גליון 993 מתאריך 24 באוקטובר 1956

העורס רוך

ימיודו הראשי:
א\רי אבנרי
ראש המערכת:
שלום כחן

עורכי־משנה:
רוב איוזז, אורי סלע
עורך כיתוב:
סילבי עשת
כתב בביר:
אלי תבור
רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען למבדקים :״עולמפרס׳־.
הסוציא לאור: העולם חזה בע׳׳ם.
דפוס משח שהם בפ׳־ס, ת״א, סל.62239 .

המערכת איננה אחראית עבור תוכו המודעות,
כולל מודעות המתפרסמות תחת
הכותרת ״רו״ח לערכן ״,״רו״ח לנוסע*
וכר המוכנות מערכות על־ידי המערכת.
ההפעח: רור
רחוב אחר־העם

מופל

,24 מלפון מם־ ;5613

העתון

ובניו,

תל־אביב.

הנחרא

ישנו צד אחד בפרשת זאב שטיינברג שלא
זכה לתשופת־הלב הראויה לו. זהו הגילוי
הראשון של מק־קארתיזם ישראלי מקורי.
החידוש הגדול של ג׳ו מק־קארתי לא
היה ציד הקומוניסטים, או ציד הקומוניסטים־
לשעבר. בזה עסקו אנשים רבים לפניו,
באמריקה ובמקומות אחרים. החידוש הגדול
של מק־קארתי היה שפיתח אומנות של
השמצה מחוסנת — השמצה שאיש לא יכול
היה להביאה למבחן משפטי, מפני שנאמרה
בסינאם, שהוא מחוסן מבחינה משפטית.
לפני שבועיים נתגלה יורש ישראלי, שהית
יכול לעורר שריקה של הערכה מפי
מק־קארתי עצמו. המפקח הכללי של משטרת
ישראל כתב מכתב לעתונות (מכוון,
רשמית, לראש־הממשלה) ובו הודיע כי
שטיינברג אשם בקבלת שלטונית מבעל בית־בושת
ידוע לשימצה (למי?) ,אולם שאינו
מעמידו לדין — מפני שאין לו הוכחות.
פסוק זה מזעזע ממש. לפי החוק השורר
בארץ, כל אדם חף מפשע עד שלדעת
שופט מוסמך נמצאו הוכחות לאשמתו. המפקח
הכללי יכול למעשה להאשים אותך
(וגם אותי) ברצח סבתא בת ,90 להודיע על
כך לעתונות, ולהוסיף בתמימות. :לצערי
איני יכול לתבעו לדץ. אין בידי הוכחות.׳׳
הוא יכול לעשות זאת, מפני שלפי חוק
הארץ אי־אפשר לתבוע אדם לדין על הו־צאת־דיבה
בגלל דברים שכתב במיסמך
רשמי, בתוקף תפקידו. במלים אחרות:
זוהי השמצה מחוסנת. הנפגע הוא חסר־ישע,
והוא יכול רק לסמוך על כך שיימצא
עתון בלתי־תלוי שיצליח להגיע ללב הקהל
ולשכנע אותו בצדקתו, כפי שעשה העולם
הזה בפרשת שטיינברג

בשעתו, בימי המערכה הגדולה על חושי-
ססאן, גייסה מפא׳׳י עורכי־דץ מלומדים שהוכיחו
במאמרים ארוכים שאין טעם להגיש
נגד מגלי־השחיתות משפטים על הוצאת-
דיבה. אני עצמי שמעתי פעם את אותה
המענה, בשיחה פרטית, מפי עמום בן־גוריון.
אולם כל המדברים יודעים שאין זו אמת.
גם עמוס עצמו הודה בכך, ברגע שהגיש
את המשפט נגד שורת המתנדבים — וברגע
שנמנע מלהגיש משפט נגד העולם הזה,
שהאשים אותו בהאשמות יותר חמורות.
הדברים המתפרסמים בעתון זה אינם
מחוסנים. עורך העתון חייב לקחת בחשבון,
לפני פרסום כל מאמר, את האפשרות שהצד
הנפגע יגיש נגדו משפט פלילי או
אזרחי. הוא חייב לשקול לא רק אם הדברים
הם אמת, אלא גם אם הדברים ניתנים להוכחה
בבית־המשפס, ואם העדים יסכימו
להעיד, או שיחששו לפרנסתם ולעתידם.
שיקול זה מגביל אותנו מאד. הוא מונע
מאתנו לפרסם דברים רבים שאנו בטוחים
באמיתותם, והוא מחייב אותנו להשמיט
קטעים חשובים גם ממאמרי הגילויים.
מכאן שישנו הבדל תהומי בין מידת־האח־ריות
של עורך העתון לבין זו של המפקח
הכללי. המפקח מחוסן. אנחנו לא. מאחורינו
לא עומדת לא הממשלה, לא המפלגה ולא
מליונר שיכסה את הנזק, אם נפסיד במשפט.
זוהי הערובה הסופית לאמיתות פרטומינו.

מכתבים

עורך תבנית:
אהרוז *וור
עלם התערבת-.
אריה קרן

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניעה נכי, שייע נלור.
לילי בלילי, רויד הורוביץ, רותי ורר, רוני
ווהר, אברהם הרמוז, אוסקר מאובר, משה
לשם, אביבה סטן, עמום עינן, שלמה ערן,
העייר הראשי
שמואל ברתור
מנהל מעבדה:
עורר רפום:
נתן רוו
אריה אריאל

ביותר

במדינה

יכולה להיות טענה שמשפטים ציבוריים
על הוצאת־דיבה נמשכים זמן רב מדי, כך
שאם נפגע אדם חף מפשע עוברות שנים
עד שהוא בא על סיפוקו ומוכיח את צדקתו .זוהי טענה נכונה. אמנם נדמה לי
שבמשפטים מסויימים, כמו משפטי קסטנר,
עמוס ורפאל, אין התובעים להוטים כל כך
אחרי זירוז המשפט, בו עלולים להתגלות
דברים מדברים שונים. אולם יש לתבוע
הסדר משפטי מיוחד, לפיו יישמעו משפטים
ציבוריים מסוג זה בלי תור, מיד אחרי
פירסום הדברים.

לפני כמה ימים שוחחתי עם חבר־כנסת
מכובד, ששכב לא מכבר בבית־חולים. הוא
סיפר לי ששכניו בחדר, אנשים פשוטים,
רובם פועלים, קראו את העולם הזה באמונה
מוחלטת, היו בטוחים במאה אחוז בצדקת
גילויינו. והוא הירהר: מנין האמון הזה?
האם אין סכנה שבידי אנשים פחות אחראיים
יהיה זה דבר מסוכן?
השבתי תשובה שלילית לשאלתו האח־רונה.
אני משוכנע בהחלט ששום קבוצה
חסרת־אתריות לא תצליח לעולם לרכוש
את האמון של הקהל. הזכרתי שלושה ני־מדקים,
המסבירים את האמון הקיים לגבי
עתון זה, והמונעים כל אפשרות להשיג
אמון כזה באמצעים כוזבים:
ראשית, הקהל הוא פיקח. כל הסבור
בישראל שהקהל הוא טיפש, סופו להיכשל.
שנית, הקהל סומך על הנטיון. אם עתון
פירסם תריסר פרשות מסעירות, ויצא צודק
בכולן, מוכן הקהל להאמין שהעתון
צודק גם בפרשה מם׳ .13
שלישית, קיים המבחן המשפטי. הקהל
בטוח שכל אדם המאמין באמת בצדקתו
יגיש משפם נגד משמיציו, וכי השופט
יצדיק אותו.

לבסוף, הוספתי לו הערה כנה: אינני
מאושר מן התפקיד שנפל בחלקנו בשטח
גילוי השחיתות. כשנטלנו לידינו את העולם
הזה, לא חלמנו על כך. ראינו את תפקידנו
בתיאור מאורעות השבוע, תוך הסברת
הרקע והבהרת הקשר בין מאורע למאורע,
ותו לזב
תפקיד גילוי־השחיתות — שהוא תפקיד
מסוכן מאד, כפי שכבר נוכחנו לדעת —
נפל בחלקנו בעל כורחנו. גם הוא היה
בחזקת ״שש נפשות מחפשות מחבר׳׳ .עמדנו
בפרץ לא מפני שרצינו בכך, אלא מפני ש־הפרץ
היה קיים ולא נמצא אחר שיעמוד בו.
הקהל יודע זאת. הוא יודע כי מנגנון
המשטרה והתביעה הכללית נמנעו מלתבוע
לדין את האחראים לשחיתות המתפשטת,
וכי קיים קשר כללי להסתיר את שודדי
רכוש האומה. לכן הוא נותן את אמונו
באנשים שקיבלו על עצמם למלא בשטח
זה את תפקיד דורשי הצדק.
איש אינו משתוקק יותר מאתנו למצב
בו שוב יעבור תפקיד בלתי־סימפאטי זה
לידי השוטרים והתובעים, המקבלים בעדו
משכורת, וישחרר אותנו לתפקידים הקרובים
ללבנו הרבה יותר.

קרב קלקיליה

כתבתכם על קרב קלקיליה (העולם הזח
)992 היתה המושלמת ביותר מכל אלח שקראתי.
המאמרים שהקדשתם לירטי ז׳׳ל
יפים בפשטותם האנושית. אני מסיר את
כובעי.
יעקב ב, כרכור
היה לי וויכוח ארור עם כמה ירידים, על
הנליוז המונדל שהקדשתם לקרב קלקיליה.
הם טענו כי אסור לחפש סנסציות בנושא
שעלה לנו בחיי לוהטים. ואילו אני טענתי
כי נליוו כזה הוא מצבה ניצחית לאותם
הלוהטים, על מנת שזכר נבורתם והקרבתם
לא ימוש. נעמדתי תמר דווקא בחור שאחיו
נפל בפעולה קודמת של צה״ל.
יורם הירשפלד, ירושלים
התפעלתי בעיקר מהתמונות המצויינות
של קלקיליה למחרת הקרב. כל הכבוד לצלם
המערכת.
רונית שור, תל־אביב
הצלם שלכם הוא סנייפר רציני. אם זה
מה שהוא יכול לעשות עם מצלמה, לא הייתי
רוצה לעמוד לפניו כשהוא מכוח רובה —
אפילו ממרחק שני קילומטרים...
דויד חומטי, בת־יס
שכחתם רק לציין את הלניונר העומד
בקצה משלט חירבת סופיז, ושאפשר לראות
שהשן השמאלית שלו היא חולה.
אליהו עדש, חיפה
עדשתו של הקורא פדש חזקה מעדשת
המצלמה, כנראה. לצלם חיה נדמה כי זהו
סתם לגיונר עם פה פעור.

לוחם לדוגמה

בעלי סרו נתז הוכם! לא היה חבר משק
צאלים, אה שאני נננת שכירה במשק זה.
הוא היה תושב נבעת רמב׳׳ם, ואמו מנהלת
מחלקת הילדים בבית־חולים נילינסוו. את
חופשותיו הקצרות היה מבלה בביתו, אולם

אבל אתם טיהרתם להיתפס לפיתוי שהוגש
לכם דווקא על־ירי שליחי 0נ! המפקח הכל
לי ...אני נאה בכם שמצאתם את העוד
להעמיד את האמת לאמיתה.
ספל, תל־אביב

מי משלם ז
ברצוני לדעת פתרו! של השבוז קט.:
בזמן האחרו! יצאו לחוץ־לארץ, מטעם תנובה,
מספר נדול של שליחים: נ .ורלינסקי
מהמרכז, טברסקי מההנהלה, קנינספלד מהמחלקה
הטכנית, חרקיו מהמעבדה, בלבז,
מנהל סניף תל־יוסוי, ל .ורלינסקי מנחל
מחלבה. כולם כבר היו בחוץ־לארץ וזד
נסיעתם השניה או השלישית. אם כן מהו
השבוז ההוצאות עבור כל הנסיעות והמסיבות
הנ״ל? ומי משלם אותו, כסופו של
דבר?
זדש

משק,

הנגב

תואר אישי כלבד

כבן העדה הבוכרית, נפגעתי קשות ם־
מסקנתכם כאילו הכלנתאריזם (העולם הזה
)991 הינו תופעה בוכריוב מר כלנתאר להיבנות ידוע כעסק! מפא״יי־רתי, המנסה
על השבוז הדת והמפלנה. עסקנים כאלה
שורצים בכל העדות בישראל ולכז טגוחד
הוא להדביק את חכלנתאריזם בעדה שלמה,
הדוחה בשאט נפש עסקנים מסונו של
רחמים כלנחאר.
אביחי יהודיוף, תל־אביב
העולם הזה רק ציין את העובדה כי המלה
כלתאר מקורה בשפה חבוכארית ופירושה
״גובה מסים״.

מי יצילנו מחרסחז

הי לילי נלילי — מנשים באוהל תבורכי!
פעם הלכתי ברחוב והיו לי סטפסים בנעלים
— בעברית יפה: פרסות זוטא למנעלי
נשים. אז התחלקתי אנב אורחא.
הפנתי מבטי כה ובה, לראות אם איז איש
עולץ במפלתי וראיתי כריכה של העולם
הזה. או, איזה עיר מלוכלכת חיא תל־אביב!
אני אוהבת אותה!
נאחזתי בה — בכריכה — כבקרש אמת־לא
וקמתי על רנלי. לאור ניצנוץ כוכבי
״העולם הבא״ הבחנתי בכותרת ״אני, החזוז
וכל השאר״ .אוי, הייתי מבסוטה על הצלת
כבודי
אביבה איל, צה״ל

אי-הבנה של תיירים

נכוז הדבר שביודהתרבות שבמשק גונז
הוקם כפי שכתבתם (העולם חזה )988 לזכר
רזי קיסילוב, בכספי אביו והמשק. אלא
שאיז קשר ביז מפעל הנצחה זה לביז מפעלם
של יהודי ניו־זילנד, שנועד להנציח את
זכרו של יצחק גוטליב ז״ל על־ירי ״נחלה״
על שמו.
הנחלה היא כלל שטח הקרקעות של אותו
מקום, אלא שהתיירים שביקרו במשק נווז
לא עמדו על ההבדל הזה וסברו תחילה
שנם בית-התרבות נכלל במפעל־הגצחה זה.
לאחר שהוסבר להם על־ירי הקק״ל טיב אי-
ההבנה, ושהקק״ל אינה עוסקת כל־עיקר במפעלי
בתי־תרבות, בא הכל על תיקונו.
הלשכה הראשית של הקק׳׳ל, ירושלים

צבע וצביעות

חלל קלקיליה
סרן הופמן
לרוב הייתי אני נוסעת אליו למחנה.
אפילו לנשואי! ,לפני שנה וחצי, לא לקח
חופש.
הפסוק שהופיע בשמו (העולם הזה 1992
לא נאמר על־ידיו מעולם, הוא היה לוחם
לדוגמה, ואולי יבוא אי־פעם יום שאפשר
יהיה לספר על מעשיו.
שמואל בא לארץ בניל ,11 בעזרת הבריגדה
שהביאה אותו מפוליו, כשהוא נושא
מספר על זרועו. אחרי שנה פנש את
אמו, שהגיעה מפוליז דרר שבדיה.
אהובת הוכפן, גבעת רמב-ם

לח״ק

הכתבה ההוטוריסטית על קפריסיז (העולם
הזה )992 משעשעת מאד — וחבל. כי
לפחות מכם צפיתי שתתיחסו ברצינות למאבקו
של העם השכז. אם ישראל לא תת־מור
באום! נלוי ותקיה בלוחמי חרות תפ־ריסיז,
יבוא יום וקפריסין המשוחררת תע־רוד
חשבו! נפש פוליטי ותנלה שרק הערבים
עזרו לה במאבקה. ואז תהיה גם
שכנתנו המערבית או״ ב ת ...מה מפריע
לנו לשלוח ללוחמי גריבאם כמה משלוחי
עוזים?
פפו חננאל, יפו

סהר דשות׳

פרשת הקצין שטיינברג (העולם הזה )991
לא היתה יכולה לקרות בשום מקום אחר
בעולם. איפה נשמע שמפקח כללי של משטרה
יקבל את עדותה של פרוצה ננד
קצי! גבוה?
אברהם בן־שאול, תל־אביב
אני רק רוצה שמישהו יסביר לי לשם
מה היה נחוץ כל הסרחו! הזה לסהר ושות׳?
האם לא מספיקות להם עשרות השערוריות
הקשורות כבר בשם המטה הארצי של משטרת
ישראל?
ששון כהן, רמלה
כאיש ישר, אינני יכול שלא לשאול את
עצמי אם שינוי עמדתכם לגבי שטיינברג
איננו קשור עם שינוי טעמו לנבי עמום
בז־גוריו
צ. זילבר, תל־אביב
כאיש משטרה המכיר היטב את הקציז
שטיינברג ואת שני הסמלים שהואשמו
בשעתו בצורה כה בלתי־הוננת, הייתי יכול
לומר לכם כי איז בהאשמות אלו כל שחר.

שתי תמונותיה של השחקנית מריה פליקס
(העולם הזה )991 כל כר מעניינות כשלעצם!,
שהז עשויות להסיח את תשומת הלב מהנקודה
העקרונית והיא — האיז נבול לצביעות?
הנה בצילום המקורי, מופיעה העלמה
פליקם כפי שיצר אותה הבורא. ואילו בשני,
הוסיף לה מישהו שימלח. נם בתור
הסרט עצמו, קוצצה כל סצינה שבה מצינה
הכוכבת את מעלותיה הטבעיות. אני חושב
שזוהי טפשות, הנובעת מתור כניעה פחדנית
לכמה צנזורים בלתי־רשטיים, שלא הצליחו
להביז עדייז כי אנחנו חיים במאה ה־.20
האם איז אותם אדונים יודעים כי בתי
הספר שלנו מלמדים היום כל ילר בן 12
ומעלה את כל מה שיש ללמוד על אנטומיה
ועל נווי האדם (והחווה)? אם לא, מוטב
שיבוא מישהו ויודיע להם זאת, במקום להסתיר
את האמת תחת צעיפי צבע וצביעות!
אלי הירש, תל־אביב

בדור כלי בסיס

אני מתתפלא עליכם שמצאתם לנחוץ להקדיש
כל כר הרבה מקום למישהק הכדור-
בסים ביז מלחים אמריקאיים לבי! קבוצה
ישראלית (העולם הזה .)991 המישחק הזה
יהיה ישראלי במו שאנשי הקבוצה ״הישראלית״
הם ישראליים. לכל היותר, ישאר
זה ספורט משעמם, שיעסקו בו כל מיני
אמריקאים הנקלעים במקרה לישראל.
דויד הרסמן, חדרה
נסיתי כבר סמה פעמים להבי! את עקרונות
המשחק הזה, אבל לא הצלחתי. אמרתי
לעצמי :״יתכז שעם שלנג בז 130 מיליוז
איש, יהיה כל כן טשונע לספורט שאיז בו
טעם, תכלית או יופי!״ אבל כנראה שזה
בכל זאת יתכז
אליהו שפר, נתו־ה

סימן היכר
לא מזמז נכחתי במקום, אשר שם חיתה
השיחה כולה על ג׳ובניקים בעלי נוצות
ודרנות. מישהו הציע להדביק לכל אהד
מהם גם טלאי צהוב ...
קורא, צה״ל

לאן לפנות

אני אם לתינוק המעונינת לחיות באחד
הקיבוצים, תמורת החזקתי והחזקת הילדה.
אני מכירה את חיי הקיבוץ, כר שאיו זה
חדש בשבילי ואוכל להתאקלם בו על נקלה.
מה עלי לעשות?
ש. ק״ תל־אביב
הקוראה ש• ק. תיטיב לפנות למשרדי
אחת מתנועות ההתיישבות בתל״אביב.
העולם חזה 993

יי—-ל

תפרוץ מחר בבוקר מלחמה, תהיה
\ § מדינת־ישראל מוכנה. מנגנון אדיר ועצום׳
שהוכן במשך שנים ארוכות במיוחד
לקראת רגע זה, ייכנס כמעט אוטומטית לפעולה.
ישנו
שר בממשלה — שר הבטחון —
שתפקידו העיקרי הוא לדאוג להכשרת צה״ל
ולנהל את מיבצעיו.
ישנו מנגנון גדול של גברים מוכשרים
— המטה הכללי — המתכנן מראש את כל
אפשרויות המלחמה. כל אדם במטכ״ל יודע
בדיוק את תפקידו — במיבצעים או באגף
כוח האדם, במודיעין או באפסנאות. יש
איש האחראי לחזית הצפון ויש איש האחראי
לחזית הדרום. ישנו צבא גדול, אשר
לכל אחד מחייליו תפקיד מוגדר ודרגה קבועה.
כל אחד מהם יודע ממי עליו לקבל
פקודות ואת מי עליו להנהיג.
העם כולו מאורגן אף הוא. מפועל ה־תעשיה
ליד ד,מחרטה ועד לאיש הג״א ליד
הצופר, ברור פחות או יותר לכל אדם מה
מקומו במאבק.
כל זה לא נולד בן לילה. דפוסי המלחמה
החדישה התגבשו משך מאות בשנים.
טובי המוחות האנושיים, מן הסיני סון טצו,
לפני 2500 שנה, ועד ללידל־הארט בימינו,
הקדישו את מיטב כוח מחשבתם לתיכנון
המלחמה ומכשיריה. כל אדם בעל השכלה
מינימלית מצוי במושגיה הכלליים של תורת
המלחמה, ומאות אנשים בישראל למדו
אותה על בוריה.

תוך ניצול הטיפה האחרונה של כוח המחשבה
והאמצאה, תוך שימוש בפרוטה האחרונה
של אוצר המדינה.

יש לערוך שלום בשם שעורכים
מלחמה -בעזרת מיבצעים יזומים,
תוך תיבנון ארוך־טווח ובחירת
ציר־התקדמות עיקרי.
כשם שישנו מטה המנצח על מיבצעי המלחמה,
כן דרוש מטה שינצח על מיבצעי
השלום. בצד מטכ״ל החאקי חייב לקום
מטכ״ל לבן, לא פחות מוכשר, לא פחות
חדור־החלטה, מוכן כמוהו לספוג מהלומות

עיקרי הוא לטפל ביחסים בין ישראל ועמי
ערב•
זה מדהים. זה אינו מתקבל על הדעת.
אבל זה נכון.
יש בארץ מחלקה מסועפת למלחמה ב־עכברי
השדה. יש בה מאות אנשים השוברים
את ראשם על עניני הביוב.
אולם אין בה אף מנגנון אחד שתפקידו
לתכנן או לנהל מיבצעים לקידום השלום.

יש בה שר מיוחד לעניני הדואר
ושר מיוחד לעניני הסעד, שר מיוחד
לעניני התחבורה ושר לענ•

שום דבר כזה אינו קיים לגביי
השלום.

על כן ישנה הצדקת מסויימת למידת ה־זילזול
ואי־האמון בה מתיחס האדם הפשוט
בישראל לכל המדבר על השלום. התשובה
הקבועה והניצחת היא :״טוב, בסדר, אני מסכים
— אבל איך משיגים את זה?״
תמונת השלום, המצטיירת לעיני אדם
כזה, היא פשוטה בתכלית: ביום מן הימים,
בדור זה או בדור הבא, יבואו שליטי אר־צות־ערב
אל מנהיגי ישראל ויגידו :״בשם
אללה הרחום והרחמן, אנו רואים שטעינו.
רצינו להשמיד אתכם, אבל עכשיו אנחנו
מתחרטים. דחילכום, הבא נשב ונחתום על
הסכם שלום.״ ומאותו רגע יכון השלום,
מאז ועד עולם.

ומביון שגם האדם הפשוט, המחונן
כשכל ישר ובהגיון בריא,
מכין שדבר זה לא יתכן, הרי
לוחם־השלום נראה בעיניו באוטו•
פיסט -באדם סימפאטי, טוב־לב
וחביב, אכל קצת משוגע, אדם התלוש
לחלוטין מן המציאות.

** ל כן, אין כל טעם לפתוח בניתוח
^/תוכניות מסוימות להשגת השלום, לפני
שתהיה ברורה לחלוטין אמת אחת ויסודית:
השלום אינו נופל מן השמיים. את השלום
יש לכבוש, כשם שכובשים יעד בקרב —
תוך אימוץ השריר האחרון בגוף הלאומי,

ך • מעט ואי־אפשר להבין תופעה סו־
^ זרה זו. מדינה המוציאה בעל כורחה
מאות מליוני לירות בשנה לשם ביצור כוחה
הצבאי, אינה מוכנה להקדיש אף מאה
אלף לירות לצורכי פעולה העשויה למנוע
את הצורך להפעיל צבא יקר זה. מדינה
המגייסת את כ? בניה 7משך שנתיים וחצי,
שלושים חודשים ארוכים, אינה מסוגלת להחזיק
תריסר אגשים למען פעולה העשויה,
בבוא היום, למנוע צורך נורא זה. אין לכך
שום הסבר.
פחות מתריסר אנשים הנחילו לפני דור
את רוב המזרח התיכון לבריטניה. היו אלה
אנשים מסוגם של קלייטון, סטורם ולורנם,
שלמדו בקושי רב את השפה הערבית באוניברסיטאות,
ומעולם לא דיברו בה בצורה
שוטפת. לישראל ישנם אלפי אנשים המדברים
ערבית שוטפת, שגדלו בהווי עמי
ערב והמעורים בו בכל נימי נפשם. כל האוצר
הנהדר הזה מבוזבז לריק — ישראל
אינה פועלת במרחב הערבי.

מדינות זרות, שיש להן במרחב
רק אינטרסים צדדיים, מקיימות
תחנות־שידור, המשדרות כמשף
כל שעות היממה לעמי ערב. ישראל,
שבל גורלה תלוי ביחסיה
עם עמי ערב, אין לה אפילו תה•
ת־שידור אחת המשדרת לעמיערב בלבד.

>^ת זאת יש לקחת בחשבון בשעה ש־
\ 1ניגשים לבירור הדרכים להשגת השלום:
כמעט איש אינו יודע מה זה. המדבר על
המלחמה, מדבר על דברים מוחשיים מאד:
על צורה מסויימת של הכרזת מלחמה ושל
ניהולה, על כלים מסויימים וקיימים לעריכת
קרבות, על יעדים מסויימים וברורים שיש
לכבשם. המדבר על השגת השלום, אינו
יכול להסתמך על שום דבר כזה.

החכרה האנושית, שגיבשה את
תורת-המלחמה, לא גיבשה את
תורת־השלום. החברה שהכינה את
כלי המלחמה, לא הכינה כלי שלום.
בבל מקום ובבל עת, חייכת
המחשבה על השלום להתחיל מבראשית,
מן ההתחלות.

והעלוב של בנין קול ישראל בירושלים כמה
אנשים טובים, המשדרים בשפה הערבית.
שידורים אלה, בזמנים עלובים ובתקציב
עלוב עוד יותר, מכוונים בעיקרם לערביי
ישראל, לא לערבים שמעבר לגבול.
זה הכל. פה ושם ישנן כמה מחלקות במדינה,
העוסקות בבעיות ערביות ע? רקע
צבאי ובטחוני צר, כדי לעזור לצה״ל בעתות
מלחמה. אין הן באות בחשבון זה.

״נא לא להפריע!״
ולשאת בתבוסות, מבלי לאבד את הסבלנות
העילאית הדרושה לנצחון.

השלום זקוק לצבא משלו -למנגנון
גדול ומקצועי האוסף ידיעות,
מגבש תוכניות, מבין מכשירים,
מנסח פקודות־מיכצע ומגייס
את הכוחות לביצוען.
זהו התנאי המוקדם. בלעדיו כל תוכנית
של שלום אינה אלא אוטופיה מגוחכת, חלום
מזיק ומסוכן. לפני שמישהו יגש ברצינות
לניתוח תוכניות, חייב הוא להשיב על שאלה
זו: מי יבצע? אחרת ידמה למצביא
מטורף, המזיז על גבי המפה גייסות שאינם
קיימים.

*•דינת ישראל זקוקה לשלום יותו
^ומאשר לכל דבר אחר בעולם. מיטב
מדינאיה חזרו על כך פעמים בלתי־ספורות.
היא רוצה בשלום. היא מעוניינת בשלום.
בהיעדר שלום עם שכנותיה, צפויה סכנה
לעצם קיומה.
כמעט איש אינו חולק על כך.
לכן כל כך מזעזע המשפט הבא:

אין אדם בישראל האחראי להשגת
השלום.
בכל רחבי המדינה הזאת, על אלפי משרדיה,
אין אף משרד אחד שתפקידו ה־

יני הבריאות. אבל אין בה אף שר
אחד שתפקידו להקדיש את בל
מרצו לבעיה האחת והיחידה שתקבע
את עתיד המדינה הזאת
לדורות: כיבוש אחיזה למדינה
כמרחב קדמת אסיה.

ך י כאורה אחראי לכך בפני ממשלת
/ישראל שר־החוץ. אולם זוהי פיקציה
פורמלית גרידא. שר־החוץ אחראי למערכה
גדולה — ניהול המלחמה הפוליטית נגד
מדינות ערב. הוא מנצח על עשרות שגרירים
וצירים, באו״ם ובבירות העולם, שתפקידם
האחד והיחיד, כמעט, הוא להסביר
לעולם כי הערבים הם עם תוקפני, מתנכל,
שוחר־מלחמה, פראי וזדוני, עם אשר שום
ממשלה תרבותית המכבדת את עצמה אסור
לה להושיט לו את ידה.
במנגנון האדיר הזה של משרד־החוץ, ישנה
מחלקה אחת הקרויה, כמעט בהלצה,
״מחלקת המזרח התיכון״ .בימים הטובים
ישבו בה שני אנשים שלמים: המנהל, גדעון
רפאל, ומזכירו היחיד. כיום יושב בה רק
המזכיר — רפאל ד,תפוטר, ושום אדם אחר
לא מונה במקומו.

באמריקה, בבריטניה, בצרפת, באיטליה,
מופיעים ספרים וכתבי־עת מהודרים בשפה
הערבית. בכל מדינת ישראל אין אף שלוש
מכוגות־לינוטייפ, המסוגלות לסדר טכסט
בשפר, הערבית.

ך פני שישראל יכולה אף לחלום על
/נסיון רציני להשגת השלום, בכל כיוון
שהוא, עליה להכין את המכשירים, שבלעדיהם
לא יתכן שום נסיון בשום כיוון.

עליה למנות שר מיוחד, שר ל־עניני
ערב, שתפקידו האחד והיחיד
יהיה לטפל כיחסים בין ישראל
לבין ארצות־ערב. מטבע ה דברים
יהיה הוא השר השני בחשיבותו
בממשלה, אחרי שר-
הבטחון.

עליה להעמיד את השר הזה בראש משרד
לעניני ערב, שאליו יש לגייס לא רק את
כל המומחים המוכשרים לענינים הערביים,
שישנם בישראל בשפע, אלא גם כוחות דינאמיים,
חסרי־שיגרד״ בעלי מעוף ותנופה,
המסוגלים לנהל מיבצעים של תעמולה, ארגון
ומלחמה פסיכולוגית.
יש להעמיד לרשות מטכ״ל־שלום זה תקציב
של מליונים — תקציב שיעלה על תקציבם
של משרדי־הממשלה השניים במעלה.
רק כשישנו תותח, יש טעם לספק לו
תחמושת. כשישנו גדוד, יש טעם להציב לו
יעד. כשיהיה קיים מנגנון לכיבוש השלום,
יהיר, טעם בתוכניות למיבצעים המסויימים,
שאותם ננסה לנתח בכתבות הבאות של
סידרה זו.

הרומאים אמרו !8 !>306111 :ר 81
3 1561111111ז3ק. רצונך בשלום, היכון
למלחמה. אולם לא פחות נכון

זאת איננה בדיחה. זאת המצי1מ306מ.
רצונך בשלום היכון ל אות.
מלבד
מחלקונת זאת, יושבים במרתף הקר שלום.
לו מ ר?

1( 306111

18 זו

רי\וד בי שו־אד

סשקה ודין
הו ל ך לר־&ל
ך• משך שמונה שנים, מאז פרשת טוביאנסקי, לא זכתה ישראל לשום סנסציה
הנוגעת לריגול. לפתע־פתאום זכתה המדינה בחודש אחד לשתי פרשות מרעישות —
פרשת המרגלת האמריקאית, מארי פראנסם האגן, ופרשתו של ״סאשקה״ יולין.
ישראל היא מטבעה ארץ נוחה לריגול. בתוקף החוק, פתוח גבולה בפני כל אדם הטוען
שהוא יהודי. מדינאי המדינה, הסולדים מפני כל מגע עם עתונאים מקומיים שאינם מאנשי-
שלומם, מקדישים ברצון שעות ארוכות של שיחה גלויית־לב לכל זר הטוען שהוא עתונאי.
הגבול הארוך הוא אידיאלי להסתננות סיירים אויבים. אנשי או״ם למיניהם ודיפלומטים
זרים למכביר, העוברים לעתים קרובות את הגבולות הלוך וחזור — כל אלה יוצרים
מטבעם פירצה הקוראת 7מרגל.
לכן היה זה מוזר במקצת כי שתי הפרשות שזכו לפתע לפירסומת כה סנסציונית מצד
נציגי המשטרה והתביעה הכללית, נגעו לחובבים בלתי־רציניים, שכושרם להזיק למדינה —
אפילו רצו בכך — היה אפסי. אויבי הממשלה טענו שלא היה זה מקרה, וכי משפטים
מרעישים אלה באו?הכשיר את דעת־הקהל להצעות־חוק חדשות, שיטילו מגבלות חמורות
על חופש האזרח במדינה, באיצטלה של שמירה על סודות הבטחון.
אם צודקות טענות אלה ואם לאו, חיוני הוא כי דעת־הקהל תעקוב מקרוב אחרי פרשות
אלה, מבלי להיגרר אחרי אווירת־הסנסציות האופפת אותן. המלחמה בריגול היא ענינו של
כל אזרח — והוא הדין לגבי המלחמה בהיסטריה של אנטי־ריגול.

כיום הנשואים. אלכסנדר ׳ולין (ימין) בחברת אשתו אירנה ויגאל אלון, בקפה אמנות
בתל־אביב, ביום נשואיהס. היה זה בשנת , 1950 כשיולין היה קצין תרבות בדרגת סגן.
החתונה לא התקיימה באותו יום, משום שהרב לא הופיע. היא נערכה כעבור שבועיים ברבנות.

ך• ליל ה* 28 באוגוסט, בשעות הלילה
המאוחרות, נחת מטוס חברת התעופה
האיטלקית ל. א .י. בשדה התעופה בלוד.
לאור הזרקורים שהאירו את פתח המטוס,
ירדו הנוסעים וניגשו אל אולם ההמתנה.
בחוץ המתינו להם קרובי משפחה, שפרצו
בקריאות, נופפו להם בידיהם. בצד, עמד
אדם קרח וממושקף, לבוש חליפה בהירה
ובידו תיק עור חום. הוא שתה בום מיץ,
שהוגש לו על־ידי מארחת ממשלתית. איש
לא בא לקבל את פניו.
באולם הגדול, שאל איש המכס :״אלכסנדר
יולין, על מה יש לך להצהיר?״ האדם
הקרח פתח את תיק העור שלו והראהו לשוטר
:״זה כל מה שיש לי.״ היו בתיק
כמה תעודות, תמונות, חפצים אישיים. השומרים
הגיחו לו לצאת.
בשעות הבוקר המוקדמות הגיע האדם ה־

קרח, שעל חוטמו משקפים במסגרת זהב
דקה, אל אחד הבתים בשכונת ענוידר שברמת
יצחק, ליד רמת־גן, ונעלם בתוכו. כעבור
ארבעה ימים הופיע האיש בבאר־שבע.
בשעות הצהרים נראה מסתובב בין המסעדות
ברחוב הראשי. הוא נראה כאילו חיפש
משהוא.
במסעדת נסית, מצא את מבוקשו. בפינה
ישבה אשר, שחומת עור ומבוגרת, לבושה
בחלוק לבן. האיש הקרח ניגש אליה ואמר:
״שלום אימה, חזרתי. אני רוצה לראות
את הילדה.״
האשד, נעצה בו עיניים תמהות, הפליטה
שלום והמשיכה לאכול. כשסיימה את ארוחתה,
קמה והלכה עמו לביתה. ילדה מתולתלת
שיער שחור פתחה את הדלת. האיש
הקרח והילדה החליפו מבט, הילדה
קפצה לזרועותיו של האיש .״סאשקה שלי,״
קראה. האיש נישק אותה וחיבקה :״אורית
ילדתי.״
כעבור עשרים דקות, עמד סאשקה־אלכ־סנדר
יולין במשרד מוניות בעיר, כשהוא
מחכה למונית שתסיע אותו לתל־אביב. לפתע
ניגש אליו מכר, קצין בבגדי צבא:
״היי, סאשקה! מה אתה עושה פה?״ יולין
התבונן בו במבט רציני, רמז לו לגשת לצד
ולחש על אזנו :״חזרתי מקהיר, יש לי
דברים מענינים לספר לך.״
למחרת נקרא אלכסנדר יולין להתייצב
במשרד צבאי. שאלו אותו כמה שאלות
שיגרתיות. כבדרך אגב, הציגו לו את השאלה
:״אומרים שהיית במצרים, מה אתה
אומר על זה?״
אלכסנדר יולין שתק כמה שניות, ואחר
השיב :״זה נכון׳.

67 עמודים צפופים
1קציני המודיעין שחקרוהו סיפר /סאשקה את הכל. היה זה סיפור מלא
שבח עצמי. הוא סיפר כיצד החליט בחדשים
האחרונים לבחור לו את הריגול
כמקצוע בחיים. הוא הצליח בזה, כמובן,
כמו כל הדברים שסאשקה עשה בחייו.
תחילה עבד קצת למען שירות הריגול
הסובייטי באוסטריה, עשה עבורם כמה עבודות
קטנות אצל האמריקאים, רכש השכלה
יסודית במקצוע המסוכן. אחר כך נמאס
לו לעבוד בשירות הרוסים והוא פנה
אל האמריקאים. משום מה לא הסתגל לשיטות
העבודה האמריקאיות והחליט, כך
סיפר, לנצל את מה שלמד לטובת ישראל.

לאחרששש ני ם. אירנח, גרושתו שי אלכסנדר
יולי! ,בבית־המשפט, ביום משפטו של
יולין. היא הצהירה שהיא מוכנה לעזור לו.

המרגל. כן נראה ״סאשקה פוליטרוק״ בבואו לבית הטשפט, כשידיו כפותות
באזיקים. לרוב נראה רציני וחסר הבעה, אולם לפעמים היה נזעלה טל
שפתיו חיון של שביעות רצון מהרעש שקם סביבו ומהפרסומת שזכה לה.

דברים
את כל
התקשר
את אבאתונה

אולם
סאשקה יולין אינו עושה
קטנים. הוא החליט להוליך שולל
שירות המודיעין המצרי. לשם כך
עם הצירות המצריית בפאריס, רכש
מונה, נשלח למרכז מודיעין מצרי
ומשם הועבר למצרים.
מוסמך לרכז את הריגול המצרי בישראל,

טבילה כים אילת. למרות החורף, היה אלכסנדר יולין החייל העברי הראשון שטבל בים
אילת ביום כיבושה. גם ברדתו לים לא שכח לחבוש את כובעו המיוחד בעזרתו הסתיר את קרחתו.
כשבידו ציוד ואמצעי קשר עם המצרים,
חזר סאשקה לישראל. הוא חייך אל חוקריו:
.עכשיו אני לשירותכם.״
קציני המודיעין לא חייכו. האיש שלפניהם
לא מצא חן בעיניהם. הם חקרוהו חקירה
יסודית, מסרוהו למחרת לידי המחלקה
הפלילית של משטרת ישראל. שם חזר סאש־קה
על אותו הסיפור. קציני המשטרה פקחו
עיניים תמהות. הסיפור נראה פנטסטי מדי.
.האם תהיה מוכן לכתוב את כל מה שאמרת
ולחתום על זהי״ שאלו. סאשקה יר
לין לא היסס :״כן,״ השיב.
כלאו אותו לבדו בחדר סגור, למשך שלושה
ימים. נתנו לו נייר ועפרון ואמרו לו:
״כתוב!״ סאשקה כתב הכל. אחרי שלושה
ימים של כתיבה רצופה, יצאה מתחת ידו
חוברת בת 67 עמודים צפופים, הכוללת את

כל פרשת חייו מיום הולדתו ועד למעצרו.
אפשר היד, להכתיר את החוברת בשם עלילות
סאשקה הגדול,

מרוסיה למספרה כיסו
^ סדר הגיוני ובסגנון קריא, העלה
^ אלכסנדר יולין את פרשת חייו, החל
בימי ילדותו בעיירה האוקראיינית, דרך הצטיינותו
כנער בארגון חטיבת קומסומול
בעבודה במכרות, פרסום כעתונאי מוכשר
בעתוני הקומסומול, הצטיינות בצבא האדום
במלחמת העולם השניה, עליה לדרגת סגן
ומינוי למושל צבאי באחד ממחוזות צ׳כיה
— ועד עליתו לארץ.
גם במדינת ישראל הצליח סאשקה בכל

דיו הסת רי ם. סניגורו של יולין, עורך־דין ברון ג״כמן, מציג בפני בית־המשפט המחוזי
את בקבוק דיו הסתר שהמצרים נתנו ליולין, ושיולין מסר לחוקריו. סאשקה נראה מאחור.

רג?} היסטורי. דגל ישראל מונף באילת. יולין עומד משמאל,
כשפניו אליו. תמונה זו מנציחה את הכיבוש על גבי גלויות שונות.

דרכיו. הוא התגייס לצבא, שירת כקצין תרבות
בגדוד של הפלמ״ח, היה בין משחררי
עכו ואילת. ידידיו האישיים היו יצחק שדה,
יגאל אלון ושאר מפקדי הפלמ״ח. הוא הקפיד
להצטלם עם כולם, חבוק ומאושר. אפילו
תמונה בחברת בן־גוריון שמורה עמו,
כל סיפוריו היו נכונים בתכלית. לא
נמצא בהם גם צל של ספק. כל מי שהכיר
את סאשקה — והוא היה בזמנו פופולרי
מאד — הכירו כאדם חברתי ובעל מרץ,
המתידד עם כל אחד, נדחף לכל החורים,
מרבה לדבר ולנאום. רק במקרה אחד הסתפק
בנאום קצר. היה זה כאשר הגיע לאילת
עם ראשוני הכובשים. לאחר הנפת
דגל ישראל במקום, ניגש סאשקה פוליסרוק,
כפי שכינו אותו החיילים, לומר מספר מלים.
הוא אמר רק :״תחי אילת!״ והוסיף קללה

רוסית עסיסית שסיומה מתחרז עם אילת.
הוא היה טיפוס עליז, המנסה להיראות
כדון ז׳ואן, נודד ממקום למקום, טיפוס
משעשע לכל הריעות. רק פרט אחד היה
חסר בכל הסיפור היפה של פרשת חייו,
היתד, זאת העובדה שסאשקה פוליטרוק
איננו שלם ברוחו.
בתקופת מלחמת העולם השניה, נפצע
סאשקד, בחזית בסינלאנד. כתוצאה מפציעתו
לקד, בדלקת קרום המוח( ,מנינגיטיס^ מחלה
שאינה משאירה סיכויים רבים להישאר בחיים.
לאלה הניצלים ממנה, היא מורישה
מחלת עצבים. האנשים שבאו במגע עם
סאשקר, לא הבחינו בו בכל מום .״הוא
היד, דק קצת שוויצר יותר מדי,״ אמרו.
(חנזשן בעסיד )16

מ*צג משפטי. עד התביעה ס.מ.מ. צבי אהרוני, קצין המשטרה שחקר את יולין, מזהה 1
בפני השופט קנת את הפילם שיולין הביא עמו ממצרים ושבו מופיעים צילומים של דרבון מצרי.

במדינה העם מחוץ לאור הזרקור

היא בדזביד־וז
בומדהכה ראעזובה.
זריז־ה ובדהיבדבה.
בזערלם איך הרעיה
בדכז־ע. בבהירתו.

ייי* 600 4י

מרבו מאליו־•.
נלנזוך היא מעעזנת י

במשך כמה חודשים היה המרחב מרכז
העולם. מלחמתו של גמאל עבד אל־נאצר
בסואץ, פעולות־הרצח של הכנופיות הירדניות
וקרבות״התגמול של צה׳׳ל, הבטיחו
לו מקום מכובד בכותרת הראשית
של כל עתון רציני. בני ארצות המרחב
התרגלו לחיות ולפעול באור הזרקור,
כשחקנים ראשיים על הבמה העולמית.
השבוע הופנה הזרקור לפתע לפינה אחרת
של הבמה, הזכיר לאנשי המרחב שאין להם
מונופולין על הכותרות הראשיות. המאבק
הנועז של העם הפולני, אחד העמים הלאומניים
ביותר בעולם, ריתק גם את תשומת״
לבם של הברי המשקים שעל גבול הירדן.
הידיעות על תנועותיהן של יחידות־שריון
בנות 800 טאנקים עוררו אנחה של קנאה גם
בלב מפקדי השריון הישראליים.
גידולי שדה. אולם המרחב לא שקט
לרגע. הצבא המצרי, שהתרכז במשך כמה
שבועות מסביב לתעלה, כדי לקדם פני
התקפה בריטית־צרפתית אפשרית, התפנה
שוב לגבול הישראלי. התוצאה הראשונה
היתד. הריגתם של שמואל גרוס 20 דניאל
פלג ( )21 וחיים אטלס ( )27 ופציעת עשרות
חבריהם בשדה־מוקשים, שנזרע באזור ניצנה,
אזור בו אין נזרעים כמעט שום
גידולי־שדה אחרים. שוב גברו הסיכויים
לסופה בגבול זה.
!מאורעות אחרים היו מרעישים פחות, אך
לא פחות גורליים. המאבק על הירדן בשבוע
הבחירות נמשך בשקט, שדמה מאד
לשקט שלפני הסערה. הצבא העיראקי, שנעצר
זמנית הודות לאיומי המצרים וטכסיסי
שליטי ירדן הפרו־מצריים, עמד הכן
ליד מכוניותיה
בכל כבישי המרחב זרם לו זרם של נשק
כבד וחדיש, במעט בכל הכיוונים.
כפי שאפשר היה לצפות עוד בשבוע שעבר
(העולם הזח )992 התרחקה סכנת המלחמה
המיידית. אולם במרחב, העדר המלחמה
אין פירושו שלום.
הכנסת צעקות ודמעות

את הג ברתבעלתהשער
שאורכו 183 סנ טי מ טר
הכירו אבות אבותינו מתוך מודעות
ישנות. כיוס אין מתפעלים משער
ארוך, אולם לברק וליופי ולברי אות
יש תמיד ערך. כל שער קצר
או ארוך יהיה רך כמשי ונוח
לתסרוקת לאחר החפיפה בנקה
לנולין שמפו.

ל נ 1ליןשמפו
כספך יוחזר לך אם לא תהיה מרוצח.
המפיצים: חב׳ נורית בע׳׳ס

טעיםונוח. כבית .,בםיול ^ כעבו ־ רוז.

הפרוטוקול הסטינוגראפי של הישיבה
הקע״ג של המושב השני של הכנסת השלישית
סיפר על כך בצורה הבאה:
כך מוריד ראש
דויד בן־גוריון
סיעת חרות את רמת הויכוח המוסרי בכנסת
והופך את עצסו לחוכא וטלולא ...האנשים
הנותנים עצות אלו, אינני מאמין ...לדמעות
התנין שהם שופכים על חללי צה״ל...
מנחם בגין 5חסר־בושה אתה 1
אסתר רזיאד־נאור: לנו אין בנים
שנפלו?
א רי ה כן ־ א לי עז ר 5כמה פעמים אתה
הצעת מלחמה?
אסתר רזיאל־נאור: לנו אין אלמנות
ויתומים? כמה יהודים נפלו מידיך במישרין?
מנחם בגין: האם כבוד היושב־ראש
לא יעיר לנואם? זוהי השפלת כבוד ישראל,
היו״ר יוסף שפרינצק 5שנוענו
בבית הזה דברים רבים שלא צריכים להישמע.
דויד
כן־גוריון: אני מודה שלש פע־מים
ביום למי שיש להודות, שנתן תבונה
לעס ישראל לא ללכת שולל אחרי תקוות
פטריוטיות, כביכול, אלו.
אריה בן*אלין ןזר: אתה עונה בראש
צבא שכל בני ישראל חיילים בו, וכן אתה
מדבר?
מנחם בגין: מופקר שכמותן!
גולדה מאיר: אדוני היושב־ראש /אי־זה
דיבור זה?
זה קרר, בדיוק שבוע ימים אחרי שחיילי
צד,״ל יצאו ממחנותיהם כדי לכבוש את
יעדיהם באזור קלקיליה.
״אויב״ או ״יריב״ .מאז, עד להתנצלות
המגומגמת שלא התנצלה על דבר,
תהו רבים מדוע אמר דויד בן־גוריון את
אשר אמר. היתד, זאת הפרובוקציה החמישית,
מאז קום הכנסת הראשונה. חמש
הקודמות:
• התקפה על אנשי אצ״ל תוך סירוב
להעניק לפצועיהם מעמד של נכי מלחמה;

#הקריאה :״פקדתי להשמיד האוניה
(אלטלינה) וד,אוניה הושמדה!״;
• הנאום בו הודיע כי מנחם בגין
מזכיר לו את היטלר;
י • הפסוק :״לא נילחמתם ולא תילחמו!״
כמה מן הפרשנים סברו כי גם התפרצות
זו היתה מתוכננת מראש. בהזכירם את
הקטע המפורסם של ילקוט הכזבים על
הדוקטור* ,טענו כי בן־גוריון השתמש בסערה
כדי להסיח את הדעת מן העובדה
המכרעת של הויכוח המדיני בכנסת: חוסר
מתן תשובה מצדו אף על שאלה אחת מן
.השאלות הגורליות של מלחמה ושלום.
על דבר אחד הסכימו הכל: לא היתה
הפעם כל פרובוקציה מצד חרות. להיפך,
כשקם אחד הצירים בועידה האחרונה של
תנועה זו ודרש כי מנחם בגין יכריז שאנשי
מפא״י הם ״אויבים״ ,ברוח עקרונות

חלל־ניצנה שמואל גרוס
זורע מוקשים יקצור סופה
אצ״ל בשעתו (״הארגון הצבאי הלאומי
בארץ־ישראל יכריז איבה על כל גוף וכל
גורם, בין עברי ובין בלתי־עברי, שיחבל
בהשגת המטרד,״) הצדיק בגין בחריפות אח
דעתו שמפא״י היא רק ״יריבה״ ,לא ״אויבת״.
פריטה
על אמהות. מאחורי הטכסי־סים
הרגעיים של המריבות המשפחתיות
הבינמפלגתיות, בלטה עובדה אחת: כמעט
כל הצדדים החלו מכוונים עתר, את מלחמת־הבחירות
שלהן אל האם העבריה, שיש לד,
(או שיהיו לד ),בנים בצה״ל. הפריטה על
רגשות האמהות הפכה לנוהג קבוע במוסיקה
המפלגתית, ביהוד מאז פעולת קלקיליה
רבת־הקרבנות.
בעוד שמנחם בגין הכריז כי בן־גוריון
גורם להריגת צעירים ללא תכלית, בשעה
שמלחמה יזומה, ברוח הצעות חרות, תתן
תכלית למותם, שם בן־גוריון את כל הדגש
בנאומו על הודאה סנטימנטלית בדאגתו המתמדת
לחיי הצעירים.
העוקץ: תקוותו של ביג׳י כי ביום בחירות
תחשוש האש! להצביע בעד מפלגה העלולה
להוביל למלחמה, תאמין לביג׳י שהוא יעשה
את הכל כדי למנוע מלחמה כוללת.
לא היה זד, ויכוח מדיני. אבל היד, זה
ויכוח יעיל מבחינה מפלגתית.

מדידות
ז ר הקוצי
מיד אחרי שנודע כי משד, שרת יצא לסיור
ברחבי אסיה, באישורם של דויד בן־
גוריון וגולדה מאיר, רבד, הפליאה בצמרת
מפא״י. היד, קשה להבין מדוע הסכימו ביג׳י
וגולדה, אחרי שהצליחו ביגיע כפיהם לחסל
את שרת כגורם מדיני. לאפשר לו לאסוף
זרי דפנה חדשים.
השבוע כבר היד, ברור כי שונאי שרת
לא התכוונו למסור לו זר של דפנה, אלא
של קוצים. אף שכלי־ד,תעמולה הרשמיים
הוסיפו לתת פרסומת יפה ומרוממת למסעו
* לפי הסיפור בא הד״ר משה סנה, אז
ראש המפקדה הארצית, לנאום בפני אחת
מיחידות ההגנה. בסוף הנאום מצאו על
השולחן את הפתקה בח רשם מראש את
ראשי פרקיו, ובה הוראות לעצמו :״להרים
את הקול — אין נימוקים משכנעים״ ובו׳.
ה 8זל 8הז ה 993

אל גוקו גו ממול ודמברנדט בסימטה השניה, אבד החבוה אוכלים פיסתוקים

ל מ קו ב לי ם

קראו

לצפת,

( 1״הקל תפוחין קדישיך — גן התפוחים
הקדושים. היום היא בית־היוצר לאמנות
הציונית, הקרויה בפינו אמנות ישראלית.
יש שם כל מה שדרוש ליצירת אותה
אמנות ישראלית• רחוב אחד עגול, ועל
סביבו ומעליו ומתחתיו שפעת סימטאות
צרות ועקלקלות, זרועות בתי חמד מסויידים
תכלת, מקצתם רכוש נטוש ומקצתם רבוש
לא נטוש. בין בתי־החמד פזורים בתי-
הכנסת, ובהם ארונות־קודש מפותחים כפתור
ופרח, מעשה חושב. פרוכות רקומות,
אריות ועשרת הדיברות.
אין מהלכ עו ס
ך* ע ם, כאשר חיבת־ציון לא היתד, כה
£ /משתלמת, יצא יוסף די־לה־ריינה להרים,
עם תלמידיו, לשחרר את המשיח הכבול.
סופו היה רע ומר. יוסף קארי כתב
בה את השולחן ערוך. בה חיו משה קורדו־ביירו
המקובל, המשוררים שלמה אלקבץ
וישראל נג׳ארה, האר״י וחיים ויטאל.
במד, עסקו? עסקו בקץ הפלאות. רצו
לדעת מתי יבוא המשיח. דחקו את הקץ.
בבקרים הנאים והצחים היו יוצאים, הרב
והתלמידים, אל ההרים, בין עינות המים
והמחנות, ומה שהתגלה להם בודאי שלא
התגלה לציירינו, להבדיל באלף אלפי הבדלות.
העיר
צפת היא קטנה, ואנשים בה מעט.
פרנסתה על התיירות. כאשר אין תיירים
אין פרנסה, ובענין זה כפי הנראה לא
יעזור שום דבר. ומוטב שתתפרנס מתיירים
מאשר מלא כלום• וכדי למשוך את התיירים,
הקימה עירית צפת את קרית הציירים.
מי שרוצה לראות דבר באמת מצחיק,
יראה את מפת צפת, גדולה ומאירת עיניים,
התלויה. ברחוב הראשי בכמה מקומות, ועליה
מסומנים היטב ובהיר בתיהם ושמותיהם
של הציירים שהואילו לפקוד את צפת
לעונת הקיץ, עונת התיירים ומכירת התמונות.
קשה לכעוס על העיריה על שנתנה
בתים חינם לציירים — סוף סוף הבתים
היו ממילא, ומוטב שישמשו מקור הכנסה
לעיר. לא, אין מה לכעוס על העיריה.
קודם כל משלמים דמי כניסה. אפילו
מזה אפשר לחיות בעונה. בתי הציירים הם
בתים נאים, מרחיבים את הדעת. בבתים
כאלה אפשר למכור ליהודים היקרים מכל
העולם המחוננים את עפרות ארצנו בדיוק
את הסחורה ששאלה נפשם• ארונות־קודש
לא יותר מדי ביוקר, אך לא בזול מופרז.
בפאריס פגשתי את חלוץ ציירי המסתורין
של צפת, פרנקל, אשר מאם בעירו ובשמו
ובארצו והפך לצייר צרפתי בשם פתל.
הנה, עד כדי כך האמין במה שצייר.

הציירתדורשת 120

סאת עס־ס
שעות הערב, רק לקנות כרטיס כניסה.
בירכתי האולם עומדת הציירת, ולאורך הקירות
התמונות. מסביב כותרות עמודי
שיש, מכתשי קפה, ובכלל כל שלל האמנות
הנטושה שנפל בידי משחררי הארץ ועבר
לידי מתנחליה.
״אנו מעונינים באקוורל הזה,״ אומרים
התיירים.
״ 120ל״י״.
״יקר מדי.״
.איך אתם יכולים להגיד יקר, הלא אתם

שלטים — אל תערוכת היפופוטמסקי, אל
תצוגת אל״ף, אל תערוכת גימ״ל. השלטים
מתחרים ביניהם מי יהיה יותר גדול. כולם
מנצחים•
לפני הבתים פנסים מבהיקים, אבל לא
אדומים. בכל זאת, יש הבדל. בתוך הבתים,
בעד חצי לירה, שיחה על אמנות ישראלית.
כל אחד ואחד מהם יודע להסביר בהגיון
ובשכל וברגש ממה הוא מקבל את ההשראה.
מה הוא מחפש. למה הוא חותר.
מה הוא מבקש להביע• מה הציק לו בילדו
נים
לדור הוילות, הרהיטים המכוניות והקשרים,
לנושאי דבר האמנות הישראלית
ושומרי גחלת הקבלה — הרי זה מפליאות
דורנו.
ובכלל, איך אפשר ללא זיקה אמיתית וללא
שום אהבה לערכים וללא מסורת, חינוך
והשכלה, ברגל גסה של מקבל הזמנות
רשמיות׳ להתפרץ לבתי־הכנסתז אילו היו
מתפללים שם, מילא. אבל בית תפילתם
ניצב במקום אחר.
לא רק אמנות לא צמחה מעולם במקומות
כאלה. אפילו סתם חיים של אמת לא יצמחי.
צפת דומה לטולדו. כשתי טיפות מים, אך
קסטל לא דומה לאל גרקו. כי אל גרקו
האמין באמת במה שצייר. פירנצה, טולדו,
ושאר ערי האמנות העתיקות, יודעות יפה
שהימים ההם עברו ללא שוב. על כן מתפרנסים
שם ממכירת מזכרות וממוזיאונים,
אך איש לא יעלה בדעתו לזייף את העבר.
אם תצמח פעם תרבות בצפת, אם היא
באמת מקום השראה מיוחד במינו, הרי
תבוא ההשראה מהעיר החדשה, הבלתי
רשמית, אם תזכה לחיים משלה.

העיקר חפיסתוקים
* ש שם ערב -רב״ ,קיבוץ גלויות.

יודעים שאל גרקו, זה שגר בסימטה ממול,
מוכר ב־ .150 ורמברנדט, מהסימטה מנגד,
מוכר ב־.180״
״לא, זה יקר מדי.״
״אז אולי תקחו את הקטן הזה. אני דווקא
ממליצה. בשביל המוסד שלכם זה מתאים״.
״יחד עם המסגרת?״
״המסגרת לחוד.״

תו. למה הוא דווקא בצפת. כיצד נמשך
אל מקור ההשראה, הקדושה, המסתורין
כיסופי־הגאולה ונצח־ישראל. מדוע הוא
ישראלי יותר מאחרים, הרועים בשדות זרים.
איך הוא מצליח לבטא על גבי הבד הקטן
את רחשי כל הדורות.

^ בתיםהםכני שתי קומות. בקומה
ן | העליונה מציירים. שם קודש־הקדשים
של האמנות, ורגלו של זר לא תדרוך בו.
בקומה התחתונה, באולם גדול ורחב ידים,
שידי אומנים טובות בנוהו בחיבה ובטוב
טעם, שם אולם התצוגה. אפשר להיכנס בכל

כל מי שמבין עברית יכול לשמוע ולהבין,
אפילו לא צריך להסתכל על הציורים.
תמהני אם מישהו מהם מסוגל לקרוא את
הזוהר במקורו, ואם מישהו מהם טרח לקרוא
סוחרימ בקודש נטוש
אותו בתרגומו. אילו היו קוראים, בודאי
נו עוזבים את הזירה העצובה הזאת לא היו מה שהם. איך הפכו אותם תגרנים
של מלחמת־הקיום הנואשת. בסימטאות ממולחים, סוחרים בקודש נטוש, בנים נאמ
האסיאתי
של ראש־הממשלה־לשעבר, היה
ברור לבני־דעת שהוא נחל כשלון חרוץ.
פרט לידידים הוותיקים בבורמה, לא הצליח
שרת לרכוש אף ידיד אחד בחוגי השמאל
או הניטראליזם באסיה, או להצליח
בחברה המכריעה את גורל היבשת.
לא פקינג, לא דלד!י. נתיבו של
שרת עד כה דמה באופן מפתיע לנתיבו
הרגיל של שר־החוץ האמריקאי בסיוריו
התכופים, והוא הוביל מבירה פרו־מערבית
אחת לשניה. אחרי מאנילה, באנגקוק וטוקיו,
חסרו רק סיאול וטאי־פה (בה עמד שרת
לבקר לפי שמועה שהוכחשה) כדי להשלים
את רשימת הבירות השנואות במידה
שתה גם על המחנה הקומוניסטי של מאו
וגם על המחנה הניטראליסטי של נהרו. הוא
לא הוזמן לפקינג או לדלהי־המדשה, וגם

עשרים בשקט מעסקי חברות, שאינם מגיעים
כמעט לעולם לבית־המשפט ולטורי העתו־נות.
היה
דרוש מאמץ גדול כדי להטיל סערה
בציבור שלת זה. בחודש שעבר הצליח בזה
אדם שכבר הראה את כוחו בהזדמנויות דומות:
היועץ המשפטי לממשלת ישראל, חיים
כהן.
העלון הקטן, שהיה מודפס במכונת-
הכפלה, נשא את השם ״הצעת חוק עורכי־הדין״
.עורכי־הדין שעברו עליו בריפרוף
נדהמה, נעצרו, חזרו וקראו בו בעיון מההתחלה.
כשהניחו אותו מידיהם, היו פני
רבים מהם סמוקים מכעס.
משפטים ועגבניות. חיים כהן, לשעבר
עורך־דין בעל משרד קטן בירושלים,
שהתמחה בעיקר בעניני גירושים, הציע לא

חעולם חזה 995

פגישתו, השבוע, עם ראש ממשלת ציילון
לא יכלה לשמש פיצוי.
יתכן כי המסע יספק לחבר־הכנסת שרת
חומר לספר־מסעות טוב, כתוב בעברית
חדשנית ודקדקנית. אולם יריביו בצמרת
מפא״י היו בטוחים שלא יוסיף דף חדש
לקאריירה הפוליטית שלו, שעודה שתייה
בערפל מן הסוג שאינו מצוי בארצות המונסון.
חזק סטירת

קשה לתאר ציבור שקט וסולידי יותר
מאשר ציבור עורכי־הדין. בראשו עומדים
אנשים קשישים, הנאמנים למשטר. הם מת
פשוט
תענוג להסתכל. מסעדות ד,ונ
גריות, בהן אוכלים צפון אפריקאים למיד,
ישראלית. זהו כור־ההיתוך האמיתי. ויש
תיירים, המכניסים בעונה חיים לעיר. מה
שנכון נכון. כמה שזה בנלי, על הבעלים
השולחים את נשותיהם לצפת, ועל הנשים
השולחות את בעליהן, ומה שקורה שם וכר
וכר. אבל זה דומה יותר לחיים.
שם מסתובבים לעת ערי ברחוב העגול
בבלו ג׳ינס, אוכלים פלאפל והרבה פיסתו־קים,
הולכים לקולנוע ומקללים את לשכת־העבודה.
זכור לטוב הצייר יוסל ברגנר,
שגר בצפת מפני שאין לו מקום אחר, ולא
מצייר נוף.
בתי־הכנסת שרויים בעזובה. אילו היו
משקיעים בהם קצת ממה שהשקיעו בקריית
הציירים! אבל בזאת גמרנו בנושא הזה.
צפת היא עיר יפה ונעימה, כידוע לכל. יש
בה אוויר צח ומבריא. בתי־מלון לא יקרים.
מי שבא לא בעונה יכול ממש לנוח, וליהנות.
ביחוד אם הוא לא אוהב חברה.
מה שרואים שם ברחוב המדרגות שווה
את כרטיס הנסיעה עם המלון ביחד•
מי שנזכר בצפת כאשר ביקר בטולדו
יכול להיזכר בטולדו בבקרו בצפת.
הכוונה לא היתד, לכתוב על אמנות, אלא
על צפת, אבל באמת שלפי שעה אין שם
הרבה יותר. ואם אותה אמנות באמת תעזור
למשוך לצפת תיירים ולפרנס את מוכת
הפיסתוקים, אפשר יהיר, לסלוח כמעט על
הכל.
ומי שרוצה לדעת ממה התפרנס האר״י
הקדוש, ראש המקובלים׳ יעיין בספר נזקו־רות
ומחקרים מאת ש. אסף. שם ימצא
מכתב כתוב בכתב ידו של האר״י, שנמצא
בגניזה הקאהירית, ובו פרטים על מסחרו
של האר״י בתבואה. הוא לא התפרנס מכיסופים
למשיח.
העיקר, תובב״א.
פחות ולא יותר מאשר להנהיג בין עורכי־הדין
משטר של הפליה חוקית, שהיה מאפשר
לחסל מבחינה מקצועית כל אדם בלתי-
רצוי לבעלי השררה השולטים באגודה. כך
הציע, בין השאר:
• שהזכות להופיע בפני בית־המשפם
העליון לא תהיה בידי כל עורך־דין, אלא
רק בידי קומץ נבחר שיזכה לרשיון מיוחד
לכך. כל שאר עורכי־הדין יוכלו להופיע
רק בבתי־המשפט הנמוכים יותר. תוצאה
אחת: כל הענינים הפוליטיים, כגון הגשת
צווים־על־תנאי נגד השלטונות, היו עלולים
להישאר בידי אנשי־אמונו של המשטר.
• עורכי־הדין הצעירים, שהם בעלי
ההכרה הפוליטית התוססת ביותר, לא היו
יכולים להופיע אפילו בבתי־המשפט המחו־

ת צנזי ת

יכל הזכויות ממורות)

• ממלכת הירדן תתפוס את המקום המרכזי במערבולת
הפוליטית במרחב בשבועות הקרובים. אחרי עריכת הבחירות לבית-
הנבחרים הירדני, מסתמנים כמה קווי התפתחות מיקרייס:

נצחון המחנה הפרו־מצרי בירדן יאיץ כבריטניה להגשים
את תפיסת הירדן על־ידי כוחות עיראקיים, הנאמנים לה. כדי למנוע התערבות
ישראלית, יוגבל שסח החניה של צבא זה לגדה המזרחית בלבד. על אף
ההצהרות המלחמתיות שהשמיעה בשבועות האחרונים, לא תתנגד ישראל
לציוד זה.

מול אפשרית זו, מפעיל כגר עתה גמאל?זכר אל־ואצר לחץ
על י־אמרייאיס, שיניאו את בריטניה מהכנסת העיראקים
לממלכת חו סיי ד. אס לחץ זה ייכשל, עשוי כוח סורי־מצרי לפלוש אל
ממלכת הירדן מצפון, לחחוח רווירוץ על תפיחת שמחים, אשר יפורר את
חוימיייה. לעומת דאת, אין סיכויים לנסיון מצרי לפלוש לירדן מדרום, שם
זזוזוריי־ז

הדי־ז־

מ ל־י די

הערא

במדינה

הי -רי חי

הז־זוויז

רוולוי־וז.

במהרהשלרפ עוו, יפע לו הי ו ר מי םהפיימיים. עח התכנס בית־הורחריח
החדש, יפתחו אוהדי מצרים במסע אנמי־ררימי, העשוי להסתיים
רריייולרשמי מעד ירדו נוזל החוזה האוולי-ירדני וקריאה לגוש המצרי להגיש
עזר ה לייז־וול שיני ה ר מיזר רו.

* ביייי׳יייה. הי עי ל יעל ישראל. ח ת פי סהגזרה הי עי רי ת
שי ה * תדייייסדר * שיי. יחזי״ל תגיר רעידה החתייה בייחר ייל פניייית
מצד הצן־א המצרי. ך זיי> וח למ וזווי־רר רוחיזילזה חל חחיוזהן היזומץ ך חויה
הממירה התרווחה וחל ווירימלחמה ששררה לפני שנה ואשר פגה בחודשים
האדזרווייז חיחיזרר רייזדחז.
* ביביי* בי די בי ס בלי דר*<ייי-ע״*י*>י*ין לעיי• במע דאדייייר(
היישבמזרחילאיפ רי עלהבחמשהתמדינייתהבמרחב.
מדייחח אי חוד מדיווח יירו עשייה להעמיק עוד יותר, בעקבות העמה י
זשק רמווח־חייח נס לחתלרת הירדו.

זיים, אלא אחרי וותק של שלוש שנים.
י • שום הגבלה כזאת לא היתד. חלה על
מנגנון התביעה של חיים כהן עצמו: הוא
היה יכול לשלוח גם נער, שסיים זה עתה
את חוק לימודיו, לבית־המשפט העליון.
• שר־המשפטים הוסמך לקבוע שכר
מינימום ומקסימום לכל פעולה משפטית,
להטיל פיקוח על מחירי המשפטים כמו על
מחירי העגבניות.
זכותו של רוצח. לא פחות הרגיזה
את עורכי־הדין תקנה שהיתה מערערת את
יסודות המשפט האנגלו־סאכסי הנהוג בארץ.
לפי התפיסה הקיימת, המשפט הוא
תחרות בין שני צדדים, שכל צד בה משתדל
ככל יכולתו לטעון את כל טענותיו
האפשריות, ואילו השופט הוא מעין שופט
בתחרות, הקובע מה הן הטענות הצודקות
ביותר. משטר זה מחייב את עורכי־הדין
לנאמנות בלתי־מסוייגת כלפי מרשיהם, אפילו
כשאין המרשים צודקים, לדעתם הפרטית.
הכוונה:
אפילו רוצח זכאי לעורך־דין
שאינו אלא שופר מאומן ומוצלח יותר
לטענות שהיה הוא עצמו רוצה לטעון,
בלי כל התחשבות אם עורך־הדין עצמו
מאמין ששולחו הינו רוצח או לא.
עתה ביקש חיים כהן לחייב את עורכי-
הדין להישבע בפני בית־המשפט העליון שיטענו
רק טענות שהן נכונות באופן אוב־

* מסתמנת נטיח גוברת ד
הילכת של אדצות־חבדית לי
דיש מחיש את אמון העולם
הערבי על־ידי פיוס. רממייח־ד״י־מ-
מנס רואיח את מצבו של מרחב קידמת
אסיה כמסוכן ביותר, והגישה הכללית
היא ני ככל שהמערב ינקום רעסדה
אנמי־ערבית תקיפה, ימהדקו קשרי הערבים
עס ברית־התועצות. גישה זו
גרמה לוידוש קו אומי-ברימי ואוחי־צרפתי
בממס בכל חזיתית התרחב, כולל
סיכסוך הסואץ ותלחמת השיחרור של
החיוסות הלאומיות בצפון־אפריקה ובקפריסין.

קיימים מיפויים מעורפלים
להגברת העליה מבריודהמוע
צות. לפי ידיעות ממקורות שונים, עשויה
הממשלה הסובייטית לאפשר עליה
כמעס־חופשית?משן תקופה מוגבלת.

• צפה לסיכסיך• חמור בין
עיריית ירושלים לסין חוגי ה־דתיים
ככירה. מועצת העיריה אישרה
תורנית להריסת שבונות־עוני בצפון
י שיייי, ננטיעת גנים ציבוריים במקו•

ח ״ כ מיועד בר־רכ*האי
אין עשן, בלי אש

מן. את התושבים יעבירו, לפי תוכנית זו, לשיכונים עירוניים חדשים, במבואות
המערביים של העיר. תאחר ששכונות אלה מאוכלסות תושבים חרדים ברובן
המכריע, יתפרש הצעד על־ידם במזימה לשבנר את ריכנזם נלפזרס בפינות

שונית כנייר.

• ריח של שערוריה ייעלה שוב סכים הענקה פרם ביאלירן
לספרות, של עיריית תל״אכים. בעוד שבחוגי הסופרים הזקנים מזכירים
את שמותיהם של יצחיז דיי־ ירקיריח, ומיקי־ כהו במועמדים לפרס, עומדים
הצעירים להעלות מחדש את תביעתם להעניק את הפרס למשורר אבי־הח שלונחקי,
השנוא על הזקנים.

• המשטרה תנסה לפתח מסע גדול לרפישת דעת־הקהל.
המפקח־הכללי בכבודו ובעצמו, שהרגיש כי עמדתו התערערה לחלוטין גס
בעיני צמרת המדינה, מחזר עתה על פתחיהם של אנשי־ציבור ועתונאיס,
משתדל למחזיר איחס לצדו רדי לקדת את פני היעה, עם המשכת משפטו של
עמוס בן־גוריון.

• עד השום כמשפטי קסטנר, לכשיחודשו, עלול להיות
מפקד הוואפו ם. ס .לשעבר קורט ככר. בכר, כיום איש-עסקים מצליח
בגרמניה המערבית, יבוא לישראל כדי להעיד להגנתו של קסטנר. במקרה זה
יצטרך פרקליט המדינה להעניק לו חסינות מיוחדת מפני החיק לעשיית דין
בנאצים ועוזריהם.
--• לסיעת מפא״י ככנסת צפוי סיכסוד משפחתי. עם כניסתו
מחדש של עורן־הדין החיפאי דוד בר רב־האי לכנסת, יעמיד דרישה לקבל
בחזרה את ראשות וועדת הכנסת, תפקיד שמילא בכנסת הראשונה והשניה.
ח״ב מפא״י ברוך אזניח, יושב ראש הוועדה הנוכחי, לא יסכים לוותר על
רהוותי.

• מפלגת הציונים־הפלליים תפתח כקרום במערכת הסכרה
נגד תנועת החרות. במסגרת מסע התעמולה הרחב של הצ״ב, יתפוס
הפולמוס האנמי-חרותי מקום עיקרי. יחד עם זאת, אל תופתע אס תשמע כי
הציוויה־הכללייס מנהלים גישושים לשיתוף פעולה עם ראשי מפא׳׳י.

ייקטיבי, להביא בפני בית־המשפט את כל
האמת. אמר עורך־דין אחד :״מכיון שבכל
תביעה אזרחית רק צד אחד יכול להיות
צודק, הרי חמישים אחוז של עורכי־הדין
היו מפרים את שבועתם או פועלים נגד
מרשיהם.״
ישנו רק משטר אחד בו נהוג סגנון
משפטי זה: בגוש הסובייטי, בו גם הפרקליטים
הם ממלאי שליחות המדינה, ובו הם
פועלים לעתים קרובות נגד הנאשמים, כפי
שקרה במשפטו של מרדכי אורן.
חזרה לשולח. עורכי־הדין, שלרוב
מתיחסים בפאסיביות מוחלטת להצעות־החוק
החמורות ביותר, הרגישו הפעם שנשקף
איום ישיר למקצועם. ועדי אגודת עורכי־הדין
בתל־אביב, ירושלים וחיפה, בהם יש
רוב יציב לתומכי המשטר, נתנו ליועץ
המשפטי סטירת־לחי מצלצלת.
הודיעו הם לשר־המשפטים, שביקשם לחוות
את דעתם הרשמית על ההצעה וביקש
לערוך אסיסות־בירור: אין בכוונתם אפילו
לחוות דעה על הצעה מסוג זה, והם מחזירים
אותה במצורף, לכתובת השולח.
כמו תמיד, כשהם גתקלים בהתנגדות של
ממש, נכנעו גם הפעם שר־המשפטים ויועצו.
השבוע הודיעו רשמית למוסדות עורכי־הדין:
ההצעה נגנזה. אולם גם ססירת־לחי
זו לא סיפקה את עורכי־הדין. רבים השתכנעו
החודש כי העולם הזה צדק לפני
שלוש שנים בהצביעו, עם בחרו בחיים
כהן לאיש־השנה של תשי״ג, ובסידרת הכתבות
השנה (העולם הזה )963 על הסכנות
הכרוכות באופיו ובשיטותיו של היועץ ה־

משפטי לגבי חרות האדם ומערכת המשפט
במדינה.
מפלגות בית הלורדים
לפחות חבר־הכנסת יזהר הררי. עורך*
דין ממושקף ופרוגרסיבי מתל־אביב, הצטער
בשבוע שעבר, על כך שאין בארץ שני
בתי פרלמנט, כפי שנהוג כמעט בכל שאר
המדינות הדמוקרטיות. לדעתו היה צורך
להוסיף לכנסת מוסד שני, מעין בית־הלורדים.
לעתים
נראה כי תפיסה זו מוטעית, וכי
יש צורך להוסיף בארץ דווקא בית תחתון.
כי הכנסת הופכת יותר ויותר לבית־הל
נרדים של המשטר המפלגתי.
ראשי שועלים. אחרי הבחירות האחרונות,
בהן שמה מפא״י במידה רבה את
הדגש על ״מטה הדור הצעיר׳׳ ,נכנסו לכנסת
כמה מבני הדור השני של מפא׳׳י,
אנשי מעשה שהצטיינו בשטחים מעשיים
שונים. בין אלה בלטו שלושה: סנטה
יוספטל, לשעבר גזברית ראשית של חבר
הקבוצות והקיבוצים ואשת מזכיר מפא׳׳י
החדש גיורא יוספטל! אהרון רמז, מנהל
מפעל כור של סולל־בונה ומפקד חיל־האוויר
לשעבר! ואהרון בקר, האיש החזק של האיגוד
המקצועי של ההסתדרות.
אולם אנשים אלה לא ד,יכו שרשים בקרקע
הצחיחה של הכנסת. יותר ויותר
השתכנעו כי ישיבתם בכנסת אינה אלא
ביזבוז זמן, ביהוד בסיעת מפא׳׳י שכל
תפקידה לענות אמן אחרי דויד בן־גוריון.
מתוך חישוב שמוטב להיות ראש לשועל
עצמאי ופעל מאשר זנב לסיעה הפרת־מעש,
פרשו השלושה עתה מסיעת מפא״י,
חזרו לתפקידיהם שמחוץ לכותלי הבנין הירושלמי.
לפי
התור, היה עתה צריך להיכנס לכנסת
צעיר אחר של מפא״י, המופיע אף הוא
ברשימה — חבר הכנסת השניה יזהר (״ס.
יזהר׳׳) סמלנסקי אולם על סמילנסקי הופעל
לחץ אדיר להתפטר אף הוא, לפנות את
מקומו לעסקנים קשישים וותיקים יותר.
בין הנכנסים: עורך־הדץ החיפאי דויד בר־רב־האי,
שהוא אופייני לעסקני הדור הקשיש.
אמהות
ו^• ם. התפסרותם של צעירים
לטובת קשישים אינה תופעה חדשה. בשעתו
נבחרו ברשימת מפא׳׳י אם ובן — קצין־
צה״ל משד, נצר ואמו, דבורה נצר. כשנראה
למפא׳׳י כי די בנציג אחד למשפחה
אחת, התפטר הבן לטובת האם. היד, זה
מעשה סמלי, כי למעשה, מרגיש בטוב
בכנסת זו רק סוג מסויים של אנשים —
העסקנים הקשישים, בעיקר בגי העליה
השניה, שלא הצטיינו מעולם בשום שטח
מעשי. הנציג המושלם של טיפוס זה הוא
מאיר ארגוב, איש סיעת מפא׳׳י. סיפוס
משגשג אחר: עסקן בעל עסקים פרטיים
נרחבים׳ מסוגו של יצחק רפאל, הזקוק
לכנסת בגושפנקא למעשיו.

פרשת קסטנר
אין קוד ואץ קסטגר
טבעו של משפט מחייב כי התובע דוחק
לפעולה נמרצת ולסיום מהיר, ואילו פרקליטו
של הנתבע מאמץ את שכלו ככל
יכולתו כדי למצוא תחבולות לדחייתם.
אותו מצב שורר, בדרך כלל, בעירעור:
המערער, המעוניין, לבטל פסק־דין הקיים
נגדו, מפעיל את כל הגלגלים כדי להחיש
את הבירור, ואילו המשיב, שיש בכיסו
פסק־דין לטובתו, מעוניין לדחות את בירור
הערעור.
מבחינה זו, כמו מבחינות רבות אחרות,
משפטי קסטנר הם יחידי סגולה. ברגע זה
תלויים ועומדים שני משפטים: הערעור
שהגיש היועץ המשפטי נגד פסק־דינו של
נשיא בית־המשפם המחוזי, בנימין הלוי,
שקבע כי קסטנר שיתף פעולה עם הנאצים,
ומשפט אזרחי של קסטנר עצמו, בו תבע
פיצויים ממלכיאל גרינוולד על הוצאת דיבה.
לשנה הכאה כירושלים. מאז הוגשו
משפטים אלה, עברו מים רבים בירדן.
שום פעולה לא נעשתה. לא חיים כהן,
שהגיש את הערעור, ולא מיכאל כספי,
שהגיש את התביעה האזרחית (ביום האחרון
לפני התישנות הענין מבחינה מש־

חפולם הזח 993

פטית, שנתיים מלאות אחרי פרסום ה-
דיבה־כביכול) ,לא דאגו במיוחד להחשת
בירור משפטיהם. גם לפרקליטו של גריג־וולד,
שזכה במשפט המחוזי, לא היה כל
ענין בהחשת הבירור.
גם השופטים לא ששו לקראת החשת ה־ענין,
בהיותם עמוסים משפטים דחופים, ו־בידעם
כי משפטים אלה ידרשו זמן רב.
בשבוע שעבר בינם יצחק אולשן, נשיא
בית־המשפט העליון, את הצדדים המעורבים
— חיים כהן, נציג הממשלה, מיכאל כספי,
נציג קסטנר ושמואל תמיר, נציג גרינוולד —
כדי להתיעץ מתי לברר את משפטיהם. ד,ת־יעצות
זו התנהלה על כוס קפה, בלשכת
הנשיא בקומה השניה של הבנין הגדול
במגרש הרוסים הירושלמי, אך פרטיה לא
נודעו. דבר אחד ידוע: שהמשפטים לא
יבוררו בשלושת החודשים הקרובים.
הודיע השבוע חיים כהן, בלי צער: ערעור
קסטנר יישמע רק בחודש ינואר של השנה
הבאה.

פרשת שטיינברג
שתיקה כהודאה
מעטים המכתבים שהגיעו אי־פעם למשרד
ראש הממשלה שדמו למכתבו של זאב
שטיינברג לדויד בן־גוריון (העולם הזה .)991
הוא אמר שני דברים בלתי־רגילים מאד:
• שכדי להציל את בנו של בן־גוריון
נעשו דברים ההורסים את חיי בניו של
שטיינברג.
• שהמפקח הכללי של משטרת ישראל
הוא שקרן ואדם בלתי־מוסרי.
פתק מודפס. רבים עצרו את נשימתם
אחרי משלוח המכתב, ציפו בקוצר־רוח לתשובה.
היא היתד, יכולה להיות אחת מן
השתיים: הזמנה משפטית לזאב שטיינברג
על הוצאת דיבה חמורה ביותר, או הודעה
רשמית של דויד בן־גוריון ליחזקאל סהר,
המודיע לו על פיטוריו המידיים. יתכן שהיתר,
עוד דרך שלישית, פקחית יותר:
הזמנת שטיינברג במכתב אישי לשיחה פרטית
אצל ביג׳י, כדי לברר עמו באורח פרסי
את רקע הפרשה הסתומה.
תחת כל אלה, קיבל זאב שטיינברג השבוע
תשובה מסוג אחר: פתק מודפס ב־מכונת־הכפלה,
חתום בידי אחד מעובדי משרד
ראש־הממשלה, המודיע לו כי מכתבו
נתקבל.
בשבוע בו צץ ענין שטיינברג בצורה
מדהימה בבית־המשפט (ראה מסגרת) ,לא
יכול היה להיות אישור רשמי יותר לכך
שלא בפי דויד בן־גוריון ולא בפי יחזקאל
סהר היתד, תשובה כל שהיא להאשמות
שהשמיע שטיינברג — ושהוסברו בהרחבה
בהעולם הזה — אשר גם נגדו לא העז
המפקח הכללי להגיש משפט.

עתומת
•חשים דיפלומטים
הודעה קטנה בהארץ הודיעה :״אלינור
רות טנזפלטון וישראל פינקלשסיין — נשואים.
לונדון 19 ,באוקטובר.1956 ,״ היה זה
הסיום הבלתי־דרמתי לרומן דרמתי למדי.
ישראל פינקלשטיין יכול היה לקוות כי
הארץ יזכה ראשון לסקופ עתונאי זה, כי
הוא האיש השני במעלה בעתון זה. הגבר
המחמיר, שידע להטיל את חתיתו על

הנודניקים למיניהם הרגילים להטריד כל
מערכת, התקשר אל העתון עוד לפני 30
שנה, כשהיה טלפוניסט במשרד הירושלמי,
עלה בהדרגה ממשרה של פקיד לתפקיד
מזכיר־ר,מערכת וממלא־מקום העורך. הוא
הפך לבום האמיתי של המערכת, פרט לקומץ
הצעירים, מסוגם של עמוס אילון
ושבתי טבת, שהם אנשי חסותו הפרסית
של גרשום שוקן.
בשנתיים האחרונות נראה פינקלשטיין
באופן קבוע בחברת גברת תמירה וגבוהה,
בעלת פנים מעניינות ושער אדום בולט.
העתונאים שראו אותם בר,צגות־ה,בכורה,
הכירו את הגברת בעלת ההופעה רבת־הרושם.
היתד, זאת מים טמפלטון, הממונה
על יחסי העתונות של השגרירות האמריקאית•
שידוך
אסור. במרוצת החודשים התעמקו
היחסים בין פינקלשטיין, אלמן ואב
לצעיר חבר שדה־בוקר, לבין האמריקאית
הנוצרית המשכילה. מים טמסלטון הגישה
לשרות־החוץ האמריקאי בקשה להיתר להינשא
לעתונאי הישראלי. אולם השרות,
שאינו רואה בעין יפה שידוך בין חבריו
לבין זרים, סירב, פקד על פקידתו לצאת
מן הארץ.
כאשר התקיימה מסיבת הפרידה מטעם
השגרירות, הבטיחה מים סמפלטון שתחזור.
היא קיימה הבטחה זו: בחוזרה לוושינגטון
הגישה כתב־התפסרות, עברה לדת היהודית
וערכה את טכס הכלולות בלונדון.
אף שכבר היו מקרים של נשואין של
חברי הסגל הדיפלומטי הזר בישראל עם
נערות ישראליות, הרי הפעם היתה זאת
הדוגמה הראשונה של שידוך הפוך: של
ישראלי עם אשד, מן הסגל הזר.

סופר עד משמרתו
,מאז שהפסיקו לצנזר את מאמרי הספרות,
נעלם הקורא האחרון של שטיינמן,״
טען, בארסיותו הרגילה, המשורר זלמן
שניאור.
גם ברל כצנלסון, אדם שלא נטה להשמצות,
סבר בקול רם כי :״המאמרים של
שטיינמן הם ים של מלים ומדבר של
מחשבה*.
אולם איש אחד כופר לחלוטין בדעה
שלילית זו. זהו עורך המדור הספרותי של
דבר. הוא סבור לא רק כי שטיינמן הוא
סופר גדול, אלא גם כי הגאוניות הספרותית
היא תכונה משפחתית.
עבודה מונומנטלית. מדור ספרותי
רגיל בדבר מכיל דף גדול אחד, ביום ד,ששי
בשבוע. המדור האחרון כלל את הפרטים
הבאים:
<• מאמר אדיר, בגודל של קרוב לעמוד,
מאת ב.י. מיכלי על הנושא :״סופר על
משמרתו״ ,הדן כולו באליעזר שטיינמן.
• סיפור גדול בשם ״אשרו של סוק-
רטס״ ,מאת א. שטיינמן.
• המדור ״פתחי ספרים״ ,שנפתח בידיעה
כי :״בהוצאת כנסת יצאו שני כרכים
גדולים ...משנת חב״ד, שהם המשך עבודתו
המונומנטלית של אליעזר שטיינמן על באר
החסידות...״
הזקן וכנו. לא היה זה מדור בלתי־רגיל.
שבוע לפני כן הכיל אותו מדור:
• עוד מאמר של ב.י. מיכלי על אלי עזר
שטיינמן.
• ציור יפה של אליעזר שטיינמן (ראה
תמונה).
מדור קבוע אחר בדף הספרות: המדור
״אושפיז אומר״ מאת ד. אושפיז, שאינו אלא
דויד שחם, שאינו אלא דויד שטיינמן, בנו
של אליעזר*.
גיליון זה לא הכיל סיפור מאת אליעזר
שטיינמן. לעומת זאת הופיע סיפורו ״חלב
עם תמונה״ בגליון הקודם.
חיבה עמוקה זו לסופר ישראלי יכלה
לנגוע ללב, לולא עובדה אחת: מזה חצי
שנה עורך המדור הספרותי של דבר הוא
אליעזר שטיינמן.

מזו!
מגש הירק

סופר שטיינמן (ציור ב״דכר״)
אם אין אני לי, מי לי?
העולם הזה 993

סטודנטים ערביים וישראליים באוניברסיטת
קולומביה, ניו־יורק, נפגשו לא פעם במסיבות
מחוץ למסגרת הלימודים. אולם רק
החודש, כאשר גילו מינהג לאומי משותף,
התחברו כמה מהם וערכו נשף משותף, בו
אירחו את חבריהם האמריקאים ללימודים.
המינהג: בישול מאכלים ממאכלים שונים
בתוך עלי ירקות.
השתתפו במסיבה נציגי המטבח הישראלי,
הסורי, האיראני, המצרי והיווני. על השולחן
המרכזי היו ערוכים מגשי האוכל של
• בן אחר: הסופר נתן (קרא לי סיומקד),
שחם.

נציגי ישראל צבי טאגר ועולש ממולא כמיכחן סטודנטית אמריקאית
מינהג משותף, עטוף בעלים.
כל ארץ וארץ: עלי חסה ממולאים בשקדים,
עלי תרד ממולאים בדג, עלי כרוב ממולאים
בבשר, בצל ושאר תבלינים מזרחיים• עלי
עולש (ציקוריה) ממולאים בבשר, חצילים,
ירקות ותבלינים.
האורחים עברו ממגש למגש, קיבלו הסבר
מפורט על תוכן כל מאכל — כולל הסבר
מדעי על ראשית מינהג הבישול בעלי ירקות,
שנולד בארצות המרחב, עבר לאירופה
ומשם החל פולש בשנים האחרונות גם ל־ארצות־הברית.
כהוכחה, הוצגו גם קופסות
שימורים של עלי גפן ממולאים באורז, בשר,
בצל קצוץ ותבלינים. תבשיל זה, האופייני
לעמי אגן הים התיכון. מוצע עתה לעקרות־הבית
האמריקאית בכל מכולת, בקופסאות
היגייניות 100 אמריקאיות.
להצלחה מיוחדת זכו נציגי ישראל —
הסטודנט צבי טאגר ועלי העולש הממולאים
— שרק ישראלים מעטים מאד שמעו עליהם
עד כה.
ספרות חטא• הצאר
לפני יהושע רוזננצויג היו מונחות שתי
חוברות קטנות ודקיקות, מעוטרות בתמונת
אשד, צוחקת. תחת התמונה התנוססה הכותרת:
הצאר החוטא, רומן מחיי החברה
בחצר הצאר. יהושע, גבר צנום וגבוה, בן
,36 החל לקרוא בחוברות:
מגדלנה שלחה את ידה הגרומה אל שערות
הנערה, ובמשיכה אכזרית פירקדה אותה
על גבי מזרון הקש שעל המטה. הנערה
נאנחה חרש, ולשוא התאמצה לשחרר את
שפרותיה, שאחוזות היו כבצבת. אז הרפתה
רגע מגדלנה מן השוט, ובידה השניה אחזה
בשולי השמלה של הנערה ובתנועה אחת
חשפה את גופה. למראה הגוף הצחור דומה
ונכנסה בה אש זרה
עם כל מלה שקרא, עלתה חמתו של יהושע.
החוברות, חלק מרומן המתפרסם בהמשכים
חצי־שבועיים, היו דחוסות תיאורים
פורנוגרפיים וסאדיסטיים מדהימים. פרטי
פרטים של מעשי אונם והתמסרות נשים,
נערות צעירות וילדות, של אחבר,בי אם
וחתן בתר״ ושל הוללות פרועה בין כמד,
זוגות, מילאו את דפי החוברות.
מכתב לשר. כאב לשני ילדים, הרגיש
יהושע כי עליו לעשות משהו .״לא יכולתי
לשאת את המחשבה שזבל כזה מוצע בגלוי
לילדים בכל קיוסק. נזדעזעתי מעצם המחשבה
על מד, שחומר כזר, יכול לגרום לנפשו
של ילד.״
ממחשבות, ניגש לפעולה. הוא שיגר מכתב
לשר החינוך והתרבות. במיוחד הסב את
תשומת לבו לעובדה כי בחוברות לא הוזכרו
שמות העורך או המוציא־לאור .״אני
מקווה שכבודו יצווה על המו״ל לחפש לו
מקור פרנסה אחר, או לסגנן את החוברות
בפחות השתפכות,״ כתב .״אם הוא יתבייש
לפרסם את שמו זה רק יוכיח כמה גרוע
החומר שהוא מפרסם.״
חודשיים חיכה לתשובה. אחר כך שיגר
מכתב שני. הפעם קיבל אישור כי מכתבו
אמנם הגיע לתעודתו. יהושע התיישב שוב
ליד מכונת כתיבה, במשרדו לעבודות הכפלה
ותרגומים בירושלים, פנה לכתובות
נוספות, בעקשנות של לוחם היוצא למסע־

צלב.
החי מזג לוהט
^ נס־ציונה, הסבירה רחל מזרחי למש־מרד,
מדוע שרפה את כל כלי הבית
שלה :״רציתי ללמד את בעלי לקח, כדי
שידע בעתיד איך לדבר עם אשתו.״

עומס האחריות
•צ׳רלסטץ, ארצות־הברית, התחבא ב־לש
תחת מיטה בבית־מלון, על מנת
לתפוס פושעים בקלקלתם, לא הצליח לצאת
ממחבואו כאשר התיישבו הפושעים על המיטה
וריתקו אותו במשקלם אל הרצפה.

שומרי החוק
בליסבון, פורטוגל, ניסה מריו פרננדם
נבז לגנוב אופנוע של שומר שחנה בפתח
בית הסוהר העירוני, נעצר אחרי שכמה
אסירים הבחינו במעשיו מבעד לחלון,
הזעיקו את השוטרים.

חינוך ממלכתי
ן*ג׳לג׳וליה, ביקש פלאח רשיון לצאת
•^1את שסח הממשל הצבאי, קיבל את התעודה
מידי פקיד הממשל, הפיל בצאתו את
המפתח מדלת המשרד, נקרא בחזרה ונדרש
להחזיר את הרשיון כעונש על כך שלא
הרים את המפתח.

ייידורהאם, ארצות־הברית, הודה ארל
1וויליפורד, נהג אוטובוס בקו בינעירוני
שאורכו 70 קילומטרים, כי החזיק אשה
ובית בכל אחת משתי התחנות הסופיות.

לקרא המחר

ך* טוקסין, ארצות־הברית, הנהיג מנהל
בית־הסוהר קורם לנהגות, הצדיק את
צעדו בהסבירו :״למרות כל מאמצינו, אין
כל ספק שכמה מהבחורים המוחזקים כאן
יגנבו מכוניות לכשישתחררו. אם כך, מוטב
שידעו לפחות לנהוג בזהירות.״

ענין של טעם
•*צ׳יליקיט, ארצות־הברית, נקנס ישיש
4בן 81ב־ 25 דולר ונשלל ממנו רשיון
הנהיגה לתקופה של 30 יום, בעוון נהיגה
בלתי־זהירה, סירב למסור את הרשיון למשטרה,
נידון ל־ 48 שעות מעצר בעוון
בזיון בית־המשפט, כאשר בלע את התעודד״

דין צדק

ףידירכירן, ארצות־הברית, דן השופט
4ג׳ון מק־וויליאמס בשלוש תלונות שנרשמו
נגדו על־ידי משטרת התנועה, מצא
את עצמו חייב בשתי התלונות הראשונות,
דן את עצמו ל־ 10 דולר קנם או למאסר
שלושה ימים, ניגש לדון בתלונה השלישית,
לא הודה באשמה, זיכה את עצמו.

אווירה של פחד, פיתויים, אדנוהור ומסתורין ־ השונם הגחתי יוסר רם!שה נצו

ב ל תי־ מו ם ריו
לפני שבועיים פירסם, העולם הזה׳ )990 את הסיפור המלא על
חיסולו של הקצין זאב שטיינברג. בין השאר סופר כי נעשה נסיון
מחפיר לסחוט ממנו עדות בשבועה לטובת עמוס בן־גוריון, כדי
לסתום מראש את פיו כאשר תגיע פרשת סגן המפקח הכללי
לבית־המשפט. .השבוע שמע בית־המשפט פרטים מדהימים על
הנסיבות בהן ו מ חי ה עדות זו. הפרטים, ברובם מאשרים את

תיאורו של. העולם הזה׳ הוצאו מפיו של אחד הפרקליטים של
עמוס בן־גוריון עצמו, כשזה נאלץ לתת עדות בסיבוב המוקדם
השני במשפטו של עמוס.
להלן תאור העובדות -בצירוף קטעים מספר מתוך העדות
ויתר ההתפתחויות הדרמטיות שארעו השבוע במשפטו של
עמוס בן־גוריון.

ך יה זה כימים כאשר זאב שטיינברג
1 1עוד עבד במטה הארצי של המשטרה,
מבלי לדעת דבר על המזימה הגדולה שנרקמה
נגדו מאחורי גבו.
באחד הימים צילצל הטלפון במשרדו. מן
הקצה השני של הקו נשמע קולו של שמואל
ברזל, ממשרדו של עורך־הדין מיכאל כספי.
ברזל הורה לשטיינברג לבוא למשרדו, על
מנת למסור פרטים מסויימים ביחס״ לעמום.
הטון היה טון של פקודה, כאילו שטיינברג
מחוייב לבוא.
שטיינברג התמים, שראה בברזל עורך־דין
פרטי ותו לא, השיב לו ברוגזה וסירב
לבוא. השיחה נסתיימה כמעט ללא אמירת
שלום.

מדוע בכל זאת?
^ חרישיסתבר כי הדרך הישירה אי׳
* נה מועילה, הופיעו ידידים משותפים.
עורך־הדין נתן קנת, מי שהיה קצין משטרה
ואחר־כך איש הפרקליטות, בא אל שטיינברג
והחל משדל אותו לתת את ההצהרה המבוקשת.
מדוע
קנת? על כך התפתח דו־שיח מעניין,
כאשר חקר שמואל תמיר את שמואל
ברזל השבוע חקירת שתי־וערב:
תמיר: למה לא הזמנת שנית את שטיינברג
באופן ישר?
ברזל: קנת ידע היכן נמצא שטיינברג.
תמיר: אתם לא ידעתם ששטיינברג עובד
במטה הארצי? לעמום בן־גוריון היה
קשה לברר את כתובתו של אחד מפקודיו?
כרזל: קנת ידע היכן שטיינברג נמצא
בדיוק באותה שעה שרציתי אותו.
תמיר: ואתה ידעת שקנת ידע היכן
שטיינברג באותה שעה?
כרזל: כן.
תמיר: והוא הביא אותו באותה שעד?,
ברזל: לא, כעבור כמה ימים.
תמיר: אז למה בכל זאת נשלח קנת?
על כל פנים, קנת הצליח בשליחותו.
שטיינברג נאות לבוא.

על פוס קוניאק
ך* סצינח הכאח של המחזה התקיימה
1 1בדירתו הפרטית החדשה של מיכאל
כספי בצפון תל־אביב.
הנפשות: כספי על המיטה, חולה. מן הצד
— ברזל, על כסא, בידיו ניר ועט. על
שולחן קטן בקבוק קוניאק נוארסל צרפתי,
כמה כוסיות. על שני כסאות — זאב שטיינברג,
נתן קנת.
כספי היה אדיב מאד. .תשתה קוניאק,
שטיינברג?״ שטיינברג לא סירב, בהדרגה
עבר כספי לאחת הנקודות הרגישות של
משפט עמוס בן־גוריון: דירתו של עמום
ביד־אליהו, בה התגורר קצין צה״ל בשם
סברדלוב ומשפחתו. עמום הואשם כי שלח
את שטיינברג להטריד את סברדלוב בלילות,
כדי להכריח אותו לעזוב את הדירה (העולם
הזה .)956
שטיינברג דיבר, כספי שמע. השיחה
נגמרה. לפתע הושיט שמואל ברזל — שעד
אז לא שם שטיינברג לב למעשיו — גליון
ניר ועליו רשימות. בשורה האחרונה היה
כתוב כי שטיינברג, שבתוקף תפקידו היה
מבקר במועדוני־לילה בעקבו אחרי פושעים,
לא ראה מעולם את עמוס בן־גוריון שיכור
או בגילוסים.
מתחת להצהרה זאת, שלא הוזכרה עד אז
אף במלה אחת, צוין כי שטיינברג הוזהר

כחוק לומר אמת, ודין הצהרה זו כדין
עדות בשבועה.
שטיינברג סירב לחתום. הוא ניהל בחייו
מאות חקירות של פושעים, הכיר היטב את
כל התחבולות לקבלת עדות, כולל ריכוכו
הפסיכולוגי של הנחקר בעזרת משקאות,
שיחה ידידותית, אוירה אינטימית, וכיוצא
בזה. עתה התרגז כי שיטות אלה הופעלו
נגדו. במיוחד חרה לו הפסוק האחרון, שציטט
דברים שלא אמר, והאזהרה שהיתר, רשומה,
אם כי לא נאמרה בקול רם.

יצלצל יעמוס

טען תמיר :״במשפטו של עמוס
יון, חלק ניכר מן העדים בטבע 1
שיהיו או שוטרים, או עבריינים, או
החשודים בעבריינות. הראשונים נתו
מרותו של עמוס, האחרונים חוששינ
פעולת נקם שלו. על כן אסור לי
את שמות העדים, כי אחרת עלול י
אי־צדק במשפט.״
בדרך כלל, נתמכות בקשות מס
בבית־המשפם בהצהרות־בשבועה ע
צדדים עצמם. אולם אילו היה עמו
גוריון נותן הצהרה כזאת בעצמו, היו
להיחקר כבר עתה חקירת שתי־וערב
שעמוס לא היה מעוניין בכך כל עיק
קומו הצהיר עורך־הדין ברזל. היה

ץ נ*ת*ך רוגז קם שטיינברג והלך. ה-
׳ 3ידיד היה נאלץ ללוות אותו.
רק אחרי הפעלת לחץ גדול נוסף בימים
הבאים, כולל עצות והוראות מפי הממונים
עליו, ושידול נוסף של קנת, הלך שטיינברג
למשרדו של כספי. המשיך וסיפר
ברזל:
״הפעם בא שטיינברג וביקש לחתום.
אחרי שחתם, תבע מיד שאצלצל לעמום
בן־גוריון ואמסור לו שחתם. כשעמוס בן־
גוריון לא היה בצד השני של הקו, ביקשתי
את מזכירו הרשמי, הקצין ירקוני (לא קרוב
של שותפו של עמום, שייקר, ירקוני) והודעתי
לו ששטיינברג חתם.״
תמיר: וכשהוא חזר למשרדו (במטה
הארצי) הוא נעצר?
כרזל נ אני לא ידעתי זאת. זה נודע לי
הרבה יותר מאוחר, מן העתונים.
תמיר: שום עתון לא הזכיר בימים
ההם את שמו של שטיינברג.
כרזל ז אני קראתי את שמו במפורש
בהעולס הזה, ומזה זה נודע לי.
תמיר 5בתננולם הזה זה פורסם שבועות
מספר אחר־כך.
כרזל: על כל פנים, רק משם נודע לי
ששטיינברג נעצר.
תמיר נ הקצין ירקוני מסייע לכם בהכנת
המשפט?
כרזל: כן.
תמיר: במה?
ברזל: שותק.
תמיר: הוא נותן. עצות משפטיות למר
כספי?

כרזל: לא.
תמיר: ובכן, אמור מפורשות — הוא

אוסף עבורכם עובדות?
כרזל: כן.
תמיר: נמיסמכים?
ברזל: ומיסמכים.

״תשתו
שאותו אין על מה לחקור. אך אם
כך, היתד, זאת טעות מרה.

שוטרים או פושעיס
**צם הופעתו של שמואל ברזל על
31 דוכן העדים ומסירתו לחקירת שתי־וערב,
באה כאפתעה גמורה. למעשה, היה
הדיון על נושא אחר, שיגרתי לכאורה: דרישתו
של עמום למחוק את כתב־ההגנה של
אחד הנתבעים, או לחייב אותו בגילוי ה־מיסמכים
שבידיו, ודרישתו של תמיר למחוק
את כתב־ד,תביעה של עמוס או לחייבו בגילוי
מיסמכיו.
סיבוב זה במאבק החל כשסירב תמיר
לגלות חלק ממיסמכי שולחו, מתוך טענה
כי עמוס בן־גוריון עלול לגלות מתוכם מי
הם העדים שיעידו נגדו, ולהפעיל לחץ על
עדים אלה, כדי לקבל מהם מראש הצהרות
כוזבות.

תעלומת התיק ח;
^ י בינתיים נפתחה נגד עמוס
^ שניה, בעיקר הודות לפאניקה >
מפקח הכללי. היתר, זאת פרשת ד,קצ
טיינברג, איש נאמן לצמרת המשטר!
הוכרח בעל כורחו, כדי להציל את
הטוב, לגלות את האמת על־ידי פירסו!
תביו לראש־ד,ממשלה (ראה במדינה) .י
כך ניתן במפתיע נשק אדיר נוסף
מגלי האמת על עמוס בן־גוריון, שלא
לעזרה זו מצד יחזקאל סהר.
אולם פרשת שטיינברג לא היתה ד
שעליה נחקר ברזל. הוא אישר באוז
שופט, בתשובה לשאלותיו של תמיו
בידי עמוס נמצא תיק של מיסמכים 1
לשורת המתנדבים.
תמיר: שורת המתנדביס שלחה
למר בן־גוריון?

ה חריפה את פוקליטיו שר עמוס בן״גוויו!

וו ונפסד־ת
ברזל: לא. תמיר ברזל: לא.
תמיר: אתה יודע היטב שבלעדי מעמדו
:הוא מצא אותו ברחוב?

נור״ רים 2זים

!פני לות נרם

הרשמי לעולם לא היה מגיע למיסמכים
הללו!
ברזל: אינני מסכים שאני יודע את זה.
ה שו פטנ אני לא מבין! עמוס בן־גוריון
מחזיק תיק שהוא רכוש הטורח?
ברזל: כך מסתבר מתוכן התיק.
ה שו פטז אז איך הוא קיבל אותו?
ברזל: אינני יודע.
השופט: אני חושב שנצטרך להזמין
אותו ולשמוע זאת מפיו!

נכסי צאן ברזל
ה־בן־
לול אה בנד
ימה

ברזל לא רצה להזמין את עמוס.
לא פחות מעניינת היתד, העובדה, שגם
אותה אישר ברזל, כי בידי עמוס נמצא מירשם
מתוכן מכתב שנשלח על־ידי השורה
לאחד מפרקליטיה, שלמד, תוסיה־כהן (לשעבר
שופט מחוזי).

ברזל: אינני יודע. אבל כשהוא היה
בחדרי, עמום בן־גוריון ישב בחדר־ההמתנה.
תמיר: איך הזמנת אותו? על־ידי מכתב?
יש לך העתק המכתב?

ברזל:״ לא.
תמיר: בטלפון?
ברזל: לא.
תמיר: ובכן, כיצד הגיע?
ברזל: כספי אמר לי שהוא יבוא.
תמיר: גבית ממנו עדות?
ברזל: הוא דיבר, ואני רשמתי.
תמיר: ואז החתמת אותו?
ברזל: כשאמרתי לו לחתום, הוא ביקש
שעמום בן־גוריון ייכנס לחדר. עשיתי
כרצונו והזמנתי את מר בן־גוריון לחדר.
ואז ישבו השלושה: הנאשם בהברחה,
עורך־הדין המלומד וסגן המפקח הכללי של
משטרת־ישראל. אמר הנאשם בהברחה, לדברי
ברזל :״אני מוכן לעזור לך, בתנאי
שגם אתה תעזור לי!״
טען ברזל: כשעמוס שמע את זה, ציווה
על דבורקין לעזוב את החדר, והד,צד,רה
נשארה בלתי־מוצהרת.

השופט לם
״אני לא מבין!*

תובע או נתבע?

ן שטיינברג*
קוניאק, שטיינברג?״
ושב

1זזית

טמו

)׳ידי
ך ידי
5י פו

וידה

סייך

וותו

תמיר: האם לעתים קרובות בפרקטיקה
שלכם מגיעים לידיכם חילופי מכתבים בין
הפרקליט היריב לבין לקוחותיו?
ברזל: הפרקטיקה שלי קצרה מאד.
לשופט יוסף לם, לשעבר חבר־הכנסת מ־טעם
מפא״י, הנהנה מאמון כללי של כל
חוגי המשפטנים בשל יושרו ואומץ־לבו,
חיכו עוד כמה אפתעות באותו בוקר.
תמיר הוסיף לשאול את ברזל על הצי
הרות״בשבועה נוספות הנמצאות בידי עמוס.
ברזל החויר והלך( .אמר אחד מחברי ה־שורה,
שהיה נוכח :״אפילו בימי מלחמת־העצמאות
לא ראיתי שאדם יחויר כל כך!״).
אחת ההצהרות נגבתה, כך נסתבר, מפי
הסמל דבורקין, שנגדו מתנהל כרגע משפט
על קבלת שוחד ממבריחים.
תמיר ז הזמנת אותו למשרדכם כשידעת
שתלויה ועומדת נגדו האשמה פלילית?
ברזל: כן.
תמיר: הוא בא לבד?
* מסתכל בשעון הזהב שהמפקח הכללי
טוען כי קיבל כשלמוניס מבעל בית־בושת.

ך* יו כתיק עוד כמד, וכמה הצהרות.
( | לטובת סגן המפקח הכללי של משטרת
ישראל העידו :״המלך של יפו״ ,מרדכי
צרפתי, המכונה ״מאנטש״; יהושע לנדוא,
המכונה ״שיקלה״ ,בעל מועדון־קלפים ידוע
בתל־אביב: אליהו ספקטור, ייבואן זכוכית.
שורד, זו של הצהרות מוזרות החלה
להרגיז גם את השופט לם, שנודע בתפקידו
כמנהיג התאחדות הכדורגל כאדם סבלני.
אמר הוא, באירוניה :״אני מתחיל ללמוד
פרקטיקה חדשה, שלא ידעתי עד כה. מסתבר
שאתם (ברזל וכספי) גובים עדויות
לאו דווקא מן העדים שיעידו עבורכם
במשפט. כך אתם מקיימים על עדים נגדיים
לחץ שלא יוכלו לסטות מדבריהם
בבואם להעיד בפני. האם אינכם חושבים
שזו שיטה בלתי־מוסרית ונפסדת?״
ואז פנה השופט אל תמיר :״בעצם, מה
אתה רוצה מעמוס בן־גוריון? למה לא תפנה
אל המועצה המשפטית נגד מר כספי?
הוא אחראי לכך, ולא עמום בן־גוריון!״
היתד, זאת הערה נדירה מפיו של שופט.
חייך תמיר :״הדברים אינם כל כך פשר
טים. אינני חושב שלעמוס בן־גוריון אין
חלק בדבר. מה שנוגע לתלונה למועצה
המשפטית, אינני מוכן לאפשר למר עמוס
בן־גוריון את הטענה כי במהלך המשפט
שללו ממנו את ההגנה הנראית בעיניו
כטובה ביותר.
השופט: הוא לא הנתבע, הוא התובע.
תמיר: אבל באופן מהותי, הוא הנתבע.
את חלקם של הפרקליטים בפרשה זאת
מוטב להשאיר לסוף המשפט, ודווקא לביתר,משפט
עצמו.

מעמדו של עמום
^ פי שהיה ברור מראש, לא מחק השר
^ פס לא את התביעה ולא את ההגנה. על
עמום בן־גוריון ציוה לגלות את המיסמכים
שבידיו, ואילו על הנתבע ציוה להראות את
המיסמכים לבית־המשפט, על מנת שזה
יחליט אם לגלותם או לא.
הוסיף השופט בהחלטתו: אינני יכול להתעלם
ממעמדו המיוחד של התובע, וגם
מן העובדה שמזכירו הרשמי מסייע לו
בהכנת המשפט. לפיכך לא אצווה לגלות את
המיסמכים (של הנתבע) בטרם אראה אותם
ואחליט בעצמי בדבר.
היתה זאת תבוסה גדולה נוספת לעמום
בן־גוריון, השניה אחרי גילוי פרשת שטיינברג.
אולם
באותו שבוע עצמו חיכתה לו תבוסה
שלישית, אולי חמורה עוד יותר. היא
היתר, קשורה בהופעתו של אליהו ספקטור,

יבואן זכוכית מתל־אביב, שנקרא להעיד עוד
לפני התחלת בירור המשפט, לרגל נסיעתו
לחוץ־לארץ, כי היה חשש שלא יימצא בארץ
כאשר יגיע תורו להעיד.

חקירת שתי״וערב
תשובות של עמוס בן־גוריון
בשאלוני הנתבעים הוזכר אליהו ספק״
טור כאחד האנשים שבילו יחד עם עמוס
בן־גוריון בקברט בכפר־שמריהו בשנת .1952
היה ברור שספקטור, בחור גבר,־קומה,
שופע מרץ וחיוניות, ידע הרבה על עמוס.
מאחר שידע מה שידע על עמוס, ומאחר
שעמוס ידע כי תמיר יודע שספקטור ידע
מה שידע על עמוס, החליט מי שהחליט
שיש לקבל מראש הצהרה בכתב מספקטור,
לפי השיטה שכבר נבדקה במשפט זר״ כדי
לסתום את פיו. ספקטור נתן לכספי הצהרה
מסויימת שתכנה לא נודע. למרות זאת,
כשנודע לשורה שספקטור עומד לצאת את
הארץ, החל מרוץ אחרי ספקטור.
עורך־הדין ארנולד אפלבוים, פרקליטו
של אחד הנתבעים, הגיש בקשה דחופה
לשמוע תוך יום־יומיים את עדותו.
השופט לם, שהיד, עסוק, מינה עורך־דין
וותיק, מרק גורודיטקי, הורה לו לשמוע
את העדות במשרדו. החוק מרשה זאת לגבי
עדויות הנשמעות לפני המשפט, אך קובע
שבמקרה זה אין עורך־הדין, הגובה את
העדות, רשאי לפסול שאלות. עליו לרשום
באופן מכני את כל הנעשה בחדר.
לכספי היו, כנראה, סיבות לחשוש מכך,
והוא מיהר להגיש בקשה שהשופט יורה
לעורך־דין גורודיסקי לא לאפשר לשני הפרקליטים
האחרים של השורה לחקור את
ספקטור חקירת שתי־וערב.
גם בזד, היה עוקץ משפטי מיוחד. במשפט
רגיל, כשמופיע עורך־דין אחד מכל צד,
יכול כל צד לחקור חקירת שתי־וערב רק
את העד של ך,צד היריב, או עד שלו
שהוכרז על־ידי השופט במפורש כ״עד
עוין״ .אולם כשיש יותר מנתבע אחד, יכול
כל נתבע לחקור שתי־וערב גם את העד
של הנתבע השני, מאחר שקורה לעתים
קרובות שנתבע אחד מתכוון לטעון טענות
שונות מאלה של נתבע שני.
במקרה זה, היו רשאים תמיר ותוסיה־כהן,
פרקליטי הנתבעים 2 ,1ו־ ,3לחקור
את העד שהוזמן על־ידי פרקליטו של הנתבע
מס׳ .4בחקירה כזאת יכלו להתגלות
דברים רבים, וזה היה בדיוק הדבר שמיכאל
גספי לא היה מעוניין בו כל עיקר. מאחר
שהשופט לם לא רצה להיכנס לבעיה זו,
קבע שהוא עצמו ישמע את עדותו של

ספקטור, ויחליט בו במקום על כל בעיה
משפטית שתתעורר.

״אגי זבוב קטן״
ף* שעהארבע אחרי־הצהריים באותו
יום היה בית־המשפט ריק מאדם. שוטפות
הרצפות היו עסוקות ברחיצת המדרגות
והרצפות. באולם אשר בקומה השלישית
התכנסו השופט לם, המתמחה הבלונדית החיננית
שלו, היושבת לידו ורושמת את
הרשימות, מיכאל כספי, שמואל ברזל, עמום
(בתלבושת אזרחית) ,שניים־שלושה לבושי-
אזרחית נוספים, כמה מחברי השורה, עורכי־הדין
תמיר, אפלבוים, תוסיה־כהן, אריה
מארינסקי, ושניים־שלושה עתונאים.
כבר בראשית הישיבה הופנו כל המבטים
אל עמוס ואל כספי. היתד, זאת נוכחותו
הראשונה של עמום באולם בית־המשפט,
והוא ישב חיוור ומתוח, מבלי שיוכל
להסתיר את דאגתו החמורה. הוא לא יכול
היה לשאוב בטחון באותו אחרי־הצהריים,
לא מברזל, שהוא עצמו היה נושא לחקירה
לפני יומיים, ובודאי לא מכספי, שבכל
הופעותיו האחרונות מול תמיר גילה עצבנות
יתרה. כל השלושה ישבו מכווצים,
בעוד שפרקליטי השורה התלוצצו ביניהם
ברוח טובה.
ואז ׳נכנס ספקטור. לבוש בחליפה אלגנטית,
נעליים מצוחצחות ועניבה מודרנית,
עלה על דוכן העדים, הושבע. כשקם אסל־בוים,
גבר בעל מראה אנגלו־סאכסי, לשאול
את השאלה הראשונה, הפסיק אותו ספק־טור,
הודיע לשופט המופתע שיש לו כמה
תנאים למתן העדות.
ראשית: ששמו לא יפורסם בעתונות.
(אמר ספקטור :״חסינות שניתנת למרגלת
בפני פרסום, מגיעה לפחות גם לי. עשיתי
בארץ הזאת לא פחות מעמוס בן־גוריון,
ואולי יו ת ר
התנאי השני היה יותר חשוב. הוא ביקש
ערבות מראש ובכתב, מראש־הממשלה, משר
המסחר והתעשיה ומשר המשטרה, שלא
יאונה לו כל רע אחרי שיעיד מה שיעיד.
(אמר האיש, שהיה ידוע בעבר כאדם עז־רוח
:״אני זבוב קטן בארץ הזאת. אם
יכלו לשבור איש חזק כמו שטיינברג, אותי
אפשר בכלל לקבור. אם לא אקבל את
הבטחונות האלה, לא אעיד!״)

״אכחיש את הבל.״
ן* אותו רגע קרה משהו באולם בית־
1המשפט. עוד מראשית הפרשה ידעו
כל הנוגעים בדבר שאווירה של פחד מ־
(המשך בעמוד )14

קולנוע

הנעווים

כאשר ג׳ים (ג׳יימם דין הבלתי
נשכח של קדמת עדן) מופיע בשכו
נה ומגלה כי ג׳ודי (נטלי ווד< ,הנערה
היפה ביותר של השכונה,
היא נערתו של באז, ראש כנופיית
הפושעים הצעיבשכונה, רים הוא
גם מגלה
את הדרך הקצרה
ביותר מזרועותיה בין הרכות
של נערה
לתוך זרועותיו הקשות של החוק.
ג׳ים,
הבא כחבריו האחרים, ממשפחה
טובה שנתנה לו את הכל,
חוץ מבית, יודע רק פתרון אחד:
העבריינות. וכאשר דו־קרב סכינים
בין ג׳ים לבאז( ,למעלה, ג׳יימס דין
בחולצה הלבנה) על ידה של ג׳ודי,
איננו מביא להכרעה, הם מחליטים
על מבחן מחזרים מחריד. הם עולים

למכוניות ספורט, מסיעים אותן לראשי
צוקים, המשקיפים אל עברי
פי תהומות.
כל המקדים לקפוץ מן המכונית
הוא פחדן, המאבד את ג׳ודי.
מקריות הגר
רל רצתה כי
ג׳יימס דין יאבד
חודשים מעטים
אחר הסרטת מרד
הנעורים את
חייו בתאונת מכונית
שהחרידה את ארצות־הברית.
מוצג בקולנוע ״אוריון״ ,תל־אביב;
ובקולנוע ״מאי״ חיפה.

ג 1ג2/

זג־זג

זגזג־זג
זג־זג

ר ר דנ ד
בדום.

והו עו *1נ בו!
זה עתה סיים את תקופת שירותו הצבאי
והוא רוצה לבחור במקצוע אזרחי בהקדם
האפשרי.
אבל על מנת להצליח בחיים האזרחיים צריכים
להתלבש היטב — והבגדים הישנים של עוזי
כבר מזמן אינם טובים עליו.
מובן מאליו שהוא יקנה חליפה משובחת
ומעיל ספורט אצל ט ל מן ושרת .,עוזי יודע
מנסיונו של אביו אצל ׳טלמן ו שות׳ כי יהיה
שבע־רצון.
טדמן ו שו ת׳

(ראשון בסדרה)

תל־אכיב, רחוב גחלת בנימין 27
0סלח זהבה 0רש״י 0 9תל־אביב 0טל • 21668 .פתוח ללא הפסק
בסלון אחדי שכלול ם

זהבה
ושבוצים יסודיים

0סלסול תמידי

תסרוקות האפנה

קוסמטיקה
* 0מניקיור 0מחלקה מיוחדת לצביעת שערות

״מכ וןלחטובהגזרה
מחלקתנו

המיוחדת

להרזה

ללא

דיאטה

קשה

עומדותלרשותךמ כונו תאמריקאיותחדישות
הרזה מקומית מכל חלקי הגוף
הכנסי אלינו להתיעצות -חנם.
-י* י* י יי

דרותרתי•!י? י׳

סרטים

משהו שכדאי לבזבז עליו שעתיים וכמה
עשרות גרושים.

צ פלין חוזר לבד
זמנים מודרנים (תמר, תל־אביב; אר
תחרויות

צות
הברית) אינו שייך לסרטי הזמנים ה־מודרנים.
הוא הופק בראשית שנות השלושים
והוא סרט אילם ברובו. עם זאת יהיר, הסרט,
כמו כל יצירותיו הגאוניות של צ׳ארלי
צ׳אפלין, מודרני ונצחי בכל הזמנים ה־מודרגים.

הבעיות והרעיונות המועלים בו, הם
אנושיים כלליים בכל הדורות. האדם המחפש
את אשרו, חלומותיו ותקוותיו, הצלחותיו
ומפלותיו, האיש הקטן הנופל קרבן
לסדרי החברה והשלטון — אלה מהווים את
הציר עליו סובבות הברקותיו של גאון
הבד.
ולמרות שהמסגרת הכללית לבקורתו החברתית
הנוקבת של צ׳אפלין היא אמריקה
בראשית שנות השלושים, אמריקה של המהפכה
התעשייתית הגדולה, שיטות העבודה
בסרט הנע, שביתות פועלים ופיזור הפגנות
בכוח, פורצות הבעיות מתוך המסגרת, מקנות
לסרט את חיוניותו ונצחיותו.
כדגים למאכל. צ׳ארלי צ׳אפלין, כותב
התסריט, המביים ומחבר המוסיקה לסרס,
הוא פועל חרושת קטן. הוא עובד כאוטומט
שכל מלאכתו היא תנועה מיכנית לד,בדגת
ברגים. הוא נופל קרבן למכונת האכלה
חדישה שמטרתה לחסוך בזמן האכילה.
תחת זאת מאכילה אותו המכונה ברגים,
שופכת עליו את המרק, ומנגב הפיות חובט
בלחייו.
האוטומטיזם מוציא את צ׳אפלין מדעתו.
הוא הופך למחוסר עבודה, מרים דגל אדום
שנשמט ממכונית משא והופך למנהיג הפגנה
קומוניסטית המוטל לכלא.
בצאתו מבית הכלא, הוא נתקל בנערה
יתומה חסרת כל (פאולט גודארד) ,מנסה
עמה יחד ליצור חיים חדשים.
כאשר הם מצליחים להשיג אושר חלקי,
באד, החברה והורסת אותו, בגלל עברם.
גלי הצחוק המציפים את אולם הקולנע,
למראה תעלוליו ודמותו הטרגי־קומית של
צ׳ארלי צ׳אפלין, מעידים יותר מכל, כי
זמנים מודרניים — נאמן להודיות האדם,
גם בזמן המודרני הזה.

מועמדת לקדושה
ריקט שרמן, תל־אביבית לשעבר בת ,21
חיכתה השבוע למכתב שני מד,במאי ההולי־בודי
הנודע אוטו פרמינגר. במכתבו הראשון,
בישר לריקט כי נכללה ברשימה של
30 מועמדות סופיות לתפקיד ג׳ואן הקדושה,
בסרטו החדש, שיהיה מבוסס על המחזה
של ברנרד שו. מספר הנערות שהגישו
את מועמדותן לתפקיד זה 800 :אלף.
ריקט היא בתו של העתונאי אלברט
סטארא, שהתיישב בישראל אחרי שגורש
ממצרים, שם ערך את אחד העתונים הגדולים
בשפה הצרפתית. בתל־אביב הכירה
ריקט את בעלה, מנגן באס אמריקאי, שהוזמן
לשורת הופעות עם התזמורת הפילהרמונית.
השניים התחתנו, עברו לגור בבוסטון,
עירו של הבעל.
״אני לא יודעת אם באמת יש לי סיכוי
איזה שהוא,״ כתבה ריקם, בעלת השיער
הזהוב הארוך והגו הדק, במכתבה האחרון
להוריה .״אבל בינתיים נתנו לי ללמוד קטע
של המחזה. כך שלפחות מובטחות לי קריאה
טובה, אם לא קריארה טובה.״

מוצג וראוי
אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ ואשר העולם הזה ממליץ לראותם:
0זמנים מודרניים (תמר, תל-אביבז
יצירת המופת הישנה של צ׳ארלי צ׳אפלין,
על האדם הקטן בדור המיכון והאוטומטים.
0מרד הנעורים (אוריון, תל־אביב;
מאי, חיפה) מן הסדרה, נוער מחפש את ח־

אהבה על מוקש
הששהכיוני (אמפיתאטרון, חיפח;
ארצות־הברית) הוא יום הי״וד במלחמת העולם
השניה, בו עומד כוח קומנדו של צבאות
הברית, לצאת לחבל ולהרוס במתקנים
של הצבא הגרמני. שניים מאנשי
קומנדו אלה הם סגן־אלוף וינטר הבריטי
(ריצ׳ארד סוד) וסרן ברקר האמריקאי (דוברם
טיילור).
אולם לפני שהשניים יוצאים לפעולתם
הנועזת, מחזירה המצלמה את סיפור חייהם
לאחור.
ברקר האמריקאי הוא אדם נשוי. זה אינו
מפריע לו להתאהב באחות בריטית, שאינה
אלא אהובתו של הטגן־אלוף שעמו הוא עומד
לצאת לפעולה. כשהוא מועבר לצפון
אפריקה, הוא מתנדב למבצעים מיוחדים
על מגת להיות בקרבת האחות. אולם כאשר
חוזר וינטר פצוע מהמדבר המערבי, עוזבת
אותו האחות ומצטרפת לאהובה הראשון.
בפשיטה המסוכנת, ביום הי״וד, עולים
שני המאהבים על מוקש.
האמריקאי נשאר בחיים. אין הוא יודע
שמפקדו הבריטי, מתחרהו לאהבה, נהרג.
משום כך הוא חוזר לאמריקה אל אשתו.
האחות אינה עוצרת בעדו, למרות שיכלה
לעשות זאת על־ידי גילוי מותו של וינטר.
היא נשארת לבדה. היא גיבורה.
הכל מזויף. הסרט הוסרט לפי הספר
רב־המכר, הנושא את אותו השם, מאת ליובל
שפירא. אולם התסריט שהופק מהספר
אינו עולה על רמה של רומנים בשבועוני
נשים. קודם כל חסרים בו אוירת המלחמה
המיוחדת, המתח העצום שבחיי אנשים בחזית•
הכל נראה מזויף, החל בצילומי אולפן
של לונדון בשעת מלחמה, וכלה בסצינות
האהבה המזויפות של טיילור ווינטר.
בחלקים מסוימים, מזכיר הסרט את גברת
סיניבר, של ראשית שנות הארבעים, אלא
שההוא היה מוצלח ממנו לאין שעור.
לא סינמסקופ, לא צבעי איסטמן ולא
חידושי טכניקת ההסרטה, יעשו מסרט זה

כובכ-מועמד שדמן
קריאה וקריארה
מחר. הפעם: נוער זהב אמריקאי בדרך הסכינים,
האקדחים ומירוצי־המכוניות המטורפים.
ג׳יימס דין ונטליד. ווד.
המדבר המתעורר (מוגרבי, תלאביב)
שיר הלל לפלאי מצלמותיו של וולט
דיסני ולמדבר האמריקאי, על היצורים הרוחשים

הכנופיה העליזה (אורה, חיפה)
טרטמתח אמריקאי בראי בריטי עקום. אלק
נינם וחבר מוסיקאים־גנבים, משתפים את
קטי ג׳ונסון בת ד,־ 70 בשוד מכונית משוריינת.
התוצאות מותחות ומצחיקות.
הגכורים עייפים (ירון, תל-
אביב) גבורי המלחמה מוצאים עצמם ריקים
ונשכחים בימי שלום. איב מונטן ומריה
פליקס מחפשים את אשרם ביבשת השחורה.
העולם הזח 993

אנשים
אבא להגנת סבא
ההוראה האחרונה שנתן גיורא יוספטל
לעובדי מרכז מפא״י לפני היכנסו לתפקידו
החדש כמזכיר מפא״י, היתד. להזמין בשביל
משרדו אצל נגר כיסא חזק במיוחד. הוא
הסביר, שבגלל משקל גופו, הוא שובר כסאות
רגילים במהירות רבה ח״כ אחדות
העבודה יצחק כן־אהר* היה היחיד
שקם להגן בפומבי על התפרצותו של
דוד בן־גוריון בכנסת נגד ח״כ חרות
מנחם כנין, בהאשימו אותו בהזלת

ידי זקנו הלבן והארוך של זרובבל, אשר
מילא את מחצית תמונתו, שנדפסה בצד
המאמר אגב, אותו עיתון תיאר לפני
זמן מה את הכנסת בישראל, והסביר כי
האיש הבולט ביותר בסיעת מק״י הוא ח״כ
כדטה אי נ א ואילו דובר סיעת הפועל המזרחי
הוא ח״כמשה סנ ה הסביר
השבוע ח״כ צ״כ יו סףסר לין :״ממשלת
ישראל דומה לממשלה הצ׳כוסלובאקית לפני
מלחמת העולם, כשהיה בה חבר אחד מטעם
התושבים הגרמניים של חבל הסודטים.

אמיתותו נתפרסם השבוע בעל המשמר על
ח״כ מפא״י אהוד אכריאל: כששהה
אבריאל בפורטוגאל לצורך טיפול בענייני
ההגנה, הוא היה מוסווה כעיתונאי ואף
החזיק בכיסו כרטים־עיתונאי של געתון־
דיילי־פרס, על שם קיבוץ געתון, בו היד,
חבר. בתוקף כרטיס זה, בחרו בו חברי
איגוד־עיתונאי־החוץ בפורטוגאל לסגן־נשיא
האיגוד ד״ר ישראל אלדד (שייכ1
סיפר השבוע, בשובו ממסע בחוץ־לארץ, על
יהודי אמריקאי שהיה משלם כל שנה 100
דולאר למגבית היהודית המאוחדת, ואילו
השנה שילם רק .30 כשנשאל מדוע שינה
ממנהגו, השיב :״שמעתי הרצאה של ד״ר
שייב. הוא אמר שגונבים ס/ס 70 של הכסף.
החלטתי לתת רק את השאר ראש
הממשלה דוד בן״גוריון המציא מונח חדש
בשעת דיוני הכנסת השבוע :״דחרותיזציה״
(על משקל דסטאליניזאציה) ,תהליך שעבר
לדעתו על כמה ממנהיגי הציונים הכלליים.

שכר־שופרים מקרר

עלמה רמתי כטכס קבלת תעודת אחות מוסמכת
צברית בשביס לבן

״דמעות־תניך׳ על חללי צד,״ל. אמר על כך
ח״כ חרות חיים למדן :״אבא של יריב
קם להגן על סבא של יריב.״ בן־אהרן הוא
אב לבן בשם יריב נשיא הפיליפינים
ראמון מגסייסי׳ העמיד השבוע את
מטוסו הפרטי לרשותו של ח״כ מפא׳׳י
מיטה שרת, כדי ששרת יספיק לבקר
בכמה מאיי הפיליפינים תוך 5שעות
מנהל באנל! לאומי לישראל ד״ר אהרן
כרט נשאל השבוע, משום מה אינו מעברת
את שמו, המתנוסס על מיליוני שטרי־כסף
במדינה. בתשובה, הסביר ברט כי שמו הוא
שם עברי, ראשי תיבות של ״בן רבי
טרפוך מנהיג פאג״י בנימין מינץ,
שעבר לא מזמן את איטליה, תואר על־ידי
עיתון רומאי כ״סגן ראש הפרלמנט הישראלי,
בנימינו מינצו לתיאור מוזר
זכה גם איש לאחדות העבודה יערב זרו־בבל
לפני בואו לאורוגוואי, אליה יצא
בשליחות מפלגתו. העיתון היהודי־הדתי
מומנט, היוצא לאור באורוגוואי, כתב ב־תרועת־שמחה
:״סוף סוף מגיע למדינתנו
גם שלית דתי!״ העיתון הוטעה כמובן על־

ממשלה זאת היתר. מקיימת ישיבות רשמיות,
בהשתתפות. כל החברים, וישיבות״בלתי
רשמיות, בלי הגרמני, שבהן היו מתקבלות
ההכרעות המעשיות, כי שם אפשר היה לדבר
באופן חופשי. בממשלת ישראל, הישיבות
המכריעות הן אלה של שרי מפא״י
בלבד. הישיבות הרשמיות, של כל שרי
הקואליציה, אינן קובעות דבר.״

פישתוק שאמי ל שגריר
את פגישת־השגרירים, שהתקיימה השבוע,
הקדים שגריר ישראל בלונדון אליהו
אילת ביום אחד, החליט לנצל יום זה
לפגישה עם חברים וותיקים לעבודה, במשרדי
הסוכנות היהודית. הוא ניגש לשוער
(שלא הכירו) והחל לשאול על כמה מה-
פקידים הבכירים, זכה לתשובה האופיינית
של שוער־בסוכנות לאדם־סתם :״אדוני, אל
תבלבל לי את המוח בצאתו משם,
קנה אילת שקיק של פימתולן שאמי והלך
במורד הרחוב כשהוא מפצח את הזרעונים
להנאתו סיפור שאין איש ערב ל
המשורר
אורי צבי גרינברג קיבל
שכר־סופרים מיוחד בפינו בעד שירו האחרון,
שהתפרסם על עמוד שלם בגליון
ערב סוכות של מעריב: בתמורה, העניק
מעריב למשורר מקרר חשמלי אגב,
אורי צבי גרינברג אינו מניח לילדיו להתרוצץ
בשמש הישראלית, משום שהוא
רוצה שייראו חיוורים, כיאה לילדים יהודיים
אמיתיים (לדעתו תיאטרון אהל הציע
השבוע לזמרת שושנה דמארי להופיע
בתפקיד ראשי באופרטה שולמית של יעקב
גולדפאדן, שתוצג באהל בעונה זאת, בבימויו
של משה הלוי ובתרגומו של שמשון
מלצר הצגה קרובה אחרת באהל:
סימונה והפרה, קומדיה מחיי העולים בישראל,
שנכתבה על־ידי יהושע בר
יוסף, לפי הזמנת תל״ס הסופר דב
פדן ראה השבוע את הסופר חיים הזז
מהלך לאט לאט ברחובות ירושלים. אמר
סדן :״כך יאה לשמו, שכן הוא נקרא לא
חיים ההולך, אלא חיים הזז כאשר
נערך השבוע בתל־אביב טכס חגיגי לרגל
הסמכת מחזור נוסף של בוגרות בית־הספר
לאחיות של ביודהחולים העירוני
הדסה, זכתה אחת הבוגרות לתשומת־לב
מיוחדת. האחות־המוסמכת החדשה: סגנית
צברית 56׳ ,עלמה רמתי הסופר
אהרן מגד החל לחבר המשך להרפתקאו־תיו
של הזוג חדווה ואני, שהוצגו בשעתו
על במת הבינוה בוויכוח שנערך על
חידוש דמותה של דת־ישראל, תמך הסופר
יצחק דב ברקוביץ, מתרגמו של שלום-
עליכם, ברעיון חידוש הסנהדרין. השיב לו
הסופר גרשון שופמן :״אם כיום, כשקיימת
רק מועצת הרבנות הראשית בת
שבעה חברים, מרובות כל כך הגזירות
שמבקשים הדתיים להטיל על הציבור —
תאר לך מה יהיה כשיהיו 70 חברים
בגליונות האחרונים של השבועון הבריטי
ניו סטייטסמן אנד ניישן נערך וויכוח חריף
ביותר על אופן הכנת הקוגל. הסבר מפורט
על מהות הקוגל נתן, בין השאר, ציר מפלגת
העבודה בבית־הנבחרים הבריטי יאן מיק*
ארדו, שטען כי הוא ״אלוף העולם באכילת
קוגל.״

פס\(ן י השב1(1
• משוחרר צה״ל, לאחר השערורייה האחרונה בכנסת,
שפרצה בעיקבות הערתו של בן־גוריון, כי אינו מאמין לדמעות
שבגין מזיל על הבחורים הנופלים :״הם מדברים על הבחורים,
ומתכוונים לבחירות.״
• שר־החיניד זלמן ארן :״מה זה מטורף? אדם
שנותן לשכל שלו להתפרץ בלי מעצורים.״
• ח״ב מק״י משה סנה, לאחר שבן־גוריון חזר ותבע
הנהגת בחירות אזוריות :״רק במקום אחד יצליח בן־גוריון
ויתקיימו בחירות אזוריות: בכפר אזור.״
• פרופסור היינריף שטראוס, איש אגודת איחוד:
״הברירה היא — להשלים עם האוייב הפנימי, השחיתות וה־מעילה,
או להשלים עם האוייב החיצוני, הערבי.״
• עורף ״חרות״ יוסף וויניצקי, לאחר שבן־גוריון
קרא את שירו של נתן אלתרמן בכנסת :״הכינוי המתאים לבן־
גוריון הוא — הציטאטור הגדול.״
• מנהיג תנועת החרות מנחם בגין, בתשובה
לקריאת־ביניים של שר־הבריאות ישראל ברזילי :״לטובת בריאותך
ולטובת בריאותי — מוטב שנפסיק את הוויכוח.״
• ד״ר ישראל אלדר (שייב) ,מנהיג לח״י לשעבר,
בשובו השבוע ממסע בחוץ־לארץ :״אין לי מזל. גם בממשלת
בגין כבר אין לי סיכוי לקבל תיק. הוא חילק את כל התיקים
בזמן שהייתי בחוץ־לארץ.״

הסולם הזה 993

• פרופסור ישעיהו לייבוביץ :״בימים עברו היו
קוראים בשם בחור ישיבה לבחור שלמד בבית־המדרש. כיום
קוראים בשם בחור ישיבה לצעיר המשתמט משירות בצבא.״
• דניאל אוסטר, ראש עיריית ירושלים לשעבר, בדחותו
הצעה לעמוד בראש עירייה ירושלמית שתקום תוך קואליציה
עם הדתיים :״תנו פעם לדניאל להשתחרר מגוב־העיריות.״
• הרב מיטה פרוש, לשעבר סגן־ראש־עיריית־ירושלים,
ד חברו לסגנות מטעם מפא״י, מרדכי איש־שלום :״ירושלים
היתד, בעבר עיר־השלום. כיום היא עירו של איש־שלום.״
• המשורר דוד שמעוני, בוויכוח על התחדשות הדת:
״כל אחד מאתנו צריך להיות עכשיו יהודי פי שניים או
שלושה.״
• ח״ב לאחדות העבודה יגאל אלון, על מאמריו
של חבר מערכת הארץ ברוך בר :״אין בר בלא תבן.״
• מנהל משרד־החדן ד״ר וואלטר איתן, עם
בואו של שגריר ישראל בלונדון, אליהו אילת, לארץ, על מנת
להשתתף בפגישת־השגרירים :״אם לישראל אין גישה חופשית
לאילת, לפחות יש לאילת גישה חופשית לישראל,״
• המשורר יעקב פיכמן, בכנס של יוצאי בסרביה
בישראל, שהתקיים השבוע :״יהודי בסרביה אהבו יותר את
השולחן־ערוך מאשר את הגמרא. לכן לא היו ביניהם הרבה
למדנים, אבל היו יהודים בריאים וחזקים.״

1/נול!ת בקופסה נזזג ל ה-גגו טו תו ת נגן זפסת לנגה

20 סי גדטת 3 3 2 0חטה

בי ת סבר דנה^ות

״החץ״
כהדרכת אברהם בהן
ת״א, רה, מנדלי ,6
מעכשיו גם שעורים

גור יספה

>מערוכת ו/עיפר,

אצ/ידיון ״ המכ בי ה ״ ת ל -א ביג

הופיע!
אלבום לכולי ישראל
כל הבולים, ניר משובח,
עיטורים, הסברות בעברית
ואנגלית, המשכים בקביעות.
מחיר עממי .
לפרטים: ת .ד ,757 .ירושלים

מצב

פחד

עצבנות, נחיתות בישנות, גמגום,
אימת הצבור, אי־בטחון בחברה
והפרעות בחיי נשואין ומין, ניתנים
לתקון בעזרת שיטתמנא
פרטים: כתחנת מנא ליעוץ בחיים,
תל־אביב, רח׳ לסינג ,11 טל.26068 .
המנהל:

ד״ר שמחה רב

שאל את עוד
איזה מהמתנות הרבות שהוא
קבל לבר־מצוה שימחה אותו
ביותר ועוררה בלבו את רגשות
התודה המרובים ביותר, ואיזו
מתנה שמרה על הפופולריות
שלה במשך שנים רבות, ותשמע
שזו היתד, מצלמה.

עמום בן־גוריון

הקץ לשומן!
ללא תרגילים, ללא מאמץ

מכונות

פלא

חשמליות

מעתה * דגברי
בהנהלת רפאל

הלסרין

״טרקלין ונוסי׳
תל־אביב
רחוב ריינם 5׳
היסה
הר הכרמל, ככר המגדל 10
(ליד מגדל המים) טלפון 82688 ירושלים בנין קולנוע ציון, טלפון 4705
תחת השגחה רפואית מעולה
טלפון 23104

— אולפן ל אנגלי ת —י
נפתח בבית־הספר לשפות ״קדימה״ ,בן יהודה ,74ת״א טל 20314 .
ללימוד מרוכז ומהיר. כן נפתחים )1 :קורסים לעברית, אנגלית
וצרפתית למבוגרים מכל דרגות הידיעות( ,שפה שימושית,
דקדוק, שיפור הסגנון והכתיב, קריאה בעתונות וכו )2 .),קבוצות
מיוחדות לאנגלית לתלמידי בתי־הספר (מתחילים, מתקדמים,
והכנה לבחינות).
פרטים והרשמה: מ־ 12—9לפנה״צ 9—4 ,בערב (פרט ליום ד)

יוון

ננ ב לו
נ ב 1ן ^\

0£5״5

הסלון המפואר ״נעלי נבון״ ברחוב דיזנגוף ,222 תל־אביב, מציע את
הנעליים האלגנטיות והמודלים החדישים ביותר של נעלים לגברות.

(המשך מעמוד )11
רחפת עליה. הם נתקלו בה על כל צעד
ושעל, בחקירות, בבירורים מוקדמים ובפרסומים.
הנוסח הקלאסי, אחרי סיפור מפורט
וממושך, היה ״אם תזמינו אותי אכחיש את
הכל! אני לא יודע כלום!״
אך באולם בית־המשפט נשמרה הפיקציה
כאילו זה משפט רגיל, המתנהל בין שני
צדדים רגילים, לפי נוהל שיגרתי ואפור.
עתה, זו הפעם הראשונה, נשברה פיקציה
זו. המסווה נקרע על-ידי איש שלא היה
שייך לאחד הצדדים, אלא עמד מן הצד.
מבלי שספקטור הרגיש בכך, היתד, אירוניה
מסויימת בדבריו, והיא שהפכה אותם
למחרת היום סנסציה עתונאית. הוא לא
הסתפק בערובה משר אחד, אלא דרשה
משלושה שרים שונים, ביניהם אביו של
התובע. וכסוחר מנוסה, דרש אותה בכתב,
ומראש.
מבחינה מוסרית, היתד, זאת מהלומה
קשה לכל מערך התביעה. כי ספקטור גילה
למעשה כי יש לו הרבה מה לומר, וכי
הדברים שיאמר עשויים להזיק לאינטרסים
של צמרת המדינה עד כדי אפשרות של
פעולות־נקם חמורות ביותר.
אך למרות הדברים החריפים, לא העז
כספי להתגרות בעד הזה. בכל זאת לא
שלט בלשונו, קרא לעבר השופט :״מה כל
החפזון הזה? לפי האינפורמציה שלי הגיש
ספקטור את בקשתו להיתר־יציאה רק לפני
שלושה ימים.״
פפק טור(ל שופט ) :אדוני רואה? הם
כבר יודעים את זה! (לכספי ) :מניין אתה
יודע את זה?
תמיר: אני מבקש שדברי כספי יירשמו
בפרוטוקול. אנחנו טוענים כל הזמן שחלקים
שלמים מן המנגנון הממשלתי עומדים
לרשות ,:התובע במשפט הזה. והנה מאשר
זאת כספי עצמו.
ספק טו ר (לשופט ):כספי ידע גם לרמוז
לי כי עלול להיפתח נגדי תיק מסויים במשטרה
הכלכלית בחיפה. מנין הוא ידע את
זאת?
כאן איבד כספי את עצביו לחלוטין, התפרץ
לעבר תמיר :״אתה יכול להגיש בקשה
למשרד שלנו להתקבל כמתמחה כדי ללמוד
איך להכין משפט!״
היה זה פסוק ילדותי ביותר, במיוחד
בשלב זה של המשפט. תמיר לא נשאר חייב
תשובה :״עוד יעברו עליך הרבה שנים עד
שתוכל ללמוד אצלנו איך לנהל משפט.״
אולם תמיר עצר בעד עצמו בעצם שטף
הדיבור, הוסיף :״אבל אני לא ארד לרמה
שלך!״

״הס יהרסו אותי!״
ך* נצחון המוסרי לא היה יכול לו
1הספיק לפרקליטי הנתבעים. הם היו
צריכים להחליט מה לעשות בעד המסרב
לדבר.
דרך אחת היתד, לבקש את השופט לאלץ
אותו לדבר, ולעצרו בכלא באשמת בזיון
בית־משפט. דרך אחרת היתד, לוותר עליו.
הראשונה היתד, חריפה מדי, השניה לא
באה בחשבון, כי היתר, משמשת תקדים
מסוכן לכל העדים הבאים במשפט זה.
אפלבוים ביקש הפסקה, ניסה לשכנע את
העד. ספקטור, הרגיל לדבר בקול רם, נשמע
כשהוא צועק :״מי יבטיח את פרנסתי ואת
פרנסת ילדי? הם יהרסו אותי!״ אפלבוים
ויתר קצת, אך לא נסוג כליל. הוא ביקש
דחיה לשם שיקול־דעת נוסף. ספקטור מצדו
התחייב לא לצאת מן הארץ תוך שבוע.

אבל אחוזג סוזמכיח;,
והבניה ^ויוז קחקוקול
ג ב 7נוקללי הרדיו דונ(י11
א 1ל 11ל אחר האזנה לתכרת
באנ(צי\ 1ת רדיו ענגי זד ד ־
ב>\ל רז׳צליל הנו^להיאנו^ר
לן ל הב חין בי תחסתח
ובק\יבו.

דירי!

כספי לא יכול היה להרשות לצד השני
את המלה האחרונה. עתה קם, דרש כי
הנתבעים ישלמו לו את הוצאות הופעתו
בישיבה זו. גם כאן הפריז במקצת, בדברו
על שלושת פרקליטים ידועים, אחד מהם
שופט מחוזי לשעבר, השני מעורכי הוצאת
פסקי־הדין והשלישי המרכז בידו את המשפטים
הבולטים ביותר במדינה :״אולי היומנים
שלכם פנויים. אבל היומן שלי תפוס
יום־יום! אני מבקש הוצאות בשיעור גבוה!״
זרק לעומתו אפלבוים, בעל חוש־ד,הומור
:״רק זה מעיק עליך עכשיו?״

סוש^/כיי ר דיו בן נליגזר בו>3׳1

כשסגר השופט לם את הישיבה, נראה כאילו
היה מוכן להשמיע אנחה של הקלה.
הוא לא היה מאושר מישיבה מוזרה זו.

ספ 1רט אורחים האורחת בור ח ת
כאשר הגיעה לפני שבועיים לישראל
קבוצת הכדורגל התורכית באשיקטאש, לפי
הזמנתה של קבוצת הפועל פתח־תקוה,
נערכה לה קבלת פנים לבבית. כי בואה
של קבוצה זו, התופסת את המקום השלישי
בליגה התורכית, היה סימן מעודד לחידוש
יחסי הספורט התקינים בין תורכיה וישראל.
אולם קבלת פנים לחוד ועסקים לחוד.
מלבד הקבוצה המזמינה, לא הביעה אף
קבוצה מקומית את נכונותה לשחק עם
האורחים. לא היה זה בגלל רמת משחקם,
אלא משום שכמו בכל עסק מסחרי אחר,
לא היו הקבוצות מוכנות לקנות חתול
בשק, מבלי שיראו את הקבוצה וידעו את
כוח משיכתה לגבי הקהל.
רק אחרי המשחק הראשון, בין באש יק•
טאש להפועל פתח־תקוה, שנסתיים בתיקו
1:1ומשך קהל די רב ( 12 אלף) ,הסכים
הפועל תל־אביב לשחק עם האורחים. לפי
החוזה, היה על באשיקטאש לערוך שלושה
משחקים בישראל, לא חשוב עם מי.
על. מציאה זו קפצה קבוצת ביתר ירושלים,
שהזמינה את האורחים לבירה. למרות
שלא היה תקדים, שקבוצה אורחת שהוזמנה
על־ידי קבוצת הפועל, תשחק נגד קבוצה
ביתרית, הסכימו המארחים להזמנה.
המשחק נקבע לשבת האחרונה. ואז, באופן
בלתי צפוי, לאחר השתלשלות ענינים
מסובכת, סרבה באשיקטאש לשחק נגד ביתר
ירושלים, לפי הוראת הציר התורכי שקיבל
הוראות בנידון זה ישר מאנקרה.
פקידון קטן. ביתר ירושלים מיהרה
להפיץ כרוזים על פרשת ביטול המשחק,
בהם האשימה גלויות אדם אחד בכל הפרשה.
היה זה חיים גולדנברג, עובד הצירות הישראלית
באנקרה, וסופר דבר שם, שהגיע
יחד עם הקבוצה לסיור בישראל. גולדנברג,
כך טען הכרוז, התערב בחלונות הגבוהים
למען ביטול המשחק.
תחילה, נראתה האשמה זו כמגוחכת מאחר
שלא התקבל על הדעת שפקידון קטן
בצירות הישראלית יקבע את מדיניותה של
ממשלת תורכיה. היו אנשים שניסו להסביר
את הפרשה בסירובה של תורכיה להרגיז את
הערבים ולשחק בירושלים.
אולם הפרשה כולה נראתה אחרת כאשר
משרד החוץ, אשר דוברו הגדיר תחילה את
האשמתו של גולדנברג כעלילה גסה, קרא
לגולדנברג לבירור. היה זה לאחר שנמצאו
אנשים שהעידו כי שמעוהו ממליץ בפני
הציר התורכי על ביטול המשחק נגד קבוצה
״טירוריסטית״.

תערוכות

השראה ספורטאית

כבר במשחקים האולימפיים הראשונים
שערכו היוונים הקדמונים לרגלי הר אולימפוס,
במאה השמינית לפני הספירה, ידעו
לקשור את הספורט באמנות. פטל הברונזה
של זורק הדיסקוס שימש מאז כסמל הספורט
בכלל, והמשחקים האולימפיים בפרט.
תנועות גופותיהם ושרידיהם של הספורטאים
הפכו להיות מעיין לא אכזב לציירים
ופסלים למיניהם.
גם אמני ישראל לא נשארו רחוקים ממקור
השראה זה. השבוע, בביתן האמנים
בתל־אביב, ניתן היה לעמוד על התרשמות
אמני ישראל מהספורט הישראלי. בתערוכה,
שאורגנה ביוזמת הועד האולימפי, הציגו 23
ציירים ופסלים את פרי יצירותיהם.
ממבט כללי ניכר היה. שהאמנים נשארו
נאמנים למציאות: יחס נושאי יצירותיהם
היה בהתאם ליחס למקצועות ספורט במציאות.
כך, למשל, שאבו שמונה ציירים את
השראתם ממשחקי כדורגל, חמישה מכדורסל,
חמישה מרצים אתליטים, ששה נוספים
משייט ושחיה. מקצועות האיגרוף, הדהירה
על גבי סוס והצניחה, היו פחות פופולריים,
זכו ליצירה אחת בלבד כל אחד.
מין ספורט חדש .״הציירים לא היו
ספורטאים מעולם,״ הפליט אתליט בעל קומה,
למראה ציור שמן של ריקו בלאס, המתאר
שלושה רצים בתנופתם. הסיבה לדעתו
השלילית: בציור נראים שלושה רצים
על מסלול אחד. סיבות אחרות לעיקוספיות
ואפים של ספורטאים, שבאו לראות את התערוכה,
היו מספר תמונות כזו של אליהו
גת, המתארת אנשים מתרחצים בים, או של
יוחנן סימון, המתארת קיבוצניקים בבריכה.
הצביע אחד מהם על פסל גבר ואשד, מתחבקים
:״איזה מין ספורט חדש זה?״
חעדלס חזה 995

הכבשה

ראש

אליעזר שפיגל-הכדורגלן
הנשנה שעלה לניסגה

השח ורה

ך* כדורגל הישראלי עמד על פרשת דרכים. שנת
( | השיא האחרונה, עשירת המאורעות, הביאה את הם־
פורט הלאומי אל פיסגת ההתענינות הציבורית. היא הוכיחה
ברורות, כי לכדור החום נשקף עתיד ורוד. אולם יחד עם
זאת, הביא נסיון השנה האחרונה עם ג׳ק גיבונס, המאמן
הזר בעל השם העולמי, למסקנה כי דרוש רועה חדש לעדר
הכדורגלנים הישראליים. לא רועה זר ורחוק, שעיקר דא־גתו
למשרתו, אלא איש קרוב ומקומי, שיבין לנפש שיותיו
וידע לנהגם בהבנה ובאהבה ממש.
עד לפני זמן קצר לא נראה מועמד מתאים לתפקיד זה.
לפתע, גילו אותו כולם. כל הזרקורים הופנו אלין _ אל
הכבשה השחורה שבעדר השיות הצחורות. המקופחת, ה־ענווה,
חסרת המרפקים והייחוס שבשיות הפכה לתקוותם.
אליעזר שפיגל (אלרואי) ,מאמן ושחקן מכבי פתח־תקווה
הפך לאחרונה המועמד הרציני ביותר לתפקיד מאמן נבחרת
הכדורגל הישראלית.
התאחדות הכדורגל, בשיתוף עם מרכז
שגרו לקורס גבוה למאמני כדורגל בבריטניה.

מכבי,

החליטו ל
היתר.
בהחלטה זו הפתעה רבתי• לא משום שאליעזר
שפיגל אינו מתאים לתפקיד. להיפך, מבחינת סגולותיו ככדורגלן,
מאמן ואדם׳ לא היה מועמד מתחרה לו. ההפתעה
היתה בכו, שמשהו זז במשטר הקנוניות והקיפוחים של
עולם הכדורגל הישראלי, ואיש הפרובינציה, שחקן קבוצה
שאינה אהודה גם על אחיותיה לאגודה, זכה לאמון כללי.
אליעזר שפיגל היה ראוי לאמון זה, יותר מכל כדורגלן
אחר בישראל.

ך* שנה היתד! שנת .1946 באיצטדיון המכביח בתל|
אביב, עמלו אחד עשר שחקני מכבי תל־אביב לבלום
את משחקם המסחרר של י״א שחקני קבוצת מ.ם.ק. ההונגרית׳
ביניהם כוכבים בשמי הכדורגל העולמי כהדיגקוטי.
איש מרבבת הצופים לא העז לקוות כי השער ההונגרי
יובקע גם פעם אחת.
למרות זאת הובקע השער ההונגרי, אם כי ההונגרים
הובילו בתוצאה .2:1נדמה היה כי זאת תהיה התוצאה
הסופית. ואז, קצת לפני תום המשחק, התרחש משהו שרבים
מהצופים לא הספיקו לראותו. שחקן מכבי עמד במרחק
25 מטר מהשער ההונגרי׳ כשגבו מופנה לשער. הכדור
הגיע אליו. הוא בעט רק בעיטה אחת, תוך כדי סיבוב —
והכדור היה ברשת.
כמו כל הקהל, נדהם גם השוער ההונגרי עצמו. הוא היה
כה מבולבל ומרוגז עד שהשליך את כובעו בכעס על הקרקע
ועזב את המגרש. אמר הדיגקוטי לאחר המשחק :״שער
כזה עוד לא הבקעתי בחיי.״
מעטים היו האנשים שהכירו את השחקן אשר הבקיע את
השער. משך שנים לא ראה אותו איש על מגרשי הכדורגל
בארץ• רק הותיקים זכרו את אליעזר שפיגל, כוכב מכבי
פתח־תקוה לשעבר, שהוגלה בשנת 1944 לאריתריאה, יחד
עם עוד 250 גולים, כחשוד בהשתייכות לארגון טרוריסטי.
שבוע אחד בלבד לפני המשחק, חזר אליעזר לארץ, אל
אשתו, אל בתו ואל הכדורגל. ביום שישי שב לביתו וביום
השבת כבר רץ על מגרש הכדורגל במשחק בין קבוצת
מכבי פתח־תקוה והפועל תל־אביב, בו הבקיע את שערו
של חודורוב בצורה בלתי ניתנת לתיאור.
תוך ימים ספורים, הפך שפיגל להיות אימת כל שחקני
הכדורגל בארץ. קבוצות הערים הגדולות הציעו לו הצעות
מפתות. עוד בלטרון׳ לפני השחרור הסופי, הציע לו דוד
הכהן, שהיה מעצורי השבת השחורה, להצטרף להפועל
חיפה. חוק מיוחד הועבר בהתאחדות הכדורגל כדי לאפשר
לו להצטרף למכבי ־ תל־אביב• לפי חוק זה תיחשב תקופת
שהותו של שחקן במעצר, כתקופת הסגר המאפשרת העברתו
מקבוצה לקבוצה.
אולם אליעזר שפיגל נשאר נאמן לקבוצת האם שלו מ־פתח־תקוזה,
עמה עבר את רוב 18 השנים שהוא נמצא על
מגרשי הכדורגל.
בגיל 15 וחצי היה אליעזר, כשנקרא לשחק עם קבוצת
הבוגרים המפורסמת של מכבי פתח־תקווה, שכללה שחקנים
בעלי שם. הוא קיבל את תפקיד החלוץ המרכזי ומשך 18
השנים שחלפו מאז, לא הוצא שפיגל מעולם מהמגרש, לא
על־ידי שופט ולא על־ידי מרכיבי הקבוצות. מעולם לא נזף
בו שופט ולא הזהירו. רק שחקנים מעטים יכולים לזקוף
לזכותם עובדה כזו. אחד מהם הוא סטנלי מתיום הבריטי,
ששפיגל רואה בו את האידיאל של שחקן הכדורגל•

ך* כדורגל עמד בראש מחשבותיו של אליעזר. הוא
| ) עזב את בית־הספר התיכון והחל עובד 12 שעות ביום
בהשקאת פרדסים, כדי שיוכל להתמסר כולו לספורט.
כשפרצה מלחמת העולם השניה והפרדסים לא הכניסו
עוד, הפסיקו בעליהם להשקותם. אליעזר הפך מחוסר עבודה.
אז, בפעם הראשונה והיחידה, עבר לשחק בקבוצה אחרת.

אימץמשפחתי. אליעזר שפיגל במדי קבוצת הכדורגל של מכבי פתח־תקוה, מאמן את בנו עמיחי בן ה־ ,9בתרגילי
כדור. מהצד, צופות הדסה ונילי, האם והבת, הנלהבות לכדורגל ממש כמו הגברים במשפחה, אינן מחמיצות אף תחרות.
הוא צורף לביתר תל־אביב, לאחר שסודרה לו עבודה כ־מלטש
יהלומים. אותה שעה, היה כבר שפיגל כדורגלן
מעולה•
פירסומו ככדורגלן לא הפריע לבריטים לעצרו בשנת 1944
ולהגלותו לאריטריאה, למרות שלא היה חבר פעיל בארגון
מחתרת. בשעת עוצר, נעצר שפיגל בלכתו לעבודה. הוא
הוגלה לפני שהספיק להיפרד מאשתו ובתו, בת שמונת
החדשים.
השנתיים שבילה בגלות, במחנה מעצר סגור, איפשרו לש־פיגל
לפתח את עצמו ככדורגלן, ללטש ולשפר את סגולותיו
הטבעיות. במחנה קראו לו כולם: נעליים אדומות, בשל
נעלי הכדורגל האדומות שלא היו יורדות מעל רגליו. שומריו
כה התלהבו ממשחקו עד שצרפוהו לנבחרת אריתריאה.
מפקד המחנה הבריטי, בדרגת בריגדיר, היה עומד שעות
רצופות ומתבונן באימוניו הפרטיים של עצירו. יום אחד
הציע לו גלויות לנסוע לאנגליה ולשחק באחת הקבוצות
המפורסמות. שסיגל העדיף לחכות לשיחרור ולחזור לארץ.
מאז, שיחק בקביעות בקבוצת האם, הפך לראשה, מאמנה
והרוח החיה שבה. גם יריביו לשדה מקבוצות אחרות העריכוהו
כשחקן וכאדם. פרט מאלף הוא המשאל שנערך בין
35 שחקני סגל הנבחרת הישראלית, בשנת .1948 מטרת המשאל
היתד, לבחור את 18 השחקנים שייצגו את נבחרת
צה״ל בארצות־הברית. אלי פוקס, שהיה אז בשיא כושרו
והפייבוריט בכדורגלני הארץ, זכה ב־ 33 קולות• שפיגל
קיבל את המקסימום — .35

** ל מגיש הכדורגל של מכבי פתודתקוה, שעה
קלה לפני שעומד להתקיים שם אימון הקבוצה, חוזר
ונשנה מדי פעם מחזה מוזר. שני גברים מתאמנים לבדם
בכדור. האחד, מבוגר מוצק ובעל יכולת טכנית מעולה,
הוא אליעזר שפיגל ( )34 מאמן הקבוצה. השני הוא ילד
בן ,9עמיחי שפיגל, בנו.
אליעזר החליט לעשות מבנו כדורגלן, מאמנו זה שנתיים
ברציפות ובשיטתיות. כל רגע פנוי הם מנצלים לאימון
משותף. בשבתות הם יוצאים לגג או לחצר להתאמן,
ובימות החורף משמש להם המסדרון בדירתם כזירת
אימונים.
כי הכדורגל הטביע את חותמו על כל חייה של משפחת
שפיגל, עוד מיום בו הכיר אליעזר את הדסה, שעתידה
היתד, להיות אשתו, והיתד, חניכתו במכבי הצעיר. אז לא
היססה הדסה לשחק כדורגל עם הבנים. למענו, היתה
מוכנה להקריב את ימי הששי ולהישאר בבית עם אליעזר,
כדי שיוכל לנוח לקראת משחקי השבת, כמצוות המאמן.
עד היום זוכר הזוג, כיצד היה נחמיה גראף, מנהל הקבוצה

עוקב אחריהם בלילות ששי כדי לראות אם הם מקיימים את
הוראותיו.
סדר חיים זה נשאר גם לאחר נשואיהם והולדת בתם
נילי ( )13 ובנם עמיחי. מדי שבת בשבת, אוכלת המשפחה
כולה ארוחת צהרים מוקדמת, כדי להגיע עם האב למשחקיו.
כמעט לא היה משחק בו שיחק אליעזר שהדסה לא נכחה
בו, אפילו בחדשי הריונה האחרונים.
אליעזר עצמו לא נשאר חייב למשפחתו. לא פעם ויתר
על נסיעות לחוץ לארץ, בגלל מצב בריאותה הלקוי של
אשתו. הדסה חלתה בימי גלותו של בעלה, כאשר נאלצה
לעבוד כדי לפרנס את עצמה ואת בתה. כאשר יוצא שסיגל
למסע, במסעותיו האחרונים בקו אמריקה—מוסקבה—הונג־קונג,
עומדת הדאגה למשפחתו בראש מחשבותיו.

*•לבד ביסוסה של קבוצת מכבי פתח־תקוה בין
1 2קבוצות הצמרת בשנים האחרונות, אפשר לזקוף
לזכותו של שפיגל גילוי ופיתוח דור שחקנים חדש, הן
בקבוצתו והן בקבוצות אחרות.
כשהתגייס אליעזר לצד,״ל, ניתן לו תפקיד של אחראי
על ענף הכדורגל בפיקוד ההדרכה. במשך שנות שרותו,
זכתה קבוצתו בקביעות בגביע הרמט״כל. שפיגל גילה אז
מספר שחקנים, הנמנים כיום בין טובי הכדורגלנים במדינה.
ביניהם: יוסף גולדשטיין, שחקן מכבי תל־אביב לשעבר,
אשר בלוט, שחקן הפועל תל־אביב, זליקוביץ׳ ואהרון
שרשטינסקי.
כשהשתחרר אליעזר מהצבא, עבר לעבוד כנהג באגד,
עבודה שהוא ממלאה באותה נאמנות ומסירות שהוא מקדיש
למשפחתו ולכדורגל.
אך למרות סגולותיו, היה אליעזר שפיגל משך שנים
הכבשה השחורה של הכדורגל הישראלי, רק משום ששיחק
בקבוצה שלא היו לה גב חזק ודודים עשירים. תמיד
דאגו לקפחו בהרכבים ובנסיעות! רבים אף חזו את
חיסולו המהיר ככדורגלן.
אולם מאורעות השנה האחרונה היפנו באופן פתאומי
את כל הזרקורים אל דמותו הענוותנית והבלתי מתבלטת.
בקורס המאמנים שערך גיבונם מיד בבואו ארצה, היה
שפיגל היחיד מתוך 30 חניכים שזכה לסיים אח הקורם
בהצטיינות.
למרות לחץ אגודת מכבי תל־אביב בהתאחדות, שג׳רי
בית הלוי יהיה לסגנו של גיבונם כמאמן נבחרת הכדורגל —
דבר שנראה טבעי למדי, נוכח נסיונו הרב של ג׳רי —
התעקש גיבונס ששפיגל יהיה סגנו. עבודתו במבחנים
הבינלאומיים האחרונים, הצדיקה בכל הבחינות בחירה זו.
השבוע, כשהתכונן שפיגל לנסיעתו הקרובה לקורס
המאמנים בבריטניה, הבטיח הוא :״אני מקוה שאצליח
בתפקיד שהטילו עלי*.

ריגול בי שר אל
(המשך מעמוד )5
רק אשד, אחת הכירה את יולין זמן ממושך
ומקרוב. היתד, זאת אסתר (אירנה) פידל
( ,)38 אשתו של אלכסנדר במשך שלוש
שניט.

תחרות
ד ^ לי
אחרי מיון קפדני ובדיקה
מדוקדקת של אלפי התשובות
שנתקבלו לתחרות ״ראלי״
נערכה ביום 10 לאוקטובר
1956 הגרלת הפרסים
בנוכחותם של נציגי ״טכניקה׳
יעקב בוקשטין, פרסום
טל־אריאלי ו״העולם הזה״ .דניאלה בת השמונה, בתו
של הטייס דניאל בוקשטין, הוציאה את הפתרונות הזוכים
מבין הקלפי שהכילה את אלפי התשובות הנכונות גראה
תמונה למטה) .דניאלה, שהיא בעצמה בעלת אופני
״ראלי״־נוער (מימין) ,העלתה את 27 הזוכים הבאים:
הפרס הראשון: אופני פלדה ״ראלי״
גיורא מימון (וודינסקי) ,נתניה שכונת מכבי, על־ייד רחוב גורדון.
הפרם השני: שעון־יד מפואר
אבי קטוני, תל־אביב, שד׳ נורדאו.
פרם 2עד : 27 עט גלובוס כל אהד
משה מרש, תל־אביב, גבעת עמל ב׳ רחוב ד׳ ;23 אליעזר ילסקי,
רמת השרון; בן־ציון בלומנפלד, תל־אביב, דיזנגוף ;114 יצחק ווסרמן
תל־אביב, מרים החשמונאית :10 קלמן מסינג, רחובות, שיכון
הוותיקים ;67 יחיאל צברי, תל־אביב, קלישר ;21 אהוד מסובר,
גבעת השלושה; מאיר חבשוש, ירושלים, רוחמה, יוטף בן־מתתיהו ;27
מנחם קישון, נתניה, תרומפלדור ;1יוחנן קולפשטוק, חיפה, בצלאל
;26 אברהם דובינסקי, תל־אביב, קריית שלום, אהרון ;13 יוסף
ליפשיץ, רמת־גן, רחוב יהלום ;34 שרונה אבני, חדרה, רחוב אחד
העם; צבי שכניוק, חיפה, פלמח ;6בנימינוביץ, תל־אביב, מרכז
מסחרי ;34/36 אהרון נצר, גבעתיים, ברדיצבסקי ;27 יאיר אבנר,
תל־אביב, הרצל ;66 אלישע נובק, מרחביה, המוסד החינוכי; אילה
דגון׳ ירושלים, הם ;10 איתן שטינבוק, תל־אביב, גריזים ;5לאה
אנגל, חיפה, מעברת קריית שמואל ;220 נסים מועלם, תל־אביב,
פרישמן ;90 צבי צביאלי, תל־אביב, נחלת בנימין ;81 גדעון ליכטג־שטיץ,
תל־אביב, אלכסנדר ינאי ;6אריאל אוקסהורן, תל־אביב,
בר־כוכבא .63

על הזוכים לפנות ל״טכניקה״ יעקב בוקשטין, נציג
אופני פלדה ״ראלי״ בישראל, תל-אביב, רחוב רמב״ם ,22
החל מן ה־ 28 לאוקטובר בין השעות 11ל 1-לפניהצהריים.

״ראלי• -אופני הפלדה
״1£1611^016

* 8 x 31861 11* 1110 -מ ״

דעתה שלאשתו
^ אחדמחד שי ה חו ר ף של שנת
^ 1950 נכנס סגן נמוך קומה וממושקף
למספרה יפואית, ביקש להתגלח. אירנה
ניגשה אליו למלא את מבוקשו. היא היתד,
אשר, בריאה וחמודה, לא ניכרו עליה שנות
הלחימה בנאצים במחתרת היוגוסלבית. קשה
היה להאמין כי היתד, אם לילדה בת , 16
הנשואה כיום לשוויצרי ותושבת הלבנון.
בין הקצין לספרית נקשרה שיהה. ד,יא נמשכה
גם לאחר הגילוח. אירנד, הזמינה את
אלכסנדר יולין לביתה.
עוד באותו הערב החליטו להתחתן. אמרה
אימה :״הוא סיפר לי שהוא בודד וחסר
משפחה. גם אני חלמתי שיהיה לי בית.
היתד, לי בת גדולה, ידעתי שעוד מעט היא
תעזוב אותי ואשאר לבד. אמרתי, למה לאז
והסכמתי להתחתן עמו. עשיתי טעות.״
הטעות התבררה לאירנה רק אחרי שנה.
רק אז למדה להכיר שמשהו לא בסדר עם
סאשקד, בעלה. סיפרה היא :״היה לו טבע
כזה, שלא היה יכול לשבת במקום א,זד.
תמיד היה מוכרח לרוץ, להיות בכל מקום,
להופיע בכל מקום. לכל כנס היה רץ וסוחב
אותי ביד. לא הבנתי אף מלה ממה שאמרו
שם, ישבתי כמו מטומטמת. הוא היה מוכרח
להכיר את כולם, את כל הגדולים, להצטלם
עם כולם. רצה שיכתבו עליו בעתונים ושכולם
ידברו עליו ויאהבו אותו.
לפעמים בכלל היה שוכח שיש לו בית.
היה נוסע ומשאיר אותי לבד במשך שבועות.
לא היה איכפת לו חיי המשפחה —
העיקר לרוץ ולעשות שוויץ. זה שאומרים
עליו שהיה חי עם בחורות, זה שקר. אני
חייתי איתו ואני מכירה אותו. הוא עשה
את זה רק בגלל שידברו עליו שיש לו
בחורות. בשבילו לצאת כל יום עם בחורה
אחרת היה שוויץ גדול.״
אחרי שלוש שנות חיים משותפים, ולידת
לדה פיקחית וחמודה, עזבה איתר. את
סאשקה. לפני שנה קיבלה ממנו גט. הילדה
נשארה אצלה.
כל הסימנים מעידים שאלכסנדר יולין היה
לקוי ברוחו במחלה הנקראת אישיות מפוצלת.

סעל מו סקבה
* *יוםשעזבהאותו אשתו, החלה
] /הירידה של סאשקה. הוא עוד הגיע
לדרגת סרן, אולם זמן קצר לאחר מכן נשפט,
הורד מדרגתו ופוטר מצבא הקבע. השמועות
אמרו שהוא נאשם בנסיון לאנוס
מזכירה נשואה. אחרים טענו שהיה זה לאחר
שהתחצף וסטר לסגן־אלוף על לחיו.
חייו האזרחיים לא עלו כה יפה, כקריירה
הצבאית שלו. הוא השיג זכיון לקנית שיירי
אוכל ממחנות צבא, עשה עסקים עם בעלי
דירי חזירים בסביבות רמלה. כשנודע לאן
הולכים שיירי המזון, הוציאו את הזכיון
מידיו. הוא שילם 200 לירות שוחד כדי
לקבל זכיון לשיירי מזון מבית־החולים
הדסה בתל־אביב. הוא לא קיבל את הזכיון
ואף לא את הכסף.
עסקיו של סאשקה החלו מתמוטטים. הוא
החליט להיות לעתונאי. ושוב יזם מבצע
שעתיד היה להקנות לו פירסום: חדירה
לברית־המועצות. היה זה עוד לפני שברית־המועצות
פתחה את שעריה לביקור ישראליים.
סאשקה לא עסק בפוליטיקה. בברית-
המועצות נמצאת בתו מנשואיו הראשונים,
והוא קיווה שבאמצעותה יוכל לחדור אל
מעבר למסך הברזל.
אולם העתונים הישראליים, אליהם פנר.
להסדר נסיעתו ,,דחו אותו. סאשקה עזב
את הארץ, נסע לשוויץ, הסתבך בענינים
בלתי כשרים ושם נולד במותו הרעיון להיות
מרגל. המניעים לכך היו רצונו לצאת
ממצבו הכספי הקשה ולחזור שוב לעמדתו
המכובדת מלפני שנים — ולזכות בפירסום.
השבוע זכה יולין בפירסום ששאף לו, אם
לא למעלה מזר״
שמו הפך לשם המוזכר ביותר במדינה״
פרשת חייו וגבורותיו התפרסמה בן לילה.
בסיועה האדיב של התביעה הכללית, של ראשונה
בתולדות המשפטים מסוג זה גילתה

את קלפיה לעתונות לפני שהחל המשפט,
נופחה את הפרשה לממדים שהפכו את יולין
לראש שירותי הרגול המצרי בישראל.
אולם כשהחל השבוע להתברר בפני ביתד,משפט
המחוזי בתל־אביב משפטו של יו־לין,
נתגלו העובדות באור חיור יותר.

הצגה מו צרחת
>•< יו םהראשץ לבירור המשפטי, היד,
^ אולמו של השופט קנת מלא עד אפס
מקום. במסדרון, חיכו סקרנים בתור לראות
מרגל חי. אשד, אחת׳ ניסתה לפרוץ לעצמה
דרך אל האולם כדי ״לראות איזה מין טיפוס
זה!״ רק שוטרי המשמר עצרו אותה.
אך כבר ביום השני, פגה ההתעניינות.
התנהגותו של יולין, תיאור מעשיו בעתונים
ופרטי עבירתו הבהירו כי לא היתר, כאן
כל דמות מיסתורית מעולם האגדות של הריגול.
הנאשם
עצמו ישב בין שני שוטרים, מזו״
יינים באקדחים. הוא עקב בסקרנות של
ילד אחרי ניסוי שערך קצין המשטרה אברהם
חגג עם דיו הסתר שנמסרה ליולין על*
ידי המצרים.
חגג נטל את הבקבוק הקטן, שהיה מלא
חציו בנוזל לבן, טבל בו עט רגיל. הוא
העביר את הצפורן על נייר לבן, שירטט
כמה קוים. בתנועה של קוסם של רביו,
הציג את הנייר לשופט ולקהל. לא נראה
עליו כל סימן.
אך ההצגה לא הגיעה לקיצה. חגג טבל
שוב את העט, כתב את שמו על גבי הנייר.
אחריו הוסיף גם השופט כמה שירטוטים.
ואז בא שיא ההצגה: חגג נטל בקבוק יוד,
מרח את הנוזל החום על גבי הנייר. מריחה
בנוזל אחר — והכתב קפץ בקווים לבנים
על גבי הרקע החום
הקהל נהנה. נהנה יותר מכולם — הנאשם,
כיאה לגיבורה של הצגה ציבורית
מוצלחת.

ל מי מו עי להמשפט?
אהיהספק שיולין הציע למצרים
/את שרותו. הוא עצמו הודה בכך. במצרים
גילה?מודיעין המצרי כמעט כל מה
שהיה ידוע לו על צה״ל, עזר לשידור העברי
בקול קהיר בעצות על מלחמה פסיכולוגית.
אך עיקר סיועו למצרים היה בזה
שעזר להם לזהות תמונות מבנזחנה. בצורה
זו אושרה הטענה כי יותר משהוא
משרת את חיילי צד,״ל, מסייע שבועון זה
בידי שירותי המודיעין של האויב.
מצויד בסכו כסף ניכר, דרכי קשר להעברת
ידיעות אל המצרים, צופן סודי ודיו
נסתרת, חזר יולין לישראל להתחיל בעבודתו.
כשנעצר, מיהר להצטדק :״כל מה שעשיתי,
עשיתי לטובת המדינה. רציתי להוליך
את המצרים שולל ולעזור למודיעין
הישראלי להשתמש בי כדי לחבל במודיעין
המצרי.״
שיטת עבודה זו היא שיטת מודיעין מקובלת
אך שלטונות ישראל החליטו כי
יולין לא קורץ מהחומר שממנו קורצו
מרגלים רציניים. הוא הועמד לדין.
לא היד. כל ספק כי אלכסנדר יולין עבר
עבירות חמורות, הפר את כל פקודות הסודות
הרשמיים וגרם נזק לכוחות ד,בטחון
של המדינה. על עובדות אלו לא היה כל
ויכוח.
התעלומה הגדולה בפרשה זו הוא הרעש
שקם סביבה. אלכסנדר יולין אינו המרגל
היחידי שנתפס על־ידי שירותי ד,בטחון הישראליים.
אנשי המשטרה הפלילית העידו
במשפט, שמקרים כמקרהו של יולין אינם
נדירים. יולין גם אינו הגדול במרגלים שנתפסו
עד כה. היו מרגלים קטנים ממנו,
גדולים ממנו ובדרגתו הוא.
כי בסך הכל, לא היה אלא מרגל חובב,
מופרע ברוחו. אחרת, קשה היה להבין את
סכוריו מיד אחרי שובו לישראל, בהם גילה
לאנשים שונים את כל פרשת מסעותיו משוויץ
ועד קהיר.
לעומת זאת היתר, ברורה נקודה אחת:
הנזק שנגרם לבטחון המדינה על־ידי המשפט
הפתוח, בו הועלו בעיות ועובדות בטחונ־יות
ראשוניות במעלה, היה רב מאד —
אולי גם הרבה יותר מזה שנגרם על־ידי
מעשיו של יולין עצמו.
• ביניהם גם העולם הזה.
העולם הזה 993

סינורה של עורה צעידה על ח״ מעברה -כני שאיש מבחוץ אינו מכירם

מכרו אותי ב־ 150ל״י

ץ ה היה לפני שבע שנים. הייתי בת ,13 ואז אמרו
טובים. אמא שלו היתד, טובה אלי. היא אמרה לי שהיא
׳ תמיד שהייתי באה הביתה בשבתות מן העבודה, היה
( אצלנו בתימן :״כל ישראל חברים, צריך לעלות ארצה.״ אבא שלי אומר לי שאני צריכה להתחתן. אחרי שבועיים -רק רוצה שאני אלד לה נכד זכר. אבל אני הייתי עוד ילדה.
אבא שלי היה סנדלר. כל יום היה בא סעדיה־בעל־ד,חטטים שלושה אמר לי אבי שאם אני לא מסכימה להתחתן, אז

לבקר אותו בסנדלריה, הוא היה חבר עם אחד שבא מן
הוא ירצח אותי. הוא הרביץ לי כל כך חזק שכבר לא
ז<*ן לו ש ה חו ד שי ם אחרי החתונה קראו ליצחק לצבא.
הארץ. הוא אמר :״צריך לנסוע, פה בתימן לא טוב. שם יכולתי. צעקתי שאני מסכימה.
11/הייתי גרה אצל ההורים של בעלי. הם אנשים טובים.
בארץ, ארץ זבת חלב ודבש. יש הרבה פרנסה, יש יהודים
למחרת הלך אבי יחד אתי לרב קוממי. הוא הרב של
רק בלילה פחדתי מיצחק. הייתי עוד ילדה. חברות שלי
טובים. תימנים גרים שם בבתים חדשים.״
המעברה שלנו. הוא לקח אותי לרבנות לפתח־תקוה. שם
במעברה הלכו לבית־הספר. גם אני אמרתי שאני רוצה
אמרו לנו שצריך לבדוק אותי. הלכנו לרופא. היה שם
פעם בשבת התאספו כל. היהודים בבית כנסת. דברו שם
ללכת לבית־ספר. אמא של יצחק לקחה אותי למטבח
בחור אשכנזי מהרבנות, אני ועוד ילדה אחרת. הרופא בדק
שצריך לעלות כבר. סעדיה דיבר. הרב הזקן של העיר
ואמרה לי שאני כבר אישה נשואה ולא צריך לדבר ככה.
אותי וכתב לי בתעודה. בשביל הרבנות כי אני בת שבע־דיבר
ורבים אחרים. יום אחרי זה אבא מכר את הבית
היא אמרה שגם היא לא למדה לקרוא ולכתוב.
שלנו. אמא שלי בכתה מאד. בבית הזה כבר היתד, גרה עשרה. אבל הייתי רשומה על תעודת העולה ותעודת
בכיתי ואמרתי לה שאני רוצה, שגם המורה מסכימה
הסבתא שלי כשהייתה עוד ילדה, ולפני זה גם גרו מן
הזהות בת שלוש־עשרה, וכל השכנים שלנו גם כן ידעו ללמד אותי. אבל הם לא הסכימו. רק רצו שאני אלד ילד.
כי אני בת שלוש עשרה. אבל כולם עושים ככה. הולכים
המשפחה.
התחלתי שוב לעבוד במשק בית. את הכסף הייתי שומרת.
בא אוטו גדול לקחת אותנו. לקחנו הרבה חבילות. לפני לרב והוא מסדר את זה ברבנות בפתח־תקוה.
כי רצינו לקנות לנו דברים בשבילנו. יצחק הבטיח לקנות
עם התעודה שנתן הרופא לבחור שהלך אתנו, כבר נתנו
שנסענו, אחד מואזין במסגד הערבי נאם וצעק, מי שיגע
לי בגדים לפני החתונה, אבל אבא אמר לו שיתן לו את
ביהודים יהרגו אותו. סיפרו ששילמו לאחד נסיך ידיד
רשיון לחתונה עשו לי חופה וקידושין. אבל אני כבר הכסף. היא לא קנה לי כלום.
לא זוכרת מה שהיד, שם. כל הזמן פחדתי ובכיתי. קבלנו
יהודים הרבה כפף, כדי שיגן עלינו.
יצחק כבר היה בצבא. היה לי טוב כשהוא לא היה. כי
נסענו שבוע ימים. היה טוב, כל אחד אמר עוד מעט יהיה חדר במעברה, יצחק ואני. יותר נכון זה היה חדר אצל אז הייתי יכולה להיות עוד ילדה כמו הילדות. חברה שלי
טוב. אבל כשהגענו לפני עדן, זרקו עלינו אבנים וקראו ההורים שלו. אבל אני רק בכיתי. שלושה לילות לא רציתי אסתר סיפרה לי מה שעושים בבית־ספר, וההורים של בעלי
לנו שודדים. פעם עצרו אותנו ואמרו לנו כי חטפנו נערות
להיכנס לחדר שלנו. ישנתי לפני הבית, כי ההורים שלי לא לא אמרו לי על זה כלום. הייתי עובדת ובערב הייתי עוזרת
ערביות. שילמנו להם הרבה כסף ונסענו הלאה. כמה פעמים
לאמא של בעלי להשכיב את הילדים הקטנים. ולפעמים
שילמנו כסף. ידו בנו אבנים, אבל אחר כך היינו על־יד
הייתי נפגשת עם החברות שלי שעבדו או למדו בבית־ספר.
עדן. חיכינו למטוס.
פעם נתתי לחמותי לירה מר,כסף שהרוחתי בספונג׳ה.
שם לימדו את הילדות לקרוא בתורה. אמרו שילדות
ראיתי שאין לה כסף והיא היתד, צריכה לקנות פתיליה.
בארץ ישראל גם כן צריכות לקרוא. אבא שלי אמר שלא
היא לקחה את הכסף ושמחה מאד. אבל אבא שלי שמע
צריך. אבל למדתי יחד עם שאר הילדות, שלושה חודשים
שאני מרויחה כסף ושאני נותנת את הכסף לחמותי. יום
לקרוא בתורה.
אחד בא ואמר שאני מוכרחה ללכת אתו, כי פה אצל
כשבאנו לארץ, תיכף באנו למחנה ישראל. קיבלנו שם
ההורים של בעלי לא טוב. הלכתי. הוא אבא שלי. חמותי
בית עם גג של פח. יש שם רק חדר אחד, סיפרו שזה
לא אמרה כלום. היא אמרה טוב תלך, כי לא רצתה שיעשה
היה מחנה של חיילים. במחנה ישראל אמרו שיש מחלות
לי צרות.
ואסור לעזוב את המחנה. אבל מה אני יודעת? הייתי ילדה
ההורים שלי אמרו כי בעלי הוא לא טוב ושההורים
בת שלוש עשרה. הלכתי עם אסתר לטייל. עברנו את
שלו שודדים את כל הכסף שלי. עבדתי הלאה בבתים
הגדר ככה שלא ראו הנוטרים. הלכנו לכביש ונסענו לראות
ברמת־גן. כל הכסף מסרתי לאבא שלי, כי פחדתי שיכה
את פתח־תקוה. הסתכלנו בחנויות. אז באה שם אישה
אותי. אחר כך בא יצחק, בעלי. אבא שלי לא נתן לו
אשכנזיה ואמרה לי :״את רוצה להרויח הרבה כסף?״
לד,כנס. הוא אמר לו שהוא צריך לתת לי גט, ושהוא
אמרתי :״כן.״ היא אמרה לי שאני יכולה לבוא אליה
בעל לא טוב.
כל יום לעשות ספונג׳ה. אמרתי טוב. הלכתי הביתה, נורא
אמא שלי צעקה שרק שילם בשבילי מאה וחמישים לירות
שמחה. לא היה לי מה לעשות בבית ממילא. גם אסתר
ושיתן עוד כסף אם הוא רוצה אותי, כי עכשיו מקבלים
רצתה לעבוד. אבל אני הייתי יותר גדולה וקיבלתי ראשונה
כבר שלוש מאות. יצחק אמר שהוא חייל ושאין לו כסף.
עבודה.
הוא הלך. כל חודש היה בא והם היו מגרשים אותו כמו
כלב. בחיי, זה הרגיז אותי, כי אני בחורה טובה והם

עשו ממנו צחוק. אבל אף אחד לא רוצה לריב עם אבא
ך* לכתי הכיתה. אבא שלי אמר טוב. כל הבנות

| | במעברה עובדות. עבדתי אצלה. היא היתד, אשכנזיה
מפולניה. כל היום היתד, עומדת אצלי ואומרת שאני לא

עובדת מספיק מהר. אבל ככד״ היתד, אישה לא רעה. היא
הי ה לי טו ב. כל הזמן חשבתי מה יהיה. הורי
סיפרה לי איך שהם באו לפני שלושים שנה ארצה. הבעל
/אמרו לי שאני בת לא טובה, מפני שאני לא רוצה
שלה היה פקיד חשוב.
לתת גט לבעלי ושבגללי אין כסף. לא אמרתי כלום, אבל
קיבלתי שלוש וחצי לירות לחודש. אבא שלי אמר לי
חשבתי לי שהם הורים לא טובים אם ככה הם עושים לי.
שאני צריכה להמשיך שמה לעבוד כי לא היתד, לו עבודה
פעם באה חמותי, אמרה לי שרוצה לדבר אתי. אמרתי
והוא צריך כסף. פעם היא צעקה עלי שאני תימניה, ולכן
טוב. היא תמיד היתד, אישה טובה. היא אמרה לי כי בעלי
לא מבינה כלום. אמרתי לה שלום והלכתי. לאבא אמרתי
רוצה גט, כי ככה אי־אפשר. אמרתי שאני רוצה לראות
כי לא היתה יותר עבודה, אחרת בטח היה שולח אותי
אותו. הוא בא אלי לעבודה. אמרתי לו :״למה תעשה לי
חזרה.
ככה? אני צריכה בחור להתחתן. אם יהיה אתר, אני לא
בינתיים פתחו בית־ספר במעברה. הייתי בכיתה ג׳ .אבל
יודעת אם הוא יהיה טוב ומה יעשה לי. אותך אני כבר
אבא שלי וכל החברים שלו אמרו כי ילדה לא צריכה
מכירה.״
כותבת הסיפור, מחכה לעבודה
ללמוד. אני דוקא אהבתי ללמוד. גם אמא שלי צעקה שאני
גם הוא אמר לי שצריך בחורה ושאני בחורה טובה
בשבילו. הסכמנו שאני אברח מן הבית ואבוא לגור אצלו.
עצלנית, לא אוהבת לעבוד ולכן הולכת לבית־ספר. באה רצו לקבל אותי חזרה אליהם. אחרי שלושה ימים בא יצחק
אישה מעזרה סוציאלית לדבר עם ההורים שלי. אבא שלי בעלי אל אבי, ואמר לו כי הוא רוצה לתת לי גט ולקבל זה היה כבר כשעמד להשתחרר מהצבא. היה עוד שבוע עד
דיבר אתה יפה. אחרי שהיא הלכה היכר, אותי עם הנעל
שישתחרר. כל הזמן הזה פחדתי נורא. כשהשתחרר, השאת
הכסף שלו חזרה.
שלו, ואני בכיתי נורא. מה לעשות? אני רק ילדה ואלה
אז אבי כעם נורא. הוא קרא לי ואמר לי שאישן בבית, ארתי את כל החפצים שלי בבית הורי ובאתי אל בעלי.
הורים שלי.
וליצחק אמר שיחכה עוד קצת. בלילה, כשישנתי — כי ישנתי אצלו. כבר היה לנו טוב ביחד. באותו לילה באמת
אחרי כמה ימים בא קצין מהצבא ואמר לאנשים כי הוא כבר שלושה לילות לפני זה לא ישנתי והייתי עיפה מאד אהבתי אותו והוא גם אותי.
למחרת בא אבא ודרש שאחזור. בעלי וכל המשפחה שלו
צריך עוזרת בשביל אשתו בחיפה. אבא שלי דיבר אתו — .הוא לקח חגורה והרביץ בי בכל הכוח. כשכבר לא
הוא קיבל כסף בשבילי ואני נסעתי אתו בטקסי לאשתו.
היה לו׳ כוח, באה אמי ועזרה לו בנעל. כמעט כל הלילה אמרו לו שיעזוב אותנו כי אחרת לא טוב יהיה. אבי פחד.
הייתי שם שבוע ימים. גם גרתי שם, יחד עם התינוק שלהם. היכו אותי. השכנים אמרו להם שדי. אבל ההורים שלי הוא קילל אותי והלך. מאז הורי לא דיברו אתי.
עבדתי הלאה במשק בית. יצחק עבד כסבל בטחנת קמח.
אבל אף אחד לא רצה לדבר אתי. לא היה לי טוב. כל אמרו להם שאני הבת שלהם ושלא רוצה להתחתן.
וכל הערבים לא אמרו לי כלום, רק מה שצריך היום צעקתי נורא. כמה פעמים התעלפתי. אף אחד לא בא ההורים שלי לא אמרו כלום. רק ירקו כשעברתי על ידם.
לעשות.
לעזור לי, ואני ילדה בת שלוש־עשרה. גם אלוהים לא עזר גם כשנכנסתי להריון, המשכתי לעבוד. כשהייתי בחודש
בכיתי כל הזמן. אחרי שבוע שאל אותי הקצין אם אני לי. ככה כשבכיתי הרבה קיויתי שיעזור לי. אבל לא עזר. השביעי, פעם אמא שלי רדפה אחרי ברמת־גן. לבסוף תססה
רוצה לנסוע הביתה. אמרתי לו כי אין לי פה אף אחד בבוקר אמר לי אבא שלי, אם עכשיו אסרב לבעלי יצחק, אותי בכביש צדדי. היא צעקה כי יש לי ממזר וכי לבת
ועצוב לי. הוא אמר לי שאני יכולה ללכת.
הוא ירצח אותי. ידעתי כי הוא לא צוחק. הוא קיבל מאה שלה לא יהיה ממזר. היא הכתה אותי, הפילה אותי ובעטה
בבטן שלי. היא השאירה אותי על הכביש. אנשים טובים,
כשחזרתי, כבר לא היה קשה לקבל עבודה. אני כבר וחמישים לירות. זה הרבה כסף.
יודעת לעבוד. באו אנשים מרמת־גן אלינו ושאלו :״יש
אני לא יודעת אפילו מי, לקחו אותי לבית חולים. באותו
בלילה שכבתי כבר בביתי החדש. אבל לא יכולתי להתילדה
לספונג׳ה?״ מאז אני עובדת. כל אחד כבר מכיר אותי אפק. בכיתי נורא. יצחק בעצמו היה צעיר, בן שבע־עשרד״ לילה הפלתי. זה היה צריך להיות הבכור שלי.
הייתי הרבה זמן חולה. שנה אחרי זה שוב נכנסתי
במעברה שאני יודעת לעבוד. עבדתי ברמת־גן. באתי הביתה אמרתי לו שיעזוב אותי. אבל הוא היה מעוצבן, ואמר לי
רק בשבתות. אבא שלי לקח ממני את הכסף.
שלא יכול להראות את הפרצוף שלו, אם יעזוב אותי. להריון. כשהייתי בחודש תשיעי בא אלינו אבא שלי ורצה
אני כבר לא יכולתי לעשות כלום. לא נשאר לי עוד כוח. להרביץ לי. הוא לא רצה ממני נכד. בעלי הוציא סכין.

ך* ד! כארץ אבי לא עובד בסנדלרות. הוא עבד מהלשכה שלושה ימים כמעט מולא אכלתי. לילה שלם של מכות עשה באו שכנים וגרשו את אבא שלי. לא רציתי שירצחו אותו.
הוא בכל זאת אבא שלי. עכשיו הילד שלי כבר בן שנה
במחצבה. שם עבד בחור צעיר יצחק סלם, גם כן אותי כולי כמו פצע גדול אחד.
וחצי. הוא ילד יפה ופיקח.
מתימן. אבא שלי אמר לו שיש לו בת לחתונה, אם הוא ליצחק להסתכל
יכולתי לא אחר־כך רק רציתי למות.
רוצה. הוא אמר צריך לראות. אבא של הבחור בא אל
אני שוב בהריון. אני צריכה לעבוד כי אין מספיק כסף.
אבא שלי. הם דיברו. אחר כך בא יצחק לראות אותי. למחרת בפנים. כי בכלל לא ידעתי אותו ולא הכרתי אותו. רציתי ללמוד בערב בבית־ספר. בחורות המעברה למדו
הוא רצה לדבר אתי. אבל אני לא מכירה אותו, לא רציתי הוא היה בחור טוב. הוא לא סיפר שום דבר על הלילה.
ועברו קורס תפירה. הן יכולות לקרוא עתון וספרים. אני
לדבר אתו. הוא בא לשבת שניה אלינו. הוא ישן אצלנו זה היה לי נורא. עוד הרבה זמן אחרי זר, כשנזכרתי כבר לא יכולה ללמוד, אני צריכה להיות אישה טובה
וראה אותי. אבא שלי אמר לי שזה החתן שלי ושאני באותם לילות אני מוכרחה לבכות.
לבעל, להכין את האוכל, לשמור על הילד ולהכין את
צריכה לשמוח שאני כלה. לא אמרתי כלום, רק בכיתי.
כל הזמן התבישתי לפני יצחק. לא דיברתי אתו, וכשניסה המיטה.
לא רציתי להתחתן. אני לא הכרתי אותו בכלל. אבל יצחק לדבר אתי גם כן לא דיברתי. אבל לאם לאט התרגלתי.
אבל הילדים שלי כבר לא יסבלו ככה. עכשיו כל החיים
גם פחדתי מאבא שלי, וההורים של יצחק הם הורים שלי אני רק חיה כדי שהילדים שלי כבר לא יסבלו כמוני.
שילם לאבי 150 לירות.

אם יזכיר מישהו עוד פעם אחת את
הסרנו לכבשה חמש רגליים זההסתברו־יות
הנובעות ממנו — אצווח. אני חוזרת
ומבטיחה לנס שאני רחוקה מל־היראות
נפרננדל, אס כי לא הייתי מתנגדת
לקבל משכורת כשלו.

מלן וריות מהי?

״את משתוקקת למכתבים מקוריים,״
כותבת 993/1062״אך שהדי במרומים
אם אני בכלל יודעת מהי מקוריות. הציורים
המודרניים באכדיה? השימוש בסלנג
הפלמ״ח? הכל כה נדוש, ומעל
לכל הדרישה למקוריות!
״לכן לא אנסה לאמץ יתר על המידה
את אותם תאים אפורים בלבן שם למע-
לד״ כי בלאו הכי התוצאות יעוררו רק
גיחוך. אם כן, נותרה רק הברירה הטבעית,
לכתוב על דברים פשוטים ורגילים,
בצורה האופיינית להם.
״הורי, בהסתמך על חוקי התורשה
והסביבה, יצרו לפני שמונה־עשרה שנה
יצור חמוד עם המון שכל — האחריות
למחמאה זו רק על עצמי — שצבע עיניו
ירוק, שערו שחור, גובהו מטר וששים,
ומבנה גופו אתלטי. כמו כן קבעו
שמקצועי תלמידה, מצב משפחתי
רתקה, ומקום הולדתי בארץ. מה שיותר
מעניין שאני החלטתי שאני אוהבת
בחורים גבוהים, ובמיוחד צנחנים( .גם
את, ברוטום!)
״הכותבים אלי מתבקשים לשלוח תמונה,
גם אם אין להם אומץ לב. שידעו
פעם ולתמיד שאין כל קשר בין שני
דברים אלה. הם יזכו בתמונה שלי כבר
אחרי מכתבם הראשון. אם אני יפה,
יוכלו להחלים בעצמם, בלי הדעות הקדומות
והמשוחדות שלי, שאין צורך
להוסיפן בזה. כדי שלא ירגישו את עצמם
נחותים בחברתי, עליהם להיות
בעלי השכלה ונכון — נאים. איך אני
עוזרת לך לסגנן? על גילם לנוע סביב
23־.20״
נדמה לי, חביבתי ששכחת להוסיף
שאת אוהבת לשמוע את עצמך מדברת.
או שמא סועד. אני?

בומבה ברשת
( )993/1063 אומר שכולם פוחדים מפני.
שאמנם נעים לקרוא את מדורי,
אך לקתת ולשמוח שלגלוגי יהיה מכתן
לאחרים. הוא נשבע לי שהוא מעדיף להיאכל
על־ידי דריש מאשר לקרוא משהו
מעין זה על עצמו. וכיתן שאין
לי שום כתנה להחזיק כרישים על מצפוני,
אנהג בו ברחמים. האם אני באמת
איומה כל כך? אם אתם סבורים
כך, הרי טעות בידכם. אני היא האשה
בעלת המזג הנוח ביותר בתבל.
ובכן, אותו 993/1063 הוא דייג המפליג
בספינות למרחקים ומושך רשתות
למען ייצוב הכלכלה. יש לו זמן,
אומר הוא, לכתוב מכתבים בין רשת
לרשת, כשהים רוגע. המעניין הוא שהינו
חניך ישיבת חברון בירושלים, לשעבר,
אך כיום אין הוא מדקדק כל
כך במסורת, אם כי במעמקי ליבו עודנו
מאמין. הוא בן ,30 ורוצה לכתוב
על עצמו והים וכל מה שמעליו ומתחתיו,
לבחורה בגילו או אפילו צעירה
ממנו.
״אני מקתה ומתפלל,״ מסיים הוא,
שהצלחתי להתחמק מבוסבה.״ הכתנה
כאן לא לשחקן הקאמרי הכדורי. בלשון
דייגים, בומבה פירושה רשת מלאה.

הבלי בגיל הכיס

אלמלא גיסה, לא היתד)993/1064( ,
הופכת חובבת תיאטרון נלהבת כל כך.
הגיס הוא שחקן בהבימה. אך התיאטרון
איננו הדבר היחיד המעסיק אותה. קודם
כל היא חיילת, ואם כי אין זו אולי

תעסוקה מלאה, הריהי בכל זאת תעסוקה
כלשהי. אחר בך באים ציור (היא
מורחת צבעים, פה ושם) ,קריאה וטיולים,
ברכב, ברגל ואפילו בסירה. גם
לחתור היא יודעת.
קשה להאמין שכל זה מכונס בנערה
בת , 18 שכל גובהה הוא 155ס״מ ואשר
למרות זאת איננה מתנשאת על
עקבים גבוהים. היא רוצה להתכתב אך
ורק עם חייל קרבי, אומרת היא, כבן
עשרים.
כתנאי ראשון להתכתבות, היא מציעה
נושא לכתיבה: רשמים מהצגת המראה
מעל הגשר בהבימה, או אלדוראדו של
אוהל, או הקמצן של הקאמרי. זה נשמע
קצת כמו חיבור של בית ספר.
כן, הנערה אוהבת גם לרקוד ריקודי

פיקניקים רומנטיים
כמו שאר בנות מיני, אני נורא אוהבת
שמחמיאים לי. זו הסיבה מדוע אני
מפרסמת את מכתבו של ()993/1065
כלשונו:
״אין זה ממנהגי להיעזר על־ידי מתווכים
ביחסים עם בנות, אך הפעם אנהג
כך משום שהמתווך מוצא חן בעיני.

,נערה זו היא הטיפוס שלי״ ,כותב
ברוך שלומי רתל־אביב, הטוען כי סחב
את התמונה מאלבום של חברתו.
אתס, בעצם, די פחדנים. מרגע שהצעתי
לעשות את הדבר גלוי וחוקי ולא
לטעון שהתמונות נמצאו, החילותם חוששים,
מה יש?
יש לי גם שס לעסק. נקרא לו ״הטיפוס
שלי״ .שלחו כל תמונה של חב־רכס/חברתכם,
סתם תמונה שסחבתם
או תמונתכס אתם. כי אחרי הכל, פני
הדור כפני רותי.
גילי הוא 18 בערך. מסעות ברגל או
ברכיבה על אופניים תמיד היו חביבים
עלי. נוסף לזאת אני אוהב גם לערוך
פיקניקים במקומות סמויים מן העין, מקומות
שקשה להגיע אליהם ומשום כך
הם גם רומנטיים יותר. הייתי פעיל מאד
בתנועת הנוער שהשתייכתי אליה עד
עתה. עזבתיה משום שלא רציתי להצטרף
לגרעין הנת״ל ורציתי לצאת דווקא
לצבא — אני עומד להיכנס לקורס טייס.
נדמה לי שזה כל מה שיש לומר.
״דבר נוסף, הקשור אישית אליך: אינני
מדבר רק בשמי, אלא גם בשם כל
חברי, שהם רבים למדי: ברכותי על
הצלחת המדור. אינני זוכר שהיתר, אי
פעם הצלחה למדור כלשהו בהעולם הזח
כמדור מכתבים לרותי.״
ולילי גלילי, זה כלב?

בדידות ודעות מתקדמות
( )993/1066 הם שני חברים המרגישים
את עצמם בודדים במקצת משום שעברו
לגור בסביבה ן זחרת. אחד מהם הוא
חייל משוחרר ודשני בחיל האוויר, כבני
.20 השכלתם, אומרים הם, היא תיכונית
מקצועית והם רוצים להתכתב עם נערות
בנות ,18 ילידות הארץ, בגלל הסיבה
הפשוטה שהם חדשים בארץ ורוצים
ללמוד ייתר על ארצנו הקטנטונת.
הם חובבי קולנוע, טיולים על גבי אופניים,
ובעלי דעות מתקדמות.
רדיו חוכניות
מדוע מת הצליליתון ד
כמה מעובדי קול ישראל נמנים על האנשים
האופטימיים ביותר בעולם. אחרי
כל המשברים המרים שעברו על ראשם,
בנסותם להציע תוכניות חדשות, או להכניס
משב־רוח מרענן יותר בעובש של לוח־המישדרים,
הם מוכנים עדיין מפעם לפעם
להאמין כי ״הפעם בכל זאת יזוז משהו,״
ולתת את כל כוחם לנסיונות חדשים, המסתיימים
כקודמיהם במשברים ובאכזבות.
וכך הולך וסובב רוח השיעמום הפחדני
בגלי האתר, ועל מקומו יעמוד.
נסיון מסוג זה החליטו לעשות אלון
שמוקלר ויורם רונן לפני תשעה חודשים.
לאחר שנים של נסיון בעריכת החידון
המוסיקלי, השתוקק שמוקלר ליצור שבועון־
רדיו מוסיקלי, שיביא למאזינים את כל הער
והתוסס במוסיקה החיה, על כל סוגיה, מן
הסימפוניה ועד הג׳אז.
לקכר״אחים. לא קל היה לשכנע את
מנהל התוכניות של קול ישראל, ד״ר
ישעיהו (״שייק״) שפירא להסכים לעצם
התוכנית, ומסיבה פשוטה: אם כי איש מן
המאזינים אינו יודע זאת, הרי קיים ברדיו
מזה שנים דו־שבועון מוסיקלי, בשם מעולם
המוסיקה, הערוך בידי אפרים די־זהב. העורך,
המגיש לרוב במו פיו את התוכנית
כולה, נוהג לקרוא בה קטעים שהוא מתרגם
מתוך ספרים גרמניים ישנים על מוסיקה,
המצויים בספרייתו הפרטית בכמות גדולה.
אך אין ברדיו דבר חשוב וחזק יותר
מזכות־אבות, ולא קל היה לד״ר שפירא
להסכים להתנקשות מכוונת זאת בחזקה הבלעדית
של אחד מעובדיו הוותיקים וה־שתקניים
ביותר (מחוץ לאולפן) .יותר מחצי־שנה
היו מציעי־התוכנית צריכים להיאבק
על הצעתם, עד שלבסוף הועבר אפריים
די־זהב, עם תוכניתו יחד, לגלי תוכנית
ב׳ ,קבר־האחים של כל התוכניות שאיש
אינו רוצה לשמוע אותן, אבל איש אינו
מעז גם לבטל אותן.
מונופוליפוניח. מצויירים בתקציב המגוחך
של 45ל״י לתוכנית, יצאו העורכים
לדרכם, כבשו מן הרגע הראשון את אהדת
המאזין. במשדר המכוון לחובבי־מוסיקה
בלבד, לא זכתה אומנם התוכנית לפופולאריות
כללית, האופיינית לתוכניות־בידור
רבות ממדים. אך חובבי־מוסיקה רבים
השתדלו לתכנן את ערכיהם כך, שיוכלו
להימצא ביום ד בערב בבית, ליד המקלט.
הצרות התחילו מן הרגע הראשון. התברר
כי הצליליתון התנגש לא רק במונופול של
די־זהב. לא פחות ממנו, התרעמה על העורכים
בלה ברעם, עורכת בימות ובדים.
גם היא התרגלה לחיות בשקט, ללא התחרות,
ולכלול בשעת־הצורך בתוכניתה את
המאורעות המוסיקליים, במקרה שאין לה
די חומר תיאטרוני או קולנועי. נסיונם של
עורכי הצליליתון לכסות כראוי ובאורח
עקבי את ההופעות המוסיקליות עורר אותה
לחולל שערורייה. שמוקלר ורונן, שאינם
מטבעם לוחמים אמיצים ביותר, נאלצו להבטיח
כי יכסו מאורעות מוסיקליים רק
במידה שיקבלו אישור שלגברת ברעם אין
עניין בהם.
אסור להתווכח. אלה לא היו הצרות
היחידות. התברר, כי לד״ר שפירא ישנם
ידידים רבים בין אנשי המוסיקה בישראל
(הוא עצמו למד בשעתו נגינה על כינור
בקונסרבטוריון של לבוב, וזו היתה הכשרתו
העיקרית לתפקיד מנהל התוכניות בקול
האמת איננה, כידוע, הישראל)
.ואמירת
סגולה הטובה ביותר לשמירה על הידידות.
לאחר שפעמים אחדות הושמעו בצליליתון
ביקורות בלתי־אוהדות על ידידיו של ד״ר
שפירא, הודיע מנהל־התוכניות לעורכים כי
מעתה ואילך מותר להם להשמיע אך ורק
ביקורות טובות על כל הופעה מוסיקאלית
שהיא, יהיה טיבה אשר יהיה.
הוראה זו לא קויימה כראוי על־ידי המוסיקאי
הצעיר מאיר התיק, שהוזמן על־ידי
מערכת הצליליתון להכין סקירה על
חיי המוסיקה של שנת תשט״ז, ששודרה
בסוכות. גופים רבי־זכויות כמו התזמורת
הפילהרמונית הישראלית, תזמורת קול ישראל
ומקהלת קול ציון לגולה, לא זכו במנת
השבחים, שהם מצפים לה כמו לזכות
טבעית.
שוב קפה שערורייה (שהתנהלה, כרגיל,
באולפני־אולפנים) .ד״ר שפירא דרש מעורכי
הצליליתון לשדר מיד בשבוע הבא מילואים
ותיקונים לסקירה השותית, תוך כדי הודעה

לציבור־המאזינים כי ״המערכת איננה מזדהה
עם עמדתו של המבקר״ והבעת התנצלות
פומבית, למען יבואו הנפגעים על
סיפוקם. העורכים. שהשלו את עצמם משום־
מה כי תוכניתם היא במה חופשית ובעלת
זכות להשמעת דעות עצמאיות, הסכימו
ברצון לשדר מכתבי־תגובה של הגופים
הנוגעים בדבר, אולם לא היו מוכנים להודות
בעצמם בשגיאה שלא ראו בה שגיאה
כלל ועיקר.
היינה פסול. מאותו יום קבע ד״ר
שפירא נוהל חדש לתוכניות הצליליתון:
כתב־היד של כל תוכנית חייב לעבור לפני
שידורו צנזורה אישית של מנהל מדור
הבידור, יצחק שמעוני, ושל מנהל התוכניות,
ד״ר ישעיהו שפירא. לצורך הצינזור
המוקדם, היה הכרח לסיים את הכנת התוכנית
זמן רב לפני מועד שידורה, לנתק
אותה מכל אקטואליות. בעורכים לא נותרה
עוד התלהבות רבה למלאכתם. הם ערכו
את התוכנית כלאחר־יד, הציעו בינם לבין
עצמם כי יודיעו עליה שהיא ״ערוכה בידי
ד״ר ישעיהו שפירא,״ וחסל.
אולם זאת לא היתד״ עדיין, העריכה
הסופית. הסאה הוגדשה בהחלט רק כאשר
הזמינו עורכי הצליליתון לפני שבועיים
כמה מבקרים ומוסיקאים צעירים לערוך
וויכוח על השאלה אם יש הגיון באיסור
המוטל על שידור השפה הגרמנית ברדיו,
גם כשהמדובר, למשל, בשירי היינה עם
מוסיקה של שוברט. המתווכחים, בתמימותם,
הגיעו לדעה אחידה כי אין טעם כלשהו
באיסור טוטאלי זה.
קץ להפקרות. הקש הגרמני שבר את
גב השדרן. ד״ר שפירא הגיע סופית למסקנה
כי יש לשים קץ להפקרות. כשנודע
בשבוע שעבר כי הצליליתון עומד להיסגר,
ביקש עורך מדור הרדיו של הארץ, בועז
עברון, במסיבת העיתונאים השבועית של
קול ישראל, לדעת את הסיבה.
לאה פורת, עורכת המסיבה, טענה כי
איננה יודעת, הרימה את שפופרת הטלפון,
התקשרה בו במקום עם ד״ר שפירא.
כשסיימה את השיחה כבר היתד, תשובה
בפיה .״תקציבה של התוכנית נגמר,״ אמרה
בתמימות.
הצליליתון ירד מעל גלי האתר בעוד
שבועיים. אתו יחד יסתלק עוד מלאי של
מרץ, התלהבות ורצון־פעולה של עובדי
שירות־השידור. ממיצרבים אלה, נשאר במחסני
קול ישראל כיום מלאי זעום ביותר.

מה נשמע
תוכניות אלה, סתון שידורי השבוע הבא,
עשויות להיות מעניינות:
• ניחוח חציר (יום ד 9.30 קול
ישראל) — תוכנית ראשונה בסידרה חודשית,
שתוקלם במרכזים כפריים. ההקלטה
הראשונה נערכה על־ידי יצחק שמעוני ושמואל
רוזן במשמר־העמק, והיא כוללת
נגינת מפוחית של מיכה לין, את הימנון
הרווקים המושר בפי להקת בחורים ופא־רודיה
על יצירת מוצארט, מושרת בפי קבוצה
מחברי קיבוץ הזורע.
• השבוע כאו״ם (יום ל 11.10
קול ישראל) — את מקום סקירתו המשעממת
של מדזיני תתפוס הפעם תוכנית מיוחדת
בשפה האנגלית שנערכה בבריטניה לכבוד
יום האו״ם, ושעל משתתפיה נמנים
שחקנים כמיכאל רדגרייב, ג׳יימס מייסון,
אורסון וואלס, בייזיל ראתבון ואחרים. תוכן
המשדר — התפתחות מעמד הדיפלומא־סים
בעולם, מימי שוכני־המערות ועד למאה
העשרים.
• מהדע ^ ד? (יום ה 10.15 קול
ישראל) — תוכנית ראשונה בסידרה חודשית
של יעקב בן־הרצל, שהסתובב ברחובות תל-
אביב, תפס אזרחים סתמיים, שאל אותם
לדעתם על בעיות העיר ולבסוף ביקש תשובות
מעיריית תל־אביב.
ס דאי צבאי ( 1005 יום ו׳; ;9.15
גלי צה״ל) — לפי בקשת אחד המאזינים,
תכלול התוכנית בין השאר מערכון של
עמוס קינן, בלוויית מוסיקה מיוחדת במינה
שחוברה על־ידי הקומפוזיטור הצרפתי פילים
ארטואים ובהשתתפות השחקנים הצרפתיים
מורים בז׳אר ומישל סניירה, כפי
שהוצג השנה בתיאטרון ארבע העונות בפאריס.

המסד עולה (יום ב׳; ;8קול
ישראל) — תסכית השבוע מבוסס על ספרו
המפורסם של בלזאק אבא גוריו, בעיבודו
ובבימויו של מיכאל אלמז.
חעולם הזח 993

אמנות

ספרים

ציור

מקזר

*דש הסמל
על קיר שלם בביח־ציוני אסריקר. בתל-
*ביב, עוסקים מזה כמה שבועות חלוצים
וחלוצות בעבודה גופנית בשדות. זהי
ניגוש השססזז של הצייר אריה פייזק
עבודה שהוזמנה במיוחד על־ידי הקק״ל.
י-יתח זו פיסגה חדשה בקריירה הציורית
של פייזק, שהחלה עוד בהיותו נער בן ,13
בגרמניה. בין המתנות שקיבל לבר־מיצווה,
היתה גם מערכת כלי ציור. הוא ניגש מיד
להשתמש בהם. כיום נזכר הצייר בעל שיער
השיבה ועיני הצעיר הנצחי :״זה עלול להישמע
נדוש ומתרברב! אבל כבר אז באמת
ניבאו לי המבקרים עתיד כצייר.״
שי לנשיא. בגיל ,22 התייצב פייזק
בשערי האקדמיה לאמנות בקניגסבורג. הסטודנט
הירוק היה כבר מלא בטחון וכש־

מתח כפול
במתח הגבוה (מאת ש. שלום, הוצאת
ראובן מס 286 ,עמוד).
״אני רוצה לחיות עד הסוף, בעינים פקוחו
ת ...כל ימי ביקשתי את המתח הגבוה.
חבל רק שהוא בא עם המוות.״
כך לוחש פיו המעוות של איש הפלמ״ח
נחמיה, לאחות הרחמניה, ליאת, המטפלת
בו. נחמיה, אשר יצא בשלום מפעולות קרב
נועזות, ריסק את חוט־שדרתו בנפלו לתהום,
בעת טיול רגיל בהחלט. הוא גוסס
לאיטו במחשכי מוסך, מת בשאגה :״אני
רוצה ליפול ברעם התותחים!״
משאלתו של הפלמחאי הגוסס מהווה רק
צד של מטבע לקט סיפוריו הלא־כל־כך־
אחרונים של ש. שלום. הסופר, אשר האיט
את קצב יצירתו במידה רבה מאז השתקע

צייר פייזק ואמו כסיום ״כובשי השממה״
סימן ההיכר: חלוצים
הפרופסור שלו דרש ממנו לצייר כפי שילמדו
ולא כפי שהתרגל לצייר, רצה פייזק
להוכיח לפרופסור כי אינו צודק. פייזק
נאלץ להפסיק את לימודיו במהרה.
תוך שנר״ חזר פייזק לאקדמיה — כמנצח.
הוא ערך תערוכה מיוחדת של יצירותיו
לאנשי הסגל של האקדמיה, שיכנע אותם
כי הוא האיש הנכון לקבלת משרה בחבר
המורים לציור. אך לא לזמן רב. כעבור
שלוש שנים, שוב מצא פייזק את הדרך
לריב עם ההנהלה.
הוא החלים לנסוע לארץ־ישראל, ביקר
בקיבוצים, התרשם מהחלוצים וחזר לגרמניה
לצייר את ציוריו הראשונים על נושא
החלוציות. מאז, הפכה העבודה סימן היכר
של פייזק. גם כאשר עזב את גרמניה
וחיפש מקלם בארצות־הברית, דבק לכובשי
השממה. אחת מתמונותיו, חלוציות, נרכשה
על־ידי המוזיאון הלאומי של שבדיה. פייזק
צייר העתק מדויק של התמונה המקורית,
שלחו כשי לנשיא פרנקלין רוזבלם.
הדמויות והנוי!? .את שיטתו בציור
מכנה פייזק בשם פרספקטיבה מונומנטלית
אוניברסלית .״זוהי שיטה המאפשרת לי
ליצור קשר בין הדמויות שהן בגודל טבעי,
לבין הנוף המשתרע מאחוריהן, ושאי־אפשר
לתת בפרופורציה לאנשים.״
לפני שנים אחדות, חזר אריה פייזק לישראל,
הפעם להשתקע בד״ הוא המשיך
לצייד חלוצים, כפי שראה אותם לראשונה
ב־ .1922 כובשי השממה, יצירתו האחרונה,
דרשו ממנו שנה תמימה של עמל. את הקו
הראשון בציור הענק ציירה אמו של אריה,
בת ה־ .88 כאשר הוסר הלוט מעל לציור,
בחגיגה רשמית, היתה היא שהוסיפה את
הקו האחרון.

התנ״ך כצס!*
במוזיאון העירוני של תל־אביב, נפתחה
לפני שבועיים תערוכת־ציורים בעלת אופי
מיוחד. נושאה המרכזי: התנ״ך: מבצעי הציורים:
תלמידי בתי הספר במרחב תל־אביב,
מכל הכיתות.
שלושת האבות, כובשי ארץ־ישראל, מלכי
יהודה שהיוד נושאים מצויינים לציירים של
מאות דותת, דרבנו• את ציית בתי־הספר
לשלל של צבעים וסגנונות.

בשיכון הסופרים החושיסטאני, ניסה לבחור
את הסיפורים לקובץ זה לפי קנה מידה
של מתח כפול — מדיני ומיני גם יחד.
קנה־מידה זה ניכר היסב בסיפור יומן
בגליל — גדול סיפורי הספר מבחינת הכמות.
חיים, מורה במושבה גלילית קטנה,
סובל וקודח יחד עם המתישבים הראשונים,
מנצל את התקופה שבין סבל לסבל לשם
ניהול רומאן עם הבדווית לינה, העובדת
כמשרתת בבית הפקידות המקומי. משמעותו
הסמלית של רומאן זה מומחשת על־ידי
חלום־בלהות של חיים: המון יהודים,
״קורני תורה ודמומי סבל״ ,עומד מול
המון ערבים בעלי ״פני רוצחים״ .דמות
כהן גדול שואלת את לינה אם יש ברצונה
להינשא לחיים. לינה עונה בחיוב — ושני
המחנות מתחבקים בחדווה.
המציאות הינה, כמובן, שונה במקצת:
הבדווים זוממים התקפה על המושבה. לינה
מזהירה את התושבים בעוד מועד, נעלמת
בקלחת הקרב. חיים עומד בגבורה מול
מחנה האויבים, סופג כמה כדורים, מתיאש
מאהבתו.
יהודה ודלילה. שתי הרשויות —
ההתישבות והשכיבה — מופיעות בעיר־בוביה
גם בסיפור דלילה. יהודה, צעיר חר
למני, המקדיש את לילותיו לסיפוק תאוותיה
של התגרנית המזדקנת אווה, מתאהב
בדלילה בת ה־ .12 מאחר שיהודה אינו יודע
כיצד לגשת אל ילדות בנות גילה של דלילה,
הריהו מסתפק בליטוף שערותיה ומסביר
לה כי עליה להיות ילדה טובה, להשתדל
שלא להתקלקל. דלילה, המפותחת מכפי
שנותיה, מבלה את זמנה הפנוי בחיקו
של שכן גו׳ך ומכוער, לועגת לתמימותו של
יהודה. הלעג מגיע לאוזניו של יהודה במקרה,
דוחף אותו למעשה נואש: יציאה
להתיישבות בין שבטי הבדווים של הנגב
בחברת כמה חלוצים ״משוגעים״.
את האשה וכל הכרוך בה הצליח ש.
שלום להחדיר אפילו לפרשת יוסף בן
מתתיהו, המתוארת במחזה מערת יוסף.
לסיכום: מתח כפול, אך אין כל סכנת
התסחמות.

פרם עשר לירות יוגרל בין פותרי תשבץ ״העולם הזה״ 993
מאוזן .1 :תוארו
של רבי סעדיה; .5
מסכת בתלמוד! . 10
כדי להדבר בה
צריכים לפחות שניים!
. 12 בן עמרם!
.14 גיל החופה; .16
בהם הוכרע השבוע
גורל ירדן! .18 קין
להבל! .19 הרמט־ב״ל
הראשון; .21מרה
הדורשת הבנה
ואורך־וווח; .22 טיפוס
של מכונה חדשה;
.23 סטנדרד!

למאה 25 תפקיד
חשוב של מנגנון
החושך! .27 ורוכבו
רמה בים!״;
30 חלק הרגל; 31
תואנה! 33 מלת
קריאה; 35 אחד האבות
הרוחניים של
מפא״י; 39 פרי הוואי!
.40 שד; .41
בודק! .43 בכי! 44
האות השנייה; 46
הנפח, בארמית! .48 חשוב לירייה יציבה
ממקלע קל; 49 פרבר תל־אביבי.
מאונך ז .2אימוני שדה! .3שמה הפרטי
של הסופרת באום! .4נוער חלוצי לוחם!
.6רעל! .7מקצועו של החשמלאי; .8האל;
.9מלת תרועה; .11 בין מערכה למערכה
במחזה; .13 האצ״ל היה תנועה כזאת; .15

ציפור; .17 אתונה היא בירתה! .18 כוח;
.20 נוכל! .23 תורה, נביאים, כתובים! .26
חלק חיוני בכל קנקן; .27 בד״א בצה״ל:
.28 טרקלין; .29 בוגר התכניון; 31 סיגריה;
32 בירה מרכז־אמריקאית; .34 מטרה!
35 תעלת־שופכין; .37 מחזאי צרפתי;
39 גניחה; 42 כנר; .44 מוסיקאי גרמני!
.45 אות; .47 מלת איסור.

חערות־סזול״ס

בקשר לבעיית ירדן, דוגלת בריסניה בסיסמה.

עיראק כף!

שבוע ימים לאחר שאלתרמן הקדיש. טור שביעי״ לאישיותו של בן־
גוריון, קרא בן־גוריון. טור שביעי״ של אלתרמן מבמת הכנ ס ת...

13 ריבת

עמוד |
מוז מ ני םמשתתפים. אחד הקורא׳* מבין אלה #דבריו־ *.נדפסיס בעמוד
זה, יזכה סדי שבוע בפר* שד • 1ל׳׳י. הזוב * ,הטבוע ח *יגזה ומטה ונוטה נלברט, חיפה,

ש תנכ״י
כשנולד לנו ילד, באו כל החברה לבקר, ובתוכם גם מיטה־שסם• הוא ניגש
לעריסה, עשה קצת פוצי־מוצי־קוצי, ושאל איך קראנו לילד.
.יצחק,׳* אמרנו.
,אהמממד אמר מישה־שפם באי־הסכמה בולטת. ,ואני דווקא הייתי בטוח שתמצאו
סימה ומשה גלברט, חיפה
לו איזה שם תנ״כי יפה.״

בל״ ידיים

יש נשמה לחפצי
שליימד, עלד, יום אחד על האופנוע
שלו ונסע לחיפה. איך שהוא עובר את
חדרה, הוא מרגיש שהאופנוע לא סוחב.
בסוף המנוע עשה פט־פט־פך־פך־טה —
ונעמד. שליימה ניסה להדליק, נסע עוד
50 מטר — ושוב פעם פט־פם־פך־פך-
שליימד, הרגיש תיכף, שהכל בגלל
זד, שהבנזין נגמר, בסוף לא היתד, לו
ברירה, לקח בקבוק מים ושפך לטאנק׳.
עלה על האופנוע, הדליק, התקדם עוד
איזה עשרים־שלושים מטר, תעצר שוב.
ירד שליימה ביאוש, תקע מבט זועם
במכונה ואמר :״הרגישה המנוולת, הרשלמה
יפת, תל־אביב
גישה!״

ג׳ורי התפרסם בשעתו בכל הארץ בגלל
זה שהיה נוהג לקחת טרמפים על
פכבשי־דרכינב שי התפרסם בזה שהוא
לוקח טרמפים על אופנועים•
יום אחד הוא עמד ליד בית־שאן וחיכה
לטרמפ לעמק הירדן. באותו יום
היה קשה למצוא אופנועים, אבל בסוף
ככל זאת בא אחד שלקח אותו.
בירידה ליד גשר, החליט רוכב־האום־
נוע לעשות רושם על שי. הוריד יד
אחת מההגה, אבל לשי לא היה איכפת
והוא המשיך להסתכל בנוף.
הרוכב ראה שזה לא עניין. כשהגיעו
לסיבוב חד, מצד אחד הר ומצד שני
תהום, הוא הוציא מסרק מהכיס והתחיל
להסתרק, תוך כדי הצצה בראי שלו.
כששי ראה שזה המצב, הוא החליט
שעושה רושם מי שעושה רושם אחרון.
רוכב האופנוע כמעט נפל באמת, כששי
הוציא באותו רגע עיתון מהכיס והתחיל
לקרוא את עמוד הספורט בשלווה.
בן־עטי סנדלסון, שער־הגולן

לזאת ייקרא מדיניותתגמול עקבית״

הכרוניקה הפלילית מוסרת כי גנבים פרצו לקופת תיאטרון. אכל׳*.

אילו הטריחו את עצמם לקרוא קודם את הביק
ורת /היו יודעים מראש שלא ימצאו מאומה.

מבקר המדינה מתלונן בדו״ח שלו על עיריית תל־אביב* ,י הפקידים
מרבים לשתות תה בשעת העבודה...

זוהי טענה מוזרה כמדינה שכה כל השלטון מבוסס
ת ה׳ אוקרטיה .

סתנה

סעות ל שר צ 4דקת

כל מחזור שסיים את גימנסיה. הרצליה*
,נהג להגיש מתנות למורים. ועלה
בגורלו של המורה הוותיק להתעמלות,
צבי נשרי, שדווקא לו היו מביאים תמיר
פסלי־גבס. לאט לאס הצטברו על האיצי
טבאות שלו הרצל, ביאליק, זוג יונים
מתנשקות, בטי,ובן ושוברם. לבסוף, לא
יכלה עוד אשתו לשאת את כמויות הגבס
האלה, ויום אחד לקחה את כל
הפסלים, ניפצה אותם והשליכה את השיירים
לפח־הזבל.
רצה המקרה, שכל זה היה שבועיים
לפני סיום שנת־הלימודים. המחזור המסיים
לא ידע מד, להעניק לנשרי. הוחלט
לשלוח משלחת לביתו שתסקור, כאילו
דרך־אגב, מה חסר שם.
הסוף ברור. כשפתח נשרי את החבילה
הגדולה שהוגשה לו במסיבת־הסיום,
מצא שם פסל־גבס של עלמה
מנגנת בנבל.

מה שהצליחו התותחנים הכתומים
נד( .19949 חדשות הספורס)
מרדכי דן, תל־אביב
סליחה, סמסעות בנזספר.
בן־גוריון: נעביר את המערכה
לעברו השני של הנבול( .לסרתב)
אליק מג, חיפה
ההצעה נתקבלה בניבול־פת אחד.
פקיר ממשלתי עובד לרוב גם
בעבודה צדדית( .הבקר)
יונה שולץ, נתניה
למשל, כשהוא יושב ינל סיכות.
פסק־המין ינתן ביום ב׳ הבא.
(חרות)
יוחנן ליפסקי, חולון
ייקוב המין את ההר.

׳אכרות העיתונות העבריה

טעות לעולם חוזרת

זקן העיתונאים העבריים בן־ציון כץ
זכה לא מזמן בפרס סוקולוב לעיתונות,
אבל המקרה שיסופר פה אירע הרבה
זמן לפני זה. זר, היה קצת אתרי שעלה
לארץ. הוא הוזמן להשתתף בישיבה
של מו״לים ונתכבד במקום ישיבה
לידה של שושנה פרסיץ, שאו לא נשאה
עדיין את התואר של חברת־כנסת, ובמקום
זה עמדה בראש הוצאת־הספרים
״אמנות״ ולבשר, שמלה ארוכה מאד,
בטעם הימים הד,מ
לבן־ציון כץ היתה חולשה אחת: לעתים
קרובות היה שוכח לרכוס כראוי
את כפתורי מכנסיו, ובשעת ישיבה היה
מבצבץ לפעמים מתוכם זנב הכותונת
הארוכה. באמצע הישיבה נזכר בן־ציון
כץ בחולשתו, ומיד שלח את ידו לבדוק
אם הכל בסדר, כדי לא להתבזות לעיני
עם ועדה. והנה הוא מרגיש כי זנב ה
כותונת
באמת בחוץ. משך בו בן־ציון
כץ בחשאי כדי להכניסו פנימה, משך
ומשך, ולבסוף כיפתר הכל על מקומו
כשלום.
רק כשנסתיימה הישיבה ושושנד, פר־סיץ
ניסתר. לקום ממקומה, התברר כי
מרוב מבוכה תחב בן־ציון כץ אל מכנסיו
את כל ארכו׳ של שובל שמלתה.

111 41)11X1
1״1 #111X11X1X11׳״נ זז״1x11111
1X1 1X1 4
09 1111 #11 1X11#11X11X1 1X11X1 1X1 1x1 1X1 1#1##
1X11#1#0##1 #11
X1 1X11X11X1 1X11X1ף #1! ](0 ##111סעי
#1! #0 1#1 1X1#0 1X1#1! 1X1 1X1 1X1X11 1#1# 0 #11X11X11

X1^#0 1X1 1X11X1ן#ו1X1 1X1 1
1(0 1X11X1 1X1#11 #11
0 1X1
^1X1 1X11X1 1x1
1X1 1X1
1X1
#0 1X1
1X1

בשתי

1X1 1X1
>1X1 0
1X1
^ 1X1

שיסה בין שתי בנות בקפה
״רוואל״.
״שנועת?״
״לא — סקו*
״ת 1583 הוזתתן השבוע*

,מלים

״אגב, פינקלשטיין, כמה זמן אתה בבר שבד אצלם

״הריהוט החדש שלך באמת נהדר, אבל...״

הא בהא תליא

בכל שאלה חבוי זוג מלים. המלה השנייה מורכבת תמיד סהטאז הראשונה
בתוספת האות ה׳ בתחילתה. כך, למשל, אם תהיה המלה הראשונה -רף* }*פירושו
לוח) תהיד. השנייה ״הרף״.

( )1בן משפחה -קריאת שמחה.
( )2קריאת צער -אורח־חיים.
( )3חוף -ספר לחג־הפסח.
( )4פקודה -שרפרף.
( )5בירת פרו -מכה מוחצת.
( )6מקום הפרחים -התחלת צה׳יל.
( )7כים יוצר מיצים -החלפה.
( )8יצירה מוסיקאלית -הפסקה.
( )9הששי כסולם -ההוא.
( )10 קישוט -עיר בירה אסיתית* .בס *״ס, חיפה
:.זס ו סס) ־)6( <0 — 0400 — 05101־ )4( 011! — 0041!• )9( 5:1־ — 0410 סוז (י) )5( 4.01( — 04.011-