גליון 987 מתאריך 12 בספטמבר 1956

מכתבים

העורך הראשי:
אורי אבנרי

05111:1היה

איש ד!שנד!

ראש המערכת:
שלום כהו
עורכי־משנה:
דוב איתן, אורי סלוו

רחוב גליקסו! ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען למבדקים :״עולנופרס.-
המוציא לאור: העולם הזה בעי׳ם.
דפוס משה שהם בע״ם, ת*א, טל.62239 .
המערכת איננה אחראית עבור תוכו המודעות,
כולל מודעות המתסרסמות תחת
הכותרת ״דו־ח לצרכו,־ ״דו־ח לנוסע־ירי׳
יזמיכנית ונעיכית מיי־ •די הייעיריז.
ההפצה •.דור טופל ובניו, תל־אכיב.
רחוב אחד־העם ,24 טלפון 3ד -,56 מח^קת
ההפצה.־ בית־הדר ובחצר) טלפון ד96ד.6

עורך כיתוב:
ם ילבי השת

עורך תבנית:
אהרון צור

הכתב הראשי:
שרגא הר־ניל

צלם המערכת:
אריה הרו

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצה נבי, שייע נלור,
לילי גלילי, רויד הורוביץ, רותי ורד, רוני
זוהר, אברהם חרמון, אוסהר מאובר, משה
לשם, אביבה סטו, עמוסהינו. שלמה הרו.
אלי תבור.
הצייר הראשי: עורך דפוס: מנהל מעבדה:
נתו רוו
שמואל ברתור אריה אריאל

העתוו הנקרא ביותר במדינה

בשבוע שעבר זכו חמשה אנשי־השנה
הראשונים של העולם הזה לחברם הששי.
הוא היה הראשון שאינו חי בארץ, אם כי
בילה כמה חדשים מענינים ומאלפים על
אדמת מדינת ישראל, בסביבת פאלוג׳ה.
כרגיל, החלו ההתיעצויות הראשונות על
בחירת האיש כחמשה חדשים לפני שעת־האפס.
נערך בירור מוקדם של המועמדים,
כדי לאפשר לאנשי החקר להתחיל באסוף
החומר היסודי עליהם.
הבחירה לעולם אינה קלה. כי איש־השנה
אינו אדם סתם. הוא האיש שהשפיע ביותר
על מאורעות השנה. במלים אחרות: הכתבה
עליו צריכה להפוך באופן אוטומטי לכתבה
על הבעיה המרכזית של השנה.
בהתיעצות ראשונה זו הוזכרה שורה של
שמור״ המועמדים העיקריים היו דויד בן־
גוריון (סילוק שרת ובעית המלחמה והשלום,
תוך שילוב עם בעיות השחיתות),
משה דיין (בעיות המלחמה המונעת וגיבוש
צה״ל) ,לוי אשכול (בעיות הכלכלה
והשחיתות) ,מרדכי שטטנר (המלחמה בשחיתות)
וגמאל• עבד אל־נאצר. שמו של
מרדכי אורן, שהופיע כבר לפני שלוש שנים
כמועמד לאיש־השנה של אז, נפסל עוד

כחודשיים לפני שעת־האפס החלה העבודה
המעשית על שלושת המ!עמדים העיקריים.
אולם ברגע שהלאים גמאל עבד אל־נאצר את
התעלה, ונסתבר כי תגובת ישראל תהיה
חוסר־תגובה, היה ברור לכולנו שאם לא יחול
מפנה פתאומי, יהיה השליט המצרי איש־השנה.
עבודת־החקר
התנהלה בקדחתנות. נבדקה
כל מלה שנכתבה אי־פליס על־ידי עבד
אל־נאצר בכלל, ועל ישראל בפרט. כתבים
אלה חייבו כמה וכמה מחקרים נוספים.
רמזים שונים בכתבי עבד אל־נאצר על צלאח
אל־דין, למשל, חייבו לא רק לימוד יסודי
של פרשת הצלבנים, אלא גם בדיקת הצורר,
בה משתקפת פרשה זו בעיני צעיר ערבי-
מצרי. כי הצורה בה רואה עבד אל־נאצר
את צלאח אל־דין, היא הצורה העלולה לקבוע
את דרכו בעתיד.
בשעה שאנשי החקר דברו רבבות מלים
של חומר גולמי, הכין צייר־ד,מערכת, שמואל
ברתור, כמה וכמה תרשימים יסודיים לציור
השער. מכולם בחרנו בסופו של דבר
את הציור היד הפורצת את כבליה, והמאיימת
באותה שעה על ישראל.
הנוסח הסופי של כתבת־השנד, הוכן סמוך
להופעת הגליון, ועד הרגע האחרון ממש
הוכנסו בו שינויים, כפי שחויבו על־ידי המאורעות
המתפתחים. אולם קו־המחשבה היסודי
שהשתקף במאמר — בעית ההשתלבות

בחירתכם (העולם הזה )986 זיעזעה אותי.
איד יכולתם לפאר נוכל ושתא-ישראל כעבר
אל-נאצר בתואר איש השנה?
דויד בדאון, תל־אביב
לצערי, צדקתם חיפה חיה גליקמן,
כמה קיבלתם משירות התעמולה של הרוח
העלוב?
אלברט לויטם, באר־שבע
מעשה נבוז, שהוכיח על בנרות פוליטית.
תהיה הרנשתי כיהודי אשר תהיה, איני
יכול להימלט מהמסקנה ההגיונית כי אכן
היה רודז מצרים האיש שהטביע את חותמו
יותר מכל אדם אחר על השנה שעברה.
אלי קרונבר, נתניה
מוסקבה משפשפת ידיה בנחת
במערב שורר בילבול ופחד
טובאריש נאסר עשה מלאכה נאה
מי ית! וכל יום ילאימו תעלה
מירושלים קול קורא במדבר
מה בדבר חופש השים ומעבר.
מזרח ומערב מנמנמים במבוכה
המעבר טנור, אך הבעיה פתוחה.
חנה בת־שלום, חיפה
כתבתכם, שבה שזור ההניוז הישר כחוט
השני. ניתוח שאיפות התנועות הלאומיות
של ערב ושל היהודים הינו הצלול ביותר
שקראתי ער כה. אך לצערנו הרב, לא
נכתבו דברים אלה לפני סע או 50 שנה. על
בז, לא נשאר מנום מפני התנגשות שתי
הרכבות הלאומיות, תוד שפיכות דמים
ועיוות שאיפות השלום של שני המחנות.
ד״ר ז. לוין, תל־אביב
לדבריכם, יוצא כאילו עבר אל־נאצר היה
סוב! בראשית שלטונו לכרות ברית שלום
עם ישראל. הרי אתם יודעים כי טענה זו
מנוכחת׳ מכיוון ששום מנהיג ערבי —
וביחוד בראשית דרכו — אינו יכול להעיז
להתידד עם ישראל. על אחת כמה וכמה,
שגורל עבדאללה הירדני היה עדיין טרי
לננד עיני סגז האלוה הנבוה, החייכני,
וכו־ ובו׳,
מנחם אלטמן, חדרה
...מלה טובה נם על ציור השער. כל
הכבוד לצייר המערכת, שמואל בק. הוא
הגיע לרמה בינלאומית ממש.
נירה פרדקין, תל־אביב

השכון נפש

הנה ראש השנה עבר עלינו בשלום ומת־קרב
יום הכיפורים. לכל הדעות, זהו זמז
שבו יאה לערוד מאזז החובה והזכות של
השנה ...הרשוני לעשות מעם חשבו: נפשכם
אתם, עורכי העולם הזה.
אג׳ משוכנע בבנותכם, באר,בתכם את הסולדת
ובנכונותכם ללחום ולהקריב קרבז למענה.
ידוע לי נם כי הינכם לוחמי חזית,
היודעים היטב מה פירוש המלה ״קרבז״.
עתונכם, כפי שכל ארם יכול לראות וכפי
שהכרזתם לא פעם, הינו בראש וראשונה
כלי מלחמה בידיכם ולא מכרה-זהב.
...אולם הבה נראה מה עשיתם בכלי זה.
אתם הודפים בשטחיות מיבצר אחרי מיבצר
של השחיתות והצביעות. טוב ויפה. אתם
קורעים את המסווה מעל פני המנהיגים
אשר אחד להם בפה ואחד בלב. שפיר. אתם
רודפים עד חורטה כל משתמט, כל רמאי
וכל נוכל. שאו על כד ברכה. זוהי זכות
גדולה לצעירים בישראל.

נאצר הוא אדם נבון. אבל עכשיו
התאכזבתי לחלוטין. כי שורה ארוכה
של רקדניות־בטן על נדות התעלה
רק תנביר את המתיחות ובמקום 1:
להרתיע פולשים, היא רק תמשוך
אותם כמו זבובים לסובר.
הנה, למשל אני לא היה לי 2
ממולם ר 5חמה ירי יש אח חזוייז־ ו

לצבא הצרפתי בקפריפיז.
ואם אפול — מה יכול להיות
טוב יותר מאשר להתנפץ על חומה
של בטנים מרקדים, לצלילי חליל
ם ז.רהי?
דויד חיות, חיפה

הדבר להחדיר להכרת רבבות קוראיכם בי
צו השעה הוא הצימצום, נשיאת הקרבנות
והנכונות לפעולה מסוכנת.
אתם חסידים נדולים של טוינבי. אם כז,
חדי זוהי התביעה הגדולה אליכם, אשר
עליה חייבים אתם לחת טענה.
שמואל טל, ירושלים

חינוך־ משותף

קראתי על המעשה מביש של חברי
תנועת נוער שהתרחצו ערומים בים בלילה
(העולם הזה .)985 ידועים לי מקרים
רבים שארעו בתנועות נוער, החל בר,שומר־הצעיר
וכלה בבית״ר, שבהם רחצו בנים
ובנות בני 18—15 יחד ערומים בים
האם החינוך הניתז בתנועות הנוער — על
בל החיוב שבו — אינו לק(י בשטח זה?
שאול אברר,מי, רמת־גן

יאנוש הגירוד

זכור לנו מקרה נוסף אודות יוחנן פלץ
(העולם הזה :)978 מפעיל בית ננראטורים
מסוג נמוד — הסונים הגבוהים יותר העדיפו
אז לשבת בתל־אביב ולצבור הו! —
הבחין בזרם קיטור המפעפע מצינור המים.
אולם כשהבחי! בכד, היה כבר מאוחר. המים
היו כבר במצב רתיחה וכל רנע היה
עלול הצינור להתפוצץ מלחץ הקיטור.
למזלו של אותו בחור הזדמז למקום ״יא-
נוש האיום״ ,שקפץ עליו והפילו ארצה.
הצינור התפוצץ אך הפועל יצא בכויות בנופו.
על חייו מודה הוא עד היום לפלץ,
שיצא בכויות לא פהות מאשר אלו של הפועל.
אם איננו טועים, הרי קיים בעתונכם
ציוז המניע לאדם המסכז את עצמו מעל
למסגרת תפקידו. נא עיינו במקרה זה, כי
פלץ יכול היה פשוט להסתלק ואיש אז לא
היה מאשימו בבריחה( .תחת זאת) לא היה
רחוק מאיבוד חייו, שלא על מנת לקבל
פרס.
קבוצת עובדים ותיקים, סדום

רצח די־האן (המשך)

די-האז (העולם הזה 978 והלאה) נרצח
בגלל קנאה. ענק רוח כמוהו לא היה ולא
יהיה למנהיגי השמאל. הם רצחוהו על אנטי-
ציוניותו כביכול — דבר שלא היה ולא
נברא שהרי הוא הנז בזמנו על ז׳בוטינסקי —
ועל נסיעתו ללונדון, במטרה של מניעת
מתז הצהרת בלפור. והלא ידוע נם ידוע
שאנודת־ישראל לא התננדה להצהרת בלפור

הונו&ס הזול
ח 0ג ה

אנשי השנה: העולה החדש(תשי״א) ,שמורק(תשי״ב) ,חיים כהן(תשי״ג^ קסגינר (תשי״ד) ,תמיר (תשט״ו) ועבד אל־נאצר (תשגי״ז).
בשלב הראשון של הדיון, מאחר שלא היד,
1קשור בבעיה יסודית אקטואלית.
בסופו של דבר הצטמצמה ההחלטה להכרעה
יסודית: מה היתד, הבעיר, העיקרית
של השנה? המלחמה בשחיתות או החזית
הערבית? היה פיתוי רב דווקא לעורכי שבועון
זה לבחור בנושא הראשון. אולם השיקול
הקר והאחראי הצביע על הנושא השני.
במשך כמה שבועות לא הוחלט סופית
מי יהיה איש־השנה לאור שיקול זה —
ביג׳י, דיין׳ או השליט המצרי. עקבנו אחרי
התפתחות הענינים בדיוני הממשלה, בצמרת
המדינה ובזירה הבינלאומית, כדי להסלים
סופית למי מגיע התואר. ובאותה שעה נשארה
העין, כמובן, פקוחה למאורעות מפתיעים,
שהיו עלולים לשנות את השיקול
היסודי.

במרחב — אינו חדש לקוראים הוותיקים
של עתון זה. העולם הזה חזר עליו בשש
שנים אלה פעמים בלתי־ספורות. לדעתי, היתד,
זאת הפעולה החינוכית העיקרית, שהיא
חשובה לאין ערוך מכל שאר פעולותיו.
נשאר לי רק לקוות כי הבחירה הסופית
נראתה לך נכונה, שקולה ואובייקטיבית —
וכי עזרה לך, בשלושת ימי החג, להקדיש
שעה קלה לבירור דעתך שלך על השאלה
החשובה ביותר שתקבע את חייך בשנים
הבאות.

אך מה על כף החובה? לעומת פעילותכם
הענפה בשטחים שמניתי, הרי זועקת עד
לב השמים הימנעותכם מתיאור הצר השני
של המטבע. שהרי קיים צד זה. כי אם
תסכמו את הישג ׳,תשט״ז, תראו כי נעשו
ונעשו דברים טובים וגדולים.
ואשר לעתיד: אתם ורק אתם אחראים
לכד שהדור הצעיר פקח את עיניו ביחס
לבעיה הערבית. אתם הייתם הראשונים —
עוד ביטים הראשונים של שכרות הניצחון —
שקבעתם כי מקומה של ישראל הוא במרחב
ולא במערב. אתם אשר דרשתם יחם שווה
למיעוט תיושב בתוכנו ואתם שאמרתם במאמר
אחרי מאמר כי ישראל יכולה וחייבח
לפעול בתור מדינות ערב כדי ליצור שם
את התנאים שיאפשרו שלום. אתם שקבעתם
כי האימפריאליזם המערבי ימונר וכי ישראל
חייבת להתייצב לצד הערבים במאבק

אולם זה לא מספיק. עתה עליכם לחדול
לקונן טדי חודש על ההזדמנויות שהוחמצו.
עליכם שוב לעמוד בראש המחנה ולהצביע
על הדרכים לשלום. זה יהיה בלי ספק מאבק
קשה ואולי נם לא פופולרי. כי פירוש

ועל בז מוזר שאחד מנציגיה יסע במטרה
של השמת מכשול בדרך מפלנתו.
חרב משר, קלופמן, ירושלים
...ידוע שהרב מנחם זמבה זצלל״ה חשב
אז לבוא לירושלים ובמובן הוא היה מתקבל
כרבה הראשי של העיר, וממילא הוא היה
הורם את כל הרבנות הראשית, כי הוא
מושר אליו את כל הרבנים החרדים׳ תלמידי
ישיבות וכר. ואז שלח לו מזכיר הרבנות.
הראשית דאז מכתב, בו הזהירו שלא יבוא:
ובתוך המכתב תמונתו של ד״ר די־האז.
שמואל יעקובוביץ, מאד, שערים, ירושלים

על גלגלים

כתבתכם על שביתת התחבורה (העולם הזה
)985 היתה אובייקטיבית מדי. נם אני
יודע שהקאופרטיבים צודקים בכמה מתביעותיהם,
אולם לא ננד תביעות אלה
שמחתי לאידם. כי אם פשוט מפני שניתנה־כאז
הזדמנות לערוד חשבנו ישז עם הנהגים,
אשר יחסם אל הנוסע מחפיר ממש. חובה
היתה עליכם לתת להם נם כז על הראש __
דויד גר, תל-אביב
ה עו ל ם הז ה -987

הזקן* יאילדה שלו צעקה, אבא! אבא!׳ הוא נשען על העמוד,
הסתפל על חבית ונפל.״
הידיעה שהתפרסמה לאחר מכן בעתונות וברדיו אמרה :״בעל ב־ת
הקפה נרצח בקטטה בין בעל הקפה ובניו לבין קבוצת יהודים
שהיו בגילופין.״

ך* ם לא היו שיכורים. הם באו במכנסי חאקי קצרים, עם
גופיות ובלי נעליים, הסכינים שלהם היו סכיני קומנדו,״
אמר אליה, הבן הצעיר 17 שניצל בנס מדקירות .״בזמן שחמישה
היו בפנים, עמדו בחוץ עוד חמישים עיראקים עם מקלות. הכרנו
את אלה שדקרו. הם היו אותם האנשים שהיו כאן לפני חודש.״
לפני כחודש ימים, נכנסו לבית הקפה ארבעה צעירים מעולי׳
עיראק. צבי ומשה כדורי, אברהם עבדוי ושאול אליהו. הם ניגשו
לשולחן שזה עתה התפנה מלקוחות, השליכו מעליו את הבקבוקים
והצלחות שנשארו שם. יתכן ואז היו שיכורים.
הם ביקשו מג׳ורג׳ המלצר להגיש להם מיד. הוא הסביר להם
שצריך להכין את הזמנתם. הם התמרמרו, החלו לקלל את ג׳ורג׳
ולהכותו. פרצה תיגרה. מאות אורחי המסעדה ברחו מבלי לשלם.
אם שהשאירה במקום את עגלת תינוקה חזרה לקחתו רק אחרי
שעה.
בסיום התגרה, בה השתתפו ארבעת הבחורים — המוכרים
כפושעים מועדים המבלים את זמנם במשחקי קלפים ובספסרות
בכרטיסי קולנוע — ובני משפחת אל־חלאק, מצאו כל המשתתפים
את עצמם מולכים למעצר למשך שבוע ימים.
היו שניסו להסביר את מניעי הרצח
באותה קטטה, בו נפצעו כל הצדדים בלי
יוצא מהכלל. המשטרה, ראש העיר ושאר
המוסדות, ראו בפרשה מקרה פשע רגיל
על רקע של נקמה אישית, ללא כל שיקולים
עדתיים.
אולם אלפיים הערבים הגרים ברמלה בתוך
הסחנה, העיר העתיקה המרופשת והמזוהמת,
המכונה בפי התושבים היהודים בשם ה־גיטו׳
לא יכלו להשקיף על הבעיה מנקודת
ראות זו. טענו הם :״אנחנו חיים עם כל
היהודים בשלום, רק עם העיראקיים אנחנו
לא יכולים להסתדר״.

ך הו די םשב או מעיראק לא נותנים לחיות!״ קבל חנא אבו
יכריד, אל־חלאק, ערבי חסון, בעל שפם אדיר, ביושבו במסעדתו
הקטנה.
במלים אלה בדיוק נפתחה לפני ארבע שנים הכתבה הראשית
בגליון העולם הזה ,771 שעסקה בקסטה שפרצה בין יהודים
לערבים ברמלה, עקב דקירת נער יהודי.
בדיקנות נבואית, התממשו השבוע דבריו אלה של אל־חלאק.
ביום החמישי, א׳ דראש השנה תשי״ז, נרצח חנא אל־חלאק בפתח
בית הקפה שלו, בידי קבוצה של בריונים מעולי עיראק.
בשעות הערב, התמלאה הרחבה שלפני בית הקפה הקטן בשסע
אורחים. היו אלה בעיקר יהודים שבאו לסעוד, מילאו את כל
המישסח עד שעובדי בית הקפה היו נאלצים לשאול כסאות אצל
שכניהם. חנא אל־חלאק עמד מאחורי דלפק המשקאות, מעוטר
הציורים הצבעוניים של ברווזים וסירות מוטור, השטים בנחל
מעליו מתנוססים דגלי ישראל. על הקיר, במסגרותגדולות,
התנוססו תמונותיהם של נשיא המדינה, ראש הממשלה וראש המטה
הכללי. בפנים, בין המטבח מוצף ריחות הצלי, לבין הרחבה
הגדושה, התרוצצו בני משפחת אל־חלאק הרבים, כשהם עמלים
לספק את רצון הלקוחות.
מכונית משטרה ירוקה ניצבה בפתח הקפה, שוטר, שזה עתה
סיים את ארוחתו, עלה עליה והתניעה. הוא הגיע עד לפינת הרחוב,
תימרן כדי להסתובב. אותה י דקה, נשמעה שריקה בחוץ. איש
ממאות הלקוחות בקפה לא הבחין בקבוצה גדולה של אנשים
המתקרבת למקום.
ג׳ורג׳ שפיק עזאר 27 חתנו של בעל
הקפה, העמיס על ידיו במטבח כמה צלחות
חומוס, התכונן לצאת החוצה. סיפר הוא על
מה שאירע :״אני יוצא מהמטבח, רוצה להסתובב,
פתאום אני מרגיש קיבלתי מכה
עם סכין בגב. נפלו הצלחות מהיד שלי
וראיתי את אברהם עבודי עם סכין ביד.
ברחתי לאנשים בחוץ. הוא רדף אחרי, ראה
את ויליאם ואלי עומדים במטבח.״
בבית־החולים בצריפין, שכב ויליאם חנא
אל־חלאק 19 כשראשו וידיו חבושים.
נזכר הוא במה שהתרחש :״הייתי במטבח,
פתאום שמעתי צעקה מבחוץ, כמו מישהו
מקבל מכה. ראיתי את אבא שלי יוצא מהקופה
ושניים באים אליו עם סכינים. שמעתי
אותו צועק. יצאתי ואחד מהם בא אלי עם
סכין והתחיל לדקור אותי. אם הייתי חלש,
היה הורג אותי גם כן, אבל תפסתי כסא,
עמדתי כמו קיר.״
״אבא היה עומר כאן מאחורי הבאר״,
הוסיף ג׳ורג׳ .״איך שיצא, קיבל דקירה
בבטן. הלך עם זה עד הדלת ונשען עליה.
צבי כדורי ראה אותו שם, נתן לו עוד
קרבן הרצח. חנא אבו זכריה אל־חלאק,
מכה בחזה. רצתי אליו, תפסתי אותו על יד
הדלת. בא עוד אחד, נתן לו בבקבוק על ,53 נעל בית־הקפה הערבי־נוצרי, טנרצח
היד. שמעתי מישהו צועק: תן עוד בשביל בידי קבוצת בריונים מבין עולי עיראק,

פרשת החיכוכים בין עולי עיראק לבין
המיעוט הערבי ברמלה, החלה עוד לפני
שבע שנים. כמה אלפי עולים הובאו אז
לסביבות העיר, יושבו במעברות בשכנו-
תה. תוך שנים מספר הם היוו את הקהילה
הגדולה ביותר בין 20 אלף תושביה היהודיים
של העיר.
בתנאי פרנסה קשים, בתנאי מגורים וחיים
גרועים עוד יותר, כשבליבם טינה
עמוקה: לכל דמות ערבי שעוד בארץ הולדתם
סימל בעיניהם אויב ושונא, מצאו כמה
מבין עולי עיראק את הפורקן לסבלותיהם

משפחהש חו סלה. אלה הם שמונת היתומים של משפחת אל־חלאק, מלבד האח הגדול,
הנמצא בבית־החוליס, ועוד שני אחים בוגרים, האשה המחזיקה ילדה על ברכיה את אשת
החלל. מימינה יושבת אמו הישישה. עתה נשארה המשפחה, מופקרת לגורלה, ללא מפרנס.
בהתפרצויות כלפי המיעוט הערבי.
תחילה נשאו התפרצויות אלה אופי של
עלבונות וגידופים, קטטות רחוב ועידות.
בעלי האמצעים מקרב העדה העיראקית ני סו
לדחוק את רגלי הערבים, לרכוש את
בתי העסק שלהם ובעיקר את בתי הקפד,
בשטח הסחנה. מאוחר יותר, הגיעו החיכוכים
עד לפוגרום דמים. היה זה לאחר ש־ווליד
אל־עג׳ו, נער ארבע בן , 16 דקר
לפני ארבע שנים צעיר עיראקי, בבית
הקולנוע המקומי.
המון נסער התקיף במטר אבנים ומכות
את אנשי הרובע הערבי, פצע מהם רבים,
בהתפרצות שנשאה אופי של פוגרום. אותו
מקרה נסתיים עם בריחתו של הנער הערבי
לשטח ירדן, עוד לפני שהובא למשפט.

ך פעמונים כראש צריח הכנסיה הן
!קתולית שברמלה צילצלו בצליל עמום.
על מגרש הכדורסל המוזנח, שלפגי הכג־סיד*
התטסו תושביה הערביים של רמלה;
זקנים, נשים ונוער. מודעות וכרוזים שהופצו
בעיר קראו לכל התושבים, כולל יהודים,
להשתתף בעצרת המחאה, להבעת הסולידריות
בין היהודים והערבים. אולם רק יהודים
בודדים נאספו במגרש.

באחר מחדרי הכנסיה, התכנס אותה שעה
ועד הפעולה של התושבים הערביים, מורכב
מראשי העדה, סוחרים ופועלים. לגביהם,
היה רצח חנא אל־חלאק תוצאת רשלנות
השלטונות.
.מתיחסים אלינו כאל גייס חמישי״ ,התלונן
מוחמד חדד, פועל צעיר יפה תואר.
״אם נישאר במצב כזה׳ יותר טוב שהממשלה
תזרוק אותנו מכאן.״
צרור עובדות, שהביאו להוכחת טענותיהם,
כלל האשמות חמורות נגד המשטרה.
רצח אל־חלאק לא בא כדבר בלתי צפוי.
מיום ששוחררו ארבעת הבריונים ממעצרם
בערבות, פשטו שמועות בעיר שהם עומדים
לנקום את נקמת כבודם המחולל. נעשו
אמנם גישושים שונים במטרה לסייס בין
הצדדים. המתווכים דרשו סכום של שלושת
אלפים לירות, תמורת השכנת השלום. בני
משפחת אל־חלאק סירבו .״כל פעם שעושים
שלום מתחילים אחר כך בקטטות עוד פעם״,
אמרו.
סמל שני במשטרת רמלה, בשם עובד
ציון, יעץ למשפחה :״אם לא תעשו שלום,

לא גדע מד, יהיה לכם בסוף*.
אולם בני המשפחה סמכו על הגנת המשטרה,
לא העלו בדעתם אפשרות נקמה
ורצה.

חרדהלע תי ד. חושבי רמלה העך׳ביים מאזינים לנאומים, בפצרת הנוחאה בה השתתפו
ראשי עירית רמלה. הנוער הערב•׳ לא מולי אחרי פעולות נקמה, שקל ברצינות את
חפתיד, רצוף אי־חבמחו! הנשקף דו. הנאומים שנשמעו לא הפיגו את החששות הכבדים.

כ אן נפלמת. נ׳ורג׳ ,חתנו הפצוע של חנא אל־חלאק הנרצח, מדגים לכתב העולם הזה
וצלמו כיצד צנח חותנו לאחר דקירות הסכינים- .היתה בריכה שלימה של דם,״ הוא אומר,
נשנשי המשפחה האבלות מתבוננות בו בחרדה. מלוות מעשיו בזעקות־כאב ובכי כלתי פוסק.
שבועיים לפני הרצח, שיגר האב ניקולא
סייר, בעל הפנים העגולות וזקן התיש,
המשמש כראש הכגסיה הקתולית בעיר,
מכתב אל טפקד משטרת רמלה :״הגיעו
אלי שמועות כי צפויה סטה לחיי בני
עדתי. אני מבקש ממך לנקוט בצעדים לשמירת
השלום.״
טענת מפקד המשטרה :״לא קראתי בכלל
את המכתב.״
המכתב לא הגיע לתעודתו, למרות שנמסר
על־ידי הכומר עצמו לקצין התורן.
שלושה ימים לפני הרצח, סילפן ג׳ורג׳,
חתנו של הנרצח, למשטרה, ביקש משמר להגנת
חייהם. התשובה: זה יהיה בסדר.
סיכם האב ניקולא פייר, כשדמעות בעיניו
:״כל אנשי המיעוט כאן, מקטן עד
גדול, מרגישים בחוסר האונים של השלטונות.
כולנו אזרחים שווים במדינה הזאת, כולנו
משלמים מסים. מדוע נותנים לפושעים
אלה להסתובב חפשי, בעוד שאם תופסים
ערבי עם נשק ביד מיד עוצרים אותו?
במו ידי מנעתי בעד בני עדתי מלצאת
להפגין. הם קראו לי בוגד. המשטרה לא
נתנה לי אפילו למלא את חובתי כראש
עדתי ולבקר את משפחת ההרוג ולנחמה.
איזה מין יחם זה?״

ך* כית משפחת הנרצח, נשארו כת!
מי דם גדולים על הקירות ובחצר בית
הקפה — עדות לטרגדיה שהתחוללה שם.
תמונותיהם של דיין, הרצל ויצמן ובן־צבי
היוו את התפאורה למחזות האבל הנרגשים
שהתחוללו שם. לולו, אם המשפחה, שכרסה

בין שיניד״ אחזה בידיה את תמונת בעלה
המנוח, הצביעה על שורת ילדיד* שהקטנה
בהם היא עלים בת השנתיים, מיררה בבכי:
״הם הרגו את כולנו, את כל המשפחד״״
אותה שעה ניצבו בבית משפט השלום גד
תל־אביב שמונה עצורים, חשודים ברצח,
להארכת תקופת מעצרם. חמישה מהם, צבי
כדורי, משה כדורי, שאול אליהו, אברהם
עבודי ומנחם יעקובי, בחורים גברתנים שופעי
שרירים, נחשדו בהשתתפות ברצח עצמו.
שלושת הנותרים נחשדו בסיוע להימלט
בלבד. הסביר אחד מהם, מלכולום כהן,
מדוע סייע בידי החשודים ברצח :״ראיתי
את כדורי עם יד פצועה. כשאני רואה מישהו
פצוע, אין זה מעניין אותי מה עשה.
קודם כל אני נותן לו עזרה.״
על אף העובדות, המוכיחות שהיה באן
רצח בשל ענין נקמה אישית, מבוצע בידי
פושעים מועדים ללא בל גיבוי ציבורי, לא
תוכל המדינה לפתור את עצמה מאחריות
לרצח מזעזע זה. הבעיה לא תחוסל על־ידי
הענשת הפושעים בלבד.
תושבי רמלה הערביים מרגישים את עצמם
שתי זכויות לכל יתר התושבים. הם קשורים
לעיר לא בקשר מגורים או פרנסה בלבד.
רמלה, עיר מולדתם היא. עתה הם הפכו
בה למעשה, לאזרחים שניים במעלר* המתגוררים
בגיטו מצחין, מופקרים להתפרצויות
עוינות.
רצח חנא אל־חלאק הוא אור אדום,
המתריע על אחת התופעות השליליות והמסוכנות
ביותר במדינד* והעלולות להתנקם
בה ביום מן הימים.

מכות למתעלן* .שפה ששיחזר בפני חולית העולם הזה את סיפור הרצח וחצביס פל
דם חותנו השפוך, לא יכל ג׳ורג׳ לעמוד בזנרונות הזוועה והתפלף. הוא נראה בתמונה
מוחזק בידי ידידים שכנים וקרובים כשקרובת משפחה מופחת מל פניו נדי לעוררו מעלפונו.

במדינה העם
מלחמה?ודוג א רי ת
השמחה לאידם של הבריטים בקפריסין ר
של הצרפתים באלנ׳יריה משותפת כמעט לכל
אזרחי ישראל. השבוע נוכחה המדינה לרעת׳
לרוב הפתעתד״ שיש לה בעיה קולוניאלית
משלה. כמו לכל הבעיות הקולוניאליות׳
כמעט ולא היה גם לה פתרון.
בעיני נטורי־קרתא, ילידי הארץ בני הדור
השני והשלישי, שאבותיהם ישבו בירושלים
לפני שמישהו הכיר את השם תיאודור הרגל׳
הציונים אינם אלא כובשים לבנים. אין
הם מכירים במרותה הרוחנית של המדינה
הציונית, דמם מתקומם נגד דפוסי החיים הכפויים
על עירם בידי החברה המנצחת החדשה.

זה לא היד. אסון, לולא הצטיינו נטורי-
קרתא ככל המורדים הקולוניאליים, במידה
גדושה של קנאות לוהטת. כאשר מת בשבוע
שעבר בנימין סגלוב, שען קטן וצנום
שחי חיי צנע עלובים בחנות זעירה, בשעת
הפגנת־שבת ירושלמית, נתברר לכל כי נטו־רי־קרתאמכנים
למות למען השקפתם. ובמקום
שם מוכנים אנשים למות על אידיאלי־הם,
מתחילה הבעיה להסתבך.
קול וכלים בריטיים. בכל מלחמה קולוניאלית
קיימת דמות הקצין הסבור שאפשר
לפתור בעיות על־ידי שימוש בכוח הגם•
בימי המנדט, היו אלה הקולונלים הבריטיים
המגוחכים, ששלחו את מנהיגי הערבים
לאיי סיישל ואת מנהיגי המחתרת
העברית לאריתריאה. במלחמה הירושלמית
היה זה מפקד משטרת הבירה, לוי אברהמי,
שמסר השבוע עדות מפתיעה בפני הועדה
הציבורית שחקרה את הפגנות־השבת.
קצין המשטרה החייכני לא הסתפק במסירת
עדות משטרתית. בלובשו את מדי המשטרה
של המדינה הביע גם כמה הצעות

מדיניות
הדדד לוו א תי ק אן
הנשיא המעופף של התנועה הציונית,
ד״ר נחום גולדמן, מפתיע מדי פעם את
המדינה בהודעות מענינווג מאחר שהדוקטור
חובב־החיים אינו מוכן, לרוב,
ליהרג על דעותיו או להסיק מהן מסקנות
קיצוניות, נשכחו רבות מהצהרותיו למחרת
השבוע יצא גולדמן, השוהה שוב בארץ,
בהתקפה מוחצת על משרד החוץ הישראלי
— בגלגולו השרתי והמאירי כאחד. קבע
גולדמן, בראיון שנתן לעתונאי זר: משרד-
החוץ לא גילה מעולם שום יוזמה שהיא
להשגת שלום עם ארצות־ערב. גולדמן, שהתפאר
פעם שאם יוטל הדבר עליו ייכנס
לבנין האו״ם, ייפגש עם נציגי הממשלות
הערביות וישיג שלום תוך 24 שעות, סבר
כנראה שהדבר אפשרי גם כיום
מאחר שגולדמן אינו משפיע במאומה על
המדיניות הישראלית, לא היתד, תוצאה רכה
להצהרה זו. לעומת זאת הסתבר כי פעולה
אחרת של גולדמן, שאינה קשורה בשום
פרסומם תצליח יותר. האיש שהשיג את
השילומים מגרמניה המערבית עוסק עתה
בגשירת גשר לעיר הוואתיקאן. המטרה:
חתימה קונקורדאט (הסכם בין ממשלה לבין
האפיפיור על זכויות הכנסיה הקאתולית)
עם הוד קדושתו, האפיפיור פיוס ד,־— 12
עד בה אחד ממרכזי האיבה העולמית למדינת
ישראל.

ה סו ף

קריית־שמתה

המשפט הגדול הגיע לסיומו. ד 2הנאשמים
מילאו בפעם האחרונה את האולם הצר והארוך
של משטרת הר כנען בצפת.
שופט השלום הראשי של הגליל, יעקב
בר־זאב, לבן־השער והדומה מאד במראהו

וליא בוז בי ד ה
ממדרגה ראעזובוז.
ז ריז ה ובדוזיבדבוז.
מעולםאין הדעזה
מ בזי םגב הי ר ר נו.

מרבך מאליך:
נלסוך היא ניעעינוז.י
־* 1.11

11,111

הקניות הטובות בתל־אביב
הנעלה
• הסלון האלגנטי החדש׳ נעלי
נבון, ברחוב דיזנגוף ,222בהנהלת
נבון, החל לייצר את ה
לפתרון
הבעיה: גירוש נטורי־קרתא לממלכת
הירדן, או הגלייתם מירושלים ופיזורם בכוח
בכל רחבי הארץ.
הצעות מסוג זה בקפריסין ובאלג׳יריה רגילות
לעורר חיוך בלב קורא־העתונים הישראלי.
כשבאו מסי קצץ ישראלי, לגבי
מרד מקומי, נראו בעיני הרבים כהגיון
ברזל.
ישיבה בסיביר. אולם שום אדם בר־דעת
אינו יכול להשלות את עצמו כי יתכן
פתרון כה פשוט לבעית מרידתו של מעוט
דתי קנאי, המוכן כמות על קידוש השם.
כאשר הוזהר רב יהודי נודע, הרבי חיים
מבריסק, כי השלטונות הסובייטים יגלו אומו
לסיביר אם לא יפסיק ללמד את תלמידיו,
השיב הרבי תשובה קלאסית. :יגרשו
אותי לסיביר, אפתח שם ישיבה. יצטרכו
לגרש אותי חזרה לרוסים״
ראשם של נטורי־קרתא, הרב עמרם בלוי,
ומות מנהיגית. מקורית. דיבר השבוע בסגנון
דומם הוא הזכיר את פסוק התלמוד:
״אומד, זו משולה לעפר!״ הסביר כי נטורי
קרתא דומים לאבק. כשמניחים להם הם
יורדים עד לארץ. אולם כשדורכים עליהם,
הם עולים השמיטה.
מאבק מסוג זה לעולם אינו קל. הוא מחייב
מצד הרוב הבלתי״דתי מקור לא־אכזב
של סבל נו ם צלילות־דעה ונכונות להבין לנפש
המיעוט. אחרת עלולד. ישראל למצוא
את עצמה, לפתע, ערב יום ד,כפורים תשי־ז
במצבם הבלתי־סימסאסי של שליטי קפריסין.
ה עול ם הזר, ל9#

לבמאי ה ס תי ם. האיטלקי וויטוריו דה־סיקם
היה שבע רצון. הוא לא יצא השנה לפגרת
הקיץ, ממנה נהנו כל שאר שופטי ר,מדינם
בילה את ימי חופשתו בישיבות בוקר וערב
ארוכות באולס בית הדץ הצפתי, החם ו־הבלתי־מאוורר.
מאושרים
מכל, היו שלושת הסניגורים:
אלישע שינסוים, חובש הכיפה ובעל ד.שסמ־פם
הקטן, ם י. בן אדו, הרזה והנמרץ ולוי
יודליביץ׳ בעל הכרס. הם יצגו במשפט מיגע
זד, את מפלגותיהם* ,זכו לשכר סירחה מר
עט ביותר, נאלצו אף הם לוותר על חופשת
הקיץ.
קריאת פסק־הדין׳ מפיו של בר־זאב, יליד
רוסיה בעל המבטא המזחחי, נמשכה זמן
ממושך. לא בל הנאשמים הבינו את משמעותם
של המשפטים הארוכים. הם היטיבו
להבין, כשהגיע נר־זאב העייף אל גזר־הדין,
בישר לחמישה מן הנאשמים על זיכויים
המוחלט, פטר את השאר בעונשי מאסר
וקנסות כסף קלים. .מרביתם של עונשי המאסר
היו לתקופות של עשרה ימים ובר־זאב
ציווה לקחת בחשבון את ימי המעצר
הרבים, לאחר ההפגנה.
התביעה מוותרת. פרקליטי הנאשמים
היו היחידים באולם שלא התרגשו כלל. שני
ערבים לפני הקראת פסק־הדין, ישבו השלושה
על מרפסת מלון הרצליה בצפת, הגיעו
לידי הסכם עם בא־כוח התביעה הכללית,
מלכיאל סלוצקי החיפאי. סלוצקי, נעים
* ט־נבוים את הפוזנד הנזזרזזי, בן־אדו
את חרות, יודיליביץ׳ את ספ״נז.

מודלים החדשים של נעליים לשנה
החדשה. אצל נבון אפשר למצוא
את מבחר הנעליים לנשף, לטיול
ולבית. בקרי גא ותיווכחי.
• הסלון לנעליים עדין. ברחוב
אלנבי ,92 שולח לכל לקוחותיו
את מיטב האיחולים לשנה החדשה
ומזמין אותם לבקר בסלון עדין,
בו תמצאו את הדוגמות החדישות
ביותר של נעלי תשי״ז. אצל עדין:
נעליים יפות, שרות נאה ומחירים
נוחים.
• הדוגמות החדישות ביותר
של נעלי גברים, גברות וילדים
נמצאות בחנות למברג ברחוב
הגליל .2החנות למברג ממשי כה
במסורת! ישר מן היצרן לצרכן
ושולחת את ברכותיה ללקוחותיה
לשנה החדשה.
• מיטב האיחולים לשנה ה חדשה
מאחלת חנות הנעליים טו ב
טעם ברחוב אלנבי ,60 המזמינה
את בעלות הטעם הטוב לבקר ב חנות,
בה תמצאנה נעליים בגזרות
החדישות ביותר ובצבעים לפי טע מן
ולבושן האישי. החנות סוב
טעם דואגת לא רק ליופי אלא גם
לבריאות הרגל.
* החנות האלגנטית להלבשה.
רקטור, ברחוב בן־יהודה ( 6ליד
מוגרבי) שולחת את ברכותיה ל
שנה
החדשה לכל הלקוחות ומציעה
להם מלאי עשיר של השנה החולפת
במחירים מוזלים: חולצות
איטלקיות, מכנסיים ועניבות
מן האיכות המעולה ביותר. אצל
רקטור אפשר גם למצוא כבר
את הדוגמות החדשות של שנת
תשי״ז.
• אם את מחפשת את הטיב
המעולה ביותר של אריגי צמר
לבני משפחתך, סורי ישר לחנות
בראון את בילו־ ברחוב נחלת
בנימין ( 43 טלפון )4005 ותמצאי
בה את מבוקשך. בראון את בי־לר
שולחים את מיטב ברכותיהם
לכל לקוחותיהם.
• בתי־הספר כבר נפתחו! ל כל
האמהות — אל דאגה! החנות
ד. י .שלם ברחוב אלגבי ,108
הכינה לקראת עונת הלימודים את
כל סוגי ההלבשה לתלמידים מכל
הגילים. אצל ד. י .שלם אפשר
למצוא כמו כן כל דברי הספורט.

עדיים ובלתנרת
+את המתנה הנאותה ביותר
תמצאי אצל סמדר מרחוב פריש־מן
,77 מול ככר מסריק, המציעה
עדיים ותכשיטים ההולמים את
לבושך במבחר עשיר ורבגווני.
+המתנות הביתיות היפות ב יותר
אפשר למצוא אצל אלרד
ברחוב אלנבי . 106 החנות אלרד
מאחלת לכל לקוחותיה שנה טובה
ומציעה להם מכונות כביסה בתש לומים
נוחים. מתנות אחרות. נב רשות
יפות, רדיו ורדיו־ם טים ון
ופל מכשירי חשמל.

במרינה

מקלט עממי ב~ 4 1 7ר״׳
את הגבר תבעלתהשער
שאורכו 183 סנ טי מ טר
הכירו אבות אבותינו מתון מודעות
ישנות. כיוס אין מתפעלים משטר
ארוך, אולם לברק וליופי ולברי אות
יש תמיד ערך. כל שער קצר
או ארוך יהיה רן כמשי ונוח
לתסרוקת לאחר החפיפה בנקה
לנולין שמפו.

ל נו לין

שמפו

כספך יוחזר לן אס לא תהיה מרוצה.
המפיצים: חס נורית בע״נו

סחל־אניב לחיפה• .ז־ושליס. נתניה, העמק, הנליל וחורח
וסיחר פרי ישראל נוסעים בישיריס רק בישיבה. ,
וזווסע! פנה לתחוח. אנד• המקום בישיר פנוי בשבילך בכל שפ 1ת היום

א\״ד(א/.צו.ד ).מ7ן^\ר י ^ ו1נ• •עודא
מ־דן ו/גד־ אילרג

ההליכות, הודיע על ביטולן של כמעס נל
ההאשמות המתיחסות לתקיפת שוטרים.
גם אלה מן הנאשמים שסעיף תקיפת השוטרים
הושאר בכתב ההאשמה שלהם, זכו
להקלה. פרטי ההאשמה צומצמו מתקיפה
שבעה־שמונה שוטרים לשוטר אחד בלבד.
בצורה זו, קיצרו באי־כוח הצדדים את המשך
המשפט למחצית, ויתרו על שמיעת עדויותיהם
המיגעות של 27 הנאשמים, שחלק
גדול מהם היה זקוק לתרגום מערבית־מרוקאית
לעברית מדוברת.
מן היום הראשון של המשפט, תפס העולם
הזה מקום מרכזי בפרשה. האשמותיו
נגד שליטי קרית־שמונה (העולם הזה 8־)977
שימשו לא טעם בסיס לחקירות וחקירות־נגד
של שני הצדדים.
ההפגנה הגדולה. כשעלה מפקח ראשון
שלמה קולמן, מפקד משטרת ראש־פינה,
לדוכן העדים, תבע עורך־הדיו בן־אדו
להפסיק את עדותו באמצעיתה, לשמוע במקומה
את עדותו בשבועה של הנאשם מספר
,20 שלום זריאן. זריאן סיפר בהתרגשות
רבה, מהולה בבכי, על התנהגותו האכזרית
של קצין המשטרה שהיכל, אותו על ראשו
באלה משטרתית, עד אבדן הכרתו.
בר־זאב, בפסק־דינו המנומק, המליץ בפני
המטה הארצי של המשטרה להקים במהירות
האפשרית בית־דין משמעתי חוקר, שידון
בחומר ההאשמות הרב נגד קציני המשטרה
אליהו דביר, שלמה קולמן ובן ישי, מפזרי
ההפגנות באלות ויריות רובים. היתה זו
הוכחה נוספת לאמיתיות דברי העולם הזה,
והעובדות שהובאו בסידרת כתבותיו, על
התנהגותה הפרועה של המשטרה בפיזור המפגינים,
מולני השכר.
אחת מנקודות השיא במשפט היתר. חקירת
השתי־וערב, בה אילץ אלישע שינבוים,
להודות כי המשטרה בעצמה גרמה לחלק
חריף הביטוי, את מפקד נסת צפת בן־ישי
גדול של ההתפרעויות, בכך שהקצין קולמן
עצמו כינס את המפגינים המפוזרים כדי
להקשיב לדבריו של ח״ב מפא״י אהוד אברי־אל.

שיחזר,
בן ישי, לשאלותיו התקיפות של
שינבוים את מאורעות השביתה הגדולה ב־קרית־שמונה:
המהומות התחילו בבוקר.
המפגינים, שידו אבנים בבניני מועצת הפועלים
וקופת חולים, לא פוזרו. באותה שעה
ישבו ראשי מפא״י במקום, ואתם ח״ב אב־ריאל,
בחדרו של מפקד המשטרה, דנו את
מי יש לעצור. אחרי הישיבה יצאו השוטרים
לעיירה, פיזרו בעזרת אלות ויריות את
ההמון הסוער. רק אחר כך, כשמרבית המפגינים
נסו בבהלה לבתיהם, הסתתרו בפחד,
עבר רמקול המשטרה ברחובות, קרא
את התושבים לצאת ולשמוע את דבריו של
ח׳-ב אבריאל.
אבריאל החל לנאום. מישהו זרק אבן.
שוטר נפצע והמהומות החלו מחדש. טענה
נוספת של העולם הזה אומתה באולם בית
המשפט: המשטרה, בהתנהגותה, היתד, אשמה
במידה לא מעטה בהיקף ׳׳המהומות ותוצאותיהן.
החיים
כאהודיסטאן. בזו אחר זו,
הושמעו שאר טענות העולם הזה, בחקירת
42 עדי התביעה, על־ידי שלושת עורכי־הדין.
מרבית הטענות שבר־זאב לא סירב
לשמען, בטענה כי אינן נוגעות במישרין
לחומר ההאשמות, אומתו בעדות בשבועה.
בין השאר:
• החברה לפיתוח קרית שמונה אינה
חברה ממשלתית מאושרת. יצחק זכאי, מנהל
החברה ופקידה היחיד, סיפר לבית•
המשפט כי הון החברה מורכב מ־ 12 אלף
ל״י מקופת המועצה המקומית 10 ,אלפים
מהונם הפרטי של יהודים תורכיים, שזבא ,
סרב לקוראם בשמותיהם ו־ 5000ל״י מכספי
המועצה האזורית הגליל העליון.
מניות החברה מחולקות לארבעה בעלים.
בחלקים כלתי שווים. למשקיעים, נתנו כל
אחד 20 אחוז מן׳ המניות בעוד ש־ 40 אחוז
מהן נמצאות בידי בעלים בלתי ידועים,
שגם בשמם סרב זכאי לנקוב. זכאי לא יכול
היד, להסביר מדוע קיבלו תושבי קרית
שמונה, שהשקיעו אלפיים ל״י יותר מן היהודים
התורכים ו־סססד ל״י יותר מהמועצה
האזורית, סכום שווה של מניות. ח״ב אב־ריאל,
סיפר זכאי, הוא נשיא החברה ונבחר
לתפקידו כמיצגם של המשקיעים התורכים.
0דוד עזיזא, מנהל המעברה ופעיל
מפא״י הודה בעדותו כי בניגוד לחוק, היה
מנהל תעמולה בין התושבים להוציא את
ילדיהם מבית־הספר הדתי, להעבירם אל בית־הספר
הממלכתי של ההסתדרות.

תערוכה!
פ צ צו ת מו עי דו ת
100 אלף האבידות, שגרמה פצצת האטום
שהוטלה בשלהי 1945 על העיר היפנית
הירושימה, הספיקו כדי לנטוע בלבו של
אדם נורמלי רגשות סלידה ותיעוב כלפי
המושג אטום. עד היום 11 ,שנה אחרי אותה
הפצצה, מצטייר האטום כמפלצת אימתנית.
בשפע
טבלות, ותמונות של מתקני אטום
שונים, פתחה תערוכת האטום למען השלום
שנפתחה השבוע, בפני המבקרים בה, עולמות
חדשים, בהם מנוצלת האנרגיה האטומית למטרות
כה פרוזאיות כמו ריפוי מחלות ממאירות,
יצור זנים חדשים של גידולים חקלאיים,
או פיקוח על מוצרים תעשייתים.
בפעם הראשונה, הומחש בפני קהל ישראלי
שאותה אנרגיה הרסנית, שנוצלה להשמדת
בני אדם, מסוגלת להפוך את צמת
התירס הרגיל לגידול סוכרי שישמש תחליף
לסלק הסוכר או קנה הסוכר.
גילויים פשוטים. אולם פצצת האטום
של תערוכת האטום למען השלום, שהסיור
במתקניה במשך כשעה ומחצה, היה החלק
הישראלי שבה. עשרות המדגמים והמכשירים
המוצגים בתערוכה, תוכננו ויוצרו בישראל
עצמה, בד, התקדם המחקר האטומי
בצעדי ענק לקראת ניצול מידי בייצור.
בין הגילויים: ייצור אורניום מפוספטים
בשטח התערוכה עצמה, פטנט ישראלי לגילוי
תמרים רדיו־אקטיביים ממטוסים או כלי
רכב, השימוש הקיים בישראל בחמרים רדיואקטיביים
לחיסול גידולי סרטן ויצוא בעל
מונופול בינלאומי ממכון ויצנזן של איזוטופים*
של חמצן כבד.
במסגרת מסע הישגים אטומיים ישראליים
זה, השתלבה גם תערוכת האו״ם הנודדת,
על אותו הנושא. מעלתה הגדולה: הסברים
בשפת בני אדם רגילים, על נושאים שמעל
לתפישתם הממוצעת.
התבטאה נערה רחובותית, שהיתר, בין
ראשוני מבקרי התערוכה :״איזה בני אדם
מטומטמים שלא גילו דברים פשוטים כאלה
לפני אלף שנד.,״
תעשיה ראשון ראשון חביב
בחוגי־ההסרטה הישראליים צחקו מן הגבר
הגבוה׳ בעל העיניים החולמניות, שדיבר בניב
ערבי מובהק. כי גורי חביב היד, שונה
לחלוטין מכל הדמויות הרגילות להסתובב
בחוגים אלה.
אנשי־ד,קולנוע, שנשאו עד כד, ברמה קולנית
את דגל הסרט הישראלי, היו דומים
איש לרעהו. קולם היד, גבוה, ככל שהישגיהם
היו נמוכים. הם הפיצו סביבם בושם
מתוק של פרסומת עצמית ובטחון עצמי
עילאי. צעדיהם הראשונים הובילו תמיד
למשרדי הממשלה, לשם השגת סיוע כספי
שמן, בשם המדינה והציונות. הישגיהם התאימו
לרוב לכותרות ״חבל על כל מיל״,
סיסמה שנוצרה אחרי הצגת הבכורה דעו־
* יסוד בעל תכונות חימיות רגילות אן
משקל אטומי בלתי רגיל.

כובה אטומית בתערוכה .
למה לא למני 1000 שנחי
ווענלס חזר 987 ,

,מפיק כורי הכיכ הכיב כיום הצלחתו
״לא רוצה מזרה! רוצה לעשות לבד!״
למית של הסרט אבן על כל מיל, שהיתר,
גם הצגתו האחרונה בעולם.
נורי חביב היה שונה לגמרי. הוא נמנע
בקפדנות מכל פירסום. הוא לא הזמין את
העתונאים להילוות אליו, או לראות את
קטעי סרטו* .כששאל אותו משה פרלמן,
איש שרותי המודיעין של משרד ראש־הממשלה,
לאיזה עזרה ממשלתית הוא זקוק,
ענה חביב, בעברית הרצוצה האופיינית לו:
״לא רוצה עזרה. רוצה לעשות לבד. הסרט
יהיה מוכן, אני בא להזמין לראות.״
בשבוע שעבר הופיע חביב אצל פרלמן,
הזמינו להצגת הבכורה.
לא טוט, כחיי. שיטתו של חביב היתד.
מקורית, התאימה לתנאים המיוחדים של
הארץ. עיקרה: לעשות את הכל לבד, באמצעים
הפשוטים ביותר וד,אפשריים. תחת
להזמין מיתקנים מסובכים מאמריקה, התקין
בעצמו, בעזרת מסגר, שורה של זרקורים
פשוטים ביותר, מצויידים בנייר שקוף בצבעים
שונים, להכוונת צבע האור. לבנית
התפאורות השתמש בחומר פשוט וזול, גם
הוא המצאה עצמית.
חביב השתמש בשיטה זו עוד בעיראק.
אחרי שלמד את יסודות המקצוע תוך כדי
ראיה, בשעה שעבד כעוזר־שמש של מפיק
אמריקאי אורח. כשעבר עם משפחתו לאיראן
והקים שם אולפן הסרטה, המשיך במסורת
זו, זכה לפרס מטעם השאח הפרסי.
נזכר חביב :״הסרט לא היה טוב, בחיי. אבל
המלך הבין איראן צריכה תעשיה. עושה
הכל בשביל התעשיה.״
כאשר עלה חביב לארץ, נשארה משפחתו
באיראן, החזיקה שם באולפניה. הוא הביא
עמו לארץ רק כמה מומחים מרכזיים, ביניהם
הצלם נורי קוקו. כן הביא עמו את
המונופול בידיעת שיטה מיוחדת להפרטה
בצבעים נהדרים. על הצבעים האלה, שנשמרו
בסוד כמוס עד הרגע האחרון ממש,
ביסס את עיקר תקוותיו.
חצי המליץ. תקציב הסרט באין נזו־לדת
(ראה סרטי השנה) היד, צריך להגיע
ל־ 200 אלף לירות. אולם הכסף אזל במהירות
מפתיעה. אחת הסיבות: השחקנים הישראליים
לא הבינו את צורכי עולם הסרטים.
לא כעם נמנע אחד השחקנים להופיע
לד,סרטה בשל ענין של מה בכך, גרם
להבטלת מאה איש במשך יום שלם. סיבה
שניה: בעשרות פעמים הטעתה התחזית המטאורולוגית,
גרמה ברגע האחרון לביטול
ההסרטה.
אחרי שנגמרו 200 אלף הלירות, ביקש
נורי חביב מבני משפחתו באיראן 100 אלף
נוספות. בקשה זו גררה אחריה בקשה נוספת
לסכום דומה. אחרי שהושקעו 400 אלף
ל״י לא הבינו בני המשפחה מד, קרה לנורי,
שהיה תמיד ידוע כמחשב תקציבים מדויקים.
אחיו של נורי נסע לאיראן, הסביר
את המצב, הביא את הסכום שהשלים את
חצי המיליון.
• מלבד עורך העולם הזה, שהוזמן דפני
שנה ורבע להצגת כמה קטעים, אחרי שהבטיח
לא לפרסם על כן דבר או לגלות כי
הסרט צולם בצבעים. על סמך הצגה זו
בחר העולם הזה בשנח שעברה את נורי
חביב לאיש־האמנות של השנה.
העולם הזה 987

כשירד השבוע המסך על באין מולדת
היה ברור שזו הפעם הראשונה עלה המסך
על הסרט הישראלי המקורי. הסרט העלילתי
הראשון שצולם כולו בארץ, בידי עובדים
ישראליים ובמאי ישראלי, בכסף ישראלי
ובשפה העברית, היה הצלחה. על אף ליקויים
מסויימים בתסריט ובדו־שיח, היה
הסרט חוויה של ממש, עלה בכמה קטעים
על הרמה הממוצעת של אמנות הקולנוע
הבינלאומית.
מבחינה כלכלית היה זה צעד עצום קדימה.
כאשר ניהל חביב השבוע משא־ומתן
למכירת העתקי הסרט לבראזיל ולמכסיקו,
כבר היה ברור כי יש לישראל כל הנתונים
להפוך ליצרן ולייצואן סרטים. אולם
חביב הצטער על דבר אחד: למרות הבטחתו,
ביטל ראש־הממשלה ברגע האחרון את ביקורו
בהצגה, בגלל ישיבה דחוסה.
אמר חביב :״מדינה זה לא רק פוליטיקה.
זה לא רק בטחון. מדינה זה גם אמנות.
יפאן ארץ חזקה, אבל מה יודעים על יפאן?
רק מהסרט. מה יודעים על מצרים? רק מהסרטים.
איטליה היא גדולה בגלל הסרטים.
גם ישראל צריכה להיות ידועה מהסרטים
שלה.״

פרסומת

טובה
שנ ה
ומוצלחת
לכל לקוחותינו
ידידינו

ומכרינו
צינקוגרפיה יוכה ריבדזובסקי
תל־אביב, רחוב פרץ ,12 טלפון 66548

מתח \ 3ו ה
בשבוע שעבר קישטו שני מסוסי סילון,
שהשאירו מאחוריהם סילוני אדים ׳רחבים,
את דפי העיתונות הישראלית. הכריזה כותרת
הציור :״הסילונים באים״.
הקורא הממוצע כמעט וציפה להתפתחות
מפתיעה במאזן החימוש המרחבי, כמעט והיה
משוכנע כי אחר המיסטרים והאורא-
גאנים החליטה לפחות קנדה לספק כמה
עשרות סייברג׳טים. ואם כי ללבותיהם של
כמה אזרחים התגנבו ספקות ראשונים על
דרכי הפרסום החדשים של התעצמות חיל
האויר לישראל, הרי דווקא ספקות אלה העלו
את המתח עוד יותר.
וזאת בדיוק היתד, כוונת סילוני הנייר —
למתוח את הציבור. כי המתח הגבוה של
הסילונים המרקיעים שחקים נועד לעידוד
מתיחות ועניין לקראת נחיתה לא כל כך
צבאית. כאשר קורקעו סוף סוף הסילונים,
הם לא פלטו גזי דלק כי אם עשן טבק —
היו אלה סיגריות חדשות של חברת הסיגריות
לוד.
״האם שמך תמר?,״ לא לחינם נקראה
צורת פרסומת מוקדמת זאת בשמה
הנכון, מתחן. כוונתה היתד, מאז ומתמיד
למתוח את הקהל, להוציא אותו מאדישותו,
להגביר בו את ההתעניינות במוצר העתיד
להתחדש עליו. כהוכחה טובה יכול לשמש
המתחן הארצישראלי הראשון שראה אור
ערב מלחמת העולם השנייה, כאשר הוטל
על פרסומאי אליהו טל לפרסם סבון חדש
של בית החרושת שנון.
משך שבועות הופיעו אז מודעות מסקרנות
בעיתונות, שאלו ״האם שמך תמר?״
1800 התמרות שפנו לשמן כתשובה לשאלה
אישית זאת, שנועדה לפרסם את סבון תמר
החדש, הצעידו את תורת ד,פתחן לראשית
דרכו אל שחקי הסילונים.

במדינה דרכי אדם

אל תתלוש את ת&דנת־הנוף ד,זו.
מפסיק לשלוה את הסתי־ון
*ן ל״תחרות ראלי,״ ת.ה
תל־אביב ולציין (א) היכן מבקרי.
נערת ראלי״ מליון׳( !987כ)
שמן וכתובתו! (,ג< אס ברשותו
אופניים ואם כן מאמו
ו(ד) מדוע תרצה באופני

תמונת נוף זאת היא האחרונה בסדרה של עשר תמונות נוף
שפורסמו במק ס זה משך עשרה שבועות. זהה תמונה זאת וכל
המונה אחרת מן הסדרה והשתתף בהנרלה שתערך בחב הסוכות.

ם ל 1ן

ו דגר
^ן ^ 0ז 1ץ

דגוז אשקלנן
מלפנן 8-48

מודיע שכל המקומות לחגים
הוזמנו וישמח לקבל הזמנותיכם
לעונת הסתיו, לאחר חג הסוכות

בית ספר לנהגות

אחרון הקר אי ם

ה מוו תבא לנוו מ ח

המקרה שאירע לפני שנה וחצי היה
אפוף מסתורין. שלושה צעירים ושלוש
צעירות כולם קרובים זה לזה וזו לזו•,
סיילו לרגלי חומת ראסיסבון בירושלים.
לפתע אירעה התפוצצות מסתורית, שפצעד.
קשה את כולם.
השערות רבות הושמעו. בין השאר: שהצעירים
היו חברי מחתרת דתית שעסקו
בחומרי נפץ, או שפרץ בץ הזוגות סכסוך
משפחתי, או שחבר קודם של אחת הצעירות
רצה להתנקם בה• אולם הצעירים עצמם
עמדו על דעתם כי הפצצה נזרקה עליהם
מעבר לחומת בנץ ראסיסבון, ללא כל
סיבר. נראית לעין.
השבוע נוספה תעלומה לתעלומה. באותו
מקום עצמו נשמעה התפוצצות אדירה. ה־משפרה׳
שחשה למקום, מצאה את בנימץ
סינאנל הזקן ( )62 מתבוסס בדמו, ללא רוח
חיים. השכנים סיפרו כי הקרבן, שומר בנין
ראטיסבון, סיפל קודם לכן בפגז חי, וכי
בכלל היה רגיל לטפל בכלים מסוג זה.
מרד האח הבכור. למה עסק סינאני
הזקן בחומרי־נפץ? יתכן וסוד זה לא יתגלה
לעולם. לעומת זאת גלויה תוצאת עיסוק
מוזר זה: עם סינאני מת אחרון הקראים
הארצישראלים•
כת הקראים נולדה לפני 1189 שנה בבבל׳
אז מרכז יהדות העולם, כאשר התחרו
שני אחים — ענן ודויד — על התפקיד
הרם של ריש־גלותא (״ראש הגלות״) ,הנשיא
החילוני של יהודי התפוצות. המנהיג
הרוחני של היהדות, ראש הגאונים שנשא
את התואר ריש־מתיבתא (״ראש הישיבה״),
דאג שיתמנה דווקא האח הצעיר.
ענן המקופח פתח במרד בשלטון הרוחני
של הגאון. כדי לתת למרד זה רקע רוחני,
יצר את התנועה הקראית, שפסלה את כל
התלמוד והתורה בעל־פה, לחם חוקם של
הגאונים. היא הכירה אך ורק בחנ״ו, כחוק
יחיד. מכאן שמה, שבא מלשון מקרא.
במשך כמה סאות שנים היה נדמה כאילו
הקראים יכבשו את העם היהודי, וכי מתנגדיהם
(״הרבניים״) יהפכו לעדה קטנה.
אולם המאבק הוכרע לבסוף בצורה הפוכה:
הקראים התדלדלו, הפכו לכת מנותקת מגוף
היהדות. הרבניים כבשו את העם כולו.
עם קום המדינה עלו כמה מאות משפחות
של קראים מצריים, יסדו שני ישובים
חקלאיים — האחד מצליח (על שם סהל
בן־מצליזז, מחבר ספר המנהגים של הכת)
ליד רמלה, השני רנן בנגב. כמה מלומדים
ישראליים, ביניהם הנשיא יצחק בן־צבי,
דגלו בהחזרת הקראים לגוף היהדות, הכירו
בהם כבעוד, יהודית.
הרבהתעלף. עד לעליה זו היתד,
קיימת במשך הדורות רק משפתה קראית
אחת בארץ: משפחת סינאני. שנשלחה לפגי
שש מאות שנה ממצרים כדי לשמור על
בית־הכנסת הקראי בירושלים. לא היה זד,
תפקיד קל, כי מספר הקראים בעיר לא
הגיע מעולם למנין.
היתד, זו הגשמת קללה עתיקה. לפי האגדה,
כאשר ביקר הרמב״ן, רבי משד. בן־
נחמן, בבית־הכנסתהקראי, התעלף בעברו
את הסף. בצאתו התעלף שניה על אותו
סף. הוא ציווה לחפור במקום, מצא כי
הקראים קברו מתחת לסף את כתבי רבי
סעדיה גאון׳ אויבם׳ כדי שכל הנכנס ידרוך
עליהם. בזעמו קילל הרמב׳׳ן את הקראים
כי לעולם לא יגיעו למנץ בירושלים.
גורלו של אחרון הסינאנים היד׳ מר אף
הוא. בימי מלחמת תש״ח נפל בשבי הלגיון,
כרוב יהודי העיר העתיקה, ישב
יחד עם בנו במחנה מפרק הירדני. עם
שיחרורו סידר לו יצחק בן־צבי משרה
צנועה כשומר בנין ראטיסבון, אחרי שבתו
נישאה לשוטר בתמי והיגרו־ .לאנגליה•
כאשר שמד, הפצצה קץ לחייו של
הקראי הארצמוראלי האחרון, היה נדמה
שיש נכונות רנה יותר לשים קץ לפילוג
העתיק, להפר את נבואתו של רבי סעדיה
גאון כי ״הקראים לעולם לא יתאחו.״••

לא הרחק מן המכון הפאתלוגי באבו־כביר,
אליו מובאות גופותיהם של מתים
ממוות בלתי טבעי עומד בית ישן, בן קומה
אחת. מצדו הקדמי חנות ירקות של משפחת
רוז־ריג הבת היחידה של המשפחה, לא התרגשה
במיוחד מקיום הבית הגדול השכן. היא
הביטה בעיני ההגיון הקר של בת 19 על
הגוויות עטופות הסדינים הלבנים שהי־מובאות
לשם מדי פעם.
במוצאי השבת האחרונה, קרוב לחצות,
החליסד, נורה לגהץ את שמלותיי״ לקראת
נסיעתה למחרת לעבודתה כגננת במגדל
אשקלון. הצעירה במכנסיים הקצרים והרגלים
היחפות, נסלד, את תקע חום המגהץ,
הצמידה אותו לנקבי השקע החשמלי.
לפתע קיבלה הנערה חבטה נוראה, שהפילה
אותה ארצה. כף ידה נשארה מכווצת
סביב ידית המכשיר, חסרת יכולת להשתחרר.
היא רק הספיקה לצעוק ״אמא!״
מים מהמקרר. האם אצה מבוהלת
למקום. בראותה את בתה מוסלת על ה־רצפו־״
איבדה את עשתונותיה. במקום לנתק
מיד את החוט מהחיבור, אחזה בבתה ד
החלה מנענעת אותה. הזרם החשמלי עבר
אל האם, הפילה אף היא ארצה, צמודה
אל גוף בתה. רק בנפלה משכה האם את
החום מחיבורו, הפסיקה את הזרם.
לשכנים שהוזעקו למקום, הצטיירה התמונה
בכל פרטיה. שעה שעמדה נורה
וגיהצה, דלפו מי המקרר לאטם על הרצפה,
עד שהגיעו לקרבתה. מידית המגהץ, שלא
היתד. מבודדת כהלכה, עבר בה זרם חשמל,
שנמשך בקלות מהממת אל הרצפה הרסוכה.
הרגליים היחפות סייעו לו בדרכו.
עוד באותו יום נמסרה גופתו״ עטופה
בסדין לבן, לבית הגדול הסמוך.

• הששה• :נכדו של חרב זאב נולד,
יננקוב נץ, ושתי אחיותיו; ארוסה של ה
אחות האחת, ישעיהו הדר•; ארוסה של
האחות השניח, נחוס קוק; אקותו של נחום
קוק, שחיתה ארוסתו של יעקוב נ .
•• משחק בנזליס ״קראים ו״קרעיגז״

אסתות

דרכי חיים
ה בו ש ה יז&דודה
יורם ישראלי היה רעב. מזה יומיים
נגמר כל כספו ולא היה בכל תל־אביב הגדולה
אדם אליו יכול היה לפגות לעזרה.
הוא עזב את משכנו במלון נורדאז־פלזה
הבלתי־מוגמר, יצא לשוטט בסימסאות הסמוכות.
לא רחוק ניצב בית קטן.
יורם ניסה לפתוח את התריסים בכוח׳
ללא הצלחה. הוא עקף את הבגין, נכנס
לחצר ומשך בכל כוחו את דלת העץ.
צעדו הראשון של הפורץ הצעיר היתד,
לכיוון המטבח. הוא פתח את המקרר, טעם
מאשקול ענבים שמצא בו. משם יצא ל6ייד
בדירה. באמצעות סכץ מהמטבח, פרץ מגירת
שולחן נעולה, הוציא מתוכה תשע איגרות
חוב בערך נקוב של 25ל״י כל אחת, קופת
חסכון נעולה ושעון של גברת. לקינוח
סעודה הצטייד בככר לחם, שמנת, ועגבניות.
הוא נשא את כל השלל לחוף הים הקרוב.
שם שבר את רעבונו, אחר כך את
כך את קופת החסכון, הוציא מתוכה 11
למחרת חזר לחיפד״ לבית אביו.
אחד משזד דיין. כעבור יומיים, שוב
היה יורם בתל־אביב. הכסף שגנב מפריצתו
הראשונה אזל, הרעב החל שוב מציק לו.
הוא נזכר כמה היה קל לבצע את הפריצה
הקודמת׳ החליט לנסות שוב את מזלו.
הפעם בדירתו של אזרח נשם משה דיין.
הוא פתח את החרים בידו, היסס שעה
ארוכה בדירה ובמטבח, לא מצא כל דבר.
מיואש ומאוכזב, פנה לצאת כלעומת שנכנס.
במקרה, ראוהו שני צעירים שעברו
אותה שעה ברחוב• הם רדפו אחריו, תפסוהו
והביאוהו למשטרה. לפחות בעיה אחת
— בעיית הדיור — נסתרה בכלא.
השבוע ישב יורם בן ה־ 21 על ספסל
בית־משפס השלום בתל־אביב. הסביר בחקירתו
המוקדמת כיצד דחפה אותו אכזבה
במקום עבודתו לברוח מביתו, ולחפש את
השיכחה בכרך הגדול.
בדרך כלל, מבקש הנאשם להשתחרר בערבות
עד למשפס ואילו בא־כוח התביעה
מתנגד. השעם נתהפכו היוצרות. בזרמה
התביעה, שידע איזה חומר מתגולל בבית
הכלא, התעקש לחלץ את הצעיר — על
אפו ועל חמתו. ואילו יורם סירב בכל
תוקף להמציא מישהו שישחררו בערבות:
הוא לא יכול היה לשאת את המחשבה כי
דבר קלקלתו יוודע למשפחתו.
חעמס ווז ה 9* 7

החכרהמתרח צי ם במימיו הרדודים סול מפרץ מוקף הרים, בחוף הונג־קונג.
ברקע, מימין, בית־המלו! המפואר והחדיש מו מתאכסנים חברי המשלחת הישראלית.

האדם השלישי בתמונה זו, ביו שאול מתניה ויצחק שניאור, הוא סוס סנדרינגהאם.
מנדריננהאם האנגלי הוא מאמן נבחרות הכדורגל של המג קונג וסין הלאומנית.

קינג־קונג בהונג־קחג
-מאח •וסלהמ די מוגי ץ

כל הזמן לרשותנו. דיברנו עם כל מי
שרצינו, אורחים, טייסים מקומיים. הם יודעים
הכל על הנעשה אצלנו. הם משתוממים
לשמוע שפאקיסטאן היא מדינת אויב
למחצה עבורנו. מה לנו ולערבים? הם

נעלבים.

** ולס קטן• אתמול מוסקבה, שלשום ניו־יורק, היום
היום פגשתי אחד מהם בהונג קונג. גם בתל־אביב
הייתי רואה אותו ברחוב, הייתי נותן לו לעבור בשקט.
ביותר, מלון מפרץ רפולס, השוכן לחוף הים על רקע נוף
גם אנחנו.
היינו כבר בהרבה בתי מלון, אפילו באכדיה, אולם זה המפואר שבכולם. מיד לכשנכנסנו
ך י*ק לשניים מכין כל אנשי המשלחת
הבחנתי בו. הוא ישב ליד שולחן עמוס משקאות, עם שני הודים. לא הכרתי אותו לפני כן 1 .ניתן לצאת ולטייל בעיר. היו אלה
אמרתי ודלף ומיד לחברה: זה אחד משלנו, או מתל־אביב או מפתח־תקוה אבל בטח מישראל. המאמן גיבונס ואני. ברשותי נמצא פסאלה
שמכירים אותי יודעים שאיני טועה
הרבה. במוסקבה הכרתי אותם גם מעבר
למדרכה. ידעתי תמיד אל מי:לגשת, לתת
סמל ישראלי או לומר שלום בעברית• תמיד
הם היו עונים. קצת מהר, בחטף, אך עונים.
על זה מהונג קונג אין לי הרבה מה לכתוב,
מלבד זה שקוראים לו מוישה( .כך בפירוש
אמר לנו: קראו לי מוישה!) פשוט רציתי
שתדעו שיש לנו אימפריה.
עד שהגענו לכאן עברנו אולי את חצי
העולם. קודם כל רומא. שוב רומא. מדוע
צריכים להגיע לרומא ובפרט לשש שעות
בלבד? סתם מרגיז. אך את שש השעות
צריך לנצל במלואן. את ויזות הכניסה סידרו
רק בשדה התעופה• היד. קצת בילבול בקשר
לשמות החדשים שהדביקו לנו, אבל עם
האיטלקים אפשר להסתדר קצת ברעש.
משם קופצים לאתונה. אוספים את ארבעת
הסיירים שהגיעו לשם קודם לכן, וממשיכים
עד לעבדאן. איזה חום! אומתם שיש לנו
מזל. שלשום היד, החום 50 מעלות. היום
רק 12 ,״ באמת מזל. בשדה התעופה אנו
פוגשים צעיר בן .27 עומד ליד דוכן ,,מוכר
סחורות שונות, מחליף מטבעות וכדומה.
הוא מת לבוא לארץ> יש לו אחות שם.
אבל קודם הוא חייב להיפטר מסחורתו.
פוגשים עוד אחד, הוא כבר מדבר עבריה
ליק הוא אינו רוצה לעלות. הוא היה כבר
שנתיים בארץ, לא עבד, לא החזיק מעמד.

* > נחנומתקר בי םלקארצי, בירת
פאקיססאן. לפי התוכנית עלינו לשהות
הגמל ואני. זה משמאל, בחולצה הלבנה, זה אני. זה שמימין, זה הגמל. התמונה צולמה
יומיים. והשהייה היא בשדה התעופה בלבד,
על־ידי המאמן גיבונס. רק הוא ואנוכי הורשינו על־ידי הפאקיסטאניס לעזוב את שדח־התעופה
לא נותנים לישראלים לחדור לתוך העיר.
ולבקר בעיר קראציי. כאן, כנראה, לא אוכלים את הגמלים. הם משמשים כאמצעי תחבורה.
בדרך עושים המנהלים כל מיני מאמצים
טלגרפיים לשנות את רוע הגזירה ולהמשיך
ואז נפתחת הדלת בשנית, ניתנת הוראה פורט בריסי, כיון שנולדתי בקפריסין.
מיד הלאה בדרך. הכל לשוא. אי אפשר
לצאת. אני בחוץ. אויר צח. איזה חומר
נסענו לעיר עוד באותו ערב. המרחק
לשבש את סדת התחבורה.
חיטוי בלתי־נעים הוא הההטי.
משדה התעופה לעיר כ־ 20 רגע נסיעת
החברה מתחילים לחשוש בקול רם. ישאנחנו
נכנסים לחדר הגמתנת עיניים מ מחיר הנסיעה במונית 32 רוסיות — כראלי
מציע שנשאר באוירון ואז לא יוכלו חייכות, פרצופים נעימים, הכל אומר שלום.
שמונה דולר. סיירנו בעיר חצי שעה. הלעשות
לנו כלום, מפני שזו טריטוריה גיבונס מתרוצץ בין משרדי חברות ה רושם הראשון: עיר מזרחית הדומה ליפו
סקנדינבית. סטלמך אינו נרגע: אם החרימו
תעופה, אולי ישיג כמד, מקומות במטוס בזמנים הטובים שלה. נכנסנו לקפה, שתמו
את בת גלים, למה שלא יחרימו את המטוס אחר ויצליח להציל לפחות כמד, משחקני משקה אננס. מכל הצדדים הועפו לעברנו
איחנו ביחד י
הנבחרת שלו. שום דבר לא עוזר.
מבטים משתוממים. אני סבור כי הייתי
לא רק הישראלי הראשון שראו בחיייהס,
אנו עוברים בדיקת דרכונים. זה שיושב
אנו מתקרבים לעיר. נוחתים. כולם מציומחתים
אינו נראה כפאקיסטאני. כשהלר אלא האירופאי היחיד שראו מאז עזבו הצים
מהחלונות, מחפשים את גדודי הצבא
אנגלים.
העומדים הכן לאסרוה לפתע נפתחת הדלת. המלווה, חותם את שמו בעברית, הוא מעיר
כשחזרנו למלון, החברה היו סקרנים
כי אינו אוהב חתימה כזאת ומבקש ש>איש
בל יזוז ממקומו, כולם לשבת!״ מכיחתמו
בערבית. הלר נעשה לאומי. הוא לדעת מה נעשה בעיר. כמובן שהתלוצצו
ריז קול באנגלית . .פאקיסטאני במדי צבא
נכנס למטוס, בידו מכשיר מוזר. הוא אינו מסביר כי זאת השפה שלו וכי הוא אוהב על חשבוני ושייע גלזר כבר קרא לי אורן
השני.
אותה. ההוא משתתק.
אומר מלה. מסתכל בנו בקרירות ומתחיל
למחרת ערכת* סיור מקיף יותר בעיר.
הסתדרנו איך שהוא בדוחק במלון שדה
להפעיל את המכשיר. גז מתפשט בחלל
התעופה. נדמה לי שלא בהרבה מדמות עובד חברת התעופה הסקנדינבית שהוא
המטוס. החברה מתעטשים. שניאור מנסה
לקום, מקבל הוראה לשבת מיד. חלדי אינו קיבלנו יחם לבבי כזה כבמדינה מוסלמית פאקיסטאני, היד, מורד, הדרך שלי. נתתי
לו כמה רופיות ורכשתי לי ידיד. החברה
מתאפק, פי ח בצריחה. :מרעילים אותנו!׳׳ זו. הסתובבנו כמו בבית, משרתים עמדו
הונג קונג. וישראלים בכל מקום.
לא היה עושה הרבה רושם. אם
כאן הוא מתאכסן במלון המפואר
פנטסטי. זהו המלון בו מתאכסנים

נתנו לי תפקיד להביא רפואות ופירות.
יצאתי בבוקר במכונית העובדים. אולם
עוד לפני שהמכונה הספיקה לזוז, ניגש
אלי פאקיססאני במדים של ׳ חאקי, עם
כפתורים נוצצים, והתחיל למלמל משהו
בהודית. לך תבין מה הוא רוצה. ראשית
אני מוציא את הפספורט שיראה שאני
לא מסתנן. אבל לפני שהוא הספיק להסתכל
בו, בא גיבונס ומוציא בחופזה את הפספורט
שלו וצועק: בריסיש, בריטיש 1הוא
בטח היה סבור שמוליכים אותי כבר לתליה.
התברר
שבסך הכל היה זה נהג המכונית
שרצה לדעת אם יש לי כרטיס.

בדרך לעיר אפשר לראות עתה בבירור
את המחנות הבריטיים שנעזבו, כשהם
מאוכלסים בתושבי המקום. צריפונים על
גבי צריפונים, כמו מעברה, ומרחוק אפשר
לראות שיכונים בנוסח הבלוקונים שלנו.
אני לוקח ריקשה ונוסע לטייל להנאתי
בעיר. כל העיר מלאה ביקתות עוני. פה
ושם צץ ביניהם איזה בית מהודר. מנגינות
כמו בימים ההם של אבו חליל בשוק הכרמל
למטת בוקעות מכל המינים.
ביום השני ערכנו אימון במסלולי שדה
התעופה, שקוצים כיסו אותם מאז עזבו
אותם האנגלים. כשלושה תריסרי פאקים־
טאנים באו להסתכל עלינו ותיכף הציעו
לנו משחק עם קבוצה מקומית. גיבונס
סירב, באמרו שהמגרש לא מתאים. הם
הציעו להביא פועלים בלילה ולהכין את
המגרש. אף על פי כן המשחק לא התקיים.
איך הם יכולים לשחק אם כל הזמן הם
מעשנים ולועסים חשיש?
כשהגענו לבסוף להונג קונת רצו לאכסן
אותנו כמלון במרכז העיר. מלון לא
רע, אבל איך שהוא במרכז העיר, כשהייתי
פותח את החלון, ניצב מולי במרחק
מטרים ספורים בנין משחיר, מלא משפחות
סיניות שצריחותיהן בוקעות לשחקים. לא
האמנתי למראה עיני. מבעד לחלונות אפשר
היה להבחץ ב־ 12 עד 14 יצורים השוכנים
בחדר אחד. החדר מחולק לאצטבאות עמר
סות תינוקות מיללים, ומלבד זאת הוא עוד
מחולק בגבהו לשניים. יש בו גלריה שגם
בה מתגוררת משפחת
ואומרים שאלה הם עוד פחות או יותר
בעלי אמצעים. פשוט אי אפשר להאמין
למה שרואים כאן. כשמשפחה אחת יוצאת
למשל לטיול, מתמשכת שרשרת ענקית.
האבא, מין קינג קונג מצומק, הולך בראש.
אחריו אם המשפחה ואחריה מזדנבים עוד
שמונה זאטוטים ועל גבם קשורים עוד
תינוקות. זועתי.
קיצורו של דבר, העבירו אותנו למלון
מפואר, השוכן מחוץ לעיר, בין הרים. אנו
מבלים את זמננו ברחיצה בחוף הים השקם,
כמו בבריכת שחית הדבר הראשון שבישרו
לגו כאן היד, שקיים משבר בהתאחדות
הכדורגל המקומית. עד עכשיו היה יושב-
ראש אנגלי, עכשיו בחרו בסיני וכל חברי
ההתאחדות התפטרו. בדיוק כמו אצלנו!
קיים אצלם חוק הפיפטי פיפסי.
הוא אשר אמרתי — העולם הוא קטן.

התמונה האחרונה. זוהי תמונתו האחרונה של דרור לוי, לפני הרצחו, התמונה צולמה בידי חברו למסע, שחזר פצוע. דרור נראה
בתמווה כשהוא שוכב על בטנו וגומע ממימיו הקרירים של אחד הגבים בפטרה, כשלידו מונח תת מקלע העוזי שלו הדרוך ומוכן לפעולה.

ך • תכנית היתה פשוטה. בקו או־רי, המרחק
1 1עד לפטרה הוא 26 קילומטרים בדיוק. אולס כ
לחצות את הערבה ולטפס בצוקי הרי אדום, המתרוממ
של אלף מסר, מובטח לו שיטעה בסבך הנקיקים והעי
דרור לוי וחברו ידעו את הדרך בעינים עצומות.
שעה שהיו מסיירים לארכה ולרחבה של הארץ׳ דדו
הטיול הגדול. מהמפות למדו כל עץ, כל פיתול וכל גג
בדרך. הואדיות העקלקלות ביותר היו מוכרים
להם, ככביש תל־אביב — הרצליה.
ההזדמנות לבצע את תבניתם ניתנה רק
השנה. אותה תקופה שררה במדינה אוירה
של ערב מלחמה. כנופיות פידאיון פשטו
בדרכים, רצחו על ימין ושמאל. מטוס מצרי
הופל בשמי הנגב.
דרור החייל, קיבל חופשת שבת קצרה.
הוא החלים לנצלה לביצוע תכניתו. יחד
עם חברו הכין את כל הציוד הדרוש למסע:
אוכל, מים, מפות ותשקיפים, מצפן ומצלמה.
למודי־נסיון מגורלם של חמשת קודמיהם,
שנרצחו בידי לגיונרים ללא נשק
בידם, הצטידו בעוזי רמונים ורובה.
דרור וחברו ידעו הרבה על גורלם של
קודמיהם: ארבעה בחורים ובחורה אחת,
ילידי הארץ שפטרה קסמה להם עוד מימי
שירותם בפלמ״ח ופלוגות החי״ש. ללא
כל הכנה רצינית מראש, יצאו החמישה
לדרך, הערימו על נהגים שאספום ב״טרמס״,
קציני צבא שחקתם לדרכם ותושבי שתי 1 הנקודות בדרך הערבה: באר־מנוחה ועין־ נזף יהב. יי המצבה שהוקמה לזכרם, מזהירה עתה

את הבאים אחריהם לבל־יבואו. אחת הסי?!
ברות
על גורלם הנורא: אחד מן החבורה

נוכש על־ידי נחש ארסי. חבריו החליטו
להסגיר עצמם לתחנת הלגיון הקרובה, להי[
בקש
עזרה רפואית מהירה. בדרך נורו
ביריות מארב ירדני.

טיול של שני צעירים ׳שואל״ס שהצליחו להגיע לנסוח

השנים, נסעו בטרמפ מבאר שבע עד
באר מנוחה, משם עמדו להתחיל במסע.
הכל היה מוכן ומתוכנן. הם עמדו לצאת
לדרך ביום שישי בלילה, לבלות את השבת

בפטרה ולחזור לערבה ביום הראשון ביד
בוקר•
חופשת סוף שבוע קצרה מעבר לש>
גבול.

ר ה של סוף חודש ניסן האיר את
7הערבה החשופה. שתי דמויות חמושות, אד עמוסות תרמילי־גב קטנים, פילסו את דרכן
במהירות. מדי פעם הם היו נעצרות להשוות

את תווי הקרקע עם השרטוט שבתשקיף.

הכל היה בסדר.
כל רחש חשוד, כל תנועה מיסתורית,
הכריחו אותם להיעצר, לבדוק אם אפשר
להמשיך בדרך. לבסוף, לאחר הליכה רצופה
במשך כל הלילה, עם מנוחות קצרות בלבד,
הגיעו השניים לראשי ההרים. בטרם הספיקו
לנוח מעט, עלה השחר.
למטה, כעל כף היד, היתד, פרושה הערבה.
מאחוריה התמשכו שרשרות הרי הנגב
הישראלי בססגוניות צבעים נפלאה. אולם פטרה
עוד היתה רחוקה. משך שעה ארוכה
שקלו השניים באם להסתתר במשך היום
ולהמשיך לצעוד בלילה. הם החליטו להמשיך
ביום.
מארבעה עברים, התנשאו קירות תלולים
של אבן חול, בהם היו חצובים בניניה
וארמונותיה של עיר הנבטים הקדומה,
שנוסדה 200 שנה לפני הספירה הנוצרית.
כל תנועה לא נראתה בעיר. הכל היה
רדום ומת. רק על הרכס שממול, נראו
סימני עשן מהכפר הערבי הקטן ואדי מוסד .,י**888688
דרור וחברו לא התמהמהו. הם רצו לראות
מה שיותר, כדי שיוכלו לחזור לפי לוח הזמנים שהציג

במפה. דרור לוי מעיין בנופה. בפתח אחת המערות
בכניסה לפטרה. מסעס של השניים היה מתוכנן לכל פרטיו,
נעזר במפות מדוייקת שנערכו על סמן עשרות פרטים.

מעיין מדסה. תמונת נוף שצולסה בידי דרור לוי, על אדמת
פטרה.
עבך־הירדן. אלה הם מימיו של מעין מו0ה ליד
מעיין זה הוא תחילת ואדי מוסה, המוליך אל הערבה.
^ י10

העמוד. בצל אחד מעמודי פטרה המפורסמים, יושב דרור
כשבידו תת מקלע עוזי. עמודים אלה נחצבו בידי הנבטים
בככרות הראשיות של העיר, על־ידי בך שחצבו את הסלע מסביבם.

דרור וחברו עשו בפטרה כבתוך שלהם. הם סיירו 1
בחרות גמורה. חיפשו ומצאו את המעין המפורסם7 ,
והוריקו מימיותיהם ומילאון אף הן. בחופשיות מום
בתילי ההריסות, גילו בקולי קולות ארמונות עתק
נסתרים, חפרו בעקביהם ובקת הרובה כדי למצוא מ1:
ודברי עתיקות אחרים. פעולות אלה היו מלוות בציל
כשדייר מצלם את חברו ולהפך. תמונות אלה הן ההר

!קו הגבול
ניי שינסה
עד לג בה
יים.
שך שנים,
לכננים איז
הנמצאים

המהירה סל צל צל ספק ממא־רעות שני הבהורים הישראליים
בעיר המסתורין.
בצהרים, ישבו השנים לסעוד את לבב בארוחת שהביאו אתם.
את ק פסאות השימורים הפתוחות הוסיפו לגלי הקיפסאות, שתיירים
אמר־קאייג שביקרו במקום לפניהם, עזבו שם. מציאות אהרות
שמצאו: עקב אשה, שנתלש מנעלי אחת התירות בסיורה במקום,
השנים השתעשעו מאד, כשניסו לתאר לעצמם מה היו אומרים
התיירים אם מתוך הריסות אחד הארמונות
היו מופיעים לפניהם, שני בחורים ישראליים,
מזוינים בעוז׳ ,רימונים ורובה. שני
בחורים ישראליים הסועדים בפטרה, לעין
השמש, כבביתם שלהם.
אולם לא היה זד, לעיני השמש בלבד.

עט מדי ענה מקריב ה
הישראלי־ במה מכניו
מזבח הכיסופים לתור
דת את שרידי עתיקות
*ל, הנמצאים עתה ם*
לנבול. קרבן השנה
דרור לוי, צעיר בן ,19
הרצליה. דרור, שהרבה
ד כפל פינות הארץ, ב

שעהש לו ש אחר־הצהרים, החלו ה־
*2שניים בדרכם חזרה לישראל. לאחר מטרים
ספורים, הרגישו בתנועה חשודה סביבם.
הם ראו שניים מאנשי המשמר הלאומי
,המופקדים על שמירת העתיקות במקום.
הארבעה נתגלו אלה לאלה מטווח קצר,
כחמישה מטר בלבד. לא היתד. שהות להחליט
על דרכי הפעולה. דרור הפעיל את
תת־המקלע שבידו. אותה שניה הספיק איש
המשמר הלאומי לירות יריד, בודדה ברובהו.
דרור קטל את השניים. אולם ירית הרובה
פגעה בידו של חברו, השמיטה את הרובה
מידיו. לפתע הומטרה עליהם אש צולבת.
עוד ארבעה מאנשי המשמר, שעקבו אחריהם,
תפסו מחסות מאחורי הסלעים, פתחו באש.
כדור קדח חור במימית י דרור. כדור נוסף
פגע בתרמיל הגב, שלישי סרט את הרגל.
הד היריות הזעיק את כל המשמרות שבסביבה.
אי אפשר היה לזוז לאור היום.
כל תזוזה קלה ביותר, גררה אחריה מטר
יריות צלפים. על הרכסים נראו דמויות
גברים החוסמים את דרכי הנסיגה.
דרור חבש את יד חברו הפצוע, החליט

בפתח הארמון. זהו פתח אחת ממערות הענקהחצובות בסלע אדום. בפנים חצובים חדרי פאר,
שיתכן ושימשו לנבטים. במערות לקבירת מתיהם. בהם היו נערכים טקסים מיוחדים לפולחן המתים.

דבלות בה ׳גגה שלמה
נע אוסטרלי מרופט על
ו (תמונה למטה) הצי
לחדור יחד עם חכר ל
־! .הוא נהר: שם על*
ירדנים. מתוך תקווה
•סוס זה יספר, את כל
>פיכ
לפטרה,
** £י ת נוספיים, מפר
ו/י 3הזה״ כעמודים
את הסיפור ד מלא •בד
תו •בל ! .ו ר
?ירידי* ,כלווית

נות הבלעדיות, שצול־
,יל־ידי דרור והכדו ב־
^בד לגבול.
עצמו

להשיג את הרובה שנשמט, כדי שיוכלו
להתגונן בשניים. הרובד, היה במרחק שלושה
מטרים ממנו. הוא זינק אליו. היה זה הזינוק
האחרון. כדור פגע בכובע האוסטרלי
שעל ראשו והוא צנח מבלי להשמיע אפילו
אנחה.
הירדנים הוסיפו לירות לעברו. החבר
עשה עצמו למת, חיכה לירדנים שיתקרבו.
אולם הם לא ניגשו לגויה. הם רק עמדו
והתבוננו בה מרחוק.
החשיכה התקרבה במהירות. בחסותה הת־ .
קרב הפצוע אל דרור. גופתו היתר• נקובה
כדורים וקרה. הוא הושיב את דרור
לקח ממנו חלק מהציוד. במסע מפרך, שארך
12 שעות, עשה דרכו חזרה, חצה את
הערבה לשטח ישראל.
גופתו של דרור נשארה בפטרה, העיר
שכל נעוריו חלם להכירה. כובע אוסטרלי
מעוך ובלוי התגלגל לידו. היה זה הכובע
בו עבר דרור את כל דרכי הארץ .״זה
הקמיע שלי,״ היד, נוהג לומר ,״הוא שמציל
אותי מכל הסכנות.״
כעבור ששה ימים הביאו את גופתו על

גבי גמל אל הגבול הישראלי.

מחבבה הרצדיה ידעה על מותו
של דרור מהיום הראשון. אנשים הסתובבו
סביב ביתה של משפחת לוי, התבוננו
בבית ביגון. רק עדה לוי, ילידת העיר צידון
שבלבנון, מורה לערבית, לא ידעה דבר.
כחברת ויצו מסורה התכוננה ללכת למכור
כרטיסים לשוק המסורתי של האירגון.
לפני שהלכה, ביקשה מבעלה :״תן לי כמה
לירות, בטח אטעה בקופה ויחסר לי.״ הבעל׳
יצחק לוי, יליד ראש פינה, החליף צבעים במהירות. הוא ידע
שבנו דרור פצוע. הוא לא אמר דבר לאשתו. בדרך לשוק, פגשה
עדה אר. כלתה .״איזה עגילים את רוצה שאקנה לך בשוקי״ שאלה.
הנערה נעצה בה עיני עגל ולא השיבה דבר.
כשהגיעה עדה עד לתחנת אגד, ראתה קהל רב. בתוכו עמדו
שני בניה ובעלה. יצחק לוי ניגש ותפש בזרועותיה :״את לא תמכרי
היום כרטיסים. דרור מת.״
כל הקהל נעלם לפתע. עדה לא אמרה דבר. היא חזרה הבית בשק?!.

מראה בללי. זהו מדאה כללי של סלע אדום. בגוש הענקי של אבן החול חצבו הנבטים, מאתיים
שנה לפני הספירה הנוצרית, מבצרים, עמדות משמר, ארמונות, בניני מגורים, ובריכות לאגירת מים.

לעצמם. החורבות ממימיו,
ת, חיטטו וכוכים חרסים
ם הדדיים
היחידה,

האריה. לאור היום סיירו דרור לוי וחברו בין חורבות העיר האגדתית הקדומה, הריקה כיום מאדם.
הפתח הגדול הנראה בתמונה הוא כניסה שמסביב לה חקקו פסלים נבטיים דמות אריה ענק. הם חצבו
גם מנהרה המובילה מיס ישר לראשה של הכיפה. דרור נראה בתחתית התמונה, משקיף על הסביבה.

אנשים
סמים משכרים * אשת ליל ^ אשליות ח כון
^ עיית הנרקומנים, הלהוטים אחר הסמים המשכרים, פשתה
כמגיפה בעולם כולו. הקשיים בצבירת רווחים קלים על־ידי
שוד, סחיטה ושאר סממני עולם הפשע העבירה את גדולי הפושעים
לשטח הסמים המשכרים שהגיע לממדים מדהימים אחר מלחמת
העולם האחרונה.
״ס מים בועזברים׳
מתח הרוו*
חים שבין מ חיר
הסמים ב מקום
הפקתם
למחירם בשוק
יצר הכגסות־ענק
שאפשרו
פיתוח רשת
בינלאומית והחזקתם

אלפי סוכנים
להפצת והח \221
^ 81:8ל 8
1; 8ס א 0ס
דרת הסמים
בכל הארצות.
המחלקה המשטרתית למלחמה בסמים לא הצליחה להקים מנגנוני
מלחמה באותה מהירות שהקימו אותם סוחרי הסמים, ולכן הנגע
עדיין הולך ופושה.
על מכלול בעיות אלה, של הפצת סמים משכרים ומלחמה במפי צים
של הסמים, משרה הכוכב זץ גבין ריאליזם כמיטב כשרונו
הגדול בסרט סמיםמשכרים (שהוגבל למבוגרים בלבד).

ד* לוד אוטון לרה יצר את ״שטן הבשרים״ עם ג׳רר פילים ורכש
8את השם של במאי היצרים. לרה מעביר אותנו בסרט אשת
ליל לשנות העשרים, תקופת הצ׳רלסטון, התקופה של החטא.
המקום: פריז׳ מונטמרטר, פיגל׳ מרכז
״אסות ליל״
החטא ...הנושא! י צ רי ם ...ולמרות
זאת אהבה. אהבה עדינה במיטב ידו
של לרה.
באשתליל נעשה נסיח נועז.
הועמדה תפאורה שאף במאי צרפתי
עוד לא העיז להעמיד כמותה וסכומים
אגדתיים הושקעו בסרט צבעוני זה
על־מנת לשוות לו תערובת חריפה של
אגדתיות וריאליזם אנושי עמוק.

8 8 1 1 £ס 1^ 8 0

הרקע המוסיקאי הוא יצירה בפני
עצמה והלווי יוצר את האווירה של
המקום והתקופה. איב (״שכר האימה״)
מונטן ומישל (״סימפוניה פסטורלית״)
מורגן מעלים במשחקם את הסרט לרשימת
הסרטים המעולים של השנה.

ף יטוריו דה־סיקח, סילבנה פמפניני ומוטו (״זהב נאפולי״) .בקו 1מדיה
סינמסקופית ממיטב סיפורי אלברטו (״האשה מרומא״)
מורביה. בסרט הסינמסקופי האיטלקי הצבעוני הראשון. מופיעה
רומא על כל מראותיה ופינותיה הנס .אשליות
דזבדך*
תרות בצילומים מרהיבי עין.
מורביה פורש, בכל יכולתו הרבה,

פסמן* השסע
• שר־האוצר לוי אשכול

:״בעד כסף אפשר להשיג הכל — אפילו

שונה־בצע.״
• עובדיה פו ר ת, מזכיר המוסד לביקורת של מפא״י, על מכת ריבוי
השליחים :״יש מפלגות שחבריהן מתחלקים לשלושה סוגים — אלה שהיו שליחים,
אלה שהם שליחים ואלה שיהיו שליחים.״
• ח״כ מר״י אסתר דיליגסקח :״בין הממשלה והציבור בארץ יש
הסכם — הממשלה מניחה לציבור להגיד מה שהוא רוצה, בתנאי שהציבור יניח
לממשלה לעשות מה שהיא רוצה.״
• ח״כ חרות יוחנן באדר :״מאז שגולדה נכנסה לשרת, פצעי שרת אינם
יכולים להגליד.״
• הקריקטוריסט שמעון צבר, כשנשאל אם לדעתו רצוי להלאים את
הקואופרטיבים לתחבורה ולמסור את הפעלתם לידי הממשלה :״קודם צריו להלאים
את הממשלה.״
• מפקד משטרת ירושלים לד אכרהמי, בעדותו לפני וועדת החקירה
המבררת את פרשת מותו של פנחס סגלוב בהפגנות השבת :״נטורי קרתא אינם
מכירים במדינה ובמוסדותיה, חוץ מאשר במשטרה. והטעם הוא פשוט — הם
מכירים בכוחנו.״
• הממונה על הכנסות המדינה זאב שרף :״אילו ביקשו ממני
סיסמה שתדריך את עובד המדינה, הייתי מציע: היה פקיד בביתך ואדם במשרדך.״
• ח״כ מק״י ד״ר משה סנה :״בביטול פולחן האישיות טמונה סכנה
גדולה — בסרבם להאמין באישיותם של אחרים, יוצרים בני־האדם את פולחן
האישיות של עצמם.״
• העיתונאי דן בן־אמוץ :״אם אתם חושבים שהכסף הוא הדבר החשוב
ביותר בחיים, דעו לכם שאינכם אלא צודקים.״
• המבקר ד״ר חיים גמזו, על תוכנית הרביו החדשה של התיאטרון
הקאמרי :״התוכנית ת״ק על ת״ק היא הקומקום שרוסק, המטאטא שנשחק, לי־לח-לו
שהומתק, צ׳יזבטרון שהוחנק, מיוזיק־הול קרתני שהועתק.״
גה והיי הדנייפר. אבל,״ קבעה דנה ,״הם
קצת זייפו פרשן הטלביזיה האמריקאי
דרו פירסון, שבא גם הוא לצלם
סרס על ישראל, פותח דרך־קבע את יומו
בלגימת כוס של מרק־פירות בעוד שמנהגו
של ח״כ מפא״י ישראל גורי, הטבעוני
המושבע, לאכול מדי בוקר קלח
תירס בלתי־מבושל, שהוא חולם אותו במים
חמים אחד העיתונאים נזכר השבוע
במאורע שקרה לשר־החיגוך־והתרבות לשעבר,
מציון די״נור, בערב ראש השנה
שעברה: הפרופסור נכנס לדואר כשבידו מכתב,
קנה בולים, הדביק אותם על הכובע
שהחזיק בידו וניסה לתחוב את הכובע אל
תוך תיבת־דואר, כשהוא מתלונן :״איזה
פתח צר מתקינים בתיבות הדואר — אפילו
מכתב רגיל אי־אפשר להכניס.״

יריעה נרחבת של טפוסים המחפשים

בתיבה ודיר ה טו ב ה
הנהג דוד פרידמן, שנפצע בהתקפה

חיים קלים וכל הקורה אותם בתעלוליהם
השונים. הסרט שופע הומור ומעביר
לפני הצופים פסיפס של טי פוסים
ומראות אותם אין שוכחים ב מהרה.
אין י צורך לנסוע לרומא, מס פיק
לבקר בסרט זה.
1א ^ 1ג 8 0

X1^ 0 0 0 ^ 8

סוטי ״וח־פילס״ ־ מפיצים נ עונון מוגבל

מרק־פירודו ו תי דםח
במסיבת רעים על מדשאה בקיבוץ תל-
יוסף, סיפרה השבוע בתו של שגריר ישראל
בברית המועצות דנח אכידר* (ל )1על
הקורות אותה בבדית־המועצות. אחת התקריות
הפחות נעימות: בשעת טיול בכיכר
האדומה במוסקבה, השגיחה דנה בדלת קטנה
בתוך חומת הקרמלין ועליה הכתובת. כניסה״
.״ראיתי שכתוב כניסה — אז נכנסתי,״
אמרה דנה ,״ובעיני רוחי כבר ראיתי את
כותרות העיתונים המבשרות על האשד, הראשונה
שפרצה את חומת הקרמלין אחרי
נאפוליון.״ אולם סוף ההרפתקה היה קוסם
פחות מראשיתה: דנה נוכחה כי נכנסה ב־.
טעות לבית־שימוש לגברים, בעוד שבית־השימוש
המקביל לנשים נמצא מעברה השני
של הכיכר כן סיפרה דנה כי בשעה
ששטה בחברתו של ראש ממשלת ברית־המועצות
ניקולאי כולגאנין בסירה,
שמעה את הנוער הרוסי, ששט גם הוא
בסירות, שר את. השירים שלנו: וולגה וול־

קוחים ישר ממערכון של דז׳יגאן ושד
מאכר על נטורי קרתא ראש עיריית
חיפה אבא חושי שלח לסופרים היושבים
בדירותיו, בערב ראש השנה, בירכת
״כתיבה וחתימה סובה״ .השיב לו על כך
שלום (״*צ. שלום״) שפירא :״את הכתיבה
תשאיר לי. דאג אתה לחתימה סובה״
הסופר העברי הראשון שזכה להוצאת
ספר־כיס מפרי־עטו בארצות־הברית
היה ק. צטניק, מחבר סלמנדרה ובית הבונות,
השומר בקפדנות על אלמוניותו ומסתפק
בשם־העס הסמלי, שפירושו: תושב
מחנה־הספר• במקום תמונת המחבר, המתנוססת
כרגיל על פני עטיפת הספר, מופיע
על עטיפתו של ספר־הכים בית הבובות סימן
שאלה גדול אגב, ק .צטניק חיבר לא
מזמן מאמר מקיף על בעיית השילומים, והיסס
באיזו במה לפרסם את מאמרו זה.
כשהציעה לו אגודת הסופרים לפרסמו
במאזנים, אמר :״אני רוצה שמאמרי יגיע
לאוזניים, ולא למאזניים בארצות־

האחרונה על אוטובוס אנד בדרכו לאילת,
קיבל השבוע מכתב, בו נמסר לו כי יום
לפני התקרית בדרך לאילת נתמנה כחבר
בוועדה להנצחת 11 חללי מעלה העקרבים,
שנפלו בהתקפה הקודמת על האוטובוס לאילת
בגליון ערב החג של ידיעות אחרונות
התפרסם מאמר סנסציוני בו מתארת
כתבת העיתון כיצד חדרה למאה שערים ר
ראיינה אחד ממנהיגי נטורי קרתא, רכי
אהרן קצנלכויגן. הצרה היא רק שדברי
הרב כביכול, כפי שנמסרו בכתבה, ל•
אביה, ששמו הקודם היח יוסף רוכל,
קבע את שם משפחתו העברי על שם שתי
בנותיו: אבידר פירושו אבי דנה ורינה.

הכרית, זכו בחודש האחרון לתפוצה עצומה
שני תקליטים, הכוללים קריאות מפי המחזאי
ארתור מילר מתוך מחזותיו מות
הסוכן וציד המכשפות. התברר, כי הסופר
זכה לפופולאריות בלתי־ רגילה אחרי נישואיו
לכוכבת

מ רי לי ן מו כ רו.

• רי בעלגל• האחד
לאחר שאסיר־פראג לשעבר שמעון א ד
רנשטיין סיפר במעריב באריכות כיצד
סחטו מפיו את הוראותיו, נזכרו חברי קיבוץ
השומר הצעיר כסר מאסאריק, שעליהם
נמנה לשעבר גם אורנשטיין, כי בשנות
השלושים נערך בקיבוץ משפט ציבורי על
משפטי הטיהור במוסקבה. אורנשטיין שימש
כסניגור במשפט זה, והגן בלהט על
הודאותיהם של נאשמי מוסקבה, שניתנו —
לטענתו — ללא כל כפייה טענה אחרת
של אורנשטיין, כי הואשם — ללא כל
יסוד — בזיוף דרכונים, נראתה גם היא מפוקפקת
בעיני חבריו, שנזכרו כי היה אחד
המומחים הראשונים במעלה של עלייה ב׳
לזיוף דרכונים הרקדנית הישראלית
חסיד! לוי הופיעה השבוע בתוכנית של
מחולות ישראליים בטלוויזיה ברומא, במסגרת
התוכנית סיורים בעולם השחקן
סעדיה דמארי, שהסתכסך ערב הצגת
הבכורה של הסרט באין מולדת, בו הוא ממלא
תפקיד מרכזי, עם יצרני הסרט, ניצל
את תוכנית הרדיו שלו לעולי תימן כדי
לפנות בקריאה נרגשת ליהדות התימנית שלא
ללכת לראות את סרס־המריבה.
* קא־צס, ראשי־התיבות בגרמנית של
קונצרנטרציונסילאנר (מחנה ריכוז).
חפילס חזה 9*7

ישראל לא שלחה אף סרס אחד למפגש הבינלאומי, ובכל זאת היה זה

הפסטיבל הישראלי בוונציה
מאתש מו א ל מור, ש לי ח • ה עוד הוה״ בוונצי ה

^ שלךכף לבקר בפססיבל סרסים באירופה?
כן? בסדר. אין לך דבר פשוס יותר — עליך למלא אחר
ההוראות הבאות:
)1מצא לך תעודת עתונאי. לא חשוב איזה עתון —
אפילו תעודה מהצופה לילדים או הארץ שלנו חסכון. אם
אינך מכיר אף אדם באף מערכת — יסד לך מערכת משלך:
לצורך זה אינך צריך אלא לרשום את שם עתונך החדש
על מספר גליונות מכתבים ומעטפות, לשלחם לכתובות שונות
כדי להוכיח את קיומך. במקרה הגרוע ביותר — הדפס
לעצמך כרטיס ביקור מתאים.
)2בלווית המכתב או הכרטיס הנתון, גש אל מפיץ הסרטים
הקרוב ביותר, הביע לפניו את רצונך העז ביותר
לייצג את עתונך (או שבועונך, ירחונו, שנתונך) בפסטיבל
הקרוב — הוא יעשה את השאר.
אתה מפקפק?
אין לך ממה לחשוש 11 :ישראליים אחרים ניסו מתכון
זה בחודש האחרון. הם הצליחו. תוכל למצוא אותם השבוע
משתזפים על חוף הלידו בוונציה, נהנים מעשרות סרטים
חינם, לוחצים ידיהן של מבחר חתיכות הבד העולמי.

ידידות במשרד החוץ
וכשהגעתי כתחילת השבוע למשרדו המהודר

/של ד״ר ר. נאטלייה, מנהלו האדמינסטראטיבי של הפסטיבל
ה־ 17 בוונציה, קיבלה אותי מזכירתו הבלונדית
בחיוך חמלה :״מישראל? או, יש לנו כאן המון ישראליים,
הסתבר כי כמה עשרות גברים ונשים ישראליים בחלו
בחומו הבלתי רגיל של קיץ ,56 העדיפו עליו את אווירתו
הדחוסה של הפסטיבל בוונציה. חלק ניכר מהם הגיע בכר
חות עצמו, האחרים נעזרו בנדיבות לבם של ״אנשים חשו־אסתר
סלור ( )26 מפתח תקווה, למשל, נעזרה בידיד רב
השפעה במשרד החוץ. היא הגיעה בבוקר הפסטיבל עם
מכתב מיוחד מחוגי משרד החוץ, השפיעה על מסת סרטים
איטלקי להכניסה לגאלה המפוארת. שמחיר הכניסה אליה
מגיע ל 120-ל׳׳י. נציגו של הארץ לעומת זאת, נשאר
באותה הזדמנות בחוץ.
נערה אחרת, המפרסמת מפעם לפעם דברי הגות בהארץ
שלנו, שלחה מכתב להנהלת הפסטיבל בוונציה חודשים קר
דם, הצינה את עצמה ככתבת קולנוע, זכתה לקבלת פנים
חגיגית. המשלחת הישראלית לפסטיבל, ללא אף סרט אחד,
הפכה לאטרקציה של הנהלת הפסטיבל.

פרסומת על כנסי מלאך
א תכן וכל זאת לא היה קורה לולא להיטותם של
י מפיצי הסרטים בישראל אחרי פרסומת עצמית. סבי
מלאך 56 מפיץ סרטים איטלקיים, למשל, פתח לפני
שלושה חודשים במלחמת־שמועות מקורית :״הנהלת פסטיבל
הסרטים בוונציה עומדת להזמין שני עתונאים מיש־

ראל״ ,הבשורה שנמסרה מסי מלאך לאוזני המקורבים
לעתונות .״עליך רק להירשם במקום המתאים׳׳.
ברור שהסרטים האיטלקיים משך שלושת החודשים האחרונים
זכו לפרסומת מתאימה, ריחפו על כנפי מלאכים. גם
הכרת הטובה השמימית לא אחרה לבוא: יושב־ראש סקציית
מבקרי הסרטים בישראל התבקש להרכיב רשימה נבחרת
של מבקרי סרטים המוכנים לנסוע לפסטיבל. אחרי שעתיים
היתד, הרשימה מלאה.
לנרשמים הובטחה נסיעת חינם באדריאטיקה, חברת
אוניות איטלקית, ושהות כאורחי ההנהלה בוונציה. אלא
שבכל שהתקרב מועד הפסטיבל הצטמצמו אף ההבטחות:
לבסוף התברר כי הוזמן אך עתונאי אחד ואף הוא חייב
לנסוע על חשבונו.
בינתיים חילק מלאך, גוץ הגוף, שורה ארוכה של מכתבי
המלצה לכל אותם עתונאים וידידי עתונאים ששמע ההצעה
הנדיבה הגיעה לאוזניהם. בבוקר ה־ 28 לאוגוסט, בוקר פתיחת
הפסטיבל, התייצבו 11 ישראליים במשרד הפסטיבל.
ברור שאף במקרה זה זכה כל הקודם. ומספר עתונאים,
המייצגים יחד 11מ־ 16 העתונים בישראל, נשארו בחוץ.
וכך קרה שכתבת הארץ שלנו ישבה לצידו של נשיא
הפסטיבל בגאלה. בעוד כתב הארץ, יוסף שריק, נאלץ היד,
לצפות בהצגה על מדרגות האמפיתיאטרון בחו.
ואני? אני פשוט התגנבתי.

עין זועמת ויכלת מ׳ינה
ן * פסטיבל עצמו חיוור השנה יותר מהפסטיבלים הן
| רגילים. אמנם כבר עם הפתיחה זומנה לעתונאים שע־רוריה
מעניינת: קלייר לום, שגרירת ארצות־הברית זועמת
המכס* ,שהצליחה באיומים אישיים להוריד את הסרט האמריקאי,
זרע הפורענות, מעל בד הפסטיבל הקודם, ניסתה
את מזלה אף הפעם. הנהלת הפסטיבל עמדה בפני דרישתה
התקיפה של השגרירה להוריד את הסרט התקפה, המתאר
ללא כחל ושרק סנטימנטאלי את קורותיה של כיתת חיל־רגלים
אמריקאית. טענתה של שגרירה לום :״הסרט מסלף
את גילויי החיים האמריקאיים, מתאר באורח בלתי־צודק
שורר, של מעשי אכזריות שבוצעו כאילו על־ידי האמריקאים.׳׳
ההנהלה היססה, אפשרה לג׳ינה לולובריג׳ידה להצטלם
באריכות בחברת השגרירה, ואחר אמרה :״לא.״ כמחאה,
מיהרה השגרירה הזועפת לטוס ללונדון, השאירה אחריה
אנחת רווחה וגידופים עסיסיים של העתונות האיטלקית.
לג׳ינה עצמה לא שיחק המזל. בערב הפתיחה, לאחר
שקהל של חמשת אלפים מעריצי קולנוע איטלקיים וזרים
* אשר לפי טענתו של נשיא ארצות־הברית לשעבר,
הרי סתמן עצמו, זכתה במשרתו! בגלל ידידות אישית.
היא גס אשתו של הנרי לוס, בעל שרשרת השבועונים
לייף־טיים.

החתיכה של העונה. וירנה ליזו, בלונדית
ירוקת־עיניים, הגיעה אל התהילה דרך גבר בוונציה.
הגבר הוא שחקן איטלקי נערץ, המטלטל אותת לכל
מקום, לעיני הצופים והמצלמות. נבר בימים הראשונים
הודבק לה התואר ״פצצת המין האיטלקית 1957״.

צפד, לאורך הדרך המובילה ממלון אקסלדיור לארמון הקולנוע,
בתקווה לחזות בה כשהיא הולכת ברגל, נאלצה לעשות
את דרך התהילה במכונית. הסיבה: יבלת.
הגאלה המפוארת לא היתד, שווה כלום. משהו כמו הצגת
בכורה בהבימה, רק שהנשים היו קצת יותר מפורכסות
וצעירות ואילו הגברים התנהגו בחגיגיות מסקינית טיפוסית.
הם גם היו קשישים כמוהו, בכלל — כאן אפשר
לראות יותר נשים צעירות וגברים קשישים משבכל מקום
אחר. אף מפיק או מפיץ סרטים אינו מספיק טיפש לנסוע
לפסטיבל עם אשתו.

מדים אנטי פרוסיים

גס מדי. זהו תצלוס מתוך הסרק הצרפתי ההולכות־ברגל, המטפל בבעיית היצאניות של פאריס בצורה ריאליסטית ביותר.
ברנע האחרון, נתבטלה הצגתו במסגרת הפסטיבל, אחרי ההנהלה קבעה כי הוא ריאליסטי מדי; חורג מגבול ״הסעס הטוב״.

ך* וכנית הפסטיבל אינה מבטיחה גדולות ונצורות.
! 1הפסטיבל כולו עומד בסימנם של סרטים אכזוטיים,
אשר מסיבות שונות טרם יוצגו ארצותיהם בישראל. הפתיחה
החגיגית צויינה בסרט אנטי־מילטריסטי גרמני. הייתם
צריכים לראות את הקהל האיטלקי מוחה כן •1ככל עם מנוצח
זוכרים אף האיטלקים את המדים הפרוסיים המהוללים. מסתבר
כי הגיבור, המצליח בעזרת מדים מושאלים של סרן
להפוך את גרמניה על פיה, אינו אלא שתיק גרמני. והקהל
האירופי מוכן לההנות כשהגרמנים צוחקים על עצמם.
בתוכנית, שורה של סרטים יפניים, איטלקיים וסובייטיים.
כן יוצגו סרט יווני אודות רוצח מבולבל נוסח הטירה של
קפקה — הקאמרי; סרט מקסיקאי ביאוגרפי על לוחם שתרים,
אשר הופיע בערם הפתיחה בלידו בלבוש הטוריאדורים
המסורתי וזכה להערצה כללית של התיירות ד,אמריקאניותז
וסרט ספרדי המייצג במידה מפתיעה את ההתנגדות לתנועה
הפשיסטית בארץ דיקטטורה זו.
מלבד הסרטים אפשר לראות כאן עשרות של נערות
איטלקיות מכל הצבעים. לתשומת לב ראשונית זכתה
כבר בלונדית ערמומית־מבם בת .19 כשטסתי לתנציה עם
וימה לחי, הייתי חייב להסתכל בה פעמיים כדי להחליט
מי היא. עתה היא הנערה המדוברת ביותר בתנציה. הסיבה:
זינאסו באלדיני, השחקן האיטלקי הנערץ, עמו היא נראת
בכל מקום. היא זכתה כבר למאות צילומים ומתכננים עתה
את סרטה הגדול הראשון.
אני רואה מחדר העתונאים התקהלות במסדרון. לא! לא
יתכן — הגיעו עוד שני עתונאים מישראל.

קי דמת עדן -א ד צו ת ־ ה ב די ת

מ אר מי -א ד צו ת־־ ה ב די ח

:סרט הטוב ת שט״ז
ראשונה מזח שנים רבות, היתד,
/שנת תשט״ז שנת שפע איכותי וכמותי
לצופה הקולנוע הישראלי. בראש וראשונה
גרמה לכך העובדה הפשוטה, שהצופה הישראלי
נעשה השנה יותר בררן, בעל דרישות
ותביעות משלו, חדל להתיחם אל הקולנוע
כאל שעשוע זול ויום יומי. מחירי
הכרטיסים, שהאמירו ללא כל יחם לעלית
המחירים הכללית, הטלת יהב המגן על כרטיסי
הכניסה, הפכו את הקולנוע למצרך
יקר. שלא כבעבר, חשב השנה הצופה פעמיים
ושלוש, בטרם ניצב בתור לקופת הקולנוע.
עובדה
זו גרמה לכך שבעלי בתי־הקולנוע
היו נאלצים להחליף במהירות סרטים גרועים
ובינוניים, שלא זכו לביקור קהל, הרבו
להציג אך ורק סרטים מעולים או מושכי
קהל מויבהקים. כמה מבעלי בתי־ר,קולנוע
העדיפו, מסיבה זו, לשלם דמי קנם על הפרת
חוזיהם עם חברות הסרטים, רק כדי
שלא יאלצו להציג סרטים מדרגה שניה,
שהם חייבים להציגם בהתאם לחוזים.
סיבה אחרת להעלאת רמת הסרטים המוצגים,
היתה המהפכה בקולנוע האמריקאי,
המהווה את הספק העיקרי לסרטים המוצגים

בישראל. עקב התחרות מתמדת עם חברות
הטלביזיה, היתר, אחת מתגובות ממלכת ה־בד
ההוליבודית: יצור סרטים בעלי תוכן
משופר, משחק טוב וטעם אנושי, בעיקר
על־ידי מפיקים עצמאיים שקמו מקרב השחקנים
עצמם.
הצופה הישראלי, שזכה להצנות־בכורה
יחד עם צופי שאר בירות העולם, נהנה באופן
ישיר מתגובה זו.

ר שי מתהכבוד

שחקן השנה
1לי א ם הו ל דן

שחקנית השנה
אנ ה מ 1י אני

ך של מספרם הרב יחסית של הסרטים
1י הטובים שהוצגו השנה, קל היה לפסוח
על כל הסרטים הבינוניים שהוקרנו בה. הסרט
הטוב של השנה לא נבחר מתוך שורת
הסרטים הטובים, אלא מרשימת הסרטים הטובים
מאוד. גם רשימה זו׳ היתה השנה
— יחסית לשנים הקודמות — ארוכה.
בלטו בה שמות סרטים דרמתיים כמו
זרעה פו ר ע נו ת, שהתריע על מציאות
חברתית וחינוכית שלילית והרת אסונות,
בנוער האמריקאי. הנכרי הנרד!? ,סרטו
של פאול מוני, סימל את הליכת הסרט הא־מריקאי
בתלם הניאוריאליזם האיטלקי. נעד
תהכפר, עסק בהחזרתו למוטב של

העולס הזר 987 ,

הי ח פן -הו די

ה שו שגתהמ קו ע לז ע ת -ארצווו ־ הברית

רט הטוב תשט״ז
שחקן שתיין מדרדר. אילו כורם היו
כמוהם, הצרפתי, העלה על הבד רעיונות
אחוות־עמים ושיתוף פעולה אנושי, בדרמה
מזעזעת.
גם השעות הגורליות, סרט המתת
של השנה, מאחוריו טמונה מסכת פילוסופית
עמוקה על מלחמת החובה והרגש, ועל
סוגי הגבורה באדם, נכלל ברשימה זו.
בצד שפע סרטי מלחמה טובים, אך לא
מצטיינים, כמו לגיהגום וחזרה והים
הנצחי, או הגשרים של טול,ו רי,
בלטו שני סרטי פעולה מעולים: הגשר
האחרון, תוצאת שית־ף פעולה אוסטרי־יוגוסלבי,
שנוצר כדי להבליט את הצד האכזרי
שבמלחמה, ופורצי הסכרים הבריטי,
שהיד, שיר הלל משכנע לגבורת
טייסים.
בשטח הקומדיות המבדרות כבש הסרט
הבריטי את כל המקומות. סרטים מסוג

צחוק כגן עדן, דרכון לפימליקו,
כעל לשכע נ ביס ויד לפה, היוו את

סרטי הבידור המשעשעים ביותר שהוצגו
במדינה בשנים האחרונות.
בין סרטי־הזמר עלה על עצמו שבע כ*
לות לשבעה אחים, שעמד בשתי דר־

ננ ה -צרכת
הסד גות מעל לסרטי־הזמר הטובים של הוליבוד.

סרטי בידור מצטיינים אחרים היו: לנשים
לא איכפת, עם אדי קונסטנטין, פרי
קיץ, ופרנץ׳ י!אן*קאן. ואילו הסרטים
האמנותיים של השנה היו הרשת המק-
סיקאי, שהפליא לתאר ללא מילים, בעזרת
צילומים בלבד, את סבך הרגשות והיצרים
ביחסים בין גבר לאשה, וזהכ נאפולי
האיטלקי, שלא זכה להכלל בין סרטי השנה
רק משום שהוצג בסופה, טרם זכה
להיכרות הצופה הישראלי.

קצב, נהג משאית וגנג
ך ם כים גבה־גלים זה של סרטי תשט״ז,
^ התרוממו מספר מישברים שהתנפצו
בכוח אל חוף ההכרה האנושית של הצופה,
השאירו בו עקבות בלתי נמחים. הראשון
בגלי ענק אלו היה מארטי.
תוכנו של סרט זה, שהופק על־ידי חברת
הסרטים העצמאית של ברם לאנקסטר, היד,
רומאן רגיל ופשוט, סיפור אהבה בין קצב
מגושם למורה קטנה. לא היה בסיפור העלילה
כל משהו בלתי רגיל. אף על סי כן,
היה מארמי סרט בלתי־רגיל .׳כוכביו היו
ארנסט בורגנין ובססי בלייר, שחקנים נש־

הכוכש הגדור ־ אדצזת״הכדית

סוטי השנה

חנויות הרהיטים המעולות ס ל תל־אביב
באולמי הרהיטים

*!שינסק׳ המרווחים רחוב הרצל 56

חדרי אוכל -חדרי שינה, ספות יפות
וחדישות -חדרי סלון, רהיטים בודדים -
בתנאים \ נוחים, ביצוע לפי הזמנה
מבחר גדול של רהיטים מודרניים
ורהיטי ריפוד בסיטונות ויחידים
אצל

אדטמן את לדמן
רחוב הרצל 32ו*45

רהיטים משובחים — מקבלים הזמנות

רו!נ בר\ את איכלד
רחוב כן־יהודה 43 טל 22136 .

רהיטי פלדה ועץ קלים ומתקפלים
עבודות קליעה -סגנון אמריקאי חדיש

**ל אחי גוהר׳ ושות׳
רחוב דיזנגוף 128
טלפון 20654

בית-מסחר לשטיחים
פרסיים ואירופאיים
מערכות רהיטים חדישים ביותר
אצל

א1 .ו!וב 0קי
ברחוב הרצל 39

פינות סלון נחמדות,
חדרי שינה אינטימיים,
ר יה וט מקורי
דוגמות חדישות ביותר בבית המסחר לרהיטים

דוינשט״ן
רחוב הרצל 43

חדרי אוכל נחמדים, חדרי שינה,
ספות וספריות, מוכנים ולפי הזמנה

נחים, שעלו לתהילה ולסירסומת רק לאחריו.
הם לא היו יפים, לא צעירים ולא עשירים
ובכר היתד. גמלתו של הסרס. הוא
עסק בחייהם וגורלם של האנשים הקטנים,
הנקראים פשוטים. הוא הראה אותם במרד
תיהם העלובות, בחלומותיהם הקטנים ובאהבתם
הכנה. משום כך היה קרוב יותר ללבו
ולעולמו של כל צופה.
גם השושנה המקועקעת, אף היא
תוצרת מפיק לאגקסטר, זכה לתואר הסרט
הטוב של השנה בשל סיבות דומות. למרות
שעלילתו היתד, בלתי רגילה יותר, היה
רקעה חייהם של האנשים הקטנים. היה זה
סיפורה של תופרת אלמנה מזדקנת (אנא
מניאני) ,המתגוררת בחורבה עלובה׳ שומרת
על זכר בעלה המנוח ועל בתולי בתה,
עד שהיא נופלא לזרועותיו של נהג משאית
מטומטם־למחצה (ברט לאנקסטר) .אולם מה
שעשה את השושנה המקועקעת לסרט גדול,
בלתי־נשכח, היה משחק השיא של שחקנית
מניאני, שהאפיל על כל שאר כוכבות המין.
קי דמתע דן היד, יצירתו הספרותית המעולה
של הסופר האמריקאי ג׳ון סטיינ־בק.
כמעט כל יצירה מסוג זה איבדה מערכה
וגדולתה, שעד, שהוסרטד, באולפני
הוליבוד. אולם קידמת עדן, בגילגולה הקולנועי,
לא רק שלא איבדה מחיוניותה המקורית,
אלא שלעיתים אף עלתה עליה. קורותיה
של משפחה אמריקאית קטנה, בתקופה
שלפני מלחמת העולם הראשונה, על
הבעיות החברתיות שעוררה בעקיפין, על
הקונפליקטים המשפחתיים והגתוחים הפסיכולוגים
של הדמויות, הפכו הודות לביום
מעולה ומשחק מצוין של ג׳ימם דין וג׳וליה
אדמס, לאחת מיצירות המופת של הקולנוע.
יתכן והיו השנה סרטים מעולים יותר,
הן מבחינה טכנית, עלילתית ומשחקית, מאשר
היחפן ההודי, ששבר את כל הצלחות
הקופה בישראל עד כה. אף על פי כן,
מגיע התואר דוקא לו.
בשנת שידפון כמעם־כללי לתעשיות הסרטים
שמחוץ לארצות־הברית, שלא הגיעו
לרמת יצירותיהן בשנים שלאחר מלחמת
העולם השניה, נסו לייצור המוני של מלו־דרמות
זולות וסוחטות דמעות, בישר היחפן
את עלייתה של תעשיית הסרטים במזרח
הרחוק.

כובש החלומות
י* ניגוד לרמת החומר המבוצע, שהי־תה
גבוהה מהרגיל, מעם השנה מספרם
של המבצעים, אשר היו ראויים לציון מיוחד.
בלטו מכל השאר, בשל טיבצעים חד־פעמיים
מעולים, ארנסס בורגנין כמארטי
בסרט בשם זה, ג׳יימס קגני בתפקיד האמרגן
הקשוח והצולע באהגיני או עזביני,
ג׳יימס דין בקידמת 7ן דן, ומישל סימון
במבצע גאוני בתפקיד האיש בעל שני הפרצופים
בחיי איש הגון.
עם זאת, הגיע תואר שחקן השנה דוקא
לויליאם ד,ולדן 38 שחקן שכשרונו המשחקי
אינו גובל בגאוניות ושכמעט נשכח
מאז שדרות פנסט 950 וסטלג׳ 17
( .)1954 היה זה הוא, אשר בשורת מבצעים
טובים בנערת הכפר, הגשרים של

טוקו רי, גבעת האהבה ופיקניק,

הצליח לדחוק ולתפוס את מקומם של שחקנים
כרוברט טיילור, קלרק גייבל וג׳ון
ויין, בחלומותיהן של צופות הקולנוע.
לא-היה זה הודות לדמותו האתלטית בלבד,
אלא בגלל יכולתו לנצל את תכונותיו
המשחקיות בגלוי־לב פראי כמעט, ובחריפות
וחן גדולים יותר משל שחקנים בעלי
כשרון גדול משלו. עם כל מגבלותיו, היתד,
השנה שנתו של השחקן הולדן, אשר פילם
לו בה דרך אל פיסגת רשימת אלילי הקולנוע.
בין
הנשים לא קמה מתחרה לאנה מניאני,
כפי שהתגלתה השנה בתפקיד האלמנה סר־פינה
בשושנה המקועקעת. אפילו גרים
קלי, שעמדה בקיא התענינות צופי הקולנוע
השנה, בשל נשואיה לנסיך מונקו, ואשר
הצליחה השנה לצאת למרחב המשחק ולגעת
ללב הצופה בתפקידיה בהברכור, נערת
הכפר ותפוס את הגנב, אינה יכולה
להאפיל על זוהר משחקה הפראי־חייתי, וסערת
הרגשות והיצרים שהעלתה על המאנה
מניאני, בעצבה דמות בלתי נשכחת.
אם כי ג׳יימס דין, כוכב קידמת עדן,
שאישיותו הפכה פולחן לצופי הקולנוע, לאחר
שנהרג השנה, לא מילא בסרט זה תפקיד
של שחקן משנה, זכה הוא השנה ב־.
תואר זה. היה זה משום שמשחקו המצוין
בקיזמת עדן, בו מתגלה שחקן דין כדמות
מיוחדת במינה, משמש מבוא בלבד לתפקיד
הגדול שהוא מגלם בסרטו השני: מרד ה*
נעדרים. שהיקנה לו את התהילה. סרס

זה, שהוצג עד כה זמן קצר בירושלים בלבד,
אינו יכול להיכלל בין סרטי השנה שחלפה.
לעומת
זאת, הופעת הבכורה של סוזאן
שטרסברג ( )19 בתפקיד משני בפיקינק,
שם היא מגלמת בכשרון רב את הנערה
המכוערת והפיקחית, המקנאת בהצלחת אחותה
היפה אך הפיקחית פחות, היתד, הבולטת
ביותר בין כל שחקני המשנה השנה.

מוניות וריליג׳אנסים
ך תעשיית הסרטים הישראלית היתד,
/שנת חשט״ז שנת דריכה במקום. נוצרו
בה אמנם סרטונים רבים, בעיקר סרטוני תעמולה,
בעלי רמה מתקבלת על הדעת. סרס
החדשות של אולפני גבע, על מיפגשי הכדורגל
בין ישראל לברית־המועצות, היה אפילו
הישג בקנה מידה עולמי. אולם אלה לא
יכלו להעיד על קיומה או רמתה של תעשיית
סרטים במדינה.
מעשה כמונית, היה הסרט העלילתי
היחיד שהופק השנה בישראל. אולם מוניתו
של-לארי פריש, המפיק והבמאי יליד אמריקה,
לא דמתה כלל למכוניות המשוכללות
של ימינו, היתד, לקויה מבחינה טכנית. אף
נוסעיה, לבד משי אופיר, התאימו יותר
לנסיעה בדילג׳אנסים שמלפני דור.
למרות זאת היה מעשה כמונית לקח
מאלף. הוא הוכיח שאפשר לייצר בישראל
סרטים עלילתיים באמצעים פעוטים. אץ
ספק שאם ירבו יצרני מ!גיות מעץ זו, תימצא
סוף סוף המכונית שתנוע חלקות בכביש
הקולנוע הישראלי.
סרט ישראלי אחר, שעמד השגה במרכז
ההתענינות, והמסמן מפנה בגישה הקולנועית
הישראלית, היה כאין מולדת, סרטו
של נורי חביב. אם כי הצגת הבכורה שלו
התקיימה בשלהי תשט״ז, ברור שהישגיו,
מגרעותיו ולקחו שייכים לתחומי השנה הבאה.

טמטום
בעזרת סוסים
ף* צד ההצלחות הגדולות בסרטי ה!
שנה, לא חסרו גם הכשלונות הגדולים.
כללית, היתה זאת שנת כשלונותיהן של
תעשיות הסרטים האירופאיות, שנהגו בעבר
לספק את מיטב היצירות הקולנועיות.
דוגמה מוחשית לכך היה הסרט ננה (צרפת)
,בבימויו של כריסטיאן ז׳אק ובהשתתפותם
של שארל בוייה ומרטין קרול.
מחרידה ומסולפת, הוצגה דמותו של
נאפוליאון בדזירה, שהוסרט על פי ספרה
רב־המכר של אן מרי סלינקו, שגם הוא
לא היה צמוד ביותר לעובדות ההיסטוריות.
על אף השתדלותם של שחקנים מרלון בת־דו־נאפוליאון,
ובין סימונס־דזירה, היתד, יצירה
הוליבודית זו לא יותר מאשר סידרת
תמונות היסטוריות מפוארות, בתוכן נבלעו
גיבורי העלילה.
כשלון הוליבודי גדול נוסף התבסס גם
הוא על יצירה ספרותית שזכתה להצלחה
עצומה. היה זה לא פזר, ספרו של מור״
חון טומססון על המסתתר מאחורי חלוק
הרופא. גם אוסף הכוכבים הגדול בסרט זה
(רוברט מיצ׳ם, אוליביה דה הבילנד, ברוד״
ריק קרופורד, גלוריה גרד,אם ),לא הצליח
לנסוך עניין בעלילה שהעדיפה להתרכז ב־איזמל
הניתוחים במקום במחזיקים בו, בניגוד
למה שעשה הספר.
הכוכיט הגדול, נבחר כרביעי ברשימת
הסרטים הרעים בשל היותו נציג לתופעה
חדשה ומסוכנת בשטח הקולנועי. תופעה זו,
הינד, גם היא אחת מתגובות תעשיית הסרטים
האמריקאית נוכח תחרות הטלביזיה.
בשיטה זו, אין כמעט ערך לעלילה או
למשחק. העיקר בה המון המשתתפים, עושר
התפאורה, גודל ביזבוז הכספים. בכובש
הגדול, המתיימר לד,י.ות סרט היסטורי, הושקעו
כששה מיליון דולר, כמטרה לטמטם
את הצופה ולסחררו ברבבות סוסים, תל־בשות
פאר ושחקנים.

שנת מאבק

ך• שנת תשי״ז, צפוי לצופה הקולנוע
• 4הישראלי מבול כבד יותר של תוצרת
צלולויד מכל הסוגים. מספר בתי הקולנוע
יתרבה בשנה זו במידה שאינה עומדת בשום
יחם לדרישת האוכלוסיה. בתל־אביב
בלבד יתווספו עוד 11 בתי קולנוע, ל־24
הקיימים עתה.
עובדה זו, מגדיל אמנם את מספר סרטי
הזבל שיועלו/על הבד, בטרם יתרמו לתעשיית
המסרקות. אולם מאידך, היא תיתן
בידי הצופה את כוח הבחירה והמאבק,
כוח שהיה נטול ממנו עד כה, וששלל ממנו
כמה מזכויות היסוד של צופה קולנוע.

ך • בת לעובד רכבת פשוט בפרברי
שיקאגו, דמתה מארילין פאולין נובק
לגיבור האגדה האנדרסנית המפורסמת, הברווזון
המכוער עוד בגיל ,12 שעה שנראתה
כבר כבת ,16 היתר. העלמה נובק כמעט
מכוערת. גבוהה ורזה, בעלת פנים ומבט שלא
אמרו כלום, לא עוררו ענין באיש. מספרת
היא על אותה תקופה :״הייתי בחורה
ביישנית ומסוגרת. לא ידעתי להתמצא ב
חים
נובח ווי לי א הודדן ב״מיקנינך
החליף מקצועות במהירות מפליאה. תוך ארבע
שנים הספיקה קים לעבוד כציירת גלויות
ברכה, זבנית, נערת מעלית, עוזרת
סייס ומשגיחת אורווה, ועוזרת לרופא שיניים.
אחרי
הלימודים, הפכה קים נערת פיר־מומת,
שנסעה מעיר לעיר כדי להכיץ מכו־נות־כביסה
של ג׳נרל אלקמויק. באחת הנסי

פתיח.
שם גילו אותה.
מנהל הבאלט שם אליה לב :״יש בך
חיים,׳׳ אמר לד״ ״רק לאחת במאה המופיעות
בסרטים יש חיים*.
מכאן הלך הכל בקצב מהיר כבכל סיפור
הוליבודי הגון: מבחן־בד קצר באולפני קולומביה
העניק לה חוזה שכמוהו לא ניתן
מעולם לבחורה חסרת נסיון מקצועי. ניתן

השלבים אל התהילה: כוכב השנה כגיל 11,13 ,15 ,17 ,20
ברווזון מכופר היה לברבור אצילי

(ראה נסער)
ף*אולם ההמתנה המפואר של מלון
* /יי׳קרלטון בקאן, התרוצצו העתונאים וה־צלמים
הלוך ושוב, כשהם רותחים מזעם.
מזה ארבע שעות שהם לוגמים כוסות ויסקי
ומעשנים בעצבנות, בצפיה לכוכב הגדול.
אולם קרבנם, הסתגר בחדרו, לא השיב
לצילצולים הטלפוניים התכופים, מאן לרדת
למטה. אפילו אמרגן חברת קולומביה עמד
חסר אונים מול הדלת הנעולה.
אותה שעה השתרעה הקרבן — קים נובק
— על מיטתה, כשמפיות רטובות על ראשה
והיא ממרמרת בבכי. אף סרט משלה לא
הוצג בפסטיבאל ועל כן היה עליה לסמור
על אישיותה בלבד, על גופה החטוב, עיני
החתלתול שלה ושערה הבלונדי. ואזי, שעות
מספר לפני סעודת הפתיחה החגיגית, אירע
האסון. התברר כי בכל קאן לא נמצאה גם
מכונת ייבוש אחת שתהיה מסוגלת לתלתל
את שערה כראוי. סוכניה טילגרפו אמנם
קודם לכן לארצות־הברית, להטיס מיד מכונת
ייבוש חדישה, אולם המכונה לא הגיעה
בזמן.
וכך הסתגרה הילדה בת ה־ 23 בחדרה,
בודדה, ללא מכר, כשכולה רועדת מפחד,
לפני מסע הכיבוש.
בשעת ה״ש׳׳ החלה הסעודה החגיגית.
400 מוזמנים — כוכבים, מפיקים, במאים
ועתונאים לבושי־פאר — היו שם. שמות מעוררי
התפעלות כמישל מורגן, בריג׳יט
בארדו, ג׳ין מנספילד ואדויג׳ (פרי קיץ)
פייר, עמדו במרכז ההתענינות. לפתע הופיעה
קים נובק, בשמלת תחרה שחורה הדוקה
לגופה, ללא תכשיטים, שערה מיובש
רק למחצה. כאילו במטה קסם נעלמו כל
400 הנוכחים ובאולם עמדה רק אחת —
קים נובק.

חברה. כשאני נזכרת באותה תקופה אני
רוצה לבכות. לא הייתי מאושרת. בגיל 12
עבדתי כדוגמנית לצילומי פירסומת לבשר
חזיר. הבחורים בשכונה לא הסתכלו עלי.
אבל כמו כל הבחורות אהבתי תמיד בחורים,
שלא הכרתי אותם כלל. אילו אחד מהם היה
מסתכל בי׳ הייתי מתה במקום.׳׳
הברווזון המכוער, שאיש לא רצה בו,

עות הגיעה ללום־אנג׳לס. שם הצטרפה אליה
אמה, כדי לעלות פעם בחייה לרגל להו־ליכוד,
המכה האמריקאית. יחד החליטו השתיים
למצוא תפקיד עבור מארילין הקטנה.

יום הראשץ הלכה הגברת נובק ה!
צעירה לסוכנות לרישום סטטיסטים לסרטים,
קיבלה תפקיד כניצב בגיזרה הצר־

לה להופיע בתפקיד ראשי בסרט היחף, עם
פרד מק מוריי.
ההצלחה לא סיחררה אותה. היא לא
עברה לגור בארמון או בוילה משלה, המשיכה
לגור במעון הנשים שבאולפן. בזמנה
החופשי, הלכה יחד עם שחקנים מתחילים,
לקורס דרמתי. כל הוליבוד התבוננה בתמהון
כתלמידה בת ה״ 22 שזכתה בתפקיד הראשי
בסרט הכי מבוקש של השנה: פיקניק, עם
ויליאם הולדן.
תוך 19 חודש חוללה ממש נס, בהעלותה
את הכנסות חברת קולומביה באחוז ניכר.
כיום נחשבת היא למתחרה הרצינית ביותר
למרילין אחרת — מרילין מונרו־מילר.

•*שה מאוד לברווזון שהפך ברבור ל-
/והש לי ם עם המציאות החדשה. קים הינד,
בסך הכל נערה תמימה וילדותית, המעידה
על עצמה שהיא צוללת לים חלומות והופכת
אדם אחר, כשהיא מתחילה לשחק בפני
המצלמה. במציאות, היא עדיין ביישנית,
צנועה, מאמינה באמונות תפלות ונועצת ברואי
מזלות.
כמעט ואין לה חיים פרטיים, למרות כל
השמועות הרודפות אותה. כשראו אותה בפאריס
רוקדת בחברת המפיק מריו בנדיני,
יחסו לה הרכילאים אהבה חדשה. כשהופיעה.
בפסטיבאל קאן בלווית עלי חאן, שוב יחסו
לדבר משמעות רבתי. למעשה, ידידה היחיד
הוא מק קרים, בעל קולנוע הוליבודי. על
השאלות בדבר תכניות נשואים, היא משיבה
:״יהיה זה פוזר להסתובב בעולם עם
שם כמו קים קרים.׳׳
למרות הצהרה זו, היו נישואי הזוג קרובים,
לולא איומי חברות הסרטים שהיא
תאבד את הקריירה שלה, באם תתחתן. ומה
לא ע, שים למען הקריירה?
הצלחתה המסחררת של קים נובק נובעת
מן העובדה שעם כל דמיונה לכוכבות
המין המפורסמות של הוליבד, דית היא
טיפוס שונה לגמרי על הבד — טיפוס חסר
וולגריות, מלא רוך תמימות, כשרון־משחק
ועם זאת, מיניות.
אם כי הוצג עד כה בישראל רק אחד מ־סרטיה
פיקניק, ואילו שאר סרטיה יוקרנו
בחודשים הקרובים, הספיקה הופעתה בסרט
זה להקנות לה את תואר כוכב השנה.

חרשו נא לי לברככם לקראת השנה החדשה.
ברכות נ״שנת בניין ויצירה״,
אני משאירה לאחרים. אני מברכת אתכם
שתקבלו המון מכתבים, המלאים כולם
ספרות, תיאטרון, קולנוע, פסיכולוגיה וכל
השאר, שתמצאו המון תמונות, ותכתבו
המון מכתבים לרותי.

תוכנית לשעות הפנאי
מכתב זד, נכתב על־ידי שני בני מיעד
סיס 987/1026 בעברית היכולה לבייש
גם תלמיד שביעית. הם מספרים כי הינם
סקידים במשרות אחראיות, משכילים ומבלים
כל הזמן בחברה עברית. שני
צעירים אלה, בני ה־ ,22 מרבים לטייל,
לשמוע מוסיקה ולאסוף בולים.
״מאחר ואין לנו תוכנית מתאימה לשעות
הפנאי שלנו,״ אומרים הם ,״היינו
מבקשים ליצור לנו חברה מתאימה

תבים לאמתכם הנאמנה. כפי שאתם רואים׳
אני מתפוצצת מגאווה ושביעות
רצון עצמית. הרי לפניכן, נערות, מכתבו
העברי של (:)987/1029
״אחרי שקראתי בהעולס הזה את הטור
של רותי, אני חפץ להתכתב עם
נערה ישראלית בת 20־ .17 התכונות
שלי: סטודנט החושב ללמוד באוניברסיטה
של ירושלים בשנה הבאה! דובר
צרפתית ואנגלית היטב, אך אשמח להתכתב
בעברית.
״אני יהודי, אזרח צרפתי בעיר אל־ג׳יר׳.

מה שאני יכולה לומר הוא: אד
לה־לה!

חשוב: עבד תנועתי
שתי חברות 987/1030 אחת תל־אביבית,
שניה ירושלמית, רוצות בהתכתבות
עם שני חברים תל־אביביים. לא
א־כפת להן אם יהיו יפים, מכוערים, או
סתם חבובים. מה שכן איכפת להן, הוא
שיהיו ״בעלי עבר תנועתי וממשיכים
ללכת ברוח התנועה.״
שתיהן בנות ,17 השתייכו עד לפני
זמן קצר, לתנועת הצופים.

ג׳נטלמן וברונטית
פעם, בשכבר הימים, היו עלמות עדינות
משירות, בתנועה נחמדה של רישול,
ממחטות, כדי למשוך את האביר. כיום,
חן עושות זאת בתמונות.
יודעים מהד הבה נעשה את העסק
גלוי וחוקי. שלחו כל תמונה שתרצו,
ואס יש בה משחו אפרסם אותה ברצון
אני אפילו אפתח מדור חדש קבוע, במיוחד
לצורך זה. אך היו נא מקוריים יותר
באשר לחרוץ.
ובכן, תמונה זו נמצאה, כביכול, במונית
שירות בתל־אביב, על-ידי ירושלמי.
סיסמתו :״ג׳נסלמן המעדיף ברונט•
יות מחפש את בעלת האבידח*.
על־ידי כך שנכיר שתי נערות בנות גילנו
בערך ׳.נערות אלה צריכות להיות
מסביבות חיטת.

שגי אחיי קוואזימודו
שמענה מה יש ל( )987/1027 הרחובותי
לספר על עצמו:
״בימים טרופים אלד״ כשהמדינה נמצאת
במדרון כלכלי־פוליטי־חברתי־דתי־וכו׳״כו׳
,כשהרזרבה האנושית של האומה
הישראלית מנוצלת עד תום בכיבוש
השממה ופיתוח הארץ, נקראות מיטב
בנות ישראל למערכה חלוצית חדשה,
לכתוב לחתום מטה מכתבי רוך ומליצות,
אשר יפיגו את חששותיו בדבר שיפור
היחסים המדיניים בין ישראל וערב.
״חוץ ממכתבים כאלד״ אני י! דע לנגן
על שלושה כלי נגינה: עצבים, רדיו
ופטיפון. בתחרות י! פי השגתי מקום שני
אחרי קוואזימודו, הגבן מנוטר־דאם.
״בדרך כלל אני בן ,20 בוגר צה״ל,
חבר קיבוץ לשעבר, צבר שהספיק להגיע
לכל המקומות הנקראים כיום רצועת
עזה, הממלכה ההאשמית והלבנון, עד
הליטאני

רק לא ירושלום
( )987/1028 הן שתי נערות ירושלמיות
הטוענות כי אינן רוצ ת להוות מודעת
פרסומת בה מתגלות כל מעלותיהן, כולל
מבנה פיזי, אנטומי ואנסרופולוגי.
אך אין הן מתנגדות לקרוא על הנ״ל
ממכתבי אחרים. הן אומרות כי רצונן
לקיים יחסי ידידות בעזרת בולי דואר.
את הידידות, חוסמות בנות 17 אלה
בפני ירושלמים, משום שגם הן כאלה.
אין הן מעמידות תנאים או מגבלות ל־בלתי־ידושלמים
שיכתבו אליהן.

יחודי כאלג׳יר

כנראה שהמצב באלג׳יר לא כל כך
נורא, אם יכול אדם לכתוב משם מכי

עלובי החייב וח סמבה
מה אתם יודעים? יש לי הצלחה גם
אצל בני ! 12 אפילו הם פונים אל דודה
רותי בחיפוש אחרי נשמה־אחות. כותב
( )987/1031 בכתב יד עגיל ומאומץ:
״חשבתי את עצמי לחוצפן כשישבתי
לכתוב מכתב זה, כי אני רק בן 12
שנה וחמשה וחצי חדשים. אבל בכל זאת
ניסיתי לכתוב אלייך, כי חברת הבנים
נמאסה לי כבר.
״אני נורא משתעמם ואני כל כך בודד,
ולכן אבקשך שמא תוכלי לקשר אותי
על־ידי מדורך עם איזו נערה בת 12 עד
.12,5כל מה שאני דורש ממנה, הוא
שתהיה נחמדה עד יפה (הוא לומד מהר,
לא?) ,שתדע לצחוק בזמן ולהיות רצינית
בזמן הנס ן, ואני מבטיח לה שתהיה
לה התכתבות מעניינת אתי.
״עלי אני יכול לספר שאני אוהב ספרים
כגון דיטה בת אדם וטלובי החיים,
ושונא ספרי חסנזבה, וחוש הומור יש
לי, ובלימודים אני טוב.״
כסי שהנכם רואים, מכתבו של בן זד
( 12 וחמשה וחצי חדשים) ,אינו שונה
מעשרות מכתבים של בני עשרים. הוא
רק לא ציין שהוא יכול להתכתב על כל
נושא שבעולם ואוהב קולנוע.

הנפש במערומיה

למרות שאין היא בודדה כל כך, רוצה
( )987/1032 בת ה־ , 19 להכיר עוד אנשים.
מספרים עליה שהיא יפה, אך
מטעמי ענווה היא אומרת שהיא מוכנה
להוריד מן המחיר, לקב! ע שהיא חיננית.
ככל נערה קלאסית היא ״חובבת אמנות
לשטחיה השונים *,וגם ספורט השחייה.
היא סבורה, כי במכתבים ,״מתגלה
נפשו של האדם בכל מערומיה *,ולכן
רוצה היתד, להתכתב עם צעיר גבה־קד
מה ובוגר תיכון. במשך זמן מה, עד ש־תכירנו
פנים אל פנים• היא מתרצת את
ציון חיצוניותה ״כדי שנעים יהיה לאדם
לחשוב שלא קוף מתכתב אתו״.

הווי
ספרים תרגום
כו ה הי הדא בו
זאב ז׳בוטינסקי ( מאת יוסף ב. שכט־מן,
עברית — דוד סיון, הוצאת קרני 472 ,
עמי) .באחת האסיפות הציוניות, אשר נערכו
בשנת 1898 בברן, שווייץ, הופיע צעיר
צנום, שחור שיער וממושקף, אשר נראה
כבן . 17 הצעיר ביקש את רשות־הדיבור,
הכריז כי היהודים הינם מורסה באורגאניזם
של מדינות אחרות, וכי רק עלייה כללית
לארץ־ישראל עשויה להציל את העם היהודי
מכלייה.
לרוע מזלו של הנואם הצעיר תורגם נאומו
הרוסי לגרמנית על־ידי מתורגמן נבער
מדעת. הכריז המתורגמן :״הנואם חינו אנטישמי
מוחלט. הוא מיעץ לנו להסתתר
בארץ־ישראל, פן ישחטו את כולנו*.
נאום מסולף זה ציין את ראשית הקריירה
המדינית של זאב וולאדימיר דבו־טינסקי,
אבי התנועה הלאומית העברית,
כסי שהיא מתוארת בסיפרו הביוגראפי הגדול
של תלמידו. הספר, אשר עריכתו נמשכה
16 שנים, מקיף רק את תקוסת 1880־
,1923 המתחילה בהיוולדו של ג׳בוטינסקי
ומסתיימת בפרישתו הסופית מן ההסתדרות
הציונית. הכרך השני, אשר יתז1ר את 17
שנות חייו האחרונות של המנהיג הרביזיוניסטי,
יופיע בימים הקרובים.
עובדות בדתי ידועות. הביוגראפיה,
הע קבת אחרי פעילותו של ז׳בוטינסקי כעיתונאי,
לותם למען השפה העברית, מארגן
הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה,
אסיר ההגנה הראשון בארץ וחבר
הוועד הפועל של ההסתדרות הציונית, שופעת
עובדות בלתי ידועות, העשויות להפתיע
את אוהביו ואויביו גם יחד. אחדות
מעובדות אלו:
9הכינוי אלממה — כינויו העתונאי
של ז׳בוטינסקי — נתקבל על־ידו בטעות:
הוא חשב כי פירוש המלה אלטמה באיטלקית
הוא מנוף, בד, בשעה שפירושה האמיתי
היה נדנדה, גוף חסר יציבות.
• דם — מחזה בחרוזים מאת ז׳בוטינס־קי,
שהוצג על הבמה הרוסית בשנת , 1901
היה יצירה פאציפיסטית מובהקת.
• בעת הקונגרס הציוני ר,ששי, שנערך
בבאזל בשנת , 1903 ביקש ז׳בוטינסקי להצטרף
אל קבוצת האופוזיציה שהונהגה על־ידי
פרופסור (אז דוקטור) חיים ווייצמן.
תגובת ווייצמן בפגישה הראשונה :״אתה
מפריע לנו!״ בגסות דומה הגיב גם הרצל
על נאומו של ז׳בוטינסקי באותו קונגרס,
בו דרש הוא הקמת הסתדרות ציונית מיוחדת,
ללא כל חיכוכים מפלגתיים. דבריו
הראשונים (והאחרונים) של הרצל, שהיו
מכוונים אל ז׳בוסינסקי :״רד מן הבמה. ולא
— יורידו אותך!״
• ז׳בוטינסקי, אשר העדיף את הפעילות
העיתונאית והמדינית על הלימודים, ניגש לבחינות
הבגרות רק בהיותו בן .29 למרות
היותו אחד מגדולי סופרי רוסיה באותה
תקופה! הכשיל אותו הבוחן האנטישמי בתורת
התחביר הרוסי.
• בשנת , 1920 לאחר שנאסרו ז׳בוטינס־קי
וחבריו על־ידי הבריטים, באשמת אירגון
יחידות ההגנה בירושלים והחזקת נשק, חתם
כל הישוב העברי בארץ על עצומת הזדהות
עם העצורים. הרב אברהם יצחק הכהן קוק
אף התיר לבני הישוב לכתוב בשבת, כדי
לחתום על העצומה.
• לאחר פסק דינם של ז׳בוטינסקי וחבריו,
יצא יוסף אהרונוביץ, אחד האבות
הרוחניים של מפא״י, עם מספר חברים,
לרחוב אלנבי התל־אביבי, החליף את שלטי
הרחוב בשלטים אחרים שנשאו את השם:
רחוב ז׳בוטינסקי.
• היחסים בין ז׳בוטינסקי ומשה שרת
היו תמיד ידידותיים ביותר. בשנות העשרים,
כאשר יצא שרת. ללונדון, שאל תחילה בעצתו
של ז׳בוטינסקי, היות ונודע לו כי
ז׳בוסינסקי מתנגד בכל תוקף ליציאת צעירים
עבריים להשתלמות בהוץ־לארץ. ז׳בד
טינסקי לא זו בלבד שר,ירשה לו לנסוע,
אלא אף השיג לו משרה בהנהלת ההסתדרות
הציונית בלונדון.
המחמאה המקורית ביותר ניתנה לז׳בד
טינסקי על־ידי הסופר הרוסי הגדול, אלכסנדר
קופרין. אמר קופרין באחת מהרצאותיו
באודיסה :״הוא כשרון מלידה, אשר יכול
היה לגדול ולהיות נשר בספרות הרוסית.
״ומה עוללתם לו לנשר צעיר זה? סחבתם
אותו לתחום המושב היהודי! קצצתם את כנפיו׳
ועוד מעט והוא יהיה מן הסתם לתרנגולת,
אשר תקרקר כדיוק כמו האחרות.״

צעירים בכוחם
ך נתניה, הקדיש בטאון מושב־הזקנים
של מלבן שני עמודים למשאל על הנושא
:״האם מותרת אהבה ח ׳פשית בגילנו?״
הציע, כמו כן, לבחור מדי שנה באחת
מתושבות המוסד כמיס מלבן.

המין החרש
ף* קליפורניה, ארצות־הברית, החליטה
^ עקרת־הבית ארלין בראון לנסות בפעם
הראשונה את כוחה בהדיפת כדור ברזל,
שברה את השיא העולמי בספורט זה, נכללה
מיד במשלחת האולימפית האמריקאית.

הפר מותר
ך* ת ד ־ א כי ב, תלה נהג מונית זריז בימי
^ שביתת האוטובוסים שלם הדש בתוך
מכוניתו :״מותר לעשן! מותר לשוחח עם
הנהג!״

כורה שחת יסור בה
ך א רו צ׳ סטד, ארצות־הברית, לאחר ש־קיבלה
תלונות רבות מקנס באסרם על
נהגים הנוסעים במהירות מופרזת ברחוב
שליד ביתו, ערכה המשטרה מלכודת לנהגים
נחפזים, עצרה חמשה נהגים תוך שעה,
ביניהם את קנס באטרס.

עד מומחה
ך * ת ל * א בי כ, טען נאשם בפני השופט
4כי אינו חייב לשאת תעודת־זהות, מאחר
שהחוק קובע כי חובה זו חלה רק
על גברים, הביא את אשתו שהעידה כי
חדל להיות גבר מאז איבד את כוח הגברא
שלו מרוב טרדות•

חינוך חובה
ך• סאיגון, הודו־סין, אחרי שנערך טכס־
^ גמר בבית־הבושת המפורסם ביותר של
המדינה, שהפך למוסד חינוכי ליצאנדת, הד
דיעה מנהלת המ.סד כי תפתח בקרוב משמרת
שניה, מאחר שמספר הפרוצות הרוצות
לחזור לחיים אזרחיים גדל מאד מאז
עזבו החיילים הצרפתיים את העיר.

באשה ובמים
ך • חיפה, קפץ אליהו דואק אל תוך ה־גלים
כדי להציל אשד, טובעת, גילה
כי היתד, זו אשתו לשעבר, העלה אותה בשלום
לחוף, הציע לה נשואין מחדש.

מידידי ישמרני
ך ״ אוקינאווה, לאחר שהאמריקאים דר־שו
מנשיא האוניברסיטה המקומית לנקוט
בצעדים שימנעו הפגנות נוספות של
סטודנטים נגדם, גירש הנשיא ששה סטודנטים
מהאוניברסיטה, ביניהם שלושה הידועים
כאוהדים מושבעים של האמריקאים.

מקומח של אשה
ך* הו ס טון, ארצות־הברית, נכנס פול אני
4דרסון למסעדה, הזמין ארוחה דשנה
מאשתו המלצרית, זרק את המגש עם האוכל
בפניה, שבר את כל הכלים שהיו ערד
הסביר אחר־כך למשטרה :״לא מצא חן
כים על השולחנות, חיבל ברכוש המסעדה,
בעיני שאשתי עובדת במקום עלוב כזה
ערבי,
דבר עברית ;
ך עכו,הציע תייר מארצות־הברית ל•
צעיר ששימש לו מורה דרך בין עתיקות
העיר לנסוע אתו חזרה לאמריקה, לשמש
שם מדריך במועדון לנוער יהודי,
גילה במאוחר כי המדריך הינו ערבי בשם
מחמוד רדואן.
הגנולס חזח??8

שנ ה יו תר טו ב ה

901

מילון גר־ל* ה מ קו צ ר
דפר

מימן הבא לרמוז לאחרים שאנו יודעים בעצם הרבה יותר ממה שאנו יודעים,

אשד! — יצור המסוגל לשוחח חצי שעה תון כדי עמידה ליד הדלת, מחוסר־זמן
להיכנס פנימה.
דייקנות — תכונה שבעזרתה אתה יכול לבזבז אן ורק את זמנך שלך.
שמועה — דבר הנכנס לאוזן אחת ויוצא לאוזן אחרת.

בראש השנה תענוג לקרוא בעיתונים. אין כמעט אדם אחד שלא מוצא מחו?
לאחל ל׳ כל דבר טוב שבעולם, בתנאי שגם הוא לא יפסיד כמובן. לכן כל בתי־החרושת
לממתקים מברכים את הקוראים ב״שנה מתוקה״ ,בזמן שהקבלנים מציעיס
דחקא ״שנת בניין״ וקופת־חולים רוצה ״שנת בריאות״ בשביל לא להעלות את המם
האחיד. האולמים המושכרים לחתונות מאחלים (תוך בדי קריצה ערמומית) ״שנת
שמחות״ ,יצרני המשקאות מבטיחים ״שנת רמייה״ ,״פירסנם סקנדרני״ מאחל כמובן
״שנת פירסומת״ ומשה זילברפרב, המוכר את המקזחים האלה המטרמרים בכבישים,
מאחל (לא לעצמו — לנו) ״שנת סלילה רבתי״ .ויותר מכולם הגדיל לעשות ביתי
החרושת סופר־פלסט בבני-ברק, שקישט את לומוזעה שלו בציור של מושב בית־שימוש
ועל־ידו הכתובת :״מבטה פלסטיק גמיש מיוחד מברך את לקוחותיו בשנה
סובה ומבורכת.״ פלא שהוא לא הוסיף :״ומאחל לכל אלה הבאים אתו במגע הדוק
ויום־יומי שנת הקלות בהיתרי־יציאה ושנת מיק רבים.״
אז לכל אלה שטרם הספיקו לברן כהוגן, אני מציעה כמה מודעות טובות,
לשיפור העסקים בשנה הבאה.
יצרני המסרקות ושאר מוצרי צלולויד — ״שנת יצירה שופעת לסרט הישראלי
המקורי״ .יצרני העטים — ״שנת כתיבה וחתימה טובה״ .יצרני סירי הלילה —
״שנת גידול העלייה הפנימית והריבוי הטבעי״ .בית־^זחרושת לנייר — ״שנת ברכה
לספרות העברית הצעירה״ .סוחרי הדגים שנת ריבוי עיתונים חדשים״.

משמעתצב אי ת

הו קההשלמ. צ.
זה היה ביום המישחק הגדול בין הנבחרת
שלנו לבין הרוסים, ברמת־גן.
מיד אחרי המישחק, התחילה ריצה אולימפית
למכוניות.
היה בלגן שלם. כל אחד רצה להיכנס
ראשון לאוטובוסים ונוצרו פקקים כאלה
גדולים, שהעניין לא היה זז לעולם. עד
שפתאום הופיע שמוליק המ.צ. הוא מיד
ניגש לעשות סדר.
.שימו לב!״ הוא קרא לקהל .״אל
תידחפו. היכנסו לפי הסדר: אחד חייל,
אחד בן־אדם.״
א רי ה בן ־י הו ד ה, תל-אביב

לאחר שפלד ( )2למד כמה מלים באנגלית,
אמר לו אבא :״תגיד לאמא, :בואי
הנה!׳ באנגלית.״
צעק פלד :״אמא! בואי הנה באנגלית!״
אמו לאה מלמד, תל־אביב

בתי ניבה ( )7*7רגילה לישון בחדר
אחד אתי. יום אחד, כשהיה חם מאד,
החלטתי לישון על המרפסת. ניבה סירבה
בתוקף לישון לבדה בתדר. אמרתי
לה שהיא כבר ילדה גדולה ואיננה צריבה
לפחד.
על כך ענתה ניבה בקול־בוכים :״אביבה
יותר גדולה ממני והיא ישנה עם
מישהו. אפילו הגברת כהן ישנה עם
אדון כהן, ורק אותי מכריחים לישון
אמה שרה ש ,.נתניה
לבד!״

פעם אחת, שמואל היה מאמן את ה טירונים
שלו בתרגילי־סדר. והוא נורא
התרגז מהטימטום שלהם .״שמאל, ימין ן
שמאל, ימין!״ הוא צעק .״אתם אינכם
מסוגלים ללכת כמו בני־אדם. אפילו אם
אתן לכם שום ביד אחת ובצל ביד
שניה, לא תדעו להבדיל בין שמאל ו ימין.
אין לכם טיפה של כוח רצון.״
ואז אחד החברה הפליט. :אין דבר
העומד בפני הרצון.״
שמואל השתגע .״מי אמר את זר?,״
הוא שואל בשאגת אריה.
החברה התחלקו מיד לשניים. חצי
אמד שזה ביאליק שאמר את זה וחצי
אמר שזה הרצל. אבל שמואל לא הבין
הוכמות :״לא איכפת לי אם זה הרצל
או ביאליק. צאו שניכם מן השורה.״
והוא ביטל את חופשת השבת ל שניהם.
יואל
אדיר, קרית סוצקין

חרוז או עונייס
הלאומיות היא אמונה

מדינתי היא 5לי1נה

5לןל הסדינות סגיכיז:

טעות לעולם צודקת
לבשל מספר שחקנים בודדים עד
לבלי הכירם( ,חדשות הספורט)
מרדכי דן, תל־אביב
להוסיף להם פילפל ולמגן טל
להבה קטנה.

הרי אני נולדה׳ בה

ביתר ת״א נוצה בצרפת( .דבר)
עדד, סלע, רמת־גן
ובארץ התוהו כאילו היה משקל
תרנגול לפחות.

עדיף?ל כקזרין ויכוה.

לפרוץ את ההסגר המצרי על התעללה(
.מעריב)
שלום כהן, חיפח
הקץ להתעללות.

רוב־קולות ;טוה

לרמות רמאי כדין
לש עצח ותחבולה:
אמור לו האמת כולה.

רק כה לא ו0*5ין•

״ אם האופים י שכתו, אל דאגה.
אני אעשה עוגות מחול״.

מר יוסף אריכא שמקצועו מוגרד
בספר הגשומים כספריה( .מעריב)
כל אמצעי, כשר בשביל לגרד את
הכסף.

״תני לו לחיות! תני לו לחיות׳״

שרית בן־דוב 1:9זכרון עקב

החיים והברות ביד הלשוכסקי 1
^ אלו פעם את המשורר אברהם
!סלונסקי מדוע אינו מחליף את
שמו בשב עברי. הירד,ר המשורר רגע
זהשיב :״בסדר. אקרא לעצמי אברהם
לשונסקי.״

ךעדה שמכרה ברחובות סיגליות,
^ במסגרת יום הפרח מטעם הליגה
ופנתה אל שלונסקי בהציעה לענוד על
למלחמה בשחפת, הגיעה גם ל״כסית״
דש בגדו פרח.
״במקום פרח,״ אמר המשורר בראותו
את הנערה הנאה ,״אני מעדיף פד, רך.״
״לא, אדוני,״ השיבה הנערה המבולבלת
,״זה פרח שכותבים בחית.״
״אין דבר,״ המשיך שלונסקי ,״את
החמא אני מקבל על עצמי.״

א לי את שלונסקי כיצד לקרוא

!בעברית צחה לבעל שאשתו בוגדת
בו ומצמיחה לו קרגיים,, .
״אם זו אצלה הפעם הראשונה,״ השיב
המשורר ,״יש לקרוא לכך קרן היסוד.
ואם פעמים רבות — קרן קיימת.״

ך 4פני שלושים שנה נוסדה בתל־אביב
/אגודת הרוכבים, ופנתה לשלונסקי
בבקשה לחבר למענה הימנון. שלונסקי
נטל מיד תפריט, הפכו אל צירו הריק,
וכתב:
״אגודתנו היא, נאמר זאת בלי היסום,
מיוחדת במינה ואין דומה לה:
לכל רוכב, יש רק מלמטה סוס.
אצלנו — גם למטה ג למעלה״.

עניין ש ד הגיון

.1בשעת מסקר צבאי, שם נפוליון את לבו לאחד החיילים, קסוע־יד, שלא נשא
על חזהו שום אות־הצמיינות .״האם איבדת את זרועך בקרב, ולא זכית באות
הצטיינות?״ שאל נפוליון .״כן, אדוני,״ השיב הגידם.
בלי־היסוס, תלש נפוליון מעל חזהו את אחד העיטורים והצמיד אותו אל חזהו
של החייל האמיץ. הגידם התרגש מאד, ושאל את הקיסר :״מה היית מעניק לי,
אילו איבדתי את שתי ידי?״
״דרגת גנראל,״ השיב נאפוליון.
בשמעו זאת, שלף החיילאת חרבו מנדנה וקטע את ידו השגייה במכה אחת.
השאלה היא: האם היה זה מצידו של החייל מעשה טירוף, שאפתנות חולנית, או
אומץ לב פטריוטי?
.2בקאהיר ישנו עץ אפרסמון עתיק יומין, המפורסם בגדלו הבלתי־רגיל. מדי
שנד, הוא מניב יבולשל — אך לא, עשה את החשבון בעצמך. מגזעו האדיר של
העץ מסתעפים 60 מרכזיים, ועל כל אחד מהם — 20 פארות. על כל אחת מן
הפארות ישנם 10 בדים ועל כל בד שני מתפתחים שלושה פירות.
כמה אפרסקים מניב העץ מדי שנה?
01.0811
־* 14 * 01.0)1 * 111.
)2 ( 84 84־ .*411 1014 443111 * 11 )11 11* 1111: 0411 0 * 1111ם ז) :

מאתן: נ .אסור להגיד בה! .4שם קיצור לנשק
קל! .9האטית בחיות! .11 דרישת שלום! .14 כדי שלא,
שמא! .16 ממוצרי תנובה; .19 שגריר ישראלי! .21 כל
אחד זקוק לראשונה! .24 משלחת הקניות של ההגנה;
.26 כלי הובלה פרימיטיבי, אך שימושי גם בחברה
המודרנית! .30 אוני! .32 מיכל המים המדברי! .33 לשון
נמלצת! .35 הקלף הכטעט טוב ביותר! 36 צורת שיכון
ישראלית ההולכת ומתחסלת! .38״עלי 39 אחד
מבני ההגדה; .40 מספר פרקי משלי; .42 אבל! .43 בן
בקר! .45 קריקטוריסט!! ,46 יועץ כלכלי יהודי־אמריקאי
שחזר לארצו! .48 חוטם! .49 אחד המקצועות החשובים

בכל לימוד צבאי! .50 לפי הגדרה אחת זאת תורת
השקר בעזרת מספרים; .51 תורת המתכות! .52 עני!
.53״ ..וזעף״! .55 קיצור לא מקובל לרב־טוראי;
.56 אדוני המלך״; .58 טון! .59 נזכר למעלה;
.60 מלת שאלה! .61 סופה של כל סיגריה; .63 הענקת
התואר לרב! .66 מפלגה קואליציונית .68 :היא
נסתלקה מישראל! .71 אחד הסמלים על הדגל הסובייטי;
.73 מנהיג נאצי שצנח בשעת המלחמה בבריטניה!
.75 הפקיד; .78 איש האיגוד המקצועי; .79 אריזה;
.81 יש האומרים כי מוטב כזה לשועלים מאשר זנב
לאריות! .82 התקדמות בכיוון אחורי; .83 טהור;
.85 מושב מלכותי! .87 גב! .88 מייסד בצלאל; .90״...
ואל תעשה 91 גוג קצוץ ראש! .93 הדבר החיוני
בעיסה! .94 העיר היהודית השנייה בעולם! .95 מדע
כתב היד! .96 המגלב של ברכה צפירה! 37 בן;
.99 הפרק לפני האחרון בספר במדבר! .100 תואר
כבוד בריטי; .102 המלה העברית הבלתי אהובה ביותר
על בי. ג׳י . 103 !.מלה שכיחה בעשרת הדיברות;
.105 מלטה היא כזה! .107 אקרדיציה של ציר או
שגריר; .110 יש המוצא אותה מר ממוות .112 :העבירה
מלשון ללשון! .114 אגף במטה הכללי! .116 מר,
שהבנק נותן למי שלא זקוק לה! .120 חדר מגורים
לא נוח בתל־מונד! .122 תופעה מטראולוגית! .123 יש
לאהוב אותה ולשנוא את הרבנות! . 125 שיטת דוב
יוסף; .126 תפקיד צבאי! .128 מתכת! .129 מי שאין

לו בנים חשוב כמו זה! .130 מר ברוש ממונה עליו!
.132 מקום מקובל למימצאים ארכיאולוגיים; .133 יש
אדם שכל כזה נהיר לו! .135 אליל מרחבי קדום; .136 בן
יהודה! .138 אילן! .139 עיתונאי ועסקן ציוני כללי
ידוע! .140 יישוב בשומרון! .141 יגאל ידץ, ולא
הרמטכל; .142 יפו ללא וו! .143 לא קשה; .145 מספר
פרקי קוהלת; .146 שירות תחבורה! .148 לו היה בספר
שופטים פרק נוסף היה זה פרק זה . 149 :אחי דינה;
.150 הצעיר בצאן; .151 בדרך כלל מביעים השתתפות
בו! .153 מולד המפא״יי 156 בשר הוא פשוט
קרוב משפחה; . 158 היא כוודאי איננה שלום, אפילו
לא שביתת־נשק .161 :קצין נמוך בצה״ל .163 :בת־קול;
.165 תערובת; . 167 ארגון ספורטאים אקדמאיים;
.168 הפלישה ממנו טרם התחילה! .170 האדם הראשון!
.171 עיתון יומי, מפלגתי; . 173״לא לא גיבור,
לא מלך 174 מספיק; .176 צורהגיאומטרית;
.177 איש רע; .179 אות יוונית; .180 פרק בראשית בו
משתנה שם יעקב לישראל; .182 וזעידתה השמינית
נערכה לאחרונה; .183 דויד בן־גוריון; .184 אכא;
.185 העיר הדרומית בארץ.
מאונך .2 :סמל המציין יחידה צבאית; 3כתיבת
הארץ .4 :המשקה האהוב על הבריטים; 5בעל דרך
של עפר; .7תשובה אוטומטית לקריאה; .8אהבת
החכמה; .9פרק תהילים המציע ללכת ולרנן לה׳,
להריע לצור ישענו; .10 תוצאה שכיחה של הריון הר;
.12 בן נוח; . 13 מדע המחצבים! .14 להנז ולא
ידברו 15 תחמושת הקשת! .17 מנשה ליוסף;
.18״עמדו מים כמו ..נוזלים 19 מלת איסור!
.20 עוף דורס! .22 אחי יפת; .23 גדול מפכית;
.24 ידיד .25 :מרדכי בנטוב; .27 רחמים נסים; .28 אויב;
.29 שם תואר שהיד, הולם מאד קיץ זה; .31 יש
בארץ המטיפים להגברתה; .33 תפקידו של כל זבן
המכבד את עצמו; .34 בשבת, אחר פרשת השבוע:
.36 שחקן הביסה; .37 ירידה, במונח יותר מקובל;

.39 הפעולה העיקרית בבתי כנסיות! 41 חשוך! 32 חמש
פחות חמש! .44 רעדה .45 :תעלת שופכין! .47ח״כ
מק״י; .48 חלק הגוף התחתון .54 :אחד העמקים החמים
בארץ .57 :תורת החי; .60 יותר ממריר! .61 בלעדיה
אין להבה .62 :גבוה! .64 ששים ושתיים .65 :כלי
מיטה; .66 מספר שערי הטומאה .67 :מפקד פלוגה;
.69 חיטה .70 :גדול הסופרים האידישאיים החיים!
.71 מו״ל ירושלמי; .72 יום החג בעומר! .74 אזיק
רגיל; .75 מולדת .76 :הכנסה לתוך כלל! .79 מתכת
הכתיבה; .80 מד, שהמוזות נותנות; .82 חולדה, בתנ״ך;
.83 תפקידו של מורה; .84 הגיבור האמיתי של הכיפה
האדומה; .86 מידת נפח קדומה; .87 עשיו לרבקה;
.89 בירת הגליל; .90 צייר יהודי בעל שם עולם החי
בצרפת .92 :סופו להיות לתיש; .98 העמק בארץ;
.101 לעזרת כל הפצועים; .104 יוצר ריקוד; .106 כלי
חקלאי; .108 מקצוע צבאי; .109 נייד; .110 אלוהים:
.111 הכה!; 112א׳ .כלי בשח־מת; .113 מפקד עמדה;
.114 ראש ללא ראש; .115 חווה לכל חי! .117 מלת
השלילה באל״ף רבתי; .118 מה שעולה, דרך קבע, מים
המלח; .119 חלק זה של המקלע מושען בעזרת
המכתוף לכתף; .121 מלך ביהודה; .123 ספר תנ״ך!
.124 שימח! .126.בית השומר בכרם; .127 שומה!
.129 מבצר; .131 אויב הקרקע; .132 עדיין נהוג,
לאוטובוסים ולקולנוע; .134 יקר מכל; .135 אחת מתר
פעות החורף; .137 מכוניות, בלשון צהלית! .138 בבד
פה; .144 בפי כלב נושך; .147 שמו הפרטי של נשיא
ארצות־הברית וילסון; .150 צוק סלע; .151 יש לכל
אדם .152 :ראש מדינה אסיאתי! .154 רב־אלוף .155 :הוא
ללא הא; .156 מלת השתקה; .157 שמו הפרטי הוא
סינגמן; .159 אות; .160 מלת הכללה .161 :רעל!
.162 אבי שלושת הבנים; .164 נוזל: וידום; .165 סודר;
.166 סגן דוד אדום; .168 מוציא לאור; .169 מטוצנ־י
כרמל מזרחי; .171 עיר בקרבת תל־אביב; .172 בלעדי!
.173 במרכז הפנים, על־פי־רוב; .175 בנמצא! .176 בו
שותים טמפו; .178 עמוד כפול! .179 ראש ללא שין!
.181 ממציא הטלפון.

פר סעשרל״י יוגדל בין פותר• תשבץ 1ה