גליון 988 מתאריך 19 בספטמבר 1956

איד זה מתקבל? אם לא תזהו פאשיסט בפונ־שכם
בו, אתז לכם סיסז. .לא אוכל להנז
על עסי בבתי-פפר ובחי-חולים.״ זח סזכיר
לכולנו את הרשע סברליז, שאמר: תותחים
כמעוט חסאה.
...סבורני שאתם גורמים נזק בהערצ־תכם
— כד זה מתקבל נם אם לא חודו
בכד — בגיבור מפוקפק זה, שהוא, דרד
אגב, גם אויבנו.
אברהם חברון, באר־איש־השנה,
הנבחר על־ידי מערכת העולם
הזה, אינו גיבור השנה ואף לא בהכרח הדמות
החיובית ביותר של אותה השנה.
לתואר זה נבחר האיש שהשפיע — לטובה
או לרעה — טל מאורעות השנה יותר מכל
אזם אחר.

המדע והכמה

נביא צריך לצדוק ב 1007 אחרת לא ינד
ניסו את דבריו לשום ספר־קודש המכבד
את עצמו. אולם לגבי הפרשן המדיני, המנחש
את העתיד על סמך ניתוח מדוקדק
של תהליכים קיימים, שעור ההצלחה יכול
להיות נמוך יותר.
השבוע, שעה שחברי המערכת עסקו
בחיבור התצפית לשנה הקרובה (ראה עמוד
)5ניסיתי לסכם את תוצאות התצפית של
השנה הקודמת, שפורסם לפני שנה בדיוק
(העולם הזה .)936 טבלת ההישגים נראית
כלהלן:

על סמך הישגים אלה, דומני שהמדור
יכול לתבוע לעצמו אימון מסויים. הצלחה
של למעלה משלושה רבעים היא תעודת־בגרות
לא לכושר הנבואי, אלא לצלילות
הניתוח ולטיב האינפורמציה של המדור.
גם במשך השנה עצמה צעדה התצפית
בראש המאורעות, כעמוד דיו לפני המחנה.
הוא ניחש בדייקנות מפתיעה את כל שלבי
המאבק בין בין־גוריון ושרת׳ עד כדי ההודעה
על פרישתו של שרת שבועות רבים

נבשלתם קשות בכתבה על פרופסור מרכוס
ריינר (העולם הזה .)980 ריאולוגיה זו
זרימת אויר כמו שעורר העולם הזה הוא
מפא״יניק טוב. ריאולוניה זו תורה הדנה
במצב הפלסטי של החסרים ה״מוצקים״ —
תורה שהומצאה ופותחה על־ידי ריינר.
צדוק זילבר, תל־אביב
הפעם בנד בו דמיונו של כתבכם, שכתב
על איש השנה בתיאטרון. יהושע ברמונוב
הוא בריא, שלם וחזק. וזאת, בהיותו בז
.77 אין הוא כלל רתוק למיטתו ואם כי הוא
משקיע בהצנה את כל ישותו, אי! הדבר
מלווה, חלילה כל סיכון עצמי שהוא ...
אולם צדקתם כי על יהושוע ברטונוב, זק!
שחקני ישראל, במצבו המזהיר, ניתז לומר
שהוא, יותר מכל איש אחר, חי למען התיאטרון.
עדוא
בן־גוריון, תל־אביב

ההורמונים הטובים

המאסר על ההורמונים (העולם הזה )985
מצא הד נדול במושבות שלנו, כי הוא היה
המאמר הראשוז מכל העתונות הכללית בארץ,
שהביא את בעית ההורמוניזציה של
העופות לפסים הנכונים. הזולות של המאמרים
האחרים והקריקטורות בעתונות הביאו
כידוע, לפסיכוזה בין עקרות הבית, במידה
שאיש לא ציפה כמותה בארץ.
אתם צודקים, אם אתם כותבים שמפסיבו־

איש השנה

קריאה כעתון מסויים

לפני כחודשיים ערכתי נסיוז, שמטרתו
היתר, להיווכח אם דבריכם על דיקטטורה
ומנננוז־חושר הינם נכונים או שהם סתם
דברי הבאי. לקחתי לידי את נליון העולם
הזה הכותב על בן־נוריון, הדיקטטור־בדרד,
וישבתי וקראתי בו במשרד ראש הממשלה,
המחלקה לסטטיסטיקה, מקום עבודתי. תור
כדי קריאה ניגש אלי פרצוף אהד וביקש
ממני שאשאיל לו את העתון ״לרגע״ ואמר
לי שהוא יושב בחדר הסמור. גמרתי את
עבודתי ולא זכרתי לבקש טמנו את העתון.
למחרת שאלתי אותו היכן העתון והוא
ענה שמישהו, שאת שמו אין הוא יודע ואת
מראהו אין הוא זוכר, לקח ממנו את העתון,
על מנת להחזירו לי. העתון לא הוחזר לי
ער היום הזה. אבל עוד באותו יום נתבשרתי
שאני מועבר לעבוד באזור חדש — השטח
הנדול ביפו — למרות שעוד נותרה לי די
והותר עבודה באזור תל־אביב, בו עבדתי
קודם.
נ. קופמן, תל־אביב

המלך הוא ערום

לפני המעשה. הוא הודיע כי יצחק רפאל לא
יתמנה לתת־שר החינוך, בשעה שרפאל
עצמו היה בטוח במינויו. הוא הודיע מראש
כי ד,עליה הרשמית ממארוקו תיסגר. ולפני
כמה שבועות בלבד הודיע על שבירת
הקואליציה העירונית בירושלים בידי כלנ־תאר
— דבר שבא כעבור שבוע כאפתעה
גמורה לכל הנוגעים בדבר, מלבד כלנתאר
וראש־העיר.
אולם מלאכת הנביא אינה כה קלה כפי
שהיא נראית. לעתים קרובות נכונה התצפית,
אולם אחרי הפרסום ישנן התפתחויות חדשות
המשנות את התהליך. לא פעם מסתבך
הענין. כך הודיע העולם הזה על ביקורו
של אנאסטאס מיקויאן בארץ, ידיעה
שעברה אחר־כך ברחבי העתונות העולמית.
אולם מיקויאן לא בא עדיין, ועוד רגלו
נטויה.
החשובות ביותר, כמובן, הן התצפיות
שאינך קורא אותן כלל — מפני שהן
נוגעות לעניני בטחון ופרסומן אינו אפשרי.

מכתבים בחירתכם בנמאל עבד אל־נאצר (העולם
הזה )986 נכונה מאד — סטירת־לחי למנהיגינו
אנו1
דב אלון, ראשון־לציון
אתם כותבים כסו שבועון מצרי המופיע
בקהיר. לעומת זאת מה עשיתם לטען ר,ם נ־חינים
שלנו, חוץ מהשמצות גינויים, גילויי
שחיתות וקנוניוח? בשרות מי אתם עומדים•
שאול מנשר״ באר־ שבפ
מ ים?

מקור השם
בקשר למכתבו של אברהם תהומי על
הופעתו לראשונה של השם ״ארנון צבאי
לאומי״ (העולם הזה .)983
מימיו הראשונים כמעט, ובמשר כל שנות
קיום הארגון עד לאחור, ניהלתי, נוסף על
תפקידי האחרים, את הועדה המקבלת בירושלים.
רוב רובם של חיילי הארנון בירושלים
נתקבל על ידי. והרי נוסח השבוע
שנחרתה בזכרוני. את מגילת הקלף בנרתיק
עץ־זי, בה כתובה היתה בכתב־סופרים השבועה
ושממנה הקראתיה, מסרתי לפי
פקודה לפני האיחוד. והרי נוסח השבועה:
״מתיד חכרתי השלמה, בלי שום כפית
מן החוץ, ובדעתי את תכל הקשור בהחלטתי
זאת, הנני נשבע להיות חיל נאמן בארנון
הצבאי הלאומי בארץ־ישראל, המגן על הרכוש,
הנפש והכבוד הלאומיים ומסייע לתקומת
העם השלמה בארץ א בו תיו...״
פירושים מיותרים, הלא כן?
י. א .ירושלים

בתור ישראלי שחזר לא מכבר מארצות-
הברית, אחרי שהייה של כמה שנים בניו-
יורק, התפלאתי לשמוע כי רפאל הלפרין
הכריז כאן על עצמו כעל אלוף העולם בהאבקות
חופשית. לא דובים ולא יער. מר
הלפריז אף פעם לא התמודד ננד אלוף
העולם במקצוע זה. אותו מתאבק נרמני, הנם
שמיט, שנגדו ניהל מר הלפריז את האב-
קותו האחרונה, לא היה ולא התימר להיות
אלוף העולם. נגד האלוף האמיתי, לו־טז,
לא התאבק מר הלפרין אף פעם, למרות שביקש
לעשות זאת .״חגורת אלוף העולם״
יבול לקנות בניו-יורק כל אדם בפרוטות.
נ. ב .אבקש לא לפרסם את שמי במלואו.
יעקב ק ,.תל־אביב
מסיבות בריאות מובנות מאליהן.

תצפיות שנתקיימו במלואן :־.77,78״/
תצפיות שנתבדו במלואן4 :ל . 16,67 תצפיות
שנתקיימו בחלקן :־.5,557

שתי תצפיות כוזבות נגעו ליציבות הממשלה.
ניבאנו לפני שנה כי יהיו משברים
ממשלתיים, וכי אפילו פיזור הכנסת השלישית
יהיה אפשרי. נבואה כוזבת אחרת:
שייבוא האמנים הזרים ירד.
תצפית שנתקיימה רק בחלקה: שמשפט
קסטנר יעמוד גם השנה במרכז ההתענינות.
אמנם עורר המשפט הפלילי נגד קסטנר בפני
השופט משה פרץ ענין רב׳ אך הוא לא
הגיע לממדים שצפינו לו, ואילו העירעור
בבית־המשפט העליון, שהוא יהיה סנסציוני,
נדחה לשנה הקרובה.

קראתי בגאווה מסויימת את רשימת התצפיות
שנתמלאו במלואן. לפני שאף אזרח
אחד במדינה שמע את המושג ״פידאיון׳׳,
ניבאנו לפני שנה כי לא יפרוץ סיבוב שני,
אך שהמלחמה־הזעירה הערבית תגיע עתה
ללב המדינה.
נבאנו את שיבתו של מרדכי אורן ארצה,
את התהליך האינפלציוני במשק, את דילדול
העליה ממארוקו, את התגברותן של מדינות
ערב בזירה הבינלאומית.
קבענו כי העונה התיאטרונית תהיה דלה,
שלא תקום אופירה חדשה. תצפית הצלחות
הקולנוע נקראת עתה כסקירת הסרטים הטובים
של השנה. ומובן מאליו שניבאנו
את המאורע הספורטאי של השנה: שתי
תחרויות ישראל—ס.ס.ס.ר.
לפעמים מוזרה דרכה של תצפית. נבאנו
בי אייזנהואר יהיה שוב מועמד הרפובלי־קאים
לנשיאות, דבר שישפיע באופן מכריע
על מעמדה של ישראל. כעבור שבוע לקה
אייק בהתקפת־לב, והיה נדמה כי ירד מן
הפרק הפוליטי. לרוב המזל החלים הנשיא
האמריקאי — ובסוף השנה אמנם נבחר שוב
למועמד מפלגתו. עורכי המדור שמחו על
בך לא פחות ממנו, אם כי מסיבות אחרות.

ישראלים כתעלה

הצנחם בפני הקוראים (העולם הזה )982
ישראלי שענד על נדת תעלת ר,סואץ. נשנות
מלחמת העולם השניה טיילנו במשד
שנים ארוכות על פני התעלה ולא רק במדי
הצבא הבריטי, אלא נם בסירות עם שמות
ישראליים ודגלים שלנו.
מרדכי פזה, שדה וורבורג
הקורא פזה על סיפון סירת הצבא הבריטי
גליל, בתעלת סואץ, ראה תמונה.

דבר אחד בלבד חסר עדיין לאיש זה:
בדור בראש. ואז יהיה הסיפור על נטאל
עבד אל־נאצר מושלם בהחלט.
נח שטרן, רמלה
לו נשא השער את דיוקנם שי חברי סע
רכת העולם הזה, לא היתה זו טעות.
יצחק שתיל, ירושלים
לו בחרתם בנשיא מצרים כמדינאי הערום
ביותר של השנה, או כשחקן הפוקר
הנדול ביותר — ניחא. אד איש השנה —

זה זו סובל נם הצרכן ונם היצרן. הצרכן.
שהיה טקבל משד שלוש שנים בשר ממין
טצויין על־ידי ההורסוניזציה, מקבל עתה
בשר חסר מעם, כפי שהיה לפני שלוש
שני ם ...מצד שגי, סובל המשק. כי הבדל
ההכנסה בין עוף מהורמז ולא מהורמז הריהו
500 פרוטה לעוף — וסכום זה הינו כל
הריווח של המשק.
אנו מקווים שהמאמר שלכם יעזור להעלות
את התצרוכת לבשר עוף והיצור לבשר עוף
לפסים הקודמים, שהיו לטובת הצרכן והיצרן.
י. שפטלוביץ, התאחדות האברים, תד־אביב

טעות ה* 7,פ הזה חוזרת
בנליון האחרון של העולם הזה ()983
הופיעה במדור ״דרכי אדם״ כתבה תחת
הכותרת ״הבלש הפרטי״ .כתבה זו דנה במר
צבי הרכבי והיא מיחסת לו מעיפים ועובדות
שאין• להם כל יסוד במציאות.
הנני סבקשכם לפרסם התנצלות כנה ואמיתית
על פרסום הדברים הבלתי־נכונים.
עו״ד עמנואל מאק, ירושלים
אחרי חקירה מדוקדקת שוכנע העולם הזר,
כי לסופר הירושלמי, מר צבי הרכבי, לא
היונה כל יד בהפצת הכזבים על העולם הזה,
שבהם דנה הכתבה, וכי העולם הזה התועה
במזיד על־ידי חוגים הקרובים למשטרת
ירושלים. כן הוטעה העתון ביחס לפרטים
הנוגעים למר הרכבי. מאחר שפרטים אלה
נמצאו כבלתי־נכונים, מביע העתון ברצון
את צערו על פרסומם.

עיר עולים
התפלאנו מאד לקרוא את הערכתכם בדבר
הקטע ביומננו, על ביקור שר העבודה
בקרית־שטונה (העולם הזה .)984
חנוכת נשר על הירדן ופתיחת מיפעל
תעשייתי ראשו! בעיר עולים — בין אם
יש בה שחיתות ובין אם לא — נם אלה
מענינו של היומן הישראלי, שאינו בא
להגן ולטהר מנהגים ומצבים שליליים, ואינו
נוטל חלק בויכוחים ובחילוקי דעות.
יד,ודד, הראל, סרטי כרמל, תל-אביב
לשנה טונה תיכתבו — ותכתבו !
יוסף פרץ, קרית-שמוגח

נהג עצור!
לפני כמה שבועות, נסעתי מחיפה לג׳למי
עמדתי ליד הציק פוסט בהצטלבות לעמקים
וחיכיתי למה שכל טרמפיסט מחכה. בערר
בשעה עשר עצר אזרח לידי, במכונית מסח-
רית כחולה. רצנו מיד אליו, כל העומדים
שם, לראות לאן הוא מוכן להסיע וכמה. אבל
כשהגענו אליו, הכריז :״חיילים אני לא
לוקח!״
מה יניד אותו נהג, כשבנו יהיה בצבא
ואזרח אחר לא ירצה לקחתו?
טר״ש גבריאל סלומון, צה״ל

ונ ת ב

הוגו *

נאום כיג׳י
פתרון לבעיה הכלכלית? הינה מת
שאמר ראש הממשלה, בנאומו הגדול
ששודר בקול ישראל, להמוני האזרחים

״אזרחי ישראל הפעם הנני
נושא עמי תוכנית כלכלית, שעובדה
על־ידי הממשלה ואושרה על-
ידי הכנסת ...
א) אין חבר הסתדרות רשאי יותר
להחזיק במכונית פרטית שאין פרנסתו
תלויה בה. על כל בעלי המכוניות
למכרן תור שלושה חודשים
מהיום.
ב) כל חברי הממשלה מוותרים על
המכוניות העוטרות לרשותם ועל
דירות־השרד שלהם. המכוניות תימכרנה
בהקרם האפשרי והדירות תי-
נטשנה ביום בו יושלמו מיבנים
בגודל מבני השיכון העממי.
נ) הנני מודיע על חיסול הסוכנות
היהודית כנוף נפרד עצמאי.
ד) קיצוצים וצימצוטים גדולים
יבוצעו בעתיד הקרוב במנגנון משרדי
הממשלה.
ה) העובדים המפוטרים יעברו, לפי
בחירתם החופשית ובהתחשב עם
כשרם הגופני, למפעלי חרושת ותעשיה
יצרניים, שעיקר תוצרתם
מיועד ליצוא, או להתישבות חקלאית

זד, נותן קצת חומר מחשבה, לא?
אביעזר פז פתזז־תקחה
העולם הזה 987־

ך* משאית הגדולה טיפסה בכביש הו
| עלה ירושלימה. לפניה ואחריה טירסרו
משאיות נוספות. המוני אנשים, רובם דתיים,
הצטופפו בכיכר רוממה ולאורך רחוב יפו,
בכ וון למחנה־יהודה.
היום היה יום שבת. עם הופעת המכונית
הראשונה, התרוקנו בתי־הכנסת ת ו דק! ת
מעטות. רבנים במגבעות רחבות, בחורי־ישיבה
ארוכי־פאות, נשים דתיות חבושות
מטפחות־ראש, השתוללו ברחוב מרוב התרגשות,
צעקו וגיפנפו בזרועותיהם.
ההמונים מנעו בעד המשאיות מלהתקדם.
חיש מהר קפצו האנשים על המכוניות.
כמה מהם היו עטופים בטליתות. הם חיבקו
את הנוסעים מרוב אהבה. הזעירות הדתיות
כיסו את פניהם בנשיקות נלהבות.

לות נגד כל קבוצה אחרת שאינה
מוצאת חן בעיני אברהמי ואדוניו.
אתמול ערכים, היום נטורי־קר
תא -מי יעמוד כתור מחר?
אולם מדהימה ע, ד יותר היתה הרוח
שהולידה הצעה כזאת. היתד, זאת רוח של
שנאה עיוורת, ששוב אינה מכירה כל מעצור.
לוי
אברהמי עצמו אינו אדם קנאי. להיפך,
הוא אדם היודע להסתדר בחיים, אדם שהוא
נוח לעצמו ולאחרים. אם איש כזה מתמסר
לשנאה תהומית כזאת, אם ה! א הופך לקנאי

אינן נשואות לכסאות בכנסת, לקרייזלרים
של שרי־הממשלה (שהם קוראים להם ״צרי־הממשלה״)
.אין הם רשומים בתור השליחים
לדרום־אמריקה.

כבר רחבי הציבור הדתי המאורגן
ישנם רק שני פרגים, היכורים
רעודד כבוד כרב אדם כרתי-דתי.
אדה הם שני הפרגים המהווים
את הקצוות ההפוכים שד ציבור
זה: כני משקי־הספר שד סעד
וטירת־צכי מצד אחד, ואנשי
נטורי־קרתא מצד שני. בי הם

סמר התקופה

איש מן הנוכחים לא ישכח את
התמונה בנקל, אף שעברו מאז
שמונה שניט. הימים היו ימי הקרב
על ירושלים. המשאיות השתייכו
לשיירה האחרונה שעברה
בשלום ככביש לטרון, ימים מעטים
לפני פסח תש״ח, כיום השבת.

יעברו נטורי־קרתא את הגב!ל, יהיה
הדבר נצחון מוסרי עצום לערבים. תמונותיהם
של יהודים דתיים, הבורחים ממדינת
ישראל אל ממלכת הירדן המתקדמת, ימלאו
את עתוני העולם. קשה לשער את הנזק
לקרנות הציוניות.
אם ינסו לדכא את מרד נטורי־קרתא
בכוח זרועם של שומרי־החוק, יהיה זה
מאבק אינסופי. הוא יסתיים רק עם מותו
של אחרון נטורי־קרתא. אולי יהיו הפוגות
מדי פעם, אולם שום הסתערות־אלות ושום
הגלייה סיט,נית לא תשב,ר את רוחם של
אותם הסבורים כי הם ממלאים את שליחות
אלוהי ישראל עלי אדמות.

כל זה נראה נכון וצודק. כל אדם בלתי־דתי
מרגיש כך באופן אינסטינקטיבי. גם
אני חזרתי על כך פעמים בלתי־ספורות.
דומה שבזה חוסל הויכוח — והוכן שדה־הקרב
למאבק.

ולס לפני שבוע קרה משהו שהיה
צריך לעורר מחשבה שניה גם בלב אדם
בלתי־דתי. אחד הקצינים הגבוהים ביותר
במשטרת־ישראל, נציגה הרשמי של הממשלה,
הכריז באוזני ועדת־חקירה רשמית
כמה הכרזות האומרות דרשני.
הצעותיו של מפקד מחוז ירושלים, לוי
אברהמי, היו חותכות. הוא הציע לגרש את
נטורי־קרתא מעבר לגבול, אם יסכימו לכך.
אם לא, הציע לעקור אותם בכוח משכונת
מולדתם, בה הם חיים זה כמה דורות,
ולפזר אותם בכוח ברחבי הארץ.

הדבר המדהים כהצעה זו, מפי
אדם הלובש את מדיה של המדינה,
לא היה רק תובנה. גם זה
היה מספיק. כי שיטות אלה של
דיכוי קולוניאלי קיצוני, דרבן כדרך
הגולם מפראג. קל להכניסן
לבית, אבל קשה מאד להוציאן
חזרה החוצה. אחרי שישתמשו
כהן למיגור נטורי-קרתא, גדול
יהיה הפיתוי להפעילן באותה יעי
מכאן
מלחמתם גם בתחבורת־השבת, העוברת
בשכונות הדתיות. המראה של נוער
צוהל, הלב ש בבגדי־ים והנוסע להתרחץ
בשבת, אינו רק מרגיז אותם. הוא מסוכן
בעיניהם. כי רוח זו יכולה להידבק גם
בבניהם ובבנותיהם הם.

דם המאמין בזאת, קשה לדכא
אותו בכוח הזרוע. כפי שלמדו הממשלות
בכל רחבי העולם, קשה מאד לשבור
בכוח האלות וסילוני־המים מיעוט הבטוח
לחלוטין בצדקתו. ככל שמיעוט כזה נרדף
יותר, ככל שנשפך יותר מדמו, טבעו להקשות
את עורפו. עמרם בלוי עצמו השתמש
בדוגמה ציורית: ככל שהאש גוברת, כן
נעשית הביצה קשה יותר.

כל המטיף לפתרון קל, אינו אלא
שקרן או כסיל. אין פתרון קל.

** תה שוב נטוש המאבק על ירו•
וא שלים. ש! ב ע! מדים במרכזו שיירות
המשאיות הנוסעות בשבת. ושוב מרחפת על
הקרב ההרגשה של ״אין ברירה״ ,ההכרה
שזו מלחמה כפויה, מלחמת־מגן שאין מנוס
ממנה, ושיש לעמוד בה עד הסוף המר.
לגבי האדם הבלתי־דתי ברחוב, המייצג
את הרוב הגדול במדינה, השאלה נראית
פשוטה בתכלית. מיעוט קטן הצד. לכפות
על הרוב בכוח הזר! ע מנהגים ומגבלות שאבד
עליהם הכלח. נגד החוק ונגד שומרי
החוק, נגד כל העקרונות היסודיים של
חברה דמוקראטית, רוצה מיעוט זה להטיל
את מרותו על העיר ועל הארץ.

אומר האיש הבלתי־דתי :״איננו
כופים עליהם דכר. אנחנו נותנים
להם להתפלל, ולשמור על כל המצוות,
ואפילו משחררים אותם
מגיוס לצבא. אנחנו לא מכריחים
אותם לנסוע כשבת. אולם הם
לא מסתפקים כזה. הם רוצים לכפות
עלינו את אורח-חייהם. לכן
צריך ללחום!״

נראים בעיניהם בטלה האובד לעד
לעדר ההולך ומצטמק.

את זאת למדו במה ובמה ממשלות
בהיסטוריה. את הפרטים
אפשר למצוא ככל ספר היסטוריה
הנלמד בבית-הספר הממלכתיים
במדינת־ישראל.

ך • ל פתרון שיימצא יכול להיות רק
זמני, בלתי משביע־רצון ובלתי־יציב.
אולם הוא יהיה עדיף על חוסר פתרון
בכלל.
תמונהמפורסמת זו של פרעות ירושלים, מלפני כמה חדשים, וויכתח גלים מסביב
לכדור הארץ, פורסמה בכמה מן העתונים הנפוצים ביותר בעולם. איש נטורי־קרתא השלי!
את עצמו לפני מכונית המשטרה, נאסר בכוח על־ידי שוטר מרוגז אחרי הפגנה סופרת.
דתי בגילגול הפוך — הרי הגיע הרגע לאדם
בר־דעת להיעצר באמצע ההסתערות ולשאול
את עצמו: לאן מובילה דרך זו?

ף ניגוד לדעתם של עכברי־עורף ו־
1מצביאי־כורסה, השנאה אינה יוצרת חיילים
טובים. השנאה מעבירה אנשים על
דעתם, ממריצה אותם לעשות את המעשה
הלא־נכון ברגע הלא־נכון. השנאה העיוורת
לאוייב אינה מטרה העומדת יפה תחת הפגזות
מרסקות, ואין היא מכשירה אדם לעמוד
במבחן העלי,ן של הקרבה והתמסרות.
החייל הטוב הוא החייל שאינו שונא, אלא
אוהב — את מולדתו ואת הערכים שהוא
מופקד עליהם. החייל הטוב הוא זה היודע
בדיוק על מה נטוש הקרב, מה רוצה
האזייב ומה רוצה הצד שלו. כי חייל זה
מבין שאין מנוס מן המאבק, ומה מחיר
התבוסה.
על כן, הבה וננסה לרגע קט לפרוץ
בעד מסך־השנאה המקיף את נטורי־קרתא
מכל עבר. הבה ונשתדל לרגע להבין מה
בלבם, ואיך הם רואים את המאבק הזה.
הדבר הראשון הבולט לעין הוא שהם כנים
לחלוטין. בניגוד למפלגות הדתיות האחרות,
הם לא הפכו את הדת לביזנס ואת
הקדוש־ברוך־הוא לקרדום לחפור בו. עיניהם

מקיימים בגופם את אשר הם
מטיפים לזולתם.

** ד כמה שקשה הדבר לאדם בלתי^
דתי להבין, הרי נטורי קרתא רואים את
עצמם, לוחמים מלחמת־הגנה מיואשת. התוקפנות
שלהם נובעת מכך.
הם באו לפני שלושה־ארבעה דורות. הם
היו הרוב בעדה היהודית בארץ. הם ראו
בציונות החדשה את פרי השטן, שבא לחבל
במלאכת ה׳ .אולם לנגד עיניהם התעצמו
הציונים. בעזרת הכסף ובעזרת הכמות הם
כבשו את השלטון בישוב היהודי, ואחר־כך
בארץ. הבנים זוג, וים את אמונת אבותיהם,
והבנו ת צוחקות למראה מטפחות־הראש של
האמהות. העולים החדשים, ברובם דתיים,
מתבוללים בהוי זה: ובניהם, הנדבקים ברוח
הצברית ובסגנון הצברי בשורות צה״ל,
מרחיקים לכת בדרך זו.

אשר נראה לאדם בלתי־דתי
כתהליך טבעי ובריא של צמיחת
אומה חדשה ותרבות חדשה על
אדמת הארץ, נראה בעיני נטורי
קרתא כמזימה זדונית להשמדת
היהדות. כל בן המתגייס לצה״ל,
כל בת המתאהכת בבחור חופשי,

אני סבור בי ההצעה הנבונה
ביותר היא לחלק את ירושלים
לשכונות. כל שבונה יכולה וצריבה
להחליט אם היא רוצה בתה
כורת שבת או לאו.
ההחלטה כזאת לא צריכח להתקבל בדרך
של משא־ומתן קואליציוני, בדרך של מקח־וממכר
בנוסח המגעיל המקובל, של קנוניות
בין עסקנים. ר,עקרון הנכון הוא עקרון
של משאל־עם ישיר: בכל שכונה יחליטו
התושבים עצמם בקלפי, בהכרעה סודית
וישירה. אם יחליטו 60 או 65 אחוז של
התושבים כי אינם רוצים בתחבורת שבת,
תיאסר תחבורת השבת בא! תו אזור — פרם
לנסיעת אמבולנסים, מכבי־אש ושרותים חיוניים
דומים.
ישנה הסתייגות אחת: אם שוכנת השכונה
על עורק תחבורה חיוני, שאי־אפשר לעקפו,
יש להתיר את מעבר התחבורה בעורק
זה. אולם דומני שאין כמעט שכונה בארץ
שאי־אפשר לעקפה. אפשר להיכנס לירושלים
בכביש הדרומי, מבלי לעבור את כיכר רוממה
ומחנה יהודה.

פתרון זה טוב גם לבל עיר
אחרת, וגם לכל בעיה אחרת.
העקרון צריך להיות שווה בבל
מקום: למנוע כל בפיה דתית,
אפילו בכוח הזרוע -בתנאי שייעשה
קודם לכן מאמץ קיצוני
להבין את רגשותיהם של הדתיים
ולספקם במיטב היכולת, בל עוד
אין הדבר פוגע בחרותו של הזולת.

במדינה
העם
מ חו ר ה שטן

ע גו לוו ! ב ק 1פ ס 71כ חי ל ה • ע 1ג\ 1מ 1ת ב1ן 1פ ס 71 לננ ח

2 0סיג ריו ת 3 2 0פרוטה

פ סי כו סו מ טי

ת. ד 153 .פתח -ת קז ה

שי שן
זשמ חז
בשמחת

הייגזז/זהמשקאזח
המשזבחיס ביזתר
מייקני __

ן 10-1 911388 . 71>-רפוה־י
מלפון 4137 :

שנת השמש כ ללת 365 יום. השסן שווה,
בגימטריה, ל־ .364 מכאן שישנו יום אחד
בשנה אשר אין השטן שליט בו. יום זה
הוא, לפי חז״ל, יום הכיפורים•.
כשנדם השבוע שאון התחבורה בכל רחבי
הארץ, ושלוות יום הכיפורים ירדה על עריה
וכפריה, לא היה איש בטוח כי גם השטן
ישבות ממלאכתו. משך 30 שעות, בהן
שתק קול ישראל, דאגו אזרחי ישראל למתרחש
על הגבול. אנשים בלתי־דתיים סובבו
בחרדה את כפת רי מכשירי־הרדיו, השתדלו
לקלוט קטעי־חדשות מתחנות זרות וערביות.
רק במוצאי היום נשמו האזרחים לרווחה.
נסתבר כי גם השטן שבת ביום זה.
סופת חול כמדבר. מחול השטן, שגרם
לדאגה כה רבה, התחיל עוד בימים הראשונים
של השנה החדשה, כאילו רצה להטביע
את חותמו מראש על השנה כולה.
בדוויימה נהרגו חמשה חיילי צר,״ל ואיש
משמר־הגבול בידי חיילים ופלא,וים ירדניים
(ראה להלן).
מאותו רגע התחילה שרשרת התגובות ה־טארגית,
שהפכה שיגרת־חיים במרחב. ממשלת
רבת־עמון הודיעה שכוחות ישראליים
התקיפו ותצצו תחנת משטרה בהרי חברון,
בקרבת דוויימה, וקטלו את יושביה. הירדנים
הגיבו ברציחת שלושה ש מרים דרוזיים
במחנה ישראלי בערבה, מצפון לחצבה.
למחרת היום הידיעו כי כוח ישראלי
ממוכן, בסיוע שלושה מטוסים, התקיף אח
תחנת גרנדל בערבה, מדרום לבאר־מנוחה,
השמ־דה על יושביה.
כאשר לא קרה דבר משך יומיים אחרי כן,
היה נדמה שהסיבוב נגמר, וכי לא היתד,
זאת אלא אתת מאותן ההתסרצוי ת, המתוע־ררות
ושוכב,ת בפתאומיות שווה, בסוכת־חול
מדברית.
משקל הדם. טבעי הוא שהפרשנים בעורף,
ככל שהם רחוקים יותר מן הגבול
ומן המציאות המיוחדת שלו, ר אים בכל
תקרית מזימה פוליטית מסועפת של האוייב,
מחברים מחקרים ארוכים ומלומדים כדי להתחקות
על כוונותיו הנסתרות והמחושבות.
האמת היא לרוב הרבה י! תר פשוטה, וגם
הרבה יותר טראגית.
הרוב המוחלט של התקריות בגבולות ישראל
הוא פרי המקרה הרשע. לחיצה אחת
של אצבעו של טוראי על ההדק, הזמה מקרית
של ממ־כף נלהב, סטיד, קלה ממסלול
קבוע, התפרצות ספונטאנית של פלאח נזעם
או מסתנן קנאי — כל אחד מאלה מספיק
כדי להפיל את החלל הראשון, הפ תח
במ״גל־הקסמים המגואל־בדם של פשע־תג•
מול־פשע.
כמעט לע־לם אי־אפשר לברר את האמת
על הרגעים הראשונים של תקרית, העלולים
לגרום אחר־כך לקט־לת מאה בני־אדם. תוך
כדי דיווח מדרג נמוך לדרג גבוה יותר,
כאשר כל אדם משתדל להצדיק את עצמו,
משתבשת התמונה יותר ויותר. כשהיא
מגיעה לשלב הגבוה ביותר, בזירה הביני
לא מית, שוב אין כל אפשרות להבחין בין
אמת, כזב ותעמולה.
לכן קובעת, בחשבון הסופי, יחידת־המש״
קל היסודית: משקי הדם. דם ההרוגים, הזועק
מן האדמה, מחריש כל ויכוח. הצד
שאנשיו נהרגו ראשונים, הוא הצד הצודק.
סואץ ודח־יימה. למרות השתוללות השכן,
לא היתד, השבוע כל סכנה כי יעלה
בידו לגרום למלחמה ממש. זאת ידע גם
המתכנן הישראלי וגם המתכנן הירדני.
נק דת־המוקד של המרחב נמצאת ברגע
זה אי־שם בין פורט־סעיד וסואץ. המאבק
הגדול על התעלה, שגעש השבוע בכל עוצמתו,
מנע כל ריכוז של מרץ ערבי בחזית
אחרת. ירדן לא יכלה להרשות לעצמה
להתגרות ברצינות בישראל, כי התגרות כזאת
יכלה לגרום להזדמנות ההיסטורית,
אשר ישראלים רבים מחכים לה: ההזדמנית
לפרוץ אל הירדן מבלי שמצרים תוכל אף
לחלום לחוש לעזרתה. עובדה זו שמה גבול
טבעי לתקריות הגבול.
גמאל עבד אל־נאצר עצמו ידע זאת יפה.
ראש ממשלת: בריטניה, שיש לו מנהג מוזר
להיזכר בדאגתו לשלום ישראל ברגע שהדבר
מ עיל לו, הביע את החשש שהשלים
• למרות שיום הכיפורים, כמו כל הלוח
היהודי, מבוסס של שנת הירח, הכוללת רק
354 יום 8 ,שעות 48 ,דקות ו־ 37 שניות.

המצרי יתקיף את ישראל, אם יישאר מנצח
בס אץ. השיב על כך הסגן־אלוף המצרי,
בטכס חלוקת כנפיים למחזור של טייסים:
״אינני יודע למה מתכון ראש הממשלה הבריטי.״
חזר אחריו דובר צבאי סורי :״שום
דבר שיקרה בגבול ישראל לא יסיח את דעת
הערבים מן החזית העיקרית, שהיא בתעלת
סואץ.״
כך שכב השטן העייף שוב לישון, באופן
זמני — עד שיתעורר בפעם הבאה.
פרט לתוספת הפרסטיג׳ה לחיילי צה״ל, שהוכיחו
ש ב כושר מ פתי של תיכנון וביצוע,
לא השתנה דבר. רק כמה עשרות
אמהות בירושלים, בכפרי הגליל, ברבת־עמון
ובמאהלי הבדואים בערבה ביכו את ילדיהן.

הגבול
הקרבדד דוו־־מה
קרב־ה־תקל ת קצר באיז-ר בית ג׳וברין,
בין יחידה ישראלית לכוחות ירדניים, נתן
את הניצוץ האחרון שהצית את גזרת הגבול
הירדני, שהיתה שקטה יחסית בתקופה האחרונה.
תוך שעות ספורות, התלק.ז האיזור
כולו בשרשרת מעשי איבה, רצח ופעולות
תגמול שגררו את המדינה כולה לאוירת
ערב מלחמה מחודשת.

זהו הסיפור המלא על השתלשלות
הקרב הראשון, אשר כערך

זהו שסח הקרב. הקו החוצה את
המפה הוא קו הגבול. עמדות המשמר
הלאומי הירדני, משם נפתחה .
האש על יחידות צה״ל, מסומנ ת ב־סהרונים
וצלבים. מספר 1הוא הואדי
בו נתקעה אחת הקבוצות. מספר
2היא חירבת ג׳מג׳ין, ומספר 3
היא חירבת בידה. קנה־המידה היא
.1:20.000

כותיו התפתחו שאר מאורעות הדמים.
חורפת
הפיצה. היה יום חם. משעות
הבוקר המוקדמות, החלה היחידה לנוע לאורו
קו שביתת־הנשק מזרחה, לכפר הערבי
החרב דוויימה. היחידה היתד. מחולקת לקבוצות
קטנות שנעו לאורך אותו קו״׳,ברווחים
של חצי קילומטר בין קב צה לקבוצה•
האיזור היה חשוף כמעט כולו. גבעות
טרשים אפורות, מכוסות בשיחי סירה קוצניים׳
כשפה ושם מוריקים שרידי בוסתנים
או עצים בודדים.
מפעם לפעם, מעל רכס גבוה, אפשר היה
להבחין בתמרות עשן קלות המתאבכ ת מעל
לכפר שמעבר לגב ל. זאת היתה אימה. כפר
גדול שממרכזו מתנשא צריח מסגד, טובל
במעטפת חורשות זיתים. שום תנועה לא
נראתה מעבר לגבול. ממש אידליה כפרית
שלווה.
שעתיים לאחר שהחלו לנוע, הבחינו הבחורים
בתנועה על הרכס שממול, מהצד השני
של הגב ל. תוך כדי התקדמות הבחינו בשלו־שה
ערבים לבושי בגדים כהים. בהתחלת לא
שמו לב אליהם. אבל אחרי כמד, זמן ראו
שהם מתנהגים באופן מוזר. הם נעו במקביל
לישראלים. כשהיו אלה נעים, נעו גם היד־דנים.
כשנעצרו הישראלים, נעצרו. גם הם.
משתפסו הישראלים מחסה, נשכבו גם הערבים•
אך הבחורים הישראליים לא שמו.
לב במיוחד, כי בסך הכל נראו שלושה
פלחים עלובים.
הקבוצות נעו צפונה, במרחק מה מעמידי
האבן הלבנים, המסמנים את הגבול. בערך
בשעה 11 לפני הצהרים, טיפסו על אחת

מטר אחר מטר החלו החיילים לקפוץ לאחור,
ממחסה אל מחסה. שניים מהם ניגשו
אל יעקוב פרידלנד הפצוע, לגררו עמם. אולם
ברגע בו. התקרב אליו אילן דרושקובם־
קי, איש משק רבדים, פילח כד ר את ראשו.
יותר אחורנית, נפגע חייל נוסף, גבי. כדור
חדר לבטנו .״אל תשאירו אותי כאן!״ הוא
התחנן.
הבחורים ניסו להרגיעו, הורידו אותו אל
מורד הגבעה. למטה בוודי, עמד קומנדקר
שהגיע זה עתה. הם ניסו להוביל את גבי
אל המכונית. פתא ם נפתחה אש מגבעה שבשטח
ישראל, לעברה. הירדנים תפסו את
חירבת ג׳מג׳ין ואת הגבעה הצפונית לד״
בתנועת מלקחיים.
היחידה נעה דרומה, עם הפצוע. נהג אמיץ
קפץ בין מטר כדורים אל המטנית, הניעה
והצליח להוציאה לשטח מוב
רק מא חר יותר התברר מה עלה בגורלה
של הקבוצה שנתקלה בוודי וטיפ״ה לגבעה
ז,צפו*.׳ ח יותר.
כאשר עלו אנשי הקבוצה שנלכדה בוודי
אל ראש הגבעה ..,חשבו ש.יצלו. ל״תע ראו,
במרחק מאד, מטר, קב צת ערבים. הם היו
כארבעים במספר. כשראו את הישראלים,
הה,ו מיד לד* 10,ער עליהם. לא היה פנאי לתפוס
עמד!ת ישראלים ימיו,3 .מירר, והתחילו
להיטוג. יהושע צוריה, איש מ״מר הגב,ל,
היה המק,ען. הוא נשכב ור,ולחיל לחפות על
ד*,סיגה 1*1 .ך דקה עלו עליו הערבים.
השלוחות הרחבות של הרי חברון, המתמשכת
מהצד הירדני אל מעבר הגבול הישראלי.
היו עליה שתי כיפות, מכוסות חורבות
ישנות. הדרומית נקראת חירבת בידה
(חורבת הביצה) והשניה רסם אום אל ג׳מ־בין
שלוחה זו לשלוחה צפונית יותר הפריד
וודי עמוק ותלול, החוצה את הגבול
ממזרח למערב, מוביל עד למבואות הכפר
אימה, במר,וק שלושה קילומטרים מהגבול.
כמה קבוצות חצו את הוודי בשל! ם, המשיכו
בדרכן צפונה, מבלי להרגיש בדבר.
בשעה אחת עשרה ורבע לער ך, כשאחת
הקבוצות שחצתה את הוודי היתד, עדיין במרכזו,
נשמעו היריות הראשונ ת.
קבוצה נלכדה כוודי- .לתפוס מחסות!״
צעק המפקד, כבשיגרת אימונים. הצעקה
ה תר. מיותרת. החיילים שבוודי נצמדו
מיד לקרקע, כשהכדורים שורקים מעל ראשיהם.
אותה שעה, היתד. קב!צה נוספת של
חיילים על כיפת חירבת ג׳מג׳ין, במרחק של
200 מסרים מהוודי, כשהיא נחה סביב בור
המים במקום. קבוצה נוספת נעה על כיפת
חירבת בידה, במרחק 100 מטרים נוספים.
היריות הראשונ ת היו יריות רובים בודדות.
כששמעו אותן החיילים שעל הגבעה,
הם לא הבינו עדיין מה מתרחש, אל מי יורים
ומאין. החיילים בחירבת ג׳מג׳ין שמעו
הדי יריות ונצמדו לסלעים. אפשר היה לנחש
שהירי! ת באות מעבר לגבול, אך הם
לא ראו כלום. לפניהם, במרחק של מאה
מטריב מעבר לגבול, היתד, כיפה קטנה שהסתירה
את הכל. פתאום שמעו שמהוודי
למטה משיבים אש. הם הבינו שזאת חוליה
ישראלית. המפקד שלח אחד מאנשיו צפ נה,
לראות מה מתרחש למטה. הוא קפץ בקפיצות
קרב. פתאום החלו הכדורים לשרוק
סביבו.
הוא ראה את האנשים למטה כשהם מנסים
לזחול תחת אש. כמה מהם ניסו לזחול לגבעה
של חירבת ג׳מג׳ין והצליחו לטפס עליה,
כשהם מסתתרים מא!!,רי הסלעים.
הוודי היה חש ף לגמרי — כמו שטח
חרוש. אי אפשר היה להישאר שם ולהשיב
החלק השני של אנשי הקבוצה הנתקפת
ניסה לטפס על הגבעה הצפונית יותר, אבל
האש שה מטרה עליהם הלכה וגברה.
בינתיים נערכו הקבוצ ת שעל הגבעה,
איתרו את הכיפה ממנה נפתחה האש, החלו
לירות אליה בכוונה לחפות על הנמצאים
בוודי ולחלצם.
למחפים נדמה היה שאש חזקה תוכל להשתיקם,
שאלד. הם רק כמה פלחים עם
רובים. תוך דקות ספ רות התבררה טעות
עגומה.
מהגבעה מדרום, השולטת על כל השטח,
200 מטר בתוף׳ שטח ירדן, פתח מקלע 1י־קרס
באש רצופה על המחפים. המפקד פקד
על החיילים לירות לכוון המקלע ולהשתיקו.
המקלע פתח באש וההוא השתתק. נשמעו
צעקות מ זרות, קריאות ושריקות, מלוות
תג עה גדולה מאוד על הגבעות.׳ הם אספו
כנראה את כל הכפר, הזעיקו פלוגה של־המשמר
הלאומי.
הופיעו אנשים בלבוש פלחים ולצידם אח־הרים לבושי סדי חאקי, עם כפיות אדומות

לראשם. המקלע המחסה נעצר וההם התחילו
להמטיר על הגבעה אש תופת משני עברים.
הם ישבו על גבעה גבוהה בהרבה מזו של
הישראלים וראו כמעט כל תנועה שעשו
הישראלים. המפקד פקד על האנש ם לקפוץ
לאחור ולתפוס עמדות ט!בות יותר. תוך
כדי הקפיצות ראה פתאום שלושה אנשים
בלבוש שחור עולים על הגבעה שלו. הוא
ירה בעוזי והם ירדו חזרה״.
בזמן שחילופי היריות נמשכו, הזעיקו הירדנים
כמעט את כל הכפר. באימה, שהיתר.
לפני מלחמת השחרור כפר ערבי קטן בן
400 תושבים, יושבים כיום כשלושת אלפים
איש. רובם ככולם הם פליטים. ,שברחו בעת
המלחמה מדוויימה ומבית ג׳וברין.
הם נמנים על הכאלילים, אנשי הר חברון
הידועים כפ,זדנים בעת מלחמה, אך אכזריים
לכל אויב הנופל בידם. ומה ע ד שערביי
הסביבה מזכירים את השם דוויימה בנשימה
אחת עם השם דיר יאסין, כזכר לחלליהם
הרבים שנפלו בעת כיבוש הכפר.
תוך שעה קצרה נערכה על הרכס, מול
הגבול, פלוגה של המשמר הלאומי, ואחריה
ערב רב של אספסוף כפרי משולהב וצמא
הירדנים חוצים את הגבול. התחמושת
הלכה ואזלה. יחידת החיפוי שעל הגבעה
המשיכה לנהל קרב אש, בעוד שהקב׳
צד. שהיתה בוודי הצליחה לטפס על הגב

הצפונית ייתר. כאן החלו הירדנים להפעיל
נשק כבד. בזו אחר זו הרעידו התפוצצויות
כבדות את חירבת ג׳מג׳ין. תחילה
היו אלה פגזי מרגמה 52 מילימטר, אחריהם
באו פגזי מרגמה כבדים יותר. צרורות ארוכים
של מקלעים מכל הסוגים מירטרו מכל
הבחורים קימצו בתחמ׳שת, ירו רק אל
מטרת ברורות שנעו כפופות על קו הרכס.
ואז נפגע הראשון. היה זה יעקב פרידלנד
( ,)34 לשעבר ממגיני נגבה בעת מלחמת
השחרור. הוא שכב יחד עם מפקד הפעולה
מא׳וורי סלע אחד, וירה חלים,ת. אי אנשר
היה להרים את הראש. כדורים התנפצו אל
הסלע שלפניהם והעיפו מטר רסיסי אבן.
פתאום הרגיש המפקד שיעקב שוכב עליו
בכל כובד גופו. הוא סובב בק שי את הראש
וראה שיעקב נפגע בגבו. הכדור פגע כנראה
במערכת העצבים ושיתק אותו לגמרי. ידיו
התאבנו ואי אפשר היה להזיז אותן.
עתה היה צורך לחלץ את הפצוע. אולם
פתא׳ם ר״!לו פגזי עשן להתפוצץ על הגבעה.
מסך עשן התרומם והתאבך אל על,
מילא כמעט את כל שטח הגבעה. הקיצוני
בשורת החיילים ה דיע שהוא רואה מחלקה
חמושה חוצה את הגבול ומתכוננת לאגף
את הגבעה מדרום. לא היתד. בריור, אלא
לנטוש את הגבעה.

מקלען ישראלי בהרי חברון
״אל תשאירו אותי לבדו״

בדרך זו נפלו גם שמואל זקס, בחור הישיבה
מירושלים; בנימין המ״ילי, הירושלמי
שיומיים לפגי הרצח, התארש, ומשה לו מן
בן ד 19 הסטודנט למשבטים מתל־אביב.
יש להניח כי כולם היו חיים בען 1שנתפשו.
קולונל ירדני זקן. בשעות הערב ה־מאווור׳ת,
ד,נ! ף משק•! -א** וגל 7ב! בתוך
הוודי, בא! תו מקום בו נת!/לה הי,.י! ר, באש.
כמה פלחים •ה״ים ד,עבי! ו לצד הישראלי
שש ג! פ, ת ,ש,,וע״,ם ו על קומנדקר. הגופ. ת
היו ע,,מים לגמרי. מלבו לבניהם, נשדד הכל.
למחרת,
שוב היתד, ח־רבת ג׳מג׳ין עדה
למיפגס בין חיילי ישראל וירדן. בנוכחות
משקיפי א,״ם נפגשו הפעם קצינים ישראליים
עם קצינים ירדניים, לדיון בי^רב, .קולונל
י! דני מזדקן ובעל כרס עצומה, שאל
את החיילים חי״ראליים שהשתתם. בקרב
מספר שאלות• :האם אתם בט!חים שאנשי
המשמר הלאומי עברו את הגבול?״
במקום תשובה, הצביע הנשאל על שני
פסים מוכתמי דם, שהתמשכו׳ מהגבעה אל
מעבר לגבול — סימני גרירת גופותיהם של
שני פצ.עים.
..אני מצטער,״ אמר הקולונל, ך,זקן באנגלית

בסדינה
יחסים מרחביים
ג ״ ס חמי שי ב מ חנו ת
סירובה של ממשלת מארוקו להרשות ל״
40 אלף מיהודיה לעלות לישראל, הוליד
רעיון במוחו של ויליאם צוקרמן, תושב
ניו־יורק• צוקרמן, עורך העלון היהודי ה־אנטי־ציוני;
,׳ואיש ניוזלטר, קרא לממשלת
ישראל לקבל 40 אלף פליטים ערביים במקום
שהועידה לעולים ממארוקו.
השבוע פירסם ;׳ואיש ניוזלטר אחת התגובות
להצעת עורכו. כתב האל דרייפר,
העתונאי היהודי שסייר לא מזמן בארצות
ערב ואשר מאמריו פורסמו גם בעתונות הישראלית:
ממשלת ישראל הכירה בעצמה
שיש לה מקום וכוח־קליטה ל־ 40 אלף
תושבים חדשים. אם תפתח את שעריה
לאותו מספר של פליטים ערביים, יצור
הדבר גשר מוצק בינה לבין שכנותיה הערביות.

חשובה מכל, לדעתו של דרייפר, תהיה
השפעתו התעמולתית של צעד כזה על העולם
הרחב .״תארו לעצמכם איזה הד
יהיה למגבית יהודית מיוחדת שמטרתה
תהיה לאסוף כמה מיליוני דולארים מיהודי
אמריקה, לשיקום פליטים ערביים בשראל...
זה יהפוך את כל הפליטים, היושבים עתה
במחנות, לגייס חמישי בעד־ישראלי!״

ארכיאן לוגיה
מ! דשד שני חו בבים

מרבו גואליו:
נלסון היא גיעעזנח ז
111א

למכירה בהזדמנות:
מגרשים

כרחובות

לפנות :
תל־אביב, טלפון 24749

בית ספר לנהגות

״החץ״
בהדרכת אברהם כהן
ת״א, רה׳ מנדלי ,6
מעכשיו גם שעורים

נול וספה

ברחבי הנגב ידוע יוסי ״הערבי״ מרכיבים
כמשוגע לנצור, ת העבר. מדי פעם הוא
אורז ילקוט גב, ממלא את מימייתו במים,
מצטייד במקל טיולים ויוצא לחטט בין
שממות הנגב. גם את חופשתו האחרונה
בילה בצורה דומה. יחד עם חבר לשגעון,
דויד אלון מקיבוץ משמר הנגב, יצא לחקור
את שרידיו של קו ביצורים עתיק, שנתגלה
לו באחד מסיוריו הקודמים, בין שבטה
לניצנה, לאורך הגבול עם מצרים.
הקו התחיל, כנראה, בסביבות חלוצה,
התמשך לאורך הגבול, התחבר עם קו שני
מקביל, מדרום לאזור המפורז של ניצנה.
המדברי הגדול ביותר באותה סביבה.
ד,קדמ נים שביקשו לבחור לעצמם דרך
טובה ומובטחת לשיירותיהם, בנו שורה של
מצדים. כמעט בכל הסתעפות של נחלים
ועל כל גבעה נוחה להגנה הקימו מצד. היו
אלה מיבנים לא גדולים — שבעה על
שמונה מטרים בערך — ובהם חדרי מגורים.
בורות המים הרבים שבסביבה הבטיחו קיום
ליושבי המצרים.
ליד כל מיבצר קטן, בעיקר על השלוחות
הרחבות שלאורך הנחלים, גילו השניים גם
סימני מיבנים של אבן וסוכות, שהעידו על
יישוב אזרחי באזור. על כן, הניחו כי
תפקידם של המיבצרים לא היה רק תפקיד
שמירה על דרך מסחרית חשובה, כי אם
גם לספק הבטחה ולשמור על הסדר של
אזור מיושב.
מימי שלמה המלד. ליד הר רביב,
התעצם פתאום קו המצדים. שם, על הר
גבוה החולש על מיפגש שני נחלים גדולים,
נבנתה מצ דת ענק, שגודלה כ־ 30 על 35
מטרים. מסביב למצודה הוקמה חומה כפולה,
שבתוכה נבנו חדרי מגורים לחיילי
המשמר.
על טיב הביצורים יכלו השניים לדון לפי
גובה הקירות שנשתמרו עדיין, לאחר דורות
של מלחמה, הרס ושחק. חומות האבנים,
הבלתי מהוקצעות, שכמה מהן מגיעות למשקל
של טונה, מתנשאות עדיין לגיבה של
מטר וחצי עד שני מטרים וחצי. במקום זה,
נסתיים קו המצדים הקטנים.
על פי השיטתיות והתיכנון שהושקעו בהקמת
הביצורים, אפשר היה לנחש בקלות
כי לא היתד, זו עבודתם של יושבי האזור,
שביקשו להתגונן מפני מתקיפים מן החוץ.
הקרמיקה שנמצאה בכל המצדים ובמצודה
הגדולה העידו ללא ספק כי המיבנים הוקמו

על־ידי מינהל המרכזי.
במקרה זה: ממלכת יהודה, בתקופה שבין
600—950 לפני הספירה הנוצרית.
למעשה, חיו באותה תקופה רק שני
מלכים שהיו מסוגלים לבצע עבדדה כזו.
הראשון היה שלמה, שביצר את דרום הארץ
ואת הנגב בקו חגרים• נרחב, אותו
מזכיר פרעה־שישק, מלך מצרים, בשנת 920
לפני הספירה הנוצרית. המלך השני שהיה
מסוגל למעשה זה היה עוזיהו, מלך יהודה,
שחי בשנים 783—742 לפני הספירה. עליו
מספר התנ״ך כי שמו הלך לפניו עד לבוא
•ביצורים, מלשון חגור-אבן.

מצרים, וכי בנה מגדלים במדבר וחצב בארות
רבים.
לדברי דויד אלון, לא הסתיים קו הביצירים
בעבדת .״הוא בוודאי פנה משם לאורך
הערבה דרומה׳ אולי אפילו עד אילת. המשכת
עבודה שיטתית תוכיח זאת״ ,קבע.
עמדקים מדיינים ושוטים. פרט לביצורים
של תקופת ממלכת יהודה, עמדו
השניים על טיבם של היישובים המרובים
מתקופת האבות — כאלפיים שנה לפני
הספירה — שנמצאו קודם לכן על־ידי יוסי
באותו אזור.
הם גילו טיפוסים מופלאים של התיישבות
שבטית, נוודת־למחצה כנראה. השרידים נותרו
מיישובים שגודלם השתנה מכמה בתי
אב ועד לעיר מרכזית גדולה. הם סיפרו
סיפור מרתק על התנחלותם — באלה אחר
אלה — של שבטי עמלקים, מדיינים, שו־סים,
כושים ואולי גם עברים.
בניגוד למצרים הישראליים המרובעים, היו
ישובים אלה בנויים בעיגולים. ברוב המקרים
נתגלו גם מזבחות הזבח והנסך השבטיים,
ליד כל ישוב.
הישובים עצמם התחלקו לשני סוגים:
יישובים פת־חים, על שלוחות נמוכות, ויישובים
סגורים ומבוצרים על מרומי הרים.
שונה מכולם היתר, העיר — שהיא היחידה
מסוגה שנתגלתה עד כה בכל הנגב. זה הוא,
למעשה, אוסף של מיבנים מעוגלים, הנותנים
בכללותם צורה מרובעת, החצויה לארבעה
רובעים על־ידי רחובות צרים. עיר
זו שימשה, כנראה, עיר מושב הנשיא
ומקום המרכז והשיפוט, יותר מאשר עיר
מסחרית או עיר מיבצרית.
ימיה של עיר זו, בימיהם של כל היישובים
מתקופת האבות שבנגב, היו קצרים:
שניים־שלושד, דורות. כישובים אחרים, היתד,
גם היא תוצאה של פריחה יישובית זמנית
ומשנחרבו, שוב לא יושבו — למזלם
הארכיאולוגי של שני החובבים לפחות.

המצאות
נ מ לי ם וירקות
לפחות אדם אחד בישראל מצא כבר שיטה
לניקוי הים, בקרבת החוף, מזיהום מי-
השופכין של תל־אביב. שמו וזהותו של בעל
הפטנט שנרשם כחוק, וכן פרטי שיטתו שמורים
עדיין בסוד, כי בעל ההמצאה האלמוני
הוא אחד ממאתיים חברי איגוד הממציאים,
שפירסם החודש רשימה של 30
המצאות שונות ומשונות, פרי יצירת המוח
היד-די הגאוני.
ההמצאות משתרעות על פני שטחים שונים׳
החל בהמצאה של שיטה לבניית נמל
צף שאפשר להקימו במשך זמן קצר בכל
מקום, בלי להתחשב במבנהו הטופוגרפי של
החוף׳ וכלה במכשיר לקיצוץ ירקות ובשר,
המופעל ביד וגורם לקימוץ עבודה לעקרת
הבית.
כמה מד,המצאות הן תגליות חשובות שעוררו
כבר הדים והתענינות בינלאומית,
כמו המצאתו של הפרופסור אלכסנדר זרחין
להפקת חמצן מהאויר, אצל הצרכן עצמו
בלי שימוש בקומפרסורים. חשיבות עולמית
נודעת גם לשיטה להחסנת ושימור
ירקות ופירות במצב טרי וטבעי, ללא הקפאה
וללא שימוש בקירור או בחמרים הימיים.
כנסת
אוטומטית. עבור המתיסרים
בחמסינים יש המצאה משמחת: מכשיר המרענן
את האדם הסובל מחום הקיץ, בעבודה
או בהליכה ואילו לעקרות הבית הכינו
ממציאי ישראל שיטה להכנת לחם עם מיץ
פירות, שתשמש כתחליף לשמרים וכן עגלת
תינוק ועגלת טיול מורכבות יחד, בגודל
רגיל, נוחות לפירוק והרכבה.
פקידים ודאי ימצאו סיפוק בהמצאת כר
לחותמות שאינו מתיבש ומוכן תמיד לשימוש
בלי הוספת דיו. אולם למרות כל המאמצים
לא הצליחו ממציאי ישראל להתגבר
על כמד, בעיות יסוד חש בות, צמו המצאת
כנסת אוטומטית, מכשיר ביתי להפרדת מים
מחלב, או משלם משכורת אוטומטי בכל ראשון
לחודש. יתכן שבקצת מאמץ יתגבר המוח
היהודי גם על בעיות אלה.
קרנות תיירים עומדים רבהד
חבורת התיירים מניו־זילנד שהגיעה למשק
גונן בגליל העליון הקשיבה לדברי דליה,
מזכירת הקיבוץ בת ה־ ,20 שהדריכה אותם.
״זהו בית התרבות,״ אמרה לבסוף, בהצביעה
אל צריף חדש ונאה, שניצב במרכז המשק.
(המשך בעמוד )8

ת צ פי ת

דשגת ת ש ״ !

פידאיון בלב י שראל ...לא תהיה
החד שו ת ...א״ק ״בחר לנ שיא ...עליה של ח רז ת ...יציבזת ממ שלתית...
סנסציות משפטיזת ...שביתנת !אינפלציה ...שפע בקזלנזע ...דלנת בספנרט
מלחמה...

• כמחצית הראשונה של תשי״ז ר.דהל
חרב המלחמה על פני המרחב. הבד הערבים,
ובעיקר מצד מצרים. יתגברו פעולות הפידאיון, שיעלו על

• כמחצית השניה של השנה יתרחק דויד
כן־גוריון כהדרגה ממרכז הפעילות המדינית
היומיומית. כבר קודם לכן יועברו חלק מהתפקידים

ישראל תגיב בפעולות־תגמול מוגברות. מדי פעם תתקרב
ישראל עד לשעת־האפס של מלחמה, אולם המלחמה תימנע
רכל העת ברגע האחרון, בלחץ המערב והמזרח כאחד, מת,ך

הפוליטיים המעשיים לאהוד אבריאל, כשלב בהכנתו לתפקיד
שר־הבטח־ן הבא. ביג׳י יבלה חלק גדל והולך של זמנו
בשדה בוקר, יגביר את פופולריותו משם על־ידי הצע ת־סרק
חסרות־סיכוייס לאיחוד מחנה־הפועליס. כן יקדיש תשומת־לב

חשש כי כל מלחמה מקומית תתפתח בנקל למלחמת־עולם
מימנית.

גוברת והולכת לכתיבת פרקים היסטוריים, בהם יבטיח את
מעמדו בעיני הדורות הבאים.

בל קודמותיהן הן בעומק החדירה והן בהיקף הפגיעה.

המתווך היחידי יהיה, גם במחצית הראשונה

• גולדה מאיר תהזק השנה את החזקתה

של השנה, דאג האמרשילד. כל שאר המתווכים
הפוטנציאליים, כמו טיטו, ניהרו וראלף באנץ׳ ,לא ייכנסו
לפעולה.

במשר די ה חו ץ, תחליף עוד החורף את רוב אנשי-
המפתח במנגנון הדיפלומטי של שדת.

• השרות החשאי הבריטי יעשה נסיון
נואש להפיל את גמאל עבד אל־נאצר לפני

• האינפלאציה בארץ תימשך, אך לא תהיה

שיתבסס סופית, מתוך הסתמכות על מתחרים בתוך הצבא
המצרי, ובעיקר על מוחמו נגיב. אין סיכוי רב להצלחת
מאמצים אלה.

אם גמאל עבד אל־נאצר יישאר מנצח, צפה
לבך בי שנת תשי״ז תעמוד בולה בסימן
התגברותו במרחב. הקשרים עם סוריה יתהדקו
ויתקרבו לאיח,ד־למעשה. המלך הירדני יצטרף סופית למחנה
המצרי או יפול. גס המשטר של נורי סעיד בעיראק עלול
ליפול קרבן להתפתחות זו.

הלאמת בארות הנפט בבל רחבי המרחב,
כולל סעודיה, כווית. ,בחריין ועיראק, הוא תהליך שיתחיל
השנה, אם כי קרוב לוודאי שלא יגיע לידי סיומו.

• מדינות אסיה־אפריקה ימשיכו להתגבש
בכוח כעולם,

דבר שיחזק את עורף המצרים. ועידה שניה

בנוסח באנדונג תתקיים השנה, כנראה בקאהיר, כדי להדגיש
מחדש את הניטראליות של עמי אפראסיה. אחת האפתעות:
הופעת נציגות של הילידים המדוכאים מדרום־׳אפריקה,
והשתתפות עמי אלג׳יריה, מארוקו וטוניסיה. ישראל שוב
תישאר בחיץ.

• הנשיא הבא של ארצות־הברית: דוייט
ד. אייזנהואר. מערכת הבחירות לא תהיה חריפה, לא
תביא טובה לישראל. כדי למנוע זעזועים בתקופה זו,
אמריקה למנוע כל פעולה מ״חמתית מערבית במרחב נגד
מצרים. תוצאה שלילית שניה: כל פגיעה נ!ספת בבריאותו
של אייק השנה עלולה להעלות לשלטון את סגנו, ריצ׳ארד
ניקסון, שיחזק ע ד יותר את הנטיות האנטי־ישראליות
של משרד־החוץ ומשרד־הבטחון האמריקאיים.

דו הרת. למרות שלא תוקם כמעט התישבות חדשה, יתרבו
ההוצאות הציבוריות ויגדלו ההיטלים הממשלתיים. אינפלאציה
דוהרת תימנע בגלל הרפתן במסחר, עודף כושר הייצור
והטיפול הממשלתי במדד המחיה.
בייצור יואט הקצב בתעשיה הקיימת, בגלל עודף כושר
הייצור לעומת כושר הקליטה המוגבל של הש!ק, וכן בגלל
ירידת כדאיות הייצור. גם בחקלאות תהיה ירידה בשטחי
הגידול של גידולי שדה וירקות, בגלל קיצוץ הסובסידיות
וקרן המינימום. גידול הכותנה יצומצם בגלל נזקי הזיפית.
בפעם הראשונה יעמדו כמה קיבוצים על סף פשיטת־הרגל,
ומצוקתם תעורר רעש בציבור הרחב.
בייצוא יגדל הענף החקלאי, בגלל הכפור בספרד שיעזור
לייצוא פרי הדר מישראל, וכן בגלל הגדלת הייצוא של
פרחים, ביצים, מלונים ופירות אחרים. לעומת זאת יפחת
הייצוא התעשייתי, בגלל הכדאיות הפוחתת, אפילו אחרי
הגדלת הסובסידיה לייצואנים.
השכר הריאלי ימשיך לרדת, בגלל עלית מחירי המצרכים
שאינם כלולים במדד יוקר המחיה, כתוצאה מהעלאת ההיטלים
הממשלתיים. האבטלה תגדל כת צאה מהפחתת הייצור
והעליה המתמדת של מספר המפרנסים. תוספת היוקר תשתנה
רק אחת לחצי שנה.
ה מ סי ם יעלו ב־ססו מליון ל״י, למימון גרעונות הבטחון
וגרעונות רגילים. ינתנו הקלות למעמדות הבינוניים.
הבניה הפרטית והממשלתית תפחת בשליש. מרכז
הבניה הפרטית יעבור מצפון תל־אביב ורמת־גן למרכז
בת־יס. דמי המפתח יפחתי, מחירי הדירות יישארו יציבים.
מחזור המכירות יקטן.
במסחר יקטנו רווחי המסחר הגדול, עקב החזרת
התחרות לשטחי ייבוא, כמו עץ ועורות, וריבוי שטחי
הפעולה של המסחר הממשלתי המונופוליסטי. המסחר הזעיר
יקטן במידה ניכרת בגלל ירידת כוח הקניה. מחירי המצרכים
יעלו מפני שעל הסוחרים לממן את הוצאותיהם המוגדלות
ממחזור קטן יותר. לעומת זאת ינתנו תנאים טובים יותר
לסילוק המחיר בתשלומים.
הצריכה לא תרד במידה ניכרת, בגלל קנית עודפי מזון
מארצות־הברית ונסיון היצרנים למשוך לקוחות בכל
האמצעים.

• מאבק האינטליגנציה על שכרה יתחדש

בבל החריפות באמצע החורף, כאשר יגיע הזמן
למלא את הבטחתו של אשכול לשלם את הפרשי השכר
שהוקפאו. אשכול ידרוש להמשיך את ההקפאה. או לפחות
לדחות לשנה את תשלום ההפרשים שכבר הוקפאו. היכון
לשביתות גדולית, הן של האקדמאים והן של הפועלים.
• כשטח העליה תהיה זאת שנה דלה: חעליר.
מצפון־אפריקה תלן ותצטמק, מהמערב לא תהיה שום
עליה. הגדלה ניכרת של העליה תהיה דווקא מעבר למסך
הברזל, בעיקר מפולין, רומניה וברית־המועצות.

• הממשלה תנקוט באמצעים מינהליים
קיצוניים יותר לצימצום הירידה, שתימשך השנה
בעיקר מבין החוגים המבוססים.

• בשטח המפלגתי יתגברו נסיונות ההש־תלטות
של המפלגות הדתיות שיעוררו מפעם אייזנהאור ניקסון מאחור

קאהיר

שזב במרכז

לפיעם משברים ממשלתיים קטנים, לשם הגברת לחצן, אולם
לא ישתמשו באמצעי האחרון של פיצוץ הק אליציה. גם
מפלגות הפועלים השמאליות יימנעו מכל צעד העלול לסכן
את קיומה של הקואליציה הנוכחית. כתוצאה מכן תהיה עד

״מלחמה ושלום
טולסטוי בראש
השנה להתרופפות גוברת והולכת של מושג האחריות
הקולקטיבית בממשלה, א לס הממשלה עצמה תחיה יציבה.

• כאופוזיציה תשגשג בעיקר תג עת־החרות,
שתעלה ותתחזק, אן לא תתאחד עם הציונים הכלליים,
שיוסיפו לרדת. חרות תנסה גם לנהל מדיניות חוץ עצמאית,
ביחוד על-ידי קיום קשרים ישרים של מנחם בגין עם
משרד־החוץ הצרפתי.

• השנה תהיה עשירה במשפטים סנסציד
ניי ם, שיגיעו להיקף הרבה יותר רחב משנראה עתה.
בראש הטבלה יעמוד עירעור קסטנר (היועץ המשפטי—
תמיר) ,משפם רפאל—לייבוביץ (לויצק׳׳—תמיר) ומשפט
עמוס בן־גוריון—שורת המתנדבים (כספי—תמיר) .בשלושתם
י היו גילויים סנסצייניים, שירעישו את עתונות הארץ.

• היכון לפרשת שחיתות סנסציונית נוספת
שתרעיש את הארץ, ואשר כה תהיה
מעורבת אחת הדמויות הפוליטיות המרכזיות
כארץ.
• המאורע הקולנועי של השנה הבאה
בישראל: הסרט ״מלחמה ושלום״ לפי יצירתו
האלמותית של טולסטוי. בהפקתם של האיטלקים
פונטי ודה־לורנטיס, בבימויו של קינג וידור האמריקאי
ובהשתתפות אלפי ניצבים ותריסר כוכבי פיסגה, בראשות
הנרי פונדה, אודרי הפבורן ומל פרר, יעלה מלחמה ושלום
לעיני הצופה הישראלי את גיבורי ניתוח האופי האנושי
הטולסטויי.
סרטים אחרים שיזכו להצלחה מיוחדת בישראל יהיו:
מובי דיק — הסרטת ספרו של הרמן מלדוויל על ציד
הלוויתן הלבן, בהשתתפות גרגורי פק; שכר האומץ —
סרט ריאליסטי על ילד ושור, עם ילד־הפלא האנגלי מישל
ריי; מרד הנעורים — ביקורת חברתית על דרך החיים
של הנוער האמריקאי, עם ג׳יימס דין; הירושימה — סרט
יפני על זוועות פצצת האטום; הגיבורים עייפים — סרט
צרפתי אודות השתלבותם של גיבורי החזית בחיים האזרחיים,
עם איב מונטן ומריה פליקס;

• אם בי אולימפיאדת מלבורן, שתחל בחודש
דצמבר השנה, תהיה מאורע הספורט
של השנה, יעמדו במרכז ההתענינות הקהל הישראלי
דוקא משחקי הכדורגל נגד נבחרת תורכיה, במסגרת המשחקים
על הגביע העולמי. חוסר ההתענינות באולימפיאדה
יהיה בגלל חולשתה של המשלחת הישראלית, שהיא חסרת
כל סיכוי להישגים כל שהם.

במדינה

האיכות נצחהו

(המשך מעמוד )6
בית תרבות זה, הסבירה דליה, הוקם לזכר
רזי קיסיליב, חבר המשק שנפל, בכספי
אביו והמשק.
כאן נעלמו לפתע החיוכים מעל פני התיירים.
במקומם הופיעו סימני תמהון שהפכו
מיד להבעת כעס. התיירים לא הו־סיס־
מלה, עזבו את המשק, בהשאירם את
דל־ר, חוששת לטיב הסברתה.
שליחי הקרן. כעבור כמד, שעות, הופיעה
בשערי הקיבוץ מכונית פרטית. ממנה
ירדו כמה גברים, נושאים טבלת ש־ש מבהיקה.
על הטבלה היו חקוקות מלים מרובע
ת: קק״ל — נחלת יצחק, יצחק גוט־ליב
ז״ל — זילנדה החדשה״.
הגברים ה־דיעו כי באו לתלות את ה״־לט
על בית התרבות, כי. תיירים מניו־זילנד
עימדים לבקר במשק״.
דליה סיפרה להם כי איחרו את המועד
וכי, בלאו הכי, לא הקרן הקיימת הקימה
את בית התרבות. הגברים התעקשו, תלו
את הטבלה במקום שנאמר להם לתלותה,
ועזבו את המשק.
עתה מונחת הטבלה בחדר המזכירות של
המשק, עד שתברר הקרן הקיימת, לאן נעלם
הרסף שיתרם בניו־זילנד להקמת מוסד מתאים
לתליית השלט על־שם יצחק גוטליב ז״ל.

בחברתה לפני מותה היה האזרח הישראלי
הוגו זינפלד, המתואר ככימאי שהשתלם ב־ארצות־הברית.
במשטרה
סיפר זינפלד, כי הבחורה היתד.
אהובתו, שעזבה אותו לפני כמה חודשים
בתורכיה, כאשר נודע לה כי הינו נשוי ואב
לשלושה ילדים. ה א נסע אחריה לאר־
.צות־הברית, ניסה — ללא הצלחה — לשכנעה
שתשוב אליו. לפגישה בבית־המלון באה
לפי הזמנתו, לראיון אחרון לפני שייעלם
סופית מחייה וישוב לישראל.
״הראתי לה צלוחית של ציאניד. אני רגיל
לשאת עמי ציאניד, עוד מהיותי לוחם־מח־תרת
בארץ־ישראל,״ גילה למשטרה .״אמרתי
לה שאם לא תשוב אלי, אתאבד. היא
התרגשה מאד וביקשה ממני לעזוב אותר,
לנפשה לשעה קלה, ולש ב ולקבל תשובה.״
לדבריו, עזב הוגו את אייוויס ואת הרעל
לבדם בחדר. כאשר שב כעבור חצי שעה,
מצא רק את אייוויס — מתה. היא בלעה
את הרעל, סיבבה את הוגו הא מלל באחת
מפרשיות המוות הסנסציוניות ביותר של החודש
בניו־יורק. המשטרה, שלא החליטה
אם זהו רצח או התאבדות, הבטיחה לעצמה

בת המעבדה הדמיונית, אשר הדפיס הוגו
על נייר מכתבים נאה, היתד, כתובת ביתו.
עמום אמר שזה כסדר. מדי כעם,
היה יורד הוגו תל־אביבה, לקטוף פירות
אס רים בין זרועות המין היפה. לשחקנית
של התיאטרון הקאמרי׳,בין השאר, הודיע
שהוא התגרש מאשתו. על סמך שקר זה
הלכה עמו תקופה ממושכת.
ערב אחד פגש אחת החיילות ששירתו בחיל
האוויר הבריטי בקהיר. הוא הציע לה
עבודה במיפעל לפניצילין, שעמד להקימו
בתורכיה .״את תקבלי 250 דולאר לחודש,
פלוס כל ההוצאות,״ הבטיח .״ז־הי משכורת
גבוהה, כי אני אקים את המיפעל באיזמיר
ושם אין איפה להוציא את הכסף.״
עד שייפתח המיפעל, הזמין את הבחורה
לבילוי יקר. בערב אחד בקוקטייל באר, למשל,
הוציא 100ל״י על משקאות. אותו
ערב נכחו בבאר המפורסם עוד שני צעירים
תל־אביביים היודעים לבלות: עמוס בן-
גוריון ושייקח ירקוני. החבורה בילתה עד
מאוחר בלילה. כאשר הגיע הזמן הח קי לסגור
את העסק, ננעלו הדלתות והחבורה
המשיכה להנות מן המשקאות וממנגינות

הממשל הצבאי
מ• צדצי* ב־נזגומון?

114ן.ן ן 1.( 1 1זז

למכירה כהזדמנות:
מגרשים

כרחובות

לפנות :
תל-אכיב, טלפון 24749

6א(1ר1ו*

7אן/רו>ע

היירחק בין כפר בר־עם לבין הכפר ג׳יש
בגליל העליון הוא קטן מאד. מגבעות ג׳יש
אפשר לראות בבירור את חורביתיו ומטעיו
של הכפר המרוני הנט ש, לא רחוק מן
הגבול הלבנוני.
ואמנם, לא עובר כמעט יום אחד מבלי
שבני בר־עם — שהוגלו מכפרם ובתיהם
הופצצו מן האוויר זמן רב אחרי תום הקרבות
— יטפסו על אחת הגבעות להעיף
מבט לעבר ביתם הריס. אלה מביניהם
שלא הספיקו לעלות לנקודת־תצפית, התנחמו
בשמיעת צלילי פעמ ן הנחושת הגדול של
כנסייתם.
פעמון זה יחיד מסוגו בארץ. הוא נציק
בלבנון, במייחד עבור כנסיית בר־עח, ועליו
חקוקות המלים :״תוצרת בית שבאי״ שהר מתי בהספקת פעמינים לכל הכנסיות י המרוניות.
רה חידה אחת העסיקה את הגולים: מי
מצייצל בפעמון. מ״ז עזב־ את בתיהם, בתחילת
,1949 נשאר כברם ריק לחלוטין
ואילו קיבוץ בר־עם של השומר הצעיר,
המעבד את אדמות הכפר, יושב במרחק מה
מחיריותיו.
ס״כית כטחוניות. התעלומה נפתרה
לפני מחפר ח ׳דשים, כאשר נפטר הרימר
הזין של העדה וקומץ מי־נשי הכפר קיבלו
רשות מיוחדת לקברו בחלקה שליד כנסייתו.
כאשר הגיעו לכוסיה, גילו הקוברים להפתעתם
כי הפעמון הכבד נעלם. הוא הורד
מצריח הכיסייה ורק פיגומי העץ שלו הושארו
במקום.
למחרת, שוב נשמע קילו של ה״עמון.
הפעם ניסו אושי בר־עם לאתר את מוצאו.
לח היתה זו מלאכה ק״ה: הקול בקע מתוך
חצר קיבוץ בר־עם. חברי הקיבוץ פשוט העבירו
אותו לפתח חדר האוכל, זיל מנת שיהיה
להם פעייוו של ממש, במקום מעגלי
המתכת הפרולי־ריים, בהם מסתפקים בדרך
כלל קיבוצים אחרים.
עתה, בשומעם את פעמינם, יודעים בני
בר־עם מי הוא המצלצל בו. אולם הם אינם
יכולים לקבלו בחזרה. כי — מסיבות בט־חוניות
מובנות מאליהן — אין המושל
הצבאי מרשה להם ללכת לחצר הקיבוץ
ולזהות את החפץ הגג ב.

דרכי חיים

הי\והפס־ ר
8א(!ר1\1
8א;!רו*

פ אג אנ מי

1:1 ,י 1תהרדיו

£ו 6ואת!

חסי! ב מ תו בגנמם-תסירת אנאלית

ערב יום הכיפירם תשי״ז, זכו שלושה
ישראלים בלבד לראות את שמם מתנוסס מעל
גבי העמוד הראשון של עתוני הערב.
משה צ׳רניאק נוצח על־ידי שחמתאי הונגריה
במוסקבד (,שגריר ישראל בפאריס, יעקב
צור, בירר את תוכניות הארגון החדש
לתפעול הסואץ; הוגו זינפלד נעצר על־ידי
משטרת ניו־יורק, כעד דרוש בפרשת הרעלה.
הידיעה מניו־יורק מסרה כי צעירה יהודיה
עשירה, אייוזים גריי, נמצאה מורעלת,
בחדר של מלון קטן. האדם האחרון שנראה

פועל חסנן ואשתו
ליד הבית, בחוץ
בינתיים כי זינפלד יעמוד לרשותה בכל עת
שתרצה.
נשפים כקהיר. מכריו של זינפלד בישראל
לא הופתעו במיוחד למקרא הידיעה.
להוגו זינפלד בנה של משפחה מכובדת
ישנס בארץ מכרים רבים — אף כי מספר
ידידיו מצומצם ביותר.
כמעט מן היום הראשון שיכול היה לעשות
משהו באופן עצמאי — עשה א־תו
ה גו בצורה משינה, שריתקה אליו את תשומת
לבן של משטרות חצי תריסר מדינות.
הוא הגיע ארצה מווינה ערב מלחמת העולם
השניה. תוך חודש ימים הצליח להסתבך
בעסק של זיוף מיסמכים והונאה. הוא
ניצל מהיכרות הדוקה עם משטרת המנדט
רק הודות לרחמנות קרבנותיו, שרחמו על
העולה הבלתי־ליגלי.
בזה אחר זה, שירת את משטרת ארץ־
ישראל ישראל וכנוטר) את הבולשת הבריטית,
את הצבא הבריטי ולבסוף את חיל התעופה
המלכותי. בכל מקום הצטברו תיקים עבים
על פעילותו מחוץ לגדר תפקידו.
מעבדה ככית. ב־ 1946 חזר החייל המשוחרר
הביתה, ליר שלים, כשידו נטויה
— בעיקר לכספם של אחרים. הוא העמיד
פני מתרים לקרן, הברזל של האצ״ל, אסף
סכומים ניכרים בין ס חרי ירושלים, ניצל
אד בקושי מנקמת המחתרת, שהוציאה מודעות
כי זינפלד עובד למען הבולשת הבריטית.

קום המדינה, כאשר קשה היה להשיג
מזון בירושלים, הופיע הוגו באחד ממשקי
הסביבה, הציג את עצמו כאיש מחקר של
האוניברסיטה העברית, קיבל כמה עשרות
שפנים ״לעריכת נסי נות מדעיים״ .הנסיונות
היחידים שה־גו ערך בשפנים היו מסחריים
גרידא: הוא מכר אותם בשוק השחור.
אשתו, פקידה באחד המוסדות הלאומיים,
סבלה מתעלולי בעלה הבלתי־פוסקים. לא
עבר כמעט יום מבלי שיופיע מישהו בדירתם
העלובה, על גבול שטח ההפקר, כשהוא
ד רש שיחזירו לו כסף, פטם ן או מכשיר
חשמלי שהוגו לקחו לתיקון במעבדתו. כתו-

התזמירת. סגן המפקח הכללי של המשטרה
אמר שזה בסדר.
התחלת האהכה. הוגו, שהאווירה ת־מתחממת
בישראל לא נעמ־ ,לו יותר, נסע
לת רכיה. שם הכיר את אייווים היפה, בתו
של עסקן יהודי אנטי־ציוני. היא עבדה שם
כמורה מטעם מוסד ח־נ כי אמריקאי, התאהבה
בצעיר הרזה, בעל הכנים הצמוקות,
המרכיב משקפיים כהות גם בלילה. שם החלה
האהבה הגדולה, שהובילה את אייוויס
למותה ואת הוגו לכלא האמריקאי.

דרכי אדם
בית כוו רנו ג ה
״א הל של בדואי חזק יותר מהבית הזה!״
החל, נן מוחמד חסנן, כשקם לתקן את העצים
הרקובים המחזיקים את רעפי הבית
העתיק בזרנוגה, בו גר עם אביו, שתי אחיותיו
הרווקות׳ אשתו, שתי בנותיו ( 3ו־^ 1
אחיו ובני אחיו.
יתכן שמוחמד שחוריהעיניים היה מתרגז
פחות על דיורו, ל לא עבר בכל בוקר, בלכתו
לעבודה, ליד בית יפה הרבה יותר, בעל
שתי קימות. כי אותו בית, יחד עם באר,
מנוע ותשעה דונם של אדמה, שייכים לו.
״יהי 1צרות״ .היה זה למחרת כיבוש
יפו בידי צה״ל כשבאו כמה יהודים לביתו
של חסנן, השוכן במרתק מה מז ת גר״ ויעצו
לו להסתלק תוך 24 שעות ,״אחרת יהיו
צרות״ .חסנן לא רצה בצרות. הוא ברח
מרחק כמה מאות מטרים, לתוך הכפר, נשאר
שם עם שלוש משפחות ערביות אחרות.
בינתיים נכבש הכפר עצמו׳ ביתו של חסנן
נססר למשפחה יר,ודית, אדמתו עובדה בידן
אחמם. הדיירים החדשים מסרו. את הבית
לאחרים, תמ רת, בסף. תסנן נשאר גר בבית
הזר, המט ליפול.
״אני מרוצה ממדינת ישראל,״ הבטיח הד,שבוע
החקלאי המוסלמי, כשביקש את עזרתו
של עת נאי בעברית שוטפת .״טוב לי
במדינה. אבל כשאני חוזר בכל יום,מעבד
דתי ברחובות, אני פוחד למצוא את בנותי
תחת עיי המפולת.״
ה מו ל ח חז ה 9 * 8

-אך נגעם איש אינו יודע ג׳ הם וגה רצונם

ר מאורעות סערו כארץ. השנה היו
1תה . 1936 המוסדות הלאומיים הקימו
מגבית גדולה לצורכי ההגנה, בשם נופר
הישוב. מתנדבים מבני הישוב ג ייסו להגנת
המשקים וקוי־התחב רה. הם נקראו ״גאפי־דים״
או ״נוטרים אפילו אגודת־ישראל
הדתית, האנטי־ציונית, שיתנה פעולה עם
הסוכנות והועד הלאומי במערכה זו.
אותה שעה התכנסה אסיפת־עם דתית בירושלים.
היא נקראה על־ידי ד,קיצ נים, שפרשו
מאגודודישראל כמחאה על עזרתה לציונות.
הנואם היה גבר גבוה, לבוש בקפטן
ערבי .״אין מתחברים לרשע אפילו לבנין
בית־המקדש,״ קרא עמרם בלוי. באוזני המאזינים
הנלהבים קרא אגדה מן התלמוד
הירושלמי, על שלושה שליחיו של רבי יהודה
הנשיא שבאו לעיר אחת וביקשו לראות
את ש מריה. כאשר הראו להם את השומרים,
אמרו לבני העיר :״אלה הם שומרי
העיר? אלה אינם אלא מחריבי העיר!״
קרא עמרם בלוי :״אנחנו נט רי־קרתא
(שומרי העיר) ולא הגאפירים והנוטרים של
הציונים! הם חרובי־קרתא ולא נטורי־קר-
תא!״ באותו יום נולד ארגון חדש ושם
חדש, שהפך לשם־דבר ברחבי העולם :״נטו־רי־קרתא״.

אין מיעוט בישראל השנוא במידה כה כללית כמו נטורי-קרתא.
החופשיים רואים בהם את חיל־החלוץ של כפיית ימי־הביניים.
הדתיים רואים בהם מתחרים בלתי־רצויים. הכל רואים בהם
בוגדים. אולם רק מעט מאד אנשים יודעים איך נולד ארגון נטורי־קרתא,
מה דמותו ומה מטרותיו. בעמודים אלה מוסר ״העולם
הזה״ את האמת האובייקטיבית על הכת המבודדת -ואת הראיון
המיוחד המפורט הראשון שנתן מנהייה לכתב ישראלי.

כופרים, מדיחים, מחללים
*\ולם ההיסטוריה של נטורי־קרתא
התחילה זמן רב לפני שזכו לשמם.
היא מתחילה לפני מאה שנה, כאשר יצאה
ספינה ת רכית קטנה מנמל טריאסטה האיטלקית,
טולטלה ארבעים יום על פני הים
עד שהגיעה ליפו.
על גבי הספינה היו, מלבד רב־החובל
יווני ושני ימאים תורכיים, נוסע בן ,35 אשתו
בת ה־ ,30 שני ילדיו ( 5ו־ )3ואמו הד
קנה, בת ה־ .87 שם הנוסע היה עמרם בלוי,
ונסיעתי לארץ, מן הרגע שעלה על עגלה
בעיירה הונגרית קטנה ועד בואו ירושלימה,
נמשכה למעלה משנה. אך הוא הגיע זמן
רב לפני חלוצי העליה הראשונה.
כעבור 70 שנה הגיע לארץ הפרופסור
חיים וייצמן, בדרך נוחה הרבה יותר. הוא
נסע ברכבת צבאית בריטית לירושלים, ש,
נכבשה זה עתה מידי התורכים. שם כינס
אסיפה של נכבדי העיר, הצביע להם להפוך
לתא ראשון של הבית הלא מי היהודי.
בתום הנא ם הופתע הקהל כאשר קם צעיר
גבר,־קומה, מגודל פיאות אדמדמות ו־תכול־עיניים
.״הציונים מורדים במלכות השמיים,״
הרעים ,״בואח לעיר הקודש היא
בחינת ותבואו ותטמאו את ארצי. ראשי הבית
הלא מי הם כופרים, מסיתים, מדיחים,
מחללי־שבת ועוקרי־ת־רה! מה להם ולירושלים?״
הוא יצא מן האולם באופן הפגנתי,
כשכמה זקנים וצעירים נלוו אליו.
ה־תה זאת פעולתו הציבורית הראשונה
של עמרם בלוי, נכדו של העולה מהונגריה,
בן לאם שאביה וסבתה נולדו בארץ. המלחמה
שהכריז אז על הציונות לא נסתיימה
עד היום.

_.,מיישלת יימריס ומיביר;״

מייילחמ אצל חום יץ
מלחמ תו של -*/זרם כלד לא הכירה
}-׳ שו ב הפוגה או שב־ת־דנשק. הוא הצטרף
לאגודת־ישראל, ארגון אנטי־ציוני שנוסד
באירופה ערב מלחמת־וזעולם הראשונה,
לחם בקהילה הציונית וברב־הראשי ה־ציוני
קוק, הכריז על השחיטה של הקהילה
הצי נית כטריפה ונבילה, ליכלך בזפת את
בתיהם של חרדים שהצביעו למוסדותיה של
*מסת ישראל״ .משלח ת האגודה ביקרו
אצל המלך חוסיין (אבי סבו של חוסיין מלך
ירדן) ובמשרדי הממשלה הבריטית והמוסדות
הבינלאומיים, הודיעו להם שהחרדים
מתנגדים לכל הרעיון של הבית הלאומי של
הציונים.

קפדנות כזאת את הדברים שהוא מטיף להם.
שום אוכל מוכן אינו נכנס לדירתו הזעירה,
בת החדר וחצי, של בלוי. אשתו אופה
בעצמה את כל הלחם הנאכל בבית. הרב
שותה רק חלב אשר ילדיו עצמם ק נים או־תו
ברפת, לאחר שהוא נחלב לעיניהם מן
הפרה ישר לתוך הסיר של משם !ת בלוי.
דירתו של בלוי, בה גר עם שלוש בנותיו
וארבעת בניו, עד לנשואיהם, היא דלה
ועניה. רק מגרש ריק מפריד בין חלונותיה
לבין עמדות הלגיון הערבי מעבר לגבול,
מרחק עשרים מטר. בשעה שהרב מר-
ויח את לחמו הדל מלימוד בישיבה, ער
סקת אשתו בתפירת קפטנים. בבית אין
חשמל, אין רדיו, אין פריג׳ידר. הרב שותה
מג׳רה ערבית, העומדת בחלון.
צנע קיצוני זר, הוא סגנון חייה של כל
שכונת מאח שערים. בבית־הכנסת שלו, שהוא
חסידי, לא יושב עמרם בלוי בין הנכבדים,
בצד המזרחי, אלא בצד השני, בין
העניים. אין כעמרם בלוי במילוי מצוות בין
אדם לרעהו: הוא מנחם את האבלים, שומר
לילות ארוכים ליד מיט תיהם של חולים,
גומל כל ט בה המבוקשת ממנו. איש אינו
חושד בו שהוא עושה זאת כדי לזכות בפרסומת
או בתהילה.
אולם זהו רק צד אחד של עמרם בלוי.
בחתונות אין כמוה• לאירגון ריקודים ולבידור
החוגגים. בהזדמנייות אלה הוא רגיל
לשיר בקולו היפה שירים ערביים, לרקוד
את ריקודי הבדואים כשמטפחת אדומה מתנופפת
בידו.

עמרם בלוי עצמי שכר חנות במרכז ירושלים,
שהיתר, ריקה מסחורה וסגורה בכל
ימות השנה. היא נפתחה באופן הפגנתי רק
בימים בהם הכריז הועד הלאומי על ש־בתוני־מחאה
נגד שלטונות המנדט.
בניגוד לדעה הכוזבת הנפוצה כרבים, נ־מורי־קרתא
אינם כת דתית. חברים בה חסידים
ומתנגדים, בני כל בפלגים הדתיים של
היהדות החרדית. הם ארגון פוליטי מובהק:

תפקידים אינו בעולם הבא, אלא בע־לם הזה:
להיאבק על, דמות החיים והשלטון בארץ•

מטפחת
אדומה
יץ ייו של עמרב כלוי עצמי מדגימים
1 1היטב לאיזה צורת־חיים הוא מתכוון.
אין מנהיג שני במדינת ישראל המקיים ב

״ מתהמדינה היתד, אסון בעיני נטוו
| ־י־קרתא. הם ראו בה גלות חדשה,
״גל ת שכמוה לא התנסה עמנו המנוסה
מיום חורבן בית־המקדש״ .הם סירבו בהחלט
להירשם במירשפדהתושבים, לקבל פני
קסי־זהות של מדינת־הכופרים. תחת זאת
הוציא עמרם בלוי לאנשיו תעודות ״לא־יכרע״
,עליהן התנוסס כסיסמה פסוק ממגילת
אסתר :״ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה
(בפני המן)!״
ההמנון של נטורי־קרתא שיקף גישר, זו.
קובע הפזמון :״ה׳ ד, א מלכנו /ולו אנחנו
עבדים! /בממשלת כופרים ומינים /
אין אנחנו מכירים!״
בניגוד למפלגות הדת־ות, אין בלוי לוחם
למען שלטון דתי במדינה. להיפך, שלטון
כזה נראה בעיניו כאסון, כי יכול היה לטהר
את עצם קיומה של המדינה .״הרעיון
הציוני, דהיינו להם ך את כנסת ישראל לעם
ככל העמים, עם מדינה עצמאית ולשון לאומית,
הוא יסוד כפירה ביחוד קדושא־בריך־
הוא וישראל ואורייתא ...אילו ראשי המדינה
היו שומרי־תורה ומצוות גם כן היינו
חייבים להילחם בד. בכל כוח תיני, כי עצם
רע־ון המדינה הוא כפירה גמורה. אלא חסד
עשה עמנו הקדוש־ברוך־הוא שראשי המדינה
הם רשעים מפורסמים, מינים, מסיתים ומדיחים,
ועל־ידי זה הכפירה שבעצם הרעיון
יותר בולטת וניכרת.״
דעה זו, כשהיא מל!זה במעשים מתאימים,
הביאה את עמרם בלוי כששים פעם אל ביתד,סוהר
הציוני, הפכה א ת־ דמות ידועה
(ואהודה) על הסוהרים .״בבית־הכלא התיחסו
אלינו בכבוד,״ נזכר בלוי השבוע ,״ובביתר,סוהר
אף טוב מזר״״ פעם כתב אפילו
מאמר בעתון הפנימי של בית־הסוהר ברמלה,
סבלנות.
לעמרם בלוי יש סבלנות. ככל אדם המשכנע
למל יהין בצדקתו, והמקדיש את כל
חייו להגשמת תורתו הלכה למעשה;. ,וא
מתיחם בחיוך סלחני לנשמות התמימות הסבורות
שאפשר לדכאו בעזרת בתי־הסוהה
עונשים מינהליים ואיומי הגלייה.

התמונה ההיסטווית של קוב־השבת בחממה דנני מותו שד סגלוב: המשטרה שקו
אפלה שררה בשכונת מאה־שערים. פה ושם האירה מנורה
בלתי־מכוסה של אחד החדרים קטע של הסימטא הצרה, מרוצפת
האבנים הגדולות והגסות.
בק־מה השניה של בית־הכנסת הגדול נשמעו קולות נרגזים.
שם האזין קהל נטורי־קרתא (״נוטרי־הקריה״) לואומי ההספד
על קרבן הפגנת ירושלים, בנימין סגלוב, השען הקטן והמרוד
שמסר את נפשו — לדעת כל בני השכונה — על קידוש השם. בכוביהם כמה גברים בקפטנים שחורים ארוכים, חבושים
השחורים הגדולים, הסתודדו בסימטה, התפללו שם איש איש
לבדו.
א־תה שעה נכנסו שני אנשים למסדרון האפל של בית סמוך.
אחד מהם היה עמרם בלוי, המנהיג הרוחני של נטורי־קרתא,
השני היה עורר העולם הזה. הם גיששו באפלה, עד שהרב מצא
את הדלת לאולם בית־הכנסת הפרטי שלו, קהל יראים. בזריזית
מפתיעה לגבי גבר בן 62 טיפס על השולחנות, עד שמצא
בארגז את מהסיק־הזרם. האור הגס של נורה פשוטה האיר את
הספסלים הפשוטים, השולחנות הארוכים ואת ספרי־התפילה
שהיו פזירים פה ושם.
עמרם בלוי היא גבר יפה־תואר. קומתו הגבוהה והרזה,
הכפופה מעט קדימה, פניו האדמדמות בעלות עיני־התכלת,
הפיאות האדומות הארוכות והזקן האדמדם המשמשים מסגרת
לפניו — כל אלה מזכירים, איך שהוא, את דמיתו של ישו
הנוצרי בציורי האמנים הנוצריים. אולם הוד הקדושה מתובל
מעט בהבעה של פקחות והומור. עמרם בלוי נראה כאדם
שמצא את השקם הפנימי.
הרב היה לבוש בקפטן ערבי עשוי ממשי דמשקאי, בעל
פסים שחורים וזהובים ללא כפתורים, מן הסיג הקרוי בלשון
הערבים ״קומכאז״ .מתחתו הציצו מכנסי־בד לבנים. על ראשו
התנוססה מגבעת שחורה, בעלת כיפה עגולה באמצע ושוליים
שטוחות רחבות מאד.
הוא דיבר בקול שקט, בעברית טובה. תוך שימוש בתנועות־ידיים
רחבות. רק לעתים רחוקות התרגש קמעה. דרך דיבורו
היתה דרכו של אדם הבטוח לחלוטין בצדקתו, והמשתדל
.להסביר את הדברים, המובנים מאליהם, בסבלנות עילאית
לזולתו, המחונן פחות. היא דיבר באדיבות עדינה, בפנותו אל
בן־שיחתו בלשון ״כבודו״.
היה זה הראיון הראשון שנתן הרב מזה שנים רבות לעתונאי
ישראלי. להלן קטעים מן השיחה, שנמשכה למעלה משעתיים.

״האס ומורי קרתא לוחמים כדי למנוע את התנועה בשבת
בכל ירושלים, גס בשכונות הלא-דתיות, או רק בשכונות הדתיות?
האם היו מסתפקים בהשגת מטרתם באזור שלהם ־— או
שימשיכו, אחרי כן, להילחם על השגת אותה המטרה בעיר
כולה?״
הרב הפנה את עיניו הכחולות אל השואל, שישב מולו,

מאחורי שולחן־העץ של הישיבה. עין אחת היתד, קמוצה,
קטנה מעט מן השניה .״לפני שלוש שנים ראינו שמחללים
את השבת בפרהסיה ברחיב יפו. יצאנו לשם ומחינו. המשטרה
התערבה והבטיחה לנו שחילול השבת ייפסק ברחוב זה׳ במרכז
ירושלים. המחללים נסעו ממקומית אחרים. לא הפרענו להם.
כשהפירצה מתחבאת, איננו רודפים אחריה.
אמנם ידענו שבאיזה מקום נסעו בחורים ובחורות כמו
פרוצים ופרוצות. אך לא רדפנו אחרי זה.
השנה התחילו לנסוע ברחוב יפו. הקצין ודלק מהמשטרה
הבטיח לנו שיפסיקו את זה. אבל שוב המשיכו לנסוע.
יצאני למקום והתחילו המחאות בעניו זה, כי ראינו שאחרי
שהעלמנו עין מהמחבואית, מהמקומות הצדדיים, נתגברה
הפירצה וחזרה לרחוב יפו.
משבת לשבת נראו יותר ויותר נוסעים. ידענו שאת נשתוק,
כל בחור ובחורה (מלבד נטורי־קרתא והקרובים להם) ,שלא
נתחברו בשבת לנסוע לשפת־הים, ירגישו שלא יצאו ידי חובה...
ידי חי ב ה...
כל הענין של נסיעה במכונית־משא זה פריבילגיה. בדיר כלל
החוק לא נותן לנסוע במכונית־משא, אפילו באמצע השבוע.
ופרבילגיה זו ניתנה כדי להפוך את יר שלים לעיר מחללת
שבת ולמערת פריצות, גם במובן הצניעות.

״האם נטורי־קרתא עומדים על דעתם שהמנוח סגלוב נחרג
בידי המשטרהז הנכון שהיזימי ועדת־חקירה פנימית משלהם,
ושלא ישתפו פעולה עם ועדת־החקירה הרשמית?״
״זה לא נוגע כלל לענין, אם נפגע סגלוב במישרין על״ידי
המשטרה או לא. העניו הוא שהתנפלו על יהודים ופצחו מוחות
של עשרות מהם. הפצועים ניצלו בנס. היו מכות רצח. גם
חתני נתנו לו מכה על הראש, נול לו דם, כל הבגדים היו
מלאים דם. הוא התעלף והיה בסכנה. ואם לא הרגו אותו,
היה יכול להירצח.
אילו הערבים התנפלו על יהודים והיו אומרים: אפשר שלא
התכוונו להרוג, היינו מקבלים טענה זו? לא נפקא מינא אם
התכוונו או לא התכוונו, הע־בדה שנהרג מספיקה.
כבודו מבץ — לו היו צריכים להאשים אדם ולדון אותו אם
רצח אי לא, יתכן ולא היו נמצאות הוכחות. אבל כאן לא
נאשם אדם אחד. יש אשמה ציבורית. התנפלו בזדון על יהודים,
פצעו ונתנו מכות רצח.״

״האם לא נכון שלפני כן ניסתה משמרת ירושלים לבוא
אתכם בדברים ולקרב אתכם?״
״אני אאמור לכבודו, הם למדו הרבה משלטונות המנדט —
להיות סבלנים ושקרנים והכל. אבל את הסבלנות עוד לא למדו.
הועדה הזאת שהקימו, זאת לא ועדה חוקרת, זאת ועדה

מעלמת. זה גם כן מכשיר לטישטוש הענין. לא נשתף פעו
עמה.״

״אני רוצה לשאול את כבודו שאלה חשובה. נניח שיבו
אליו בהצעה ויגידו: נחלק את העיר לשתיים. יהיה חלק ז
וחלק לא־דתי. בחלק הדתי לא יסעו בשבת, לא יחללו
וחלק לא־דתי. בחלק הדתי לא יסע בשבת, לא יחללו
השבת. בחלק התלתי־ דתי יס׳עו כאוות־נפשח. האם נטורי־קי־היו
מסכימיח לזה - -או שה־ז מנסים להפייע לנסיעה 7 בחלק הרלתי־דתי?״
הרב הירהר לרגע, ביקש את המלים הנכונות. הרוח שיח
בוילונות הבד הפשוטים שעל החלון. מבחוץ חדר לבית־הכנ
העזוב קול מוזר של תפילה עצובה מבית־כנסת סמוך.
״יהודי חייב על פי התירה להיכיח ולמחות על חילול ד,קוו
יש כמובן שלבים ומדרגות, כמו בכל הענינים. בהלכה
ענין התוכחה. כתוב: הוכח תוכיח את עמיתיך, אפילו פ
פעמים.
אבל יש גבול לקיום מצוות התוכחה, והגבול הוא: בי
שהרביצו ליהודי הטיחה, היא יכול ללכת. כשהצד השני מ
במכות, הוא פטור ממצוות התוכחה. אפילו פחות מזה, י!
להיות שאדם נוסע בשבת. אם אני יודע שהוא לא יע
למחאתי, אני לא צריך להוכיח לו.
אבל יש ענין של מחאה. זה כבר קשור בהרגשה. זה 1
חילול השם וקידוש השם. זה כבר לא ענין של תוכחה בל
שהיא מוגבלת. כפי שאני מבין את זה, זה ענין של הרג׳
אם יספרו לי שליד בתי ברוידא (בשכונה הדתית) נום
בשבת, אני ארגיש שעלי לצאת ולהתנגד לחילול הקודש. המו
אומר שמפעם לפעם שואל הקדוש־ברוך־היא: מי נהרג
קדושת שמיי כלומר, יש עתים שיש להיהרג על קידוש ה׳
וכך המצב כעת בירושלים.
אם יספרו לי, למשל, שבקרית ענבים מישהו נסע בש
אני אגיד: שילך לעזאזל. הוא כופר.
היהודי חייב למחות על חילול^כבוד התורה. ענין המז
נמדד לפי זה, אם זה יותר קרוב א־ יותר רחוק. אם ההרג
אומרת: קום והגן על כבוד השם, צריך היהודי לקום ולו
זה ענין שלא יכולים להגדיר בצורה ברורה כל כך. כי זה ו
בעיקר בהרגשה בלב.
כשאמרו לנו שבטבריה מוציאים קדוש מקברו, וחוס
בקבר הרמב״ם, יצאתי לשם כדי למח־ת. זאת היתד, היי
הראשונה שיצאתי מחוץ לתחום ירושלים כדי למחות.
אם אשמע שיש סינמה בשבת בטבריה, לא אצא לשם.
ענין של רגש.
כשראה מתתיהו הכוהן את היהודי קם לפני העדה וו
חזיר, הוא הרג אותו. מדוע? הוא לא היה חייב מיתה,

׳ 1והולמת במוכז, הדתיים בורחים תשני הצדדים. הצרם התקדם עם השוטוים התוקניס
מתתיהו היה צריך להרוג. אבל הרגש היהודי אמר שצריכה
באותה שעה להיות מחאה ציבורית.
גולית הפלשתי חירף את מערכות ישראל. ברגע שחירף,
יוצא דויד נגדו ומוסר את נפשו. מי חייב אותו? זה היה ענין
של חילול השם.
יש הבדל בין חילול השבת בשכונה שלנו, לעינינו, לבין
חילול שבת במקום רחוק. כשהציע פרעה מלך מצרים למשה
״לכו, זיבחו לאלוהיכם בארץ (מצרים)״ ענה לו משה :״לא
נכון לעשות כן, כי תועבת מצרים נזבח לה׳ אלוהיני, הן
נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו?״ למרות
שפרעה הרשה את הדבר, ולמרות שלפרעה היה צבא ומשטרה
להגן על היהודים, משה ידע שהמצרים יסקלו את היהודים אם
יחללו את הדברים שהיו קדושים למצרים.״
אף שהרב לא השיב תשובה ישירה לשאלה, היתד, דעתו
ברורה: אף שיהודי דתי חייב למחות בכל מקום על חילול
שבת, הרי לא ילחמו נטורי־קרתא נגד החילול בשכונות הלא־דתיות.
בידעם שיתקלו באלימות ושממילא לא ישמעו למחאתם,
יהיו פטורים ממצוות המחאה. לא כן בשכונות הדתיות.

״אמרו שנטורי־קרתא שינאים את מדינת־ישראל יותר משהם
שונאים את ממלכת הירדן. נזה דעת כבודו על כך?״
עיניו התכולות של הרב חייכו חיוך פקחי אילם .״לו
היינו במקום כמו עבר הירדן, לא היינו יורים על המדינה.
מה שאנחנו אומרים הוא זה: קיימת על עם ישראל הנהגה
האומרת שענינו של עם ישראל הוא מדינה ועצמאות וזה
הכל. ככל הגויים ישראל. כמו שאמר הנביא (יחזקאל) :והעולה
על רוחכם היו לא תהיה, אשר אתם אומרים — נהיה כגויים.
זה המ בן של המדינה. כל ענינו של עם ישראל, גם אלה
הנמצאים כאן וגם אלה שלא נמצאים כאן, זהו המדינה
והעצמאות. ואין לעם ישראל ענין של קדושה ותורה, זה
ענין תפל.
זוהי ההשמדה של כלל ישראל והמרת דתו. לא המרה מדת
לדת, אבל המרה מדת ללא־דת. הם רוצים להעביר על הדת
כל ילד שבא לידם. הם רוצים להעביר על הדת אפילו כל יחיד.
יש להם מסירות־נפש להעביר על דת. כמו שכתוב בספר
תהילים (ל״ז) :״צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו!״
כל עוד נמצאים יהודים שהם שומרי תורה ומצוות׳ הם
מוכיחים שיש לעם ישראל הגדרה אחרת. בעצם מציאותם
מפגינים יחידים אלה שיש הגדרה אחרת לעם ישראל. ואת זה
לא יכולים לסבול המנהיגים של המדינה.
בא אחד שאוכל חזיר ומחלל שבת ואומר :״אני לחמתי
בשביל המדינה!״ מה המדינה? מה אתה שונה מגוי? אם אתה
גוי ואוכל חזיר ומחלל שבת, על מה לחמת? מה המדינה שלך
שונה ממדינה של ערבים?״

״אם אני מבין את כבודו נכון, אתם לא חושבים את עצמכם

למתקיפים? אתם חושבים שמתקיפים אתכם, שאתם המותקפים?״
הרב לא היסס רגע .״הם משתמשים בכוח להעביר על דת.
השימוש בכ-יח הוא אצלם רק האמצעי האחרון. אבל הם
משתמשים בקומבינציה של כל שאר האמצעים.
באים יהודים לארץ. מביאים אותם למושב. אין מקום. אין
ערוב. אין שוחט. אין רב. עד שהיהודים יושבים ומתיאשים
מן הדת. לא צריכים להשתמש באקדוח. יש לפני כן אמצעים
אחרים.
הם רוצים שלא יימצא יהודי שיאמר: אנו עם השם ועם
התורה. שלא יימצא יהודי כזה לא בקרב הישוב בארץ, ולא
בקרב העם היהודי בעולם כולו. הם רוצים שהיהודים בעולם
יחשבו רק על המדינה והעצמאות. אם נתנו ת תחים או לא
נתנו תותחים, זהו כל העסק. במקום שבמשך אלפיים שנה היה
עסק של התורה והשם. אבל עכשיו יש רק עסק אחד, שקם
לו מדינה וחייל ושוטר ונשיא.
עצמאות? למי העצמאות? הם לא יודעים כבר בעצמם. יש
במדינה נוצרים וערבים ומשומדים. כנענים ובולשביקם ונוצרים
— בשביל האנשים האלה רוצים עצמאות. הם לא
אומרים שהם רוצים עצמאות ליהודים.
זהו הענין. יש אידיאל שהמדינה תהיה עצמאית. אבל הם
בעצמם לא יודעים בשביל מי העזימאות. הם מבולבלים והאידיאל
שלהם ריק. הם לא יודעים בשביל מה הם לוחמים. הכל אפס.
רוצים מדינה ועצמאות ולא יודעים בשביל מי ובשביל מה.
ברגע שיש כ פרים, במה יגנו עליהם בפני המיסיון? אחרי
שיהודי עזב את דתו, למה שלא ינשק את הצלב, בשביל
כמה סוכריות? למה לא, אם הוא ממילא כופר?
רוח הבהמה יורדת למטה. אם יש לאדם דת ואמונה ששומרת
עליו, טוב, אחרת יש תמיד הידרדרות. ומי שיהיה יותר מופקר,
הוא יהיה המנהיג.״

יהודי מזוקן נכנם לאולם, ביקש להתערב בשיחה. הרב דחה
אותו באדיבות, באידיש. בחוץ נמשכה התפילה העצובה. היה
נדמה שבאה מכל הצדדים, שמילאה את השכונה האפלה.
״מפקד משטרת ירושלים הציע שיעבירו אתכם לעבר־הירדן.
אס מחר יסכימו ממשלת ישראל וממשלת ירדן להרשות לכם
לעבור את הנבול, האס תלכו?״

התשובה היתה ברורה והחלטית. היה ניכר שהרב סיכם
בלבו את השאלה בא פן סופי.
״אנחנו נעבר, אבל רק לארץ־ישראל. לחברון, או לעיר
העתיקה. לא נעזוב את הארץ.
מה רוצים? אם תשעים אחוזים של היהודים יכולים לחיות
תחת ממשלות של אמריקה וצרפת ואפילו מצרים, אז למד,
לא אנחנו? הרמב״ם אמר שהערבים הם יותר קרובים לעם
ישראל מאשר הנוצרים. האמונה אצלם קרובה יותר לאמונה
שלנו.

אנחנו רוצים להיות בארץ־ישראל. לא רוצים להיות תחת
שלטון שרוצה לעקור את דת ישראל.
מה יכולים לעשות נגד המציאות של ישראל מזוייף זה?
היו צריכים להתקומם אנשים שיאמרו: אנחנו עם ישראל,
והם בוגדים. כמו ממשלת דד,־גול בצרפת.״
״מחוץ למדינה?״
״זר, יכול להיות גם בתוך המדינה.״
״אבל זה מרד?״
״זה לא קשור במרד. זה קשור בהבנה. אבל הציבור עוז
לא מבוגר לזה.
לפי הדת היהודית, מי שיושב על שולחן עם אחרים, דעתו
מתבטלת. אם יהיה בין מנין אנשים אחד רשע, אל תשט ידן
לרשע. ש לחן שיהודים יושבים אליו, כולם צריכים להיוו
כשרים. השולחן צריך להיות כשר.
אנחנו סובלים מזה שחסרה מחאה של עם ישראל נג!
השם המזוייף של מדינת ישראל.
אדם מחזיק בשדר, שלוש שנים ואוכל את פרותיו. בא בע׳
השדה ואומר: השדה שלי. אז יכול האיש לאמר: קניתי אות
ממך. אפילו ישאל הבעל: איפה השטר? יכול המחזיק לאמר
השטר אבד. אם החזיק בשדה שלוש שנים, זה מספיק.
אם בא בעל השדה ומוכיח שבא אצל שלישה אנשים תון
שלוש השנים ומחה נגד החזקה, הרי הוא ביטל את החזקה
אבל אם ההוא אסף סל של פירות בשדה, והבעל עזר ל1
להרים את הסל, המחאה שלו בטלה. כי הוא עזר לאיש לשית!
עמו פעולה.
כך זה גם במדינה. הרבנים הראשיים הם פקידים. הם מקבלינ
כסף. האגודאים משתפים פעולה. הם הולכים א יתם יחד לסדו
את המגבית. מחאתם לא שווה כלום. אין שום מחאה נג
הזיוף הזה של שם ישראל. היה לנו צמאון שיהיו יהודיו
שימחו, אבל אין.
לכן, יציאתם של שלוש מאות יהודים מן המדינה, זאת תהיו
מחאה. מחאה נגד הזיוף. אם יאמרו שנותנים סתם לעבור או
הגבול, זה לא מספיק. רק אם תהיה הצעה שעמרם בן רב
שלמה יצחק בלוי נותן אישורים לאלה שעוברים את הגבו?
אז היהודים יבינו את הדבר לאשורו, שזאת מחאה.״
״יחיו שאט תשבי בעיר העתיקה, מעבר לנבול, זאת תהי
עזרה למדינה הציונית.״
״זה לא איכפת לנו.״

השיחה נסתיימה. הרב שוב כיבה את החשמל, שני בעל
השיחה גיששו באפלה בצאתם מן האולם. הרב איחל לאורו
חתימה טובה וגם שיבר, בתשובה, נפרד ממנו ליד הדלת.
שני צעירים מזוקנים, שניצבו פקוחי־עין לפני הבית, ביציב
האופיינית לשומרי ראש, התרחקו מן המקום.

ק 1לנ 1ע
סרטים
מ־נואט הוו צ־ו•
הכנופיה העליזה >חן, תל-אביב; בריטנ

תערוכת
תע פה

• תערוכת תע פה #תערוכת תע פר.

• תערוכת

ול_1ר

תערוכת
תעופה

הראשונה

בישראל

הפתיחה ביום א׳ 23.9.56
שעה 6אחר יהצהרים
איצטדיון ״מכבי״ תל־אביב

תערוכת תע פד• 0תערוכת תע פד.

• תערוכת תע פד.

• תערוכת

ד ה דגון א 7מ ד
על שולחנות מלכים
נסיתם פעם דג עם טחינה? או
ברוטב מרינד? או מטוגן א־לה־מרי־לנד?
לא? — ובכן הפסדתם כמה
מטעמים מופלאים.
דגי־ים עלו מאז ומתמיד על שולחנות
המלכים; בסעודות ומשתאות מפוא רים,
ושם, בצורות שונות ומגוונות
המגרות את התאבון, השביעו את
חיכם המפונק של מביני־דבר
ומאכלי הדגים הצרפתיים? -
לה־לה, עדיין מחכה לכם
דליקטס אמיתי!
גם את תזני בקריאות
בני הבית, אם תגישי לך
כלי הדגים הטעימים, ששמם יצא
תהילה בכל רחבי תבל.

עוד

יה) היא החברה המצחיקה ביותר שנראתה
על הבד הישראלי מאז צחוק בגן
עדן. מלבד היותה מצ.ויקה היא גם לועגת
לכל, לסרטי המתח האמריקאים, לנמוס והאריכות
האנגליים ולעצביו הרופפים של הצופר״
הכנופיה
מופיעה לראשונה בביתה של
אלמנה זקנה ותמימה( ,קטי ג׳ונסון) הגרה
בבית רעוע בלונדון. אלק ג׳ינס מוחה הגאוני
של הכנ פיה, בעל שינים תותבות
בולטות ההופכות את פרצופו למפחיד, שוכר
את הדירה כדי לערוך בד, חזר,ת מוסיקליות
עם חבריו.
חבר המוס־קאים החובבים — מורכב ממרים
משקלות בעל קול מרעיד שחקים, רב־סרן
סינטטי מצוחצח, סכינאי קודר, ונער
זהב חמוד — נכנס לדירה כשהוא נושא
את כלי הנגינה כאילו היו מכונות ירית.
תוך דקות ספ רות מתכשטים בדירה צליליו
של המינואס מספר 124 של בוצ׳ריני, וכל
אחד, מלבד קטי ג׳ונסון הזקנה, מזהה את
הצלילים כצלילי תקליט סימפוני מש בה.
שעה שהיא מבלה בחברת התוכיים של
בעלה המנוח, מתכננת הכנופיה בחדרה שוד
של 60 אלף לירות ממכונית בנק משוריינת,
בד, נוסלת הזקנה התמימה חלק חשוב.
השוד מבוצע בדיקנית של שניה, והזקנה
יוצאת להביא בטקסי את הכסף הנמצא במזוודה
המופקדת בתחנת הרכבת. היא מצ־לרזה
בתפקידה, אך יחד עם זאת מראה את
כוחה בסבוך הפשוט שבתפקידים; אחרי
שהיא מתחמקת מרשת המשטרה העוקבת
אחרי הש דדים ה־א נכנסת לתוכה שוב, משום
ששכחה את מטרייתה. לאחר מכן היא
עוצרת את מוניתה כדי לחרף רוכל מתאכזר
לסוס. בכל התסבוכת הזאת, מובא ארגז
הכסף לתחנת המשטרה, משם מובילים
אותו שני שוטרים ישר לביתה.
השודדים המוציאים את הכסף מהבית בנרתיק
של צ׳לו, ומסרבים להיענות להזמנתה
למסיבת תה של חמש, מתחילים במנוסת בהלה.
תוך כדי כך נפתח נרתיק הצ׳לו ודלת
ביתד. של קסי הזקנה נקברת תחת ע מס
שטרות הכסף. כשהם אוספים את השטרות
ומחזירים אותם לתוך הבית. נוכחים השודדים
לדעת כי הזקנה גילתה את זהותם.
הם מחליטים לחסלה. א־לם ראן מתעוררים
רחמיהם והסרט זוכה לסוף מקורי ביותר.
הסריטו של ויליאם רוז ובים יו של
אלכסנדר מקאנדריק מבריקים באותה מידה
ממש, במשחקם של הכוכבים. אלק ג׳ינס
רומם לשיא משחקי חזק, אולם קטי ג׳וג־טון
גוזלת מתחת לחוטמו את כתר הכו*
כבות. אפשר לומר על סרט זד. כי מעולם
לא מתו על הבד כל כך הרבה אנשים כדי
לגרום צחוק כה גדל לצופים, שמספרם
ודאי יהיה הרבה יותר גדול מהממוצע.

ק צי צו תשדאנבר או
המבצע האלמוני (מוגרבי, תל-אביב;
ארצות־הברית) הוא מבצע קציצות, שנועד
כתקופת מלחמת העולם השניה לשכנע את
הגרמנים כי פלישתם של בנות הברית לאירופה
תהיה ביתן ולא בסיציליה.
וכך, בבוקר אביבי אחד של שנת ,1943
נפלטת גופתו של אדם במדי הצי המלכותי,
על חוף ספרד. בתיקו הוא נושא עמו מים-
מכים המעידים על הכוזנה לפלוש ליתן. האם
יאמינו הגרמנים למיסמכים אלו? ואם
אפילו יאמינו להם, האם יפעלו בהתאם?
ההיסטוריה מעידה שאכן הגרמנים האמינו
ופעלו בהתאם למיכמכים שמצאו וזאת היתד.
אזזת השגיאות החמורות ששגו במלחמת
העולם השניה. מבוסס על ספרו של איבון
מונטגיו, האדם שלא נברא, המתאר את ה־פע
לה לכל פרטיה, נשאר גם הסרט ברובו
נאמן לעובדות ההיסטוריות.
הזיוף היחיד בו הוא כצינה אחת, בה
מבכה לוסי (גלוריד, גרד,אם) את מותו של
האדם שלא נברא, בפני איש הריגול הנגדי
הגרמני. המעניין הוא שדתקא בגלל קטע מזויף
זד. הסכימה שחקנית גרהאם ליטול את
התפקיד הצדדי בסרט.
קליפסון תב מוחק מעל פניו את כל ה־עויית
מיסטר בלבדיר המפורסם, כדי למלא

את תפקיד מונטג׳ו, קצין הבולשת המתקשה
יותר בביצע תכנית התרמית שלו מאשר
לרמות את הגרמנים עצמם. מלאכתו הקשה
ביותר היא למצוא גופר, מתאימה של אדם
בגיל הגיוס שיראה כאילו טבע באמת, וישכנע
בכך גם את אנשי הריגול הספרדיים המטופשים,
העובדים למען גרמניה. י
עיקר כוחו של הסרט בהעלאת הפרטים
הדוקומנטריים של המבצע, בהם הוא מצליח
במידה יוצאת מגדר הרגיל. על־ידי כךהא
הופך למשהו שמעל לסרטי הריגול או המתח
הרגילים. מותח ומורט עצבים הרבה יותר
מהם.

ל ח, אהבהוער בו בי ה
ג׳ אדו (עדן, תל־אביב; הודו) פירושו בהודית
קסם. הקסם הוא קיסמה של זמרת־רקדנית
נליני ג׳יא נאם, שנראה כאילו הסרט
כולו הוכן אך ורק למענה. היא נושאת את
התפק־ד בהצלחה, עד לגבול שבו העלילה
מאיטה את קצבה וד,צ פה את העניו בד״
אפשר לחלק את הסרט לשני חלקים, שכל
אחד מהם מסוגל להיות סרט בפני עצמו.
הודי, בו אפילו העלילה דומה לעלילת הד,חלק
ד,ר<!שון, מעין לחם אהבה ופנטסיה
הסרט האיטלקי: שוטרהמתאהב בגננת־זמרת־רקדנית.
זהו החלק הס ב שבסרט. כוכבת
נליני עולה בקסמה על לולו האיטלקית, מ
שחקת לאין ערוך טוב ממנה.
אולם חלקי השני של הסרט, בו משמשים
מעשי רצח, ריקודים פנטסטיים וסמי-
רות־לחי המוניות בעירבוביה, הופכו ממש
לבלתי מובן לצופה שאיננו הודי.
סרט שעשועים שנועד לתצרוכת הודית
פנימית, מושלם מבחינה טכנית וצילומית
ונעים לראותו.

מירוצ• א ב רו הי ם
מרד הנעורים (אדיסון, ירושליס אר־צות־הברית)
הוא נסיון מחושב ורציני, בגדי
האפשרויות של מלודרמה מסחרית, להוכיח
כי תסיסת הבער האמריקאי, דוגמת
זרע הפורענות, אינה התפרצות מקומית של
קיני טירור אלא נגע כללי בחברה האמריקאית.
הדבר
הטוב ביותר בסרט הוא ג׳יימס דין.
השחקן המוכשר שהחל את דרכו בקדמת
עדן ונהרג לפני כשנה, בגיל 24׳ במעין
״מירוץ אפר. חים״ ,דומה לזה שבסרט. סרט
זה, השני מתוך שלושת כרמיו — השלישי,
ענק, יופץ בקרוב — הוא הוכחה נוספת
שדין היה שחקן בעל חן וכשרון היוצאים
מגדר הרגיל.

מוצג וראוי
אלה הסרטים המוצגים בשבוע זח בעד•
הארץ ואשר העולם הזר, ממליץ לראותם:
• כאין מולדת (אופיר, תליאביב;
רון, ירושלים) הסרט הישראלי הצבעוני הראשון•
מצטיין בצילומים מרהיבים, בצבעיו׳
בכנותו המזרחית ובהופעתה של שושנה
דמארי.
• הכנופיה העליזה (חן, תל־אביב)
אלק ג׳ינס וחבריו מצחיקים עד כדי ומעות.
(ראה לעיל).
• מיסטר רוכרטס (אוריון, תל-
אביב) מרד על סיפון גרוטאה אמריקאית בא
קינוס הדרומי, נגד רב׳החובל ו.־זיי השיג־רה.
טרגי־קומדיה בהשתתפות הגרי פונדה
וג׳ק לימון.
• התפקיד הגדול (מרכז, הל-אביב)
ג׳ראר פילים בדרמה אנושית על הפועלים
הפשוטים, הבונים סכר בהרי האלפים. צילומים
מרהיבים.
• מרד הנעורים (אדיסון, ירושלים)
ג׳יימם דין בכתב אשמה מזעזע נגד הוללות
האמריקאי ואפסות מחנכיו( .ראה ליעיל)
• קול כערפל (אורנע, ירושלים) סרט
מתח על עיוור, המגלה מתכנני פשע ׳מתועב.
ואן ג׳ובם, ן.
• השושנה המקועקעת (מאי, חיפה)
אנה מניאני בסרטה הד, ליבודי הראשון,
שוכחת את זכר בעלה המנוח ומתאהבת בנהג
מטומטם (ברט לאגקסטר).
העולם

מכנים מזוקנים וצעירם בשמי!ונציה

בג ץ־ ה חיז ת
מאחש מו אלמ 1ד, ע 1ד־ ח. ה עו ד רז ה ״ בפסטיבל -^ נהמאניאני אינה אשד. יפה. אם
לא היית י! דע מי היא, היית חושב כי
היא הגיעי. לכאן בטעות. ליד כל אותן
נשים יפהפיות, המבריקות ביהלומים, שיניים
וחיוכים מזוייפים, נראת אנה כמוכרת
משוק הפואנטו ריאלמו, השוק של דלת
העם בוונציה. אנה מאנייאני מתגאה בכך:
״מול כל זה,״ היא אומרת, ומחווה בידה
בביטול לעבר התכשיטים האנושיים המפארים
את סלון מל,ן אכסלציור, המלון היקר
ביותר באירופר״ ״אני לא יכולה להתחרות
אלא במה שיש לי.׳*
ולכוכבת מאנייאני, בת ה־ ,46 יש כשרון,
חיוני ת בלי סוף ואישיות דינמית כמו של
מטוס סולון מיסטר 4׳ ,אותו סוג שהצרפתים
השאירו בשביל עצמם. לבשו׳,צלחתיי,
לאחר חמישה, ימים של מצוד, להדק את
הרשת סביב אנה וללכדה לשיחת פנים אל
פנים, האירה לי את חיוכה המפורסם ושאלה
:״ראיון? אולי אתר כך?״
כדאי אולי לציין כאן כי הפגישה המקווה
ארעה בשעה שלש בבוקר, לאחר סעודה
מוצלחת ביותר שערכה המשלחת האיטלקית
בפסטיבל לכב ד אנה מאנייני, אשר סרטה,
האחות לומיציה, קצר את מחיאות הכפיים
הרמות ביותר ששמענו בפסטיבל. כשהבחינה
אנה בפרצוף ר,חמ ץ שהעמדתי, חייכה שוב:
״או. קיי. שאל״ ,אמרה באנגלית האיטלקית
שלה״ ,אך אל תצפה לתשובות רציניות...״

ציאוס עם? רחת
^ ש ה היה לצפות בכלל באותו מעמד
׳תשובות. הגן המואר בפנסים צבעו*
ניים של מלון אכסלציור דמה יותר מכל
לגן חיות: מבעד לסורגים הצפופים הציצו
המין צופים, כלואים ודחוקים יחד, והם
מנסים לקלוט, ולו גם מרחוק׳ את כל המתרחש
פנימה. ואילו בתוך הגן התהלכו
החיות מחייכות במאור פנים אשה לרעותה,
מסתירות שיניים לטושות מאחורי שפתיים
רחבות ״צבעות בסאן בייס, צבע השפתיים
של העונה בלידו.
כל רב ש אולפני צ׳ינה־ציטה שברומא
התרכז אותו ערב בסלון ובגן של אכסלצ־יור.
עשר, ת כוכבות, אשר נקראות על־ידי
העתונות המקומית, משום מה, אוצר העם
האיטלקי, בעוד שהן רכוש אישי של בעלי
האולפנים בלבד, נאספו באותה הזדמנות
להפגין חיוך מלוכד לשחקנית, אוסקר אנה
מאנני. אך לפני שלוש שנים היתד, אותה
שחקנית חייבת להגר מאיטליה מאחר שלא
נמצא אולפן או אפילו מפיק פרטי שיא ת
להעסיקה בסרטיו .״מאנייאני ירדה״ ,טענו
אז המבינים .״לכל היותר אפשר יהיה להעמיקה
כאיזה אמא או סבתא בתפקיד משנ

ואותם ציאוסים מבריקי־קרחת, אשר במחי
עט א1,ד הם מדליקים או מכבים שמיים
מלאי כוכבים, זחלו הערב מסביבה, מתאמצים
ללכוד כל אימרה וחיוך שלה שיוכלו
למכור א תו למחרת לעתונאיהם בכסף מלא.
אנה, שאינה ידועה דווקא כאשד, בעלת טקט,
נהגה הערב בנימוס יתר: מפעם לפעם החליקה
על קרחת זו. או טפחה על כתף של
אחר. במאי סרטה ד,רמ שקף, אנריקו קומאנ־צינו
זבה במרבית חיוכיה — אחרי הכל,
היה זה הוא שהעיז, לאחר שלש שנות
הצלחה בברודוזי וה ליווה להסריט, עמד ,,את
סרטה. האיטלקי הראשון,

האמהות לאחר שאם צעירה מפקידה בידיה
את ילדה הקטן. אישיותה של אנה כובשת,
כרגיל. הסרט עצמו דיבר ללב הקהל האיטלקי
שמילא את שלושת אולמות הפסטיבל,
מחא כפיים בהתמדה חמשים דקות לאחר
שהסרט הסתיים. אותו ערב הופיעה אנה
עצמה בשלשה בנקטים אחרים ומסיבת עתו־נות
אחת. עת־״ בסיום הבנקט הרביעי, נראו
העגולים השם רים שמתחת עיניה שחורים
אף מהרגיל. לא בזבזתי הרבה זמן :״את
נהנת מהמסיבה?״ שאלתי.
״לא,״ היתד, תשובתה המידית של אנה.
״הייתי מעדיפה לישון.״
אי אפשר היה לשאול אותה עתה את כל
השאלות השגרתיות כמו ״האם את מתכוונת
לבקר בישראל?״ או ״מהו סרטך הבא?״
שאלתי את השאלה הראשונה שעלתה על
דעתי :״אז מדוע אינך עושה זאת?״
היא הצטחקה .״ומה יהיה עם כל זה?*
אותו רגע קרב אלינו חלקיק אחד מ״כל
זה״ ,בצורת גבר מזדקן ושופע חי כים
מקרחת עד קרחת. ידה המחוספסת של אנה
נלכדה בין שהי כפותיו הלבנות והוא הוריד
את ראשו לנשיקה. מעל לקרחתו המטופחת
הסתירה הכוכבת פיהוק רחב .״תכיר״ ,הציעה
למעריצה לאחר שסיים את הטכם ,״עתו־נאי
מישראל״.
ההוא, אחד גדול מתעשיית הסרטים האיטלקית,
ששמו נשמע כמו פאמאנצ׳יני או
צ׳מפאניני, חייך חיוך כפוי, ומיהר לספר
את השערוריה האחרונה. אחד מחברי הג׳ורי,
שישב בבנקט ליד שחקנית יאפאנית, שיבחת
בטעות על משתקה המוצלח בתפקיד הראשי
בסרט רחוב הבושה, שהוא תצלום
ריאליסטי מרובע הזונות בטוקיו. השחקנית,
שלא היה לה כל קשר לסרט זה, נעלבה
וקמה ממק מה .״אבל באמת מילמל
השופט הנדהם ,״איך יכולתי להבדיל? אצלי
כל היפאנים דומים.״

?ריירה של ;ערה רגילה
קשה היה באמת להבין מדוע נעלבה אותה
נערה. דקות קודם לכן לחש באזני רופרט

אנה מאכייני ואנריקו קומאנציני כמסיבה במלון ״אכסלציור״
בשר הצילום נשאר בחוץ
גרייסון, עתונאי אנגלי שזו לו הפעם ה־ארבע־עשר
שהוא משתתף בפסטיבלי וונציה:
״אתה יכול לקנות ־ 957 מהנשים שבשטח,
השאלה אם יהיה לך מספיק כסף.״ וגרייסון
ה א אחד כזר, שיודע מה שה א אומר. הוא
אחד מאלה שיכול תוך 24 שעות והכרות
אישית מהודקת לעשות מנערה של לא
כלום את אחד הכוכבים המבהיקים של השנה.
במלון
עצמו נמצאות, כמובן, רק אלה שהן
כבר מישהן. האחרות, המחכות למזל הגדול
בצורה של תפקיד קטן באחד הסרטים,
עומדות בתור בח ץ. הייתם צריכים להיות
ברחבה של המלון אכסלציור בשעות הערב.
כל אותן נערות החושפות את עצמן על
חוף הים בלידו, מתכסות כאן בכל מיני
בדים ותכשיטים, משתדלות להראות מכוערות
וזקנות מכפי שהן בתקווה לצוד עינו
של תעשיין הזקוק לבשר צילומים חדש.
אגב, זוכרים את ידידתנו הפתח־תקוואיתז
משך השבוע הראשון של הפסטיבל עשתה
כאן אסתר סלור, שהגיעה לפסטיבל עם
המלצה של איזה ידיד רב השפעה מחוגי
הצבא בארץ, קריירה ניכרת. היא אמנם-
טענה כי השתתפה בסרט ישראלי של נורי
חביב, באין מ!לדת, אולם זה לא הפריע
לאנשים הקובעים כאן להתייחם אליה כאל
נערה רגילה. יכלתם לראות אותה בכל

״אתה עוד צ עי ר...״
***וב התפנה מקום ליד אנה. מיהרתי
\4/לא להחמיץ את ההזדמנות .״היית ר צה
למסור משהו למעריצים הישראליים שלך?״
שאלת* .השחקנית בחנה אותי מבעד לעפע-
פים מורדים למחצה ואחר חייכה, ספק בעייפות,
ספק בחמלה .״אהיה מד,עשירי בחודש
ברומא. גש אלי לאולפן. אומר לך
אז מה שתרצה.״ היא חייכה שוב, הפעם
בלצנות .״תבל על הזמן. אתה עוד צעיר,
כדאי שתלך לרקוד קצת
בינתיים חזר ושב קומאנציני. הוא אמר
לה משהו באיטלקית וראיתי כי רווח לה.
״להתראות ברומא״ ,אמרה לי והושיטה את
ידה. היא העיפה עוד כעם מבט לעבר
האולם הר עש ומיהרה לדלת צדדית .״הם
נוסעים לוונציה. אנה מתגוררת שם אצל
קרוב משפחה״ ,אמרה לידי עתונאית אמריקאנית.
הרוקדים
באולם עצמו לא שמו לב. לגביהם
אנה מאנייאני היא שם שצריך לכבדו
בתחילת הבנקס, אחר כך אפשר לרקוד גם
בלעדיה. ולמי שנשאר כח, עשר, זאת במרץ

הראיון שלי עם אנה מאנייאני הסתיים
לפני שהתחיל. אין דבר: אוכל לספר בישראל
כי לחצתי את ידה.

סרטים? סרטים, סרטים
ך* פסטיבל כמובן נמשך כסדרו. אנו צו!
\ פים ב״רט אחו אחר־הצהרים ובסרט
אחד או שניים בערב. ד,נה 7ת הפסטיבל
הכינו לנו מבצע קולנועי מעניין: במשך
עשרת ימי הפסטיבל הוצגו בפני חובבי
סרטים שתי סדרות — אחת מסרטיו הישנים
של קארל דו אייר, אמן הבד הדני
ואחת מסרטי צ׳פלין. במסגרת סידרה זו
נ כל לראות, נוסף על סרטיו הקצרים של
צ׳פלין אף את הק! קם, הבהלה לזהב והריק־מאסור
הגדול.

3שי?ת״יד ופיהו? דחב
ך • פ ני כן ראינו את הסרט. קשר, לומר
/שהתרשמנו ממנו במי חד. אנה ממלאת
בו תפקיד של נזירה מזדקנת, יד,נתקלת ביצר

ערב עם מפיק אחר. אין דבר היא עוך
תעשה קריירה.

סילבה?ושינה (כוככת ״מיכאל

היצאנית היפאנית

חותמת אוטוגרפים

לרשות עתונאי הפסטיבל עומד חופו הזהוב
של לידו הוונציאני והקאז נ, המפורסם.
אלא שאנו כל כך עסוקים בראיית סרטים,
פגישות עם כוכבים ומפיקי סרטים, והשתתפות
בבנקטים ש. נים שכמעט ואיננו
יכולים לד,נו ת מכל זאת. מי(א — גם
בישראל של ים.

ספורט
כדורגל
המהפכה הג דור ה
רק מעסים מבין רבבות צופי הכדורגל
המושבעים במדינה מתענינים בנעשה מאחורי
הקלעים ש? ענף ספורט מרכזי זה. רוב
אוהדי הכדורגל הנלהבים, שאינם מחמיצים
שום התמודדות, רואים בשחקנים הבועטים
בכדור את גיב!ריו האמיתיים של
ספורט זה.
למעשה, במצב הקיים בישראל, שחקני
הכדורגל עצמם הינם גורם כמעט מב!טל
בהתמודדויות הבינקבוצתיות. גיבוריו האמיתיים
של הספורט הלאומי הם שחקנים
אחרים; העסקנים. זהו המון רב של שחקני
כדורגל לשעבר, פקידים קטנים במרכזי
מנלגות ואגוד ת ספורט, סתם ׳אינטרסנטים
שמצאו בכדורגל סוס זמני לרכב עליו, ומספר
מועט של אוהדי ספורט אמיתיים,
משוגעים לדבר אחד, הרואים בספורט יעוד.
כל אלה, מושכים ברסן הספורט הישראלי
בכלל וספורט הכדורגל בפרט. בידם
מ. פקדים גורלות קבוצות ושחקנים,
כספים מסיעת, והם משחקים בהם משחק
שקשה למצוא בו את יסוד הספורט.
הגוף המרכזי של עסקנים אלה, השליט
העליון על כל מה שקשור בכדורגל, היא
התאחדות הכדורגל בישראל. מה שמתרחש
בתוכה חשוב לאין ערוף יותר ממה שמתרחש
על מגרשי הכדורגל.
השבוע, התקיימה האסיפה הכללית של
ההתאחדות. היא הסתיימה בש רת החלטות,
לכא רה חסרות־ערך לאוהד הכדורגל הרגיל.
למעשה, התחוללה במוסד העליון
מהפכה, שמשמעותה תורגש היטב על מגרשי
הספורט.
משכר כדרך. עד כה היו העסקנים
מאורגנים לפי שייכותם האגודתית. היתר,
מעין קואליציה של כל אגודות הספורט,
מורכבת על הבסיס ד,מפ רסם של הפיפטי-
פיפטי. לפי עקרון זה קיבלו האגודות
הימניות — מכבי וביתר — אותו מספר
נציגים כמו לאגודה השמאלית, הפועל,
ללא כל יחס ממשי לקבוצות הכדורגל
המאורגנות באותן האגודות. נציגים אלה
נבחרו על סמך הסכם בלבד, ללא בחירות
דמוקרטיות.
הרכב זה של ההתאחדות מנע הכרעות
בשאלות עקרוניות, שימש בסים
לאינטריג!ת ולעיסקות מסחריות בלתי־הוג־נות
בין הקבוצות. הוא נתגלה בכל מגרעותיו
השנה, שנת שיא לכדורגל הישראלי,
כשהתאחדות הכד! רגל לא היתר,
מסוגלת להכריע בבעיות יסוד כמו שאלת
מאמן הנבחרת ומרכיב הנבחרת.
למרכז הפועל, לו שייכות רוב קבוצות
הכר רגל במדינה, נמאס מצב זה. הוא
החליט לכבוש את השלטון בהתאחדות. בפעם
הראשונה בתולדותיה, ערכה האסיפה
הכללית של ר,התאחד ת הצבעה דימוקרטית
חשאית. תוצאותיה היו חזויות מראש. נציגי
האגודות הבלתי־תלויות הצביעו יחד
עם נציגי הפועל, הקנו להם רוב במוסדות
ההתאחדות.
מהפכה נוספת, שסימניה הראשונים נתגלו
באסיפה, היתד, הצבעתם המשותפת
של נציגי אגוד ת יריבות, מאותו מקום
ישוב. זוהי תופעה נורמלית ובריאה, לטובת
הספירט, לפיה תעדיף קבוצה פתח־תקוו־אית,
למשל, לשמור יחד עם יריבתה המקומית
על אינטרסים מקומיים.
היו אלה מהפכות מעודד ת. אלא שלא
נראה כל סיכוי שהן תארכנה ימים. אין
ספק שבמחלוקת הראשונה שתפרוץ, ובה
יוכרע לפי רוב קולות, יתחולל משבר
בהתאחדות ובעקבותיו משבר בענף הכדורגל.

כתרש* 1דד
15 שחקני כדורגל ישראליים, באיצטדיון
העירוני של הונג קונג, היו השבת מרוטי
עצבים. למרות שכמה מהם היו פצועים
וחבושים, ורובם סבלו ממיחושים שבאו
עקב האקלים השונה והמזון שלא היו
רגילים לו, באו כולם למגרש. ת צאות
המשחק שנערך בו לנגד עיניהם היו
עלולות להקנות להם את תואר אלופי
אסיה בכדורגל.
הצרה וזיתה רק, שגורל המשחק לא
היה תלוי בם כלל וכלל. היד, זה המשחק
האחרוז במסגרת משחקי גביע אסיה, בין
נבחרות קוריאה הדרומית ודרום וייטנאם.
הראשונה גברה על נבחרת ישראל בתוצאות
1:2ואילו השניה הפסידה מול ישראל
באותו שיעור. תוצאות משחק זה היו,

איפוא, מכריעות מי תזכה בכתר הא׳׳י־פות.
נצח ן לוייטנאם או תוצאת תיקו
לפחות, היתד, מזכה את ישראל בתואר.
כמעט עד לסיום המשחק היו הישראליים
עדיין בבחינת אלופים׳ מאחר שתוצאות
המשחק בין שתי הנבחרות האסי־תיות
השתנו בקצב מסחרר. סיכוי קלוש לשינוי
דירוג הקבוצות יתכן באם יתקבל
ערעורה של קבוצת וייטנאם על חוקיות המשחק
בשל השתתפותו של שחקן קיריאני
שהוצא מהמשחקים במשחק נגד ישראל. במקרה
זה תהיה תוצאת המשחק 3:0לטובת
וייטנאם וישראל תזכה באליפות.
לא היה זה מזלה הרע בלבד של נבחרת
ישראל, אלא ד,ע בדה הפשוטה שהקוריאנים
היו באמת הטובים בשחקנים שהשתתפו
במשחקי הגביע. נבחרת ישראל, שהרכבה
שונה בכל משחק ומשחק, כלל לא התעלתה
לרמתה הרגילה, הציגה בכל המשחקים משחק
בלתי מתואם וגרוע.
כשהתפללו שחקני הנבחרת הישראלית
את תפילת מוצאי יום הכיפורים בבית-
הכנסת הקטן בהונג קונג, לאחר המשחק,
הם יכלו רק להוסיף תפילה לשנת מזל
יותר טוב.

05111:1הוד

כול הי
*> מבצע החל כאסון. אסתר יוחי־
1 1מוביץ, תושבת תל־אביב בת ,43 הובאה
לבית־החולים דונולו ביפו, במצב הרעלה
חמור. הרופא הכנים אותה מיד לבדיקה,
קבע כי רק טיפול בתרופה החדשה, רפטא־זול
מגיניד, עשוי להצילה ממוות.

היתה זו שעת לילה מוקדמת. הרופא התקשר
עם מחסן התרופות של בית־התולים
הדסה בתל־אביב, ביקש משם את התרופה
הנדירה. כעבור שעה, היה התכשיר בבית־החולים
היפואי. אך הכמ ת היתד, קטנה
מדי .״אל לא אקבל כמות מספקת תוך 24
שעות,״ הודיע הרופא לאהרון יוחימוביץ,
בעלה של האשה ,״לא אוכל להציל את
אשתך.״

במסלול
הנהלתחש בונו ת
עם נסיעת משלחת הכדורגל הישראלית
לברית־המועצ ת, התעוררה סערה בצבור
הישראלי עקב מספר המלווים הרב שנסעו
עם השחקנים. א ,לם התאחדות הכדורגל
הישראלית מיהרה להכחיש כי המלווים
נוסעים על חשבונה :״רוב המלווים נוסעים
על חשבונם האישי״ ,הודיעה ההתאחדות
ופירסמה בין שמות המלווים על
חשבונם את צבי ברים ושמואל מינצברג,
גזברי ההתאחדות.
השבוע, באסיפה הכללית של ההתאחדות,
התברר כי השניים התחייבו אמנם
להחזיר להתאחדות את הוצאות הנסיעה,
אולם כשהתמהמהו בכך, שיחררה אותם
ההתאחדות מחובה בלתי נעימה זו.

עוקב אחו

לפני ההרעדה. אסתר יוחימ ב ץ, מחבקת
את בת קרוביה ואת כלבה הצמרי האהוב.

הרופא גם לא ידע היכן בדיוק אפשר
להשיג את התרופה .״נסו בצרפת, באנגליה,
בשווייץ. אולי שם יש״.
אהרן מיהר לבנין הדואר, הבריק לאחיה
של אשתו, היושב בפאריס :״שלח דפטא•
זול מגיניד. אסתר בסכנה. דחוף.״

בו אהניחה !
הצד הכאוב שבנסיעות התכופות של
נבחרת הכדורגל הישראלית ה, א פרשת
נשי השחקנים. אלמנות קש אלו, הזוכות
לראות את בעליהן רק לימים מספר בין
נסיעה לנסיעה, החליטו לאחרונה להתמרד
נגד נסיעות בעליהן.
ביח ד רבה ההתמרמרות בין נשותיהם
של שחקני מכבי תל־אביב, הממריאים ישר
מהתג קונג לארצות־הברית, מבלי לקפוץ
כלל הביתה. כפיצוי החליטה הנהלת מכבי
תל־אביב לאפשר ׳ לנשים סיור קצר באירופה,
אולם משום מה לא יצאה תכנית
זו לפועל.
כתב שחקן הנבחרת שייע גלזר לאשתו,
במכתב מד״נג קונג :״תודיע לי מה בנוגע
לנסיעה, אם את נוסעת לטיול, אני
ממשיך לאמריקה.״
אשתו של שייע, פנינה גלזר, השיבה
לו במברק קצר ורב משמעות, בן שתי
מלים בלבד :״בוא הביתה!״

נ ח שו ל היוצאים
למרות התחלתם הקרובה של מישחקי
הליגות בענפי הספורט השונים במדינה,
ולמרות כשלונותיהם המבזים של קבוצות
ספורט ישראליות יהדות בחוץ לארץ,
נמצא עתה נחשול היציאות לחוץ לארץ
רק בתחילתו.
מלבד קבוצת הכדורגל של מבבי תל־אביב
הממריאה לארצות־הברית, ממתינה
גם קבוצת הכדורגל של הפועל פתח־תקוה
על מזוודותיה לסיבוב בקפריסין׳ אנגליה
והולנד.
נבחרת הכדורסל של התאחדות הסטו־מניה,
ואילו נבחרת הכדוריד של מכבי
דנטים המריאה לטורניר סטודנטים ברו־תל־אביב
מתכוננת לצאת למסע משחקים
באיטליה וצרפת, בעוד שהפסדיה של קבוצת
הכדוריד של רחובות מוסיפים להגיע
בקצב תכוף.

ה ת רו פהה גי ע ה. עובד חברת אל־על מוסר את החבילה היקרה לחיים קרני,
חובב האלחוט ששידר ראשון את הקריאה לעזרה לכל חובבי הרדיו בעולם, על גלי סשדרו.
לפנות בוקר הגיעה התשובה מפאריס:
מצטער. אין בצרפת.״

השכן של הידידה
ך • אן החלו נעים הגלגלים של מ-
כונת האחווה האנושית הגדולה. קרובי
משפחת יוחימוביץ טלפנו לסגן־אלוף
יוסף כרמל, שלישו של הנשיא: שמא יכול
הוא לעזור להשיג את התרופה? כרמל
התקשר מיד עם משרדי אל־על בתל־אביב.
משם יצאה בקשה דחופה בטלפרינטר למשרד
החברה בלונדון. הרדיפה אתרי הנוזל
היקר החלה.

מ כו תדמא מן
התנהגות ספורטאית למופת גילה מאמן
הכדורסל האמריקאי, אולמר ריפליי הצולע,
שעה שניסה למנוע בעד בריון לחדור למונית
שירות מח ץ לתור, בכיכר מיגרבי,
בתל־אביב. בתגובה על כך הוכה המאמן
הקשיש ונזקק לטיפול רפואי.

החדככ השני. יובל אופק ליד מקלטו,
משדר את הקריאה אשר אותה קלט זה עתה.

בשלב זה עלתה על הבמה דמות נוספת:
צילה ביאליק, ידידתם של הזוג יוחימוביץ.
היא חזרה לעת לילה לביתה, ברחוב אר־לוזורוב
בתל־אביב׳ מזועזעת מפרטי אסונה
של אסתר.
לפתע הבריקה במוחה מחשבה: תחנת ה־שידור
של שכנה. מדי ערב היתד, שומעת

אסתר יוחימוביץ שכבה במיטתה בבית-החולים
ביפו (מימין) ,כשהיא סובלת מהרעלת כליות
חמורה -ותרופה בישראל לרפאה אין. כדי
שבכלל יהיה ערך לתרופה, חייבת היא להגיע ארצה
תוך 24 שעות. התרופה הגיעה בזמן -הודות
למאמציהם המשולבים של אנשים ומוסדות, שהתאחדו
כדי לשגר את התרופה סביב חצי כדור הארץ
ולהציל את חייה של החולה ששכבה במיטתה ביפו.

ברוגזה את טירטור המשדר הגדול של חיים
קרני, וצפירות המורם צורמות־האוזניים שלו.
היא לא ראתה את הסרט הצרפתי המפורסם,
אילו כולם היו כמוהם, בו מתחברים
חובבי רדיו וחברות תעופה בתריסר
ארצות כדי להציל חיי דייגים מורעלים על
אי מרוחק.
סיפרה היא מאוחר יותר :״חשבתי לעצמי:
הנה חיים זה משדר לכל העולם.
למה שלא יעשה משהו בשביל אסתר?״
חיים עשה משהו. הוא נטל את פיית המשדר
והחל קורא בחלל האויר ׳׳ 0 <3 ,0 0
0 )5 ,האללו! כאן ! 4X4 5>0 0 £״ הקריאה
המקובלת של תחנה המבקשת משיב.
מתוך הרמקיל נשמע קול תשובה: היה
זה חובב אמריקאי, שקלט את הקריאה בגרמניה.
מה יכול הוא לעשות? חיים סיפר
לו בפרוטרוט .״אני אעביר את הבקשה לאנגליה,״
הבטיח האמריקאי, לפני שקולו
נמוג.

מציריך, לונדון ורומא
ף* ינתיים הצטרפה לפעולה תחנה
^ שניה: זו של יואב אופק, גם הוא
חובב רדיו תל־אביבי. קולו הפיץ אף ה א
את הבקשה על גלי האתר. ענה לו חובב
רדיו שווייצי .״המתין ליד המכשיר״ ,מסר
• 0 . <5חיים קרני יושב ליד מכשירו ומאותת. מאחריו עומדים שכניו צילה ביאליק, השווייצי, בקול שנקלט אך בקושי בתל•
ידידת משפחת יוחימוביץ, היא שחשבה לראשונה לרתם את חיים למבצע ההצלה.
אביב ,״אני תיכף הולך לברר אם ישנה
תרופה כזו בשווייץ.״
כעבור עשר דקות שב, ובפיו הבשורה
המשמחת: הוא מצא את התרופה. היא כבר
בדרכה לציריך. משם תוטס במטוס סווים־
אייר ותגיע עם שחר ללוד.
גם בלונדון החלו הענינים מתפתחים במהירות.
לבקשה הדחופה שהגיעה לאל־על
באמצעות סגן־אלוף כרמל נוספו, תוך שעות
ספורות, גם הודעותיהם של חיבבים אנגליים,
שקלטו את התשדירות מתל־אביב. הם
טילפנו לכתובת היחידה שנראתה להם: השגרירות
הישראלית בלונדון
זו קנתה מיד את התרופה. אך מטוס אל־על
כבר היה אותה שעה באוויר, בדרכו
ללוד. השגרירות טילפנה מיד לשגרירות הישראלית
ברומא• .נסו לקנות את התרופה
אצלכם ושלחו איתר, עם המטוס הנמצא בדרך
ללוד,״ ביקשו.
מיד החל מצוד בין רופאי רומא ובתי
המרקחת שלה. דוד אשד, הקונסול השני,
נטל אישית את התפקיד על עצמו. אילם בכל
רומא לא נמצא אף בקבוק אחד של
הכעלהמ או ש ר, אהרן יוחימוביץ, מנשק בהתרגשות את החבילה שהגיעה משוייץ
דפטאזול מגיניד.
והמכילה את התרופה שבה תלויים חיי אשתו. הוא התקשה להביע רגשותיו לנוכח המיבצע
הבינלאומי, ששליחותיו השתרעו על פני שש מדינות והציל את אשתו ממוות בטוח.
רופא אחד הצביע לאשר לקחת תרופה

אחרת, דומה לזו המבוקשת, שמא יוכל הרופא
ביפו להשתמש בה כתחליף.
תחת לחץ מחוגי השעון, קיבל אשד את
התרופה, הגיע לשדה התעופה כשמטוס
אל־על מתכ נן כבר להמשיך בדרכו ללוד.
עובדי שדה התעופה ידעו כבר על תוכן החבילה
שבידו. אשד עלה למטוס, ולוה את
התרופה ארצה. רק אז נתברר כי תרופה זו
מצויה בשפע בישראל ואינה יכולה לעזור
לחולה.

^ לילה השני, פחות מ־ 24 שעות אחרי
שאהרן יוחימוביץ המיואש קיבל את
מיברק חותנו מפאריס, החלו מגיעות ללוד
חבילות ארוזות יפה. הן הכילו את הבקבוקים
הקטנים, שהבטיחו חיים לאשתי. כאשר
שאלו פקיד המכס, שביקש לקבוע את
התשלום המגיע עבור החבילה השניה של
התרופה, בכמה הוא מעריך את תוכן החבילה,
השיב בחיוך :״מיליונים.״

הנהו: אחות בית־חולים דונלו מחזיקה
את תכשיר הפלא, דפטאזול מגיניד, אשר
אחווה אנושית עמוקה הטיסה אותו תוך
24 שעות, על פני שש מדינות לישראל.

טרביזיה
חובבים
; דו קסנטרה הישראר
בראשית הקיץ גילת־ ,נערה אמריקאית
נעירה, בת עשר, כי הגיעה לשיא רציני:
;יא כבר ידעה לנגן על 12 כלים, מגיטרה
סקספון עד אבוב וחצוצרה. אבל היא גם
דעה מד, עליה לעשות. היא פנתר, לשעת
;ח! בביס הנזק דיים, אחת מתכניות הטלביז־ה
המקובלות ביותר בארצ ודד,ברית.
תוך חודש ימים הופיעה החובבת המובערת
לפני יותר משלושה מיליון צופי טל־
:יזיה, בשידור השבועי של ש * ,החובבים,
;משודרת בחברת השידור ד,אמ*קאית (איי.
:י. סי) על־ידי חברת יצירות •טיירו הניו־ורקית-
ריקוד
על רגל אחת. בעשרים שנות
;יום שעת החובבים (הנמשכת, כשמה, ב־
•יוק ששים דקות) הופיעו בה אלפים רבים
על חובבים, מנכד, מלחמה קטוע רגל שהם־
!•א לרקוד על רגלו האחת עד אחד נהג
!יבלית חלב שהתפרסם לא;.ר מכן ככוכב
;בד פרנק סינטרה.
השבוע החליטה שעת החובבים המקוריים
׳היות מקורית עוד יותר, לחר; ג מגבול ת
ורצות־הברית, להציג לפני צופי הטלביזיה
;אמריקאיים חובבים זרים. כאורחי החוץ ה־אשונים
נבחרו חובבים איריים. לתבנית

הבינלאומית השנייה נבחרה ישראל. התכנית
,״ישראל — אומת האומות״ ,תשודר
בעוד ח דש.
שלושת ימי המבחן. מכיוון שלשעיז
חובבים דר! שים גם חובבים החליט מפיק
התכנית, לו גולדברג, לבוא ארצה, לבחור
אישית בחובבים הישראלים המקוריים. משך
שלושה ימים (מהראשון עד השלישי באוקטובר)
יבחן גולדברג מועמדים מכל המקצועות
(זמרה, מימיקה, עשיית להטים, אקרובטיקה,
ריקוד וכד — בודדים, ז גות,
שלישיות, ורביעיות) .בעלי תריסר ההופעות
הטובים, המקוריים ובעלי החן האישי הרב
ביותר יוטסו על־יז׳י חברת ק.ל.מ. לניו־יורק
לשם הופעה בשעת החובבים (שתש דר
במאתיים תחנות טלביזיה) וביק ר של שבוע
עד עשרה ימים בניו־יורק, כל ההוצאות על
חשבון המארחים.
הסיכוי הגדול. למועמדים ד,צריכים להגיש
את מועמדותם ל״שעת הטלביזיה״,
תל־אביב, ת.ד ,245 .סיכוי הרבה יותר גדול
מביקור קצר בארצות־הברית. החובב המעלה
ביותר בין החובבים הישראלים יושאר
בארצו ת־הברית לתק פת זמן נוספת, על־מנת
להתחרות עם חובבים לא־אמריקאים מעולים
אחרים. הוא עלול לזכות בהופעה באחד ממקומות
הבידור החשובים לסי בחירתו (או
בחירתה) ,בדיוק כפי שקרה לאותו מוביל
חלב בשם פרנק סינטרה, בראשית דרכו.

פרס עשו לירות
יוגרל כץ פותרי תשבץ ״העולם הזה״ 986

פאוזן נ .1החג ה־
;רוב! .4דרגת קצין־
צדה בצה״ל! 10
גו״ל ירושלמי! .11
זוש ללא חי״ת! .13
נקודה! .14 קצה,
צל אוזן, למש;,
! .1אליו הגיע, לב
פוף, נוח! .17ד,מוגר
המשווק ער־יד
זמישראגז; . 19א
!וני־שדה! .20 ידי
ו הטוב בי תר של
דש החי״ר! .22 גי
ווזה, בלתי מ צדקת,
נל־פי־רוב! .25ע
!לא ראש! .26 שר
שעבר, בלת״מפלג
זי! .27 עתונאי ד
:ר, בעל קצרות
< .3יישוב בגליל ד
ליון המזרחי; 32
סמך של פה; 3
;מיחתה גורמת לגי
תינוקות! 34
;וקיון! 36 אילן;
.37 נזיפה! .39
ר להוצאת היין מבקבוק!
.41 יחידת הים ד לכל בית קברות;
.4מלה שכיחה בעשרות הדיבר ת! .44
חסה בלתי־פגיע למדי! .46 כזה הוא
מלך, מכולם; .48 שמים אותו בפמוט;
.5בבקבוק כזה נמצא המשקה הזך; .51
זייה חזקה! .53 האבל לאלקטרה; .55הרה
יוצרת שמות עצם; .57 פכית; .58
!!נשים אחרים 59 החברה המייצרת
־די־שמש .60 ,סטוק, בלשון המסחר.
?אונך )1 :״התאנה חנכה פגיה והגפנים
. .נתנו ריח״! .2מושב המלך! .3חמשה
.חומשים; .5זיק אש; .6כוכב! .7מרכז;
.הבטיח! .9שמה הק דם של ישראל!
.1מצה כרמל הוא כזה; .15 שמי הראשון
ל אברהם! .16 ארמון! .18 הוא לא בא

אצל העורב לחינם! .21 על דאבדין! .23
אותו של צ׳רצ׳יל; .24 הכה, בצווי מקוצר:
.25 היסטוריון יהודי! .28 בעל נזוטקה הגנב;•
.29 שוחד! .31 קוץ; .32 מה שמפריד,
על־פי־רוב, בין הכנסות המדינה להוצאותיה;
.35 פרק תהלים המודיע כי כוונתו לשיר
שיר חדש לה .37 !,גם בשינוי האדרת היא
נשארת א תה .38 תורה שבעל־פה.
.40 לו היר. בספר משלי פרק נוסף היה
זה פרק זה; .41 קהילה קדושה; .43 באותו
זמן; .45 ספר תנ״ך; .46 מאבני החושן;
.47 בא ממקור ממשלתי! .49 מראה! .52 אבל!
.54 לעת־ם קרובות הוא מוליד עכבר; .56
ראשי התיבות השכיחים בפנייה שבראש
מכתב אדם דתי! .58 אות הידיעה או השאלה.

רשימת
הזוכים בפרסי התשבצים

תשבץ : 967
תשבץ : 968
תשבץ : 970
תשבץ : 971
תשבץ : 972
תשבץ : 973
תשבץ : 974
תשבץ : 976
תשבץ : 977
תשבץ : 978

אנשים

שרה שפירא, תל־אביב, רחוב אחד־העם .98
יואב כהן׳ עין־ורד, דאר תל־מונד.
שושנה וולנסקי׳ ירושלים, רחוב פרי חדש 48
ר. לוין׳ ירושלים, רחוב הפלמח .30
דן מושינסקי, תל־אביב, רחוב גוטליב 4
מינו גויטד* תל־אביב, שכונת מונטפ־ורי.
רפאל גאון, גבולות, האר נע הנגב.
יגאל זלצר, נחל עוז, האר נע הנגב.
יעל, אילת, בית אליהו (בית החיילי
רחל קיש, חיפה, רחוב פבוגר 4 3

סרג׳ רג׳יאני מהכל, את חיה הררית ב״גיכורת היום״
סידור־תפילה

הספרה 3־ 90ד כו ת
ראש ממשלת ישראל דוד בך גוריון
תואר השבוע בעיתון הצרפתי ל׳אקספרס,
בטאונו של פייר מנדס־־פראנם, בלש ו
זו :״הוא בעל קומה נמוכה, רחב־כתף, זועם
וערמומי. הוא אינו מעוניין לשמוע את
דעתך שלך, אלא להשמיע את של. מפעם
לפעם הוא מלווה את דבריו בהלמו על פני
ד,ש; 4חן בסרגל שבידו. יש בו מזיגה של
מנצח התזמ רת ליאופולד סטוקובסקי, בעל
בלורית הכסף, ואחד משבעת הגמדים של
שלגיה המזכיר הכללי החדש של ההסתדרות;
,־נחם לכץ, נשאל השבוע אם
אינו נוהג במכוניתו בעצמו מש ם שהוא מפקפק
ביכולתו בשטח זה. השיב לבון :״לא
ולא. אני בטוח בכושר נהיגתי, אבל אינני
בטוח אם גם הנהג שבא ממול נוהג היטב
כמ ני השבועון השווייצי שווייצר אי־לוססרירסה
פירסם לא מזמן כתבה מצולמת
גדולה על שרת־הח ץ גולדה מאיר, הכוללת
צילום של העסקנית הוותיקה כשהיא
לבושה סינור ומדיחה את כלי־האוכל במטבחה
אלוף ישראל בשחמת
משה צ׳רניאק, שהתמודד במסגרת התחרויות
על אלים ת העולמית במוסקבה
עם אלוף סקוטלנד, הצליח להתגבר עליו
בעזרת תכסיס הנקרא פתיחה סקוטית
שייך סוליימאן אל הוזייל נראה השבוע
בבאר־שבע כשהוא קורא בהנאה את
גליון מעריב, שבו נדפס ראיון מיוחד שערך
אתו, כביכול, סופרו של העיתון בווינה
איש עין־חרוד הוותיק שלמה לכיא, מחבר
הספר עלייתו של של ם לייש וח״ב
מנא״י לשעבר, מאבד לעתים קרובות את
משקפיו. הוא מתחיל לחפש אותם בקדחתנות
סביבו, ולבסוף סופח בייאוש על מצחו
תוך כדי קריאה :״איפ־ ,הם יב לים להיות?״
ברגע זה הוא מגלה בדרך כלל כי
הם נמצאים על מצחו תכונתם של

נ1דפ ס פראג
המשקפיים ללכת לאיבוד בכל הזדמנית היא
שגרמה, אגב, לסופר דם סדן לכנות אותם
בשם ״משכחיים בספר זכרונותיו שיצא
זד, עתה לאור, סיפר מי שהיה שגריר
בריטניה בירדן סיר אלק פית קירלו*
כרייד על פגישה עם מפקד צבא השחרור
הפלסטינאי פאתי קאוקגיי, בימי מלחמת
תש״ח. כששאל אותו קירקברייד כמה זמן
יידרש, לדעתו, לכבוש את ארץ־ישראל, השיב
קאוקג׳י :״כבשתי את משמר־העמק בתשעים
דקות. לכן כל מד. שעליך לעשות
הוא להכפיל את מספר היישובים היהודיים
ב־ 90 דקות, ותקבל את הזמן המדוייק
זכר! ן אחר: כשבא אליו לביקור העיתונאי
היהודי־אנגלי ג׳ון קמחי, אמר לו קירק־ברייד
:״אם רצונך לכתוב ספר על המזרח
התיכון, כתוב אותו לאחר שתשהה כאן
שלושה שבועות. לאחר תקופה זאת, מתחיל
הנושא להיות יותר מדי מס בך.״

״ שאבו! ! שאנעסד
למרות העובדה שתקציב הבטחון הוא סר
די, טוענים ליצנים כי יש הוכהה חותכת
לגידולו המזורז: לפני שנתיים טען שרד•אוצר
לוי אשכול כי ״אנו מוציאים לצורכי
בטחון הרבה כסף״ .א לם בנא מו לאחר
רכישת הנשק הצ׳כי על״ידי מצרים
כבר טען כי צורכי הבטחון תובעים ״הרבה
הרבה כסף״ .י אילו בנאומו האחרון בישיבת
הוועד הפועל הציוני כבר דבר על
הרבה הרבה כסף המבקר התיאטרוני
המזוקן דב כר מל כין סיפר השבוע על
נוהג חדש המתפשט בין חיילי צד,״ל: כאשר
צריכים החיילים בשעת תמרון להסתער על
יעד כלשהו, הם עולים ע־י, בצעקת ״שאכעס!
שאבעס!״ בנוסח נט רי־קרתא השחקנית
חיה הדדית, שחזרה השבוע לישראל,
הביאה אתה, מלבד צילומי סרטה
גיבורת היום, גם צרור חדשות: בשעת. ביקורה
בפסטיבאל הסרטים בעיר קארלובי־תארי
בצ׳כוסלובקיה, הוזמנה חיה להשתתף
בסרטים צ׳כיים, אך טרם החליטה אם לעשות
זאת כן נפגש־ שם עם הרב הראשי
של בוהמיה, ברוך פארקאש, וש חחה
את בעברית שוטפת. הרב סיפר כי בצ׳כוס־לובקיה
נדפסים עתר, סידורי־ן זפילה וכי קיימים
חדרים בהם לומדים ילדים יהודיים
כן הוזמנה חיה להשתתף בפסטיבל סרטים
שיתקיים בהודו בראשית השנה הבאה
עד אז, עומדת היא להשתתף בהסרטת קטעים
חדשים של הסרט אבן על נל מיל,
שיוצריו מקווים להצילו על־ידי תסריט חדש
ועריכה יסודית צעיר שהחליט לנסית
יוסף
את כוחו. בספרות, פנה אל
עגג! ן בשאלה כיצד הוא כותב. הסביר ער׳
נ ן בנחק :״קודם כל, אני הולך לחנות לצורכי
כתיבה וקונה לי נייר, אחר־כך אני
חוזר הביתה ומנקה יסד..יפה את העט. אתת
כן אני מתחיל ׳ לכתוב, והשאר בא מאליו״
הד-ומ ריסס אפרים קישון, ה-
מצזיים בקרוב את מסעו בח ץ־לארץ, לא נח
בשעת סיוריו באירופה: מחזותיו שמו הולך
לפני, ושחור ׳ על גב^ לבן תורגמו ויצאו לאור
בצרפתית, אנגלית וגלמנית, ובוצעו בכמה
בכמה תיאטרונים אירופיים. המחזה
שחור על גבי לבו, נפסל, אגב, בשעתו על•
ידי תיאטרון הבימה

אמנות

רדיו
מה נשמע

תיאטרון

תוכניות אלה, מת־ד שידורי השבוע הבא,
ראויות לתשומת־לב מיוחדת:

תי ק תי ק צורר•
ת״ק ער ת״לן (תיאטרון קאמרי) דומה

ס דאי צבאי ( 1005 יום ד 9.15
גלי צה״ל) — התוכנית, ששידורר, הקודם
כמעט שלא נשמע משום הפרעות טכניות,
תשודר בערב־החג שידור־חוזר, תכלול בין
השאר, לפי בקשתו של אחד המאזינים,
ביוגראפיה קולנית של שביתת־התחב, רה.

למלה ״שיבולת״ בספר שופטים, שעל פיה
אפשר היה לבחון מי מהעוברים את הירדן
היו בני שבט אפריים השנוא, ומי לא. כי
ת׳־ק על ת״ק הוא ביטוי ההומור הצברי
ד,מ בהק, אשר רק אדם שגדל בארץ מסוגל
בכלל להבינו.
כל המבקרים דתיאטרוניים נכשלו במבחן
זה. אולם א*ש לא שחט אותם, כפי ששחטו
חיילי יפתח את בני אפריים, שלא ידעו
לבטא ״שיבולת״ .תחת זאת שחטו המבקרים
את ההצגה. הביקורת היתד, אחידה
לחלוטין וקומלת מאין כמוה.
מי יודע מי זה ד״ר שול, גיבור הפזמון
״דוקטור ש ל — אתה רופא גד ל״? בשביל
דור שלם של בני תליאביב, היו מו־דעותיו
של ד״ר שול, הלוחם ביבלות, סימן־
דרך עירוני, ממש כמו הגלידה של ויטמן
או השעון של מוגרבי.
פחות פילוספית, ואולי יותר משעשעת,
הצגת ״ישקה השומר״ בידי החוג הדרמתי
של עפולה ,״לרגל פתיחת רחוב ד,ש ׳מרים
לתנועת כלי־רכב״ .רק מי שראה כמד,
מאות הצגות כאלה יכול היה להתגלגל
מצחוק למראה הפאתום המפוצץ של השחקנים.
דו־שיח אופייני של שייקר, אופיר
וזד,רירה חריפאי:
הוא :״אני הולך למות!״
היא :״אל תלך!״
הוא :״אני מוכרח!״
היא :״טוב!״
הליקוי העיקרי של התכנית — השתדלותם
הקדחתנית של. המחברים שלא להרגיז
שום אדם, גורם או מפלגה. למרות שהזעיקו
את הדוקטור שול, לא דרכו על שום
יבלת. מורא זה, שאינו לפי רוח הסגנון
הצברי, שולל הרבה מחיוניות התבשיל,
ובעיקר מטיב הפזמונים. א לם גם ליקוי זה
אינו יכול לפגום בעיקרה של התכנית.
אוטוביוגרפיה קצרה. בימי הצ׳יז-
בטרון, צחקו קשישים רבים מסוג הומור זה,
אף שלא הבינו אותו. שררה ההרגשה שזו
חיבת העורף כלפי החזית. אולם מאז פורק
הפלמ״ח, ושוב אין כל ח בה כזאת. המבקרים
בני מרכז ומזרח אירופה, יכולים לחזור
לדעתם הקודמת.
אנשים אחרים יכולים לבדוק מראש אם
סוג ההומור מתאים להם, בקראם את השורות
הבאות, מעין הקדמה אוטוביוגראפית
של בעלי התכנית, כזבני־ד,ילקוט דן בן־אמ ץ
וחיים חפר. זוהי יצירה צברית קלאסית,
שאינה נופלת משום קטע בתכנית עצמה, אם
כי אין לה שום קשר עם האמת ההיסטורית:
״לא נולדנו אתמול. בעשרת החדשים הראשונים
לא הכרנו זה את זה. יתכן שלא
היינו מכירים זה את זה לעולם לולא התשוקה
העזה לתיאטרון, שהחלה לפעם בנו
ב־.27.11.1926
בגיל חמש הלכנו יחד לאיבוד. הגאפירים
חפשו אותנו בכל הפרדסים, אבל אנחנו
התחבאנו. בגיל עשר קראנו את ״הלב״ של
ד׳אמיציס ובכיני. בגיל אחת עשרה לקחו
אותנו לרא ת את ״מירלה אפרת״ ואז התעורר
בנו לראשונה הספק אם עלינו באמת
לבחור בתיאטרון כקאריירה.
הפלמ״ח עיצב את דמותנו. שיתוף הפעולה
בינינו הלך ונתהדק. כתבנו שירים
ומערכונים, ופיזרנו שבחים אחד על השני.
אחרי המלחמה, כשראשנו נתפנה לדברים
אחרים, שמנו לב שמצב המחזה המקורי
הוא בכי רע, שהספרות מתדרדרת במדרון
הימים. השירה מתכנסת בתיך עצמה, והארכיטקטורה
נמלטת אל הוולגריות. מה יכולנו
לעשות? התחתנו כל אחד עם אשד, אחרת,
וכשראינו שלא זו התשובה, התחלנו
לעבוד על ת״ק על ת״ק.
באותם הימים נפגשנו לראשונה עם בינים
(הבמאי) .הפגישה היתה מזעזעת, והדיה נשמעו
בעתונות. לאחר המשפט נתפתחה בינינו
ידידות של אמת.
יורשה לנו בהזדמנות זו לד,ימת לו על
האופטימיות הפאסאלית שעוד תוריד אותו
שאולה. כמו כן, אין ריאים כל אפשרות
של התחמקות מדברי תודה: לשחקנים שעבדו
קשר, על סירוס המילים, סילוף המנגינות
וטישטוש כוונותינו האמיתיות: לפועלי
הבמה שלא חסכו כל מאמץ כדי להפריע
בזמן כתיבת החומר, לחשמלאים שהאירו
את ההצגה באורות משומשים של האדרת,
להנהלת הת־אטרץ שעשתה את כל אשר
ביכלתה כדי לדחות ככל האפשר את מיעד
הצגת ת״ק על ת״ק ולקהל האינטליגנטי
שצוחק במלוא פה במקומות הלא נכונים.״

• כשרונות צעירים (יום ה׳; ;4.45
קול ישראל) — הקלט ת של הקונצרט החגיגי,
בו הופיעו הזמרים שזכו בפרס מריאן
אנדרסן: טובה ספיריטוס־פורת, שמעיה אשכנזי,
אהרן כהן (זמר האיש שבקיר) ונתניה
דברת.

• קונצרט תזמורת גדנ״ע (יום
ה 5.10 קול ישראל) — החלק המעניין
בקונצרט, שעליו מנצח ארתור גלברון, יהיה
ביצ ע פטר והזאב של פרוקופייב, כשהקריין
הוא הפעם מבין אלה שלהם נ עדה היצירה
— ילד צעיר בשם גבריאל ברלין.
• ג ץ הדגלים (יום ה׳; ;8גלי צה״ל
וקול ישראל) — במסגרת הסידרה על חילות
צה״ל יסקור הפעם העורך דוד ריבלין
את האחזויות הנח״ל בדרום הרחוק.
• בצוותא (יום ה׳; 5ו ; 9.גלי צ־ח׳׳ל)
— תוכנית בידור מיוחדת למוצאי החג,
הערוכה כעין מסיבת־רעים וכוללת, מלבד
מוסיקה לריקודים, גם הופעות הומור של
להקות צבאיות, ובראש ובראשונה מערכונים
של להקת הנת״ל.
• גלים גבוהים (שבת; ; 11.30 קול
ישראל) — בעוד התוכנית שלושה בסירה
אחת הפליגה לחובש, ישודר מבחר קטעים
מ צלחים במי. חד מכל התוכניות הקודמות,
שיזכיר למאזינים מה קשר, האבידה שאבדה
להם עם נסיעתו של שלום רוזנפלד לארצות־הברית.

בימות ובדים (שבת; ; 1קול ישראל)
— המיסקר השבועי של התיאטרון
והקולנוע מתחדש בהשמעת קטעים מהקומדיה
החדשה של הבימה, איי לייק מייק,
וקטעים באידיש מהצגתו של יוסף בולוף,
אורח בעיר. עם זאת ייאלצו המאזינים לשמוע
ש ב גם קטעים מהצגת הרביו הכושלת
של התיאטרון הקאמרי, ת׳־ק על ת״ק.
• מחולות ונסך מים (יום ב 8
גלי צה״ל) — תסכית פיוטי של שולמית
הראבן, המספר, לכבוד שמחת בית־השואבה,
על המים בחיי יום יום.
• תיבת נוח (יום ג׳; ;8.10 קול
ישראל וגלי צה״ל) — תוכנית הבידור
הפופולארית לחיילים במדים ובלעדיהם מתחדשת
לאחר חופשה ממושכת, כשהיא מביאה
אתה חיד! ש אחד, הלק ח מירושתו של
דגש קל: בנוסח הפיזמון השבועי אם כבר
— אז כבר, תכלול מעתה התיבה פזמון
שבועי בעל נעימה קבועה, שיגיב על המאורעות
השוטפים, בעוד שהבית החוזר הקבוע
או ש או ש או שלא ש יושר,
כפי שמקווים העורכים, על־ידי הקהל. כמו
בדגש קל, ייכתב ד,פזמ ן על־ידי דן אלמגור
ונעימתו חוברה על־ידי מאיר נוי

המאזין הזהיר לא יפתח את מקלט הרדיו
בשעת שידור התוכניות הבאות, המאיימות
להטביע אותו 1גלי שיעמוס:
• ברית;המים (יום ד׳׳ ;8.30 ,קול
ישראל) — זו מסכת שחוברה על־ידי יעקב
אורלאנד וידידיה אדמ ן לחגיגת פתיחת מוביל
הירקון־הנגב, שהיתר, חלק אורגאני של
תעמולת הבחירות המפא״ייח לכנסת השלישית,
ומשודרת עתה מחדש כדי להוכיח שתעמולת
בחירות יכולה להיות עוד משעממת
יותר, כשאין בחירות.
• המסד עולה (יום ה 12 קול
ישראל) — מערכונו של פ,שקין מוצארס
וסאליירי, שהוכן ושודר בשעתו על־ידי מיכאל
אוהד והוכח כגרוע ביותר, משודר עתה
שידור חוזר, כמו תריסר תוכניות אחרות,
כדי לאפשר לעובדי ק ל ישראל לצאת לח פש
ממושך ולהשאיר למאזינים את ארכיון ה•
שמחת בית השואכה (יום ה׳ ;
; 7.40 קול ישראל — מי־חזנות ממעייני הישועה,
שפוכים ביד רחבה על־ידי איש
המנהלה של עתון הצופה.ברוך שיין.
העולם-הזה 988

תחרות

*!!יגיה זמ׳י?די8ד י״*
**•יפייס ׳

;דייז י;״*•

פל.י*גג־ תרגד, א״ גיי גי*ך*

>ן ספלסד סקנל נשישיז ניזעדז

#יפר !!,גימזיס יאזפוצזס קת? )•י-נו?*}.1יז:

את הניב שחטף את ר.נו.:>1נטו!?די סחכזנן

5קצזעחב-חז סובל לנשות החבישד,

4הסמסו מימתיאו ביו זזזדידוב?*!תאור, אב? הב

0צי 3יסשנד 0את פמד.ממך ך<חעלה

ן פוטרים >0ציאיסמ!00 ן מתנ

תוצאות תחרות הכותמת
הכותרת הראשונה המתפרסמת לכל
תמ נד. מזכה את מחברה בפרס של
לירה אחת.
( )1לתמונת סטלמך, המקבל נשיקות
מחבריו: אהבה משער ראשון(אלה
קנרק, תל־אביב, גרוזנברג .)7כותר ת
מוצלחות אחרות: נשיקת אש (אילן
שפנוב ואודי רוזנוויין, תל־אביב) ,ה ש ״
פעת ההורמונים (וזיאודור ר ניס,
רעננה) ,נפלאתה אהבתך לי מא
הבתנ שי ם (דן רימון, חדרה).
( )2לתמונת השוטרים ד,בולמים את
התפרצות הקהל למקומות הישיבה: ה״
פלמ״ח לא פורק >רא בן גוילי, גבעתיים,
שיינקין .)63 כותרות מוצלחות
אחרות: עם במאכל! (יוסי אברמוב,
צה״ל< ,פורצים את מסך־הברזל
(דוד לוי, קבוצת תלמי־יפה זהי
רות!
אפשר לקבל מקום ישיבה
לזמן ארוך יותר!״ (אלה קנ-

״לעזאזל הכדור. העיקר הבריאות
מרדכי דן, תל־אביב).
( )5לתמ נת הפצוע המוצא מהמגרש
על־ידי אחות: יש לו דם! (ג. בך
דוד, תל־אביב, בן יהודה ,)126 כותרות
מוצלחות אחרות: לראות את המש״
חק ולמות! (אלה קנרק, תל־אביב),

זה עלול לקרות גם לך. קנה כרטיס
הגרלה של מגן דוד אדום !
(גמריהו שמ אל, תליאביב).
( )6לתמונת הצופים הטובלים בתעלה:
הלאמת התעלה (נמרוד קנמון, יפו,
עזר ;)18,כותרות מוצלחות אחר ת :״רלן
שלא נפסיד על יבש!״ ;מרדכי דן,
תל-אביס, ושאבתם מים כששון
ממעייני שייע (ג. מיכאלי, ניר עצי
יון) ,אל הפואץ ! (משה משה, צה״ל),

״אין דבר. הים של תל־אביב
פחות נקי אמנון בוק, קיבוץ עב־רון)
,מי יתן ראשי מים! (אבנר
טוקר, גבעתיים) ,״מי עמי ״ (עמוס קו׳

רק, תל־אביב).
( )3לתמונת הכלב הנכנס למגרש:
בץ, תל־אביב).
בלב מי שלא משהק (א. פטל, תל-
אביב, סוקולוב ,)63 כיתרות מוצלחות
( )7לר.מ נת המסתנן המוצא על־ידי
אחרות: כושי עשה את שלו, בושוטרים:
מכת עו נ ש (אהובה זילביגר,
שי יכול ללכת (בני מיס ן, צה״ל חיפה, שיכון עירוני, רחוב י״ב.)10 ,
מזל של כלב (יוסף סגל, תליאביב) ,כ תר־ת מוצלחות אחרות: גן העדן
ואתא כלבא ונשך לרופא ד־ האבוד >״ו!ווג בלסון״ ,תל־אביב) .ה״
כעט בכדורא (ג. ב .ד ,.תל-אביב) .מ(ש)טרה מקדשת את האמ(
)4לתמונת סימוניאן המעופף בין צעים (נמרוד קנמון, יפו) ,״אני
מודומב לשניאור: שלושה כסירה אשם שלא הדפיסו מספיק כרטיסים?״
(יהודה דניאל, תל־אביב),
אחת (מ טי גדל־און, חיפה, מוריה
.)103 כותרות מוצלחות אחרות: הבא״ 1:0לטובת המשטרה וחנן ג לד-
גרט, חולון) .משמר הגבול (עמוס
לט הרוסי (שושנה מוסקונה, רמת־גן),
סימוניאן בין הפטיש והמגל דע־ קובץ, תל־אביב) ,על אהד כמה וכ
מ ה (יעקב קל, רחובות).
קב ברנאי, שדה־יעקב) ,סימוניאן :

הרפתקנות הטבועים בדמה דחפו אותה
לכתוב. זה עתה מלאו לה 17׳ היא
גבוהת קומה ונאה. היא רוצה להתכתב
עם צעיר בן , 19—22 גבוה, נאה ומשכיל.

למורות
כלבד
שלושת הפייטרים: הכל טוב ויפה, אך
שכחתם למסור את כתבתכם. חיים הר־צוג:
אני מבטיחה להתנהג יותר יפה
בשנה החדשה. אינני יכולה לחשוב עתה
על תירוץ מתאים מדוע לא פרסמתי
את מכתביך. על כל פנים, הם אינם
בידי כרגע. אם תשלח לי את הפרטים
פעם נוספת ואחרונה, אפרסם אותם
מיד.

יהודי טוב הקרוי ישו

( )988/1033ה א בלי צל של ספק בעל
מכתב השבוע. הוא חושב שאינני מכירה
אותו, אבל אני דווקא כן. שמעו
מה הוא כותב:
״אנא, אל תתרגשי, והיכוני להפתעה.
אינני פידאי, אבל ערבי כן, וחבל שאינני
יכול לשלוח לך את תעודת הזהוי
שלי, כי אני צריך להציג אותה בכל
כינת רחוב. נדמה לי כי תאמיני לי.
הרי אילו לא הייתי אזרח ישראל,

( )988/1035 הוא בחור בררן. הוא
מוכן להתכתב רק עם מורות או
׳סמינריסטיות. אחרות פשוט אינן מעגינות
אותו. וכל בחורה בלתי מורה או
סמינריסטית שיעלה על דעתה לכתוב לו,
יכולה לחסוך לעצמה את הטורח. הוא
לא יענה.
ובכן, צעיר זד״ היודע כל כך את
רצונו, הוא תושב מושבה קטנה בסביבות
חיפה. הוא עויר עתה את בחינות
הבגרות. משך היום הוא עובד במשרד
ממשלתי בחיפה. חובבויות־ו, סרט למורות,
הם שחיה בים, האזנה למוסיקה
קלאסית, בעיקר מוסיקה לבאלט, סרטי
קולנוע וטיול על גבי אופניים. אמנם
מכריו טוענים שהוא רציני מדי, אך הוא
מבטיח שהוא יודע גם לעלוז. שכחתי

לציין שהוא בן .23
צבע עיניה ושערה של המורה שתכתוב
אליו, לא חשובים לו. חשוב לו
כן שתהיה חיכאית, בלתי דתית ואוהבת

נועם הקייץ
שמעו מה כותב בעד הדבר,
הפעם:
״תמונה זו נמצאה באוטובוס
מתל־אביב לחיפה. נהג האוטובוס
היה המפספס הידוע שייע גלזר,
חבר מערכת העולם הזה.
־מאחר ועונת הרחצה כיום בשיאה,
אני חושב שהנערה החיננית,
המשתקפת מתוך התמונה
עם הגבר השחרחר מימינה, מאפיינת
בהחלט את נועם הקייץ.
לדעתי ולדעת רבים, תמונה יפה
ומתאימה לפרסום בהעולם הזה.
באותה הזדמנות, יזדהו מאב־בדיה
בפני קוראי העתון׳.
יכולתי בוודאי לעבוד בקול דמשק ולא
הייתי פונה אליך. נכון?
נדמה לי כי אני בן ישמעאל הארור
הראשון החודר למדורך. לא? (לא!) מה
הייתי רוצה? חברה לעט, אליה אוכל
לדבר בבטחה ולהרגיש בטחון בחברתה.
שתראה בי בן אדם ושיהיה לה דם
להתיר לעצמה לחשוב עלי כעל מועמד
להיות אדם לעתיד. מצדי אראה בה בת
אדם ומועמדת להיות חוח־ ,שלי לעתיד
לבוא. יש כאלה? הזעיקי א,תי,
אני בן ,22 נוצרי לפי הדת. רק
באופן רשמי. אני בכלל לא דתי. ישו
בשבילי הוא אחד היהודים הטובים. הנני
יליד הארץ, גבה קומה ויפה תואר. אני
מוכן להתכתב גם בערבית ואנגלית.
עבודה? כל מיני דברים, כולל כתיבה
לעתונים. תעודת כשרות מצויה בידי
מכמה רבנים, כולל ראש הממשלה. חו בבות:
לספר ולשמוע סיפורים משעשעים
— בעברית צ׳יזבאת — ולטייל —
עם ובלי רשיון מהמושל הצבאי. לא
יהיה משעמם׳ אל פחד.
השכלה: אלחמד אל־איללה, הייתי
במקרה בבית־הספר.
אותה נערה אלמונית שתרצה לכתוב
לי, חייבת, אם היא רוצה לקבל ממד
מכתב שני, להכין תמונה. טבעי שתהיזו
בת ,22—20 ושלא תהיה יותר מדי
מנומסת. רצוי מאד בחורה פשוטה,
לא יפה במי, חד, ללא דעות קדומות.
בקיצור, אחת מן החברה.״

סקרנות חולנית

כאשר כתבה לי ( )988/1034 את מכתבה,
שכבה חולה והיה לה קצת משעמם,
כי אותו רגע ירדו החברה לאכול
(היא קיבוצניקית) .היא הסתכלה בתקרה
וחשבה וחשבה, ולפתע נצנץ במוחה הרעיון
הגאוני לכתוב לי. לא משום שהיא
מרגישה את עצמה נצרכת כל כך,
אלא סתם משום שמדורי מוצא חן בעיניה.
היא
מספרת על עצמה שהינה נערה
עליזה וידיד! תית, ורק הסקרנות וה
שחיר,
ורכיבה על אופניים. הוא מתרה
שהוא שונא איפור והצטבעות.
הוא מסכים להתכתב גם עם חיילות
— בתנאי שתהיינה מורות, כמ! בן.

ריקודים..,במ כתבים
עוד אחת המשוגעות אחרי צנחנים:
( .)988/1036 אם לא צנחנים, אזי טייסים
לפחות. ובכן, היא רוצה להתכתב עם
צנחן או טייס כזה, כבן 20—22 גבוה
מאד, נחמד ופיקח. רצוי מאד שידע
לרקוד יפה, אך שלא ידאג אם הוא
אינו יודע לרקוד. היא רקדנית מצויינת,
אומרת היא, ומוכנה להרקידו אפילו
דרך מכתבים.
מפני שר,יא אוהבת טיולים, היא חושבת
כי רצוי שחברה לעט יהיה ממונע
איכשהו. היא גבוהת קומה, בהירת שיער
,״אוהבת סרטים, תיאטרון, מוסיקה
קלאסית קלה, לרקוד, לבלות ולשוחח
על ענינים רציניים יותר״ .היא בת 17
ומתכוננת לבחינות הבגרות.

מי תענה ער כזו שטות?
פייטן השבוע (:)988/1037
הבחנתי שלא כרצונך הוא,
לקבל שיר בתור מכתב.
דווקא כתבתיו ואליך אשלחהו
כי הלץ שבי צחק צחוק רב,
בקראי שרוב רובם המתכתבים
דורשים תכונות כה נעלות.
למדתי במשך שנות חיי השלושים,
שאין אידיאל, הרוב חסרונות.
ואל תחשבי שלמכתבך אזדקק,
אף כי חבבתי בכתיבתך השנינות.
סתם כתבתי, כך לי התחשק
ומי תענה על כזו שטות?
אינני ותיק בארץ אך לשונה לשוני
ואהבתיה מאד! נשאלת רק השאלה:
לשם מה שלחתי מכתבי?
בטוחני שאף אחת לא תתן תשובה
אף על פי כתבתי וזו נשארת חידה.
ספרים תרגום
אחד ודו •ו
הייתי מרגל יהודי ( מאת הנרי דורו,
תרגם מצרפתית שמואל שגב, הוצאת דליה).
״אדם זה הינו סוכן המחתרת הצרפתית
ושירותי־המודיעין של בנות הברית. הוא
מהווה את אחת הסכנות החמורות ביותר
לגרמניה. יש לגלותו — ולאחר שיתגלה, יש
לחסלו.״
פקודה זו נמצאה בכיסו של סוכן גרמני,
שנעצר בשוייץ בשלהי שנת .1943 האיש,
שהיווה סכנה כה גדולה למשמרו של
המנהיג האחד והיחיד — היטלר — לא היה
אלאן פוסטר דאלס (אחיו של שר החוץ
הנוכחי של ארצות־הברית) ,ראש המודיעין
האמריקאי בשווייץ. לא היה זה גם המרגל
הבריטי פיטר צ׳רצ׳יל. היה זר, הנרי דורי,
מפיק סרטים יהודי ממוצא רומני, שהשתקע
בצרפת והצליח לגרום לגסטאפו כאב ראש
בל־ישוער.
שיטות פעולתו של דורו, כפי שתוארו
בספרו האוטוביוגראפי, היו פשוטות ביותר:
הוא נעזר בכשרונותיו הבלשניים (שליטה
בחמש שפות) ובגישתו החופשית למחסני
הסיגארים והליקרים, שהצטברו בבתי ידידים
צרפתיים, כדי לקנות את ליבם של כל
עובדי מטה הכיבוש הגרמני בפאריס — החל
בזקיפים וכלה בגנראל שטולפנאגל בכבודו
ובעצמו.
לסרכניס?}נכת. הגרמנים, אשר סירבו
לעשן סיגארים, ללגום ליקרים או לרחוש
ידידות לדורו, אשר עלה לדרגת מתורגמן.
זכו לטיפול מקורי: דורו הפגיש אותם עם
יפהפיות חולות עגבת, שהוצאו לצורך זה
מבית־חולים מקומי, גרם להדבקתם במחלה
האיומה.
בין פעולות ר,שיחוד לפעולות הפצת מחלות
המין עסק דורו גם במשימתו העיקרית:
ריגול לטובת בנות־הברית. לדבריו, עלה
בידו להדריך את המפציצים הבריטיים והאמריקאיים
אל עשרות מטרות צבאיות באמור
פאריס. כן הצליח הוא להכין תרשים
מדוייק של ביצורי החומה האסלנטית,
ולהודיע לבריטים בעוד מועד על הכנות
גרמניות למלחמת־גאזים.
לשיא פעילותו הגיע דורו רק לאחר שנתגלה
יהדותו לגרמנים, והוא היה נאלץ
להימלט לשווייץ. כמרכזה של רשת ריגול
שהשתרעה על פני שווייץ, איטליה הצפונית
ואיזורים נרחבים של צרפת, עלה בידו,
לדבריו, להודיע לבנות הברית שבוע ימים
מראש על נפילתו של מוסוליני וכניעת
איטליה. כן הצליח דורו להמציא לידי
האמריקאים את המערך המלא של הדיבמיות
הגרמניות בצפון איטליה.
אין איפוא כל פלא בכך שהגרמנים שלחו
בעיקבות דורו את מיטב המרצחים המקצועיים
שלהם. העלה בידם לחסלו? כמובן
שלא. אחרת לא היה דורו יכול לשבת
בישראל ולסיים את סיפרו ב״ויוו לא־פראנס!״
נלהב.

חדש וקריא
• מלחמת המוחות גלאדיסלאס פא•
דאגו, הוצאת מערכות) — איך לרכוש סודות
צבאיים ולהצליח להישאר בחיים. סידרת סיפורים
מסמרי שיער על גברת דוקטור וכוכבי
ריגול אחרים, אשר מגמתם להוכיח
כי הריגול המודרני הינו מקצוע משעמם
למדי. לכל הגילים, ביחוד לגיל הגיוס.
• כ עול רו ח ם (מנחם תלמי, הוצאת
עמיחי) — חנה סנש האשד, מומתת שוב
חנה סנש הספינה נוחת שוב, וטייסת הפרימוסים
הראשונה משוטטת שוב במסגרת
דייש חדש בגורן הנדושה של הגבורה הישראלית.
למרבית הפלא, הביא הדייש תוצאות
טובות למדי. לכל מי שלא הכיר את
מלחמת העצמאית מקרוב.
• עםואדם (מאת יוסף הפממן,
הוצאת אגודת העתונאים ועמיחי 415 ,עס׳) —
עזבונו הספרותי והעיתונאי של האיש, שהחל
את דרכו כבנו של שוחט עני בעיירה
פולנית, המשיך בה כמייסד מפלגת הציונים
הכלליים בפולניה, מארגן היחידות העבריות
בחיל־הספר המנדאטורי, מבסס אגודת־העי־תונאים
ואבי עיתון העיתונאים, סיים אותה
בשנת 1955 כעורך ראשי של הבקר. שפע
של שירים ליריים, שירה מתורגמת מצרפתית
וגרמנית, רשמי מסעות, פיליטונים, מאמרים
ראשיים בהבקר. חסר בספר: לקט
הגימטריות הקולעות, בהן התפרסם הפטמן
יותר מכל.
החי שכר החימח
ך* יפו, ניסה הנהג מרדכי ליברמן לר־
2דוף בחימתו אחרי ילד שידה אבן
במכוניתו, לא הצליח להדביקו, הצליח, לעומת
זאת, להתחלק, לשבור את ידו השמאלית
ולקבל חבלות בכל גופו.

הגורל העיוור
ף* אונטריו, קנדה, בי 9־~אלפרד~אהנר
.•£סון את אשתו שעברה ניתוח במעי
העיוור בבית־החולים, הותקף אף הוא במעי
העיוור, נלקח מיד לניתוח, נתבשר בצאתו
כי אשתו, שהחלימה בינתיים, קיבלה הלם
ומתה כאשר נודע לה כי בעלה הוכנס
לחדר הניתוחים.

המיצעד אל החופש
ך• כפים טירוניות, אי^שם^ ביקשה
1וקיבלה אחת הבנות את כובעה, דרגותיה
ושרוך־ההדרכה של מדריכתה, שחשבה
שאלו דרושים לה לצורך הצגה, סידרה את
חברותיה בשורות והוציאה א, תן במיצעד
דרך שער הבסיס, לכמה שעות חופשה
בלתי־רשמית.

צרת רכים

ארצות׳־הברית,
ך* פודט־ראודרדייל,
^ נכנסו שתי נשים צעירות בשיחה,
שעה שהמתינו בחדר הקבלה של עורדדין,
אליו באו כדי להגיש בקשת גירושין, גילו
כי צרה משותפת להן — בעל המכה אותן
בקביעות — גילו נ, סף לזאת כי שתיהן
נשואות לאותו הבעל.

תלמיד מצטיין
ך• תל־אכיכ, נכנס תלמיד לבית־מסחר
לצרכי כתיבה וספרי־לימוד, שאל אם
אפשר לקנות ״תעוהת־ציונים מאלה שהמורה
שולחת כל פעם לאמא״.

מזון רוחני

ך* לוס־אנג׳לם, ארצות־הברית, נמצא
^ וויליאם בוכא,אן אשם בעיסוק ברפואה
ללא רשיון, ובהעמדת פנים של מ! מחה לתזונה,
ניצל מכליאה בבית־הסוהר רק לאחר
שנתגלה כסובל מתזונה לקויה.

מגש הכסף
ף -דה־מוין, ארצות־הברית, הגיש האוצר
^ תביעה לתשלום מס נוסף, בטענה כי
הרגלה של המלצרית ר! ת שפלר לשאת עד
ארבע כוסות בירה על חזה בשעות העבודה
הבוערת הינד, הצגה, ההופכת את מסעדתה
לקבארט, עסק החייב בתשלום מס שעשועים.

אינפלציה

כפר קאסם, חתמו כמה מהגברים
** הערביים במקום על פניה לרבה הראשי
של פתח־תקווה, בו מבקשים הם ממנו
שישפיע על אבות הכפר שיורידו את סכום
המוהר שהם דורשים מכל חתן עבור בנותיהם,
הסבירו :״הסכום עולה בהתמדה מדי
פעם, ואין לנו כסף לשלם״.

לבתר אין רגליים
ף שיקאגי, ארצות־הברית, אחרי שסיירה
1משך יום שלם בין מוצגי תערוכת
מזון, החזירה מלכת המלצריות את כתרה
למארגני המיבצע, הסבירה :״די, נמאס לי.
רגלי כואבות!״

סחר חליפץ
^ כארישבע, נאלצה ^שטרחל״להציל
- 1צעיר מהתנפלותה של ארוסתו, שרגזה
עליו כאשר הודיע לה כי לא יוכל להתחתן
אתה, ניסה לנחמה על־ידי הודעה כי, לעומת
זאת, יתחתן אחיו עם אחותה הצעירה.

זכויית^ח אזרח
ך • כליטמור, ארצות־הברית, התנגש אל-
^ ברט דונובאן עם מכונית משטרה, דרש
מהשוטרים לשחררו ולהזמין עבורו מונית
במכשיר האלחוט שלהם, התרתח :״מה יש?
אני משלם מסים בעיר הזאת ואני רוצה
לקבל שירות תמורת כספי!״

מוז מ ני םמשתתפים. הקוראים מוזמנים להשתתף בעמוד זה פ? בן
מדודיו. החל מן השבוע הבא יחולק פרס של 10ל׳־י לאחד המשתתפים.

ח• בלב
אברהם שפירא הוזמן פעם לראדיו כדי להקליט שיחה על אחד המתיישבים
הראשונים של פתח־תקוה. פתח שפירא ואמר. :הלו! אתם שומעים אותי? פה אברהם
שפירא. פה אברהם שפירא. אני רוצה לספר לכם על חבקין, חבקין הזקן. כשהוא
בא לפתח־תקווה לא היה שם כלב חי חוץ ממני,וגם אני עוד הייתי קטן.״

המ שה מ ת חי ללהב רי א
הדברים באז בדיון הכלכלי לידי ביטזי נזקב, חושף, ממצה 1שקזל. היח ברח
כי לא נוכל להמשין בחיי הסוחרות, ניפוח המנגנון והפריון הירוד עוד אלפייג
שנה. הצעד הראשון נעשה עוד על במת הנואמים, כאשד קם מנהל האגף להדבקו
חוויזת על המלונים הצהובים, והודיע כי הוחלט להקטין את התוויות בשלושו
מילימטר ולהדפיסו בשני צבעים במקום שלושה. בעיקבותיו קם שר־הקיצוף והודי;
שהוא מוותר על מכוניתו החדשה, וייסע להבא במכונית חדישה יותר.
בזאת נפתחה הדרך למסע אדיר של ייעול וחיסכון. בו במקום נבחרה מעדו
זלימ׳׳כ (ראשי תיבות של ״זה לא יימשן ככה״).כל הגוונים ביישוב היו מיוצניס
ברשימת מקבלי המשכורות שלה. יושב־ראש הוועדה פתח את מסע התעמולוז
בנסיעה לחוץ־לארץ לרכוש בית־דפוס מתאים. ואילו מחלקת הבניין של זלימ״ב רכשה
מגרש בסביבה פוריה כדי להקים עליו את ״בית־הפריון״ ,עם מיזוג אתיר.
באותו זמן ביקרה מחלקת התחבורה של זלימ׳׳ב בבית החרושת להרכבת מכוניוח
ודרשה להגביר את קצב העבודה, מפני שלא ייתכן לפגר עד כדי כן במילוי
הזמנותיהם של חברי הוועדה למכוניות חדשות. בינתיים חזר היושב־דאש מחוץ־
לארץ, במסיבת עיתונאים בשדה התעופה בלוד הויא ׳מסר על ההצלחה היוצאת מגדר
הרניל של המפעל להעברת ההמונים לעבודות פרודוקטיביות. עובדה, אמר היושב־ראש,
שחעדת זלימ״ב מצאה בקושי רב את 500 הפקידים הדרושים לה לעבודתה.
כי מסו, ני המעדר, תיקרא מהיום לא וועדת זלימ״ב אלא וועדת קלאפהתשט״ן,
בל שס אוחו יהודי סתדס את הכספים להקמת שינון עיברי הוועדה.

אז ס קוז

ו 8תשמ תו ח * 8 -תוח

מכתב טזל בן-גזריון
בשבן־גוריון עוד ישב בשדודבוקר ושלח משם מאמרים לדבר, היו המון אנשים
מכל מיני מקומות בארץ עולים לדגל לראות אותו באמצע המדבר. והרבה מאלה
היו מתעקשים לקחת אתם איזה מוכרת.
על פי רוב, היו המבקרים מקלפים חתיכות עץ מהקירות של הצריף השוודי, אבל
החברה משדה־בוקר ראו שככה לאט לאט ייגמר הצריף כולו, לכן, כשבאה יום
אחד קבוצה גדולה של מעריצים מקרב ציבור הפועלים המאורגן, הראו להם החברה
על הצריף של ארונצ׳ו ואמרו שזהו החדר של בן־גוריון.
בן־גוריון עצמו יש לו נסיון, והוא נועל את הצריף. אבל לארונצ׳ו לא היד, שום
מושג על כל הענין. לכן פרצו המעריצים אל הדלת הפתוחה ולקחו אתם כל
מה שיכלו למצוא: מברשת־שיניים, שמיכה צבאית אפורה, עיפרון קופי וכפכפים־
כולם מראים עד היום בגאווה לכל מי שמבקר אצלם בבית את החפצים האישיים
של ראש הממשלה. רק זה שסחב מכתב מהשולחן לא יודע עד היום להסביר למד,
בן־גוריון חתם על המכתב בשם ״ארונצ׳ו״ .בטח מין כינוי בטחוני סודי.
עצה בירחון של קופת־חולים. ,איתנים״ ,יש סדור של תשובות לשאלות קוראים.
בנליון האחרון של חירחון• ,שנו בסדור זה קטע כזה. :לא. ל .מירושלים: פד כסת
שידוע לנו, יש בקופת־חולים תכשירים להקטנת הפעולה ההורמונאלית של הגבר.
אס אינך יכולה לשכנע את בעלן שיגש לרופא י— יהוד! עליך למלא את מבוקשו,
למטן שלום־הבית.״

א בו די ש וו 7דימ!ן
כשהחברה יצאו להתקפה !גל ביוד
החרושת לקרח בביודדגון, היד, אבו-
ליש בכיתה הפורצת.
בדיוק יום לפני זה הגיעו רימוני ה־מילס
החדשים, אלה עם ר,ניצתת. אבו
ליש אף פעם לא ראה קודם רימון
כזד״ לכן הוא זרק אותו בלי להוציא
את הניצרה.
כשעברו איזה שתי דקות והרימון לא
התפוצץ, ניגש אליו אבו־ליש, מחומם
נורא, בעם בו ברגל בכל כוחו וצעק.
״יחרביתאך! תתפוצץ או לא? תתפוצץ

באבי מגבע הוא לא פחדן בדרך כלל.
ביום הוא פוחד לצנוח כמו כולם, אבל
בלילה הוא פוחד קצת יותר, כי בלילה
אי־אפשר אף פעם לדעת איפה האדמה.
אז פתאום נתקלים בה וחוטפים זבנג
עצום ברגליים.
באבי חשב וחשב, ובסוף נזכר ש־במכונת־כתיבר,
יש פעמון כזה, שמצלצל
קצת לפני סוף השובה. אז הוא קנה
חום באורך של 21 מטר בערך, והשיג
שני מסטינגים. בקצה אחד של התום
קשר את המסטינגים ואת הקצה השני
קשר לרגליים שלו. מאז, לפני שהוא
מגיע לאדמה, הוא שומע צילצול.

ד ו\ מ ה אי שית
יום אחד׳ בסידרה, היה הרס״ר מחומם
נורא על חוסר הסדר והמשמעת. הוא
הסתובב בין האוהלים והפיל את האוהל
הכי מבורדק במחלקה. כשהמם־מם חזר
בצהריים, הוא התפלא מה פתאום האוהל
במחנה הנחיל
שלי נפל•

רובינס,ת ה תי א ט רו ןהע 3ר י
ך*פ ומרהח ד ו

שחקנית תיאטרון
| !.הבימה״ ,הלכה יום אחד ברחוב
פרוג, ליד שיכון ״הבימה״ כשהיא אוכלת
להנאתה בננה, וכשסיימה —
זרקה את הקליפה ישר אל תוך חלון
דירתו של קופרמן, החשמלאי של התיאטרון,
המתגורר בקומת הקרקע.
יצא קופרמן מן הדירה, כשכולו זועם,
ואמר. :תמרה! מה אתך? מה את
עושה?״
.אוי, סליחה!״ צעקה תמרה .״חשבתי
שאתם לא בבית״.

* ש מקומות במחזות, בהן מציין
הסופר. :כולם משוחחים״ או. כולם

מביעים את תמהונם״ .אחר־כך צריכים
לעמוד על הבמה איזה שלושים שחקנים
מסכנים ולמצוא להם מהראש איזה
טקסט כדי שיישמע על הבמה רעש קהל.
לכן ממציאים לעצמם השחקנים בכל
תיאטרון פסוק סתמי קבוע שאותו הם
ממלמלים לעצמם בשעת הצורך.
בדרך כלל, פועלת השיטה ללא דופי.
אבל פעם אחת קרה שבשעת הצגה
ב״אהל״ התחילו כל השחקנים להגיד
במקרה את הפסוק שלהם בבת־אחת והקהל
הנדהם שמע על הבמה מקהלה
מדברת בנוסח זה :״על מה מדברים
אם אין על מה לדבר, על מה מדברים
אם אין על מה לדבר״.

^ על חנותו של חייט תל־אביבי אחד יש שלט בנוסח
( 11ל ^ 0
זה :״לגברים חייט לגברות י. הרשקוביץ בכניסה לבית־חולים ירושלמי
^ כתוב. :בית חולים למתנוונים וחשופי־מרפא בכניסה לביתו של
ריפא תל־אביבי חקוק על השלט :״רופא לנשים ולמחלות אחרות״.

חכל סתחיל מאלף
כדי לפתור חידון זה, אינך חייב להכיר את כל היישובים בארץ. די אם תעיין
בהתחלת הכרך הראשון של המדריך ותכיר את היישובים ששמותיהם מתחילים
באות אלף,
( )1ישנם בארץ שבעה יישובים ששמותיהם מתחילים ב״אור״ .כמה תוכל לזהות?
(- )2במילר ,״אבן״ מתחיל שמם של שלושה יישובים. אילו ד,ם י
( )3ארבעה יישובים נקראים בשם ״אחי״ ועוד משהו. התכירסז
( )4במילה ״אילן״ מתחילים שני שמות יישובים, שבאחד מהם היה בן־ן וריון
פועל חקלאי. שמו (של ביג׳י, לא של הישוב) היה אז גרין. מה שמפן
( )5אחד העצים העניק את שמו גם ליישוב בגבול רצועת עזה. בתוספת אזי ת
אחת, ייהפך השם לשמו של בית־הבראה מפורסם, סמוך לירושלים. מד, השמות?
אליעזר גוה, ראשון לציון

* . 2:111א 11.311.א ׳ 1ם .0ט א ים 01־נ 1א 1 ^ 11.1>11.נ 1ם 1.ם א ׳!?נ;1ל 1.1ם א 1111.1
1-ם א ( )2ים.ז.ו 1א ׳ ם 11.א ׳ 1.1111א יי ט״ון א ׳א:ז2!.ז< _ו 1א יי . 1!111ם 1א 0

משך ששד. חודשים בשנד״ נאנח
הישראלי כי חם לו. הוא מהלך במכנסיים
קצרים, בסנדלים, בחולצות
דקות. אם הוא היא — יורד הלבוש
לממדים מינימליים. גם הוא וגם היא
מבקשים מפלס מן החום במקום
אחד: שפת הים. אך שם, לא כולם
טובלים במים. כל אחד מוצא לעצמו
את השיטה הנעימה לו ללחום בחום.
עתה, עם התקרב הקיץ לסופו
הרשמי, מגיש הפולט הזה לקוראיו
לקט מבין התמונות שצולמו על־ידי
צלמיו בחופי הארץ. תן לכל אחת משבע
התמונות את הכותרת הקולעת
ביותר ושלח אותה למערכת העולם
הזר* ת. ד ,136 .תל־אביב, עבור
״תחרות כותרות׳־ ,תוך שבועיים מיום
הופעת גליון זד״ עבור כל כותרת
שתודפס, יקבל המחבר פרם
כספי של לירד, ישראלית אחת.