גליון 997 מתאריך 21 בנובמבר 1956

מכתבים

העורך הראשי:

ה ו 1ו 0 5

הוו?

או רי א בנ רי

אוי חבל

ראש המערכת:
שלום כוזז

עורכי־משנה; :
רוב אי תז, או רי ס לז

עורך כיתוב:
ם ולב י עשת
כתב בכיר-.
אלי תבור
רזזוב ג לי ק סון ,8תל־אביב, ט לפון , 26785
ת. ד . 136 .מען למברקים :״עול מפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״ם.
דפוס משה שהם בע״ ם, ת״א, סל.62239 .
ממערכת איננ האחר אי ת דבוך תוכו המורדות,
כולל מו ד דו ת המתנזולסמות תחת
הכותרת ״ ר ו׳ ח לצרכו, ״,דו *ח לנוסד*
וכוי ה מוכנו ת ונדרכות דל־ידי הבו;׳רכוב
החפצה נ דו ד מוסל ו בניו, תל־אכינכ
רחוב אחד־הדם ,24 טלסוו מם׳ ; 5613

עורך תבנית:
א הרוו *דור
*לס חבוערכח :
א רי ח הרו

חבתה מערכ ת:
ישראל ביבר, ני צחנ בי, שייד גלור,
לי לי גלילי, רוי ד הורוביץ,׳ ר-ותי ורד, רוני
ווהר, אברחם חרמון, אוסהר מאובר, משח
לשם, א בי ב ה סטו, דמום ה מו, שלמ ה הרו,
הצייר הרא שי :
שמואל ברתור
דורר רפוס.־
א רי ה ארי אל

מנחל מדברה :
נתו רוו

העתוו הנקרא ביו תרבמדינה

במקום אחר בגליון זה תמצא את בקשת
המערכת אליך לעזור לה במפעל שהוא
חובת־כבוד לכולנו: הנצחת זכר הנופלים.
מן זרתנו היא לתת הערכה נאה ושווה לכל
ו/נופלים, כדי למנוע את אחת התופעות
המכוערות ביותר שלאחר כל מלחמה: ההפליה
הבלתי־מכוונת בין דם לדם.
י אני מוכרח להודות שאני רואה במורת־רוח
רבה מאד את מודעות האבל שהחלו מופיעות
לאחרונה בעמודים הראשונים של העתוגים
היומיים. אני מבין היטב את חפצם האינסטינקטיבי
של חברי הנופלים וידידי מש־פזזותיהם
לבטא בצורה כל שהיא את השתתפותם
באבל המשפחות שאיבדו את יקיריהם.
אולם
במה נופל צעיר ממעברת סאקיה בי׳
שהקריב את חייו ושאיש לא יוציא עשרות
לירות להנצחתו במודעה, מחברו בטאנק, שגדל
ברחוב בן־יהידה בתל־אביב _שידיך י
משפחתו מיוחסים ׳יותר? במה נופל חיים,
שזכה רק למודעה של 2אינטשים, מחברו
שמואל• ,שמשפחתו האמידה יכלה להקדיש
לו מודעה של 6אינטשים?
בעתונים הבריטיים הטובים נהוג, בימי
מלחמה, להימנע מפרסום מודעות־אבל רגי־
.לות. תחת זאת פותחים העתונים במדור
אחיד, בו יכול כל אדם להביע את צערו
על נפילת חייל מסויים, בצורה אחידה ובגודל
,אחיד. הבה ננהג כך גם אנחנו.
תופעה שניה שיש להתנגד לה היא
הוספת האותיות הי״ד לשם הנופל. במודעות
אלה. במשך דורות רבים קיוו היהודים כי
״ה׳ יקום דמו״ של קרבן הפוגרום, שנרצח
בידי רודפיו. אולם צעירים אלה לא נרצחו
בפוגרום, והם לא הובלו כצאן לטבח, והם
לא הושמדו באושוויץ. הם נפלו למען תחי
המולדת, חיילים מול חיילים, ללא שנאה,
ללא תאוות־נקם. מדוע נסלף עתה את תוכן
קרבנם?
כבוד לזכרם — ונניח את פיטפוטי־הנקמה
לדימאגוגים המספסרים בדם.

לעתים קרובות באים אלי בטענה כי המאמרים
במדור הנידון, הדנים בבעיות־היסוד
של מלחמה ושלום ,״רציניים״ מדי. כל אחד
מהחברים הסבורים כך אמנם, מדגיש, בדרך
כלל, שהוא עצמו הבין את הדברים יפה,
אך לדעתו הרוב הגדול של הקוראים פשוט
אינו מסוגל לכך. על כן מוטב להוריד קצת
את הרמה, אפילו במחיר של שטחיות.
היום, אחרי ויכוח נוסף כזה, נזכרתי
בשיר שכתב מישהו על נאומיו של עדלי
סטיבנסון במערכת־הבחירות הקודמת, בהם
התעקש דווקא לדבר ברצינות על דברים
רצעייננ אני מתרגם אותו מן הזכרון.
הנהו:
ראובן קרא לו מאמר
•דברי אמת הס,״ הוא אמר.
•חבל רק ש ש מעון הוא בור.
הוא לא י תפוס את האסור.״
שמעון קרא את הדברים,
שקל, הירהר, לבסוף חסכים.
״חבל רק סל ר אובן,״ אמר,
״הוא לא יבין חצי דבר.״

על דברים רציניים יש לדבר ברצינות. איני
חדשב שמישהו היה רוצה שנדבר בקלות-

דעת על דברים הנוגעים לגורלו של
עם ולחיי אדם. ואני משוכנע שאם ינסה
מישהו לבדוק את הדבר, יופתע מאד ממידת
הרצינות של ציבור הקוראים לגבי נושא זה.

לפני כמה ימים התחלתי לקרוא מכתב.
כשהגעתי לפסוק ״בנשיקות חמות, טבת-
שבע״ .נוכחתי לדעת בצעי־ שאינו מיועד
לי, ושהגיע אלי בטעות. חיפשתי את המעטפה,
ומצאתי• רשום עליה את הכתובת
דלהלן:
״לכבוד מדמואזל גילה בית־יוסף סג׳רה
(אילניה) ,דואר נע גליל ת ח תון, צפון הארץ,
ארץ־ישראל, אסיה, העולם הזח.״

אורנה חצרוני ( )315 שמעה את הוריה
מדברים על כיבוש חצי־האי סיני. התערבה
הילדה ואמרה :״אמא! למה לא כבשו את

כל האי סיני?״
מדוע לא צוחקים? מכירים את זה כבר?
אין פלא. גם את לילי גלילי לא הצחיקה
הבדיחה הזאת. לרדפך, היא באה אלי כמעט
בוכה בשאלה מה לעשות עם המעשייה
הזאת 16 .קוראים שלחו השבוע באדיבותם
הרבה את הבדיחה הזאת למערכת׳ כשכל
אחד מהם טוען בתוקף שראה זאת במו
עיניו, וכל אחד בטוח לחלוטין בזכותו
לפרס של 10 הל״י, המגיע לבעל הקטע
המוצלח ביותר במדורה של לילי.
אומנם, הרקע לבדיחה השתנה קלות ממכתב
למכתב. אצל משה כהן, צה״ל, אמר
את החוכמה שארל הקטן (גבהו 180 סני-
מטר) ,בשיחה בין שני חיילים, בעוד שאצל
חנוך בארי ממשמר־העמק העירה את ההערה
המחוכמת הזאת אחת מחברות הקיבוץ
(״שאינה בקיאה כל־כך בגיאוגרפיה״)
האצ״לניק־לשעבר שמעון הוא גיבור. המכתב
של רות יפה מתל־אביב, וחייל תימני צנום
וגבוה אחראי למימרה בעיניו של ידידנו
הוותיק דן קפלנסקי מירושלים. וכן הלאה.
כדי להימנע מאי־הנעימות של זריקת מכתבים
לסל, ביקשה אותי לילי להסביר פעם
מה היא בעצם רוצה מהקוראים המסתערים
על הפרס מד• שכוע והשולחים לה מכוזבים•
ובכן: כל הומור יירצה וכל חוכמה
נאמנה, אין בודקין בשעת הסכנה. בוודאי
נוכחת כבר לדעת, כי העולם הבא הוא
מדור גמיש, ויכול להתאים את עצמו לכל
סוג של חכמה העולה בדעת משתתפיו־קוראיו.
התנאים
הם רק שניים( :א) שהחומר יהיה
קצר ככל האפשר( ,ב) שיהיה מקורי ככל
האפשר. אין טעם לשלוח כמויות אינסו־פיות
של הבדיחות המתהלכות ברחוב. את
אלה גם אנחנו שומעים, ואולי עוד לפניך,
כי כולנו כאן אוהבים נורא בדיחות.
לעומת זאת׳ נוטה לילי חיבה מיוחדת
למעשים שהיו בך ובחבריך. כאשר נודף מן
המעשים האלה אותו ריח דק ובלתי־נתפס
יטל אמת״החיים — מסתערת עליהם לילי
כמוצאת שלל רב.
ולסיכום, אל תקבל יותר מדי ברצינות את
הבכיות שלה על ריבוי המכתבים. גם לילי
היא רק בחורה, וכל בתורה אוהבת להיות
פופולרית. כשהיא מעיינת בדואר היומי שלה,
אין היא מצליחה להסתיר שעיניה מבריקות
מהנאה.

הרי לכס סיכום ה מאורעות ש? החורש
האחרוז, כפי שילמדו או תו חדורו ת הבאים
בנו־הילרים:
רוח, רוח, רוח, רוח —
פה הלכנו על ב טו ח:
ניפג ש על הסואץ —
עבד אל־נאצר יתפוצץ! אוי עבד

חבל, הבל, חבל:
אל־נאצר לא נפל,
תלו אותו על עץ —
העסק התפוצץ.

שמעון בן־גבר,

עזה

השבועוז ה אמ ריקאי סיים קרא ל הי שננו
״אפר הנצחון״ .כמה נכונה הגדרה זו. כי
דו מני שמעולם לא הי ה עם מנצח רוח רע
כל כד, עוד ביו םנצחונו אוי לאריו ת
העולם שחברו י ח דיו כדי לשלול מ ביו שינינו
את פרי חנצחווו
שמואל דואק, חדרה
בני ברי ת בחרנו לנו! צה״ל הקט! הצליח
לטהר את חצי-האי סיני כולו תור כמה
ימים, ואילו שתי ה אי מ פ ריו ת — אי מפ ריו ת!
— ה אדי רו ת, צרפת ו ב רי טני ה הגדולה, לא
יכלו לכבוש אפילו חצי הרצועה שעל נדה
אחת של התעלה. ועתה, הן הרא שונו ת הנכנעות
לבלוף הרוסי ונבהלות אחורה, כשחו
נו ד דו ת או תנו ב מנוסת הנ סיג ה שלהן.
נחמיה פולק, חיפה
כל זמן ש היי תי בפעולה, בחצי תריסר אי•
שמים ב סיני, חיי תי מלא גאווה וחדווודחיים
— למרות שפנזי ם לא מעטים שרקו מסבי בי.
והנה, רק חזרתי העירה, נעכרה רוחי. מדברים
על נ סיג ה, על וי תו רי ם, על חזרה אל
האתמול. והגרוע הוא כי אי! כל ברירה
נ ר אי ת באופק
דויד נור, יפ,

שיחה בסיגי
אחרי כיבו ש כמה מקו מות ב סיני, הגענו
למחנה צבאי מבוצר, בו נתקלנו בהתנגדות.
עלינו על המחנה וכבשנו אותו. התקדמתי
עם כמה חברה אל הדגל המצרי, שהי ה מונף
על ראש בני! מפואר, בראש הנבעה. החברה
נכנסו אל חור הבניין ו אני נשארתי בחוץ,
עם ה מכוני ת. והנה אני רואה רץ לכיווני
קצין מצרי, כולו טחייד. קפצתי אל המקלע
ורצי תי לחסלו. פתאום הוא צועק — בעברית
:״שלום! שלום!״
עבר בי זרם חשמל ולא ידע תי אם ללחוץ
על ההדק או לא. ואילו המצרי המ שיר לחייך
ולהתקדם. פקדתי עליו, ב אנגלי ת, לעמוד.
הוא נעצר. אחר־כד התחיל לדבר,
וסיפר לי את הסיפור המופלא הבא:
ר״אני נר בקהיר, בשכגנה שי ש בה הרבה
י הודי ם. אני י די ד הי הודי ם. לפני שנה היתר!
לי חברה י הו די ה ו היינו צריכים להוד
התז. או ל מדתי ב אוניב ר סי ט ה. אבל לפני
שיכולנו להתחתן, קראו לי לצבא ושלחו אותי
לקורס קציני ם רחוק, באלכסנדריה. באותו
זמן, עצרו את הבחורה והעבירו אח
משפחתה למקום רחוק, ועד היו ם אינני יודע
איפ ה היא. אבל אני אוהב אותה מאד ולא
יכולתי לשכוח אותה.
״כ שסיימתי את הקורם, נשלחתי עפ חברי,
בונ רי הקורם, לנופש ב אי ט לי ה וצרפת. ביקרנו
בקברטים ובבתי-בושת, אבל אני לא
יכולתי להסתכל על אף בחורה, אפילו הי פ ח
ביותר, מ פני שאני אוהב את הבחורה הי הודי
ה שנזלו מ מני. אני לא נלחמתי ונ ם לא
נתתי פקודה לחיילי לפתוח באש ננרכם. אני
רק מקווה שי הי ה שלום ושאוכל למצוא את
אהובתי ו שהיא תסכים להתחתן אתי, למרות
שנלחמתי בצבא ישראל.״
ת מונ ת
תור כדי שיחה, הראה לי את
הבחורה. הוא רצה לתת לי את שעונו, את
ארנקו — הכל; רק שנ שאיר לו את חייו
ואת התמונה. אמרתי לו שילר ויצטרף
לקבוצת השבויים שתפסנו.
יוחאי מחן, הרצליה

המשקיסטים מנצחים
קשה עדיין להשתחרר מהרושם ה א די ר שעשתה
עלי כתבת־הענק של שלום כהן, על
מסע הנבורה של חטיב ה ,9עד לאי טי ר אן
(העולם הווז .).996 אשרי העתון אשר חברי

מערכתו לא נעדרו מ בין שורות הלוחמים,
על מנת ל הנציח את גבורתם לעד
ברוך דפני, טבריה
מכל סי ב צ עי ה סיבוב ה שני, הי ה המסע
לטיראן חמיבצע ה א די ר ביותר. כתבתכם יי־עלתה
לנגד עיני את ההוד האיום, את הקשיים
ואת רוח־העוז, הנבורה, הקרבנות,
הנצ חונו תוהד אגו ת של כל אותם ה מ או ת
שרשמו א ת הפרק הן בנן ןיר בתולדו ת. צה ל
והי שוב כל עוד י הי ה לעם ישראל בני ם
היו ד עי ם לתקוף מדבר ו ל הנני עו — לא: י י
חי דונו מעל פני אד מת הבורא.
י -זייייי* יה י•ד•
המסע לשארם אל־שייד הוכיח את סזר
יכולתנו: אנ שי עמל, יוז מ ה ועקשנות, הממז־נלים
לא רק להתמודד עם ה אויב, אלא ג ה
עם הטבע — חיילים שראו בציוד ם נכס יקר,
שלא הפקירו מ כוניו תי ה ם בררר אלא עמדו
ותיקנו אותן.
כאשר כבשנו את שארם אל־שייד, הזדמן
לי לשוחח עם המפקד המצרי השבוי. שאלתי
אותו מה דעתו על צבאנו. הוא ה בי ט סביבו:
בכל מקום דהרו אנ שינו על רכב מצ רי,
שרק לפני שעה קלה נעזב על־ירי ה אוי ב
כלא מ תאי ם לפעולה. פה ושם כבר חי ט טו
החברה בקרביים של ברד ק א ריירי ם ומשאיו
ת מקולקלות, כדי להתניעם .״כל זמן שהחיילים
שלכם הם גם ג אוני ם טכניים, לא
יקום צבא טוב יו תר בעולם כולו ״,אמר לי
המצרי. אי לו ידע את המלה ״מ שקיסטים״,
הי ה בוודאי משתמש בה.
כרגע פלאח, עין ח רוז

הצד השני

האם תעיז המערכת לשנות את התואר של
איש־השנה שהעניקה לנסאל עבד אל־נאצר
בראש־השנה הי הו די האחרון? לדעתי, עליכם
לחזור בכם ולהעניק לגמאל את אשר הנחיל
לו צח״ל, צבא השנה, ולקרוא לו ״אי ש התבוסה
ה הי ס טו רי ת של י מינו״.
פארם הדיה דלית אל־כרמל
גמאל עבד אל־נאצר חולל את ה מ אורעו ת
העיקריים ב שנה שעברה. המערכת ת שמח
מאד אם יחדל לחולל מאורעות השנה.

לא לפרסום
תמהתי לקרוא בנ ליון האחרון (העולם
הו ה ) 996 כי גולדה מ אי רסון הבטיחה. לעורכי
העתונים שצה״ל לא י סוג מ סיגי. לא
קראתי מלה על כד בשום עתוז אחר. ה הסבר
הי חי ד המתקבל על הדעת הוא כי
הגב׳ מ איר אמרה את הדברים ״שלא לפר סום״
במסיבה סנורה. אם כן, כי צ ד פירסם-
תם אותם?
ד״ר מאיר לוץ, חי פ ה

בהתאם לאתיקה הע תונ אי ת, העולם הזד,
רזאה את עצמו חופ שי בהחלט לפרסם דברים
הנאמרים ״לא לפרסום״ ב מ סיבו ת שאין הו א
מ שתתף בהן.

המשך המסורת
עד עכ שיו, הי ה בני קונה את העולם הז ה
מדי שבוע. כאשר נקרא למלחמה, ה חלטתי
לא לשבור את המסורת, ו מ די שבוע השכמתי
לקום ביו ם רביעי — ב דיו ק כ מוהו —
ו קני תי את עתונכם. ונם קראתי בו. וחנה,
נגלה לננד עיני לולם חדש: עתון אשר ל א
רק מוסר עובדות, אלא גם מנתח ב ב הי רו ת
את המערכה כולה קשה לי לקרוא עב ר
י ו ! באופן שוטף, אבל את העולם הז ת
אקרא מעתה בקביעות.
אמה שוורץ, חיפה,

איש מופת

אני מציע שתעניקו את התואר ״אי ש מו פת״
לגיבור המאורע הבא. עלי לציין ב כנות
ש אנני מכיר באופו מיו ח ד את האי ש ו
ן פעם ראשונה ש ר אי תיו בנרוד, אי ש דני ל
של כל השנה, בחור צעיר, נ שוי, שגר בעכו.
המדובר הוא בבחור בשם עוזי, שבסערת
הקרבות במשלטים, בגזרת אבו־ענילה, ירד,
למרות הפקודה שאסרה זאת, לשדה־טוקשים
כדי לחציל טי ס כווסמנו שמטוסו הופל על־י
די תותחי המצרים. ה מים הי ה פצוע,
ורק אומץ־לב והעזה יבולים היו להצילו.
על כ תפיו נשאו בחולות עד ה בי או או תז
למקום מבטחים.
מ שה שבים, גבים
העולם הזה ישמח לחקור בדבר א ם
יסופקו לו הפרטים הדרושים.

ב סיבוב השני. אולי היית נחג בשד מן, אולי טייס במיסמר, או לי
גם מנהל שק״ס. ראית נוף חדש. יצאת ממסלול חייך הרגילים,
חד שו ת נפתח לפניך.
החוויות. שמילאו את לבך בימים גדו שים אלה, מזדקרת חווית
מסמלת את מיבצע־סינ׳ כולו.

אתה ה שתתפת
איש הג״א, ואולי
עולם של חוזיות
אולם מ בין כל
אחת; בעיניך היא
מה היא 1
את זאת היינו רוצים לדעת, אנו ו רבבות הקוראים נ מו ך ע תון זה. על כן
הכריזה מערכת העולם הזה על תחרות שתשא את ה שם עלילות סיני, ו ש מטרתה
להוציא ממך בכוח את זכ רונו תי ך מימי המיבצע.
ובכן: ח שו ב סח היתה חוויתך העיקרית בימי המיבצע. הכחנה אינה לצ׳יזפאת,
אלא לסיפורי אמת: מעשה גדול שעשית או שנעשה לנגד עיניך, מקרה שקרה לך,
מיבצע מסוכן ב מיו ח ד אז יפה במיוחד. רשום או תו בפ ש טו ת (לא יותר מ־ 500ו
מלה) ,צרף תצלומים שלך ושל חבריך ב או ת ה שעה (אם יש) ,שלח את הכל למערכת
העולם הזה׳ ת. ד , 136 .תל-אביב .,וציין על המעטפה ״עלילו ת סיני״.
המערכת תפ^סס את העלילות הטובות ו ה או פייניו ת ביותר. מבין הסיפורים
שיתפרסמו ייבחר הסיפור הטוב ביותר, שיזכה את בעליו בפרס של 100ל״י,
סבור כל סיפור שיפורסם תשלם המערכת שכר־סופרים.

העולם הזה 997

יכולים לומר: עתה הזמן להפוך את הפליטים
מנשק סודי בידי שליטי ערב לנשק סודי נגד
שליטי ערב.

ך קרב הראשון על עזה היד. קצר ותכליתי. הוא
} | נסתיים בסכס כניעה רשמי, שתמונתו כבר נכנסה
?היסטוריה.
הקרב השני על עזה עודנו סוער במלוא עוצמתו. איומים
אמריקאיים ומפציצים סובייטיים חברו יחד כדי להכריח את
צה״ל להיסוג ״אל מעבר לקת שביתת־הנשק׳׳ .ידידיה המעטים
של ישראל בעולם, ובעיקר צרפת, משתדלים לעזור
לישראל להחזיק מעמד ולספח את הרצועה לגוף המדינה.

המיבצע הצבאי הגדול נגד מצריים, שהנחיל
לצה״ל את עזה כפרי בשל, הצטיין במעוף
וככוח הדמיון. כקרב המדיני על עזה, שהוא
חשוב לא פחות, מצטיינת ישראל כחוסר־מעוף
מוחלט. שום רעיון חדש לא הושמע, שום
סיסמה חדשה לא נזרקה לחלל העולם.

אולם עזר. חשובה, חשובה עד מאד. היא תשובה מבחינת
המוראל: לעולם לא יסלח העם לממשלה אשר תוותר על
פרי זה של הנצחון הצבאי. היא חשובה מבחינה צבאית.
היא חשובה מבחינה מדינית.

* ^ י ש לא נכנם ל עז ה הכבושה ברגשות בלתי־מהולים.
לא היה זה כיבוש שכולו אושר. כי הוא הנחיל לישראל
לא רק 400 קילומטרים מרובעים של קרקע, אלא גם למעלה
מ־ 300 אלף נפש.
בשנים האחרונות חדרה ללשון העברית האימרה ״לך
לעזה!״ במקורה היתד, קיצור של הציתי ״לך לעזאזל!״,
תחליף לציתי חריף עוד יותר ברוסית־צברית. ההומור
העממי קבע כי ההליכה לעזה אינה מן הדברים הנעימים
וד,מועילים ביותר.
ישנם אנשים הסבורים כי הבדיחה כוללת חוכמה מדינית
רבה. אלה הם אותם המאמינים כי כל ערבי הוא אוייב
בנפש לישראל, וכי יהיה כזה לעולם ועד, וכי כל מעוט
ערבי בישראל הוא גייס חמישי.
אם אמנם כן הדבר, הרי נתונה ישראל במצב קשה מאד.
אילו אפשר היה להחזיק ברצועה ולגרש את הערבים בשיטות
דיר־יאסין וג׳לג׳וליה, הרי היה זה רצוי.

לזו של מסכ״ל החאקי העורך את המלחמה, כי אז היתד,
מזמן מתגלה אמת מפתיעה:

200 אלף הפליטים של עזה עשויים להיות
החומר הגולמי היקר ביותר של המדינה.
לקיום

הם עשויים להיות הנשק העיקרי של ישראל
שלטונה בעזה, ולשבירת ההסגר הערבי.
החזרת פליטים אלה לגבול המדינה עשויה להתגלות,
הימים כהישג החיובי העיקרי של הסיבוב השני, באחד ששאר הישגיו המדיניים הם כה קלושים ומפוקפקים.

ף משך שמונה שנים, היו פליטי פלסטין הנשק החד
1ביותר במחסן־הנשק של אוייבי ישראל, נשק שחודו
המושחז היה מכתן ישר ללבה של המדינה.
רובם של אזרחי ישראל לא תפסו עד היום מה נורא היה
הנזק שגרמו פליטים אלה לישראל. היה זה נזק שהשתרע
לאורך כמה חזיתות:
הפליטים שברו את ירח־הדבש בין הציונות והעולם המתקדם,
שנמשך שני דורות. פעם היה זה טבעי שאיש מתקדם,
ליברלי, הטוען לשלום ולזכויות־האדם, יהיה באופן אוטומטי
גם פרדציוני.
הכתם השחור של גורל הפליטים הטיל צל קודר על
זהות זו. מעסים הבינו כיצד יכולה מדינה, המורכבת מפליטים
ומבני־פליטים, שרידי כל מחנות־הריכוז שבעולם, להת־יחס
בציניות צוננת כזאת לטרגדיה אנושית כה מחרידה.
תחת להיות סמל להגשמה אידיאליסטית, הפכה ישראל

עזה נמצאת בידינו. לפי האומדן שוכנים בה למעלה
מ־ 200 אלף פליטים, נוסף על 100 אלף תושבי־הקבע. יהיה
זה מעשר, גדול של אצילות אם תקום עתר, ממשלת ישראל
ותכריז באוזני העולם והמרחב על תוכנית דרמתית לקלוט
את הפליטים האלה במרינה ולהחזיר אותם, אחרי שמונה
שנות ניוון וניצול תחת שלטון הכובש המצרי, לחיים של
יצירה ועמל.
אין אף שמץ של ספק שהדבר אפשרי מבחינה כלכלית.
הצד הכלכלי לא היווה מעולם מכשול לקליטת הפליטים:
שר־החוץ האמריקאי הדגיש מזמן את נכונות ממשלתו
ונכונות האו״ם לתת לישראל מלווה עצום למטרה זו, מלווה
שלא רק יפתור את הבעיה אלא גם ירחיב ממילא את הבסיס
היצרני של המדינה ויחזק אותה מבחינה משקית.
השיקול האמיתי הוא פוליטי. מה נרוויח מזה?

* היה זה מוגזם מאד אם נומר כי הצדק והיושר
שולטים בעולם. דורנו עודנו חי במצב בו מכריע כוח־הזרוע.
אולם
רק אדם עיוור יכול להשלות את עצמו כי בימים
אלה הכוח הגם הוא כל־יכול. דווקא הכשלון החרוץ של
הפלישה הבריטית־צרפתית לסואץ הוכיחה עד כמה מוגבל
כוח האלימות בעולם של היום. גם ספינת הכוח הגם חייבת
בימינו, אם היא רוצה להגיע לכל מקום שהוא, להצטייד
במפרשים של מוסר. אחרת היא עלולה להיטרף בגלים
הסוערים של דעת הקהל העולמית, גלים הפורצים מלבם
של מאות המליונים, המהווים את דעת־הקהל הגלוייה וה־סמוייד,
בעשרות ארצות.
דרישתה של ישראל להחזיק ברצועת עזה, בתוקף העובדה
המוגמרת של כיבוש צבאי, נשענת על בסיס קלוש, ביחוד
בשעה שגדולי העולם משני עברי המיתרס התיצבו בגלוי
נגד ישראל. טענת אויבי ישראל׳ כי אין לתת פרס לתוקפנות
צבאית, תזכה להד חזק יותר.

אולם המצב הפסיכולוגי ישתנה מן הקצה
אל הקצה אם תתבסס דרישת ישראל על מגמה
בנה לפתוח מיד בשיקום הפליטים האומללים.
אנשים רבים, המתנגדים ל״תוקפנות הישרא
אולם
מאחר שאין הדבר אפשרי, הברירה
היא רק כין שתי רעות: להימוג מרצון מאדמת
ארץ־ישראל ולהחזירה, יחד עם פליטיה, לידי
מדינה עויינת שתהפכה שוב לבסיס נגד ישראל,
או להכניס את הסוס הטרויאני של הפליטים
אל תוך חומות המדינה.

ך מדינה עצמה אינה יודעת בדיוק מה לעשות, ועל כן
| | אין היא עושה דבר.
אמנם, כיבוש עזה לא בא כאפתעה. המדינה הכינה מראש
כלים לקבלת השלטון ברצועה ובעיר. הודות להכנה זו,
נכנס השלטון הצבאי יחד עם הכוח הפורץ. מלבד המינימום
הבלתי־נמנע של מעשים מכוערים, הוקם השלטון החדש
על בסיס נקי, טהור ויעיל.
לעיני מאות אלפי הערבים, הופיעה מדינת־ישראל בדמות
שלטון שהוא למופת, מורכב מאנשים מובחרים ומעולים,
נציגים שכל מדינה היתד, מתגאה בכמותם במושבותיה.
יעילות והומאניות, תקיפות והבנה, ירדו לעזה כרוכים
זו בזו.

קשה היה להניח כי תושבי עזה ופליטיה
יקבלו את צה״ל בזרועות מושטות ובהתלהבות
עמוקה. אולם היחס המצויין של השלטון החדש
בא כאפתעה, שגם האויבים המושבעים
ביותר נאלצו להודות כה איש באוזני רעהו.
תחת השנאה בא יחס של ״נחכה ונראה״ ,יחם
שהופרע רק במקרה מעציב אחד שקרה השבוע
ברפיח.
רק אפסותו המשוועת של מנגנון־ההסברה הישראלי גרמה
לכך שהצלחה גדולה זו נשארת בגדר סוד כמוס. שום ערבי
מחוץ לגבולות המדינה לא שמע עליה. שום איש מתושבי
עזה לא הובא אל המיקרופון כדי למסור על כך למליונים
שעל גדות הירדן, היאור והפרת.
חוסר־כשרון תהומי זה של ההסברה מצא לו מחקה
באפסותו של המנגנון המדיני. הצלחת המימשל בעזה יצרה
יסוד שאפשר היה לבנות עליו יצירה פוליטית גדולה.
אולם שום דבר לא נבנה. הזרוע המדינית נשארת משותקת,
כרגיל. המדינה רק הזדרזה להודיע כי לא תתן מעמד של
אזרחות לפליטים, ובכנסת שברו כמה אנשים את ראשם
כדי למצוא תחבולה חוקית שתמנע בעד הפליטים את הזכות
לדרוש בחזרה את רכושם ביפו ובמגדל־אשקלון, אם אמנם
יישאר שלטון ישראל ברצועה על כנו.
ו^ו ז^ו
•\ולפ זוהי טפשות. אילו היה קיים בארץ מוח מדיני
\ ! בעל אותו כושר ומעוף כמו המוח הצבאי, אילו היד.
קיים בארץ מטכ״ל לבן לעריכת השלום, בעל רמה שווה

הנשק הסודי
בעיני רוב האנושות למדינה אחת מני רבות, לא נעימה
ביותר ולא מושכת ביותר, בערך כמו אלבניה או פורמוזה.
הפליטים היו נשק בידי כל מי שרצה למנוע את השלום
וההרגעה במרחב, הן בידי הסוכנים האימפריאליסטיים ממערב
ומצפון, והן בידי פיאודלים, פאשיסטים ודמאגוגים
מתוצרת מרחבית מקומית.
הפליטים קיימו את המתיחות המתמדת על הגבולות,
ניהלו בגופם את המלחמה הזעירה המתמדת, שימשו חומר״
גלם למארגני הפידאיין והכריחו את ישראל להקדיש תוספת
של כוח וכסף למכונת־הבטחון.

את כל זאת השיגו שליטי ערב מבלי לשלם
אף פרוטה שחוקה אחת. להיפף, הפליטים
הכניסו למדינות-ערב מטבע-חוץ למכביר כצורת
סיוע בינלאומי. להם היה זה עסק כדאי.
וההגיון הפשוט אומר, שכל דבר שהוא כדאי לאויבי
ישראל, אינו יכול להיות כדאי לישראל.

ך • א ניכנס עתה לויכוח התיאורטי באיזו מידה גרמו
/הטפשות וקוצר־הראות של חוגים מסויימים בישראל
למצב זה, ובאיזו מירד, עזרו תכונות אלה לאוייב. נתרכז
עתה על נקודה אחת, הזועקת ממש לשמים:

לית״ ,יהססו בכל זאת להחזיר את הפליטים
לגורלם המר תחת שלטון מצרי אדיש, אם
רומזת להם אפשרות ברורה ומובטחת של
שיבת הפליטים לחיים אנושיים תחת דגל
ישראל.
*** יקול זה

עשוי להיות נקודת־מוצא למסע־נצחון

ץ 4ו ליטי גדול.
מאות אלפי פליטים אחרים, ביחוד במשולש, יוכלו לעקוב
אחרי הנסיון הישראלי בעזרת הרדיו ושאר דרכי ההסברה
הממלכתית. כל כפר של פליטים שיקום על אדמת ישראל
יסביר להם, יותר ממליון מאמרים שהם היו צריכים להיות
מעוניינים יותר מכל ציבור אחר בעולם בשלום עם ישראל.
יהיה זה חומר־נפץ עצום מתחת לכם השלטון הקיים
בירדן, בסוריה ובלבנון — שלוש ארצות המצויירות במספר
גדול של פליטים בלתי־משוקמים.
יהיה זה צעד גדול קדימה לאיחודה מחדש של ארץ־
ישראל, בשיתוף־פעולה עם ערביי פלסטין, המדוכאים כיום
במשולש ובהר חברון.

עזה היא נקודת ארבימדם. הזרוע הצבאית
הגישה אותה לישראל. הזרוע הפוליטית חייבת
עתה הזמן להשמיט את הנשק הזה מידי לספק את המנוף, שיאפשר לישראל לעקור את
שליטי ערב, וליטול אותו לידינו. אילו רצינו כל המציאות העכורה של המצור הערבי מצי־להיות
ציניים בענין שהוא כה טראגי, היינו ריו החלודים.

במדינה
פש 1י־ד

העם

מי שרצה השבוע לעמוד על מצב־רוחם
של אזרחי ישראל, די היה לו לטייל ברחובות
הראשיים של עריה, הוא יכול היה
למצוא את התשובה בחלונות־הראווה.
עם ראשית האיום הסובייטי בהפצצת ערי
ישראל (ראה עמודים 10־ )11 נאלצו החנוונים
להגן על זגוגי! ת חלונותיהם, מתוך חשש
הן מפני חיל־האוויר האדום והן מפני משטרת
ישראל, שתבעה לדין את המשתמטים
מחובה זו.
אולם צורת ההדבקה נשארה לפי טעמו
האישי של כל חנווני. היו רואי־שחור!ת,
שכיסו את חלונותיהם ברשת עבה וסמיכה,
שכמעט ולא איפשרה לעוברים ושבים לראות
מבעדה את בובות־השעווה החמודות,
עטופות שמלות־הא פנה. היו ־ אופטימיים
שהסתפקו בכמה פסים, רחוקים זה מזה.
הפאציפיסטים סירבו בכלל להשתמש בפסים
הגסים והעבים, העדיפו פסים שקופים
שכמעט ולא נראו לעין. ההידדיסטים, לע! מת
זאת׳ הדביקו את הפסים בצורת מגן־דויד או
מנורת־המדינה.
ססי־הנייר היו סמל מתאים למאורעית
השבוע — למלחמת־הנייר שחבקה את
כדור־הארץ ובאה במקומה של מלחמת־המתכת
בחצי־האי סיני. האיש הפשוט עמד
בה בגבורה: הוא החלים מהתקפת־ההתלה־בות
הראשונה, שנמוגה עם שידור־הנסיגה
של בן־גוריון, אולם הוא גם לא נפל קרבן
לתבוסנות. שום קליע מונחה לא הטריד,
לסי שעד״ את מנוחתו.
מדיניות בין בגין ובורג *נ־ן
בימים הראשונים של מיבצע סיני היה

ענד משחק?
כן, א ב רי...
לפני המ שחק
נשתה עז ד
כוסית

ברנדי
אקס טר ה פי ץ

ר אעווזלזניון וז ב רזוי ע סנ

פרווה לגשם
הוכחה לכך כי דבר שימושי יכול
להיות גם נאה נתנה הפעם חברת
נזצק־ן. היא הראתה כי מעיל גשם איננו
רק כסות נגד הגשם, אלא יכול להיות,
נוסף לכך, גם מעיל יפה ואלגנטי.
אריגים חדישים, צבעים מרהיבי־עין
וגזרות אופנתיות עשו את כל 40
הדגמים החדשים של מצלו ין עוד בראשית
השנה לשם־דבר בשוק העולמי: בכמעס
תריסר ארצות (מפינלנד עד דרום־אפריקה)
הפך הסמל המסחרי של מצקין לסמל
האיכית במעילי גשם, הביא השנה ליצוא
מעילי גשם מצקיגיים ברבע מיליון
דולר כמעט.
כשגילתה חברת סצקין עובדות אלה
בתצוגת אופנה שערכה השבוע לא שכחה
גם את האשד, הישראלית. לה הציע
מצקין, בין השאר, מעיל גשם מיוחד
במינו. מעיל העשוי מבד שהוא חיקוי
לפרווה, משווה למעיל הגשם צורה של
מעיל פרווה ממש•

נדמה כי כוכבו של דויד בן־גוריון גדל עד
כדי כך, שהוא כיסה ממש את כל שמי המדיניות
הישראלית. הנצחון היה אישי —
אף לא אחד משרי הממשלה ושגריריד( ,ראה
להדן) שותף במלאכת־המחשבת הפוליטית
ששימשה יסוד למיבצע הצבאי. כל המלאכה
כולה נעשתה בידי בן־גוריון וקומץ נאמניו
האישיים — ״קבוצת־המנהלים׳• שהתארגנה
מאחי רי גבו הרחב של ביג׳י והפכה
מזמן לממשלה־בתוך־הממשלה.
המשמיצים המקצועיים מיהרו להסיק מסקנות
שליליות לגבי המדיניות הפנימית. היה
ברור להם כי אחרי מלחמה זו שוב לא
יהיו איש או מפלגה שיוכלו לעמוד מול
ביג׳י. קבלת חוקי־החירום למיניהם, שנועדו
באמתלות שונות לחסל את חופש־העתונות,
נראתה תדאית. לא היה אף מן הנמנע כי
ביג׳י יסלק ממשלתו את מפ״ם, שלא הצביעה
בממשלה בעד המיבצע, וכי יכריז על
בחירות חדשות כדי לזכות בהן ברוב יציב.
״יישר כוחך היה נדמה במשך ימים
שיעלה בידי ביג׳י להמית את תנועת־החרות
בנשיקה. מאחר שכל מיבצע סיני נערך לפי
המתכונת שנדרשה מזה שנים על־ידי מנחם
בגין (״מיבצעי־שיחרור בשעות־כושר״ ,חיפוש
בעלי ברית בכל מקום אפשרי) ,לא
היה כל קושי לשתף את בגין בא.וריות.
הוא הוזמן כמעט יומית לשיחות עם ביג׳י,
דבר שקשר אותו לאחריות מבלי לתת לו
כל סובת־ההנאה פוליטית, מאחר שהוטל
איפול חמור על פגישות אלה ולא ניתן ל־פרסמן.
היתד, זאת אהבה יפה אבל חשאית.
לשיא הגיע ירח־הדבש עם הודעת־התמי־כה
הנלהבת של בגין במיבצעו של ביג׳י.
אחרי הודעה זו ניגש נושא־כליו של ביג׳י,
אהוד אבריאל, לבגין במזנון הכנסת, לחץ
את ידו וקרא לעומתו :״יישר כוחך!*
ידידות זו שיקפה את הערכתם של שמשי

ביג׳י כי תנועת־החרות שוב אינה מסוכנת,
אחרי שביג׳י עצמו הגשים את תוכניתה.
קלף חזק. כל זה השתנה לחלוטין שעות
מעטות אחרי שהודיע ביג׳י לעם, בשידורו
הלילי, כי נכנע ללא תנאי ללחץ האמריקאי־הסובייטי
וכי החליט להיסוג מכל השטח
המצרי. ההודעה על כך נמסרה קודם לכן
לבאי־כוח כל הסיעות. מאחר שבגץ השתתף
אותה שעה בסיור בשדה־המערכה, היו
נציגי תנועת־החרות באותה פגישה אליהו
מרידור ויוחנן באדר.
למחרת היום שידר קודישראל הודעה כי
ראשי תנועת־החרות מוזמנים להתיעצות
דחופה בביתו של מנחם בגין. אנשי־ביג׳י
הבינו כי בידי בגין נמצא עתה קלף חזק:
הוא יוכל לטעון כי ביג׳י חזר על פרשת
אב ־עגילה ואיבד ליד השולחן המדיני את
אשר נכבש בדם החיילים.
הפחד מפני בגץ הצטרף עתה לפחד מפני
בולגאנין. אחרי הכניעה בחזית החיצונית,
היה צורך בהתקפת־מחץ בחזית הפנימית.
מפרס עד אפלטון. קבוצת-המנהלים,
שנשאה באחריות לנסיגה כשם שנשאה באחריות
לתיכנון, העריכה נכונה את חומרת
האיום הפנימי. היא התגייסה כאיש אחד
למסע־אפולוגיה שלא היה עוד כדוגמתו.
במות־ההסברה כיסו את הארץ לאורכה
ולרוחבה. שום במה בישראל לא היתד. קטנה
מכדי שיופיע עליה מרצה שיסביר את ההישג
הפוליטי הגדול שהושג. אפילו עחונים
מוסווים של מפא-י, שאופיים האמיתי ונד
קורות־המימון שלהם נשארו בס ד כמום
לעת מצוא, הוצפו עתה בראיונות מיוחדים
של שמעון פרס, אהוד אבריאל וחבריהם,
שהתמוגגו מרוב התלהבות על ג דל הנצחון.
בה בשעה שנאסר על עתונאים לרדת לסיני,
כדי שלא יעוררו את תיאבון קוראיהם ל־

טינות מחוך מבול המאמרים והכתבות שהוופוסמו בעתשת

מה הכתבועד :
תיכנון ו טק טיקה
טייס (ניו־יורק) :נצחון קלאסי, מבוסס ברובו על עקרון
האפתעה ...אותה טקטיקה של תנועת־בזק, אשר בד, מ! טס ג׳ורג׳
פאטון את הגרמנים, בזינוקו המשוריין על פני אירופה, ב־.1944
לא דומניקח דל קוריירה (רומא) :מיבצע שהזכיר כמעט
בכל פרטיו את תנועות הבזק של צבאות המל וסונטגומרי, במדבר
המערבי.
פיגארו (פאריס) :גישה דינמית, תכנון מזהיר וגמישות של כל
שלבי הפיקוד, במטה ובשדה.
אוכזיכר (לונדון) :מערכה שנועדה — והצליחה — לפרוץ
את הקווים המצריים ולחדור במהיהת רבה עד התעלה.
ניו־יורק טייטס (ניו־יורק) :מערכה קצרה, מהירה, שהוכיחה
כי הושקע זמן רב בתיכנון והכנת המלחמה נגד המצרים.
מודיעין ניו פטייטסמן אנד ניישן (לונדון):

הישראלים הצליחו
להעלים עד הרגע האחרון מעיני העולם מהי מטרת התקפתם.
טייס (ניו־יורק) :חיל המודיעין הישראלי הוא טוב מאד בדרך

כלל.

צבא ההגנ ה
טייס (ניו־יורק) :מכונה קטלנית, מלאה עוצמה ממושמעת.
פיגארו (פאריס) :פועל כמי שבוטח באלימותו! הוכיח את
עוצמתו הנצורה במיבצע בזק לדוגמה.
וולטפרסח (וינה) :מכונת־המלחמד, הטובה ביותר בעולם,
בהשוואה למספר חייליה ולציוד העומד לרשותה.
נידיורק הראלד טריביץ (ניו־יורק) :הוכיח מה שהיה ידוע
מזה שנים: שהוא הצבא הטוב ביותר במורח התיכון.
דיילי ניוז (ניו־יורלן) :השתלט על העקרון היסודי של מלחמת
מדבר מודרנית, הודות לחיילים משכילים, בעלי רמה מערבית.

מיבחן

הקרב

טייס (ניריורק) :יחידות ישראליות לחצו קדימה, כל עוד נשארה
להן תחמושת, ולפחות גדוד אחד לחם משך יומיים ללא מזון.
ג׳ואיש כרוניקל (לונדון) :הצברים, הקיבוצניקים והעולים
החדשים הוכיחו, בעת הקרב, כי אינם רק בונים, אלא עם שהשכיל
ללמוד את תורת המלחמה ולבצעה באופן המזהיר ביותר בשדר״

טייס (ניז־יורק) :חיל הרגלים הישראלי התקדם (בגיזרת אבר
עגילה) ,כשהוא ם בל אבידות מהפגזת תותחים כבדה. בשעה אחת,
אמר משה דיין למפקד היחידה כי עליו לקחת את אבו עגילה עד
שעה חמש, לפני רדת החשיכה. הוא אמר כי אם יתקרב אל
המוצבים, לא יוכלו המצרים להפעיל את תותחיהם נגדו. בשעה שש,
עוד עמדו המפקד ויחידתו תחת הפגזה. דיין החליף אותו בו במקום,
בקצין שיוביל את אנשיו אל תוך אש התותחים. תוך שעה, היתד,
אבו־עגילה בידי הישראלים.
דיילי* ניה (ניו־יורק) :חיילי המילואים לא היו זקוקים לזמן
רב, או לתקופת מעבר כלשהי מחייהם האזרחיים, כדי להיכנס
לפעולה מהירה ומוחצת.
המצרים טייס (ניו־יורק) :השיבו להתקפה הישראלית בעיקר בביולטינים
רברבניים, בגיחות אתיר חסרות־ערך ובנסיון טראגי־קומי של
פריגטה להפגיז את חיפה.
ג׳ואיש אוכזרכר (לונדון) :לא ידוע מי נתן פקודה למשחתת
המצרית להפגיז את חיפה, אך הדבר אינו אומר טובות על הפיקוד
המצרי.

מ שה ד״ן
טייס מיו־יורק) :תלמיד עקבי של פון קלאוזביץ ושל המיבצעים
המוטסים של ארצות־הברית. היה מוצדק יותר מהאנגלים והצרפתים
בשביעות־רצונו.
נוייר קוריו* (ודנה) :בן איכרים שחי עם מעדר ביד אחת ורובה
שניר״ הניח את המעדר סופית ומגיל 18 הקדיש את חייו למטרה
אחת: מלחמה.
ג׳ואיש אוכזרכר (לונדון) :מבחינות רבות, האדם האחרון
שמישהו היה חושב עליו כרמטכ׳׳ל מוצלח, לפני המלחמה ...הינו
לא רק המתכנן, אלא גם הרוח החיה של צד,״ל.
מידל איסט רכיו (לונדון) :אימן את צבאו במשמעת ברזל,
שאיש לא התנגד לה, מכיתן שהוא עצמו וכל קציניו היו נתונים
לה. בכל פעולה — קטנה או גדולה — דרש ממפקדיו לעמוד בראש
ולהוביל את אנשיהם לקרב.
פראן־טירר (פאריס) :גנראל מן הסוג שהיו פעם מובילים את
צבאותיהם לשינוי פני יבשות.
ניהייייק מיו-יורק) :אין בכל בני ישראל אדם המתאים יותר
לשאת את השם ״צבר* — אותו פרי עוקצני, הגדל על אדמתה
הצחיחה של ארץ־הקודש.

העולם הזח 997

י ׳־*יי

שסזזי חצי־האי, מסר שמעין פרס לעורכי
העתונים היומיים תיאורים לוהטים של
עוצמת השלל שנתפס.
כל הכוחות גויסו. דבר פירסם רשימה
אנושית גדולה, בה תואר שבוע־העבודה
של בז־גיריון החולה, בצבעים הנוגעים ללב.
וכאילו כל זה לא הספיק, גייס בן־ג ריון עצמו
גם את ידידו הגדול ביותר: בתשובתו בכנסת
להצעת תנועת־החרות לסדר־היום, הסתייע
בדברי אפלטון, שאמר כי ״אומץ־לב
הוא סוג מסויים של דעת, והסוג הוא לדעת
לפחד ממה שיש לפחד׳ ולדעת שלא לפחד
ממה שאין לפחד.״•
כאשר שככו הרגשות הראשונים, היה כמעט
ברור כי מיבצע־סיני לא שינה בהרבה
את מערך הכוחות הפנימיים במדינה. כמעט
כל הצדדים, מחרות ועד מס׳־ם, יכלו לטעון,
בצדק מד״ שקרה בדיוק כסי שניבאו מראש.

המו שבי באך
בין המתגייסים למסע־האפולוגיה הגדול
של ביג׳י (ראה לעיל) היה גם חבר־הכנסת
מאיר ארגוב. הוא מצא פתרון פשוט מאד
לבעיה הפסיכולוגית. בהרצאה בסתח־תקווה
הכריז נמרצות שאיש אינו מתכוון כלל להי־סוג
מחצי־האי סיני, וכי הודעתו של ביג׳י
על הנסיגה לא באה אלא כמכסים׳ כדי לנד
שוך את המעצמות הגדולות באפן.
לרוע המזל, אין מאיר ארגוב אדם פרטי.
הוא מכהן, בין השאר׳ כיושב־ראש ועדת
הכנסת לעניני חוץ ובטחון. כתבי־החוץ,
שעוד מילאו אותה שעה את הארץ, עטו
כציס־רי־טרף על הודעתו של איש מוסמך
כזה. עוד באותו ערב הבריקו לכל קצות
תבל כי ממשלת ישראל אינה חולמת כלל
להיסוג מהשטח המצרי.
נזיפת השרה. שרת־החוץ, שעמדה
באותו רגע במערכה קשה כדי לשכנע את
גדולי העולם כי ישראל אמנם תיסוג, וכי
על כן אין להרשות לברית־המועצות להחריב
את ערי ישראל או לשלוח נגדה את
מאות אלפי מתנדביה, נזדעזעה. שגריריה
בבירות העולם נאלצו להכריז בקולי קולות
שהודעת ארגוב אינה מוסמכת, וכי אינה
משקפת את דעת ממשלת ישראל. גולדה
מאיר עצמה נזפה קשות בחבר־הכנסת הממושקף׳
בן ה־.51
רק על דבר אחד יכלה שרת־החוץ לשמוח:
נאום דומה מאד של מזכיר מפא׳׳י,
גיורא יוספטל, בחיפה׳ לא עורר תשומת-
לב דומה.

יחסי חוץ
ערפל בלוגדון
שעות מעטות אחרי שהנשיא אייזנהואר
תבע לראשונה מבן־גוריון שיפסיק את גיוס
חיילי־הטילואים, פגה משרד־החוץ הבריטי
אל שגריר ישראל בלונדון, אליהו אלת, כדי
לברר מה האמת בשמועות כי ישראל עומדת
לצאת למלחמה נגד מצרים. אליהו אילת
( ,)53 שחזר רק ימים מעסים לפני כן מישראל,
השיב תשובה חד־משמעית: אין כל
אמת בשמועות אלד״
לא פקידי משרד־החוץ הבריטי ל א השגריר
הישראלי ידעו את אשר ידעו כבר
מפקדי צה״ל וראש־ממשלת־ישראל: שתוך
כמד.

שעו ת יעברו

חיילי צד,״לאתג בו ל

חצי־האי סיני. כאשר קרה הדבר, הזדעזע
אלת. הוא נעלב קשות על כי לא נמצא
ראוי להיות שותף לסוד, הגיש את התפטרותו.

קל היה להמריץ את השגריר הנרגז
לחזור בו מהתפטרותו. רק נימוק אחד שיב־נע
אותו, לבסוף: גם אבא אבן, השגריר
בארצות־הברית, ויעקוב צור, השגריר בצרפת,
לא ידעו דבר על המיבצע. אילת
נרגע.
קפח ברומא. בינתיים נתקלה גלדה
מאיר בבעיה אחרת, אותה דחתה משך כמה
חודשים: כיצד להיפטר מאנשי־שרת במשרד־החוץ,
התופסים עמדות־מפתת. בין אלה בולטות
שתי שיניים, ששרת־החוץ היתד. רוצה
מזמן לעקור אותן מפי משרדה: מורים פישר
53 הציר באנקרה, ואליהו ששון (,)54
השגריר ברומא.
ששון, יליד דמשק, הוא מלאך־שרת אופייני
במיוחד. הוא היה אחד ממניחי היסוד
של שיטת־הדו״חים במחלקה המדינית של
• דעתו של חכם מודרני יותר טל או תו
נו שא: הנשיא פראנקלין רוזבלס יצר את
חאיסרה כי. אין לנו ממה לפחד, זול ת מן
חפחד ע צ מו׳.

הסולם חזה 997

הסוכנות, שהצטיינה בשילשול של פרטים
חסרי־חשיבות ובעצירות מוחלטת של מחשבה
מדינית*.
בינתיים מסרבים גם אליהו ששון וגם
מורים פישר לוותר על פעילותם הפוריה.
מאחר ששרת־החוץ כבר מינתה את גדעון
רפאל לציר באנקרה, במקומו של פישר,
עליה לחפש לו עתה מינוי אחר.

(כל חז כויו ח שם ורות1

תצפית

• המצג המדיני המסופר במרחכ יסתפר עוד יותר.
אחד חנורסים הנראים עתה באופק: הצעה בריטית שתזכה ב תמיכ ה אילמת מצד
צרפת וארצותיהברית, להקים אזור־חיץ מפ!רז בין ישראל ומצרים. אזור זה
יהיה מורכב ממדבר סיני ומחלק של הננב הישראלי. בריטניה תע מיד את
ההצעה כאפ שרות יחידה להפריד בין שני אויבים, ולהוביל להסדר שלום קבוע.

הצעה זו תעמיד את ישראל כמצכ מדיני קשה.

לאחר כיבו ש
סיני, ה שמיעה ישו אל באזני ה מעצ מות הנדולו ת את דרישווה להפוך את אזור
הכיבו ש לאזור מפורז, בו לא יור שה צבא מצרי לחנות. אזור־חיץ כזה, טענה
ישראל, יבטיח שקט בג בו לו ת וע שוי לקדם יחסי שלום בין ישראל ומצרים.
עתה, לכ שיו שמעו ני מו קי ה נגדה היזע תועמד ישראל ב מצב של דור שת ממדינה
אחרת, מה שהיא אינה מוכנה לתת בעצמה.
מעוטים פשעי נגד המדינה
במשך שבועיים לחשו על כך במסדרונות
הממשלה והכנסת. שר־הפנים הביע בפומבי
את הזדעזעותו, הממשלה מינתה ועדת־חקירה,
הציעה לשלם מפרעה של 1000ל׳י
לכל משפחה ״נפגעת״ .נכבדים ערביים הזכירו
כי כופר־הנפש הנהוג עתה בין ערביי
המשולש הוא בגובה של 5000ל״י לכל
הרוג. הממשלה הודיעה כי מפקד גדוד של
משמר־הגבול יועמד לדין צבאי.
איש לא הזכיר מה קרה.
אמר השבוע בכנסת ח״כ גרשום שוקן׳
עורך הארץ, מי ס ח על חוק הבגד והריגול,
בלי להזכיר אף הוא את המקרה עצמו:
״קיימות אפשרויות אחרות של פשעים נגד
הכלל ונגד המדינה, שבנסיבות מסויימות
אינן פחות מסוכנות מאשר בגידה וריגול.

הגלולה המתוקה שתצורף לתוכנית זו

:הבטחה 3׳ כל עוד יחזיקו
צבאות הברית בבסיט ה מפו רז, שי שתרע מעקבה עד גדות חסואץ ,׳נ תן מעבר
חופ שי לאניות ישראל בתעלת מואץ וב מיפרץ אילת.

• אין סיכויים רכים לחתימת כרית צפאית כין מצרים
וכרית״חמועצות. נמאל עבד אל־נאצר, שנהנה עד כה מיחס של נ״ סרא ליו ת
אוחדת מצד ארצות־חברית ב מל ח מ תו טס צרפת, בריסניה וישראל, חו ש ש כי
ברית צבאית פור מאלית עם מוסקבה תדחוף את ארצות־הברית לפעולה ממ שית
נגדו. עתה מרכז רודן מצרים את כל מאמציו הדיפלומטיים להניע את אמריקה
להו שיט לו עזרה פעילה

ממ שית, בראש

ורא שונה בהוצאת

שלו שת חצבאות

שפלשו ל שטח מצרי.

• מזכיר חאו״ם דאג האמרשילד פועל מאחורי הקלעים
הפינלאומיים למען הסיכה יסד
דית של סדרי הגכולות פין
ישראל ושכנותיה. אחרי כניעתה
של ממ שלת ישראל ללחץ האמריקאי-
סובייטי, להחזיר את שטחי הכיבו ש
ולסגת לקו שביתת הנ שק של 950ו ,
ע שויה להתפתח דרישה שישראל תקבל
את עקרון הנסיגה לגבולו ת החלוקה של
האו״ס. י ש מיע זאת ראש ממ שלת הודו,
ג׳ואהרלאל נהרו, אולי גם ב ת מיכ ת נשיא
יוגיסלאביה, המר שאל טיסו. האמר שילד
אינו מסתיר את תקוותו להסדרת שלום
בין ישראל ומדינות־ערב, על־יד׳ הקמת
ערבית־פלסטינית

מדינה

בתחומי ם

שנקבעו

חדש ה,

על־יד׳

ב ע רן

החלטת

חלוקה מ שנ ת . 1947

• שתי איגרות האיומים של
הטרשאל בולגאנין לישראל אינן
המלה האחרונה כמערכת
האיומים הסובייטית נגד ישראל.
ה סו ב״ טי ם לא י חתרו על הקלף

ח״כ מאיר ארגוכ (שמאל)

הישראלי, במסעם לכיבו ש אהדת הערבים.
מאחר שאינם מעוניינים ב סי נסון

אוי לאוזניים ש כן שמעו

מזו ״ן עם המערב, דבר שרוב המנהיגים הערביים היו רואים בעין יפה, ינח מו

אס לפשל, חברים של הכוחות המזדיינים
של המדינה משתמשים לרעה בנשק הניתן
בידיהם . .
חברי הכנסת הבינו, ניענעו ברובם את
ראשיהם לאות הסכמה.
חרות יכלה לטעון כי תוכניתה היתד,
מצליחה, אלמלא הובס ביג׳י במלחמת עצבים•
מפ״ם יכלה לטעון כי הזהירה מראש מפני
התקשרות עם האימפריאליסטים, וכי חששותיו,
התממשו. הפרוגרסיביים הזהירים יכלו
לטעון כי הזהירות היא תמיד במקומה.
ואילו מעריצי ביג׳י יכלו להמשיך ולהעריץ
את האיש שהקים (כמעט) את ״מלכות
ישראל השלישית״.
• עובדי משרד־החוץ הציניים רגילים עד
היום לספר כי פעם הגיע לשרת הדו״ח הבא
של ש שון :״אל שר החוץ. מאת השגריר
ברומא. הבוקר ב־ 8.30 בא אלי לביקור
השגריר הפאקיסטאני. ב הופיעו בדלת נפל
על צווארי והתחבק והתנ שק איתי במ שך
חמ ש דקות רצופות. לאחר מכן הז מנ תיו
לחדר קבלת־האורחים שלי, ו שאלתיו אם הוא
יסכים ל שתו ת ׳קפה כפי שנוהגים להכין אוחו
בקאראצ׳י. מו בן שהוא קיבל את הצעתי
ב שמ חה, ומיד הוג ש הקפה. הוא אישר כי
אכן טעמו ו טיבו של הקפה אינו נופל מזה
המוג ש בסולד תז. לא איבדתי ז מן ו החילו תי
לספר לו אגדות ובדי חו ת הנ הוגו ת בארצו.
הדבר עשה עליו רושם. ד מעו ת ניצנצו בעיניו.
הז מנ תי לו גס מיני מתיקה מיוחדים
משל ארצו. ה תרג שו תו הגיעה לשיאה. שאלתיו
אס י שתה ספל קפה נוסף. הוא הסכים
ברצון. כןי שבנו, נ ש אנו מחליפים קפה
ב שיחה, ו שיחה בקפה, ב מ שך שעות רבות.
ניסיתי לדבר עמו נם על ר עיונו ת מדיניים,
אבל ב שטח זה מצאתי את לבו סגור לגמרי.
אף על פי כן, איני מיואש. אני ב טו ח שנפתח
לפנינו שער רחב לידידות עם פא־קיסמאן.
עלי לציין עוד כי ב היפרדו מ מני,
תו ך נ די נ שיקות והתרג שות, אסר האיש
שיסכים לבקרני לעתים קרובו ת
מנהיגי
ב רי ת־ח מועצות את הערבים על־ידי תחליף מילולי של איו מים קיצוניים
נגד ישראל.

• אם רצועת עזה תשאר סופית כידי ישראל, תתעוררנה
כעיות חוקיות ומדיניות על עתידם של תושכי הרצועה.
ש נראית אפ שרית החח? סח כ׳

ט ! נ 1נ ׳ שו א ל

לפי
ת^בנ עאורוויט תוש בי

הרצועה הקבועים, שי שבו בה עוד לפני . 1948 הפליטים, שנאספו מכל קצות
הארץ, י מ שיכו להח שב כפליטים ויו חז קו על־יד׳

מוסדות האו״ם, עד להסדר

שלום עם מדינו ת ערב, הסדר שינ ס ה את שאלות הפיצויים, הרכו ש הנטו ש
ויי שובם של הפליטים בבתים חדשים במרחב.

• משכר מאיים על ענף ההדרים.

ב שלו ש השנים ה אח רונו ת ספגח
ברת ־ ה מו ע צו ת כ מויו תגזנותו תו לנו ת של קרי הדר ׳ שו א לי, אשר לא היה
לו שוק נוח באירופה ה מערבית, מול הה ת חרו ת של ספרד, אימליה וצפון־
אפריקה. עתה, לאחר שברית־המועצות ביטלה את סחר־ווחליפין בנפט גלם׳
שהיה ק״ ם בינה ו בין ישראל, קיים חשש רציני ני היא גם לא תרצה לקנות
פרי הדר.

• המפלגות שהזדרזו לכנות ארמונות-קלפים פוליטיים,
חמכוססים על משכר קואליציוני כין מפא״י ומפ״ם, ינחלו
אכזכה. הרוגז ששרר בק רב צמרת מפא״׳ על עמדתה ה שלילית ש ל מפ״ ם
לגבי פ תיח ת המלחמה, פג. סייעו ל כן: רצונו של ביג׳י ליצור חזי ת לאו מי ת
רחבה ככל האפשר ונ שיאתה של מפ״ם בעול מ שי מו ת המלחמ ה ללא כל סייג,
מן הרגע בו הוחלט עליה.

• אם עד כה חיית מנותגי העצות וממותחי חכיקורת
על ניהול החסכרה הישראלית כחוץ-לארץ, תוכל אולי לעשות .
משהומעשייותרכשטחזה. א חרי נ ש לונו ה מו חלט של מנגנון ההסברה
הישראלי

בעולם,

שתהבטא

בציור ת מונ ה

פרו־מצרית

בעולם

כולו,

החליטה

הממ שלה ל ע רון בדק־בית יסודי ב מנגנון ההסברה. הוחלט גם להרחיב את
ה מנגנון ו לגנו ת רשת ענפה שתדע להציג את דברי ישראל בצורה מ שכנעת
ויעילה יותר. ישנם אפילו סיכויים נ׳ הוא ירד, לאחר שהממ שלה תחדש את מדיניות מ חן הסובסידיו ת

• מדד יוקר המחיה לא יעלה בחודשים הקרובים.

למיצרכים המוניי ם רבים. התוצאה
ב תוספת יוקר המחיה.

המידית: לא תהיינה סוד קפיצו ת ניכרות

במדיח־ו
המלחמה

ראתו: אבא מה הבאת לנו? הרופא הציג
בפניהם את סיניה המחייכת ,״זה מה שהבאתי.״

קומאנדקאר
צבאי עמום חיילים דהר על
דרך העפר, המובילה מנוה המדבר תמד ב־מדבר־סיני
לעבר נחל. היה זה יומיים לפני
תום המערכה בסיני. הקומאנדקאר היה בסיור
שיגרתי. לפתע הרגיש אחד החיילים
בתנועה חשודה על אחת הגבעות. המכונית
נעצרה והחיילים קפצו מתוכה, התפרשו
למרגלות הגבעה והחלו עולים עליה במבנה
קרב.
מראש הגבעה נפתחה עליהם אש רובים
חלשה. החיילים השיבו אש. כעבור דקות
ספורות השתרר שקט על הגבעה. סיפר
אדגר הירשביין, צלם צבאי שנילווה אל הפטרול
:״בשטח של 15 מטרים מצאנו שבע
גופות של חיילים מצריים. הם היו חגורי
חגור ורובם נעולי נעליים.
״מתחת למכונית שניצבה על הגבעה התגלתה
לעינינו תמונה זוועתית. נערה בידו־אית
כבת , 16 לבושת שחורים ורעולת פנים,
היתר, מוטלת בפישוק אברים. היא היתד,
מתה. בידה היתד, חבילה לבנה. לאור פנס
נפתחה החבילה. מצאנו בתוכה ילדה קטנה,
כבת שנה, עטופת סמרטוטים. היא היתד,
חיה. לראשה היתר, מחרוזת של מטבעות
כסף מצריות.״
לחיילים לא היתד, ברירה אלא לקחת את
הילדה עמם, להמשך הפטרול. הם עטפו
אותה בשמיכה, השקו אותה תה ממותק׳
והקומאנדקאר המשיך לדהור לתוך הלילה.
כדור בריאה. לאחר שעתיים חזרו החיילים
לבסיסם. הם מסרו את הילדה לבית־חולים
השדה הקרוב. הרופא התורן, ד״ר
אלברט בכר, רופא ירושלמי בן 35 העובד
בהדסה ירושלים, בדק אותה. כשהוריד ממנה
את הבגדים גילה לתמר,ונו כי הילדה,

מפלגות

סיפור ה שבוע

צ עי ר

הו א
ובעל

ד ב׳ ויון.

בחר עזו

הדק

ב לגי ע

ת ב די ד

להחל פז ה

הנ בונ ה.

ך י ׳ייי י י 600־י־

ג ויי׳

ייוי׳

20י

גיובן נדאליו:
נלסון הוא ניעעזף י

שעת הכו שר
אחד הפקידים הגבוהים בירושלים הרשה
לעצמו השבוע הלצה בשיחה פרטית ,״לא
לפרסום״ .אמר האיש, מנאמני דויד בן-
גוריון :״היו שלושה גורמים שהפכו את
סוף אוקטובר לשעת־כושר היסטורית למיב־צע
סיני: הבחירות שהעסיקו את נשיא או-
צות״הברית, המהומות בבודפשט שהעסיקו
את מנהיגי ברית־ד,מועצות, והימצאו של
משה שרת במזרח הרחוק.״
ההלצה לא היתד, כל כך משעשעת. כי
אחת השאלות המסקרנות ביותר שריחפו
השבוע בארץ היתה: מה קרה עם משה
שרת? כיצד נמצא בחוץ־לארץ בשעה הגדולה
— וכיצד לא הוזעק חזרה?
הגשרים לא נשרפו. אין ספק שלמשה
שרת לא היה כל מושג על המיבצע
העומד להתחולל, ויתכן מאד שהוא שמע
עליו לראשונה מן העתונות. מתקבל על הדעת
שלא היה זה מקרה: אילו נסתיים הסיבוב
השני, כמקווה בידי מתכנניו, בנצחון
פוליטי מזהיר של דויד בן־גוריון, הרי סילוקו
של משה שרת מכל אחריות היה
יכול להוות פסק־דין מוות על הקאריירה
הפוליטית של ראש־הממשלה לשעבר.
הפיכת הגלגל הפוליטי גרמה עתה לתוצאה
הפוכה. במידה שתהיה, בחודשים הקרובים,
ריאקציה ציבורית נגד התיכגון הפוליטי של
הסיבוב השני, יהיה משה שרת האיש היחיד
שאינו נושא בשום אחריות לכך. כאדם
שהיה עסוק באותה שעה בהסברת עמדת
ישראל לגדולי אסיה, יכול שרת עתה

נפלו למען תח* המולדת
״כפירי ישראל אלה, דמותם תעמוד לעד, כלוחמים העשויים ללא־חת, מואי!
גבול למסירותם, אין סייג לנאמנותם ואין מכשול וקושי המרתיע אותם. אהבתנו
ויקרנו שלוחים לתורי הלוחמים שנפלו. אשרי האמהות שילדו בנים כאלה ו״
במלים אלה ביסא בשבוע שעבר ראש־ממשלת־ישראל את רגשון זיו של כל אדם
במדינה כלפי נופלי הסיבוב השני ומשפחותיהם.
רב חפצו של העולם הזה לתרום את תרומתו הצנועה להנצחת זכרם של
הנופלים למען המולדת, כפי שעשה זאת בחודשים הארוכים של מלחמת תש״זז.
על כן פונה המערכת אל קוראיה, וביחוד אל המשפחות השכולות עצמן, לסייע
בידה במשימה יקרה זו.
חברי הנופלים ובני ביתם, מתבקשים להמציא למערכת, תוך שבוע ימים, את
תמונתו של יקירם, בצירוף רשימה על חייו, אופיו ופעלו. נא להקפיד כי הרשימה
תכלול, במידת האפשר, את הפרסים הבאים: שמו המלא של הנופל, מצבו המשפחתי,
תאריך לידתו ומותו, הנסיבות בהן הקריב את חייו, מעשיו בחיים האזרחיים. על
גב התמונה נא לרשום את שמו, וכן את הכתובת שאליה יש להחזיר את התמונה.
המערכת תטפל באהבה בחוסר זה, ותקפיד טל החזרת התמונות לתעודתן.
את כל החוסר נא להמציא בהקדם האפשרי, תוך שבוע, למערכת העולם הזה,
ת. ד , 136 .תל־אביב, על המעטפה נא לציין :״נפלו למען תחי המולדת׳.
סיניה אבא, נוה הבאתל

שהתנהגה כל הזמן בשקם, נפגעה מכדור
שחדר לחזה.
מיד נערך צילום רנטגן לפיו התברר כי
כדור של תת־מקלע חדר לריאת הילדה.
המנתח ד״ר רומנוב ביצע מיד ניתוח במקום.
התברר לו כי הכדור, שחדר לריאה,
לא הזיק לה. תאים החלו להירקם מסביבו
ולסגרו. המנתח החליט להשאיר את הכדור
בריאה.
הבעיה השניה שהתעוררה היתה מה לעשות
בילדה. ד״ר בכר החליט לאמצה לו
כבת. הוא מיהר לישוב העברי הקרוב, מסר
את הילדה לידי מכרתו, מטפלת בקיבוץ.
בו במקום נקבע לילדה שם: סיניה (מתחרז,
בערך, עם ישעיה).
כאשר שוחרר השבוע ד״ר בכר משירותו
במילואים, מיהר לקחת את הילדה. היא
הבריאה כליל, חייכה וצחקה.
ד״ר בכר הגיע לביתו כשהוא נושא שתי
חבילות, את הקיטבג ואת הילדה. אשתו
ובתו ריבה 8פתחו את הדלת, צהלו לק־

לטעון, אם ירצה בכך, כי הוא המנהיג הישראלי
היחיד שגשריו אל עמי אסיה לא
נשרפו על־ידי פצצות־התבערה של צר,״ל
בחצי־האי סיני.
יתכן שבאחד הימים יהיה זה שיקול
חשוב.
הסברה מסך ה ב רזל
רוב העתונאים הזרים המפורסמים כבר
יצאו מישראל, כשהם מלאים סלידה גלוייה
מדרכי־ההסברה הממוקשות של ישראל. בין
ראשוני היוצאים היו ראנדולף צ׳רצ׳יל, בנו
של המנהיג הבריטי, שגסות־רוחו הפכה כמעט
לאגדה בין חבריו למקצוע, ואד מורו,
איש הטלביזיה.
רוב היוצאים עברו לקפריסין, כדי לנסות
את מזלם באזור תעלת־סואץ הכבוש בידי
(המשך בעמוד )8
חע מ ם חזה 997

הפעולה היתה הבי חשובה, מפני שהעולם מלא בעיות שרק ילדים משגלים לפתור
אותן: מדוע לא נותנים ליהודים לבוא ארצה י ומדוע לעשירים יש כסף*

^ יינו נערים בשומר הצעיר. לא חשוב,
י • יכול היד, להיות גם בצופים, או
במחנית העולים, או בכל מקום אחר. נכנסנו
לשם בני עשר, ולא יצאנו מעולם.
היינו מתכנסים על עץ השקמים שליד
בית הבימוי שטרם נבנה, או על זוג
ספסלי־עץ, או על מגרש ריק׳ או בכל מקום

שרק הילדים מסוגלים לפתור אותן. מדוע
לא נותנים ליהודים לבוא ארצה. ומדוע אינם
רוצים לבוא. ומדוע לעשירים יש כסף

לעשות כדי לשנות את כל הפצב הזה.
כל זה התרחש בתל־אביב. תל־אביב היתד,
גם באותם הימים מקום טוב להרהר בו על

שהוא, לשיחות חשובות. לאותן שיחות
חשובות קראו אז ״פעולה״ .כי באותו גיל
סבורים שגם מחשבה היא פעולה. לא
כדאי היה לאחר לפעולה, זה היה הפסד.

ולעניים אין. ומדוע משליכים בברזיל את
הקפה לים, ומדוע אין בסין מספיק אורז
לילדים. ומדוע אין בעולם מספיק שלום
ומספיק דברים טובים לכולם, ומר, צריך

דברים העומדים ברומו של עולם, כי היא
שוכנת במקום מרכזי. ההורים באו מרוסיה,
עם טולסטוי ודוסטוייבסקי והמהפכה. בבתי־הספר
היו מורים ששירתו בצבא התורכי ו

סאת עס 1ס >ן י(ן -

שם לימדו אנגלית. הסבתא ידעה אידיש ואת י
כל הבדיחות על הרשלה היו מספרים ב־ 1
אידיש. היקס התחילו אז להגיע בהמוניהם,
יסדו להם מושבות קטנות לגידול תרנגולות
והביאו אתם את בסהובן. וברחובות עברו
הערבים ומכרו מישמיש. מין תחנת רכבת
בינלאומית קטנה. מקום מרכזי מאד להכרת
העולם. כמו בימי ישעיה וירמיה.

ציור בצרורות 1
וז ר־כךגדל נו כולנו. היו כאלה ש־
\ 1חלמו לבנות בתים גדולים. או גשרי־ענק,
כבישים ארוכים עד אין קץ ומסילות
ברזל. או להיות פסנתרנים וקומפוזיטורים,
משוררים וציירים ופסלים. מספיק לפחות
בשביל כל המרחב, אם לא למעלה מזה.
אבל קשה מאד להביא את כל הטוב
הזה לעולם, אם העולם בכלל אינו רוצה.
אם העולם דוחס אותך כולך בפינה אחת
קטנה ומצווה עליך לא לצמוח ולא לגדול
ולא יד,תרבות. בתי הענק הופכים לשיכונים.
הכבישים הארוכים עד אין קץ מתפתלים
מסביב לנקודה. הפסנתרנים נוטלים את הרובה
ויוצאים לקרב. הציירים מציירים בצרורות
על נוף מזרחי העולה בעשן. ר
הנפש, שרצתה לחבוק את העולם, מתייפחת
בשקט בשיר קטן.

זה היה הספד על עמום לב, שהלך מעם 1
בולנו לבלי שוב. הוא נפל בקרב על סיני.

בהתחלה חיו שרים. בקול ענות, קול
גדול, בשנים, שלושה ועשרה קולות. לא
ידענו לשיר בשקם. השירים היו חשובים
מאד. היו אלד, שיריהם של כל אלה שניסו
לתקן את העולם לפנינו ולא הצליחו. צוואות
של דורות שהלכו לבלי שוב, מבלי
לראות את הטוב שלא בא ואת הרע שנשאר.

הירושיסה

א ת עמוס ד ב
זה קרה בהירושימה,
את העיר פצצה הדהימה
בתחילת הסתיו.
בבתי־קפה ישבו לם
היפנים וחשבו לם,
מתי אם לא עכשיו.

את העיר פצצה הדהימה.
זה קרה בהירושימה,
בחצות היום.
הנשים רחצו בנחל,
הגברים יצאו לשחל.
זה היה איום.

^ חרי השירים היינו משחקים ב־
\ 1כדורגל, או מחניים, או בתופסת או
במחבואים. גם זה היה חשוב. נפש בריאה
בגוף בריא.

בקאבארטים
על הבמות,
רקדו להן נשים יפניות
עירומות.
והקהל מחא כפיים
ולא היה ביישן.
ובראותו את השוקיים
צעק: אנחנו כאן.

אך מה לעשות,
אך מה לעשות.
העם הזה הוא באמת
מוזר מאד.
ובנגבם את הזיעה
חשבו: אח, איזה חום.
כי לא ידעו שסבנטין
זרק פצצת אטום.

אחר כך היתד, באה הפעולה עצמה. זד,
בכלל הכי חשוב. מפני שהעולם מלא בעיות

היפנים פרטיזנים
היפנים פרטיזנים.

היפנים פרטיזנים,
היפנים פרטיזנים.

היו אלה השירים של כובשי הארץ, מייבשי
הביצות, חלוצי גדוד העבודה או גדוד
מגיני השפה, ושל פועלי וינה ושל מתנדבי
הבריגדה הבינלאומית בספרד והעולים על
הבריקדות מאז ומתמיד, ושל אלה ששכבו
בבתי־חולים אחרי מלחמת העולם הראשונה
עם ריאות אכולות גזים. השירים היו יפים
מאד.

עם טולסטוי והרשלה

המולח הזה 007

היה לו חיוך מעודן, מפוכח ועצוב,
וחוש הומור מופלא ועמוק. הוא לא הותיר
אחריו שום רכוש, רק ידידים רבים שאהבו
אותו. לידידים היה עמוס מחבר מפעם
לפעם שירים קטנים, שרק בחוג המשפחה
היו מפזמים אותם במנגינה. היו אלה
שירים קצרים מאד, ללא מוסר־השכל, עם
בדיחות פרטיות קטנות זרועות פרע מחוץ
לחרוזים, עם פארודיות על כל מה שאפשר
וצריך היה לומר במקרה כזה, וגם על ה־פארודיות
המקובלות במקרה כזה. הוא יכול
היה להיות ברטולד ברכס שלנו, אילו היה
העולם מניח לנו להתעסק בענינינו הפרטיים.
אך לא זכינו. וכמו תמיד, נותר עוד שיר
אחד קטן של מי שניסה לתקן את העולם
ולא הצליח.

יום אביב בהירושימה,
עוד יבוא, הו, ויהי מה,
הם חשבו בתום.
רקפות ברחוב תפרחנה,
ובנותינו תתפתחנה,
בלי פצצת אטום.
כי חיי מין
כי חיי מין,
זאת המסורת של כל עם
עתיק יומין,
המבלה בקאבארטים
עד חצות הליל,
וכשאומרים לו הירושי
מתחיל להתפלל.
היפנים פרטיזנים,
היפנים פרטיזנים.
אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה,
אמר יפני ליפניה קטנה,
באותו יום שלעולם לא יישכח,
כשהיפנים התגייסו אל הפלמ״ח.

במדינה
>ח 0שן פנגסוד )6

ר-ריסים. מותם של שני צלמים בעלי שם
עולמי, שנהרגו ליד קנטארה בידי לוחמים
מצריים, עורר, בלבם את התקווה שהפיקיד
הבריטי, בניגוד לשלטון הישראלי, אינו רוצה
את עיקר תפקידו בשטח העתינות בחסימת
הדרכים בפני העתונאים.
העתונאים הממורמרים שנשארו במלון דן
קיוו, בניגוד לכל הגיון, כי איך שהוא ישתנה
יחסם המחפיר של השלטונות הגבוהים
לגבי הכיסוי העתונאי של שדה־המערכת.
נהעדלס הזה .)996 הם טעו: השבוע ירד
מסך של ברזל בין ישראל וחצי־האי סיני.
לשום עתונאי זר או מקומי לא הורשה לרדת
לשארם אל־שייו־ .עתינאים התרוצצו
ימים ולילות במוסדות. השונים כדי להשיג
היתר להגיע לקו הראשון מול התעלה. איש
מהם לא זכר*
ניחש עתונאי אחד: אחרי שבן־גוריון החליט
לסגת מסיני, אין אנשיו מעוניינים ש־העתונאים
יכתבו כתבית מלהיבות על חצי-
האי. זה רק יגביר את התיאבון.

פלאי חוואתיקאן. התבוסה המוחצת
שנחלה ישראל בשטח ההסברה עוררה בינתיים
הדים עולמיים. רוב העתונים הגדולים
בעולם הגיבו בחריפות על המכשולים שהושמו
בדרך עתונאיהם. אפילו ג׳רזזלס
פוסט מלחר־הפינכה הקדיש מאמר ראשי
לכשלון ההסברה הישראלית,
כאשר נסתבר כי מלבד בריטניח וצרפת
ישנו רק גירם בינלאומי אחד המגלה אהדה
לקו הישראלי, ושגורם זה הוא דווקא ה־זאתיקאן
שהחל נוטש לפתע את עמדתו
:עייינת כלפי ישראל, קבע עתונאי זר אחד
:פסקנות :״זה רק הודות לכך שאץ לישראל
שום גציגות בעיר־הוואתיקאן.״
קיבוצים החוזרים ב ת שו ב ה

בין הפורצים ראשונה לעיר עזה לאחר
:יבושה, נמצאו גם חברי אחד ממשקי ה־
!פר. הם לא הסתפקו בשמחה המופשטת
5ל חיסול אימת הגבול ומסתנניו, והרחבת
זרבונות הישראלית. כמה מהם החליטו ל־
־,פיק תועלת ממשית יותר פן המבצע.
אולם בחלוף סערת־ההתרגשית הראשונה,
־,תעורר מוסר־הכליות. באסיפת קיבוץ, ש־
!ערכה כרגיל במוצאי־שבת והוקדשה לבעיית
־,שלל, קם אחד מחברי המשק ומחה נבד
רצות על מיקח־השלל .״אם לא יוחזר הכל,״
זיים החבר ,״אני קם ועוזב את המשק!״
איש לא התנגד. למחרת החזיר המשק את
:ל השלל, מחוט ועד שרוך־נעל, לידי שלטונות
הצבא.
הגבול בגי שה וו נציג י שר אל

״קראד אל־בקר,״ אמר פעם פקיד ישראלי,
־,ממונה על ענייני הגבולות ,״הם עצם בחון
המדינה.״

500 תישבי הכפר הקטן, שעל הגדה ה־
:ערבית של הירדן, ליד גשר בנות יעקב,
:בדלו בדבר חשוב אחד מיתר בני המיעוט
־,ערבי בישראל: הם היו תושבי אזור מפו־
־ז. בזכות עובדה זו, ראו את עצמם חופשים
לא להתחשב במדינת ישראל ובמום־
יוודד, השונים.

בני הכפר, ברובם רועי בקר וצאן• ,ברחו
5ם קרבות תש״ח אל מעבר לגבול הסורי,
יזזרו למקומם רק אחרי שהסורים כבשו את
:שמר הירדן. הסכם שביתת־הנשק של 1950
:כיד בזכותם לשבת במקום, שנכלל בתוך
שטח המדינה. מבלי שיהיו אזרחי המדינה.
־,ם נהנו מגישה חופשית לסוריה, עסקו ב־זברחות
ובאיסוף ידיעות בקנה-,מידה גדול.
ן 1כדי כך, שבמרס 1951׳ כאשר נערו
?רב תל אל־מוטילר, עם הסורים, ניצלה ישאל
את ההזדמנות, החרימה את תעודות
־.או״ם בהם היו מצמידים תושבי קראד אל־
:קר׳ העבירה אותם לשעבר, בפנים הגליל.
רועי הבקר המפונים הרעישו עולמות, פנו
ואו״ם, זכו לבסוף להחלטה התובעת מ־שראל
להחזירם לכפרם. אך לא כל התושבים
חזרו: חלק מהם בחר להישאר בשעב,
וקבל אזרחות ישראלית. השאר ניסו מדי
!עם לגרום לסיפוח אדמותיהם לסוריד, או,
• שם כפרם פירו שו הכורדים רוסי הבקר.

לכל הפחות׳ לעבור לאדמות חדשות בפנים
סוריה. אך דמשק סרבה: תפקידם של בני
קראד אל־בקר, הודיעה׳ לשרת את סוריה
מעבר לגבול ישראל. ואכן היטיבו אנשי
הכפר לשרתה׳ בהתפרעויות, פגיעות בחשודים
על אהדה לישראל התאוננויות תכופות
באזני הא ״ם ושמירה על תסיסה נגד־ישראלית
מתמדת באיזור.
עם פרוץ קרבות סיני, נפל פחד נורא
על בני הכפר. גם מדינת ישראל לא היתד,
מעוניינת בהישארס. הם ארזו את חפציהם,
ריכזו את העדרים ועברו את הגבול, שם
הכינו להם הסורים מקום ישוב חדש.
שלושה ימים בלבד לפני כן, באו התר
שבים במגע רשמי עם שלטונית ישראל: הם
פנו למשטרת ישראל לשלוח להם מוהל,
שימול את כל בני הכפר הצעירים, אשר
לא נימולו בעת ביקורו של המוהל היהודי
בכפר, לפני שנד, תמימה.

כתג ״העולם הזח״ ,שנלווה אל
המוהל ואל קכוצת המשטרה שיצאה
אתו, מתאר את המאורע:
הובילו אותנו ישר לאוהלו של המוכתר,
איברהים ע־סמן. איברהים הוא בעל בעמיו!
ליתר דיוק: הוא בעל לשבע נשים ואב ל־15
בנים זכרים. הוא לבד הציג כשלושים
נכדים, מועמדים לסכין המוהל. באדיבותו,
הזמץ אותנו לספלי קפה ושלח כרוז שיודיע
לתושבי הכפר :״איסמעו, איסמעו יא
ג׳מאעה! כל מי שיש לו ילד למילה, יביא
א־תו מיד לבית המוכתר. כל השבאב הרוצים
להימול יגשו בלי דיחוי. הזמן קצר
והעבודה מרובה!״
חיש מהר נאספו במאהלו של המוכתר
כ־ 70 ילדים מעונים מילה, מגיל שבוע־שבועיים
ועד לבני .15 לא חסרו גם גברים
חסונים בני ,25 לפחות.
״בשנת 1951 בא אלינו ריפא מדמשק,
שנשלח למול את בני הכפר על־ידי הממשלה
הסורית הוא ערך את הברית על
הגבול, באמצע גשר בנות יעקב,״ נזכר המוכתר,
והוסיף :״מאז אסרה עלינו אישראיל
להיכנס לסוריה, לא נמולו הילדים שלנו.״
כי הסכמה לקבל רופא ישראלי נראתה להם
כהכרה במדינת ישראל.
על אלונקות. לפני שנה, לא יכלו בני
קראד אל־בקר לשאת יותר את המצב. השבאב,
שהגיע לגיל הנשואים׳ לא יכול היה
להתחתן. כי לפי המסורת המוסלמית, שאינה
מחייבת מילה בגיל מסויים, אין להשיא
אשה לגבר ערל. הכפר נכנע: משטרת ישראל
נתבקשה לספק מוהל יהודי.
המוהל היה זקן, ומשום מה נדמה היה
לבני הכפר כי הכאיב להם יתר על המידה.
״כשיצא,״ סיפר המוכתר ,״השאיר אחריו
מקהלה מיללת, שקולה נשמע עד לב השמים.״
הפעם,
נשלח להם מוהל צעיר יותר, הרב
דויד גץ, בן ,33 איש מושב כרם בן־זמרה
שבגליל. בני המקום הלעיטו איתו בקפה
ובמחמאות, כמס״שלמים. המוהל ישב בשלווה׳
הרגיע את מארחיו.
כעבור שעה קלה, החלה המלאכה. ראשונים
בתור ניצבו, כמובן, נכדי המוכתר.
אחריהם: תינוקות, נערים וגברים, לפי קירבתם
למוכתר. הנשים עמדו מאחרי המאהל
ופתחו ביללות שמחה, כשהן יוצאות במחול
ובשירה לקראת כל נימול.
בתוך המאהל, נכפתו הנימולים בחבלים עבותים,
כי המילה תבוצע ללא זריקות הרדמה•
אחד אחד, הובלו הזכרים לשולחן הניתוחים
— חבית מים גדולה, שעליה נפרשה
מחצלת.
עוד לפני שנגעה בהם סכין המוהל, פתחו
לקוחותיו בצווחות זוועה, כשכמה בעלי שרירים
אוחזים בהם מכל עבר. כמה גברים
חסונים אף לא התביישו להתעלף, למראה
הדם הניתז מהם. אחרים בעטו וגידפו בקול,
נשבעו כי מוטב למות רווק מאשר להתענות

אך לבסוף, כאשר נגמרה המלאכה, שפעו
המוכתר ובני לווייתו חיוכים. העבודה בוצעה
במהירות, בגרימת מינימום של כאב.
כאשר בא האולטימטום הישראלי לעבור
לסוריה או למרכז המדינה — בחרו בני
קראד אל־בקר בסוריה. הם אספו את מטלטליהם
וטיפסו במעלה הגדה המזרחית של
הירדן. עמם נשאו באלונקות את אות כניעתם
למוסדות ישראל: עשרות לקוחותיו
של המוהל גץ, אשר לא החלימו עדיין מפגישתם
עמו.

אש המרד.

מכונית סטא סו בייטית שהובילה חיילים רוסיים ב ר חובו ת בודפ שט,
הוצתה והועלתה באש. אזרחים הונגריים מ ת בונני ם בשלווה ב שרידי ה מכוני ת הבוערים.

קכורתרחוב. קברי חללי המורדים ההונגריים, באחת הגינו ת ברחוב מרכזי בבודפ שט.
החללים שזכו לקבורה נקברו בחצרות ובככרות. קבריהם כו סו בדגלים הונגריים ובפרחים.

הגונות שהביאה פריטה יהודיה מבודפשט
״ היום

ברחת

הגהנו

התמונות המתפרסמות כעמודים אלה הן תמונות שצולמו כימי המרד
האחרונים כהונגריה. הן הגיעו ארצה כין חפציה האישיים הדלים של
פליטה, שהגיעה לארץ לאחר שהיתה כזמן המרד ככודפסט.
כשכולה מכולכלת ונרגשת, סיפרה לילי וים, צעירה ( )22 שחרחורת,
נמוכת־קומה :״אינני הונגריה. נולדתי כרומניה, שם גרה גם משפחתי.
הורי עלו לארץ לפני שש שנים. אני ואחי, המשרת כיום כצכא הרומני,
לא רצינו לעלות ארצה.
״כשסיימתי את כית הספר והתכגרתי, החלטתי לכרוח מרומניה
ולעלות אל הורי כישראל. ידעתי שמהונגריח יותר קל לחצות את
הגכול לאוסטריה, מאשר כמקום אחר. לכן עכרתי להונגריה. חייתי
ככודפשט אצל קרוכיס. כדיוק כשהגעתי לשם, התחילו המהומות והמרד.
״כשהיה קצת שקט התחלתי לנוע כרגל, לעכר הגכול האוסטרי.
לאחר כמה ימים, עצרה מכונית אחת לידי ולקחה אותי. ישכו כה
עתונאים וצלמים הונגריים, שהתכוונו להימלט לאוסטריה. ליד הגכול
הכחנו כקכוצת חיילים רוסיים, חמתקרכת לעכרנו. האנשים שהיו
עמי כמכונית נמלטו. לפני שכרחו נתנו לי חכילת תמונות וכיקשו
אותי למסור אותה לכתוכת מסיימת כוינה. האדם אליו הכאתי את
התמונות כיקשני לקחתן עמי לישראל, כדי להראות לעולם החופשי
מה מתחולל כהונגריה״.

** סיפוריה של הצעירה ומספוריהם
}/של אנשים אחרים, שהצליחו להימלט
מגיא הצלמות בהונגריה, משתחזרת תמונת
אימים זוועתית על אשר התרחש בבירה
ההונגרית בשבועות האחרונים.
בודסשט אינה ניתנת עוד להכרה. לא
נשאר בה כמעס בית אחד שלם. לא נותר
רחוב שניתן לעבור בו. מבעים שלמים
בוערים באש, ימים תמימים. כל החצרות,
הבכרות והגנים הצבוריים הפכו לבתי־קברות
המוניים. אלפי הרוגינו ביניהם גם
חיילים סובייטים או אנשי המשטרה החשאית,
מ סלים ברחובות באץ קובר. כשמש־תררת
למספר שעות הפסקת אש, עוברות
מכוניות ואוספות את הגוויות להטילן לתוך
הנהר.
אין מים, אין חשמל, אין מזון. הרחובות
חסומים בחשמליות הפוכות, מבוני ת שרופות
ובאריקדות אחרות מכל הסוגים, שהקימו
המורדים. עשרות טנקים רוסיים
ניצבים ברחובות. הם עומדים זוג־ת־זוגות
בקרנות ובהסתעפויות הבתים, כשגבם מופנה
אחד לשני, כך שכל טנק יכול לפתוח באש
לכיוון אחר. על הגבעות מסביב לעיר ניצבות
סוללות תותחים, הנכונות לחסל כל
קן מ רדים. לועים עצומים, שנפערו כתוצאה
מפגזיהם, נמצאים בכל הבתים העומדים עדיין
על תילם.

<8868881$

קרבות אימים
ך י• מורדים לא נרתעו מהטנקים או
! 1מהתותחים, למרות שבידיהם רק נשק
קל. כשהיו הטנקים הכבדים, בני 26 הטונות,
מתקרבים לעמדת מורדים ומתחילים להמטיר
עליה אש, היה אחד הנערים, לרוב
ילד, מתחמק החוצה, כשבידו בקבוק נפט.
הוא היה מטילו לתוך מנ ע הטנק והטנק
היה עולה בלהבות. מכונות היריד, של המורדים
היו קוטלות את הצוות המתחמק מתוך
הטנק. גופות חרוכות בפוזות אימים
מ נחות עד היום ברחובות, ואיש אינו ניגש
לגעת בהן.
האנשים היו נלחמים גם ללא נשק ביד.
כשהיו נשמעות יריות באיזור מסוים, היו
כל התושבים עוזבים מיד את בתיהם, נשים
וילדים כאחד, ומתחילים לצעוד לעבר החיילים
הרוסים. לרוב לא ריחמו עליהם, ירו
לתוך ההמון.
הקרב האכזרי והאיום ביותר התחולל בכל
מקום בו פגשו המורדים באנשי המשטרה
החשאית ההונגרית. גוויותיהם מתנדנדות
מעל גשרי הדנובה ומעל העמודים

כיבושסובייטי. חולי ת חיילי הצבא האדום ברא שות קצינה,
צועדת בר חן ב מרכזי בבודאפ שם הכבו שה והחרבה. ב מרכז ה ת מונ ה

נראים ק רונות ח ש מלי ת הפוכים והרוסים, החוסמים
חזי ת הבית משמאל מלאה נקבי פנזי ם וכדורים

את הרחוב.
ט!.שק קל.

ברחובות. רובן מסוידות בסיד לבו, שסרחו
עליהן אנשי הצלב האדום למען לא יבאשו.
כאשר שלטו הרוסים במצב, יצאו אנשי
המשטרה החשאית מתוך מחבואיהם, החלו
לתלות את המורדים שנתפסו. בפיות התלויים
או הכפותים לעמודים, תחבו פתקאות
וכרזות שהודיעו :״אדם זה נלחם למען
הקפיטליזם!*
לעיר הרוסים חוזרים *

חלל אימוני.

גופ תו של מורד הונגרי אלמוני, מוטלת ברחוב בבודאפ שם. לידו מוטלת
קסדת פלדה של חייל רוסי. מי שהו כיסה את פניו במטפ חת צחורה, עליה רקומים פרחים.

£7לי באריקדות. כאן חיתה פעם כיכר מרכזית סואנת, של העיר
ב,,א3ש .0ר,ם !,וים ח״טו את הכיכר במכוניות שו1פ!ת, בקרונות

חשמליות, בבולי עץ ושאר מיתקנים. גם כשהוכנסו אחרוני המורדים
לא פונו הוזו ים וו 1ם הרחובו1נ הראשיים שע!ום מלאים בהן.

ני הצד די ם מצטיינים באכזריותם.
:* /אחד הרחובות תפסה קבוצת מורדים
אדם חשוד, ערום למחצה. לפי נעליו
זיהו אותו כקצין סובייטי. תלו אותו כשרגליו
כלפי מעלה, והניחו לו למות
ביסורים.
אולם בעיקר היו אלה הרוסים שהצטיינו
באכזריות. שני טנקים רוסיים הוצתו באש
באחד הרחובות המרכזיים. ברחוב סמוך
הוטלו רימוני־יד מתוך חלון אחד הבתים,
על קבוצת חיילים רוסיים. תוך דקות ספורות
הגיעו למקום טנקים סובייטים ותותחים
במספר רב, החלו להמטיר פגזים לכל החלונות
שברובע. באחד הבתים מצא חייל
רוסי נער בן ,13 שפתח לפניו את הדלת
כשסכין בידו. צרור תת־מקלע קטע את
ידו של הילד.
בחזית הבאריקדות שהקימו, תלד המורדים
את תמונותיהם של ססאלין, לנין ומולוטוב,
באמרם :״שהרוסים יירו קודם במנהיגיהם
לפני שיפגעו בנו ׳.באחד הרחובות השתרעה
שורת פצועים הונגריים לאורך המדרכה.
ממול היתד, תחנת עזרה ראשונה.
בכל פעם שאיש הצלב האדום היה מנסה
לחצות את הרחוב כדי לעזור לפצועים,
היד, מקלע רוסי פותח באש. אנשי העזרה
הראשונה זרקו חבלים למדרכה שממול.
הפצועים קשרו את רגליהם ונגררו לרוחב
הכביש, אל העבר השני.
אחרי חמישה ימי תקוה, בהם שלטו המורדים
בעיר וקיוו כי השיגו דרור לארצם,
הגיע היום הקריטי: ה־ 7בנובמבר, היום
בו זרם הצבא הסובייטי בהמוניו חזרה
לתוך העיר. האנשים עמדו על גגות הבתים,
כשהם ממתינים למטוסים אמריקאים
שיבואו לעזרה. לאחר זאת השתתקו כולם.
קבוצה של 1500 מורדים, שהתבצרה בהריסות
הארמון המלכותי, נכנעה ללא קרב
כמעט.
החיילים הסובייטיים שנכנסו לעיר בזזו
ושדדו מכל הבא ליד. הם נכנסו לבתים
פרטיים ולחנויות, לחפש אחרי מורדים כביכול,
המסו בדרכם כל דבר. הם אף הסירו
מהנשים את שעונידן ותכשיטיהן.
מספר ההרוגים בבירה ההונגרית מגיע
ל־ 20 אלף. כאלפיים איש בלבד הצליחו
להימלט ולחצות את הגבול לוינה.
זאת היתד, צורתה, ואלה היו תוצאותיה,
של מלחמת החופש הקצרה של העם
ההונגרי.

״רק מהירות הכניעה של ישראל
הצילה את המדינה מהם־
צצה סובייטית. קול שידור-
הכניעה של בן־גוריון היה יותר
מהיר מאשר המטוסים העל-
קוליים של ברית־המועצות!״
במשפטים חותכים אלה הגדיר
משקיף זר את אשר קרה
בשבועיים האחרונים במרחב
אולם גם אחרי שבן־גוריון
הודיע על נסיגת כל כוחות
ישראל מאדמת מצריים (מבלי
להוציא במפורש את רצועת־עזה
מכלל זה) לא חלפה סכנת
ההתנגשות המזויינת עם ברית־המועצות.
היה ברור כי הממשלה
הסובייטית מחפשת בקדחתנות
חור כל-שהוא בהודעת-
הנסיגה הישראלית, כדי לשפוך
דרכו את כוחותיה המזויינים
לתוך המרחב.
בשעה שהאור האדום נדלק
בבירות המערב ובמטות צבאותיהן
ובשעה שאזרחי ישראל
הדביקו בשקדנות פסי-נייר על
חלונות-הראווה שלהם, נערך
קרב סמוי זה. על כפות המאזניים
היה מונח גורלה של
ישראל.

חייל מול חייל
ח״ לי ה סי לו אי ס

:לא היה חסר הרבה, ה שבוע, כדי שיעמדו ז ה מול ז ח
הישראלי, שה שתתף בקרבות על רפיח (ימין) ,והחייל

ווו שמיכח 1

הסוביי טי, בעל הכוכב המחומ ש על אבזם חגו ר תו
לכתפו. על ה״מתנדבים״ הסובייטיים היה להתגייס בחטיבות־סילואיו

(ראה שער)

דיפלומטית,

ן* מסיבת־יקוקטייל

שנערכה לפני שנה במוסקבה, שמע
ניקוליי אלכסנדרוביץ בולגאנין את קולר,נפץ
של פקק בקבוק־שמפן .״הבה נשתמש
באלה במקום בתותחים!״ אמר ראש־הממשלה
בחיוך עדין.
החודש לא הציע המרשל הסובייטי בן ה־
60 להשתמש בפקקים של בקבוקי־שמפן
נגד ישראל. הוא ביקש להפעיל נגדה
מכשירים הרבה יותר מסוכנים: מתנדבים,
מפציצים, ואולי גם קליעים מונחים.

ך• אשר תוכנן מיבצע־־סיני, היה זה
^ מושכל ראשון שברית־המועצות לא תוכל
להתערב. היא נחלה זה עתה תבוסה
בפולין. העם ההונגארי קם נגדה במרד
חסר־תקדים. גלי ההתקוממות איימו להתפשט
לרומניה, לבולגריה ולגרמניה המזרחית. האימפריה
הסובייטית הגדולה כולה רעדה
והזדעזעה. איש לא האמין כי בשעה כזאת
תוכל להקדיש את כוחה להגנה על עמדותיה
הרחוקות במרחב.
אולם החשבון היה מוטעה. המנהיגים הסובייטיים
תפסו את אשר לא תפסו המדינאים
בירושלים, בלונדון ובפאריס: כי דוו־

קא בשעה זו כדאי לברית־המז
מאשר בכל שעה אחרת, להח
המרחב. התערבות כזאת יכלה
דעת־הקהל העולמית מן הנעשו
ולחסל את הריעה כי הונחתה נ
הכוח הסובייטי.
כל משטר דיקטטורי בנוי על
ברית־המועצות לא יכלה להרי
לאבד את משלטיה החדשים נ
קרב אכזרי. אובדנו של הנו
סובייטי במצריים היה משמש
המשטרים והחוגים האנטי־מער,
אפריקה לעלות שוב על הקרון

ך* מעשה לא היתה ס>
/של פריצת מלחמת־עולם.
לאומי איפשר לרוסיה לפעול
בתנאים מסויימים, בלי להטת
עולמית.
האיום הסובייטי הראשון,
במכתבו הראשון של בולגאנין,
להפעיל קליעים מונחים נגד לוג
ולהפציץ את ישראל. הוא 1
ברמז שקוף כי ״קיומה של ישו
יועמד בספק.
באותה רגע היתה תקוותה
ישראל כי המערב לא יר7
המועצות להפעיל את כוחה,
במלחמת־עולם מימנית ירתיע
טיט. היתד, זאת אשליה. הג
גרינתר, מפקד צבא האמנה
הודיע כי הפצצת לונדון ופו
באופן אוטומטי לתגמול אטומי
עולם. הוא נמנע בפירוש מל
אותו האיום גם לגבי פעולה
היו אלה רגעים הרי־עולם. ה;
דיעו לישראל כי לא יוכלו לן
סיס, שיחסם לישראל הסתכם ע
״הכושי עשה את שלו, הכושי
יעצו אף הם לישראל להיכנע
נכשלה הפעולה הצבאית הברים
סואץ, וממשלת אידן היתה נתו
התשובה האמריקאית היתד.
יותר. הנשיא אייזנהאור לא יכו
כוח כי ישראל ניצלה את הימי!
לפני הבחירות האמריקאיות >
מיבצע־סיני, וכי עשתה למעש!
כדי להכשיל את אייק בבחירות,
אייק במפורש: אם ישראל
וללא תנאי, יודיע לרוסים שלא
התערבותם. אם לא תיכנע יש
לרוסים יד חופשית נגד ישראל
זה היה השיקול שגרם לנסיגו
של ישראל׳ שבאה לידי בטוי 1
מפורסם של בן־גוריון. אולם
נגמר: ברית־המועצות עוד חי3
להפעיל את כוחה נגד ישראל
הסתבך יתר על המידה עם ה

שעה לקריאה

ז החייל הי שראלי, בן אחת מארצות ערב, יו שב ב מ חפו ר ת
מצרית ליד רפיח, קורא בג ליון של ה ש בו עון המצרי הח שוב אל־מוסוור,

111

שנלכד כשלל. ארבעת הטאנקיסטיס הסובייטיי ם קוראים, סן הסתם, ע תון
הרבה יותר משעמם. הי תגיי טו כטכנאים לחיל־ה שריון של אחד מצבאות ערב?

ך * איש שניצח על מלאכה
| 1כחול־עיניים, בעל שערות, ן
וייצמני לבנים, הדומה יותר לס

<!?10031ח ז 16ז ו5 1

—— 1360 וו 11 רז>דטה 80 0 0 0 * 8£יין.

שמרני מאשר למרשל סובייטי — תואר
שניתן לו עבור אירגון העורף במוסקבה
הנצורה. המרשל בולגאנין, שהצטרף למפלגה
הקומוניסטית חודשים מעטים לפני
מהפכת אוקטובר ושהיה בגיל 24 ראש
הבולשת הפוליטית המפחידה (״צ׳יקה״) בעיר
מולדתו ניז׳ני־נובגורוד (כיום גורקי),
לא פקד מעולם על גוף צבאי כל שהוא.
מטבעו, אין בולגאנין איש האיום הגס.
סגנונו נוטה יותר לנצל את המחמאה העדינה,
את מסיבת־הקוקטייל. הוא האיש
הרגיל להופיע מאחורי הבמה בהצגות באלט
ותיאטרון, להגיש מחמאות ופרחים לשחקניות,
להפיץ מסביבו ריח נעים של מי־קולון
ודברי־נימוס מיושנים. פעם׳ כשראה
אותו המרשל מיטו מסתכל ברגליה של
נערת־באלט יפה, נאנח בולגאנין באוזניו:
״אכן, לכרושצ׳וב לא היו מעולם רגליים
כאלה!״
אולם בולגאנץ רחוק מלהיות איש רך.
מאחורי ההתנהגות הג׳נטלמנית של בעל־משפחה
(אשתו מורה לאנגלית בבית־ספר
תיכוני, בנו ובתו נשואים) ,חבוי אדם

תקיף מאד.
לא היה זה האיש שכדאי היה לזלזל
באיומיו ללא חשבון.

2X11X01 1א 0551
0 >$ז 6 <1 ? 0ו ! ז ז 6 )׳ 4 £מז ) 15ס 41 , 8 6 0 )1
זורתית סלטות.

** ה, יכול היה בולגאנין לעשות?
יתכן שלא יכול היה להעיז לשלוח
נגד ישראל מאות אלפי מתנדבים, בנוסח קוריאה,
בלי לגרום להתלקחות עולמית. אולם
הוא יכול היד, לשלוח מפציצים סובייטיים

המרשלוהרג ־ אלוןז. קשה לתאר שתי ד מויו ת שונות יותר
מאשר שני מנהיגים צבאיים טבעיים אלה, שהיו עלולים להופיע

:חסץ ס 6 0ו 0$

במערכה זה מול זה: שר-הבטחון הסובייטי גריגורי ז׳ו קו ב, והרמטכ״ל
הישראלי משה דיין, שת מונתו הו שטה בשער ה ש בו עון ניוזויק.

ות, יותר
ב בעניני
הסיח את
בהונגריה,
־מטת על
*רססיג׳ה.
1לעצמה
חב, ללא
ר הפרוזות
לכל
:ברחבי
:מערבי.
* חמורה
צב הביני
ישראל,
בתבערה
יה כלול
יה כפול:
ן ופאריס,
ע לשיאו
כמדינה״

דדה של
לברית׳:האיום
הסוביי־

אלפרד
;אטלנטית,
ס תגרום
למלחמת־זמיע

י ישראל.
פתים הו־ר.
ד,ברי ,באימרה
1ל ללכת״
ממילאו בתעלת;
בנסיגה.
־ורה עוד
היד, לשד,אחרונים

עריכת
את הכל
עתה קבע
יכנע מיד
ירשה את
ול, תינתן
המבוהלת גידורו ה־
,מחזה לא
וה דרכים
מבלי לערב.

1היה
גבר
פם וזקנקן
זר בורגני

שני צבאות, שני סגנונים: חיילי ח טיב ת ,9שערכו מיסדר בתום מיבצעם ה מזהיר
בשארם אל־שייך, בלבו ש המרו של האופייני לצבא לוחם, שונים מאד מחיילי הצבא הסובייטי,

הצועדים (משמאל) ב סגנון גרמני אופייני במוסקבה. אילו פרצה המלחמה, ה ׳ ו ל טי ׳ ס ׳
הסובייטים (למטה מי מין) ולטייסי ישראל (למטה משמאל) סיכויים רבים יותר להיפגש.

לסוריה, לצייר עליהם סמלים סוריים ולהפציץ
את שדות התעופה, הנמלים, המחנות
והערים של ישראל — כפי שעשו הבריטים
במצריים.
~ במידה שהדבר היה קשור בקשיים טכניים
(המפציצים לא יכלו להגיע לסוריה מבלי
לעבור על פני שטח פרסי או תורכי) יכלו
המנהיגים הסובייטיים להשתמש בקליעים־
מונחים מבאקו — נשק קטלני שלא נוסה
מעולם בטווח כזה.
יתכן כי מסוכן יותר אף מן האיום הצבאי
הישיר היה הצד הפוליטי: האיום הסובייטי
נתן בידי האמריקאים מכשיר מושלם כדי
לסחוט כמעט כל דבר מישראל. כי ההגנה
האמריקאית היתד, המחיצה היחידה שעמדה
בין ערי ישראל לבין הקליעים הסובייטיים.
כך נתן האיום הסובייטי לבדו, בלי שוס
השקעה של כוח, יתרון עצום לגמאל עבד
אל־נאצר — יתרון שאולי הציל את משטרו
במשבר הגדול שעבר עליו.
מעולם לא היה האזרח הישראלי הממוצע
חדור שנאה כזאת לברית־ד,מועצות כמו
השבוע. קשה היה לדרוש ממנו שיראה
בהורסי בודפשט את מלאכי־השלום ש?
המרחב.

הכיצד?
שאל לפרטים בסניף הקרוב

אלפמון (ימין) וקרוואלו (מרכז) מנמנמים בהרצאת דיין
לא ינום ולא יישן שומר ישראל

נ ק 1ייבשמעולה

פשעי וקשיים

1הו מר דו ד נכון
הכנסתו איננה גדולה. אך הוא משתדל
להלביש את עצמו ואת בני־ביתו היטב ובטעם.
על ניגוד זה מתגבר אבא נבון על־ידי כך
שהוא קונה את בגדיו אצל טלמן ושות׳ .הוא
נוהג כך זה חמש־עשרה שנה והוא בא תמיד על
סיפוקו.

(רביעי בסדרת)

1 !5110ש1תי

הופיעה החוברת הראשונה
של הירחון ״נר״
שנה ח׳ ליסודו

לבעיות ציבור ולהתקרבות
יהודית־ערבית.
בבל חוברת מדור לאנגלית

נחלת ־ מי ם ין״ ^

לאחר שיצאו ד״ר יגאל ידץ וח׳־כ אח-
דותהעבודד. יגאל אלון למסע־הסברה באנגליה
מטעם משרד־החוץ, אמר מנהל מש־רד־הבטחון
שמע ון פרס :״זד, מעיד על
עוצמתנו הצבאית, שגם בימי מלחמה יש
לנו גנראלים לייצוא ח״כ הפרוגרסי־בים
פנה ס רוזן פנה השבוע אל ביג׳י
בהצעה לטפל באפשרות של הרחבת הקר
אליציד -בירי נתן את הסכמתו, אך אמר:
״אינני מתלהב לשלוח לקרב הזה את הבן־
היחיד של הפרוגרסיבים לאחר שהארץ
כתב בטעות, בכתבה על נאומו של
ח״כ מק״י ד״ר משזי סנה ,״פשעים מדיניים״
במקום ״קשיים נץ״ניים״ ,התלונן סנה:
״כך עושים הבורגני;• -י -הם הוז־בים את
הקשיים שלי לפשעי בחתונתם של
אורה מינקם ובצלאל רובין׳ שנערכה השבוע׳
״בפעם הראשונה אחרי אלפיים שנה״,
באל־עריש, שמע ז!.ש אחדות ד,עבתה ,״ה־פוליטרוק״
בני מהדשק, כי מקצועה הצבאי
של הכלה הוא סימון מפות מוקשים.
אמר בני :״אבל את מקום הפת שהטמינה
לבעלה לא גילתה לו!״ אחר־כך בירך את
הזוג הצעיר שיבלו את ירח־הדבש בריביירת
הדקלים של אל־עריש את מסיבת העיתונאים
שלו פתח הרמטכ״ל משח דיין
באמרו כי בגלל ריבוי העיתונאים הזרים

אגדת

ידבר אנגלית ,״וכל אלה שבאמת יתעים
אנגלית מתבקשים לסלוח לי.״ הת צאות
הורגשו מאוחר יותר: כתב הסייס ג׳ורג׳
דה הראוואלו וכתב הטיימס הלונדוני
רוי אלסטץ, לא עצרו כוח אחרי יום
עבודה קשה, נרדמו בעצם דברי הרמטכ״ל...
פקיד גבוה במשרד־החוץ הביע השבוע את
רחמיו על שגריר ברית־המיעצות בישראל
(לשעבר) אלכסנדר אברמוב :״כל הקיץ
נצלה אצלנו בשמש, ובדיוק לקראת החורף
הוציאו אותו לשלגים של רוסיה
בין העולים שהגיעו לישראל בחודש האחרון
נמצאת גם קלייר מאריאן שאבט בת
ד,־ ,89 שהיתר, מזכירתו הפרטית של מייסד
ההסתדרות הציונית תיאודור הרצל, ר
חיתה מאז מצרפת במסיבה שנערכה
לכבודו של המנהיג הציוני־ד,אמריקאי ל ואי
ליפסקי אמר יושב־ראש הכנסת יוסף
שפרינצק דברי־הוקרה לאורח, על שבא
לישראל בימים חמורים אלה. השיב ליפסקי:
״ליהודי בגילי׳ יכול להיות פה רק סיום
מעניין של החיים. אין לי מה להפסידו״

אבנים מן הליב

בשיחה בין שחקנים, הציע השבוע
אופיר להקים מחדש צ׳יזבאסרון, לשירות
החיילים• התנגד להצעה שחקן הבימה

פס1ון י השב\ע
• מאיר ווייסגאל, יושב־ראש יו חיים וו״צסן, בצטטו פתגם עתיק :״מי
שאנגליה ידידתו, כבר אינו צריך לחפש לו אויבים.״

דמי־חתימה 5ל״י לשנה.
ירושלים׳ ת. ד.451 .

• הסופר משח שמיר, בטורו בקולמוס מחיר בעל חמשנזר :״אם תמצא
שוב איזו מעצמה אירופית שתשתוקק להקים את הצבא המצרי מחדש (ואין זו
מוכרחה להיות דווקא רוסיה) ,היא תצטרך הפעם לספק למצרים לא רק את הציוד,
אלא גם את החיילים.״

תן לו מצלמה

• מנהיג האגף השמאלי כמפלגת העבודה הבריטית אניירין
ברואן, בנאום באסיפה בברמינגהאם :״אנתוני אידן הוא טיפש כמו ניקיטה

מפני שזו בקשתו הגדולה ביותר.
מצלמה תהיה גם
שמחה לכל המשפחה.
ל״ברנר״ יש מצל מות
בכל המחירים.
הוראות נתנות בחנם.

כרושצ׳וב. אידן סבור כי יצליח להבטיח מעבר אניות בתעלת סואץ בכוח פיזי,
וכרושצ׳וב סבור, כי יצליח לדכא את הונגאריה בכוח פיזי. אך כל עוד אין ההונגארים
משתפים פעולה — יעמוד כרושצ׳וב חסר־אונים לעומתם, כמו אידן לעומת
המצרים.״

מתנה נאה
לחנוכה

הפרס הגדול

• ח״כ חרות יוחנן כאדר, עם תום הקרבות בחצי־האי סיגי• :אפשר כבר
להודיע למשה שרת שהוא יכול לחזור הביתה.״

הסופר דב סדן :״כיום, כל אשד, צעירה מחכה בבית לסגך אלוף נעוריה.״
המשורר נתן אלתרמן ג ״מה מותר האדם מן הבהמהז שיש לו כסף.״

40.000

להשיג בכל הבנקים

121

6העיתונאי עמנואל פרת, על המצב המדיני :״אייזנהואר מזהיר,
בולגאנין מזהיר — רק המצב אינו מזהיר.״

חעולם הזח 997

שלמה כר־שביט (נם הוא חבר הצ׳יז־באסרון
לשעבר) :״מה זה, בכל מלחמה
נקים צ׳יזבאסרון המשורר אברהם
שדדנסקי, שקיבל השבוע, כרגיל, את השבועון
ידידות י שראל-ברית-המועצוח, ויפדף
בו, נזכר במצב המדיני ונאנח :״אכן, ידידות״
חברת חיקסור האמריקאית הוציאה
החודש לאור תקליס ארוך־נגן של שירי
ישראל, מושרים בפי שחקנית תיאטרון א חי
לאה דגנית בעת ובעונה יחת, יצא
לאור בחברת קולו מבי ה תקליס ארוך־נגן
שני׳ הנקרא ״שרונה אהרון שרה את
שירי ישראל הצייר הישראלי בצלאל
(״ליליק״) שץ הוא אחד הגיבורים של
הספר שפן בגן־עדן, יצירתו האחרונה של
הסופר האמריקאי הנרי מילר, שהגיעה
השבוע לישראל בצורת ספר־כיס המשורר
זלמן שניאור הודיע ל־ידיעות
אחרונות במכתב• כי הידיעה על מוחו של
יהודה מוזם, המוציא־לאור המנוח של העיתון
,״פגעה בי וברעיתי כמכת לבנה על
הקודקוד הצגת מחזה רגיל של יורם

סטמור

ב־תיאטרון הקאמרי (ראה אמנות)

היא כה מלאה בלו׳,סוסים של תיאטרוך
בתיך תיאסרון, עד כי כאשר יצא בהפסקה
לבמה השחקן אברהם ארצי והודיע לקהל
כי לאחר ההצגה יחכו בחוץ אוסובו־סים
מיוחדים, קיבלו הצופים את דבריו
כחלק מן המחזה הסופר דב סדן
התחיל להוציא את כל כתביו בסידרת כרכים,
שכל אחד מהם נקרא בשם אבני...
(שני הראשונים, שכבר יצאו: אבני־שפה
ואגני־דרך) ,אמר סדן :״עם כל כרך שיוצא
לאור, נגולה אבן מלבי.״

אמנות

שבביס של דני >ן רש
תיאטרון קרש מחמשאתהמחר
מחזח רגיל (חתיאטרון הקאמרי,

מאת

יורם מטמור, הבמאי יוסף מילוא) עוסק
באדם רגיל — כל כך רגיל, עד ששום שתקן
לא היה מסוגל לגלם אותו. דני, הצבר
הממוצע, מופיע על הבמה רק בדמותו של
קרש.
יורם מטמור 31 יליד רומניה שבילה
ארבע שנים בצי ד,בריסי ולחם כמם־כף בירושלים,
היה בן 25 כשהעלה את דני קרש
על במתה הצבאית של להקת חכרמל. מאז
כתב את המחזה מחדש, לדבריו ,״לפחות
14 פעם״ ,ניסה להציעו לתיאסרונים שונים.
אנשי הביס ה קבעו, אהרי קריאה :״אם
זו האמת, מוטב שנציג שקר!״ לבסוף הרכיב
מטמור בעצמו להקה נסיונית׳ במסגרת
התיאטרון הקאמרי. כשהלהקה הנסיונית הגיעה
לשלב של חזרה כללית, ראה יוסף

חעזלם חזה

א ם: נולד לי בן
א ם: הוא יפה
א ם: נולד לי בן
אב הוא בריא
אם סבלתי למען יחיה
אב עמלתי שיהיה לו קיום
א ם ולכן תקוותי
א ם משום כך אשתדל
אם שיגדל
א ב שיתבגר
א ם ויהיה אדם
אם ויהיה גבר
א ט טוב וי ש ר...
אב הזק ואמיץ
א ם עדין נפש...
אב רחב כתפים...
אם שידע לאהוב כמו שרציתי לאהוב
אני ולא יכול תי...
א ב: שידע לחיות חיי חרות כמו
שרציתי אני ולא יכולתי

גו ד רי םמצטל מי ם

997

(אב ואם עומדים לחוד).

(האם באה להתלונן בפני המורה על
ני בנה מתרחק סמנה, בורח סן חבית).

על השאלה הכללית :״מה יהיה?״ ענד,
ראש הממשלה דוד כך גוריץ השבוע
במשל סיני :״דייג סיני מצא גווייתו של
אחד מנכבדי־העיר בנהר. רץ הדייג אל משפחתו
של המת ואמר: אם תתנו לי 1000
זהובים, אמסור לידכם גוזייתו של אבי־סשפחתכנב
השיבו הקרובים: ניתן לך רק
50 זהובים, כי דרישתך מוגזמת. סירב הדייג
וחזר לביתו. כעבור ימים מספר, כשהמשפחה
לא נתרכבה, הלך הדייג לשאול בעצת
חכם זקן. אמר החכם: הגווייה בידך ואין
אחרת תחתיה. לכן כדאי לך לחכית. ואילו
בני המשפחה הלכו גם הם לשאול בעצת
חכם, והוא השיב להם אותה תשובה: וכי
מה יעשה הדייג בגווייה כשתתחיל להעלות
צחנה? חכו בישיבת הממשלה, שאליה
הביא ביג׳י לאישור את נאימו על
מבצע סיני, התנגד שר הדתות משה
שפירא למלים ״חזר מעמד הר־סיני״ שהיו
כלולות בסיוסד״ נימוקו :״סוף סוף, לא
קיבלנו שם הפעם תורה חדשה כ־שסייר
בידי השבוע במדבר סיני וראה סאנק
מצרי שנפגע פגיעה ישירה ומדוייקת על־ידי
אחד ממטוסי חיל־האוזיר, הגיב על כך
בצער :״פחות טאנק אחד לחיל השריון
רב־אלוף משח דיין לא שכח בימי־סיני את
חיבתו הרבה לעתיקות: באל־טור רכש מידי
תושבי המקום כמה כדים עתיקים, ואילו
באל-עריש חסר במו ידיו כמה שברי־חרס
מן התולות יסודי יותר היה הארכי אולוג
שמריח גוטמן, חוקר מצדה וחבר
משק נען, שהחל השבוע בסקר ארכיאולוגי
מקיף של חצי־האי ובסימון רקומות־חפירה
לעתיד־לבוא (אם יבוא כשביקש
צלם הלייף האמריקאי את דיין להצטלם
בשדה, כשהוא מחזיק כלי־נשק, סירב
דיין באמרו :״אינני מן הגנראלים היוצאים
לשדה כדי להצטלם בפוזות שונות.״ שונה
לחלוטין היתד, תגובתו של מפקד כוח ה־או״ם
המראל אדיסון ל. מ .כארגס,
ששש למלא את בקשת הצלם באמרו :״מה
לא יעשה גנראל כדי להופיע בטייס ובלייף?״
דקן האוניברסיטה העברית, פרד
פסור בנימין מזר טוען כי לספריה שלו
יש מעלה ויש חסרון: החסרון הוא, שכל
ספריו נלקחו בהשאלה ולא הוחזרו. המעלה
— שמדפיו גדושים ספרים שהשאילו לו
חבריו לאחר שנערכה ישיבה סגורה
של מועצת עיריית תל־אביב, בה נידונו סי־דורי־חירום
עירוניים, טען ראש העירייה
חיים לבנון כי נוכח לדעת שאילו היו
הישיבות נערכות כרגיל ללא נוכחותם של
העיתונאים, היו הדיונים קצרים וענייניים
הרבה יותר הרב ד״ר ברוך חולנ*
דיר, חבר הסתדרות הרבנים בארצות״הברית,
שחזר מביקור בברית המועצות, סיפר כי
זקנו המגולח גרם לאכזבתם של יהודי מוסקבה.
ניחם אותם הרב הראשי של מוסקבה:
״אל תסתכלו בזקנקן, אלא במה שיש בו״_.

הקריין: לפני עשרים וכמה שנים
נולד ילד. קראו לו דני.

מחזאי מטמור (מרבז)
מה מריץ את דני?

מילוא את ההצגה, החלים בו במקום להכניסה
לרפרטואר הרגיל של התיאטרון. דני
קרש הגיע, לבסוף, אל הקרשים.
חמשוט האחרון. אין אדם בקהל שאיני
מכיר את דני — הוא בנו של השכן,
הילד ששיחק בג׳ולים בשכונה, שהדביק
כרוזים בשביל ההגנה (או אצ״ל, או לח״י^
שהצטיין במלחמת־ד,עצמאות, והמסתובב מאז
בבתי־הקפה של ניו־יורק, פאריס ותל־אביב,
החסר מסרה בחיים, הפוחד פחד מוות מפני
נשואין ושיגרה כלשהי, המוכן תמיד לעזוב
את הכל כדי לרדוף אחרי צעירה הנראית
לו כמבטיחה ביליי־לילה חסר התחייבויות(
.אומר חברו :״כשהולך לי, זד,
מפתיע אותי. כשלא הולך לי, זה מפתיע

אותי. תמיד הפתעות!״).
מה מריץ את דני? יורם זורק על הבמה
את חייו, תמונה אחרי תמונה אכזרית: את
התמרמרות ההורים שאינם מבינים את בנם,
את הקרב רווי־הדמים על ״המשלט האחרון״,
את הנסיגה הנוראה מן המשלט, ישר לתוך
עולם ריק מתוכן וחיים חסרי־תכלית.
על הבמה ברור שדני קרש אינו אשם —
הוא וחבריו עשו את המוטל עליהם. הם
נוצלו לצורכי המלחמה, ונשארו אחר־כך
בלתי־מוכנים לכל דבר אחר. אולם בחיים
אין הדברים פשוטים כל כך. הציפה החושב
יכול לשאול, בצדק: מדוע לא היה
הדור הזה מסוגל לבנות לעצמו חיים אחרים,
לתת תוכן לחייו בימי שלום?
יורם מטמור׳ לשעבר ססודנט לפילוסופיה,
מתחמק מן התשובה בעזרת טכסים תיאטרוני:
השחקן שהיד, צריך לשחק את דגי
מותקף נקיפת־מצפון, הולך לקיבוץ, נהרג
בידי מסתננים. הקהל מתפתה לחשוב שדני
היה בכל זאת בחור טוב וחיובי. הוא יוצא
מן האולם באנחה של הקלה, תחת לחזור
הביתה במועקה הנפשית הפוריה שהמחזאי
צריך היד, ליצרה. נדמה שהתיאטרון נבהל
מאומץ־הלב של עצמו.
תשואות לקרש. היה כמעט מובטח
מראש שרוב המבקרים הקשישים, וביניהם
גם רוב מבקרי העתונים, לא יבינו את המחנה.
הם התעכבו על תחבולות המחזאי

הקריין: ועכשיו השנים עוברות.
הילד צומח, מתחיל ללכת, לדבר, צוחק,
בוכה, הוא סוב, הוא רע, אוכל קווקר׳
אוכל בננה, שותה חלב. הולך לגן, נפצע
בברך.
חוגג יום הולדת, לבוש יפה, חג החניכה,
הוא נר שלישי, שואל שאלות,
שובב, נפצע בברך.
מצייר, משקר, יש לו חום, שעלת.
הוא חיוור, שיה עוברת, ועוד שנה. ביה
הספר הילקוט, המורה, השעור הראשון.
קוראים בקושי, סופרים בקושי, משתוללים
בהפסקות. שירים וספ רים על צמ־ן
חים וטפורי המקרא, ועוד שנה עוברת.
והוא נפצע בברך.
יש לו חברים. ילדי השכונה. הם מן
שחקים ביחד. בימי החורף כשהשמש
זורחת, ילדים באים ומשחקים בחצר.
מו ר ח: אל תחששי גברתי, אנחנו
משתדלים לעשות כל מה שביכולתנו.
אלא שאנחנו, המורים, נתונים במלחמה
קשה לא עם הבודדים, אלא עם הדור
כולו.
איני יודע מדוע קיים קרע בינינו והנוער.
לא קוינו, כשחלמנו על דור חדש
בארץ. רצינו להחדיר בדור זה את האהבה
לתרבות היהודית, לערכיה, ליצירותיה.
חשבנו לחשוף לפניהם עולם
נפלא, ג דו ל ...והם אדישים!
המסורת שקיימה אותנו במשך אלפיים
שנה — אינה מעניינם. ספרות הענק
שלנו — מבראשית ועד ביאליק — הם
מזלזלים בה. המשוררים הגדולים שלנו,
שהרעידו לבבות במשך אלפי שנים,
משאירים אותם אדישים. בשבילם כל
זה הוא חומר לבחינות ותו לא.

(בני יצא למלחמת העצמאות. ההודים
מודאגים, חסרי ידיעה, מרני שים שב.נם
נסע! אותם).

א : 3יש לנו בן.
א ם: יש לנו בן.
א ב: בתוך ים של אש.
א ם: בתוך ים של אש.
א ב: באפלה.
אם: בחושך.
אב נ בסערה.
א ם: ברוח.
אב: הוא חי.
א ם: היא קיים.
א : 3וזה חשוב מאד. חשוב מכל
דבר אחר.
שיצר מחזה־בתוך־מחזד״ ניתחו את מבנה
ההצגה. אולם הצופה הרגיל ילך להצגה
כדי לראות את עצמו, את חבריו, את בנו,
לשמוע את דבריהם, שהם אמיתיים עד כדי
להדהים.
התמונה הבלתי־נשכחת של המורה השכול
(ניסן יתר) המעלה דמעות בעיני המסתכל,
דמותו הכפולה והמושכת של אברהם בך
יוסף כמנהל וכאב, האם שבורת־הלב (שו

יום של

וזה סוב.
אני עייף מלצפות. מתר עוד
צפיה.
נלך לישון

סו פ ר: בינתיים החל הנצחון מסתמן
באופק. המנצחים אמנם עייפים יותר
מיום ליום, מספרם הולך וקסן מיום
לי ם, אבל הם* המנצחים.
ערים שוחרת, רכסים נכבשו. והגיע
יום והנה באו עד סף מישור. עמדו
מסונוורים, הביסו סביב וראו שבא האביב,
והריחו ריח אדמה.
אז באו אליהם והצביעו על ההר, הר
גבוה מאד, שמדרונות תלולים ושחורים
לו, ואמרו: ההר הזה, הוא האחרון, לכו
לכבוש אותו.

(בני וחברים כב שו את המשלם חי
אחרון. מיסב חבריהם נפלו. ואז באח
הפקודה לחיסוג מן המ שלט שנכבש בדם.
לא בא השלום, אבל באה שני ח ת
תנשק).

ה ק ריין: בצעדים אסיים הם יורדים
מעל במות ההיססוריה, עייפים מלוכלכים
מדם ועפר, רעבים לשלווה, סרו־ודם,
שרופים, נושאים מומים בגוף ר
צלקות בנשמה, גניחת חבר פצוע עוד
מצלצלת באוזן, והפחד השחור עודו
דבוק בעצמות, לא יפים ולא טובים
ולא חזקים הורידו אותם מהמשלטים׳
לתוך עולם זר.

(דני מת. הורים וחברים באים להספידו
על קברו. ביניהם נמצא המורח
ששיכל את בנו).

מו ר ח: בני יכול היה היום להיות
בגילו. עם מותו של כל תלמיד מתלמידי,
מוביל אני שוב ושוב לקבורה גם
את בני. יודע אני שעם סתימת הגולל
חותם אני על כשלוני שלי, על כשלונו
של דור מחנכים, אשר לא מצא את הדרך
אל לבו של דור צעירים זה.
עם מותו בלא עת של תי אפרתי
מציב אנכי מצבת זכרון למפעל חיי,
שהתמוסם כבנין קלפים. למראה בזבוז
זד, של יפי נפש, כשרון ויכולת, לא
איכל כבר לתקן דבר.
אינני כעורה עוד בחנוך. אני אדם
זקן.
האם: ואני הייתי לומדת כאן ושותקת
עד שכובד השתיקה היה קשה
משאת. ואז הייתי אומרת —
הוא צעיר ...הוא כה צעיר ...אדם
דומה לשיח בשדר -שומה עליו לעבור
את כל ארבע עונות החיים. אפילו עלה
אינו נושר לפני ה ס תיו ...זה, כאן,
היה הבן ש לי ...הוא נחנק כמו הד
בעמק צר אבל הוא לא נכ של ...ה־כשלון
נעוץ בחיים.
הייתי עומדת מבלי נוע. לא הייתי
בוכה. לא כלום. לא זו העת לבכות.
ה כאן הייתי נגש אליך ואומר
— בואי הביתי״ אמא.
האם: קר שם.
צי צו: לכו הביתה. באמת חבל על
כל מלה. אתם יודעים מי היה הבחור
הזה? שום דבר אינכם יודעים. רק משום
שנגבתם לו את האף, ולימדתם
אותו להשתמש בסכין ומזלג, אתם משלים
את עצמכם שאתם יודעים עליו
משהו, שאתם יודעים מד, הפסדנו. אז.
שמעו. אני לא. זה לא לפי כבודו.

שנה ברנע) וחבריו של דני (אורי לוי, איתן
פריבר, זאב ברלינסקי) ,נראים כולם כאילו
עלו רק לרגע מן האולם על הבמה, ימשיכו
מיד בחייהם הרגילים.
בכל זאת היה הגיבור הראשי האדם שאינו
קיים — הקרש. איש לא היה מתפלא׳
לו הופיע הקרש לפני המסך בתום ההצגה,
כדי לזכות לרעם מחיאות הכפיים אשר הוא
(ואביו הרוחני, יורם מטמור) ראויים לו.

ק1לנ 1ע
מפעל

״י די עו ת

אוזוונו ת ״

סרטים

רובוט מ קו לקל
המחר תמיד יכוא

ספר

מ פ 1א ר

שכל אחד ירצה לרכוש

ספר שיי שאר למזכרת
למאבק הגבורה של צה״ל

ספר שיפאר כל ספריה
בכל בי תבישראל

טובת עגל הזהב של הוליבוד מאשר לאל-
הים.
מזן,

תל-אביב;

ארצות־הברית) מטפל בבעיה, שהוליבוד כבר
הציגה אותר, בעשרות נוסחות ש ברת: בעית
הרובוטים. אלה הם האנשים הרגילים, בעלי
המשפחות השקטות והרגילות, החיים במסגרת
שקטה ורגילה, חיים משעממים וחד״
גוניים. ביום מן הימים הם נוכחים, שהפכו
לרובוטים בעלי סדר חיים מחושב וקבוע.
הוליבוד יצרה גם כמה יצירות מצוינות
על נושא זה. שובי שבא הקטנה, עם שירלי
בות, היה ניתוח דרמתי משכנע של בעיה
זו. המחר תמיד יבוא אינו נמנה עם היצירות
המצויינות מסוג זה, אך גם לא עם הגרועות.
פרד מקמורי הוא בעל בית־חרושת לצעצועים,
המייצר באופן סמלי רובוטים
הנעים והמדברים ממש כמוהו. הוא גם אב
למשפחה חמודה, שכל אחד מבניה עסוק
בבעיותיו הוא, אינו מתפנה לשים לב לאב
הקשיש. ראש המשפחה נדחק לקרן זוית.
האשד( ,ג׳ואן בנט) דואגת בעיקר לילדיה.
תרופה כדוקה. באחד הימים נפגש
פרד בידידה ותיקה (ברברה סטנוויק^ עובדת
משרדו לשעבר, שעזבה אותו משום שאהבה
אותו בלי ידיעתו. הגורל, או הבמאי, מפגיש
אותם בכמה הזדמנויות חשודות, המעוררות
בלב בנו של פרד את החשד שאביו
בוגד באמו.
יותר מאוחר מתחיל האב עצמו לחשוד
בעובדה זו, מסביר איתר, בכך שחיי־הרו־בוט
נמאסו לו. בניו אינם מהססים כמוהו,
נפגשים עם ברברה, משתכנעים בצדקת מעשיו
של אביהם. אולם ברברה משתכנעת
גם היא, עוזבת את העיר, מפעילה בכך
מחדש את מנגנון הרובוט.
זהו סרס סולידי חסר יומרות, שנעים
לראותו. ביחוד יהנו ממנו נשים החושדות
שבעליהן עומדים לבגוד בהן. כי הסרט
מוצא גם תרופה לבעיה. כדי למנוע בעד
הרובוט מלהתקלקל, יש לטפל בו ביתר
תשומת לב, לשמנו בשמן־הסיכה של האהבה.
אז אין חשש ממעצורים.

על א בו ד ד
כל צופה קולנע בחר לו ביום מן הימים
אחת מאלילות הבד׳ עמה היה מבכר לבלות
כמה ימים ולילות על אי בודד. אולם גם
לכוכבות הזוהר יש חלומות משלהן בכיוון
זה, ונראה שהן לא היו בוחרות דוקא בצופה
הממוצע כשותף לאי הבודד. הוכחה
ברורה לכך ניתנה השבוע, כשאוה גארדנר,
אחת מאלילות הבד האלוהיות ביותר, סיימה
את עבודתה בהסרטת סרט אכזוטי באיטליה,
בשם הסוכה הקטנה, שנושאו: שגי
גברים ואשד, הנקלעים לאי בודד. בהזדמנות
זאת נשאלה אוד״ את מי היתר, מעדיפה
לארח עמה, לו היתד, נקלעת לאי בודד
במציאות.
תשובתה היתד, די מפתיעה. היא לא כללה
את בעליה הקודמים: מיקי רוני, ארטי שאו
ופרנק סינטרה, גם לא את אהובה הנוכחי.
ראשון ברשימה היה עדלי סטיבנסון, המועמד
הדימוקרטי לנשיא ת ארצות הברית.
אחריו באו לפי הסדר: הסופר ארנסט ה־מינגווי,
השחקן יול (עשרת הדברות) בריינר,
המשורר וההיסטוריון רוברט (אני, קלאו־דיוס)
גרייבס, המחזאי טנסי (דרו הטבק)
וויליאמס, הצייר סלבדור דלי ואלברטו,איש
הבר באחד הברים של הוליבוד.
מי יטפל ככלב ץ עתונאי זריז׳לא
התעצל, מיהר לודא אם חלומותיהם של
שבעת המועמדים, עולים בקנה אחד עם
שאיפותיה של אוד .,אמר עדלי סטיבנסון:
״הבחירה מחניפה לי. היכן נמצא האי?״

הוליבוד

״ ידיעותאחרונות ״ מגיש
לקוראים ולכל אזרחי ישראל

ה אלבו םהמ פו א ר
ש ל דו ד בדגוריון

המופיע כהוצאת ״עיינות״

אלבום זה, שבו משתקפת כל ההיסטוריה
של העם המחדש את חייו במולדתו, מימי
העליה, המאבק, הקמת המדינה, מלחמת
השחרור ומערכת סיני, כולל מאות צילומים
מודפסים על:
נייר אילוסטרציה עבה
פורמאטגדול ()28x27
$כריכת עורית לבנה מפוארת
האלכום יימכר בחנויות כמחיר של
1 0ליי•
לקוראי ״ידיעות אחרונות״

**. 2 2 3ל דמי
הרשמה 1.500ל״י
ההרשמה התחילה השכוע
ככל תחנות ההרשמה כארץ

עגל הז ה ב

שעה שחיילי ישראל לחמו בסיני, ניתנה
ההזדמנות לרבבות צופי קולנוע בארצות־הברית
לחזות מקרוב בקרבות בסיני. אופיים
היה שונה במקצת. הם התנהלו בחרבות,
מטרות אבנים ומרכבות רתומות לסוסים.
היו אלה הקרבות שהתנהלו במדבר סיני
לפני כ־ 3600 שנים, וששוחזרו בסרטו של
הבמאי ססיל בלאונט דה־מיל, ע שרת הדברות.
במשך 43 שנים יצר דה־מיל שבעים סרטים,
הדריך רבבות שחקנים, הלהיב צופים
בכל רחבי תבל, שמספרם כפול כמעט
ממספר אוכלוסית ד.ע.לם. השם דה־מיל
הוא אחד משמות הבמאים היחידים, המוכרים
בקרב צופי הקולנוע, בעיקר הודות
לסדרת סרטי־ענק על נושאים תנ״כים, שהראשון
בהם היה עשרת הדברות. הוא
הופק ב־ , 1923 נקטל על ידי הביקורת בשל
היותו ״בלתי מהוקצע, גם והמוני ובלתי-
מוסרי״ ,אולם הם ך לסרט קופה.
ההסרטה המחודשת של סרט זה, שחלקה
נערך במצרים, זכתה לתגובה קצת יותר
נלהבת של הבקורת. אנשי כמורה בני
כל הדתות, כולל רבנים׳ שהתנגדו עד כה
להתגלמות שליחויות דתיות בבשרן של כוכבות
הוליבוד, קיבלוהו בהתלהבות כגורם
מחנך ומסייע לדת.
דברות מקוצרים. לאחר עבודות הכנה
של למעלה משלוש שנים, העסקת רבבות
ניצבים והוצאת 26 מליוני דולרים הגיע
סוף סוף הסרט לסיומו. יול בריינר
משחק בו את תפקיד פרעה וג׳ון קרדין
את תפקיד אהרון. לתפקיד משה עצמו בחר
דה־מיל את צ׳רלטון הססון, בגלל דמיונו
למשה של מיכאל אנג׳לו. הוא בחר אפילו
בבנו של הסטון לשחק את משה בתיבה.
השבוע, ניצב במאי דה־מיל במסיבת עתו־נאים
במנהטן, הודיע חגיגית :״המאבק בין
הכוחות שיוצגו על ידי משה ואלה שיוצגו
על ידי פרעה נמשך גם כיו ם ...עשרת
הדברות (המופיעים בסרט מקוצרים וחרוטים
בכתב כנעני על הלוחות ),אינם רק
חוקים. הם החוק, הם הדרך לחרות האנושית.״
לאחר זאת הודיע דה־מיל על
ויתורו על כל הכנסותיו מהסרט לטובת
קרן מיוחדת למטרות צדקה, דת וחינוך.
למרות זאת, גם המבקרים וגם אנשי הדת
לא היו מובנים להסכים שאלוהים היה המפיק
של עשרת דברות הסרט. הם תמהו
לדעת אם לבסוף יעשה הסרט פחות ל
אוה
גארדנר
מי מונן עמה?
לארנסט המינגווי היתד, תוכנית מפורטת
יותר :״אני אשתדל להיפטר מכל השאר,
או לפחות להעסיקם בתפקידי שעשוע.״
יול בריינר רק ציין :״נעים לי מאוד להיות
פליט בחברה כה מכובדת,״ ואילו אלברטו,
הברמן הודיע שהוא אורז את חפציו.
האחד ששקל את האפשרות ברצינות
היה רוברט גרייבס :״אוה היא ברשימת
הנשים עמן הייתי רוצה להיפלט לאי בודד,
ואינני ח! שב שיהיו אלד, חיים רעים. את
המינגווי אעסיק בדיג וציד, ואילו ביול
בריינר אשתמש 7שם התמחות בהודית״.
דלי השיב :״הייתי מעדיף לפגוש באי
בודד• את האמן טורנר, משום שהוא הצייר
הגרוע בעולם.״ לטנסי ויליאמס נשאר רק
לסכם :״אני אמלא את חובתי בנאמנות.
יתכן שאוכל לשמור על הכלבים*.
חעולס הזה 997

״סרר הנעזרימ״ של ג־״סס דין הביא לישראל את

הפ1רחן שלהמת־הח•

* ה איר?ן לפני כשנה, בתאריך הזכור למלוני צעירים בהוליבוד היד. דין מתפרץ לא פעם. :אמי מתה עלי
| ברחבי העולם יותר מתאריך המהפכה הצרפתית. ב־ 30 כשהייתי עוד ילד. מה היא רצתה שאני אעשה? שאעשה
בספטמבר , 1955 בשעה 5.59 אחר הצהרים בדיוק, דהרה
הכל לבד?״
מכונית־מירוץ חדישה באוטוסטרדה קלים־רנית, במהירות
לאחר מות האם נשלח ג׳ימי לדודו, ששכן בחוה באינדיאנה.
של 120 קילומטר לשעה, המותרת לפי החוק בכביש זה.
בן 10 כבר נהג טרקטור. אולם הוא היה מדוכא וסגור,
היא היתד, נהוגה בידי שחקן הוליבודי בן 24 בשם ג׳יימס משום שהרגיש שהוא בלתי־רצוי. פעם התפרץ בצעקה בכיתה
(ג׳ימי) דין. ליד העיר סלינס, כשניסה דין לעקוף מכונית בה למד, השיב לגערת המורה :״אני מתגעגע לאמי!״
אחרת, התנגש במכונה שבאה ממולו, נהוגה בידי הסטודנט
בן חמש־עשרה היה אופנוען מומחה, ספורטאי די מוכשר,
דונלד טרפנסיד, שדהר אף הוא באותה מהירות.
שסבל מרגשי נחיתות משום שהיה צריך להרכיב משקפיים.
טרפנסיד, שנכנס עקב תאונה זו להיסטוריה, יצא ממנה
יום אחד החליט להיות לוחם־שוורים. היא אסר סכים
ללא כל חבלה בגופו. חברו של
כסף ונסע לבדו למכסיקו, שם
דין שנסע עמו במכונית המי־היה
יושב ימים רצופים ומתרוץ,
שבר את רגלו. ג׳יימס דין
בונן במלחמות־שוורים. כשנשאל
תולדות האנושות גדושים במרינהרג
מדוע
לא הפך ללוחם־שוורים,
דות מכל הסוגים. אולם אף אחד
השיב :״לחימת השוורים היא
דין
ג׳יימס של סופו
היה

ממעשי מרד אלה לא היה דומה
אמנות. יש להתחיל בה מילדות.״
האדם. אולם זאת היתד, רק
למרד ההיסטרי המציף עתה את
תחילתו של ג׳יימס דין המיתוס.

הנוער בחלק המערבי של העולם.
תוך שנה ״ אחת הפך הכוכב,
דין ומשפטים
שהספיק להופיע רק בשלושה
מנהיגם של מליוני בני הנוער,
סרטים• לאלילם של מליוני בני־בהן החברתיות במסגרות המורדים ראשית
דרכו כנוער
בכל מקום לשם מגיעה תוהם
חיים, הוא אדם מת -כוכב

שחקן החל דין בהיותו בן
צרת הוליבוד. חייו הפכו לאגדה
.18 לאחר שסיים את לימודיו
הוליבודי שנהרג בתאונת דרכים
הנלמדת על־פה לכל פרטיה•
בבית־הספר התיכון, נסע לקליפולחן
שלם נוצר סביב אישיולפני
שנה.
פורניה, כדי להיוועץ באביו על

הוא הפך לאליל משום שהיה
המשך דרכו בחיים. האב הציע
מדי חודש מוסיפים להגיע כלו
ללמוד משפטים. הוא נכנס
צעיר שאמר את כל מה שהיה
ששת אלפי מכתבים על שמו,
ללמוד בקולג׳ .שם פגש ב־ככל ופעל כחפצו התנהג בלבו,
חציים
מחוץ לאמריקה. עתוני
ג׳יימס ויסמור׳ שחקן שניהל
העולה ברוחו. הוא היה המורד
קולנוע בכל העולם מוצפים באת
בית־הספר הדרמתי בקולג׳.
אלפי מכתבים נוספים, בהם מתשנהרג
תוך כדי התמרדותו.
הוא יעץ לו. :אתה נולדת
עניינים הקוראים לדעת מה היה
שחקן. סע לניריורק ותלמד את
עתה הגיעה ההיסטריה הדינית
צבע עיניו, היכן נמצא קברו
המקצוע.״
גם לישראל, מאיימת להציף את
או מד, היו הפרחים האהובים
ג׳ימי אסף כמה דולרים,
הנוער הישראלי.
עליו. בערים רבות מוקמים מוענסע
לניו־יורק. משך שנה רעב

דונים על שמ י׳ נוסדות קרנות
ללחם. הוא גר בעלית־גג חשו־מיוחדות
להקמת מצבות לזכרו.
כה, עבד כשוטף־כלים במסעדות,
בילה את זמנו בשוטטות ובהצגות קולנוע.
כל תמונה, כל עתון, כל תקליט הקשורים בדין נחטפים
במליוני מהדורות. בארצות־הברית הגיע שגעון דין לממדים
דמותו של מרלון ברנדו היתד, טבועה תמיד בראשו. הוא
של היסטריה המונית, כשמליוני בני־נוער מחקים את סגנון
הרגיש קירבה מיוחדת לשחקן זה, משום שידע שהוא
דיבורו, את צורת הליכתו, את התנהגותו, ובעיקר את
שייך לאותו סוג אמני־פרא, בעלי ביטוי חפשי. אולם דין
תאוותו לדהירה במהירות מטורפת. בהצגת הבכורה של
לא ניסה לחקות את ברנדו. הוא ניסה רק לחפש את עצמו.
סרטו האחרון, ענק, הופיעו מאות נערות בתלבושת אבל,
כל אותו זמן המשיך דין בלימודיו הדרמתיים.
מררו בבכי כל זמן ההצגה.
מי שגילה אותו היה הבמאי אליה (חשמלית ושמה תשוקה)
מצפה הכוכבים, בו הוסרט קטע מסרטו של דין סרד
קאזאן, שגילה גם את ברנדו. הוא חיפש שחקן מתאים
הנעורים, מוצף המוני מבקרים, המחפשים את הכסא בו
למילוי תפקיד הנער קאל טסק בקידמת עדן. הוא בחר
ישב דין כדי לשבת עליו שניות מספר.
בג׳יימס דין.
אפילו בישראל החלו מתפתחים כל הסימנים הרגילים של
כל תקופת ההסרטה ניסה קאזאן לשמור בסוד את דבר
פוילחן דין. המונים נוהרים לסרטיו, נערות מבקרות בהם
גילויו של דין. אולם העתונות השפה את הסוד, הודיעה
כחצי תריסר פעמים לפחות, שבועוני הקולנוע הקדישו
בצהלה על ברנדו חדש שהתגלה. דין התרגז מאוד, הציע
לזכרו גליונות מי, חדים. אחד משבועונים אלה אף הגדיל
מיד לערוך תחרות כשרונות בינו לבין ברנדו. ההתחרות
לעשות, ערך תחרות מיוחדת׳ בה התבקשו הקוראים לכתוב
לא התקיימה. מהשנים היה דין יותר רגשני, יותר לירי,
אך בהרבה פחות חזק במשחק.
הספדים ומאמרי הערכה לזכרו של אלילם, .
,הוא כבש או תי ...הרגשתי את מחשבותיו ורגשו

כתבה רחל טרכטנגוט מרמת־גן. .תמיד חשתי,
שירת אהבתו באמצע גפפקה
ג׳ימי,״ כתבה נערה אחרת שרצתה בעילזם שמה, ,כי אילו
יכולתי להימצא על־ידך, היינו שנינו מוצאים ללא ספק
ן* ערך כאותה תקופה התאהב דין בשחקנית
שפה מ שותפת...״
* 1האיטלקיה הצעירה פייר אנג׳לי. לפתע הוא הפך לאיש התודה לבכות,״ וחפצתי רטט בתוכי העביר
,דבר מותו
אחר. הוא החל מקפיד בלבושו, ענד עניבה, לא שכח
בפתח־תקודי.
שבת־אחים משכונת אטואר, בנימין להתגלח, כמנהגו, למשך שבוע ימים, וציחצח את נעלים

בתמידות. אולם שירת האהבה באמצע נפסקה. סייר אנג׳לי
ישו של המאה ה־20
הודיעה על נשואיה לויק דמון.

ג׳יימס דין רצה להסתלק מהוליבוד. מה שהניא אותו
י־אפשר היה להתיחס לתופעות אלה בזלזול. ה־מכך
היה חוזהו עם חברת ורנר להופעה בסרט מרד
אנשים שנסחפו בהיסטריה הדינית לא היו מטומטמים
או מטורפים. רק 10 אחוז משולחי המכתבים לדין הם חולי־ הנעורים.
מעריציו של דין לא יוכלו לשכוח לסייר אנג׳לי עובדה
נפש ממש. השאר הם ברובם צעירים בעלי השכלה, תלמידי
אוניברסיטאות, חלקם אנשים מבוגרים ומבוססים. סד אחוז זאת לעולם. רובם אף רואים אותה ואת התנהגותה, כגורם
הישיר למותו של אלילם, סמל העולם הבוגדני והאכזר
מהם נשים, .
פסיכולוגים ואנשי־מדע אחרים שחקרו תופעות אלד בו הם מורדים. על ג׳ימי עבר משבר חמור. הוא הפך
ברצינות מדעית, הגיעו כמעט כולם לידי מסקנה שתופעת לאחד הטיפוסים הגרועים ביותר של הוליבוד. היה פשוט
ההיסטריה הדינית היא הביטוי הנמרץ ביותר של מרד בלתי נסבל.
כשנגמרה עבודת ההסרטה של מרד הנעורים, מיהר ג׳ימי
הדור הצעיר בעולם. מרד נגד מסגרות החברה האנושית,
נגד הריקנות מאידיאלים. היסטוריונים כבר הגיעו לדעה כי לניו־יורק, פיזר אלפי דולרים לכל עבר, השתתף במשחקי
הכינוי ההולם את הדור יותר מכל שם אחר הוא הדור מזל. ידידיו זוכרים כי באותה תקופה חשב רבות על המות.
ברגעים אינטימיים היה לפתע מתפרץ בזעקות, קורא
של דין.
לאמו המתה כשהוא שואל את עצמו אם לא מתה משום
מדוע מצאו מיליוני הצעירים את אלוהיהם דוקא בדמותו
של דין? הם עצמם נותנים תשובה לכך בפרטם בדייקנות שהוא עצמו נולד רע מיסודו. שחקנית שוויצית צעירה,
נמרצת את תולדות חייו ואישיותו, כאילו היה ישו של. בשם אורסולה אנדרם, עמה שוחח ג׳יימס דין משך כמה
המאה העשרים.
שעות על נושא המוות, היתד, קרובה להתמוטטות עצבים.
הם כולם יודעים שהוא נולד ב־ 8בפברואר 1931 במריון״

אינדיאנה, לטכנאי־שיניים, שכמה שנים לאחר מכן עברה
אין דין ויש פודחן
משפחתו לקליפורניה ושבהיותו בן 9מתה אמו מחלת
* * ש ח קו הטבעי המצוין של דין במרד הנעורים,
סרטן.
היה הגורם העיקרי להאלהתו בעיני הנוער המורד.

,,אגי מתגעגעלא 5ד סבלו ותגובותיו על יחסה העוין והדוחה של כנופית תלמידי
כתתו כלפיו, חרגו מתוך הבד עליו הוקרנו, הפכו לכאבם
של כל הנערים, שהוכו אי פעם באפם בידי חזקים מהם.
^ תמותוש 7דין, והשפעתה על נפשו, הן מהנקודות
הסרט הוקרן לקהל רק אחרי מותו של דין. אולם דין
המשפיעות ביותר על מעריציו. בהיותו כבר מבוגר
עצמו נכח בהצגה מוקדמת של עצמו. משחקו ותגובת
קדמת עדן, מרד הנעורים וענק.
הקהל עליו, עצבנו אותו מאוד. הוא ברח מהקולנוע, ישב

ג׳יימס דין ופיאר אנג׳לי
יש דין ויש פולחן
כל זמן ההצגה במכונית שחנתה בחוץ. לאחר מכן חקר
את חב ריו:

״איך הייתי? איך

שיחקתי?״

מרד הנעורים הפך את דין לכוכב, למרות שיכולת משחקו
הוכחה עוד קודם לכן בקדמת עדן. הוא החליף את אופנועו
במכוניות מירוץ חדישות, הוא לא נתן לאיש להגיד לו
מה לעשית. גם לא לבמאי שלו בסרטו האחרון טנק, ג׳ורג׳
סטיבנס. הוא היה מתמרד בשעת ההסרטה כסום פרא הרוצה
להדריך את הרוכב עליו. סטיבנס היה די חזק כדי להתגבר
על דיו•
טנק, הסרט שהוסרט לפי ספרה של עדנה פרבר, עם
אליזבט טיילור, וששוחרר רק עתה להצגה בארצות־הברית
הוא שיאו של דין. הוא ממלא בו תפקיד בוקר מטכסס
שהפך למליונר. הסצינה בה נואם דין את נאום השכרות
של המליונר הבודד, לפני אולם ריק מידידיו שעזבוהו,
נחשב לפיסגת היכולת אליה הגיעה.
בתור שחקן ראוי דין שייזכר ויוערץ. אולם הדרך
מהערצת זכר שחקן, ועד לפולחן מטורף סביב צעיר
מופרע, עקב נסיבות חייו המיוחדות, עדיין רחוקה. בחייו,
לא היה לדין מעריצים רבים. הוא התיחס בחשדנות לחבריו
גרם לא פעם שיעזבוהו במרירות. הוא לא בטח באיש.
רק בשעה שהיה טס במכונית המירוץ שלו כשהוא מרגיש
את כוחה של המכונה, רק אז הרגיש את עצמו קרוב
למובנם האמיתי של החיים. כמו במלחמת שתרים, היתד,
סכנת המתת התענוג העילאי של הצעיר הדוהר במכונית
המירוץ.
הוא נהרג בדרכו למירוץ מכוניות, במכונית מתיצרת
גרמנית שמחירה שבעת אלפים דולר. זאת היתד. תחילתו
של מיתוס מודרני מוזר, שאין דומה לו בתולדות האנושות.
דור מקצב הרוק והרול מונהג ברוחו של המת החי המסמל
את חיפוש העתיד, את אי שביעות הרצון ואת היצרים
המוזרים, טרם הראה את כל מה שצפון בו.

ספ 1רט
האולימפיאדה
פ תי ח ה קו דרת
גשם ירד בימים האחרונים במלבורן, אוסטרליה.
האיצטדיון האולימפי הפך אגם בוץ
טובעני, מזג האויר החורפי והגשם, שמנעו
מספורטאי העולם להתאמן לקראת המבחן
האחרון, סימלו את מצב הרוח הכללי בו
התכנסה האולימפיאדה ה־.16
שוב לא עמדה ההתמודדות הגדולה במרכז
ההתענינות העולמית, כבתקופות הזר
הר שלה. המתיחות הבינלאומית הלוהטת
נתנה אותותיה בכפר האולימפי. הוא היה
גדול מהכפר האולימפי שהוקם לפני ארבע
שנים בהלסינקי, אולם הוא היה ריק ברר
בו. לעומת 6500 הספורטאים מ־ 69 ארצות,
שבאו לאולימפיאדה ה־ 15 בהלסינקי, הגיעו

פתוח, עד שלא היה כל חשש עבורם להופיע
בנמל מערבי. הנבוכים מכולם היו
175 חברי המשלחת ההונגרית, שחלקם הגיעו
יחד עם הרוסים. הם עטו על החדשות
האחרונות ממולדתם! ובשמעם אותן, לא
ידעו מה לעשות. המשטרה האוסטרלית עשתה
את כל הסידורים כדי למנוע הפגנות
בפני המשלחות הקומוניסטיות•
גכרת חמשת־הכוכעים. באוירה קודרת
זו -התקבלה דוקא השתתפותה הצנועה
של ישראל ( 3אנשים) באהדה גלויה. לא רק
ציוני אוסטרליה ערכו להם קבלות פנים
נלהבות. העתונות והרדיו ציינו לשבח את
ישראל, שעל אף המצב המתוח לא ביטלה
את השתתפותה.
ביהוד זכתה להערצה גלויה שושנה ריב־נר,
השחיינית הישראלית. היא רואיינה על־

שחיינית שושנח ריכנר
אין תוכניו ת לה ת ח תן

ביתספרדגר \ 2ו ת

״החץ״

אויבי הגוער

מחלות המין

בחדרכת אכרדם כהן
ת״א, רח׳ מנדלי
מעכשיו נם שעורים

מאת הד״ר מרדכי זידמן

עד וספ ה

למלבורן רק 4700 ספורטאים מ־ 65 מדינות.
נושאי הלפיד האולימפי — שהודלק בשפלת
אולימס 300 ,קילומטר מאתונה, הועבר
במטוס לאוסטרליה, ערך הקפה סביב
היבשת, בדרך של 2500 מילין — התקרבו
למלבורן. מאות היונים הצחורות, שיופרחו
לאויר שעה שהדוכס מאדינבורג יפתח ביום
החמישי את האולימפיאדה, יהיו הפעם כמעט
חסרות משמעות. כי שנאת העמים
ופירודם נתנה אותותיה גם בספורט.
אף לא אחת מארצות ערב שלחה את נציגיה
לאולימפיאדה -ואילו היחסים בין ספורטאי
המזרח והמערב היו מתוחים. כך, למשל,
שהתה האוניה שהביאה את 510 ספורטאי
ברית־המועצות חמשה ימים בים ה
ירי
מאות העתונאיס, שציינוה כאחת היפהפיות
הבודדות בין הספורטאיות, לא שכהו
לציין כי היא חיילת שהשתתפה במבצע סיני
(עובדה בלתי נבונה) .בשיחה עם כתבים,
ציינה שושנה בת ה־ 19 כי יש בדעתה להמשיך
בלימודים, לאחר שירותה בצבא.
״לפי שעה, אין לי תכניות•להתחתן *,אם רד-
ספורטאית אחרת שזכתה לפרסום גדול
היתה נינה (״חמש הכובעים*) פונומרבד-
האתליסית הרוסית שנאסרה לפני חדשיים
בלונדון בעוון גניבת כובעים. המשפט הראשון
שאמרה נינה בהגיעה למלבורן, היה:
״אנא, אל תזכירו את ענין הכובעים *.היא
באה ללא כובע לראשה, כשעל מעילה סמל
קטן של המשלחת האולימפית הסובייטית•

סבלת הסיבו״נז

אבלא חו! נוז מ כיו !.
והבניהאיוויהק רי פ קו ל
ג ב\ 3 7קלק\יהר דיו דוב1י.ם
א 1ל 21לאחרהאזנהלתכדו !
ב אנ > צי\ 1ו ז) ר דיו עוגיזדדי -
בללה ^נדיל ה ^ ולהיאס ^ י ר
לןלהב חין בי ת חי ט תוו
ובג\י בו.

דדיו

שגידר

דדיר חלי^ר־.בטיסו

יותר מהר! יותר גבוה! יותר חזק! אלה היו שאיפותיהם של ספורטאי העולם,
מאז הוכרזה שפלת האולימס ביוון כמקום מפגש לספורטאים -לפני 2732 שנה. כל
הנספחים שנוספו לענפי הספורט שהיו קיימים אז, נשארו בבחינת נספחים. במרכז
האולימפיאדה עומדות התחרויות באתלטיקה קלה — מלכת הספורט.
בתחרויות אלה אין המדינות מתחרות, אלא פרטים. השיטה של חישוב נקודות
למדינות היא בלתי רשמית, קיימת רק בעתונות־הספורס, המחלקת שלוש נקודות
לכל זוכה במקום ראשון, שתיים לשני ואחת למקום שלישי. בשטח זה גדול
המאבק בין ארצות־הברית וברית־המועצות. באולימפיאדה הקודמת ניצחו האמריקאים
בהשיגם 618 נקודות, לעומת 554 של הרוסים.
הפעם הכריזו הרוסים בבואם :״אנו ננצח. ניקח את כל המקומות הראשונים!*
הסיכויים לא היו לטובתם. לפי התוצאות הידועות בארצות המערב, עולים
האתליטים האמריקאים על יריביהם הרוסים.
מומחה ספורט הרכיב במיוחד עבור הסולם הזה את רשימת האתליסים, שרבים
סיכוייהם להשיג מקומות ראשונים ומשניים.
100 מטר
200 מסר
400 מסר
800 מטר
1.500 מטר
5000 מטר
10.000 מטר מרתון 110 משוכות
400 משוכות
3000 מכשולים דיסקוס ברזל
קפיצה לרוחק
קפיצה לגובה
קפיצה במוס פטיש קפיצה משולשת כידון קרב עשור

בוב מורו, ארה״ב
מורו, ארה״ב
לו ג׳ונם, ארה*ב
סום קרטני, ארד״ב
נ׳רום לנדי, אוסטרליה
איהרוס, הונגריה
סירי, בריטניה
זסופק, צ׳כיה
דיוויס, ארה״ב
ריוויו ארה״ב
צ׳רומיק, פולץ
גורדיאן, ארה־ב
אובריאן, ארה״ב
בל, ארה״ב
דיומם, ארה״ב
ריצ׳ארדס, ארה-ב
קריבונסוב, ם.ס.ס.ר.
סילבה, ברזיל
סילדו, פולק
ג׳ונסון, ארד,״ב

מורציסון, ארה״ב
ביקר, ארה״ב
ג׳ים לי ארה*ב
סואל, ארה*ב
נילטן, דנמרק
גורדץ פית׳ בריטניה
קוטם, מס.ם.ר.
קרבונן, פינלנד
קלהון, ארה*ב
סומר! ,ארד,״ב
ריצ׳ין, ם.ם.ס.ר.
קונוטלי, איטליד.
בנטום, ארה*ב
בנם, ארה״ב
נילסון, שוודיה
גרהם, ארד.״ב
נינשב, ס.ם.ס.ר.
צ׳רבקוב, ם.ם.ס.ר.
ניקינן, פינלנד
קוזנצ׳וב, ם.ס.ם.ר.

הפוגם חזח

997

החי

ספרים

מקורות יודעי־דבד
^ ב ץ, גרמניה, הזדרז עתו ן לפרסם כי־
^ דיעה מוסמכת את הכזב הישראלי כי ד׳׳ר
יגאל ידין יצא בראש משלחת אריכאולוגית
לחפש את שרידי לוחות הברית המנופצים
בהר־סיני, מיהר לסרסם למחרת היום הודעה
כי הידיעה הקודמת לא ה־תה אקטואלית
ביותר, מאחר שד״ר ידיו ע. שה עתה בבריטניה.

זמ3ים
מודרגיים
ך עפולה, חוקקה המועצה המקומית
^ חוק־עזר, האוסר על המבקרים בבתי-
קולנוע, אולמות קונצרטים והיכלי תרבות
מקומיים לפצח גרעינים, בוטנים או פיסטוקים,
מאחר שש ב אין הדבר הולם את
התפתחות התרבות של עפולה.

וביערת הרע מקרבו
מכבי־האש
ל טו קיו, יפאן׳ הסביר
כיצד הצליח למנוע הצתות זדוניות של
בנינים :״תופסים את האשם, קושרים את
ידיו מאחורי גבו, תולים אותו על חצובה
ומבעירים מתחתיו מדורה. זה אמצעי יעיל
מאד*.

שרות מקצוע י

*•* פטרכורו, ארצות־הברית, אתרי ש!
נאשמו בגניבת מכוניתו של עורך דין,
ביקשו שני נערים מאותו עורך־דין שייצג
אותם כסניגורם בפני בית־המשפט.

על חומותיך, הפקרתי שומרים
ך יניר־ן *ור ט, ארצות־הבר׳ת, ברח סוהר
בית־הסוהר המקומי, אחרי שגנב את
אקדחו של מפקד המשטרה ו־ 50 הדר, שיחרר
בצאתו אסירה יפה שהיתר, נתונה לשמירתו.

רוח
הזמן

ך יתל*אכי ,3קרא רחמים סיני לבנו ה־נולד:
חצאי־האי .

טול קורה מבין עיניך
ך יושינגטון, ארצות־הברית, עלתה אשה
. 1על דוכן העדים של בית־המשפט כדי
להעיד כי אינה יכולה לחיות עם בעלה, השיכור
תמיד, הורדה מהד, כן ונעצרה לסי
פקודת השופט, באשמת שיכרות.

מטרה חינוכית
••איסטנבול, תורכיה, הודיע עתון יו־
^ מי ר יפרסם חינם מודעות על מציאת
אבידות ,״כדי לעודד את מידות היושר של
תושבי העיר*.

מקומה של אשה
ך* משלט צבאי, בגליל, ביקש חייל

2חופשה מי, חדת וצו תנועה דאזור הקרבות
במב אות תעלת־סואץ, על מנת לבקר
את אשתו, שגוייסה ליחידת מילואים
והשתתפה במיבצע סיני.

אמנות למען אמנות

^ לות, אנגליה, הסביר גורדו! גודארד
^ מדוע זייף שטרות בני חמש לירות:
.ראיתי במשימה זו קריאת־תגר ליכולתי
האמגותית, כצייר חובב*.

שרות עצמי

^ אנטוורפן, בלגיה, הופתע פורץ בשעת
^ מלאכתו, נמלט על נפשי, טיפס בחפזונו
על קיר מוגן גדרות־תייל, גילה במאוחר כי
טיפס אל תוך חצר בית־הסוהר המרכזי.

ברווז עתונאי

ך*וואהו, ארצות־הברית, צפר העתונאי
<£ביל בהרנם בצופר מכוניתולברוודבר
שהופיע מעל ראשו, גילה כי העוף הוקסם
:מקול הצופר, קרא לאשתו להביא לו את
רובה־הצייד שלו, נשמע לאזהרתה שלא לצוד
בתחום השטח העירוני, נסע במכוניתו
אל מחוץ לעיר, כשצפירותיו הממושכות
מושכות אחריו את הברווז, ירד, כיוון את
רובהו ופגע בעוף המוסיקלי.
חפזזסחזח 997

מקור

אד ו אדמה
שלנו עד עולם

(מאת יצחק זיו־אב,
הוצאת א מנו ת וספר 338 ,עמודים) הינו,
בעצם, לא סידרת רשימ,ת מקוטעות, אלא
רומאן אחד גדול — עלילת אהבים בין האדם
היהודי, החנוק על־ידי חומות העיר,
לבין אדמת הארץ המוזנחת.
את ראשית העלילה לא ראה המחבר,
איש התאחדות האיכרים, במו עיניו. אולם
אין עובדה זו פוגעת בתיאור החי והמרתק
כסרט קולנוע: משה מ, נטיפי,ירי מבקר בארץ,
שומע הצעות התישב ת מוזרות (600
בני בקר 600 ,עזים׳ 100 חמורים 500 ,איכרים
יהודיים) מפי מרדכי סלומון, היושב
בקרב הפלאחים הערביים, בני מאנסורה,
קונסול בריטי משתף פעולה עם קבוצת יהודים
ברכישת אדמ,ת, מתמודד עם ברית
בלתי־קדושה של ערבים ונזירים רוסיים,
יה די ירושלים מתחרים עם מוסד, אפנדי,
אבי משפחת החוסיינים, על רכישת ערבות
ידיחו.
שערי עזה. אגדת המתישבים הראשונים
חינה רק חלק קטן של הספר המהודר, ה־מצוייד
בנספח אלבומי של תצלומים. זיר
אב מרחף על פני תקופת הבארונים הירש
ורוטשילד ופקידיהם, שרידי הישוב היהודי
בשפרעם, פקיעין וכפר־יסיף; העליות למיניהן,
תקופת חומה ומגדל, ההתישבות הראשונה
בנגב. הוא מגלה אפילו כי יי־טרמפיסטים
היו מפסיקים את תנועתם על
פני עמק בית שאן בימי נסיעותיהם של
אוטובוסי אגד. הסיבה: המתישבים חששו
כי חברת התחב רה תכעס למראה הטרמפיסטים,
תצמצם את ביקוריה באיזור מפעמיים
בשבוע לפעם אחת.
סיום הספר אקטואלי ביותר. כותב זיו־אב
ברשימה המוקדשת לרועי רוטברג, איש נחל־עוז
:״תעודה בינלאומית אינה מספקת במערכה
על עצמאות לאומית. כי רק עקשנותו
וכ. ח הסבל של העם קובעים עובדות
מדיניות אלה הם שערי עזה.״ אחר
מ, סיף הוא ומצטט את המשורר חיים גורי:

ה&דפבדז
^,יורנד
פתל־ & פי

$בתוככי המרכז החברתי והמסחרי החדש של תל־אביב,
פתח בשבוע שעבר איוניר בית אופנה חדיש ביותר.

אז שנזעתי הבכי, נורא סכל ב ני בעולם —
בכי אדמת הקרבות —
ותקרא: אל תט שני ילדי, אל תיטו ש את
אמך לזרים

רשימה על יוטבת עדיין אינה נכללת
בספר.
ביקורת הקומדיה הספ רו תי ת
״לכל עם מוכרח להיות משל. העובדות
לא יוכלו למלא את מקום המשל. גם ההיסטו
רי ה לא תוכל למלא את מקום המשל —
אולי מפני שהיא משקרת*.
זו היתד, נקודת ר,מ צא של אתת התיאוריות
הספרותיות המקורי׳ ת ביותר, שהושמעו
לאחרונה. מקור התיאוריה: הסופר הארמני־אמריקאי
ויליאם (הקומדיה האנו שית) סאר״
ויאן, בבואו למתוח ביקורת על הספרות
האמריקאית מעל דפי כתב־העת האמריקאי

בית האופנה הראשון של איוניר הוקם על־ידי האחים מקס
ויוסף איוניר לפני כעשרים שנה ברחוב אלנבי מספר .31

רפורטר.

ראניון מלאכותי. תוך כדי כתיבת
מאמרו של סארויאן הפכה תיאוריית המשלים
שלו לשום, אשר הצליף בגדולי סופרי
ארצות־הברית. אחדות מן ההצלפות :״המשלים
של אדגאר אלאן פו הינם מלאכותיים.
או הנרי הינו רך לב וחובב להטוטים מכדי
לדבוק באמת. יצירות דיימון תאני ן הינן
משעשעות בחלקן. אולם הן מלאכותיות הן
מבחינת הדגשת ניבי העולם התחתון והן
מבחינת ההערצה החולנית למפלצות אנושיות*.
היחידי
שזכה ללטיפה מידי סארויאן היה
ההומוריסם האמריקאי רינג לארדנר :״רינג
לארדנר לא שיקר ולא רימה מעולם. כל
יצירותיו הינן משעשעות וניראות כספוגות
אמת*.
הצלפה עצמית. המצליף הגדול לא
מנע את שוטו מעצמו :״מרבית המשלים
שלי הינם חסרי ערך. אולם זה נובע מן
העובדה כי בתקופה בה כתבתי אותם, הייתי
זקוק לכסף. הייתי שמן. גובר, המסים שלח
את ידו. לכל מקום, בו קוויתי להרוויח כמה
דולארים. מרבית הסופרים בני־זמני מתו,
או יצאו בדימום. סופרים אחרים מכרו את
עצמם לקולנוע, או לטלביזיה...״
מובן מאליו כי הביקורת העצמית לא
מנעה בעד סארויאן מלהמשיך בביצוע תוכניותיו
הספרותיות: הוא מתכונן לכתוב רומאן׳
מחזה וסיפור קצר, אשר עתיד, לדעתו,
לזכות להצלחה.

בשני בתיו מציג איוניר את מיטב האופנה לגברות ולגברים
(למעלה: שניים משמונה חלונות הראווה המפוארים של
בית האופנה החדש ברחוב דיזנגוף פינת רחוב גורדו!).

נתבק שתי להדפיס שורות
שונן. מיד תבינו מדוע:

אלה

.שורות
אלו מיועדות למוצא תמונתי
(העולם הזה ; 995״חיל־הימניקית״),
רב״ט רפי יצחק, אי־שם. בתחילה רצוני
להודות לך, רפי, על השבת האבי־דה,
היות ותמונה זו היא מזכרת עבר.
היא צולמה לפני כשלוש שנים והיתד,
מיועדת ל״קוקי* שהפך במשך הזמן להיות
בעלי.
״אודה שהופתעתי מאד בראותי את
תמונתי מבצבצת מעל דפי הגליון, אך
אם הסלתי צל של ספק בדבר, הרי הוא
נמוג מיד למקרא השורות הבאות. נוכחתי
שזו אני, בכל זאת.
״התמונה אבדה כנראה לבעלי בהיותו
במילואים ...אגב, רפי, אם התברכת
בדם צברי טהור, הרי שיש בידך להוכיח,
וזאת על ידי שליחת תמונתך לרות
.,אוקיי? היא ודאי לא תתנגד לכך,
לא כן, רותי? אני מקווה כי לא תכזיב
את החברה.
״קבל בצרוף את הוקרתי והערכתי הנתונה
לך ולכל החיילים בצה״ל, אשר
לא הכזיבו במערכה זו.״
עליזה (זיזי).
באמת רפי, הבה נראה אותך. אתה
אולי כבר לא תהיה הטיפוס של עליזה,
אך אולי של מי שהי אחרת.

״שילכו לרותי!״
מכתבכם של ( )997/1096 הגיע אלי
מאי־שם רחוק, כשהוא קמוט ומרופט
מעט בקצוות. כנראה שהתגלגל לא מעט
עד שנפל לידי הקטנות. מספרים הם:
״שמחנו נורא נורא לשמוע מהחברה דברים
שונים על מדורך היפה. אבל אם
כבר, נספר לך את כל האמת ורק את
האמת.
״בפעם האחרונה שישבנו ב — לא
קיבלנו עתונים, לא שמענו רדיו כי לא
היה חשמל. על פנינו היו זקנים בני
ימים אחדים, והחברה התחילו לפטפט.
בין יריד, אחת לשניה, החלו החברה לדבר,
לא פחות ולא יותר מאשר עליך
ועל העולם הזה. ומעשה שהיה, כך היה.
״לפתע נראו באופק שתי דמויות. היד
נלפתה לרובה, ולפתע הפטיר אחד החברה
קללה :״שילכו לרותי!״ ״מה לרות
,׳ מה פתאום לרותי׳ מי זאת רותיי״
שאלו החברה. אך אותו ג׳ינג׳י שצעק
הסביר :״שלחתי מכתב לרותי ולא קבלתי
ממנה תשובה.״ ״מה קרה? היא בגדי׳
בך?״ שאלנו .״טפש!״ ענה הג׳ינג׳י,
״רותי מהעולם הז ה.״
באיזו מידה נכון הסיפור, אינני יכולה
לערוב לכם. אפילו אם אין הוא
מדוייק כל כך, ודאי רצו ()997/1096
לספר לי אותו כדי שאומר מלה טובה
על מודעתם שתבוא להלן. על כל פנים,
אינני יודעת אם לשמוח או להצטער
שכבר מקללים בשמי. נראה כי הפכתי
כמעט למוסד.
ואתן, בנות, אם באמת רוצות אתן
בחברים לעם מעניינים, כתובנה לאותם
ברנשים׳ וזאת לא רק משום שהם מח־מיאים
לי. הם פשוט עושים רושם חבוב.
השניים הם שני פייטרים, שאחד מהם
אפילו בעל עבר צנחני. הם בוגרי תיכון,
מעידים ע׳ל עצמם שהם משכילים ובעלי
הופעה נאה ״ובכלל 200 ,אחוז.״ הם
אינם נופלים מאחרים באהבת כל הדברים
שכל קורא רותי רואה לעצמו, משום
מה, חובה לפרט: מוסיקה, ציור׳ תיאטרון,
קולנוע, טיולים.
הם רוצים בהתכתבות עם נערות פק־חיות,
חינניות ומשכילות שאינן רתביי־שות
לשלוח תמונות כבר במכתבו הראשון.

כיאליק
ואגי
( )997/1097 אומרת, משום מה, שהשיר
בין נהר פרת ונהר חידקל של ביאליק
היה מתאים לי, דווקא .״אם כן, ציפור
זהב׳ עופי, חוגי, צאי ובקשי לי את

חברי,״ מעיפה היא אותי במחי כתב

עגול.
אין לי כל רצון לעוף. נוח לי מאד
במקום שאני נמצאת, ואפילו סתם לצאת
החוצה ולבקש לה חברים׳ אין לי
חשק. ומה גם כשהיא עצמה טוענת כי
אין לה מושג כיצד הוא עלול להיראות
ומה הן הבעיות המעסיקות אותו. היא
רק יודעת שהוא גבה קומה. אם תראו
בסביבתכם אחד כזה׳ אמרו לו. שיכתוב
ל־(.)997/1097

שוורים, חמורים וחרוזים
מישהו אומר כי ברעום התותחים, עונות
המוזות, אחדים טוענים בדיוק ה־היפך.
אך מה אני אשמה? אפילו בימים
טרופים אלה מופצצת אני בחרוזים. כותב
האחראי לחרוזים הבאים :״אני אחד
מאלה ששלחו למדורך הנחמד שירים,
וצחקתי צחוק רב כאשר קראתי את
שירו הנאה של .995/1082 בקשתי
אלייך: לפרסם את החרוזים הבאים כתשובה,
ככתב הגנה על חברי־לעט המסכנים
וחסרי הישע.״
והרי השיר, וכל מה שאני יכולה לומר,
הוא כי ידי לא היתד. במעל.
שלום לך, חייל עליז!
אני מנחש שהנך צנחן.
בא זה אליך מבחור פזיז
שרותי בחביבות קראה לו פייטן.
נהניתי מאד מתאור חרוזינו...
ההפריע הסיוט לשנת גבורים?
העלבת! לדין תיתבע, אך לא מצדנו;
יתבעוך או לי ...שתרים וחמורים.
ומה לפתע עסקת בפיוט?
ההיטבת לעשות מאתנו? בקיצור:
נוספת לשורותינו, לכותבי הפטפוט,
אך מאתנו ת שלול ...חופש הדבור.
ואומר לך דרך אגב הדברים,
זה לך חשבו, והיה מבסוט.
מקרבות שונים לי יותר פצעים
מאשר ל ך ...שנות שרות.
אולי רוצה מישהי מכתבים מחורזים?
תכתוב איפוא, ל־(.)997/1098

הסיפיס טילי

״היא ברחה לי בין ה אצבעות,״ נו ת ב
לי החייל זכריה גבאי, ששלח לי את
הת מונה הזאת ,״וה שאיר ה רק את ת מונתה,
בעמד ה מצרית, אי־שם ליד אל־עריש.
לכן אני פונ ה לכל חיילי צה״ל
שיפקחו את עיניהם ומבק שם להתק שר
אתי, אם י מצאו את היפהפיה שלי.
אחרת, אהיה אומלל עד סוף ימי.״
דחילקום חברה, מצאו אותה.

רדיו

הסיבוב השני
הפתעה והג שמה
היומיים הראשונים של מערכות סיני הפתיעו
את שירות השידור הישראלי כמו
מוסדות רבים אחרים, ההרגל למעט ככל
האפשר באינפורמציה לאזרחים הייה כה
מושרש במוסדות הבטחון הישראליים׳ עד
כי אפילו האנשים האחראיים ביותר בקול
ישראל ניצבו פעורי־פה בפני ההפתעה
בבוא השעה.
הנסיונות הראשונים להתגבר על התדהמה
היו כושלים. את שידור החדשות
הראשון ליווה ההידדיזם המקובל, כשמיד
עם תום החדשות השמיעו גלי־האתר הישראליים
סידרה של מארשים צוהלים. ציל־צול
טלפוני נרגז ממשרד ראש־הממשלה
הפסיק את שידור המארשים באמצע הטאקט.
לא יותר קל היה מצבם של עורכי התוכניות
המילוליות. חלק ניכר מהם גוייס
לשירות בצבא. אחרים לא עשו כל הכנות
אירגוניות או טכניות לכיסוי מבצע כה
מסובך כמו הסיבוב השני. גם מוסדות
הבטחון לא גילו כל נטייה להקל מן המגבלות
החמורות.
היומיים הראשונים לא הביאו, על כן, כל
הדים מן הקרבות, פרט להודעותיו הקצרצרות
של דובר צה״ל במסגרת׳ החדשות.
את החסר ניסו למלא, כרגיל, במסכות ספרותיות
של חצי־האי סיני. ששודרו ביד
רחבה. הציבור החל לסובב ברוגזה את
הכפתורים ולחפש את שידורי החדשות האנגליים
של התחנות הערביות׳ בתקווה
לשמוע קצת יותר ממה שמוכנה ממשלתו
לספר לו.
10 שעות !״ 40 דקות 36 .שעות
אחרי תחילת הסיבוב השני חל מפנה לטובה.
שירותי השידור החלו להתארגן לקראת
מילוי תפקיד־החירום הראשון־במעלה
שלהם. לאחר תיאום בין קול ישראל וגלי
צה״ל, הורחב מספר שעות השידור והגיע
בסופו של דבר ל־ 16 שעות ו־ 40 דקות ביום.
החדשות נמסרו בתכיפות, לא רק במסגרת
15 המהדורות העבריות היומיות ו־ 19 המהדורות
הלועזיות, אלא גם תוך הפסקת תוכניות
אחרות, במידה שחשיבות הידיעות
הצדיקה זאת.
מאמצים מיוחדים עשו עובדי יומן החד
שות ואנשי גלי צה״ל בשטח הרפורטז׳ה
הרדיופונית. מאמצים אלה עלו יפה רק עד
כמה שהדבר נוגע לכמות. מספר המשדרים
היה גדול מאד והגיע לפעמים לעשרה ביום.
תחנת גלי צה״ל פתחה למטרה זאת
תוכנית יומית מיוחדת, שנקראה יומן המערכה,
ואשר בה רוכזו כתבות מן השדה
יחד עם פרשנות צבאית ומדינית. בקול
ישראל פוזר החומר בשידורי החדשות, ביו
מן החד שות. כן שודרו גם כתבות כתוכניות
עצמאיות.
אולם המחסור הרגיל בכחבי־רדיו, היודעים
את מלאכתם, נתן את אותותיו באיכות
הכתבות, שרק בודדות מתוכן, כמו ההקלטה
של טכס כניע עזה, שיקפו בכנות ובמתח
את חוויות הלוחמים.
כין שתי תחנות. שירות אחר שהרדיו
נטל על עצמו בימי המערכה ואחריה׳ היה
יצירת קשר בין החיילים למשפחותיהם. מאחר
שהקשר בכל הצינורות האחרים היה
לקוי במידה שגבלה עם שערורייה, החל
המדור הקבוע של גלי צה״ל, פריסו ת שלוס,
לקבל כמויות עצומות של דואר יומי.
לאחר מכן, נשלחו כתבי גלי צח״ל להקליט
פריסות שלום חיות בבסיסים צבאיים. עד
מהרה נמצאה גם שיטה טכנית שתבטיח
את השתתפותם של חיילי יחידות מנותקות:
טכנאי גלי צה״ל הצמידו את מכונות ההקלטה
למרכזיות של טלפוני־שדה, נתנו בכך
אפשרות ליושבי מוצבים מרוחקים להקליט
את קולם למען בני־משפחתם.
כאשר גבר לחץ פריסות השלום, החליטה
תחנת גלי צה״ל לפתוח מדור נוסף בשם
שלכם באהבה, הזמינה את ההורים עצמם
לטלפן למספר ,82076 על מנת להקליט את
דבריהם לבנים. ההיענות היתד, בלתי־משוערת,
וכעבור זמן קצר נשרפו נתיכי הטלפון,
כתוצאה מאלפי השיחות שכוונו לאותו מספר
אחד ויחיד בעת ובעונה אחת.
קול ישראל הח^ גם הוא בשידור המוני
של פריסות שלום, אך לאחר מכן הוחלט
שאין לייסר את ההורים בחיפוש בין שתי
תחנות אחר דרישת־השלום הנוגעת להם,
ומדור זה רוכז׳ איפוא, בגלי צה״ל בלבד,
פרט לתוכניות כבקשתך הרבות בקול יש
ראל,
שהפכו גם הן אוטומאטית לצינור של
פריסות־שלום.
כלי כסף. אטית יותר היתה התאר־גנותן
של התוכניות האמנותיות, שכמה
מהן׳ כמו שלו שה בסירה אחת, התבטלו
בתוהו־ובוהו של הימים הראשונים. חלק
ניכר משעות השידור הנוספות נתמלא
בהכרח על־ידי תקליטים מכל הסוגים. רק
לאחר מכן אירגן קול ישראל את תוכנית
האמן לחייל, בה מופיעים מדי ערב השחקנים,
המנגנים והזמרים של כל מוסדות
הבידור בישראל, מבלי לקבל כל תשלום.
היענותם הרחבה של האמנים לפניית שי־רות־השידור,
איפשרה לבצע כמעט יום־יום
תוכניות חיות ומבדרות, אם כי ערוכות
על רגל אחת. שידור תוכניות אלה יימשך
גם השבוע בימים ד׳ ,שבת, וב׳ בשעה
9.30 וביום ו׳ בשעה .8.10
טיפה כיס. חזית מיוחדת בחשיבותה
היתד, מערכת השידורים בערבית. לרוע המזל,
הורחק מתפקידו אחד העובדים המוכשרים
של המחלקה הערבית בקול יש־ראל
ימים אחדים לפני הסיבוב השני׳ על
רקע של סיכסוכים אישיים פנימיים. על־ידי
כך. נעשה הסגל המצומצם־מאד של מחלקה
זו מצומצם עוד יותר, כלל למעשה שלושה
עובדים בלבד. בכל זאת, עשה סגל זעיר
זה מאמצים מיוחדים במינם, כדי להרחיב
את השידורים בערבית לארבע שעות ביום׳
בתוכן 5מהדורות חדשות, שנקלטו בלי
ספק באוזן דרוכה בכל המרחב, כסי שהעידו
השבויים המצריים.
בכל זאת, היה זה רק טיפה בים לעומת
שפע המישדרים שניתך על העולם הערבי
מתחנותיו הוא ומקול ב ריטניה, שהחל מנסר
בחלל במלוא עוצמתו, ושהזדרז לעלות על
הגל של קול ערב, מיד לאחר הפצצת מתקניו
של שירות השידור המצרי (ראה
במרחב).

כמלחמה, לא כשלום. ביצוע תוכנית
רחבה זאת, חייב את עובדי שירות־השידור
למאמצים בלתי־רגילים, בפרט לאור
העובדה שחלק ניכר מהם גוייס .״לא היו
לנו שעות־עבודה ׳,אמר מנהל התוכניות
ד״ר ישעיהו שפירא .״אנשים ישנו באולפנים,
שתי שעות ללילה.״
בסופו של דבר, למרות כל הליקויים
והקשיים, עמדו שירותי השידור בכבוד
בעומס המיוחד שהוטל עליהם במפתיע.
״אולם,״ כפי שאמר אחד המאזינים ,״הצרה
של הרדיו היא כמו הצרה של המדינה
כולה: הוא מסוגל למלחמה, אך לא לשלום״.

גלים קצרים
המסךהחק צי 3עולה
שמועות עקשניות המהלכות באולפני
קול ישראל מבשרות כי לקראת שנת
התקציב הבאה (המתחילה בחודש אפריל)
עומד משרד ראש־הממשלה להכיר ברבות
מתביעותיו של שירות־השידור ולהגדיל במידה
ניכרת מאד את תקציבו בהצעת־התקציב
שתיגש בבוא הזמן לאישור האוצר
והכנסת פיטר פריי, הבמאי האמריקאי
שהשתקע בישראל (על עכברים ואנשים,
מריאה) ,עומד לערוך בקול ישראל
סידרה של תוכניות תעודתיות־למחצה. התוכנית
הראשונה בסידרה תוקלט באולפן
ללומדי־עברית בנתניה גלי צה״ל
הגדילו את שעות־השידור לאחר הסיבוב
השני, ומעתה נפתחים שידורי התחנה הצבאית
בשעה 6מדי ערב.

מה נשמע
תוכניו ת אלה, מ תו ך שידורי ה שבו ע חבא
ע שויות להיו ת מעניינות. שינויים אפשריים.

קצה

המזלג גיוס ה 9.30

קול ישראל) — משדר ראשון בסדרתו
החודשית החדשה של יצחק שמעוני, שבאה
לרשת את ינ שופים וחיוכים ז״ל.
התוכנית, שתיערך בפני קהל באולם ימק״א
בירושלים ותועבר משם׳ תכלול ארבעה
פזמונים חדשים של דן אלמגור, יהודה פרדים,
מאיר הרניק, יוחנן זראי ואחרים, וכן
כמה מערכונים היתוליים וקטעי מוסיקה
קלה סתם. ישתתפו בה תזמורת של 10
מנגנים, מחברי תזמורת שירות־השידור ומקהלת.
קול ציון לגולה.

ישראל)

המסד

עו ל ה

(יוס

קול

— מחזהו המקורי של יהודה האזרחי,
הסירוב, הכלול בתוכנית השנה של
תיאטרון זירה, יושמע בהשתתפות שחקני
זירה ובבימויו של מיכאל אלמז.
העולם הזה 997

!במרחב
מצריים קול קור אבמרח
מספיק לשמוע שניים־שלושה משפטים מפי
קרייני רדיו, קאהיר כדי להבין כי אין
לתחנה זו דומה בעולם האתר של היום.
כי מאז נדם קולו של יוזף גבלם לפני 12
שנה, איש לא אחז במיקרופון כמשק חם.
לגבי קרייני קאהיר, לא קיים המושג
המעודן של ״מאזין יקר״ .כל פנייה שלהם,
כל הודעה, כל הכרזה מופנית אל ״אחינו
בברית־הדם הערבית.״ עד כדי כך, שכינוי
זה הפך להיות אחת מצורות הברכה הנפוצות
ביותר ברחבי העולם הערבי, ממארוקו
עד עיראק.
לכן, כאשר הודיעו האנגלים, לפני שבועיים׳
כי מפציציהם הצליחו להשתיק את
הקול המסית, היתד. זו הודעה שקולה כנגד

סטאנית, אינדונזית, ארמנית, יוונית• 5איטלקית,
צרפתית, אנגלית, עברית׳ סוואהילית,
ואמהארית.
ברור כי למיבנה אדיר כזה, היה דרוש גם
משבן מתאים. סלאח סאלם הגיש את התוכנית:
בית מודרני, בן 15 קומות, על גדות
הנילוס, ברובע היפה ביותר של קהיר.
אבן הפינה הונחה בנובמבר ,1952 ארבעה
חודשים בלבד אחרי פרוץ ההפיכה. בחגיגה
זו, הושמעה לראשונה נימת החיכוכים
בין מוחמד נגיב לבין אדונה האמיתי
של מצרים׳ גמאל עבד אל־נאצר.
בפני קהל של רבבות, שהתרכז מכל
קצווי מצרים להשתתף במעמד הגדול,
הכריז נגיב :״כמה טוב יותר אילו הנהגנו
כאן את משטר הצנע של בריטניה, במקום
לבזבז כספים וזמן על טכסים כאלה!״.
לסלאח סאלם לא היתה ברירה אלא לפרסם
מיד הודעה כי הטכס
כולו עלה רק 100 לירות,
מתוך 1500 שהוקצו למטרה
זו .״האם אין זה צנע״?
שאל.

ח ב $ד׳״׳7777׳ 7־

עיראק
השמ צו ת כ רגי ל
שערוריית השבוע של העולם
הערבי פרצה בבגדאד.
גרמה לד, ידיעה קצרה אך
סנסציונית, שמקורה בעמאן.
קבע מיברק של סוכנות
הידיעות של המזרח התיכון
המצרית: כאשר פוצצו
לוחמי־חרות ערביים
את צינור הנפט של חברת
הנפט האנגלו־עיראקית, העובר
בתוך שטח ירדן, פרצו
ממנו סילוני נפט. הצינור,
שהתחלתו בשדות קירקוק,
מסתיים בבתי הזיקוק של
חיפה.
מאז תום המנדט, במאי
,1948 הורתה ממשלת עיראק
להפסיק את הזרמת הנפט
בצינור לחיפה. רק
בזרוע הצפונית של הצינור
מקירקוק, המסתיימת
בלבנון, המשיכה החברה
הבריטית לינוק את הנוזל
השחור משדות עיראק. היה
כנין שרות השידור המצרי בקאהיר
זה, למעשה, הצעד הרציני
כולם? 1חי ם בברית הדם
הראשון בחרם הכלכלי ה־השמדת
תריסר מיגים מצריים. קריין קול ערבי על מדינת ישראל.
ישראל בערביו! לא יכול היה להסתיר את
ההודעה האחרונה, על מציאת נפט בצינימת־הנצחון
האדירה, כאשר הכריז :״קול נור, בשעת פיצוצו לפי הוראות קהיר, עוהערבים
הופצץ וחוסל. קול גמאל עבד אל־ ררה גל של ניחושים ותדהמה בכל בירות
נאצר הושתק. קול ההסתה, ההתרברבות ערב. כמה עתונים מצריים וסוריים מיהרו
והשנאה לעולם כולו, לא יישמע עוד!״
להסיק את המסקנה: החרם העיראקי לא
היתד, זו תקווה מופרזת במקצת. תוך היה אלא אחיזת עיניים; למרות הצהרותיה
עשרה ימים, שוב יצקו משדרי קהיר אש־ התקיפות, הרשתה ממשלת עיראק לחברה
להבות ומארשים לאומניים לוהטים, בחלקם הבריטית להזרים נפט משך כל השנים לשירים
נאציים מתורגמים לערבית.
ישראל.
ת שונ ה. לקהיר. ממשלת עיראק לא
חוזה עם ״מארקוני״ .התחלתו של
שירות השידור המצרי היתד, צנועה ביותר. קיבלה את ההאשמות בשתיקה .״פירסום
לפי הסכם בין חברת הטלגרף מארקוני הידיעה הכוזבת״ ,קרא ראדיו בגדאד ,״בא
לבין ממשלת מצרים, קיבלה החברה האנגלית רק להזיק לאחדות הערבית בשעה גורלית
ב־ 1934 זכיון לעשר שנים, להקים ולהפעיל זו.״
הקריין עמד על כך כי עיראק היא אויאת
תחנת־ד,שידור הממלכתית של קהיר. כדמי
שירות, קיבלה החברה 60 מהכנסות בתה בנפש של מדינת ישראל, וכי אם
אגרות החזקות המקלטים. ס/ס 40 הנותרים אמנם אין הממשלה העיראקית מפרסמת
נועדו לד,תת קרן לרכישת התחנה על־ידי הצהרות בסיטונות על נאמנותה לפלסטין,
הממשלה המצרית מהחברה האנגלית, עד הרי שהיא מבצעת בכל מאת האחוזים את
אשר, לנ^זרת ההפיכה של ,1952 הוקם הבטחותיה ״אם הבטחנו להפסיק את הזרמת
מיניסטריון חדש: משרד ההדרכה הלאומית. הנפט בצינור לחיפה,״ ציין הקרין ,״הרי
בראשו עמד התעמולן חוצב־הלהבות, סלאח יכולים אנו להכריז בפה מלא כי לא זרם
נפט בצינור זה מאז .1948 יתר על כן,
(״הרב־סרן הרוקד״) סאלם.
אנו מצהירים כי אין כיום כל זרימת נפט ל ניגש סאלם אכן
הפינה. סלאח
לחיפה ואף לא תהיה, כל עוד קיימת מדינת
מלאכה. הוא גייס את מיטב העתונאים,
הטכנאים והאמנים, קבע להם את הקו ישראל.״
מהו, אם כן, מקורה של הידיעה? מדינהמדיני
ונתן להם יד חופשית ותקציב בלתי־מוגבל
כמעט לבצעו. יחד עם זאת, הביא אים עיראקיים לא היססו לתת את התשובה:
יועצים זרים — לא מומחים אמריקאים שרות התעמולה המצרי, שהודאג מעליית
לשידורי בידור מסחריים, כי אם חניכי קרנה של עיראק עקב המהלומות שספגה
מצרים, ביקש בצורה זו להבאיש את ריחה
רדיו ברלין של גבלם.
תוך חודשים, התרבו תוכניות קאהיר של הממלכה ההאשמית בעולם הערבי.
״אבל זה לא יעזור למצרים״ ,הבטיחו הפי
כפה — התפתחות שהיתר, מלתה תופעות
מוזרות כסאפיה אל־מווזנדס, המפקחת עיראקים .״אנו עוד נגלה את האמת לעולם
כולו.״ ואכן, למחרתו ביקשה עיראק רשות
על כל רשת השידורים בשפות זרות. בלי
מירדן להטים למקום הפיצוץ קבוצת עיתושסאפיה,
אשד, צעירה וחיננית, תחתום על
נאים בלתי משוחדים כדי שיעידו שהצינור
הכתב־יד, לא שודרה שום תוכנית בשפה
יבש לגמרי.
זרה. העובדה שסאפיה מדברת רק ערבית
היה ברור כי למרות שעת החירום, המואנגלית
לא הפריעה לאיש. בשיא פעילותם,
שידרו רדיו קאהיר וקול הערבים על שלושה שיכו לפחות שתי מדינות ערביות אלה
גלים, ב־ 12 שפות: ערבית, תורכית, הינדו־לדגול
בסיסמה: השמצות כרגיל.
ה עו ל ם הז ח 997

נ 2״ י

5טר ה ^׳ ם

*76/ 7

פרס עשר לירות יוגרל בי! פותרי תשבץ ״העולם הזה״ 997
מאוזן .1 :דרגתו
של אסף שמחוני;
.5סיני; .10
תנועה עברית; .12
אחת מתופעות החורף;
.14 בין דויד
לגוריון; .16 בעלה
של גרייס קלי; .18
תפקידו של טגן־
משנה בחי״ר; .19
תוצרת נשר או אביר;
.21 הבחינה
החיונית כלפי כל
חומר מודיעין; .22
כוחו של הצי; .23
בה שוהה משלחת
ד,שלומים; .24 מקום
השכל; .25 מחשבה
קלה; .27 מן המקנה,
אך לא בקר:
.30 מידת אורך;
.31 ליפט, בלעז;
.33 לא כל כך מבושל!
.35 בית־החרו־שת
לגפרורים.36 :
ממלכה ערבית; .38
טבליות נגד כאב
ראש; .39 מקום
מיפגש המתאגרפים .40 :יש אומרים
בירה מרחבית; .43 צורה טופוגראפית; .44
העיר שנוספה לישראל; .46 פרי נשיר; .48
מה שקיים בין השכר לאינדקס; .49 בסיום
הסעתה.
מאונך .2 :בדחן; .3בירת הוואלסים;
.4איראן; .6סמל האיטיות; .7סמל ה־מפא״יות
המליצית; .8מצב גאזי; .9דיפלומט
ישראלי; .11 מפקד הגססאפו; .13

תרמיל; .15 צליל קל; .17 אהרן אחי משה;
.18 ליקוי גופני; .20 מימי, אך ממיר.23 :
כתב סתר; .26 גבורה, בלשון זרה; :.27
הבעת כאב; .28 נצח ישראל לא ישקר; ,29
חכמי המשנה; .31 טקסי, אבל בעברית; . 32
חמשה החומשים; .34 מלך ביהודה; .35
בעל מלאכה; .37 בן הרב לוי; .39 כוונה
רעה; .42 יישוב ליד חיפה! .44 אילן; . 45
בת קול; .47 חם וחלילה.

חערות=>*0יייס
בולגאנין דורש שישראל תשלם פיצויים

...בהמתמן־ על כך, שהצכא המצרי נחפף לנכה *
מלחמה.

כיצד לקרוא לאינפורמציה הלקוייה שניתנה לעיתונות העולמית על כיבוש

חצי־האי סיני

...חצי־אי־נפורמציח.

מה בין האב ל בנו?...

...עמוס כן־גוריון מתכונן למאבק נגד ״ שורת המ ת *
נדכים ״ ,כעוד שדוד בך־גוריון מתכונן למאבק ננד
שורות של מתנדביםסובייטיים .

מוז מ ני םמשתתפים. אחד הקוראים המשתתפים בסמוך זח יזכח מזי
שבוע בפרס טל סו ל״י. הזוכה השבוע הוא נתן בכרן, חיפה, חרמון .54
שיעמום אשר. תימניה צעירה, שהובאה לבית־החולים קפלן ברחובות כוי ללדת את בנה
ה־ , 12 נשאלה על־ידי אחת האחיות מה מעם היא נחפזת כל כך בהבאת ילדים
נוספים לעולם.
״אני אגיד לך,״ השיבה התימגיה ,״כשאני לא בהריון, משעמם לי בבסז
אחות, בית־חוליס קפלו

עד כד. יצאו על חשבון משלם המסים ״ במחנה לחיילים מת*
״ מחניים ״ לחייל הדתי ,״ במחנה הגדנ״ע״ ו״ במתגה הגודל

...עתה, אחרי פיכוש רצועת עזה, מן הראוי להוציא נם
את ״ במחנההפליטים ו ״ במחנחהשבויים ״ .

נו ע ר עברי ־ לאן ה? 5ר?3־ קולנוע מתכבד
י0 להציג את
העלילתי
מיפה הסרט הימי
וזשינגסון איי ק קולנוע מציג אה הסרט שנבחר בשבוע
הבחירות

אילו בו ל ם
היו ב מו ת ם

שוני, שבא הקפנה

בהשתתפות המשחתת ־איברחים אל
אוואל״ וצתת מלחיה

לרגל המצב, יוקדמו שפות ההצגח

קולנוע

א״ו 0

ניו־יורק

אנמון עדן -זהבה מהיר
בדרמה הטראגית הנוקבת

קולנוע

קאהיר

ערב אחד שד או שר

בהשתתפות הכוכב

אהבני או עזבני

גמאל עבד אל-נאצר

בצבעים טבעיים מאד
רק למבוגרים
רבת־עסון

תיאסרון

המתנדבים

פקינג

מציג

מציג את הסרט הקומי המצויין

מלכד, מקלל בערכית נמרצת. המחפשים
לקחו אותו בלי חוכמות בשבי, ר
הביאו אותו לחקירה בפני המפקד.
רק שם התברר סוף סוף מיהו ומהו.
כששאל אותו המפקד :״מד, זד״ מלכד״
נפלת על הראשז* ענה מלכה :״מה יש׳
המפקד? פעם אחת בחיים רציתי גם אני
להרגיש את עצמי כמו קפטן!*

לגן־העדן ו חזר ה
הערבים כל כן סדחרו לנוס, עד
שבעזה השאירו הרופאים חולה על שול־חן־הניתוח
בבית־זזולים, כשאיזמל הניתוח
פודנו נעוץ בקרביו.
רופא צבאי ישראלי, שהובהל לס־קום,
סיים את הניתוח בהצלחה. כשתתעורר
החולה מתרדמתו, תעיף סבס אחד
סביבו ואחר־כן התעלף מפחד. כששאלו
אותו אזזר־כן מדוע נבהל כל כן, הסביר
־הערבי המנותח :־לפני שנרדמתי, ראיתי
שמנתח אותי רופא שמור. נשתתעוררוד. ,
ו־א׳זזי פתאום רופא לבן. חייתי במוח
שנשמתי כבר פרזזה נאני נסצא בגן־
העדן.״

ה ם יגיע רמחר

ליצן החצר
בהשתתפות רקדן־הבטן חוסיין
מדבר ומזמר אנגלית
החייל קולנוע
שבוע שני ואחרון -

איססעיליה

הסרט על הצבא המצרי המהולל

השאר ברור. כעבור כמד, רבעים כמעמד
עופר יחד עם פרידפן המבוהל
על־יד הכנימה, כשהוא מראה לו :״תכנים
את זה ואת זד, ואת זה ואח זה.
אלד, מהחברה שלי.״
מחזה כשלוש מערכות־קרכיות

שלל־צבעים, תפאורות ומסכות
קולנוע

רלי!

קאחיר

מומחיות

הקומדיה המוסיקלית הנצחית

3נטא*1ד.

הי ח פן
0ר 8ללא גיבורים, הצגות בוקר
וערב, יום ולילה
האמת תיאטרון
גאה להציג שוב את

בין מלחי חיל־הים שעלו על סיפון
המשחתת איברהים אל־אוואל אחרי כיבושו״
היה גם סיפוס אחד בשם מלכה.
כשמלכה עלה על האנייה, הוא ניגש,
דבר ראשון, לתא של סגן־קברגים האנייה,
הוציא מהארון את מדי־השרד
הלבנים, חבש את הכובע עם העיטורים
המוזהבים וחגר חרב. כשבאו החיילים
תוך בדי עריכת חיפוש לתא, התחיל

איכהנדרדוח.אחי*
כרסיסים לחיילים מצר יים
— באנחה גדולה

קולנוע

היחידה שהתקדמה לעבד שארם אל־שיין
ישנה לילה אחד בדרן על חוף
•ם־סוף, ליד דזזב. כשקמו בבוקר, תסתכל
אחד הקיבוצניקים בנוף ואסר:
־איזה באלאגאן! השמש זורחת פח
מהים.׳־

הסרט הנוגע לכל לב

הכוכבים הידועים

ארמון

עורם ה פו ך

מעל מם ן־ סיני*ם קופי
!שיא

מוסקבה

מחזה וגיד
הבמאי -נ. כאלאגאנין

ס־נימה בראש

שפע פזמונים ישנים־נושניס
ועלילות אלף לילה ולילה
אל־פריש מצבור קולנוע
מציג את היצירה המשותפת
המצרית־סוביימית

אל תגע בכסף זה
תפאורות־ענק שעלו
50 מיליון דולאר

נתן בכרך, חיפה

ט עו ת ל עו ל ם צו דקת
עיריית חולון עשתה מאמץ ר
שילמה הפרעות. נעל המשמר)
אליק מג, חיפה
השוטרים שסרו על הסדר,
העבריינים ייעשנו בכל חומר
הדין( .דבר)
ברכה הלפרין, תל־אביב
כמובן, עבריין.
ראש המשקפיים גנראל במס.
(הארץ)
אליהו ניר, עפולה
עינים להם ולא ישקיפו.
האם לתועלת כלכלת המדינה הוא
כי אלפי הבקבוקים הנמכרים יום
יום על־ידי קופ״ח, יזרקו לאשה
אחרי שימוש חד־פעמי? (הארץ)
חנה רונן, ירושלים
בזבוז פושע, ביהוד בימי מלחמה.
צריו לאסוף אותם ולזרוק אותם גם

יודקה ממשמר־העמק היד, בחוץ־לארץ
רק שבועיים, יחד עם משלחת־נוער.
אבל מאז הוא נחשב בעיני עצמו למומחה
רציני בענייני העולם.
יום אחד, כשנמכר. השיחה על מאכלים
שונים ומשונים, התערב יודקה ואמר:
״מה אתם יודעים, בצרסת הצשרדעים
זד. נחשב למאכל דקולטר״*

כשעופר ביקר פעם עם המחלקה שלו
כירושלים, התחשק לחברה לראות את
הדרקון השחור שהוצג* באדיסון. הצרה
היתד, רק, שבאותם הזמנים הכרטיסים
היו עולים כסף, והפלמחניקים לא, לכן
החברה ביקשו את עופר שיארגן משהו.
מה עשה? הלך לפרידמן, בעל הקול־נע,
ואמר לו :־שמע, האצ-ל עומד לפוצץ
הלילה את הקולנוע שלך. אלא
מה? יש לך מזל. ההגנה גילתה את
התוכנית, ושלחו אותי עם המחלקה שלי
למנוע את המזימה.״

כיצוו! המ שימה
פעם היד, לוצקי חולה. אמרו ללאווי
להוריד אותו בטנדר למרפאה בלהבות.
הלך לחפש את לוצקי. אמרו לו, לוצקי
ח לה. מילא, חולה חולה. נסע ללהבות
לבדו.
במזזנוז הנח-ל

פרא־־רגי
בתנסיס1א1תי1ת לפניכם צרור אישים ששמם הפרטי ושם משפחתם מתחלים באותה אות (למשל:
אנתוני אידן או ג׳ורג׳ גרשווין^ גלה את שאר האותיות בשמותיהם.

,סו ח־ ס

*112

— ״אוי ואבו; לך אס שברת
לי את הסקטים!״

( )1א -איש מדע )2( .א -דיפלומט ישראלי )3( .א -סופד
רופי־יהודי )4( .א -מייסד ״נילי״ )5( .כ -מוסיקאי )6( .ג -
מי שאמר ״ואף על פי כן נוע תנוע״ )7( .ד -סופר אנגלי, מחבר
״רוכינזון קרתו״ )8( .ה -משורר יהודי־גרמני )9( .ו -משורר
אמריקאי )10( .ח -מחבר ״היי הג׳יס״ )11( .י -ד״ר ורב־אלוף.
( )12מ -מנהל חכרה ורב־אלוף )13( .צ -אלוף פיקוד המרבז.
( )14מ -עסקן ציוני מבריטניה כתקופת הרצל )15( .פ -צייר
שבח ווייס, ירושלים
בך־זמננו )16( .ש -משורר ישראלי.