גליון 995 מתאריך 7 בנובמבר 1956

הסכום המלא הראשון של המבצע הצבאי המזהיר
בסיני. על כל שלביו. מתואר בידי צוות ״העולם הזה״

עורכי־משגה:
ייג איתי, אידי סלע
עורך כיתוב;
סילבי?שת
כתב בביר.־
אלי תבור
רחוב גליקסון * תל־אביב, סלפון ,26785
ת ד . 156 .מען למבדקים :״עומזפרס״.
המוציא לאור: העולם הזח במ״ס.
דפוס משח שהם בפ״ם, ת״א, טל.62239 .

המערכת איננח אחראית לבור תוכו ח-
מורלית, כולל מורלית הנותסרסנוות תחת
תבותרת ״רו״ח לצרכו. ״,רו״ח לנוסע״
ובדי המוכנות !עלובות לל־ירי המערכת.
חהפצח *,דוד מוסל ובניו. תל־אביב.
רחוב אהר־הלם ,24 מלסוו מם׳ ;5613

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצח גבי. שייל גלור.
לילי נלילי, רויר הורוביץ, רותי ורד. רוני
ווהר, אברהם הרמוז, אוסקר מאובר, משח
לשם. אביבה סטו, למוסהינו. שלמה הרו.
הצייר הראשי;
שמואל ברסור
מנהל מלבדה
לורד דפוס :
נתז רוו
אריח אריאל י

הונתוו הנ ברא ביו ת ר

אם אתה קורא מלים אלה, סימן שגליון
מס׳ 995 של העולם הזה אמנם הופיע.
ברגע שאני כותב אותן, נראה לי הדבר
כמעט בלתי־אפשרי.
המערכת התנדפה לכל עבר. הכיוון הכללי
היה: דרומה. חלק ניכר מאד גויים
עוד לפני התחלת העסק. האחרים, אשר
מכונת־הגיוס לא בלעה אותם במקרה, נצמדו
באופן פרטיזני כלא־לוחמים אל היחידות
הלוחמות, מתוך תקווד, להשתתף
בחוויה הגדולה. הפחד של
איך שהוא
כולם היה ״להישאר בחוץ״ .קשה היה
לשבת, קשה היה לכתוב.
לעתים טושטש הגבול בין לוחמים ללא־לוחמים.
כאשר הגיעה המערכה על עזה
לשיאה, ירד אחד הכתבים לשטח, כדי
לראות ולשמוע. בהיותו סמל קרבי( ביחידה
שטרם גויסה) נמצא לו כמעט באופן אר
סומטי ג׳וב — הוא קיבל לידיו את הפיקוד
על כיתה של תימנים קשישים, היה בץ
הראשונים שחדרו לעיר. כאשר הגעתי
לעזה, כעבור שעתיים־שלוש, כבר נמסר
לי שהוא זז דרומה, בכיוון חאן־יוניס, עם
יחידה אחרת.
גם לאלה שתפקידם היה לשבת בתל־אביב,
קשה היה להחזיק מעמד. אחד שהוטל
עליו למצות את דילך־הרוחות של
העורף — אחת הגזרות המכריעות של
המערכה — שלח למערכת כתבה חצי־גמורה,
הודיע שירד דרומה. מן הדרך שלח
כתבה שגיד-

אולם הרבה יותר חשוב מתנועות חברי
המערכת, היו תנועות הקוראים עצמם.
כוחות צה״ל בסיני היו מורכבים גם מאנשי
מילואים, ואלה — קצינים וחיילים — הם
הקהל הטבעי של עתון זה, אולי •ותר
מאשר של כל עתון אחר בארץ.
הרגשנו בכך על כל צעד ושעל. נטלנו
לידינו את הדף הקרבי הראשון של מזית הדרום׳
מצאנו בו את הקטעים האחרונים ם־
ילקוט־הכזבים של העולם חזה. בכל ם ק 1פ
שאליו הגיעו חברי המערכת באופן פרטיזני
נתקבלו כשמחד״ כשייכים לענק. לא הי-
תה להם כל בעיה לשוטט בשטח ולמד
טרף ליחידות.
באום גאתאף, המוצב האדיר לפד אבד
עגילה, עצרוני כמה חיילי־מלואים שהשתתפו
בקרב, מסרו לי במה תמונות ומסמכים ערביים
שאספו זה עתה במזכרות .״זה טוב
בשביל הפולם הזה,״ הסבירו לי בחיוך רחב
מתחת לשכבת האבק.
אם יכולנו לתכנן את הכתבה הגדולה התופסת
את הגליון הזה, לשם הסברת רצינית
של המערכה הצבאית, הרי זה בעיקר
הודות לקצינים בחזית שלא היססו, גם
במתח הגדול של ימים אלה, להניח את המפה
על הארץ ולהסביר לנו באריכות את
מהלכי המערכה. רק הודות להם הצטיירה
לנגד עינינו התמונה הכוללת — שי־י־אפשר
היה להבינה בשפע הפרסים של העתונות
היומית והרדיו.

בלבו של כל אדם בישראל רננו השבוע
שתי שמחות גדולות. השמתה הראשונה הי
עורך
תבנית:
אתריז *ודר
צלם המערכת;
אריה הרו

מית של מצריים, שהובילה אחדי מותו לשלטון
הממלוכים, והמיסה אסון על מצ,
ריים.״
ציין
העולם הזה :״לו היה עבד אל־גאצר
איש בעל הלכה מהפכנית והשקפת־עולם
סוציאלית מוצקת, יתכן והיה מעדיף ללכת
בדרכו של אתא־תורב. אין ספק שבראשית
דרכו חלם על כך. אולם (הוא היה) קודם
כל אופורטוניסט ההולך בדרך ההתנגדות
הקלה ביותר. בתור שכזה, נדחף בהדרגה
בדרכו של צלאח אל־דץ.״
כתבת־השנה לא השאירה שום ספק לאן
תוביל דרך זאת .״באחד הסרטים ...מוצגת
בבהירות מחרידה המלחמה בין שתי חברות־רכבת
...הלוחמים של שניי הצדדים עלו
על רכבות שדהרו זו לקראת זו על המסלול
האחד ...בפרוס שנת תשי״ז היו קיימים
כל הסיכויים שעתיד המרחב ידמה לסרט

המנהיג המצרי היד, צריך לדעת כי בהתנגשות
כזאת תאיים עליו סכנת־כליד״ עליו,
על משטרו ועל תכניתו הגדולה לאחד את
העולם הערבי. לרוע מזלו לא התייחס ל-
דברים ברצינות מספקת. והוא הדין לבבי
שאר מאות אלפי קוראי השבועון׳ שצדק
בהחלט בהכריזו כי ״כל ערבי חייב לקרוא

זאת!׳

אין זה פלא שהק , ,אים הערביים מעבד
לגבול מקדישים תשומת־לב רבד, יותר ל־העולם
חזח מאשר לעתוניס עבריים אחרים
(פרם לקציני ריגול ומודיעין, המתרכזים
דווקא על שבועון מטה צד,״ל, כפי שהעיד
אלכסנדר יולין במשפטו) .כי העולם הזה
עסק בניתוח אינטנסיבי של בעיות המלחמה־והשלום
לא שבוע־שבועיים לפני שעת ה־שי״ן,
אלא במשך שש שנים ארובות.
חודש לפני מיבצע סואץ הקדיש קול קא־חיר
(״קול ערב״) שיחה ארוכה להעולם
חוה. הוא קרא את הקטע של המאמר על
מיבצע חוסאן בו תארנו את יחסו של החייל
הקרבי העברי לשפיחת דמים. אם תזכור,
נאמר במאמר :״כשאני שומע על המוות, גם

תר, על כי עזה שוב צורפה לארץ־ישראל,
וכי במקום אחד בגוף הארץ נעלם הפצע
השותת־דם שנקרא גבול. השמחה השניה היתד,
על הפגנת היכולת המזהירה של צה״ל,
מוסד אשר לכל אחד מאתנו יש בו מניה.
לאותם האלפים הרבים שבאו השבוע במגע
עם מציאות החזית, היתד, חודה שלישית,
אף היא מקור לשמחה גדולה ועמוקה. היתה
זאת השמחה על כך שהמערכה נשארה נקיה,
ושד,נשק העברי היה טהור.
פה ושם שמעתי, רחוק בעורף, דיבורים
על הצורך בדיר־יאסינים לשם סילוק הפליטים
מעזה. אך החזית עצמה היתד, טהורה
לחלוטין מרוח זה. מי שהיה בעזה בשעות
הראשונות אחרי הכיבוש היה מוכרח להתרשם
עמוקות מגישתו ההומאנית הטבעית
של החייל הקרבי הפשוט, שלא גילה שום
סימנים של אכזריות, ואף לא של שמתה
לאידם של בני המקום. היתד, זאת עדות חותכת
לבריאותו היסודית של העם הזר-
קצת מזה וקצת מזה
וודאי תתפלאו לקבל טתרוז תשבץ עם
אותו דבר בלט בכל שאר גזרות החזית.
המוראל המריא לשחקים, אולם הוא לא היה כתב בלתי־מהוקצע, לא נקי ביותר ואפילו
קצת קרוע. מילא. זהו פתרון שנעשר, בחצי־הדור
יהירות, הידדיזם או צמאון־לדם. קול
האי סיני בקרבת התעלה, כי אפילו כאן
ישראל שפע מארשים אירופיים ושירי־לכת
יש פנאי לקרוא את וזעולם חוח ואפילו
לפתור תשבצים ואולי, בעזרת אללה, לזשל
תופים וחצוצרות. אולם ביחידות הלר
כות אפילו בעשר הלירות המקוות כי הלא
המות במידה שנשמעה בכלל שירה, היו לכסף ישראלי ערד רב בכל מקום ואפילו
אלה השירים הרגילים של בגי הארץ — שי עכשיו במדבר סיני ואולי יחיה טוב נם
בקאחיר.
רי ההתישבות העובדת.
סגן־משנה אליהו ו. זזצי־האי סיני
היד. זה טבעי אילו שקע העם, וביזזוד
אני נהנה מהעולם רזות בצורה שאיז
הנוער הלוחם, בשברון של התלהבות
אחרי לבטאה במלים ...הוא מגיש לי תמונה
הנצחונות המזהירים. אולם לא מצאתי ש מפורטת על כל המתרחש בארץ. ועוד הפעם
תודח.
כרון זה בשום מקום. החיילים שמחו, שמחה
טבעית ובלתי־אמצעית. אך לא היו להם ד״ר ארתור סנטור, מאריון, ארצות־תברית
עתונכם הוא העיתון הטחוספם והנם
אשליות. הם לא חשבו כי כל הבעיות נפתרו.
הם ידעו כי המערכה הפוליטית ה ביותר שראיתי (או שקראתי) אי־פעם וקוראיו
הקבועים הם מטומטמים ...מענייז
גדולה על השלום רק מתחילה.
מאיפה רכשתם לכם לכלוד נזה ומאיזה
אני רוצה לקוות כי המאמץ הסבלני וה אשפתות אתם מעלים איתו.
אלמוני, ללא כתונת
ממושך של העולם הזח, במשך חודשים ר
שנים, להסביר לקוראיו את בעיות המלחמה־אווירה
מפא׳׳יניק למען השלום
והשלום, היד, לו חלק צנוע ביצירת
איו ספק כי הרעיונות הכלולים ב״מטכ״ל
בריאה זו, בעורף ובעיקר בחזית. אם כן, לבז״ (העולם חוה 993ו־ )994 רבי חשיבות
המח אולם לדעתי צרופו של שר נוסף
אני שמח על כך.
לסמשלח ינרום( :א) לניפוח הטנננון; (ב)
השבוע היה שבוע גדול לצועקי הידד. השר המצורף יחיה וודאי מפאי״ניק סובחק
אולם לא הם יצרו את מאורעות השבוע,
(לא חשוב אם הוא טוטחה בשטח זח או
ולא הם מבטאים את רוחם וסגנונם. וזה לא); (נ) יש לרחם על האזרח הרצוץ בי
אין ספק שתקום ״קרן השלום״ כאמצעי
מו 3
י. ל .תל־אביב
סחיטת כספים נוסח•

בשבוע האחרון לפני המלחמה פירסם ה חורז עם צנון
רחילק!ם תתטזנתו של עמוס בדנוריוז
שבועון המצרי החשוב, אחר סאעה, כתבה
(האחרונה בהז, בהעולם חיה )993 נטאסח
שהיתר, כולד, מועתקת מן העולם חזח. היתה עלי כצנון ולמען ח׳ תפסיקו כבר לפרסמה.
זב סב תל־אביב
זאת כתבתנו על איש השנה תשס״ז, גמאל
עבד אל־נאצר, שהשתרעה על שניים מעמד קשר לאחד
כשהמדור הספרותי הערוד בידי א.
די־הענק של השבועון המצדד הקאהירי מעל שטיינטן כולל בעיקר את יצירות עצמו
לכתבה רשם השבועון באותיות־ענק :״כל
והוא טשתף את בניו במחמאות העצמיות
(העולם חזח )993 הרי גאוניות משפחתית
ערבי חייב לקרוא זאת!״
זאת איננה אלא קשרון משפחתי.
אין ספק שגמאל עבד אל־נאצר עצמו קרא
אליק מג, תיפח
את הכתבה, אך נראה שלא הירהר עליה
קשרון — ז ,.שס עצם, הכשרון לבמידה
מספקת. אילו היה עושה זאת, יתכן
הצליח בחיים בעזרת קשרים.
שלא היה ממשיך בדרכו הרד,־הסכנות.
עמוד־השדרה של הכתבה היה הנושא ה מזון להריון
פניתי אל חטיבת הסזון לשם קבלת
מרכזי: בפני עבד אל־נאצר עמדה בשנה
תוספת מזוז לנשים בהריון. כשקיבלתי את
שעברה הברירה בין שתי דוגמות היסטור חכרטים הטיוחל נתברר לי, כי לטרוח
יות, זו של אתא־תורב וזו של צלאח אל־ התלושים הרבים מהם חוא מורכב, אין
דין. אתא־תורכ הלך בדרך של רפורמה פני כוחו יפח אלא לקבלת נבינה אמריקאית
בלבד ...האם הגבינה האמריקאית היא
מית, נזהר מפני הרפתקות חיצוניות, לא תוספת המזון היחידה המומלצת על־ידי
עסק בדיטאגוגיה משכרת. כשמת, השאיר משרד הבריאות לנשים בהריון?
אחריז מדינה יציבה ובריאה.
מרים נגיד, תל־אביב
לעומת זאת, כך כתב העולס הזה ,״דרכו הפרס שחרם
הרשו לי לספר לכם הפעם את קורותיח
של הכורדי הגדול (צלאח אל־דין לא ד,ובילד,
לרפורמה פנימית. הוא לא עשה מאו של זכיח בפרס. המדובר בפרס של עשר
לירות, עבור הקטע. שלושה בחסקה אחת״
מה כדי לעצור את תהליך ההתנוונות הפני (העולם חזה .)990

על מותו של האדיב, עולה למד עיני תמרנה
מוחשית מאד, שאיננה יפה ואיננה סלד,יבד
-המוות תמיד מכוער ...מלאכת ההריגה
לעולם אינה חדורת-חדווד-״ זה היד,
נושא הקטע שהוקרא באריכות ברדיו.
הוסיף עורך התכנית בקול קאהיר :״אלה
הם דבריו של האדיב, אולם זהו אדיב
שהוא בן־אדם ושאינו שונא את הערבים.״
המעניין הוא שהוא חזר על אותו שידור
גם בערבית, בתכנית ששודרה לעולם הערבי.
העולם
הזח אינו זקוק למחמאות של רדיו
קאהיר. אולם ישראל זקוקה לכך שהמוני
עדבים ידעו כי המדינה, אשר מדיניותו של
עבד אל־נאצר הפכה אותה לאויבתה אינה
צמאה־לדם ואינה אוייבת לערבים. מבחינה
זו מילאו כתבות העולם הזר -כפי שהשתקפו
בעתונות וברדיו הערביים, תפקיד שהוזנח
על־ידי כלי־הביטוי הרשמיים של המדינה.
לא מן הנמנע שעזר לחסוך חייט
בקרבות האחיינים. דיו חוסכת דם.

בימי הקרבות עצמם נזכר רדיו קאהיר
סוב בריעולם הזה, ושוב הקדיש לו תסכית
שלם, בליווי תופים וחצוצרות. הפעם ביקש
הרדיו להיעזר בחומר שלנו בצויד, הפר
כה: הוא לקח את הראיון המיוחד שהיה לנו
בשעתו עם ד״ר ישראל שייב, ערך איתו בצורה
דרמתית כדי להוכיח שישראל רוצה
לכבוש את העולם הערבי מן היאור עד
הפרת.
דווקא ע, שידור זה לא שמחתי. לדעתי
הועיל עתון זה יותר כשהופיע לעיני העולם
הערבי כנציגו של זרם גדול בדעת־הקהל
הישראלית המוכן ללחום למען שלמות
מולדתו ובטחון ארצו, אך המבין כי
מעבר לדם ולדמעות עתיד העם העברי מ
עתיד העם הערבי אחד הוא.
סכתבים באותה שבת, לאחר פירסום הקטע, ניפצו
חברותיה של בתי את הזנונית באחת הדלתות
בדירה, תור כדי מישחק .״אין דבר,״
הרגעתי את אשתי ,״זה על חשבון העולם
הזהו״ הנזק: בדיוק 10 לירות, כסכום הפרם.
חנות הנעלים וחנות הגלנטריה השכנות
שלחו שני זונות נעלים, שלוש חולצות
וששה תריסרי תחתונים. על הפתק המצורף
חיה כתוב :״נם אנו קוראים את העולם
הזה. נחכה בסבלנות.״ הנזק 178 :לירות.
החלבן הוזל להשאיר 15 בקבוקי חלב בכל
יום .״אני מבין,״ כתב. ,שהצלחתם להשתמש
במים. טעתה, נס חסקה על חלב טהור״.
הנזק 50 :לירות
משד, רושצ׳וק, חיפה
לילי גלילי מודיעה כי המניעה את הפרס
בכזזנות טובות ואין היא נושאת בכל אזד
דיות לתוצאות.

*9*31
מול הר סיני
אני יושב א י־שם. מסביבי המשמח
חאדיר של חולות סיני, ר
עוד מעם נמשיר בדרך. אני מנצל
הזדמנות כדי לשלוח לכם פתק זה
עם נחג חוזר.
אתמול חתנלנל לידי חנליוז האחרון
של העולם הוה 994 השד
יודע איר הניע הנח. עברתי ברים־
ריף על העמודים (בעיקר על התמונות
הנהדרות מסיני. אני טקווח
שעוד אניע למקומות האלה!) ואין
לי סבלנות לקרוא. אבל התחלתי לקרוא
את חמאטר ״ביום קרב״ יש
שם קטע אחר שעשח עלי רושם
גדול: זר, שטרבר על היחס לערבים
באזורים כבושים ועל ההתנהגות הנכונה
של החיילים בטלחמה זאת.
הקראתי את זה לכסה חברה, וראיתי
שנם חם טסכיטים לדברים
אלה.
כשאני מסתכל מרחוק בהרי סיני,
שעליהם עולה עכשיו, השמש, אני
מרגיש חרגשח מוזרה. כאז נתנו
לנו את עשרת הדברות. אף פעם
לא השבתי על זח ער עכשיו, אבל
אני חושב שצריך לחיות קשר בין
עשרת הדברות לבין כל תוכנית
פוליטית שאנחנו צריכים להתחיל
בה עכשיו. לולא היינו עם מיוחד
לא היינו מניעים הנח.
אני לא יודע למה אני כותב
לכם את כל זה, אבל הייתי צריך
לכתוב למישהו, ואני חושב שאתם
כתובת טובה.
חיים בן־משד״ אי־שס
וזעדדס הזח 995

** שטחים איכפדפיים של חול,
3׳ מכוסים בשיחים קטנטנים פזורים, השתרעו
לאורך כל הדרך — ממשלטי ניצנה
ועד למבואות התעלה. פה ושם היו מוטלות
כמה גופות של הרוגים, שנפלו
בנסותם להימלט ממכונית מופצצת שנשארה
עומדת, שרופה ומפוחמת, בצד ה״
כביש.
טאנקים שבורים, בצבע החול הבהיר של
הצבא המצרי, מבוניות־תחמושת הפוכות, משאיות
מכל מסוגים והגדלים, תותחים מטווחים
ומוכנים לפעולה שנעזבו בחפזון, תרמילי
פגזים, קרעי גדר־תיל, ניירות פזורים —
כל זה. הזכיר את תמונות המלחמה מן
המדבר המערבי ואת הסרטים הנודעים על
המרשל רומל והמדשל מונטגומרי. אפשר
היה לדמיין את המרשל הגרמני׳ במדיו
האפרפרים, יושב בפייפר שהתכונן לנחות
ברצועת־חול שטוחה בלב המדבר, או את
המצביא הבריטי הקטן, בעל הכומתה השחורה,
יושב בג׳יפ שחזר דרומה, שהעלה
מאחוריו תמרת־אבק לבנה. .
לא היה זה דמיון חיצוני בלבד. מלחמת
המדבר, כפי שהתנהלה השבוע ב.זצי־האי
סיני, נערכה לפי כל החוקים וההגיונות
של אותם קרבות הסטוריים, שהפכו את
השמות טוברוק, אל־עלאמיין ובנגזי לבני
אלמוות.

*** מותיהם של המפקדים שניהלו
/א את האוגדות, החטיבות והגדודים, את
משייטות והטייסות, אינם ידועים לקהל הרחב.
שמותיהם של רבבות החיילים, הימאים
והטייסים לא ייודעו, מן הסתם׳ ל׳
עולם. אולם כמשפחה לוהמת ביצעו מפק־קדים
וחיילים אלה השבוע מיבצע צבאי
שאין רבים בהיסטוריה שעלו עליו.
מיבצע זה לא ייכנס רק לספרי־הלימוד
להיסטוריה עברית, אותם ילמדו בני הדורות
הבאים. הוא ייכנס גם למערכי הקורסים
של בתי־הספר לתורת־המלחמה ברחבי
תבל.
כי מבחינה צבאית״

מקצועית עלה מיבצע
סיני על רוב המערכות של מלחמת־העולם
השניה, מלחמת קוריאה ומלחמי{
^ ו ד ^ .הוא ע פ ^ דמערכות
מיטב המ8׳>2£ים — מערכות רומל־מונט־גומרי
במדבר, מערכות גודריאן בצרפת
וברית־המועצות, מערכות ז׳וקוב באירופה
המזרחית ומערכות מאק־ארתור באיי האוקיינוס
השקט וקוריאה.

* * להמת ־ העצמאות נערכה על סף
א* /ביתו של כל אזרח. לא היו סודות רבים,
וכל אדם אינטליגנטי יבול היה לשחזר
לעצמו את מהלך הקרבות.
הסיבוב השני נערך במרחק רב מאד מביתו
של האזרח הישראלי — כמעט ביבשת
אחרת. האזרח, שהיה צמוד לרדיו וחטף את
המהדורה האחרונה של העתון, נאלץ לקרוא
ולשמוע ידיעות מקוטעות, שלא הצטרפו
אף פעם אחת לתמונה כללית. במשך ימים
ארוכים ומכריעים לא הגיעו אליו בכלל
ידיעות רציניות. החייל בחזית, בשרותי העורף,
ביחידות המגן הפזורות לאורך הגבולות,
לא היה במצב שונה בהרבה —
גם הוא הבין רק בקושי את המערך הכללי.
שהוא חלק ממנו. עתוני העולם ששלחו
לארץ את מיטב כוכביהם, גיששו באפלה
סמיכה.
בעמודים הבאים ינסה צוות העולם חזה,
בעזרת פרשנים צבאיים׳ לתת את התיאור
הכולל הראשון של הסיבוב השני, מהלך
אחרי מהלך, בצורה שתתן סוף־סוף לקורא
תמונה ברורה ושלמה של המיבצע. פרסים
רבים שרויים עדיין בסודיות, ויעבור זמן
עד שאפשר יהיה לפרסמם.
על כן התיאור הניתן בעמודים אלה הוא
במידה מסויימת סכמאטי, והוכנסו שיגויים
קטנים במהלך הדברים למען פשטות ההבנה•
מטרתו לחשוף את המהלכים העיקריים,
לא לגלות פרטים ופרסי־פרטים, שענינם
להיסטוריון הצבאי, שיקום בשנים הקרובות
ויסיר את הלוט מן הסיבוב השני, אשר
הביא את צה״ל לעזה (ראה מימין) ,לתעלת־סואץ
ולפתח מפרץ אילת,

13!1
הוו

מנת מן השמים
השמש החלה שוקעת מעל לים התיכון. היום ד,שגי בשבוע 29 ,בנובמבר ,1956 התקרב
לקצו. הדמדומים ירדו על המשטחים האדירים של צפון תצי־האי סמי. הקרניים האדמדמות
עוד האירו את פסגות ההרים השגיאים אשר במרכז ובדרום חצי־האי. הצללים התעמקו
בגאיות. במוצבים של עבו״עגילד״ קסיימה ורפיח שכבו החיילים לישון. אחרי יום של
חום בלתי־רגיל בעונה זו, החל הקור של ליל־סיני לחדור לעצמות.
איש ממפקדי החטיבות המצריות לא העלה על דעתו כי בעוד כפה דקות יקרה דבר
שישנה את ההיסטוריה של חצי־האי, יוסיף עוד פלישה אחת לתולדות הנוף עתיק־היומין
שראה פלישות בלתי־ספורו* חלקן מדרום צפונה, בפלישות תותמוזם מלך מצריים,
איבראהים באשא והגנרל אלנבי, וחלקן מצפון דרומה, בפלישות ההיקסוסים למצריים,
פלישת הפרסים, היוונים והרומאים, פלישת המוסלמים והצלבנים.
המפקדים ידעו כי החל גיוס בישראל, וכי כוחות ישראליים נעים בנגב. אולם כמו רוב
הפרשנים והמדינאים בעולם, היו בטוחים כי האיום הישראלי מופנה נגד ירדן, וכי הגדודים
בנגב אינם אלא מסו־הגנה לבלימת התערבות מצרית.
באותה שעה כבר נחרץ גורלו של חצי־האי. כי ההכרעה האמיתית נפלה עוד לפני שנורה
הכדור הראשון. היא הוכרעה במשרדים ובסדנאות של תל־אביב וחיפה ובשדות משקי
ההתישבות: במשך כמה ימים נערך גיוס שקט, מיוחד במינו, שהפר את צד,״ל הקטן כמעט
בין לילה לצבא המוני אדיר.
בגיוס זה נתגלו שתי התכונות שחרצו מראש את גורל המלחמה: הנכונות המופלאה
של האיש הפשוט לעשות את המוטל עליו ללא רטינה והשתמטות, והיכולת הצבאית
המצויינת של פיקוד צד,״ל לבצע את המשימות הארגוניות המסובכות ביותר בזריזות
ובסדר שאין למעלה מה*
כאשר הושלם הגיוס כבר היד, ברור כי פול עם כזה, ומול צבא כזד״ לא יעמוד שום
כוח צבאי במרחב.
בפני הפיקוד עמדו כמה בעיות כמעט מובנות מאליהן: היה עליו לבצע מלחמת־בזק,
שתסתיים תוך ימים מעטים ותיצור עובדות מוגמרות לפני שההגבות הפוליטיות הבלתי-
נמנעות יבלמו את הביצוע. היה עליו לפרוץ במכת־פתע את קו־ההגנה הראשון (והיחיד)
של המצרים בקרבת הגבול, ולנצל פריצה זו בהתקדמות־בזק שלא תיתן לאוייב הזדמנות
לערוך מחדש את כוחותיו או להיסוג נסיגה מסודרת.
המכה הראשונה נפלה, עם דמדומי* בחלק הדרומי ביותר של משטח צפון־סיני, בקו
אילת־סואץ. שום פעולה רצינית אינה אפשרית מדרום לקו זד״ בגלל האופי ההררי של
הנוף — פרם לחוף מפרץ אילת, שהובא בחשבון של שלב מאוחר יותר.
החייל הראשון שדרך על אדמת סיגי בא מן השמיים. היה זה איש הכוח המוצנח שירד
בעורף המצרי* זמן קצר אחריו עברו חיילים את הגבול ליד כונתילה ורס אל־נקב, כבשו
את שני המקומות בנקל ויצאו לדרך אל הכוח המוצנח.
לא היה זה המאמץ העיקרי, מאחר שהיה רחוק מדי מן הכוח המצרי העיקרי. מטרתו
העיקרית היה הטעיה והסחד״ כדי לבלבל את האויב ולזרוע מבוכה במחנהו. כי שום מפקד
בעולם אינו יכול לנהל את מערכתו בשקם כאשר כוח אוייב נע באגפו ומאחוריו.

אלא ידיעה ברורה. בשעות המוקדמות של
אחר־הצהרים, התרוממה להקת מטוסי הובלה
מאחד משדות־התעופד״ כשהיא נושאת
עמה כוח צבא ישראלי מוצנח. הצנחנים,
על חגורם המלא, בתוספת ציוד לוואי נוסף,
היו אולי הגוף הראשון שידע ברורות את
העומד להתרחש. הם היו ראש־החץ לפעולת
המחץ של צד*,ל בחצי־האי סיני.
למטה, מתחתם, דהרו במרחבי הדרום שיירות
צבאיות ארוכות, שריון, תותחים ואד*
המטוסים עלו לגובה רב, כשהמרחבים
הישראליים נעלמים מתחתם במהירות, ולעיניהם
מופיעים מרחבים חדשים של הרים
ומדבר, מרחבי הטריטוריה המצרית בסיני.
בתל־אביב כבר כונסו אנשי הג״א במתקנים,
נכונים לחוש לעזרה במקרה הצורך.
בישובי הספר הוזעקו בנים ובנות לעמדות,
שם היו צריכים להישאר עד להודעה חדשה.

בו קרכנחל. המור הישראלי המשורין, שנע לעבר הצנחנים, שנחתו מערבה לנחל, נכנס
עם בוקר לנוה המדבר, שהיה בזמן התורכים מרכז השלטון בחצי־האי סיני. הבנינים בראש
הצוקים מהווים את כל הישוב. לאחר ריכון בתותחי השריון טוהר המקום בהסתערות הרגלים.
הילדים הורדו למקלטי* בבסיסי היציאה בנגב
הדרומי, החלו לנוע טורים משוריינים
לעבר הגבול. אותה שעה, שעד, חמש
אחר הצהרי* נחתו מהאוויר חיילים ישראלים
ראשונים בנקודה הרחוקה 270 קילומטר
מהגבול הישראלי והקרובה 60 קילומטר
לתעלת־סויץ.

נחל בנחל
ך יין שרשרות התם אדומים, שכנה
4בקעה צהובה רחבת ידיי* היא היתד,
מכוסה כולה פטתות ענק לבנות, מפוזרות
על כל שסחר — ,מפרשי מצנחי* תוך דקות
ספורות קופלו המצגחי*
בטרם תרד החשיכד״ מיד,ת החיילים להתארגן
ביחידותיה* הציוד נאסף, הכוח התארגן
להגנה היקפי* 13 אנשים שנפצעו
בעת הנחיתה על הטרשים, רובם נקועי אב־תם,
נאספו אל התפיס שד,וצנחו יחד עם*
״אף אחד לא שותה מים בלי רשות, ואץ
צורך לומר שלא נוגעים במנות הקר*״ הר
רה המפקד לאנשיו ,״אנחנו זזים לתפוס
עמדות בגבעו**

כוחות צה״ל כובשים את ראם אל־נקב וכונתילו /ללא קרב
רציני. כוח מוצנח יורד בעורף האויב, במקום שלא פורסם.
ך • יו םחש ני מנד! די ם נדרסה ילדה בת
9 1בגלגלי מכונית בחיפד״ בירושלים
התקיימו מספר בחינות־מעבר לסטודנטים ב־׳
אוניברסיטה העברי* בתל־אביב הוקרא ב*
בית־המשפם המחוזי כתב האישום נגד נאשמים
בהברחה דרך שדד,־התעופה בלוד,
בעזרת דיפלומט של מדינה זר* יום שיגרתי
לכאור*
אולם ר,שיגרה היתד. רחוקה אותו יום

מחיי אזרחי ישראל. גברים שנקראו לפתע
להתייצב ביחידות המילואים שלהם, נשים
ומבוגרים, שנענו לצוי קריאה למרכזי ההתגוננות
האזרחי* מכוניות ואוטובוסים
שנעלמו מרחובות העיר, כל אלה שברו את
ד,שיגרה. איש לא ידע מה מתרחש בדיוק,
אולם העומד להתרחש הורגש באוויר.
באוויר, מעל לפעילות־ד,חירום הקדחתנית
של אזרחי ישראל, שררה לא רק הרגשה

מלבד קשר אלחוט, היתה היחידה מנותקת
מכל מגע עם כוחות ישראליים אחרי* עובדה
זאת לא מנעה מהחיילים, שסיימו את
ההתחפרות, להתפנות קצת לעסקי לצון.
קופסאות קרטון הוצבו על הכביש, עליהן
נרשם באותיות מאירות עיניים :״זהירות,
הגבול לפניך!״ ו״הכן תעודות לביקורת!״
על קופסת פח מבריקה, במרכז אחד המוצבים׳
רשם מי שהוא :״חייל, בדוק הופעתך
לפני יציאתך לחופשה.״ ״אפשר להקים כאן
היאחזות נח״ל בנחל,״ הציעה אחת ר,צג-
חניות, שצנחו יחד עם הבחורי*
מסביב שרר שקט. רק בשעות הלילה המאוחרות
נשמע קול רעש. היה זה זמזום
המטוסים הישראליים. מעל למוצבים אותתו
פנסים לעבר המטוסים. הם עגו מסביב לאר
רות, הורידו במצנחים ציוד נוסף ליחידה:
מרגמות כבדות, תחמושת, מזון ומים. ה-

שתרודמסע פרושה, מאובטחת היטב, החלד,
לנוע דרומה לעבר קבוצת הגבעו*
שהיו מוארות עדיין בקרני השמש האחרונות.
המקום: כמד, קילומטרים מערבית ל־נוה־המדבר
נחל, שהיה בתקופת התורכים
מרכז השלטון של חצי־האי. המשימה: תפיסת
צומת דרכים השולטת על הדרכים כת־תילה־ניצנה,
המובילות לפורט־תוסי* בקצה
הדרומי של תעלת סואץ.
דרך המדבר, המובילה מפורט־תופיק ל־כונתילד״
חוצה משם את הערבה לעבר ערב
הסעודי* זוהי דרב אל חאג׳ — דרך עולי־הרגל
הקדומה, בה עברו עולי־הרגל המוסלמים
מזה אלף שנה ממצרים למכר״
החשיכה מצאה את יחידת־הצנחנים מתמקמת
על רכסי הגבעות, מתחפרת בקדחתנות
לקראת התקפה אפשרית של ד,אוי*

ג׳יפים מיהרו לאסוף את הציוד שנחת בריקנות
על המוצבים.

מיבצע קי דו שין
* ו 0כ׳ חיה יום גדול בחייו של הנהג
י מבית דגון — זאב שוורץ. ביום ז *
נשא זאב שוורץ אשה. הטקס, שנערך ב־בית־הפועלים
בבית־דגון, היה בהתאם לכל
הכללי* זאב לבש חליפה כהד״ רעיתו —
צחורי*
הטקס החל ב־ 7בער* בדיוק. סיפר יוחנן
לוי, כתב צבאי: עוד לא הספיק שחרץ לומר
״הרי את מקודשת לי ואורח בלתי־קרוא
נכנם לאולם בית־ד,פועלים. האורח היה
חברו של זאב, אבל הוא לא הוזמן ל־חתונד״
מלבד זא* לא הלמו בגדיו את המאורע
החגיגי. הוא לבש חאקי, נעל נעליים
גבוהות ומסומרו* בידיו החזיק האורח פי־סת־ניר
לבנה, ברכת מזל־סוב בלתי רגילה
לזוג הנשוי: צו־קריא* בצו נאמר שעל זאב
להתיצב ביחידתו מיד. הרב ערך את הקידו שין
בחטף וזאב שחרץ התיצב ביחידתו
כשהוא לבוש בחליפת החתונד״ נכון ליטול
חלק במבצע נוסף.
במצב שונה נמצא סמל אחת המחלקות
באותה חטיבת מילואי* הוא לא קיבל צר
קריא* כי היה לו כבר היתר יציאה של
מהגר. אולם כאשר הריח את ריח המלחט*
התיצב מרצונו.
אלד, היו החיילים שהשתתסו במבצעים
מתחילת*

ארגכת כקמיע
* * 0די מדד מי ם געו מורי השריון ר
חצו את הגבול המפריד בין אזור אילת
לסיני. המכשול הראשון שעמד על דרכם
היתד. תחנת המשטרה בראס־אל-נאק* כל
קרב לא נערך ש* בשמעם את טירטור
המכוניות המתקרבות, ברחו אנשי המוצב
במקו* רק סמל וארבעה חיילים ניסו לירות
כלפי כובשי המשטר*
מבלי להיעצר, המשיך הכוח לנוע מערב*

בדרך ספגה
שנה.
יותר.

העולה לכונתילד״ מצודת צבא זו
כבר את מהלומת כוחות צה״ל לפני
עתה היה הקרב קצר ותכליתי הרבה
תוך דקות הושמד המוצב כולו.

קו ההגנה המצרי במורח התמוטט, הדרך
היתד פנויה לתנועה לעבר הכוח המוצנח
שבנחל.
שיירה ארוכה של ג׳יפים, זחלים ומש־מידי
טנקים חדישים ׳עלתה על דרך עולי
הרגל, הפעם בכיוון הם וך לזה של השיירות
שהיו רגילות לעבור בדרך זו. כבר בלילה
הגיעה השיירה למשטרת המדבר בתמד, שם
נתקלה בהתנגדות מתוך מיתתם צבאי מבר
צר. התנגדות דומה היתד, גם בנחל עצמה,
שם התבצרו המצרים בכמה בניני־אבן, בראש
צוקים. בשני המקומות הושתקה ההתנגדות
בכמה מטחי יריות של השריונים.
עם בוקר כבר התקרב הכח המשוריין די
קרוב לצנחנים, שאותרו בינתיים בידי המצרים,
צולפו בידי מטוסיהם•
תוך כדי דהירה הבחין מפקד הכוח בג׳יפ
הראשון בארנבת המנסה להשיג את הג׳ים,
רצה לצדו. הוא עצר לרגע הג׳ים. הארנבת
נעצרה גם היא. הג׳יס נע קדימה והארנבת
לידו. שוב נעצרה המכונה. המפקד
הציע לארנבת אוכל מתור כף ידו. ללא כל
חשש 7עסה הארנבת ברעבתנות את אשר
הוגש לה. היא צורפה לשיירה׳ משמשת
לה עתה כקמיע למזל.
למעשה נזקק הכוח הצונח הרבה יותר
לקמיע מעין זו. שיירה התקדמה לעבר מר
צביהם, ולמרות שפגזי המרגמות הצליחו
להרוס חלק מהמכוניות, התארגנו המצרים
על גבעות ממול לעמדות הישראליות, החלו
לטווח את מרגמותיהם לעברם. הצילו את
המצב שני סילונים ישראלים, שהופיעו אד
תה שעה כמלאכי חבלה מן השמיים. סיים
האורגאן לדיר סיפר מה פעל במטוס הסילון
שלו:
״יצאתי לעזור לצנחנים במקום ההצטלבות.
הכביש שם עובר בואדי, ואחריו הוא נכנם
ימינה, בין שני הרים. המצרים ישבו
שם וירו על החברה בתותחים, במקלעים
ובכל מה שהיה להם. ובכן, קודם כל ראיתי
שתי מכוניות־משא גוררות תותחי שדד״
וזרקתי עליהן שתי פצצות, בדיוק ביניהן.
את הפס השני עשיתי עם רקיטות, ודפקתי
שתי מכוניות עם תחמושת שהתפוצצו. בצליפה
פגעתי בזחל והרסתי אותו. חזרתי
הביתה, מילאתי דלק ויצאתי לעוד טיסת.
״הפעם לקחתי איתי נאפלם (חבית חומר־דלק
מתלקח) במקום פצצות. ראיתי שתי
מכוניות מלאות חיילים נעות לעבר כוחר
תינו. אז מחקתי אותם מההיסטוריה. א חד
כך הורדתי רקיטות על טנק. גם הטנק
נעלם מהאופק. לפני שחזרתי ראיתי בדרך
עוד זחל. ירדתי עליו והוא ירה עלי בחצי
האינטש שלו. אז התחלנו לירות אחד בשני.
הוא לא פגע בי, אבל אני פגעתי בו. הוא
לא ירה יותר. לפני שעזבתי אותם, הודיעו
לי מהקרקע שיש להם שני זחלים שמפרי־

הצנחנים מתמקמים. הבלועה מערבית לנחל, בה ירד הנוח הישראלי המוצנח הראשון.
התמונה שצולמה למחרת ליל הנחיתה, מראה את הצנחנים נחים בעמדותיהם החפורות,
כשחלק מהם נע ברכסים. הרצועות הלבנות הנראות בתמונה, הן רצועות חסצנחיס.
עים להם וביקשו לדגדג אותם. מילאתי את
בקשתם. אגב, את שניהם בצליפה אחת.״

סינוי בדיד אויר
ך קרב אוירי שנערך מעל לאיזור קר!
בות זה הפילו שני סילוני מיסטר ישראליים
שלושה מטוסי ואמפייאר מצריים.
טייס מ צד אחד הסגיר את עצמו כעבור
יומיים ליד אותה יחידד״ הוא הצליח להיחלץ
ממטוסו הבוער.
בשעה אתת בצהרים הגיע הטור המשורין
שבא מאילת אל מוצבי הצנחנים.
לא היה זמן רב לגילויי שמחה ולהחלפת
רשמים. הכוח המוצנח עלה על הזחלים שנעו
לעבר המוצבים המצריים האחרונים, שעמדו
עוד בדרך הטיהור של מרכז חצי-
האי סיני.
כדוץ* מאילת. טור השריון הישראלי גומא מרחקים בדרכי־חעפר של חצי־האי סיני,
כדי ליצור את המגע עם כוחות הצנחנים ליד נחל. המכוניות שסרו פל מרחקים ביניהם, כדי
.לא לאכול את הסולדת אבק הדרכים ופנני החול שהרימו גלגל• חסכוניות בטיסתם.

בלילה פונו הנפגעים בדרך האויר. הנר
תרים דששיכו לנוע. שיירת חיילים מצרים
שהותקפה קשות על ידי סילונים ישראליים,

הושמדה כמעט כליל. אולם חייליה תפסו
את הרכסים על צירי התנועה של הכוח
הישראלי בדרכו לסואץ.
הטנקים הקלים התקרבו עד למרחק של
מטדם ספורים מעמדות האויב, שטסו אותם
באש מקלעים ותותחים. הרכב התפרש
משני צידיהם, טיהר את רוב עמדות האויב.
משורין מצרי מדגם סובייטי, שהיה חמוש
במק״בים, ניסה להפריע, אך הועלה מיד
באש. המצרים הסתתרו בתוך הכוכים ש־ברכסי
הגבעות. היה צורך בהסתערות רגלים
כדי להוציאם משם.

דש היו מכותרים מכל עבר, לחמו לחימה
נואשת. ארבעה מטאררים מצריים הופיעו
בשדדדהקרב׳ הבזיקו את השטח ברקיטות
ובאש מקלעים. דש גרמו למספר נפגעים,
אולם לא הצליחו לעצור בעד ההתקדמות•
שרידי החיילים המצדים יצאו מכוכידש, כ*
שדש מנפנפים בסמרטוטים לבנים לאות
כניעה.
הדרך המרכזית לסואץ טוהרד״ כוח יש״[
ראלי החל להתחפר כמה קילומטרים בלם
צפונית לפורט־תופיק•

ה1 •8

פריצה לקסיימה
כשזרתה השמש של יום ג׳ ,היה שרוי שקם מוזר מעל לחצי״האי סיני. היה זה שקם
מפתיע.
רק במקום אחד היתה תנועה מוגברת. מעל לשביל הרעוע המוביל מרם אל־נקב, דרך
נחל, לסביבות סואץ, השתדל כוח מוסע באופן קדחתני לאוץ לקראת הכוח המוצנח, כדי
להתחבר עמו.
השקם הישראלי היה מובן למדי. אפשר היה לקוות כי ההתקדמות המהירה של צה׳׳ל
בציר הדרומי, שאיימה באיגוף כל הכוח המצרי בצפון חצי־האי, תמריץ את עבד אל־נאצר
לזרוק את צבאו מול הכוח הזה — דבר שהיה מתאים מאד לכוונות צד,״ל. מאחר שמטרתו
הצבאית העיקרית של המיבצע היתר. להשמיד את כוחו וציודו של הצבא המצרי, היה רצוי
למשוך את בל הכוח המצרי לחצי־האי. עוד יותר רצוי היה למשוך נח זה דווקא לעבר
נחל, כדי לדלל את הכוח שעמד מול ניצנה — מקום שם צריכה היתד. ליפול המכה
העיקרית.
אולם עבד אל־נאצר לא עשה כלום. הוא לא הזיז את צבאו לתוך חצי־האי. בזאת אפשר
היה לראות מעשה של תבונה: גם הוא הבין, כנראה כי הדהירה לנחל אינה המאמץ העיקרי
של צה״ל, וכי מוטב להיות מוכן לחכות למכה העיקרית.
אולם פחות מובן היה פי גם בגזרות האחרות, שם אפשר היה לצפות למהלומה, לא
עשה הצבא המצרי דבר כדי להתכונן לקראת הבאות. הוא לא קיבץ את כוחותיו, שהיו
פזורים בסביבות אבו־עגילה, במוצבים קטנים וחזקים יותר. הוא לא עשה כלום.
ואז נפלה המכה הגדולה הראשונה. צה״ל פרץ לעבר קסיימד, וכבש את משלטיה החזקים.
החור הראשון בחזית המצרית המרכזית הובקע.
באותו יום קרה עוד משהו, שעמד להשפיע על גורל המערכה: הצרפתים והאנגלים
הגישו אולטימטום למצריים ולישראל, תבעו כי המצרים יפוגו 15 קילומטרים ממערב לתעלה,
וכי הישראלים יסוגו 15 קילומטרים ממזרחה. ההשפעה הצבאית היתד. מיידית: מאחר
שעבד אל־נאצר היה צריך לחשוש מפני נחיתה מיידית, לא יכול היד. להזיז את כוחותיו
באופן חופשי, לפני שהוברר לו מה בדיוק עומד לקרות.
כל מלחמה היא בראש וראשונה קרב על מוחו של המפקד היריב. הרבה יותר חשוב
מהריגת חייליו והשמדת ציודו הוא בילבול חושיו, זריעת מבוכה בלבו והשמדת כושר־ההחלטה
שלו. זה בדיוק אשר קרה לפיקוד המצרי בשעות המכריעות של המערכה.

הכוח הדרומי מתחבר לזרוע אחת, דוהר לקראת הכוח המוצנח
ומתחבר עמו. מצפון כובש כוח שני את קסיימה, במרכז החזית.
כאן נראית כהתאבדות — אך העובדות
הוכיחו אחרת.
העיר עצרה דומה עתה לתתנת־האוטד
בוסים המרכזית בתל־אביב. יש המון חנר
יות קטנות והמון אוטובוסים, החל ממטסר
5וכלה במספר 63 עם השלם ״גבעתיים*.
גם מכתובות הזחלים אפשר להרכיב רומן
שלם. מלבד שלטים כמו ״רמלה־קאהיר*,
״ישיר תל־אביב־קאהיר״ או ״לסואץ* ,חיו
שלטים כמו ״מלכת עמק־הירדן״ .המשונה
ביותר היה השלט ״תל־ברוך* ,שהורד
מאוטובוס והוצמד לזחל. אולם ברגע זח
כבר דוהר הכוח העיקרי דרומה — בכיוון
הפוך מתל־ברוך.

מרמס עד גדרה
ך* וב המכוניות בשטח היו מכוניות
י מצריות מטפוסים שונים, החל בג׳יפים
גדולים• טנדרים וכלה במשאיות גדולות.
מפעם לפעם עברה מכונית עמוסת שבויים.
ואפשר היד. לשמוע מהן צעקות ״אוסקוס״
רבות.
בדרך חזרה מקטיימד, פגשתי אחד מרמת־גן
ששמח להכריז לפני שזו הפעם הראשונה
מזה עשר שנים שהוא עובר את עוג׳ה אל-
חפיר בכוון מצרים, בפעם האחרונה שעשר,
זאת היד, סמל, או רב סמל, בצבא הבריטי,
הוא סיפר כיצד היו עומדים במקום מסוים
באיסמעיליד, ותופסים סרמס עד גדרה. חברו
הסביר שברכבת מקנטרה היה הרבה יותר
נוח. הסכמתי עם שניהם. הסברתי להם
שאם אראה אותם עומדים באיסמעיליה אקח
אותם, אם אוכל, עד גדוד״
כובשיקסיימה מצטלמים מתחת לדגל הירוק של הצבא
המצרי. אותות הקרב עוד ניכרים בהם: איש אינו צוחק.
תבעת הפנים רצינית ואופיינית לחיילים בקו הראשון.

לב בודד הסתובב עזוב ואומלל בין
גדרות־התייל הדו־שיפועיות, חיפש את
בעליו בין מוצבי־הבטון ובתעלות־זזקשר.
הוא חיפש לשוא: כל המשלטים שהגנו
על קסיימה ניטשו ללא התנגדות אחרי מכת-
האש. רק שני מוצבים הוסיפו להתנגד,
עד שנכבשו בהסתערות.
קסיימה, המוקפת בשלושה מחנות־צבא
גדולים, היתה הציר בדלת לחצי־האי סיני.
היא נפתחה י כמעט מאליה — החיילים
המצריים ברחו, ועמם התושבים. פה ושם
עוד עמדה משאית, עמוסת רהיטים, שצמיגה
התבקע או שמנגנון־ר,התנעה שלד. התקלקל.
ושנעזבד, לנפשה

גמלבוקר בין שברי המתכת, לרגלי הצריח של המסגד היפה של קסיימה.
איש העולם הזה שצילם תמונה זו אחרי הכיבוש התרשם מאווירתו הקרבית
להביעה ביתר הצלחה.
של הנוף שנם צייר גאוני לא היה יכול

מדווח כוזב חעולם חזה:

קסיימה אינה דומה לכפרים הערביים
בארץ. הרחובות נקיים וישרים, הבתים
מסויידים מבפנים. ישנו רובע השוק ורובע
מגורים, וגם מסגד נחמד, מסוייד בלבן
ותכלת, מצוייד במקלחת ובית־שימוש נקי.

בקבוקי קוקה־רן ולח
ך* מים מצויים במקום בשסע, מים
1 1מתוקים וטעימים של נאת־מדבר. אולם
נראה שהתושבים לא הסתפקו בהם. שפע

עצום של בקבוקי קוקה־קולח ריקים פזורים
בשטח. ליד חנות מפוארת, בעלת שלט-
ענק צבעונית שהכריזה על. המשקה האמריקאי״
,עמדה חנות צנועה של מחרשות־עץ,
מסודרנת בסדר מופתי. כעבור זמן
קצר כבר התנוסס השלט על זחל ישראלי,
ואילו המחרשות הפכו למזכרות.
אדם המתקרב לקסיימד( .משום מה קראו
לד. בחדשות בשם קוסיימה, והחיילים שינו
את השם במקצת כדי לקבל קללה ערבית)
רואה את סימני הקרבות כבר מרחוק. המוצבים
נראית כבלתי־ניתנים להיכבש —
קבוצה גדולה של צוקי־סלע תלולים, המזדקרים
מתוך שטח חלק לגמרי. הסתערות

ספום חביב אחר היה רופא בשערות שיבה
שהשגיח בדאגה על סדור בית־החולים
שלו. מפעם לפעם היתד. מגיעה מכונית עם
אלונקה. הנהג היה שואל בשקט :״איפה
המרפאה?״ ואחד החיילים היה מראה לו
באצבע את המרפאה ומציץ פנימה במבט דואב פגשתי בניצנה את פנינה. היא היתה
מצוננת ועיפד. והסבירה בקול צרוד :״היה
אתמול יום קשה״ .בכלל בחורות מסתובבות
שם כמו מים: בקסיימה פגשתי את רותי
ונעמי, ואמרו לי שבאבו־עגילד, אוכל לפגוש
את יעל. נראה...
בערב עברה על פנינו שירד. שחזרה
מאבו־עגילה עם שני דגלים מצריים ירוקים.
חצי ממכוניות השירה היו מצריות ואפשר
היה לראות חילים רבים נושאים נשק מצרי
אחד פחם, הציע לי קופסת סגריות צרפתיות
״גולואז״ ,הן באמת טובות.

שריון מול שדיון
מלזזמת־המדבר היא מטבעה מלחמת תנועה. אי־אפשר כמעס לעמוד בה במקום. הכל
שטוח, הכל גלוי לעיני המטוסים. מנצח בה המפקד סיודע לחשוב ולהחלים במהירות, שאינו
קשור למנגנון־פיקוד מסורבל ומעכב, המסוגל להניע כוחות במהירות על פני מרחקים
גדולים.
תנאים אלה גיבשו במדבר המערבי את שיטת־המלחמה שהפכה לקלאסית. היא בנויה
על קו של הגנה, שחייב להיות קצר ככל האפשר, מוגן משני אגפיו, מאורגן לעומק (כדי
שהקו השני יעצור, התקפה שפרצה את הקו הקדמי) .הכל חייב להיות מובטח בשדות
מוקשים עמוקים. תנאי חיוני שני: השליטה באוויר. שום קו אינו מסוגל להחזיק מעמד ללא
הגנה אווירית בטוחה.
אולם לא הקו הוא העיקר. צבא במדבר הסומך על הקו ההגנתי, הריהו אבוד מראש.
גם הקו הטוב ביותר ניתן לפריצה. הקרב האמיתי מתחיל, למעשה, אחרי שהצליחה
פריצה זו.
הכוח המשורין הפורץ, שעבר את קו ההגנה, חופשי לנוע בשטח, לעשות שמות בעורף,
הוא יכול לאגוף את הכוח העיקרי, לגרום לתבוסה נוראה. כי כל נסיגה בתנאי המדבר
היא מיבצע נורא, כרוך לרוב באובדן כל הציוד הכבד, ההופך חבורות של־בני אדם
לדוח לוחם.
מול איום זד, יכול מפקד ההגנה להפעיל רק מכשיר אחד: התקפת־הנגד של הטאנקים
שלו. המפקד הנבון אינו מרכז את כוחותיו העיקריים בקו־ההגנה, אלא משאיר את מיטב
כוחו המשורץ מרוכז במרחק ניכר בעורף. רק אחרי שנפרץ הקו שלו, ואחרי שמתברר לו
כיוון ההתקדמות של התוקף, הוא יוצא להתקפת־הנגד, שתפקידה להשמיד את הטאנקים
שפרצו את הקו.
בידי מפקד מוכשר ומנוסה יכולה התקפת־הנגד להפוך למכשיר מכריע. קרב־הסאנקים
דומה לקרב־אוניות בים. מנצח בו הפאנק החזק. יותר, התותח המרחיק יותר, הקשר
המוצלח יותר, ובעיקר — הפיקוד הגמיש יותר. אם התקכת־הנגד מצליחה להשמיד את
הטאנקים הפורצים, הרי היא יכולה להפוך את הצלחתו הראשונה של התוקף לתבוסה
מכרעת כך עשה רומל פעמיים, וכך הגיע בשעתו בתנופה אדירה אחת אל־עלאמיין.
בקסיימה פרץ לו הכוח המשורץ של צה׳׳ל חור בקו ההגנהיהארוך והדליל של המצרים.
א התמהמה כדי לכבוש את המשלטים אדירים שהוקמו על־ידי המצרים ליד אבו־עגילה,
שבלמו את הכביש, היד, מאבד הזדמנות היסטורית. אולם הוא לא התפתה לכך. בתמרון
מזהיר, בעל ערך היסטורי, אגף מפקד הכוח המשורין הפורץ את כל המשלמים שחסמו
את ציר־ד,התקדמות העיקרי, עלה על הכביש אברעג״לה־איסמאעיליה ודהר לעבר התעלה,
היה זד״ אולי, המיבצע המזהיר ביותר של כל הסיבוב השני. הוא הבטיח למפקדו מקום
נכבד בהיסטוריה הצבאית הישראלית והעולמית.
באותו רגע נכנס הקרב לשלב של הכרעה. עתה החל עבד אל־נאצר מזיז סוף־סוף את
כוחו דמשורין מאזור התעלה לתוך חצי־האי, כדי לבלום את הכוח המשורין המתקדם.
אולם הכוח לא הצליח: הוא הופצץ קשות בדרך על־ידי חיל־האוויר הישראלי, שמילא עתה
תפקיד חיוני ביותר. בקרב הטאנקים הגדול, על הכביש הראשי, ניצח הכוח העברי באופן
מזהיר. למעשה הוכרע גורל המערכה באותו רגע.
בינתיים קרה במצריים משהו שהיה לו ערך חיוני, אם כי אולי לא מכריע, על המערכה.
חיל־האוויר הבריטי והצרפתי נתח בהתקפת־מחץ על שדות־התעופה המצריים, השמיד למעשה
את כל המטוסים הסובייטיייים החדישים. אין ספק שגם בלי השמדה זו היה חיל־האויר
הישראלי מתגבר על המצרים. שלא ידעו להפיק מן המיגים החדישים ביותר את מלוא
כוחם הפוטנציאלי, השתמשו בהם באופן מסורבל וחסר־תוקף. אולם השמדת מטוסים
אלד, במולדתם קיצרה את הדרך והקלה בהרבה על תנוסת־הבזק של הכוח הפורץ לעבר
איסמאעיליה. ח ח מזה הצילה את תל־אביב מהפצצה במחזה עוד באותו ערב.

אלהכביש: הכוח המשורק של צה״ל, שאינף את המוצבים האדירים של הצבא המצרי
אשר חסמו את הכביש מניצנה, עובר בשטח הקשה. המטרה: לעלות לכביש בעורף האוייב.

טאנקישראלי מדגם שרמן מוטל בצד הכביש. הסימנים מעידים כיצד חוסל הוא
וחבריו: מוקש קרע את השרשרת, ופגץ יס חודרי־שריון נקבו את זפנותיו המוגנים פחות.

1*׳04^ 1

המשך ההתקדמות בדרום. משלטי הגבול מול ניצנה מותקפים,
נאגפים ונכבשים. הכוח המרכזי מתפרץ אל הכביש, בהשאירו
אחריו שני כיסים גדושים תותחים, שריון, אספקה וגדודים מצריים.

ט אנ לן מצרי זח, מתוצרת סובייטית, בעל תותח בקוטר 85 מילימטרים, הוא אחד מרבים
הטוסלים בצדי דרבים. הוא חוסל בקרב השריונים בדרך לאיסמאעיליה. אתרים נלכדו והפעלו מיד.

ביניכם נותנת בי תקווה שהבל יחיה בסדר.
אני מאחל לכולנו הצלחה.״

זדקודימ בעיניים

יתכן כי בתנאים אחרים לא היתד. בכלל נערכת שום התקפה על רצועת־עזד -אחרי כיבוש
חצי־האי סיני, במיבצע של מלחמת־בזק מעטת״קרבנות, היחד, הרצועה נופלת לחיק המדינה
כתפוח בשל, בלי צורך בביזבוז חיים יקרים בהתקפת־מצח על מוצבים מבוצרים.
אולם תנועת המלכות הפוליטית על לוח־השחמת הכתיבה את תנועת החיילים. הנחיתה
הבריטית־צרסתית ליד התעלה, שהובטחה לעולם ליום הרביעי בבוקר, לא יצאה לפועל.
הבריטים טענו כי טעו בהערכות־המודיעין שלהם, וכי כוח־האוז־ר המצרי חזק מכפי
שחשבו. על כן היה צורך, לדבריהם, בהפצצה נוספת של שדות־התעופה המצריים. אך
יתיז מאד שזה היה אך תירוץ, כדי לדרוך במקום ולחכות עד שצה-ל יסתבך בקרבות
מרים יותר.
המצב הפוליטי החדש הזה הפך את כיבוש הרצועה, במהירות האפשרית, לצו־השעה.
החזרת עזה למדינה שוב לא היתד, צריכה להיות תלויה במזימות זרות. כוח ישראלי
חשוב הוריה עתה לכיווז זה. הוא בחר בנקודת החיבור של הרצועה וחצי־האי — רפיח.
בהתקפת־מצח ישירה היא נכבשה.
מערבה זו לא היתה רערית־מדבר. היא, דמתה יותר לקרבות של מלחמת תשיח, אם כי
עתה הופעל ציוד הרבה יותר כבד.
כיבוש רפיח ניתק את עזה ממצריים. שרידי הכוח המצרי העיקרי היינו כי יש רק
דרך אחת לנסיגה — הכביש הנמשך לאורך החוף, צמוד למסילת־הברזל המובילה לקיטרה.
בשעה שהכוח המצרי החל לנוס בחפזון בכביש זה, גלוי לתיתחי האוניות ולפצצות
המטוסים, נפלה המכה השניה: ממרום נוסף התקדם כוח עברי אחר לאל־עריש, כדי
לנתק את שרידי המצרים מרפיח שלא הספקו עדיין להימלט. כוח זה התקדם בעקבות
חיילי הפלמ׳׳ח בימי המיבצע המפורסם של ,1949 שהופסק כתוצאה מאיומי־ההתערבות
הבריטיים והאמריקאיים. הפעם לא הושמעו שום איומים. הכוח התקדם, פרץ וכבש.
בציר הצפוני ביותר חסל באותו רגע סדר הקרבות. האות ניתן לרדיפה אחרי אוייב שנס
על נפשו, בהשתדלו להציל את אשר ניתן להציל.

ך* לילח ירד, הכוכבים עלו. ממרחקים
( 0נשמעו כבר קולות נפץ עמומים, בלוויית
רעשם של מטוסי חיל־ד,אוויר. המוזות
בבר השתתקו, כנראה, כי התותחים התחילו
לרעום. החיילים קמו ממשכבם הנוח בצל האקליפטוסים קולות פקודה שיגרתיים החלו להישמע.
הגופים האפלולייט המפוזרים התלכדו לטור
מסודר, אחיד, עמוס עוזים, רובים, מכונות־ירייה,
נשק אנטי־טאנקי.
הפסקה קצרה במקום הכינוס. טרם הגיעה
שעת השין. מבלי לפרוק את החגור התפרקדו
החיילים על החול, לחטוף כל פירור
של מנוחה שניתן עדיין.
שוב יצאו לדרך. הלילה איבד את השלווה
המסורתית שלו. פגזים בשני הכיוונים חצו
את חלל־האוויר. בשריקותיהם המאיימות.
השטח הוצף באור בהיר, ששפע מזיקוקי
די־נור שהוטלו על־ידי אחד ד,מטוסים, בעוד
השני מכוון לאורם את הפצצות המוטלות
על המוצבים. המצרים ירו כאחוזי־עוזית,

מוטב לחפור בכפות־הידיים מאשר להישאר
חשופים לפגזים, שהחלו עתה נופלים על
ימין ועל שמאל.
פקודת ההסתערות הושמעה כאשר איש
לא היה מוכן לד, עדיין בעמקי נפשו. איך
אפשר לקום ישר אל מול פני האש האיומד״
שעתה הצטרפו אליה גם הצרורות הקטלניים
של מכונות־הירייהז נדמה היה, כי מגובה
של 20 סנטימטר ומעלה מעל פני האדמה,
האוויר רווי עופרת. ואף־על־פי־כן קמו, קר
דם המפקדים, אחריהם החיילים .״קדימה,
חברה — קדימה!״ ותחת ועמה של האש
הנוקבת, רצו הכל, כשהם נופלים וקמים,
עד לגדר־התיל המקיפה את המוצב.
בונגאלור הוטל מתחת לגדר, על מנת
לפוצצו, תיל ומוקשים גם יחד. אולם רק
הגדר החיצונית נפרצה, ואילו הפנימית נשארה
שלימה כשהיתה.
לאט־לאט זחלו יחידים אל הגדר השלימה,
כשאש תופת ניתכת עליה מעמדות המצרים.
אולם איש לא שם לב לאש. הבעייה
היתה: יעלו על מוקש או לא יעלוז לא
עלו. התיל האחרון נותק ללא נפגעים.
בינתיים קרב הבוקר, ואתו עלתה המתיחות.
לעמוד מול מוצב שלא נכבש לאור
היום המלא — זהו שיגעון. לא, זהו אבדון

תחנתהרכבת של רפיח, שנבנתה בימי הסאנדאס הבריטי ודומה בכל לתחנות
הישראליות בערי השדה, שוקקת שעתיים לאחר הכיבוש מקהל חיילים ועתונאים.

בעור הכוח הדרומי והמרכזי ממשיך ברדיפה אחרי האוייב הנסוג,
בכיוון לסואץ ולאיסמאעיליו /נערכה ההתקפה על רפיח ועל אל־עריש.
הצלחת התקפה זו ניתקה את עזה ממצריים ופתחה ציר
התקדמות שלישי לעבר התעלה: לאורך כביש החוף, הצמוד
למסילת־הרכבת עזה־קנטרה. שהוא חלק ממסילת חיפה־קאהיר.
>• הודה, מפקד הכה, שזה עתה סיים
רחצה נחפזת במינימום של מים, ישב
באוהל ותוך התבוננות במפה ניסה לאמוד
את המשימה שהוא עומד להגשימה ר,לילד-
השעה היתד. שעת אחר־הצהריים, והשמש
כבר לא היתד, רחוקה מטבילה בים. כיבוש
רפיח, זאת ידע היטב, לא יד,יד. מן המשימות
הקלות ביותר של המבצע. כאן אין
מקום לגיחות טאנקים מפוארות, לאיגופים
ערמומיים ולהפתעת האוייב במקום שלא
ציפה לו. רפיח בוצרה היסב על־ידי הצבא
המצת בשרשרת של מוצבים, בנויים בטון
מזויין ומוכנים להשיב מלחמה שערה.
כאן יצטרך לבוא האפור שכחיילים, החייל
הרגלי, בשילוב עם השתון, ולכבוש
את המוצבים, אחד אסרי משנהו, בשיטה

הישנה ביותר, המשעממת ביותר וכפוייוד
הטובה ביותר: ריכוך על־ידי פגזים והפצצות
— ואחריו הסתערות.
הדימדומים פשטו בשטח. הכוח עתיד לנוע
בשעה עשרים אפס אפס. המפקד שלמד -ב־היר״השיער,
שעיניו אדומות וממצמצות נד
חוסר־שינר -דיבר אל אנשיו הרובצים על
הקרקע בץ האקליפטוסים דבתם אחרונים:
.זו הפעם הראשונה שאתם יוצאים לקרב
ממש. אין זה תרגיל, הפעם, לא בחינה ולא
הרפתקה• הלילה אנו נלחמים. בשדה תעמדו
בפני מבחנים אישיים קשים. בשעת משבר
תהיו במבוכה, לא תדעו מד, לעשות. לא מן
הנמנע שפגזים יפלו עליכם, שצרור יחלוף
בץ הרגליים. אבל את המשימה עליכם לבצע.
בטחו במפקדים ם. ההתלהבות השוררת

דג לישראל מונף על גבי בניין חברת הנפט באל־עריש, שעה שנכבדי המקום ניצבים
על מרפסת המשרדים של חברת־נפס, בעוד השלם העגול מתחתיהם קורא. שתו קוקה קולחו״
בכל כלי ולכל כיוון, מבלי דעת את המתרחש.
שני זרקורי־ענק מכיוון רפיח כוונו
אל החיילים ההולכים. יריות תותח אחדות,
מכוונות היטב, כיבו את האור וקיימו את
מצוות ההאפלה, בהתאם לכל כללי הג״א.

,,קדימה, חברה? -דימה!״
ך * טור הגיע לנקודה שממנה והלאה
1 1אפשר להתקדם רק בהסתערות. החיילים
החלו להתחפר. לא לכולם היו אתים, אך

בטוח. המפקד החליט להחיש את הקצב.
״קדימה, חברה — קדימה!״ וראשוני החיילים
זינקו אל תוך תעלות־הקשר המצריות.

,,כמו
נפוליון!״
ך * עוזים דרוכים ביד, הגוף שחוח
1 1קדימה. הפורצים התרוצצו בכל תעלות־הקשר,
לטהרן מהחיילים המצריים. כל הסתעפות
של התעלות, כל עמדה צדדית

רגליםושריון. צילום נדיר זה ממחיש את שיטת הלחימה שהופעלה בניבוש המוצבים
והכיסים בחצי־האי סיני. צירוף זה מאפשר חיפוי הדדי בין השריון לבין־עצמו ובין השריון

זכתה לכרטיס ביקור של הלוחמים הישראלים.
תחילה ירו ואחר חדרו פנימה לראות
אם לא נשאר מישהו בפנים. טיחטוחי
יריות וזעקת נופלים קדמו את פני השמש
העולה״
אולם לא כל המוצבים נכבשו עדיין. על
אחד מהם היה נטוש קרב מר לאור היום
הבהיר. היה צורך לחסלם בכל מחיר, על
מנת לפתוח את הדרך לשריונים, העתידים
להתקדם בכיוון לאל־עריש. הרעש והאבק
גילו פתאום מניפה פרושה של שריונים וזחלים
המתקדמים בקיצבם האטי לעבר המר
צבים. אחד מהם עלה על גדר־המוצב הבלתי־נכבש.
זחל אחר פרץ בעקבותיו׳ הכריע את
הגדר. הרגלים פרצו לתעלות־הקשר. כיבוש
המוצבים נשלם.
אפסי־כוח, השתערו החיילים לנוח על
זדי־הדסנה החמוצים־מדם, בצלו של תותח
אנטי־טנקי מתוצרת צ׳כית .״עכשיו אני
חייל -,הצהיר לדי בחיוך זורח. ,אני חרש
בצבא, אבל אני מרגיש את עצמי
כמו נפוליון -.צבי העדיף לערוך ביקור
במשכנו של הסרן המצרי. .יה־בה־ייד״ -התפעל׳
.כמה שהם עשירים כאן! אצל הסרן
יש מיטה נהדרת, רדיו עם רמקול על־יד
המיטה, המון תמרוקים ועשרות תמונות של
חתיכות צבעוניות מעיתונים מצתים על
הקירות-.
המנוחה לא ארכה. .מה העניינים׳ חברה׳״
הופיע המפקד, כולו טעון מרץ־פעולה
כמו תמיד. ,תתפסו עמדות. התקפת־נגד
יכולה לבוא בכל רגע-.

תמיד אמרתי. הייתי בצבא לא בשביל עבד
אל־נאצר. הייתי בצבא בשביל מצריים-.
.כ ת להשמיד את ישראלז-
.חס וחלילה -,ענה כשהוא מיבב. .תמיד
רציתי שלום עם ישראל. רק רציתי שלא
תהיה בעייה של פליטים-.
.היו במחנה שלך פדאיון?-
.לא שמעתי על פדאיון אצלי במחגד״ אני
לא קורא עיתונים. לא ידעתי מה שהם ער
שים. אני לא משקר. באמת לא ידעתי. תמיד
אמרתי שעבד אל־נאצר לא טוב. אף פעם
לא רציתי מלחמה עם ישראל. רק אל תהרגו

לשבויים סופקו שמיכות ומזון. לא היה
רכב פנוי להובילם מיד למחנה שבויים. בינתיים,
הודיעו על משלוח של 200 שבויים
נוספים. .אל אלוהים -,הפליט הסגן הממונה
על השבויים. ,מד. נעשה בכולם?-
.הם יחיו יותר טוב ממני -,ענד׳ חייל
שחור־עיניים. .אני גר עדיין במעברי״-

מיהמח סמלית
ויץ יד שעות אחדות, הפכה רפיח לו
!עורף. השריונים המשיכו בהתקדמותם

לחיל הרגלים, הזריז יותר נזן השריון, אך חשוף יותר לפגיעת אש האוייב. הקנה הארוך
של התותחים שעל גבי הטאנקים מצוי בטאנקים מטיפוס. סופאד־שרסאן* חחדישים.
לכיוון אל־עריש, מרכז היישוב החשוב ביר
תר בסיני, בו יושבים שנים מתוך כל שלר
שד, תושבים בחצי־האי.
חיל האדיר יצא כחלוץ המחנה. כשהוא
תוקף את השיירות המצריות שברחו ללא-
סדר מרפיח דרומה, בכביש החוף. הטאנקים
שבאו בעיקבותיו כבר מצאו את הדרכים
זרועות מכוניות נטושות, גוויות חיילים,
טאנקים שלמים והרוסים ונשק לרוב. פה
ושם נראו חיילים מצריים נמלטים בכל כוח
רגליהם, כשהם זורקים מאחורי גבם את
נשקם.
רבים מהם הסירו גם את מדיהם ונעליהם,
כדי להקל עליהם את המנוסר״ בדרך זו קיוו,
יוכלו להתערב בין אלפי הפליטים•
אותה שעה כבר עלה עלאל־עריש גם כוח
נוסף, מדרום. המשימה העיקרית הוטלה על
כוח זה. היה עליו להדביר כוח מצרי, שישב
בשני מוצבים מבוצרים, גדושים בטאנ־קים
ובנשק אנטי־סאנקי, מוקפים גדרות ד
מוקשים. .יהיה צורך בחטיבה -,נאנח מפקד
הכוח כשנשא את עיניו למוצבים, שמהם
נפתחה כבר אש ראשונה, סבשרת־רעות, אל
תוך חשכת הלילה היורד. אולם להפתעת
הכל, לא היה צורך במלחמה מרה. שני
המוצבים נכנעו מיד. .ההתנגדות שלהם הי־תה
רק סמלית, כדי שלא ייאמר עליהם ש
נכנעו
ללא ירייה אחת -,סיפר אחר־כך אחד
החיילים.

חיל־חדפש
^ שהאיר היום על גגותיה של אל-
ע״ עריש, כבר ראו החיילים המתקדמים
דגלים לבנים מתנופפים לעשרות בקו־האופק
של העיר. ההרעשה האווירית והשמועות
על נפילת רפיח עשו את שלהן — המצרים
ברחו מן העיר ככל שהשיגה רגלם, כשהם
משאירים אחריהם את נעליהם, למען ייטיבו
לרוץ.
יחידות צה-ל המנצחות נכנסו לעיר הפורחת
משני מבואותיד. כשנציגי התושבים
מקדמים את פניהם בברכות. אך חשוב יותר
היה השלל העצום שנמצא בעיר ובסביבתה,
ושעוד הרבה אפסנאים יצטרכו לעמול ימים
ולילות כדי לסכם את כמותו וערכו. עשרות
טאנקים מטיפוסים שונים׳ מזרחיים ומערביים
גם יחד, נשארו עומדים שלמים ומומים
לנוע בכיוון הפוך. מאות משאיות חדשות,
מחסני תחמושת, אספקה מכל סוגיד-
.זו לא היתד, מלחמה -,התלונן אחד מ־כובשי
אל־עריש. ,הרגשנו את עצמנו כ־גובים
מטעם קרן המגן-.

״אל תהרגו אותי!״
^ ל רפיח העיר כבר נכנסו הטאנקים
כמו במסע טיול של סוף השבוע. הם
נהגו ממחנה־צכא אחד אל משנהו, תוך טיהור
השטח מכל התנגדות. בעלות השמש
אל מרכז השמים, כבר התנוסס דגל ישראל
מעל לעיר, שאיכסנד, כבר פעם אלפים מחברי
אירגון ההגנה, אך לא ככובשים כי אם
כעצירי הצבא הבריטי, אחרי ה.שבת השחורה

הפעם החלו המחנות להתמלא שבויים
אחרים — שבויי הצבא המצרי, שהחלו לנהור
למכלאות כשידיהם על ראשם ועיניהם
קשורות, כשהם מובלים על־ידי חיילי צד-,ל,
וגם ללא ליווי כלל, בבואם להתמסר מרצונם.
בין השבדים התבלטה דמותו של הרב־סרן
המצרי גלאל סידי, מטופח־הציפורניים
ודק־השפם. הוא רעד מפחד .״אל תהרגו
אותי -,גנח ,״אל תהרגו אותי -.כשהסירו
מעל פניו את המטפחת, נראו עיניו מעוד
תות־המבט מתרוצצות בחוריהן.
.למה נכנעתם כל כך מהרי -שאלו אותו.
סידי השיב, רועד כולו. :כל כך הרבה
תותחים. וד,מסוסים, המטוסים עשו בנו שמות.
הקצינים התחילו לברוח עוד לפני החיילים.״
.אתה
חושב שעבד אל־נאצר הצליח במה
שעשה?״
.תמיד אמרתי שעבד אל־גאצר לא סוב.

מתתכחפירה. חיילי צח״ל סוקרים את נחיתו של סקלען נזצרי,
שנפל בתוך תעלה ליד המקלע שלו, שהוא מתוצרת סובייטית חדישח.

שיחתנ שי ם. חיילת ישראלית, שחגיפח דאל־פריש
סיד לאתר הכיבוש, פהוזח נושא לסקרנות תושבת וותיקה.

ו! 9 7י ב 1בהו 1 1י

המטוה: עזה
השעה המדינית דחקה. בנידיורק נרקמה חזית רחבה נגד ישדאל. אי־אפשר היה לסמוך
בוודאות על פעולות האנגלים והצרפתים. על ישראל היה להבטיח לעצמה ללא השהיה את
היעד הפוליטי הקרוב ביותר: העיר עזה, כדי שעובדה מוגמרת זו תהיה מונחת לפני בל
כינוס בינלאומי. הכרח הפוליטי הכתיב את המהלך הצבאי.
מצבה של עזה היד, מסר־תקזוד״ היא היתד, מנותקת ביבשה, ואילו כושרו של הצי
המצרי להגיש לה סעד מן הים, מול הצי הבריטי, הצרפתי והישראלי, ד,־ה מבוטל. אחרי
שצד,״ל טיהר את המוצבים שהגנו על העיר, הסיק המושל הערבי את המסקנה ההגיונית:
כדי להגן על חייהם של מאות אלפי נתיניו, שהיו עלולים ליפול קרבן ללוחמה אכזרית,
נכנע. עזה חזרה לישראל.

למדי. גדרות־תיל חלודות, דדשפיעיות, היו
מתוחות מסביבו בקוים זיגזגיים, ככתוב
בכל ספרי־הלימוד הצבאיים. מאחוריהם התרוממו
גגות־הפח מכוסי־העפר של העמדות.
תעלות קשר שיסעו את הגבעה לכל הכיוונים.
הכל היה מוכן לקרב: המקלעים בעמדות
השולטות על השטח, התותח האנסי־מטוסי
מתוצרת ספרד, חמוש מחסנית מלאה, תותח
אנטי־טנקי אל כיוון הדרך המוליכה לנחל-
עוז, המוקשים ומלכודות הפתאים. אפילו
שער הברזל של המיצב ד,״ה מוגף כהלכה,
נעול בשרשרת ומנעול.
הכל היה מוכן לקרב, לא חסר דבר. לעבד
אל־רחמן מחמוסה לא היתד, רל סיבה
לדאגה, מצב בריאותו היה טוב. מדי חודש
היה מקבל חופשה של שבוע ימים כדי לנסוע
הביתה, לקאהיר. בשלושת השבועות
הנותרים היה מכין עצמו לקרב, יוצא מדי
פעם לפעולות הרס באדמות ישראליות, או
מצטלם בפוזות קרביות לעלוני תעמולה מצריים•
ממול
למוצבו, בטווח מקלעים בינוניים
ומרגמות, היו פרושים על מישור שטות
וגלוי בניניה של נחל־עוז. כשהופר השקט
באיזור, לא היסס מחמוסה עם שאר חבריו
להוכיח את יכולתם הקרבית, לפתוח סיד
באש על הישוב שממול.
רק ארבעה ימים לאחר מכן, חיכתה גופתו
בשוחה לקוכרינע

החוג לידיעת הארץ

בשלושת צירי-הוזתקדמות רודפים כוחות צה׳ל אחרי האוייב אשר
נסיגתו הופכת לבריחה. בצפון תוקף צה״ל את עזה, אשר מפקדת
המינהלי נכנע רשמית. פרט לכמה כיסים נכבשה הרצועה.
עזה 29.10.56 ,
בשם אלוהים הרחום והרחמן,
אל אחי, מר חוסין עבד אל־רחמן, השלום
ורחמי אלוהים וברכתו יחולו עליך. היקר
ללבי, אשר כל אהבתי ודאגתי נתונה לראשך
היקר, הגיעני מכתבך הראשוו ואני מודה
לאלוהים על מצב בריאותך הטוב ולחדשות
הטובות שכתבת לי.
אחי, אני תודה לאל במצב בריאות טוב
מאוד. אני מבקשך שתמסור ד״ש לקרובים
יום־יום, כדי שלא ידאגו. המצב תודה לאל
אצלנו הוא שקט. אני חושב שאקבל חופשה
ב־ ,20.11 כיון שאז אנו גומרים את תקופת
האימונים.
אם לא אבוא בתאריך שהזכרתי, זה יהיה
בגלל פעולות־ההרם שאנו עורכים באדמות
ישראליות. אבקשך שתודיע מיד מה נשמע
אצלכם. העבר ד״ש לדודי ולילדיך ולאל־עבד
אל־קרע מנסור, ולמר סאלח מוחמד
ולג׳אבר. אחי, אני מחכה לתשובה מהירה
ומאחל לכם בריאות.
אחיך, עבד אל־רחמן מחמוסד-

פדאיון בעזה. כי שעות מעטות בלבד לאחר
שנכתב המכתב חדל המצב, תודה לאל, להיות
שקם בגיזרת רצועת עזה.
המגויס עבד אל־רחמן מחמוטה לא יבוא
גם לבקר את בני־משפחתו בתאריך שנקב.
לא משום שהוא יהיה עסוק אז בפעולות
הרס באדמות ישראליות. עבד מחמוסה לא
יעסוק עוד.לעולם בפעולות מעין אלד״ ארבעה
ימים לאחר שכתב את המכתב ולאחר
שהחלו מבצעי השחרור של צר,״ל בדרום,
היתד. גופתו של המגויס מהמוסד, מוטלת
בתוך שוחה עמוקה במוצב על גבעה מזרחית
לעזה.
המוצב שכן על פרשת־ד,דרכים עזה־חאך
יוניס, ממול לנחל־עוז. היה לו מראה מאיים

מבתה שלא הגיע
ך* מכתכ חיה כתוב בכתב־יד קפדני
ן | ומסולסל. הוא היה נתון בתוך מעטפה
צבעונית, שנשר הצבא המצרי התנוסס עליה.
מצידה האחורי היה ציור אדום של צנחן
ומצנחו. אולם המכתב לא נשלח מעולם למעונו.
מר חוסין עבד אל־רחמן היקר, תלמיד
מאוניברסיטה אל-אזהר בקהיר לא יזכה עוד
לקבל מכתבים מאחיו, שהיה מגויס לחטיבת

ך אנ ח ל * ע 1ז יצאו אנשי המשק מתוך וד
עמדות, עמוסי שמיכות וכלי־נשק, הודי

שינה. אותה שעה בדיוק החל הרעש בעבר
השני של הגבול.
הבחורים והבחורות נעצרו על הגבעה,
השקיפו לעבר תמרות־העשן שליוו את ההתפוצצויות
על המוצבים המצריים. אמר דן
הבלונדי לחבריו :״יש לי הרושם שפותחים
שם חוג לידיעת הארץ.״
על כביש הבטון המוביל מעזה דרומה,
לעבר בארי, נראתה שיירה של שריונים דוהרים
במהירות לעבר היעדים המופגזים. דן
מסר לחבריו את השמיכות, בדק את רובהו
והתחיל לרוץ• .לאן?״ צעקו אחריו* .לתפוס
טרמפ לעזה!״ השיב להם תוך כדי ריצה.
הוא לא השיג את המשוריינים. הם דהרו
והגיעו עד לכביש הראשי המוליך לעזה.
שם נערכו במערך והחלו להמטיר אש קטלנית
על המוצבים. לזמן קצר הושבה להם
אש. המשוריינים לא נעלבו, פרצו את המחסום
שעל הכביש והתקדמו לעבר קבוצת
הבתים שעל גבעה השולטת על פני השטח
כולו, ג׳בל מונטאר. אחריהם התקדמו הזחלים
עם חיל־הרגלים הפורץ. יותר מאחור
המתינו האוטובוסים של דן עם חיל־הרגלים
שנועד לטיהור.
מתוך קבוצת הבתים שעל הגבעה, הושבה
אש חזקה. מקלעים ורובים. בחיפוי המשוריינים
והטנקים, קפצו אנשי הזחלים,
נשכבו ליד הגדר המקיפה אתהגבעה* .בונג־לור
אלי!״ קרא מפקד היחידה לחייל שנשא
עמו צינור־מתכת ירוק וארוך.
האיש רץ אל הגדר, הניח את הצינור מתחתיה,
השתהה כמה שניות, קפץ אחורנית
בצעקה* :פוצץ!״ לרגע הרכינו החיילים את
ראשיהם. נשמע פיצוץ׳ הגדר נפרצה. המחלקה
הסתערה על הגבעה. השריונים המשיכו
בדרכם.
על המוצבים לא התגלתה התנגדות רצינית.
רק בודדים נשארו בתוך העמדות. רובם
אף לא השיבו עוד אש. הם הסתתרו בתוך
העמדות, בים סמרטוטים וניירות, בתקוה שלא
ישגיחו בהם.
באחת העמדות הרגישו הבחורים בתנועה
חשודה. אחד היודע ערבית ניגש עד לפתח,
העוזי נכון בידיו, צעק :״תעל הון!״ איש
לא יצא החוצה* .מה אתה משחק מחבואים,
תקע כדור וחלס,״ הציע אחד. הציע שני:
*תגיד לו: ברלה, ברלה, גייע ארויס! (צא
החוצה!)״

״אתם מבינים,״ הוא הסביר לחיילים ,״זה
לא שאנחנו מחפשים הרפתקאות, אבל אנחנו
רוצים לראות איך שעושים אותנו למשק
בעורף ממשק ספר.״ אחר הוסיף אחריו:
״הם גנבו לנו במשך שנים קילומטרים של
צינורות־השקאה מאלומיניום, אנחנו רוצים
להחזיר אותם.״
לפני המוצבים נעצרו המכוניות. יחידה
צעדה קדימה, התפרשה ועלתה על המוצב.
החיילים התכופפי ח־כו לראות מנין תיפתח
האש .״הם מחכים עד שנגיע קרוב,״ לחש
תימני נפחד, גבר בשנות הארבעים, בעל
זקן ופיאות. אולם גם כשהיחידה נמצאה
על היעד לא פתח איש באש. המוצב היה
ריק. גופה או שתיים התגוללו בשוחות.
מתוך האהלים והבקתות שבמדרון האחורי
בקע עוד עשן ארוחת־הבוקר. המיטות בתוך
העמדות עוד היו מכוסות סדינים מזוהמים.
הכל נשאר בהם: חגור, נשק, נעליים.
האנשים ירו לתוך העמדות למרות שידעו
שאיש אינו נמצא בהם. מה שבטוח בטוח.
אחד יצא עם מציאה: תמונת נערה מעורטלת.
שני הצביע בהתפעלות: תראו איזה
תותח!״
״אל תיגע בזה,״ צעק המפקד ,״אל תגעו
בשום דבר, הזהרו ממוקשים.״
על הדרך למטה כבר הובלו שבויים במכוניות.
מהצד הישראלי ורמו כבר האורחים.
כץ הראשונים: הרב הראשי לצה״ל, אלוף־
משנה שלמד״ גורן, מלווה כתב וצלם, ש-
הי״יחי את כל תנועותיו. הוא החזיק בידו
ספר תורד״ קיבל את מתנת הלוחמים —
מספר תת־מקלעים מטיפוס קארל גוסטאב.
אז לאזר

זיהוי פדאיון. שוטר משמר־הנבול הישראלי בודק
בהשתייכות לפדאיון. רוב לוחמי הפדאיון פשטו את 0
כפדאיון הוסברו למכלאות מיוחדות, משם לנזחנ

בטחון שדה

הרב״אמף שנכנע. ליווה מוחסד 9ואד
אל־דגאווי, מושל רצועת עזה מטעם סינים־
סריון המלחמה המצרי, נכנע בפני צה״ל.

ך • פרדסים, צפונית־מזרחית לעזר*
1נתגלו קיני־התנגדות. המשורינים התקיפו
את המקומות, קלפו תפוחי־זהב בצרורות
יריות.
אחורנית יותר, השיג דן מנחל־עוז׳ ועור
בחורים ובחורות. מרמס באחת המכוניות.

השריוןכראש. טאנקים ישראליים נכנסים לרחובה!
חרנלים. בשעה שנכנס השריון סוד ריקים הרחובות
לרחובות העיר להתבונן בכובשים החדשים. התנהגותם ה

! י ישראל החדשים: חלק ממאתיים אלף התושבים הערביים, שנשארו ברצועה, הפנו
ישראל החדשים. הם המשנים את היחס המספרי בין העמים במדינה במידה נינרת. בתמונה

נראים הגברים, תושבי עזה, שרוכזו יחדיו ביום הכיבוש, לשם זיהוי הפדאיון. פניהם מביעים את
המתרחש בנפשם: חלקם מדוכאים, פני אחרים זועמות ואילו פני רבים מחייכות בשביעות־רצון.

באחת העמדות מצא אחד ממלויו של הרב
גורן מצלמת קופסה פשוטה, הגישה לרב
כשלל האויב. אולם איש בטחון־השדד״ שנמצא
במקום, התרים מיד את השלל.

״יחי בף גוריון
בבוקר השכם, פינתה משחתת אמריקאית
את האזרחים האמריקאים שעבדו בעזה בשליחות
אונר״א, בסיוע לפליטים. משקיפי
האו״ם קיבלו הוראה להישאר במקום.

עזה, ביום הכיבוש, את הגברים הצעירים החשודים
זס הצבאיים, התחפשו בבגדים אזרחיים. אותם שזוהו
שבויים. היחס אליהם היה תקיף אן הוגן.

נראה כי הגנראל המצרי, שכוחותיו התפוררו,
נשם לרווחה. כי כעבור 20 דקות
בלבד הגיעה כבר תשובה אל המשלחת הישראלית,
:שיירה עם המשלחת המצרית
תתקדם בכביש הראשי כדי לפגוש את המפקד
הישראלי.״ כעת הגיעה השעה לקבוע
את מ! עד הכניעה, הנקבע לפי הנוהג על־ידי
הצד המנצח. המועד נקבע, אולם בינתיים
נתברר למפקד המצרי כי הכביש הראשי
זרוע מוקשים נגד טנקים. המצרים ביקשו
להודיע כי יאחרו במקצת. נקבע מועד חדש
והמצרים הודיעו כי יבואו בשלושה כלי־רכב
למקום.

יות טובות,״ הביעו העזתיים את דעתם ,״של
המצרים חרא.״
בכיכר השוק עמד השריון. החיילים ניקו
את תותחיו. אחרים עסקו בריכוז הגברים
במכלאה. כל גבר עבר בדיקה יסודית. ה־נדאיון
הועברו למכלאה מיוחדת. קל היה
לזהות אותם. הם זרקו את בגדיהם ונעליי,ם,
התהלכו בתחתונים בלבד.
במרפאה עזר רופא מצרי לחבוש חיילים
ישראליים שעלו על מוקש. חובש ישראלי
חבש אשד, שנפגעה בבטנה מכדור.
נהג־אמבולנם מצרי הסגיר את עצמו עם
מכוניתו במרכז העיר. בצד, על ארגז־עץ
בפתח חנות, ישבו שני קציני הצבא המצרי,
סגן־אלוף ורב־סרן. מבעד למשקפיים כהות
התבוננו בנעשה סביבם. אנשי נחל־עוז זיהו

פול בהם נמסר לאנשי ההגנה המרחבית,
בני ישובי הסביבה.
רובם של שלושת אלפי תושבי בית״חנון
נטשו את כפרם. ברחו לחולות הים. בבקתות
הכפר נותרו רק הזקנים והנכים, שלא
יכלו לגרור את עצמם לחולות. למרות זאת
גילו מספר חוליות תוקפנות די רצינית.
המשיכו להמטיר אש על הסורקים. באחת
העמדות שכב רב־טוראי מצרי ירה במשך
זמן רב במקלע שבידו. גם לאחר שהוטלו
רימונים לעברו והוא נפגע ברגליו, המשיך
ללחוץ על הדק המקלע עד שנגמרה השרשרת.
כשהגיעו אליו אנשי ההגנה המרחבית,
השתומם המצרי, טען לא פחות ולא יותר.
מאשר ״חשבתי שאתם חיילים מצרים.״
בשעות הערב, הגיע בדרך מיסתורית ל
בצהרים
היתה הדרך לתוך העיר ריקה מאדם.
התושבים נזהרו מלהתקרב לרובעים
הקרובים למקומות שם השתוללו עדיין קרבות.
מכונית
של צלמי־חוץ שחשה למקום המערכה,
נעצרה ברחוב הראשי ליד ערבי
מבוגר חבוש כפיה. הם קראו לו לגשת
אליהם. אולם הערבי חשש לחייו, פחד פן
רוצים לפגוע בו, אמר בערבית :״כאן ביתי,״
והצביע לעבר אחד הבתים. פיו צהוב־ד,שיניים
התעוות ביראה. הוא ניגש בהיסוס לצלמים.
״שמי
הוא מורסי חטאן,״ אמר• ,יחי בן-
גוריון!״
כשנתברר לו כי אין עומדים לאכלו, הוא
התחבק עם חייל ישראלי לצורך צילום, חייך
שבע־רצון.

חזרה למסה
ך* תוך חעיר, באיזור בקתות החימר
ליד בית־הקברות, כבר עמדו תושבים
מחוץ לבתיהם. הם מחאו כפיים, ניפנפו בידיהם,
הריעו כאילו חלמו כל חייהם על
רגע זה של כניסת כוחות צד,״ל לעיר.
זראשי של עזה. רק אחרי כוח־השריון הניע גם חיל־
!דם. מאוחר יותר התגברו התושבים על פחדם, יצאו
ה צבועה וחנפנית, כאילו חינו נל הזמן לרגע השחרור.

נשים לבושות־שחורים סחבו גופה מתה
בשמיכה. קבוצת נכים ביקשה סיגריות מהחיילים,
שחילקו להם אותן ברצון• .סיגר

אזרחי המחר. קבוצת צופים ערביים בעזה, בתלבושתם הרשמית, ילדים אלה, שחונכו
כסעס מיום היוולדם לשנוא את ישראל, עתידים להיות אזרחי־המחר של המדינה.
תמונה זו נמצאה מתגוללת ברחוב הראשי של עזה, שעה קלה לאחר כיבוש העיר.
את סגן״האלוף כעבם ד,למי סידקי, מי שהיה
יושב״ראש המשלחת המצרית בועדת שביתת
הנשק. הוא שהביא את גופת רועי רוט״
ברג, איש נחל־עוז, שנרצח בידי המצרי*
״תגיד את שמו של הרופא שניקר לרועי
את העינים,״ פנה אליו אחד. הקצין שתק.
החיילים הרחיקו את בן המשק.
מצפון לעזה נותרו עוד מספר עמדות ש*
סרבו להיכנע, בתוכם הכפר בית־חנון. הטי
שמי
בית־חנון האוירון המצרי האחרון של
חיל האויר המצרי. הוא ירה כמה צרורות
חזר כלעומת שבא. כל השטח מעזה צפונה
טוהר כולו.
עם ערב זרמו לעיר שיירות התובלה עמר
סות אספקה וציוד. שוטרים צבאיים כיוונו
את התנועה בדרכים. שוטרים אזרחיים נטלו
את הטיפול בשמירת הבטחון בעיר. עזה
הוחזרה למפת ישראל.

הרקת הכיסים
שעה קלה אחרי שהקרב על עזה הגיע לשיאו, הגיעה שעתם של שני הכיסים המצריים
באזור אברעגילה.
מצבם של הכיסים היה מיואש. לא היתד. להם שום הגנה אווירית. כוחות צה״ל נעו
למעלה ממאה קילומטרים בעורפם. המים אזלו במהירות.
הכיס הצפוני היה שטוח, רכב על הכביש. הוא הוכן זמן רב מראש כדי לבלום את
התקדמותה של פלישה ישראלית בכביש העיקרי. המתכננים, שריכזו כוח אדיר של
יחידות ותותחנים במיתחם המבוצר האדיר, בעל קוטר של כמה קילומטרים, לא לקחו
בחשבון שבמלחמת־תנועה אין ערך רב למוצב. חטיבתי כזה אחרי שאוגף.
הכיס הדרומי היה ארעי יותר. הוא נוצר במהלך הקרבות על ידי שרידים של יחידות
שונות, שנסוגו מאבו־עגילה האבודה אל ההר הקרוב ביותר, ג׳בל דפנה, כדי להפכו לכיס־פאלוג׳ה
שני. גם פה היתד, ההתנגדות חסרת־תקווה: מנותק, בלי מים׳ בלתי־מוגן מן האוויר,
נכנע הכיס רשמית כאשר ביסבאשי (סגן־אלוף) צעיר חתם על הכניעת זמן קצר אחרי
שהליווה הקשיש עשה זאת בעזה הרחוקה. כעבור זמן קצר טוהרו המוצבים האחרונים גם
ברצועת־עזה.
משני הכיסים ניסו החיילים והקצינים להימלט ביחידות קטנות, תוך כדי הסתננות חזרה
לתעלה. אולם רבים מהם הוכרחו על־ידי הצמאון לחפש את היחידה העברית הקרובה
ביותר, כדי להתמסר.
כיבוש שני הכיסים היה חשוב. הוא פתח סוף־סוף את הכביש העיקרי, שהיה דרוש
כדי להבטיח אספקה מסודרת לכוח שדר,ר במרחק רב, לעבר איסמאעיליה. הוא היד, חשוב
גם מבחינת השלל העצום שנשאר בו, במצב פעולה תקין.
אולם עיקר המערכה התנהלה במערב הרתוק: שלושת הכוחות התקדמו בחזית רחבה
לתעלת־סואץ. ואילו בציר־ההתקדמות הרביעי, שנועד לפתוח את המעבר לאילת, נפלה
רק עתה המכה הראשונה — הכוח התבסס בחת הדרומי של חצי־האי, וחבריהם יצאו
לדרך לקראתם.

ך חידת־סיור קטנה של כוזדהשרייז
׳ הגיעה לצומת־הדרכים של אבו־עגילד*
לפנות ערב, מרחק רב לפני הכוח העיקרי.
יצחק, הספקה הסתיר את המכוניות לרגלי
גבעה איש מן האויב לא הרגיש ביחידה
הקטנה, שצפתה בתנועה הרבה בכביש.
.מאה שריוניות מטיפוס סובייטי נסוגוח ב־כיוון
לתעלה!׳׳ דיווח המפקד באלחוט.
מקלעי היחידה עמדו במצב הכן. קבע
יצחק. .ממול יש יותר מחטיבה מצריה
אם יתקיפו אותנו, נדפוק מכת־אש ונסתלק והחיילים
השתרעו על החולות. חוליות קטנות
קיימו תצפית ותשמוע במרחק־מד-
״ארבע משאיות עם חיילים נעות בכיוון
אלינו!׳׳ נתקבלה לפתע ידיעה החיילים
קפצו למכוגיותיהם. המתיחות הגיעה לשיא.
.המכוניות מתקרבות ...המכוניות נמצאות
במרחק של קילומטר אחד דווחו
התצפיות.
אולם המשאיות לא הגיעו. במרחק של
קילומטר אחד מאנשי־הטיור, שהשיירה לא
הרגישה בהם כלל, עמדה וחנתה כל הלילה
לפגות בוקר, שעה קלה לפני שהגיע עיקר
הכוח הישראלי, הסתלקו המשאיות עם
חייליה,ה בלי לדעת זאת, הצילו בכך את
עצמם מהשמדה או שבי.
הכוח עלה על אבו־עגילה כבש אותה
בנקל. חטיבה שלמה, מבוצרת במערך חטיבתי
עצום ממזרה ליד אום־גאטף׳ היתה
עתה מוקפת.

חחוליח האבודה
המפקדים המצריים בכיסים
1השתררה בינתיים המבוכה אי־אפשר
היה להם לקבל תמונה ברורה מן הנעשה
סביבם. הם הבינו שהם מנותקים מן העורף,
אך לא היה להם מושג לאן הגיעו כוחות

בג׳בל דפנה אזור הררי מדרום־מזרח אבר
עגילה, התרכז כוח מצרי ניכר. הוא כלל
את כל היחידות שמפקדיהן החליטו ללחום
עד הסוף. עתה׳ בערפל של אי־וודאות ר
ידיעות מבהילות סותרות, נראתה להם החלטתם
באור אחר לגמרי.
אחרי ויכוחים נרגשים, שלחו חוליה מובחרת
אחת לעיירה הקרובה ביותר — קסיי־מה.
עליה הוטל להשיג ידיעות ופקודות.
אולם החוליה לא חזרה — קסיימה היתד,
מזמן בידי צה׳׳ל, והחוליה נלקחה בשבי.
מצב דומה שרר גם בכים השני, מצפון
לאבו־עגילה. היה זה מיתחם אדיר, כמעט
כגודל עיר, שכלל למעלה מ־ 3000 איש,
שפע אדיר של מכוניות ׳,שריון, תותחים,
הכל מבוצר היסב וערוך להגנה היקפית•
עוד אתמול היו מפקדיו בטוחים בכוחם.
עתה נראה להט כי מצבם מיואש — המית־חם
היה הרבה יותר מדי גדול מכדי לאפשר
הגנה רצינית. המים אזלו במהרה. ובעיקר:
כל עמידה במקום נראתה חסרת־תועלת,
אחרי שכוחות צה׳׳ל נעו באופן
חופשי הרחק בעורף.

עבד אי־גאצר חדש

ריים, שנפלו יום לפני כן בשבי. עתה חד
רו, כשבידם איגרת של המפקד הישראלי,
שתבע את כניעת הכיס עד שעה 2בצה־ריים.
המועד
עבר. כיס אחד נכנע, אבל בכים
השני איש לא חתם על כניעה, כי שום
בעל דרגה לא נשאר במקום. כל מי שהיו
לו גלגלים או רגליים בריאות ניסה להי מלט
— הקצינים בראש, אחריהם החיילים.

געגועיה של אי:א
•יי* מחזה שנתגלה למבטי הכובשים
1 1חיה מדהים. הם התקשו להאמין למראה
עיניה מ הכל היה דומה יותר מדי לסרס.
מסביבם, בראדיום של קילומטרים על גבי
קילומטרים, היד, הנוף זרוע ציוד. מולם עמדה
סוללה גדולה של תותחים בני 25 ליט־ראות,
ערוכים בשורה ישירה, התחמושת
מונחת לידם, הכל מוכן ליריה. במחפורת
עמד טאנק סובייטי, כשרק קנה התותח
מזדקר מעל לפני הקרקע. עשרות משאיות,
עשרות תותחים, ארגזי בגדים, ציוד קשר
למכביר, נעליים שנזרקו תוך כדי מנוסה,
ניירות, עתונים, מפות — הכל היה מפוזר
בשטח. היכן שהגיע המבט, מאופק עד
אופק, נתגלתה אותה תמונה.
לפני אחד הבונקרים היתד, מונחת חבילת
דואר, שהגיע זד, עתה מקאהיר, ושלא הספיקו
לחלקו. החיילים חילקו את המכתבים
ביניהם, כמזכרות.
אחד מהם זכה בגלוית־דואר מצולמת,
שהראתה קבוצה זוהרת של צעירות ערביות.
בצד השני כתבה יד נשית, בכתיב ערבי
מרושל. :כל מסיבה שאינך נמצא עמדי,
מעוררת את געגועי אליך. אני שולחת לך
את התמונה היחידה הנמצאת ברשותי כרגע
על מנת שתזכרני. ואם אתה מאחר לבוא
אלי, זכור את אהבתי וגעגועי אליך —
הגברת שלך ואשתך, אינא.׳׳
יתכן כי אינא זכתה בינתיים לראות את
כעלה, ויתכן גם שנמצא בממנה־שבויים.
ככל חבריו חמק מן המיתחם שעה קלה לפגי
ההתקפה׳ ברגל, כדי לנסות להגיע לכביש
החוף ליד אל־עריש. במשלט שלו נשארו
רק שניים — ספיר עבדאללד. פצוע בגב,
ומוחמד עותמאן, פצוע ברגל, שניהם גברים
שחומים מקאהיר. הם שכבו על גבם על
אלונקה, מכוסים בשמיכות צה׳׳ל, התבוננו
בשמיים ובזבובים. בשבילם נגמרה המלחמה.

מוקש בצד חדיד
ך* עכור כמח שעות נגמרה המלחמה
^ גם בשביל כמה מאות חיילים בחאך
יונים. באותו יום שישי בלילה עלו עליהם
כוחות צה׳׳ל.
שלושים הקילומטרים, המפרידים בין עוד.
לחאן־יוניס, הם כולם מישור חולי עמום
משסחים ירוקים של פרדסים וחורשות תמרים
גבוהים. משני צידי הכביש ומסילת־הברזל
המובילים דרומה, שוכנים מחנות
עצומים של פליטים, אהלי שבטי בדואים
ובקתות קש אפורות של פלאחים. מבס
מעמיק יותר היה מגלה גם מתקנים אחרים.
בכל הצטלבות דרכים של הכביש או הרכבת,
בכל ואדי או גשר, היו מוצבים מצריים,
ששלטו על הדרכים. בנסיגתם הספיקו
הכוחות המצריים׳ שנמלטו לחאן־יוניס, למקש
היטב את צידי הכביש. בכל אלה קשה
היה להבחין בלילה. לא היה טעם לחכות
ליום, הכוח התקדם במהירות.
בראש נעו השריונים. הם פסחו על מחנות
הפליטים ואהלי הבדואים, המשיכו בדהירה
דרומה.
המוצבים חוסלו, דיר אל־באלח נעקפה זב

שני הכיסים הגדולים שנשארו בסביבות אבו־עגילה נכבשו אחרי
קרב קל יחסית. בעוד התקדמות צה״ל נמשכת בכל שלושת צירי
ההתקדמות, ירד כוח מוצנח על טור ויצא כוח אחר דרומה לאורך
החוף המערבי הפראי של מפרץ אילת, על מנת להתחבר עמו.

ך • ימיתש ״ ח הגנו המצרים, בתנאים
1הרבה יותר קשים, על כיס פאלוג׳ת
אחד ממפקדי הכיס היה רב־סרן בשם גמאל
עבד אל־נאצר. .יתכן שאנו מגדלים עתה
עבד אל־נאצר חדש!׳* התלוצץ אחד מקציני
פיקוד הדרום, בהסתכלו באותו בוקר של
יום ר במפת הכיסים.
אולם שום -עבד אל־נאצר חדש לא קם
בכיסי אבו־עגילד -בבוקר התקרב ג׳ים ל־מיתחם.
המצרים לא פתחו עליו באש, כי
הניף דגל לבן בפנים ישבו שני חיילים מצ
נון*
אכו*עגילה: תמונת זו של קסע קסן מן חמיתחם המצרי הכבוש תיתן למסתכל
מושג־מח על חמראה שכמטם לא־יאומן. בקסע זח בלבד נראים למעלת מתריסר

סשאיות נטושות, פסוסות ציוד פלוגתי וגדודיג חביות עול דלק, אופנועים, ארגזי
תחמושת. כן נראה הנוף קילומסרים אזורי קילומסריס ככד שהמבט יכל לתפוס.

כובשי המוצב החטיבתי, שעות
מתחת לדגל הירוק של הצבא המצרי.

מעסות אחרי הכיבוש, הרוג ישראלי: החייל האלמוני של הסיבוב חשני.
רבים הדנליס הנטושים. הוא הסתער על גדר־התיל של המיתחס, נקצר על־ידי

צרור של מקלע בינוני. מאחוריו, במרחק מה, זחל
שנפנע אף הוא בדרכו למתחם בשעת ההסתערות.

שהמרגמות ריככו בינתיים את מוצביו־ כדי
למנוע מהחיילים המצריים כל חשק להתמודדות.
עוד
בטרם האיר הבוקר כבר היתד. חאן־
יונים מוקפת מכל עבריה. יחידת הקומנדו
פרצה לעיר במשורינים ובג׳יפים, מוטטה
את הגנת העיר מבפנים. ההתגוננות לא היתד.
מאורגנת. בזה אחר זה החלו קבוצות
של תושבים ולוחמים להניף דגלים לבנים.
לאחר קרבות־רחוב, שנמשכו שעות אחדות,
נכבשה העיר, אולם כים חאן־יונים מרם
חוסל. בין חאן־יוניס לרפיח ניצב עוד מית־חם
ענק של כמה מוצבים מבוצרים כהלכה,
חמושים בכל סוגי הנשק, שהמשיכו
י, אם כי היו מוקפים מכל העברים.

שלושה סוגי צמאון
ן >ץ יילי הרגלים שנכנסו לחאן־יוניס היו
1 1צמאים מאוד. מלבד המים היו להם שני
מאתיים לראות את בנין המשטרה, שפוצץ
בשעתו בפשיטה נועזת של צד,״ל, ולישון.
את המשטרה ראו כולם. העבודה שביצעו
קודמיהם היתד, מושלמת, אגף שלם של
המשטרה היה שטוח ופרוש על הארץ. בשני
המאתיים האחרים׳ הם נתקלו בקשיים. כל
הברזים בעיר היו ריקים ממים.

גלויה מקאהיר: אחת הגבירות המצולמות, בנות אופייניות של החברה הגבוהה בקאחיר,
שלחה* אותה בצירוף הבטחת אהבתה וגעגועיה לבעלה, שלא הספיק לקבל את הדואר.

התברר כי י המכונן, שהפעיל את משאבת
הבאר, ברח לעבר הים ונטל עמו את מפתחות
המשאבה. הסיירים נטלו עמם את
ראש־העיר, ערבי מכובד בעל כרס ומשקפיים
כבן ,60 יצאו עמו לחפש את המכונן.
אי אפשר היה למצאו. לראש העיר לא נותרה
ברירה אלא לגייס כמד. שואבות מים,
שתעלינה בפחיהן מים לחיילים.
גם לישון לא ניתן לחברה במהרה. היד.
עליהם להשלים את המלאכה, לחסל את ה־מיתחם
המבוצר, בו שרדו שרידי הדיביזיה
המצרית השמינית עם מטה הדיביזיה. המית־חם
רוכך במשך שעות ארוכות באש מרגמות
120 מילימטר ותותחי השריון. לא נשאר
בו מטר מרובע שלא ספג מתכת רותחת.
למרות זאת, כאשר ניסו הטנקים לעלות על
המוצבים׳ ניתקלו באש שאילצתם לסגת.
הוזמן סיוע אוירי. תוך דקות הגיעו שני
אורגאניס, שצללו מעל המוצבים, כמעט
נגעו בכנפיהם בקרקע. שהייתם הקצרה במקום
הספיקה. הטנקים פרצו את הגדרות.
אחריהם עלו הזחלים, שתוך כדי הסתערות
המשיכו להמטיר פגזי מרגמות קלות על
המוצבים. לאחר שנכבש המוצב האחד, נכנעו
הנשארים. בין הנכנעים היה מטה הרביזיה
המצרית ה־ ,8על מפקד הדביזיה עצמו,
רב־אלוף יוסף עבדאללר, אל־אגרודי.

הווי

זד, מספר פעמים הופיעו במדור
חרוזים בכזתרת של ״פייטן״
אך אם תשאלי את מומחי הדוד
יאמרו — זה סתם פספסן

למותר לציין כי לפת עתה מזקדש סדור זח לחיילים בלבד
ונם לחתיכות, כמובן.
יש שסורגות גרביים ורדידים לחיילינו, יש ששולחות חבילות.
אני מציפה מפעל אחר, חשוב לא פחות: מכתבים. תנו לבחורים
את ההרגשה שחושבים עליהם ומתעניינים בחס.
המפעל שאני מציעה הוא כזה: לשלוח מנתבים בהמונים
לחיילים אלמונים שיועברו על־יד׳ המוסדות חסתאינזים. החיילים
עצמם יכולים לכתוב אלי, גם נן בהמונים, ואני אעביר את
המכתבים לכתבות המתאימות. הטיפול, אני סבסיזזח, יהיה מהיר
ויעיל. את אותו חלק של המכתבים שלא אספיק לפרסם בטור
זה, אעביר ישר באופן אוסומטי. הבה נקרא לזה לחייל האלמוני.
ואתם, בחורים, בכל האי־שסים, חזרו בריאים אל אמותיכם
ונפרותיכם, וזכרו את דברי השיר חמפורסם, שלא תקזזו את כד
הטנקים יחד. קחו אותם אחד אחד, ובין סאוק אחד לשני, כתבו
אל אמא רותי.

בומרזח שחורה בגאווה
״אנו שני פייטרי** כותבים 993/10785 המשרתים ביחידה
קרבית החובשת בנאווה כומתה שחורה.״ שמותיהם דומים זה
לזה וההבדל ביניהם הוא רק באות אחת. בדרך כלל הם בחורים
עליזים ואוהבים לצחוק מכל העול* כולל מפקדיהם.
הם ישמחו לקבל מכתבים משתי תל־אביכיות בנות 19־, 17
שתראינה את עצמן מתאימות להם.

כבש בעיר כבש
סי־יטי חיל״ד״אזויר, שחזרו מהצנחת כוח
צזז״ל בסיני, סיפרו כי הכוח הראשון שעמד
מוכן במדבר סיני לקדם את סני ההתקפה
הישראלית, היה עדר כבשים גדול,
שלתוכו נאלצו הצנחנים לצנוח.

אם הכותב צנחן — יופי חי
ישלח תמונה מקרב
ואז נאמר לו כה לחי
כי בחרב ידיו לו רב

אך אל יגע בשמן המור
במלאכת הפיוט
חריזתו כלאיים, שור וחמור
בקיצור — ממש סיוט

ביום הראשון לכיבוש עזר״ שלח ברוך
ברקאי, תושב ירושלים, גלויית־דאר למנהל
דאר עזר״ וביקש ממנו להחזיר לו את הגלד
ייה לאחר שתוחתם בחותמת היום הראשון
של פתיחת הדאר בעזר
׳ולסיום
החלמתי, סליחה, לבקש
על השטויות שבכתב
לפעמים מתחשק סתם לקשקש
ואף לעלות זאת על הכתב

ח 8עד יוחס

לחייל, זיק שד שמחה

שלושה נחלאים קרביים ( )995/1083 כותבים שאין ברצונם
למנות את כל מעלותיהם ומגרעותיהם, כפי שאוהבים לעשות
זאת רבים אחרים. כל מה שהם רוצי* הוא מכתבים מנערות

ה 0יפ>01ו1לי

וזה לגמרי לא כאחרית הימי* נורא דחק / 10/9(7 שא*-ר־סם
את מכתבה. זה פשוט בוער. היא לא יכולה יותר.
״כל מה שאני רוצה כעת,״ אומרת היא- ,הוא רק — אל
תיבהלי — פשוט להתאהב חזק חזק כמישהו, להתגעגע לאחד
ויחיד, לרצות בו ולכתוב לו ורק לו את כל מה שעולה בדעתי.
״כרגע, איני רואה בכלל איך עלול הוא להיראות או להיות:
משכיל, קל־דעת, פרחה, רציני, כבש או זאב. מה שכן ברור לי
הוא שמימד האורך שלו צריך להיות ניכר, פשוט משום שגם
אני גבוהת־קומה. נוסף לזאת, עליו להיות בגיל המתאים ל־22
שנות חיי.״
ועתה, המשכילים, קלי הדעת, הפרחחים הרציניים, הכבשים
והזאבים, כל אחד לחוד, או אחד שהוא כולם ביחד — וה־רוצה/ים
להיות נאהב/ים חזק חזק — למה אתם מחכים?

עגבניות קרביות

מ קן־ רג לז עדראש
חיילי צה־ל שהשתתפו בפעולו׳ת האחרונות
מסרו, כי החיילים המצריים זורקים
מעליהם במנוסתם את הנעליים, כדי שייטיבו
לרוץ ברגליים יחפות, כאשר התרגלו.
לעומת זאת, הם מקפידים מאד לקחת אתם
בשעת המנוסה את כלי־הגילוח.

התמצאות

הנחלאים העליזים
שני נחלאים, מספרים על עצמם:
״אנחנו שני נחלאים ספק עליזים, ספק רציניים האוהבים
ליהנות מהחיים בעיקר בחופשות שהיינו מקבלים ואשר עוד
נקבל. מקום מושבנו הקבוע הוא באחת ממושבות השרון שהיא
יזתר עתיקה מתל־אביב ופ1,ות עתיקה מסג׳רה או מלבם. אולם
אין להסיק מכך שאנחנו דומים לאותם בני בת־שלמה או
בנימינה.
לא נכתוב לך כמו כולם שאנחנו אוהבים סרסים קלי*
מוסיקת דאז, טיולים ובו׳ אבל זו האמת ואין אנו אשמים שכל
שני וחמישי אוהב גם הוא את אותם הדברים.
בצבא אנו נחשבים כפייטרים משתי סיבות( :א) אנחנו נחלאים׳
(ב) אנו עומדים להצטרף בזמן הקרוב לשורות המפקדים
בצה״ל.״
הם מתרים בנערות בנות ה־16־ 18 שתבתובנה אליהם כי יש
בדעתם להתוודע אליהן אחרי שכל העסק ייגמר. רצוי שתחייג*
איפוא, יוצאות תנועת נוער, אך אץ זה הכרחי .״אבל שלא
יספרו לנו על בעיות הקבוצה שלהן בתנועה,״ מזהירים ה*
משום מ* תנעם להם המחשבה שמכתביהן יגיעו מתל־אבי*

ימאי ומיוחד
( )993/1081 כתבה אלי שלא אחייך משום שהיא בת . 16 הי*
כרוב נערות בנות גילה, חולמת על האחד המיסתורי ומלא
ההוד שהיא ספק מאמינה שהוא קיים. נסיך חלומותיה איננו
אותו הנסיך השיגרתי הרכוב על סוס. שלה רוכב על אונייה.
כי מודעתנו הקטנה מתעניינת דווקא בימאים. היא רואה אותו
בדמיונה כבן , 19 גבו* יפה־תואר, פיק* משעשע וחברמן. היא
מבטיחה לי שלא יתאכזב מתמונתה, כאשר תשלח לו אותה.

יסי דזעלומיס
( )993/1082 החלים לומר את דברו בחרוזים. הוא אפילו
איננו מבקש דבר. פשוט התפנה לרגע לכתוב אל שלכם בנאמנות.
אך אני בטוחה כי נערות רבות תכתובנד, אליו.
חייל הנני, הנהנה ממדורך הקבועפינת התצוגה ליפי העלומים
ומהמכתבים המתפרסמים בו מדי שבוע
והכשרונות אשר בו גלומים
לכן מרשה אני לעצמי להעיר
ואשתדל לדבר לעניין
ובכדי שהעסק יהיה בהיר
נתחיל מיסוד הבניין

החל מיום השבת השבוע, החל קול ישראל
לשדר בין הודעות השירות המטאורולוגי
גם את תחזית מזג־האוויר בחצי־האי סיני.

לפירסום רב זכה שאול חביב, תושב הרצליה,
שתרם לצה״ל השבוע סכום של 10
אלפים ל״י והודיע על נכונותו להקים בכספו
בית־חולים צבאי. פחות התפרסם מעשהו
של העולה החדש אליהו יחזקאל, איש
מושב מרגלית בגליל, שהחלים על תרומה
צנועה יותר, אך הכרוכה בקרבן אישי גדול
יותר. יחזקאל הודיע, כי כל עוד ימשכו
הפעולות, יתרום לצה״ל את פרי אדמתו
במלואו, שלח מיד ביום הראשון עשרים
ארגזי עגבניות ליחידה צבאית בגליל.

וגר זאב עם כבש

ישי יפו?

תמונה זו נשלחה אל.י על ידי רב״ט רפי יצחקי מאי־שם:
״מה דעתכם חבריא, על החיל־ימניקית חחבובה הזוז
לא לא, היא לא חברתי, אם כי לא הייתי מתנגד לכך. אך
האמינו או לא, מצאתי תמונה זו במחנה צבאי אי־שם. ובכן,
החלטתי לשלחה לרותי המוכנה תמיד לעזור בהשבת אבידות.
התמונה מיועדה לאיזה ״קוקי״ מ״זיזי״ .אני מקנא בו.״
ההקדשה על גב התמונה היתה:
״לקוקי — יקרים מפז הס זכרונות העבר. שלד זיזי.״

בנות .17״שואפים אנו רק להקל מעלינו את רגש הבדידות שבו
נתון חייל. מכתב מן הבית — וביחוד מנערה — מכניס ללב
החייל זיק של דל ושמחה כי הנה הוא לא נשב* נערות הסבי־נות
רגש וח יבעלות השכל* יתאימו ביותר להתכתבות״

פרשן שירות חשידור חברינוי הפריך השבוע
את טענת המצרים, כאילו הפציצו הבריטים
במצריים מטרדת אזרחיות הפרשן
טען, כי הבריטים יודעים בדייקנות רבה
את מקומם של הבסיסים הצבאיים ושדות־התעופה
במצריים. סון׳ מון* -הרי הם הם
שכנו אות*

בזד?

רוכל תל־אביבי, שהחל לשווק השבוע סחורה
מבוקשת, מפות חמרחב, צעק כפירסר
מת לסחודתו- :אני מוכר את כל מצריים כס*־
נדישד*

לפד ^ו א ^ ב ^
מודעה בלשון זאת הופיעה בבוקר יום ד
ביזארץ- :לאב עורך־דין חיים פורת, א׳־־ש*
לקרובים ולידידים — נולד לנו בן בכור.
האס, עודך־דיז עדינה סור*״

כף עושות כולן

ב דיחות השבוע

שליש הנערות שיש לי העונג להציגן בזה ( )995/1084 מתנצלות
שאם מכתבן שיגרתי, ואינו שונה מתריסרי מכתבים אחרים
שאני מקבל* הרי זח משום שכל הבנות קורצו מאותי חומד
והן אינן אשמו*
שלושתן בנות ,16 ותלמידות תיכון חיפאיו* אחת בלונדי*
שתיים ערמוניות. חן רוצות להתכתב עם שלשה בחודים בגיל
19־ .21 כמו כל האחדות, גם הן רוצות שיחיו שמדים וגבוהים.
לא חשוב אם יש להם דם או לא, אומרות הן, ובלבד שישלחו
את תמונותיה* הן מצדן, מבטיחות לשלוף את שלחן.
בדרך כלל, רואות הן צורך להעיר -אגו נוחלות הצלחה אצל
חמץ השני.״
שכחתי: הנושא להתכתבות דבר שבעולם.״

חמ׳אורעוח חמסזזרריס של חשבוס חאדזרון
חצנדזרי בחח בדיחות סחחלו עוברות נזפה
לאוזן:
0למשחתת המצרית איברחים אל־אוזאל.
שנלקחה בשבי ושתצורף לחיל־הים הישראלי
לאחר תיקוני* הוצעו כבר כמד, שמות עבריים:
אברהם חראשון, אברהם נד־צדק ר
אברחם אבינו.
* בעיקבות הדוגמה המפורסמת של ה־כוכבנית
האמריקאית קאתלין יח, שהציעה
בשעתו בילוי של ערב בחברתה לכל טייס
סיני בקוריאה שיביא לידי האמריקאים מטוס
סיב הוצע השבוע לד,בסלה לטייסים המצריים
כי כל אחד מהם שיביא לישראל מסוס
מיג של* יזכה לקבל עכורה קבועה כ־סולל־בונד-

#מלך ערב הסעודית איבך סעוד,״ אמד
מי שאמר -הבטיח לעמוד מאחורי גמאל
ענד אל־נאצר, חוסיין מלך ירדן הבטיח לעמוד
לצידו ושר־החוץ הסובייטי דימיסרי
שסילוב אמר כי לא יזוז מעמדנו האוהדת
למצריים. ועם התחלת מבצע צה״ל עמדו
בולם בהבטזזותיהם: איבן־סעוד נשאו־ מאחור,
חוסיין עמד בצד ושפילוב — לא זז*.

הגיל המתול,

היא צריכה להיות בגמי 18־ 16״ כותב החייל הקרבי( ,)993/1083״חחברה רגילים לקרוא לזד. הגיל המתוק. יהיה
זה מצויין אם המושג הזה יהיה משכנע אצל* עליה לאהוב
בידוד, כולל נגינה על כלים עממיים. ביקור בהצגות, טיולי*
ריקודים ושאר ירקו*״
על בעלת הגיל המתוק להיות תל־אביבי*

העולם חזח 996

המשמיצים נעלמו. חם כולם מגויסים. את מלאכת התשבחות השאיוו דאהוים.

ף * ודםלק חו את מי שלקחו. לקחו את פחלק החלב
ואת נושא המכתבים. את הנהג על מכוניתו. את
מחלק העתונים ואת זה הכותב בעתוגים. את הקופאי
בבנק ואת זה שבא להפקיד את כספו. בן לילה התרוקנה
העיר מכל הרעש שהיה בת הרעש עבר למקום אחר,
בו הוא מועיל ויעיל יותר, ודממה גדולה ירדה על העיד
הגדולה.
בין לילה שונתה העיר׳ כאילו מסה קסמים נגע בפניה.
היא הפכה לכירתר, של מעצמה לוחמת ה״תברה* ,ששנים
על שנים ישבו ליד השולחנות בבתי־הקפד, וחרצו לשון,
נעלמו ואינם. עתר, השולחנות יתומים, אך רוח החברה
האמיתית שפוכה עליהם.
— שמעת ז איציק קיבל גדוד.
— לזב
— כן. עכשיו יחיה לו יותר קל, תוא יקבל מהשק״ם
קוניאק מרנול.
— אותי דפקו. לא הודעתי על שינוי כתובת, אז לא
באו לקחת אותי. זה אסון.
— אל תדאג, יבואו לקרוא לן •.אם יהיה רציני, ימצאו
איפה אתה גר.
— אני לא מחכה. אני הולך להודיע.
— אותי דפקו גם כן. ביקשתי חופשה ליציאה לחוץ־לארץ.
— אל תדאב יבסלו לך את החופשה ויקראו לך. יש סדר.
— אד רוצה להיות בגדוד של איציק.
— עכשיו לא יעזור שום דבר. עברו יפי הבלגן. איפה
שתהיה שם תהיה.
— מילא, העיקר להיות.

ע כ שיו דםדאץלה כי ר
ך • ק רן ר חו ם ע־מדים שלושה אזרחים ושתי אזרחיות.
קטע שיחה. :הכל היה מוכן — הדרכון, היתר היציאה—
בקרן רחוב אחרת :״אז שיחזיר למשה בסיני את עשרת
הדיברות ושיגיד לו לתת אותן לאנגלים.״
פתאום לא רואים את שייקר, ואת נעמי. השמועה אומרת
שחידשו את הצ׳יזבטרון. עכשיו דבר אין להכיר, על המשלם
יושבת עיר. אח, פגישה שכזאת.
כל אוזן עשוייה כאפרכסת. קול ישראל וקול רמאללה.
החדשות פורחות מפה לאוזן במהירות על־קולית. האזעקות
רק מפריעות, במקלם לא שומעים את החדשות. כנגד זה
עוסקים במרץ בניתוח המצב.
— אז מה יעשה עבד אל־נאצר? ומה יגידו הרוסים?
ואיך זה קרה שגם האנגלים כאן? ממזרים האנגלים. סי ד

סוף ראו שיותר בדאי אתנו. צריך להיזהר. ואיך בך־גוריון
עגה לאויינהאור. איזה תור לבנזין. עומדים שעות בתור
לקבל בנזין. צריך באמת לחפור תעלות. היי, בקומה
השלישית לבבות את האורן אז מה אתם תושבים,
המלחמה תימשך הרבה זמן? בטח רק כמה ימית לא,
כמה שבועות סדי קרה עם נאצר הזד. שהוא לא נלחם.
הוא נבהל, המסכן. הוא הופתע. הוא מבין משהו. הוא לא
מכץ שום דבר, הוא אובד עצות הוא גמור. אז מה יהיר.
יקהו את הירדן או לאז
הטיפוסים המסכנים ביותר הם אלה שלא נקראו. הם
משתדלים לא להראות את פניהם, על פניהם שפוכה הבעת
התנצלות וחוסר־ישע. הבריות מרחמים עליהם ומנחמים
אותם. אין דבר, אין דבר, זה בטח טעות לא ייתכן
שישכחו אותך. זה פשוט טעות התאזר בסבלנות, תפנה
למקומות הנבונים, תגיש בקשה. יקחו אותך.

מסה בהמשכים

ככודההאפלה לא עולה גם הירח. כמו שכתוב
/בספר יהושע. הוא משתתף במאמץ המלחמה. ופתאום
שכח החורף להגיע. איזה ערבים חמימים, שופעי ניחוח.
רוח קלה לא נושבת העצים עומדים דום משחירים מול
שפים שחורים, ד,נטויים על ים עמוק ושחור. אפילו פס
אור דק מן הדק לא מגלה את מקומה של העיר למהלך
ברחובותיה. מי יודע היכן הוא מהלך.
כמה מסכנים שלא מתמצאים מנסים לאגור מצרכים.
הקהל בז להם. זה לא הולך בפעם הזאת אין תור
למצרכים רק תור לנייר האפלה.
עתוני הערב מופיעים בחמש מהדורות. אפשר להשקיע
׳ 35 גרוש ליום כדי לא לדעת שום דבר. אבל זה כדאי.
אפשר לחפש בנרות ולא למצוא בהלה, פחד, פניקה, וכל
מיני תכונות מגונות שהשעה אינה יפה להן. אפילו התלהבות
נאצלת אץ. יש רק הכרה בהגיון העובדות. אם נכון הוא
שכל עם ראוי לממשלה שלו, הרי ממשלת ישראל צריכה
להיות מהמשובחות
מפת מדינת ישראל שוב אינה מספיקה כדי להבין את
הנעשה בארץ. אמנם אפילו מפת הקרן הקיימת כבר מכילה
את הנגב עד אילת ולא מין משולש קטן בצד כמו שהיה
פעם. אבל נראה שבקרוב יצטרכו להוציא מפה אחת לא
רואים אח סיני ואת הסואץ.

מה עם קים נוכאק?

ך* ב תי * קפח יושבים בערב בחושך. המסובים מכירים
איש את רעהו לפי הקול בלבד. אבל זה מספיק. חושך
מצרים. בכסית הפסיקו לתת לקליינטים תה בהקפה. רק
במזומנים. עד כדי כך הגיעו ממדי הירידה מן העיר.
בתי־הקולנוע ריקים. אפילו קיט נובאק לא מושכת חבל
להפסיד את החדשות
אפילו גנבים כמעט אץ. משמרות השוטרים המשוטטים
בלילות ואורבים לגנבים נאלצים להסתפק בסתם עוברי
אורח. מאירים בפנס לעיניים, מבקשים תעודת זהות,
מדברים קצת על המצב ומכבים את הפנס. אפילו מטילי
האימה ואלופי הקלפים ומועדוני הלילה צעדו לפני שבוע
בחגור מלא בדרך אל תחנות האיסוף•
משמיצי המדינה נעלמו. הם כולם מגוייטים. כורכת הם
הראשונים לעשות את הנחוץ ואת הקשה. את מלאכת
התשבחות והעלאת המוראל הם משאירים לאחרים, כרגיל.
כל אחד מהם השאיר אחריו כמה מלים אחרונות וטובות
ערב צאתו. אחד אמר שהפעם יקח בית בעיר העתיקה-
ואחד אמר שכאשר יחזור יסע בשליחות מד, שאמרו
אמרו, אכל הם הם שהלכו.

^ ערםהדרמתי ביותר היה הערב הראשון. מעט
| 1הותיקים ששרדו נפגשו במקום שנפגשו — אלה שלא
הספיקו להילקח בערב הראשון. זה היה בתאריך שהפך
להיסטורי בתולדות הארץ הזאת — ה־ 29 בחודש. השנת
השחורה 29 .בנובמבר. והפעם 29 באוקטובר. אץ עט
שיוכל לתאר את המבטים שעברו מאיש לרעהו. את המלים
שנאמרו. את השתיקה שירדה. ערבים כאלה מזדמנים רק

דודה, הגידי לנו כן

^ כי קשה לפגוש מכרים בחושך. כל השיטות לא
ן | עוזרות שריקה חוגיסטית שורקים כולם. דודח
הגידי ת ו כן גם כן נפוץ. אם נעמדים וצועקים גידי או
אלי או בנץ או נירה יפה חדוה, גם אז הסיכויים ד,ם
להתקהלות גדולת השיטה האפקטיבית היחידה היא לחכות
עד שזה יעבור. או להדליק סיגרית
נצנוץ הגפרור מגלה פנים ברחוב. מכל צד ועבר מסתערים
כל אלה שהסתתרו באם לראות מיהו בעל הפרצוף
המואר. מסתכלים מקרוב בלי בושה ואומרים: זה לא ז ת
אומרים גם דברים אחרים. העיר הפכה למשפחה אחת גדולת הסיכוי לשיחה אינטימית במקום ציבורי הוא אפסי. כל
אדם יאזץ לשיהתך מתוך רצון טוב וצפיה מתוחה —
אולי אתה יודע משהו חדש שעדיין לא הגיע משובדמה
לקהל הרחב. כך נוצרים קשרי היכרות חדשים ומי יודע
מה עוד.

ביי קוגצדמים

ה עז לסחזה >6א*

אחת לכמה שנים, ב־ 29 בחודש. אחר כך אפשר להתפטם
עשר שנים בזכרונות. ואפילו להתפרנס.
הזדמנות מצויינת ובלתי־רשמית לזכור את אלה שלא
הגיעו ליום הזה, אלה שנשארו בשדות 48׳ .לא מזכירים
בקול רם, אבל כל אחד זוכר. המקומות בהם נפלו קרובים
עד כדי גיחוך. לפתע קיבלה הארץ ממדים. מין מדבר שכזה,
הגדול פי שלוש בשטחו מכל מה שיש כאן.
הנפלא ביותר הוא שאיש אינו צוחק מהאויב, אפילו
כאשר גילה חולשה כה מבחילה. אין זמן לצחוק, המלחמה
היא ענץ הרבה יותר רציד. אין סימפוניות ואץ קונצרסים,
יש רק כורח העובדות
מה יהיה?

איד נכבשה קאוזיר
ך * ג ע גו עי םלעבר לובשים צורה מוחשית ביותר.
| | לא רק הרדיו מנגן את השירים הישנים והטובים של
מלחמת השחרור. התינוקות מזמזמים אותם בלשון התינוקות,
שהיא כמין חיקוי ללשון הגננות. אפילו בצרבניה
ובתגוח המפולח, במקום לגמרי לא צפוי, אפשר לשמוע את
(המשך בעמוד )15

לסואץ ולטיואן
מאבד צבא
בשדה־הקרב,
ואשר אנשיו
ציודו הכבד

יין מיבצע קשה יותר בתורת־הפלחמה מאשר מיבצע של נסיגה. לרוב
מוכה את עיקר אבידותיו בנפש וברכוש לא בשעה שהוא נוחל את תבוסתו
אלא בשעה שיחידותיו מנסות להציל את עצמן. צבא שחדללהיות כוח לוחם׳
אחוזים בהלה, אינו יכול להתגונן באופן יעיל, אינו יכוללשמור על סדריו.
והקל נושר ממנו לאורך הדרך.
המפקד הטוב בהתקפה גוא זה הרודף אחרי האויב המנוצח ללא לאות. המפקד הטוב
בהגנה הוא זה המצליח ל#כב את רודפיו בתמרונים שלהשהיה ומכות־נגד, כדי לאפשר
את נסיגתם המסודרת של-י־יחידותיו וציודם. מיבצע כזההנ!,יל בשעתו תהילה למרשל
רומל, עת נסוג מרחק עצום מאל־עלאמין לטוניס, הציל חלק גדול מכוחו.
הצבא המצרי לא היה מסוגל לכך. מפקדיו נטשו את יחידותיהם לנפשן, חיל־האוויר
הישראלי הפציץ והשמיד. השרידים שהגיעו לתעלה שוב לא היו יחידות סדירות, אלא
אספסוף בורח.
בכל המקומות הגיעו היחידות לתעלה עצמה. הכוח העיקרי, שהתקרב לאיסמעאליה,
ראה את מימי התעלה בעיניו מפסגת ההר במרחק של 20 קילומטרים, הגיע אחר־כך למעשה
עד לגדה. בצפון ובדרום היה המצב דורד-
באותה שעה היה רק כוח אחד עסוק עדיין במיבצעו העיקרי. הכוח שהתכונן עוד
בראשית המאבק לרדת לאורך מפרץ אילת, כדי לכבוש את חוד חצי־האי ואת איי המיצר,
נחפז עתה דרומה, בשטח קשה, במיבצע שהזכיר במקצת את המסע לאילת ב־ .1949 יתכן
שמכל מיבצעי המלחמה היה זה המסע הרומנטי ביותר, אף שלא היו בו קרבות סוערים.
עם השלמת מיבצעו, הגיע הסיבוב השני בדרום לסיומו הצבאי.
רשות־הדיבור עברה מלועי התותחים לפיות הדיפלומטים.
כור?1

חוף או בצניחה על סור. אלה היו רק מבצעי
הבטחה למטרה הסופית: כיבוש האי
טיראן, התקוע במבוא למפרץ אילת כעצם
בגרון.

בעקבות היהודים
ך* חיילים הישראליים שהגיעו לטין
1ראן לא היו החיילים הישראליים הראשונים
שדרכו על אדמתו הצחיחה, חסרת
המים, של האי. במאה השישית לספירת הנוצרים,
בימי קיסרות ביזאנץ, היה בטיראן
ישוב יהודי עצמאי לחלוטין. שם האי באותה
תקופה היה יטבד-
אין האי מתאים לעיבוד חקלאי או לכל
צורך אזרחי אחר. היהודים שישבו ביטבה
במאה הששית היו בעיקר יורדי־ים, שעיקר
פרנסתם היתד על גבית מס מכל אלה הרוצים
להיכנס לתוך מיפרץ אילת.
בתקופה האחרונה, השתוקקו המצרים דווקא
לרשת את היהודים הקדומים. למרות שהאי
שייך לערב הסעודית, כשאר חצי תריסר
האיים . ,הקטנים ממנו, השוכנים לאורך
חופה הדרום־מערבי של סעודיה, לא ישב
שם איש. המצרים הקימו באי כמה סוללות
תותחים, שעיקר תפקידם היה למנוע כניסה
חופשית למפרץ. סוללת תותחים נוספת הוצבה
גם באי סנפיר, הנמצא מדרום טיראן.
כל מיבצע שיחרור שלא היה כולל בקרבו
את תפיסת טיראן, לא היד מבטיח את השיט
החופשי במפרץ אילת.
מטור יכלו החיילים הישראליים לראות

בבירור את צוקיו האדומים של האי המזדקרים
מתוך הים. מרחק חוף האי מתוף
סיני הוא 6קילומטר, והמים המפרידים ביניהם
הם רדודים מאוד.
מלבד הכוח שצנח בטור, גע כוח נוסף
של צה״ל לביצוע אותה משימה.
החוף המזרחי של חצי האי סיני, הוא
קשה למעבר. שרשרות הרים גבנהים מתנשאים
לכל אורכו עד לים ממש. אין בו לא
דרך סלולה ולא דרך עפר רצופה המאפשרת
מעבר סדיר. כוח צה״ל שנע במשך ימים
מספר בדרך לא דרך זו׳ היה נאלץ להתמודד
עם פגעי טבע ומכשולים אחרים של
הספקה וקשר, הנובעים מדרך זר-
גם הכוח המוצנח בנחל, שהתחבר עם הטור
המשורין שבא מכונתילר -לא סיים
עדיין את תפקידו.
מחר שהגיע כמעט עד מבואות פורס תר
פיק, החל גם הוא לנוע צמוד לחוף מפרץ
סואץ בדרך 200 הקילומטרים לעבר הכוח
שבטור.
ביום שבת בבוקר נכנם כוח צנחנים זד.
לעיר הנפט ראם סודר 40 קילומטר דרומית
לעיר סואץ.
בצד שדות נפט עצומים ומגדלי קידוח,
שכנו וילות מפוארות ומגרשי ספורט עבור
העובדים. העיר היתד. ריקה. רק משאית
עם 60 פדאינים ניסתה לעבור דרכה, אך
נהרסה על היושבים בה. הכוח דהר לעבר
טור.

קנ טר ה
דור 7ו**1ו״

.אל איגמר,

כדרך לאיסמעיליה. ארבעה חיילי צה״ל ליד שלט־דרכים בדרך לאיסמעיליה, המציין
ני המרחק עד לעיר הוא 10 קילוממר. שניים מהח״ליס לבושים במדים ללוחמת מדבר.

בכל צירי ההתקדמות הגיע הכוח עד למבואות תעלת־סואץ.
המיבצע הושלם למעשה, שעה שהכוח הרביעי תפס את כל החוף
המערבי של מפרץ אילת ואת האיים החולשים על הכניסה אליו.
ך* ום. רגליו של שמוליק נחבטו בקרקע.
^ הוא התגלגל על צידו. המצנח החום
היד פרוש לידו על הקרקע. שמוליק לא
קם. חבריו, שצנחו במרחק כמה מטרים ממנו
וקמו על רגליהם, מיהרו אליו. הוא
היה חי .״שמוליק, מה קרה לך? נשבר לך
משהו?״
שמוליק, בן מושב חסון מעמק־חפר, קם
על רגליו. בידו החזיק קומץ עפר, .איזו
אדמה *,התפעל ,״אפשר להוציא ממנה המון

המסוסים הכבדים, עמוסי המטען הרב
עוד חגו מלמעלה, המשיכו להפליט מבסנם
דבוקות צנחנים. האנשים למכה קיפלו ׳.ת
המצנחים, מיהרו איש איש ליחידתו. מקרוב,
בטווח ראיה במרד* ניצבו באי־סדר
מספר בתי אבן וחימר. מאחוריהם נראה
מישטח גדול של מים כחולים .״יא בייה*,
הפליט אחד הבחורים ,״לא ידעתי שתעלת
סואץ כל כך רחבה!*
״טמבל, זה לא סואץ ולא בטיח, זה הים,
ים סוף!״
״זה הים האדוסז הוא בכלל לא אדום!*
״שקט בחורים *,אמר המפקד ,״תשאירו בינתיים
את החבילות כאן ואנחנו ניגש להבטיח
את המסלול הזה ממול*.

הם התפרשו במבנה קרבי, דרכו את נשקם
והתקדמו לעבר שדה־התעופה הקטן,
השייך לעיירה טור שבקצה הדרומי־מזרחי
של חצי־האי סיני. מטוסי הובלה חגו בשמיים
.״תרד, תרד כבר!״ צעק אחד החברה
לעבר המטוסים ,״אתה לא רואה שאנחנו
כאן לבדז*
הטייס במטוס ראה זאת היטב. ברחובות
הבודדים של העיירה לא נראתה נפש חיה.
רק במפרץ הקטן, הסמוך לעיירה, עגנו כמה
סירות מפרש. כשראו את המטוסים, מיהרו
להרים עוגן ולהסתלק. כמה מכוניות נראו
דוהרות על הכביש מזרחד -מלבד הצנחנים
לא היה איש בקרבת המסלול. המטוס נחת.
הבחורים העמיסו על גבם את מטעני המזון
המים והתחמושת .״עכשיו אפשר לישון
כאן בשקט חודש, עד שיגיעו החברה*.
הבחור שאמר משפט זר -ניסה להתלוצץ.
אולם החברה התיחסו לענין ברצינות רבה.
מרוחקים עשרות רבות של קילומטרים מכל
כוח אחר של צה״ל, היה ע? היה דך? .המתין
עד שיגיע הכוח שנע בדרך היבשה
לאורך החוף המערבי של מפרץ אילת.
היה זה השלב האחרון במבצע לכיבוש
חצי־האי סיני. מטרתו: פריצת ההסגר הימי
על אילת. לשם כך לא היה די בכיבוש ה

נקבלהכות. טנק סובייט; מטיפוס סטאלין עולה באש בדיד לסואץ. הטנק נפגע
סירי של מטוסים ישראליים. לא היה זה כלי־הרכב המצרי היחיד שבער ונהרס בדרך לסואץ.

בחייאת אללה, אני נכנע אומר הקצין
לכואץ ללא יריח
ך • מקביל לטורים הישראליים שחצו
את האי לאורכו במזרחו, הגיעה גם
שעתם של הכוחות אשר לחמו במערב האי
להגיע אל היעד הסופי.
קו ההגנה של המצרים נופץ לרסיסים•
הדרך בואכה איסמעיליה היתר, פתוחה לתנועות
צה״ל. בצידי הדרך לאיסמעיליה היו
מונחים כ־ 100 טנקים מצרים הרוסים או
נטושים. בתוכם טנקים מטיפוס ט״ 34 מתוצרת
צ׳כית. טנקים רבים אחרים נכנסו לשימוש
כוחות צה״ל. בצירי הדרך היו פזורים
גם כלי רכב למאות, וכמויות עצומות
של כלי נשק וציוד.
גופות של מצרים היו פזורות בדרכים
ועל הכבישים. מהירות ההתקדמות של הכוחות
הישראליים בכביש איסמעיליה היחד,
כד. גדולה עד שחיילים מצריים שנמלטו
ניסו לעצור את רכב צד,״ל כסרמס למצרי*
בחשבם שאלה כלי־רכב מצריים.
לאחר נסיעה מטורפת מאל־עריש לאל־בורד
16 ,קילומטר בלבד מגדת תעלת־סואץ,
על ציר קנטר* מצא יוסקה, המקלען,
פנאי לנקות את המקלע של הכתר*
.כמה יריות דפקת מהמקלע, שמוליקז*
שאל אותו הכתב הצבאי שבתי טבת.
.אפילו לא יריד. אח*׳* השיב יוסקה
מאוכזב.
.לא השתתפת בקרב על רפיח?״
.היחידה השתתפה. אבל הלכנו שבעה
קילומטר ברגל משטח הכינוס עד למוצב.
בררו הפגיזו אותנו. השתטחתי והמקלע השתטח
יחד עמי. כאשר החלה ההתקפה דרכתי
אותו ולחצתי על הר,ד* הוא 7א ירד. ניסיתי
לטפל בו בשכיבה, אבל הוא היד, מלא
חול, לא רצה לידו*־
.אחר כך באה הפקודה לנוע. קפצנו ורצנו
אל המחנה של רפיח. עלינו על משאית
והתחלנו נוסעים ער שבאנו לכאן.
עכשיו יש לי זמן לנקות אותו, אם לא
יתגו פתאום פקודה לרוץ הלאה.״
.כלומר, הגעת לכאן ללא יריד, במקלע?״
שאל הכתב הנדה*
״בדיוק כך.״
אותה שעה סיירו סיירים בדיפים את ה־סביבד
-במשקפת כבר ניתן היה לראות את
האניות בתעלת־סואץ. לאורך הדרך עד אל־בורד
שקועות מכוניות מצריות, ציוד וכלי
נשק. לפי אומדן של קצץ החימוש, שיצא
לבדו לבדוק את השלל, נמצא שם ציוד שערכו
באומדן זהיר יותר ם־ 70 מיליון דולר,
כולל משאיות זיס רוסיות, שהצבע עליהן
טרי לגמרי.
.צר־צר, צר־צר יוטקה גמר לנקות
את המקלע. הוא ניסה אותו לעבר תעלת־סואץ.

שהסגיר את עצמו יחד פס חייליו לידי פטרול ישראלי במרחק 100 קילומטר נזאיסמעיליה. חייליו שוכבים סביבו על החולות.

ההפלגה הבאה
ץ* אשר נכנע רב־סוץ חסן רושדי סטזין, מספר אישי ,75
^ מפקד המשחתת המצרית איבראהיס אל־אוול, לא ידע כי
עשה מעשר, סמלי מאד. מן הסתם ד,ירד,ר באותו רגע במעשה־הטירוף
של מפקדיו, ששלחוהו להפגיז את חוף חיפה, כאילו
היה מפקד אונית־קרב אדירה, מול מטוסי חיל־האוויר, מיתקני
הראדאר ומשחתות הצי של ישראל. אולם אילו היתד, לקצין
השחום שהות למחשבה היסטורית׳ יכול היד, להגיע למסקנה
כי אשר קרה לו קרה בשעתו לאותו איבראהים אשר אונייתו
נקראה על שמו.
איבראהים אל־אוול, או. איבראהים באשא״ ,היה בנו של
מייסד מצריים החדש* מחמד עלי. כמצביא אביו כבש את
ערב, ארץ־ישראל וסוריה, הקים צי מצת גדול, הפך את מצריים
לגורם בינלאומי. אולם תוכניותיו לא מצאו חן בעיני המעצמות
הגדולות. הן בלמו את התקדמותו בכוח, ולבסוף, באוקטובר
של שנת ,1827 ירדו 24 ספינות בריטיות, צרפתיות ורוסיות
במלוכד על 89 ספינותיו במפרץ נאבאתנו, ביוון, והשמידו
אותן כליל.
גורלו של גמאל עבד אל־נאצר בשבועיים האחרונים היה
וזמר. הצרפתים והבריטים השמידו את חיל־האוויר, כמעט
השמידו את חיל־הים שלו. במכה איסטראטגית מזהירה כבשה
ישראל את כל חצי־האי סיני.

מצריים, שעוד לפני חודש היתח גורם בינלאומי
שגדולי חעולם התחרו כיניחם כשיחודו, חפכח
גורם מכוטל, מוכס ומוכה.

לבחינה פוליטית הוכן המיבצע של צד,״ל באופן מזהיר.
עוד זמן רב יהיה נטוש הוויכוח על הקו העקרוני של
הכללת ישראל בחזית אחת עם המתנות הקולוניאליות. אולם
אחת שהחלים מי שהחליט שיש לנקום בקו ז * בוצע הדבר
בכשרון פוליטי שאין למעלה ממנו.
אולם ברגע שהגיעו חיילי צד,״ל לגדות התעלה והנחילו
לעמם נצחון צבאי מפואר, חייבים כל השיקולים להשתנות לחלוטין.
עד הרגע הזה היו כל המחשבות מרוכזות לקראת השגת
הנצחון בשדר,־הקרב. מן הרגע הזה חייבות כל המחשבות
להתרכז על הפיכת הנצחון לשלום בר״קיימא.
ישראל קנתה את הנצחון הזה במחיר הזדהות מוחלטת עם
שתי המעצמות הקולוניאליות האחרונות, השנואות לא רק על
כל ערבי לאומי, אלא גם על כל עמי אסיה ואפתקה. רבים
יטענו כי המחיר היה כדאי, בהשוואה להישג הצבאי האדיר
שהושג. אולם ברגע שהושג ההישג, חייבת המטרה הראשונה
להיות לצאת מן הברית עם השותפים המפוקפקי*
האנגלים והצרפתים יבואו וילכו. אולם מליוני הערבי*
מחר שוב יקומו על רגליהם. עתיד המדינה הזאת אינו מונח
בין צרפת ובריטני* הוא מונח בין בקעת היאור וארם־נהריי*

נסענו כקרון אחד עם הבריטים והצרפתים.
הרכבת הגיעה לתחנה ששמה סואץ. עתה חגיעח
השעה לקום, לכרך את השכנים כקרץ לשלום,
ולרדת מן הרכבת במהירות האפשרית.

^ נקודה אחת אסור שתהיה כל אשליה: לא האנגלים ולא
1הצרפתים מעוניינים שיקום שלום בין ישראל לבץ עמי
ערב. להיפך, הם השיגו את אשר השיגו השבוע, ובדור האחרון
כולו, רק הודות לסכסוכים המתמידים בין העמים, העדות והמדינות
במרחב השמי.

אם יצליחו מעצמות המערב להפיל את משטרו של גמאל
עבד אל־נאצר, ולהקים תחתיו ממשלת־בובות משלהן, הרי
יצטרכו לאפשר לממשלה זו להיראות כפטריוטית בעיני המוני
מצריים. השנאה לישראל, בעזרת בריטניה, תהיה הסחורה
היחידה במחסן הריק של ממשלה חדשה כזאת.

אם ישראל לא תהיה הראשונה שתקפוץ מן
הרכבת ותציע לערכים המובסים שותפות נגד
מזימות המערב, הרי מעצמות המערב עצמן
יקפצו ממנה לפנינו, על מנת להציע לערכים
שותפות נגד ישראל.

*ץ אז ימי תש״ח, לא היתה הזדמנות כה גדולה לישראל
להשיג שלום, כמו בימים אלה. עתה השעה. מי יתן ותהיה
לנו התבונה המפוכחת לתפוס בשערותיה של הזדמנות גדולה זו.
הפרסטיג׳ה של ישראל הגיעה שוב לשיא. התנועה הלאומית
הערבית מוטלת חסרת־אונים על הארץ, אחרי שגמאל עבד אל-
נאצר הגדיש את הסאה ביהירות האופיינית לשחקן־פוקר.
ג׳סטה גדולה של נדיבות־לב, שעוד אתמול היתד. נראית כסימן
של חולשה, עתה תעשה את הרושם הדרוש.

כל ערבי שיש שכל כקודקדו, כל ערכי החרד
לגורל המרחב השמי והרוצה כלב כן בהגשמת
השאיפות הלאומיות הערכיות, חייב להסיק את
המסקנה כי לא תיתכן עצמאות אמת לערכים
ולעבדים בל עוד נטושה ביניהם המלחמה. המלחמה
בין שני העמים היא שפתחה את המרחב
כפני המעצמות הזרות, הן כפני הדוב הרוסי והן
כפני האריה הבריטי והתרנגול הצרפתי.
זהו הלקח אשר על ישראל להחדירו ללב המוני הערבי*
המאזינים ברגע זה בנשימה עצורה לשידורי קול ישראל בערבית.
ישראל נאלצה להגן על חייה מול כוחו של עבד אל־נאצר, מפני
שסירב לכרות שלום. אולם ישראל המנצחת יכולה להשמיט את
הקרקע מתחת להתערבות הבריטית והצרפתית כאחת ולהציל
ברגע האחרון את המשטר המצרי הקיים, אם מצריים תכרות
עתה שלום מיידי.

^ * י ן טעם להיכנס עתה לסרטים ופרטי־פרטים. תנאיו של
\ | שלום ישיר כזה כמעט מובנים מאליהם: עזה חייבת להישאר
בישראל, חצי־האי ואיי מפרץ־אילת חייבים להישאר מסורזי*
בעיית הפליטים נפתרה, בכל הנוגע למצריים, אחרי שפליטים
אלד, חזרו לישראל. המצור הערבי יתבטל, חופש השיט יובט*

תמורת כל זח יש עתה לישראל, זו הפעם הראשונה
אחרי במה שנים של שפל, מה להציע:
נסיגת חייליה לגבול הבינלאומי הקודם, הצטרפות
לליגה מזרח-תיכונית ויצירת חזית משותפת למען
העצמאות והניטדאליות של המרחב כולו.
דבר אחד מכריע: על ישראל להציע שלום שאינו משפיל את
האוייב, שלא יהווה בגידה באינטרסים הערביים האמיתיי*
איננו זקוקים לשלום כזה. איננו זקוקים גם להפגנות של
יהירות לאומנית. הוכחנו את כוחנו. החזק יכול להיות נדיב.
אם מותר להשתמש באימרה היסטורית ידועה :״אל יקלקלו
עטי הדיפלומטים את אשר השיגה חרבו של החייל״ .הגענו אל
ד,סואץ. אץ זו התחנה הסופי* על ההפלגה להים שך עד השלום.

סרנדה

מריו לנצה, השחקן־הטנור, נלחם
על נשמתו, השסועה בין אמבותו.
הזמיר* לשתי נשים — אשת החברה
הגבוהה מסאן־פרנציסקו, ג׳ו־אן
פונטיין שתאוותה אינה יודעת
גבול ובת מקסיקו חמת־המזג, סא־ריטה
מונטיאל, שזכתה, לא לחינם׳
בתואר ״הנערה היפה ביותר בעולם*.
בקולו, שאין שני לו, משמיע לג״
צד( ,מימי!) 16 שירים (ביניהם:
אווה מאריה של שוברט< שעה שהוא
פותר את הבעיות של בן־
איכרים הקונה לו שם־עולם כזמר
והמאבד כמעט את נשמתו כגבר.
משך 121 הדקות של מתדר* שר,וסרט
כמעט כולו במקסיקו בצבעי
וותר טבעיים, לפי ספרו המפורסם
של ג׳יימס מ. קיין, זוכה
הצופר. בכל: בנשים יפהפיות וחושניות
(במיוחד סאריסה מוגסיאל
בריקוד מלחמת השוורים המסעיר
שלה) ,בזמרתו הנהדרת של מריו
לנצר, ובמראי הגוף הנפלאים של
מקסיקו.
הצגת הבכורה בקרזב בבתי־הקוד
גוע בתל־אביב, ירושלים וזזיפח.

וודנד

חמחמ שו נ ח. נפש האדם דורשת
זמן מעבר כדי להסתגל להכרה כי מלחמה
היות ועד שהיא מתרגלת לזעדוע, והנה
היא כבר חלפה. לכל מתרגלים, אך
קשה להתרגל לחוסר ההרגל. על כן עדיין
רבים בתל־אביב המריעים בקול ענות וממציאים
בדיחות עממיות על הנצחונות
י אחד אומר שימה של חיפה פתוח לקבל
עוד אניות והשני שסולל בדנה מוכן לקבל
את הטייסים המצריים לעבודה, בתנאי שימשיכו
להביא מטוסים. והשלישי טוען שעכשיו
נצטרך לשלם לרוסים בעד הנשק שתנו
לנו. אחר כך מכנים את, הבדיחות ה־
*.לו בשם הומור־החזית, ואסור שלא לצחוק
להן.
בבאר־שבע זה אחרת. עיר הערבה והדרום,
שהפכה בין לילה לבירת הצפון, טובלת כר
דיה במלחמה. שם הכל מכוסה אבק הנגב.
־,מעילים והכפיות והמכוניות והנעלים. ו־
׳.כבוד המלחמה ירד חמסין כבד על העיר.
ביום השמיים צחים ובהירים כמו מודעה
לתיירים. ובערב הם שחורים
מלאי כוכבים. מתאים למלחמת
בזק.
האנשים כה עייפים עד
שאין לראות את העייפות
כפניהם קצינים גבוהים שלא
נתנו שינה לעיניהם מור,
שלושה ימים קופצים
ברגל קלה כאילו חזרו מ־התעמלות־בוקר.
כל הסיכויים
הם שהגיעו ממקום ועומדיב מרוחק
לחזור לשם ללא חניה או
מנוחה קצרת

זח כסדר
— י מדחיס כיותר הוא הסדר. והשקט•
| ן אי־אפשר לראות מישהו מסתובב ללא
מטרה. הכל קצר ויעיל. הסיסמה הישגה
והבדוקה ״זה בסדר״ לא עוזרת בכלל. צריך
להוכיח שזה בסדר.
גם קציני־ד,תרבות לא ישנו שלושה לילות.
הם הלכו עם החיילות, וממשיכים לחנך
את הצבא אפילו בנקודות כמעט מנותקות.
וכבר הופיע עלון קרבי, וכבר חולק
לחיילים בכל מקום ברחבי סיני. ולהקות בידור
מגיעות עוד בעצם הקרבות מתוך הנחה
שתימצא שעת פנאי לשעשע אותם
אריח לביא עם שלושת המיתרים באו להחליף
את נעמי ושייקה. הם מופיעים עשרות
פעמים ביום. אין מקום שיהיה קטן
מדי או קהל שיהיה מועט מדי. אפילו שרות
הרוח עובד בתנאי מלחמה בזק.
לאם־לאט מסתננות הידיעות היותר אישיות.
מי נמצא סד, ומי שם ומה עבר על
מכר וחבר דדיה ונם מי נהרג. המלחמה
מקבלת טעם יותר מלוח. לא כותרות. משהו
לגמרי פרטי, שלאיש לא יהיה בו חלק לעולם
ובסופו של דבר, הן תישא הרוח את
כותרות העתונים ואת התרועות, ורק זח
יישאר.
בשעה 12.00 משדרים בקול ישראל את
התכנית ״שלושה בסירה אחת* .שאול ביבר
יכול לשמוע אותה במקום כל כך שתה
מהרגיל. כמובן, אי־שם, במקום בו יתבשלו
הכזבים לילקוט הבא.

הילקוט הכא
ף* ״ ר י* £כז בי ם. לא הרבה, לאט־לאט.
איך נכנעו המצרים באבו־עגילה, בגלל
חוסר מים איר פנה אליהם זוניק בטלפון,

פייטר מול מיגים
ך פייפרים הם משהו
1 1מיוחד במינו. קציך
המבצעים של הפיקוד טוען
שהם עשו עבודה גדולה
וכבירה. הם הם שחשו לגל
מקום לפגות את הנפגעים
הם טסים בגובה ר
מוך, כדי להימלט מפגיעות
הנזינים. בשעת סכנה הם
נוחתים באחת הואדיות ד
מחכים בצל הסלעים עד יעבור
זעם אם הם מספיקים
לרדת אם הם לא מספיקים אין מה לעשות
אחיות עייפות בדרך אל בית־התולים או
מבית״החולים רופאים עייפים אל או מן
המשמרת — אם יש משמרות דומה שהכל
עובדים במשמרת אחת ארוכת עד שהכל
יסתיים.

דז דיו
ש ליי ז ר

בבאר־שבע זה אחרת

אבל אמח: נמססת,
והמגיה י^ויה קרי7זק\ 7
ג בן פ\(7לק\י הרדיו חביים
א 2171 לאחר האזנה דונסיוג
ב אנו סתר דיו ענ גי דז ד .
ב לל ה׳צדיל ר^דלהיאפ&ר
לך להבחין ביתתטתך!
יבליבו.

111

(הסשן מעמוד <15
שיר הפינג׳אן. ובבתי־הקפה האפלים די
שמישהו יפתח את פיו וקולות מאופל יענו

אבל שום דבר לא מסתיר את ההרגשה
העמוקה, לא של דאגה וחרדד* אך צפיד,
לבאות. כל ילד יודע שאין זה בדיוק כמו
במלתמת־ד,שחרור. אנשים נעשו מפוכחים
יותר. הם יודעים בדיוק מה הולך כאן. יודעים
בדיוק על מי אפשר לסמוך ועל מי
לא, וההרגשה הכללית היא שהפעם הזאת
זה ייגמר יותר סוב.
אם אפשר להיות נביא, הרי שבפעם הזאת
לא יילקח רכוש נטוש. כי הבריות מדברים
על הנושא הזד. בגלוי. ואין כמו גילוי־לב
לעצור בפני דברים לא נאים. רק המעשים
הנעשים בצנעה וללא קול הם המסוכנים•
ביחידת־הקשר לכתבי־חוץ בקריה מהומה
כמו׳ במטה קרב. בחדר המלחמה תלויה המפה
וסיכות מסמנות את התקדמות צבאו־תינו.
מישהו הזיז את אחת הסיכות להנאתו
ותקע אותו במקום רחוק למדי, משהו
וסביבו קאהיר. מזל שכתבי־החוץ לא בקי־נים
בגיאוגרפיה שלנו. עוד היו מודיעים
על כיביש קאהיר.

ר דיו

ת ל־ א בי ב עיר פרזו ת • יי * *
דומות צמודות להגה. אולי קופצים לרגע,
בעברם בעיר, לשתות ספל קפד — ,אולי.
חיילים עייפים שרועים במכוניות, בין תלי
חגור וערימות ציוד. דגלים מצריים עייפים,
שלל שנלקח, מתנופפים ברוח. קהל מריע
ומוחא כפים. החיילים ממשיכים לשכב במכונות,
ולא מגעים על שפע החיבה.

כןע *י? * ר. ב ע * בי

נהגים עייפים בשיירות ארוכות עתים א־

כלי־הרכב הלאומי
איך השיג את הקו ואיך קיבל את הכניעה*
איך קלטו במכשירי־הקשר פקודות ברוסית
מפני שהיו גם טנקיסטים רוסים. ואיך יצאו
לדרך שני חברים טייסים, בשני מטוסים, ר
אחד מהם נפגע באוויר. והשני חג מעליו
בעיגול לאות פרידה וזינק למעלה להמשיך
במד, שהוטל עליו לבצע. איזו פרידה, כך
באוויר.

העז ל פ תזה 996

ואיך ראו את עזה מהים לפני הכיבוש:
המונים, נשים וטף, מתרוצצים על החוף.
רצים ימינה, רצים שמאלה, חוזרים על עק-
בבג כמו עכברים במלכודת. עתה נפתרו לפחות
הספקות הללו של לאן לברוח. וכמה
סוק שיש לגו חיילים שיודעים גם לראות
את הדברים הקטנים הללו.
העכברים שהצליחו להימלט, הותירו אחריהם
כמד. נקמות קטנות.
עדיין זרועים מוקשים פה
ושם. עדיין מסתובבות להקות
קטנות ללא מנהיג וללא
רועה, בדרך למצרים.
טוראים לא נלקחו בשבי —
נשקם נפרק מעליהם והם
נצטוו ללכת באשר ילכו. כי
כל הרכב וכל האמצעים דרושים
להתקדמות. אף זה
מהגיונה של מלחמת־הבזק.
הם יגיעו איך שהוא חזרה,
פליטי צבא מוכה, ככתוב
בתנ״ב•
ובכל זאת, מפני שלא
התרגלו למלחמה, קורים
דבר־ם מצחיקים ומשונים.
בעל בית־קפה בכיכר העיר,
בקושי מדבר עברית, עונד,
בגסות לחייל .״גם אני
חייל,״ הוא טוען, כאילו המדובר
בתור לאוטובוס. אבל
גם החייל לא התרגל
עדיין, והוא מסתלק ללא
התמרמרות׳ בבת־צחוק על
שפתיו.
אץ זה נכון שהיתר, מלחמה
קרה, ללא אויב. היא
היתד, רק מהירי -אבל קשה
ואכזרית. יהיו שיזכרו את
ההאפלה, ויהיו שיזכרו דברים
אחרים, ומה שנשאר
הוא ארץ בעלת ממדים שר
נים לגמרי. במקום באר־ש־שבע.
שהיא עכשיו ישוב ותיק, ינוע המערב
הפרוע דרומה. כבר מלאים הכבישים טרמפיסטים
ואולי מוכנות כבר גם תוכניות
להתישבווב

נא לטוס נמוך
** ד כמח שנקל להאמין בדבר, הת־
* מלאה חל־אביב חוזריק. משתלמים
ומשתלמות, מטיילים ועוברי ארחות אירופה
ואמריקד״ שמעו את תרועת המלחמה ורצו
קודם כל לערוך קרב על מקום במטוס
הבא.
הפחידו אותם נורא. אמרו להם לסוס
לא ביום ולא בלילה, אלא רק לאור הדמדומים•
ולטוס נמוך ולא גבוה. ובעתונים
באירופה כתבו שתל־אביב הופצצה קשות,
וכך על כל פנים הודיע רדיו קהיר. ולטוס
נמוך זד, לא נעים, יש כיסי אוויר, והמטוס
חג ומתנועע. אבל לפי מה שמספרים שרו
החברה משירי ציון והמטוסים כולם נחתו
בשלום, בלוד. ועוד אומרים שמבחינה מקצועית
זד, היה מענין מאד, כי נחתו בגלישה
ישירה גיצנצן הארץ ועד לוד, כדי לא להפריע
לתנועת מסוסי הסילון. אם הצנזורה
תמחק, שתפחק.

חסימ״ח בבארים
ך* ימים הראשונים היתד, ההאפלה
^ מדכאת, אולי פשוט מפני שלא רואים
טוב בחושך. אחר כך התחילו להתרגל,
והחיים נמשכו כרגיל גם בערב, על הטוב
והרע שבהם. הטוב הוא הנכונות לעזרה
לזולת שנתגלתה בכל מקום אפשרי, אבל
זה גם ביום. הרע הוא שהאוכל שהוגש
במסעדות היה בינוני כרגיל, אם לא לפסה
מזה, ואותו דבר גם ביחס למשקאות. אבל
לזכותו של קהל העורף, שלמעלה מגיל
הגיוס, יש לומר שבהפסקות שבין החדשות
לא נמנע מלהיטיב את לבו. ובענץ זה אין
צורך להיות פוריטני. אפשר להאמץ בלב
שלם לפסנתרנים בבארים, שניגנו לילות
שלמים את שירי הפלמ׳׳ח, שהם התפללו
לנצחונו של צה*ל.
אילו אפשר היה להמטיר על החיילים
פרחים, בקבוקי בושם או מחיאות כפים,
אפשר היד, לשם כך לערוך גיוס כללי בעורף
ואיש לא היד, נפקד. הואיל והחיילים עדיין
לא הופיעו, הסתפק הקהל בגילויי חיבה לכל
נושא מדים שנזדמן.
רב סרן שנסע במכוניתו מהדרום דרך

ד!גודלם הזה 995

כי במכונית חל קלקול. מי שלא יצא מיד
מביתו והתגלה כמכונאי מומחד -או דוחף
מכוניות מוסמך, או סתם בחוד סוב ששם
יד, לא היה אותו יום בראשון. וזוהי
עובדד-
אפילו הילדים לא בכו באזעקות. יש
להם השכלה פוליטית עצומה, והם בקיאים
במתרחש מאין כמוהם. תן להם מתר

נט ^ י ^׳חד׳

ב 1? ? 13ה

״קיבלת גדוד!-

ראשון־לציון נתקע לפתע באמצע הכביש,
לנהג את עניני המדינה הזאת, והם לא
יבכו.

שיקוייס

ף* רחוב שוקלים וטרים. את כל החדשות
* הטריות. אם נתקדם מנקודה א׳ לנקודה
ב׳ מה יעשה ג׳ .והאם זה לא יסבך את המצב
בגוש ד׳ ,הטורח עתה קשות כדי להתבצר
נגד קבוצת ה .,אם יהיה או לא
יהיר -ואם יהיד״ מה יהיה אחר כך. כמה
כסף עולה להחזיק. כמה עולה לא להחויק.
האם טובים השנים מן האחד או האם החוט
המשולש לא במהרה יינתק. ואם יינתק׳ האם
ננשום לרווחה או ניאנח מר. האם משפיע
מה שנעשה בנקודה אחת על כדור הארץ
על הנעשה בשניה, או להפך. האם
מסתתר מאחורי ההודעה האחרונה משהו
בעל משמעות עמוקה יותר, או שטחית יותר.
האם כולם באמת אומרים מה שהם
חושבים, או משקרים ביודעים, או אומרים
את האמת כדי שיחשבו שהיא שקר, או
משקרים כדי שיחשבו שזוהי אמת שנועדה
להתקבל כשקר. האם יהיה אחר כך יותר
סוב או הרבה יותר טוב. ומי חכם וידע.
האם אפשר בכלל לדעת מה ומדוע קורה,
או אולי עדיין לזב בקיצור, שיקולים משיקולים
שונים׳ ומי שאינו שוקל וסר הריהו
בכל זאת שוקל וסר. והחדשות החוורות
על עצמן, אם גם בשינויים, הן כאין וכאפס
לעומת הנימוקים החוזרים ונשנים ונש־לשים.
גם ברגע כתיבת השותת הללו עדיין
נמשכים השיקולים.

מי מאמץ לאידן?
ך• ענץ החדשות בקול ישראל היתה
1אחדות גדולה. לפי תחילת ההודעה אפשר
היה לדעת אם כדאי לשמוע את ההמשך
או להפסיק. ובענין זה אין לרמות כאן
איש, כי את ההודעות הקודמות ידע כל
איש בעל־פה .״ואוי לה לאלביון הנוכלת
מצחוק הבוז והלגלוג שליווה בערי הארץ
את הודעותיו של סיר אנתיני אידן בביתר,נבחרים.
אף אחד כאן לא האמין לו. כולם
ידעו שזה רק פוליטיקה, והוא אוהב אותנו
מפני שהוא פתאום צריך אותנו.
האמת היא שבממדים שלנו אין חדת
ואין עורף. ההבדל הוא רק בבדיחות, כי
בחזית הבדיחות הן אמיתיות ולכן יותר
טובות. וסוף טוב הכל סוב.

פרס עשר לירות יוגרל בין פותרי תשבץ. העולם הזה״
מאוזן .1 :בפתרונו
אתה עוסק ז .5
אלוף־משנה בצה׳׳ל;
.10 נדר! .12 לפי
השם! .14 תל־חר־בות!
.16 גיבור
של הזז! . 18 תעודת
חופשה! .19 שדה
תעופה בירדן! .21
יישוב ביהודה! .22
בן זוגו של אבירם!
.23 ראשון הקראים!
.24 לפי מידת! .25
מכולת! .27 אבי
אברהם! 30 יין כד־סל
נזזרחי; 31 באה
בסיום מסמך של
מוסד! 33 כניסה!
35ח׳־כ המסייר
באסיה! 36 נא לא
להקדימו לקנה! 38
מקצועה של אביבה
פאר! 39 ניתן לפתיחה!
.40 מאתיים
ועשרים .41 :שר בממשלה!
•43״עם -
בחרת .44 !-מקלע
בינוני! .46 בעל
מדינת היהודים; .48 נביא! -19 יסוד ראשה
בתחבולה.
מאונך .2 :חוגרים אותו לאבל 3 :מכונית
מפוארת .4 :משטר דב יוסף .6 :עניו
ד. הרגשה הקשורה עם התקררות! 3אוי!!
.9כינוי מחתרת האצ״ל בפי חבריה! .11
תהליך הקשור במכונה! .13 פרח השכיח
בסביבת בנימינה! .15 חטיבת פלבדח!
.17 הוא שכח לסגור את הדלת! .18 יראה!

.20 בת בי. ג׳י! .23 גלית, למשל.26 :
קהילה ידועה באשכנז של ימי הביניים!
.27 פר׳! .28 אם הכלה או החתן! 39
מחלקה בדפוס 31 :אחד היעדים החשובים
של מלחמת העצמאות! 32 השנה בד, אנו
חיים 34 :השפתון הקדום! 35 לשלמה
היו רבים כאלה ואחד במיוחד 37 .קמח
ביחס לחיטה! 39 תקר! -12 סופו לנבוט!
44 אל בבל! -15 מכה!! .47 שופט מחוזי.

הערות־מזיי״ס
כיצד לכנות את הפלגתן המשותפת של צרפת. בריטניה וישראל לעבר

תעלת סואץ?...

שלושה בסי רהאחת ״

כוחות צה״ל לקחו בשבי במדבר סיני כמה טאנקים מטיפוס ״ מטאליף׳_.

מתמניםמשתתפים, אסר הקוראים המשתתפים בעמוד זה יזנה מדי
שבוע בפרס של 10ל״י. הזוכה השבוע הוא הקריקטוריסט האלסוני של
הדף הקרבי של פיקוד דרום, המתבקש להתקשר עם המפרכת.
הילד השבוע, כאשר החל מבצע סיני, נראה אחד מחברי הכנסת מחייג בעצבנות את
אחד ממכשירי הטלפון בכנסת, בנסותו להתקשר עם בנו. לאחר חצי שעה של
נסיונות נואשים להשיג קשר, משך דיין האב בכתפיו בעצבנות ואמר:
״אתני מצליח להתקשר עם הילד׳.
היה זה ח״כ מפא״י שמואל דיין, ושם בנו הוא משה.

גם זה חלק מתהליך הדסטאליניזציח .

אומרים, כי ח״כ רפאל עומד לנצל את כניסתם של חיילי ישראל לסיני
על־מנת לעלות להר ולבקש שם ממשה רבנו להכניס דיברהנוספת

ללוחות הברית...

מחיריהם של כמה מצרכים האמירו השבוע משום ש

כאשר הושמעה האזעקה הראשונה רצו כמה יהודים
קשי־הבנה לא למקלט, אלא למכולת .

שם מתאים לחאפלה שהונהגה בישראל...

חושך מצריים.

נו^ 3דות בית־הספר היעברי
חח הזמן

העיתונים מתלוננים בזמן האחרון, שבכל
בתי־הספר מלמדים לסי ספרים
ישנים, שאין להם שום קשר עם המציאות
החדשה. יצויין איפוא לשבח
בית־הספר למשפט וכלכלה בתל־אביב,
שהיה הראשון לשבור אח השיגרה העבשה
ולהביא לפני תלמידיו חופר־לימוד
הולם את הזמן ובעיותיו. כך,
למשל, בבחינה האחרונה במשפט חוקתי,
ניתנה לתלמידים השאלה הבאה,
בלשון זו :
.בפרוס הבחירות לכנסת השלישית,
נתקיימה אסיפת־בחירות של המפלגה
״למען העם׳׳ ,בה נאם חבר הכנסת השנייה
ראובן סערי. באולם האסיפה נכחו
גם חברים מספר של המפלגה היריבה,
,.למען האנושות׳׳ ,וביניהם אחד מראשיה,
שמעון קנאי. בתוך נאומו אמר
ח״כ סערי כדברים האלה :״פאסריום
אמיתי לא יצביע בעד מפלגה שבראשה
עומדים אנשים מסוגו של קנאי, מ ב
ורמאי, שבנה לו וזילה וקנה לעצמו
מכונית מהודרת, מכספי הציבור שהשליש
לכיסו*.
בצאתם מאולם האסיפה, פנה קנאי
לסערי כהאי לישנא :״מילא, לא נדבר
עתה על פוליטיקה ובחירות, אך שים־
לות וחזירות מצידך, שהינך מחזר אתרי
אשתי, כשאני נעדר מהבית בשל תפקידי
הציבוריים׳.
כתגובה על הדברים האלה, סטר סערי
על לחייו של קנאי. הקהל הרב, שנכח
בעת האירוע האפור, הפריד בין הח״כים
המשולהבים.
לא שיחק המול לשניהם, ואיש מהם
לא נבחר לכנסת השלישית. קנאי הגיש
עתה קובלנה פלילית נגד סעדי, בשל
האירועים האמורים וכלל בה שני
פרטים )1( :לשון הרע, בניגוד לסעיף
202 לפקודת החוק הפלילי 2תקיפה
כניגוד לסעיף ,249 שם.
פרקליט הנאשם טוען, על סף הדיון,
שתי טענות מוקדמות אלו )1( :אין
להביא אדם לדיון פלילי, בשל מעשה

ט עו ת ר עול צו דקת
קונצרטים למוסיקה קאמרית לעייהודה
ריין,תל־אביב
נויים• (דבר)

בית־ספר למשפט וכלכלה

שיסה צרפתית

פעם לא היה לחברה שום חשק בכלל
לשיעור בדיקדוק צרפתי. מיד אירגנו
החברה הטובים מגבית קטנה, לתשלום
שכר־עבודה, והתוצאה — במשך כל
השעה עמד ליד החלון קבצן וניגן ללא
הפסק סרנאדות בגיטארה שלו.
יוסף אלכסנדרוביץ, תל־אביב
לשעבר

גימנסיה
הכל ייצור.

העיתון המיני ״לה אורור״ מותח
אף הוא ביקורת על התוכניות הללו(
.הבקר)
בתיה הויפטמן, רטת־גן
תחת הכותרת :״בלי ידיים ו״

דף קרבי של פיקוד הדרוס

החברה אחר־כך מה היה איכפת לו לד
סוע קצת העירה ולבלות בבית סוב,
הסביר רפול :״לא היד, נעים לי להסביר
לזקן שבאופן פרינציפיוני אני אף
ג ניד, צוד-ל
פעם לא לובש לבנים.־׳

שיסה כיסית

השיעור האהוב ביותר בבית״הספר
היה השיעור בזדמיה, מפני שבניגוד
לכל שאר השיעורים היו לומדים בו
מפעם לפעם משהו מועיל. דודיק, למשל,
עירבב פעם במעבדה אלפי חומרים ומצא
תערובת של שמן אתרי עם עוד
כמה דברים, שהיתר, שימושית מאד.
השתמשנו בה לראשונה באחת הבחינות
באנגלית. לפני הבחינה, בהפסקה,
כתבנו על הלוח את פירושי המלים,
ואחר כך ניגבנו בזהירות את
כל הלוח בתכשיר־דודיק. הלוח נראה
כאילו הוא רחוץ ונקי, ורק אחרי רבע
שעה, כשהמורה ישב בניחותא וגבו אל
הלוח, התייבש התכשיר ועל הלוח התגלתה
כל הרשימה, לנוחיות המעוגיינים.
,בוטה, חיפה
לשעבר בי״ם מקצועי ליד הטכניון
מעבד פעם דירי מיהר מאד בדודג׳ לבאר-
שבע. בסיבוב אחד הוא שכח לסובב
את ההגה, ירד מהכביש לדרך־עפר, הגיע
לבית שעמד בקצה אחד המושבים
החדשים בסביבה ונכנס עם הדודג׳ דרך
הקיר ישר לחדר־האורחים. בעלת־הבית,
שניקתה את האבק מהרהיטים, העיפה
מבט אחד בפולש הצר וחזרה לעבודתה.
לדידי לא היה נעים. אחרי הכל, הוא
נכנס לבית זר בלי לדפוק על הדלת.
״תסלחי לי גברתי׳׳ ,אמר ,״אבל אני
חדש פה בבית. אולי תוכלי לומר לי
מה הדרך הקצרה ביותר לבאר־שבע?׳
בעלת הבית, כנראה עולה מאנגליה,
הסבירה בלי התרגשות :״סע ישר במסדרון,
וליד המקרר תפנה ימינה.״
אברמלי הכזבן, דף קרבי, פיקח־ דרום

ב תח תוני ובדו1ד*ה
אחרי הפשיטה (הקודמת) על בונתילר״
ביקש בן־גוריון שישלחו אליו אחד
מהחברה, לשיחה מעמיקה על הפעולה.
שלחו לו את רפול, זה שדוגל בסיסמה
שפעם אחת בשנה צריו להתקלח, בין
אם זה נחוץ ובין אם לא, אבל להתגלח
צריך רק לפני חופש.
בן־גוריון התרשם מאד מהשיחה על
מהלך העניינים, ובסוף אמר לרפול:
״תבוא עכשיו אתי הביתה, תתקלח׳
תנוח, תאכל משהו. אני יכול אפילו לתת
לך לבנים להחליף׳.
רפול סירב בכל תוקף וכל ההפצרות
של בן־גוריון לא עזרו. כששאלו אותו

9רא־ד(׳
פלפולי תנ״ך
השאלות הבאות מחייבות את פותרן לבקיאות בספר־ד,ספרים — וגם למעט שכל
עקום.

ומאז היא עוסקת בחשיפת גנזי
העבר.

סוכן לעבודת

מסדר מצרי הופרע על־ידי חיילי צו־ו׳ל

הרצליה

דמי הכניסה נשפכו בסיס.

הפריון וה

שעשה בהיותו ח׳׳ב 2הנאשם נהנה
מחסינות לגבי העבירות המיוחסות לו.
(א) תן דעתך על שתי הטענות האמורות(
.ב) האם המצב היה שונה,
אילו שני הצדדים או אחד מהם היו נבחרים
גם כחברי הכנסת השלישית?״
אחרי שאלה כזו בבחינה, אי־אפשר
יהיה להתפלא אם אחד הסטודנטים יגיש
תשובה כזו:
״אין טעם להעמיק בטענות אלה, כי
שבוע לפני מועד המשפט, ביטל קנאי
את קובלנתו נגד סערי, לאחר שח׳־כ
סערי רמז לו, כי ידלה לעיתונות את
עיסקת השעונים והבשר, שח״כ קנאי
שיחק בה תפקיד ראשי.״
סטודנט, תל־אביב

אנציקלופדיה של כוכבים: סופיה
לורן — נולדה ב־( .1834 קולנוע)
ר. ב ,חיפה
במפראה — 22 חדר, כולל מחלקת
ילדים, בית־מרקחת׳ מעבדה ר
מרדכי דן, תל־אביב
עוד( .דבר)

לא יודע, מצאתי אות! מתחת
לכסא שלי בקולנוע״.

( )1איזה נשיא היה שלומיאל 2איזה ״עוך״ ישב בבטנו
של כעל־חי 3איזה צייד מתחיל בחייה 4מיהו הנציב
הראשון 5כאיזה סיסמה קרבית מזכירים 5פעמים את
החמור 6איזו עיר, שניתנה בנדוניה מאת פרעה לשלמה
המלך, אפשר לאכול 7איזו אשה עייפה תמיד 8מי הם
השניים שאביהם הוא גם סבם 9איזה מלך היה בעל־עגלה?
( )10 ידידו של איזה מלך מסתיים כיריבו?
שבח ווייס, חיפה

ש 0 1!1ש 4ש 101 04א 44׳ 11 .0 0110 . 401111אסא 411ש ש 111א 4
׳ 111ס א 4.40ש א 44 .י 1׳ 0011 0 4401׳ 4 111ש 14 111.1.1א ש 4שחם ׳) 0 1 11111
־ 4א ) 6 ( 04411 041 . 0 1־ 01.1 * 4 410 001111.1׳ 4א ) 8 ( 0011 401־׳ 1א )9 ( 111 4 ( 4
״ ־ ש. א ל 4א 11011 1101110 0 ׳ 1:411. 11011 1*1411 5 ( 0 0 0 4 1 4411. 11011
־ 0 440 ׳ 0 1 *54:0 4414.4 0 4 0ש א 2 140 4410 . 0411 141 40111 0011.4 4 4 0 1