גליון 994 מתאריך 31 באוקטובר 1956

העורך הראשי:
אורי אבניי
ראש המערכת:
שלום בוזז
עורכי־משנה:
רוב איוזז, אורי סלע
עורך כיתוב:
סילבי קשת
כתב בביר;
אלי תבור

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, נולפון ,26785
ת, ד .136 .מפן למברקים :״פומזפרס׳־.
המוציא לאור: הפולט הזה בע״נו.
דפוס משה שהם בע״נז, ת״א, סל.62239 .

עורך תבנית:
אחרון אור
אלם חנזערבת*.
אריח קרו

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניאה נבי, שייע גלור.
לילי נלילי, ויויר הורוביץ, רותי ורר, רוני
ווחר, אברחב חרמון, אוסקר מאובר, משה
לשם, אביבה סטן, עמום קינן, שלמה קרו.

וזטערכת איננח אחראית עבור תוכו ח־פורעות,
כולל טודעות הטתפרסמות תחת
חכותרת. דוי ח לארכו *,״רו״ח לנוסע*
וכוי הסוכנות ונערכות על־ירי חטערבת.
חחפאח ; רוד טופל ובניו, תל־אביב.
רחוב אחר־העם ,24 מלפוז מם׳ 3ו;56

האייר הראשי :
שמואל ברתור
מנהל נועברוז-.
עורר רפום :
נתז רוו
אריח אריאל

העתוו הנהרא ביותר במדינה

רחיה הנאמנים, שהיו נקראים צבא־השיחרור
הערבי? היינו יכולים לחולל מהפכות אדירות
בכל ארצות ערב, שלא לדבר על כד
שהיינו בקלות יכולים לפורר את ממלכת
הבובות ההאשמית על־ידי פד שאותו צבא-
שיחדור ערבי ישראלי היה עובר את הנבול
כדי לשחרר את אחיו הערבים מעול
הכיבוש ההאשמי.
אני יודע שאיז טעם לבכות על חלב
שפוך. אבל טי יודע, אולי זה יעזור לקראת
הפעם הבאה?
אליהו מוצרי, טבריה
עכשיו, שענני מלחמה מתקדרים בשטים,
הניעה השעה להתבונן בהם היטב ולומר
לעצמנו בכנות כי אלה אינם ענני נשם
רנילים של סתיו. כשהמחנה הערבי מסביב
טתלכד בצעדי ענק, צריך להיות ברור לנו
כי לא יועילו שום פיצוצי משטרות מעבר
לנבול. לסעודים ולמצרים יש מספיק כסף
כרי לבנות את הטיבצרים האלה מחדש. מה
שאנחנו צריכים, זה להשמיט את עצם הקרקע
מתחת לרגליהם של הערבים — ולהחזיק
בה עד שיובטח שלום בגבול.

אליעזר בס, תל־אביב
ובכו, לא עזר שום דבר. לא ועדות שביתת
הנשק, לא הצעות השלום של ישראל,
לא מאמצי הפיוס של או״ם ולא פעולות
התגמול של צה׳׳ל. המצרים שדיברו חלקות
לפני ארבע שנים חתרו באום! מתמיד לקראת
מטרתם: חיסול מדינת ישראל. לא
נשארה ברירח אלא שוב ליטול את הנשק

אנשי מופת

במלחמה האחרונה, לא זכה הכתב הצבאי לכבוד רב בקר: היחידות הלוחמות.
הוא לא היה מעורה בהווי הצבאי, ולא הפך לחלק ממנו. הוא לא מצא את דרכו אל
לבו של החייל. בתום המלחמה לא פירסם אף אחד מן הכתבים הצבאיים הרשמיים יצירה
שהיתר, ראויה לציון. במידה שהמלחמה הונצחה בספרים בעלי טעם, נכתבו על־ידי לוחמים
פשוטים, שהשתתפו במחזה לפני שכתבו אותו.
האשמה רבצה במידה רבה על הכתבים עצמם. הם ראו את עצמם כיושבי־עורף, הממלאים
תפקיד שני־במעלה בתחומיו של מטה עורפי. למעשה לא היו אלא מורים במדים, שמסרו
את הביוליטינים לכתובות העתונים. איש מהם לא נהרג ולא נפצע.
אולם מקומו של הכתב הצבאי אינו במטה. מקומו ביחידה הלוחמת. הוא חייב להיות
אדם בעל כושר קרבי מלא, והוא חייב ללוות את היחידה הקטנה לתוך הקרב.
הכתב הנבון ואשר זכות גדולה זו ניתנת לו, ישתדל לא רק ללוות את המחלקה או הפלוגה
לתוך האש, אלא גם למלא תפקיד ארעי כל שהוא בקרב — למשל תפקיד של רץ מחלקתי.
הדבר יעזור לו לא רק לרכוש את אמון החיילים ואת הערכתם כאדם, אלא גם לחדור
לחיים הפנימיים, הסודיים, של היחידה הלוחמת ולהתקשר עמר״
כדי שדבר כזה יקום, יש צורך בגישה הנכונה גם מצד הרשויות הקובעות. עליהן להבין
כי הכתב והצלם אינם רק תוספת ליחידה הלוחמת, אלא חלק ממנה, בעלי תפקיד חשוב
וחיוני. שהרי רק הם יכולים להנחיל לעתיד את החמיר, הגדולה, החד־פעמית, של הקרב.
הם לא יעשו זאת אם לא יגיעו אל הקרב, אל קו האש, אל השריון הקדמי, אל כיתת הרובאים.

קורא קבוע, קיבוץ חורשיס

פוליסת ביטוח
אני אחד מאותם האמריקאים הקטנים,
אשר לבם היהודי היה טוביל אותם לאסי-
פות־עם למען הישוב העברי נארץ־ישראל
ואשר תמיד מצא משהו — ויהיה זה נם
הסכום הצנוע ביותר — לתרום למגביות השונות
של התנועה הציונית.
נאשר פרצה טלחטת-העצמאות של ישראל,
נסע בני ארווין לשרת כמתנדב נצבא הישראלי.
הוא נפל נקרב. לכז אני טרניש את
עצמי כבעל זכויות בישראל — על כל פנים,
כבעל הזכות להביע את דעתי מעל נבי
עחונכם, שאני לטדתי לקראו במשר השנים.
טרחוק, קל לראות את העניינים בפרספקטיבה
נכונה. מדינת־ישראל היא נאוותו
של כל יהודי בעולם. והיא נם דאגה רצינית׳
המדריכה את מנוחתו. כי טדינודישראל
היא, במונחי הביזנס שלנו, מיו פוליסת
ביטוח לאומית־יהודית.
.קראתי לא פעם את דעתכם ננד ״ה׳
שנור״
.אינכם צודקים. כי התרומות של יהודי
הנולה למגביות ישראל אינז תרוטות
של צדקה, נם אם אפשר לנכות אותז מסם
הכנסה. אלה הם תשלומים שנתיים עבור
פוליסת הביטוח, והכסף שאתם מקבלים מהמגבית
מגיע לכם באופז החוקי והמוסרי
ביותר. כי תמורתו אתם נותנים לנו את
אותה חרנשה טונה ותת־הכרתית של בטחון.

שמואל גרינפלד, הרצליה
את דעתי על כל המצב, אני שולח לכם
בקריקטורה (ראה ציור בעמוד זוז .).אני
חושב שהציור האחרון מביו השלושה מסכם
בצורה הנאותה את הפת רון...
שמעון חדד, תל־אביב

מהו תפקידו של עתון ביום קרב?
קודם כל, ללוות את הלוחמים, עד כמה שהדבר ניתן. להביע את רוחם, ללא הגזמות
טיפשיות, מבלי להיגרר אחרי הידדיזם טיפשי ומרגיז, להנחיל לעורף משהו מן העולם
הנפשי של האיש בחזית — ולהביא לחזית משהו מן החוזיות והבעיות של העורף•
שנית, לשמור על צלילות המחשבה. לא להיגרר אחרי ההיסטריה, האופיינית תמיד
למלחמה. לא להרכין את הראש כאשר תרדנה המהלומות שאי־אפשר למנוע אותן במלחמה.
לא להשתכר מנצחונות. להיזהר במידה שחה משחצנות ומיאוש, ממיליטריזם נבוב
ומתבוסנות רפת־ברכיים.
לזכור בכל רגע שאין חחיה גדולה מזו של האיש העומד מול פני המחת, ואין דאגה
קדושה מזו של האב, האם, האשה והבנים. אבל לזכור גנו כי המלחמה תחלוף, וכי חיי
האומה יצטרכו להימשך למחרת היום•

המלחמה היא ממלכת אי־החדאות. אי החדאות הוא אחד מחוקי היסוד שלה.
צבעה הטבעי הוא צבע הערפל הסמיך. הערפל מסתיר את תנועות האוייב, וגם את
תנועות הידיד. באותה מידה הוא מסתיר את מחשבותיו, את הגבותיו, את עמידתו בלחץ.
תפקיד העתון הוא לעזור, עד כמה שאפשר, בפיזור הערפל הזה לתת למחנה הלוחם כולו

אחיזה רוחנית ובהירות מחשבתית.
בחברה הדימוקראטית, העתון הוא חוליה חיונית במנגנון הלוחם• בחברה כזאת, הלוחם
רשאי וחייב לדעת על מה הוא לוחם, מד, המערך הכללי אשר מעשהו הקטן הוא חלק
בלתי־נפרד ממנו.

עלי לציי ז שמאמר עצוב וחזק כל ס־כמו
זה שהקרשתם לירטי עדייז לא זכיתי
לקרוא בעתונכם. עם זה שהוא נבחר ״איש
סופת״ יסכים כל מי שיקרא את המאמר.

ער קרב קלקיליה (העולם חזה ,) 992
התייחסו האנשים בקלות ראש לרוב בעיות
הבטחוז. רק למחרתו, חדרה לתודעה הלאומית
ההכרה כי המאבק שבו אנו עומרים
ידרוש מכל איש ואיש את מלוא המאמת.
נחמיה ברין, חולון
בכתבה שהקדשתם לקרב האכזרי, עשיתם
מלאכה גדולה אשר עלתה על כל הרשיטות
שהוקדשו למאורע זה, ויש לברככם על כר
אולם ברצוני נם להוסיף כמה הערות:
עשיתם דבר שלדעתי אינו הנון ביותר —
העדפתם דם על דם. נפנעתי מכד שהענקתם
לאחד ההרוגים את התואר ״איש מופת״,
המניע לכולם ללא יוצא טז הכלל אחי
גדעון, שנפל באותו קרב, השתתף בפעולות
שונות. באחת טהז הוא נלחם כטירון
וכאשר נפל מפקד כיתתו, קיבל הוא את
הפיקוד על עצמו ומבלי להתתבלבל, פקר
על המשכת הקרב פנים אל פנים עם האויב.
נדעוז התנגד לפנוע באזרחים, ולא אחת
טיכו את חייו בראנו שלא יאונה להם כל
רע. כמבצע מושלם ואחראי, הוטל עליו
לטהר בניו של האויב. באחד החדרים נת-
קל בנשים וילדים ונירש אותם מהבנין.
צלף ניצל את ההזדמנות, כיוון אליו את
רובהו ופגע ביר שמאלו. הוא נם קיבל
רסיסים ברגלו ובראשו. אבל תור שבועיים
כבר התייצב חזרה ביחידתו.
נדעוז היה מסור לחבריו ודבר זה הביאו
לקצו. בשעת הקרב על קלקיליה, יצא גדעון
שלוש פעמים את עמדתו, כדי להציל פצועים
ולהובילם למחסה. תור כדי כר נתברר
לו כי בז־כפרו ומפקדו, יוסי, שוכב פצוע
במקום גלוי לאויב. נדעוז רץ אל יוסי, נשא
אותו על נבו וחזר עמו לעמדה. בהניעו ל־פתח
העמדה, השינו הכדור האכזר. נסתיר
זה, ניצל יוסי ויצא מכלל סכנה. האין זו
התנדבות ונבורה?
עזרא פיק, מושב חרות
נדעוז רב עם מפקדיו נם במקרים של
מחלה: רגלו היתה נקועה והוא סבל סבל
רב. משום כד רצו המפקדים להשאירו במחנה•
אד נדעוז נלחם על זכותו להשתתף
בקרב, ויצא. זוהי רק אחת הפרשות האופייניות
לדרכו של נדעוז ז״ל, שהפר סמל
ביז חכריו.
ידידו וחברו, צה׳־ל

סמואל ברגמן, ניו־יורק

המרגל הגדול
יתכז כי סאשקה יוליז (העולם תזה ) 993
אינו אלא אדם מופרע בנפשו. יתכן נם כי
איז הוא אחראי לחלוטין למעשיו וכי הוא
טרנל חובב בלבד. אבל האם כל זה משנה
את העובדה שהוא מסר לאויב פרטים וידיעות
העשויים לסכן את חיי בחורינו?
שאגנותכם ונישתכם האנושית־טדי אינה בם־
קומה במקרה זה

עדה פרנקל, רחובות
הכרתי את סאשקה עוד מזמז שירותי ב-
פלמ״ח, ני מי מלחמת העצמאות. כנר אז
ניבאו לו כל החברה שהוא יניע לגדולות
ואטנם, הוא הצליח להדביק את תמונתו על
שער העולם הוהו

דורון כץ, חיפה

יהיו מניעיו של אלכסנדר יוליז כאשר
יהיו, דבר אחד ברור: אסור לערור משפט
כזה בפומבי. אמנם, בארצות כמו ארצות-
הברית, נהוג חופש מוחלט בבירור מקרים
כאלה ובתיאור התפתחויות ומאורעות צבאיים.
אבל אנחנו לא אמריקה וחובת הסוריות
היא חובה ראשונית אצלנו. ואילו
משפט כזה מציג לראווה לעיני כל אדם
נקודות בעלות חשיבות בטחונית ממדרגת
ראשונה.

ד׳יר ז. לוין, תד־אביב

טוב שם מאבא טוב
שמחתי לקרוא את הכתבה ״ראש הכבשה
השחורה״ ונהניתי מאוד טמה שכתבתם על
אבי. לצערי, טעיתם בהזכרת שמי. שמי הוא
ניורא ולא עמיחי כפי שהודפס.

גיורא שפיגל, פתחיתקוה
בכתבתכם על אליעזר שפינל תיקנתם עוול
נדול שנגרם לכדורנלז מוכשר ומאם! נפלא.
כאוהד מושבע של מכבי פתח־תקוה, אני
יכול להעיד כי אם יהיה מאמו הנבחרת
הישראלית, תהיה זו תרומה לכדורגל במדינה.
ראיתי איד שהוא מתנהג לשחקנים
המתאמנים בפיקוחו, דואג להם כמו אבא
ויודע את כל בעיותיהם ומשתדל לפתרז.

כדורגלן, הפועל פתח תקוח

קונים וקוראים
ציינתם (העולם הזה )989 כי מספר קורא׳
עתוננו מניע לכדי 24 אלף קוראים ליום•
בהתאם לדו״ח התפוצה המאושר של
רואי השבוז מוסמכים, הרי המכירה של
עתוננו הנה 29.478 נליונות ליום חול ו בערב
שבת וחג — 37.129 נליונות ויש
להתחשב בעובדה כי כל עתו! נקרא על־ידי
שלושה אנשים בממוצע.
ש. פאר, הוצאת עתון ״הארץ״ ,תל־אביב

לגבי מערכת כשלנו, המורכבת כולה מאנשים צעירים, ישנן בימים אלה בעיות מיוחדות.
יש להניח שיהיו בעתון פגמים וליקויים שתנאי הזמן יגרמו להם. אינני יכול אלא לבקש את
סליחת הקורא, שיקרא את העתון כאשר יקרא ובמקום שיקרא, ולצרף לבקשה זו את מילת
הברכה השמית הקדומה: שלום•
מכתבים מלחמה ושלום

מאמרו של העורר ״טטכ״ל לבז׳׳ (העולם
הזה <903 היה מצוייז. הניונו ופשטותו
הרעיונית שיכנעו אותי לנטרי. אני בטוח
שגם ראש־הטמשלה ורוב חברי־חכנסת מסכימים
לו. אכל איה הערבי שיהיה מוכן
1לשתף פעולה? איזה מנהיג מצרי, סורי או
ירדני שיסכים להסתכז בעשיית שלום עם
ישראל?

חיים אוגדן, בת־ים

קול קורא במדבר אם משר שמונה
שנים איש בישראל לא שם לב לרעיו! של
כיבוש השלום, איז כל סיכויים שעכשיו
יקהו אותו המדינאים שלנו אל לבם.

מנחם טסלר, תל־אביב

שטות נדולה! מלחמה שתביא לנו את
השלום שלא השננו על־ידי מלחטה ראשונה
— זוהי הצעתכם? הרי זאת הצעה חסרת
כל הני ח, כנות -או הבנה למצב האמיתי

דב שפילמן, בנימינה

מדיניות של כיבוש השלום אינה עניין
הנקבע ביו לילה. לשם בר דרוש קו ברור
ומוגדר, מעובד היטב לפרטי-פרטיו. כלומר,
בתנאי המציאות שלנו, שכבר למחרת הפסקת
האש ב־ 1950 היינו צריכים להתחיל לפעול
למען כיבוש ה שלו ם ...בראש וראשונה
היינו צריכים להפעיל את אותם הערבים
שנשארו בתור מדינת ישראל.
אתם מתארים לעצמכם באיזה מצב מצויין
היינו עומדים כיום, אילו למדינת ישראל
היו כמה חטיבות של צעירים ערביים, אז

לעשות״ -הצעת הקורא שמעון חדד
העולם הזה 994

מאמרו זה של אורי אבנרי נכתב לפני פתיחת המיבצע הגדול בדרום נגד מצרים, אולם עיקריו חלים באותה מידה גם עליו.

ך* אשר רועמים התותחים, שותקות המתות. כר
הרעיון הגדול של איחוד המרחב הערבי, של סילוק ה*
0אומר הפתגם הנושן. אך לא רק קולן של המוזות טובע מדינות הקולוניאליות, יישאר בחיים, כי הוא מתאים לרוח
ברעם הקרב. גם המיית יונת־השלום נבלעת בשאגד, המזז־ הזמן והוא חלק מזרם הרבה יותר גדול. אי־אפשר להסיג
רידד-
זרם היסטורי זה אחורה.
קשה לדבר על שלום כאשר עננים אדומים של מלתמה
אם צד,״ל יישאר בודד במערכה, לא יגרום כיבוש גדת
מרחפים על פני המרחב, וסכנת מוות מיידי מאיימת על כה הירדן לשבירת מצריים. הוא עלול להשיג, להיפך, את חירבים
וכד, יקרים. ימים של מלחמה וערב־מלחמה הם ממלכת זוקה של מצריים והפיכתה למנהיגה הבלתי־מעורערת של
שיר־הלכת, ממלכת התופים והחצוצרות, ממלכת ההתלהבות העולם הערבי. כי למראה הנצחון הצבאי הישראלי המחודש,
הקדושה״
תגבר הדרישה לאיחוד ערבי.
אם צד,״ל לא יישאר בודד במערכה, וגורמים בינלאומיים
הנטיה הטבעית היא לדחות החלטות גדולות,
שאינן נוגעות לבעיות המיידיות של חדשים ייכנסו למערכה, עלול הכוח להספיק להפלתו של
המאבק על הקיום הלאומי,, .קודם כל ננצח, עבד אל־נאצר.
לכן, במקרה הטוב ביותר, יגרום הדבר קעצירת התהליך
אחר כך נחשוב איד לעשות שלום,״ אומד
הקיים של איחוד ערב למשך שנים ספורות — אולי שנה,
האיש הנורמלי .״עת ללחום ועת לחשוב.״
אולם זוהי טעות היא עלתה בחייהם של מיליונים במרוצת
ההיסטוריה.

**לכות המלחמה ומלכות השלום אינן רשויות
] 10 נפרדות. זוהי רשות אחת ויחידה. מטכ״ל החאקי, העורך
את המלחמה. והמטכ״ל הלבן, שתפקידו לערוך את השלום,
אינם אלא זרועות של גוף אחד. שתי הזרועות חייבות לפעול
בעת ובעונה אחת
ישנו פסוק מפורסם, המהלך אימים מזה מאה שנה. הוא
חבוי בספר ארוך ומשעמם של גנרל גרמני בשם קארל פון*
קקאוזביץ. מאחר שמעטים טרחו לקרוא את הספר כולו, רק
מעסים הבינו את מובנו האמיתי של הפסוק. הוא אומר:
.המלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים.״
הוא לא בא להצדיק את המלחמה, אלא לבטא אמת
פשוטה מאד. המלחמה לעולם אינה מטרה בפני עצמה, וגם
הנצחון במלחמה אינו מטרה כזאת המלחמה היא אמצעי
כדי להגשים, בשעת הצורך, מטרה פוליטית שאין להגשימה
בדרך אחרת הנצחון בא לאפשר את הגשמת המטרה הפוליטית
של המנצח. נצחון הסותר את המטרה הפוליטית, אינו
נצחון כלל, אלא תרמית מסוכנת. כדברי קלאוזביץ :״המלחמה
היא האמצעי, והאמצעי צריך לכלול תמיד את המטרה.״

נווובל * ב ן ()2

הוצע להגדיר בפירוש מראש את מטרות־המלחמה של
העם העברי, על בסים חיובי ומתקדם. הוצע להבהיר מטרות
אלד, במאמץ תעמולתי אדיר, בדרך האלחוט ובכל דרך
אחרת, להמוני הערבים. הוצע לבוא בדברים עם כל החוגים
הערבים העוינים את הצמרת הרקובה, לשם יצירת חזית
משותפת לשיחרור המרחב מכובשיו הזרים והפנימיים.
הצעות מסוג זה לא יכלו למצוא אוזן קשבת בימים הבהולים
של סוף , 1947 כאשר כל הדאגה היתד, נתונה
להגנה על קיומו הגופני של הישוב. היה זה טבעי לגבי
עם נתקף שלא שבר את ראשו על מה שיקרה למחרת יום
הקרבות. שום מנגנון רציני לא הוקם, מסרות־המלחמה לא
נוסחו, וישראל החדשה לא עשתה דבר כדי למנוע את
איחוד כל העמים, המעמדות והחוגים הערביים נגדר״

על כן חייב קול השלום להישמע גם בעצם ימי הקרבות
גם בימים האדומים של המאבק, גם בימים השחורים של
מפלד״ גם בימים הזהובים של נצחון, חייבת המחשבה המדריכה
להיות אחת: יצירת תנאים לשלום.

יש להניח ששום דבר שיקרה בימי הקרבות לא ישנה
עובדה יסודית זאת. פד. ושם ינטשו ערבים את בתיהם
וכפריהם. פה ושם יגרום זעזוע הקרב לשינויים. אולם תנופת
המיבצע תמנע בריחה כללית של המיליון. המדינה החדשה
תהיה, כמעט, מדינה דו־לאומית.
ערבים אלה יוכלו להיות גורם לשלום, והם יוכלו להוות
סכנה איומה. אחד הגורמים שישפיעו על כך יהיה אופן
הכיבוש. מעולם לא ציוו התנאים הפוליטיים באופן כה
מכריע על מדינה כל־שהיא להטיל על צבאה את השמירה
הקפדנית ביותר על סוהר הנשק ועל מוסר המלחמה״
מעשים של פזיזות ושל קלות־דעת׳ בדרג גבוה או נמוך,
שאפשר להצדיקם איך־שהוא בלהט הקרב, עלולים הפעם
לסכן את עתידה של המדינה. חטיפת קרקעות, הפקעת־רכוש
פרטית, הם פשע נגד בטחון המדינה.

ף• ימים הראשונים של הסיבוב הראשון התכנסה
1קבוצה קטנה של צעירים, שהיתר, לי הזכות להשתייך
אליה, ועיבדה תוכנית מפורטת ועקרונית לניהול מלחמה
פסיכולוגית. תזכיר מעשי, שהקיף כמר, עשרות עמודים,
הוגש למיפקדת ההגנה.

בתזכיר זה הוצע לקבוע, עוד כראשית הקרבות,
כצורה שאינה משתמעת לשתי פנים,
כי ההנהגה העברית אינה לוחמת נגד האוב־לופיה
הערבית ונגד השאיפה הלאומית הערבית,
אלא נגד צמרת ערכית רקובה ונפשעת.

מטרת המלחמה היא להשיג שלום, שילום
המתאים לאינטרסים הלאומיים של המנצח.
אץ למלחמה שום מטרה אחרת. מלחמה שאינה
קוצרת שלום, אלא הפוגה עד למלחמה
הכאה, לא השיגה את מטרתה.

לים, תהיה שונה מאד ממדינת ישראל אשר
השתרעה מנתניה עד טולכרם. המדינה שלפני
הסיבוב השני היתה מדינה יהודית מובהקת,
בעלת מיעוט קטן של ערכים. המדינה שבגמר
הסיבוב השני תהיה מדינה בעלת במיליון
תושבים ערכים — שני ערכים על בל שלושה
יהודים.

כך הוחמצה הזדמנות גדולה להשיג שלום.
ך* 3ה נניח כי הנסיבות הפוליטיות ימריצו את ממשלת אולי שלוש שנים. הסכנה המאיימת על ישראל תוחלש
הזדמנות זו באה מייד בתום הקרבות, כשחם•
ן | ישראל לצוות על צבא הגנה לישראל להגיע אל גדת זמנית, אך לא תפוג.
רסטיג׳ה הישראלית הגיעה לשיאה והמשטרים

הירדן לכל ארכו, ולהטיל את מרות המדינה על כל ארץ-
ן* מטרה השלישית תתגשם אוטומטית עם כיבוש הערביים הרקובים צללו לתחום חכזיץ. אז
ישראל המערבית. כיצד יפעל העקרון הזה אזי
השאלה הראשונה צריכה להיות — לשם מה אנחנו תופ גדת הירדן. המצב ד,בטחוני הטאקטי של ישראל יש היתה השעה להציע הצעות נדיבות ומרחי־סים
את קו הירדן ז לא בנימה של פיקפוק, אלא בנימה של תנה לטובה באופן המכריע ביותר. הגבול המזרחי של יש קות־לכת, להשמיע מילה חדשה שיכלה לחשחקירד״
כי ה״מדוע״ הוא החייב לקבוע במידה רבה את ראל יהיה נוח להגנה.
מל את דמיון העמים במרחב. אז, כאשר ישה״איך.״
כפעם
הראשונה מאז הקמת המדינה תהיה ראל הרתה חזקה מאין כמוה ויבלה -אולי -
אפשרות של הגנה בעומק, יווצר שטח לתמ להשיג הכרעה צבאית, חיה הדבר בולט למריתכנו
ארבע מטרות למיכצע צבאי כזה:
• למנוע את נפילתה של הגדה המערבית של הירדן רון. אלון! פיקוד המרכז, שיהיה ממונה על חקים כסימן של כוח.
הגבול החדש, יוכל להשמיע אנחה של הקלה

לידי מדינה עויינת חזקה.
#לשבור, בשיתוף עם גורמים בינלאומיים מסוגה של אינסופית״
^ ש טעם לחרחר על כך כיום, כדי שלא תחזור אותה
צרפת, את הכוח הפוליטי העולה של מצריים, ולמנוע את
כיתורה הסופי של ישראל בידי מעצמה מצרית מאוחדת, על־ידי
הפלת משטרו של גמאל עבד אל־נאצר.
• להשיג גבול חדש שיאפשר הגנה יעילה יותר על
מרכזי־התורפה של ישראל.
#ליצור תנאים נוחים יותר להשגת שלום כולל.
כל אחת מן המטרות האלה יכולה להשפיע בצורה שונה
על ניהול המיבצע. על כן יש לקבוע מראש את חשיבותן
היחסית.

*** תי המטרות הראשונות הן זהות. הן מסתכמות
11/בשבירת הסכנה שהתגבשה בארבע השנים האחרונות
תחת דגלה הירוק של מצריים.

אולם סבנה זו אינה סכנתו שי איש אחד.
המקרה ההיסטורי הפך את גמאל עכד אל־נאצר
למנהיג התנועה הלאומית הערכית, אולם
התנועה הזאת לא נולדה עם עבד אל-נאצר,
ולא תמות עמו.

לעומת הישג זה יש להציב סייג אחד: יחסי הכוחות
אינם נקבעים רק על־ידי תנאים טופוגראפיים. לא חשוב רק
היכן הגבול. עוד יותר חשוב מהם הכוחות העומדים משני
עברי הגבול.

כוח עוין קטן המוצב מעבר לגבול גרוע, יכול
לחיות פחות מסובן מאשר כוח עוין גדול מעבר
לגבול טוב.
מכאן שכל שלוש המטרות הראשונות משועבדות, למעשה,
למטרה הרביעית, שהיא הקובעת. המטרה המכרעת העיקרית
היא: יצירת תנאים יותר נוחים להשגת שלום כולל בין
ישראל לבין העולם הערבי כולו.

ך* מסקנה ההגיונית מניתוח זה היא שיש לנהל את
1 1הקרבות כך שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע באפשרות
להשיג שלום אחרי הקרבות, במידה שהדבר אינו
חיוני מבחינה צבאית. או, במלים אחרות, שבעצם יפי הקרבות
ייעשה הכל כדי לקדם את השלום הכולל.

מדינת ישראל החדשה, שתשתרע מן הירדן

שגיאה פעמיי מ אם מצווה ישראל ללחום, עליה לעשות
זאת בעיניים פקוחות, עיניים הנשואות גם ביום הקרב אל
היעד הפוליטי המרכזי.
גם בעצם יום הקרב, עליה להקים את המכשירים להשגת
התנאים לשלום שיבוא בעקבותיו.
עליה להקים את המטכ״ל הלבן, שינצח על החזית הזאת.
עליה לדבר אל מליוני הערבים שמעבר לחזית, יום־יום
ושעה־שעה.
עליה להגדיר את העקרונות אשר למענה היא לוחמת,
ואשר על בסיסם היא מוכנה לייסד את השלום — למשל,
נטישת החזית המערבית והצטרפות לחזית־שיחרור מרחבית
מאוחדת, הסדר בעית הפליטים ורכושם, תמיכה בניטראליזם
הבינלאומי.
עליה לקבוע מראש את הנוהל לטיפול באוכלוסיה הערבית
הכבושה, ואת העקרונות של מעמדה הפוליטי העתידי.

כיום פרוץ הסיבוב השני• ,תפקיד החייל
הוא: לנצח. ואילו תפקיד המדינאי הוא: להשיג
את השלום שימנע את הסיבוב השלישי,
אם אמנם לא נמנע הסיבוב השני.

הרי סיני מחלון אחת המכוניות
זהו הר אופייני, כפי שהוא נראה מדרך ההתקדמות של צ ה > 1300 שנה תנועת עולי־הרגל מצפון־אפריקה למכה. זוהי דרך
הנקרא. דרב אל־זזאדג׳״ ג״דרך עולי־הרגל׳) נ:י בו עוברת מזה ממדרגה שלישית שלא ככביש עוג׳ה־איסמעאליה שהוא סוג א׳.

באשד פרצו השבוע חילות צה-ל לחצי־האי סיני, הם פעלו
על־פי ההנחה הפוליטית כי גמאל עבד אל־נאצר הם ך•
לסכנה העיקרית המאיימת על ישראל. בהתאם לתפיסה
האיססראסגית הקלאסית, הרי כאשר ניצבת מנגד קואליציה
של מדינות, כדאי להלום במדינה החזקה ביותר. כי
השמדת האוייב העיקרי, מחסלת ממילא גם את שאר
האויבים, בעוד שהשמדת האויבים הקטנים אינה מכריעה
את הקרב.
חזירח העיקרית של נואבק זח הוא חצי־חאי סיני, חסטריזז

אז הסססילן את זזוני־חדעות הצבאיים של ישראל נחה זנזז
רב. חצי־האי הוא בעל חשיבות צבאית סכרעת לנבי בפזזונח
של ישראל. והנח הנתונים, כפי שננזסרו בנליון העולם הזה
( )942 כאשר עלתה בם פם הראשונה המכרה בחשיבות חצי*
האי, לפני שנה בדיוק:
השטח 61,000 :קילומטרים מרובעים6 ,ל11

מכל שטחה של מצתים, כמעט סי שלוש משטחה של
מדינת ישראל ( 214(00 קילומסתם מרובעים) .אורכו כ־350
ק׳׳ב מצפון לדרום, כ־ 125ק״מ ממזרח למערב.

חאוכלוסיח 37,897 :נפש, לפי הספירה
האחרונה (משנת <1947 רובם נודדים.
* מעמד מדיני: חצי־האי, אשר לפי אסכולה
אחת שייך לאסיה ולפי אסכולה אחרת לאפתקה, מהווה
מחוז מינהלי נפרד, בראשות מושל. הגבול הבינלאומי נקבע
סופית בשנת 1906 על־ידי הסכם בין הממלכה העותומנית
(ששלטה בארץ־ישראל) ובריטניה (ששלטה במצריים).
העולם חזה 994

המנזר בהד, ל בו של חצי־הא
בצל הר־סיני, בגובה 1500 מטר, נראה מנזר סיני העתיק, בן 1429
השנים, כמו מיבצר מרובע עטור חומות וצריחים. במקום שומם

והי

ממח טופוגראפי: הרמה הצפתית,

המהווה כשני־שלישים של חצי־האי, היא מישור של אבן־סיד
ואבן־צוד, עם כמה אזורים של חול רך ודיונות, בעיקר
בצם ון־מערב. מצדים בו וואדיות רדודים, שהעיקרי בהם
וואדי אל־עריש. בדרום מתרומם תצי־האי לרכסי־הרים
גבוהים מאד, חסובים מאבן־שתם (ג׳בל תיה<

אוצרות טבע

צבים בץ השאר נפס ונחושת.
חעויס חזח *<9

:החוד הדרומי עשיר במח

גרים 1!1נוירים יווניים. מסגד קטן נמצא בקרבת מקזס,
במנזר נמצאים אוצרות אמנות מתקופת הקיסר הביזנטי יוסטיניאן.

חיסטודיח: בתקופה מסדימת שלפו בחצי־האי
תושבי גמרה הערביים, אולם ברוב תקופות־קדם שלסו
בו מלכי מצריים, שהפעילו את מכרות־הנחושת. חצי־האי
היה מפגש לשיירות, שהביאו לו את כל תרבדוח קד*
דבר שעודד את היצירה התרבותית המקומית, שמרכזה היד,
פולחן אל־הידח סץ (אולי מכאן השם סיני) .האלף־בית
הסינאיתי, שנמצא במקו* נחשב לאבי האלף־בית הכנעני,
הערבי והיווני. בסיד נמצא לפד מאה שנה אחד מכתבי־היד
העתיקים ביותר של התנ״ך, ולרגלי הד־סרבל נמצא

אחד המגזרים העתיקים ביותר בעולם, על שם קסרינה
הקדושה.
דרכים: שתי הדרכים העתיקות ביותר!
הדרך המובילה לאורך חוף הים התיכון, ממנה מסתעסת
הדרך המובילה מאל־עריש מזרחה לאורך הגבול הדרומי של
ישראל, דרך ניצנה וכונתילה, עד מבד. מדרום לאילת( ,ב)
הדרך המובילה לאורך חוף מפרץ סואץ ומפרץ אילת.
בדרך זו הלכו, כמשוער, בני־ישראל בצאתם מצריים.

היסטריה מלחמתית, התערערות המשטו-הוו׳ ח האחרון על מצרים עוב הכרעה

* מאל ליד התהום

*גצלצרים התפלאו מאד כאשר ברי-
ן | סניה לא הכריזה מלחמה על מצרים
י י#חרת הלאמה;-הם ואץ. הם המשיכו להת־ן
פלא משך השבועות של משא־ומתן שעברו
מאז, ועדיין חושבים כי ההתקפה תבוא —
בשעה הנוחר. לבריטניה. כי האגדה על עליונותה
של בריטניה מתה אך לאט, ובהתאם
לאגדה, קצו של עבד אל־נאצר קרוב.
לתחושה זאת תוצאות מעשיות חשובות.
כוחו של עבד אל־נאצר בצבא המצרי — והצבא
איננו מאושר ממצבה הנוכחי של
מצרים. כי המטרה הצבאית הראשית היא
סיבוב שני נגד ישראל.
אמנם, לא תמיד היה הדבר כך. בראשית
, 1955 כאשר כוחות ישראליים התקיפו את
רצועת עזה, התכנסו 350 הקצינים חברי
מועצת הקצינים החופשיים — מארגני ההפיכה
המהווים מעין כנסת צבאית — ורק
85 מהם היו חסידיה של מלחמה נגד ישראל.
זה היה כמובן, לפני עסקת הנשק הרוסי
בספטמבר, ובשעה שהפופולריות של
עבד אל־נאצר והמוראל של הצבא היו בשפל.
מאז,
עם מסירת הנשק הרוסי לידי המצרים,
השתנה מצב־רוחו של הצבא לחלוטין.
בכל זאת מודאג הצבא סן לא יקבל עבד
אל־נאצר את כל הדרוש לו מרוסיה, ובמיוחד
מאז שרוסיה סרבה לחתום על חוזה
ההגנה ההדדי אותו ביקש עבד אל־נאצר לחתום,
עם ראשית משבר סואץ. ובמצב כזה,
מול הידיד הלא־כל־כך־נאמן ממזרח, הקים
לו עבד אל־נאצר אויב רציני במערב. גרוע
מזה, הוא הרחיק כל סיכוי של סיבוב שני
יזום נגד ישראל.
חוגי הצבא המצריים אינם מפקפקים כלל
כי בריטניה תארוב לעבד אל־נאצר משך
שנים — אם הוא יחזיק מעמד. עצם הצפייה
להתקפה בריטית הכריחה אותו להעביר
כוחות מהחזית הישראלית. התקפה
ממשית היתד. מהווה בזבוז כוחות הצבא
המצרי על מטרה הנראית כמשנית בעיני
רוב הקצונה. ואם בריטניה לא תפלוש למצרים
מעצמה, הרי לא תהיה לה עילה
יותר טובה לכך מאשר פרוץ מלחמה בין
מצרים וישראל.
אין זאת הדרך היחידה בה הגביל עבד
אל־נאצר את חופש הפעולה שלו על־ידי

כך שגרם למשבר סואץ. עליו להתנהג בסדר
ולהבטיח את הפעולה התקינה בתעלה.
בחששו מפני דעת־הקהל העולמית, למשל,
כבר הפר את ההסגר נגד ישראל ונתן לשתי
אוניות בשרות ישראל לעבור את התעלה.
אפילו אסור לו להיות בלתי־יעיל: התקלה
הקטנה ביותר בתעלה היתה מביאה לתגובה
בינלאומית. הוא לא יכול בשום אופן להרגיז
את בריטניה בכל עניין חשוב אחר מבלי
להגדיל את סיכויי המלחמה. הוא אינו
יכול למכור את הכותנה שלו לרוב הלקוחות
המערביים של מצרים, בגלל הקפאת ה־שטרלינגים.
הוא אינו יכול לקחת בחשבון
הון, ציוד וטכנאים מערביים, הדרושים למצרים.
הוא אינו יכול לשחק את המזרח
נגד המערב על־מנת להעלות את המחיר,
ואינו יכול להשתמש במערב כמשקל נגדי
למשיכה הסובייטית החזקה.

״אין לנו ידידים!״

״הוי גמאל! קודם התעלה -אחר־כך פלסטין!׳ צעקו ההמונים
בדמשק ובקאהיר. אולם כוחו של עבד אל־נאצר מעורער. הדו׳יח
האחרון על כך, כתוב בידי העתונאית האמריקאית חדת־המבט
קלייר סטרלינג, שהיתה לאחרונה גם בישראל, מתפרסם בעמודים
אלה. אף שהכותבת אינה מעריכה כראוי את עוצמת כוח ההתלהבות
שעורר נאצר ממארוקו ועד עיראק, הרי היא שמה את
אצבעה על נקודות־התורפה במשטרו, העלולות להכריע בעתיד.

ך נדל מצרי, עד לאחרונה בעל משרה
דיפלומטית חשובה, אמר. :הכל נגמר
עכשיו. כיצד נוכל לשחרר את פלסטין כאשר
האריה (הבריטי) רובץ מאחוריו־,ז אם
אנו נזנק, גם האריה יזנק. ומה אם הבריטים
יפלו עלינו עכשיו? מי יעזור לנו? אין
לנו ידידים. כולם נגדנו עתר. לו היתד. רוסיה
באמת על צדנו, היתד. חותמת על מוזה־הגנה
אתנו ולא היתה משתתפת בוועידת
לונדון. ואפילו לו היתר, שולחת לנו חטיבת
מתנדבים בינלאומית — הם היו פשוט משתלטים
עלינו ועבד אל־נאצר היה הראשון
שהיה הולך. הרוסים אינם סומכים עליו יותר
מאשר הבריטים, והאמת היא שמי שיחסל
אותו ראשון, יזכה במצרים. עבד אל-
נאצר חושב כי יוכל לעשות כל דבר בכלים
הנחמדים שהרוסים נתנו לו, אבל תמיד, יהיה
מישהו יותר חזק מאשר אנחנו*.
דעות אלה מקובלות מאד גם בצבא וגם
מחוצה לו. יש המדברים על קשר קצינים
להחזרת מוחמד נגיב, ויש המדברים על
קשר להחזרת ראש הממשלה הואפדיסטי המזדקן
והחולה, מוסטפא אל־נחאס באשא.
.לראשונה בארבע שנים אנו בקשר ישיר
עם הצבא,״ אמר עורך־דיו ידוע, ממקורבי
אל־נחאם ,״יש לנו מניעים שונים. הקצינים

רוצים לשחרר את הצבא משגיאות עבד אל-
נאצר, ואנו רוצים לשחרר את מצרים —
אבל זה אותו הדבר.״
אמר דיפלומט נייטראלי, בעל וותק רב
בקאהיר :״אל תזלזלו בהשפעת הפיכת עבד
אל־נאצר, אבל גם אל תגזימו בתוצאותיה
הסופיות. הוא מתפרסם בחוץ־לארץ על־ידי
סיכון האינטרסים הכלכליים, המדיניים והצבאיים
של המערב. אבל הוא מסכן את
עצמו על־ידי כך שהוא מנסה לארגן שתי
הפיכות בבת אחת — נגד המערב ונגד המנהיגות
הערבית הנוכחית מקטן השייכים
במפרץ הפרסי עד למלך סעוד בערב, חוסיין
בירדן, פייסל בעיראק, אידרים בלוב, בור־גיבה
בתוניסיה והשולטן במארוקו. זה מספר
רב של אויבים לאדם שעורפו חשוף!״

שלושים אלף עצורים
^*ין כל אפשרות לוודא עד כמה נכו־נות
השמועות על קשר קצינים לסילוק
עבד אל־נאצר, באיזו מידה מתפשטת אי־שביעת
הרצון נגדו בקרב הצבא ובאיזו מידה
הוא מסוגל להשתלט עליה. אבל אף אדם
שהיה בקאהיר בימים המכריעים של אוגוסט
לא יכול היה שלא להתפלא כמה זמן יכול
רודן — מסוג הרומים של עבד אל־נאצר
— להסתפק בחוסר־מעש שהמשבר כפה
עליו.
ישנם היום יותר תצלומים של עבד אל-
נאצר בקאהיר מאשר היו תצלומים של פא-
רוק בזמנו של המלך המנוון. תמונתו זועקת
מלוחות ענק, מקירות הבתים, המסעדות
ובנייני המשרדים, מקופסות גפרורים
ומזכרות תיירים, וממגורות חשמל ענקיות
המשמשות כמנורות־שולחן. לידו על הלוחות
מופיעים תצלומי־ענק של חיילים בפוזות
של גיבורים, ובאחד הרחובות המרכזיים
של קאהיר מזדקר בגובה של חמש קומות
חייל מכודן ומסתער — וציור זה הוצב
לא אחר איום בריטניה במלחמה, אלא ביום
בו יצאו חייליה האחרונים של בריטניה את
איזור התעלה.
לראשונה מאז ההפיכה נעשו המינהגים
המקובלים בכל בירה רודנית למינהגים קא־הידיים:
הנמכת הקול בשעת שיחות בעלות
אופי פוליטי, המבט מעל לכתף, השתיקה
הזהירה עם התקרבות מלצר.
מחנות הריכוז מלאים: מקם ודכיילה במדבר
המערבי, קנה במצרים העלית וגרום
אל־שייך, הידוע לשמצה, בחצי־האי סיני.

י *3ייי* -

חייל הענק, בגובה של חמש קומות (שמאל) ,מוצב באחד ממרכזי.
קאהיר. הוא עשוי לפי מתכונת סובייטית מובהקת, אפילו לבושו
מזכיר דוגמות סובייטיות. רבבות תמונות מסוג זה, אם כי יותר

קטנות, מפארות את כל ערי מצריים ובתיה, בצד תמונות בלתי־ספורות
של גמאל עבד אל־נאצר עצמו. מימין: אשה משתוללת ביום
החג הלאומי מרוב התרגשות, וקצין־צבא מנסה להרגיעה בעזרת חייל.

עבד אל־נאצר הודה רשמית בחמשת אלפים
עצורים; מקורות לא רשמיים אומדים את
מספר העצורים בשלושים אלף. כמה מן העצורים
הם חברי האחים המוסלמים או מפלגת
הואפד הישנה, שנאסרו על־ידי מועצת
ההפיכה. אחרים הם קומוניסטים או חשודים
בקומוניזם.
לפחות עשרים מהם הם פרופסורים שפוטרו,
יחד עם מאתיים אחרים, מאוניברסיטת
קאהיר בשנה האחרונה. מקום הימצאם
הנוכחי בלתי־ידוע. אחרים מסוגם נמצאים
בבתי־כלא רגילים. שניים, ד״ר איסמעיל
סברי וד״ר מחמוד שאתי, שהודו בהשתייכותם
למפלגה הקומוניסטית, הובאו לאחרונה
למשפט בקומוניסטים וזוכו מביתן שנשאו
סימנים ברורים של עינויים: ציפורני
אצבעותיו של ד״ר סברי נעקרו וד״ר שאתי
נושך על־ידי כלבי־זאב שאומנו במיוחד לכך.

חמשת אל5ים לשפית-כיוס

ריח ניחוח עולה באפו של דנזיטרי שפילוב, שהחדיר את ברית־המועצות לסרחב הערבי.
אולם אפו מעוניין יותר בריח שדות־הנפט, בהם תלויה בלבלת התערב, ובריח אבק־השריפה.

ך * משטרלא גי ל ה כל סימנים שהוא
ן | עובד לקראת הדמוקרטיה, אותה הבטיח
פעם עבד אל־נאצר כמטרה רחוקה, אך בת־ביצוע.
הבחירות ביוני האחרון, בהן זכה
הרודן ב 99.9של הקולות, מדברות בעד
עצמן. לא פחות מעניינת העובדה כי עתה
נמצאים הרבה יותר קציני־צבא במשרות
מנהליות במשרדי הממשלה מאשר ב־,1952
שנת ההסיבה הצבאית.
קציני־צבא עומדים בראש כל אחת ממחלקות
משרד־החוץ. הדיפלומטים שהוחלפו
על־ידיהם הועברו למשרות פחות רגישות
מחוץ למצרים, או הועברו לדימום. קצינים
אחרים נתמנו למשרות חשובות במשרדי האוצר,
המסחר, האספקה, הפנים, והעבודות
הציבוריות. בדומה לכך מלאים בנקים רבים,
חברות ביטוח, תעשיות, חברות יצוא ויבוא
בקצינים צעירים, הממונים על ארגון וניהול
המפעלים.
עבד אל־נאצר, העוץ את הצמרת המצרית
הקמנה של אזרחים משכילים, באותה מידה
שהם עויינים אותו, סומך יותר ויותר על
הצבא לניהול התעשיה, החקלאות, המסחר
והדיפלומטיה של המדינה. לשם תמיכה פר
ליטית הוא פנה ללאומנות נמלצת, העלולה

להשפיע במיוחד על הפלאחים העניים.
סימני הרודנות הידועים מתגלים בכל מקום:
ההבטחות המפורטות, שאינן ניתנות
לביצוע: התכניות הנחפזות, הנשכחות באותו
חפזון; האיגודים המקצועיים חסרי זכות
השביתה; ימי החופשה בתשלום להפגנות
המוניות — למצרים היו רק 33 ימי עבודה
בחודשים יולי־אוגוסט.
קיימים כל סימני הרדיפה אחר הרושם:
עבד אל־נאצר בנה בתי־חולים רבי־רושם
שלא נפתחו מעולם, בגלל המחסור בציוד
רפואי — שלא לדבר על רופאים. הוא הקים
בתי־ספר המופעלים חלקית או בכלל לא.
בגלל המחסור במורים, שעה שהוא שולח
מורים לארצות ערב — 1600 השנה 4000 ,
בשנה הקרובה.
רפורמת הקרקעות שלו הפכה את הבעלות
על הקרקע למעמסה הולכת וגדלה
על 80 אלף משפחות הפלאחים שקיבלו את
עשרים הדונמים שלהם ללא הדרכה וללא
אשראי. הוא הוציא יותר מ־ 15 מיליון דולר
על ״מחוז השיחרור״ והקים כפר לדוגמה,
המושך אלפים מכל פינות האיסלאם. אך
העבודה לא נסתיימה אפילו על 10 אלפים
הדונמים הראשונים מתוך חמשה המיליון
אותם החליט המשטר להפרות — מבצע שיימשך,
לפי קצב זה, מאות בשנים.
גם מבחינה תעשייתית לא הצליח הרבה
יותר טוב. הוא הבטיח למצרים כי יובל גם
להגשים תכנית תיעוש גדולה וגם להקים
את הסכר הגבוה של אסואן ללא סיוע זר.
לא מתקבל על הדעת כי יוכל לעשות אפילו
אחד משני אלה. העיתונות, הנתונה לפיקוחו,
הודיעה על תכניות תעשיתיות חדשות, כשעור
של אחת לשבוע, בערך. אך למרות
מלווה 150 מיליון הדולרים שנגבה לאחרונה,
תכנית הסיוע האמריקאית השוטפת לפיתוח
כלכלי, בשעור 40 מיליון דולר, וכמות
ציוד מגרמניה המערבית, צרפת, שבדיה
וארצות־הברית, עובדים רק שני מפעלים
חדשים, אחד לחידוש צמיגים והשני לתיקון
מכוניות פורד.
ארבעה מפעלים אחרים — בית־מטבחיים,
מפעל לפסטור, בית־חרושת לדשנים ומפעל
ברזל ופלדה גדול — נמצאים בשלבים שו־
(הטשך בעסוד )18

במדינה העם דממה דקה
״7א ברוח ו*׳ .ואחר וזריזה רפס,
ולא ברפס וד. ואחר הרפש, אס,
ולא באס ח׳ .ואחר חאס, קול
דסנווז דקח גזלנים א׳)

\ עיראק: המלך פייסל (שמאל) מתכנן את פלישת צבאו לירדן

פעמים רבות בשנים האחרונות חשבו אזרחי
ישראל כי הנה הגיעה שעת מלחמה.
הרוח של סערות פוליסיזת מחרידות, הרעש
של מהומות והפיכות בארצות השכנות,
האש של קרבות־דמים על הגבול ו־התקפות־פידאיזץ
במדינה, כל אלה נראו כמבשרות
את המלחמה אולם לא ברוח ולא
ברעש ולא באש היתד. המלחמה
השבוע התקרבה לישראל סכנת המלחמה
יותר מאשר בכל רגע שהוא מאז נדמו
התותחים בראשית .1949 אולם היא באה
בקול דממה דקה דממה זו הטביעה את
חותמה על כל השבוע. בדממה עזבו העתודאים
את מקומות־העבודה ונפרדו ממשפחותיהם׳
ללא התרגשות, כקבל אדם דבר בלתי־נמנע.
בדממה קיבלה האוכלוסיה על עצמה
את. דין הקשיים שירדו עליה — ללא בהלה.
,ללא הסתערות על הבנקים, ללא אגירה
מופרית של מצרכי־מזון, ללא רטינה בתורים
״הארוכים לאוטובוסים•
גרעין מתכתי. לא פעם תיאר לעצמו
האזרח איך ייראה המבצע בבואו. כשהתקרבה
עתה הפעולה הממשית נראה הכל
אחרת — הרבה יותר פשוט, הרבה יותר
מובן מאליו, הרבה יותר פרוזאי.
היו לכך כמה סיבות. אולם הסיבה העיקרית
היתה נעוצה בעם עצמו. על אף סימני
הרקבון והשחיתות שפשטו בחוגים מסר
יימים בשנות השלום המדומה, נשאר העם
עצמו חסון ובריא ברוחו מאין כמוהו• מתחת
לקליפה נראה השבוע הגרעין המתכתי.
אין עמים רבים בעולם שהיו יכולים לעמול
במשבר השבוע בצורה כל כך איתנה, שקטה
ומוכנה לכל.
ישנם זמנים בחייו של עם כאשר כל רגע
אורכו כשנה, וכל שניה נשקלת. השבוע
היה זמן כזה. על כפות המאזניים של המדינה
היו מונחים חשבונות פוליטיים אכזריים׳
מאזן של סיכויים ואפשרויות — אבל
גם חיי אדם ודמעות. כסות המאזניים היו
גלויות לעיני כל חייל ואזרח — וכל אחד
מהם הסתכל בנשימה עצורה בתנועה הקלה
ביותר של הכפות.
זה היה סוד הדממה הדקר״
המלחמה ליקוי החמה

2אלג׳יריה: חיילים צרפתיים מבערים יחידת מורדים בהרים

ירדן: חיילי הלגיון הערבי אוספים את קלפיות הבחירות

חלל היקום מלא גופי־שמיים, אשר כל
אחד מהם נע במסלול עצמאי על פי הגיון
משלו, ללא תיאום או סדר כללי. הם יכולים
להתנגש ולהתנפץ איש על רעהו. וכאשר
אחדים מהם מזדמנים במקרה בסדר מסויים,
רואה האדם את ליקוי החמה ואת ליקוי
הירח.
העולם הפוליטי דומה לחלל• הוא גדוש
ומלא כוחות מדיניים, אשר כל אחד פועל
לפי הגיון משלו, במישחק אינסופי של
חמורות ושינויים. אולם כאשר כמה מן
המעצמות האלה מזדמנות לשעה קלה בסדר
מסדי* נוצרים לפתע מצבים היסטוריים
בעלי השפעה על גורלם של דורות רבים.
פעם קרה הדבר ב־ .1948 התוצאה היתד.
מדינת־ישראל.
השבוע קרה הדבר שגית• המדינה, שעוד
לפני כמה חדשים היתר. עזובה לנפשה, מצאה
את עצמה לפתע במצב פוליטי חדש לגמרי,
שיצר רקע חדש למדיניות הלאומית.
ששח חגורמים. הגופים השונים הגיעו
למצב זה הודות לתריסר תהליכים
שונים, בלי כל קשר איש עם רעהו. אולם
יחדו יצרו מצב פוליטי נדיר. הגורמים, שהפכו
לפתע את המלחמה לסכנה ממשית
למרחב כולו, ושהיה בהם כדי לתת מסגד,
חדש להיסטוריה הישראלית, היו רבגוניים:
#ההפיכות הפתאומיות בכל רחבי אירופה
המזרחית, שעירערו לפתע את יסודות
המעצמה הסובייטית,
#תסיסת אונית־נשק מצרית ליד חוסי
אלג׳ירי* שהביאה לשיא את מצב־הפלחמה
הנסתר בין צרפת לבין מצרים,
#חיסול ההשפעה ׳הבריטית בירדן,
שגיבשה בלונדון סופית את ההכרה כי גמאל
עבד אל־נאצר עתק סוסית את עורק־החיים

של בריטניה — אספקת הנפט הערבי והמעבר
בתעלת־סואץ,
#תוכניתו של הצבא העיראקי לפלוש
לירדן, כדי לקדם את פני המצרי*
• הקמת הפיקוד הערבי האחיד של מצרים,
סוריה והירדן, שכיתר את ישראל
משלושה צדדי*
י • ולבסוף, התקרבות מועד הבחירות, ב*
אמריקה, ששיתקו למשך תקופה קצרה אך
מכרעת את כוח ההשפעה של ארצות־הברית
בזירה העולמית.
היו אלה גורמים שתים שלא היה להם
קשר זד, עם זד, או עם ישראל, אולם יהד
יצרו מצב חדש במרחב.

ה דו ב הפ צו ע
הידיעות הראשונות על המהומות בפול ץ
עוררו רק סקרנות. כאשר התגבשו לכלל
תמונה ברורה של התקוממות עממית, הפך
מצב־הרוח בישראל לגל של אהדד ..יוצאי־סולץ,
שהם בכל ימות השנה מעוט המבקש
להעתיק את מוצאו לוינה או לדנציג, החלו

קוואדהת

שש התמונות בעמודים
מסמלות את ששת הגורמים
העיקריים שיצרו את הרקע
לכל התפתחות פוליטית חדשה
במרחב: תוכנית העיראקיים
לפלוש לירדן כדי
לכבשה כולה או חלקה, מלחמת
הקיום של צרפת באל־ג׳יריה,
השתלטותו של גמאל
עבד אל־נאצר על המוני ירי

לפתע מכריזים על מוצאם בגאווה ובקול
רם. אולם גם הם לא תפסו, עדיין, שהדבר
עלול לנגוע להם באופן ישיר.
התקוממות הפולנית היתה ילידת חמקו*
מעטים העמים בעולם החדורים בתחושה
לאומנית כה לוהטת כמו הפולני* עם בעל
מסורת ארוכה וגאה, שנפל בפעם אחרי פעם
קורבן למשעבדים זרים. השנואים ביותר
מכל המשעבדים האלה היו תמיד הרוסי*
עם־אח סלאבי אשר הסולנים רואים בו אח
נחות ונחשל.
פולניה היתד, היחידה במזרח אירוס*
אשר הגרמנים לא הצליחו להקים בד, ממשלה
של קוויזלינגים. הם לא מצאו בד, סוכנים
ומשרתים בדרג גבוה. מלחמת־ד,גבורה
חסרת־הסיכויים של פולין בחודש הראשון
של מלחמת־העולם השניה עוד הגבירה גאווה
לאומנית זו. ואילו השנאה לרוסים גברה
שבעתיים כאשר התקוממו בני וורשה נגד
הגרמנים בימים האחרונים של הכיבוש הנאצי,
הופקרו בזדון ובאכזריות נוראה על־ידי
המרשל ססאלץ, שעצר את צבאותיו עד
שהצליחו הגרמנים להטביע את המרידה בד*

צחכיערקאטץ. כאשר פלש הצבא
הסובייטי המנצח לתוך פולין השדוד* ידע
יפה שהוא חודר לשטח עוץ. לכן מנע בכוח
את חזרתה של ממשלת פולין הגולה
מלונדון, הקים תהתה ממשלת־בובות ללא
אחיזה רבה בארץ עצמה. מעשה זד. פתח
בפעם הראשונה תהום בין ברית־המועצות
לבין מעצמות־המערב ושבר את ידידות־המלחמה,
אולם הרוסים חשבו שהיד, זד,
הכרחי לטובת בטחון מדינת*
היה נדמה שהפולנים השלימו עם המצב
החדש, הבינו בעצמם כי ברית־המועצות לא
תסבול לעולם פולין עדינת על גבולה המערבי
החשוף. אולם כמה פצעים לא הגלידו
פעול* נפתחו מדי פעם מחדש. אחד
מהם היה הפצע של פרשת יער קאטץ, שהסעירה
מחדש את רוחות הסולנים בזמן
האחרון.
באמצע המלחמה העולמית הודיעו הגרמנים
כי גילו קבר־אחים של עשרת אלפים
קצינים פולניים נרצחי* שנפלו בשבי הרוסים
בראשית המלחמה וגקטלו על־ץ*
הרוסים הכחישו את הדבר בחריפות, אד
לם הסולנים׳ בלונדון גטו להאמץ דווקא לסברה
הגרמנית. כאשר דרשו חקירה ניטראלית
במקום, ניתק סטאלין את קשרץ הדיס־לומטיים
אית*
עת* אחרי גילוי שאר פשעי סטאלץ,
חעודס חזה 994

תבעו הקומוניסטים הפולניים לחקור מחדש
גם את פרשת קאטין. ידידיהם בברית־המועצות
נאלצו להודות כי הפשע בוצע על־ידי
כוחות סובייטיים, בפקודת. כגופית הסוכן
בריר,״.
עלי באריקאדות. כל עוד חי סטאלין
ועמדה הדיקטטורה הסטאלינית על ודלת
לא יכול היה העם הפולני להתקומם. אין
דוגמה אחת בהיסטוריה החדישה של התקוממות
המונית מוצלחת נגד משטר טוטאלי־טרי.
אולם כאשר הכריזו יורשי סטאלץ
על הנהגת משטר מתון חדש והודו, באוזני
המרשל טיטו, כי *ישנן דרכים שונות לסוציאליזם״
,גברה התסיסה גם בפולין. הפולנים
תבעו לעצמם את הזכות לדרך סוציאליסטית
עצמאית משלהם.
זה היה סוד ההתקוממות הפולנית, שהביאה
לשלטון את האגף הלאומני של המפלגה
הקומוניסטית הפולנית, נסתיימה בכניעה
כמעט מוחלטת של ברית־המועצות. בעקבותיה
באה מרידה שניר״ חמורה עוד
יותר. הפעם היתד, המערכה נטושה בד,מ־גריה.
ההונגרים
שונים כמעט בכל הבחינות מן
הפולנים, אולם גם הם נושאים מסורת גאה

על המאזנים
דן וממשלה, רצונה של בריטניה
להגן על עמדותיה האחרונות
במרחב, ההקוממות
הלאומית בפולין ובהונגריה,
והבחירות הקרובות לנשיאות
ארצות־הברית. כל אחד
מן הגורמים האלה חשוב
בפני עצמו. ואם כי לא היה
להם קשר זה לזה, יצרו רקע
פוליטי משותף למרחב כולו.
של התקוממויות נגד משעבד זר. בניגוד
לפולנים* יש להם גבול משותף עם המערב,
באוסטריה, ואילו גבולם המשותף עם הסובייטים
קטן והררי. בניגוד לפולנים, הם לחמו
באופן פעיל בצד הנאצים, והפאשיזם היה
תמיד מושרש בקרב ההמונים.
המרד ההונגארי, שנעזר בכוחות של הצבא
הסדיר וחיל־ד־,אווירי, לא ניתן לסיום
מהיר בעזרת ויתורים והנחות, כמו בפולץ.
הוא הפך למלחמת־אזרחים אמיתית, שהפילה
רבבות חללים. הוא איים לעבור גם לשאר
ארצות אירופה המזרחית
במאוחר נוכחו מנהיגי ברית־המועצות
לדעת שהם נטשו את ההגה הסטאליניסטי
בחפזון מופרז מדי. הפירצה הקטנה ביותר
בחומתה של דיקטטורה עלולה תמיד להפוך
לחור פעור בביצוריה. כמו מפל אבנים, דית
באבן אחת כדי לגרום למפולת אדירה.
הפסקת רוח אזרחי ישראל הרגישו
רק באיחור שקרה משהו גדול, הנוגע במישרין
להם. במשך חודשים ארוכים חדרה
ברית־המועצות למרחב, כרוח סערה לתוך
חלל ריק. לפתע נפסקה הרוח.
פירוש הדבר היה כי ברית־המועצות שוב
לא יכלה להתערב באופן פעיל ויעיל במיש־חק
המרחבי. מנהיגיה היו עסוקים עד מעל
לראשם בנסיון להציל את העמדות באירופה
ממזרחית, שהן חיוניות לבטחון מדינתם.
הם לא יכלו להסתבך בשום הרפתקה שהיתה
עלולה לגרום למלחמת־עולם בשעה כזאת
עד לפני חודש היה ברור כי כל מלחמה
במרחב תגרום להתערבות פעילה של הסובייטים
לטובת מצרים. המצרים עצמם קיוו
לחטיבת־מתנדבים מוסלמית מסין או מברית-
המועצות, לזרם אדיר של נשק. עתה לא
יכלה ברית־המועצות אף לחלום על משלוח
פלוגה אחת. היא לא היתד, מעוניינת בהתגרות
הקלה ביותר במערב.
האגף השמאלי של ישראל הובטח זמנית
זאת היתד, תוצאה רחוקה אך ישירה של
גקורת המורדים בוורשה ובבודפסט. התפוצצות
רימוניהם היתד, מנגינת הרקע לכל
אשר נעשה השבוע במרחב.

ציפורני ה ת רנגו ל
הנסיון הרוסי לחדור למרחב החל עוד
לפני מאות בשנים, כאשר ביקש הצאר מוצא
לים התיכון. אולם כשאף הופיעו השליחים
של הדוב הרוסי, כבר היו שליתי
התרנגול הצרפתי וותיקים מאד במרחב.
היה זה קארל הגדול, לפני למעלה מאלף
שגת שהשיג מן המוסלמים הכרה בצרפת
חעוגם תזח 994

כבעלת־החסות על הנוצרים במרחב. כעבור
מאתיים שנה, נכבש חוף סוריה וארץ־יש־ראל
בידי הצלבנית שרובם היו פראנקים
מצרפת. שפת מדינתם היתר, צרפתית מאז
חזרה צרפת כמעט בכל דור למאמציה להשתלט
על המרת ס
אויבם העיקרי היה הבריטי. הצרפתים
יזמו את כריית תעלת־סואץ, אבל הבריטים
השתלטו עליה. הצרפתים חדת ללבנון ולסוריה.
תשובת הבריטים היתד, לעורר את
התנועה הלאומית הערבית שהיתר, מכוונת
מן הרגע הראשון נגד צרפת במלחמת־העולם
הראשונה ביקשה צרפת לארגן נחיתה
בחוף סורית אולם המומחים הבריטיים,
וביניהם הקולונל לורנס המפורסם,
הכשילו את התוכנית. אחרי שהבריטים הבטיחו
את סוריה לצרפת, הם ניסו להמליך
בדמשק את פייסל, אילצו את הצרפתים
לגרשו בתותחים.
בכל זאת עוד היתד, צרפת מעצמה גדולה
במרחב הערבי, כאשר פרצה מלחמת־העולם
השניה. היא שלטה בסוריה ובלבנון, בסר
ניסיה, באלביריה ובמארוקו. הודות לכך
היתר, צרפת מעצמה עולמית גדולת
אגודה זקנים תשושים. במלחמה זו
החלה צרפת שוקעת הבריטים עזרו לערבים
לגרשה מסוריה ומהלבנון. האמריקאים זרעו
את זרע החופש באפריקה הצפונית אחרי
המפלה המוחצת בהודו־סין, אבדו מארוקו
וטוניסית רק נכס חשוב אחד נשאר; אל־ג׳יריה
העשירה. אבתה היה הופך את צרפת
למעצמה קטנה, חברה של בלגיה והולנד
באגודת הזקנים התשושים.
לכן הפכה ההגנה על אלג׳יריה לגבי צרפת
לענץ שהוא מעבר לתחום השיקול הקר•
אנשים מן הצד יכלו לנחש כי זוהי
מלחמה אבודה, וכי שיחרור אלג׳יריה —
כמו שיחרור קפריסין — הוא רק ענין של
זמן. אולם צרפת, שלחמה על קיומה כמעצמת
לא יכלה לעשות חשבון כזת אלף
שנים של היסטוריה צרפתית היו מונחים
על כסות המאזניים.
האוייב הגדול במלחמה זו היד, גמאל
עבד אל־נאצר. קאהיר הפכה מרכז המאבק.
הרדיו שלה שידר את קריאות־המלחמה להמוני
אלג׳יריה. סוכניה אירעו את צבא־השיחרור
והעבירו לו את הנשק.
תפיסת תעלת־סואץ היתד, הקש ששבר את
גב התרנגול הצרפתי. אבדן אספקת הנפט
הערבי יכול היה להיות מכת־המתת צרפת
החליטה ללחום בכל מחיר.
לפקידי משרד־החוץ הצרפתי אין אהדה
מופרזת לישראל. הם היו מוכרים אותה
ברצון תמורת הסוגד, באלג׳ידית
אולם בדבר אחד שוב לא היד, ספק השבוע:
צרפת רואה כרודן המצרי אויב לחיים
ולמוות. מעצמת גם כשהיא שוקעת
יכולה להיות אויב מסוכן מאוד• כי צרפת
היא מעצמה גדולה בממדי המרחב, ובידה
זכות וויטו בארגון האומות המאוחדות

בריטניה: חייל נפרד מאשתו בדרכו למרחב בגלל הסואץ

5פולין: טאנק סובייטי בשעת המהומות בוורשה למען עצמאות

האריה ה שו אג
היה דרוש מאמץ כביר כדי לאחד איך
שהוא את התרנגול הצרפתי עם האריה
הבריטי במרחב. במשך דורות רבים ניקרו
איש את עיני יריבו. אולם השבוע יצרו
חזית משותפת
פעם כיסה הצבע האדום את מפת המרחב.
במרוצת השנים האחרונות ירד הצבע הזה.
אולם בריטניה, שהורידה את דגלת לא נטשה
את עמדות״ת היא נשארה תלויה באינטרסים
חיוניים: שדות-הגסס של עיראק
(חמשך בצמוד )12

אמריקה: תעמולת אייזנהואר. למען שלום, גאות ושויון״

הווי
חוסך כספו כונה ביתו

העוהס

הזה

מבקר את אחת המשפחות המופלאות

אב דשו

ך* נגב, חיזר סלמאן אל־קאדי אחרי בת
^ שבטו חלאלד, בינת סלים במשך שנתיים,
עסק בצבירת הכסף הדרוש למוהר
עד אשר נמאסו עליו חיי הקימוצים והחסכון,
חטף את אהובתו וברח אתה ל־עבר־הירדן,
שם נשא אותה לאשר, חינם אין
כסף.

חזון ומעש
* * קו ב ה, יפאן, עלה בלהבות ונשרף כ־
^ ליל בית־חרושת לייצור בדים העומדים
בפני אש.

חבלי לידה
—•סוטסביל, ארצות־הברית, לא יכול
היה הארי סומפסון לשאת את בדידותו,
אחרי שאשתו נלקחה לבית־חולים ללדת,
דקר את עצמו דקירה קלה, הוכנס אף הוא
לאותו בית־חולים.

הנה מה טוב
י* יפו, נפגשו שני ידידים תתיקים, חש־
1תכרו לכבוד המאורע, התחבקו בפומבי,
ליטפו אחד השני בכוסות שבידיהם, נלקחו
שניהם לבית־החולים מכוסים פצעים שנגרמו
על־ידי שברי זכוכית•

מוסר־השכל

ראש המשפחה. זהו מיכאל כריסנטי, ענק בלונדי בן ,42 שנולד במושבה
והוליד בה 13 ילדים. הרובה הוא כלי ביתי ומשמש את בל המשפחה לתפקידים שונים.

אד הנש ־! כמו
אינדיאנים, נוהרים

ישבים אמריקאיים המתכת!
המשפחה החמושים, להו

^ פאייטכיל, ארצות־הברית, הסגיר אסיר
^1שנמלט את עצמו בידי המשטרה, אחרי
שחזה בסרט על המערב הפרוע, בו חיסלו
הקאובויים האמיצים את כל אנשי כנופית
הפושעים, הסביר :״שוכנעתי בצורה חותכת
כי הצדק ינצח תמיד.״

עד 120
ך* סורט״אליזכט, ארצות־הברית,
^ ייצב הכושי ויליאם בסט במשרד
ריאות המחוזי כדי לקבל תעודה כי
בן 101 ולכן משוחרר מתשלום מסים,
לתעודה הקובעת כי הינו בן .160

הת־הבהינו
זכה

מומהיס

שכרתי ודוממתי
בלונדון, בריטניה, שכר מזכיר העיר
4מומחה ליעול, שייעץ לעיריה כיצד לחסוך
בהוצאות מיותרות, קיבל בתום המחקר
את מסקנות המומחה, שהציע לבטל את
משרת מזכיר העיר.

סוליית הסגדלד

שלושהדורות נפגשים בצילום זה. הגברת משמאל היא מרים, אם משפחת כריסנמי. טל
זרועה היא נושאת את הצעיר בבניה, מרדכי בן שמונת החודשים. מימין עומדת שרה, אשתו
של יואל כריסנטי, שהוא בנה של מרים. הבת שהיא אוחזת היא זהבה, דודניתו של מרדכי הקטן.

עגלהוסופה. זה עתה חזרה העגלה ו
עליה חצי תריסר מילדי המשפחה, שמ
לטיול מסביב למשק. הם מתייחסים

ף*ליאון, צרפת, התנגש הנהג הנרי דרו*
אה במכוניתו של מפקד משטרת התנועה
המקומית, הובא להמשפט, יצא זכאי
כאשר נתברר כי לקצין המשטרה לא היה
רשיון נהיגה.

סוך מעשה כנכואח תהילה
^ רמלה היכתה רחל מזרחי מנבא עתי—
דות בגלל חילוקי דעות על גובה שכרו,
אחרי שניבא לה נבואות מפורטות,
ובכללן הנבואה כי תכה גבר.

ניגודים נמשכים

^ תל־אכיס נתפס ישראל מנצור אחרי
— י שגנב עגלה עם בוטנים, טען :״אני
בכלל שונא בוטנים!*

סיפון מקצועי
ף לום־אנג׳לס נאסר וזיליאם בוכנן ב*
-עוון עיסוק ברפואה בלי רשיון אחרי
שהתיימר להיות ״מומחה לתת־תזונה,״ שוחרר
מעונש אחרי שנתגלה שהוא סובל מ־תת־תזונה.

ככד את אביך. מנחם , 13 ,קושר את
שרוכי נעליו של אביו, שאינו יבול לך יתכופף.

מוכנים, היכון, רוץ! בגי כריסנמי הצעירים יותר, המשוחררים
עדיין מנשיאה בעול המשק, מבלים את שעות הפנאי שלהם בכל מישחק

העולה על דעתו
ישנם מספיק יל

ביותו בארץ ומספו את תולדותיו שר

ושה עשו ילדם
משפחת כריסנטי ממושכת מיגדל, על חון? הכינרת, היא יחידה מסוגה
כארץ. האכ, האם, הילדים, הנכדים-כולם צכרים, כולם נולדו כמושבה
וכולם חקלאים החיים מפרי עמלם כמשק. בעיות כגון חינוך ילדים,
הלבשתם והטיפול כהם, הנראות על־אנושיות לאמהות של שלושה־ארבעה
ילדים, אינן מטרידות את משפחת בריסנטי, בת 13 הילדים.
אותה מדאיגה בעיה אחת: המהסור כאדמה. בי בכל שגדלים הכנים
ומקימים בתים משלהם, דרושים להם לא מכוניות, לא פריג׳ידרים ולא
בסך לנסיעות -כי אם קרקע שכה ימשיכו להכות שרשים ואשר עליה
יגדלו משפחות ענפות ובריאות של איברים.
להדוף נחש.

קידי משרד הפנים, שתיכננו את
51 פנקס הזהות של האזרח הישראלי
לא לקחו בחשבון אדם כמו מיכאל כריסנטי.
בעמוד הנושא את הכותרת. ילדים (עד גיל
)16״ שירטטו מסגרת נאה ובה שבע שורות
— שורה אחת לכל ילד. לעתים רחוקות.
מתייצב במשרד אחד המחוזות אב לשמונה,
תשעה או עשרה ילדים. אז מוסיפים הפקידים
את שמות הילדים בשולי העמוד, מחוץ
למסגרת.
לגבי כריסנטי, לא עזר גם פתרון זה.
כי בשום פנים ואופן אי-אפשר היה להכניס
את שמות כל 13 בניו, על גילם
ומינם, בדף שהוקצה לכך — ועוד נמצא
הילד מספר 14 בדרך. הפקידים מסרו ל
מיכאל,
בעל קומת הענק, פתקי רישום
״ארעיים,״ לילדים שלא מצאו אכסניה רשמית
בפינקס.

ך• יתו של מיכאל בריסנטי, במושבה
מיגדל שעל שפת הכינרת, הוא בית
אבנים מרווח• אולם גם החדר הגדול ביותר
בבית זה היה צר מלהכיל את כל בני
המשפחה שהתכנסו בו להצטלם• הבנים
המבוגרים, גברים שזופים וחסונים, ישבו
על כסאות או על הספר ;,הילדים הקטנים
יותר טיפסו על ברכיו, זרועותיו וכתפיו
של אביהם, או ניסו להוריד רובה־צייד
ממחבואו על גבי ארון הבגדים; הצעירים
מר,ם שיחקו על השטיח. מרדכי, בן שמונה
החודשים, נישא על זרועות אמו. כולם
דיברו, צחקו והתווכחו בבת אחת, כאילו
לא היו החיים לגביהם אלא שעשוע אחד
גדול וממושך.
משפחת כריסנטי, המהווה למעלה ממחצית
תושביה של המושבה הגלילית הוותיקה,
עברה למיגדל עוד בשנת .1908 אז היה
מרדכי כריסנטי טוחר־נודד לבדים ולדברי
סידקית, שהתגורר בצפת ועבר עם מרכולתו
בין ישובי הגליל הערביים. באותה שנה
הופיע בצפת משה קליקין, שבא מארצות־הברית
על מנת להקים במיגדל חתה חקלאית
לבעליה, ציונים אמריקאיים שקנו חלקות
אדמה נרחבות על שפת הכינרת•
מרדכי חיסל את מלאי סחורתו
להיות פועל חקלאי במיגדל. כאשר
לפני שנתיים, בגיל ,70 השאיר אחריו
שה בנים, שש בנות 50 ,נכדים ו־15
מאוכלסים בצאצאים הנושאים את
משפחתו ומעבדים את אדמתם.

מיפדר המשפחה.

בני

המשפחה

מתכנסים על מדרגות הבית לצילום משפחתי
כללי. לפי סדר המספרים נראים בצילום:
) 1מיכאל האב, בן )2 ;42 מריס האס;40 ,
)3שרה, אשתו של הבן השני יואל, בן
ה־ ,20 המסומן במספר )5 ;4צפורה, אשתו
ועבר נפטר
שלובתים

משה ( )6הבן הבכור, בן ה־ )7 ; 21
הבת הבכורה, כרמלה, בת ה ,24-אשתו של
יוסף ( )9 ;)8ציונה, בת ) 10 ; 16 מנחם, בן
)11 ; 13 אביגדור, בן ) 12 ; 11 אהרן, בן

ודה. לפני שהפועל הספיק להכניסה לאורווה, השתלטו
1הזדמנות מצויינת לספס על כל פינה פנויה ולצאת
לסוסה נמו שמתייחס ילד עירוני לחתול הבית.

*י פו ריו של מיכאל כריסנטי על אביו
^ מסופרים — ונשמעים — באתירת הערצה
מקודשת. כי במשפחת כריסנטי,
.אבא״ היא המלה החשובה ביותר במילון
העברי. אחד הסיפורים האהובים מתאר
את נצחונו של כריסנטי הראשון על
פורעי הסביבה.
נזכר מיכאל 42 בעצמו צבר יליד מיג־דל.
:הערבים היו עוקרים את מטעי הזיתים
של המושבה. הם היו באים בלילה,
מחבלים במטע, מפרקים את בנין הבאר
וגונבים את האבנים. פעם ארב להם אבי.
הוא תפס שניים מהם, היכר, את ראש האחד
בראש השני וריסק את גולגולתם. אחר כך
שיחרר אותם.
,אחרי ששיחרר אותם, הוא 1קח סכין
ודקר את עצמו ברגל. בבוקר הלך להתלונן
אצל המושל התורכי שהערבים חתכו את
רגלו ופצעו אותו באופן רציני.
אבא היה נתין צרפתי. התורכים לא
רצו לריב עם הצרפתים. המושל קרא לערבים,
ציווה עליהם להתפשר ולהתחייב
שלא יחבלו יותר במטעי המושבה. הערבים
מלאו אחרי הפקודה ואבא החתים אותם
על כל עץ במטע. מאז שרר שקט באיזור.
אבא ניצח*.

אם חלק רוצה לשחק נזישחק אחר, זה אינו נזפרינג
ים, ברוך השם, נדי לנהל שלושה נזישחקיס שונים.

בניו של מיכאל שמעו ספור זה כבר
עשרות פעמים. בכל זאת, היתה הבעה של
הערצה תלוייה על פניהם במשך כל זמן

)13 ; 10 מסדה, בת ) 14 ;8שמואל, בן ;7
) 15 ירמיה, בן ) 16 ;5אלי, בן 17
מרדכי, בן 8חודשים; ) 18 זהבה, הנכדה,
בת 10 חזידשים; )19 אלי, בן .4

הסיפור .״אבא מספר,״ לחשו לכל מי שנכנס
לחדר, תוך כדי דבריו של מיכאל.
״אבי, מרדכי כריסנטי,״ המשיך מיכאל,
״השתתף בשביתה הראשונה בארץ־ישראל
את השביתה ארגן פועל אחד בשם יוסף
טרומפלדור. יום אחד בא טרומפלדור זה
ואמר שממחר יתחילו לעבוד רק שמונה
שעות. קליקץ שמע ואמר שיפטר את כולם.
אבל השביתה התקימה בכל זאת ומאז עבדו
באמת פחות — לא שמונה, אבל רק עשר
שעות. עשר הן פחות משמונה־עשר, על
כל פנים. טרומפלדור ואבא נצחו.״
במשפחת כריסנטי מנצח האב תמיד.

ך יעוכדה שמשפחתו היא אחת הגדו־ן
| לו ת ואולי הגדולה ביותר בישוב היהודי
בישראל, אינה מטרידה כלל את מיכאל
כריסנטי .״אבא הקים משפחה גדולה
וגם אני מקים משפחה כזו. אפילו גדולה
יותר,״ הוא אומר, כשחיוך מוסתר תלוי
על קצה שפמו העבות.
כיצד מתפרנסת משפחה כזו?
״אנחנו לא מודרניים. משפחה גדולה היא

מול, לא אסון. אפשר לפרנס את כולם.
העיקר שתהיה מספיק אדמה בשביל כולם,״
מסביר מיכאל את עיקריה הפשוטים של
כלכלת משפחתו. בניו הנשואים, העומדים |
לצידו, וחתניו, מאשרים את דבריו בנענוע
ראש. גם הם מתכוננים להקים משפחות
גדולות.
מיכאל כריסנטי עצמו אינו יכול לעבוד
יותר. חולית גבו נשברה בעבודה הפאר
מצת. הוא ממלא עכשיו את תפקיד מרכז
המשק, מנהל את כל פעולות היצור של
העבודה החקלאית. את מרותו הוא מטיל
במשפטים קצרים ונמוכים מאד.
״אבא, כרמלה אינה רוצה להצטלם,״
מלשין יואל ,20 ,על אחותו הבכירה.24 ,
״תגיד לה שאני אמרתי, שתבוא מיד!״
מסכם מיכאל את הוויכוח הקצר.
״אבא אמר!״ מדגישה פעם נוספת אשתו
מרים ,41 ,שהיא ילידת הארץ וצפתית מילדותי״
״תגיד לה שאבא אמר!״
גם מרים,
דבר מיוחד
עשר ילדים
מחכה לילד

ממש כמיכאל, אינה רואה שום
בעובדה שהיא אם לשלושה־וסבתא
אכד — כשהיא עצמה
נוסף בחודשים הקרובים.

במדינה
(חנושן נועסוד )9
ושל נסיכויות המפרץ הפרסי, והמעבר בתעלת
סואץ. ניתוק הנפט — אם בשדות
עצמם ואם בתעלה או בצינורות — הוא
פסק־דין מוות לכלכלה הבריטית•
לכן ׳לוחמת בריטניה על עמדותיה הצבאיות
האחרונות: בקפריסין, בעיראק, ובירדן.
גם למענה זאת מלחמת־קיום.
בוז ובוז. משך זמן רב היתד, השיטה
הבריטית פשוטה ועקבית: בוז לצרפת, בוז
לישראל. בריטניה הכירה עוד מן ההתחלה
בעוצמתה של התנועה הלאומית הערבית.
היא לא ניסתה ללחום בה, כמו צרפת וישראל,
אלא לרכב עליה ולהטות אותה לאפיק
רצוי לה.
לגבי מדינה קולוניאלית, היה זה חשבון
מוטעה. הוא האיט אמנם את קצב שקיעתה
של בריטניה, אך לא יכול היה למנוע אותה.
ברגע שנמצא מנהיג פעיל לתנועה
הלאומית הערבית בדמותו של עבד אל־נאצר,
שוב לא היה מנוס מן הקרב.
הבריטים ניסו לדחות גם קרב זה. הם
פינו את תעלת־סואץ, הסיתו נגד ישראל,
ניסו להעסיק את המצרים בסודאן. אולם
אי־אפשר היה לעצור את הרודן המצרי.
כאשר הלאים את התעלה, הבינה גם בריטניה
ההססנית כי המאבק הפך לקרב לחיים
ולמוות. היא הכריזה מלחמה בנאום
שקט של סר אנתוני אידן, כאשר כינה את
הסגן־אלוף המצרי בשם ״פאשיסט״.
ראש או זנב. תחילה ניסתה בריטניה
לפלוש ישר לאזור התעלה, אולם הרוסים
והאמריקאים מנעו זאת. המצרי ניצל את
השהות כדי לכבוש את ירדן מבפנים. נצחון
זה איפשר לו לפנות, כרצונו, נגד ישראל
או נגד עיראק. אפשר היה להניח שקודם
כל ישתדל להפיל את המשטר הפרו־בריטי
בעיראק, ולהלאים את הנפט האנגלי.
הפעם הבינה בריטניה ששוב אין לה
מה להפסיד. כמו צרפת, יכלה גם היא להגיד
:״עבד אל־נאצר או אני״ .היא העדיפה
את האפשרות השניה.
הרעיון הטבעי היה להפליש את עיראק
לירדן. הוא נכשל לא רק בגלל התנגדותה
המוצהרת של ישראל, אלא בעיקר מפני שהיה
ברור שהצבא הירדני והמוני הירדן
יתנגדו בכוח לפלישה — אלא אם כן תקדם
לה פלישה ישראלית למערב הירדן.
בימים אחרים היחד, בריטניה מתנגדת
בכל כוחה להתפשטות ישראלית, ולו גם רק
כדי לקנות את ידידות הערבים. גם עתה
המשיכה תחנת־השידור הערבית שלה בקפריסין
להסית נגד ישראל מדי יום ביומו.

•אריה שאג — מי לא יירא?״ שאל הנביא
הישראלי. הערבים סברו כי שוב אין
מה לירוא מפני האריה הבריטי. היה זה
חשבון קצר־רואי.

הג שר > 1סו ק
גורם אחד ויחיד יכול למנוע אח המלחמה
ברגע האחרון. והוא הנשר האמריקאי.
בזמנים כתיקונם שולט נשר זה שלטון
ללא מצרים כמעט על כל הגורמים —
מלונדון, דרך פאריס, עד ירושלים. אולם
משך כמה ימים, אחת לארבע שנים, קצוצות
כנפיו של הנשר. במשך כמה ימים
אלה הוא שוקע כל כולו בתוך קלחת הבחירות•
מי שרוצה לסדר ענינים בשקם, ללא
התערבות אמריקאית, משתדל לעשות זאת
בימים אלה.
פו ס עי ק רי• לבחירות באמריקה חסר,
עד השבוע, סלע־מחלוקת מרכזי. כמעט ולא
היה ויכוח בין שני המועמדים. קשה היה
להבחין מה ההבדל בין דוייט אייזנהואר
לבין עדלי סטיבנסון.
מלחמה במרחב יכלה לספק סלע כזה.
הנשיא אייזנהואר. רוכב על סוס עיקרי
אחד: שהוא החזיר את השלום לאמריקה
ולעולם. הוא שם קץ למלחמת קוריאה, מנע

מהדו״
\רד 1 חזחהיף
״ 1 1 1 1 1 1 1 1־[ו1ב; ! 111/1
המתיחות בין ישראל לשכנותיה
העסיקה השבוע את עתונאי ומדינאי
העולם לא פחות מאשר העסיקה את
אזרחי ישראל. ניו סטייטסנזן אנד
ניישן, שבועון בעל חשיבות רבה
מאד בדעת־הקהל הבריטית, הקדיש
לא פחות מחמשה מאמרים לשאלה

במאמרו הראשי, כתב השבועון,
המבטא כיום במידה רבה את עמדתה
הרשמית של מפלגת העבודה
הבריטית :״לפי כל הסימנים, לא
ייכנס צבא עיראקי לירדן. אך המצב
המתוח ימשיך להיות הרה־סכנות.
בשעה זו מתרכז שריון
סורי לאורך הגבול, מול ישראל וירדן
כאחת, ואילו בתוך מדינת׳
ישראל מתקרב מצב־הרוח לנקודת־משבר•
עתה נשאר רק לראות אם
בן גוריון יחליט שהתערבות סורית
מהווה איום לבטחון מדינתו או לא.״
מה תעשה בריטניה אם תחליט
ישראל לפעיל? על כך משיב השמשה
דיין ולוחמי פעולת־תגמול
בועון :״כמעצמה החתומה גם על
״ הייתי במקומו שלן דויד בן־גוריון .״
הצהרת שלוש המעצמות וגם על
חוזה ההגנה הבריטי־ירדני, מוגדרות
הצבא העיראקי. בעמוד אחר, מביא השבועון מאמר מאת
התהייבותנו בצורה ברורה: אם תכבוש ישראל את המשולש
ציר הלייבור בבית־הנבחרים, יאן מיקארדו, שביקר לא מזמן•
ממערב ליודן, חייבים אנו לבוא לעזרת ממלכת הירדן•
בישראל אצל בתו, חברת קיבוץ. כותב מיקארדו:
השאלה היא רק: איך נעשה זאת?
״עד כה שימשה ישראל כדורגל במלחמה הקרה — הגוף
״כל עוד לא נפתרה סופית, בעיית הסואץ, ספק אם הממשלה
תוכל להטור; את כוח־המחץ, המרוכז כיום בקפריסין, למלחמה היחידי שקיבל בעיטות משני הצדדים בבת אחת. היא גם
בירדן. אולב גם במקרה שהצבא הבריטי יתערב במלחמה זו, היתד, שעיר לעזאזל במאבק בין מצרים ועיראק על מנהיגות
אין כל בטחן כי התערבותו תהיה בעלת משקל מכריע. יחד עם העולם הערבי, כשכל אחת השתדלה להוכיח ששנאתה לישראל
זאת, נעה דעת־הקהל בבריטניה בהתמדה לטובת ישראל, והיא גדולה מזו של השניה. עתה, כשהמצב הגיע לסף ההתפוצצות,
לא תסכים בשום אופן להפצצת ערים ישראליות על־ידי מטוסים היה זה כשלונה של המזימה הבריטית האחרונה שגרם לפתיחת
בריטיים, ואף לא להרעבה האיטית שתבוא כתוצאה מסנקציות מעשי האיבה בין ישראלי לירדן.
כלכליות בגז־ ישראל.״
״שמענו לאחרונה כי פעולות התגמול המאסיביות של צבא
בריטניה חייכת לפעול. אחרי שפסל את הרעיון של
ישראל נגד הירדן היו רק הקדמה למלחמת כיבוש, שתנצל את
התערבות צבאית בריטית במלחמה בין ישראל לשכנותיה, המ מצבה הנוכחי של מצרים כדי לחסל את המובלעת הירדנית. אין
שוך השבועון לנתח את גורמי המתיחות ואת הסיבות שהביאו כל הגיון בדעה זו• אילו היו אלה שיקוליו של בן־גוריון, היה
את בריטניה לאזלת־יד במרחב.
יוצא להתקפה כבר לפני חודשיים, כשמצרים היתה נתונה במלוא
״משך שנים יכולנו להסתיר את פשיטת־הרגל של המדיניות עוצמת הסיכסוך עם בריטניה וצרפת סביב משבר ד,סואץ. או
הבריטית בשטח זה רק הודות לאיטיות חדירתה של ברית־ גם לא היו עדיין ריכוזים בריטיים בקפריסין, העלולים להתערב
לטובת הירדן. אם רצה באמת בכך, היה צר,״ל מסוגל באותם
המועצות למזרח־התיכון, וכן הודות לאגדות שנרקמו סביב
עוצמתה של האימפריה הבריטית. עיסקת הנשק הצ׳כית, וכש־ הימים לכבוש את המשולש תוך ימים אחדים, לפני שאיזו
לובנו בפרשת הסואץ, חשפו את חולשתנו האמיתית. אי־הצלחתנו מעצמה היתה מצליחה להתערב.
להגביל. את זרם הנשק למזרח התיכון נטלה מידינו את האפ״הסיבה
למתיחות הנוכחית נעוצה במקום אחר: התפוררות
שרות לפעול כשופט־מפקח, כפי שהתחייבנו לעשות.
האחיזה הבריטית על הירדן, ותוכנית כניסתו של צבא עיראקי
״אך אין אנו יכולים להתעלם מהאחריות המוטלת עלינו• מצד לשם. הצבא העיראקי גדל לאחרונה. הוא מצוייד היטב בנשק
אחד, איננו יכולים להשלים עם חיסולה של ישראל, המדינה בריטי, שסופק לו על־חשבון אמריקה. בצבא זד, משרתים כיום
המזרח־תיכונית היחידה הדוגלת באותם ערכים שאנו דוגלים יועצים ומדריכים בריטיים, קיימת ההתחייבות הבריטית לאמן
בהם. מצד שני, איננו יכולים לסמוך את ידינו על מדיניות של את הצבא העיראקי ולבנות את חיל־ד,אוויר שלו. מובן שהצבת
התפשטות תוקפנית, אשר ישראל תהיה חייבת לנקוט בה, אם צבא זה מול גבולה, תגרור את ישראל למלחמה מיידיתרצונה
להמשיך ולהתקיים.
לעת עתה נדחתה כניסת העיראקים — לא מפני חשש
״אין טעם לומר שבריטניה רואה את תפקידה בשמירה קפ של התערבות ישראלית, כי אם מפני החשש שהאגף הפרו־דנית
של שביתת הנשק. זר, לא מספיק. כל עוד מסרבות מדינות מצרי של הלגיון יתנגד בכוח להשתלטות עיראקית. והעיראקים
ערב לחתום על חוזה שלום או ליישב את הפליטים, וכל עוד נרתעו מפני חש־פה כד, גלריה של השקרים על אגדת האחדות
שהן ימשיכו להחדיר מסתננים אל תוך שטח ישראל, ילך הלחץ הערבית. גם במקרה זה , ,נסתיימה המזימה, הבריטית בתוצאות
על ממשלת־ישראל ויגבר, בדרישה להתפשט מזרחה. כי על־ידי הפוכות מאלו שקיוותה להשיגן: העיראקים הבעד־בריטיים נשארו
תפיסת המובלעת הירדנית תבטיח ישראל לעצמה שליטה על בחוץ, ואילו ידידי מצרים השתלטו על המצב.
מימי הירדן, תסלק את האיום הצבאי על תל־אביב ותצעד צעד
״על כל פנים, אם תותח־ ישראל שותקים עדיין, הרי זה רק
ניכר לקראת עצמאות כלכלית.
בגלל אי־כניסתו של הצבא העיראקי לירדן. ברגע שיזוז, ירעמו עו וראשונה בראש ישראלית.
להתערבות
״ישנן
עוד סיבות
התותחים.״
מדת התפוררות העוצמה הבריטית, העשויה להביא בעקבותיה
חלוקה של מזרח ממלכת הירדן בין עיראק וסוריה. במקרר. זה,
ההזדמנותעכ שיו. את הערכת הסיכויים למלחמה, נתן
תיאלץ ישראל לכבוש את הגדה המערבית.
השבועון מפי פרשנו הצבאי. בתום ביקורת על שני ספרים
אנגליים שתיארו את מלחמת תש״ח, אחד מצד הערבים ואחד
״על כן ברור כי בריטניה, אשר גרמה למשבר, חייבת לבחור
בעמדה תקיפה. הברירה היא בין נטישת ישראל לחלוטין, לבין מצד צד,״ל, הסביר הפרשן מדוע מחייב ההגיון הצבאי כי ישראל
הגשת עזרה שתאפשר לה לבצר את בטחונה• אין אפשרות תחסל בהקדם את המובלעת הירדנית. כתב הפרשן :״יתכן
שלישית. ברור כי איננו יכולים לבחור באפשרות הראשונה מאד כי זוהי ההזדמנות לחסל את המשולש — אותו פגיון
המכוון ללבה של הל־אביב — ולהרחיב את גבולות ישראל עד
ונשארת רק השניה.
״על כן, עלינו תחילה לחדול מלבקש את ידידות הערבים — לתחומם הטבעי, המחוייב על־ידי ההגיון הגיאוגרפי והצבאי
כאחד — נהר הירדן.
שלא תינתן לנו בלאו הכי. שנית, עלינו לדרוש מברית־המועצות
גישה מעשית ושקולה לאזור זה, על־ידי שיתופה בדיונים וב״
...אי לו הייתי במקומו של דויד בן־גוריון, ואילו היו
הכרעות. שלישית: בריטניה חייבת להבהיר לכל הנוגעים בדבר השיקולים צבאיים השיקולים היחידים שקבעו את מעשי —
כי הינד, רואה בהסדר טריטוריאלי ופוליטי סוסי דבר שלא הייתי מחליט להתקיף. אבל מהר — לפני שתלך ההזדמנות
תוותר עליו.״
לאבוד.״

הסתבכות אמריקאית בהודו־סין. עתה לא
יכול היה להסתבך במלחמה מרחבית, מבלי
לסכן את בחירתו מחדש. לכן ניסה למנוע
את המלחמה עד הרגע האחרון. לכן לא
יכול היה לעצור את הכוח הישראלי בצאתו
לקרב.
החמירו את מצבו מליוני הקולות היהודיים.
שום מועמד אמריקאי אינו יכול

להרגיזם מבלי להסתכן.

ויעולס חזח 994

אנשים

9ס> 1ן י

עודד שומן
ממחסני הסוכנות בצריפץ הוסר לא מזמן
שלס, בו חיה כתוב באנגלית, בין השאר,
די נ־ואיש אייג׳נסי פזר פלשתיין. השבוע
נודעה הסיבה: ראש הממשלה דו דבך
גו רי ץ, שעבר במקום במכוניתו, שלח
אחר־כך מכתב אדיב לסוכנות, בו ביקש
לדעת •באיזה מקום בדיוק נמצאת המדינה
הזאת, פלשתיין, שאתם מתכבדים להיות
הנציגים שלה פרקליטו של ע מו ס
בן ־ גו רי ץ, עורך־הדץ מיכה כספי, סען
בשעת שמיעת עדותו המוקדמת של אליהו
ספקסור, שנערכה השבוע, כי התביעה תשתדל
להוכיח ששורת המתנדבים התכוונה
בעצם להשמיץ לא את הבן אלא את האב.
ענה לו על כך השופט ד ״ ר יו ס ף לם :
•אם תצליח להוכיח זאת, זה יהיה רע מאד
בשביל הקלייאנס שלך. הוא לא יקבל אף
פרוטה פיצויים, אם יתברר שלא הוא הניזוק״
השבועון האמריקאי ניהוזיס, שהקדיש
השבוע את שערו לרב־אלוף משה
דיין, הוסיף לרמט״כל בת אחת, שאיננה
קיימת. במקום שתי בנות, ככתוב בנית־חיק,
דיין הוא אב לבת אחת (יעל) ושני
בנים (אהוד ואסף הולכי־רכיל טוענים,
כי אותו •סופר מיוחד״ מסתורי המלווה
את שר־החוץ לשעבר משחשרת בכל
מסעותיו במזרח הרחוק ושולח משם כתבות
מפורטות וארוכות כאורך הגלות על כל
קבלות־הפנים והכבוד והיקר לעיתונים דבר
וג׳רוסלם פוסם, איננו אלא עיתונאי־לשעבר
בשם משה שרת אגב, כשיחזור שרת
לארץ, הוא עתיד למצוא דירה חדשה, תחת
דירת־השרד שאותה נטש. חברת אמפל
עוסקת כעת בבניית דירה למענו על גבי גג
של בית ברסוב בלפור בשכונת טלבייה
בירושלים. שרת התחייב לשלם את מחיר
הדירה תוך 10 שנים לכינוי חדש זכה
השבוע ח״כ מפא״י יו סףאל מוגי, שחבריו
החלו לכנותו ״אתאיסט״ ,לא בגלל
אפיקורסותו, אלא בשל עיסוקו המרובה בפרשת
השביתה בבית־החרושת אתא
ראש עיריית רמת־גן אכרהםק רי ני צי
החל לקבל סיפדל במכון וונוס, כדי להיפטר
מעודפי־שומן. אמר על כך אחד העיתונאים:
״זה מוכיח שקריניצי עשיר עוד יותר מ־ארצות־הברית.
אמריקה, ברצותה להיפטר
מעודפי שומן, מוכרת אותם בזול לישראל,
ואילו קריניצי משלם ביוקר כדי שיקחו
אותם ממנו.״

מ שהיה ומי של א •היה
וזיכוח שהסעיר לאחרונה את מו ת החברה
הגבוהה בירושלים נגע במישרין לתכונו־תיה
הגופניות של יו כנקהב רוז ־ טי טו,
אשתו (השניה) של המרשל היוגוסלבי. ה

ראייו רמאללה, בהכחישו את השמועות על הירצחו של חוסיין מלו !
ירדן :״החלטתו של המלך האהוב נחושה — שלא להירצח!״
• ח״כ מפ״ם אמה לוויך־תלטי, בהתלמנה על מצוקת האשראי בהוד :
יישבות העובדת• :בקיבוצים יש כיום פתגם עממי האומר, שכל העבודה עד <
ארוחת־הבוקר היא עבודת־חינם. היא מכסה רק את תשלום הרבית.״
• ח״כ צ״כ פרץ ברנשטיין, בהצסדקו בכנסת על אי־בקיאותו בענייני

; ג לי בינזי
וויכוח נתעורר אחת שמשרד־החוץ בחר
במתנה אישית, שנמסרה לה על-ידי המשלחת
של הכנסת בירושלים, ענק גדול ומאסיבי.
כמה מן הגבירות טענו כי ענק גדול כזה
בולט מדי ואינו הולם את הטעם הטוב.
ואילו גבירות אחרות טענו כי יובנקה, לשעבר
רב־סרן בצבא הפרטיזנים, היא בעלת
גוף מלא ומפותח שיתאים לענק כזה
לפני שקרא לחיסול כל החשבונות
הפנימיים בגלל שעת־החירום, עוד עיכל
מנחם בגין את תוצאת העלבון שהועלב
על־ידי דויד בן־גורידן בכנסת, כאשר טען
ראש־הממשלה שהוא שופך דמעות־תנין על
חללי צה״ל. בגין מספר כי לדעת שכניו
בכנסת •החוזיר כמו סיד״ ,וכי גם אשתו,
עמה דיבר מיד אחרי התקרית בטלפון, טענה
שקולו אינו כרגיל. בגין ראה שיום לפני
התקרית, כאשר אמר יעקב חזן שהוא
מאמין שבגין מתאבל על החללים כמוהו,
אמר בן־גוריון לשכנתו, גולדה מאיר,
•זה לא נכון!״ ואילו גולדה שמה את ידה
על כתפו כדי להרגיעו. בגין הבחין בכך

פידסת המשחון

הפתעה רבה נגרמה לקהל שמילא את אולם רמה ברמודגן בהצגת משחק הפיז׳מד״ שעה
שהופיע באולם, ולא על הבמה, צעיר מזוקן, לבוש פיז׳מה צבעונית. הצעיר, יחיאל ארז,
הסביר לבל דורש בחיוך ביישני ני התערב עם כמה חברים שיופיע להצגת הקומדיה
המוסיקאלית כשהוא לבוש בתלבושת המתאימה לה, זכה בעזרת מבצע זה בסכום של 25ל״י.
העולם הזח מ

השסע

מאחר שכדבריו ״בפקודת הבוחר אני יושב
מאחורי בן־גוריון״ .הכוונה: אחרי שזכה
לתוספת קולות. בבחירות האחרונות, עבר
ממקומו הקודם למקום שנמצא באמת כמעט
מיד מאחורי גבו של ביג׳י ברמזו לנאומו
של בגין, בו הציג את יוחנן כאדר
כשר־האוצר הבא, התלוצץ שר־הבריאות
המפ״מי ישראל כרזילי בנאום בכנסת- :
״בדאגה לאיש הקטן שוררת אחווה מושלמת
בץ מי שהיה שר המסחר והתעשיה
(פרץ ברנשטיין) לבין מי שלא יהיה לעולם
שר־האוצר (יוחנן באדר)!״

הגזרה חדעוה
אך המחיר יגטן:

אחד ב מ שפ חה
נסיוץ תיאטרוני מיוחד במינו עומד לעשות
השחקן זיגמונד טורקוב, שעבר מאידיש
לעברית והופיע כבר על במת התיאטרון הקאמרי.
השחקן והבמאי הוותיק החליט להקים
תיאטרון־זוסא, בו יופיעו לא יותר
מחמישה שחקנים. טורקוב הזמין למען תי־אטרונו
החדש כמה מחזות מקוריים, אך
כמחזה ראשון הוא עומד להציג את זה
קרה בשנחאי, מחזה סיני מתורגם, בו יר
פיעו מלבדו גם תמרח סמסונוב ומאיר
ינאי הבנה עמוקה במאכלים
ובמשקאות גילה השבוע המשורר חיים
גורי שכתב בלנזרחב מאמר מקיף על יינות,
אך הזכיר בהזדמנות זאת גם כי הוא
•חולה־אהבה לגבינות ראש ממשלת
הודו ג׳ואחר״לאל ניחרו שיגר השבוע
מכתב־תודה לד״ר עימנואל אולסכנגר,
שתירגם לעברית את האפוס הדתי ההינדי
בגחחאד־גינוח. בהזדמנות זאת, סיפר אולם־
בנגר, שהוא צנום, גבה־קומה ושזוף, כי לעתים
קרובות טעו בו וחשבוהו ליליד הודו.
לאחר ששוחח פעם עם אורח מהודו, שאל
אותו הלה באיזו עיר בהודו נולד. השיב
אולסבנגר :״בגראיובד״״ כששאל ההודי היכן
נמצאת העיר, השיב• :במרחק 15 קילומטר
מווילנה עיתונאי שראה השבוע
את ח״כ מפא״י יונה פסח עומד בשעת־לילה
מאוחרת ומשוחח שיחה ארוכה עם
החזן לייכ גלאנץ, העיר :״זוהי תוכנית
מפא״י באומר ובצליל הקומפוזיטורית
וורדינח שלונסקי, אחותו של המשורר
אברהם שלונסקי, סיפרה השבוע כי פגשה
באירופה את במאי־הקולנוע האמריקאי המפורסם
כילי וויילדר והלה הביע את
רצונו לצלם סרט בישראל ״אם יימצא תסריט
מתאים השחקנית חנה מרץ
החליטה להקדיש מעתה את שעות הבוקר
ללימודים סדירים ונרשמה כסטודנטית באוניברסיטת
תל־אביב הבמאי משה
חלדי ושחקן הבימה אחרן מסקין הוזמנו
להשתתף בחגיגות חתיאסרון היהודי על
שם אברהם גולדפאדן בבוקארשס, במלאת
80 שנה להקמתו בעודו שוהה באר״
צות־הברית, התחיל הסופר יגאל מוסיג־זץ
בכתיבת מחזה תנ״כי חדש, שיהיה לדעתו
•המחזה הטוב ביותר שכתבתי עד כה״.

בי די ק

כשנסתיים אחר שלוש שנות הסרטה
באנגליה, תלם, אירלנד, הים
האירי, האוקיינוס האטלנטי, איי
מדיירה והאיים הקאנאריים הסרט
האחרון של ג׳ון (מלכת אפריקה)
הסטון היה ברור
כי שוב הצליחו
וורנרברום.
להפיק סרט ענק.
כי מובי דיק, האפי הסיפור
של היאנקים של
אמצע המאה שעברה שחיפשו אחר
לויתני־ענק על פני שבעת הימים,
הוא הרבה יותר מאשר סרט הר־פתקות
ימיות מרתקות.
מובי זיק הוא סרט אנושי גדול
ומזעזע, לא פחות מספרו הקלאסי
של הרמן מלוויל האמריקאי, ממנו
נלקח התסריט. מובי זיק מספר על
גורל רב־חובל אניית ציד־לויתנים
אחאב (גרגורי פק, למעלה) המקדיש

את חייו למטרה אחת — השמדת
מובי דיק, הלויתן הלבן הענקי, לו
נשבע נקם.
מן הרגע הראשון של הסרט עד
לפגישה המכרעת בין אחאב למובי
׳ דיק,גוף על גוף,
שזור הסרט מתח
ועניין בלתי
פוסקים, ובמיוחד
שמופיע בו שחקנים צוות
מעולה, הכולל,
בין השאר, את אורסון תלם בתפקיד
כהן מטיף־מוסר.
סרט חשוב זה יוצג בהצגת בכורה
קרובה, בעונה זאת.

סוס ו*136,

רו דנ ד
ב דו ס.

קולנוע סרטים
אמריקה ללא איפור
עלילה ומשפט (אסתר, תל־אביב; אר־צות־הברית)
.לילה אחד, בחוף פרסי בעיירה
סן־חונו, נמצאה גוויתה של נערה מוטלת
על המדרגות המובילות לחוף. לתה ניצב
נער מכסיקאי נפחד ונדהם. הוא הואשם
ברצח.
הנער (רפאל קמפוס) ,לא הכחיש כלל
שהיה בחברת הנערה. הוא אף סיפר ש־תינה
עמה אהבים, וקרע את שמלתה עד
שנמלטה ממנו וצנחה מתה. בית־הדין של
העיר ניגש לשפוט משפט־צדק במשפט ״המדינה
נגד הנער אנג׳ל שאבז״.
זהו משפט רגיל למדי. ספרו של הסופר
דון מנקייביץ /לפיו הופק הסרט, לא בא
לפתור את התעלומה סביב הרצח. הוא דן
בפרשה שהוליבוד טרם העזה לגעת בה
עד כה, שהתרחשה סביב המשפט.
פשע בו מעורבת בעיה גזעית, משמש
ניצוץ להצתת אש הגזענות. עלילח ומשפט,
אינו מסתיר זאת. הוא מעלה את הבעיה
בכל חריפותה, מגנה את הגזענים למיניהם,
המשתמשים בשנאת ההמון וביצרים האפלים
שבו לביסוס מעמדם הפוליטי.
הוא אינו מסתיר
שבמחצית השניה
למאה העשרים יתכנו
עוד באמריקה הדמוקרטית,
שוחרת החופש,
משפטי לינץ׳ ושנאת גזעים
אפלה.
למרות שהמק־קארתי־זם
הפיל בשעתו קרבנות
רבים דווקא בהוליבוד
עצמה, אין הסרט נרתע
גם מלהעלות פרשה
זו, רואה גם בה רק
אמצעי בו משתמשים
אישים למטרות פרסום
ותעמולה.
כל זה עלול ליצור
את הרושם שעלילה ומשפט
הוא סרט אנטי־אמריקאי
גדוש בקורת
עצמית נוקבת. למעשה,
הגזענות והמק־קארתיזם
הם רק נספחים למשימתו
האמיתית של הסרט:
גינוי הקומוניזם
האמריקאי.

קאים. דורותי מק גוזייר, היא קומוניסטית
משום שבקולג׳ רצתה להיות שונה משאר
התלמידים ולראות אישים חשובים. ארתור
קנדי, התעמלן הקומוניסטי השחצן, מוכן
להקריב את חיי הנאשם עליו הוא מלמד
סניגוריד, לטובת המפלגה ולטובת הכנסותיו
הפרטיות. כל הקומוניסטים הם כאלה, משום
שהם רוצים או כסף או סירסומת.

טעות כמת כו ג ת
חיי אדי דאצ׳ין (אופיר, תל־אביב;
ארצות־הברית) נמנה על סוג המוצרים ה־הוליבודיים,
אודות תעשייני המוסיקה האמריקאית,
המיוצרים לפי מתכונת סטנדרטית.
מצד אחד בולעת מכונת־הייצור סיפור
עלילה מלודרמטי, גדוש הצלחות וכשלונות,
שהם מקור ההשראה לתעשיין המוסיקה.
באותו קצב היא בולעת גם כמה חביות
צבע טכניקולורי, שלוש־ארבע תזמרות צר־חניות,
טונות של רקדניות בתלבושת מינימלית
ועוד כמה חנויות הלבשה, מהימים
הטובים של הקיסר פרנץ יוזף.
מה שנפלט מצידה השני של המכונה, דומה
למוצר שנפלט ממנה עשר שנים קודם
לכן או לאחר מכן. לכל צופה קולנוע נורמלי,
מלבד האמריקאי כמובן, גורם תבשיל

קבר האם הקדושה.
גלן פורד, המ
אורם
״הבימה״ תל־־אביב
שבועיים כלבד מה־ 17 לנוכמכר
מכירת הכרטיסים החלה!
תל־אביב ,״כנף״ אלנבי ,83״רוקוקו״ ,דיזנגוף 93׳
נורה קיי — ג׳ון קריזה — רוזלה הייטאור — אריק ברוהן
וכל הלהקה בת 68 איש
בלטים מאת ג׳ורג׳ באלאנצ׳ין, מריום פטיפה, אגנם דה־מיל,
ג׳רום רובינם, יוג׳ין לורינג ועוד.
מוסיקה מאת ליאונרד ברנשטיין, יוהן שטראוס, מורטת גולה
פ. צ׳ייקובסקי, אהרן קופלנד ועוד.

שחק בתור עורך־דין
מתמחה הנקלע למשרדו
של עורך־דין מומחה
(ארתור קנדי) ,אינו קומוניסט.
אולם הוא נופל
במלכודת שמעמידים
לו הקומוניסטים האמריקאיים. הוא מקבל
עליו את הגנתו של שאבז, הופך לגיבור
הלוחם נגד ההפליה הגזעית, מופיע בעל
כורחו באסיפת תעמולה ענקית של מפלגת
העם, המשתמשת במשפט לאיסוף כספים

למטרותיה.
תמונה זו של האסיפה ההמונית, היא
אולי החזקה שבסצינות הסרט. כי יותר משהיא
מבקרת את הקומוניסטים, היא שמה
ללעג את כל שיטת התעמולה והמגביות
באמריקה. צופה ישראלי אינו יכול להש-
תחרר מן הרושם, שבאותה דרך בדיוק נע־רכות
אסיפות המגבית היהודית המאוחדת.
בין נאום סוחט דמעות למשנהו מופיעה רקדנית
בטן-.
״אתם מאמינים בי?״ שואל ראש האסיפה
את ההמון .״כן!״ עונה ההמון בשאגה.
״עכשיו יוציא כל אחד דולר מכיסו, היי
אתה, אל תשוויץ ואל תוציא חמישה דולר!
עכשיו נפנפו כולכם בדולר, ים דולרים
ירוק.״ הזרקורים מאירים אל ההמון .״עכ-
שיו,״ ממשיך המנהיג הקומוניסטי ,״עצמו
את עיניכם לשלוש דקות ואני נשבע בקבר
אמי הקדוש, שכאשר תפקחו אותו יהיה
הדולר בידכם*.
ההמון עוצם אס עיניו והיפהפיות מוצי־אות
מידיו את הדולרים .״עכשיו, ממשיך
המנהיג ,״למדתם שני דברים בדולר אחד.
לא להאמין לאיש שנשבע בקבר אמו. אמי
למשל חיה והיא חברת המפלגה הרפובלי-
קאית.״ ההמון מריע שבע־רצון. המגבית
הקומוניסטית זכתה בתרומות ענק.
קשה לקבל את תיאור הקומוניסטים האמרי
״עלילה
ומשפט״
כמו במגבית היהודית
זה בהכרח בחילה וקבס.
הצרה עם סיפור חייו של תעשיין המוסיקה
אדי דאצ׳ין היא, שבשום פנים ואופן
לא התאים למתכונת המקובלת. דרכו
אל התהילה והפרסום היתד, חסרת מכשולים,
ואף על פי כן, דוקא משום שסיפור חיים
זה, הוכנס למכונת הייצור כפי שהוא, ללא
תוספות והבלטות, הפליטה המכונה, כמעט
שלא במתכוון, סרט שהוא באמת שונה מאלה
הנוצרים באותה מתכונת.
חרםעלה כן. העובדה, שאדי דאצ׳ין
היה מוסיקאי בעל עמדה, היא פרס מקרי
בלבד בסיפור החיים, שהדגש בו מושם על
טרגדיה רומנטית פשוטה, טבעית ומשכנעת.
אדי( ,טירון פאואר) ,פסנתרן צעיר וכש־רוני,
הגיע לניו־יורק לחפש את עתידו. תוך
זמן קצר מצאו בתזמורת מפורסמת, ובחיקה
של אשת־חברה מפורסמת לא פחות (קים
נובק^ שהוא נושאה לאשה. לאחר כמה
סצינות רומנטיות, בהן מצדיקה כוכבת נובק
את המחמאות שזורק העולם לרגליה מאז
הופעתה בפיקניק, ולאחר לידת ילדם הראשון,
עוזבת קים את החיים ואת המסך.
זוהי הטרגדיה היחידה בחייו של דאצ׳ין.
הוא מחליט שהאשם במות אשתו הוא בנו,
ומסרב לראותו. תוך כדי שירות בצי אר־צות־הברית,
במלחמת־העולם השניה, נוכח
אדי בטיפשות יחסו אל בנו, וכשמוכרז שלום
בעולם הוא מכריז בלבו שלום עם בנו.
בעזרת צ׳יקיטד( ,ויקטוריה שאו האוסטרלית)
,אומנתו של פטר בנו, מצליח אדי להחזיר
את לבו אליו בתוספת לבד, של צ׳י־קיטר,
עצמה.
העולם חזה 994

כדאי דמות אם אברהם שפיוא מספיד, אך כדאי רהזהו גנני עינו שד נאחס

ר? 1גע/יול^ס/

2 9 42
\ £ל או ת סתח־תקוה• אילו כל הימים דיו
וכל ארזי הלבנון קולמוסים ושמים וארץ
מגילות וכל בני־האדם לבלרים, אין מספיקים
לרשום אף כהוא זה. כשם שכל ישראל
הם בני אברהם יצחק ויעקב, כך כל
בני פתח־תקוה הם אברהם שפירא. ואף על
פי שידוע שכדאי למות אם אברהם שפירא
מספיד, הרי אף הוא לא הספיד אלא כקוצו
של יוד. על כן — אך הקץ לדברים,
הבה ניגש למעשים.
בפתח־תקוה יש פרדסים. לפרדסים יש
פרדסנים. לפרדסנים יש בנים ובני בנים.
פעם, כאשר פתח־תקוה היתד, חלק של צרפת,
היו בני הפרדסנים יוצאים להשתלם
בצרפת. וכל מי שקרא את ספריו של חווג׳ה
סוסה, יודע על קורותיהם והמוצאות אותם
בבולוואר האיטלקי בפאריס. היום נשתנו
הזמנים בעוונותינו, והם נוסעים לאמריקה.
אבל מזרה ישראל יקבצנו.
בפתח־תקוד, יש קבוצת כדורגל. הכניסה
לפי דונמים 1000 .דונם — חלוץ מרכזי.
100 דונם — שוער. בין השוער והחלוץ
המרכזי — לפי דונמים. פועלים שכירים
לא מתקבלים אפילו לפי המלצה מיוחדת
— הם לא יודעים לבעוט.

סאת עשס(זינן
קרו, הונהגה תורנות. וכאשר יוצא הנאחס
מביתו, מיד עוברים הרצים להדדיע למעוד
יינים, וכל שומר נפשו ממהר להימלט על
נפשו למקום מבטחים, ולהשומע ינעם. השיטה
נשאה פרי, ובשנים האחרונות מעטו
האסונות בפתח־תקוה במידה ניכרת.

האיש מתחת לארגז
ך יעניני עבודה וייצור מקפידים ב*
-פתח־תקוה מאד. ובעלי הפרדסים משכימים
קום כדי להעיר את רגשותיו של
איש העמל. באידיש ובערבית זה הרבה יותר
עסיסי. יש גם יותר משלים ופתגמים

דונמים יש לך בכלל? אפילו לא בשביל
להיקבר!״
מה שנכון נכון. אני שותק.

כונית־המשא, מתחת לכל ארגזי התפוחים,
וכאשר הגיעה המכונית לנמל היה מגיח
משם ופורק את כל הסחורה בעד עשרים
גרוש לשבוע, כנ״ל, עד שנודע למי שנודע
שאינו אלא ערבי. היום חיים הוא ושכמותו
מעבר לגבול. שוב לא ישירו ״בפתח־תקוה
ערבים, בנס־ציונה בידואים, וביקב השומרים,
בני האברים.״

אדמה להיקבר
ך יייו םישצרות עם מס הכנסה. מה
1י־רוצים מהם, שישלמו? וכך הוא אומר,
הפרדסן :״אם אני מבזבז כסף על חליפה,

אללה ירחמו

** פעם לפעם מת מישהו מהזקנים. לא
כל כך מזיקנה כמו מאכזבה מהדור
הצעיר. אז קוראים לאברהם שפירא להספיד,
והוא אומר :״הלך פישל, אללה ירחמו.״

אתך,״ אומרים לו ,״הרי פישל חי
ועומד על ידך!״
מתגרד אברהם שפירא בפדחתו, ונזכר שמיכל
הוא גיסו של פישל, ואומר :״הלך
מיכל, אללה ירחמו.״
״מה אתך,״ אומרים לו ,״הלא גם מיכל
חי ועומד פה על ידך!״

למה הלכו האנגלים?
^פתודתקווח מודדים את השכל
לפי הפרודוקציה. שכל לא פרודוקטיבי
לא שווה כלום. כמו שאמר אותו פרדסן
כאשר באו •לדבר נכבדות בבתו שהגיעה
לפרקה.
״מה אתם מספרים לי,״ אמר ,״שהוא
אינטליגנט? מה שווה לי האינטליגנציה שלו?
אם אני כותב ״לטט״ בשתי טי״תין —
נותנים. ואם הוא יכתוב ״לתת״ בשתי
ת״וין — מי יתן?״
מחוץ לתפוזים אוכלים שם גם תרנגולות.
והדאגה החשובה היא לשמור על התרנגולות.
פעם, בימי הבריטים, היה קצין אחד
יהודי שהיה אויב לתרנגולות בלב ונפש.
מדי בוקר היה יוצא ל״בירז׳ה״ — הלא היא
מרכז המושבה — ועיניו תרות לטרף. והיד,
כי ניצו שנים מבני המושבה והיכו
איש את אחיו, היה הקצין תופס את שני
חפוחחים, לוקח תרנגולת מזה ותרנגולת
מזה, כדי ״לסתום את הפה לאנגלים האלה,
ימח שמם!״ מזל שהאנגלים יצאו מהר,
מפני שאותו קצין לא היה ישן בלילות
כדי לא להפסיד ארוחה. אבל היום יותר גרוע,
כך הם אומרים. היום אתה בא למשטרה
אז אפילו לא מכירים אותך. אין למי לסתום
את הפה. אף על פי שבענין זה דומה שהם
מגזימים.

נאחס והסוס
ך * אוי בהש ני לתרנגולות הוא ה״נא־
| |חם״ .״נאחס״ אינו אלא מארה, מזל
ביש. ואוי לו לאיש או לעוף או לסוס ש־ה״נאחם״
נתן בו את עינו הרעד״ ויש איש
אחד בפתח־תקוד, שהוא ד,״נאחס״ הלאומי.
כאשר הוא עובר בבוקר בבירז׳ה, מגיפים
הסוחרים את תריסי החנויות, אומרים שלוש
פעמים טפו טפו טפו והולכים הביתה. ביום
כזה לא כדאי לעבוד, לא יהיה פדיון, ואפשר
אפילו לשבור רגל.
מעשה באחד השומרים שקנה סוסה חדשה,
הון תועפות עלתה. .סוסה יפה כמוה לא
נראתה מיום שנעלם אחרון האבו־קישקים.
אפילו סרט אדום היה תלוי על צוארה כנגד
עין רעה. ומה רצה הגורל, שבאותו רגע
עבר הנאחס בבירז׳ר, והסתכל בסוסה. כעבור
שלושה ימים מתה, וכמה מכוניות התרסקו
כאשר ראה הנהג את הנאחס ברחוב
והתבלבל?
לאחר כמה וכמה מקרים לא נעימים ש־

מאירי עינים. אבל בענין זה הדור הולך
ופוחת, ויש גם אסכולה עברית, של הצעירים.
במו עיני ראיתי אחד מהם מקלל
בעברית.
הימים הטובים היו כאשר היו ערבים.
איפה הם, איפה הם. הם עבדו בשמונה
גרוש ליום. היה רק אחד בכל המושבה
שעבד בעשרה גרוש, והוא היד, בטוח שהוא
מלך. אהה, שמחה נמר,רה! אותו ערבי
לא ידע לספור, אפילו לא באצבעות. יום
יום היה לוקח ממעבידו שנים שלושה
גרשים, אבל מעולם לא ידע כמה. בסוף
השבוע, כאשר היה בא לקחת את שכרו,
היה המעביד אומר: כן כן, אבל לקחת
כבר חצי לירה.
״לא נכון,״ אמר הערבי בערמומיות ,״לקחתי
רק ארבעים גרוש.״ ובטח לקח עשרה.
העיקר, הוא קיבל עשרים גרוש והיה
בטוח שהוא הכי עשיר במושבה.
בזמן המהומות היו מחביאים אותו בנד

אז היא לפחות בארון. אבל מה יש לי ממס־הכנסה?
קדחת. קח את הפתקאות, קח קח.״
אבל בכל זאת יודעים בפתח־תקוה להפוך
כל קללה לברכה. ואם יצאו הערבים, הרי
השאירו אחריהם קרקע נטושה. ואת הקרקעות
האלה אפשר לעבד.
״כמה אתה מעבד?״ אני שואל אחד מהם.
״ 1500 דונם,״ הוא עונה.
״וכל זה בעצמך?״ אני שואל.

״הרי אפילו קיבוץ שלם לא מעבד הרבה
יותר מזר״״ אני עונה בתמיהה.
ההוא מסתכל בי ברחמים ואומר :״מד,
הם יודעים, אלה בקיבוצים? הלא אין להם
שכל פרודוקטיבי! ואיך יכול להיות לאדם
שכל פרודוקטיבי אם הוא לא עובד בשביל
עצמו?
״דווקא יכול להיות,״ אני אומר.
״מה אתה מדבר,״ הוא אומר לי ,״כמה

מתגרד עוד פעם אברהם שפירא בגבחתו
ואומר :״אין דבר, לא חשוב מי, אללה ירחמו.״
ובאמת, לא חשוב מי. אלוהים הטוב
והרחום יחון את נשמותיהם של כל בני
אם המושבות ששירת חייהם באמצע נפסקה•

רמה לא למט?
* ^ דנםעב רו שנים רבות מאז הלך איש
בשם שטמפפר ברגל מהונגריה ועד מלבם
כדי להפוך עמק עכור לסתח־תקור -ואמנם
במקום בקתות בנות קומה אחת,
הטובלות בצל ברושים ומוקפות פרדסים
נותני ריח, בנו שם עתה בקתות בנות שתי
קומות ובתחתיתן מוסך קטן פרסי, ואמנם
אין זד, גאה ואין זה יאה לכתוב ״לטס״
בשתי טי״תין, אבל בכל זאת, אם אופי
שווה משהו, הרי פתח־תקוה שמרה על אפיה,
ואף בהיותה עיר עדיין אינה אפילו
עיירה אלא מושבה. על כן, נרים כוס מיץ
תפוזים ונאמר :״אל, פתח־תקוה נצור.״

במדינה

גם בנתניה
״טרקלין ונוס״
נוער בניו של עקיבא

רחוב הרצל 5
(ליד מספרת לוי)
בהנהלת

רפאל

הלפרין

לנתניה דרו״שה
אחות או נערה רצינית
לפנות :״ טרקליןוונוס ״
תל־אביב, רחוב רייגם 5
בין השעות 6עד 7אוזה״צ

1את היא רות נבון
היא עובדת בקרייה ובחנוכה היא תתחתן עם
שלום שלה. הדירה כבר שכורה, הרהיטים כבר
הוזמנו, יש רק לדאוג לחליפת החופה לשלום.
אבל זאת בכלל לא בעייה כי רותי פשוט לוקחת
את שלום לחנות בה מתלבשים כל הנבונים —
טלמן ושות.,
שם אפשר תמיד לקנות חליפה לפי מידה
במחיר המתקבל על הדעת.

במועדון הירושלמי של תנועת הנוער
הדתית בני־עקיבא, ישב המדריך חבוש כישר,
סרוגה, סיפר לחניכיו בהתלהבות גדולה
על גבורת רבי עקיבא .״באמונתו הגדולה
באלוהים,״ הסביר המדריך ,״ידע רבי עקיבא
לפרש את הפסוק ואהבת את ה׳ בכל
נפשך — אפילו אם הוא נוטל את נפשך.״
כעבור ימים מספר ניתנה לחניכים ההזדמנות,
לבדוק בצוותא על גופם את יכולתם
בקיום פסוק זהה :״בכל מאודך — אפילו
הוא נוטל ממונך.״
היה זה כאשר החליטה ועדת השבט, שעל
חניכי התנועה לבקר בהצגת פשיטה־בנפר
של להקת פיקוד המרכז. ההצגה עמדה להתקיים
במוצאי שבת באולם י.מ.ק.א. והכרטיסים
נקנו מראש.
אולם כשנאספו חברי השבט בשבת ללכת
להצגה, נזכרו לפתע בשיכחה טראגית. ההצגה
מתחילה בשעה ,8.30 דקה אחת בלבד
לאחר צאת השבת. מכאן שההכנות להצגה
היו כרוכות בחילול שבת.
לאחר ויכוח קצר בין מצדיקי הכניסה
להצגה לבץ שולליה, הוחלט ללכת אל
הרב זקס, רבה של שכונת זכרון־משה, שיברר
את ההלכה ויקבע את הדין.
על קידוש חשב. ששרתו של הרב
היתד, פשוטה: נחוץ לברר אם הוכנה התפאורה
בשבת, אם כן, אסור לבני־עקיבא
להיהנות מההצגה.
בינתיים נפתחו דלתות האולם והקהל
החל להיכנס. אחדים מבני ׳עקיבא נכנסו גם
הם, אך יצאו כשראו שחבריהם אינם מצ־סרפים
אליהם. ההחלטה שנתקבלה היתד,
חסרת פשרות: ההצגה אסורה.
חברי תנועת הצופים, שנמצאו במקום וחיפשו
אחר כרטיסים, קפצו על המציאה
והיו נכונים לשלם לבני־עקיבא מחירים
גבוהים מערך הכרטיסים. שוב נתעוררה

קצר בארץ, כאורח האיגוד הישראלי למלחמה
בשיתוק ילדים — אילנשי״ל, מצא את
שיטות איסוף הכספים של האירגון כושלות
למדי.
היושב ראש הבוסטוני חזר לעירו, אסף
אלף קופסאות התרמה של האיגוד האמריקאי
למלחמה בשיתוק, שלחן לישראל.
מלחמה פם יבולוגית. השבת יופיעו
ברחובות תל־אביב ורמת־גן כאלפיים מתרימים
מתנדבים, יערכו מצעד פרוטות ישראלי
בעזרת קופסאות ההתרמה מבוסטון.
מצעד זה יהיה כדוגמת המצעדים ההמוניים
הנערכים ביום זה — יום הולדתו של פרג־קלין
רוזבלט המשותק יוזם הקרן, ברחבי
ארצות־הברית.
ההבדל הבולט לעומת ימי סרט אחרים,
יתבלט בידיהם של המתרימים: הם יחזיקו
לוחיות קרטון צבעוניות שאליהן מוצמדת
שפופרת פלסטיק שקופה.
למיכלית השקופה תהיה גם השפעה פסיכולוגית.
עיני מתרימו מצד אחד ובני לו־יתו
מצד שני יאלצו את התורם לתרום תרומה
גדולה יותר מזו שהיה משלשל לקופסת פח.
ציור חזר המפא רי ס
אפשר לצייד שני משולשים משוטטים בין
יער קוביות ולקרוא לוח בשם ״תקומת
ישראל״ ,או שתי קוביות משוססות ביער
של משולשים ולקרוא לזה בשם ״שעת
מנוחה בקיבוץ״ .מי שעושה כך מובטח לו
שיזכה להכרה הנאותה, כי בישראל שופטים
את האיש היוצר לפי הכותרת בה הוא מכתיר
את יצירתו. וההבדל בץ הקידמה ובין
הריאקציה הוא הבדל של ניסוח בלבד.
יהודה ניימן הוא המקרה ההפוך. הוא
מצייר בסגנון אבסטרקטי. הוא מצליח למלא
בדים בתוכן פיוטי, בהרמוניות צבעוניות
מרהיבות ועדינות כאחת. קשה ל־האמץ
שכמעט ללא נושא אפשר להגיד הרבה.

טלמן ושו 11י
(שני בסדרה)

תל־אכיב, רחוב נחלת בנימין 27

אבל אחת נוזכוכית,
והבניה ^ויוז קחקוקול
ג ב 7פוקלק\י הרדיו חנוים
אנל 11 לאחר האזנה לתכרת
ב אנו ס ת רדו ענני זד ד -
ב^ל ה׳צליל הפו^להיאפ^יר
לן להבחין ביתדוטתמ
ובקוייבו.

דמיוןחופשי של מה שצפוי לצופי ״תיאסרון הבלם האמריקאי־ אפשר לקבל נזחתנזונח
למעלה, הלקוחה מתוך הבלט ״חופש לדמיון״ ,הזכור היטב מן הסרט ״יוס אחד בניו־יורק״.
.חופש לדמיון״ ,לפי המוסיקה של ליאונרד ברנשטיין והנוריאוגרפיה של גרום רובינס,
הוא אחד נד 3ו הבלטים שיציג. תיאטרון הבלט האמריקאי* בישראל, בסדרת הופעותיו
היחידה בארצות המרחב, אחר שמשרד החוץ האמריקאי ביטל סידרה שעמדה להיערך בקאחיד.

בעיה: האם מה שאסור לבנ״עקיבא מותר
לצופים?
בני־פקיבא, שלמדו כי מעשי אבות הם
סימן לבנים, זכרו את גבורת רבי עקיבא,
אמרו ״איזהו גבור הכובש את יצרו״ ובתרועות
נצחון עמדו וקרעו את הכרטיסים,

סו ס ^ לי רדיר תלמיוי־.בטיסו

מוסדות
כו חו ת ש קו פו ת
מדי שנה מסתערים על האזרח הישראלי
עשרות מוסדות וקרנות, ממטירים עליו
סיכות זעירות צמודות לתודות נייד מודפסות.
רוב האזרחים אף אינם קוראים את
הכתוב על התווית, מטילים פרוטות לתוך
הקופסאות, ובלבד להיפטר מסרדנותם של
המתרימים ללא הבדל.
אחד מאלה שלא הצליח להבדיל בין קופסאות
ההתרמה היה ג׳ורג׳ שוורץ, יושב
ראש האיגוד למלחמה בשיתוק ילדים בבוסטון,
ארצות־הברית. בבקרו לפני זמן

יהודה ניימן השתלם בפאריס באמנות,
סיים את בית הספר הגבוה לאמנות דקר
רטיבית. יגידו מה שיאמת על הציור בפאריס
היום — דבר אחד נעלה מכל ספק:
בפאריס לומד האמן את הגישה המקצועית
לאמנות. אדם שהוא בור בהנחת צבע, שהטכניקה
שלו לקויה, שצבעיו אפורים מאד
אף על פי שהם כה צעקניים, למין זה אין
כל סיכה בעיר האורות.
אף על פי שיהודה עדיין צעיר מאד, זכה
להבלטה בעתונות הצרפתית, כאשר הצליחו
תמונותיו למשוך את העץ מבין כפה מאות
משל אחרים. זהו הישג גדול. ואץ ספק שבפאריס
הוא עתיד להגיע להכרה בזמן קצד.
כאשר הגיעה אליו הידיעה על מות אביו,
מבקר התיאטרון י. מ .גיימן ן ארז את חפציו
וחזר לתל־אביב• עתה הוא מציג את תמונר
תיו בגלריה על שם צ׳מרינסקי: ציור טהור,
אמנותי, מדבר ללב ונקי משמץ של טיבת
דעת. מה שאיבד התיאטרון במותו של האב
המבקר, שבה וקיבלה האמנות.
חנוולס הזה 934

ספורט

בין 18־ .20 לא חשוב לי היופי אלא
האופי.״

מכונית וחוץ־לארץ

סתם אחד מחחבדח

פרנץ פושקאש
כדור בלב ננע ללב
כדורגל הונגריה, ה כ דו ר והמות
ענינים קרובים ובוערים יותר, הסיחו השבוע
את דעתם של רוב אזרחי ישראל
מהמתרחש בזירת הקרב ההונגרית. אולם
במרכז שיחותיהם של ספורטאי ישראל ובעיקר
הכדורגלנים שבהם, עמד שמה של
הונגריה. באופן בלתי צפוי בושרה להם
הידיעה העלולה להביא לישראל את מאורע
הספורט של השנה: נבחרת הכדורגל ההונגרית
הביעה את הסכמתה לבקר בארץ
בסוף חודש דצמבר.
שני צעדים, שנעשו בעת ובעונה אחת,
הוכיחו את אמיתות הידיעה. מכבי חיפה,
שבזמנו ביקש מאת ההתאחדות ההונגרית
לכדורגל היתר להביא ארצה קבוצה הונגרית,
קיבל תשובה חיובית בתיקון קל.
במקום קבוצה מדרגה שניה, נאמר בידיעה,
תבוא הנבחרת ההונגרית כולה.
עוד בטרם הספיקו אנשי סבבי חיפה לעכל
את משמעות הידיעה, נעשה כבר צעד ממשי
לקראת ביקורה של הנבחרת הכדורגל,
הנראית כמועמדת הרצינית ביותר לתואר
הטובה בנבחרות. העולם. ציר הונגריה בישראל
ביקש היתר ממשרד החוץ לשהות
24 אנשי המשלחת במשך חודש ימים בישראל.
העובדה,
שאמני הכדורגל ההונגריים בחרו
דוקא בישראל כזירת אימונים לפני מסעם
הגדול לאמריקה הדרומית עלולה היתד,
לשמש מחמאה מחניפה לכדורגל הישראלי.
האמת היא שלא הכדורגל משך את ההונגרים,
אלא הארץ עצמה. מדי שנה יוצאים
אנשי הנבחרת לנופש באחת מארצות המזרח
התיכון. השנה בחרו בישראל.
בזמן מנוחתם הסכימו ההונגרים להופיע
בשלושה משחקים בתור נבחרת העיר בודפשט.
תענוג זה עלול לעלות למארחים
בסכום כולל של 50 אלף לירות• לאוהדי הכדורגל
היד, המחיר כדאי. צהלו הם. כשנודעה
להם הבשורה. :לראות את משחקו של פוש-
קאש ולמות.״
אותה שעה היה כבר מוטל בספק, מי
יקדים את מי בדרך לגן־עדן, פושקאש או
מעריציו הישראליים. ביום השבת לפני הצהרים
הודיעה תחנת השידור של המורדים
בהונגריה, שרב־ם רן פרנץ (על משקל חלץ)
פושקאש, נהרג בקרב רחוב בבודאפשט
(ראה גס במדינה).
רב סרן אנטישמי. לא היתד, ידיעה
העלולה להסעיר אנשים ברחבי העולם כולו
כידיעה על מותו של פושקאש. מותם של
עשרת אלפים. אזרחים לא נגע ללב איש
כפי שמותו של אליל הכדורגל נגע ללב
אוהדי הכדו1גל בעולם, דוקא משום כך
נראתה הידיעה כבדיה, כאמצעי תעמולה
של המורדים נגד המשטר.
רב־סרן פושקאש, לא זכה לתהילה׳ בשל
דרגתו הצבאית. הוא זכה לדרגה זו כפי
שזוכים לה ספורטאים רבים בדמוקרטיות
העממיות, שם מעניקים להם דרגה צבאית,
רמת חיים גבוהה ומשכורת שמנה תמורת
התעסקות בלעדית בספורט.
עד לפני זמן קצר, היה פושקאש בן ה־
.העו>,ם תזח 994

,29 הנחשב למקשר הגדול ביותר שחי ביום
מן הימים, זקן מדי עבור הכדורגל ההונגרי,
הוחלף בצעירים ממנו. אז החלה ירידתו
של הכדורגל ההונגרי והזקנים ופושקאש
בתוכם, חזרו ללבוש את מדי הנבחרת ההונגרית
ולהחזיר לה את ההגמוניה בזירה
הבינלאומית.
זה חמש שנים שההונגרים היו מושלים
בכיפה בשדה הכדורגל. הם זכו במדלית
הזהב במשחקים האוליפיים בהלסינקי, הגיעו
לשיא כשניצחו את נבחרת אנגליה בשנת
.1953 הגורם העיקרי בשרשרת הצלחות זו
היה פושקאש, קפטן הנבחרת.
דרכו לכדורגל היתד, רגילה למדי. משחקים
בשכונה מגיל 12 על המגרשים הריקים
שבפרברי בודאפשט, כניסה לקבוצת נוער
ומשם לקבוצה שזכתה במפתיע לעלות לצמרת
קבוצות הכדורגל ההונגריות.
שנות עליתו המסחררת של פושקאש ככדורגלן
מהיר בעל יכולת טכנית גבוהה
היו שנות מלחמת העולם השניה. פושקאש
היה אז חבר המפלגה הנאצית ההונגרית,
שיחק רבות נגד קבוצות אוסטריות וגרמניות
בארצותיהן. הוא לא הסתיר גם את
דעותיו האנטישמיות, גרם פעם לסילוקו של
כדורגלן יהודי מהנבחרת ההונגרית.
תפקידו הקבוע, בו לא קם לו מתחרה,
היה תפקיד המקשר השמאלי. פושקאש השמנמן
ובעל פני הנער היה בעל יכולת
ריצה גדולה וכשרון התמצאות והמצאה בלתי
רגיל שהקנו לו את גדולתו.
אבדן חייו של פושקאש, יכול היה להיות
הקזת דם מסוכנת לכדורגל ההונגרי. לאחר
שלושה ימי אבל ברחבי העולם על מותו
של השחקן, יכלו המתאבלים למחות את
דמעותיהם, לשתות לחייו של פושקאש:
סוכנות הידיעות ההונגרית הודיעה כי הוא
חי וקיים.
אף על סי כן נראה היה השבוע, נוכח
המאורעות האחרונים בהונגריה ובישראל,
שבואר, של הנבחרת ההונגרית כולה עטוף
סימן שאלה גדול.

שמעו מה בעטו של (:)994/1068
״ככל אדם הגון המכבד את עצמו,
הגיע אף תורי לכתוב אליך. כל אדם
שני שאני מכיר, מעריך את מדורך, ר
אני מוצא בו עניין רב משום שהוא
נותן חתך די נאמן מדמותו של הנוער
הישראלי ...כיום הוא לא רק מדור
להתכתבות, אלא כמעט מתחרה במדורה
של לילי גלילי.
ובכן, הסיבה שגרמה לכתיבתי אליך
היא כפולה. ראשית כל, הנני סמל תורן
במחנה, ומי שהיה אי פעם בתפקיד זה
יבין לל בי ...מרוב שיעמום החלטתי
רזית לנסות להפיגו על ידי כתיבה אליך.
כיוון שתורנות זו תימשך עוד שמונה
ח ׳דשים, יתכן שאיזו נערה חיננית
בעלת כשרון כתיבת מכתבים ארוכים,
תפיג את שעמומי.
ברצוני שהכותבת אלי תהא חיפאית,
ורק חיפאית, משום שבנות עיר זו הן
הבנות בארץ. צורתה החיצונית אינה
כל כך חשובה, אם כי חיצוניות נאה
רצויה•
אני, סתם אחד מהחברה, צבר, בוגר
תיכון המתעניין במרבית השטחים מלבד
מוסיקה קלאסית ובאלט.״

איגרת למורה
עד לפני זמן קצר, היתה ()994/1069
גרה בבית הוריה, מחלקת את זמנה בין
שקידה על לימודים והשגת תעודת בגרות,
קריאת ספרים ונגינה ובילוי נעים.
אך יד הגורל התערבה בדמותו התאקית
של הצבא, והיא נשלחה לשמש כמורה
ביישוב ספר, בתרשיחה. מובן שהיא
משתעממת למדי בשעות הפנאי שלה.
על כן רוצה היא לכתוב מכתבים אל
צעיר חובב מוסיקה ותיאטרון.

עברית, ערבית או אגגלית
שאני שוויצרית, אתם כבר יודעים.
אך מה שמחניף ביותר לאגו שלי, הוא
קבלת מכתבים מקוראים ערביים. לזאת
היה מישהו קורא: השתלבות במרחב.
נהניתי על כן, לקבל את מכתבו
של ( )994/1070 בן ה־ ,20 הכותב, בץ
השאר— :
״אני מוסלמי לפי הדת. אך אינני דתי
כלל וכלל. אני מוכן להתכתב בעברית
ובערבית ואף באנגלית. חובבות: ספורט,
קריאת ספרים, סרטים דרמטיים• הבחורה
שתסכים להתכתב אתי צריכה להיות
בגובה של 172־ 175ס״מ, וגילה יהיה

הסיפזס טזלי

נקודה. סון ן.
רוצות לראות איך כותב מלח (/ 1072
?)994
״גובהי 175ם״מ. מגיע לארץ כל
חודשיים־שלושה. מעוניין להתכתב עם
נערה, ברור חמודה, שתדע להעלות בכתב
מחשבות ומעשים בלי מעצור ובושה.
נקודה. סוף. מחכה לתשובה.״
בעצם, הוא לא כל כך מלח. הוא
קאדט.

ה מנ הל לאהתאפק

לכיישנית, קיבוצניק
אם הנך קיבוצניק כבן ,18 בעל תכונות
צבריות עוקצניות ומוכיח שיש לך
דם בשליחת תמונה — הרי ש(/ 1073
)994 היא בדיוק מה שרשם הרופא בשבילך.
היא נערה בגיל המתוק ,16 ,ביישנית
מעט, שחיי העיר אינם לרוחה
ואשר רוצה לצאת לקיבוץ עם תום לי־ י
מודיד, כגננת• מדוע, איפוא, לא תכתוב
אליה? את הנושאים כבר תקבעו בי״
נכם לבין עצמכם.

עליונות על ג׳ובניקים
מפני ש( )994/1074 הם שני מכ״ים באחת
החטיבות ברקע האדום וגאים על
כך, הרי הם בעלי רגש עליונות על מה
שהם מכנים ״הג׳ובניקים המסכנים *.שניהם
בוגרי תיכון של אשתקד עליזים,
אוהבי חברה ומעל לכל — חובבי הר״
פחקות.
מכתבים הנושאים כתב של יד עדינה
של נערות בנות 17־ 19 תל־אביביות, יתקבלו
על ידם ברצון•

גם כן דעח

באחד ממדורי הקודמים, הצגתי בפניכם
נערה שהדבקתי לה את הכותרת
״היא רוצה להיות רעה* .נמצאה לה
מחקה בדמותה של 994/1075 אם
כי עלי להודות כי המקור היה הרבה
יותר מעניין. ובכן נערה זו מספרת שהיא
בת 17 וחצי, שאומרים עליה שהיא
רעה, אך בעצם אין היא כזאת. פשוט
לא מבינים אותה• וכי ראיתם מימיכם
נערה בת 17 שיבינו אותה? היא בטוחה
שרק בחור כבן 23־ 20 יוכל להפין
אותה על ידי התכתבות. לשם כך עליו
להיות מצוייד בהשכלה תיכונית, צורה
נאה ותמונה ,״כדי שיהיה לי הרושם
מיופיו שהוא בחור טוב.״

ב מסלול
שבועיים לאחר שהגיעוז קבוצת הכדורגל
של נזגבי תל־אביב לארצות־הברית, נאלצו
חברי הקבוצה להיפרד מאחד מחבריהם.
היה זה כדורגלן שאול (״אפולו של הכדורגל
הישראלי״) מתניה, שבאופן מיסתורי ארז
את חפציו וחזר לישראל. הוא הספיק להופיע
רק בשני משחקים, האחד בניו־יורק
והשני בסילדלפיד-
כשחזרו חברי הקבוצה בשבוע החולף
לישראל, התבררה תעלומת שובו המיסתורי
של מתניה. הלימודים במכון להכשרה גופנית
על שם וינגייט בנתניה, בו לומד
מתניה, עמדו להתחיל זמן קצר לפני שובו
לישראל. מנהל בית־הספר לא התאפק, שיגר
מברק מיוחד לאמריקה בו תבע את שובו
המידי של תלמידו ללימודים.
כתלמיד ממושמע, ויתר מתניה על תענוגות
העולם החדש, חזר אל ספסל הלמודים
ומגרש האימונים.

( )994/1071 הן שתי חברות בנות
17־ 18 העומדות לנסוע לתקופת חודשים
מספר לחוץ־לארץ. מובן שעל דבר
כזה אי־אפשר לעבור בשתיקה, ולכן
רוצות הן להתחיל כבר עתה בהתכתבות
עם צמד בחורים, על מנת להמשיכה
בגולה הדוויה•
שתיהן גבוהות קומה, אומרות הן, וכן
מרגישות הן את עצמן מתאימות
לבלונדים גבוהים בני 22־ , 19״בעלי
חוש הומור וכלי רכב.״ כן, גם תמונה
הן רוצות. מיד במכתב הראשון.
אני חושבת שכעת צריך להיות בעל
חוש הומור לא להיות בעל כלי רכב.

כמו נפוליאון

אינני יודעת, אולי זה הומור ירושלמי
מקומי. אולי זה לפי סעמכן
(:)944/1076
״לפעמים אני עצוב כמו נפוליאון
אחרי קרב ווטרלו. הייתי עובר בשחייה
את האוקיינוס האדיר כדי לזכות בפיסת
נייר כמובן לא ריקה, דרך אגב אני לא
שחיין. על הבחורה לא להיות גבוהה.
מ־ 162ס״מ. השאר השאירי בשבילי.״
פנטסטי, לא?

״אוקי,״ אוזר יהודה גל נזחיפה, אחרי
שקרא את קריאת ההתגרות שלי• ״זוהי
תמונה אשתי, רינה, ולא איכפת לגן־ נזוז
תאמרי עליה.״ מה אומר? אילו הייתי
גבר, הייתי שורקת.

ז ה לא הלן•

כל זמן ש( )994/1077 היו בתנועת־הנוער,
הלך הכל למישרין. ברגע שעזבו
אותה, זה הפסיק ללכת. חמש גערות
אלה טוענות כי האשמה ב״סנוביות ר
רקבון״ .הן רוצות להתוודע אל חמישה
נערים החושבים ומרגישים כמוהן.

גמאל ליד ה ת הו ם 1
(הנושך מעמוד )7

< /ו 7ר י /ר ע

למשך 6חדעך ים
הסוליות • בור־רן ׳

*3ת ספר לנהגות

״החץ״
גחדרבת אכרחם כחן
ת״א, רח׳ מנדלי ,6
מעכשיו גם שעורים

עד וספה

נמאריך את
ימי כביסתך
דרשי

בפירוש

״ ככיס -נקח ״
ואל תסכימי לזיוסים.
קופסה רגילה
עבור 4ק״ג ככיסה
או קופסת ענק
עכור 8ל׳ג ככיסה
תוצרת ביח״ר גקה
המפיצים היחידים :
חברת נורית בע״מ

נים של הקמה. אחרים נמצאים על־גבי הנייר
בלבד: קרמיקה, רפואות, מכונות, נייר,
מלט. אבל אלה היו צריכים להצטייד על״
ידי ארצות הגוש המזרחי, שטרם שלחו את
הסחורה.
עבד אל־נאצר יודע כי הזמן והכסף בנו
את צבאו. באופן רשמי גדל תקציב הבטחון
החדש שלו ב־ 60 מיליון דולר. למעשה התקציב
גדל פי ארבע מסכום זה. צבא הקבע
הוגדל מ־ 80 אלף איש לכמעט פי שתיים,
והוא חמוש בנשק סובייטי יקר — אפילו
אם הוא נמכר במחירים מוזלים. .צבא השחרור׳׳
החדש מיועד למיליון מתנדבים לפחות,
ולמענם נפתחו חמשת אלפים לשכות
גיוס. אימון החובה הצבאי הורחב לאחרונה
אפילו לילדים בבתי־ספר עממיים.
לארץ שתושביה מרוויחים בממוצע מאה
דולר לשנה, ושאוכלוסיתה גדלה ב־1500
איש ליום, הוצאה לא־יצרנית כזאת היא
בעלת משקל מחניק, שאי־אפשר לעמוד בו.
מצרים זקוקה 7־ 60 מיליון דולר לשנה בהכנסות
חדשות רק כדי למנוע את ירידת
רמת־המחייה הקיימת. ההכנסה גדלה ב־45
מיליון לשנה בשתי השנים הראשונות של
ההפיכה — אם כי עבד אל־נאצר טען למספר
העולה בכמה מונים על זה בנאום
ההלאמה שלו — וכל זה עדיין ב־ 280 מיליון
דולר פחות מאשר בשנה האחרונה לפני
ההפיכה.

בהתלהבות יתירה על־ידי שולטן מארוקו
או קיסר חבש. והסומאלים, הנמצאים תחת
משטר הנאמנות האיטלקי, התלוננו לאחרונה
לפני מועצת הנאמנות של האו׳׳ם כי
מצרים הגאצרית מנסה לכפות עליהם את
הערבית כשפה רשמית.

ראשים מותזיס

לארגונים אלה פיתח עבד אל-

^ נאצר שלוש צורות של חדירת הוא
שולח מורים לכל מקום בו מקבלים אותם:
יותר מ־ 300 נמצאים בלוב 100 ,בכווית 45 ,
בסומאלי האיטלקית. שאר 1600 המורים
נמצאים בירדן, תימן, הסודאן וסין הקומוניסטית

שחשוב יותר, הוא ממלא את שגרי־רויותיו
החשובות בחוץ־לארץ, מדרגת שגריר
ומטה, בקצינים מאומנים במודיעץ
צבאי. החשוב באלה הוא בריגדיר מחמוד
ריאד, שגריר מצרים לסוריה, ההולך ושב
בין דמשק לקאהיר.
על טיב העבודה בה עוסק מחמוד ריאד
ניתן להסיק ממה שקורה בכמה ארצות שכנות.
בעיראק, למשל, גורש הנספח הצבאי
המצרי, קולונל הנאווי, לארצו בינואר, כ־שסובך
במשפט עוזרו שנאשם בריגול. עתה
הוא משרת כמזכיר העיתונות הפרטי של
עבד אל־נאצר. בירדן נרצח באופן מסתורי

רושה הרס בטוח, ואם עבד אל־נאצר אינו
יכול לקיים הבטחה זאת, קשה להניח כי
יוכל להמשיך ולהחזיק במנהיגי הערבים זמן
רב. ואם נניח כי יוכל להמשיך ולהחזיק
במדינות ערב, השאלה היא מה יעשה בארצו.
לעת עתה יבשו עבורו מקורות המערב.
ארצות־הברית שהעניקו קרוב למאה
מיליון דולר מאז , 1952 וודאי לא יתנו
יותר בתנאים הנוכחיים והן אפילו עצרו
בעד משלוח של מכונות כבדות בשווי של
19 מיליון דולר שכבר היד, בשלב של
ביצוע.
שום משקיע הון פרטי לא ישקיע כיום
הון חדש במצרים. שום ארץ מערבית לא
תקנה כותנה מצרית, עבורה לא תורשה לשלם
כסף, ולא תמכור דבר למצרים, עבורו
לא תוכל לקבל כסף. הגרעון במאזנה המסחרי
של מצרים כבר הגיע ל־ 123 מיליון
דולר בשנה שעברה, ועם הקפאת השטרליג־גים
ירד מלאי המטבע הזר של מצרים ל־90
מיליון דולר.
זאת אומרת שהמוצא הוא רוסיה. טיסו
הזהיר את עבד אל־נאצר בועידת בריאוני
כי אסור לו לקשור יותר מרבע סחרו עם
הגוש הסובייטי. עד כה הבטיח נאצר 51
אחוזים מיבול הכותנה שלו לרוסיה, הארצות
הגרורות וסין. יתר־על־כן, הוא עשה
זאת בשיטת חוזי חליפין חד־צדדיים ששוב־ללו
על־ידי היאלמאר שאכס עבור היטלר

תפקיד ללא גיבור
ך* אור כל ׳ 1את לא קשה לראות מדוע
/הסיר עבד אל־נאצר את עיניו בהדרגה
מהבעייה הלא־ניתנת לפתרון של עמו, ופנה
לנצחונות הקלים והזולים יותר שציפו לו
בעולם הערבי. בספרו הלא־מבוגר והמבובל,
אבל המפורסם, פילוסופית ההפיכה, ניבא
את דרכו:
״אין אנו יכולים להסתכל על מפת העולם,׳׳
הצהיר ״מבלי לראות היכן מקומנו
עליה וכי תפקידנו מוכתב על־ידי מקום
זה. כיצד נוכל לא לראות כי אנו מוקפים
על־ידי מעגל ע ר ביי ...האם נוכל להתעלם
מן העובדה של היבשת האפריקאית, שהגורל
הועיד לנו להיות חלק ממנה והועיד לנו
מאבק איום לעתידה האם נוכל להתעלם
מקיום עילם מוסלמי, עמו אנו מאוחדים
לא רק על־ידי קשרים שבדת, אלא גם
על־ידי מציאות מדינית בתוך המעגל
הערבי ישנו תפקיד, הנודד ללא מטרה ומחפש
גי בו ר ...תפקיד זה, מיוגע על־ידי
נדודיו, התיישב לבסוף שבור ורצוץ, ליד
גבולות ארצנו, ו רו מז...
בחושבי על 80 מיליון המוסלמים באינדונזיה
50 ,המיליון בסין והמיליונים במא־לאיה,
סיאם ובורמה וקרוב ל־ 100 המיליון
בפאקיסטאן, יותר מ־ 100 המיליון במרחב
ו־ 40 המיליון בברית־המועצות, ביתד עם
המיליונים האחרים בקצות תבל — 3אשר
אני חושב על מאות מיליונים אלה, מאוחדים
בדת אתת, אני עומד על האחריות

הכבירה
״זהו התפקיד. זאת היא החזית וזהו המקום.
ואנו בלבד, בזכות מקומנו, יכולים
למלא את התפקיד.׳׳

״מגהיג עמי ערב ואפריקה״
* * ב ט הטו!? על רשימת המדינות אליהן
מכוון עתה רדיו קאהיר את תעמולתו
מגלה עד כמה פעיל עבד אל־נאצר במילוי
שליחותו בשל •שת מעגלי ההתפשטות המצרית
שלו.
הרשימה כוללת את מאלאיה, אינדונזיה,
הודו, פאקיסבאן, איראן, תורכיה, עיראק,
ירדן, סוריה, הלבנון, ישראל, ערב, תימן,
כווית, בחריין והנסיכויות האחרות של המפרץ
הפרסי, עדן, הסודגן, חבש, אריתרי־אד״
סומאלי הבריטית, הצרפתית והאיטלקית,
זנזיבר, טנגנייקה, אוגנדה, קנייד״ בוג־נדד״
ניגריה, חוף־הזהב, לוב, טוניסיד״ אל־ג׳יריד״
מארוקו וכמו כן אירופה המערבית,
אמריקה הדרומית וארצוודהברית.
לשונות השידורים כוללות אינדונזית, מא־לאיית,
אורדו, פרסית, עברית, תורכית, אמהרית,
תיגרה, סווהילית, ששה ניבים סוד־אניים,
פורטוגלי,ת, ספרדית, צרפתית, אנגלית
וערבית
יעילותם שיל שידורים אלה אינה ברורה כל
כך, אך הם די קולניים כדי לעורר מיליונים
של נתינים קולוניאליים. הם גם בלתי־דייקניים
במידה רבה, ולעתים קרובות מגושמים.
אחד השידורים בזמן האחרון, למשל,
כינה ;?ת עבד אל־נאצר ״מנהיג עמי
ערב ואפריק? כולה״ ,תואר שלא יתקבל

טאנקים סובייטיים כרחובות קאהיר
כסו כן: מזזנות־ריכוז, מסיבות קוקטייל ונזיגים

הנספח הצבאי המצרי, סלאח מוצטפה, מכיוון
שניהל את הגיוס לפדאיון נגד ישראל.
בסודאן מחתה הממשלה בחריפות נגד
פעולות ההסתה של השגריר המצרי בקרב
הצבא הסודאני. משלחת צבאית מצרית גורשה
מערב הסעודית על שאירגנד, מועצת
קצינים חופשיים בצבאו של המלך סעוד.
ראשיהם של כמה קצינים סעודיים הותזו,
לפי מקורות מוסמכים, כתוצאה מכך.
לבסוף יזם עבד אל־נאצר פדרציה בינלאומית
של איגודים מקצועיים ערביים, תוך
הדגשת ארגון עובדי שדות הנפט, צינורות
הנפט ובתי־הזיקוק. הפדרציה הוקמה בדמשק,
אך המזכיר הכללי שלה הוא מצרי,
ומצרים לוחצת להעברת המרכז לקאהיר.

״קודם התעלה ועכשיו סלסטץ!״
^ מד! יבול עבד אל־נאצר לצפות מכל
זה? וודאי לא לאימפריה במובן המאה
ה־ 19 של המלה, אם כי רדיו קאהיר שידר
לא מכבר לסומאלים, ברמזו על הכיבוש
המצרי של שנות : 1870״הסומאלים עדיין
זוכרים את הימים הטובים ההם ומברכים
אות ם ...את הימים בהם פשתה תרבות
מצרים, ללא לחץ וללא הפחדה, מהאוקינוס
ההודי עד לקו־ד,משווה.׳׳
בכל זאת אין איש חושב ברצינות כי הרודן
המצרי מעיין בסיפוח צבאי. ייתכן
ויש לו תכניות של ממש בקשר לסודאן,
השכנה לארצו, השולטת על זרם סי הנילוס,
מהם מתקיימת ארצו, ושהיא בעלת כמה
תכונות מועילות אחרות .״נאמר זאת בגלוי,׳׳
אמר מצרי רם־מעלה ,״מצרים זקוקה
לשטח מחייה. הסודאן גדול ממצרים, דש
לו רק תשעה מיליון תושבים!׳׳
תכנית התפשטות דמיונית זאת היא יותר
מהתרברבות — וזאת היא הצרה העיקרית
עם עבד אל־נאצר כיום. אך לאן יפנה בצעדו
הבא, אם ברצונו לקיים את הבטחותיו
לעולם הערבי? לפי ההגיון של עולם זה
עליו לפנות לעבר ישראל .״הד גמאל! קודם
התעלה ועכשיו פלסטין!׳׳ היתד, סיסמתם
של ההמונים בדמשק, ביירות ורבת־עמון
כיום השביתה הערבית הבינלאומית, כאשר
התחילה ועידת לונדון. מלחמה בישראל פי

והמקובלים
עתה מאד על הסובייטים. תמורת
הכותנה שלו הוא מקבל נשק, מכונות,
ומוצרי צריכה, אם וכאשר הרוסים ירצו ויוכלו
לשלוח אותם. ברובלים שיקבל לא יוכל
להשתמש בשחקים המערביים, .
אולי יהיה הרודן המצרי׳ יותר בר־מדל
בקבלת סחורות אלה מאשר בורמה ואינאשר
חוזי־ד,חליפין הדומים שלהן
דונזיה,
מתוארים על־ידי העיתונות המצרית עצמה
כ״כשלון גדול׳׳ .אבל הוא לא יכול לצפות
יותר מבלי לשלם מתיר מבטיח־להרבה
רעות.

אלפיים
קצינים סובייטיים
ך* קבלת חנשק חרוטי ובהמשך יח*
1סיו עם הקרמלין הרחיק עבד אל־נאצר
לכת: מדיניותו הכלכלית, קבלת־האורחים
הנלהבת למשלחות רוסיות — שלושים מהגוש
הסובייטי באביב האחרון — שבחיו
הבלתי־פוסקים לרוסים בכל הזדמנות ציבורית,
פגישותיו הכמעט־יומיות עם השגריר
הסובייטי! בקאהיר.
הוא אפילו עודד את קציניו להתרועע עם
אלפיים הקצינים, הטכנאים וד,כלכלנים הסובייטיים!
הנמצאים עתה במצרים, שעה שאסר
עליהם לבקר במסיבות קוקטייל בריטיות
ואמריקאיות ללא רשות הצבא —
רשות הניתנת לעתים רחוקות. ואם פי השאיר
הרבה קומוניסטים בכלא, הוא הרשה
לאחרים להשתלט על עיתונים רבי־תפוצח.
אבל אין הוא מרגיש בנוח, ואץ הוא יודע
עד כמה יצסרך להרחיק־לכת. וכן חר
ששים חבריו הקרובים המעטים והציבור
המשכיל, הארצות הערביות ד,אחרות, ארצות־הברית,
בריטניה וכל אירופה המערבית ומעל
לכל — הצבא המצרי.
ועם צבא זה יצטרך עבד אל־נאצר לחשב
את דרכה הפלאחים עניים מדי מלהרגיש
בהעדר היבוא. הם היו עניים זמן כה רב
שייתכן ויוכלו להמשיך. בכך עוד זמן רב.
שנאתם לבריטים כה ארסית שיוכלו לחיות
שנים רק על טעם התמרדותם. אבל לא הם,
אלא קציני הצבא המסתכלים לעבר בריטניד״
רוסיה וישראל, הם שיהיו בעלי המלה וד
אחרונד״
ומנולס חזה 994

רדיו

ספרים

גלים קצרים

מקור
מסחארה בעד מגד, תוכנית הרעד, והיפוכה, הערוכה
בידי אליהו כרמל, תוקדש באחד השבועות
הקרובים לוויכוח על השאלה האם
רצוי להקים בישראל תחנות־שידור מסחריות,
או למסחר את קול ישראל או חלק
משידוריו. בעד מיסחור ידבר העיתונאי אריה
גלבלום (שהכיר היטב את התחנות המסחריות
בשהותו הממושכת בארצות־הברית)
ועל השיטה הקיימת תסער הכתבת המדינית
של דבר, חנה זמר תוכניות גלי
בה״ל עשויות להשתפר במידה ניכרת לאור
העובדה שהתחנה תקבל בזמן הקרוב
ביותר אולפנים חדשים וציוד טכני גדול
בהרבה מהעומד לרשותה כיום. עד כה, יצאו
כל משדרי גלי צד,״ל מאולפן קטן
אחד מצפה הכרמל, התוכנית השבועית
הכושלת המשודרת מהאולפן החיפאי
כמס־שפתיים חושני, הושמצה השבוע
קשות על־ידי הסופר בנימין גלאי בטורו
על קפה הפוך במעריב (״אתה פוער פיך,
מתוך פיהוק. לרווחה כזו, שרק בדי־עמל
אתה יכול לחצוב אחר־כך את מסגדי, של
עכו מביך שניך! איזו תיפלות! איזה שיע־מום־מום־מום!״)
טענת גלאי: התוכנית היא
קלוקלת משום שאין מספקים לעורכת שלה
תקציב זעום לשכר־סופרים. גלאי צריך לדעת:
הוא בעלה של רחל גלאי, עורכת
מצפה חנרמל מויש״ פרלמן, מי
שנכשל כמנהל קול ישראל, ינסה עתה להצליח
כשדרן. הוא יתחיל בקרוב בסידרד,
של שיחות על ענייני־דיומא, שתיקרא בשם
בינינו.

מה נשמע
תוכניות אלה, מתון משדרי השבוע הבא,
אס לא יחולו שינויים במפתיע, עשויות
להיות מעניינות:

• על צלילים ועל אנשים (יוסד׳;

; 7.10 גלי צה״ל) — התוכנית, שתיקרא
הפעם בשם הנער מהוואנה, תעסוק בקורותיו
של המלחין ארנסטו לקואונה, מחבר ה־מאלאעיה
המפורסמת.
• מסות ומכתבים (יום ד 10.05
קול ישראל) — במסגרת סדרה חדשית
חדשה, יוגשו הפעם קטעים מאגרותיהם
של וולטיר ומונטסקייה.
•.צליליתון (יוסד 10.30 קול ישראל)
— במרכז משדר זה, שהוא לפני־האחרון
לתוכנית, תעמוד לשכת־מודיעין מד
סיקאלית, בה ישיב צוות מומחים לשאלותיהם
הטלפוניות של מאזינים בענייני
מוסיקה.
• •מסך הכם( ?,יום ה 8.30 גלי
צהל) — במרכז התכנית הקולנועית של
גלי צה׳־ל תעמוד הפעם הקומדיה המוסיקלית
אחותי איילי! ,שהוצגה בשעתה (ללא
מוסיקה) בתיאטרון הקאמרי.
• קלע למטרה יום ה 9.15 גלי
צת׳־ל) — חלק ניכר מן התכנית, שהוקלטה
באחד מבסיסי חיל האויר, יוקדש להופעתה
של להקת הבסיס ובדרניו המקומיים.
• בניחותא (יום ו 8.10 קול ישראל)
— לקט ממכתביהם של הקומפוזיטור
צ׳ייקובסקי ופטרוניתו העשירה, וואנדה פון־
מק, שאת פניה לא ראה כמעט מימיו, יוגש
בצורה של דרשיחים על־ידי מישה אשרוב
ולאה פורת. התוכנית, הנקראת ידידה יקרה,
נערכה בידי מיכאל אוהד.
• המחזה המוסיקלי (יו ם ו 9.15
גלי צה״ל) — פיזמונים מתוך ברנשים
וחתיכות של פראנק לסר, ביניהם גם אלה
שהושמטו מן הגירסה הקולנועית המוצגת
עתה בישראל, ואשר הם הטובים ביותר.

• שלושה בסירה אחת (שבת;
10.30 בבוקר; קול ישראל) — שידור חוזר
של התוכנית שהוקלטה בבית ציוני אמריקה.
• המסד עולה (יום ס; ;8.00 קול
ישראל) — מחזהו של אלכסנדר לורנה־הולנייה
מונה ליזה, בעיבודו ובבימויו של
מיכאל אוהד.

המאזין הזהיר לא יפתח את המקלט בשעת
שידור התוכניות הבאות, המאיימות להטביע
אותו בגלי שיעמום :
• יומן החדשות (ימים ד׳ ,ה׳ ,שבת,
בי; ;9.15 קול ישראל) — תוכנית שבה כמה
עניינים תפלים, הקרובים ללבם של כמה
יהודים יקרים, מעמידים פני חדשות, ואילו
לחדשות של ממש הכניסה אסורה.
העולם הזה 994

מלחמתה דו רו ת
שאול ויוהאנה (מאת נעמי פרנקל,
ספריית פועלים 447 ,עמוד) שייך לסוג הספרים
המכונים בלשון המו״לים הבינלאומית
בשם ״ספרי־סלים״ .מקור השם: העלילו ,אינה נמשכת בחוט עקבי אחד, אלא
מורכבת מחוטים רבים, המשתזרים למסכת
אחת מושלמת•

רקע המסכת הינו הרחוב הגרמני הטיפוסי
של ערב תקופת היטלר. על רקע זד.
צומחים טיפוסים מוזרים ביותר, כגון אוטו,
מוכר העתונים הקומוניסטי, המטיף לתיקון־
העולם, ואלזה, אשר החלד, לעסוק בזנות
לאתר שנוכחה כי ההבדל היחידי בין היצאנית
והמשרתת הוא האתנן. על רקע זד,
גדל גם שאול גולדשמיט, בן למהגרים יהודיים
ממזרח אירופה. אין כל פלא בכך שאווירת
הזרות, האופפת אותו ואת משפחתו,
דוחפת אותו ישר לתנועת הנוער הציונית.
דודו של שאול, עורך־הדין פילים לאסקר,
אף הוא שוגה בציונות. אולם הציונות שלו
היא סאלונית בלבד.
מלאכים ומכבים. פילים מביא את
שאול הקטן אל בית משפחת החרשתנים
העשירה, לוי. זוהי משפחה מוזרה למדי. הסב
הינו יהודי זקוף קומה, בן דור האמנציפאציה.
האב הינו מתבולל טיפוסי. הבן
הבכור, היינץ מוכן אפילו למסור את בית
החרושת המשפחתי לידי מנהל גרמני, מתוך
שאיפתו העמוקה להסתגל לתנאי התקופה.
הבת הגדולה, אדית, דוחה את חיזוריו העדינים
של פילים לאסקר, מעדיפה לשכב
עם הקצין הגרמני, אמיל דפקה, המשתייך
על קבוצה פוליטית בעלת שם בלתי ידוע
כמעט: המפלגה הנציונאל סוציאליסטית.
שאול מצליח להחדיר את רוח הציונות
למשפחת לוי דרך עקב אכילס של המשפחה
— הבת הצעירה ביותר, יוהאנה, המצטיינת
בדמיון עשיר. יוד,אנה מצטרפת
לתנועת הנוער הציונית, מתכוננת למסיבת
חנוכה, קוראת — מתוך אי־ידיעד — ,למדריך
שלה בשם ״יוליד, המכבי״ ,ממררת
בבכי כאשר מכריחים אותה מוריה למלא
תפקיד של מלאך במסיבת חג־המולד בבית
הספר. כדי להרגיעה מבטיחים לה בני המשפחה
לבוא למסיבת תנועת־הנוער. הנתיב
הראשון אל הארץ נסלל.
אחד מתוך שלושה. שאול ויוהאנה
הינו, למעשה, טרילוגיה. הכרך הראשון,
בית אבות, מסתיים עם סיומה של שנת
.1930 הנאצים עוסקים בינתיים רק בהרעלת
כלביהם של קומוניסטים וברציחת פועל
מגושם, המכונה בשם הייני בר־אש• מלאכת
ההרג תתחיל רק בשני הכרכים, אשר יופיעו
בעתיד.
נעמי, חברת קיבוץ בית־אלפא, זכתה מחבריה
לקיבוץ לסיוע רב, שניתן בדמות
מסמכים וזכרונות על התקופה הטרום־היט־לרית.
אולם הסיוע החשוב ביותר בא ממקור
אחר: סופר־משורר־מתרגם אברהם
שלונסקי אסף את הסופרת הצעירה תחת
כנפיו האמנותיות, נתן לה הדרכה רבת
ערך בשטח סגנון הדיבור היומיומי. התוצאה:
דוגמאות של שלונסיגנון, כגון גזוז-
רת במקום גזוזמרה, אפשר למצוא כמעט
בכל דף של הספר.

מוות, מוות, מוות
שחור־־יום ודממה $מא ת יחיאל אמיתי,
הוצאת ראובן מס 54 ,עמוד) הינו קובץ

שירים, המסוגל לשמש תחליף מצויין לסיסמה
״זכור את המתת!״ התלוייה על כותלי
תאיהם של הנזירים הפראנציסקאניים 23 :
השירים הכלולים בו אינם אלא הספד גדול
אחד על חייו האבודים של בן הגזע האנושי.
בין השורות חסרות המשקל והחריזה מתרוצצות
גתיות עטופות תכריכים. עיניים
מתות של נערה אהובה ניבטות אל המשורר.
אפילו השמש מתה, משאירה את העולם
באפלה נצחית. במסגרת הצרה של קובץ
השירים מופיעה המלה מוות 22 פעם, המלה
יתמות 10 פעמים, המלה קבר .12
ריח הקברים דבק במשורר, יחיאל אמיתי,
עוד בימי נעוריו, בהם למד בישיבה ירושלמית.
נראה כי הוא לא פג אפילו לאחר
שיצא אמיתי לתרבות טובה, המיר את התורה
בשירה.
שירתו הקודרת מגיעה לעתים לשיאים
של מאזוכיזם. אחד מהם :״לעצבות של
ליל אסגוד /גורל צווה /ליתמות של יום
אערוג /גורל תבע״ .אולם עצם הופעת
הספר, מוכיחה כי גורלו של אמיתי אינו
נורא כל־כך.

ד 6 /ה

פרס עשר לירות יוגרל בין פותרי תשבץ ״העולם הזה׳ (94
מאתן .1 :משקד,
ד,שוקולדה! .5לסוגו
אין תקווה! .10
אמורטיזציה, בעברית!
.12 שיח! .14
הרבה! . 16 שוטה!
.18 תעודת חופשה!
.19 מאמין רק בת־נ״ך!
.21 בצפון ה־כינרת
.22 :קץ.23 :
מטבע של ימי הביניים
.24 :רבי יוסי!
.25 כך, ייתכן,
קוראת גריים לרייג-
ייה! .27 אחי הבצל;
30 קריקטוריסטן;
31 קבוצת עבודה;
33 כאשר חוגרים
אותו, אבלים; .35
כתר; .36 אם שבעת
הבנים 38 :ליד טול־כרם
39 :בעל תפבבית־הכנסת;
קיד

בול ללא בית;
41 ארץ בדרום־מז־רח
אסיה; .43 מצבה;
.44 יחידת ארוחה!
46 אותה בנד,
נוח! .48 משמשת למעבר רכבות; 49
תוצאה של דליקה.
מאונך .2 :הקו״ף של קליה 3 ,לך בערבית
.4 :אסור להקדימו לקנה! .6מספר
הנופלים שחשו בינואר 1948 לעזרת גוש
עציון! .7יישוב 3 :כן, באנגלית; 3גד
זירהטוון; .11 ציפור; .13 פרח השדה; .15
תואר אצולה; .17 סוף הסיגריה .18 :הוא

הגורל! .20 חבל שקושרים בצוואר הבהמה
.23 צרמוניה; .26 מלכת הולנד; .27 צבן
פאר; .28 המזרח התיכון .29 :ערובה להל׳
וואה .31 :תידון זיהוי; .32 חכם המשנה
.34 לפעמים חשוב מאד בחצאית; .35 גמד
37 קריאת התלהבות 39 :דומה לפלפו
ולעגבניה גם יחד; .42 יישוב בגבול קל
קיליה! 44 מזון המדבר .45 :על־פי־רוב הו*
מוליד עכבר .47 :תן!.

ה ע רווז -־ עיי ר ״ ס
לא לחינם הוסבר כי המאורעות האחרונים בפולין ובהונגאריה הם תוצאה
של שאיפות טיטואיסטיות

...ה ם שואפים לטאטא כמה אנשים מן הצמרת.

קשה להחליט אם סאשקה פולימרוק הוא מרגל או ליצן

מוזמניםמשתתפים. פרם של 10ל״י ינתך סדי שבוע?יאחד הקוראים
שדבריהם נדפסים בעמוד זח• הזוכה בפרס השבוע הוא איש להקת הנח״ל
לשעבר חיים טופול, טשנור־דוד, ד .נ. נחל שורק, בברכת נהליטוב לנשואיו.

היה טוב
ד״ר ישראל שייב פגש מ ש פעם ידיד ברחוב ואמר לו. :מה שלומו?״
״חיים,״ אמר הידיד.
״אין דבר,״ השיב שייב ,״גם זה יעבור.״

...כמילה אחת: ריגולטו .

תמוהה מאד הערתו של השופט לס, כי שיטת התביעה במשפט עמום
בן־גוריון להחתים עדים על הצהרות־בשבועה בלחץ ובאיומים היא ״שיטה

בלתי ־ מוסרית ונפסדת״...

...אדרבה, זוהי שיטה עמוסדית בהחלט, המקובלת

מאד כמשטרור .
תושבי שיכון מפא״י ביד־אליהו דרשו מהעירייה במפגיע לשנות את
שמות הרחובות ״רחוב הרוגי מלכות״ ו״רחוב עולי הגרדום״ בשיכונם,
בטענה שאינם מתאימים לרוחם

הם צודקים בהחלט. יש לשנות את השמות מיד
ל״רח ובציפור הנפש ״ ו״רח ובירחמיאל .״

הגיד את האמת? הוא ענה :״הלכה
קאקן.״
חיים סופול, מש מרידוד

ת שוב השט חי ת
מה שנכון נכון
התחבושת האישית של איציק נפלה
לו פעם, ברגע לא־נעיע, אל תוך בית-
השימוש הצבאי, ולא נודע כי באה אל
קרבו. ודווקא באותו יום התחשק למם־
כף לבדוק במסדר את התחבושות האישיות.

הון להון, הוא הגיע עד לאיציק,
שהתחבושת שלו בלטה בחסרונה.
האישית

שלך?׳

״איפה התחבושת
שאל המם־כף,
מה נשאר לאיציק לעשות מלבד ל־

רפי, הנהג של משה כרמל, נסע פעם
בחיפה, בץ הריסות העיר העתיקה, במהירות
של איזה מאה — איפר״ לפחות
שמונים — קילומטר לשעה.
ברור, שתפסו אותו והביאו למשפט
באשמת נהיגה במהירות מופרזת בשטח
בנוי.
״אתה מודה?״ שאל השופט את רפי.
״ברור שלא,״ ענה רפי ,״דחילאק —
זה שטח בנוי זה? זה שטח הרוס.״
ג. ניד, צה״ל

— ״אבל אבא, אולי אריק רוצה להגיד לי משהו פרטי?״

משתלשד צו דקת

בדלר-יי ם ס רודו ת

ישראלי נכנס לשחק כקיצוני מיני(
.חדשות הספורט)

זה קרה בבית־משפט־השלום ברחוב
יהודה הלוי. באחד האולמות עמד להתנהל
משפטו של חנווני, שלא סגר את
חנותו בשעה הקבועה בחוק־תעזר העירוני.

*?אחת
הארוחות תגישו לשולחן
> 4חדר־האוכל סלק, אבל איש לא התלהב
לטעום ממנו.
הכריז מרדכי :״אני יודע למה קוראים
למאכל הזה סלק — מפני שכולם מסלקים
אותו׳.
קיבוץ משם ר־הננב

במישחק הפיג׳סה?

להטיל על הנאשם עונש חמור
״למען ישמעו ויידעו״( .הארץ)
ישראל בר, תל־אביב
ולי היה נדמה שהם רעים גם כך.

היה זה משפם זעיר וחסר־חשיבות.
לכן נדהמו כל הנוכחים כשקם הנאשם
וביקש שהמשפט יתנהל בדלתיים סגורות.

**-מורה
הסבירה לילדים את המושגים
עבר, היוד, ועתיד בפעלים,
ולבסוף לשם מירגול, שאלה :״זורעים,
למשל — מתי זה?״
הצביע משד, והשיב ״בסתיו.״
קיבוץ בית־השיטה

מרדכי דן, תל־אביב

״אני לבן והיא שחורה...״
פול קרנר 4;8סנגאל

מדאון לסלון 20 :שנות תעופה.
(הארץ)
דויד שוייג, חיפה
תסרוקת ספיספייר וחיטוב גיזרה
א־לה־מיסטייר.

״מה הם הנימוקים לבקשתך?״ שאל
השופט.
״כבוד השופט,״ השיב הנאשם .״שלשום
הצטננתי, ואני מפחד מאד מרוח•
ם רצים.״

ארגון צרכני גאז לביטול( .הארץ)
מרים כהן, נתניה
רק לפקרות־בית בטלניות

שריס בחון י
לפניך ארבע קבוצות של שרים בישראל, בהווה או בעבר, מממשלות שונות.
הפעם, אל לך להתעניין במפלגתו של השר, במצבו האישי או בדירת־השרד שלו,
אלא רק בתיק או באחד התיקים שהחזיק בהם• בכל טור תמצא שר אחד, היוצא
מדופן התיק. לאחר שאספת את ארבעת יוצאי־הדופן, תמצא ביניהם שוב יוצא-
דופן תיקי אחד. מיהו?

זלמן שזר, גולדה מאיר, זלמן ארן, כנציון דינור.
יעקב גרי, פרץ ברנשטיין, יוסף ספיר, פנחס ם פיר__.
יוסף סרלין, דוד רמז, ישראל ברזילי, משה שפירא.
משה כרמל, יצחק גרינכוים, ישראל רוקח, ישראל בר־יחודה.
שבח ודיים, ח־פח

•:110ז1 01. 011א 00 אם 0 1151 010.01111 11110 אא0 .1ז):ז1אי1 1ט0
(ם1 01. 5).א ( 000 0104 )00ז111(• )1א1.ם 1.ש 1אשי 10)10.0 111 101 )1

בדרך ספגה
שנה.
יותר.

העולה לכונתילד -מצודת צבא זו
כבר את מהלומת כוחות צה״ל לפני
עתה היה הקרב קצר ותכליתי הרבה
תוך דקות הושמד המוצב כולו.

קו ההגנה המצרי במורח התמוטט, הדרך
היתד, פנויה לתנועה לעבר הכוח המוצנח
שבנחל.
שיירה ארוכה של ג׳יפים, זחלים ומש-
מידי טנקים חדישים עלתה על דרך עולי
הרגל, הפעם בכיוון הפוך לזה של השיירות
שהיו רגילות לעבור בדרך זו. כבר בלילה
הגיעה השיירה למשטרת המדבר בתמד, שם
נתקלה בהתנגדות מתוך מיתחם צבאי מבר
צר. התנגדות דומה היתד, גם בנחל עצמה,
שם התבצרו המצרים בכמה בגיני־אבן, בראש
צוקים. בשני המקומות הושתקה ההתנגדות
בכמה מטחי יריות של השריונים.
עם בוקר כבר התקרב הכח המשוריין די
קרוב לצנחנים, שאותרו בינתיים בידי ה־מצרים,
צולפו בידי מטוסיהם.
תוך כדי דהירה הבחין מפקד הכוח בג׳יפ
הראשון בארנבת המנסה להשיג את הג׳ים,
רצה לצדו. הוא עצר לרגע הג׳ים. הארנבת
נעצרה גם היא. הג׳יפ נע קדימה והארנבת
לידו. שוב נעצרה המכונה. המפקד
הציע לארנבת אוכל מתוך כף ידו. ללא כל
חשש לעסה הארנבת ברעבתנות את אשר
הוגש לה. היא צורפה לשיירה, משמשת
לה עתה כקמיע למזל.
למעשה נזקק הכוח הצונח הרבה יותר
לקמיע מעין זו. שיירה התקדמה לעבר מו־צביהם,
ולמרות שפגזי המרגמות הצליחו
להרוס חלק מהמכוניות, התארגנו המצרים
על גבעות ממול לעמדות הישראליות, החלו
לטווח את מרגמותיהם לעברם. הצילו את
המצב שני סילונים ישראלים, שהופיעו אותה
שעה כמלאכי חבלה מן השמיים. טייס
האורגאן לדיה סיפר מה פעל במטוס הסילון
שלו:
״יצאתי לעזור לצנחנים במקום ההצטלבות.
הכביש שם עובר בואדי, ואחריו הוא נכנס
ימינה, בין שני הרים. המצרים ישבו
שם וירו על החברה בתותחים, במקלעים
ובכל מה שהיה להם. ובכן, קודם כל ראיתי
שתי מכוניות־משא גוררות תותחי שדד״
וזרקתי עליהן שתי פצצות, בדיוק ביניהן.
את הפס השני עשיתי עם רקיטות, ודפקתי
שתי מכוניות עם תחמושת שהתפוצצו. בצליפה
פגעתי בזחל והרסתי אותו. חזרתי
הביתה, מילאתי דלק ויצאתי לעוד טיסה.
״הפעם לקחתי איתי נאפלם (חבית חומר־דלק
מתלקח) במקום פצצות. ראיתי שתי
מכוניות מלאות חיילים נעות לעבר כוחר
תינו. אז מחקתי אותם מההיסטוריה. אחר־כך
הורדתי רקיטות על טנק. גם הטנק
נעלם מהאופק. לפני שחזרתי ראיתי בדרך
עוד זחל. ירדתי עליו והוא ירה עלי בחצי
ד,אינטש שלו. אז התחלנו לירות אחד בשני.
הוא לא פגע בי, אבל אני פגעתי בו. הוא
לא ירה יותר. לפני שעזבתי אותם, הודיעו
לי מהקרקע שיש להם שגי זחלים שמפרי־

הצנחנים מתמקמים. הבקעה מערבית לנחל, בה ירד הנוח הישראלי המוצנח הראשון.
התמונה שצולמה למחרת ליל הנחיתה, מראה את הצנחנים נחים בעמדותיהם החפורות,
כשחלק מהם נע ברכסים. הרצועות הלבנות הנראות בתמונה, הן רצועות חסצנחים.
עים להם וביקשו לדגדג אותם. מילאתי את
בקשתם. אגב, את שניהם בצליפה אחת.״

6ינוי בדיד אויר
ך<קר 3אוירי שנערך מעל לאיזור קר־בות
זה הפילו שני סילוני מיסטר ישראליים
שלושה מטוסי ואמפייאר מצויים.
טייס מצרי אחד הסגיר את עצמו כעבור
יומיים לידי אותה יחידד״ הוא הצליח להיחלץ
ממטוסו הבוער.
בשעה אחת בצהרים הגיע הטור המשורין
שבא מאילת אל מוצבי הצנחנים•
לא היה זמן רב לגילויי שמחד, ולהחלפת
רשמים. הכוח המוצנח עלה על הזחלים שנעו
לעבר המוצבים המצריים האחרונים, שעמדו
עוד בדרך הטיהור של מרכז חצי-
האי סיני.
כדוץ* מאילת. סור השריון הישראלי גונדא מרחקים בדרכי־חעפר של חצי-האי סיני,
בדי ליצור את המנע עם נוחות הצנחנים ליד נחל. המכוניות שמרו על מרחקים ביניהם, כדי
.לא לאכול את הסולדת אבק הדרנים וענני החול שהרימו גלגלי חסכוניות בטימתם.

בלילה סוגו הנפגעים בדרך האויר. הגו־תרים
המשיכו לנוע. שיירת חיילים מצרים
שהותקפה קשות על ידי סילונים ישראליים,

הושמדה כמעט כליל. אולם חייליה תפסו
את הרכסים על צירי התנועה של הכוח
הישראלי בדרכו לסואץ.
הטנקים הקלים התקרבו עד למרחק של
מטרים ספורים מעמדות האויב, שטפו אותם
באש מקלעים ותותחים. הרכב התפרש
משני צידיהם, טיהר את רוב עמדות האויב.
משורין מצרי מדגם סובייטי, שהיה חמוש
במק״בים, ניסה להפריע, אך הועלה מיד
באש. המצרים הסתתרו בתוך הכוכים ש־ברכסי
הגבעות. חיה צורך בהסתערות רגלים
כדי להוציאם משם•
הם היו מכותרים מכל עבר, לחמו לחימה
נואשת. ארבעה מטאודים מצריים הופיעו
בשדה־הקרב, הבזיקו את השטח ברקיטות
ובאש מקלעים. הם גרמו למספר נפגעים,
אולם לא הצליחו לעצור בעד ההתקדמות.
שרידי החיילים המצריים יצאו מכוכיהם, כשתם
מנפנפים בסמרטוטים לבנים לאות
כניעד-
הדרך המרכזית לסואץ סוד,רד -נוח ישראלי
החל להתחפר נמה קילומטרים בלם
צפונית לפורט־תופיק•

פ רי צ ה

לק ס״ מה

כשזרתה השמש של יום ג׳ ,היה שרוי שקט מוזר מעל לחצי־האי סיני. היה זה שקט
מפתיע.
רק במקום אחר היתר. תנועה מוגברת. מעל לשביל הרעוע המוביל מרס אל־נקב, דרך
נחל, לסניבות סואץ, השתדל סוח מוסע באופן קדחתני לאוץ לקראת הכוח המוצנח, כדי
להתחבר עמו.
השקם הישראלי היד. מובן למדי. אפשר היה לקוות כי ההתקדמות המהירה של צה״ל
בציר הדרומי, שאיימה באיגוף כל הכוח המצרי בצפון חצי־האי, תמריץ את עבד אל־נאצר
לזרוק את צבאו מול הכוח הזה — דבר שהיה מתאים מאד לכוונות צה״ל. מאחר שמטרתו
הצבאית העיקרית של המיבצע היתד. להשמיד את כוחו וציודו של הצבא המצרי, היה רצוי
למשוך את כל הכוח המצרי לחצי־האי. עוד יותר רצוי היה למשוך כח זד. דווקא לעבר
נחל, כדי לדלל את הכוח שעמד מול ניצנה — מקום שם צריכה היתד. ליפול המכה
העיקרית•
אולם עבד אל־נאצר לא עשה כלות הוא לא הזיז את צבאו לתוך חצי״האי. בזאת אפשר
היה לראות מעשה של תבונה: גם הוא הבין, כנראה כי הדהירה לנחל אינה המאמץ העיקרי
של צה״ל, וכי מוטב להיות מוכן לחכות למכה העיקרית
אולם פחות מובן היה כי גם בגזרות האחרות, שם אפשר היד, לצפות למהלומה, לא
עשה הצבא המצרי דבר כדי להתכונן לקראת הבאות. הוא לא קיבץ את כוחותיו, שהיו
פזורים בסביבות אבו־עגילה, במוצבים קטנים וחזקים יותר. הוא לא עשה כלות
ואז נפלה המכה הגדולה הראשונה. צה״ל פרץ לעבר קסיימד. וכבש את משלטיה החזקים.
החור הראשון בחזית המצרית המרכזית הובקע.
באותו יום קרה עוד משהו, שעמד להשפיע על גורל המערכה: הצרפתים והאנגלים
הגישו אולטימטום למצריים ולישראל, תבעו כי המצרים יסוגו 15 קילומטרים ממערב לתעלה,
וכי הישראלים יסוגו 15 קילומטרים ממזרחה. ההשפעה הצבאית היתה מיידית: מאחר
שעבד אל־נאצר היה צריך להשוש מפני נחיתה מיידית, לא יכול היה להזיז את כוחותיו
באופן חופשי, לפני שהוברר לו מד. בדיוק עומד לקרות.
כל מלחמה היא בראש וראשונה קרב על מוחו של המפקד היריב. הרבה יותר חשוב
מהריגת חייליו והשמדת ציודו הוא בילבול חושיו, זריעת מבוכה בלבו והשמדח כושר־ההחלטה
שלו. זד. בדיוק אשר קרה לפיקוד המצרי בשעות המכריעות של המערכה.

הכוח הדרומי מתחבר לזרוע אחת, דוהר לקראת הכוח המוצנח
ומתחבר עמו. מצפון כובש כוח שני את קסיימה, במרכז החזית.
כאן נראית כהתאבדות — אך העובדות
הוכיחו אחרת.
העיר עצמה דומה עתה לתחנת־האוסר
בוסים המרכזית בתל־אביב. יש המון חגר
יות קטנות והמון אוטובוסים החל ממספר
5וכלה במספר 63 עם השלט ״גבעתיים*.
גם מכתובות הזחלים אפשר להרכיב רומן
שלם מלבד שלטים במו ״רמלה־קאהיר״,
״ישיר תל־אביב־קאהיר״ או ״לסואץ״ ,היו
שלטים כמו ״מלכת עמק״הירדן* .המשונה
ביותר היה השלט ״תל־ברוך״ ,שהורד
מאוטובוס והוצמד לזחל. אולם ברגע זח
כבר דוהר הכוח העיקרי דרומה — בכיוון
הפוך מתל־ברוך.

גורמס עד גד-,זז
ן* וב המכוניות בשטח היו מכוניות
1מצריות מטפוסים שונים, החל בג׳יפים
גדולים• טנדרים וכלה במשאיות גדולות.
מפעם לפעם עברה מכונית עמוסת שבויים,
ואפשר היד. לשמוע מהן צעקות ״אוסקום״
רבות.
בדרך חזרה מקסיימד, פגשתי אחד מרמת־גן׳
ששמח להכריז לפני שזו הפעם הראשונה
מזה עשר שנים שהוא עובר את עוג׳ד. אל-
חפיר בכוון מצרים, בפעם האחרונה שעשה
זאת היד. סמל, או רב סמל, בצבא הבריטי,
הוא סיפר כיצד היו עומדים במקום מסוים
באיסמעיליה ותופסים טרמפ עד גדרה. חברו
הסביר שברכבת מקנטרה היה הרבה יותר
נוח. הסכמתי עם שניהם הסברתי להם
שאם אראה אותם עומדים באיסמעיליה אקח
אותם, אם אוכל, עד גדרה.
כובשיקסיימה מצמלמינז מתחת לדנל הירוק של הצבא
המצרי. אותות הקרב עוד ניכרים בהם: איש אינו צוחק.
תבעת הפנים רצינית ואופיינית לחיילים בקו הראשון.

לב בודד הסתובב עזוב ואומלל בין
גדרות־התייל הדו־שיפועיות, חיפש את
בעליו בין מוצבי־הבטון ובתעלות־דקשר.
הוא חיפש לשוא: כל המשלטים שהגנו
על קסיימה ניטשו ללא התנגדות אחרי מכת-
האש. רק שני מוצבים הוסיפו להתנגד,
עד שנכבשו בהסתערות.
קסיימה, המוקפת בשלושה מחנות־צבא
גדולים, היתה הציר בדלת לחצי־האי סיגי.
היא נפתחה כמעט מאליה — החיילים
המצריים ברחו׳ ועמם התושבים פה ושם
עוד,עמדה משאית, עמוסת רהיטים, שצטיגת
התבקע או שמנגנון־ד,התנער. שלד. התקלקל״
ושנעזבה לנפשם , .

גמלכועד בין שברי המתכת, לרגלי הצריח של המסגד היפה של קסיימה.
איש העולם הזה שצילם תמונה זו אחרי הכיבוש התרשם מאווירתו הקרבית
של הנוף שגס צייר גאוני לא היה יכול להביעה ביתר הצלחה.

מדווח כתב העולם הזח:

קסיימד, אינה דומה לכפרים הערביים
בארץ. הרחובות נקיים וישרים, הבתים
מסויידים מבפנים. ישנו רובע השוק ורובע
מגורים, וגם מסגד נחמד, מסוייד בלבן
ותכלת, מצוייד במקלחת ובית־שימוש נקי.

בקבוקי קוקה־לן ולח
ך* מים מצויים במקום בשפע, מים
1 1מתוקים וטעימים של נאת־מדבר. אולם
נראה שהתושבים לא הסתפקו בהם שפע

עצום של בקבוקי קוקח־קולח ריקים פזורים
בשטח. ליד חנות מפוארת, בעלת שלט*
ענק צבעונית שהכריזה על -המשקה האמריקאי״
,עמדה חנות צנועה של מחרשות־עץ,
מסודרות בסדר מופתי. כעבור זמן
קצר כבר התנוסס השלט על זחל ישראלי,
ואילו המחרשות הפכו למזכרות.
אדם המתקרב לקסיימר( .משום מה קראו
לה בחדשות בשם קוסיימה, והחיילים שינו
את השם במקצת כדי לקבל קללה ערבית)
רואה את סימני הקרבות כבר מרחוק. המוצבים
נראית בבלתי־ניתנים להיכבש —
קבוצה גדולה של צוקי־סלע חלולים, המזדקרים
מתוך שטח חלק לגמרי. הסתערות

ספוס חביב אחר היד. רופא בשערות שיבה
שהשגיח בדאגה על סדור בית־החולים
שלו. מפעם לפעם היתד, מגיעה מכונית עם
אלונקה. הנהג היד. שואל בשקט :״איפר.
המרפאה?״ ואחד החיילים היד, מראה לו
באצבע את המרפאה ומציץ פנימה במבט דואב פגשתי בניצנה את פנינה. היא היתה
מצוננת ועיפה והסבירה בקול צרוד :״היה
אתמול יום קשה״ .בכלל בחורות מסתובבות
שם כמו מים: בקסיימד, פגשתי את רותי
ונעמי, ואמרו לי שבאבו־עגילה אוכל לפגוש
את יעל. נ רא ה...
בערב עברה על פנינו שירד, שחזרה
מאבו־עגילד, עם שני דגלים מצריים ירוקים
חצי ממכוניות השירה היו מצריות ואפשר
היה לראות חילים רבים נושאים נשק מצרי
אזזד מהם הציע לי קופסת סגריות צרפתיות
״גולואז״ ,הן באמת טובות.