גליון 991 מתאריך 10 באוקטובר 1956

מ רו ע
נקמתם
שד סהר

ושות׳
מסי 991
ה, חשו! תש־״ז10.10.1956 ,
המחיר 600 פרי
שנר 20 .

מכתבים

העוכס הוח

*ורי *בגרי

מלחמה או תגמור

ראש המערכת:
שלום טוו
עודכי־נממה:
דוב •י ת* .1גרי סלע

רזזוב גדיקסון ,8תל־אביב, סלפון ,26785
וב ד .136 .טען לסברקיס , :עולנופרס*.
המוציא לאור: העולם הזה בפ״נז.
דפוס משח וסחט בע״נו, ת״א, טל 62239 .
המערכת איננה אחראית דבור תוכו המורדות,
בויל מורדות חמתסרסמות תהת
הכותרת. דו׳ח לדרכו *,״דו״ח לנוסד•
וכר המוכנות ונדרכות דל־ידי המדרכות
החמדה: רור סומל ובניו. תל־אביב,
רוזוב *חר־הדם ,24 טלם ו ו ;5611 מחלהת
ההסדר •.בית־חרר ובהדר) טלם וו ד96ד.6

עדרך כיתוב:
סילבי השת

עורך תמית:
אתרוז בור

הכתב הראשי:
שדג* חר־גיי

צלם המערכת:

אריה הרז

חברי המערכת:
ישראל ביבר, נידח גבי, שייד ולזר.
לילי נלילי, רויד הורוביץ, רותי ורד. רוני
זוהר, אברהם הרמוז, אוסקר מאובר, משח
לשם, אביבה סמז, דמוסהינו, שלטה הרז.
אלי תבור.
הצייר הראשי: עורך דפוס: מנהל מעבדה:
נתז רוו
שמיאלברתור אריה אריאל

הכל אודות ביג׳י

במאמר על בינ׳י (העולם הזה )989שכחתם
דבר קטן. ביג׳י אינו ראש ממשלת
ישראל בלבד. הוא נם סמל המדינה בעיני
אותם המיליונים בנולה, הנותנים את הכסה.
וכשאלה אומרים, ירושלים״ ,הרי כוונתם
לפלונסק ולכל הערבים התרבותיים והרוחניים
שפלונסק והדומות לה מסמלות. כל
ישנם חוגים אחרים לגמרי, המתעניינים
תמיכתם נתונה, בעצם, לאותה צורה מיוחדת
בארץ: אנשים בעלי זיקה לתנ״ך ולהיסטוריה של ירושלים פלונסקאית.
העברית, סוכנים דיפלומטיים של מעצמות
על כן, יכול דור הפלונסקאים להחזיק
בשלטון למרות התננדות הדור שלאחריו.
רשמיות ובלתי־רשמיות
כך, למשל, כשבא קינן לעיר הוואתיקאן כי שליטתו הגמורה בכספי הסיוע מאפשרת
לו לנהוג כאוות נפשו בצעירים — שהמירו
וניסה להשיג ראיון עם הקארדינאל הממונה שאיפה טבעית לחיי כבוד בשאיפה למכונית.
ווילה ונסיעה לחו׳דלארץ. שהרי שאיפתם
על עניני המזרח־התיכון, נדהם להיזזכח כי
ידעו בדיוק מאין בא, מד, הוא מייצג, של צעירים אלה יכולה להתגשם רק כשהם
נכנעים לנותני הכסה.
ומה מגמתו של העולם הזה, .נחנו לי
אהרן ברט, עכו
להבין שאיני מקבל ראיון פוליטי, מאחר
בן־נוריה, זהו מטאלי! של הציונות. אד
שאינם נותנים בכלל ראיונות פוליטיים
בעוד שסטאליז האמיתי פחד מיריביו ורצח
לעתונאים. אלא שמקבלים אותי כג׳סטה של
אותם, טצפצץ סמאלין שלנו על יריביו ונותן
רצון טוב.״ עד היום, סופר הסולם הזה להם לחיות. אכז, בינ׳י יותר חוק מסטאלין!
שאול מנשר״ באר־סזבע
היד העתונאי הישראלי היחידישנתקבל אי־פעם
לראיון רשמי בעיר הוואתיקאן (העולם
בדנוריון אינו מבי! את הערבים, וכל
עוד יעמוד הוא בראש הממשלה אין סיכויים
הזה .)886
להניע לכלל הסכם עם הערבים?
כשרצה קינן לקבל ראיון מארנולד טווינבי,
ובכן, רצוני לדעת אם המועמד האופוזיצגדול
ההיסטוריונים החיים וראש חמומז
יוני לראשות הממשלה כן מבי! את הערהמלכותי
הבריטי לענינים בינלאוטייס (הי בים. בעתונו של מנחם בנין, כתוב על
האיש טפלונ׳ה, :עבדול נאצר הנו רודן
דוע בשם ״צ׳אטהאם האום״) כתב לו כמה
לבנטיני י הי ר ...כל מקרה בו נשפר דם —
שורות, ובתוכן משפם אחד על יחסנו מעשי ידי התז המצרי וההיטלר האוריינטלי
לבעיה הערבית. כבר למחרת בבוקר באה
הוא״.
אני מסופק אם בעל דעה כזו נבדל,
לראיון׳
תשובה דחופה, בתוספת
הזמנה,לא פחות בגישתו לערבים, מאותו איש שתנועות־הידיים
בצ׳אטהאם האוס. מספר עמום:
של הפלח הערבי נראו לו משונות
משענה הוא לשאלותי, עניתי אני לשאלותיו.
יעקב הורביץ, ירושלים
הוא התענין מאד לדעת שיש בארץ חוגים
הערבים שונאים את דויד בז־נוריון ויודבעלי
ראיה פוליטית אחרת מזו של צינועים
שהוא שונא אותם. אבל מעולם לא
שמעתי ערבי אומר :״בלי בן־נוריון, נניע
רות התעמולה הרשמיים של המדינה. הוא
להסכם עם היהודים.״ לעומת זא שמעתי
התפלא קצת שקולות אלה אינם נשמעים אותם לא פעם מאיימים :״כשימות בן-
בעולם, מפני שיוכלו להגדיל בהרבה את
גוריו! ,נחסל את ישראל!״
אלחנן שוישא, חולון
האהדה לישראל.״ את תוצאות הראיון הזד,
אף הוא הראיון היחיד שניתן אי־פעם גתים השלום
ישבתי בליל שבת בחברה ודיברנו על
לעתונאי ישראלי, קראת בוודאי בגליון העולם
המאבק הממושך והעקבי של העולם חזה
הזח (.)911
למען השלום במרחב. מכיוון שאתם הולכים
לואי מאסיניון הוא גדול המזרחנים בבעני!
זה נגד דעת הרוב, והדבר בטח לא
כדאי לכם מבחינה מסחרית, החלטנו שאחד
עולם, חבר המשלחת הצרפתית שהשתתפה
כבר במלחמת־העולם הראשונה בניסוח ההס מאתנו ישלח לכם מכתב כדי שתדעו כי
ישנם רבים המעריכים את עמדתכם.
כם הסודי שקבע את גבולות ארץ־ישראל
לדעתי ישנם רק שני מוסדות בארץ
ואת חלוקת המרחב הערבי בין בריטניה הראויים להערכתו ולהוקרתו של האזרח
האינטליגנטי: צה״ל, המנז על הנבול וסב־וצרפת
(״חוזה ם ייק0־פיקו״< הוא טען כי מיח את חיינו בהווה, והעולם הזה, המעורר
הוא אוהד ישראל, אך לא אוהד מדינת־את
המחשבה הלאומית ודוחו״ אותה לקראת
טיפול בבעיות הקיום של העתיד.
ישראל, ושהוא קאתולי בנוסח יהודי, הרואה
ישראל ברכיהו, רנזת־נן
בישו דמות יהודית.
מעולם לא קיבל ישראלי לראיון, בגלל הרם והקצין
קראתי על קצין המשטרה לוי אברחמי
אכזבתו מן המדינה, אחרי שהיה ידידם שהציע לנרש את נטורי־קרתא לממלכת
הגדול של וייצמן, מגנם ושאר גדולי הרוח
הירדן או להגלותם מירושלים ולפזרם בשל
הציונות, להם עזר הרבה. הוא קיבל כוח בכל רחבי הארץ (העולם הזה .)987
והנה, בשבת תשובה, הלכתי לשמוע את
את קינן מיד, אחרי ששלח גם לו מכתב
נאומו של הרב אונטרמז, כדרכי בקודש.
שכלל משפט אחד על גישת העתון לבעיה
והנה שמעתי מפיו דברים מעיו אלה של
קצין המשטרה הוא גינה בחריפות אח
הערבית. ראיון זה פורסם בשעתו בחעולם
הפננת השבת של נטורי־קרתא ואמר שא
הזה 945 אם כי בלי הזכרת שמו, לפי
לזרוק אבנים, הרי שהחופשים יודעים יותר
בקשתו.
סוב ...
יוסף קורבמן, תל־אביב
מאסיניון לא הסתפק בכך, אלא נתן לקינן
מכתבי־המלצה, כתובים בערבית, לאנשי
דת תמוגה כדתי הגתה
מוסלמיים, שיקבלוהו לראיון ושיחוז את
קראתי את מכתבו של הקורא דויד חוטסי
דעתם על אפשרויות השלום בין ישראל
(העולם הזה ,)989 בו הוא מציע שהממשלה
לערב. ערבי אחר, ההיסטוריון אלברם חו־ תרשה ל־ 40 אלד פליטים ערביים להתיישב
באדמות הגרועות במדבר, ואחרי שיהפכו
ראני, בעל השם העולמי, קיבל את קינן
אותן לאדמה פוריה, תבוא הממשלה וחנרש
לפי המלצתו האישית של טוינבי.
אותם ותשתלם על האדמה, ותיישב בה,
מוסר ההשכל: לפעמים כרטיס הביקור עולים ממארוקו.
ירשה לי נא האדון להגיד שהצעתו עשויה
של עתון בלתי־תלוי, טוב יותר מכרטיס־ להראות את הממשלה בתמונה בלתי־חנונח:
הביקור הרשמי של הציונות־ד,מקצועית, כדי
תמונת רמאות וניצול דמם וויעתם של
אנשים מסכנים, לטובת אחרים. זה דבר
להשיג אינפורמציה ולקשור קשרים עם חושהוא
נורא מצער.
גים הסגורים בדרך כלל.
עלי סיומי, ג׳לג׳וליה
בסופו של דבר, זהו שרות חשוב מאד צורות הסימשד
למדינה.
בקשר לכינוס הערבי־יחודי בחיפה (חעולם
הזה )989 חייתי רוצה לראות את מנציגים
הערבים שנאמו בכינוס זה עורכים כינוס
דומה ומתלוננים על הא ועל דא במצרים,
אצל ענד אל״נאצר. חיה בוודאי שולח אותם
לטייל בסרבר 45 שנ ה...
לאה אשך •• 7• ,ר

העתון הנ ברא ביו תרבמ די נ ה

כאשר הזר עמום קינן, לפני שלושה
שבועות, לארץ, הצעתי לו הצעה מקורית:
נהג כתייר. טייל בארץ ללא ממרד״ סע
באוטובוס או בטרמפ או ברכבת, עלד.
במקום שאתה רוצה לעלות, רד במקום
שאתה רוצה לרדת.
אנחנו איננו יודעים מה נעשה מתחת
לחוטמנו. איננו מרגישים בשינויים, כי הם
מתפתחים מתחת לאף, ואנו מתרגלים אליהם
עוד לפני שהם מספיקים להתגבש. אולם
לאדם שנמצא זה שנתיים בחוץ־לארץ, ודווקא
ליליד הארץ שבא בפעם הראשונה במגע
עם ארצות אחרות, מתגלה בחוזרו ארצה
עולם חדש. עתר, מגלה לנו עמוס קינן מה
נמצא מתחת לחוטמנו — ואנו לא ידענו.
אני מקווה שאתה נהנה מרשימותיו לפחות
כמוני( .מעיר לי עמום, :תקוות־שוא!״)
לא כל אחד מבין את עמוס קינן. אנשים
רבים, שראוני מתגלגל מצחוק למקרא דבריו,
נטלו לידיהם את הרשימה, קראוה
ברצינות איומה, הפליטו לבסוף בכעס, :מה
יש כאן?״ ניסיתי להסביר מה יש כאן,
אכל לא הצלחתי. אני בעצמי איני יודע.

תוך כדי שיחה הצגתי לעמוס שאלה
אחת, המסקרנת אותי תמיד, כאדם שלא יצא
מגבולות הארץ זה 23 שנה: איך נראה
העתון בחוץ־לארץ׳ איך הוא נראה לאדם
המנותק מן הקשר היומיומי עם הנעשה
כאן?
לעתים נדמה לי כי קוראינו הנאמנים
ביותר, הנלהבים ביותר, נמצאים במקומות
כמו מקסיקו־סיטי, הונג־קונג ורוטרדאם.
מפעם לפעם אתה נוכח בכך בקראך את
מכתביהם בעמוד זה.
טוען עמוס :־אי־אפשר לקבל בחוץ־לארץ
רושם חי מן הארץ תוך כדי קריאת עתון
יומי. חסרה הרציפות, חסר החום המקשר.
הכל מקוטע. ניסיתי לעקוב בעתוגים היומיים
אחרי מהלך משפט קסטנר. לא
הבנתי חצי דבר.״ העולם הזה, ההופך כל
ידיעה לסיפור שלם, עם המוטיב ומוסדר,ד,שכל,
מספק כאן שרות החשוב כפליים
ליושבי חוץ־לארץ.
מספר עמוס, :כל מיני אנשים שלא
רציתי לראותם, הייתי מוכרח לראותם כי
באו לבקש את העולם הזה. לא היה איכפת
להם שזה גליון מלפני חצי שנה. הם היו
מנותקים.״
בלונדון היה עמום מקבל את העתון
מידי מנהל משרד אל־על, יומיים אחרי
הופעתו. לפאריס מגיע העתון יום לאחר
הופעתו בארץ, ביום החמישי בבוקר או
בערב.

מד, שמוזר הרבה יותר הוא ששם העולם
הזה ידוע בחוץ־לארץ בחוגים בלתי־צסויים
לגמרי — בחוגים הפוליטיים והאינטלקטואליים
המתעניינים בארץ־ישראל ובמרחב.
אינני מתכוון לאותו מעמד הנקרא ״ידידי
ישראל״ ,מעמד הציונים־המקצועיים, יהודים
ודא־יהודיים, שהפכו את אהבת־ישראל ל־קאריירה
מכניסה ומכובדת, ששכרה (בקולות
בוחרים יהודיים או בהרצאות־בתשלום למען
המגבית) בצדה

פעולה צבאית משולח לניתוח: נוקטים
בח רק כשברור שתרופות אחרות לא יועילו.
במקרה של פעולת חוסאן (חעולם תזח 1990
הוכח חצורד בניתוח; הוכח נם כשרונו של
צח״ל כמנתח מומחה. מרוע, אם כ! ,הסתפקו
בניחוח כה פעוט? מחלת הנבול עם הירדן
חיא מחלה ממאירה• ושום פעולה קטנה לא
תרפא אותה. מה שדרוש הוא ניחוח יסודי,
שישנה את פני המצב אחת לתמיד. בקיצור:
לא פעולת חנמול, כי אם מלחמה יזומה.
דויד קנטור, חיפה
אני עדיי! חושב כי על. שנעון״ החייל
הירדני שירה על רמת-רחל חיינו צריכים
להניב ב״שנעון״ של מפקד טייסת שלנו.
או אפילו ועדת שביתת הנשק לא היתד,
מוצאת מה לומר ננדנו.
יורם פרוינד, רחובות
מיבצע חוסאז הוכיח דבר אחד מעל לכל
ספק: שום מדינה ערבית לא תנקוף אצבע
לעזור לחוסייז. אם כן, מרוע לא נסיק את
המסקנה וכנחית לו את מכת הטווח שתקצר
את ייסוריו?
דב לוי, תל־אביב

כל מחלקה ממשלתית בעולם חדטוקראטי
נוחנת להסביר את מעשיה או לתבוע אח
עלבונה, כשהיא מותקפת על־ידי ציבור. אד
הידוע לכם על צעד כוח מצד המיטשל
הצבאי שלנו? לי לא.
אליק מ 4חיפה

צלף מרחוק
קל לו לקורא משה אנקול ממקסיקו סיטי
(העולם הזה )989 למתוח ביקורת על
ממשלת ישראל ואף לקרוא להתנחגותח
התנהגות של ועד קהילה מלפני 100 שנח.
אכן, ממרחק של כמה אלפי קילוסטרים
מהארץ ומבעיותיה, אין זו מלאכה קשה
למתוח ביקורת...
שמעון בכר, רוזת־נן

הצליל השני

הופתענו למקרא הכתבה העוסקת בחעלמו
של פעמון הכנסיה בכפר ביר־עם (העולם
הזה .)987 איננו יודעים מי המעונין בהחרפה
נוספת של בעית היחסים בינינו
לבין תושביו הקודמים של הכפר. אד אי!
ספק שרק מתוך מנמח כזו חופצה עלילה
טפשית זו.
קיבוץ בר־עם, הגליל העליון

תכנית כבקשתו

סוף סוף נמצא מישהו המעז להוקיע אח
התכניות כבקשתר של קול ישראל (העולם
הזה ,)989 שהם עינוי תמידי לנפש חטאזיז.
אם תכניות אלה לא ישתנו, אני אשלח
בקרוב בקשה כזאת :
״לאלמונית ששכחה להגיר את שמה, לזכר
מאורע מסויים בחוף ים נהריה, מתור
תקווה שלא היו תוצאות בלתי־רצויות, נא
לננז את השיר ״את חכי לי כי א חזו ר...״
אתם חושבים שהם לא ישדרו את זח?
יוחנן קליץ, חי 9ה
ישדרו. וגם לפיפי, מלולו, לזכר יוסקו.
המסכן, בלוויית ברכות סאמא, אבא, סבתא.
חוה וכלבי השכנים.

אגוזי קוקוס וקופון צעיר

זה עתה חזרתי מהחוף, לאחר מכם קבלת
תעודת אזרחוודכבוד במאיומבהן כשאני
נורד עמי את נליון ראש השנה (העולם
הזה , 1986 שהתנלנל לכאן בדרכים מפליאות.
כאיש תרבות וכשוחר הספרות העברית, עטתי
בראש וראשונה על הסיפור ״הג׳ים האבוד״.
וכי מה חשבתם — שאתחיל מ״איש השנה״?
תנוחו.
סיננונו של הסיפור נסר בי קסם. ראיתי
שאכן, בא גואל לציון — כלומר לספרותה.
סגנון צברי וחביב. למרות שאני שם 100
אנוזי קוקוס כננד 10 אננסים, או קופו!
צעיר, שהמחבר מעפיל הוא. סכל מקום.
1 : 0לטובתכם. אני מצטרף לדרך כתיבה
ואת.
אברהם אריאל, חובל שני,
א/מ ״יהודה״ ,מאיומבה,
אפריקה חסשומית הצרפתית

על הונג־קונג

נהניתי עד כרי דמעות כמעט מכתבתו
של יוסלה מרימוביץ, על ביקור המשלחת
הישראלית בהוננ-קונג (העולם חוה .)989
מבלי לרצות לפגוע בכבודם של יתר חברי
המערכת — היה זה החומר חמרענן וח-
מעניין ביותר שקראתי בעתון בזמן האחרון.
אני יכול לומר כי יוסלה מרימוביץ הוא
הכתב־המשוטט הטוב ביותר בעחונות העב- ריחו אליהו מירון, חיפה
...הסצינה הזאת, של המאוורר החשמלי
העובד ומפסיק מעצמו! ממש כמו בסרט.
ואיזה תיאור חי. היתה לי חרנשה שישבתי
עם שייע גלזר והחברה, וראיתי איד
שהקלפים עפים מהשולחן כלזו במעשה כשפים.
דויד
תיון, חולון

מי? אנחנו?
שמעתי השבוע בחדשות ני דובר
מצרי רשמי אמר שלא יתז לעולם
לספינות ישראליות לעבור בתעלה,
מפני שלגבי מצריים ישראל אינה
קיימת.
אני מציע לפתור את תבעיר, ברוח
דברים אלה. המדינה שאינה קיימת
תשלח את צבאה שאינו קיים לעבר
הסואץ ותכבוש את התעלח. בחסות
חילות היבשה, הים והאוויר שלה,
שאינם קיימים, תעביר בתעלה את
אוניותיה, שאינן קיימות. בחזרמנות
זו אפשר נם להשתמש באקדח אחד,
שאינו קיים, לפתרון בעיתו האישית
של עבד אל-נאצר.
אף אחר לא יוכל להתלוגן על זח
בפני מועצת הבטחוז או דעת יזקהל
העולמית, כי כל ילד יבין שמדינה
שאינה קיימת אינה יכולה לבצע
מעשה תוקפנות, וממילא כל חסלחמה
פשוט לא תהיה קיימת.
דניאל יובל, סבריה
מעין הפיכת תורתו של דארוזין :
נזלחוזח אי־הקיוס.

ה עול ם חז ח 991

מחק הי ר ד!
ך* רג עזח יושבים מנהיגי הנלדיגיות ה*
לאומית ומנסים לגייס בלבם את אומץ־
הלב כדי להחלים את ההחלטה המכרעת ביותר
של חייהם: אם לפתוח במלחמה או
לאו.

איש אי יקנא כהם. אץ כדירה
נוראה כפני המדינאי, פכרירה
כץ מיחמח ושיום. עי כסות המאזניים
מונחים חייהם שי איפי
צעירים, חמתהיבים כרגע זה
חיים כינינו, תאווה יעיני אמהותיהם
הגאות. עי כסות המאזניים
מונחים הרוגי הסיכום השני, תינוקות
ככתים מופצצים, נשים כ•
משקים מופגזים. ועי כפות המאזניים
גם מונח -ואת זאת אי נשכח
יתע -קיומה שי המדינה
הזאת.

דבר במושגי מישחק שחמת: ישראל מחליפה
את המלכה שלה באיכרים של האויב.
אפילו אותם האנשים הבטוחים כי התגמול
הכרחי כדי למנוע קטל גדול עוד יותר,
שוב אינם יכולים לעצום את עיניהם בפני
לקח החודש: הקטל הזה לא ייפסק כל עוד
לא תשתנה המציאות המדינית והצבאית
באופן מכריע.

חגכול חזה אוכל את יושכיו. על

ולמעשה לכל המערך העולמי של המחנה
המערבי ושרשרת משלטי ההגנה שלו החובקת
את כדור־הארץ.

אינטרס זה כרוך כעצם גורלה
של ממלכת הירדן ההאשמית.

ימים אלה נערך מירוץ אולימפי ב־
] מרחב. הרצים באים מכיוונים שונים.

מדוויימה מתפתלת שרשרת התיגמול. יש ראל
ענתה בפיצוץ משקרת אל־רהוזה. הירדנים
הרגו שלושה ש ו מתם דרוזיים ב־עופרים,
ליד חצבה. ישראל הגיבה בפיצוץ
משטרת גרנדל והתגת לוחמיה. מקלען ירדני
קטל ארבעה ופצע 17 מבץ באי הכנס
הארכיאולוגי. ישראל תיגמלה בפעולת *זום-
אן. הירדנים רצחו את החמשה בכביש
סדום.

דכד אחד נעלה מעל לכל ספק
לאור עובדות אלה: התגמול אינו
יעיל. קטילת אזרחים ירדניים אינה
נוגעת ללכם של מצכיאי ירדן,
והריגת חיילים ירדניים אינה מטרידה
כמיוחד את מנוחת הפלאחים.

ישכח איש: התגמול הוא יקר מאד
לא רק בכסף, אלא גם בדם. אם מותר ל

* דכה לא השתתף הישראלי במירוץ
?^אל הירדן. פעולות תגמול, תהיה עוצמתן
באשר תהיה, אינן בגדר ריצת־תחרות.
זוהי מין ריצה בה חוזר הרץ, כעבור כמה
צעדים, חזרה לקו הזינוק.

אנשים אחראיים רבים תמימי־דעים כי
ישראל אינה יכולה לסבול בשום פנים את
פלישתו של צבא זר לירדן ואת הופעתו של
צבא עיראקי או מצרי בטול־כרם, בלטרון
ובחברון.

פירושה של דיעח זד הוא: מלחמה.

תהיה זאת מלחמה רגילה. ההחלטה
חייבת להתקבל מראש, כדי שצה״ל יוכל
ברגע המכריע לזנק ולתפוס בעוד מועד את
קו הירדן, לפני שהצבא העיראקי יספיק לעבור
את הנהר. פה לא מדובר עוד בכיבוש
מוצב פלוגתי, והחזקתו משך שעתיים,
פה מדובר במיבצע גדיל, בעוצמה אדירה
ובמהירות הבזק. וכל זה על סמך ההנחה
כי המצרים והסורים לא יתערבו באופן ממשי
בימים הגורליים.
על כך, אם כן, נטוש הויכוח. כל תקרית
ופעולת־תגמול שירעידו בינתיים אח
הגבול רק יקרבו את המועד ויחישו את
התהליך.

* • ישמצדד בקו זה, חייב להחלים מיד
> )4ל שאגה אחת: מה ייעשה באזור ה
תקרית
דוויימח כאח כמקרה,
אולם כל שאר התקריות חיו מתוכננות.

נמצאת ישראל כיום כמצבו
העגום של רץ הפותח במירוץ כשעה
שכל שאר המתחרים ככר
נמצאים בסיבוב האח רץ.

לא נכביד על המדינאים ברגע כזה. לא
נזכיר להם, הפעם, כי הם עצמם גרמו במידה
רבה למצב הנוכחי, וכי עליהם רובץ
חלק מן האשמה למבוי הסתום בו נמצאת
המדינה. נעמוד מול הפיתוי להזכיר להם
את האזהרות הבלתי־ספורות שהוזהרו, גם
מעל עמודים אלה, משך שש שנים ארוכות,
כאשר דחו כל החלטה וטמנו את ראשם ב חול,
כבת־היענה אשר באגדה.
גם לא נפליג הפעם בים התיאוריה ארו־כת־הטווח.
לא נגיד מה היינו אנחנו עושים,
אילו היינו במקומם של ראש ממשלת ישראל,
שר־הבמחון והדמטכ״ל שלו. הפעם
מוסל עלינו לעשות חשבון הרבה יותר
פשוט. עלינו להניח כנתון את המצב הקיים.
עלינו להניח כי אלה האנשים אשר
הגורל הציב אותם בעמדות האחריות ברגע
זה. מה יכולים הם לעשות עתה? מה האפשרויות
העומדות לפניהם ביום ה־ 10באוקטובר?1956

כאשר מונחות האצבעות על ברזי הגורל,
היכולים בכל רגע להפליט סילון של דם,
כל נימה אחרת, כל שאלה אחרת חייבות
להידחות.
למעידהממאהוח מי שי ם אמהות
/מבכות עתה את בניהן שנפלו משני
עברי הגבול הירדני בחודש האחרון.
נחשול זה של קטל הדדי נפתח בדוויימה,
כאשר נהרגו ששה צעירים ישראליים בידי
פלאחים וחברי המשמר חלאוסי. תקרית זאת
לא היתד, מתוכננת על־ידי איש. היא היתד,
אחת מאותן התקריות הקורות כמעט במקרה.
הסיבה האמיתית היא הימצאותם של
פליטים אכולי־שנאה ומזי־רעב בקרבת הגבול,
בטווח-מבס של בתיהם לשעבר.

השבוע עסק המלך הקטן בתמרון של
סחיטה. הוא חיזר אחרי מצרים סוריה
וסעודיה, כדי ללחוץ על עיראק. אך החשבץ
היסודי לא השתנה.
זהו המצב הפוליטי כיום. על פיו חייבת
ישראל להחלים.

כיבוש?

כן חייב טבעו של הגכול הזה להשתנות.

* חו קרהטוב שואל במקום הפשע:
| | מי מעוניין? מי נהנה מן המעשה? לאן
מובילות העקבות הבלתי־מחיקות של האינטרס?

אחד אינו מעוניין לחלוטין בהתלקחות
השלהבת בגבול ירח• זהו הצד המצרי. כי
ההתלקחות מסיחה את דעת הערבים מן המאבק
על הסואץ. מצרים אינה מוכנה ברגע
דה ללחום, אץ היא יכולה להגיש עזרה לירדן,
אין היא יכולה להשתלט עליה ואין
היא יכולה בנקל להנחית כיום את חייליה
בחוף עקבה. העקבות אינן מובילות לקהיר.
צד אחד מעוניין בלי כל ספק. זהו ריצד
הצרפתי. צרפת לוחמת על חייה באלג׳יריה
ובתעלה. היא מעוניינת בפתיחת חזית שניר״
שתסיח את דעת הערבים ותדלדל את כוחות
מצרים.
האינטרס של ממשלת הוד מלכותה, אלי־זבס
השניה, נמצא במצב מסובך יותר. גם
היא מעוניינת, כצרפת, להסיח את דעת הערבים
ואת מרצם מן התעלה, לאפיקים המסוכנים
פחות לקיומה. אולם זהו רק צד
אחד של המטבע. יש לבריטניה אינטרס שני,
הרבה יותר חשוב לאורך ימים.
הוא נוגע לעצם קיומן של העמדות
האחרונות של האימפריה הבריטית במרחב,

המטרה היא אחת: הירדן,
לרץ המצרי יש יתרון גדול. אוכלוסיית
הירדן רוצה בנצחונו. אולם גם אמריקה
וגם בריטניה מעוניינות באופן תיוני במיגו־רו.
כי אם יגיע המצרי ראשון לקו־הגמר,
תהיה התוצאה לא רק כיתור מוחלט של
ישראל, אלא גם צעד גדול לקראת ניתוק
כל העולם הערבי, על אוצרות הנפט האדירים
שלו, בסיסיו ותעלתו, מן המערב.

לכן מעוניינת כריטניח כנצחץ
חרץ העיראקי, הנושא כיום את
דגלה. אולם נצחץ כזה לא יתכן
ללא הכשרת הקרקע, ללא החדרת
ההכרח כלכ תושכי הירדן כי רק
חרץ הזח יכיא לחם את הישועה
מן הסכנה הציונית. כל התקריות
כגכול ירדן עוזרות לכף מאד.
יתכן מאד שכבר כיום היתד, ישראל גר
בלת עם ממלכה האשמית מאוחדת, מדינת
עיראק־רבתי, בעלת ששה וחצי מליון נפש,
לולא התעקש חוסיין הקטן, מלך ירדן, לשמור
על עצמאותו עד הרגע האחרון. גם לו
ברור כי כניסת הצבא העיראקי, תחת פיקוד
עצמאי, לממלכתו, פירושה צירופה של ממלכה
זו לעיראק. אולם קרוב לוודאי שלא
תישאר א ברירה, וכי יצטרך לבחור בץ
האח הגדול בבגדאד לבין היריב הגדול ב־קאהיר.
כל תקרית נוספת בגבול תחיש את
רגע ההחלטה•

ישנן שתי אפשרויות: או שיצורף לגוף
המדינה, או שיהפוך למדינה ערבית אוטונומית,
הקשורה למדינת ישראל, ברות הצעת
החלוקה המקורית של האו״ם•

מי שרוצה לצרף את המשולש,
יריחו והר חברון למדינה, חייב
להחליט מראש מה לעשות ב־ססד
אלף יושביהם.
אם יגורשו (או אם יעודדו אותם באמצעים
הבדוקים להפוך ל״נפקדים״) תיווצר
בעית פליטים חמורה סי כמת מזו שהחרידה
בשבע השנים האחרונות את מנוחת
המדינה. הפליטים יהוו גורם עצום להחמרת
מצבה של ישראל במרחב.
אם יישארו בתחום מדינת־ישראל, ישתנה
אופייה של המדינה באופן קיצוני. במקום
מעוט של 180 אלף, יהיה בה מעוט של
כ־ 900 אלף — יחס של שני ערבים לכל שלושה
עברים. המדינה תהיה בהכרח דר
לאומית, והיא תצטרך לשנות באופן מכריע
את גישתה לעשרות בעיות.

מי שסבור, לעומת זאת, שלטובת
העתיד מוטב להקים מדינה
פלסטינית עצמאית, שתחיה קשר
רה מבחינה פוליטית, צבאית ד
כלכלית למדינת־ישראל, חייב להכין
מראש את הכלים לכף. עצם
אופייה של המלחמה ישתנה מן
הקצה אל הקצה.
במקרה זה, יהיה צורך להכץ מראש את
(הנושן בעמוד ) 18

תצפית

(נ 5הזכויות שסודות)

מתלןיגמשכיממשלתיחיש. הפעם יתפתח על רקע מדיניות

החוץ והבטחון, בין מפא״י וחפ״ס מצד אחד, ובחריפות פחותה, בין מפא״י
והדתיים מצד שני.

כשדה המדיניות יפוג הוויכוח בעיקר סבים שאלת תיאום
מדיניותה של ישראל עם זו של המערכ — וכעיקר של צרפת.

בשדה הבמחון, תעמוד השאלה אם התיגמול הינו התשובה המתאימה לבעיית

הגבולות.

סיכסוך שיגרתי יתפתה נם סכיכ הרככ משלחת ישראל

לעצרת או״ם הקרוכה, כתחילת החודש הכא. המפלגות השותפות
בקואליציה דורשות בכל תוקף כי בין אנשי המשלחת המורחבת ייכללו גם
חבריהן. בראש המשלחת תעמוד שרת החוץ עצמה.

0בנאומו הגדול של כיג׳י בפני הכנסת, כשכוע הכא,
יעלה ראש הממשלה שתי שאלות יסודיות: אכזבתה של ישראל
ממנגנון הפיקוח של או׳־ס, המאלצת אותה לסמון יעל כוחה היא בלבד וב1
החלטתה של ישראל להבמיזז לעצמה בכל מחיר את זכות המעבר החופשי
בתעלת סואץ ובסיצר אילת.

• צפוי סיכסוך חריף כץ הסתדרות עורכי הדין כישראל
לכץ היועץ המשפטי של הממשלה. ההסתדרות תתנגד בתוקף
להצעותיו של חיים כהן, האומרות, בין השאר, כי עורך־דין יוכל להופיע
בפני בית־משפם השלום רק לאחר שלוש שנות נסיון, בפני בית־משפט מחוזי
רק לאחר חמש שנות נסיון ואילו רק עורכי־דין מסויימיס, אשר שמותיהם
יאושרו על־ידי נשיא בית־המשפס העליון, יורשו להופיע בפני מוסד זה.

• הפגנות השבת, שנפסקו בשבועות האחרונים, יחודשו.
כל השיחות שנוהלו בין שר הדתות לבין ראשי נטורי־קרתא נכשלו. הדתיים
הקיצוניים הודיעו כי כל עוד לא תופסק התחבורה בשבתות, לא יחדלו מלהפגין.

• לגרשץ אגרון, ראש עיריית ירושלים שחזר מסיורו

בארצות־הברית ויפאן, לא צפוי שקט. כנקמה על מיבצע כלנתאר,
מתכננים עתה הדתיים בעיריה, בעזרת גורמים ימניים אחרים, הפיכה נגדית.

• אם אתה מרויח 300ל״י לחודש ועודך רווק, היכון לשלם
80ל״י יותר כשנה למם־ההכנסה. נשוי בעל אותה הכנסה יוסיף
לשלם את המס ששילם עד כה, אב לילד אחד
לשני ילדים ישלם 70ל״י לשנה פחות. פרטים
נציבות מס ההכנסה, שתתקבל כנראה, אף
סופית את הצעותיהם. בניגוד להצעות קודמות,
הביניים.

ישלם 20ל״י לשנה פחות, אב
אלה כלולים בהצעה חדשה של
שמשרדי־הממשלה טרם גיבשו
לא יהיו הקלות ניכרות למעמד

השיטה החדשה תהיה מכוסמת על שיטת הניכויים (תחת
שיטת הזיכויים) ,ובה ינתן ניכוי של 400ל״י לשנה לכל בעל הכנסה. הניכוי
הנוסף לתושב קבוע יהיה בסך סססו ל״י, לאדם נשוי 350ל״י. הדירוג יהיה
פ״־ 257 של ההכנסה עד ,6570 וס־ 3500ל״י הכנסה ומפלה יגיע המס לשעורי
שולי של ־ .407 ההבדל בין השכירים והעצמאיים יימחק כליל.
• מתפתח משכר חריף כלשכות הסעד המקומיות. לשכות
אלה, השייכות לרשויות המקומיות והמקבלות תמיכה ממשלתית, יודיעו לממשלה
כי אם לא יוגדל תקציבן, ימסרו את המפתחות לממשלה ויפנו כל דורש ישר

למשרד הסעד.

• פעילותו המדינית של מנחם בגין בצרפת תזכה לתשובת
הממשלה. לשאילתא של אחד מזז״כי מפא״י, על דעת מי ניהל מנהיג
את שיחותיו המדיניות בצרפת, תבוא תשובה של שרת החוץ גולדה
אשר תודיע בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי אין כל רשות
לקיים מנע על רקע מדיני עם מעצמות זרות. היא גם תזהיר את
מפני הנסיון הנוסף לקיים מגע עם חוגים מדיניים בארצות־הברית.
חרות מאיר, לבגין חרות

• שוב רווחות שמועות על סיכסוך בין צעירים וזקנים
בתוך מפא־״י. הרקע הפעם הוא התפטרותו של אהרן בקר מהכנסת וזכותו
של יזהר סמילנסקי לתפוס את מקומו, לפי סדר הרשימה לבחירות. אך הנהלת
המפלגה טוענת כי חסרים לה משפטנים בכנסת ולכן מגיע המקום לעויך־הדין
דויד בר רב־האי, העומד אחרי סמילנסקי בתור. צעירי מפא״ רואים בטענה זו
נסיון לדחוק את רגליו של אחד ממנהיגיהם.

• למרות הפאניקה שפשטה השבוע כמשק, לא תהיה

כקרוב שום דיוואלואציה. הסיבות (א) לוי אשכול ודוליק הורביץ
נעדרים, עוסקים בשליחות בחוץ( ,ב) בגלל העליה האוטומטית של תוספת היוקר
תגרום הפחתת ערך המטבע לעליה גדולה של המחירים והמשכורות; (ג) רק
ססו מתוך 450 מליון הלירות של ההוצאות במטבע חוץ משמשות לצריכת
הציבור, כעוד שחלק הארי משמש ממילא את צרכי הממשלה. תחת הפחתת
פרך המטבע, צפה לדיוואלואציה סמויה על־ידי העלאת המכס והסובסידיות
לייצוא: יס.

• יתכן מאד כי לא יתפרסמו עוד ספרי נישומים. אחת
חסיבות: רבים מתושבי חוץ מחו על הכללת שמותיהם בספר, דבר העלול
לגרום להם סיבוכים בארצות מולדתם, מאחר שהוציאו משם את כספם בדרכים
בלתי־חוקיות.
--• אל תמהר לשלם את חשכון החשמל שלך. לפני התשלום,
בדוק אם התעריפים בסדר. החברה טיהרה לשלוח לרבים ממינוייה חשבונות
על פי התעריפים הגבוהים החדשים, שבוטלו לפי שעה בגלל החלטת הרוב
המקרי בועדת־הכספיס של הכנסת. יושב־ראש הועדה, ישראל גורי, לא מנע
החלטה זו של הרוב האופוזיציוני, כדי להעניש את חבריו הנעדרים מישיבות
^יהועדה וחמתייחסיס אליה בזלזול יי

• הבניה הפרטית תעלה כאופן ניכר, תגיע לכדי שני
שלישים של כל הכניה כארץ, כולל מקומות נמו באר־שבע ואילת,
הסיבות: אי־ינולתה של הממשלה למלא באופן יעיל את החסר וריכוז רוב
הנזקקים לשיכון באזורים עירוניים. בראש התור 15 :אלף הזוגות הנישאים
י־סד׳
שנה.

במדינה העם
הצפיה הגדולה
היה זה שבוע של צפיה.
מדי בוקר אץ האזרח הישראלי לתיבת־המכתבים,
להציץ בעתון. אם פתח את
עתונו עוד ברחוב, התאספו מאחוריו כמה
אזרחים נוספים, שהציצו מעל לכתפיו, אנשים
רבים, מן המאחרים בנשף שלא ידעו
עד כד, שבכלל קיימת שעה 7בבוקר, הושיטו
את ידיהם ממיטתם כדי לסובב את
כפתור הרדיו ולשמוע את החדשות.
מן הרגע בו נקטלו החמשה בדרך סדום־
באר־שבע (ראה תמונות) חיכתה כל הארץ
בנשימה עצורה. הצפיה לא היתד, מוגבלת
לארץ. באותה עצבנות נחטפו העתוגים בערי
ירדן. בקפריסין השכנה נשאל כל ישראלי,
באופן שיגרתי. :ובכן, מתי פורצת
אצלכם המלחמה?״
סימל את המצב עתונאי אמריקאי גבוה
ובלונדי מבאלסימור, ששהה עד כד, בירדן,
למחרת הרצח בדרך סדום טס לניקוסיד,
עלה למטוס הראשון לישראל.
היה ברור לכל אחד כי הצעד הבא בלוח
ד,שחמת המגואל בדם יבוא מן הצד הישראלי.
מדיניות שריקה
ב לוד
בשריקה גדולה התקרב מטוס נוצץ ל־אולם־ד,נוסעים
של שדד,־התעופה בלוד. המטוס
הארבע־מנועי מדגם וייקאונם, שבא
מלונדון, לא היה רק מטוס־ד,סילון* הראשון
שהגיע ארצה בשרות סדיר, אלא גם המטוס
הבריטי הראשון אחרי הרבה מאד
זמן שיצר קשר ישיר בין לונדון ותל־אביב
היה משהו סמלי. בטיסת־בכורד, מחודשת
זו. אחרי שנים רבות של ניתוק כמעט מוחלט,
לא רק מן העולם הערבי והאסיאתי אלא
גם מן המערב, נפתח עתה שוב קשר פסיכולוגי
ופוליטי. מעצמות המערב, שלא הי־תה
להן שום טענה חוקית אמיתית בויכוח
עם גמאל עבד אל־נאצר, נזכרו לפתע כי
בעצם נעשה עוול לישראל וכי יש ללחום
נגד המשטר המונע בעד ספינות ישראליות
לעבור בתעלה.
הסכנה הגדולה היתד, שהאזרח הישראלי
הרגיל, המפוטם בשידורי החדשות הילדותיים
של קול ישראל, יתפתה להאמין כי
אמנם זהו שינוי של ממש. כאות אזהרה
בא השבוע יחס מעצמות המערב לדרישת
ישראל להשתתף בדיוני מועצת ד,בטחון.
בנקודה יחידה זו הושג הסכם פה אחד בין
כל המעצמות היריבות — נגד.
הקשר הפוליטי הפתאומי שנוצר בין המערב
וישראל לא היה תוצאה של יוזמה
ישראלית כל שהיא. הוא היד, פרי המקרה.
ישראל היתד, רק אובייקט רפה־אונים ב־מישחק
התמרונים של המערב — קלף ב־מישחק,
שאפשר היד, להורידו באותה המהירות
שהונח. כי מדינה החסרה קו פוליטי
אמיתי במרחב, לא יכלה להיות אלא
אובייקט.

הכנ ס ת
חשבון בריא
המצב היה קשה. כל הארץ דיברה על
הדלה של לוי אשכול. שר־האוצר, חובב־צנע־הזולת,
הפך לפתע סמל הבזבזנות.
היה צורך לעשות משהו.
הדבר נעשה. בישיבה סודית של ועדת־הכספים
של הכנסת, הפליט מישהו, כאילו
באורח סתמי, כי הוצאת הוילה אינה חשובה
כלל. שרים אחרים ביזבזו רבבות לירות
לצורכי אש״ל (אוכל־שתיה־לינה)• יוסף סר־לין
הציוני־הכללי, למשל, ביזבז 30 אלף
לירות. נסתבר ששר־ד,בריאות הוציא הוצאות
בריאות.
בועדה קמה סערה. החשב הכללי נדרש
להכץ מיד דו״ח על הוצאות האש״ל של
השרים. שר־האוצר, שסמך על מנגנון האינפורמציה
של העתונות הבלתי־תלויה, לא
* הוייקאונם הוא מטוס־בוכנח סילוני,
המשתמש הן בנוח סילוני וחן במנועי
בוכנה. מנועים אלה מאפשרים למטוס להשתמש
בשדות־תעופה רגילים בעלי מסלול
קצר מדי למטוסי סילון סהוריס, ולזזסוך
דלק רב בהמראה ובנוזיתח.

סעד, בהערכתו: כמה עתונים, ובראשם העולם
הזה 984 פירסמו את פרטי הדו״ח
הסודי עוד לפני שהגיע לישיבה הסודית
של ועדת הכנסת* .צרת הרבים היחה חצי
נחמתו של לוי אש,כול: בתוך שערוריית
האש״ל אבד בתר־ד,ייחוד של שר־האוצר
כמבזבז כספי האומה.
טעות מצערת. יוסף סרלין שהה אותר,
שעה בחוץ־לארץ, אולם חבריו בועדה,
ובראשם יוסף ספיר, הקימו מיד שערורייה
שניה. הם דרשו דו״ח מפורט של הוצאות
האש״ל.
בשבוע שעבר נמסר הדו״ח המפורט, אף
הוא סודי, לישיבה הסודית של ועדת״הכס־פים.
נסתבר כי נפלה טעות מצערת: בחשבון
הוצאות האש״ל של השר סרלין בדו״ח
הקודם נכללו, בטעות, הוצאות החזקת מכוניתו,
משכורת הנהג והוצאות דומות. כך
ירדו הוצאות האש״ל עצמן במפתיע מ־30
אלף ל״י ל־ 9847ל״י — ירידה של .6670
החשבון החדש של הוצאות האש״ל של
השרים, לשנים 1953 עד : 1956 משד, שרת
— 23804ל״י; פנחס רוזן — 7611ל״י;
לוי אשכול — 4807ל״י; דויד בן־גוריון
(בתקופה שמחוץ לגלות שדה־בוקר) —
3675ל״י; בנציון די־נור — 2240ל״י; פרץ
נפתלי — 3493ל״י; פרץ ברנשטיין —
4777ל״י.
הממוצע החודשי הנמוך ביותר של השרים:
זלמן ארן — 18ל״י; משה שפירא
— 30ל״י; גולדה מאיר — 48ל״י.
הגבוה ביותר: משה שרת, כראש־הממשלה
וכשר־החוץ — 661ל״י.
אולם בינתיים הצליח תמרון־ההססה, ובריאותו
הציבורית של שר־הבריאות־לשעבר
לקתה.

פר ש ת רומק
המשחק הפורמלי
אדם שיצר הלחימה טבוע בדמו, אינו
נכנע לעולם. על כן, לא השלים ראובן
(״רומק״) גרינברג עם פסק־הדין שמצא אותו
חייב בהשמעת איומים נגד יצחק רוזנברג׳
הפקיד הירושלמי שלקח ממנו כמה
אלפי לירות ולא החזירם (העולם הזה .)967
רומק הגיש עירעורים, תלונות, בקשות.
הוא רק זכה לראות כמה משפטים בפסק־הדין,
שגינו את חלקה של משטרת ירושלים
בפרשה. אך החיוב בדין עמד בלתי-
מעורער.
לפני קרוב לשנה, פנה רומק למועצה המשפטית,
בתלונה נוספת: הפעם נגד גבריאל
באך, שניהל את המשפט נגדו, בשם
התובע הכללי. ההאשמות היו חמורות ביותר:
מתן יד לביום המשפט, מתן יד למעצר
בלתי־חוקי של אזרח, הבאת עדי שקר
בתשלום, השפעה על עדים, ניהול משפט
באווירת סירור.
המועצה המשפטית, שהיא הגוף העליון
לשמירה על טוהר המידות ועל האתיקה
המקצועית של המשפטנים במדינה, מצאה
את הפתרון הנוח. היא פינתה וועדת חקירה.
הפרקליט חולה. מן היום הראשון
אפשר היד, לנחש מד. תהיינה תוצאות החקירה.
עוד בישיבת הפתיחה דרש גרינברג
להחליף את הרכבה .״כל שלושת חבריה
הם מפא״יניקים נאמנים. איזה מין חקירה
צודקת ינהלו?״
״או שתסכים לוועדה זו,״ השיב אחד ם־
חבריד״ חיים קרונגולד ,״או שלא תהיד,
וועדה.״
רומק הסכים. משך 20 ישיבות שמעה
הוועדה עדים. כמה מהם נראו מודאגים
מאד. הם לא הסתירו את פחדם מתוצאות
עדותם לטובת רומק. לבסוף, קבעה הוועדה
תאריך להגשת הסיכומים הסופיים.
אולם רומק לא היה מוכן. פרקליטו, דניאל
ינובסקי, שנקרא לשרות מילואים, הוכנס
מיד עם שובו לבית־חולים, כשהוא סובל
מהתקפות לב. אך הוועדה סירבה להתחשב
במחלת ינובסקי. היא קבעה את
ד,־ 25 בספטמבר כמועד אחרון להגשת ה*
אולם העולם הזה, שלא נתן אימון
מלא בפרסי. הוו״וז לרגל נסיבות עריכתו,
נמנע מלהזכיר את שמז של השר שהוציא,
כביבול 30 ,אלף ל״י, כל עוד לא היתה
אפשרות לשאלו אישית על הענין. העתון
ציין רלן שהמדובר ב״שר שעמד בראש המשרדים
השניים במעלה״.
חעולס חזה

991

סיכומים, יעצה עם זאת לרומק לפנות אישית
למועצה המשפטית בבקשה לדחות את
המועד.
מצטער, מאוחר מדי. רומק הגיש
מיד בקשתו למועצה. אך ה־ 25 בספטמבר
הגיע, מבלי שיושב־ראש המועצה, חיים
כהן, יאות לשלוח כל תשובה. רומק רץ
לבית־החולים, קיבל פתקה מפרקליטו, בה
הוא ביקש מעורך־הדץ חיים אור, יועצה
המשפטי של תנובה בירושלים ויושב־ראש
וועדת החקירה, לדחות את קבלת המסקנות
עד שיחלים ויופיע בפני הוועדה.
״כבר אז לא האמנתי שיצא משהו מכל
הבקשות. אבל שיחקתי את המישחק הפורמלי
עד הסוף, לפי כלליהם הם,״ הסביר
רומק.
יומיים לאחר שעבר המועד שנקבע על-
ידי הוועדה לקבלת הסיכומים, הגיע לביתו
של רומק מכתב ממועצה המשפטית, שנשא
את תאריך ה־ 25 בספטמבר. בד,עדרו של י ד
שב־דאש המועצה, הודיע אחד מפקידי משרד
המשפטים לרומק כי המועצה המשפטית
יכולה לדחות מועדים רק בתנאי שיושב־ראש
הוועדה עצמו יפנה אליה בבקשה כזו.
בקשות פרטיות של אחד הצדדים אינן מובאות
אפילו לדיון במועצה.
רומק הנדהם מיהר למשרדו של חיים
אור, ביקש לדעת מה פשר הדבר .״איך
הולכת אותי שולל, כשידעת שרק אתה
רשאי להגיש בקשת דחיה?״ רצה לדעת.
אור לא התרגש .״אני מצטער מאד,״ השיב
,״כבר הוצאנו את ההחלטות.״
ההחלטות, שהיו צפויות מראש: טיהור
מוחלט של גבריאל באך וטשטוש כל פרשת
ההאשמות נגדו.
רומק מיד הגיש ערעור.

מפלגו ת
עוד הדוב
״כלנתאריזם״ הוא תרומתו האישית לשפה
העברית של רחמים כלנתאר. סגנו הבו־כארי
של ראש עירית ירושלים. פירושו, במילון
הפוליטי: תכונתם של אדם או מפלגה
המוכנים להמיר את עקרונותיהם המוצהרים
תמורת כסא.
החודש, כאשר נמשכו מאחורי הקלעים
הויכוחים הפנימיים במפלגה הפרוגרסיבית
הירושלמית, נסתבר כי הכלנתאריזם אינו
תופעה בוכארית דווקא. ישנו גם זן פרוגרסיבי
של צמח זה.

הרצחככ בי ש ס דו ם. שבוע ימים אחרי פעולת חוסאן, שוב
עברו רוצחים ירדניים את הגבול. הם הקימו עמדות לאורך 200
מטר, על רכס החולש על אחד הקטעים הקשים ביותר של כביש
מדוס־באר־שבע ופתחו באש על שתי מכוניות אזרחיות. כל
הסימנים העידו על כך כי הרוצחים שייכים ליחידת מיוחדת,

המבוססת בדרום ממלכת הירדן, והיוצאת לפעולות מתוכננות בתוך
שמח ישראל. אנשיה הס אשר ארבו לאוטובוס לאילת לפני חודשיים,
ירו על טנדר של תה״ל בערבה, ורצחו את שני השומרים
הדרוזים. בתמונה לנועלה מועברת גופת אחד ההרוגים ממקום
הרצח. למטה: חמש הגוויות מובלות לבית־תחולים בבאר־שבע.

לא דובים ודא יער. כמה ימים לפני
המהפכה הגדולה בירושלים, כאשר כבר
היה ברור כי הקואליציה המפא״ית־דתית
תתפוצץ, הבין דניאל אוסטר כי הגיעה שעתו
הגדולה. אוסטר, ראש הנציגים היהודיים
בעיריית ירושלים המעורבת בימי הבריטים,
סבר כי התפקיד מגיע לו. רוב הבוחרים
הפרוגרסיביים סברו כמותו.
תכנית אוסטר: להקים קואליציה אזרחית
עם חרות, הצ״כ והדתיים, שתעשה אותו ל־ראש־העיר*
.תבנית זו קיבלה את הסכמתו
החגיגית של הפרוגרסיבי מם׳ , 1שר־המש־סטים
פנחס רוזן.
אולם לאיש אחד לא נראתה התוכנית.
היה זה הנציג הפרוגרסיבי הנוכחי בעיריה,
שתכנית אוסטר היתד, כרוכה בהתפטרותו.
היו לו דעות אחרות לגמרי. כך קרה שבאותה
שעה עצמה בה ישב אוסטר עם הנציגים
הדתיים וחילק עמם את עור הדוב
העירוני, ישב יעקובי במועדון התיירים בחברתם
הנעימה של גרשון אגרון, מזכיר
ההסתדרות ומזכיר מפא״י, חילק עמם את
אותו העור בצורה אחרת: אגרון יישאר
ראש־העיר, יעקובי יתמנה כסגנו.
אולם לא היו שני דובים ביער העירוני.
בהתקרב ההתפוצצות, באו שתי התוכניות
בפני מוסדות המפלגה הפרוגרסיבית. אוס־סר
היה בטוח בנצחונו, סמך על עזרתו
של האח הגדול, רוזן. אולם הוא טעה: רוזן
תמך מאחורי הקלעים ביעקובי, שטען בפה
מלא כי בלי מפא״י אין כסף, ובלי כסף
אין עיריד״
לכך הסכימו הכל — פרט לדניאל אוס־
• דניאל אוסמר היה ראשון ברשימת
הפרוגרסיביים, אולם התפטר לטובת יעקובי
כשהוברר שאין לו סיכויים להיות לראש•
הפיר. כוי להחזירו לעיריה, דרוש לפי החוק
שכל שאר נציגי מפלגתו ומופסדיה ית־פטרו
אף הם, ואז ימנה שר־הפנים נציג חדש
מתוך המפלגה הפרוגרסיבית, לפי המלצת
המפלגה.
חיוולי חוה זי*

טר, שנשאר בלי מפא״י, בלי עיריה ובלי
כסף.

יום השחיטה
״הס דומים לאדם השוחה במים ומעשן
סיגאר, וטוען שהוא ספינת־קיטור!״
״הם משחקים בנדמה־לי!״
״חס חיו תמיד ויהיו תמיד משועבדים
למליצהו*
הגבות נרגזות אלה, שנשמעו השבוע בכל
פינות הבמה המפלגתית הישראלית, נגרמו
על־ידי נאום אחד שנישא על־גבי במה
אחת בתל־אביב — במת בית הבימה. האיש
שדיבר היה מנחם בגין, והוא פנה
אל הועידה הארצית של מפלגתו.
איש לא היה מתרגז במיוחד לו הסתפק
בגין בהצהרה שיגרתית כי מפלגתו תעלה
לשלסון — הצהרה המקובלת בארץ בכל
המפלגות. אולם בגין, נואם מלהיב ומתלהב,
לא הסתפק בכך. הוא החל מתאר
בצבעים בהירים את המעמד בו ימסור לו

נשיא־המדינה את התפקיד להרכיב ממשלה
חדשה, ואף ניסח בפירוש את הנאום שהוא
עצמו ישא בהזדמנות חגיגית זו באוזני
הנשיא.
איש לא האמין כי בשנים הקרובות תד
כה חרות ב־ 61 חברים בכנסת (עליה ב־
300 או אף ב־ 40 או 35 הצירים שאפשר
להפכם לגרעין של קואליציה ימנית.
לכן היה קל למתנגדי בגין ולמתחריו לבטל
את דבריו בהפרזה רביזיוניסטית טיפוסית,
חוליה חדשה במסורת ש? מפלגה
שראשה היה תמיד בין העננים.
כניעה כקאהיר. אולם חשבונו של
בגין, למרות כל הלהט ד,נאומי, היה צונן
למדי. כוונתו היתר, ליצור סיסמה שתשבר,
את לב כל הנוטים לאופוזיציה, להפוך את
דגלה של חרות למקום־ריכוז של כל המבקשים
שינוי במדינה. הוא לא סיכן עדיין
את עמדות מפא״י. מטרתו היתד, לאיים על
עמדותיהן של שאר מפלגות האופוזיציה.

אולם אחרי הפגגת־כוח זו, שהיחד, מלווה

בתוכנית פוליסית־צבאית מרחיקת־לכת (״שלום
של כניעה ייחתם בקאהיר!״) לא באד.
תצוגת־כוח רחבה. במשך חמשה ימים קם
נואם אחרי נואם בבית־האזרח ברמת־גן*,
עסק בענינים של מד, בכך, ובויכוח קטנוני
בעל נימות אישיות חזקות.
ההפרש העצום בין רמתו של המנהיג,
לבין רמתם של המונהגים, היתד, אחת התר
פעות הבולטות ביותר של הועידה.
עלבון לנשיא. יוצא מכלל זה היה
עסקן רביזיוניסטי וותיק, ד״ר (לפילוסופיה)
אבא אחימאיר, איש בעל הפנים והאופי של
• תחילה נועדה הועידה להתקיים בבית
ציוני אם ריקד״ אולס הנהלת חבית ביטלה
את התחייבותה ברגע האחרון, כנראה בהתאם
להודאה פוליטית מלמעלה. תחת
זאת התקיימה שם, בחינה של כסה מאות
אמניס־חובביס, שביקשו להופיע בסלביזיה
האמריקאית.
(חמשך גענזוד )9

הפרק המזעזע ביותר בפרשת עמוס בן־גודיון -כיצד נלכד יחזקאל סהר

חיסזלז שר זאב

ף* אחד הימים בשנת 1951 הגיע מכתב אישי של המפקח הכללי של משטרת ישראל,
4יחזקאל סהר, לקצץ־משסרה בחדרה. הקצין, ראש הלשכה הפלילית לנפת התיכון,
זאב שטיינברג, נצטווה במכתב זה שלא לנסוע בשום פנים לבדו לגבול, לפגישות עם
קציני הלגיון, מאחר שחייו בסכנה.
כמד, ימים לפני כן נודע בחוגי המשטרה כי שלטונות הירדן קבעו פרם כספי גדול על
ראשו של שטיינברג. הדבר שהעלה את חמתם היה פעילותו של שטיינברג לגילוי פשעים
הקשורים בגבול. בין השאר: נסיון ירדני לזייף שטרי־כסף ישראליים ולהפיצם במדינה,
גילוי כנופיות ערביות שביצעו מעשי שוד במדינה.
בפעולתו זאת נעזר שטיינברג על־ידי הרבה ערבים, ידידי ישראל, עמם קשר קשרי״ידידות
במשך שנים רבות, מאז היה סמל של משטרת המנדט באזור חדרה וכרכור. הוא הגיע
לתפקיד זה עם עלותו ארצה, ב־ ,1934 אחרי שקיבל תעודת בגרות פולנית ובא לארץ
כסטודנט. תחת ללמוד באוניברסיטה, התגייס, לפי צוו המוסדות הלאומיים של אז, למשטרת
המנדט.
אחד הערבים, עמם קיים מגע הדוק בתפקידו, היה גבר שעבד כסייס במשטרת חדרה
ושהיה ידוע היטב בין וותיקי־המושבה כידיד היהודים. כשצירף הסכם־רודום את המשולש
הקטן למדינה, מצא שטיינברג את הערבי
הזה באחד הכפרים במשולש, מחו־סר־כל
ורעב ללחם. הוא דאג לסידורו
בחדרה, נשאר עמו במגע הדוק.
הוא לא תיאר לעצמו אז שקשריו
עם ערבי נאמן זה יהפכו, בבוא העת,
לסנסציה משפטית ועתונאית, ולעילה
יחידה לחיסולו בעיני הציבור.

אקדח, לא עט
ך* עולתו הנמרצת של הקצין מ־חדרה
לא נעלמה מעיניהם של חוגי
המטה הארצי. עלה על דעתם שכדאי
לנצל כשרון זה במרכז הפושעים הגדול
ביותר בארץ: תל־אביב. במאי
1952 הועבר המפקח־הראשון זאב שטיינברג
לתפקיד חדש: ראש המדור הפלילי
במחוז תל־אביב.
חיש מהר נודעה בעולם התחתון דמותו
של שטיינברג, בעל העיניים החומות
ושערות־השיבה, המדבר בליווי תנועות-
הידיים האופייניות לוותיקי המושבות.
הוא לא היה איש־משרד, היושב מאחורי
שולחן הכתיבה ברחוב השחר, ול־שולח
את סמליו ושוטריו להביא לו
פושעים. לא היה לו אפילו משרד לחוד.
הוא ישב בחדר יחד עם עוד ארבעה
סמלים וקצין.
אמר עליו מפקד גבוה של המשטרה:
״הוא הקצץ היחיד המזכיר לי קפטן-
משטרה אמריקאי. הוא מחזיק בידו את
האקדח, לא את העט הנובע!״
משך 16 שעות ביממה הסתובב
שטיינברג בסימטאות האפלות בהן מתגוררים
הפושעים המועדים, במועדוני־הקלפים,
בבתי־הבושת, במרכזי השוק
השחור ובורסת־הזהב, בתל־אביב, בלוד,
ברמלה, בפתח־תקודה. בכל מקום יצר
קשרים, חדר לחוגי העולם התחתון,
רכש מודיעים, אירגן הלשנות הדדיות.
כל פושע ידע שכדי לא להסתבך עם
שטיינברג כדאי למסור לו ידיעות על
חבריו.
אמר אחד מגדולי העולם התחתון:
״שטיינברג הרם אותנו. הוא הכנים בנו
פחד כזה מפני מלשינות שאח לא האמין
עוד לאחיו. עוד לא היה דבר כזה!״

סנישה עם פושעים
ך * לאותוז מן התגורר שטיינברג
^ בתא קטן על גג הנפה הצפונית,
ברחוב יהודה ד,לוי 6בתל־אביב, בשכנות
עם הכובסים הערביים של
המשטרה. משפחתו, אשה ושלושה בנים,
נשארה בחדרה, עד שנמצא לשטיינברג
שיכון בתחנת־המשטרה של רמת־גן.
המדור הפלילי הוא חלק ממטה המחוז,
והוא המפקח על העולם התחתון.
בעוד שהנפות עוסקות בחקירות יומיומיות,
בולש ועוקב המדור אחרי הפושעים,
מנסה להכירם, לדעת את התעסקותם
ומקום מגוריהם, את תנועותיהם.
מפקדיו חייבים להכיר כל פושע חדש
המגיע לעיר, את מקום המחבוא של
הסחורות הגנובות והמוברחות. עליהם
לעמוד מקרוב על כל מזימה של חבורת
העולם התחתון. לצורך זה עומדים
לרשות המדור אמצעים זעומים: מכונית
אחת או שתיים, קומץ בלשים מעולים,

רובם סמלים, וכמה שוטרים חדשים, המועסקים בעיקר במניעת פשעים. תפקיד מרכזי של
אנשי המדור הוא להתחבר עם אנשי העולם התחתון.
הם מבקרים בבתי־הקפה, בהם רגילים הפושעים המועדים לבקר, במועדוני הקלפים, בהם
הם משחקים ומוציאים את כספם. כשנכנס שטיינברג פעם לבית־קפה יפואי, המשמש מקום
ריכוז לבני העולם התחתון יוצאי פולין, ושאל באדיבות לשלום בעליו, השיב לו הלה:
״שלומי היה טוב לו הפסקת לבוא אלי. כשרואים אותך כאן, בורחים הקליאנטים! אני
מוכן שתדרוש בשלומי בכל מקום אחר!״
כדי להטיל פיקוח על אנשי המדור, קיים במשטרה, עוד מימי הבריטים, נוהל המחייב
את כל אנשי המדור, ובראשם את ראש המדור עצמו, למסור דו״ח יומיומי מלא על כל
פגישותיהם עם כל אנשי העולם התחתון. כל פעולה, כל סריקה, כל חיפוש, כל מארב, כל
סגירת תיק, כל ויתור על האשמה לצורך קבלת ידיעות, כל שיחדור ממעצר — טעון
אישור מראש מטעם מטה המחוז.
ראש המדור אינו יכול להיפגש עם בעל בית־בושת ולקבל ממנו ידיעות, מבלי למסור
על כך, תוך 24 שעות, דו״ח בכתב או בעל־פה למפקדיו. כל הוצאה של כסף, כל תשלום
למודיע, מאושרים מראש על־ידי המטה, המשלם את הכסף. מעולם לא נשלחה לשסיינברג
אף תלונה אחת על התרועעות מיותרת עם פושעים.

כוכב שלישי

*** מו של שטיינכרג הלך לפניו לא רק בעולם התחתון, אלא גם בעולם העליון של
14/מסה המשטרה. כל בלשי, ישראל, מחיפה, ירושלים, טבריה ורמלה, נשלחו אליו לתל-
אביב, עברו קורם של חודשיים תחת הדרכתו ופיקוחו האישי. הקצין, שהלך בראש כל
סריקה, הועמד כדוגמה בפני חבריו למקצוע. לפני שנתיים זכה גם להערכה רשמית: הכוכב
השלישי של עוזר־מפקח־מחוזי.
האמון הרב שהמטה רחש לו מצא את ביטויו בפרט קטן אך מאלף: מעולם לא קיבל
שטיינברג הנחיה מלמעלה איך לנהל את עסקיו. לא זו בלבד שלא ניתנה לו תוכנית להדרכת
הבלשים, אלא שמעולם לא קיבל כל הערה שהיא על אופן ניהול פעולותיו, כפי שהשתקפו
בדו״חים היומיים. איש לא העיר לו על התחברותו עם פושעים.

^ שימת ההצלחות

סייפ״או־קלוק כרמת־אביב

של ראש המדור הפלילי נראית כלוח הסנסציות העתונאיות

| של השנים האחרונות.
הוא גילה כנופיה של פושעים שהתפרצו לדואר ביד־אליהו, ונתפסו כשהבולים וכלי־הפריצה
בידיהם. בבנימינה נמצאו על־ידיו סחורות בשוזי של רבבות לירות, שנגנבו ממחסן
וזמשביר־חמרפזי על־ידי פושע, שהתחבא במשך שנה מעיני המשטרה. בחדרון קטן בשכונת
מאה־שערים נמצאו בדים יקרים שנשדדו מחנות פילוסוף ברחוב אילת. בתוך החול באחת
מסימטאות יפו נמצאה חבילת יהלומים בשווי *7 5000י.
איך נעשה הדבר? פרוצה שפחדה מפני שטיינברג היתד, מטלפנת לו מתא ציבורי,
לוחשת לו שהיא רוצה לפגוש אותו ליד נמל תל־אביב בחצות. שם היתה מוסרת שיום

ישנן מעט פרשות ציבוריות מזעזעות יותר מאשר זו
המתפרסמת זו הפעם הראשונה במלואה בעמודים אלה. היא
מעידה על מעמקים של ניוון ציבורי ומוסרי שקשה לצלול
לתוכם.
הבוסים האמיתיים של משטרת ישראל, שמעשיהם נודעו
לשימצה בצבור הרחב -האנשים שסגרו תיקים מטעמים
מפלגתיים, המחפים על פשעי־מלחמה ועל מציליהם של
פושעי מלחמה, הנמנעים ביודעין מלפעול נגד השחיתות
והרקבון במקום ״שאין זה רצוי״ ,המפעילים את פיקודיהם
נגד יריבים מפלגתיים, הנותנים חסינות לבולשת מפלגתית,

הפועלים בשרירות לב ובחוסר סמכות נגד בני מיעוטים
חסרי־הגנה, המפעילים שוטרים לטובת הנאתם, הנוקטים
בשיטות חקירה פסולות ומענות, המעניקים הלוואות לעדים,
אלה שאנשיהם לא המסו למסור בשבועה הודעות כוזבות
בבתי־המשפט ובוועדות ציבוריות— עטו הפעם על אדם חף
לפני כן ישבו אצלה שלושה בחורים, תיכננו בנוכחותה פריצה לתוך מחסני הסשביר. שמות
האנשים הובילו את המשטרה ישר למקום הפריצה•
לפני שנה רבו הגניבות במלון רמת־אביב במבואות תל־אביב. בשעה שהתיירים העשירים
מחוץ־לארץ ישבו ואכלו את ארוחתם בחדר־האוכל, היו אלמונים פורצים לחדריהם, גונבים
כסף, מצלמות וחפצים. כשכלו כל הקיצים, הוזעק שטיינברג למקום.
לבוש בחליפה אזרחית, כרגיל, נכנס שטיינברג לבית־המלון, סייר בו בשקט, הסתכל
בחדרים, בשטח ובצורת הביצוע של הפריצות. בדרכו נתקל במפקח הכללי של המשטרה,
יחזקאל סהר, ובכמה אישים ממשלתיים גבוהים אחרים, שבילו את הסייב־או-קלוק שם.
המפקח הכללי שאל למעשיו, עודד אותו בצורה אבהית :״נו, תצליח!״
המיבצע כולו ארך 24 שעות. לפי שיטת הביצוע, הבין שטיינברג, למוד הנסיון העשיר,
כי הפושעים הם מעולי הונגריה. הוא התקשר עם עבריינית מאותה עדה, חקר אותה.
בעזרתה הצליח עוד באותו לילה לשים מארב לפושעים, לתפסם כששללם בידם.

שוחד מרועייזוגות

ך* ינתיים נפל דבר במשטרה. המסע הציבורי נגד סגן המפקח הכללי, עמוס בן־גוריון,
1התפתח במלוא זעמו. בצמרת המשטרה השתררה אנדלמוסיה גמורה. המוראל התערער,
חשדות הדדיים. מוצדקים ובלתי־מוצדקים, הרעילו את האוירד״ כמה מראשי המטה הארצי
החלו להקדיש ממיטב מרצם לניהול מערכת ההגנה של עמוס, שהפכה למלחמה לחיים־ולמווח
לכל הצמרת הנוכחית של המשטרה.
יחזקאל סהר כינס את כל קציני המשטרה בארץ בבית־הספר לשוטרים בכפר שלם,
גילה שישנן ידיעות שחלק מן הקצינים רוחש אהדה למגלי השחיתות, וכי קצינים רבים
חושבים כי מטה המשטרה אינו בסדר.
כל זה לא עניין במיוחד את ראש המדור הפלילי בתל־אביב, שראשו היה שקוע בענינים

במלכודת מחוכמת ששמנה ואחרים

שטינברג

אחרים לגמרי. באותו פרק זמן קרה דבר בסדור שתבע משסיינברג את כל תשומת־לבו.
הגיעו תלונות שמזכיר המדור, הסמל שמעון שיטרית, לקח שוחד מרועי־זונות, כדי שלא
יעצור אותם.
שטיינברג קיבל את הידיעות, מסר אותן בדרך השיגרה לממונה עליו, ראש הענף
הפלילי אריה נאור־שמילגובסקי. נפתחה חקירה, האיש הובא למשפט משמעתי, הורשע
על פי עדותם של הפרוצות ורועי־הזונות בלבד, נידון לשנת מאסר.
מה ששטיינברג לא ידע אז היד, שבינתיים התרחשו דברים מאחורי הקלעים. אחרי
ששיטרית מסר את עדותו הראשונה, פנו אליו אנשי המדור־לתפקידים־מיוחדים של רמ״ח
מאיר נוביק, איש־הקשר עם שרותי־הבסחון, והציעו לו למסור חומר נגד זאב שטיינברג
ואנשי מדורו, תמורת ביטול משפטו ותשלום פיצויים. שיטרית, שלא היה לו מה למסור,
ענה בשלילה.
אחרי המשפט, כששיטרית חיכה לאישור פסק־דינו מטעם המפקח הכללי, פנו אליו
שוב אנשי הקת״ם, הציעו הצעות חדשות להמתקת דינו. גם הפעם הושבו ריקם. אולם
אחרי ששיטרית נחבש בבית־סוהר רמלה (ולאחר־מכן במעשיהו /ישב שבוע ימים בצינוק,
נותק מכל מגע עם אשתו וביתו, הוא חשב מחדש על כל הענין. הוא הבין שכדאי לו לספק
את בקשתם של הקצינים, ולמסור להם משהו. המתווכת היתר. אשתו, שביקרה בביתו
של רמ״ח שמאי זוהר, מראשי צמרת המשטרה ושכנו של עמום בן־גוריון ברמת־גן. היא
באה לבעלה לבית־הסוהר, עזרה לרככו.
הדו״ח של שיטרית, שהיה כתוב בכתב־ידו, כלל האשמות חמורות נגד מספר גדול של
קציני משטרה וסמלים ממחוז תל־אביב. אולם עיקר העוקץ היה מופנה נגד זאב שטיינברג
ושלושת סמלי מדורו, והוא כלל את ההאשמות שבחלקן פורסמו בחעולם הזה (.)978
צמרת המשטרה לא הסתפקה בזה. שמאי זוהר, מפקד המשטרה הכלכלית, שהדבר
אינו כלול בתחום תפקידו, נסע בעצמו לבית־הסוהר, נפגש עם שיטרית, גבה עדות מפורטת
נוספת. החומר נמסר למי שנמסר, נסגר בכספת, לשימוש בזמן המתאים, כחלק ממיבצע
שהוכן בסודי־סודות.
שיטרית הועבר עתה למחנה משמר־הגבול בראש־העין, הוסע כמה פעמים במכוניות־המשטרה
לביתו, נפגש פעמים רבות עם אשתו ומשפחתו וקיבל הנחות אחרות, שאסיר
רגיל אינו חולם עליהן.

3ן ו 68ת, ם ינריומ מכס!?

ףינתיים הו עבר שטיינברג מן המדור הפלילי לתפקיד חדש באגף החקירות במטה
1הארצי. במחוז נערכה לו מסיבת־פרידה חגיגית, בה הוגשה לו כשי קופסת־סיגריות
מכסף. מפקד המחוז, יואב פלג, נאם נאום נרגש להערכת פיקודו־לשעבר, קרא :״בלי ספק
נראה את שטיינברג חזרה בעוד שנר,־שנתיים!״ אריה נאור, מפקדו הישיר, העלה על נם
את הצלחתו של שטיינברג לביעור הפשע במחוז.
במקום עבודתו החדש של שטיינברג, בבית הגדול בעל חמש הקומות ברחוב הרכבת
בתל־אביב, שררה אותה שעה תכונה רבה. המפקח הכללי, סגנו עמום, הרמ״חים יעקוב
הופשסטר, מאיר נוביק ושמאי זוהר, נטלו את חלקם בהכנת המערכה הציבורית לטובת צמרת
המשטרה באותה עת עצמה. הבילוש העקבי, שנעזר במכשירי־האזנה, עיקוב והאזנה לטלפונים,

מפשע מתוך חשש־שווא שהוא עלול להזיק להם, או לכמה
מהם, או למשטר שהם נהנים מחסותו.
אור מיוחד נזרק על הדמות שבחסותה התחוללו המעללים
הללו למן קום המדינה ועד עתה, הדמות המשמשת שלט
רשמי לכל פעולות המשטרה ומחדליה -המפקח הכללי,
מר יחזקאל סהר, אשר הוא גם האישיות המרכזית במערכה
נגד זאב שטיינברג.
בפרשה זו נטלו חלק גם קציני משטרה ואישים אחרים,
ואין בכוונת המערכת להטיל דופי בפלוני או באלמוני
הנזכרים בכתבה זו שיתכן ועשו את חלקם בפרשה הכללית
בתום לב. חשובה ומכרעת היא התמונה הכללית בשלמותה,
כפי שהיא משתלבת במשפטו של עמוס בן גוריון. האחריות
מוטלת מטבע הדברים על המטה הארצי של המשטרה בתור
שכזה, ועל האיש העומד בראשו, בין שהיה לו ובין שלא
היה לו מגע ישיר בפרט זה או אחר של המערכה.
גילה כי לעורן־הדין תמיר, למערכת העולם הזה ולשאר מרכזי החקירה נגד עמוס בן־
גוריון מגיעות בהתמדה ידיעות מהימנות ביותר על הפרשיות הסודיות ביותר, המשמשות
רקע למשפטים התלויים.
הצמרת נחרדה. איש לא היה עוד בטוח לגמרי בשכנו. הבוסים הפוליטיים של המשטרה
החלו סורקים את הקצינים, מפשפשים בעברם הפוליטי, מנסים למצוא בדרך של סינון
מי מן הקצינים היו עלולים למסור את הידיעות הנכונות. בין השאר התעניינו בקצין
בשם שטיינברג.
הם לא גילו הרבה. אולם הם מצאו ששטיינברג לא היה חבר המפלגה, ושעברו הוכיח
קשרים עם חוגים אזרחיים. זה הספיק, כנראה, כדי לעורר את החשד שנאמנותו לעמוס
בן־גוריון בשעה המכרעת לא תהיה בטוחה, וכי יש לסלקו מעמדות המפתח בעוד מועד.

״הם ישפרו אותר ח׳
ולם היו כמה וכמה בעיות עדינות. אחת מהן היתד, שאיש כמו שטיינברג יודע הרבה
^ יותר מדי. כראש׳המדור הפלילי, שבתוקף תפקידו ביקר תכופות בבארים של תל־אביב,
בהם מתרכזים אנשי העולם התחתון, פגש לעתים קרובות קצין אחר, שלא היה לו
עמום בן־גוריון.
מה לחפש בבארים בתוקף תפקידו — סגן המפקח הכללי,
גם בפרשה שניה, שהוזכרה באופן בולם בגילויים שפורסמו בתעולם חזה ()956
ושהתעוררה בחריפות רבה במשפט של עמוס בן־גוריון, הופיע שמו של הקצין שטיינברג
היד, זה הוא שהוטל עליו להטריד את בני משפחת קצין־הצבא סברדלוב, דיירי דירתו
הפרטית של עמוס ביד־אליהו, כדי להכריח אותם לעזוב את הדירה. עמוס הכחיש את

הדבר נמרצות הן באינפורמציה הכוזבת שסיפק לשבתי טבת, כתב הארץ, והן בתשובתו
בשבועה לשאלות עורך הדין תמיר במשפט.
היה צורך לסתום את פיו של שטיינברג מבחינה משפטית, לפני שייעשה נגדו כל דבר
גלוי. רק אחר־כך היה אפשרי והכרחי להשחיר אותו בציבור, לבל יזכה באמון — אם
בכל זאת ידבר.
כל הבעיות האלה נפתרו באופן גאוני. קודם כל הופעל לחץ אדיר על שטיינברג לבוא
למשרדו של עורך־הדין מיכאל כספי, היועץ המשפטי הרשמי של עמוס (והבלתי־רשמי
של המשטר כולו) ולהצהיר הצהרה בשבועה לטובת עמוס בן־גוריון. החשבון היה שאם
שטיינברג ימסור הצהרה בשבועה כזאת, לא יוכל במשפט הקרוב להעיד עדות אחרת, מבלי
להסתבך בשבועת־שקר.
רוב האנשים המעורבים בפרשת עמוס כבר נכנעו ללחץ האדיר והצהירו הצהרות כאלה
אולם שטיינברגלא רצה. הוא טען כי קצין־משטרה אינו נותן בטחונות
לטובת עמום.
מראש, שיופקדו בידי פרקליט פרטי, לצורך משפט אזרחי, אך שהוא מוכן להעיד בעצמו
בבוא עת המשפט. אולם דווקא הודעה סתמית זו, שנאמרה ללא מחשבה רבה, התפרשה
כהרת־סכנות.
מיד השתנה היחס לשטיינברג באופן ניכר. משך כמה ימים גורש על־ידי רמ״ח הופשטטר
מחדרו במטה, שנמסר לשני סמלים מן הענף הכלכלי, לעבודה שיגרתית. באותה שעה
שליחים, ביניהם אנשי־ציבור מכובדים וידידים, שיעצו לו באופן החברי
נשלחו אליו
ביותר להעיד לטובת עמום. אמר אחד מהם :״מי אתה שתעמוד נגד כל אלה? הם ישברו
אותך!״
המערכה הגיעה לשיאה כאשר הוזמן שטיינברג לחדרו של איש־המיסתורין של המטה
הארצי, רמ״ח נוביק. הקצין האלגנטי והשתקן לא הציע לשטיינברג לשבת, אמר לו :״דע
שהגיעו אלי ידיעות שאתה מדבר יותר מדי על עמוס בן־גוריון. אני מזהיר אותך, זה לא
לטובתך!״
ענה שטיינברג :״אני מתפלא שקצין גבוה כמוך פונה אל קצין עליון* שני על סמך
רכילות. כל זה שקר וכזב*.
בתמימותו התלונן שטיינברג על שיחה זו בפני מפקדו הישיר, רמ״ח הופשטטר. אולם
גם בפיו של זה היו דברים ברורים. הוא אמר לו לחתום על ההצהרה־בשבועה הנדרשת
על־ידי עורך־הדין כספי למען עמום.

החתימה שסתמה גולל
ש *י רו ףזה של איומים ושידולים, בתוספת דבריו של המפקד הישיר, שברו לבסוף את
שטיינברג, שהוא אדם בלתי־פוליטי מטבעו. האיש ׳?הצטיין בחשדנותו כלפי אנשי
העולם התחתון, לא הצטיין בחשדנות כשהמדובר היה במפקדיו וחבריו או בראש הצמרת
העליונה של המשטרה. הוא לא תיאר לעצמו לרגע שפח טמון לרגליו.
ביום ה־ 2ביולי, בשעה 9בבוקר, יצא קצין־המטה זאב שטיינברג, בליווי ידיד לכתובת
בה מסתובבים לאחרונה אישי־ציבור רבים. בשדרות רוטשילד מספר 14 מצא את פרקליטו |
של עמוס בן־גוריון. הפרוצדורה היתד! קצרה: שטיינברג הוחתם על ההצהרה, יצא לאכול [
בחברת הידיד מנת חומוס, חזר למטה המשטרה, מרוצה שסוף־סוף נפטר מהפרדה
שהסיחה את דעתו מעבודתו.
עוד לפני שהספיק שטיינברג לחמם את כסאו, צילצל הטלפון הפנימי בחדרו והוא
נתבקש להיכנס לחדרו של סגן המפקח הכללי אברהם זלינגר. הלה הודיע לו קצרות:
״יש לי פקודת־מעצר חתומה בידי המפקח הכללי. לפי זה אתה עצור ותועבר למשטרת
אילון.״
שטיינברג נדהם. הוא לא הבין כי ברגע שנתפתח לחתום על ההצהרה שהבטיחה כי לא
יוכל להעיד נגד עמום, נפתח הפתח לשלב השני של המיבצע נגדו — סילוקו מן המשרת!
* קצין עליון — נל קצין מממרח מדרגת פחר־מפקזז־מחוזי ומפלח.

חיסולו שד 1אב שטיינברג
והשחרתו בעיני הציבור כטיפוס מפוקפק. כך הובטח כי לא יסתובב במטה אדם חשוד,
וכי לא יאמינו לעדותו גם אם ישנה אותה.
דווקא ברגע שחתם על ההצהרה, חרץ שטיינברג את דינו וסתם את הגולל על 20 שנות
שרות במשטרה. הוא נפל לפח האכזרי שהוטמן לו.

מגעעםפ רו צ ה

*שעל! שהוציאו אותו מן ר,בנין למקום מעצרו, דרש שטיינברג לראות את המפקח
הכללי. הוא הציג לו שאלה פשוטה :״למה עצרת אותי?״
רק אז הוברר לשטיינברג שכעילה למעצרו משמשת עדות מסויימת, עליה לא שמע
מעולם — עדותו של הסמל העצור שיטרית, שהושלמה בינתיים, היתה מוכנה ומגובשת
והופעלה ברגע זה. אולם באותו רגע גם התבהר הענין כולו בראשו. הוא האשים את
המפקח הכללי במפורש שיש קשר בין המעצר לבין הודעתו של רמ״ח נוביק, לפני כמה
ימים, שהוא ״מדבר יותר מדי״ על עמוס בן־גוריון.
אישר סהר :״אתה באמת דיברת יותר מדי על עמום בן־גוריון, אבל לא זו הסיבה
למעצרך!״
במשך ארבעה ימים הוחזק שטיינברג בבידוד, תחת משמר, בחדר מבודד של תחנת־המשטרה
בכפר־סבא. לאשתו נמסר שנסע לעכו, לתפקיד מיוחד. לא ניתן לאיש לגשת אליו,
לא ניתן לו להתקשר עם עורך דין. בקשתו כי יינתן לו להשתתף, תחת משמר, בחגיגית
הסיום של שנת הלימודים של בנו, נדחתה נמרצות.
החקירה לא הצטמצמה בטענות הסמל שיטרית. החוקר, סמ״מ זינגר״ האשים אותו שניהל
תעמולת־בחירות לטובת הציונים־ד,כלליים בין הערבים. הוא האשימו שנפגש עם עורך־הדין
אריה מרינסקי, ממשרד תמיר, בביודקפה ומסר לו כי עמים ביטל דו״ח על עבירת־תנועה
של ד״ר נחום דוב בוגר, תמורת טיפול בבנו. לשני הדברים לא היה יסוד.
רק אחר־כך באו האשמות פליליות ממי״ :י״שטיינררג ביקר יחד עם הסמל מנשה בר־דיין
בבית־מרחץ תורכי ועישן שם חאשיש; שקיבל שעון־יד מבעל בית־בושת ידוע בתל־אביב;
שאדם מסויים אסף בשבילו כספים בין בעלי מועדוני־הקלפים; שקיבל שולחן במתנה
מגנב ושגנב אחר בנה לו שובך־יונים; שעזר לערבי לקבל רשיון מן המימשל הצבאי
ולעבור ליפו שלא כחוק, ועוד כמד, פנינים מסוג זה. כן התעניין זינגר אם אמנם בא
במגע מיני עם פרוצה מסויימת.

אלד. יוכל להוכיח לא רק את נקיון כפיו, אלא אף לגלות פרשיות אפלות, מגבול המשולש
ועד ליחסיה של הקצונה הגבוהה של המשטרה עם העולם התחתון בתל־אביס

סכתב לכיכ׳י
מאמץ אחרון להשיג צדק באמצעים פחות דראסטיים, שיגר השבוע זאב שטיינברג,
1בן ה־ ,42 מכתב נוסף לדויד בן־גוריון. תוכנו המלא:

״לבכור מר דויד הן־גוריון, ראש הממשלה, ירושלים.
רשום -דחוף.
לאחר שקראתי בעתונות, ולאחר שקראתי בעתון מעריב, את העתק מכתבו של המפקח
הכללי של המשטרה אליך, קבלתי את תשובתך, בה הנך חוזר על העצה שיעץ לי
בפרסומו גם המפקח הכללי — לפנות אל בית־הדין הגבוה לצדק ולבקש את ביטול פיטורי.
תמהתי ביותר למקרא דבריך אלה. הן ידוע לך — או צריך היה להיות ידוע — כי בית־דין
הגבוה לצדק כבר קבע מפורשות בפסקי־דין לרוב כי לעולם לא יתערב בשיקול דעתו
של, שר המפטר את פיקודו על פי סעיף 15 לדבר המלך במועצתו. אמנם אמר נשיא בית־הדין
העליון כי פסקי־דין אלד, מושתתים על חוק מנדטורי גרוע שתובע את תיקונו —
אך החוק לא בוטל — ובית הדין אינו יכול לטור ממנו ימין ושמאל. פנייתי לבית־הדין
הגבוה לצדק במסבות אלה, כמוה כזריית מלח על פצע.
יתר על כן. במכתבי אליך לא בקשתי כי תורה על החזרתי לעבודה במשטרה, וממילא
אין תשובתך ממין הטענה. למשטרד״ שהמפקח הכללי שלד, מפיץ ברבים ידיעות כוזבות
ביודעין, לא אחזור אף אם יבקשוני.
במכתבי הראשון מחיתי על השמצתי בצבור בהאשמות פליליות של התרועעות מיותרת
עם אנשי העולם התחתון, מבלי להביאני לדין על כך, ותבעתי התנצלות או את העמדתי
לדין. לא בקשתי ממך להיות רשות שיפוטית, ועל כן שוב אין תשובתך ממין הטענה.
עובדה היא כי המפקח הכללי שוב מתחמק מד,עמדתי לדין בהאשמות אלה.
כלום לא מוכר לך, אדוני ראש־ד,ממשלה, הכלל הראשון של חופש הפרס, כי כל אדם
הוא זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו? כיצד היית מגיב, אדוני ראש־ד,ממשלה, לו הפצתי

ה א שי ש ב כיו ג ־ מרחץ
טיינכרג הכחיש את כל האשמות באירוניה עוקצנית. כמה מן ההאשמות היו
¥ /כל כד מגוחכות, ששוב לא נשמע מהן יותר. למשל: בית־המרחץ התורכי ברחוב פינס
נמצא תחת השגחת הפועל־המזרחי, ועל לקוחותיו הקבועים נמנים השחקן אהרון מסקין,
סוחר־ד,טנדרים שייקה ירקוני, שופט־השלום בן־חנוך .״איש מאתנו,״ טען שטיינברג ,״לא
עישן חאשיש.״
החוקרים הובאו לחנות, בה נקנה השולחן שניתן כביכול על־ידי גנב, ומצאו את המכירה
רשימה בספרים בשמו של שטיינברג. המענה כאילו גבה כספים ממועדוני־הקלפים, אשר
לכל אחד מהם יש כ־ 14 בעלים, נראתה מגוחכת לאור העובדה שכ־ 150 איש היו צריכים
להיות שותפים לקשר כזה. קשה היה לדרוש מקצין־משטרה מנוסה לעשות שטות כזאת.
התשובות לשאר ההאשמות היו דומות (ראה המכתב לראש־המנזשדה להלן).
החוקר זינגר לא התיחס ברצינות רבה לשאר ההאשמות, שהוזמו עוד לפני שנגבתה
עדותו של שטיינברג עצמו. נאנח זינגר :״אבל זה לא ישנה כלום. גורלך נחרץ. לא
ישאירו אותר במשטרה!״ זינגר ידע על מה הוא מדבר: באיתה שעה עצמה כבר סיננה
צמרת המשטרה לעתונות ידיעות על מאסרו של שטיינברג ושני סמליו, תוך רמזים שקופים
שיש לשטיינברג קשרים עם ערבים מעבר לגבול, העוסקים בהברחות. תוכן עדותו של
שיטרית הועבר בדרכים עקלקלות למערכת העולם הזה, ופורסם .,

מכתה מוו ת

ע. מ .מ. שטיינברג (שמאל) עם מפקדי מחוז תל־אביב

^ יו ם ה* 6צביתי פוטר הקצין שטיינברג במכתב רשמי של שר־ד,משטרה, ללא מתן
_ 1שים נימוק, לפי חוק בריטי ישו ושגונה בשעתו על־ידי נשיא בית המשפט העליון
של ישראל) .לפי חוק זה, אין כל אפשרות של עירעור, וגם אי־אפשר לפנות לבית־הדין
הגבוה לצדק, שאין לו סמכות להתערב בשיקול דעתו של השר.
יחזקאל סהר לא הסתפק בכך, כשם שלא הסתפק בשליחית שוטריו לדירתו של שטיינברג,
בשעה שזה ישב במעצר, לשם עריכת חיפוש אכזרי לעיני אשתו, שבאותו רגע לא ידעה
כלל שקרה משהו לבעלה. הוא החליט להנחית את מכת־המוות על ראש קרבנו: קול ישראל
וכל עתוני המדינה פירסמו את הודעתו הרשמית, המאשימה את שטיינברג בעבירה פלילית,
בהתרועעות שלא לצורך עם עבריינים. לגבי אדם שהתרועעות זו היתד, חלק חשוב
מתפקידו הרשמי, היתד, זאת האשמה זדונית.
ברגע הראשון ר׳יה שטיינברג מהומם, לא ידע מה לעשות. בדרכים שקטות ביקש להשיג
בירור חדש וריהביליסציה. אישי־ציבור שפנו לסהר בענין זה הושבו ריקם. רק אז החליט
שטיינברג, כמעט בעל־כורחו, לתבוע את עלבונו בפומבי. הוא שיגר מכתב לראש־הממשלה,
ביקש את התערבותו האישית של האדם העומד לא רק בראש השלטון, אלא גם
בראש משפחת בן־גוריון.
תשובתו של ראש־ד,ממשלה היתד. לעג לרש. הוא הציע לשטיינברג לפנות לבית־הדין
1הגבוה לצדק — בו היה, כמובן, יועצה המשפטי של ממשלת ישראל קם וטוען (בצדק)
שאין לבית־המשפט סמכות להתערב בענין כזה. יחזקאל סהר תרם אף הוא את תרומתו
לויכוח, בהאשימו בפירוש את שטיינברג שבא במגע מיני עם פרוצה ושקיבל שלמונים
בצורת שעוז־יד מבעל בית־בושת. ליתר זהירות הוסיף סהר באותה הודעה עצמה, שאין
,לו הוכחה לכך.
רבבות קוראים קראו את המכתב הזה בעתונים. ביניהם היו אשתו של שטיינברג עצמו,

אשד, בלונדית נאה, הנשואה לו זד 14 ,שנה, ושלושת ילדיו. הבן הבכור, שלא יכול היה
להמשיך בלימודיו באווירה המורעלת שנוצרה מסביבו בכיתה, בד, קראו לו ״בן של גנב״,
עבר ללמוד בקיבוץ.
נקמתם של סהר ושות׳ ,על מעשה שלא נעשה כלל, התגשמה במלוא אכזריותה.
שטיינברג נשאר מנותק ומבודד, ללא כל יכולת להגיש אפילו משפט להוצאת דיבה (מאחר
שהד,אשמות נגדו הועלו במיסמך רשמי ר,מחוסן בפני תביעה משפטית).
תקוותו היחידה, השבוע, היתד, כי השלטונות ייאלצו להעמידו לדין על הוצאת דיבה
במכתבו לראש־הממשלה, או על כל אחת מן ההאשמות שהועלו על־ידי סהר. במשפטים
• מכיוון שהחומר בא ממקור משטרתי מוסנוך, והחקירה של העולם הזה תעלתה
שהסמל שיטרית אמנם העיד את הדברים, לא נתעורר פיקפוק לגבי הצורן לפרסמו. רק
אחרי ששטיינברג ושני הסמלים שוחררו ממעצרם ואפשר היה לעמוד מקרוב מל כל
הפרשה בדרכים שונות, הובררה למערכת האמת לאמיתה, כפי שהיא מתגלה זו הפעם׳
הראשונה בכתבה זו.

״בני יקרים לי...
ברבים את כל ההאשמות והידיעות שהגיעו אלי על אודות המפקח הכללי של המשטרה,
למשל? כלום לא היית מורה להעמידני לדין בפלילים על הוצאת דבה? והאם רשאי המפקח
הכללי להשמיץ אזרחים על יסוד דברי־הבל שנתקבלו מעבריין בלחץ ובשידול, מבלי
להוכיח אותם בבית־משפט, בהסתתרו אחרי חוק המונע את העמדתו לדין על הוצאת דיבה?
לעצם דברי תשובתו של המפקח הכללי — שלא העז להופיע בצבור ולהשיב דברים
ברורים, אלא נחבא מאחורי פרסומו של מכתב פנימי אליך — תשובתי היא ברורה וחד־משמעית.
במלוא
האחריות של מי ששימש קצץ עליון במשטרת ישראל, ועמד במשך שנים בראש
מדור הבילוש של מחוז תל־אביב, אני קובע כי מר יחזקאל סהר, המפקח הכללי, ר,יטעה
את הצבור (זו לא הפעם הראשונה) וכי מכתבו אליך רצוף כזבים, צביעות ודברים
מתחסדים. בניגוד למפקח הכללי המפיץ עלילות ושמועות כוזבות ומודיע כי אין לו
הוכחות — אני מוכן להיבחן על האשמתי זו בפני בית־משפט. אני מזמין, איפוא, את
היועץ המשפטי לממשלת ישראל להעמיד אותי לדין גם על האשמתי זאת; אולם אם לא
יעשה כן — אני מזמין אותך, אדוני ראש־ד,ממשלה, להוציא את מלוא המסקנות ולגרום
לפיטוריו המידיים של המפקח הכללי.

עדוהה של פרוצה
**ץ קר חדכר שהבירורים על אודותי החלו לאחר שהסמל שיטרית נדון למאסר על
14/קיום קשרים עם העולם התחתון. האמת היא כי עוד לפני משפסו, ובטרם אמר
דבר על אודותי, הוצע לו לבטל את המשפט נגדו בתנאי שימסור חומר נגדי.
עובדה היא גם שהנושאים הראשונים עליהם נחקרתי — לאחר מעצרי — לא היו
ההאשמות על התרועעות עם העולם התחתון, אלא האשמות בדבר ניהול תעמולה בין
ערביי המשולש לטובת הציונים הכלליים, והאשמות בדבר מסירת אינפורמציה על עמוס
בן־גוריון לעורך־הדין מרינסקי, ממשרד עורך־הדין תמיר. הפרכתי במקום את שתי
״ההאשמות״ ,כבדויות וחסרות שחר.
אשר להאשמה בדבר עזרה שעזרתי לפועל ערבי מסויים (שאין ייה כל קשר להאשמות
שהפיצה המשטרה ברבים) — אני מוסיף ומחכה לד,עמדתי לדין*, .י למרות שפוטרתי
בחודש אוגוסט, ושהחומר הועבר ליועץ המשפטי כבר אז, טרם נעשה דבר. אני מקווה
שכאשר תתברר הפרשה הזאת יודדע בצבור מי נהג באחריות כלפי בטח,ן המדינה. ומי
נהג בקלות דעת נפשעת, ולא בכך בלבד״.
בצר לו הפיץ המפקח הכללי שמועד, כוזבת על ״קיום יחסים מיניים עם פרוצה״ ,זוהי
כמובן דיבה מן הסוג שעלול להיות מופץ במהירות הרבה ביותר. מר סהר יודע היטב

במדינה
(הנושן תעמוד ל)
מהפכן רוסי מלפני דור״ ,שהיה בשעתו
אחד מאסירי משפט ארלוזורוב. הוא גרם
למהומה כאשר מתח ביקורת על נאומו
הדמיוני של בגין בפני נשיא המדינה, קרא
לנשיא בשם ״ארכי־ירחמיאל״ .עלבון זה
הסעיר את האולם, העלה על הבמה את
בגין עצמו, שקבע כי זאב ז׳בוטינסקי לא
היה רוצה בהעלבת איש נישא כמו נשיא
ישראל.
גם בנקודה אחרת לא היתד, הסכמה בין
בגין לאחימאיר. קרא אחימאיר בן ד,־60
לבגין בן ה־ : 43״אל תשיש לקראת יום
קבלת השלטון, כי יהיה זה יום של שחיטה
גדולה בחוצות ירושלים וברחובות תל־אביב.
מפא״י לא תמסור את השלטון ללא
שפיכת־דמים!״ ענה בגין :״מפא״י אמנם
תרצה לשחוט, אולם היא כבר תהיה חלשה
מדי!״

זאב שטיינברג (שמאל) עם ראש־בנופיה שנתפס עלי־ידיו ()1938
...כסו שבנן יקר לך!*

עת 1נ 1ת
האד* גודמן ותזמרתו

שאין למשטרה דבר קל יותר מקבלת עדות כזאת על ידי נשים העוסקות במקצוע מסויים
נגד בל אזרח שהוא. אולם מר סהר מגלה צביעות, כאשר הוא אומר כי לא ״העמידני
לדין באשמה זו הואיל ולא רצה בחזיון של האשמת קצין משטרה בפני בית־דין
פומבי על סמך עדויותיהם של פרוצות ואנשי העולם התחתון בלבד״.
התרוץ הוא מתחסד. כשם שכוזבת הטענה שבדברי היה ״סיוע לדבריה של העדה
העיקרית״ שנגבו אף הם על יסוד שידול ופיתוי. הוכחה פשוטה: אותו סמל שיטרית,
שעל דבריו מתבסס מר סהר, הובא לדין ונדון לשנת מאסר באישורו של מר סהר, על
יסוד עדויותיהם של פרוצות ואנשי העולם התחתון בלבד. והן הצהיר בשבועה מר
בן־גוריון, סגן המפקח הכללי של המשטרה, כי אין מוסר שונה לגבי קצינים וסמלים.
יתר על כן; כלום זכאי המפקח הכללי לנהוג אפלייה ולסגור תיקים פליליים של
קציני־משטרה משום שהדבר אינו לרוחו? למטה מכבודי הוא אפילו לחזור על הכחשתי
בדבר עלילה זו.

״אץ הוכחות -אכל...״
ך * האשמה האחרונה — ״קבלת שלמונים בצורת שעון זהב עם שרשרת זהב
ן | מבעל בית־בושת ידוע לשמצה״ .אני מקווה שעוד יתברר אילו תפקידים הטיל עלי מר
סהר אישית לגבי אותו אדם, אולם בינתיים אגיב רק על ההאשמה.
כשנישאלתי בחקירתי על האשמה זו, הפניתי מיד את חוקרי לקצין משטרה לשעבר,
אדם שהיה נוכח בעת הקניה — שקוימה עוד לפני שהועברתי לתל־אביב. אותו קצין —
אשר קנה יחד אתי באותו מעמד ובאותו מקום שעון שני, מאותו סוג ואותו דגם —
אפילו לא נחקר.
תחת זאת פנו לשווייץ, ומשם הביאו את הסיפור על הונגרי שקנה שם שעון בשנת
.1951 המטה הארצי ידע היטב עד כמה חסרת שחר היא האשמה זו, והחזיר לידי
את ״שעון השלמונים״ .אדוני ראש־הממשלה — איזו מדינה תרבותית בעולם היתד,
נושאת מפקח כללי של משטרה, המפרסם האשמות נגד קציני משטרה עליונים, בנוסח
•איו לי הוכחות — אבל
על הבקורת הכללית ביחס ״לקיום יחסים חברתיים מחוץ למסגרת המשטרה״ עם פושעים
ובעלי מוסדות מפוקפקים וכו׳ — תבעתי את העמדתי לדין. במשפט כזה ניתן היד להוכיח
כיצד פועל וכיצד צריך לפעול סדור הבילוש. הייתי מוכיח בו כיצד כל פעולה שפעלתי —
בוצעה על דעת הממונים עלי. אך למר סהר, ולכמה ממקורביו, היו כנראה סבות לחשוש
ממשפט כזה.
מר סהר מוסיף וטוען שלא מר הופשטטר — ראש המחלקה הפלילית במטה הארצי —
שאמר לי לתת לעורך־הדין מיכאל כספי הצהרה־בשבועה לטובת עמום בן־גוריון — ולא
מר מאיר נוביק, הקצין לתפקידים מיוחדים במטההארצי — שהזהיר אותי לא לדבר על
מד עמוס בן־גוריון — שניהם לא ידעו על קיום חשד המחשיד אותי שעה שדיברו אתי.
אם לא הקצין לתפקידים מיוחדים ובמיוחד לא ראש הענף הפלילי הממונה הישיר עלי
לא ידעו על קיום חשדות נגדי עוד ימים ספורים לפני מעצרי — מי ידע, ועל יסוד מה
נעצרתי?
אך גם פה רחוקה האמת ממר סהר, כשם שעל־ידי כך שהוא אומר כי בשיחתו אתי
לא הזכיר את ענין עמוס בן־גוריון ושורת המתנדבים הוא מתחמק מן האמת. אכן לא
הזכיר את שורת המתנדבים, אך עובדה היא שאמר כי דברתי יותר מדי על עמום בן־גוריון,
ועובדה היא כי אישרו בפני אישי ציבור חשובים כי מר סהר אישר בפניהם שפוטרתי
בשל היותי ״איש של עורך־דין תמיר״ (אף פה הוליכו אותו שולל העצבנות והחששות
האופפים לאחרונה אותו ואת המקורבים לו. את מר תמיר הכרתי רק לפני ימים מעטים,
לאחר פיטורי, והיה זה מגעי הראשון אתו במישרין או בעקיפין. ומר סהר הוא שגרם
לפגישה זו).

הידיעה בעל המשנור היתד, באמת סנסציונית.
היא מסרה כי יושב־ראש הועד הפועל
העולמי של אגודת־ישראל, הארי גודמן,
נפגש עם גמאל אל־נאצר. השיחה נמשכה
למעלה משעתיים, ונערכה בדרכו של
גודמן לישראל .״חוגים יודעי־דבר סבורים
כי הם שוחחו, בין השאר, גם על בעיות
ישראל ועל זיקתה ליהדות העולם.״
מובן שידיעה כזאת לא יכלה להישאר
קבורה בעתון־בוקר אחד. לכן מיהר מעריב,
והעתיק אותה כבר באותו יום.
היה זה סקופ עתונאי גדול. היה לו רק
ליקוי אחד: הוא לא היה נכון.
צ׳אפלין ועבד אל־נאצר. היו ימים
כאשר קשה היד, להבדיל בין משה שרת
לבין הארי גודמן. כששניהם היו רציניים,
היו דומים מאד איש לרעהו. רק כשהיו
מחייכים, נתגלה ההבדל: שרת מחיך כמו
צ׳ארלי צ׳אפלין, גודמן כמו עבד אל־נאצר.
הדמיון החיצוני לא היה היחיד. גודמן
ושרת התחרו ביניהם משך שנים ארוכות.
האחד היה ראש המחלקה המדינית של ההסתדרות
הציונית, השני ראש המחלקה המדינית
של ההסתדרות האנטי־ציונית, אגו־דת־ישראל.
עד לחורבן יהדות מזרח־אירופה
היה קשה לקבוע למי היו יותר בוחרים ותומכים.
לכן הזמינו האנגלים לרוב את
שניהם, אם ביחד ואם בנפרד.
עוד בועידת השולחן־העגול של 1939בלונדון
*,ישבו חיים וייצמן, דויד בן־גוריון
ומשה שרת יחד עם הארי גודמן ותזמורתו
האגודאית ליד שולחן אחד, כנציגים שווי-
זכויות של העם היהודי. רק עם השואה ב*
שמו המקורי של אחימאיר, בן רוסיה
הלבנה, היה שאול גייסינוביץ. הוא שינה
את שמו אחרי שאחיו מאיר נפל, בחייל
הצבא האדום, בקרבות נגד הצבא הפולני
של פילמודסקי. גם אבא אחימאיר עצמו
היה בשעתו פאציפיסט ואנרכיסם.

אירופה והקמת המדינה השתנו יחסי הכוחות:
משה שרת הפך שר־החוץ של מדינה
ריבונית, ואילו הארי גודמן נשאר אזרח
בריטי, בעל חנות לצורכי־הלבשה בלונדון,
ועסקן מפלגתי.
דת בלי זקן. אולם גודמן לא הכיר
מעולם במדינה. כשביקר לפני שנה בארץ
הצהיר בפירוש, באוזני העתונאים :״אני מ־
,כיר במדינת ישראל דה־פאקטו, אך לא דה־יורה!*
בעיניו לא היתד, המדינה אלא קיבוץ
אהד מקיבוצי היהדות העולמית, קיבוץ אשר
הנהגתו מחריבה את דת ישראל.
יריביו הרבים טענו כי דתיותו של גודמן
אינה עמוקה כל כך, משמשת לו רק כלי
לארגון מכשיר אנטי־ציוני. אולם ידידיו, גם
הם רבים מאד, סבורים שהוא בעל הכרה
דתית עמוקה, למרות שאין לו זקן, אלא
רק שפמפם שרתי.
בשנה שעברה עלה בלבו של גודמן רעיון,
שהיה עשוי להעלותו שוב לרמת פעילות
בינלאומית. כעסקן אנסי־ציוני, סבר,
יהיה לו קל יותר לקשור קשרים עם קיבוצי
היהדות שנותקו מהגוף הכללי בגלל
קיומה של מדינת ישראל — יהודי ברית־המועצות,
הדמוקראטיות העממיות וארצות־ערב•
כאשר
קרא בעתון שגמאל עבד אל־נאצר
הכריז שיהדות העולם לוחמת בו, סבר גודמן
שהגיעה שעתו הגדולה: עליו לנסוע ל־קאהיר,
להסביר לשליט המצרי שאין הדבר
כך. בצורה זו יציל את יהודי מצרים.
תכנית חדשה. הוא פנה לשגרירות
המצרית בלונדון, ביקש היתר־כניסה למצרים
וראיון עם נשיא הרפובליקה. כשנודע
הדבר למשרד־החוץ הישראלי, כעס מאד.
שם סברו שפגישה כזאת תתפרש בעיני העולם
המערבי כתמיכה יהודית בשלטונו של
עבד אל־נאצר. הוסכם על כן כי גודמן לא
ידבר כלל על עניני ישראל, יסתפק בבירור
בעיות היהדות המצרית. חוגים בריטיים,
שהיו מקורבים לקאהיר, המליצו על הפגישה.

לא יצאה לפועל בכל זאת, לא היתה
האשמה לא בגודמן ולא במשרד־החוץ היש־,
ראלי. השליט המצרי הלאים את תעלת־סואץ,
יחסי הממשלה הבריטית אליו החמירו.
גודמן, כאזרח בריטי וכעסקן הסומך
בכל כוחו על מדיניות־החוץ הבריטית, שוב
לא יכול היה לערוך נסיעה שהיתר, מתפרשת
כצעד אנטי־בריטי מובהק.
אולם גודמן בן ה־ 50 לא נשאר ללא
תכניות מסע. בינתיים הוזמנה משלחת אגו*
דאית על־ידי הרב הראשי של מוסקבה, שלמה
שלייפר. לגודמן היה ברור שהוא צריך
לעמוד במרכזה. הפעם נתקל בהתנגדות נמרצת
מכיוון אחר.
הכת היחידה. פעילותו של גודמן ה־אנטי־ציוני
הרגיזה זה מכבר את חברי ה•*
שלא היה עגול כלל, אלא במל צורת
פרסה, הן בצורתו והן בתוכנו המדיני. הערבים
סירבו לשבת ליד שולחן אחד ימס
היהודים. לכן קיימו האנגלים את שני חלקי
הועידה — היהודי והערבי — בנפרד. ומידה
זו הכשירה את הקרקע לספר־הלבן הס־פורסם
של מאי .1939

״כדי להציל את כנד
^ דתי ראש הממשלה, לא בפיך ולא בפי מר סהר לא מצאתי תשובה לעובדות
המזעזעות שהגיעו לשיאן בכך שמעצרי בא מיד לאחר שחתמתי על הצהרה לטובת
עמום בן־גוריון סגן המפקח הכללי. העובדות שגיליתי במכתבי הראשון, ותשובת המפקח
הכללי, מוכיחות בעליל כי אין כל סיבה הגיונית למה שעוללו לי — פרט למאמץ נואש
להבטיח את מר עמום בן־גוריון במשפטו נגד שורת המתנדבים, ואת כל אלה המסייעים
בעדו, על כל הכרוך בכך.
אדוני ראש הממשלה, כדי להציל את בנך, הרסו את חיי ואת חיי אשתי וילדי. אך אני
איני מוכן לשמש שעיר לעזאזל במאבק שלא היה לי כל קשר אתו. בני יקרים לי כשם
שבנך יקר לך. אני חוזר איפוא מבקש ותובע:
0להעמידני לדין בהאשמות בהן הושמצתי, או להתנצל בפני בפומבי.
0להעמידני לדין באשמת הוצאת דיבה על מר יחזקאל סהר, המפקח הכללי של
המשטרה, בדברים שהעליתי במכתבי הקודם ובמכתב זה, או לפטרו מיד מתפקידו.
לא רק גורלי וגורל ביתי בכף הקלע. גם שמה הטוב של המדינה מחייב — דזדקא בימי
מבחן חמורים אלה — את ביעור הרע מקרבנו.
לתשובתך אחכה.״

אבאא חי מ אי ר
מי נישא כנשיא?

במדינה
אגודה בישראל, המקבלים הקצבות מן המגבית
הציונית ומשתתפים מדי פעם בקואליציות
ממשלתיות. עתה הודיע איצ׳ה־מאיר
לוין בפירוש: לא יתכן כי אדם בלי זקן
יסע למוסקבה. הוא אף השיג אישור על
כך מסעם מועצת גדולי התירה, הכפופה
להשפעתו.
גודמן, שלא היה לו כל חשק לגדל זקן
למסרה זו, ענה בטענה הסוכה: הסובייטים
לא יקבלו משלחת בה ישתתף אדם שהיה
שר בממשלת ישראל. הזקן של איצ׳ה־מאיר
היד, שקול כנגד עברו הממשלתי.
בשבוע שעבר ביקר הארי גודמן בישראל,
אצל בתו היחידה המתגוררת בירושלים
(מלגלג הוא, :המנהיגים הציועים לא זו בלבד
שאינם משתכנים בישראל, אלא שגם בניהם
נשארים בחוץ־לארץ!״) כשחזר ללונדון,
עוד לא היה ברור אם יסע או לא
יסע למוסקבה. רק דבר אחד היה ברור לגמרי:
הוא לא נפגש, וגם לא ייפגש בקרוב,
עם גמאל עבד אל־נאצר.
דת מכתב לאמריקה
בלבו של חנוך (.הניר״) סינקביץ התרוצצו
תמיד שתי נשמות. האחת היתד.
נשמתו של למדן גדול, השניה היתר, זו
של עסקן ציבורי מובהק, שאהב להסתובב
בעולם, לאסוף כספים ולייזם תככים מפלגתיים
מפולפלים.
לכן לא הסתפק סינקביץ מעולם בתפקידו
כראש ישיבת שפת־אמת הירושלמית, ישיבתם
של חסידי גור* .הרב הנמוך, העגלגל,
בעל העיניים השחורות החדות שהתרוצצו
מצד אל צד בעירנות פקחית, נטל על
עצמו גם את תפקיד מנהל הישיבה. אחרי

הו־כ סנקביץ (כהפגנת שכת)
הקוצר נקצר בגלל הקציר
חודש של לימודים היה נוסע לחודשיים
לחוץ־לארץ, חוזר עם צרור כסף, יורד מן
המטוס, חוזר לישיבה ופותח מיד בדרשה.
חוץ מזה השתייך למועצת־גדולי־התורה,
השייכת לאגודת־ישראל (ראה לעיל).
קציר הדמים. כמומחה גדול לאיסוף
כספים! ידע הניר סינקביץ מהי עונת היבול
המכסימלי: עונת ראש־השנה. בעונה
זו נפתחת נשמתו של היהודי, ועמה גם
כיסו. לכן סס סינקביץ לפני ראש השנה
לאמריקה הדרומית, לאסיף כמה אלפי לירות
בשביל ישיבתו.
אולם הוא לא היה הקוצר היחיד, שבא
לאסוף את יבול הדמים. בהגיעו לשדות
בראזיל, נתקל בשליה של אגודת״ישראל,
יהודה מאיר (.הרב האדום׳׳) אברמוביץ,
• גור (או נורא־קלוואריא) היא עיירח קסנח
ליד וזרשא, בה יסד הרב יצחק־פאיר (חרי״ס)
לקני 50ו שנה נון עזל חסידים, שתגיעה
מרך חורגן יהדות פודי! לחצי מליון נמש

אפילו נחום סטלמן
בו הבקיע את שער
הכדורגל של כרית
צות, לא זכה לאה
חמה ולתודה כה כ
כפי שזכתה לה בס
חול!ז החיילת איל

חבר מועצת עירית תל־אביב שיזם בשעתו
את רעיון שפת־הים הנפרדת לגברים ר
לנשים. אברמוביץ סבר כי סינקביץ אוסף
את הכסף המגיע, בעצם, רק לו. על כן
שלח מכתב דחוף למוסדות המפלגה. זו לא
היססה: כבוד הישיבה במקומו מונח אך
המפלגה קודמת. אל סינקביץ שוגר מכתב
דחוף המצווה עליו לחזור לארץ.
סינקביץ קיבל את המכתב בראש־השנה.
הוא פתח אותו, קרא את תוכנו. חמתו
עלתה בו, בערה כאש בקרבו. כעבור כמה
שעות תקף אותו שבץ־לב, והוא החזיר את
נשמתו לאלוהים.
כשנקבר בארץ, הלכו כל גדולי מפלגתו
אחרי ארונו. איש לא הזכיר את הנסיבות
המיוחדות שקצרו את הקציר.
כשפשטו השבוע שמועות על נסיבות אלו
הגיב עליהן הרב איצ׳ה מאיר לוין בחריפות.
הרב, המקורב לחסידי גור — אשתו גאטל
ה יאבת האדמו׳׳ר•* האחרון מגור ואחותו
של האדמו׳׳ר הנוכחי — קבע במפורש ובתוקף
באזני כתב ״חעולם הזה:׳* לא ידוע
לי דבר על מכתב מעין זה. הרב סינקביץ היה
ידידי במשך 40 שנה.-

פ שעי ם
דוד עשיר מהקיבוץ
בין באי הבית ברחוב הירקון ( 78 לשעבר
״הבית האדום״{ ,בו שוכנים משרדי איחוד
הקבוצות והקיבוצים, היה גבי סבר ידוע
כאיש שוסע הומור וחביב־הליכות מאין כמוהו•
אם כי המשכורת הניתנת על־ידי האיחוד
לשליחיו בעיר היא צנועה מאד, ומחושבת
רק לכיסוי הוצאות הקיום היסודיות
ביותר, הרי לגבי סבר לא היה שום
כיבוד יקר מדי. לעתים קרובות מאד היד,
מזמין את החברות העובדות במשרדי האיחוד
לתיאטרון, לקולנוע ולבילויים אחרים,
כשהוא קונה תמיד את הכרטיסים היקרים
ביותר ומפזר כספים על ימין ועל שמאל.
הכספים השופעים מכיסו של סבר עוררו
לא פעם את תמיהת חבריו, כולם שליחי
קיבוצים הנאלצים להקפיד בתקציבם. אולם
סבר הסביר כי הוא מרוויח את הכסף ב־עיסקות
בולים, אותן הוא מנהל על־פני העולם
כולו באמצעות התכתבות, לאחר שעות
עבודתו בקרן איחוד הקבוצות והקיבוצים,
המוסד הכספי המרכזי של תנועה התיישבותית

הבולאי התכלכל. איש לא העלה כל
חשד נוסף, אף לא כאשר ביקש סבר את
חבריו בקיבוץ מעיין־צבי כי יאשרו לו חופשה
לשלושה חודשים לנסיעה לשווייץ. הוא
הסביר כי בולאית עשירה בציריך, שאתה
עמד בקשרים, הזמינה אותו לבוא לביקור
על חשבונה, ואף שלחה לו את הסכום הנחוץ
לכיסוי ההוצאות. החופשה המבוקשת
אושרה ללא קשיים באסיפת הקיבוץ.
שלושה החודשים חלפו, ועדיין לא צץ כל
חשד כלפי סבר. אולם לא כן חשב האיש
עצמו, שבילה בינתיים אח זמנו בשווייץ.
בהניחו כי תוך הזמן הזה נתגלה הכל, כתב
מכתב לאשתו בקיבוץ וסיפר לה כי למעשה
באו כספיו ישר מן הקופה של קרן האיחוד,
ממנה לקח במשיכה סכום של 40 אלף
ל״י, תוך כדי טישטוש כל העיקבות. הוא
הוסיף וכתב, כי אינו מרגיש את עצמו קשור
יותר לא אליה, לא אל המשק ולא אל
הארץ, וכי יש בדעתו להישאר בשווייץ.
פכר הסכיר. בבית שברחוב הירקון
78 עוררו החדשות סערה. בדיקת החשבונות
הוכיחה כי הפעם לא שיקר סבר, וכי
הסכום שעליו מסר חסר בקופה. באסיפת
החברים של קיבוץ מעיין־צבי הוחלט לשלוח
לשווייץ את עקיבא לווינסקי, אחד
החברים המרכזיים ורבי־ההשפעה במשק, כדי
לשכנע את סבר לחזור בו ולחזור לארץ,
על מנת לעמוד למשפט.
שליחותו של לווינסקי עלתה יפה, הוא
הצליח לעורר את המצפון הקיבוצאי הנושן
בלבו של סבר, שחזר מרצונו לישראל
כדי לעמוד לדץ סלילי.
בינתיים פתחה כל הפרשה פצעים נושנים.
חברי קיבוץ קיסריה, שאליו השתייך סבר
עד לפרישת החלק המסא׳׳יי והצטרפותו ל־מעיין־צבי,
נזכרו כי נם בקיסריה נמצאו
״אי־סדרים״ בקופת המשק לאחר התקופה
בה שימש סבר כגיזבר. באין בולים, טען
אז סבר כי אין זה אלא נסיון של הרוב
הבלתי־מפא״יי בקיסריה להשמיץ את חברי
מפא״י ולגולל עליהם עלילת־שודא.
•• אדמו״ר (מתחרז עם תדמור) ,קיצור של
אדוננו״מורנו־ורטו, התואר של ראש כת
חסידים.

״משכי לה כשערות :״ יעצו החיילים הצופים בצד,
לשתי הבנות הנאבקות על הכדור. למרות הליגלוג לא היו פגיעות.

גן עדן לצלמים. יותר מכולם נהנו מהמשחק הצלמים שהופיעו במספר העולה מל מספר ה
כשהם מתרוצצים ומשתדלים להנציח צילומים מזוויות סקסיות שונות, של שחקניות 1

כמעט כמו חודורוב, אבל יש להיזהר מפגיעות הכדור. פסיה חיימן ( ,09
מגינה סל שער קבוצת חבצלת מול צללי תריסר חצלמים, שעמו עליה מכל צד.

הכוה כ
להערצת

כיום כהרת המוע

סובסקי, הנראית כתמונה
זו, נישאת כידי מעריצים.
היא הבקיעה את שער ח•
נצחון כמשחק הכדורגל ה*
פומכי הראשון כישראל,
כו השתתפו
נשים כלכד.

לשית,

תצוגת רג ליי ם. י״א כדורגלניות קבוצת דרור, בפתיחת התחרות הכדורגל בינן לבין
קבוצת בנות חבצלת. הן הוכיחו כי אין דבר העומד בפני הצבריות. אפילו משחק גברי.

סשחו! הסלמת

חרות,
חרות.

זה כדורגל אז אני גרמושקה,״ טען במרירות
חייל צעיר, שישב בשבוע שעבר ביציע איצטדיון
הכדורגל ברמת־גן. ממבט ראשון לא היה נראה בבירור
מדוע בחר החייל הצעיר דוקא בגילגול נשמות מוסיקאי
זה. שבן על הדשא במגרש הכדורגל למסה היו בדיוק
22 שחקנים כחוק. הם היו לבושים במכנסיים כחולים
קצרים ובחולצות אדומות, והתרוצצו אחרי כדור העור
במטרה לבעוט בו ולהבקיע את שער היריב. גם זה לא
סטה מהנוהג המקובל במשחקי כדורגל. הבעיטות היו
ענוגות ואלגנטיות, פגיעות גופניות כמעט שלא היו
— הכל כמו במשחק כדורגל למופת.
למרות כל זאת לא נחה דעתו של אותו חייל ממורמר-
.מה הם עושים? מה הם עושים?״ שאל בקול רווי
דמעות ,״זה כאילו שנותנים לנפחים לנגן סימפוניה
של בטהובן.״
מה שהרגיז את אותו צופה, היתה העובדה שרגלי
השחקנים לא היו שעירות ושופעות שרירים, ידיהם
לא התנופפו במהלומות פטישים וראשיהם המתולתלים
התחמקו ממגע הדוק עם הכדור. בקיצור היו אלה
נשים. צעירות ישראליות ענוגות וחייכניות שהחליטו
להוכיח כי רגליהן לא נועדו לנוי בלבד, או לסתם
תצוגה בתחרויות יופי.

; ליי ב. כדורגלניות קבוצת חבצלת נועלות נעלי התעמלות, זוכות
ופים כשהן מוכיחות שרגליהן לא נוצרו לנוי ולעקבים בלבד.

זה היד. ביום הספורט המסורתי
שערכו חיילי השלישות
הראשית של צה״ל. בדרך כלל
משמשים כינוסים ספורטיביים
מעין אלו רק את חיילי היחידה,
אינם מהווים משיכה לקהל. הרעיון
להעלות בנות על מגרש
הכדורגל נולד בראשו של צלם
עתונות״ שהחלים כי תחרות
ספורטאית בלתי רגילה כזו
תהווה אטרקציה מושכת לקהל.
וכך הפכה תחרות הנערות
לתחרות הצלמים. סוף סוף
רג עמרתק במשחק החיילות. חלוצת קבוצת דרור מנסה לפרוץ את הגנת בנות הקבוצה
איזה צלם יחמיץ את ההזדמנות
היריבה. משחק החיילות הצסיין במהירות ובעצמה שלא היתת מביישת קבוצות זכריות רבות.
לצלם רגלי נערות חשופות בכל
המצבים האפשריים? שני תריסר הצלמים, שעטו
על המגרש, עשו בו כבתוך שלהם. באם ניסתה
חיילת כל שהיא להתקדם לעבר שער היריב, היה עליה
לחצות עשר שחקניות יריבות שלא הרפו ממנה ועוד
חומת צלמים שניצבו מולה בכל המבנים.
בדרך כלל, במישחק כדורגל ״הגון״ ,הצלמים רק
יושבים מחוץ למגרש, ומפריעים לצופים היושבים
בשורות הראשונות, אבל בהזדמנות היסטורית כזו,
נפלו כל המחיצות וחופש העתונות היה מוחלט. הב
פלשו לתוך המגרש ולא הפריעו לצופים. הם הד ך•
עסוקים להפריע לשחקניות.
בקרב החיילות שצפו במשחק נחלקו הדעות וכמעט
שהגיעו לידי ביצוע ספורט נוסף ביציעים. טענה סמלת
שחורת שיער :״מה זה? בנות? זה קירקס!״ התחצפה
כלפיה רב־טוראית גבוהת־קומה :״או, אל תהיי לי כאן
בבה אידלסון. מה יש, ללכת כמו בנים ולצנוח מותר?
ולשחק כדורגל לא?״
כאשר הסתיימה המחצית בת 15 הדקות, ואמציה
לבקוביץ׳ ,מגן הפועל תל״אביב ומאמן קבוצת בנות
השלישות, החל להסביר לבנות קבוצתו את שגיאותיהן,
הראו הבנות יותר ענין בצלמים שסובבו אותן מאשר
בהסבריו. אמרה אחת השחקניות, מזיעה ורצוצה :״שיראו
הערבים עם מי יש להם עסק! ״
אולם גיבורת היום היתה אילנה קוסובסקי, חלוצת
קבוצת חבצלת, פתח־תקואית שחרחורת וחיננית שהעידה
על עצמה שהיא חובבת כדורגל מושבעת.
כמה דקות לפני סיום המשחק, כשהיה נראה כי עוד
רחוק היום שבו תבקיע בת ישראל שער כדורגל, פרצה
אילנה לעבר השער ובעטה בכדור בעצמה ששייע גלזר
לא היה מתבייש בה. הכדור נתקע בקורה, חזר לרגליה
ומשם התגלגל בצנעה לשערה של חיילת חיל האויר
משה ריגרוצקה.
אילנה נישאה על כפיים, מישהו הבטיח לה מקום
בנבחרת ישראל, השמחה היתד. כללית. רק אותו חייל
ציניקאן מצא שוב פסול בכל העסק :״אתם מחפשים נשיקה למבקיעת השער. אילנה קוסובסקי, מבקיעת טייי
הנצחון, זונה לנשיקות חברותיה לקבוצה בלהם כנזעט גברי.
שוב צרות עם נטורי קרתא, הא?״

במדינה
ד ר כי אדם

הלב השרוף

אל תזניחי את הופעתו!
ה ת חי לי ב טי פו ל
ב עו ד מו ע ד
• טיפוליםכפנים עם
שיטות חדישות כיותר.
• הרזייהמהירה
ככל חלקי הגוף
אמריקאית. כשיטה קוסמטיים.
• מוצרים

סלון

תמירה

תל־־אב־ב

רחוב שינקיז ,2 6טל6 2 4 1 7 .

ן י/עייס /ו/ע
א צטדיון ,.הנ?כ בי ה•׳ תל -א בי ב

׳ 1 5111100ע מ

במסגרת. תערוכת התעופה*
יתקיים

נסה בחירת מלכת אויר
כמוצ״ש 13.10.56 בשעה 21.00
• תזמורת מובחרת
• תכנית אמנותית
• לונה פרק תעופתי
• סרטי תעופה
• הפתעות
• הרשמה לטיסות ארקיע כשמי הארץ
• בחירת מלכת האויר

אצטדיון בובבי ת״א ע״י תחנת דידינג
אוטובוסים מם 4 .ומס6 .
כרטיסים בתל־אביב: בקופת התערוכה

ד ר כי חיים

לקבוצות מאורגנות הנחה

הרשמה:
תערוכת תעופה ת״א: סל 23160 .
חיפה :״גלוב״ ,שרות נסיעות בע״מ, ככר כיאט
ירושלים :״גלוב״ ,שרות נסיעות בע״מ, מלון המלך דוד
נהריה :״גלוב״ ,שרות נסיעות בע״מ, רח׳ וייצמן

על מנת לאפשר לאזרחי המדינה לעמוד מקרוב על טיב השרות
׳ והבידור הניתנים אצלנו, אנו נותנים במשך חודש אוקטובר

יום אחד חנם
במלו! הנשיא
לכלהמת אר ח בו יומיים
בכל ערב תזמורת ריקודים ותכנית עד אור הבוקר
עם הזמרת האיטלקית חביבת הקהל אנה מריה
נא להזמין מקומות מראש. טלפונים.4428/4429/4420/4473/4474 :

לפני שבועיים, ניסתה ג׳חלה עבודי להצית
את באר המים של מושב גבעתי,
בדרום, היא נעצרה ושוחררה בערבות.
מד, דחף את העולה החדשה, אם לשמונה
ילדים, לעשות את צעדה המוזר? הודעת
המשטרה היבשה הסבירה רק כי הדבר בא
״כתוצאה מהפסקת המים במשקה, על־ידי
הועד.״
בפי בעלה, אליהו עבודי, היה הסבר אנושי
יותר:
״מיד כשבאנו ארצה מעיראק, ב־, 1950
יצאנו למושב פטיש בדרום. שם נאבקנו
קשה עם הטבע ועם חוליות המסתננים שביקרו
אותנו ועם נותני העבודה. בלילות
שמרנו.
כתוצאה מהמצב הרע ששרר אז, יצאו
רוב המשפחות להפגנות בירושלים ועזבו
את המקום. אבל אני אמרתי: איפה שאני,
זאת מדינתי — מדינת ישראל — ומכאן
לא אזוז. שמרתי עם שבע המשפחות שנשארו
בכל המושב עד שקבלנו הוראה לעבור
למושב גבעתי.
עקרו לי עין. הגעתי עם המשפחה
למושב החדש וגם פה המשכתי בחיים הקשים
לבנין הכפר. התחלתי בעבודות חפירה,
בבנין הבתים, ובכל עבודה שהציעו.
ובלילות שמרתי. עד שחליתי בעינים ואחרי
ניתוח קשה בבית החולים, שנסתיים בעקירת
עין ימנית, קיבלתי תור לניתוח העין
השניה.
אחרי המחלה הזאת איבדתי 90 אחוז
מהראיה שלי. במצב מיואש חזרתי למשק.
החפירה שהייתי עושה אותה יום יום בשביל
רשת המים בכפר יותר לא יכולתי לעשות.
המשפחה
הגיעה למצב נואש של רעב
וחוסר אמצעים. אז החלים ועד הכפר לספק
לי לחם וחלב עבור הילדים הזועקים.
לא רציתי להיות עומס על גבם של חברי
הכפר והחלטתי לזרוע משהו. אמצעים
לא היו בידי. קיבלתי הלואר, דרך השוק
הסיטוני בתל־אביב והתחלתי לעבד את
אדמתי — כי עובד אדמתו ישבע לחם.
הילדים שלי עזבו את בית הספר כדי לעזור
לי, כי אינני רואה כלום וכל העבודות
עושים מאיר בן ה־ 10 וסמירה בת
ה .12 וכתוצאה מזה, קצת התחלתי להתקיים
בכבוד ולא הצטרכתי שוב ללחם והחלב
שנתנו לי פעם.
אז ירדתי לסידור הניתוח בעץ השניה,
אשר איני רואה בה. הלכתי?ועד ואמרתי:
תקחו כל מה שיש לי בשטח, רק תחזירו
את ההלואה שקיבלתי מהשוק הסיסונאי,
אבל הועד לא הסכים. נסעתי לתל־אביב לבים
החולים. בבית היו הילדים מגיל 12
ועד שנה. אשתי נעדרה גם היא מהבית.
אז באו חברי הועד והפסיקו את המים.
כל מה שהיה לי בשטח נשרף 10 .דונם
זרועים נשרפו כולם, בתוכם שני דו ש מלפפון,
קטיף ראשון. אני הפסדתי בפעולה
הזאת בערך אלפיים לירות ואתם כל ה־תקוה
שלי להתקיים ולהתפרנס בכבוד.
עכשיו, אתם מבינים למה אשתי הלכה
לשרוף את הבאר? כי הם שרפו את לבה
ולב הילדים שלה!״

שראליס בנכר

אחרי שאורי קיסרי פתח, מעל דפי הארץ,
בויכוח על התנהגותם של ישראלים בנכר,
לא חסרו בעלי הזכרונות. אחד מהם היה
אזרח חיפאי, שסיפר, במכתב למערכת, את
הסיפור המשעשע הבא:
יום אחד ביקרנו בבלנהיים, בארמון בו
נולד צ׳רצ׳יל. בסוף הסיור הציעו לנו כי
ניכנס לגן הארמון כדי לנוח ולשתות בום

היה עלינו לעמוד בתור. כי זרם המבקרים
היה גדול מאד, אבל אחרי שקיבלנו
ספל תה אנגלי עם כריך ישבנו ליד שולחן
בגן הנהדר עם מדשאות ומזרקות.
ליד שער היציאה היתד, התקהלות, ומתוך
סקרנות נגשנו כולנו לראות מה שם. ראיני
כי על שולחן היה מונח ספר אורחים גדול,
ובו יכול כל אדם לרשום הערה או כל התרשמות
שהיא. בין כל דברי ההערכה וההלצות
הנחמדות נתקלתי פתאום בשתי שורות כתובות
עברית, ומיד קראתי :״הו, כאן כתוב
משהו בעברית!״
כולם בקשו כי אתרגם להם את הכתוב.
המלים היו :״האם היה הכרחי לעמוד בתור
זמן כד, רב על מנת לקבל ספל תה עלוב?
(חתום) גבעת ברנד, ישראל״.

אנשים
1<9נגד 1

סופרו של הניו־יורק סיימם, שטס מישראל
לקפריסין, הודיע לעיתונו כי הרמט׳׳כל
משה דיין פיקד אישית על הפשיטה על
חוסאן ואף היה קרוב
להיפצע, כאשר
התפוצץ בקירבתו פ־גדמרגמה,
שפצע שלושה
חיילים. הסופר
טען גם כי
ראש הממשלה ר
שר־ר,בטחון דוד
הביע
כן־גוריון
את אי־שביעת רצונו
מפזיזותו של
הרמס״כל ביטוי
חדש נוצר ב־חיל־השריון
מאז נתמנה
אלוף חיים
לסקוב למפקדו :
״מלסקבים אותנו!״
בשעת הדיון
במועצת הבסחון על
בקשתה של ישראל
לצרפה לדיון בשאלת
הסואץ (שנדחתה)
,לא מצא לו
שגריר ישראל ב־ארצות־הברית
אבא
אבן מקום ישיבה,
והוא נאלץ להאזין
לדיון כשהוא עומד
ליד הדלת
בוועידת תנועת החרות
שהתקיימה השבוע,
בלט בהיעדרו
מי שהיה חבר
הכנסת השנייה מטעם
חרות, המשורר
אורי צבי גרינברג
מנהיג
התנועה, מ*
גחם בגין, הסביר
בדבריו בוועידה
מה פירוש הסכם צבאי
הדדי בין ישראל
לארצות־הברית :״נניח שמכסיקו תחליט
לפלוש לארצות־הברית וצבאה יגיע עד
לשערי וואשיגגטון. במקרה זה, תשלח יש־ראי(
גדוד או חטיבה לארצות־הברית ולא
תחזיר אותם עד שיגורש הפולש המכסיקאי
האחרון אל מעבר לגבול בסיום הוועידה,
שיבח בגין את יושב־הראש של
ישיבת הנעילה, עסקן חרות בירושלים
צבי לבנון, והכריז בחגיגיות :״יש לנו
בבר מועמד מתאים כיושב־ראש הכנסת, כאשר
נקבל את השלטון.״ אך כעבור רגע
חזר בו והוסיף :״לא. גם כאשר נקבל את
השלטון ישאר יוסף שפרינצק יושב־ראש
הכנסת אגב, בשבוע האחרון
לפני חידוש מושב הכנסת, דחה שפרינצק
את הזמנתו של סניף מפא״י ביפו להפסיק
את חופשתו ולבוא להרצאה. נימוקו :״עלי
לאגור כוח מול כוחם של 119 הח״כים
העומדים להסתער עלי.״

קרח כאן וכאן
השבוע גילתה חיה חרדית כיצד קיבלה
את שמד, ההולך לפניה. בהיותה בת 9
נטל מורה כיתתה לידו את רשימת התלמידים.
ותירגם תוך שעה את שמות כולם

לעברית. כל תלמיד נשאל אם הוא מסכים
לשינוי, מילמל באין־ברירה :״כן, המורה!״
אחת התלמידות ברשימה היתד, חיה נויברג
(״הר חדש״) ,ששמה הפך להררית תק

הקריח, וגם ראשי הקריח
פינקרפלד, אשתו של האדריכל
פינקרפלד שנספה ברמת־רחל, קיבלה
השבוע שי עגום מקול ישראל: סרס הק
יקקג

מריה
פליקם לפני ואחרי
מסעמי צניפות
רית נוספת שסופרה על־ידי חיה: בטלוויזיה
הצרפתית נשאלה ״כיצד מנהלים אהבר, בישראל?״
וגרמה לתדהמת רבבות הצופים
כשענתה :״הדבר הראשון שהבחורה בישראל
אומרת לבחור הוא — בלי ידיים
בן־הזקונים של שחקן הבימה אהרן מפקין,
יובל בן ה־ ,3יודע לזהות את יצירר
תיהם של 14 ציירים עתיקים ומודרניים,
בעזרת קובץ של ספת אמנות קטנים שניתנו
לו במתנה מהוריו עיתון גרמני
סיפר, כי בשעה ששהה פרופסור מארטין
פוכר בה אט בורג, ניגשה אליו גברת צעירה
וביקשה ממנו שיסביר לה את ההבדל
בין המושגים הפילוסופיים ״זמן״ ו״נצח״.
ענה לה בובר באדיבות :״גברתי, אפילו הייתי
מוכן להקדיש את הזמן הדרוש כדי
להסביר לך זאת, יעבור נצח עד שתביני״
מועצת פועלי חדרה רשמה לא
מזמן את המשורר דו דשמעו ני בספר־הזהב
של הקרן הקיימת לישראל. בשעת
מסירת התעודה, אמר מזכיר מועצת הפועלים
משה רפופורט :״אילמלי הבאלאדה
היער בחדרה, לא היד, איש יודע על חדרה.״
השיב שמעוני :״אילמלי חדרה לא הייתי
יכול לכתוב את היער בחדרה. אך מאז ועד
היום נשתנו דברים רבים: היער של חדרה

לטה המכיל את הרצאת בעלה המנוח על
בתי־כנסת עתיקים, אותה נשא בפני כינוס
החברה לידיעת הארץ זמן קצר לפני ההתקפה
הרצחנית.

עתו; ישני וחדשים
ח״כ הפועל המזרחי יצחק רפאל עשה
השבוע מאמץ סגוווו לסתור את טענת העולם
הזה כי ספרו על תולדות החסידות
אינו בעל ערך מיוחד. בכמה עיתונים הופיעה
לפתע מודעה חדשה על הספר (שיצא
לאור לפני 12 שנה) ובה קטעי ביקורת
מהעיתונות המשבחים את הספר. פרם
קטן: מחצית העיתונים המצוטטים במודעה
כבר אינם קיימים מזה שנים רבות ח״כ
מק״י ד״רמשח 0נ ה החל לפרסם בקול
העם מאמרי תשובה לפובליציסם המסתורי
של דבר ס. ש .יריב, כשהוא חותם עליהם
בענווה בשם ״יריב של סבא
כוכבת הקולנוע מאריח פליקס עברה
טיפול יסודי לפני שהגיעה אל לוחות המודעות
בתל־אביב: יד דואגת הלבישה את
חמוקי גווה העירום בחלוק שקוף, מטעמי
צניעות.

פסוגן י השסע
• קצין המשטרה המפוטר זאב שטיינברג, על
הפרשה הציבורית שהתלקחה סביבו :״זה סיפור די מעניין, אבל
קשה להיות הגיבור הראשי.״
• ח״ב חרות מנחם בגין, בוועידת מפלגתו :״המדי
ניות של בן־גוריון מתקדמת אחורה: במקום שלום הוא הצליח
להשיג הפסקת אש. אבל מה שחשוב לבן־גוריון הוא שיגידו
לא, הפסיקו את האש!׳ אלא, הפסיקו האש!׳״
• ח״ב חרות יוחנן באדר, כשנשאל כיצד הוא
מתייחס להערתו של בגין, לפיה הוא עתיד להיות שר־האוצר
בממשלת חרות :״כבר הזמנתי אצל מהנדס תוכנית לדירת־שרד.״
• שו״הבריאות ישראל ברזילי, בתגובה על הוועידה:
״בגין על במת הבימה — זהו האיש הנכון במקום הנכון.״
• שר־הדואר ד״ר יוסף בורג, בנזפו באחד מפקידיו:
״בדואר נחוצים אומנם בולים, אך לא בולי־עץ.״

• מנהיג אחדות־העכודח יצחק מכנקץ,

ערב

הדיון על ד,סואץ במועצת הבטחון של האו״ם :״אל תקרא
או״ם, אלא מום.״
• מנהיג נטורי קדתא עמרם כלוי, בהסבירו מדוע
סירב להעיד בפני וועדת השבת :״הציונים שלא רוצים לדעת
אלפיים שנה מה זה שבת — יבינו פתאום מה זה שבת אחרי
הסברה אחת שליי״
• פקיד במשרד*החינוך, בהזכירו את העובדה כי
משרד זה הוא היחיד בו מכהנים שני חתי־שרים :״במשרד
שלנו יש קומדיה הרבה יותר טובה מאשר בתיאטרון הקאמרי —
תת על תת.״
• שר־הסעד משח שפירא :״למה יש בשנה של
משרד הסעד רק 11 חודשים כדי לשלם תמיכות לנזקקים? —
כנראה בגלל זה שיש במדינה יותר מדי אנשים שבשנת
ההכנסות שלהם יש 13 חודשים.״
• שחקן ״אהל״ מאיר מרגלית :״עד שלא היכרתי
את המבקר התיאטרוני של הארץ, ד״ר חיים גמזו, חשבתי
שקיים רק גם זו לטובה. עכשיו אני יודע שיש גם גו זו לרעה.״

בי ת סבר דנ ה גו ת

״החץ״
כהדרכת אברהם כהן
ת״א, רח׳ מנדלי ,6
מעכשיו גם שעורים
עד וספה

אויבי הנוער

מחלות המין
מאת הד״ר מרדכי זירמן

ץעד עזז

20ל* 1ר<1ז 20 /־ 3פרזטזז

קורסים לשמת
בבית הספר לשפות ״קדימה״,

בן יהודה <74 תל־אביב

טל 20314 .אנו פותחים כתות בוקר וערב חדשות כדלהלן:
)1עברית אנגלית וצרפתית למבוגרים מכל דרגות הידיעות:

)2אולפן לאנגלית ללימוד מרוכז ומהיר )3 :קבוצות מיוחדות
לאנגלית וצרפתית לתלמידי בתי ספר יסודיים ותיכוניים.

פרטים והרשמה מ־ 12—9לפנה״צ 9—4 ,בערב >פרט ליום ו׳).
1 סכיייו*.

081 ספרית פועלים בע״מ
תל־אביב, רחוב אלנבי ,73 טלפון 66175 — 3865

בשנת תשט״ז
הופיעו

ספרי

מקור:

ספר השומר הצעיר
מ. תלמי: השאלה הלאומית והמציאות היהודית בימינו.
ד״ר ר. מאהלר: דברי ימי ישראל, כרך ג׳ ,ד.,
ד. כנעני: בינם לבין זמנם.
מ, רות: תורת הגן.

אורלוגין מם׳ .12
מ. שמיר: מלחמת בני אור (מחזה).
ל. גולדברג: בעלת הארמון (מחזה).
א. אורלובסקי: חיילי עופרת.
נ. פרנקל: שאול ויוהאנה.
נ. שחם: אבן על פי הבאר.
סוגיות, קובץ מאמרים — בשיתוף עם

ספרים

ספורט

פרסומת

מסעות

ספרים וספרות

פנציר }עי בטוקיו

כל עיתון אמריקאי המכבד את עצמו.
מפרסם במדור ביקורת־ד,ספרים שלו מדי
שבוע טבלה סטאטיסטית המציינת אילו הם
הספרים שזכו להיקנות במספר הרב ביותר
על־ידי קהל הקוראים. ספרים הזוכים להיכלל
ברשימה נחשבים לרב־מכרים (בסט־סלרים),
והמצליחים ביותר הם כמובן אלה המצליחים
להישאר בראש הרשימה, או לפחות בתוכה,
למשך זמן ממושך.
לפני שנתיים החליט המדור הספרותי של
הארץ להתחיל בפירסום סבלה חודשית
ראשונה ממין זה בארץ. החומר סופק על־ידי
הסוכן לספרות ג׳אפ בר־דוד והיה מבוסס
על מספרי המכירה של תריסר חנויות־ספרים
בחמש ערים בארץ.
היו שעירערו על מידת המהימנות של
הטבלה. בארצות־הברית מבוססות הטבלאות
על שיסת־חישוב מסובכת, המבוססת על
מידגם סטאטיסטי של מקומות מכירה, המשקפים
את המצב הכללי במידה מכסימלית
של דיוק. בישראל אין כמעט שום
ספר הנמכר ביותר מאשר מאות אחדות של
אכסמפלרים לחודש, וכל אחת מן החנויות
מוכרת איפוא רק טפסים בודדים. העובדה
ששניים או שלושה אנשים העדיפו לרכוש
ספר מסרים בחנות זו או אחרת יכלה לשנות
מיסודה את טבלת ״על אלה הספרים
רבו הקופצים״ ,כפי שנקרא המדור בהארץ.
רק בפרט אחד לא טעתה הטבלה מעולם:
כל ספר שיצא בהוצאת שוקן נכנם מיד,
ובצדק לרשימת הספרים מרובי־הקופצים.
גם פה גם שם. בחודש שעבר, לאחר
שהארץ סירב לשלם מחיר גבוה יותר לברדור
בעד עריכת הטבלה ( 75ל״י) ,נעלמה
הטבלה מעל דפי המדור הספרותי של הארץ
וצצה מחדש במדורו הספרותי של
מעריב. שינוי המקום הביא גם לשינוי מזל
(של הספרים) :ספרי הוצאת שוקן איבדו
פתאום את תפוצתם הגדולה, המזכה אותם
במקום־כבוד בטבלה, ובמקומם תפסו את
המקומות הראשונים הספרים שהופצו על-
ידי מעריב בין קוראיו.
אלה שהארץ לא וויתר ללא קרב. השבוע
שבה והופיעה הטבלה מעל דפיו, כשהיא
ערוכה ללא השתתפותו של בר־דוד ונושאת
כותרת חדשה :״הספרים שנקנו ביותר.״
השוואת שתי הטבלאות, של הארץ ושל
מעריב, היתד, מאלפת ביותר:
• הספרים סטלה, לוח האוהבים, האדום
והשחור, פתחי לי אחותי, ותולדות האמונה
הישראלית נרשמו על־ידי מעריב בין הספרים
הנמכרים ביותר אן לא הופיעו כלל
בטבלת הארץ.
• לעומת זאת, מנה הארץ בין הספרים
הנמכרים ביותר שבעה ספרים שאינם מופיעים
כלל בטבלת מעריב.
• רק לגבי ספר אחד ויחיד הסכימו
ביניהן שתי הטבלאות על מקומו בתוך סולם
המכירה.
• הספר הורו של עורך מעריב המנוח
ד״ר עזריאל קרליבך חופם ברשימת הספרים
שאינם ספרות יפה במעריב את המקום הראשון•
בהארץ מגיע לו המקום השלישי
בלבד.
• הספר כי האדם אינו כוזב איננו
מופיע כלל בטבלה של מעריב, אך הוא
תופס מקום כבוד בטבלה של הארץ. מחברו
הוא, אגב, ד״ר יעקב הורביץ, עורך המדור
הספרותי של הארץ.

הספורטאים הישראליים הראשונים שהופיעו
על אדמת יפאן היו ללא ספק חמשת
שחקני נבחרת ישראל בכדורגל, שמיד לאחר
תום משחקיהם בהונג קונג מיהרו להצטרף
אל קבוצת האם שלהם, הנמצאת בארצות־הברית.

ביקור קצר, בטוקיו, לפני מסע ה־בשלונות
והנצחונות של ״מכבי״ תל־אביב
באמריקה, כותב יוסלה מרימוביץ /כתב
״העולם הזה״.
לאחר חודש של שהיד, בהונג קונג, התחיל
המזרח דוקא למצוא חן בעינינו. עשינו
תכניות למסעות וביקורים בטוקיו ובהונו־לולו,
בדרכנו לניו־יורק. אולם בגלל אי הבנה
בין חברות התעופה, ובגלל הכרטיסים
שלא הגיעו בזמן, השתבשו קצת התכניות.
נאמר לנו שנשר,ה בטוקיו שעה אחת
בלבד. האכזבה הגדולה חיכתה לנו כשהגענו
למקום, אחרי שמונה שעות טיסה נוחה.
הסבירו לנו שבגלל תקלה בלתי צפויה מראש,
נצטרך להיות בטוקיו לא שעה אחת
אלא עשר שעות. הם ביקשו את סליחתנו
על התקלה המעציבה״ מרוב צער, שכחנו
לשאול אותם מר, הגורם לתקרית איומה זו.
בשדה התעופה חיכה לנו אמנון יוחנן,
מעובדי הצירות הישראלית במקום. ומביון
שהשר,יה בטוקיו היתר, על חשבון חברת
התעופה שגרמה לכל המאורע המעציב,
ביקשנו שיביא אותנו לבית המלון המפואר
ביותר בעיר. תיכף לבואנו הזמננו במלון
ארוחה יפנית שכבר הספיקה להתחבב עלינו
בהונג קונג. אני חושב שבמלון השרון יותר
קל להשיג ארוחה יפאנית מאשר במלון
מרונוצ׳י בלב טוקיו•
הודיעו לנו שיש להם רק מאכלים מערביים.
הקמנו שערוריה הגונה, ומטבח המלון
הכין במיוחד עבורנו מאכלים יפאניים.
הארוחה מורכבת כולה מאורז ודגים, ואי
אילו סרטנים לקינוח.

חד ש וקריא
ספר להורים

גבעת חביבה.

שירה

אל. גרנות: ההולכים בלילה.
א. אלמוג: אביב עצבת ביהודה.
ט. כרמי: שלג בירושלים.

אפקים -במה לחינוך ותרבות

ספרל הו רי ם (מאת אנטון סמיונוביץ
מאקארנקו, ספריית פועלים 344 ,עמי) —
שפע של ספורים מרתקים על יחסי הורים
וילדיהם, מפי מחבר הפואמה הפדאגוגית.
כל סיפור מלווה מסקנות מדעיות ומוסר
השכל. אחדות מן המסקנות: על ההורים
להמנע מניפוץ המשפחה על־ידי גירושים
נמהרים: אסור להם להסתפק בבנים יחידים,
אשר סופם לגדול כנסיכים עריצים ואנוכיים:
את יחסי ההורים והילדים יש להשתית
לא על עריצות, או רכרוכיות, אלא על
כבוד הדדי, לפי מיטב המסורת של ״כבד
את אביך ואת אמך.״ מן הראוי לציין שבשעת
היכתב הספר, היה בדעותיו של
מקרנקו משום פנית עורף לעיקרי החינוך
שרווחו אז ברוסיה• מיועד לכל הורד. ומורה,
גם ללא־סוציאליססים.

העיקר; להתרחץ. כעבור שעה קלה,
כבר ידעה כל טוקיו, על שמונה מיליון
תושביה, שישראליים הגיעו. נציגיה של המושבה
הישראלית במקום, משפחות צבריות
צעירות, באו לקבל את פנינו. הם
לקחו אותנו לסיור קצר בעיר. חיפשנו במשקפות
את הבתים ד,יפאניים הטיפוסיים,
המצוירים בכל הציורים היפאניים. במקום
זה מצאנו מגרדי שחקים שברודביי לא
היתד, מתביישת בהם. אורות הניאון וה־פירסומת
יכולים בקלות לסנוור את כל
תאורת פאריס׳ לונדון ניו־יורק וכל השאר.
בשעות שלפנות בוקר, העיר שוקקת חי״ם
כמו שוק הכרמל בערב שבת.
הדבר הראשון הבולט אצל היפאנים הוא
שהם אינם סובלים אמריקאים. זרים אחרים,
כולל ישראליים, הם עוד סובלים. אולם
לעולם אינך יכול לדעת מה פשר החיוך
הלבבי של יפאני מחייך אליך. שני בתור
עומד אצל היפאנים הנקיון. יפאני שלא
נמצא חצי החיים שלו בתוך אמבט אינו
יכול כלל להיקרא בשם זה.
חוץ מזה, מספר הבארים ומעדוני הלילה
בטוקיו הוא כמספר הכולל של הבנינים
בתל־אביב, כולל שכונת התקווה ומעברת
חולון. המוזר הוא, שאם בכל מקום אחר
בעולם ממלאים זרים ותיירים את מקומות
הבילוי, הרי בטוקיו רוב המבלים הם יפאניים.
עשינו
ביקורת קצרה בכמה מועדוני לילה.
ראינו שדעתן של הרקדניות היפאניות על
בעיית התלבושת מזדהה לחלוטין עם דעת
חברותיהן הפאריסאיות. אבל אצל היפאניות
זה יותר בזול. תמורת המחיר הזול אתה
חייב להשיב בהתנהגות מנומסת ומוסרית.
צביטות אסורות, אחרת לא תזכה אפילו בחיוך.
בכמה
מועדוני לילה חשבנו שעומדים
גם לעשות אותנו רקדני עירום. הכריחו
אותנו בכניסה לחלוץ את הנעליים ולהסיר
את הבגדים. נשמנו לרווחה כשנתנו לנו
נעלי בית וחלוק מהודר. וכך התישבנו
לאכול.
אחרי סיור כזה מוכרחים ללכת למרחץ.
היפאניים כל כך רגישים לנקיון, שלא איכפת
להם בכלל עם מי הם מתרחצים. בתי המרחצאות
הם לגברים, נשים׳ ילדים וזקנים
יחד, ללא הבדל פין, גזע או לאום. אחר

כף עור מתפלאים שהם השחיינים הכי
סיבים.
רצינו גם להתעניין קצת במצב שאר
ענפי הספורט שלהם. וכיון שהיינו חמישה,
הציע שייע שנשחק כדורסל נגד הישראלים
במקום, שגם הם יכולים בקושי רק להרכיב
קבוצת כדורסל. אבל החלטנו לשמור את
הכוחות לסן פרנציסקו.

ארץ הנפלאות
לשחקני מכבי תל־אביב, טמן המסע ב־ארצות־הברית
כמה הפתעות משעשעות:
• בפתיחת המשחק בפילדלפיה, הושמעו
הימנוני ישראל וארצות־הברית על גבי
תקליטים, תקליט התקווה כלל את כל בתי
השיר ואלפי הצופים נאלצו לעמוד דום
רגעים ארוכים, שעה שבית אחרי בית של
השיר העברי בקע מהרמקול. לבסוף הופיע
בעל יזמה שהפסיק את המנגינה באמצע.
• בבוסטון, נהגו השחקנים האמריקאיים
להתחלף כל כמה דקות כמו במשחק כדורסל.

כדי לא להרגיז אף אחת משתי המפלגות
הגדולות, היה נפתח כל משחק
בבעיטה של המועמד הרפובליקני המקומי,
ומתחדש לאחר המחצית בבעיטה של המועמד
הדמוקרטי.

כדור בסיס
חובטים, תופסים, רצים
כאשר נפתחה השבוע בניו־יורק המערכה
על אליפות העולם במשחק הכדור־בסיס,
לא השתתפה בה גם קבוצה ישראלית אחת.
אף על פי כן הוכיחה ישראל, דוקא בשבוע
זה, שהיא מהוה גורם שאין לזלזל בו בענף

הוכחה ניתנה כאשר גברה קבוצת חובבים
מקומית על נבחרת שתי משחיתות אמריקאיות׳
שהטילו השבוע עוגן בנמל חיפה.

הסיבה עצמה.
כוכב הקבוצה הישראלית הוא בחור גמוך
קומה, הידוע בעולם הספורט בכינוי ״לו-
הגדול״ .מלבד היותו עובד השגרירות הקנדית׳
לו ורדון הוא זורק כדורים בחסד
עליון. מהירות זריקתו כה גדולה, עד שלפעמים
אפילו החובט של קבוצתו אינו
מספיק לקלוט את הכדור. חבריו נשבעים
שלו הוא זורק הכדורים הטוב ביותר במרחב.

ג׳ון דיואי, מנהל הקבוצה, הוא עובד
השגרירות הקנדית. מלאכת הנהלת קבוצת
כדור הבסיס, אינה קלה כלל וכלל. מאחר
שמחצית חברי הקבוצה נמנים על עובדי
אל־על, הם נמצאים יותר באויר מאשר באימונים.
כך, למשל איש הבסיס הראשון
של הקבוצה הוא הטייס הראשי של אל-על.
ממש לפני תחילת המשחק הוא היה נאלץ
להמריא לפאריס ובקושי נמצא לו ממלא
מקום — במטוס, לא על המגרש.
״אתה הורג כסדר!״ חברי קבוצת תלמים
לובשים תלבשות אדומות־לבנות ונועלים
נעלי טניס. מאחר שרובם אינם עוד
צעירים ביותר, הם משתמשים בכדור רך,
במקום הכדור הקשה המקובל במשחק־כדור
בסים.
קהל הצופים• שהיה מורכב כולו ממשפחות
אנשי הסגל הדיפלומטי וילדים ישראליים,
התלהב בהמשחק לא פחות מאשר
ממשחק כדורגל בעל חשיבות. אולם הקריאות
שנשמעו על המגרש באנגלית׳ יהוו
בעיה קשה לגבי שחקנים לא אנגליים, שיצטרכו
לתרגם לעברית קריאות כמו :״עשה
אותו קשה, ילד!״ או :״אל תיתן להם לצער
אותך, אתה הורג אותם בסדר גמור!״ הפליא
בצעקותיו דוקא האב אובריאן, שחניכיו
היו ודאי מסמיקים לשמע שפע מילותיו
העסיסיות.
כאשר נסתיים המשחק בנצחון הישראליים׳
מיהרו המלחים האמריקאים להאזין
למקלטי הרדיו, בהם הועבר שידור משחק

ן! הקץ לשומן!

ללא תרגילים, ללא מאמץ

מכונות

חשמליות

מעתה גםדגבר -ם

פלא

בהנהלת רפאל

הלפרין

ן! ״טרקלין ונוס״

תל־אכיב
רחוב ריינם 5׳

טלפון 23104

חיפה

הר הכרמל, ככר המגדל 10
(ליד מגדל המים) טלפון 82688

ירושלים

בנין קולנוע ציון, טלפון 4705

תחת השגחה רפואית מעולה

כל העתונות מ הלל ת את ה ה צג ה
אל תד ח ה את בקורך 111

שחקני הנבחרת וידידה יפאנית בבית־מרחץ בטוקיו *
מה הפלא שיודעים לשחות?
אמנם בשעה שהמלחים היאנקיים — לבושים
חליפות ירוקות וכחולות, שנשאו עליהן
את שמות אניותיהן — עלו על מגרש
מכבי ברמת גן, היתד, הקבוצה המקומית
עצבנית במקצת. בקומתם הענקית ובשרי־ריהם
השופעים נראו האמריקאים ממש
נוראים. הם היו כה בטוחים בעצמם, שלא
יכלו לעצור את צחוקם למראה המגרש העלוב
והקטן ששימש להם כזירת התמודדות
עם הישראליים. אך ברגע בו החלו החבטות
והזריקות של הכדור׳ ירד החיוך מעל פני
האורחים.
שמה של הקבוצה המקומית הוא: תלמים.
בליגה הישראלית לכדור בסים, בה
משתתפות חמש קבוצות. כולן של ישובים
בהם יושבו עולים אנגלו־סכסיים, תפסה תלמים
את המקום הראשון, נטלה גם את הגביע.
לד הגדול. כוכב חדש בשמי הקבוצה.
היה הפעם האב ברייאן, מורה בבית־ספר
נוצרי ביפו. בדרך כלל הוא משחק בקבוצת
השגרירות האמריקאית, אולם לצורך ההתמודדות
הבינלאומית הוא השאיל את
זרועותיו לתל־גנים.
ראש הקבוצה בת תשעת השחקנים הוא
הרי אקסלרוד׳ מהנדס בחברת הבדק בלוד.
הוא משחק את תפקיד התפסן: האיש המשתדל
לתפוס את הכדורים, הנזרקים לעבר
החובט של הקבוצה היריבה. כדי למנוע
מפניו לתפוס חלק מהכדורים הוא חובש
מסכת ברזל, הנותנת לו צורה של רופא
אליל פרימיטיבי. על המגרש מימינו, עומד
השופט, אף הוא במסיכה לפניו, מאותה
חעולם הזח ו99

כדור הבסיס במסגרת אליפות העולם בץ
הדודג׳רס מברוקלין והיאנקיס מניו־יורק.
לאכזבתם, כמו לאכזבת 40 אלף צופים אמריקאים,
הופסק המשחק באמצע בגלל גשם
שוטף.
ההיעילות כראש. בישראל, לעומת זאת,
התאים מזג האויר לפתיחת שבוע כדור הבסיס
בבית ציוני אמריקה. עסקני הבית
החליטו — לא פחות ולא יותר — מאשר
להפוך משחק זה לספורט הקייצי של מדינת
ישראל. הם מנו את יתרונותיו על הכדורגל:
משחק כדור הבסיס, אנרגי פחות,
אפשר לשחק אותו בכל מגרש, ללא שערים.
הוא מתאים לנשים. בשלב ראשון רוצים
המארגנים להפוך את הכדורך — וריאציה
רצינית פחות של כדור הבסיס — למשחק
הפופולרי.
תחילת העבודה נעשתה השבוע, כאשר
חבורת צעירים ישראליים התכנסה בבית ציר
ני אמריקה להאזין להרצאה על עקרונות
המשחק. לאחר ההסברים, שניתנו בידי ששה
ממלחי המשחיתות האמריקאיות, הודגמו
הכללים הראשונים של אמנות כדור הבסיס
על מגרש קחב, שם סומנו הבסיסים, על
מגרש הנקרא יהלום.
בית ציוני אמריקה מבטיח לספק לקבוצות
ציוד ותלבשות• להגברת המשיכה כבר נרכשו
שני גביעי כסף. אחד עבור הקבוצה
הטובה, והשני עבור השחקן היעיל ביותר.

1956

הצגות ערב! 6.45 9.15 בימי ג׳ וח׳ רק כ־)9.15
הצגות יומיות: בימי ג, וח׳ כ־ 3.30 אחח׳׳צ
אוטובוסים: מהתחנה המרכזית .54 ,51 ,42 -מן ה צפון-
62 ,22 ושירותי מוניות.
כגמר ההצגה אוטובוסים מיוחדים מן הזירהטרון לבל
הכיוונים

• מימין: נחנזיאס, שייע נלזר רוסדה
מרימוביץ.

$ 321( 610
נ שריחוח

גורלית

מטוסי סילון מסוג סייברג׳ט, בדומה
לאלה שנראה בקרוב, הודות לממשלת
קנדה, בשמי הארץ, חולפים במהירות
מסמרת שערות על פני המסך הסינמס־קופי
הרחב שעה שג׳ו מק־קונל (אלן
לד) מקדיש את חייו למשפחתו ולמולדתו
(האמריקאית) .קפטן ג׳ו מק־קונל
היה גיבור אמיתי ,״נמר השחקים״ של
חיל האויר האמריקאי עוד הרבה זמן
לפני שאלן לד וג׳ון אליסון (בתמונה
מימין) גילמו אותו ואת אשתו, באטש,
״הנערה בעלת העיניים הצוחקות״ ,ב־בשליחות
גורלית.
סרט רב־עניין על החובש הקרבי שהחליט
להיות טייס קרבי וכתב היסטוריה
בשחקים, מגרמניה עד קוריאה.
עלילת הסרט אינה מתרחשת בשחקים
ובלבבות בלבד. אחת התמונות המשעשעות
ומפיגות המתח ביותר של
הסרט: התאבקות חופשית בין בוראי־חובש
אלן לד והסמל שלו — בשדה
שטוף גשם שהפך לאמבטית בוץ אחת
גדולה.
בקרוב בקולנוע ״מוגרבי* בתל־אביב.

דרר 3ר*
בדוס .

א/ק ״תיאזחר הוז ל ״
בשבוע שעבר הושקה בהמבורג אגית
הנוסעים השלישית, שנבנתה מכספי השילומים
עבור חברת ציס. האניה, הנושאת
את שמו של ד״ר תאודור הרצל
נבנתה במסגרת הסיווג הגבוה ביותר
של ללוידס לאניות נוסעים, ולפי כל
הכללים של האומנה הבין־לאוטית ל־בטחון
החיים בים משנת .1948 היא
הותאמה במיוחד, כפי שקבעו בעליה
עבורה, לשמש אנית נוסעים מהירה
לשרות אקספרס בין חיפה למרסייל.
לפי האומדן תעבור האניה את הדרך
חיפה — מרסייל, כולל שהייה בנאפולי,
במשך שלשה ימים.
ה״תאודור הרצל״ מכילה את המספר
המקסימלי של תאים באניה מגודל זה,
מאחר שחברת צים מתכוונת להעסיקה,
וכ״ב את אחותה, בהפלגות סיור בעונות
מסוימות של השנה. הקשוט הפנימי
יהיה בסגנון מודרני, כפי שהודגם בשתי
האניות הקודמות, אשר נתקבלו ועדיין
מתקבלות בתגובות חיוביות ביותר.
שטח מקסימלי הוקצב לתאים חיצוניים,
ופחות מ־ 50/0מכלל הנוסעים יושכנו
כתאים פנימיים. יש באניה למעלה מ־סד
מקלחות צמודות לתאי־נוסעים, נוסף
לחדרי אמבטיה ומקלחות ציבוריים. התאים
תוכננו מתוף גמישות ורב גווניות,
החל בתאי־לוקסוס ועד האי צנע לארבעה
אנשים, בכדי לספק את דרישותיהם ואפשרויותיהם
של כל ציבור הנוסעים.
לשרות הנוסעים עומדת כ״ב בריכת
שחיה, קולנוע, מספרה, חדרי ילדים,
ספריה, חנות ותערוכת תמונות. כמו״ב
נמצאת באניה מכבסה לנוסעים ומוסך.
באניה שרות רם־קול מכונף, אשר ינוצל
גם להעברת מוסיקה, ותהיה אפשרות
להעביר בבת־אחת לא פחות מאשר שלש
תכניות מוסיקליות שונות לאולמות הציבוריים.
קשר טלפוני מתמיד נקבע
באניה עם כל נמלי העולם, ומספר תאים
מצויד במכשירי טלפון למטרה זו.
ה״תאודור הרצל״ תכנס לשרות החברה,
כפי המקווה, בסוף חודש פברואר,
.1957

לשמלות ולשטלות ערב
בצבעים שחורולבן
כע ת גם בצבע אפור
ובצבעים אחרים

• תמיד נקי
• אינו נפגע ע׳׳י זיעה
• נשמף במים

להשיג בכל החנויות
המובחרות של הענף

החברה המאוחדת
לסרןפלסטיקה כע״מ
תל־אביב, רחוב מקוד, ישראל , 10
סלפון .5853

שחקן דץ כ״מרד הנעורים״
אבא אמר :״אל תהיה אידיאליסט!״
סרטים חותכים חת׳כות וחת׳כים
ברנשים וחתיכות >אסתר, תל־אביב;
ארצות־הברית) הוא סרט זמר ברמה איכותית
גבוהה, בהשוואה לרמה הממוצעת של
סרטי הזמר ההוליבודיים. כזה, על כל
פנים, היה לפני שהגיעה מהדורתו לישראל.
כשיצא ברנשים וחתיכות מתחת ידיהם של
סמואל גולדווין המפיק ויוסף מנקייביץ׳ הבמאי,
היד, זד, עיבוד מוצלח של מחזה
הוליבודי מצליח, שעובד לפי סיפורי ניו־יורק
המפורסמים של דאמון ראניון, אותו
גאון ספרותי שהצליח בצורה אמנותית
לעבד את דמותה האמיתית של ברודביי.
היתד, לסרט עלילה שהופקדה בידי מומחים,
השתתפו בו שחקנים כמרלון ברנדו,
ג׳ין סימונס ופרנק סינטרה, הוא לווה במוסיקה
מטורפת אך ערבה ובעיקר הצטיין
בשפע ריקודים, שאילו הם בלבד היי
מהמים את כל הסרט, לא היה רע בכך.
בקיצור, ברנשים וחתיכות היד, סרס בידור
מעולה, במשך כל 158 הדקות של הקרנתו.
בישראל מקרינים על הבד רק 110 דקות
מאורכו המלא של הסרט. כלומר, הסרט
קוצץ בשליש בקירוב. וזאת לא משום שהוא
כלל סצינות שעוררו את זעם הצנזור.
פשוט, עובדי בתי הקולנוע אינם מוכנים
לעבוד שעות נוספות ולשבת בטלים שעתיים
ומחצה בזמן ההקרנה, במקום השעתיים
של סרט רגיל.
וכך יכול הצופה הישראלי רק לנחש
מדוע הושקעו בסרט חמישה מיליונים. העלילה,
כמובן. נשמרה איכשהו אבל דמקא
היא חסרת כל חשיבות בסרט זד״
הרי הסוס וצ׳רדי המזוהם. כל מי
שרוצה למצוא בברנשים וחתיכות את דאמון
ראגיון על הבד, מוטב שלא ילך לסרט.
הצ׳ק על סכום מיליון דולר שניתן עבור
הסיפור, ושהוא הסכום הגדול ביותר ששולם
עד כה עבור תסריט, ניתן ליורשיו
של ראניון רק כדי שיאפשר לעבד את
סיפוריו. אמנם טיפוסיו המיוחדים מופיעים
על הבד. קל לזהות את הרי הסוס, את
ג׳ול הגדול׳ את צ׳ארלי המזוהם, כל אחז
בסגנון הדיבור המיוחד לו ובתנועות האופייניות
לברנשי ברודביי. אולם ברור שרב
המרחק בץ דמויות הצבע המבריקות
של הבד, לבין הברנשים הגאלחים כפי שהם
באמת.
העלילה מתפתחת כאשר ד,ברנשים הרגילים
שקועים בצרה גדולה: הותיק, המבוסס
הקבוע והבטוח שבעסקי ההימורים הצפים
בניו־יורק, עומד להיסגר. בעליו נתן דטרויט
(פתק סינטרה) ,המאורש זה 14 שנה
לרקדנית בשם מיקס אדלייד (ויויאן בליין/
אינו יכול להשיג מספיק כסף כדי לעבור
למקום חדש. כדי להשיג את הכסף הוא
מתערב על סכום של אלף דולר עם אחד
סקי מססרסון( ,מרלון כדנדון הידוע כמהמר
מבוסס.
ההתערבות היא באם יצליח ברנדו לשכנע
תוך 24 שעות, את מפקדת מיסדר הצלת
הנשמות, חוד, בדאון (ג׳ין סיממם) ,לצאת
עמו לבילוי קצר בהבאנה.
מד, שמושך במיוחד בסרט, הוא לראות

את מרלון בתרו רוקד ושר. בעוד שבשטח
הרקוד מבצע בראנדו רקוד ממבו־ג׳אמבו
אחד בהצלחה די משכנעת, אץ לומר שגם
שירתו מוצלחת.

לפתע ־ רעם!
הי רו שי מ ה (עדן, תל־אביב; יפאן) הוא
סרט תעמולה יפאני נגד המלחמה, נגד פצצת
האטום ובעיקר נגד ארצות־הברית, שהפעילה
פצצה זו לראשונה.
המצלמה מעבירה את הצופה להירושימה
שלפני ההפצצה• זאת עיר מודרנית ורעש־נית,
בעלת אוכלוסיד, של כשלוש מאות
אלף תושבים. נערכות בה אספות פטריוטיות
של פועלים וסטודנטים מוסתים בידי
תועמלנים קיסריים. משם עוברת המצלמה
לתמונות שלוות של ארוחת בוקר משפחתית,
ילדים שלובי זרוע ההולכיסלבית־הספר,
חנוונים הפותחים את חנויותיהם,
חשמליות עמוסות הדוהרות ברחובות.
לפתע, מתערב קול מסוס עמום בשאר
קולות הכרך. כולם מסתכלים למעלה. שואל
ילד בתמימות :״האם אין זה הב?.29 .״
התשובה היא ברק מסנוור, ולאחריו —
הרעם.
רגע מקפיא דם זה של האסון, בו מתערבים
יחדיו ענני אבק ועשן, בתים מתמוטטים
ואחר זאת דממת מוות כללית, הוא רגע
השיא של הסרט. מתחת לפטריה האטומית,
יוצרת המצלמה מהדש, באמצעות צילומים
דוקומנטריים המתמזגים עם צילומי האולפן
את המשטח העשן והחרב, שהיה לפני דקה
עיר חיה.
הניצולים הראשונים קמים על רגליהם.
הפצועים וד,לכודים במלכודות זועקים, להבות
מאירות את החשכה בצהרים. תמונות
הזוועה המעולות בקטע זד, על הבד, דיין
כדי לשכנע כל צופה לא להאמץ לכל מה
שהוא רואה בתערוכת האטום למען השלום.
בעבור שבע שנים. אולם מלבד קטע
שיא זה, הירושימה אינו סרס מעולה.
הוא צולם בידי חובבים בהשפעת ארגון
המורים ד,יפאניים, שהוא ארגון קומוניסטי,
והתעמולה האנטי אמריקאית בולטת לכל
אורכו. מלבד זאת נערך הסרט בצורה גרועה.
מיד לאחר תמונות הגיז;גונג קופץ
הסרט למה שמתרחש שבע שנים לאחר
ההפצצה, געשה איטי וכבד תנוער״
כי יצרני הסרט לא האמינו כי הצגת
החורבן וההרס דיה כדי למלא את יעודד
הפציפיסטי של הסרט, הוסיפו מוסר־השכל
הגורע מן העלילה בלבד. אך למרות המגרעות
שבו, הירושימה הוא סרט שכל
אזרחי דור האטום יד,מימן צריכים לראותו,
נוער מרד הנעורים אוריון, תל-אגיב; אר•
ן: ן * 3ני

צות־הברית) הוא ניתוח חד ומכאיב באופיר.
של החברה האמריקאית ושל הנוער האמריקאי
בפרט. כמו סרס אחר, הדן באותו
נושא׳ ואשר עורר סערה ציבורית בארד,״ב
— זרע הפורענות — חושף מרד הנעורים
את אחת הבעיות הגדולות של התקופה.
האומץ להעלות בעיה זאת על הבד, אפילו
חעול 8תזוז

וי 8

״היא דומה לפרבר גדול של עיר שעדייו אינה קיימת״ -ואולי טוב שלא

שנינו יודעים שלא על
הלחם לבדו יחיד, האדם. צריך גם שעשועים.
השעשועים הם לחם חוקו של
כל מי שרוצה לדעת לאן הערב. השאלה
שהצעידה את
הגדולה ״לאן?״ היא היא
האנושות קדימה. על כן קיימות בתל־אביב
סימטת לאן א׳ וסימטת לאן ב׳ — ללמדך
שתמיד יש כמה ברירות. .
קיים כמובן הבילוי התרבותי, מאותו סוג
שבו עובדי קופת־חולים,הגרים בשיכון
קופת־חולים, נפגשים בערב בקונצרט המנויים
לפועלים של התזמורת הפילהרמונית.
זוהי הזדמנות מצויינת להוועץ ברופא, אם
לא הספקת קודם.
אפשר, כמובן, להשאר בבית ולעיין בילקוט
הכזבים — אותו ספר קטן שעשה
את מלחמת השחרור לכה פופולרית. מי
שקשה עליו הקריאה יוכל ללכת לת״ק על
ת׳׳ק, ולהווכח שההומור הישראלי עדיין לא
מת. הוא רק גוסס.
על קולנוע לא כדאי לתת עצות, כולם
יודעים. שתי דחיפות ומכה אחת קלה,
וכבר יש בידך כרטיס. את הסרט אפילו
לא צריך לראות. צועקים ״תן לו!״ —
מכות — שורקים — נשיקות. קמים ברעש
מהכסאות — סימן שבעוד חמש דקות
יסתיים הסרט. החיים מתחילים רק אחרי
הקולנוע, והם לא פחות יפים. ידוע שכאשר
אנו רואים משהו מאד יפה, אנו
נאנחים ואומרים: איזה יופי, ממש כמו בקולנוע!
בין
הקולנוע ואחר כך, אני ממליץ על
חוויה מאד תרבותית ומשעשעת — נסיעה
במונית, שרות.
אני מקוזה שהזדמן לכם נהג בריא, עם
חולצת טריקו מתוחה המאשרת שעדיין יש
כח בארץ. גם זה שישוב על ידו וגובה
את הכסף הוא בחור בריא. בין שניהם
מתפתחת שיחה ידידותית:
״סידרת איתו את החשבון?״
״קרעתי אותו.״
״מה היה עם הרב־סמל ההוא?״
״כשירד, אמרתי לו חצי לירה. אז הוא
אמר שתמיד הוא משלם ארבעים גרוש.
דיבר וצעק כמו במסדר. אז הוצאתי את
המברג הקטן הזה מכאן ואמרתי לו: מד,
אתה חושב, שאני חייל שלך? בוא תצא
אתי החוצה אם אתה גבר. אני אפתח לך
את הבטן במברג הזה. אז הוא אמר לא לא,
לא הבנת אותי.״
״ואללה, מספר זה, בחיי.״
״מספר מספר, אצלי זה לא הלך לו!״

ח7י 7ה מתחיל
ני מכיא את השיחה הזו בגלל אופיר,
החינוכי. מי שהתחשל משיחה כזאת
יכול להתחיל עכשיו בחיי הלילה של ממש.
הציוד האישי המינימלי למבלה הלילה
הוא אגרופן, סכין, מקל גומי, עוד חמישה
חברים, חולצה משובצת וחוש פסיכולוגי דק.
עם ציוד כזה, אפשר להכנס בבטחון גמור
למוסד המכונה בתל־אביב ״נייס קלאב״.
בלי להציב לה פתרון, הופך את הסרט
לבלתי רגיל.
הריקנות בנוער, חוסר האידיאלים שלי,
הדאגה לעתיד, פריקת כבלי החברה והמוסר,
אלה הם בעיותיו של הסרט. הוא
מספר את ספורו של ג׳ים (ג׳יימם דין) ,בן
מתוסבך, פושע למחצה, של משפחה אמריקאית
הגונה בת המעמד הבינוני. מדוע הוא
כזה? כאן תולה הסרט את האשמה בברור
בחברה האמריקאית של מחצית המאה העשרים.
חברה הוללת, חסרת ערכים מוסריים
ותרבותיים, שכמעט ואינה דואגת לחינוכם
הנפשי של בניה.
דים מגיע לעיר חדשה. הוא מחפש חמימות,
אהבה וחברה. במקום זה הוא נתקל
בחבורת פרחחים׳ שולפי סכינים, בני כתתו
לקולג׳ .הם מתגרים בו וגורמים לקרב סכינים
בינו לבין ראש החבורה, בו מנצח
ג׳ים. גם במרוץ האפרוחים — טיסה במכוניות
גנובות, אל מול צוק המתנשא
העולם חזר

סאת פסוס(ויגן
שתלו בו. כך נוצרו פלאי הטבע של
החוף — שורה של מזחים סדוקים מעלי
ירוקת, כמין נמל עתיק מימי הרומאים.

ב״נייט קלאב״ יושבים ליד הבאר ושותים,
או ליד שולחנות ושותים. אם רוצים, יש
גם תוכנית. נדלג על כך. העיקר הוא,
ששם יש הזדמנות למבלה הלילה להגיד
למישהו שהמישהו לא מוצא חן בעיניו.
הסיבות לא חשובות, והציוד מבטיח את
התוצאות. אפילו לא מתחשק להתבדח על
הנושא הזה, החל בתוכנית וכלה בתוצאות.
קורא יקר, מועדוני הלילה של תל־אביב הם
הדבר הגועלי והמבחיל והמפחיד ביותר ה־

** כשיו שם שקט. שקט ושלווה.
איכשהו לא הפכה שפת־הים למרכז החיים
— אולי מפני שתל־אביב שוכנת ל
קיים
בעיר הזאת. טוב שעדיין יש תנועות-
נוער.
המקום השקט והנעים ביותר הוא שפת־הים
בערב יום הול. זוהי עובדה.
פעם היו שם חולות. בין החולות התנוסס
בית אחד משונה שנקרא הבית האדום,
ולרגליו מועדון תיר. מי יודע כמה היה
עומד חוף הים בשממתו, אילולא אבות
העיר, שהחליטו לכבוש את השממה הפרובינציאלית.
הם החליטו להקים טיילת, כמו
בריביירה, שבה יוכלו אבות העיר לטייל
בשבתות, לשאול איש את רעהו מה נשמע,
להשקיף על הים הכחול ולשאול: זוכר איך
שפעם היו כאן חולות? כך נולדה תכנית
גרינבלס.
תכנית גרינבלט היתד, פשוטה: בני־האדם
יבנו טיילת של בטון על החול, ובתוך הים
יעמידו מזחים של בטון. ואלוהים ימלא
את מזחי הבטוח בחול חדש. בני האדם
היו בסדר, אבל אלוהים לא מילא את התקוות

חוף הים. מי שרוצה לבלות ערב מאד
שקט, נעים וזול, ילך לשם.
יש שם הכל. כמעט כמעט כל מה שיכול
היה וצריך היה להיות שם. אולם ריקודים
גדול ושומם. התזמורת פוצחת בטנגו חם.
זוג רקדנים מקצועיים מחולל, במטרה למשוך
את הקהל. הזוג מפליא בלהטוטיו
וראוי למשכורת שהוא מקבל, אבל את
הקהל אי־אפשר לרמות. הנה מגיע רק
הקהל שאין לו כסף ואין לו בנות לוויה.
אבל גם בלי זה אפשר לעשות הרבה.
אפשר לאכול מנת ששליק טובה בחצי
לירה. יש שם 25 גרם, אבל המוכר נשבע
לי שזה בשר אמיתי. אחת שאמרתי לו
שאני קצב נתן בי אפון מלא. יש לו
ששליק עם בצל בשביל בחורים וששליק
עם עגבניות בשביל בחורות.
בעד עשרה גרוש אפשר שם להפיל מפציצים,
לירות בדובים ובנמרים, סתם לקלוע
למטרה במטרה לשפר את הקליעה, או
לבלות שעה ארוכה של מתיחות אמיתית

מעל תהום, אשר בה מנצח הקופץ האחרון
ממכוניתו לפגי שהיא צוללת לתהום —
מנצח ג׳ים בעוד שחברו נהרג.

לפני שנה. קטע הפתיחה. בו זוחל ג׳ימם
השתוי ומשחק בצעצוע תינוקי, היא תמונה
בלתי נשכחת.

שלושה כפית עזוב. ג׳ים רוצה לספר
על התאונה למשטרה. אביו מניא אותי.
באמרו :״אל תהיה אידאליסט!״.
בבית עזוב, בחברת נער ונערה, מופרעים
גם הם׳ חסרי יציבות ובטחון עצמי בגלל
הסביבה בה גדלו, מוצא ג׳ים מפלס מפני
הפושעים המבקשים את דמו. בבית העזוב
והריק בונים השלושה לעצמם, למשך מספר
שעות בלבד, את האוירה האוטופית בה הם
חולמים לחיות. בסיום, מוצא עוד גער את
מותו ללא כל סיבה הגיונית.
הסרט מושלם לכל פרטיו. החל בביום
ובצילום וכלה במשחקם של כל המשתתפים.
יש בו קצב ומתח שאינם נעצרים אף לרגע.
ג׳ימס דין מתגלה במלוא כשרונו הדרמטי,
שהלך לאיבוד עת נהרג בתאונת מכונית

עם כל הטענות כלפי הנוער הישראלי,
קשה לצופה הישראלי, בצאתו מן הסרט
להשתחרר מהשמחה הטבעית שרב המרחק
עוד בינו לבץ הנוער האמריקאי.

מכונת האמת הגדולה

ליד מכונת אל קאפונה. ג׳וק בוקס משמיע
מוסיקה לפי בחירה, ואניני הטעם יכולים
לשמוע גם שירי־עם ישראליים — אפילו
עד שפת־הים הגיעו. והעיקר העיקר —
בעד עשרה גרוש אפשר לשים את היד
על מכונה להגדת עתידות, ומי שרוצה ללכת
על בטוח יכול לשים לירה ויקבל עשרה
עתידות לבחירה. אני שמתי רק עשרים.
העתיד הראשון היה:
״הבה נראה מה צפון לך בעתיד. קרני
אור בהירים ומזהירים מחכים לך, אולם
עליהם לחדור מבעד ענן שחור בטרם יבקעו
להם דרך אליך. מזגו שקט הוא, עם
התקפות תכופות של מצבי־רוח. נתברכת
במידה רבה של אינטליגנציה ובהתנגדות
נמרצת לכל תופעה של אי־צדק. כל חייך
קודש לאלה שאותם תאהב נפשך. לא יהיה
לך כסף רב, אך הוא גם לא יחסר לך.״
כמה שזה נכון. אבל היה עוד עתיד:
״קוי ידיך דומים לעץ בתקופת חורף. יש
לך אינטרסים מסונפים ורב גווניים מאוד.
יש מהם העשויים להביא לך אושר, ויש
שיגרמו לך צער. אך בדרך כלל, נכונו לך
חיי גיל, ועליך לשמוח על כך. חוויה נפשית
קשה צפויה לך, אך בל פחד! האופק יתבהר
והכל יסתיים בכי סוב.״

השומר והתנ״ב

מוצג וראוי
אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בטרי
הארץ ואשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• מרד הנעורים (אוריון, תל־אביב)
ג׳יימס דין בסרטו הטוב ביותר, אודות
גער אמריקאי המתמרד גגד הוריו וסביבתו
הזעיר־בורגנית( .ראה לעיל)
• הי רו שי מ ה (עדן, תל־אביב) סרט
הזוועה היפאני על העיר שהכירה לראשונה

ף* מה שנם זה נכון, אני בטוח. עוד
באותו ערב התנגדתי לתופעה של אי־־
צדק, וזאת היתד, חוויה נפשית קשה. אבל
קיבלתי התקפה של אינטליגנציה, והיות וכל
חיי קודש לאלה שאהבה נפשי וביחוד לי,
התבהר האופק והכל הסתיים בכי טוב.
אפשר ללכת גם לרחוב דיזנגוף, אבל זה
מאד עצוב. אמנם הפלמ״ח ואצ״ל ולח״י שוב
אינם קיימים, אך עדיין הם מפורקים. ושם
שרים שירים כל כך ישנים ועצובים, הכי
חדש הוא ״היו זמנים״ .אפילו השוטרים
ברחוב דיזנגוף הם ותיקים בארץ ויודעים
בעל פה פסוקים מהתנ״כ. פעם בלילה תפס
אותי שוטר משוטט בנסיבות חשודות, ושאל:
״מה לך פה ומי לך פה?״ כאשר הבעתי
את תמהוני על העברית היפה, נאנח וסיפר
לי שבעצם דווקא נכשל בבחינות בעברית
במשטרה ולא עלה בדרגה. שאלתי אותו
אם בחנו בתנ״ב ואמר שזה היה בסדר. מה
שלא היה בסדר זה החיבור. מפני שנתנו
להם לכתוב על הנושא ״מה השגנו בשמונה
שנים״ ו״איך להתגבר על הירידה״ .כמובן
שעל שאלות באלה אי־אפשר להשיב, ומה
הפלא. פנתיאון האומה מלא מאלה שלא
ידעו להשיב או סעו.
תל־אביב דומה לפרבר אחד גדול של עיר
שעדיין אינה קיימת. אבל יש סיכוי שבמשך
הזמן תהפוך לחלק של יפו, וזה יוסיף לה
בבת אחת היסטוריה של 6000 שנה, שהן
.x3 2000 לפי שעה, על השאלה ״לאן?״
אפשר רק להשיב :״מאין?״
את עצמת פצצת האטום. בהשתתפות ה־קרבגות
עצמם( .ראה לעיל)
ס הגיבורים עייפים (ירון, תל-
אביב) האויבים של אתמול הופכים לידידים
לאחר המלחמה. רקע אפריקאי סוער ומסחר
יהלומים. איב מונסאן ומריה פליקם המקסיקנית.

המדבר המתעורר (אדיסון, יר-,
שלים) חיות המדבר בהופעות כוכב, בסיפור•
העלילה האמיתיים והמרתקים ביותר שנוצרו
אי פעם.
• כאין מולדת (פאר, חיפה) דרך
היסורים של עולי תימן למדינת ישראל.
סרטו הצבעוני הראשון של המפיק הישראלי
נורי חביב. עם שושנה דמארי ושי אופיר.
• פורעי הסברים (אורלי, חיפה)
סרט המלחמה הבריטי, הדוקומנטרי למחצה׳
אודות הפצצת סכרי הריין במלחמת
העולם השניה. ריצ׳ארד טוד.

ה1ידון
אמצעי קשר:
שעת האפס:

דואר ישראל.
רגע פרסום פקודת

מבצע זו.״

,רוצה הייתי לראות *,כותב לי עול
ימינז בן 7ו ,״אין היית את כותבת
מכתב לעצמך,״ המבוכה שהטיל בי
בדבריו אלה, הזכירה לי את הבדיחה
המפורסמת על בעל הזקן והשמיכה.
אומר לכם את האמת ::אני לא הייתי
כותבת.

רדתי וגיד העמידה
מד, אתם יודעים, הפופולאריות שלי
הגיעה גם עד אנשי הסתיו. תארו לכם
מה גדולה היתד, הפתעתי כאשר קיבלתי
את מכתבו של 991/1047
״רותי יקרה והמודד ),ברצוני לקוות
שמדורן־ המגוון מכוון גם לאנשים בגיל
העמידה. אציג עצמי בקיצור: שנותי
,46 מהן 43 בארץ; השכלתי תיכונית!
שואף להתכתב עם גברת או עלמה עד
גיל 40 על הנושאים הבאים: ספרות,
פילטליה (דוד, מה זה?) ,סרטי קולנוע
והוויות העולם.
״בהיותי מומחה לבולאות מילדותי.
יש לי מבחר גדול של בולים מכל
ארצות תבל, ומוכן להחליפם תמורת
בולי ארצנו, שאותם אני אוסף בכמות
בלתי מוגבלת.״

רק 7א מן הארץ
( )991/1048 מעידה על עצמה שהיא
נערה חמודה, בת 18 ומשהו, עליזה,
ושיש לה המון מעלות ועוד יותר
חסרונות. היא רואה צורך לציין שהינה

הגערה בלבן

אווירת בית חולים, ריח האתר ב־מסדרונדתיו,
חולים ר,מתאהבים באחיות
המטפלות בהם -כל אלה נראים יפים
ברומאנים ועל בד הקולנע. המציאות,
כנראה, שונה במקצת. מגיע רגע בו
רוצה אחות להיחלץ במקצת מאווירת
המחלות, ולא לשמוע את צל־צולם
הטורדני של חולים קפריזיים.
( )991/1050 היתד, רוצה לגוון במקצת
את חייה במכתבים עליזים שתקבל מבחור
נחמד שגילו לא יעלה על ,24 כי
האחות הקטנה שלנו היא רק בת
שמונה־עשרד, וחצי. על עצמה תספר
רק לכותב אליה.

יפה ; ,סוגה, ומגתגיה
דבר אחד הייתי רוצה להבץ. אם יש
כאלה הסבורים כי דבר לא יפה הוא
לכתוב ולקבל מכתבים אל ומאת רותי,
מדוע הם עושים זאת, בשם אלוהים?
כזה הוא 991/1051 שבימים אלה
נעשה סמל בדימוס. בקיצור טלגרפי
הוא מודיע לי שהינו בחור די יפה,
כבן ,20 רוצה להתוודע בכתב אל נערה
כבת 19״שתהיה יפר״ נבונה, ורציי
מאד שתהיה מסביבות נתניה.״

בשקט או דא, קיבוצניקית
גם השבוע לא נעדרת ההתישבות העובדת.
הפעם, הכירו נא את (71052
:)991
הנני קיבוצניקית, וכשעוברת אני
עם חברתי ברחובות העיר, מציין כל
אדם לעצמו בשקט או בקול רם —
״קיבוצניקית״ .אני בת ,16 נורא אוהבת

(סוף מעמוד )3
דעת־הקהל הערבית, וההכנה הנפשית והרעיונית
חייבת להיעשות גם לפני המיבצע
וגם בשעתו. יהיה צורך לדאוג כי הצבא
לא יפגע באוכלוסיה האזרחית, ולהתקין שיפוט
צבאי נמרץ ומהיר לכל הפוגע בנפש
וברכוש. יהיה צורך להקים מראש גרעין
ממשלתי ידידותי, ולציידו בכל כלי התעמולה
וההסברה.
יתכן שההבנה העיקרית חייבת להיות
פנימית: על המדינה להכיר בשותפות של
ערביי פלסטין במולדת, לפי שתוכל לתת
ביטוי לעקרון זה במבנה פוליטי בר־קיימא.
אך אין ספק שקיומה של מדינה כזאת, עם
כל הערובות לשיתוף־פעולה יעיל, יקדם
בהרבה את סיכויי השלום הסופי במרחב.

* * ק אחרי שתבורר בעיה זו עד תומר״
ן אפשר יהיה לסכם את הטוב והרע של
מיבצע כזה.

חטוב גלוי לעין: למדינה יחיה
מרחב־הגנה. שום צבא של מעצמה
ערכית גדולח לא יימצא כי־מרחל,
של חצי שעת נסיעה מנתניה,
מירושלים ומתל־אכיב. אפשר
יהיה לנשום. זהו יתרץ גדול.
הרע אולי גלוי פחות למבט השטחי, אך
הוא מוחשי מאד. נצחון ישראלי במרוץ על
הירדן לא יביא את השלום. ההיפך הוא הנכון.
הוא יחמיר את המלחמה בין העמים.
תוצאותיו השליליות:
• הפחד הערבי מפני ישראל והשנאה
הערבית כלפיה יגברו פי כמה.

• המעצמה הערכית העיקרית,
מצרים, לא תיפגע. הנחלת מפלה
לירדן ולעיראק תחפו! -את גמאל
עבד אל-נאצר למנחיג הבלתי־מעורער
של העולם הערבי, מנהיג
מסע־הם חר נגד ישראל.
<• גם המערב וגם הגוש הסובייטי יפעילו
לחץ גדול על ישראל. מן הסתם ישלימו
עם עובדות מוגמרות, אך רק אחרי
מאבק פוליטי וכלכלי מר.
כל זה, כמובן, נוסף על מחיר הדם וההרס.

״פטריוטית
שדופה.״

וצברית

גדולה

שרופה,

נערה
זו רוצה בהתכתבות לשמה, ללא
כל רצון להיכרות אישית׳ דווקא, עם
מישהו מחוץ־לארץ. הארץ, הדת, הלאום
אינם חשובים לה. במכתביה אל אותו
אלמוני תוכל לספר לו עד כמה היא
בוגרת תיכון, חובבת ספורט ואמנות
שימושית, והתכתבות עם בני ארצות
שונות. היא תוכל לעשות זאת בעברית,
אנגלית או צרפתית, לפי הבחירה.
הכל טוב ויפה, לא כן? אלא שמשום
מה לא אהבתי את ד,נ• .ב. של מכתבה:
״רותי, מכתבים מהארץ, אל תעבירי
אלי!״

מבצע התכתבות

זה כנראה עושה לך משהו להיות
קרבי. זה גם
מפקד מחלקה בגדוד
משפיע על המכתבים שאתה כותב.
מצא חן בעיני מכתבו של ( 71049
גילוהצעיר בשבילי,
שאלמלא
,)991
הייתי אני כותבת לו ראשונה, מבלי
לפרסם כלל את מכתבו:
״ המשימה: הסתערות מבויילת לכבוש
יעד.
הי ע ד: מפקד מחלקה בגדוד קרבי.
סימני היכר: משטח צברי שגילו
,21 באיזור תל־אביב. מתרומם גבוה
ויפה.

הכוח הנדרש: נערה נחמדה בגיל
המתנועע בין 17ל־21׳ בעלת דם ד
יכולת לבצע הסתערות זו.

הציוד הנדרש:
גלובוס .66
טיפוס מכתבים ומעטפות.

נשק אישי: עט
תחמושת: בלוק

לכתוב ולקבל מכתבים לשמם. ובכן,
אם יימצא איזה בחור בגיל צבא בערך
או קצת לפני או אחרי, שירצה להתמודד
אתי בהתכתבות לשמה — התני מציעה
את מועמדותי.
אגב, שיהיה גם כזה שלא יתבייש
לשלוח תמונה, ולא יצפה לפגישה.
אפשר לדרוש מבן אדם שני דבתם
סותרים אלה?״
אם את שואלת אותי, אפשר גם
אפשר. אך אולי ישנם אחתם הסבורים
אחרת.

בעבור נזירה וממסד
אני צד מעוניין שיצא משהו מ־מודעתם
של 991/1053 כי הם הבטיחו
לי בקבוק סממו וגלידה בכסית,
אם ייענו. וכיוון שאנו חיים בתקופה
בה השוחד הוא אופנה, מדוע אסטה
מן המקובל?
ובכן, אלה הם שני צבתם שגמרו
לפני זמן קצר גימנסיה תל־אביבית, ועל
כן הם סבותם שהם יכולים להצהיר
על עצמם בפה מלא (עם מה?) שהם
משכילים.
הם, מעידים הם, טיפוסים חיוביים
וסימפטיים, בעלי מזג נוח, חובבי קולנוע,
ספרות טובה ומוסיקה לתקודים.
מובן שציוד יקר כזה חבל לבזבז איש
על רעהו. על כן, רוצים היו להתכתב
עם צמד נערות חמודות בנות 18־,16
תל־אביביות, בעלות חוש הומור, שתסכמנה,
בשלב מאוחר יותר, להיפגש
אתם.
רגע, אני רוצה לשאול משהו: מותר
להחליף את הגלידה באנספרסו?

יתכן שאפשר יהיה להקהות את העוקץ
ולצעוד צעד גדול קדימה אם תהיה לצמרת
הישראלית התבונה והכוח הפנימי (שלא היו
לה אחרי הסיבוב הראשון) לנצל את רגע
הנצחון כדי להציע לעולם הערבי שלום
נדיב ומכובד, תוך נכונות מרחיקת־לכת לויתורים
ותוך מניעת כל השפלת כבוד הצד
השני. אולם שאלה גדולה היא אם יש בישראל
אדם בעל שיעור־הקומה הדרוש כדי
לעשות זאת ברגע של שכרון־הנצחון הראשון.

אותו יום מר, כשנקרעה הארץ
^)לגזרים ונפתח הפצע השותת״דם הנקרא
גבול, חולמים רבים מאתנו על הרגע
הגדול בו יתאחו הקרעים ותוחזר שלמות
המולדת.
משך שבע שנות רשלנות ואדישות ממארת
לא עשתה הנהגת ישראל דבר כדי
להגשים מטרה זו הגשמה של אמת —
בדרך של שלום הנושא בחובו פ תחן סופי.
לא רדפנו אחרי הבעיר״ עתה רודפת הבעיה
אחרינו.

הטיבצע המוצע עתה לא יביא
פתרץ זח. במקרה חטוב כיותר
יחיה רעה שבהפרח -מעשה נח פז,
כלתי-מוכן מבחינה נפשית ד
מדינית, מעשה שכל מטרתו להקדים
פני רעה גדולה עוד יותר,
מיכצע שלא ירפא פצעים אלא
יפתח פצעים חדשים.
איני רוצה הפעם להביע את דעתי האישית
על פתרון הבעיה ששמה ירדן, ועל
אפשרויות המלחמה והשלום. עשיתי זאת
כמה פעמים במדור זה בחודשים האחרונים.
דומני שחשוב יותר ברגע זה להבהיר את
הבעיות האוביקסיביוח הכרוכות כיום במלחמה,
כדי שלא תתקבל החלטה באופן
עיוור, מתוך שיקולים חלקיים ומחמת התרגשות
השעה החולפת.
אריה שאג — מי לא יירא?
מלחמה בשער — מי לא ייחרד?
רדיו גלים קצרים
על קצה המזלג — זהו השם שבחר
יצחק שמעוני לתוכנית הבידור החדשה,
שתשודר (אם ירצו השם והתקציב) החל מן
החודש הבא. תוכנית זאת, שתימשך 45
דקות, תשודר אחת לחודש, עם שידור חוזר
כעבור שבועיים, ותהיה למעשה מעין חידוש
של ינשופים וחיובים. בכל תוכנית יבוצעו
ארבעה פיזמונים חדשים, שייכתבו במיוחד
למען על קצה המזלג, וכן תכלול התוכנית
מערכונים מקוריים. שארית הזמן תנוצל לדברי
קשר, למשחקים ולחידונים. הוזמנו
להשתתף בתוכנית: המלחינים מאיר (האיש
שבקיר) התיק, ויוחנן (לפעמים) זראי, ומחבר
המערכונים יהודה פרדים. סרט מאלף:
הנהלת קול ישראל העניקה לתוכנית החדשה
תקציב של 3000ל״י .״התוכנית תימשך
כל עוד יספיק התקציב,״ אומרת ההנהלה,
״מה יהיה אחר־כך — אין לדע ת״...
כימרמןהכפר -זה שמה של תוכנית
בידור נוספת שתיערך במשותף על־ידי
שמואל רוזן ויצחק שמעוני ותשודר גם
היא חודשית החל מן החודש הבא. הבדרנים־
החובבים מן הקיבוצים, המושבים והכפרים
יפגינו בה את יכולתם. התוכנית הראשונה
תוקלט בקיבוץ משמר־העמק, בהשתתפות
אמני הסביבה כולד״

מר נ ש מע
תוכניות אלה, מתוך שידורי השבוע הבא,
עשויות להיות מעניינות:
• פ סי םקט ני ם (יום ד 9.30 קול
ישראל) — יצחק שמעוני מגיש את תמצית
הקומדיה המוסיקאלית האמריקאית היאנקים
הארורים, שחוברה בידי זוג הפיזמונאינד
המלחינים ריצ׳ארד אדלר וג׳רי רוס, שהם
גם מחברי משחק הפיג׳מה. כוכבת הקר
מדיה — גוון וורדון. מאחר שעלילת המחזה
מספרת על שחקן כדורבסיס נלהב המוכר
את נשמתו לשטן כדי לזכות במשחק, קרא
שמעוני לתוכנית בשם פאוסט על מגרש
האספורט.
• צ לי לי ת ון (יום ד 10.30 קול
ישראל) — ביקורת והקלטות מתוך הקומדיה
המוסיקאלית משחק הפיז׳מה בתיאטרון דו־רה־מי
יעמדו במרכז התוכנית, שתכלול גם
שיחה על הקומפוזיטור אנטון ברוקנר ועצות
טכניות לבעלי גרמופונים היי־פידליטי.
י• בניחותא (יום ו 8.10 קול ישראל)
— כמה סיפורים קצרים מתוך ספרו
של קארל צ׳אפק משני הביסים נם יחד,
המספרים על שוטרים וגנבים בהומור ובהמצאות
מפתיעות, ישודרו בעיבודו וביטויו
של מיכאל אוהד.
• כימותוב די ם (שבת; ; 1קול
ישראל) — סקירת מאורעות הבידור תכלול•.
פתיחת העונה בתזמורת הפילהארמונית הישראלית,
ראיון עם הפסנתרן־האורח מארי־אן־מנחם
פילאר, הופעת הרקדנים האחים
ניקולאם במלון דן, לעולם לא מאוחר בתיאטרון
אחל, חוא חלד בשדות בתיאטרון
הקאמרי ומשחק הפיז׳מה בתיאסחץ דו״רח־מי.

המסף עו ל ה (יום ב׳; ;8קול ישראל)
— סיפורו של ארנסס האמינגוויי
חייו הקצרים והמאושרים של סר פראנסיס
מ״קומבר מספר על איש עסקים אמריקאי
קטן שיצא לציד בג׳ונגל האפריקאי כשהוא
מלא רגשי נחיתות כלפי כל הסובבים אותו,
ונגאל לבסוף כשנורה על־ידי אשתו״ כאילו
בטעות. יואל זילברג יביים את עיבודו של
עמק פרי.

חמאזין חזחיר לא יפתח את המקלט בשעת
שידור התוכניות תבאות, המאיימות להטביע
אותו בגדי־שיעסום:
• כמערכותהעבודה (יום ב׳;
0ג ; 7.קול ישראל) — במסגרת תוכנית
מפורסמת זאת תשודר הפעם כתבה על
עובדי-לילה, ר,מבטיחה לנסוך על המאזין

עמוקה.
אווירה לילית אמיתית של שינה
• משקיח וכני ־ כיתח (יום ג־;
; 7.35 קול ישראל) — תוכנית התעמולה של
משרד־האוצר תעסוק הפעם בהטפה ללימוד
מקצוע. כמה מעובדי קול ישראל ייטיבו
לעשות, אם יטו אוזן ויבינו מה חשוב
היה שילמדו את מקצועם. תוכנית זו נמנית
לא על התוכניות המשעממות, אלא
על התוכניות המרגיזות.
העולם חזה 991

אמנות קרקס
א1טומ*ה קדה
קרקס חקרח של דדליי (זירהטרוז.
רמת-נן) בנד על מזיגה צומת של קור־רוח
וקור־מים. הקרח המלאכותי׳ הממלא את
המרובע הגדול בזירה, אינו נמס. אולם הקרח
בקהל נמס כמעט מן הרגע הראשון.
הסיבה נעוצה הן באמנות והן באנטומיה.
בעלי התוכניות סיפקו לצופה כמה עובדות
מדעיות חיוניות. הקרח הוא מים מוצקים.
הקרח הוא חסר־צבע, והלובן אינו אלא
טעות ראייה. הקרח הנוצר בהיקפא מי־ים
מלוחים הוא חסר־מלח. אפשר ליצור חמשה
סוגים שוניס של קרח בהתאם למידת הלחץ
המופעל על המים. הגלידה הומצאה על-
ידי נירון קיסר, ששלח רצים להביא לו
שלג מן ההרים לשם עירבובו בפירות ר
שמנת, אולם היא אבדה באירופה עם האימפריה
הרומאית והוחזרה על־ידי מארקו
•ולו מסין.
הרכב גבישי הקרח: אטום־חמצן נמצא ב־מרכדכובד,
שארבעה אטומי־חמצן אחרים
נמצאים במרחקים שווים ממנו, כשאטום־
מימן מפריד בין אמום־החמצן המרכזי וכל
אחד מאטומי־החמצן האחרים•
כל זה ברור. אולם שום הלכה מדעית
אינה יכולה להסביר את השפעת רגליהן החטובות
של תריסר מחליקות יפות־גוף על
רשתות־העיניים של הצופים׳ או את ההנאה
האסתיטית העמוקה שיש לאדם למראה
תנועת הריחוף השמימית של רחפן־אומן
על הקרח.
מכירה בבגדאד. אדם אחד שלא הרבה
לחפש הסברים מדעיים היה המלך פארוק
הוף הקש האחו
^ לזד, לאחר שהוציאו 2200 דולאר
^ קניית מזכרות בעת ביקורם בישר*
גילו חברי קבוצת עחמאים אירניים, בהגת
לשדר,־התעופה, כי לא נשאר להם כסף לש׳
את דמי הטסת קניותיהם

ערשה פתור)
ך• מולזה, ארצדת־הברית, התקין חרש[
^ מצלמה אוטומטית בתקרת מפעלו ל
המלצת המשטרד״ במאמץ לגלות את זהוו
של גנבים שהתפרצו שש פעמים למקו
גילה כעבור יומיים כי מפעלו שוב נפ|
וכי הפעם נגנבה גם המצלמה.

אחוז חחסיס
ך • ת ל ־ א די ב, עזבה עקרת־בית את 1
4דתה לדקות ספורות, גילתה בשובה
אלמוני התגנב לדידו״ ניגש למגירה בה ד,
שמור כסף המשפחד״ לקח מאה ליד
מתוך חבילת שטרות בת 500 לירות, השא
את יתר חכסף במקומו.

ן* קלסזו, ארצות־הברית, אחרי שהמשטו
4דחתה את בקשתו של הארביי בוגיג
לכלאו באשמת שיכרות, ובדרך זו לזכר
בלינה ואוכל חינם למשך 24 שעות, התג
בוגימה בחשכת ליל לתא ריק של ב
הכלא, נרדם תוך כדי עישון סיגריד״ ד,צ
את מזרון מיטתו, נידון ל־ 15 ימי מאסר.

עולם תחת
ך* בירות, סירב עדלי רמדאן להוד
^ בהתפרצות למשק עופות וגניבת אוו
הוכח כאשם כאשר נשמע קול של או
עולה מתוך תחתוניו הארוכים.

הפרוטה והניס
ך* באד ״ שבע, אחרי שהעיריה העלו
^ את מחיר הנסיעה באוטובוס העירו
מ־ 60ל־ 65 פרוטד״ התארגנו כמה נוסע׳
שביקשו להעלות את המחיר ל־ 70 פרוט
לאור המחסור החמור במטבעות בנות חט
פרוטות.

פרם עשר לירות יוגרל בי! פותרי תשבץ ״העולם הזה״ 991
בו א חן .1 :הוא
הוליך בשדות; .5
עיר האבות! .10א־לוף־משנה
המרכיב
נבחרות! .12 מראה;
.14 מקור למימון
ציבורי; .16
גוץ הוא כזה; .18
פקודה; .19 לו סידרה
ההסתדרות שיכון
מיוחד; .21 עיתונו
של איתמר בן
אב״י; .22 יונה ממין
זכר; .23 מקור
היין; 224 אחד הבנים
בהגדה .25 :י ד
עץ כזה הוא חיים
בהן; .27 אם ששם
מואל;

תנכ״י; .31 קודמת
להענשה; .33 יקב;
.35 אם שת! .36
ממלכת הצפון; .38
בעל אלף אלפים;
39 מחסני סחורה;
.40 הוא ללא הא:
41 לעתים יש ניגוד
בינה למעשה;
.43״ ל ך ...מארצך וממולדתך 44 על
כל מכתב .46 :חטיבת פלמ״ח .48 :מקור
הכנסה לממשלה; .49 עקום.
מאונך .2 :
.3תינוק; .4
4אויה!.9 :
דיקטסוריות;
הוא מרובד״

חצי מספר, בכל ואת מספיק;
בטן; .6בן .7 :בא -בתשרי;
ספר תורה; .11 בעל נטיות
.13 שכונה ירושלמית; .15
לעתים, על הגלוי; .17 קשה

ן __העולם הזה !99

ף) טלקיל, יפאן, עצר וולטר טונגה מוניו
הכיר אותה כמכתיתו הגנובה, ביק
מהנהג להסיעו לתחנת המשטרה, הסגירו ין
באשמת גניבה.

רחפנית פמלה גאי
פאדוק התפרק

ללדת בלעדין; .18 יחידה; .20 ייהפך לרשע;
.23 מין שמן; .26 הרוסי שהפך את חייליו
לגברים; .27 חלק הגוף; .28 קבוץ בדרך
ירושלים; .29 פעולת חוסאן; .31 שדה
התעופה בפאריס; .32 חטיבת צה״ל במלחמת
העצמאות .34 :ייצרני תמרוקים; 35 אם
שבעת הבנים 37 :בת שאול 39 :מתלוצץ:
42 רעב! 44 בגד לא מושלם 45 :לירה
ישראלית; 47 חס וחלילה.

גלגל חוז

השמנמן, בראותו את פמלה גאי הבלונדית,
המכנה את עצמה ״מארילין מונרו של הקרח״
.כשהופיעה בקאהיר עם להקת־באלט
דנית, שם המלך אח עינו עליה והתקרב
להתפרקות מערכי המוסר. פמלה נאלצה
להימלט ממצריים, זמן־מה לפני שהמלך
עצמו נמלט ממנה.
הצופה הישראלי האנטי־פארוקי יבין לנפשו
של המלך, כשם שיבין לרוחם של
השייכים העיראקיים אשר רצו לפני כמה
שבועות בלבד לרכוש את דינקי סטאייפל־טון,
האקרובטית המחליקה, יחד עם. כל
זירת־הקרח בה הופיעה בבגדאד.
ציונים מובהקים ימצאו סיפוק בכך שכוכב
הלהקה, אריק ארדוש, אינו אלא פליט יהודי
מהונגריה, שהגיע לגדולה על הקרח הבריטי;
וששמו האמיתי של האקרובט דויד
בנטליי אינו אלא אפשטיין. יא ייפלא אם
יתגלה כי הקוסם לי צ׳אנג, השומר את
שמו האמיתי בסוד׳ נולד בשם לוי צדוק.
הצופים בהצגות הראשונות לא זכו לראות
את להקת הפנתרים ואת מאמניהם, דוני
דה־קוק ההולנדי ואריקה וייס השווייצרית.
הפנתרים, הרגילים לטרוף בעלי־חי לא רק
מתוך, רעב אלא גם מתוך הרגל, והמתנפלים
איש על רעהו כשהם מצוברחיס, אכלו שני
נתחים קטנים מחזהו וזרועו של דוני, ערב
ההצגה. המאמן ניציל רק הודות למאפגת,
ששמרה על קור־ריח, פייסה את החיה.

שכר מרח
ף• לונדון, אנגליה, התלונן דיימם פאר?
*.במ שטרה מ שני האלמונים שהוביי
אותו לתחנת עזרה ראשונה, לאחר שמשאי
פגעה בו ברחוב, לקחו מכיסו את כל כסו
ונעלמו.

תנועת המר:
^ חיפה, התפטרה קופאית קולנוע נ
*עבודתה, בהסבירה כי דרישתם הבלתי
פוסקת של המבקרים לקבל מקומות דתק
באמצע, גרמה לה לסיוטים כל לילה.

הרצון להשתלו
* פניקס, ארצות־הברית, ביקשה
• 1בראון גס מבעלה, בהסבירה כי
לשלחה לקורס קליעה למטרה, גם
שהוכיחה כי איננה מסוגלת לפגוע בו
פעם אחת מתוך שש יריות אקדח.
שרו סיר: לאחו אפיל

הסולם החכרת
ך• תל־אכיב, טען עורך־דין להגנת שול
חו, שהואשם בזיוף שטרות והוצאו
כסף בטענוודשווא :״שולחי נכנס לחברו
הגבוהה ובנסותו להעלות את מעמדו החברת
החדש, הסתבך והגיע עד הלום.״

מוז מ ני םמשתתפים. אחד הקוראים סבין אלת שדבריהם נדפסיי
בעמוד זת יזכה סדי מבוע בפרס של סו ל״י. הזוכה השבוע הוא
.שחקן* ,תל־אביב, שכתובתו עטורה במערכי
ברכה בערב בו נבחר יצחק בן־צבי לנשיא מדינת ישראל, צבאו *לפי אנשים על הצריף
הקטן שלו בירושלים, וערכו תרועות הידד לכבוד הנשיא החדש.
יצאה רחל ינאית בן־צבי מפתח הצריף החוצה, הניפה את ידיה וקראה!
.שלום, המונים(*

1ה עוד כלום

ההבדל הקטן
באר־אורה היא כמעט מחוץ למדינת
ישראל, לכן לא מקפידים שם כל כך
על הגינונים שביו חיילים למפקדיהם.
יום אחד נסעה ציפי, הרב־טוראית של
באר־אורה, לאחד המחנות בצפון. צמאה
מן הדרך הארוכה, נכנסה לשק״ם כדי
לשתות משהו. לא היה איכפת לה במיוחד
שזהו דווקא השק*ם של הקצינים.
״תן לי תסס *,אמרה לשק*מים ט.
.חיילת!״ אמר השק*מים ט. ,זה רק
לקצינים וסמלים!״
.בסדר,״ ענתה ציפי. ,אז תן סממו.״
רפי #ילון, אילת

מתי נסע פעם עם החברה בכביש
הסרגל על 140 בערך. החברה התחילו
להיות קצת לבנים, בגלל השסעת מזג-
האתיר, אבל מתי לא התרגש. הוא
הסתבל לכל הצדדים מלבד לצד שאליו
נסעה המטנה, ואסר בבוז. :גם זאת
מהירות? פעם עברתי את כביש הסרגל
בכלל בלי זמן*.

הזהרו מחיקו׳ ,
דינה ודליה הן תאומות, והן משתמשות
בזה כדי לסדר את החברה. יום
אתד, דינה שלחה את דליה להיפגש
במקומה עם איזה בחור שהכירה לא
מזמן.
איך שהם נפגשים ומתחילים ללכת,
הבחור וצדי לחלק לה מחמאה. .שמעתי
מהחברה,״ אמר. ,שיש לך אחות
נורא עקומה.״

*שונה ( )3הלבד, לחפש את חברתה
י תנה בחדר־ההורים. משלא מצאה אר
תה, שבה ומסרה דו״ח :״רננה איננה
בחדר. אבא שלד. משחק לבדו.״
קיבוץ פלמ״ח־צובה
מקי הדאיגה העובדה ששיניה
להתחילו ־לנשור .״הדסי,״ אמרה ל.

אחותה.
,כל השיניים נופלות ליו&נאולי
?א יצמחו לי אחרות?״
״אין דבר,״ ניחמה אותר, הדם. ,אולי
יצמחו לך במקום זה שיני־זהב.״
קיבוץ רביבים

*אצחק ( )319 סיים את ארוחתו. אמרתי
׳•לו :״כעת תהיה גיבור כמו בר־כוכבזב״
ענד לי :״אמא, ואם את תגמרי את
האוכל תהיי בר־כוכבאית!״
אפו חנה ניצן, תסאביס

טעות ר עול עודקת

ך ״ סי ( )4!3הוזמן לחגיגת יום־הולדת
׳ אצל חברו, ונשאל על־ידי המארח
הצעיר :״על־יד מי היית רוצה לשבת?״
ענה יוסי מניה וביה. :על־יד העוגה״,
אורי פתאל,תל־אביב

* 6נ י רוני ( )8התעקש ודרש שאספר
—4לו לפני השינה עוד סיפור .״לך
לישון, בן סורר ומורה!״ אמרתי לו.
״נכון,״ ענה הבחור ,״אני באמת בן
של מורה.״
אביו אליעזר נווה, רא שון־לציון

ד * שיו #ש ת

שר הצואר, מר לוי אשטל.
(תארץ)
נוח ליקסי, ירושלים
בו נתלה האזרח עד צאת פרוסתו.

הלוך וחזור
החשובה לכל שאלה היא שתי מלים — האחת נקראת מההתחלה לסוף, והשניד.
אותה מלה כשקוראים אותה מהסוף להתחלה (כמו ״רצח* ו״חצר״ ,למשל).

תיירת, בחורה. כליות יופי.
(ידיעות אזזרונוח)
מרדט דן, תל־אביב
בוחן כליות ולב.

( )1סכיכו היה פולחן -סביבה יש וועידות )2( .איש־צבא
ישראלי -תבונתו של צבא יעיל. י )3תוצאת נצחון בקרב -
משכן לסמל השלום )4( .הוא שבת מנסיעה -עליו אסור לדרוך.
( )5הוא נועד ליישר -הוא נועד לעקם )6( .הוא שייף לעתיד -
בו נוצר גן־העתיד )7( .הוא נשק מגן -הוא מחוסר־מגן )8( .הוא
עדיין חם -הוא נועד לחמם )9( .הוא חסר טעם -היא בעלת
טעם )10( .הוא עיקר הגוף -והוא כל היתר )11( .הוא דמות
תנ״כית מימי יעקב אבינו -וזה התואר המתאים לו )12( .הוא
יום שאינו חג -ובו •כל הימים.

טורי הייעוץ של עתונים וכתבי-
עץ( .מעריב)

זכריהו בן־יוסף, תל־אביב
הדנים בבעיות התנערות בעולם.
משטרת ישראל נעדרת. נסעריב)
שמואל תמו, טבריה
המוצא הישר מתבקש להתקשר
עם הניידת הראשונה.

זאב ברלינסקי ומרדכי בן־זאב, שחקני ״התיאטרון הקאמרי״ ,הם צמד־חמד. בבל
הצגה נותנים להם תפקיד זה בצד זה, וכך היה גם בהצגת ״רוויזור״ של גוגול:
ברלינסקי ובן־זאב שיחקו את זוג האצילים הקטנים בובצ׳ינסקי ודובצ׳ינסקי, הרואים
לראשונה את הרוויזור־כביכול מגיע לאכסניה של העיירה ורצים לבשר על כך
בביתו של ראש־העיר. בהגיעם למקום הם מתחילים. כדרכם להתווכח :״אני אספר,
דובצ׳ינסקי!״ ״לא, הנח לי לספר, בובצ׳ינסקי!״ ״אתה אינך יודע לספר, דומדינסקיו
הנח לי לספר.״ ״לא, בובצ׳ינסקי, אני ראיתי אותו ראשון!״ כך נמשך הוויכוח
דקות אחדות, ולבסוף צריך בובצ׳ינסקי, הוא ברלינסקי, להכניע את יריבו ולספר
באוזני ראש העיר את הסיפור המפורס על כניסתו החשאית של הרוויזור העירה.
אולם לא איש כברלינסקי יניח להזדמנות כואת לחלוף. אין כמוהו חובב לארק
על־רגל־אחת הצגה בתוך הצגה. באתת ההצגות של ״רוויוור״ ,כאשר הוויכוח הקבוע
התקרב לסיומו, אמר פתאום ברלינסקי :״סוב, דובצ׳ינסקי, אתה כל כך רוצה
לספר — מילא, ספר אתה!״ בן־זאב לא ידע כמובן אף מלה אחת מן הטקסט
של הסיפור, השייך לברלינסקי. הוא נשאר על הבמה בפה פעור, כשהוא מנסה
לגמגם משהו. מלא הנאה, הניח ברלינסקי לסצינה להימשך כמעט דקה שלימד.
ולבסוף הפסיק את בן־זאב באמרו:״אתה רואה, דובצ׳ינסקי, אמרתי לך שאינן
יודע לספר. ועכשיו, הנח לי. אני אספר את ה סי פו ר
שחקן, תל־אביב

הקוראים סוזמנים לחבר כותרות לקש־קשת
זאת. התוצאות יתפרסמו בגליון
,993 בעוד ש בו עיי ע.

־< 111

601 -

שבח ווייס, חיפה ושלמה מרדכי, תל־אביב

— ׳ 4611

— )9 ( 0111.אל 0 4

— 1164