גליון 996 מתאריך 14 בנובמבר 1956

העורך הראשי: אוריאבנרי ראש המערכת:
שלום נהג
עורכי־משגה:
רוב איתן, אורי סלע
עורך כיתוב:
סילגי קשת
כתב בכיר:
אלי חבור

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
המוציא לאור: העולם הזה בע-ם.
ופוס משה שהם בע״מ, ת-א, טל.62239 .

המערבת איננה אחראית עבור תובז זז־כורעות,
כולל טורעות הטתפרפטות תחת
הכותרת ״רו״ח לצרכו,־ ,רו־ח לנוסע*
יכו׳ וזטוכנות ונערכות על־ירי המערכת.
והפצה: רור סופד ובניו, תל־אביב.
•חוב אחד־העם .24 טלפוז טסי 3ו; 56

עורך תבנית:
אהרוו זוור
ילם המקרבת :
ארית קר\

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניצח גבי, שייז גרור.
לילי גלילי, רויר הורוביץ, רותי ורר, רוני
זוהר, אברהם חרטוז, אוסקר טאובר, משח
לשם. אביבה סטו, עמום סיגו, שלטה קרז,
הצייר הראשי:
שטואל ברתור
מנהל מדברה :
עורר רפום :
נחו רון
אריה אריאל

העתון הנקרא ביותר במרינה

הסרן גם היה בסוח שנפגש לא פעם עם שלום כהן׳ כששניהם היו בדרכם לבתי•
ספרם בחשמלית.

שלום השתתף באופן פעיל בשלב ההכרעה של הקרב. בג׳ים שלו העביר פצועים מהקו
הראש ן לנקודות האיסוף. אולם ד״־ווויה העיקרית היתר״ לדבריו, פגישתו עם סגן־אלוף
חנא נגיב, מפקד הגה ד המצרי, שנלחם בעקשנות על שארם אל־שייך.
נגיב, שאינו קרוב של הגנרל המודח בעל אותו השם, מסר לו פרסים על כמה מחבריו
ללימודים, המשרתים כיום בצבא המצרי בדרגות־קצינות שונות. בין השאר סיפר על ליודא
(רב־אלוף) עוסמאן אל־מאהדי, מי שהיה ראש המטה־הכללי המצרי עד פרוץ ההפיכה. בנו
של הליווא, איבראהים, היה ידידו המקורב ביותר של שלום, וחברו לכיתת הלימודים.
נגיב סיפר כי איבראהים משרת עתה בחיל־הרגלים באזור תעלת־סואץ, הנהו נשוי ואב
לשני ילדים. לשלום, שעודנו רב־טוראי, נשוי ורק מצפה לילדו הראשון, היתד, כל הסיבה
לקנא בחברו המצליח יותר.
נגיב סיפר כי חבורות קצינים מצריים היו נוסעים מדי פעם לטיול בהר־סיני ובמנזר
קטרינה־הקדושה הסמוך לו. במקרה נמצא במקום הגיליון האחרון של אות -,שבוע (העולם
הזה ,)994 בו הופיעו הצילומים הנהדרים של שני המקום ת. נגיב התפעל מהם ורטן שר,,א
עצמו לא ביקר שם, מתוך אמונה שההר לא יברח לו .״טעיתי -,נאנח הסגן־אלוף המנוצח,
״ההר ברח.״ הוא ביקש לצרפו לטיול ישראלי הראשון למקום.
שם העולם הזה לא היה זר לנגיב. הוא שמע עליו, לדברי! ,בשידורי קול קאהיר בערבית,
ובקטעים שהועתקו בעתונות המצרית. לפי בקשתו, תירגם לו שלום באותו ערב את המאמר
הראשי של הגליון, שנית.ז את בעיות המלחמה והשלום עם ארצות ערב.
שלום עצמו טוען שעמד במצ קד, נפשית מתמדת. כח, קר שבויים, הגיעו לידיו ידיעות
ומיסמכים, שדיגדגו את אצבעותיו העתונאיות.
לרוע המזל, לא יכול היה להשתמש בהם —
וכך לא יגיעו גם לידיך, אם אינך איש מודיעין
בתפקיד.
מכתבים מול הר סיני

כאשר הזדמנתי השבוע לשעה קלה לתל־אביב
(אל תשאלו איר) ,היתה לי הזדמנות
נהדרת להשוויץ על כל מה שעשיתי למען
הסולדת (וזה באמת היה די הרבה, בלי
שוויץ).
בשנמרתי את סיפורי, ביקשוני החברים,
שכולם שמרו על העורף, להסביר מה קרה
בסיני. ניטנמתי, והייתי נאלץ להודות ש
נראה
לי שלא רק הגעתם בנ׳יפים שלבם
לכל מקום, אלא שגם מצאתם את הפרשנים
המבינים בעניינים. מי הם?
רפי גלילי, אי־שם בסיני
רכב ישראלי ופרשניו.

איני יכול לפתוח השבוע במדור, מבלי לברך אותך, איש המילואים.
מדברים על טייסים וטנקיסטים׳ ימאים ותותחנים. אולם הגיבור האמיתי של המלחמה
היית אתה.
אנשי־הקבע קראו לך, בנימה של אירוניה, בשם ״געפילסע ,-לאמור: דג ממולא, או דג־
...בי מי שלום מלא העולם הוה לא פעם
תפקיד חשוב, בעמדו ננד נחשול השחיתות.
מילואים. כמו כנ יי־בוז רבים בהיסטוריה, הפך השבוע למלת־כבוד.
אולם זה היה כאין וכאפס לעומת התפקיד
אתה יצאת מביתך, כאשר קראו לך,
החשוב שמילאתם עתה בימי מלחמה. אני
מבלי להתמהמד״ מבלי לרטון. סידרת את
רוצה שתדעו את זה.
עניניך בשקט, נפרדת בשקם מאשתך (אם
בהתריעכם נגד מעשי-זוועה והתעללות בהספקת)
,ויצאת למלחמה שלא ידעת באותו
אויב, בדאגתכם לטוהר הנשק העברי, במא-
רגע מתי תתחיל, נגד מי תתחיל ואיך
מצרם לעצב דמות של לוחם עברי שהעם
יבול להתגאות בו, מילאתם לדעתי שליחות
תתחיל.
קדושה שאיש מלבדכם לא עסק בה. אל תת־הופעת,
במדיו המוזרים והבלתי־מתאימים,
יאשו אם נראה לכם שהמלאכה קשה. דעו
בכל מקום נידח. הסתערת על מוצב אום־
לכם שהדברים מגיעים, ומכים שורש.
גאתף, עלית על רפיח, נכנסת לרחובות
אברהם ברז, בדרום
העזובים של עזה. בלי התלהב ת, בלי צעשיר
גבויים
קות הידד, בלי קלל ת, בלי רטינה.
מדבר סיני נכבש בסער
כאשר פגשת באוייב שבוי נתת לו לשזעם
רעם ובזק
בדם ואש נפרץ השער
תות ושלחת אותו לעורף.
חומת זומם נסדק.
כאשר ראית אוייב הרוג, והיתה לך
שהות לכך, קברת אותו, כנאה לאדם שתגר
קרא על עם נבחר
רודז הגילום והיאור
נברא בצלם, והצבת על קברו מוט־עץ
אכזר מכל הוא בז הגר
וק בע־פלדד״
אל נצור, אל טנור:
כאשר שלחוך לתפקיד בעזה, התנהגת
בלב פרעה לבו הזד
ככובש תרבותי ואנ שי.
וחרבו שלופה אל על
אתת לא הרגת שבויים חסרי־ישע, ולא
על פתחו רובץ האיד
התפארת במעשי־אכזריות.
ועליו נסתם גולל!
אתה לא הורקת את כיסיו של שבוי,
אם תוכלו למסור את זה לאחד המלחינים
ואם נטלת משהו לידיך כמזכרת, היה זה
ב״קול ישראל״ ,תבוא אליכם הברכה.
חפץ חסר״ערך.
שלמה קמזל, אי־שם
אתה לא נהנית למראה מצרי צמא, ולא
שלום כ הן(במ רכז) עם הסרן המצרי ו״העולם הזה״
הדר!־ לעזה
שלחת אותו מעליך. מן הסתם ניקרה בלבך
בנליוז ישז של העולם הוזז 960 טלפגי
בבית.
המחשבה שגם לו, כמו לך, מחכה אשד,
איז לי ם1שנ. חוץ ממה שראיתי במו עיני, קרוב לשנה, מצאתי את הסיפור הבא תחת
אתה ידעת שפרנסת משפחתך מק פחת, בשעה שחברך לעבודה, שנשאר בתל־אביב, מקבל לא ידעתי כלום, וכל מה שקראתי רק בל הכותרת, הדיר לעזה״:
בל אותי.
.פקיד-הרישום בתל־אביב גירד את פדחתו.
את משכורתו המלאה.
תארו לכם את בושתי, כאשר החלו עכברי• לפניו עמדה צעירה צברית שביקשה פנקס
זיהוי. פרמיה חיו רגילים, מלבד אחד: היא
אתה הובלת את נשקר ממוצב למוצב, וכאשר סיימת את תפקידך, החזרת אותו
עורף אלה להסביר לי במפורט את בל שלבי
המיבצע בסיני. נסתבר שהם קראו את ת• נולדה בעזה. איפה נמצאת עזה? הפקיד נזליחידתו
— טהור.
נליוז האחרוז של העולם חוה ( )995 ושם כר שאינה בישראל. המושג אר׳דישראל שוב
אתה הנציג האמיתי של עמך. ביציביתך הנפשית, בהכרת חובתך׳ הנחלת לעמך דבר
אינו קיים. אולם הפקיד נם לא רצח לרשום
מצאו את הניתוח הרציני של כל העסק.
יותר חשוב מאשר נצח ן — את הבטחון הפנימי בעתידו.
לקחתי את העתוז אתי וקראתי אותו כארץ־הלידה ״מצריים״.
אחרי הרהור קל רשם הפקיד: מקום הכאז.
אני מוכרח להודות לכם שלמרות שלא

לידה — עזה.״
הייתי אף פעם אוהד מושבע של העתון
אחרי הכל, כשהטנננוז פועל, זח ישראל:
כאשר כתבתי לך בשבוע שעבר על תנועות חברי המערכת, חסרו הפרטים על איש אחד, שלכם (ואולי להיפר) קיבלתי בפעם הראקורא,
תד־אביב
שעמו לא היה לי כל קשר במשך שבוע וחצי. היה זה שלום כהן. ידעתי, בערך, ובסוד כמום, שונה תמונה ברורה מטה שנעשה מסביבי.
היכן הוא נמצא — אי־שם בין אילת לבין האי סיראן. אולם מה קרה עמו, ומה מעשיו,
לא ידעתי.
בגליון זה תיכל למצוא תיאור מפורט על מעשיו של הסור, אשר שלום כהן נמנה
עם אנשיו. על מעשיו של שלום כהן עצמו, שמעתי רק עתה.
•כפירי ישראל אלה, דמיתס תעמוד לעד, כלוחמים העשויים ללא־חת, שאין
שלום כהן הוא טיפוס שאינו יכול להסתפק בתפקיד של משקיף או מסתכל. בכל מקום
נבול למסירותם, אין סייג לנאמנותם ואין מכשול וקושי המרתיע אותם. אהבתנו
בו הוא נמצא, נדמה כעבור זמן קצר לכל הנוגעים בדבר שהוא ממלא תפקיד מרכזי
ויקרנו שלוחים להורי הלוחמים שנפלו. אשרי האמהות שילדו בניס כאלה ו ומכריע,
אם כי לא תמיד ברור בדי. ק מה. לא פעם, כשיצא לכסות כינוסים ציבוריים,
במלים אלה ביטא השבוע ראש־ממשלת־ישראל את רגשותיו של כל אדם
החלו אנשים פונים אליו בבקשה לסדר סידורים, כאילו היה אחראי על המעמד.
במדינה כלפי נופלי הסיבוב השני ומשפח תיהס.
כך קרה גם בטור הממונע של חטיבה .9לכאורה היה תפקידו צדדי: תפקיד של כתב
צבאי, שעליו רק לראות, לשמוע ולשתוק. אולם במשך המסע גילה פיקוד החטיבה כי
רב חפצו של העולם הזה לתרום את תרומתו הצנועה להנצחת זכרם של
שלום מ כשר לדברים א.זרים, וכי הוא מ כן לבצעם.
הנופלים למען המולדת, נפי שעשה זאת בחודשים הארוכים של מלחמת תש-ח.
תחילה נתנו לו ג׳יפ-קישור, כדי שישגיח על הסדר בהתקדמות השיירה ויעביר את
מל כן פונה המערכת אל קוראיו /וביחוד אל המשפחות השכולות עצמן, לסייע
בידה במשימה יקרה זו.
הוראות מפקד־החטיבה לנקודות שונות. כנהג ג׳יס גם בימי שלום, וכבוגר הג׳יפים של
שועלי שמשון, היה זה תפקיד כל כך טבעי, שכעבור יום־יומיים שכחו הכל שבעצם
חברי הנופלים ובני ביתם, מתבקשים להמציא למערכת, תוך שבוע ימים, את
שוגר למסע למטרה אחרת.
תמונתו של יקירם, בצירוף רשימה על חייו, אופיו ופעלו. נא להקפיד כי הרשימה
כולם ידעו, כמובן, כי שלום כהן יודע ערבית על בוריה, ושהוא בוגר מוסד חינוכי
תכל ל, במידת האפשר, את הפרטים הבאים: שמו המלא של הנופל, מצבו המשפחתי,
מפורסם באלכסנדריה. מאחר שרבים ממפקדי האוייב הם חניכיו של א תו מוסד, לא היה
תאריך לידתו ומותו, הנסיבות בהן הקריב את חייו, מעשיו בחיים האזרחיים. טל
דבר טבעי יותר מאשר להטיל עליו את התפקיד לחקור את שבויי האוייב.
גב התמונה נא לרשום את שמו, וכן את הכתובת שאליח יש להחזיר את התמונה.
כשחקר כהן את הסרן המצרי שנכנע במבואות שארם אל־שייך, התברר ששניהם
המערכת תטפל באהבה בחומר זה, ותקפיד על החזרת התמונות לתעודתן.
מכירים מקומות ואנשים רבים הכרה אישית הדוקה. כך סיפר לו הסרן כי בתחנת רמלה
את כל החומר נא להמציא בהקדם האפשרי, תוך שבוע, למערכת העולם הזה,
המרכזית, בלב אלכסנדריה, משתנה הנוף לחלוטין, וכי עתה אין צורו שאזרחים יתר, צצו
ת. ד , 136 .תל־אביב, על המעטפה נא לציין :״נפלו למען תחי המולדת*.
בין גלגלי החשמליות, אלא עוברים מקצה אחד של הכיכר למשנהו במעברים תת״קרקעיים,
המצויידים כמדרגות חשמליות ניידות,

נפדו דמען חח׳ המורדת

ח* 1ל ס חזח 996

ףיצ חנו נצחון מזהיר בסערכד. ה-
^ צבא ת. נחלנו כשלון חרוץ במערכה
המדינית

הוכחנו שיש לנו מכונה לוחמת
נהדרת, שהיא אולי הטובה כיותר
כעולם כולו. הוכחנו שיש לנו מכונה
פוליטית כושלת, שאינה מסוגלת
לתרגם את הנצחון הצבאי
לשפת ההישגים המדיניים לטווח
ארון־.
כל העולם מקנא בנו ברגע זה על סיב
חיילינו וקצינינו. מעטים מאד האנשים בעולם
המקנאים בנו עתה על טיב מדינאינו.

הצבא פרץ חזית ויצא למרחב.
המדיניות נכנסה למבוי סתום.

בות ישירה של חיילים סובייטיים להתגבר
על צד,״ל.

כל עוד גורלה של עזה מוטל כספק,
אלה הם שני ההישגים הבטוחים
היחידים של הסיבוב השני.
אין זח מקרה ששניהם הישגים
צבאיים מובהקים. הם חיו
מ תנ ת הלוחם העברי למדינתו.

ך • רוע המזל, אין אף הישג פוליטי אחד
/לטור הזכות של מאזן הסיבוב השני.
כל התוצאות הפוליטיות, בלי יוצאת מן הכלל,
מ סיעות בטור החובה של המאזן.

לפצות את צבאה על אובדן ציודו.
אפשר לחשוש כי תוך שנה אחת יוכל
הצבא המצרי להשלים ש, ב את תקן הנשק
שלו, וכי צבא זה יוצב שוב בחצי־האי סיני.
על כן אנו נאלצים לרשום בטור החובה
של המאזן: אמנם הרווחנו שנה או שנתיים
של בטחון מפני התקפה מצר ת כוללת, אולם
לא סילקנו את האיום עצמו. הוא נשאר.

**ץ לוש מדינות התקיפו את מצריים
^ \ ב ח דש האחרון: בריטניה, צרפת ר
ישראל.

האנגלים והצרפתים שנואים ביום
כמרחב הערכי, ובבל רחבי

שר־הבטחון הצליח מאד. ראש־הממשלה
נכשל לחלוטין.
זהו, בקיצור נמרץ, לקח הסיבוב השני.

ייכרנו על סיבוב זה במשך שנה
1תמימה. נסינו לנחש את יתרונותיו ו־מגרעותי
,,את סיכוייו וסכנותיו. קראנו לו
.מל,ומה מונעת״ או ״מיבצע שיחרור״ או
.ביעור קני מרצחים״ או סתם. הכרעה צבאית״
.עתה שוב אין צורך בניחושים ובנבואות.
הסיבוב
השני כבר שייך להיסטוריה. כל
מעלותיו ומגרעותיו גלויות לעין, אם אין
ד>,ין עצמה מוכת־סנוורים. ואף כי גואים
בלב רגשות חמים — תודה נרגשת ללוחמים,
אבל עמוק על הנוטלים, התלהבות
שופעת מן הנצחון הצבאי — הרי שומה
עלינו ליטול לידינו את האיזמל הקר של
הנית ח חסר־הרגש, ולערוך את המאזן הצונן
של הסיבוב.

שום מדינה עויינת, ושום אגודה
של מדינות עויינות, לא תוכל לחלום
כשנים הקרובות על שכירת
המדינה הזאת והצבא הזה כשדה
הקרב הפתוח. ש•,ם התקפה צבאית
לא תוכל לאיים על קיומנו,
אלא אם כן תעמוד לרשות האוייב
עדיפות אדירה ככלי-נשק, ותגבורת
אדירה של חיילים זרים, סובייטיים
או בריטיים, שיוכלו להשתמש
בכלי־־נשק אלה.

סעיף השני לזכות הוא שבירת

| • חיל־המחץ של הצבא המצרי, לכידת
נשקו והריסת חיל־האוויר שלו.
צבא זה היווה איום מתמיד על קיומה של
ישראל. אף שלחימתו היתה הפעם הלשד.
יתכן כי במלחמת־התקפה, בברית עם ירדן
וסוריה, יכול היה, בבוא העת, לפגוע בישראל
בצורה הרבה י, תר חמורה — אם כי
ברור שגם אז לא היה מסוגל, בלי התער
עתה
השגנו את ההיפך. תהיה
האטת ההיסטורית כא׳*ר תחיה,
כעיני המוני הערכים, וגם כעיני
העולם הגדוד, דבש הסיבוב השני
צורה של קנוניה כין ישראל לבין
בריטניה וצרפת.

•יי סיפור המוזר כיותר של מיבצע
( | סיני הוא סיפורו של הטאנק המצרי, מתוצרת
סובייטי!( ,שטעה ב/י,ה במדבר. בראותו
שיירת־שריון ישראלית שנעה בכביש
לעבר מצריים, היו אנשי הטאנק בטוחים שזי
שיירה מ*רית, והצטרפו אלי!; .רק כעבור
כמה שע!ת גילו הטאנקים הישראליים כי
טאנק א ייב נמצא בקרבם וירו בו.

המדיניות הישרי״לית מזבירח במקצת
טאנק אומלל זה. היא נב-
נסה כטעות לשיירה, שהאינטרסים
שלה מנוגדים ניגוד מוחלט לאינטרסים
של ישראל.
לבריטים ולצרפתים אין מה להפסיד. עמדותיהם
במרחב אבודות ממילא. הם מבקשים
להציל את אשר ניתן להציל, לדחוק את
הקץ. אולם אם ים, לקו מעיראק ומאלדיריה,
לא יבוא הקץ על בריטניה וצרפת. רש ימשיכו
להתקיים. יש להן ממה להיסוג.

לישראל אין ממה להימוג. עמדתה
הראשונה היא גם עמדתה
האחרונה. היא לא תוכל לנט,יש
את נוף המרחב, ולעבור לגדות
הסיינה או הטמזה. היא תצטרך
לחיות כאן, כין הפרת והיאור, בשכנות
עם עמי ערב. היא תצטרף,
כמוקדם או במאוחר, לפתור את
כעית יחסיה עם עמי ערב בצורה
שתאפשר חיים משותפים.

מה הרווחנו -ומה הפסדנו?
מה השגנו -ומה המחיר שנאלצנו
לשלם?
במלים חותכות: האם זה היה כראי?

ך* טורהזכות של המאזן נרשום באות^
• יות גדולות: גדל בטחוננו העצמי.
הנצח, ן בשדה־הקרב היה מוחלט ובטוח.
התערבותם של הצרפתים והבריטים, שאיימו
על העורף המצרי והשמידו את מטוסיו של
עבד אל־גאצר, עלולים להסתיר את עוצמת
הנצחון הזה בעיני העולם, וגם בעיני המרחב.
אולם אנו היודעים: היה זה נצחון של
אמת, נצחונו של צבא־ההגנד-
המלחמה היא בחינה ל,זברה האנושית.
איפת הצבא אינה תלושי, מאיכות החברה
שהוא חלק ממנה. בשדה־הקרב הוכחה
עליונ תו של האדם העברי, הוכחד, יציבותה
של החברה העברית. למשך שנים רבות לא
תהיה עליונות זו מוטלת בספק.

עבריים הרגו בקאחיר את הלורד מויין, שסימל
את השלטון ה״ימפריאליסטי במרחב
כילו. ידענו כי כל סיסינו להכ,ית ש, שים
במרחב, מר,ני !.יסוד לשלום ש? אמת, תלוי
ומ,תנר. ביכולתנו להנחיל אטת זו לעמי

הרכבת הצבאית זקוקה לפסים פ ליטיים.

אחרת לא תרחיק לכת, ולא תגיע לשום
תחנה רצינית. רכבת בלי פסים עלולה להסתובב
במעגל, לחזור בעל כורחה לקו היציאה.

הרכבת
הצבאית של הסיבוב השני
היתה נהדרת. היא דהרה כעוצמה
ובמהירות, דרסה כל מכשול
כדרכה. אולם הפסים הפוליטיים
שסופקו לה היו רעועים מאד.
ארבעים־ושמונה שעות אחרי שהחייל האחרון
הגיע ליעד האחרון בדרום חצי־האי
סיני, נכנעה ממשלת־ישראל לאולטימכם
אמריקאי־סובייטי, והודיעה ללא הסתייג ת
שחייליה יחזרו כלעומת שבאו. פירוש הדבר
כי האיום המצרי בדרום לא סולק לצמיתות,
אלא אך לזמן מוגבל.

מה יהיה אורכו של זמן זח?
משטרו של גמאל עבד אל-נאצר
לא נפל. בריתו עם ארץ הסובייטיים
לא נותקה, אלא להיפך, נתהדקה
כאופן מכריע. פירוש הדבר
כי כרית-המועצות תספק למצריים
את כלי-הנשק הדרושים לח כדי

אסיה ואפריקה, יותר מן השטן.
הם מסמלים את כל הרע, את כל
המשפיל, את כל המדכא, אשר
עמי אסיה ואפריקה, והעמים הערביים
בכללם, מרדו בו בדור האחרון.
אנגליה
וצרפת לוחמית עתה על שרידי
סירותיהן הק לוניאליות, על הנפט הבריטי
בעיראק, כוויית, בחריין וקאטאר, ועל השלטון
הצרפתי באלג׳יריה. אין אנשים נאורים
רבים בעולם הרוחשים אהדה למלחמה
זו. ברור לכל כי לאורך ימים זוהי מלחמה
אב ודד-
במשך דור שלם טענו מנהיגי התנועה הלאומית
הערבית כי ישראל והציונות אינם
אלא זנב של העולם האימפריאליסטי. הם
מענו כי הצהרת בלפור ניתנה על־ידי הבריטים
אך ורק כדי שיהיה להם תירוץ להשתלט
על ארץ־ישראל, וכי ישראל ה, קמה
על־ידי הא־מפריאליזם המערבי כמשקל נגד
תנועת־השיחרור הערבית.
אנחנו ידענו שאין זו אמת: ישראל היא
פרי תנועת־שיחר,ר אמיתית ומקורית של
העם העברי. היא קמה על ברכיה של מל־חמת־שיחרור
נגד הבריטים. אנשי־מחתרת

זהו ההבדל העקרוני, התהומי, בין ישראל
לבין שתי מעצמות המערב. על כן היה
זה משגה היסטורי להצטרף לשיירה זו,
כי ההצטרם ת תשאיר אחריה זרע של שנאה
ואי־אמון שלא יחוסל בנקל.

•ייויד בן־גוריץ אמר בנאומו, בו הודיע
ן שחיילי צד,״ל שהלכו לסואץ יצטרכו
לחזור׳ משם, כי ישראל אחרי מיבצע־סיני
אינה דומה לישראל לפני.מיבצע־סיני.
במידה שהמדובר ברחשי לב וברגשי גא־ווה,
אין ספק שהדבר נכון. במידה שהמדובר
במציאות פוליטית, אין הדבר נכון כל
עיקר.
הבעיות העיקריות לא השתנו במלוא הנימה:
ישראל נשארה מבודדת. העולם הערבי
נשאר מלוכד נגדה. המצור הערבי לא
נשבר.
מבחינה צבאית השתפר המצב: הפלישה
המצרית נדחתה. אך מבחינה פוליטית הורע
המצב: עבד אל־נאצר התבסס ע ד יותר בעולם
הערבי, אייזנהואר הפך למתנגד מובהק
וברית־ד,מועצות הפכה לאוייבת מושבעת.
הפידאיין פועלים מכל הכיוונים, והשלום
רח ק יותר מאשר היה אי־פעם.

רק דבר אחד השתנה כאמת:
נמוגה האשליה שאפשר לפתור
את כעית-הקיום של ישראל ככוח
הזרוע הצבאית כלבד. מעולם לא
היו התנאים החיצוניים בל בך נ ד
חים לפתרץ צבאי מוכחק במו החודש.
אם לא הצליח הנשק לפתור
את הבעיה הפעם, לא יצליח
בכך לעולם-

במדינה
העם
* 2השעות הגורליות

קפה?

אני רגילה לשתות

הקפה

בסוף הסעודה
גם כוסיתשל

ב רנ די
אקסטרה פיץ

כרמל מזרחי
ר א סווז ל עיון תבר מי עקב

בי ת ספר לנ ה גו ת

״החץ״
כהדרכת אכרהם כחן
ת״א, רה׳ מנדלי ,6
מעכשיו גם שעורים

ו 1ד וספה

מעולם לא ירד עם במהירות מסחררת
כזאת ממרומי השמחה והגאווה למעמקי
האכזבה הצוננת, כפי שקרה השבוע לעם
ישראל. התהליך כולו ארך בקושי 24 שעות
גורליות.
ביום השלישי נערך מיסדר חגיגי בשרם
אל־שייך (״מפרץ הזקן״) אשר בחוד הדרומי
של חצי־האי סיני. חיילי החטיבה התשיעית,
שהשלימו זה עתה את האפוס של טיראן,
המיבצע הרומנטי והמפואר ביותר של כל
הסיבוב השני (ראה רפורטנ׳ה) ,עמדו בשורות
מ ל הרמטכ״ל ומפקדם. ואז הושמעו, מול
צוקי סיני הדרומית, דבריו המוקראים של
ראש־הממשלר. ושר־הבטחון :״יוטבת, המכונה
טיראן, שהיתר״ עד לפני אלף וארבע
מאות שנה, מדינה עברית עצמאית —
תשוב להיות חלק ממלכות ישראל השלישית!*

היו
אלד, מלים אשר אין מהן נסיגה.
יוטבת כחלק מן המדינה, המדינה שהפכה
למלכות ישראל — אלה היו תמונות ברורות
לעיני הודילים, ולעיני העם כולו,
הצטיירה מסה חדשה — מפת מלכות־ישראל,
מהרי הגליל העליון ועד להרי סיגי הדרומית,
גוש אדיר של אדמה, גבוה ורהב, אשר
כל האזור מצפון לבאר־שבע לא היה אלא
חלק קטן ועלוב ממנו.
מדן ועד יוטכת. כאשר התמסד. המסת
למחרת היום, ביום הרביעי בשבוע,
עמדה מפה זאת לנגד עיניה. ראש־ד,ממשלה
אמנם נזהר מלהשמיע הבטחות ברורות,
אולם הוא הקפיד לציין כי ״המקום שנקרא
עד שלשום שרם אל שייך ..שמו
עכשיו מפרץ־שלמה*.
בסיום הויכוח, שלא היה ויכוח אלא
הפגנה של אחידות־דעות מוחלטת, קמה
הכנסת על רגליה ושרה את התקווה,
אחרי שנתנה הגדרה חדשה לעם ישראל:
״העם מדן ועד יו סבת
היו אלה מלים שלא נשמעו לשתי פנים.
צה״ל ניצח זה עתה נצחון מזהיר, נדיר
בגדולתו. רצועת־עזה וחצי־האי סיני כולו,
שוחררו. איש לא חלם להחזיר את האדמה
שנכבשה בדם וזיעה. המתונים ביותר סברו
כי אפשר להחזיר את חצי־האי, או חלק
ממנו, כחלק מהסכם־שלום ישיר בץ ישראל
ומצריים, בתנאי שישים קץ אחת ולתמיד
למלחמה בין עמי המרחב.
ישראל ניצחה. לא נשאר אלא לתרגם
נצחק זר, למציאות של קבע.
לחץ הדם הלאומי. זה היד, המצב
כאשר נשמעו הצלילים האחרונים של
התקווה באולם הכנסת, ביום הרביעי, ד
בנובמבר, בשעה 5.18 אחרי הצהריים. תוך
31 שעות ו־ 13 דקות התהפכה הקערה על
פיה. כ ם־היין לחיי הנצחת הוחלפה בכוסי,תרעלה
של הנסיגה.
אזרחי ישראל לא ידעו עדיין כי קרה
משהו. כאשר הודיע קריין קול ישראל,
בשעת שידור חדשות הערב, כי ראש־המנד
שלה ישדר עוד באותו ערב אל העם,
גברה המתיחות. כמעט הכל ציפוי כי דויד
בן־גוריון יכריז כי נוכח ההתגרות החדשה
של התקפת הפידאיין מירדן, וכניסת צבא
עיראק. סוריה וסעודיה לממלכת־הב בוח,
נאלצו כוחות־ישראל לכבוש את המשולש.
לחץ־הדם הלאומי עלה מדקה לדקה. בשעה
11 הודיעה הקריינית כי ביג׳י ישדר
תוך חצי שעה. ב־ 11.30 הודיעה כי ראש־הממשלה
ישדר ״הלילה* .בחצות נקבע שידבר
ב־ 1230 אחר־חצות.
בחוץ טיפטף הגשם, שהתאחד כאילו כדי
לאפשר את מיבצע־סיני. העורף הבלתי־מגויס,
וגם חלק רב מן החיילים ה מגייסים,
ישבו צמודים למקלטי־הרדיו. האיחור,
כך חשבו, תלוי בתנועות צה״ל לקראת
הפלישה לירדן.
איש מהם לא העלה על דעתו מה צפוי
לו בשעה הקרובה.
״כוגדנית״ ,״נפשעת״ .הרדיו תיקתק
את אות־הזמן. בלי הקדמות מפוארות,
ללא מארשים מלהיבים, החל ד! יד בן־גוריון
מדבר. מן הרגע הראשון היה ברור שקרה
משהו. לא היה זה קולו של ביג׳י מאתמול.
זה היה קול חדש, נמוך, שטוח, ללא הדגשת
ההברות האחרונות בכוח נפץ, כפי שאופייני
לנאומי ביג׳י.
ראש־ד,ממשלה לא בישר בשורות. הוא
הצטדק,

תחילה קדא את מכתבו של ניקוליי בול־גאגץ
(אותו התעקש לכנות בשם ״נון
בולגאנין״) אליו. היה זה מכתב משפיל מאין
כמוהו, מן הסוג אשר ממשלות ריבוניות
רגילות להחזירו לבעליו, תוך ציון שהוא
״אינו מאפשר את קבלתו*.
הוא דיבר על ״תוקפנות מזויינת של
ישראל״ ,על רוב המדינות אשר ״גינה את
מעשה התוקפנות* .הוא קבע כי ישראל
״פועלת כמכשיר בידי כוחות אימסריאלים־
סיים חיצוניים* ו״ממשיכה בהרפתקה חסרת-
הגיון״ ,אחרי שמסרה ״הצהרות כוזבות על
אהבת השלום* שלה, שמטרתה לא היתד,
אלא ״להרדים את עירנו ת העמים האחרים,
בהכינה התקפה בוגדנית על שכנותיה.״
המכתב הפך לאולטימטום, כאשר הכריז
בולגאנין כי ״ממשרת ישראל משחקת באופן
נפשע ובלתי־אחראי בגורל.״ עמה היא.
היא זורעת שנאה כזו למדינת ישראל...
אשר מעמידה בסימן שאלה את עצם קיום
ישראל כמדמה*.
היד, זה איום בלתי־מוסווה וגם בהשמדתה
של מדינת־ישראל, בעזרת כוחה המזויין של
ברית־המועצות, אשר ממשלתה ״נוקטת ברגע
זה באמצעים..״ כדי לרסן את התוקפנים*.
התנצלות
ותחנונים. לתדהמת המאזינים,
החל ראש־ממשלת ישראל להתנצל
בפגי האיש שכתב מכתב זה. הוא מנד,
שוב את השורה הארוכה של מעשי התוקפנות
המצריים, והביע את החשש כי בול-
גאנין ״הוטעה*.
לא נאמרה מילה אחת על הדיכוי ה*

״מלכות ישראל השלישית״
לס טך ו 3ט עו ת ר בו דקות

אכזרי של מלחמת־החופש ההונגרית, שנערך
באותו רגע עצמו על־ידי ממשלתו
של בולגאנין. לא נאמרה מילה על מחסני־הנשק
הסובייטיים העצומים, שנתגלו בחצי״
האי סיני, ושלפי כל הסימנים לא היו
מיועדים אפילו לצבא המצרי•* .דברי ההתנצלות,
שהגיעו עד כדי השפלה עצמית, כללו
את הבקשה הנכנעת שהממשלה הסובייטית
תשתדל במצריים למען השלום עם ישראל.
תדמיד כפני מורח. אחרי הקדמה
נכנעת זו, שוב לא היה אפתעה בהמשך
השידור. דויד בן־גוריון התנצל בפני הנשיא
דוייט אייזנהואר כתלמיד בפני המורד״
אחרי שקרא את מכתב הנשיא האמריקאי,
שנבחר זה עתה מחדש, ביקש בן־גוריון
סליחה על האיחור בתשובה, הסביר ארוכות
שאיחור זה לא בא באשמתו. אחר־כך הכחיש
בהחלט שהוא או מישהו אחר הביע אי-
פעם את הרצון לם ס.ז את חצי־האי סיני
לישראל, הבטיח חגיגית כי ״נחזיר ברצון
(את) כוחותינו, כשרק ייעשו הסידורים הראויים
עם האי״ם.״
החזון של מלכות ישראל השלישית, מדן
ועד יוטבת, נמוג כאילו לא היד״ בך
גוריון לא הבטיח אפילו להחזיק ברצועת־עזה׳
קבע בפירוש שלפי שעה לא הושגו
לא חופש־השיים בסואץ ולא ״שיחרור
שטח המולדת שנתפס בידי הפולש* .היד.
זה ניסוח הרד,־סכנות לגבי עזה. מכל מטרות
הסיבוב השני הושגד״ לדברי ביבי,
רק אחת :״השמדת הכוחות שארבו כל
הזמן להכחידנו*.
משנסתיים הנאום ונדם קולו הרצוץ של
האיש אשר רק ימים מעטים לפני כן פקד
על המיבצע המפואר שהוביל את חיילי צד,״ל
לתעלה, היה ברור למאזינים כי בשעות
האחרונות קרה משהו גדול ונורא, משהו
ששינה את כל החשבונות. הסיב! ב השני,
שנראה עד כה כמיבצע גאוני כדי לצאת מן
הסבך אל המרחב, נראה עתה כאילו הכנים
את ישראל לסבך מסובך עוד הרבה יותר.
השאלה הגדולה, שלא מצאה שום מענה
בעל־פה ובכתב, היתה: מה קרחז
התשובה היתד. נעוצה בעצם החיכנון.
הוא הוכיח מחדש כי הזרוע הפוליטית של
ישראל חלשה עד אין שיעור מן הזרוע
הצבאית. כי בעוד שהתכנון הצבאי הנחיל
לישראל את הנצחון המזהיר ביותר בשחד
הקרב, הרי התכנון הפוליטי גרם לתבוסה
אשר איים, השבוע, לשלול מן החייל את
מרבית פירות נצחונו.
היה מן הסמליות הטראגית בעובדה כי
מפקד מיבצע סיני, אלוף פיקוד הדרום
(המשך בעמוד )8
• לידו: הרנוסכ״ל ואלוף־נזשנה אברחם יפו/
מפקד חטיבה .9
•• השערה מתקבלת־על־הדעא הושמעה בבריטניה
בפי קצירמודיעין גבוה בדימונה
שטען השבוע ני לפי הידיעות שבידיו
(כנראח ממקורות שרות־הסודימין הבריטי)
הוכנו מחסנים אדיריס אלה לצורכי ״מתנדבים*
סובייטיים, שחיו צריכים לנחות במצריים
ולפעול נגד ישראל ומעצסות־הנוערב
ברגע שחיה פורץ סכסוך טזוין כלשהו

במרחב.

121

אבל לאכול צריו, בדי לגדל דור מחר, גברים צעירים שיהיו לוחמי הפידא״ו, או
אורחי ׳שואל, או אהה מבעיות הארס, או כל מה שהמאה שלם מסוגלת ל״צד

־ סאת עס 1ס סינן -
זח, חבת חסוררח,

חזרה הביתית בעוח שורד

סדר.
בסתת חנותו עומד הסוחר. הוא סוקר את החיילים
העוברים ברחוב במבט עתיק מאה מבס צידוני־כנעני־פלשתי,
מבס של סוחר. עיניו אומדות הכל ומתרגמות
לשפת השקלים, הדינרים, האדרכמונים או הפרוטות. גם
אהבה, גם שנאה, גם פחד וגם חנופה — לכל יש מחיר.
לאחר 4000 שנות תהפוכות על חוף הים, בלב
השפלה, לומדים איך לקבל הכל.
היה רגע של פחד, כאשר נכנסו החילות לעיר. אולם
הפחד שכך מהר, היהודים לא רוצחים, לא בוזזים, לא
מתעללים. הם נכנסו לעיר כלאחר יד, כמובן מאליו,
ומיד הרגישו כמו בבית. עזה לא נכבשה. כי אם
שוחררה. כי היא חלק מהמולדת.

בוגד מלוכלף

ך א נל החנויות פתוחות. הסוחר יודע את שלו.
/הוא מחכה עד שתרגענה הרוחות, והמחירים יהיו
יציבים. ה א רוצה לדעת כמה זה עולה בתל־אביב,
ולהשוות את המחירים.
— כמה עולה קילו בשר בתל־אביב?
האטליז.
— חמש לירות — אומרים לו.
— אצלנו זה עולה לירה אחת ישראלית — הוא
אומר בתמיהה, ומצחו מתקמט. הוא חושב מתי יוכל
להתחיל למכור אף הוא בחמש לירות הקילו. זוועה
כמה שהוא נורמלי.
ילדים מציעים למכירה סיגריות ערביות. אתמול עלה
שילינג. הבוקר עשרים גרוש. עכשיו שלושים. אבל
מד, שמענץ הוא דוכני הפיסתוקים החמים, עם ארובה
עשנה, כמו שהיד, פעם אצל הסומים שעמדו ברחובות
ירושלים. שמונה שנים לא ראינו דבר כזה. שלא לדבר
על הסומסום והפלאפל, שהם אמתיים ביותר. זהו
ריח המולדת. ואם צריך בכח, ניקח בכח.
ילד קטן, ראש גזוז, פד. בגיחוך אווילי חסר
שינים, מנשק את ידו של אחד העתונאים.
— לך מכאן, בוגד מלוכלך — מסנן מבין שיניו
מיד לאמוד את קהל הלקוחות
הסוחר, ועיניו חוזרות
של העבר והעתיד. האצבעות נעות על חרוזי ד,מסבחה.
שהעתונאי ניתן לו. שמו
הילד לוקח את השילינג
וותליד, והוא אומר שבא מיפו. גילו מגיע בקושי לשש
שנים, ולא יתכן שהיה חי כשאביו ברח מעג׳אמי או
שואל בעל

מג׳בליד -אולם הוא יודע שהוא מיפו, ואולי לא ישכח זאת
לעולם*

מפתחות העיר כגזוזטרה
^ שווקים בוץ דביק. יש מוכרים, ואץ קונים.
•*4ככד, זה תמיד. או שיש קונים ואין פוכרים. לפעמים
יש גם מזה וגם מזה, קוראים לזה שלום. מהמין הזה
ניתן להשיג במנות קטנות בכל מיני מוסדות בינלאומיים.
כמה יוני שלום מחטטות באשפה.
על גזוזטרת בית המושל יושבים הנכבדים. לסי
התרבוש ניכר בהם שהם נכבדים. ואם לא לפי התרבוש,
הרי לפי הלבוש, השפם׳ הכרת־הפנים או הצפיה, שמהולים
בד, הכנעה והכרת־חשיבות. כמו נכבדים על גזוזטרת בית
המושל. מאז ומתמיד.
הם באים למס ר את מפתחות העיר לץ י המושל. מפתחות
העיר הם הבנקים, העיריה,
בית־הס הר, מחפני־המזון, המשטרה
והכל. יש סדר.
המושל, איש־מילואים בדרגת
רב״סרן שנקרא לתפקיד
זה, הוא פנים מוכרות
מאד. הוא יודע את
אשר לפניו, והוכיח זאת גם
בעבר. אני מכיר אותו המון
שנים, ויודע שטיפל בארגון
פועלים ערבים עוד
שנים רבות לפני קום המדינה.
הוא מתייחס אל נתיניו
החדשים כאל נתיני
מדינת־ישראל, ובמידה רבד.
תלוי בו אם ייהפכו 250
אלף אבק־אדם אלה לאורחי
מדינת ישראל.

פידאיין או אזרחי ישראל
ך * 0טכסיס את הפלאז׳ד, היפה של עזה לכל מלוא
ן | העין. כמין מעברה, צריפים צריפים אין קץ בצבע
החול, בהם הם מצטופפים מזה שמונה שנים באפם מעשה
ועומדים בתור ללחם. המא ם והנורא בתורים עלי־אדמות.
את הגברים שלחו הביתה. לא להם המלאכה הזאת, לעמוד
בתור לקמח. פה עומדות הנשים.
בשורות ארוכות הן עומדות־רובצות׳ אלפים־אלפים. ישישות
קמוט ודפנים וטרוטות־עיניים, בנות שלושים וחמש.
נערות רכות. בנות תמנתה, ונחל שורק ואשקלון. מהן
מיניקות עוללים, מהן נושאות אותם בכרסן, ומהן שקכרו

- 1יום הכיבוש עבר קצץ
בכיר של צד,״ל על פני הבנקים
ונעל אותם. הכל נשאר
שלם. עכשיו פותחים את הבנקים מוסרים את הרשימות
ור.חשבונ,ת, מחליפים את המטבע. מאימה לא יחסר.
בא המפקח על המזון מטעם המושל המצרי, לשעבר.
המצרים חילקו מנות סוכר לכמה חדשים מראש, כי
התכוננו למלחמה. את התמורה לא גבו מהסוחרים, והסתפקו
בהתחייבויות בכתב. גם זה טעון טיפול׳ ואיש לא ייהנה
אפילו מהזדמנות קטנה של הפקר.
היו יום־יומיים של הפקר. האסירים הפליליים שוחררו
מבית־הסוהר, ועתה הם מטילים את אימתם על העיר, אך
הם נאספים כאסוף ביצים עזובות. מחסני אונרר׳־א נפרצו,
וכמויות מזון נגנבו. לאחר שהועבר אולטימטום, הוחזרו
ביים אחד 10 טון קמח. השאר יוחזר. הסדר יושב על כנו.

מהן מניקות עוללים, מהן נושאות אותן ב כו סן...׳

יפו, בית־־דאראס, זרנוגה
ישי

ני מרחיב את הדיבור על הממשל הצבאי׳ כי הוא
הצליח באחת הגזרות החשובות ביותר של המלחמה.
יחד עם הכח הפורץ נעו לעזה גם יחידות הממשל, עם
נסיון ותכניות־פעולה מפורטות, ולסח־ת במד. שתלוי בנו,
שורר עתר, השלום בעזה. השאר תלדי בעולם.
— מאיפה אתהז
— מיפו.
— ואתה ואתה ואתה?
— מזרנוגד* מבית־דאראס, ממג׳דל, מרמלה׳ מכל מקום.
— איפה אביך?

— יש לך משפחה?
— יש משפחה, אין משפחה, יש חפש אחיות וארבעה
| 0ייי|

מעולם חור,

זיו
פושעים מטיילים כעיר
ך• א מנהל הבנק. ב־

*מבט צידוני-כנעני-פלשתי*...

אחים׳ אי חמש בנות וארבעה בנים׳ או הוריים זקנים
וגיסות אלמנות. הכל, מעוללית המלחמה•

זה מכבר את העוללים ואת אב־תיהם. אבל לאכול צריך,
כדי לגדל את דור המחר, גברים צעירים שיהיו לוחמי
פידאיין או אזרחי ישראל, או אחת מבעיות האו״ם, או
כל מה שהמאה שלנו מסוגלת לייצר מבשר ודם. או נשים
שתהיינה אמהות לכל מכלול האפשרויות הלז. אבל מבטן
אינו אומר מאומד, מכל זה. הן מחכות בהכנעה לקמח.
רק זה מותר להן. מעולם לא שאלו אותן מה ייעשו כקמח
זה ביום שידובר בו.

דיס כניעה וסומסום
** ל חסדר משגיחים שוטרים ערביים, בפיקוח יש־ראלי.
הנשים מרוכזות בקבוצות קבוצות, ומדי פעם
ניתן האית להזיז ע ד קבוצה קדימה אל מקום החלוקה.
בידי השוטרים אלות. עד לפני שבוע היו ניחתות ללא־רחם
על ראש הפליטים. היום דואגים שאיש לא ירמוס אשה
הרה, היא הראשונה בתור. והאלות הן רק למען הרושם.
לא קונץ להיזכר בתנ*כ לנוכח פני עזה. התג׳־כ צועק
פה לשמים. פלשת ושמש ן ושועליו ודלילה ודגון והחידות
והמשלים והכל הכל חיים פה כאילו מאומד, לא קרה
בינתיים, ובסך הכל מה קרה בינתיים? רק את נתן העזתי.
שהלך אחרי שבתיי צבי, חלו ברגליו עד שנפח את נשמתו.
וגס זה לא עזר. ואם יקום בעזה סבון שנזטון, בכלל
יחזור הכל לקדמותו.
אלה שקיבלו את מנתן ח־זרות, שק־קמח כבד על ראשן.
הן כורעות תחתיו לעייפה, וצועדות בדרך העולה אל
המחנה. בשמלות פסים, בהליכה הכפרית, כמימים ימימה.
אנו נוסעים. הרוח עוד מביאה עמה את ריח הכניעה
דד,סומסום, אזלת־היד והפלאפל, וזכר כבש ית ם תלוי בוו
על פתח האטליז. ומראה אחד: השלט מעל שולחן המושל,
,אללה — אל־ואסאן׳׳ ,אלהים והמולדת. נכון מאד, רק
צריך עכשיו לתרגם.

זוהי תמונת מחנה־הפליטים רימאל
אל־באחר (״חולות הים״) .השוכן על
חוף ימה של עזה. מאופק עד אופק
משתרעים הבלוקונים העלובים -
במקום שמסתיים המחנה, מתחיל שני
זוהי בעית־הבעיות של רצועת־עזה
213 :אלף הפליטים הרשומים,
החיים על קיצבת אונר״א, הממלאים
את הרצועה מקצה אל קצה. נוסף על
100 אלף תושבי הרצועה עצמה.
313 אלף איש ואשה, זקן ונער —
313 אלף בעיות בשעה שהקרב הפוליטי
על גורל הרצועה טרם נגמר.
בשעה שמדינות העולם עודן דורשות
את פינוי הרצועה מבלי שישראל העזה
להודיע בפירוש שהיא תחזיק בה
בשעה זו מהווים הפליטים לא רקסכנה גדולה, אלא גם סיכוי גדול.
דווקא עתה הגיעה השעה לפנות אל
העולם בתוכנית גדולה לשיקום הפליטים,
בעזרת סיוע בינלאומי, תוכנית
שתפגין לעיני העולם את זכותה
המוסרית של ישראל להחזיק בעזה.
מי הם הפליטים, העשויים להפוך
מחר לאזרחי־ישראל 7בעמודים אלה
מגיש -הלוולס הזה״ תריסר מתוך 313
אלף הבעיות.

״ששה ימים לא חלקו לנו אוכל,״ אומרת אמה
רמדאן סאלים 20 בעודה ילדה ברחה אמה עם הוריה
ממג׳דל, בתקופת מלחמת־השחרור. מאז היא מתגוררת
במחנה הפליטים. לפני כשנה נקנתה על־ידי אחד הפליטים
לאשה, עתה היא אס לילדה בת שלושה חדשים. בעלה פתח
חנות שמנים במחנה. המשפחה מתפרנסת מהחנות, ומהקצבת
הסזון מל אונר*א. ההקצבה כוללת /2י 4קילו קמח לשבוע
וכמות קטנה של טומן. א מרת אמה :״כשנגמר האוכל,
אכלנו ירק ת מהשדות. טוב שיט עוד פעם חל,קה.״

״אבא בא ממג׳יל ״,יתע פאיז אל מנזרי 7יליד
מחנה הפליסים. אביו עובד כמנהל־עבודה בין פועלי הרכבת
בעזה. פאיז עצמו התחנך במשך כל השנים בסימנואות
הצרות של מחנה הפליסים. לפני שנה החל ללמוד בבית־הספר
המשוכלל שהקימה א נר״א במחנה .״לא נווב ללמוד*,
אומר פאתי ,״המורה מרביץ. בית־הספר סגור כבר שבועיים
מאז התהילה המלחמה. אני אוהב לראות חיילים, לכן לא
איכפת לי להיות כל הזמן ברחובות ולהסתכל מל החיילים
שלכם. הם טובים. אני לא מפחד מהם מה הם יעשו ליד*

״אני מוכן לחזור ליפו,״ סופן.נעם קאשסשן (,)19
מוכר פלאפל בשוק של עזה. נעם הוא ממוצא ארמני, משפחתו
נהרגה בזמן מלחמת־השיחרור ביפו. הוא הצליח
לברוח מס משפחת קרובים, גודל מל ידיהם בעיר עזה ,״לא
במחנה הפליסיס *,כפי שהוא מכריז בגאווה .״לא איכפת
לי אצל מי להיות, אצל המצרים או היהודים. אבא שלי היח
סותר פס היהודים, והם חיו מבקרים אצלנו בבית. לא הייתי
חייל ולא עברתי שוס אימונים בנשק אצל המצרים. אני
עובד, לא היה לי זמן ללמוד *.מחיר הפלפל בעזה 10 :גרוש.

״מתי יתחדשו הלימודים?״ שואל פאדל מטר (,)21
אשר שימש פד לפני נ־בוש עזה מורה בבית־הספר של
אונר״א נמזזנה־הפליסים. פאדל הוא יליד הכפר דיר־סניד.
ב־ 948ו, עם תחילת הקרבות, ברחה משפחתו, שהיתה משפחת
חקלאים, מהכפר. כשנכבש הכפר שוב פליידי המצרים,
לא הרשו להם לחזור לשם. הוריו עובדים בתור חקלאים.
,אני סיימתי בית־ספר עממי ובית־ספר תיכון,״ מצהיר
פאדל, ,כשגמרתי את בית־הספר קיבלו אותי בתור מורה.
לימדתי לפי ספרי־לימוד שסיפקו לנו המצרים. היה שם גס
חומר על הציונות והיהודים. אני מוכן ללמד בספרים יהודים״.

״אני ממשיך כתפקידי ״,מודיע ג׳ודאד אבו שארק
( ,)22 שוטר אזרחי במשטרת עזה, הנושאת את הסמל
.משטרת פלסטין״. .נולדתי במג׳דל, למדתי שם בבית־הספר,
ואני יודע אנגלית טוב מאוד. האבא והאמא שלי
מתו אחרי המלחמה, אני מספל עכשיו במשפחה בת 14
אחים ואחיות. התגייסתי למשטרה לפני שלוש שנים. תפקידי
היה לערוך פטרולים במחנות הפליטים ולשמ ר על הסדר.
קיבלתי 10 לירות מצריות לחודש, מזה היו מורידים לנו
שישים גרוש לקופת הפידאין. אני מוכן להמשיך להיות
שוטר וגס אצל היהודים, אני לא יודע שום מקצוע אחר.״

,,רקעכשיוהתחתנתי ״ ,מספרת הכ־שית פזימה פטא
שחיווי ( 7ו) .היא ובעלה, כושי גם הוא, באו מכפר כאובבה,
ליד חלץ. לפני חדשיים נישאה לבעלה בן ה 18 הוא לא
שילם הרבה כסף, אין לאנשים כסף, מתחתנים בלי כסף.
ההורים רוצים לתת את הילדים שלהם לאחרים, שידאגו
להם.״ בעלה של עזימה השתכר די ס ב מהשכרת אופניים
לרכיבה. מאז הכיבוש חוא לא יודע מה קרה להם, הס
נשארו גרים במחסן בחלק של העיר שהוא מח.ץ לתחום
לתושבים, .רצינו לברוח למצרים אבל לא נתנו לנו.״

״יש לנו קרובים בנצרת ״,מגלה מריאן נאזר (4י).
וו,נדד בית־הספר התיכון פלסטין בעזה. אביו שימש כפקיד
ממשלתי במשרדי המושל המצרי של העיר. הס באו ממג׳דל.
גס שם היה אביו פקיד ממשלתי, בממשלת המנדט, .אמרו
לנו שבבוא היהודים הם יהרגו את כ.לס,״ מודה נאזר, ,אני
רוצה להגיד שהחיילים שלכם התנהגו די יפה. בהתחלה
פחדתי לצאת מהבית, אבל כשראיתי שכולם יוצאים לרחובות,
יצאתי נם אני. אני חושב שהחיים בעיר כמעט כמו
שחיו ק 1דם, העוצר מפריע. יושבים בבתים ולא ע שים כלום.״

״הרגו את אבא -אץ דבר מחייך עלי מוחמז
אל חלאד 12 ילד מפגר, מקבץ נדב ת. הוא יודע שנולד
ביפו ואביו עבד שם אצל האנגלים. כשברחו מיפו נשאר
אביו שם. ,אינני יודע מה קרה לו, אין זבר אס הרגו אות .״
פלי פושט יד לכל אדם, גם לחיילים הישראליים, ,אם לא
נותנים לי כסף, אין דבר, אני סומך על אלוהים שיתן לי
פרנסה.״ הוא נמצא בטיפול מיוחד של אונר״א, מאחר שה א
יתום ומפגר בשכלו, .אני שמח שבאתם לעזה, אני אוהב
את היהודים ואת החיילים היהודים, תנו לי בקשיש!״

,,חייליכם התנהגו למופת ״,מציין ג׳מאל מוחמד
האשם 38 בעל חנות בדים ברחוב המרכזי של עזה. ג׳מאל
הוא ילוד עזה, והיה בה כל זמן הקרבות, .פתחתי את
חנותי תיכף אחרי הכיבוש, כי ראיתי איך ח״ליכם מתנהגים,
לא היה שום שוד או התפרצות לחנות,״ הוא מספר.
בזמן המצייס היינו מקבלים רשיונות־יבוא ממצרים ומכלהעולם. היינו שולחים להם הדרים. אני מקתה שזה.יימשך
גם עכשיו. הייתי כמה פעמים במצרים. נתנו לנו לנסוע רק
בקרון המחלקה השלישית. זה היה עולה שמונים גרוש.״

״טוחנים עשבים ואופים מזה פיתות,״ מספרת
מרים חוסיין אל־מדהון 68 על תזונת מחנה־הפליטים
בשבוע בו לא חולק מזון. מרים באה ממג׳דל עם בנה
ונכדיה. בנה נכה, שנפצע בזמן הקרבות של מלחמת־השיח־רור,
ומאז איננו שבד, .ז ה לא חיים פה במחנה,״ היא
מספרת, ,במג׳דל היה לנו בית גדול, היינו עשירים, הייתי
כמו מלכה. עכשיו אני לא אוכלת כמעט בכלל, נותנת את
כל האוכל לילדים הקטנים שבמשפחה. אוכלים רק פית ת
וירקות. בשר טוב היינו מקבלים לפעמים. פעם בחודש.״

״גילוח עולה שני גרוש ״,אומר גלב הרחוב בפזה,
עטיה נמר פלפל 20 אני מזרנוגה. ב־ 48 נשהתקיפו
היה.דים, הייתי אז בן , 12 לקחנו את החפצים וברחנו ברגל,
עד שהגענו לעזה. עכשיו אני גר בחדר עם עוד ארבעה
בחורים, לא נשוי. לא היתה לי פרנסה אחרת, אז קניתי
תער והעמדתי כסא בשוק. בחנית פולח להתגלח חמישה
גרוש, אצלי רק שניים, ברוך השם יש פרנסה. החברים
שלי מצחצחים נעליים. אם ירשו לי לא איכפת לי לחזור
לזרנוגה אפילו להיות פלאח, העיקר שיתנו לי לחיות בשקט.״

״ צריכהלדאוגלמשפחה ,״ אומרת פטמה אחמד מוק־בל
12 פליטה מבית ג׳ירג׳ה. ה דיה לא עובדים, אביה
זקן מדי וחולה. היא הבת הבכורה במשפחה, ועליה מוטלת
דאגת המשפחה. .לא למדתי בבית־ספר,״ אומרת היא. מפני
שאף אחד לא שלח אותי לשם. אין גס במה לעבוד, מפני
שיש הרבה אנשים שאין להם עבודה. אנחנו חיים רק ממה
שאנחנו מקבלים מנות. עכשיו, מזמן שהתחילו הקרבות[ ,
לא קיבלנו אוכל. הבחורים החזקים גנבו בלילה את הא כל ן
מהמחסנים, ולנו לא נשאר כלום. אני עוד לא מתחתנת.
יש הרבה בחורות כאן, ואף אחד לא חושב על זה עכשיוז״

במדיוה

]ב 1צ 1ן ^י־ 1פ <
(המשך מעמוד *)

רזז־מינשדן ר 2ת׳ל-אביב

22128

אסף שמחיני, נספה במטוסו ביום שהושלם
המיבצע. הוא לא הספיק לראות את הת־מוסטות
הישגיו בהתקפת־הנגד הפוליטית.
הגורל חסד לו את התפקיד לפקד על נסיגת
בזהומיז.
המלחמה האיש שלא נפד

המכון ליו פ י וטפול בגז ף
ה ג דו לוהמשוכלל ביו ת ר בי שראל
הפחיתה החגיגית תתקיים ביום רביע•
14 לנובמבר ב שעה 4אחרי הצהרים
•רובינ׳ס קוסמטיקום בהנהלתו של מר א. רובין
ו?£7101£מ £37א3*1£7101£סכ<סז 8מדופלם. חבר כבוד של
1ז£ 005\ 1£7101ס 0^18£א^זת £\11£ס^ £0חבר
מ^£71ן05מ מט? 11£א£ס.8^.ג £מכ<75ס£ס וחבר
א^710מ£ס?£
1ס £71011£ £7מ£37׳ס 1>£א ^801
^£701001£ן008
מעמיד לרשותך את המחלקות הבאות !

מחלקה לדיאגנוזה קוסמטית מדעית והתאמת תכשירים
קוסמטיים לטפול עצמי.
מעבדה לתכשירים קוסמטיים מדעיים. בהדהלת הגב׳
ש. רובין. בוגרת בית הספר הגבוה לקוסמטיקה רפואית
של וינה בהנהלתו של פרום. אייטנר הידוע.
מחלקה לטפול 011ז<:1נמזן ן המוסמך היחידי בישראל
מחלקה לטפול בחזה +.מחלקה לנתוחים פלסטיים
מחלקה לחידוש הנעורים — 1ז8110 זת£מ ז ^ 80
מחלקה לחטוב הגזרה אחריות מלאה להורדת משקל
מחלקת ה 8תט 83 אמבם זיעה יבש פיני) יחידי בישראל
מחלקה ל 18833ג 0ת!*?מ !6נן 3ז16ז 7ס־0 7 <11
מחלקה להרחקת שערות מיותרות באחריות 1811011
מחלקה לטפול ברגלים עייפות (גם פדיקור)
מחלקה לטפול בגוף לאחר הלידה לכלות מיוחדת מחלקה אפור, תסרוקות, חדר הלבשה מיוחד

ואחרון חביב
מחלקת התסרוקות בהנהלתן המעולה של שולה
(מקודם סלון גלי) וויאולט (מקודם מלון ח)
תסרוקות חדישות-צביעת שער-פרמננט -תספורות
תאים נפרדים לטפול אינדובידואלי

כל המחלקות מצויידות במכשירים ובמכונות
החדישות והמשוכללות ביותר מודל 1957
ובמתקני מזוג אויר מותאמים לצורך כל מחלקה
הנהלת המכון מעמידה את עצמה ואת צוות עובדיה המעולה לשרותן
ובקורתן של קהל הנשים ומזמינן לפגישת היכרות, לסיור בכל
מחלקות המכון ולהתייעצות חינם ללא כל התחייבות.

מחירים עממיים

קוסמטיקה וממול ננוף זו אמנות שאנו שולם־ם נה

המיבצע הבינלאומי הגדיל נגד מצריים ודה
מכוון כולו לקראת ממרה אחת ויחידה:
לחסיל את גמאל עבד אל־נאצר.
כל הצדדים הנוגעים בדבר הבינו כי
משטרו של השלים המצרי חסר בסים
המוני מ־צק. אפשר היה לקוות כי חיסולו
של האיש ישמיט את הקרקע מתחת לכל
התניעה הלאומית הערבית שהוא העמיד
את עצמו בראשה. הפלת גמאל ערד אל־נאצר
היתה יכולה לגרום לעיכוב מלחמת־השיזד
רור האלג׳־רית לשיים אזזד־ת, לשים הץ
לחדירה הסובייטית למרחב. לדחות את הלאמת
הנפט הבריטי והאמריקאי, להבטיח את
תעלת־סואץ למערב — וגם להסיר לזמן*
מה את האיום על קיומה של ישראל.
בדל ארצית המערב. כמו בישראל, ישנם
״מ־מחים לעניני הערבים* ,שלמדו את מלאכתם
לפני דור אחד או שניים, אנש־ם כמו
גלאב באשא, וותיקי מארוסי וטוייסיה, ס כני
אינטלירנם מימי המלך פיאד ואיבך
סעיד, שיש להם דעה מגובשת מאד על
אפסותו של העולם הערבי.
בעיני מומחים אלה לא היה כל ספק
שישנה דרד פשוטה להפיל את הביכבאשי
המצרי: להנחיל לו מ־׳לה צבאית מוחצת,
לחסל את צבאו, להפציץ את עריו מן
האוויר, לפרוק ממנו את נשקי. כל זה
היה צריך ליצור את האווירה המתאימה
שתאפשר למתנגדיו הרבים של עבד אל׳
נצר, כעם המצרי ובצבא, להתלכד לפעולה
מכרעת ולהפיל את משטרו.
לא גנרל, לא נואף. ביום הרביעי
או החמישי של הפעולה החל להסתדר כי
משהו היה לקד בתוכנית. עבד אל־נאצר
לא נפל.
הצבא ה-צרי היה בנסיגה״ אנשיו נסו על
נפשם. עמוד־השדרה של הצבא הקרבי נשבר.
הנשק הם־בייטי ה־פקר או הושמד.
חיל־האוויר חוסל. תחנות־השידור, שהפכו
את עבד אל־נאצר למנהיג ההמונים מבגדאד
ועד מ׳יראקש, השתתקו. אולם עבד אל״
נאצר לא נפל.
מה קרהי ההסבר היד, פשוט, ואפשר היה
לצפותו מראש, לו ניתן רשות־הדיבור להגיון,
תחת למומחים מי שנים שהכירו
את הערבים בימי שפלט לפני דור. שכבד,
דקה קובעת את גורלה המדיני של מצריים
— קציני צבא, עורכי־דין, עתונאים,
משכילים צעירים. יתכן שרבים מהם לא
אהבו ביותר את הקצין הצעיר שנטל לידיו
את כל השלטון.
אולם ברגע שהופנו נגדם התותחים של
בריטניה וצרפת, שתי המדינות השנואות
בי תר במרחב, ואיימו להשמידם אם לא
יפילו את עבד אל־נאצר, הפך עבד אל־נאצר
למנהיגם. התותחים ליכדו אותם מסביבו.
הקצינים הבלתי־מרוצים, שביקשו להחזיר
לשלטון את מוחמד נגיב, התנדבו בהמוניהם
לחיל־השיחרור שאירגן את ההתנגדות
לצרפתים ולבריטים באזור התעלה. האחים
המוסלמים, אשר מנהיגיהם נתלו במצריים,
ה דיעו רשמית על תמיכתם הבלתי־מסוייגת
בתליינם. אנשי מפלגת הוואט־ ,שהגיעו
עוד לפני 14 שנה לשלטון בעזרת טאנקים
בריטיים* ,לא העזו אפילו להרים את
ראשיהם. אפילו אותו נואף שמן, המלך
סארוק, לא אמר מלד״
בדיחה יהודית נושנה סיפרה על תלמידי
החדר, שהרב היה רגיל להענישם ברצועתו.
באחד הימים חברו התלמידים יחד, בהעדר
הרב, ושרפו את רצועתו. אמר הרבי, בחזרו.
:הייתם צריכים לשרוף אותי, לא
את הרצועה. אני אשיג רצועה אחרת.״
• נימי האיום של המרשל רוסל טל מצריים,
הקיפו נזאנקיס בריסיים את ארמון
המלך פארוק, חבטו ממנו לפמר סיד את
ראש ממשלתו, שהיח חשוד כאוהד הגרמנים,
ולמנות במקומו את נחאס באשא. תחת איום
של גירוש לדרום־אפריקה, נכנט המלך.
טבד אל־נאצר מטן בספרו שמאורט זה חוא
סתסך אותו לשונא הגריטיס לנצח.

אותו הדבר קרה עתה לישראל. רצועת־עזר״
מרכז כנופיות הפיראיין, גחתכת. אולם
עבד אל״נאצר, מארגן הסידאיין, לא גשרף,
חרב אטומית. לו נפל עבד אל־גאצר
היו המיבצעים של בריטניה צרפת וישראל
מסתיימים בנצחון. הממשלה החדשה, ברזר
ש־תו של מוהמד נגיב, היתד. מנתקת את
יחסיה עם הרוסים• איש לא חיה מתלונן
בפני האו״ם. בריטניה היתה נשארת בתעלה
כבת־בריתה של מצריים החושד״ יחכן סי
הממשלה המצרית היתד״ מן הסתם, סונה
נגד ישראל בעזרת הבריטים, כדי להוכיח
שאינה בוגדת, אולם כושרה להזיק היד.
מוגבל. מחוגי השעון המרחבי היו מוחזרים
בכמה שנים אחורה.
אולם ברגע שהוכיח עבד אל־נאצר שהוא
מסוגל להחזיק מעמו, התהפכה כל הקערה
על פיר״ הוא הצליח להחדיר לע־לם הערבי
את ההכרה כי הנחיל לישראל מפלה צבאית,
עד שר,בריסים והצרפתים נעצו סכין
בגבו ואילצו את הצבא המצרי לחוש להצלת
התעלו־״ בזאת נעזר באופן גאוני על־ידי
הכשלון המזעזע של שרותי ההסברה
של ישראל (ראה להלן) .האיש שעמד לבת
פול בריטניה וצרפת, הפך עתה שוב לגיבור
בעיני עמו ולגורם בינלא־מי.
מכת־הנגד הפוליטית היתד, מה־וד .,תון־
שעות מעטות השתנה המצב באופן מכריע
לטובת מצריים. האו״ם פעל באופן נמרץ.
הפלישה הבריטית־צרפתית׳ ־ שאיחרה בכמה
ימים, נתקלה בגינוי המוחלט של מדינות
העולם ובהתנגדות צבאית מצרית, לא הצליחה
להשתלט אלא על חלק מן התעלה״
באמריקה נסתיימה תקופת־ר,בידים של זד
בזזיר־ת, נבחר מחדש הנשיא אייזנהואר,
שהתנגד לפלישה מן הרגע הראשון.
אולם גרוע מכל אלה היה דבר שאיש
לא ציפה לו מראש: ברית־ה,מועצות הטילה
את חרבה האטומי על נס ת־ד,מאזניים

מצפון ן פתחה הדעה
ביום השני, יומיים לפני ישיבת הכנסת.
כינסה גולדה מאיר את עורכי־העתונים, מסרה
לרם סיכום של המצב המדיני. הבטיחה
שרת־הח ץ, בסגנון חריף ביותר: ישראל לא
תיסוג מסיני. דיבורי או״ם אינם אלא די־בורים,
ואין להיבהל מהם. הגבת האו׳׳ם
הובאה בחשבון מראש. יש לזכור הודמנויות
קודמות שבהם לא הפריעו איומי האו״ם
למיבצעי ישראל.
ישראל, הבטיחה גולדה, מוכנה להפסקת
כל המענקים, השילומים והמלוות, לכל לחץ
כלכלי. ידידותה של צרפת אליה היא קבועה.
ידידותה של בריטניה אמנם זמנית, אבל
גם היא תימשך חודשים אחדים. בקיצור!
יהיה טוב.
היו אלד, מלים יפות. הן היו מבוססות
על ההנחה כי ברית־ד,מועצות עסוקה עד
מעל לראשה בהונגריה׳ לא תעז לאיים
במלחמת־עולם בשעה שנאמנותם של מליון
וחצי חיילי הדמוקרטיות העממיות מוטלת
בספק חמור.
היה זה חשבון מוטעד״
משענת קנה רצוץ. הנצחון הישראלי
בסיני הנחית מכה נוראה על הפרסטיג׳ת
הסובייטית במרחב, ובכל רחבי אסיה ר
אפריקה. הכמויות העצומות של נשק ם ב־ייטי,
שנלקחו כשלל, הפכו לבדיחה. צה״ל
הפגין לעיני כל כי ברית־המועצות היא
משענת קנה רצוץ, אשר כל ד,מומך עליה
פוצע את ידו.
מנד,יד הסובייטים לא היו מוכנים להשלים
עם לקח זה. הם היו זקוקים להפגנה
גדולה, שתבהיר לכל כי הם מוכנים להגן
על הישגיהם במרחב, אפילו במחיר של
מלחמת־עולם מימנית. לכן הגיש ניקולאי
בולגאנין את האולטימטום שלו לישראל
(ראה לעיל).
אולם האיום המפחיד ביותר לא היד, האיום
במלחמת־העולם. לעיני ממשלת ישראל הצטיירה
סכנה הרבה יותר מיידית ומוחשית.
מטוסים וטייסים סובייטיים זרמו לשדות־התע
פד. של סוריה. הם הניחו את היסוד
לחיל־תעופד, שהיד, מסוגל להפציץ את ערי
ישראל, את שדות התעופה שלד״ מחנות
צבאה ואת נמליה.
פצצות כדוד ובחיפה. עוד לפני
חודש היד. זד. דבר שלא היד, מתקבל אף על
הדמיון. אולם בינתיים קרר. משהו בעול*
הבריטים והצרפתים הפציצו את בסיסיה
(הנושך בעסוד )25

,את ש לוס כחן
שלוש מאות קילומטרים נודרום לאילו /הקים הצבא
המצרי מיבצר אדיה אשר כל מטרתו היתה לחסום את
מיצרי ים־סוף בפני אוניות המיועדות לאי-לת. זהו הסיפור
כיצד חוסל מיבצר זה, ונפרצה הדרך לאי-החלומות של
הדרום: טיראן. בדרך־לא־דרך, בתוך נקיקי גרנית
שגלגלי מכונית לא ראו כדוגמתם, מעל להרים שגיאים
של הוד בראשית, פילם לו הטור הממונע של חטיבה 9
את דרכו ההירואית, והופיע לעיני המצרים הנדהמים,

שעלו עליו במספרם, בציודם, באספקתם ובנשקם החדיש,
במקום שאיש לא האמין כי צבא מודרני מסוגל להופיע
בו. שלום כהן, ראש מערכת ״העולם הזה /שליווה את
הטור מיומו הראשון ועד להשגת מטרתו הסופית, מתאר
בעמודים אלה את מסע הפלאות בארץ הפרא, בו התחבר
הטבע עם האוייב כדי לעצור את המסע שמעטים כדוגמתו
בתולדות הצבאות של כל העמים. הצילומים צולמו
טל־ידי הצלם עמנוא? פרת, שצורף לטור כצלם צבאי.

והאבוס סל ט־י־אן

פצצח מצחת בח1שך
..השיירה יצאה למסעה עם שחר ולעת
ערב חנתה לרגלי מנחילה. מטוס של האר
יב הטי; עליה פצצות. לאנשינו לא היו
נפגעים...
ץ* אן, ביןגבעות הנגב הישראלי, מרוכז כוח אדיר.
^ חטיבה שלמה של חיל רגלים, על כל יחידות העזר,
הסיוע והשירותים שלה. משאיות, ג׳יפים, זחלמים, תותחים
ומרגמות חבויים בוואדיות השטוחים, מכוסים רשתות הסוואה.
זוהי חטיבה — 9הכוח שנבחר על־ידי הרמטכ״ל
לביצוע המשימה הנועזת ביותר של כל מערכת סיני.
מעטות הן חטיבות צוד׳ ל הדומות לחטיבה זו. עם כל
רגע העובר, מתגבר הרושם כי קמו לתחיה לוחמי הפלמ״ח
והחי״ש של מלחמת העצמאות. אותה הליכה בטוחה, אותה
תכליתיות, אותו חוש הומור הבז לקטנות, אותם יחסים
נפלאים בין איש לאיש, שאינם מתהשבים בעלי הזית
והתאנה שעל הכתף. רק הציוד השתנה: הוא כבד יותר,
רציני יותר, מלא יותר.
זוהי חטיבת מילואים מיוחדת במינה.
הם נקראו מקיבוציהם, ממושבותיהם,
ממשקיהם הפרטיים או מערי הצפון. הם באו בבגדי העבודה
שלהם, בכובעי הטמבל ובכובעים האוסטראליים, שנעלמו
מהאופק הישראלי יחד עם כיתות הפלמ׳׳ח המרופטות.
בכל הכוח האדיר הזה, ישנו רק קומץ של אנשי צבא
הקבע. מפקד החטיבה, או המח״ט, אברהם יפה, הוא אחד
מהם, זהו ענק רחב־גרם אשר שמו ידוע בכל שבילי

תמד־נחל. בציר ניצנה־קסיימה מתקדם טור שני לעבר התעלה.
כוח שלישי מתקדם בציר הצפוני, לאורך כביש החוף״.
איש אינו זע.
״החטיבה שלנו נבחרה לביצוע המשימה הקשה ביותר
במיבצע כולו. המטרד, שהוצבה לנו היא לחדור אל תוך חצי
האי בכיוון דרומה, ולתפוס את המוצבים המצריים החוסמים
את המעבר במיצר אילת״.
מישהו שורק שריקת התפעלות ארוכה. היא חותכת את
הדממה כפגיון.
״זאת היא יציאת־מצרים בכיוון הפוך״ ,מוסיף אברהם.
״אנחנו נעבור את אותה הדרך בה עבר משה רבנו בדרכו
ארצה — אבל לכיוון שני. לא נהיה נרדפים, אלא רודפים...״
שלושים ושש שעות אחרי התדריך, זזה החטיבה: שיירה
ענקית, המתמשכת לאורך כביש האספלט עד מעבר לאופק.
כל סוגי המכוניות — ובעיקר המכוניות הכבדות, בעלות
ההנעה הקדמית — מיוצגות בה.
ביממה האחרונה ישבנו בחוסר סבלנות, כשקול ישראל
מוסר על נצחונות צה״ל באוויר וביבשה. גם אנחנו צמאים
לפעולה. מצב הרוח בשיירה הוא של דריכות נעימה. הנועם
הוא בנסיעה המהירה, בנוף הנגבי המוכר, באוויר היבש
והמרענן ^של בוקר נגבי. הדריכות היא בפני הפצצות מן

המפקדמסביר. אברהם יפה, מפקד החטיבה, מודיע לאנשיו על התחלת הקרבות בחצי
האי סיני. בעזרת מפה, הוא מסביר את המשימה שהוטלה על החטיבה: פריצת דרומה
.וכיבוש מיצרי אילת מידי הצבא המצרי, שעה שיח״דות אחרות של צה״ל פועלות בצפון.

איש קיבוץ השומר הצעיר שבחר בצבא
כדרך־חיים. ברוך, סגנו, גם הוא איש צבא הקבע, הוא
היפוכו המוחלט של אברהם: בעל מיבנה בינוני, עדין
מראה ועדין־דיבור.
השלישי בחבורה הוא איתן, הבלונדי, בעל העבר
הקרבי המשרת עתה כקצין שלישות חטיבתי. ממלכתו היא
ממלכת הניירות, הרשימות והתקני* בלעדיו ובלעדי עוזרו,
אלכם, לא ייעשה דבר בכל הרטיבה הגדולה הזאת. הודות
לעבודת הנמלים שלה* יכולים עתה לנוע גלגלי הכוח
האדיר ; זיעתם היא שמן המכונה הצבאית. הם אשר
ניצחו על מלאכת הצווים, ששלתה את לוחמי החטיבה איש
איש ממקום מגוריו והציבה אותם במקום המיועד לו, באחת
השורות החאקיות האינסופיות.
מזה יומיים חונה הכוח במקום זה. החיילים כבר קיבלו
ציוד אישי, נשק, תחבושות, מנות קרב. הם רק מחכים
לדעת לאן פניהם מועדות. עם רדת החשיכה, קורא המח״ט
לכל בעלי התפקידים, לתדריך. ש* לאור פנסי משאיות,
הוא מסיר את הלוט. לצדו עומדת מ*־ ,מאורכת: מצי
האי סיני.

ח ד שו תמשמ חו ת
י יו ם, בשעהארבע אחר־הצהריים״ ,אומר המפקד,
י צו כוחות צה״ל את הגבול המצרי, בכיוון לחצי
האי־סיני״.
דממת מוות.
״ברגע זה מתקדמים שלושה טורים שלנו מעבר לגבול
המצרי. יחידת צנחנים הוצנחה במרחק 30 קילומטר מתעלת
סואץ. טור משוריין מתקדם לקראתה, בכביש כונתילה־

קיים, מעשי ידיו של אופר,־עוגות משוגע. הוואדי הולך וצר,
במקום החול מופיעים סלעים. השיירה עולה על חמאוה :
מישור ענקי, מכוסה אבנבנים חומות. מסביב, באופק, מזדקרות
צלליות כתלתלות של הרים. בצד,תם נותן המח״ם
הוראה /חל!ת. הרבב מתפזר קמצים־קמצי* על פני הישימון
הרחב. וותיקי הצבא הבריטי אומרים שזה מזכיר להם
את מסעות המדבר המערבי.
התחנה הבאה שלנו היא כוגתילר״ תחנת הגבול המצתת,
השומרת על דרך־האורחות החוצה את מדבר סיני, למכה.
המקום נכבש לפני יומיים; אנחנו נעלה שם על הדרך
המצרית הנוחה, נרד אתה דרומה, עד ראם־אל־נאקב, שנכבשה
אף היא. בינינו לבין כונתילה מפתד הגבול המצת,
שהוא רק סימן דרך סמלי ברגע זה, וים של חולות.
השיירה צוללת ממש אל תוך החולות. כל קומץ מכוניות
מפלס לו דרך, בין התוגות. השטח נראה חרוש לרוחב
של קילומטרים נשאר רק לזרוע ולחכות לגשמים״,
מעיר קיבוצניק, למראה התלמים האינסופיים.
החושך יורד עלינו לפני כונתילה. השיירה, שנסעה
במהירות רבה, חייבת לעצור לחניית לילה ולהתארגן מחדש.
מראקטור על שרשראות יוצא לחלץ את אלה מבין המכוניות
ששקעו בתלות. הכוח. מתפרס בבקעה החולית, האנשים
מתחילים לבשל ארוחת־ערב על מדורות חול ובנזין.
כל מי שיש לו בגדים חמים מתעטף בה* פורש שמיכה
והולך לישון. ביום אחד עשינו 160 קילומטרי* לפנינו
עוד למעלה מ־ 300 קילומטר נוספים. מנוחה קלה לא תזיק.
לפתע קולטות האזניים זמזום של מטוס מתקרב. .לכ בות
את האורות קורא האחראי לשיירה. א ת * מפקד
חוליית המשטרה הצבאית המלווה אותנו כל הזמן, שורק
שריקות מקוטעות במשרוקיתו — אות אזעקה. הזמזום
מתקרב ומתחזק. ואז, לפתע, עולים השמיים באור צהבהב
של שמש מלאכותית. רקיטה, שהוצנחה על-ית המטוס,
מרחפת בשמים, גולשת לאיטה אל הקרקע ואל הסור החונה.
זמזום המטוס מתרחק.
במקומו נשמעת יללה חדה: מסוס סילץ. לפי האור
של הרקיטה, הוא צולל. ם ראח*טראח-ם ראודטראח ! ארבע
התפוצצויות שהן אחת מהדהדות בליל המדבר. אחר־כך שוב
חוזר השקם. האלחוטאי מנסה לברר אם מישהו נפגע 1

המיבצר הכביש. זוהי כונתילה, תחנת המדבר של הצבא הסצרי. מושר כבשו אותה
כוחות צה״ל לפני שנה, בפעולת תגמול, נתקלו תחילה באש מהעמדה שלרגלי הגבעה. אחר
כן טיפסו במודרון, כבשו את הבנין הימני, ניהלו ממנו קרב עם הבבין. השמא׳לי

האוויר. שמענו כי חיל האוויר המצרי תקף לא פעם את
שיירותינו בשדה הקרב ואפילו שיירת אספקה, שעברה
בכביש זה אתמול, הופצצה. לולא זה, היה דומה כל העסק
לטיול מאורגן של תנועת נוער.
אנחנו עוזבים את הכביש ונכנסים לוואדי ג׳יראפי, נתיב
המים הרחב, המתחיל במעמקי הסיני ומסתיים בערבה.
השיירה פונה מערבה, על פני שכבת הזיפזיף והאבנים
הקטנות, בכיוון לגבול המצרי. סכנת ההפצצה מרחפת עדיין
מעלינו, שעה שאנו מתקדמים בריווח אחד מהשני, גלויים
למרחקים,
ג׳יפ חמוש של הסיירים דוהר בצד השיירה. בסי
יושביו חדשות משכרות :״הפלנו שלושה מיגים ושני
וואמפיירים כעבור שעה קלה, מופיע ג׳יפ שני, גם הוא
נושא בשורות משדה המערכה הרחוק :״תפסנו משחתת
מצרית ליד היפה!״
תפסנו משחתת? איך אפשר לתפוס משחתת? הרי לא
קדר, כדבר בכל ההיסטוריה הימית. המודרנית. מילא, אם
קול ישראל אומר שתפסנו, תפסנו. מצב הרוח מזנק.למעלה.

עוברים את הכבוד

ך • דרךקשה, אבל לא נוראה. בכמה מקומות, אפשר
ז י אפילו לנסוע במהירות. אמנם אוכלי* נושמים ויור־קים
אבק כל הזמן ; צפרה, קצינת הח״ן של החטיבה,
שדרשה בכל תוקף ללוות אותו, מכוסה כולה
שכבה דקיקה של קמח לבן, ושערה הבלונדי נראה כשל
זקנה בת .80 אבל כל זה אינו מפריע. העיקר שמתקדמים
במהירות.
משני צדינו חולפים הרי הנגב: קישוטי־שוקולד עג־

התשובה היא שלילית. הפצצות המצריות נפלו בישימון
החולי. החטיבה מזר ת לשינתה.

סאטא מו רג /ח
ךיפניעלותהשחי, מתארגנת השיירה לתזוזה. בחשי־
׳ ׳ כה, תופסת כל מכונית את מקומה ומתקדמת בחולות•
לאט לאט, מתבהרים השמיים והחשיכה מפנה מקום
לאור אפור. משמאלנו מזדקרת גבעה תלולה, מוכתרת
בניינים נמוכים. כונתילה. אסור לסטות מהדרך: בין הגדרות
המקיפות את התחנה, זרעו המצרים מוקשים שטרם פונו.
מכאן מובילה דרומה דרך עפר מישורית, כבושה היטב.
המכוניות דוהרות בה בנוחיות, מבלי להרים אבק כמעט.
יש לה כל היתרונות, ורק מיגרעת אחת: היא מתמשכת
על מישסח גלוי. שני מטוסים מצריים יכולים לעשות שמות
בשיירה. ואם לדון לפי אתמול בלילה, עדיין יש למצרים
מטוסים בשמי סיגי.
שלוש שעות רצופות נסעה השיירה. לצד הדרך חלפו
עמודי הטלפון המצריים, המקשרים את צפון סיני עם
ראס אל־נאקב, המיבצר הדרומי החולש על אילת. בשעות
הצהרים, אנו מתקרבים לסוף המישור. משני צדי הדרך
סוגרות עלינו שרשרות הרים חומים. מכאן ועד להרי
ראס אל-נאקב, מפריד רק מישור קטן.
אנו מגיעים לפרשת דרכים, על מישטח ישר והלק כמו
לוח זכוככית. משמאלנו, במרחק לא רב, מבצבצים מימיו
הכחולים של אגם גדול. על גדותיו נושאים דקלים תמירים
את צמרותיהם, המתנופפות ברוח הקלילה. אנו מסתכלים
במפה: לא מופיע בה שום אגם. .זוהי סתם פאטא מור-
גאנה קובע מישהו.

אבקהדרך. כך נראו הלוחמים, נאשר חנו אחרי יום הנסיעה. הראשון, במבואות כונתילה.
האבק !הלבן הדקיק של ערבות הנגב דבק לכל פינה מבגדיהם וגופם. שעה שמכונאי מטפל

״לא ייתכן מתעקשים כמה חברד .״אלה מי הגשמים
שהתאספו מכל הוואדיות ! ״
הקומנד־קאר שלנו דוהר קדימה, לכיוון האגם, כדי לשים
קץ לוויכוח. אנחנו טסים ממש על המישור, המסוגל לשמש
שדה תעופה נפלא למטוסים הכבדים והמהירים ביותר. אולם
ככל שאנו מתקדמים, מתרחק האגם. אנחנו מגיעים עד
למרגלות ההרים ממש — ואין מים. במקום הדקלים ניצבים
דום עמודי הטלפון הנוקשים.
אני קופץ מהמכונית, משתטח על האדמה ועושה את
כל התנועות המלוות בדרך כלל אדם המתרחץ בים. יתר
החברה יולדים, ממלאים כביכול את כובעיהם במים ושופכים
אותם על ראשם. אני מסתכל אחורה, איפה שהשארנו
את הדברה עומדים — ומשפשף את עיני בתמהון. מימיו
התכולים של האגם מבצבצות עתה שם, מוקפים דקלים.
אנחנו חוזרים לחברה .״נו, יש אגם?״ הם שואלים.
״איפה״ ,אנחנו קוראים ,״סתם פאטא מורגאנה ! ״
״אבל ראינו אותכם מתרחצים משיבים קשי האמונה.
אנחנו מצביעים על בגדינו היבשים. אך הוויכוח אינו
מסתיים. עד עכשיו, אם תבקשו כמה מהחברה לתאר לכם
את הנוף, בואכה ראם אל־נאקב, יספרו לכם על האגם
האקזוטי, המשתרע לרגלי ההרים החומים.

בג׳ים ברקע, מנינים הבחורים, והבחורה שבמרכז, את ארוחת הערב, על מדורת חול ובנזין.
בדרך כלל, אכלן הלוחמים תוך נדי נסיעה, ורק בלילה ניתנה להם שהות לבשל משהו חס.

למחרת בבוקר, שבו למקום במכונית, על מנת לגרור
את הלאנד־רובר הנטוש. בדיוק ברגע זד״ הגיעו שני ג׳יפים
של סיירינו. המצרים הסתלקו, החברה שלנו גררו את
המכונית המצרית חזרה אתם.

בנו של יודקה נפצע
^ מטה החטיכה, נערכו ההככנות האדרונות לקראת
^ המסע. כל הבחורות שנוכחותן לא היתד, חיונית ממש,
הועלו על קומנד־קאר שיובילן לאילת. שני בחורים, שנפ צעו
בתאונות עבודה תוך כדי נסיעה, צורפו לבנות. גם
יודקה, קצין החינוך של החטיבה, עלה על המכוניות.
מאז החלו הקרבות בצפון סיני, נראה יודקר, מודאג

מאד. יודקה הוא גבר בגיל העמידה, חבר קיבוץ, ש;׳א
הסכים לה,שאר בעורף, שעה שחטיבתו נעה קדימה. דאגתו
היתד, לבנו, חייל ביחידת צנחנים. יודקה ידע כי בנו נמצא
בלב סערת הקרב והוא הילך במחנה צמא לכל פירור לזל
ידיעה על הצנחנים.
כך נמשך הדבר במשך שלושה ימים. היום הגיעה אליו
הודעה, דרך מפק 1החטיבה, כי בנו נפצע. לכן הוא יורד
לאילת, לברר מה בדיוק מצבו של הבן. כל מי שהכיר
אותו, ליווה אותו במבטים י מלאי התרגשות והשתתפות בדא גתו.
כאשר הזר, עם רדת החשיכה, ומסר כי בנו נמצא
בבית־חולים צבאי וכי מצבו אינו מסוכן, נשמנו לרווחה.
כאשר נשכבנו לישון, ידענו כי למחרת תתחיל המלחמה
ברצינות.

ביקוד ברא 8אר-גאקב
•יי ראם אל־נאקב חונה החטיבה את חנייתה האחרונה,
^ לפני שתיכנס אל מעמקי המדבר. כאן נתדלק (מלה
שימושית מאד, תוצרת צה״ל) את המכוניות, נשלים את
הציוד והאספקה החסרים לנו ונתכונן למסע הארוך.
אני מנצל את ההזדמנות ותופס טרמפ למשטרת ראס
אל־נקב, הניצבת בין הצוקים, בקצה המישור. תחנה
זו׳הי א בנין ישן, אחת מנוודות הקבע של משמר הגבול,
׳שנבנו יעוד בימי השלטון הבריטי, כדי ללחום במבריחים.
כאשר עלו כ 1חותינו על המעצר ..,עזבו המצרים את עמדו תיהם׳
והסתלקו׳אל תוך, המדבה׳על מכוניותיהם. בהגיעי
לשם׳ ,מצאתי את הכובשים מתחפרים להגנה היקפית.
בפליים־ הימין — זוולגוה ׳של חודשים. ארוכים, על הטיח
המתקלף של החדרים, השאירו החיילים המצרים ׳כתובות
.למזכרת :״אל׳ תשכחו את חבדכם לנשק, אבו סמיח חסיין
אל״זיאד אבר ימי השמירה. הארוכים חייל אהד,
בעל יכולת אמנותית׳מפותחת יותר, השתמש בקיר הפנימי
של החצר כיריעה לציורו: עלמה עגלגלה, שרק אי־אלה
מחלקי חמוקיה מכוסים בצעיפים שקופים, רוקית ריקוד בטן
מגרה .״זוהי הפטמא מורגנה ש־יהם !״ מסביר אחד הכובשים.
ג׳יפ סיירים, שחזר זה עתה מסיור לאורך הדרך שאנו
עתידים לנוע בה, חוזר ובפי אנשיו חדשות על גורל הקצרים
שברחו מראס אל־נאקב. אנשי המשמר הסתלקו, כנרא־ראה,
בכמה מכוניות, בראותם את אורות המשוריינים שלנו
מתקרבים. בדרך התקלקלה. אחת ממכוניותיהם, לאנד־רובר
אנגלי. אך בבהלת המנוסה, לא התעכבו הבורחים לתקנה.

כמו עלי 2א 2א האגדי, מסתתר ג׳יפ הסיור בנקיק; צו פה לעבר שיירת הענק העושה את דרכה במדבר ,.אלא שלא
כשודדי אלף־לילה ולילה, תפקידו של הג׳יפ לשמור על השיי רוז, לא לתקפה. במסע זו, מילאו הג׳יפים תפקיד חיוני ביותר.
ד * יי

י האפזום שיי ג11״ דאן

ד>ן ירה ראע<ונה ריס
הבוקר, בשעה 0930 יצא המשמר הקדמימוואדי ווטיר, תקף וכבש את עמדות האויב
ברהב, על חוף ים סוף-
פני 48 שעות, ראם אל־נאקב היה מיבצר מצרי. ער־
/שיו, כשאנו עוזבים אותו, אני חושב עליו כעל ביתי.
במידה מסויימת, זה באמת ביתנו. כי מכאן עוד אפשר לנסוע
בקלות לאילת, במרחק כמה קילומטרים. מכאן ואילך —
המדבר. הישימון ההררי הענקי, ששמו תצי-האי סיני. לפני
שנכבד. סופית את מנועינו, נצטרך לחצות את לב הישימון.
תחילת הדרך היא פלאה. דרך עפר כבושה היטב, על פני
חמאדד. רחבד״ ולאורכה מתמשכים עמודי הטלפון המצ ריים.
אני יודע להעריך היטב את הדרך ; כי משעות הבוקר
המוקדמות, אני נהג של ג׳יפ אזרחי, השייך לגן שמואל.
בשעת המסע אד,יד, תופשי למדי לנוע ומדי פעם אצסרך להסיע
את אוריאל קצין המיבצעים החטיבתי.
הדרך הטובה נגמרת במהרה. אנחנו יורדים מהחמאדה, אל
תוך וואדי רחב, ההולך וצר ככל שאנו מתקדמים. משני צדינו
מתנשאים הרי גתים אדמדמים, הסופגים את קרני השמש.
בעוד שעה-שעתיים, יפיצו חום נורא.
הכל נעשה חם, אפור, יבש. לפתע: כמה סלאי ירק, המטפסים
בין הצוקים האדמדמים. אני מגיע לסיבוב בוואדי —
ומשפשף את עיני. אחרי נסיוני עם הפאטא מורגנד, של ראם
אל־נאקב, אינני נתפס במהירות למחזות של גן־עדן עלי

אדמות. אני פשוט מסרב להאמין למראה הדקלים המצטופפים
בשולי הוואדי, למים הזורמים בתעלה נקיה, לחלקות הירקות
ולעצי הפרי הדבוקים לסלעים החרוכים.
אברהם נותן הוראה לחנות כאן לצהרים. המכוניות עייפות
מהדרך, האנשים צריכים לאכול ולנוח מעט. מרוב חגד
זון, אכלנו את ארוחת הבוקר תוך כדי דהירה הגה. עתה
מחייב מצב הרכב שננוח מעט. ומקום טוב יותר לחניד״ לא
תמצאו בין עץ גדי לבין מבואות קהיר.

גאלה כי ר: אי צי קהמכוגאי
• 1ידכאמצעהדיר, התחיל הג׳ים לעשות צרות.
¥ידית ההילוכים נתקעה במקומה והייתי נאלץ לנסוע במהלך
אחד כל הדרך. עתה ניגש אליו עקיבא, נהגו הקבוע של
דיג׳יפ, איש גן שמואל. הוא קרא לאיציק וניגש לתיקון.
אתם בוודאי מאמינים עדיין באימרד, הישנה של נאפוליון,
כי צבא צועד על קיבתו. כיום, זוהי רק אמת חלקית כי
בימי נאפוליון המנוח לא היו זחלמים, קומנוקארים, ג׳יפים
ומשאיות ענק. כיום צועד הצבא קודם כל על גלגליו. אחר
כך באה הקיבה. כך זה בטור הממונע שלנו על כל פנים.

חי ל הי םמנחיתדלק לטור הממונע. המקום: דהב, הנ מצאת כשני שלישים של הדרן בין אילת לבין המיצרים.
הודות לדלק זה, יכלה השיירה להמשיך בדרכה בהרים. למסה נראה פין פורטונה, נאות המדבר המפליא, בלב מדבר
סיני. מכוניות המור הממונע חונות בין הדקלים בוואדי. כל הדרך עוברת כאן בין צוקי הרים לפעמים על סף התהום.

ומי שאומר גלגלים בחשיבה שלנו, אומר איציק המכונאי.
המור שלנו הוא נחש ממוכן, שאורכו משתנה בין 10
ל* 20 קילומטרים, לסי טיב הקרקע שאנו עוברים עליה,
וסיב הקרקע הוא בדרך כלל סיום לכל נהג הגון. כל גלגל
העובר אותה, עושה זאת תוך מחאה רועשת,
מאז התחלנו את המסע היתד. דאגתו הראשונה של המפקד:
האם יחזיקו המכוניות מעמד? בסוף כל יחידת משנה,
צורפה סדנא ניידת. אם נתקעה מכונית בדרך, היה הנהג מנסה
לתקן. אם לא הצליח תוך כסה דקות, היו האנשים עוברים
למכונית אדרת והנהג מחבר. עד להופעת הסדנא. אם נם הסדנא
לא הצליחה״ קבעו ההוראות כי יש לפרק כל חלק העלול
להיות לתועלת, ולנטוש את המכונית לחסדי המדבר וברואיו.
כאשר נסתיים המסע, קשה היד. להבין כיצד היה מספר
המכוניות הנטושות קטן כל כך. התודה מגיעה בראש וראשונה,
לאיציק ולעשרות חבריו המכונאים והנהגים.
בעצם, איציק הוא סתם טוראי. הוא מעיד על עצמו כי
בפלוגה היה ארטיסט, מכיוון שרצה לעבור ליחידה טכנית
ומפקדו סירב להעבירו. וכך, כאשר התכנסה החטיבה לפעו לה
זו, היה יצחק פלסקובסקי, המכונאי המוכשר בן ה28-
ארטיסט שאיש לא רצה בו. הוא צורף למטה החטיבה דמות
חאקי מיני רבות.
ידית ההילוכים לא בסדר ז איציק מפרק אותה מחטט בה,
קושר משהו בחוט ברזל ובפלאסטר שלקח מהחובש — והידית
בסדר. הציר האחורי של הקומגדקר, המוביל את מכשירי
הקשר נשבר. המפקד כבר נתן הוראה לנטוש את המכונית
ולהעביר את הציוד למכונית אחרת. ואז הופיע איציק.
הוא עצר משאית כבדה, פירק ממנה ציר אחד, הרכיבו במקום
הציר השבור — והקומגדקאר, על ציודו היקר, נכנס למקומו.
כל זה בזריזות מופלאה כאילו החום, החול, הסלעים והס.
כנות
נתנו לכל אחת מעשר אצבעותיו חוש על־אנושי.

המבע מ ציג חסימח
ך• עיןפורטונה מצאנו בדואי צעיר, בעל פנים צמוקים
- 1ועינים גדולות ויוקדות. הוא היה היחידי שנשאר במקום
מכל שבטו ולא התרגש במיוחד למראה רכב המלחמה שהש תלם
על הוואדי המוריק. הוא היה בשלב מתקדם מאד של
שחפת ומדי פעם היה יורק דם על האדמה הוא סיפר כי ב דרך
זאת היתה עוברת רק מכונית אחת לחודש, שהביאה
אספקה לבדואים מאל-עריש. נתנו לו חבילת תה וכמה ביסקוויטים,
ועזבנו אותו לנפשו.
על המפה של המפקד, היתד. מסומנת דרך המסע. אדרי
עין פורטוגה הסתעף סימון מן הדרך הישרה, עשה איגוף
עמוק, בתוך לב ההרים. במקרה ולא נצליח לעבור בדרך
הקצרה ביותר, ניאלץ לעשות את האיגוף הגדול, שיוביל אותנו
למרגלות הר סיני עצמו וליד מנזר סנטה קאתרינה האג די•
כמה מאתנו התפללו בסתר לבם שלא נצליח לעבור את
הדרך, כדי לזכות בטיול נוסף — אך המחשבה כי העיקוף
יוסיף 100 קילומטרים לדרך, דחתה כל חלום על ההרפתקה
הנעימה להר שבו גתן משה את התורה לבני ישראל.
קרב האיתנים הראשון נערך כמד. קילומטרים בלבד מגן
העדן של עין סורטוגה. האויב נ הטבע. כוחותיו: חסימה
של 20 קילומטרים של דיונות־חול טובעניות, על הדרך שבה
חייבת החטיבה לעבור.
צה״ל, שפיתח כשרון לחימה ותורה צבאית ענפה לכל
מצב ומצב, היה נאלץ לפתח כאן את תורת הלחימה בחולות
המדבר תוך כדי התקדמות. ניצת על הקרב מפקד החטיבה,
אברהם יפה עצמו. במוצא מוואדי יזטיר, בו נסענו, ישנה
פרשת מים אליה מובלים עשרות וואדיות מהרי הסביבה.
במקום זה נערמו חולות הסחף, לעומק של מסתם רבים.
קשה לעבור ברגל מבלי לטבוע עד לקרסולים. המכוניות
הכבדות התחפרו בחול הרך עם כל סיבוב של הגלגלים.
בתחילת הקטע החולי, עמד הזחלם של המח׳׳ם. לגביו,
לא היוו החולות בעיה מיוחדת: שרשרותיו מסוגלות להעבירו
על פני כל שטח. המפקד אירגן את קציני מטהו, ובראשם
סגנו, ברוך, הסביר לנהגים הראשונים את הכללים היסודיים
של מלחמה בחולות: יש לנסוע אך ורק בשביל שפולם
זל־ידי הרכב הראשון * ש להפחית את כמות האוויר בצמיגים׳
כדי שפני הצמיג יוכלו להתרחב מעם ולהיתפם במש טח
רחב יותר של קרקע 1לבסוף, ש לרדת מהמכונית ולד־חוף
אותה בידים. הוא עצמו נתן את הדוגמה. וכשכל אלה
לא עוזרים, ש לרתום את המכוניות לזחלמים ולמשוך אותן.
בצורה זו, השיג צה׳׳ל את נצחונו על החולות. קצב ההתקדמות
הממוצע: שני קילומטרים לשעה.

פך הוצל הטייס
•שעות הארוכות האלה, היד. הראש פנוי לחשוב
. 4מעט ולחפש ידיעות על הנעשה בעולם הגדול, מחוץ
לוואדי. עם רדת החשיכח, גבר כוח המשיכה של המגורה
האדומה הזעירה של מכשיר אקשר, בקרון המלחמה. ליד
המכשיר שבח רותי, הקשרית. רותי היא בחודה יפה, רזה,
בעלת גו דק ושיער שחור המתמרד גגד משמעת הצמה העבה,
הקושרת אותו.
רותי היא קיבוצניקית, מורה לסי מקצועה. עתה חיא
י שב ת במרכז העצבים של המיבצע ומדברת ו׳ק כשפונים
אליה או כאשר קולטות האזניות ידיעה חשובה במיוחד. ברגע
זד״ קולטות האזניות התרחשויות מופלאות. הקול הדקיק
הבוקע מתוכן הוא קולם של טייסים שראליים. שעד. קלה
לפני כן, יצאה להקה ממטוסינו לתקוף את ראם נצראני,
המוצב המצרי הגדול, החוסם את מיצר אילת יאשר אליו
אנו צריכים להגיע. אחד הופל, שניים נחתו מאונם.
״מוללו, כאן הירש.״• אנחנו שופעים רק את הירש, וגם
אותו במקוטע. הוא היחידי המשדר על ערוץ השידור שלנו,
כנראה. אבל קטעי השיחה שאנו קולטים מספיקים כדי לתת
תמונה דרמאתית להפליא. אנו עוקבים אחרי הקול המודיע

חדרו חיחידח לעכור

את החולות הטובעניים היא לרדת מהמכוניות ולדחוף

סוף סוף כי הצליח לאתר סיים אחד, וכי הטייס מנופף לו
בידים. לפתע נצבט הלב: הירש מודיע כי מכונית מצרית
מתקרבת אל הטייס, שהוא כנראה פצוע.
שוב הפסקה בשידור. ואחריה בוקע קולו הילדותי של
הירש. הוא מדבר על בוץ־קארייר שנדפק. אותה מכונית
שניסתה תחילה לגשת לטייס, כנראה. עוד הפסקה. לבסוף,
שידור חלש יותר: הירש מודיע לשדה התעופה להכין אמבולנס.
הוא נוחת עם הפצוע. פרצנו בקריאת הידד.
כעבור שלושה ימים, כאשר פגשתי את הירש פנים אל
פנים, רציתי לחבק אותו. זהו בחור צנום, הנראה כגימנזיסט
מבוייש. הוא התפלא מנץ אני מכיר אותו.
סמוך לחצות הליל, היינו לרגלי צוק אדיר. מכאן עוד
נמשכים שמונה קילומטרים של חולות אך הדרך היא כולה
בירידה והג׳יפים שעברו אותה מוסרים שהיא טובה לאין
ערוך מקטע שעברנו.
עתה מגיעות פקודות למפקד החטיבה: יש להגביר את
המהירות עד למכסימום, לעשות את כל המאמצים כדי להגיע
אל המיצרים מהר ככל האפשר. אברהם קורא אליו את אשר
לוי, מפקד המשמר הקדמי, המורכב מכוח של זחלמים וג׳יפים
חמושים. .עליך לצאת מיד לדהב׳׳ הוא אומר לו. דהב היא
הנקודה המיושפת הראשונה, שאנחנו נגיע אליה. היא נמצאת
לל חוף ים סוף, כשני שלישים של הדרך בין אילת למצרים.
אשר עושה את כל הסידורים כדי לצאת לדרך עוד בלילה,
לכבוש את דהב עם שחר.
התותחים, הצמודים ליחידתו, נמצאים הרחק, כמעט בזנב
השיירה. הם לא הגיעו עדיין לחולות. מיד מרכז אברהם את
כל הזחלמים מצווה עליהם לחזור, לגדור הנה את כל התו תחים
דרך החולות.

אותן. האיש

האוחז

בסרנז הסנונית חצד ימין ודוחף אותה, הוא אברהם יפה, ספקד החטיבה.

הרוגי האויב. שני חיילים מצריים, שנהרגו בגן רב־האש
הקצר, שקדם לכיבוש שדת התעופה של דהב.

כיבוש דהב

ף* מ 5טרא שון, דהב היא נתח אקזוטי שהועתק מאי
2של האוקיינוס השקם. דקלים נושאים את צמרתן הירו קות
בצפיפות, עד לחוף הים. בצאתך מוואדי וואטיר ההררי,
נראית דהב כפם של סרט צבעוני, מקום המיועד לנופש
ולטוויית חלופות. כך נראית פלורידה בסרטי הוליבוד. אך
בץ סבכי הג׳ונגל המרהיב הסתתר המוות.
המשמר הקדמי של אשר הגיע אל מבואות הכפר הצר,
עברו על פני בורות המים שבמבואותיו, התקדמו עד לרחבה
המרכזית, ללא התנגדות. ברחבה מצאו ששה גמלי־רכיבד*
קשורים לחבל. חמישה בדואים שנמצאו לידם, הודיעו כי
חיילי המשמר הסודאניים ראו אותם מתקרבים וברחו להסתתר
בין סבך הענפים והגדרות המגנים על הדקלים מפני
חולות המדבר.
הבחורים קפצו פפכוניותידם, והחלו סורקים את הסבך.
הם התקדמו בץ הגזעים והגדרות, כששדה הראיה מוגבל
למטר או שגי מסרים בלבד. לפתע נשפעה שריקה עמומה
של כדור ואחריו התפוצצות היריות יוסף פיגסקי, בן קיבוץ
גבת, צנח ארצה, התג

קבורת חיילים. הוראת צה׳׳ל קובעת ני יש לקבור
את הרוגי האויב בכבוד. בקבר זה קבור חייל אויב.

לפני שהצליחו להבין מה נעשה, נקלטו עוד שניים מכדו־ריו
של אותו צלף חבוי. כדור רביעי פגע ממרחק ארבעה
מטרים בחזהו של איתן סט אף הוא סייר, למזלו, היתד.
תלויה שם משקפת שדד -הקליע ריסק את הפלדה לחתיכות.
איתן נפצע בידו, ומכמה רסיסי משקפת בחזהו. אך חייו
ניצלו.
היריד. האחרונה עלתה לו לצלף בחייו. חברו של איתן
הבחין בקנה הרובד, האנגלי, המתרוממם באיטיות ממולו.
הוא שלח לעברו צרור של עוד. הצלף, רב־טוראי סודאני
בתיל הגבול, נהרג במקום. בחלקים אחרים של הסבך, נהרגו
עוד שני מצרים.
משך כל אותו קרב קצר ישבו הבדואים השבויים ליד הגמלים
ורעדו מפחד. אחרי הקרב, החלו מקללים את המצרים
בכל פה. הם לא ידעו מי אנו בדיוק — אנגלים או יהודים.
לכן, ליתר זהירות, שיבחו ובירכו את שניהם. .אללה ישמור
עליכם ! 1אללה יברך את נשקכם ! אללה יצעד עמכם
לנצחון !׳׳
הם סיפרו כי בימים ההם, היו מופיעים אנגלים עם גבירות,
מקימים מחנות נופש על החוף, אוכלים מתמרי הבדואים
ונותנים להם קופסות בולי־ביף. הבדואים היו נכנסים למים
ותופסים דגים גדולים אותם היו צולים על גחולים לכבוד
האורחים האנגלים- ,אללה ינצור אותם ! ״
הם הזמינו אותנו ליהנות מאותה הכנסת אורחים, הציעו
תמרים מיובשים, מתוצרת המקום. כמה מהם ביקשו לרוץ
לים לתפוס דגים ולצלותם גם בשבילנו — גם בלי שנבטיח
להם מתנות של בולי־ביף. הודינו להם והמשכנו הלאה, א?
ראש המיפרץ הקטן, המרוחק שני קילומטרים דרומה ואשו
בו הקימו המצרים שדה תעופה קטן.
שם שמענו על כיבוש המקום — אף הוא במחיר דם
הכוח השני שיצא לתקוף את המאהל המצרי הקטן השומו
על שדד, התעופה, עשה אותה שגיאה שעשו כובשי דהב
עצמה. כאשר ראו אנשיו חיילים מצריים רצים להסתתר בתון
אחד האוהלים לא שטפו את האוהל באש וגם לא עלו עליו
בזחלם. הם ירדו מהרכב וניגשו להוציא את המצרים החוצה
המצרים זרקו עליהם רימון. אחד הבחורים נהרג שני נפצע
בחסות המהומה שקמה עם הטלת הרימון, ביקשו שלושו
המצרים לחמוק בין הדיונות אל תוך מימי המפרץ הרוגע
צרור כדורים השיג אותם.
כעבור חצי שעה, כבר ירש צד,״ל את כל מיתקני הצב!
המצרי. בזה אחר זה החלו נוחתים פייפרים על מסלול הג
חיתה המצויין. הם התרוממו בחזרה חגו מעל למקום ופג
צפונה, כשהם מובילים אתם את הפצועים וההרוגים.
בתוך מי המיפרץ הכחולים החלו שוחות שתי דמויוו
מצויידות בשנורקל, משקפיים וסנפירים. היו אלה שני אנש
חיל הים, שליוו את החטיבה מהתחלת מסעה! ואשר עתו
הגיעה שעתם לפעול. תפקידם: לבחור חוף נחיתה, שאלי
יוכלו נוחתות חיל הים להביא דלק לסור הממוכן. כי אתו
שלושת ימי נסיעה, התחילה להסתמן באופק ראשיתו ש
מחסור בנוזל היקר.

ל 1ו, ד ו 1ן

מארב בחרי>ן*ד
...יחידת חי; ההנדסה נקראה לפלס דרך
;חטיבה בין סלעי הה! ו;אחר תשעה
פיצוצים היה המעבר פתוח לשיירה...

בית האופנה ה חדי ש
ביותר של תל־אביב

* יוי ־ ו ־ ניה

* 4ד כה, השתדל אברהם לנוע מהר ככל
^ האפשר בשעות היום, ולחנות משך הלילה.
זוהי שיטת התקדמות נבונה מאד. כי
אחרי המאמץ הממושך של שעות האור, בהן
גומעת השיירה ממוצע של 120 קילומטרים,
זקוקים גם האנשים וגם המכוניות למעט
מנוחה, מזון וטיפול. אך החניה בדהב היא
קצרה מאד וכשיורדת החשיכה, נותן אברהם
את הפקודה לזוז.
השיירה יוצאת מבין קבוצות הדקלים ושוב
מסתדרת בשורה עורפית ארוכה, כשפניה מופנים
דרומה. במקום אנו משאירים את חוליית
חיל הים שתפקידה להדריך אל החוף
את הנוחתות, שיביאו דלק מאילת. יחידת
שירותים קטנה נשארת גם היא במקום. כל
השאר זזים קדימה.
ידיעה אלחוטית, שהגיעה מיחידת הסיור,
מזהירה אותנו בפני קשיי הדרך שלפנינו. ה־ג׳יפים,
שיצאו מדהב עוד בשעות הצהרים
המוקדמות, בדקו את הדרך והודיעו כי
המעבר יהיה קשה ביותר. הם מייעצים להעביר
קדימה את מכוניות חיל ההנדסה. משמע
שנצטרך לפוצץ דרך בין צוקי ההרים.
עם ערב, זזה השיירה. אני נוהג בג׳ים
הראשון, המוביל את שיירת המפקדה. לפני
נוסעים המהנדסים וזחלמי האבטחה. לידי יושב
אוריאל, ומאחור שרוע עקיבא לרוחב
הג׳ים, משתדל לחטוף שינה ק.ה. במשך
הלילה, נתחלף, כדי שהנהג לא יירדם.

קים אנו עוברים קטעי חול, לפעמים מקפצים
על סלעים. מרוב אבק, קשה לראות את הפנס
האדום של זחלם האבטחה, הנוסע לפנינו.
הנסיעה איטית מאד והמנוע סוחב בכל
כוחו, בהילוך ראשון, בהנעה קדמית, כש־פנסיו
דולקים במלוא האור. מלבד המאמץ
המיוחד המוטל על המנוע, מעוררת שיטה זו
של נסיעה בעיה חמורה שניה: בצורה זו
שורף המנוע כמות כפולה של בנזין, על
כל קילומטר של נסיעה. ומלבד מה שיש
במיכלי המכוניות, אין אף טיפה אחת רזרבית
של דלק בכל השיירה.
המכוניות מטפסות במעלה ההר, כשמצד
אחד צוקי ענק ומצד שני תהום עמוקה.
הקור ממש מקפיא את הידים סביב ההגה.
לפי סימוני המפה, נצטרך לחצות אתי ההרים
בגובה של 900 מטר, לפני שנרד בח זרה
אל תוך וואדי קיד, המוביל אל חוף
הים, במבואות היעדים שלנו.
כעבור שעה של זחילה בתוך ההוד הנורא׳
של צוקי בראשית, נעצרת השיירה. מפקד
יחידת ההנדסה מודיע כי לא נוכל להמשיך
בדרך, ללא פיצוצים. יחד עם אברהם, הוא
מסייר ברגל, לאורך המסלול שבו צריכה
לנוע השיירה.
בדרך כלל, עוברים בשבילי ההר הזה רק
שיירות גמלים, המסתפקות במעברים צרים
בין הנקיקים ועל פי תהומות. למכוניות

דוד אלנבי • 31 דוד דיזעוף פנת רח־ גורדון

א בל אחת: פחמ כי ת,
והבניה(\^ויה קריפקץ ל
גבד פוקלק\י הרדיו ד1נ(י11
א 1ל 21 לאחר האזנה לתכרו!
ב אנו ס ת רדיו ענגי זד - 1
ב>\ל ה׳צליל הנץ^לחיאס^יר
לך להבחין ביתדוטתת
ובק\יבו.

השיירד! מתקדמת כוואז״י, לרגלי צוקי הענק של גרניט אדום. בנדשן היום הפיצו
חוזרים חום איום ובלילה ה׳ו קרים כקרח. השיירה התמשכה לאורן של קילומטרים רבים,

וד־רין

הדדך הכבושה, המובילה לאורך החוף,
ישרה ונוחה. מימי ים סוף רוגעים כמו
הכינרת בליל קיץ, ומדי פעם אני תופס את
עצמי מחפש את אורותיה של עין גב, בגדה
השניה, צריך מאמץ מיוחד כדי לזכור כי
אנחנו רחוקים מאד מהגליל וכי החוף ממול
אינו הרי גלעד כי אם הרי סעודיה הערבית.
שרשרת ההרים השגיאים מימיננו מתקרבת
בהדרגה אל החוף. שלוחה סלעית אחת חו סמת
לנו את הדרך, נכנסת ישר אל תוך
הים. אולם כמו בסיפורי עלי באבא ו־40
השודדים, נפתחת לפנינו דרך בתוך הסלע.
הג׳יפ נכנס לקאניון צר מאד. משני צדינו
מתנשאים קירות של גרניט לגובה עצום,
עד כי אי אפשר לראות את השמים מעל
לראשינו. הקור נופל עלינו בבת אחת, כצליפת
שוט.

ירדיוחל לי ני ר.בטיסו

אד ראש ההד

רך החתחתים עולה בהתמדה, בשיסוע
הנעשה יותר ויותר תלול ..לפר*

הכבדות שלגו דרושה דרך שרוחבה שני
מטרים לפחות. לשם כך, צריך לקצץ את
שולי הצוקים ולהרחיב את המעברים. גם
את תחתית השבילים עצמם יש ליישר. כי ב עוד
שגמל יכול לטפס על סלע הבולט מתור
הקרקע, עלולים צירי הגלגלים של מכו נית
להיתקע שם ולחסום את הדרך בפני השיירה
כולה.
בעצם, אם כבר מדברים על חסימה, קשה
להבין איך עברנו עד כאן ללא כל נסיון
מצד המצרים לחסום בפנינו את המעברים
הצרים בהרים. מספיק היה להעמיד מחלקה
אחת של חיל רגלים בצדי הוואדיות, כדי
לעצור את החטיבה כולה למשך שעות ארוכות.
אפשר היה גם לחסום את הדרך בקלות
עוד יותר גדולה, בעזרת חצי טון של חומר
נפץ.
אך המצרים סמכו כנראה על הטבע. ובצדק.
עד כה, הוא נתגלה כבן־בריתם הנאמן ב־מיבצע
זה. קצין החבלה. מסמן את המקומות
י לפיצוץ, מפנה את השטח, מניח את
לבנות החבלה ומיבצע כיבוש השממה של

הסיבה 9מתחיל בסידרה של פיצוצים, המי
הדהדים בקאגיונים העמוקים.

פיצוצים בלילה

שיירה עומדת במרחק מה ממקומות
| ן הפיצוץ וממתינה לפינוי דרך עבורה.
מדי פעם נראה ברק אדום, המאיר את פני
הערוץ העמוק, וכעבור כמה שניות מגיע
קול הנפץ. תשעה פיצוצים ערכו החבלנים
אותו לילד״
ואז הופיע מפקד החטיבה בין אנשי השיירה
וקרא להם לרדת מהמכוניות וללכת לאורך אותם הוביל הוא
אחריו.
השיירה, עד למקומות הפיצוצים, מכוסי
האבק וחדורי ריח אבק־השריפה .״חברה ! ״
קרא ,״צריכים לפנות את האבנים ! ״
הבחורים התנפלו על ערימות האבנים
המפוצצות כמו נמלות על ערימות סוכר.
בידיהם הקפואות הרימו את הסלעים, דחפו
את האבנים הגדולות הצידה, מילאו את
החורים בשביל. בתוכם התלבטה דמות הענק
של אברהם יפה, העושה את מלאכתו
כאילו היה סולל וותיק.
לאם לאם, מתחילה להסתמן דרך בין עיי
הסלעים. אחרי החיילים העובדים בידיהם,
נוסעת מכונית כבדה של חיל ההנדסה, הנושאת
על גבה קומפרסור ופטישי אוויר אדירים.
לאור פנסיה של מכונית שניה, מס תערים
אנשי ההנדסה על איי הסלעים החוס מים
עדיין את הדרך, כשפטישיהם מטרטרים
בלי הרף. התמונה כולה דומה לציור סו ריאליסטי
של התחרות שגעונית נגד איתני
הטבע. החטיבה, שהכניעה את דיונות החול,
מתגברת גם על צוקי ההרים.
לבסוף נכבש לב ההר: פס מיושר פחות או
יותר מתמשך על סי התהום, יורד אל תוך
בקעות ומטפס שוב אל מרומי הצוקים.
השיירה יכולה להתקדם .

מארב מצרי
^ יןדחב לנקודה הבאה על המפה של גו,
מפרידים 40ק״מ. בכביש טוב,

אפשר לעשות את הדרך תוך חצי שעה, בערך.
אולם בין דהב ונאבק אין כביש טוב.
אין גם כביש גרוע, יש רק ישימון אימתני
אשר טרם עבר על פניו גלגל של מכונית.
בדרך כזו, אי־אפשר לקבוע מראש מה תהיה
מהירות הנסיעה. בקטעים הטובים יותר,
הגיעה המהירות שלנו עד כדי שבעה קילומטרים
לשעה. בקטעים הקשים, בקושי נעו
הגלגלים.
וכל הזמן מצליפות בנו ההוראות שהגיעו
מהפיקוד: להגיע למיצרים במהירות הגדולה
ביותר, התנודות הפוליטיות בעולם מאיצות
בנו לפרוץ את ההסגר על מיפרץ אי לת,
לפני שיהיה מאוחר מדי. כל אבן המע כבת
אותנו, כל קטע חול העוצר את גלגלי
השיירה, הוא אויבנו המושבע.
בתום שבע שעות נסיעה, אנחנו מגיעים
אל מבואות המעבר הצר, המוביל אל חולות
התוף, ליד נאבק. מאז עזבנו את דהב עשי נו
35 קילומטרים. בעוד חמשה קילומטרים
ניערך לתפיסת המעבר ולחניית לילה. אם
ירצה האל, נעשה את הדרך בשעה אחת.
מן האפלה מגיחות לקראתנו שתי נקודות
אור, עמומות בתוך ענן האבק. בוודאי ג׳יפ
של הסיירים, הבא לקדם את פנינו ולהודיע
שהם כבר יושבים על המעבר לחוף. הג׳יפ
נעצר ליד קרון המלחמה של מפקד החטיבה.
מישהו קופץ מתוכו וניגש לאברהם .״נתקלנו
במארב *,הוא מודיע .״המצרים התיישבו על
צוואר הוואדי וחוסמים לנו את הדרך.״
הנה היא באה 0וף-ם וף, החסימה המצרית.
ודווקא כאן, כשסוף המסע ההררי נראה
באופק המידי.
הסייר ממשיך לדווח :״הגענו עד שני קילומטרים
מכאן, בערך, שלושה קילומטרים
לפגי החוף. נסענו בוואדי, שגי ג׳יפים וזח־לם.
היה כבר חושך. פתאום דפקו עלינו
המון כלים: באזוקות, מקלעים, רימונים.
השבנו אש. ג׳יפ אחד נשאר שם תקוע.
המנוע כבה והנהג לא היה יכול לתמרן.
הוא עזב את הג׳יפ. גם יתר החברה שהיו
שם קפצו על מכונית אחרת*.
אברהם מקבל את ההודעה כאילו קבע
מראש שהיא צריכה להימסר ברגע זה, וכאילו
המארב היה רשום אצלו בתוכנית. הוא
איננו מתרגש כלל. מארבים, מכות־אש ומוקשים
הם, כנראה, עניין שבשיגרה יומיומית
ללוחם בעל וותק של קרוב לשלושים שנד״
הוא שואל אם ידוע היכן בדיוק יושב המארב.
״הם תפסו להם עמדות משני הצדדים של
הוואדי, בתוך הנקיקים של ההר. נצטרך
לגרד אותם אחד אחד מהחורים שלהם*.
אברהם מביט בסיירים, ברווז עלמה כמ עט
.״טוב *,הוא מודיע לבסוף, בקול
בטחון ושקט :״נטפל במארב כיאה למארב!״

זו, נראים כמה לוחמים, הסנצליס חניה?!צרח נדי להסתתר בצד אחת המפרות נוהזזום הסזזנזם של השמש. יותר מכל, סבל הרכב.

׳העולם הזח. מגי ש
את מפ ת הדרך.
בה התקדם הטור
הממוכן של צה״ל,
עד למיצרי טיראן.
כמעט כל הדרך
בת ארבע מאו ת
הק״מ נע שתה כין
הרי גרניט, שטרם
עברה בם מכונית.
מראם נצראני, ה חלה
ההסתערות.

הוווה 0היה

המפקד. אלוף־נדסזנה אברהם יפה, איסס פלס׳ח,
לוחם טלידח. שהוביל את חטיבתו אל הנזיצריס.

הנתיב 1מבט<י1
בפעולה זו השתתת
כוח רב ומגוץ. אילו
יכל, היה ״העולם
הזה״ מציין בל
אחד מאנשיו לחוד.
שמונה הלוחמים
המופיעים כעמודים
אלה הם נציגיו
של המחנה הלוחם
האדיר, שרשם
פרק מזהיר
כתולדות ישראל.

רותי הקשרית. בת קיבוץ בשומרון, נלוותה אל
המסע כקשרית בקרון המלחמה של מפקד החמיבה.

הפצוע הראשון. איתן סט, בן משק בעמק, איש
יחידת הסיור של החטיבה. נפצע בדהב, ניצל בנם.

גספח חופשי. .אורי יפה, אחיו של מפקד החטיבה.
קצין קרבי וותיק, פצוע. הצטרף למסע מרצונו.

איש התרפות. יודקה פוליטרוק, קצין הזזינון
של החטיבה למרות גילו, התנדב ללוות את חייליו.

מםל! דו שלהמפ רן ד. כן קראו לעכו, יליד מצרים
בן ה־ , 25 שתפקידו סמל סכני, נ^הכו של המחיים ,

הפלאחהלוחם. אוריאל, החייל הותיק, שמילא
תפקיד קצין המיבצעים החטיבתי ולוחם בעת צורך,

מדריך הציפורים. יהושע נחמן, חייל קרבי
לשעבר, כעת טייס קרבי. הדריך את מטוסי הקרב,

הונופם היה

!** 019191 וידאן

״המיצריס בידיי״
.״לאחר פעולת־השהייה לילית, נסוג האויב
בפני כוחותינו, תוך כדי פינוי מוצביו גור
למבואות שארם אל ־שייך.״
ף פי התוכנית המקורית, היה צריך המשמר הקדמי
/להגיע בדהרה עד לחוף הים, לתפוס את המעבד הצר
המוביל לנאבק. חוף זה תפס מקום חשוב מאד בכל תוכנית
המסע, כי שם, אחרי מאבקו הממושך עם הטבע, היה צריך
הטור להיערך לקראת הקרב הסופי עם האויב המצרי. המארב
הלילי, במוצא מוואדי קיד, עיכב את ההתקדמות.
עתה, עם בוקר, התבונן המשמר הקדמי להמשיך בדרך
ולפרוץ לו מעבר אל שפלת נאבק. סיירים, שחזרו מהשטח,
הודיעו כי הג׳ים העזוב נשאר עומד במקומו, בצד הימני
של הוואדי. טייס הפייפר, שטס אנה ואנה בשמיים כמו
כלבלב נרגש, הוסיף ידיעות משלו. הוא טס נמוך מאד מעל
לג׳יפ העזוב, הודיע כי כל הסימנים מעידים על כך שהמצרים
לא התקרבו אליו משך כל הלילה.
לפי סימנים אחרים, הסיק את המסקנה כי המצרים התמקמו
בצד הימני של הוואדי, עוד לפני בואנו, ויחד עם המארב
שטמנו לנו, זרעו מוקשים לחסימת הדרך. קשה היה
להאמין שאפשר לראות את כל הפרטים האלה ממטוס. אבל
עוד לא ידענו להעריך נכונה את כושרם של טייסי הפיי־פרים.
מנקודה זו ועד לסוף המסע, ביצעו עבודה נהדרת,
שלא נפלה ממיבצעיהם של הלוחמים הטובים ביותר.
עליתי על זחלמו של אשר, מפקד המשמר הקדמי,

אל חולות נאבק, כבר הודיע הטייס כי מוצבי נאבק עצמם
נראים כעזובים לגמרי. ההודעה הועברה מיד לאברהם. הוא
נתן הוראה לשלוח את הפייפר הלאה, לסייר את מבואות המוצב
העיקרי, ראם נצראני, ואת אגפי הדרך אליו.
המטוס שב והודיע: כל המוצבים בדרך עזובים. גם בראם
נצראני אין תנועה. אם כן, זאת אומרת שהמצרים סיגו את
משלטיהם הקדמיים, והמארב הלילי לא היה אלא מאמץ לעכב
אותנו לכמה שעות עד שישלימו את הפינוי ויתמקמו במוצבים
חדשים.
אשר מתייעץ עם אברהם והשניים מגיעים להחלטה: לנצי׳
את המצב ולהתקדם במהירות המכסימלית. אשר הוא
גבר צעיר, בן ,30 בעל גוף של אתליט, נשוי ואב לשני
ילדים. במלחמת העצמאות נפצע בקרב על לטרון. הוא החלים,
המשיך לשרת בצבא הקבע.

התותחהגדול, אחד מששה תותחי החוף, בני קוטר של ששה מינץ׳ ,אשר הוצבו על־-ידי
המצרים בראס נצראני וחסמו את המיצר בין המשלם לברן האי טיראן. תותח זה חובל
על־ידי !המצרים, לפני שפינו את המשלט, על־ידי שני פגזים שהוכעסו משני צדי הקנה, ונורו.

המפציצים נכנסים לסעולח
}י תה ככר הצטרף לפייפר הראשון מטוס סיור שני.
#הקרבות בצפון חצי־האי נשתתקו ואנחנו נמצאים עתה
בראש רשימת העדיפויות של חיל האוויר. כל מה שנבקש
ממנו, יתן. כרגע אנחנו מסתפקים בפייפרים, העושים עבודה
נהדרת.
לפנינו, מזדקרת גבעה חולית: מוצב נאבק. מימינה, צוק
הררי הנושא את צלעותיו הסלעיות מתוך המשטח החולי.
גם כאן התבצר האויב. עתה מודיע הפייפר ששני המוצבים
עזובים. אנחנו ממשיכים לדהור. משמאלנו, סמוך לחוף הים,

אוויר ויכשה. שתי זרועות צה״ל פעלו בשיתוף פעולה הדוק, משך כל המסע. שעה
שג׳יפ של יחידת הסיור מתקדם לאורך הוואדי, טס הפייפר לפניו ומודיע על כל תנועת אויב
בשטח. הודעותיו של טייס הפייפר על תנועות האויב היו מדוייקות להפליא וחסכו דם רב.

כדי ללוות את חוד המחץ של הטור מכאן ועד לסיום ד,סיב־צע.
לפנינו נעו שלושה ג׳יפים, פרושים לרוחב הוואדי. אחרינו
נעו יתר הזחלמים והג׳יפים של המשמר. במרחק כמה מאות
מטרים, הגענו אל הג׳ים העזוב. הוא נראה שלם לגמרי. לו לא
נכבה מנועו בשעת ההיתקלות, היה בוודאי חוזר עם שאר
החוליה הקדמית שעלתה על המארב בלילה. במרחק כמה
צעדים ימינה, על דפנות הוואדי, נראתה שלולית דם גדולה.
הצרור שנורה לעבר המצרים בחשיבה פגע כנראה במישהו.
לפני הג׳ים וסביבו, עסקו, חבלני חיל ההנדסה באיתור
המוקשים. היו אלה רק מוקשים נגד רכב והחבלנים התקדמו
כשבידיהם מגלי־מוקשים ארוכים. כל מוקש שאותר,
סומן בסרט לבן והודעה על מציאותו הועברה ליחידות
שאחרינו, תחילה חשבו לפרק את המוקשים, אך מספרם הרב
והחוסר בזמן אילצו אותנו לעזוב אותם במקומם, מסומנים
בבירור. ניתנה הוראה לכל השיירה שתבוא אחרינו לעבור
אך ורק בצד השמאלי של הוואדי, ואנחנו המשכנו הלאה.

(**לוש ת הג׳פים התקדמו לפנינו. במרכז נסע אריק,
\4 /מפקד הג׳יפים. מעליהם, קצת קדימה, חג הפייפר. בי נינו
לבין הפייפר היה קשר ישיר והטייס דיווח כל הזמן על
הדרך שלפנינו. אשר נתן מדי פעם הוראות חדשות לס יים
להמשיך ולסרוק את השטח .״טוס נמוך!״ האיץ בו,
״ו1ן ודע על כל תנועה בשטח.׳׳
״אני טס כל כך נמוך שאני יכול להרים אבנים,׳׳ באה
החשובה. ואכן, הדיווח של הטייס היה מדוייק ופפורט להפליא.
שעה שאנחנו עדיין התקדמנו בזהירות לקראת הפתח

מינה, באופק, הזדקר צוק ענקי מתוך הים. זהו האי.
שם, במקביל לו, צריך להיות ראם נצדאני, אותו מוצב אימ תני
שריתק את מחשבתנו מאז התחלת המסע.
עזבנו את הוואדי ופנינו ימינה, לכיוון דרום. שם מרוכז
האויב. מכוניות החוד עלו על המשטח החולי הרחב, המשתרע
בין ההרים והים. על החוף נראו כמה דקלים: זוהי
נאבק, נקודת ההיערכות להתקפה הגדולה. אבל אין עתה טעם
להיעצר כאן ולהיערך. כי המוצב שהיינו צריכים לתקפו
עומד כנראה שומם לפנינו. במקום לעצור ולנוח, עליו להמשיך
הלאה.
עד שייגמר הדלק.
ואז מגיעה אלינו ידיעה מחשמלת: הצנחנים שהורדו בטור,
בקצה הדרום־מזרחי של חצי־האי, מתקדמים עתה בכביש
הדרומי, ומנסים להגיע אל שארם אל־שייך לפנינו, מהצד
השני. קולו של אברהם מגיע מעבד לאזניות מכשיר הקשר :
״אם הצנחנים יגיעו לפנינו,׳׳ הוא מאיים על אשר ,״אני
ארצח אותך אישית זה יהיה באמת בזיון גדול, אם אתרי
כל הדרך האיומה שעשינו כדי להגיע לשארם אל־שייך יסול
הפרי לחיקם של הצנחנים, שהגיעו לכביש הדרומי במטו סים
דד,־לוקס.
אשר מעביר את ההוראה לאריה, המוביל בג׳ים שלפנינו;{
״יותר מהר ! סע במהלך שלישי !׳׳
אריה לוחץ על דוושת הדלק, ודוהר בתוך ענן אבק.

מרוץ עם הצ?ווגים
תהישבאשר במושב המפקד של זחלם החוד. הכוח
) ( הגיע לשפך הוואדי, מול חוף ים סוף. המסע בין ההרים
נסתיים ; מכאן והלאה, נמשיך את דרכנו לאורך החוף.
ממולנו, בתוך גלי החוף, עמדה אניית משא עזובה. היא
עלתה כנראה על שרטון, ונסחפה הגה על־ידי הגלים. מי־

עומד מטוס טוסטאנג שלנו, אחד משני המטוסים שנחתו
נחיתת אונם. מדחפיו התפרקו ונשארו תקועים בחול, במרחק
כמה מטרים ממנו.
כאן התנהלה אותה מסכת גבורה, שהיינו עדים לה דרך
האלחוט. קשר, להאמין כי אותו הירש הצליח לנחות כאן,
ממש תחת אפם של מוצבי המצרים ולהמריא בחזרה, כשה טייס
הפצוע אתו. בין המוצב והמטוס, נראה שלד של ברן*
קארייר מצרי, אותו רכב שנדפק על־ידי מטוסי החיפוי בשעת
פעולת ההצלה.
הגבעה המוצקה של ראס נצראני מזדקרת עתר, בכל אימת־נותר,
לפנינו. המטוסים חגים מעליה ומודיעים בבטחון גמור
בי אין שם כל סימן חיים. בכל זאת נעצר הטור, פרוש
לרוחב רצועת החוף. זהו גבול התקדמותנו, שנקבע עוד בשעות
הלילה. כאן עלינו להמתין עד שמטוסי חיל ד,אתיר
ירככו בפצצותיהם את הנצראני. הדיבר נקבע לפני שהיד. ברוד
אם הנצראני תפוס או לא, ועתה נמצאים המפציצים כבר
בשמים ואי־אפשר אלא לחכות עד שיסיימו את מלאכתם ויחזרו
לבסיס. אם נתקדם, אנו עלולים להיות מופצצים על־ידי
מטוסינו אנו.
ההמתנה היא קצרה מאד. עוד לפני שהאזניים קולטות את
זמזום המטוסים, עולה הגבעה האדירה כולה בפטריית עשן
ואבק. פצצה, פצצה, ועוד פצצה ! ביזבוז של חומר יקר. אבל
מה אפשר לעשות ז את גלגלי הקרב אי-אפשר לעצור ; המ טוסים
חייבים לעשות את שלהם. בעצם, זה גם יותר בטוח.
מי יודע אם לא מסתתר שם גדוד מצרי שלם בתוך הבונקרים,
מבלי שהפייפרים יצליחו לגלותו?
צפורי הפלדה הגדולות נעלמות צפונה. השטח פנוי לפני נו.
אברהם, שלא יכול היה לשאת בסבלנות את הנסיעה

בזהלמו, הנוסע בסך הכל שניים־שלושה קילומטרים אחרינו,
מופיע רכוב על ג׳יפ. מכאן ואילך, הוא יסע בזחלם שלנו,
בשורה הראשונה של ההתקדמות.

אפשר להבחין בשלוש מיכליות פח. מיד פותחים את הדלת
ומריחים את תוכן המיכלים. תרועת הידד: מצאנו דלק. תוך
כמה שניות, נעלם הנוזל החריף בתוך מיכלינו הצמאים.
עכו, נהגו ועוזרו הפרטי המסור של מפקד החטיבה, נב־נם
לתא הנהג של האמבולנס. המכונית במצב מצויין. אפילו
המפתחות במקומם. הוא מסובב אותה ותופס מקום בתוך
השיירה שלנו. לכשניתקל באויב ויגיעו הפצועים הראשונים
מהחזית, ישרת אותנו האמבולנס בנאמנות.

המיבדק הראשון
^ שר נותן פקודה לזוז קדימה. אנחנו עוקפים את
המוצב הגדול וממשיכים דרומה: לא נתעסק בטיהור
המשלם או בתפיסתו ; זוהי מלאכתם של הכוחות הנעים
אחרינו. מבעד לגדרות התייל הסבוכות, אנחנו מבחינים בעמדות
הבטון, בחפירות התותחים ובקדשים ארוכים, המוצבים
במקומות בולטים, כשקצה אחד מכתן לשמים. אלה הם
גלמי תותחים. מהאוויר, הם בוודאי נראים בתותחי נ. מ.
אמיתיים.
לפתע עולה קריאת שמחה מפי כולנו. גלגלי הזחלם עלו
על כביש אספלט חלק. זהו הכביש המצרי, המוביל מראם
נצראני לשארם אל־שייך, מרחק 24 קילומטרים. הרגשה
משונה מאד, לדהור על כביש טוב, אחרי מאות קילומטרים
של נתיב פרא מסמר־שיער .״אני לא יכול לנסוע כאן,״ קורא
גסים, נהג הזתלם הטבריאני .״שכחתי איך נוהגים על כביש
חלק ! ״
אין אפילו סבלנות לצחוק. אשר רק נותן לו פקודה לטוס.
״והטראפיק לא יעצור אותי?״ מיתמם נסים, בקול רועד
מהתרגשות עליזה.
הדם בוער: בעורקים. מהר, יותר מהר. רוצים להגיע לשארם
אל־שייך. מי יודע, אולי גם הוא פונה על־ידי המצרים?
זוהי תקווה גדולה מדי, ואיש אינו מבטא אותה בקול רם.
הטור מתקדם במהירות, פרוש במיבנה קרב. אנחנו נוס עים
במרכז, האגפים תפוסים על־ידי הג׳יפים — ששה לרו חב,
אחרינו מתקדם גל שני של זחלמים, התופסים את כל
רוחב השפלה החופית ונראים כמפלצות פלדה בתוך מעטר,
האבק האופף אותם. ממרחק 200 מטרים קשה להבדיל בינם
לבין טנקים גדולים. אילו הייתי מצרי וראיתי את הכוח
האדיר הזה, מכסה את פני החולות עד האופק, הייתי בוודאי
יוצא מדעתי.
בצדי הדרך, חולפים תמרורים מצריים, המודיעים לנו מד,
מרחקנו משארם אל־שייך. איתם חולפים סימנים אחרים של
צבא נסוג: נעליים, כובעי פלדה, בקבוקים ריקים, שמיכות,
זבילי פגזים. אין שום ספק: האויב התנדף לפנינו.
אברהם קורא לקשר ומכתיב את המיברק ההיסטורי :
״ראם נצראני בידי. המיצרים פתוחים.״ החברה יוצאים מדע־

השגויים מספדים

מפקד החוד. אשר
באזור שבו עברה עתה החטיבה, נח בצל אחד הצוקים.

ך ץ מרור מצרי מודיע שהתקרבנו עד כדי חמישה קילו•
1מטרים משארם אל־שייך. קש? להאמין כי עוד הבוקר
היינו תקועים בוואדי, במרחק 50 קילומטרים מכאן. לפנינו
מתנשאת גבעה חומה, המסתיימת ברכס ישר ומאורך, בגובה
רב. מורדותיה תלולים מאד. זוהיא גבעה .105 הפייפר מודיע
כי על פיסגתה נמצאת עמדה של מקלע בינוני, על אנשיה.
ברגע זה מופיעים שני מוסטאנגים. כי מיד אדרי הפצצת
ראס נצראני, הודיע אברהם כי נצטרך סיוע אווירי צמוד. אם
יחליטו המצרים ללחום, נצטרך להכניעם על־ידי הצלפות
והפצצות מגובה קטן. אברהם מבקש מהמטוסים לחסל את
העמדה שעל .105 מיד מתאבק מעליה עשן סמיך. ליתר בטחון׳
מכנים המטוס השני צרור הגון ממקלעיו.
הפייפר, החג בשולי המאורעות האוויריים כמו אפרוח סביב
תרנגולת, מודיע :״העמדה חוסלה. חמשת החיילים שהיו
בה הסתלקו לתוך הוואדי. אני חושב שצריך לשלוח אליהם
נ׳ים לאסוף אותם ולתפוס את העסק לפני שהמצרים יש תלטו
עליו מחדש.׳׳ ג׳יפ אחד מזנק קדימה.
כעבור כמה דקות חוזר הג׳ים, בנסיעה איטית. לצדו,
פוסעת חבורה של מצרים, כשידיהם מורמות. אלה הם חיילי
גבעה ,105 שהוטעו על־ידי המטוס.
מיד מתעוררת הבעיה: מה לעשות עם השבויים. עד כאן
היינו טור ממונע, שנע במהרה בתוך שטח האויב. הקשר
הממשי היחידי עם העורף שלנו הוא במטוסים קלים ולא
בא בחשבון לפנות בהם שבויים. כל שכן שחצי תריסר מצ רים
אלה אינם אלא ניצנים ראשונים. מחליטים להקים מכ לאה,
מוקפת גדר תייל פשוטה, ולהעמיד עליהם כמה שומרים.
לפני כן, ניגשים לחקור אותם מעט.
הידיעות הנמצאות בידינו על מצבם של המצרים בשארם
אל־שייך הן חלקיות בלבד. אנו קוראים לשבויים ומנסים
לטוות מדבריהם תמונה שלמה יותר. אך אלה מעמידים פני
בורים מוחלטים. לפחות שניים מהם נראים משכילים, הופע תם
מסופרת. אבל לכל שאלה, הם עונים בגיבובי מלים שלא
לעניין. הם אינם מעיזים לומר :״לא יודע !״ או :״לא רוצה
לדבר במקום זה, הם מציפים אותנו בשקרים.
ברגע זה התקרבה אלינו דמות חאקי קטנטנה: עוד חייל
מצרי, הרוצה להיכנע. זהו בחור צעיר, בעל פנים שחומים
חלקים, המהלך זקוף ועונד סרט של טוראי ראשון. הוא
מודיע שהרג את מפקדו ובא להתמסר. לפני שנה, בעט אותו
קצין בבטנו של אחיו וגרם לו לשטף דם פנימי קטלני. הבחור
שתק ועתה ניצל את ההזדמנות להתנקם. הוא היה מוכן
לספר את הכל. ואמנם, תוך כמה דקות, ידענו הרבה על
מערך האויב, על כוחו, על רוח הקצינים והחיילים. הודות
לאותו שבוי, נחסך דם רב בהמשך הפעולה.

טלפון כמדבר

השבויים הראשונים. עוד לפני פתיחת הקרב
העיקרי, הכניעו מטוסי חיל האוויר עמדת מק״ב
מצרי, שחלשה על הכביש לשארם אל־שייך. ג׳יפ
עלה על הגבעה ואסף את חיילי העמדה הנבוכים.

תם, מתחבקים ומתנשקים. המקלען, לידי, מנשק את המקלע
שלו.
ושוב מנקרת המחשבה המטרידה במוחנו: האם יספיק לנו
הדלק? לפי התוכנית, היינו צריכים לחכות בנאבק עד להנחתת
דלק ורק אז להתקדם הלאה. אך העיכוב בוואדי אתמול
בלילה אילץ אותנו לשנות את התוכנית. נוחתות חיל הים
הביאו את מיטענן לדהב, לצרכי החלק האחרון של השיירה,
ואילו אנו כאן נוסעים ללא כל רזרבה של דלק. ההוראה
של מפקד החטיבה היא: לנסוע עד הטיפה האחרונה במיכל.
מכונית שהדלק יאזל לה, תעמוד ותחכה עד שיופיעו החול יות
העורפיות עם דלק. ואיש אינו רוצה לצאת מהמירוץ.
הפייפרים ממשיכים לדווח. מצד ימין, לרגלי הצוקים האדו מים,
אפשר להבחין בצלליות של רכב. הפייפר דג מעליהן,
בגובה של שני מטרים. לרגע נראה כאילו יתרסק בקרקע.
אולם הוא מצליח להתרומם ולהודיע: זהו רכב מצרי עזוב,
אין אנשים בסביבה. אנחנו ממשיכים הלאה.
הפייפר השני מודיע: לפנינו, על הכביש, עומד אמבולנס
מצרי עזוב. יתכן שישנם אנשים בתוכו. מי יודע, אולי באו
להציע כניעה? כעבור עשר דקות, אנחנו מגיעים אליו. הוא
ריק לגמרי. מבעד לחלון, בתא האלונקות המסודר.להפליא,

ינחיים, נעצר הטור לצד הדרן^/ל^א שו^זעלה
יח־דה של חיל רגלים לתפוס את העמדות המפונות של

.105
ואז עולה במוחו של אברהם רעיון: הוא יציע למצרים
להיכנע, לפני שנהלום בהם. הקשר מטפס על אחד מעמודי
הטלפון שלצדי הכביש, מנתק את החוטים, מדובר אליהם
שפופרת ומסובב את ידית הטלפון. אין תשובה. הקו מת.
לצד הכביש, אפשר להבחין באדמה שגובבה בקו ישר,
כאילו מעל לתעלה. כאן קבור חוט טלפון השדה, שהיה
צריך להיות סמוי מעינינו. הקשר חופר באדמה, מוציא משם
את החוטים, מחבר את המכשיר שלנו, מסובב את הידית
ומהצד השני נשמע :״האללו. מין הדה?״ של הטלפוניסט
המצרי.
אני נוטל את השפופרת :״מרכזיה? תן לי את מפקד הח טיבה,״
אני אומר בערבית המצרית ביותר שלי.
״אי-אפשר. המטוסים היהודים חתכו לי את כל הקווים.״
אני מניח את השפופרת ומחכה להוראות מאברהם .״ת־דיע
לו מי מדבר,״ הוא אומר לי. אני מרים שוב את השפופרת :
״האללו. כאן מדבר מפקד הכוחות הישראליים באזור שארם
אל־שייך,״ אני מודיע בקול חגיגי. צריך לעשות רושם רציני
.״תן לי את הקצין שלך.״
קולו הנדהם של הקשר המצרי מגמגם משהו. לא כל יום
מזדמן לו לדבר עם השטן בכבודו ובעצמו. אחר כך נשמע
קול אחר: קצין. אני חוזר על דברי ודורש לדבר עם המפקד
העליון. הקצין מצטער מאד .״אין קשר טלפוני. אני אסע
לקרוא לו.״
בהסכמת אברהם, אני מציע :״יש לנו מטוסים, יש לנו
תותחים. אתם מכותרים לגמרי. אנחנו יכולים לדטל את
כולכם, אבל אנחנו רוצים לחסוך שפיכת־דמים מיותרת. הודע
למפקדך כי אנחנו מוכנים לקבל את כניעתו ללא תנאי, תוך
חצי שעד״ עליו לצאת לקראתנו במכונית ולשאת עמו דגל
לבן.״
כעבור עשר דקות, נפלו הפגזים המצריים הראשונים על
מחבריםטלפון. במרכז עומד מפקד החטיבה, משגיח גבעה ,105 שאותה תפסנו רק עתה.
טל קשר, המחבר טלפון לקווים המצריים, להגשת אולטימטום.
המצרי הודיע שהוא רוצה ללחום.

והאפס׳ ט & י ט ״ ודאן

0בוע< שרק אסש״ך
...מפקד החטיבה שלח את המיברק הבא
לפיקוד :״שארם אל־שייך בידי. תם ונשלם,
שבח לאל בורא עולם״-.

צבא אחר, יתכן והיה מחכה עד לקבלת הפקודה ונותן בינתיים
לרגמים המצריים להמטיר את מטעני המוות בין אנשינו.
אך עוזי, גבר גבוה ורחב, בעל פנים חייכניים, נתברך
בכמות גדולה של יכולת שיפוט ויזמה. הוא לוחץ על כפתור
פיית מכשיר הקשר :״האללו דורון אחד שלוש פצצות,

מבעד לפיה, נשמעת השאגה החוזרת :״שלוש פצצות,
אש לא היה צורך בשום פקודה אחרת. המרגמות סווחו
עוד אתמול אחר־הצהרים, מיד עם תפיסת הגבעה.
מאחרינו נשמע ה-אוווף אוווף של הפצצות. המוצב המצ רי
מתכסה בעשן. עוד שלוש פצצות. המרגמות המצריות
השתתקו. הטור המשיך את דרכו ללא הפרעת פצצות.

• ו 0ההכרעה התחיל מוקדם מאד. אחרי שהאויב
בשארם אל־שייך הפגיז את המוצב הקדמי, שתפסנו
אתמול אהר־ד,צהרים, התכנסו בלילה מפקדי הגדודים וקציני
הממד* לתכנן את פעולות יום המחרת. הם התיישבו
בחצי־גורן, על האדמה, בצד הזתלם של המפקד.
•אני מציע שנתקיף עם שחר,״ הציע אחד המג׳׳דים. נעלה
על המוצבים שלהם, ונתפום עמדות מעל לריכוז העיקרי. עם
שחר, נפתח בהפגזה הגונה. אולי גם נקרא למסוסים. אחר
כך נתן רבע שעה להכנע. אם לא, נחסל אותם ! ״
.אני לא מסכים!״ זהו עוד, מג״ד אחר, .אני אומר
שצריכים לתקוף בלילה צריכים להתארגן מיד, לצאת בחושך,
לתפוס את המשלסים הראשונים. עם שחר, יתקדם השריון
ויפרוץ הלאה. אסור לתת להם זמן להתארגן יותר מדי.
צריכים לדפוק, לדפוק ולדפוק.״
אברהם יושב במרכז, מקשיב. הוא כבר קיבל מקצין ה מודיע?
שלו את כל הפרסים שנאספו על הכוח המצרי,
המרוכז בקצה הכף הנקראת שארם אל־שייך .״אני מסכים עם
עוזי,״ הוא מודיע.
ההכרעה נפלה המכונה המשומנת, ששמה פיקוד החסיבה
מתחילה לפעול. אלפי פרסים דורשים את סידורם. באמבולנס
המצת השבוי, מכנם אוריאל, קצין המיבצעים, את המפקדים.
עם מפות ועפתנות ביד, הם רוקמים את מסככת הד,תקפה
של הלילה
נקבע מסלול ההתקפה מטרתה מפקד הנשק המסייע מקבל
הסברות על חלקו הוא בקרב. תפקיד המשוריינים נקבע בפר-
מיו. היחידות התרביות מקבלות הוראה לתפוס את מקומן
במערך הכללי. לבסוף, מסתיימת הישיבה. השעה היא
כבר קרוב לאחת אחרי חצות. שעת ד,שין היא .02.30
בשעה שתיים, לא נשאר במקום התניה אלא בית־חולים
השדה. לכאן יובאו הפצועים מנקודות האיסוף הגדודיות,
הפועלות סמוך מאד ליחידות הלוחמות. על האדמה הישרה,
מונחות אלונקות בשורות! במרכז על דרגשי עץ, הוצבו
שלוש אלונקות, מכוסות סדין גומי. אלה הם שולחנות הני תוחים.
משאיות עומדות סביבם, בחצי גורן. אם יהיה צורך
לנתח בחשיכה, יספקו פנסי המכוניות את האור הדרוש.
משמאל למחנה האלונקות הקטן, עומדות שלוש אלונקות
מוגבהות, כשלצידן מיתקני עירוי דם. כאן יטפלו בנפגעי
ההלם. באגף השני מבשלים שני חובשים סירים אדירים
של תה. ההוראות הן שאסור לשתות מהתה הזה. הוא מיועד
אך ורק לפצועים. על המלאכה הענפה מנצח צבי פריצובר,
כשחצי תריסר חובשים ושתי אחיות ממלאים כל הוראה
היוצאת מפיו, מרתיחים את הכלים ד,סטריליים, מכינים את
התרופות במקומן. יש גם חמישה רופאים. ברגע זה אין להם
מה לעשות, תפקידם יתחיל עם הופעת הפצוע הראשון
משדה הקרב.

קטנטנות נראות צלליותיהם המגושמות של הזחלמים .״הם
גוררים אתם תותחים קורא אשר, בטון של תמהון. אם
אלה שבויים, מדוע גוררים אתם תותחים? ואם אלה אנשינו
שהצליחו לתפוס את תותחי האויב ולגררם אתם, מדוע הם
נסוגים?
עתה מופיע השריון שלנו, נוסע לקראת הטור החוזר.
אנחנו רואים את הרכב נעצר פה ושם בשדה וממשיך הלאה
בדרכו, או חוזר לגבעה .105 תפקידו ברור: לאסוף את
הפצועים. אם כן, אלה אנשינו, נסוגים. את תעלומת התותחים
נפתור אחר כך. לפתע נראות פטריות עשן מתאבכות
בין הטור, ואחריהן נשמע קול היריד .,אלה הן מרגמות האויב,
ר,מפגיזות את חוילינו הנסוגים.
עוזי נכנם מיד לפעולה. אמנם היה עליו לקבל פקודה לירות
אל המרגמות המצריות ולשתקן. אילו היה קצין של

הקציןהמצרי, חבוש קובע הפלדה הוא ס ח איברהים
תמאזין, מפקד פלוגה של חיל רגלים, במבואות שארם אל־שיין.
אחיו הוא קברניט המשחתת המצרית, שנתפסה

המרגמות סומחות באש

ך רץ המלחמה של מפקד החטיבה תפס מקום בוואדי
׳ 1/חולי, לפגי גבעה ,105 כשסביבו פזורות מכוניות הקשר
השונות, והמודיעין. יחד עם אשר לוי וסגנו שמחה, אשר
יחידתם הארעית פורקה לחלקיה השונים ושובצה חזרה ביחידות
הקבועות, טיפסתי אל ראש . 105 זוהי גבעה גבוהה
מאד, תלולה ורחבת־ידים.
עדיין חושך. מחוגי השעון דוהרים לקראת שעת השין.
על ראש הגבעה אנחנו פוגשים את עוזי, קיבוצניק הממלא
כעת תפקיד של קצין תצפית של סוללות המרגמות הכבדות
שלנו. תפקידו הוא לתת סיוע לחיילינו בקרב, לכשיהיה
צורך בו.
השעה היא .02.30 משמאל, בכיוון לחוף הים, עולה רעש
רב של שרשראות. זהו טור הזחלמים, שתפקידו רק לעורר
רעש ולמשוך אליו את כל תשומת לבו של האויב. בחסות
הטעיה זו מתקדם טור רגלים בתנועת איגוף ימנית, אל
המוצבים המגינים על הכביש.
משהו משונה מאד מתרחש כאן: המצרים אינם יורים.
רעש הזחלמים אינו זוכה אף לצרור אחד. במלחמת העצמאות,
היו כבר יורים עשרים רקיטות ואלפי כדורים. הפעם,
או שהסתלקו, או שהם חוסכים תחמושת — או שהם למ דו
כי מוטב לחכות בשקם עד שיופיע האויב.
כעבור חצי שעד, מתכסים השמים, מעל למוצבים המצריים,
בפסיפס של כחתם נותבים. הכדורים עפים משני כיוונים :
הקרב התחיל. קרב קצר, מרוכז. ואז עלה השחר. באור
האפור, השתרע לפנינו גיא רהב, שהפתד בינינו לבין מוצבי
האויב, על גבעות במרחק שניינדשלושה קילומטתם. באמצע
עבד סרגל שחור: הכביש לשארם אל־שייך. משני צדי
הכביש נעו לקראתנו דמויות אפורות.
״שבויים!״ אומר עוד.
״לא, אגי חושב שאלה החברה שלנו נסוגים..״ חושב
שמחד״
כולנו מצמידים משקפות־שדה לעינינו. בץ הדמויות ה

קרה בקרב?
ף רגלי המדרץ האחורי של גבעה ,105 שקקה התנר
/עד״ כאן נקבעה תחנת האיסוף הגדודית. הפצועים הובאו
מהשדה, נחבשו ומיד הוסעו צפונה, אל בית־החולים הם־
תוחג משם, יועברו במטוסים בהזדמנות הראשונה.
עוזי, מפקד הגדוד שהגה את רעיון התקפת הלילה ואשר
ליחה את אנשיו בהתקפתם, עומד ליד המח״ט. כתפו של
עוזי פצועה וכל זרועו נתונה במשולש לבן. הוא מוסר דו״ח.
בפעולה זו קרה דבר הקורה לעתים קרובות בהתקפות
לילה. הכוח התוקף יצא לכבוש מוצב מצרי מרכזי, בו היו
מרוכזים חיל רגלים וסוללת תותחים. לפי הידיעות שנאספו
מסיורים ותצפיות, אפשר היה להגיע למוצב זה על-ידי איגוף
ימני, מבלי להיתקל בשום כוח מצרי בדרך. אולם לפני שהגיעו
ליעדם, נתקלו המתקיפים באש חזקה מאד, ממשלט
מצרי קטן אשר איש לא ידע עליו.
מיד נעצר הכוח התחלק לשניים. חלק אחד נשאר במקום
כדי לרתק את המוצב באש ואילו הכוח השני ביצע איגוף
ימני ועלה בהסתערות על האויב. שלוש פעמים הסתערו
החיילים ושלוש פעמים נהדפו. האויב היה מחופר בבונקרים,
ירה ממכונות יריה אל המישור שעליו נערכו המסתערים.
מספר הפצועים הגיע ל* ! 14 ההרוגים — שניים. הוחלט
לסגת.
שעה שהתנהלה ההסתערות על המוצב הצדדי, המטיר הכוח
המחפה כמה צרורות אש על המוצב העיקרי. תחילה, השיבו
לו המצרים באש. אחר כך השתתקו. בדרך הנסיגה, החליט
עוזי לעבור ולבדוק מה מצב המשלט הגדול. לתמהונו, גילה
אותו עזוב לגמרי. בשורה הקדמית, לפני השוחות הריקות,
עמדו שלושה תותחי נ. ם .סובייטיים נטושים. הוא קרה לזח־למים
שיבואו אליו, קשר את התיתחים אליהם, העמים עוד
שתי מכונות יריה אלפא והמשיך בנסיגה, כשהמוצב שהיחה
יעד עיקרי ליחידתו ריק — מצב שבו קשה היה להגדיר מי
נוצח ומי ניצח.
ברגע זד״ תוך כדי שיחה, נתחוללה אחת התופעות חסרות״
ההגיון של המלדמה. לרגלי הגבעה היו מרוכזות מכוניות
הייזרה הראשונה, ואילו פלוגה שלמה של חי״ר, ישבה כע תודה
על מכוניותיה. במרכז עמד אחד משלושת התותחים
השבויים, כשקנהו הארוך מורכן כלפי מטה.
לפתע, הרעידה התפוצצות אדירה את האדמה. קמה בהלה
רגעית, כשבראש מנקרת המחשבה כי המצרים בוודאי טיווחו
את מרגמותיהם למקום הזה ועכשיו החליטו להמטיר עליו
אש. אך אחרי ההתפוצצות הראשונה לא בא כל קול נפץ.
רק אז שמו לב לעשן הדליל המתימר מקנה התותח השביי.
המצרים עזבו אותו טעון ודרוך ! אחד מאנשינו ששיחק בדוד
שותיו הפעיל את מנגנון היריה. אילו היה הקנה מורם 20
סנטימטרים היה הפגז משחיל לפחות שתיים־שלוש משאיות
דחוסות אנשים וציוו, למרבה המזל, נפצע קל אום אחד
בלבד, מרסיס.

הג? השגי מת^ין ע

חופשה באלכסנדריה. זהו איברחים תנואזין, בחופשתו
האחרונה בפיר מולדתו, אלכסנדריה. לידו יושבת אשתו.
איברהים ב ,30 1אב לשלושה ילדים. בן למשפחה תורנית.

כרהם יפה הקשיב לדו״ח של עוזי. שמדד, ואשר הו־
\ €סיפו גם את הערכתם של המצב, כפי שנראה להם מראש
הגבעה. ואז ניכר כשרונו הגדול ביותר של המפקד: מהירות
ההחלטה. לרגע העמיד את עצמו במקום המפקד המצרי, ראה
עצמו מקבל הודעה מהמוצב הקטן כי הישראלים נהדפו ונד
המוצב הגדול כי העמדות נעזבו. הוא ראה את עצמו נותן
את הפקודה לאנשיו לשוב ולתפוס את המשלם הגדול העזוב,
היושב משני צדי הכביש.
הוא חזר למציאות הוואדי הגדול וקרא אליו את מפקדי
הכוח שנועד להוות ראש החוד של ההתקפה כולה: פלוגת
הזחלמים והג׳יפים .״אנחנו יוצאים מיד להתקפה. המשוריינים
יעלו על המוצבים, לפני שהמצרים יספיקו להתארגן עליהם
ולהתאושש ממכת הלילה. אתה, אריק, תקח את הג׳יפים שלך
עם המשוריינים ותעבדו יחד. הפקודה היא: לתקוף ! לת קוף
! ולתקוף, בלי הפסקה ! אם האויב יתחיל לרוץ, לא
נתן לו שהות לנשום! אם ישאר כים התנגדות בצד, אל
תתעכבו. המשיכו לדפוק במוצבים שלפניכם ! ״
למפקד יחידת החי״ר שחנתה במקום, הודיע כי אנשיו
יהוו עתודה ראשונה, שתיכנס לקרב מיד אחרי הרכב, כדי
לחסל את איי ההתנגדות שישארו בשטזז ולבסס את השלי-
סד. אחרי הגל הפורץ.
וכך, דקות אחדות בלבד אחרי שנסוג חיל הרגלים והתקפל
אחורה, פרץ קדימה גל ההתקפה החדש. המשוריינים וה־ג׳יפים
התפרשו לרוחב כל הגיא, כשהם נעים במהירות לעמקו
הרכס הנמוך — קו ההגנה הראשון של האויב, חמשה
קילומטרים ממרכז שארם אל־שייך. אם ההנחה היסודית היא
נכונה, הרי שמכאן ועד ליעד הסופי מחופר האויב בחצי
תריסר קוי הגנה, וכל עמדה ועמדה תיכנע רק אחרי קרב
קשה.

המטוסים מצטדפיס
יייזחלמים מתקדמים ב מ^זלל אגפ^ל מי ת??!
| !זוהרים הג׳יפים. הם מגיעים למשלטים הראשונים של
המצרים, אשר לפני שעה קלה שימשו מטרה לפשיטת חיל
הרגלים שלנו ולפגזי מרגמותינו הכבדות. הם נעצרים מולם,
שוטפים אותם באש, ומסתערים עליהם בדהרה. המוצב העיקרי
היה עדיין ריק. המצרים לא הספיקו לשוב ולתפסו. מהמש־למים
האגפיים, הושבה אש.
הרכב עולה על המוצבים, מתלהם בשורה של קרבות קטנים
ולבסוף מכניע את ההתנגדות, הקו הראשון של מערך
ההגנה על שארם של־שייך הובקע. עתודת החי״ר נכנסת
לפעולה, לתפוס ולהרחיב את הפרצה.
זוהי רק ההתחלה. אריק שולח שלושה ג׳יפים קדימה, לדגדג
את האויב, כפי שהוא מכנה זאת. הג׳יפים עוברים את
הרכס, מתפרשים בבקעה שלפני הקו השני. הם מתקדמים כמה
עשרות מטרים ואז מתחילים לשרוק הכדורים סביבם. הם
עוד מסתובבים בשטח, מנסים לגרות את המצרים לפתוח
באש ולגלות את עמדותיהם. ואז קורא להם אריק בחזרה :
הם כבר דיגדגו את האויב.
מקרון המלחמה שלו, שהתקדם בינתיים עד כדי כמה
מאות מטרים בלבד מקו הלחימה ממש, מנצח אברהם על
הקרב. הוא נותן הוראה לג׳יפים ולזחלמים להתקדם, לת פוס
מקום מול הקו השני ולהתכונן להסתערות חדשה —
אך לא להתקרב יתר על המידה לאויב. כי עתה הגיע חורו
של חול האוויר לפעול.
בשיחה שהיתר, לו עוד בהתחלת הבוקר, הזמין אברהם
מטוסי קרב לסיוע צמוד בשעה שבע. בדיוק בשבע, מופיעות
ארבע נקודות זעירות. אלה המוסטאנגים המתייצבים לפקו דת
המח״ט. אברהם מעביר את הפיקוד לידי אדם חשוב
מאד: יהושע נחמן, ג׳ינג׳י טוב־לב שהיה פעם איש חטיבת
גבעתי והפך טייס קרבי. במסע זה, הוא אחד מקציני הקשר
של חיל האוויר, שתפקידם להנחות את המטוסים אל המט רות
שאנו מעוניינים בהפצצתן.
כאשר יצאו הזחלמים להסתערות, קפץ יהושע אל זחלם
מפקד החוד ואתו מכשיר הקשר שלו. עתה הגיע תורו לנצח
על המלאכה. הוא עושה זאת במומחיות של אמן. זחלמו
עומד קרוב מאד לעמדות המצריות. הוא בוחר לו מטרה ומע ביר
את ההוראה למטוס הראשון :״אתה רואה את נר העשן

המיברק ההיסטורי. מפקד החטיבה, אברהם יפה, חותם
על טופס המיברק, בו הודיע למפקדה כי הסיבצע הצליח.

כתוףהקר . 3בתמונה זו, נראה בבירור אופיו של הקרב על שארס אל־שיין. מלפנים
עומדים הג׳יפים והחיילים שלהטור המשוריין, שעה שבאגך השמאלי מפציץ מטוס־קרב

כעבור כמה דקות, הופיע הזחלם. ממנו יוצא יוזבאשי
(סרן) מצרי, מפוחד במקצת. אחריו יוצא מפקד הפלוגה
שלנו, פצוע בראש. בדרך חזרה, נתקל בעמדה בלתי־-
צרור של אלפא פגע בו הרג אחד מלוחמיו.
הקצין המצרי מתייצב לפנינו. שמו איברהים מגדי תמא-
זין בן ,29 יליד אלכסנדריה, נשוי ואב לשלושה ילדים. קברניט
המשחתת איבראהים אל־איואל, שנשבתה בידי חיל הים
הישראלי, הוא אחיו.
רציתי להבין איזה מין קברניט קרבי הוא זה המסוגל
להיכנע עם אנייתו. איברהים מסביר לי :״אבי הוא ממשפחה
תורכית. הוא עובד כבר הרבה שנים כנווט בנמל אלכסנדריה
אחי גדל למעשה על סירת המנוע של אבי. אחר כך הוא הלך
לבית ספר ימי. למד גם באנגליה, אני תושב שהוא ימאי
טוב. אם יגידו לו להביא את תאניה שלו למקום מסויים על
פני הים, הוא יביא אותה לשם. אבל כנראה שבשביל להיות
מפקד של אניה קרבית, זה דבר אחר.״
בנראה.
הוא מספר מדוע נכנע הוא עצמו :״אנחנו כבר יממה שלמה
בעמדות שלנו. המים אזלו. המטוסים שלכם הרסו את
המוראל שלנו לגמרי. ראיתי שאין סיכויים להמשיך וללחום.
המפקד שלנו, זה ששמו חנא נגיב, נתן פקודה להמשיך
וללחום עד הכדור האחרון. אבל אין כל טעם בזד״
כשעלו החיילים שלכם על המוצב שלנו, הרמתי את הידיים.״
הוא סיפר כי שגי הקצינים שלו, בדרגת סגן־משנה, מדברים
עברית שוטפת. לימוד עברית הוא חלק מהלימודים ה נדרשים
במיכללה הצבאית המצרית, מזה כמה שנים. כל
בוגרי המחזורים החדשים של המכללה נבחנים בשפה זו
וחייבים לדעת קרוא וכתוב בעברית.
בינתיים, נמשך הקרב. לעומת האגף הימני שהוכנע, המשיך
האויב בהתנגדות עיקשת באגף השמאלי. הג׳יפים והמשור־יינים
רותקו למקומם, ויתרונם הגדול — תמרון ומהירות
תנועה — נשלל מהם. חיל רגלים הוכנס לפעולה״ להסתערות
ישירה על העמדות. אמנם, קל יותר היה לחכות עד
שיופיעו שוב המטוסים וירככו את העמדות, אבל אסור היה
לתת לאויב להתאושש אף לרגע אחד: ההתקפה חייבת להימשך
ללא הרף.
לבסוף באה הידיעה: גם האגף השמאלי הוכנע. מיד פרצו

עמדה מצרית עקשנית. הפס הלבנבן במרכז התמונה הוא הכביש הראשי לשארם אל־שייך,
העובר בין שני מוצבים מצריים, שכבר טוהרו. בעוד עיקר הנוח נמצא עדיין מאחור.

תוך אבק הצליפה ולפני שהמצרים מצליחים להתאושש,
שאני עכשיו הפעלתי? מאתיים מטרים לפני ישנו בונקר.
חסל אותו.״
כבר נקצרו. ביאושם, יורים המצרים מהעמדות הסמוכות בכל
מטוס אחד מתקלף מהמעגל וגולש בצריחה נוראה על
הכלים: רובים, רימונים, מקלעים ומכונות־יריה. המפליא
הוא שעד כה לא נכנע אף מוצב אחד בלי קרב.
המטרה. צרור כדורים חודרי־שריון הופך את העמדה לעיי
חרבות.
בינתיים מאחורי הקו הקדמי הזורם קדימה, התקדמה גם
ליהושע יש כבר מטרה שניה :״חמש מאות מטר מנר • מפקדת החטיבה. הזחלם של אברהם במרכז, סביבו מכוניות
הקשר והפיקוד. אני נוהג בג׳ים ומדי פעם מזנק קדימה,
העשן שלי, מזרחה. מתקרב סור של ברן־קאריירם. הם לרי׳
דוהר מעט בחברת הג׳יפים של החוד וחוזר אל קרון המלשותך.״
חמה
כדי לקבל את התמונה השלמה.
מטוס שני צולל. פצצת נפאלם נופלת בין שני זחלים מצ ריים.
הזחלים מתלקחים מיד באש. אפשר לראות את אנשי-
לפתע, נתקע צרור כדורים פחות ממטר לפני קרון המח״ט.
הם קופצים החוצה, אחוזי להבות. המטוס חג וצולל שוב;
מבין החולות, נראה ברן־קארייר צהבהב, כשהוא יורה אליעוד
נפאלם. ברן־קארייר נוסף יוצא מכלל שימוש.
נו ממרחק כמה עשרות מטרים בלבד. שיירת המפקד איננה
כוח לוחם. תפקידה לנצח על הקרב, בעורף הלוחמים או המטוסים
ממשיכים להלום באויב. מפקד הטייסת מודיע ן
לם כאן הקו הוא גמיש מאד ומאחורי החוד נשארו כיסי
״יש לנו דלק לעוד סיבוב. מי יקבל אותו?״
התנגדות רבים שעוד לא חוסלו על״ידי חיל הרגלים. נתיהושע
מביט סביבו. עד כמה שהוא יכול לדאות, לא נשארו
מטרות ראויות לשמן. הוא יודע שזה איננו כך וכי עדיין־ קענו כנראה בקרבת כים כזה.
מתחבאים בין השוהות מצרים רבים, המחכים להתחלת הה נד
אוריאל, הצבר השקט איש העמק, קופץ מיד אל תוך
תערות כדי להרים ראש ולירות. הוא נותן יד חופשית לטייזחלם
המודיעין. בצריח מורכב מקלע וליושביו רובים. תפסים
:״בחר לך מטרות כראות עיניך,״ הוא מודיע למפקדם.
קידו של אוריאל איננו כולל ביצוע מעשי לחימה באופן אי

לפי •התקן תפקידו הוא להכין את פרטי הפרטים של כל
מיבצע. אך אוריאל אינו איש תקן יבש. הוא פיקד לא פעם
אוריא? יוצא לצייד
על קורסים של מפקדים ואף הוא מבורך בכשרון היוזמה.
הוא מוביל את הזחלס גדוש המסות אל הצייד, אחדי הזחל
ץ יישאף נעלמים המטוסים, מדלג הרכב קדימה. סק־המצרי.
**לעיו
מתקתקים כל הזמן. אחריו נעות חוליות רגלים,
פרושות בשרשות. הן עולות על המוצבים ומטהרות אותם
הוא עובר בין הדיונות, אל תוך וואדיות, רודף כצייד אח ביסודיות.
פה ושם מתפתח קרב־אש רצחני. ג׳יפים אצים
רי המצרי. בכל פינה הוא מעיף אחריו צרור ארוך. כעבור
חזרה עם פצועים, אל תחנת האיסוף. באופן יחסי, אבידותינו
חמש דקות, חזר, כשלפניו הרכב המצרי שנלכד כארנבת
קטנות מאד. טקטיקת ההסתערות המרוכזת מהממת כנראה
בידי כלב־צייד מאומן. שיירת המפקד יכולה להתקדם.
את האויב ומורידה את יכולת ההתנגדות שלו במידה רבה

מאד.
שאדס אר״שייף טידי;
שוב מופיעים שני מטוסים. הפעם תפקידם לחפות על כוח
משני של ג׳יפים וזחל אחד הפורץ את האגף הימני של ך• ינתיים, מהאגף הימני, מגיעה ידיעה מעודדת.
המערך המצרי. בזחלם יושב יהושע. הוא מנחה את המטוסים
הג׳יפים והזחלם שעלו על המוצב המצרי שם חיסלו את
למטרותיהם 40 ,ואפילו 20 מטרים לפני המכוניות שלנו.
ההתנגדות, שבו חצי פלוגה, על פיקודה השלם .״אני תיכף
המטוסים.צולפים על עמדה, אחריהם דוהרים ג׳יפים, ישר אל
מביא לכם את מפקד הפלוגה,״ הודיע מפקד הזחלמים.

הג׳יפים קדימה. לפניהם עמד עתה האגוז הקשה ביותר:
מרכז שארם אל־שייך. לעומת הקווים הקדמיים, שהוכנו בח-
פזון והוחזקו על-ידי הכוח שפונה מראם נצראני, היה מרכז
שארם אל־שייך מבוצר עוד מלפני חודשים ושנים, מוקף
כולו בונקרים של בסון, חפותם עמוק בתוך האדמה.
שוב הופיעו המטוסים והחל מישחק של ציד חפרפרות :
כשמגלים קן, מפעילים נגדו את המטוסים ומיד ניגשים לח פור
בו בעתים ומקלעים, עד שתושמד החפרפורת או תיכנע.
טיהור המרכז לבדו ארך כמעט שעה שלמה. לבסוף
הגיעה הידיעה: הג׳יסים עבדו את מרכז ההתנגדות והגיעו
עד לקצה השני של המחנה. גם חנא נגיב, המפקד העיקש,
נלכד — חי. בקצה השני של המיתחם, על הדרך המובילה
מטור פגשו אנשי החטיבה את הצנחנים שבאו מדרום. הקדמנו
אותם בדקות ספורות !
עליתי מיד על ג׳יפ והתקדמתי אל תוך המרכז. לי ד ישב
רק אחד מקציני המסה. עברנו בכביש, בין שני מוצבים
כבושים והמשכנו לדהור, אל המיסרץ הקטנטן ואל המיפרץ
הגדול יותר, בו שוכנים חמסנו והנמל של שארם אל-שייך.
פתאום, קורא לי הקצין שישב לידי ומצביע לאחור: הגד
שוריין שנסע אחתנו נעצר באמצע הכביש, עשן. בזוקיסט
מצרי צד אותו. פירוש הדבר — נכנסנו עם ג׳יפ לתוך גוב
האריות וכל תכוח נשאר בחוץ. הרגשה משוגה. מאד. משני
צדי הכביש חזדקרו מוצבי המצרים. חלק מרים נכבש, חלק
שני הוכנע. מי יודע מה.בשאר ז
התחלתי לעשות סימנים בית, כאילו הייתי גנרל שלם
המוביל את הדביזיר, שלו לקרב. לצד הכביש הצטופפו
מצרים — בידים מורמות. אילו היה אחד מהם הורג אותנו,
איש לא היד, שם לב.
אך חסימת הכביש היתד, קצרה. הבזוקיסם חוסל, הטור
המשיך בהתקדמותו. חזרתי לזחלם הפיקוד. חלפו שבע
שעות בדיוק מאז החל הקרב .״רשום שבשעה 09.30 שלח
מפקד החטיבה את המיברק ההיטטוד: שארם אל־שייך בידי.
תם ונשלם, שבח לאל בורא עולם.״
רשמתי בשמחד״

* ׳0 1 9 xנויץר * !

כמעס פאטגיה שניה
.״לאחר קרב של שבע שעות, נכנסו כוחותינו
אל תוך שארם אל־שייך וקיבלו את
כניעת האויב מידי מפקד האזור המצרי.״
** שה, ל,צין המודיעין של החטיבה, קרא לי אליו.
״בוא, נכנסים לשארם אל־שייך.״
עד אז נכנסו רק החוליות הראשונות שכבשו את המקום.
יחד עם ג׳ו אייזן, שנלווה אל מפקדת החטיבה בכל הפעולה
ואשר קיבל עתה על עצמו את הסדרת הטיפול הראשוני
בשבויים, עלינו על ג׳יפ והתקדמנו לאורך כביש האספלט
אל המחנה. ג׳ו הוא וותיק מלחמת העולם השניה ומלחמת
העצמאות, בעל הופעת ייצוג נהדרת.
עברנו את הסתעפות הכביש המובילה אל שדה התעופה
הגדול של שארם אל־שייך. כאן יכולים לנחות בקלות מטוסי
דקוטה. לפני שכבשנו את המקום, שימש שדה התעופה

אותו אצלו. עתה שהוא כבר שבוי, זה מקום בטוח בהחלט.
אני נדחק איך שהוא בין המצרים לבין מזוודותיהם והג׳יפ
מטפס במעלה הגבעה אל מועדון הקצינים. משם אפשר לר אות
את שני המיפרצים בבת אחת. הבנין ניזוק קל מהפצצות
המטוסים שלנו וכל חדריו מכוסים שיכבה דקה של
אבק. אך הטרקלין נאה מאד עדיין. אנו מתיישבים על כורסות
נוחות ואני מחפש משהו קר לשתות. בפינת החדר השני,
מבעד לשולחן פינג־פונג, עומד פריג׳ידר גדול וחדש. אני
מנסה לפתוח אותו ; הוא נעול. באין משקה אחר, אני מניח
את מימייתי על השולדון. אחרי הקרב כולנו צמאים, גם
אנחנו גם המצרים. חנא נגיב מוציא כמה קופסאות סיגריות

לאנשיו ולראות שלא ייהרגו לשוא.״
הנא מחייך שוב .״נכון, אבל אני חייל מקצועי 19 .שנה
בצבא. תפקידי ללחום. הכינו אותי כל הזמן בשביל להנהיג
את אנשי בקרב. האם יכולתי לברוח עם הופעת האויב? או
שמא יכול היה כבודי המקצועי להניח לי להיכנע מבלי אפילו
לנסות ולהתגונן ז*
הוא נוטל את קופסות הסיגריות והגפרורים, מזיז אותן על
פני השולחן, כאילו היו כלים במישחק שאח .״אתם מבינים,
רבותי, המלחמה בשבילי היא מישחק, ספורט. לא חשוב מי
מנצח. העיקר שישחקו אותו עד הסוף, לפי כל הכללים•״
הוא משתתק מעט ומוסיף :״בשבילי, זה מין תענוג אינטלקטואלי.״
אנחנו
שותקים לרגע. אפשר באמת לחשוב שזה עתה סיימנו
מישחק טניס ידידותי. משה מעיר לו כי מרגמות 81מ״מ
שלו, שדפקו על אנשינו הבוקר, בשעת הנסיגה, לא קלעו
טוב. חנא ממצמץ בעיניו וחיוך של התנצלות מפריד את
שפתיו :״נכון. מה אפשר לעשות י כאלה הם החיילים שלנו.
אבל מרגמות 120 שלכם פעלו מצויץ. הן הרסו את
המרגמות שלי בפגיעות מדוייקות מאד. הייתי רוצה לפגוש
את קצין התצפית שכיוון את האש, וללחוץ את ידו על עבו דה
נפלאה׳.
אחרי המחמאות, בא תור השאלות התכליתיות. אנחנו שואלים
אותו מה קיווה להשיג מהגנתו על שארם אל־שייך.
״רציתי להפוך אותה לפאלוג׳ה שנייה.״ אנחנו סקרנים .״כן״,
הוא ממשיך ,״הייתי בכיס פאלוג׳ה במלחמת .1948 הייתי אז
קפטן. גם גמאל עבד אל־נאצר היה קפטן שם. זה עלול אולי
להרגיז אותכם, אבל אני גם הייתי בין אלה שכבשו את דיר
סונייד מידיכם. התוכנית שלי היתד, להחזיק כאן במיתחם
מבוצר גדול. המקום יכול להמשיך ללחום גם במצור, במשך
שניים־שלוש חודשים. הכל יש כאן: תחמושת, אספקה, נשק
ואנשים. היינו נשארים ללחום עד לפינוי או לפריצת המצור״.
מדוע
נכשל לדעתו?
״רק בגלל המטוסים שלכם. אתם בוודאי יודעים מה זר,
ממום הצולל על עמדה חשופה. וביהוד כשאתם יודעים שה*
אוויריה שלכם אין לה כל אפשרות לבוא לעזרתכם. זה עשה
בנו שמות. בעיקר הרם את המוראל. היו לכם גם פגיעות
מצויינות. הטייסים שלכם דייקנים להפליא. אבל עיקר היש גם
היה בהורדת המוראל של חיילי.״

״אתם לא פ ה!״

*שאלה הגדולה השנייה, המנקרת במוחנו מאז
| | פרצנו אתמול אל החוף מול נבק, היא: מדוע פונה ראס
נצראני. זהו מיצב ענקי, מכוסה כמעט כולו בבונקרים של
בטון מזויין, עמדות ותעלות קשר. אם לדון לפי פגיעותיו
במטוסינו, שהתקיפו אותו לראשונה, לא חסרו לו ת־תחים
נגד מטוסים ואילו לפי דברי השבויים שרצו שם תותחי
שדה, מרגמות ותותחים נגד טנקים כמו פישפשים במזרון

שלושתהמפקדים. שעתיים אחרי סיום הקרב,
ישבו שלושת הקצינים הבכירים הנוצריים של שארס
אל־שייך בחדר שהוקצה להם כחדר־שבויים זמני.
מימין, מכסה את פדו מול המצלמה, יושב אלוף־
משנה ראוף מחפוז, מפקד האזור. במרכז: חנא
נגיב, מפקד הגדוד ועל המיטה השניה, מולו, סגנו.

למטוסי ההובלה והנוסעים שהיו ממיסים את קציני הצבא
המצרי מדי חודש לחופשה במצרים, ומחזירים אותם יחד עם
מטען של עתוני השבוע ודואר לחיילים. את האספקה הכבדה
יותר ואת מי השתיה, הביאו המצרים למקום באניות־משא,
שעגנו ליד המזח של שארם אל־שייך.
על חוף המיפרץ הקטנטן הראשון, לפני הגבעה הקטנה,
המשקיפה על מיפרץ גדול יותר, בו הוקם המזח, התרכזו
מאות השבויים שנאספו מהמוצבים שהגנו על המחנה הגדול.
השבויים ישבו בקבוצה גדולה בישיבה מזרחית, על
האדמה. בצד, על מכונית משא, ישבו שני סגני־אלופים שבויים•
על החוף, מרוחקים מעט מהחיילים, ישבה קבוצה
שניה של שבויים 41 :מקציני הצבא המצרי, שהלקם חרק
שן וחלקם נראה נכנע, שמח על סיום המערכה.
אנו ניגשים ישר אל שני הקצינים הבכירים, היושבים על
גבי המשאית. אחד מהם יזה ׳,שתום, כבן ,43 בעל פנים
מאורכים ועינים גדולות. שפם דק מעטר את שפתו העליונה,
שערו שזור שיבה. נראה כי לא הספיק להתגלח היום. זהו
ביקבאשי חנא ׳נגיב, מפקדי׳הגדוד־ ה־ 21 של תיל הרגלים
המצרי ..הוא אחראי־ באופן ישיר לקרב הדמים שהתנהל על
שארם. אל־שייך• .כי.־למרות שקיבל הוראה מהמטה הכללי
בקהיר.לסגון ולהעביר ־את כוחותיו׳לגדה המערבית של תע לת
סואץ, בחר להשאר ־ וללחום ;.סגך האלוף שלידו-,הנראה
כפקיד שמנמן, בגיל העמידה, הוא טגנו.
אנו מעלים את השניים על הג׳יפ שלנו, יתד עם חפציהם
האישיים הארוזים במזוודות. ואז נתעוררה בעיה עדינה :
אצלנו, היה מפקד החטיבה נוטל את חפציו בידיו ועולה על
הג׳יפ. אבל סגן־אלוף מצרי משאיר דברים כאלה למשרתים
נחותים. פתרנו את הבעיה בעזרת שני שבויים, שנקראו במיוחד
מהמכלאה. הם העבירו את המזוודות הגדולות לג׳יס,
הצדיעו למפקדיהם וחזרו למקומם.
סגן מפקד הגדוד ביקש למסור לי 500 לירות מצריות לשמירה.
כאשר נשבה, נתן את הכסף למפקד היחידה שכבשה
את המקום ועתה הוהזר לו הכסף. אני מציע לו שישמור

ושתי אחיותיו, בנשף ספואר בקהיר. אותו קצין נראה בתנוונה נונזול׳(רביעי טינוין, בשורה הראשונה ידיו שלובות על ברכיו).

פליירס ומניח אותן על השולחן. חברו מגיש אש: והשיחה
מתחילה באנגלית רהוטה, באווירה המעודנת של חוג להרצאות.

מרחמה היא ספורט
** דוע המשכתם ללחום?^סואקלג׳ו^!ה^?מר

היה כי לא תוכלו לעמוד מול הכוח שלגו. האם קיווית
באמת להחזיק מעמד?״
המצרי הרזה מחייך .״אדוני גם כן חייל. האם היה נכנע
בלי קרב?״
ג׳ו מרגיע את הגאווה הנפגעת .״אני מעריך מאד את כוח
הלחימה שלכם. אבל דומני כי תפקידו של מפקד הוא לדאוג

של פלאח. והעיקר: ראס נצראני נמצא בדיוק מול האי
ותותחי החוף הכבדים שלו חסמו לחלוטין את המיצרים.
מדוע, אם כן נטש את המקום ובחר להגן דווקא על שארט
אל־שייך, שהוא רק בסיס אספקה ומנהלה עורפי, לכזמות
באיזור?
דנא אינו מהסם לדבר. הוא רוצה להוכיח לנו כי הוא מצ״
ביא שידע מה הוא עושה .״עכשיו מותר לגלות את_ כל
הקלפים,״ הוא משיב .״ראם נצראני הוא מוצב שלא ז ־,ייתם
יכולים לכבוש גם אם הופעתם בכוח כפול מזה שה באתם
אתכם. אתם בוודאי הספקתם כבר לראות את ביצוריו. אינני
יודע אם ביקרתם גם במחסניו התת־קרקעיים. יש שם מספיק
מזון, תחמושת ואספקה קרבית ללחימה רצופה של. חוד־

הנמלהדרומיכיותר בחצי האי סיני הוא נמל שארם אול־שייך. זהו נמל טבעי עמוק־סיס,
שנבנה לאורך חוף המיפרץ הרוגע. אניות גדולות יכולות להגיע למזח הבטון ולפרוק
אזז מטענן בנוחיותו. בתמונה מופיע המזח, כפי שנראה פחות משעה אחרי כיבושו בידי

שיים־שלושה, גם בתנאי מצור. אני מסופק גם אם האוויריד,
שלכם היתה מצליחה לפגוע פגיעה רצינית בעמדותיו.״
מפקד הגדוד המובס הביט מבעד לחלון המועדון והצביע
אל המיפרץ הגדול, שלאורך חופו הצפוני נבנה מזח. ליד
מזח זה יכולות אניות גדולות לעגון ולפרוק את מטענן באותה
נוחיות המצויה בנמל חיפה, למשל.
״אתם יכולים לדאות ששארם אל־שיין הוא בסים מצויין?
המקום היחידי המאפשר קשר מאסיבי עם העורף האמיתי
שלנו — מצרים. יש נמל טוב יש שדה תעופה גדול. המח סנים
והמצבורים העיקריים שלנו מרוכזים כאן. לכן, זהו
יעד חשוב מאד. בלי שארם אל־שייך, הייתי אמנם יכול
להחזיק בראם נצראני חודשיים־שלושה. אבל את שארם אל־שייך
יכולתי להחזיק יותר זמן וגם ליהנות משחתי אספקה
וקשר ממדרגה ראשונה.״
מה נתן לו את הדחיפה האחרונה לפנות את ראס נצראני
ולרכז את כוחותיו סביב שארם אל־שייך? האם מראה כוחותינו
החזקים הוא שהכתיב לו את צעדו?
״לא לא, לא ! אני לא חששתי אף רגע אחד מפניכם. אמנם,
שלושה ימים שהופעתם בנאבק כבר היו לי ידיעות מפי
הבדואים כי כוח ישראל ממוכן מתקדם בוואדיות המובילים
למישור נאבק. אומר לכם את האמת: לא ייחסתי כל רצינות
לידיעות אלה. לא מפני שלא האמנתי בנכונותם. אבל פשוט
לא תיארתי לי שכוח רציני ממוכן יכול לעבור את דרך הש דים
הזאת. הייתי בטוח כי המדובר הוא, לכל היותר, בפלו גה
או שתי פלוגות — כוח זעיר, חסר כל ערך מול מוצבי.
לכן חדלתי לחשוב עליכם ונתתי לכם להתק־ם עד למבואות
נאבק. שם תיכננתי לעצור אותכם על־ידי חסימת המע בר
הצר במוצא מן ההרים.״
סיפרנו לו שאמנם נפגשנו עם כוח החסימה שלו. הוא התעניין
לדעת מה היו אבידותינו ,״ג׳יפ אחד נכבה ונעזב במקום,״
הו־ענו לו. הוא חרק שן :״בן הכלבים ששלחתי לשם
חזר ואמר לי שהוא הוציא מכלל שימוש ג׳יפ ושני משוריינים
ושהוא מיקש את כל הוואדי. לכל הדעות, זה היה
מספיק כדי לעצור פלוגה או שתיים.״
הוא המשיך בסיפורו :״הדבר שעירער את מעמדנו היתה
הצנחת צנחנים שלכם בטור. טור היא 80 קילומטרים מדרום
לנו, והיא שילמת על הכביש המיביל מבאי יאזור התעלה.

חטיבה .9מינוין: שני נזשורייניס תצרייס, שנפגעו על־ידי פצצת נפלאס מנזטוס ישראלי.
ברקע: מצבורי האספקה, הדלק והתחמושת של הבסיס המצר׳ הגדול. מפקד הגדוד, חנא
נגיב, קיווה, הי בעזרת מצבורי ענק אלה יוכל להחזיק מט^זד במצור ממושך.

התחלנו להשוש בפני צניחה חדשה, שמטרתה תהיה שוב
להלום בעורפנו ולתפוס את שארם אל־שייך. לכן פניתי את
ראס נצראני וריבזתי את כל כוחותי בקווי הגנה עמוקים
כאן, בקצה המובלעת, מסביב לבסיס הגדול. הכל היה מוכן
אצלנו לטפל בצנחנים. אתכם לא לקחנו כלל בחשבון והיינו
בטוחים שאחרי שנחסל את הצנחנים נוכל לשוב ולתפוס את
הנצראני.״
מה דעתו עתה, אחרי שראה את גודל הכוח שפרץ לו
דרך בין ההרים?
״זה לא ייתכן. אני עדיין לא מאמין שאתם פה!״

הטייס הישראלי נשלח לקהיר

ך וא תיאר את הימים האחרונים לפני הקרב. כוחותיו
— 1 1גדוד רגלים עם סיוע תיתחים וזחלים — היווה את
גרעין ההגנה. מלבדו היו בשארם אל־שייך יחידות החזקה,
אפסנאות והנדסה, השייכות לבסיס הגדול. היו גם כמה
פלוגות של המשמר הלאומי וכמה פועלים אזרחיים.
עם התחלת הקרבות בחצי־האי סיני, פשטו שמועות
זוועה במחנה, הפיצו אותן בעיקר העובדים האזרחיים. כל
הזמן הקשיבו הקצינים והחיילים לשידורי קול ישראל
בערבית ולכן ידעו היטב על כל מהלך הקרבות, חיילי
המשמר הלאומי עלו על מכוניותיהם והסתלקו בכיון לטור
ולתעלת סואץ. ואילו הפועלים אחוזי הפאניקה המשיכו
לזרוע בהלה.
״אחרי ההפצצה הראשונה שלכם״ ,סיפר נגיב ,״ריכזתי
את כל הפצועים והחולים שהיו לנו, העמסתי אותם על שתי
אניות משא שעגנו בנמל. אתם שלחנו גם את הטייס שלכם
הפצוע, שנשבה אחרי שהמטוס שלו נחת נחיתת אונם
בנאבק. גם את הפועלים האזרחיים אספתי והעליתי על אניה.
בצורה זו פיניתי מהמוצבים שלנו את כל האלמנטים העלו בשעת
פעולה. נשארו רק הגברים
לים להפריע לנו
המסוגלים ללחום״.
כאשר התעניינו בגורל הטייס השבוי, סיפר לנו נגיב
־ סיפור הרפתקאות מופלא. בדרך למצרים, נלכדו שתי האניות
המצריות על־ידי שתי משרתות בריטיות, אשר סיירו בכניסה
הדגל מונה. שלושה מחיילי החטיש־ ,סניפים את דגל
ישראל ־של גג מיבצר משמר החופים, תזזולש על הכניסה י למיפרץ סואץ. היתד, קיימת סכנה, לדבריו של נגיב,

הקציניםהשפויים. מלבד שלושת המפקדים הבכירים, נשבו בקרבות שארם אוו־שייך
41 קצינים מצריים, שנמנו על החילות השונים אשר חנו בשארם אל־שייך. כמה מהם

נראים מלאיי זשס, אחרים נכנעיס לגורלם, אחרים נדהמיסעדיין ממה שקרה להם. בין
השאר, נשבו גס שמונה רופאים צבאיים, שהחלו סיד לספל בפצועים המצריים, שנאיספו,

רות בנות ה* ,)996/1091( 16—17ה־הכותבות
כאן לפניכם, רק . :אנו
מעוניינות להתכתב עם שלושה חיילים
בגיל ,18—20 רצוי צנחנים״.

* חברמן לתינוקת
.רותי, זוכרת את הססודנם הפולני
סגליון העולם הזה ׳ 7 983 כותבת
חיילת בסם אדית, ובנן,סלחתי
לו מכתב וקיבלתי תשובה נחפרה.
בפולנית, כמובן.
.שמו יוליוס. ובכן, יוליוס ביקש
ממני, נוסף על סיפורים על כל הנעשה
בארץ, גס את גליון העולם הזה
בו הופיעה מודעתו.
.בעצם, אני מתלבנות. אני חוששת
לצת לשלוח לו שבועון זה. למרות
כי שערו אדום, אין תוכנו ארוס כל
עיקר*( .את יכולה להפסיק להתלבט
לאור ההתפתחויות האחרונות בפולין).
,ישנה סוד סיבה שבגללה רציתי
לשלוח לו את העתון. הסיבה: תמונת
החיילות שבאותו הטור. הוא הביע
את תסהונו, במכתבו אלי, על שאני
חיילת צה׳ל, ולא הבין בדיוק
איך זה. אולי תמונת הנחלאית במדי
קרב תבהיר לו את מהות שרותנו
בצבא׳.

מוג לחיין* בעד ארצנו

סיסמתם של שני החיילים הקרביים
( )996/1088 בני. החטיבה המפוארת
בעלת תג הגברים והחרב על
רקע הגבעות׳ ,היא שטוב לחייך
תמיד. הם רוצים לשלוח חיוכים
כתובים לשתי נערות היודעות להתבטא
כראוי בכתב ושהן טבעיות באופיין.

טוענים כי נמאס להב לשפשף
את הטירונים, היו מעדיפים, תחת
זאת. לשפשף את עטיהם על הנייר.
כדאי לנסות, בנות, אין לדעת מר.
עלול לצאת משפשופים כאלה.

חתיף נבוח וגברי
מסתבר כי לא כל בנות וד 16 הן
תוהות ונבוכות וכואבות את כאב
העולם. יש גם כאלה היודעות בדיוק
מה שהן רוצות, ואחת מהן, כנראה,
היא 996/1089 היא רוצה חתיך
גבוה וגברי. בשביל להתכתב, כמובן.
ואם הוא חיפאי, אזי מה טוב.
במכתביה הראשונים, תוכל לספר
לו כמה שהיא בת 16 ותלמידת תיכון,
ואיך שהיא לא כל כך יפה,
אך גם כעורה איננה. היא לא תשכח
לציין כי גיזרתה היא דקה׳ כי
כבר בגיל זה יודעות נערות כי פרם
אנטומי זה הוא חשוב לציון. מיבן
שהיא לא תחמיץ לנקוב בשמות כל
הספרים שהיא מרבה כל כך בקריאתם,
ותציין את הישגיה כספורטאית,
ואם אותו חבר לעס מיוער הוא
חייל, הדי ישמח לדעת כי היא היתה
כנציגת כיתתה בקורם מכ״ים.
האם חסר משהו ז

( )996/1093 קוראה וקוראה במדורי,
ועד עתה לא מצאה אחד שאליו
תוכל לכתוב. הסיבה, אומרת היא,
היא היותה תינוקה, תלמידת ששית.
היא רואה את עצמה כותבת מכתבים
לאחד חברמן חובב ריקודי-
עם וזמר ישראלי. לאלה שיטענו שעל
דברים כאלה אץ מה לכתיב. היא
ממהרת להבטיח שיש ויש. חוץ מזה,
מוסיפה היא שאץ דכותי חייב להתעכב
רק על דבר־ם מרקדים ומזמרים
ערבית. היא תשמח מאד לקריא
ספורים על המקום והחברה בה הוא
נמצא. .רק שלא יהיה ריקני״ ,היא
מבקשת.

תראה הנערה ותשפוט
נעים לקרוא את דבריו של מישהו
האומר כי על אף שאין הוא מכירני
אישית, הריהו כותב אלי כאילו
הייתי ידידתו הטובה מזה שלוש
שנים. כך כתב לי 996/1094 המספר
לי שהוא חייל פשוט ואין הוא
מתלהב ביותר מחיי הצבא. הוא מתכונן.
אחרי תקופת שירותו, ללמוד
בטכניון.
עד אז רוצה הוא לקבל מכתבים
מנערה חמודה כבת .17—16 אם הוא
נחמד וחכם או לא, זאת הוא משאיר
לנערה לראות ולשפוט.

ברי הגבלה
( )996/1095 נמצאת עדיין בשנות
העשרים היפות שלה. את מעשיה,
אומרת היא, קשה להגדיר. אם אומר
שהיא יבנאלית, אתם חושבים שזה
עשוי לעזור ן
היא איננה מתיימרת להיות שונה
מרוב הנערות הרוצות ני הכותב
אליהן יהיה בחור גבוה ונאה. אך
לעומת זאת, אין היא מגבילה כלל
את גילו ואת נושאי ההתכתבות ״מפני
שכידוע יש התאמה בין שני אלה,
וכל נושא בא עם הגיל ולא להיפך״.
אבל, מוסיפה היא. ,מוטב שיהיה
גילו של הכותב ביו 17ל־— 28
לזה אינני קוראת הגבלה״.

מ חני ם שלושה
שום פרטים לא סיפקו שלוש הנע-

מה בדבר שלוב ז

* 4ה קרה אחרי שהחטיבה שלנו עלתה
}•״ על נאבק וראם נצראניז כיצד נראה
הקרב העיקש והממושך בעיני מפקד הצד
השני ז
נגיב המשיך באותו גילוי לב, .מנקודת
תצפית, ראיתי את כוחותיכם משתפכים
בלי הרף מתוך ההרים אל שפלת החוף,
כמו רוחות רפאים. אבל אני חייל ואני
מוכן ללחום, גם נגד רוחות רפאים. ערכתי
את כוחותי בעמדות והעברתי הוראה כי
יש ללחום עד לכדור האחרון ואל לאיש
להיכנע. הייתי בטוח שאוכל להחזיק מע מד
לתקופה כלשהי. אבל לא לקחתי בחש בון
את האוויריה שלכם. בפאלוג׳ה היו
לכם לוחמים טובים, כפי שיש לכם כיום.
אבל אז לא היו לכם מטוסים. וזה מה
שהכריע את כוי המאזניים נגדי.
.המטוסים פגעו בנו פגיעות המורות
מאד. הם מצאו את הבונקרים שלנו, את
חפ-רות המגן. את מחסני המזון, אפילו
בסדנא שלנו, החבויה בתוך נקיקי ההרים,
פגעו פגיעות הרס. לא האמנתי שטייסים
מסוגלים לכך. אני מעז לומד שלולא הפר

הסיפום של•

,אין לי הרבה נזה להוסיף׳ ,כותב
אברהם אקשטיין החיפאי. ,זוהי בא־דת
הטיפוס שלי. מצאתי בה הכל
מכל כל. איו היא 1
.אגלה לך סוד, רוחי: הכרתיה

דגל הנצחון. העמלה האחרונה שותקה. לחייל זה כבר היה פנאי להתפשט ולהתרחץ
בים. אולם הוא לא הסתפק בהנעת־הדגל הרשמית. הוא החליט להניף דגל ישראלי
משלו. הוא השתמש במגבת שהיתה לו, צייר עדיה מגו דוד והניפה על נידון הרובה.

עוד מהגגון
התוודעותם הראשונה של (/ 1090
)996 נערכה כבר בגנון. מאז לא
נפרדו. עתה הם בני ,20 בוגרי גימ נסיות
ומוסמכי צה׳׳ל. הם טוענים,
כי שאל באחרים, אין הם מהחברה
הרועשים, ושהשוויץ רחוק.מהם. הדברים
האהובים עליהם הם שחייה, טיולים,
קריאת ספרים ומחזות וסרטים
טובם. לפיכך, חייבים המכתבים
אליהם להגיע רק מ״זוג בנוח רציניות
הלומדות בנימנסיח אד בסמינר״.
למה הן חייבות להיות דווקא תלמידות
גימנסיות וסמינר כדי להיות
רציניות אינני יודעת. אני, למשל,
לא למדתי במקומות כאלה (גם לא
היו מקבלים אותי. אילו רציתי),
ובכל זאת הריני רצינית כמו המצב.

שהאנגלים ימביעו את האניות באש תות חים
ובתוך אחת מהן גם הטייל הישראלי.
,ברגע זה הופיעו תשעה מיגים מצריים,
שתקפו את המשחתות הבריטיות. אחד דד
מיגים הצליח לטרפד משחתת אחת ולהט ביעה.
המשחתת השניה החלה לספל בסבו־עי
רעתה, הנידה לשתי האניות המצריות
לחמוק ולהגיע למצרים בשלום. הסייל
נמצא עתה במצב בריאות טוב. בקאהיר.
אגב, ההודעה על הסבעת משחתת על־ידי
חיל האויר המצרי במיפרץ סואץ אוש רה
רשמית על־ידי האנגלים.

כי אינכם בחזית אחת עם האנגייים״,
״אנחנו״ ,הוסיף הסגן ,״יודעים בדיוק
היכן אנו עומדים. אנו בצד אחד והאנגלים
מנגד, מול הכוונות שלנו. לגביכם,
כבר נסתיימה המערכה. בשבילנו היא רק
כתחילה. כי אנו נילחם על גדות התעלה
נגד כל צבא זר. ואני במות ששם לא
יכניע אותנו איש. כי אז נילחם על אדמת
הבית שלנו״.
מאיחר יותר, כאשר הזדמן לי לשיחת
עם הנא נגיב ביחידות, שאלתי אותו כיצד
הוא מרגיש, בהיותו הקופטי היחידי בין
מוסלמים. הוא חייך מעט :״זה באמת מעמד
מיוחד במינו. בימים האחרונים הרגשתי
במין שינאה כלפי, כמעט מכל צד.
אבל יתכן שזאת רק שנאתו הטבעית של
החייל אל מפקדו, הפוקד עליו ללחום גם
בתנאים מיואשים•׳
שאלתי אותו מה היה רקע הסיכסוך
שפרץ, לפני שנה, בין אמבא יוסוף, ראש
הכנסיה הקופטית במצרים, לבין גמאל
עבד אל־נאצר .״לאמבא יוסוף היה מזכיי*,
שכל אחד ידע כי איננו ישר וכי הוא
מועל בכספי העדה והכנסיה. אבל הפט-
ריאיך רחש לו אמון מוחלט, וייא רצה
לשמוע כל תלינה נגדו. לבסוף פני כמה
מעסקני העדה ישר לראש הממשלה והיא,
כלוחם בשחיתות, סילק את המזכיר. הוא
גם השליך אותו לכלא, עד לבירור משפטו״
ראש הכנסייה נפגע מהתערבות השלטונות
בענייניו והחל מסית נגד משטר הרי-
דנות של גמאל עבד אל־נאצר. אפילו חנא
נגיב, הנראה כתומך נאמן בגמאל עבד
אל־נאצר, לא יכול היה להימנע מלהעיר:
״זאת היתה התערבות לא מוצדקת. מותר
לגמאל לעשות הרבה דברים. אבל אסור
לו להתפרץ אל תוך תחומי הכנסיה״.
הוא גם גילה לי כי מפקד האזור, שנתפס
אף הוא בשארם אל־שייך, הוא קופטי,

לפני למעלה מ־ 5שנית ואני מסתובב
אתה עד היום ועד בכלל...
ס — היא אשתי. הצלחתי, לאחר
זמן ממושך, להפילה ברשתי. הצילום
בוצע לא מומן, בירח־הדבש שלנו
בנתניה״.

מוסים שלכם, לא הייתם מצליחים לכבוש
את שארם אל-שייך״.
סיימנו את השיחה על עניינים צבאיים
והתחלנו בשיחה חופשית. על עניינים כל כליים.
כמובן. היתה השאלה המרכזית:
מדוע לא תכרות מצרי* שלום עם יש ראל?
הזכרנו את הברכה בה קידמה ישראל
את ההפיכה הצבאית במצרים ואת
התקוות להסדר.
חגא חשיב :״גמאל לא רצח״.
אחר-כך נכנם לניתוח מפורט יותר׳ כשי
סגנו מוסיף כדי פעם סברה משלו. :ב-
949ו, הייתי במשטרת עיראק אל־סויידאן,
ואז הזדמן לי לנהל שיחה אלחוטית עם
אחד המפקדים שלבב, בנגבה. הוא אמר
ל־ כי אין כל הצדקה למלחמה בץ ישראל
ומצרים וכי שיינו חייבים ללכד את כוחו־תיני
וליצור חזית אחידה מול אויבתני
דמשותפת — אנגליה. אז ראיתי הגיון
רב כדבריו. אבל כיום, לא תוכלו לטעון

שמו ראוף מחפוז ודרגתו אמירלאי —
אלוף־משנה. הוא פיקד על כל הכוחות המצריים
לאורך חופי מיפרץ אילת, משארם
אל־שייד עד טבה, על גבול ישראל, מדרום
לאילת. כאשר ראיתי אותו, לבוש מדי־פאר
מגברדין בהיר, וענוד אותות הצטיינות
למכביר, עשה עלי רושם של מנהל משרד
לביטוח — שמנמן, מפונק, חסר־מעוף. אבל
הנא תיקן את הרושם :״אל תזלזל בו.
הוא גאון באסטרטגיה צבאית״.
יתכן שבגלל זה בנה לעצמו בונקר אישי
חפור במעמכי האדמה ומוגן בבטון
מזיייו, בקצהו הדרומי של המיפרץ, מתחת
לצוקי הרים אשר שום מטוס לא היה יכול
להתקרב אליהם מבלי להתרסק. שם מצאו
אותי חיילי החטיבה, כשהוא לבוש בהדר,
מגולח למשעי, הפציו האישיים ארוזים
במזווויה ומפתחית קופת הברזל של מטהו
בידיו. מוכנים למסירה לאדוניו החדשים
של כיצר אילת.

במרינה
(המשך מעמוד )8
של מצריים במחנות ובעריה ללא הכרות
מלחמה וללא כל הצדקה פורמלית הגיונית.
יתר על כן, הם עשו זאת בניגוד מפורש
להזילסות החגיגיות של עצרת או׳׳ם•
אחת תקדים וד* היתה כל האפשרות
בידי הממשלה הסובייטית להדביק סמל
סות על מסוסיה, להפציץ בסיסים בתוך
ישראל לפי אותה השיסה בה נהגו הבת־סים
והצרפתים במצריים. ישראל כבר גונתה
באתם כתוקפנית, נדרשה להוציא את
כוחותיה ממצריים. הסובייטים יכלו לסעון
כי עשו אח הדבר בהתאם לרוח החלטות
אתם.
היה זה איום מוחשי ביותר. הנשיא
אייזנהואר לא עשר, דבר כדי לחסל אותו.
הוא הודיע לישראל כי ימנע את ההתקפה
הסובייטית רק אם ישראל תסכים רשמית
שתחזיר את כוחותיה מאדמת מצתים, ללא
שום תנאים וסייגים•
בפני ממשלת ישראל עמדה הברירה זד
אכזרית: לסכן את הכל, כולל הפצצה
נוראה שהיתר, יכולה לשבור את עמודי,שדרה
של כושר־ההגנה הישראלי, או
להיכנע. כמו בימי אבו־עגילה, לפני שבע
והצי שנים, נכנע דויד בן־גוריון.
נדודי שינה. הדאגה לא נעלמה עם
הכניעה. אמנם היתד, זאת כניעה ללא תנאי.
אמנם הושמעה אשית בפי דויד בן־גוריון,
כת שאש לא יוכל לטעון שלא נמסרה
הודעה מוסמכת. אולם אפילו כך לא היה
בטחון שהסובייטים לא יפתחו בהתקפה,
בתירוץ זה או אחר, כת להפגין את כוחם
כעיני הערבים.
רק האולטימטום האמריקאי, שבא למחרת
הכניעה הישראלית שהצהיר כי כל התעת
בות סובייטית תיתקל בהתנגדות אמריקאית
מזויינת, הרגיע איך שהוא את הרוחות
בירושלים ואיפשר לשרי־ישראל לחטוף שינה
קלה אחרי לילות ארוכים של נדות־שינה.
שום
דבר לא יכול היה להבליט בצורה
מוחשית יותר את פשיטת־הרגל המוחלטת
של הזרוע הפוליטית בסיבוב השני.

מול הד חברון
עוד לפני כן קרו כמה דברים מדאיגים
כגבול המזרחי של שראל.
בימים הראשונים של המערכה, כאשר
היד, נדמה כי משטרו של עבד אל־נאצר
יפול, לא העזו בנ.ת בתתו בעולם הערבי
לנקוף אצבע נגד שראל. ממשלות סוריה,
ירדן וסעודיה בגדו בו באופן ציני, כדי
להציל את עורם. העצבנות הירדנית הגיעה
עד לידי כך, שנציג ירדני התקשר עם
נציג שראלי והתנצל בחפזון קדחתני, דקות
מעטות אחרי שחייל ירדני הפליט כדור
מרובד,ו, מבלי לפגוע באש.
באותו זמן היה נדמה כי גורלה של ירדן
נחרץ. אחרי שבירת הגוש המצרי, שוב לא
עמד מכשול בפני פלישת הצבא העיראקי
לירדן, בהסוואה של עזרה להגנה בפני
שראל המנצחת. שראל, כך קיוו האנגלים,
תסתפק לקבל אף היא חלק קטן משטחה
של הממלכה ההאשמית: את הר חברון.
חיים חדשים לבובה. אידיליה זאת
הופרעה גם על־ידי שראל וגם על־ית
המחנה המצת.
בלשון שלא נשמעה לשתי פנים, הודיע
דויד בן־גוריון לבריטים שיתנגד לכל פלישה
עיראקית, יהיה הפיצוי לישראל כאשר יהיה.
בבגדאד הודיע נו ת סעיד לבריטים, שאין
ה א מוכן להתנגשות מזויינת עם ישראל,
ושלא יזוז ממקומו אם לא יקבל קודם לכן
אישור ישראלי לסידור מוסכם. האנגלים
הנרגזים החזירו סטירת־לחי לישראל: דובר
בתמי דרש לפתע את הוצאת כל החיילים
השראליים ממצריים.
באותו זמן כבר היה ברור כי עבד אל־נאצר
מחזיק מעמד במצריים. ידידיו שאבו
אומץ חדש. בסוריה ובלבנון הופסק זרם
הנפט הבריטי, בהתאם לפקודות קאהיר.
באותו זמן נהרו כוחות סוריים וסעודיים
לירדן, הבטיחו את קיומה של ממשלתה
הפרו־מצרית, אפילו אחת חדירת כוחות
עיראקיים.
כך נקבע לפי שעד. גורלה של ירדן.
סמלכת־ד,בובות בגבול המזרחי, שנראתה
כה קרובה לסופה, המשיכה להתקיים.
חמולזז הזח

ה סב ר ה
סכין בגב
בבית הדו־קומתי, בו שוכנים דובר צה״ל
ויחידת־הקשר הצבאית לעתונות, ישבו קצינים
חיוותם וסמוקי־עיניים, עברו בתנועות
עייפות על ניירותיהם. רובם לא ישנו אף
לילה אחו במשך שבוע וחצי, חטפו מ ת
פעם שעתיים־שלוש של שינה. מצב דומה
שרר בנית־הדר, בו שוכנת לשכת־העתונות.
למרות המאמץ האישי העצום הזה של
אנשים מוכשרים וחוורים רצון טוב, נחלה
ישראל בסיבוב השני תבוסה מכרעת בשטח
אחד, שהיתר. לו חשיבות אדירה על תוצאות
המאבק: שטח ההסברה.
״כיסיתי שש מלחמות שעות מעטות
אחרי שרעמו התותחים הראשונים
באזור קסיימה, החלו מיטב עתונאי העולם
לחוש לשדות־ד,תעופו־ ,הקרובים ביותר כדי
לט ס לישראל.
עתונאים אלה רגילים לכסות מלחמות. ב*
מלחמת־העולם, בקוריאה, בהודו־סץ. התרגלו
ללוות את הגל הראשון או השני של הכוח
הפורץ, להימצא תחת אש יעילה, להתרשם
באופן בלתי־אמצעי ממהלך הקרבות. כמה
מטובי חבריהם, כתבים וצלמים, נהרגו בחזיתות.
היה מנוי וגמור עמם לעשות את
אותו הדבר בישראל.
אולם איש מהם לא התרחק ממלון דן
מרחק של שעת־נסיעה. לאיש מהם לא ניתן
אף להתקרב לאזור הקרבות. תחת זאת קיבלו
כמה פעמים ביום ביליוטונים יבשים של דובר
צה״ל, שאת תוכנם יכלו לשמוע גם ברדיו.
העתונאים רתחו .״כיסיתי שש מלחמות,
ומעולם לא התנהגנו כך!״ רתח כתב צרפתי
נודע. חיש מהר הורגש הדבר בעת נות הער
למית. תחנות־ד,שידור האמריקאיות והבת־טיות
הקדימו כל הודעה על הישג ישראלי
במלים ״ישראל טוענת כ י יחד עמה
שודרה תמיד ההודעה המצרית הנגדית.
כעבור חמשה ימים, אחרי שכתבי־החוץ
הגישו אולטימטום והחלו מקבלים תדריכים
קצת יותר רחבים מפי משה (״מויש״) פרל•
מן המשופם, ניתן לעתונאים להשתתף בסיור
מודרך וקיבוצי לאבו־עגילה, שכבר היתה
אז עורף רחוק. העתונאים ראו חלק מן השלל
הסובייטי, אך לא ראו במו עיניהם
את ר,מ,ז0נים העצומים של הנשק הסובייטי
שהוכיחו את כוונות ברית״ר,מועצות.
איש מהם לא קיבל שום התרשמות אמיתית
מן הקרב. כתב איש השבועון האמת־קאי
הפרו־ישראלי ניוז-וויק •.״הקרב לא היה
רציני ביו תר היתה זאת הנימה הכללית:
איש לא אמר שהיתר, כאן מלחמה
רצינית, ותבוסה רצינית למצרים.
את מי שירת השרות? עבד אל-
נאצר לא יכול היה לקוות לשיתוף פעולה
אמיץ יותר: שרות־ד,הסברה הישראלי עשה
לו שרות רב.
עוד בעצם ימי הקרב יצר השלים המצרי
אגדה חדשה של ״סכין בגב״ ,שבאה להסתיר
את מפלת צבאו. הסיכום הרשמי של ה־מטכ״ל
המצרי קבע כי ישראל הובסה בש־דה־ד,קרב׳
ונחלה כשלון חרוץ. רק אז תקעו
הבריטים והצרפתים סכין בגב הצבא המצרי
המנצח, הכריחו את מפקדו לתת את פקודת־הנסיגה,
כדי שלא ינותק מן העורף.
שום דבר שראה כתב עתונאי בישראל לא
סתר אגדה זו. איש מהם לא ראה את ה*
נצתון הישראלי. איש מהם לא ראה את הקרב
המר. כל אשר ראו הכתבים כעבור
שבוע, לא היה בו כדי לד,זים את המצרי.
כך אבד לישראל הפרי העיקרי של נצ־חונה:
הפגנת כוחו העצום של צה״ל, שהיה
יכול להרתיע את הערבים לשנים ארוכות.
מחיר הבוז. כיצד היתד, תבוסה מחפירה
כזאת אפשריתז
אחת הסיבות היתר״ בלי ספק, הדאגה
המופרזת לסודיות, שהיתר. נכונה וחיונית
כשלעצמה, אך שהפכה לגורם מזיק כשעברה
את גבולות ההגיון. קצין־הבטחון, הרואה
בכל כתבה עתונאית הפרה של כללי הסודיות,
לא היה מסוגל להבין את הדבר.
גרועה מכך היתד, הסיבה השניה. במשך
שנים ארוכות למדו ראשי הבטחון בישראל
לבוז לעתונות המקומית מעומק לבם. כדי
להכריח את האזרח לקרוא את שבועון הצבא,
המטיף לדעות בעליו, מנעו באופן
קבוע אינפורמציה חיונית מכל שאר ה־עתונים,
שלא העזו להתנגד.
עתה, כשהופיעו במערכה תותחי העתוגות
הבינלאומית, התמיד צה״ל באופן אוטומטי
באותה גישה של זילזול. המדינה שילמה
תמורתה מחיר יקר.

מ27ל -ר

ג׳ ט /מיי
2331

77/ן
0ד776/

ד 7,ע ׳4ס

פרס עשר לירות יוגרל בין פותרי תשבץ ״העולם הזה• 996
1א 1ץ .1 :המבצע
גדול! 3צבאה הו־ם!
.10 מושל הצועד
. 12 !,מאכל־שקה
מזרחי! .14
ין להבל! . 16 לא
רכזי! .18 דויד ל,ונתן!
.19ד״ר
:ורג ממונה עליו!
.2אחד השלבים
מלחמה על היעד:
.2שמו הפרטי של
לוף הנצחון! .23
:לושה שכמותו כמם
וכבשו את הו־יבוד!
.24 הכנסת
!חוקקת אותו! .25
:ה דואגים לתספו־ת!
.27 קיים לאו־
!ובוסים. בשעת חי־וס!
.30 זיע! •31
?קצועו של יעקב
יורי! .33 בבקשה:
3צעד! 36 רא־זית
הארבה! .38
סמרטוטים:
!וכר
בים! .40 ראשי תיבות!
.41 כן! .43 נגד מסוסים .44 :תבל!
.46 מלון, בלע״ז .48 :נאצר רוצה להיות
לערבים .49 :לעתים צועדים אליד״ בלא
יודעין.
מאוגף 3 :גיל בר־ד,מצווה! 3צבאו
הובס! .4יסוד חימי .6 :לכל אדם! ד.
בירה מרחבית! 3מטבע יפאני .9 :סמל
שיטה חדישה בציור .11 :תדהמה נפלה
עליה! .13 סטנסיל! .13 חשוב לעורקים
בשעת פגיעה* 47 הניח יסוד! .18 של

אלוהים ריחפה על־פני המים! .20 מח
שד,אפסנאי עשה בעבר! .23 התק ממות!
.26 הפ״א של פי. בי .27 !.תכנון המים
לישראל! .28 קול ישראל; .29 צורה ניאו*
מטרית! 31 פרשה קרבית 32 :טרקלין,
בלע״ז 34 :ספרי איוב, משלי, תהלים 35 :
סמל הרע; 37 מושב הממשלה הסובייטית!
39 בעל הקומדיה האלוהית; 42 זוית ללא
ראש 44 :חיל נשים; 45 מספיק 47 :מספור,צדיקים
הנעלמים•

ק1לנ 1ע סרטים פילושופיה ע 1ל נעל״

אחושד

129 דקות מזעזעות עיברות על
סופה של רודה לא בא לה *
הצופה המבוגר (לצופים למטה ממאמא,
ננסי קלי (המתחבקת למעלה אגיל
16 הכניסה אסורה) בהזרע
המושחת, הסרט שזעזע את ארצות־ עם בעלה, ויליאם הופר) ,המנסה *
להרעיל אותה אהברית
עוד בבמנה
כפולה של *
הרתו
מחזה מ
גלולות שינה אצליח
בברודווי.
כי אם מרשות *
המושחתת של

6 1 3 6 1
הזרע המושחת
יותר גבוהה, ב *
היא הילדה רוצרה
הרבה יו *
תר מזעזעת...
דה (פטי מק־
* הצגת קירמק) ,המוכיחה כי דם איננו
הבכורה, בעונה זו, בבתי *
הקולנוע בארץ.
מים וכבתה של בת־רוצחת הרי אף

היא ר,צחת — בין שזו חברתה

לכתה, אותה היא מטב עה מתוך

קנאה על אות הצטיינות בו זכתה

החברה על כתב־יד יפה, ובין שזה

שוער הבית המטומטם, אותו היא

שורפת חי מתוך חשש שהוא החל

הזוע המושחת
610

ר ר רנ ר
3רו .

! הו ש דו
הוא בעלה לעתיד של רוחי נבון. הוא עובד
בעיתון. בתור עיתונאי הוא נפגש עם אישים
חשובים ולכן עליו להתלבש היטב ובטעם רב.
מאז שהוא מכיר את רותי ואת משפחתה הוא

קונה אח בגדיו אך ורק אצל טלמן ושות׳.
כי מכל חנויות ההלבשה ששלום מכיר טלמן
רשות׳ היא הטובה ביותר. החליפה לפי -מידה
שהזמין אצלם לאחרונה הצליחה מאוד.

ט למן ושות ע

כנות גידלתי (ארמון־דוד, תל־אביב;
בריטניה) היא קומדיה אנגלית העוסקת בפילוסופיה
של הנעליים. התורה, היא קצרה
ופשוטה עד מאוד. הוראתה אורכת שניות
מספר. המצלמה מתעכבת כהרף עין על זוגות
נעליים הניצבות בחנות. חת מספיק כדי
לקבל תמ נד, של האנשים שרגליהם ישאו
נעליים אלה, על מקצעם ומעמדם ודרך
חייהם, מה שמביא לתמונה מושלמת של
התקופה כולה. כל זה בשניות מעטות של
הצגת נעליים.
מלבד זאת עוסקת הקומדיה גם בפילוסופיה
של יוצרי הנעליים. כאן הענין הוא מסוכר
יותר. כי המדובר ה א כיוצרי הנעליים
בתקופה חסרת הסיב! כים שד המלכה
ויקטוריה.
הסרט בוסס על מחזה (הנקרא במקור:
ברירת הובסון) ,שנכתב לפני למעלה מדור
בידי הארולד ברייגהואז, ודן בהווי החברתי
של מחוז לאנקשייר בבריטניה. פילוסופית
לצרי הנעליים באותו מחוז היא השקפת
החיים של טיפ, סי המקום כולו, של התקופה
כולה ואולי גם של האנשים החיים בכל
הדורות, בכל המקום ת.
כי הטיפוסים והבעיות המתגלמות בדמוי
תיהם השמרניות והאנוכיות, הערמינד
יות והצעקניות, של עושי הנעליים בלאנק־שייר,
נמצאים בכל מקום, גם אם עבר דור
מאז נכתב המחזה.
הבתולה אונסת. צ׳ארלס לוהטון, הוא
מר הובסון, אלמן מזדקן, בעל חנות נעליים
ושלוש בג,ת רווקות, ועוד שיכור כר, ני
מלבד הכל.
כשמגיעות בנותיו לפרקן, הוא מסרב להיפרד
מהנוחיות שבהמצאן עמו ומהחסכון
הכספי שבכך. הבכורה בבג ת, מגי, הבתולה
הזקנה (בראנדה דה־בנזי) ,מחליטה ללמד
את אביה לקח. היא אונסת את המטומטם
שבסנדלרי אביה, אך המוכשר שבהם, מקימה
עמו עסק מתחרה לאביה, בכמה אמצעים
עליזים אתרים היא מאלצת את אביה הזקן
להיפרד גב מבנותיו וגם מכספו.
העלילה עצמה לא היתד, עושה את הסרט
לטוב, אילמלא בוים ביד במאי אמן,
דוד (אוליבר סויסט) לין. וגם הוא לא היה
מצליח להפוך את הסרט לחורג מן השגרה,
אילמלי שיתף בו שלישיה מזהירה של
שחקנים ובראשם צ׳ארלס לוהטון. לוהטון
השמן והזקן נושא את הסרט על כתפיו,
מעצב דמות שמרנית גרוטסקית שקשה למחותה
מהזכרון. הקטע בו מנסה לוהטון השיב
ר להוציא את הירח מתוך שלוליות הרחוב
מתקרב לגאוניותו של צ׳ארלי צ׳אפלין.

טכשיסים מטורפים
שמיה לך, קצין תהיה ומערבי,
תל־אביב; ארצות־וזברית) הוא חזרה מדויקת
על קומדיה אמריקאית, שירדה רק לפני
זמן קצר מהבד התל־אביבי, מבלי לזכות
להצלחה שהיתר, ראויה לה. הכוונה חיא
לתשוקת שבע השנים או כפי שנקרא הסרט
בעברית: חטא על סף ביתך עם ט,ם יואל
ומרלין מונרו.
סוס יואל, בעל פני החטטים והאף המד
דקר, חוזר שוב בלווית פצצה בל, נדמית
(שרי נורת) בסרט הדומה לקודמו בדושיח
העוקצני שבו, בסגנונו המיוחד ובמידה
מסוימת אף בתכנו.
שוב הוא משחק את תפקיד הבעל שאשתו
נסעה מחוץ לעיר. הפעם ט ם הרבה פחות
מאושר ויותר אובד עצות. כי אשתו התגייסה
לחיל׳הא, יר והוטסה לאיי הוואי לתקופת
שירות של שנתיים. ומד, עוד שסגן נורת
נראית די מרוצה מתפקידה הצבאי החדש.
טום האומלל ממאן להסתפק בתחליף (רימה
מורג) שיתרונותיו בולטים למדי (המידות
35 :־23־ 34 אינטש) .הוא טס להוואי
ומנסה להחזיר אליו את אשתו בכל האמצעים.
אין זה עוזר לו בהרבה, אשתו מתעקשת
למלא את שירותה הצבאי עד תומו.
למטה מהכוחות. כאן מגיע תום לשיא
מעלליו והסרט לשיא הסצינות הקומיות
שבו. תום מנסה להחדיר בלב אשתו את
ההכרה כי יצאה מדעתה. לבסוף, הוא עצמו
יוצא כמעט מדעתו.
זהו סרט שנוצר למטרה אחת: להראות
שוב את סגולותיו ר,קומיות המעולות של
תום י, אל, וסגולות לא כל כך קומיות של
כמה יפהפיות הוליב דיות. למרות שתום
י, אל ממלא תפקידו באמונה, מגלם את הטי-

מורנו כ״שמלה לך, קצין תהיה״
יתרונות בולטים
פוס האידיאלי של הלא־יוצלח הכרוני, נראה
התפריט המשעשע, כהרבה למטה מכוחותיו.

מכשפה מקשיטיליה
צפור־האש (מגדלור, תל־אביב; שווד־יה)
בא להוכיח כי ככל מעצמות הבד העולמית,
מסוגלת גם שוודיה לייצר סרטים
גרועים. ולא ע ד, אלא שהשודדים מסוגלים
לייצר סרטים גרועים יותר טוב מאחרים.
אחרים מסווים את סרטיהם הרעים במסור,
של התימרות להיות טובים. השוודים עושים
זאת ללא כל הסוואה. כל פרט ופרט בציפור
האש צועק: אני גרוע.
העסק נעשה בפשטות. נטלו כמה קטעי
באלט ט בים כשלעצמם, אולם גרועים כקטעי
באלם מוסרטים, מא.זר שלא חרגו ממסגרת
במה צרה, וערבבו אותם בעלילת
איייה טפשית ככל שעלילה יכולה להיות
ספשיום
מ.!,ד זאת הסריטו את הסרט בקצב איטי
ובצבעים שרק שוודים כנראה מסוגלים
לבארם כצבעוניים. אולם שיא כל השיאים
מהוה השחקנית הראשית שכשרונות הרקוד
שלה במק מם מונחים, א לגי צורתה מתאימה
יותר לתפקיד המכשפה מקשסיליד*

מוצג וראוי
אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בער־הארץ
אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
בנות גידלתי (ארסון־דוד, תל־אביב)
צ׳ארלם ל•,הטון מבריק בקומדיה אנגלית טיפוסית
אודות חיי משפחה בתקופה הויקטוריאנית(
.ראה לעיל).
עלילה ומשפט נאסתר, תליאביב) כיצד
הופך משפט פשע רגיל לזירת קרב
פואטית. דרמה אנטי קומוניסטית.
זמנים מודרנייס (תמר, תל-אביב) מבצע
גאוני של צ׳ארלי צ׳אפלין בסרט אילם
למחצה אודות האדם בד, ר המכונה.
הגיבורים עייפים (אומו! ,חיפ 01
טייסים קרביים מחפשים את המחר בלב
אפריקה. הוקעה משכנעת של המלחמה ר
ההפליה הגזעית. אייב מונטאן ומריה פליקס.
חופי הברד (אורלי, חיפה) הכל אודות
אבא חושי, י ,סף אלמוגי ושותפיוזנב מרלון
ברנדו ואווה מריה סינם.
שובי שבא הקטנה (סטודיו, ירושלים)
שירלי בות מעצבת דמות בלתי נשכחת,
של אשד, אמריקאית בגיל העמידה,
המגלה לאחר עשרים שנות נשואים כי חייה
ריקים מתוכן.
מרד הנעורים (אוריו! ,תליאביב) חתך
בדמ ת נוער הזהב האמריקאי. ג׳יימם דין,
נטלי תד.
הפולט הזח 995

שחקו מכבי תל־אביב מסכם רשמי מסע קבוצתו באמריקה עוב הבחירות

ש ייע

לייק
ך* אלסקה הייתם ז גם אגי לא, אף
על סי ששהיתי שס כרד• שעות. אך
להיות באלסקה ולא לראות אסקימוסים ר
תיירים ישראליים, זה כאילו לא היינו שם
בכלל. בשעות המעסות שהיינו בשטח השיפוט
של אלסקה, חיפשנו פנים עגולות,
פנים שחומות, אנשים עטופים פרוות, כלבים
הסוחבים מזחלות. לשוא. דברים כאלה יש .
רק בתמונות. באלסקה כולם אמריקאים.
וכאלה אפשר למצוא בכל מקום, אפילו באמריקה.
אחרי
הרבה שבועות של פרידה מהיבשת
החדשה, הזרגו אליה שוב• המטוס הוריד
אותנו בסיאטל ואשינגטון. היתר, לנו ברירה
לשהות במקום יום אחד ולחכות למטוס שיטיס
אותנו לנידיורק או לעשות סיור קצר
דרך סאן פרנציסקו, לוס אנג׳לס ושיקאגי
ולהגיע לניו־יורק באיחור של יום. החברה
דוקא היו בעד הטיול הארוך יותר, סוף סוף
אף פעם לא מזיק לראות קצת את העולם,
אבל ההתנגדות באה ממקור בלתי צפוי,
דוקא משייע גלזר .״שיקאגו,״ אמר שייע,
״זה לא בשבילי. אני לא רוצה אפילו להריח
אותה, שמעתי עליה מספיק. מכניסים אליה
בשר ויוצאת קופסת שימורים. ואל־קפונה
זה כלום?״

־ סאת י 1סלה מריס1בין ו ־
שבאו מישראל היו עסוקים מאוד. מי שעוד
הסכים להביט עלינו היו שני המהגרים של
מכבי תל־אביב שהצטרפו למסע, אג׳ו מורד־כוביץ׳
איש ארצות־הברית של אמריקה ויוסף
גולדשטיין איש הדומיניון של אפריקה
הדרומית.
גולדשטיין נראה קצת משונה. תמיד היה
הולך עם סיגר תקוע בפיו וצוארון נוקשה

בהזדמנות זאת אי־אפשר שלא להזכיר משהו
אחר ממסענו, הקשור גם הוא בנשד
אין. לישראל (״חלאולר )*,חליבנר, הוצעו
באמריקה הצעות נישואין משגעות. וזאת
איננה סתם התרברבות, כי חלאולה יכול
להוכיח את זאת לכל מי שרוצה לשמוע.
שעה שהוצעו לו הצעות הנישואין דרך הטלפון,
דאג הוא להקליטן במיוחד להוכחה

אלקטרוניקה.
כן, זה חשוב מאוד, ואיך עם הכסף?
אני גם עו&ו.
זהו מה ש&לם עושים שם. יש גם אחרים
שדוקא אוהבים את ישראל. אחת כזאת פגשתי
במסיבה פרסית. קראו לה אווילין. היא
יודעת להגיד יוסי בעברית. היית בישראל?
בסה.
נו, איך היא?

לא עזר לנו כלום, היה חבל לעזוב את
שייע לבד בעיר גדולה כמו סיאטל (חצי
מליון תושב־ם) ונשארנו כולנו, חמישה
אורחים מהמג קונג, בלי מלוה ובלי שום
עסקן שידאג לנו.
נטענו לראות קצת את סיאטל ואשינגסון.
היא נקראת בשם השני משום שהיא נחשבת
לבירת צפון צפון מערב ארצות־הברית. ראינו
כבר מקומות יפים יותר. חזרנו למלון.
במלון יש הכל. חנויות, מכבסה וגם מספרה.
נזכרנו שכבר מיום שעזבנו את מדינת
ישראל לא עלו מסרק ומספריים על ראשנו
וניגשנו למספרה.
עוטפים אותנו ושואלים: קרוקט. אנו
עונים: שיהיה קרוקט. אחרי חצי דקה מסתכלים
בראי ורואים רק חושך. על הראש
יושבת חצי קרחת, אורך השערות כחצי
סנטימטר כל אחת. כן, זהו קרוקט, האופנה
החדישה של תספורת הגברים. שם מצלצל
ומצלצלים גם שלושה דולר, לראש. סוב
שהשאירו חצי סנטימטר שער, חסכנו חצי
דולר.
בדרך מסיאטל לניו״יורק ירדנו לדטרויט,
עיר המכוניות, לראות אם אמריקה יכולה
להתחרות בישראל בפאר מכוניותיה. צריכים
להודות שהם עולים עלינו. במרכז אולם
שדד, התעופה היתה מוצגת לראוה מכונית
פורד הדורה, מודל .1957 מהירות סנטאס־טית
— היא משיגה את הזמן.

קדימה ״הסוער״!
ךייגענול ני דיו ר ק, מרגישים כמו בביוב
1 1נציג חברת התעופה מתעניין אם היינו
שבעי רצון מהאוכל? כן. מהטיסה עצמה?
כן. מהשירות? כן. מהדיילת, לא!
אנחנו יורדים לשדה התעופה הגדול בעולם.
איפוא התזמורת? איש לא בא לקבל
את פנינו. אפילו התקליט ״קדימה היי! קדימה
היי! קדימה הפועל!* תקליט שנוגן
כשבאנו בשנת 1948 עם נבחרת צה״ל, לא
נשמע הפעם• עלינו על מכונית מודל 56׳,
איחרנו.
התאכסנו במלון אלאמאק ברחוב ר.־71
בברודביי. זה המלון היחיד שאפשר לשלם
עבור האיכסון בו בישראל בלירות ישראליות.
את שאר חבוי מכבי תל־אביב שהגיעו
מישראל, לא פגשנו במלון. כולם כבר היו
עסוקים בקניות ובביקורים. וכשהגיעו מיד
הציפו אותנו במטר שאלות: מה נשמע ב־הונג
קונג? מה הבאתם משם? כמד, זה
עלה? כמר, מתנות קיבלתם? ולבסוף נזכרו
גם להגיד שלום וברוכים הבאים. עד למשחק
הראשון היינו כמעט זרים זה לזה. החברה

האוטובוס היא: מיוחד לבחירת. א״זנהואר . 1956 הכתובת בתחתית
האוטובוס ה״; אייק ימשיך את השלום ופרוספריסי. מכונית כזאת,
מהוה אסיפת בחירות שלימה הנעה על גלגלים ממקום אחד למשנהו.

אוטוכיסיש מו כחירות. אני ושחקן מכב* תל־אביב האמריקאי,
אג׳ו מורדכוב־ץ• ,בניז־יורק על רקע שיטת פירסומת אופיינית למסע
הבחירות לנשיאות ארצות־הברית, שהתנהלה שם. הכת בת בראש

זקוף• במקום הסמל של מכבי נשא על כיס
מעילו את הסמל של קבוצת הריינג׳רס מיוהנסבורג:
אריה מושיט לשין. אמרנו לו:
תענוד את סמל מכבי. אולם גולדשטיין השיב
מלמעלה למטה: אני עוד שייך ל־דיינגירס.
את אג׳ו לעומת זאת הטרידו בעיות
אחרות. הוא פירמה די ידועד, בסו־פרנציסקו,
שם הוא עובד כזבן בחנות לדברי
הלבשה. אבל אג׳ו רוצה רק להתחתן
עם ישראלית. הוא אמנם רוצה מאוד לחזור
לארץ, לביקור קצר. בקיצור, אחת שרוצה
גם כן להיות בישראל בביקור מדי
פעם, יכולה להתקשר ישר עם אג׳ו לסאן־
פרנציסקו.
משהו סמלי קרה לשניהם באחד המשחקים.
הם התנגשו. אג׳ו שבר כמעט את האף וגולדשטיין
עיקם את פיו. זה התאים לאפיים.
אולי אג׳ו לא ית.ווב יותר את אפו לכל
חור וגולדשטיין לא יפטפט יוחד.

לכל מי שלא יאמין.

כל ישראל הכריס
רפי לוי היה באמריקה חבר נורא טוב.
/לפני כל משחק היה בא ושואל בדאגה
מה שלומו. בארץ, היה בקושי מנענע לו
את ראשו לשלום. אבל כאן ראינו אותו
תמיד נדחק אל רפי: רפי, מה עם הכרטיסים?
הבאתי איתי גם חברה. רפי הוא חבר
נפלא. תודה רפי, להתראות במשחק הבא.
החבר של רפי לא היה יחיד. לפני כל
משחק היו לנו המון חברים. עוזי, דני,
רמי, מוטקה, כל החברה הטובים באו. ומאיזה
מוחק, מתל־אביב, חיפה ומכל הד,תיש־בות
העובדת• תפסתי אחד כזה ושאלתיו:
מה אתה עושה?
לי מד.

או, אני התאהבתי בה. אני משוגעת אחריה•
האוירה, הנוף, האנשים אני רוצה לחיות
שם. הייתי שם שבועיים.
למה חזרת?
העבודה מחכה לי. חוץ מזה מה תגיד
אמא.

כייסכול, הקפות וכדורגל
•יי* תעמולה לקראת המשחקים שן
1לנו, היתד, חלשה מאוד. שאלנו את המארגן:
מדוע, היכן היזמה הפרטית, הרעש,
הסרררם לפני המשחק ואחריו. הרי באמריקה
בלי תעמולה אין קהל, אין כסף ואין
כלום. הוא ענה שמכר את המשחקים לאגודת
בני־ציון, זאת שנתנה לנו את האד
(המשך בעמוד )30

ספרים מקור
מלאכי חבלה
חחכלן חטוכ אלכם (מאת שרגא
גפני, הוצאת זליקוביץ 334 ,עמוד) הנו יצוד
יוצא־דופן בעיצומה שלמלחמת העצמאות —
תקופה בה היתה הרדיפה אחרי הדובים
בבר מסי תחת למדי. בהיותו בונר בית־ספי
תיכון, מציעים לו קציני המיון להישאר
בעי רף׳ כפקיד. אולם הוא מתעקש: רצונו
ללכת לסקמ״ח בכלל, ולגדוד הפורצים נד
סרס.
לרגע קל דומה כי הפקידים למיניהם
נוסים למלא את הבקשה המוזרה. אלכם
נשלח למחנה, אי־שם בדרום הארץ. אולם
בבואו לשם מגלה הוא כי הוא הוצב לחטיבת
חי״ש בלתי ידועה — חטיבת
גבעתי.
תגובתו של אלכם, לנוכח תגלית זו,
אפייגית לדור שח נך על ברכי האללת ה־פלמ׳׳ה,
המעטת דמותם של אירגונים צבאיים
אחרים, כולל החי״ש של ההגנה•
רושם אלכם ביומנו. :חטיבת חיש, המכונה
גבעתי, אשר מעולם לא שמעתי את שימעד.
תהיה היחידה שאשרת בה! הייתי האומלל
באדם. י! טל עלינו לכבוש איזה כפרון
ערבי, או להחזיק באיזה משלם פחות־ערך,
שהפלט״ח כבש! וסילק ידו ממנו.״
אולם במהרה לומד אלכם לדעת כי יחידה
קרבית טובה בנויה לא רק על מסורת
ופרסומת, אלא בראש וראשונה על רוח
מתאימה של אנשיה. הוא לומד זאת תחילה
מפיו של החבלן — וגונב המזרונים —
הוותיק, נסים הג׳ינדי. היא שב ולומד זאת
על עורו ועל בשרו, כאשר ניצבת החטיבה
.הבלתי־ידועה -כחומת־פלדה בין סורי הפולש
המצרי לבין תל-אביב.
דיגדוג בסטן. עוד לפני סבילת־האש
הראשונה לומד אלכם להשתמש באחד מכלי
הנשק המהוללים ביותר של אנשי גבעתי:
חוש־ההומ!ר הבריא. בעת שעור בסטן מסביר
לו החבלן הוותיק פיפו. :במקרה של
מעצי ר בסטן לוקחים את הסטן, מודרגים את
האוייב׳ עד שהוא מתחיל לצ,ווק צחוק
בריא — ואז תוחבים לו את הסטן לגרון,

שיחנק*.
טבילות־האש של אלכם באות בזו אחר
זו: אשדוד, יבנה הערבית, עיבדיס, הגיהגום
של גבעה ,69 הקרב על משלטי הצומת,
גיבעה .113 היא מסגל לעצמו את הציניות
הקשוחה של החייל הקרבי הוזתיק. בשמעו
את קול התותח הישראלי הראשון, בעת
ההסתערות על יבנה, הוא מגיב. :מי הסריח
כאן/׳׳ תגובתו על מסדר ההשבעה הראשון
לצה״ל. :העליבו ב נו ...הוכחנו די והותר
את נאמנותנו לצבא ולמולדת — ואין צורך
להרבות בטכסים.׳׳
לשיא פעילתו כחבלן מגיע אלבס בערכו
הצגת מיקוש של משלט 113 בעת ההפוגה
הראשוני. לנגד עיני המצרים היושבים
ממול. הוא מעסיק שלושה חבלנים אחרים,
זורע מסביב למשלט שש שורות של מוקשים,
אשר לא היו ולא נבראו. התוצאה:
לאחר פינוי המשלט על־ידי כוחות צה״ל
פותחים המצרים בהרעשה כבדה כדי לחסל
את המוקשים, מסתערים, עולים על מוקש
אמיתי, שהוטמן במקום זמן רב לפני כן,
נרתעים לאחור. כתפו של אלכם כואבת
משך שבוע ימים מרוב טפיחות ה.ויכה של
החברד.
הרגשות — לקורא. מובן שפעילותו
של אלכם אינה תמיד משעשעת. חבריו
לחוליית החבלנים נהרגים בזה אחד זה.
סיום הספר מוצא אותו יושב בשוחת פגז׳
ליד גופתו המרקיבה של נסים הג׳ינג׳י,
מפקדה האגדי של החוליה, שעה ששיירת
האספקה הראשונה פורצת לה דרך אל
ישובי הנגב המנותקים. הוא מדוכדך. אולם
אין הוא מיואש. :שוב ניתן להם, ימח
שמם, בשן החולצת, ונדפוק אותם, סמוך
עלינו, מכאן ועד קהיר שלהם*.
החבלן הטוב אלכם אינו יצירה ספרותית
במלוא מובן המלה. שרגא גפני, הצעיר
השחרחר, ששירת כחייל קרבי בגבעתי,
סירסם סיפורים בהעולם חזח ובכתבי־עת
שונים, ראה בו ייתר כתבה קרבית, כת בה
ממרחק מפוכח של שנים, תוך שינוי שמות
ושיפוץ מאורעות מסויימים. התוצאה: תיאורים
ריאליסטיים קיצוניים, המסאירים את
כל הרגשות והמסקנות לקורא עצמו. אחד
הספרים, אשר ישמשו, ללא ספק׳ דוגמה
לכותבי תולדות כובשי סיני, אל־עריש, רפיח
ועזר. בבוא יומס.

**ת הזקנים הגיעה. מדרום לבאר״
2 /שבע, כל הצבא מגדל זקנים וכל העם
צבא. הזקנים הם, לעת־עתה, דלילים וקצרים
— קצרים ומפתיעים כמו המלחמה שהנבי־סה
אותם. יגידו לכם שהזקנים צומחים מפני
שאין זמן לגלח אותם. אל תאמינו. קד
הגבול על הלחיים ומתחת לסנטר מתוקן
במכונת־גילוח חרוצה. ובכל זאת. כולם מגדלים
זקנים׳ כאילו יצאה פתאום פקודת־שיגרה
מטעם מסכ״ל /אכ״א /ענף משטר
ונוהג להחליף פרצופי־צפון בפרצופי-דרום•
לפקודות אחרות של ענף משטר ונוהג
אין ביום הרבה ערך. מי, למשל, משוגע
לצחצח נעליים /להיפך, הכל שומרים בקפדנות
על האבק הלבנבן של מדבר״סיני
המכסה את הנעליים, כדי שבבואך לעיר תדע
כל בת־חוזה מאין באת ולאן אתה הולך.
אחד המזוקנים והמאובקים הוא תלמי, בך
קיבוץ מעבדת. גבר שמדבר מעט, אבל ער
שה הרבה. כיום, מבדי צבא, הוא מדהיר
ג׳יפ לאורכו ולרוחבו של חצי־האי. קודם,
למד חקלאות באוניברסיטה. בשעה 8.00בדיוק
הוא מצביע על השעון ואומר. :עכשיו
מתחיל השיעור שלי.״ זה נבוז• דת. ני
הבוקר סיפרו אותו יום על פתיחת הלימודים
בקריית האוניברסיטה החדשה בירר
שלים. ומחוץ לכל אלה, תלמי הוא חובב־ארכיאולוגיה,
מאותו ם ג החובבים העוסקים
בעניין בשיא־ד,מקצועיות. בשעתו, הצטרף
למשלחת הארכיאולוגית של נלסדן גליק,
וחפר את חצי־הנגב. ויקח אותי השד, אם
הוא לא ניצל את ההזדמנות וסימן לו בשבוע
האחרון כמה נק דות לחפירה בעתיד,
אבל כל זד״ רק אחרי שיגמרו לחפור שם
שוחות ותעלות קשר.

שלושת גג׳י פ אחד
ן ^ ג׳ י פ של תלמי הוא, אגב, בעל מסן
1פר לבן. גם הרבה ג׳יפים אחרים אינם
צבאיים ביסודם, מר, שמעורר את המחשבה

הפצצזת הבחסיות האחחטת נפלו על העיר

אחרי ניצניו מתחילה המלזזאה נצורה • ס ־
נית הפוכר״ האכזבה היא כללית, כשמתברר
שזו סתם תאונת־דדכים קלד״ מהסוג
שמוצאים בכל פינה.
אברעגילה — מוצבים סביב לה. המלחמה
כאן היתד. עקשנית. כי בניגוד לשאר הסקר
מ ת, המצרים השיבו אש. אפשר עוד לראות
את הזחל האמיץ, שטיפס על גדר־התיל של
אחד המוצבים כדי לפרוץ אי תו, ונשאר שם.
הנקודה עצמה מורכבת מכמה בנייני אבן
נמוכים. לכמה מהם יש ארבעה קירות. לאחרים
— נשארו רק שלושה. פה ושם נשארו
ערימות גדושות של פגזים מצריים
פגזים כאלה דוד לא ראיתם כל אחד מהם
ארוך יותר ממסר, וכדי להרים אחד מהם
צריך להיות גבר רציני. הקלע לבדו הוא
שלושים קילו בערך.

רכב על כי מ-ל

^ ת הדרף בין אבו־עגילה לתעלת סאץ
מתארת המפה במלים האלה. :חוליות
נמוכות ומפוזרות, אפיקים רדודים גבעות־חול
בג בה 10־ 5מטר, רכסי־חול בגובה
10־ 5מטר, חול שיחים וחצץ, שטח גלני,
חול ושיחים״ אץ כמעט מה להוסיף, רק
תתארו לכם את המלים האלה מפוזרות על

־ סאת א1רי
אם יוכלו להתקיים שבועות בלי לעלות על
מוקש• לעת עתר, לא עלו. מזל של גמל.

זרחץ משקח את חמצריס
ןךיצתחלאח — מחנה אוהלים קטן ללא
נפש חיה. ויהי ביר חמד״ במרכז הי
מחנה מום הדגל. עליו מתג פף ברוח
סדין לבן גדול. הוא מתנופף כבר ימים אחדים,
והספיק לצבור כמות הגונה של אבק
וליהפך מלבן לצה׳ ב.
בביר רוד סלם רואים בפעם הראשונה משהו
משונה באמת: טרקטור. בין כל הטאד
קים בדרך, היא נראה כמו כבשה שחורד״
אבל המקום היה באמת מץ חווה חקלאית
כנראה, כי בחצר, ליד בניין האבן היחיד
ושורת הצריפים, עומדות עוד כמה מכונות
חקלאיות אמריקאי׳ ת צבועות בצבע אדום
מבהיק. הדבר היחידי החסר כדי שכל הנקר
דה תיראה כמו קיבוץ צעיר טיפוסי, הוא
כמה שדות ירוקים מסביב.
אומרים, שבמלחמת קוריאה נסעו אחרי
החייל האמריקאי כל השירותים, כולל אספקת
גלידה קרה כמנה אחרונה לארוחת־הצהריים
הצבא המצרי היה צנוע יותר,
אבל לא בהרבה. בדרך רואים כמה מטבחי-
שדה משוכללים ביי תר, מתוצרת גרמנית,
שהיו נגררים אחרי מכוניות ומסוגלים לספק
אה חות חמות בכל התנאים, אם רק לא
עוזבים אותם באמצע הדרך. אחת היחידות
החרימה לעצמה מטבח־שדה כזה ואין מלים
בפיה כדי להלל ולשבח את סידוריו המצר
יינים. בקילומטר ד.־ 14 לפני התעלה אפשר
היה לראות מתקן ע ד יותר משוכלל — מכונה
לזיקוק מי־ים, המספקת מי־שתייד.
מצויינים. המכונה, תוצרת ברית־הטועצי־יה
צבועה גם היא בצבע צהוב־בהיר, נראית
כמו קרון רכבת קטן, ועליה הכתובת
.קהיר־אלכסנדריה״ .אלכסנדר זרחין היה בוודאי
נהנה מאד לבדוק אותה. עד כמר, קד
אפשר לראות, היא מבוססת על הפטנט שלו.
היא חדשה לגמרי, וכמעט שלא נפגער״ החיילים
אומדים את ערכה ב־ 100 אלף לירות,
והם מבינים משהו במכונאות.

מי ,8חיייו ת ועיתוגים

המדאיגה שכמה פקידים נדרשים הולכים
כבר זה שבוע או יותר ברגל. השלישייה
שיושבת בו היא חסרת חוש־הומיר. אילו
היה לה חוש־הומור, היתה כותבת על ה־סאמבון
של הג׳יפ. אקספרס תל־אביב —
קהיר״ ,כמו שעשו אלפי נהגים איזרים במקום
זה כתוב על הטאמבון בצבע אדום
.שושנה היפה* .זאת החברה של שיקר (זקן
שחרחר) .אריה (זקן אדמדם) התקנא בו,
והכניס על הטאמבון ע ד כתובת. :ג׳י ד
ג׳ית* .זאת החברה שלו. והוא עושה כל
מאמץ להבליט את ה״ג׳ינג׳ית״ ולטשטש
את. שושנה היפה״.
ג׳ינג׳ית ושושנה — כשתקראנד, את השורות
האלה תהיינה בוודאי גאות מאד ש־ג׳יפ
הנושא את שמותיכן מתרוצץ במרחבי
חצי־האי ומעלה אחריו תימרות־אבק עצ מות.
ורק חבל, שמחר־מחרתיים יחזור הג׳ים לידי
הפקיד הנדרש, בעליו החוקי, והוא יגרד את
הצבע ויתרגז מאד שהצבא מלכלך את המכוניות
ולא מתחשב.
את ניצנה אפשר להכיר לפי בתי־האבן
הגדולים ולפי השלם המסביר כי הם נבנו,
כמו כל מדינת ישראל, על־ידי קרן היסוד
והמגבית היה דית המאוחדת, מד. שמוכיח כי
בכל מקום בו תדרוך כף רגלו של החלוץ
העברי — שם תבוא אתו ג 8המגבית. קצת

200 קילומטר. הדדך ארוכה כמו מאמר בדבר,
וחוזרת על עצמה כמוהו. החלק היחידי
של הנוף שלא מסומן במפה הם הטאנקימ
הסנמוריוניס, הואלנטיינים, האס־יו־ססז, הי

סי־ ,34 המשאיות, המיכליות, מכוניות־הגרר,
הטנדרים, הג׳יפים וד,נגררות, המפוזרים לאורך
כל הדרך, בצפיפות של שני כלים בממוצע
על קילומטר, במצב הרוס, פגוע,
חבול, או גם שלם וחדש. כולם צבועים
בצד, ב חיוור, כצבע פניו של חולה קדחת.
כל הטור נראה כמו שיירה עצי מה באורכה,
המתחילה ליד גבול ישראל ומסחיימת בחוף־
התעלה, שנעצרה פתאום מתנועה, כמו סרט
קולנוע שחדל להסתובב.
זהו הנס היחידי שאפשר לראות בסיני
כיום. את המן המפורסם, שאבותינו אכלו
40 שנה, לא מוצאים בכלל. במקומו מוצאים
כמויות עצומות של קופסות בוליביף משר
בהו ת של בשר סודאני. גם את המים שהר
ציא משה מן הסלע לא ר!אים, וכמו כן
לא רואים שום סלע שאפשר בכלל להוציא
ממנו מים.

באמצע המדבר ממש, במרחק של לשרות
קילומטרים מכל סימן־חיים, עומדים שלושה
גמלים מיותמים ולועסים כמה שיחים יבשים
בשקם נפשי עצום. אומרים עליהם, שהם
יכולים להתקיים שבועות בלי מים. שאלה

^*לח אחת לשבחם של המצרים. הם
1*4שמרו על הכבישים — משהו אדיר.
הלוואי שהרחובות בתל־אביב היו במצב
כל כך סוב. לכל אורך הדרך המדברית רואים
מתנות קטנים, שבהם גרו מתקני־ד,כבישים•
בכל מחנה כזד. יש עשרות חביות•
אספאדם, ריקות ומלאות. ומה שעוד יותר
ח שב — הפועלים היו מטאטאים את הכבישים
באופן קבוע, כדי שד,חולות הנודדים
לא יקברו אותם תחתיה,ש אפשר לראות
היטב את חשיבות העניין: היות ובשבוע
ר,א!.רון לא היד. לאף אחד פנאי לנקות כהוגן
את הכבישים, הם כבר התחילו להתכסות
בחול פד, ושם, אם כי התנועה השבוע היתד.
הרבה יותר חזקה מתמיד.
מתקרבים לסוף. מעל אחת הגבעות כבר
אפשר לראות את האגם המר הגדול, שמימיו
מבהיקים בשמש. אוניות לא רואים שם,
אפילו לא אחת. כנראה שהתנועה נפסקה
זמנית.
בצידי הדרך ע־מדים חיילים. גם חיילות,
אגב. ם יגשים אותן עטופות כפייה ומחייכות
בכל פה. הן יודעות היסב שכאן, במדבר,
ערכן עולה עשרת מונים, כמו ערך המים
המצויים בצימצום רב.
החיילים מסתערים על כל מכונית עוברת
בקריאות. :עיתון 1עיתון!״ הצמאון לעי־ת
נים חדשים נהפך לאופנה לאורך הדרך
כולד״ צועקים אפילו אלה שלא יודעים
לקרוא.
לבסוף מגיעים לעמדה הקיצונית. להצטלם

המצרית, צפתה ס1ל העמדה היעזראלית

קילומטר, אם כי במרחק של 10 קילומטר,
באיסמעיליה, יש מים בשפע.
ליד השלט שעליו כחוב 10.קילומטרים עד
איסמעיליה״ ,זוהי חובת־כבוד כשביל כל
מבקר. החברה במקום כבר רגילים לתת
ראיונות לעיתונאים, לדבר ברדיו ולהצטלם
בכל הפוזות• הם עשו את זה עשרות פעמים
בימים האחרונים. הביקוש הגדול הפך אותם
לבררנים. אין הם מצטלמים אצל כל מי שמבקש,
אלא רק אצל מי שמבטיח לשלוח
תמונות. אמנם, ליוסי יש נסיון בעניינים
כאלה .״אל תשלו את עצמכם,״ הוא אומר
לחברה .״תמונות לא תראו. לכל היותר יראו
אתכם בכל מיני עיתונים.״ מכיוון שזה המצב,
מחליטים כולם להצטלם רק אצל בעלי
מצלמות הקולנע והמצלמות הצבעוניות.
אם כבר, אז כבר.

הסיאץ יסוב? 1אחור
ךןוג שי םשם גם את מישהו מהחברה
^ המפורסמים, הרוצה בעילום שמו. הוא
פד״ זה ברור, ויש לו סיפור, כסו תמיד.
הוא לוקח אותי הצידה, שאף אחד לא ישמע.
״שמע, זו היתה חוויה!״ הוא מתפעל ,״הלכנו
בלילה שמונה הברד״ יחד עם המפקד,
כדי להשתץ לתוך תעלת ס־אץ. עשרה קילומטר
לשם, ועשרה חזרה — אבל זה היה
כדאי. מי־התעלה עלו באותו רגע על גדותיהם,
בחיי!״ נזכרתי באנדרטה הבלגית המפורסמת
של הנער המטיל את מימיו, הניצבת
בכיכר העיר בריסל. אולי כדאי היה
להקים משהו דומה בכיכר מוגרבי. זו תהיה
תשובתנו הניצחת לדובר משרד־החוץ הבריטי.
ערב
יורד על התעלה. עם השמש שוקע
גם עשן־ההפצצ ת. הבריטים והצרפתים מעדיפים
להפציץ ביום, באור־מלא, והגשק ה־נגד־מסוסי
המצרי, המטחטח כשיש מטוסים
וגם ׳כשאינם, אינו מדאיג אותם במי, חד. החברה
מספרים, כי בשעות היום אפשר היה
לראות כל היום את מטוסי המעצמות, כ־שטייסיהם
מוציאים יד החוצה, לברכת
שלום. לאיסמעיליה עצמה היו מביאים דרי־ש,ת
שלום אחרות לגמרי. יכולתי לראות
ולשמוע עוד את ההפצצה האחרונה של היום
(ואולי גם האחרונה בכלל, כי בינתיים הוסכם
על שביתת־נשק) .היא פגעה במגדל־מים
גבוה ומהמקום ד* ולו להתאבך תמרות עשן
שחור וסמיך.
לפני שירד החושך, אוכלים ארוחת־ערב.
אוזר־כך אס ר יהיה להדליק אש ואי־אפשר
יהיה לחמם את הבוליביף. המדורה ניזונה
מג׳ריקן של בנזק, חומר הדלק היחידי. הנראה
בסביבה. את הארוחה מסיימת לגימה
חגיגית מר,מימיה. המים פה יקרים מאד. משום
מד. מביאים אותם ממרחק של 200

המאג? שבא מאחור
חרי ח א וכל מסתדרים במעגל. כולם
כולם. מולא ויוסי, איציק וזכרוני, ציפורי,
בנצי, וולף, רפי וכל השאר. לא, אין
זה דומה לפלמ״ח. מדורה לא מדליקים׳ כי
לא ר,צים להתבלט יותר מדי. וגם לא יושבים
מסביב, אלא רובצים בחול, על הבטן.
ואז מתחילים ללכת הסיפורים.
המלחמה נמשכה
רק מאה שעה ושעה,
אבל סיפורים נולדו
בה כמו באלף לילה
ולילה. כל אחד שומע
בפעם המאה ומחכה להזדמנות
לספר אותם.
זכרוני מתחיל :״מה
אתם יודעים. אחרי שחיסלנו
את ההתנגדות
בביר ג׳פג׳פה זאת כבר
היתה סתם טיסד-
הטאנקים שלנו נסעו 50
לשעה. והג׳יפים לפניהם.
כמו שאנחנו ם-
סים, פתאום רואים מאחורינו
איזה 3קילומטר
מהכביש, נוסע
לאם לאט טאנק. לא
ידענו, שלנו, לא שלנו.
החלטנו לתת לו להתקרב
אלינו. פתאום הבחנתי
בתוך האבק בצבע
הצהוב ׳.טי .34 מישהו
צעק להוריד באזר
קה. אחו הטאנקים הסתובב,
יצא מהשיירה,
ירה ופגע בול. ראינו
איך אנשי הצוות פותחים
את המדפים ויוצאים
החוצה. שנים מהם נפלו
תיכף. אחד ניסה
להשיב אש, אבל נפל.
כאן מתערב בנצי• :עכשיו תשמעו איו
הפעלנו את הפאנק הזה כעבור י. סייס.״
מולא מפסיק אותו :״בנצי, אוי ואבוי לך
אם תשקר!״ כל החברה פורצים בצחוק אדיר.
תיאור המאורע הזה שנוי במחלוקת
חריפה בין בנצי ומולא, מסיבות שיתבהרו
מיד. בנצי ממשיך :״אז זה היה ככה. שלחו
א־תי ואת מולא, עם עוד מכונאי אחד,
לנסות להפעיל את הטאנקים. זה לא כל כך
פשוט. קודם כל׳ לא ידענו איך פותחים
אותם. המצרים השתדלו תמיד לעזוב את ה־טאנקים
סגורים. עד שמצאנו את הבריחים.
וגם אחרי זה. לטי 34 יש קפיצים שמרימים
בעצמם את המדפים. אבל קודם לא ידענו
את זה, ותמיד היה נדמה לנו שמישהו
בפנים דוחף ז!ת המכסה, ברגע שאנחנו מנסים
לפת,ח אותו.

מולא מנסח להתרגל
י* עילוי, באותו בוקר בדקנו כמה טאד
• 1קים — לא דובים ולא עצים. הטאנקים
לא מניעים. פה האקסנשוס שרוף, שם הפלאגים
מפוצצים. בסוף מגיעים לטאנק הזד״
הטכנאי אומר שאפשר להניע אותו, רק
צריך להוציא מבפנים את ההרוג החלטנו
להוציא אותו דרך התא של הנהג. ק שרים
חבל, מושכים — לא יוצא. הרגלים התקשו,
והן מפריעות. תופסים את הרגליים, קושרים
יחד, מושכים — יוצאות. הלאה לא הולך.
הידיים מפריעות. מושכים החוצה יד אחת
— כולה שחורה ונפוחה. העיקר, כאן אנחנו
רואים פתאום את מולא קופץ הצידה...״
״בנצי, שלא תשקר!״ צועק מולא כשעיניו
מזרות אימים.
״מולא קופץ הצידה,״ מרים בנצי את קולו
,״רץ 50 מטר, עומד ומקיא. בכל כוחו.
,מה העניינים, מולאז׳ אני שואל אותו.

,כלום,׳ הוא אומר, ,אני רק לא רגיל ל-
הרוגים. אני צריך שלושה ימים בשביל
להתרגל. גם בבית,׳ הוא אומר, כשאני בא
לחופש, ע ברים שלושה ימים עד שאני מת״
דלג מחד ש
״בנצי, אוי ואבוי לך!״ צועק מולא.
״העיקר *,ממשיך מ צי תוך התעלמות
גמורה מהאי ם הצבאי הברור .״הגווייה לא
יצאה מהסאנק. היה צורך בעזרה מבפנים.
מי יש לנו שייכנסז מולא, .מולא — תיכנס
פנימה.׳ מפה לשם, הוא נכנס. המכונאי ממשיך
למשוך את הגווייה, פתאום הרגליים
התחילו להתנדנד באוויר. כאן מולא התחיל
פתאום לצעוק...״
״חכה, מצי, אנחנו עוד נתראר״* מתיז
מולא.
״מ, לא מתחיל לצעוק, :בנצי — את האקדח!
היא חי1׳ והוא קפץ מהטאנק החוצה
כשכולו לבן.״
סערת צחוק מסיימת את הסיפור. היחיד
שלא צוחק זה מולא. הוא צריך זמן בשביל
להתרגל.

״והטנקיסט ההוא שלקחנו כשבי?״ אומר

ציפורי .״זה שהסתכל בזחלים שלנו ואמר
בבוז: בכרכר ת האלה אתם מתכוננים -לנצח
את הטאנקים שלנו ז״
״כן, ואיך שחיסלנו את חוליות החבלה
שלהם,״ נזכר עדי .״המצרים השאירו אחריהם
חוליית חבלה בג׳ים, שתפק דה היה לחסל
את כל הטאנקים והמכוניות שהשאירו,
כדי שלא יפלו שלל. איך שאנחנו יורדים
בג׳ים מגבעה, פתאום יורד מולנו מהגבעה
שממ ל עוד ג׳ים התבלבלנו לגמרי׳ כי לא
ידענו של מי הג׳יפ הזה. המשכנו לדהור
אחד מול השני, וכשראינו שזה ג׳ים צהוב,
דפקנו אותו.״
״היה רק רגע אחד קשה,״ מספר רפי:
״זה היה כשעברנו על־יד ג׳בל לבני. יש
שם מקום שהכביש עובר בין שני הרים
תלולים — ובדיוק שם עוד יש סיבות
שמעו, אני לא פחדן, אבל כשעברנו שם עם
הג׳ים חשבתי שאני יושב על גחלים. אפשר
היה לעצור שם אפילו חטיבה משוריינת,
התקרבנו עם האצבע על ההדק. בסוף
מצאנו עמדות חפורות ומבוצרות, עם מקלעים
ותותחים, אבל אף מצרי לא נשאר
במקום לחכות לנו*.
״בכלל,״ אומר רפי ,״זו היתד, מלחמה
קלה. פחדנו רק משני דברים — ממטוסים
ומיונה וחצי כשהוא דוהר בג׳יפ. זה היה
באמת מס כן.״ יונה וחצי הוא שחקן כדורסל,
חבר הנבחרת, המשחק עכשיו בכדורים
אחרית

ביקור כרמי בתעלה
ף*וח קרה באה. זהו האות להתכסות
1בשמיכות וללכת לישון. את המשכבים
מארגנים בין המכוניות, כדי למעט קצת
את צינת הרוח. מתכסים עד לאף במספר
גדול ככל האפשר של שמיכות מצריות־

לשעבר, מסתכלים קצת בכוכבים ונרדמים.
בבוקר יש שעון מעורר טבעי — הטיח־ט
ח האנטי־מם סי המצרי, הנפתח בשעה
חמש אפם אפם בדיוק. הם לא שמעו עדיין
על הפסקת־האש שנקבעה בינתיים, וגם אנחנו
לא. לכן התחילו לירות, לא חשוב אם
יש מסוסים או אין.
בחוץ עדיין קור־כלבים׳ בעל אופי מדברי
אמיתי. מדליקים מדורת בנזין קטנה כדי
להתחמם לצידה, ולהרתיח מחדש את שתי
כוסות התה שעוד נשארו. זאת אומרת, תה
יש בשפע, גם ישראלי וגם מצרי, אבל מים
אינם. כל אחד זוכה בלגימה אחת.
עכשיו אנחנו מחליטים לבקר בתעלה. לא
מספרים את זה לחברה, מ אחד מתפקידיהם
הוא למנוע פלישות ישראליות בלתי־מתוכ*
גנות. במקום זד. מסתלקים מאחורי הגבעה,
למטרות פרסיות כביכול, ומשם ממשיכים.
אין בעיות.
אחרי קילומטרים אחדים, מגיעים לכביש.
זהו הכביש המקביל לתעלד״ המתחיל בעיר
סואץ ומסתיים בקנטרה. ה,־לבים הלאה. מסילת
הברזל. לבסוף עומדות רגלינו לא הרחם
מר,תעלת מכאן רואים מיטב את הבגיין של

חוסל סואץ המפואר, הטובל בעצים ובירק.
לא הרחק ממנו מסתלסל העשן מעל למגדל
שהופצץ אתמול. מים רבים לא כיבו את השריפה
שפרצה. העיר עצמה היא חדישה
ונאה, דומה קצת להרצליה. מצפון לעיר —
מחנות הצבא. ביתנים קטנים, טסויידים לבן.
מבעד למשקפת אנו מבח-נים במדבר, מצפוננו,
בשלוש נקודת שחורות נע,־ת בשמת
שלושה פליטים שאינם מבינים בדיוק פה
קרה ולאן עליהם ללכת.
האור עולה, ואנחנו מחליטים להסתלק.
סוף סוף, אולי גם הבריטים עוד לא שמעו
שהם הסכימו לשביתת־גשק, ובקרוב יבואו
להפציץ.

איד נכנעו הערכים
* ד ר ! חזרה דומה בכל לדרך לשת

| | רק שבינתיים חלו כמה שינוייס בכלי-
הרכב ובסאנקים. רבים רבים מהם הופעלו
והם נוסעים צפונה. מן האחרים מפרקים
את החלקים המועילים, שנשארו שלמית
אחרי ביר־חמה מסתובבים אל הכביש העולה
לאל־עריש.
לא רחוק מאל־עריש פוגשים את הערבים
הראש נים בחצי־האי. ארבעה״חמישה פלי־סים.
עם גמל עמום זרדים. אחד מצלמי־החוץ
קופץ לעומתם בהתרגשות .״בבקשה*,
הוא צועק בצרפתית עסיסית ,״תשאלו אר
תם אם הם מסכימים להניף לרגע דגל לבן.
אני צריך צילום כזה.״ בתמורה לקופסת
בוליביף מצרית, מסכימים הפליטים להניף
דגל לבן, ואפילו לחייך. הפעם, בניגוד להרגל
המקצועי העתיק, מבקש הצלם לא
לחייד. הוא צריך כניעה רצינית.
אל־עריש, חאן־יינים, עזה. מחנות צבא,
מחנות פליטים. מתנות צבא,׳ מחנות פליטים.
תמיד הם נמצאים זה בצד זד-

אי• ל״ק ש״ע
(המשך נזפנווד )27
טובוס. ארגון דיוני זה יפיץ את הכרטיסים
בין חבריו.
ברור שברחוב לא ידעו בכלל על בואנו.
טוב שקוראים קצת בניו־יורק עתונים ישראליים•
לאדם בשם רובינשטיין, מסרו את
ארגון התעמולה. הוא הדפיס כמה מודעות
יפות ותלה אותם במלון שלנו. לכל הפחות
שאנחנו נדע שבאנו גם לשחק כדורגל.
אף על פי כן קיבלו אותנו בכל מקום
בלבביות :״אתם ברי מזל. אתם בחורים
עם מזל ולא סתם מזל, מזל גדול ׳.״נכון״,
אמרנו ,״מזל כזה, באנו בדיוק בזמן ההכנות
לבחיר ת ׳.״שטויות! אתם ברי מזל
שהגעתם בדיוק למשחק הגמר באליפות העולם
בין היינקים והדודג׳רס בביסבול״.
ביסבול? מה זה ביסבול? אל אלוהים, אינכם
יודעים מד, זה ביסבולז ונתנו לכם להיכנס
לאמריקה, מה אתם ע! שים פה? ״ככה
סתם, באנו לשחק כדורגל ׳.״כד! רגל, מה
זה כדורגל?•
האמריקאים האלה רוצים ללמדנו מה זה
ביסבול( .כדור בסיס בעברית ובעברית צחה:
הקפות ).עוד לפני שחלמו על זה כבר שחקנו
הקפות בשכונה. אצלנו שבק משחק
זה חיים מזמן ומזכירים את שמו רק בשמחת
ת־רה. הקפות.
ואיזה רעש ושגעון לקראת המשחק. הטלביזיה
והרדיו מבוקר עד ערב, ביסבול.
ארוחת בוקר — ביסבול וכך גם בצהרים
ובערב. המלצרים, הרופאים, כולם שואלים
לדעתנו. מי ינצח? בבוקר מפליטים: יינקיס.
בצהרים א מרים בבטחון: דודג׳רם. בערב
אנחנו כבר מתבלבלים ואומרים: סטיבנסון.
והנה שבעת ימי המשחקים. נסה לצאת
לאכול, לקנות בחנות או להידרס ברחוב.
מי ישים אליך לב.

סכיניגילוחדילט

ספרית פועלים בע״נז
תל־אביב, רחוב אלנבי 73

הופיעו

צבי ארד/י מי ניסן
מימי מלחמת השחרור, מפגש אבות ובנים
ה תגו עו ת והתנחלות.

רומאן

בקיבוץ —

ד. אילון־סירגי /פגי שו ת, עם צמחים
ספורים

בוטאניים

לנער ולמבוגר, מלוה
מרהיבות עין.

תמונות

אפ קי ם מס4 .
במה לחינוך ותרבות בעריכת ד > צ. זהר

הוו ארד פאסט
אחי גבורי ה ת היל ה
מהדודה רביעית
נמצא למכירה ספרו האחרון של המספר הדגול

וחמאם מאן
1י ד 1יי ההרפת קן פ לי כ ס קרול

צמחים

**כשיו אתם יודעים כבר שאיזנ•
האואר נבחר לנשיא. אז, לא ידע את
זה אפילו הוא בעצמו. כמו סטיבנסון, היה
גם הוא מוכרח להופיע במגרשי הביסבול.
שם היה להם הקהל הגדול ביותר. הם חייכו
ונפנפו בידיהם כגיבורי היום ממש.
נקודה ליינקים ונקודה לדדג׳רס ועד שמגיעים
לנקודה יוצאת הנשמר״ וכל זה נמשך
שבער, ימים ובכל יום תוצאה אחרת,
וכמובן אל תשכחו להתגלח בסכיני גילוח
ג׳ילט — זאת החברה המממנת את ההופעות
הספורטאיות בטלביזיה. הינקיים ניצחו —
כמובן, הם השתמשו בסכיני גילוח ג׳ילט.
איזנהאור ניצח את סטיבנסון — הוא מתגלח
בג׳ילם.
כשנגמרו המשחקים בביסבול, החלו ההכנות
הקדחתניות להתמודדות השניה במעלה.
במשחקים שהופענו בהם היתד. חל,קה
צודקת לתעמולת הבחירות. אנו עולים על
המגרש ואתנו עולים הנואמים, ומספרם כמספר
השתקנים משתי הקבוצות. מחמאות
לנו, מחמאזת למדינת ישראל !מחמאה למפלגה
הדימוקרטית. אחד גומר ושני עולה.
זה נותן מחמאה למפלגה הריפובליקאית.
הקהל מריע לשניהם.
אנחנו מקללים, שיגמרו כבר. מוכרחים
לסבול, מה לא עושים למען המפלגה. בתחילת
המשחק בועט רפובליקאי את בעיסת
הפתיחה, די רחוק. במחצית השניה בועט
הדים.קדמי, בעיטה קצרה. מסכן.
במלון אלאמאק בניו־יורק בו התאכסנו,
שכן גם אחד ממטות הבחירות של סטיבנ־ם,
ן .מכוון ששייע היה נאלץ להישאר במלון,
נתנו לו את ד,ת אר: שומר דגלו של
סטיבנסון.
זה דוקא מצא חן בעיניו .״אולי בפעם
הבאה אציג גם את מועמדותי לנשיאות׳,
אמר. אני חושב שיש לו סיכויים, הוא
די פופולרי שם.
במקומות שונים בעיר, היו נערכות מסיבות
ונשפים. מארגני מסיבות אלה הסת.בבו
גם בינינו והתידדו ־עם הבחורים. היו מזמינים
אותנו לנשפים שלה* אחדים תארו לעצמם
שיוכלו לעשות חיים בנשפים אלה,
רקודים, חתיכות וכד, מה. כשחזרו קללו את
הרגע שהלכו. היו צריכים לשבת בראש השולחן
כאורחים מכובדים ולשמ ע במשך
שעות את נאומיהם הארוכים של מארגני
הנשף. החתיכות נגשו אליהם רק לקבל אר
טוגרסים. יחי ססיבנם ון. יחי אייק. אבל בינינו
לבין עצמנו אם תשאלו אותי אגיד
לכם: אי לייק שייע.

ספ 1רט
האנלימפיאדר.
משחקים א שורי ם
בשבוע הבא יפתחו במלבורן המשחקים
האולימפיים. אחת ממטרותיהם של מ״חקים
אלה היא, להפגין את עליונותו של הספורט
על כל המפריד והמרחיק בין העמים ובני
האדם. אלם האולימפיאדה ה־ 16 במלבורן
לא תוכל להתגאות הפעם בשסע הישגים
מסוג זה. כי בחלקים שונים של העולם,
יהיו בני האום עסוקים במשחקים אחרים,
שקשה למצוא בהם את רוח הספורט.
מסיבה זו הודיעו המש מדינות על ביטול
השתתפותן, ממש ברגע האחרון, במשחקים
האולימפיים, נוסף למדינות שסרבו מלכתחילה
להשתתף במבצע זה.
סין העממית, שספורטאיה היו ודאי בץ
250 אלף המתנדבים לעזרת מצרים, נזכרה
פתא ם כי גם סין הלאומנית משתתפת באולימפיאדה,
הודיעה על סרובה ל,־,תחרות
עם הלאומנים בקרב הגון. ספרד של פרנקו,
לא הסתפקה בעזיבת הקומוניסטים הסינים,
קיותה כל הזמן כנראה שכל המדינות בעלות
המשטר הקומוניסטי ינטשו את האר
לימפיאור״ משלא עשו אלה את רצונה, פרשה
היא כעצמה.
הולנד, לה נשקפו סיכויים רבים למדליות
זהב, ביחוד בענפי השחיר ,,החליטה כי במקום
לממן את שיגור משלחתה הספורטאית,
מוטב לממן שיגור דברים אחרים להונגריה.
שוויץ הקטנה פרשה ללא נימוק.
אין להסביר רבות מדוע העדיפו ספורטאי
מצרים להישאר בשעה ג רלית זו בארצם.
המשחקים שם רציניים יותר מבמלבורן.
הרוח איתנה. גם ספורטאי ישראל היו
עסוקים. אפשרי היה לפגוש אותם בכל מקום.
הכדורגלנים, על מגרשי הקרבות בעזה וחצי
האי סיני. הכדורסלנים, כשהם משחילים
כדורים לאו דוקא לתוך סלים. השחיינים,
כשהם שוחים בימות הח,ל והאבק של מדבר
סיני. האתליטים רצו, קפצו וזרקו כדורי
ברזל, אך לא בידים.
עם זאת, שלחה מדינת ישראל משלחת
ספורטאית מצומצמת למשחקים האולימפיים.
היא כללה את האתליט דוד קושניר, שאם
כי השגיו אינם עומדים על רמה בינלאומית,
רא י לייצג את ישראל י, תר מכל אתליט
ישראלי אחר. כי קושניר, קיבוצניק ואיש
משמר־הגבול, מסמל את ההתמסרות הגדולה
לענפי ספורט טהורים שאינם פופולריים.
גם השחיינית שושנה ריבנר והקופץ למים
יואב רענן, נכללו במשלחת בצדק, הן בשל
התמדתם והן בשל השגיהם שאינם חד פעמיים.

מ ס לו ל
מתיחה בל וגדון
צרופו של יהושע (״שייע״) גלזר, למסע
קבוצת מכבי תל־אביב באמריקה, היה מוטל
זמן רב בספק. הגורמים לכך היו משפחתיים
טהורים. פנינה, אשתו של שייע, התנגדה
לנסיעת בעלה בטענה :״הוא בא רק לפעמים
לבקר בארץ ובביום״ רק הבטחה מצו הנהלת
מכבי תל־אביב לתת לה אפשרות לבקר
ב״* רוסה עם בעלה, הסירה את המכשולים
המשפחתיים.
אולם נסיעתה של פנינה לא מומנה על
ידי סבבי. שייע עצמו היד, צריך לממנה
על־ידי חסכון דמי הכיס בתקופת שהותו
באמריקה. בעוד ששאר חברי הקב,צה קיבלו
כל אחד סך של שניים וחצי דולר ליום
דמי כיס, נרשמו דמי הכיס של שייע על
חשבון אשתו. מובן שעקב כך נאלץ שייע
לשבת רוב הזמן במלון שעה שחבריו בילו.
חזרה למילואים. כאשר חנה המסו*
שהטיס את חברי הקבוצה חזרה לישראל,
בשדה התעופה בלונדון, הגיע תורו של
שייע לצחוק מחברי! .הם המשיכו בדרכם והוא
נשאר בעיר ״לבלות ירח דבש קצר עם
אשתי,״ כפי שטען. הנקמה באה מיד.
פנינה באה לקבל את פני הקבוצה ובעלה
בלונדון. מאחר שהקבוצה התפלגה לשניי*
פגשה היא את החלק שבו לא נמצא בעלום
״איפוא שייע?״ שאלה פנינה. החברה נעצו
בה עיניים תמהות :״מה את עושה פר,ז
שייע מחכה לך באמריקה, הן נדברתם להיפגש

החברה מספרים כי פנינה רצה כבר לקנות
כרטיס טיסה לאמריקה אלא שבדרך פגשה
את בעלה. כששאלו החברה את שייע :״מתי
תחזור?״ השיב :״כשיקראו לי לעתודות*.
השבוע, נראה מועד זה קרוב הרבה יותר
מכפי שנראה אז בלונדון.
העולם חזה *9$

אנשים נוער חלוג לוחם
רב־אלוף משה דיין תואר השבוע על-
ידי העיתונות הצרפתית בכינוי הציורי, העין
השחורה של המדבר לפני בואו
לביק ר בשארם־אל־שייך הכבושה, מצא דיין
דרך מק רית להודיע ליחידה במקום על התקרבותו:
הוא מסר באלחוט כי הולך ומתקרב,
אבא של יעל ובעלה של רותי
אגב, באותו יום עצמו לבשה בתו, יעל
דיין ( )17 את מדי החאקי, הפכה טירונית
בצבא שעליו מפקד אביה המעשה האחרון
שלשה שגריר ברית־הט עצות אלה*
סנ דראכרמוב לפני החזרתו מישראל,
היה התנזרות משתיית וודקה: הוא מצא, כי
המשקר, גורם להשמנה כאשר יצא ראש

שחקנית ריבקה זראי
ההר בא לתיאטרון
הממשלה דוד כן־גוריץ, בעודו חולד״
להשמיע את נאומו בכנסת, נלוותה אליו פו־לד״
אשתו, כשבידה בקבוק־תרמ ס מלא
קפה, והגמיעה את ביג׳י מפעם לפעם מהמשקה
החם הרב הצבאי הראשי, אלוף
משנה שלמה גדרן, הצליח לתפוס ברצועת
עזה שב י מצרי בעצם ידיו. המעשר, אירע
שעה שגורן נכנס בשבת לפרדס בקירבת
עזה, כדי למצוא ברז וליטול את ידיו לפני
תפילת שחרית. בין העצים גילה חייל מצרי
מזויין בתת־מקלע, ופקד עליו לצאת ולהסגיר
את עצמו. גורן, שלא היה מזויין,
לא לקח מידי השבוי המובל על־ידיו את
נשקו, כדי לה־מנע מווילול־שבת העיתונאי
הבריטי ראנדולף צ׳רצ׳יל, בנו
של ראש ממשלת בריטניה לשעבר, שסייר
השביע בחצי־האי סיני, שאל את מלוויו היכן
נמצאים החיילים הישראליים. כשהסבירו לו
כי כל לבושי־החאקי בשטח הם חיילי ישראל׳
זקף צ׳רצ׳יל עיניים תמהות ואמר:

,ואני חשבתי שאלה הם החלוצים
עיתונאי־חוץ אחר ביקש ראיון אצל מנהיג
הצ״כ פרץ ברנשטיין, כשהחל ברנשטיין
מוסר את הצהרתו באיטיות מרובה, כדרכו,
האיץ בו העיתונאי, :מר ברנשטיין, אם תדבר
כל כך לאט, הרי עד שתגמור להשמיע
את דעתך על כיבוש עזה, תצטרך להתחיל
להשמיע את דעתך על כיב! ש קאהיר*.

עזי בהד־־סיג
חנה מרץ סיפרה השבוע על מעשה בשעת
הצגת הוא הלך בשדות, באחד מבסיסי
צה״ל בדרום. כאשר כבה האור באמצע ההצגה,
צעק אחד מן הקהל לעבר הבמה:
,מלחמת בני אור בבני חושך!*
לשחקן־על־רגל-
אחת הסך גם כתב הצופה
שמואל אבידור, שהגיע
ללינת לילה בחצי־האי סיני
בשעת סדר עיתונאים. כדי
לשעשע את המארחים, חיילי
צה״ל, השמיע סידרה של
חיקויי נואמים, לקול צחוקם
הסוער של הנאספים מסביב
למדורה. ההפתעה
האמיתית חיכתה לשומעיו
רק למחרת, כאשר נשא בי־ג׳י
את נאומו בכנסת. התברר׳
כי היה דמיון מפליא
בין נאום זה לבין החיקוי
לו, אשר הושמע יום
אחד קודם הרב הירושלמי
בן־ציון רינגל•
בויב פתח בארצ ת־הברית
מגבית למען הקמת גדר
סביב הר־סיני, מכיוון שלפי
טענתו (;בדברי התעמולה ל-
מגביתו) ,העזים עולות בהר
ואוכלות כל חלקה ט,בה*
המנהל הכללי של משרד
הדתות שלמה זנביל
כהנא, חובב הטכם2ם הדתיים,
הזדרז להודיע השביע
על כוונתו לארגן עלייה לרגל להר־סיני...
דובר צה״ל משה(״מויש״) פרלמן הצטנן
גם הוא השבוע בצורה קשה, כדוגמת
ראש ממשלתו ונאלץ להופיע במסיבת־עיתד
נאים כשממחכה מכסה את אפו. אמר מויש,
בעל המבטא האנגלו־סאכסי ד,מ בהק :״אני
מקווה שהנזלת משפרת קצת את העברית
שלי אמרה השבוע שחקנית תיאטרון
אהל ריכל! ה זראי, העומדת למלא תפקיד
ראשי בק מדיה המוסיקאלית ,5:5שתוצג
בשבוע הבא בהצגת בכורה, :כל התיאטרונים
נוהגים בזמן האחרון לבוא במגע ישיר
עם העניינים שהם מציגים. שחקני פאנדריי
הגיבור ביקרו באיטליזים, שחקני הסילונים
טסו במטוסים ושחקני אלדוראדו סיירו ביפו.
לנו לא היה כל צורך ללכת אל נושאי
ד,ק ׳מדיה שלנו, הדנה בחיילי צה״ל. הנושא
בא אלינו: תוך כדי החזרות גויסו רוב ה־השחקנים
לשירות מילואים*.

פסוון׳ ה><1ב1ע

ה 1י / €מ

במעיל׳ גע 1מ
מהוות מבחר העשיר
ביותר המוצע על
ידינו לקהל לעונת
.1 9 5 7

נמכרים בחנויות
האפנה המפוארות
ביותר באירופה
• אריגים חדישים
י• צבעים מרהיבים
• גזרות אופנתיות

ברכה מן השמי
חיילי צה״ל שצנחו בשבוע שעבר מאות קילומטרים מאחורי קווי
האוייב, באזור גחל, זכו בין שאר הברכות מן השמיים גם לברכה
מודפסת אחת: חבילה גדולה של גליונות ״העולם הזה״ ,שהובאה
אליהם בדרך האוויר.
אולם חיילים אלה היו יוצאים מן הכלל. רבבות מן הקוראים
הקבועים של ״העולם הזה״ ,שמילאו את תפקידם בכל החזיתות
והשרותים, לא יכלו לקבל את שגי הגליונות האחרונים של ״העולם
הזה״ ,וספק רב הוא אם יקראו את הגליונות האלה. אולם בחוזרם
ירצו לראות את הגליונות החסרים, הן כדי לעמוד על הגבות עתץ
זה על המאורעות שהם השתתפו ביצירתם, והן כדי שלא תיווצר
פרצה באוסף הגליונות השמורים בביתם.
על כן פוגה ״העולם הזה״ אל קוראיו וקוראותיו:
,א) אם בעלך או בנך׳ קוראים קבועים של העתון, גויסו לצבא,
אנא שמרו להם את הגליונות, כדי שיוכלו לקראם בחהרם.
(ב) אם לא יכולת לקבל את העתון, ואתה מעוניין לרכשו, הרי
תוכל לרכוש כל גליון שאתה מעונין בו ישר מן המערכת. פנה
בכתב אל מערכת ״העולם הזה״ ,ת.ד ,136 .תל־אביב, סמן את מספרי
הגליונות החסרים לך, ציין את כתובתך וצרף את הסכום המתאים
בבולים, ומינהלת העתון תדאג לכך שהגליונות יסופקו לך ללא
השהיות לכתובת המסומנת.

• ח״כ הפרוגרסיכים אידוב כחן, בהסתמכו על ההיססוריון הרומאי
פלוטרכום. :גדולי המצביאים בהיסטוריה, שהצטיינו בתחבולת זריזות ובאומץ־לב
בלתי־מצוי, היו בעלי עין אחת: פילים, אנטיגונוס, חניבעל, קווינטום, סרטוריום
ומשה דיין*.
• שר״התחכורה משח כרמל, בהסבירו מדוע הוא נכנס עם הרכבת
הראשונה לעזה. :כדי שבן־גוריון לא יוכל לשאול א תנו בעתיד: איפה הייתסז*
• הסופר ליאץ יורים, מחבר זעקת הקרב, אחרי סיור בחצי־האי סיני:
.הקורבנות שלכם מתאונות דרכים הם יותר רבים מאשר מכדורי האוייב*.
• העיתונאי אכא אחימאיר, אחרי הודעת בן־גוריון בדבר הוצאת
כוחות צה״ל מחצי־האי סיני. :אפשר לשנות את שם המבצע ממבצע קזש למבצע
קלקיליה־רבתי*.

• הבמאי מיכאל אלמז, לאחר שמאמר שלו במדור הקולנוע של הארץ
סורס עד אין אפשרות לקראו. :אחרי סירוס בזה, קשר. ללדת מאמריה •
הבמאי יום ן 5מילוא, ערב הצגת הבכורה החדשה בתיאטרון הקאמרי:
.בימים לא רגילים, טוב להציג מחזה רגיל׳.
• עורו ״חרות״ יוסף) וויניצקי, על הצטננותו של בן־גוריון בעצם ימי
המערכה על סיני, :במקום לעמוד בקור־רוח, הוא עמד ברוח קרר״*
• מנהל משרד הפיתוח מנחם באדר, על ההצעה להעלות את מחירי
החשמל :״מאז אמר הקדוש־ברוו־הוא. ויהי אור!* ,כל ת ספת של אור עולה כסף*.
• ליצן אלמוני . :רק גאון כמו דויד בן״גוריון יכול להוציא אותנו עתה מן
המבוי הכתום שאליו הוא הכניס אותנו*.

השולס הזה 996

הנרות־עזור״ס
אומנם בן־גוריון הכריז פעם כי. לא חשוב מה שיאמרו הגויים, אלא מה

שיעשו היהודים *,אבל...

בכל זאת הפריעו את הבן? דכריהכיכזשין של
המעצמות, ולא מעשיהפיכושים של צה״ל.

׳כיצד לכנות את הרגשות שגרמו לבריטניה ולצרפת לדחות מיום
ליום את הנחיתה בחוף הסואץ?...

...רגשי• נחיתות.

מתמ ני םמשתתפים. אחד הקוראים המשתתפים ׳בפנזוד זח יזכח סז־שבוע
בפרס של 10ל*י. הזונה השבוע הוא משה כרסו! ,צה-ל.

מחידים קבועי
לאחת החנויות ברחוב אלנבי בתל־אביב נמאס כנראה להתווכח עם הלקוחות.
השבוע הופיעו בחל! ן הראווה שני שלטים:
• .המחיר הוא קבוע — לו גם ניתרת שבוע*.
• .חבל על הזמן והגרון — הורדת המחיר לא באה בחשבון.
מ. ת״ תליאביב

ברית־המועצות הציעה לארצות־הברית להגיש עזרה צבאית משותפת

למצריים

כדי שתהיה התמונה שלימה, צריכה עתה ארצות•
הברית להציע לברית־המועצות בתמורה שיתו?,פעולה
צבאי כהונגאריה .

כיצד לכנות את סוחרי״המזון שניסו להפקיע את המחירים מיד עם

תחילת המלחמה

סייפא וספסרא.

1׳11ו| ין

יום

חוץ לארץ
מוז לא־ עבר שבוע מאז חתונתם, ונבר גוייסו חיים דנליח טופול, אנשי להקת
הנח*ל, נדי לערוך הופעות בפני חיילים בחצי־האי סיני.
אסר מופול. :נ סו נל סנוב, אני מבלה את ירח־הדבש בחוץ־לארץ*.

,חתימתו מחייבת
החברה בצבא התרגלו לזה, שהם חתומים על כל פריט של צי ד. בייחוד התרגל
לזה ארווין, שבתוקף תפקידו כבר הספיק לחתום, בכל מיני זמנים, על ארבעים
צריפים, שלוש סירות־דייג, ששים ג׳יפים, שלוש מאות וחמשה־עשר אוהלי סיירים
וחצי טון ריבת־תפוזים, שלא להזכיר פריטי ציוד עדינים יותר.
יום אחד, כשהוא נסע בג׳יפ בחצי־האי סיני, כירכיה לפניו משאית שהרימה ענן
עצ ם של אבק. לחץ ארווין על הגאז׳ השיג את המשאית וצעק לנהג. :תפסיק להרים
אבק על המכונית. אני חתום פה על כל האבק!*
ג ניד. צה*ג

תעץ י 01ע\ת
סדברי זובלה:
.נ מו שהחברה עומזיס טל אחת הגבעות בסיני, פתאום שואל אותם יענקלה על
איזה גבעה נדמה להם שהם עומדים. הם הסתכלו במפה, ומה אתם חושבים? צחוק
צחוק, אבל לפי המפה התברר שהם עומדים על הגבעה שממול*.
במחנה חנח״ל

דברי פבו0זי1

יוסקה בנאי, איש הבימה, התיישב בין הופעה לה פעה לאכול במסבח־שדה צבאי
אי־שם על־יד עזה. מאחר שבנאי מפורסם לא רק בתור שחקן, אלא גם בת!ר בעל
תיאבון בריא, הוא פנה לטבח וביקש, אם אפשר, עוד עגבניד-
.אין!״ ענה הטבח. .דחילק, אל תשכח שאנחנו בעיר כבושה*.
.אם ככה *,אמר בנאי. ,אולי אפשר לקבל מלפפון כבוש?*

למח לא אמרת?
נשרי, המנגן בקסילופוז, התרוצץ גם הוא עם הכלי שלו מיחידה ליחידה נת!
הופעות. איישם, בסביבות אל-עריש, ניגש אליו מפקד היחידה לפני ההופעח ושאג
אותו אם הנל בסדר.
.נן *,אמר נשרי ונאנח. ,רק חבל שאין. פה אקוסטיקה*.
.אקוסטיקה?* זעק המפקד. .למה גא אמרת ק דם? הייתי תינף שנלח לחבי*
אקוסטיקה.״

ת 0נן יד
עוד לפני שקראי ליחידה לשירות, היה פיקוד היחידה, ברובו אנשי מילואים
כמצב הכן. לכן צילצל מפקד היחידה לקצין המודיעין שלו, איש עין־חרוד,
והודיע לו שעליי להיות מוכן כל רגע לקריאה טלפונית להתייצבות. .תושיב מישהו
ליד הטלפון יומם ולילה, שיקרא לך׳* דרש המפקד.
אבל העניין לא היה כל כך פשוט כפי שהוא נראה. בעין חרוד אין איש יושב
24 שעות ליד הטלפון. לבסוף לא היתד, ברירה. קצין השלישות היה מוכרח
לגייס שניים מחברי עין־חרוד חיילי היחידה במילואים, כדי להטיל עליהם
כתפקיד צבאי לשבת על־יד הטלפון של עין־חרוד יומם ולילה, ולקרוא לקצין ה,מ, דיעין
בשעת הצורך.

נימ(1ן
בעיתונים העבריים הראשונים שהגיע לכוח המוצנח ליד נחל, היתה הנותרת:
.כוחותינו יצאו לחסל את בסיסי הפדאין.״ זה קצת היה מוזר בעיני החברה, שנמצא׳
בינתיים 270 קילומטר בעורף האוייב. לפני שהמשיכו לנוע, כינס המפקד את חייליו
ואסר להם; .שיסו לב, אנחנ נמשיך עכשיו לרדוף אחרי רוצחיו של טרוספלדור׳.

.שמע, חבוב, כולנו
נאלצים להתרחץ
ולכבס
את הגרבים בכובע,
אבל לכל
דבר יש גבול!״

ב^נדות העיתונות העברית
המעיד •בוא

כותרת

החברה מהיחידה שאליה נילווה הנתב
הצבאי יוחנן לוי מתארים כך את
פעולתו של העיתונאי בקרב:
.הוא הוריד את הבאזוקה, הכנים פנימה
ראקטה — ו המשך יבוא בשבוע
הבא*.

דוד זכאי שימש פעם כעורך לילה
בדבר. רצה המקרה, ולילה אחד הניעו
למערכת טלגרמות רב! ת על הפיכות
ומרידות בארבע רוחות תבל: מהפכה במקסיקו,
טר ר באיטליה, פרעות בוונצואלה
ומלחמת אזרחים בסין.
לא ידע זכאי כיצד לנסח את הכותרת
הראשית, ולבסוף החליט לשים את כל
הידיעות יחד, כותרת ראשית אחת על
חמישה טורים:
.העולם כמרקחה.״

הוגד הש;• ע 1ל הדף
יום אחד, כשזלמן שזר היה עדיין
ע רך דבר והעיתון יצא יום יום ב־8
עמודים, באו עובדי המערכת לעורך בשאלה
מה לעשות, כשברגע האחרון
הגיע הרבה מאד חומר, וכמו כן מאמר
של יבנאלי ומכתב של מנצח ורשימה
של חיותה בוסל ואין מספיק מקום לכל.
חשב שזר וחשב ובסוף אמר. :נו
ם ב, אז תוציאו פעם 9עטוויסו*

ועוד כותרת
עורך הארץ לשעבר, משה גליקסון המנוח,
הכתיר פעם ידיעה על מחסור
בידיים עובדות בפרדסי כפר־סבא בכותרת:
•מחסור
בכוח גבחב*

האריס האריס הדה
החל מן הכומתות האדומות של הצנחנים, וגמור בכוכב האדום שעל כובעי
החיילים הסובייטיים בהונגאריה — האדום הוא אחד הגוונים הבולטים ביותר
בע למנו. אחת מארבע האפשרויות הנזכרות ליד כל שאלה היא הנכונה.

( )1״הצלב האדום״ הבינלאומי נוסד על־ידי (א) ד״ר לואי
פאפטר( ,ב) ארית סאמרסקיל( ,ג) פלורנם נייטינגייל( ,ד) ד״ר
אלכרט שווייצי.
( )2הצייר שהרבה לצייר נשים אדומות־שיער היה (א) מיכאל
אנג׳לו( ,כ) טיציאן( ,ג) דוכנם( ,ד) פיקאסו.
( )3מבין גיבורי התנ״ן התפרסם כשיער אדמוני (א) שאול,
>כ) דוד( ,ג) אבשלום( ,ד) שמשון.
( )4מחבר ״האדום והשחור״ הוא (א) פטנדאהל( ,ב) תומאם
מאז( ,ג) כאלזאק( ,ד) רימארק.
( )5״הכית האדום״ כתל־אכיב היה בשעתו (א) מחבואו •טל
בגין( ,ב) לשבת העבודה הכללית( ,ג) מרכז ״הפועל״( ,ד) מפקדת