גליון 989 מתאריך 26 בספטמבר 1956

88י ^

£ו111

המחיר סס *

הו!ו * 0הי ה

העורך הראשי:
אורי אבנדי
ראש המערכת:
שלגם בה ז
עורכי־משנה:
דוב אית ,1אגרי סלע

א *גלי

ס: נז

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד . 136 .מען למבדקים :״פולספרס״.
הסוציא לאור: העולם הוה בפ׳־ט.
דפוס משח שהם בע׳־מ, וז״א. טל-62239 .
המערבת איננח אחראית עבור תגכו ה־מגרעות,
כולל מגרעות המתפרם מגת תחת
הכותרת ״דג״ח לצרכו *,״רו״ח לנוסע*
וכי׳ המיכנית ונעירית ער־יי־י חייזיירת.
ההפצה נ רור מוטל ובניו. תל־אביב,
רחוב אהר־העם ,24 טלפון ;5013 מהלכת
ההפצה: בית־הרר (בחצר ).טלפוז ו96ר.6

עורך כיתוב:
סילבי עשת

עורך תבנית:
אהרון צור

הכתב הראשי:
שרנא הרעיל

צלם המערכת:
אריה קרן

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצה נבי, שייע נלור.
לילי נלילי, דויד הורוביץ, רותי ורד, רוני
וגהר, אברהם חרמון, אוסקר מאובר, משה
לשם. אביבה סמן ם עינו, שלמה לרו.
אלי תבור.
הצייר הראשי: עורך דפוס: מנחל מעבדה:
נתן רון
שמואל ברתור אריה אריאל

העווון הנחרא ביותר במדינה

המלך רכב על סוסו הלבן בראש התה־לוכד
.,הוא התגאה מאד בבגדיו החדשים הי׳
פיס.
הקהל הריע לכבוד המלך. כל לב מלא
בנאווה למראה השליט הרם, עסוף האדרת
י הנהדרת. הדתיים בירכו ״שהחיינו״ ,אחרי
אלפיים שנות גלות ורדיפות.
השרים, האלופים, ראשי המסה הארצי של
המשטרה, מנהיגי המפלגות וראשי הקרנות
הלאומיות, וגם משלחת מטעם המגבית המאוחדת
— כולם הריעו וקראו ״הידד״ עד
שהפכו צרודים.
אף אחד מהם לא ראה את בגדי המלך.
אולם הם שמעו כי רק פורקי־עול ופורצי־גדר
אינם מסוגלים לראותם. ומי רוצה להיות
פורץ־עול ופורץ־גדר בשעה שהוא
עומד כמעט בראש התור לשליחות למכסיקו?
אבל ילד קטן אחד לא הבין כלום. יתכן
גם שמחקו אותו מרשימת השליחים. הוא
צעק בקול גדול ״המלך ערום!״

זה היה נורא.
כל הנוכחים נרעדו עד לעומק נשמתם. איך
אפשר לספק חומר לתעמולת האוייב הרצחני,
הזומם להשמידנו? ועוד בנוכחות שליחי
המגבית המאוחדת, כדי להבאיש במזיד
את ריח המדינה בעיני התפוצות ולערער
בסחונה ויציבותה הכלכלית בשעת חירום

מנהל לשכת המלך כינס מיד מסיבת־עתו־נאים
וגינה בחריפות את ההשמצה הנאלחת,
אשר ריח של סחטנות פוליטית נדף ממנה.
כן הודיע שמסר את כל העינן לטיפולו של
מבקר־ד,מדינה.
מבקר־המדינה הגיש דו״ח מפורס על
חקירתו והודיע כי מצא שכל הקבלות על
אספקת בגדי־המלך הן בסדר גמור, ושהמחיר
לא היה מופרז בתנאים הנתונים, אם כי
היו לקויים מסויימים בנוהל המיכרז.

ראש הממשלה אמר בנאומו בכנס תעשית
הטכסטיל כי ״עשרות שנים אחרי שיישכחו
מלב דברי הנאצה של חורצי עט ולשון,
המפגלים כל ק דש בהבל פיהם׳ עוד יספרו
אגדות על בגדי המלך המפוארים!״
ועד אגודת פועלי המחט הוציא כרוז קצר
וקולע, בן 20 אלף מלה, בו גינה את ההתקפה
הזדונית על שמו הטוב של מחנה הפועלים
המאורגן, ורמז כי חוגים המקורבים
לקומוניסטים ולתנועת־החרות מסתתרים מאחורי
המזימה.
ראש מפעל ״בגדי המלך בע״מ״ ,שסיפק
את הבגדים למלך, אמר שזה למטה מכבודו
להגיש משפט על הוצאת דיבה, כי רק זה
הדבר אשר המשמיצים רודפי־הפרסומת מצפים
לו. הוא הצביע על העובדה שהשמצות
מסוג זה פוגעות בסיכויי המדינה למשוך
השקעות־הון מן החוץ ומערערות כל אפשרות
של ייצוא.
הארץ פירסם מאמר ראשי, בו ירד לעומק
הבעיה וחשף את המקורות מהם יונק גל
הציניות הגואה במדינה ובנוער. מצד שני
הוא סבר כי על הממשלה לשאת לפחות
בחלק מן האחריות לתופעה המעציבה, מאחר
שהיא המעודדת את ההרפתקנות בנוער
בסיסמאות שאבד עליהן הכלח.
יומן כרמל הקדיש יומן שלם למעבדות,
בהן נבדקים בגדי המלך בקפדנות לפני
אספקתם. ביומן נראה מנהל המעבדה לוחץ
את ידו של ראש לשכת המלך ומציע לו
קופסה של סיגריות פלאפל, הסיגריה לאניני
הטעם.

אחרי חודש נשכח כל הענין.
המלך ממשיך ללבוש את הבגדים החדשים,
עד עצם היום הזה, והוא מקבל
בהם את הסגל הדיפלומטי בכל הזדמנות
חגיגית.
ואם תרצו, אין זו אגדה.
מכתבים ליל הסכינים הארוכות

תמיד ראיתי בעתונכם טיבצר עוז נגד
הכפייה הדתית. זכור לי עדיין מאכקכם
גנד הפסקת התנועה בשבתות בתל-אביב,
יפני כמה שנים. ואילו במאמרכם האחרון
>העולם הוה )988 שיניתם את דעתכם מז
הקצה אל הקצה. מה קרה לכם? מה פתאום
היחס המהונו הזה כלפי תושבי מאה שערים?
אם חדלו ללבוש בעיניכם דמות
הריאקציה השחורה ביותר מימי הביניים?
עזריאל בוק, ירושלים
האם אתם נם הובשים כיפות בשעות
העבודה?
עדנה מאירסון, חיפה

הצעתכם, לתחם את הערים לפי שכונות
דתיות ובלתי־רתיות, הגיונית מאד. אבל
היכן שמעתם כי בעית הדת נשמעת לחוקי
•ההגיון? היום נטורי־קרתא דורשים רק
שלא תעבור תנועה בשכונה שלהם, מחר
ידמו השבתה בירושלים כולד, ובעוד כמה
שנים — בכל הארץ. על כן, הזמו לומר
״לא ״ 1הוא עכשיו, לפני הכניעה הראשונה.
דויד פורמן, תל־אביב

שמעתם על ליל ברטולומיאו הקדוש
בצרפת? נם אז היתד, בעיה דתית מסובכת
והפתרון לא בא לפני ליל הסכינים הארובות
האכזרי, בו שחטו הקאתולים את בני
עמם הפרוטסטנטים מוטב שנמצא לשון
משותפת כיום, לפני ש״חופש״ם״ ירושלמיים
יטלו סכינים ויצאו לחסל חשבונות
עם ״הקנאים״ של מאה שערים.
מרים זילבר, תל־אביב

איש השנה

בחירתכם את גמאל עבד אל-נאצר והכתבה
הארוכה שהוקדשה לו (העולם חזה )987
שימשח כאז נושא לויכוחים אינסופיים
כמעט. המעניין הוא שדווקא אלה מביו
ידידי הלא־יהודיים סברו כי אסור היה לשבועון
הלאומי של ישראל לרומם איש כזה.
מאיר נובאק, לונדון
איד העזתם לשים בשער עחונכם את האויב
מספר אחד של ישראל, סוכן הרוסים,
הנאצי הוה לפחות אילו הייתם מציירים
אותו בתור נמל! כי כשמו כן הוא.
שאיל אבני, חל־אביב
האם לרעתכם התנועה הלאומית הערבית
היא משהו כה טהור וספונטני? האם הערני

ברחוב, החדור שנאה לציונות מכו* רנל ועד
ראש, איננו מוטעה על-ידי חונים מסויי-
מיה, המלבים שנאה זו מטעמים לא כל כד
פוליטיים כי אם דווקא כלכליים? ומדוע
חושבים אתם כי מן הראוי היה להניע
לשפה משותפת דווקא עם חונים אלה, הד
קוקים לישראל כדחקיל המצדיק את קיומם?
חנד, יום־טוב, בני־ברק
לדעתי היתה רצויה יותר על שער נליוז
השנה תמונה חניגית, דמות חייל אלמוני,
או צל רובה מעבר לנדרי תייל אי־שם...
בתור קוראה ותיקה, אוכזבתי לראשונת מאי־קליעחכם
למטרה. אל תהטיא! שנית.
מיכל אשכנד, חיפה
הנם אחרי שקראתם בדבר משטר הטרור
של נאצר ובדבר ראש מנגנון ההסברה המצרי
שעבד קודם בשביל נבלם, חושבים
נהם ני עבד אל־נאצר ראוי קתואר שהענקתם
לו? אני, על כל פנים, שיניתי את
דעתי על אותו רוצח הרפתקן, אותת מהדורה
חדשה של היטלר על נדות הנילוס!
פנחס שוורץ, טבריה
אם עקרונות הבחירה של איש השנה אינם
שוללים את השלילה — אזי עיר אפשר
להבי! שנמאל עבד אל־נאצר הנו איש השנה
השלילי. אולם אפילו במקרה זה חושבני
שהמדובר צריד היה להיות באיש ישראלי
ויכולתם למצוא מספיק אישים שליליים
בחיינו הציבוריים, כפי שמצאתם בזמנו
את היועץ המשפטי חיים כהז למשל דויד
בז־נוריו! ,עם מדיניותו השנה, הביא למדינתנו
לא פחות נזק ואי-כבוד מאשר עבר
אל־נאצר.
אבנר שפיגל, נתניה
דבר אחד שכחתם לציי! בכל הכתבה הענפה
וזהו דווקא הדבר החשוב ביותר בכל
ההתפתחות הנוכחית במרחב. כוונתי לחדירת
הקומוניסטים לאזור שהיה סנור בפניהם
מאז ומתמיד. הם עושים זאת בצורה מקורית
ביותר ובאחד מן הימים בוודאי יספרו
כי זוהי תרומה תרבותית בלבד, שהם תורמים
לעם המצרי — מעיז פיראמידה רביעית
לשלוש הפיראמידות המפורסמות של

אני לא מבין שום הוכטות של המבקרים
חנכבדים. אני רק יודע שישבתי באולם
ולפעמים עצרתי את נשימתי מרוב התרגשות
ולפעמים פרצתי בצחוק ולפעמים כמעט בכיתי.
וזאת למרות שידעתי מה יהיה סוף
העלילה. אז מר״ זה לא מראה שהסרט הזה
הכיל סצינות טצויינות ושהיה עשוי באום?
משוכלל?
יורם קרמר, רישדיס
חיינו צריכים שיבוא נורי חביב, העולה
החדש, בן עדות המזרח, כרי שיוכיח לנו
כי אפשר להפיק סרט אנושי בישראל. ועוד
איזה סרטו רק בשביל הפתיחה הנהדרת
שלו, עם הצבעים הפנטסטיים, מניע לו פרט
כבוד __
חנה גפני, בת־ים

פנצ׳ר קטן

הרי סיפור שתוכלו לצרפו לאוסר הקוריוזים
הקורים אר ורק במדינת ישראל. ביום
שרצח מנהל קופודחולים מחוז הנגב להיכנס
לדירתו בשיכון העממי בבאר־שבע — אותה
רכש ללא הגרלה — נוכח לדעת כי הדירה
תפוסה על־ידי מתקז פנצ׳רים אחד. זה האחרון
קיבל את הדירה דווקא על־ירי הנרלה
בין כל הרשומים לדיור.
כמובן, מתק! הפנצ׳רים נזרק מדירתו.
מוסר ההשכל: לא כדאי להיות מתקו פנצ,־
רים בבאר־שבע.
אונגר פסח, באר־שבס

חגורת האלו!?

קראתי אח מכתבו של הקורא יעקב
(העולם הזה )988 הטוען כי רפאל הלפריו
אינו אלוף העולם בהאבקות חופשית, מאחר
שלא נפנש עם לו־טז, שהוא אלוף העולם.
האם אי! מוסד בינלאומי אחראי להענקת
תואר זה?
חיים דורון, תל־אביב
במקרה נבחתי במדיסוז סקוייר נארדו ב״
ניו־יורק, בתחרות שבה רפאל הלפרין ניצה
אח הנרמני הנם שמיט ובזה זכה בחנורת
אלוף העולם...
אליהו שפר, חיפה
רפאל הלפרין לא נפגש אמנם עם לו־טז.
הוא ניצח את שמיט בניו־יורק במאי . 1955
לאחר ששמיט עצמו ניצח את לו־טז בקליפורניה,
חודשיים לפני כן.

אין סוף לסוף

ניזה — אלא שזו בנויה מחומר אחר, מודרני
ומסוכן יותר.
נוח שולברג, נהריה

לא איוב, לא חסיד

הרי תצפיתי לשנה הבאה:
• עקב המדיניות ההססנית של הממשלה
הנוכחית יורע המצב הבטחוני של המדינה.
אחרי עניו סואץ — שיסתיים ללא שימוש
בכוח — תהיה מטרתם המוצהרת והפעילה
של הערבים תקיפת ישראל. גם המערב ונם
המזרח לא יעשו דבר ריאלי לעזרת ישראל.
• ישראל תיענש על כי במקום לפעול,
התנהגה ממשלתה כמו ועד־קהילה טיפני
100 שנה.
• המצב הכלכלי יוחמר. על שניאות תנסה
הממשלה לכסות בכסוי האזרח הקטן. השנאה
לשלטון ולארץ תנבר ואתה ממדי הירידה.
יש לי משפחה בארץ שנם היא עלולה
להפנע מהתפתחות כזו, כר שלא ככותבי
מדור התצפית של העולם הזה, אתם יכולים
להיות בטוחים שהייתי רוצה שתצפיתי תתבדה
אר גם אם אינני איוב, הרי נם אינני
מחסידי השלטון.
משה אנקול, נזקסיקו־סיטי

התפוצצות כסדום

קראתי את מכתבה של קבוצת פועלים
מסדום, על מעשה הגבורה של יוחנן פלץ
שהציל חיי פועל אחד בסדום (העולם חזה
.)986 אני הוא אותו פועל.
אותו יום עבדתי בחדר הגנרטורים, כאשר
בא פלץ לביקורת שיגרתית. הוא נינש
למנוע וקרא לי לראות איד הוא מתחמם.
לא הספקתי. להתקרב וזם אדיר של מים
חמים ואדים היכה אותו. קשה לי עד היום
להבי! מה קרה בדיוק. אני רק זוכר שמצאתי
את עצמי על הרצפה, מתפתל מבא-
בים. במצב זה שמעתי את פלץ צועק :״צריד
לכבות את המנוע ! ״
מלבד פלץ התאספו עוד כמה אנשים,
אבל איש לא ידע או לא העיז לנשת
למנוע ולכבותו. איכשהו הבנתי כי עלי
לעשות זאת, לפני שהמנוע יתפוצץ כליל.
תור כאבים איומים זחלתי אל המנוע, במשבי
אחרי את גופי הנכווה, שהעור הת־קלף
מעליו. איכשהו הצלחתי להניע אל המניע
ולהפסיקו. לקחו אותי בנ׳יפ לבאר-
שבע, שם שכבתי 16 יום בבית־חולים. פלץ
קיבל טיפול ונסע הביתה.
אינני רוצה להיכנס לוויכוח על אופיו
של פלץ, אולם איני רוצה נם בסילוף הדברים.
הוא לא מצא אותי ליד המנוע
ודחה אותי כדי להציל את חיי, תור כרי
סיכון עצמו.
פרחי משה, יפו

חובבי חביב
חטאתם בהולכת יעולל של הקהל בעניו
סרטו של נורי חביב (העולם הזה .)987
תגובתי אחרי שחזיתי בסרט באי! מולדת
היחה על כל פנים שיותר טוב באיז סרט
מאשר ״באי! סולדת אולי מר הביב,
שבכל זאת הוא איש מקצוע, יעשה סרט
פשוט עם שודדי מדבר, רגלים יפות, ורקודי
בטז !
זרוק זילבר, תל-אביב

כיושב־ראש הסניף -ישראלי לנסיעות לירח
ולחלל, ברצוני לד;,ימיר על-דיוקם כמה
פרטים בכתבת ראש השנה (העולם הזה
.)987 היקום אינו אינסופי: הוא אמנם עצום
ונדול אד הוא סופי, אם כי בל נבר
לוח. דבר זה נקבע על־ידי אינשטייו, שחישב
נם את נודל היקום.
אם כדור הארץ יצטנן והחיים בו יכלו,
איו שום סיבה שהוא ייעלם. הוא ימשיד
להסתובב ככוכב לכת צונן ללא חיים, כמו
הירח למשל, עד בלי סוף.
ראובן הרמלין, קרית־אונד
כותב המאמר, שחי עד כה במעות, נרגע.

על הגל

אחרי שהצעתם להחליף את השמות של
כל אניות חיל הים ולהכניס במקום שמות
כמו קרבית (קורבטה) ופרגית (פרינטה),
למה לא לרכב על הגל עד תומו? אני
מציע :
במקום טורפדו — טורפן.
במקום מרפדת — טורפת.
במקום לטרפד — לטרפן.
חיים בורים, זזיפוז
ומה במקום ימים טרופים אלה ז

קרן אור

לילי גלילי פשוט לא הוגנת. בחידוד
האחרון שלה (העולם הזה )988 היא שואלת
את שמות הישובים המתחילים עם
״אור״ .והיא נותנת כמעט את כל האורות
בארץ — מאור יצחק עד כפר אוריה. רק
אהד שכחה: קולנוע אוריון. מדוע ההפליה?
האם מקום שבו עוברים מדי יום למעלה
מאלפיים איש החיים בו חוויות עמוקות,
אינו יישוב מספיק נדול בשביל הנברת
לילי? .
נתן גיל, תל-אכיב

מכ תב ה שבוע
כיבדש השממה
קראתי על הצעתו של עורר העתה
האמריקאי האנטי-ציוני להעולט חוח
)988 שהציע כי במקום 40 אלף היהודים
המארוקאיים שממשלתם אינה
רוצח לתת להם לעלות לישראל,
יושבו 40 אלף פליטים ערביים.
לדעתי, זזהיא הצעה ראויה לש•-
קול־דעח רציני — ולא מאותן הסיבות
האנטי־ציוניות של אוחו אמריקאי
נכבד. והרי הטעמים: ידוע
כי הפאלחים הערבים מתקיימים ממועט
ומסוגלים להפוד כל פיסת שממה
לנו פורה. לא בעזרת טרקטורים
ומענקים, כי אם בעבודת כפיים
וזיעה.
נניח שהממשלה מרשה ל־ 40 אלף
פליטים ערביים, בעלי מסורת חקלאית,
לחזור ארצה, ומיישבת אותם
בחלקים הגרועים ביותר של הנגב.
אני בטוח שתור חמש שנים,
יהפכו את המדבר הזה לגו עדן.
אז אפשר לפתע להתעורר לסכנה האיומה
כי בתוכנו יושב גייס חמישי
מסוכן ולגרש אותו ולרשת את
האדמה הטובה ואת הכפרים המשני
שים האלה.
עד אז, נם ״מאסו 40 אלף היהודים
על ממשלת מארוקו ונוכל להביאם
ולחלק להם שוב בתים וכפרים
נטושים. מי אמר שהעורר הזה
הוא אנטי־ציוני?

דויד חומסי, באר־שבע
הסולם הזה 169

ם 7השנים
של ביג׳י

״תערובת של המנצח סטוקובסקי
ואחד הגמדים של שלגיה״ — כך
הגדיר ה! 11 דש עונון צרפתי את הופעתו
החיצונית.
היתה זאת הגדרה טובה גם לאופיו
הפנימי של האיש שמ;או לו השבוע
70 שנה. יש שהוא מתעלה לפסגות
הרוח, דומה למנצח על המקהלה היוצרת
של דור שלם. ויש שהוא יורד,
כעבור רגע בלבד, למעמקים של נקמנות
אישית זעירה.
מעריציו רואים בו ענק היסטורי,
יורשם של יהושע בן־נון, עזרא ונחמיה.
שונאיו רואים בו גמד רשע,
מלא שנאות אישיות כרימון.
יתכן מאד ששני המחנות צודקים.

לודאי שהצעיר מפלונסק טרם ראה מכונית אחת כזאת
בעיניו.
הנוער שגדל בין בתי העץ אדומי־הרעפים של פלונסק
היה לאומני. הוא חלם על זכות ההגדרה העצמאית של
העמים הקטנים. הפולנים חלמו על פולין משוחררת,
שתהפוך מעצמה גדולה ועצמאית. חלומות דומים ניקרו
בלבם של צעירים ליטאים וצ׳כים, קרואטים וסלובאקים.
מאת

אוד• אבנר•
•יי• פקיד התורכי נטל לידו את הפספורט הרוסי
ן | והחתימו. המיסמך, שנשא עליו את הנשר הקיסרי
ש 7ניקוליי השני ,״צאר כל הרוסים״ ,הכיל את הפרטים
העיקריים על נושאו. השם היה דויד גרץ. המוצא היה
מפ7ונסק, בקירבת וורשא. הגיל היה כמעט .20
זה היה לפני 50 שנה וחודש. הביוגראפיה הרשמית
של דויד בן־גוריון מתארת את המאורע בצבעים בהירים:
״הירידה בחוף יפו, בסירות הערבים הסוחבים ומטלטלים
וזורקים אנשים וחפצים בקולי קולות, בשפה זרה ומוזרה
ובתנועות־ידיים מזרחיות — לא היתד, מן הדברים הקלים
והנעימים ביותר. אכן, הפגישה הראשונה עם אדמת הארץ
לא היתד, פיוטית כלל.״

זהו קטע חשוב מאד להכנת דרכו של האיש,
שהכתיב דברים אלה לסופרת המעריצה.
הצעיר מפולין נפגש בפעם הראשונה עם בני הארץ
הערביים. בעיני יליד פלונסק, היתד, שפתם זרה ומוזרה.
בסגנון של בוו ורחמים הוא קרא לתנועותיהם ״מזרחיות״,
בהכרה מלאה שהוא עצמו הנהו איש המערב המפואר.
ההתרשמות שלו מן הערבי הראשון שראה בחייו היתד,
שלילית בהחלט.

•י^יי
ך א היה זה נער שירד בקיץ, מלא בוו וזילזול,
/מסירתו של הסתר הערבי בחוף יפו. לא היה זה ילד
בראשית דרכו, בעל נשמה טריה ובלתי־מעוצבת. לא היה
זד, אדם שהשאיר מאחוריו את הכל, מוכן ומזומן להתחיל
את חייו מן הרגע הזה מחדש.

זהו המפתח להכנת כל חייו של דויד בן־
גוריון: הצעיר שכא ליפו, ימים מעטים לפני
יום הולדתו ה־ ,20 היה אישיות מוגמרת. כין
כית־אכיו, כרחוב העזים של פלונסק, לכין
חדרי הלימודים כוורשא, יוצקו סופית כל
דפוסי נשמתו, מוחו ושכלו.

מאחוריו כבר היו שנים ארוכות של פעילות פוליטית.
מאחוריו היו הנאומים הלוהטים בבית־הכנסת של פלונסק,
נגד הסוציאליסטים האנטי־ציוניים. לפני שראה את הערבי
החי הראשון בחייו, כבר היתד, השקפת־עולמו קבועה
ומוגדרת סופית במאות מאמרים. בצדק יכול בן־גוריון
לטעון שמאז לא שינה את דעותיו במאומה.
בני הדור הצעיר בישראל זוכרים כיום בקושי את ימי
השלטון הבריטי בארץ. לגבי הצעירים המגינים ברגע זה
על גבולות ישראל, גם מלחמת תש״ח היא פרק של היסטוריה
רחוקה, הרקע הרומנטי של ילקוט הנזמם. אין הם מסוגלים
אף להעלות על דעתם כיצד נראה העולם בימים שדויד
גדין מפלונסק היה בן גילם.
היו אלד, ימי הזוהר של אירופה. משנחאי ועד דאקאר
היתד, קיימת שממה פוליטית של עמים משועבדים בגלוי
או בנסתר. מעצמות גדולות כמו הולנד ובלגיה שלטו על
אימפריות נרחבות. השלטון הבריטי במצרים ובהודו נראה
מובטח לאלף שנים. יחידה בינלאומית של צבאות אירופה
ואמריקה דיכאה מרידה מגוחכת של לוחמי־חופש בסין.
שנתיים לפני כן המריא המטוס הנסיוני הראשון בעולם,
ומיסב מצביאי העולם צחקו למשמע האפשרות שמכונה
שבירר. זו תהיה אי־פעם חשובה במלחמה. המושג רדיו
היה בלתי־ידוע. בדרכי־העפר של אמריקה ואירופה התגלגלו
מכוניות מוזרות ורועשות, שנקראו ״מרכבות־ללא־סוסים״
או ״אוטומובילים״ ,ושהרגיזו בצדק את העגלונים. קרוב

כלב הנוער היהודי הטוכ ריחפו חלומות
דומים של עצמאות וחרות בארץ רחוקה, אישם
במזרח התיכון, ארץ אותה הכירו יפה
מספרי התנ״ף ומשירי יהודה הלוי. מציאותה
העגומה של ארץ זו היתה זרה להם לחלוטין.
תולדותיה ב־ 1300 השנים האחרונות לא עניינו
אותם במאומה.

••• ום אדם אינו מסוגל להרים את עצמו בשרוכי*
/הנעליים של עצמו. הוא יכול לעלות לגדולה רק
בעומדו איתן על הבסיס הרוחני שהתגבש בו בנע ריו.
דויד בן־גוריון הוא באמת ״אחד בדורו* .יותר מכל אדם
אחר, הוא מסמל את האפשרויות וההישגים של דורו, דור
ילידי אירופה וחניכיה, שעלו לארץ והקימו בה מרכז חדש
לעם היהודי. דויד גרץ הבין מאין כמוהו את הלם־הלב של
דור זה. הוא הצליח מאין כמוהו לתרגם את תכונותיו
ומאוויו של הדור לשפת המעשים הפוליטיים. והוא לא
הצליח בשום דבר שהיה מעבר לעולם התכונות והמאוויים
של דורו, כל דבר שהצריך תכונות והשקפות ומאוויים אחרים.

העוקפה מרחבית-מעל לכוונת הרובה
ר**111

היה זה דור מהפכני. מעטים מאד כמוהו בהיסטוריה.
בני עברו את משבר ההגירה — עקירתו של אדם מקרקע
צמיחתו ושתילתו באדמה חדשה — דבר שהוא תמיד
ניתוח קשה ומכאיב אחרי שנות הילדות, אולם לא היה
די בזה. נוסף על משבר זה, ה! א חולל את הפלאי של
החיאת שפה מתה, את המעבר ממעמד בורגני למעמד עובד.
קשה לדרוש עתר מדור אחד.
בחמישים השנים שעברו מאז הגירת דויד גרין מפלונסק
ועד לחגיגת עם הולדתו ה־סד של דויד בן־גוריון בשדה־בוקר,
השתנה הכל — הנביא; ת הפוליטית, המבנה ההברתי,
אורח הח׳יים, שפת־הדיבר. הכל מלבד דבר אחד: השקפתי,עולם
היסודית של האיש ודורו.

קשה לתאר ניגוד גדול יותר מאשר זה הקיים בין העסקן
לבין הוגד,־ד,דעות.

תורת־ד,משפטים. היתד, זאת החלטה אופיינית לפוליטיקאי
מקצועי.

הפוליטיקאי עוסק בעסקיו היומיומיים של
השלטון, או של המלחמה לשלטון. הוא איש
המעשה, איש המציאות כה״א הידיעה. אין
הוא עוסק כרצוי, אלא במצוי. עולמו הוא עולם
של מעשים קטנים, של א־רגון תאים ותעמולה
שטחית, של קנוניות ומקח-וממכד, של
אסיפות-עם וועדות פשרה. ה־א עוסק בטכסיסים
של מחד, לא בעיצוב דמות הדור הבא.

הסביר ביג׳י, כדי לתרץ את החלטתו בפני חבריו, שראו
עריק בבל אדם שלא עסק בעבודודהשדה :״החלטתי בנפשי
?לכת לקושטא ללמוד (את) הלש,ן התורכית ולהשתלם
בידיעת המשפט העותומני, על מנת להיות עורך־דין, ובתור
כזד, להקדיש את חיי להתבצרותו האזרחית והמדינית של
היש ־ב העברי בארץ־ישראל.״
במעט מיום עלייתו, ועד לייסוד ההסתדרות, היו כל חייו
נות היד,ידית, שהפכה אזזר־בך כמעט אוטומטית לממשלת
ישראל.

בשנים האחרונות נכסף בן־גוריון עצמו לעולם אחר,
משתדל בכל הכנות להפוך את עצמו לחכם אפלט ני, לפילוסוף
העי מד מעל ליום קטנות. אולם ביג׳י מעולם לא היה
כזה, ולעולם לא יהיה כזה. אותן התכונות שעשו ממנו
פוליטיקאי מובהק, טכסיסן מפלגתי מדופלם, נועלות בפניו
את הדלת לעולם הרוח.

כפל התפקידים היה כראש וראשונה ומעל
לכל פוליטיקאי מפלגתי. המפלגה היתה יצירת
כפיו, כמעט הארכה של גופו. פניה היו פני
כיג׳י, מאז יומה הראשון ממש.

כאז כן ערבה מאמין דויד בן*גוריון כלב מלא
פי עם ישראל הוא עם סגולה ועם־עולם; כי כל
,,ג,׳י״ הוא מטבעו א,ייכ הזומם להשמיד את
ישראל, כי לא תיתכן שום שותפות אמיתית
כין ישראל לגי! הגויים הפדכבים אותה. זוהי
ה שקפה טכעית לאדם שלמד כחדר, שנאם את
נאומיו הראשונים ככית־־כנפת.
:זו גדולתו של דויד בן־גוריון וזוהי גם קטנותו. זהו
הרקע שהפכו למנהיג גדול במ׳המה, אותו רקע שמנע
נע . ,כל אפשרות להיות למדינאי היוצר את השלום. זהו
הבסיס עלי עומד ראש־הממשלה, ששמו הפך סמל להעלאת
פא. ה אלפי יהודים בני עשרות או־צ ,:אך שלא ביקר אף
בעם אחת בכפר ערבי מאז קום המדינה. זהו הכוח הדוחף
את המדינאי, המקדיש את מיטב מרצו לצורכי הבטחון של
המדינה, אך שבממשלתו אין אף שר אהד ואף משרד אחד
האחראי ליחסים בין ישראל לבין עמי ערב.
־ ה׳־ים ארלוזורוב עלה על בן־גוריון הן בברקו השכלי
והן בר. הב אופקיו, אולם גם אילו היד, חי ארלוזורוב עד
היו״ ,לא ;:׳ר, הופך לעולם לסמל ד רו, כפי שהפך ביג׳י.
בן־גודיון היה מחסל אותו מבחינה, פוליטית, כפי שהיטל
את כל יריביו — מחיים וייצמן. וזאב ז׳בוטינסקי ועד
לפנחס לבון ומשר, שרת, לא מפני שעלה עליהם בכש־חגותי
,,אלא מפני שהצעיר מפלונסק היד, התגלמותו של
דור שלם של צעירים מפלונסק.

ך * וי ד כך גו 1ירן הוא פוליטיקאי. מעולם לא היה שום
| דבר אחר. היא מסור לפוליטיקה כשם שמיליונר מסור
לעסקיו ואם.מסורה לבניה.
בניגוד לדעת רבים, הפוליטיקאי מטבעו אינו איש־הרוח.

האישיות

מתבטא יפו

ארבעת שלבי כיג׳י:

התמונה מי מין מראה את ביג׳י (באמצע) ,בבר אז מארגן

רא שוך לצי!ן, ב שנת . 1907

בין חב ריו,

ב ת מונ ה

השניה

יו שב ביג׳י

כ ע תונ אי

בהגיעו ארצה כבר היד, ביג׳י עסקן מפלגתי מקצועי.
אמנם עבד בארץ זמן קצר מאד בפתודתקוד, ובסג׳רד— ,
עובדה שהוזכרה כעמ-ים בלתי־ספורות בנאומיו. אותה שעד,
בבר השתתף בייסוד מפלגת פועלי־ציון בארץ, וכעב ר
זמן קצר נקרא לערוך את עחונה. בתפקיד זת עסק כמה
חדשים — ואז החליט לנטוע לחוץ־לארץ כדי ללמוד את
של ביג׳י קודש למפלגה, מחם היווסד ההסתדרות, היה
מזכירה הכללי. אחרי רצח ארלוזורוב, נבחר להנהלת הטוב־

בתמונה מוקדמת זו, שצולמה באפריל , 1924 בשעת יריית אבן־פינה בירושלים.

מקצועי,

מפלגתי, ליד שער היקב של
חברי מערכת האחדות, ב ט און

^ י ש לא יוכל להכחיש כי במשך דור שלם היתד,
מפלגת ביג׳י בשמותיה השונים — תהילה פועלי־ציון,
אחר־בך אחדיות־העבודה, אחר־כך מפא״י — הטח המדריך
של המהפכה בארץ־ישראל. כמעט בכל הויכוחים הסוערים
של התק פה, היה הצדק ההיסטורי עם בן־גוריון.
מבחינה מדיניודחיצונית היתד, המפלגה תמיד אפם מאופס.
בשטח היחסים עם הערבים לא הרחיקה ראות מקצה אפה.
אולם בשטח המכריע — שטח יצירת הכוח הציוני העצמאי
בארץ — עמדה בראש.
יותר מכל אדם אחר הבין ביג׳י מן הרגע הראשון שבשלב
זד, שום דבר אינו קובע, ברט ליצירת גרעיני הכוח העצמאי
הזה. כל קיבוץ, כל בית־חרושת, כל כיתד, של ארגון ההגנה,
היו עובדה מוגמרת. במבחן הפוליטי האמיתי יכלו
לדבר רק ע בדות מוגמרות כמותן. את האמת הזאת לא
הבין ז׳בוטמסקי, כאשר דרש ב־ 1920 לרכז את כל המאמצים
להשגת צ׳רטר פוליטי מידי האנגלים, ולהקמת גדודים
יהודיים בפיקוד בריטי להגנת הישוב הציוני.

המאבק הדיפלומטי, במו המאבק הצבאי,
דומה לבחינה של כית־ספר. היא באה לגחון
מה השיג התלמיד מאז בחינתו האחרונה.
אולם הכהינה אינה באה כמקום ההישג עצמו.
ההישג הוא הקובע. המכהן הוא רק האישור
ההיסטורי.
כאשר הגיע הישוב לשלב של בחינה, היו לו הישגים
נכבדים מאד. עם פרוץ המרד הערבי של 1935 כבר היד,
הישוב, למעשה, מדינר, עצמאית בלתי־רשמית — היו לו
צבא עצמאי, רשת חינוך ובריאות עצמאית, משמעת פוליטית
ומ:סדות של מימשל עצמי.

זוהי זכותו ההיסטורית של כן־גוריון.
אמנם, שום אדם יחיד לא יצר זאת. היד, זד, תהליך
היסטורי, בו השתתפו מאות אלפים. אולם כמנהיגד, המב־ריע
של המפלגה המכרעת. זכותו גדולה, מזכותו של כל
אדם יחיו אחר.

^ פקח שנות השלושים החלה בישוב מהפכה שניה.
זוהי עובדה הנעלמת לרוב מעיני הפרשנים השטחיים.
הדור של צעירי פלונסק סיים למעשה את תפקידו ההיסטורי
ברגע שנוצר העובר החי של . -העצמאות העברית. כי
בינתיים קם בארץ דור שני, הדור הראשון של העם החדש,
שהיה פרי המהפכה הזאת. דור זה, שנולד על אומת אסיד,

שר סגירה ופתוו־תקוה תצפית׳

(כל הז כויו ת שסורותו

מדיניות ״הבה וראה״ ,שבה נקטה ישראל בסיכסוד
הפוא ,*,נמצאת לפני שינוי. לאחר שוזמחדל ההפגנתי לא נשא כל פדי
ב תון מצרים או בבירות המערב, בניוון
הוחלט על נקיט ת קו פעיל יותר.

וינק את מציאותה הגיאופוליטית עם חלב
האם, נועד מטבעו להשיג את העצמאות המדינית
ואת ההשתלבות במרחב.

חדת הפסיד באבו־עגילה־ ובירושלים, כאשר
סיים את המלחמה מבלי להשיג שלום פוליטי
או הכרעה צבאית.

במונחים צבאיים: תפקיד הגל
הראשון היה להקריב את עצמו
כדי לכבוש את ראש־החוך. תפי
קיר הגל השני היה לב *,13**01ן להב־טיח׳ו
ולהפכו למציאות של קכע.

לו ירד כיג׳י מן הכמה המדינית
עם היבחר הכנסת הראשונה, היה
תפקידו כהיסטוריה נראה במעט
כולו חיובי. א=:לכ כיג׳י לא
היה מפוגל לבך. בעולם הדש לגמרי,
כמציאות חדשה לגמרי, נשאר
הוא המנהיג היחיד והכל
יבול. הצעיר מפלונסק, שעבר בינתיים
את גיל ה* ,80 התעקש להנהיג
גם כתקופת שדה-כוקר.

אולם הצמרת של הדור הראשון סירבד,
להסתלק, והדור השני לא הצליח להקים
מתוכו צמרת שהיתר, מסוגלת לסלקה.
אין זאת תופעה נדירה בהיסטוריה. חוברו
עליה מחקרים מלומדים. ההיסטוריון
ארנולד טוינבי הקדיש לה פרק ארוך. הוא
הסביר בצורה מדעית מדוע מוכרחה כל
צמרת מהפכנית להפוך בעל־כורחה לתקלה
בדרך המהפכה הבאה. המהפכן של אתמול

יתכן שאין להאשימו בכך. שום צמרת־מנהיגים
לא ויתרה מעולם על שלטונה מרצון.
תמיד דרושה דחיפה מסויימת, עדינה

פתי הת

התעלח לאניות

י שראליות,

בשלב הרא שון יופעלו שגו־ ירי ישראל בוו שינגטון, לונדון ומו סקבה, אשר
יוהירו בי ישראל תראח את עצמה חופ שי ת לה ש ת מט בכל האמצעים להבקעת
מעבר לאניותיה בסואץ.
כצעד שני, יועלה מחדש בפני מועצת הב טחון ההסגר הבלתי־חוקי שהוטל
על התעלה על־ידי המצרים, למרות ההלם, ת האו״ם נגד הסגר זה. ישראל מקווה
ל ת מיכ תן ט ל מדינות רב.ת שלא גילו בעבר התלהבות להביעה הישראלית•

החזית הירדנית תעמוד כמרכז ההתפתחויות כשבועות
הקרובים. ת הנג שויות־ הגבול י חריפו ויתרבו, ב שר שרת של ה תקפות ופ עולות
תגמול.

בתוצאה ממצב זה, ישוב ויכקר כמרחב מזכיר האו״ם דאג
האמרשילד, שיחדש את מאמציו להרגעת המצב. אך הפעם לא
יושג הסדר מוזיר ולא יתקבלו תביע תיו להפסקת האש ללא תנאים. לאחר
שפעמיים כבר הופר הסכם כזה על הפסקת א ט, תעלה ממ שלת ישראל את
הדרישה כי כל הסדר של הפסקת אש חדש יה; ה כפ,ף להגשמת מ קדב: .
של כל סעיפי הסכם שביתת הנשק בין
לבצעם. בתוכם, סעיף
מעבר חופ שי לישראל

הצופי ם ולכותל המערבי וכן פתיחת כביש לטרון.

• ד*< 641x10 0 1״לר!1ן ם ; ע ,
יז* *,מן

מ ימ,־ ש
יופלו לה *0 1
ייתג.
למרות מח אות הערבים בפני׳ מ ;.שלתפ־1£ין, יש
לצפות ב י בחוד שי ה חו קף יגייעיר לישר!
שייו! :ז
של מאות עולים מארץ זו. ,ובתוכם גם עולים
צעירים ן,

תל!וות ממשיות
ליה צרומניה.

יף* .ן16 ך ץיויך 4ן>£ן *יי*י**
י ״יג
5־ ולי*״

התקורת האחד!
ו, ג ׳ואה אל נו
ח על יע

שראש ץ*רומשלת

;ני, הגלוובינז
עי רע !.ר גם צ ת

יבשי׳
א״ יה
,׳;זי ם
הממשל,
הישראלי

פוקלי ציון, ב שנת . 1910ב ת מונ ה , 1שלי שי ת עומד ביג׳י עם יצחק בן־צבי ורחל ינאית באלכסנדריה, בי מי מלחמת־העולם
הראשונה 1915 התמונה הרביעית, שצולמה כעבור ז מן קב ר, מראה את ה חתן דויד בן־גוריוין עם כלתו, פ! לה באמריקה.

הוא השמרן של היום והריאקציונר של מחר.
כל צמרת עולה לגדולה מפני שהיא מצטיינת
בתכונות היסודיות הדרושות להגשמת
הצרכים של תקופתה. כאשר נולדים
דור חדש ותקופה חדשה, בעלי צרכים חדשים
לגמרי, שוב אין הצמרת הקודמת יכולה
לספקם, מאחר שיש 7ה סגולות אחרות.
היא רוצה לשמ׳ר על אשר השיגה.
היא רואה בהבטחת הקיים את המטרה העיקרית.
אין לה אויב יותר גדול מאשר
נציגי השלב הבא, הטוענים לשינוי, להפיכה

בך קרה גם לדור של פלונפק.
היתה בו חדוות-הנצחון. הוא השיג
יותר מאשר העז אך לחלום
בראשית צעדיו. והוא לא יבול
היה להבין בי עצב ההישג שונה
לחלוטין את המציאות, וכי המציאות
החדשה, פדי עמלו שלו,
יצרה בעיות חדשות, המחייבות
פתרונות חדשים, אנשים חדשים.

•לתקופה שההדה עם המרד הערבי
1 1של תרצ״ו ונסתיימה עם סוף מלחמת׳
תש״ח היתה תקופת מעבר. למטה קמו
כוחות חדשים בעם. אולם בן־גוריון, כטס־סיסן
מפלגתי מזהיר, הצליח לרכב על הגל
מבלי לטבוע בו.
העובר של העצמאות העברית השתדל
לפרוץ מרחם המנדט. משמאל לחץ ה־פלמ״ח,
אשר ביג׳י קיצץ בו ככל יכולתו.
מימין לחצה המחתרת הפורשת, אשר
ביג׳י פקד לא פעם למסור את חבריה לידי
הבולשת הבריטית. נוצר לחץ עצום שדחף
את הישוב לקראת עצמאותו. בן־גוריון לא
הנהיג תהליך זה, אולם הוא הצליח שלא
לפגר אחריו י! תר מדי. הוא הלך עם הזרם,
יצר את תכנית בילטמור, השיג לבסוף את
חלוקת הארץ.
בניגוד לכל יועציו, ניבא מראש כי תפרוץ
מלחמה כללית בין ישראל ועמי ערב.
בכמה משלבי המלחמה נתגלה כמנהיג אמיתי.
אולם את פרות נצחונם של חיילי ה־העולם
הזה 989

או תקיפה, מצד הצמרת הבאה. שום דחיפה
כזאת לא באה בישראל.
אמנם, הדור הצברי הוליד מתוכו כמד.
דמויות מנהיגיוח. אולם כל האנשים מס!גם
של יגאל אלון, משה כרמל ומשר, דיין הצי
מיינו דווקא כאנשי־ביצוע. הם היו מצביאים
מזהירים, פקידים מוכשרים. כהוגי־דעות,
כיוצרי תיאוריה פוליטית חדשה, פשוט לא
היו קיימים. וללא העקבתיע,לם חדשה,
לא תיתכן צמרת מנהיגה דודשה.
ין צראה ט, אגי יותר בהיסטוריה
״ .ת ש * .נו. שאיבדו. את ה״
מגע
החי עש צרכי המציאות הרוטטת. היא
דומה לגלגל־ש׳יני ם המסתובב בבל כוחו,
אך אינו מגיע כלל לגלגל השני, אותו נועד
...ניע. לפי הביטוי הצברי, הוא ״מסתובב
על ריק״.
בשנים הראשונות של?)יום המדינה לא
היה -הדבר מורגש כל כך. העלית ד.המ.נית
סיפקה להנהגה עבודה רבה, עבווד. שהתאימה
לרוחה ולתכונותיה. אולם גם העלית
ההמונית הופסקה, בתוקף המציאות ששמה
לה סייגים כלכליים ופוליטיים.

היתה זאת המציאות החדשה
של המדינה, שהעלתה לעיני הצמרת
הקשישה את כעית כל הבעיות:
הצורך לבסס את המדינה
העצמאית כמרחב, לפרוץ את
המצור שהוטל עליה, לפתוח בפניה
אפיקים בריאים להתפתחות
והתעצמות -בקיצור, לשלב אותה
כמציאות של המרחב.
הצעיר מפלונסק, שראה את הערבי הראשון
שלו ערב יום הולדתו ה־ 20 ושסלד י
בגלוי מכל מגע עמו, האיש שהשקיף על
הבעיה הערבית בפתח־תקוה ובסג׳רה, מעל
לכוונת הרובה של משמרות העבודה העברית,
לא היה מסיגל להתמודד עס בעיה׳
זו ולהתגבר עליה. הגלגל הסתובב כמו תמיד,
אולם הוא לא יכול היד. לתפוס בשיניו
של גלגל המציאות.

אחידות של

חברי הוועדה.

• אל תצפה לפירפום מוקד: של מם-
קנ״ת ועדת מ,נ החוקרת א,־ :פרטת
הפגנות העבת ביר 1ש .0-,לאחו השהית
רבה,

יפורסמו

במקרה

שתי

חוו תו עת,

יתאחדו בדעתם

ב מקום

נדטקנות

ושב־ראש

הוועדה,

ה שופט ה מ חוזי מני, וחברי הוועדה ד״ר וולטר אבלם ועורך־דין חיים קרונגולד.
לעומתם יתייצבו שני חברי הוועדה הדתיים, ד״ר יצחק ארנטט נבנצאל 1ד*ר
פלק שלזינגר.
• חוק הנישואין ישתנה. לאחר שהוברר נ י הגיל ה מיני מלי של 17
שנה לבנות מכביד לא נועט על בדת עדות המזרח, המליץ משרד הסעד על
הורדת הגיל המינימלי להכנסת נערה לחופה ב טנ ה אחת, עד לגיל .16 שנה,
ואילו גיל הבחורים יירד אף הוא ב שנה, ל־לו.

• הקונפדרציה הציונית-הכלדית, ארגון־הגג העולמי המי
אהד א,״צ הצ׳־כ והערוגרטיכיים בחוץ־לארץ, עוי-וית ככני
פירוק. ה ה תנג חויו ת בין שתי ה מפלגו ת בארץ, שב מרכזן עמו ה הצ טרפות
הפרוגו סיניי ם לממ שלה בלי השת תפו ת הצ״ב, מתקרבות עתה ל שיאן, למרות
נ טיונו ת התיווך של מנהיגי ה קונ פוו צי ה בחוץ־לארץ.

• הממשלה תעשה צעדים דחופים להרגעת רוחות הציבור
הדתי 3א ר ! גות * הפרית. לאחר הידיעות הרא שונות על ה תנגטו ת־הד מים
בין דתיים ו שוטרים בירו שלים, הובעו על־ידי מומחים ח ש שות רציניים של
ירידת הכנ סו ת המגבי ת המאוחדת. כדי להוכיח לן
מנת ת׳׳החוגים הקיצוניים על רדיפות אנטי־דתיות בישראל הן פרי תעמולה,
עומד כנראה לצאת ב שלי חו ת שר הד תות משה ט פיו א, לסיור ט ל שבועות

•י י אחדים.

לא מן הנמנע שזו הפעם הראשונה יצביע ,,הדתיים
* בחירתה של אשה לכהוגת ראש-עיר. בדיוני ם קואליציוניים
ים בין הדתיים והציוניטיהכלליים, עלתה מו ע מו ת ת של חנה לוין, עסקנית
:ו ל -עבר קצינת צת״ל, לתפקיד ראש־עירית ר אטון־לציון.

0ההקלות המוצעות לשכבות הביניים במש־ההבנסה: לא
יצאולעלעל. ל מ רו ת הפרסומת תרבה שניתנה להצע,ת אלה, אין, כל סיכוי
שיתקבלו על־ידי הל]!?.לציה הממ שלתית.

• שלוש הישראליות שצולמו על־ידי צלם השבועון ״לייך״
ל א יזכו כ1לן להופיע מעל דפיו. מהמערכת הני דיו תן יתטלהש בו עון,
נמסר כי יקת מונ ת אחת של יפהפיה יט ראלי ת, או לכל היותר ט תיי ס, יפורסמו.

טרוצה גרוני
וכן גם אני
תודות
במדינה העם
סולס עקפ
משך כמד, ימים, שרר שקט יחסי. אך השקט
היה זמני לחלוטין. שוב הדהדו יריות,
שוב נשמעו אנקות פצועים.
גם בתוך היריות התפנתה המדינה לחשוב
מעט — על עברה ועל עתידה. החורבה
הבלתי־גמורה של בניני־האומה בירושלים
(״חירבת אל־אימה״ ,בפי העם) שימשה רקע
מתאים לכינוס שבא לחשוף את לקח העבר.
משך שלושה ימים נתגלתה לעיני מאות חובבי
ארץ־ישראל ועתיקותיה תמונת ירושלים
העתיקה, מאז נזכרה עורו־שלים (״עיר-
השלום״) בפעם הראשונה בדו״חים המצריים
הקדומים.
היה מה ללמוד מעברה של העיר, ששמה
מעלה גם כיום זיק של חרדת־קודש בלב
מליונים בלתי־ספורים. לעיני השומעים עלתה
דמותו של הכאליף עומר, הכובש המוסלמי,
שנכנס לעיר רכוב על גמל לבן,
כשהוא לבוש בבגדים קרועים ומלוכלכים,
בראש צבא שבע־קרבות, עטוף בלויי־סחבות,
אך ממושמע: וניגש ישר למקום ממנו עלה
חברו מוחמד השמימה*.
בהרצאה אחרת ראו את הצלבנים, בשריד
ניהם המבהיקים, שהחזיקו בירושלים במשך
מאה שנים, מבלי להשאיר בה זכר. כובש
אחרי כובש הסתער על חומות העיר, בידעו
כי השולט בירושלים שולט בארץ־ישראל.
עד שבותרה העיר לשניים, זו הפעם הראשונה
בהיסטוריה, כתוצאה מן התיקו של
מלחמת תש״ח.
הסיכום ההיסטורי: גורלה של ירושלים
היה תמיד כרוך ומותנה בגורל כל המרחב
כל כובש שעלה במרחב, סופו היה לנסות
את כוחו על חומות ירושלים.
אמנה שמית. בשעה שהמדענים בירושלים
צללו בחיק העבר, הפליג כינוס אחר,
בקולנוע חיפאי, באוקיינוס הרחב של העתיד.

הפעם הראשונה מאז קום המדינה התקיימה
ועידה יהודית־ערבית בעלת בסיס
רחב (ראה להלן) .לעיניה ציירו כמה נואמים
צעירים, בני שני העמים, תמונה מהממת
של עתיד — עתיד בו תהיה ירושלים
אחד המרכזים של שותפות עברית־ערבית
אדירה, לבה של אמנה שמית שתזכיר
את ימי הזוהר של העבר.

מעשנים נהנים מסיגריות ״עדן־ ׳ מעל לכל האחרות, על
שום טעמן המשובח המופק מעלי סבק מעודנים מאיכות
מעולה. עשונן של סיגריות ־ עדן ״ הוא קל וחלק.
סיפוק והנאה יהיו מנת חלקך. הפיה המסננת המיוחדת
של ״ עדן ׳ מצננת ומטהרת את העשן. סיגריות
־ עדן * היו הראשונות בישראל עם פילטר — הן

20 סע 500 פרי

עדיין המשובחות ביותר.

כל עם דומה לאדם המטפס על סולמו
של יעקוב — סולם שרגליו עומדות על
אדמת האתמול, וראשו חבוי בין ענני המחר.
השבוע נעצר עם ישראל קט מטיפוסו,
העיף מבט מרענן למטה — ולמעלה.
היה זה מבט חטוף מאד. הדי היריות ב־רמת־רחל
שוב דרשו את תשומת לבו.

עתונות

סדוטוקול חתום

ה חזר בדברועשנת עו £ס £
סיגרית

הפילטר

המעולה

בישדאר

הידיעה היתד, מעניינת מאד: מנהיג קומוניסטי
יהודי בהונגריה רמז בראיון מיוחד
עם סופר הארץ, עמוס אילון, כי העולם
הקומוניסטי ישנה לטובה את יחסו הקיצוני
כלפי הציונות. אולם בעיני העתונאים כללה
הידיעה פרט מענין נוסף: במשפטה האחרון
נאמר במפורש כי המנהיג ההונגרי חתם
על פרוטוקול של הראיון.
אמנם נהוג, במקרים קיצוניים של אי־אמון,
להחתים את נותן הראיון על דו״ח
השיחה, אולם לעולם אין נוהגים להכריז
על אמצעי־זהירות זה בפירוש בנוסח הפיר־סום.
כאשר
נודעה סיבת ההערה בחוגי העתר
נאים, פשט חיוך רחב על שפתותיהם.
נסתבר כי ההערה לא היתד, מופנית כלל
אל קוראי הארץ, אלא אל המערכת בלבד.
פעמיים בעבר נחל עמוס אילון כשלונות

ללקוחותי וידידי
שנה טובה ומועדים לשמחה

* מיד אחרי כן ביקש הכאליף מן הפאט־ריארן
הנוצרי להראות לו את כנסיית הקבר
הקדוש. בעת הביקור הגיעה שעת התפילה
המוסלמית, ועומר ביקש להראות לו מקום
מתאים לתפילה. כאשר הפציר בו הפסריארן
להתפלל בכנסיה, סירב הכאליף בתוקף, מתוך
חשש שאס יתפלל בכנסיה יהפון ה־בנין
למקום קדוש למוסלמים. הודות לרו־חב־לב
זה, נשמרה כנסיית הקבר הקדוש
לנצרות. עומר נכנס לירושלים בפברואר,
שנת 8ל.6
העולם הזה 989

ר * 3׳ז<*1ר \ 5׳ ^7ר\י
מאת וומ!ס קינן -ך * מטוסהתקרה לחופי הארץ. מתחתינו השתרע
| 1של תל־אביב. זאת אפשר היה להכיר לסי הריח. אכן,
כל הנחלים הולכים אל הים, מה לעשות.
כעבור שעתים של המתנה הצלחנו להחלץ מבקורת המכס
בלוד. בלוד שואלים בדיוק אותן השאלות הנשאלות בכל
תחנת מכם בעולם, ממלאים בדיוק את אותם הטפסים, אלא
שבכל מקים זה אורך רק כמה דקות. כנראה שעברית היא
שפה ארוכה יותר. לשם הוכחה:
— יש לך כסף זר י
— 2000 פרנק?
— זה הכל?

— אתה בטוח?

— ואין לך שום כסף זר אחר?
— אתה יכול לחפש.
— לא לא! אני מאמין לך!
הוא באמת האמין לי. הגעתי לתל־אביב. נהג המונית,
קורא מושבע של העולם הזה, הכיר אותי לפי התמונה. בכל
זאת, נעים להגיע למקום שבו מכירים אותך. פה לא
יעזור שום דבר.

ך* מחרתכ בו ק ר יצאתי לראות את החפירות בבית
/שערים.
את הסיור המאלף הזה, במקום שבו כל ישראלי האוהב
את ארצו חייב לבקר, אני חייב למגן ברושי הארכיאולוג
הצעיר המשגיח על העבודה במקום מטעם האוניברסיטה
העברית. מגן הוא אחד הסיירים הטובים בארץ, מכיר בה
כל שעל אדמה, יודע יפה את הערבים ואת חייהם, ואין
ספק שהוא עתיד להיות אחד הארכיאולוגים המוצלחים

שלנו.
מדוע חייב כל ישראלי האוהב את ארצו לבקר בבית
שערים? כי בה קבור ונחשף פרק מותח מאד מההיסטוריה
הדרמטית של היחסים בין עם ישראל וארץ ישראל.
בימינו, ימי רכוש נטוש, ימי פליטים וגולים, כאשר
מתעוררים כמה וכמה ספקות, טוב לראות שגם היהודים
לא ויתרו בקלות על אדמתם, והוסיפו להלחם עליה באומץ
נואש עד לתקופה לא רחוקה.
אחת האגדות שכולנו למדנו בבית הספר היא שלפני 2000
שנה הגלו אותנו הר! מאים מארצנו, ועתה חזרנו לארצנו.
זה סתם לא נכון, ואנשי העליה השניה לא היו הראשונים
לעלות אחרי אלפיים שנה. האמת היא שהיהודים לא עזבו
את הארץ מעולם, אף על פי שחלק גדול מהעם, חלקו
הגדול, עבר לאט לאט לגולה בלחץ הרדיפות.
הישוב היהודי מרד ומרד ומרד ש־ב. לאחר כל מרידה
הוקז דמו בצורה האכזרית ביותר, אפשר היה להיות בטוח
שהנה סוף סוף נגמר הכל. אבל לאחר התאוששות קלה
שוב פרץ מרד. עד הכיבוש הערבי היתד. בארץ אוכלוסיה
יהודיה בעלת משקל. ורק במאות השנים האחרונות נשלם
תהליך הטמיעה של אבותינו בדת האיסלאם. בכפרי ארץ
ישראל לא ישבו ערבים — חיל הכיבוש של עומר לא
מנה יותר מ־ 30 אלף איש. שם, בכפרי הגליל התחתון
והעליון, יושבים שרידי אבותינו העקשנים, שכוחם לא
עמד להם להחזיק באמונתם ותרבותם עד ימינו, ונכנעו
באופן סופי כמר, מאות שנים לפני שהוקמו הקולוניות
הציוניות הראשונות בשכנותם.

ך • יתשע רי ם נוסדה במאה השניה לפני ישו, בידי
<1החשמ נאים, והיתד, לאחר זאת חלק מאחוזותיה של
המלכה ביריניקי. לאחר מרד בר כוכבא הפכה לאחד
ממרכזי הישוב, ומהיום שרבי יהודה הנשיא קבע בה את
מושבו ועד שנחרבה בידי גאלום קיסר בשנת ,352 לאחר
המרד הגדול, שימשה כמרכז קבורה ליהודי הארץ
והתפוצות.
היום יש שם מדרון, מכוסה קוצים. חם, חם מאד.
בחפירות עובדים עולים חדשים, זקנים וגם צעירים, במסגרת
עבודות הדחק. מעלים בסבלנות סל עפר אחר סל עפר.

מוזרים בראיונותיו. פעם, אחרי שפירסם
ראיון חשוב עם שליטי הוואתיקאן, נתברר
ששוחח רק עם עתונאי חסר־חשיבות בבירת
האפיפיור.
בפעם אחרת פירסם אילון ראיון עם
רוברט ש מאן, המדינאי הצרפתי הנודע,
תאר בפרוטרוט את שערותיו המכסיפות. אולם
הקרחת הנודעת של רוברט שומאן היא
סימן־דרך במדיניות האירופית.
אחרי שיצא קרת מכאן ומכאן, ראה אי-
לון צורך לפזר מראש כל חשד אפ
עבודת
הארכיאולוג דומה בדיוק לחיפוש מחט בערימת
שחת. איך גילו את המערות הנהדרות הללו מתחת לקוצים
פליאה היא בעיני. אבל זוהי עובדה.
כל המערות חסומות בדלת אבן כבדה, הסובבת על צירה,
אף הציר עשוי אבן. לאחר 1600 שנה עדיין נעות הדלתות
בצירן ללא חריקה, האבן אינה חורקת. הדלתות מגולפות,
ובהן מסמרי אבן ומצילת אבן. מהדלת מתקמרת הכניסה
למערה, חצובה בסלע הרך והלח, ומד,כניסה מסתעפים
אולמי הקברים. את המתים קברו בארונות אבן, והם הובאו
הנה מכל קצוי התפוצות — מצידון, אנסיוכיה, גבל,
תדמור, ארם נהרים, חדיב וחמיאר שבערב הדרומית. כמובן
שאלה שהובאו היו נשיאי הקהילות ונכבדיה,ן.
הכתובות הצנועות, שנחרתו בדופן הרך או נמשחו בצבע
אדום, לא נפגעו בשיני הזמן. הן כתובות עברית, יוונית
ותדמורית, ואחדות מהן בכתבים שעדיין לא פוענחו. לרוב
הם, קברות משפחה — האיש ואשתו וילדיהם. כמה
מהכתבות נוגעות ללב, פשוטות ופיוטיות. הכתובת היפה

ביותר שראיתי היא המלה ״שלום״ — כתובה באותיות
העבריות הנפלאות ביותר.
גם הקישוטים מעידים על רמה תרבותית ואמנותית
גבוהר״ראיתי שם שני אריות נהדרים מגולפים באבן, אריות
עבריים — לא אש ריים ולא יוניים ולא מצריים ולא דומים
לשום אריה שבעולם, ובאמת יפים. מן הסתם נזכה בקרוב
לראות אותם על הבולים שלנו.
אולם החדר המרתק ביותר הוא החדר שבו נקבר יהודה
הנשיא לפי ההשערה. ידוע לנו ממקורות תלמודיים שיהודה
הנשיא נקבר בבית שערים. שלושה בנים היו לו, לנשיא:

שרי לגבי מהימנות הראיון ההונגרי מצד
עורכי עתונו. רק הודות לעורך־לילה מפוזר
(או זדוני) ,שהשאיר את ההערה, ניתן ל־24
אלף קוני העתון ליהנות גם הם מן
הבדיחה.

שגי יוסר י?3־ש!1ווון
״בכל הזדמנות (בה) מנהלים משחק דו־פרצופי
בחיים הציבוריים ש לנו ...יושב
בא־כח המפלגה הדתית הזאת!״ כתב השבוע
אחד בן־שמעון במאמר גדול בהבוקר.

שמעון, גמליאל וחנינא. והנה. שלוש הכתבות במערה הן:
״רבי שמעון״ ,״זו הקבורה של רבי גמליאל״ ו״אנינא
הקטן״ .ובפאתי המערה קבר גדול של בעל ואשתו, ללא
שם וללא כתובת. מעל המערה נחשף אמפיתיאטרון קטן
ויפה, ואנו יודעים שרבי יהודה הנשיא ביקש שילמדו תורה
מעל קברו. זוהי אחת התגליות הסנסציוניות ביותר,
והזיהוי הוא כמעט למעלה מכל ספק. טוב שארכיאולוגים
עוסקים בזה. אילו היה הרב ש״ז כהנא ממשרד הדתות
מגלה את המקום, היה מוצא בו את קברו של אדם הראשון.
אני מבקש את סליחת הקוראים על שהארכתי בענין זה.
אבל באמת לי מספיק לכבוש את הארץ כדי לאהוב אותה.
ומי שאוהב את האדמה הזאת, לא יוכל לכער אותה. ואולי
הארכתי כל כך מפני שככל שמכערים את הארץ מלמעלה,
כך נעים יותר לראות כמה היא יפה מתחת.

נ שי ם טו בי ם, הצילו את ירושלים. פעם היתד, זו
\ י | העיר היפה בעולם. הייתי בכמה מקומות הנחשבים
כפניני יופי, מעיינות של השראה ונכסי התרבות. אומרים
שטולדו יפה. אומרים שפירנצה יפה. עד לפני כמה שנים
היתד, ירושלים היפה בכולן. כמובן, לא מקור ברוך ושערי
חסד — אבל העיר העתיקה, טלביה, בקעה וקטמון. היו
שם בתים, בנויים מסלעי המקום, עם תריסי ברזל צבועים
ירוק רך, עם גנים נאים ומטופחים, בתים קטנים בקומה אך
גדולים בר שם. אותם לא בנו. חברות שיכון, ולא מדדו
אותם בחישובי תועלת. היום לא מטפחים את הגנים, ועל
המרפסות מדביקים לוחות פח. פח אחד יכול לכער עיר
שלמה. מי שלא בנה את הבית, אינו חייב לדאוג ליפיו,
וביחוד אם אין בכלל דרישה רבה ליופי בסביבה.
בבור הגדול של ירושלים ראיתי קיוסק. רציתי לקנות
שם סיגריות, אמרו לי שזוהי מזכירות הכנסת, ובתוך
הבור העמידו דחליל ענק, מנורת ברונזה מפליצה, המסמלת
את הכחות הרוחניים של עם ישראל. שום מקום בעילם
לא רצה לקבל את המנורה הזאת. פעם ניסו להשליך
אותה לים, אך הים געש ופלט דגים מתים. ניסו לשתול
אותה הרחק במדבר, אבל המדבר התחיל להפוך לגן פורח.
טוב שממשלת ישראל מקבלת כל מתנה שנותנים לה, זוהי
כתובת בטוחה. אם יהיה לכם פעם משהו ישן שאין
איפה להחזיק, תנו במתנה למדינת ישראל. היא תבנה
מסביב לחפץ בית חדש.
שני אזרחים עמדו והסתכלו בפח המצלצל הזה. אחד
מהם דפק בפח, והוא צלצל.
— זה ריק בפנים — אמר האזרח.
— זה בשביל המשקל — הסביר האזרח השני —
אחרת זה היה שיקל המון ואי אפשר היה להביא.
— אבל זה יפה — אמר הראשון.
— בטח — אמר השני — זה אמנות. זה רק אמנים
יודעים לעשות. זה קשה מאד.
— הוא עבד על זה ארבע שנים — אמר הראשון.
— אבל בטח לא כל היום, אולי שעה ביום.
— לא, בטח שעה ביום, זה קשה, אי אפשר יותר.
— זה צריך להעמיד בהר הרצל, זה מקום קדוש.
עזבתי את שני האזרחים אוהבי האמנות והלכתי לקנות
סיגריות. פגשתי את יוסי שטרן. הוא הסביר לי שכאשר
חפרו את היסודות לקיוסק גילו את המנורה-
השחיתות היא שטות. מהמין הזה יש בכל מקום. אבל
לא בכל מקום מכערים את הדברים היפים. וכיעור ירושלים
הוא פשע בינלאומי. רצח ממש. מדוע לא השאירו את
הכנסת בתל־אביב? את תל־אביב אי אפשר לכער, ואפילו
אם יבנו בה עיר בלוקונים שלמה לעובדי המדינה עדיין
תישאר העיר העברית הראשונה. הרשו לי לסיים בכתובת
מעל גבי קבר בבית שערים:
שוכב אני בן ליאונטיוס מת, בן ספר־יוסטום,
ולאחר שקטפתי מפירות כל חכמה
נטשתי את האור, ההורים הא־מללים המתאבלים בלי הרף
ואת האחים, אוי לי, בבית שערים שלי !
ואחר לכתי שאולה, אני יוסטוס בן ליאו שוכב כאן
עם רבים מאנשי, הואיל וכך רצה הגורל התקיף.
התנחם יוסטום, אין איש בן אלמוות.

קטע זה לא מצא חן בעיני אנשי הפועלי
המזרחי. כי המאמר נגע דווקא לפרשה אחת
בה היה משחקם חד־פרצופי לגמרי, ובו
היו הם קרבן לצביעות הזולת: פרשת בגי־דתן
של רחמים כלנתאר בחבריו הדתיים
בעיריית ירושלים.
למחרת היום נאלץ הבוקר לפרסם תיקון
טעות, לציין שכמובן מאליו היתד, כוונתו
של בן־שמעון למפלגה הפרוגרסיבית, שהיא
המפלגה הדו־פרצופית האמיתית. אולם

התיקון לא פירש את הפרט המעניין ביותר:
מיהו בן־שמעון.
רק מתי מספר ידעו את הסוד. בינו
של שמעון הוא ישראל, ושם משפחתו
רוקח. המנהיג הצ״כי הוותיק החל אוחז בעם
וכותב מאמרים קבועים בעתון הכפוף להשפעתו,
כדי לנצל את עמדת־הכוח העיקרית
שעוד נשארה לו במפלגה. הסיבה;
אחרי שיוסף ספיר הושיט את ידו ליוסף
סרלין במאבק־הכוח הפנימי במפלגה, נשאר
ישראל רוקח בודד מול היוספיים, המאיימים
להוציא מידו סופית את הנהגת המפלגד-

״רופא 1רופא!״ נטמעה הצעקה מכל עברי השטח. אשה
בשלולה מ שובצת אצה אל הפצוע הרא שון שהורד מגג המצפה,
כשהוא פצוע ברגלו. לפי הור אותי ה הנרג שות מנסה אחד ממשת תפי
הכנס לעצור את הדס שניתז מן הרגל הפצועה ונ שפך על הארץ.

הקהל החל מתאו שש. האנשים שעמדו על הגג ה שתטחו והחלו
זוחלים אל מדרגות הירידה, הנמצאות בצד ה מוגן מפני היריות.
הפצועים ניסו לזחול בעצמם לשטח המת, אחרים הורדו
על־ידי אנשים שכבר ירדו מן הגג, חזרו כדי לעזור לפצועים.

אש רצחנית שכוונה אד משתתפי כינוס גדע

הגע לפני: משמאיל גג המצפה, עליו הצטופפו רוב המ שתתפים, הו שי בו להרצאת
(הרביעי מי מין על הגג) .מלפני ם: החפירות. האש באה מצד ימין, פגעה בעיקר בעומדי ם
ובעו מדים לרגליהם. עדי הראיה אינם מאמינים כי כל האש באה ממקלע אחד,
ש שמעו גס יריו ת בודדות שלא באו ממקלע ברן כי אם מרובים פ שוטי ם בקצב

אחרוני למעלה מאחר שונה.

הקהל השלו ביותר במדינת
ישראל עמד על ה;:
ולרגליו, הקשיב להרצאה
על הנושא המרוחק כיותר
ממאורעות יופ-יום. יוחנן
אהרוני, אהת הדמויות האהודות
כיותר כהיי המדע
בארץ, צעיר גכה-קומה, רזה,
רציני, בעל מבטא ייקי
כמקצת, דיבר על חפירות
רמת-רחל, שהשתרעו לרגלי
המאזינים, כהן נתגלתה
עיר ישראלית עתיקה שהגנה
על הדיר מירושליים
לכית*להמ בימי הבית ה*
ראשון והשני.
כץ הקהל על הגג עמד
הצלם דויד רובינגר, היחיד
שבא לכפות באופן שיגרתי
את הסיור הזה של כנם הארכיאולוגי.
מצלמותיו היו
מובנות לצילום רגיל של נושא
משעמם ביותר(מבחינה
צילומית< .הוא הקשיב.
״שרשיו •טל הישוב הז
ה ההל אחרוני את
משפטו, באשר לפתע קרה
משהו שאיש לא הבינו באותה
שניה. מטר יריות ניתך
על העומדים על המצפה
ומסביבו. הקול האופייני
של כדורים הפוגעים כמטרה
קרובה, בבשר ובבטון,
נשמע באוזני הקהל. אולם
האנשים לא תפסו ברגע הראשון
מה בדיוק קרה. רובם
השתטחו באופן אינסטיקטי
כי על משטח הגג, אחרים,
שעמדו למטה, קפצו לתוך
החפירות ששימשו מחסה.
בעבור כמה שניות הש•
תגה הבל. המשתטחים זחלו
מן השטח הגלוי לאוייב
לעבר הצד האחורי של הגג
הקמור, שהיה מוגן. אולם
הלק לא זהל. היו אלה
חיה רם, שנהרגה בו כמקום,
וכמה פצועים שלא יבלו
לזוז. פצועים אחדים החזיקו
באכריהם השותתים
דם, צעקו ״אני פצוע!״ וניסו
להגיע ככוחות עצמם
כשעה שההרונים הראשונים
הועברו לחדדי־המתים,
המשיך המדען הצעיר מגן
ברוש בהרצאתו בשטח המוגן
של התל. כצד השני
של הגבול הכינו שלטונות
ירדן את הסברם הרשמי,
הבלתי משכנע :״מטורף
פתח באש ונלקח לבית•
חולים לחולי-רוח.״

הקהלצחק: כמה שניות אחרי פתיחת האש עוד צחק הקהל, מבלי להבין מה קרה. חלק
ירד ב מדרגו ת מן הגג, אחרים קפצו מעבר למעקה, לא ידעו כי במרחק כמה מטרים גססו אנשים.
בינתיים החלו הראשונים מבין הקהל ב אזו ר הפגיעה להתאו שש. הנועזים ביו תר חז רו
לגג שטוף האש, החלו בהוצאת הפצועים מאזור המכנה דרך ה מדרגות הנ מצאות בצד האחורי.

העולם הזח 989

ההרוגההראשונה 1חיה רם, אשה ירו שלמית בת ,53 נהרגת
הגג. התמונה צולמה שעה ששכבה מאחורי מגדל המצפה, ב ש טח
הממררת בבכי, פוכרת את ידית בחוסר־אוניס, שעה. שהאיש מי מין
לבדוק אם עודה חיה. חלק אחר של הקהל, שעמד למטה, מצא

בו ב מקום בעמדה על
המת. האשת על־ידה,
מרים את ההרוגה פדי
מחסה ב חפירו ת עצמן.

״ אישהגוספל המובא על־ידי כמה צעירים, תחת אש, אל מכונית פרטית של אחד
המ שתתפים שהביאה אותו לבית־החולים, הוא יעקוב פינקרפלד, אחיה של המ שוררת אנדה
פינקרפלד־עמיר, בתו נשואה לבנה של גולדה מאיר. פינקרפלד, שכדור חדר מן הצד לבטנו,
בעמדו על הגג, הרצה בבוקר או תו יום על האדריכלות של הכנסיות הביזנ טיות.

הפצועים לא זעק* נ צעירה מתעלפת מוכנסת ל או טובוס על ידי־שכניה, שעה שהכומר
פייר רוג׳ה מנוטר־דאם (שמאל) מ סתובב בין הפצועים בנ סו תו להו שיט להם עזרה.
בינתיים הוחל בהעברת הפצועים לבית־החולים. ה או טובוסים והמ כוניו ת הפרטיות הרבות
שחנו בקרבת מקום איפ שרו העברה זו ב מהי רו ת, כך שהפצועים לא איבדו דם רב.

העולם הזה 989

כרונו 1מיוו1ד111 רו

העונ!ם חו ר

הצברית ד
יא״>ו0לוז מרימובין׳

זי רתהקרב. מראה כללי מעל האיצטדיון העירוני בהונג קונג, בו נערכו (?שחקי
אליפות אסיה בכדורגל. הוא מכיל כ־ 60 אלף מקומות ישיבה. מאחוריו, מצד שמאל,
נראה האיצטז׳יון השני, השמה בגודלו למגרש הכדורגל, אך המשמש למרוצי סוסים.

כלט מו ד ר ני. יוסף מרימוביץ׳ בועט בכדור ומעבירו בין רגלי המגן הוייטנאמי
במשחק בין נבחרת ישראל וויימנאם. מאחוריו, מתבונן במאבק שמואל (פפו) ישראלי.

הכל כבר עבר. האימונים, המשחקים, הטיולים
וקבלות הפנים וההתרגשות והאכזבה לאחר
אבדן הסיכוי להיות, אלופי אסיה. רק שייע גלזר
עדיין מתרגש, לזכר שני השערים שהבקיע במשחק
הראשון נגד הונג קונג .״אתם מבינים,״
הוא חוזר ומספר ,״אני שייע גלזר, עברתי אחד
שניים שלוש ארבע, נתתי פצצה וקרעתי את
הרשת. תיכף אחרי זה קיבלתי כדור כמו נגד
הרוסים. אך יש כבר נסיון. נזכרתי ביאשין
ונתתי את הכדור למטה. אני אומר לכם שאפילו
יאשין לא היה לוקח את הכדור הזה. אם היינו
באים קודם להונג קונג, יאשין היה מקבל.
עכשיו אנו עומדים לטוס לאמריקה. היהודים
המקומיים באים להיפרד מאיתנו. אנשים יקרים.
אני רוצה לספר לכם קצת עליהם.
מספרם בהונג קונג רק כמה עשרות, רובם
פליטים מסין העממית ויש בהם גם כמה ישראלים.
הם התלבשו עלינו מהיום הראשון לבואנו
להונג קונג. כשרצו לאכסננו במין מאורת
נחשים במרכז העיר, היו אלה הם שהמריצו אותנו
לעבור ממקום מגורים זה. הם לא רגילים
לחיות בלי מזוג אויר.
בחגים, הוזמננו לקלוב היהודי המקומי הנמצא
במקום גבוה וחולש על כל העיר. שם הכרנו
את האדם מספר אחד של הונג קונג —
מיסטר כדורי. כאן מספרים שמשפחת הכדורים
אינם סתם כדורי רגל, למרות שאצלם הכסף
באמת הולך ברגל. כשד,קומוניסטים השתלטו
על שנחאי שילמו הכדורים 150 מיליון לירות
שטרלינג רק כדי לעזוב את המדינה. גם כיום
הם אינם גוועים ברעב, אז תתארו לעצמכם כמה
היה להם.
כאן ישנם רחובות שלמים הנקראים: כדורי
סטריט, כדורי אבניו, וכדומה, כאילו היתה המשפחה
משפחת המלכות המקומית.

שערהנצחץ. תמונה זו צולמה שניה אחת בלבד לאחר שנחוס סטלמן (שמאל) הבקיע את השער השני במשחק הכדורגל בין
ישראל ווייטנאם. סטלמן נגח את הכדור בראשו, לאחר שקיבלו מבועז קאופמן. הוא נראה עדיין מהומם, לאחר השגת הנצחון.2:1 ,

למעשה הכדורים הם שני אחים. האחד, הצעיר
שביניהם, הוא כבן 50 ומעלה. רווק, אדם נוח
ויהודי סוב, הידוע כנדבן גם בין הגויים. אותו
הכרנו אישית ואילו אחיו הזקן רחוק מזרקורי
פירסומת, אינו מופיע לא בקלוב היהודי ולא
בבית הכנסת. אדם קשר״
שייע התפלא נורא: זה בטח המנהל של בית־ספר
כדורי, איך הוא הגיע הנה?
הסברנו לו: המשכורת היתד, קטנה, וחברה
כמו שאול ביבר ועמום בן־גוריון עשו לו צרות,
אז הוא לקח את המזוודה וברח. עכשיו הוא
מנהל כאן. במקום שירכבו עליו הוא רוכב על
אחרים.
מישהו מהחברה ניגש אל כדורי ומוסר לו
דש מהחברה בארץ. היחידי שהוא זוכר אותו
זה באמת שאול ביבר. הוא אפילו שלח לו
מתנה. איזה מין ילקוט, אם אינני טועה.

^*אישיות היהודית החשובה השניה בו
הונג קונג היא מיס מרטין. הרבה חברה
מתל־אביב ודאי זוכרים אותה בשם בלה. בחורה
תמירה ויפה, בעלת עיני נמר. קוראים לה כאן
הפנתר השחור. היא באה לקלוב והסתכל על 1 ן הבחורים שלנו. הם הסתכלו עליה.
מישהו מהצד לוחש לנו שבזמן האחרון יש
לה ענינים עם המשטרה. העברות, הברחות, וכדומה.
היא מוכרת בכל המזרח, הוא אומר.
היא נישאה בארץ לאנגלי ובאה עמו להונג קונג.
כאן התגרשה ממנו והוא השאיר לה את השם
מים מרטין ואת הפספורט הבריטי. עכשיו יש
לד, חנות בדים עם שותפת.
אחד הבחורים מתלבש עליה ויוצא עמד. ערב
אחד וכשהוא חוזר הוא מספר .״מה? לה היו
ענינים עם המשטרה? הכל בלוף! כל המשטרה
בידיה. הייתי איתר. בחברת ראש המשטרה המקומית,
והייתם צריכים לשמוע באיזה זלזול היא
מדברת אליו. עושה איתו מה שהיא רוצה. כל
קציני המשטרה מתגלגלים בין אצבעותיה.׳׳
צברית אחרת בהונג קונג, היא עמנואלה,
״מנה״ כפי שקראו לה בתל־אביב. היא בתו של
בונה מיני האומה בירושלים, עזר. היא נישאה
לבחור אמריקאי בשם קליב פולר, שהיח תת־קונסול
ארצות־הברית בתל־אביב. שניהם כזוג
יונים. היא נערה חמודה המוכנה להוביל אותנו
לכל מקום. מביאה לנו עתונים ישראליים. מתברר
שהיא חתומה קבועה על העולם הזח.
תכירו בבקשה גם את מר כהן ושלושת ילדיו.
שמותיהם ת צבתים: יעקב, משד, וריסה. אבל
הפנים פנים סיניות ממש. פגשנו אותם בבית זי
הכנסת, והתפלאנו מה עושים ילדים סינים בבית הו

1ל ניקוו הנבחרת בהווג קווג

הפנתרהש חו ר. מיס בלה מרמין, צעירה תל־אביבית שנישאה לאנגלי והגיעה עמו
להונג קונג. כיוס היא בעלת חנות בדים בעיר, יוצאת בחברת מליונרים וצמרת המשטרה
המקומית היא בין אצבעותיה. היא צולמה כאן כשבאה למסיבת קבלת הפנים לכדורגלני ישראל.

כים הבאים. שני עתונאים סינים בהונג קונג מקבלים את פני נבחרת הכדורגל הישראלית, היוצאת
מכוניות הפאר שהסיעו אותה משדה התעופה למלין. בתמונה נראים חודורוב, רוזנבאום ורבינוביץ.

תערובת. זו אחת הידידות שלנו בחונג־אביה
של הנערה הוא אנגלי ואילו אמה סינית.

הצברית. מנה פולר (עזר) במסיבת הפרידה
שנערכה בקלוב היהודי. ברקע משמאל בעלה האמריקאי.

השער כדורים יבואו בו. כמובן, לא כדורי רגל. האדם במרכז הוא מיסטר כדורי המפורסם. לו שייכת
קונג. הוא מחזיק בידיו דגל התאחדות הכדורגל הישראלית, שנתנו לו מתנה. לידו עומדים אנשי הקהילה.

הכנסת. הסביר לנו האב :״הם יהודים מובים,
הם נימולו.״
רצינו לראות את האשה. התברר שהיא היתד.
סינית טהורה. הם חיו בשנחאי וכשתפסו הקומוניסטים
את השלטון רצו לעזוב. אולם לא היר־שו
להם לקחת את הילדים עמם. לבסוף, כשהותרה
כבר יציאת הילדים, הפכה האם קומוניסטית
טובה וסירבה לעזוב את המדינה. הם
התגרשו והיא ויתרה על הילדים- .היא עוד
תעשה הרבה אחרים, בסין זאת לא בעיה״.
סינית יהודיה הציג בפני יהודי ממוצא גרמני:
זאת אשתי. היא היתד, נחמדה מאוד, שולטת
באנגלית ובגרמנית ׳.האיש גורש ב־ 1938 מגרמניה
ובא לשנחאי. שם חיכה עד שגירשו אותו
ועכשיו הוא מחכה עד שיגרשו אותו מכאן
ואז יחזור לגרמניה.
ישבנו עם יהודים חביבים אלה במסיבה בקלוב
היהודי. אכלנו מאכלים סיניים ושרנו משירי
ציון. כולם התמוגגו מנחת :״הוי, ציון.״
אחת, ילידת רוסיה זקנה, שרה סולו באידיש:
״ישרוליקל מיין קינד, קים צוריק ההיים**.

** שלושה ממיץ תושבים חיים בהונג
^ קונג, בערך. את מספרם המדויק לא ידעו
אף פעם 95 .אחוז מהם הם סינים והשאר אירופאים
וה!דים.
הרחובות תמיד הומים מאדם. תלבושות משונות.
שמלות הנשים פתוחות בצדדים עד לשוקיים,
מבליטות את רגליהן הנאות של הסיניות
הקטנות. אולם הצואר מכוסה ס לו על־ידי צו־ארון
גבוה. צניעות. רבות מהן מסתובבות בפי־ג׳אמות.
זוהי תלבושת יומיומית של הסינית
הממוצעת.
כרזות רעשניות ממלאות את הרחובות, מלמעלה
למטה ומימין לשמאל — זוהי סינית
חדישה. ילדים מתרוצצים לאלפים. פספוסים כ־אצבעוני.
עגלות ילדים כמעט ולא רואים. האמהות
מחזיקות אותם על הגב בתוך ילקוט
בד. הילד ישן לו בנחת, כשראשו מיטלטל לצדדים.
עוברים ושבים נתקלים בראשו, ולו זה
לא איכפת. הוא ממשיך לישון.
כמה זאט!טים נטפלים אלינו ברחוב, מציעים
לצחצח את נעלינו. מאחר שאנחנו משאירים את
הנעליים לצחצוח במלון, אין לנו צורך בשירותם.
אנחנו מראים להם שנעלינו מבריקות, אבל
הם לא עוזבים אותנו. בני רבינוביץ׳ הג׳ינג׳י
מסתכל פעם נוספת בנעליו וכמעט שהתעלף.
נעלו השחורה הפכה לבנה. אני מתבונן בנעלי,
גם הן נעשו פתאום לבנות. אנו כועסים ומקללים
ברוסית, אך אין אפשרות להופיע בצורה
כזאת ברחוב. סוף סוף אנחנו מייצגים את
המדינה. אנחנו נותנים להם לצחצח את נעלינו.
התברר שהם עובדים בחבורה אחת, חלק מלכלך
את הנעליים וחלק מצחצח אותן.
(תמשך בעמוד )*17
* ישראל בני, חזור הביתה.

על חון? הים. זהו חוף הים של
הונג קונג בו בילינו את מרבית זמננו.

ביתהכנסת. פנים בית הכנסת ב־תנגב
קונג, בשעת תפילת ראש השנה.

במדינה אנשי״מופת
ה־־וקוטוד באת מיד

זיוגליהאו .
ב אנג רי ר נו הני סהכר רפי ססז רוח פנ 1ח מאוח
שנים אחדה מנ הגי ם הרווחים ככדשד רו ההעם
הברים־ הוא ש הי תהתהוא כי ל ת הביסר,זימים אין
סומחי ם כנת

הב ריטי ם. הרכילי םמשחר

י ל דו ת ם

למאכלמב רי א ומזיז זה.
רכז מ שנ הברכה אנז מתבר כי ם. כ• רזקא בארץ
המסוררדו* שלה בי ס קוי מי ם זכ תהתברח פרו מין
למד רי ת ז הב בתע רו כההמב לי ב שנ ת 1*37ב ט בו ר
ה איכו תהג בו ה ה זרימעם ה מ עו להשרה תו צר ת.
מאז נוסד המפעלב־ 23י ו זכו ריביסר,וימים ש ל פרזמין וביני ה ם

בעש רו ת

ס ר ריז חוהב

ב פ ריז ;!1931

(בשנים ׳1932/34/34

ב ק הי ר נ

ז כע ח

ב חי

בל ם• שיו דעלהע רי ך מות מ עו ל ה
ה בי ס קזי םים ניתר סיני

ס&ליאכיב לחיפה. ירושלים. נתניה. העסק, הנליל וחזרה
זסיחר ערי ישראל נוסעים בישירים רק בישיבה.
הנוסע! פנה לתחנה אנד׳ המקום בישיר פנו׳ בשבילך בכל שעות היזם

מ7ן/צ\ד י/שוג• •שר אל
מדן ועד אילת
יז>י

בעתונים בישרו הכותרות :״סגן דוקטור
על גילוי
מורים אנקלביץ׳ צוין לשבח
אומץ לב למופת.״ טורים ארוכים, מלווים
בתצלומיו, תיארו את פרשת חייו ואת מבצעו
הקרבי. דוקטור מורים אנקלנניץ׳ עבר
בריפרוף על הכתוב, כשהוא מהייך .״יש
עוד חדשות בעתון?״ שאל.
הוא הזר ועיין בתמונתו .״זאת תמונה
לא מוצלחת,״ אמר במבטא צרפתי מודגש.
״אני לא מרגיש בעצמי, אם כל זה רק רעש,
או משהו שיכול לתת לי תוצאות בעת־ד.
עכשיו אני יוצא לחופשה, שוכח את כל
הצבא. נתתי להם הכתובת שלי, אם יצטרכו
אותי, יקראו לי. אני אבוא.״
כי הדוקטור בא תמיד, כשקוראים לו.
לפעמים הוא בא גם כשאין קוראים לו
לבוא,
״ בחרתי בי שראלי. בטולוז, בדרום
צרפת, שם חיה משפחתו — האב, סוחר
בדים שברח מברסלאו שבגרמניה לפני 23
שנה עם עליית הנאצים לשלטון; האם ויטתי
האחיות — סיים מורים את חוק לימודיו
באוניברסיטה המקומית. מספר היהודים במקום
אינו רב. איש אינו יודע את מספרם
בדיוק, רובם מתבוללים. חיי הקהילה במעט
ואיים קיימים. מועדון הנוער היהודי תמיד
צולע.
״בצרפת הייתי כמו צרפתי,״ העיד מורים
על עצמו ,״צרפתי בדם. אני מדבר טוב
צרפתית ואין שום הבדל. כל מד, שהם
עושים, גס אני עושה. גדלתי שם. כשבאו
הגרמנים לטולוז, הלכתי למונטאובן 50 ,
קילומטר מטולוז. שם למדתי שנתיים בבית
הכפר התיכון. הייתי צרפתי. קראו לי
מורים בוד, היו לי תעודות מזוייפות. אחרי
המלחמה, הזרתי לטולוז.״
אולם דוקטור מורים אנקלביץ׳ לא נשאר
בטולוז. כל המשפחה נמצאת עדיין שם —
הוא בא לישראל :״אין מד, לעשות שם.
ההבדל תמיד נשאר הבדל. אין שם משהו
שמושך להיות יהודי, ואני רציתי להיות
יהודי. בחרתי בישראל.״
איש לא קרא לו, אולם הדוקטור בא,
לא במו רופא. הוא בן 26 כיום,
נראה כבן , 19 שזה עתה לבש מדי צבא
לראשונה. תספורת קצרה, עיניים חומות,
שפתיים עבות וקומה ממוצעת. שום דמיון
לדמות מקובלת של רופא, למרות המבטא
הצרפתי, הוא נראה צבר בכל דבר, אפילו
בסגנון הדיבור החופש־י.
כעולה, היתד, לו שנה אחת זמן, עד
לגיוסו לצבא. בדרך כלל, אפשר לדחות את
זה עוד ועוד, ביהוד רופא עולה. מורים
התגייס מיד. לא מפני שהצבא קסם לו במיוחד,
או משום ששאף להיות רופא קרבי.
פשוט, הצבא זו חובה המפריעה קצת לתכנית
ההתבססות של רופא צעיר. אבל זאת
חובה. יש למלאה מה שיותר מהר, כדי
לגמור עמה.
הוא עבר קורס רופאים צבאיים. אין זה
קורם להשתלמות ברפואה. מה שלומדים
שם, הוא על תפקידי הרופא הצבאי ביחידה
והגיינה, סניטציה, לא רפואה קרבית, אין
דבר כזה בכלל.
אחר כך שלחו אותו להיות רופא ביחידה
קרבית. נסיונו הרפואי לא היה רב במיוחד:
נסיונו של סטודנט לרפואה שסיים את
הסטאג׳ .הודה מורים :״לא עשיתי עוד שום
התמחות. מה שעשיתי זה כירורגי־ קטנה.
כל מיני ניתוחים שעושים בשנות הלימודים.
עזרתי גם לניתוחים יותר גדולים.״
אין ארטיסטים. הדוקטור בא ליחידה
הקרבית. הוא מילא את תפקידו בבדיקת
מסדרי החולים, שמירה על תנאי ההיגיינה
והסנטיציה של היחידה. שום תפקידים
מיוחדים. לא היו בעיות מיוחדות ביחידה.
חומר האנשים מובחר ולא היו כמעט אר־

טיססים מתחלים.
אז באה הפשיטה על מבצר האויב. אמדו
לדוקטור :״אתה בא איתנו.״ והדוקטור
ריק*.
זאת היתד, הפעולה הקרבית הראשונה
בחייו. בפעם הראשונה, שמע הצעיר מטולוז
כדורים שורקים סביבו. סגן מורים
אנקלביץ׳ לא ר,ישם להודות :״בהתחלה
ההרגשה לא כל כך נעימה. אני לא יכול
להגיד שזה פחד מוות. אבל כשיוצאים, זה
משהו מוזר. לא יודעים לאן, ומה מחכה

בחסות הלילה התקרב הרכב אל היעד.
כוחות הלוחמים נחלקו לפי תתקת־ייהם, הת
פרשו והחלו לנוע חרש לכיוון המבצר.
בליל הירח. הבהיר, קל היה להבחין מרחוק
בצלו של המבצר. שקט מתוח שרר בו. מפעם
לפעם, הבהיקו פנסי השומרים במקום,
כשהם מאירים את הגדר. הכוחות תפסו
את עמדותיהם לפי משימותיהם. על גבי משטח
פרוש, ללא כל מחסה מבעי, התקדמה
שורת הפורצים, כפופה, מתוחה ועירנית.
הדוקטור הלך עם הפורצים. לא בשורה
הראשונה, אולם צמוד לכוח הפורץ.
לפתע, כשהיו קרובים מאוד לגדר המחנה,
נשמעה יריד .,שניה אחת בלבד, השתררה
דממה חרישית. אחריה באד, פקודת האש.
המלחמה על המיבצר החלה.
דקות מספר נמשך הלם -צרורות המקלעים
ותת המקלעים; מלווה בבזקי פצצות
הבזוקה, החודרות אל תוך קירות המבצר.
מיד לאחר זאת פרצו הלוחמים פגימה.
הדוקטור לא נכנס אל תוך דמיבצר. הוא
חיכה בחוץ. בפנים השתולל קרב יריות

איש מופת אנקלכיץ׳
ניתוח בצל המצודה

ורימונים. התנגדות האויב לא שותקה עדיין.
מקלע על הגג המשיך לדפוק בקצב איטי
ומעצבן.
כמה אנשים נראו יוצאים את השער
כשהם, נושאים עמם גופה. דוקטור! צעק
מישהו. הדוקטור מיהר אליהם עם חובש.
פצוע שותת דם שכב על הארץ. הוא נפגע
בבטנו. הדוקטור בחן את הפצע. לא היה
מה לעשות בשלב זה. רק לחבוש את
הפצוע ולהעבירו לעורף, מיד לבית חולים.
אותה שעד״ במרחק מטרים ספורים בלבד,
רכן חובש אחר על גבי פצוע נוסף, שהוצא
מהמבצר.
לא מאוזן עד אוזן. סיפר הדוקטור:
״היה חושך, אבל אם נשארים בלילה הרבה
זמן, מתרגלים לחשיבה • .ראיתי אור פנם
וראיתי פחות או יותר שחובש מטפל
שם בפצוע. ניגשתי אליו. הוא היה בלי
הכרה. ראיתי שהוא כולו מלא דם. החובש
חשב שיש לו משהו בראש, מפני שהדם
נזל לו על הראש. הוא לא ידע מד, לעשות.
ראיתי פצע בצוואר, מצד שמאל. הכדור נתקע
שם, לא יצא החוצה.
״דאיתי שהבחור נחנק, הוא היה בלי
הכרה ונשם בקושי. פתחתי לו את הפה
בכוח, כדי שיוכל לקבל אויר לנשימה.
הפה נסגר בכוח על אצבעי. השיניים פגעו
בצפורן. היו לו עוד הכוחות של בן אדם
פצוע.
קנה הנשימה שלו לא נפגע, אך הכדור
שפנע בצוואר, ליד קנה הנשימה, יצר לחץ
פנימי של דם על הקנה, שהפריע לנשימה.
החלטתי לנתח מיד.
מתוך ילקוט המכשירים שלי, נטלתי
סב ן חדה וחתכתי חתך קטן בתוך הגרגרת.
קנה הנשימה היה עתה פתוח כלפי
חוץ. דרך הפתח הכנסתי צינור מתכת מיוחד
שנמצא בתיקי. זה מין צינור באורך של
עשרה סנטימטר, כפוף קצת. מקנה הנשימה
הוא יוצא החוצה דרך הצואר, כך שהאיש
נושם דרכו ולא דרך הפה. האויר עובר
העולם הזה 989

ב מ תון
ל מ דינ ה

ב מ תון
למע שן \

נואמים שלונסקי, חורי, לטין? ואבנרי בכנוס היהודי ערבי בחיפה
לא מלחמה קרה, לא שלום קר, כי אם שלום חם

דרך קנה הנשימה וממשיך לריאות בפעולה
תקינה.
כל הניתוח ארך כמה דקות בלבד. אותו
זמן עוד נמשכו היריות בבנין. בזמן הניחוח
פגעו בי כמה רסיסי אבן. כמעט
שלא שמתי לב אליהם.
״הפצוע התחיל לנשום, אמרתי לחובש
להעביר אותו לאמבולנסים שהגיעו, שם
היה רופא שני. הוא נתן לו עירוי דם. אני
הלכתי לראות מה עם שאר הפצועים. כולם
היו פצועים קל, לא היה צורך בטיפול של
רופא.״
שקט השתרר בבנין. היריות וההתפו־צצויות
פסקו. נשמעו רק צעקות הלוחמים,
ופקודות המפקדים. השלל הוצא החוצה.
שריפות קטנות התלקחו בחדרים. מספר
בעלי חיים געו בקול.
האנשים חיפשו בקפדנות אם נשארו
בשטח עוד פצועים שלא הוצאו, אחר
התרחקו בשקט מהמקום. התפוצצות אחת,
והבנין צנח תחתיו.

גם לשפה השניה, ולמספר בלתי־מוגבל של
ברכות*.
בר״כוכבא וצלח אל־דיו. מן הרגע
הראשון היו הבדלי גוונים ניכרים בין הנואמים.
אולם החתך לא היה לפי הגבולות
הלאומיים. הגיל והמוצא קבעו הרבה יותר.
בעוד שהנואמים הקשישים יותר, כמו יצחק
גרינבוים, ח״כ מפ״ם יעקוב חזן והכומר
כליל כורי מתרשיחה דיברו על השלום בין
המדינות ועל הצדק בין העדות, יצאו הצעירים
מבני שני העמים בתביעה קיצונית הרבה
יותר: שילוב תנועי ת־השיחרור של שני
העמים.
קרא משה (מלחמת בני אור) שמיר: אי
ננו רוצים במלחמה קרה או בשלום קר,
אלא בשלום חם!״ הכריז רוסטום בסטוני:
״בלי שלום לא יתגשמו השאיפות הלאומי
* ביני הן אחת. של הרב הראשי יצחק
הלוי הרצוג, שקידם בברכה את מסרת הכינוס.
יום לפני הכינוס שלח הרב מברק,
ביקש שלא לקרוא את הברכה, בגלל חילול
השבת בכינוס.
המשק חלק האר•
בית־החרושת תרזיוו בראשון־לציון נחשב
מזמן למנעל המסמל את התקדמות התע־שיה.
לא זה בלבד שהוא מפעל הנגרות
הגדול ביותר בארץ, אלא שגם הורה על
דרך חדשה לקידמה חברתית. כי אחרי שביתה
ממושכת הרכיבו הבעלים בשעתו קואופרטיב
של פועלי המפעל, מסרו לו את
עיקר הבעלות על המפעל.
החודש נסתבר כי אין לעצור את התקדמות
הקידמה. אף שנעשה הכל כדי לשמור
את הדבר בסוד, נודע כי מתנהל משא
ומתן למכיר את המפעל לסולל־בונה, תמורת
הסכום הפעוט של 275 אלף ל״י.
באותה שעה לחשו במסדרונות התעשייה
ידיעה סנסציונית עוד יותר: הנשיא הקשיש
של התאחדות בעלי התע שיה, מרדכי
שנקר, עומד לסיים את המשא־והמתן הסודי
שלו למכירת מניות מפעלו הוא, לו־דזיה*
,ל סו ל ד בונ ה. אם יסתיים משא־ומתן
זה בהצלחה, יתווסף סמל המפעל — אריה
המחזיק (משום מד ).גרב של גברת בפיו
— לשורה הארוכה של סמלי סולל־בונה.
חברת הענק ההסתדרותית, הדומה בעצמה
לאריה הבולע בהדרגה את המשק הפרטי.
ארגונים כינוס מסובן
מן הבוקר שרר מצב־חירום באזורי ה־מימשל
הצבאי. פה ושם נאסרו נכבדים ערביים.
מאות בקשות להיתרי־תנועה נדחו
בזעם.
הסכנה שגרמה לתגובה נמרצת זו מצד
שומרי בטחון המדינה היתד, כינוס, שעמד
להיערך באותו יום בחיפה. מטרותיו המסוכנות
לבטחון המדינה: שלום עם ארצות
ערב, שויון למעוט הערבי בארץ.
בכל זאת מלאו מאות חובשי כפיות למות
את אולם מאי, נשארו מאות אחרים
בח ץ מחוסר מקום. יחד עם הקהל היהודי,
הביאו את הקרבן הגדול לראשון למען המטרה
המיוחלת. במשך חמש שעות רצופות
הקשיבו ל־ 15 נאומים, שכל אחד מהם תור*
מל שם עיר מוצאו של שנקר, לודד.
חווולח הז ר! 0 8 0

תזכיר
• משח שרת הכחיש
לפני חמשה חד שים את ידיעת
העולם הזה שכרת ברית סודית
ל שיתוף־פעולה עס הדתיים בממשלה.
אתרי ההכח שה הציג
לו העולם הזה ( )968 שורה של
שאלות, שכללה את ה שאלה:
״האס נכון שהודעת לנציגים הדתיים
שבגלל הפרסום תחיה
נאלץ לדחות את בי צו ע ה מינויים
(של הדתיים למ שרות בשרות
החוץ) ,פרט למינוי ה־ י
ד״ר י שעיהו וולפסברג לתפקיד
ציר ישראל בשוויץ, מאחר שכבר
הודעת על מינוי זה לממ
שלת שווייץ?״
ה שביע נמסר בפעס הראשו־נה
רשמית כי ך״ ך 1ישעיהו וול־פסכרג
נתמנה לציר ישראל ב־שווייץ.

על שערורייה חד־ש
ח הודיע מדור תצפית של
העולם הזה ( )984 לפני חמשה
שבועות, בק שר עם דיון סודי
בועדת הכספים של הכנסת, בו
נתגלה כי שרים שונים הוציאו
סכומים מפתיעים כהוצאו ת א־ש״ל.
בין השאר הוציא אחד השרים
הפחו ת ח שובי ם בממ של ה
הקודמת סכום של 30 אלף לירות
למטרה זו.
ה שבוע נערך בועדת־הכספים
דיון נרגש על הס תננות הידיעה
לעתונות.
דרשו

כמה

לחקור

ידיעה

החוצה,
מחברי כיצד
תבעו

הועדה

הגיעה
ה להכחיש

תוכנה רשמית. הצעה זו לא
נתקכלה.

יות לא של הערבים ולא של היהודים!״ טען
אורי אבנרי :״כולנו שותפים לתרבות שמית
אחת, שרשרת הנמשכת ממלכי בבל ואשור,
משה רבנו ודויד המלך, ישו הנוצרי, בר־כוכבא,
מוחמד וצלאח אל־דין, ועד מורדי
המדבר הערבי ומיישבי הנגב העברי, לוחמי
השיחרור של אלג׳יריה ומגיני הספר של
ישראל.״
לנכלום ואיפמאעיליה. על הבמה
ובאולם ישב הגזע החדש, שיכול היה לשמש
גשר חי לשותפות זו — הערבים
הצעירים בישראל, המדברים עברית־צברית
שוטפת, שוב אינם נבדלים בהופעתם החי־צונית
משאר צעירי הארץ. אולם מלבם נשפך
מבול של טענות מרירות: מאות רבות
של מקרי קיפוח, הפליה ודיכוי קטנוני, שנראו
מרגיזים כפליים מפני שלא נראה להם
שום טעם ותכלית. סיכם עבד אל־עזיז זו־עבי,
צעיר נצרתי שהוא בעצמו דוגמה חותכת
לדור הערבי החדש, ושתירגם בעצמו
את נאומו לעברית שוטפת :״שום צעיר
אינו נקרע ממשפחתו ועובר את הגבול לשם
תענוג. הוא לא מחפש גן־עדן בירדן.
הוא נדחף על־ידי היאוש!״
כאשר החלים הכינוס להקים איגוד יהידי־ערבי
למלחמה על מטרותיו, כבר היה ברור
כי היצור החדש יצטרך להקדיש חלק ניכר
ממרצו למלחמה במעשי־עוול מטופשים אלה,
תחת להקדישו כולו למטרה החשובה פי
אלף: הבאת קול השלום של בני ישראל
הערבים והיהודים לאוזני הערבים בנבלוס,
בגדאד ואיסמאעיליה.

בי ת ספר לנ הגו ת

״החץ״
כהדרכת אברהם בהן
ת״א, רה׳ מנדלי ,6
מעכשיו גם שעורים

סל וסבה

סכסזכים
בי ת הקרבות
לדעתו של בעל בית תל־אביבי ידוע אין
לדייר כמעט כל זכות מלבד לשלם את
שכר־דירתו ולחיות בשקט בתוך חדריו השכורים.
כאשר,
למשל, היתד, אחת הדיירות זקוקה
לטיפולה המתמיד של אחות רחמניה, ראה
בכך בעל הבית הפרה גסה של החוזה. הוא
דרש תשלום עבור האחות כאילו היתה ד־יירת־משנה.
דיירת
אחרת של אותו בית, שהתחתנה לאחר
ששכרה שם דירה, הופתעה למחרת נ־שואיה
לקבל מכתב, בו הודיע בעל הבית
כי אינו מכיר בה יותר כדיירתו, מאחר שהיא
נושאת שם חדש. רק לאחר הוספת ארבע
לירות לשכר הדירה הכיר בעל הבית
בשם החדש.
מריבות אחרות על קשירת אופני ילדים
בחדר המדרגות, שתילת ירקות בחצר, קבלת
אורחים ארעיים ללילה או שניים, לא חסרו.
המלחמה ההנהלה בצעקות, איומים, מכות
ומשפטים, ללא הפוגה כמעט.
ש תי קהזועמת. השבוע נפתח פרק
חדש בתולדות הבית. במכתב ששלח אל
משכחת קאופמן, דרש בעל הבית כי בן
המשפחה, רפי קאופמן, יפסיק לקבל בדירתו
חברים הבאים ללמוד שם. מאז התחלת החופש
הגדול, נהג רפי בן ה־ד 1לתת שיעורי
הכנה לשלושה מחבריו. בעל הבית ראה
בזאת ניצול הדירה של משפחת קאופמן למטרות
עיסקיות, שלא בהתאם לחוזה.
משפחת קאופמן לא השיבה למכתב. אולם
דיירי הבית הצביעו בריתחה על העובדה
כי באותו בית גרה צעירה, ששכרה דירה
תמורת דמי מפתח ואשר אף היא קיבלה
מבקרים רבים למטרות מסויימות. הטיחו
הדיירים :״האם זה לא נקרא לנהל עסק?״

בו מו שאת נ פג ש ת
ע ידידו תיד...
כביסתך בבית מתכבסת
בעצמה ללא נקיפת אצבע
אחת. אבקת ״כביס״־נקה
החדישה (מקודם כביסן)
מכבסת במהירות וביעילות,
מאריכה את ימי כביסת!.
עליך פשוט לשרות את
הכביסה כתוף תמיסת
ולהשאיר
,,פביס״־נקה
כמשך שעתים, ובכיסתד
תהיה נקיהלהפליא
לשטיפה.
ומוכנה

נכןה

כזבסבעצם1
המפיצים: חב׳ ״נורית״ בע״מ

לשמחה

מזעדיס
רדיו חוכניזת
הנסיון לי ד הטנדר

; 555 גז

יספיד 1• ,

נגול׳׳׳י׳

אחיס

פרס עשו לירות
יוגרל כין פותרי תשבץ ״העולם הזה״ 989
מאוזן .1 :עלול
להיות מוצר היצוז
המכנים ביותר ש;
הארץ; .5יריב מס
חרי; .10 תולים ע
ליו את המעיל; 12
ביטוי; .14 סימן ה
רבות; .16 שד שנב
נם באדם; .18 ארב
הבא למסור עדות,
.19 בירה מרחבית,
.21 אגרון בירושלים;
.22 בן זוגה של
היא; .23 בה; .24
אות יוונית, מקבילה
לרי״ש; .25 הערבי
השג, א ביותר ביישוב
עד מלחמת העצמאות;
.27 מיטה
מרופדת; 30 נטע;
31 למה שכל אדם
זקוק, לפי הפסיכולוגים,
מדי פעם; 33
שליח ציבור; .35
סמל החיקוי; 36
אסור להקדימו ל
קנה; .38 יישוב בגליל
התחתון; 39
קלף די משובח; .40 יש עושים; .41 בה
נפל דרור לוי .43 ,סוב למאור, בתנאים
פרימיטיביים, לפחות; .44 ארגון אמה ת
עובדות וויצ״ו מארגנות כזה, מדי פעם; .46
מין גלידה; .48 מקסים גורקי כתב עליה;
.49 בעל אלטנוילנד.
מאונך .2 :מעבירים בו, בין השאר, בצלים
או תפוחי־אדמה; .3גלדיאטור; .4ספר;
.6חיית הפרדסים; .7החיל שבראשו עמד
דוד שאלתיאל; .8יהודה איסר אונטרמן;,
.9קפה חזק ושחור .11 יוצרי; .13 אפשר
להתגלגל בו בקלות; .15 בראשית היה על

פניה חושך; .17 פעם נערך גם בה פסטיבל
סרטים; .18 בערבית זאת דווקא מדינה;
.200 תוצאה של אכזבה; .23 המערבי, בידי
הירדנים; .26 אם המושבות; .27 קץ; .28
עיתון ירושלמי; .29 חברה לייצור חפצי נוי
ולבוש ישראליים, שרות דיין היא אחת מ־מנהלותיה
31 :העיר השנייה בגודלה בפורטוגל;
.32 כלב כזה לא צריך להיות נבחן;
.34 נחש ארסי; .35 אות, סמל המפלגה
הקומוניסטית; .37 בירה מרחבית; 38״אגד
ישיר, נחו ...נ 42 שמחה; .44 בפה;
.45 לא חם; .47 בדחן.

״לחבובה הג׳ינג׳ית עם הע״נייס הכחולות,
החצאית החומה, הנעליים הצהובות,
החולצה האדומה והפה המתוק, שהיתר! לפני
שבועיים וחצי בשעה שבע בערב ברחוב
אלנבי פינת גרוזנברג ושאלה בחור אחד נחמד
הרוצה בעילום שמו ״מה השעה?״ והוא
ענה לה ״תסלחי לי, אין לי מושג,״
״ולמוטלה הקצין ליום הולדתו ח־ ,70מאבא,
אמא, סבא, סבתא, עיד סבא ועוד סבתא,
וצפורה ונורית ויצחק׳לה ומיקי ומירי
ויוש ושוש ועדי ואהר׳לה וכל החברה מה־ג׳יפ
המעופף בשדמות הנגב.
״ולנחמה, לזכר הלילה על שפת הכינרת,
כשישבנו וליטפת לי את השערות ואמרת
שאת אוהבת אותי, ואחר־כן התנשקנו, ו־אחר־כך
עוד פעם ליטפת לי את השערות
ושאלת אם אני אוהב אותך, והתנשקנו עוד
פעם, ואחר־כך הלכנו הביתה והיה כבר אולי
שעה אחת בלילה — מאיציק השאטר
מחירבת מוש־בערף.
״ולאחת שאני לא זוכר מה שמה ואין
היא נראית ואיפה זה היה ומתי
מלים אלה, הלקוחות מפארודיד, של עמוס
קינן על תוכנית כבקשתך, נכתבו לפני שש
שנים. כיום הן נראות כדף אמיתי שנשמט
מידיה של אחת הקרייניות. כי מאז ועד
עתה התעצמו תוכניות כבקשתך הן בכמות
והן בגיוון. הן מוגשות, מעל גלי קול ישראל
וגלי צה״ל 14 -פעם בשבוע, כשהן ממלאות
שמונה וחצי שעות שידור בכל הבא
ביד, משירים עבריים ולועזיים, פזמונים
ומחולות, ועד למוסיקה קלאסית קלה
וכבדה וחזנות. מה שחשוב ייתר (בעיני הלקוחות
הקביעים של תוכניות אלה) :בין
הקטעים משמיעים הקריינים והקרייניות שפע
מדהים של שמות וברכות לכל מאורע
בחייהם של הכותבים, קרוביהם וידידיהם,
מלידה עד יום הולדת, ומהחלמה עד העלאה
בדרגה.
לעתים לא רחוקות משמשים מגישי התוכנית
גם פה לציון מאורעות אינטימיים
יותר, כמו הקריינית דינה גולן, שהגישה
החודש תקליט שהוקדש על־ידי מישהו למישהי
,״לזכר הנסיון ליד הטנדר.״
בשביל מי? תוכניות כבקשתך אינן
המצאתו של קול ישראל. הן מקיבלות בעולם
כולו. א-לם בדבר אחד נבדלות ה־כבקשתך
הישראליות מחברותיהן ברחבי העולם:
בשאר המדינות, פועלים עורכי התוכניות
מתוך הנחה כי התוכנית מיועדת
למאזין הסתמי, לאו דווקא לשולחי הבקש־ת.
לכן הם נוהגים לברור מספר מצומצם של
בקשית מתוך אלפי המכתבים המגיעים
אליהם, קוראים באוזני המיקרופון רק את
המכתבים שיש בהם כדי לעניין או לשעשע
את מרבית המאזינים.
קול ישראל, בתמימות האופיינית לו, סבר
כי לעשות את רצונם של שולחי המכתבים
הוא העיקר.
כן למורה הרווק. מן הרגע בו נוכחי
משגרי־המכתבים לדעת כי כבקשתך
היא במה חופשית, החל זרם המכתבים לזרום
בשפע שעלה על כל המתואר. התוכנית
כבקשתך לשירים עבריים מקבלת, למשל,
בשבועות־שיא, יותר מ־ 200 מכתבים לשבוע,
שמהם אפשר להשמיע לכל היותר 80 עד
100 שמות במשדר. תוכניות מקבילות בגלי
צה״ל זוכות ב־ 75 עד 100 מכתבים לשבוע.
אלפי
אנשים, נשים וטף גילו כי הם יכולים
לספק יצר הראוותנות שלהם ושל הקרובים
להם על־ידי השמעת שמם ברדיו,
הכרוכה בהוצאה של 80 פרוטה בלבד, לרכישת
בול. מאות אחרים העדיפו דרך זאת
על משלוח מברק־ברכה פרטי, או פירסום
מודעת־ברכה בעיתונות. עשרות בתי־אב בישראל
יכלו להתפאר מדי שבת אחר־הצה־ריים
באוזני כל המכרים הבאים לשתות תה,
ששם בנם בן ה־ 4הוזכר ברדיו.
בני־נעורים, שחיפשו לעצמם שעשוע יותר
מגרה, נהנו ממשלוח ברכות מזוייפות,
המברכות את חברם־לכתה בן ה־ 12 לנישואיו,
או המאחלות את מיטב האיחולים למורה
הרווק לאנגלית, לרגל לידת בנו. לפני
יותר מעשר שנים הגיעו המתיחות לממדים
כאלה, שקול ישראל המנדאטורי לא ראה
ברירה לפניו, אלא להפסיק לחודשים אחדים
את שידור התוכנית.
ג׳יפ במקום טנדר. הבקשנים המקצועיים
כה התרגלו לזכותם להשמיע את
שמם ברדיו, עד כי הזדרזו לפנות לעיתונות

ראש מדור הבידור שמעוני
לא לאבא, לא לאמא, לי, ו ק לי
בתלונות מרות, כאשר לא באו על סיפוקם.
מדורי המכתבים למערכת התמלאו במכתביהם
של הורים ממורמרים, שדרשו בכל
תוקף הסבר מדוע קופחה בתם שיום הולדתה
חל ב־ ,6.6.56 ומדוע הצמידו את בקשת
בנם לשיר היי הג׳יפ במקום לשיר
הטנדר נוסע, שאותו ביקש. קול ישראל, שנהג
להשיב לכל מבקש שבקשתו לא התמלאה
בגלוייה מודפסת, לא התעצל להסביר
ברצינות איומה מאה פעמים ואחת כי
אין כל אפשרות לכלול את כל המבקשים,
מחוסר זמן, וכי טרם נמצאה השיטה הטכנית
שתבטיח תור צודק, בנוסח לשכת
העבודה.
השבוע פקעה אפילו הסבלנות האלוהית
של שדרני ישראל. יצחק (״צחי״) שמעוני,
הנושא בין השאר את התואר המכובד של
ראש מדור הבידור בשירות השידור, החליט
על מדיני ת חדשה. לפי מדיניות זאת,
שתונהג הלכה למעשה בחודש הבא, יהיה
כל מאזין רשאי לבקש השמעת יצירה מו־סיקלאית,
משיר ועד סימפוניה, אך ורק למען
עצמו. איש לא יורשה לברך באמצעות
גלי האתר את ילדיו, הוריו ומכרותיו.
אמר שמעוני :״אנו מקווים שבעיקבות
צעד זה תרד סוף סוף במקצת הפופולאריות
המופרזת של משדר זה. היא ממררת
לנו את החיים.״

מה נשמע
תוכניות אלה, מתון שידורי השבוע הבא,
עשויות להיות מעניינות:
• צליליתון (יום ד 8.30 קול ישראל)
— עורכי השבועון המוסיקאלי, אלון
שמוקלר ויורם רונן, יקדישו את הגליון הפעם
לסקירת המאורעות המוסיקאליים של
השנה שעברה, שהיו (לא באשמתם) בעיקר
ביקוריהם של אמנים אורחינו
• בניחותא (יום ו׳; ;8.10 קול ישראל)
— הפעם יוזמן העיתונאי אריה גל־בלום
להציג על המדף האישי שלו קטעי
ספרות האה־בים עליו ותקליטים מתוך האוסף
הפרסי העשיר שלו.
• בימות ובדים (שבת; ו; קול ישראל)
— עורכת התוכנית, בלה ברעם, שביקרה
בפסטיבאל הקולנועי בוונציה, תשמיע
עתה בין השאר ראיון מוקלט עם שחקן
הקולנוע ג׳יימס מייסון.
• כנפיים לעם (יום א 8.25 קול
ישראל) — כתבה על תערוכת התעופה, ערוכה
בידי יעקב בן־הרצל.
• ירושלים ויהודה גיום א 10
קול ישראל) — מבחר הדברים החשובים ביותר
העתידים להיאמר בכנס השנתי של
החברה לחקירה ארץ־ישראל ועתיקותיה.
• המסך עולה (יום ב׳; ;8קול ישראל)
— מחזהו הנודע של אנטון צ׳כוב
בת שחף, בעיבודו ובבימויו של מיכאל אל-
מז ובהשתתפות שחקני תיאטרון זירה.

• על תוכניות ״קול ישראל״
(יום ג 8.45 קול ישראל) — הבטחותיו
של מנהל התוכניות בקול ישראל, ד״ר ישעיהו
(״שייק״) שפירא הן תמיד מעניינות
יותר מאשר הגשמתן.

ער הסיום המטאו שר כסטיבר הסוטים בוננציה וער שישת ישראליות ההוכמח

ג שחקים אסורים ! -גותוים
— מאת שמואל מוד. שריח. העולם הזה־י בוונציה

ראשית, הכירו בבקשה: תמר גפן (ווינגרין) ;22,3 ,גובה 162 :ס״מ; צבע שיער: חום. עיניים: שחומות,
מעפעפת קמעה בעינה השמאלית — חוץ מזה: נחמדה. מקצוע: טוענת שהיא סטודנטית, שנה שנייה ביאולוגיה. מצב
משפחתי: עדיין רווקה. סימנים מיוחדים: נערה תקיפה ויודעת מה שהיא רוצה. ניתן לה את רשות הדיבור :
״אולי אתה יכול להכניס אותי לסיום?״
לא הסתובבתי אפילו. ידעתי: מאחורי עומדת ישראלית (״רק עכשיו הגעתי לכאן. איך הגעתי לכאן. איך נכנסים
הנהי שמע! אף פעם לא הייתי בפסטיבל סרטים והיא מתה להיות בטכס המפואר של הסיום. חוץ מזה —
איך אפשר לחזור לישראל ולא לומר שראיתי את מרילין מונרו או את אדי סטיבק? (מכירים אותו? גם אנחנו לא,
רק שכל מי שחוזר מפסטיבל כזה כבר 7א יכול להשתמש בשמות כמו ברנדו או טיילור) .לא עניתי.
״הי, אתה כבר לא מכיר אותי?״ מכה רצינית על הכתף
וקול שמבטיח עוד אחדות. מוכרחים להסתכל לפחות.
הסתובבתי. נו, מי אתם חושבים עומד שם? ברור, נחשתם:
תמר, תמר גפן. הכירה אותי פעם באיזה מסיבה ועכשיו
החליטה כי רק אני יכול לעזור לה להכנס לטכס הסיום
של הפסטיבל.
״מרלין מונרו לא תבוא,״ פסקתי.
״ראיתי אותה כבר בלונדון. לא מעניינת אותי יותר.
מה שאני רוצה — זה להכנם לסכם הסיום ולנשף
שיהיה אחר כך. אומרים שכולם יהיו שם.״
כן. את זאת היא לא צריכה לספר לי. כבר ביום הראשון
של הפסטיבל אי אפשר היה להשיג כרטיסים לטכס חלוקת
הפרסים, או לנשף הסיום שיערך לאחריו. אין מה לדבר
על הזמנות. כל מי שחושב שהוא מישהו באירופה כבר
סחס אותן חודשיים קודם. לנו, העתונאים, הרשו לראות
את הטכס בהשלכה טלוויזיונית מיוחדת, בחדר הטלוויזיה
של העתונות. אבל זה שום דבר. מכרה שלי, נערה נחמדה
העושה משהו בלשכת העתונות של הפסטיבל, הבטיחה לי
ש״א לי אפשר יהיה לעשות משהו ברגע האחרון.״ אבל
זה לא על בטוח.
דרך אגב: דבר ראשון שאתם צריכים לעשות אם אתם
רוצים לגשת לפסטיבל כזה, זה לרכוש לכם מכרים, רצוי
מכרות. זר פרחים וחיוך לא עולים יותר מאלף לירטות.
אחר כך כל איטלקיה תהיה הסחבית הכי טובה שלכם,
תעשה עבורכם את הכל. חוץ, כמובן, מכמה אחדות שעדיין
יש להן עקרונות. אבל אין דבר: לנסות זה לא ע, לה כסף,
החליטה
או מעט. במקרה זה, זה לא עזר. הסניורינה
כי לא יפה לעשות פרוטקציה.
״אז מה אתה אומר? יכול?״ שוב תמר.
הססתי דקה לפני שהשבתי את ה״לא״ ודקה זו הכניסה
אותנו לסיום .״בסדר״ ,אמרה תמר ,״אז אנחנו הולכים יחד.״

נדמה לי שהוא מציץ בהזמנה. תמר מתלבשת במהירות על
העניבה שלי ואומרת בחיוך רחב :״שק לי בבקשה ב —״
ההוא זוהר כולו :״גרציה, גרציה ..אסקוזה העברית
של תמר עשתה את הרושם הדרוש. איש לא הוסיף לשאול.
אנחנו בפנים.

חבר מפ״ם בלי נעליים שחורות
בפנים אנחנו פ־גשים את דוד גרינברג, הכתב הקולנועי
של על המשמר. הוא מחייך כולו. מה יש? הוא הצליח לסדר
את השוער. למרות זה שהוא ממפ״ם ויש לו הזמנה, לא
נתנו לו להיכנס. תלבושת הערב שלו לא היתר, בסדר: יש
לו רק זוג נעליים אחד, חומות. לטכס כזה מוכרחים
שחורות. אסון! אלא שגרינברג לא התבלבל. הוא תפס
את מצחצח הנעליים הראשון שמצא בחוץ, דרש לצחצח
את נעליו בצבע שחור. בפעם השניה לא היו בעיות. הוא נכנס.
מחכים להתחלה. בינתיים מסתכלים מסביב .״בחיי!״
זועקת תמר ,״זה, הוא שם משמאל, ג׳ימס מייסון כמו
כלום.״ מייסון מחייך לעברנו. נדמה לו שהוא מכיר את
תמר. כבוד רב. סניורה מכובד מאחורנו שימע אותנו
מדברים עברית .״איג׳פט?״ הוא שואל בחיוך מלא הייתם
צריכים לראות איך שהחיוך שלו נסגר כששמע שאנחנו
מישראל .״בואנה, בואנה,״ הוא מפטיר לבסוף. מסתבר
שהוא מרכז סקציית העתונות ד,קומ ניסטית באיטליה. הם
מחזרים עכשיו אחרי כל מצרי, ממש בנרות. אשתו, שמנה
מאד, שואלת בנימוס אלגנטי: האם אתם מתכוונים לזכות
בפרס?״ משום מד נדמה לה כי גם אנחנו משתתפים
בפסטיבל .״אני מנענע בראשי, דיפלומטית :״ או לי...
בפרס כ בו ד
אני נזכר: יוסף צור, מפיק סרטון הרוויו הישראלי,
שירת ישראל, עומד עכשיו לבוש חליפת ערב מובחרת,

איך מסדרים תרנגול
ך* ערב חיכתה לי תמר ליד ארמון הפאלאצ׳ת דל
!1סינימה, לבושה סרפן וחולצה רקומה, קיבוצניקית.
היא תחבה לידי כרטיס מוזהב, כתוב עברית :״ד״ר ווינגרין
מתכבד להזמין את כל קרוביו ומכריו לטכס חתונת הכסף...
שתיערך בביתו, רמת־גן ב תראה אותו לשוער. רק
תשתדל לסחוב אותו בחזרה. יש לי כאן רק אחד.״ היא
בדקה אותי לדקה ואחר רטנה :״אמרתי לך ללבוש חאקי״.
״קר כאן,״ התנצלתי.
״או. קיי.״ מפטירה תמר בזלזול .״רק לפחות הוצא קצת
את החולצה מהמכנסיים.״
אחרי שהיא פרעה אותי כסדר, חיכינו בקפה ם מוך
לפתיחה. אתם מוכרחים להיות פעם בפסטיבל סרטים.
פשוט לראות את כל הפרצופים העומדים מהבוקר בחוץ
ומחכים לכוכבים שלהם שיצאו החוצה. בדרך כלל הם
מסתדרים: הכוכבים הבאמת מפורסמים מבכרים להיכנס
דרך הדלת האחירית. בכל צורה אחרת הם נדרסים לחלוטין
תוך שלוש דקות.
עיקר ההצגה מתנהל אחר־כך, על המרפסת של הפלאצ׳ה
דל סינמה. כל אותם אנשים חשובים המצליחים להיפטר
מהקהל בעזרת הדלת האחורית מופיעים על המרפסת בדלת
הקדמית. קריין טלביזיה נרגש מציג אותם לקהל והם
מפליטים כמה מלים שאינן אומרות מאומה. אבל למי איכפת
התוכן? פאן חשוב הקנקן הרבה יותר.
נכנסנו. הייתם צריכים לראות איזה סנסציה! אלי, שהייתי
לבוש פחות או יותר, פנו באיטלקית :״בבקשה
סיניורא, מאיזה ארץ בת לוויתך לא הבנתי כמובן.
זה הגביר את הרושם. שני צלמי טלוויזיה נטפלים לתמר.
״התוכל הסניורה להתפנות לצילום אחד באולפן?״ ״אחר
כך אנו צריכים להכנס קודם לאולם.״
בפתח עומד תרנגול מתקופת נפוליון. הכרבולת שלו,
תשעים ס״מ גובה. נוצות מכל הצבעים. מתחת לכובע הוא
לובש פרצוף מחריד. מלא שפם ושפתיים .״פרגו״ הוא
אומר באיטלקית ותמר תוחבת לידו את חתונת הכסף
של אביה. הכל עובד בסדר אך ברגע האחרון מופיע אחר,
חשוב יותר. הוא לא לובש נוצות, רק שיש לו חרב על
הצד. התרנגול נזכר .״סירה בוטו״ הוא אומר ומתכוון
לתלבושת הערב הפרועה שאני לובש. התרנגול חוזר :״סירה
בוטו״ הוא לא מוכן לתת לנו להיכנס. השני מתקרב יותר.

גי בו רהמלפ ני שנה. תמונה זו של מאריה פליקס,
גיבורת הסרט הצרפתי הגיבורים עייפים, אפשר עדיין לראות
בוונציה — למרות שהפרס הראשון ניתן לסרט זה לפני
שנה בקאן. פשוט לא נמצאו בין הסרטים שהוצגו השנה
סרטים שיוכלו להתחרות באלה של הפסטיבל הקודם.

בחוץ. הסרטון שלו הוצג כאן בהצגה מסחרית בלבד. מילא,
יהיה פרם כבוד.

נימוס איטלקי

ך* מישה פרצופים מקורחים כהלכה עולים על
1 1הבמה. מחיאות כפיים רועשות. מישהי עם מיקרופון
רץ אחריהם ומסתיר את כל המראה. צעקות
מהקהל. ההוא מפנה אליהם פרצוף זועם אבל מיד הוא
נזכר ומחייך. מולו מכוונות מצלמות הטלוויזיה.
גאימים ארוכים, כמעט כמו בישראל. זרקורי הטלוויזיה
לא נותנים אפילו לנמנם. אנחנו מסתכלים ליציע. מסתבר
כי גם צלמי הטלוויזיה יודעים מה שטוב. בזמן שחבר
השופטים יורים בצרורות, מליצות וההחלטות ביחד, משוטט ת המצלמות על חזיהן ורגליהן החשופות של הכוכבות.
אלזה מרטינלי מחייכת. בתנועה אלגנטית ביותר היא מרימה
את שמלתה. תחתונית שחורה. הקהל מוחא כף בהתלהבות.
עליז מאד. מנהל הטכס נחפז לעבר צלמי הטלוויזיה. ד,מצ-
למית מופנות שוב לחבר השופטים. פרופיסור באריני,
מנהל מכון לאמנויות יפות בסאן ג׳יאורגי, נקרא לבמה. גם
המכון שלי מחלק פרסים. בידו מחברת עבה. מנהלי הטכס
מסתכלים בו בעצבנות. כמה דקות ואנחנו נוכחים כי הם
צודקים. לא, חברים, נאום כזה היא אפשר לשמוע אפילו
בכנס החמישים של מועצת הפיעלות, ההתייעצות קצרה.
המצלמות מופנות שוב אל הקהל. בינתיים נדחק הישיש
בעדינות הצידה. מ־כרחים לגמור פעם.
סוף סוף. מחיאות כפיים רועשות. מריה של, וברוויל,
שני השחקנים שזוכים בפרס המשחק של הפסטיבל, מתנשקים
עם כולם. התור ליד מריה גדול יותר. אחרי הכל
האיטלקים הם עם אדיב. צריכים עוד להציג סרט של מרילין
מונרו, אבל המסיבה באכסלציור חשובה יותר.

מטפסים דיד הגדר
נחנונדח קי ם עם כילם. בפתח המלון, כל המשטרה
הרוכבת של וונציה. מרוב שוטרים אי אפשר אפילו
לראות את הקהל. שומעים רק שהיא מ־חא כפים. תרנגול
אחר עוצר אותנו ליד הפתח .״אינוווטי?״ היא מבקש את
ההזמנה. תמר מסתכלת בי ואני שומע את כל הקללות
שבדרד: שכחתי אותה אצל השוער בפיאצה דל סינינזה.
בעירית רהוטה מסבירה תמר את המצב. לא עוזר .״סרגו*
אומר השוער ודוחק אותנו הצידה. מה עושים עכשיו?
כדי לא לעייד רמבחן אני מציע :״בואי נראה, אולי יש
איזו כניסה אחרת.״
אנחנו מקיפים את המלון. בניין ענק, איזה שני קילומטר
של היקף. לא, שום דבר. קיר בטון גבוה וגדר מסבירים
לו כי גם האיטלקים למדו משהו. אני יושב, מחכה למנה.
ופתאום :״תראה את הצינורות האלה. זוכר משהו מספורט
שימושי.״ אני מסתכל ועיני חשכות. מודעות הפרסימת של
הפסטיבל נתמכות בצינורות של שני אינטש, ישר לקיר
המלון .״תוכל לעשות את זה?״ אני מסתכל בתמר ומסתכל
בצינירות. יותר טוב הצינורות.
קצת מתחלקים, מלכלכים את החליפה, אך לבסוף מצליחים
להתחלק פנימה. מאחור, במרחק כמה עשרות מטרים,
המטרה: שולחנות ערוכים וקהל חוגג. בזהירות אנחנו
מתקדמים ופתאם :״סניורה, סיניורינה?״ סוף העולם: איזה
שוער־צד שלא השגחנו בו מתקרב אלינו בחשד. הפעם אני
לא מאבד את העשתונית. באד:,ה אני מצמיד אלי את תמר.
כבר מתחילת הערב רציתי לנשק אותה. מאחורי אני שומע
צעדים מתרחקים אמרתי לכם שהאיטלקים הם עם אדיב.
כדי לא להרגיז אותכם יותר מדי לא אתחיל לפרס
כאן את התפריט. ברמז דק: הארוחה שווה את עשרות
אלפי הלירטות שלא עלתה לנו. בינתיים אני מסתכל בתמר.
ככה, כמו שהיא, בחלוצ׳קה ובכתמי השמן מהצינורות, היא
נראית דמות אכזוטית לחלוטין. לא רק אני חושב כך.
מיד לאחרי האר חה, מתקרב איזה סניור תקיף .״דנסינג?״
תמר אומרת כן. אבוד.
כבר עוד מעט שלש בלילה. בשבע יש לי רכבת לפאריס.
אני מסתכל בתמר. היא האטרקציה של הערב ורחבת
הריקודים. התזמורת מלווה אותה בשירה מזרחית. אני לא
יודע למה, אבל השכנים שלנו הם כאן סופולארים ביותר.
איך שהוא אני נדחק לרחבה. דורך למישהו העל היבלת.
רנה קלמנט, הבמאי המצליח של הפסטיבל (זוכרים את
משחקים אסורים שלו?) רוקד בהתלהבות עם בלונדית
מוחלטת (לא אחת כזו שהחליטה להיות בלונדית) .באמת
שלא היתד, לי בתנה לקלקל לו את שארית הערב.
סוף סוף אני מגיע אל תמר .״רוצה ללכת?״ ההיא מסתכלת
עלי כאילו באתי רק עכשיו מישראל .״או. קיי. לא, או
ל א אני אומר שלום מנומס ויוצא.
ליד הפתח מושיט לי התרנגול המפ-אר, כולו חייך, את
תוצאות הפסטיבל. חושש שאולי אשכח משהו. זוהי אדיבות:
לד,כנס פנימה לא נותנים אבל כשאני יוצא, מחייכים אלי
מאוזן עד אוזן. חישבים שאני אכתוב עליהם, אה?
את התוצאות אתם בוודאי כבר מכירים: אף סרט אחד
לא נמצא ראוי לקבל את הפרם הראשון. השופטים חילקו
רק פרסי משנה.

670ג 1ג#/

קולנוע
מיסטו רוברטס

מה קורה כאשר צי המלחמה האמריקאי
יוצא למלחמה ומשאיר את אחת
מאניות המשא שלו באי קטן באוקינום
השקט? כל אנשי הצוות, מהקצין הראשון,
מיסטר רוברטס (הנרי פונדד ).עד
לאחרון המסיקים מתים להעברה לאנייה
לוחמת ועוד יותר הם היו רוצים להתפטר
מהקפטין (ג׳ימס קגני) שמעשה
הגבורה העיקרי בתולדותיו הימיות היה
השגת שיא בפריקת משאות. תמורת
שיא זה זכה באות הוקרה מקורי —
דקל, אותו הציב בפתח תאו ואותו הוא
משקה יום־יום ממשפך גננים זעיר.
חוסר הפעילות והשעמום באים על
קצם כאשר סגן־משנה פ לבר (ג׳ק למון,
בתמונה מימין) מזמין כמר, אחיות
נאות״צורה מבסיס שכן לבקר על סיפון *
האנייה. מייד נפתרות כמה בעיות יסוד

החל מדקלו של רב החובל וכלה

בהעברתו של מיסטר רוברטם לתפקיד אר
לוחם, העברה המבוצעת בצורה מקורית

ביותר.

מוצג בקולנוע ״אוריון״ ,בתל־אביב;
בקרוב — בקולנוע ״מאי״ ,בחיפה.

וו רנ ר
3רו ס.

בית ספר מקצועי למסחר

! 318 מורים 171 סמכ>

(נוסד ). 935

רח. הם 12 טל 5061 .

שנהאחת חצי שנה
מקצועות

לבוגרי ביה״ס עממי

לגומרי ,5 ,6 ,7גמנסיה
פקידות והשכלה
לבוגרי גמנסיה
הנהלת פנקסים ופקידות
למבוגרים

בודדים: שפות, קצרנות. מכונת כתיבה.

נוצוח. סרטיס,
מ סר קו ת, פר חי ם...
הגברות בתקופת הרוקוקו הקפידו
מאד על קישוט תסרוקתן אך לא
על נקיון שערותיהן. מה מאושרות
הן נשי דורנו היכולות
לשמור על תפארת שערותיהן
ונקי!נן בהשתמשן בנקה לנולין
שמפו המנקה ביסודיות רבה את
השערות ונותן להן ברק מרהיב
עין. שערותיך יהיו יפות ביותר
תודות לשמפו נפלא זה.

לנולין שמ 3ו
כספך יוחזר לן אם לא תהיה מרוצה.
המפיצים חב׳ ״נורית״ בע״נז

שחקנית וולרי פינש ב״ג׳ובד״
מאהב חולה באסטמה
סרטים אכזר מכל הטבע
המדבר המתעורר (מאלט דיסניי,
ארצוודהברית) הוא סרט־מתח, אשר שום
שחקן אנושי אינו מפריע בו. כל השחקנים
הומצאו חינם על־ידי הסוכן האמנותי העליון
בשמיים. צלמי־ ההרפתקניים של
וואלס דיסניי, שארבו להם במדבריות אמריקה
באלפי ימיט ולילות של צפית, גילו
אותם בביתם.
עולם אכזר הוא המתגלה מתחת לזכוכית
המגדלת של המצלמה הצבעונית, עולם בו
חייב כל יצור לעמוד על המשמר בכל שגיד.
של היום והלילה. שניה אחת של חוסר־זהירות
עלולה להיות השניה האחרונה של
חיי בעליו.
מ חו להעקר בי ם. לכל הזוחל, המתהלך
א־ המעופף במדבי, ישנו רק עיסוק
אהד: להישאר בדויים ולהוליד זדים הרעיש.
אמנם, חיי האהבה של העקרב אינם פחות
רוגינטי־ם מאשר הרומאן האנושי ההיסב ביותר.
לעיני המצלמה מחבק העקרב את
העקרבת, י צא עמה במחול מטורף, מתחת
לשני זנבי־הרעל המתנופפים. אולם גם הרומנטיקה
מסוכנת. שני הצבים, היוצאים לדו־קרב
לעתי הצבה, עד שהאחד הופך את השני
על גבו, יודע״ם שהם משחקים במוות.
הצב ההפוך עלול למות בנקל מחום קרני
השמש, עד שהוא מצליח לחריר על רגליו.
הפילוסוף שחשב כי ״לחיות בסכנה״ הוא
פיסגת השאיפות ש, האדם העליון, יכול
היה למצוא את גן־העדן שלו בין הזוחלים
הנחותים ביותר. זהו עולם לוחם. אף לא
תמיד מנצח בו החזק. לבו של הצופה מתרומם
למראה העכבר הקטן המתקיף את
הנחש הארסי ומנצח א תו בעזרת תחבולה
פשוטה. הוא שמח למראה הצרעה האמיצה,
המחפשת אחרי עכביש ארסי, גדול ממנה
פי כמה, הורגת אותו בקרב אכזרי וסוחבת
אותו לחור נידח, כדי להטיל עליו את
ביצתה.
הקרב המתוח ביותר הוא הדו־קרב בין
העקב, צפ ר טורפת הדומה למטוס טילון,
לבין נחש ארסי גדול. גם כאן, כמו בכל
הסרט הארוך, ראש הנחש על התחתונה.
קשה להשתחרר מן הרושם שהכל היה נראה
אחרת אילו צולם הסרט בידי נחשים,
תחת בידי צאצאיהם ד,משוחדים של אדם
וחווה.
הצופה המהורהר יצא מאולם ההצגה כשהוא
משוכנע שעולם החיות אינו עולה
על עולם בני־האדם ברמתו המוסרית —
אך שגם אינו נופל ממנו. המרחק בין הטייס
של מפציץ אטומי לבין חזיר־הבר התוקפני
אינו גדול ביותר.

אויזדו במכנס־ רכיב ה
ג׳וכל (מרכז, תל־אביב; ארצות הברית)
הוא מערבון צבעוני בהשתתפות שלושה
כוכבי פיסגד. אמריקאים. אין בזה אמנם
הגיון רב, אולם ההגיון אינו בדרך כלל
ממעלותיו של סרט זה.
זהו הכיפור הישן נושן, הבלוי מרו:
שימוש, אודות אשתו (ולרי פרנש, הבריטית)
של בעל חווה (ארנסט בורגנין),
טוב לב ומכוער פנים, המתבלה גם היא
כמעט בשימושם של הידיים העובדות שבחו
.כשמתגלנל לחווה עובד חדש בשם
ג׳ובל טרום (גלן פורד) .היא פותחת בציד
אחריו. אלא שד,קרבן אינו מוכן לשתף
פעולה עם הציידת, משום ידידותו לבעלה.
זה, כמובן, אינו מונע ממאהב קנאי אחר

(דוד שטייגר) ,המתנשף כל הזמן ברעם
של הולד, אסטמה, לתכנן כיצד להיפטר
ממתחרהו.
הצרה עם גלן פורר עצמו, מתגלה כאשר
בת כת דתית מוזרה וחמודה נוטלת אותו
תחת חסותה. אז מסתבר שמד, שמדאיג
אותו היא חוסר אהבתה של אמו אליו.
מד, שמדאיג את הצופה יותר הוא ביזבוז
זוכי האוסקר בעלילה מעין זו. ביחוד כואב
הלב לראות את ארנסט (מארטי) בורגנין
בשיא העלילה, כשהוא משתולל בקנאתו —
מהזה העלול לטעת בלב הצופה את ההדגש
שהוא רואה מהדורה של אוהלו
במכנסי רכיבה. ומהדורה לא כל כך טובה,
נוסף לכל.

?מן החדשזת
צ׳ ד צ ״ ר >טחקן ק דג! ע
הצלחתו המסחררת של הסרט
סאדסי הבזות לחברת לאנקכסאר־הכט, שהפקר,
אותו, יותר צרות מאשר תועלת.
הסרט הופק בטנ ם מינימלי של 350 אלף
דולר, הודות לשכר הנמוך ששולם למשתתפיו,
שהיו בלתי ידועים כמעט. כך, למשל,
קיבל הר״כריטן פרי שיבסקי עשרת אלפים
דולר בלבד עבור התסריט, והבמאי דלברט
מאן אותו סבם בקירוב.
עתה, כשיניגשד, אותה חברה להפיק סרט
שני בשם מסיבת הרווקים. יעלה סכום הייצור
ל־ 750 אלף דולר רק בגלל הצלחתו
של מארטי. ההפרש כולו ישולם לתסריטן
ולבמאי שהפכו, אודות לנדארטי, מפורסמים,
דרש, סכומים כפולי עשרה עבור עבודתם״.
סרט דוקומנטרי צבעוני בן 27 דקות, ש־הוסרט
לפני שנה והוצג אז יום אחד בלבד
בניו־יורק, זוכה עתה לפופולריות גדולה. הסיבה:
נושאו של הפרט היא תעלת סואץ.
הוא מתאר את מאבקו של פרדיננד דה־לספס
בבנית התעלה. תוך שבוע ימים היה
צורך להדפיס מד,העתק הבודד של הסרט
מאות העתקות נוספות אר,יל פרי*
עוסק עתה בהכנתם של לא פחות מאשר
26 סרטי טלביזיה בבריטניד״ שכולם יש־או
את הכותרת סרטי ארול פלין. מלבדו
משתתפים בסרטים אלד, גם אשתו
פטריק תימור ובנו בן ד 15 סין
סי רוינסט ון צ׳ ר צ׳י ל יוכל להוסיף
בקרוב לשרשרת מקצועותיו המרובים גם
את התואר שחקן קולנוע. הוא עומד להופיע
בסרטר, של חברת מטרו גולדווין,
דבר בעל ערך, בהשתתפות רוק הדסון.
סיר וינסטון יופיע בסרט זה, שנושאו המלחמה
במאו מאו, בפרולוג, בו ישא
דברי הסבר.

מוצג 1רא!י
אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ ואשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• באין מולדת (אופיר, תל-אביב;
רון, ירושלים) הסרט הישראלי הצבעוני, פרי
הפקתו של נורי הביב, המתאר את עלייתם
של קב צת יהודי תימן לארץ, עם היותו
לקוי, מבחינת התסריט בעיקר, הוא הסרט
הישראלי הראשון בעל רמה. עם שושנה
דמארי ושי אופיר.
• הכנופיה העליזה נחן, תל-אביב)
כנופית שודדים במסור. מוסיקאים, מנצלת
את קטי ג׳ונסון הזקנה למטרת שוד מכונית
בנק משורינת, באהד מסרטי הקומדיה
המיצלהים ביותר. אלק ג׳ינם.
• או רו תהבמה (אורגיל, ירושלים)
יצירת המופת של צ׳ארלם צ׳אפלין, אודות
גורלו של שחקן מזדקן. קלייר בלום.
העולם הזה 989

הוגג קו\ 1

אנשים

פס(1ן י השסע

ז -ל ו1הם
איש לא שמח על יום הולדתו של דוי ד
כךגד ריון יותר מאשר צלם־העתונות יצח
ק ב רז, שזכה בשעתו לאות־אדיבות מיוחד
במינו. אחרי שברז צי7ם את עצמו, על־ידי
הצבת מצלמתו ממול, יחד עם ביג׳י,
שלח לביג׳י את התמונה עם הקדשה. הוא
הופתע כאשר ענה לו ביג׳י במכתב תודה,
בו ביקש העתקה נוספת של התמונה, בלי
הקדשה. אילם הוא הופתע שבעתיים אחרי
ששלח תמונה. זו: ביג׳י החזיר לו את התמונה
עם הקדשה אישית שלו (ראוז תנזו־נר!)
ע 7מסורת בן־גוריונית משפח-,
תית מיוחדת במינה סיפרו השבוע שכני
הבית בשדר, ת הקרן־הקיימת בתל־אביב: בכל
יום־הולדת, י! צא ביג׳י לחצר־הבית ומסייע
לאשתו פולה בתליית הכבסים לייבוש
לקראת יובל זה, הזכיר מנהיג
מפ״ם מ אי ריע רי את תקופת שדה־בוקר,
באמרו :״טוב שהפרשה הסתיימה, כי כל
כף של זבל שהיה ביג׳י מרים בדיר
של שדה־בוקר, עלתה למדינה בכף של
זהב כשיצא בשבוע שעבר שר־האוצר
לוי א ש כו ל לארצות־הברית, על מנת להשתתף
בפתיחת מסע המילווה, הוא הביע
את צערו בפני מלוויו בשדה־התע פה על
שיהיה עליו לבלות את החג בגלות. השיב
לו אחד המלווים, ח״כ מפא״יאכדחם
הרצכנלד :״אין דיר, העיקר שיקויים בך
מה שנאמר בגלות מצדים: וייצאו משם
ברכוש גדול בהצגת הבכורה של
איי לייק מייק בהבימה, נראה השבוע יושב-
ראש הכנסת יום?.ש פ רי נצק יושב ומעשן
אחד מן הסיגארים האהובים עליו.
כשהעידו לו שאסור לעשן באולם, הש־ב
שפרינצק :״זה נוגע רק לסיגריות.״ אבל
מאותר יותר הפסיק לעשן בכל זאת, כשנוכח
לדעת כי בכל -פעם שהוא פורץ בצחוק,
מתגלגל הסיגאר אל הריצפה לגל
של מחאות זכה השבוע כתב הבקר
שופע־ההלצות ג ב רי אלצפיוני, אהד המשתתפים
הוותיקים של תוכנית הרדיו שלושה
בסירה אחת, מפי רדיו קאהיר. הקריין
תיאר אותו בצבעים לוהטים כ״ג׳ינג׳י״,
״מפלפל״ ,״מוכשר״ ועוד. הסיבה: צפ־רוני
הילל באחד ממאמריו האחרונים את
שירות ההסברה המצרי, העלה על נס את
יעילותו, לעומת מנגנון־ההסברה הכושל של
ישראל.

שבע * *3נג ל
לחווייה מיוחדת במינה זכו השבוע המשורר
נתןאלתר מן ואיש תל״םזאב
מ סי פוןז בשבתם בקפה כסית, נכנסו למקום
שני חסידי חב״ד כשבידיהם לולבים
ואתרוגים והציעו לשניים לברן על ארבעת
המינים. אלתרמן סירב, ואילו יוסיפון
קם, נטל את ידיו והשמיע את הברכה בהתלהבות.
כששאלוהו אחר־כך, מה ראה
להיעתר לבקשה, הסביר יוסיפו] :״מד. איכפת
לי שהם ייהנו קצת שמחה
א כן ־ זוו זו, מזכיר הוועד הפועל של ההסתדרות,
ואשתו זמרת האופרה א די ם
ד ה־ פי לי פ, ה צפו בשבוע שעבר במאות
ברכות ״מזל טוב״ חסרות־פשר. כשהתעניין
הזוג במקור הברכות, התברר כי עסקן
צ״כי צעיר בשם שמחה אבן־זוהר הודיע
בעיתונות כי לו ולאשתו אווה לבית פיליפ
נולד בן. אין כל קירבת־דם בין שתי המש־פחית
הזמרת שו שנהרמאיי, שסיימה
השבוע סיבוב קונצרטים בורום־אם־

• ראש הממשלה דוד כן־
גורי״ ,בראיון עם כתבת ג׳רוסלם
פוסט לרגל יום הולדתו השבעים:
״אם נותקף — נילחם. ואיך נילחם!
או לה לה!״
0העיתונאי דוד זכאי, במדורו
קצרות, שהוקדש ליובל ראש
הממשלה :״גם יכולתו לחזור אלף
פעם ופעם על אותם הדברים עצמם
— ובאיתו להט! — היא מתכונות
בעל הרצון העז.״

• העיתונאי שלום רוזנפלד,
במלין כיס לועזי היתולי,
שפירפם במעריב :״אוטו־אנזנציפציח
— השתחררותו של הציבור משלטון
בעלי האוטובוסים ביקיני
— חתיכת־בד שמשאירה לראווה
את החתיכה יוגי —
אדם שישיג את שלו, אפילו אם
יצטרך לשם כך לעמוד על הראש״
צילינדר — כובע שחובשים
בהזדמנויות בהן יש צורך
בכובד־ראש תוריאדור —
איש נטורי־קרתא העושה מעשי־אלי-
מות בשם התורה.״

• ההומוריסט אפרים קי*
ש״ ,ברשמי־מסע בצרפת :״מצרפת
האגדית נשאר מעט מאד —
אך המעט הזה עודנו הרבה מאד.״

0העיתונאי מידד שי!ז,
בתגובה על חלוקת פרס
לעיתונו ת, שניתן לחמיישה אנשים
בהתאם למידת הוותק :״השנה חילקו
מפריטי הפרסים את הפרס למעלי!,גירה.
בשנה הבאה יחלקו
את הפרס מעלי־הגירה למפריסי הפרסה.״

קולו ב

0הסופר משה שמיר, בדבריו
בכינוס היהודי ערבי בחיפה:
״על שלום צריך לדבר במלים פשוטות.
מי שמדבר על שלום במלים
מסובכות — סימן שאיננו רוצה
בשלום.״
ריקה, נשארה לשבוע נ! סף ביבשת השחוח״
כדי לערוך טיול מקיף בג׳ונגלים
כוכבת הקולנוע זיווד! ש פי ר הצהירה באוזני
עיתונאי בריטי כי ״כותנות לילה הן
השיגעון הגדול שלי.״ הכתב הוסיף, מצירו,
כי לזיווד. יש כבר אוסף יסודי של
כותנות לילה מכל רחבי העולם, מצרפת
ועד סין חייו של יוצר תורת הפסי־כואנאליזה
ד ״ ר ונד פ רוי ד ישמשו
נושא לסרט, בו ישחק בתפקיד הראשי השחקן
הבריטי אנ ט!! וו ל כ רו ק שח־קנית־הקולנוע
חיו ! (גבעה 24 אינה עונה)
ה ר רי ת סיפרה השבוע שדחתה הצעה מושכת.
בפסטיבל הסרטים בצ׳כוסלובקיה ניגש
אליה במאי מערב־גרמני נודע, הציע לה
לשחק בסרטו הקרוב את אשתו (היוונית)
של הארכיאולוג הגרמני שלימן, האיש שגילה
את טרוייה העתיקה. חיה דחתה את
ההצעה, הסבירה לבמאי כי בני משפחת
אמה הושמדו על־ידי הנאצים בפ לין.

ביג׳ יוצל מו
כביסת לעיני השכנים
העולם הזה

989

(המשך מעמוד ) 11

רק הג׳ינג׳י מתעקש, אינו רוצה לתת
את נעליו לצחצוח. הפספוס א מר לו באנגלית
:״אני אעשה לך את זה בלי כסף.״
בני מעמיד את רגליו. כשהנעליים מצוחצחות
הוא רוצה ללכת. הפספוס דורש פתאום
כסף. איזה ככף? הג׳ינג׳י נעשה נדבן
ונותן לו עשרה סנטים. הקטן לא רוצה.הוא מוכן לקבל רק דולר אחד( .דולר אמריקאי
שווה לשישה דולרים של הינג
קונג ).הממזר הקטן מאיים שילכלן. את
חולצתו של ביי במשחה שחורה. אין ברירה׳
נותנים להם הצי דולר ומכה ביק!בן.
מסתובבים ברחובות. הפרוטה אינה מצוי
בכיסינו. קיבלנו שניים וחצי דולר אמריקאים
ביום, מספיק לאכול ארוחה טובה.
המאכלים טעימים והריסים. אוכלים אותם
במקלות ה־דועים, באורך 20 סנטימטר. יעד
קלה חודורוב פשוט הפך אלוף באכילה במקלות
אלה. הסינים מבשלים את כל מאכליהם
נתהים נתחים, כך שאין צורך כלל
בסכין. אוכלים רק א־רז ובשר. כשלושים
מיני בשר. זד, מ־גש על השולחן צלחות
צלהות וכל אחד לוקח כמה שהוא רוצה.
ארוחה כזאת עולה בכספנו כשתי לירות.

ך * לכו כאן כמה מתיחות גדולות, שפשוט
• 1אי־אפ״ר לשמיר אותן בסוד. גרנו
במלון רפלס ביי. המלון נמצא בראש גבעה,
שם הוסרט הסרט גבעת האהבה. נוף אדיר.
וההדרים, ממש גן עדן עלי אדמות. בכל
חדר, שממדיו הם 10x 8מטרים, התאכסנו
שלושה חברה. מלבד כל הנוחיות היה בכל
חדר גם מאוורר ענק, המקים רוח כמו מדחף
של מטוס.
מאחר שהמלון היה רחוק קצת מהעיר,
לא הירבנו לצאת ממנו. היינו מתרחצים בים,
כותבים מכתבים, אי סתם שוכבים וחולמים.
לפעמים היה י משעמם ואו היינו
מהנשים משהו מיוחד לעשותו.
שייע, קואפמן ׳,ישראלי ושניאור שיחקו
קלפים על בננות ותפוחי עץ. נכנסתי לחדר
ובדרך אגב הפעלתי את המאוורר. מיד
עפו הקלפים לכל רוח. מי פתח את המאוד
רר? צ עק קאופמן בהמת זעם. אינני יודע.
קאויימן סוגר אותו. אני מסעיל שוב את המאוורר.
זה נפתח שנית, אומר ש־יאור. קם
וסוגר. אני מותח שוב ומסתתר. החברה
שק־עים בקלפים, הקלפים עפים ברוח.
פפו ישראלי, מכונאי חשמלאי לפי מקצועו,
מרביץ באגרופים על הקיר. זד, לא
עיזר. ככה זה נמשך שעתיים. אני מתפקע
מצחוק.
לחברה זה נמאס והם מצלצלים לאחראי
הסיני. הוא נכנס: מה יש? המאוורר מקולקל,
מתחיל לפעול לבד. הוא מסתכל, המאוורר׳
אינו פועל. הוא יוצא. רק נעל את
הדלת, שוב החל המאוורר לפעול. קוראים
לו שנית, שלישית ורביעית. זה נמאס גם
לו. קוראים לאחראי הראשי. הם ע מדים ומסתכלים
למעלה על המאוורר שאינו פועל.
ברגע שהם עוזבים, אני מפעילו שוב. החברה
יוצאים מכליהם. הם מצלצלים ודורשים
שכל סגל המלון יעלה למעלה. באים
עשרה אנשים. אני עוזב את החדר מבלי
שירגישו. אחר כך סיפרו לי כי אחרי שכולם
יצאו, שוב החל המאוורר המשונה
לפעול.
בפעם אחרת, שוכבים יענקלה ח־דורוב
ואשר בלוט במיטותיהם, כשהם מצוננים
ומשתעלים. אני מרים את שפופרת הטלפון
מחדרי ושואל אותם באנגלית לשלומם. הם
בטוחים שמדבר ד״ר רימלט, הרופא היהודי
המקומי שטיפל בנו, לאחר שהרופא שבא
איתנו חלה בעצמו וכולם מתפלאים מדוע
הסיעו אותו עד כאן.
יענקלה מספר לי בטלפון סיפור שלם באנגלית
צולעת, שאינו מרגיש בטוב ומשתעל.
אני מבקש שידגים אי אלו שעולים.
הוא מתחיל להשתעל ואינו מפסיק. אני מבקש
שגם אשר ישתעל בטלפון בקול נמוך,
יותר גב ה, יותר גבוה. הזן ברה היושבים
על־ידי מתגלגלים מרומי צחיק. הם מבקשים
אחרי חמש דקות לעשרת את זה׳ עוד פעם.
אני מצלצל שוב ואומר: מצטער שהמכשיר
לא קלט, אנא השתעלו שנית. אני
נותן להם כל מיני הוראות להשתעל עם
הלשון בחוץ ועם עינים סגורות ומודה להם.
כשהם יגיעו לארץ, בטח תשמעו מהם על
פלאי הרפואה המודרנית בהונג קונג. מספיק
שם להשתעל בטלפון והרופא שולח
לך מיד את התרופה הביתה.

תחמושת ״רטובה״
לצי הצרפתי בקפריסין מיכלית מובילת יין הגיעה
לחיילים הצרפתים החונים
בקפריסין, לדברי העתונות.
תחמושת ״רטובה״ מעין זו

נשלחה בערב החג מיקבי
ראשון לציון וזכרון יעקב —
לכל הדקי.הארץ.
היא כללה בין השאר:
יין אדום עתיק — למנה
העיקרית׳ כרמל הוק —
לדגים ולעוף, ברנדי אקס־טרא
פיין — לקנוח הסעודה.

הו ר תי מפאריס!
והבאתי אתי את השיטות
ההדישות ביותר בתפירה,
גזירה, מודליזציה וציור אופ נה.

ר טי בחד שי םכשני וב
ש לי שי ל או ק טו ב ר.

לתופייות מקצועיות ולשימוש.
עצמי מידה וקונפקציה.
כי ת ־ כפר

ו גזי ר ה

ל ת פי ר ה

די א ו בו ד ה
תל־אביב, שלמה המלך 72
( ע ל-י ך גן החיות{

ההרשמה: יום יום מ״ 9עד 1
לפנה״צ ומ־ 4עד 8בערב.

תן לו מצלמה
מפני שזו בקשתו הגדולה ביותר.
מצלמה תהיה גם שמחת
לכל המשפחה.

מצלמות בכל המחירים.
הוראות נתנות בחנם.

111ו -בדנד
חי 0ה,דחזב ה חל תן 31

־,אכזיסטנציאליסטית מגליון 977 כותבת שוב! מכתביה
!ינים להגיע אל חבר המערכת שממנו אני גונבת אותם.
מביאה אחד בזה לפניכם כמכתב דוגמה, אם תרצו
טות רושם של זרות על חבריכם לעט.
,אז ככה, כבר מזמן לא קיבלתי ממך מכתב. ובערב —
וזה מלטפת אותי חרישית על שערותי. אז התוצאה היא
תב אליך. ד״ש מיוסי.
זמיהני על ארתור מילר — מה ישוחח עם מרילין? היא
כל לספר לו רבות — על ירכיים וחזה, והוא לה על
אות שראה מעל הגשר ועל מכשפות שהספיק לצוד. אין
ק, מילר יפיק השראה מחזה המפותח מאד של רעייתו.
־,אושר הציפני — נועדתי לכתיבה. האמנם? זה מצלצל
וזני כשיר מלאכים. יהיה זה פשע אם לא תבחר בכתיבה.
דה לכם! האכזיסטנציאליסטית מגליון .977
׳אני מציצה בראי ורואה פרצוף רוטט, שיער של נער,
:יים נפחדות, עתים עצובות, עתים מלאות ארס — ואני
>ד, מאד, בולעת רוקי, ופוחדת. איני יכולה להיות אדישה.
והים, אלוהים! אני הולכת ומסתבכת. שהחליטה להיות
זיסטנציאליסטית — שהחליטה. לך, ספר להם שכך הייתי
ני אלף שנים ויותר, שכזו יצאתי מאיפה שיצאתי, לך
ר להם. בטרם ידע סארטר על אכזיסטנציאליזם, הייתי
־ כזו. לך ספר למישהו.
ואני אומרת לעצמי שהגיע הזמן שיבוא הקץ לאימפולסים
!י. למה לא השבת למכתבי?
הייתי קצת בסד! ם. פנטזיה של מקום. חולה מגעגועים.
דת יכולת להבליג על רגשותי — פרצתי בדמעות ביום
כי המקום. אתה רוצה איזו רשימה לעתון על סדום?
נשמע ככה?
אני פטריוטית. בחופש לימדתי ילדי עולים במעברה. זרע
ורענות, אני אומרת לך. ושירי הקברט הצרפתיים ששרו
על החלון. אלוהים — כמה חוויות !
יאתמול התחילו הלמודים. אני מאחלת לך, כמובן, שנה
רת, בן, תגדל ותהיה בריא והדברים מכוונים לכל
כדי המערכת ולעתון. מה עוד?
הראש הקטן והחמוד הזה שאינו פוסק מחשוב מחשבות
*ינסטינקמים שבבטן הזו הרוחשים תאוות ללא ק ץ...
!ה יכול להיות מורכב המוח שלי? יש לי אקורדיון
ש, בן.
אהבתי הזמן ששהיתי בסדום. היה חם כמו ש׳ני אוהבת,
יה ים והיו חולות ואבנים ומלח, מיץ אשכוליות וגם
בה היתר

סגן משגרו גבוה דפלוגזץ

הרהק מ! הרץ בוץ

״מה לעשות,״ כותב 989/1038 כנראה שעדיין לא
התקדמתי מספיק בקצב המאה ה־ 20 ועדיין מעדיף אני
חיזור אחר בנות על התזת דמי לשווא נוכח גילויי השחיתות.״
כנגד
מה דברים אמורים? אותו צעיר מחפש חיפוש נואש
אחר שתי צעירות שראה פעם ואשר אחת מהן שבתה את
לבו. שמענה מה שהוא מספר, אולי תזהה אחת מכן את
עצמה:
״שתי הבנות שעמדו ליד קולנוע אלנבי בת״א ביום
רביעי ,29.8.56 ,לפני ההצגה השנייה לסרט מעבר הדמים,
ואשר לפני כן שתו אקספרסו בויטמן, שמו לבן בודאי
לסגן־משנה גבוה ובלונדי וחברו, שעברו לידן באותו יערב.
״ובכן, לשם היכרות, סגן המשנה זהו אני. הבת בעלת
השמלה הצבעונית מבין שתיכן עשתה עלי רושם נאה
ואני פשוט מעוניין להכירה. מה גם שחברי מעוניין להכיר
את חברתה. מאחר ואין לנו מכרים משותפים או אמצעי
קשר אחרים, ביקשתי מרותי שתשמש מתווכת היכרות
בינינו. בנות, אינכן צריכות להתבייש.״
אני חושבת שבפעם הבאה שיעלה ברצוני להצטלם, אעשה
זאת בפוזה של קופידון המחזיק את הקשת והחץ המפורסמים.
זה די יהלום אותי, בעצם.

כפי שלא פעם אמרתי לכם, אני מחבבת את מכתביהם
של הקיבוצניקים, וזו הסיבה מדוע אני מביאה את המכתב
הבא כלשונו (:)989/1039
״אני בן קיבוץ בן ,18 רוצה בהתכתבות עם נערה בגילי
ותו לא. המטרה שאני מעמיד לפני היא התכתבות בלבד.
אם לדבר בשפתכם, או בקיבוץ הולך לי, אך אני מעוניין
בהתכתבות עם נערה מחוץ לקיבוץ שנמצאת במרחק של
כמה עשרות קילומטרים ממני. לא איכפת לי להתכתב עם

עירונית.״

נוף ארצנו
המדור הזה מתחיל
לקבל הצלחה
גדולה. לא תאמינו
איזה זרם עצום של
תמונות גואה עכשיו
בתיבת הדואר
שלי.
זה ששלח לי את
התמונה הזאת אומר
שהוא רוצת לשמור
על מסווה ה־קונבנציות
ולכן ה־גירסה
הרשמית היא
שהוא ״מצא״ את התמונה
— ממש כשם
שנמצאו כל התמונות
הקודמות שנשלחו אלי לפירסוס.
״אילו הייתי סתם חזיר״ ,כותב הוא ״הייתי שולח את
התמונה לכתובתה או סתם שומר אותה להנאתי האישית.
אבל אני רוצה שכל קוראי המדור ייהנו גס הם מהנוף
היפה של ארצנו.״
איזה פמריום!

שלוש טידוגיות מסכגות
גא להכיר: שלוש טירוניות הנמצאות בבסיס אימונים
( .)989/1040 הזיעה נוטפת מהן וחומר הקריאה הנמצא
לרשותן והאהוב עליהן ביותר הם המכתבים הנשלחים
אליהן. חברה — צריך להרים להן את המוראל.
הן פונות אלי ומבקשות להתכתב ״עם שלושה סייטרים,
אשר כל אחד מהם יוכל לומר על עצמו, בלי טיפת נקיפת
מצפון, שהוא אחד מן החברה.״ עליהן כבר עברו 19
קיצים חמים, שלושתן סמינריסטיות והן מתעניינות בכל
נושא שבעולם. אחת מהן להוטה אחר המוסיקה. שנית נטרפת
אחרי התיאטרון, והשלישית משגעת את כולם ברדיו
הפתוח כל היום.
״הגיל המעניין אותנו ביותר,״ אומרות הן ,״נע בין
25־ .22 לדעתנו, רק בגיל זה בחורים הם בחורים.״
הן חבובות. לא?

לא, לא, יא

זה המוצג כאן לפניכן 1089/1041 איננו מפרט את התכונות
שהוא ר! צר, למצוא בנערה בת ה־ 19 שתרצה לכתוב
אליו. הוא גם לא מנסה לספר כמה הוא חכם ואוהב מוסיקה
ואמנות ואתן יודעות מה עוד? הוא רק אומר מה שאיננו.
לדבריו, אין הוא יפה תואר, אין הוא גבה קומה במיוחד,
הוא איננו חברמן, הוא (כן) בחור רגיל.
יש לכן הזדמנות לחזור על פרשת מארטי. אגב, הוא
(כן)ירושלמי.

שיהיה בחור טוב

בתנועת נוער, החליטה
אחריחמש שנות פעילות
( )989/1042 שנמאס לה. היא חיפאית בת , 16 חיננית ואוהבת
חיים, מרבה לצחוק ואומרת שהיא אפילו רצינית בשעת
הצורך. הבילוי האהוב עליה ביותר הוא שחייה בימה הכחול
של עיר העתיד. היא אוהבת גם לקרוא, לנגן מוסיקה
קלאסית, ולקרוא ספרות יפה.
על הנער שירצה לכתוב אליה, מתרה היא, להיות לפחות
בן ,17 בעל קומה ממוצעת, ואם אין הוא יפהפה, אין זה
נורא .״העיקר,״ מסיימת היא ,״שיהיה בחור טוב.״

למעלהם־ 1מכל 3סי ג ריו ת פי לטרשמע שני םבארץ הי אאס קו ם

תו צרתאס קו םחברהל סי ג ריו תבע -ם

העולם חזח 909

הווי
ש דו תעצ מי
ף* מחנה צה״ל, לאחר שנשפטו למאסר
4בעוון גניבת מכונית כדי לחזור בשעת
לילה מאוחרת למחנה, נשלחו שני חייקים
אל מחנה המעצר, ללא השגחת שומרים,
הגיעו לשם ללא איחור.

ב ני ב גי ד ל
ף* נידיורק, ארצות־הברית, רצחו שלד
4שה ילדים בני עשר, תשע ושבע שנים
את אביהם, הסבירו במשטרה :״רצינו לנהל
את הבית יותר טוב מאבא. הוא לא הבין
שוב דבר בזד*-

צבאאשד שי רהב פי ו
ף<* מי נ כן, גרמניה המערבית, הופרעו
:4שני סטודנטים בשנתם בשער, שש בבוקר,
למשמע קול שירתה של פלוגת צבא
שחזרה מאימוני־לילה, הגישו תביעה פלילית
נגד שר־ר,בטחון ומפקד הפלוגה, על
הקמת רעש במקום ציבורי.

שי רנקם
ף* פתח״תקוה, כאשר לא הצליח של־
*4מה קריבנר לשכנע את שמו החדש
לשיכון שיחדל מחזרותיו בחצוצרה, רכש
מפוחית־יד גדולה והחל מתאמן בה, הגיע
כעבור כמה שבועות לידי הבנה עם שכנו
החצוצרן: השניים ימצאו מתופף ויקימו
תזמורת שתנגן בחתונות.

ערהכ דו רהאח רון
ף* פטדסברג, ארצות־הברית, ציווה מפקד
<4המשטרה על שוטריו לערוך מדי יום
אימון בקליעה למטרה, אחרי ששני בלשים
הפתיעו שני פושעים שעה שניסו לשדוד
קופה של מסעדה ושהסתלקו בתום קרב־ידיות
בו נורו 21 כדורים, מבלי שאיש
ייפגע.

על דמא
ף* מ ק סי קו סיםי, מקסיקו, נעצרו שני
4פושעים מועדים שהתמחו בגניבת כלי
קודש מכנסיות, התוודו כי לפני כל גניבה
היו כורעים ברך בכנסיה ומבקשים את
סליחת אלוהים.
הרה סי ת
חיפה, הקים אליהו לוין בית על
אחת מגבעות הכרמל, גילה רק עם
תום הבניה כי הבית הוקם על מיגרש שאינו
שייך א, בראש גבעה אחרת מזו שהתכוון
אליה.

רי א ק ציו נ ר
^ פ א יגון, ווייטנאם, התפרץ נגויץ יואן
*4תואן לבית־הספר הממשלתי לחינוכן
מחדש של פרוצות־לשעבר, חטף שתי תלמידות
ושיחררן, הסביר אהר־כר למשטרה:
״אלה הן שתי חברות שלי. אני לא רוצה
שיחנכו אותן מחדש — הן מוצאות חן
בעיני גם ככה.״

נעליים אדומות
ך* א לגין, ארצות־הברית, נכנסה שרידה
וובר לחנות נעלים בו התקיימה מכירת
חיסול, בחרה בנעל אדומה, גילתה כי בת
זוג הנעל נמצאת כבר בידי לקוחה אחרת,
סירבה לוותר על הנעל שבידה משך חמש
שעות, הסכימה לבסוף להטיל מטבע, הפסידה,
קנתה בו במקום עשרה זוגות נעלים.
כדי ״לפצות את רגש ההשתלטות שלי״.

שי עו ר נ הי ג ה
ף* ת ל ־ א בי ב, נעצר הנהג אליהו הרש־
4״ קוביץ על־ידי שוטר תנועה, כאשר התנגש
במכונית אחרת, הסביר כי אינו מתמצא
עדיין בנהיגת מכוניתו אותה רכש לפני
יומיים בלבד, נלקח לתחנת המשטרה, שם
נמצאה הודעה כי המכונית שבה נהג הרש־קוביץ
נגנבה מבעליה לפני פחות משעתיים.

הו כהה נו פלת
ך* א די נ כו ר ג, סקוטלאנד, נעצר ג׳ון
*4הארבור באשמת החזקת חומר־נפץ, הוכיח
את האשמה נגדו כאשר הסיר את
מגבעתו לאות כבוד למפקד המשטח־״ הפיל
ארבע אצבעות דינמיט שהיו מוסתרות במגבעת.

פ רי ם

מקור
3־ 0ללא נעו1 1
פתחי די, אחותי (וזאת אורה טס
אור, הוצאת צוהר 207 ,מנזוד) ,הוא בעיקר
סיפורה של רחל פיינגולד, עולה ישנה
מאד, עוד מתקופת ילדי־טהראן. אולם כאשר
היא עוזבת את מקום עבודתה במושבד״
אינה מצליחה למצוא דירה בעיר, לנה בגנים
ציבוריים, בדירתו של שוטר טוב־לב ובמי־טתו
של גבר נשוי שאינו נוגע בה —
הריהי מחליטה להפוך לעולה חדשה. מטרת
ההתחפשות: השגת רשות להתגורר בבית
נערות תל־אביבי.
התרמית עולה יפה. אולם בהיכנסה לבית י
הנערות נתקלת רחל בסייג חמור: מותר לה
לשהות במקום רק שגה אחת. התרופה הטבעית
ביותר למכה זו היא, כמובן, מציאת
בעל, המצוייר בכל האביזרים הדרושים, בולל
דירה.
בשטח זה פעילות גם חברותיה של רחל
לחדר: מאריקה, השונאת את המפלגה השלטת,
אך אינה מסרבת לשכב עם עסקניה
— תמורת פיצוי מתאים; לילי המטר
פשת, אשר נעזבה לאנחות על־ידי בעלה,
שולחת את תצלומיה לכל דורש, מגיעה
לבסוף למוסד מסויים בבית־ים; אביבה, האחות
הרחמניה שאיבדה את רגש הרחמים
במלחמת הקיום הגלותית, מוכנה להרעיל
את חוליה בזריקות מים, בדי למכור את
הפניצילין בשוק השחור.
גוליכר כארץ הפקידונים. השנה
חולפת במהירות, מבלי שרחל תצליח למצוא
לה בעל. לעומת זאת מצליחה היא לאבד
את בתוליה, בשיתוף־פעולה עם עורך־הדין
הצעיר עידו בארון, בנם של עסקן המפלגה
ומחברת ספרי־ילדים. האם, אסתר בארון,
המעריצה יותר מכל את השפר. הרוסית
ושירי פושקין, והנהנית יותר מכל מסיפורי
אונם ופריצות, מתנגדת לקשריו של הזוג
בכל תוקף :״את לא סיימת את גימנסיה
הרצליה, ואינך מכירה את ידידיו של עידו!
את זרה לנו!״
מאחר שלדעת המחברת, הגבר העירוני
הישראלי אינו גבר מושלם (״אלפי הפקידו־נים
הקטנים קושרים אותו בחוטים דקיקים,
כדרך שהגמדים קושרים את גוליבר״) ,מר
סיף עידו להסס. הוא אינו מנתק את קשריו
עם רחל, אך גם אינו מחדש את הצעות
הנישואין שלו.
לעומת זאת זוכה רחל לשפע של הצעות
נישואין ׳מפי מפיק הסרטים הצעיר רוברט
קוך, שהשתקע בארץ, נפל קרבן לעלילת
הברחה של ״הסוציאליסטים המובהקים״,
מתכונן לרדת. אולם כאשר מציע קוך לצעירה
חסרת־האמצעיט לבוא איתו, הריהי
מתפרצת :״בשבילי מרכז העולם הוא כאן!
כל הארצות האחרות אינן אלא פרוורים!״
בין הסצינות הארוטיות עם עידו לבין
הסצינות האפלטוניות עם קוך, הצליחה המחברת
להגניב שפע של ביקורת על המשטר
הקיים בישראל. מכריזה עיתונאית
(ידיטות אחרונות, לאשה) אורה שם־אור
(חורז עם בן־חור) ,מי שהיתר, אחת המושכות
בחוטי התעמולה של הצ״ב במלחמת הבחירות
האחרונה, מפי אחת מגיבורותיה,
מאריקה :״הם (מנהיגי ישראל) כועסים על
עצמם, משום שלא הצליחו להעמיד את
המדינה על רגליה ומשום שלא התעלו לפח ת עד־כדי מתן דוגמה אישית לחיים
צנועים. ואז קורה מה שקורה אצל אדם
יחיד, הכועס על עצמו: הוא מאשים את
הזולת בכשלונו. במקרה זה מאשימים השהעם

מנהיגים את העם, מחליטים
ולא המנהיגים — הוא מושחת, בזבזן, רודף
בצע ובוגד באידיאלים״.
למרות התסבוכות הרומאנטיות והוויכוחים
הפוליטיים הקודרים, מסתיימת שנת מגוריה
של רחל בבית הנערות בכי טוב: היא
מוצאת מקום מגורים חדש בדיוק ברגע
המכריע, יושבת לכתוב את עלילותיה על
ספר. עידו מוסיף להתלבט.

העילה הדה
אינני העילה הזה
העולם-ומדינת ישראל-
נכב שי ם ו הו ל כי ם ע׳׳
המהפכה הגדולה
ב תו ל דו ת האדם

ברפואה -בחקלאות
בתעשיה -באנרגיה -
במחקר

בין הכרכים
בעק בו תקאדל מא
דרישת שלום בלתי צפויה התקבלה השבוע
מאליהו (״ליקי״) בקר, מי שהיה אחד
מגדולי המו״לים בבולגאריה וייסד בעלותו
לארץ את הוצאת תבל, שהציפה את הנוער
הישראלי בתרגומים מצויינים של ספרי־ההרפתקות
של קארל מאי, תרגומים קלוקלים
של סרוואבטס וויקטור הוגו. התברר
כי בקר, אשר יצא לביקור קצר באיטליה,
הגיע לביקור ארוך יותר בבראדל אחת
הארצות החביבות על גבורי קארל מאי. שם
פתה בית־מסחר לספרים בסאו־פאולו.

ראשזן־לציץ (הצטלבות בית-דגון^ כניסה מ־ 9.30 כבוקר עד 10,30 בערג
אוטובוסים יוצאים כל 10 דקות מרציף 4בתחנה המרכזית

* 9 0 11* 901

אני החז!| 31ל השאר (מכתב למערכת)

מוזמניםמשתתפים. אחד מן הקוראים המשתתפים בעמוד זה יזכה
מדי שבוע בפרס טל >0ל״י. הזוכה השבוע הוא שבח ווייס, סיפח. נווה
שאנן, התיכון .4

במו •דיו
בטבריה יש בעל מסלדה אחד, גינו שמו, המנהל את העסק בהצלחה בכוחות
עצמו. כשנכנסים לקוחות ומוטעים למשל, צ׳יפס תגים מטוגנים, צועק גינו לחלון
המטבח :״צ׳יפס תגים מטוגנים!״ אחר־כך הוא נכנם למטבח, מכין בעצמו את
האוכל ומגיש אותו בעצמו לאוכלים.

ונד 3ל צדה
בחטיבה שלנו יש קצין חרבות אחד
שוויצר נורא, חיליק שמו. ר.וא חושב
את עצמו לרק הוא יודע מה. כך, למשל,
בל פעם שהוא הולך להתקלח, הוא נכנם
קודם למפקד החטיבה ואומר לו בחשיבות
:״שמע, במקרר, שתפרוץ מלחמה
— אני במקלחת. שתדע.״

יום׳ שמאי,

צה-ל

ב ד לספר וזייבו!

אתם בטח מכירים את בני הפוליט־רוק.
הוא עשה המוז דברים בימים הטובים.
למשל, את כל ההפגנות הגדולות
בפתח־תקווה בימי המנדט הוא היה מאר־

גן. וביחוד את הפגנת האחד במאי. וכל
פעם הוא היה עושה רעש כזה, שהשוטרים
הבריטיים היו מושיבים א תו
במאסר — הכל לפי תוכניתו הקבועה
מראש של בני.
פעם אחת, בזמן ההפגנה״ בני השתולל
כמו משוגע. פתאום הגיע לשם
שוטר אנגלי אחד שהכיר אותו. לקח אותו
השוטר הצידה ואמר לו :״בני, לא
יעזור לך כלום. אני מודיע לך שאתה
לא תיאסר היום!*

כני האחר,תל־אביב

הפסקת

פעם איציק מזדחל בתל־אביב על
אופניים בלי פנס. פתאום קופץ מתחת
לאדמה טראפיק, תופס את איציק בכידון
ורוצה לרשום לו ראפורט.
המזל של איציק, שבאותו הרחוב היד,
חושך מוחלט. לכן הוא לא התבלבל,
וכשהשוטר שאל אותו איפה האור שלו,
ענה :״למה אתה עושה את עצמך
מטומטם? אתה לארואה שיש הפסקת
במחנה הנזז״י
חשמל?״

שמעתי בעונג רב הציטום שציטס הח׳ דודבן ־ נוריון מדברי ראט
הממשלההראשון, שאמר כי מדינת ישראל חייבת תודה על קיומה לטרה
בטחון. עם זאת, עלי להעמיד הדברים על דיוקם. דברים נכוחים אלה אמר ראש
הממשלה׳ לא בשם עצמו, אלא כציטסה מדבריו של פובליציסט ; עברי גאון,
ס. ש .יריב, שפירסס ב״דבר״ עוד ב־ 954ו, ואף דברי ס. ש .יריב לא היו אלא
ציטוט מדבריו של מבקר הקולנוע ב. ג .דוד, שכתבם בביקורתו על יומן. כר מל,-
בו נראה שר־הבטחון נוסע ערב־הבחירות לשדה־בוקר וניתנה האמת להיאמר, כי
נס המבקר הקולנועי ב. ג .דוד, שהוא מן המבריקים במקצועו, לא הביא דברים
אלה אלא כציטטה מדבריו של פילוסוף יהודי גדול ב. ש .פולה, שמסר מלים
אלה במאסרו בתוספת הספרותית של. דבר* .סיום ,4.3.1943 בשמו של חוקר
המקרא א. ש .עמוס חוקר זה, מגדולי המדע בימינו, ציטט המלים הח שובות
האלה מתוך עבודותיו של חושף עתיקות יוון הידוע לתהילה, ד .הפלונמקאי ,
שעבד כידוע בשיתוף פעולה הדוק עם החוקר הדגול מעם, ב .ש. אביגדור
אבל גם ב. ש .אביגדור איננו מחדשו המקורי של הרעיון העסוק. אין ספק שהוא
הושפע מרעיון דומה המצוי בכתביו של ההוגה ר. ם מ. ישראל (ראה ״הדור*
מיום )6.4.1924 ומהדעות שהביע בעניין זה המלומד הגאוני ש. ב .טחון בספרו
״ חזון ודרך* .ובעצם, אפשר למצוא שורשי הרעיון עוד במאמר קטן שפורסם
ב״קונטרס״ מה־ 17.3.1916 בחתימת ח ש. בוקר, אחד מגדולי העליה השניה.

א. ש .רנגח

שדד, בוקר.32.13 .1956 ,

טעות לעולם צודקת
הרפאים מצאו השבוע כי הסרטן
שהכריח אותם לפני שנתיים( .הארץ).
אורי אליאב, תל גנים
רוח רפה
החולים.

קו הגבול בגזירת דוויימה( .הארץ<.
ישעיהו שוורץ, מטולה
גזירות קשות ורעות.
בשעה שמונה: שיחת השבוי בעג־יני
צה״ל( .הארץ)
עוזי ויזנפלד, צה״ל

מהלכת אימים בבית־

כפי שהס משתקפים מתוך סורג
התיל הדוקרני.

תקדים לגבי נהגים אחרים, אשר
הוטלו ברובם למזבלות.

(ידיעות

החלבנים הניחו את המרי הנפץ.

אחרונות)

(ידיעות אחרונות)

עובד גשן, עתלית

דויד אוחנה, מיפה

תחילה עגבניות; עכשיו נהגים. נר
בתור?

ס.נ.מ. של תנובה.

כוחו של חיל האביר הישראלי.
(הבוקר)

פקידה העובדת ביפו, חיכתה לתחנת
האוטובוסים( .מעריב)
רינה פטל, תל־אביב

נחמה גולפרב, פתח־תקווה
האביר על המיסמר הלבן.
למכירה, דירה מחייכת( .מעריב)
קורא* ירושלים
באמת, נורא מצחיק.

וכשהגיע לבסוף היתח מלאה או־מובזסים
שנספו בעמידת.

0 0 0 0 ^0 0 0 0 0
״באמת?״ התפלא גיל ,״אז איפה נתארח
כשניסע לחיפה?״
קיבוץ עץ חרוד

ךיל שאל אורחת מחיפה :״דודד״ ל-
כמה זמן כאת אליגוז״
״אולי לתמיד,״ ענתה האורח*

״שיווי־המשקל כמזרח התיכון!״

מ א אמרהלטליה :״טליה, כשאני
אסע לבאר־שבע להביא לך אח קטן,
תבוא סבתא להיות אתך פה.״
״אז אולי,״ הציעה טליה ,״תיסע סבתא
להביא את התינוק ואת תישארי אתי
קיבוץ רביבים

בקי ליטווינסקי ( ^0;2תל;-יטתינסקי

״חור אחדאו שנים?״

מה שמתוח -מתוח

רצח ביס \9ט1ר

דוד, הבמאי של להקת הגח״ל, הרגיל את החברה לשחק אטיודים. אטיוד זה
כשמישהו משחק בנדמה־לי. אומרים לו, למשל, שהוא נמצא בחדר שבו התיקרה
יורדת יותר ויותר למטה כדי לחנוק אותו, והוא צריך לשחק בהתאם.
אבל החברה החליטו שאטיודים בלי קהל זה לא שווה. לכן, יום אחד, יצאו
לרחובות העיר אבריימלה, טופול ואורי, כדי לשחק אטיוד עם קהל חי מאד. ברגע
שהרחוב היה מלא, התנפל פתאום אבריימלד. על טופל והתחיל לצעוק :״תן את
החמש לירות!״ טופול, שכבר הרבה זמן לא ראה חמש לירות, צועק בחזרה ״לא
אתן!״ כאן מתערב בעניין גם א, רי :״שתיתן את החמש לירות. בלי חוכמות, אתר,
שומע?״ טופול :״לא!״
האטיוד הצליח הרבה יותר מדי, כי בהתחלת המערכה השנייה כבר התערב הקהל
סהמוניו בעסק. אומנם, ט פול ואורי התחילו את המכות, אבל המשיכו אותם
אנשים אחרים לגמרי, שאף פעם לא התגוונו לשחק בלהקת הנח״ל. כעבור עוד
רגע כבר נראתה ברחוב אלנבי פקעת של איזה ששים איש שכולם מכים אחד את
השני, במטרה להפריד. אבריימלה, טופול ואורי ניצחו על המלאכה בשלוש פינו*
כשהם צועקים :״תן לו! תוריד לו בשיניים! שלא יעיז!״ ומשתדלים יפגע בעצמם
עד כמה שאפשר פח ת.
בינתיים כבר הופיעה המשטרה לעשות בירור. במקום נעצר אחד הפושעים
הידועים של יפו, כשהוא חשוד בגניבת חמש לירות, אם כי לא ברור ממי. שניים
מהקהל נדרשו לתת טכיעת אצבע! ת, אבל ברגע הזד. טופול, אברייטלה ואורי כבר
טיילו כשהם מלקקים גלידה. כלב מי שאומר שהם חייכו.

נא להחפלפל

רק שכל עקום יוכל לעזור בפתרון השאלות הבאות, והתשובה ההגיונית לעולם
לא תהיה התשובה הנכונה.

( )1איזה תנור עובד על מים 2איזה כורים יכולים להיות
פרופסורים 3איזה מלך היה גדול מאמו בהגיעו לגיל שמונה?
( )4מה הצד השווה של חלב והזדמנות 5איזה אקדח אינו
יורה 6איזה קבר הוא )2x3 ? )7שמו של איזה חכם יהודי
ישר כשהוא הפוך 8חופו של איזה ים מתנהג בחוצפה?
( )9מי יכול לומר בצדק ״חם כבית!״ גם כזמן קור־כלכים?
( )10 מי רשאי לומר לאכיו ״תרח זקן״ כלי להעליבו?
שבח דיים, חיפה

י.1מא • 0.1מממש ׳ 1ממא מממא ()01

׳מ.ממ נ.1מ 0מ 1זמשמ ׳מש ( 11׳ )6שמ א1?;.ג< מ?מי_ו.ם. נ!1מ ( )8׳.״ שם 1׳ 6־׳ 1>0
מ_ושמ ( )9׳ממיזא 1מא ( )9׳. 1.111 עממסמבז , 0א.מממ סימזש מא סמס-מם ממ.מ
1מאש -מממש (151_.<31>׳ )2א_ם.1ב1מ ם 11-.ממ ( )3״. 00101 ממש 11111.מ ) 0נ