדשה פחות ממאה קילומטר
מתל־אביב עצמה, מרחק לא גדול ביחס
למקובל בארצות גדולות. לקונים ניתן להבין
כי תל־אביב החדשה אינה אלא פרבר-
גנים של העיר העברית הראשונה.
רק לאחר שעלו ארצה, הבינו הקונים את
טעותם. תל־אביב החדשה נמצאת קרוב ל־באר־שבע,
מקום שם לא נמצא אף בית יהודי
אחד. הם שמו את כספם על קרן הצבי.
השבוע, כעבור שתי מלחמות וחצי דור,
התנחמו סוף־סוף קוני האדמות. חברת השיכונים
ההסתדרותית פתחה במשא־ומתן
לרכישת קרקעות תל־אביב החדשה שנשארה,
אמנם, רחוקה עדיין מתל־אביב הישנה אך
הפכה ללב אזורי הפיתוח של באר־שבע
החדשה.

אנו גאים להודיע על פתיחת חנות ״מלוא״
הנד מוזמנת לבוא ולראות אצלנו את המכחר
העשיר של דוגמות נעלי ״שבע עשרה״ החדישות.

״שבעה עשרה״ -הנעליים שהוכנו
במיוחד לצעירים בלב, הרוצים להיות
אלגנטיים והמחפשים את הטוב ביותר.

.סלוא־

מציג

״ גערתשבע ־ עשרה ־׳
כל חודש יבחר ״סלוא״ בצעירה
| בת שבע־עשרה, המאפיינת, לדעת
״סלוא״ ,את שכבת הצעירות
למענה דואג ״סלוא״ במיוחד.
״נערת שבע־עשרה״ תזכה בזוג
נעלי ״סלוא״ חינפ׳ לפי בחירתה.

״נערת שבע־עשררד לחודש ספ טמבר,
מרגלית שלמר מתר־אביב

הממשל הצבאי
מו ת ה שייך
שום אדם לא ריתק בשנים האחרונות את
תשומת ליבם של בדואי הנגב הצפוני כמו
עמר אבן טלאג, ראש שבט הטלאלגה. באה־ליה,ם
השחורים, סיפרו בהתפעלות על
הצלחותיו. רבים גם הוסיפו קללה לשמו
של השייך הצעיר, כי בעליתו, דרך עמר על
יבלות לא מעטות.
ראשוני המתיישבים היהודיים באזור מש־מר־ד,נגב
— שובל זוכרים עדיין את ראשית
עלייתו של עמר. אז קראו לו ״השודד״.
הוא התגורר בגבעות שלמרגלות הרי חברון,
התחבא מפני שוטרי המנדט ואנשיו של השייך
הגדול, סוליימאן אל־הוזייל.
ההרפתקן הצעיר ( )20 והנרדף, שהיה
מבוקש בעוון רצח, הצליח לארגן סביבו
רשת מודיעים של עשרות מבני השבטים
באזור. כל תנועה של השוטרים ושל אנשי
החייל היתד, ידועה לו מראש. בפחדם,
שילמו לו הבדואים גם דמי הגנה, שיניח
להם לחיות בשקט.
שמעו הגיע למתיישבים החדשים במשמר־הנגב.
הם הזמינוהו לביקור היכרות. עמר
הופיע בשער המשק, רובהו על שכמו, הסתובב
בחצר כמלך בתוך שלו׳ כשהחברים
מתלחשים :״זהו השודד הגדול.״
השכאב מסתערים. עם התקרב מלחמת
העצמאות, הפך מאהלו הקטן של עמר

מיטב הברכות
לקראת

השנה החדשה

ראליים ניבעייניר
אמריקאיי ם עיעל י

אנשים

במדינה

לידידותי־ה
רבים

ולידי די
הארץ

בכל

שנה טובה ונקיה
למשי,
ולכל האריגים
העדינים רק

לצמר

טשס טיל

תוצרתביח״ ר נקה .
המפיצים: חב׳ נורית בע״מ

אבן טלאג מרכז התסיסה נגד היהודים באזור.
תועמלני הנג׳אדח והפתווח הציבו
אותו כסמל ללוחמי האזור.
בפרוץ המאורעות הסתערו הבדואים, תחת
הנהגתו של הכוכב העולה, על משמר־הנגב.
עמר, שזכר את חברות המשק הצעירות
במכנסיו־,ן הקצרים, הבטיח לשבאב שלו
נצחון מהיר ונעים. אך השבאב הצליחו רק
לפצוע אחד המגינים בכתף. הם נסוגו
בבהלה ומאז ניטשטשו עקבותיו.
שנתיים הסתובב בין חברון, דאהריה
ובית־לחם. הירדנים בזו לו, נשקו נשדד
ממנו והוא רעב ללחם. עד אשר, עם תום
הקרבות, שוב הציב עמר את אהלו על
אדמת ישראל, לא הרחק מפסי הרכבת ל־באר־שבע.
קציני הממשל הצבאי, שידעו
בדרך כלל על כל כבש העובר את הגבול,
לא הטרידו את הגבר ששב לגבולו. הם
אף הכירו בו כשייך עצמאי, ראשו של
שבט הסלאלגה החדש.
תרומה ישראלית. החלה תקופת הזוהר
של עמר אבן טלאג. בעוד ששבטיהם
ועדריהם של שייכים וותיקים ומכובדים
הלכו והצטמקו, סרו הטלאלגה ורבו. בין
בדואי הנגב הצפוני נפוצה הידיעה כי הממשל
הצבאי מביט בעין טובה על השייך
החדש ועל עסקיו. עשרות משפחות החלו
מצטרפות למחנהו של עמר. כעבור שנים
מעטות, מנה שבטו למעלה מ־ 2000 נפש.
פעם נתפס שייך הטלאלגה בהברחה רצינית.
אך ידידותו עם אנשי הממשל הצילה
אותו מבושת־הפנים של משפט. מאז לא
נותר איש שפיקפק בעתיד המזהיר שציפה
לשייך הצעיר.
אך הגורל קבע אחרת. בשבתו באהלו
הרחב, מוקף בני שבטו הרבים, נתקף לפתע
עמר אבן טלאג בכאבים נוראים. כעבור
ימים נפת את נשמתו.
למחנה הססגוני של גיבורי אגדות הבדואים
הצטרפה דמות ציורית נוספת, תרומתם
של קציני הממשל הצבאי הישראלי.

בוער
ה ע רו מי םוהח ״ ס

אגדת

הילווה
העממי

השיעור הראשון והיחידי בנודיזם המוני
ניתן לתושבי נהריה בקיץ .1948 פלוגה
שהשתתפה בקרבות טיאטוא הגליל הגיעה
למושבת הנופש הצפונית, הקימה את מאהלה
על שפת הים. אולם כאשר ביקשו החיילים
לבלות בעיר, נתקלו בקיר של אדישות.
למחרת בבוקר עסקו החיילים בניקוי נשקם,
שעה שמאות נופשים אזרחיים ירדו
לחוף. ואז החליט מפקד הפלוגה להתנקם
בתושבים על קרירותם, פקד על חייליו:
״חברה, לים!״
תוך שניות היו עשרות החיילים ערומים
כביום היוולדם. הם רצו בקריאות גיל בין
המתנפשים, כיסו את פני השטח בערוותם.
האזרחים נסו בתדהמה, בהשאירם את שדה
הקרב לכובשי הגליל.
החיילים התרחצו והשתזפו כנודיסטים מבטן
ומלידה. רק לאחר שהופיע המפקד
מרדכי מקלף, ניאותו להתלבש מחדש .״מה
שהיה, היה,״ הטיף המפקד ״אל תשכחו את
עצמכם והתנהגו כראוי לחיילי צה״ל״.
ארבעה זוגות צעירים. שמונה שנים
לאחר מכן ו־ 60 קילומטר דרומה, החליק
טנדר ירקרק במורד המוביל לחוף דורה
הנתניתי. ליד ההגה ונערה חיננית, ערמונית-
שיער, ישב צעיר שחרחר, רחב־כתפים. היה
זה דויד, אחיו של אחד מחיילי הפלוגה
שהתפשטה בנהריה. במשך השנים, שמע לא .
פעם את סיפור המעשה מאחיו הבכור.
יחד אתו במכונית היו עוד ששה נוסעים
— שלוש בחורות ושלושה בהורים. ארבעת
הזוגות התפשטו, פתחו בריצה לעבר הגלים
המקציפים שלרגלי גבעות החוף.
דויד טייל בשמש, בחופשיות, לבוש ש־עון־יד
.״מגוחך להסתיר מה שהעניק לנו
הטבע״ ,הסביר למבקר פתאומי ובלתי־רצוי,
שגילה את החבורה בבילויה. חברתו רינה,
נערה תמירה וחטובת־גו, הסכימה לדעתו.
״אני אוהבת אמבטיות שמש,״ הוסיפה,
״ואינני רואה כל הבדל בין גוף בביקיני
לבין גוף בלי ביקיני.״
חברה פגודה בהחלט. היתד, זו רח-
צתם המשותפת חסרת־הכיסוי השלישית
של החבורה, המורכבת מחמישה חיילים
ושלושה תלמידים. השמונה, תושבי נתניה,
הזדמנו למטרה זאת מדי שבת בבוקר.
כאשר נשאלו אם מוכנים הם לצרף
נודיסטים נוספים לחוגם, הצהירו :״א) איננו
נודיסטים אידיאליסטים. אנו נודיסטים
מתוך ספורט ומפני שזה בריא. ב) אנו
חבורה מגובשת וסגורה, נוח לנו כסי
שאנו ואיננ 1מתכוננים להרחיבה.

מרקי ח מו ת
ח״כ מיכאל חזני קיבל לא מזמן
מכתב ועליו הכתובת :״כסר מפ״ם, משמר־העמק.״
כותב המכתב, כומר קתולי באחד
מכפרי הגליל, שעירבב כנראה את חזני
עם ח״כ מפ״ם יעקב חזן, ביקש במכתב
תרומה להקמת כנסייה בכפרו
כשנשאל אליעזר ליבנה מד, דעתו על
תשובה למאמריו, שנכתבה על־ידי ח״כ
מפא״י ישראל גורי, השיב :״תשובה צמחונית!״
גורי הוא, כידוע, צמחוני מושבע,
ובשעת הדיון בכנסת על חוק־החזיר אף
הביע משאלה שתיפסק לחלוטין בישראל
אכילת־הבשר איש הנגב׳ השייך
סוליימאן אל־הוזיל, הסיע השבוע
בטרמפ תיירת אמריקאית, אותה אסף אל
תוך הקאדילאק המפואר שלו. בתום הנסיעה
הושיטה התיירת, שלא הבינה לרוח נדיבות־הלב
הבדואית המסורתית, שטר של לירה
אחת לשייך הקשיש. אל־הוזייל, שנעלב
קשות, הוציא מכיסו ארנק תפוח בשטרות־כסף,
זרק אותו בזעם אל הרחוב והמשיך
בדרכו ביקורת חריפה ביותר על
שר־החוץ הסובייטי דמיטרי שפילוב
נמתחה על־ידי בטאון החייטים הבריטיים
טיילור אנד קאטר, שלא שבע נחת מחליפתו
החומה של השר .״ייתכן שזה מתאים לציד
ברווזי בר,״ כתב העיתון ,״אולם ג׳נטלמן
אינו לובש לעולם בגדים חומים
ראש עיריית ירושלים גרשון אגרון,
שהצליח בשבוע שעבר לקנות לעצמו קואליציה
עירונית, לא הצליח בכל זאת לישון
בלילה. הוא הוער בשעה 3אחר־חצות על-
ידי מפגינים, מתושבי הבתים בשוק מחנה־יהודה,
שטענו כי מדי לילה אין מניחים
להם לישון, והעירייה אינה עושה דבר
בעניין זה הכנר עברי ניטלים מצא

דרך מיוחדת במינה להשיב לדורשיו בטלפון:
עם ד,יפסק הצילצול שומע המטלפן
כמה צלילי־כינור, ורק אחר־כך משיב הכנר
בקולו הרגיל הסופר ש לו םאש
יחזור לישראל או לא יחזור? שאלד, זו
מעסיקה את תושבי בת־ים׳ לאחר שהדתיים
דרשו במועצה המקומית לקחת מידי הסופר
את הבית שהוענק לו, כשנפוצו שמיעות
שהבית עומד למכירה מזכיר מועצת
פועלי באר־שבע, ג ד עון כן־ישראל, דרש
בוועידת מפא״י ש״המפלגה תעשה כך
שבתל־אביב יהיה יותר רע ובבאר־שבע יהיה
יותר טוב לחיות!״ הוא יכול היד, לתת
דוגמה אישית למצב המביש הקיים: הוא
עצמו ממשיך להתגורר בתל־אביב בדירה נאה
של ארבעה חדרים, שעלתה 30 אלף ל״י
תיאטרון זירה עומד להציג בקרוב את
סידרת מערכוניו של ע מו ם קינן זה האיש,
שהוצגו בהצלחה רבה במשך ארבעה חודשים
בתיאטרון ארבע העונות בפאריס,
ונדפסו בהעולס הזה 956 בינתיים
עומד התיאטרון לערוך הצגה מיוחדת של
אשת הסנדלר הנפלאה לטנדלרים בלבד, אם
כי ההגיון (ותוכן המחזה) מחייב שההצגה
תיערך דווזקא לנשי־סנדלרים מחזה של
לאה גו לדב רג, בעלת הארמון, יוצג
בעתיד הקרוב ביותר בטוקיו, על־ידי תיאטרון
יפאני שחקנית התיאטרון הקאמרי
בתיהלא ״ צ ט, המפרסמת לאחרונה את
מאמריה בקביעות בדבר, ראתה את עצמה
נפגעת באופן אישי, כאשר כתב הסופר
משהש מי ר בעל המשמר מאמר לגלגני,
בו הציע לשחקני התיאטרון לחדול מכתיבת
מאמרים׳ ובזכות זאת יבטיחו העיתונאים
שלא לשחק על הבמה. בתיה דחתה את
ההצעה. הסיבה :״עז רצוני לראות את משה
שמיר על הבמה״.

פסיון* השנה
תגובותיהם של אישים שונים על מאורעות שונים, מלוקטות מתוך המדוד הקבוע
בד,עולם הזה.

תשרי
• ד״ר רב יוסף, אחרי גילוי הנפט בחלץ :״סוף סוף, קידוח אחד שלא
הסתיים בקדחת.״
חשוון
• ח״ב אחדות־העכודה ישראל גלילי, בתגובה על וועידת ג׳נבה,
בהשתתפות נציגי שני הגושים :״לא נסכים שבג׳נבה תזרח השמש ובמזרח התיכון
ישחט השוחט.״
בסלו
• רב־אלוף ייגאל ידין, בנאום על קרן־המגן :״עלינו להדק את חגורותינו
כדי להגדיל את חגורנו.״
טבת
• ח״ב צ״ב פרץ ברנשטיין, במתחו ביקורת על משתמטי קרך־המגן :
״פצצות הורגות קפיטליסטים בדיוק כשם שהן הורגות סוציאליסטים.״
• שר־־הדואר ד״ר יוסף בורג, על המצב המדיני :״השאלה היא אם
עלינו לשמור על מנה הגונה של ארך־אפיים, או להחזיר מנה אחת אפיים לאורך
הגבול.״
שבס
• ש ר ״ ה חינו ךזל מן א רן, בשיחה עם נציג אמריקאי :״אנו אולי העם
היחיד בעולם המוסיף לרחוש אהדה לארצות־הברית, למרות העזרה שהיא מגישה לנו.״
• עמום דגני, ציר מכא״י מכפר וויתקין, על השחיתות במפלגתו :״יש לנו
חברים יקרים, יותר מדי יקרים.״
אדר

• שר התחבורה מיטה כרמל :״עוד לא היד, מקרה שאדם בישראל
התעשר ממשכורתו. ואם קרה שמישהו התעשר ממשכורתו, הרי זו הוכחה מספקת
שלא התעשר ממשכורתו.״
ניסן
• ראש הממשלה דויד כן־גודיון :״העולים אינם ציונים, והציונים
אינם עולים.״
אייר
• ההומוריסט אפריים קישון, ביום העצמאות :״זוהי ארץ, בה לומדת
האם את שפת־האם מפי בניה. זוהי ארץ, בה לכל אזרח הזכות לומר את דעתו,
אבל אין חוק המחייב מישהו להקשיב. זוהי ארץ, בה לא נוסעים בשבת, כדי
שבמשך השבוע יד,יד, שקט סביב החזיר. זוהי ארץ, בה קוראים לשר־החוץ סתם
,משה׳ — ואחר כך מתים מרוב התרגשות. זוהי ארץ, בה כל אדם חייל, ובכל זאת,
כל חייל — אדם.״
תמוז
• מנהל משרד־הפיתוח מנחם כאדר, על עקומת־ד,ייצור של מפעל
ר,אשלג :״עקומה זו מעידה, שמשהו עקום במפעל.״

• המשורר נתן אלתרמן, על סיכויי משחק הכדורגל ישראל״ברית
המועצות :״אם יצליחו הישראלים להבקיע שער אחד לפחות, נתפלל כולנו בנוסח;
ובא לציון גול.״
אלול

• המשורר אברהם שלונסקי,

״זהו נס״קפה אמיתי.״.

על הצלחת הנסיון לגידול קפה בישראל:

הסולם הזר3x6 .

ניקיטח כרושצוב
השנה לא בלטו בעולם אישים חדשים, וגם הוותיקים
הצטיינו אך במעט. דוייט אייזנהואר זכה לפירסוס
בעיהר הודות למחלותיו, בעוד ששר־החוץ שלו, ג׳ון
פוסטר דאלס, הפגין חוסר־אונים שופע־מליצות מול
התפשטות ההשפעה הסובייטית. בבריטניה הוכיח אג״
תוני אידן את עצמו כאדם חלש וחסר־יוזמה• סין
העממית היתד, שקועה בעניניה הפנימיים, בגרמניה
שקעה בהדרגה השפעתו של קונראד אדנדאר, צרפת
עסקה במלחמה בלתי־אהודה, באלג׳יריה.
המעשה הגדול ביותר בעולם, שקנה לעצמו מקום בהיסטוריה
וגרם לשינוי־ערכים עולמי, היה נאום בועידה
מפלגתית במוסקבה. שם קם ניקיטה כרושצ׳וס,
המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית,
והתקיף את קודמו ומורו ׳ ,יוסף סטאלין, בנאום שאולי
אין לו תקדים בהיסטוריה. בין השאר גילה כי סטאלין
גרם ללא סיבה לגירושם של עמים שלמים, שיועציו
הקרובים ביותר חששו בכל פגישה עמו לחייהם, שחשב
את נשיא הסובייט העליון ואת שר־החוץ שלו לסוכני־ריגול
זרים, שביים משפטי־זוועה בעזרת זיופים ועינויים
וגרם למולדתו מליוני אבידות במלחמת־העולם.
התקפה זו על ״פולחן האישיות״ היתד, בלי־ספק
סימן־דרך בהתפתחות ברית־המועצות, והיא היתד, אופיינית
לגמישות החדשה שהביאה את המעצמה הקומוניסטית
להתקדמות רבה במרחב וביבשת אסיה, שבאה
לידי גילוי בעיסקת הנשק המצרית ובביקורו של כרוש־צ׳וב
בהודו (ראה תמונה).

מדעיות:

משח שדת

שני ס ־ עשר אנ שי סי מ לו בשנתתשט־ז א ת הי שגיה וכש לו נו חי רסשד
מ דינ ת שדאד ו ה עו ל ם. הסנבח רו על־־יד• עורב ״ ה עול הנהי* .א שד נ מנ עו
ה שגה 11 ,הסעה שני ה. מלבחורב אי ש ־ ה ע תוגו ת, מ חו ס ר מו עמדמתא . ,
מאחד שתאי ש הי חי דשתתקבלעלתדעת הי ה המצד עיז א ת. נימוק
ה ב חי רהשלהת רי סרמצטר פי ם לדו׳־חעלמצבהשל • שדאלת שט״ז

צעיר:

וכבד צור

הנוער הישראלי היה גם השנה, בדרך בלל, חסר
יזמה משלו. משקלו לא הורגש כלל במאבק על עיצוב
עתיד המדינה וחברתה.
בשטח המדיני, היה הגילוי היחידי של יזמת־נעורים
מאבקה של שורת־הנזתנדבים, בהנהגת צעירים כמו
אליקים העצני, שתרמה תרומה חשובה למלחמה
בשחיתות. אולם גם השורה היתד, אופיינית לחולשות
הדור הצעיר — היא נשארה גוף קטן, מסתגר ומתבודד,
ללא השקפת־עולם מדריכה.
החיוב היסודי שבדור הצעיר נתגלה דוקא באלפי
צעירים וצעירות, שאיש לא הכיר את שמם: אנשי
משקי הספר שעמדו מול מכת הפידאיון, מאות החיילים
האלמונים שיצאו בלילות לכבוש את מוצבי הגבול.
אופיינית לשכבה שקטה זו של הדור הצעיר היתה
צעירה שחרחורת אמיצה׳ ששמה לא היה מתפרסם
לעולם, לולא מבצע בינלאומי שהשתתפה בס היתד,
זו יופסד צור 19 הצנחנית ילידת עיראק, שהשיגה
את ההישג הנכבד לישראל בתחרות הצניחה במוסקבה.
חברת קיבוץ גבעת־חיים, שעלתה ארצה ברגל עם
אמה, בהיותה ילדה, סימלה את כל כוח־הרצון, האומץ,
ההתנדבות, ההעזה והצניעות שבענווה.
לא פחות אמיצים היו דרור לוי וחברו, שהגיעו
במיבצע נועז לסלע הנכסף של פטרה. אולם מעשם,
שגרם לשפיכות דמים ולסיבוך בינלאומי, לא יכול היה
לשמש דוגמא לאחרים׳ אף שעורר כבוד למבצעיו.

הזירה הפוליטית במדינה נשארה השנה
שוממה. אחרי ההמולה של תשס״ו, שהיתר,
שנת בחירות, חזר הכל לקדמותו. פרט ל־עליתה
המחודשת של תנועת־החרות, לא
השתנה כלום, וגם תנועה זו לא פרצה את
הגדר, הסתפקה בהופעה שיגרתית, פחות
או יותר, בכנסת.
סילוקם של ר,ציונים־ר,כלליים מן הממשלה,
בסוף השנה שעברה, וכניסת שתי מפלגות
הפועלים לקואליציה בראשית השנה,
לא גרמו אף הם לשינויים מהותיים במבנה
המשטר. בניגוד לתקוות שעוררו לפני שנתיים
יגאל אלון וחבריו, הרי מפלגתם
הוכיחה את עצמה במבחן המציאות כמפלגה
שיגרתית בהחלט, עמוסת מסורת מאבנת.
בעוד שאחד משריה, משה כרמל,
הצליח בתפקידו, הרי השר השני ישראל
(״העין הזועמת״) כר־יהזדה משך אליו
אי־רצון כמעט כללי בהתנהגותו.
בצד המפ״מי בלט בעיקר מרדכי מטוס,
שהשתלט על ירושתו העגומה של
דוב יוסף במשרד הפיתוח וגילה מרץ רב
בתיקון שרשרת השגיאות הממאירות של
קודמו, בעיקר במפעל ד,אשלג.
המחנה הדתי היה נתון בהתגוננות, תחת
מטר עכור של גילויי שחיתות, שחשפו את
מעשיהם של מנהיגים דתיים כמו יצחק
רפאל, בנימין מיגץ ועשרות אחרים.
בכל המחנות האלה לא נמצא איש־ד,מדיניות
של השנה. הוא נמצא במקום הפחות
צפוי — בראש משרד־החוץ הישראלי. היה
זד, משה שרת (.)61
סילוקו של שרת ממשרד־החוץ, בידי יריבו
דויד סן־גוריון, היה המאורע המדיני
הפנימי העיקרי של השנה. הוא פילס את
הדרך בפני קבוצת־ד,מנהלים אדירת־הד,שפעה,
מסוגם של טדי קולל, ואהוד אס-
ריאל, שהתגבשה מאחורי גבו של ״הזקן,״
הבטיחה את שלטונו המוחלט של ביג׳י
במרכז־הכוח העיקרי של הארץ — הנהגת
מפא״י.
אם בכל זאת היה איש־ד,מדיניות של השנה
שרת ד,מסולק, ולא בן־גוריון המסלק,
הרי זה הודות לאופיו, שנתגלה דווקא בשעת
המשבר האישי העליון. לעומת נקמנותו
שופעת־האירוניה של ביג׳י, הראה שרת דוגמה
יפה של כבוד עצמי.
לא עובדה זו בלבד זיכתה את שרת
לתואר, אל גם תוצאות סילוקו. אחרי הרחקתו,
שבאה כביכול בגלל חילוקי־דעות
עקרוניים, המשיכו מסלקיו ללא שום סטיה
בקוו שלו, במשבר ר,סואץ נהגה גולדה
מאיר בדיוק נמרץ כפי שהיה נוהג שרת
גם העילה המעשית העיקרית לסילוק
שרת נתבדתה, כאשר השתנה מאזן־הכוחות
הצבאי שוב לטובת ישראל, כנבואת שרת,

כנסת:
מיכ אר

חזני

במליאת הכנסת שלט גם השנה, כמו בשנה שעברה,
מנהיג הסיעה השניה בגודלה. מנחם בגין, שפתח כל
ויכוח חשוב, העשיר את הכנסת בשורה של נאומים מזהירים,
אשר גם יריביו הרבים הקשיבו להם בכבוד. מלבדו
היו שני הנואמים העיקריים של הכנסת בן־סיעתי
יוחנן כאדר ואיש מק״י משה סנה, שבמסגרת
המשמעת המפלגתית הקומוניסטית הזהיר השנה לא פחות
מאשר בשנים קודמות.
אולם ויכוחי המליאה הם רק חלק קטן מעבודת הכנסת,
ולא החלק החשוב ביותר. הכנסת היא אסיפה של
עסקנים מפלגתיים, ועיקר עבודתה היא להסדיר את
מישחק־הכוח הבינמפלגתי, להקים או לפרק קואליציות
ממשלתיות. במלאכה זו עסקה שורה של אנשים שהקהל
הרחב כמעט ואינו מכיר אותם. הם ניהלו את המשא־והמתן
מאחורי הקלעים, חיסלו משברים (כמו משבר
החזיר) והשיגו פשרות.
בין אלה בלט איש הפועל־המזרחי, מיכאל יעקוב
חזני 43 איש מושב־עובדים (כפר אברהם) ,מתון
בהשקפותיו וישר בהליכותיו. חזני, שופע ההומור, שכמעט
ואינו נואם לעולם במליאה, אהוב כמעט על כל
חברי הבית, מייצג את התכונות החיוביות של ההתיש־בות
העובדת הדתית. הוא נחון בתכונות הדרושות כדי
להשיג פשרה בין הציבור הדתי והבלתי־דתי — אחד
העיקרים של המשטר הקיים במדינה. בצורה זו פעל
פעולה חשובה יותר מהרבה חבריו המפורסמים.

מדע^

מרמס ויינר

אם כי שנת תשט״ז עמדה בראש וראשונה בסימן
גילוי הנפט בחלץ, לא היה זה השגו המדעי של ד״י
קרל צ׳1פ, הגיאולוג השוויצי, משום שחישוביו
התבססו בעיקר על המשכת הקידוחים של הבריטים.
בשטח הארכיאולוגיה, היתד, השנה עדה להסתערות
כללית על עתיקות הארץ. בדרום ערך פרופסור נלסון
נליל! מחקר מקיף על תנאי ההתישבות בנגב,
שמריהו נוטמן חשף מבנים חדשים במצדה, ואילו
בצפון, הוסיף ד ״ר יגאל ידין לחשוף את חצור
הקדומה• בתל־אביב גילה יעקב קפלן את חומות
יפו העתיקה.
בשטח הגילויים המעבדתיים, התפרסמו שמותיהם של
שלושת החוקרים הצעירים ד״ר ליאו זכס, ד״ר
דוד סר וד״ר מתילדה דנון כמוצאי השימה
לקביעת מין העובר בחודש השלישי להריון האם.
אלכסנדר זרחין, מצדו זכה סוף סוף להתענינות
בשיטות. המתקת מי הים והפקת המגנזיום.
אולם מבין המועמדים הרבים, מגיע תואר איש השנה
במדע לפרופסור מרכוס ריינר 70 ממציא ה״
משאבת הצנטריפטאלית. המצאה זו, שנעשתה במעבדות
הטכניון בהיפר* בהזמנת חיל האויר האמריקאי, מבשרת
מהפכה בענף הריאולוגיה (זרימת ד,אויר) ויש לה
חשיבות ניכרת כבנין קליעים מונחים. ובמחקר החלל.
אמנות היתד, זו שנה של שידפון מובהק לאמנות המקורית.
בשדות הציור או המוסיקה לא התבלט אף שם אחד
של יוצר או מבצע שיש טעם להזכירו כמועמד לאיש
השנה. להקת ע י;בל דישדשה על המקום, דוגרת על
חלומות נסיעה לחוץ לארץ• אמנים ישראליים אחרים,
כמו שושנה דמארי, חיה הררית או זיווה
שפיר, ולבסוף אף התיאטרון הקאמרי כולו,
יצאו לבקש לעצמם תהילה ברחבי־העולם.
לכן עמדה השנה נולה בסימן אמנות הייבוא, שאי־

כותר, לא הגיעה אף פעם אחת לרמה של פורגי וכס,
שהוצגה בשנה שעברה, אולם כמותה עברה כל שיא.
השנה נפתחה בביקורה של מארתה גראהאם. אחריה
זרמו, מן הכבד ומן הקל: שחקני התיאטרון האנגלי
סיכיל תורנדייק וסיר לואים קאסון.
הבדחן וויק אוליכר, תזמורות הג׳אז הלוהט של
לייאונל האמפטון ושל בני כנט, מקהלתו של
רוכרט שו, הוד־בוכבותה מארטין קארול, להקת
המחול לונדון פפטיבאל באלט, ואחרונה־אחרונד,
חביבה — הזמרת ארתה קיט.
שיאו של שיטפון זה, שאיים להטביע במים אדירים
את הניצנים הרכים של האמנות המקורית, היה בלי
ספק ביקורו של דני קיי הקהל, יחד עם מנהיגיו,
התרפס לפניו בצורה כה מגוחכת, עד שהפכו לבדיחה
משעשעת יותר מכל מאמצי־הבידוח המלאכותיים שלו.

בעיני רבבות אזרחי המדינה, הרחוקים מהתענינות קבועה
בספורט על ענפיו השונים, הפך השנה שמו של אדם אחד
ויחיד לשם נרדף לספורט הכדורגל בפרס ולספורט הישראלי
בכלל. היה זה שמו של יעקב חודורוב.
אולי לא היה זה הודות למבצעיו הספורטאיים האישיים,
כמו הודות לעובדה שהשנה חרג ספורט הכדורגל, בגלל
התחרויות עם ברית־ד,מועצות, מתחום ההתענינות המקצר־1
עית בלבד, והפך לענין של כבוד לאומי. מסיבה זו היתד,
הגנתו של יעקוב חודורוב על שער הכדורגל הישראלי,
בבחינת הגנה על כבוד ישראל.
ואם כי היה זה מאמן הכדורגל האנגלי אלכרט הנרי
גיבונם אשר תרם להעלאת רמתו של הספורט הפופולרי
ביותר במדינה, מגיע התואר לחודורוב.

אשה

שמואל תמיר, שני עורכי־הדין הצברים הצעירים,
שנפגשו משני עברי המתרס כמעט בכל המשפטים
הפוליטיים החשובים׳ זה כמגן המשטר וזה כמתקיסו
ללא פשרה. עורו־די ן פוליטי שלישי, פישל הרצי
פרג, נחל הצלחה מזהירה בשלב הראשון במשפט שטטנר.
אולם התופעה הבולטת של השנה, בחיי המשפט,
היתר, הדאגה הציבורית הגוברת והולכת להמשך עצי
מאותו ואי־תלותו של המשפט. שלושה משפטים זרעו
מבוכה מסויימת בלב הקהל: בחיפה זיכה השופט
י צ חל, ק ה אן את נאשמי גניבות המכס וגינה את
מרדכי שטטנר. אם ניתן להבין את זיכוי הנאשמים
מחוסר הוכחות מספיקות, הרי התמיהה הלשון הרכה
בה נקט השופט כלפיהם, על אף הבקיעים החמורים
שנתגלו בהגנתם, לעומת הסגנון התקיף נגד שטטנר.
בירושלים הרשיע השופט משה גולן את ראובן
(״רומק״) גרינברג, למרות שנתברר כי המשטרה
שילמה 1500ל״י לעד־ר,תביעה הראשי.
חמורה מכל היתד, החלטתו של שופט־השלום משה
פרץ, שזיכה בירושלים את ישראל קסטנר מהאשמת
שבועת־שקר׳ אחרי ששופט גבוה יותר קבע בפירוש
ששיקר, ואף שהובאו הוכחות מכריעות לאשמתו.

גם השנה נמשך המאבק התת־קרקעי על נפשה של
ר,אשר הישראלית — האם והמחנכת לדור החדש, קובעת
הסמון בדור הישן.
בערים הגדולות היתד, האשד, חלוצת תהליך ההתפרקות
והתרוקנות החיים. בשכבה העליונה ביותר גררה
היא אחריה את הגבר — שליח הציבור, הפקיד והעמקן
— לשביל ההרסני של המותרות. שיחתה הקיפה את
עולם השמלות, סלוני היופי, העוזרות, הווילות ורר,ימיר,פאר.
גיבורותיה היו נערות־הזוהר המפורכסות. שאיפת
שאיפותיה היתר, נסיעה לפאריס או לניויורק.
לעומת שכבה קולנית ובולטת זו, כמעט ולא הורגשה
השכבה השניה, הגדולה הרבה יותר. היד, זה מחנה
עקרות־בית הצנועות שניסו לגדל משפחה בתקציב זעום׳
שהלך משך השנה והצטמק. ובצדו — מחנה הצעירות
שהתגייסו לצבא ומילאו את תפקידן בשקט, על מאות
הדרכים הפתוחות להשתמטות.
למחנה גדול ואלמוני זה ניתן השנה קול. זרקור-
הפירסום לכד צעירה אחת מני רבות, שנבחרה כמסמלת
את היופי החיצוני ואת האופי הפנימי של הנערה
הצברית. אופירה ארז נשלחה למיפגש בנות העמיס
בצרפת, מלאה את תפקידה בחן טבעי שקסם למאות
אלפים, ניהלה תעמולה שקטה ורבת־השפעה לאחוות־עמים
מרחבית. כעבור שבועיים חזרה לארץ, לבשה שוב
את מדי נח׳־ל, מילאה את תפקידה באחד המחנות.

רות ממאירה. הסופרים שהשתכנו
בדירות־שוחד חיפאיות ושרו שירי
חנפנות למנהיג חושיסטאן, היו אופ״,י,;,

ייניים
כמעטלכל חבריהם. ד,סופ־רים
דמו לציירים הישראליים: חת־ברגנות
הגוברת והולכת יצרה מסך של אדישות בין
הספרות לבין הלם הלב של הארץ — החיילים במוצב,
החקלאי בשדה והפועל בחרושת.
הסופרים הידועים משנים קודמות השתתקו
כמעט כל
התמסרו להוצאת אוסף כתביהם מהשנים
בתשס״ז, או
הקודמות, ביניהם דוד שמעוני ואברהם שמנסקי.
הספר היחיד שהכה השנה גלים, כאילו בא לאשר כלל זה.
היה זה ילקוט הכזבים׳ שהזכיר את ההומור וכוח־החיים
של ימים עברו. התוארים של אנשי־ד,ספרות של השנה מגיע
בלי ספק למחבריו, חיים חסר ( )30 ודן כן־־אמוץ (,)13

בשאר ענפי הספורט, היה המצב עגום יותר. נבחרת

הכדורסל, אשר אומנה על־ידי המאמן האמריקאי אולמר
ריפליי, ירדה מרמתה, נחלה כשלונות במבחניה לאולימפיאדה.
האתלטיקה הקלה כמעט וחדלה להוות גורם בספורט הישראלי,
מלבד כמה הישגים אישיים של אתלטים מצטיינים
בודדים׳ כזה של רץ המרטון התימני מחדרה שלום
קהלני, או שלישית האתלטיות הצעירות, שוברות השיאים,
רינה ויינריך, אילנה אדיר ונועה זילברמן.
מבצע אישי אחר, הראוי לציון, היה מבצעה של השחיינית
הצעירה עדנה בורנשטיין 19 ששחתה 34
קילומטר בים הפתוח, מחיפה לראש־הנקרר״ כהכנה לחציית
תעלת לאמנש. אולם בגלל מחלה, נמנע ממנה להשתתף
בחצית ר,תעלוב

העונה ר,תיאטרונית היתד, סו־בה
וממוצעת, ללא שום שיא

ב־לט שיוציא שחקן אחו רעל

לכל חבריו. אהל עצר את תה־

ליך שקיעתו בשני מחזות טוי
״:ל: יי
בים מן הרגיל אצלי, אלדוראד ו
ובוני בלינדה. הקאמרי הופיע
עם שורת הצגות טובות אך בל־תי־מפתיעות,
כמו האדרת, כובע הקש האיטלקי ובעלת־הארמון,
בו הצטיין זלמן לביוש. המחזה שזכה לפירסום
הרב ביותר, מלחמת בני אור, אמנם היה מעניין כהרצאה
היסטורית טובה, אך חלש מבחינת העלילה הדרמטית. שחקני
התיאטרון, ובעיקר בתיה לנצט, זכו כנראה להצלחה
יפה בהצגת הוא הלך בשדות בפאריס, אך הצלחה בנכר
אינה יכולה לזכות תיאטרון ישראלי וחבריו בתוארים של
אנשי־התיאטרון של השנה.

אף שהצליחו בעיקר באותם הכזבים בהם מסרו בלי כל
שינוי את סיפורי הגיבורים עצמם.
ההתפתחות המקבילה בשטח הזימרה הוכיחה שלא היה
זה תהליך מקרי. השנה צצה לפתע דרישה עצומה לשירי־עם
אמיתיים, הצמודים להווי הדור הלוחם והיוצר. שירים כמו
כיתה אלמונית, משנור הגבול, בוקרי לכיש והי נגני לי
מפוחית הפה עברו מפה לפה, הזכירו את ימי הצ׳יזבטרון.
מיטב הזמרים עברו משדה־המאמבו לשיר המקורי. תקליטים
ארוכי־נגך של שירים אלה, שיוצרו בפעם הראשונה בארץ,
הגיעו לכל קצווי תבל.

הבימה נחלה כשלון חרוץ בשני נסיונות קלאסיים: פאוסט

והמלך ליר, למרות השתדלותו הרבה של שמעץ פינקל.

מועמדת חשובה לתואר היתד, חנה רובינא, שהנחילה
לקהל חווייה בחוזרה. אחרי ניתוח קשה. להצגת מריאה.
היא עיצבה את התפקיד כולו מחדש.
אולם המחזה הטוב ביותר של השנה היה מראה מעל
לגשר, בו הצטיינו במידה שווה מיכה אשרוב, נחום
כוכמן ויהושע כרטונוב. משלושתם היה ראוי ביותר
לתואר יהושע ברטונוב הקשיש 73 המבלה 20 שעות
ביום רתוק למיטתו, קם רק למען ההצגה בה הוא משקיע
את כל ישותו, תוך סיכון עצמו. עליו, יותר מאשר על כל
אדם אחר, אפשר היה לומר שהוא חי למען התיאטרון.

קולנוע
ישראל
ב ח ינ תהגמר
סוף סוף, לאחר צפיה ארוכה, שמועות
סותרות ואכזבות תכופות, תתקיים השבוע
בירושלים הצגת הבכורה של הסרט הישראלי
העלילתי בצבעים, באין מולדת( ,העולם
הזה .)923 מיד לאחר הצגת הבכורה, תחל
הקרנתו בשלושת הערים הגדולות. למעשה
היו צילומי הסרט, פרי יצירתו של המפיק־הבמאי,
עולה עיראק, נורי חביב, גמורים
כבר לפני שנה. אולם עיכובים כספיים מנעו
את עיבודו הסופי.
באין סולדת, שמספר המשתתפים בו
מגיע ל־ — 24 בהם: שושנה דמארי, שי
אופיר, עמוס אריכא והילד עובדיה אילן,
בתפקידי כוכב — יהיה סרט העלילה הראשון
שצולם בצבעים בישראל. המיוחד
שבצבעים אלה, המצטיינים בעושר ססגוני,

מובילה לביתה ומשאיר לה סכום כסף
גדול וזכרון עמום של אישיותו.
שנים לאחר מכן׳ כשלינה הופכת זמרת
מפורסמת, הידועה באשה שגבר אינו יכול
לרכשה, מתערב סרגיי, מבלי שיזכר בפגישתם
הקודמת, כי הוא יצליח לכבשה. הוא
מצליח, אך אינו זוכה בהתערבות. רק לאחר
הכיבוש הוא נזכר בנערה הקטנה מאיטליה,
מצהיר בפני רעיו כי בילה לילה במסדרון,
בעוד שלמעשה היה במיטתה של לינה.
נקמה נבזית. לינה, המאוכזבת בגלל
התמסרותה חסרת התמורה, נישאת לזמר
אופירה, מתמסרת לקריירה אופראית, דוחה
את כל בקשות הסליחה של סרגיי. כאשר
במערכת הסיום של הצגת הבכורה של האופרה
מוסקה יורה בעלה בעצמו ונהרג במציאות,
אין בליבה ספק כי היתה זאת נקמתו
הנבזית של סרגיי.
אולם כעבור עוד שנים נוספות, בהצגה

זסיתר ערי ישראל מסעי בישירים רק בישיבה.
הנוסע! פנה לתחנת. אנד• המקום בישיר פ11י בשבילך בכל שעות מיזם

<>^ד(א^/.ו.ד ).מ7ן*/ר י/צ\וג• יע*דאל

מדןו 1/ד אי ל רנ
יזצי

״האשה היפה כיותר כעולם״

רדיו פאלאס
מציע גם

בשנה

זאת

המתנה המסורתית ללקוחותיו
מ־ 16.9.56—26.8.56 כל קונה

רדיו פאלאם
פיקולו מקבל מדליק-סיגר-
יות חשמלי יפה ובעל ערך
חוץ מהמקלט

רב עם חוט ותקע

חנם.

סיוף במחוך
הוא אי דמיונם לכל צבע שהוקרן עד כה
בארץ.
למעלה מחצי מיליון לירות הושקעו בסרט.
כולם מכספי היצרנים. אורכו יהיה 12 אלף
רגל ומשך הצגתו 110 דקות. אורך הסרט המקורי
שצולם הוא 180 אלף רגל, שמשך
הצגתו היה צריך להיות קרוב לשלושים
שעות.
לפני הצגת הבכורה, ערך נורי חביב הצגת
נסיון לדוגמא, כאלה הנערכות על־ידי יצרני
הוליבוד. הוא הזמין להצגה אנשים משכבות
שונות, עדות שונות ומקומות מגורים שונים.
תמורת ההצגה היה עליהם להביע את
דעתם בכנות, ולהצביע על ליקויים. כתוצאה
מכך חלו ברגע האחרון שינויים ותוספות.
השבוע, תעמוד יצירה זו, שנתלו
בה תקוות רבות, למבחן הצבור.

בקרוב
״פגניני״ ,הרדיו היחיד במינו בפעוובהדורו,
מצויד ב־8

לתו

מנורות

פיליפ־נובל ורמקול אליפטי 10 .מודלים
חדישים של רדיו

לכל

טעם

ולכל

פא לא ם

כים.

ך ך 1ן אין כמוהו
בפעולתו
0אלאס וללא התחרות

דרוש ללא התחייבות מצדך את הצגת מקלטנו החדש

*מינדם ןן־ם יקולו״ (מקלט עממי) כמחיר 117:350 ליי•

מ הדגי ה. נ סי ך ומ־ליונד
האשה היפה כיותר בעולם (מגדלור,
תל־אביב; איטליה) אינה יכולה להיות
אחרת מאשר ג׳ינד, לולובריג׳ידה, כשהיא
רוקדת בגרביות שחורות ושקופות, מסתייפת
כשהיא לבושה במחוך, שרה, בוכה, צוחקת
ואוהבת.
כל זאת עשתה לפניה, בסוף המאה הקודמת,
זמרת האופרה האיטלקית־צרפתית לינה
קאבליארי, אשר שיגעה את אבותינו באותה
המידה שעושה זאת הלולו כיום.
הסרט מבוסס על סיפור חייה של זמרת
זאת, שהתעלסו־ ,עם קרוזו הגדול, נחטפה
על־ידי מהרג׳ה הודי, נישאה לנסיך רוסי,
ולבסוף התגרשה גם ממיליונר אמריקאי.
אולם מכל פרשות האהבים של זמרת קא־בליארי,
בחרה סינר, להעלות את פרשת
האהבה לנסיך הרוסי, סרגיי בריאטין (וי־טוריו
גסמן).
הנסיך פון ש בלינה, שעה שהיא עוד
זמרת תיאטרון קטנה, המופיעה לראשונה
על הבמה כדי למלא את מקום אמה הגוססת.
הוא מצילה משריקות קהל גס־רוח,

של אותה אופירה, הנערכת ברוסיה, מתפרץ
מנצח התזמורת במערכת הסיום, מגלה כי
היה זה הוא שטען כדור באקדח ההצגה,
בתאוותו לגופה של האשד, היפה בעולם.
סרגיי ולינה מתאחדים שוב. נשיקותיהם
אינן מניחות מקום לפיקפוק מה התרחש
לאחר מכן.
אלה שאינם תובעים מסרט זה דבר מלבד
המובטח בשמו, יבואו על סיפוקם המלא.
כי מה שלא יהיה, ג׳ינד. היא ללא ספק
המועמדת המתאימה לתואר המצלצל המתנוסס
בחזית הקולנוע.

מוצג וראוי
אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ ואשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• טרז רקין (חן, תל־אביב) סימון
סניורה וראף ולונה ביצירתו ד,מוסרטת
של אמיל זולא על בעל, אשר״ חותנת רעה
ומאהב. צביטות לב בסיטונות.
• זהב נאפולי נירון, תל־אביב)
התמודדות בין משחקה של סילבנה מאנגנו
ואבריה של סופיה לורן, בשניים מתוך
ארבעה סיפורים קצרים על אנשיה המוזרים
של נאפולי. בימוי: ויטוריו דה סיקה, המשחק
גם באחד הסיפורים.
• אינטרמצו מסוכן (מגדלור, תלאביב)
משחק האהבה החם בין סוכן חשאי
אמריקאי לבת שגריר קומוניסטי בלונדון,
על רקע מלחמת המעצמות הקרה. דוד
נייט, אודיל ורסוא.
• החוטפים (אוריון, חיפה) הסבר
משכנע מדוע זקוקים ילדים לכלב, ניתן
בידי הילדים עצמם. שני ילדי פלא אנגלים
ותיאודור ביקל.

• מי היא כוכבת השנה?
כגליון הבא, יכחר ״העולם הזה״
ככוכב הקולנע של השנה שעברה.
ככתכת־ענק שתכלול, נוסף! לשער
צבעוני של כוכבת השנה וסיפור
חייה, סקירה מקיפה של הקולנע
כשנת תשט״ז.
העולם הזה 986

ה ציי ד ג פיליפ האלסמן עובר, בתמונה מינוין /יעל אלבומי־התצלומים בנזשרד
מערכת העולם הזה, מקבל הסברות מעורן העתון, כשאשתו עוקבת אחרי הצייד. בתמונה
האמצעית נראות שלוש מן היפהפיות, שהומלצו על־ידי העולם הזה, יושבות במלון דן,

שעה קלה לפני שסעדו על שולחנו של ה^לסמן. השלוש: מלכת־החיון עדנה נץ (שע
העולם הזה ,)918 כוכבונת (מעשה במונית) מינה כרובי (שער העולם הזה 955
ותמר רפפורט (שער העולם הזה 945ו־ .)864 כן הוזמנו אליו כתריסר בנות אחרות

יפהפיות ישראל ומאוילין
מאת בי רי בהארס מן
השכוע כיקרה כמערכת ״העולם הזה״ אישיות חשוכה כעולם העתונות הכינלאומית: פיליפ
האלסמן, גדול צלמי הנשים כעולם, האיש שגילה את מארילין מונרו. הוא כא כשליחות העתון
״לייף״ ,בדי להכין כתכה עולמית: אדם ן 5של נשים יפות מ־ 16 ארצות.
האלסמן, גכר ממושקף שאינו נוטה להתלהב, לווה כציד־הנשים העולמי שלו על־ידי אשתו,
ששמה עין על כחירתו. מאחר שיכול לשהות כארץ רק שלושה ימים, הפנו אותו המוסדות
הישראליים ישר לכתובת הנבונה: מערכת ״העולם הזה״ .כאן ישב שעות אחדות, עכר
על כל שערי העתון (הכוללים גם שתי תמונות של האלסמן עצמו: תמונת ארתה קיט ותמונת
גדיים קלי) ,ובן על האוסף העצום של תצלומי-מכהן שצולמו במשן* השנים על־ידי צלמיהעתון,
הבולל עשרות רכות של נערות, בנות בל השבכות, בנות משקים וערים.
כסופו של דכר הזמין אליו האלסמן את נבחרות ״העולם הזה״ לתואר ״צברית ״56ו״מלבת

החיון•״ ,ומספר נוסף *.ל

הזה״ וכעתונים אחרים בהזדמנויות אחרות.
של נערות שהופיעו ב״העולם
להלן סיפורו של האלסמן על מיבצעו המפורסם כיותר: גילוי מארילין מונרו למען העולם.
ך מעשה, צילמתי את מרילין מונרו כבר שנתיים
/לפני שהופיעה כתבת השער הגדולה עליה בלייף. אז
היתד, כוכבונת בלתי־ידועה, שעבדה קשה מאד להבליט לעיני
כל את נקודותיה הטבעיות.
עבדתי אז על סיפור עבור לייף, על חיי הכוכבונות
ההוליבודיות. כדי לבדוק מה מידת הכשרון שלהן בשחקניות,
הזמין עורך השבועון שמונה מהן לראיון. צילמתי כל
אחת בארבע פוזות יסודיות: מקשיבה לבדיחה המצחיקה
ביותר בעולם, שותה את המשקה הנעים ביותר בעולם,
מבוהלת ממראה המפלצת הנוראה ביותר בעולם, מקבלת
נשיקה מהמאהב הנפלא ביותר בעולם.
מרילין לא היתד, מזהירה במיוחד בשלושת המיבחנים
הראשונים. אבל כשר,דגימה קבלת נשיקה, שיניתי את דעתי.
היא השקיעה בפוזות אלו את כל נשמתה. שנינו יצאנו
בסוף הצילומים רצוצים ושבורים.

יום
וחצי כמלון
ד* גשתי את מרילין שנית כעבור שנתיים. גם הפעם
* 2לא היתד, כוכב גדול. אבל כל הנשים ד,מזדקנות של
הוליבוד כבר שנאו אותה. עתה היא לא ניסתה להיות
מינית ומגרה. היא פשוט היתה כזאת׳ בלי כל מאמץ.
סביבה ריחפה הילה של גערת־זוהר טיפשה. כי כך נוהגת
הוליווד לעטר את הבלונדיות המשגעות שלה. אך, למעשה,
גיליתי כי מרילין איננה טיפשה כלל וכלל. היא התגלתה
כנערה טובת־לב, חסרת קינאה, בעלת שיח נעים וחוש
הומור מלבב.
במקרה, פגשתי כעבור יומיים כתב של לייף והוא ביקש
ממני לצלם את מרילין לשער, עם עוד כמה תמונות לעמוד
או שניים בפנים הגליון. התקשרתי עם האולפן והודעתי
כי ברצוני לצלם את מרילין, אך לא באולפן. הודיעו לי
כי תעמוד לרשותי למשך יום וחצי, בבית המלון שלה.

מרילין והמין

* ותר לי עתה להחליט איזה צילומים אצלם את
4הבלונדית הזוהרת. ישנם צלמים הנוהגים לסמוך על
האינסטינקט שלהם, לפתח רעיונות תוך כדי עבודה. אחרים
קובעים לעצמם מראש רשימה מדוקדקת, וכתוצאה מכך
מאבדים צילומיהם את טבעיותם ונראים יותר מדי מבוימים.
אני כשלעצמי נוהג לחשוב היטב על הצילומים מראש, לתאר
לעצמי את מקומם בעתון ומה עליהם להביע בהם — ויחד
עם זאת, לסמוך על רעיונות שיבואו תוך כדי עבודה.
תחילה היה עלי למצוא מסגרת לסיפור שלי. שיננתי
לעצמי כיצד ניסיתי להבליט את התכונות האופייניות של
שחקניות אחרות: בריאותה השופעת של אינגריד ברגמן!
אנה מניאני הנמרה הטראגית! ססיל אוברי — חצי אשה,
חצי ילדה, מגרה ומיסתורית.
אחר כך חשבתי על מאבקה של כוכבונת קטנה ומסכנה

נדהמת כפינו
ך • יום הקבוע, התייצבנו במלונה של מרילין: כת,
1השבועון, עוזרי ואני. מרילין, כמובן, איחרה לבו*
לבסוף הופיעה, בפונטיאק הלא־כל־כך חדש שלד״ הה
התנצלה על איחורה וכולנו עלינו לחדרה.
היה זה חדר בינוני, בו בלטה מיטה רחבה. על הרצפו
נערמו מכשירי התעמלות ואילו ארון־ספרים תפס קיו
שלם. מרילין לבשה דונגריס כחולים ונראתה חסרת הח
רגשות לחלוטין. נוצרה מיד הרגשה נעימה של חברות.
החלטתי להתחיל עם תמונה לשער. לפני כן הייתי צרי
לבחור את הלבוש המתאים. מרילין פתחה את ארון ד,בגדי,
שלה ולהפתעתי גיליתי כי לא היו לה אלא שמלות אחדוו
בלבד. היה ברור כי הוציאה הרבה יותר על ספריו
ותקליטים מאשר על בגדים ופרוות.
בחרתי בשמלת ערב לבנה, הדוקה לגוף. במות
השמאלית, נקשר קשר גדול מסרט משי. הסברתי לה כ
הדבר יהיה זול מאד וחסר״טעם וכי קוים נקיים הם יפיו
הרבה יותר מכל הקישקושים האלה. היא נטלה מספריו
וגזרה את הסרט.
עתה הגיע הזמן להחליט על עצם הצילום. ד,רעיו
המקובל ביותר היה להשיב אותה על כורסה, לכן החלטת
לוותר עליו. הובלתי את מרילין לפינה והעמדתי או
מצלמתי לפניה. היא נראתה כאילו נדחפה לפינה, וכל דרן
בריחה נחסמה לפניה. זה סיפק לי את המצב היסודי
נותרו לי רק שתי דאגות: התאורה וסטנלי פינק, הכתב
את הבעיה הראשונה פתרתי בקלות, בעזרת כמה מנורוו
גדולות. נשארה רק בעיית הכתב. בדרך כלל, דורשינ
הכתבים להיות נוכחים בשעת הצילום וזה מעצבן או
הצלם והמודל שלו והורס את האווירה האינטימית החיוניו
כל כך להצלחת הצילומים.
למזלי, פתר הטבע את השאלה הזאת. פינק לא היו
מאלה האוהבים לעמוד בפינה ולהביס בעיני דג על כי
תנועה של הצלם והמודל. הוא ניצב ליד המצלמה שלי
התבדח עם מרילין, המטיר עליה מחמאות מפולפלות -
בקיצור, עזר לד,מיס אותה. העמדתי פנים של מקנא והתנה
קרב מילולי ביני לבין פינק, כאילו שנינו ביקשנו לזכוו
באהבתה.
עם שלושה גברים מסביבה, מרילין צחקה, התחנחנה
פלירטטד, והתפתלה מעונג. משך השעה שעמדה שבויו
בפינה, צילמתי יותר מ־ 50 תמונות, כולן שונות לחלוטי
מאלה שצילמו אותה צלמים אחרים עד כה. הפסקתי לצלו
רק כאשר הרגשתי כי הגיעה לשיא התחנחנותה. ואמנם
עורכי ל״ף בחרו בתמונה זו לשער.

השכלה בבותונודלילז

התמונה המפורסמת של נוארילין מונרו צולמה
על־ידי האלטמן לפי השיטה המוסברת על־ידו.
בהוליווד. ישנן אלפי נערות יפות שאינן מצליחות להגיע
אל השורד, הראשונה בעולם הסרטים. מרילין לא היתד,
היפה ביניהן ולא היתד, כל סיבה מדוע דווקא היא תצליח
לטפס למרומי הסולם.
החלטתי כי הדרך היחידה בה אוכל לעשות ממנה כוכב
היתד, להוכיח כי מרילין לא היתד, סתם חתיכה, המשתמשת
בסקס־אפיל כאמצעי להגיע למטרתה. החלטתי להראות כי
מרילין מונרו פירושה ״מין״ ,בכל דבר: בהילוכה, בדיבורה,
,בשבתה ובאכלה. בצורה וו, היה מבוקשי ברור: תמונת
פתיחה אחת שתגלם את המרילין הזאת וכמה תצלומים
שיראו אותה במצבים שונים, ויוכיחו את נקודת מבט זו.

•צעד הכא היד, לבדוק את כותנות־הלילה ש׳
( 1מרילין. קצין יחסי הציבור של אולפנה שלח עשו
חתיכות. בחרתי בכותונת המתאימה ובדקתי את החח
סביבי. על מדפי ארון הספרים שלה הופתעתי לגלוו
יצירות על דת, פילוסופיה, פסיכולוגיה, היסטוריה ותרגומיו
מצרפתית, גרמנית ורוסית. החלטתי לצלם משהו חינוכי
הושבתי את הבלונדית הנפלאה, בכותונת שקופה, ע?
הרצפה, נתתי לה ספר גדול ביד וציוויתי עליה להרחיג
את אופקיה התרבותיים. היה זה הצילום האחרון של היום
הראשון.
למחרת, בצאתנו לאכול ארוחת צהרים, ניצלתי או
ההזדמנות לצלם את הילוכה של מרילין: זהו הילון
מיוחד במינו, מין סיבוב על ציר קבוע, תוך כדי התקדמות
קשר, להסביר אותו. קשה שבעתיים היה להנציח אותו.
אחרי הצהרים, נסענו למסעדה שבר, מגישים אוכל
לאורחים במכוניותיהם. רציתי להראות שגם בשעת אכילה
מרילין היא מינית. כך עבדנו עד סוף היום, בחוץ ובביתה
לבסוף, נפרדנו ממנה. מרילין עמדה ליד המדרגות וניפנפד
לנו בידה. אמרתי לה :״היי, חכי רגע! זו תמונה מצויינת!״
הוצאתי את המצלמה וצילמתי עוד 12 תמונות.
ל״ף קיבל את התמונות בהתלהבות. במקום שער ושני
עמודים, הקדיש לה שער וחמישה עמודים. היתד, זו התחלת
הקריירה הגדולה של מרילין. חברת הסרטים
שהעסיקה אותה הבינה כי מרילין אינה סתם כוכבונח
בלתי־חשובה, החלה מקצה לה תפקידים ראשיים בסרטיה.
כעבור שנה אחת, היתד, השחקנית המפורסמת ביותר בעולם.

ספרים מקור היו! מגי
המגינים הצעירים (מאת מילא אוהל,
הוצאת מסדה 382 ,עמודים).
״אפילו אם יכו אותנו, אנחנו צריכים
לשתוק ולא להחזיר?*
״נכון *.השיב אידליס בקולו הקריר.

״בל׳ שום אבל. אין אבל! חבר ה״איר־גון*
חייב לעמוד בכל — יהיה מה שיהיה...״
בצורה
זו למדים לראשונה יואש וחבריו
הצעירים, בני המושבה (כפר סבא) ,את
תורת ההבלגה של הארגון * המגייסם אל
שורותיו במגינים צעירים, מיד עם פרוץ
מאורעות .39—36
מילא אוהל, מגן צעיר אף הוא באותם
הימים, אינו מסתפק בפרט מאלף זה בלבד,
בספרו גדוש הדפים ( 382 דף) ,המספר
קורותיה של כתה בבית־ספר עממי בכפר
סבא, העושר, את ראשית צעדיה בהגנה,
מגלה רזים נוספים אודות צמיחתם של
גדודי הנוער הראשונים. מתרץ סופר אוהל,
המשמש עתה כמורה בבית־ספר עממי
ממלכתי בירושליים, את כתיבת ספרו החדש,
במבוא המופנה אל. ידידיו הצעירים״
והגדוש בציטטות ציוניות למכביר יום
אחד הופתעתי לשמוע מפי ילד בן כיתתי
דברים משונים על ההגנה. נוכחתי מיד
לדעת כי גם הילדים האחרים אינם יודעים
דבר על ההגנה.״
ת ג מו ל ושכר המגינים הצעירים, המתבגרים
תוך כדי סיפור, עוברים את כל
השלבים הראשונים של שוליות מגן ; מגירוש
רוכלים ערביים ברחובות המושבה
ועד פעולות קשר ועזרד,־ראשונה.
אלא שפעולות סרק אלה אינן מפריעות
למגינים הצעירים לשחק אף במלחמה אמיתית.
שיא מבצעיהם: פעולת תגמול על
התקפה ערבית, נסיון המקדים את מדיניות
התגמול הרשמית של ההגנה בעשר שנים.
התגמול, בו אומרים הנערים לשרוף את
בית האפנדי, מוקד הפרעות באיזור, מסתיים
בהיכרות קרובה מדי עם ידיו הגומלניות
של שומר המושבה, המגלה את תעלולם
בראשיתו. מה שלא מפריע בעדם כמובן
להפוך לגיבורי המושבה.

לכל לקוחותי, לקראת השנה החדשה, מיטב האיחולים
נבבלי >!ך
נבזן

£5ם א5

תל־אביב, רחום דיזנגוף 222

בקורסמ רו כ 1ש ד 6־ 4־ 2חד שי
למד הנהלת חשבונות ופקידות כללית בשעות הבוקר, אחה״צ והערב לגילים
.15—55נכינף באחריות לסוג ג׳ של ההסתדרות ונשתדל לסדרו בעבודה.
קיים קורם דומה בכתב (.צרף בול לפרטים) .הנך מוזמן(ת) לשעור חינם.

מכון

שקספיר תל־אביב, רח׳ אבן־גבירול . 150

__קוים 64 ,62 ,61 ,22 ,19 ,13 , 12 ,6 ,5 ,4 :וקו חולון__.

•זה עתה הופיע
הספר שגרם לסנסציה
הגרגרים הגזטלמנים

הגילויים המסתוריים של
גדולי המרגלים מאת המומחה
הבינלאומי לריגול

קודם זינגר
מהדורת־כיס -
להשיג בכל הקיוסקים

תרגום
רמ״ח 3דיט
מכחד כתכי רודיארד קיסלינג.
(הוצאת כרמי את נאור 277 ,עמוד)
טרנס מולבני, סטנלי אורטריס וג׳והן לירויד,
הם טורים נצחיים בשירות הוד מלכותה,
המלכה ויקטוריה, ומגיני הכתר הבריטי
בהודו, בימים בהם לא היתד, השמש שוקעות
מעולם באימפריה.
רודיארד קיפלינג, בנו של חייל ותיק
בריסי, אשר כפרס על שירות טוב, מונה
בסוף ימיו כמנהל המוזיאון המלכותי ב־לאהור,
הודו, לא שירת מימיו בצבא
המלכותי הבריטי, הפך למרות זאת לסופר
קסרקטין קריא ביותר, בד בבד עם היותו
משורר תהילתה של האימפריה הבריטית
העולה.
גם עתה, כששרירי בתריה של האימפריה
נקרעים מעליה מהסואץ ועד סינגאפור,
נקראים הרפתקותיהם של עושי אימפריה
אלה בנשימה עצורה. בגלל אוירת הקסרקטין,
אותה מטיב קיפלינג, ששימש
שלוש שנים כתב צבאי בהודו, לתאר בסממני
הסלנג והספרות כאחד.
מוסקטרים כאדום. כשלישיה חיילית
מפורסמת אחרת, מטיבים אף שלושת ה־מוסקסרים
אדומי המקסרון של קיפלינג
למוסקטרים האצילים של דיומה, השלישיה
הקיפלינגית היא עסיסית יותר, גדפנית
יותר וכמעט פלמחאית.
ובדומה למשוררי הפלמ״ח, שידעו לשיר
את שירת הברבור של היו זנונים עוד
כשרכבו על סוס, רומז כבר קיפלינג,
את שקיעתה.
משורר האימפריה העולה,
טוען במרירות מולבני, ותיק הטוראים,
בסיום מלחמת גבולות ממארת בבורמה,
שמונים שנה לפני משבר הסואץ . :אומרים
לנו שאנו עושים אימפריה. אבל בצורה מאחרון כזו היא לא תחזיק מעמד יותר
חיילי הגדוד. כשהוא ימות, תמות אף

מולבני לפחות האריך ימים.
* אחד משמות הכינוי מאחוריהם הסתתר
ארגון ההגנה החל ממאורעות .1936

ה עו ל ם

חז ח 986

רדיו
ייייי

1— 11111111 ווו — י 1ו —וו * .י — )1ז *ויי ויו וו ^נוי1־ו ^ון י יו—11 וו

ח ־ *11

מה נשמע
התוכניות הבאות, מתוך שידורי השבוע
הבא, ראויות לתשומת־לב מיוחדת:
• אליהו (יום ד׳ וה 9,15 קול
ישראל) — יום אחרי יום, בשני המשכים,
תשודר מעל גבי תקליטים האוראטוריה
המפורסמת של מנדלסון.
• מסך הכם!ז (יום ה 8.30 גלי
צה״ל) — במרכז התוכנית יעמדו הפעם
קטעים מוקלטים מתוך הסרט הישראלי החדש
באין מולדת, שיוצג השבוע בהצגת
בכורה בירושלים.
• קלע למטרה (יום ה 9.15 גלי
צת״ל) — בתוכנית המורחבת, לכבוד החג,
שתוקלט בכנס מדריכי גדנ״ע, ישתתפו, מלבד
הצוות הרגיל, גם תזמורת מפוחיות״פה
בניצוחו של סמי צירר וחברי חבורת האש,
שיעשו שמח.
• ראש השנה כקיבוץ גשר (יום
הי; ; 7.45 קול ישראל) — בעזרת המקהלה
והחוג הדרמטי ינסה הקיבוץ לתת לחג
ביטוי מעניין יותר מזה הניתן לו בשאר
תוכניות קול ישראל.
• בניחותא (יום ו 8.10 קול ישראל)
— קיסר וקליאופטרה, בדמותה של
חנה מרון ושרגא פרידמן, ייפגשו בקטע
מתוך מחזהו המפורסם של ג׳ורג׳ ברנארד
שו׳ בתוכנית למלאת מאה שנה להולדתו
של המחזאי, שתכלול גם קטעי מכתבים וביקורות
מפרי עטו.
• משחקי הפיג׳אמהדום ר; ;9.15
גלי צה׳יל) — תמצית של המחזה המוסיקלי
שיוצג בקרוב בישראל בתיאטרון דו-רה־מי.

עובדות כוענינות
כיידיעת כ כי הנו ע עוני ם
צריכת סיג ריו ת־ פי לטר
גדלהו הו לכתבכל העולם. .
עד לפני 30 שנה היו סיגריות ־ פילטר (עשויות ביד) נדירות ויקרות. בשנת 1930 הוציאו
אברהם ומיכאל ויקס, חלוצי העישון המסונן, לשוק את סיגרית ־ הפילטר הראשונה .׳די מורייח׳,
מיוצרת בשיטות מודרניות, במחיר עממי.

שיוצרה בישראל בשנת ,1934ע׳י מפעלי ויקם. החברה הישראלית לסיגריות בע״מ. עובדה היא׳ ,
כי בתקופת השנים 1939־ 1934 היתה ישראל הצורכת הגדולה ביותר בעולם לסיגריות ־ פילטר
זיו בימי חג ומועד, חייב המאזין הזהיר להיות
זהיר כפליים. מספר התוכניות העלולות
להטביע אותו בגלי שיעמום, גדל
ומשגשג. למען המאזין הזהיר, הרי רשימה
מדוייקת פחות או יותר של השעות בחן
עליו להיזהר מפתיחת המקלט בשלושת ימי
החג( :במקרה שהוא מכוון לקול ישראל).
• יום ד׳ :נגונים לעשרה ימיי
תשובה ( ,0.50 זכרון תרועה, שיחה
על מלכויות, זכרונות ושופרות מאת א. י.
זיידמן 3.30 תחל שנה וברכותיה,
מנה של מסורת לראש השנה 7.45 קרי
אות ברגנ״ד בטעמי המקרא, מפי
אפריים די־זהב (.)8.15
• יום ה׳ :מנהגי ראש השנה,
תוכנית על הפיוטים ונוסחי התפילה של
העדות השונות, בעריכת יום סוב לווינסקי
( ,)10.15 ברכת השדה, החקלאות בשנת
תשט״ז ( 10.35 בבוקר) ,קריאות בתנ׳׳ד

בטעמי

המקרא

כנוסח

המעבר לעישון מסונן מתקדם והולך בזמן האחרון ברוב ארצות תבל בקצב מהיר. בקשר לזה
מענינים המספרים הבאים:
בשוויצריה

1מחיר 3י

בדר

סיגריות

מיו צרו ת -היא פילטר

מתוך כל

סיגריות

מי ו צ רו ת -היא פילטר

| מתוךכל | 2סיגריות

מיו צ רו ת -היא פילטר

בישראל עלתה בשנה האחרונה צריכת סיגריות ־ פילטר מ־* 49ל־6י — 12 מספר מעשני סיגריות*
פילטר הוכפל פי 3ב־ 12 החדשים האחרונים.
סיבות רבות לכך, שמעשנים בעוילם כולו עברו לעישון מסונן:
הפילטר עוצר חומרי גירוי — העשן המסונן צונן ונקי יותר — שום חלקיקי * טבק לא חודרים
אל פיך — הנאתך רבה יותר הודות לטעמו העדין של העשן המסונן.
לגבך הטבק והפילסר
הם הקובעים, ולכן
בחר בתבונה.

יהדות

תורכיה, מפי משה וויטל (.)8.15
• יום ו׳ :שיחה על ה״ופר, מפי
צבי קארל ( 10.15 בבוקר) ,עת שערי
רצון, פיוטים של עדות לימים הנוראים
( 10.30 בבוקר) ,כתר מלכות מאת אבן
גבירול, עם דברי פתיחה של י. א .זיידמן

( ,02 קריאות כתנ״ן־ בטעמי המקרא
מסי פנחס לבסקי 7.10 במערכות
מדיניותנו, שיחת סיכום השנה מפי הרצל

ברגר (.)8
• שבת: עתים לספרות (10.30
בבוקר) ,שמחה שבשמחה, סיפור השבוע
מאת יהודה לייב פרץ מוגש על־ידי
עדי חרלפ( ,<5המבדיל ומלווה מלכה,
סליחות מבית הכנסת תפארת צבי, מפי
החזן לייב גלאנץ בלווי מקהלה בניצוחו
של יהושע זוהר 9.30 סליחות של
עדות המזרח, מבית הכנסת בית־מנחס
בירושלים, מקהלות וחזנים בהדרכת יוסף
בן־ישראל .)11.10 תוכנית אחרונה זו,
שתימשך עד שעה 3אחר־חצות, תסיים את
ימי החג והנופש,

לפי מספר סיגריות לגולגולת.

• שלושה בסירה אחת(שבת; ;12
קול ישראל) — שידור חוזר, בלתי־מורחב,
של התוכנית שהוקלטה בכנס מפקדי הנח״ל
ושנקודת־האור היחידה בה היא סיפורם של
שלושה כזבים מתוך ילקוט הכזבים חלק ב׳,
מפי דן בן־אמוץ.
• יש לי שאלה (יום ב׳; ;8.30
גלי צה-ל) — הצוות, שנדרש לענות על כל
השאלות שיעלה הקהל במחנה צבאי אי־שם,
בו הוקלטה התוכנית, יביע הפעם את
דעותיו, בין השאר, על שאלת הקמת בית-
הפנסת הריפורמי בירושלים ועל ההצעה
להלאמת התחבורה.

סיגרית ־ הפילטר השניה שלהם היתה ׳עדן׳/ .

עדן
עדןד.י תההראשונה
לפני 22ש נת —
עדן עו דנ ה הט ובח בכ ול ן .

החברה

הישראלית
פילטרון מופלאה

סיגריח וי רג׳יני ד.
עבור המעשנים
המעדיפיםסינון מוג ב ר.

לסיגריות

נע־ס

הווי
פרקי הווי אלה הנציחו את לבטיו, נצחונותיו וש-
סויותיו של האיש הקטן, ב־ 2ו חודשי תשט״ז.

ה חו ר ף 3א?

תשרי

אדד אג ה!

מטבע קשה

ךיתל ־ אביב, נלקח עובד בנק לטיפול רפואי,
לאחר ששקית המכילה מטבעות־מתכת בנות 10
פרוטה נפלה על ראשו, גרמה לזיעזוע מוח.

מחממי חדריס מעולים

חשון

סיכון מקצועי

ף* תל־אביב, אסף עתונאי משך חודש ימים ח מר
לסידרת מאמרים על נגע הכייסות, נאלץ לוותר
על פירסום ר,סידרה, כשפנקסי הרשימות שלו נגנכו
מכיסו, בדרכי למערכת.

א 0 6 4 . 8 8 0 !1

עומדים ררשותך
כסלו

״ריצה קלה רוץ!׳

ך • מהנה צבאי, אסרה הרבנות הראשית לצה״ל
^ את הטלת עונש הריצה מסביב למיגרש המיס־דרים
ביום השבת, תוך נימוק כי אין לרוץ בשבת,
אלא אם כן הדבר הוא דבר מצווה, כגון ריצה לבית־הכנסת.

טבת

צער
גידול כנים

•ירויטלים, הובהלה המשטרה לביתו של יעקב
! כהן, גילתה כי יעקב בן ה־ 78 מלקה את בנו
אברהם בן ה־ ,48 על שהפסיק את לימודיו בבית־המדרש
לשעתיים ויצא עם אשה־מכרה לקולנוע.

שבט

משק מעורב

ך • רביביב, נתקבלה ממזכירות הקיבוץ המאוחד
הזמנה בזו הלשון :״למועצת הקיבוץ, עליכם
לשלוח 1נציגים, מהם לפחות שליש חברות.״

על כל רגל
נעלי ״דגל״

דוגמות מאלפות

גית-החרושת החדיש

פוס

עשר

דירות

יוגרל בין פותרי תשבץ ״העולם הזה״ 986

] א תן .1 :החודש
ו אנו חיים! .5עי
ון אחדות העבודה
.1תכשיט! 12
אכל תאווה לצב
לם .14 :סימן הוות!
. 16 יישוב בדור
אשקלון! .18
עשיית ישראל, הערוכה
בחיפה! .19
יקטטור! .21 יישוב
עמק יזרעאל! .22
ותביס בה! .23
יפלומט בעל דרגה!
.2נהר איטלקי•,
.2שלל; .27 חום
ציני! .30 רוק! .31
;רנגולת, או נערה,
!תבגרת! .33 בני
ית; .35 מידה, שלא
;ן הראוי להגדיש
!ותה! .36 קו המחישה!
.38 מיליון
!ילימטרים! .39 גם
ה תעלה רצינית
׳מדי, אם כי לא
יולאמת! ..40 אות
לא אלף! .41 לא
וקר, כן רועה! .43 לו היה בספר ירמיהו
רק נוסף היה זה פרק זה! .44 בנם של
ום ואתון* .46 האי שליד חופי איטליה!
4אישיות תנ״כית! .49 כזה הוא פילוסוף.
; אייג ד .2 :אלוף כרמל, למשל; .3אלוף
יקוד צפון; .4משקה; .6מקור הכנסה
אוצר! ד. הזוג היהודי האמריקאי שהוצא
הורג בקשר לריגול האטום! .8
טלום 9השם הקשור בהפצה ההמונית
יל המכונית! .11 שיחה בין שניים! .13
ור הדתות הראשון! .15 מה שכל תלמיד
חדש נקרא ב נש ימה אחת...
ספר שיהיה לשיחה בפי כל...
רומן מן ההווי המר והכאוב
נטולות־שרשים
נשים של בכרך העברי הגדול...

פתחי לי, אחותי מאת
ארדה שם־ארר

אדר

צעד בעלי־חייס

ך • ר חו בו ת, היכר, סעדיה שרעבי את אשתו מכות
נאמנות, הכניסה לבית־ד,חולים, הביא למפקד
יחידתו בעתודות פתק הממליץ על שיחרורו בגלל
מחלת אשתו.
ניס!

על חוט השערה

*•אלונים, דנו חברי הקיבוץ בהצעה לערוך ב!
שנד, הבאה סדר שני של פסח, לחברים שלא
יספיקו להסתפר בערב החג.
חביבת המוני הקוראים והקוראות

הוצאת ״צוהר״

אייר

מגילת השיבחה

ן• תל״אביב, שקדה העיריה לקשט בדגלים את
^ כל הבניינים הציבוריים לקראת יום העצמאות,
שכחה רק בנין אחד: בנין המוזיאון העירוני, בו
נחתמה בשעתו מגילת־ר,עצמאות ביום הקמת המדינה.

הוראות המשטרה
י • תל״אביב, הסביר אליהו דיין מדוע גנב מונית:
! ״שאלתי שוטר איך להגיע לתחנת החשמל של
רידינג והוא אמר לי לקחת את המונית הפנויה
הראשונה שאפגוש.״

תמוז

גרעין של אמת

ך• כפר״סבא, פורסמה מודעה לתושבים, על הר!
צאר, בבית־התרבות המקומי, על הנושא :״פצצות
האטום, בליווי הדגמות.״

חזית שניה
מוסיקה צויך לדעת! . 17 שבועה! .18 כלי
הקשה; .20 המטבע בעולם; .23 אלוף פיקוד
מרכז! .26 משקל של ליטר מים; .27 הגר
הייתה צרתה! .28 מבנה למוצגים בתערוכה!
.29 נביא! .31 מלך מרחבי לשעבר; .32 איש
ההולך בתלם! .34 האות השנייה! .35 תת
מקלע שראשיתו לא תוצרת! .37 אמיגרנט,
בלע״ז! .39 גיבור הבדיחה הדרום־אמריקאית;
.42 המשקה המעורר! .44 ממנו נופלים,
בדרך כלל, אל הפחת! .45 מספיק! .47 הפרק
הלפני האחרון האחרון כספר זכריה.

^ נחשולים, ערכו חברי המשק תמרון הסתערות
1בשדה, כבשו את היעד ללא אבירות, פרט לאחת
הבחורות שקיבלה הלם בגלותה כי שכבה ליד
עכבר בנקודת הזינוק.

אלול

אמאל׳ה

ף*לוד, פרצה אשד, בתחנת אגד בצעקות :״ילד!
^ ילדי אבד!״ נענתה על־ידי חייל בן :20״אני
פה, ארא!״
ריאזלזז חזה *98

״שמעו חברה ״ .אמר רמי .״או שהמפה
טועה, או שאני טועה. ואני חו ש ש
שהאפש רו ת ה שגיה יו תר
מ ת אי מ ה למציאות...״
...דמי א חז
01311 לו א די שמאלה
ונ סעלאט. הו א
עשהחש בון שלהדלק.
הא ספיח לצאת?
מאין לצאתי
ממדבר סיני י ממ צרי י
מנ קו דהאחתלאי דו עהלנקודה
שניה לאי רן עהבמרבדי
והמים ...במה זמן
אפשרלה חזי קבל • מי *

חבורה דהרה מגבולות בענן אבק ובג׳יס. החבורה זו שלושה: שני
בחורים עטורי לכלוך דרכים ותאבון לעוד יותר ובחורה אחת שחשבה
את עצמה לשוה לכל אחד מהבחורים לחוד, ואולי ביחד, ויתכן וצדקה.
בכל אופן היתר, לבושה כהלכה, בבגדי חאקי, חולצה, מכנסיים קצרים,
כפייה, סנדלים לפי אופנה, ורוח רחבה וחלוצית. לא בשבילה פינוקי
תל־אביב ושעמום חופש רגיל; נצטרפה בכוח הנדנוד לאיגוד אוכלי החול
לנסיעה הנכספת. ונוסף לכל זה היא אהבה את רמי, או לפחות חשבה
שאהבה אותו. פגשתי אותו באחד במאי בניר־דגן, נסענו לשם במשאיות
וחזרנו לתל־אביב ביחד. אהבה ממבט ראשון. ראה: כל מיני רומאנים מפוקפקים וסרטים
סוג ת׳.
טוב, נניח שאינני אוהבת אותו. למעשה איש אינו יודע להגדיר אהבה, או למה
להתוכח. אולי לו היה נוסע לאן שהוא לחצי שנה הייתי יודעת אם אוהבת או לא.
אוכלת את עצמי — :כן אוהבת; לא איכפת, בחור חמוד, עוד דגים בים; לא אוהבת,
אין לי כל חשק להעמיד את הענין למבחן, ואני מכירה אותו כבר חמישה חדשים,
אז נניח כן אוהבת. נחזור לויכוח בהזדמנות הבאה. בחורה די מתוסבכת, נכון?
רמי צבר טיפוסי, רק שאין לו שפם, הוא אינו אוהב שפמים. שפמים אינם מענינים
אותו. הוא ניסה פעם אחת בגיל שמונה עשרה לגדל שפם כי כל החברה עלו לו על
העצבים: רמי תגדל שפם, אי אפשר להיות צבר בלי שפם. אז הוא גידל שפם ששה
שבועות. והשפם היה פרוע, והיה צריך לקצץ אותו ולך תקצץ כשיש לך זמן וכשיש
לך מספרים, איכשהו לא היה חשק או שלא היה יכול להסתגר באיזה פינה. ראית
פעם איש שיקצץ שפמו לפני קהל חברים הנהנים מן המחזה בכל עין? רמי לא קיצץ את
השפם והשפם דגדג והשפם נכנס למרק והשפם נכנס לאף והשפם התחיל להיות הפרעה
אחת הגונה ולא שוה כל מאמץ לשמור עליו ועכשו רמי הוא צבר בלי שפם וזהו.
רמי נועל נעלי עבודה. כן, כל צבר טיפוסי צריך לנעול סנדלים תנ״כיים בעלי שתי
רצועות והרבה חור ומעט עור. אבל החול נכנס מתחת לרצועות וצורב ומגרד פצעים,
ואחר כך רמי צבר־טיפוסי צולע כמו גמל במגפיים. לא, רמי הוא צבר טיפוסי בלי
שפם ובלי סנדלים. ויש לו עיניים חומות ושערות שחורות אבל בזה לא הוא אשם.
בכל זאת רמי נשאר צבר במלוא מובן המלה. נולד בחיפה, בגיל צעיר הלך למשק יגור
לחברת נוער, כי התחשק לו. עזב לפני הצבא׳ בגלל תירוץ קטנוני, אלא למעשה כדי
לעשות קריירה צבאית. לא עשה שום קריירה צבאית, אלא גמר את השנתיים וחצי שלו
בתור מכונאי ושמח שלא צריך לשרת יותר בצבא, שכה קסם לו לפני גיוסו ומאם
עליו שבועיים לאחר מכן. לא חזר לקיבוץ אחרי הצבא כי לא התחשק לו, וגם התבייש
קצת, אבל זה בסודי סודות כי אסור לצבר טיפוסי להתבייש.
רמי אוהב את עמירה בכל לבו — שהוא רחב מאד, וחושב שגם די עמוק. אבל
מי לא חושב כך? ולא היו דרושים שידולים רבים מצדה לשכנעו לצרף אותה אל
יתר המטיילים. אפשר להפוך טיול רגיל לבילוי המוצלח ביותר. ביום עושים חיים
ובלילה עושים ...חיים. חבל שהצטרכתי לבסוף לדחות את יהושוע, במיוחד לאחר
שהזמנתי אותו בענין כה רב. אבל אי אפשר לקחת ארבעה אנשים ושמיכות ואוכל
ונשק והשד יודע מה. כמובן לוקחים יותר משבתכנית; כשיש בחורה היא תמיד נזכרת
בכל מיני תוספות שלא חשבת עליהן כמו מלח, וממליות לנגב את החול מהאוכל, ועוד
גרביים, וכר. מילא שקר למען המולדת. אמרתי לו שהטיול מתבטל כי אי אפשר להשיג
את הג״ים. הוא לא ברנש סקרני ביותר ויתכן שבלע את זה. ולא? עלה פטה. אם צריך
להסתכסך אזי נסתכסך, אבל טיול מוצלח שוה לסכסוך מוצלח כל יום.
הז1ר 1ח הזה *ז*״-

בברכת שנה טובה
לגברות לגברים
לילדים

איכות משובחת
מבחר גדול
שד מ בי ת• ה ח רו שתדצר פן

:עז־־ ם

התופשים בהגה
נושאים ב רכת ם
לקברניטי המדינה
ו ל כל העם :
שנה טובהומבורכת
קואופרטיב ״דך׳

211

רק שלמעשה קלקלתי את הטיול בשביל יואב. יואב הוא קיבוצניק ועוד יותר
גרוע, הוא קיבוצניק השומר הצעיר מפ״ם קיבוץ ארצי מאיר יערי לנין בורוכוב־חרושצ׳ו
ביחי האחד במאי סוג א.׳ בכל זאת הוא בחור סוב. יודע להסתדר׳ יודע לדבר כשצריך.
ועוד יותר חשוב, לשתוק כשצריך. יודע להתמצא בכל מצב, יודע לבשל, אפילו יודע
לנהוג. אבל אני הנהג. הוא באמת יהיה מסכן. הוא היה הבוס שלי בניר־דגן באחד במאי,
אמר לי איפה לחפור, ואירגן את עבודת הביצורים כמו סמל במחלקת כורדים. ההבדל
היחידי שבאותו הזמן עבד כמו חמור עם פלפל בתוך הפרסות. התיידדנו קצת ושוחחנו על
כל מיני דברים ובסוף אינני זוכר אם אני הזמנתי אותו או אם הזמין את עצמו. אבל
עובדה שהוא יוצא לטיול ועכשיו הוא פרימוס.
^ ב דהרו בענני אבק בחום ספטמבר אחרי הצהריים והיו במצב רוח
\ מרומם ביותר ופצחו בשיר. כי ידעו לשיר — לא סתם לעצום עיניים
1ולדחוס קול מרוכז בכול המרץ, בלי טעם וריח, אלא לשיר. כך נפגשו.
1היתה הפסקת צהריים בניר־דגן וישבתי בצל והייתי עייפה עד לשד
1העצמות כי התנדבתי לחפור חפירות לצאת משגרת השעמום היומיומי
^ במשרד וכל יתר הכתבניות התפלאו מאד. אחד במאי בשביל הבחורים.
ופתאם שמעתי קול והנה שר איזה שיר כושי בבריטון רחב ואינני
יודע איך, אבל תיכף שרתי ליווי יותר גבוה, ואז בא הבוס הגדול
והקשיב וקשר קשרים הרמוניים: פעם טנור גבוה, פעם באס. עלה וירד
וזה היה טוב והמשכנו בכל שיר שחשבנו עליו, וכל המתגייסים התאספו והקשיבו בדומיה
ובסוף היו כמה אידיוטים שמחו כף, כאילו שהצגנו בשבילם. הכל היה חפשי לגמרי.
ונסעו ושרו. רמי אחז בהגה ונסע ונסע וטס ופצה פה ובקול גדול ושווה שר את
רגע עמירה נכנסה בסופראן ואז הקול הרוקם של יואב׳ תמיד במקום המנגינהוכעבור הנכון להוסיף את ההרמוניה הדרושה בזמן מתאים או להכניס קו מלודי נעים ומשלים.
והג׳יפ נסע. הוא היה שייך לאחד הידידים של רמי וחלקי החילוף העיקריים היו חתיכות
חבל. הכל היה קשור בחבלים כי כבר לא היד, לאן להבריג בורג: רק המנוע היה טוב.
רמי דאג לזה.
״ערבוש! ערבוש! רמי טען את הסטן, ערבוש!״ נבהלה עמירה פתאום. פדאין ארורים
מסתתרים אחרי סלעים להמטיר עלינו צרורות אש ולהפוך אותנו למסננות. הוא מסתנן,
אתה מסונן, אני מסננת. דקדוק חדש.
וכמובן, השירה נסתיימה. ואז כולם ראו את הערבי אכול־הרעב רועה עדר עזים
בואדי ריק׳ והעזים הריקים מכרסמים כמה שיחים עלובים ויבשים ולולא המתיחות שעמירה
יצרה היו צוחקים. אבל זה לא מצחיק, כשאתה נוסע בכל המרץ וחתיכה היסטרית מיללת
שטויות מבוהלות על־יד האזן הימנית. נעצרו וכדי להרגיז את הרועה העלוב החליטו לאכול
מתחת לאף שלו.
חתיכההיסטריתמייללת, מהי כך היא, או זוהר שאיפות הגברי או שמא חמסין היום.
אייה אורך רוחך הנאצל, יא עלוב? זה יהיה שמח אם תצאו בריב בסופו של טיול נהדר זר״
אבל לא אמרתי אף מילה אחת. גם יואב לא אמר אף מילה אבל אני יושב ליד ההגה, סיגריה
בפה כשיואב ממלא את הפרימוס לבשל תה. הבאנו מספיק מיים לארבעה ימים אני מקווה.
יואב הביא שני כדים וזה יכול להספיק לגדוד שלם או כמעט.
עמידה יושבת מבוישת קמעה. כך לא מתנהגת בחורה חלוצית, הופכת כל ערבי עלוב
למפלצת מקרינה רובה מכודן ביד אחת, מקלע ביו השנייה, סכין בין השניים ושורת פצצות
אטום תלויה מהחגורה, ועל הכובע סמל הדולר ...זהו, את כבר בסדר. אבל למה יושב
הגולם הזה כמו פסל, הגה ביד. אולי הגיבור הזה נבהל יותר מ מני...
.רמי, בוא נעזור ליואב.״
•מה? כמובן.״
והלכו לפתוח קופסאות ולפרום להם. לחם ביום הראשון. אחר כך ביסקויטים עד שיצאו
מהאף. אם יתקלו באיזו יחידה צבאית, אולי יצליחו לסחוט מעט לחם, אבל אחרת מה
אתר, מתמרמר, רצית סיול או לא? רק קצת מעוצבן, מה?

:־1שנה טובה!

ה 1״ פהא בו ד1

וציאו ג׳רילן ניפ מהג׳יס וישבו על הארץ ואכלו ושבעו ומצב
הרוח עלה שמימה והחלו מדברים ומפטפטים ומשוחחים על איפה הם
ואיפה ילונו ואיך ילונו ושהם עכשו ושיהיה קר בלילה. והערבי הסתכל
והסתכל. יואב הציע להזמין אותו להשתתף בארוחה, לא במיוחד משום
שאהב את הערבי אלא משום שראה זאת מחובתו התנועתית לגלות
מודגש ויואב לא לחץ יותר.המצפון
אחוד, לבדואי. עמירה התנגדה במרץ
העיק במקצת, אבל הוא התגבר על י ד כך שנמנע מלהסתכל אל הערבי.
רמי הוציא את המסה, מעין תעודה שהוציא מארכיון כלשהו והתחיל
בגאווה לזהות כל עצם שנראה לעיין. מפה זו הודפסה בימי המנדט,
ואחד כן הוסיף בחיבה ובעברית כל גילוי, כביש, או קרב, עד שמפה זו נהפכה לאישית
כמו אלבום תמונות
יואב הביא מהג׳ים שמיכה ושכב בצל הרכב, בהשאירו את זוג היונים דוגרים על
המפה שלהם.
יואב איש קיבוץ רבץ, לאורכו ונהנה מהחופש. זו בשבילו היתד, הגשמת החופש.
שלא לראות את פועלי הביצורים, שלא לפייס את מריבותיהם, באשר דאגתו העיקרית לפריון
העבודה ולאו דוקא לשיפוט הצדק. יואב, הגדר קרועה! יואב, חסרה מנורה לתאורת הגדר!
יואב, בתעלה ג׳ יש מפולת! יואב, נשברו שני אתים ומקוש והפועלים אין להם במה לעבוד!
יואב, מה השעה? כל בוקר לקבל שבעים מהמשאיות, כל ערב להחזיר אותם. יש לו יצר
לפעמים לספור אותם, שמא לא הלך אחד מהם לאיבוד. תכניס את כולם פנימה, סגור עליהם
את הדלת, תן להם נשיקת לילה טוב. וגמרת? לא! תכנית למחר, איסוף כלים, תחזיר כד
או שניים למטבח כי פועל יודע לקחת מיים קרים אבל להחזיר את הכד ויואב, תחנך
אותם. יואב, שלא ישאירו עיתונים משומשים בגינות ושכן ישתמשו בבתי כבוד ועוד עד
שיוצא לך מתחת לבית השחי.
הבט לגבעה הזאת. תיכף תקפוץ מאחריה חנה׳לד, סמוקה מרזב דצה .״יואב, אחו
הפועלים שלך סחב עוגה שהשארתי על המרפסת,״ ״יואב, אחד הפועלים שלך אכל את
הדובון עוזי,״ ״יואב, אחד הפועלים שלך נפל לתוך בית השימוש ואני לא יכולה להוציא
אותו״ .עוד רעיונות גאוניים? עבשו יגאל הטרקטוריסט יזיע ארבעה ימים תמימים. לפחות
לגננת אין יותר מעשרים פושעים צעירים להשתלט עליהם, אבל לי יש שבעים!
אפשר לשכב בשמש ולא לחשוב על שום דבר בעל חשיבות. זהו החופש האמיתי --
להשתחרר מדאגות אבל לא ליותר מדי זמן: מחר משהו בלתי מוגדר ינקר. מחרתיים --
האם חופרים את תעלה ט׳ לעומק הדרוש, בהתחשב עם שטחיות הקרקע? בעוד שלושה
ימים --מ ה עושה יגאל? היודע הוא לתקן את חפירה, כי אין מישהו אחר שיעשה
זאת. ובעוד ארבע ימים הגוף יהיה בג׳ים והראש בניר־דגן. והשמחה תעלה בלב על כל
קילומטח שמתקרבים הביתה.
מענין. נזכרתי שאני פרימוס. אני מניח שזאת לא היתד, התכדת המקורית. קצת לא נוח,
אבל אין זה מהוה הפרעה רצינית, אם ידעו להתנהג בצורה אנושית כי אין דבר גועלי יותר
מזוג מאוהבים מתרפסים אחד על השנייה כל שעות היממה. מה שיעשו בלילה לא איכפת לי
בכלל. אני ישן כמו הר געש על הירח כשאני לא עושה את אותו הדבר.
״יואב, בוקר טוב.״ אצבע מסונדלת החזירה אותו בדייקנות לסביבת הג׳ים ומגדל עמירח
העומד על רגל אחת מעל ראשו ומחטט בסקרנות בין הצלעות ברגל ד,שנייד,
״קום, נוסעים כבר.״
הערבי עמד ולעס משהו משקית.
נסעו.
.מטבלת תזו ע 0 2 4

סעו כדרכים ונסעו בשבילים וראו גבעה מעגמת ונסעו לבקר אותה
ורמי עיין תמיד במסמך הבריטי העתיק ולאחר שקידה רבה היה קובע
את תחום הגבול עם מצריים והכל היה מענין מאד. וכד בילו את כל
היום ולעת דמדומים ישבו-ליד הג׳יפ ובישלו ארוחת ערב ואכלו ונהנו
עד מאד מחברת הזולת. הוציאו שמיכות וישנו וכל אחד שמר שעת
והעיר אחר לפי התור ולא היד. איכפת ושמיים וכוכבים וירח וסטן טעון
וג׳יפ ובחורה יפר. ושני גושי שמיכות על החול והאויר היבש והדבר
המיסתורי הנקרא התיחדות עם הטבע.
עמירה שמרה לעת שחר והפרספקטיבה של הג׳יפ ושל השמיכות
נשתנתה ועוד יותר הפרספקטיבה של הכתבנות. חול על השפתיים הולם אותי הרבה
יותר מצבע אדום. ואין בום. ולשם מה מכונת הכתיבה. המנגן סונטות על הרנדיננמון
ראנד ״פרסטו קון פוריזו, פורטיסימו״ בפרק אחד ישבע לחם.
והאור העיר גוש אחד ועוד גוש והסירו שמיכות והרתיחו מים ושתו נסקפח ונסעו.
הגיע היום השלישי והיה במקום נידח מאד לפי המפה ורמי בקושי, הבחין בין גבעה
לשכנתה. חנו חניית צהריים ליד גבעה שלא היתה. כך ולא אחרת. המפה מראה מישור, או
יותר נכון מדרון קל שבקלים, המשתפע לכיוון הנגב הדרומי הקיצוני, ופה לפני העיניים
גבעה מזדקפת. לא סתם גבעה קטנה עלובה, שיכלה לגדול במשך שבוע־שבועיים, אלא ניייי־הר
משובח, כולל סלעים בשלושה צבעים וכל סימני הקבע.
אין לשער שהר. מגושם זה צמח מאז המנדט, אבל אי אפשר לדעת. הכל הלך לפי
רשיון אז ואולי האגמים לא הסכימו להוציא אשור רשמי לצמיחת התם לפי סעיף
איקס. זהו, תפטפט עד שראשך יחליד. אבל אין זה משנה את העובדה שאתה אינך יודע
איפה שאתה נמצא ובקיצור רב, אתה באבוד. לך ספר ליתר החברה. אתה המדריך,
אתה אחראי לתרגום מטרת הדרך למציאות הנסיעה ויתכן שאתה חמישה קילומטרים
מתעלת סואץ ולא תדע. לך תספר להם.
עמידה ויואב התחלו להתרחץ. כך הם נהגו, משום שהמיים היו מוגבלים, להתרחץ
פעם ביום בהפסקת הצהריים, כדי לסחוס ח ב תועלת ממעוט מיים. לומדים שיכלולים בזמן
קצר מאד• ההכרח מביא אתו שכל.
״שמעו חברה!״ תקבור את גאוותך עשרה מטרים מתחת לפני הקרקע, אם אתה יכול.
הלואי ויכולתי את עצמי לקבור באותו המקום. אומנם לבטח תהיה תגובה אנושית, בכל אופן
הם אינם ילדים, ואין טעם להאשים האשמות שאין להן מוצא מלבד חירופים.
״או שהמפה טועה או שאני טעיתי, ואני חושש שהאפשרות השנייה מתאימה יותר
למציאות.״ זהו, בהתקפה ישירה, מבלי להתמזמז. המכה חדרה. כעת תסביר לפני שתקבל
תשובה. תסביר את.הגבעה שאיננה־ישנה. ועכשיו העקיצה ההורסת ...עמירה או יואב?...
״אני מציע שנלך לסייר קצת ברגל. אולי נוכל לזהות איזה דבר בולם מהכיפה הזאת
שם.״ יואב. לא היה כל כך נורא. אני חושב שעמירה נבהלה במקצת אבל נענתה מיד
ברוחה להצעה הגיונית. בחירה סובה. מילא, יכול היה לקרות לכל אחד.
התגנבו וטיפסו למעלה. עמידה בראש, רמי עם מפה אחוזה באצבעות פלדה, יואב, סטן
ביד, אחרון. הגיעו למעלה אחרי טיפוס מזורז של שלושת רבעי שעה מזיעים מרוב
חום־מאמץ־דאגה בחבילה אחת. וכמובן שלא עזר כלום. המפה היתד, טובה לאריזת כריכים.

במקום מישור הולך ונמשך השתרע שטח גבעות אין־סופי. ולא היה דבר שבעזרתו אפשר
היד, לזהות עצם כלשהוא. אפס, שוב יואב: הפעם הצעה לאכול קודם ואכר כך להחלים
על דרך פעולה.
ירדו לאט בסדר הפוך, יואב בראש, אופטימי. עדיין לא שמעתי על מישהו שמת
בנגב מרעב וגם כך יש לנו מספיק אוכל ומיים. אומנם הרבה דלק לא, אבל נסתדר. רמי,
ראש מתקתק כמו שעון מעורר ששכח לצלצל וחושב על הכל־לא־כלום בלי סדר. המפה ביד
כמו פרח שנבל ונשכח. עמירה בסוף, הולכת עוור בעקבות הבחורים. מה נעשה? מחרתיים
אני צריכה לעבוד. מה יעשה והוא הולך כמו דג מלוח בחבית תוצרת הארץ, נראה כאילו
שעוד מעם וינגב את האף על מפה זו העלובה; כמראה המפה כן מראה פרצופו. מקומט
ומלוכלך בלי רוח חיות. אייה הגבר שהיה בלילה.
״יש לי רושם שפה השארנו את הג׳ים.״ יואב. היו רק עקבות באדמה. רמי החל
רץ בעקבות העקבות. גנבו את הג׳ים, לא יתכן, פה השארתי אותו. עובדה, הוא לא
הלך לטייל, זה הג׳ים שלי, אני מוכרח למצוא אותו׳ אני אני. יואב לא יעשה את הכל,
יש מדרון אולי לא סגרתי את המעצורים? המדרון קל. פה סיבוב, שם הוא ! !
הג׳ים נעצר ליד סלע. בריצה הגיע אליו ובחן אותו. לא היה נזק. הניע. בסדר. נסע חזרה.
נתקל בשתיקה. הוא עליז כמו שיכור מוקף בקבוקים מלאים. הם שותקים כמו משתתפי
אזכרה לנפוליאון. החיוך דעך לאטו.
״מה יש?״
״לא ראית?״ עמירה.
״מה לא ראיתי?״
״הרי עברת על ידו.״
״הבס בנעליך!״ יואב.
הביט. בוץ. ומה בכך? בוץ! כד המיית
על יד עקבות הג׳ים שכב על צידו כד מיים פתוח. אפילו דרכתי בזה מבלי להבחץ.
במשך שלושה ימים שתמו כד אחד, ואחר כך במחי יד אחד הג׳ים סובא את הכד השני.
פג התאבון.
ישבו בג׳יפ ושתקו.
ח ר כך דיברו נסתרות. על הכל שררה אוירת אשמה בלתי מבוטאת.
היא דגרה על רמי בכובד מוחשי. הרגיש קושי בנשימה ותנועה
במעיים. למה על ראשי כל זה, מדוע מביטים בי ככה. ומי משאיר כד
מיים מאחורי ג׳יפז הרי הם אשמים בדיוק כמוני. אולם לולא הייתי
טועה בדרך לא היינו עוזבים את הג׳ית ולולא העצבנות הייתי נזכר
להניח אבן תחת הגלגל כרגיל. אבל מדוע אינם מאשימים אותי?! אני
מרגיש את ההאשמה והם אינם מעבירים אותה למילים. לו היו
אומרים כך עששית — ,פצה אותנו, יכולתי לקחת יוזמה מאיפה שהוא,
להוציא אותנו מהסבך היום יד,זה ולטהר את שמי. אבל אינם אומרים
מילה לגנאי ולא אוכל לשלם את החוב, ועוד יותר גרוע אינם מתיחסים אלי כאל פושע
כי אם כאל ילד בלתי אחראי; והם אינם רוצים שאקח את היוזמה, לא דורשים ממני, אולם
מחייבים אותי בדין. לו היו אומרים ישר, מאשימים בפה מלא, אז --כ ן, אל

1סמכים״

לפקידות

בארץ

תל־אביב
דיפלומה בהנהלת פנקסים

סדור

כתות

בי״ס

יסודי

לבוגרי

בעבודה

לבעל׳ ה שכלה

עזרה ממשית למסיימינו
בסדור כעבודה

— בינונית ותיכונית

(כתות מיוחדות)

דיפלומה בקורספונדנציה וכתבנות

אחריות

מלאה

ביה״ם אחראי שבל תלמיד יקבל דיפלומה מקצועית, אפילו
אם יצטרך לחזור שנית על לימודיו ללא בל תשלוםגופך
דיפלומה במזכירות כללית

שנתיים לפקידותוהשכלהכלליתלצעירים
קו ר ס ^ חצישנתייםלפקידותלמבוגרים

העולם ת הזה 966
ה סול

שמו

מיד !

רחוב

נפתחים

לספטמבר

טלפו! 506 1

ברכות

ב א בז 3ורב

לי די ד * מזלפל
עםיע 1ד * ל

מתנהיפהלכלהזדמ נו ת
נג לי פסד

ו טזנו פ ה
פלד ף

טיגצנטל

מסד בור־שה פשגדעד 9 0ו

1{ 11א £א1* 1
1905ז\זמ 5־ז 1דל1

^£5^ 16115

14 ז 6ס511

?־זמס\ 10^ 4ק ־־ז?י\511

תשלה את עצמך, היית מסתנגר, מאשים אותם באותה המידה, היתד, מתפתחת מריבה
בריאה, לא היינו מדברים יומיים, שעתיים, השד יודע כמה, אבל זה היה יותר טוב מחרב
דמוקלם מעל לראש, לחכות להתפרצות שמוכרחה לב וא ושלא תבוא.
עמירה נהנתה, לעתים רחוקות יש הזדמנות כזו לבחון את כושר ההתגברות על
משבר ממשי ורוחני כאחד. שני־ בחורים נתונים בצרה. שניהם בעלי אופי מנוגד לחלוסץ,
ומובן שיצאו ממנה, אבל איך, ומי יוציא. כמובן שלא תארה לעצמה שלא יצאו מחמיצה
לא עלה על דעתה שאפשר לנסוע ולשתות את טיפת הדלק האחרונה ללא תועלת,
להס׳תובב סחור־קחור ברגל וליפול טרף לצמא או למסתננים, מי שיזדמן קודם. ואופיני לה
שלא חשבה על האפשרות שהיא עצמה תציל את החבורה, או לפחות תתרום חלק לקראת
ר,הושעה. לא, היא ראתה את המצב בהתחרות אישית בין שני הגברים, שהשכר לה גבוהה
מאד.
ויואב? גס הוא לא העסיק את עצמו בעצם חומרת המצב, מה קרה בין שתי הבריות
האלה? הוא רובץ תחת נטל גינוי עצמי מופרז ואינו מבין את המצב באוביקטיביות, כן
ממש רובץ. הוא אינו מסוגל לחשוב על שום פתרון מתקבל על הדעת מרוב חרפה
מדומה. והיא? הגא מביטה בו כמו בקוף בשעת אכילת בננה בגן החיות, כדי לראות מה
שיעשה עכשו והמושג של הושטת עזרה ועידוד אפילו לא חודר למוחה. ומביטה בי
כאילו שמחכה שאגרום לאיזה שינוי מצב אצלו. או שאחסל אותו או שארים את כבודו
למצבו הקודם. או שמא ...שמא לא איכפת לה בכלל ואין לה כבר ענין אישי בו?
יושבת פה כצופה במשחק כדורגל. האיש הטוב יותר ינצח. איזו אפשרות נכונה יותר.
אולי מיזוג. מענין אם היא תשכב איתו הלילה• אבל גם זה לא יקבע כלום. יתכן ובן
תשכב איתו כדי להגביר את העינוי העצמי אצלו, וגם יתכן # 1לא תעשה זאת כדי
למתוח אותו ושירגיש יותר כטיפש.
מה מצב הדלק? הוא סקר את הג׳ריקנים שהיו עדיין מלאים ואת הכמות שבמיכל הג׳יס
והעריך שהיה מספיק דלק לנסיעה הביתה ועוד כמאה קילומטרים• הוא הציע את ההצעה
היחידה. לנסוע מזרחה חמישים קילומטר ולסייר אחר עקבות אדם אי רכב באותו הזמן.
פעולה זו תוציא אותם ממצריים לבטח, באם נמצאים הם במצריים. ולא --היא
עלולה רק להואיל. קל להציע ולדבר. איפה המזרח? ונעריך את המזרח לפי השמש, אין
פני הקרקע מישור, אלא גבעות סלעיות והרים. אפשר להיכנס לערוץ ולהתפתל עד אין
סוף ולצאת בכיוון לגמרי אחר מזה שרצית. או אפשר להקיף הר ולחזור לאותו המקום
שממנו יצאת או אפשר להתקל במבוי סתום ותצטרך לחזור על עקבותיך, או אפשר
לעלות על הר מבלי שתוכל לרדת• אבל הצעה אחרת לא הימה.
לא היה ויכוח. לא היה מי שיתוכח.
רמי אחז בהגה ונכנס לואדי שמאלה ונסע לאט. אחז בהגה, נאחז בהגה בל ייפרדו,
סע סע סע לאט שמא תפסיד עקבות אל תחפש אתר, יואב, המשיח יחפש. אתר, תנהג, נהג
סע לאט בכביש רטוב, הג׳יפ שותה הרבה מיים, תקבל שכר טירחה דמי שתייה. נהג
להפליא סע לאט, תן לבום לצפות, רק חסר לך פד, לנקב צמיג. שהיא תגיד משהו. היא
יושבת בחיוך יבש וריק. מונה ליזה — נא לפענח, פרס ראשון אלף לירות, פרסי עידוד
של נשיקה כל אחד• אני צמא, למה לא הייתי צמא כל שלושת הימים עד כה? צמאון העונש,
דאנטה בגד,נום וחזרה, אולי גם כן בחסדי יואב איש קיבוץ. סע יותר לאט, תאריך את
תקופת העינוי הארוך. הבו לנו משקה מיט א ביסל קאשקר, ונריע ונדון עוד לא אכלנו
עוד לא שתינו יובש לנו בגרון...
״מי רעב?״ עמידה. טלאפאטיה. פסיכופאטיה. סע סע, שא עיניך אל הרים מאין עזרך
יבוא עתה?
אף אחד לא רעב.
נסעו את חמישים הקילומטרים ואיש לא ידע כמה המרחק היה דרך אוויר המוצא.
אכלו וצמאו בשקט ונשכבו לישון בשקט, איש איש בשמיכתו ושמרו בשקט, איש איש
לפי התור בשקט ולא אמרו מילה בשקט ואווירת הכניעה של רמי השרתה את צלה
השקט על כל החבורה בשקט.
בבוקר, ההחלטה היתר, ברורה עוד לפני שנאמרה. צריך לחסוך בדלק ולסייר ברגל.
רמי מיד התנדב לפני שיואב יכול היד, להתנדב הוא. אי אפשר להשאיר ליואב את כ 7פרי
המאמץ. עמריה הכינה לו מנה ממיטב האוכל שנשאר, שלא היה הרבה, מלבד ביסקויטים
כמובן. שמהם היו מיליונים. רמי צריך לצאת לסייר בחצי עיגול גדול. השניים צריכים להשאר
לשמור על הג׳יפ ולסמן את הגבעה הקרובה בדגל — החולצה של יואב — ואם לא יחזיי
עד חשכה עליהם לשפוך מהבנזין היקר על כיפת גבעה זו ולהצית מדורה ולגלות את
מקום המצאותם לרמי ולאויב אפשרי. על רמי לחזור לפני חשכה. למרות התנגדותם
הלא־תוקפנית הוא השאיר להם את הסטן ולקח רק אקדח אחד. ותרמיל. בלי מילת פרידה.
פטין אוסט יוצא מאוהלו ואין רואים אותו יותר. שותפות בין
נכות גוף ונפש. אומנם אני באמת מגזים יותר מדי בכל הענין הזה,
צירוף של משגים כוחו כחזקת משגה אחד, ביחוד אם השני נובע
מהראשון. רק ביטוי של האופי החלש שלא יכולתי להתגבר במקום
ונהפכתי לילד מפונק. כנראה שכך הייתי תמיד כל הזמן. יואב יותר
כשרוני ממני; יושב בשקט ונהנה ואני צריך להיות השויצר כשאין לי
זכות לכך. למי יש זכות להזיע? שכר הזעה צורך מוגבר לשתות: העונש
מתאים לעוון, הצורח ברינה בדומיה: יצמא מיים. לך בקצב קצוב
ומקוצב, אחרת תתעייף, ורק חסר׳לך לחזור הערב לג׳יפ בידיים וראש
ריקים, לאחר צפייתם ותשכב בדד שוב בעונש ומחר יואב יצא והוא ימצא. הוא בחור
כזה שתמיד ימצא ׳ .בשקט ובלי רעש. למה עזבה אותי, לכל הרוחות? כנראה שהייתי
בשבילה משהו רק לפי הערך החיצוני, הרושם הפרוע. ומשראתה אותי בשפל נפקחו
העיניים. מביט לאן שאתה דורך ואל תבעט באבנים, זד, מעייף?
מד, הם עושים עכשיו? אולי היא מחזרת אחריו והוא ג׳נטלמן מכיר בזכויות קנין
שאינן אומנם. הוא קיבוצניק, אין קנין פרטי, אהבה חפשית. חמור. כך אתה רוצה להתנקם
בו? אתה ממש מנוול, לא יועיל, אני מוכרח למצוא משהו, עדות מתקבלת על הדעת
להתקדמות. מה אם אפגוש סיור צבאי? יהיה נפלא, אבל איזה צבא? יש להניח שאנחנו
בישראל. נרצחו שלושה מטיילים בנגב הרחוק; סבורים שעברו את הגבול בטעות.
גופותיהם זוהו ככך וכך ויימסרו היום לועדת שביתת הנשק, מחאה חריפה מצד מצריים.
ידיעות אחרונות. קודם דופקים אותך אחר כך באים בטענות. ואנחנו חיים במאה העשרים.
דור התרבות והקידמה. קדימה צעד, הבט שמאלה ימינה. אין שוב דבר, לכל הרוחות. תקיף
את הגבעה הקרובה ואולי תמצא משהו. אולי אני נמצא חמש מאות מטר מהכביש הראשי?
אז אחזור בצחוק, כולנו נחזור בצהוק והכל יהיה כמו קודם. אולי כמעט והיא
תחשוב אחרת. איך היא חושבת, מה היא חושבת? בהתחלה היא רק נבהלה ואני חשבתי אותר,
לחתיכת היסטרית. אולי אף פעם לא ראתה ערבי. גם זה יתכן. מד, היא יכולה לחשוב עלי,
הנהג הגדול מרביץ קילומטרים בנעליים כבדות• אולי יהיה שם קיוסק קטן מוצל ויהודי
זקן עם כיפה על הראש מוזג מיץ קר שחס וחלילה לא ימלא את הכום יותר מדי
תמורת שמונה גרושים עלובים. עכשיו ללגום בקבוק בירה קרה, ממש עינוי נפשי. איזה
מנגנון משונה בבן אדם צמא וחושב על שתייה. צריך לשכלל יותר, כך שיחשוב על מכונות
כתיבה או על סרטים או על רוצחים צמאים לדם. שוב פעם הרעיון המרכזי הבירה הקרה,
ישר מהקרח, מטפטף טיפין טיפין מבעד לגרון המאובק. מה מבתק שם באופק? חבל על
הזמן לראות. עכשיו אין חקירות ארכיאולוגיות אבל מה יכול להבריק? נעלם. אין דבר.
איזה מין סלע למטה.
נשב קצת לנוח והשמש עולה וחם יותר והרוח מזרחית להכעיס וכל מחשבה יוצאת
מן הראש מלבד לשתות, לשתות, לשתות, אולי אפשר לחתוך את האצבע ולשתות את
הדם המוקז? אבל צריך להיזהר מאד מאד שלא תלך אף טיפה לאיבוד. שתה את הכל כמו ילד
טוב ואמא תתן לך נשיקה. לא רוצה נשיקה. מפונק. אבל כן רוצה נשיקה ועוד איך! שוב
מבריק. אין זה סלע אלא מתכת. בטוח. יופי! גילית מכד, ברזל או אף אורניום. אפשר
לקבל זכיון ולהתחיל להפיק בכמויות, כל באנק יתן הלוואה לפיתוח חברה, אולי חברת
מניות. נפיק אורניום כמו זבל, רווחים עצומים, יום עבודה של מאתיים לירות, זד, שש מאות
העולם הזה 986

בקבוקי בירה קרה. אפשר לצרוח במצב סביאה נצחי, נפוח וחמוד. מלא, מלא בירה קרה.
לא אדע עוד הצמא, לא אדע עוד הצמא, לא אדע עוד עוד ה־צ־מא.
זה פח. חתיכת פח באמצע מדבר. איך מגיעה חתיכת פח לאמצע מדבר? אליהו הנביא
מטמין את אוצר המתכת לרגלי הנודד הצמא כדי להכעיס. היתה לי חתיכת פח השארתי
על המרפסת, איפה. היא ערך סנטימנטאלי. מודעות בכל העיתונים היומיים ובקול ישראל.
פרם למוצא הישר בתל־אביב. ראו אותו לעופף באויר, עוקבים עד רמלה, עבר הירדן, אבוד.
בעל הפח עצוב, חולה. פח מתעופף לנגב הרחוק ומחכה בחול. המוצא הישר מוצא. ישר
מחזיר לבעל. הבעל מבריא, מעניק פרס ארגז שלם מלא בירה קרה.
הזהר, נראה כמו חלק מקופסה טמונה בחול. יכול להיות כל דבר. נשק חדיש סודי,
סתם מלכודת, שד יודע מה. אולי קופסת מיץ עונג אבל הזהר, מרוב צמאון אינך רוצה
לחזור בלי ידיים. ואף אין חוטים מסביב. תסיר את האדמה מהצדדים לאם לאט, אל תזעזע
את הפח. זהירות, אידיוט! הוא זז קפוץ אחורה תפוס מחסה תקוה שלא יתפוצץ
אידיוטאידיוטאידיוט מכונאי בעל ידיים כמו פרה שיכורה. אין התפוצצות. גש לאט לאט,
אולי תבחון תקתוק של פצצת־זמן. לא. תמשיך להסיר את האדמה בעדינות. זהו. דומה
מאד לקופסת מיץ או בשר או מלפפונים חמוצים או מיץ או כל אוכל צבאי אחר או מייי.
לפחות תוצרת הארץ. נחמה שלא מצרית. רמינג ביח״ר לשימורים, רחובות מיץ תפוזים
אבל יכולה להיות מלכודת.
מיץ. דבר נפלא• לקחת לחברה, יושבים על יד הג׳ים שם חמישה קילומטרים אחורה,
איך ישמחו! קופסת מיץ קטנה. כן, די קטנה. מה הם עושים שם עכשו? שד יודע מה.
החתול לא בבית, העכברים ישחקו. עכשו יושבים בצל או שוכבים בצל וצוחקים מההורג
קילומטרים בנעליים כמו נעלי אמודאי וגרביים מסריחים ומזיע כמו גבינה צהובה. אביא
להם מתנה טובה, קופסת מלכודת. תפתח אותה ומובטח עיוורון לנצח. חתום: גמאל עבד
א־נאצר.
זתק אבן מרחוק• לא קלעת. עוד אחת. לא קלעת. אתר, מעוצבן, ערמת אבנים סביב
לקופסה והיא באמצע ולא קלעת. לא ישארו לך אבנים. לך לערמה, תאסוף את האבנים
מחדש וזרוק אותם עוד פעם, עוד עשרה גרוש בלונה פארק. כוס מיץ ורבע, זרוק, קלעת.
אפילו כופפת קצת את הפח. כלום אתה יכול לגשת אם אתה עדיין חי נראה כאילו שאין
חומר נפץ בפנים. טוב, אקח את הקופסה לחברה המוציאים את לשונותיהם החוצה מרוב
צמא. שמעתי שאנשים צמאים מאד מלקקים סלעים. שני פרצופים, ישבן באויר, מלקקים
בכל המרץ. התחרות סוציאליסטית. אולי הנפץ מופעל רק כשפותחים את הקופסה? שמעו
חברה, הבאתי לכם מתנה. אפשר להפסיק ללקק את ההרים. כואו נשב, נפתח את הקופסה
ונעוף כולנו לידי אבא חמוד שבשמיים, מחלק מיץ באופן חופשי.
לכל הרוחות, עכשו אני אקריב את עצמי למען הטפילים האלה. קח אבן חדה כמו
איזמל. בדיוק. עכשיו אבן כבדה. שמע ישראל, הנה אני בא. אחד שתיים שלוש הך! טיפת
נוזל על קצה הקופסה, חיסון נגד פה וטלפיים לעדרים נגועים באילת. רעב חריף לבני
אדם, מוות תור שניות. מודעות בעתון: נאבד בנגב הרחוק קופסת מיץ מכילה חומר
חיסון, המוצא הישר יקבל תמורה קופסת מיץ. בוא אחזור ונרעיל את עצמינו, טעות
מצערת טעות שלישית ואחרונה, טעם את זה. מיץ אשכוליות, קצת חם אבל נפלא. תוריד
את הקופסה, תוריד, תוריד. מאוחר מדי. הקופסה ריקה לחלוטין אבל המיץ היה נפלא,
אדיר. והחברה יושבים בצל הג׳יפ לשון מיובשת מדי לדבר וחושבים על בירה קרה ועל
מיץ אשכוליות. חם. אולי הוא בא אחרי לפגוש אותי או להגיד לי שמצאו אותם וראה
אותי לסבוא מיץ כמו בבית מרזח? לא. אין איש.
זרוק את הקופסא המתועבת לכל הרוחות. מישהו הביא את הקופסה. אהא, עכשו אתה
יכול לחשוב בצורה ראציונאלית. השתייה שכר למחשבה. קודם היית מטושטש כמו עמוד
טלפון בסופת חול, אבל עכשיו יש רציפות הגיונית בראש. קדימה, רמי ועוד תציל
את דגל הפירמה. תעלה את המדרון הזיה ותראה יותר רחוק. פה, פה, מסלול של רכב
שעבר לפני זמן מה• מסלול די קבוע. אי אפשר להבחין בסימני צמיגים בודדים. אולי
נוסעות הנה יום יום לאיזה מחנה צבאי? משאיות אספקה, נפלה קופסה אחת וזהו.
ניצלנו על ידי קופסת מיץ.
וא הלך חזרה אל חבריו בהרגשת גיל כי הכריח את עצמו לשכוח
את שתיית המיץ. כמובן, לא שכח. אבל את חשיבות המעשה בלם
בהצלחה מספקת. בכל זאת היה זה האמצעי שבעזרתו גילה את השביל
בצד הגבעה. אחרת משוכנע היה שלא היה מוצא אותו. בלי ספק.
היה נסתר בגלל הרכס הקטן ההוא שעליו בלטה הקופסה, ואחרי זה שוב
פנתה הדרך הצידה. יכול היה ללכת עוד עשרים קילומטר. ונוסף על כך
היה בתכנית לפנות בכיוון השני.
הגיע אל הג׳ים עם הבשורה המקווה ומצא אותם ישנים בצל
הג׳יפ די קרובים זה לזו אבל לא יותר מדי. העיר אותם בהתלהבות
מעושה וענו לו בתשובות מפוקפקות ובחריקת גרון. אולי הדרך של מכוניות מצריות? הוא
ענה בביטחון אמיתי שלא יתכן, הרי משוכנע שהם בישראל. הם לא השתתפו בביטחונו,
אבל הרבה ברירות לא היו.
שפכו עוד ג׳ריקן בנזין יקר לתוך המיכל ונסעו שוב בשקט, בגלל גרונותיהם
המחוספסים ודאגתם לאמיתות ביטחונו המפות לדעתם. והוא לא רצה לדבר אל עצמו או
אל הג׳יפ.
״הבט, עצור רגע. עצור רמי!״ עמירה צעקה לפתע.
״מה יש?״ רמי המשיך לנסוע.
״עצור, עצור. ראיתי משהו, עצור!״
רמי נאלץ לעצור וחש שראתה, כן גם הוא ראה.
״מה יש, קופסה ריקה. לשם מה את מקימה רעש כזה על גרון יבש בשביל קופסה
ריקד,״•
מאמץ עליון כדי למנוע את התגלית, אך ללא הואיל. עקבותיו היו ברורות עד
למרחק עשרים מטר ממנה.
״אינך תופס אדיוט? נראה את הכתובת על הקופסה ולפחות נדע באיזו ארץ אנחנו
נמצאים.״ לא הרבתה לדבר מסיבות ברורות. מאוחר, מאוחר. היא כבר הגיעה אל הקופסה.
יכולת לבלף לה שאין כותבים על קופסה שם של יצרן אבל ספק אם זה היה מספק אותה.
״בית חרושת לשימורים רחובות,״ צהלה.
רמי היה חוור כמו שלגי דאשתקד.
הביטה ב ויואב
הביט בו.
היתה טיפה בפנים.
טלטלה אותה על היד וטעמה.
הביטה בו שוב.
״מיץ אשכוליות״ ,בקול נמוך.
רמי :״מעניו, פה אנו קרובים לדרך שסיפרתי לכם עאה; אולי מישהו זרק את
הקופסה ממכונית עוברת.״ אבל טיפת המיץ טרם התיבשה.
הביטה בו.
יואב הביט בו•
היא נטלה את ידו של יואב ונדחסו ביחד למושב האחות של הרכב על הג׳ריקנים
ועל האוכל ועל הכדים התקים. נוח מאד.
עלו על הדרך* .
לא היו עקבות טריות.
הודות לחישוביו של יואב יספיק הדלק הביתה. פנו לכיוון הצפוני יותר ונסעו בשקט
ארסי והמשיכו לנסוע בשקט ארסי עד שהגיעו למחנה צבאי בשקט ארסי והתברר בשקט
ארסי שנסעו בכיוון הלא נכון בשקט ארסי ויצאו בשקט ארסי ויואב ועמירה הלכו לשתות
בשק״ם בשקט ולא כל כך ארסי ורמי קנה יותר דלק בשקט ארסי וחזרו לג׳יפ בשקט
ארסי והחלו נוסעים חזרה בשקט ארסי; עכשיו כבר יואב ועמידה חבוקים זה לזו בשקט,
ומשעברו את הקופסה הריקה שוב החלו צוחקים בשקט. עמירה ויואב: אבל רמי לא
צחק לא דיבר אלא נסע ונסע בשקט ארסי. פוך בכל זאת הוא היה הנהג.
העולם הדה 986

מלון דגון א ש קלון

דגר

^וז ס ^ ע 1

טלפון 48־ 8
מו די ע
לרא ש

שכלהמקו מו ת הוז מנו
ה שנ הולחגהסוכות

אךישמחלקבלאת הז מ נו תיכם
לתקופת 19.9.56 - 9.9.56

יהיו דירות־ שוד

מ ס כי ד?ו 1מעמד תו ה קו דמת

הוויכוח על המצב כענף הבנייה, שהתנהל אתמול
בבנסת כנוכחות 118 הכרים, קיבל מפנה דרמאטי,
באשר יצא ח״ב צ״ב שמחה בבה כהתקפה חריפה על
שר־האוצר מ־י לוי אשכול, לרגל סירובו של האחרון
לנטוש את הצריף הדולף בו הוא גר מזה 20 שנה.

שביתת־נשק בנמל חיפה
אבן נפגש עם דאלס - .מאלנקוב :״בריה״מ לא תסכים ליחס דומה״

|:סשגס(*(סנה[

אניית המשא האמריקאית ״יוליסם גראנט״ נאלצה בלתי־מוגבלות.
לצאת אתמול את נמל חיפה מבלי לפרק את מטען
שר־החישמול הסובייטי מר גיאור־מטוסי
הסילון שעל סיפונה, שהיה מיועד לחיל־האוויר גי מאלנקוב׳ שנשאל במסיבת עיתוהישראלי,
כאשר הודיעה מנהלת הנמל כי אין לה נאים לדעתו על צעדה האחרון של
מחסנים פנויים לקלוט את טודף־הנשק הזורם לישראל ישראל, הכריז כי ״ברית־המועצות
רואה בעין זועמת הפרד, גלוייה זו
כלי־הרף, ללא התחשבות כפושר־העיכול של המדינה. של שיווי המשקל במזרח ״התיכון
גם הצעתו של הקכרניט לזרוק לפחות את המטוסים מצד ישראל.״ מר מאלנקוב הזהיר
אל תוך הים בקרבת הנמל נדחתה על־ידי הנחלת את ישראל לבל תנהג בצורה דומה
הנמל, מחשש להפרעות כתנועת האוניות, אחרי שבבר במשלוחי הנשק הסובייטי.
קודם לבן הוטבעו כמים 5000 טון של תחמושת לתותחים
קצין גבוה של צה״ל הגיב אמש
בבדים ובמות גדולה של קליעים מונחים.
בלעג על איומי אמריקר״; באמרו ששר־החוץ
האמריקאי מר ג׳ון פוס הבינלאומי. מר אבן דחה טענות אלה אם הדבר אינו מוצא חן -בעיני מר
טר דאלס ביקש אתמול ראיון דחוף בשאט נפש, בטענו שישראל לא דית־ דאלם, הוא תמיד יכול לייצא את
עם שגריר ישראל בוושינגטון מר חייבה מעולם לקבל נשק בכמויות הנשק שלו למצריים ולסוריה,
אבא אבן. תוכן השיחות לא פורסם,

ישראל אינה כולה אור. יש
בה לא מעט נקודות חשוכות
וצללים, אשר אין אנו מתפנים
לגלותם בששת ימי המעשה,
השטופים באור ובחיוב.
בצדק טענו קוראים רבים
כי העולם הבא עושה את
מלאכתו רמייה, בהעלותו על
גם כל מעשה •יפה וקונסטרוק־טיבי,
תוך התעלמות גמורה מ השחיתות
והליקויים המתגלים
מעידן לעידן בחיינו בארץ.
־ אופייני לכך הוא מכתבו של
הקורא יאיר זוהר מקיבוץ יגור,
שכתב לנו :״אני מבין יפה את
גטייתכם לעסוק אך ורק בטוב
וביפה, המגרה־ את הקורא וגורם
בוודאי לעלייה בתפוצה וב רווחים
...אבל סיסמתכם היא
,בלי מורא ובלי משוא פנים!׳
ושומה עליכם, עם כל שאט ה נפש
שבדבר, לא להירתע מ חשיפת
נגעים ואפילו מהשמצות
אישיות וסנסציוניות.״
תחת לחץ הקוראים, החליט
העולם הבא להקדיש את גלית
השנה לצד השני של המטבע —
לכל העכור והדלוח המתרחש
במדינה. מה שנותר הוא רק מאלנקוב לאחל לקוראינו שנה טובה, ש בה
מקרים כמו אלה המתוארים אולם מקורות מהימנים מוסרים שכאן
לא יהיו אפשריים. לי ג. אמריקה לא תעבור בשתיקה על הפ
תקרית
חמורה בגבול מצרים

דיון סוער התקיים אמש
כוועדת־שביתת־הנשק הישראלית,
שכונסה לישיבת
חירום בפעם הראשונה מאז
נבנם לתפקידו נשיאה החדש
של מצריים, הגנראל מוחמד
נאניב. בישיבה נדונה תק־רית-הגבול
שאירעה השבוע
בגיזרת רפיח, כה נורה
כדור-רוכה באוויר בסביבת
קציעות.

הישירות של הגנראל נאגיב, והמכוון
לזרות חול בעיני דעת הקהל העולמית
ולהציג את מצריים כבעלת־היוזמה
בחזית זאת.
בהצבעה שהתקיימה בתום הישיבה,
הצביעו שני הצדדים בעד גינוי
משקיף האו״ם, בשל עמדתו הבלתי-
אובייקטיבית.

פורץ מועד, שנתפס אתמול על־ידי המשטרה במבצע
למרות שהכדור היד, מטיפוס יש מזהיר של בילוש ועיקוב, הצליח לשוב ולהימלט בגלל
ראלי מובהק׳ עמדו נציגי מצריים התנהגותו התמוהה של אחד הקצינים הגבוהים במטה
על כן שהוא נורה על־ידי חייליהם. הארצי.

בהודעה שמסר בסוף הישיבה, גינה
המפרה אירע אמש אחר־חצות, ברחוב
הירסוו בחל־אביב, כאשר חורה
המורה זו של המוסר המסחרי
ליית שוטרים בהנהגתו האישית של
סגז המפקח הכללי מר עטום בז־גוריה
הצליחה לגלות את עקבותיו
של הפורץ ש.נ ,.בז ,37 הידוע בעולם
התחתון בכינויו ״החתול הג׳יג־נ׳י
״.אחרי רדיפה דרמאטית בניידת

על מם־הכנסה במשפט הוצאת־דיבה

כי ניסה להעלים את הכנסתו האמיתית.
מר זאב שרף, הממונה על הכנסות
המדינה, מסר לסופרנו כי פקידיו
קיבלו הוראה להיזהר מלהוסיף
אפילו פרוטה אחת על ההכנסה הריאלית.
מר שייקר״ טען ה׳ שרף,
ניסה כבר פעמים אחדות לשלם
נאג׳יב
מסים מופרזים ואף ניסה לשדל פקי
דים גבוהים בדרכים בלתי־כשרות ראש המשלחת הישראלית, סגן־אלוף
לקבל מסים אלה, בניגוד לחוק.
מ. דרומי, את התכסיס המצרי החדש,
שבוצע כנראה לפי הוראותיו

מונחתזבעת פצי״סמהאמתן בישראל לאחרביסזלהופעתה
שחקנית הקולנוע האמריקאית מרילין מילר (מונרו) הגישה
תביעת פיצויים על סך 150ל״י, נגד האמרגן שמעון צדיקוב
לאחר ביטול הופעתה היחידה בארץ, שעמדה להתקיים אמש

סר צדיקוב סירב לשלם את שכרה
של האטנית׳ כפי שנקבע מראש, בטענו
שההצגה בוטלה בגלל, כוח
עליוז ״.האולם הובטח לו לשעה 8
בערב, אבל ב־ 3אחר־הצהריים התקיים
באולם סימפוזיון על הנושא
,הספרות העברית — לאו?״ כהשתתפות
ח״ה ד. שמעוני, י .בורלא
וט. שסיר. קהל האלפים שמילא את
האולם, המסדרונות והכיכר, ועקב בנשימה
עצורה אחרי טהלר ההרצאות

הארוכות והטטצות, סירב בכל תוקף
לפנות את האולם, טאחר שחרצאתו
של ה׳ בורלא ״עקרונות ספרות ההשכלה
לאור שירת יהרות ספרו״
לא הסתיימה אלא בשעה מאוחרת בלילה.
מקורות
יודעי-דבר מוסרים, כי מר
צריקוב לא הצטער כלל על ההפרעה
להופעת הגברת מונרו, מפני שממילא
לא נמכרו חלק נרול ט 1הכרטי-
מים, ובפרט היקרים.

המשטרה. זינק לפתע הפור׳ז אל
תור דלתות ״בוזאמבו באר״ שבבניין
הסמור. לא היה בל קושי להשיגו,
היות ואין לבאר כל יציאה צדדית.
אולם ה׳ בדנוריו! התעקש שלא לחמשיר
את הרדיפה, בטענה ש״באו־פן
פרינציפיוני איננו גבנס לבארים,
ואפילו בתפקיד׳

הנבחרת לא עאה לאליפות העממית

מר י. שייקה, סוחר מכוניות מוסמך, איים היום כי יתבע
לדין את *י בו ת מס ההכנסה על הוצאת דיבה, אם לא יפרסמו
בכל העיתונים במקום בולט תוך 24 שעות התנצלות על
שבספר הנישומים הופחתה הכנסתו השנתית, במידה המערערת
את מעמדו הציבורי.
מר שייקר, טען כי הרוויח בשנת
הכספים 53/54 סכום של 782 אלף
ל״י, ואף הצהיר על כך. אולם פקידי
השומה סירבו להאמין להצהרתו׳
ופירסמו את הכנסתו כ־ 82 אלף
ל׳׳י בלבד, ואף התעקשו שלא לקבל
מידו מס, אלא על הסכום הנ״ל.
מר שייקר, הסביר, כי נוכח פיר־סוס
מכשיל זה, הוא הושם לבוז וללעג
בעיני חבריו וידידיו, הסבורים

היעדרם של שני חברי כנסת מן
הדיון עורר תמיהה כללית, אולם לשם
הרגעת הרוחות הקריא היו״ר
את מכתב־ההתנצלות של אחד הנעדרים,
השוכב חולה בבית־החולים
בילינסון לרגל ניתוח־לב.

נושע ]מרט מידי המשטוה

שוב טעויות בספר הבשומים
מאימים

בהאשימו את השר באנוכיות ובהתעלמות
מצורכי הכלל, מען ה׳
בבה כי אי־נכונותו של חשר לדאוג
לדירות־שרד מתאימות לחברי הממשלה,
וקודם כל לעצמו, ממיטה אסון
על המשק .״בשעה של רפיון כללי
בענף הבנייה,״ אמר מר בבה ,״חייבים
נבחרי העם להראות דוגמה אישית
ולוותר על סיגנוך חיים מימי
העלייה השנייה, שאבד עליו הבלח.״
אחריו מילא ד״ר ישעיהו פרדר
(פרוגרסיבים) ,שהצביע על העובדה
כי מאות פועלים פוטרו בחודשים
האחרונים בענף הבנייה, ונאלצו כתוצאה
מכך לעבור לנגב. מר פרדר
ביקר יקשור. גם את ׳לעובדה, שבבניין
החדש של הוועד הפועל הוחלט
ברגע האחרון שלא.להכניס שיש
בפרוזדורים .״מה הממשלה רוצך, שהקבלנים
יעשו באשראי הנרחב שהיא
מעמידה לרשותם?״ שאל ה׳
סרדר.
בתשובה להשגות אלה, חזר ה׳
אשכול והטעים כי לא ייתכן לדרוש
ממנו לקיים בגופו מדיניות ממשלתית׳
ואין להתערב בחייו הפרטיים
של שר ולהכריחו לגור בדירה שאינה
הולמת את טעמו .״לא תחסום
שור בדישו ו״ קרא מר אשכול בקול
נרגש.

מחזה מביש נתגלה אמש בשדה־התעופה בלוד, מקום בו
התעכבה ברגע האחרון נסיעת נבחרת הכדורגל הישראלית
לסיבוב הגמר של האליפות העולמית. הנבחרת החליטה לא
לצאת כמחאה על כך ששום עסקן ספורט לא הסכים ללוות
אותה בדרכה הקשה.

המקרה הוא תוצאה של חיכוכים
ממושכים בין מרכז הפועל למרכז
מכבי על תור הליווי. מר וייס, מד
ביר מכבי, מסר לסופרנו כי היה זה
תורו של הפועל לשלוח מלווה משלו,
אולם הפועל ניסה להשתמט מן
התפקיד ולגולל אותו שוב על שכם
מכבי. ממרכז הפועל מכחישים טענה
זו, ומוסרים כי כל הסיכסוך

אלתע שנו ם י\ די ו ח, ח בי בי !
זה עתה הוצאנו לשוק את הסיגריה המזרחית החדשה
״חביב״ .אבל התברר שחלה טעות בעירבוב מיני הטבק,
ולכן הסיגריה החדשה שלנו היא גרועה, מסריחה
ואיננה ראוייה לעישונם של אניני־טעס. למרות הביקוש
הרב, הננו להזהיר בזה את לקוחותינו הנאמנים:

אלתע שנו ,,חביס׳י -ל א נו עםולאסיב !
החכרההישראליתלייצור עש ןטבק

פרץ בגלל ״ ן שמר ווייס סירב לנסוע
מבלי שתינתן לו התחייבות בכתב
כי הפועל יספק עסקנים־מלווים
לחמש הנסיעות הקרובות.
בחוגי הספורט מציינים, שתופעה
חוזרת ונשנית זו, של יציאת נבחרות
ללא מלווים, מבאישה את ריח
הספורט הישראלי בעיני העולם כולו.

הכלל והפרט

טר משה בר־סלע, המנהל הכללי
של טשרד הסער, נסע אתמול למעבדת
סקיה ב.׳ הוא עטר לטוס מחר
בערב בטטוס ״אייר פראנם״ לפאריס,
מקום בו עסר להשתתף בוועידה הבינלאומית
לטיפול בסקרים סוציאליים,
המתכנסת בארמון וורסאיי. אף
תחת זאת החליט טר בר־סלע ברגע
האחרון, לפי עצת רופאיו, לצאת לחופשה
של חודשיים במעברת סקיה
מקום בו הועטד לרשותו חדר בצריף
מספר 284ב׳.
שר־העבודה מרדכי נטיר ושרת־ה־חוץ
נולדה מאיר סעדו אתמול על
שולחנו של סלים ישעיהו ממושב
פדויים בננב. השרים התפעלו ממר
אהו של השולחן, שהיה מורכב מאר•
נזי ירקות, ואמרו שהיו רוצים גוב
הם שולחז יפת כזה בביתם.