גליון 990 מתאריך 3 באוקטובר 1956

יון. הרי שאני מתחנן בפני האל שיתו לו
עוד 70 שנה בשלטון:

העורך הראשי:
אורי אבנדי

אליהו פישר, חדרה

על הדם ועל האדמה

ראש המערבת:
שלום כהו
עורכי־משנה:
רוב איתן, אורי סלע

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד . 136 .מען למבדקים :״עולמפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע׳־מ.
דפוס משח שהם בע״מ, ת״א, טל 62239 .
חנזערבת איננה אחראית עבור תוכו ה־מודעות.
בולל מודעות המתפרסמות תחת
הכותרת, דו״ח לצרכו,״ ״רוייח לנוסע״
יכו׳ חייוכניה ונעיריח !וי-ידי הייזוירת.
ההפצה •.רוד מופל ובניו, תל־אביב,
רחוב אחר־העם ,24 טלפון 3ד -,56 מחלקת
ההפצה; בית־הרר (בחצר) טלפון ד 96ו.6

עורך כיתוב:
סילבי עשת

עורך תבנית:
אהרון צור

הכתב הראשי:
שרנא הר־גיל

צלם המערכת:
אריה הרז

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצה נבי, שייע גלור,
לילי נלילי, דויד הורוביץ, רותי ורד, רוני
ווהר, אברהם חרמון, אוסקר מאובר, משה
לשם, אביבה סטו, עמוסהינן, שלמה הרז,
אלי תבור.
הצייר הראשי: עורך דפוס: מנהל מעבדה:
נתן רון
שמואל ברתור אריה אריאל

הפתוו הנברא ביותר במדינה

שום דבר בשבוע האחרון לא גרם לי
סיפוק עמוק יותר מאשר דבריו של מפקד
פעולת חוסן :״על אף קרבת הכפר חוסן
לשטח בו אירעו הקרבות, לא נפגע אף אזרח
אחד בכפר זה, המונה 1200 נפש. גם
הפעם הקפידו כוחות צה״ל על הפקודה
לא לפגוע באזרחים!״
בלי משים חזרה מחשבתי למאמר קטן
שהופיע במדור זה, לפני קרוב לשלוש
שנים, ימים מעטים אחרי פעולת קיביא.
מתחנו בו ביקורת הוגנת, אך נוקבת, על
מתכנני פעולה זו. הוא הופיע בגליון העו
לס הזה .836
כתבנו :״טרם קמו הוגי הדעות שינסחו
בבירור את מוסר המלחמה העברי. אולם
דומני שכל חייל קרבי מרגיש או תו ...אם
רוצים אנחנו לכבד את הנשק העברי, להניח
יסוד למסורת אשר בנינו ומימינו
יוכלו לשאתה בגאווה, מוטב שנחשוב על

קי ם נא סייג לנשק, כשם שחז״ל
הקימו סייג לתורה. ניתן כבוד ללוחמים
המסכנים את נפשם, אולם נדרוש מהם שמירה
קיצונית ביותר על מוסר הקרב. לא מתוך
פחד מפני הזר. אלא למען נוכל בבוא
היום להביט הישר בעיני בנינו ולומר, מבלי
להתבייש: נשאנו את נשק המדינה בכבוד!״
יש לי סיבה אישית לזכור מאמי־ זה
היסב. ימים מעטים אחרי פרסומו בוצעה
ההתנפלות על שלום כהן ועלי, במטרה לשבור
את עצמותינו בידיות של טוריות. כפי
שהעדתי בפני ועדת־הכנסת, יש בידינו כל
ההוכחות כי היה קשר בין ההתנפלות לבין
מאמר זה.
הזמן ריפא את הפצעים. לא נקטנו (וגם
לא ננקוט) בפעולה נגד מבצעי ההתנפלות.
אולם כשקראתי את דברי מפקד פעולת חו סן,
עלה בי החשק לשאול את המתנפלים
של אז: ובכן, מי צדק? מי קיבל את דעתו
של מי?

תר מדברי הנואמים. כך קרה לי בכינוס ה־יהודי־הערבי,
שהתקיים לפני שבועיים בחינה,
למרות שגם אני דיברתי מן הבמה
(ואולי בגלל זה).
כמה דקות לפני פתיחת הכינוס ישבתי
באולם והקשבתי לשיחות. הנה אחת מהן.
המשוחחים: אשד, כבת 25 ממשק הראל,
כיום ירושלמית, ובנה, יפתח, בן 4וחצי.
ובכן:
״אמא, מה יהיה פה?״
״אתה רואה את האנשים האלה על הבמה?
הם יספרו לנו דברים חשובים.״
״אוי, זה בדיוק כמו שראינו בתיאטרון
בובות, נכון?״
״בערו.״
״אז למה הם יושבים ככה?״ (כלומר: מדוע
יושבים הנואמים־לעתיד על הבמה כשפניהם
אל הקהל, וגבם אל הרקע המצוייר
שמאחורי הבמה?)
״מפני שהם רוצים לראות אותנו, ואנחנו
רוצים לראות אותם.״
״מה, גם אנחנו נדבר?״
״לא, אנחנו רק נשמע.״
הפסקה.
״אמא, מי עשה את הכינוס הזה?״
״האנשים שעל הבמה.״
״טוב, אבל איזה חבר?״
״כל מיני חברים, יהודים וערבים.״
״על מה הם ידברו?״
״הם יגידו שצריכים לעשות שלום. אתה
זוכר שגם אתה אמרת שצריכים לעשות
שלום?״
״אבל הערבים (באולם) הם ערבים שלנו!״
״כן, אבל ישמעו את זה גם הערבים
האחרים.״
״אז איך המצרים ישמעו מה דיברו פה?״
״הם ישמעו ברדיו .״
״ואם הם לא ירצו לעשות שלום?״
״אז יהיה רע מאד.״
הקהל :״ שששש ...שששש ...שקט!״
״אמא, בואי נלך!״
דומני ששום נואם אינו יכול למצות נושא
בצורה קצרה יותר.

לעתים קרובות מאד נדמה לי כי דברי
הקהל באסיפה פוליטית מעניינים הרבה יו מכתבים הגבר
מפלונסק
המאמר על 70 שנות דויד ב דנו רי ח
(העולם הוה )989 כלל אמת אחת גדולה:
כי שום מנהיג אחר לא היה מצליח להנהיג
את היישוב העברי בארץ־ישראל, כפי שהטיב
לעשות הצעיר מפלונסק — וזאת
מפני שרק הוא ידע לשמור תמיר על הקשר
החי עם הלכי הרוח של רבבות היהודים
שבאו ממאות פלונטקים ואשר בנו את הארז
הז א ת ...וכדאי לזכור שבלעדי אותם
שינאה ובוז לניוון הלבנטיני־ערבי, לא
היתה קיימת כיום מדינת ישראל לכל היותר
היו חיים כא; כמה מאות אלפי יהודים
דוברי ערבית.
ד״ר ז. לוין, תל־אביב
אני באמת אוהבת את ראש הממשלה
שלנו. אבי העריץ אותו לפני, וכל בני משפחתי
רואים בו גיבור אבל הייתי מאד
רוצה לראותו יושב בשלווה בשדה־בוקר.
בגילו, ועם עברו המפואר, נאה לו הרבה
יותר לצאת מן הרפש המפלגתי והקנוניות
הפוליטיות המבישות ולהקדיש את כשרונו

תיו
למחשבה צלולה על עתיד העם. מדוע
לא יהיה הוא המדינאי הזקן הראשון שלנו?
חנה גורדו! ,חיפה
אלה שניצחו במלחמת תש״ח היו צריכים
לחזור לתל־אביב, לערוד מיטדר גדול, להגיש
תעורת-כבוד גדולה לדויד בן־גוריון
— ולשלוח אותו הביתה, שישב בנחת. ואז
הם היו נוטלים לידיהם את הנה השלטון
ויודעים איר לטפל בערבים. אבל לזקן היה
שכל — אוי, איזה שכל! — הוא פירק את
הפלמ״ח
נירה קלינשטוק, רעננה
אני שואל אתכם — איזה טין ראש ממשלה
זה יכול להיות, שמתפאר בידיעותיו
ביונית עתיקה ואינו יכול להבין שידור
בערבית מקהיר או מדמשק? האם שכח כי
ההתייוונות כבר עלתה ביוקר למרינה יהודית
אחרת, לפני אלפיים שנה?
לזר רפאלי, ירושלים
אם לערוד את מאזן הטוב והרע שהביאו
לעם ישראל 70 שנות דויד בן־נור-

הרצח ברמת־רחל (העולם הוה )989 הוכיח
סופית כי אנו חייבים לנקוט בצעדים דרסטיים
נגד הירדן. כי כל עוד יהיו כפרינו
גלויים לעיני לגיונרים מטורפים, ילחץ
אחד מהם על ההדק. אולם אם יפריד בינינו
קו ברור ומוגדר, כמו עמק הירדן, קא
תהיה אפשרות כזו. ולראיה: בגבול מצרים,
לא קורים מקרים כאלה. שם קורים רק אינ־צידנטים
צבאיים מתוכננים ועל מאורעות
כאלה, אפשר להגיב בפעולות צבאיות שילמדו
את האויב לקח.
דויד רון, עפולה
אני לא מבין מה כל ההתלהבות הזאת
מהתמונות של התקרית! איו אה אחת מהן
שצולמה תחת אש ממש. בשום תם,נה 7א
רואים אנשים נסים, או אחוזי בהלה, כי
אם רק מטפלים בפצועים. והטיפול בפצועים,
כידוע, בא רק לאחר חלוף הסכנהן
יאיר מן, ירושלים
כמה סמלי הדבר ...במקום זה חיו אבותינו
לפני מאות דורות. דור המיישבים
כבש אותו בזיעת אפו. הלוחמים אחזו בו
בימי מלחמת העצמאות והרוו את אדמתו
בדמם. אך בזאת לא תמה פרשת ההקרבה,
הקושרת אדם לאדמתו. נם בימי ״שלום״
השקת הנוזל האדמדם את רנביה החוטים

נורית בלומנטל, הרצליה
נו, ומה אומר המצפון הבינלאומי?
היכז גינו״ ׳מועצת הבטחוז, המזדעזעת מכל
מקרה שחיילי ישראל מגיבים בהתקפת נגד?
עוזי רובין, באר־ שבע

ההגיון, הצדי, והאמת
הכתבה על בעית התחבורה בשבתות (העולם
הוה ) 988 היא סתם התחסדות. הרי
אתם יודעים טוב מאר כי איז שום מקום
לפשרות, כשמצד אחד עומדים אנשים המרגישים
את עצמם נפגעים בקודש קודשיהם,
ואילו מולם מתייצבים אנשים נאורים, שאינם
רוצים להיכנע לכפיה ברוטאלית.
שמעון מרץ, תל־אביב

היא זו שדוייט ד. אייזנהאור ייבחר מחדש
לנשיאות ארצות־הברית. איש זה, ושאר
חבר יועציו האנטישמיים בדם, ימשיכו להדק
את עניבת החנק, אשר ממילא מהודקת
סביב צוארנו
יצחק י. הללי, ירושלים
היות ואף אני עצמי מנהל מעין תצפיות
פרטיות, הרשו לי להעיר כמה דברים: א)
סטיבנסוז ייבחר לנשיא. הוא יקבל את קולות
היהודים, בין השאר. בז אני מסכים
בעניו הפידאיון. עוד בתקופת־ההתקפות הקודמת
של רוצחי ילדים אלה, האמנתי כי
לא ירחק היום בו יגיעו מסתננים מדרום,
לתל־אביב; מצפון, לחיפה{׳ וממורה, עד חוף
הים. אז, לרעתי, לא יהיה מנוס מפני
מלחמה!
ב. ה ,תל־אביב

הזמנה לדו־קרב
אבקשכם להדפיס את המכתב הגלוי הזה
לאלוף־משנה שמואל סוחר. לקחתי הרבה
זמן לחשוב עליו, ולבסוף החלטתי לפרסם
אותו:
אני, חיים נלזר, הדוד של שייע נלזר,
פונה אליד בשאלה ואבקש תשובה עליה.
נניח שזוג חי הרבה זמן יחד והאשה
מבשלת האוכל הכי טוב בארץ. ובמקרה,
נשרף פעם האוכל. אז כבר עושים גט?
זה שנים ששייע מכניס נולים ומשחק
טוב מאד. ופעם אחת קרה לו מקרה שלא
הלר לו. אולי נתפס לו השריר של הרגל?
אולי כאבה לו שז? יש כל מיני סיבות
לבז־אדם. סוף סוף, הוא בן אדם, לא טלאד.
אם כז, אתה העלבת את כל משפחת נלזר
— ובעיקר אותי — בגלל מה שאמרת על
שייע אחרי אותו משחק עם הרוסים.
הנני מאז ומתמיד ראש הספורט של המשפחה.
על כן, אני מתכבד להזמין אותך
להתמודדות בכל מיני ספורט: כדורגל, ריצה,
שחיה, מירוץ אופנועים . ,ריקודים ונם
שירה. וגם כל מיני אקרובטיקה: מתח, מקבילים,
האבקות, בוקס ונם עמידת ידיים.
לידיעחד, אני בן .53
חיים גלזר, תל־אביב

הצגה כקיבוץ
שמתי לב למכתב־שאלה של חבר מגבעת•
ברנר, בעיקבות הצגת ״בן האחרת״ (העולם
הוה .) 986 הריצוני לענות לחבר זה:
שמחתי מאד על שנהנית מההצגה ״בן
האחרת״ בעין המפרץ. והנה, למען לא תו־עם
הנאתך ושמחתי על כד — כמה עובדות
לידיעתך. הכנת מפעל מעיז זה בקיבוץ אי נם
מצריכה שנה כי אר מחציתה לערר, בג לל
חיבור המחזה. ואם משתתפים בחיבור
משקים אחרים, מצטמצם בהם זמן ההכנה
לשלושה־ארבעה חדשים, אשר רק באחרוז
מהם ״עומד המשק על הראש״ .והרי היה
בידר לבדוק את העובדות האלה בביתך
אתה, שם הצגנו לפני זמן לא כל כך רב
את ״אחי גיבורי התהילה״ ,במתכונת דומה
לזו של ״בן האחרת״ .ואם אמנם כדאי המאמץ
— אנא שאל את חבריך בגבעת-
ברגר, או את אנשי עיז המפרץ, או את
חמש וחצי רבבות הצופים אשר ביקרו בשתי
ההצגות הללו. טוב?
שולמית בת־דורי, משמר־העמק

אותם הרגעים
במדור ״אנשים״ (וזעולם הזוז ד ) 98 פיר-
סמתם תמונה של חיה הררית מתנשקת עם
השחקן האיטלקי סרג׳ רנ׳יאני, בסרטם ה חדש
״גיבורת היום״ .אבל משום מה, בתמונה
זו רואים רק את פניו של רנ׳יאני.
מענייז לדעת כיצד נראתה חיה באותו רגע.
חיה נעמן, חיפה
חיה הררית באותו רגע וברגעים אחרים
של גיבורת היום, ראה עמוד זה ועמודים
סו־וו.

היה הררית וסרג׳ ראג׳יאני
עם הנצחוז, נובר גם התיאבוז. חיום
נפסיק את התחבורה ברחוב זה, מחר ידרשו
להפסיקה בכל העיר. ומה יהיה מחרתיים?
נחמן בק, צה״ל
ההגיון אתנו, החופשים. הצדק עם נטורי-
קרתא והאמת — רק אלוהים יודע...
יעקב הורוביץ, תל־אביב
אם אמת שתיים ולא אחת, הרי הראשונה
עם הכנענים והשניה עם נטורי-
קרתא. ורק אם נהיה רחבי לב, נוכל להכליל
גם את הציונות כאמת שלישית. אולם
אז איז כבר גבול לאמיתויות השונות.
א. טהורי, תל־אביב
מדוע לא הספיק צלמכם להנציח את המחזה
של הרבצת 30 מכות במקלות על־ידי
חמשה שוטרי מדינת ישראל, שישבו על
רגליו וידיו של הבחור המסכן ברחוב בירושלים
— בחור אשר כל חטאו היה שמחה
נגד חילול שבת בפרהסיה בעיר הקודש?
א. בנרחל, תל-אביב

כיבוש השלום
מכל מאמריכם מתברר שאתם בעד השתלבותה
של ישראל במרחב השמי. כמו שלכל
תנועה או רעיון קיימת היסטוריה, כז
כוודאי לרעיון ההשתלבות. אם בז, תואילו
גם לספר על תולדות רעיון ההשתלבות. הנושאים
האלה הם המעניינים ביותר מדל
הכתוב בעתונכם.
יצחק כהן, רנזת־גן
ברשימה ״אל הסואץ?״ (העולם תוזז )981
הבאתם שני פתרונות, בהם היתה יכולה
ישראל להשתמש כדי להניע סוף סוף לשלום
עם המצרים. הדרד הראשונה — שליחת
צבא עד הסואץ והכתבת תנאים לעבר
אל-נאצר — מובנת לי. הדרד השניה
— תוכנית השלום — אינה מובנת לי.
יעקב בקר, חצריס
העולם הזה יקדיש בקרוב סידרה לבירור
הדרכים לכיבוש השלום.

מה יקרה?
התחזית האימתנית והמבעיתה ביותר מהתצפית
לשנת תשי״ז (העולם הוה ד*,)9

ד־׳׳ש מרחוק
אני מצרף את מיטב איחולי שתמשיכו
בדרכם ותצליחו לעוור למדינת ישראל
להכות שרשים.
במרד ריגלו״ ,המילטון, קנדה

הקורא צ. ז. .מתבקש להתקשר
עם המערכת בהקדם.
וגכתב השבווו

ישראל החדשה

כידוע, הסיבה העיקרית לאי-הסכמת
עטי ערב לשלום עם ישראל היא
החשש פז ריבוי האוכלוסיה בישראל
— מחמת עליה גדולה — יאלץ
את המדינה לחפש דרכים להתפשטות.
הפתרון: עטי העולם, באמצעות
או״ם, יקצו חבל־ארץ אוטונומי ואהה
מחלקי העולם, שיהיה תחת
שלמוז ישראלי. אל המקום הזה,
ואליו בלבד, יופנו להבא כל העודים
המבקשים להגר לשטח ישראלי
ה״מושבה״ הזרה תיקרא ישראל החדשה
והיא תינתן לישראל על־ידי
אומות העולם משני טעמים: כדי
לשמור על השלום והשקט במרחב
מבלי שאחד מהעמים ״אלץ לעשות
ויתורים טריטוריאליים לשני, וכדי
לפצות את עם ישראל על
הסבל שנגרם לו בכל הדורות על-
ידי עמי העולם.
תמורת זאת תקבל ישראל על
עצמה להגביל את העליה לארץ, תוך
הסכם על ממדיה, עם יתר עמי
הימרחב הדבר יתז לישראל הרגשת
במחוז ממשית ויאפשר לה
לפרק את צבאה, מתוד ידיעה כי
איננה בודדה וכי ישנה מושבה
יהודית־ישראלית חזקה, המובנה כל
עת לחוש לעזרתה,
שמעון נמרי, תל־אביב

העולם חזה 990

ראו
ן• שנם אנשים העושים תג בלבם מדי
שומעם כי עשרות חיילים ערביים נד-,
רגו. הם מרגישים הרגשת סיסוק עמוקה,
מק שמחה של נקמה׳ מק אושר של
נצחק. המוות, הבא לאויב, נראה להם
כדבר חיובי ומלהיב.
אינני נמנה עליהם.
כשאני שומע על המוות, גם על מותו
של אויב, עולה לנגד עיני תמונה מוחשית
מאד, שאיננה יפה ואיננה מלהיבה.
המוות תמיד מכוער. פניו מרוסקים וגופו
שסוע. המוסיקה המלווה אותו אינה תרועת
החצוצרה, אלא בכי האמהות.

זה מכבר מונח גורלה של ירדן על
כפות המאזניים של המאבק המרחבי. ה־אוכלוסיה
נוסה למחנהו של ג׳מאל עבד אל-
נאצר, ואין כל ספק שאם תיערכנה בקרוב
בחירות חופשיות יזכה מלאים־הסואץ ברוב
גדול בפרלמנט של עמאן. אולם הכת ה שלטת׳
המרוכזת מסביב למלך חוסיק ה קטן׳
אינה רוצה בכך. היא רוצה לצרף את
ירדן למחנה היריב׳ המחנה העיראקי, הק־

זהו המאזן הפוליטי הראשק של חוסאן.

ין כל ספק שברגע זה יושבים מג־הלי
המדיניות הישראלית ושואלים את
עצמם: מה נעשה אם יופיעו חיילים עיראקיים
על גבול ישראלז אולם איני בטוח
ששאלה זו נשאלה על ידם גם בשבוע
שעבר.

מלאכת החריגה לעולם אינה
חדורת-חדווח. כל חייל קרבי
יודע זאת. יש והיא דרושה. יש
והיא בלתי-נמנעת. אולם אץ כה
שמחה, ואץ בה אושר.
השמחה המצסיירת בתמונותיהם של
חיילי חוסאן החוזרים היא שמחה אחרת
לגמרי. זוהי שמחת האדם שעמד במבחן
העליון של בן־ה תמותה — וחזר חי. זוהי
שמחת האדם שעמד, אולי זו הפעם הרא שונה׳
מול הפחד המכרסם במעיים, ברג עים
הגדולים והנוראים כשהאדם נמצא ל בדו,
עם עצמו בלבד, מול גורלו. זוהי
שמחת האדם שבקרב ממושך ואכזרי הוכיח
את יכולתו, את רמתו המוסרית ואת
כושר יחידתו.

ילו היינו משוררים׳ או כתבים צב־איים,
היה תפקידנו מסתיים בזה. צה׳׳ל
הוכיח את עליונותו בשדר,־הקרב, האוייב
למד לקח — וזהו.
אולם כאנשים פוליסיים אק אנו יכולים
להיעצר בנקודה זו. תפקידנו רק מתחיל
כאן. חייבים אנו להוסיף ולשאול: מה
היא הדרך שהובילה לחוסאן — ולאן היא
מובילה מכאן 7
ראש המטה הכללי של צבא־ההגנה ל ישראל,
רב־אלוף משה דיין, הגדיר מראש
את עקרון התגמול באמרו, לפני שבועיים :
עלינו לקבוע מחיר יקר לדם אזרחי ישראל.
מבחינה זו הצליחה פעולת חוסאן מעל
לכל המשוער. היא קבעה מחיר יקר מאד
לדם קרבנות התועבה ברמת־רחל ונרצחי
עמינדב ומעוז־חיים.

אף לם מחיר הדם אינו החשכץ
היחיד המונח על שולחנו של המדינאי.
ישנם השכונות אחרים,
אשר החגיץ האכזרי של ההיסטוריה
מקצה להם חשיבות רבה עד
אץ ערוך יותר: השבץ מלחמת־הקיום
של המדינה עצמה, השבץ
הפריצה הלאומית מטכעת-החנק
של אויביה.
מהו המאזן של מיבצע חוסאן בחשבון
זד, ז

ך • פחות איש אחד סבור כי יש
/בתיקו התשובה לשאלה זו. זהו איש
הידוע היסב לוותיקי ירושלים. שמו עאוני
עבד אל־האדי, והוא בידם וזיר־החוץ של
ממלכת הירדן ההאשמית.
טרם שכך ההד של פיצוץ משטרת חוסאן,
כאשר א ח עבד אל־האדי את מזוודתו ואץ
לבגדאד. הוא נשא עמו הצעה מהפכנית :
לשגר מיד עוצבה של הצבא העיראקי לירדן,
לשם הגנה על הגבול הישראלי.
הצעה זו לא נפלה על אוזניים אטומות.
קשה להניח כי עבד אל־האדי שמח על
הריגת חיילי הלגיון בחוסאן. אולם יתכן
שחשב כי המיבצע עזר לו מאד בשליחותו.
אחרת לא היה מזדרז כל כך באותו יום
מגואל נדם.

מעולם לא פתח דוד בן־גוריץ
כשום מלחמה יזומה, ולעולם לא
יפתח כמלמח כזאות הוא יחכה
תמיד להתקפת הצד השני.
לכן׳ יתכן מאד כי התוצאה הפוליטית
של מיבצע חוסאן לא תהיד, שבירת השכנה
המזרחית הקטנה של ישראל, אלא צירופה
לשכנה חזקה יותר, עוינת יותר, מסוכנת
יותר. יהיה זה פתרון בעית הירדן בצורה
השלילית ביותר האפשרית מבחינה ישראלית
— תוצאת החלפתה של המחשבה המדינית
בדרג גבוה במחשבה צבאית בדרג
נמוך.

*• ש האומרים כי מנהיגי ישראל מאח׳
רים תמיד את הרכבת. ולראיה: הם
מאחרים את הרכבת של השתתפות בחלוקת
ממלכת הירדן.
אולם זוהי הגדרה בלתי־נכונה. היא מעלה
לעיני רוחנו תמונה של אדם הרץ בכל
כוחו כדי להדביק את הרכבת הנוסעת, אך
נכשל.

ואילו ישראל אינה רצח כלל.
היא יושבת במסעדת התחנה.
מסביבה הומה התנועה. רכבות
כאות ויוצאות, תוך שריקה וחריקה.
ישראל מתכוננת, רושמת,
מתלוננת על לוח-הזמנים. אולם
אין היא זזה ממקומה.

זוהי שמחה של אמת. ואנו, העם
אשד• בשמו יצאו צעירים אלה
והשליכו את נפשם מנגד בחשכת
לילה, חייבים חכאים לחשתתן ז
בשמחה זו.

דשים האחרונים שלעולם לא יגרום למצב
של התנגשות בין ישראל לבין צבאות
המערב. ומי שמכיר את בן־גוריון מאמץ
שהדברים נאמרו ברצינות גמורה.

שור רשמית עם בריטניה הגדולה והברית
האטלנטית.
עד ליריד, הראשונה של חוסאן לא העזו
שליטי עמאן לנוע בכיוון זה. הם חששו
לבטל את הבחירות, הם חששו כי ברגע
שיכנס החייל העיראקי הראשון לממלכת
הירדן ממזרח, ינחת החייל המצרי הראשון
בעקבה. אולם עתה שונה הכל. חיילי
הלגיון נהרגו. צד,״ל הוכיח את יכולתו.

כל אזרח ירדני שוכנע ערגה
בעליל כי צבא ישראל מסוגל לכבוש
את כפת תוף שעות מעטות.
על כן נראתה ההזמנה לצבא העיראקי
כמעשה פטריוטי גדול,
מעשה של הגנה עצמית״ אשר
אפילו גמאל עבד אל-נאצר, העסוק
ממילא עד מעל לראשו כמימי
התעלה, אינו יכול להתנגד

מבחינה פורמלית אפשר לומר שישראל
אינה חייבת להשלים עם כיבוש עיראקי.
מעולם לא חתמה על שביתת־נשק עם
עיראק. אין המדינה חייבת להסכים שתחת
מדינה קסנה וחלשה תשכון על גבולה
העיקרי מעצמה ערבית גדולה.

אולם האם תסיק ישראל מסקנות
מטענה נכונה זו?
ברגע שיוצב על אדמה ירדנית מטה החטיבה
העיראקית הראשונה, הרי כל תנועה
של צה״ל אל גדות הירדן — פירושה ידיה
מלחמה עם עיראק. מלחמה כזאת פירושה :
התנגשות פוליטית ישירה עם בריטניה
הגדולה, עם תורכיה׳ עם איראן ופאקיס־טאן,
עם הברית האסלנסית, עט ארצות״
הברית של אמריקה, ואולי התערבות צבאית
ישירה מן החוץ.
איני מאמין שדוד בן־גוריון יחליט החלטה
כזאת, הוא הבהיר כמד, פעמים בחו
גרוע
מזה: אין היא מחליטה אפילו על
איזה רכבת היא היתד, רוצה, בעצם, לעלות.
היא שקועה בחלומות על הדיליג׳נס ה־קטן
מימי ארגון ההגנה, עת יצאו חוליות
לוחמים לפוצץ את בית־הקפד. ביעזור או
את בית־השייך בליפתא, כדי. לבער את
קני המרצחים״ .אולם רכבת בעלת קטר־דיזל
איננה דיליג׳נס.

ף• מה וכמה רכבות דוהרות ברגע
^ זה במרחב. ישראל יכולה לעלות על
כל אחת מהן אחרי ריצה קלה. אולם גם
היא אינה מסוגלת לנסוע בשתי רכבות
בעת ובעונה אחת. עליה להחליט.
רכבת אחת היא הרכבת של התמוטטות
ממלכת הירדן. זהו תחליך שאי־אפשר לעצרו.
מדינונת זו תתפורר. השאלה היא
רק: מי יהיה היורש ז
ישראל יכלה לעלות על רכבת זו. תכ־נית־האו״ם
המקורית, אשר דווקא הממשלות
הערביות תובעות כעת את עלבונה,
דורשת כי בחלק הערבי ש 7ארץ־ישראל
המערבית׳ עד לירדן, תקום מדינה ערבית
פלסתינאית, שתהיה קשורה קשר פוליטי
וכלכלי עם מדינת־ישראל.
תבנית זו יכולה להתגשם, אפילו בלי
כוח הנשק. היא תתגשם ברגע שישראל
תשכיל להגיע לכלל שיתוף פעולה עם
המוני העם הפלסתינאי, העשוק וד,משועבד
בידי שליטי עבר־הירדן. תכנית פוליטית
מוחשית ותחנת־שידור טובה ידברו כאן
בקול רם יותר מאשר תותח ופגזים. דרך
המרד והמהפכה קלה ויעילח מדרך הכיבוש
הצבאי.

כרכבת המובילה לירדן, יכול
אדם להיכנס לקרץ חשלום או ל־קרץ
המלחמה. דבר אחד בטוח :
רבבת זו אינה עוברת כתחנה ששמה
חוסאן. בל דבר שיעזור להקים
את מחסום הצבא העיראקי
על המסילה, משבש כהפרה את
לוח-חזמנים.

ך * רציף אחר עומדת הרכבת המובילה
| | למצרים. זוהי רכבת שונה לחלוטין,
ויתכן שהיא גם יותר מודרנית.
(חנזשך בעוז׳ )8

לפגי הקרב. אחת היחידות יושבת בחצי־גורן, בנקודת הכינוס, ומקשיבה לדברי המפקד
המסביר לאנשיו את מהות הפעולה, מטרתה וחלקם הם בה. החיילים הוזעקו עוד

בשעות הצהרים אולם רק עתה ניתן להם הסבר מוסמך על תפקידם. בלילה המתקרב׳.
לאחר התדריך, התארגנו הלוחמים ליחידותיהם השונות, בהתאם לתפקידים שהוטלו עליהם.

זהו סיפורו של מיבצע. סיפור אודות האנשים אשר משך חמש
שעות ייצגו את מדינת ישראל על אדמת הירדן, ונשק בידם.
מטעמי בטחון, הוחלפו כמה משמות הלוחמים ופרטיהם
האישיים. כל פרטי הפעולה נשמרו בסיפור זה במלואם.
ך פעם לא חיו שום תדריכים ארוכים.
| 1תוך דקות החלו נעים הגלגלים שהובילו
את אנשי היחידה מהמחנה לנקודת
ההיערכות.
מיד כשנכנס אלכם, המ׳־מ, לצריף,
החברה: זהו זה. זזים. משך יומיים
לפקודה. כל עתון שהגיע למחנה היה
ניחושים ושמועות: האם יפעל צה״לז
איפה?
ידעו חיכו מלא מתיי

גם הם נסחפו בשטף הניחושים, אם כי
לא הרבו לדבר על זד״ רק פה ושם הלצה.
מישהוא, לפשל, תלה דף נייר לבן על
לוח המודעות של היחידה, ועליו המלים:
״כאן נרשמים לנסיעה לחוץ לארץ. הנחות
מיוחדות לסיורי לילה.״
הותיקים מנסים למתוח את ה״ירוקים*.
סיפורי אימים מסמרי שיער מהדהדים בקצב
של מכונת יריה.
אלכם נכנם בדיוק אחרי ארוחת הצהרים.
התורנים עוד עבדו במטבח. הוא שלח לק רוא
להם .״מיסדר יציאה בעוד שעה. ה־ממכסים
יערכו ביקורת של ה ציו ד ...יש
בעיות?״

איש לא צחק• .יש בעיות?״ הפכה מזמן
סיסמה הומוריסטית בין החברה. אבל לא
הפעם. אלכס אמר אותה בהיסח הדעת.

ביחידות השונות, מסבירים מפקדי הפעולה
את התמונה הכללית ואת חלקה של כל
יחידה במיבצע הגדול.

היחידות מתאספות

הממרח: חוסאן

*ויחידות מגיעות למקום הכינוס. ב!
| זו אחר זו נעצרות המשאיות, מורידות
את נוסעיהן ונעמדות בצד, בין העצים. החיילים
נשכבים מיד על האדמה. מדי פעם
דוהר גייס בהפגנת חשיבות דחוסה.

* מפקד מסביר: המטרה ר,יא כפר
1וחוסאן והמשלטים מסביבו. שם, מעבר
לגבול. הפעולה תהיה אחת הגדולות בגבול
הירדן מאז מלחמת העצמאות. היא תהיה מחולקת
לשלוש משימות, שיבוצעו על־ידי
שלושה כוחות. כוח א׳ ,יכבוש את בנץ
המשטרה שליד הכפר ויבטיח את החבלנים
שיבצעו את הריסת ד,בנין.

החיילים עוקבים בהתעניינות חצי־רדומה
אחרי כל יחידה חושה המופיעה במקום הכינוס.
פד, ושם נפגשים מכרים .״מה —
גם אתם? נו, נ ו
ארוחת הערב מבשרת את התחלת הפעולה.
ארוחה טובה, מזינה, עם הרבה
קפה חם. זה צריך להספיק עד הבוקר. אחר
כך מופיעים המפקדים. לא הממכפים וה־מ״מים,
אלא הקצינים הגבוהים יותר. החיילים
עוזבים את נשקם ואת חגורם, ומתקהלים
בחצאי מעגלים על פני השטח. עכשיו
ישמעו לאן הם יוצאים.

כוח ב׳ ,תפקידו לכבוש את שני המוצבים
שליד הגבול, החוסמים את ציר ההתקדמות
העיקרי לעבר המשטרה. נוסף לזאת יהיה
עליו לכבוש מוצב שלישי, בין הכפר לבין
הכביש ולדאוג שהכפר חוסאן לא יוציא לוחמים
לחסום את הכביש או להטריד בכל
צורה אחרת את הכוחות הישראלים שיפעלו
בשטח.
כוח ג׳ יהיה ממונע ועליו לעלות על
הכביש המוביל מן הגבול למשטרה• הוא גם

יפנה את הנפגעים ויהיר. מוכן להחשת עזרה
לכל נקודה שתדרוש אותה( .״זה ג׳וב!״ חשבו
החברה).

המסע?משטרה
ץ* מעט מיד עם החשיכה, נע כוח א׳.
לפניו היתה דרך קשה מאד וארוכה,
עד למשטרה. בשורה עורפית התקדמו הלוחמים,
זה אחר זה, עד שנבלעו כולם בתוך
החשיכה. אבנים קטנטנות הדרדרו תחת
נעליהם המסומרות אך כאשר נעלם האחרון
בשורה מתחום הראיה, נעלם אתו גם הרעש.

התקדמו במהירות, כשרף, מפקד הכוח,
בראש. הליכה אכזרית ומאומצת ב־וואדיות,
על גבעות וחזרה אל תוך וואדיות.
אדמה סלעית ותלולה של הרי ירושלים.
באחת הכיתות, אחרי החבלנים עם מטען
המוות שלהם, צעד בני. לא היתה זאת פעולתו
הראשונה של בן המושב החסון. הוא
כבר עבר שיפשופים רבים ורגעי פחד לא
מעטים מאז התגייס .״אבל זה השיא,״ הוא
שינן לעצמו .״הליכה כזאת עוד לא היתר,״.
כבר לאחר 100 המטרים הראשונים הפסיק
להתפעל מהעובדה שהוא פוסע בחוץ־לארץ.
העיקר שיגמרו עם ההליכה, שיגיעו כבר,
או שיעצרו רגע לנוח, למה לא עוצרים
קצתז אי אפשר לרוץ כמו משוגעים, עם
כל החגור הזה, והפצצות לבאזוקה, כמו
סבלים, בעסק הזה הכל יכול היה לקרות,
מה זה רף דוהר לו שם כמו סוס, כמו
סוס? אי־אפשר אפילו קצת לנמנם בהליכה,
צעד אחד לא נכון וגומרים את הקריירה
בוואדי.
בני הצמיד את מבטו להולך לפניו. מדי
פעם היה נוצר פקק. החברה היו מצטופפים
בסוף המדרון ובבת אחת קופצים
קפיצה ארוכה מהצוק אל תחתית הוואדי.
אחר כך היו קמים על רגליהם ורצים כמו
משוגעים כדי להשיג את חבריהם ולשמור
על קשר עין.

השריוןהגיע. לאחר כיבוש שני המשלמים החוסמים את הכביש, עברו המשוריינים שבכוח הממונע את מחסום הגבול והצטרפו
אף הם לפעולה. בתמונה נראים אנשי המור הממונע מתחברים מם אנשי חיל הרגלים, שכבשו את המשלמים שעה קלה לפני כן.

!הו שטח הקרב
התמונה למעלה צולמה על־ידי צלם העולם הזה מתוך
משק מבוא־ביתר, למחרת הקרב. בתי הכפר חוסאן
נראים בבירור, משתרעים בין הנקודות המסומנות במספרים
.4 , 1חץ מספר 2מצביע על הכביש המוביל
למשטרה, בקטעו הגלוי לעין, אחרי שעבר מן הנבול,
דרך הכפר. חץ מספר שלוש, מאחורי חורשת העצים,
מסמן את המקום שבו עמדה המשטרה. מהבנין עצמו
לא נשאר סימן. מספר 5הוא המשלט הקטן, בין הכפר
לבין הכביש, שנכבש אחרון, ללא כל אבידות, לאתר
שמגיניו ברחו. מספר שש הוא מקום המוצב הפלוגתי
העיקרי, שם התנהל הקרב האכזרי ביותר, שדרש את
מספר הקרבנות הגדול ביותר. מאחוריו, בהסשן המדרון,
מסומן בחץ מספר ,7נמצא המוצב המחלקתי שנכבש
יחד עם המוצב הפלוגתי, ללא אבידות. שתי
החסימות, בהם נתקלו מכוניות התגבורת של הלגיון,
הונחו משני צדי הכביש. אחרי שסיימו את תפקידם
נכנסו כמה מאנשי החסימה לכפר, שוחחו עם אנשיו.

מאחוריהם וקצת ימינה, באו אליהם הדי
יריות .״החברה כבר התחילו את השמחה,״
חשב בני .״לפחות לנו יש מזל שלא יורים
עלינו. בדיוק זה היה חסר, שגם יגלו אותנו
בדרך.״ ובריצה מאומצת הדביק את
אלי שצעד לפניו :״רק שלא נגיע לחברון,
בטעות,״ לחש לאזנו וכמעט התעלף מריח
הזיעה החריף שנדף ממנו.
לפתע באה הפקודה: לשכב. יוסי, מפקד
הכיתה המנומש, ראשו נתון בכובע הגרב
הישן שלו והעוזי תלוי באלכלון על חזהו,
כמו גיבור רוסי, עובר לאורך השורה:
״זהו. הגענו.״
בני הביט לפניו, לצדדיו, לאחור. הגענו?
לאן?׳איפה המשטרה?
כעבור שניות ראה אותה. הכיתה תפסה
את מקומה והחלה מתקרבת בזחילה אל הצללית
המוצקה שהתרוממה לפניה. אורות
של מכוניות האירו את הדרך שבין הכפר
למשטרה. כנראה פטרול ממונע של הלגיון.
המכוניות נסעו כמה פעמים למשטרה וחזרה.
בני
המשיך לזחול. הרגשת עליונות מ ד
זרה שטפה אותו. הוא ידע כי כל לגיונר
וכל שומר ירדני ער כמו שד בלילה הזה,
לכל אורך הגבול. אבל הם הצליחו להגיע
עד כאן בסדר — למרות ששם, מאחור,
כבר ירו כמו מטורפים. הוא חייך לעצמו,
יישר את הכלי וחיכה לפקודה.
הרחק משמאלו, למעלה, ביצבצו אלפי
אורותיה הזעירים של ירושלים העברית.
אזרחיה התכוננו בוודאי לבלות בשלווה את
ליל ה חג

המ״מ והטירץ
* י זו ח ׳ 3חיכה בשדה, עד שיגיע תורו
^ לנוע. לעומת מיבצר המשטרה, המרוחק
כמה קילומטרים, התייצבו יעדיו הוא
במרחק קטן בלבד. היתר, לו עוד שעה זמן,
עד שכוח א׳ יספיק להתקרב למשטרה. בינתיים,
נחו הלוחמים באסלה.
אלכם, המ״מ, ישב בין אנשי מחלקתו.
הוא יכול היה ללכת לשוחח עם מפקד הפלוגה,
לסחוט עוד כמה ידיעות על היעד,
להחליף את אותן המלים המדודות שרק
וותיקים יודעים להחליף ביניהם לפני פעולה.
במקום זה, העדיף לשבת עם החברה
שלו. הוא ידע כי תהיה זו טבילת האש

־ ליל חוסאן
לרבים מהם. הוא זכר את טבילת האש
שלו, לפני קצת למעלה משנה. נדמה היה
לו כי עברו דורות, מאז אותו יום בגבול
הרצועה.
מישהו ניגש אליו באפילה. בנץ, המקלען
של כיתה א׳ .״רוצה לעשן?״
״לזב אתה רוצה מסטיק?״
בנץ קיבל את המסטיק, חתך אותו לשניים.
חצי דחף לפיו וחצי בכים החולצה.
״זה בשביל אחר־כך. אחרי שנגמור את העסק.״
אלכם
נזכר בפרט התפל. כי ״אחר־כך״,
סגע כדור בכיס ובמסטיק שהיה בו.
ך • מעלה משעה אחרי שכוח א׳ יצא
/לדרך, נע כוח ב׳ .מיקו, המפקד, הוביל.
מיקו הוא גבר גבוה, רחב, בעל פני
גימנזיסס וגוף של מתאבק מקצועי. בן 26
בסך הכל.
מכוניות הובילו אותם עד לגבול ומשם
הלכו ברגל. המרחק עד ליעד קטן — קילומטר
בם ך הכל. הטור התקדם בוואדי, בין
גבעות טרשים. בנץ המקלען, לא רחוק מראש
הטור, סחב את המקלע שלו כמו מקל
רועים, על כתפו הימנית. הוא הוריד אותו,
אחז בידיתו במצב ״אזן״ ונהנה מקלותו של
הכלי. פעם יצא לאימוני לילה עם מקלע
מ. ג — .עסק מסורבל וכבד. לעומתו, המקלע
הזה הוא ממש תענוג. הוא העביר
את המקלע שוב לכתף וצחק לעצמו :״אני
כבר מנסה למצוא מעלות טובות גם כאן.״
עברו 20 דקות. לפתע — רס־טאט־טאט
טאם צרור ממושך ממקלע, ויריות רובה
מקוטעות. האויב גילה אותם? באופן אוטר
מטי נעצר הטור. מיקו, המפקד, מרים
משקפת לעיניו. סוקר את הרכסים מסביב.

מסלקים את חמחסום. שני חמשלטים העיקריים כבר נכבשו. הגיע תורו של הטור הממונע לעבור את הגבול ולהשתלט מל הכביש
המוביל למשמרה. לאחר שהחבלנים פוצצו את מחסום האבן שחסם את הכביש בצד הירדני, מסלקים הלוחמים את האבנים החוסמות.
אש לא יעילה! סתם שומר שהתעצבן.
הוא נותן את הפקודה להמשיך — יותר
מהר. גבר משונה. מיקו זה. גם כאשר
נשמע הצרור הראשון. הוא נשאר זקוף.
אפילו לא הרכין את הראש באותה תנועה
אינסטינקטיבית לחיילים בחזית.
הכוח עולה על דרך עפר, המתמשכת בין
שתי גדרות אבנים. הכפר חוסאן קרוב מאד!
אפשר להריח את ריח הגללים, העשן וה אבק
המאפיינים כל כפר ערבי. ואז, שוב
יריות. צרור ארוך של מקלע וכמה יריות

בודדות של רובים. הפעם באות היריות מכיוון
הכפר עצמו.
לפתע קופא הכוח במקומו. שתי רקיסות
אדומות עולות במהירות לשמים, נעצרות
שניה ומתפוצצות במסר שביבים המאיר
היטב את הבתים הקיצוניים של הכפר. ובאותה
פתאומיות בא האירו את האסלה החיוורת
של ליל ירח בהיר, נעלמים ניצוצות
הרקיסות. הכוח קם על רגליו וממשיך
לנוע לאורך הדרך.
מקצה הכפר מתחדשות היריות — אך
לא לכיוון הסוד המתקדם.

ך* מעט כל אחד יודע היכן הוא. דרך
^ העפר עוקפת את הכפר עצמו ומובילה
אותם לכביש המוביל מהגבול למשטרה.
מעבר לכביש — שני המשלטים שאותם צריך
לכבוש הלילה.
״לרדת־״ עוברת הפקודה לאורך הנחש האנושי
הארוך. השורה שוב קופאת. הלב
הולם בחזקה. מד, הלאה י
בראש הטור, מיקו שולח ארבעה גששים
קדימה. לסי חישוביו צריכים מוצבי האויב
להיות קרובים מאד. הגששים יאמרו לו
כמה קרובים. ארבע הדמויות הבהירות נעלמות
בריצה. כעבור דקות, חוזרים הגששים.
בלחישות ותנועות ידים, הם מחו־חים
למיקה היעד כאן, ממול. קרוב מאד.
הטור שוב זז קדימה. החניה הבאה תהיה
בנקודת ההסתערות•
מן המוצב נפתחת אש. הפעם אש חזקה
ומרוכזת. כמה כלים בבת אחת. היא מתקבלת
בשקט מוחלט. טרם הגיעה השעה
להשיב אש.
בינתיים, הרחק מדרך העפר, עוקב מטה
הפעולה אחרי כל התפתחות. קשרים מדווחים
ישר ממפקדי הכוחות ומעבירים אליהם
כל ידיעה חשובה. הנה הקשר של מיקו
מקבל הודעה: נראתה תנועה של האויב
נשטח. אורות של שבע מכוניות מתקרבים
בכביש. בכיוון למוצבים.
מפקד המיבצע נוטל את השפופרת ליד:
״האללו, מיקו! בעוד כמה זמן תהיה מוכן
להסתערותז*
מיקו עורך חישוב מהיר :״בעוד חמש
דקות.״
המפקד שוקל את כל הנתונים. לפי התוכנית
המקורית, היה על כוח ב׳ לחכות
עד שכוח א׳ יפתח בהתקפתו על המשטרה,
לפני שיסתער הוא על המוצבים. אבל האויב
הרגיש במיקו ובאנשיו. אם אלה יחכו,
עלולה גם להגיע תגבורת שתהפוך את מצבם
למסוכן ביותר. הוא מחלים :״הסתער
ברגע שתהיה מוכן!*

3ן* נראההמוצבשנכבש. בגלל הקושי לחפור תעלות בתיד האדמה הסלעית של
המוצב .,הקעזו..חירדניס שתי דפנות מאבנים, נוסף לחפירות השטוחות. בתמונה: חיילי
צה״ל עוברים ב תון אחת התעלות, בשפת סריקה יסודית של המשלט לשם טיהורו.

ץ הדא* ענדאקג״

המתקיפים בקושי הספיקו להתקדם —
לא יותר מ־ 50 מטר מהגדר. המפקד צועק:
״אש! להסתער!״ ואז פורץ הגיהנומ
״עליהום! עליהום!״ צועקים דווקא הישראלים,
ומטפסים כמו מטורפים על צלע
הגבעה. מתחלקים, מתרוממים, יורים ושוב
מזנקים. מלמעלה נשמעות יללות חדות. מקלע׳
באגף הימני של המוצב, פותח בצרורות
רצחניים, אינסופיים. הוא קוצר ב־מסתערים
באכזריות איומה. החובשים רצים
מיד אליהם, תחת אש.
אך ההסתערות אינה נפסקת. עכשיו מגיעים
גם הדי יריות מרחוק יותר. ההתקפה
על המוצב הקטן התחילה אף היא. הררנ״ט•
נכנם לפעולה.
תוך חמש דקות מהתחלת ההסתערות,
מגיעים הלוחמים לקצה השני של המיתחם
המגודר. המשלט כבר נשקף. אך היריות אינן
פוסקות. האויב נשאר עדיין בעמדותיו,
מחופר בתעלות, מסתתר אחרי סלעים. מתחיל
משחק רצחני של חתול ועכבר. רישרוש
— צרור. צעקה — רימון.
הכוח המסתער נכנס לתעלות, החפורות
מחצית עומקן באדמה והמוגבהות על־ידי
שתי דפנות אבנים גדולות. הבחורים עוב רים
לאורך התעלות, שוטפים אותן בצרורות
ארוכים של עוזים. כמה דמויות עוברות
רובה רימון נגד טנקים.

* 4יקי מארגן את אנשיו להסתערות
׳ הוא מגלה כי לפניו עומדים שני
מוצבים של הלגיון והמשמר הלאומי. הראשון
הוא גם החזק יותר — מוצב פלוגתי.
הלאה, מערבה ממנו, על שלוחה המתמשכת
מן המוצב הפלוגתי, עומד היעד השני —
מוצב מחלקתי.
הוא מחלק את הכוח לשניים: אחד יתקוף
את המוצב הפלוגתי, השני יסתער על המוצב
הקטן יותר. מפקדי יחידות המשנה תופסים
את מקומם, הכוח מתפצל לשניים. אלה
שיתקיפו את המוצב הפלוגתי נשארים מאחורי
גדר האבנים! האחרים מתרחקים במהירות
באפילה. מפקד הכוח העיקרי מצביע
לפניו: שם, במעלה המדרון, מחכה האו יב.

בתוף
הכפר. בשעת הפעולה, השתלטו
נוחות צת״ל על כל אזור הכפר חוסאן, אן
שמרו בקפדנות שלא לפגוע ב־ 200ו תושביו
האזרחים. בתמונה, נראה חייל ישראלי
בשיחה עם שניים מתושבי הכפר, בפתח ביתם.

בריצה על הרכס, בדרך אל המדרון האחורי
.״מי עסי*
הדמויות נעצרות לשניה. השניה עולה
להם בחייהם. עוזים מטרטרים מכמה כיוונים•
הדמויות נופלות על האדמה, מתבוססות
בדמן. לבסוף, משתלט התקתוק ה־מאסיבי
של העוזי על כל שאר הקולות.
המשלם נכבש סופית. מן המוצב השני לא
נשמע כל רעש. גם הוא נכבש -י -ללא
קרב כמעט׳ וללא בפגעים.
נשארה עוד משימה: מיקו שולח כוח-
משנה לכבוש את המשלט השלישי, הניצב
בין הכביש לבין הכפר, זה שהטריד אותם
בדרכם. משימה די קלה — מסתבר כי אנשיו
ברחו בראותם את המסתערים מטפסים
לעומתם, על הטראסות התלולות.
כוח ב׳ יכול להודיע: כל המשימות בוצעו
במלואן.
עתה שולח המפקד אנשים למטה, לסלק
את מחסום האבנים החוסם את הכביש ליד
הגבול. הטור הממונע כבר עומד לפני המחסומים,
ב או ח ת דולקים. הגיע תורו להיכנס
לפעולה — לאסוף את הפצועים ואת
השלל, לספח את קטע הכביש עד המשטרה
לשלטון ישראל עד לגמר הפעולה.

ך-ף, מפקד כוח א׳ ,נותן את האות.
1בבת אחת פותחים כל הכלים באש אל
חומות המשטרה. החבלנים מתקדמים במהירות
עד לגדר התייל, מניחים בונגלורים.
הקונצרטינות הדוקרניות נקרעות לגזרים.
מטען של חומר נפץ מבקיע את השער.
גהמשן בעם׳ ) 18

המשפחותהשכולות. כאשר הובאו לקבורה תשעת חלל׳ ההתקפה הגדולה, ליוו אותם למנוחתם האחרונה אלפי קרובים, חברים׳
לנשק ואזרחים פשוטים. חיילי צח״ל, שיצאו להעניש את האויב על מעשי תועבוו רצחניים, שילמו בגופם עבור שלום אזרחי המדינה,

רכב חוסיין. משוריין שנמצא עליידי הכוח הפורץ בתוך חצר חמשסרח. חוא חוננסק מיד
העברת שלל וחיילים, חזרה לישראל. משוריין זה הוא מתוצרת בית, אינו מצוייר בתותח
או במקלעים, מיועד בעיקר לחסעת חיילים בקרב ולא נועד לפעולח בתפקידים קרביים.

השלל המגוון 5בכל מוצב, נפל שלל קרבי רב בידי חיילי צח׳׳ל. בתמונח זאת נראות
שתי מרגמות 102מ״מ מורכבות על גלגלים, שתי באזוקות, מקלעי ברן, סטנים, רובים,
תחמושת, מרכזית טלפונית וחצובות מקלעים שחובאו ברכב שאף הוא נלקח שלל.

במדינה

הקץ לשומן!

העם

ללא תרגילים, ללא מאמץ

מכונות פלא

האריה והצדצד

חשמליות

מעתה * ם ד \ ברי
כהנהלת רפאלהלפרין

״טרקלין ונוס״
תל־אכים
רחוב ריינס 5׳

טלפון 23104

חיפה
הר הכרמל, ככר המגדל 10
(ליד מגדל המים) טלפון 82688
ירושלים בנין קולנוע ציון, טלפון 4705

תחת השגחה רפואית מעולה

דן קלוב -מד ון דן

ועת העיתונות

וזאווינן נינן יואס
1וי>ןיאלחרז
מערים
...הופעתם של צמד האחים ניקולאס במועדון ״דן״ היא
ההופעה הקאבארטית השלמה ביותר שראינו כאן בשנים האחרונות...
ויקי אלוורז מצטינת ב״התעמלות בטן״ משוכללת ביותר

ידיעות אחרונות
...ה א חים ניקולאם, הכושים האמריקאיים, הם וירטואוזים ברי קוד
ה״טאם״ .הופעתם היא אחת המוצלחות ביותר שראינו אי פעם
במועדוני הלילה בי שראל...
...הרקדני ת הדרום אמריקאית ויקי אלוורז, שלבושה מצומצם
ביותר, מצטיינת בעיקר בנענועי בטן ועוד למטה מזה...
8 ׳ 131 *6 6 1
1 3 1 1 0 0נ\ נן 6־1

{£1*3 0 8 6

£0110

1 ,6 3 £ 1 *61 *6 8 1^ 10110168 61:115163 0 6 {£1*6 5 8 6
111161*1 1 6 1 1 0 0 0 1 6 8 6 3 8 1 1 6 0 1 6 0 1 6 3 8 6 ? 3 1 *1 6 1 6 3
016836
3 0 8 3 1 1 0063 6 0 £ 1

הצגת הקאכארט המוצלחת ביותר שנראתה אי־פעם כישראל.
רק עוד ימים ספורים.
ביום ד׳ 10 ,לאוקטובר הצגה מיוחדת אחר־הצהרים
ותה ריקודים לשעה .5
קפה וקוגה 2.-ד*• ליתיד נכולל נסים)

ד״ר דגון אומר:
קריאות התפעלות באחריות
רוצה את בקריאות התפע לות
של כל בני הבית בארוחה
הבאה? כן. כן, אין לך מה ל התבייש
בזה, זוהי חולשה אנו שית
רגילה.
ובכן, הגישי להם דג־ים אפוי
בטחינה. וכך תעשי: המליחי
קילו דגי־ים, טבלי ב־ 2כפות
קמח׳ טגני בשמן חם עד שיש־חימו.
קחי בצל, חתכי לפרוסות
וטגגי. שימי את הבצל בסיר
שטוח, סדרי מלמעלה באופן
צפוף את הדגים, צקי עליהם
2—3כפות טחינה עם מיץ לי מון,
קצת מים, פלפל ופטרו־זלינון
קצוץ מפוזר מלמעלה.
אפי בתנור עד שהמאכל יש חים.

הו! איזה מאכל נפלא!

בתיאבון.

דגי־ים לכולם

במשך כמד, שעות נשמע בשבוע שעבר
קולו הגברי של החייל הקרבי העברי. כסו-
פת־רעמים ריחף הקול מעל להרי חברון,
הידהד בבירות העולם. למחרת היום נדם
הקול, ובמקומו שוב בא קולו הילדותי של
משרד־החוץ הישראלי. מאזיני קול־ישראל
למודי־הסבלנות נאלצו שוב להאזין להודעות
ארוכות, בעלי רמת־ויכוח של כיתה ב־.
אחרי קול האריה, נשמע קול הצרצר.
אולם בחדרי חדרים, במקום שמתגבשות
ההחלטות, היו הדיונים רציניים הרבה יותר.
מזה חודשים רבים לא היתד, האווירה
כל בך מדוכאת. ההתמוטטות הקרובה בירדן,
הסיכוי של פשרה בסואץ על חשבון
ישראל, הטילו שוב צל קודר על הישיבות.
היה זה צל המלחמה.
מחליט המחליט אחרון. בהתקררות
חדשה זו, פעלו שיקולים גדולים וקטנים
בערבוביה. אחד מהם היה שינוי יחסו
של דויד בן־גוריון לדאג האמרשילד. כששהה
מזכיר האו׳׳ם בישראל, נרקמו יחסים
אישיים הדוקים מאד בינו לבין ביג׳י,
שהוקסם על־ידי האיש .,אולם הגינוי החריף
של פעולת חוסאן על־ידי האמרשילד,
למרות תועבת רמת־רחל, נראה בעיני ביג׳י
כמעשה של בגידה אישית. הוא הריץ למזכיר
הכללי מכתב חריף מאד, בו ביצבצר,
התרעומת האישית מכל שורה.
היה זה רק פרט אחד. חשובה יותר היתד,
ההרגשה הגוברת והולכת שהקפאון המוח לט
של משרד־החוץ בשאלת ד,סואץ, יחד
עם פעולות התגמול המקוטעות, אינם יכולים
להביא לשום פתרון של ממש. הסב לנות
החלה פוקעת. וכאשר פוקעת הסבלנות,
ממששת האצבע את ההדק.
אולם כמו תמיד בישראל, ארוכה הדרף
להחלטה. אין שום הסכמה בין שותפי הקואליציה
על הקו המדיני והבטחוני, ואין
הסכמה כזאת גם בצמרת מפא״י עצמה.
עסקני מפא״י, שעוד לפני חודשיים שמעו
את ביג׳י בועידתם מייסר במלים חריפות
ביותר את חברי מפלגתו הצעירים, הדוגלים
במלחמה מונעת, לא האמינו כי גם דעתו
התקיפה הנוכחית של ביג׳י תהיה דעתו האחרונה
בשנת . 1956

ישראלי לכבוד רב. מנחם בגין, האיש המסמל
בעיני צרפת את מלחמת־המחתרת
נגד הבריטים, הוזמן לנאום בכנסת הצרפתית•
הוא הפך למנהיג הציוני הראשון
שתבע בגלוי ברית כללית עם צרפת.
קרא בגין :״לא על צרפת להילחם למען
ישראל, לא על ישראל להילחם למען צרפת•
צרפת וישראל יכולות וחייבות לעמוד
יחד, ואם יהיה צורך בכך: להילחם יחד!״
כעבור ימים מעסים שב בגין לישראל,
חזר על אותה הנימה בנאומו הגדול בועידת
מפלגתו בתל־אביב. אף שלא היה פער רב
בין דעותיו לבין דעותיה של ממשלת ישראל
בענין זה, הרי דבר אחד חיה ברור:
מנהיג תנועת־החרות החליט לחזור, כמו
בימי המחתרת, לניהול מדיניות־חוץ עצמאית.
מפלגות הופה 91ש 1ת 3ת
באוהלי הפיקוד של התנועה הציונית
שררה מתיחות. הפעם לא באד, הסכנה מן
השולטאן של מארוקו או ממזכיר המפלגה
הקומוניסטית הסובייטית. הסכנה היתד, הר,
3יותר חמורה, והיא נגעה בציפור הנפש:
המגבית היהודית המאוחדת.
המגבית היא בסיס המשטר הציוני בעילם
ובארץ. באמצעותה מטיל המשטר
הקיים את מרותו על כל המפלגות, כולל
מפלגות האופוזיציה. כי כולן, מחרות ועד
מפ״ם, מקבלות את חלקן בכספי המגבית,
משתמשות בו כדי לממן את רכישת אוהדי•
הן ובוחריהן בישראל.
עטיני הפרה. אילם לא כל המפלגות
נהנות מכספי המגבית במידה שווה. כך
מקבלת מפ״אי קרוב למליון דולאר לשנה.
הציונים הכלליים והפרוגרסיביים ביחד
מקבלים 800 אלף דולאר, בעוד שתנועת-
החמת יצאה מקופחת — היא קיבלה רק
90 אלף דולאר לשנה.
היה טבעי שתנועה מלחמתית כמו חרות
לא תשלים בהקצבה זעומה כזאת מן הכיס
המשותף של המשטר. לכן יצאה לפעולת
מדיניות מגגן־דוד וצרכ־־רוד״ן
בשמי מלחמת־העולם השניה דרכו שני
סמלים, שהתמזגו לברית אחת: מגן־דויד
הציוני וצלב־לוריין•• של צרפת החופשית.
לא היתד, זאת ברית של אהבה הדדית, אלא
של איבה משותפת. תחילה היתר, זאת השנאה
לבריטניה, שגדשה את צרפת מסוריה
וביקשה לגרש את הציונות מארץ־ישראל.
אחר־כך היתד, זאת השנאה המשותפת לתנועה
הלאומית הערבית, שפעמה בממשלת
ישראל ובממשלת פאריס כאחת.
בימי מלחמת המחתרת, באה אספקת נשק
וכסף מצרפת. מאז קום המדינה תרמה צרפת
תרומה מכרעת לחימוש המדינה. החשבון
היה מציאותי וצונן: כל חייל ישראלי
הנהרג בגבול ירדן, חוסו חיי חייל צרפתי
באלג׳יריה. לחץ בגיורת חברון מכריח את
מצרים להקדיש חלק ממרצה לנעשה בירדן,
להקטין את כמות המרץ שהיא מקדישה
לצפון־אפריקה.
בצורה פשוטה ביותר מתגלה הדבר בשידורי
התחנות הערביות. ביום של תקרית
בגבול הישראלי עומדת ההסתה האנטי־יש־ראלית
בראש מהדורת החדשות של כל תחנה
ערבית, ממילא דוחקת את ההסתה ה־אנטי־צרפתית
לסוף החדשות*••.
1הילחם יחד!״ החודש זכה מנהיג

• בניגוד לכמה מיועציו, שאחד מהם
כינה את האמרשילד בפומבי כ-שליח הצביעות
המתנכרת״.
•• צלב גבוה, בעל שני קוים מאוזנים במקום
אחד.
•••רדיו פאריס בשידוריו הערביים, משתדל
אף הוא בכל כוחו להסיח את איבת הערבים
מאלג׳יריה לישראל. בימים האחרונים קבע
קריין רדיו פאריס בערבית כי בעית הערבים
היא בעית ישראל ולא בעית תעלת־סואץ,
כי יש להיזהר מפני גמאל עבד אדנאצר
מפני שהוא היחיד מבין מנהיגי ערב חרוצה
בשלום עם ישראל, וכי אסור לערבים
להתפתות לרוסים, הרוצים לפתוח את התעלה
גם בפני אוניות ישראליות.

קרבן־שכץ פרוינד
איש בחזית השניה
תגמול: היא פתחה במגבית נפרדת משלה
בדרום־אפריקה. התוצאה היתר, מפתיעה
אפילו לבעליה: המגבית הכניסה חצי מליון

עתה היה הכל מוכן להתקפת־מחץ באמריקה
עצמה. שליחי תנועת־החרות נשלחו
לאמריקה הדרומית׳ אחד העטינים העיקריים
של פרת המגבית, שעה שמנחם בגין עצמו
התכונן למסע באמריקה הצפונית.
עתה נחרד גם הנשיא הציוני, נחום גולד־מן,
מתרדמתו. הוא פעל נמרצות. גם מפא״י
שוכנעה להסכים לפשרה. ההסכם המשוער:
ההקצבה של כלפי המגבית למפלגת האופוזיציה
החזקה ביותר בישראל תוגדל
מ־ 90 אלף ל־ 350 עד 400 אלף דולאר לשנה.
דת קרבן ליד המחסוס
השקם חזר להרי חברון, קול היריות נדם.
אך בחזית השניה של ישראל, המשיכו להדהד
קולות הקרב במלוא עוצמתם. היתד,
זו החזית הדתית.
י • בירושלים, התפרצה קבוצת חרדים
לדירתו של בצלאל זרגי, תקפה אותו ושברה
את רהיטיו, בטענה כי באה להענישו
על שפתח את מקלט הרדיו שלו בשבת —
דבר שאיננו אסור לפי דיני ישראל.
למחרת קיבלו תריסר תושבים ברחבי הבירה
הודעות טלפוניות כי גורל דומה מ-
ה עול ם הז ח

990

צפה להם, אם יפתחו גם הם את מקלטיהם
בשבת. המשטרה ערכה מעצרים.
י • שוטר שבא להעיד בפני וועדת מני,
החוקרת את פרשת מותו של פנחס סגלוב
בהפגנת השבת הגדולה, לפני ארבעה שבועות,
העיד כי קיבל פקודה לבלוש אחרי
חברי הועדה. למחרת הופיע מפקדו, ע.מ.מ.
אליעזר שילוני, נשבע כי לא ניתנה כל
פקודה כזו.
י • מכונית משטרה שנכנסה לשכונת
מאה־שערים כדי להחזיר ילדה שתעתה מביתה,
נתקבלה על־ידי מטר אבנים וקריאות
בוז מצד כמה תושבים חרדים.
• בגיזרה מרוחקת יותר, נתקבל ראש
עיריית ירושלים גרשון אגרון בהפגנה של
חרדים אמריקאים, שהקבילו את פניו ב־שדה־התעופה
של ניו־יורק כשהם נושאים
כרזות המאשימות אותו בגרימת מות סגלוב
וברדיפות אנטי־דתיות בבירת ישראל.
אך מזעזעת מכולן היתד, התקרית שארעה
בחלק הצפוני של הארץ, בשיכון
עמידר בכפר אתא.
אנשים ליד כית-הכנסת. כאשר
שמע על מוחו של סגלוב, השמיע ייני
פרוינד, תושב כפר אתא, משפט מוזר מאד
באזני חבריו, :ג ם פה לא יהיה שקט עד
שלא ימות מישהו.״
בשעות הערב של יום ששי האחרון, מת
ייני פרוינד, בן ה־ ,53 מהתקפת לב שבאה
לאחר השתתפותו בויכוח על מעבר מכונית
בשבת, בשכונתו.
אחרי שחזר ייני ביום ששי מעבודתו כ

חזהו וצועד בחפזון אל תוך התדר. שם
נפל לאורך כל גופו, פניו כלפי הרצפה —

מיד התפשטה השמועה בחוץ. הדתיים
הסירו את המחסום והתפזרו במהירות.

ת צ פי ת
• מועצת הבטחון תתעלם מישראל בהחלטותיה, בשאלת
יכל הזכויות עטורות!

חופש השייט כתעלה. גס צרפת, ידידתה הקרובה ביותר של ישראל
כרגע במחנה המערבי, תיעץ לה שתסתפק בהחלמה כוללת של המעצמות

על חופש שייט בתעלה, ללא בל דגש מיוחד על חופש מעבר לאניות ישראליות.
נוער הכלל והפרט
חיילות רבות מאמינות כי מתוך כל
חמש בנות הנכנסות לסמינר למורות, שלוש
עושות זאת כדי להתחמק מהצבא. ואילו
חברי תנועות־נוער רבים משוכנעים כי מתור
כל חמש חברות תנועה הנכנסות
לסמינר, ארבע עושות זאת כדי להימנע —
בדרן שלא תיראה בהשתמטות פשוטה —
מיציאה עם גרעין התנועה לנח״ל ולהתיישבות.
לאחר בירור רעיוני, הגיעו תנועות
הנוער למסקנה כי אפשר או לאסור כליל
על חברותיהן ללמוד בסמינר או להביא כל
בקשה ובקשה לדיון מיוחד בפני חברי הגרעין
כולו.
עד כה, לא נקט אף גרעץ אחד בדרך
הראשונה ואילו בכל מקרה שהיתר. בקשתה
של המועמדת מובאה לדיון, היו החברים
נמנעים מהצבעה או מתביישים להשיב את
פני המבקשת ריקם — ביחוד כשהיא נוכחת
בשעת ההצבעה. התוצאה: גרעיני תנועות־הנוער
המשיכו לעלות להתיישבות כשמספר
בנותיהן מועט וכל הסיכויים הם כי בתום
לימודיהן, שוב לא תמצאנה הבנות את
מקומן בחברה שהתגבשה בלעדיהן בינתיים.

לעומת זאת, ישתמשו כמה מנציגי המערב כעובדת חסימת
התעלה כפני אניות ישראליות כקלף בוויכוח הכללי כמועצת
הבטחון. מסקנתם לא תהית ני יש להסיר את המחסום, כי אם רק שיש
לרסן את עבד אל־נאצר.

• למרות שגם ישראל וגם הערבים אינם מעוניינים בשלב
זה כי בעיית תקריות־הגכול תועלה לדיון כפני מועצת ה־בטחון,
קיימת אפשרות כי ככל זאת תונח הבעיה על שולחן
המועצה. היוזם יהיה מזכיר האו״ס דאג האמרשילד, הרואה במרחב אזורי
התעניינות אישי. בסקרה זה, לא תסתפק ישראל בהופעתו של נציגה הקבוע
אבא אבן, תצרו אליו גס את שרת החוץ גולדה מאיר.

• קיימים סיכויים כי הרב שלמה שלייפר, רבה הראיטי
של מוסקבה, יבקר בישראל. מתנהלים עתה גישושים בניוון זה,
שמטרתם להניע את הרב שלייפר שיוסיף לביקורו בפאריס, בסוף החודש, גם
ביקור קצר בישראל. אולם אין שוס רמז עדיין ני השלטונות הסובייטיים יאשרו
נסיעה זאת, מתוך חשש כי הדבר עשוי להציג את ישראל נמרנזה המוכר של
היהדית הייולייית.

• איש אחד יתעשר עוד יותר כאשר תחליט הכנסת
לחוקק חוק ארצי שיחייב את ספקי־המים להתקין שעוני
מים לכל צרכן. שס האיש: שלוס ליגום, שקשריו המצויים עם אנשי־המפתח
בחוגי השלטון הוזכרו כמה פעמים בפרשת עמום בן־גוריון. עוד לפני שנודע
ברבים על הכוונה לחוקק חוק כזה, הזדרז ליגום להקים מפעל להרכבת שעוני־מים,
הנהנה מכל ההקלות של מפעל מאושר של משקיעי הון זר. מבקר-המדינה
מתעניין כיצד קיבל המפעל, המייבא שעונים כמעט מוכנים מצרפת, את ההקלות.

ס צפה להחרפה חמורה ביחסים
שבין החוגים הדתיים
לבין משטרת ירושלים. הדתיים
יאשימו

המשטרה

בביצוע

שורת

פרובוקציות להעלאת חמת הציבור נגדם.
לעומת זאת, ילחץ מפקד משטרת ירושלים
לוי אברהמי למען קבלת סמכויות
רחבות לנקיטת צעדים תקיפים יותר
נגד הדתיים.

• היכון לנסיון להפעיל אתחוקי־החירום נגד מגלי השחיתות
בארץ. נרגע נערכים התיעצויות
הפגנת הדתיים נגד אגרון כנידיורק :״אינן• רצוי כאן
הדיס מגיזרה רחוקה
סוכן מסחרי של בתי חרושת חיסאיים למוצרי
קיראמיקה ועץ, שכב לנוח על הספה
בחדרו, ונרדם. הוא התעורר כעבור שעה,
לקול צעקות־ריב שנשמעו ליד ביתו. מהמרפסת
ראה כשלושים איש, בחלקם נושאי
סדורי־תפילה, עומדים בפתח בית־הכנסת שממול.
הם ניצבו ליד מחסום של חביות
ואבנים, מנעו מאוטובוס ריק לעבור.
היתה זו הפעם הראשונה שייני ראה מח סום
כזה. לפני כן היה רואה רק שני שלטי
״אין כניסה״ ,שהוצבו בשתי כניסות הכביש
בימי שבת וחג, באישורה של המועצה המקומית,
כדי לא להפריע לתפילות בבית־הכנסת.
מגן
על נכה. היתה זו הפעם הראשונה
שנהג האוטובוס מאיר לבבי נתקל במחסום
כזה. לאחר ויכוח קצר, חסר־תוצאות, נכנע
לסירוב הדתיים והחל נוסע אחורה אל ה כביש
הראשי.
כעבור דקות מספר ראה ייני את האוטובוס
חוזר. נהגו ירד והחל מסביר לבאי
ביח־הכנסת כי אינו יכול להסתובב ברחוב
הצר, שבצדדיו תעלות וערימות חול ולבנים
של השיכון ההולך ונבנה. לשוא. המתפללים
סרבו לזוז. הנהג ניגש למחסום, החל
מזיז את החביות.
לעזרתו בא דייר הבית, ברל שמואלביץ.
אחדים מהמתקהלים ליד בית־הכנסת התקר בו
אף הם למחסום, החלו דוחפים ומכים
את שני הבחורים. שמואלביץ, נכה מלחמת
העצמאות שהמתפללים דרי השכונה הכירוהו
היטב, נדחף והופל ארצה. אבן שהושלכה
מיד לאחר זה פגעה בראשו. שבוע
לאחר מכן, עוד הלך עם תחבושת.
ייני, שלא יכול היה לראות כיצד מכים
את שכנו הנכה, ירד למקום התגרה להגן
עליו. ייני, אדם לא דתי ששלח את בתו
לבית־ספר דתי של המזרחי, כיוון ששאף
לחנכה ברוח המסורת היהודית, ניסה לשכנע
את שומרי המחסום לפנותו.
תוך סערת הוויכוח, נדחף הגבר מרכיב
המשקפיים, קיבל מכה קלה בחזהו. אחרי
דקות ספורות, התיאש, חזר מרוגז לביתו.
שם המשיך לחזות במתרחש מן המרפסת.
ואז, לפתע, נראה מתכווץ, מחזיק את ידיו
ה עול ם חז ה 990

תוצאות הצבעה אחת. על כן, היה
זה צעד מהפכני ממש, כאשר ניגשה העדה
הגדולה ביותר בתנועה־המאוחדת, עדת אחווה
בת 90 החברים, של קן צפון תל־אביב,
להצבעה על 15 מבנותיה שבחרו בהוראה.
רק לשתיים מן המבקשות אושרה היציאה
לסמינר.
התגובה לא איחרה לבוא. שתי בנות עזבו
מיד את התנועה, כחצי תריסר עירערו על
ההחלטה. היתר לא הסתירו את כוונתן
לעזוב את התנועה, כאשר בחינות הבגרות
יספקו להן אמתלה נוחה להעדר מפעולות
הגרעין.

דרכי חיים
הסכם ^׳נטלמני
בין פושטי־היד הניידים של תל־אביב קיים
הסכם ג׳נטלמני, המחלק את העיר לאזורי
פעולה מתוחמים היטב. זאת ידע אב״
רום, הקבצן כפוף־הגב אשר הסכם זה הקנה
לו זכות בלעדית לאסוף נדבות ברחוב
יפו־תל־אביב, ביום מסויים בשבוע.
על כן, כאשר נכנס לגבות את הנדבה השבועית
מחנות השרברב יעקב מנדלוביץ,
נתקף אברום חימר, בראותו שם קבצן זר
שביקש תרומה. אברום לא היסס, הנחית
מכה נוראה במקלו על ראשו של מפיר ההסכם.
המסתנן נסוג בדהרה, נזקק לטיפול
במגן דויד אדום ואילו אברום המשיך בניהול
עסקיו בנחלתו החוקית.
לפני שבועיים הזדמן השרברב מנדלוביץ
למחלקה הסניטרית העירונית. בהיותו שם,
הופיע לפתע גבר נאה, לבוש בגדים נקיים,
שהתלונן בתקיפות בעל־ביתית על כי
העיריה לא ביצעה את התיקונים הדרושים
בבית בעל שלוש קומות, השייך לו. מג־דלוביץ
הכיר באזרח הנרגז את הקבצן אב־רום,
למרות שהילך עתה זקוף, ללא מקל
או סחבות. גם אברום הכיר את השרברב.
השבוע, כשנע אברום במסלולו הקבוע
ברחוב יפו־תל־אביב, הוא פסח על חנות
אחת נושאת שלם ״תיקוני אינסטלציה״ —
למרות שההסכם הג׳נטלמני של קבצני חל־אביב
כלל אותה בתחום פעולתו הבלעדית.

בין הגורסים הנוגעים בדבר, כיצד להפעיל
אמצעים אלה נגד גורמים שונים,
ביניהם עורכי העולם הזה. החשבון:

בשעה של מתיחות גדולה על הנבול, יהיה יותר קל לחסל את סותחי־הביקורת
בסיסמה של הגנה על בטחון המדינה ושמירה על המוראל.

• כחזית הכספים הפנימית, בינתיים, תתווסף הוצאה
לתקציבהמדינה 1משכורתם של שרי הממשלה תועלה בקרוב במאתיים
לירות לחודש.
• צפויים במה שינויים בהרכב סיעת מפא״י בכנסת. אחרי
שמפא״י זכתה בבחירות האחרונות לפחות כסאות מאשר קימתה, נשארו
כמה מעסקניה המתיקים מחוץ לכנסת. בשבועות הקרובים ,׳נתן להם להיכנס
לבית הירושלמי, על־ידי התפטרות כמה מחבריהם הקודמים להם ברשימת הסיעה.

• אם אתה עובד שביר, היכון לביטול ההנחה שניתנה לך
עדכה 3מסההכנסה. אולם יתכן כי סכום המם שלך לא יעלה, בגלל
שינוי פרטים אחרים של המס.
שינויים אלה לא ימנעו מאבק כללי על המס עם התכנס הכנסת מחדש.
כמה חוגים כלכליים, ובראשם בעלי־המלאכה, שוב יפתחו בהתקפת־מחץ •על
מס-ההכנסה.

• חברי לשכת-המסחר בתל-אכיב יכולים להתכונן למאבק
חריף. חוגי הימין יעשו נסיון לסלק את הנשיא הנוכחי, אברהם כהנא,
המואשם בזאת ששיתף פעולה עם משרד המסחר והתעשיה ושהסכים לועדת
נתן בן־נתן לחקירת רווחי ה״בואנים. הסכסוך יגיע לשיאו בשעת הבחירות
למוסדות הלשכה, שיתקיימו בסוף אוקטובר.
• שינוי גדול עומד לחול בהרכב ציבור הייבואנים. מתפתחת
שיטה חדשה, לפיה תיתן הממשלה את רשיונות־הייבוא כפרס לאותם הסוחרים
שישתפו עמה פעולה בחברות הייצוא, שתוקמנה על בסיס אזורי, כדוגמת
החברות שכבר הוקמו לייצוא לאפריקה המערבית והמזרח הרחוק.

• גל של כקשות לצו-על-תנאי נגד המועצות המקומיות
יציף בקרוב את כית־הדין הגבוה לצדק. בקשות אלה, על רקע
של ליקויים פורמליים בסדרי העבודה, כגון ליקוי בכינוס ישיבות ובניהול
הפרוטוקול, יהוו שלב חדש במאבק הימין נגד המועצות הנתונות לשלטון
השמאל.
• דיירי האפוטרופוס יתעוררו לפעולה. עומדת להתארגן פעולה
המונית נגד האפוטרופוס, המואשם בגביית שכר־הדירח המופרז ביותר בארץ.
אחת הסיבות: בעוד ששכר הדירה בכל שאר המבנים הוקפא לפי הגובה של
אפריל , 1990 חלה ההקפאה בבתי האפוטרופוס דק בשנת .1951

• שמו של שלמה ארזי, גיבור פרשת מכונית-השי, יצוף
מחדש אס יפורסם הדו״ח של מבקר־המדינה בנתין זה, הנשמר עד כה בסודי
סודות. מדו״ח זה מתברר כי פרשת מכונית־שי היתח רק פרט אחד בשרשרת
עיסקות־מכוניות של שלמה ארזי, שבסיוע האוצר רכש כבר בארבע פזו וזים
קודמות מכוניות במחיר רשמי, לפי רשיון מיוחד של משרד־התחבורח ,״ללא
תור ומחוץ לקווטה״ ,חזר ומכר את כולן במחירי השוק החופשי.

.1המשטרה באה לאסור את בעלי, באשמת
אונס דזלמנית, שהפכה תודות לזה לגיבורת היום.

.2מפקח המשטרה סודיע לי בנוה חענין. אנשיו
עורכים חיפוש מדוקדק בדירתנו, בבית פועלים בסילאנו.

.3כבית הסוחר אני נפגשת עם בסלי (סרג׳ ראג׳אני) .עתה
בדור לי שהדוגמנית ביימה את חענין לשם השגת פרסומת לעצמת•

בנדנייג

חיה הררית מספרת את ת\כ! סרסה האיסלון׳ ״!
^ ידם שעזבתי את רומא, ישבתי
- 4בקפה דונה שבוויא ומטו, הרחוב ה מרכזי,
וחיכיתי לחכרד. כדי לסדר את ה־סידורים
האחרונים לפני הנסיעה. בכיסי
היה כרסיס אל־על לסיסר, רומא־לוד, לאותו
ערב.
הגעתי כחצי שעה לפני זמן הפגישד״
ועל־ידי ערימת עתונים מצויירים. בשולחן
שני ישב לבדו איטלקי בגיל העמידה, שחור
שיער ועיניים, שנראה עליו שהוא מבני
הדרום. היה ברור ששעתו פנויה, והבעיה
העיקרית שעמדה לפניו היתד, להעביר במנוחה
ובנעימות את השעה שלאתר הארוחה,
שעת המנוחה הקדושה של ה־איסלקים.
הוא
פנה אלי באיטלקית. :סלחי לי,
האוכל לקבל את העתון המונח לידו?*
מובן שנחתי לו את העתון, אן נתברר שלא
רצה לקרוא בעתון. היה לו יותר נעים לשוחח
לפי
מבסאי ולפי מראה פני רבץ שאינני
איטלקיה. לאחד כמה דקות כבר ידע
כל מה שרצה לדעת. כששמע שבאותו ערב
אני עוזבת את רומא לישראל, נראה הדבר
בעיניו כבלתי מתקבל על הדעת.
.מה זד״ אינך קוראת עתונים?״ שאל
בהתרגשות. .אוניות לסואץ, אוניות מן יד
סואץ, ואת חוזרת לשם?״
הסברתי לו שאיני חוזרת, לשם״ אלא
לישראל.
.זה היינו הן, הכל אותה הקלחת!״
התרגש, .עליך להבטיח לי שתמלאי אחרי
מה שאומר לך!״ אמר בטון תקיף, כאחד
שיש בכיסו פתרון לפחות לבעית הסואץ.
בגמגום עניתי שקודם אשמע במה העניו,
אחר כך אהלים.
״לא! לא! לא!״ קרא. .עליך להבטיח
שתעשי מה שאומר לך. גלי אומץ־לב י־שאר־רוח!״
שאלתי
במה הענין. בינתיים הגיעה גם
חברתי האיטלקית והקשיבה.
.ובכן,״ קבע, .את עכשיו הולכת לשלוח
מברק למשפחתך שאינך חוזרת. אני מנאפולי.
את וחברתך נוסעות לנאפולי. אני
מעמיד לרשותך את ביתי לשבועיים. האוכל
על חשבוני, הכל על חשבוני. אותי לא
תראו. לאחר מכן את שולחת מברק שני,
ומביאה את כל משפחתך לאיטליה. באן
אפשר לחיות! איפה נשמע כדבר הזה, לעזוב
את הארץ היפה ביותר בעולם! הסתכלי על
רופא, אתה יופי!״

״פח את עושה חערכז״
^ א היתד! זאת פגישה יוצאת דופן.
/ימים מעטים לפני כן, בחוזרי מהפסטיבל
בצ׳כוסלובקיר״ חיה עלי לגשת
למשטרה ברומא, כדי להאריך את היתר
השהות שלי. היו שם כ־ 15 איש, כולם
זדים, שישבו וחיכו בסבלנות לתורם, ואגי
ביניהם.
לפתע הופיע בפתח אחד מהפקידים, שהכיר
אותי מהפעם הקודמת. הוא ניגש ואמר
בסון של חצי־סרוניה, :מה זה ז מדוע
לא באת אלי לסדר את זד?,״ עניתי שאני
מחכה לתורי, כפי שדורש הסדר.
.אד״״ אמר בטון שכולו אירוניה מבודחת.
״את בעד סדרז זח ענין אתר! אם את בעד
סדר, סליחד״ אני לא תצר, להפריע.״ אני
לא רוצה להתערב.״״ וחזר לחדרו, מלא
בוז.

לא עברו חפש רקות, והוא ניגש אלי

לפני שבועיים חזרה חיה הררית לארץ, ישר לתוף המשכר הגדול
ביותר של 25 שנותיה. השאלה הגדולה: לחזור. לאיטליה, כה נפתחה
לפניה קאריירח קולנועית רבת־סיבויים, או להישאר בישראל, כה לא
קיימת עדיין תעשיית קולנוע ככלל?
האפשרות הראשונה היתה כרובה כויתור מוחלט על חיי משפחה
לזמן רכ, כי יחיה עליה לשכת ברומא ישיבת קכע. אין סיכויים
לשחקנית שאינה נמצאת במקום כרגע חמסויים, כו כוחי המפיק את
שחקניו. .האפשרות השניה כרוכה, למעשה, כויתור -ואולי סופי -
על קאריירה קולנועית.
כשחקנית קולנוע, ככשה לח חיה הררית את מקומח. דווקא מפני
רומא שנית, .שמעי, שמעי, מה את צריכה? אני
אסדר את זה מיד!״ הסברתי לו במד, ה־ענין,
והוא הוביל אותי לחדרו של המנהל,
שהושיב אותי מולו בכורסה וכנראה שמת
שניתנה לו אפשרות לשוחח על איטליה,
על החיים בכלל, ואילו הסידור נראה לו
כדבר צדדי, שאינו שייך כל כך לעניין.
גם הוא החל להסביר לי שלא יתכן לעזוב
את איטליה, שזו הארץ היפה ביותר בעולם,
ושבכלל צריכים לבקר בפירנצה ובטיאנה׳
ולראות את המקום ההוא ואת הצייר הזה,
ואת הכנסתי. עם השיש השחור־הלבן הנמצאת
במקום פסויים בתקופה מסויימת, ואת
הנוף של סוסקאנד״ ובכלל, מד, את עושה הערבז כשהסברתי לו שלצערי אין שעתי פנויה,
לא נעלב, אלא העיר. :אם כן, אז בפעם
אחרת. אבל את צריכה להבטיח לי שאת
נשארת באיטליה, ושתמיד כשיש לר מד,
לסדר תפני אלי. אנחנו כבר נדאג!״

שהיא צעירה רצינית, רחוקה מן
נתקבלה כזרועות פתוחות על־ידי ר
המסוגלות לשחק תפקידים רציניים,
ובחצאית קרועה. תווי פניה חמיוחו
מאפשרים את הכנסתה לשום סוג
למועמדת האידיאלית לתפקיד חנעו
השכוע ישכה חיה הררית כדירתד
כתל־אכיכ, כהכרת כעלה, מהנדסה
יליד וינה. ההחלטה הגדולה טרם ח

עיר ר!כ

שיחה עס חיה הררית

איד לאהוב

* הו עם ידידותי, עם מקבל אורחים.
| פעם נכנסתי לבית־מרקחת במילאני,
כשבידי עתין• הכותרת הראשית סיפרה על
אחת התקריות המלחמתיות במזרח התיכון.
הוא ניענע בראשו, בעצב. :אני לא מביו.
תקריות פד״ תקריות שם. מלחמה פה ומלחמה
שם. את יודעת מה? לדעתי היה
צריך להביא את כולם לאיטליה׳ וכאן היו
לומדים איך לחיות ואיך לאהוב!״
איטליה ידועה כארץ האהבה והיין׳ ,וכידוע
האיטלקים הם עם חמי־מזג. אין ספק שכל
זרה המגיעה לאיטליה צריכה לקחת את זה
בחשבון, ולהתיחס לזה במלוא הזהירות.
כי אין שעה משעות היממה שאינה כשרה,
בעיני האיטלקי. ואם מתנהל כיום ויכוח
אם האיטלקים הם צאצאי האסרוסקים ה קדומים
או לא, הרי את התאווה ואת האהבה
לחיים, זאת ירשו מן האטרוסקים
בודאי ובודאי. ולמרות חוקיך, החמורים של
הכנסיה הקאתולית, השולטים באיטליד״ ומושגי
החטא של הכמרים, העם הולך אחיי
לבו.
חוש היופי מפותח אצל האיטלקי במידה
רבה. השמש שוקעת :״איזה יופי!״ פרח
גדל בצד הכביש. :איזה יופי!״ ילד משחק
בגן :״איזה יופי!״ .ציפור באוירז. איזה
יופי!״ גערה ן ובר ת ברחוב :״איזה יופי!״.

תמונה מפתיעה זו של חיה הררית הופיעה בשער עתון־הקולנוע האיסרקי החשוב
צ׳ינמה גובה (״קולנוע חדש״) ,בתוספת ביוגראפיה ממצח שלח. השבוע הופיע שערה של
חיה הררית בצבעים בעתון טמפו, השבועון המצוייר החשוב ביותר באיטליה, ששלח באופן
מיוחד צלם ידוע ממילאנו לרומא נדי לצלם את השחקנית שהפכה לגיבורת חיום במדינה.

.חעולם הז ה 990

עחפרידח אני מסתכלת בבעלי
ולאות דמעות, מחליטה לנסות להצילו.

. 6כרחובחגשום אני סוצרח את מפקד
המשטרה, מנסה לשכנעו כי הנערה מטורפת.

.5בזמןעבודתי במכבסה חשיתופיוב מביאה לי שמתי את
חעתון. שס כתוב שהנערה זיהתה את בעלי כאיש שאנס אותה.

. 7חמפקחחלף, לא ה שתכנע.
בדור לי שעלי למצוא הוכחות בעצמי.

ימרת סיוג;״)0 ,י1צג ת<0ב1ע ברוסא
־!טיפוס חרגיל של נערת־זוחר,
לנוע האירופי, חזקוק לשחקניות
באינם מצטמצמים בחזח חשוף
,:עיניח עמוקות״חחבעת, אינם
:וע ושיגרתי. לכן חפכח לחיות

בת שני חחדרים, בשיכץ מפ״ם
ים נחמן (,,כוכי״) צרביאניצר,
לטח.

־,ם רואים את היפה בכל דבר, ומחפשים
היפה. ואין תימה על כך, כי ארצם יפה
מת, ומלאה אוצרות אמנות שאין העין
בעת מהם.
ומרות כל זה׳ ההגירה מאיטליה אינה
זקת, וממדיה גדולים. חוסר־חעבודה והי
גורמים לכך. ואסון המכרה בבלגיה׳
ו מחצית החללים היו כורים איטלקיים,

:שאדם בא לנאפולי, או לגנואה, הוא
חין מיד בהבדלים האדירים. ליד הנמל
ונות־עוני, בתים הרוסים למחצה, ללא
ינות וללא דלתות, כבסים תלויים, צפי־ז
איומו־״ עולים למרכז העיר, מוצאים
י מסחרית גדולה. בינלאומית, הבנקים ה־ולקיים
והזרים שורצים בכל פינה. מעב־השני
של העיר — וילות. ריביירה,
ם מטופחים, כיד האומן והכסף.
;חיים יקרים באיטליה. פועל או פקיד
ויח כ־ 50 אלף לירטות, שזה שווה בשוק
חור ל־ 200ל״י לחודש. שם זו משכורת
בכל כפר׳ עוני מרוד. אולם במרכז,
אצה, מובטח לד למצוא את ד,כנסיה הושת
עי הכפר, ובד, עושר מרהיב של
ים מוזהבים ותקרות מוזהבות ותשמישי־
•ש למיניהם, שערכם מגיע למליונים. וב־ציב
הממשלה היחס בץ בנין כנסיות
שות לבין בנץ בתי־חולים חדשים הוא
11 של 1ל־ — 100 לטובת אלוהים.
*ך אם אתר. רוצה לבקר במוזיאון ה־יקאן
ברומא, חייב אתה לשלם 300
ימות דמי כנסיה, בערך לירד, וחצי שלגי.

הצנזורח פוסלת
1דוו ווו ..ויו — ווו

מזלי עבדתי בחברת אנשים שייצגו
את הצד החיובי של הקולנוע האיטל־בכלל.
כשמדברים על הקולנוע האיטל־יש
להבחין בין שני דברים שונים
נרי. יש הסרט המסחרי, לפי הנוסחה
וליבודית, כגון בת חנהר, ויש סרטיו של
וריו דה־סיקה׳ רוסליני, דה־סאנטיס וריחם.
־,במאי
שעבדתי איתו, פראנצ׳סקו מאזלי,
1מחניכי הזרם הניאו־ריאליססי. הבעיות
ומדות לפניהם הן לאץ ספור. הצנזורה
אתולית והפוליטית החמורה באיסליה נד
ח הקולנוע, שכל יצרד הסרטים חייבים
:ל את אישורה על תסריטיהם ל טי

ה עול ם הזה 5,90

התחלת ההסרטה, מביאה לכך שכל הסרטים
הנוגעים לבעיות סוציאליות הנם
תמיד פרי של מאבק ושל יצירה פרטיזנית.
כך׳ למשל, ייצר מאזלי את סרסו הראשון׳
שנקרא ״הפרטיזנים״ ,בעזרת תחבולה.
הוא השיג בחור צעיר בעל כסף, שרצה
לייצר סרטים׳ ושמתוך חוסר נסיון וחוסר
ידיעה לא הגיש את התסריט לצנזורה לאישור
מוקדם. כשנגמר הסרט גיסו לפסול
חלקים ממנו׳ למשל קטע בו מופיעים הנאצים
בהתנגשות עם הפרטיזנים האיטלקיים•
רק הודות לשערוריה ציבורית, מעל גבי
העתונות והביקורת השמאלית׳ ניתן לסרס
להופיע. בפסטיבל הקודם בוונציה השיג
מאזלי את הפרס הראשון בעד עבודתו בסרט

העבודה על הסרט בו השתתפתי, גיבורת
היום׳ ארכה שלושה חדשים במילאנו. רוב
רובו של הסרט הוסרט בתצלומי־חוץ, ורק
קטעים בודדים צולמו בסטודיה. מאזלי אוהב
להקים את התפאורה בחדר של שני מטר על
שני מסר, הרוס למחצה, עם כל הבעיות
הטכניות הנובעות מכך, כשאין איפה להעמיד
את האור וצריכים להתקין חיבור
חשמלי׳ כשהמצלמה עוברת בקושי את הדלת,
ומעדיף כל זה על עבודה תקינד, י־מסודרת
בתוך ססודיה׳ בה יש מקום לכל
דבר והקירות הם קירות מלאכותיים.
הוא אמר לי :״הסטודיד, הורסת אותי!
היא מטילה עלי עצב ושיעמום, ונוטלת
סמני כל חשק ליצירה! עלי לחוש את הקיר
האמיתי׳ את הצבעים האמיתיים, את
האווירה המוחשית של החדר, על מנת להעביר
אותה לצופר!,״
בעלי בסרט היה סרג׳ ראג׳יאני, אחד מגדולי
שחקני הבמה והקולנוע בצרפת, שהסכים
להשתתף בסרט בתפקיד לא גדול, תמורת
תשלום נמוך, מתוך רצון להשתתף בסרט
בעל רמה. שלוש הסצינות שהיו לו בסרט,
שתיים מהן היו משותפות איתי, והמעניין
היה ששחקן בעל נסיון כד, גדול כשלו היד,
נרגש כנער בכל פעם לפגי התחלת הצילום.
זהו דבר אופייני לשחקן המחפש תמיד אחר
האמת שבתפקידו׳ ואמו נשען על טכניקה
חיצונית.

גרי צבע לשפתיים
התפקיד שיחקתי באיטלקית, וה־
> £מחמאה הגדולה ביותר שקיבלתי היתר,
מפיו של עורך הסרט, שלא הכיר אווזי
אישית׳ ולא ידע שאני ישראלית, ששאל:
״זד. רק נדמה לי, או שהיא אמה איסל־קיד?,״
למרות זאת, לא ידיה זה קולי שיישמע
בסרט. בגלל שרידי המבטא הזר.
אגב, הדבר נהוג בכלל באיטליה. אין משתמשים
בקול השחקן, אלא מקליטים קול חדש
מפי שחקנים שמקצועם בכך.
כמעט ולא היד׳ לי איפור. מר, שכן היד:,
תסרוקת בלתי־מאורננת׳ מעיל גשם ישן
ובלה. שום צבע על השפתיים, רק מעט
טון כללי, שכבה דקה מאד על עור הפנים.
זר, הכל.

הבמאי דיבר עברית
ך ישדושח שכועווד^ודתללקא^1־
^חיארי (לשעבר קארלסבאד) ,בה נערך
פסטיבל הסרטים הצ׳כי. מבחינת היקפו היה

זה פסטיבל הסרטים הגדול ביותר. השתתפו
בו 43 משלחות מכל כדור־הארץ, ובפעם
הראשונה ניתן. לקהל אירופי לראות סרטים
מקוריאה, מונגוליה, גואטימלה׳ סין, הודו,
מצרים.
למרות שלא היתד, משלחת ישראלית רשמית
בפסטיבל, התנוסס דגל ישראל בין
שאר דגלי אומות העולם בפתח אולם הקולנוע.
על שולחני באולם האוכל, שבו סעדו
כל אורחי הפסטיבל, חיה דגלון ישראלי
קטן.
היתד, לי פגישה מעניינת עם הרב הראשי
האזורי של מערב בוהמיה׳ ברוך פארקאש,
שהוא, כמו כל הרבנים והכמרים, מקבל
משכורת ממשלתית. השיחה התנהלה בעברית
רהוטה. הוא סיפר על חופש הדת המוחלט
במדינה. הוא סיפר שאפילו בסלובאקיה
קיימים עדיין חדרים. הממשלה
מוציאה ספרי־תפילה בעברית. כל פועל או
פקיד הרוצה לשמור את השבת יכול לשבות
גם בשבת וגם ביום הראשון, ולהוסיף את
שעות העבודה החסרות בשאר חמשת ימי
השבוע.
הרב הביא עמו חבילת גלויות־דואר מצולמות,
וביקש ממני לחתום על כל אחת מהן
בעברית. הוא שלח אותן למושב הזקנים
היהודי הקיים במאריינבאד מסעם הממשלה,
לזכר גטו טרזיינשסאט. גם על ספר הקהילה
חתמתי למזכרת בעברית. בץ כוהני הדת
קיבל הרב הזה פרס ראשון מסעם הממשלה,
בעד פעילותו הדתית.
פגישה אחרת שהתנהלה בעברית בפסטיבל
היתד, עם אחד הבמאים של המשלחת
הסובייטית, רושאל, יהודי דובר עברית.
במאי ידוע שני, גם כן יהודי, היה
חפץ. בארץ ראינו את סרטו מוסורסקי.
הם היו מבסוטים שיכלו לדבר עברית. שפתם
היתד, עברית הספר, בהברה אשכנזית.
רושאל למד אותה כשהיד, ילד, בחדר. גם
במנהגו וגם בצורתו הזכיר לי את יהושע
ברטונוב. הוא שאל על הבימה. אותה זבד
היטב, על הדיבוק וחגולם.
אחד האורחים של הפסטיבל, הבמאי ה־בראזילי
הנוצרי קאבאלקאנטי, אמר לי שאני
מוכרחה לבקר במוזיאון היהודי בפראג,
בבית״הכנסת העתיק שלידו, ובבית־הקברות
היהודי. הוא אמר שמוזיאון הזה היד, אחת
החויות התרבותיות העמוקות שהיו לו בחיים.
שם קיבלתי חוברת נהדרת של מוצגי־דת
יהודיים, מודפסת באנגלית מטעם הממשלה,
שהיא גם מחזיקה את המוזיאון.
החוברת כוללת כתובות עבריות, תשמישי־קודש
עתיקים. מעולם לא ידעתי שהיהודים
עשו דברים כל כך יפים באמנות.

.8כנשן ז עצום נבחרת הנערה המאשימה (וירנה
ליזי) למלנת העתונות. אני מזניחה שאשמתה מבוייסת.

. 0העתונאים עטים עלי, ממטירים שאלות. אני
מוכיחה את הנערה על שהרסה את בתי להשגת סנסציה.

סרטים פיקאנטיים
ך * עודששמן תיערך ברומא ובמילאוו
• 1הצגת הבכורה של הסרט בו השתתפתי.
אני לא אהיה נוכחת, אבל אקרא את הביקורות.
אני מקווה שיצליח.
כל עתונזר שנפגשתי עמו בצרפת ובאיטליה
שאל אותי שתי שאלות: איווי, דבר
מיוחד קרה לך בזמן שהותך כאן? ואיזה
דבר אישי קרה לך בשטח האהבה?
התשובות שלי היו תמיד מאכזבות בשביל
השואלים, בגלל העדר הרכילות ה־פיקאנטית
המקווה.
לכן אסיים הפעם בלי זה.

.10 אני רצח אחרי הנערה ברחובות תעיר. אני מנסה
לשוא למנוע בעדה להתאבד, אחרי שהאמת נתגלתה.

קן למע
סרטים מסדשמידט מור ספיטס״ר
הגיכורים עייפים (ירון, תל-אביב;
צרפת) הוא סרט אנטי מילטריסטי מובהק.
עם זאת אין בו לא חיילים ולא קרבות
גדושי־חללים. מפיקיו לא השתמשו בתיאור
זוועות המלחמה ולא בדם טכניקולורי, כדי
לעורר את חלחלת הצופר״

מרד הנעורים
פי תהומות.
כל המקדים לקפוץ מן המכונית
הוא פחדן, המאבד את ג׳ודי. כמו בן
שאחד המחזרים ועוד כמה צעירים
מאבדים את חייהם. מקריות
הגורל רצתה כי
ג׳יימס דין (בהלבנה חולצה במרכז
התמונה, מוכה למעלה,
על־ידי חברי היאבד
כנופיה)
חודשים
מעטים אחר הסרטת מרד
הנעורים את חייו בתאונת מכוניות.
יוצג בקרוב בקולנוע ״אוריון׳׳,
תל־אביב; ובקולנוע ״מאי״ חיפה.

כאשר ג׳ים (ג׳יימס דין הבלתי
נשכח של קדמת עדן) מופיע בשכונה
ומגלה כי ג׳ודי (נטלי ווד) ,הנערה
היפה ביותר של השכונה,
היא נערתו של באז, ראש כנופיית
הפושעים הצעיבשכונה, רים הוא
גם מגלה
את הדרך הקצרה
ביותר מזרועותיה בין הרכות
של נערה
לתוך זרועותיו הקשות של החוק.
ג׳ים,
הבא כחבריו האחרים, ממשפחה
טובה שנתנה לו את הכל,
חוץ מבית, יודע רק פתרון אחד:
העבריינות. וכאשר דו־קרב סכינים
בין ג׳ים לבאז, על ידה של ג׳ודי,
איננו מביא להכרעה, הם מחליטים
על מבחן מחזרים מחריד. הם עולים
למכוניות ספורט, מסיעים אותן לראשי
צוקים, המשקיפים אל עברי

610

בלט ־רביו על קדח
1 9 5 6

1 0 6

גדולי אמני החלקת הקרח של אירופה וארצות־הברית — עשרות
רקדנים ורקדניות, מאות תלבושות — אקרובטים במרומי הטרפז —
שירי כושים, ספרד ויוון.

סוליסטים מהלהקה הדגולה ,׳הולידיי און איים״ וג׳וני דה־קוק עם
הפנתרים הפראיים שלו,
מן התבנית

פנ טזי ה על קרח — הוו ל סי םהצב עוניי ם
לי צני ב רו ק לין —

וי ל הל ס טל
ק פי צו ת ה מוו ת — נ סי עהס בי ב ה עו ל ם
וכו׳ וכו׳.

כוראוגרפיה: פ .ג׳ילארד • תזמורת: ר .מסינג
שתי הצגות לערה9.15-6.45 :

בימים ג׳ ו־ה׳ הצגות יומיות ב־30־3
אחה״צ ורק הצגת ערב אחת, ב־.9,15
קופות הכרטיסים:
תל־אביב :״כנף״ ,״רוקוקו״ ,״רדיו אוניוך ויתר הקופות בעיר.
רמת־גן :״רכניץ״ .גבעתיים :״גבע״ .פתח־תקוה :״רובינזוך, רח׳
חובבי ציון. נתניה :״סיגנל״ .ראשון־לציון :״מסדה״ .רחובות?
״פלטורס״ .חיפה :״דאקא״ .ירושלים :״כהנא״.
בערבההצגה: בקופת הזירהטרון.

האטרקציה הגדולה של השנה :
אל תחמיץ את ההזדמנות.

12__ 1

על זירת הקרח החדשה בזירהטרון

ויודבר בתם.

הוא
מספר את סיפורם של גיבורי החזית
עטורי התהילה, לאחר שהם חוזרים
לחייהם האזרחיים. זה מול זה ניצבים שני
טייסים קרביים לשעבר, אויבים בלב ובנפש.
האחד, גיבור מלחמה צרפתי שהפציץ את
קלן בגרמניה בספיטפייר. השני הגן על קלן
במסרשנזידט. הם היו גיבורים. שיבחו אותם
שעה שהרגו אנשים. אבל זה היה במלחמה,
ומלבד מה שלמדו במלחמה אין הם יודעים
כלום. בימי שלום, איש לא חפץ בהם יותר.
רעיון לסרט נרקם בלב אייב שמפי, המחבר,
מאז תום מלחמת העולם השניה.
הוא לא העיז להעלותו על הבד, כל זמן
שלא מצא רקע מתאים להתפתחות עלילתו.
בי ק ר קצר במונרכיה, בירת הרפובליקה האפריקאית,
ליבריה, יצר את המסגרת לעלילה,
שמפי ניצל את האפשרות להסיח
חיים בגיבוריו הדמיוניים.
אולם הפרדוקס הוא, שכדי לתת לסרס
אוירה מציאותית, התנגד שמפי להסריטו
באפריקה. באולפנים פריזאיים, נבנו התפאורות
הגדולות ביותר שנוצרו אי פעם
עבור סרט צרפתי. נבנתה עיר אפריקאית
של רפובליקה כושית דמיונית, בשם פרי
סיסי, שם הוסרט הסרט הצרפתי הטיב
ביותר מאז שכר האימה.
לשכב עם כל אורח. וכך נפגשים
שני הטייסים הקרביים, האויבים לשעבר,
במלון קטן בלב העיר בה שליטים השחורים.
הצרפתי, אייב מונטאן, מתחמק
ממעבידיו, לאחר שגנב מהם יהלומים. הגרמני,
קורט ג׳ורגן, בא להחזיר את היהלומים
לבעליהם. הם שוב אוייבים. אולם בליל
חג המולד, הם מגלים זה לזה את מה שמתרחש
בקרבם.
״אתה יודע״ ,אומר הנאצי, הספיטפייר

היה מטוס טוב.״
״כן,״ עונה הצרפתי ,״גם המסרשמידם
היה מטוס לא רע.״
אחר כך הם משתפכים בצוותא :״המלחמה
זה ענין מחורבן, סם משכר. הפכו אותני
לחולי סמים משכרים.״
בעל המלון, ג׳אן סרבה, מאזין לשיחה.
הוא צרפתי ששיתף פעולה עם הנאצים וגורש
מצרפת. הוא חי עם מנואלה אשתו
(מריה פליקס) ,השוכבת עם שחורים ולבנים
כאחד. הוא מלא שנאה גזעית. לא
איכפת לו שאשתו תשכב עם כל אורח,
כולל אייב מונטאן, רק לא עם כושים. הוא
מניח תקליט של מארש נאצי.
לשמע צליליו מתעוררים הגיבורים. מישהו
בצד לועג להם :״הנה הם הגיבורים.
מה ערך לגיבורים? הנה הם משופשפים,
מרוקנים וסחוטים. המלחמה חסרה לד,מ
שום דבר לא ירפא אותם עוד.״
אבל הגיבורים הופכים חברים, נלחמים
יחד למען עתיד משותף.
הפליה גזעית. בעיית הגיבורים העייפים
היא בעיתו המרכזית של הסרט.
היא מובעת כמעט ללא מילים. בביום גאוני
ובצילום גאוני עוד יותר של הצלם היהודי
יליד מצרים, הנרי אלקאן. אותה שיטה
ננקטה גם להצגת הבעיה השניה של הסרט:
הבעיה הגזעית.
בפרי סיטי שולטים כו שי* הלבנים הם
נחותי דרגה, בלתי רצויים. אולם מה עשי
הכושים בעצמאותם? הם הפכו אותר, לקריקטורה
אמריקאית. קאדילקים טסים בפרי
סיטי׳ בצל סוכות קש ונשים המתהלכות
ערומות למחצה. שלטי הקוקה־קולה מתמזגים
עם צלילי הטאם־טאם.
גם זאת אין מסבירים במילים. המצלמה
עוקבת אחר הנעשה בליל חג המולד. כרחוב,
רוקדים כושים ערומים רקודים פרימיטיביים
באקסטזה אירוטית סוערת. בבית
פנימה, נעים בני אותו הגזע והעם, בחליפות
ערב מהודרות, לצלילי ולס אנגלי שקט. אין
כל הבדל בין לבן ושחור.
משפט אחרון זה לא הגיע כמובן ל־אזניו
של הצנזור הישראלי. בעיניו, הבדל
עוד קיים. כל אימת שהופיע בסרט שד של
אשד, לבנה, הוא נחתך. שדי הנשים השחורות,
לא קוצצו כלל. לא קשה לנחש
מה השקפתו של הצנזור הישראלי על הבעיה
הגזעית.

סוברנית אידוטית
• רצח במאיול (תמר,
צרפת) מתרחש, מיד לאחר שאחת
העירום של הקאבארט הצרפתי
מודיעה למאהבה הזקן, שמאסר,
מורעלת באורח מיסתורי, נוסף
עירום שניה הנורית בגבר-
בלש צרפתי, שאינו אמיץ ואף לא פיקח,
אלא ששמו מיליון, כשמו של הצנזור
הישראלי, מה שחשוב מאוד להמשך העלילה,
מנסה לפענח את התעמולה. כמו
הצופים עצמם, הוא מגלה את הרוצח רק
ברגעיו האחרונים של הסרט.
למרות זאת, ולמרות אמצעי המתח ה־שיגרתיים
כמו דלת חורקת ומסדרונות אסלים,
זהו סרט מתח ללא מתיחות. לאיש
לא איכפת מי יהיה הרוצח.
מה שמעניין יותר, הוא המתרחש על במת
הקאבראט. שם מופיעות רקדניות עירום בסצינות
אירוטיות, היוצרות את הרושם,
כאילו הורכב הסרט, מכל הקטעים שקוצצו
אי פעם בידי הצנזור הישראלי.
רק למיליון (הצנזור או הבלש) פתרונים,
מדוע נבחר סרט טפשי זה להוכחת סובלנותה
המחודשת של הצנזורה הישראלית.
חל־אביב; מרקדניות המפורסם,
בו. היא
לרקדנית

מוצג וראוי
אלה הסרטים הנזוצגיס השבוע בערי הארץ
ואשר העולם הזה ומזליץ לראותם:
וירון,תל־
• הגיכורים עייפים
אביב) בעיית גיבורי החזית שאינם מסתדרים
בחייהם האזרחיים, על רקע מסחר
יהלומים וקצב אפריקאי סוער. מריה פליקס,
אייב מונטאן.
• ברנשים וחתיכות (אסתר, תלאביב)
טיפוסיה הנאלחים של ברודביי, כפי
שתוארו בידי האמן של דאמון ראניון,
רואים אור בגירסה מוסיקלית עליזה ומשעשעת.
מרלון בראנדו, ג׳ין סימונס, פרנק
סינטרה וויויאן בליין רוקדים ושרים בחסות
צבא ההצלה המיסיונרי.
• באין מולדת (אופיר, תל-אביב;
פאר, חיפה) דרך התלאות והיסורים שיעולי
תימן לארץ, בזוית צילום מזרחית. פרי
יצירתו הצבעוני של המפיק והבמאי הישראלי
נורי חביב. שושנה דמארי בתפקיד
ראשי מתגלה ככוכב קולנועי בדם.
• המדבר המתעורר (אדיסון, ירו•
שילים) אהבה וקנאה, רצח ומלחמת קיום
מבוצעים בידי גיבורי העלילה הטבעיים:
חיות ושרצי המדבר. הוסק בידי וולט דיסני.
• הכנופיה העליזה מזן, תל-אביב)
סאטירה בריטית חריפה על סרטי המתת
הבלשיים האמריקאים. אלק גינס וידידיו
המוסיקאים שודדים מכונית בנק משוריינת
בעזרתה האדיבה של זקנה בת .70

שחקנית פליקס
עם לבנים, מותר
ה עו ל ם הז ה 990

״גם עבו היא אוץ״׳שואר שה אסירי ההגנה ביטים הטובים ההם

4כו?

ייא״ (1מ\ס סיג כ* היא העיר

בד. אפשר לא לסגוש

^ את איניק.
אם פגשת את איניק ב״כסית״ ,וברחת
לאשקלון ופגשת אותו שם, לאחר שבקושי
הנלחת להחלץ ממנו בטבריה או בנהריה,
לאחר שנפגשתם בכנסיה בננרת בחג המולד,
לאחר שפגש אותך ב ״נינ ך בירושלים
ושאל אותך איך הענינים, לאחר שהתישב
על ידו ב״תדמור׳׳ ,אחרי שברחת לשם מ־
״אכדיה׳׳ ,וכו׳ וכו׳ — הרי יש לך כל ה סיכויים
לא לפגוש אותו בעכו, אם לא תשב
אנל אבו כריסטו.
עכו משתרעת לרגלי בית המשוגעים, שהוא
הפירוש הישראלי למר, שהיד, שם לפני
כן. היא לא השתנתה הרבה בארבעת אלפי
השנים האחרונות, אם זכרוני אינו מטעני,
ודרוש תקניב ענקי כדי להרוס אותה ולבנות
על חורבותיה עיר מודרנית, המתאימה
יותר לדרישות חיינו. בשל חוסר מעוף זה
לא נהרסה עד היום.

כאשר באו בני ישראל לארץ כנען, כבר היתה עכו עיר עתיקה.
ממנה ירדו ימאי ישראל אל הים הגדול. היוונים והרומאים לחמו
עליה. הצלבנים הפכוה לבירתם במשך 100-שנה. נפוליאון התנפץ
על קירותיה. ושליט ערבי מן הגליל בשם אל־עמר השתלט
עליה לפני מאה שנה. יותר מכל עיר, עכו היא ארץ־ישראל.
לים מגובה של עשרים מטר. היתד, לי הזדמנות
כזאת, כי ראיתי שם סרט ישראלי
המציג את שמואליק רוזן כגורם מחנך ב־צה׳׳ל.
הקיוסקר
הביס עלי בבוז עצום, כי שאלתי
אותו על מלון בעיר העתיקה .״מה,
אתה אישן בשוק?׳׳ פעם אסביר לו.
המלון הוא גדול ויפה ומרווח, מצופה

הצבא הפדרלי של ארצות הברית טובח את
האינדיאנים.

סיסגד ושני שלמים
אין פה חלונות מרובעים, רק קשתות.
זה יותר יפה ויותר חזק מקורות בטון,
אבל איש לא יאמין לי. יש פה כיפות, ש
כאז
כן היום היא טובלת בבוסתנים של
תמרים, הנומחים מתוך החולות ומתחרים
בנועם גזרתם בנריחי המסגדים. הים המתנפץ
משלוש רוחות אל חומותיה דומה כאן
יותר מכל מקום אחר לים התיכון. גם בשרב
הלוהט שורר נ ל נעים בסימטאותיה המקומיות,
ורוח ים מלוחה וקרירה מפזרת את
ריח המינתה מהשקים הנישאים על ראשי
נערות קטנות, וממלאות את ריאותיך בניחוח
המיוחד לעיר עכו. עכו היא העיר ה פיניקית
האחרונה שנותרה לנו.
פעם היו מתיכים כאן את החול ועושים
ממנו כלי זכוכית נאים, שנישאו בספינות
קלות על פני כל הים התיכון. היוונים טענו
שבחולות המפרץ הזה נולדה הזכוכית. מי
שלא שמע את הספור הנאה על אורחת
הסוחרים שחנתה ללינת לילה ואנשיה ערכו
מדורה ובאין אבנים העמידו את סירי
החרם שלהם על גושי מלחת ובבוקר מצאו
שם זכוכית — ישמע אותו עתה. פה היו
צדים את חלזונות התכלת והארגמן ובדמם
צובעים את האריגים היקרים שפיארו את
גזרתם של מלכי קדם. מכאן יצאו ספנים
נועזים בלילות ירח אל הים הרוחש תעלומות,
ולכאן תזרו עם ספורים משונים על
לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון. בקיצור
— היה כאן משהו.

חצרות הבתים
** ל הכביש הראשי המוליך אל העיר
העתיקה ניצב בית אבן נאה, בעל קמור
קשתות. על חזית הבנין ציור גדול וצבעוני
של העיר מכה, עם סלע הכעבה השחור,
ומעל לציור שלט מאיר עינים: סניף
מפא׳׳י בעכו. הנה עולים לרגל כל המאמינים
בעולם יותר טוב, עולם של לחם ועבודה.
הלאה מזה מבצר המשטרה הבריטית, ולפניו
בית הרבה יותר קטן, עם קשתות
כנ׳׳ל, השייך למפלגה הפרוגרסיבית, והלאה
מזה הים, החומה והמבצר העתיק.
את החומה בנו הצלבנים, שעכו היתד,
להם ראש גשר בכל תקופת מסעי הצלב.
החומה נשמרה בשלמותה עד עצם היום
הזה, מחוץ למקום אחד בו נפרצה באחד
המצורים. כדאי לבוא לעכו רק כדי לראות
את החומה הזאת. היא צומחת ישר מהים,
ומקיפה את העיר מארבע רוחות. אין זאת
חומה, אלא איצטדיון.
איצטדיון זה מורכב משתי חומות כפולות,
וביניהן תעלה עמוקה. על כל אחת
מהחומות הכפולות אפשר לערוך מלחמת
שוורים, ועובי הדפנות למעלה משני מטר.
בין הדפנות מילוי של חול ואבנים. למה
אני מספר את כל זה אינני יודע, אבל אולי
מישהו היה שם ולא ראה. טוב. העיקר
הוא שעל החומה בנו בית קולנוע, ומי שיושב
על הכסא הקיצוני מימין יכול ליפול

העול ם הז ה 990

מבפנים בשיש איטלקי, שהובא מאיטליה
או מקיסריה או ממקום דומה. וחצרו הפנימית
משמשת כגג לאלה הדרים מתחתיה.
כאן בונים בתים ללא חזית צעקנית, ללא
מרפסות הפונות אל הרחוב, אותן המרפסות
שעליהן מסובים בעליהן בגופיות ומשחקים
פוקר. כאן, כמו בספרד, בנו חצרות פנימיות,
עם גן נאה ומטופח, עם דקל תמיר
שרק צמרתו נראית מהרחוב, ושם נשמרים
בקפדנות גם היופי וגם כ? הענינים הפרטיים.
בחצרות גרים באחווה. יהודים עם ערבים,
וכאשר הרדיו פתוח אי אפשר לדעת
אם זוהי שושנה דמארי או לילה מוראד.
מוכר הדגים הערבי צועק ״לייבעדיק, ליי-
בעדיק״! וגוער במוסטפה הקטן ׳׳גיי א־וועק!״
ובערב הוא מריע בקולנוע כאשר

קרני השמש אינן פוגעות בהן אף פעם
בזווית ישרה ואינן הופכות את הבית לכבשן
לוהט, אבל על גג שטוח יותר קל
לתלות את הכביסה. כעבור כמה שעות של
ישיבה בבית קפה ערבי על ספלי קפה,
אפשר להרגיש טוב, כאילו מאומה לא קרה,
מאומה לא השתנה ובכלל אולי יכול להיות
יותר גרוע.
ליד בית הקפה מכינים הדייגים את הרשתות
לעבודה. עוד כמה שעות, עם שקיעת
השמש, יצאו למלאכתם. בינתיים אפשר
ללכת לראות את המסגד. יש שם שומר
נעים, היודע לספר שהממשלה שלנו ומשרד
הדתות שלנו משקמים את המקום, שני מהנדסים,
אחד יהודי ואחד ערבי, עשרה פועלים
יהודים, עשרה ערבים, לא עובדים

בשבת וגם לא ביום ששי. היה צריך להוסיף
גם מהנדס נוצרי. המסגד הוא באמת נאה
ומפואר, כיפות וחלונות זכוכית צבעונית,
וחצר פנימית גדולה סמוכה על עמודי גר-
נית אדומה שהובאו לכאן מחורבות קיסריה.
ולידו בית מרחץ תורכי, שהפך להיות מו זיאון.
השומר אינו מסתיר את רגשותיו —
חבל חבל על ה״חמאם׳׳ הזה, שהלך לעולמו.

תיירים במסעדה

ל דיי גי ם יוצאים לים. את הרשת
| 1מניחים על הסירה — עבודה מקצועית.
יש לפרוש אותה לאם לאט, הפקקים
לצד אחד, משקלות לצד אחד, משקלות העופרת
לצד שני, והרשת בתווך. והנער
בן החמש, שרגליו טובלות במים, גם לו
יש תפקיד — אסור שהרשת תיגע במים
עתה, כדי שלא תם תבך. קרני השמש האחרונות
מאירות את המים. החובל השמן
קופץ בתנועה זריזה לסירה, אחריו שני
המלחים, ואחרון הנער הקטן. הוא יהיה
דייג גדול. החובל עומד על חרטום הסירה,
מבלים את כרסו בגאון, בעמידה קלה. הסירה
עולה ויורדת, אך הוא עומד על
מקומו ללא נוע. שני המלחים חותרים בעמידה,
בתנועות קצובות, והסירה מחליקה
מנמל המבטחים הקטן. על הקיר הציב משרד
הדתות שלט :״ברציף זה עלה הנשר
הגדול, משה בן מימון, ב שנ ת מעל
לשלט זה שלט יותר גדול :״תחנת המכס״.
מי שרוצה לאכול רע, ילך אל המסעדה
המפורסמת של אבו כריסטו. אבו כריסטו
יודע את נפש לקוחותיו, והוא מגיש להם
ביוקר אוכל חסר טעם. זוהי מסעדת תיירים
טיפוסית, אליה מגיעים תיירים ישראליים במכוניות
מבתי הנופש בנהריה, לביקור קצר.
מי שרואה אותם, תמה אם עכו היא
עיר ישראלית. כי הם דומים בדיוק לתיירים
אמריקאיים. העליה השניה, שהביאה ארצה
כל מיני דברים חשובים שעליהם התחנכו,
הביאה גם את האולקוס ואת בתי ההבראה
לחולי אולקוס. על כן יוצא הנוער הישראלי
לנופש בבתי הבראה, כדי לפגוש בנהריה
את אלה שקשה לא לפגוש בתל אביב. גדודים
גדודים הם מגיעים, בפרייבטים, ומתיישבים
ליד שולחן גדול.
— בואו נשיר ״הבאנו שלום עליכם״ ,מציעה
רינה.
— זה כבר שרנו היום — אומר יוסי.
— אז נשיר ״היי לכיש״
— זה כבר שרנו באוטו.
— אז שמישהו יספר בדיחות.
— שמעתם את הבדיחה על ההוא שהיה
לו כלב והוא אמר לו אתה בא או לא או
הוא בא או לא?
— לא, לא שמענו, ספר.
לילה. אין ירח, רק כוכבים. המפרץ שקוע
באפילה. מרחוק מנצנצים אורות חיפה. בחור
ובחורה ניתקים ממעגל המסובים, מתקרבים
אל המעקה ונשענים עליו.
— את רואה את הזרקור מנצנץ שם? שואל
הבחור.
— כן — עונה הבחורה בקול רך.
— שם, מתחת לזרקור, המשרד שלי —
אומר הבחור.
כלב מי שאומר שלא היה כדאי. עוד יבוא
יום, וגם מראש החרמון נראה את
המשרד. אני הולך לי למסעדה הערבית
הקטנה. האוכל שם טוב. הקפה טוב. הרדיו
מסלסל נוגות. הירח מתחיל לעלות, שופך
אור רך על צריחי המסגדים, על החומה העתיקה,
על הים. שני זקנים בעלי שפם
לבן עצום יושבים ברגלים מקופלות וחושבים.
על מה הם חושבים, אינני יודע. גם
לא חשוב. הגלים מתנפצים אל החומה. בבוקר
ישובו הדייגים עם שללם, יכבו את
הלוקס, ויצעקו ״לייבעדיק״.
אין לי סוף. בעכו תרגם ז׳בוטינסקי את
שרלוק הולמס.

ספורט

הוף

ה או קו פג ט חז ד

לירושלים, הותקן סלפון צינו ת ב־
• 4שכונת מאד,־שערים, חובל מיד על־ידי
התושבים, שראו בו סמל החדירה הציונית,
תוקן מחדש על־ידי הנהלת הדואר, חובל
שוב ותוקן שוב, חובל בשלישית וברביעית
עד שסולק לבסוף על־ידי הנהלת הדואר.

טבע, מו ז ר
בלונדון, קיבל מ ק לויד בקשה להחליף
שטר של לירה אחת בשטר חדש, אחת
שבושל בטעות בתוך חמיצת כתב, קיבל
צבע שעשה אותו חשוד בעיני כמה סוחרים.

נ שמר מכל מ שמר

ך * אוגאסטה, ארצות־הברית, הניח שר
טר תנועה את בגדיו האזרחיים בסוכת־המשמר,
יצא לעבודתו מרחק כמה צערם,
גילה בשובו כי בגדיו נגנבו בהעדח.

אז לו די ד
• * ת ל ״ אביב, נעצר אדם בקולנוע תמר,
הואשם בביצוע מעשה מגונה אחרי שמישש
את ירך שכנו בקולנוע, הסביר בבית־המשפט
שהוא סובל מהפרעות מסויימות,
אשר כתוצאה מהן מאבד הוא מ ר פעם את
השליטה על ידו.

בי ת ס 2ד לנ הגו ת

״ החץ״
כהדרכת אברהם פהן
ת״א, רה׳ מנדלי ,6
מעכשיו גם שעורים

המדע כשרות השלום
ך* אינדיאנאפוליס, ארצות־הבתת, בי־קשה
עקרת־בית צעירה מהספריה העירונית
ספר ״שילמד אותי איך להפנט את
בעלי ולשכנע אותו לשטוף כל ערב את
הכלים בלי וויכוחים.״

על וספה

הלכה ומעשה

אל תחכה!
עד שיאבדו תעומתיף היקרות
שאינן ניתנות לחילו!?.
העתק אותן קודם ואף פעם
אל תיפרד מהאורירינלים
שרות מהיר, נקי וסודי הנד
מקבל אצל :

ך* וושינגטון, ארצות־הברית, נאסר על
עתונאים להיות נוכחים בהרצאה שניתנה
לפקידי ממשלה בכירים, על הנושא :״ה־עתונות
רשאית לדעת את הכל.״

הכנסה צדדית
ך יירשלים, התיישב צייר לצייר מנגך
^ רחוב עיוור שקיבץ נדבות הופתע למראה
העוברים ושבים שהטילו מטבעות
לתוך מגבעתו הוא, בחשבם אותו לצייר
מקבץ נדבות.

שיר המעלות
ן * טוקיו, ערך ד״ר מיהו דאיגו מ,זקר
4בתנאים הסניטריים של אולמות התיאטרון
בעיר, הכניס לתוך אחד מהם מכשירים
מטיאורולוגיים, גילה, עם תום ההצגה
כי החום באולם קפץ בשלוש מעלות כל
פעם שהרקדניות הופיעו בלבוש מופשט מן
הרגיל.

כאש וכמים
ך* תל״אכיב, לאחר שנוכח כי כל תח־נוניו,
צעקותיו ונסיונותיו להחרים את
הכדור לא הצליחו לסלק את קבוצת הנערים
ששיחקה כדורגל במשטח הדשא, פתח
גנן גן העצמאות את ממטרות הגן, ראה להפתעתו
את הנערים מתפשטים עד לתחתו־ניהם,
ממשיכים את משחקם תחת מטר
המים.

אצכע אלוקים
ך* לונדון, שעתיים
הדפוס המהדורה
אש משמים, פרצה
הדפוס, שהעלתה את

אחרי שיצאה מבית־הראשונה
של הספר
דליקה במחסן בית־הספרים
באש.

צרת רכים
•*אינגלווד, ארצות־הברית, ביקש רו־
4ברט סטיוורט רשות לבקר את חברו
בבית־הסוהר, נכלא אף הוא כאשר גילתה
המשטרה כי הינו מבוקש בגלל אי־התייזר
כותו למשם* על עבירת־תגועת

כדזרגל נציגיו שד **בונס
לא היה זה סוד, שמאז הורכבה נבחרת
הכדורגל הישראלית, לפני כשנת, שרדה
מתיחות בין השחקנים לבין מאמן הנבחרת
ג׳ק גיבונס. המאמן תלה את סיבות מתיחות
זאת בהתערבות האגודות בעניניו, וב־אפים
של כמה שחקנים. השחקנים יחסו אותה
בעיקר להתנהגותו שומרת־המרחק של
גיבונס.
כאשר, חזר גיבונם לאמן את הנבחרת,
לאחר פיטוריו הזמניים, נדמה היה שהמתי־חות
תשכך, ביחוד לאחר שרוב השחקנים
יחסו לו את ההישג במשחק נגד נבחרת
ברית־המועצות. אולם ידיעות מעורפלות ש הגיעו
מהונג קוגג, עירערו הנחה זאת.
לפני שבוע, עם שוב נבחרת הכדורגל
מהונג קונג, יצא המרצע מן השק, עוד בשדה
התעופה. בפני העתונאים, הטיחו השחקנים
והמאמן האשמות הדדיות, תלו זה
בזה את האחריות לכשלון במשחקים על
אליפות אסיה.
השבוע, בשיחות פרטיות עם כמה משחקני
הנבחרת, התברר כי מה שאירע בהונג
קונג, גבל ממש בשערורייה הראויה לחקירה
מידית.
ממורמרים נגד יחסו של המאמן שהלעי־טם
בכדורי מלח וכ חרי מרץ, בניגוד לרצונם׳
וששינה את הרכבי הנבחרת מבלי
להתחשב — כפי שהם טוענים — במצבם
הגופני, החליטו השחקנים ללמדו לקח, להפסיד
את הזכיר, באליפות.
כמה מהם פשוט זילזלו במתכוון במשחק׳
לא השקייו בו כל מאמץ, כאילו היו
נציגיו של גיבונם ולא של מדינת ישראל.

מרחמה מקצועית
אטליז הבשר של יוסף (יוסקד ).ליובין,
בקצה רחוב הכרמל בתל־אביב, הומה בשעות
מסוימות של היום ממש כמו קפה
נוגה. אפילו המבקרים בשני המקומות, הם
אותם האנשים: עסקנים, מאמנים, שחקנים
וסתם חובבי כדורגל.
כי הקצב הג׳ינג׳י הממושקף, מי שהיה
פעם הבוס של קבוצת הכוח תל־אביב, ו־שהובילה
אל פיסגת ליגה א׳ ,מקובל בעיני
השחקנים והעסקנים גם יחד, כאחד המומחים
הבלתי משוחדים בכדורגל. בשל תכונה זו
רכש לו יוסקה ידידים מכל האגודות, המעריכים
את שיפוטו ודעותיו.
השבוע, עמד מספר הידידים להצטמצם
במקצת.
היד. זה לאחר שעינו של יוסקד, נחר, על
סעיף קטן וחבוי, בהחלטות האחרונות של
התאחדות הכדורגל הישראלית. לפי סעיף
זה החליטה ההתאחדות להילחם בכדורגל המקצועי
בישראל ולבער את תופעות המקצוענות
מקבוצות המדינה. איש לא שם לב
כמעט להחלטה זו, שכן היכן קיים כדורגל
מקצועי במדינה?
אולם יוסקה ראה סכנה חמורה בהחלטה
זו. טען הוא :״בארץ, כמו בכל מדינה הרוצה
לקיים כדורגל בעל רמה, קיים כדור-
רגל מקצועי מוסווה• הוא אינו מתבטא בתשלומים
גבוהים לשחקנים, או בפרמיות
למצטיינים. אולם הוא קיים, בהמצאת דירות
לשחקנים, בהשגת מקומות עבודה נוחים
עבורם. הוא נמצא בתשלומים עבור הפסד
שעות עבודה לשחקנים הבאים בקביעות לאימונים,
ובסכומי כסף גבוהים המשתלמים
לאגודות עבור הסכמתן להעברת שחקן לקבוצה
אחרת.״
מגלח הכוכבים. לדעתו של יוסקה,
זו תופעה חיובית: השחקנים החלו להופיע
לאימונים סדירים, רמת משחקם השתפרה.
ההוכחה הטובה לכך: משחקי הליגה השנה
ממשכו קהל רב יותר משבכל שנה אחרת.
ניקח לדוגמה את חיפה, שנתפסה ראשונה
לשיטה זו, מאחר שמאחורי קבוצותיו־ ,עומדים
אירגונים בעלי אמצעים. תוך שנה אחת,
החלו קבוצותיו־ ,להוות יריב מסוכן לתל־אביבים
ולפתח־תקוואים, מה שלא היו קודם
לכן.
״מלבד זאת קם ליד הקבוצות תפקיד
חדש. תפקיד מגלה כוכבים, העובר בערי
השדה, בודק את החומר הצעיר הנמצא
שם ונותן לו הזדמנויות לשחק בקבוצית
הצמרת.״
איש ההגנה לשעבר, החליט הפעם לצאת
למלחמה נוספת, מלחמה למען מקצוענות
חלקית בכדורגל הישראלי .״רק תופעה זו
תמריץ שחקנים ותיקים, המגיעים לשיא כו שרם,
לא ליטוש את הכדורגל בשל דאגות
פרנסה. רק היא תמשוך כוחות צעירים לספורט
זה ותבטיח עתודת לכדורגל הישראלי.״
חעודס
חזון

990

חמש כצל אהל אחד. חניכות גדנ״ע, בנות פרברי תל־אביב, בצל אהל סייריס, מיסדר נעליים. רגלי הגדנעיס בולטות
מתוך אהלי הסיירים בשעת מנוחת הצהריים.
בננס חטיבות גדנ׳׳ע תל־אביב והדרום, ביער בן שמן. חבורת הבנים המתכלה מרחוק.
^ ח ד השומרים הרגיש בתנועה חשד
\ 4דד״ הוא חזר מסיבוב בין אהלי הסיירים
הנמוכים שהיו פזורים בין העצים.
בתוכם היו מקופלים, בשקי שינה, מאות
נערים ונערות, רצוצים לאחר יום פעילות
מעייפת. פה ושם לחשו עוד גחלי מדורות
כבויות והשומר הקפיד לכסותם, לבל תפיח
שריפה ביער.
לפתע, הבחין בכמה דמויות זוחלות בין
קבוצת אהלים שבקצה המחנה .״מי שם?
עצור!״ צעק. הדמויות נעלמו בצל האהלים.
השומר מיהר לאהל המפקדים, העיר אחד
מהם :״המפקד, ראיתי תנועה חשודה.״ הם
מיהרו למקום. שום תנועה לא נראתה בשטח.
רק מאחד האהלים בקע מילמול קל.
המפקד הרים את יריעת האהל, האיר בפנסו
לתוכו.
היו שם יותר מדי אנשים. ראשים מתולתלים
ביצבצו מבעד לשקי שינה, התאמצו
להיראות ישנים. היתה להם צורה של חתלתולים
בשק. לצערם, התברר שהיו שם
גם חתלתולות. המדריך הפך את האהל,
נזף בקול באנשים.
התמרמרה למחרת גדנע״ית ברכה גרום
( ,)14 תלמידה רמת־גנית, שעה שאכלה את
ארוחתה בצל עצי בן שמן, שם התקיים
בתחילת השבוע שעבר כנס חטיבות גדנ״ע:
״הדבר הכי חשוב למחנות של נוער זה
הלילה. לבידוד ולמוראל של החברה, נחוץ
שהחברה תהיה מורכבת מבנים ובנות. אני
לא מבינה למה בגדנ״ע יש תקן, שבנים
לחוד ובנות לחוד.״
במרחק מטרים ספורים ממנה, בקבוצת
אהלים של פלוגה מבני ישובי הדרום, עסקו

נערים ונערות במשחקי ספורט משותפים.
יגאל דהרי 13,6נער תימני מסולסל פיאות׳
עמד בצד והתבונן בעינים עורגות במשחקים
.״מה? שאני אשחק עם בנות?״

ך* יו להם אותם המדים: חולצות ירו!
1קות, כובעי חאקי רחבי־שוליים, וחגורות
עם סמלי מתכת. הם דיברו אותה
שסה. בין בתיהם, הפרידו אי אילו קילר
מטרים. ואף על סי כן היו עולמותיהם של
התימני מגאולים, והצברית מרמת־גן שונים.

מה הודן• שם ז גדנעיס חישובי
עולים בדרום, עוקבים אחר התחרות.

ח תו רי ס ב(()1ן

הם יצגו שני חלקים שונים בתכלית של
הנוער הישראלי. כי הנער התימני מגאולים,
או עולה מרוקו מאשקלון, או בן הודו הקטן
מבאר שבע, השתיכו לנוער של ישראל
אחרת. שום תנועת נוער לא התענינה ,
בהם כמעט, שום מפלגה לא אירגנה אותם.
בערים הגדולות, נמשכו הויכוחים בין
מדריכי תנועות הנוער על הפיכת הגדנ״ע
לתנועת נוער ממלכתית. בפרברי הערים, במעברות
וישובי העולים הפך הגדנ״ע כתנועת
נוער ממלכתית לעובדה קיימת. כי
בהכרח המציאות, שוב לא עסק הגדנ״ע רק
בחינוך טרום־צבאי והכשרת חיילים לעתיד.
לגבי חלק ניכר מהנוער הישראלי, הוא
אירגון הספורט היחיד שהם מכירים, התנועה
החינוכית היחידה.
השבוע הסתיימו בחלקי הארץ השונים
כנסי חטיבות גדנ״ע, מהם הוכנסו צברים
מישובים ותיקים, בני קיבוצים ומושבים
לשק אחד יחד עם בני פרברים וישובי עולים.
משך יומיים, חיו זה בצד זה, אכלו,
יבדו ובילו יחדיו.
לא היה זה מסע הישגים, גם לא תציגת
כוח. היה זה הצעד המבוסס ביותר להסרת
המחיצות של דור המחר.
קדחת בצרחת. זה לא כמו אצל
אמא, אומרות חניכות גדנ״ע־סיירים.

עלי לבקש קוראים רבים להתאזר
בסבלנות עד אשר יראו את עצמם
בנזזור זה. לאחרונה, ייתכן בגלל סוג
האוויר הנעים יותר, אני מוצפת לגמרי
מכתבים. ועל בן, כפי שאמר בווי!
המנוח, אל תידחקו אל ראש התור.

סנסו שד דיזגנס
סוב לקרוא, מדי פעם, מכתבים כשל
( .)990/1043 זה מוציא את הציניות ממפרשיו.
״מכתב
זה״ ,אומר הוא ,״נכתב אליך
בידי בחור הבז לרומנים זעירים ואף
על פי כן קורא אותם. שונא את
העולם הזה כמו ששונאים אנשים רבים
את הראי המראה את פניהם המוש חתים,
ובכל זאת קורא אני את העולם
הזח ממדור הקולנוע עד דברי העורך.
״הנני משוכנע כי חלק מן המכתבים
— לפחות הנחמדים שבהם — הם מתוצרתו
העצמית, ומן המכתבים שאת
מקבלת באמת, את נהנית הנאה מרובה
ומשתפת בהנאה את בעלך או החבר
שלו — ואף על פי כן נזקק אני
לעזרתך. אם את מחבבת פראזות, אומר:
היי בידי פנס מאיר בחיפושי כדיוגנם
אחרי אדם. אם שונאת את פראזות,
אומר בפשטות: רותי, קשרי אותי עם
אדם המוכן להתכתב אתי כדי להחליף
רשמים ודעות על מיליון ואחד דברים.
״העניין הוא בזה שהתחשק לי לפתע
להיות ציוני, והתנדבתי לספר להדריך
ישוב עולים. אינני מצטער כלל על
צעדי זה, אלא שלעתים קרובות מדי
אני מרגיש את עצמי כאדם על אי
בודד. אוהב אני מאד לעבוד, אך
כאשר אין עם מי להחליף מלה על
העבודה, הרי היא מכבידה לעתים.
״הנני בחור בן ,28 ספורטאי, משכיל
למחצה, בעל שגעון פרטי לעבודה מעניינת.
התחביב העיקרי: האדם. אוהב
אני להכיר אנשים. בחיים, בספרות,
בתיאטרון, בסרט הקולנוע. אוהב אני
את החיים ולהוט אחרי התיאטרון, ה קולנוע
והספר, במידה והם מטפלים
באדם בכנות.
״מה אני דורש מכותב מכתבים אלי?
ובכן, אין לי כל דרישה לגבי גילו
או מינו של האדם. אף כי רצויה
יותר בחורה. אינני שונא גם את העירוניות,
במידה ותחת שיכבת הצבע
והפודרה אפשר עוד לגלות את האדם״.

אודות גגוזיס
( ,)990/1044 אומרת שאין לה כל
רצון לנסות להשחיז את שכלה ועטה
כדי להוציא מתחת ידה הענוגה מכתב

אנשים

עלי להציג את
מבריק. היא מסילה אומרת הנכון. אבל,
מכתבה באור
היא, חלילה לי מהציגד, באור נדוש.
כי היא שונאת את הנדושות, עייפה
מן העולם הנמ ש והאדיש.
אינני יודעת אם זה נדוש או לא,
מה שאני עושה למכתבה. גם לי אין
חשק היום להשחיז שכל ועט. מכל
מקום. אותה צעירה בת 20 ומורת
צה״ל בישוב מרוחק בדרום, רוצה לה כיר,
דרכי, אנשים שיש בהם יותר
מאשר רצון דבלות, לצאת לסרט ולמלא
את יום עבודתם.
״החיפוש אחר התכתבות עם צעירים
משכילים לומדי אוניברסיטאות״,
אומרת היא ,״הוא דבר שבאופנה, ו־מובטחתני
שרבים בין הכותבים אליך
מציינים פרט זה. אינני מתביישת בכך,
כי לי הלימודים, ההשכלה, הינם כאוויר
לנשימה, לא חפוש אחרי אופנה. דברים
אלה שכתבתי מסוכנים הם, כיוון
שהם מצלצלים כמזוייפים, וחבל מאד
אם כן ייראו הדברים בעינייך״.

גבוהה ביותר, ההשכלה
ברוקלין גם היא לא נעדרת היום
מן הנקודות המרוחקות של הארץ.
( )990/1045 הנמצא שם ״מטעמים שונים״
מספר שהוא בן הארץ, שהש־כלתו
גבוהה ביותר, אבל יחד עם
זאת הוא מוכן להואיל להתכתב ,״כי
פשוט אני לא רוצה לשכוח את החיים
בארץ״ .הוא בן 24 וגבוה. תארו לכם
איזה ענק הוא צריך להיות, עם קומה
גבוהה והשכלה גבוהה ביותר.

סוס (לא) למכירה
מתרה בי 990/1046
״אני מקדימה ומזהירה אותך מראש:
מכתבי אינו מקורי, אני איני מיואשת
כלל מהחיים, וגם איני מוצאת דבר
נעלה בעצם הימצאי עלי אדמות. הכתב
שלי אינו יפה (זה לא נכון) ושפתי
אינה עשירה כשאני כותבת מכתב...
מכיון שאני כזאת, הייתי רוצה להתכתב
עם בחור עירוני בן 18־ . 19 יותר
מזה לא אפרט, משום שאיני עומדת
לקנות כאן סוס. רק אוסיף שאהיה
יותז־ מרוצה מהקשר אם הכותב אלי
יהיה בעל השכלה.
״אני עצמי בת , 16 ואף על פי
שאין אישור מידידי האומר שאני יפה
ומעניינת מונח בכסי, איני מתייאשת
לגמרי כשאני מציצה בדמותי שבראי —
אני עושה זאת לעתים קרובות —
וגם כשעלי לנהל שיחה או משהו
בדומה לזה ...לפי הרוח השוררת במ-
דורך, אינני מתכוננת לקבל מכתבים
אחרי מין דבר שכזה, ואף על סי כן
אני מודה לך מאד ומבטיחה לך שלא
אפיל את עצמי לירדן אם לא אקבל
אף מכתב. חוץ מזה אני יודעת לשחות*.
היא
חבובה, לא? שכחתי לציין שהיא
קיבוצניקית.

נזה דעתכם על זהי.
״מושב אחד לפני הכסא בו ישבנו באוטובוס מס. וו (ירושלים) ישב בחור אחד
ועיין בהתעמקות במאמר פוליטי בעתון יזמי. מתחת לבית שחיו בלט העולם הזה.
חברתי (כן, האז) כמעט ונפלה שבי אחרי זוג עיניו כאשר היפנה, מן הסתם, את
מבטו לעברנו. כמעט, משום שהוא התכונן לרדת שלוש תחנות לפנינו.
כאשר התכוננתי לרדת, הבחנתי לפתע בארנק שנח בזוית המושב בו ישב הבחור.
כאשר לקחנוהו והחילונו לפענח את הכתובת, בה הוא גר, עלו מאמצינו בתוהו.
מלבד שבעים וששה גרוש ושתי תמונות של נערות והתמונה המשוגרת פה, לא
היה דבר בארנק.
אני מניחה שבפרסום תמונת ארבעת המוסקטרים, אוכל להחזיר את התמונה
לבעלה ואולי להשיג גם פגישה קטנה לחברתי.״(ז)
מה שאני לא מבינה, הוא מדוע, למשל, לא שלחה את תמונת הנערות.

שושנה דמארי ביוהנסבורג
שחורה אני ונאווה — ללבנים בלבד

לבריכה 3 -נער3 -יח
שר־הפנים ישראל בר-יהודה, שנסע
בדרכו לישיבת הממשלה בירושלים, נאלץ
לחנות שעות אחדות בדרך, בגלל תאונה
שחסמה את התנועה בכביש. ירד בר־יהודה
ממכוניתו, החל לסייר את מקום התקרית
ופגש בשר־המסחר והתעשייה פנחס ספיר,
שנעצר אף הוא בדרכו. הסביר בר־יהודה
לספיר את פשר סיורו :״אני רוצה
למסור דו״ח ממקור ראשון לשר־התחבורה
משה כרמל זלמן שזר, איש
הנהלת הסוכנות, שבא להבראה לבית־רמז
בזכרון יעקב, גרם הפתעה עצומה לשאר
המבריאים כשקפץ יום אחד לבריכת־השחייה
של המוסד בעודו נעול בנעלי־בית חבר
אחר של הנהלת הסוכנות מטעם מפא״י,
אליהו דובקי] ,לא נראה מרוצה כלל כשהוחלט
להוציא מן ההנהלה את גיורא
יוספטל, שעבר לתפקיד מזכיר מפא״י.
טען דובקין :״לא ייתכן שהענייגים בסוכנות
ישתזרו עם שזר ויתפתלו עם נפתלי
אגב, לאחר שיוספטל איש־הכספים תפס במזכירות
מפא״י את מקומו של ח״כ יונח
כסה, הגיב אחד העיתונאים :״קודם היה
במזכירות כסה, מעתה יהיה כיסוי ב־כסית
מרננים, שעבר חתול שחור בין המבקר
התיאטרוני החומצתי של הארץ ד״ר
חיים גמזו לבין עורך המוסף הספרותי
ד״ר יעקב חורביץ. מקור הרינון: גמזו
חדל לכתוב ביקורות ארוכות כאורו הגלות
בדף הספרותי והחל להסתפק בטור
קצרצר בגליון אמצע השבוע, ואילו במדור
הספרותי החלו להופיע ביקורות חתומות
בידי הורביץ עצמו כשנשאל ראש
עיריית חיפה אבא חושי מדוע אינו מצטרף
אישית לטיול והדרת פני זקן, המאורגן
על־ידי עירייתו, הסביר :״אצטרף רק כאשר
איהפך לסבא חושי אגב, בחיפה
עשתה לה כנפיים הבדיחה הבאה: מדוע יש
בחיפה יום האם ואין יום האבא? כי יום
האבא הוא כל השנה כולה את מבצע
והדרת פני זקן החליט להנהיג גם
מרדכי סורקים, ראש המועצה המקומית
של כפר־סבא. נימוקו :״שם המקום מחייב!״
לאחר סילוקו של משה שרת,
החל ראש הממשלה דויד בן־גור־יון
בפעילות נמרצת גם בשטח הלשוני.
עובדי מוזיאון צה״ד קיבלו לא מזמן הוראה
להחליף את שם המוסד לסוסיאון
צה״ל. סוגים רבים של טפסים הודפסו מחדש
כדי להכניס בהם את התיקון החיוני
אחד מעובדי משרד־החינוך הסביר
השבוע כיצד יכול היה שר־החינוך
זלמן ארן להרשות לעצמו חופשה ממושכת
:״מה הפלא? שר שיושב על שני ת־תים!״
בשבוע שאחד השבועונים הקדיש
כמה עמודים למאמר נלהב לשבחו של
לוי אברהמי, מפקד משטרת ירושלים,
ואשר ממנו הושמט כל קטע שלילי, הפיצה
אשתו של אברהמי כרוז חתום על ידה, בו
דרשה מן הקהל לתת מודעות לאותו שבו עון
ולחתום עליו השחקנים יוסף

צור וגדעון זינגר

(״בומבה״)
השבוע להקת־בידור זעירה חדשה.

הקימו

9וטב דוושות חדש
אחרי חודשיים ו־ 12 קונצרטים בדרום-
אפריקה חזרה שושנה דמארי לישראל,
בשסיכומה העיקרי: שלא נפגעה בשום צורה
שהיא בגלל צבע עורה השחום. שושנה
הצטלמה בבית־קפה ליד שלט :״ללבנים בל

בד״ ,אירחה בהצגותיו־ .בקייפטאון מאות
צופים בני־תערובת, אף שהצגותיה ביוהנסבורג
נועדו לקהל *לבן״ בלבד. דברי המבקרים
(הלבנים) בעתונות (הלבנה) של
דרום־אפריקה היו פה (לבן) אחד נלהבים
נקודת־השיא של הביקור היד, ראיון
שנתנה שושנה ברדיו. כשנשאלה על־ידי
המראיינת. :ספרי לנו משהו על עצמו!״
ענתה :״אני קטנה, יפה, שחומה, בעלת
עיניים שחורות נוצצות ושער שחור
מקסים מיבחן פופולריותה במדינה
הדרומית היפה: ביוהנסבורג ניגשו אליה
אליה שתי נערות באולם בית־המלון, ביקשו
את חתימתה, אחרי שהשוער אמר להן
שזו. אמנית״ .שושנה חתמה להן בעברית,
שאלה אם הן יודעות איזה שפה זאת. ענו
השתיים, במקהלה נלהבת :״מה, את שושנה
דמארי בקושי מיוחד במינו נתקל
הסופר חייםהזז, מחבר יעיש. הוא
מרבה לבקר בבתי־כנסת של תימנים ושל
כורדים, כדי לקלוט את ניב דיבורם המיוחד
.״אולם״ ,טען הזז ,״בכל פעם שאני
בא, הם מבקשים להתהדר ולדבר דווקא בעברית
מערבית מצוחצחת בכל זאת,
הצליח הזז לקלוט מפיהם של תימנים בדיחה
מפולפלת: מעשה בתימני שהלך ברחוב
עם בנו הקטן, ופתאום נפל הפעוט לשלולית
וו־,תלכלך כולו בבוץ. אמר התימני:
״לעזאזל! במקום לנקות את הילד הזה, כבר
יותר קל לעשות ילד חדש במאי
התיאטרון הקאמרי יוסףמילוא החל השבוע
בהכנות קדחתניות להסרטת המחזה
הוא הלן בשדות. בימוי הסרט ייעשה ב שיתוף
עם איוץלנגיאל, וכבר גויים
למטרה זאת סכום של 70 אלף ל״י (שהוא
כמובן רק טיפה בים) .ייתכן שבאחד התפקידים
הראשיים תופיע השחקנית חיה
הררית (ראה כתבה הצייר הישראלי
יעקבשטיינהארט, זכה בפרס הראשון
לפיתוחי־עץ בתערוכת אגודת מפתחי-
העץ הקאליפורנית, על יצירתו משה
מרכז ישראלי בלתי־רשמי נפתח בהולאנד
בביתה של קריינית קול ישראל לשעבר
רותשפירא, מגישת תוכניות נבקשתן,
הנמצאת עתה עם בעלה שייעיה סמילן בשירית
דיפלומאטי בהאג. הישראלים בד,ו לאגד
באים לבית זה כשם שהם באים בפאריס
לקפה סלקט.

א מ שז
מוסיקה פסטיבל המ*תר*ם
בעייתם של ג׳ו סימון והרמן ברלנד היתד.
דומה לבעייתם של רבבות צעירים ישראליים
אחרים: מה לעשות בשעות הפנאי?
באולפן לעברית, שם נפגשו ג׳ו הבלגי
והרמן האוסטרלי, היו תמיד עסוקים. אך
משעזבו את האולפן ועברו העירה, גילו
כי מלבד תנועות־נוער לילדים וחוגים־מם־
לגתיים לא היה לאן ללכת מלבד בתי הקולנוע
ובתי הקפה.
הם יסדו את מועדון סוף־השבוע האבוד
— מוסד שנועד לפתור את בעייתם. הם הדפיסו
טפסי הזמנה, פירסמו מודעה בעתונים,
הזמינו את הקהל הרחב למיבצע הראשון
של המועדון: פסטיבל גיטארות, בעיר העתיקה
של עכו.
גם פירוסופים וחמורים. בערב שבת
שעבר התאספו המשתתפים — כמה
עשרות צעירים וצעירות — במסעדתו המ
פורסמת
של אבו־כריסטו. כמה מהם הביאו
עמם גיטארות; השאר היו סתם חובבי מוסיקה,
שירה ובילוי, שבאו מירושלים,
מחיפה, מתל־אביב, ואפילו מקיבוצים בנגב
ובגליל. קסם בלי ספק גם המחיר הזול
— 10 לירות — שתמורתו הובטחו
שלוש ארוחות, משוט במיפרץ וטיול בעיר.
הפסטיבל התחיל מאוחר בלילה. בזוגות,
בקבוצות וביחידים, השתרעו המשתתפים
על מדרגות החומה, ליד המזח העתיק. ה מנגינות
הושאלו מכל העמים: ספרדים, אמריקאים,
דרום־אפריקאים ואפילו עבריים.
מספר הסגנונות היה כמספר המבצעים.
עם עלות השחר, נטש הפסטיבל את היבשה,
עלה על סירת־מנוע גדולה וסירת־משוטים
גרורה, ויצא לשוט במיפרץ הרוגע.
כאשר הגיע סוף־השבוע לסופו, היו שני
המארגנים מלאים תקוות ותוכניות לעתיד.
בין השאר: סוף שבוע של פילוסופים ומשוררים,
של חובבי דרמה ושל סתם משוגעים,
המעוניינים לעלות ברכיבה על התבור.

מ ח צי ת־וז דו ד
בטרקלין דירתו המרווחת של שחקן התי־אטרון
הקאמרי יוסף ידין ברמת־גן, ישבו
באפלולית תריסר גברים ונשים והאזינו בשלווה
לקול שבקע מן הגרמופון החשמלי—
קולו של השחקן צ׳ארלם לוטון, כשהוא
קורא פרקי תנ״ך. רק בנפשו של אחד האורחים
הטילה ההאזנה סערה: היה זה
עמיקם גורביץ׳ ,קריין קול ישראל לשעבר.
בניגוד לקריאה היבשה, הדיקדוקית וחמו־רת־הצורה
הנהוגה בקול ישראל, קרא צ׳אר־לס
לוטון את סיפורי המקרא בניחותא, כאילו
סיפר למכר מאורע שאירע לנגד עיניו.
בתארו את השיחה בין נוח לאלוהים,
ערב בניין התיבה, הירשה לעצמו נימה משעשעת
של אירוניה דקה, ואילו בהרצאת
הקרב שבין דוד לגולית החל דובר בקצב
מהיר, כקריין המתאר תחרות איגרוף ישר
מן הזירה. הרושם היה כביר: האותיות ה־מתות
הפכו לסיפורים אנושיים מרתקים,
שופעי מאורעות וחוויות .״התנ״ך כאילו
נגלה לעיני בפעם הראשונה,״ אמר גורביץ׳
אחר־כך.
הוא נזכר בתקליט זה, כשד,וזמן על־ידי
קול ישראל בשבוע שעבר להקליט סידרה
חדשה של קריאות בתנ״ך, לצורך שידור
פרקי־היום, לפני החדשות של שעה תשע.
אם כי הוא קריין תנ״ך וותיק ברדיו, החליט
גח־ביץ׳ הפעם לא ללעוס תבן לעוס,
אלא להכין מחדש את קריאת הפרקים, להפיח
בהם רוח־חיים.
בקול ישראל לא נתקבלה הצעה זאת בהתלהבות
רבה. ברוך שיין, הממונה על מדור
ההווי הדתי, לא שש לשינויים מהפכניים,
בהיותו נאמן למסורת המאובנת של שירות
השידור. לבסוף הושגה פשרה: עמיקם גו־רביץ׳
הורשה להתרחק קמעה מהנוסח החדגוני
והשיגרתי של הקריאה, בתנאי שימשיך
לשמור מכל משמר על ההטעמות
המקובלות.

מה נשמע

• הסופר משה שמיר :״סיסמתנו
צריכה להיות: תנו לשלום מד, שאתם
נותנים למלחמה.״

תוכניות אלה, מתון שידורי השבוע הבא,
עשויות להיות מעניינות:

• העיתונאי יוכל אליצור,
על חומות עבו. עירונים ואנשי נפר שבאו להשתתף בפסטיבל הניטארות יושבים על
מדרגות חומת העיר העתיקה של עכו, ליד החוף. חלק מנגן, השאר מקשיב או מלווה את
המנגנים בשירה. החלק המעשי של המיפגש — הניגון — התחיל עם ערב ונמשך ללא הפסקת
נמעט עד לאור הבוקר. רק אי פה אי שם, נתפסו נמה מן הצעירים לנמנום קצרצר.

• צלילית ץ (יום ד 10.30 קול
ישראל) — השבועון המוסיקאלי העובר עם
הנהגת שעון־החורף לשעה מאוחרת יותר,
יכלול מלבד חדשות, תסכית קצרצר של יהודה
פרדים בשם גילגולו של תקליט ושיחה
על קבוצת זמרי העם האמריקאית
להקת הנודדים.

• הקהל

• החידונאי שמואל רוזן, ב צטטו
בקול ישראל תלמיד אלמוני :״מי
היד, נאפוליון? החתיך של דזירד.,״

והעיתונות

שואלים

(יום ה׳; ;7.35 קול ישראל) — והמנהל הכללי
של משרד־הפנים ישיב בפה זועם.
• בכנסת ובוועדותיה (יוס ה׳;
;8.30 קול ישראל) — התוכנית המתחדשת
עם חידוש מושבי הכנסת עברה גם לידי
עורך חדש, ארי אבנר, במקומו של צבי
משה קנר, מנהל מדור החדשות. למרות
זאת, יש לחשוש לליקוי הישן של התוכ נית:
הקדשתה ר,אכסקלוסיבית לנאומי ח״כ
מפא״י.

• השחקנית דבורהקר :״כל
האנשים החשובים בעולם הם בעלי מחלות
עצבים. אולי עלי לחדול לרחם
עליהם ולהתחיל לרחם על עצמי —
על שאני כל כך נורמאלית.״

• נשיא ארצות־הכרית ד־ווייט
ד. אייזנהואר, על הדייג:

• בניחותא (יום ו׳; סו ;8.קול ישראל)
— בתוכנית שתוקדש לרקדנית איז
אדורה דונקאן תופיע חנה מרון בתפקיד
הראשי, ולצידה — שרגא פרידמן בתפקיד
האמרגן סול יורוק.

״זהירות היא התכונה החשובה ביותר
בדייג — ביחוד אם אתה הדג

נשיא ארצות־הברית לשעבר
הארי פ. טרומן :״אינני מתפלא
על שעמים אחרים אינם מבינים
את שיטת־הממשל האמריקאית ואת טיב
היחסים שבין הנשיא לקונגרס. לפעמים
גם הנשיא והקונגרס אינם מבינים זאת
בעצמם

שירי עמים (יום ו 10.30 קול
ישראל) — הפעם: שירים ספרדיים.
• המסד עולה (יום ב׳; ;8קול ישראל)
— סיפור־המתח הקלאסי של אוסקאר
וויילד, פשעו של הלורד ארתור סאוויל,
בעיבודו ובבימויו של מיכאל אוהד.

• הכוכבת מארלן דיטריד:
״האופן שבו הגברים מתבוננים בי מ ד
ביר לי התחרות טניס. רק שבמקום
מימין לשמאל, הם מתבוננים בי מלמטה
למעלה.״
• הכוכב אורסון ולס :״ד,סטטיסטיקה
מוכיחה שמספר האנשים
הנהרגים בתאונות־דרכים גדול בהרבה
ממספר הזוכים מכיר. הגדולה של מפעל
ד,פייס. בכל זאת מאמין כל אדם כי
הוא לא ייהרג בתאונה ויזכה בהגרלה.״

שדרנים

השבוע החל קול ישראל בשידור הפרקים
החדשים. אמר אחד המאזינים :״אין זד,
עדיין תנ״ך בן־זמננו, אבל הוא איננו רחוק
כבר מרחק של אלפיים שנה. הוא עבר,
כאילו, את חצי־הדרך.״

השבוע

בצטטו בראש מאמר על המנגנון את
שר־התחבורה המנוח דוד רמז :״פקיד
בישראל משול למסמר תקוע בקיר. אם
יש לו ראש — אפשר להוציאו. אם
אין לו ראש — לעולם לא תוציאנו.״

רדיו

המאזין הזהיר לא יפתח את מקלטו בשעת
שידור התוכניות הבאות, העלולות
להטביעו בגלי־שיעמום:

;7.35

יוצאים לים. בארבע לפנות בוקר, עולים באי הפסטיבל לשתי סירות, לשוט בסיפרץ
הרוגע. השירה והניגון נמשכו כל הזמן, כשמדי פעם נוטש מישהו את הגיטארה שלו כדי
לטבול בים ולעלות שוב לסירה. ערפילי הבוקר לא הפריעו למנגן להשתפן בזמר עם צרפתי.

• למען בריאותו (יום ג׳;
(קול ישראל כל ׳שן ,׳תעמל — ואל
תאזין לקול ישראל.
• השבוע כאו״ם (יום ג׳; 11.10
בלילה; קול ישראל) — מתחרז עם שיעמוד

לאן מחוסאול
( המסך נזענד ג)

רכבת זו מובילה למקום בו תאמר ישראל
לסגן־אלוף בקאהיד: או — או. או
מלחמה מיידית׳ או שלום מיידי.

או פריצה אל חסואץ תוך יומיים,
או פגישה תוף 48 שעות כץ
גמאל עכד אל־נאצר ודוד כן
גוריץ כמקום ניטראלי, נניח כאי
כריוני, כחוילת-הנופש של המרשל
טיטו.
אם מלחמה — הרי מלחמה עד להפלת
המשטר הקיים. אם שלום, הרי שלום פר־חיק־לכת,
שלום שגם השליט המצרי יוכל
להתפאר בו, שלום של משתלבות במרחב,
של ניטראליזם אסיאתי, של פתרון בעיח
הפליטים•
גם הרכבת הזאת אינה עוברת בחוסאן,
היא יורדת דרומה, הרחק מהרי חברון.
ישנן עוד כמה וכמה רכבות אחרות.
אין אלה הרכבות שאני עצמי הייתי מבכר
לנסוע בהן, ולא הרכבות של הנהגה מדינית
בעלת־מעוף ונשימה ארוכה בדיד לשלום.
אלה הן הרכבות המתאימות ללוח־הזמנים
ולכושר־המשיכה של ההנהגה ד,קי־מת
במדינה, אחרי שהנהגה זו כבר הגיעה
לתחנה האומללה בה היא נמצאת עכשיו.
כל אחת מן הדרכים האלה היתד, יכולה
להיות ״הגבה״ נכונה למעשה התועבה
ברמת־רחל. כי התגובה ההולמת אינה
״ביעור קן־מרצחים״ ,אלא שינוי פני המרחב
— ויצירת מצב בו שום חייל מטורף או
שפוי לא יהיה מסוגל ללחוץ על ההדק
במרחק של כמה מאות מסרים מבירת
ישראל.

מלוי ״גלובוס״ ( 1ם־ם 6 -א״)
)1מתאים גם לכל עט כדורי אחר
ס מתחיל סיד ללא כל קושי בכתיבה
)3מבטיח שמוש ארוך וחסכוני יותר

ך* ל נסיעה, בכל כיוון, מחייבת את
^ גבורתו של החייל העברי. אפילו אם
לא יהיה צורך להטילו לתוך המערכה, כפי
שכולנו מקווים בכל לב, הרי המשקל שלו
יהיה תמיד מונח על כפות המאזניים. בלעדיו
לא יתכן שום שלום. הוא יהיר, תמיד
הקלף האחרון ביד. אולם היד היא ידו של
המדינאי.

העט הטוב בי 1תר בידך ־
הוא העט המצויד במלו* ״גלובוס״

לכן אץ דפר יפה יותר מגפו•
רתו •טל החייל.
ולכן אץ דפר מסוכן יותר מאשר
איוולתו של המדינאי.

דיל חוסאן

(המסזן נוע״ס )7
פרס יוגרל

השבוע

ע שר
בין

פ ותרי
לירות תשבץ

״ ה עול ם

הזה״

9 9 0

מאוזן .1 :חודש החנוכה! 4מלך פורימי! .10 כלי
קסן! .11 ידיד! .13 חס ושלום! . 14 ממנה נראה הווה!
. 13 בעל תפקיד משעשע! . 17 רמודגן! . 19 אדר ללא
התחלה! .20 אופני הפלדה! .22 נהר במרכז הארץ! .25
האותיות הקודמות לרוב שמותיהן של אניות! .26 מאכל
שבתי! .27 לא שכיח! 30 מגיבורות מגילת רות; .32
סומך של מים! 344 סימן הרבות! 36 חורשה! 37 דמי
לה! .39 מזכיר ההסתדרות! .41 מוסיקאי! .42 זהב!
44 כמות מקובלת! .46 קללה! .48 מקור הכנסה ממשלתי!
.50 הדוד מבורמה! .51 ספר! .53 מספר מקרה! .55 בו
הופכים הזיתים לשמן! .57 חצי סיסמת האצ״ל! .58 חודש
י האבל! 39 כיפת ראש! .60 תושב יוגוסלביה.
מאוגף .1 :אריה! .2סכום! .3קומפוזיטור! .5מרסן
את הסוס! 3נחל ביהודה! .7כלי בשח־מת! 3עובר
בצאתו לאויר העולם! .9סקנדל! בעברית! . 12 אחי אונן!
. 15 גוש ארצות מזרחה מאיטליה! .16 אגודה שמרכזה היד.
בזכרון־יעקב! .18 יחידה בחיל התותחנים! .21 ארגון
לאשראי! .23 חצי מורה! .24 מספר הפסוקים בדברי הימים
א׳ ,סרק א׳ .26 ,עבודה זרה! .28 ירושלים! .29 הספורט
שיבוצע הסתיו במלבורן! 31 גדול הסופרים העבריים;
32 מוטב שלא יהיה בכיס! 35 תערוכת בולים! 37 מסורת
מקובלת! 38ח״כ הפועל המזרחי; 40 הברה היוצרת
שמות עצם! .41 חכם שאין לו ראש! 43 נכרי! .45
מטבע קומוניסטי! .46 עובד במכס! 47 תחביב! 49 סופה
פיוסית! .52 בא־כוח; .54 גיבור הפלמ״ח הוא כזה, על־סי־רוב!
36 לא עבה! 38 ביג׳י לעמוס בן־גוריון.
פרס 111

עשר

לירות

אחת אחר״ קמות החוליות מנקודות ההסתערות
וחודרות לבנין.
ההפתעה כמעט מוחלטת. תוך שניות,
טוהר הבניין כולו. צרור דימו! עוד חדר.
כוח־משנה שנשאר בחוץ, גילה כמה מאנשי
המשטרה שניסו לתפוס עמדות בחוץ. לפני
שהספיקו להתארגן, כבר חוסלו.
שום שבוי לא נלקח בכל הפעולה. האויב
ברח או נהרג.
אולם הפעולה לא היתר, יכולה להתנחל
בדיקדוק כזו, לולא הבטיח מפקד הכוח כי
שום תגבורת ירדנית לא תפריע לו בביצוע
המשימה.
משני כיוונים, ניסו מכוניות של האויב
להגיע למשטרה. ראשון הגיע דאנד־רובר
צבאי, ובו נהג וקצץ. המארב פתח באש.
הנהג נהרג במקום! הקצין התחבא מתחת
למכונית. הוא חיכה שם עד שהתקרב אחד
הלוחמים, ירה בו מאקדחו. הלוחם נפצע
בדגל. צרור עוזי שם קץ לחיי הקצין, סגן־
משנה צעיר.
הכוח השני היה רציני יותר: שני משוריינים
ושלושה ריפים. הם התקדמו במהירות,
בלי אורות. מפקד המארב נתן להם
להתקרב. כשהם מגיעים למרחק 20 מטר
הוא נותן פקודה לבאזוקה לפתוח באש.
פצצת הבאזוקה החטיאה. אך נהג ה־משורין
נבהל, סובב את ההגה בכל כוחו
שמאלה, ונפל לוואדי. המשוריין השני הגביר
את המהירות. פצצה שניה הפסיקה את
התקדמות כל הכוח.
קרב האש הדרמתי והמהיר שכך באותה
פתאומיות בה ה ת חל. נוסעי המכוניות הנותרות
של השיירה נטשו את רכבם על
הכביש והסתלקו חזוד, לכפר. המשטרה
הושארה לגורלה.

^ יל דזוסאן התקרב לסיומו. בזו אחר
/זו נאספו היחידות מעמדותיהן והחלו
מתארגנות לנסיגה. מסען הגון של מומר
נפץ הסך את בנין האבן של המשטרה לתל
חרבות שטוח. ח ל הרגלים חתקדם חזרה
לבסיס. אחריו בא הטור הממונע באבטחה.
אולם לא היתד, דרושה כל אבטחה. ה־אוים
לא חשב אפילו להשיב בהתקפת־נגד.
בשעה 03.40 עבר הכוח האחרון בחזרה
את מחסום האבנים המפוצץ, שסימן
את גבול לרדן.
ה עול ם הז ה 990

העחת־עזזל״ס
שלטונות ירדן טענו כי החייל שפתח ביריות ברמת־רחל היה מטורף

...על זאת אמר כבד שיספיד :״יש שימה כשגעון זה.״

ההתקפה על משטרת חוסאן עירערה את מעמדו של המלך הי ר דני...

מוזמניםמשתתפים ! .דדו זן ויקוראיס הנזשתתפים בעמוד זה יזכה
ניד׳ שבוע בפרס של 10ל״י. הזונה חשבו״ ,הוא נושה רושצ׳וק, תל־אביב,
זוך היפה 9

כי לא לעולם חוסאן ולא לעולם חו ם יין.

תואר מתאים לכמה וכמה מאישי הציבור במדינה שהיו מעורבים לאחרונה 9 בשערוריות שחיתות :

...עסקנדל.

איך לקרוא לחייל הנח״ל שעבר קורם צניחהז

...מוצנחל.
החזון

אחד מפקידי ההסברה הנלהבים ביותר של הקרן־הקיימת לישראל הזמין פלאקאט
לכבוד טקס נטיעת־ של היער עד שם הללי השואה. יה ב־גע האדרון ממש נמנעה
הוצאת הפלאקאט לאור, אחרי שמישהו הבחין שבכתובת יש משהו מוזר. הפלאקאט
נשא במרכזו סיסמת־ענק:
•יער הקדושים — חזון שהפך מציאות!*

ח!חען מצטער
חוחאן השודד גר בכפר סאפיה, הנמצאת
כיום מעבר לגבול, מול מפעל
האשלג כשירדנו בפעם הראשונה לסדום,
בשנת , 1934 והקמנו שם את
מחנה הפועלים, רחוק מכל ישוב עברי,
שכרנו את חוחאן כשומר. ידענו
שכל הערבים פוחדים בפני חוחאן.
בערבים היה חוחאן יושב ליד ה־ .
מדורה שלנו, ומספר לנו על חייו. כשודד
מקצועי, התגאה בהישגיו המקצועיים
ככל פועל מקצועי אחר. אולם
לא כל סיפוריו סיפרו על הצלחות.
כך יצא חוחאן באחד הימים, לדבריו,
כדי לארוב לשלל בדרך שבין

סדום וחצבה. הוא ישב במחבוא, כשראה
ערבי בעל שני גמלים מתקרב
אליו. מיד הרים את רובהו ופקד על
האיש לעצור.
הערבי נשא בידו צרור קטן. חוחאן
היה בטוח שזה כסף, ירה בו והרגו.
אולם כשפתח את הצרור לא מצא בו
אף פרוטה אחת. לאכזבתו הכיל רק
גרעיני חיטה.
יגון עמוק הצטייר על פניו של חו־חאן
כשסיים את סיפורו .״חבל,״ נאנח,
״על הכדור.״
אריה מאירסון, סדום

...אבל סיכום זה בעצמו הוא בכל זאת שי אעולמי .

ג י 1־ ( 1פ

תצחק אם תשמעני: ועד שהקומפוזיטור
מרק לב־ארי יתאים לשיר
הזה את המנגינה המקורית של ״מאמבו
איטליאנו״ ,נעבור לחסקה השנייה, שבה
שוטים סליחה, שטים העיתונאים
צפריאל גברוני, נדנדן בן־המוץ,
שלומיאל זורנפלד, שועל ביבר ואמנון
הכי־נעים לי. סידרת השאלות הראשונה
נקראת בשם ״על חוד סכין־
הגילוח״ .השאלה היא כזאת: אתה יושב
בבית בכורסה, ופותח את הרדיו שמשדר
את ״שלושה בחסקה אחת״ ,כדי
להירדם סוף סוף. פתאום נכנסת אשתך,
סוגרת את המקלט ואומרת :״עלינו ללכת
מיד. הבטחתי לבקר את הורי.״
השאלה היא — מה אתה עושה?

סרט יש[
פעם, כשהחברה עבדו עבודת־חוץ במשק
גבולות, הגיע לשם סרט. תפסנו
מקומות בזמן ואחר כך כיבו את האורות.
על הבד הופיע האריה של מם־
רו־גולדווין־מאיר. אז פרץ יוסי בקריאה
:״את הסרט הזה כבר ראיתי!״ ר
הוא קם והלך לחדרו, כולו מאוכזב.
אחד החכרה, ניר־יצחק

נדנדן בן־המוץ: אני הייתי סוגר
את הרדיו ומתחיל ישר מהגוייעל־נפש.
צפריאל
גברוני: הייתי הולך ברצון.
בי את החותנת שלי, כמו את
״שלושה בחסקה אחת,״ אני יכול ׳לשמוע
תמיד בשידור חוזר.

תוכנית ערובה בידי
תצ/1ק אס-תשעיני

שועל כיכר :״אין טוב בלי רע,״
כמו שאמר הבעל אחרי שאשתו סגרה
את השידור של ״שלושה בחסקה אחת״
וסחבה אותו לביקור אצל החותנת.

תצחק אם תשמעני: נמצאים אתנו
פה מיטב המוחות המבריקים שבכלל
לא התכוננו. במקרה אספנו אותם
ברחוב ברגע האחרון לפני השידור. ק ר
דם כל אבקש את המשורר אדרון נרו־יאיר
לחבר תוך חמש שניות שיר על
הנושא — סו א ץ...

שלומיאל זורנפלד: קרא תי -בעל
נדרש על־ידי אשתו להפסיק לשמוע את
״שלושה בחסקה אחת״ וללכת לביקור
אצל החותנת. רשמתי — אכן, על זאת
נאמר ״מדחי אל דחי.״

אהרון נרדיאיר (מפסיק אותו באמצע)
:אין לי צורך בחמש שניות.
השיר כבר מוכן. בבקשה:
כן, רצית רק סואץ
אבל לי יש שיר על עץ.
כי מוטב עצים לחטוב
מאשר שירים לכתוב.

אמנון חכי־נעים־־לי: כל העניין
היה לא נעים לי. הייתי אומר לאשתי
בצרפתית: קחי י את החותנת ותטביעי
אותה בים עם החסקה ביחד הערת
המביא לבית־הזפום: כאן נאלצתי להפסיק
את רשימיתי, ני אשתי נכנסה,
סנרה את הרדיו ואמרה ״עלינו ללכת
מיד. הבנזזזתי לבקר את הורי.״)

ועכשיו הפזמון:
מה זורם בתעלה —
דם או מיץ עגבניות?
אין מקום לבהלה.
שקט, בן־אדם.

סעו ח לעולם ונוד 9וו
שפע מחלות, פזמונים ובדיחות.
(הארץ)
מרדכי דן, תל־אביב
שאפשר יהיה למות מצחוק.
לפרוץ את ההסגר המצרי ולעבר
את התעלה( .מעריב)
עדה סלע, רמת־גן
אכן, משימה הרת גורל.
בגלל

פועלי ״וולקן״ שובתים
ניקוי מס פרמיות( .דבר)
אליק מג, חיפה
עסק מלוכלך מאוד.
המשטרה שגייסה בינתיים תקבו־רת
של שוטרים( .ידיעות אחרונות)
אלי מלמד, ירושלים
ני החברא קדישא היו עסוקים
בהפגנה אותה שעה, ולא היה מי
שיקבור את ההרוגים.

משה

במעגל
זה היד, בימי מלחמת העולם ה שנייה.
כשהגיעו חיילי הבריגאדה היהודית
לאירופה, התברר שכמה מהם חט פו
די מהר מחלות מהסוג שלא מדב רים
עליו, בתוצאה מהידוק היחסים עם
האוכלוסיה המקומית. המפקדה הבריטית
הסתכלה על העניין בעין זועמת,
והחליטה לשגר את הרב רבינוביץ/
שהיה הרב הראשי של דרום־אפריקה,
להטיף מוסר.
לאחר סיום מיסדר־התפילה ביום
ששי, פתח הרב רבינוביץ׳ בדרשתו.
״חיילים!״ אמר ,״אתם צריכים לחשוב
לא רק על הצד המוסרי של העניין אלא
גם על הצד ההיגייני. תארו לכם, שאתם
נדבקים כאן מהבחורות בכל מיני
מחלות. אחר כך, כשתחזרו לארץ, תד־ביקו
את הנשים שלכם. הם ידביקו את
החברים שלכם, והחברים שלכם ידביקו
את הנשים שלהם, וככה תדביקו את כל

נבחרת הכדורגל הפסידה בדונג־קונג, נבחרת השחמט הפסידה במוסקבה,
נבחרת הכדור־עף הפסידה בפאריס, נבחרת ״מכבי* הפסידה בניו־יו ר ק...

רושצ׳וק,

תל־אביב

פיר\ט1ינ< מזל תס
סידרת הפירושים הבאה ניתנה ל־ידי תם. הוא אינו יודע לכתוב עברית, ועל כן,
אל לך לשים לב לכתיב של המלים, אלא רק לצילצול בדיבור. כך, למשל, אם ישאל
אותך איזה דג פירושו שר־המשפטים, תענה לו ״סרדין״ ,כלומר — שר דין.
ועכשיו התקדם בכוחות עצמך.

( )1עיר שפירושה ״יש לי אמצעי־נירן וי 2פרי שפירושו
״לאן כרה 3תואר־מלכותי שפירושו ״אמא שלהם)4( ״.
מדינה שפירושה ״חתך לחם )5( ״.ירר, שפירושו ״מרחמת״.
( )6דמות תנ״כית שפירושה ״כלתי־סמיכה )7( ״.מדינה שפירושה
״אימרו תודה 8עיר שפירושה ״יש לה זהב 9דמות
תיאטרונית שפירושה ״פלי־האוכל שלי )10( ״.אי שפירושו ״אל
תמהרי פל כף!״
שבח ווייס, חיפה

• הדמות ההיסטורית הענקית • אלכסנדר ה\ד • ?1משחקים מבל העולם, המונים, צבאות, רקויניטים •

• הפו לאגדה בימיו -ועד היום • אלכסנדר הגדני • חשב את עצמו ליותר מבן האלוהים •

ק נ ״ ו בדום • אלכסנדרהגדול • דניאלה דדיה