גליון 998 מתאריך 28 בנובמבר 1956

מכתבים

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום כהו
עורכי־משנה:
רוב איתו, אורי סלע
עורך כיתוב:
סילכי כשת
כתב בכיר:
אלי תבור
רחוב גליקסון ,8תל־אביב,26785 11970 ,

ת. ד ׳. 136 .מ ען למבדקים :״עולמפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
דפוס נושה שהם בע׳׳נז, ת״א, סל,62239 .
המערכת איננה אחראית עבור תוכו המודעות,
כולל מודעות המתסרסמות תחת
הכותרת ״רויח לצרכו ״,״רו״וז לנוסע*
וכו׳ המוכנות ונערכות על־ידי המערכת.
החמצה: דוד מוסל ובניו, תל־אביב,
רחוב אחר־העם ,24 מלפו! מם׳ ;5613

עורך תבנית:
אחרוו צור
צלם המערכת
אריהכרו

חברי המערכת:
ישראל כיכר, ניצה נכי, שייע נלור,
לילי גלילי, דויד הורוביץ, רותי ורד, רוני
זוהר, אברהם חרמוו, אוסקר מאובר, משח
לשם, אביבה סטו, עמוסהינו, שלמה הרו,
הצייר חראשי:
שמואל ברתור
מנהל מעברת :
עורר רפוס:
נתו רוו
אריה אריאל

וזעתון הנקרא ביותר במד״נה

השבוע ישבתי עם שלום כהן בבית־קפה
קטן ברפיח. מסביבנו ישבו כעשרים ערבים,
שהמטירו עלינו שאלות. איך נראית עתה
זרנוגה? מה המצב ביפו? האמנם נשארו
ערבים בחיפה? ובלוד? מה מצבם? איך הם
מתפרנסים? אילו הגבלות חלות עליהם?
הנה הם ישבו: הפליטים. משך שנים
כתבנו עליהם, אלפים בלתי־ספורים של
מלים. עתה ניתנה לנו ההזדמנות הראשונה
לבדוק אם אמנם צדקנו, אם אמנם התמונה
היא כפי שראינו אותה מרחוק, כמעט ללא
שום מגע אישי.
בעיני רבים, הפליטים היו תמיד עדה של
רוצחים, העוסקים יומם ולילה בהשחזת סכיניהם
כדי לנעצן בבטנו של היהודי הקרוב
ביותר. ואילו אנו אמרנו כי הפליטים הם
כר אידיאלי לפעולה ישראלית, כי קל למצוא
איתם לשון משותפת נגד ממשלות ערב,
וכי הם הגשר האמיתי לשלום במרחב.
השבוע השתכנעתי לחלוטין כי העולם הזה
צדק — וכי אבדה למדינה בשמונה שנים
אלה הזדמנות זהב לשנות את המצב במרחב
בעזרת הפליטים. האנשים האלה
סבלו מהשפלה בלתי־פוסקת מידי המצרים.
הם הוחזקו ברצועה ככלבים חסרי־מספר.
בכל זאת עלה בידי המצרים לנצלם נגד
ישראל, מפני שישראל לא דיברה אליהם
מעולם, לא הציעה להם דבר, לא סיפרה
להם אפילו מה מצבם של הערבים שנשארו
בישראל והחיים עתה בתנאים עד אין שעור
יותר טובים משלהם. גם זה אחד הפשעים
של מנגנון ההסברה, שעליו אנו מתעכבים
במקום אחר בגליון זה.
אני תמה מה היה קורה לו הגשימה ישראל,
למשל, את תוכנית ״מיבצע ישמעאל״,
שפורסמה בשעתו בהעולס הזה, או הצעה
דומה לזו?

גם עתה עוד אפשר להפוך את הקערה
על פיה. בגליון האחרון הציע העולם הזה
הצעות מרחיקות־לכת ברוח זו. עוד לא עבר
הזמן להציל את עזה בעזרת תוכנית גדולה
ובעלת־מעוף לשיקום הפליטים.
אני רואה שהפעם אנחנו בחברה טובה.
למחרת הופעת הגליון הצטרף הבישוף ג׳ורג׳
חכים רשמית לדיעה זו, והעתון הציוני
הבריטי, ג׳ואיש אובסרבר, כתב מאמר ארוך
באותו כיוון. קובע העתון, שהוא בשאר
ימות השנה בטאון מובהק של ממשלת ישראל:
״ממשלת
ישראל צריכה היתה להיות מוכנה
לטפל מיד עם השלמת הכיבוש של
רצועת עזה בבעייתם של למעלה מ־ססס 200,
הפליטים הערביים הנמצאים שם. אפילו תוך
ימים בודדים, ובלי ספק תוך שבועות, היה
אפשר להראות לעולם, שייתכן פתרו! צודק
ויעיל לבעיית חפליטים הערביים, בעזרת
האו׳׳ם, אם רק קיים רצון לכך. באופן כזה
גם היה מיבצע סיני מקבל צביון שונה
לגמרי במיני כל אסיה ואפריקה. אך במקום
לנהוג כך נשלח לעזה, התובעת פתרון לבעיית
החמורה ביותר הקיימת בעולם, בעקבות
הצבא הכובש מנגנון־שיגרה של שלטון
צבאי.

הסיבה היא, כנראה, שצמרת השלטון בישראל
מסיחה את דעתה מבעיות אלה,
בהיותה שקועה לחלוטין בעניני בטחון ומדיניות
בינלאומית, וזהו משגה חמור״.
משך שנים ארוכות היד, קולנו קול קורא
במדבר. בפעמים בלתי־ספורות צוינו דברינו
כדברי השמצה וחבלה. נראה שתמיד דרושות
כמה שנים, בתוספת תבוסות פוליטיות
ממאירות, כדי שדברי ההשמצה יהפכו לדברי
תבונה.

לא היטבתי להכיר את עמום לב, ולא
אבוא להם פיד אותו. אולם בקטע שכתב
עליו עמום קינן בשבוע האחרון, חסר פרט
השופך אור חיוור על מותו של עתונאי
צעיר זה, בחור שקט שמעולם לא ניתנה
לו ההזדמנות, במסגרת מקום עבודתו, להגיע
לשיא כוחותיו. מן הראוי שפרט זה
יוזכר.
בשבועות האחרונים ניסו כמה חברים להעלות
על במה נסיונית בתל־אביב את
מחזהו של עמוס קינן, שזכה להד כה
רב בפאריס (העולם הזה .)956 עמוס לב
היה צריך למלא תפקיד מרכזי בנסיון זה.
בערב בו גויס עמום לב לתפקידו הקרבי,
היה צריך להקליט קטע אחד של המחזה.
ההקלטה נדחתה, כדי לתת לו אפשרות ליהנות
מערבו החופשי האחרון. היתה זאת
דחיה לנצח. עתה, כשאני קורא את הקטע,
איני יכול שלא להרגיש שיש משהו סמלי
דווקא בקטע זה, שהיה צריך להיות נקרא
זה,ודווקאבפי צעירזה.
דווקא בערב
הנהו :
פעם היו איש זקן ואיש צעיר. הזקן לא
ראה טוב, עד שבסוף התעוור ואמר לצעיר:
תן לי את העיניים שלך. אז הצעיר נתן
לו את העיניים.
אחר כך התחילו לנשור לזקן כל השיניים.
אז הוא נתן לו את השיניים. אחר כך
קיבל שיתוק בידיים וברגליים ונהיה חרש,
אז הצעיר נתן לו את הידיים הרגליים והאוזניים.
הזקן
היה מבסוט נורא ואמר לצעיר: איזה
מזל שיש לי אותך. אני לא יודע איך להודות
לך. אני כל כך מתגאה בך. אז הצעיר
השפיל את עיניו ואמר בבישנות: אין מה
להודות, זה היה מילוי חובה אנושית.
בסוף הזקן ביקש ממנו גם את השעון.
אז הצעיר אמר שנמאס לו כל הזמן לתת.
אז הזקן נהיה אתו ברוגז ואמר שהוא נחיה
ציני ומתפרק מערכים. כשהצעיר שמע את
זה הוא הזדעזע ונתן לו את השעון. ומאז —
לא תאמינו — מאז הוא אף פעם לא יודע
בעצמו מה השעה.
מוסר השכל: רצית מדינה — אל תבכה
על השעון.
עמוס לב נהרג בסיני, מרסיסי רימון־יד
שהונח ללא ניצרה בידי האוייב הנסוג באחת
העמדות, כמלכודת. את השיר הזה אהב
במיוחד :״בחיי יש עתים / ,קר בחוץ, קר
בפנים / .אז אחוש דבר כה מוזר / ,אבל
מה — לא אדע לומר.״
חבל.

היכן הגבול

הצעתכם לתת מעמד של אזרחות לפליטי
עזה, בתנאי שהרצועה תישאר בידי המדינה
(העולם הזה ,)997 היא מלאכודמחשבת של
מעוף מדיני ותעמולתי. אמרתם בצדק שזה
יהיה הבסיס הרציני היחידי לתביעת ישראל
להחזיק ברצועה.
והנה, בו ביום שהופיע גליונכם, הודיע
דובר רשמי של הממשלה שבמקרה וחרצועה
תישאר בידי ישראל, לא יינתן בשום פנים
מעמד חוקי לפליטים!
האם בכלל איז גבול לטפשות מנהיגינו
הפוליטיים?
ישעיהו כרמי, ירושלים
ישנו: גבול שביתת־הנשק.
כל שבוע מתרגמים לי את המאמרים
שלכם ורק בשביל זה אני רוצה ללמוד
עברית. אני חושב שהמאמרים שלכם חשובים
ובעיקר זח שכתבתם כי ישראל צריכה
להתנהג טוב עם הפליטים הערביים ולעשות
אותם בני ברית שלה. אתם לא יודעים כמה
זה נבוז וחשוב. אם תצליח ישראל לפתור
את בעיית הפליטים, היא תכבוש לעצמה
עטרה במרחב שאפילו עשרה נצחונות צבאיים
לא היו רוכשים לה.
עלי מחפוז, חיפה

כעקבות המסע

כאחד ממשתתפי המסע לטיראז, אני מורה
לכם על הרשימה הטצויינת (העולם הזה
.)996 אני שוטר לי את הנליוז הזה
כמזכרת.
אפרים חנון, בית אלפא
קראתי את הכתבה של שלום כחז והיא
לדעתי טובה מאד
אשר, צה״ל
אחרי הבומבה הזאת של שלום כהז, אני
מציע שבמקום מיפרץ שלטה, נקרא לשארם
אל-ש״ר מיפרץ שלום.
יעקב יחיאלי, צפת
שלום אל־שייך טודה לקורא יחיאלי.

דיבורים ומעשים
תהליך הפיכתי לקורא קבוע ואולי נלהב
של עתונכם נמשד זמן די רב — עד שהופיע
המאמר ״לשם וחזרה״ (העולם הזה )996
והפיל אותי מכל המדרגות. לא נבל עוד
פרח אחד על קברות הנופלים, וכבר הכרזתם
כי הכל היה לשוא!
...שנחלנו נצחוז מזהיר בשרה הקרב ולצרי
כשלון חרוץ בשדה הפוליטיקה יכול
היה לספר גם נער מוכר עתונים. מה ש־חיכינו
מכם היה ניתוח מעמיק של המצב,
סיכויים לעתיד, המשד המאבק כפי שאתם
רואים אותו. כל זה חיפשתי לשוא.
לא הייתי רוצה למלא את מקומו של
ראש הממשלה ברנע זה, ומתוד מאמריו
של עורר העולם הזה לא ברור לי כיצר
היה הוא מצליח למלא תפקיד כה אחראי —
אפילו אם נניח שניתנה לו ההזדמנות. לדעתי׳
יש להמנע בשעה זו מהשמעת ביקורת
כה חריפה.
דן יעקבזון, נחל עוז
אולי תוכלו להסביר לי איד זה יתכן
שלמדינת ישראל יש מצביאים וחיילים כה
מזהירים ואילו מדינאיה חלשים כל כר?
פעם חשבתי שזה עניין של ניל, אבל דוג-
מתם של מפקדי-פלמ״ח שהפכו חברי פרלמנט
שיגרתיים שינתה אח דעתי. לאדם הרואה
את הנעשה מרחוק, זוהי אחת התעלומות
של העולם.
ביל לחמן, גיו־יורק
לפני שנתיים, בעומדו מעל במת האיצי
מדיון, הכריז ראש־המטשלה בנאווה רבה
כי ״לא חשוב מה שהעולם יאמר, אלא חשוב
מה שאנו נעשה!״ ובכן, מה פשר פטפוט־הסרק
הזה, באם יודע הוא שאינו מסוגל
לעמוד כעבור 24 שעות בפני לחץ מדיני
כלשהו?
ר. ק ,.תל־אביב
מטכ ״ ל ל בן
דווקא עכשיו הזמן לערוד התקפת-שלום.
על הדיפלומטים שלנו לשאת ולתת עם מהגרים
מצריים, אם הממשלה המצרית הרפובליקנית
תסרב לבוא אתם במגע. הרי תמיד
יכולה ישראל לטעון כי פארוק הוא האחראי
למצב המלחמה בינה לבין מצרים, ולכן
הוא מוסמר לבטלו. ואין כאן המקום לקשקש

על ערכים אייצ&יים. במדיניות אין סנטימנטים

יוסף רילף, ירושלים
לא אנלה סוד — נם אילו ידעתי אותו
— אם אומר שמיבצע סיני עלה למדינת
ישראל הרבה לירות ודולרים. וזה היח
מיבצע זול ומהיר באופז יחסי. תארו
לעצמכם מה היה קורה אילו הקדישה
הממשלה רק חלק מסכום זה לטטכ״ל לבז,
שיפעל באותה תקיפות ובאותה תפיסה מזהירה
כדי ליצור את התנאים להבאת שלום.
כיום חשובה תחנת השידור לא פחות
טהתותח ואילו השפעת התעמולה הנבונה
גדולה מהריגת י חיילים י בחזית. .כי כיבוש
משלט צבאי עשוי, במקרה הטוב ביותר,
להרחיק את צבא האויב עוד כמה קילומטרים
— ואילו כיבוש משלטים רעיוניים
ותעמולתיים בתוך בירות ערב ירחיק באלפי
קילומטרים את עצם סכנת המלחמה.
ד״ר ז. לוין, תל־אביב
שירות התעמולה שלנו היה צריד לשדר
ברוסית קריאות תכופות לעמים הסובייטיים
בנוסח ״התגייסו לג׳יהאד! זו הדרר הטובה
ביותר לעבור את מסר הברזל!״ אני בטוח
שהרוסים היו מסיקים את המסקנה ומשאירים
את המתנדבים ב בי ת...
נוח כ״ באר־ שבע

רחמנים כני רחמנים

נכון עשיתם כאשר הכתרתם כסיפור השבוע
או* המעשה בילדה סיגיה הבדואית
(העולם הזה .)997 זה הבהיר יותר מאלף
מאמרים ונאומים כי חיילינו אינם פראים
צמאי־דם וכי גם בסערת הקרב פועל לב
יהודי חם בקרב לוחמי צה״ל.
רות שיפמן, ירושלים
כל הכבוד לרגשותיו ההומאניים של הרופא
הצבאי שטיפל בילדה. אר מי נתז
לו רשות לאמץ לו את הפעוטה בת השנה,
כבת? האם איז החוק המוסרי דורש למסור
את הילדה למוסר ערבי או משפחה ערבית
שתאמץ לה את הילדה?
ד. ברומברג, חיפה
הילדה סיניה לא אומצה באורח חוקי על־ידי
ד״ר אלברט בכר. היא רק נלקחה למקלט
בביתו, עד אשר יחליטוהמיסדות המוסמכים

יהיה עתידה. מה ביקרתי בבית קולנוע בחיפה. על הבד
הקרינו את היום! הקרבי הישראלי, זכר
למערכת סיני. והנה, עת נראתה כניעת
עזה ומאות ערבים הולכים לשבי — יחפים,
קרועים ועלובים, ידיהם על ראשם ולעומתם
חיילי ישראל הרעננים, האוספים אותם כ־צאז
למכלאה — פרץ הקהל במחיאות כפיים
סוערות. אודה: הרגשתי הרגשת בוז לקהל
זה, וחבל, אני עצמיהננימהאקטיביסטים
וטועז השכם והערב כי יש להכריע את
המערכה בהקדם. ברם, לשטוח ולעלוז על
אותם ערבים, לא יכולתי.
גדעון בן־דויד, צר,״ל

היו הדברים

תחת הכותרת ״פצצות סרחון״ (העולם הזה
)979 הבאתם ציטטה מתור ״מכתב פרטי
של המשורר זלמן שניאור״ ,שבו מנמק
כאילו למה אינו חוזר מאמריקה לישראל,
ומשמיע כאחד דיעה שלילית על דוד בז־גוריוז
ונתן אלתרמן ושאר עסקנים.
במכתבו אלי טלפני שבועיים, מודיע ש-
ניאור כי מעולם לא כתב מכתב פרטי כזה
וכל הענין הוא בדוי.
מ. אונגרפלד, בית ביאליק, תל־אביב

ג׳נטלמגים מרחובות

לפני זמן ביקרה בהולנד קבוצת כדור־יר
מרחובות. מכיוון שאני מדברת גם עברית
וגם הולנדית, הובלתי אותם קצת בביקוריהם.
הבחורים האלה היו אייזינים. לא רק
שניצחו כמעט בכל משחקיהם, אלא נם התנהגו
למופת.
הם באו לכל מקום בדיוק בזטז, שרו
בסירה שירים עבריים בלי לצעוק, דיברו
ברחוב מבלי שכל ארם בקצהו השני ישמע
אותם. בחנויות הביטו בדברים, אבל לא
שברו אותם — ואפילו החזירו אותם למקומם.
הלוואי וכל הקבוצות תהיינה כמו וו.
ורדה היגנם ליך, אססטרדם

נבלו למען תחי המולדת
״כפירי ישראל אלת, דמותם תעמוד לעד, כלוחמים העשויים ללא־חת, שאין
גבול למסירותם, אין סייג לנאמנותם ואין מכשול וקושי המרתיע אותם. אהבתנו
ויקרנו שלוחים להורי הלוחמים שנפלו. אשרי האמהות שילדו בניס כאלה !״
במלים אלה ביטא ראש־ממשלת־ישראל את רגשותיו של כל אדם במדינה כלפי
נופלי הסיבוב השני ומשפחותיהם.
רב חפצו של העולם הזה לתרום את תרומתו הצנועה להנצחת זכרם של
הנופלים למען המולדת, כפי שעשה זאת בחודשים הארוכים של מלחמת תש״ח.
על כן פונה המערכת אל קוראיה, וביחוד אל המשפחות השכולות עצמן, לסייע
בידה במשימה יקרה זו.
חברי הנופלים ובני ביתם, מתבקשים להמציא למערכת, תוך שבוע ימיס, את
תמונתו של יקירם, בצירוף רשימה על חייו, אופיו ופעלו. נא להקפיד כי הרשימה
תכלול, במידת האפשר, את הפרטים הבאים: שמו המלא של הנופל, מצבו המשפחתי,
תאריך לידתו ומותו, הנסיבות בהן הקריב את חייו, מעשיו בחיים האזרחיים. על
גב התמונה נא לרשום את שמו, וכן את הכתובת שאליה יש להחזיר את התמונה.
המערכת תטפל באהבה בחומר זה, ותקפיד על החזרת התמונות לתעודתן.
את כל החומר נא להמציא בהקדם האפשרי, תוך שבוע, למערכת העולם הזה,
ת ד ,136 .תל־אביב, טל המעטפה נא לציין :״נפלו למען תחי הסולדת.״

העולם הזה •998

ץ ה גרוע מפשע — זה סימסוסו•
( //קרא פעם המרקיז דה־טאליראגד, שר־החוץ
של נאפוליאון. הניסוח היה נבון מאד.
נזזיים המדיניים הטיפש תמיד גרוע מן
הפושע. את הפושע אפשר לרפא, אבל אי־אשר
לרפא את המטומטם. כאשר מדובר
על גורלה של מדינה, הטיפשים מסוכנים
לאין שעור יותר מאשר הפושעים.
אילו חי טאליראנד כיום, היה משתמש
באימרתו הק7אסית שנית: לגבי מערכת
ההסברה של ישראל.

זוחי שרשרת של כזיונות ותבוסות,
המצטרפת לפשע לאומי ראשון
כמעלה. זהו פשע, שגרם לאובדן
רכים מן ההישגים שנקנו
כדם לוחמים. זהו פשע שעוד עתיד
לעלות למדינה כדם רב.
על שלושה פשעי ההסברה ועל ארבעה
לא ישיבנו:
בחזית הפנימית, היא כמעט הצליחה לנתק
את הקשר בין החזית והעורף, ולחבל
במוראל של העם.
בחזית העולמית, היא ציירה את ישראל
כשותפת קטנה בקנוניה בזוייה.
בחזית הערבית המעיטה את דמות הנצחון
*של צה״ל וסילפה לחלוטין את מטרותיה
של תנועת־השיחרור העברית.
בכל החזיתות גם יחד, היתד, מטומטמת
לחלוטץ.

באותה שעה היה גורלה של הרצועה
מונח על כפות המאזניים
הבינלאומיים. הידיעות הנוראות
על ״הטבח ברפיח״ הכריעו את
חפף. מזכיר האו״ם שחיסם עד
אותו רגע, דרש עתה לשגר מיד
את אנשי או״ם למקום. ישראל
נאלצה להסכים לבך, בדי להציל
מה שניתן להציל. כאופן אוטומטי
הפך האו״ם לאפוטרופוס של הרצועה.
על סיכויי ישראל להחזיק
כרצועה ירדה מכה נוספת, ואולי
ניצחת.
זה היד, גרוע מפשע. זה היה טימטום.

כים לקרות. אולם בסך הכל היה השלטון
הישראלי החדש הומאני, צודק והוגן.
במקום נתגלו עובדות מזעזעות. אנשי הרצועה
הוחזקו למעשה על־ידי המצרים, משך
שמונה שנים ארוכות׳ במחנה־ריכוז ענקי,
מבלי יכולת לנסוע בחופשיות למצריים או
לכל מקום אחר. יחס הבוז והדיכוי הגיעו
לכלל פרטים מדהימים. כך, למשל, הותקנו
תחנות־רכבת נפרדות למצרים ולפלסטינאים,
כדי שהעם השליט לא יתערבב עם העם המשועבד,
וככל שרבצה תהום בין המצרים
לבין תושבי עזה, כן רבצה תהום שניה
בין תושבי עזה לבין הפליטים. אפילו המכובדים
והמשכילים שבין אלה האחרונים
לא זכו לעבודה או לכהונה ציבורית, גורשו
מכל משרד כקבצנים.

זו האמת. מי שמע עליה? אף
לא איש אחד. בימים הגורליים, כ
יסתובב
ברצועה ללא ליווי ופיקוח.
זה היה גרוע מפשע. זה היה טימטום.

י* כשלון הנורא של ההסברה כלפי ה!
|מרחב הערבי היה בולט מן הרגע הראשון
של המלחמה.
בעיני העולם כולו, ובעיני הערבים בפרט,
נוצר רושם וודאי כי ישראל פעלה כבובה
בשליחות הצרפתים והבריטים, שני הגורמים
הבזויים והשנואים ביותר בכל רחבי
אסיה ואפריקה.
לא נתווכח הפעם על הצד הפוליטי של
עיסקה זו. נצביע רק על הצד ההסברתי:
ישראל לא עשתה דבר וחצי דבר כדי להדם
רושם זה ולקבוע לעצמה דמות עצמאית
בעיני מיליוני הערבים.
ברגע שחיילי צה״ל עברו את הגבול,

ך*רשת רפיח היתד, רק דוגמה אופיינית
אחת לשיטת הפעולה של ההסברה הישראלית.
השיטה עצמה היא כללית ואחידה.
יחד עם צה״ל הגיע לרצועת עזה המימשל
הצבאי. פה ושם היו מקרים שלא היו צרי
שלום,
תוך יצירת חזית משותפת נגד האימפריאליזם
הזר. יתכן שהשליט היה מנצל
הצעה זו באותו רגע של יאוש, תחת לזרוק
את עצמו לתוך זרועות האמריקאים או זד
סובייטים. אך לו גם סירב לקבל את ההצעה,
הרי היה עצם פרסומה משחרר את
ישראל מן הכתם של שיתוף־פעולה עם האימפריאליזם
הזר.
שום דבר מכל זה לא נעשה, לא היה
בכלל מי שיכול היה לחשוב על כך ולפעול
בהתאם — כי אין בישראל ש! ם מוסד
מתאים.

האנגלים המטירו על קאחיר ד
אלכסגדריח מיליונים שד כרוזים.
שום כרוז ישראלי לא חוצנח. ה אנגלים
הפציצו את תחנת קול־ערב
ועלו מיד על אותו גל. הס
שידרו לעולם הערכי כמעט במשך
24 שעות ביום. לישראל אין אפילו
תחנת־שידור המוקדשת כולה לעולם
הערכי. כימי הקרבות הסתפקה
כהרחבת מהדורות החדשות
שלח -טיפה לעומת מכול ההסברה
שהיה דרוש.
החייל העברי לא יצא לכבוש שטחים.
הוא יצא כדי ליצור תנאים חדשים לשלום.
אם עלה מאמץ זה בתוהו, הרי זד, במידה
רבה באשמת האימפוטנטיות הרעיונית והמעשית
של מנגנון ההסברה. מראשית המלחמה
ועד סופה, לא הורגש קיומו של מנגנון
זה כלל.
זה היה גדוע מפשע. זה היד, טימטום.

•י פני שכועיים קרה ברפיח הכבושה
/מאורע, אשר לדברי העתינות העולמית
נסתיים בהריגת למעלה מחמשים ערבים.
עד כמה שהדבר עצמו היה טראגי. הרי
לא היד, עדיין בחוקת אסון לאומי. במשטר
של כיבוש צבאי עלולות לקרות תקריות
כאלה, האשמה גם לא רבצה במקרה זד, על
המושל הצבאי.
אולם בידי מנגנון ההסברה הפכה התקרית
לשואה מדינית ממדרגה ראשונה. הוא לא
פירסם מיד הודעה מוסמכת וגלויית־לב.
הוא לא החיש מיד לרפיח את שליחי הע־תונות
העולמית והמקומית, כדי שיבדקו
במקום מה בדיוק קרה.
בטפשות שאין למעלה ממנה, חשב מנגנון
זה שאפשר להשתיק מאורע כזה בשעה
כזאת, במקום הרגיש ביותר בעולם. כך קרה
שהד!,דעה הראשונה באה מפי אנשי אונר״א
במקום, שדיברו על טבח מחריד. ההשתקה
הישראלית נראתה בעיני כל העולם כביטוי
של מצפון רע. מיד החלו תחנות־השידור
הערביות לשאוג שנערכה שחיטה בעזה, וכי
משטר של טרור בלתי־אנושי הושלט ברצועה.
רדיו מוסקבה גילה כי הישראלים השתמשו
בגאזים. העולם כולו זועזע.

הטימשם

השגיאות שיעלו בדם
אשר מצפון העולם דן בגורל הרצועה,
לא עשתה ההסברה הישראלית
דבר וחצי-דכר בדי להראות
לעולם את מצוקת הרצועה
תחת המגף המצרי, ואת שיפור
המצב תחת שלטון ישראלי.
לא זו בלבד שלא פורסמה שום תוכנית
דרמתית לשיקום הפליטים אם הרצועה תושאר
בידי ישראל, אלא שגם היחס היומיומי
ההוגן הועלם לגמרי. איש לא ראה — כפי
שרואה הנוסע ברצועה — את החייל הישראלי
המחלק את פרוסות הלחם שלו ל־ילדי־פליטים
רעבים. איש לא ראה את החובש
הישראלי מטפל בפצעיה של ילדה מרוטה
ומלוכלכת. איש לא ראה את המם־פא
הישראלי ברפיח אשר נתן, למחרת יום
המאורעות הטראגיים, את ארוחת־הצהריים
שלו לאם שמשפחתה רעבה. איש לא ראה.
אפשר היה להביא עשרות מאנשי הרצועה
אל המיקרופון, כדי שימסרו לאחיהם מעבר
לגבול איך עבר עליהם הכיבוש. אילו ניתן
לפליטים סיכוי כל שהוא לשיקום מהיר,
אפשר היה להקים תנועה ערבית אדירה,
בהנהגת מנהיגים מכובדים וידועי־שם, למען
השארת הרצועה בתחום ישראל — אם כחלק
המדינה, ואם כאזור אוטונומי בנוסח
שווייץ.
כל זה לא נעשה, כמובן. מנגנון ההסברה
רק דאג ששום עתונאי מקומי או זר לא

היתר, ממשלת ישראל צריכה להציף את המרחב
הערבי בהודעה משודרת שהיתר, צריכה
לכלול הצעת־שלום ברורה ומנוסחת, הצעה
של פגישה אישית מיידית של עבד
אל־נאצר ובן־גוריון אצל טיטו או ניהרו,
ואולטימטום ברור שצה״ל ישמיד את הצבא
המצרי אם לא יתקבלו הצעות אלה מיד.
יתכן מאד שההצעה היתה נדחית — אולם
כל המלחמה היתד, נראית מאד אחרת.

ן* תום הסיבוב השני ערך המכון של
1ג׳ורג׳ גאלום משאל־עם בינלאומי על
השאלה :״האם אתה מסכים או מתנגד לפער
לת ישראל במצריים?״ בשמונה בירות עולמיות
היד, רוב מכריע נגד ישראל, ורק
באחת היה רוב למען ישראל.
התוצאות היו:
בניו־יורק, בוושינגטון ובשיקאגו: סל 43
נגד ישראל 230/0 ,בעדה, השאר נמנעים. במלבורן
2370 :נגד ישראל׳ 4ל 31 בעדד״
בטורונטו :־ 437 נגד ישראל 257, ,בעדה.
בוינה :־ 757 נגד ישראל׳ 6־ 57 בעדה. בהלסינקי
:־ 707 נגד ישראל׳ ־ 127 בעדה. במי־לאנו
וברומא 5570 :נגד ישראל׳ 2070בעדה•
באוסלו 8970 :נגד ישראל׳ 1170בעדה׳
אין בכלל נמנעים. בבון4 :ל 60 נגד
ישראל 970 ,בעדה. באמסטרדם 2470 :נגד
ישראל׳ 4270 בעדה.
עברו הימים בהם אפשר היה להפעיל כוח
גם בעולם ללא התחשבות בדעת העמים.
גם פתרון של כוח זקוק לתמיכה ולאהדה
כדי להצליח. המשאל של גאלוס מוכיח כי
עמי העולם המערבי התנגדו באופן מכריע
לפעולת ישראל. ברחבי אסיה ואפריקה, ובגוש
הסובייטי, היתד, התנגדות זו אוטומטית.

ברגע שהודיעו הבריטים והצרפתים
על התערבותם הצבאית,
היתה ישראל צריבה לפנות ברדיו
ובדפוס לכל ערכי כמרחב לאמור :
המלחמה כין ישראל ועמי ערב
פותחת את המרחב כפני חדירת
האימפריאליזם הבריטי, הצרפתי
והסובייטי. אם תסכים ממשלת
איך קרה הדבר? אפשר להטיל את האשם
מצריים לשלום מיידי, תוך 12
שעות, יושמט הבסיס מתחת ל על נספחי העתונות של ישראל בבירות העולם,
כמעט כולם לבלרים מפלגתיים קטנים,
התערבות הכריטית-צרפתית ויי שקיבלו ג׳וב נחמד זה כפרס עבור עסקנות
מנע אסון גדול למרחב.
מפלגתית. אולם גם לו היתד, ממשלה זו מפירוש
הדבר חיה כי נציגי כל
העמים באו״ם ידעו, בבואם להכריע
כעניני המרחב, כי חרוב המכריע
בארצותיהם תובע מחם
פעולה נגד ישראל, ובי רוב זח לא
יסכים לשום צעד שיהיה לטובת
ישראל.

גם לו נדחתה הודעה זו, היתד, בכל זאת
משנה לגמרי את המצב התעמולתי של המלחמה.
ברגע
שהגיעו חיילי צד,״ל אל התעלה׳
ומפלת הצבא המצרי היתד, מוחלטת, היתד,
ישראל שוב צריכה לפנות אל השליט המצרי
בהצעה נדיבה, מכובדת ומרחיקת־לכת ל
סוגלת
לשלוח לתפקיד זד, אנשים בעלי
כשרון מינימלי, לא היה זה משנה בהרבה
— כי ממילא לא ניתן להם שום חומר הראוי
לשמו.
המדינה שטענה כי יצאה לקרב כדי לבער
קני פידאיין, לא חילקה עד כה בעולם אף
חוברת אחת על פעולות הפידאיין. לא חול־

113

כס&יפס ח₪03 [1

קו אפילו הפרוטוקולים המשפטיים הכוללים
את הודאות הפידאיין עצמם על פעולותיהם.
אין לאיש בעולם מושג על היקף הפעולה
הזאת. רוב עמי העולם סבורים עדיין כי
הפידאיין הם מסתננים פשוטים, שבאי לק־
*צ ר מעם חיטה באדמה שהיתר. פעם שייכת
להם.

ישראל לא עשתה דבר כדי להכין
את דעת־הקהל העולמית לקראת
הטענה האחת והיחידה ש־היתה
לה בייזום הסיבוב השני.
זה היה גרוע מפשע. זה היה טימסום•

ך• יל החלוץ של דעת־הקהל העולמית
ן | מורכב מכתבי־החוץ של העתונות העולמית.
אלה הם, ברובם הגדול, אנשים
רציניים מאד, הידועים ברחבי העולם. הם
חשו לישראל עם הישמע היריד, הראשונה.
תפקידם של אנשים אלה הוא לגלות את
האמת ולדווח י עליה. קשה מאד לרמות אותם.
אין להם שום אמון בהודעות רשמיות
מכל סוג שהוא. שיטתם היא מאז ומעולם
להגיע אל קו־האש, להנציח את החייל ב־הסתערותו,
במלחמתו ובמותו, לקבל התרשמות
אישית חדה בו במקום.
חבריהם של עתונאים אלה נהרגו בכל
שדות־הקרב שבעולם. החודש שיכלו שניים
ממיטב צלמי־העתונות בעולם, שהסתובבו
באופן חופשי וללא הגבלה בין קוי הבריטים
והמצרים באזור התעלה, נקצרו בצרור של
מקלע מצרי.

מנ ךאתילדיךלחס כון
ל סי שי טתהחס כון ה טו ב ה ביו ת ר

לי־ש־ראל נגע פ

הטגתתן ז בספר
מלחמת סיני
כל מי שלקח חכל במערכות סיני, יהיה חלקו גדול או זעום, מוזמן
בזה להשתתף בספר מקיף, הנכתב עתה, אשר ינציח את עלילות הקרב
ואת פרטי ההווי, בחזית ובעורף.

עברעליךבמלחמהזו?

אם היתד. לך חוויה מענינת, אם היית עד למומנט דראמטי, אם.תדע
לתאר את חלקו הצנוע של החייל האפור במכונת־המלחמה האדירה,
רשום זכרונותיך בשפה פשוטה וברורה. צרף שמות חברים שהיו עמך
באותו מעמד וצילומים מענינים אשר בידיך. לא יתקבל חומר אשר
כבר הופיע באחד מעתוני הארץ.

אולם אי״ט מהם לא נהרג בישראל.
איש מהם גם לא יכול היה
ליהרג. אמנם חתמו בבואם ארצח,
על הצהרה שאמרה בי ישראל אינה
אחראית לבל נזק שייגרם לגופם,
אולם היתח זאת הצהרה
מיותרת לגמרי. מנגנון ההסברה
של ישראל דאג לרף ששום עתד
נאי זר לא יגיע לשום מקום בו
מתנהלת מלחמה.
במשך כמה ימים ישבו מיטב כתבי העולם
וצלמיו במלון דן, קיבלו כמה פעמים
ביום את ההודעות של דובר צה״ל, ששודרו
באותר, שעה גם בקול ישראל ושאר תחנות־השידור
העולמיות. הכתבים רתחו. הם ביקשו
להגיע אל החזית, אל החיילים הלוחמים.
איש מהם לא הגיע. אחרי שנסתיימו למעשה
הקרבות, הובלו כתבי־החוץ באוטובוסים,
תחת משמר קפדני, לשדות־הקרב של
אתמול. הם ראו סאנקים עזובים, מכוניות
שרופות, פה ושם גם הרוג מצרי. לכל הצלמים
ניתן לצלם את אותם התצלומים.
פעם, כשהגיע אוטובוס כזה לרפיח, נעצר
לפתע. הקצין האחראי הודיע שלא יוכלו
להמשיך בדרך, כי חיילים מצריים מנותקים
עודם יורים בשטח .״מצויין, בשביל זה
באנו!* קראו הכתבים. אולם שום דבר לא
עזר להם .״אני אחראי לחיים שלכם, ואתם
לא תסעו!״ אמר הקצין.
כשנגמרו כל הקרבות, ביקשו הכתבים
להגיע לחצי־האי סיני. כמעט איש מהם לא

זכה לכך. הם הראו לאנשי ההסברה מודעות
בנ׳רוסלם פוסט, בהן הודיעה חברת־נסיעות
על אירג ן סיורים עממיים בחצי־האי. אולם
מיטב כתבי העולם לא זכו בדבר אשר כל
תייר יכול היה לזכות בו. הם לא ראו
את מנזר קתרינה הקדושה, ולא את האי
טיראן, ולא את הר־משה.
עתונאים אלה היו שווים הון למדינה.
הם יכלו לשכנע את העולם כי ישראל פעלה
מתוך הגנה עצמית, והם יכלו לשכנע את
המרחב הערבי כי צה״ל הנחיל לבדו מפלה
לצבא המצרי. הם יכלו להציף את העתונות
של כל העמים בחומר חם, משכנע ושובה־לבבות
על מאבקה של ישראל.

הם לא עשו זאת. כמעט בולם
יצאו את ישראל בשבלבם טינה
מרה בלפי המדינה, ודיעח שלילית
כיותר על דרכה המדינית. במה
מהם שיכהו את רמתו של צה״ל
ועסקו כפולחן אישיותו של דד
רמטב״ל, אולם לישראל הם הביאו
נזק שלא ישוער.
הם לא ראו כי צה״ל התגבר על הצבא
המצרי, ועל כן שמה עתונות העולם את
הדגש על פעולת הבריטים והצרפתים. ה־מיבצע
הכביר של צה״ל נראה כטיול יפר*
בחסות ההפצצות הבריטיות, או כמסע־שוד
ציני. כי הכתבים לא ראו את החזית. הם
ראו את מנגנון ההסברה.
זה היה גרוע מפשע. זה היה טמטום

^ ותם האנשים, שראו בעתונאים כמו
\£ראנדולף צ׳רצ׳ל ואד מורו מרגלים פוטנציאליים,
אשר אסור להראות להם את
החזות, התיחסו באותה צורה גם לעתונאים
המקומיים. עורכים ועתונאים בעלי שם וותק
של שנים רבות, יכלו להתקרב אל שדה־המערכה
בדיוק כאנשים החשודים בעיני
מוסד! ת ד,בטחון כשכירי מדינה עויינת.

כמדינה לוחמת, חעתונות אינה
גלגל חמישי, סרח-עודף שיש לסבול
אותי איך שהוא. העתונות
ממלאה תפקיד לאומי חיוני: היא
דואגת לב! -שבל אדם יכין את
מהלך המאבק ואת מקומו בו. היא
גורם מרכזי כקיום המוראל כחזית
ובעורף. היא גם דואגת בי ייאסף
החומר הדרוש להערכת המלחמה
כדורות הבאים.
אין כל אפשרות להלביש את העתונות
מדים. העתונאי אינו יכול למלא את תפקידו
לפי פקודתו של רב־סמל. רק אם ניתן לו
החופש המוחלט לני ע עם היחידות הלוחמות
ובין היחידות הלוחמות, הוא יכול להביא
תועלת של ממש: להנחיל את רוח החזית
לעורף, להנציח את החייל והמיבצע.
הדרך היחידה להבטיח זאת היא לבחון
מראש את העתונאים מבחינה בטחונית,
לתת להם תעדות המקנות להם את הזכות
לנוע חופשית באזור הלוחמה, לדרבן או-

יינתן פרס של — 103.ל״י עבור החומר המצטיין ביותר, וכמו כן
יוגרלו 50 פרסים ממבחר הספר העברי בין כל הכותבים, וזאת נוסף
על שכר הסופרים, שישולם בעד כל חומר שיתקבל לפרסום. חומר
זה יהיה קנינה הבלעדי של הוצאת ספר מלחמת סיני.
שלח זכרונותיך ממלחמת סיני להוצאת ספרים
*לדורי״ ,ת. ד ,9047 .תל־אביב, עד .15.12.56

והו בא נבון
אס כי יש לו עוד הרבה בגדים מאירופה הרי
הוא בכל זאת זקוק מדי פעם למכנסיים או מעיל
חדשים. סבא נבון סומך רק על טלמן ושות׳.
שם מכירים אותו עוד מימיו הראשונים בארץ
ומשרתים אותו תמיד היטב — ומעל לכל —
במחירים נוחים.

(חמישי בסדרה)

טלמן ושות׳

תל-אביב, רחוב
נחלת בנימין 27

בקו הראשון של הסתערות חיל-הנחיתה האמריקאי בקימפז ,־קוריאה, צילם צלס־המלחמה
האנק. ווקר תמונה היסטורית זו של חייל הנהרג מבדור. הצלם רץ במרחק צעדים מעטים
מן ההרוג. שום צלם לא הגיע לקו האש במלחמת־סיני, לא הנציח את רוח החזית.

פלג העורן ש הוחזקו מיטב נתבי העתונות העולמית, הנראים כאן מאזינים (ובחלקם נרדמים) בשעת הרצאתו
של הרמטכ״ל בתל־אביב. מאחר שלא יכלו להגיע בשום פנים לשדה המערכה, ונאלצו למעשה להסתפק
בביולטינים משעממים וחסרי־תוכן, עזבו רובם במהרה את המדינה, ניסו להצטרף ללוחמים באזור הסואץ.
תם בשוט ההתחרות החופשית להגיע להישגים
של ממש. מוסדות ד,בטחון דואגים
ממילא שלא תחדור לעתונות שום מלה
העלולה להדק מבחינה בטחוני*
מנגנון ההסברה עשה את ההיפך. כמה
עתונאים, שנבחרו מראש ככתבים צבאיים,
גוייסו וצורפו ליחידות. כתבותיהם הועתקו
במכונת־הכפלה ונשלחו לכל העתונים. מאחר
שרוב הכתבים האלה הם ממדרגה שניר. או
שלישית, ז5ה עם הקוראים לא רק לקילוח
דק של כתבות גרועות, אלא שאותן הכתבות
עצמן הופיעו בכל העתונים. היה זה כאילו
הפכו כל העתונים לעתון אחד. רק שניים־
שלושה כתבים הצליחו, כמעט במקרה׳ ליצור
יצירות של ממש.

כל שאר חעתונאים -היינו,
כמעט כל העתונאים החשובים
כארץ -נותקו לחלוטין מכל
המתרחש. הם לא הגיעו לחזית.
המאורעות העיקריים של המלחמה
לא צולמו ולא הונצחו. מסד
של ברזל ירד כין החזית והעור!?.
היו עתונאים שנטלו את היוזמה לידיהם.
תוך סיכון עצמם במשפט אזרתי או צבאי,

הסתננו לאזור הקרבות, כדי לדווח על כך
לעתוניהם. התצלום החשוב היחיד שצולם
בכל המלחמה — כניעת הרב־אלוף המצרי
בעזה — צולם בידי צלם־קולנוע פרטי, שהפר
את כל החוקים וההוראות והסתנן
למקום ללא רשות.
הניתוק המוחלט של העורף מן החזית
גרם, במשך כמה ימים עג מים, למועקה
בעורף. התפשטה ההרגשה המוזרה שמשהו
אינו כשורה, שקרה משהו שיש להסאירו.
העצבים נמרטו. השמועות פרחו בין מפריע.
הרדיו שידר את הודעות דובר צד,״ל, שלא
אמר דבר. רוב העת! נים לא ידעו יותר
מאשר האיש ברחוב, השתדלו לקלום קטעי־משפטים
של חיילים. כל כמה שעות הופצה
מהדורה חדשה של עתון־עדב, שלא אמרה
מילה על הנעשה בחזית.
המצחיק היה שבאותה שעה התנהל ה־מיבצע
כחזית כסדרו, ולא היד, שום יסוד
למועקה ולדאגה. מנגנון ההסברה יצר אותן
במו ידיו, ללא כל סיבה נראית לעין.
זה היה גרוע מפשע. זה היה טמטום.

ך* ך נחלה ישראל תבוסה מוחצת ב־
^ חזית ההסברה. העומק התהומי של
כשלון מחפיר זה הומחש על־ידי עובדה

כקו האחרון. מצאו את עצמם הכתבים המקומיים והזרים שנלקחו לסיור נזודרן לרפיח,
שלושה־ ימים אחרי כיבושה. המכונית התקומה, הנדחפת בידי הכתבים, מסמלת יפה את
מנגנון ההסברה כולו, שלא איפשר לכתבים וצלמים הזרים לראות את האמת בחזית.

בלב החזית באי אוקינאבה, ימים מעמום לפני שנקטל עיל־ידי
צרור של מקלע יפאני, מציע אתי פייל, גדול כתבי מלחמת־העולס
השניה( ,בלי כובע) סיגריה לאחד החיילים שנלווה אליהם בקרב.

פשוטה אחת, שהלב עדיין סולד מפני הערכתה:

גמאל
עבד אל-נאצר כובש עתה
בחזרה את חצי-האי סיגי נזכלי
להקריב אן? חייל אחד -אחרי
שצח״ל כבש את השטח כמחיר
של 171 חללים יקרים.
צד,״ל נאלץ להיסוג מן השטח הזה מבלי
ליד! ת אף כדור אחד, תחת לחץ עוצמת
דעת־הקהל העולמית, שאיפשר למעצמות
הגדולות להכין את הקנוניה נגד ישראל ולהקים
את הכוח הבינלאומי הראשון —
נגד ישראל.
גורלה של רצועת־עזה תלוי בספק חמור,
בגלל אותן הסיבות.
אחרי הסיבוב הראשון, ערכה הממשלה
המצרית משפט לשם גילוי האשמים באספקת
נשק קלוקל לצבא המצרי. אחרי הסיבוב
השני היה כדאי לממשלת ישראל לערוך
חקירה לאומית לגילוי האשמים בחבלה בנשק
ההסברה.
החוקרים ימצאו כי התבוסה לא באה בגלל
חוסר רצון טוב או התמסרות בדרג התחתון.
אנשי יחידת־הקשר הצבאית לעתו־נות
עבדו כמעט 24 שעות ביממה, תחת
לחץ בלתי־פוסק. פקידי לשכת־העתונות
הממשלתית התרוצצו ימים ולילות. המחלה
היתד, בדרג הרבה יותר גבוה.
קל עתה להטיל את כל האשמה על אום
בודד זה או אחר — על דובר צה״ל, שהיא
אדם ישר מאד והגון מאד, או על מנהל
לשכת־העתעות, או על שניהם. אולם החטא
לא יכופר במציאת שעירים לעזאזל. שום
שינוי לא יחול לטובה אם יבוא במקומם
איש כמו מויש פרלמן, למשל, שחזר לגדולי׳
אחרי שהוכיח את אי־כושרו הגמור בשטח
התעמולה במשך שנים ארוכות של
כשלון מוחלט. שום דבר לא יתוקן על־ידי
מינוי וועדות של אנשי־שלומנו, שילבישו
את אותה הגברת באדרת אחרת.

אחראי לשטח ההסברה, יכול כל מוסד אחר
— הצבא, משרד־החוץ,־משרד ראש־המסשלה
— לעשות ככל העולה על רוחו. העולה
על רוחו הוא, כמעט בכל מקרה, למנוע
אינפורמציה מן הציבור ולחסום את הדלת
בפני עתונאים. תירוצים אינם חסרים לעולם
— החל כבטחון המדינה ובלה בטובת הציבור,
יתכן אפילו שהתירוצים צודקים, כשלעצמם.
הם רק אפסיים בהשוואה לנזק
העצום הנגרם על־ידי חוסר־ההסברה.

כחליל הריק שנוצר, ניתן חופש•
פעולה לעשרות גורמים קטנים,
כהלקם שבעונות פרטיים של אישים
רמי־טעלח, טינות אישיות
והשכונות מפלגתיים, המחבלים
ככל מאמץ רציני של הסברה.

אישיות מסויימת שונאת ערך מסויים על
רקע פרטי. מפלגה מסויימת דואגת לכך
ששום אדם כשרוני לא יטפל בהסברה, אם
אינו נאמן עליה לחלוטין. חוגים מסויימים
מעוניינים להכריח את הקוראים לקנות
את שבועון המטכ״ל, על־ידי מניעת אינפורמציה
מכל שאר עתוני הארץ והעולם. בר
לל ׳שטויות ממין זד, נגרם נזק עצום למרמה,
שאין להעריך את ערכו בד* |
חלק גדול מן האשמה רובץ יעל עורכי
העת־נים היומיים -בארץ. במשך שנים ה1ז״
רגלו לחייך לעומת היורקים בפרצוף עתי״
ניהם, ולומר שזה גשם. לו קמו להילחם
נגד הבוז הגלוי של ראשי המדינה כלפי
העתונות, יתכן ואפשר היה למנוע את התפשטות׳המחלה
בעוד מועד. כי צמרת המוד
דגלת לבוז לעחונים המקומיים ולדבר בגלוי
על שריפתם, כפי שעשה דויד בן־גוריון,
אינה .-יכולה להתיחס בכבוד לעתונים זרים.

*^ולם לכ לכה של המחלה אינו טכני,
^ו אי־ אפשר לרפאה באמצעים טכניים. בסופו
של דבר, אפסותה המוחלטת של הפה
לא מדובר על פורונקל, ש מדינה בשטח ההסברה נובעת מן העובדה
שאין לה נלד, להסביר. מדינה שאין לה קוו
אפשר לפתוח אותו ולרפאו. פה
מדיני ברור, שאין בפיה בש, רה׳ חדשה ומלמדובר
על סרטן, המכרסם בכוה
הפוליטי של המדינה. יש צור -היבה לעמי המרחב והעולם, טבעה לזלזל
בדרכי ההסברה.
כניתוח יסודי.
לפני שנתיים, בשעה שמליזסת־הד,שמצות

בין מצריים ועיראק הגיעה לשייאה הקודם,
ף* ארץ הזאת אין שום אדם או מוסד אמר סלאח סאלם, אז. שר־ההסברה המצרי:
״לו הייתי במקום ממשלת ישראל, לא הייתי
*•אחראים לעניגי ההסברה. אין שר לעב־מוציא
אף פרוטה אחת על החזקת הצבא.
יני הסברה, אין משרד להסברה, אין מינהל
הייתי מקים כמה תחנות־שידור שישררו ללהסברה.
המוסד המפוקפק הקורא לעצמו
ערבים. בזר, הם יכלו לשבור את כל העולם
בשם זה אינו אלא אוסף של עסקנים מפהערבי!״
לגתיים
ממדרגה עשירית, המנהל תעמולה
לרוע המזל, לא הבין איש בצממפלגתית
קלוקלת ומשעממת ביותר, עלי
חשבון משלם־המסים.
רת ישראל את אשר הבין האד
מאחר שאין שום מוסד בורג גבוה ה ייב: תעמולה חוסכת דם.

במדינה העם הדחיפה דרומה

עובדות
כיי די ע ת

כוענינות
הטעעונים

צריכת סיגריות־פילטר
גדלהו הו לכתבכל העולם.
עד לפני 30 שגה היו סיגריות * סילטר (עשרות ביד) נדירות ויקרות. בשנת 1930 הוציאו
אברהם ומיכאל ויקם, חלוצי העישון המסונן, לשוק את סיגרית ־ הפילטר הראשונה .׳די מורייה־.
מיוצרת בשיטות מודרניות, במחיר עממי.

סיגרית ־ הפילטר השניה שלהם היתה ׳עדן*.

שיוצרה בישראל בשנת .1934ע׳י מפעלי ויקם, החברה הישראלית לסיגריות בע׳מ. עובדה היא.
כי בתקופת השנים 1939־ 1934 היתה ישראל הצורכת הגדולה ביותר בעולם לסיגריות ־ פילטר.
לפי מספר סיגריות לגולגולת.
המעבר לעישון מסונן מתקדם והולך בדמן האחרון ברוב ארצות תבל בקצב מהיר. בקשר לזה
מענינים המספרים הבאים:

• ה: ו 010ת! !0
| מחיי כל

2סיגריות

סיוצרות -היא פילטר

בדרום

1ם תז רכל

3סיגריות

סיוצרוח -היא פילטר

| מחי וכל ^ סיגריות

מיוצרות -היא פילטר

בישראל עלתה בשנה האחרונה צריכת סיגריות ־ פילטר מ־^ 4ל־&זיגן — מספר מעשני סיגריות־פילטר
הוכפל פי 3ב־ 12 החדשים האחרונים.
סיבות רבות לכך. שמעשנים בעולם כולו עברו לעישון מסונן:
הפילטר עוצר חומרי גירוי — העשן המסונן צונן ונקי יותר — שום חלקיקי ־ טבק לא חודרים
אל פיך — הנאתך רבה יותר הודות לטעמו העדין של העשן המסונן.
לגבך הטבק והפילטר
הם הקובעים. ולכן
בחר בתבונה.

כמחצית אזרחי ישראל׳ ביהוד בני הגילים
הצעירים, עמדו ליד המחסומים, ניסו לשוא
להסתנן לרצועת־עזה כדי לראות את אשר
יש לראות. המחצית השניה היתד. בתוך הרצועה
עצמה — מכוניות עמוסות חיילים,
בני־משק וסתם אנשים, שדהרו מעזה לרפיח,
הסתובבו בדיר־אל־באלח וחאן־יונים,
השתדלו לרכוש (בניגוד להוראות מושל הרצועה)
קופסת סוכריות גסאל עם תמונת
גמאל עבד אל־נאצר ( 500 פרוטה) או עם
תמונת שר־המלחמה עבד אל־חכים עאמר
(רק 330 פרוטה) ,או מצית עם סמל הנשר
של תנועת־ד,שיחדור המצרית (שלוש ל״י)
או כפיה (שלוש עד חמש לירות).
המטיילים הגיעו עד רפיח, נעצרו מול מחסום
המדבר. הם ידעו כי אחרי שלוש או
ארבע שעות נסיעה הגיעו רק לסף חצי־האי
סיני, וכי המרחב העצום, בעל המשטחים
האדירים והרי הוד־הקדומים משתרע מעבר
לאופק.
האלפים הרבים שכבר הספיקו לסייר בסיני
הביאו הביתה סיפורי־פלאים, שנטעו
בלב כל שומע געגועים עמוקים לאזור הכבוש.
געגועים אלה התערבבו עם החשש
הנורא בי ישראל תיסוג מחצי־האי לפני שתינתן
האפשרות לראות את שארם אל־שייך
וא־סור או את האוצרות הגנוזים של מנזר
קתרינה הקדושה (ראה עמודים 10־.)11
כל זה הפך את השאיפה דרומה לשגעון
לאומי. תמורת טרמפ בטוח למפרץ סואץ
יכול היה בחור זריז לקבל, השבוע, מכל
גבר או אשר, את כל העולה על רוחו.

רגלי צד! ״ל. כפי שהודיעה ישראל ל־או״ם,
כבר החלו חיילי צה״ל להימוג בשיטתיות
מאזור התעלה חזרה לגבולות ארץ־
ישראל. אם תאבד ממשלת ישראל גם את
רצועת עזה — ואפסותה המוחלטת בשטח
התעמולה המדינית עזרה לכך מאד —
תהיה מדינת ישראל אחרי הסיבוב השני
דומה, בעוד זמן קצר, למדינה שפתחה בסיבוב

אבל דבר אחד ישתנה תכלית שינוי: מושגי
המרחק של אזרחי ישראל עצמם. אחרי
הסיבוב השני שוב לא יתפאר שום איש
בטיול לנגב הדרומי. הזוהר הרומנטי של
הערבה חלף לבלי שוב. אחרי שעלה על
הר־מוסה אמר השבוע האיש שיסד במו
רגליו את הפולחן של מצדה, אליה עלה בטכס
חגיגי אחת לשנה :״המצדה היא הרי
המצדה היא
המדינה שאחרי הסיבוב השני תהיה מדינה
קטנה, וצעיריד, ירגישו בהרגשת־מחנק
יותר מאשר בכל תקופה קודמת. השאיפה
לפרוץ החוצה, אל המרחב, תהיה הרבה יותר
חזקה. במידה שלא תמצא לד, פורקן
בטיולים לפאריס, ואחרי שנכשל הנסיון הכשרוני
ביותר לפרוץ החוצה בכוח הנשק,
יצטרך הצעיר העברי המשכיל לתרגם את
געגועיו לתשובה על השאלה הפוליטית!
איך תוכל ישראל לפרוץ את המצור באמצעים
אחרים?
הארץ גיאוגרפיה קדושה

פילטרון
עדן היתד. הדאשינה
לפני 22שנח —
עדן עודנהחסונה בכולן.

החברה

הישראלית

סיגרית וירג ׳ יניר. פוס, א ה
עבור המעשנים
הפעדיסים סי נ ון מוגבר.

לסיגריות

בע־ס

לארץ־ישראל אין גבול ברור. הגבול שהיה
קיים על המפה עד למלחמת תש״ח היה
מקרי לגמרי — הוא הותווה על־ידי הסוכנים
של שתי אימפריות — בריטניה וצרפת —
שביקשו לחלק ביניהם את הארץ שנכבשה
מידי התורכים.
גבול החלק המזרחי של עבר־הירדן הותווה
בצורת צואר של ג׳יראף במיוחד, כדי
לאפשר את העברת צינור־הנפם מוסול־חיפה
בשטח שהיה כולו בידי הבריטים. מאותה
סיבה צורפה לעבר־הירדן העיר עקבה, שהיתר,
שייכת עד אז לחג׳אז של איבן־סעוד.
הגבול בין דרום ארץ־ישראל ומצריים הוא
הגבול שנקבע בשעתו, מטעמים צבאיים בלבד,
בין תורכיה והאימפריה הבריטית. לכן
אין דבר מגוחך יותר מאשר הפיכת מפת
ארץ־ישראל הבריטית לסמל לאומי בידי
תנועת־החרות, למשל.
מה הם, אם כן, הגבולות הטבעיים והאמיתיים
של הארץ? בהתלהבות הראשונה
אחדי כיבוש חצי־האי סיני קפצו אנשים
רבים על המציאה, צירפו את סיני לארץ-
חטולם חזה **9

משנכנס כסלו מובין בשמחה, ואין כשמחת המשקה וההערינ״ ג רננילו׳ הנשמה

סאת עסזס (זינן
** יום ג׳ ,ס׳ ויצא ש׳ ת״ק למ״ד בי״ת, בראבנא העיר,
^ כתב המגיד דוב בער ממעזריטש אל בנו לאמר:
״אתמול בלילה אחר חצות נגלה אלי כ״ק מורי ורבי
האלקי הבעש״ט נבג״ט ואמר לי בזהל״ק תדע בני בעריני׳
שבכרמך אשר נטעת יש גפן אחד אשר זה מאות שנים לא
נסע גפן כזה בישראל והוא עודנו צעיר בימים וזכה
לגילוי אלי׳ ז״ל זה ב׳ פעמים לא בחלום רק במראה פא״פ
ע״כ תדע את אשר לפניך איך להתנהג אתו עמו וד׳׳ל
ונרתעתי ושאלתי את מורי נ״ע מה שמו וענה לי שמו
שניאור זלמן ונחרדתי מב׳ טעמים א׳ מפני שהעלים ממני
תלמידי הק׳ מ׳ זלמינא נ״י הדבר. וב׳ שקודם ארבעים שנה
לזה לא זכר, שום ב״נ זולת ד וה׳ אישים אלוקיים ואח־כ
נשלם רבי הק׳ נבג״מ מעיני אשר ע״כ בני מחמדי אני
ואשרי חלקך אשרבחרתיו לאח לך וד״ל
אומר אשרי חלקי
אשר יאמר לך
ראוי שתזהר בו כבוד גדול ומעתה כל
תעשה — ״
ועוד כתב לו :״את אשר יאמר לך תלמידי ה״רב הק׳
מ. זלמינא י״נ תשמע בקולו כי כל ה״ג״ה ה״יוצא מסיו ה״וא
ברוח די״קוד ש...״

תזמורת חקאמסאמ״ל
* #עלעז ביום י״ט כסלו ם׳ וישלח השתא גמרנו
!*/אומר חבר אנשים מהם המצויינים בירא׳ ומהם אשר
אור הזרוע טרם נגה עליהם, לצאת כאיש אחד כולם
בהתרוממות הרוח אל כסר חב״ד הוא כפר שפריר, לשמוח
עם השמחים שנ׳ שמח בחור וגו׳ .ויבוא על הברכה האברך
המצויין בכל המעלות איש חמודות אשלא רברבא החסיד
המפורסם איש חי רב פעלים מקבצאל מוהר׳׳ר, שבשמו לא
נזכיר, הממלא באהבה מצוות שושבין וידו רב לו לארח
אושפיזין וזכות קפיצת הדרך שעלתה בידו יגן עלינו׳
ונזכה בעגלא ובזמן קריב לשמוע וגו׳.
ושם בכפר שפריר כמו ק״כ משפחות, כולם חסידים
מצויינים אנשי מעשה, רוממות ה, בגרונם וימינם להלמות
עמלים. כולם אנשי רוססי״ע אשר נמלטו מחמת המציק
באותות ובמופתים ובמורא גדול ועוד ידובר בזאת אי״ה,

כולם אנשי חיל חבל, מסובין יחד בצריך הגדול, מיטיבים
ליבם בי״ש והערינ״ג לתנות שבחי בעל התניא, על הנס
הגדול שנעשה לו בהותר אסוריו למען ישא דברו אל כל
בית ישראל. ומהם צעירים רכים שנולדו במאסקוו׳׳א ובלע־נינגרא׳׳ד,
אשר למען שים כסות פנים מפני הקומוגיסטעץ
ימ׳׳ש חישבו להם כלי שיר ויכו בתוף ובכינור ובחליל
בתזמורת הקומסומו׳׳ל, וינהגו ברכב הברזל אשר סיסים
לו אין ברחבי סיביר ארץ הפלאות, ואין קץ לפלאות.
וזה דרכם בשירה אשר ישבו ויד איש אל כתף רעהו ליד
השולחן, והעינים עצומות בכוונה עמוקה וביד בקול גדול
יכו בשולחן עד אשר ינועו הסיפים והי׳׳ש נשפך כמים
וכל העם רואים את הקולות. ושם איש אחד נורא הוד
ונאפד גבורת שפתיים, הלא הוא ר׳ זלמן שז״ר נ״י אשר
מדי שנר, חוק הוא יקום ונטש את ארמונו אשר חצב לו
ובא להיות כאחד העם, ועל זאת אל תשתוממו אחי ואל
תניעו ראש כי סוד נורא הוא. וזה האיש זלמן את משלו
ישא על העצים ועל האבנים ועל חיות השדה וכל רמש
הרומש בארץ וכל עוף הפורח וכדברו פניו פני להבים
ועיניו רשפי אש ודבריו דברים כמתלהמים, בוקר, ומבוקר,
ומבולקה, ואף על זאת אל תתמהו כי הוא מאותות הזמן.

כ מו שגאמדבתניא
ןדוגגכולותחכ ״ ד לא נספר כי הוא מן המפורסמות
1שאינם צריכין ראיה, ואיש בער לא ידע, וכבר נכתב
בכתבי העתים וביחוד בהשיקוץ ד,משומם העולם הזה ימ״ש.
רק זאת נגיד כי חב״ד נצר היא לשורש החסידות יסדה
וכוננה הבעש״ס נבג״מ על אדני הזוהר ד,ק׳ להיות אחב״י
עובדים את השם בדבקות ובהתעוררות גדולה ובשמחה
עצומה, כי השמחה היא בבחינת הרוח שמדבק את העצמות
אחת לאחת, והתסככד״מ.
השתא בעוונותינו לא נקבצו אל השמחה יקירי קרתא כגון
שלונסק״י יוסקוב״ץ וכל כ״ד, והיה החסרון חסרון והמעוות
מעוות, אלא שעמדה לנו זכותו יגן עלינו ומילא בתפארת
בחורים מקום הדרת זקנים ובעשב השדה מקום כוכבי
מרום, כמארז״ל אין לך כל עשב מלמטה שאין לו מזל וקר.
ואלה האנשים אנשי שפריר אנשים טובים הם ויקרים,
לא תמוש בת שחוק משפתותיהם והצער רחוק מהם. זאת
קומתם דמתה לתמר וקולם נאה ופרקם ערב והם מכניסי
אורחים כאברהם אבינו ע״ה וכאשר ישמחו שורה השמחה
על כל סביבם ומתדבקת בכח הרוח, כי היא שמחת התורה,
שמגרשת את היצר. וכבר נאמר בתניא ס״א כ״ו בענין
השמחה״ כי כמו שנצחון לנצח דבר גשמי, כגון שני אנשים
המתאבקים זד, עם זה, ולהפיל זה את זה. הנה אם האחד
הוא בעצלות וכבדות, ינוצח בקל ויסול, גם אם הוא גבור
יותר מחבירו. ככה ממש בנצחון היצר, אי אפשר לנצחו
בעצלות וכבדות, הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן,
כ״א בזריזות הנמשכת משמחה ופתיחת הלב, וסהרתו
מכל נדנוד, דאגה ועצב בעולם. ו־ז״ש בכל עצב יהיה מותר
פי׳ שיהיה איזה יתרון ומעלה מזה! הנה, אדרבא, מלשון
זה משמע שהעצב מצד עצמו אין בו מעלה רק שיגיע
ויבא ממנו איזה יתרון והיינו השמחה האמתית בה׳ אלהיו
הבאה אחר העצב האמיתי לעתים מזומנים על עוונותיו במר
נפשו ולב נשבר שע״י זה נשברה רוח הטומאה כדי
ללמוד בשמחה אמיתית בה׳ ,הבאה אחר העצב. שיש לשמחה
זו יתרון כיתרון האור הבא מן החושך דוקא כמ״ש בזוהר
על פסוק וראיתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון

ולש מו ע יג ע 8

*1זהסדרחשמחה בלילה ההוא. שותין כוס
ומקנחים בהערינ״ג וענין הערינ״ג הוא ענין
ולכהל״ע. ולאחר ההערינ״ג שותין כוסית ספיר״ט
לדבק ט^ .ולאחר הספירט יבוא הוודק״ע, כי

ישראל. על כך הגיב אבינועם חיימי, כתבו
השחרחר ונמוך הקומה של הארץ לארכיאולוגיה,
בהכחשה נמרצת :״לא כבשו (את
חצי־האי סיני) לא צבאות מלכות יהודה בימי
בית ראשון, ולא חילות החשמונאים בימי
בית שני. הוא נמצא אף מחוץ לגבולות האידיאליים
— מנחל מצריים ועד הנהר הגדול,
נהר פרת.״
נציג מלכות השמיים. טענה זו לא
יכלה להישאר לאורך ימים ללא תשובה.

חטולם הזח 998

השנים מן האחד, ולאחריו ההערינ״ג עם הבצל הבצל
הזה, וטוב לקנח קנח היסב בססיר״ס, כדי לאמץ ברכים
כושלות. ואז יבוא הוודק״ע כי ברוב עם הדרת מלך ואחריו
הבצל וההערינ״ג לא בא כבושם הזח׳ ועל זאת יש
להזהר מאד ולהקפיד להרבות לאחר בספיר״ס, מחשש איפה
ואיפה.
בשעה אשר כזאת טוב לנפש אשר יצא הגוף בריקוד.
והריקוד הוא כעופר איילים מקפץ על השולחנות, מדלג
על הגביעים והכוסות והבקבוקים ואין הכום נשבר. וטעם
הריקוד הוא שייעשה בניגון של חדווה ודבקות, בי מכח
הדבקות אין הכוס נשבר ואין הבקבוק נשסך. ויש הנוהגים
לשלב ידים או לנופף במקל בזריזות גדולה, כי במקלך

סיפק אותה יהודה אליצור, במכתב למערכת
אותו עתון, בו הוסבר בבירור הבסיס החוקי
אשר על פיו יכולה ישראל לתבוע לעצמה
את הבעלות על חצי־האי.
כאשר ביקש משה בן־עמרם הסברים מפורטים
יותר מן הקדוש־ברוך־הוא על גבולות
הארץ היעודה, היתד, התשובה (במדבר, ל״ד)
ברורה ומפורטת .״אתם באים אל הארץ
כנען, זאת הארץ אשר תיפול לכם בנחלה...
ונסב הגבול מעצמון נחלה מצריים, והיו
תוציוזותיו הי מ ה גבול זה, שנקבע גם

וודק״ע מופלא לאמר
טובים

ובתרמילו וגר. ואז ישירו בני ישראל את השיר הגדול,
שיר חב״ד בלשון רוססי״ע ואנו נעתיקנו לעברית כיד
המליצה הטובה עלינו, והוא כד,אי לישנא :״אין אתמול,
אין היום, אין מחר, אך יש וודקא״ ,על כן שתו וודק״ע
בחורים. ושיר זה אין להבין כפשוטו, כי אתמול, היום
ומחר הם בבחינת העולם הזד, שכמוהו כקליפת השום.
וכאן אנו עוזבים לשעה את הכפר שפריר ועוברים
לישיבת ״תומכי תמימים״ שליד תחנת הרכבת של לוד.
שם יושבים בשבת תחכמוני תלמידי הישיבה הצעירים, גדיי
הצאן, סביב לשולחנות ערוכים בלבן. כאן שפוכה אווירת
התורה על כל פנים, וגם הספרים אשר בקירות כאילו
שמחים בשמחת היום. ראש הישיבה, ר׳ שלמה חיים נ״י,
נושא דברו, וקולו לא כקול הרעם בגלגל ולא כקול הסופה.
אלא כקול דממה דקה ומי השילוח ההולכים לאט, ואף על
פי כן הדור הוא. וגם מי שאינו מבעלי אמונה ישמח
לראות אלה החיים באמונתם ושמחים בה.
כמה דיברו חכמי העתים על משבר האמונה, בלע״ז,
כמה מלים הכבירו וכמה דיו שפכו על כך, ואין היודע
כי גם בשמחה הפשוטה חיים עד עולם. וכאן ניטוש את
שפת המליצה כי הלשון עמוסה מרוב היין, ונסיים במלים
פשוטות לאמר: הרי גם המוקיר את שולחנו צדיק הוא.
ועל כך כבר נאמר, כי בימים שבית המקדש קיים אדם
חוטא מזבח מכפר. ומיום שחרב בית המקדש אדם
חוטא שולחנו מכפר. כי מי שאוהב את החיים אינו מסוגל
להיות קנאי. והנאר. תמה מהחיים כמו שנתנו לנו, מעלה
את ערך האדם.
תושלב״ע, וברוך הנותן תשועה ליעקב, ולהשומע ינעם.
אלח״ל.

בספר יהושע (ט״ו) הוציא בפרוש את חצי־האי
סיני מן הארץ, כי נחל־מצריים אינו
אלא ואדי אל־עריש׳ סמוך לגבול הבינלאומי
הנוכחי.
אולם, טוען אליצור, גבול זה ניתן ליוצאי־מצריים
רק לאותה תקופה, והיה זמני בלבד.
הגבול האמיתי של הארץ נקבע על־ידי אלוהים
במפירוש בהזדמנות קודמת יותר :״ביום
ההוא כרת ה׳ את אברהם ברית לאמור
— לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצריים
עד הנהר הגדול, נהר פרת״ (ברא
שית
ט* ו) .נהר־מצריים, בניגוד לנחל־מצריים,
הוא הנילוס.
בהתאם להגיון המשפטי, לא יכול היה
אלוהים לבטל בתקופה מאוחרת יותר את
ההסכם היסודי שנכרת בינו לבין אברם בן־
תרח. האסון הוא רק כי בארגון האומות
המאוחדות אין נציגות מוסמכת של מלכות־השמיים,
שתוכל לייצג את תביעות הגיאוגרפיה
הקדושה לעומת תביעות חילוניות יותר,
שקבעו השבוע את גורל חצי־האי —
מחוץ לגבול ישראל.

ב מ דינ ה

׳ ״ ובל הז כויו תשםו רוו!)

• צפה לרמזים מרגיעים מצד חוגי הממשלה, כהעדפת
המצכ המדיני של ישראל. אחרי ההתפתחויות הקודרות שהסתמנו מם
הצטרפות ארצות־הברית לגוש הסובייטי־אסיאתי, בדרישה לפנות את הסיני ללא
תנאי, הגיעו לממשלת ישראל הערכות אופטינזיות יותר לגבי הטצב. לפי
הערכות אלה, מכוונת סמדתה הנוכחית של ארצות־הברית לריכוך הגוש המרבי
ולניתוקו מהסוביימים, כצעד ראשון שיביא בסופו לשלום מרחבי. לפי אותם
מקורות, תיזם ארצות־הברית, אחרי החזרת כוחות ישראל מסיני, הצעה להסדר
כללי, אשר לפיה תקבל ישראל את כל הפליטים הערביים ותדאג לשיקומם;
רצועת עזה תשאר בידי
גדולים — מצן־ים כפיצוי על נזקי המלחמה וישראל למימון תוכניות יישוב

את כל ההערכות האופטימיות האלו, יש לר!בל בהסתייגות.
• כה כשעה שעמדתו של ראש ממשלת הודו, ג׳ואחרלאל
נהרו, הפכה לאננזי־־ישראלית מוכהרן ת, תועלה אפשרות חדשה
של תיויד אסיאתי בין ישראל ומצרים. המועמד הרציני ביותר
לתפקיד המחוון הוא אחמד בנדראנאיקח׳׳ראש ממשלת ציילון. בנדראנאיקה, שהוא
אנמי־קוממיסט קיצוני, ינסה להפעיל את השפעת הגושהאסיאתי למען השגת
ולסכם של פשרה בין ישראל והערבים.

• נגד נפיץ זה תפעיל סין העממית את כל כוח השפעתה.
ציו.אן־לאי יחזור, על הצעתראיומו לשגר למצרים רבבות מתנדבים סיניים,

בותיה חיילים בריטים וארצישראלים ושרר
בקול רם ״קינג פארוק, קינג פארוק — ינעל
אבוק, ינעל אבוק!״ הפכה עתה מקום מיס־גש
של אישים כמו ניהרו, טיטו, שפילוב
ואירן.
תחילה פיתח עבד אל־נאצר בדעת צלולה
את המישחק העדין של סחיטה כפולה. הוא
נתן לאמריקאים להצילו מידי הרוסים, ולדו-
סים להצילו מידי האמריקאים — הכל במחיר
גבוה. אולם חוסר־הנסיון שלו גרם
לחוסר־סבלנות. לו התקדם לאטו, יכול היה
להגיע רחוק. אולם הוא החליט, כמו שחקן
פוקר, לשים את הכל על קלף אחד.
הכרה לבת־השטן. לפי התעמולה
המצרית הרשמית, שכל עתוני העולם חזרו
עליה בתמימות רבה, גרמה לכך ההתקפה
הישראלית על עזה, מיד עם שובו של
דויד בן־גוריון משדה־בוקר. היתד, זאת הת־קפה
צבאית רבתי׳ בעקבות כמה הפרות־גבול
מצריות קטנות, והיא הוכיחה את נחיתותו
הגדולה של הצבא המצרי. בעקבות
התקפה זו, קבעה התעמולה המצרית, החלים
עבד אל־נאצר להשיג נשק — ויהי מה.
מדיניות הקנוניה הגדולה
(ראה שער)
השבועון האמריקאי סיים הכתיר את הידיעה
הראשונה על מיבצע סיני בכותרת:
״הקנוניה״ .הוא קבע שזו מזימה מתואמת
בריטית־צרפתית־ישראלית, אשר בה ״הצרפתים
עשו את המלאכה המלוכלכת, הבריטים
הסכימו והישראלים לחצו על ההדק.״
השבוע עמדה במרכז החיים הבינלאומיים
הקנוניה ההפוכה: הברית החדשה של הנשיא
דוייט אייזנהואר והראיס גמאל עבד
אל־נאצר, שמטרתה היתר. להחזיר לקדמותו
את מצבה של ישראל מלפני הסיבוב השני.
התלונן השבוע דויד בן־גוריון, מדק רב,
במכתב למרכז מפא״י :״הצלחנו במערכה
הצבאית, אבל האדייב הצליח במערכה הפוליטית!״•
השלוחה
הסודית. שיבתו הדרמתית
של עבד אל־נאצר לזירה הבינלאומית, ממנה
כמעט גורש בכוח הכידונים, היתד, בלי ספק

כדי לחזק את אי־תלותו של עבד. אל־נאצר
במערב ולסכל את תוכניות ארצות־הברית
במרחב, תוכניות הנראות בעיני
הקומוניסטים כראשית התקפת־ננד מערבית
עלהחייפשסות הקימייניחמיתבאוזיה

0תיתכן גם הפשרה מסד־יימת
כיחסי ישראל־כרית־המו־ע
צו ת. עם סיום פינוי סיני על־ידי
צה״ל, עלולה ברית־המועצות להורות
לשגרירה אלכסנדר אבראמוב, שהוחזר
עם פרוץ המלחמה, לשוב לתליאביב.
במקרה של חידוש היחסים הדיפלומטיים
התקינים, עשויה להתחדש גס מכירת

,הנפס הסוביימי, לישראל.

• לא יונח צינור נפט מאילת
לצפון. למרות שצינור׳כזה היה
פוזזר במידה רבה את בעיית העברת
הנפט סהנזיפרץ הפרסי ליס התיכון, לא
דזין זה .׳ יכל ׳ אפשרות מעשית לביצוע הדבר;
מאתו שמדינות ערב סרבו לחלוטין
להרשות העבות נפט המופק על־ידיהן
דרך שטח ישראלי. לסלונה של ישראל לעניין
חברות נפט בינלאומית בתוכנית זו
לא נשא פרי ותוכניתו של שר האוצר׳
לחגית צינגר קטן־קוסר, באמצעים מקומיים
בלבד׳ חידון, לגניזה.

0למשרד ראש הממשלה יתווספו בקרוב שני אגפיים
חדשים: אגף לטיפול כמיעוטים כישראל ואגף לטיפוח הנגב.

בראש אגף המיעוטים יועמד, כנראה, אלוהו ששון, ביום שגריר ישראל ברומא.
האגף השני, שיוקם בבאר־שבע, יעמוד תחת פיקוחו הישיר של ביבי, שיקדיש
לפחות יומיים בשבוע לבעיות הברוכות ביישוב אינטנסיבי יותר של חנגב,
גיוס נוחות מכניים ומקצועיים למרחבי הדרוס.

0עם שובו של משה שרת לישראל, ממסעו באסיה, יתקכל

עליידי מפא״י בתרועות תחילה.טל קבלת־הפנים החסה ועל מסע
ההרצאות וההופעווז החגיגיות של שרת בסניפי מפא״י ינצח המזכיר הכללי
׳של המפלגה, גיורא יוספסל. מאחורי החלטה זו עומד חלק ניכר מבין עסקני
הממלגוז, הסבוו־ יכי׳ יש לשמור עיל מעמדו הרס של שרת, במקרה ותראת
המפלגה צורך להטיל עליו תפקידים ציבוריים בבוא המועד.

0כעלי דירות בנות שטח של 70 מטרים מרובעים ומעלה
יצטרכו לשלם מם חדש מיוחד. מומחימשרד האוצר מעבדים פתח
הצעת חוק, לפיה תזויבז בעלי או דיירי דירות אלה בתשלום מס חד־פעמי,
שיכלל אף הוא ברשימת היטלי הבסחון.

0השליש המוקפא של העלאת המשכורות לשנת ,1956
שיש להתחיל לשלם החל מינואר ,1957 לא ישולם ללא מאבק
קשה. בעוד שבצמרת ההסתדרות קיימת הדעה שיש לפרוע את הסכומים
המוקפאים ללא בל דיחוי, נוטה שר האוצר לפנות אל השכירים הזנאיים
לתשלומים הללו, בבקשה בי יסכימו לדחיה של שנה נוספת, עקב המצב.
0החזיר שוב יעכד את האווירה הממשלתית. כאשר יובא
־ביטים הקרובים בפני המסת ׳חוק ההסמכה, הבא להסמיך את הרשויות המקומיות
לחוקק חוקן־עזד לאיסור גידול החזיר ומכירתו בשמח שיפומן, יעמדו
הטזריס ;לודתיים על כן בי בל חברי הכנסת של מפלגות הקואליציה, בולל
מפלגות השמאל, יצביעו בעד מחזק. טענתם: הימנעות מהצבעת כזאת תתפרש
סתתחמקות מעקרון. האחריות תקולקסיבית ותחליש את תוקפו המוסרי של
החוק, נם אם יזכה ברו.#
0צפוי סיכסוד בקרב העדה התימנית כישראל. לקראת
׳הבחידות׳ לחסד הפועל של התאחדות התימנים בישראל, מתייצבות במערכה
שדרש נייעות. מנהיגי הסיעות, ח״כ״לשעבר זכריה נלוסקא, ח׳־כ־לשעבר שמעון
יכרידי וח״ב י-שראל ישעיהו שרעבי ינסו לרתום את עדתם למרכבותיחם

׳־י ר-.ד<;יץ י
הספלגוביות של הצ״ב, הדתיים או. מפא״י. המערכה תהיה מלווה בהשמצות
קולניות ובהאשמות איטיות.

0פירסום הדו״ח השני של מכקר המדינה יתעכב השנה.
הסיבה הירשמיוז שתינתן לכך תהיה כי חלק ממנגנון המבקר גוייס לשירות
צבא׳ עס פרוץ המלחמה.

תצלום־אוויר של א־טור -המחנות והנמל
נסיגה בפני המשולש הבלתי־קדוש —
המאורע המרכזי — והרה־ד,סכנות — של
החירש האחרון. היא הוכיחה את כשלונם
הגמור של המומחים־לעניני־ערבים בבריטניה,
בצרפת — ובישראל.
המטרה האמיתית של פעולת המעצמות
נגד מצריים היתד, הפלתו של סגן־האלוף
המצרי. המומחים המערביים היו בטוחים
שאין זו מלאכה קשה. לפי הידיעות שהיו
בידיהם התערער שלטונו של עבד אל־נאצר,
והיתד, דרושה רק דחיפה קטנה כדי לחסלו.
מלבד השלוחות הצבאיות, שהגיען לכותרות
העתונות, היתד, למיבצע גם שלוחה
פחות מפורסמת. היה זה הקשר בין הבריטים
לבין קבוצת מחתרת מצרית, שדגלה
במנהיגותו של אמיר־ליווא (רב־אלוף) מוחמר
נגיב. נגיב נמצא במעצר־בית בווילה נחמדה
במולדתו. בגלל פופולריותו בסודאן
ובסעודיה לא העז איש לפגוע בגופו. עתה
קיוו חסידיו, בני המעמדות המיוחסים שנדחקו
הצידה, כי אחרי המפלה הראשונה
בחזית ימהר הצבא להחזיר את הגנרל הקשיש
והמתון לשלטון.
שהקן הפוקר ממחר. כלפי חוץ, אמנם
היה נראה הדבר כך. כי מצבו של עבד
אל־נאצר היד, באמת בכל רע.
בקאריירה הקצרה והמסחררת של הרודן
גבה־הקומה, באה נקודת־משבר. סיבתה לא
היתד, נעוצה. בכשלון, אלא דווקא בשורת
ההצלחות שהעבירג את עבד אל־נאצר עצמו
על דעתו הזהירה, המריצה אותו להחיש את
קצב התקדמותו בקצב מסחרר.
תוך שנים מעטות הצליח להעמיד את
עצמו בראש התנועה הלאומית הערבית, ובראש
שאיפת הנוער המשכיל בכל ארצות
ערב להפיל את המשטר הישן. כמועמד לכתר
המנהיגות של פדרציה ערבית גדולה,
״מן האוקיינוס האטלנטי ועד לים הערבי
(האוקינוס ההודי)״ ,הפך גורם בינלאומי
שגדולי העולם חיזרו על פתחו. קאהיר,
אשר עוד לפני עשר שנים התהלכו ברחו•
חערנה חזהח כמעט מילה במידה פס
סינוס הסיבוב השני במאמר ״הלון וחזור״
של העולם הזה ( )996 לפני שבועיים.

כך נעשה המעשה שפתה את שרשרת־המאורעות,
אשר נסתיימה במיבצע סיני.
הנשק הסובייטי הפך את עבד אל־נאצר לגיבור
העולם הערבי. הוא העז לדרוש יותר
ויותר מן האמריקאים. כעלבון גלוי, הכיר
באותה שעה בסין העממית — מדינה שהיא
בת־השטן בעיני כל אמריקאי הגון.
עתר, התרגז מון פוסטר־דאלם. הוא ביטל
את הצעת אמריקה לבנות את הסכר הגבוה
באסואן — קודש הקדשים של המשטר המצרי.
גם הסובייטים סברו שכדאי להגביר
את הלחץ על הרודן המצרי, סירבו מצדם
לממן את הסכר. כדי להציל את הפרססיג׳ה
שלו, נאלץ עבד אל־נאצר לעשות משהו
דרמתי. במהירות גדולה. הוא ביצע את תוכניתן
הסודית הישנה להלאים את תעלת־סואץ.
מפולת
כפולה. היתד, זאת הכרזת־מלחמה
על בריטניה ועל צרפת. שתיהן
קיוו לשתף את אמריקה בפעולה מכ ת ת
נגד מצריים, אולם לאמריקאים לא היה כל
ענין להציל את שרידי האימפריאליזם הצרפתי
והבריטי במרחב. להיפך, הם קרו כי
יעלה בידם לרשת את הירושה.
לפי כל הסימנים, פתחו הצרפתים כבר
אז בתיכנון מיבצעם. הם, כמו הבריטים,
הבינו ששוב אין להם מה להפסיד. אילו
עברה הלאמת־התעלה בשלום, היתד, מצריים
משתלטת על עיראק, גורמת להלאמת הנפט
הבריטי שם ובנסיכויות המפרץ הפרסי. אותה
שעה היו הצרפתים מסולקים סופית נד
אלג׳יריה. היה זה סופן של שתי האימפריות
הגדולות של המאה ד,־. 19
השליחים נשלחו, הסוכנים פעלו, נפרשה
רשת של תכנון בינלאומית. אי־שם נחתמו
חוזים סופיים, נקשרו קשרים. הכל הוכן
למיבצע שהיה צריך לקבור את עבד אל-
נאצר תחת המפולת הכפולה של מפלה
צבאית ומדידה פנימית.
״יא מצרים אולם עבד אל־נאצר
לא נפל. במשך כמה שעות קריטיות, היה
נדמה שהוא התנדנד. אולם כששידר את
נאומו לעמי ערב ברדיו קול ערב, שעה
קלה לפני הפצצת התחנה וחיסולה, כבר

הבין שהסכנה העיקרית חלפה. אמר עבד
אל־נאצר בקול נמוך :״יא מצרים, לא על
כבודו ואצילותו וחייו של עבד אל־נאצר
נטוש הקרב, אלא על כבודה ואצילותה וחייה
של מצריים...״
מדוע לא נפל האיש? מדוע לא העזו אנשי
המחתרת אף להרים את ראשם? קרה הדבר
אשר אפשר היה לצפות לו מראש, אילו
התיחסו המומחים לערבים כאל עם נורמלי,
ולא כאל אספסוף נבער מן המדבר.
גם האוייב הגדול ביותר של דויד בן־
גוריון בישראל לא היה מסכים להדיחו מתפקידו
תחת איום של הפצצה סובייטית.
גם אויביו המושבעים ביותר של גמאל עבד
אל־נאצר התלכדו מאחוריו ברגע שמטוסים
בריטיים וצרפתיים הפציצו את קאהיר כדי
לסלקו.
הנוער המשכיל במצריים, ובעיקר קציני
הצבא׳ אינו רואה בגמאל עבד אל־נאצר את
שליח א; .ה, ואינו מעריץ אותו הערצה
עיוורת. אולם משיחות עם קצינים שבויים
בישראל נסתבר בעליל כי אנשים אלה מאמינים
שעבד אל־נאצר פועל לטובת מצריים,
וכי בדרך כלל פעולתו מועילה לענין
הערבי. הנסיון להפילו בעזרת התערבות
צבאית זרה היה מבוסם על אי־הבנת המציאות
הערבית.
לכן הוא לא נפל.
הטווח הקצר. אץ ספק שהסיבוב השני
פגע במעמדו של הרודן המצרי. הפרם־
טיג׳ה שלו היתד, בנוייה על הצבא, והצבא
הוכח כחסר כושר קרבי — אם כי הצליח
עבד אל־נאצר לטשטש במידה רבה את האמת
על מהלך הקרבות, בעזרתו האדיבה
של מנגנון־ההסברה הישראלי (ראה הנידו!).
כדי לנצל חולשה זו, פעל השבוע המשטר

הוא בחר לצורך זה בכלי שיש לו אהדה
עצומה בעולם: ארגון־האומות־המאוחדות.
שונא הנשים. האיש השלישי בברית
הבלתי־קדושה של הגנרל האמריקאי וסגן־
האלוף המצרי הוא אזרח שבדי שלא שרת
מעולם בצבא. דאג האמרשילד רצה מאז
ומעולם להפוך את המרחב לאזור הכפוף
במישרין להשפעת או״ם, המחוז הראשון
של מדינת־כדור־הארץ. עתה באה ההזדמנות
להגשים את הרעיון.
האמרשילד, החובב גברים חסונים (כמו
עבד אל־נאצר) והשונא נשים (,כמו גולדה
מאיר) ,נפגע גם הוא קשות מן הפעולה
בסיני. הפרסטע׳ה הבינלאומית שלו (וסי־צוייו
לקבל את פרס־נובל) היו מבוססים
על הצלחתו להשיג הפסקת־אש במרחב. המלחמה
בסיני הפכה אותו כמעט לדמות
מגוחכת וחסרת־מזל.
היה זה האמרשילד שנתן לנציג היוגוסלבי
את הרעיון המחוכם לעקוף את הויטו
הבריטי־צרפתי במועצת־הבטחון על־ידי כינוס
עצרת־חידום, בה אין ויטו — אפשרות שלא
נוסחה מעולם ושרוב הנציגים באו״ם לא
ידעו אפילו על קיומה. היה זה האמרשילד
שנתן לנציג הקנדי את הרעיון להציע את
הקמתו של כוח בינלאומי — כוח הכפוף
למרותו של המזכיר הכללי.
בלהט המשבר לא שם איש לב לכך שלא
נקבעה בכלל מטרתו של הכוח הבינלאומי.
היתד, זאת שיבחה שהאמרשילד היה מעוניין
בה — כי הוא, כמזכיר האו״ם, היה
עתה מוסמך להחליט לבדו במספר שאלות
גורליות מאד. בין השאר:
• האם יחזיר הכוח הבינלאומי את אזור־

מפקד כוחות או״ם ברנס
״הגנרל הקנדי חסר־הכשרון

על פי גבולותיו!חלוקו־ ,של .1947 חץ־הכיוון
הפוליטי פנה נגד ישראל.
הפרט המאלף ביותר הוא שלא קרה שום
דבר בלתי־צפוי. כמעט את כל ההשתלשלות
אפשר וצריך היה מדינאי מנוסה לחזות מראש,
ע ד לפני שהחייל הישראלי הראשון

זעים, בעיקר על התחברותו של עמום עם
מבריחים ועיסקה מוזרה של כלי־זכוכית —
אולם עדותו לא עוררה כמעט כל תשומת־לב
ציבורית. היא טבעה בגלים הסוערים
של ידיעות ערב־המלחמה.
באותה צורה נוחה ניצלו מקבל מכונית־השי
שלמר, ארזי, שהדו״ח על מעשיו פורסם
בדיוק בשיא הקרבות, והאחראים לעיס־קות
השוק־השחור של הסוכנות׳ שמשפטם
נסתיים בעצם ימי המלחמה.
שיר הטנדר. השביע הסיק עוד איש
אחד את המסקנה ההגיונית: ישעיהו ״שיי-
קה״ ירקוני הודיע שוויתר על תביעתו נגד
משרד־ד,בטחון, בקשר עם ביטול עיסקת־הטנדרים
המוזרה בידי שמעון פרס. שייקר,
טען ש״התפשר״ ,לא הסביר מד, פשר הפשרה.
ד,ירד,ר אחד הליצנים של כסית
״חצי־האי סיני מלא טנדר־ם המחכים לגו־אל

נוער דרך צלחה

תצלום־אוויר של א־טור -העיירה
— בתוספת 25 קולות והמתנדבים של האגדה
הקיים בעיראק ככל יכולתו נגד בת״בריתה
העיקרית של מצריים, סוריה. הכוונר, הברי־טית־עיראקית
היתה• לחסל את המשטר הקיים
בסוריה (ראח במרחב) ולאיים גם על
ירדן, לפני שמצריים תתאושש.
אולם גם זה חשבון לטווח קצר מאד.
בעיני המוני הערבים, מקזבלנקה ועד מוסול,
יישאר עבד אל־נאצר האיש ששלוש מעצמות
גדולות לא הצליחו להשמידו, ,והמצליח
עתה לגרש את הצבאות הפולשים מאדמת
מצריים ללא קרב. יתכן מאד כי בטווח
הארוך יגרום מיבצע־סיני לחיזוקו
הפוליטי של עבד אל־נאצר, ולד,חשת האיחוד
הערבי תחת חסותו — נגד ישראל.

התעלה ואת חצי־האי סיני לצבא המצרי?
• האם יכנס הכוח הבינלאומי לעזה —
והאם יחזיר גם אותה למצריים?
#מה יהיו גודלו והיקפו של הכוח
הבינלאומי?
בראש הכוח שם המזכיר הכללי את
הגנרל אדסון ברנס, גנרל קנדי השונא את
בריטניה עוד מימי מלחמת־העולם השניה*,
אם כי לא הוכיח את עצמו עד כה כאנטי־ישראלי.

הכיוון. הקומבינציה אייזנהואר־האמרשילד־עבד־אל־נאצר
היא חזקה מאד.
מאחוריה מתיצבים, כחיל־מילואים 25 ,הקונקמה
אישית. במאמץ זה קם עתה לות של עמי אפריקה ואסיה, המסוגלים
לרודן הקאהידי בן־ברית בלתי־צפוי. האיש להכשיל לבדם כל הצעה בעצרת־או״ם, והחשוב
ביותר בע־לם, דוייט אייזנהואר, ש המתנדבים ך,אגדתיים של בולגאנין. כמעט
ישלוט בארבע השנים הקרובות שלטון כ איש אינו אוהד את. בריטניה וצרפת, שתי
מעט ׳מוחלט על המדיניות האמריקאית, הת -מדינות המסמלות את שרץ י המסורת הקולוניאלית.
איש אינו אוהד אך, ישראל.
יצב לימינו.
מצב זה מהווה סכנה גדולה לישראל.
קשה להתפלא על כי אייזנהואר מרוגז
עתה מאד על הבריטים, הצרפתים והישרא י לא רק הנסיגה משארם אל־שייך, א־טור
ומבואות איסמעיליה מונחת על כפות־המאד
לים ׳.מיבצע־סיני תוכנן כך שיצא לפועל
בשבוע האחרון לפני הבחירות באמריקה. ניים, אלא.גם גורל רצועת־עזה, חופש־השיט
הוא יאיים לחבל בתעט־לת־הבחירות של בסואץ ובמיצר טיראן׳ הקמת בסיס צבאי
אייק, שטען כי הביא את השלום לעולם. חדש בדרום — ואולי אפילו הצעת־שלום
הוא הרחיק •ממנו את מליוני הקולות של
יהודי אמריקה. הוא יכול היה לסכן את
• ברנם היה אז מפקד הכוח חקנך בבחירתו
מחדש, לולא זכה לתמיכה עצומה חזית איטליה . .הזא דרש כי הקנדים־ יזכו
למעמד של קורפוס, עצמאי, אולם דרישה
כל כך של דעת־הקהל האמריקאית.
יכול,להיות שאייק נעלה מעל לרגשי־נקם זו נדחתה על־ידי הבריטים מטעמי יעילות.
קטני $אולם אין כל ספק שהוא התנגד אחרי ויכוח חריף סולק אז ברנס. רק החודש
הזכיר תנסברעו! הבריטי החשוב אקונומיסם
בכל,נימק נפשו הפייסנית לפעולה הבריטית־צ
ר מ מן ולמיבצע. הישראלי, וכי החליט,עתה פרשח זו, הגדיר את ברנס במלים ״הגנרל
הקנדי חסר־הכשרון
לתמוך ככל כוחן. במשטר הקיים במצריים.

חצה את גבול סיני. היא מוכיחה בפעם
האלף ואחת כי רק קו פוליטי נבון יכול
לתת טעם לפעולות צבאיות, וכי ללא קו
כזה גם הנצחון הצבאי המזהיר ביותר אינו
מועיל הרבה.

העודף
על עכברים ואנשי
הפתגם אומר כי העכברים נוטשים את
ד,אוניה כשהיא בסכנה. בישראל קרה ה־היפך:
ברגע שיצאה הספינה הלאומית ל־מסע־הסכנות
של המלחמה, מיהרו כל העכברים
לעלות עליה. החשבון: באוניה לוחמת,
איש לא ישים לב לעכברים הזקוקים
למעט שקט, אחרי שעוררו פרסומת רבה
מדי בימי שלום.
ערב המלחמה ניצל ח״כ יצחק (״דרך
גבר״) רפאל את שעת־כושר כדי לבטל בלי
שום נימוק לאיר ״חומרת המצב המדיני
וד,בטחוני״ את התביעה שהגיש נגד ד״ר
ישעיהו ליבדביץ על הוצאת דיבה. ליבוביץ
לא ביטל את האשמותיו ולא התנצל עליהן.
.כך הודה רפאל למעשה כי. כל ההאשמות
הנוראות שהוטחו בפניו מעל עמודי העולם
הזה היו נכונות — דבר שלא מנע בעדו
להופיע למחרת היום בכנסת כאהד הדוברים
הפטריוטיים ביותר על מיבצעי צד,״ל.
גם כמה אנשים אחרים ניצלו הודות למלחמה
מכמה אי־נעימויות. אחרי התחלת
הגיוס ההמוני גבה בית־חמשפס המחוזי ב־תל־אביב
את עדותו של אליהו ספקטור, לשעבר
אחד ממיטב לוחמי אצ״ל, במשפטו׳
של עמוס בן־גוריון ..ססקטור, שכבר לבש
מדים, גילה שורה ארוכה של גילויים מזע
טרמפיסטים
רבים נוהגים לחלק את נהגי
ישראל לשתי משפחות: משפחת בני האסכולה
התיאטרלית, המנסים להתחמק באו־תתם
כל מיני תנועות בבוהן היד לרמוז
שהם נוסעים לכל הרוחות ורק לא לכוון
הטרמפיסט . ,ומשפחת הנהגים האדישים, המתעלמים
מקיום הטרמפיסט ותנועותיו.
על החושבים כך נמנו גם אורי ספקסור,
תלמיד בית הספר הריאלי בחיפה, וחברו,
חובבי טרמפים וטיולים. בני .15 לכן. כשהחליטו
השנים לבצע את טיולם הגדול נר
חיפה לאילת׳ .היתד, הבעיה העיקרית שהדאיגה
אותם: כיצד להתגבר על התעלמותם
של נהגים אלו׳ .כדי לסיים את טיולם תוך
שני ימי החופש שעמדו לרשותם.
מתוך נסיונות קודמים, למדו שיהיה עליהם
להמתין שעות על גבי שעות עד אשר
נהג מיטיב יואיל לעצור ולאספם. הם נטלו
ל,ח קרטון, רשמו עליו בצבע שמן:
1 $ 50ז 1)1 0־01 זמ• ! 1110 ומטס־נ* ^.

שלט ומעט אנגלית. מצוידים בלוח
זה השכימו השניים למחרת ויצאו לכביש,
לבושי חולצות צבעוניות, חבושי כובעי־מצחיה
אדומים־צהובים ומרכיבי משקפי־שמש.
במהרה, נדהמו לד,יוכח ביעילות אמצעיהם,
כשמכיניות נעצרו לידם בזו י אחר
זו, הסיעום במהירות.
לרוב גילו הנהגים שהסיעום במהרה אתי .
מעשה הקונדס, כשניסו לנהל שיחה ממר
שכת באנגלית עם. השניים, שידיעותיהם שרכשו
בשפה זו בבית הספר לא הספיקו
לכך. אולם הדבר לא הפריע לשנים להגיע י
במהירות למחוז חפצם׳ כשהמתנתם הארוכה
היחידה — 15 דקות — ארעה בבאר־שבע.
התקרית ־ היחידה התרחשה בדרך חזרה׳
בסבוב.בית דגו! ,כאשר נהג שגילה את זהותם
לא סלח להם בחיוך, אלא נסע ישר לתחנת
המשטרה ודרש מהשוטרים לדאוג
לכך שהורי השניים יחנכום לאי שמוש ב-
אמצעי תרמית והונאה. .כשיצאו, כעבור דקות
מספר, אורי ספקמור וחברו מתחנת המש־טרה,
החליטו שיש צורך למיין את הנהגים
למשפחה שלישית נוספת משפחת חסרי
חוש הומור.
מסביב יפורט ב 50 דולאו.

במרחב
מלחמה ושלום
קולו של הפרופסור
״...ג ם אם נניח שאץ לקוות ליחסים
פוליטיים׳ חברתיים וכלכליים נורמאליים בין
ישראל והעולם הערבי כעת ובעתיד הקרוב
— האם זאת אומרת שעלינו לעמוד
ולחכות בחיבוק ידיים? לא ולא!״
לא פעם נשמעו מלים אלה מפי הוגי
דעות ישראליים, שרעיון ההשתלבות במרחב
נראה להם כאפשרות מעשית. גם בדברי
הכנסת נרשמו לעתים מלים דומות מאוד.
לכן, אילו הושמעו בתל־אביב או בירושלים,
לא היו ראויות לתשומת לב כלשהי. אולם
הן נאמרו בביירות, בירת הלבנון. והאיש
שאמר אותן היה לא אחר מאשר הפרופסור
שארל מאליק, מרצה לפילוסופיה לשעבר באוניברסיטה
האמריקאית של בירות, וכיום
שר-החוץ של הלבנון.
קבע מאליק, במאמר שנכתב במיוחד עבור
הירחון האמריקאי, פוריין אפיירס :״מי
שמדבר על שלום בין ישראל והערבי*
רגיל להשוות את הבעיה לסכסוכים בינלאומיים
אחרים. הלא צרפת וגרמניה נלחמו
אחת בשני* ובסוף הסכימו על שלום. כך
היה הדבר בין ארצות־הברית וספרד ובין
קוריאה הצפונית והדרומית. ואס כן, למה
לא ייתכן מצב דומה בפלסטין?״
התשובה ניתנה על־ידי הפרופסור, שהוא
אחת הדמויות המרחביות המקובלות ביותר
בין מדינאי אמריקה; ״סיכסוו ארץ־ישראל
שונה מבחינות רבות. בו בזמן שסיכסוכים
בינלאומיים אחרים נגמרו בדרך כלל כשהצד
המנצח הכתיב את תנאי השלום על המס־צח,
לא היה כאן נצחון מכריע של צד אחד.
כאן היו גם הבדלים יסודיים של דת, גזע
ותרבות בין שני הצדדים, ואילו המלחמה
לא פרצה בין שתי מדינות קיימות אלא שהערבים
רואים בישראל מדינה אשר קמה
בכוח הנשק וגירשה אותם מארצם.״
הצעה מפורטת. מדוע מאמין, בכל
זאת, הפרופסור הנוצרי הצעיר ( )39 כי אין
לשבת בידים שלובות מול העדר השלום?
אמונתו מבוססת על הצעה מפורטת להשכנת
השלים :״אפשר להקל במידה ידועה
על מצב הפליטים הערבים בעזרת הגליל
המערבי (הישראלי) וגם על־ידי תוכנית
מוסכמת של פיתוח עמק הירדן (הערבי)
ויישוב הפליטים הנותרים על אדמות ערביות״
— דבר אשר לו מתנגדים בפירוש
קולני יתר מנהיגי ערב. גם בעיית הקשר
היבשתי בין מצרים ושאר מדינות ערב,
מאמין מאליק, עשויה למצוא את פתרונה
ואתה גם בעיית הפיצויים בעד הרכוש הנטוש
ונזקי המלחמה.
הצעתו, שהיא תפיסה גמישה מאד של
תוכנית החלוקה המקורית, איננה עומדת על
החזרת יפו ולוד, למשל, לערבים או יצירת
איים ערביים בתיך טריטוריה ישראלית. אולם
הוא חושב כי יש לחזור לאיזו צירה
של בינאום ירושלים ולביטול מירוץ הזיון
ההדדי.
״המזרח הקרוב לא יחזור לקדמותו אחרי
קום מדינת ישראל״ ,סיכם .״אם יתבגרו
הערבים, אם יתעוררו ויבינו כל מה שקרה
באמת, אז גם יגיעו עד מעמקי יסודות
חוויתם וקיומם. תמורה עמוקה תעבור
עליהם.״
עד שתחול תמורה זו, מייעץ מאליק,
״חשוב מאד שהעולם — וישראל וכל היהדות
העילמית בתוכו — יבנה את יחסו
אל הערבים על עקרונות ברורים של אמת
וצדק, אשר רק הם עשויים להראות את
הדרך לשלום יציב בין ישראל וערב״.
לא היתה זו תוכנית פרו־ישראלית. אולם
היתה זו הפעם הראשונה מאז מלחמת העצמאות
שאישיות ערבית ממדרגה ראשונה
אמרה בפומבי כי העולם הערבי יצטרד בסוסו
של דבר להשלים עם קיומה של מדינת
ישראל בשלום.
עיראק ההצעה בטלה
שבועיים לפני פרוץ המלחמה בסיני,
פירסמה ממשלת בגדאד הודעה על בעיית
פלסטין: עיראק מוכנה להכיר בישראל בתנאי
שתסכים לגבולות החלוקה של ,1947
ותעזור לשקם את הפליטים במקומם הקודם.
בישראל, לא שם כמעט איש לב לדברי
בגדאד. כבר לפני שנה אמר עבד אל־נאצר
את אותם הדברים, והישוב העברי חדל
להתרגש מהם. אלא שבמדינות ערב, התקרב
גל הלאומנות לשיא גיאותו. הצעת נורי אל-
מעיד נשמעה שם כבגידה באינטרס הערבי׳
הושטת יד לישראלים, בשעתם הקשה.

כל תחנות השידור הערביות החלו ממטירות
חיצי ביקורת ולעג על בגדאד. ואז
חצה צה״ל את גבול סיני. כעבור יומיים,
התכנסה הממשלה העיראקית לישיבה דחופה.
הנושא: בעיית פלסטין. התוצאה: החלטה
רשמית, בה הודיעו העיראקים כי התחרטו
על הצעת הקודמת וכי מעתה יסכימו לפתרון
אחד בלבד לבעיית פלסטין: חיסולה
המוחלט של מדינת ישראל — והשד יקח
את החלטת החלוקה של או״ם.
סוריה הדלת האחורית
״בינינו אין הבדל״ ,הכריז בעליזות, לפני
שבועות אחדים פקיד סורי גבוה, במסיבה
בשגרירות הסובייטית בדמשק .״ההבדל הוא
רק עניין של סדר פנימי.״ והוא הסביר למה
התכוון: שמותיהן של רוסיה וסוריה בערבית,
מורכבים מאותן ההברות, בסדר אחר.
הרוסי חייך בהנאה, אם כי הספיק בוודאי
לשמוע את אותה הלצה עשרות פעמים
בימים האחרונים. כי יותר מכל מדינה אחרת,
חדורה הריפובליקד, הסורית השפעה רוסית.
ככוד לצכא מוכס. עוד לפני שנה,
קיימה ברית־המועצות את קשריה הדיפלומטיים
עם סוריה באמצעות ציר. שחילק
את זמנו בין דמשק וביירות. כיום, מכהן
בדמשק שגריר סובייטי מוסמך, שכל תפקידו
לטפח את הקשרים עם סוריה, שעה שהנציגים
המוסמכים, ברמה דיפלומטית, עלו
מארבעה ל־.13
השפעת הרוסים ניכרת בכל דבר: במסחר,
ביבוא, בייצוא, באמנות, בבתי־הספר בתעמולה
נגד־מערבית ובעיקר — בחוגי הקצונה,
הלוטשת עין על הנשק הכבד הרוסי,
המוצע כמעט חינם אין־כסף. גם בחיים הפוליטיים
הפנימיים תופסת ברית־המועצות
מקום ראשון: הרוב הימני חסר כל גיבוש
רעיוני, מפוצל ומסוכסך: המיעוט השמאלי
בבית־הנבחרים מאורגן כהלכה, נהנה מתמיכת
הקצונה.
כוחו של הצבא הסורי, לדעת משקיפים
מערביים, מוגזם ביותר. לפי אותם מקורות,
מורכב צבא זה משש חטיבות — אשר
כוח לחימתן ירוד ביותר. אולם לפחות
אויב־בכוח אחד רוחש כבוד ליכולתו של
הצבא הסורי, וזהו בית הנבחרים הסורי.
כי גם אחרי שחזר הביתה מובס, ב־,1949
היה בכוחו של הצבא הסורי לסלק את
הפוליטיקאים ולכבוש את השלטון.
השכנות כועסות. בתנאים אלה, משמשת
ברית בגדאד מטרה מובנת מאליה
להתקפות הסורים. כי סיבת קיומה של
הברית היא לחסום את הדרך בפני חדירה
סובייטית למרחב ואילו הסורים רואים ב־ברית־המועצות
גיבורת המאבק נגד המערב.
התגובה הראשונה היתה כלכלית: עיראק
ותורכיה מתחו חגורת חרם לאורך גבולן
עם סוריה, הטילו מסי־יבוא גבוהים מאד על
כל סחורה סורית. תורכיה אף מיקשה את
גדרות התייל שעל גבולה, כדי למנוע חדירת
מבריחים סוריים. בגיזרה המדינית, הצטמצמה
המלחמה, בשלב זה, להתקפות לוהטות
מעל גבי האתר.
עד אשר טס נשיא סוריה. שוכרי אל-
כן אתלי, למוסקבה, חתם על חוזה שיתוף־
פעולה הדוק. נשק סובייטי —.ואתו גם
טייסים וטכנאים סובייטיים — החל מצטבר
בבסיסים סוריים. קו ההגנה של
ברית בגדאד נפרץ, מבלי שיירה אף פגז
אחד.
שעה שהתורכים והעיראקים הקימו ביצורים
המופנים כלפי צפון, חדרו הרוסים למרחב
דרך הדלת האחורית: נמלי סוריה
ושדות התעופה שלה. תפסו במהרה עמדות
בעורף הביצורים שנועדו לעצור אותם.
בשביל מדינות ברית בגדאד, היה זה
מצב שדרש פעולה מיידית.

תמונות מיוחדות במינן מהמחר העתיק 1

אוצר קתרינו

מחרוזת תענוג יקד
מאז פוצץ צינור הנפט העיראקי העובר
בסוריה ובלבנון הפסידה עיראק 80 מיליון
דולר בתמלוגים. כל יום העובר מבלי ש־תחודש
הזרמת הנפט, עולה לכלכלה העיראקית
250 אלף לי״ש.

מן הב 3ד אל הקל
שר החוץ הסורי, סלאח אל־ביטאר, ניבא
כי תוך שנתיים תושג הבנה מלאה בין
הערבים לבין ארצות־הברית. שנה ותשעה
חודשים יהיו דרושים להשגת הבנה בין
הערבים לבין עצמם, ושלושה חודשים להשגת
הבנה עם האמריקאים.

ומשה היכה כסלע כאן, בצל הברוש הבודד הזה, קובעת המסורת המקומית,
חיכה משה בסלע והוציא סמנו מים לבני ישראל, התועים במדבר. מקורות יהודיים,

לחם מעל חומות המינזר. סינהג זה שורר עד היום. ליתר בטחון, לא היה, כ?
תקופה, שער למינזר. המבקרים והאספקה הועלו בסל גדול, בעזרת חבלים.

לרגל• הו־משה בלב מדבר סיני

ז הקדושה
אוצ רו ת ה די רות. החדרים של מינזר קתרינה ושל הכנסיות הקטנות הפזורות סביבו, מלאים נכסי אמנות
עתיקים ויקרים ביותר: צלבי זהב, כסף ואבנים יקרות, ציורי שמן ביזנטייס, פסלי קדושים׳ומלכים, מוזאיקות
בנות למעלה מאלף שנה. כמעט הכל השתמר במצב מצויין ומהוות אוסף אמנותי יחיד• ממונו בעולם סולו.

היתה להם הזדמנות לחקור את מדבר סיני, מתקשים לקבוע אס אוזנם עברו בני
ול באזור זה. אן המסורת הנוצרית קובעת בבטחון מוחלט ני זוהי דרך יציאת מצרים.

**כל חצי האי סיני, לובשת הפינה ש־
:דרום־מערבו הילה מיוחדת. כי שם, לפי
המסורת, נמצא ד,ר סיני, בו קיבל משה את
לוחות הברית. שם, על ההר הגבוה ביותר
בשרשרת הרי הגראנית, מקיימת הכנסייה היוונית
מינזר על שם קתרינה הקדושה.
המינזר, המשתרע על שטח של שמונה דונאם,
עומד — לפי המסורת הנוצרית — על המקום
עצמו שבו בא משה פנים אל־פנים עם האלוהים.
שלם קסן, כתוב אנגלית לנוחיות התיירים,
מצביע על שיח מקודש כעל הסנה הבוער שלא
אוכל.
מלבד האגדות הסובבות אותו, אגר • המינזר
אוצר עצום של חפצי אמנות אשר קשה לאמוד
את ערכם בכסף. מאז הונחו יסודותיו —
״בשנת 6021 אחרי אדם 521 ,אחרי ישו״,
לדברי הכתובת הקבועה בכניסתו — התמלאו
חדריו במתנותיהם של מאות אלפי צליינים,
מלכים, אפיפיורים ואמנים. ספרייתו בלבד מכילה
רבבות כרכים בעשרות שפות, ביניהם גם
ספרי מסעות יווניים וסוריים, בהם מסופר על
קשיי הדרך מן העולם הגדול אל תוך לב הרי
סיני.
בשנים האחרונות, נעשתה הגישה אל ההר
קלה יותר׳ לאחר שהמצרים בנו רשת כבישים
אל שדות הנפט והמחצבים שבסביבה. אולם
הדרך מכביש החוף עד למנזר נשארה עדיין
דרך חתחתים קשה ביותר.
בספרי האורחים רשומים שמות רבים —
תורכים, אנגלים, מצרים, וגם מסריטי הוליבוד.
עתה נוספו שמותיהם של המבקרים הישראליים
במדים. יתכן שבקרוב יירשמו בהם השמות ה־הנורבגיים,
הפיניים והיוגוסלביים של צבא האו״ם.

זקן הנזירים. האבא כריזוסטום אוואננלוס, טורח־הדרך,
הוא אוצר בלום של ידיעות על תולדות חנזקום,

רדין שדרנים סיפור• השומו־אדם
מן הרחיב, הנקלע לאולפני קול
ישראל בתל־אביב יכול לראות שם לפעמים
תמונה מהרה מאד, אם אך יניחו לו לגשת
אל מחיצת הזכוכית המפרידה בין האולפן
לבין חדר־הפיקוח.
מאחורי הזכוכית יושב פעם בשבוע גבר
חסון ושחרחר, המשוחח עם המיקרופון
כאילו היה ידידו האישי. הוא מדבר אליו
ללא כתב־יד מול עיניו, כשידיו מתנופפות
בתנועות מזרחיות אופייניות ותוך כדי מיצ־מוץ
שפתיים תאתתני וקריצת־עין, הכל לפי
תוכן הסיפור, הרווי גם הוא בדמיון מזרחי
עשיר.
בין המאזינים העבריים אין האיש יד ע
כמעט כלל. לעומת זאת הוא מפורסם מאד
בין שומעי הערבית בקהיר, בתל־אביב או
בדמשק. שם מוכר מאד קולו של ״דאוד
אל־נאסור* (.דוד השומר .)-לא רק ערביי
ישראל והארצות השכנות, אלא גם עולי
הארצות הערביות ממהרים למקלטים בשעת
שיח תיו ומאזינים בעיניים מבריקות, כשהם
מתאמצים שלא לאבד מלה•

לא כל מכון מבטיח לד את הטיפול

תלויה

הופעתך

בטיפול

הנכון

סלון תמירה
ח ד שינ קין ,26ת״א, טל 62417 .

מטפל באחריות בעור פניך • הרזיה
בשיטות הכי חדישות • הדרכה בדיאטה
• מוצרים קוסמטיים
וטפול פלסטי

התייעצות -חינם. הביקור אינו מחייב

היל הבסיס..׳
ועד הגבורות...
ומזג האודים
כו סכריס
לגמל קעגשזיס

ש 3 .דיידמ 11ב 1י1

שיטתו במשדריו: להשמיע באורח העסיסי,
החביב על המאזין הערבי, סיפורי משל ר
מליצה מתוך המעין הבלתי־נדלה של החוכמה
העממית, ולשלב בהם מוסר־השכל
התואם את מטרותיה של התעמולה הישראלית•
באחד ממשדריו האחרונים, למשל,
כשרצה להעמיד את הערבים על הסכנה
שבברית בלתי־מסוייגת עס ברית־המועצוח,
סיפר. דאוד אל נאסור -את המעשייה הבאה:
.איש אחד רב עם כל קרוביו ואחיו,
ויצא לשוטט ברחובות העיר כדי לשכך את
חמתו. בדרכו פגש בו מלאך־חמוות, ואגב
שאלות על שלומו ומצבו, הציע לו שותפות
בעסק מכנים. ההצעה, בקיצור, היתה כי על
האיש לעם יק ברפואה. מדי בקרו את חוליו,
ראה יראה את מלאך-ר.מוות בחדריהם. והיה

צ0 !81^8,ט6ים!כזג 51 אמ6ן׳׳׳

סיפורים בלילות השמירה. מאחורי
כינויו של השדרן, מסתתר עורו־דין תל־אביבי
צנוע, בשנות ה־ 30 שלו, הידוע גם
במסדרונות בתי־הדין בישראל, אם כי בתפקיד
אחר: שם מכירים אותו כמשפטן הלוחם
בכל הזדמנות לזכויותיו של המיעוט
הערבי בישראל, כשהוא מדבר בעברית טר
בה ושקטה.
אולם את הכשרתו לתפקיד השדרן הערבי
מספר אחד של ישראל, קיבל לא במסדרונות
בתי־הדין״ .בעניין זה עבר קורס
יסודי לפני עשר שנים ויותר, שעה ששימש
כמזכיר אגודת שומרי־השדות בישראל. בימים
ההם, היה עיקר תפקידם של שומרי־השדות׳
שהועסקו על־ידי המושבות הוותיקות,
לקיים מגע עם ערביי הסביבה ולהבטיח
את אי־פעילותם במבצעי שוד וגניבה.
האיש שבילה לילות ארוכים סביב מדורות
בחברתם של בדואים, וימים ארוכים לא
פחות במלונות העומדות ליד המיקשאות,
לא ביזבז את הזמן. בשל דמותו השתרחוית
ושפם־הענק שגידל אז, קיבלוהו הערבים
ביניהם כאחד משלהם. הצעיר, שהוא יוצא
משפחה עיראקית ושילדותו עברה עליו
בירושלים, האזין למאות סיפורי־עם וקלס
בראש וראשונה את לשון־הסיפורים העשירה
בניבים עממיים ובדמיון פורח בעננים. מזכרת
אחרת מתקופה זו: שם־הקול שלו,
.דוד השומר.-
כשפרצה מלחמה השחרור, היה בתוך
קב צת הצעירים שהגישה לאירנון ההגנה
תוכנית מקיפה למלחמה פסיכולוגית בקרב
הערבים* .התוצאה היחידה של תזכיר זה:
הוא התקבל לעבודה (חלקית) במחלקה
הערבית של קול ישראל, שהחל אז להתארגן,
ופתח בסידרת שיחותיו השבועיות.
שותפות עם מלאד ־ ה מוו ת. השדרן
הנשוי לאשה ילידת גרמניה, קצינה בצה״ל
לשעבר, שילדה לו בן ושתי בנות ושלמדה
עד מהרה לבשל תבשילים מזרחיים אמתיים,
הפך לכוכב המשדרים הערביים של קול
ישראל עוד בימי הקרבות של מלחמת תש״ח.
.הוא״ ,אמר עליו מאזין שומע־ערבית,
.מדבר בערבית של בדואי ישר ללב הבדואי״.
לאחרונה, עם התגברות מתח המערכה המדינית,
הוגדל מספר שיחותיו לשתיים עד
שלוש לשבוע.

* ^ ייייייי

* טל תזכיר זה נכתב גם במאסרו שד
אורי אבנרי ביום קרב במדור הנידון (העולם
הזה <994

אם עמד מלאך־המוות למרגלותיו של אחד
החולים, ידוע ידע, הרופא׳ הי התולה יחיד״
ואם למראשותיו יעמוד מלאך־המוות, משמע
כי החולה מות ימות. ואכן, הסכים האיש
לשותפות עם מלאך־המוות ועד מהרה יצאו
לו, מוניטין ני אין כמוהו היודע לרפא
חולים, ואין רופא כמוהו היודע לקבוע, ממבט
ראשון אם יש לחולה תקווה להבריא ואם
אין. ועושר רב נתעשר האיש.
והנד״ בלילה אחד, התעורר האיש לקול
שאון בחדרו. פקח את עיניו, ולמרבה תדהמתו
ראה את שותפו למראשותיו. קם
האיש שלנו, הסך את סדר״שכיבתו והניח
את רגליו לצד שותפו, אך מלאך־המוות נטש
גם הוא את מקומו והתייצב שוב למראשותיו.
ויאמר האיש למלאך המוות: אנא, יקירי,
הרי שותפך אני. האם לא תחוס עלי? ויאמר
מלאך הממת: וכי טיפש אתה עד
כדי כך שלא תדע כי שותפות עם מלאך
המוות אינה מצילה ממיתה?״

מה נשמע
תוכניות אדח, מתיך שידורי חשבום חבא,
סשויות להיות מעניינות. שינויום אפשריים.

• שירת חייהם באמצע נפסקה
(יעס ח 10 קול ישראל) — הקטע הטראגי
ביותר בתוכנית זאת יהיה ראיון מוקלם שערך
העית נאי המנוח עמוס לב, מחללי הסיבוב
השני, עם חבר נחל־עוז המנוח רועי
רוסברג, זמן קצר לפני שהאחרון נחטף בידי
ערבים בגבול רצועת־עזה. כן יושמעו בתוכנית
קטעים מכתבותיו של עמוס, ויצירות
מוסיקאליות מפרי־עטו של המלחץ הצעיר
והמבטיח ראובן ירון, אף הוא מנופלי סיני.
• בצוותא (יום ו 10 גלי צה״ל)
— תוכנית בידור למוצאי־יום־תג, המקובלת
בתחנת השידור הצבאית כמסורת׳ והכוללת
נוסף על מוסיקה לריק ־דים, קטעי הומור,
מערכונים ופיזמוגים של להקות צבאיות.
• המסד עולה (שבת 11.30 ,בבוקר
גיוס ב ; 8.10 /קול ישראל) — התוכנית
תוקדש השבוע פעמיים למחזות מקוריים המוצגים
בתיאטרונים הישראליים והמק־צרים
לצורך השידור. בשבת ישודר איי לייק מייק
של אהרן מגד, כסי שהוקלט בתיאטרון הנימה
בשעת הצגד״ יחד עם תגובות הקהל.
ביום ב׳ תוגש נוסחה רדיופונית של חוא
הלן בשדות מאת משה שמיר, בביצוע
התיאמרון הקאמרי.
נוסף על אלה, יכללו משדרי השבוע הבא
שפע של משדרי חנוכה, החל מהדלקת נרות
וכלה במסכות ספרותיות ובסיפורי גבורת
ישראל מכל הדורות, שעל טיבם אין לדעת
דבר מראש.

המאזין חזחיר לא יפתח את המקלט בשעת
שידוד התוכניות הבאות:
• רץ עמי (יום ר; ; 7.30 קול ישראל)
— אמת התוצאות המבחילות ביותר של כל
מלחמה הוא שפע של שירים אינפאנטריו־סיים׳
שבהם מקווה כל חורז חרוזים (לא
בלי צדק) לסירסום מהיר, באמצעות הצינורות
הרשמיים של המדינה. התוכנית תגיש
מנה מרוכזת של התשפוכת המגונה הזאת.
תיאטרון כרגשי וחתיכות
5ז ( 5אוהל, סאת אהרון מגד, הבמאי
גדעון שמר) הוא הנסיון השני החודש
להעלות בתיאטרון מקצועי הצגה, שהצליחה
בלהקה צבאית. אולם בעוד שהתיאטרון הקאמרי
הצליח לעכל את,מחזה ובלל ולהפכו
למחזה מקצועי, הרי באוהל קרה ההים ך :
ההצגה הצבאית עיכלה את התיאטרון, הפכה
אותו ללהקה צבאית.
כהצגר,־בידור, צבאית, ללא יומרות מקצועניות
5 :5 ,הוא כמעט חמש־חמש. אמנם,
אנשי אוהל לא הצליחו ללכוד את הנאיביות
החמודה של להקת חובבים במדים, אולם
השירים הנחמדים של יעוגן זראי, בתוספת
הסקם־אפיל של אשתו ריקה וחברותיה ר
התפאורות הפשוטות והיעילות של יגאל
תמרקין מספיקים כדי לשעשע את הצופה
שאינו בא לראות קומדיה עמוקד״ אלא לר־אות
סיפור סוב־לב על חמשה ברנשים
המתלבשים על המש זזתיב ת. הצופה לא
היה מתנגד לעשות את אותו הדבר.

חעולס חזה 998

סמל המסוות האולימפית!פד
אולם ווה הספורט איתנה
הלפיד השבור
תוקפנות סובייטית. וירי יולייד, אחת מ-
האתלטיות הסובייטיות הצעירות, ששוגרו למלבורן
כדי להנחיל לברית־המועצות את כתרי האליפות.

!בכידונים, בחרבות ובדקרים, בפטישים וכדורי
| ברזל; במחבטים ומשקלות, בגלגלי אופנים ובן
בעיטות רגליים, היתה נטושה השבוע אחת הן
מערכות המרות בעולם: המערכה על כיבוש
1הספורט. היא נערכה באולימפיאדה ה־ 16 במלו
בורך אוסטרליה. בעולם המסוכסך, לא זכתה
האולימפיאדה בהתענינות שהוקדשה לה בעבר.
} תוצאותיה לא הופיעו בכותרות הראשיות של
י העתונות, כי לא היו בה חללים, מלבד חבר ה משלחת
האיראנית שמת באוטובוס משבץ לב.
עם זאת היה באולימפיאדה משום סמל, שגם
ביחסים מתוחים בין עמים יריבים, ובני אדם
שונאים, יכול עדיין הספורט להיות גורם מלכד.

הפארק האולימפי במלבורן. המבנה הגדול
במרכז הוא בריכת השחיה. אחריה מגרש הכדורגל,
ואחריו מגרש ההוקי ומסלול מידוצי האופניים.

ך ^ ק סי מוג ס, רץ אוסטרלי צעיר, היד,
^ נרגש מאוד. זה עתה קיבל לידיו מידי
רץ אוסטרלי אחר את הלפיד האולימפי, כדי
להמשיך ולרוץ עמו במרחק שעוד נותר
עד מלבורן. כדי להחיש את זמן כניסתו של
הלפיד לאיצטדיון האולימפי, שם עמד להיערך
למחרת טכס פתיחת האולימפיאדה. היה
עליו לקצר את המסלול, לרוץ דרך שדה
פתוח רצוף מכשולים, במקום על הכביש.
לפתע, צנח הרץ והלפיד עמו. הוא מעד
ונפל באחד ר,מכשולים. לרץ לא אירע דבר.
אולם הלפיד נשבר. עשרות המלווים נחרדו,
אולם לא היה כל מקום לחשש. הלפיד רק
נפגם בחלקו; האש המשיכה לבעור בו. הוא
תוקן במקום והרץ המשיך עמו לאיצסדיון.
100 אלף הצופים שישבו באיצטדיון המרכזי
במלבורן ביום החמישי שעבר, וחזו
בטקס הפתיחה רב־הרושם של האולימפיאדה׳
לא הבחינו כלל בלפיד השבור. הם הריעו
ומחאו כף עת הודלקה המדורה האולימפית
מאש הלפיד.
תקרית זאת אפיינה את המזל בו נערכה
האולימפיאדה ה־ .16 עוד בימים הראשונים
לפתיחתה היה קיים חשש חמור כי המסורת
האולימפית תיפגם, וכי המאורעות האחרונים
בעולם יורגשו גם בזירת הספורט, ויפגעו
ברוח הספורטאית.
המוני אוסטרלים ערכו הפגנות מחאה ענקיות
בפני הספורטאים מארצות הגוש המד
רחי, כשהם קוראים :״סלקו ידיכם מהוני
גתה!״ הספורטאים ההונגריים, שהגיעו נבוכים
יחד עם אפוטרופסיהם הסובייטיים, יצאו
ממבוכתי ניתקו כמעט י את קשריהם עם
הרוסים, החליפו את תלבושותיהם וצעדו
ביום הפתיחה עם הדגל ההונגרי ללא הכוכב
האדום.
כלפי המשלחת הישראלית המצומצמת, שצעדה
במקום ה־ 33 בין־ 68 המשלחות, נקראו
קריאות עידוד :״סיני! סיני!״ ואילו. שחקני
הכדורגל הרוסיים מצאו פורקן למתיחותם
בהחליפם מהלומות עם כדורגלני. הצבחרוז
הגרמנית, אותם ניצחו בשיעור .2:1

צאות הסופיות כבר נודעו בהם, נטלו זד
אמריקאים שש מדליות זהב: ואילו בשאז־התחלקו
רוסיה, צ׳כיה וניו־וילנד.
רוב ההישגים הושגו תוך מאבקים דרמטיים,
כשבין מתחרה למשנהו מפריד הישג
זעיר. כך, למשל, הגיע המתח בין חמש
רבבות צופים לשיאו בתחו־ות־הגמר בקפיצהלגובה. צ׳ארלס דיומס, הכושי האמריקאי
הצעיר ( )20 שנראה כמועמד הודאי לזכיה
באליפות, נתקל כמתחרה בלתי צפוי!בדמותו
של צ׳ארלס פורטר, סטודנט א-סטרלי צעיר,
לאחר שרף הקפיצה הורם לגובה של שני
מטרים ושמונה סנטימטר, נשארו רק שניהם
מכל המתחרים. אולם כשד,ורם הרף בארבעה
סנטימטרים נוספים נכשלו שניהם בשתי הקפיצות
הראשונות, רק בקפיצה השלישית,
הצליח דיומס לרחף מעל הרף ולקבוע הישג
שהוא נמוך בשני סנטימטרים מהישגו הלל
מכסימלי.
בנגט
נילסון, הקופץ השוודי שנחשב כ־מתחרהו
הודאי של דיומס, נפגע ברגלו במבחנים
המוקדמים, לא הצליח לעבור גובה
וטר, השתרע על הדשא ופרץ
הקהל העצום.
ההצגה המרתקת ביותר היתד, ריצת 10
אלפי. המטרים בה נשקפו. מ-־טב הסיכויים
לרץ הבריטי גירדון פירי ולרץ הסובייטי
קוטס. קומס, שהוביל מראשית המירוץ,
משך את סירי לתוך מלכודת. כשנותרו עוד
כאלפיים מטרים לסיום, החל קוטס מגביר
את מהירותו ומאיטה לסירוגין, כדי למשוך
את פירי להדביקו. הוא הצליח בכך. סירי,
שניסה להשיג את קוטס, לא עמד במעמסה
המוגברת ונפל, כשקוטם מסיים בפיניש נהדר
וקובע שיא אולימפי חדש.

גחמה ישראלית
ן * ספורטאים הישראליים היוו רק

מלכודת סובייטית
ך • מ רו תזאת, תוקנו׳ הפגמים והרון ז
/וימפית הנצחית חזרה לרחף מעל ביתני
הכפר האולימפי במלבורן,
בשבוע הראשון למשחקים, עמדו. במרכז
ההתענינות ענפי האתלטיקה הקלת. הספורטאים
הסובייטיים שהגיעו למלבורן הבטיחו
בשחענות.כי הם לעומדים ליטול את רוב
המקומות האשונים . .אולם כשהחלו ההוד
מודדויותד התברר כי האתליסים האמריקאים
שולטים שליטה גמורה בשדה ובמסלול.
בתשעה מתוך 21 ענפי האתלטיקה שהתו

ציגותישרא לי ת; שניים משלושת קברי המשלחת הישראלית לאולימפיאדת מלבורן,
שושנה ריבנר ודוד קושניר בהגיעס״ילשדה התעופה במלבורן. מלבדם השתתפו במשלחת
סוד יואב רענן, שני מלמים ושופט כדורסל. כן הגיעו לאוסטרליה ארבעה עתונאיס מישראל.

| !.משלחת ייצוג. דוד קושניר הוצא מד,תחרויות
המוקדמות של קפיצה לרוחק,
יחד עם עוד 27 קופצים שלא השיגו את
המרחק המינימלי. יואב רענן, הקופץ למים,
נפגע בגבו עוד בשעת האימונים, ויצא
מקו הפושר -שלו. ואילו השחיינית ש שנה
ריבנר .,שעמדה להתחיל בסוף שבוע זד,
במבחנים מוקדמים בבריכה האולימפית, תיאלץ
כנראה לדתות אותם מכיוון שהועדה
הטכנית של האולימפיאדה מצאה את הבריכה
בלתי כשרה לתחרויות, בהיותה קטנה
בשמונה מילימטר מן הדרוש. 1 הנחמה יהיחידה לישראל היתה בעיבדה
שישראלי־לשעבר, יצחק ברגר, יליד ירושלים
שהיגר לפני שש שנים לארצות־הברית, זכה
במדליה זהב׳ ובשיא עולמי חדש בהרמת
משקלות.

118

החי הצד השני של המטכע
ן* אל־עריש, התפעל חייל ישראלי מ־
^ זריזותו של תושב ערבי, שתלה תפונה
גדולה של משה דיין על קירו, נסל את
התמונה לידיו, גילה כי מצידה האחורי ניצבה
דמותו של גמאל עבד אל־נאצר.

קרם סנים אל טנים
ך יתל־אביב, התערבו שכנים כדי להש־
! כין שלום בין דבורה ויהודה גורדון:
לאחר שהבעל סירב לגלח את זקנו, אותו
הציג בגאווה עם שובו ממערכת סיני׳ התחילה
אשתו מגישה אוכל משומר, מהול
במעט חול ,״כדי שתרגיש את עצמך לגמרי
במדבר!״

נהג זהיר
ן* מניפטי, ארצות־הברית, עצרה המש!
טרה נהג שהסיע את מכוניתו הבוערת
לאורך רחובה הראשי של העיר, זכתה להסבר
מקורי :״רציתי לעצור קודם, אבל בכל
מקום ניצבו שלטים כי החניה אסורה.״

ברנדי אקסטרה פיין
וו ר מו טזכ רון
גולדן טוקאי
אדום עתיק
כרמל הוק ישן

יקבי ואעזון לציזן־זנוון יעקב,

בית סבר לנהגות
״ החץ ״
כהדרכת אברהם כחן
ת״א, רה, מנדלי ,6
מעכשיו גם שעורים
בד וסבה

מתנת חנוכה
היפה ביותר היא המצלמה.
כל שאר המתנות נשכחות חיש
מהר רק המצלמה מפוטו־ברנד
מחדשת תמיד את השמ חה
והענין. נותן המתנה
זוכה בהוקרה בלתי נשכחת.
הוראות צלום חנם

הופך את ״נקה לנולין שמפו״
לאמצעי האידיאלי לטפול
בשערותיו• קסם הקצף נותן
ברק, מרכך את השער ומקל
לסדר אותו. כספך יוחזר לך
אם לא תהיי מרוצה.
המפיצים היחידים
חב׳ נורית בע״מ.

ך שנח מראו לי 51 שנה. אני אשה
| 1מבוגרת, למודת יסורים, אם לבן ובת
מבוגרים. בגיל כזה, כשכל אשה אחרת מגיעה
אל הנחלה ואל המנוחה, נמצאת אני
על סף היאוש, מלאת סבל נפשי ואכזבה
מן החיים, כשהחברה כולה מתנכרת אלי.
במשך השנים האחרונות הפכו חיי לגי־הנום.
כל מה שאני מתחילה לעשות נהרס
לחלוטין. בודדה ועזובה, חסרת מקצוע, נרדפת
על־ידי שכני ועל־ידי המשטרה, אין
לי עוד תקוה בחיים. אינני יכולה להתחיל
את חיי מחדש כשהעולם כולו, כולל משפחתי
ובני, מפנים לי עורף. אינני יכולה
להתגונן נוכח כל זאת. הדרך היחידה היא
לספר כיצד הגעתי אני, שולמית בופמן, בת
למשפחה הגונה ומכובדת, עד הלום.
אינני פושעת, לא גנבתי מאיש ולא הרסתי
אדם. כל מה שרציתי הוא לחיות כבן
אדם.

הון חוזר
ף• לונדון, הודה פקיד בי גנב 128 לירות
1מקופת הפירמה שלו, וכי השקיע את
הסכום ברכישת מניות של החברה.

ף ולדתי כעיירה קטנה, ליד אודיסה,
2ברוסיה. הייתי הבת הקטנה ביותר למש־פ&ד,
שמנתה שמונה ילדים. שבעה מאיתנו
נמצאים כיום בארץ. גדלתי בבית מסורתי
ומכובד. אבי, שהיה בעל מחצבות סיד, אדם
משכיל ונערץ על כל יודעיו, רצה שבניו
יצאו מהנדסים ורופאים. הוא דאג לתת לנו
השכלה רחבה! כולנו למדנו בגמנסיה רוסית.
מלבד זאת היתד, בבית מחנכת צרפתית
מיוחדת.
בילדותי חלמתי להיות אחות ומטפלת.
ריחמתי תמיד על חיות ועל בני אדם סובלים,
ורציתי לעזור להם. לא ידעתי שבחיים
אזדקק גם אני לרחמים.
כשהייתי בת 16 עליתי עם שני אחי לארץ•
אחד מהם עובד כיום בחברה גדולה
והשני הוא מרדכי, אחד משותפי קולנוע
מגדלור, שנמלט לפני זמן קצר מהארץ עם
רכושו. באותם הימים הם היו פועלים פשוטים•
יחד עם שני אחי שהגיעו קודם לארץ,
הם יסדו קבוצת אינסטלטורים שנקראה קבוצת
ריבניצה, על שם העיירה בה נולדנו.
הם עשו את הביוב הראשון ברחוב אלנבי.
אני חייתי יחד עמם. עבדתי איתם, ניהלתי
את הבית, בישלתי וכבסתי עבור חמישה
גברים. מלבד אחי היה עמנו עוד פועל אחד,
שלמה מרקמן, בן עיירתנו. ה! א היה מבוגר
ממני בתשע שנים. הייתי אז נערה חיננית
ודי מושכת. ושלמה מרקמן היה מעונין להישאר
קרוב לאחי, שהצליחו בעבודתם.
הוא נשא אותי לאשה.
הייתי אז בת .17 הייתי טפשה. הוא היה
הגבר הראשון שהכרתי, גבר יפה ובריא.
הסכמתי להצעת הנשואין שלו. כעבור שנה
נולדה בתנו הראשונה. בת 18׳ הייתי כבר

כשעליתי ארצה, התחלתי ללמוד לרקוד
אצל הגברת אבילאה. תליתי מאוד כשרונית
ונבאו לי עתיד. אחרי נשואי הייתי נאלצת
להפסיק את למודי הבאלט שלי, מכיוון שבילי
לחץ עלי. אבל המשכתי לנהל את
הבית בשביל אחי ובעלי. אני זוכרת שביים
נשואי, התחתן באותו מעמד גם אחד
מאחי. זאת היתרי חתונה חלוצית, במקום
תזמורת, ניגנו בתוף ובכלי מטבח. היינו
משפחה מלוכדת ושמחה.

ך* טוקיו, גילו מפקדי בית־הסוהר המרכזי
1אסיר שישב משך שנתיים בבית־הסוהר,
למרות שלא ביצע כל עבירה, מבלי לערער
על כך, מפני שלא רצה להביא את המשטרה
במבוכה.

דרך גכר

ך* גאר״טכע, הואשם חיים ברקוביץ
^ בהחזקת שני שקי סוכר גנובים, טען
להגנתו כי קנה את הסוכר ממבריח בדואי,
עבירה שהיא חמורה יותר בעיני החוק מאשר
החזקת רכוש גנוב, אך, לדברי ברקו־ביץ
,״מתאימה יותר לגבר שיש לו כבוד
עצמי!״

צחוק כצד

ף* פירט?מות, אנגליה, הוציא בית־המש־
2פט אישור מיוחד להגיש משקאות חריפים
אחרי השע ת הרגילות, בנשף השנתי
של המועדון המקומי למלחמה בשיכרות.

אשת חייל נמצאה
6י* ירושלים, התייצבה בחורה בת 19
4בלשכת הגיוס, לאחר שהתחמקה משך
שנה שלמה משירות צבאי, הודיעה כי נוסף
על נקיפות המצפון, תקפה אותה לאחרונה
קנאה בכל החיילות המבלות במקומות המעניינים,
שבלב מדבר סיני.

המצוי והרצוי

לנולין טהור בתרכובת מיוחדת

״המנסרה מונע

התוגה חלוצית

לא תלכין סני שוטרך

שולמית בופמ\ .פול׳ אדיר הישראלית,

ף* המאמאטסו, יאפאן, החזיר פורץ 200
2אלף ין, מתוך מיליון ין שהוא גנב,
בצירוף פתק :״מצפוני אמר לי שזה יותר
מדי.״

כרה כור

ך* ירושלים, התלונן תושב נגד שני
^ רמאים, שנתנו לו 50 דולאר במקום
500 הדולאר שקנה מהם בשוק השחור, נעצר
מיד, באשמת ביצוע עבירה על חוקי המטבע
הזר.

מכת אונס

• * פתח ״ תקווה, חטפו פועלי מטוויה את
! מנהל העבודה לשעבר של מפעלם, אחרי
כשלון כל מאמציהם להסביר לו כי רק
הוא מסוגל להבטיח את המשך קיומו של
המפעל, נאלצו לשחרר את מנהל העבודה
ולשלם לו 1500ל״י פיצויים על פי צו
מהשופט.

רבקה מבלים ליד הטלפון. ניסיתי לשוחח
עמו. אמרתי לו :״ישנן שמועות שהתאהבת
באשה אחרת.״ תשובתו פגעה בי כרעם.
הוא אמר :״זה מודרני ולא איכפת לי שגם
לך יהיה אהוב.״
כך החל ההרס בחיי המשפחה שלנו. מעשיו
ודבריו דחפו אותי לחפש גם לי ידידים,
שאוכל לבלות בחברתם. לאחר תקופה קצרה
של צורת חיים זו, ו־ 20 שנות נשואים, הגענו
למסקנה שעלינו להיפרד.
הקרבנות היחידים היו שני ילדינו. מסרנו
אותם למוסד בגבעת השלושה. נפרדתי מבעלי
ללא כל תשלום פיצויים, או דמי מזונות.
חיי היו קשים מהרגע הראשון לפרידה.
הייתי חסרת אמצעים, והייתי מוכרחה
להילחם על קיומי. עבדתי כמטפלת בויצו.
גרתי בחדרים שכורים. התקשרתי אמנם עם
גבר אחר, אך לא יכולנו להתחתן, מחוסר
אמצעים.
וכאן ניחתה על ראשי המהלומה הכבדה.
אחי התעשרו בינתיים, כל אחד בדרכו. הם
תפסו עמדות מכובדות בחברה. אולם הכסף
סינוור את עיניהם. אחרי שנפרדתי מבעלי,
לא רצו להכיר אותי יותר. הם נידו אותי
מהמשפחה וזה 12 שנה שאין לי כמעט כל
קשר עמם. התקיימתי בקושי, מבלי שאוכל
לצפות לעזרה כלשהי מאחי העשירים והייתי
נאלצת לקבל את עזרתם של ידידים.
עם זאת שמרתי על מעמדי וכבודי. הש־תלמתי
בלימוד שפות, הייתי מנויה קבועה
בקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית.

הרומאן התחיל ברחוב
*< רב אחד הלכתי לבדי לקונצרט של
20 התזמורת, שהתקיים באולם האהל. בהפסקה
הרגשתי בגבר זר, העוקב אחרי במזנון.
אחרי הקונצרט ניגש אותו גבר אלי
והתחיל לנהל עמי שיחה. לא הכרתי אותו.
הוא ליווה אותי הביתה ושם גילה לי את
שמו. כיום הוא תופס עמדה ממדרגה ראשונה
בחיי המדינה. וידוע לכל אדם ברחוב.
הוא החל לחזר אחרי. שנינו היינו כבר

נידו אותי, מחמש 6חח
הפך למכונאי בבית חרושת ל־
^ קרח, ועברנו לגור בחיפה. חיינו חיים
תקינים קרוב ל־ 20 שנח. בשנה החמישית
לנשואינו נולד לנו הבן. חיינו היו חיים
רגילים ושיגרתיים, כחיי שאר הזוגות הנשואים.
הייתי עקרודבית ואם סובה לילדי.
בתחילת מלחמת העולם השניה עברנו לגור
בתל־אביב. גם אני וגם בעלי, גויסנו
למשמר האזרחי. הוא היה מפקד אזור ואני
טלפוניססית. אז החלו להופיע הסדקים הראשונים
בחיי המשפחה שלנו.
בהג״א הכיר בעלי אשד, נשואה, חשוכת
ילדים, בשם רבקה. אני לא ידעתי מה שהתחולל•
ביניהם. אולם ראימי שבעלי מתנהג
עמי לא כרגיל. הוא לא היה מופיע בלילות
הביתה. התחלתי לחפש את הסיבה, עד שאחד
מאנשי הג״א סיפר לי כיצד בעלי ו

לג ל חוז ר. שולמית בופנון בחברת בעלה
הרביעי, קרל ברנשטין, רופא שיניים עולה
בולגריה, על חוף הים בתל־אביב רבתי.
אנשים מבוגרים. לאחר שמונה ימי היכרות,
הוא הציע לי נשואין. היתה לי סימפסיד.
אליו ואל האינטליגנציה שלו. חשבתי שאהיה
מאושרת לידו.
הוא היה נלהב ופזיז כמו ילד קטן, המתאהב
בפעם הראשונה בחייו, הוא הציע לערוך
את החתונה מיד. הסכמתי. ברבנות
הודיעו לנו שאי אפשר לערוך מיד נשואץ
ושעלינו להמתין תקופה קצרה. לא היה לו
זמן. נסענו לנס־ציונה והרב המקומי ערך
את טכס נשואינו.
בערב קיימנו את נשף הנשואין בקפה
פילץ בתל־אביב. היינו מאושרים. חשבתי
שוב שהעולם שייך לי ושלמרות השנים ש-

<1רשת בסיפ1רה האישי כתב אשמה מד החברה הישראלית

ת א\תי מרחחר רסזסבי״
תי באשמה בפני השופט וטענתי שעשיתי
מה שעשיתי מתוך חוסר ברירה. הוא קנס
אותי ב־ 75 לירות.
ניסיתי לחזור למוטב. ניסתי לבקש מאתי
שיסדרו לי עבודה במפעליהם כק פאית בקולנוע,
או פועלת בבית חרושת. דפקתי
על דלתות, צילצלתי בטלפונים. איש לא
רצה להכיר אותי. לגבי החברה, מוסב היד,
אילו הייתי מטביעה את עצמי בים ונעלמת.
אבל אני רציתי עוד לחיות.

זהו סיפורה האישי של שולמית
בופמן, הנאשמת על־ידי
המשטרה בהחזקת בית בושת
בתל־אביב. בסיפורה חושפת
בת החברה הגבוהה לשעבר,
את המניעים שדחפו אותה
לדרך זו, ומאשימה את כל
הגורמים שמנעו את חזרתה
למוטב והביאוה, אל סף ה־יאוש.
סיפורה
הוא כתב אשמה
קודר, נגד משפחה עשירה
ומבוססת, שנעלה בפני אחת
מבנותיה את הדרך לחיים
תקינים. נגד שכנים חטטגים
ונגד המשטרה הישראלית,
שאינה מעונינת להקל עליה
את החזרה בתשובה.
בפעם הראשונה נחשפת
בעמודים אלה פרשה עגומה
בשטח הרחוק מעיני הצבור.
עברו עלי, אוכל להתחיל בחיים חדשים. עד
מהרה נוכחתי לדעת כי טעיתי.
נשואינו ארכו בדיוק 48 שעות. בתום
תקופה זאת, נעלם לפתע בעלי. לא ידעתי
היכן הוא, עד שקיבלתי ממנו מכתב. היה
זה מכתב מפתיע, לגבי אדם שכה מיהר להכניס
לחופה אשד, שהכיר ברחוב.
״שנינו התנהגנו כילדים קטנים,״ כתב אלי.
״להתחתן אחר הכרות כה קצרה, היד, זה
מעשה חסר אחריות. אני יודע שפעלתי כמו
נתון בטרנס ...להתחתן בלי אהבה, בלי
הכרות ואפילו בלי שדכן, זד. חטא לא יכופר.
במצב זה מוטב שלא תופענה שום
ברכות והודעות בעתון. הופעתן לא תשנה
את החלטתי. אני עוזב את תל־אביב לשבוע

הכלח המכורה. שולמית בופמן באחת
מטקסי הנשואין שלה. טקס החתונה נערך
בצנעה ברבנות, ללא נוכחות קרובי משפחה.
ימים ואל תנסי לחפש אותי. אם תרצי להגיע
לסדור הגרושין מוטב שמישהו ממשפחתך
יפגש עם אחי. הנני מאחל לך
את האושר שהנך ראויה לו.״
היו אלה נמוקים די טפשיים לנטוש אשה
לאחר ליל הכלולות.
במשך הימים הבאים לחצו עלי בני משפחתו
שאתן לו גט .״עליו להיות אדם
גדול,״ אמרו .״אשד, כמוך תזיק לקריירה
שלו.״
זד, היד, ההלם הגדול ביותר בחיי. הסכמתי
לגרושין אולם ביקשתי שיסדרו אותי
בעבודה כל שהיא, שלא אזרק לרחוב. היד,
מדובר על רכישת קיוסק קטן או ספריה,

המשטרה פרשה רשת
ך* נקודת המשכר החדשה, שוב הת־

שאוכל להתפרנס. הם היו מעונינים לגמור
מהר, הפקידו אלף לירות על שמי בתנאי
שאסכים לגרושין. הסכמתי.
ברבנות נפלתי לרגלי בעלי ובקשתי רחמים.
הסברתי לו שלא אוכל עוד לחידה
חיים תקינים, אם יוודע שבעלי עזב אותי
לאחר לילה אחד של נשואין. הוא היה קשה
כאבן וקשוח.

חזרו^י לדדווב

פלא שנפלתי ברוחי, עזובה מצד
למשפח תי, מצד כל ידידי וחברי, שרק
שבוע קודם לכן רקדו בחתונתי. כולם התנכרו
אלי. עזבו אותי לבדי עם 1000 לירות
בבנק, ללא קורת גג מעל ראשי.
איש לא היה מעונין להכיר אשד, בת >42
שבעלה נטש אותה בליל הכלולות. לא נותרה
לי ברירה. חיי היו הרוסים ללא תקנה.
הלכתי אל האנשים שעוד רצו בי. הייתי
מוכרחה לצאת לרחוב ולמכור את הדבר היחיד
שעוד נותר לי, את גופי.
אחרי שנה קניתי דירה, בה אני גרד, עד
היום. הייתי בטוחה שהדירה תציל אותי מ־הדרדרות
במדרון ושאוכל לחזור לחיים
תקינים. אולם דוקא הדירה היא שהרסה אותי
עד הסוף.
באחד הימים פגשתי ביצחק פרידמן1 ,הג
טקסי מבוגר ממגי ב־ 12 שנה, גרוש 1אב
לארבע בנות. הוא הסיע אותי בטקסי לביתי.
שאפתי אז להציל את עצמי ולהחזיר את
כבודי בכל מחיר. לא איכפת היה לי עם מי
להתקשר ובלבד שיהיה זה אדם ישר שיתן
לי שם.
נישאתי לו לאשה. חיינו המשותפים החזיקו
מעמד שנה וחצי. הם התפוררו בגלל
סיבה אחת בלבד, בגלל שכני לבית.
לא הסתרתי מבעלי החדש את עברי, שהרי
גם הוא הכיר אותי בתור כזאת. אולם
השכנים לא יכלו לסלוח לי על מה שהייתי.
הם החליטו לגרשני מהבית, בכל האמצעים
שבידיהם. הסתתם היתד, שיטתית. הם היו
עוצרים כל אדם שבא לבקרנו ומספרים לו
כי במקום קיים בית בושת. הם הפיצו
שמועות־כזב בין כל השכנים, בכל החנויות.
לא יכולנו ללכת ברחוב מבלי שיצביעו עלינו
באצבע.
שנינו נשברגו. בעלי לא החזיק מעמד
ונפרד ממני. נשארתי שוב לבדי, ללא מקורות
קיום וללא אפשרות להתפרנס. חיי לא
היו שווים הרבה, אבל רציתי לחיות בכל
מחיר — ולוא גם במחיר כבודי.
חזרתי לרחוב, הפעם בשפל המדרגה —
יצאנית־רחוב פשוטה. אולם לא קל לאשר,
בגילי להסתובב ברחוב ולחפש לקוחות. החלטתי
שמוטב שאשכיר את אחד מחורי לבחורות
ממקצועי, תמורת תשלום, כפו בכל
בית מלון.
שכני לא יכלו לסלוח לי את זאת. הם
הלשינו בפני המשטרה ואני נעצרתי. הודי

ש נס שהציל אותי. הצלחתי להשכיר
את אחד מחדרי לעולה חדש, הפא שיניים
בשם קרל ברנשסיין. בבולגריה, משם בא,
הוא היה קומוניסט. בארץ כולם פנו אליו
עורף. מצבו הכלכלי היה גרוע.
עזרתי לו ברגעיו הקשים, בהיותו אדם
חדש בארץ, בלי כסף ובלי ידיעת השפה,
עם אולקוס ומשפחה ענפה של זקנים תשושים.
עזרתי לו לפתוח מרפאה קטנה. כעבור
חצי שנה נישאנו.
לא נישאתי לו מתוך אהבה, אלא מתוך
תודה לאדם שהסכים להעניק לי את שמו
וחסותו. סיפרתי גם לו את כל עברי. לקחתי
אותו למשטרה שיראו לו את התיק שלי.
הוא הסכים לכל. הוא היה אדם מתקדם.
הייתי לו אשר, למופת׳ בכל המובנים. עזרתי
לו להתבסס, רכשתי עבורו לקוחות.
השכנים הבטיחו לעזור לי לחזור למוטב.
הם אף הבטיחו לבוא לחתונה. איש מהם
לא בא.
אחת מהם לא רצתה לסלוח לי את עברי.
היתד, זאת נחמה שטיבלמן, אשה גוצה
ובעלת מום, אשר הקדישה את כל חייה למלחמה
בי. היא היתד, עומדת ימים על גג
הבית, מתבוננת בכל המתרחש בחדרנו. היא
היתה עוצרת את כל הבאים להתרפא אצל
בעלי, בסיפור שהמרפאד, אינה אלא בית
בושת. אדם כזה לא היה חוזר שנית. לא
רק זאת, אלא גם לאחר שבעלי קיבל משרה
בקופת חולים היתד, היא רואה מתפקידה
לרוץ לקופת החולים ולספר לכל הפקידים
והאחיות כי ד״ר ברנשטיין אינו אלא סרסור
ואשתו פרוצה. זה שבר אותו. לא בבת־אחת,
אלא אחרי שנתיים וחצי. בפעם הרביעית
בחיי התגרשתי.
מה שנותר לי לעשות היד, לסיים את חיי.
אבל לא רציתי לגרום נחת לשכני; המשכתי
להילחם. עד שהמשטרה פרשה לי את הרשת.

אויב
הצבור מס1 ,
**יכדתי כל תקוד! להתקשר עם גבר
^ ב ר צינו ת. התחלתי להזמין לביתי בהזדמנויות
שונות כל מיני אנשים לשם שיחה,
הכרה ובילוי. היו אלה בעיקר אנשים מהחברה
שהייתי שייכת לה קודם לכן, ושפנו
אלי עורף.
כל גבר שביקר אצלי בבית היה מוכן ל
שבת
ולשוחח עמי׳ לבלות, לשלם את התמורה
וללכת. איש מהם לא היה מוכן
להופיע עמי בפומבי. באופן כזה הכרתי
אנשים מענינים, בעלי השכלה ובעלי עמדות
מפתח בחיי המדינה. רובם היו בני החברה
הגבוהה, בעלי עסקים גדולים וכדומה. הייתי
אהובה על כולם; כל מי שביקר אצלי היה
ממליץ בפני מכריו להכיר אשד, מענינת,
שהחיים כה הרעו לה.
סופר צעיר אחד, שהיה בין המבקרים,
התרשם עד כדי כך מפרשת חיי הטראגיים
עד שחיבר בהשפעתם מחזה, בו ממלאת
אשד, בדמותי את התפקיד הראשי. המחזה
עמד להיות מוצג בקאמרי, אולם הוצא מ־הריפרטואר
מתוך אי־רצון לפגוע בבעלי
השני, איתר, אישיות שבגללה התגלגלתי
מדחי אל דחי.
מובן שכל הביקורים האלה לא עברו בשקט.
הם היו מלווים סקנדלים ומריבות
יום יומיות עם השכנים. ניסיתי למצוא עבודה,
אך בכל מקום, היה מיד נודע לכולם
מי אני ומה אני, והייתי מפוטרת.
כך הגעתי למצב בו קשרתי קשרים עם
יצאניות צעירות, שהחלו לבקר אצלי בבית.
לא היה זה בית בושת במובן החוקי. הייתי
שבעת רצון שהיתר, לי חברה כלשהיא ולוא
תהיה זו חברה של יצאניות.
עד שנלכדתי ברשת המשטרה. באחד הביקורים
מצאו אצלי גבר ובחורה באחד החדרים.
מציאת גבר ובחורה בחדר אינה
אומרת עדיין שבמקים נמצא בית בושת.
אף על פי כן נאסרתי, האשימו אותי בהחזקת
בית־בושת. באותו פרק זמן נעצרו
עוד שבע יצאניות ברחוב. בעזרת איומים
והבטחות שונות הצליחו לסחוט מהן עדויות
כאילו אני אויב הצבור מספר אחד,
האשה שהוציאה בנות אלה לתרבות רעה.
היה זה מגוחך להתחשב בעדויותיהן של
נשים שתמונותיהן נמצאות זמן רב במשטרה,
והידועות בתור פרוצות מושבעות.
החקירה נגדי נמשכה כמעט שנתיים. משך
שנתיים אלה עשיתי את כל המאמצים לחזיר
למוטב. התנהגותי, שהיתר, כל הזמן תחת
פיקוח המשטרה ושכני, היתד, ללא פגם.
הלכתי בכל הדרכים האפשריות כדי להתקיים
ביושר. אולם הפעם עמדו בדרכי, נוסף
על שכני, גם סוכני ושוטרי משטרת ישראל.
הפכתי בעיניהם לאויב הצבור שאין
לו כל זכות קיום במדינה, ואני אשד, גלמודה
ומבוגרת ושבעת יסורים. שום מוסד
לא היה מוכן להעסיק אותי, שום אדם
לא היה מוכן להתחבר איתי.

כקשה כשומה
**שיתי מאמץ אחרון להתקיים ב־דרך
ישרה. פתחתי בדירתי, שהיא הדבר
היחידי שנותר לי, מעין בית אוכל קטן.
משך תקופה מסויימת הכנתי ארוחות צהרים
בלבד, עבור אנשים בודדים. כעבור
זמן קצר כבר היו לי כשמונה לקוחות קבועים,
שהיו אוכלים אצלי ארוחות צהרים.
זה נמשך זמן קצר מאוד. עד שאחת מש־כנותי
מיהרה להודיע למשטרה כי אני מקבלת
יום יום בשעות הצהרים את אותם
הגברים. זה היה מספיק. תיקי נפתח מחדש
ונהרסתי שוב.
אני אשד, שהפסידה את כל מה שהיה לה
בחייה. את ילדיה, את משפחתה, את כבודה
ואת שמה — זה מחיר יקר מדי עבור התנהגותי.
לא נשאר לי אלא לפנות לחברה
בבקשת רחמים פשוטה: הניחו לי לחזור
לחיים ישרים.

אהכתא . 0בימי אושרה עס בעלה הראשון, הצטלמה שולמית בופמן בחברת בנה. הבן
נמצא עתה בחוץ לארץ, מתכתב לעתים רחוקות עם אמו. בתה ובני משפחתה סרבו להחזירה
לחיק המשפחה, לאחר שסטתה. שולמית, בופמן נשארה עתה בודדה וערירית ללא תומן:

* ו ח פו

בחזרה מסיני...

כתיקונם וודאי לא היו יכולים לעמוד במאמץ הפיסי של
נהגי חזית אך עשו עתה את הכל כדי למלא מקומם
של מספר לוחמים רב ככל האפשר.

טור אריך של אוטובוסי
״דן״ היה מוסתר באפלולית הבוקר.
הוא עמד לאורך כביש צדדי. טורי
חיילים עמוסי חגור קרב, רובים ,״עד
זים״ ,מקלעים, כאזוקות ומרגמות,
עלו כסדר מופתי, תפסו מקומותיהם,

״יכו לתזיזה*״
בימים כתיקונם נהגו מוסדות ואישים לבטל, כלאחר
יד, את היתרון הטמון במסגרת הקואופרטיבית למשק
ולבטח ן המדינה. מבצע ״קדש״ החדיר יתרון זה מחדש
לתחושת הציבור — האופן בו הועמד קואופרטיב ״דך
לרשות כוחות הבטחון במהירות, באיכות ובשלמות.
רק גוף ממושמע עקב עצם מה תו הקואופרטיבית כנהגי
״דן״ יכול היה לבצע את שביצעו בתוך אזורי החזית.
תוך שעות מהקריאה הועמד צי האוטובוסים של ״דן״
לרשות צד,״ל .״דן״ בחר באוטובוסים הטובים ביותר
ללוחמי החזית והשאיר במרחב תל־אביב רק את המכוניות
המיושנות מראשית שנות השלושים. פקחי ״דן״
עברו בג׳יפיהם בקווים׳ הורידו מספר אוטובוסים מקו
זה, מספר מקו זה ומאות המכוניות הגדולות והחדישות
החלו נעות לעבר החזית.
״דן״ לא הסתפק בכך, הבטיח יעילות מקסימלית של
האוטובוסים המגוייסים על־ידי כך שהתקץ ציוד נוסף
ומיוחד בכל אוטובוס. ציוד זה כלל ארגז של כלים,
מלאי נוסף של דלק ומספר צמיגים רזרביים.

עם הלוחמים בנקודות הזינוק.

בפי שנמסר לסופרנו הגיעו
מרבית האנשים לעבודתם והנחלת
״דן״ עושה מאמצים לספק את כל
צרכי התחבורה כעיר.״

למטבע היה גם צד שני. היה זהי המחסור שהורגש
בעורף 650 .אלף תושבי. מרחב תל־אביב אותם משרת
״דן״ התנהגו בימי המערכה למופת, התיחסו בסבלנות
לעיכובים, איחורים והפסקות בשירות. אך למרות כל
הקשיים קויימה רשת התחבורה במלואה בכל מרחב
״דן״ .אם כי המערכה חייבה, כמובן, לצמצם פה ושם,
ליצור פער בלוח הזמנים.
״דן״ קיים את התחבורה בכל התנאים ובכל השעות.
נוצלה המכונה האחרונה והאדם האחרון. נהגים עבדו
ברציפות מחמש בבוקר עד עשר בערב — שבע עשרה
שעות ביום.

מייד עם החזרת הרכב מ•
מסעיו המיוחדים הוא הוכנס שוב לתנועה
הרגילה, כמידה שלא היה
זכוה לשיפורים.״
(״על המשמר״)

לפני במה ימים ראיתי נהגים
אלה כשחזרתי מעזה. רובם היו
כדרכם מן הדרום, מאובקים . ,עייפים
וכלתי-מגולחים. ברור היה שלא ישנו
במה לילות. אף משהו נצנץ בעיניהם
האדומות. אלה היו אנשים שיחד עם
נהגים אזרחים אחרים יצאו בחשאי
מבתיהם כליל הגיוס, והם הם שהביאו
את החיילים לשדות הקרב.״
(סגן-אלוח משה פרלמן, דובר הממי
~זיד! יורד״״ר
וצה״ל ב״קול-ישראל״) שלה מניצנה עד מבואות איסמעאליה׳ מעזה ועד קסיימה,
לאורך מאות קילומטרים של כבישים ודרכי־עפר, נראו
האוטובוסים עמ.ם י החיילים. אוטובוס של ״דך, שעוד

נשא את השלט ״מס׳ 5״ היה בין המכוניות הו
שעברו את אל־עריש דרומה.
האוטובוסים.
_ זהו היתרון
__ אפשר

העצום ז

לגייסם בן לילה. להפוך אותם לרכב המוביל את העם
הל. חם לנצחון. א־ש אינו יכול לעקור את מסילת־הברזל
כדי להעביר חיילים למרכז חצי־האי. סיני, אבל את קווי
האוטובוסים אפשר להעתיק תוך שעות מעטות לקו
חדש, במרחק של מאות קילומטרים.
וכך היה ״דן״ ,בקואופרטיבים האחרים לתחבורה, אחד
הגורמים החשובים בהצלחת מבצע ״קדש״ ,מבצע מיגור
התוקפן המצרי. המטה הכללי של צה״ל ידע כי יוכל
לסמ ך על ״דן״ ועם הקריאה הראשונה הועמד מרבית
צי האוטובוסים של ״דן״ לרשות כוחות הבטחון.
אותה שעה נמצאו מאות: רבות של נהגי ״דן״ בשירות
פעיל בחילותיהם השונים וקשישי ״דן״ התנדבו לנהוג
באוט בוסים המגוייסים. היו אלה הוותיקים אשר בימים

האוטובוסים שעברו בדרכי המדבר, חזרו מן המערכה
כשרבים מהם טעונים אכשרה יסודית ושיפוץ ניכר
לקראת הכנסתם מחדש לשירות סדיר. יעברו שבועות
רבים עד שתקן האוטובוסים של ״ ד ך ימולא.
ועדיין אין זה הכל. המערכה אילצה את הממשלה
להנהיג קיצוצים והיטלים כדי לממן את הוצאות ר,בטחון.
גביית מימון המלחמה ונוטלה במיוחד על גופים מאורגנים.
ו״דך בתפקיד עול גובה אוצר המדינה יגבה תוספת
חירום בגובה ממוצע של יס׳ל 10 ממחיר הנסיעה.
״דן״ ,העומד בגלל אלפיו הציבורי בנוחיות רבה
כזאת לרשות השלטוגנת• ,אינו מסתפק בכך. הוא יעשה
מצדו מאמץ נוסף. ב תז^ החירום — לחסוך, ככל האפשר
דלק, יקר. תנועת האוטובוסים תצומצם על־ידי הורדת
מכוניות מן הקודם והגדלת הפער בין הנסיעות בשעות
השפל׳ ובשעות הערב יועסקו רק אוטובוסים בעלי
מבעי דיזל על־מנת לקמץ ככל האפשר בדלק.
ל־ 650 אלף תושבי מרחב ״דן״ צפוייה גם בשורה
טובה: אחר שמשך שנים טענה חברת ״דן״ כי יבוא
האוטובוסים אינו. עומד. בכל יחס לגידול האוכלוסיה
ודרשה כי יובאו יותר אוט בוסים נתקבלה עתה דעתה
של ״דך ומבסת׳היבוא של האוטובוסים לשנה הקרובה
כבר הוגדלה תוך התחשבות בנסיון השבועות האחרונים.

העולם הזה 998

אנשים
ריחו שד סי1
ראש הממשלה 11ד בף גוריץ ערך השבוע
ביקור בשארם־אל־שייך בחברת אשתו,
פודה. כשהציע אחד המפקדים להסביר לה
את המצב הצבאי תוך עיון במפות, ענתה
אשתו של ראש־הממשלה :״אינני זקוקה לשום
הסבה ת ואין לי מדי להסתכל במסות.
די לי להתבונן בפניו של דוד׳ ומיד אני
רואה מה המצב טיול בסיגי ערך
גם חבר הנהלת הסוכנות זלמן שז״ל, שחזר
משם כשהוא כופר בדעתם של משרד־הדולות
והרבנות הצבאית׳ בדבר קדושתו
של חצי־האי, הסביר שז*ר :״הרחתי את
האוויר של סיני — זה לא אווירה של אריך
ישראל. אין שם שום קדושה
בתיאור מסעי־הסלאות של הרב הצבאי
הראשי אלוף משגה שלמה גורן ברצועת
עזה, מסופר, משום מה בשבועון
הרבנות הצבאית הראשית נזחניים כי הרב
ומלוויו הבחינו מרחוק בכמה ערביות תמי-
רות׳ הנושא־ת כדים על ראשיהן, אבל
״לא היה לנו זמן להתעכב
השייך הבדואי סוליימאן אד חוזייל,
זכה השבוע בפרס מיוחד במינו. במסגרת
תחרות בישול שנערכה מסעם מנן
דוד אדום בירושלים, זכה כבד הכבש הצלוי
באורז שלו, לפרס הראשון — בילוי של
סוף־שבוע במלון השרון. השייך תרם את
הפרס למען חייל פצוע מקרבות״סיני.

לבון בתיאטרון
בידיו של חבר מועצת עיריית ירושלים
רחמים כלנתר, יוצר דימונח ״כלנתר-
יזם* ,יש תעודה מודפסת בדפוס, המעידה
כי הינו סגן־ראש עיריית ירושלים וד׳חתומה
בידי ממלא־מקוסראש העיר מרדכי איש*
שלום. הסביר כלנתר את פרשת התעודה
המוזרה: כשבא לבני־עדתו הבוכאריים, שאינם
נוהגים לקרוא עיתונים, סירבו הללו
להאמין כי באמת נתמנה לסגן ראש־העירייה.
גם מכתב חתום לא סיפק אותם׳ והם הודיעו
לו כי יתנו אימון אך ורק בתעודה
מודפסת. לכלנתר לא נותרה ברירה
המזכיר הכללי של ההסתדרות פנחם
לבון שלח השבוע למערכת למרנוב מכתב
מלא התמרמר! ת, למחרת פירסום דעתו על
הצגת מחזה רגיל, במודעה של התיאסרון
הקאמרי. לבון, שאמר לדברי המודעה כי
״עוול גדול געשה לנוער באם כך רוצים
לתארו* ,טען במכתב כי ״(א) לא נתבקשתי
על־ידי איש לפרסם ברבים את דעתי על
ההצגה( .ב) לא מסרתי לפירסום שום הר
דעה על ההצגה( .צ) הדברים שפורסמו
בשמי אינם מבטאים את דעתי על ההצגה*
המנהל הכללי של משרד הדתות
שמואל זנוויל כהנא הזמין השבוע את

1 3למציע ש עברי קולע

הרב הראשי של תל־אביב יהודה איפר
אונטרמן לקחת חלק בסימפוזיון, בו
בודדה השאלה היכן מקומו הנכון של הר־סיגי
ההיסטורי. כששאל אותו אונטרמן מה
צידך יש בסימפוזיון, הסביר כהנא כי בעניין
זה קיימות השערות רבות מדי .״מה
איכפת לך ריבוי ההרים?״ השיב אונטרמן,
״העיקר שיש תורה אחת ויחידה מוזמנת
אחרת לסימפוזיון היתר. ד*ר נחמה
לייבוביץ, עורכת שיעורי התורה בקול
ישראל. אמרה ד״ר לייבוביץ׳ לכהגא :״שכחת,
ששלושה ימים לפני העלייה להר־סיני נצטוו
בני ישראל: אל תגשו אל אשד?.״

המעיל לאשה. לגבר. לנערה ולנער
הקווים האופיניים המציינים
מעיל דפל הם:
• מיועד לשמוש לכל
עונת הסתו והחורף.
• תפור מאריג צמר
מיוחד בגוונים שונים.
• ספורטיבי.

הסברת כשלון ההסברה
בין האמנים שיצאו השבוע לבדר את
החיילים בחצי־ר׳אי סמי, נמצא גם איש הבימה
אהרן מפקין, שבסיימו את תוכניתו
הכוללת קטעים מהצגותיו, התיישב בין
החיילים על הקרקע, ליד מדורה, סיפר שעה
ארוכה זכרונות מימי שירותו כקצין בצבא
האדום, וסיים בזמר החיילים הרוסי שלו:
״היד, היו שני חיילים הסופר שלום
אש, שהתקבל השבוע כחבר בהסתדרות
העובדים, זכה לברכה נלבבת ביותר מפי
איש יועדת־החברות של ההסתדרות, שמסר
לו את פינקס־החבר :״שתאריך ימים ושנים,
ותתמיד בפעילות בסניף ההסתדרות בבתים!״
התלוצץ השבוע פקיד במשרד־החוץ:
מדוע נשלח, בין השאר, מנהל משרד
ראש הממשלה תדי קולק למסע הסברה
בחוץ־לארץ? כדי להסביר בגויים, כי ישראל
איננה כל כך בלתי־צ דקת כפי שנראה
לנוכח מסע ההסברה הכושל שהוא היה אחד
האחראים הישירים לו ח״כ מפ״ם
מאיר יערי טרם שכח את הלקח שלמד
בשעת גילוי מכשיר־ר׳ד׳אזנה במשרדו: כשנראה
השבוע מקיים התייעצות עם אנשי
מפלגתו בקפה עטרה בירושלים, הסביר
יערי מדוע אינו מקיים התייעצויות כאלה
במזנון הכנסת :״שם לא מקשיבים למה
שצריך להקשיב, ולעומת זאת מקשיבים
למד, שלא צריך להקשיב ראש עיריית
תל־אביב חיים לכגון, שביקר השבוע
אצל יחידות שריון ר,חונות אי־שם בסיני,
התלוצץ ואמר, כי מאחר שהשריונאים אומצו
על־ידי תל־אביב, ממילא הם אזרחי כבוד
של העיר וגבולות העיר התרחבו איפוא
עד לחצי־האי סיני, המקום בו הם ח נים.
מיד קרא אחד החיילים קריאת־ביניים :״נכון
מאד! גם הריחות מעידים על כ ך
הרב יהודה לייב הכהן מיימון, הסובל
מחולשת־ראייה, רכש השבוע זוג חדש
של משקפיים עבי־זגוגיות. נאנח הרב :״אוי
לעיניים שכך רואות מעשהו הראשון
של חיים בר־אילן, פקיד בכיר
במחלקת ההתיישבות של המכנות, לאחר
התמנותו למנהל החברה עלי־טבק בע״נז;
להפסיק לעשן.

>109 ןיו!ע<ב1ע
• ראש ממשלת ישראל דוד כן־גוריון, באיגרת למרכז מפא׳׳י:
״הצלחנו במערכה הצבאית, אך האוייב הצליח במערכה הפוליטית.״
• העיתונאי יצחק זיו־אב, במאמר ביקורת על כשלון ההסברה :״הצבא
המנצח עודנו תועה אתנו במדבר־סיני של ההסברה הישראלית.״
• שר־הפנים ישראל בר־יהודה, בנאום בירושלים :״הפוליטיקה צריכה
להתנהל לפי נוסח חב״ד — מוח קר ולב חם.״
• שר־האוצר לוי אשכול, בהסבירו את המעמסה הכספית של הסיבוב
השני :״ביציאת מצריים נאמר: ואחרי־כן יצאו ברכוש גדול. אבל הכניסה למצריים
מצריכה רכוש גדול.״
• ח״כ חירות יוחנן כאדר, לאחר ששמע בי יושב־ראש הנהלת הסוכנות
ד״ר נחום גולדמן מחכה לרשיון לבוא לישראל, בגלל האיסור על אזרחים
אמריקאיים לבקר באיזור :״קודם הוא חיכה לרשיון מרוסיה כדי לבקר במוסקבה.
עכשיו הוא מחכה לרשיון מאמריקה כדי לבקר בירושלים.״
• ראובן׳(,,רומק״) גרינברג :״היינו צריכים לעשות הסכם עם רוסיה
— שהם לא יצאו מהונגריה ואנחנו׳ לא נצא מסיני.״
• העיתונאי בן־ציון כץ, כאשר בעצם ימי המערכה ניגשו אליו שני
ילדים על מנת להתרימו ליום־סרט :״התותחים רועמים, האזעקות מיבבות —
והקופסה מקשקשת.״
• הסופר יהושע בר־יוסף, לאחר ביקור בתיאטרון :״יש הצגות בתיאטרון
הישראלי שמן הראוי להכריז עליהן, כי הכניסה למבוגרים למעלה מגיל 16 אסורה
בהחלט.״
• נשיא ארצוודהברית דוויים אייזנהואר :״כל עוד כוחנו אתנו -
נישאר חופשיים. אם נהיה חלשים — יישארו אחרינו רק הכוונות הטובות שלנו
ככתובת על גבי מצבתנו.״
• כוכב הקולנוע אלק גינס, המתעתד לבקר בקרוב בישראל :״בריטניה
וארצ ת־הברית הן שתי ארצות אשר מפרידה ביניהן רק הלשון המשותפת שלהן.״

חעילס ח;ס 998

השם העברי המבוקש צריך להיות
קולע ומורכב לא יותר משתי
מלים.

פרס ראשון: מעיל דפלו
פרם שני: זבות קניה
ב־ 30ל״י.

פרס שלישי: זכות קניה
ב־ 20ל ״י.
הצעות יש לשלוח לא יאוחר מיום
7.12.56 אל ת. ד 784 .תל־אביב,
ולספן על המעטפה ״מעיל ופל*

תל״אביב

:דת׳ נחלת בנימין 44
רחובאלגבי 74

ח י 6ח: רחובהרצל 37

ומאריך

ימי כביסתך
דרשי

כפירוש

״ כביס -נקה״
ואל תסכימי לזיופים.
קופסה רגילה
עבור 4ק״ג כביסה
או קופסה ענק
עכור 8ק״ג בכיסה
תוצרת ביח״ר נקה
המפיצים היחידים:
__ חברת נורית בע״מ

1955

מתנה נאה לחנוכה הפרס הגדול
40.000

להשיג בכל הבנקים

אמנות

סף, כיצד רואה איתו 998/000״פיקח,
בעל חוש הומור, נאה וגבוה. בקיצור:
מושלם.״

אמא שלו אומרת
זוכרים את תמונת ארבעת המוסקטרים
המזוקנים שנמצאה באוטובוס ירושלמי?
מסתבר שדברים כאלה קורים באמת.
לא מכבר הגיע אלי מכתבו של הבחור
שאיבד (בלי מדכאות) את התמונה.
.בכל עשרים ושלוש שנות חיי,״ כותב
הוא. ,אינני זוכר מעודי מספר כה
גדול של טפיחות נב עד כדי ערעור
עמוד השדרה, כמו שספנתי עקב פרסום
התמונה בה אני מצולם עם שלושת
חברי. .חיי׳ איד הגעת להעולם הזה?״
.שמע, אתה יודע? ראיתי את תנוונתך
בד,עולם הזה.׳׳ היריעה היא באמת קצרה
מלהכיל את מבול השאלות שניתכו עלי,
וכמובן על שלושת חברי שקשה להם
להשלים עס הפירסומת הגדולח.
,פירסומת זו גרמה לי שלא במתכוון
להיווכח, מה רבים הם קוראי העולם
חזה בירושלים. כ־ 90 מאלה שחעירד לי
על פ־ירסום התמונה, אינם מוכרים לי
כלל. ועתה לעניין: מרגע שלקחתי את
העתון ליד, תקפה אותי הסקרנות לדעת
מי האלמונית שמצאה את התמונה, וח־
״דואגת׳׳ לחברתה יותר מאשר לעצמה.
חוץ מזה, חושבני שבארנק שלי היתה
גם כתובת שכתובה היתח על גבי מכתב
שנשלח אלי.
׳ .מילא, אינני מצטער על שהארנק לא
הוחזר לי בהקדם ובלי בעיות. עצם העובדה
שהתמונה נשלחה להעולם הזה,
מרמזת לי שבת זו נמנית על קוראותיו
של השבועון, ובת כזו חייבת לחיות
מעניינת

מי פ ל, אייר?
מכתב השבוע ( )998/1099 נכתב אלי
אנגלית, והוא שונה, תודה לאל, ממכתבים
רבים שאני מקבלת, תריסר בס־רמזה:
״מכתב
זה הוא אליך, רותי,
״יש לי בעייה, רות׳ ובעייה מוזרה
למדי. אני רוצה שתעזרי לי, משום שידידי
הישראלי המליץ עליך כעל מומחית(??)
בשטח זה.
״התוכלי למצוא לי נערה? אני מניח
שאינני מקורי ביותר, א ך...
״כל מה שאני יודע אודותיה הוא:
)1(.היא תל־אביבית,
״( )2שמה הפרטי הוא מיכל,
״( )3היא תלמידת שביעית של בית
ספר תיכון תל־אביבי,
״( )4פגשתיה בתערוכת האטום ביום
ששי.21.9.56 ,
״מבינה את, בוקר נאה, שמיים נאים,
נערה נאה. מה אתה צריך יותר? היא
מצאה חן בעיני. ואשר לה — בוקר
נאה, שמיים נאים ודרום אפריקאי נאה
— זה אני ...אני חושב שגם אני מצאתי
חן בעיניה.
״השאלה היא: כיצד למצוא אותה?
זוהי כבר עבודתך שלך. על כל פנים
לחשתדל שהיא תתקשר אתי.
בתודה וברגשי הערכה ממעמקי לבי
המאוהב,

( )998/1101 מספר שהוא מהווה בעייה
סוציאלית חמורה .״אין לי חברה...
למוישה, לאיציק, ליענקלה, לכולם יש
חתיכות אלף, ורק לי אין. בחופשות,
אין צורך לומר׳ אני ערירי, מחפש בנות
ביום ובלילה, בדרום תל־אביב או בצ־פונה.
אבל לשוא. אמא שלי אומרת
שאני אבוד. עוד רגע ואסכים לדבריה.
על כן החלטתי לבקש את עזרתך. אולי
יתחיל ;/כת לי לעת זקנה — אני בן
עשרים.
״פרסמי, איפוא, שיש בי ובאמתחתי
פקחות, יופי, טוב לב, תעודת בגרות..׳׳
הוא מסרט עוד מעלות לאין סוף. בקיצור,
מי רוצה לפתור בעייד, סוציאלית?

שטות פנטסטית
״לעתים אנו קוראות במדור,׳׳ כותבות
( ,)998/1102״שאיזה בן או בת כותבים
שאץ החיצוניות חשובה להם. במחילה
מכבודם, זו שטות פנטסטית, מני
ה שהאופי משתקף בחיצוניות. יסלחו
לנו בעלי חזות מכוערת, שדעתם לבטח
אחרת, אך הם יכולים לחסוך להם למפרע
את הקריאה.״
שתי הנערות הללו לא ציינו את גילן,
אך לא קשה לנחש לאור דבריהן, לא
כן? הן, כרבבות אחרות ,״נורא נחמדות״
,רוצות להתכתב עם בני 19־,18
ונחשו מה עוד? בטח! שישלחו תמונות.

מי אמר שהוא זקן?
( )998/1103 טוען כי רוב הכותבים
אלי, הם או נערים הממלאים עתה את
שירותם בצבא, או בנות 16 המחפשות
בחורים בעלי השכלה אקדמאית, צנחנים,
או כל אחד אחר שאפשר להשוויץ אתו.
השכלתו שלו, אומר הוא, איננה
אקדמאית, כי אם תיכונית בלבד( .נורא,
לא?) וזאת משום שאת עברו הקדיש
לפלמ״ח ולבניית הנגב. הוא טוען כי כל
אותן ההרפתקות שאותן נערות מחפשות
ואותם נערים מספרים עליהן —
הן כבר מאחוריו. אך אין זאת אומרת
שהוא זקן היושב ליד האח וגם גבו
כפוף כחטוטרת, כמו בשיר המפורסם.
טרם מלאו לו שלושים. הוא חושש כי
רוב הנערות הכותבות אלי, אינן מעוד
יינות בבחורים שעברו את גיל העשרים
ושתיים. מובן שהוא לא צודק, ועליכן
להוכיח לו זאת.

הסיפזם לן

חשבתן שאפרסם כאן את שמו, מהי
פוצ׳רה! עיניו נשואות רק אל מיכל.
מיכל, הלא תשאלי לשלום אוהבייך?

בקיצור, מושלם
( )998/1100 טוענת שהיא נערה רגילה
בהחלט. היא נמצאת עתה בצבא, ומקצועה
בחיים הוא ההוראה. לכן מתעניינת
היא באמנות, ספרות, פסיכולוגיה
וחינוך. אל תפחדו, גם בבחורים.
ובהוכחה לכך, היא רוצה להתקשר עם
בחור שגילו נע בין 24ל־30
מורות וחיילות, נראה, שוגות אף חן
בחלומות על תכונותיו של הגבר הנכ
אמיר
עודד, דאר צבאי ,2119 צה״ל,
חוא אחד מאותם הברנשים חמאושרים
חמוצאים תמונות נערות כה יפות כזו
שלפניכם. וחרי דבריו:
״איני רוצח לומר שדווקא זו ורק זו
היא חמיפוס שלי, אבל היות וחתמונה
חגיעח לידי, הייתי מאד שמח לחנות בח
גס אחרים, וכמובן, למצוא את במלת
חתמונח.״
ציור הטיבוס אל הקיר
בשנת ,1938 החליט המשטר הנאצי בגרמניה
לגרש מן המדינה את כל היהודים
יוצאי פולין אל הגבול הפולני. פולין של
ערב מלחמת העולם השנייה לא התלהבה
לקבל אליה את היהודים המגורשים. עשרת
אלפי היהודים המגורשים
נתקעו, איפוא, למשך חודשים
רבים בעיירת הגבול
הקטנה סבונצ׳ין, מקום בו
היו מרובים יותר מתושביו
הקבועים של המקום׳ ושוכנו
זמנית באורוות גדולות ו־באולמים
ציבוריים.
בין המגורשים נמצאה גם
משפחת וולץ, עם בנה לי־או,
בן ד,־ .13 לנער, שגדל
בעיר אפן בגרמניה, לא היה
איכפת כלל שלימודיו הסדירים
בבית־הספר העממי הגרמני
נפסקו לפתע. אדרבה,
הוא שמח על כך שיכול היד.
לבלות את זמנו כטוב בעיניו.
מה שהיה טוב בעיניו
הוא התבוננות בלתי־פוסקת
בעבודתם של הציירים פרלי
פלציג (כיום יוצר המוזאיקה
המפורסם ביותר בישראל)
ודן גלבארט (כיום
הקריקטוריסט של השבועון
בקיבוץ ומחבר הספר פנימי
בהחלט) ,שהיו אף הם בין
המגורשים וו־,ועסקו בעבודות
גראפיות למען הג׳וינט
האמריקאי, שפירנם אז את
המגורשים.

המאוחרות. למרות התנאים הקשים, הצליח
הקורס לרתק 30 תלמידים מתמידים, בתוכם
הצייר משה ברנשטיין.
שרידי סכל אנושי. ההשתלמות בפאריס,
שבוצעה עם תום המלחמה ,״לא
נתנה לי כלום,״ לדברי בזם. הוא המשיך
לשקוע גם במרחקים בציורים מנושאי הארץ
והתנ״ך.
בשובו ארצה, חילק בזם את זמנו בין
הציור באטלייה שלו לבין ביצוע גראפי של

כיגתיים, שחקן׳ .״א

היו המורים הראשונים
שלי לציור,״ נזכר השבוע
הנער מסבונצ׳ין, ששמו הוחלף
בינתיים לנפתלי בזם.
״הם פשוט נתנו לי להתבונן
במה שהם עושים.״
בסבונצ׳ין, שבה בילה ב־זם
חצי־שנה מחייו, נתגלה בו כשרון נוסף:
עם קבוצת ילדים הקים תיאטרון־על־רגל־אחת,
הציג בפני קהל היהודים, שמילאו את ה־אולם
ערב ערב, מערכונים מחייהם שחוברו
על הבמה עצמה, ללא חזרות מוקדמות. גם
כשחקן זכה בזם לביקורתו הנלהבת של
.העיתון היהודי הוורשאי חיינס. התיאטרון
היהודי בווארשה התרשם מביקורת זו עד
כדי כך, שהזמין את הנער לבוא ולשחק
על במתו. אך בזם העדיף לעלות ארצה
במסגרת עליית־הנוער, שהשיגה במיוחד 20
סרטיפיקאטים למען קבוצת ילדים מוכשרים
ופתחה בכך את המפעל של העלאת ילדים
לארץ־ישראל. הודות למפעל זה, הגיע הנער
לארץ חודשיים לפני הפלישה הגרמנית
לפולין, הוכנס עם כל החבורה לגימנסיה
הרצליה.
שטיפוד־כלים במפקדה. בפרוץ מלחמת
העולם, זרק בזם את עבודתו מאחורי
גבו, החליט להתגייס למשטרת היישובים
העבריים. אולם גופו הדל היה בעוכריו :
הרופא הבריטי, שלפניו התייצב בטבריה,
סירב אפילו לבדוק את הנער בן ח־ 17 צנום־
הגוף.
באין ברירה, קיבל בזם עבודה במחנה
צבאי בריסי בקרבת חיפה כצייד־שלטים. כ־שפוטר
משם, החליט לגשת סוף סוף להגשמת
ייעודו האמנותי. הוא נסע לירושלים
כשבכיסו 20 לא״י, חסכונותיו מעבודתו,
והתייצב בפני מרדכי ארדון־ברונשטיין,
מנהל בית־הספר לאמנות בצלאל.
״ארמן הסתכל בי בחשד״ ,מספר בזם,
״ואמר: מילא, נניח שאקבל אותך לבית־הספר
בלי כסף, אבל ממה תחיה?״ בזם
גילה עד מהרה כי אפשר לחיות אפילו
משטיפת־כלים במסעדה. בעודו מתגורר בחדר
חסר־חלונות בשכונת מחנה־יהודה בירושלים,
ביקר בשיעורי בצלאל, שמע בפעם
הראשונה בחייו על ציירים כסזאן, מאטים,
אוטרילו או פיקאסו, שעד אז לא ידע על
קיומם.
צריף הפח חלוהט. עם תום הלימודים
בבצלאל, מצא בזם עבודה בלתי־רגילה.
מוסד רוטנברג, שהקים סמינרים להשתלמות
מקצועית במחנות המעפילים בקפריסין, החליט
לארגן שם גם קורס לאמנות. בזם
שנשלח לארגן את הקורם, קיבל צריף־פח
לוהט, שהעבודה בו היתד, אפשרית רק
בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב

רישום של כזם
לימוד אמנות ב־ 20 לא״י
תערוכות גדולות, כמו תערוכת חהדר שהתקיימה
השנה בבית־דגון. תיכנון תצוגה
אחרת, מוזיאון השואה והמרד בבית לוחמי
הגיטאות, הפך לגורם מכריע ביצירתו של
בזם. שלושת החודשים שבילה בין המסמכים
והמוצגים שנותרו מן הסבל האנושי
העמוק ביותר עלי אדמות טבעו חותם בל־יימחה
על יצירותיו המאוחרות יותר.
קל קיר הפאר. בזם, שתערובת תמונותיו
נפתחה השבוע בבלריית צ׳מרינמקי
בתל־אביב, איננו מצטער על הזמן שעליו
להקדיש לעבודה גראפית כתיכנון תערופות*.
״אדרבא״ ,אומר הוא ,״זה אחד הדברים
המקנים לי את ההרגשה שאני, בצייר,
נחוץ לציבור ולחברה.״
מתוך תפיסה זו, של הצייר כמשרת החברה,
הוא שואף ליותר מכך. תקוותו היא
להפוך בעי׳קר לצייר של ציורי־קיר, המיועדים
לקשט מקומות ציבוריים, וזו לדעתו
הצורה העיקרית לעתיד אמנות הציור בכלל.
לצורך זה, החל בזם בשורה של נסיונות
טכניים לציור־קיר, שכמה מהם מוצגים בתערוכה.
ציורים אלה מבוצעים בצבעים
סלאסטיים חדישים, המסוגלים להאריך ימים
על כל קיר, כשהוא מוסיף עליהם בעודם
טריים רישומי־עיפרון חרטניים, הבאים לתת
לציור הצבעוני משהו מאופי הרישום.
״אני״ ,אומר בזם ,״רוצה לעסוק בציורי
דלא־ניידי. המסחר הקטן באמנות ציורי השמן
הוא למורת רוחי. רק ציורי הקיר
יכולים לעשות אותי, כאמן, נחוץ לחברה
שבה אני חי. כל השאר הוא לוקסוס. אני
סבור שלדאבוני הלכה במדינה הזאת לאיבוד
הזדמנות בלתי־חוזרת, באשמת הארכיטקטים
והציירים גם יחד, והיא — להקים מדינה
מתוכננת מראש, יפה וחדישה. בנייני הציבור,
הקיבוצים, הערים — כל זה היה יכול
להיות יפה כפליים אילו נבנה מתוך מחשבה
אמנותית נכונה מראש״.
שאיפתו של בזם: להשתתף בבניין ערים
חדשות ומפעלי־פיתוח חדשים בציורי־קיר
על פני בנייני הגיבור. בינתיים, הוא משרטט
יום יום תרשימים לציור־הקיר הראשון
שהוזמן אצלו, העתיד לפאר את הבאר
של אוניית הפאר הישראלית החדשה, א/ק
תיאזדור הרצל.
* ובמו כ : 1ציור דמותו של אבא מובנר
לשער העולם הזה ( )828 וציורו של ישראל
גלילי (העולם הזה .)880
תעולם חזה • 98

קולנוע סרטים מרד בעל המניות
לן אדיללן הזהב (חן, תל־אביב; ארצות־הברית)
ניתן במתנה לשניים ממנהלי חברת
מניות אמריקאית מסועפת, מידי בעלי המניות
הקטנים של החברה, לרגל נשואיהם.
נוהגת בקאדילק ביד אמונה, ג׳ודי (רק
אתמול נולדה) הולידיי. עוזר לידה בעלה,
מנהל החברה, פול דוגלאס.
על מה ולמה זכו השניים במתנת נשואין
כה יקרה, על זאת מספרת אחת הקומדיות
ההוליבודיות נדירות המציאות. ג׳ודי, שחקנית
במה בלתי מועסקת, שזכתה בירושה
של עשר מניות בחברה מידי שכן שנפטר,
מופיעה בפעם הראשונה באסיפת בעלי המניות
של החברה. כנערה ישרה ותמימה,
חסרת מעצורים, אין היא מהסססת מלהפריע
את שיגרת האסיפה :״מדוע משכורת חברי
הנשיאות כה גבוהה? מה בעצם עושה היושב
ראש?״ היא שואלת.
הנהלת החברה אינה מוצאת פתרון אחר
כדי להיפטר מג׳ודי, מאשר להעסיקה בתפקיד
מנהלת מדור יחסי־הצבור של החברה.
ג׳ודי ממלאת את התפקיד באמונה, היא
עושה כל מה שנכנס לראשה הקטן, החל
בשיגור מכתבים אישיים לכל מחזיקי המניות
ש $החברה וכלה בשידוך מזכירתה
הפרטית לאחד העובדים.
קאדילק מצחיק. במאמציהם להיפטר
ממנה, שולחים אותה מנהלי החברה לואשינג־טון׳
מתחרטים על כך במהרה, כשהיא חוזרת
עם מייסד החברה׳ העומד ליטול את
הענינים לידיו מחדש. לבסוף מצליחה ג׳ודי
הקטנה והמטופשת לסדר את כל אילי ההון,
לסלק את הרמאים מהנהלת החברה
וליהפך ;גזברית החברה.
כל העלילות הללו מתרחשות, כמובן, במצבים
מגוחכים ובסצינות קומיות, שרק
קומיקאית חביבה כמו ג׳ודי הולידיי מסוגלת
לסחוט בעזרתם דמעות צחוק מהצופה.
הסרט, שזכה להצגה בישראל בד בבד
עם הצגות הבכורה שלו בכל העולם, אמנם

צוירים הם מעשה ידיו של וולט דיסני, הרי
אביהם הרוחני של טום וג׳רי הוא אדם
צנוע, כמעט בלתי ידוע לצופים׳ בשם פרד
קווימבי. החל משנת , 1944 זכה כמעט בקביעות
בפרס האוסקר עבור עלילות טום
וג׳רי.
לישראל, בה דחקו יומני ההסברה המשעממים
את רגלי הסרטון הקצר, מהוה פסטיבל
סרטי טום וג׳רי, בו מוצגים 11 מטובי
עלילותיהם, סרט בידור ושעשוע מושלם.
הוליחד בדודים פורחים
סרטו של הבמאי מייק סוד, מסביב לעולם
בשמונים יום, לפי ספרו של ז׳ול ורן, שהצגת
הבכורה שלו התקיימה לפני חודש׳
היה סרט זול יחסית. הוא עלה רק חמשה
מיליון דולר, סכום מגוחך נוכח היקפו ו־45
הכוכבים האמריקאים, האנגלים והצרפתים
המשתתפים בו. עם זאת היתד, בסרט סצינה
אחת הנחשבת לסצינה היקרה ביותר בהיסטוריה
הקולנועית.
בתסריט המקורי לא היה כל זכר לכדור
פורח. זה היה רק עד שהגיע מייק טוד לפאריס
.״היכן הכדור?״ שאל .״אין כל כדור
פורח בספרו של ז׳ול ורן,״ נאמר לו.
״זאת השגיאה של ורן עצמו,״ השיב
טוד בכעס ,״אני רוצה באלון.״
קל לומר מאשר לבצע. הכדור. הפורח הראשון
ניתק מכבליו, נמצא רק אחרי גמר
ההסרטה, מעל תעלת למאנש. הכדור השני
הוחרם על־ידי המשטרה הצרפתית. טוד הגיע
לכיכר בה עמדה להתבצע ההסרטה׳
נוכח כי 40 מכוניות חונות בכיכר. היה זה
יותר מדי לסרט על המאה ה־.19
לשר לא שילמו .״השיגו מנוף!״ פקד
טוד ,״וסלקו את המכוניות. אם מישהו יתלונן,
שלמו לו!״ לרוע המזל היתד, אחת
המכוניות שייכת לשר המשפטים הצרפתי,
שהתלונן אמנם אך לא רצה לקבל את
התשלום.
למחרת עצרה המשטרה הצרפתית את
צלמיו של טוד בקצות צריחי כנסית נוטר־

פרס עשר לירות יוגרל בין פותרי תשבץ ״העולם הזה״ 998

שחקנים דוגלאם והולידיי כ״קאדילק הזהב״
הטפשונת מצליחה
אינו מתקרב לקומדיות הבריטיות העמוקות.
אולם הנכנס לקאדידק הזהב מתגלגל, לא
פעם מצחוק.

משחק החתול והעכבר

טו 0ולדי

(מרכז, תל־אביב; ארצות־

הברית) הם שתי דמויות, שקנו להן אחיזה
על הבד ממש כמו השמן והרזה או מרילין
והחנה. הם מופיעים בעיקר בסרטונים קצרים.
טום הוא חתול אפור וג׳רי הוא ה־עכברון
בעל חוש ההומור, המקנתר אותו.
כמו כל יצור אנושי, מחונן טום בשיטות
לחימה נועזות ותחבולות אכזריות, כדי להשמיד
את יריבו העכבר. ג׳רי לעולם אינו
אומר נואש: הוא לוחם ברוח טובה ובעזרת
להטוטיו מצליח תמיד להיחלץ מן המצוקה.
לכאורה נועדו סרטונים מצוירים אלה לילדים
בלבד. למעשה, נהנה מהם הקהל כולו.
הצופה עומד תמיד לצדו של העכברון
הנרדף, צוהל בהצלחתו לסדר את החתול
האכזרי.
בניגוד לדעה המקובלת בין הצופים, כאילו
כל הסרטונים (״המיקי־מאוס״) הנד
הפולס הזה 998

דאם, החרימה את הבאלון. לא נשארה ברירה
אלא לעבור לטולידו שבספרד עם הכדור
הפורח מספר .3

מוצג וראוי

אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ ואשר העולם הזה ממליץ לראותם:
@ אנה קארנינה (ירון, תל-אביב)

יצירתו של טולסטוי׳ מבוצעת בידי אלילי
הבד של שנות השלושים: גרטד, גרבו ופרד־ריק
מארטש.

@ כנות גידלתי

(ארמון־דוד,

אביב) צ׳ארלם לוהטון משיא בעל כורחו את
בנותיו, בקומדיה משעשעת ומאלפת.
• מרטי (אורלי, חיפה) עלילות אהבתו
הפשוטה של קצב שמן, מכוער ופשוט. אר־נסט
בורגנין ובטסי בלייר באחת היצירות
המופלאות של הוליבוד.

9שובי שכא הקטנה

(סטודיו,

ירושלים) שירלי בות, בדמות בלתי נשכחת
של אשד, אמריקאית בגיל העמידה, המגלה
לאחר עשרים שנות נשואים כי חייה ריקים
מתוכן.

מאוזן .1 :הסיגריה
מוכתרת הפרס;
.4הידיעות המופיעות
בצהרים.10 :
בתשבע לשבע.11 :
מלה שכיחה בעשרת
הדיברות .13 :פקודה
.14 :שם פרטי
ערבי .15 :ירק כלאיים
.17 :תרגילי־סדר;
.19 אות עברית;
.20 אזור ה־תעשיה
בגרמניה; .22
קונראד אדנואר; .25
חצי ידיו; .26 אם
השבעה .27 :עץ;
.30 הספד; .32 ערי־מת
מים; .33 משותף
לרמת־גן ולגן-
שמואל; .34 אות ה־נצחון;
.36 גוף שלישי,
רבים; .37
חלוקת הכוחות בחזית;
.39 פרי סוב־טרופי;
.41״אין ...
ואין קשב 42רחמים
נסים; .44 מה שתלמיד טוב מצמיד
למעטפת מחברתו; .46 לך, קצין
תהיה לנו 48 אייזנהואר סבל מהתקפתו;
.50 מלת קריאה .51 :״כי אדם יולד!״;
.53 חשוב בפוקר; .55 חית הפרדסים; .57
ירח ללא התחלה; .58 פרשן צבאי .59 :אותה
כבשו הרוסים לאחרונה; .60 תרועת התלהבות.
מאונן*
.1 :חלק הבית; .2סימן הרבות;
.3כלי תלמידי מובהק; .5תושב האשפה;
.6שיח המדבר; .7אבי השלושה .8 :תופעה
נשית; .9הת״ר של הגמרא .12 :חודש
עברי .15 :ביטוי לשובע; .16 הארגון ממנו

צמח צה״ל; .18 אושכפי, במלה יותר פשוטה;
.21 אוי, ללא התחלה; .23 ראש השנה
בראשי תיבות; .24 הצורה הנכונה של
ט״ז! .26 חו־מר נפץ מרסק .28 :היום הידוע
ביותר בעומר; .29 שמו יצא מפולין; .31
אתה יודוך אחיך!״ .32 ,בן עבד;
.35 מטבע מזרחי; .37 הוא עוד הספיק
לבקר בקראד אל־בקר; .38 שר; .40 מלת
הכללה; .41 קהילה קדושה; .43 ממציא
הטלפון; .45 ברית יוסף תרומפלדור; .46
דיצה; .47 חצי סיסמת השלטון הבריטית;
.49 מין מכס; .52 בן יהודה; .54 אל יווני;
.56 אני לא מושלם; .58 ארג,

חמור. החרים הטייס את החמור, וחזר
ברכיבה בשלום אלינו.
בני יוסקוביץ׳. ,חיל אוויר

פריסות־שלום

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים המשתתפים בעמוד זה יזנה מדי
שבוע בפרס של 10ל״י, הזוכה השבוע הוא צבי תמיר /ירושלים.

אל הנשק
באחד מחידוניו, ביקש שמוליק רוזן את הפותרים למצוא יישובים עבריים
בישראל ששמותיהם כוללים כלי־נשק (כגון בית־קשת, חרב לאת׳ חניתה וכדומה).
קפץ אחד הזריזים וצעק:
״גבעת בתר! זה בא מברן״.

פריסות השלום הבאות הוקלטו מפי
חיילים במדבר סיני ושודרו השבוע, בין
האחרות, בגלי צה״ל :
• לאשתי יונה שלום — שלא תשכחי
לשלם את החובות.
• לסבתא שלי בפתח תקוה — שתפסיק
להגיד תהילים.
• לאשתי מסעודה, שעוד לא הספקנו
להתחמם עשרה ימים אחרי החתונה.
לשתי נשות׳ היקרות, ולכל מתפללי
בית־חכנסת ברחוב שבזי, ברכת
אלוהים ויחיא עברו.
• לנעמי, שמבלה את הלילות בקורם
מם־כפים — אני מודיע לך שאת תצטערי
על הלילות האלה שאת מבלה שם
ולא פה.

כל הכרטיסים נמכרו
שיחה באוטובוס בימים אלה:
״שמע, היית בהמרבר המתעורר?״
״לא, לא קראו לי. אצלנו השאירו
כמעט את כולם ברזרבה.״
צבי תמיר, ירושלים

אין פנאי
קצין מצרי ו־ 20 מפיקוריו הגיעו למטה
האוגדה. אחרי שלקחו אותם בשבי,
פנו בתלונה למפקד. מדבריהם התברר,
שפגשו בדרן קצין־חינון וביקשו אותו
שיקח אותם בשבי, והוא ענה :״לכו
לכל הרוחות! אתה לא רואים שאני עסוק
כעת?״
דרום, דף קרבי

הנצחון

חכרת גיי. א מ. גי• .מתכבדת להציג את הסרט התנכי הגדול

וזשסונאיס נזעדיפעז בסגרעיזת
היצירה המזהירה, האדירה, הכבירה, המהוללת, המצלצלת, המבלבלת. המיסתורית,
ההיסטורית, הציבורית, של ססילמ. דביל
שהנציח את התנ״ך כבר קודם בסרטיו ״לוט ובנותיו״ ,״חיי הלילה של ירושלים
העתיקה״ ,״רחב בת יריחו״ ו״אלף הנשים של שלמה״.

כתפקיד הראשי, ג׳ודה דה מאקאכיאן -הכוכב מיקטור ווייצ׳ור.
חנה -מלירין מורנו. מתתיהו -בורים שמארץ. אנטיובוס -
מארלו בראנדון.
וכן, בתפקיד חמשת בני החשמונאים, מיטב שחקני ישראל — דן בן־אומץ, שי
קפיר, לאריק אבי, שביט בר־שלמה, רוזאריו פופורט.
תלבושות של פינקלשטיין, תספורות של רובינשסיין, תפאורות של קאצנשטיין,
תאורות של זילברשטיין, הסברות של אנגלשטיין, הערות של זומרשטיין, הגדרות
של גורנשטיין, נערות של חאצקלשטיין.

הבמאי -ססיל מ. דביל, המפיק -ססיל מ. דביל, המעבד -
ססיל מ. דביל, המשפר — ססיל מ. דביל, המוסיקה — בטהובן

בעיבוד שבתאי פרטיטושקה.

התרגום העברי בגופת הסרט כידי חתנ״ן* וסגל, תל־אכיב ירושלים.
המצלמה מרחפת על פני מודיעין־
טאון, עיר קטנה בגליל המערבי הפרוע,
לא רחוק מהר־מצדה, על חוף ים־טוף.
על פני סוסים, חמורים וגמלים נוהרים
בני ישראל הקדומים ברחוב הארבעים
ושתיים. כולם ממהרים למסבאה ״החנו־כיה
הירוקה״ ,שבה לפי השמועה עומדת
להיערך התכתשות סוג א׳.
במסבאה עצמה עדיין העסקים כרגיל.
תזמורת ג׳אז מנעימה בנגינות, וליד הדלפק
עומדים כמה קאובויים משדה־בוקר
ולוגמים וויסקי מתוצרת ״מזרח כרמלי״.
אחד הלקוחות, שמן ומתועב (אפשר לראות
על הפרצוף שלו שהוא מנוול) ,צועק
לבארמן :״היי, שמע! תביא סטייק
חזיר, ושיהיה מטוגן טוב משני הצדדים!״
כאילו לא שמע החצוף, שמתתיהו
(בורים שמארץ הגדול) אמר שהוא
שונא לראות אנשים שאוכלים חזיר.
מתתיהו לא יעבור בשתיקה. הוא קם,
מנפץ על הקיר את כוס הבירה שלו,
המלאה־למחצה, ומסנן בין שניו :״אני
אראה לך תיכף מי פה יאכל את מי —
אתה את החזיר או החזיר אותך.״
ולזה שולף מיד מתתיהו את הקולט
פורטי־פייף שלו, תופס מהתזמורת את
המיקרופון וצועק :״מי לאדוני — אלי!״
אחר־כך הוא מריק את המחסנית, ובורח
תוך־כדי־כו שהוא שר לו שיר
קטן, לפי מנגינת ״האדם השלישי״ :
״אני הודן, אן עוד אשוב,
אני אראה לו לחצוף.
איו לי זטן, אני דוהר,
אנמיוכוס, היזהרו״
האזהרה היתד. דבר בעיתו, כי בינתיים
נעשה אנטיוכום חצוף יותר ויותר•
ניקח לדוגמה את פרשת חנה
ושבעת המאהבים. אנטיוכום רוצה להיות
השמיני, ושום דבר לא איכפת לו.
או! כמה אומללה חנה־מלירין המסכנה!
כשהיא רק מתפנה ממנו לרגע היא
מתעטפת בקומביניזון שקוף וקרוע, בסגנון
התנ״ך, ופותחת בשיר:
״אהובי! החיים נזה קשים חם,
בוא אלי, כי הלילה קרוב.
דמעותי מעיני תשתפכנה.
נשק לי בלחי. לילה טוב.״
אבל אפילו שיר קורע־לבבות זה לא
משפיע על אנטיוכוס־בראנדון. הוא רוצה
את שלו, לא איכפת לו כלום. בחיוך
גם של מי־שיודע־מראש-איך־העטק־ייגטר
הוא מתקרב לחנה־מלירין, קורע עוד
יותר את הקומביניזון התנ״כי השקוף,
מרים את ידו (היא צועקת צעקת זועד).

באותו רגע נשמעים צהלת סוסים, רעש
פרסות ושיקשוק חרבות. אחד השרים
מתפרץ לחדר בלי לדפוק על הדלת וצועק
:״הו, אדוני המלך! מתתיהו וחמשת
בניו, ובתוכם שי קפיר ורו־זאריו
פופורט, התנפלו על צבאך באישון
ליל וגמרו אתו! הוי, אני מת!״
הצבא האדיר של אנטיוכוס 70 ,אלף
גמלים 200 ,פילים 22 ,זברות ד40
קנגורו צועד ועולה בצבעים טבעיים דרך
המדבר.
ממתיהו, שהתמנה בינתיים לרמטכ״ל
צס״ל (צבא סינמסקופי לישראל) ,נבוך
מאד. איך אפשר יהיה לעמוד בפני הזברות
והקנגורו? בכל זאת הוא מרגיע
את העם .״אחי,״ הוא אומר ,״חידלו לכם
מבכי ומספד. נצח ישראל לא ישקר
לנציגי העיתונות העולמית. כשאנו עלינו
לארץ, במלחמת העולם הראשונה, היה
עוד יותר גרוע. גרנו באוהל, אכלנו זיתים
ותפוחי־זהב, ומה אתם חושבים,
בכינו? לא, רקדנו הורה״ .ומיד הוא
לובש את בגדי העבודה (סמוקינג) וטס
לפאריז לשיחות חשאיות.
שם הוא נוכח שוב שאי־אפשר לסמוך
על מצפון העולם החופשי. אבל
בכל זאת הוא משיג כמות מסויימת של
קלשונים, אקדחי־פקקים ורוגאטקות. החשמונאים
מצטיידים באלה ויוצאים לקרב.
כבר ברגע הראשון הורג יהודה המכבי
כמה אלפי יוונים, באגרסף אחד, כמו כלום.
גם דן בן־אומץ מראה את כוחו
וצועק :״מה נשמע?״ אבל הבמאי קיצץ
את הקטע הזה מהסרט.
יהודה תופס את אחד הפילים וזורק
אותו על ראשו של אנטיוכוס. היוונים,
לפי רמז של הבמאי ובעזרת המוסיקה,
מתחילים לברוח, כי סוף הצדק לנצח.
הערב יורד, והנה מתברר שלמרות
הנצחון אין אף טיפת נפט כדי להדליק
את החנוכיה ולעשות קצת אור מסביב.
מתחילים לחפש אחרי מחסני־סתר של
האוייב, ולבסוף מגלים פחית שמן. מיד
מכריזים על שמונה ימים ללא הגבלות
תאורה, והחנוכיה נדלקת במנורות של
250 וואט. חנה־מלירין לובשת בגדים שקופים
של כהן גדול, המגלים טפחיים
מבלי להסתיר טפח, ורוקדת לכבוד הנס
שעשית לנו ולאבותינו. יהודה שולח
אליה חיוך מלא משמעות.
אחר כך הם נופלים איש לזרועות
רעהו, וההמונים רואים כבר בחושם
ההיסטורי איזה חשמונאי קטן בעתיד.

השבוע התפרסמה בידיעות אחרונות
מודעה בלשון זו :
״הודעה חשובה לכל תושבי הארץ.
אחרי הנצחון הגדול ביותר, שוב פתוח
המשרד של השדכנית המפורסמת הראשונה
בארץ ובקשרים בחוץ לארץ, בהנהלתה
של הגברת אסתר לוין.״
משה רושצ׳וק, תל־אביב

כזבי־אוויר
טייס של חיל־אוזיר, שנחת 60 קילומטר
מאחורי קווי חאוייב, הלן שלושה
ימים ברגל, עד ששב אלינו: משנשאל:
״כיצר?״ הסביר: אן ראה מצרי, היה
מתייצב בפרופיל. ומכיוון שלא אכל
שלושה ימים, היה רזה עד כדי כן, שלא
ראו אותו בכלל.
טייס שני, חבר בית־השיטה, שנחת
מאחורי קווי המצרים, התחיל לחזור גם
הוא ברגל. בררן פגש בבדואי רוכב על

מ טו ת ל צו ר ם צולכ>ת
ימי עיון למעילי גשם ומכנסיים.
(על המשמר)
אברהם בן־שלום, קיבוץ חצור
את הלובשים נא לתלות במלתחה.
נבחרת סיר הלאומנית ניצחה את
קוריאה( .הארץ).
א. תבור, תל־אביב
בתחרות הכדור־בשר הבינלאומית.
מחירי ההזבלה למזרח אפריקה
יועלו החל מהיום( .על המשמר)
אליק מג, חיפה
כסף נשפך כמו זבל.
פראי נדפס נקרב( .מעריב)
שמואל וזלפנאגל, נהריה
טעות תפוס.

״בסדר, רפי, אני מרשה לך לגדל
שפם, אבל שלא תציק לי יותר, שמעת?״

הטחת־עזולייק
ממשלת ישראל
גא ו ן...

מינתה כמושל צבאי

ברצועת עזה את סגן־אלוף

...הכל רק ששאר האנשים כמדינה המטפלים כבעיות
ערב רחוקים מאד מגאוניות.

משרד הדתותוהרבנות הצבאית החלו בפעולות נמרצותכדי לקדש

את חצי־האי סיני...

...בנר אהשאינם
סתםח ול .

מסוגלים להבחין בץ קודש

לכץ

לאחר פינוי הכוחות הבריטיים ממצריים, אפשר יהיה לקרוא לתעלת
סואץ בשם קלאסי מן הספרות האנגלית...

...גן־חאידן האבוד.

הגיבור הראשי בהצגת ״מחזה רגיל״ הוא קרש

...וב אמ ת, אם עד פה היו על הבמה הישראלית שחקנים
שהם קרשים, מדוע לא יחיו מעתה גם קרשים שהם
שחקנים?