גליון 992 מתאריך 17 באוקטובר 1956

גליון כפול

מסי 992
״ב ח שון ח שי״ז,
17.10.1956 שנ ה 20
ה מ חי ר 500פ ר•

העורך הראשי:
אורי אבנרי

מלחמה ו/או שלום

ראש המערכת:
שלום נוז\
עורכי־משנה:
רוב איתן, אורי סלע
עורך כיתוב:

עורך תבנית:
אהרון זרור

הכתב הראשי:

צלם המערכת:
אריה קרן

סי ל בי קשת

שרגא תר־ניל
רח ב נ לי ק סון ,8
ת. ד 6 .ג . 1מען
המוציא לאור :
דפוס משה שהם

תל־אביב, טלפון , 26785
למברקיס :״ עו למפרס׳.
העולם חזה בע״נז.
בע״ מ, ת״א, טל.62239 .

הסקרכת איננ האחר אית קבור תונו הסורקות,
כולל סורקו ת המתפרסמות תחת
הכותרת ״רו־ ה לצרכן ׳,״רו״ח לנוסק״
ונוי ה מוכנו ת ונקרכות קל-ירי הסקרנת.
ההפצה: רור מופל ו בניו, תל־אביב,
רחוב אהדיהקס ,21ט לפון סם׳ •,5613

חברי המערכת:
ישראל ביכר, ני צחנ כי. שייל נלור.
לי לי גלילי, דוי ר הורוביץ, רו תי ורר, רוני
ווהר, אברהם חרמון, אוסקר מאובר, מ שח
לשם, א בינ ה סטן, קטום קינן, שלטה קרן,
אלי תנו ר.

הצייר הראשי: עורך דפוס: מנהל מעבדה:
נתן רון
שמואל כרתור אריח אריאל

העתון הנקרא ביותר במדינה

לעתים נדמה שכל החיים במדינה הזאת בנויים על מצבי־רוח. הם משתנים חליפות,
ותמיד מן הקצה אל הקצה. כמעם כל העתונות מסתובבת עמם, כמו שבשבת.
משך כמה חודשים שלם במדינה (ובעתונות) סגנון־ההידד. האוייב היה זבל. צד,״ל היה
מורכב מאנשים־עליונים. המלחמה דמתה לתחרות־כדורגל. הכתבות על פעולות צבאיות,
בהן השליכו מיטב הבחורים את חייהם מנגד, היו מלאות בדיחות משעשעות על חשבון

האדיב המטומסם.
כל זה נמשך עד למחרת קרב קלקיליה. בבוקר עוד הודיע קול־ישראל על סימפוניה של
פגזים וקונצרם של יריות. עחונאי אחד סיפר בתמימות שעם הישמע היריות הראשונות
הזמין מונית ונסע ישר למקום הפעולה. הוא חזה בה כצופה בתחרות מרתקת, רק
שהכדורים לא היו מעור אלא מעופרת. והוא לא היה היחידי שנכח באזור הקרב ללא שום
סיבה. כמה וכמה אנשים, שאין להם מה לעשות בשדה־הקרב או בקירבתו, התרגלו לחוש
למקום בכל הזדמנות.
הידידיזם זה נפסק באורח פתאומי כשנודעו מספר ההרוגים וזהותם. עתה נזכרו כולם
בשדרנים האומללים של קול ישראל, והתנפלו עליהם בשצף קצף. כל אחד שכח מה הוא
עצמו כתב רק אתמול. אפילו הקצינים שכחו כי היה זה דווקא שבועון המטה של צה׳׳ל
אשר הנהיג׳ בכלל את הסגנון הזה בשנה־שנתיים האחרונות, במסע של פרסומת רעשנית
שעורר את זעמו של כל לוחם.
למחרת קרב קלקיליה חדר לעתונות סגנון חדש — סגנון של הרכנת ראש ומועקה
נפשית. רבים החלו פוסלים את השיטות בהן דגלו עוד אמש, ותובעים שיטות חדשות
של תיגמול, שאינן כרוכות בסכנה. לחיילים, אך שהן פוגעות במוסר־המלחמה של צה״ל
ובכבודה העצמי של מדינה ריבונית.
גם דעה חדשה זו, כמו הדעה הקודמת, נבעה מתוך מצב־רוח, ללא חשבון קר ועניני.
הבטחון המופרז והדכאון התהומי צמודים זר, לזה. הם שני הצדדים של אותה מטבע.

יתכן שכל זה לא היה קורה לו ניתן לאנשים בעלי נסיון קרבי ותחושה קרבית להנחיל
לעורף באופן בלתי־אמצעי משהו מרוח החזית. חייב אדם להיות מעורה ביחידה קרבית
כדי לחוור למעמקי נפשה, וכדי לתרגם אותם לשפת העורף.
אותו מצב עצמו שרר בימי מלחמת תש״ח. בעתונות שרצו כתבות־הידד של אנשים
שלא הריחו מעולם ריח של אבק־שריסה, ושהסתובבו, במקרה הטוב ביותר, בחדרי המטר״
למזלם היו החיילים הקרביים עסוקים בקרבות, ולא הספיקו לקרוא את תיאוריהם.
כשנזדמן לידיהם גליון של עתון, התמלאו רוגז. שום דבר אינו מרגיז חייל יותר מאשר
לחזור מפעולה אכזרית, המגואלת בדם מיטב חבריו, ולמצוא בבסיס עתון המתאר את
האוייב כערימת סמרטוטים הבורחים עם היריד, הראשונה.
לפחות פעם א:,ת שלח אותי המם־פא שלי, באישור המג״ד, במכונית מיוחדת לתל־אביב,
מצוייר במדים מלוכלכים ובתת־מקלע סומי (של המם־פא) ,כדי לתבוע את עלבון היחידה
מכמה עתונים, שהרגיזו אותנו במיוחד.
האומד, אינה נותנת לחייל הקרבי שלה שום תמורה למעשיו. אין הוא זוכה לפרס, ולרוב
גם לא לציון מיוחד. אולם לפחות דבר אחד יכול החייל לדרוש בצדק: שר,עורף יקבל תמונה
נכונה ונאמנה של פעליו ושל רוחו. הדבר לא יושג על־ידי שום הסדר ש גרתי, הוא יושג
רק אם ינתן לאנשים, המבינים את רוח החיילים הקרביים, מפני שהם עצמם היו או הינם
כאלה, לקיים מגע בלתי־אמצעי עם היחידות הפועלות, לא רק בזמן הקרב, אלא גם לפניו
ואחריו, בכל ימות השנה.
המלחמה היא ממלכת הלא־נודע. מעולם אין לדעת, לפני פעולה, מה יהיה מספר האבידות.
אפילו יהיו המפקדים מעולים ביותר, אפילו יהיה התכנון גאוני, הרי בכל פעולה רצינית
יכולים ליפול ,2או 20 או 50 איש. על כך משפיעים אלף סרטים קטנים, בחלקם תלויים
גם במקרה העיוור.
זאת יש לק,זת בחשבון — לפני שמחליטים על פעולה. המדינה חייבת אז לערוך את
חשבון הנפש, להעלות לנגד עיניה את תמונת המשפחות אכולות־הדאגה — ולהחליט
לאור תמונה זו אם הפעולה באמת חיונית ומוצדקת. ואם נפלה ההחלטה לחיוב ומתחילה
הפעולה להתבצע, חייב כל אדם?התפלל בלבו לשלום הלוחמים. אולם הוא חייב גם להכין
את לבו מראש לכל תוצאה אפשרית. זהו הגיון המלחמה.
כמו כל ד,מדינר״ חייבת העתונות לסגל לעצמה הגיון אכזרי זה. עורכיה חייבים לחשוב
לא פעם ולא פעמיים, אלא מאה פעמים, לפני שהם תובעים פעולה במאמריהם ד,ראשיי״.
קל לכתוב בחדר המערכת, אבל התוצאה עלולה להיות יקרה מאד בדם ובדמעות. אם יזכור
זאת כל עורך וכל כתב, נזכה בפחות מאמרי־הידד ובפח! ת פטסוטי־דם, ולא נצלול מענני
ד,בטחון העצמי השחצני למעמקי הצער ההרסני.
אני מעז לומר שעתון זה היה חופשי יותר מכל עתון אחר מחטאים אלד, עד כה —
אולי מפגי שזו המערכת היחידה בארץ המורכבת ברובה מלוחמים־לשעבר. לא פעם סיקסקו
יריבינו בהכרתנו הלאומית מפני שלא צהלנו ביום של נצח.ן קל, ולא פרצנו במאמרים
צמאי־דם למחרת כל מעשה זוועה.
יש לקוות שאחרי קרב קלקיליה יהיו גם
שאר העתונים קצת יותר רציניים, קצת
פחות נלהבים, כאשר ידובר בדם של לוחמים.

לא נפצע, אפילו קל, על־ידי העולם התחתון
הישראלי.
באירופה ובאמריקה שומרת המשטרה
בסוד כמום את שמו של מודיע או מלשין,
כדי שלא יתנקשו בחייו. ואילו כאן מודיעים
לר רשמית בתעונות כי ״יעקב אלבז
מירושלים מכהן כמלשין, מודיע ופרו-
בוקטור של המשטרה״ ודבר לא קורה לו...
שלמד, קליין, תל־אביב
...האם שכחתם כי אוחו שטיינברג הוא
שחורה לזייף מביעות אצבעות במשפט מ־סויים?
יונה
נ ,.תל־אביב
שטיינברג פוטר על־ידי מר סהר, המפקח
הכללי של המשטרה, בגלל השלמונים שקיבל
מבתי בושת, על מנת שלא לחסלם.
ניתז לחישוב שעכשיו, חדשים מספר לאחר
חיסולו של שטיינברג, חוסלו נם בתי חבושת.
אולם מי שעובר ברחוב בדיהודח,
בסביבת הרחובות בוגרשוב וסנדלי, ורואת
את הזונות השורצות באיו מפריע, יבין
שטענה זו לא רצינית.
ד-ר מ. סלומון, תל-אביב
קשה לי להביע את רנשי הכבוד ויחסי
החיובי לעתונכם, המוכן לכתוב את אשר
כתב בפרשה זו. אתם מחווים אי הנלחם
בעוז ובהתמדה ננד כוחו האדיר של מנ־גנון
השחיתות...
סטודנט, אוניברסיטת בר־אילן

דם, דם, דם. איז כמעט גליוז אחד שלכם
שאינו כולל סיפור על רצח בנבילות ועל
פעולת תנמול. היכן זה יסתיים? אילו ידעתי
לפחות כי כל פעולה היא חלק מחושב
מתור תוכנית גדולה, הייתי מוכן לקבל כל
דבר. אבל לא שמעתי עדייו מלח אחת ט-
מנהיגינו כי הם יודעים לאו מובילים אותנו
המאורעות.
ח פישר, רחובות
...ברור שכל פעם שבאו ידיעות על
פשיטת־תנמול של אנשינו, נתמלאתי נאווה.
אבל מיד שאלתי את עצמי — האם זה היה
באמת נחוץ? רק כאשר עניתי לעצמי :״אינני
יודעת!״ הבינותי מה קשה מצבם של
מנהיגינו.
מרים שור, חיפה
כל יום העובר, עולה לנו ביוקר, כי האויב
לומד מלקח תבוסותיו ...הרי צה־ל
הוכיח את יכולתו, מדוע, אם כן, לא נותנים
לו את הפקודה להשלים את המלאכה,
ולחסל את המובלעת המסוכנת, הניצבת ב־מרהק
כמה קילומטרים מסרכזי החיים בארז?
דויד
רוטרמן, תל־אביב
איבדנו את החזדמנות ההיסטורית, שלא
תשוב לעולם, לקבוע עובדה קיימת ולכבוש
את חצי־האי סיני, עד לתעלת סואץ, כש־הרודן
המצרי היה עסוק במקום אחר. האם
נאבד גם את ההזדטנות האחרונה לחסל את
מטלכת הירדן וליישר את נבולנו הטזרחי? מי התרשל?
אלחנן טובים, נתניה
לאחר בירור עניינו של מר קופילוביז
(העולם חוח )982 הוברר כי מר קופיליביז
מרוב דובים, חדלנו לראות את היער. כי
קיבל את היתר היציאה שלו בדרר המקוהבעיה
האמיתית של מדינת ישראל איננה
בלת ולפי חתור. לא נתבקשנו על־ידי המשלפוצז
עוד תחנת משטרה ירדנית. תביעת טרה׳ או נוף ומוסר אחר כלשהו, לעכב
ההיסטוריה מעם ישראל כיום היא שיצאח
טחן ההיתר הנ״ל.
ליח להשתלב במרחב הנדול הסובב אוחו
ישראל פונט, קצין הסברה, משרד הפנים,
הריגת כמה לגיונרים לא תקרב אותנו ל־ירושלים
פתרו!
הבעיה.
משד, חיון, תל־אביב
בסקרה זה נופלת האשמה במלואה פל
הסשסרה, שהעלימה מעיני משרד הפנים את
אל לנו לתת כל סיוע ליד המזוהמת —
(הבריטית לרוב) — בביצוע מזימתה — חקירתה, אפשרה בזאת את בריחתו של
הפניית זעם הלאומנות הערבית נגדנו והכ חשוד בעבירה.
נסת המדינות השכנות לחוד הטערר הבג־ד
א רי ...מותר, אפשר ואף הכרחי
לנסות כלי צחור,
להניע לידי הסכם עם החשובה שבמדינות
ערב — מצרים — אפילו על חשבון הטס•
כאיש תנועת החירות, חחאכובתי טחכי•
כסכים למיניהם.
סו י חדל שנתתם לוו יערת התנועה (העולם
יוסף לווינגר, קרית־ים הוה .)991 אתם אמנם סיפרתם על כל האנחנו
עם קטז ועני. עושרנו באנשים נקודות המעניינות של אותה ועירה, אבל
איכשחו התגנבה ניטה של ליגלוב לדבריצעירים
ואמיצים מוגבל מאד. על כ,1
אל כם אני חושב שאתם טועים, כי קום תלנו
לבזבז את נוער הפז שלנו בכל מיני
לו קום ממשלת ישראל שבראשה יעמוד מר ונזדקק פעולות סרק. עוד יבוא היום
מנחם בניו.
לקרב המכריע.
אבשלום זוהר, תל־אביב
חנה גרינשסן, עפולח

סוס ורוכבו
במאמר ה מ צויין שלכם ״ מירוץ הי ר דן ״
והעולם חוח ).961 השוויתם את ט רינ ח ישראל
ל רז בעל הסיכויי ם ה טובי ם ביו ת ר,
המתמהמה לי ד קו הזינו ק. לדעתי, הי ה
מתאים יותר לצייר את העם כ סו ס־ מירוז
מ או טו, המוכז לזינוק, אלא שרובבו אינו
יודע ב דיו ק ל איז ה כיוון צריד לרוץ.

רוני כהן, טירח
מכל הפרשה, מסתבר שהאנגלים אינם
כל כר פקחים. אילו חיתה להם מיפה מאותו
שכל-ישר שהם אוהבים להגנדר בו,
היו מבינים כי חלוקת ממלכת הירדן ברגע
זה ביו עיראק וישראל, היה רק לטובתם,
וכי זאת היא הדרד היחידה למנוע התפשטות
מצרית. וסוף־סוף, גם ישראל ונם עיראק
הינו גרורות המערב. אז מה יש לאנגליה
להפסיד?
יורם מושיוב, באר־סבפ
...מ ה יש? את ארז־ישראל אפשר היה
לחלק ב־ 47 ואת ממלכת הירדן אסור עכשיו
לחלק?
אלי גיר־פז, חיפר.

על הא ועי דת

יתכן ששבז לב של ייני פרוינד טכפראתא
(העולם חוח )990 לא ננרם לו באופן ישיר
על־ירי התנהגות ד,מפנינים הדתיים אבל
מה בדבר הכאת אותו נכה מלחמה — איד
מסבירים אותם דתיים את מעשה ידם, שאיש
אינו יכול להכחישו?
מורים שולץ, ירושלים
הוכחתם בורות משוועת בדיני ישראל,
בכתבכם על האיש שדלת ביתו נפרצה, לאחר
״שפתח את מקלט הרדיו בשבת, דבר
שאיננו אסור לפי דיני ישראל חעו־לם
חוח .)990
דוד ר ,.חיפה
דיני ישראל אוסרים פתיחת הרדיו, אן
לא את ניגון המכשיר, אם נפתח לפני כניסת
השבת. למתנפלים לא היתר, כל יכולת
לברר אם אמנם נפתח המכשיר בשבת או

פרשת שטיינכרג

עברה בי הלחלה כשקראתי על הקנוניות
במטה המישטרה, שגרמו לחיסולו של קצין
זאב שטיינברג (העולם חוח •)991 איד יכולים
הממונים על בטחון האורחים להרוס
את ענף הבילוש כולו, רק מתור חשש ש־קצין
חף־מפשע עשוי לגלות את האמת המבישה
על מעשיהם?
שלום כדורי, מגדל אשקלון
כתבתם ש שטיינברג סיכן את חייו מספר
פעטים. זו הי שטות נדולה. העולם התחתון
הי שראלי מתוק מדבש, מורכב מ אל מנטי ם
וי צו רי ם רעבים, בניגו ד לעולם התחתון
של אמריקה ו אירופה. ו הר איה: אף בלש

השר לא אישר
במדור התצפית (העולם הוה )991 נאמר,
בין חשאר, כי חברת החשמל מיהרה לשלוח
לרבים ממינוייח חשבונות על פי התעריפים
הגבוהים החדשים, שבוטלו לפי שעה בגלל
החלטת חרוב המקרי בועידת הגבוהים החדשים,
שבוטלו לפי שעה בנלל החלטת
הרוב המקרי בועדת הכספים של הכנסת.
האמור על חברתנו אינו נכח. רק לאחר
ששר הפיתוח יאשר את התעריפים החדשים
והחברה תפרסם ברבים את השינויים בתעריפי
החשמל, תכין החברה את חשבונות
הצרכנים לפי התעריפים ד,הרשים. דבר
זח טרם נעשה.
י. פרידלנדר, חברת החשמל לארץ־ישראל,
חיפח

חתיכות ומישחקים
אינני זוכר מתי נהניתי כל כד טריפור־טז׳ח
מצולמת, כמו שנהניתי טכתבתכם על
תחרות הכדורגל בין שתי קבוצות של חיילות
(העולם חזה .)991 איזה יופי (של
בנות) איזח סיננו! (של מישחק) איזה קלילות
(של פתיבה).
מתי שמעוני, תל־אביב
איזה שפע (של מחמאות).

טעות לא לעולם צודקת
אתם נורא חכמים, אבל בנליון האחרון
( )091 בכתבה של •וסלה מרימוביז על
יפאן, נפלתם בפח. אני מחכוח לתמונה
שהופיעה באותה כתבה. קודם כל, האיש
המופיע בתמונה הוא זיני זילברשטין ולא
יצחק נחמיאס כפי שכתבתם. שנית, נחטיאם
בכלל לא היה בהונג קוננ וכיצד הניע
ליפאן? ולבסוף, זיני זילברשטין שחקו
מכבי סתח־תקוה חזר מחוננ-קונג ישר לארז
ולא היה ביפאן. מכאן שהתמונה צולמה
ער״! בהונג־קוננ.
*בי תמיר, פתח־תקות

לבאן ולכאן
העולם הזה הוא כמעט הקשר החברתי
היחידי עם הארז. כל ישראלי העובר בהונג•
קוננ — ותתפלאו כמה רב מספרם כאופן
יחסי — מיד מצלצל אלי ולפני שיציג את
עצמו, אני שומעת :״שלום ..שמעתי שיש
לר את הנליון האחרו! של העולם הז ה
*ברית, חונג־קונג
כבר הפסקתי לקרוא בכלל את העולם
הזה. כי, לפי דעתי, איז מקומו בארז שלנו,
בארז אשר בניה עמלים ומכינים את הקרקע
לבאים. אם תמשיכו בדרככם הענומה,
מובטח לכם עתיד אשר בו יתעוררו קד
איכם ויזנחו אתכם ואת עתונכם. ואו יהיה
כבר מאוחר מ די ...איש לא מתנגד שתלח•
מו בשחיתות. אדרבא, כולם אסירי טובח
לכם. אבל לא באורח כה בלתי־אנושי.
יוסף דיין, תל־אביב
וזעזלס הזח 992

ליל קלקיליה לא היה רק ליל הדמים האכזרי
ביותר מאז תום מלחמת תש״ח. הוא היווה גם מיפנה
בפעולות הגבול. כי הפעם נערך הקרב לא סביב
מוצב נידח, כי אם בלב הריכוז החזק ביותר של
כוחות הלגיון הירדני, בסיוע תותחים ושריון. בליל
זה, נתקל צה״ל לראשונה בצבא אויב שחייליו היו
מוכנים לצאת מיד להתקפת־נגד. מול כל אלה נתגלתה
עליונותו של הלוחם העברי, על הטוב והמסוכן שבה.

-קנ״ ב

יו ל ה ״ גיינ ז
(ואה שער)
•*•כי ואנשיד חיו האחרונים שתפסו את
ן}• מקומם במערך ההתקפה — והראשונים
שפתחו באש. תפקידם: לירות בתותחים בכינון
ישיר אל תוך מיבצר המשטרה.
התותחים הוצבו, במרחק ביצבצו שני
אורות גדולים, שדלקו. בצריחי המשטרה.
צבי הציב את אנשיו וכמעט מיד באה הבקשה
באלחוט :״או. קיי. הרביץ!׳׳
ובאותה שניה פתחו תותחיו של צבי
באש. פגז! פגז! לא לפי חישוב מתימטי
מסובך, כי אם ישר לפנים, מעל לכוונת,
כמו ברובה צלפים. אבל איזה גושי פלדה
העיפו הרובים האלה.

לבסוף ניתנה הפקודה :״קדימה!׳׳
יחידות־המשנה התקדמו, כל אחת לכיוון
שהוקצה לד״
במישטח החשוף, פגעו הצרורות בלוחמים
חסרי־המחסה. אלי, אחד המפקדים,
פרץ קדימה, זינק אל תוך החפירות שלפני
הבניין, משם ירו הירדנים על אנשיו. הוא
שלף רימון מחגורו, הטילו בין שלושה
ירדנים שרכנו על נשקם. השלושה נהרגו
במקום.
מכיוון אחר של החפירות, התקרבו אליו
בריצה כמה ירדנים נוספים. צרור ארוך
מהעוזי הרג אותם. ירדני שמיני, שעמד ליד
פיאט במרחק שני מטרים בלבד, נטל את
נשקו כמו מקל, חבט בכל כוחו בראשו של
אלי. אחר־כך זינק עליו, נשך אותו בזרועו,
בנסותו להוציא מידיו את העוזי. אלי הספיק
לירות בו לפני שהתגלגלו שניהם אל
תחתית החפירה.
בשאר גיזרות ההסתערות, התקדם הכל
לפי התוכנית. יחידות הרתק המטירו אש

התדריך. חיילי אחת הי חידות שה שתתפו בקרב קלקיליה יו שבים
בחצי גורן, ומק שיבים לדברי ההסבר של מפקדם. הלוחמים נבר

אחד אחד חדרו הפגזים דרך קירות ה־בסון
המזוץ ועשו שמות בעמדות המיבצר.
צבי ריכז את אשו הוא על הצריחים. למחרת
בבוקר, עוד לפני שהספיק לשמוע את
כל פרסי הפעולה״ בא אל צבי מפקד הכוח
הרגלי, ששכב במרחק כמה עשרות מטרים
מהמשטרה בשעת ההפגזה, וחיבק אותו כאילו
פגש את אחיו אחרי עתות פרידה. לולא
ראה זאת במו עיניו, לא היה מאמץ
שתותח יכול לירות בדיוק כזה.
אבל אותה שעה לא ידע צבי עדיין מה
יביא המחר. הוא רק מילא את חלקו ב־מיבצע:
לרכד את המשטרה ולהכינה להסתערות
חיל הרגלים.

•פקידו של חיל הרגלים היה מוגדר
| !וברור אף הו* עליו הוטל ביצוע המשימה
העיקרית של הערב: לכבוש את
מיבצר המשסרד״ לפוצץ אותו כליל( .״אם
תשאר אבן על אבן, נחזור מהר בבוקר עוד
פעם לגמור את העסק!״ אמר מפקד המיב־צע,
כשנתן את הוראותיו האחרונות למפקדי
היחידות השונות).
המרחק בין נקודת ההיערכות לנקודת ההסתערות
היה קטן מאוד — הלוחמים עברו בין
מטעי הזיתים, חצו ואדי לא עמוק המסמן
את הגבול בחלק זה של ארץ־ישראל, וכשהיו
במרחק של 200 מטרים מהמיבצר,
קיבלו הוראה לשכב ולחכות.
אז התקשר מפקד הכוח עם צבי ואנשיו.
הוא הרגיש שהאויב במשטרה הרגיש בו
ולכן הורה להתחיל בהפגזה. השעה היתד.
אז ,9.50 בליל חשוך לגמרי.
עשר דקות בסך הכל הלמו הפגזים בבטון.
ואז הורה מפקד הכוח הרגלי לתו־תחים
להפסיק את האש. אנשיו, שהתקדמו
בשעת ההפגזה עד למבואות המיבצר, היו
מוכנים להסתערות. אך הפקודה היתה: ל־המתין
עשר דקות בץ גמר ההפגזה להתחלת
ההסתערות, כדי לאפשר לאנשי המשטרה
להוציא מהבנין נשים וילדים העלולים
להיות בו. עשר דקות שנראו אינסופיות•

אשנבי המיבצר, חוליות הפורצים התקדמו
לעבר הגדר, פוצצו אותה ופרצו פנימה.
חמש דקות אחרי התחלת ההסתערות, היו
הלוחמים בתוך המיבצר.
לפתע, באחד המזדמנות, ניצב ירדני מול
הפורצים. על שכמו נשא נרתיק צבאי, מלא
רימונים. רימון מוכן לפעולה היה לפות בכף
ידו .״מין הדא?״ הוא קרא. צרור קצר
השיב לו. הערבי נפל ארצה, כשהרימון
מתגלגל מבין אצבעותיו המתות. הלוחמים
לא שמו לב אליו. תוך שניות נשמעה התפוצצות.
רימונו של הירדני ההרוג פצע ארבעה
לוחמים.
תוך חמש דקות נוספות, היתד, המשטרה
מטוהרת. החלק הראשון של המשימה בוצע.

*• תה הגי?{ תורו של החלק השני של
הכוח המתפרץ לפעול. הוא היד, מורכב
מטור זחלים. הזחלים עלו על הכביש
המנדטורי הישן, החוצה את המשולש, לאורך
מסילת הרכבת. הם הגיעו לגשר קטן
מפוצץ. הגבול.

מוכנים ליציאה, אוחזי ם כד אחד את הנשק שיקח עוזו לקרב.
בולטים ב מיו ח ד רי מוני הרובים האנטי־טנקים ורקמות הבאזוקות.

אלהקרס. עוד לפני הח שיכה עברו הלוחמים בכבי ש הראשי של
ה מו שבה, בדרכם לנקודות ההיערכות, שמחן יצאו לפעולה. על הקצה

הזחלים לא היססו. שעד, קלה לפני
הקרב ערך מפקד הטור סיור בסביבה ועתה
ידע כי הזחלים יכולים לחצות את הגשר
בלי סכנה. הטור עבר, עלה על הצד הירדני
של הכביש, המוביל ישר למשטרה, בה התנהל
באותו רגע קרב מגע בין מסתערים
ומגינים.
פילבוקס עשוי בסון פתח באש מקלעים.
הזחלים השיבו באש מרוכזת! הפיל־בוקס
השתתק. לאנשי הכפר, כנראד״ לא
היה חשק להתערב בקרב.
בפנים המשטרה הגיע הטיהור לצרורותיו
האחרונים. הזחלים נעצרו בחצר, ליד האר
תים הגבוהים.

י כובשים סיירו בין חדרי המיבצר.
| | ם גזי התותחים עשו את מלאכתם ביסודיות
ואי־אפשר חיה לעלות לקומה השניח
מחמת המפולת. בקומת הקרקע, לעומת
זאת, נשמר סדר כלשהו.
בשעת ההפגזד״ פגע פגז במיכל המים
של המשטרה ועתה היה כל הבגץ מוצף.
הלוחמים עברו מחדד לחדר, הריקו את מחסן
הנשק מתוכנו. חדד האוכל והמטבח הנקיים
סיפרו על ארוחת־ערב שעברה בשלום!
חדר־שינד״ שמיס,יחיו היו מסודרות
ומוצעות למופת, נתן עדות לעצבנות אנשי
המיבצר, שלא ישנו אותו לילה.
באורווה, בנץ אבנים מאורך שלא נפגע
בכל המהומה, נמצאו שמונה סוסים שליה&ו
תבן בשלווה. הקיבוצניקים שבץ הלוחמים
הובילו אותם החוצד״
בחצר המעוגלת של המשטרה, שקקו החיים•
פה ושם נחו קבוצות לוחמים, חובשים
טיפלו בפצועים או העבירו אותם על
אלונקות אל הזחלים. מפקד חוליית החבלנים
פקח על העברת שקי חומר־הנפץ הכבדים
אל תוך המשטרה, לקראת הפיצוץ•
הוא עבר בין אנשיו, הודה להם היכן
להניח את החומר, קישר את הערימות
בפתיל־הרועם הלבן, הכין את השעון שיפעיל
את המיטען כולו. סריקה מחירה אחרונה,
לוודא כי לא נשארו ישראלים בבניין
ואחריה הפקודה: לפנות את המשטרה
לפיצוץ.
החבלנים יצאו החוצה, תפסו מחסה. החצר
התרוקנה מאדם: רוב אנשי חיל הרגלים
כבר עזב את המקום, נע חזרה לתוך שטח
ישראל. לגביו, נסתיים קרב קלקיליה.
ואז, לפתע, נשמעה שריקה חדה. פטריה
שחורה ענקית התנפחה ועלתה בתוך השמים,
לשונות אש פרצו כלפי מעלה, ורעם
מחריש התגלגל ממרכז בנין המשטרה.

הימני של מגן ה מ שוריין רשם אחד החיילים בגיר את חשם
״קהיר׳׳ .כ תו בו ת אחרות היו :״קדימ ה לשכם!׳׳ ד״ישיר רבת ע מון.״

החבלנים במלאכתם. מפקד חו ליי ת החבלנים נו תן הוראו ת לאנ שיו, המחברים את
מיטעני חומר־הנפץ שהונחו בפינו ת שונו ת של הבניין, בפתיל־רועם. האנשים נראים רטובים

מזיעה, לאחר סחיבת מטעני חו מר הנפץ, ומש טפון המים שנגרם במ שטרה לאחר שבריכת המים
בצריח נפגעה בהפגזה. המפול ת הנראית בצד הימני של ה ת מונ ה נגרמה על ידי ההפגזה.

השעה היתד .11.30 ,החלק השני של המשימה
בוצע. משטרת קלקיליה פוצצה.

ך* חבל ני ם ק מו ממקומותיהם, חזרו לן
| חזות במלאכת* הם לא נראו כל כך
מרוצים. הצריח הדרומי נשאר עומד כמעט
ישר, נוסד, קצת הצידה, כשיכור. לא מספיק
טוב. החבלנים לא רצו לחזור בבוקר לגמור
את העסק, כפי שהבטיח מפקד הפעולה. הם
ניגשו מיד להשלים את הפיצוץ.
למעשה, היו כבר צריכים לחזור. כל שלבי
הפעולה נסתיימו בר,צלח* לסי התוכני*

במרחק של עשרה קילומטרים מזרחה,
על הכביש המוביל מקלקליה לשכם, נלחמה
יחידת חיילים ישראליים מול גדוד שלם
של הלגיון הירדני. היו אלה אנשי החסימה,
שנשלחו עם התחלת הפעולה לתפוס
עמדה על כביש זה ולמנוע כל תגבורת
ירדנית אפשרית מלהגיע אל שדה הקרב
סביב המשטרה•

מזיחחסימה יצאו לשטח, עוד לפני
שהחלו נעים אנשי הכוח שכבש את
המשטר* דרכם היתד, ארוכה הרבה יותר.
מדי פעם חלפו על ראש הגבעות אורותיה
של מכונית ירדנית.
הם הגיעו למקום החסימה לפני שהתחילה
ההתקפה על המשטר* מבלי שאיש ירגיש
בהם, תססו עמדות משני צדי הכביש. מרחוק
התקרבו אורותיה של מכונית צבאית
בדרכה לקלקיליה. הם הניחו לה לעבור,
כי טרם החלה הפעול*
אותה שעד, אפשר היה לראות מרחוק
אורותיה של שיירה ארוכה שנסעה משכם
לעזון ומעזון מערבה, לקלקליה. בשעה 11
עלו המכוניות הראשונות על החסימה. היו
אלה משוריין, לאנד־רובר ומשאית מלאה
חיילי* פצצת באזוקח סלחה את האוויר,
פגעה במשוריין. פצצת רנ״ם וצרורות מקלעים
גמרו את שתי המכוניות ד,נותרו*

בתון*
ועתה

המיבצל. קבוצת לוח מי םבפתח חטיבצר שנכבש. פסולת חטיחור נשלנזח
מחכים חם לפ קוד ת־ ה תז חח. ב חגו ר ת הלוחם משמאל ת קו ע פגיון שנלקח שלל.

יתר המכוניות של השיירה הארוכה הרגישו
כי הכביש חסום בפניהן. הן נעצרו.
החיילים שנסעו בשיירה ירדו מהמכוניות.
מפקדיהם למדו לקח מפעולות צר,״ל ד,קודמו*
במקום לנסות לפרוץ את החסימה,
החלו נעים ברגל משני צדי הדרך, כדי לתקוף
את אנשי החסימה באגפיה*
הלגיונרים מצאו את הכוח הישראלי מרד
כז לצדי הכביש, מצסד, לתנועת מכוניות.
הם הסתערו עליו מהצד. מטחי היריות של
אנשי צה״ל אילצו אותם לסגת, בהשאירם
אחריהם חמשה פצועי* היתד, זו רק התחלתו
של קרב עקשני וממושך.

ך * שעההיתחח צו ת. המשטרה כבר
1 1פוצצה! חיל הרגלים חזר ברובו אל
מעבר לגבול. לחסימה לא היו נפגעי* היא
קיבלה הוראה לסג*
המפקד אירגן את אנשיו למסע הארוך,
החל צועד חזרה בכיוון לואדי. הוא לא הספיק
לצעוד יותר מ־ 50 מטר. ברבע שעמד
תוך הואדי, שמע רחש של
לגלוש אל
תנועה עולה מתוכו. היתה זו הזרוע השניה
של המלקחיים הירדניים, שסגרו על החסימה
הישראלית משני צדי הכביש. הישראלים
פתחו מיד באש,כלפי מם*
הירדנים בואדי התפצלו לשניים. חלק הסתער
למעל* מול אש הישראלי* וזחלק
השני טיפס על שלוחה מקביל* גבוהה
מזו אשר עליה עמדו אנשי החסיט* משם
המטירו אש קטלני*
תוך עשר דקות היו על האדמה הסלעית
מספר פצועי*
ברגע זה התגלה המנהיג שהציל את המצב.
היה זה דב, בן משק מעמק יזרעאל,
בן ,19 שסיים את קורס הקצינים לפני ימים
ספורי* סגן־המשנר, הצעיר ארגן סביבו
כמה מהלוחמים שלא נפגעו, רץ בראשם
אל גבעה קטנח מעבדו השני של הכביש.
חיה זה מוצב ירדני חפור ומבוצר היטב
— שלא נמצאה עליו נשמח חיה. דב פרש
את אנשיו להגנה היקפית ופקד על שאר

ה חוז רי ם. כך נראו הלוחמים, עם תום הפעולה. רובם היו עדיין עייפים ונתונים במתיחות
הרבה שאפפה אותם מן הרגע הראשון שיצאו לשדה. שמחת הנצחון בפניהם מהולה ביגון

טל נפילת חברים. אתם החזירו, נוסף על נשקם, גס שלל שהוציאו מתחנת המשטרה
ושני דגלים של יחידות הלגיון הירדני, שנפלו לידיהם בשעת הקרב טל מבצר המשטרה.

כאן התחיל הקרב ב לי ל קלקיליה

הכוח לנתק אח המגע עם האויב ולסגת אל
הגבעה. את הפצועים העבירו א־!ד אחד,
כי לא היו מספיק לוחמים להחזיק בגבעה
ולהוביל את הפצועים במרוכז.
על.המוצב החדש, התכוננו אנשי החסימה
להסתערות הירדנים. דב עבר מפצוע לפצוע,
בדק את מצבם, קבע מי מהם מסוגל
להמשיך ולהפעיל את נשקו בשעת ההסתערות•
את הפצועים. הבריאים״ הציב בעמדות.
היתר שכבו בחפירות.

ייינההם, ש ם לחש אחד הלוח!
מים. דמויות שפופות נראו מתרוצצות
באפלה, ממערב לגבעה — בין הלוחמים
הישראלים לבץ הגבול הישראלי. משמע הדבר
שהכוח הקטן כותר לחלוסין, עשרה
קילומטרים בתוך שסח האויב.

מפה דו מראה את אזור קלקיליה, בו התחוללו שלבי הקרב
השונים. העיירה נראית בקצה המובלעת הנכנסת אל תוך שמח
ישראל, נשמיד לידה, מצפון, עומדת תחנת המשטרה שפוצצה.
הכוח שיצא ברגל להניח חסימה על כביש קלקיליה־שכס התקדם
על הכביש 10 ,קילומטרים בתוך שטח ירדן, מרחק קצר לפני

הכפר עזון. שם התחולל הקרב הקשח ביותר של הסיבצע,
נאשר עלה גדוד של הלגיון הירדני על נוח החסימה, וכיתר
אותו. טור הזחלים שחילץ את הכוח המוקף נאלץ לעבור תחילה
דרך קלקליה ולפרוץ לעצמו מעבר בתוך משלט חירבת סופין,
השולט על הכביש משני צדיו. כאן נתקע אחד הזחלים שנפגע.

הירדנים התפרשו בשורה רחבה והחלו
מסתערים על הכוח הישראלי, קריאות הקרב
שלהם נשמעו היטב. .עליהום! עליהום יא
שבאב!* קראו הלגיונרים איש לרעהו, וירו
תוך כדי ריצה קדימה.
אנשי החסימה השיבו במסך של אש
מרוכזת. קו ההסתערות איבד את תנופתו,
היסס, נשבר והחל בריצה חזרה. ההתקפה
הראשונה נהדפה. הירדנים נסוגו אל תוך
החשיכה, להתארגן להסתערות שניה.
ברגע זה נכנס לפעולה הקת״ק, קצין התצפית
הקדמית של חיל התותחנים, שנלווה
אל אנשי החסימה. הוא נכנם לאחת
החפירות, שם נמצא הקשר, פרש לפניו
מפה ובעזרת פנם־הכיס שלו קבע את מקד

מה המדויק של הגבעה הקטנו־ .,בקול אטי
ושליו נתן את הפקודות לסוללת התותחים
הכבדים, עמוק בתוך שסח ישראל.
בספרי הלימוד של כל צבאות העולם,
כתוב כי לפגזים של תותחים ישנו שטח
הריגה מסויים ושטח פציעה רחב יותר.
כלומר, אדם הרוצה לשמור על נפשו, מוטב
שיתרחק ככל האפשר ממקום פגיעתו של
פגז כזה. הקת״ק טיוזח את תותחיו.
מיו החלו הפגזים נופלים מסביב, בטבעת
של פלדה מתרסקת. הלוחמים התכווצו בתוך
החפירות והתפללו כי התותחנים הרחוקים
לא יזיזו את לועות התותחים שלהם
כמה מילימטרים בטעות. הפגזים נפלו בתוך
שורות הלגיונרים והפריעו מדי פעם להת־ארגנותם
להסתערות.

הלגיץ מסתער
ול ס כם עבודת התותחנות היעילה
ביותר אינה יכולה לעצור גדוד שלם
מלהסתער על מוצב קטן. הלגיונרים התארגנו
מחדש והתקדמו תחת חיפוי אל ראש
הגבעה. שוב עצרה אותם אש המגינים.
רובים, עוזים, מקלעים, רנ״טים רימונים —
כל הכלים דפקו. ההסתערות השניה נשברה.
הירדנים נסוגו, בהשאירם את מדרון המוצב
זרוע הרוגים ופצועים.
ובין הסתערות להסתערות, התפוצצו הפגזים.
הלגיונרים
התאוששו והתקדמו להסתערות
שלישית. הפעם היתה אש המגינים חלשה
יותר. הלוחמים קימצו בתחמושת. המסתערים
הצליחו להגיע עד כדי 20 מטר מהחפירות•
נדמה היה כי עוד מעט ויפרצו
פנימה. אך שוב נשברה תנופתם והם נסוגו.
אותה שעה נעה תגבורת לכיוון הכוח המכותר.
טור של זחלים עבר בדהרה את
מרכז קלקיליה, עלה על הכביש המוביל
לשכם ובאורות דולקים נע לכיוון החסימה.
תוך כמה דקות, היה בתוך חירבת סופין,
מוצב מבוצר של הלגיון הערבי, היושב
משני עברי הכביש לשכם.
הירדנים פתחו באש משני הצדדים. אך
המשוריינים לא התעכבו. הם עברו בתמרון
מהיר את מחסום האבנים שחצה את
הכביש, והמשיכו בדרכם מזרחה. כעבור
עשר דקות, היו בתוך המשלט המותקף.
הירדנים מסביב נסוגו, בראותם את המשוריינים.
לפני
שעלו לרכב המושיע, הטילו הלוחמים
את רימוניהם לכיוון האויב הנסוג.
היו אלה הרימונים שהוכנו לקבלת פני
ההסתערות האחרונה.

הכיתיר גפרץ
ך* דיר חז ר ה, המתינו הירדנים בחירבת
• 1סופין לזחלים. הם פתחו עליהם באש
תופת מבאזוקות, מקלעים ותותח שתי ליט־ראות.
פצצת באזוקה פגעה בשרשרת של
אחד הזחלים. אחדים מבין נוסעיו נפגעו,
שאר המשוריינים הצליחו לעבור.
יתר יושבי המשוריין הנפגע קפצו מיד

הקרסתס. ה ת מונ ה למעלה צולמה דקות ספורות לאחר שהושלם טיהור מיבצר המשטרה.
הל,,ום, ראה התום עדיין ממה שעבר עליו בדקות הארוכות, שבהן התחולל הקרב. על בגדיו
נראים סימני דמם של הפצועים, אותם עזר להעביר. מי מין: שני לוחמים למחרת הפעולה.

החוצה ולתדהמת הירדנים, נכנסו ישר לתוך
אחת החפירות. הם השתלטו במהרה על
העמדה, התקדמו לאורכה, כשהתתים שלהם
קוצרים את הלגיונרים המופתעים. מתעלה
לתעלה, התקדמה החולייה הקטנה עד לקצה
המוצב, עברה את הגדר ומיהרה דרך השדות
אל הכוח הישראלי שהחזיק עדיין
במשטרה, מרחק קילומטר אחד צפונה־מערבה•
מעמדה אחרת, התקרבו כמה לגיונרים
למשוריין המשותק. שום סימן חיים לא
ניכר בו. הם שבו לעמדתם. את בדיקתו
היסודית של הרכב הישראלי השאירו לבוא
המחרת.
אך הרכב לא נשאר במקומו. באותה

פתאומיות שבה דהרו לכיוון ד,משטרה, חזרו
למקום הקרב כמה משוריינים ישראליים.
הפעם באו לחלץ את הכלי שנשאר תקוע,
במרכז המוצב הירדני. הקרב שהתנהל בדקות
הספורות שהיו דרושות לקשירת המשוריין
וגרירתו היה הקצר ביותר, האכזרי
ביותר וד,קטלני ביותר של כל המיבצע,
תחת אש תופת איומה, מנשק קל ובינוני
ומכלים חודרי שריון, שהמטירו הירדנים
משלושה עברים לעבר הזחלים קפצו הבחורים
מתוכם והחלו לחבר את הכבל לזחל
שנפגע.
לבסוף זו הטור חזרה, כשהוא גורר
אחריו את המשוריין הנפגע.

ך ילח מעבר לגבול. יחידה קטנה
/של צה״ל מתקדמת על דרך עפר בשטח
האויב. מרחוק מנצנצים האורות של הישובים
העבריים, הם הולכים ומתרחקים.
הבחורים צועדים בדממה, עיניהם תקועות
בחשיבה, דרוכים לכל רחש. לפתע, נשמע
קול צעדים על הדרך. הבחורים קופצים
לתעלה שבצד הדרך, נשכבים בי -מופיעות
שתי דמויות. ערבים. הם עוברים ליד
השוכבים בתעלה, עוד מעם ירגישו בהם.
פתאום קם אחד השוכבים, ניגש בצעדים
שלוים אל הערבים* .אהלן וסהלאן -,הוא
מברכם לשלום. הם משיבים א ברכה. הוא
מבקש מהם אש להצית בה סיגריה, הם
נענים ברצון. הוא שואל אותם בערבית
לשמו של הכפר השכן, לכיוונה של הדרך.
הם עונים לו. האיש אומר תודה ומתרחק
מהם בצעדים רחבים ובטוחים. השניים ממשיכים
בדרכם. הבחורים קמים מהמעלה ר
צועדים בעקבות האיש. הם אינם יכולים שלא
להחליף כמה מילים ביניהם. נמר, אומר אחד.
אריה אנושי, משיב לו השני.
בארץ ישראל קראו לו ירמי. פשוט, ירמי.
כך קראו לו בבית־ספר תחגמוני בירושלים,
שם בילה את שנות לימודיו הראשונות, כך
כינוהו בכפר הילדים שפיה שם גדל, בשם
זה הכירו אותו חבריו לתנועת חש וסר
הצעיר ולהכשרה -בקיבוץ נירים בנגב.
מיום שהתגייס לצה-ל, החלה האגדה להירקם
סביב השם ירמי. היתד לו חזות
של לוחם מבטן ומלידד״ דמות נוקשה טיפוסית
של חייל קרבי בדם. אי אפשר היה
שלא להשוותו ללוחם אחר, שהוא היה דומה
לו כאחיו התאום, לצ׳ארלס אורד ווינגייט.
חבריו האמינו שלא ידע פחד מעולם,
שהוא בז לסכנה ואינו ניתן להיפגע.

על גלגלים ורגלייס.
ייץ ודש שככ בבית החולים, כששתי רג־י
1ליו נתונות בגבם. החברה הקניטו אותו!
ירמי הצולע, קראו לו. כשהסירו את
הגבס מרגליו, הוא היה מוכן לערוך תחרות
ריצה עם כל אחד בגדוד.
לפעמים פחדו ממנו. כשהיה נוהג במכונית
היה דוהר במהירות מסחררת. לא
פעם היה מתחרה בשומרי התנועה שהיו
מתאמצים להדביקו. אולם מהירות זאת הצילה
לא פעם חיי אדם. באחד הסיורים, נפל

הנוגד שכתב
חבר לתוך בור מים. כשהוציאו אותו היה
הכרח להביאו מיד לבית החולים. ירמי
העמיסו על הטנדר והתחיל לטוס. כשהגיע,
בדרכו לבית החולים, לכיכר שבסבוב בית
דגון, הוא לא עקף אותה, אלא המשיך לדהור
על גבה. אמר הפצוע לאחר מכן:
.חשבתי שאם לא נהרגתי בבור, אמות עכשיו.״
אולם הוא הגיע בזמן לבית החולים
והפצוע ניצל.

החברה פשיסה על הארגז וגילו את הסוד.
היתד, בו מחברת כחולה פשוטה, בה רשם
ירמי בכתב ידו מספר שירים. בפתח ח־

ירמיהו בורדנוב

לבנה כמקום סכון
ך* יתה לו לירמי גישה מיוחדת
1 1לבעיות החיים, דרך חצי־סלמחית להבנת
הדברים. כאשר נשלח לראשונה לקורס קצי־נים,
קשה היה לו להתרגל למשטר קפדני
ולמשמעת נוקשה, שהיא צורך חיוני בבית־ספר
לקצינים. חבריו הקפידו על כללי הלבוש
הצבאי. הוא לא חיבב במיוחד לחבוש
כובע ולענוד עניבה.
באחד ממסדרי האהלים, נערכה ביקורת
כלי רחצה אצל החניכים. המדריכים ששמעו
על מעלליו התיחסו אליו בכבוד ובהערצה.
אולם בשעת הביקורת הבחין הקצין הבודק
שבתיק הרחצה של ירמי חסר סבון. הוא
התבונן בו במבט מאיים.
״אתה לא צריך סבון ז* שאל המדריך.
״אני?׳ שאל ירמי בתמימות. .אני משתמש
בלבנה-.
זאת היתד, התחצפות. ירמי נענש והוצא
מהקורס. הוא חזר אליו כעבור זמן קצר
וסיימו בהצלחה. בתעודת הגמר שלו כתבו
מפקדיו: מנהיגות שקטה וטבעית, מקובל על
פיקודיו, קר מזג ושקם בכל המצבים, תוקפני
בהיותו בתפקיד. בעל נסיון שדאי רב, מקובל
על חבריו, מעורה בחיי החברה ותורם
ליצירת הווי. אחראי ומהימן.
כך הכירו אותו כולם. חייל בדם. רק
מעטים ידעו שמאחורי המבט הנוקשה, היד
הרה הצברית הטבעית, הסתתרה נפש עדינה
ורכה. נפש משורר.

סוד הארגז

ך* אהל, ידעו כל החברה שמתחת למיטתו
2של ירמי טמון ארגז מתכת נעול על
מנעול. מעולם לא ראה איש את תוכנו.
ירמי שמר על הארגז מכל משמר.
באחד הימים, כשירמי היה בחוץ, ערכו

על בי
התנדב למיבצע צבאי מסוכן,
ותוך מהלך פעולה
זו השליך את חייו מנגד
כדי לחלץ פצועים, שנשארו
בשטח אוייב, מעל ל־צוו
התפקיד ומעבר לתביעת
החובה, בהתאם לסעיף
1לתקנון המופת.
מחברת התנוסס שיר מוזר. אי אפשר היד,
להאמין שכתב אותו חייל:
חדל! (זעקת איש קוריאה)
כי אתה החייל
עצור נא, הידום.
אמור נא עתה
מי שלחך הלו*
אמור מי שלחך בשמו של האל
שוב בבני האדם להתל.
אמור נא עתה, איה המורח
שוב נתן בידך הרובד.
קטון הנני, וגם לי יש נידון
אך הבה נביט באדם הקדמון,
נראה איך הוא חי בחברת אנשים
עוד לפני שטיפחו את תורת הגזעי*
בוא החייל ונביט כי אין רע
נראה איך אדם זה זרע,
אחר כך נטמון הרובים בקרקע
שוב ניטול אותו כלי הנהר מצרה,
זה הכלי העתיק — מחרשה.
הן גם הוא מפלדה וגם הוא דורש כוח
וגם הוא ידידי יעשך לגיבור
אם איתו בשדה תעבור.
אם תאחז בחרמש בלכתך בשדר.

ליד הסיר הרותח. יומי יושב עם חבריו ליחידה, לוגם תה חם, לאחר לילה
קשה בקור ובמתיחות בשדה. החברה מחליפים ביניהם רשמים מפעולתם המשותפת.

האמן, גם אתה תהנה.
תהנה אז אחי גם תלחש הודיה
שהיית אדם
לא חיה.

שייר לו
^ חכרה נורא התרשמו ממחברת הו
1שירים והחליטו כולם ביחד לכתוב
לירמי שיר תשובה. כל אחד היה חייב לכתוב
קטע ממנו. השיר השתרע על ארבע
דפי מחברת והתחיל במילים אלו:
זה לא שיר רגיל
על סרח ושתיל
זה שיר הארגז
של ברדנוב ה לז...
כאשר גילה ירמי שגילו את סודו, חוא
לא כעס, הוא רק התבייש במקצת. לעיתים
היו החברה מבקשים ממנו להקריא כמה
משיריו. הוא היד, צריך להשתכנע קודם
שהם מדברים ברצינות, ושיהיו מוכנים
לשבת בשקם. אז היה מקדים דברי הסבר
לשיר ולבסוף מקריא אותו עצמו.
פעם, כשישבו החברה ליד המדורה ושוחחו
על חברם הנעדר יצחק, החלים ירמי
לכתוב שיר במקום, מוקדש לחברו. הוא
קרא לשיר: ליצחק הרע.
איכה גשקוטה אנו, איכה רעים של פעם
נשקוט על זה חבר, רענו לשורר.
חבר שזה עתה יושב כאן כמו איתנו
כי אין שלמים אנחנו, כמו חסר פה מד.
כי זה אותו חבר מולדתו בזעם
גידלתהו כאמו, לה רגע זה חלו*
חלום אל נגוהות, חלום של אדם של נער
חלום על בן צועד עם רע בשורות.
אך אנו לא דברי גבוהה אלי כי לא נשאנו
עמנו בן נשבענו נראה אותו צועד.
לך נאמר רעי כי אין מולדת אמא
כך מגירה דמעות על בן לה כי רבים
אך אנו כי נשבענו נשקנו חי נרימה
נישא אותו איתך, מזרחה ההרים.
ירמי העריץ את נתן אלתרמן. כשהיה חר
זר למחנה אחרי חופשה בעיר היה מספר
לחבריו בהערצה: ראיתי את אלתרמן. השבוע,
ראה אלתרמן לראשונה את שיריו
של ירמי. הוא שקע עמוקות בשיר שהוקדש
ליצחק ואמר. :כאילו כתב ידמי שיר
זה לזכר עצמו׳.

שיר ע? שתייס
ץ נ *וז ר חי ד 1לראות את ירמי כשהוא
^/נעצר ברחוב להסתכל דקות ארוכות על
חתולים, על תינוקות או על פרחים. הוא
היה מתפעל ממראות אלו. :מראו כמה שזה
יפה״ .היה זה מוזר מאוד לראותו כך,
משום שמקצועו של ירמי היד, מקצוע ההר*
החברה
קראו לו המהנדס. להצדקת תואר
זה נהג ירמי לאחרונה להסתובב עם תיק
עור חום, בתוכו היתד, מפת העיר תל־
(המשך ב ע מו ד )21

חזרה מפ?$ולח. על גבי משאית, שוכב •רמי בין שאר חבריו ח עייפי ס, לאחר ליל פמולח.
בתום כל פעולה חיה גומע כמויות עצומות של סיס, מזמין בקיוסק הראשון. :דלי סודא׳,

* גשתי אותו ברחוב דיזנגוף, ימים מעטים אחרי פעולת חוסאן. הוא לבש חולצה לבנה,
ובידו החזיק ספר על מלחמת־שריון, עם הקדשת המחבר.
היתד, לו תלונה. הוא קרא את המאמר שהופיע באותו יום במדור הנידון. לא את
החלק הפוליטי שבו, אלא את ההתחלה, שדנה על ״אנשים העושים חג בלבם מדי שומעם כי
עשרות ערביים נהרגו״.
הקטע שעורר את תשומת־לבו היה זה שקבע :״מלאכת ההריגה לעולם אינה חדורת־חדווה.
כל חייל קרבי יודע זאת. יש והיא דרושה. יש •והיא בלתי*נמנעת. אולם אין בה
שמחה, ואין בה אושר״.
זה בדיוק נכון, אמד ירמי. זהו בדיוק מה שהוא מרגיש, מה שכל אחד מרגיש. אם כן,
מדוע שמה המערכת באותו גליון עצמו תמונה של ערבי הרוג על השער? הלא זהי סתירה
גמורה לתוכן המאמר! אסור לעשות דבר
כזה. החיילים אינם רוצים בכך.

**ץמחתיבל כי, יותר מאשר שמחתי
זמן רב מאד. הנה הוא ישב, חייל
אמיתי, לוחם אמתי, כמעט דמות מתוך אגדה
היה. לא היה אדם בארץ כולה שיכול היה
להתפאר כי היה במצבים מסוכנים יותר,
ולעתים תכופות יותר, מאשר סגן ירמיהו
בורדנוב.
וצעיר זה, הנציג המובהק ביותר של טיפוס
החייל הקרבי העברי שלאחר־המלחמה, התנגד
לתמונה המראה את חללי האויב. הוא
התנגד למאמרים המפארים את מלאכת ההרי גה,
המריעים לאידו של האויב. לא היה יכול
להיות סימן מעודד יותר לבריאותו של הדור.
ישבנו ליד שולחן של בית־קפה — ירמי,
חברה אחת ואנוכי. הוא דמה לתמונותיו של
אותו חייל גדול, צ׳ארלס אורד ווינגייט, כהי־דמות
בן לאב. הוא נראה כל כך כלוחם, עד
שקשה היה להאמין שהיה באמת כזה. זקנו
השחור והעבה עשה אותו הרבה יותר מבוגר
מ־ 23 שנות חייו. עינו הימנית היתד, כמעט
תמיד סגורה, אף שראה בה. מרחוק היה
דומה לשוויצר, מן הסוג המסתובב לרוב
ברחוב דיזנגוף. אולם מי היה שתקן. על
פעולותיו דיבר מעט, גם בין ידידים.
על מה דיברנו? על השגעון היחסי — אם
הסייר משוגע מן החבלן, או להיפך. הסייר
מתרוצץ, אולם מטענו קל. החבלן סוחב
מטענים, וסופו ליפול קרבן לשגעונו. חבלן
טוב, אמר ירמי, נותן לאנשיו ללכת עם המט ענים
שעה־שעתיים לפני הפעולה, כדי לוודא
שהמטען ארוז כהלכה ואינו מעייף בשעת
ההליכה.
קשה היה להבין את דברי ירמי. הוא דיבר
בקול נמוך, שהיה צורך לנחש חלקים שלמים
מכל משפט. כל כמה דקות עברו מכרים,
ניגש מישהו להגיד שלום. ירמי היה פופו לרי
מאד.

זאת. הוא יכול היה לסובב את המטוס, ואיש לא היה יודע זאת לעולם. אולם ישנס כמה
אנשים שאינם מסתובבים. הם מגיעים אל היעד, למרות שמעמסת המלחמה נפלה על שכמם
שלא בצדק. אני תמיד חושב על אנשים אלה כעל האנשים המתנדבים. העולם סמך תמיד
על האנשים המתנדבים*.

** ישהו מן העוכריס והמנפנפים סיפר לירמי שבאותו רגע נערכות בחינות לחובבים
בבית־ציוני אמריקה. ירמי היה מעוניין. החלטנו לגשת ולהציץ.
הגברת שבחברתנו התקשתה ללכת על עקביה הגבוהים. נשאנו אותה על הגב, תוך כדי
צחוק ממושך, והתווכחנו על הצורה הנכונה להובלת פצועים והרוגים.
בבית הציוני מלא האולם זמרים, מחללים, רקדנים וחקיינים. הסדרן היה מוכן לתת לי
להיכנס לאולם הבחינות, על סמך תעודת־העתונאי,
אך סירב בהחלט להרשות את
הכניסה לירמי ולגברת. לא היו להם תעודות
יחסניות.
ירמי התרגז. הוא הוציא מכיסו תעודה
עם תמונה. לא תמונתו שלו.
כאן זה לא היה שווה כקליפת השום, וגם
אי־אפשר היה להראותה לאיש. הסדרן עמד
על שלו. לשוא משכתי את אחד האנשים
החשובים וסיפרתי לו שאחד הלוחמים המצ טיינים
רוצה להיכנס. הוא משך בכתפיים.
ירמי והגברת נשארו בחוץ, שעה שנכנס תי
להציץ ולדווח. כשיצאתי כעבור דקות
מעטות, היו השניים שקועים במישחק מעניין.
באמצע האולם ישנה מחיצה ארוכה, המשמשת
מסגרת לתערוכת תמונות או תצלמים. המחיצה
אינה מגיעה עד לוצפד״ אי־אפשר לראות
את פני האנשים המסתובבים מאחוריה ואת
גופם העליון, אולם רגליהם חופשיות.
ירמי והבחורה עסקו בניחוש. הם הסתכלו
ברגלים וניחשו זה באוזני זו מה מראה הפנים,
מה הגיל ומה מידת היופי. כעבור
כמה שניות היה יוצא האדם השלם, ואפשר
היה להשוות. לרוב זה מאכזב. הגברת בעלת
הרגליים החטובות והנעליים האדומות גבו־הות־העקבים
מתגלה כאשד, בגיל העמידה,
חסרת כל הענין. הרגליים המגרות והמטוג־דלות
שייכות לאף ארוך ומשקפיים.

ךכרתיאתירמי לראשונה בנסיבות
1 1בלתי־רגילות. זה היה באותו ערב חשוך,
כאשר נערכה ההתנפלות על שלום כהן ועלי.
בצאתנו מן הבית ראינו מדורה דולקת ברחוב
הסמוך, מרחק כמה עשרות מטרים, ושירים
נוגים הידהדו מסביבה.

** תנועהרכתה מאד באותו בית־קפה,
* 1ובבתי־הקפה הסמוכים. ים של אור
השתפך על הרחוב הסואן. צעירות מפורכסות
עברו במכוניות מפוארות, דו־צבעוניות. מן
הכיכר התקרב נהר אנושי, אות כי נסתיימה
ההצגה הראשונה בבתי־הקולנוע. ברנשים
וחתיכות מילאו את האוויר בצחוקם העליז,
חסר הדאגות.
זהו ההבדל, אמר ירמי. חיילי תש״ח אינם
מסוגלים להבין את זה. אז היתד, מלחמה.
כל העם לחם. כל לוחם שיצא לקרב ידע
שבאותו רגע יוצאים גם חבריו׳ ושבתל־אביב
יש האפלה, ושאיש אינו נהנה, חוץ
מאותם שנזדמנו לחופש.
אבל עכשיו זה לגמרי אחרת. החייל יוצא
לקרב, והוא יודע שבאותו רגע ממש הולכים
המונים לקולנוע, ומפלרטטים בחורים ובחורות
בבתי הקפה, ונערכים נשפי־חשק בדירות,
ודולק האור בחלונות הראווה העליזים,
ונמשכים החיים כרגיל.
והוא יוצא לתוך הלילה, אל כדורי האויב,
אל מטר הפגזים, אל המרחב הדומם, בו
יכול כל צירצור של צרצר להיות הקול
האחרון שישמע בחייו. והוא מרגיש את עצמו
בודד, ושונה מן האחרים.
רציתי להגיד לו שזה תמיד כך, שתמיד
המעוט הוא הלוחם, ושגם בימי המלחמה
נמצאו די צעירים וצעירות שעשו חיים בתל־אביב.
אולם ידעתי שהוא צודק, בעצם. הפעם
מאת
זה באמת אחרת. הלוחם של תשט״ז לוחם
בתנאים שאין להם תקדים. אפילו במלחמת
קוריאה, היה צל המלחמה פרום לפחות על
כל חצי-האי, ורק באמריקה הרחוקה נמשכו החיים והתעשרו העשירים וניגנו התזמורות
ונולדו הילדים.
רציתי להזכיר את הקטע מתוך הספר גשרי טוקו־רי, בו מסביר האדמיראל לטייס מדוע
היה עליו לוותר על ביתו, על עבודתו ועל ילדיו ולבוא למלחמה, בעוד ששום אדם אתר
יבעיר מולדתו לא וויתר על שום דבר. אולם שכחתי את הקטע. עתה הוא מונח לפני :
״דברי הטייס הרגיזו את האדמיראל. שטויות, הוא אמר בזעם. המעמסות תמיד נופלות
מל מעטים, אתה יודע זאת ...איש אינו יודע לעולם מדוע נופלים הג׳ובים השחורים בחלקו.
אבל כל חברה מחזיקה מעמד הודות למאמציהם, כן, הודות לקרבנותיהם, של מעטים״.
ובמקום אחר, בשיחתו אם אשת הסייס: בעלך הפציץ גשר. הוא לא היה מוכרח לעשות

כעבור כמה שניות ניתכו עלינו מכות
האלות. שלום צנח מחוסר הכרה, המתנפלים
התרכזו עלי. שכנה מבוהלת פרצה בצעקות
אימים. החיילים ליד המדורה שמעו את הצע קות
ובאו בריצה. המתנפלים קפצו לתוך
הג׳יפ שלהם והסתלקו.
אני זוכר את פניו של ירמי, כשהתכופף
עלי ובדק את שלום אברי. מי שראה את ירמי
פעם אחת, אינו שוכח את פניו לעולם. הוא
הביא את שלום לבית־החולים, ושם פגשתיו
שנית כשהגעתי. מאז אני זוכר אותו כאדם
שהופיע ברגע הנכון, ואולי הציל כמה עצ מות.
ידעתי
שהוא בחור מוזר. בן 23 זה, שראה
כל כך הרבה דם, חניך השומר־הצעיר ובוגר
הכשרה שהתנדב לפעולות כה רבות, היה
באמת מיוחד במינו. פעם נסע עם כמה חברים
בטנדר פתוח לעין־הוד. בדרך לקחו טרמפיס טית׳
צעירה אמריקאית, וירמי עלה על
הארגז מאחור. לפתע הסתכל הנהג אחורה
וראה שירמי איננו. הצעירה נבהלה, בטוחה
שבגללה נפל החייל אחורה ופצת את גולגולתו.
הנהג
הכיר את ירמי. הוא סובב את מכוניתי
וחזר בכביש. כעבור כמה קילומטרים
ראה את ירמי צועד צעידה צבאית בכביש,
בזרועות מתנופפות בקצב, בכיוון ההפוך.
נסתבר שירמי שינה את דעתו, קפץ מן
המכונית הדוהרת כפי שאומן לעשות, ופסע
לו להנאתו בדרך חזרה לתל־אביב.

ך* וש לכסף לא היה לירמי בכלל. כשנפ־
1 1גש בחבר ימאי, המבוגר ממנו בשנ-
תיים־שלוש, ונוכח לדעת שאין לו כסף לחזור
לאונייתו, פישפש ירמי בכיסו, מצא בו הון
של חמש לירות .״חצי בחצי״ ,הכריז, ונתן
לחברו שלוש לירות .״חצי לירה יותר, בגלל
הגיל״.
ארבעה ימים אחרי שראיתיו לאחרונה ערכה חבורת האש זבח ליד גשר־הרכבת החדש
על הירקון, לזכר חללי כביש סדום. הזבח נמשך עד הבוקר. ירמי חזר עם חברתו׳ גלילה,
בטנדר של חבר. בורך ראו את עתוני־הבוקר — שני פועלים נהרגו ליד אבן־יהודה.
ריח של אבק־שריפה עלה בנחירי ירמיהו בורדנוב. הוא אמר שלום לחברתו
ועלה ירושלימה, לראות את משפחתו. בערב הצטרף לפעולה, כוי לראות איך הצעירים
עושים את המלאכה בלעדיו. שם באה שעתו להתנדב בפעם האחרונה לתפקיד מסוכן ובלתי־צפוי.

היה ביום הולדתו ד.23-,
אני שמח שהכרתיו.

אור• אמרי

חכר מספיד על קברו של רב־סרן משה
ברויר. מימין עומד הרב הראשי לצה״ל, אלוף־
משנה שלמה גורן, שהכיר את ההרוג אישית.

הדרך האחרונה. גופתו של רב־סרן ברויר, שנפל בקרב קלקיליה, מובאת לקבורה
בטכס צבאי בבית־הקברות של בני־ברק. בין המלוויס שבאו לחלוק כבוד אחרון להרוג,
בלטו במיוחד תלמידי ישיבות, חבריו ללימודים של ברויר, דמות ידועה בבני־ברק.

* 1ן לז ה

:ופל -
זהולו

פגן־משנה עדו גלכוע

הביט על שרותו הצבאי כעל חובה ראשונית,
שכל צעיר חייב לפרוע אותה לפני
שיוכל לחשוב על עתידו האישי. הוא נולד
בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן, סיים שם את
בית־הספר העממי, עבר לאחר מכן לבית־הספר
החקלאי במקווה־ישראל. אחרי לימודיו
חזר למשק, עבד בענפים חקלאיים שד׳
נים, וחיכה לחיולו. נפל בהיותו בן .20

רב־יטוראי ישעיהו פישקוכפקי
היה הצבר התל־אביבי הממוצע. הוא היה
נער שקט, אהב בילויים בחברה, או קריאה
שקטה בבית. הוא סיים את לימודיו ובצורה
הטבעית ביותר התייצב בלשכת הגיוס. בצבא
גילה כשרון הנהגה, ויסודיות במילוי
התפקידים שהטילו עליו מפקדיו. בן 20 היה,
כאשר יצא להתקפה על קלקיליה, בה נפל.

סגן נתן הוברמן
חבר קיבוץ צאלים, לא הראה כל סימני
דאגה, שעה שבילה את חופשתו האחרונה
בחברת אשתו, במשק. אולם לחברים אחרים,
ששאלו אותו מה דעתו על המצב,
השיב בקול רציני מהרגיל :״השד יודע מה
יצא מכל הענין הזה.״ לא עברו ימים רבים
והידיעה הגיעה כי נתן בן ה־ 23 נפל בקרב.

רב־־טוראי יעקב אנגלמאייר

עבר את כד גילגולי מלחמת העולם באירופה,
שם התייתם מאמו. לפני שמונה שנים,
בהיותו בן , 14 הגיע ארצה עם קבוצת עלית
הנוער מפולין. מיד עם עלותו הועבר להכשרה
במזרע, שם נתקבל מאוחר יותר כחבר
המשק. היה פעיל גם כמדריך בתנועת הנוער׳
של השומר הצעיר. תכונות אלה עזרו לו
בשרותו הצבאי, והוא הצטיין בכל הקורסים.

רב־טוראי דרור שוורץ
נולד בחיפה, לפני 20 שנה. מילדות התמסר
לפעילות בצופים, לטיולים ברחבי הארץ.
היה מדריך במחנות העולים וחבר קיבוץ־
ספר בנגב. בעת ההתקפה פתחו הירדנים
באש מקלע מתוך פילבוקם של בסון. דרור
הסתער על הפילבוקם בראש אנ שיו. צרור
של מקלע שפעל מתוך הפילבוקם, פגע בו
ופלח את חזהו — הוא נהרג במקום.

רב־טוראי בן־ציון קליין

סגן שמואל יעקכסון

היה רגיל למתיחות של חיי סכנה, עוד
לפני שהתגייס לצבא. כחבר קיבוץ תלמי-
יפה, מול רצועת עזה, התנסה היטב בשמירות
וסיורים מלאי־מתח. הוא עלה ארצה
מהונגריה ב־ , 1951 בהיותו בן .14 הצטרף
להכשרה, שינה את שמו מטיבור לבן־ציון.
חבריו קראו לו ״צוציק״ ,כי נראה כתינוק.

יליד תל״אביב׳ בן ,21 התגייס ישר מספסל
הלימודים של ישיבת עץ חיים. כאשר
סיים את שרות החובה שלו, ביקשו ממנו
הוריו, הגרים בשכונת שערי־חסד בירושלים,
כי ישתחרר ויעבור לחיים אזרחיים. אך שמואל
חתם על שירות קבע .״אם לא אני,
מי ישמור על הגבול?״ שאל את הוריו.

יגון הרב. רבה
משה בהיר. הרב
המילה של בנו.

הראשי של בני־ברק, הרב יעקב לנדאו, בוכה ליד קברו הפתוח של בכי האלמנה. למחרת קלקיליה. יותר מאשר בכל עת אחרת מאז תום מלחמת
לנדאו היה מלמדו של ברויר, קידש את נשואיו והיה נוכח בברית העצמאות, הבין כל אדם בישראל כי הקרב על עצם קיום המדינה לא פסק. תמונה
אחרי ההספדים, לא נורו אלומות אש, לפי בקשת משפחת ברויר זו של אלמנה המבכה את בעלה, הלוחם שנפל, מסמלת את משמעות ההקרבה במלואה.

סרן אמנון פרימן

שירת שבע שנים בצר,״ל. הוא נולד והתחנך
בכפר סבא ושם הובא למנוחתו האחרונה.
לפני שהתגייס לצבא עבד אמנון, בנה
של משפחת פועלים וותיקה, כפועל בניין.
בשעות הפנאי, עסק בהדרכת נערים בגדנ״ע.
הוא התגייס לצבא כטוראי, עלה בדרגה הו דות
לעבודה מסורה וכשרון פיקודי רב.
בנפלו, היה בן .25 השאיר אשה וילד.

סגן־משנה אהרן אלישע
היה ידוע יותר בשם ״ליקו״ לחבריו. הוא
הגיע עם הוריו מרומניה לפני שבע שנים.
ולאחר תקופה קצרת במחנה עולים, השתקעה
המשפחה בתל־אביב. ליקו הצעיר התאקלם
במהירות, נחשב לצבר בכל דבר. הוא סיים
בית־ספר תיכון בתל-אביב, התגייס לצבא
מיד לאחר גמר הלימודים. בן 20 היה במותו.

סמל אבשלום נוטליס

יליד ירושלים. התגייס לצבא לפני שהיה
בן . 18 בלשכת הגיוס דרשו מהנער, בעל
ההופעה הנאה, כי אביו יחתום על טופס
המאשר את הסכמתו לגיוס בנו לפני המועד.
מאן עברו למעלה משנתיים ואבשלום, בוגר
גימנסיה רחביה, היה נוהג לספר לחבריו״
לנשק על תוכניותיו לגבי העתיד. הוא התכונן
להשתלם בכימיה באוניברסיטה העברית.

טוראי חיים רצץ

התייתם מהוריו בגיל צעיר מאד. כאשר
הגיע ארצה, במרבד הקסמים מתימן, לפני
שש שנים, היה נער צנום ומפוחד, שאחז את
יד אחיו הצעיר ממנו. האח נשלח למוסד אמן
בעפולה ואילו חיים, נשלח במסגרת קבוצה
של עליית הנוער לקיבוץ לביא, השייך ל־הפועל
המזרחי, מקום בו נערכה הלוויתו.

רב־טוראי יורם רוזגטל
היה חייל וותיק ומנוסה, למרות היותו
בן .19 אביו, סגן מנהל משרד טכני במפעלי
אתא, ואמו, רופאת ילדים, עלו מגרמניה,
גרים כיום בקרית ביאליק, שם סיים יורם,
חניך השומר הצעיר, את בית־הספר העממי.
הוא עבר למוסד החינוכי של משמר העמק
ועם סיום לימודיו שם, נתקבל כחבר המשק.
היה ידוע בין חבריו כאחם לדוגמה.

רב־סרן משח כרויר

היה הקשיש בין חללי הפעולה. בן ,29
יליד אוסטריה, שעלה ארצה בגיל ,12 הש תתף
משה ברויר בקרבות תש״ח, כאיש
הפלוגה הדתית בירושלים. בין השאר, הצטיין
בקרב על תל-ארזה. לפני המלחמה עבד
בחברת החשמל. אחרי גמר שירותו הסדיר
התגייס לצבא הקבע. השאיר אשד. וילד.

סמל שמואל גרינפדד
היה בחופשה, כאשר יצאו חבריו לפעולת
קלקיליה. הוא חזר למחנה, שכר מונית ו דהר,
על חשבונו, לקרבו האחרון .״אלי״,
כפי שחבריו כינוהו, נולד ברומניה. הוא
עלה עם הוריו לתל־אביב, סיים את ביתי
הספר תיכון חרש, יצא עם הכשרת השומר
הצעיר לקיבוץ כרמיה, על גבול רצועת עזה.
נפל בגיל .20 אביו נהרג במלחמת העצמאות. .

רב־טוראי גדעון פיק

נולד בירושלים, לפני 19 שנה. כאשר היה
בן , 10 עברו הוריו, שלמה וטובה פיק, למושב
חרות, מצפון לכפר־סבא. הוא סיים
בית-ספר חקלאי לפני צאתו לשירות בצה״ל.
את התפקידים שהטילו עליו מפקדיו בצבא
מילא ביסודיות של איכר. במותו, השאיר
אחריו הורים ותשעה אחים במושב חרות.

תצפית=

בנודינה

כל הזכויות שמורות

• נגיסת צבא עיראקי לירדן תגרום קרוב לוודאי להת־פטרותד!
של ממשלת ירדן• או לפחות של שר־החוץ שלה, עוני

ביי עבד אל־האדי. עבד אל״האדי, שהוא שונא מובהק של בריסניה
ושל המערב כולו, התנגד לכניסת הצבא העיראקי, תבע מן העיראקים
למסור רק נשק ואמצעי־מימון. מאחר שהוא האיש החוק בממשלה הנוכחית,
עשויה עמדתו לקבוע את עמדת הממשלה
בו גע האחרון נשאר סיכוי קלוש כי הפלישה העיראקית תימנע עליידי:
(א) אולטימטום החלמי של גמאל עבד אל־נאצר לממשלת עיראק, בו
יודיע כי כניסה של הצבא העיראקי לירדן תהיה פעולה מכוונת נגד
מצרים, או —
־ (ב) פניה ישראלית למוסדות בינלאומיים, ובעיקר למזכיר האו׳׳ם,
הנשענת על איום בהתערבות ישראלית במקרה של פלישה עיראקית לירדן.

• עם חיסול בעית סואץ ירכז גמאד עבד אל־נאצר עתה
את כל מאמציו לחיסול שלטונו של גורי אל־סעיד בעיראק.
פנייתו של השליט המצרי תהיה מכוונת בעיקר אל הקצונה העיראקית ואל
הנוער העיראקי המשכיל, תטען כי אל־סעיד הזקן אינו אלא בובה בריטית
וכי הוא משעבד את המרחב כולו לאימפריאליזם המערבי.

• אותה שעה יעמוד עבד אל-נאצר עצמו בפני איום

פנימי. אחרי שמעצמות המערב נואשו סופית מלהכריע אותו ברמה
הבינלאומית ונכנעו למעשה לעמדתו, ירכו עתה המערב את כל מאמציו
בנסיון להקים מחתרת נגד עבד אל־נאצר
ולגרום לו צרות מבפנים. הגורם
המעכב עד כה: סירובם של
מתנגדיו הפנימיים של עבד אל־נאצר
לפעול נגדו בשעה שלחם למען מצרים
כלפי חוץ, דבר שהיה הופך אותם
לבוגדים בעיני ההמונים המצריים.
לכן מעוניין עתה המערב עצמו בהפגת
המתיחות החיצונית הגלויה״לעין.

העם
שעתהש׳ין
שאלה אחת ריחפה השבוע על שפתותיהם,
ובלבם, של כל אזרחי ישראל. האם תפרוץ
המלחמה?
היו ימים כשנשאלה שאלה זו בקלות־דעת,
בצפיד. כמעט עליזה. המלחמה נראתה כתחרות
ספורטאית, כפתרון קל לכל הבעיות
המסובכות.
לא זה היה מצב הרוח השבוע. מעל
עמודי העתון הסתכלו בקורא עיניהם של
הרוגי קלקיליה — והן הזכירו לו, יותר
מאלף מאמרים, מה זאת מלחמה.
אולי בפעם הראשונה עמד לעיני כל אדם
בישראל בצורה מוחשית ביותר ערכו של
אוצר־הטבע היקר ביותר בישראל: הנוער
יליד־הארץ. בעם קטן, המכנס עולים מכל
כנפי תבל, מהווה נוער זה את המלט המדבק
— לא רק כמועמד טבעי לצמרת רעיונית
וחברתית, אלא גם כמעצב הסגנון הלאומי
המאחד. אולם נוער זה כולו הוא קומץ
זעום, אשר לכל אחד ואחד מחבריו יש ערך

• אל תתיחס כזילזול לאיו־מו
•טל כיג׳י להנהיג כארץ
בבחירות הכאות שיטה של
בחירות רוכניות־אזוריות, העלולה
להבטיח לנזפא״י רוב מוחלט
ושלטון ריקטטורי־למעשה. חשבונו
של ביג׳י מבוסס על התקווה לצרף
בכנסת ל־ 40 קולות נופא״י ו־ 5קולות
ערביי מפא״י את קולותיהם של 13
הציוניס־הכלליים ושל 3חברי פועלי
אגודת־ישראי שיהוו יחד רוב של
61 קולות.
בעוד שחברי פא״י יצביעו בעד
נזפא״י תמורת הבטחות פשוטות בעלות
אופי אישי ומפלגתי, הרי חש בונותיהם
של הציונים־הכלליים מסובכים
יותר. כמה ממנהיגי הצ״כ, ובעיקר
פרץ ברנשטיין וישראל רוקח,
.חוששים כ י כוחה של חרות יעלה

המלך פייסל ועבד אר־איללה

גם בבחירות הבאות בגוש האזרחי,

יאיים על עמדתם של הצ״כ כמפלגה
גדולה. הם מקווים כי שיטה אזורית־רובנית, ביחוד אם תקום על פי הסכם
מוקדם בין מפא׳י והצ״כ, תבטיח את מעמדם באזורי־הבחירות העירוניים
האזרחיים.

והירדן, רדן באמצע

• ישראל יבולה לזכות כקרוב באזרודככוד חדש: ד״ר

מנהיג הצ״כ באמריקה שהצטיין בימי המאבק על
אבא הילל סילכר,
ארצה וישתקע כנראה ברמת־גן.סילבר התנגד
הקמת המדינה, יעלה
בחריפות לאיחוד הצ׳כ עם חרות, מתוך חשש כי איחוד כזה ישמיט את
אולם יש גם
^ הקרקע מתחת לפעילות העתידה האפשרית בישראל.
אפשרות שסילבר יימנע בעצמו מפעולה מפלגתית גלוייה, יקבל מידי
ביג ר וזי 11 למשרה לאומית נזכובדרר^ כדי לפייס את הדתיים, יודיע
סילבר מראש כי לא יעסוק בשום פעילות למען היהדות הריפורמית
שהוא כיום אחד ממנהיגיה הבולטים ביותר בארצות־הברית

• אין כל בטחון בי הועידה הקרובה של המיליונרים.
לפתיחת מערבת איגרות מלווה־הפיתוח תיערך כירושלים.
אם ישתבש מצב הבטחון עוד יותר, יעדיפו המיליונרים לערוך את ועידתם
במקום שקט יותר, וכמה משרי ישראל יצטרכו אז לנסוע לחוץ־לארץ
כדי להשתתף בה.
• משה שרת עלול להיות שוב לעורך עתון. עם שובו
ממסעו במזרח הרחוק ייפתח דיון רציני על הוצאת יומון חדש של מפא*י,
ששרת יעמוד בראשו.

• הסיכסוך כין הסוכנות היהודית והממשלה כקשר

לשיחרור חפצי עולים ממכס יחריך, עם כניסתו של נציג הצ׳׳ב
זלמן דולצ׳ין, לתפקידו כראש המחלקה הכלכלית. הסוכנות טוענת כי
האוצר מעכב עלית אנשי המעמד הבינוני כתוצאה מביטול ההנחות, שניתנו
עד כה לעולים.
להברחות.

האוצר טוען, לעומת זאת, כי הנוהג הקורס פתח פתח

עצום לעם ולמדינה — לא פחות מאשר
לאמו ולאביו.
איש לא יטיל בלב קל את האוצר היקר
הזה על בפות המאזניים. ערכו לא יסולא
בפז, והוא עולה על ערכם של שטחי־אדמד,
ויתרונות פוליטיים חולפים. לכן גברה הדאגה
לקראת שעת השי״ן *,כאשר תצטרך
ההחלטה הגדולה להינתן.
הכל הבינו מתי תהיה השעה הזאת: בעוד
שבועיים, כאשר ייערכו הבחירות בממלכת
הירדן ויוכרע גורלה של בעלת הגבול הארוך
ביותר עם ישראל.
ככל שהתקרבה השעה, כן נעשה הלך
הרוח רציני יותר.
מדיניות המרוץ א ר הירדן
בהתאם לשמו, האמיר עבד-אל-איללה הוא
עבד האל. אך למעשה היה מאז ומעולם
עבד הבריטים. אליהם ברח כאשר גורש׳ בימי
מלחמת־העולם השניה, על־ידי המורדים הלאומניים,
שתמכו בנאצים. במשוריין שלהם
חזר לבגדאד. גם את בן־אחיו, פייסל השני
שעת־השי״ן, כסו יום־היו״ד, הוא

מונח צבאי, המתורגם מן האנגלים. השי־ן,
אינו אלא האות הראשונה של ״שטה״ ,וה־יו״ד
היא האות הראשונה של. יום״ ,כך
שמובן המושגים הוא שעת־השפה ויום-
היום. הגדרה סתמית זו באה כדי להימנע
מלפרש את תוכנו האמיתי של המיבצע
שייפתח באותה שעה או באותו יום־פלישה,
נחיתה, הפצצה וכו׳.

מלך עיראק, חינך ברוח זו.
השבוע ישב עבד אל־איללה בחברת קרוב
משפחתו, חוסיין מלך ירדן, שירת את אדו ניו
הבריטיים שרות אחרון. הוא ניסה להסיר
את המכשולים האחרונים בפני כניסת הצבא
המלכותי העיראקי לירדן, דבר שפירושו,
למעשה, סיפוח ממלכת הירדן לעיראק.
מי רצח 1המערכה הוכנה ביסודיות
רבה על־ידי הבריטים, מומחים וותיקים ב־מישחק
מעין זה. ברמת־רחל, בכביש סדום
ובאבן־יהודה נהרגו לפתע יהודים, בצורה
שאי־אפשר היה להתעלם ממנה. כמה תח״
נות־שידור ערביות האשימו בגלוי את סוכני
הבריטים בפרובוקציה. צה״ל יצא לתגמל
בחוסאן ובקרב קלקיליה, גרם למצב-רוח של
בהלה בממלכת חוסיין. באמירה של פחד
כללי מפני פלישה ישראלית, לא היה קשה
לגרום להזמנת עזרה עיראקית להצלת שארית
פלסטין.
השעה כמנה יפה. כל זה קרה ערב הבחירות
הכלליות בירדן, שהיו מביאות בלי
ספק לנצחון הצד הפרו־מצרי, אם לא תהיה
התערבות חמורה. החשבון היה כפול: המתיחות
בגבול ירדן—ישראל הכינה מצד
אחד את פלישת עיראק, שבאה להקדים את
חדירת המצרים לירדן׳ ובאותה שעה גם
שיכנעה את גמאל עבד אל־נאצר לסיים
בחפזון את סכסוך סואץ, כדי להתפנות
לעסקי ירדן.
שעת הכושר. בכל המישחק הזה היתד,
ישראל אובייקט חסר אונים פוליטיים. הנהגתה,
שלא ידעה מה היא רוצה, ושלא היד
לה שום קו מדיני ברור, התנדנדה על פני
הגלים הסוערים, נדחפה בהתמדה אל פי התהום,
מבלי שתיזום כמעט דבר לשינוי התמונה.
אמר משקיף ישראלי :״או שהמדי־נאי
משתלט על המצב, או שהמצב משתלט
על המדינאי״ .הדבר השני קרה למדינאי
ישראל.
תחילה היה ברור כמעט לכל שיש לקדם
את פני הפלישה העיראקית ולהשתתף בכוח
הנשק בחלוקת הירדן. אולם בינתיים קרו
כמה דברים שעוררו מחשבות שניות. בריטניה
הודיעה בפירוש שתכריז מלחמה על
ישראל, אם צה״ל יפלוש לירדן. ואילו הפשרה
שהושגה בעניו הסואץ שיחררה עתה
את כוחותיו של גמאל עבד אל־נאצר, שהיו
מרותקים במשך כמה חודשים לחופי התעלה.
כמו תמיד היתה הפאסיביות המוחלטת,
עטופת המליצות הנבובות, בעוכרי המדיניות
הישראלית. מאחר שלא היתר, מסוגלת להחליט
כל החלטה עקרונית מצדה, לא יכלה
גם לנקוט פעולה בכל קו שהוא. היא נאלצה
לחכות לפעולות הזולת, במקום ובשעה שהזולת
ירצה.
אילו רצתה ההנהגה הישראלית באמת
לפורר את ירדן ולתפוס חלק משטחה הנו כחי,
הרי היתד, שעודד,כושר לפני חודשיים,
שעה שהמצרים היו עסוקים עד מעל לראשם,
הצבא העיראקי היה בלתי־מוכן לפלי שה,
והבריטים היו טרודים במאבק הסואץ.
בהמתינה קודם כל לפלישה עיראקית־ברי־טית,
הפסידה ישראל את כל היתרונות האלה.
אכו־ענילד! שניה. אף שהשבוע נמשך
מישחק האיומים והאיומים־הנגדיים, נעלמו
בהדרגה האפשרויות של פלישה ישראלית
לירדן.
בפעמים בלתי־ספורות הודיע ראש ממשלת
ישראל בכנסת ובועידות מפלגתיות שלעולם
לא יתן לצה״ל פקודה העלולה לגרום לקרב
בין חיילי ישראל לבין חיילי בריטניה. הדב רים
נאמרו בכנות גמורה. האיש שהחזיר
את חיילי צה״ל ב־ 1949 מאבו־עגילה, כוי
למנוע התנגשות פוליטית עם אמריקה, לא
ישלחם עתה לפעולה שאמריקה מתנגדת לה
בפירוש.
למראית עין, אפשר למצוא לכך גם הסבר
הגיוני. מבחינת האינטרס הישראלי רצוי
יותר שירון תיכבש כיום בידי עיראק׳ בת
ששת מיליוני התושבים, מאשר בידי מצרים,
בת 22 המיליונים. כיבוש מצרי היה הופך
את כל גבולות ישראל לגבול אחד. כיבוש
עיראקי משאיר את הגבול מחולק בידי שני
מחנות יריבים, חסרי פיקוד צבאי משותף.
אולם זוהי אשליה זמנית. לא יכול להיות
כמעט כל ספק כי אחרי נצחונו בסואץ יצליח
עבד אל־נאצר לשבור גם את משטרו
של עבד אל־איללה בעיראק, לשעבד את
עיראק למעצמה המצרית החדשה. אם לא
יחול שינוי מכריע במצבה של ישראל במרחב,
הרי איחוד כל גבולותיה הוא רק
שאלה של זמן — ולא זמן רב.
העולם הזה?גס

קו הזינוק. אולם אם אמנם התרחקו
סיכויי המלחמה במשך השבוע, בגלל הלחץ
האדיר שהופעל על ישראל, הרי לא נעלמו
לגמרי. לא תמיד שולט ההגיון הקר בעניני
מלחמה ושלום.
קשה היה להניח שישראל תמרה בגלוי
את פי אמריקה ובריטניה, תפעל נגד פלישה
עיראקית. אולם אין זה מן הנמנע כי פלישה
עיראקית תגרום לפלישה נגדית מצרית, או
להתקוממות פרו־מצרית מבפנים. במקרה זה
יתכן מאד שגם מעצמות המערב יקומו בבר כה
פלישה ישראלית, ושישראל תשתתף
בכל זאת ברגע האחרון, במרוץ אל הירדן
— מרוץ שעד עתה השתתפה בו רק בפיה,
מבלי שרגליה יעברו את קו־הזינוק.

יחסים מרחביים
ר,א*ששבאלמחרת
ככל שהתקרבה ההכרעה בירדן, עלתה
השבוע אישיותו של אדם אחד, שרבים מבני
ירושלים זוכרים אותו היטב אישית. עאוני
ביי עבד אל־האדי ( )73 הפך לאחת הדמויות
המכריעות בדראמה העלולה להוריד את
המסך על ממלכת הירדן ההאשמית.
עוד לפני שלוש שנים לא היה עאוני
ביי עצמו חולם על כך. הוא היה שנוא
תכלית שנאה על עבדאללה הזקן. כי כשם
שהאמיר המזוקן בעמאן היה עקבי באהבתו
לבריטים, כן שנא עאוני ביי אתי העם הזה.
שנאה זו לא נשארה בתחום הפוליטי: בעוד
שעורך־הדין עבד אל־האוי דיבר ערבית
נהדרת וצרפתית מבריקה, לא השתלם מעו לם
בשפה האנגלית, התעקש לטעון בבתי־המשפט
הבריטיים בערבית.
שנאתו זו של האציל הערבי, שהתפאר
כי מוצאו ממשפחה שהשתתפה בגירוש ה צלבנים,
היתר, צמודה לשנאתו לציונות. אמ נם
למד את תורת היהדות באופן שטחי ונחשב
בועד הערבי העליון כמומחה לענינים
יהודיים, אך איבתו לציונות היתד, שורשית,
מן הרגע הראשון ממש. היה זה הוא שהופיע
בפאריס, בימי ועידת־השלום של וורסיי,
למחרת הפגישה ההיסטורית בין המלך פייסאל
וחיים וייצמן, וביטל את ההסכם תוך 24
שעות* ,כפי שטען וייצמן.
שיחדור בחרכ. אחרי מות עבדאללה
דרך לפתע כוכבו של הירושלמי הנמוך, בעל
הפנים הארוכים, המקומטים והעיניים הסיניות.
האיש שהתפלל לנצחונו של אדולף
היטלר נעשה אישיות מרכזית. ידו היתד
בהפיכה שסילקה את גלאב באשא והשליטה
את הקו החדש, הפרו־מצרי, בחצר הסניף
המערבי של משפחת ההאשמים. תכניתו המוצהרת
מזה שנים רבות: שיחדור פלסטין
בכוח החרב, החזרת כל היהודים ילידי חוץ־
לארץ לארצות מוצאם — פרט לאותם יהו דים
אשר ועד השיחרור הערבי ימליץ על
הישארותם בארץ.
קשה להניח כי עאוני ביי יזכה לראות
בהגשמת חלומו. אולם יתכן כי חלום אחר
של הערבי הקשיש, אכול השנאות, יתגשם :
סילוק אחרון ד,האשמים מאדמת פלסטין.
* פיימאל עצנוו ט ען נ י ההסכם היה
מותנה במפור שבנך שהוא יישאר מלך
סוריה רבתי, וני התבטל או טו מ טי ת נא שר
גרשו או תו הצרפתים מדמ שק ו הכרי חו הו
להסתפק בכס המלוכה של עיראק.

ציתות
אלדדמ * דהאתא מריק ה
,איזה פרק תהילים להגיד היום כדי שה־דודג׳רס
ינצחו במישחק הכדורבסים?״ שאל
הילד היהודי את אביו, הרב. הדברים עשו
רושם עמוק על אדם אחד ששמע אותם ב מקרה,
והרגיל אף הוא לייחס ערך רב לפרקי
תהילים: ד״ר ישראל (,אלדד״) שייב, ששהה
חודש בניו־יורק, במסע שהוביל אותו גם
לאמריקה הדרומית ולפארים.
מטרתו הרשמית של שייב היתד, לאסוף
חומר ואמצעים למען ועדה לחקירת השואה
באירופה, שמשימתה העיקרית היא לעזור
למאבק במשפטי קסטנר. אולם התוצאה העיקרית
של המסע היתד, שונה לגמרי: שייב
למד להכיר את יהדות אמריקה, חזר מלא
התפעלות.
״אצלנו יש מאיה שערים? בוויליאמסבורג
יש מאה שערים ! ממש מאה ! כרך גדול,
שיהודים דתיים מתהלכים בו כמו בבית ! ״
״ ק חו אתהנגב יהדות אמריקה
עולה על יהדות בבל ועל יהדות אלכסנדריה
בזמנו״ ,סובר עתה שייב, שחזר השבוע
לארץ .״יש להם הרגשת יצירה, חדוות מעשה.
יש להם תרבות ! הרבנים חסונים גם
מבחינה גופנית. בחורי־ד,ישיבה הם ספורטאים.
זהו טיפוס חדש של יהודי!״
לדעת שייב, דרושה פניה חדשה לטיפוס
חדש זה .״לו רק נתנו להם, לו אמרו להם :
קחו את הנגב ועשו משהו, הם היו עושים
דברים בממדים שעוד לא ראינו בארץ ! ״
העיקר: לשכנע אותם שזה לא ענין של
רחמנות, של הצלת כמה יהודים מסכנים
ב״ארצנו הקטנטונת״.
הכריז שייב ברדיו היהודי של ניו־יורק :
״אתם יכולים להקים את ארצות־הברית של
המזרח התיכון ! ״
מי ישלחכסףץ בעיר, אחת בה נתקל
בכל מקום לא מצאה חן בעיני שייב: אי־אפשר
היה להתקיף את ממשלת ישראל מעל
לשום במה יהודית. היהודים אינם רוצים
בכך. ברדיו היהודי של ניו־יורק ניתן לו
להתקיף את ג׳ון פוסטר דאללס כאוות נפשו,
אך לא את בן־גוריון. בבואנום־איירס, אחרי
שקבע אסיפת־עם על הנושא ״מדוע מגינה
מפא״י על קסטנר״ ,נקרא אל הציר הישראלי,
נתבקש להימנע מכך.
תופעה אחרת שלא מצאה חן בעיני מנהיג
הלח״י לשעבר: אי־רצונם של היהודים לע לות.
בכמה מקומות אמרו לו היהודים, בכל
הרצינות :״אם נעלה ארצה, מי ישלח כסף
לארץ?״ תשובת שייב :״מוטב מפא״יניק
בישראל מאשר רביזיוניסט בחוץ־לארץ ! ״

הצעות, ישב שר־משפטים שקט וזועף
ל־ד שולחן הממשלה. היה נדמה שדברי
ה״בודים״ נקלטו יפה. בזה אחר זה קמו
הנואמים, בני כמעט כל הסיעות, אנשי
הקואליציה והאופוזיציה כאחד, חזרו על
טענות העולם הזה, אמנם, כל הנואמים
שמרו על האשליה שהנושא היו תיאורטי
ואינו נוגע לפרשות בוערות. הם נמנעו
מלהזכיר את ההאשמות המפורשות של
העולם הזה. אולם לפתע הופרה השאננות
המזוייפת.
ח״כ חרות שמשון יוניצ׳מן, רופא־שיניים
לחמתהכ 1די
לפי מקצועו, דיבר על הצורך לחקור
גוררו

בנות

י-״תי הצעות החוקים
עדים באופן חופשי, כדי לגלות אם הם
שום תשומודלב. כשהונחו לראשונה על
משקרים, כאשר התפרץ לפתע ח״כ מפא״י
שולחן הכנסת, נראו כתיקונים שיגרתיים
דוד הכוהן :״וגם להשמיץ עדים?״ זרם
לחוקים קיימים, וכך גם תוארו בהסברים • חשמלי עבר באולם. עתה היה ברור באיהתמימים
שצורפו להן על־ידי משרד ה זה
עדים המדובר. קרא ח״כ חרות יוסף
משפטים.
שופמן בלעג, לעבר ספסלי מפא״י :״מה
אולם הפרשן המשפטי של העולם הזה
לפתע ההתרגשות הזאת?״
( .)959 שבדק אותן בעיון, נזדעזע. כעבור
עד שתטרוף דעתן .״ישנם חשדות
ימים מעטים גילה את תוכנן האמיתי של
נגד אנשים בעמדות חשובות״ ,הזכיר
שתי ההצעות, בכתבה שעוררה הד בחוגי
ה״כ אגודת־ישראל שלמה לורנץ בקולו
המשפטנים. הסעיפים העיקריים :
השקט .״לצערנו, לעתים די קרובות נמ צאים
חשדות אלה כנכונים״ .איך מגלים
• הוראה מפורשת לשופטים להפסיק
את האמת במקרים כאלה? הזכיר לורנץ,
כל הקירת שתי־וערב של עד אם אינה
רב בעל זקן קטן ומטופח. את דברי ה־נוגעת,
כביכול. לדברים העומדים לדיון
רמב״ם :״מסיעים את העד ממקום למקום
— כלומר, חובת השופט להפסיק כל
עד שתטרוף דעתו״ — לאמור, מעבירים
חקירה שבאה לבדוק את מהימנותו של
אותו מענין לעניו עד שיתבלבל וישכח
העד ואת עברו.
את שקריו.
• מתן האפשרות לעד־שקר לחזור בו
מעדותו ולהעיד את ההיפך, אחרי שנוכח
כשנדחה הויכוח, כבר היה ברור כי
לדעת כי נתפס בקלקלתו, כל עוד לא
ההצעות ימותו מוות טבעי — הן ייקברו
ניתן פסק־הדין במשפטו.
בועדה, לא יגיעו עוד להכרעה בכנסת
הנוכחית. אפילו ידידיו של חיים כהן
שני סעיפים קטנים אלה היו מספיקים
סיפרו עתה, באורח פרטי, שהיועץ המש לערער
את כל מערכת המשפט הבלתי-
פטי התנגד להן תמיד. הממשלה, כן טע תלוי
בארץ. היה גלוי לעין שנעשה נסיון
נו, היא שדרשה אותן.
לחפות על עדי־שקר בעבר ובעתיד, ביהוד
בקשר עם פרשות קסטנר ושאר המשפטים
הפוליטיים הגדולים העומדים להיערך ב ארץ,
ביניהם משפט עמום בן־גוריון.
מהההתרגשות )־ פרסומי העולם מ*ל• ה סו ד ח
הזה, עוררו תגובה חריפה, אף ששום
במשך השבועיים ששהתה בישראל, הצליעתון
אחר לא הצטרף למערכה. היועץ
חה מרי פראנסס האגן לעשות כמעט את כל
המשפטי הכחיש את טענותיהם ברדיו,
השגיאות של מרגל חובב. על כן לא היה
קשה כלל וכלל לשים קץ לפעילותה
שר־המשפטים עצמו קם בכנסת כדי להכ ולהביאה
למשפט באשמת ריגול עבור מעצמה
חישם. בתשובה לשאילתא מוזמנת של
אויבת.
ח״כ מפא״יי, האשים את העולם הזה ב־
״בורות״.
מרי, אמריקאית בת ,29 שהתאהבה בפקיד
האינטליג׳נס הסורי ואספה למענו חומר
השבוע, כשנתחדש הדיון על שתי ה
הכנסת

עתתות

נוסע
שיי־כ כניו־יורק
האטנם ״ארצנו הקטנטונת״ ו

בישראל, היתד, צפויה לעונש חמור ביותר.
כי למרות שהחומר שליקטה היה מן הסוג
הגלוי לעיני כל תייר בישראל, קבעה בפני
החוק רק העובדה שהיא עשתה את אשר
עשתה למען מעצמה אויבת.
הצעד הראשון בפתיחת המשפט, בפני
נשיא בית־(־,משפט המחוזי בירושלים, ד״ר
בנימין הלוי, היתה בקשתו של היועץ ה משפטי
לערוך את הישיבות בדלתיים סגורות.
לפי צו של השופט, נאסר על העתונות לפרסם
את שמה של המרגלת או לגלות את
זהותה בכל צורה שהיא.
תחילה נראה הדבר מובן מטעמי בטחון.
אולם התיאורים המקוטעים שהופיעו בעתו־נים
שונים הכילו מספיק רמזים ועקבות כדי
שהמעוניינים בכך יוכלו לקבוע את זהותה
של הנאשמת. ממקורות שונים, החלו נשמעים
רמזים כי האיפול הוטל לפי בקשתה
של ממשלת ארצות־הברית.
ארבעה ימים אחרי התחלת המשפט, הוסר
מסווה הסודיות לחלוטין. סופר הניו־יורק
טיימס, שידע את כל פרסי המקרה באותה
מידה שידעו אותם חבריו הישראליים, ניסה
להבריקם למערכתו בניו־יורק. אך המיברק
עוכב. הכתב עלה על המטוס הראשון לקפריסין,
שיגר את כתבתו מניקוסיה. למחרת ב בוקר
אפשר היה לקנות את המהדורה האירופית
של הניו־יורק סיימס, ובר, כל הפר טים
שנאסרו לפירסום בישראל.
השופט לא שכח. ראשון קפץ על ה מציאה
ידיעו ת אחרונות. בכותרת שהשתרעה
לכל רוחב העמוד הראשון, בישר לקוראיו :
״פרשת המרגלת — הסיפור המלא ומתחתיה
תמונה ענקית, שבה אפשר היה להבחין
בצלליותיהם החשוכות של חיים כהן ושל
הנאשמת, בפנים אולם בית המשפט.
הסיפור היה, למעשה, כיתוב של סיפור
הטיינזס, ואילו התמונה צולמה על־ידי צלם
העתונות הירושלמי וודנר בדאון, שטיפס
על עץ מול בית־המשפט כדי לצלמה.
כעבור שעה, הופיע מעריב עם אותו סיפור.
צוו האיסור של בית־המשפט נשכח.
כאשר פירסמו גם דבר, למרחב, וקול״־העם
את אותו הסיפור למחרת בבוקר, נראה היה
כי תמה פרשת הסודיות סביב מרי האגן.
אך השופט עצמו לא שכח. אמנם סיפור
הטיימס הסיר את הלוט, אך השופט לא הסיר
את צוו איסור-הפירסום. חמשת העתונים
נתבעו לדין, באשמת בזיון בית־המשפם.

במדינה

6 1/6ה גסירה 10 חת:
מהי ההגדרה של גלובוס?

משה: כדור העולם והעט לעם
חיים:״תמיד סובבי תמיד כותב
גלובוס: הכל תלוי בטיב המלוי
המל!• של• ם חאי לכל עם כדזד• אחר
המתחיל מיד ב כ תי ב ה וגומר עד הסוף
תנסו ותס צ אז־הו א טוב •ותר, חסכוני •ותר

מעד
סו ד גרעין ב,
פירסומי העולם הזה על בעיית הש תמטותו
של חברות תנועות הנוער מיציאה
עם גרעיני התנועות להתיישבות,
על־ידי כניסה לסמינר למורות (העולם
הזה )990 עוררו וויכוחים סוערים בין
חברי התנועות.
במיוחד רבו הוויכוחים בתנועה המאוחדת.
הם נמשכו גם בכנס מרכז התנועה,
שהתכנס לפני׳ שבוע ברעננה, בהשתת פות
100 צירים מכל רחבי הארץ.
בזה אחר זה קמו הצירים, דרשו את
שלילת התהוותם של גרעיני ב׳ — הגר עינים
הנוצרים על־ידי החברים הממשיכים
בלימודיהם ואינם יוצאים להכשרה במסגרת
ההכרתית לה הם שייכים. מקרב
הצירות המשתתפות, לא קמה אף אחת
לתמוך בדרישה זו.
בסיום הכנס נתקבלה החלטה שקבעה
תקדים מהפכני בסדרי תנועות הנוער.
בהחלטה נאמר כי המועצה תובעת מה מדריכים
וממועצות העדות השונות לדאוג
שהעדות יצאו להכשרה בשלמותן.
על כל גרעיני ב׳ הקיימים לעבור לעדה
נמוכה יותר, ליצור עמה חברה מגובשת
אחידה. גרעיני ב׳ נוספים שוב לא יוצרו
עוד.

דרכי אדם

ד ג הו ה ב

דייג האגדה זרק את רשתו למים ולכד
דג זהב. מאותו יום התעשר.
לסלים מעתוק, הדייג החיפאי, לא היתה
רשת. הוא דג בחכה מבוקר עד ערב ובפרי
עמלו פירנם את משפחתו. מדי בוקר היד,
יורד לחוף וצד סרטנים, כדי להשתמש בהם
כפתיון.
בוקר אחד, לפני כמה שבועות, ירד כמנ הגו
לחוף הכרמל. הוא ניגש לכל חור בחול,
מילא אותו מים וכשראה סימן חיים בפנים,
הרחיב את החור בכף־בנאים, אחז בסרטן
ובתנועה מהירה שבר את לסתותיו והכניסו
לסלו.
באחד החורים גילה סלים סרטן גדול במיוחד.
אולם כאשר תקע את הכף בחול
הרך, נתקלה בגוש נוקשה. הוא חפר סביב
הגוש, עד שהופיעה לנגד עיניו קופסת פח
נעולה. סלים לא ידע מה לעשות. הוא זכר
את כל מקרי ההתפוצצויות המסתוריות,
שאירעו לאנשים שטיפלו בחפצים זרים. לבסוף
גברה סקרנותו על זהירותו. במספר
מכות פרץ את הקופסה.
אור השמש נפל על שרשראות, צמידים
וטבעות כסף וזהב — אוצרה של משפחה
ערבית, כנראה, שטמנה אותו בחולות עם
פרוץ המלחמה.
השבוע נראה סלים מסתובב בין דייגי חיפה
וסוקר בעין בוחנת את ציודם. הוא חיפש
סירה ורשתות שיפטרו אותו מן הצורך
לצוד מדי בוקר סרטנים לחבותיו.
(זו +חי ר

1/1ח

כי ס

*קהיר־ביות הממתקים

אופרה ^ דוכס

ם ו פר
סו פ ה־ לו ב ס

פ אג אניני

קהיר כירת־מצרים •צאו לה
מונימץ בכר ארצות הטורח ער רבד•
המאפה שרה. אנש• המורח •רועים
כרהומים אחר ממתקים ומעש• מאפה
מוכים.
01 בתערוכת קהיר כשות 1941
הצטיינה חברת פרומין בכיסקויסים
שרר. וזכתה במדרית־זהב בעבור
מעמם המשובח ואיכותם המעורה שר
סוצריה 01 .בשנים שרפו• תערוכת
קהיר ואחריה זכו סוצר• פרנמין בתש
בחות ובפרסום עורם• בוומבר (11937
בפריו ( .0931 בתר־אביב :1932/34/341
ובעתבחיפהב* .1954
כר ם• שיודע רהעריך סזון
רא •ראה סרשבח איכותם
שר הביסקויטים ויתר מיני התוצרת

תל־אביב
אחד־וו שדמ• ודון*
עד ראש השנה תשי״ז הסתפקה חל־אביב
ב־ 22 בתי קולנוע (מאופיר עד
תנזר) .בשבוע הראשון של השנה החד שה
נוסף לתל־אביב הקולנע ה־ ,23 קול נוע
המרכז. בכך הוצב תמרור חדש בהת פתחותו
התרבותית של הכרך בן 400
אלף התושבים ד 35 אזרחי הכבוד (ממגלה
תורת היחסות, אלברס איינשט־ין, עד
למי שחיה ראש ממשלת בורמה, אדנו).
תמרורים תרבותיים אחרים של תל-
אביב, כפי שמסתבר מן הסיכומים הסטטיסטיים
של המדריך לתל־אביב—יפו
שהופיע השבוע 14 :מקוואות, ומה, שכי דוע,
קודם לחן 13 ,אולמות לחתונות,
אשד את מודיעות הברגה להו יכולים אזר חי
תל-אביב לקרוא ב־ 11 העיתונים ה יומיים
העבריים המופיעים בעירם. אגב,
המספר 11 מוגבל לא רק לעיתונות הי ד
מית — הוא נוהג גם בכמה תחומים תל-
אביביים אחרים: לתל־אביב 11 ספריות
ציבוריות 11 ,ישיבות 11 ,גמ נסיות וגם
11 בתי־חולים.
ומי שמחפש מפלט מ־ 11 הוגוסדות ה שונים,
בנסיעה לחוץ־לאדץ — לרשותו
עומדות 11 חברות תעופה ־*קבעו את
משרדיהן בתל־אביב.

נאשר מת האגס, מתים לא וק הוגים, הסירות והקוומווניס הזוללים

^•ו תו שד האגם הוא אבידה שאינה חוזרת לברוד
- 1י זי־הבר, לקורמורנים ולחסידות, לשקנאים, לחוס־טיט
ולאנפות, לג׳מוסים ולחזירי־הבר, לקני־הסוף וקני-
הגומא, לילדי הולתא ייסוד־המעלה, לשפמנונים ולאם־
בונים ולביניות, לדייגים ולמזח של חולתא ולי. את
הסירות אפשר להעביר למקום אחר.
טרמפ למפעל החולה מראש־פינה אפשר לתפוס בק לויז•
שני אנשים שהגיעו בג׳יפ ואכלו במסעדה אמרו
לי לחכות ולא להפריע כשהם מדברים, והנהג שלהם
העלה אותי למכונית במפעל מצאתי מזכירה שקיבלה
הוראות לא לדבר עם עתונאים ולא ידעה את מי אפשר
לראות, מתי ואיפה. בסוף מצאתי שם בחור עם זקן
מחולתא. שאלתי אותו איך אפשר לטייל בסירה על פני
האגם. הוא יעץ לי לנסוע לחולתא ושם לפנות אליו.
נסעתי אתו לחולתא ופניתי אליו. שמו היה מולקה,
והוא מזכיר־הפנים. אמרתי לו שאני מהעולם הזה ואוהב
דגים. תיכף ראיתי שהוא אוהב כאלה שאוהבים דגים. הוא
לקח אותי לחדר האוכל ואמר למגישה להביא לי דגים.
אחד כך הוא אמר להביא לי עוד כמה הוספות. היתה
זו סעודה טובה מאד, אך בשום פנים לא עליזה. ידענו
שנינו שאנחנו אוכלים את אחרוני הדגים בחולה.
מזכיר־פנים של קיבוץ הוא אדם בעל הכרה, על כן
לא אביא בשמו מה שאמר לי על ייבוש האגם. אעיר
רק ברמז שקיים קונפליקט עצום בין אהבת המולדת
ומוסדותיה ובין אהבת הנוף. וגם הערה פילוסופית:
אילו היתה המולדת הופכת לחלק מן הנוף, היה בכלל
טוב. ובזה אינני מתכוון לשלטי קרן היסוד בכניסה לכל
ישוב עברי.
הוחלט שעלי לצאת עם פטר לפרוש רשתות( .״יש
לו חולשה לעתונות,״ אמר מולקה) .המתנו בבקתת
הדייגים עד שהוצאו הדגים מהארגזים, נשטפו במים,
והושמו במקרר בין פתיתי־קרח. אז יצאנו.
היציאה לא היתה קלה. פני המים נמוכים מאד,
והסירה נתקעה בחול. בפתח הנמל הקטן נתקעו שתי
סירות גדולות, לא לבלוע ולא להקיא. הן רבצו כמו
לויתן שנפלט אל החוף. לא רק הדגים, גם הסירות
מתות כאשר המים חרבים. כמה דייגים חלצו את בגדיהם
וקפצו למים כדי לחלץ את הסירות. זה היה מאד רומנטי,
כי המים הגיעו עד לקרסוליהם. עזבנו את זירת
ההתרחשות העצובה והמשכנו ללב האגם.

לא באים לחרוף יותר.״
״אבל יש שמורת טבע,״ אמר גרשון.
״שמורה שמורה,״ אמר יונה ,״תגיד לברווזים שיש
שמורה. אפילו אם תצניח להם אוכל ממטוסים לא יבואו.
אח, איפה ללכת עם שחר בבוץ עד הצואר ולארוב
להם! איפה!״
״אבל עכשיו יש לך מטעים,״ אמר גרשון ,״ואז היית
הולך יחף.״
״מה רע היה לי ללכת יחף ן תן לי עוד פעם.״
״תבוא בערב לקולנוע,״ אמר גרשון ,״ואם אתה רוצה
לראות למה כדאי לייבש את החולה, אקח אותך מחר
לסיור. שתראה את הכל, בלי מורא ובלי משוא פנים.״

אין עגבגיות בים
^ ז הלכתי לקולנוע, שהוא בחצר של יונה
יושבים האכרים ונשותיהם וטפם, איש איש
כסאו שהביא מהבית, והוא כמין יסוד לעתיד לבוא,
יהיו כאן בית־קולנוע ובית־קפה ואולי גם מוזיאון.

ובו על שאז
לפי

אבטיחים בדי מחצלת

בדווז״הבר האחרון
** טר הוא דייג ותיק ומקצועי מאד. לפני כמה
שנים יצא לחוץ־לארץ ללמוד שיטות דיג שונות.
בחזרו הביא עמו את שיטת הדיג החשמלי — דיג מוזר
מאד. בסירה גנרטור, המפיק זרם בעל מתח של 500
וולט. אלקטרודה אחת טובלת במים, ורשת המתכת היא
האלקטרודה השניה. כאשר מטילים את הרשת למים,
נסגר מעגל הזרם. כל הדגים המהוממים נכנסים לרשת
לראות מה קרה. גמרנו לפרוש את הרשתות בעיגול
גדול וחזרנו לחוף.
פטר אינו רק דייג, אלא גם צלם אמן בעל טביעת עין
וכשרון. ספרו לילדים הרפתקה באגם, שהופיע עם נוסח
כתוב בידי ם. יזהר, הוא שיר פרידה נוגה ונאה מאין
כמוהו לאגם. פטר שורץ תמיד במים, אורב בבוץ בין
קני הסוף, ועל כתפו תלויות שתי מצלמות. את המצל מות
רכש במה שקיבל מעתוני חוץ־לארץ שהדפיסו את
תמונותיו( .״יש לו חולשה לעתונות״) .הוא הספיק
להנציח את החולה בסידרה של צילומים נהדרים ודרמטיים,
כמין שמורת טבע. אני מקווה שיוציא אותם
בספר ביום מן הימים.
בערב הלכתי ליסוד־חמעלה. ליד בית אחד פגשתי
בחור רחב עם שפם גדול. שאלתי אותו אם הוא יונה
ואם הוא זוכר אותי. בסוף הוא זכר. הוא לקח אותי
למקום שבו בילינו פעם לפני שנים בחברת הנוער
של יסוד־המעלה, על שפת הביצה הגדולה. איזה לילה
זה חיה. מאז אותו לילה אני ביטוח שהדגים אומרים
בלילה. שירה. אחרת אי-אפשר להסביר את הצלילים
העולים בערפל מתוך ביצה עטורה שושני־מים. הוא
הראה לי אתי השקע החרב, שהיה פעם אותה ביצה,
ואני ראיתי.
נזכרנו איך הלכנו אז לכל מיני מקומות, ויונה הפריח
באוויר קופסאות שימורים ונקב אותן בכדורי רובהו —
הוא גדול ציידי יסוד. עכשיו יוכל לצוד קופסאות שימורים
.״אתה רואה את הברווז הזה כאן?״ שאל. ראיתי
פוחלץ של ברווז .״זהו ברווז־הבד האחרון שראיתי בחולה,
לפני שלוש שנים. מיום שירדו פני האגם הם

״בוא, איש העט, תראה מה אפשר לעשות כאן. זהו
אסם הבר של המדינה. יבולים פי ארבע בכל דבר יותר
מבכל מקום אחר. תראה איזה אורז, איזה תירם, איזה
תפוחי אדמה, איזה עגבניות, איזה כבול. הלא זה הכל
זבל אורגני טהור. מה אתה מספר לי שזה רק 60 אלף
דונם. זה נותן יבול של 200 אלף דונם. אולי תסביר לי
אתה איך אפשר להפוך את המדינה הזאת לעצמאית
בדרך אחרת?״
״ומוכרחים לייבש את האגם?״ שאלתי ,״לא מספיק
לייבש את הביצות?״
״כמה פעמים הסברתי לך שהאגם מעלה את מפלס
המים בכל העמק, וכל זמן שלא ייבשו אותו תתהווינה
הביצות מחדש בכל שנה!״
״ומה יהיה על ענף הדיג?״
״מה אתה משווה? כל מה שהחולה נותנת לנו זה
איזה 200 טון לשנה, מתוך 25 אלף שאוכלים כאן.
אז ידוגו בים, מה יש? יש לנו ים גדול, לא? או אולי
תגדל עגבניות בים?״
העמק המה כולו מעבודה.
״אצלנו הטרקטורים לא נחים אף רגע,״ התפאר גר שון
.״עובדים עליהם בשלוש משמרות. ס/ס 90 מהפועלים
החקלאיים שלנו הם מרוקאים. בחורים זהב, למדו את
העבודה, עובדים יוצא מהכלל.״
נזכרתי איך אחד בשם גלבלום רצה לגרש אותם מכאן.
הוא לא הצליח במאה אחוז. כמה מהם נשארו.
״אתה רוצה לראות את הירדן האוריגינלי? הנה הוא.
אתה רואה את החריץ הזה? גאון הירדן. לא תאמין. בוא,
איש העם, נסתכל קצת על גאון הירדן״.

שעה יש זה, וגם קיוסק. .בקיוסק שתיתי כוס בירה ושילמתי
בעד בקבוק, והקיוסקר הסביר לי. שלא כדאי לו
למכור כוסות. בטח שלא כדאי לו. ביקשתי ממולקה
שיסדר שיעירו אותי בבוקר השכם .״אני מקווה שזה לא
יפריע לך,״ אמרתי .״אל תדאג, אני לא מתעורר בבוקר,״
אמר מולקה. בבוקר המתנתי ליד הקיוסק לגרשון.
גרשון הוא יליד יסוד־המעלה, פלח בן פלח, ועתה הוא
האחראי להכשרת הקרקע ברשות עמק החולה. הוא
מטיף נלהב לרעיון הייבוש, ואילו אפשר היה לייבש
גם את הכנדת, היה עושה זאת. אם עדיין לא עשו זאת,
לא בו האשם.

סתכלתי על החריץ הקטן והמפותל, אותו עברו
| | פעם אנשי דן בצאתם לבקש להם נחלה. אחר כך
הגעתי לתעלת־הבטון, שניים־שלושה מטרים רוחבה,
שבה זורמים כל מימי הירדן, ודרך שלוש דלתות קטנות
עומדים להשקות את כל הארץ העניה במים. משהו דומה
לפלג הרים באלפים. במקום זה נגמר הירדן האוריגינלי,
ומתחיל מפעל ייבוש החולה.
״פה יש לנו הזדמנות לשבת ולעשן סיגרה במקום היס טורי,״
אמר גרשון. ישבנו ועישנו דובק ,10 מבית החרושת
של הד״ר וולטר מהם, ידידי המנוח, שהיה יוצא
לחולה שנה שנה וצד עופות לאוסף הנהדר שלו. מילא,
טוב שלא ראה. אני מקווה שהאוסף הארכיאולוגי שלו
( 6000 מוצגים) והאוסף של ממצאים טרום־היסטוריים
ואוסף המטבעות ואוסף החרקים והפרפרים ואוסף כלי
הזכוכית המפורסם בעולם ואוסף הצפרים נמצאים כולם
בידיים טובות.
״זה יפה, קני הגומא, הה?״ שאל גרשון.
״בטח יפה,״ אמרתי ,״וממה יעשו עכשיו מחצלות?״
״לא יעשו.״
טוב, שלא יעשו. שיעשו מניילון. שיגדלו גומא בנגב.
ימצאו כבר פתרון. לא מחוייבים לבנות בכרמים סוכות
עשויות מחצלות. ולא מחוייבים למכור אבטיחים בסככות
עשויות מחצלות. מה שנוגע לחזירי הבר, אלה הם
החיות הטמאות האחרונות על אדמת הקרן הקיימת. וה־קורמדנים
מזיקים לענף הדיג. הם זוללים עצומים. עדיין
נשארו ביאפאן. ראיתי ם<־ט איך היאפאנים דגים בעזרת
קורמורנים מאולפים.
ייבוש האגם הוא בעיה הנדסית קלה. הכל נוקז
ונחרש ואת מוצא הירדן ליד גשר בנות יעקב סתמו
בפקק. זה כמו אמבטיה. מספיק להוציא את הפקק והאט׳
במיה תתרוקן, עם כל מה שיש בה. הרמוסים עברו
מזמן לצד השני, יחד עם הערבים שלהם. שתי הבעיות
תיפתרנה ביחד. מה שנוגע לצפורים, הרי זה כמו בבדי חה
על היהודי שהבריח קפה ואמר שזה אוכל לצפרים:
ירצו יאכלו, לא ירצו, לא יאכלו. משורר צרפתי אחד,
בצר לו, עמד וכתב שיר על צרפת ולשיר קרא ״שמיים
ללא צפרים״ .ומה עצום משמיים ללא צפרים? אך על
זה נאמר בתנ״ב: השמיים שמיים לה׳ והארץ נתן לבני־אדם.
אמרו
עליו על דויד המלך: בשעה שסיים ספר
תחלים זחה דעתו עליו. אמר לפני הקדוש-ברוך־הוא :
כלום יש דבר בעולם שאמר שירה כמותי? נזדמנה לו
צפרדע אחת. אמרה לו: אל תזוח דעתך עליך, שאני
אומרת שירה יותר ממך.

המוזה הע״וה קלקיליה, כבי שצולמה ם״ צלם ״המורם הזה״ ממרחק שגי קידוגסרס 11.

העו&ס הוה

למחרת

מה קרה בקלקיליה אחרי שנדמו רעמי התותחים?
כיצד נראה שטח הקרב אחרי שהחייל הישיראלי עבר
את הגבול? בעמודים אלה מגיש ״העולם הזה״ סידרת
תצלומים מיוחדת, אשר צולמה למחרת הקרב. חלק מן
התמונות צולם על־ידי צלם־המערכת, ממרחק של שני
קילומטרים, בעזרת טלסקופ מיוחד. החלק השני צולם
מן הצד הירדני של הגבול והועבר למערכת מחוץ־לארץ
על-פי הסדר אקסקלוסיבי. הדו״ח המלווה את התצלומים
חובר על־ידי כתבי ״העולם הוה״ ,שעקבו מקרוב אחרי כל
תנועה ירדנית בשטח, משך 24 השעות שלאחרי הקרב.
ן$לי באר. כאן היה לפני שבוע מכון המים של קלקיליה. הוא שכן כ־ 200 מסר מהמשטרה.
ממה של שדה־קטל נטוש, אופיינית
למחרת הקרב. הצד הירדני של ן גיזרת קלקיליה היה שקט לגמרי. או כמעט
לגמרי, לפתע, בשעה שלוש אחרי הצהרים,
שוב הדהדו קולות הנפץ בגיא הקטן, בו
1שוכנת העיירה הלבנה, בת 20 אלף התושבים.
בזו אחר זו, נשמעו שתי התפוצצויות, מכי וון
הריסות המשטרה. שתי פטריות עשן
התאבכו למעלה.
היו אלה חבלני הלגיון הירדני, שהשלימו
את פיצוץ בנין משטרתם. הם סיימו מלאכתם,
עלו על משאית צבאית צהובה, והסתלקו
דרומה, אל תוך העיירה הרדומה.
כאשר האיר אור יום החמישי במלואו,
נהרו תושבי העיירה אל תל החרבות שהיה,
עוד בלילה הקודם, אחת מתחנות המשטרה
!הגדולות של ממלכת הירדן. כפייים ועירוניים,
חיילים מהמוצבים הסמוכים, עתונאים
במוניות שכורות ונכבדים שדהרו לשם ב מכוניות
פאר נוצצות — כולם טיפסו על
עיי המפולת וחיטטו בין ההריסות. יללת
הנשים והקשותיהן בפחים היוו רקע עצוב
לחיפוש אחר גוויות ההרוגים.
לשוא ניסו חילי הלגיון לסלק את התו שבים
מההריסות. רק עם הגיע ארבע מנו ודות
לבנות של האו״ם, מלוות אמבולנסים
!ומכוניות צבא, התרחקו התושבים מהמקום.
1הפ התרכזו על מישור רחב־ידיים דרומית
!להריסות, מקום ששימש פעם מיגרש כדורגל
!לבני קלקיליה.
1הגופות הוצאו מתחת לגלי האבנים, הונחו
מורה ארוכה במיגרש, כשכל הנוכחים מת*
!!בצים סביבן לזהותן. אנשי האו״ם רשמו
רטים, מדדו, ספרו. כעבור שעתיים עלו
1ל מכוניותיהם ופנו חזרה לירושלים. חלקם
!פעולת קלקיליה נסתיים נשאר רק ניסוח
!פירסום הדו״ח. אולם מאות התושבים שעל
מיגרש רצו אל המכוניות הלבנות, חסמו

פי נ וי ה ה רו גי ם. זהו בנין משטרת קלקיליה לשעבר. התמונה
צולמה שעות ספורות בלבד אחרי הפיצוץ, על־ידי צלם חובב מן
הצד הירדני של הנבול. במרכז התמונה נראית בבירור משאית של
הלגיון הירדני, כשהיא עומדת לפני שער המשטרה ושדרת הברושים

הקטנה בכניסה. מימין למכונית נראים מספר לגיונרים, עסוקים׳
בהטענת גוויות ההרוגים על המשאית. מסביב למשטרה בולטים
מטעי הזיתים ושדות הכרוב הענקיים, המהווים את הגידדל העיקרי
של פלחי קלקיליה. מימין: מיגרש הכדורגל, שם רוכזב הגוויות.

גיו, בוקע: :כנו חנלה היוד] .,בגונז, הגסגר. גגזו, הדרר העולה לשנס.

תל ה ל כו ת
הבני! התפוררו
אבנים חרוכות.
כולו, אולם גם

בלבד נשאר מבנין מ שטרת קלקיליה. שני האגפים הקיצוניי ם הגדולים של
כליל, בעזרת נ מו ת עצומה של חו מר נפץ. כל מה שנשאר מהם הוא תל
האגף המרכזי, הנ מון יו תר, בו יו שב ב ד רן בלל יו מנאי המ שטרה, לא פוצץ
הוא נהרס כליל ב פגזי ה תו ת חי ם הישראליים. המבנ ה העגול, הנראה מי מין

למשטרה הוא ב רינ ת המים שנמצאה בצריח הי מני של המשטרה. הבריכה נפגעה מפגז תו ת ח
כבר בתחיל ת קרב, גרמה ל ש טפון כללי במ שטרה. המבנה הארוך מאחורי המשטרה, הוא
אורוות סוטים, שנשארה שלימה לאחר הפיצוץ, ואשר לא נפגעה כלל מכל חי לו פי היריות.
בתום הקרב, הוציאו הלוח מים מ תוכ ה שמונת סוסים בריאים, הובילו ם חזרה לישו אל.

החצי הצבו1י של קליקליה. גונז: בית־הסנו נעל שתי הקומווז. משמאלו בית

(המשך מעמוד ) 17
את הכביש בפניהן. אנשי האו״ם ירדו לפייסם.

אסיפת תושבים

קטע מוגדל של התמונה למעלה נוראה בבירור את הכביש
הראשי המוביל מקלקיליה לטול־כרם והחוצה את המשלט הירדני
בחירבת סופין. התושבים של קלקיליה נראים בורחיט מעיירתס.

הכביש הוא במרחק שני קילומטר וחצי מהגבול. בצד הימני
של התמונה נראית מכונית עמוסה פליטים, ואילו לאורך
הכביש נראים גמלים ואנשים בדרכם לעבר שכם וטול־כרם.

כריחה כללית. גם זה קטע מוגדל מן התמונה למעלה. בכפר
נראות מכוניות הלגיון, כשהן מעסיסות את חפצי התושבים,

העוזרים בעצמם להעססה, באחת הכיכרות של הכפר. המרחק
מהגבול קילומטר אחד. עיקר הבריחה היתה עוד בשעות הבוקר.

^ עוד חיילי הלגיון ממשיכים בפינוי
. 4הגוויות, החלה תנועה גם בציד־! המזרחי
של העיר. על הכביש, המתפתל במעלה
הגבעות מזרחה, לכיוון טול־כרם, החלה תנועת
המונים — פליטים שברחו מהגבול.
רובם הלכו ברגל: נשים, בשמלות אדומות
צעקניות, עמוסות חבילות: גברים על גבי
חמורים וגמלים: ילדים הנגררים אחריהם.
מפעם לפעם הופיעה משאית עמוסה מטען
חי, כשהיא מפלסת לה בקושי דרך בין ה הולכים
על הכביש. מאחור, בפינות שונות
של העיר, התאבנו עוד תמרות עשן, כעדות
יחידה למה שהתרחש בלילה.
בשעות הצהרים, נקראו תושבי קלקיליה
לאסיפה במרכז הכפר, מקום שם עומד בית־הספר,
מוקף שורות ברושים ושתי תחנות
דלק, ששלטיהן האדומים בולטים בכל העיירה.
בנין דו־קומתי, הגבוה שבבתי ה עיירה,
שימש במה לנואמים. החנויות שב קומה
הראשונה היו נעולות: המרפסת ב־׳
קומה השניה היתר, מלאה נכבדי העיר ונציגו
האישי של המלך חוסיין.
אלפי אנשים נאספו בכיכר. מעל המרפסת
השמיעו הנכבדים נאומים נמלצים על הנצ־חון
הגדול שנחל הצבא הירדני בלילה, הבטיחו
לתושבים כי הצבא הירדני יוסיף להגן
עליהם ועל רכושם. איש לא הריע ולא מחא
כפיים. כשהסתיימו הנאומים, התפזרו התו שבים
לבתיהם, לארוז את חפציהם ולחכות
למכוניות שיסיעו אותם מחוץ למקום.
התמונה ברחובות השוממים היתה אחידה.
החנויות ובתי הקפה, ההומים בדרך כלל
בכל שעות היום, היו נעולים. אפילו תחנות
הדלק עמדו שוממות. פה ושם, ליד פתחי
הבתים, עמדו משאיות צהובות של הלגיון,
הטעינו רהיטים ומטלטלים. כשעזבו המכו ניות,
דמתה קלקיליה לעיר של מתים: בתיה
מוגפים ונעולים וברחובותיה אין כמעט
נפש חיה. אפילו המואזין, שקריאתו מעל
צריח המסגד היתד, נשמעת בכל העיירה,
שתק הפעם.
רק בשדות הכרוב הענקיים נראו מספר
פלחים שהמשיכו בעבודתם, כאילו כלום
לא קרה.

אור וחושד

ך* לילה ירד על קלקיליה. כלבים נבחו
* 1ותנים יללו בפרדסים, כבכל לילה. אולם
העיר לא היתה קלקיליה שבלילה הקודם.
במקום ים אורותיה הרגילים, השתררה עתה
חשיכה כללית. רק פה ושם הבהבו אורות
קטנים, של פנסי נפט.
אולם מסביב היה אור רב. שרשרת אורות
מסנוורים התמשכה מסביב לקלקיליה החשוכה.
היו אלה אורות הישובים העבריים מאיל
וניר אליהו, ועד כפר סבא ועשיות הישובים
בערפם. שם נמשכו החיים כרגיל.

ורקומה׳ שני, מושב משוד׳ הממשלה. בקצה השמאלי, הנילבוקס הגדול מבטון.

חירבת סופין. זהו המוצב הירדני השולט על הדרך מקלקיליה לטול־כרם, דרכו עבר
טור הזחלים הישראלי בצאתו לחליצת החסימה ליד עזון. הכביש ועמודי החשמל,
הנראים בבירור בתמונה, חוצים את המוצב לאורכו. בתמונה נראים חיילי הלגיזן

פגז ירדני. זוג 1ה שסר בעמדה קדמית של קיבוץ איל, בשעת הקרב. הבחור ישב
על שפת החפירה ואילו הבחורה. ישבה בפנים. לפתע שמע שריקה חדה. בתנועה אחת
כבר שכב בתחתית החפירה, על חברתו. כאשר קמו, מצאו פגז מתותח שתי ליטראות.

עומדים על קו רקיע, בצד אהלי המוצב. המבנה העגול מימין היא עמדת שקים
מבוצרת. המרחק מהגבול: שני קילומטר. על הרכס ישנם כמה צריפים של׳המחנה,
הנראים יפה. ברגע שצולמה התמונה שוב לא חששו החיילים מפני הפגזה ישראלית

כמה, מת• וחילו מסים עליו לשלס?

מה קורה בימים אלה במדינות ערב?

רהט. תקן וקשט את דירתך במרידיך ו

צבח התעה לישרחל: עוצמתו ומפקדיו!

לחילו תע וד ות נזקק ח זרת בישראל?

איך לטפל במחלות הנפוצות בארץ?

ועוד עשרות מדריכים שימושיים לכל המשפחה

אנציקלופדיה השיגועויח

נושאים כגללת ״ה־
__ 1 .אנציקלופדיה השיס

מושית״ ,המיבצע החדש של ״ידיעות
אחרונות״ הנמסרת עתה לדפוס
כשהיא מעודכנת עד סוס
תשט״ז.
״האנציקלופדיה השימושית״ היא נסיון
הדש בארצנו. היא בנויה כמתכונת ה־
״אלמנאך׳ — ספר שימושי ממדרגה רא-

סי ל

״ידיעות
אחרונות״

המאלפים ביותר: מה אומרות דתות ה עולם
השונות על ערכים שונים.
הצבא הצבא — גם הוא אחד המדורים הגדו לים
— כולל פרטים על צבאות העולם
וצבאות ערב בצד פרק גדול על צה״ל.

שונה, שכל אזרח נזקק לו ואשר עד כה
לא העיז איש להוציאו בעברית הן בגלל
ההוצאות הגדולות הכרוכות בהכנתו והן
בגלל היקף החומר הרב והמגוון הנדרש
בעבורו.
הנהלת ״ידיעות אחרונות״ ,לאחר הצ לחת
מפעלי הספרים שלה, החליטה לה גיש
לקוראיה שי מיוחד במינו, ספר
שיהיה שימושי ויעיל, ישמש את כל בני
המשפחה ויפאר את ארון הספרים.

השנה שחלפה
השנה שחלפה פותחת את האנציקלופדיה
השימושית: שנה גורלית בחיי
העם והמדינה משתקפת בלוח כרונולוגי
המחולק לנושאים: בטחון, כנסת וממ שלה,
יחסי חוץ, חיי יום־יום, העולם
הגדול והעולם הערבי, ורשימות קצרות
ועניניות ״מנקודת מבטו של העתונאי*
על עשרת המאורעות העיקריים של הש נה,
ממציאת הנפט בחלץ, הקרב בניצנה
ועד למשבר סואץ.
ישראל זאת היא ישראל — אחד המדורים הג דולים
באנציקלופדיה השימושית — כו לל
את הנתונים המעודכנים ביותר על
הארץ וכל אשר בה.

ראשיתו כ״כראשית״ :התהוותה
של הארץ ושכעה פרקי היסטוריה
דרך תקופת גדולתה של
ישראל כימי המלכים, תקופות
הכיכוש השונות: ערכים, טורקים
ואנגלים ועד מלחמת השחרור.

הא״ב
של ישראל — אנציקלופדיה קטנה
של המדינה המקיפה לפי סדר אלפא־ביתי
עשרות נושאים שונים בצורה סט טיסטית,
פיקנטית וענינית.
הממשלה — כולל את הרכבן ותארי-
של כל הממשלות שהיו בישראל
הקמתה וכן ביוגרפיות של כל מי
בישראל.
*— כולל את כל חברי הכנסת
רשימות ביוגרפיות של נשי־רשימה
מלאה של נציגויות
1בעולם ונציגויות דיפלומטיות של
ייבישראל.

כמדור הצבא תוכל למצוא :
פרטים מלאים על הבריתות הצבאיות
כעולם (נאט״ו, כרית כגדר
ובו נשקו האישי של החייל,
הנשק החדיש כעולם עם
הסכרים ותמונות.
וכן המבצעים הצבוריים של צה״ל וב פעם
הראשונה במרוכז: הביוגרפיות
של רמסכ״לי ישראל ומפקדי הצבא.
הערבים הערבים, שכנינו מדרום, מזרח וצפון
ואלה המרוחקים יותר מופיעים במדור
מיוחד הנפתח בסקירה ממצה על מוצאם,
דתם, מנהגיהם, לשונם, ספרותם והפול קלור
שלהם.
נתונים גיאוגרפיים, היסטוריים ועובד תיים
ניתנים על כל מדינה ערבית ב״אנ־ציקלופדיה
קטנה של מדינות ערב״ וכן
ביוגרפיות של אישים ערבים בעלי הש פעה,
מפלגות ועתונים — הכל בסדר
אלפאביתי או לפי מדינות.
העולם העולם בו אנו חיים — לו מוקדשים
כ־ 40 עמוד — נפתח בלוח כרונולוגי של
המאורעות החשובים שקרו עד כה, אח ריו
פרטים על הכדור, אזרחי העולם,
לשונותיהם ומאות עובדות שונות החל
בגובהם של הרים ואורכם של נהרות
וכלה ברשימת השליטים של כל מדינה.
ארצות חבל — רשימה א״ב של 185
ארצות בעולם כוללת נתונים גיאוגרפיים,
מדיניים ומשקיים.

האו״ם, עד מוסדותיו והמדינות
ההכרות כו ופרקים ממגילת ה
אדים הנוגעים לאזרח העולם.

כאן מסתיים החלק האינפורמטיבי המ קיף
כמחצית הספר ומתחיל החלק השני —
האינדקס החלק השימושי הוא הגדול והמקיף ב יותר
שפורסם אי פעם בארץ במרוכז.
הוא משתרע על מחציתה השניה של האנ ציקלופדיה
וכולל גיוון נושאים שגם
בעמוד שלם בעתון אי־אפשר יהיה למס רם
במפורט.

העם והדת
,והדת: לאחר לוח כרונולוגי של
פיסטוריה היהודית מימי אב־תקופת
העליה הגדולה
סטיקה מעודכנת כבתפוצות
והדיכו י:
ביותר במדינות
עובדתית על דתות
.מלוחות ההשוואה

לבוש והאפשרויות הקיימות בארץ בשטח
זה. קוסמטיקה או טיפול יופי ותפריטים.

האינדקס וסל המזונות של האזרח
פותחים את המדור השימושי
עם הסכר עממי על צורת חישוכ
מדד יוקר החיים.

חוק ומשפט
חוק ומשפט — מדור המקיף את חוקי
היסוד של המדינה, חוקי החירום, גיוס
ומלואים וחוקי אישות.
א״ב של חוק ישראל — היא רשימה
אלפאביתית של מושגים חוקיים שאתה
נתקל בהם בחיי יום־יום והיא מוגשת
בצורה פשוטה ומובנת לכל.
בריאות בריאות — אחד המדורים הגדולים
,בחלק השימושי — כולל את האנציקלופדיה
הרפואית הראשונה והמיוחדת במינה.
אנציקלופדיה זו המשתרעת על 12
עמודים, כוללת לפי סדר א״ב כ־150
מן המחלות הנפוצות בארץ, את גורמיהן,
סימניהן ודרכי הטיפול בהן.

נוסה על בך: פרק מיוחד של
עזרה ראשונה והוראות כעניני
כריאות.
חינוך חינוך — אחת מבעיות היסוד בארץ —
כולל את המדריך להורים לטיפול בילדים
מגיל שנה ועד לגיל ההתבגרות, כולל
הצעות למשחקים וספרים בגילים שונים.
מדריך עניני זה מתפרסם בהיקף הנוכחי
בפעם הראשונה בארץ.

כמדור החינוך תוכל למצוא את
בל הפרטים הנוגעים לרישום הילדים
לגן, לכיה״ם ולכתי ספר
גכוהים: אוניכרסיטה, טכניון
וכו׳.
מסים ושוב אחד המדורים הגדולים: מסים.
המדור מקיף כמה עשרות עמודים ובו
תמצא בשפה קלה ומובנת את הבלתי
מובן בשטח המסים שעליך לשלם החל
במם הכנסה ( 12 עמודים) ,הנפתח ב״מפת
דרכים למשלם המס״ בה תמצא את עצמך
בקלות, יהב־מגן, ביטוח לאומי, ארנונה
וכר ...וכלה במסי בולים על שטרות,
חוזים וכו׳.
גם מדור זה במתכונתו הוא המקיף
ביותר שפורסם עד כה בארץ.
הבית הבית — המדור המוקדש לביתך —
פותח בהסברת חוק בעל הבית והדייר.
עובר לנושאים שימושיים בחיי יום־יום
שלך בבית: תיקונים שאתה יכול לבצע
בעצמך. קישוט פנימי כולל הסברים פשוטים
בלוית הדגמות לסידור הבית החל
בחדר הכניסה וכלה בבחירתם וקביעתם
של וילונות ועציצים.
הגן לפי עונות השנה, הוא מדור שאינו
מיועד לחקלאי אלא לחקלאי החובב.
לאשה לאשה הוקדש מדוד מיוחד הנפתח, כמובן,
באופנה: הוראות כלליות בעניני

בשטח התפריטים לא הסתפקנו
כהצעות השיגרתיות. להיפך, נסינו
להתרחק מהן ובמקום זאת בולל
פרק זה את המאכלים הלאומיים
של עמים שונים שאפשר
להבינם כארץ, מתכונים מתאימים
לעונות השנה ופרקים מאלפים
הקשורים כמטבח ובפעולתו
היעילה כיותר.
כמובן שלא חסר פרק שימושי על
עבודות ניקוי שונות החל בהסרת כתמים
וכלה בניקוי המקרר החשמלי.

מדריך יום יום
מדריך יום־יום לאזרח — גם הוא אחד
המדורים המפורטים — כולל כמה וכמה
פרקים.
ראשית: האזרח ומשרדי הממשלה. כל
הנוגע להיזקקותו של האזרח למשרדי
הממשלה השונים. ופרק זה כולל בין
השאר סעיף הנוגע לתנאי קבלת עובדים
לממשלה. הסעיפים האחרים נוגעים לרשיונות
ותעודות למיניהן והדרך להשגתן.

כאן מופיעה רשימה של כמאה
תעודות שונות שהאזרח נזקק
להן החל מתעודת זהות, פנקס ־1
מזון, דרבון והיתר יציאה וכלה £
כרשיון לקבלת טלפון, נשק לה* -
גנה עצמית, רוכה ציד או החזקת
תחנת רדיו משדרת.
בחלק השני בא המדריך לבעלת הבית :
חיבור מים וחשמל לדירה, תשלומים
ותעריפים וכר.
בחלק השלישי באים בזה אחר זה המד ריכים
המיוחדים:
• מדריך לאוספי בולים — הכולל
פרק מיוחד על בולים כמקור להשקעה
כספית.
• מדריך למאזין — ובו רשימת תח נות
השידור השונות, תכניותיהן, מקומן
וזמני השידור שלהן.
רכת

מדריך בנקאות ־ -המיועד להד-
האזרח בפעולות בנקאיות וכולל

את לוח המטבע העולמי המפורט ביותר
שפורסם עד כה בעברית.
ורשימת ״המדריכים השימושיים״ עו דנה
ארוכה ותכליתה להקיף את רוב
שטחי החיים שלנו.
בץ המדורים והפרקים השונים תוכל
למצוא גם מספר נושאים מיוחדים, כמו
למשל ,״אופייך לפי כף ידך״ ,״כתב-
היד והאופי״ ,״המזלות ומזלך*.
״האנציקלופדיה השמושית״ תכלול עש רות
ציורים, תרשימים ומפות וכן דגלי
אומות העולם בצבעים מלאים.

המחיר של 3. -ל ״י לאנציקלופדיה
השימושית הוא מחיר סמלי
שנקבע לאלה מקוראי ״ידיעות
אחרונות״ שיחתמו על המהדורה
הראשונה.
ההרשמה הביאה אלפי נרשמים
וקצבה גוכר והולך מיום ליום.
אם כרצונך לרכוש את האנציקלופדיה
השימושית -הרשם עוד
היום.

איש מו פ ת
(המ שך נזענווד )8

אביב. כשהיה מתבונן על בית יפה היד,
מביע את התפעלותו המקצועית 20 :קילו.
לא תמיד הבין בן־שיחו כי איש־המקצוע
קבע בזה את כמות חומר־הנפץ הדרושה
לפוצץ את הבנין.

כמעט כל הארץ הכירה אותו, כי ירפי היה
פירמה מיוחדת במינה. היתד לו שפה מיוחדת,
ביטויים מיוחדים וחוש הומור צברי
מיוחד שלא רבים הבינו אותו.
כשהיה רוצה לחמוד לצון, היה נטפל ל בחור
זר וממטיר עליו שאלות :״מאיפה
אני מכיר אותך? אתה לא ישבת אתי יחד
בעכו?״ הזר היה נם כל עוד נפשו בו.
לעולים חדשים היה פונה בלשון :״הי
אתה, רזית מאז סחבתי אותך על הגב אל
החוף פניה מעין זו היתר, מלווה טפיחה
עצומה על הגב, שהיתר, מרזה את האיש
בכמה קילו נוספים.
כשהיה עצוב או כשנמצא בחברה עצובה,
היד, פונה לידידיו :״אתה לא אוהב אותי,
למה?״
באותה רוח כתב את אחד משיריו האחרונים

שתיהן היו שלו
שתיהן היו יפו ת
נושכתין בהגרלה
ובלי מוסר כליות.
כה יפו ת
כשתי אחיו ת ת או מו ת
ויהפכו העול מות
אינן נפרדות.
ומקווה ש תא מין
אחת משמאל
אחת מי מין
תמיד שמרו ע,ל הצדדים
לא ערבבו את התחומים.

הרבה ימים
כמעט שנתיים
גם בהרים
באש ב מים
תמיד הלכתי
עם השתיים.
אך יום התחיל להתבהר
אחת סחב איש אחר
שניה לא באה לסייר
לבד היא לא שווה יותר
על מה תקפני ה מו סר
אולי אמצא אות ה מחר.

לא אחים לא יהיה
כי בלי ה...
לא אחיה
כי למי אהיה לבעל
למי לאיזה...
ראו אחים כי האמנתם
ראו כיצד משיר נמתח תס
ולא הבחנתם כי בינ תיי ם
קראתם שיר על נעליים.

776ח!ר1א1ת

אבל אחו! נוז מכי ת^ .
והבניה 3ויה קריס־ של

גב! פו7ן לק\י הרדיו דונויגן
או 117 לאחר האזגה לתסיוב
באנ(צי\ות רדיוענגיזדו- -
בג\ל ה׳צליל הנ\י\1לוזיאס^ר
לך להבחין ביתדוטחין
ובק\יבו.

הקרב האחרון
ף• ־ 10 לחודש בדיוק, חל יום הולדתו
של ירמיהו בורדנוב. מלאו לו 23 שנה.
אותו יום קרא בעתוני הבוקר על רצח שני
הפועלים באבן יהודה. הוא נפרד מחבריו ב מהירות,
עם חברתו, שאתה רקם תכניות
נשואים קרובות, החליף את השעונים, ללא
כל סיבה.
אותו לילה השתתף ירמי בקרב קלקיליה.
״עכשיו אפשר לשיר את התקמה׳י,
התלוצץ ירמי. לא היתד, לו שמיעה מוסיקלית
טהורה, אולם תמיד אהב לשיר במלוא
הלב. כשהיה שר, שוב לא היה איכפת לו
מכל דבר אחר בעולם.
אך הפעם, לא היה פנאי לשיר. בדרך חזרה
שוב נאלצה השיירה לחצות את חירבת
סופין, בתוך אש האויב שקיבל בינתיים
תגבורת. כל הזחלים עברו בשלום, מלבד
אהד שהתהפך, ונשאר תקוע בלוע הארי,
במרכז המוצב הירדני.
שוב חזרה קבוצת זחלים לחלץ את הזחל
התקוע. תחת אש תופת מכל העברים קפצו
האנשים לקשור את הכבל לזחל שנפגע.
ודווררירז הזירה י׳דוד׳

דז ־ין
סופ׳ ^ ליד דיו כןליפר בעימי

ספרים
ביקורת
בן ללא הודים
״יש לשבור חרם בלתי מובן זה ! ״
קריאה זו לא יצאה מפי נציג ישראל
באו״ם, בעת דיון על חופש השייט בסואץ.
היא באה מפי בעל הוצאת הספרים לדורי,
בנימין גפנר, חלוץ הספר המוסיקאי העממי
בארץ, כוונה כלפי קבוצה קטנה של מבקרים
ספרותיים ומוסיקאיים, שנאספו בשבוע
שעבר במועדון מילוא התל־אביבי לרגל
הופעת הכרך הראשון של האנציקלופדיה
של גדולי המוסיקה ויצירותיהם (ראה
להלן).
בקריאתו הרגשת התריע גפנר נגד ה התעלמות
המתמדת של המבקרים למיניהם
מקיומו של הספר המוסיקאי. הרצאתו
הקצרה ציירה באוזני הנאספים תמונה
קודרת ביותר: הספר המוסיקאי, אשר
הכנתו דורשת דיוק רב והוצאות גדולות,
מוותר מלכתחילה על מרבית קוראי
הספר העברי. אולם הצרה היא שאפילו
חובבי המוסיקה אינם נמשכים ביותר אל
ספרים אלה. כך, למשל נמכר הספר
בראמס מאת גיירינגר, שהופיעה בהוצאת
לדורי, באלף טפסים בלבד.
הסיבה לשפל זה בשוק הספרים ה מד
סיקאיים הינה, לדברי גפנר, פשוטה ביותר
:״הקהל אינו יודע כלל על קיומם
של ספרים אלה, הנמכרים רק בערים הג דולות,
היות והעתונים אינם כותבים עליהם
אף מלה אחת. רק שני עתונים ישראליים
— העולם הזה וקול העם — מפרס מים
ביקורת בקביעות. הספר המוסיקאי
הפך אצלנו לבן ללא הורים. הביקורת
הספרותית אינה נוגעת בו, היות ואין
הוא ספרות. הביקורת המוסיקאית אינה
נוגעת בו, היות ואין הוא מוסיקה...״
המבקרת ידעה עברית. המבק רים,אשר
הספיקו בינתיים לשתות קפה
ולאכול עוגות על חשבון הוצאת לדורי,
נתקפו מבוכה, מיהרו למצוא תירוצים
שונים להעדר הביקורת. המבקרת המוסי־קאית
של על המשמר טענה בפשטות כי
היא לא קיבלה אף ספר אחד מספרי ההר
צאה באמצעות המערכת, הופתעה לשמוע
מפי גפנר כי הוא פנה אל מערכת עיתונה
פעמים מספר, נענה כי כל ביקורת לא
תיכתב, היות והמבקרת המוסיקאית אינה
שולטת בעברית. קראה המבקרת הנרגזת:
״איזו חוצפה! שלטתי יפה בעברית עוד
לפני עשרים וחמש שנה!״

תרגום
בראמס נרד
האנציקלופדיה של גדולי המוסיקה
ויצירותהם (מאת נזילטון קרוס
ודוד אבן, הנצאת ״לדורי״ 607 ,עמוד).
״קל יותר להוריד את המוסיקה אל
ההמונים מאשר להעלות את ההמונים
אליה.״ סיסמה זו של המלחין האמריקאי,
ג׳ורג׳ גרשווין, נתקבלה במלואה על-ידי
שני המוסיקאים האמריקאיים, אשר ניגשו
לחיבור ספר זה. התוצאה: אנציקלופדיה
מוסיקאית עממית,
רבגוניותה של האנציקלופדיה הושגה
על־ידי חלוקת כל ערך לשלושה הלקים :
חיי המוסיקאי, המוסיקה שלו, ניתוח יצירותיו
העיקריות.
החלק הקריא ביותר לגבי הקורא הלא־מוסיקאי
הוא, כמובן, חלק התולדות. כאן
עשו מחברי האנציקלופדיה דבר, הגובל
לדעת מוסיקאים רבים בחילול־וזקודש :
הם הורידו את אלילי המוסיקה מעל בניהם
המוזהבים, החזירו אותם לדרגת בני
תמותה רגילים, על־ידי תיאור פרטים פי-
קאנטיים בחייהם. אחדים מן הפרטים:
• הקהל שנכח בהצגת הבכורה של
כרמן, האופרה הגדולה של ז׳ורז׳ ביזה.
שנערכה בפאריס ב־ 3בפרס ,1875 נזדע זע
למראה סצינה בלתי מוסרית ביותר:
חברותיה של כרמן עישנו על הבמה!
• בשנת 1853 נתקיימה פגישה היסטורית
בויימאר, גרמניה, בין המלחין
פראנץ ליסט והמלחין יוהאנס בראמם.
ליסט ניגן אחדות מיצירותיו של בראפם,
התפעל מהן, נגן מיד לאחר מכן שתי יצי רות
משלו, גילה למרבית זוועתו כי
בראמס נרדם.
• אילו היה מעתיק תווים זריז בן
ימינו בא להעתיק את כל היצירות של
באך, היה עליו להקדיש שבעים משנות
חייו למלאכה זו.

בית ספר לנהגות

״החץ״

כהדרכת אברהם בהן
ת״א, רה׳ מנדרי >ז,
מעכשיו נם שעורים

עד וספה

אויבי הנוער

מחלות המין
מאת הד״ר מרדכי זידמן

הגנו האלגנטי רונש אקדח, והילדים

<! /ווימר*
״*״ אור• אבנר•
ך מלבה אליזבב ואלוף־משנה גריבאס הסתכלו זה בזו. הם היו תלויים אחד
1מול השניה בחדר־הרישום של שדה־התעופה של ניקוסיה. המלכה חייכה,
חייו עדין ולבבי, כאילו רצתה לומר שהיתה ברצון מחייכת יותר, אלא שהיא
מלכה וזה לא מתאים. גריבאס לא חייך כלל. הוא נראה זועף ובלתי־מגולח.
זה לא היה ההבדל היחיד בין שני האישים. תמונת המלכה היתה בצבעים מרהיבים
ומסגרת נאה הקיפה אותה. גריבאס נאלץ להסתפק במודעה לבנה, ללא זכוכית
או מסגרת. היא הכריזה כי כל המוסר אותו לידי השלטונות יזכה בפרס של 10
אלפים לירות שטרלינג.
למרות קיפוח זה, נראה גריבאס מעניין יותר.

עברי, צעק עברית
דאגה הראשונה של כל ישראלי, בעוברו את מיתרס־התיל של שדה !
!התעופה, היא איך לא להיהרג. מאחר שכל ישראלי משוכנע לגמרי שהוא
דומה בדיוק לאנגלי, אין זאת בעיה קלה.
רוב הישראלים פותרים אותה בעזרת עורך הארץ. הם לוקחים את עתונו
(התאריך לא חשוב) ,מקפלים אותו היטב, ותוחבים אותו לכיס, כך שהכותרת
העברית הגדולה תזדקר מיד לעיני כל טרוריסט. משום מה אין איש משתמש
בלמו חב או בהבוקר. באופן אינסטינקטיבי מרגיש כל אחד שרק הארץ יעשה
את הרושם הדרוש על זורקי הפצצות.
דרך שניה היא לדבר עברית בקול רם. תוך כדי קריאות וצעקות. זה גם הרבה
יותר קל, מפני שכל ישראלי מדבר ממילא בקול רם. שלושים החיילים הבריטיים,
ששימשו כסבלים בשדה־התעופה (מפני שסבל אזרחי יכול לסבול גם פצצות) ,לא
השמיעו אף הגה אחד. באולם, דממה של בית־קברות — עד שנכנסו שני הישראלים
הראשונים. מיד התמלא המולה עליזה, שלא השאירה כל ספק ביחס למוצא בעליה.
הצרה היא רק שישראלי בודד אינו יכול להשתמש באמצעי־מגן זה. גם
הישראלי ביותר אינו יכול ללכת ברחוב ולצעוק לעצמו בעברית. אך גם לו אין
מה לדאוג. לקפריסאים יש סימן־היכר חשאי המזהה מיד כל ישראלי.
הישראלי תמיד עמום חבילות. האנגלים סוחבים רק את אקדחיהם. אבל
הישראלי נושא מטען גדול: צעצועים לילדה, חלוק־בית לאשה, מתנות לכל הידידים
וגם אי־אלה חפצים לעצמו, שלעולם לא ישתמש בהם בהגיעו הביתה.
אפשר להשיג את הכל הרבה יותר זול בארץ. התוצרת הישראלית גם טובה
יותר. אולם כל ישראלי פוחד פחד־מוות שאם יבוא הביתה בידיים ריקות יהיה
ללעג ולקלס, ואשתו לא תסלח לו לעולם.

אקדח וביקיני

^י ר אני ה היא עיר יפה מאד, כמעט כמו עכו. כמו עכו יש לה מבצר
|מ־ול, ולפני המבצר מעגן עתיק קטן. גם דגל כחול־לבן אינו חסר, רק
ושזה הדגל הלאומי של יוון, המתנופף מעל למושבו של נציג הכנסייה. שום
אדם אחר אינו מעז להניף את הדגל הזה.
ליד המיבצר ישנה מסעדה אנגלית קטנה. על המרפסת יושבים כמה אנגלים
ואנגליות, המסתכלים בעיניים זגוגיות בכוס הבירה העומדת לפניהם. הם לבושים
בחליפות טרופיות קלות. החולצות לבנות ומגוהצות יפה, והעניבה שקטה ומסודרת.
מעל למעיל החליפה הם לובשים חגורת־בד בצבע חאקי, וממנה תלוי אקדח תופי.
האקדח הוא לבושו של הגבר האלגנטי. אדם הגון לא יעלה על דעתו לפשוט
אותו בפרהסיה. גבר בלתי־מאוקדח היה מעורר, מן הסתם, תדהמה גדולה יותר
בקלוב מאשר אשה בבגד־ים ביקיני.

גריכאם אמר
•רחוב הים עומד ישראלי שתוי־לסחצה ומנסה ללמוד את המלים היווניות
^״יחי איוקה!״ ו״בוז לאנגלים״ .כמה חברה מן הנוער המקומי משתדלים
להכניס אותו לענינים באנגלית רצוצה.
ישנם עוד כמה קפריסאים בוגדים שאינם רוצים שהאנגלים יצאו. אחרי שאלה
ייעלמו מן האי, נגרש את האנגלים אפילו בלילה אחד.
בינתיים עוד יש צרות. הנה, למשל, הבחורה ההיא בחצאית האדומה. היא
יושבת על אנגלי, האנגלי יושב על הנדנדה, וכל השלושה, הנדנדה, האנגלי
והחצאית האדומה — מתנדנדים בעליזות לעיני הבריות. בלי בושה. אבל הצעיר
הקפריסאי נראה כאילו היה מוכן להתחלף עם האנגלי. יחי איוקה.
איוקה מתחרז עם ״תחיה קאריוקה״ .אם אינך בקי ברקדניות־בטן מצריות, אתה
יכול ל ח חז את זה עם ״היי, ג׳וקר!״ כבר נהג המונית, שהביא אותנו מניקוסיה
לקיראניה, הסביר לנו :״כל היוונים הם איוקה!״
כי זוהי ארץ מפגרת. אין סיזון, אין סוכנות יוונית, אין פורשים ואץ מלחמה
בפורשים. כל היוונים תומכים במחתרת, כולם שונאים את האנגלים, וכל אחד מוכן
להגיד לך זאת בפה מלא, בכל הזדמנות, מבלי לתהות הרבה על קנקנך. בראש
מלחמת־השיחרור עומד הארכיבישוף הגולה, שהוא ראש הכנסיה העצמאית של
קפריסין. ובראש המרד עומד גריבאס, אלוף משנה של הצבא המלכותי היווני.
המלים ״גריבאס אמר״ הן סוף פסוק. סיום לכל ויכוח. גריבאס אמר שאסור
להרוג צרפתים, לא הורגים צרפתים. גריבאס אמר לשבות. שובתים.
כאמור, עם פרמיטיבי שאינו יודע איך לארגן תנועת־מרי כמו שלנו. הסוף
יהיה שהאנגלים יחזירו את האי ליוון, ואז תהיה קפריסץ אחד האזורים העניים ביותר
של אחת המדינות העניות ביותר בעולם. יחי איוקה. כמו כן, יחי החופש.

בדיחה כלי זקן

לארץ! שטויות. גם קפריסין היא אדץ־ישראל. לולא גירשנו את
! 1האנגלים, הם היו מביאים עוד היום מעפילים לקפריסין. לאט־לאט היינו הופכים
לרוב, שולחים לשם את בגין או את יגאל אלון, משחררים את הארץ מן הכובש

ה עו לםותה 992

במרים מחניקים את אצבעם עו החוק

הזר ומגשימים את חזון הדורות. האסון הוא שלא חושבים בראש.
איש אינו יכול להרגיש את עצמו בנכר בקפריסין. הנוף דומה בדיוק לנוף
הארץ — קצת לגליל וקצת לנגב הצפוני. גם הגודל הוא אותו גודל — קפריסין
שווה לישראל בלי הנגב.
אזור ההרים דומה קצת יותר ללבנון, אבל גם הלבנון היא ארץ־ישראל. הכפרים
דומים לכפרים הנטושים שלנו, לפני שהיו נטושים. הבתים בנויים מבוץ ועפר.
ההבדל היחיד הוא שעל כל בית שני מתנוסס שלט של קוקה־קולה, ותחת מכוניות
אמריקאיות מסנוורות, האוכלות את הבנזין של המדינה ואת הכסף של בעליהן,
נוסעים הקפריסאים במכוניות אנגליות וגרמניות קטנות, שהן הרבה יותר יפות.
קפריסין שולטת על דרך הים לחופי ארץ־ישראל. הפיניקים הקימו בה כמה מוש־בית
לפני 3000 שנה, ויתכן שאפשר לבנות על זה תביעה היסטורית לבית לאומי
יהודי. ריצ׳ארד לב־הארי כבש את האי בדרכו לארץ־ישראל, מפני שהמושל היווני
לא רצה לתת מי־שתיה לאחותו ולארוסתו, שהגיעו שבוע לפניו. כעונש על כך

בניקוסיה ונמשיה כמספר כוכבי השמיים או כמספר גרגירי החול בחוף אכדיה.
בערבים יושב מיסטר מארטין בבית, מפני שהאנגלים אינם הולכים לבתי-
שעשועים אחרי רדת החשכה, אפילו באותם הימים המעטים כשמרשים האנגלים
לבתי־השעשועים להישאר פתוחים אחרי רדת החשיכה. אבל גברת מארטין אינה
אנגליה, יהיא הולכת לקולנוע עם חברתה. זה לא מסוכן, מפני שהן מדברות עברית
בקול רם. וכל קפריסאי שואל אותן אם זה גרמנית.
בכלל יש המת ישראלים באי. הם שייכים לסולל־במה, הבונה מחנות ושיכונים.
האשכנזים נראים כמו אנגלים, והספרדים כמו יוונים. הקפריסאים מתיחסים בהתאם.
אבל אין במקום מושבה ישראלית. הישראלים הסתגלו מיד למציאות החברתית
הבריטית, והם מקיימים הפרדה גמורה בין מעמד למעמד. המהנדסים אינם באים
במגע חברתי עם מנהלי־העבודה, ומנהלי־העבודה אינם מתרועעים עם הפועלים. אבל
כשבא מישהו מישראל, הם שואלים מה נשמע בארץ. חוץ מזה הם מקשיבים
לקול ישראל, הנקלט בקפריסין קצת יותר טוב מאשר בתל־אביב. הם רוצים לדעת
אם פעולת־התגמול תהיה הלילה או מחר, ואינם מאמינים שהרמטכ״ל לא סיפר לנו.

המשולש הנצחי

ום א׳ מגיע לקצו. השמש שוקעת, והרחובות מתמלאים בני אדם, כמו רחוב
אלנבי, בין מוגדבי ושפת הים, במוצאי־שבת. גם הקהל דומה מאד. אבל ני־

קוסיה היא קטנה יותר, בערך כמו רמלה. כל תושבי האי מספרם כמספר תושבי
תל־אביב רבתי.
אבל יש הבדל אחד: כמעט ואץ רואים בחור ובחורה הולכים לבדם, במנותק
או באנגאג׳ה. בקפריסין שולט המשולש הנצחי — הוא, היא והאמא. הצעירה עוברת
ישר מידי האמא לחדר־המשפחה. רק ההיא עם החצאית האדומה, שראינו אותה
בקיראניה, מתקדמת יותר. היא הגיעה על אופנוע, ועומדת כאן עם המון חברה.
באמצע הרחוב נעצר ג׳יפ. ארבעה אנגלים קופצים ממנו במהירות הבזק. נעמדים
כשהם פונים לשלושה כיוונים. הרביעי הולך לסדר משהו. השלושה עומדים
כמאה קפריסאים ליד
כפסלים, הסטן דרוך, האצבע על ההדק. ממול יושבים
שולחנות־העץ הבלתי־מכוסים של בית־קפה, מן הסוג הערבי. הם מסתכלים באנג ל,מ<
האנגלים מסתכלים בהם. פתאום עוברים שוב ארבעת החיילים החדשים.
יתכן שאיבדו את שיירת הבנות, ומחפשים את כיכר מה־שמו, או את המחר.

חטאיו של הכומר

< אימפריה לוחמת על עמדתה האחרונה. באולם הנשפים של מלון לדרה,
11 המהדורה הקפריסאית של מלון המלך דויד, עורכים מארחינו, אנשי בי• אי• אי:
מתיבי־האוויר הקפריסאיים, מסיבת־קוקטייל לכבוד פתיחת קו מטוסי הסילון ליש
ראל. האווירה מרוממת, ואיש אינו לובש אקדח.
אלה היא סקוטית, קאתולית נאמנה, אשתו של טייס החברה. היא לא היתה
אף פעם בישראל, וזו באמת בושה. יש לה חברה בשם ציונה כרסי, שסיפרה לה
על כפרים מוזרים בשם קיבי ...קיבו ...כן, קיבוצים — איך מבטאים את זה ו ־־־
ששם אין כסף, והילדים אינם גרים אצל ההורים. היא גם היתה רוצה לבקר בירד
שלים, בבית־לחם ובנצרת. האם נכון שהדת היהודית מקשה נורא על החיים?
גם קאתולית לא קל להיות. פעם הלכה להתוודות בכנסיה, כשהיא לבושה
בשמלה סגורה עד לצוואר, בלי שרוולים. הכומר לא דיבר עמה והתעלם לגמרי
מקיומה. היא כל כך התרגזה שהלכה אליו ואמרה לו כל מה שהיא חושבת עליו.
ומאז היא מתוודה בכנסיה של חיל־האוויר המלכותי.
אבל זה לא כלום בהשוואה לכנסיה היוונית. ממש נורא. חברה אחת סיפרה
לד. שנכנסה לכומר ואמדה לו :״אני חטאתי, אבל אתה חטאת הרבה יותר. אז
מה אתה רוצה ממני? דאג לחטאים של עצמך!״ זה היה הווידוי. איזו מין כנסיה!

חשיבותו של פודל

הפקיע אה כל האי, הטיל על התושבים יהב־מגן שהיה מוריק את פני לוי אשכול
מרוב קנאה, והכריח את כל היוונים לגלח את זקניהם. לכן אינך פוגש כיום אף
זקן אחד בקפריסין, פרט לזקנים המקצועיים של הכמרים.
על כל פנים, כשגירשו הערבים את הצלבנים מן הארץ, ברחו אלה לקפריסין,
ושם נשארו במשך 200 שנה. בחומות ובמצדים שלהם נתקלים על כל צעד ושעל.
יתכן שכל זה לא מספיק כדי לצרף את קפריסין למדינה שלנו. אבל זה לבטח
מספיק כדי לעורר בנו את המחשבה שמה שקורה בקפריסין נוגע גם לנו. אם
נעזור עכשיו לקפריסאים, יתכן שיזכרו את זה אחרי שהאנגלים יגידו שלום. אחרת
יוכלו לעשות באחד הימים הרבה צרות בגבול היחיד של ישראל שהוא עוד
פתוח לעולם הרחב: גבול הים.

אוידה־דה לחתיכה

ותלו המנוח הרג את דסדמונה היפה בקפריסין. הכושי שעשה את שלו
\ )£היה רב־אלוף של צבא ההגנה של וויניציה, עיר־הסוחרים האיטלקית שהש תלטה
על קפריסין אחרי שהתמוטטה ממלכת־הצלבנים. אנשים הקימו מסביב לעיר
העתיקה של ניקוסיה חומה נהדרת, מוקפת תעלה עמוקה נרחבה. בתעלה משחקים
עכשיו כדורגל, והצופים יושבים על החומה.
ליד החומה פגשנו בשיירה של מאה נערות קפריסאיות, קצת לפני הגיל. לא
היתה ביניהן אף נערה יפה אחת. בכלל אין רואים באי צעירות יפות, מן הסוג
הקרוי בארץ חתיכות. הצרפתים שבאו עתה לאי חיפשו, חיפשו ולא מצאו למי
לשרוק. כשאמרו לבסוף או־לה־לה, זאת היתה ישראלית.
מאחורי שיירת הנערות הלכו ארבעה חיילים אנגלים, עם תת־מקלעים. הם
נראו כבני ,16 בעלי עיניים תכולות ותמימות, והם שאלו אותנו איפה כיכר מזדשמו.
אמרנו שבאנו לפני שעתיים. הם אמרו שבאו לפני שלושה ימים. אמרנו שנחזור
לארץ־ישראל בעוד שלוש שעות. הם אמרו שיש לנו מזל. אמרנו גוד־ביי, והם חייכו
חיוך עצוב והמשיכו ללכת אחרי שיירת הבנות. ארבעה ילדים מסכנים.

מירח מרחרכ דיזגנרף

* 4רי הג׳ינג׳ית היא אשתו של מיסטר מארטץ, המארח שלנו ^ נ ה ^ תי ב ^ וז ^י ר
׳י* הקפריסאיים. לפני כן היה שמה מירה, והיא גרה ברחוב דיזנגנף. היא הכירה
את מארטץ בימי מלחמת־העולם, ונישאה לו לפגי מלחמת־העצמאות. היא גרד,

העולס הזה 992

תכן שחיינו ממשיכים לשוחח על חוקי הכשרות של היהודים ועל החג
׳ המוזר שבו היהודים פותחים את הדלת והילדים מחפשים משהו, לולא התקרב
אלינו גבר אנגלי גבוה, שהפנה את השיחה לנושא רציני יותר.
לאלה יש כלב פודל מסוג שזיף (אל תשאלו, איני יודע מה זה) .גם לגבר ההוא
יש פודל. אלה הביאה מבריטניה מספריים לגזיזת שערות הפודל. המכשיר היה
משומש, ילכן עלה לפחות בשתי לירות יותר בזול. אבל בשביל רגלי הפודל צריכים
מספריים אחרים.
כמה עולה פודל שזיף? מדוע טרם הוקמה אגודה לגידול פודלים? מה הסיכויים
לייצא פודלים לסוריה ולארץ־ישראל? מה אוכל הפודל? ממה סובל הפודל? במה
נופל הפודל מן הפודלית (ואולי להיפך)?
השיחה נמשכה כשלושת רבעי שעה, ברצינות איומה. בחוץ שוררת החשיכה.
בתי־השעשועים סגורים. רק הבוקר הוסר העוצר, שנמשך שבוע ימים. בכל רחבי
האי מחזיקים הזקיפים בנשקם הדרוך, מאחורי גדרי התיל, וצופים לתוך החשיכה,
המחביאה את אויביהם. העולם כולו עוקב בנשימה עצורה אחר המאבק הגורלי,
שיחתוך אולי את גורל בריטניה הגדולה. אבל פה אין נושא חשוב יותר מאשר
הפודל, מגזע שזיף.
האם לצחוק, לבכות או להעריץ? הילדים במדים סוחבים את הרובים הגדולים,
והגברים בחליפות משאירים את נרתיקי האקדחים פתוחים, למען מהירות השליפה.
אולם בכל כבישי האי נוסעות להן משפחות בריטיות במכוניות הקטנות והנחמדות,
עוצרות בפינות נידחות של יופי הררי ועורכות פיקניקים בצלו של עץ. אבא משחק
עם הילדים,׳ ואמא מוציאה את הסנדוויצ׳ים מן הסל.
ברחוב אחד בניקוסיה דורכים החיילים את הסטן למראה בית־קפה מלא, וברחוב
אהד בקיראניה יושבים להם ארבעה אנגלים בבית־קפה על שפת הים, במקום
הפתוח לכל עבר, ולוגמים בעצלתיים מכוסות הבירה הקרה, בשולחם מבטים מלאני
כוליים לעבר גלי הים. מי שרוצה לירות, יכול לירות.
יש ־ק עם אחד כזה בעולם, ואולי יש לקפריסאים מזל שזה העם שקיבל את
האי מידי התורכים. מה היו עושים במקומם חיילים סובייטיים? או אמריקאיים? או
— בינינו לבין עצמנו — ישראליים?

סיבות מצויינות

^ שדה התעופה כבר עומד הוייקאונט החדש, מבריק באור הזרקורים. רק
^ שעה אחת מפרידה בין ניקוסיה לבין לוד.
הישראלי השתוי־למחצה מהבוקר שתוי עתה קצת למעלה מן המחצה, והוא
מסביר לנוסעים הבריטיים שהוא מוכן לקבל על עצמו את שיחדור קפריסין בקב לנות•
אחריות גמורה לשיחרור תוך חודשיים, או הכסף בחזרה.
סרן של חיל־האוויר מגיש לנו את טופסי שאלון־היציאה. חוץ מן השם, הכתובת•
הגיל והמין, רוצים לדעת את ״סיבות היציאה״ .ידידנו הישראלי רושם, בלי
היסוס :״מצוינות״ .הבריטי תמה קצת .״גם סיבות־היציאה שלך מצויינות!״ מסביר
ידידנו. הסרן מחייך חיוך בריטי אדיב ומרוחק.
הוייקאונט מפליג. לפני שהוא שם את פעמיו לעבר הים, הוא עובר שוב על
פני ניקוסיה — ים של אורות נוצצים, כסיכת־יהלומים ענקית של אשה. מלמעלה
נראה האי שקט ושליו. הדיילת האנגלית חטובת־הגו מגישה וויסקי.
שום דבר לא קרה אותו יום בקפריסין. רק חייל בריטי אחד נהרג ליד לארנאקה.

610ך* 126,

קולנוע

ליברצ׳ה (משמאל) בפאריס, כעת
פגישה עם מר ריכרד לאופר, מ*:
הל חברת וורנר ברוס בישראל,
לקראת הצגת הבכורה הארצית.

וררכר

ברדס.

על מנת לאפשר לאזרחי המדינה לעמוד מקרוב על טיב השרות
והבידור הניתנים אצלנו, אנו נותנים במשך חודש אוקטובר

אחד חנם
במלו! הנשיא
לכל המתארח בו יזמיים

בבל ערב תזמורת ריקודים ותכנית עד אור הבוקר
עם הזמרת האיטלקית חביבת הקהל אנה מריה
נא להזמין מקומות מראש. טלפונים.4428/4429/4420/4473/4474 :

הצגות יומיות בימי ג׳ וה׳ 9.15—330
0*8*0*1956

נ שמח חו ל ה המין
חשיבותה של רצינות

תחבורה:
אוטובוסים מהתחנה המרכזית.54 ,51 ,42 :
מן הצפון ,62 ,22 :ושירותי מוניות.
כרטיסים: תל־אביב — בכל קופות העיר; ירושלים —
כהנא; חיפה — ״דאקא״ ,יובל, גרינברגר ובקופות;
נתניה — ״סיגנל״; פתח־תקווה — רובינזון;
רחובות — ״פלטורס״; ראשון־לציון — ״מסדה״.

( א ר סו ד דו ד,

תל־אביב ; בריטניה) אינר, מן הדברים שיש
להתחשב בהם ברצינות. זאת, על כל פנים,
היתד, דעתו של אוסקאר ווילה הסופר האנגלי
שהחברה האנגלית השליכה אותו מתוכה אל
בית הסוהר, בגלל סטיות מיניות.
לפני מותו, כשהוא יושב בצרפת, ניגש
ווילד לגמור את חשבונו עם החברה האנ גלית
ולחשוף את המסווה מעל לרצינות
הבריטית האופיינית. התוצאה: מחזה בשם
ח שיבו ת ה של רצינות, או בנבורי, שהעתק
מדוייק ממנו מועלה השבוע על הבד. אין זה
סרט במובן המקובל של המלה. זוהי הסרטה
של הצגת תיאטרון. אולם הצגת תיאטרון
מעולה בהשתתפות טובי שחקני הבמה האנגלית.
בנבורי
הוא שמה של שיטת ההיראות
כאדם אחר. משתמשים בה שני גברים,
המעוניינים להעלים את זהותם האמיתית,
שעה שהם מנסים לרכוש את לב אהובותיהם.
מובן שעקב כך הם מסתבכים במצבים קו מיים
טהורים, בהם הם מתנהגים ברצינות
האיומה ביותר.
בשטף הקומדיות האנגליות האחרונות ה מועלות
על הבד, המחדירות לעולם את הבנת
ההומור האנגלי, נראית ח שיבו ת ה של
רצינות דלה אולי מבחינת המצבים הקומיים.
אולם באם להתחשב בכך שהמחזה נכתב
לפני כשישים שנה וגירסתו המוסרטת נשארת
במסגרת האפקטים התיאטרליים בלבד,
הוא עולה בחריפותו על כולם. ללא רחם,
תוקף ווילד את החברה האנגלית על שמרנותה
הצבועד״ על טיפשותה המתכסה באיצ־טלת
רומנטיות, על רדיפת הבצע שבה ועל
מושגי הכבוד המפוקפקים שלה.

שמלהמתחבבתב רו ח
הטא על סף ביתך ואלנבי, תל-אביב ;
ארצות־הברית) משמש כהפגנת כוח לתנועה
המרילין העברית, שסבלה מאוד בשנה האחרונה
בגלל אי הופעת גיבורתה על הבד
הישראלי. למרות שהסרט הוסרט עוד בטרם
הפכה מרילין מונרו יהודיה כשרה, המבשלת
געפילטע פיש לכבוד שבת, יש בו כדי לסתור
את דברי כל אלה הטוענים שמלבד
שפע בשרי, אין לגברת מילר שום תכונות
מיוחדות.
מחזהו המוסרט של ג׳ורג׳ אקסלרוד סובב
סביב מעשיו של בעל מנהטני מסור, המבלה
את חופשת הקיץ שלו בעיר, בעוד אשתו
ובנו נעדרים ממנה בחופשה. כדי למלא את
הריקנות בחייו, נכנסת לתוכם השכנה הבלונדית,
בת העיירה התמימה, שהיא המין
בהתגלמותו האנושית. היא מטגנת צ׳יפם
בשמפן, מבקשת תוספת סוכר עבור משקה
המרטיני שלה, אינה מתנגדת באופן עקרוני
לשמש מודל עירום ומרגישה שמותר לה
לעשות כל דבר עם טום יואל, משום שאין
סכנה שהוא ישא אותה ביום מן הימים.
במו המונה ליזה. מרילין מילר מתגלה
בחטא על סף ביתך כבעלת כשרון משחק
למעלה מבינוני. היא גם מסגלת לעצמה
סגנון דבור ילדותי תמים, המזכיר במידה
מרובה את ג׳ודי הולידיי. לאחר שהיא מאזינה
לקונצרט של רחמנינוף, מקבל קולה
גון קומי אופייני, כשהיא מחליטה שזאת
בטח מוסיקה קלאסית ״מפני שלא שומעים
שירה״.
בשעתו, זכתה הקומדיה הברודביית בהצלחה
עצומה. הפירסומת שנעשתה לסרט היתד,
אחת הגדולות שנעשו אי־פעם לסרט
הוליבודי. תמונתה של מרילין בשמלה לבנה,
ששוליה מתנופפים ברוח ומגלים את
ירכיה, זכתה לתפוצה בממדים של תפוצת
ציור המונה ליזה. למרות החשד הטבעי ה מתעורר
במקרים כגון אלה, לגבי רמת הסרט,
הפעם אין מרילין מכזיבה.

כל העיתונות מהללת את ההצגה -
אל תדחה את ביקורך י ! י

נתפס בכלכלתו

סרטים

ויועדו
לא לחינם ביטח הפסנתרן
ליברצ׳ה את ידיו במאה אלף
דולר. הן הביאו לו את כל
עושרו (ולדעתו גם את אוש רו)
.כשביקר השבוע בלונדון
הקבילו את פניו יותר אנשים
מאשר באו, בשעתו, לקבל את
פני צ׳רלי צ׳פלין.
ליברצ׳ה כבש את הטלביזיה
ואולמות הקונצרטים בארצות־הברית
בפריטתו על הפסנתר,
גינוני הנימוס המופרזים שלו
והצהרותיו הפומביות והבלתי-
פוסקות על אהבתו העזה ל אמו,
המנהלת עדיין את משק
ביתו.
בוירעדו נימי הלב מרעיד
ליברצ׳ה, בסרטו הראשון (וצבעוני)
את הפסנתר ( 31 מס פרים)
ואת לבבות הנערות
( 2מספרים — מזכירתו ג׳ואן
דרו ואשת החברה הגבוהה
דורותי מאלון).

החי

מוצג וראוי
אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ ואשר העולם הזד, ממליץ לראותם :
• חשיבותה של רצינות (ארמון
דוד, תל־אביב) .ראה לעיל.
• מרד הנעורים (אוריון, תל-אביס
מהדורה חריפה ומשופרת של זרע הפורענות.
הפעם בהשתתפותו של ג׳יימם דין.

• הגיבורים עייפים( .ירון, תל־אביב).
במסחר

מונטאן

לוחמי החזית מחפשים את עתידם
יהלומים, בלב אפריקה. השמצה רבהמלחמה
וההפליה הגזעית. עם איב
ומריה פליקס.

ך* ירושלים, אחרי שעקרת־בית התלו־
1ננה כי בעלה העשיר הוא קמצן מושבע,
ציווה בית־המשפט על הבעל: לקנות
לאשתו מדי יום כיכר לחם, ירקות, ביצים
וגבינה ; להביא הביתה מדי שבוע עוף
שחוט: לקנות לאשתו זוג נעליים ושמלה
חדשה לקראת החורף ; להקצות לה דמי
כים שבועיים בסך שבע לירות וחצי וכן
לתת לה שש לירות עבור בדיקה רפואית,

המונרו כ״חטא״
תנומת ה מרילין העברית

בתנאי שהאשה תמציא לבעלה קבלה על
סכום זה, חתומה בידי רופא.

למען השם

ן * בירות, הלבנון, הגישו תושבי הכפר
4אל־יהודייה בקשה להחליף את שם
כפרם לשם אתר ,״שיבטא את רגש הלאו מיות
הערבית הפועמת בלבנו״.

עיגים לחם

ך • באר״שכע, שם מזדקר בנין טחנת
^ הקמח החדש מעל לכל בית אחר בעיר,
החזיר הדואר לשולחו מירושלים מכתב
המיועד לטחנה, כשהוא נושא את החותמת

״מען לא ידוע״.

לילה טוב
ך נצרת, פיהק חסן אל־פלאח בשעת
1ישיבה של בית־המשפט הצבאי, נידון
בו במקום על־ידי אב בית־הדין לקנס של
50ל״י, בעוון בזיון בית־המשפט, שילם את
הקנס, איים להגיש צו־על־חנאי, קיבל את
כספו בחזרה.

עבודה מקצועית

ך* ניו־ג׳רזי, ארצות־הברית, נכלאו בל
^ באי אולם המשפט׳ בקומה הששית של
בית־המשפט, כאשר התקלקל מנעול הדלת,
ולא יכלו לצאת, עד אשר נקרא לעזרה פורץ
מועד, שעמד אותה שעה למשפט באולם
סמוך.

איפה שיש עשן...
ך • תל״אביב, התפלא יוסף ארפד למראה
^ גבר זר שניגש אליו בבית־קפה והחל
מתגושש אחו ללא כל סיבה, גילה במאוחר
כי להתגוששות היחה בכל זאת סיבה: האלמוני
גנב תוך כדי התגוששות את ארנקו,
שהכיל 100 לירות.

מתחת רכל ביקורת
ך* סיננאפור, הודיעה טם קים־קאו כי
^ היא מוכנה לחזור ולחיות עם בעלה,
בתנאי שחמותה תפסיק לישון תחת מיטתם.
העולם הזה 992

ספ 1רט
אולימפיאדה
צ רו ףהאלוף
אחרי יסורי ליוד. קשים, התפרסמה השבוע
רשימת ספורסאי ישראל שנבחרו לייצג את
המדינה באולמפיאדת מלבורן. הרשימה ודתה
קצר* חיא כללה את שמותיחם של
תריסר כדורסלנים אחלים אחד (דוד קוש־ני
ס ושחיינית אחת (שושנה ריבנו* לעומת
האולימפיאדה הקודמת, שנערכה לפני ארבע
שנים בהלסינקי, ואשר בה יוצגה ישראל
בפעם הראשונה בתולדות המשחקים האר
לימפיים על־ידי משלחת בת 25 ספורטאים
שכללה 13 כדורסלנים 6 ,אתליטי* 4קלעים,
שחיין אחד וקופץ למים אחד, חיה
זה צמצום ניכר.
אולם התופעה המוזרה בהרכב המשלחת
הנוכחית, שהתמיהה את כל ספורסאי ישראל,
חיתה העדרו מהרשימה של יואב רענן,
הקופץ למים. רענן, איש אל־עד, שייצג
בשנים האחרונות את ישראל בחצי תריסר
תחרויות בינלאומיות, הוא הספורטאי הישראלי
היחיד שיש לו סיכוי כל שהוא להשיג
מקום כבוד בדירוג הבינלאומי. הוא נמצא
בכושר מצוין, באימונים תמידיים ומקומו
במשלחת האולימפית נראה בטוח.
מסתנן למלבורן. השבוע התברר כי
קיפוחו של יואב רענן נולד בנסיבות מאוד
מוזרות. מאחר שהוא אלחוטאי אויר באל־פל
וכל טיסותיו לתחרויות בינלאומיות נע״

סיבה אחרת: הם התכוננו לערוך את סיולם
על גבי אופניים• צירוף בנות היה מאים את
קצב נסיעת* אולם בעיית הבנות היתה
בעיה צדדי* הבעיה האמיתית לחמשת ה־אופגנים
הצעירים היתד. הרבה יותר חמורה:
לא היו להם כלל אופניי* שני טיולים קודמי*
בקו מטולה איל* חיסלו לגמרי את
אופניה*
בחניכי הגדנ״ע לשעבר, פנו החמשה אל
מפקדת הגדנ״ע, בבקשה להעמיד לרשותם
אופניים צבאיים. הגדנ-ע סרב, בגלל המצב
הבטחוני. החמישה לא נואשו, החליטו לערוך
אח הטיול בכוחות עצם* פנו אל בית החרושת
הישראלי לאופניים דחו, הציעו להנהלתו
לסרסם את תוצרת המפעל, תמורת
השאלת חמשה זוגות אופניי*
מצויירים באופניים חדשי* תרמילי ג *
מימיו* סטנים ורובי* החלו החמישה את
מסעם בהעפלה לסיסגת חג׳רט* לגובה
1200 מטר. משם החלו עם חשיכח לגלוש
אל מטרת* במרחק 350 קילומטרי*
חגדרח כת מלח. לאחר שבילו את
הלילה במירון, המשיכו החמישה במסע רב־הרפתקאות.
בכפר רמה, למשל, נתקבלו על-
ידי ערבי שהגיש להם סלסלת תאנים ומלונים,
סרב לקבל תשלום. בעכו, הרעילו את
קיבת* לאחר שסעדו במסעדה מזרחי* ביום
הראשון גמעו 120 קילומטר, הגיעו עם
ערב לחדר* שם לנו בבית הגדנ׳׳ע.
בכל מקום חני* הקיפו רבים את חמשת

ארבעת חאוסננים כדרך לסדום
סחנקודח חנבוהח, לנמוכה
שו על חשבון החברה, החליטה התאחדות
הספורט לחסוך מתקציבה ולא לכלול את
רענן ברשימת* מתוך תקווה שאל־על תשלח
את רענן על חשבונה לאוסטרליה. רק
לאחר שנסגרה הרשימה התברר ט התקווה
היתד, מוטעית: אל־עד לא גילתה כל טונה
לשלוח את האלחוסאי שלה למלבורן על
השבונ*
עת* היה כבר מאוחר להכליל את רענן
בתקציב האולימפי. וכך נשאר אלוף אסיד,
בקפיצות למים מחוץ לתקוות האולספיזת
של ישראל, כשברגע האחרון נעשים מאמצים
למצוא דרך להביאו למלבורן בתור
מסתנן. לחץ הועד האולימפי על התאחדות
הספורט לא נשא גם הוא פרי, מאחר שצירופו
של רענן היה שובר את עקרון ה־פיפטי-פיסטי
בהרכב האגודתי של הנבחר*
רק ויתורו של אחד המלווים על מקומו
במשלחת איפשר, ברגע האחרון, את צירופו
של יואב רענן למסע האולימפי.

אופניים

שגעון ער גרגרי

״מה את* הומוסכסואליים?״ שאלו מספר
מדריכות גדנ״ע את אנשי יחידתן לשעבר,
דודו דיין וארבעת חבריו* ,כשאלד, סרבו
לצרפן למסע מהמקום הגבוה ביותר בארץ
(הר הג׳רמק) אל המקום הנמוך ביותר בעולם
— סדו*
סרובם של חמשת הצעירי* בני ה־,21
לא נבע דווקא מסיבה מיני* היתח לו
• משח רונור, יזיחזן בצרי, נדליוזו קר
73 ובנינדן גבירצם ן.

הצעירים חובשי כובעי הקש הרחבים, הגדירו
אותם במילה אחת: משוגעים. עולה מעיראק,
במעברת עמישב, גילה בקול את
מחשבותיו :״אוטו מתעייף כשעושה דרך
כזא* מה ישאר ממכסז׳׳
מבאר״שבע, מקום חניתם השני* המשיכו
בקסע האחרון לסת* הפעם היה עליהם
להילחם ברוח מזרחית חמה ובמערבולת
חול סמיך, שחדר לכל חלקי גום* מחירותם
מול רוח זאת היתד, כמהירות ההליכה ברגל.
ואמג* פדי פע* נאלצו הבחורים
לגרור את האופניים על גבם בעליו* במקום
שאלו יגררו אותם.
כאילו לא היה די בכך, נפלה אחת המימיות
לבין חשורי גלגל האופניים שהסתובב
במהירו* עיקמה אותו. כלים טכניים לתקץ
רציני ז * לא היו ברשות הנערים במקום
המבודד, אולם חוש האילתור הצבת הוכיח את
עצמו בשני* עוד קודם לכן מילא מסמר
את מקומה של חוליה חסר* בשרשרת
האופניי*
לאחר 350 קילומטר ר 120 לירות, שהשאירו
אחריהם החמישה במסעם, חז ח במכונית
מסדום צפונה• לאורך כל הדרך. לא
היה להם אף תקר אחד.
השבוע, החלו חמשת הבחותם להתכונן
למסע גדול באמת: מתורכיה לאנגלי* לאורך
כל אי ח ס * לצורך טיול זד, קיוו לקבל
את חסותה של חברת אופניי* שתממן
את הוצאותיהם תמורת פרסומת מתאימה
למוצת* השינוי היחידי שהתכוננו להכניס
בטיולם ז * בהשוואה לטיוליהם הקטנים:
מכונית קטנה תלווה אותם עם הציוד
הדרוש. במכונית זו, הצהירו, אין הם מתנגדים
שיימצאו מספד בנו*

פרס עשר לירות יוגרל בין פותרי תשבץ ״העולם הזה״ 992
מאתן .1 :סמל
ץ הטמטום! 3היא מכבדת
את בעליה;
. 10 על הרגל היא
טאבת! .12 מעצמה
מרחבית קדומה! .14
כלי בשודמת! .16
חברה לעיבוד סר׳
דסים .18 :מד, שמשאירים
מאחורידג
הבורחים! .19 תוצרת
החולה! 21
מושב בגליל העליון
המזרחי! .22 חיו
טורפת! .23 אפנדי
בלי התחלה ובלי
סוף! .24 מספר ה
צדיקים הנעלמים! 25
איש יבנה! .27אלוף
בצה׳׳ל! 30
סמל הצנע! 31 טקסיו
33 אותו מבקשים
החסידים לטהר!
35 יין לבן;
36 חום כבד! 38
נושא זרעי האורן
39 קללה! 40מלת
הכללה! 41 רע!
43״אנשים אחרים 44 גורל! 46
ספינת נוח! 48 בקשת רחמים! 49 שמח*
מאתך 3 :על דאבדין! 3משעול!
.4בודואץ בבלגיה! .6פרק דברים הפותח
את פרשת חאזינו; .7חז״ל! .9 אנשי ה־מלו״!
.9הבול במטרה! .11 האימאם יחיא!
.13 פקק! .15 מיליטריסטי! .17 תבלין! .18
ירק! .20 חובבת חסרת חית! .23 הוד! 36

חשוב כמו עורך־דין, בעיקר לאישור מ
מכים! .27 שן סלע! .28 התחלת המשנו
.29 נביא! 31 מכורה! 32 בירת שומר
זמנית! 34 אחד מאלופי חיים נחמן בי
ליק! .35 תני! 37 מותר האדם ממנה! 9
צדקה! 42 ישמח לב אנוש! 44 כזומבי
אותו! 45 אות יזזנית! 47 מוליד, לעתי
עכבר.

לקציגיס בלבד
אני משוגעת לקצינים,״ כותבת
( ,)992/1055״האין זה משונה? אני נערה
רצינית, והנה שאיפה כה קטנה ואולי
רעשנית. וכי איזו נערה לא תרצה
בקצין? .אין תקנה. זה שנתיים שרצוני
בכך, ולא משום שאיני מצליחה בחברה,
כי אם להיפך, אני מבלה את זמני נחמד
מאד בחברת בחורים נחמדים. אך כל
זד, לא עוזר, רצוני בקצין, וזאת לא
משום שמתלהבת אני לרושם, אלא המשימות
הצבאיות קוסמות לי ...אני
חיפאית, דתית. איש מעולם לא התבייש
בהופעתי, ואני חברותית ואוהבת קצינים.״
קצת
מבולבל, המכתב, לא כן? אך
דבר אחד ברור בו. הנערה באמת משוגעת
לקצינים. אולי יוכל מישהו להסביר
לי מה יש בהם שאין באחרים?

למלת בשיעורי הפילוסופיה בבית ספר
תיכון, ולכתוב מכתב בזה הלשון :״רבות
ונצורות הרהרתי אודות עולם מלא
רשע זה, הכרח הוא שאזכר, כתוצאה
מהרהורים אלה, בזעקתו הנצחית של
גאו׳ ן הסבל האגדי איוב: מדוע צדיק ורע
לו, רשע וטוב לו.״ הרבה יותר חזק
יהא הרושם אם אכתוב: קצתי במונוטוניות,
קצתי בשאיפת המין הנשיי להשיג
הטוב והיקר: מכונית! מאסה נפשי
בסלוניות.
״מעודי לא הייתי פאתטי, באותה
מידה שלא הייתי פטאליסטי. לא האמנתי
שהעולם קורץ מזהב, או שהאדם
לא יסולא בפז. אולי הייתי אוטום־סטי
בחיי הסרום־צבאיים, אך מני אז זרמו
מים רבים בירדן ונתחשלתי לא מעט.
נסתגלתי לתמורות החיים.
״לא אומר שמכתבי זה נכתב כתוצאה
מספונטניות, מתוך רצון לחרוג מן

שיעמוס שוויצי
( )992/1056 משתעמם מאד בשוויץ,
שם הוא לומד כעת, וחושש כי בשובו
לא תהיה נערה שתקבל את פניו. היא
מקווה, בעזרת הרותי תתברך, לקשור
קשרי מכתבים עם נערה בבת ,22 משכילה,
לא רגשנית מדי. ,שומרת על
כבודה, ויודעת שגם בשיחה ובהרצאה
רצינית אפשר למצוא עניין, ואוהבת
מוסיקה.
בעל הדבר הוא כבן ,24 גבה קומה,
לומד מדעי רוח, ואומר כי שונא הוא
את אוירת תל־אביב. אך אין זה פשוט
כל כך. אינך יכולה להתקשר אתו סתם
כך. עליך לפנות אל ״הסוכן שלי בירושלים״
.אך אם תרצי, אין זו אגדה,
ומי שטרחה בערב שבת, תאכל בשבת,
וכל השאר.

העיקר, עיגיים יסות
״אני בת ,15,5״ כותבת לי, בכתב יד
מעוגל 992/1057״ויודעת אני כי
עובדה זו תעלה חיוך על שפתייך.״
למה לא? אני אוהבת בנות !15 היא
מוסיפה כי חוץ להיותה בת , 15,5אין
בה משהו מיוחד, ואם יש, היא מוכנה
לתת לזה שיכתוב אליה את ההזדמנות
לגלות אוחו. היא לא מגדירה את חברה
לעט העתיד, מבקשת רק שיהיה בעל
קומה גבוהה ,״והעיקר, עיניים יפות.״
ועל מה יתכתבו? ״על הכל, חוץ
ממתמטיקה.״

ת מונ העם שכל
( )992/1058 כותב שהוא יודע מראש
שאכתוב ששוב קיבלתי מכתב שיגרתי,
אחרי שאקרא את מכתבו. הוא צדק.
הוא בן ,17 תלמיד שמינית, וטוען
שמגרעתו היחידה הוא כתב ידו הנשיי.
בשאר הדברים, ממהר הוא להבטיח,
הינו גברי בהחלט. הוא מחבב בעלי
חיים, נגינה בחצוצרה וטיולים בג׳יפ.
הוא, כיאה לבעל מכתב שיגרתי, מבקש
תמונה מן הנערה שתכתוב לו. הגיל
והמראה, טוען הוא, אינם חשובים לו.
״העיקר שתהיה בעלת תמונה ושכל.״

בערבי החורף הארוכים
שלוש נערות 992/1059 רוצות להכיר
3נערים מסביבות תל־אביב, כדי
לבלות בחברתם את ערבי החורף. אולם
הן מוכנות לעשות זאת רק עם בנים
דתיים. בני 17־.16

לא מכנסי שיכר

ס י — ו -ז — וויי
לאלה שתמצאנה כי ( )992/1060 הוא
הטיפוס שלהן:
״קל מאד להעמיד פנים. קל מאד להיזכר
באותן מלים בתי־מרקחיות אותן

״ או קיי, רותי,״ כו תב לי בעל התנוונה
,״נע שה את עיסקת ה ת מונו ת לפי
המוסכם: גלוי וחוקי. ה ת מונ ה צולמה
במצלמת קודאק פ שוטה וחמודה. היא
דווקא צולמה בפתח באר־שבע, באחד
מטיולי. אני תל־אביבי, ומעדיף טיולים
ובלונדיות על הרבה דברים אחרים.״
שמו. י שבעם מי שקינסקי. אחרי שם
פרטי כל כ ן עברי וכל כך נמלץ, ציפיתי
לראות שם מ שפחה כ״הגלעדי״.
למשל. זה בערך כמו לילי גלילי, רק
הפוך.

המציאות הקודרת. החיים אינם קודרים.
עצם העובדה שאנו חיים דייה לשם־
חנו. לו לא היינו חיים, לא היינו מרגישים
דבר, הלא?
״לא אהיה כאחרים ואכתוב שמטרתו
היחידה של מכתב זה היא למצוא חברה
לעט למען הוויכוח הכתובתי גרידא, ולכן
לא חשובה לי הצורה החיצונית
של הכותבת. אני רגיל כמו כל אדם.
הרבה יותר נעים לדעת ששותפך הינו
נאה מראה מאשר כעור, פיקח מאשר
טיפש.
...או לי עצם העובדה שאני מודה
בפשטותי. וברגילותי — הינו המיוחד
שבי. אולי. מעולם, אולי פרט לגיל הילדות,
לא שאפתי גבוהה גבוהה. נם־
תגלתי לחיים במהירה. אני יליד הארץ.
לא שייך ללובשי מכנסי השיבר, כשם
שאיני שייך ללובשי מכנסי הדונגארים
והחולצה הפתוחה, המפגינה חזה משולש
שעיר. אינני גס למען השלמת צב־ריותי.
גובהי מקובל 178 :ס״מ. צבע
עיני כחול. צבע שערי שטני. מבנה
גופיאתלטי. מראה פני נאה לחלוטין...
״על הנערה שתבחר להתכתב אתי
להיות חסרת תסביכים, רגילה, לפחות
כמוני, נאת מראה לפחות כמוני, וטפ־שה
לכחות כמוני, ובגיל מתאים. גילי
.21 עליה להיות חיפאית, כמוני.״
מעולם לא נכתבו מליצות כה רבות
כדי לומר כה מעט.

במדינה

רדיו

משטרה

גלים קצרים

רכב שראד ו 1ד שיו
היו ימים כששיא הרומנטיקה התגלם בדמותה
של המשטרה המלכותית הרכובה
ש? קנדה. כל ילד חלם להדמות לפרשיה,
בעלי הסוסים הלבנים והמעילים האדומים.
אולם מאז עברו הימים, השתנו הזמנים.
קצין משטרה ישראלי ממוצע, אם הוא
מקורב לכת הצמרת׳ מסתפק במדי חאקי
ובמכונית פרטית צנועה, על חשבון הזולת.
כדי לספק רצון צנוע זה. מצאה צמרת
המשטרה בשעתו תחבולה פשוטה. היא
גילתה במפתיע שיש למשטרה עודף של
מכוניות פרטיות. אמנם, לפי הנוהל, היתד,
צריכה למסור אותן למשרד־הבטחון, שהוא
המוסד היחיד הרשאי למכור את כל מכור
יות־הממשלה המשומשות, והנותן זכות־עדיפות
לנכים ולאנשים אחרים ששירתו את
המולדת.
אולם קציני־ המשטרה, אף שלא היו נכים
בגופם׳ סברו כי גם להם מגיעה תודת
האומה. לכן קבעו לעצמם נוהל חדש, בלתי-
רשמי לגמרי: המשטרה מסרה את מכוניותיה
הפרטיות לשיפוץ במוסכים שלה, על
חשבון משלם־המסים. את המכוניות המשו־פצות
מכרה לקציניה, כולם בני החוג המצומצם
של סגן־המפקח הכללי, עמום בן-
גוריון. כל קצין שילם מ־ 150 עד 300ל״י
עבור המכונית, ששוזיה המעשי היה אז כ־
2000ל״י בממוצע. ההפרש׳ בסך 1700ל״י,
היה רק ביטוי צנוע של תודת המדינה למיטב
בניה.
רפי רוח הזמן. אולם רכב ישראל
ופרשיו כפופים להתקדמות הטכניקה. בינתיים
הופיעו בכבישי הארץ מכוניות פרטיות
נחמדות מאד, מתוצרת רינו, המורכבות בארץ
על־ידי חברת קייזר־פריזר. בלב חברי
הצמרת של המשטרה, ובעיקר בלב נשותיהם׳
עלה מיד הרעיון שהגיעה השעה להחליף
את המכוניות.
הדבר בוצע בנקל. הקצינים המיוחסים
מכרו את מכוניותיהם הפרסיות, במחיר שהתאים
לרוח הזמן, שהיה הרבה יותר גבוה
מזה ששילמו לקופת־המדינה. לפי הסדר בין
קייזר־פריזר ומטה המשטרה, קיבל כל אחד
מהקצינים האלה רינו חדש, מן הסוג המיועד
לייצוא, במחיר רשמי. היה זה רק צודק
שעניני תור, המטרידים את האזרח הפשוט,
לא יחולו על האנשים השומרים על החוק
והסדר.
האיש אשר המלך חפץ ביקרו הועלה
במגילת־אסתר על סוס אשר המלך רכב
עליו. במדינת ישראל שלטת הטכניקה של
המאה ה־ :20 הקצין אשר סגן המפקח הכללי
חפץ ביקרו. עולה ישר למכונית.

מפעלים
כו מרו״דוי הוד
מרדכי שפירא, תושב מעברת טירה,
היה מקרה סוציאלי מיואש. בעזרת שכן,
שיגר שפירא בן ה־ 60 מכתב לבתו, תושבת
פאריס. כעבור כמה שבועות הגיעה
תשובה: הבת מצטערת מאד לשמוע על
מצב אביה. שמא יוכל השכן לעזור לו
מעט?
במקרה,,שמעו על הפרשה שני תושבי
חיפה: המוצר, הראשי לתולדות האמנות
והארכיטקטורה בטכניון, ד״ר נפתלי
שנייד, ואשתו מרים. הם ניגשו מיד לפעולה
— לא כאנשי מדע, אלא כחברי
הספעל לעזרת האדם.
מתנדכים. התעניינותם של מ י הזוג
שנייד במקרי היאוש מסביבם החלה עוד
לפני שנים רבות. הם הגיעו למסקנה כי
מספר ההתאבדויות מתרבה והולך מכיוון
שלאנשים רבים אין עם מי להתייעץ,
לדבר על צרותיהם.
יותר מהעזרה הממשית, סברו המרצה
ואשתו, דרושה לאותם אנשים בודדים אוזן
קשבת ומבינה — מעין מהדורה יש ראלית
של כומר הווידוי הקאתולי. הם
ריכזו סביבם קבוצת מתנדבים, מגיל 20
עד ,60 שהיו מוכנים לשמוע את צרות
הנזקקים בכל רחבי הארץ.
השבוע ערך הארגון החדש את ישיבת
הפתיחה שלו. צעדו הראשון לקראת
עבודה מעשית: מציאת סגל מתנדב של
אנשי משפט, רופאים ופסיכיאטרים, שיה יו
מוכנים להגיש את עזרתם המקצועית
לאנשים שיופנו אליהם על־יוי חברי המפעל.

סו?ו
ש ל קונ צרט
מאורע השבוע במסדרונות קול ישראל
היתד, התגובה הציבורית החריפה על
תיאור קרב־קלקיליה בצורת ״קונצרט״ ו״סינד
פוניה״ .ביטויים אלה גונו בחריפות לא רק
על־ידי אישיות מרכזית בצמרת הבסחונית
של המדינה, ובעיקבותיה על־ידי העיתונות
כולה: מלבד אלה, הוצף קול ישראל אותו
בוקר בקריאות טלפוניות של הורי לוחמים,
שהביעו התמרמרות עזה על חגיגיות
משונה זאת. הסובל העיקרי היה כתב יומן
החדשות בן־ציון מושקין, מחברו של התיאור.
אך גם המנהל־בפועל של שירות־השידור,
חנוך גיבתון, נאלץ להורות באותו
יום למזכירתו, להשיב לקריאות הטלפוניות
כי הוא נעדר ממ שרדו ...עור*
כי התוכנית שלושה בסירה אחת, יהודה
האזרחי ויצחק שמעוני, החליטו להוציא
לאור את מיכלול התוכניות ששודרו עד כה
בצורת ספר. אחת מקצרניות הכנסת כבר
יושבת באולפני קול ישראל ורושמת את
הבדיחות תוך כדי האזנה לסרטי־ההק־ל
ט ה ...שמעוני ממשיך, בינתיים, להתלבט
בהרכבת צוות־ספנים חדש לסירה,
העומדת להפליג להקלטה נוספת בירושלים,
בסוף חודש זה. אל גבריאל צפרוני ואמנון
אחי־נעמי, שנשארו מיותמים לאחר שחברי-
הם־לצוות נסעו לחוץ־לארץ, יש בדעתו לצרף
את ההומוריסט אפרים קישון. את ה־שירים־על־רגל־אחת
יחבר מעתה דן אלמגור,
במקומו של אהרן אמיר, שאף הוא יוצא
לחוץ־לארץ ...ניחוח חציר, התוכנית
הראשונה של בידור מן הכפר, שתשודר
בשבוע הבא, תכלול בין השאר את נגינת
מפוחית־הפה של מיכה לין, חבר קיבוץ
משמר־העמק, שנבחר על־ידי הבדרן לו
גולדברג כאחד מ־ 16 הישראלים שיטוסו
לארצות־הברית על־מנת להשתתף בשעת ח־חובבים
בטלוויזיה צליליתון, השבר
עון המוסיקלי של קול ישראל, הערוך בידי
אלון שמוקלר ויורם רונן, ילך לעולמו בעוד
שבועיים. הסיבה הרשמית :״התוכנית
אכלה את כל הסכום שהוקצב ל ה על
קצה המזלג, תוכנית הבידור החודשית
החדשה, ששידורד, יתחיל במחצית החודש
ר,בא, תיערך ביד רחבה: תשתתף בה תזמורת
של 10 מנגנים, וכמה שחקנים ר
זמרים שיגישו בכל תוכנית ארבעה פיזמר
נים מקוריים וכמה מערכונים היתוליים. היא
תיערך לפני קהל של 300 איש ותשודר
ישר מן האולם.

מה נשמע
תוכניות אלה, מ תו ך שידורי ה שבוע הבא,
ע שויות להיות מעניינו ת:

; 9.30

שלושה בסירה אחת

(יום ד׳;

קול ישראל) — ד,ברקותיו של הצתת
שלום רוזנפלד, גבריאל צפרוני, אמנון
אחי־נעמי ושאול ביבר, כפי ש הו ש מ עו לפני
חודשיים בבי ת ציוני אמריקה ופורסמו בהשמטות
קלות בגליון העולם הזה .983בתוספת
שיר של אהרן אמיר עם מנגינה של
גארי בארתיני, המושר על־ידי מקהלת רינת.

• מסך הכסף

(יום ה 8.30 ללי

צה״ל) — במרכז התוכנית יעמוד הסרט
סיפורו של בני גו ד מן, בתוספת חדשות מעולם
הקולנוע.
• כניחותא (יום ו׳; ;8.10 קול ישראל)
— תוכניתו של מיכאל אוהד תיקרא
הפעם בשם סולם ע קו ם ותעסוק ביצירות
מוסיקאליות שחוברו כפארודיות על יצירות
מוסיקאליות רציניות יותר.
• המחזה המוסיקאלי גיוס ו׳;
; 9.15 גלי צר,״ל) — תמצית הקומדיה המוסיקאלית
עיר הפלאים של ליאונארד ברר
שטיין, שהתחבבה בשעתו על הקהל בישראל,
כשהוצגה בצורת הסרט יום אחד בניו־יורק.

המסך עולה (יום ב׳; ;8קול
ישראל) — עלילת התסכית קורי עכביש
מאת וויליאם גיבסון מתרחשת בבית־חולים
לחולי־רוח, בו מתאהב רופא נשוי ברופאה
צעירה, בעיצומה של מחלוקת מדעית ה תפר,
על שיטת ריפוי חדשה. ישחקו מישה
אשרוב, אלישבע מיכאלי, עדה טל, מרים
זוהר, שרגא פרידמן ובת־עמי. אברהם ניניו
יביים את עיבודה של חנה בן־ארי.
ח סו ל ח הז ה 2ג<ג<

פס(1ן י השסע
• ח״כ אחדות־העבודה נחום ניר, על הוועדה לבירור שאלת למי
המפתח שהחלה השבוע בעבודתה :״האם הוועדה תדון גם בשאלת דמי המפתח
המפלגתי?״
• ח־״ב חרות אסתר רזיאל־נאור, בתשובה לטענתו של ח״ב מק״י
משה סנה כי אין בישראל צורך בבית עליון, מאחר שאין בה אצולה :״ואנשי
העלייה השנייה הם לא כלום?״
• שר״הפיתוח מרדכי בנטוב ז ״צעירים רבים אינם מבררים לעצמם
מראש שהפיתרונות הקלים שלהם גורמים לבעיות הרבה יותר חמורות.״
• ח״ב חרות שמשון יוניצ׳מן, בנאום בכנסת :״אינני משפטן, ולכן
הייתי צריך לאסוף חומר לפני שבאתי לדבר על עניין משפטי זה. זה לא עניין
מדיני, שעל זה כל אחד מאתנו יכול לדבר.״
• ח״ב מפא״י סנטה יוספטל, לשעבר גזברית בקיבוצה :״למה קוראים
לזה רבית שחורה? הרי ממנה מלבינות שערות הגזברים.״
• עורך ״חרות״ יוסף וויניצקי, על פיצוץ משטרת קלקליה, בהפכו
את האימרה היישובית הישנה :״הם יבנו ואנחנו נהרוס!״
• ח״כ הפרוגרסיבים יזהר הררי, בנאום בכנסת :״חשבתי שבאנגליה
שולט השכל הישר, אך נוכחתי לדעת ששם שולם הפרלמנט.״
• ח״כ מפא״י יוסף אלמוגי, לשר העבודה מרדכי נמיר, אחרי תביעת
פועלי בית־חרושת אתא להטבת שכרם :״בעניין אתא לא אתה מחליט, אלא אני.״
• שר־הדואר ד״ר יוסף סורג, בתשובה לשאלה כיצד הצליח לרזות
באופן ניכר :״קצת מדיאטה וקצת מהמצב.״
• ח״כ חרות ד״ר יוחנן כאדר, בברכו את שר־המשטרה בכור שלום
שיטרית שחזר לכנסת לאחר החלימו ממחלה ממושכת :״הלוואי ונזכה לראות גם
את המשטרה מבריאה.״
• ח״כ צ״כ ד״ר פרץ ברנשטיין :״מה שהממשלה קוראת בשם מם-
אמת — מעביר את הסוחרים לעולם האמת.״
• עורך ״ידיעות אחרונות״ ד״ר הרצל רוזנכלום, לאחר שהיועץ
המשפטי חיים כהן תבע למשפט כמה עיתונים בגלל פירסום שמד, של המרגלת:
״הוא הלך לחפש את המרגלת, ומצא את העיתונות.״
• ח ״ כ הכנסת הראשונה שמואל מרלין :״בימי המאבק נגד הבריטים
היתר, הסיסמה היחידה הנכונה: רק כך. כיום הסיסמה היחידה הנכונה היא: רק
לא כך.״
• שר־החינוך זלמן ארן, לשר־הפנים ישראל בר־יהודה, לאחר שמשרד־הפנים
הוציא הוראות לרשויות המקומיות הנוגעות לעניינים שבסמכות משרד-

אנשים
גי ט א רו ת לנ ב דו רי ־ ה ע

הרב הצבאי של צה״ל, אלוף משנה
שדמה גורן, ישב בליל־קלקיליה עם
פמלייתו כל הלילה וקרא פרקי־תהלים למען
הצלחת הפעולה לשם חדש זכה
גמאל עבד אל־נאצר בישדורי קול
מצרים החופ שית, תחנת השידור הבריטית
החשאית הלוחמת בשלים המצרי. התחנה,
המתארת את נאצר כבוגד קומוניסטי וציוני
גם יחד, קוראת לו בשם ״חיים גפר
אלוב אם צודק ח״כ חרות יוסף
שופמן, תהיה הכנסת דומה בעתיד ל־פססיבאל
הגיטארות שנערך השבוע בבתים.
בוויכוח בכנסת על שיטת הבחירות
הזכיר שופמן את הסינאטור האמריקאי טיי־לור,
ממדינת נוואדה, שנבחר ברוב גדול
אחרי שסייר במדינתו רכוב על סוס ופורט
על גיטארה נשיא ארצות־ד,ברית לשעבר
הארי מרומאן יבקר אולי בישראל בשעת
המכביה החמישית, שתיערך בשנה
הבאה. הוא הצהיר באוזני עיתונאי כי עז
רצונו לראות את ״הכפר ליד לוד, הנושא
את שמו מתנגדיו של הסופר שלום
אש, שאינם יכולים לשכוח את ספריו
על קדושי הנצרות, עשו לו מעשה אשר
לא ייעשה: בשעה שהסופר ישב בבית־מלון
יהודי בפלורידה, נכנסו למקום שני
כמרים שהודיעו כי באו על פי בקשתו של
אש, כביכול, כדי לקחתו לכנסייה ולהטבי־לו.
האלמונים, שהזמינו את הכמרים במקומו
של אש, כימנו את השעה לזמן
שתיית־התה, כאשר חדר־האוכל המה מיהר
דים. אש הישיש פרץ בבכי סוער ראש
נציבות המנגנון דוד רוזוליו התנגד נמרצות
להצעה שהועלתה בממשלה לצמצם
את המנגנון ב 5הוא הוכיח בעובדות
ומספרים כי כל החלטה לצימצום המנגנון
עד כה, הסתיימה בניפוחו של המנגנון
בס.107

פחד
מצב
עצבנות, נחיתות בישנות, גמגום,
אימת הצבור, אי־בטחון בחברה
והפרעות בחיי נשואץ ומין, ניתנים
לתקין בעזרת שיטת * מנא
פרטים: בתחנת מנא ליעוץ בחיים,
תל־אביב, רח׳ לסינג , 11 טל.26068 .

המנהל: ד״ר שמחה לב

גן ־ ה חיו תותרבנות

כוכבת ג׳ץ קולינס
בינתיים, להת ח תן

החינוך :״אני חושב שזה לא חינוכי לחדור יותר מדי לענייני הפנים של משחד,חינוך.״

ה סו פרדבס דן :״לשעבר היו תלמידי בתי־הספר משננים את הפעמון
של שילר. כיום הם משננים: מתי יצלצל הפעמון ללכת הביתה?״
• הסופר ארנטם האמינגוויי :״בשיחות עם אנשים אני מעדיף להקשיב.
אינך לומד שום דבר כשאתה הוא המדבר.״
• הכוכבת ג׳ון קולינס :״כל נערה צריכה להכות בלי־הרף לנסיך
חלומותיה, שסוסו לבוא. אבל בינתיים, כדאי לה להינשא.״

הסופר שמואל יוסף עגנץ הוזמן השבוע
לסעוד בביתו של נשיא המדינה יצחק
בן־צבי. עגנון נענה להזמנה, אך ביקש
את מארחיו לעיין בעמוד מסרים בכתבי
ביאליק. כשפתחו את הכרך, התברר
כי היתה זו דרכו העדינה של עגנון לרמוז
על הרכב התפריט הרצוי לו. בכתבי ביא־ליק
נדפסה הקדשה שרשם פעם לעגנון על
אחד מספריו בלשון זו :״לעגנון, רב־סגנון,
רב־ספרא ורב־מג, המודר מבשר ואוכל רק
דג /ושותה יי״ש גג על גג כוכבת
הצ׳יזב טרון לשעבר נעמי פולגי תופיע
בקרוב על הבמה בתפקיד חדש לחלוטין:
היא נקבעה כבמאית?מחזהו של עמוס
קינן אתה האיש, שיוצג בקרוב על במת
תיאטרון זירה שיר ה פי ע׳ אן מסי
שויטנה דמארי הושמע בשבוע שעבר
מעל גבי תקליט ברדיו סופיה, במסגרת
תוכנית שהוקדשה לשירי עמים תלת־שיח
משעשע מתוך הפרוטוקול של ישיבת
מועצת עיריית תל־אביב. יוסף יימבור
(מפ״ם) :״אני מציע שהכניסה לגן־החיות
בשבת תהיה חינם, ושד,רבנות הראשית תכסה
את כל הגרעונות.״ אברהם בויאר
(הפועל המזרחי) :״אני מסכים, בתנאי שגן-
החיות יכסה את הגרעונות של הרבנות
הראשית בששת ימי המעשה!״ ראש העירייה
חיים לבנון :״בינתיים, אל תהפכו
את אולם המועצה לגן־החיות ברכה
חדשה נוצרה במשרדי האיגוד המקצועי של
ההסתדרות, שבראשו עומד ח״כ מפא״י
אהרן בקר. במקום ״בוקר סוב!״ אומרים
שם ״בקר טוב בעוד ח״כ הפועל
המזרחי יצחק רפאל מחפש דרך לצאת
בכבוד מן התביעה שהגיש נגד פרופסור
ישעיהו לייבוביץ, מבלי להסתכן
בבירור משפטי, הונחתה עליו מהלומת־כבוד
נוספת: לפתיחת עונת החורף של החוג
להשכלה תורנית, שהוא המוסד הלימודי
המכובד ביותר של הפועל המזרחי, הוזמן
להרצות דווקא לייבוביץ שר המסחר
והתעשיה פנחס ספיר מען השבוע כי
אין זה נוח לו כלל ועיקר להתגורר, בשעת
שהותו בתל־אביב במלון דן. הסביר השר:
״פשוט אינני יכול להתמצא בכל הסדינים,
המגבות והממחטות.״

ומאריך את ימי כביסתך.
דרשי בפירוש ״כביס־נקה״
ואל תסכימילזיופים .
תוצרת בי ח״ר נקה.
המפיצים: חברת נורית בע״ס.

הערזת־שול״ס״קול ישראל״ הגדיר את הפשיטה האחרונה כ״סימפוניד,״ של תותחים

ו״קונצרט״ של י ריו ת...

מילא, העיקר שבמאורע
חיה גם מנצח .

חמוסיקלקילי חזה

ראש ממשלת בריטניה, סיר אנתוני אידן, מבטיח כי כניסת הצבא י העיראקי לירדן איננה מכוונת נגד י שראל...

מוזמניםמשתתפים. אדזז נדן חשזדזזיס ח1ושזל 1ו 9יס בעמוד ז ח יזכוז
מזי שבוס בפרס של 10 ליי, הזוכ ה ה שג תו הוא ע. תאו מי, תל־אביב,
פינסקר .64

ה בו רמתמלאמ חו ל ״ תו
פקיד ממשלתי הסביר בימים אלה מדוע נוהגים המשרדים הממשלתיים לשלם
את המשכורת החודשית בשני חלקים.
״פשוט מאד,״ אמר .״מהחצי הראשון של המשכורת מנכים לנו את כל המסים,
ומזה משלמים לנו את החצי השני.״
שאול אבני, תל־אביב

אבל את חחבטחות חללו אנחנו מפירים זה אידן
ואידנים.

עיריית תל־אביב מבטיחה לבצע סוף סוף תוכנית ביוב כללי ת...

ואז אולי כבר לא יתאים לעיר הבינוי,,ת ל* הביכ״.

שמה של המרגלת האמריקאית לטובת סוריה נשמר לכתחילה בסוד 0 כמוס

חיא לא חצליחה אומנם לגנוב פודות בטחוניים, אבל
לעומת זאת הצליחה ליהפך לסודבטחוני כעצמה.

מ ^נדות התי^ברף ן העברי

הסיפור הבא נרשם מפיו של מאיר
מרגלית, שחקן תיאטרון ״אהל״:
״כשהייתי עדיין בגדוד העבודה ר
בניתי כבישים בעמק, באה לארץ להקת
שחקני־אידיש שחיפשה עשרים שחקנים־
חובבים כדי לשתף אותם בהצגתם בתור
ניצבים גייסו לתפקיד את כל הארטיסטים
של הגדוד, ובתוכם גם אותי.
״המחזה היה מבויים בצורה משונה
למדי. עם פתיחת המסך היינו נכנסים
לבמה עשרה בחורים וצועקים, :ברוים!
ברויט לחם לתם!׳) אחר־כך נכנסו
עוד עשרה בחורים והיו ממונים אלינו
רובים — ויורים. אנחנו היינו נופלים
על הבמה מתים, ואז היד, המחזה מתחיל.
השחקן הראשי היה נכנם, שם רגל
על אחת הגוויות, ומתחיל במונולוג של
שעד״ במשך כל הזמן היינו צריכים
לשכב מתים.
״יום אחד, כשאני שוכב לי ככה מת
על הבמה, אני שומע פתאום מין קול:
,סצא ...טצא אני מסתכל בזווית
העין על איצ׳ה ושואל, :איצ׳ה, מה
אתה אוכל שסד, סוכריות סופי,׳ הוא
אומר לי, .תן אחת,׳ אני אומר לו, .א
מכד״׳ הוא אומר לי, .קח בעצמך.׳ אני
מתחיל להגניב את היד לכיס, לאם
לאט, ולבסוף תפסתי סוכריד, והכנסתי

אווזה לפה מהד מרף עין, שהקהל לא
ירגיש. בינתיים לוחש לי מוטל, :מאיר,
מה אתה אוכל שסד, סוכריות טופי,׳
אני אומר לו, .תן אחת,׳ הוא אומר.
,א מכה,׳ אני אומר לו, .קח בעצמך.׳
מוטל מכניס את היד לכיס, מוציא
חופן סוכריות, מפזר על הבמה בץ
ההרוגים ואומר, :חברה, יש סוכריות!׳
כל החברה הסתערו עליהן כהרף־עין,
כדי שהקהל לא ירגיש.
״בינתיים אנחנו שומעים שהקהל פורץ
מפעם לפעם בסערות צחוק, ולא
מבינים למה. מי שמתרגז יותר מכולם
הוא כמובן השחקן הראשי, שמשמיע כל
הזמן את המונולוג הטראגי שלו. כרמז
לאי־שביעות רצונו, הוא מעיק ברגלו
על הגווייה שהוא דורך עליז־״ עד ש־ההרוג
לא יכול לסבול יותר וזועק
,איי!׳ הרוג אחר, אחד מהחברה ששמו
שולם, לא יכול היה לסבול יותר לשכב
על הגב. אז כדי שהקהל לא ירגיש
הוא התהפך מהר, כהרף עין, על הבטן.
אחר, ג׳ינג׳י כזה ושמו יוסל, החלים
אחרי חצי־שעח שהוא לא יכול להתאפק
יותר. הוא הכריז בפנינו שהוא מצפצף
על כל ההצגה, קם ממקומו ויצא החוצה.
״מה אגיד לכם? ההצגה דווקא הצליחה
מאד. רק למחרת הדפיסו מודעות
חדשות, ובמקום, סראגעדיע׳ כתבו שם
,קאמעדיע׳.״
מדר בתל־אביב יש אחד שמס תו בב בין בתי־הקפח עם ז קן שחח־ ומ שקפיים, ודכל
מי שרוצה הוא מנחש את המזל בעזר ת אינ סטרו מנט עם עין ח שמלית. יום אחד
ניגש הטיפוס הזה לאורי זו ה ר מלהקת הנח״ל, שי שב בבית־קפה. החליט אורי
שמלבד השכל לא יזיק גם קצת מזל. שילם עשרה גרוש — וקיבל חו בר ת מלאה
שאלות, ב שביל לבחור לו את השאלה העיקרית של חייו, שהמכונה תענה עליה.
ריפרף אורי ב חוברת ה שאלות, ולבסוף תפס אחת שמצאה חן ב עיניו :״ מי יהיה
חתני?״ מיד א ח רי כן, ביק ש או תו המנח ש לגעת באינס טרו מנ ם, ותעיין החש מלי ת
האירה. הגי ש המנח ש לאורי את חו ברת־ ה ת שו בו ת ואמר לו לחפש במספר .83ה ת בונן
אורי במ ספ ר 83 ומצא את הת שובה הנכספת :״ב חור גבוה, מסודר, אינטליגנטי
ושחרחר.״

נ קי טתמצ[13
התפקיד של אברי היה להעמיד בכל
חור בנגב מכשיר למדידת מי־הגשם,
בדי לראות מה הסיכויים להגשים את
חזון־הדורות ולהפריח את השממה. את
אחד המכשירים הוא העמיד ליד המאהל
של שבס עזאזמה, וכדי להיות בטוח
שלא יסחבו את הצינצנת למטרות בלתי-
מדעיות, הוא לקח בדואי אחד, אחמד
שמו, נתן לו חצי לירה ומינה אותו
בטכס חגיגי קצר לשומר ראשי של
המכשיר.
תיכף אחרי הגשם הראשון הוא חזר
למקום עם הג׳יפ, לראות מה המצב.
הוא מביס בצינצנת — והנה היא מלאה

^3תי

מים עד למעלה, ועוד קצת מים שפוכים
בפחית שמתחתיה. הוא הסתכל מיד בלוח
המסאורלוגי, וראה שכמות כזאת
של גשם מוצאים רק באסיה הדרומית,
בתקופת המונסונים.
קרא אברי לשומר ודרש דין־וחש־בון.
בהתחלה אחמד לא רצה להגיד
מלה, אבל בסוף הודה .״יא שייך,״
אמר ,״ראיתי שהצינצנת כמעט ריקה לגמרי,
אז אמרתי לעצמי — יבוא ה־חוואג׳ה
ששילם לי, יתרגז ויקח לו שומר
אחר. אז מילאתי קצת מים מהבאר,
אברהם כהן, באר־ שבע
וחלאס.״

בעבר אין 3רחדש
באתת הנסיעות עם ה״סופר״ לשפת
הים במגדל, ביקרו החברה בעתיקות
של אשקלון. אחרי כמה זמן, שוב נסעו
אותם החברה להתרחץ בים. בדרך
חזרה, עוד פעם מישהו הציע שיכנסו לבקר
בעתיקות. מיד קמה מרנינה ואמרה
:״חברה, תשמעו! ?י חבל על הזמן.
אין שם כל חדש!״

שלמה פיפטין,

נחל

עוז

ט בי ע ת־ עין

או חברותא
או מיתותא

אליעזר רואי, עסקן וז־ 1
תיק של ״ הפועל״ ,פתח פעס !
תחרות איגרוף במלים אלה! :
״זזבריסו אני רוצה שתזכרו !
שכולנו פה חברי ההסתד־ !
רות. לכן אבקש את החברים !
לא להרביץ חזק.״

לא על
הלחם לכדו
ב או טו בו ס

קלט תי

שי ח ה ;

בין שני צעירים ש חו מי־;
פנים :״ חו מו ס, זה אוכל ;
נהדר. סוחב ה טון לחם.״ י

על הכוס
באחת ה מסיבו ת שמעתי !
ברכה חדשה ו מקורית על
הכוס:
״לחיי המין חיפה!״

--פולים

״ישנתי כשמירה, ודפקו לי 21 יום.״
צילם ע. תאומי,

צה״ל

סעות לגטלס צ!ד>ן ת
שווייץ גרמה להפתעה כאשר ניצחה
את נבחרות צ׳כוסלובקיה ו־שוזייץ(
.על המשמר)
מרדכי וינריב, גבעתיים
תפיחת דגון.

תערוכת

בבית

האטום

(של השמר)

אליק מג, חיפה
העיקר שלא תיפח נ שמתנו.

ה מופ תעים ביו ת ר חיו החלוצים
השווייציים, שעברו פל פני עצמם
בתכסיס ה ס תננו ת מזהיר.

דברי החזאי על תחתית מזג האוויר(
.הבוקר)
שלום גרוס, רעננה

הפרימה־בלרינה המפורסמת, מסתירה
בהצלחה את 47 נשותיה.

זח החלק היחידי שבא ב מג ע עם
ציבור הנרטבים.

(מעריב)

טובה פלוטניצקי, חיפה ודווקא חייה.

הנ שים

היפו ת ביו ת ר
ב פישר,
משולשת בין אבדול נאצר,
נהרו והמלך סעוד( .המודיע)
דויד בבאיוף, ירושלים
משהו מסריח כאן.

48 ירדנים נבלו בקלקיליה.

צופה)

אלחנן אלרואי,

תל־אביב

כפתור ופרח !

המשטרה קיבלה צו לעצור את
החשוד ברגע שיצמא( .הארץ)
צפוזירה רון, תליאביב
ולהגיש לו כוס מיץ.

״העד מתבקש להצטמצם

מהוסמ תו ח -מ תו ח

עופר גמס ליויססוריוז
העיתון -במחנה גדנ״ע״ החליט לפרסם כתבה מקיפה על כל גיבורי ״ילקוט
הכזבים׳־ ,שאותה עמד לכתוב אחד הכתבים הצעירים, יוסי גמזו, בנו של המבקר
התיאטרוני.
קודם כל, סילפו יוסי לשאול ביבר, הוא עופר של הילקוט, וביקש לקבוע אתו
פגישה. ביבר הסכים לפגישה ברצון, אך לא לפני שעשה כטה הבנות רציניות.
וכך מספר ביבר את ההמשך:
״ביקשתי מחבר שלי בחולון, שיש לו דירה מפוארת מאד, מלאה ספרים
ותקליטים, להשאיל לי לצורך זה את הדירה. במועד הקבוע קיבלתי את פני הכתב
בדירה כשאני יושב בכורסת־עור עמוקה, לבוש חלוק של קטיפה בנוסח ישן,
נעול אנפילאות ומעשן מקטרת ארוכה וגדולה. בידי החזקתי ספר פילוסופיה עבה
באנגלית, שכחתי מה שם המחבר.
כשהוא בא, התחלתי לשוחח אתו בקול עמום ואפי, כשאני מצטט מפעם לפעם
פרקים נבחרים מהסיפרות והמדע של העולם המערבי. ראיתי שהוא רושם בשקדנות
רבה את כל דברי, אם כי הוא מאוכזב מאד מדמותו של דור הפלמ-ח. לבסוף,
הוא ביקש אצלי כמה תמונות. מתקופת הפלמ״ח, למשל. הוצאתי מהכיס פנקס קטן,
דיפדפתי ואמרתי, :תקופת הפלמ׳־ח? תקופת הפלמ׳׳ח? זה באלבום מספר .7מה
עוד? תקופת הילדות? אלבום מספר שניט בסדר, אני אדאג שיוציאו לך את התמונות
מארכיון ההגנה״,׳*
בקיצור, עכשיו כולם מחכים בכליון עיניים לגליון החדש של ״במחנה גדנ*ע׳,
לראות סוף סוף מה יצא מהכתבה.

תחרות מתחת

סיפזת סן העז
הגחל
:מי >זממ *ודמיס מ ג ^ מגז׳
ההמ שלי ד ! שאויי כדלד ג־מ

*•קגיו0* .הגש י יזיו ריכלש

־*מייב גאז־גול *-מ י.י! מ? זדא
דלק־ 3*1בזיל* ג; יסזוש גפיז

;זיכר* בג־ש• גיו דיי 1 3׳• לגנד•
#ת ג תו שי. ת *ידמל׳ י לזיי ג גי

וייס• נהי־׳׳ מ מ׳י \ כ ה מיז לג מי

הרמד. מיס גמ׳ז ד.יי?> .ח־ייי

מ ס *3ז ד־ז כוני ת ז תיי דז ד ל-י די
י ל סיז י היז • י**וץ* יזיב׳י א הד ד־

׳ מלז מז סהי*־״ ממי? המילזת
גיז תרז שליי *והד .־וזאר־נ* העיל ס

הי׳*״ י -,י 6מ. מי *דיג? .ביר
״*ייא־ית כויז רוי ,-.תוך ׳ *ני די ג ס
יגי.י *יי בד*ז יי• מייגי כי׳•
>ה שתמ׳ספ, י הגי ה מ מי *־5ד0י מי *דד י עיגלי ת *יייג

-״לא, מלכה. עם הפיז-מה הזאת #עבי ינעל לעצום עין!*

תו ע בו תתח רו ת ה כו ת רו ת
שתר׳ חאדגן סן הבוזמוו
מזה אלפי שנים השתמשו בני־אדם בחיות, כדי לתאר בעזרתן את האופי האנושי
במשלים ובפתגמים. בשורות הבאות תמצא את משמע׳.תם של 15 פתגמי־חיות
מפורסמים, ועליך לזהות את הפתגמים עצמם. אילו, למשל, היה כתוב כי ״אסור
להחליף את ההנהגה בשעה קשה למדינה* ,הרי הכוונה היא לפתגם ״אין מחליפים
את הסוסים במעלה הדרך׳.

.1מי שרגיל לכמות גדולה, לא יסתפק כמועט.
.2כל אחד צריף לדעת לחזור למקומו הגכון.
.3אם שגי אגשים מתרועעים, סימן שהם מתאימים זח לזח.
.4אינן• יכול להיות בררן לגבי דברים שאתה מקכל חינם.
.5מי שצועק חרכה, עדיין אין זח אומר שהוא גם עושה חרבה.
.6מוטב לתפוס מקום צנוע כחברה טובה, ולא לחיות ראשון
במעלה כחברה רעה.
.7מוטב להיות איש קטן ולהישאר כחיים, מאשר להיות גיבור
גדול -ולמות.
.8סימן אחד ויחידי עדיין אינו אומר ולא כלום.
.9כשעת ההתמוטטות, ממהרים הפחדנים להימלט.
.10 הטיפה האחרונה, היא שמגדישח את הסאה.
.11 מעט, אכל בטוח, עדין? על חרכה מפוקפף.
.12 קישוט יקר על גופו של אדם מכוער, רק מבליט את הכיעור.
.13 לא הפושע אשם במעשיו, אלה התנאים שהניהז לז לבצע
את הפשע.
.14 אין ממנים פושע מועד לשומר־חחוק.
.15 מוטב להשמיד אפילו את הטוב כיותר מכין אלה הידועים
כפושעים שאין להם תקנה.

׳1 01111־ . 0 — 001ש נ 11ס ש ) 51 ( 010י 0111ש 0
11 11111114 40011 . 04א

. 1 0 0 0 .1 .0א 91 שדו

111x11.

אשא ׳110

111.1:נ 1א 100 0ס 1ז 41׳ /ס ס 0.1 0001 . 04 ם נ 1א _ו4.31ז 011:11
סססס ) 01 ( 1100׳ 0010011
. 10א 110א 0011 ) 8 ( 0111.11

ססשססא )£ 1( 4
0 4 • 0 0ז! 40 1ס א

) 6 ( 0 0 0 0 0 .0 011.11.0 01 0 0 5.10י 0 .0א 11 0א 0א0 0 .
0 .0א 0

4 0 1 0 4 .0 4 ( 010 0040 1111.

׳ . 11 1101 9 ( 0110 110 4 * 0.111א . 01X11.0 1 0 0 .1 .1 3 ( 040 11011א
( 010 )01,111ל) ׳ 01.0.11א 0 0 1

45 .׳ 4 0100א א 40.10

1X1.0 041

סזאס

א14

— 001110

הכותרת הראשונה המתפרסמת לכל תמונה מזכה את מחברה בפרס של לירה אחת.
במקרים רבים נשלחו כותרות זהות על־ידי מספר רב של משתתפים, ונערכה הגרלה
ביניהם כדי לקבוע את הזוכה.
( )1לתמונת המתקלחת, המרימה את בגד־הים כדי לשטוף מתוכו את החול: מים
שקטים חודרים עמוק (צביה שמש, פתחיתקווה, גן שלמה, רחוב ב׳) .כותרות
מוצלחות אחרות: השקאה לזמן ארוך (אריה קליימן, צה׳׳ל /חלץ ( 2משה
רושצ׳וק, תליאביב /בדלתיים פתוחות (בלהה ולך, מושב גינתון /באו מים
ע ד נפש (יחיאל אוהב־עמי, ירושלים) ,עסקמכ ני ם (נמרוד דגן, קיבוץ גבעת־תייס),
מים גנובים ימתקו (גילה מנה, רמת־גן) ,כלי ידיים ! (מאיר גליק, תל־חנן),
חדירה לעומק הבעייה (דינה קליין, ירושלים).
( )2לתמונת האב והבן: נו דיסתי נו ק (מיכאל גרינשטיין, נוף־ים, הרצליה) .כותרות
מוצלחות אחרות: מי אמר שהוא שחור? מאיר גליק. תל-חנן) ,אין כל חדש
תחת (השמש) ( אברהםבן ־ נפת לי, תל־אביב) ,הצד השני של המטבע (צבי
תמיר, תל־אביב) ,גילוי דעת (יונה אלברם, בחיים) ,תצוגת אופנה (אלישבע
גלילי, קיבוץ נירים /האמת העירומה (יוסף פרלמוטר, קיבוץ משמר דוד).
( )3לתמונת המתרחצת החבושה כובע: שלום לף, עצבות ! (צבי תסיר, תל־אביב,
שפ״ר סו) .כותרות מוצלחות אחרות: כובע הקש האיטלקי (הוצע על־ידי
רבים רבים) ,איכה שכבה בדד (אברהם בן־נפתלי, תל־אביב) ,אדמה ללא צל
(נמרוד ש ,.עין־השופט) ,עד ראש הגנב כועד הכובע (מתתיהו זיתי, תל־אביב/
הקש ששכר את קרן השמיט (צבי פייס, קיבוץ מסילות).
( )4לתמונת הזוג המתנשק: אהבה מאמבט ראשון (אליעזר נחה, ראשון לציון,
רש׳־י ג .)2כותרות מוצלחות אחרות: ישר מהגוייעל״נפש (רינה קליין, ירושלים),
אתך על אי בודד (יהודה פרסנורגר, תליאביב) ,מצב הכן (רינה בנר, גבעתיים),
עם היד על הלב (נמרוד ש״ עין השופט) ,משחקים אסורים (רות לוי, יפו),
כי טובים דודיו ממים (צביה רחמני, תל־אביב) ,קיץ אחד של אושר (יחל
דרורי, פרדס־חנה) ,חלום יום קיץ (דוד לוי, קבוצת תלמי־יפה).
( )5לתמונת שני הילדים והדלי: מן הים הכללי — וטיפה משלי (נמרוד דגן,
קיבוץ גבעת־חיים) .כותרות מוצלחות אחרות: מכבי אש מתנדבים (יונח אלברט,
בת־ים) ,תיכנון המים לישראל (אורי פ״ רסת-ג! /דולי הפנינים (יחיאל
אוהב־פמי, ירושלים).
( )6לתמונת הגבר הרובץ בגלגל־ההצלה: מן הגל לגלגל (אלישבע גלילי, קיבוץ
נירים, ד .נ. נגב) .כותרות מוצלחות אחרות: מה שבטוח בטוח (יעקב טמשין,
ראשון לציון) ,שביתת התחבורה נשאול לדני, צס׳׳ל) ,גיל גיל וגלגלו (א.
חורביץ, רמתיגן).
( )7לתמונת הנערה המתפשטת מאחורי שלושת הגברים: לאחור — פנה ! (יעקב
גור, קיבוץ להב, ד .נ. נגב) .כותרות מוצלחות אחרות: לחזית — שור! (שרה
שרעבי, קיבוץ שלוחות) ,ברנשים וחתיכה (משה קשטן, תל־אביב) ,אל תסתכל
כקנקן, אלא כמה שיש בו (צבי שפרלינג, צה*ל) ,עיניים להם ולא יראו
(אברהם שתיקה, חיפה) ,אחת על כמה ובמה (אברהם בן־נפתלי, תל-אביב) ,אל

תתהלל חוגרת כמפתחת (אפרים בו־אנוש. רתת־] .0והאי׳י׳ד הרח

*יייי׳-

ללא תרגילים, ללא מאמץ
מכונות מעתה

פלא

חשמליות

ג ס דג ב רי ם

בהנהלת רפאל

הלפרין

תל־אביב
רחוב ריינס 5׳

טלפון 23104

חיפה
הר הכרמל, ככר המגדל 10
(ליד מגדל המים) טלפון 82688
ירושלים בנין קולנוע ציון, טלפון 4705

תהת השגחה רפואית מעולה

ף • שנת 1956 עפות לא רק תחנות משטרה ירדניות. עובדה זאת באה
^ להזכיר תערוכת התעופה (לא של משטרות, כי אם של מטוסים),
שנפתחה לפני שבועיים בצפון תל־אביב, באצטדיון המכביה. כי שעה
שבימי הביניים הוכתב קצב החיים על־ידי שעטות סוסי האבירים,
מוכתב במאה העשרים קצב החיים על־ידי שריקות מטוסי הסילון.

התעופה הישראלית

לכן יזם זאב סחר (בתמונה למעלה בצל מדחף מטוס פייפר) ,ממעולי
הפרסומאים בארץ, מבצע היכרות בין הציבור הישראלי לתעופה.
סחר כינס באיצטדיון המכביד. בצפון תל־אביב מטוסי קרב ומטוסי
קישור, מטוסי סיור ומטוסי הדרכה, דאונים על כל אביזריהם
וציודם, מתקנים של מכון הבדק בלוד וסרטי תעופה של מנהל
ההסברה, פינת הצנחן (בהנהלתו המומחית של שמעון צחור, מאמן
משלחת צנחני ישראל למוסקבה) וביתן בולי תעופה, לונה פרק
תעופתי ותצוגת דגמי המטוסים החדישים ביותר של חברת אל־על.
ך * כוונתו היסודית של זאב סחר בארגון תערוכת התעופה היתה להקנות
לציבור תחושת המרומים. בתקופה בה תופסת התעופה מקום
חשוב יותר ויותר בארץ, הן מבחינה אזרחית והן מבחינה צבאית, הגיע
הזמן להכווין את הנוער לכיבוש השחקים ואת העם כולו לתחושת
המרומים.
סחר, בעצמו חבר קלוב התעופה בישראל, יודע היטב כי טייס
אמיתי הוא זה המתחיל עוד בהיותו ילד, בגיל תשע, עשר, לשחק עם
דגמים, בונה, לאחר מכן, טיסנים, גלשונים, דאונים.ומדאייה עד טיסה
בפייפר החד־מנועי הדרך היא קצרה מאד. וכאשר נער כזד. מתגייס
לצה״ל הוא עובר לחיל אויר, ולעתים קרובות, להגה מטוס סילון.
לפי הגיון זד. תכנן סחר גם את התערוכה, שהיא כשלעצמה מין
מצעד עצמאות ומסע הישגים בזעיר אנפין. התערוכה, המוצבת בחצי
גורן עגולה הולכת מן הקל אל הכבד — מן הטיסן עד הסילון. הסילון
עצמו ״מיוצג״ על ידי שיירי מטוס סילון מצרי מסוג וומפייר, שהופל
בשעתו על ידי טייסי צה״ל, ומנוע סילון חדש אשר טרם הוכנס לשימוש.
האדריכל דב איתן (אדריכל ת״י )56 הציב בתערוכת התעופה, זה
ליד זה, את הביתנים השוגים, בהם מוצגים כל גורמי התעופה בישראל !
חיל האויר, אגף התעופה האזרחית, משרד התחבורה, מכון הבדק,
חברות אל־על וארקיע, השירות המטראולוגי וכמובן — קלוב התעופה

מנהל תעוונת התעופה
לישראל. שבשמו נערכת תערוכת התעופה, העומדת תחת חסותו של
שר התחבורה, אלוף משה כרמל.
עובדי התערוכה שמו את הדגש על ארגון יעיל, תכנון קפדני ונוחיות
המבקר. התערוכה פתוחה בימי חול ושבתות מתשע בבוקר עד חצות
וחברי קיבוצים ומושבים מוותרים על יום המנוחה שלהם על־מנת
לבקר בתערוכה. התוצאה היא כי בשבת מבקרים בתערוכה מספר
מבקרים הגדול פי שלוש מזה של יום חול רגיל. לא לחינם הוצבו
בתל־אביב תשע נקודות מכירה מוקדמת לכרטיסי כניסה לתערוכת
התעופה ביום שבת.
ך • מבקר בתערוכת התעופה לא צריך להסתפק בהצצה סקרנית על
( 1פייפרים, הספיטפייר או המוסטנג המוצבים בתערוכה. בתשלום
שבע לירות בלבד הוא יכול לטוס ממש, טיסה של חצי שעה, מעל
לרחבי הארץ, במטוס ארקיע. ואין זאת האפשרות היחידה. למעשה
מהווה כל כרטיס כניסה לתערוכה כרטיס הגרלה לטיסת חינם בשמי
הארץ.
ואץ אלה ההנאות התעופתיות היחידות בתערוכה התעופה. סילביה
פירי בת ה ,22 נערה בעלת ממדים איירודינמיים, נבחרה בנשף התעופה
המפואר למלכת האויר חכתה בסטיפנדיה לקורס טייס. כך, שדרך אגב,
עודדה התערוכה גם את גיוס הבנות למקצוע הטייס: כל מועמדת
למלכת האויר חתמה על הסכמתה לעבור קורם טייס.
גם הפרסום בתערוכה קשור לענייני תעופה בלבד. החל מסיגריות
סילון, שהקימו תא בצורת קופסת סיגריות סילון, בו מוכר המוכר
סיגריות סילון ועד לפודינג גלעם, המחלק זה שנתיים באריזותיו חלקי
מטוסים מקרטון להרכבה.
על אף הטרדות המרובות ועומס העבודה הבלתי־רגיל, בו עמד סחר
בארגון התערוכה, הוא מצא זמן להוציא גם חוברת צבעונית נאה
ומגוונת, גדושה צילומים, ציורים וטבלאות ( 132 עמודים בסך הכל).
החוברת ,״עולם התעופה״ ,היא כמעט ספר לימוד תעופתי, שלא לדבר
על שלל המראות והעובדות המעניינות אותו היא מכילה —מצילומי
אויר של העיר העתיקה בירושלים וככר מוגרבי, תל־אביב, עד מספר
המטוסים של נתיבי אויר סעודיים (עשרים ושלושה).
אחת הטבלות המעניינות (והיקרות) ב״עולם התעופה״ נושאת את

לסילון

הכותרת המשעשעת ״כמה עולה תענוג זהו?״ אך תוכנה רציני ביותר.
הכוונה היא למחיר שעת טיסה בלירות ישראליות. שעת טיסה במסוט
אימון הרוורד עולה קצת יותר מ־ 30 לירות: שעת טיסה במפציץ ב־,17
״המבצר המעופף״ עולה 213 לירות ושעת טיסה במטוס קרב סילוני
עולה 599 לירות.
כן הוצא עם פתיחת התערוכה סמל התערוכה והנהלת הדואר אישרה
חותמת מיוחדת ומעטפת יום ראשון, המוחתמת בסניף דואר מיוחד
שהוקם בשטח התערוכה.
ך י• מובן שאיש כזאב סחר לא יסתפק בכל אלה. לאיש החותם את כל
מכתביו ב״ברכת תעופה״ ושערך מסיבת עיתונאים לכבוד פתיחת
התערוכה מעל לתערוכה במטוס דאקוטה (זאת היתר! גם מסיבת העי תונאים
המעופפת הראשונה בארץ, אם לא בעולם כולו) יש אי ־אילו
רעיונות כיצד להחדיר את תחושת המרומים בלב העם: עם פתיחת
תערוכת התעופה הפריחו במרחב תל־אביב מטוסי פייפר כרוזים
המזמינים לביקור בתערוכה: דאונים הוצבו בככרות המרכזיות של
תל־אביב, מוגרבי ודיזנגוף, והזמינו את האזרחים לתערוכה: פייפר
מפורק כנפיים מסייר ברחובות תל־אביב לשם אותה המטרה.
בקרוב חושב סחר להנחית צלחת מעופפת בלב תל־אביב ואיש
המאדים שיצא ממנה יודיע בפשטות מובנת מאליה :״ירדתי מן המאדים
על־מנת לבקר בתערוכת התעופה!״
רעיון פרסום מוצלח אחר, לתערוכת התעופה, בוצע השבוע על־ידי
סחר: עשרות נערות נעימות־קול פנו טלפונית למאות בעלי טלפונים
במרחב תל־אביב, אשר תמהו לקבל את ההודעה הבאה:
״שלום, מדברים מתערוכת התעופה. הנהלת התערוכה מבקשת
להזמין את כבודו לבקר בתערוכת התעופה באיצטדיון המכבי בתל-
אביב. התערוכה פתוחה בימי חול ובשבת משעה תשע בבוקר עד שתים
עשרה בלילה. נאלבקרבתערוכה ! ״
הודעה זאת עוררה תגובות שונות בקרב מקבלי ההודעה. הרוב קיבל
את ההודעה בנועם. בהבינו את ״התקליט הפרסומי״ והודה על ההזמנה
בחיוך קל. אך לא חסר גם מקרה משעשע ביותר שבא בעיקבות ההו דעה.
לאחר שנמסרה, טלפונית, כנ״ל, לאשתו של רופא תל־אביבי ידוע.
לאחר שרשמה לפניה את תוכן ההודעה (״נא לבקרבתערוכה
הופיע, אחר שעה קלה, הרופא עם תיק הרופא בשער התערוכה והודיע
לסדרן בעברית־יקית צחה כי לפני

בכ ר תון
לסע שן
עגולות בקופסת כתולה • נסנווחות בקופסה לבנה

20 סיגדיז 3 2 0 77 פווטח

קווסיס לשפות
בבית הספר לשפות ״קדימה״ ,בן יהודה ,74

תל־אביב

טל 20314 .אגו פותחים כתות בוקר וערב חדשות כדלהלן:
)1עברית אנגלית וצרפתית למבוגרים מכל דרגות הידיעות:
)2אולפן לאנגלית ללימוד מרוכז ומהיר )3 :קבוצות מישרות
לאנגלית וצרפתית לתלמידי בתי ספר יסודיים ותיכוניים.
פרטים והרשמה מ־ 12—9לפנה״צ 9—4 ,בערב (פרט ליום ר).