גליון 2159 מתאריך 17 בינואר 1979

כ״ה טבת תשל״ט17.1.79 ,

שנה 43

המחיר 17.00 :ל״י (מלל מ.ע.מ).

! אביו של ג בוי א ר בונגלו, א חו
1חששת האסיויס הבורחים שלא נתנסו

בוזגלו

מספר 2159

לכוסטון ולפידלפיה) כדי לגשש אצל
המימסד היהודי האמריקאי והישראלי אחר
עמדתם בדכר מועמדותו לנשיאות ארצות־הכרית
מטעמה של המיפלגה הרפוכליקאית,
כשנת 0אע.1
הקבוצה הימנית־קיצונית, הדוגלת ב״יד תקיפה״
של ארצות־הברית (התערבות צבאית באיראן לטובת
השאה, והתערבות מקבילה בניקאראגואה לעזרת
הרודן סומוזה) מקווה כי המימסד היהודי־ציוני
והמימשל הישראלי יקבלו בברכה את הסיכוי
לבחירתו של הייג, החוגים הימניים במיפלגה
הרפובליקאית מבטיחים מדיניות ״פרו־ישראלית״,
נוסח ג׳ונסוך ניכסון בשנות השישים המאוחרות
והשבעים המוקדמות, אחרי מילחמת ששת־הימים
ולפני מילחמת יום־הכיפורים.

הנושא ה מדו
כעסק פרס
בקרב כמה משרי הממשלה הועלו לאחרונה טענות
כי הנושא המדיני, ובמייוחד ענייני המשך המשא־ומתן
לשלום עם מצריים, הפכו לעסק פרטי הנדון בין
ראש־הממשלה ושר־החוץ בילבד, מבלי לשתף בו
שרים נוספים או לפחות לדווח להם על ההתפתחויות.

גם חילוקי־הדיעות כין כנין לדיין כנושא
המדיני שדלפו החוצה נשארו כגדר סיכסוך
פנימי כין השניים, המכקשים שלא לשתף
שרים נוספים כמחלוקת שכיניהם.

שרון עכשיו!
שר־החקלאות אריק שרון עומד להפר את
השתיקה, שגזר על עצמו כשמונת
החודשים האחרונים, ולפתוח במסע־המכרה
עצמאי תהת הסיסמה: שרון
עכשיו :
פתיחת המסע תיעשה ביום הרביעי השבוע, כשאריק
יופיע בתוכנית מוקד בטלוויזיה. לאחריה הוא עומד
להופיע במיספר הופעות פומביות אחרות המכוונות
להסביר את מדיניות ההתיישבות, הביטחון והשלום
של הממשלה ולהציג את חלקו במהלכים אלה.

אריק החליט לנקוט כצעד זה, כעקכות
טענתו כי עמדותיו מוצגות כצורה
מסולפת לעיני הציכור וכי ״שופכים את
דמי על לא עוול ככפי.׳׳

מכיוון שלדעתו אין מי שמסוגל להסביר כיום את
מדיניות הממשלה, הוא החליט ליטול תפקיד זה
על עצמו.
נראה כי בעיקבות מסעו של אריק יווצר פולמוס
חדש בין שרי הממשלה.

קיסיוגיר 1בו א
ל בי קו ר 3רט
שר־החוץ האמריקאי לשעבר, הנרי קיסינג׳ר, עשוי
לבוא באביב הקרוב לישראל כאורח של מוסדות
אקדמאים ישראליים.

כזמן האחרון מסתמנת מגמה לקרכ את
קיסינג׳ר לענייני ישראל והעם היהודי,
שלא כאמצעות המימסד.

קיסינג׳ד עצמו עשוי לרוץ בבחירות הבאות כמועמד
המיפלגה הרפובליקאית לסינאט ונראה שהוא יהדק
את יחסיו עם ישראל עוד יותר, על רקע ההתמודדות
על הקול היהודי.

טי 3 3ד חידש
3ו>י 3ל * חהע בו ד ה?
בחוגים שונים במיפלגת העבודה הולכת ומתגבשת
התביעה להקדים את ועידת המיפלגה ולערוך
אותה תוך שנה לכל היותר. על־פי התקנון עומדת
ועידת מיפלגת העבודה להיערך רק בעוד כשנתיים,
חודשים ספורים לפני מועד הבחירות הכלליות הבאות.

התומכים כתכיעה להקדמת הוועידה
טוענים כי יש למנוע את התופעה שאירעה
כפעם האחרונה, כשההתמודדות על ראשות
המיפלגה ועל מועמדה לראשות־־הממשלה
נערכה סמור מדי למועד הכחירות לכנסת.

לדעתם יש לאפשר למיפלגה לפעול לפחות שנה
אחת כמיפלגה מלוכדת סביב מנהיג נבחר.
לא מן הנמנע כי לקראת הוועידה תועלה התביעה
לערוך שוב מיפקד חברים במיפלגה וזאת לאור
הטענות על כשרות המיפקד הקודם וכן בגלל
העובדה שמאז המיפקד הקודם עזבו רבים מחברי
המיפלגה והצטרפו לד״ש.

מועמד •ימני

כן רומזים שמאז המחפר היתה עריקה
כשיעור לא מועט משורות חכרי המיפלגה
לשורות המיפלגה השלטת.

מבקשת מיכ ה הודית

ההכרעהבמ פייס

הגנראל אלכסנדר חייג, מפקד כוחות
נאט״ו כאירופה המערכית — קיים
לאחרונה שיחות מקיפות עם שר־החוץ
משה דיין ועם מנהיגים יהודיים בארצות־הכרית
(הגנראל נסע לשם כך כמייוחד

טכסיס התפטרותו של אפריים תלמי
הכטיח את המשך קיום המערד, על־ידי
דחיית הוועידה של מפ״ם לחצי שנה
לפחות, וכלי קביעת תאריך לכינוסה.
נגד הדחייה התאחדו האגף הימני (יעקב חזן, אמרי
רון) והשמאלי (לטיף דורי) של המיפלגה. הימין
התנגד למיפקד, העלול להחליש את השפעת הקיבוץ
הארצי, והשמאל התנגד להמשך ההשפעה הנוכחית
של הקיבוץ.

בי שיב תהממ של ה
מחזה כלתי רגיל אירע כאחת מישי־כות
הממשלה האחרונות, כאשר שר־החקלאות,
אריאל (״אריק״) שרון,
החל לשיר כמקום לדבר. אריק שר
כקולו העכה לא פחות ולא יותר
מאשר את ג׳ינגל הפירסומת של בנק־ישראל,
המיועד לעודד רכישת ניירות•
ערף של המדינה כסיסמא :״שלושה
דכרים נותנים לך ניירות־הערך של
המדינה — רווח לכיס, ראש שקט —
ומעט גאווה כלכ.״
כשסיים לשיר את שיר הפירסומת,
שמילותיו נרשמו כפרוטוקול, הסכיר
אריק את פשר שירתו :״זה הדבר
היחיד כמדינה שניתן להפיק ממנו
; מעט גאווה כלכ

רובאים יפגינו
וג ד ׳אריכי׳ ר
שימחת טכס קריאת בית־היולדות העירוני בקריה
בתל־אביב, על שמו של יוסף סרלין, מי שהיה שר־הבריאות
מטעם הציונים הכלליים בממשלתו של
בן־גוריון, תופר כאשר כל עובדי בית־החולים,
רופאיו ואחיותיו יפגינו נגד שר־האוצר שימחה
ארליך על ״רצח זכרו של הפרופסור אשרמך
והמעשה הבלתי מוסרי, לדעתם, של הסרת שמו
מבית־החולים.
הפרופסור יוסף אשרמן עמד בשעתו בראש בית־היולדות.
עיריית תל־אביב החליטה בפברואר 1971
לקרוא על שמו את מחלקות היולדות והנשים
בבית־החולים העירוני.

ארליך נאחז כנוסח שקכע כי ״המחלקות

יקראו על שמו״ והפקיע את שם בית־החולים
לטוכת סרלין המטח, מי שהיה
חכרו למיפלגה.
רופאי בית־החולים ומישפחתו של הפרופסור אשרמן
מתכוונים לנהל מאבק בנושא זה.

מ31 יוו סי סדת שיל
ר מונד ה טוויל
סיפרה של רמונדה טוויל, הפעילה הפלסטינית
שזכתה בתואר ״הנמרה מרמאללה״ ,עומד להופיע
בצרפת ובישראל בעת ובעונה אחת. הספר, ששמו
מעצר בית, מגולל את תולדות חייה ויש בו, בצד
תיאור המאבק הלאומי שלה, גם תיאור מאבקה העקשני
לזכויות האשה הערבית.

הספר יעורר סערה כישראל, כיגלל
התקפתו הקיצוניות על מדיניות הכיכוש
הישראלית, אך מופיעים כו גם דברי־הערכה
רכים לשוחרי־השלום הישראליים,
שסייעו לה כמאכקיה.

דן שילון -ו9נ 3ייל
ר שוח־ה ש־דור?
אל רשימת המועמדים לרשת את תפקידו של יצחק
ליבני כמנכ״ל רשות־השידור, נוסף השבוע
שם חדש — שמו של דן שילון, מי שמשמש
כיום כתב הטלוויזיה הישראלית בניו־יורק ולשעבר
מנהל חטיבת החדשות של הטלוויזיה.

גוי ס הגי ש ת לוו ה
נג ד הייכ גור׳
ראש אמ״ן לשעכר, האלוף שלמה
גזית, הגיש מיכתכ תלונה חריף
כיותר לוועדת־הכנסת נגד ח״כ סיעת
היחיד יעד, אסף יגורי. תלונתו של
גזית נוגעת לפעילותו של ח״כ יגורי
כפרשת תשלום המכס על מכשיר
הטלוויזיה שהכיא עימו האלוף גזית
מנסיעתו האחרונה לארצות־הברית
(ראה עמוד )19 ולשאילתה שהגיש
כנושא זה לשר־הכיטחון.
כתלונתו מכקש האלוף גזית מוועדת־הכנסת
לכדוק אם פעילותו של ח״כ
יגורי כפרשה זו ליא נכעה מטעמים
של נקמה אישית כו,

שמו של שילון הועלה לאחרונה בחוגים ממלכתיים
כמועמד לתפקיד מנכ״ל הטלוויזיה. אולם עתה הוא
מוזכר גם כמועמד אפשרי לתפקיד מנכ״ל הרשות.

מקורכי ראש־הממשלה טוענים כי שילון
עשוי ליהנות מתמיכתו של מנחם כגין,
שהתרשם ממנו אישית, כעת ששילון
נלווה אליו כסיורו האחרון כארצות־הכרית
וקנדה. שילון עצמו שוהה עתה כחופשה
כארץ. לדכריו טרם פנה אליו איש כנושא זה.

ה פ לי שהת 3ר טי ח
העלתהב סיר׳ הוד״רות
מצב הדיור באזור המרכז החמיר לאחרונה בגלל
נוכחותם בתל־אביב של מאות מיהודי איראן,
השוכרים דירות כדי להבטיח לעצמם בסים עורפי.

רוב שוכרי הדירות האיראנים אינם
מתכוונים כליל לגור בהם. הם שוכרים דירות
כדולארים, משלמים עכור שנה מראש
ומשאירים את הדירות ריקות.

כתוצאה מכך ממתינים בעלי הדירות להשכרה לשוכרי
דירות איראניים וזוגות מקומיים מתקשים להשיג
דירות בשכר חודשי. הביקוש מצד יהודי איראן
גרם גם להאמרה נוספת במחירי הדירות להשכרה.
רבים מיהודי איראן השוהים בישראל עד יעבור
זעם מתגוררים בבתי־המלון המפוארים בערים.

כאחד מכתי־המלון, שם שוהות עשרות
מישפחות מיהודי איראן, התלוננו כי למרות
שהם נמצאים שם ככר מיספר שכועות, לא
התקשר עימם איש ממישרד־הקליטה
כדי להסכיר להם את אפשרויות קליטתם. י

כרסום

גיליון ״העולם הזה״ שראה אור השבוע לפניי 25 שנה בדיוק,
פירפם כתבת־שער מצולמת תחת הכותרת ״ישראלה חזרה״.
הכתכה עסקה במסעם הנועז של ארבעה ימאים ישראלים כסירה
בים־התיכון, עד לצוק גיכראלטר ובחזרה, בחסות מערבת השבועון•
״ראיון רייוחד״ נערף עם כמעט־ח״ב אברהם גולדראט, עסקן
פאג״י, שוויתר על מקומו ככנסת תמורת תשלום ממיפלגתו. כתבה
מרכזית הוקדשה לנרטא ״חייט אנטישמיות כאמריקה?״ ,הכתבה
תיארה, בעזרת המחשות, תצלומים וקריקאטורות, את מוקדי

האנטישמיות כארצות־הברית .״דו״ח מייוחד״ הוקדש לבחינת
האפשרויות של מילחמה גרעינית כעולם ובמרחב.
כשער הגיליון: מפקד, ישראלה׳ ייורם פרידמן.

אהבת חמוה וחסן ^ מיוחמת החוווים שר עמוס סיגו
נזיד !?נוס ^ ,ש ,,,עגנו! מעיו בנית־המישנס
נחום ג 1לדמן על הכבודהישראליהאבוד
הממשלה ניצחון גד 1ל מ!הת*קו1ת
אחרי שבועות ארוכים ורבים של משא־ומתן,
השמצות הדדיות, הכחשות והב-
חשות־שכנגד, הגיע בראשית שבוע זה
לסיומו השלב הראשון והעיקרי במיקוח
להרכבת הממשלה החדשה. שבועות רבים
הוקדשו להתנצחויות קטנות, לניפנוף השוט
ששמו מפ״ם כלפי הציונים הכלליים *,
אך בסופו של דבר הזרה מפא״י לקו
שהיה ברור לה למעשה מהתחלה: הרכבת
ממשלה עם הציונים הכלליים ביחד, כבסיס
להצטרפותן של שאר המיפלגות הזעירות.
העניינים
שהועלו השבוע על שולחנות
מלון דן המפואר, לשם סיכום, שהיו חשובים
בחלקם, לא כללו את הפרט החשוב
ביותר. הציונים הכלליים דרשו שינוי הנוהל
בעבודת מליאת הממשלה. כי הנוהל
הקיים קבע, שבכל השאלות שבהן קיימים
ניגודי־דעות גדולים מדי, הועמד העניין
להצבעה ועבר ברוב המפא״יי הניכר. לא
היתד, לציונים הכלליים כל אפשרות להתמודדות
אמיתית בתוך הממשלה.
מלבד שאר העניינים שבהם תבעו הציונים
הכלליים הכרעה עוד קודם שתורכב
הממשלה, הם דרשו קביעת נוהל חדש :
בשאלות יסוד מסויימות לא יובא הדין
בפני מליאת הממשלה, אלא אחרי הסכם
מוקדם בין מפא״י והציונים הכלליים. שתי
המיפלגות הגדירו את תחום העניינים שעליהם
יחול כלל זה.
סיכות לחגיגה. אנשי מפא״י אינם
ששים כלל להסדר זה. סעיף זה, שעליו
לא ששו אנשי מפא״י כלל, הוא שעיכב את
הרכבת הממשלה לזמן ארוך. אולם משה
שרת נטל את היוזמה לידיו, משראה בשבוע
שעבר שהברירה היא הסכם עם
הציונים הכלליים או בחירות חדשות. הוא
רמז למנהיגי הציונים הכלליים על נכונותו
להתפשר גם בעניין זה, שלא בהתאם
למקובל, בשיחה פרטית עם ד״ר פרץ ברנשטיין,
מנהיג הציונים הכלליים, מעל לרא שיהם
של נציגי הצדדים שהשתתפו ב־משא־ומתן.
ההסכם
היווה ניצחון גדול לציונים
הכלליים, שניצלו את העובדה שלמפא״י
אין ברירה. הניצחונות שהושגו היו:
• כלכלה: מפא״י הסכימה שהפעולה
הכלכלית תתקדם בכיוון לביטולו הכולל
של הפיקוח על מטבע חוץ. אם כי אין
להניח שהביטול המלא יושג עוד השנה,
הוסכם על אי־אלה ביטולים חלקיים כבר
בשנה זו.
• מיעוטים: ענייני המימשל הצבאי
באיזורים הצבאיים יועברו למישרד־הפנים
שבראשות ישראל רוקח, ואילו הצד הפוליטי
של עניינים אלה יימצא בטיפול מיש-
רד־החוץ. אשר למדיניות הגבוהה בענייני
מיעוטים, הוסכם על הקמת ועדת שרים
המורכבת משרי הפנים, החוץ והביטחון,
אשר תהיה הגוף המכריע בעניינים אלה.
הסדר זה יקל על הציונים הכלליים לקבל
לידיהם את הפיקוח המלא על העניינים
הערביים.
* מיפלגת הציונים הכלליים, שמו הקודם
של המרכיב הליברלי (מיפלגה ליברלית)
בליכוד כיוס.

9חינוך: נקבע כי יהיה סגן לשר-
החינוך־והתרבות מטעם הציונים הכלליים.
דרישה׳ זו התקבלה למרות הודעתו של
שר־החינוך-והתרבות, פרוס׳ בן־ציון דינור,
כי יתפטר אם תתקבל החלטה זו.
• אחוז החסימה: התקבלה גם החלטת
פשרה בעניין זה. במקום הגבול של
חמישה אחוזים, שהציעה מפא״י, הועמד
הגבול לקראת הבחירות לכנסת השלישית
על חמישה מנדאטים, כלומר 4,2אחוזים.
בם ך-הכל היו למנהיגי הציונים הכלליים
כל הסיבות לחגוג השבוע את סיומו של
המשא־והמתן. אילו אמר להם מישהו בראשיתו
כי ישיגו את כל שהשיגו, הם לא
היו מאמינים, ולמעשה היו נכונים להיכנס
לממשלה גם תמורת פחות הישגים.

עיתונות
אד וחווה
— ססא\ 0,סס׳ר 111x0ז־־\7ז\.
8£77£11ס ם ^ 1 0
השבועונים קולנוע ועולם הקולנוע דמו
לפני חודש לאני אוקלי אשת לפידות, במחזהו
המוסיקלי של איירווינג ברלין. קולנוע,
שנולד לפני 15 שנה לגרשום קומרוב, היה
במשך שנים מנתן השבועית של ילדות
רבות מגיל שבע עד ,40 סיפר להן על
הרפתקות חייו הרומנטיות המעודכנות של
ארול פלין, על בעלה האחרון של לנה
טרנר ועל לבטי ההתבגרות של אליזבת
טיילור.
עולם הקולנוע הוא החווה שקפצה מצלעו
של קולנוע. קמו כמה עובדי קולנוע
יום בהיר אחד, לקחו את כל החומר שעשוי
היה לעניין אותם, ועזרו למוציא־לאור
שמואל פרידמן לפתוח עיתון, שנבדל
מקודמו רק בחלק הראשון של שמו.
השניים נדמו, משך הזמן, למחיס-תאומים
שבל אחד מנסה למצוא אצל חשני כתם־
לידה שאיננו אצלו. הקורא כמעט שלא
הבחין ביניהם.
לפני שנה יצא עולם הקולנוע בתמונת-

שער ציבעונית. כעבור שבוע בדיוק היה
שערו של קולנוע ציבעוני אף הוא. השניים
המשיכו במירוץ המרתוני, שהגיע לשיאו
כאשר לפני חודש הוגדל עולם הקולנוע,
ששערו חזר להיות ללא איפור. שימחתו
לא ארכה, כי בשבוע שלאחר מכן התנוססו
בקיוסקים גיליונות קולנוע באותו גודל,
אך יחד עם זה ציבעוניים. כששמע
גרשום קומרוב הממושקף וכסוף־השיער,
שעולם הקולנוע נותן במדור השאלות
תשובות לחידון שמפרסם קולנוע, השיב
בחיוך :״זאת הפירסומת הטובה ביותר
שהם יכולים לעשות לי.״

אהופה דו-לאומ*ת
חמדה לזר בת ד 14-,לא היתה שונה
משאר התלמידות בבית-הספר בעכו, כששמה
לב לטפסן הצעיר שהקים צריף
מול חלון ביתה. היא התאהבה בנער בן
ה־ 15 ממבט ראשון. החל מאותו הרגע
השתנו חייה תכלית השינוי. הסיבה: שם
הנער היה חסן עינבטווי, והוא היה ערבי.
תחילה התקדמה האהבה במסלול רגיל. חמדה
היתה חברת השומר־הצעיר, חופשית
מדיעות קדומות. לחסן היו אופניים. לא
נעלם מעיני חמדה שהחל מסתובב לפני
ביתה לעיתים קרובות מאד. היא אמרה לו
שלום. הוא אמר לה שלום. זה היה לפני
שלוש שנים.
״היא מתה בשבילי׳״ חיש מהר
התרגלו הכל לראות את הזוג הולך לקולנוע
.״הנה חמדה והערבי שלה,״ אמרו.
לבני הזוג זה לא היה איכפת. פעם ברחה
חמדה מן הבית לשלושה ימים, לנה
עם ידידה על שפת־הים. פעם אחרת נסעו
באופניים של דודו. של חסן, המוכתר־לשע-
בר. החיים היו הרפתקה גדולה.
הגיע היום שבו ביקר חסן בפעם הראשונה
בביתה של חמדה .״אבא שאל: אין
כבר יהודי בשבילך? אמרתי: זאת אהבה.
אי־אפשר להפריד בין אוהבים. לבסוף הוא
הסכים, ואמר: רק שלא תצטערי.״ על

״העולם הזה״ 847
תאריך 14.1.54 :
ביקורה הראשון של חמדה בביתו שלו,
סיפר חסן :״אמא שאלה: מי זאת? אמרתי:
חברה שלי. היא שאלה: היא אוהבת
אותך ן אמרתי: היא מתה בשבילי.
אמר אבי: אם הוא רוצה אותה, בסדר.״
יש להניח שהמאבק האמיתי בשני הבתים
היה חריף הרבה יותר מכפי שנראה בסי פורים
אלה. אך הסוף ודאי: הזוג עשה
כרצונו, החליט והתחתן.
לא געפירטע פיש. אלא שיש חוק
בארץ האוסר נישואי קטינים. בנוסף, קיים
גם חוק המונע נישואי בני עדות שונות.
חמדה נאלצה לחכות עד שימלאו לה ,17
תקבל תעודת״זהות ותמיר את דתה. אולם
לא היד• לה כל חשק לחכות, בני הזוג
שכרו חדר, ועברו לגור בו יחד. מיטה
ענקית תפסה את מחצית החדר, וחציו
השני היה תפוס על־ידי ארון, רדיו וכמה
עשרות תצלומים של חסן. כאן מבלה חמדה
את ימיה באושר, שעה שחסן עובד
בקיבוץ קרוב. אין לה בעיות של בישול:
״אין הבדל בין ספניולים וערבים. שנינו
לא אוהבים געפילטע פיש,״ היא אומרת.
בעוד חסן למד עיברית יפה, התמחתה
חמדה בערבית, והיא מסתדרת היטב עם
שכנותיה הערביות. העתיד נראה לבני הזוג
חלק. בעוד כמה שבועות תקבל חמדה
את תעודת־הזהות, ותתאסלם. היא תשנה
את רישום דתה, ואחר יבוא תור החתונה
או, ליתר דיוק, תור החתונות: חתונה
מישפחתית מסורתית אצל אמו של חסן,
ואחר־כך חתונה באחד האולמות בשביל הצעירים,
חבריו של חסן וחברותיה של חמדה.
שניהם עדיין אינם חושבים על בעיות
רחוקות יותר, כגון ילדיהם. הם בטוחים
שהכל יבוא על מקומו בשלום. ככלות הכל,
מה כל זה לעומת האהבה?

אנשים
>• מדורו היומי של עמום קינן בעיי
תון חרות, שועלים קטנים, עורר את חמתו
של בן גבע, אדום־הזקן ידידיה (דידי)
מנוסי שתקף אותו במדור יומי אחר
בלשון זו:
״שועל ממורמר ופגום־חרב /החל לנופף
לעת ערב /בנס ״החרות ובשכר
השרות /זכה למלא פיו בטרף.״
תשובת חרות, פגומת המישקל השירי,
שלטענת קינן לא נכתבה על־ידו, לא איחרה
לבוא:
״היה היה איש בשם דידי / ,בולשן
מבוסס וסולידי / .את חוטמו המגואל /
בין שיני השועל /הוא נעץ /ויילל :
״רחבדות, יא־סידי !״

• כשנשאל הסופר שמואל־יוסף (ש״י
עגנו!) צ׳צ׳קס, בעדותו נמישפטם של

תושבי שכונת תלפיות נגד עיריית ירושלים
שהקימה את המיזבלה העירונית
בשכנות להם, אם הזבובים מן המזבלה
מופיעים רק בעיקבות הדוח המזרחית, ציטט
הסופר מישפט תלמודי :״ארבע רוחות
מנשבות בירושלים בכל יום.״ כשנחקר
אם ביקר במיזבלה אי־פעם, השיב בסיג-
נונו המייוחד :״מה היה לי לבקרה? היא
באה אלי.״

חסן עינבטווי וחמדה לזר
מה כל זה לעומת האהבה?

• אמר ד״ר נחום ונורדמן, בהסבירו
את תוכניותיו לעתיד :״בארץ הזאת לא
מכבדים אדם יותר משלושה חודשים —
אם בכלל מכבדים אותו.״

מצלמה על־קולית־ לפיתוח בין־וגע
פולארויד צו עדת עוד צעד אחד קדי מ ה
ומציגה א ת פולארויד סונ א ר -המצלמהעם
כיוון מרחק או טו מ טי.
כל שעליך לע שו ת הו א ללחוץ על הדק״
ה מ צל מה. תוך א לפי ת שניה נשלח גל על־קולי
מהמצלמה אל נו שא הצילום וחוזר מ מנו, אל
ה מ צל מה. בדרך זאת, העד שהמתמקדת
או טו מ טי ת למרחק המדויק.
ה ת מונ התתפתח לנגד עיניך בתוך דקו ת אחדות;
נקיה, חדה, ע ם מיקוד מושלם.
שי ט ת המיקוד פו עלתגם באפל ה גמורה.

סיטונאים ראשיים:
ן י. אקון בע׳ימ, נחמני ( 6תל־אביב
טלפונים 4$ ;6256( 2 :נוז.6
שוות פולארויד:
רחוב אנו־גניריל 125 תל־אביב
טלפו 2:1נ 4י.24

פולארויד סונאר־הגל
העל־קולי בצילום

ים בלעדד&ולישראל

38ז 6וח 1 0 3ח 513ו11

אדי מור

3ענ) 101=6ו^ 1ז 3ח $ 0

ה עו ל ם הז ה 2159

דמותה של המדינה ופניה של החברה
הישראלית. סיגנון הכתיבה ועיצובו של
השבועון השתנו מקצה לקצה. אבל רוחו
של אורי קיסרי ריחפה מעל עמודי העולם
הזה עד יומו האחרון.

המי שמרות

/> 0׳\ ו א 7ובע1
״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי י. המערבת והמיגהרה :
תל־׳אכיב. רחוב גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136
מען מברקי :״עולמפרס״ .מודפס כ״חדסום החדש״ בע״מ, תל־אביב,
רה׳ כן־אביגדור. הפצה :״גד״ כע״מ. גלופות: צינקוגרפיה
״כספי״ כע״מ. העורף הראשי אורי אכנרי. השורד: אלי תבור * עורף
תכנית: יוסי שנון. עורכת כיתוב? נורית יהודאי. ראש המינהלה :
אברהם סימון. מה׳ המודעות: רפי זכרוני. המו״ל: העולם הזה בע״מ.

המישפטים האחרונים ששמע אורי
קיסרי בעודו בחיים היו, ככל הנראה,
אותם שפורסמו במדור זה לפני שלושה
שבועות.
אורי קיסרי, מייסדו ועורכו הראשון של
העולם הזה נפטר ביום השלישי בשבוע
שעבר. שעות מיספר לפני מותו, כשהחל
שוקע בדימדומים שמהם לא הקיץ עוד,
ביקשה גיסתו לעודד את רוחו. היא נטלה
בידה את גיליון העולם הזה ( )2156 וקראה
לו את הקטע, שהופיע במדור זה תחת
הכותרת שם נולד.
הקטע נכתב כתשובה למיכתבם של תלמידי
כיתה ד׳ בבית־הספר נווה־עוז בפתח-
תיקווה. אלה ביקשו לדעת מדוע נקרא
העולם הזה בשם זה. בתשובה ציטטנו
את הקטע מתוך סיפרו של אורי קיסרי
זיכרונות ליום מחר, שבו הוא מגולל את
סיפור לידתו של העולם הזה. שם גילה
קיסרי כי באוקטובר 1946 החליף את שם
השבועון 9בערב, שייסד תשע שנים קודם
לכן, בהעולם הזה. הו אעצמו הגה את
השם החדש, שקיבל את אישורם ובירכתם
של המשוררים אברהם שלונסקי ונתן אל-
תרמן, שנמנו עם המשתתפים הקבועים
בשבועון.
ספק אם אורי קיסרי על ערש מותו קלט
את הדברים שנקראו באוזניו. על כל פנים
שמו של העיתון, שאותו ייסד וערך במשך
כ־ 14 שנה — העולם הזה — ליווה אותו
בדרכו אל העולם הבא. היתד. בכך אולי
משמעות לגבי דרך חייו של אחד הוותיקים
והבכירים בעיתונאי ארץ־ישראל, ש אלפי
מאמריו ורשימותיו פורסמו בעיתונים
שונים, החל בדואר היום, דרך דבר,
הארץ ועד לידיעות אחרונות ומעריב.
קיסרי עבד בכולם ופירסם בכולם. אבל
העולם הזה היה כולו יציר כפיו, עיתון
שהוא היה אביו מולידו.
אין כל דימיון בין העולם הזה שערך
ועיצב אורי קיסרי לבין העולם הזה במתכונתו
הנוכחית. העולם הזה של אורי
קיסרי היד, עיתון עליז, נחמד ואופטימי,
שביקש להבליט ולהדגיש את היפה והחיובי
ביישוב ובמדינה שבדרך. הוא היה
גדוש פיליטונים, מאמרים ורפורטז׳ות ששיקפו
במידה רבה את אישיותו המיוחדת
במינה, כאדם וכעיתונאי, של אורי׳ קיסרי
עצמו, שמעולם לא כתב מילה רעה או
מכאיבה על איש. אביר העיתונות העברית,
שהיה איש האסתטיקה הצרופה ורומנטיקן
בליבו ובחיצוניותו, משך להעולם הזה
את טובי המושכים בעט בעיתונות ובספרות
הארף ישראלית, מכל קצות הקשת
הפוליטית.
בתקופתו של אורי קיסרי תרמו להעולם
הזה והיו בין משתתפיו הקבועים דמויות
כמו המתרגם מנשה לוין, הצייר אריה
נבון, סופרים ומשוררים כמו נתן אלתרמן,
אביגדור המאירי, יהודה האזרחי, מידד
שיף, אבא אחימאיר, ועיתונאים כמו דוד

לאזר, שמעון סאמט, משה מייזלס, אמיל
פוירשטיין, דב בר מלכין, שלום רוזנפלד,
עזריה רפפורט, בנימין גלאי ועוד רבים
אחרים.
בתום תקופת אורי קיסרי הפך העולם
הזה עיתון לוחם, מכשיר של מאבק על

כדאי אולי לספר שוב בהזדמנות זו
את סיפור חילופי המשמרות בהעולם הזה.
גירסתו של אורי קיסרי למאורע זה
כלולה בספרו, שם הוא מספר:
״לא ידעתי, כשעשיתי את ההיכרות הראשונה
עם אורי אבנרי, כי הוא האיש
העשוי — או עלול — לרשת אותי. אני
בטוח כי גם הוא לא ידע זאת. הדבר
היה לפחות שנתיים לפני שנתבצע. יום
אחד, כשישבתי נינוח בדפוס שוהם, שם
נדפס השבועון באותה תקופה, ראיתי את
שרה ארנשטיין. שרה, שהיתר. מצורפת
למערכת כמתרגמת. מגיהה ולעיתים גם
מחברת סקיצות, נכנסת בלוויית גבר צעיר,
בהיר ואהוד, שסימני הנעורים טרם נמחו
מפניו. היא הציגה אותו ואמרה כי הוא
עוזר לה מרצונו הטוב בעבודת ההגהה.
ואומנם, הוא ניגש לשולחן שכן, פרש גיליונות
ופתח בהגהה.
״הוא לא האריך. בחלוף רבע שעה נוכחתי
שהוא נעלם. שרה עדיין ישבה וכש-
שאלתיה פרטים על הבחור שסיקרן אותי
— כי היו לו נתונים שלא יכלו שלא
לסקרן — לא השיבה לי ישירות, אלא
העלתה מארנקה הגדול גיליון של הבוקר,
הצביעה על מאמר, בעצם על פיליטון,
שהשתרע מתחת לקו ואמרה :׳זאת כתב
הבחור.׳ הכותרת על המאמר בעיתון אמ־

רה :׳איך נפל אחי׳ ,מאת יוסף אום-
טרמך .׳זד, שמו ד שאלתי .׳כן׳ השיבה
׳אבל היום שינה את שמו. קוראים לו
אורי אבנרי.׳
״אמרתי לה כי אשמח לקרוא. היא
ויתרה לי מרצון על הגיליון. הוא שמור
איתי גם בשעה זו. תאריך הדפסתו היד,
ה־ 30 בספטמבר .1947 ואומנם קראתי ללא
שהיות את קורות נפילתו באפריקה כאיש
קומנדו שהיה במצור על קרן! .נתרשמתי
מכושר הכתיבה והתרגשתי מהסיטואציה
של ימי המילחמה ...חלפה תקופה ארוכה
למדי, בה לא פגשתי את שרה ולא את
אוסטרמן-אבנרי. הוא יתגלה שוב בתקופה
בה התחלתי להוקיר את רגלי הן מהדפוס
והן מן המערכת. כנראה, כבר תיכננתי
את הצעדים הבאים שלי לקראת השתחררות,
מן העתון. בעצם מסרתי כבר את
עריכתו, אם כי המשכתי להיות הבעלים
של הנכם...״
אותו מאורע זכור לאבנרי בצורה קצת
שונה. הוא נפגש עם קיסרי, אחרי שקודם
לכן כבר פירסם פיליטונים בעיתונות היומית,
הציע לו פיליטון לפירסום. קיסרי,
שאחת מתכונותיו המובהקות היתד, עידוד
צעירים ופתיחת שערי שבועונו בפניהם —
מסורת שבה ממשיך העולם הזה עד עצם
היום הזד — ,התרשם מרשימתו של אבנרי
ופירסמה. בפגישה נוספת שהיתר, לו עם
אבנרי, כעבור זמן, סיפר כי היד, לו ויכוח
עם גרשום שוקן, עורך הארץ. קיסרי טען
כי כישרסנו העיקרי של אבנרי טמון בכתיבה
נפיליטוניסטית. שוקן עמד על כך כי
1זוא מיטיב להתבטא בכתיבה פובליציסטית.
ואומנם שוקן הזמין אז את אבנרי לכתוב
מאמרים ראשיים בהארץ.
!אבנרי עזב את הארץ אחרי ששוקן סירב
להדפיס את אחד ממאמריו, שעסק בבעיית
ערביי ארץ־ישראל. עוד לפני כן עבד
אורי אבנרי אצל קיסרי כעורך העולם הזה,
כשהוא עושה זאת על פי טעמו וסיגנונו
של קיסרי. כשנולד הרעיון לייסד שבועון
חדש הועדפה האפשרות לרכוש מקיסרי,
שביקש לפרוש מטעמי עייפות, את שבו-
עונו. היו לכך כמה יתרונות, במיוחד ש הימים
היו ימי תקופת הצנע ונוח היה
להשתמש בקיצסת־הנייר שהוקצבה על-
ידי הממשלה להעולס הזה.

סמלה עי תונ או ת
היפה

אורי קיסרי ז״ל
המייסד והעורך הראשון

אלמנתו, אחיותיו, כניו וכלותיו של אורי קיסרי ליד גופתו
הכינור שנדם

אורי קיסרי ראה ביורשיו בעריכת
העולם הזה מעין ״בנים בלתי חוקיים של
עצמי ובשרי.״
כשליווינו אותו השבוע בדרכו האחרונה,
הרגשנו אנו, ותיקי המערכת, שגדלו
על מאמריו והכירוהו אישית, הרבה יותר
מכך. הזדהיעו בכל לב עם דברי הפרידה
שנשא לוי יצחק הירושלמי, היו״ר של
האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל, אשר
אמר:
״אין מקום הולם יותר מביתם של העיתונאים
למעמד של פרידה מאורי קיסרי —
מן הכינורות הראשונים בקרב העיתונאים
הארצישראלים — אשר עבד א ת העיתונות
ולא רק בה. טבוע היה בו חותם
של מקוריות ואף ראשוניות, שהיא מדרגה
גבוהה מעליה. מקורי היה באיחוד ניגודים
— בסיגנון־החיים כבסיגנון־הכתיבה. ב־סיגנון־החיים
שלו כמו בלט דבר והיפוכו
— אריסטוקרטיה ואהבת בני-אדם מן השורה,
שאצלו חברו יחד והיו לאחד. בסיג־נון
הכתיבה שלו היד, ברק של לשון
עברית שורשית — והכתיבה עצמה היתד,
מכוונת להמוני עם.
״...אורי קיסרי, עיתונאי וסופר, שימש
סמל העיתונאות היפה, שהיא בעלת ברית
של ספרות יפה ולעיתים עומדת מעבר לה,
בהיותה מעוגנת במרחב המציאות העכשווית.
שאב השראה מעורכים דגולים ונתן
השראה משלו והאציל מרוחו על דור
ממשיכים.
״עיתונאי ישראל נפרדים מעל אורי
קיסרי בגאון וביגון — בגאון על הכבוד
שהעניק למעמד העיתונאי ולמימד העיתונות,
שהוא עצמו אף טרח ושקד לפתחם
ולטפחם ביתר שאת בשנים שבהן עמד
בראש ציבור העיתונאים. ביגון — על
הכינור שנדם.״
העולם הזה מרכין ראש על קברו.

אתה עשוי למצוא
בת״זוג אידיאלית הודות
לחיפושיו השבוע.
המזלות חיוביים
עבורן, וכן כוחותיך
האישיים. השתדל לרסן
תחילה את רגז
2במרס ־
שותיך, כי כל החיים
20 באפריל
לפניך. בעיות שהיו עד
כה בלתי־ברורות הולכות
ונעלמות. מסעות נוספים ומסעירים
נראים באופק. אל תזניח את ידידיך.

זהו שבוע אידיאלי.
אמנם תתקוף יאותך עייפות
גדולה, אולם היא
כת־חלוף. אתה מלא
סיפוק עצמי במכשור
העיסקי. אתה עומד להגיע
לפיסגת ההצלחות.
ו 2באפריל -
אל תאבד את הראש
20 במאי
ואל תתבלבל. כסף בא
וכסף הולך, אל תנהג
בחסכנות. בת״שור, הרבה מנוחה באוויר
הצח — תביא לך את אותו אושר נכסף.

11 ווו

זהירות עוד לא הזיקה
לאיש, ולך ודאי
שלא תזיק. אפילו בדברים
בהם נהגת בפזיזות,
כדאי לך להתחיל
להיזהר. אהבה
ישנה תשוב ותפרח.
אבל היא רק זמנית.
ו 2במאי -
20 ביוני
עסק אותו התחלת
לפתוח — עשוי לשאת
רווחים. לן, תאומה, כדאי לרכוש
השבוע את הדירה. הרבו במסעות.

1)11 וחי0

לכס בני מאזניים מחכה שבוע נעים
ביותר. צאו מתוך הקליפה, והפסיקו לשמור
הכל בפנים. השבוע ייפתרו בעיות
רבות. בי״חוד בשטח הכלכלי.
אלת האהבה. מחזרת
אחריך, סוף־סוף
תמצאי את בן־זוגך. אל
תהססי. קבלי אותו כמו
שהוא. שתפי ־אותו בכל
חוויותיך. אתה, בך
מאזניים, אל תרבה ביציאות
מהבית ואל
תשתה משקאות חריי#
פים.
הבריאות קודמת
לכל. מיכתב מידיד נעורים שיגיע מרחוק
יפתור לך חידה שהטרידה אותך מזמן.

מאזניים

אל תבעטי בקירות, זה לא יעזור לך.
את חושבת שעל״ידי פיטפוט, תמצאי-
חן בעיני הזולת ז את
טועה. הם יחשבו אותך
לסתם נודניקית
ולא יעריכו אותך.
השתדלי לתקן את הטעות
— אחרת תביאי
להסתבכות. בת-
עקרב, המשיכי לשמור
על דיאטה. עוד תוכלי
לקבל תפקיד בסרט.
יש לך את כל הנתונים.
אל תרבי בנסיעות ארוכות. היזהרי
השבוע מתאונת״דרכים. ליבשי ירוק.

11|11

המשיך בדרך בה התחלת לפני שבוע.
אל תהיה כפוי־טובה, ואל תהיה ספקן.
מחכים לך ברוב השטחים
הצלחה ועניין.
אדם זר, ממנו לא ציפית
לשום דבר, ישמח
אותך ויעזור לך בשטח
החברתי. צעד לאט ובטוח.
מוטב שתקפיא
השבוע את התחום העסקי.
זהירות תמנע
; 1 23 נוב מבר ־
20 בד צ מב ר
ממך הסתבכות שתוצאותיה
עלולות להיות
לא נעימות ביותר. לבשי סגול. אל תלכי
.בדרך הסלולה ותחפשי שינוי וגיוון בחייך.
ן 1שו

ד,וח1ו
יייי!
111 1 0
ו 2ביוני -
__ 0׳ 2ביולי

למצוא אחרת
בשבוע זה

הפסיק להעמיד אותה
בניסיון ! לכל דבר מ1׳
גבול ! היא לא בוגדת
בך, ואפילו לא חולמת
על כך. אתה סתם ממרר
לה את חייה. ואם
תמשיך, זה ימאס עליה
בסופו של דבר והיא
תברח ממך. אל תחשוב
שבקלות תוכל
במקומה. לך, סרטנית, מצפה
הפתעה כספית גדולה.

השבוע אתה עומד לסיים
בהצלחה מיבצע
בו התחלת לפני, כחודש.
אתה שוב נכנס
לחיים סדירים ותקי נים.
הכל ילך כשורה.
במישור הרומנטי אין
כל שינוי, חכה להז 00X2X0
דמנות בה אתה תה יה
החזק. שמור על
קשרים טובים עם ידידן הטוב ביותר,
בסופו של דבר אתה תצטרך לעזרתו.

בריאותך הלקוייה תלך
ותשתפר. אבל אל
תאמץ את עצמך טרס
זמן. צפויים לך ימים
קשים, חוסר־סיפוק ו־עבודה־קשה.
אולם אל
תתייאש, הזמן עושה
את שלו. בשטח האינטימי
אתה חוזר לרומן
ישן. הראה לה יחם חם,
ולבבי, ועזור לה. זה ישתלם לך בסופו
— בתולה לבשי כחול ולבן.

מכתבים התעדוח נזעגית
רק תמול שלשום סירב העולם המערבי
לקלוט לתוכו את אותם פליטים יהודים,
שהצליחו להימלט מזרועות הנאצים. רק
אתמול החזירה הממשלה הבריטית אוניות
מעפילים, שהגיעו אל חופי הארץ, לארצות
גזירה. בימים אלה, כש־ 19 מדינות ברחבי
העולם סירבו לקבל לתוכם את 2300 הפליטים
מווייט־נאם, יכולה ישראל להיות אור
לגויים בכך שתכריז ותפעל להצלתם של
אותם 2300 איש המטלטלים בספינה מול
חופי מאנילה.
בטוח אני, שאנשים חרוצים אלו *וכלו
להקים יישוב חדש לתפארת, וזאת לאוד
הניסיון הטוב שהיה לישראל עם קבוצת
הפליטים מדרום ווייט־נאם שנאספו על־ידי
אוניה ישראלית לפני שנה וחצי והובאו
לישראל. ולשרי הממשלה שהצביעו נגד
זה, הייתי מציע לקרוא את נאומיהם חוצבי
הלהבות בהם התריעו על הציניות והאדישות
של העולם, בבחינת ״טול קורה מבין
עיניך.״
.נחמיה שטרסדר, תל־אביב
כל הכבוד למנחם בגין, שהכריע בעד
הבאת 100 מפליטי וייט־נאם וקליטתם בארץ.
אין לי ספק שלולי עמדתו האמיצה
הזו של מנחם בגין לא היו שאר שרי
הממשלה תומכים בכך. מה שמצביע על
כך, שאם מנחם בגין יתמוך גם בהסכמי
השלום עם מצריים, למרות הסעיפים המגבילים
והקשים לישראל, תלך רוב הממ שלה
בעקבותיו.
יהודית יווין, תל־ אביב
אי אפשר להשתחרר מההרגשה המביי-
שת, שדווקא שרי המפד״ל בממשלה, כמו
יוסף בורג ואהרון אבו־חצירא, הם שיצאו
חוצץ נגד קליטת פליטי וייט־נאם בישראל.
אין לי ספק שאילו היו אותם וייט־נאמים
בני דת משה וישראל, היו שרי המפד״ל

השבוע תזדקק לעצבים חזקים בשטח
העבודה. הבוסים דורשים ממן מעל המצופה,
מבלי להתחשב
ומבלי לתת תמורה.
עשה כפי שהם
דורשים ממן, זה ישתלם
לן בבוא הזמן.
גם אם בת־זוגך מתרעמת
מדי-פעם, אל
תראה זאת בשלילה,
ואל תחשוב שהיא מו
2בדצמבר ־
9ו בינואר
מורמרת. קשה לה,
היא זקוקה לעידוד
כמון. אולם דע, היא ממשיכה לאהוב
אותן, ורק אותן. היה סלחני כלפיה.

כן, הוא כן בוגד בך. הוא מעוצבן עד
שגעון. לכן אל תוותרי השבוע, אחרת
יהיה החודש הבא ממש
גיהנום. עוד לא החמצת
את ההזדמנות האחרונה,
זה רק עניין
של סבלנות. אל תראי
מדוכאת ואל תתנהגי בהססנות.
שמרי על עצמך.
הוא עוד יחזור
על ברכיים. תשמרי על
כבודך ובסופו. של
דבר הכל יסתדר על הצד
הטוב ביותר והבחור יחזורויתפקח.
השבוע כדאי להמר, אך לא גבוה גבוה.

השבוע הוא שבוע
שלן, בת דגים. נצלי
כל רגע בו. אפילו
שהוא לא התייחס
אלין יפה — הוא
אוהב אותן והשבוע
הוא ישנה התנהגותו.
סכום כסף, אותו את
9ו בפברואר
שומרת, יעיק על כי20
במרס
סך. התחלקי בו עם
אדם הקרוב לן ביותר שהוא זקוק לו
מאד בימים אלה. אל תתפתי להמר
בכסף זה. את לא נוצרת לכן. אתה, דג,
עומד בפני החלטה גורלית. ואתה מהסס
ומהסס. החלט בן־אדם. החלט.

ממליצים לקלוט את כולם בארץ. מכאן,
שהתנגדותם מבוססת על דעות ורגשות
גזעניים. אולי כדאי היה לשלוח רב למא-
נילה, שיגייר את הפליטים, ואז ניתן היה
לקלוט את כולם בארץ מבלי שראשי
המפד״ל יביישו את היהדות הדתית בטיעונם
הגזעני.
יוסף דכקוגיץ רחובות

מי גרס?!?
אחת הבדיחות המפורסמות ביותר מספרת
על זוג עולים, שהגיעו לארץ. מיד כשנכנסו
לנמל־התעופה הניח הבעל את אשתו על
השולחן והתחיל לשגלה. כששאלוהו מה
סיבה ראה לעשות כן השיב :״שמעתי
שבארץ לא מקבלים כלום אם לא דופקים
על השולחן.״
נזכרתי בבדיחה זו כששמעתי על כך
שהממשלה נכנעה ללחצם של אנשי גוש
אמונים, שהקימו התנחלות ליד מחסום דרכים
והחליטה לאפשר להם להתנחל ליד
שכם. אנשי גוש אמונים טוענים אומנם
שהפעלת לחצים על הממשלה היא לגיטימית
וכשם שאין פסול בכך שהיונים לוח צים
על הממשלה, כך מותר גם להם ללחוץ
עליה. ההבדל הוא רק בכך שהלחץ של

גוש אמונים הוא לחץ אלים וברוטאלי תוך
הפרת החוק. כניעתה מוגת־הלב של הממ שלה
לאנשי מיעוט קנאי מוכיחה שניתן

לקבל אצלה הכל אם רק דופקים על ה שולחן.
אבל מי שנדפק כאן הוא עם
ישראל כולו.
יואב בדאון, חיפה

טיוח התדמית
לצערנו הגדול, בשובו מביקור בארה״ב,
לא דייק השר שמואל תמיר במסירת אינ פורמציה
אודות תדמיתה של ממשלת יש ראל
ומדיניותה. היות ולדבריו ההסברה
הישראלית מצליחה לשכנע בצידקת דרכה
של הממשלה את מעצבי דעת־הקהל, החלטנו
לבדוק עד כמה דבריו נכונים.
בחמשת היומונים הגדולים המופיעים
ברחבי ארד,״ב, רובם המכריע של מאמרי
המערכת והכתבות שהופיעו בהקשר למזרח
התיכון בשבועות האחרונים, היו עויינים
ובלתי מזדהים עם עמדת ממשלת ישראל.
במשאלי דעת־קהל׳ אשר נערכו במספר
קמפוסים על ידי עתוני סטודנטים, נתברר
כי המנהיג הפחות אהוד ואמין הינו מנחם
בגין.
תמונה דומה מתגלה גם ברשתות הטלוויזיה
הגדולות, שבהן מתגלה ישראל,
כמעט מדי יום ביומו, כגורם המעכב וה מונע
מתהליך השלום להגיע אל סיומו.
ההסברה הישראלית, שזכתה בעבר לקיתונות
של לעג מצד בגין ורעיו, כשהיו
באופוזיציה, והזוכה כיום לשבחים מפי
שמואל תמיר, הגיעה לאמיתו של דבר
לשפל שאין כמוהו.
חבל רק ששמואל תמיר מעדיף לטייח
ולהסתיר, ולמנוע את המידע האמיתי מהעם,
אודות הידרדרות האהדה לישראל. התגובה
היחידה שבה זוכה כל נציג, בין אם הוא
שליח מטעם או סתם סטודנט, הינה לעג,
זלזול ואיבה לטיעונים הישראליים.
י רי ס ע מי ת, בשם קבוצת
סטודנטים ישראליים, ניו־יורק

איסה הגסף?
שוב התבשרנו ששר־האוצר, שמחה
ארליך! ,מצא שיטה לגבות כספים מהציבור
כדי לאזן את תקציב הממשלה: הטלית
היטל יעל מס־סהסנסה. התוצאה הישירה
מכך תהיה, שכל האזרחים ההגונים, המשלמים
מיסים כחוק, ישלמו יותר וכל
מעלימי.המם ירוויחו יותר. כמו אותו יהודי
שחיפש את הכסף שאבד לו מתחת לפנס
ולא במקום בו אבד, מחפש שמחה ארליך
את הכסף אצל ציבור השכירים העשוק
ולא בימקום בו הוא גמצא — אצל בעלי
ההכנסות השחורות.
יחיאל זוהר, תל־ אביב
לפני 19 חודשים, ב־ 30 במאי ,1977
פניתי למיספר מנהיגים במדינה במיכתיב,
שסו קבלתי נגד ׳קברניטי המדינה וההסתדרות
המכריזים מזמן לזמן קבל עם יועדה,
שפועלי־הייצור משתכרים יותר מעובדי-
המדינה והשירותים הציבוריים. הוכחתי
בעליל שהאמת היא בדיוק הפוכה: ש העולם
הזה 2159

מכתבים
רבבות עובדי־ייצור משתכרים (במקרים
רבים) .פחות מאשר מקבלי קיצבות־סעד.
את המיכתב הזה שלחתי !גם לנשיא ;התאחדות
התעשיינים, מר אברהם (״סימה״)׳
שביט.
התפלאתי מאוד מדברי מר שביט (ש־רואיין
בתאריך 27.12.78 ברדיו) באומרו,
שהשכר בתעשייה עלה השנה ׳ 0־60—707
בעוד שההתייקרות 1במשק הסתכמה ב־
43 בלבד. הוא אמר שלתעשייה חסרים
כיום עובדים אך הדבר אינו נומג משכר
ירוד.
;אם לא הצלחתי לשכנע את מר שביט
בצדקתי בפנייתי אליו לפני 19 חודש,
אנסה לשכנע אותו כיום בתלושי־הטשכורת
שלי שאני מצרף למכתבי, המעידים שחור
על ׳גבי לבן שבחודש נובמבר 1977 הש תכרתי
כפועל־ייצור 3494.90ל״י (ברוטו)
ובנובמבר 1978 השתכרתי 4511.10ל״י
(וזאת אחרי 25 שנות ותק ואני יכול להוכיח
שאני עובד מצויין) .זאת אומרת, שבנובמבר
השנה הרווחתי 1016.20ל״י יותר
מאשר לפני שנה שהם 29701 ולא 60—7070,
כמו שטוען מר שבי,ט.
הייתי רוצה לדעת אם קיימים עוד עוב־די־מדינה
ושירותים המשתכרים 4511.10
ל״י ברוטו לחודש ז אני כבר לא מדבר
על התנאים הסוציאליים ׳של רבבות עובדי־הייצור,
שהם ׳אפסיים ביחס לתנאים הסוציאליים
של עובדי־המדינה או עובדי
הבנקים, למשל. נכון, ישנם אלפי עובדי-
ייצור המשתכרים הרבה יותר ממני, פי״
שתיים שלוש, או יותר (גם במיפעל בו
אני עובד ישנם כאלה) .אבל זה לא ביג׳לל
שהם עובדים יותר טוב ממני. ההיפך הוא
הנכון. זה ביגלל שיש להם הכוח להרוס
את המיפעל. במיפעלים רבים קיימות חמולות
מ־שפחתיות ועדתיות וקבוצות־לחץ,
שבכוחן לגרום צרות צרורות למיפעל והשבית
או׳תו. הם נהנים על ׳חשבונם ׳של
העובדים ״החלשים״ והזמניים. זאת היא
הסיבה י העיקרית של השקט התעשיי׳תי ב־מיפעלי־ייצור
וביגלל זה אין שביתות,
במיוחד במי&עלים פרטיים. כן מר שביט
הנכבד, חוסר עובדים בייצור ׳נובע משכר
ותנאים סוציאליים עלובים וכתוצאה מכך
מעדיפים כולם להיות חלק מ״החמצן של
המדינה״ ולא עובדי ייצור.

אם קברניטי המדינה יתנו את האחוזים
הגדולים שהם מדברים עליהם בכלי־התיק־שורת
לעובדי השירותים ואת התנאים
הסוציאליים שהם מקבלים לעובדי הייצור,
אז יעברו ההמונים לעבודה בייצור ואז

הבריחה הגדולה
האם חברי הכנסת הנכבדים אינם מרגישים
עתה נקיפות מצפון על שמנעו מח״כ
צ׳רלי ביטון להעלות בכנסת לדיון את
בעיית.האסירים בבתי־הסוהר בארץ? ייתכן,
שאם במקום לסלק את ביטון מחמש
ישיבות, היו דנים בנושא ומחליטים ל
ורק
אז יהיה לנו חמצן רב ונקי לעם
ולמדינה. דברי מר שביט גרמו עוול וצער
רב לרבבות עובדי-ייצור עניים ביותר
ביכל׳ל ולי אישית ׳בפרט.
שמשון שיכק, בני־ברק

מטורן? עם דישיון
קשה להתייחס למיכתבו של הקורא
יהודה קונפורטס בפורום העולם הזה
( ,)2157 ביחס למעשהו של אנדרי קלצ׳יג־סקי,
שניסה להשתלט על בני־ערובה במרכז
התרבותי של גרמניה בתל-אביב, כדי
למחות על חוק ההתיישנות על פישעי ה נאצים.
אדם זה לא ירד לסוף ההבנה,
שאנשים מסוגו של קלצ׳ינסקי הם קורבנות
השואה, המתהלכים בינינו בלב שבור
וברוח שבורה. ההתפרצויות שלו הם תוצאה
מכך ובוודאי אי אפשר להשוותם בשום
אופן עם פושעים מסוגו של דודו נידם.
מרוח הכתיבה של יהודה קונפורטס נודף
ריחו של הזמן הרקוב, של אותם אנשים

ר3־א3

שיטת ה הרזיה האמ רי ק אי ת
עכשיו בישראל!

ה טי פו ל מ כוון למקומות הר צויי ם לך: י רכיי ם,
מו תניי ם, ב טן, סנ טרכ פול, צ לו לי טי ס.
ה טי פו למתאים לנ שי ם בכל גיל ו מו מל ץ לנ שים
לאחר לי ד ה.
רפ הטולס הזה 2159

ששאלו את ניצולי הטבח באירופה :״מדוע
לא נלחמתם? למה הלכתם כצאן לטבח?״
היום ברור כבר ששאלות אלו הן חסרות
׳טעם וחסרות ערך. מה שחשוב זה פסק-
דינו של השופט :״בזמן שפושעים נאצים
מסתובבים חופשיים כשעל מצפונם רצח־עם,
אין מקום שאדם מסוגו של קלצ׳ינסקי
ישב בביודהסוהר.״
,משה ברנשטיין, צייר. תל-אביב

״ ת חיבת ציון ,27 רמת־גן
״ י -טל׳ 706429 :ימים א ,,ג /ה׳.

הקים ועדת-חקירה ממלכתית למתרחש בין
כותלי הכלא, הי׳תה נמנעת הבריחה של
שמונת האסירים המסוכנים מכלא רמלה.
אברהם אביב, ירושלים
אחרי שלושה ימים, בהם לא הצליחההמישטרה ׳לעלות על עקבותיהם של האסירים
שנמלטו מכלא רמלה, יש לי

אי תן

רעיון, שאולי יזכה אותי בפרס בסך 100
אלף ל״י, שהוכרז על ראש כל אחד
מהם. האם מישהו במ״שטרה חשב לחפש
אותם במקום הסביר ביותר שימלטו אליו
— בכנסת?
רינה סמו, תל-אביב

זר לא יבין זאת
כמי שהזדמן לו לבקר בארה״ב, שוחחתי
שם עם בני מישפחה ומכרים על המיבנה
הפוליטי של הממשלה ושל הכנסת וכמו
כן יחסי הגומלין הנובעים מכך. לאחר
הסבר ממצה, ככל שיכולתי לתתר על
מיבנה הקואליציה ומרכיביה במהלך כהונתן
של ממשלות שונות ועל ההסכמים
שהמרכיבים השונים חתמו למען תיכון
ממשלה בישראל, היתה מתמקדת ההתעניינות
של המכרים מיד בסיעות הדתיות:
מיהם? מהם? ומה כוחם בממשלה?
כאשר התברר להם בין היתר עניין
הסטאטוס־קוו, או עניין גיוס הבנות לשירות
לאומי חובה, והעובדה ששר־הדתות
הראשון בישראל, חיים משה שפירא ז״ל,
חייב את חוק השירות הלאומי בעת חקיקתו
והדבר היה כשר בעיניו, התקשו המארחים
להאמין למשמע אוזניהם, כשסיפרתי
להם שפתאום כיום — הגורמים שהתירו
לפי ההלכה לפתע אוסרים. ואז נזרקה
לחלל האויר שאלה של אחד הנוכחים,
ואני מצטט :״מדוע אינכם זורקים
אותם מן הממשלה ומן הכנסת? ? מדוע
אתם מרשים להשתוללות הסרת רסן מעין
זאת של הדתיים לפגוע בכם ולאנוס
אתכם? !
עניתי להם כי פרס נכבד היה ממתין
להם, לו מצאו את אותה נוסחת הפלאים
הגואלת ששמה אי ךעושים את זה?
אנו עדים כיום לסגידה למעגל קסמים של
עירבוב תחומים ומוסר כפול בין הערך של
אלהים והדת בצורה שאיננה וולונטרית
והומגיסטית מזה, לבין סידרי מימשל ו-
שילטון תקין המבוסס על שוויון בפני
החוק.
כאשר הוויכוח מתלהט בין ראש עיריית
ת״א והחוגים הדתיים סביב הצגת יום
ששי בתיאטרון הקאמרי, כדאי להזכיר
(המשך בעמוד )10

ע מי חי

הדברת מזיקים
מוטחים לחדכרת

תורע׳ עץ. עש

נוזרקי ס פ רי ם נבגדים.

רמת-גן. רח׳ מודיעין 8ו. ת ד 2272

6.70־ 5־ 7 9 0 1 1 4

יש מסיו? ססד! 48075

מכחכים
זנ שבץ

היה

2159

(המשך מעמוד )9
לראשי אותם חוגים בכנסת וכן בממשלה,
שזרים לא תמיד מבינים בחו״ל מה שמובן
לכל בר־בי-רב בישראל. קל מאד לקחת
גרוגרת, כמו התיאטרון הקאמרי, ולנופף
בשוט משבר קואליציוני. הרבה יותר קשה
להיות גיבור כשאתה ניצב בפני נושא
כמו מניעת כדורגל בשבתות, או נסיעות
אסורות על פי חוק בכלי-רכב בימי שבת
וחגים.
נח כהן, רמת־גן

פיראטים יהודים
מה מתפלאים על מפקד חיל-הים שהואשם
בניסיון לאינוס? מזה שנים ש־חיל־הים
מנסה ליצור לעצמו תדמית של
חיל גברי.במובן השלילי ״של המילה. פעם
אפילו ישרה להקת חיל־הים בהתלהבות
על כך ׳שהם ״יידי׳שע פיראטים.״ אז אם

למתכונת המחודשת, של שעשועון הטלוויזיה
זה הסוד שלי, עורר תמיהה ורוגז
בגלי צה״ל. קול החל משתתף בתוכנית
גלי צה״ל עוד לפני שהפיק את התוכנית
זה הסוד שלי בטלוויזיה וממשיך להשתתף
בתוכנית גלי צה״ל לעיתים מזומנות גם
כיום. נדמה לי שיש יותר מאשר מקרי
בין עובדה זו לבין הפקת תוכנית הטל וויזיה
על־ידו במתכונתה כפאראפראזה על
תוכנית האדם השלישי בגלי צה״ל.
לשימחתנו, פניית מפקד גלי צה״ל לראובן
ירון, יו״ר הוועד המנהל של רשות־השידור,
והסבת תשומת־ליבו לעובדה ש התוכנית
המשודרת מזה עשר שנים בגלי
צה״ל הועתקה לטלוויזיה, נתקבלה בהבנה
הראוייה, והוא הורד, להפסיק צילום והק לטת
תוכניות נוספות בטלוויזיה במתכונת
תוכנית גלי צה״ל.
עד כאן העובדות. ולסיום, הרשו לי
רק שתי הערות, המתייחסות למפיק יצחק
קול, המסביר לפי הידיעה בעיתונכם, שהרעיון
לתוכנית לקוח מתוכנית אמריקאית,
המשודרת מזה חמש עשרה שנה
ומשום כך ״הגונב מגנב פטור״ .ראשית,
גם אם משודרת תוכנית בארצות־הברית
במתכונת דומה והרעיון אומץ על-ידי גלי
צה״ל לפני עשר שנים, אין זה מצדיק
לאחר כל כך הרבה שנים, העתקת מתכונת
זו על-ידי תחנה ממלכתית. באם יצחק
קול רוצה לחדש ולעניין את צופי
הטלוויזיה, אני מציע לו לאמץ את דמיונו
ולחפש או להמציא שעשועון חדש מרתק,
ולא להעתיק רעיון המוכר מזה שנים למאזיני
תחנה ממלכתית אחרת, וכך ייצא ה-

פיראטים — מדוע לא להתנהג כמוהם 7
דומני ששורש הרע נעוץ בכך, שימאים
בכל העולם מרשים לעצמם לנהוג כלפי
נשים אחרת מאשר עכברי היבשה.
שאול שטיינכד, חיפה
מישפטו ״של ״יומי״ חיזק את ידי החוגים
הדתיים הטוענים, כי אסור להתיר
לבנות להתגייס לצה״ל. אם אלוף מרשה
לעצמו להתנהג כפי שהתנהג — מה יאמרו
על כך החיילים?
ע. עוכד, בת ים
פעם היתד, הבעיה של צה״ל לשמור על
יטוהר הנשק. עכשיו הבעיה היא לשמור
על טוהר כלי־הזין.
חיים מכויד, טבריה

מאוזן :
)1כלי־קיבול לנוזלים; )2החלק העשירי
; )7מילודתחינה ; )9אופנה ; )10
זכר בבקר; )12 רשף; )13 אריג; )15
עלוב־נפש ! )16 יתן פרי ; )17 מארבעת
המינים; )18 תווית; )19 בת־קול; )21
שאין נשמה באפו! )22 שנון; )23 מונח
בתורת החשמל; )24 חרק עוקצני; )28
מספיק ! )29 יחידת־זמן ! )31 עצם בפה !
)32 סופר ; )34 נע ממקומו ; )35 קוסם ;
)36 אשת־איש! )39 מיספר סידרי המיש־נר
)41 ; ,פירחחי ; )44 מעוברת ; )45 מחלי
על זכותך ! )47 חפירה עמוקה ! )48 יבשה
מוקפת מים; )49 נהר באפריקה! )51
תואר־אצולה אירופי ; )53 יישוב בארץ ;
)56 עוני ; )57 מבאן ואילך ; )60 ציץ־נוי ;
)61 חותן משה ! )63 בירת הנגב (ר״ת) ;
)64 מד־חניה ! )65 מזל ; )66 עליך לגעת !
)67 אב או אם ! )70 בגד־שרד ; )72 שרפרף
; )75 בהמת־משא טיבטית ; )76 דיאס־פורה
; )78 מינחה ; )79 כלי־קיבול גדול ;
)80 פקודה מפורשת ! )81 מילת־שלילה ;
)83 מכשף ; )85 מלחין־אופדות איטלקי ;
)86 קריה ליד תל־אביב ! )87 עשוי־למחצה;
)88 עבר; )90 גינת־נוי; )91 מידת־שטח;
)92 כמוס 95 חדר באוניה ! )96 ערירית;
)97 במקום הזה.

מאונן• :
)1מרקורי ! )3קורט ; )4מחצית מיש־חק־ילדים
פופולארי ; )5בוא מלמעלה
למטה ! )6מעמסה ! )8שם אשה ; )11
בירת תאילנד ; )12 משורטטת מעל לעין ;
)14 מיכסה הפתח; )15 קומפוזיטור; )20
עולז ! )21 מילת־שאלה ; )24 אות בא״ב
האנגלי; )26 אביון; )27 ענן בלי סוף;
)28 מסולם הצלילים ; )29 טור חזיתי ;
)30 הם (סיפרותית 32 טס ; )33 היה
ראש האף־בי־איי ; )37 בודדה ; )38 מכינויי
האלוהות ; )39 עכוז ! )40 זועף ; )42
סוף בלי התחלה ; )43 מוסד לחוף הכינרת
; )45 אשרה )46 :הגשר הראשון ;
)48 קידומת שמשמעותה שלילה ; )50
כלך לך ! )51 התקוממות ; )52 מזימה !
)54 נשא הספד ! )55 קיבוץ בגליל העליון!
)58 משאבת הגוף ; )59 להבה ; )62 כוכב־שבת
בקבוצת נבל ; )64 מטבע קטן ; )68
מסיפרי התורה ; )69 בלבד ; )70 מלכסיקון
הבקר; )71 די למבין (ר״ת); )73 סיעה
בכנסת שהתפלגה ; )74 עיר בפולין ! )76
גוף ; )77 תן ! )79 שירטון ; )80 נבט ;
)82 אנה )84 7כלי־עבודה ; )89 תאנה
מיובשת; )90 ננס; )94 קרם; )99 הכניס
בבריתו של אברהם (הפוך).

יש להלל ולשבח את שר־ד,ביטחון, עזר
וייצמן, ואת הרמטכ״ל, רב־אלוף איתן,
שלא היססו ולא פיקפקו ומיד אחרי שביתר,דין
הצבאי ״זיכה״ את מפקד חיל־הים
מאשמת ניסיון אונס ותקיפה אלימה הורו
לו להתפטר משירותו בצה״ל. זוהי הוכחה
׳לכך שצה״׳ל מקפיד בקלות כבחמורות וכי
דין אחד לטוראי ולאילוף. דומני שהמדינה
יכולה להתברך ישיש לה ׳צבא כזה, ישבו
אין חסינות למפקדים בכירים. בעוד שבחיים
האזרחיים יש כאלה השווים יותר
בפני החוק (ח״כים, למשל) וכאלה ש שווים
פחות, הרי בצה״ל יש מיצוי הדין
עד תום. רק אל תסיקו ׳מכך שאני בעד
הפיכה צבאית.
יעקב הראד, תל־אביב

למי שייך ה״אדם השלישי

מולי שפירא
״הסוד הוא שלי״
מאזין והצופה ברשתות הממלכתיות השונות
•נשכר מן התחרות הפוריה. שנית,
לגבי הערת הסיכום, המתייחסת בעיתונכם
למפיק יצחק קול כי ״הגונב מגנב פטור״.
כעורך-דין מוסמך, לא מצאתי הד לצידוק
כזד, לא בספר החוקים ולא בתקדימים
מישפטיים. להיפך, מצאתי כי עבריינים
אשר נזקקו לטענה זו נשלחו לכמה שנים
לכלא.
על מה ולמה אם כן השתמש יצחק קול
בטיעון הנ״ל, זהו כנראה הסוד שלו. אשר
לצד המוסרי של אימוץ ומימוש המימרה
הנ״ל על-ידי קול, אני משאיר זאת לכושר
שיפוטו ומצפונו של הקורא.
מדלי שפירא, ראש מחלקת תרבות
ובידור, גלי צה״ל, צה״ל

בהעולם הזה ( )2156 התפרסמה ידיעה
במדור הטלוויזיה והרדיו, תחת הכותרת
״הגונב מגנב פטור״ ובה מידע על גילגול
חדש של שעשועון הטלוויזיה זה הסוד שלי
במתכונת תוכנית הרדיו הוותיקה של גלי
צה״ל, האדם השלישי. ובין השאר נאמר
בגוף הידיעה, שהתוכנית הנ״ל אינה משודרת
בגלי צה״ל מזה חודשים רבים. ובכן,
הרשו לי לתקן טעות עובדתית זו: תוכנית
האדם השלישי משודרת בגלי צה״ל מזה
עשר שנים ברציפות, לאחרונה בשבת ב־צהריים
מדי חודש בחודשו (פרט לחופשות
קיץ קצרות) .התוכנית מוקלטת במופע
פומבי בפני חיילים בבסיסי צד,״ל שונים,
והתחרות בין בסיסי צה״ל על אירוח
התוכנית רבה.
תוכנית זו, כמו תוכניתו של יעקוב
אגמון שאלות אישיות, היא מהתוכניות
הוותיקות ביותר בלוח המשדרים של גלי
צה״ל ואת הסיבות לכך אפשר למצוא
במיכתבי המאזינים הרבים, המגיעים לעור-
כיה. גילגולה של תוכנית האדם השלישי

מי ירד מהפסים?
אני מתפלא שהעולם הזיה אינו נלחם
בפשע המאורגן. לא יכול להיות שאין דבר
כזה. לא חשוב מי עומד בראשו או מי
לוקח בו חלק. מדוע אינכם מטפלים בנושאי
אני מתפלא על ציבור הקוראים ששותק
ואינו מגיב• אני מזמיו תגובות של
הקוראים. אולי זה דווקא אני שירדתי מן
הפסים 7
רב קרדו, נווה אשר, פרדס־חנה
עד כה סברתי שכדי להגיע למעמד של
ח״כ דרושה לפחות מידה סבירה של היגיון,
אם לא הגינות. בא ח״כ אהוד אולמרט וטפח
על פני. בנשימה אחת הוא מאשים
את העולם הזה גם בכך שהוא נכנע לאיומים
וגם שהוא נושא פנים בגלל טובות-
הנאה אישיות. אז שיחליט הח״כ המלומד
אחת מהשתיים: או איומים או משוא
פנים? שניהם ביחד לא הולכים.
ע. גדליה, תל־אביב
ה עו ל ם הז ה 2159

כסבורד מגלה
סימנים אלתיים ינם י לחפס
את הסיבה על
סולחז הטואלט סלה
נאחד הימים עלולה המראה
לספר לך ספור חדש: אדמומית על
הפנים, פצעון קטן, גירוי נין
הגבות. זו עלולה להיות אלרגיה, תופעה
העשויה להגרם בשל מספר גורמים. אחד מהם,
אולי, נמצא על שולחן הטואלט שלך.

עבורה גבירתי, נוצרו מוצרי 1390

תכשירי הטיפוח של 800
מיועדים בעיקר לנשים האלרגיות
לתמרוקים למיניהם, נשים בעלות
עור רגיש, נשים שעברו ניתוח פלסטי, לאלה
החיות בתנאי מזג אויר קשים וקיצוניים, נשים
השומרות על עורן ומטפחות אותו ולנשים
המודעות להשפעה המזקת של תנאי החיים
המודרניים על העור.

כיצד אנו ב* 9 0מ מבטיחים לך
מוצרים היפו־אלרגניים
כל מוצר ומוצר של ,800 כל
מרכיב ומרכיב, עובר דרך ארוכה
עד שהוא מגיע לידייך. חברת 800
בדקה במעבדות קליניות את כל המרכיבים של
מוצר׳ הקוסמטיקה השונים ופסלה לשימוש
את רובם. המרכיבים שנבחרו וכן הצבעים,
מפחיתים את גורמי האלרגיה עד למינימום.
כמו כן, פותחו דרכי ייצור סטריליות במיוחד,
וחומרי אריזה מיוחדים אטומים לחלוטין.
כל אלה וכל מה שהצרפתים יודעים על
היופי מבס׳חים לך את תכשירי הטיפוח ההיפו־אלרגנ׳ים
האמיתיים היחידים כמעט בעולם.

אחריות
• תכשירי 800 מעניקים לך אחריות
יוצאת מן הכלל:
• הם אינם מכילים כל צבע או חומר
העלולים לגרום לאלרגיה ואינם מכילים
בושם.
• התאריך האחרון לשימוש בכל מוצר
ומוצר -מוסבע על האריזה והתכולה
המדוייקת מצויינת גם היא.
• המוצרים ארוזים הרמטית ורק את,
בביתך, תפתחי אותם לראשונה.
• שאלי את הדרמטולוג שלך על
מוצרי .800

תכשירי 1390 הם ללא בושם
מדוע להשתמש
בתכשירי הטיפוח של 1390
מוצר׳ הטיפוח של 800
המיוצרים אך ורק במפעל בצרפת
ומיובאים לישראל, הם מוצרים
היפו־אלרגנ״ם.
כלומר, מוצרים המצמצמים עד למינימום
תופעות אלרגיות הקשורות בשימוש בתמרוקים.
הם מיוצרים מחומרים סהור׳ם שאינם מכילים
את כל המרכיבים הידועים כמזיקים לעור.
.מוצר׳ הטיפוח של 800 נבדקים על אלפי י
סוג׳ עור, נדי לוודא שהם לא יזיקו לעור ויפעלו
להבראתו ולטיפוחו.

הדרישה מצד הנשים למוצרים
ללא בושם היא גדולה.
לנשים רגישות-משום שהבשמים
נמצאו כמעורר׳ תופעות אלרגיות, ולנשים
השומרות על עורן ומטפחות אותו -משום
ששילוב ריחות התכשירים עם הבשמים בהם
האשה משתמשת, איננו תמיד שילוב מוצלח.
לכן, תכשירי 800 הם ללא בושם לחלוטין.

היכן תשיגי את 1^9 0

מוצרי טיפוח היפו־אלרגניים
ללא בושם
היבואן: דנשר שרייד בע׳־מ
המשווק: פ .הייכנן ושות׳ בע״מ
רח׳ הרכבת } 6ת״א של 9 7 8 2 :ג

ברשיון מ שרד ה ב רי או ת

מעוניעת במידע נוסף?
שלחי את התלוש הרצ״ב ונשלח אליך הסבר.

מוצר׳ הטיפוח של 800 נמכרים
אך ורק בבתי המרקחת, במובחרים שבהם.
לנבור 00מ ]ישראל!
פ.׳ .היינון ושית׳ בעיינו
וחי הוננ ת ,( 6תל־אנ׳ב
אווה לנס אם תשלחו אל׳ חומו הסבר נוסף, י עלמוצויססיז.

אבנת | ערמו! | שיפוי! | ועמן

בשלב זה ניתן להשיג את מוצרי סס* בבתי המרקחת :
תל־אכיב: אבן־גבירול. בני. בן־יהודה. ברק־עופר. דיזנגוף. יהודה המכבי. יהודית. כיכר המדינה, מושנזון. מיכלין. נוה. נוה־אביבים. עממי. צפון. דמת־אביב. תחנה מרכזית.
תרופה. רמת־גן: השרון. רמת־גן. רמת־חן. כת־ים: בת־ים. הרצליה: גולדשטיין. כיכר ריבלין. סופר־ פארם. קרמר. רמת־השרדן: רמת־השרון. נתניה: הדסה. תרופה. פתח־תקוה:
אסותא. רחובות: ברק. הנגב. כפר־פכא: כנרת. רעננה: אחוזה. ירושלים: אופלטקא. אשר. בית־הכרם. גאולה. הגבעה הצרפתית. העמודים. נוה־יעקב. רמות. רמות־אשכול.
אשדוד: דן. באר־שכע: ירושלים. דימתה: זיווה. לוד: סניטס. כפר שמריהו: כפר שמריהו. גבעת סביון: בריאות.

למהפיכה זו תהיינה השלכות עצומות,
פנימה וחוצה, כלפי המרחב והעולם. ב־מסע־לימודים
חטוף, שערכתי השבוע, דיברתי
עם שורה של מנהיגים בינלאומיים
וערביים על השלכות אלה. לעיני
נוצרה תמונה קודרת.

• פאניקה בסעודיה
ישיות ערבית שע-־ה שודזוזוזי,
ושהקדישה באחרונה זמן ומרץ להבנת
עולמו הרוחני של איאת־אללה רוח־אללה
חומייגי, היתה כימעט מהוממת. חו־מייני
המזוקן שוהה בפאריס, והוא המנהיג
הרוחני — ואולי גם המעשי — של
המד,פיכה כולה.
כששאלתיו לדיעותיו של חומייני, נטל
בן־שיחי לידו ספר של חומייני בשפה
הערבית .״די אם אקרא לד את העמוד
הראשון,״ אמר.
וכך מתחיל הספר (אני מצטט מן הזיכרון)
:״הרעיון שתפקיד העולמא (חכמי-
הדת) הוא לדאוג לטוהר נישמתו של
המאמין ולטיב תפילתו הוא, כשלעצמו,
ייבוא זר. תפקידם של העולמא הוא להביא
לשילטון אללה במדינה, לשיחרור הארץ
מעול הזרים ומרוחם. הדאגה לטוהר ניש־מתו
של המאמין ותפילתו אינה אלא הכנה
לקראת השגת יעדים אלה
זוהי קנאות דתית, המזכירה תקופות
חשוכות מן העבר. קנאות דתית, שהיא
פוליטית מטבע מהותה, מאחר שאינה מכי-

באיראן עומד רקום מישטו שיהיה ארב קיצוני רישואר ואנטי־ שמי
במהותו -והוא ישנה באופו סוד׳ את המצב ב מו ח ב נורו

השואה ט ו חטאה
!ף* עולם הערבי משקשק.
1 1משקשק. העולם כולו משקשק.

המרחב

רק ישראל אינה משקשקת. אכל
היא היתה צריכה לשקשק יותר
מכולם.

קוממות של עם, של כל העם — הימין,
השמאל, ובעיקר הציבור שהיה עד כה
דומם ונכנע.

אין כוח, לא מבפנים ובוודאי לא
מבחוץ, היבול לעמוד כפני מהפיכה
בזאת.

רה כלל בהפרדת הדת מן המדינה, אלא
רואה בדת את המירשם השלם לכל סידרי
השילטון, החברה, הרוח והחומר.

מתרחש משהו באראן. מהפיכה אמיתית.
מהפיכה שלא היתד, כדוגמתה בעולם
מזה שנים רבות.
היו בעולם מהפכות כפויות באמצעות
הצבא. מישהו השתלט על הכוחות המזויי-
נים, ואלה הנחילו לו את השילטון.
כך התחוללה המהפיכה המצרית של
גמאל עבד־אל-נאצר. כך התחוללו ד,מהפיכות
של מיפלגת אל-בעת בסוריה ובעיראק.
כך קורים הדברים עתים לבקרים

= --מאח

אורי א סר•
באמריקה הלאטינית. אפילו בניטו מוסד
ליני ואדולף היטלר הגיעו לשילטון תוך
הסכמת הצבא, ובעזרתו.
היו גם מהפיכות שנכפו מבחוץ, בעזרת
צבא זר. כך ניצח הקומוניזם באירופה
המיזרחית אחרי מילחמת־העולם השנייה,
וזה מה שקרה עתה בקאמבודיה.
רק לעיתים רחוקות מאד מתחוללת מהפיכה
אמיתית, מלמטה. מהפיכה המשחררת
כוחות גנוזים בקרב העם, המקוממת
המונים נגד השילטון ונגד הצבא, המתמודדת
עם הכוחות המזויינים ברחובות.

מהפיכה אשר כוחה הפנימי כה
רב, עד כי השילטון והצבא נמסים
לפניה כמו שלג כחום השמש.

במשך שבועות וחודשים יצאו ההמונים
לרחובות טהראן, משהד. שיראז ושאר
הערים. המפגינים עמדו מול כדורי החיילים
וניספו בסיטונות. אך לא רצון ההמון
נשבר, אלה רצת הצבא.
תחילה דיברו על ״חוגים קיצוניים מימין
ומשמאל״ .בורים דיברו על ״חתירה
סובייטית״ .אך ההמונים, ששפכו את דמם,
הוכיחו בהדרגה את ההיפך: שזוהי ד,ת

השאה בשליט (למעלה) ושגואיהעם, שפסלו מובל(למטה)

הרכ קוק, הרכ לווינגר וכל לגיונות
גוש-אמונים הם כאין וכאפס
לעומת דתיות לוחמת זו, הפוסלת
כל שילטון חילוני, כל השפעה
מערכית או קומוניסטית, כל פשרה
מטעמי היגיון ונוחיות, כל רעיון
שאינו עולה כקנה אחד עם
המיצוות הקפדניות כיותר של
אלוהים, כפי שהן מתפרשות כידי
חכמי־הדת כשליטים כילעדיים.
סעודיה, שכנתה הדרומית של איראן,
אחוזה פאניקה. גם סעודיה היא מוסלמית-
דתית. אך שולטים בה נסיכים עשירים,
שהסתדרו איכשהו עם הדת, ושאין להם
כל חשק לקיים את מיצוותו של חומייני:
״שליט התופס את בנו בגניבה, חייב לקטוע
את ידו במו ידיו.״ לחכמי־הדת אין
שילטון פוליטי בסעודיה, ולא הם קובעים
את מחירי־הנפט.

אחד מעמודי־התווך שד מערכת
זו מתמוטט כיום לעיני העולם,
והמערכת כולה מתנדנדת. הכרית
המרובעת של מצריים, ישראל,
סעודיה ואיראן, שהיתה משאת־נפשם
של האמריקאים, מתה עוד
לפני שנולדה.
כל מצרי טוען, כי יש הבדל עצום בין
העם האיראני והעם המצרי, וכי מה שהתחולל
בטהראן פשוט אינו יכול להתחולל
בקאהיר. אין שום דמיון בין שילטון־היחיד
הנאור של אל־סאדאת ובין האכזריות האטומה
של הדיקטטורה של השאה. הדתיות
המצרית, שהיא עמוקה ועממית, אך סובלנית,
אינה דומה לקנאות הדתית הפרסית.
ובכל זאת — האם יכול מישהו להיות
בטוח לגמרי לגבי האפשרויות במדינה,
שבה שיגשגו פעם האחים המוסלמיים?
תגובתו הראשונה של אל־סאדאת אחרי
התהפוכות האחרונות באיראן היתה, שיש
להחיש עתה את תהליכי־השלום. גם הוא
הבין את הקשר. אך יתכן מאד שבפועל
תהיה המסקנה הפוכה: במצב החדש שנוצר,
תצטרך מצריים להיות עוד יותר זהירה,
למנוע עוד יותר את הרחבת הקרע
בינה ובין העולם הערבי והמוסלמי.

התנאים להשגת השלום, שהלכו
והורעו מאז החמיץ מנחם כנץ את
ההזדמנות ההיסטורית כנוכמכר
,1977 ספגו מהלומה נוספת.

אולם יריבותיה של מצריים אינן מאושרות
יותר ממה שקורה באיראן. שני
המישטרים היריבים של מיפלגת אל-בעת
— בסוריה ובעיראק — התקרבו באחרונה
זה לזה, אחרי שנים של איבה תהומית
ביניהם, ביגלל התנגדותם המשותפת להסכם
מצרי נפרד ופחדם המשותף מפני צה״ל.
הקנאות האיראנית החדשה מאיימת על
שתיהן.
האידיאולוגיה של אל־בעת היא כל-ער-
בית, חילונית, על־דתית. כמה ממייסדי אל-
בעת היו נוצרים, דווקא. שליט סוריה הוא
בן המיעוט המוסלמי העלאווי. כמה מן
השליטים בעיראק השיעית הם בני העדה
הסונית.

הקנאות המוסלמית־השיעית, המחליפה
את מושגי הלאום החילוני
כמושג האומה הדתית היא אוייכת
טיכעית של אל-כעת. האיכה המסורתית
כין עיראק ואיראן מחריפה
עימות זה. .

השינאה: מישטר אכזרי

ארץ הסעודים היא דלת־אוכלוסייה. היא
זקוקה להמוני עובדים זרים — פלסטינים,
מצרים, פאקיסתאנים ואחרים. אוכלוסיה זו,
שהיא חסרת־זכויות ומקופחת, דומה למחסן
עצום של עצים יבשים, שכל זיק מעבר
למיפרץ עלול להבעירו. התערובת של דת
וקידמה סוציאלית, שיחדור לאומי ומהפיכה,
יכולה להוות חומר־נפץ כביר, שיפוצץ
את כל המישטרים בנסיכויות־הנפט.
מזה שנים רואים הסעודים, בסיוטיהם,
אפשרות של רדיקליזציה מהפכנית, שחלו־ציה
יהיו הפלסטינים במדינתם. זוהי אחת
הסיבות העיקריות לכך שהסעודים תומכים
באש״ף ורוצים בהקמת מדינה פלסטינית,
שתביא למיסוד הפלסטינים במדינה שמרנית
משלהם. הפחד מפני הרדיקליזם ה פלסטיני,
העלול לשגשג אם יקום שלום
אנטי־פלסטיני, הוא גם סיבה חשובה להתנגדות
הסעודים להסכמי קמפ־דייוויד (העולם
הזה .)2155

כל הפחדים האלה מתגברים
עתה. עוד פחות מאשר כעכר ירצו
הסעודים לריכ עתה עם אש״ף.
לחצם על אנוור אל־סאדאת, נגד
שלום מצרי נפרד, יגבר עוד יותר.
הענק הכלכלי הסעודי עומד על כרעי-
תרנגולת. רגליו רועדות.

#בחרס סוצו״ם
ן א פחות חושש, כמובן,
* המצרי.
מצריים נושאת כיום את דגל השלום,
המתינות, הפשרה והסובלנות במרחב. היא
העזה לצאת ביוזמת־השלום כלפי ישראל.
חמישה מיליון קופטים נוצריים הם
חלק בלתי־נפרד מן העם המצרי, ושר־המדינה
לענייני חוץ, בוטרוס בוטרום־רא-
לי, הוא קופטי. כמו סעודיה, תומכת מצריים
במערב בכלל, ובארצות־הברית בפרט.
כמו סעודיה, תלוי גם ביטחונה הלאומי
שלה בחוסן המערכת האמריקאית במרחב.
המישטר

^ אחרונה הפיץ מישהו שמועה
^ כאילו נתמך חומייני על־ידי ״לוב
ואש״ף״.
קשה לדעת מהם היחסים בין חומייני
ומועמד קזאפי המוסלמי־הקנאי, אם יש
כאלה. אך הקשר בין חומייני ואש״ף
הוא דמיוני בילבד.

אש״ף הוא גוף חילוני מוכהק.
הוא מכטא את שאיפתו המחודשת
של העם הפלסטיני להגדרה לאומית
חילונית כמדינה משלו. משום
כך מנוגד אש״ף — ומנוגד יאסר
עראפאת אישית — לכל מגמה
״כל־ערכית״ ו״כל־מוסלמית״ ,העלולה
לפגוע כדרישת הפלסטינים
לעצמאות לאומית מלאה ונפרדת.

זהו אחד ממקורות האיבה הסמוייה בין
אש״ף וסוריה, וזהו מקור בטוח לאיבה
בין אש״ף ובין הקנאות הלאומית האי ראנית.

יקום באיראן מישטר מוסלמי-קנאי
ואנטי־ישראלי, יגביר הדבר את כוחם של
כל גורמי-הסירוב בעולם הערבי. קבוצות-
שוליים באש״ף, המתנגדות לפשרה עם
ישראל, עלולות להתחזק ולאיים על מנהיגותו
של יאסר עראפאת. לכן, תוך תשלום
מס־שפתיים לאחדות הערבית והמוסלמית,
ישמור אש״ף על עצמאותו.

זהו הסיכוי לטווח הרחוק יותר.
כטווה הקצר, עשוייה התפתחות
לעזור לאש״ף, מפני שהיא מחלישה
את יכולתו של אנוור אל-סא-
דאת לחתום על חוזה נפרד עם ישראל,
כלי שיתוף אש״ף.

9אוו אדום !(!ומרין
חת האגדות הנפוצות ביותר בימים
אלה היא זו הטוענת, כי בריודהמוע־צות
היא הבוחשת בקדרה האיראנית, וכי
כל מה שקורה שם אינו, בעצם, אלא מזימה
סובייטית נוספת.

אגדה זו נולדה מעצמה. אפיה
מולידה הוא הפחד, ואמה — חכורות.

המון
מפגינים שורד את תמונת השאה
ואכן, לגבי מי שאינו מבין דבר, מה
טיבעי יותר? יש מאבק גלובלי בין אר־צות־הברית
וברית־המועצות. באיראן מתמוטט
אחד מעמודי־התווך של המיבנה האמריקאי
העולמי. השאה היה הלקוח העיקרי
של הנשק האמריקאי, הסוכן העיקרי
של המגמות האמריקאיות, בעל-הברית המסור
והנאמן ביותר של ארצות־הברית.
(חוץ מאשר לגבי עניין חיוני אחד:
היה זה השאה שהטיף במשך שנים להעלאה
דראסטית של מחירי הנפט, והוא
יכול להיחשב כנביא מהפכת־הנפט שהתחוללה
ב־ ,1973 בעיקבות מילהמת יום־הכי-
פורים).
מה שרע לאמריקה, מוכרח להיות טוב
לסובייטים — לפי הגירסה הפשטנית. ומי
שרואה סוכן סובייטי תחת כל מיטה,
בוודאי לא יתקשה לגלות סוכנים •סובייטיים
באיראן, שם פועלת מיפלגת־הטודה
(״העם״) הקומוניסטית לצד שאר הגורמים
הפועלים לסילוק השאה.
אולם הבעייה מורכבת הרבה יותר.

האוכלוסיה, ובסוף המאה יהיוו ס/ס— .30
כ־ 90 מיליון נפש. כאב־ראש מתמיד ל־מישטר
— כאב חזק יותר מאשר קומץ
היהודים.
עמים אלה הם מוסלמים בעלי מסורת
קנאית. הם מביטים אחורה על עבר לאומי־דתי
מפואר. היו להם ממלכות חובקות-
עולם. גם תחת השילטון הסובייטי, הם
שמרו על ייחודם. באחרונה מדווחים על
התעוררות דתית גדולה בקרב עמים אלה,
ועל חידוש הכמיהה לעצמאות.

כל התעוררות דתית-קנאית
פיתאומית ליד גכולה הדרומי של
כרית־המועצות מדליקה אור אדום
כקרמלין.

השאה, עם כל שיגעון־הגדלות שלו, היה
שכן הרבה יותר נוח מכפי שיהיה חומיי־ני,
עם השאה הסתדרו הסובייטים היטב.
הם עשו עימו עיסקות־דלק מורכבות וידידותיות.

חומייני
יהיה לסוכייטים אוייב
כעל פוטנציה ככירה.

ככרית־המועצות, הדאגה לעניי-
ני־פנים עולה לאין שיעור על הדאגה
דענייני-חוץ. הקג״כ, האחראי
על הכיטחון הפנימי, חשוכ
יותר ממישרד־החוץ.

• ירד סאבאק
ול ותר מכל גורם אחר בעולם, צריכה
ישראל לחשוש מפני מה שעלול להתרחש
באיראן.

בארץ הסובייטים יש עמים רבים, בעלי
מיגוון אתני, לאומי ודתי רחב מאד. בדרום
מדינת־הענק ובמיזרחה שוכנים עמים
מוסלמים רבים. עשרות מיליוני המוסלמים
הסובייטים, השוכנים לאורך הגבול עם
איראן, אפגניסתאן וסין, המתרבים במהירות
והאחוז שלהם באוכלוסיית המדינה
עולה בהתמדה. הם מהווים כיום !0׳ל 22 של

כי חומייני ואוהדיו הם שונאי-
ישראל תרתי־משמע: שונאי מדי•
נת־ישראל ואנטי-שמים, פשוטו
כמשמעו.
יש לכך סיבות רבות, מעשיות ואידיאולוגיות.
התוצאה היא מחרידה ומפחידה.
(הנזשך בעמוד .)15

וו 3חות עד ׳1 2 0
השיקו!
שיפרנו את תכנית החסכון ״טפחות עד 120״ ללא הכר,
מעתה יחנו חוסבינו ממענק מוגדל. ב מ קו ם /0״ 14 יקבלו
חוסכי ״טפחות״ עד ( !180/0ראה טבלה)
המענק הינו מיידי לכל הפקדה והפקדה וצובר ריבית
והצמדה מלאה.
זאת בנוסף להצמדה מלאה וריבית מצטברת על הקרן,
הכל פטור ממס( ההט בו ת במלואו ב תו ם שש שנים).
ב״עד 120״
ל חו סן שיפקיד א ת
ב״טפחות
הסכומים הבאים.
רגילה
עד 120״
תקבל רק: תקבל מענק
מוגדל של:
סכו מים שיסתכמו בשנה
הראשונה ב־— 80,000
90,000ל״י
140/0
180/0

סכו מים שיגיעו בשנה
הראשונה ל״ 36,000ל״י
ומעלה
/0״14
160/0
הפקדות אחרות ב מסלול
חד״פעמי
150/0
/0״14
70/0
הפקדות ב מסלול חדשי

בעלית מדד של 250/0לשנה יצמיחו המענק,
הריבית וההצמדה א ת 90,000 הלירות שלד ל־ססס 423,ל״י,
בתום 6שנים. ס הזדרז והרשם לתכנית החסכון ״טפחות עד 120

תסתפק

בפחות -חסוך 1בוק

1^ 111ת

י בנק מ ש כנ ת או ת לי שראלבע״נז
ירושלים רה׳ הלני המלכה • 9ר ה׳ סארן ,5רמת ־ א ש כו ל וזל אביב רח׳ הח שמונאים • 123
רה׳ פרישמן 42 חיבה רה׳ סלי ם .9ני ת ציסשרח׳ אחד העם 15ב אר *נ * רה׳ מצדה מרכז

הנגב אשדוד מרכי מסחרי ד׳ ,רח׳ ס ח שפירא נ תני ח רה׳ הנוטע 16 וססילנסקי ) 13
נצרת־ עילית מרכז מסחרי חדש של שוי׳פ. אי ל ת רה׳ האלמונים 215/3

ה16.1 .

השואה שד השאה
(המשך מעמוד )13
בשום מקום בעולם הערבי שוב אין תופעה
של שינאה עיוורת כזאת לישראל, כפי
שהיא קיימת בין המהפכנים הדתיים באיראן.
הסיבות
המעשיות ידועות וחמורות.
קודם כל: סאבאק. סאבאק היא המיש־טרה
החשאית של השאה, שהוקמה על-ידי
סוכנות־הביון האמריקאית בשנות ה־50׳.

לפי ידיעות חוזרות ונישנות שפורסמו
בחו״ל, ושבל האיראנים
מאמינים לנמרי באמיתותן, קציני
סאכאק אומנו והודרכו על־ידי ישראלים,
הן בישראל עצמה והן באיראן.

מישטרות
פוליטיות מעטות בעולם זכו
בתדמית כה מיפלצתית כמו סאבאק. גם
הקג״ב הסובייטי ושירות־הביטחון של צ׳ילי
נחשבים כמוסדות הומאניים בהשוואה
אליו.
סאבאק השתמש באופן שיטתי בעינויים
מכל הסוגים. נראה כי רבבות איראנים עברו
חווייה זו( .השבוע גילה סוכן־לשעבר
של הסי-איי-אי בארצות־הברית כי מומחים
אמריקאיים לימדו את אמני־העינויים ה־איראניים.
מסתבר כי לסי-איי-אי יש מומ חים
גם לשטח זה).
האכזריות הנוראה של סאבאק, שהיתה
ידועה במשך שנים באיראן ובעולם כולו,
היא כיום אחד הגורמים העיקריים לשיני
אה התהומית, שרוחש כל העם האיראני
לשאה.
אנשי סאבאק שזוהו על־ידי ההמון. נקרעו
לגזרים ברחובות. הקריאה ״מוות לשאר!
,״ אינה סיסמה ריקה. אם יפול השאה
בידי מי שהיה פעם בידי סאבאק, הוא
עלול לסבול מגורל דומה.

אחד מהם תובע אותה לעצמו.
פה ושם השתרבבו לסיכסוך מדיני זה
גם מרכיבים דתיים — אך אלה היו תמיד
תוספת, ולא העיקר. לרוב נועדו לצורכי
תעמולה בלבד. אומנם מנהיג העם הפלסטיני
בשנות המנדאט היה האג׳ אמין אל-
חוסייני, שנשא בתואר דתי (מופתי —
מומחה לחוק דתי) ,אך הוא היה אישיות
פוליטית מובהקת.

ברכווג השנים נעלמו המרכיבים
הדתיים יותר ויותר מן הסיב
פוך. האחים המוסלמים וגוש-אמו-
נים אינם אלא תופעות שוליות.
כשני הצדדים השתלטו מנהיגויות
חילוניות מובהקות.

מוסלמי, ששוחה לא מכבר עם חומיייני
ועם אנשיו :״כאשר הוזכר השם ירושלים,
נדלקה אש קדושה בעיניהם. בשבילם
ירושלים (המיזרחית) אינה עיר ערבית,
שיש למצוא לגביה הסדר שיתקבל על דעת
הערבים. זה בכלל ׳איניו מעניין אותם.

,,בעיניהם, ירושלים היא עיר-
הקודש, עיר-האיסלאם, שבגללה יש
לנהל מידחמת־קודש, כדי לשחררה
מידי הכופרים. כגלל ירושלים הם
שונאים את ישראל, ומוכנים להילחם
כה עד הורמה.״
גישה זו איני! רציונלית, ואינה פוליטית.
אין חומייני ואנשיו פועלים מתוך
סולידריות לערבים, אחיהם באיסלאם. הם
פועלים כקנאים מוסלמיים, אשר אללה
מצווה עליהם לשחרר אית עירו הקדושה —
אחת משלוש ערי־הקודש של האיסלאם.

הפלסטינים תובעים לעצמם, כיום, זכויות
לאומיות — הזכות להגדרה עצמית
לאומית ולהקמת מדינה לאומית. לפני כן
כמקום המילחמה הישראלית•
דגלו בסיסמה חילונית מובהקת :
״מדינה ערכית, שאפשר למצוא לה פיתרון
אל־עדתית דמוקרטית״ .אנוור
אל־סאדאת רציונלי, מצטיירת כאן דמותו של וכנסיה בית־כנסת
חולם על הקמת
מיסגד, בגדאד ודמשק הם הג׳יהאד — מילהמת־הקודש, מיס
בסנטדדקתרינה. שליטי
המילחמה הדתית בלבנון לצת אנטי-רציונלית כמו מסעי
אנטי־דתיים.
פלצות בלב כל העמים הערביים הצלב של ימי-הכיניים* . מעוררת האחרים. אף יאחד מהם לא נקט בה עמדה
מטעמי דת. בשיא המילחימה תמיכה סוריה
המוסלמית בימין הנוצרי, נגד הפלסטינים
המוסלמים. סעודיה היא ניטראלית, בדרך 7היסוד החדש הזה נוספת אידיכלל.

ע אוליוגיד, דתית, שאין להגדירה אלא
באנטישמיות.
אפילו בעיית עיר־הקודש — ירושלים —

#הגזע דואר

די כקשירת שם ישראל בשם
סאכאק, כעיני האיראנים, כדי להפוך
את ישראל לאוייכת המהפיכה
האיראנית, גם כלי סיכה נופפת.

ן 6א ישראל כלכד שנואה על המד,פ־
• כנים ביגלל קשריה עם השאה, אלא גם
היהודים המקומיים.

חיילי השאה בדיכוי הפגנה
הארץ שהולידה את כורש —

ן * ץיש -,אי וחעדדם העיב• קיים
סיכסוך עמוק ,׳שמקורו בהתנגשות
ההיסטורית בין הציונות והעם הפלסטיני.
זהו סיכסוך מדיני, רציונלי, על ארץ ש־ישני
הצדדים רואים בה את מולדתם, ושכל

י י דייו מוקדם מי׳ לו״וו-ו את סלו*
׳ ע המשמעות של המתרחש כעת באיראן,
או לנסות להינביא מה עומד לקרות שם.
האפשרויות רבות. מיישהו יכול להצליח
לקיים שילטון מתון — אם כי אין זה
נראה כך כיום. מישהו יכול לנסות להקים
דיקטאטורה צבאית — אם כי נראה, כי
הצבא נסוג לפני המהפיכה, ויתכן מאד
שהקצינים יישארו, בשעת־המיבחן, בלי
חיילים.
זוהי דרכה של מהפיכה אמיתית .״המומחים״
בארצות-הברית — וגם בישראל —
הם בורים גמורים בכל הנוגע למצבים
מהפכניים, ובוודאי אינם מסויג־לים לנתח
מאורעות שהם עצמם לא חלמו עליהם
עוד לפני חצי שנה.

אם אכן תימשך המהפיבה ותביא
לשילטץ תורתו של חומייני באיראן,
ינחית הדבר מהלומה כבדה
נוספת על סיכויי השלום הישראלי

זה ברור.
בינואר 1979 מעלה הדבר הירהור, ש־אי־אפשר
להיתכיחש לו
לפני ישנה ורבע הציע אמור אל־סאדאת,
במחווה היסטורית חסרת־תקדים, שלום
לישראל.

עסקיו של השאה עם ישחיז
ראל,

את התדמית של הקשר
המרובע — השאה-היהודים־יש-
ראל־האמריקאים, שתתנקם עתה
גם כיהודים וגם כישראל.

• מינלצח הג״האד

׳אנשי האיאת־אללה מדברים יעל היהודים
בשפה המזכירה מאד את הנאצים. הם
מדברים על ״׳שאיפת היהודים להשתלט
יעל העולם״ ,על ״קשר יהודי עולמי״.
היטלר ׳המציא משעתו את התיאוריה שהקומוניזם
והקאפיטליזם הם שתי זרועות
שונות של הקשר היהודי האחד להריסת
העמים ולהקמת שילטון יהודי
עולמי. חומייני מדבר על הקשר היהודי-
ציוני־אימפריאליסטי־קומוניסטי, בלשון דומה
מאד.
אנטי־ישמיות זיו חורגת בהרבה מעבד
לשינאיודישראל, שמקורה בהשתלטות היהודים
על ירושלים הקדושה. זהו רעל
הנובע ממקורות עמוקים יותר.

• אזהרה אחוו1.ה

הבהאיים, שיש להם מישכן מפואר בחיפה
ואחוזה בעכו, הם כת דתית שנול דה
במאה שעברה באיראן. יש הרואים בה
כת מוסלמית, ויש שאינם משייכים אותם
עוד לאיסלאם, בשל היסודות המיסטיים
הרבים בדתם. השאה קידם את אנשי הכת
הזאת בצבא ובמינהל וראה בהם משרתים
נאמנים.
כך נהג גם כלפי היהודים. אנשי־עס־קים
יהודיים שיגשגו אצל השאה. הם פרחו
תחת שילטונו המושחת והיו מסורים
לו בכל לב.
בעיני הרוב השיעי במדינה, חטאו ה־באהאים
והיהודים לא רק בשל כפירתם
הדתית, אם גם בשל תמיכתם הבלתי-
מסוייגת במישטר שנוא, מושחת, מדכא
ואכזרי.

מעשהו הראשון של המועמד לראשות־הממשלה,
שאהפור באחטיאר, היה להכריז
כי יפסיק את אספקת הנפט לישראל
(ודרך ישראל) .הוא עשה זאת כדי לפייס
את חומייני ואנשיו, המואסים בו. עצם
העובדה שהוא כה הזדרז לטפל בעניין
זה, שהוא לכאורה מישני ורחוק, מעיד על
עומק השינאה לישראל, הקיימת עתה באיראן.
לשינאה
זו יש שורשים, שהם הרבה
יותר עמוקים אף מן הסיבות האקטואליות
והיחס המועדף
של השאה ליהודים. הם יונקים את
כוחם מן הרבדים העמוקים ביותר של ה קנאות
הדתית.

המויטג ״אנטי־שמיות איראנית״
אינו אכסורר לשוני — וגם דא אבסורד
מעשי. את זאת מוכיח הו•
מייני.

קשה לדעת כאיזו מידה תצדיה
תורה אנטי־שמית זו להשתלט על
איראן כולה. אך יתכן כהחלט שהארץ
שהולידה פעם את כורש,
ה׳טליט שהתיר לגולי־ככל לחזור
לירושלים, תוליד עתה שילטון אנטישמי
חדש, נוסח היטלר.

• 1ריר חשאה
כמו כל שליט שידע, כי הוא
שנוא על מרבית כני־עמו, השתדל
גם השאה למצוא לעצמו גוורדיה
פרטית כקרב המיעוטים. כמיוחד
סמך השאה על שני מיעוטים
דתיים: כני הכת הכהאית והיהודים.

אינו
חוטא (לרוב) לאמת בלבד, אלא גם
ללשון. הערבים הם בני הגזע השמי (אם
ייש דבר כזה) ,והם גאים על כך. שפתם
היא שפה שמית, ותרבותם היא תרביות
שמית. הערבים רגילים לטעון :״איך אנחנו
יכולים להיות אנטישמים? הרי אנחנו
עצמנו שמים!״ ואין זו סיסמה ריקה.
לא כן הדבר לגבי האיראנים. האיראנים
אינם שמים — לא מבחינת המוצא, לא
מבחינת השפה. כאשר אימץ אדולף היטלר
לעצמו את המושג ״גזע ארי״ ,הוא שאל
יאת המושג הזה מאיראן. הארים היו שבט
איראני קדום. לפי אחת התיאוריות המדעיות,
השפה הקדומה של ארץ זו היא
אם כל השפות ה״הודיות־גרמניות״ .מכאן
הסיקו אבות תורת־הגזע, כי קיים ״׳גזע
ארי״ שנפוץ מהודו עד צפון אירופה, להבדיל
מן הגזע השמי, הדובר שפות שמיות.

ניתן היה להשיג אז שלום זה
תוך חודש — והיו אנשים כישראל
שהציעו לקפוץ על ההזדמנות.
הם יבאו ליא רק מקרב מחנה־השליום
הוותיק. גם בקרב המימסד קמו אנשים
כמו עזר זייצמן, שהבינו את גודל הישעה
החולפת.

הקיסרית פארה וכתה (כעלייה לרגל לנאג׳אך בעיראק)
— עלולה להוליד היטלר חדש
נראית בעיני שני הצדדים כבעייה מדינית
בעיקרה, אף שהכל מנצלים סיסמות דתיות
להצדקת עמדותיהם. הערבים תובעים
להחזיר את מיזרח־ירושלים ל״ריבוניות
ערבית״ — לא ל״ריבונות מוסלמית״.

כחצרו של איאת־אלליה חומייני
בפאריס נשמעים צלילים אחרים
לגמרי. צלילים צורמים, מפחידים.
סיפר לי בן־שיחי הערבי, שגם הוא

מי שמדבר על ״אנטישמיות ערבית׳
* אמנם אין השיעים יכולים להכריז
רשמית על ג׳יהאד ממש. על־פי חוקי האיסלאם,
חייב האימאם, ראש כל המאמינים,
להתייצב בראש הג׳יהאד. לפי תורת
השיעים, האימאס אינו נגלה בימינו. עד
אשר יתגליה בדמות אנושית, אין הג׳יהאד
בתור שכזה אפשרי.

מנחם בגין ואנשיו לא הכינו
זאת. היה נדמה להם שהזמן פועל
לטובת ישראל, שעמידה ממושכת
על חמקה, תוך מאבק על בל פסיק
וכל ניקודה, ינחילו לישראל תנאים
טובים יותר.
המאורעות באיראן מוכיחים שוב׳ ובצורה
מפחידה, עד כמה היתד. גישה זו
קיצרת־רואי. כל חודש שעבר מאז נובמבר
1977 הערים מיכשולים חדשים על
דרך השלום.
השיער ׳לשלום, שנפתח בתנופה נועזת
על-ידי נשיא מצריים, עלול להיסגר בכל
רגע בטריקה אדירה על־ידי מאורעות בל־תי־צפויים.

שקורה עתה באיראן הוא
אזהרה — אולי האזהרה האחרונה.

לאנשים
הנכונים!

777
הברנדי הלאומי שהוא בינלאומי.

דז״ם טופוד לא ינחה את האירוויזיוו
1371׳ שזה ד א הסתדר דו ע הזמן
י לזמרת שרי אליאם
יש אמרגן מסור ביותר, צכי
כגן שמו. בכל נסיעה שלו
לחוץ־לארץ הוא קונה לה בגדים.
איד הוא עושה זאת?
פשוט מאד. הולד לחנות ומודד
בעצמו בגדי נשים במידה
.36 אז הוא יודע שהבגד לא
יזדקק רק לתיקון קל. ואמנם,
לשרי אין טענות. היא מרוצה
מאד מן המתנות.
הסטודנטית־שחקנית
ירדנה גורכ׳יץ, שחזרה מטיול
בארצות־הבריית, נקראה
בדחיפות למישרדו של הבמאי
אכי נשר* הוא חיפש שחקנית
יפהפיה לסרטו החדש, ומששמע
כי ירדנה חזרה בחר
בה ללא היסוס.
! 8בניגוד לידיעות בעיתונות,
חיים טופדל לא ינחה
את תוכנית האירווויזיזן. כש פנו
אליו מהנהלת הטלוויזיה,
השיב טופול שעקרונית הוא

אנשים אחרים שיכולים לעשות

זאת טוב כמוני. מה רע בטוביה
סער או בעזריה
רפפורט?״ סער טוען כי

איש מהטלוויזיה לא פנה אליו
בינתיים בהצעה להנחות את
מופע היוקרה. הזמרת ירדנה
ארזי, לעומתו, גילתה כי עדיין
אינה יודעת באורח סופי אס
תהיה זו היא שתנחה את ה-
אירוויזיון. .
׳ 8בפרמיירה של גדי
יגיל נכת שלמה כר־שכיט.
לפני חודשיים פירסמו
הבימה והקאנורי מודעות, לפיהן
אדם המאחר לתיאטרון לא
יורשה להיכנס, אך בר־שביט,
שהיה בעבר המנהל האמנותי
של הבימה, לא טרח לתת דוגמה
אישית והגיע לפרמיירה
של יגיל באיחור. שאל אחד
מעמיתיו בתמיהה :״האם רק
למנהלים, לשחקנים ולמלחכי
פינכה מותר להיכנס באיחור?״
81 בפרמיירה נכחה גם ה-

בדיחות לא צוחקים מכל דבר.
לחיים כנאי גנבו רדיו מתוך
המכונית, שחנתה ליד ביתו ב חולון.
למחרת נגנבה כל המכונית
.״הגנב נאלץ להתאים

את הרדיו למכונית,״ הסביר
בנאי בעצב ,״כי השניים רגילים
לעבוד ביחד.״
81 הסופר, שחקן־לשעבר,
ע מו ס צל־ שיר זכה בפרס

01171 חאג״דאקיס גלזג״״־ג ״מ
כמה רסיטלים. ארוחת־ערב כסימון יווני נערכה לו במיסעדה צרפתית
בתל״אביב. חאג׳ידאקיס, הידוע בחולשתו לדברי״מתיקה,
קינח את הארוחה ב 16-פרוסות״עוגה. ידידיו, המלווים אותו, דואגים
להחביא את העוגות עד אשר יסיים את הארוחה, כי הוא
מעדיף לטרוף פרוסת-עוגה בין כל שתי מנות. המוסיקאי אינו
אוהב לדבר על התקופה שבה כתב מוסיקה קלה, כמו ״לעולם
לא ביום ראשון,״ אך כמה משיריו ידועים בעולם כולו. אחד מחם,
שאותו שרה הזמרת האמריקאית ברנדה לי, הוא ״אני לבדי מאז
עזבת אותי״ .השחקנית גילה אלמגור (בתמונה) הגיעה לארוחה
אחרי שהיתה רתוקה במשך שבעה שבועות לביתה, עקב ניתוח
פנימי שעברה. גילה, שבלטה בהופעתה, שוחחה עם המלחין היווני.

הזמרת הבריטית בעלת הקול של
1ל! 71י |1 0 ׳״1ו 10
גוון החלודה, הגיעה ארצה לשורת־
11| / 1 1 4

הופעות קצרה. אלקי בת ה״ ,33 יהודיה שנולדה בשם איילין בוב־בינדר,
נחשבת כיום כזמרת ג׳אז ורוק מן השורה הראשונה בארץ-
הולדתה. לארץ הגיעה עם בעלה יפח־התואר, הצעיר ממנה בשש
שנים, טרוור ג׳ורדן (בתמונה) ,המשמש כמהנדס־קול בתקליטיה.
בעלה הראשון, פיט גייג׳ ,היה הגיטריטט בלהקה שבה שרה בעבר,
בשם ״ג׳ו החמוץ״ .על העובדה שהיא ובעלה שוהים ביחד 24
שעות ביממה, אומרים השניים שזה תענוג .״כאשר טרוור נסע
לעבוד באמריקה לחמישה שבועות בילעדי, זה היה גי״
חנום. עכשיו אנחנו לא נפרדים,״ מצהירה הזמרת אלקי.

3ומל 1 $

מוכן להנחות, אך הוא חייב
לדעת מראש את המועד הנד
דוייק, כדי שיוכל לתכנן את
שאר עבודותיו. אנשי הטלוויזיה
השיבו כי יודיעו לו על
המועד, אם כי אינם בטוחים
שהוא אכן המועמד. עברו שבועיים
והוא לא שמע דבר, לכן
תיכנן תוכניות אחרו׳ת, בארץ
ובחוץ־לארץ. רק אחרי חמישה
שבועות הודיעו לו שאמנם נבחר
כמנחה, אך אז כבר היה
טופול שקוע בעיסוקים אחרים.
״אני הייתי מאד גאה להנחות
את האירוויזיון,״ אמר ,״אך
אני משוכנע שיש לטלוויזיה

זמרת נירה גל עם בעלה
יעקוב כן־ הרצל. נירה מופיעה
עתה במועדון אדיה יהודה
בירושלים, ולדבריה מזה
הודשיים שלא זכתה בחופש.
לכבודו של גדי יגיל החליטה
נירה, שהיא ידידתו משכבר
הימים, לבטל הופעה שלה. היא
אף שילמה לבעל המועדון את
מחיר ההופעה שלה. אגב, תקליט
משלה בשם זה הזמן יצא
לאחרונה לשוק. את אחד השירים
— בשעה טובה של לאה
גולדכרג — הלחינה נירה
בעצמה.
81 גם אלה שרגילים לספר

ישראל גודוביץ

הארכיטקט חגג את יום הולדתו
ח 45-בסטודיו הכיפתי
שלו במעוז־אביב. למסיבה הגיעו ידידיו חרבים, והביאו לו מתנות
שונות ומשונות, ביניהן תחתונים בצבע כחול-לבן וספרים פורנוגרפיים.
הצייר גד אולמן הביא לו אביזרים, כדי לעבור את הגיל
בלי טראומות מיותרות. שדרן הטלוויזיה טוביה סער הינחה את
הערב העליז, כשמבדר זמר אלמוני. בתמונה: גודוביץ עם אשתו.
ה עו ל ם הז ה 2159

ראשון של רשות־השידור על
מחזה שכתב לרדיו. המחזה,
הנקרא המחסום, מספר על ביקורו
של נשיא מצריים, אג־דואר
א ל ־ סאדאת, כפי ש הוא
משתקף בעיניהם של פועלי
ניקיון.
! 3השחקנית מירב גרי
מצאה עצמה עסוקה ביותר
ערב אחד בשבוע שעבר. בשעה
7בערב היה עליה לשחק
בהצגה מחזור אלכוהולי, באולם
הקטן של ~5ית הבימה, כעבור
שעה וחצי רצה לאולם צוותא־לה,
כדי לשחק במחזה אשה
כמו ג׳ירפה, וב־ 10.30 באותו
לילה חזרה לבית הבימה, הפעם
לאולם הגדול, כדי לעלות על
הבמה במערכה האחרונה של
הלוויה חורפית.
81 יחסי אבות וסבים אינם,
כנראה, סימן לבנים ולנכדים.
המרצה לתעמולה ושיכנוע,
יריב בך־אליעזר, נכדו של
דויד בן־גוריון, הבחין באחד
משיעוריו בסטודנטית
חרוצה בשם ענת שרתוק,
הנימנית על מישפחתו של

גדי ״גיל

משה שרת• יריב הציע לסטודנטית
שתיפנה למישרד
הפירסום שבו הוא עובד, כדי
שיבדוק את האפשרות לקבלה
לעבודה.
31 לזמרת חדווה עט־רני
יש ממש היסטוריה רצופה
במעשי-שוד וגניבות. היא
כבר נשדדה בלוס־אנג׳לם, ב-
ניו־יורק ובטוקיו. לפני שבוע
איבדה את ארנק הכסף עם כל
כרטיסי האשראי שלה ליד
מלון תל-אביבי. חדווה ניגשה
מיד למישטרה ומסרה הודעה
על אבידה. בעודה שוהה בתחנת
המישטרה !ניגשו אליה שני
צעירים והחזירו לה את הארנק
האבוד. השניים מצאו אותו,
לדבריהם, ברחוב ועשו כמצוות
אזרחים מלומדה, ניגשו
למישטרה למסור את האבידה.
חדווה התרגשה מאד .״בניו־יורק
או בלוס־אנג׳לס זה לא
היה קורה,״ אמרה בהתרגשות,
״רק אצלנו יש עדיין צעירים
ישרים כאלה.״
31 בסרטון פירסומת שחום־
רט בצאלים שבנגב השתתף

סגן נשיא ארצות״הברית, גילה בקיאות מפליאה באמנות הישראלית,
״111*1*111
כאשר אירח במישרדו הרישמי בוושינגטון את שני הציירים הישראליים
1 ׳ 1 1 1 /1
1 1 1 /1 1
המתגוררים בחו״ל: יעקב אגם, החי בפאריס, ויענקל גינצבורג, המתגורר בוושינגטון. אגם, שהגיש
למונדייל את אלבומי יצירותיו, הופתע לגלות שהמדינאי הוא גם חובב־אמנות, המתמצא בציור
מודרני. אגב, ביטאון תדפיסי האמנות האמריקאי הנודע, גראפיקס, הכתיר בגיליונו מחודש
העשרים.״
דצמבר את יענקל גינצבורג כ״מי שעתיד להיות אחד מרבי־האמנים של המאה

השחקן אברהם, מור. ביום
ההסרטה שרר במקום מזג־אוויר
גרוע במיוחד, מלווה סופות
חול עזות. מפיק הסרט,

החקיין־בדרן יצא בהצגה חדשה ״החיים הם לא ירח דבש״
בהשתתפותה של חנה לסלו. להצגת הבכורה שלהם הגיעו ידידים
רבים של זוג האמנים. אחרי ההצגה הלכו כולם למיסעדה צרפתית וחגגו עם השחקנים.
עוגה מייוחדת שקושטה בתמונותיהם של גדי וחנה, הוכנה עבור המאורע. בתמונה מימין
חותן זוג המצחיקים את העוגה. אל אותה מסיבה הגיע בעל אולפני הרצליה איציק קול,
שסיפר בגאווה לכל מי שהיה מוכן לשמוע, שבתחילת החודש הפך סבא. בתו איילת

ה עו ל ם הז ה 2159
השחקן בפיסת
אך זו
שנכנס

יהודה ברקן, החזיק
ברזנט לפני המצלמה,
לא עצרה את החול,
לפיו של מור ופגם

בפסקול של הסרט. עתה מחכים
אנשי הצוות למזג אוויר
נוח יותר, כדי לחזור שוב על
הסצינה.

ילדה לו את נכדתו הראשונה שירי. איציק פגש בנשיקה את השחקנית ניצה שאול,
בתמונה משמאל, שכיכבה בסרט ״שרגא קטן״ .נעמי שמר שהגיעה לבכורה סרבה
לבוא למסיבה שנערכה במיסעדה בשם ״דראגסטור מס 1 .״ בגלל שהשם של המיסעדה
איננו בעיברית. בתמונה מלמטה מימין, נעמי עם ידידתה פנינה הדרי. המנצח
הוותיק יצחק (זיקו) גרציאני גם הוא בא לבכורה ופגש ישם את
חנוך חסון מהטלוויזיה העיברית, שעבודו הוא עובד לעתים תכופות.

01״הו, תן לי כוח !״ שר
אריאל זילכר בלהט, בשנה
האחרונה, אף אף אחד לא שמע
לו, והכוח נגמר לו. לכן הוא
נוטל הפסקה ארוכה, כמו כוכבים
גדולים בעולם, כמו א ל־טץ
ג׳ון, שהכריז על סיום
ההופעות שלו. בליל הסילווס־טר
נתן אריאל את הופעתו
האחרונה. כעת הוא נמצא בחופשה
לזמן בלתי־מוגבל. גם
להקת ברוש, המלווה אותו,
רוצה לנוח. הכנר האנגלי שלו,
טוני כדאוור, רוצה לנסוע
הביתה לאנגליה ולקחת גם הוא
חופשה ארוכה .״הלהקה לא
מתפרקת, רק נחה,״ מצהיר הזמר
העייף. אלטון ג׳ון גם הוא
מחדש את הופעותיו בימים
1הספר כילי גמליאלי
הולך וכובש לו לאט לאט את
המעמד של הספר כ׳ון פי״•
טרם בהוליווד. פיטרס הוא הספר
שעליו נעשה הסרט שמפו.
השבוע היה גילי עסוק במס-
פרתו שה״תה גדושה עד אפס
מקום בשחקניות, נשות־חברה

ודוגמניות. לפתע שטף את המקום
גל של דוגמניות העומדות
בשורה הראשונה של עולם
הדוגמנות בישראל. הלי
גדלדנכרכ ויפה מם התלבשו
על הקערות לחפיפת ראש,
קארין דוכסקי ישבה תחת
מכונת האדים, טלי גולדברג
סירקה את שיערה בעצמה ואילו
כוגיה ישראלי הבינה
שאין לה מה לעשות במקום
וניסתה מזלה במקום אחר.
הסתבר כי כל הקבוצה הוז עקה
לתצוגת אופנה ספונטנית
שאירגן עודד גרא עבור
משרד התעשייה והמסחר, וניתנה
לדוגמניות חצי שעה
בילבד להיות מוכנות. בתוך
חצי שעה הן הצליחו להפוך
את המספרה של גילי על פיה.
למחרת נראתה אותה קבוצת
דוגמניות כשהן משתזפות ב-
בגדי־ים ביקיני באחת מברי-
כות־השחייה בתל־אביב. הסתבר
כי שוב נן תנה להן אורכה
בת יום אחד ׳,להתכונן לתצו־גת־אופנה
של בגדי־ים והן

..הו, תן די ס ח! ,,התחנן אריאד
זי ד בר, אך איש לא שמע
החליטו לשזף את גופן הלבן.
01 בעיקבות כרזות־הרחוב,
שהופיעו בסין, נגד •טאו צה
דון ובעד חופש מיני לסינים,
אמר הבלשן אבשלום קור
בפינתו אינזרווז עם רוטב בגלי
צה״ל :״פעם. הסינים צעדו
ברחובות וצעקו :׳מאו־צה־דון!׳
ו׳הוצ׳י-מין !׳ עכשיו
הם הולכים וצועקים ׳ :מאו
צא ! מין ! מין !׳״
01 בשבוע שעבר אירח
קיבוץ עין־הנציב את חבר־ה־כנסת
יהודה בן־מאיר, ש הרצה
בפני החברים. כמו כן
התארח שם לשבת ד״ר משה
אגינפקי, רופא מרדים מ־קייפטאון
שבדרום־אפריקה, שהוא
תורם ידוע למגבית היהודית.
השניים שוכנו בחדר
אחד. אגינסקי יצא מאד לא
מרוצה מהפגישה עם חבר־ה-
כנסת. הוא סיפר שבן־מאיר
לא החליף עימו אפילו מילה
אחת וקרא עיתון בהפגנתיות
רבה .״בשנת 1972 התארחתי

גשש ומיכר

גילו שיתוף־פעולה מלא בעת החלקה על
הקרח המלאכותי. כאשר נתקלה מיכל
בת ה־ 10 בבעיות ברכיסת נעלי־ההחלקה שלה, בא לעזרתה גשש
בן ה־ ,8ועשה זאת למענה. ספק אם הוריהם משתפים פעולה כמוהם.
מיכל היא בתה של השדרנית־בדרנית רבקה מיכאלי, וגשש הוא בנו
של האמרגן אברהם (״פשה״) דשא, מנהל להקת .״הגשש החיוור״.

בילי היימן

בתם בת ה״ 22 של המלחין נחום היימן
ואשתו דליה, מעוררת תשומת־לב בכל
מקום שאליו היא מגיעה, בגלל שערה האדום הקצוץ, העגיל
באוזנה האחת ובגדיה הזרוקים. היא מתגוררת בבית יפה באבו־טור
בירושלים, ועובדת כציירת, אך מתפרגסת בעיקר ממכירת
״שמאטס״ ,שאותם היא קונה בלונדון ומוכרת בארץ. בילי, שנולדה
בקיבוץ בית״אלפא, עברה לפני 10 שנים עם הוריה להתגורר באנגליה,
שם פתח אביה אולפן־הקלטה. הגעגועים ארצה גברו עליה,
והיא חזרה לבדה. לפני כשש שנים הוצגה הצגת־הילדים ״זרעים
של מסטיק״ ,שנכתבה על־ידי לאה נאור ושהולחנה על״ידי אביה,
כאשר סיימה בילי את בית״הספר העממי בקיבוץ. בתמונה נראית
גת. שימי צלם־הטלוו־יזיה
ידידה, עם היימן
בילי

I Iך | 1 0 1ן 9ה | סטודנטית לתיאטרון באוניברסיטת תל־אביב, עשוייה להתפרסם בעתיד הקרוב
11 11111 לא פחות מהשחקנית אופליה שטראל, שהתפרסמה פ״סטלה הטיגמרת״ בעיקבות
III
הופעתה בסרט ״אסקימו לימון״ .נורית מגלמת בסרט־ההמשך ,״יוצאים קבוע״ ,נערה המוכרת בכינוי
״תנובה״ ,בשל חזה השופע. בתמונה מתוך הסרט היא נראית מתעלסת בעירום עם השחקן יהונתן
סגל, בעוד שמתחת למיטה שוכב, בשעת מעשה, השחקן צחי נוי, המגלם את תפקיד המצחיקן בסרט.

אצל הנשיא זלמן שזר, על
פי הזמנתו, ואף כי היה במעמד
רם מזה של חבר־כנסת התייחס
אלי בלבביות,״ סיפר הרופא.
כדי להרגיע את שומעיו
הבטיח שיחסו של בן-
מאיר לא ישפיע על תרומותיו
בעתיד .״אני תורם למדינת
ישראל ולא לבן־מאיר,״ פסק
הרופא הנעלב.
ז 0המספר 7הביא לזמר
יהורם גאון מזל, בתוספת

105 דולר. זה קרה בהופעתו
־האחרונה בפורטו־ריקו. יהורם
אינו מהמר מטבעו, אך מישחק
הרולטה, המצוי שם בכל בית-
מלון, פשוט פיתה אותו לנסות
את מזלו. שלוש פעמים ברציפות
הימר על אותו המספר —
שבע ושלוש פעמים זכה ב־35
דולר. הוא הסתפק בזכייה ה משולשת
והסתלק מהמקום.
״לא כדאי להתמכר להימורים,״
אמר.
ה עו ל ם הז ה 2159

האלוף גזית, ואש אע ז לשעבר, מגיב על כתבת 0*710711 הזה

377/7/717/ 73
כשכוע שעבר פירסם ״העולם הזה 2158 כתכת־יטער על פריטת
מבשיר־הטלוויזיה של האלון! שלמה גזית, דאש־אמ״ן לשעכר, כעיקכות
תלונתו של המיטורר דן אלמגור והשאילתה שהגיש ה ״כ אסר יגורי
ככנסת.
כמוכן מאליו, הקפיד ״העולם הזה״ לפנות קודם הפירסום אל האלון!
גזית, ודפרסם את תגוכתו כמלואה, יהד עם הטענות המקוריות .״העולם
הזה״ גם כלל ככתכה הערכה לכהונת האלוף כראש־אמ״ן.
כעיקכות הפירסום שיגר האלוף מיכתכ אל עודד ״העולם הזה״,
וצירף אליו את המיסמכים הנוגעים כרכר. הם מתפרסמים להלן :
מר אבנרי הנכבד,
מזל טוב. גם אני זכיתי סוף־סוף לשער
בהעולם הזה. לא זכיתי לכך כאשר מוניתי
לראש אמ״ן, וחוששני שלא אזכה לכך
בעוד שלושה שבועות, משאפרוש מתפקיד
זה. בוודאי — מה זה חשוב, ראשות אמ״ן?
חשד בעבירת־מכס על כמה אלפי לירות —
בוודאי ובוודאי.
ושאלה קטנה — למה הכבוד הזה להגיע
דווקא לשער הקידמי, ולא לזה האחורי,
המיועד לשחיתויות, מעילות ופורנוגרפיה?
אולי בשל האספקט של הפורנוגרפיה הספרותית?

בשימחה אני כותב מיכתבי זה.
התוצאות ידועות מראש. בוודאי לא יזכה
בעוד ״שער״ ,ובוודאי לא יסייע לי לרוץ
בחוצות־העיר במסע ההסברה כי אמנם
״יש לי אחות — אלא שאיננה זונה״.
ובכל זאת, איני יכול שלא להגיב, להסביר
ולתקן מיספר פרטים שפירסמתם, ו־בילבד
שלא ייאמר — משלא הגיב, בוודאי
שלא היה לו גם מה לאמר.
איני יודע מי האלמונים שראו על תיבת
מקלט־הטלוויזיה שלי את המילים באנגלית.
,ז \ \6£1 1זס 1ס .0או שאינם קוראים
אנגלית, או שיש להם דמיון חולני. אמנם
אמת, מי עוד טורח כיום בארץ לקנות
או להביא ארצה טלוויזיה קטנה ובשחור־לבן?
ושאלה זו שאלה אותי גם המוכרת
בניו־יורק, שהרי ההבדל במחיר בין הפשוטה
לציבעונית לא היה אלא כ־ 300 דולאר...
לדאבוני — לא העליתי י על דעתי שאק לע
לציד־מכשפות, ולא טרחתי לשמור על
הקופסה המקורית. מכל מקום — אני מצרף,
כ״מוצג מישפטי״ מס׳ ,1את תצלום
חוברת־ההוראות שהיתה צמודה למכשיר,

שמכונית תמתין ליד כבש-המטוס ״לראש-
הממשלה או לאדם העוסק בנושא ביטחוני
חשוב״ .עד היום סברתי — כי אכן עוסק
גם אנוכי בנושא ביטחוני חשוב.
יותר מזה — רבות מנסיעותי הן מן
הסוג שאין צריכים לדעת עליהן — לא
על עצם יציאתי, לא היכן הייתי, ולא
מנין באתי. לשמור על סוד מעין זה, אי-
אפשר אלא אם אין עוברים את אולם־

חטאי הרבים, איני מדקדק ׳בשמירת־הש־בת.
אמרתי שלאחר טיסה ארוכה, לאחר
המתנה ארוכה בטרמינאל, לא רציתי להתעכב
זמן נוסף בפרוצדורה של מעבר מח דש
במכס. עד היום איני יודע כמה זמן

ר שימון לטובין לצריכ הבארץ
(יבוא בלתי מסחרי)
טופס מב ( 42 מהדורה ה׳)

.2תעודת ישער

שם סוכן המכס/המשחרר

תאריך

הצהרת בעל הטובין על תיאור הטובין וערכם
מן בזאת הנני מאשר כי כל הפרטים הרשומים
--בחלק בי של סופם זה הם נכונים.
ח תייר
כמו כן הנני מצהיר כי - :
. 1הטובין ישמשו אך ורק אותי ואת בני ביתי. י־־1
ארעי
.2הטובין לא ייעביי לכל אדפ אח י אלא

אם יאשר זאת מראש גובה המכס וישולמו 1-1
על הסובין המטים וההיטלים׳ אי ד,פרשי עולה
המסים וההיטלים החלים עליהם ביבוא
תושב

מסחרי•
במקרה של העברה ללא אקשור כאמור צפויים צוות הטובץ להחרמה• /י\י \ /
צוות

תאריך

בעל חמובין או

צרופות: חשבת/
ג. הוראותבדיקה: שם הבודק
סימנים ומספרים
כמות ותיאור
חתימת המחסנאי

חתימה

ואריך

ת. עולה מס׳

תצהיר מס׳

ס טודנ ט

פנקס מס־יצא
ביום

נבדק

הן רך ל1רכ, המכס

נבדק חלקית

הפרם בתעריף
המכס

סרט
מס קניה

לא נבדק שיעור מרוכז
סרהכל מסי היבוא

טופס המכס על התשלום עכור המקלט
״אינני מדקדק בשמירת־השבת

,איני יורע מי האלמונית שראו על תיבת מקלט הטלוויזיה שלי את המילים
באנגלית. או שאינם קוראים אנגלית או שיש להם ומיון חו מי.
והאומרת מפורשות ט; 31111 \ ¥1111ז.813£1
ולכל המפקפקים — אני מוכן לפתוח את
ביתי לסיורים מודרכים, לצורכי צפייה
בטלוויזיה (ה״ב״ — עם פתח, ולא בשווא).
כיוון שבינתיים נסתיימה הפרשה מבחינתי,
המכס שולם במלואו — 3287.50
ל״י (טעיתי. הערכתי שיעלה כ־ 4000ל״י),

מצאתי לנכון להביא גם פרט זה לידיעתכם.
וליתר ביטחון, אני מצרף, כמוצג מיש-
פטי ,2את הקבלה שקיבלתי מן המכס.
עד לקריאת כתבתכם — לא שאלני
איש, ולא הייתי מודע לרגישות הרבה —
לשם מה חיכתה לי מכוניתי עם נהג. אף
מר דן אלמגור, לפי הכתבה, סבור כי ראוי

הוכרת ההדרכה למקלט שחור־לכן
״יש לי שאלות לח״כ יפה־הנפש

הנוסעים שבטרמינאל, אשר לרוב מרחרח
בו גם כתב עיתון זד. או אחר.
מסיבה זו — ורק מסיבה זו — נקבע
הסדר, ומקידמת הנא, שמאפשרים לראש-
אמ״ן (ואכן גם לרבים אחרים, בנסיבות
דומות) להאסף מן המטוס אל חדר־המתנה
מיוחד בטרמינאל, עד להשלמת הפרוצדורות.
ולכל האזרחים הנזעמים — גם אם
איני עומד ושולף את המיזוודות במו ידי
מן המסלול, הרי כיוון שמישהו שאיננו
מכיר את מיזוודותי טורח ועושה זאת עבורי,
כימעט ללא יוצא מן הכלל גורם הדבר
דווקא לעיכוב ביציאה מן המקום.
בנסיעה האמורה לא היה אמנם שום
דבר סודי ומיסתורי מבחינתי, אך אני
מוכן שייחקר כל מי שנוגע בדבר — לא
פניתי, לא ביקשתי ולא הנחיתי שיעשה בי
טיפול מייוחד כלשהו הפעם, על־מנת ש אוכל
ל״הבריח טלוויזיה״.
אני פוסל בכל ׳תוקף את האינסינואציה
בכתבה, כאילו שאלתי את מר אלמגור
מדוע ׳נזעק עד כדי כתיבת מיכתב לשר־הביטחון.
שאלתיו, בשיחתנו הטלפונית,
רק למה לא פנה ישירות אל י. התשובה
שקיבלתי — ואיני חושב שהיא משכנעת
ביותר — ״כיוון שאותך איני מכיר.״ בעוד
שאת מר וייצמן אינו מכיר יותר...
אין זה נכון שאמרתי לו משהו על
חשש מפני ״כניסת השבית״ .בין שאר

היה דרוש לכך, אילו עשיתי זאת. חוששני
שיכול היה הדבר להימשך גם שעה נוספת,
לפחות.
לא חשבתי שיש לכך משמעות כלשהי.
משנמצאתי כבר בחוץ, האמנם משנה
הדבר כל־כך אם התשלום היזוםעלי
ד י ייעשה בו ביום, או לאחר זמן י
שאלה יש לי אל מר אלמגור — על מה
ולמה שלח לכם את מיכתבו של שר־הביט־חון
אליו בעניין זה, ולא טרח לשלוח,
או להודות לפחות, כי הוא, מבחינתו, סיים
את הפרשה במיכתב חביב בעל שלוש
תיבות, בסיגנון קיסרי מובהק :״קראתי
— שמחתי — באמת?״
יש לי, לעומת זאת, שאלות רבות אל
ח״ב יפה־הנפש, מר אסף יגורי. לדאבוני,
לא אוכל להעלותן מעל גבי העיתון. מכל
מקום, הוא, משפנה בשאילתה אל שר־הביטחון
— ידע היטב את כל הדברים
דלעיל.
הוא, שלא כמו מר דן אלמגור, אף מכירני
היטב. ולא היה לו כל קושי לשאול
אותי או אף לבוא אלי, בעניין זה, כפי
שעשה מיספר פעמים בענייניו הוא. אלא
שאיני יכול לפרטם.
בברכה

שלמהג 1ח,

אלוף

^8ו 56

־61׳>!4 - 6008 86£6

< 6 0 6 ): 1ק ם 5 1 6 1 - 6 0 0 0 5 5 6 1 1 6 1

55/ק* *0411

-/ו 6ץ 1 0ק £1ז 8 6 £ 0
>6 0 1 <6ן 5ץ ם 1 2 6 /ם 0 0ו 1ק 0

0ס* 1ם ס 1נ 1וסס 8 0 0ו ־ ק ) 0
41דרנזתעזצסה ¥ 0 1 0 0 1 6

ר 5 *6 0ץ 5

פטיפון ־ המתקדם ביותר
טייפ ובז אינסוף חידושים
החידוש המהפכני
הבלעדי של שרם

88,ק*1
בעזרת שיטת ה־ $5ק ,4מסוגלת
המערכת לדלג מקטע מוסיקלי
אחד למשנהו ולבצע אוטומטית
את הפעולות הבאות. על גבי הסרט:
וו לדלג אל הקטע המוסיקלי הבא
ולעצור לפניו.

שים לב להטענה הקדמית,
כמוה תמצא רק במערכות יקרות.
הטענה זו מאפשרת לבחון בקלות
את מצב הסרט. נשוב לא תסתכן
בהטענת קסטה הפוכה).
מכוון לוח סגולי ומנגנון מושלם
מבטיחים מגע חלק בין הסרט לבין
המנגנון ושעוני בקרה רגישים
מאפשרים המלטה מושלמת.

xך 8ו ^ 5מצוידת בפטיפון משוכלל
המופעל על ידי מנוע אינדוקטיבי
בעל 4קטבים.
הזרוע המתואמת באיזון סטאטי
תפיק מתק לי טי ך צלילים נפלאים
בנאמנות מירבית.
מובן כי תוכל להאזין לצלילים אלה,
ולהקליטם להנאת יריריר
בעת ובעונה
אחת.

יצירה של ענק
/ו 5 6 1 8היא יצירה מושלמת.
יצירת ענק ששמו הולך לפניו בעולם.
שרפ -ענק האלקטרוניקה מיפן.
את המערכת של שרפ. תוכל לראות
לשמוע ולקנות בשק״ם. במשכיר המרכזי
בכל ב 1שלנם. במשכיר לצרכן. בש.א.ל,
ובחנויות מובחרות למכ שירי חשמל.

המכירה גם רעולים חדשים

)2לדלג אל הקטע הבאולנגנו.
) 3לחזור אל תחילת הקטע
ולעצור לפניו.
)4לחזור אל תחילת הקטע המוסיקלי
ולנגנו שוב ושוב.

שרפ. ענק האלחטרתיקה מיפן

היבואן: אסמגו בע־מ י רו ש לי ם טלפון 02-533817 :הפצה: סלון טוקיו, אלנבי 53ת־א. טל 03-283770 .הפצה ביים: אור, יבוא והפצה, ררך בית לחם .60 טל 719447 .־ 02
אולם חצן גה מרכזי: בית שרפ ־ סלון טוקיו. אלנבי .66 תל־אביב. טל.03-612128 :

ה עו ל ם הז ה 2159

אזיקים
ף* כר־ הכנסת צ׳רלי ביטון כבר הותר מכבליו. וע-
1 1דת־הכנסת פסקה לו עונש. כל מי שהיה לו מה לאמר
על נושא זה (וגם מי שלא היה לו מה לאמר) כבר אמר
את שלו.
אחרי שחלפה הסערה־בכום־המים, הייתי רוצה להעלות
כמה שאלות לגבי הפגנות מסוג זה בכנסת. אני
נחפז לעשות זאת עתה, בטרם שובי לבניין.

מה מותר ומה אסור ך מה ראוי ומה אינו
ראוי ז מה מועיל ומה מזיק?

ן״ עת הוויכוח על העונש שהוטל על צ׳רלי ביטון,
לא שכהו הפרשנים להזכיר מיקרים קודמים, שבהם
נענשו חברי־כנסת על ״עבירות״ מסוג זה. בין השאר :
מנחם בגין, שסולק מישיבות־המליאה בשל חלקו בהסתה
למהומות בשערי הכנסת, בעת הוויכוח על הסכם־השילו־מים,
ופרשת תעודת־הזהות של שלום כהן.

לא פעם קורה ההיסך: האקט הסמלי הוא כד, חזק,
עד כי הוא מאפיל על הנושא שאותו הוא בא לשרת,׳
ומוחה אותו מן התודעה.

יתר על כן, המעשה עלול לעורר בלב הציבור
אסוסיאציות ודימויים שאינם תואמים כלל
את כוונת הנואם, ואולי אף סותרים אותה.

כאשר עמד מנחם בגין לא מכבר על דוכך הנואמים
בכנסת וקרע פיסת־נייר, כדי להדגים את מהותה של
״פשרה טריטוריאלית״ ,הוא עשה מעשה לגיטימי בהחלט.
המעשה תאם את הכוונה. פשרה טריטוריאלית פירושה
לגזור שטח לשניים.
ובכל זאת לא השיג בגין את מטרתו, אלא להיפך.
האקט של הקריעה עורר זיכרונות עגומים על אודות
זאב דבוטינסקי, שקרע את כרטיס־החבר שלו בהסתד
אולי
זוהי הזדמנות טובה לספר מעט על
לידתה של אותה תקרית.

התנגדתי לכך. בלבי עלו אסוציאציות מסויימות, כגון
שריפת הרייכסטאג. הדלקת נייר באולם־המליאה היתה
עלולה לגרום לפאניקה, ובוודאי לסערה שתסיח את הדעת
מן העיקר. אך הסכמתי שהוא יקרע במהלך הנאום את
הדף בתעודת־הזהות, שבו רשום הסריט ״לאום״( .עוד
קודם לכן הציעה סיעתנו, כמה פעמים, למחוק ביכלל
את הפריט הזה מתעודת־הזהות.
שלום כהן אכן נהג כך. הדבר גרם לשערוריה, ויו״ר
הכנסת השמיע למחרת היום נזיפה מעל הדוכן. מחיתי
על כך בתוקף, ומשום־כך סולקתי מאולם הכנסת, בפקודת
היו״ר, על־ידי ידידי הסדרנים, שנשאוני על־כפיהם.

הצטיינו בכך נביאי-ישראל, שעשו מעשים סימליים
רבים, כדי לתת תוקף דרמאתי לדברי־התוכחה שלהם.

די אם נזכיר את ירמיהו הנביא, שהיה אמד
האקט הריטורי.

למשל, פרשת האזור :
״הלוך וקנית לך אזור־פישתים, ושמתו על מותניך,
ובמים לא תביאהו. ואקנה את האזור כדבר ה׳ ואשים
על מותני ...ואלך ואטמנהו בפרת, כאשר ציווה ה׳ אותי...
ואלך פרתה, ואחסור, ואקח את האזור מן המקום אשר
טמנתיו שמה, והנה נשחת האזור, לא יצלח לכל ...כה אמר
ה׳ :ככה אשחית את גאון יהודה ואת גאון ירושלים
הרב ...ויהי כאזור הזה אשר לא יצלח לכל...״
או פרשת הבקבוק :
״כה אמר ה׳ אלי: הלוך וקנית בקבוק יוצר חרם...-ויצאת
על צווארך ...ועתה אנוכי נתתי את כל הארצות האלה
ביד נבוכדנאצר מלך בבל, עבדי ...והיה הגוי והממלכה
אשר ...לא יתן את צווארו בעול מלך בבל, בחרב וברעב
ובדבר אפקוד את הגוי ההוא...״
או פרשת העול:
״כה אמר ה׳ אלי: עשה לך מוסרות ומוטות, ונתתם
אל גיא בן־הינום וקראת שם את הדברים אשר אדבר
אליך ...ושברת הבקבוק לעיני האנשים ההולכים איתך...
ואמרת אליהם: ככה אשבור את העם הזה ואת העיר
הזאת, כאשר ישבור את כלי־היוצר, אשר לא יוכל להרפא
עוד, ובתופת ייקברו, מאין מקום לקבור.״

בוודאי לא היה קל לירמיהו לשאת נאום
תבוסתני כזה, שעבר בעיני רבים את גבול
הבגידה. העול שעל צווארו נועד להעניק
לדברים אלה את הכוח הריטורי הרב ביותר.
מבחינה זו ניתן לטעון כי צ׳רלי ביטון צועד, לאפ־תעתו
כי רבה, בעיקבות הנביא הזועם, ויש לקוות כי
לא יגיע כמוהו אל בור־הטיט.
האקט הסימלי נועד, איפוא, להדגיש את כוונת הנואם
ולהחדירה לתודעת הציבור.

תכן כי ירמיהו בן־חילקיהו לא היה נזקק למעשיו
הריטוריים, אילו היה משוכנע כי הציבור יקשיב לו
גם בלאו הכי, וכי אמצעי־התיקשורת יהיו קשובים לדבריו.
באותם הימים, אמצעי־התייקשורת העיקרי היה השיח
האנושי הפשוט. מעשה שהלהיב את הדמיון ושגרם לסנסציה,
עבר מפה לאוזן, מעיר לעיר. על כן עורר ירמיהו
שערוריות. לא זה בילבד שהיה איש ריב ומדון, אלא
גם סקנדליסט ממדרגה ראשונה היה.
נוכחתי בכך פעמים בלא־ספור, במשך שמונה שנות
כהונתי במוסד זה בעבר. יכול פלוני לאמר בכנסת דברים
חשובים ביותר ולהעלות רעיונות מבריקים. מבלי
לעורר הד כלשהו. בעיתונים ייאמר :״כן נאם ח״כ פלוני״
.הטלוויזיה והרדיו יתעלמו מדבריו כליל.
אך אם אותו ח״כ פלוני יקלל ברוסית, אם יזרוק
לחלל השמצה שלוחת־רסן, אם יצליח בכמה דברי-הבל
לעורר מהומה, יקבל את כל הפירסום האפשרי. העיתונות
תפרסם בהנאה כותרת שמנה בנוסח ״סערה בכנסת״,
וכל מילה ממילות־השוק תפורסם בהבלטה.
מכאן שגם ח״כים רציניים (ועל אחת כמה וכמה
ח״כים שאין שאיפה בליבם אלא הכמיהה לפירסום אישי)
שואלים את עצמם: מה אני יכול לעשות כדי שישימו
לב לדברים החשובים שאני עומד להגיד? במיקרה הסוט 9 ביותר, יבחר הח״ב באקט ריטורי כלשהו.

הוא רצה לחדד את הוויכוח על־־ידי אקט
דרמתי. בשיא נאומו כך הציע, ישלוף גפרור
ויצית את תעודתי־הזהות שלו.

גדולי הנואמים ככל הדורות נעזרו בכלים
ובמעשים, כדי לרתק את תשומת־הלב של שומעיהם
ולחרוט את דבריהם בזיכרונם.

אקט סימלי אינו יכול להשפיע, אם אין הצופים
בו משוכנעים לחלוטין כי בעל-המעשה
פועל בתום־לב, וכי המעשה נובע מאמונתו.

למרבה הצער, אין המצב ככנסת טוב יותר.
הרוצה למשוך תשומת־לב, חייב לעורר סקנדל.

הממשלה החליטה אז להגדיר את הפריט ״לאום״ ב־תעודת־הזהות
(ובחוק השבות) על פי אמת-מידה דתית
בילעדית. ראינו בכך קנוניה מיפלגתית בזוייה להגברת
הכפייה הדתית במדינה ולפגיעה בזכויות־האדם, והחלטנו
להביע את דעתנו זו בצורה הדרמאתית ביותר.
סיעת העולם הזה—כוח חדש, שמנתה אז שני חברים,
הגישה הצעה להביע אי־אמון לממשלה. הוטל עלי להעלות
את ההצעה ולנמקה, ואילו שלום כהן, אז החבר
השני של הסיעה, היה צריך לדבר במהלך הדיון.

שאלה אם הג׳סטה הדרמאתית היא במקומה בכנסת
י § צריכה להידון מבחינות שונות.
קודם כל: האם היא יעילה :

היתד, להרתיע חבר־כנסת נבון מלנקוט מעשה כזה בנסיבות
אלה.
יתר על־כן: סיעתו של צ׳רלי היא גדולה למדי, ועומדת
לרשותה מיכסה סבירה של הצעות־לסדר־היום. מדוע
לא ניצל ביטון אפשרות זו, כדי להילחם את מילחמתו
למען האסירים?

כמיקרה הרע כיותר, יפליט ככוונה-תחילה
דברים מעליבים ופרובדקטיכיים, המבטיחים
מראש ״סערת־רוחות״.

^ •ט כאן פגם באמצעי־התיקשורת, שאין להתעלם

רות הציונית, והזכיר גם את מאמרו על ההסתדרות :
״כן, לשבור!״
כך קרה גם למעשה שלנו בפרשת תעודת־הזהות. הציבור
לא הבין את האקט הסמלי על סי כוונתנו, אלא ראה
בו קריעה של סמל־המדינה.

חויטשני שכך קרה גם למעשהו של צ׳רלי
ביטון. בבית התלוי אין מזכירים את החבל,
ובכנסת הנוכחית מוטב שלא להזכיר כבלים.

אחד מחבריה הוא נוכל בינלאומי, שנידון זה עתה
למאסר, לכמה מחבריה יש עבר פלילי, ומזכירו־לשעבר
של צ׳רלי עצמו נשלח למעצר בחשד של עבירה חמורה.

לא, בכנסת התשיעית בהחלט לא כדאי לנפנף
באזיקים :

ך ץי אקט הסמלי צריו להיבחן גם לאור הנסיבות ה י
י מסויימות של המיקרה.
ביטון רצה, לדבריו, למשוך תשומת-לב למיקרה שקרה,
שבו נורה עבריין ירושלמי למוות על־ידי שוטרים.
לשם כך בחר דווקא ויכוח על גורלם של יהודי
ברית־המועצות. בבחינת: אסירי ארצך ואסירי ארץ
אחרת. אסירי ארצך קודמים.

הדבר מעורר תמיהות רבות.

למשל: גם אם נניח שיש למתוח ביקורת חמורה על
היחס לאסירים בישראל (ואני מניח זאת בהחלט) — האם
הדבר פוגע במאומה בחובתנו להתריע על היחס לאסירים
בברית־המועצות?

האם אסירים בברית־המועצות אינם ראויים
ליחס הוגן, מפני שיש (נניח) התעללות באסירים
כישראל? איזה מין הגיון מעוות זה ץ

יתר על כן, מעשהו של ביטון חשוד שיבעתיים מפני
שהוא חבר בסיעה שבראשה עומדת מיפלגה קומוניסטית,
המסורה בלב ובנפש (וגם בכל שאר חלקי גופה)
לבריודהמועצות, בלא סייג ובלא הסתייגות. קל לחשוד
בסיעתו של ביטון שתחת להילחם למען האסירים ביש ראל,
באה לחבל בדרישה האנושית לשיחרור האסירים
הפוליטיים בברית־המועצות.
עצם הידיעה שחשד כזה יתעורר אוטומטית, צריכה

נואת

ממנו.
כאיש־תיקשורת, איני בא למתוח ביקורת על הנטייה
הטבעית של ״האמצעים״ לפרסם דברים פיקנטיים וסנ־סציוניים,
כגון חילופי-עלבונות או סערת־רוחות בכנסת.
דברים אלה טעונים סיקור עיתונאי מלא. בהחלט.
אך אני בא למתוח ביקורת על כך שאין כימעט סיקור
לרעיונות מעמיקים וחשובים המועלים בכנסת.

נאומו של כסיל, עסקן מרכזי במיפלגה גדו לה,
יזכה תמיד בפירסום רב יותר מאשר נאום
רציני של. ח״כ־ יוצא־דופן.

אם מותר לי להזכיר דוגמה משלי: כיום באים פרופסורים
מלומדים ושופכים דמעות־תנין על מחדל ממ-
שלת־ישראל, שלא השכילה לטפח את צמיחתה של מנהיגות
פלסטינית אחראית בשטחים המוחזקים. לא יכולתי
שלא להיזכר בעשרות הנאומים שנשאתי בעניין זה במלי-
את־הכנסת ב־ .1967 תבעתי אז להעניק לתושבי השטחים
הכבושים חרות פוליטית מלאה -כדי שיוכלו לכונן
מנהיגות לאומית אותנטית, שתפעל למען הסדר־שלום
ישראלי־פלסטיני.
רעיון זה לא נתקבל, כידוע, על-ידי ממשלת־אשכול.
אך הוא גם לא זכה בשום תשומודלב באמצעי־התיקשו־רת.
פה ושם הוזכר הדבר בחצי-מישפט (״ח״כ אבנרי
הציע להתיר פעילות פוליטית בשטחים״) אך הדבר נבלע
בים המלל של הסיקור השוטף. הגישה היתה: מה הוא
מבלבל את המוח? הוא בסך הכל סיעת־יחיד ! מדוע
לדבר על רעיון כל־כך חריג? (הייתי אז היחידי שדיבר
על כך. גם רק״ח התנגדה אז לעצמאות פלסטינית ולמדינה
פלסטינית.).

עיתונות טובה היא זו המסקרת גם את הדברים
הפיקנטיים והסנסציוניים, שהם חלק מן
החיים, וגם את הדברים הרציניים והחשוכים,
שהחברה חייבת לתת עליהם את דעתה.

כך אנו נוהגים בשבועון זה. כל עוד לא ינהגו כך
אמצעי־התיקשורת בכנסת, יתפתו חברי־הכנסת שוב ושוב
לעשות מעשים פרובוקטיביים, שימשכו את תשומת־הלב.
ף* סיכום ; :מעשהו של צ׳רלי ביטון היה, לדעתי,
* מעשה שלא־בעיתו. הוא לא שירת את המטרה המוצהרת
שלו ולא העלה את כבוד הכנסת, המושפל בלאו־הכי
עד עפר.

אך אין כל פסול באקט הריטורי, הבא לשרת
מטרה לגיטימית ולהדגיש רעיון חשוב, כפי
שעשו נביאי ישראל בשער העיר.

א 1ר י

* 1ב 3 1י *

כלאחדל חו ד ו כו לםי חדיו
במבצע ״יחדיו״ ב די ס קו נ ט

דיו ח מכנו
כל ה די ס קו נ ט אי ם
ב סני ף א שדוד,
משתת פי במבצע
״י ח דיו ״ ב די ס קונ ט.
אנו ג אי ם בכך ש אנ חנו
מ ק צו עיי ם, אבל יו ת ר
מזה: אנחנו יו ד עי ם
ש ל היו ת די ס קו נ ט אי
פירושו ל ר או תולהר או ת
גם א ת הצד ה אנו שי של
המטבע...
אנ חנו רוצי ם שגם אתה
תדע זאתומבצע ״י ח דיו ״
נועד ל שכנע או ת ך עד
כמהכד אי לך•:
— לעבוד עם בנ ק
די ס קו נ ט
— להשתתףב חי דון
* הפר סי ם הענק;..
— לי הנו תמהש רו תי ם
ה בל בדיי ל די ס קונ ט
— ו מ היי עו ץהמק צו עי
של ה די ס קו נ ט אי ם.

יוסף אסרף
מנהל סניף
אשדוד:
״הבנק הוא
״הרופא
המשפחתי״ של
הרבה לקוחות״

* א, ה כנ ס ל סני ף
א שדוד, רח׳ שבי ציון ,30
ו שאל או תנו על מ בצ ע
״י ח דיו״.
— ול א רק ב סני ף שלנו.
כל סני פי די ס קו נ ט
משתת פי ם במבצע.
ה כנ ס ל סני ף די ס קו נ ט
ה ק רו ב אלי ך.
להתר או תבמבצע ״י ח דיו ״

מימין לשמאל: לידיה
סמון — פקידת מט״ח;
עזרא סול — אחראי על
מחלקת מטבע זר;
אתי דרעי — פקידה
במחלקת עו״ש;
דניאל דהן — פקיד
ע ו״ ש;
גטה בותנרו — בספרית.
טוב לעבוד עם

ובנק דיסקונט
הצד האגוטי טל המטבע

הבנקאי בישראל-היועץ הכספי והנאמן שלך !

^/\1׳1וחו 60:\/

8־ד 1־ז\ 7ר 8וו.ז 4 6 0 0סו. וססיונוסו וו־ד*ן-ן־ז־

)2121 0 0 0 - 4 7 1 5 0

השחיתות ביקבי
האיכרים

0:0. 7110.סח/1ל ו
.־51*0.01׳ :.15): 401.11

14 .100101 77049 ¥<.11־!י׳

3 ! 6 ) 1 £110ק ! 6ק 190.113170

35 £0110195:ס ח !
3 3£ .711116 30 ,מ

פסטיבל הפירסומים על אי־סדרים
באגודת-הכורמים ובחברת־הבת שלה באמריקה
לא הפתיע את קוראי ״העולם
הזה״ .סידרת־הכתבות על עסקיו של
חבר־הכנסת פסח גרופר בללה גם פרק
על אגודת־הבורמים ועל סכומי־הכסף
שהוא ובנו משכו, בדרכים בלתי־חוקיות.
הסידרה כללה פרטים רבים, בין השאר
על הדרך שבה מנהלת אגודת־הכור־מים
את היקבים, בניגוד לאינטרסים של
הכורמים ולטובת הפקידות הבכירה,
ובעיקר על המנב״ל הפורש, מנחם אוס-
טשינסקי.
הפירסומים האחרונים בעיתונות, שמקורם
בוועדת-הביקורת של אגודת-
הכורמים, מאשרים את גילויי ״העולם
הזה״ .הם מהווים מעין תמצית הכתבות
שפורסמו בעמודים אלה בדצמבר 1977
(״העולם הזה״ ,)2102—05 אך הם מתעלמים
מכמה מיסמבים פנימיים על חב-
רת־הבת של אגודת־הכורמים באמריקה,
הלא היא חברת ״ £א 04.1£\ 1 1״.
בידי נמצא דו״ח של רואה״חשבון אמריקאי
של החברה, ממישרד גלוקמן וגביר-
מן, והוא כולל מימצאים המחייבים חקירה
מייוחדת בפני עצמה.
הקטע העיקרי בדו״ח רואה־החשבון
האמריקאי כולל הסתייגות בזו הלשון :
״דו״ח זה הוכן על־סמך ספריכם ומיס
1975

בעיקר חוב ליקבים, בסכום של 250
אלף דולר, הפרשה לתביעה של סוכן
החברה בקנדה, שהוגשה נגד ״כרמל
ויין״ ,ועוד מזומנים ומניות.
דו״ח ההכנסות של החברה (לא מאושר)
מראה, כי בשנת הדו״ח ( )1976 מברה
החברה יינות ב 2.5-מיליון דולר, מזה
הוחזרו והוכנסו למלאי יינות בשווי 130
אלף דולר. הריווח הגולמי היה 570 אלף
דולר. ההוצאות הכוללות היו 228 אלף
דולר הוצאות מכירה, ו־ 300 אלף דולר
משכורות והוצאות כלליות. הריווח הנקי
הסתכם בכ־ 37 אלף דולר.
פירוט העלויות וההוצאות השונות
מגלה דברים תמוהים ביותר. על סחורה
בשווי 1.4מיליון דולר, שסופקה לחנויות,
חולקו חינם, בדוגמות, קרוב ל־100
אלף דולר יינות. עוד יינות, בשווי של
140 אלף דולר, חולקו בלא תמורה, כשהם
קרויים ״סחורה חופשית״ ו״סחו־
,רה מותנית״ .יוצא מכך, בי על מכירת
יינות בסך 1.4מיליון דולר, חולקו יינות
ללא תמורה ב־ 240 אלף דולר !
פירוט ההוצאות הכלליות והוצאות
המישרדים מגלה, בי 13 אלף דולר הוצאו
על שליחות 75 ,אלף דולר שולמו
בקומיסיון 22 ,אלף דולר בהוצאות נסיעה,
במה אלפי דולרים בהוצאות ״הפרשי
מטבע״ ועוד עשרת אלפים דולר בהוצאות .

00£ ,ג 63131106 81י
1076 6; .10110.30,

! 1.0£ .£י, 1סזזזסס תז 16 0£ז 6ות0־£ 31

1711110 30 ,א 1970

171100 30 /
1975

1ס־;31ן ; 5
£3106)1 ,ס ח ^ ,ס^ 4ס0ת

׳ג׳זא־זזג3)1.י<^ £09 £1(0״^13ח1ה 4
1976

״ ״0־זי!71X1110

00 )100 .17004 30 ,
ף:יויר 0א

)15־ 1300X3 30 )1 1:0001־!חסץ חז0 )1 £*0־31י{ 6־ 1ק *£ 1135 13660ן<5רן ׳11113 *0
0£ 35301:5 61 113131 11£103 .ח סג 11:1031־ 011131)10 1/61־)911110111
105־1£01ז 0׳1\.ז116 1י׳1
0 0 5 .־1 1££6ו1ן> 3000 (310)1 35 8\(1ח06ו1־ 0׳־ר11
:3£ 10118 £.0ז1ה£ £6030 111 יז 0603680
ן) 10ץ;10י(ות £110 3000ן10ז1ג;־ 1פ ך 6־ 1ח 10מ 1ין2:055 31\ 0ין א 0£ 0ת , 190 0311ת 3£10ח.ו.וזי3א* 0סס
30 £1300 סץ 50116:10105 33 3£ .711110 30 ,, 1976 306 £02: £116ץ!! 5 1)1!:נ 1ט1 .111)1 5־1סין
0:160 )1 .

1££0)1,מ 30131ץ 00££011ק 05ח

,703£׳ £11

¥א71 יז-1ז0נ) ?5

10619¥0!|£

געסגז

391151 1976

דו״ח רואי־ החשבון האמרילן איים
בלי התחייבות

בקבוק של מיץ־ענבים נגרם הפסד של
2.57 לירות. ביין ״הוק ישן״ ,״אדום
עתיק״ ו״שושנת הכרמל״ ההפסד בייצוא
הוא 2.97 לירות לבקבוק. ביין ״עבדר.
אדום ולבן, ההפסד לבקבוק הוא ••75
לירות. ביינות ״טמיון״ ,״סוביניון״ ,״קברנה״
,״קריניאן״ ו״גראנאז׳״ ההפסד הוא
3.55 לירות לבקבוק. ביינות מסוג ״שנין״,
״פרנץ קולומבר״ ו״ריזלינג״ ההפסד הוא
6.84 לירות לבקבוק. ביין ״קברנה״
ו״סוביניון״ ההפסד הוא 4.99 לירות
לבקבוק. ביינות כ״קדמון״ או ״שריר״
מובחר ההפסד הוא בין 7ל־ 17 לירות
לבקבוק.

געדעי9.

י־״ייג י גגי ׳־ג

א! 80 יי! פ*3

:גג~אי:*159ד ס ד

חוץ ווו

כותבת ועדת־הביקורת :

ת״ק מסח גדוסד

יבה הגדול ה
של ח אי נו 115181

גי )׳׳רגיג־ד••־־י-גימגייגי־״׳מדדדידי

״העולם הזה 2104 מה־8צ בדצמבר 1977
מה קדם למה?
מכיבם, בלי אישור חיצוני של הנכסים
וההתחייבויות. ההשקעות התקבלו כפי
שדווחו לנו. בגלל הגבלות אלה על הבדיקה,
אין אנו יכולים לחוות דעה ביחס
לדו״חות של החברה והגופים הקשורים
עימה.״
פירוש הדבר: רואי״החשבון סירבו
לאשר את הדו״חות של חברת ״כרמל
ויין״ .לדו״ח שלהם הם מצרפים דו״חות
כספיים של החברה, ומציינים במפורש
כי אין הם מאושרים. המאזן הלא־מאו-
שר קובע כי נכסי החברה — בעי תשלומים
שהגיעו ומלאי של יינות ס-
תבמים ב־ 486 אלף דולר. ההתחייבויות

״ 8 -1״ -:5ו.ז 0חחהו) 5

•׳110 1713001 ¥001:3 071000־1

מישלחת של בעלי״המניות.
בעיקבות דו״חות אלה כתב דניאל לוי-
טה, יו״ר ועדת־הביקורת של אגודת-
הכורמים, במארס ,1978 מיכתב להנהלת
האגודה. המיסמך מגלה, כי הנהלת האגודה
עשתה בעבר הסכמים שגרמו הפסדים
כבדים לחברה. למשל: בשנת 1953
נחתם הסכם עם כמה אישים נכבדים, על
מכירת היינות באמריקה, במחיר קבוע
ללא שינוי ל־ 15 שנה. הסבם דומה נחתם
שוב עם אותם אישים בשנת ,1968 ללא
אפשרות שינוי במשך עשר שנים תמימות,
בלומר: עד .1978
לויטה כתב, בי להנהלת האגודה בארץ

15״ -וז 11ו<11ר!

963ו61ק*550110011103 0£ 0051:5 15 £

ך•דזץ י׳-יוג י י,

?3831181

׳דזחזוזא!

18031 ¥0318י! 1:110־7; 1.053 1.01
004100 1.71100 30 , 1976 6 !7000 30 ,
1975

עווויתוח בהתאחדות האיכו׳ם

ח״ 3בסס 1וונו !111071 אח
שד 18 נוו 1המס וחורנ, יחד
011סנויו, את 3ו 0ד 1ת
המאהדות ה אינוי ס

0 6ח 3 0 0 0 1 3ן11

0 0 .סח 1 171 סחז! 0 ״ 03ס ־ 0{>0 ?£מ ך זת1ץ חר.0.ר0000

לא היו פיקוח ושליטה על החברה באמריקה.
הוא ציין, כי ההנהלה בארץ לא
ידעת שמאזני החברה לא אושרו על-ידי
רואי-החשבון.

י שי

הפסד הדש
ךעדת ״ ה בי קו ר ת עשתה תחשיב של
1כדאיות יצוא היין לאמריקה, והיש-
וותה את התמורה בלירות לבקבוק בשער
היקב, ממכירה בשוק המקומי
וממבירה באמריקה. התוצאה: על ייצוא

כאשר סיימנו את חישובי המיספרים
בטבלה לעיל, הופינו בתדהמה. הזוהי
מדיניות המחירים החדשה ל״כרמל ויין״,
שעוצבה על-ידי הנהלת האגודה לא מכבר
ז מדיניות שמעצביה הצהירו, כי מעתה
יהיה הייצוא לאמריקה דיווחי כמו השיווק
המקומי! מדיניות שעוצבה לאחר
תקופה של כמה חודשים, שבה עוכבו המכירות
בשוק המקומי מחוסר מלאי,
ולאחר הבציר היה ידוע כי הבציר החדש
הוא הקטן בבצירים של שש השנים
האחרונות 1
על סמך מה החליטו חברי ההנהלה את
החלטותיהם בקשר למחירי המכירה ל-
״כרמל ויין״! איזו אינפורמציה היתה
בידיהם ! האם שוב האשם בשימוש לא-
מתאים בתמחיר לא נכון 1
כיצד קרה הדבר, שהוחלט על מדיניות
שיווק לצפון־אמריקה שתוריד את
התמורה לכל יבול הענבים של / 1977
1978ב־ 300 לירות הטונה ז ומדוע במקום
לייצא במחיר שלילי לטונה ענבים, לא
בונים קצת בחזרה את המלאי ביקבים
במחיר אפס !
עד כאן דברי ועדת־הביקורת.
הוועדה המליצה על בדיקה יסודית של
נושא המכירות. אך המלצותיה לא מומשו.
חלק ניכר מהכספים שהוצאו בניגוד
לחוק באמריקה, נועדו למימון אישי של
מנכ״ל האגודה אוסטשינסקי ובני מיש-
פחתו, ושל חבר״הכנסת פסח גרופר ובנו.
גילויי ״העולם הזה״ הביאו לחקירה
יסודית של שילטונות מס״הכנסה בשאלות
הסכומים שגובה גרופר מאגודת״הכור-
מים וממוסדות אחרים של התאחדות
האיכרים. אולם נראה כי בעידן ממשלת-
הליכוד חוששים אנשי החוק מחקירה
מישטרתית, שתתרכז בקשרים הפספיים
שבין מצליף סיעת הליכוד, ח״כ גרופר,
ומוסדות התאחדות־האיכרים.

213

אחד יודע זאת בוודאות: גבריאל בוזגלו
עצמו.

שניים נתנסו,

ברשת
של גרושה

השאו נודב

^ ומה כי איש אינו יודע שפרשת
1גבריאל במגלו יותר סבוכה מכפי ש היא
מצטיירת בכרוניקה העיתונאית, הנשפכת
בימים אלה כמים. בכאב ובגילוי-לב
מדהים מספר האב כי דבר הבריחה הש פיע
על ההורים יותר מכל ! ״מרים, אשתי,
היא חולה מאד. שלוש פעמים נותחה ב־כליותיה,
והרופאים קבעו כי כליה אחת
כימעט פסקה לתפקד.״ לדברי האב היה
זה אחד הגורמים שהשפיעו על גבריאל
בוזגלו להתדרדר.
אלא שאת עיקר האשם תולה כספי בשתי
סיבות: האחת — התדרדרות מיכאל,
אחיו של גבריאל ; והשניה — אהובתו של
גבריאל, שלדברי האב השפעתה עליו הי־תה
חזקה ביותר.
״מרדכי, בני הבכור (היום הוא בן ,25
נשוי ואב לשניים, שחזר למוטב) התחיל
להתדרדר. לא מצאתי לו פיתרון, והמיש־טרה
הכניסה אותו למוסד סגור. גברי
התחיל להתדרדר בעיקבותיו. כשהגיע ל־גיל־הגיוס,
נכנם גבריאל לדירת אחיו ברעננה.
הזדמנתי לשם וראיתי איתו בחורה
קצת יותר מבוגרת ממנו. התברר לי
שהיא גרושה, אם לבת — אמה ערביה
ואביה שיכור. פניתי לעזרה לשכן שלי,
סמל בבית־סוהר בית־ליד. אחרי שהרחקתי
מגברי את הנשק, הוא הסכים להתערב.
״אבל הבחורה כבר תפסה אותו ברשת.
הוא לא חזר עוד לצבא, עד שפוטר והמשיך
לחיות איתה. כל הסברי, שהבחורה
הזאת הורסת אותו, לא הועילו. גם. קצינים
בכירים במישטרה טענו בפני שהסיבה
היחידה שהפילה את גברי היא הבחורה.
פעם, בפורים, נכנס גבריאל אליה
הביתה, והיא דרשה ממנו שיביא מתנות

עדידי מישגגרות

ברחבי הארץ.
צוות..העולם
הזה־ יצא
השסע וראיין
את מישנחותיהם

03 03 דרדו־\
;י רוצה ל פגו ת דרך העולם הזה
זל בני, גבריאל במגלו, ולומר לו:
גבריאל, בוא לעזרת הוריך. מטרתנו לראות
אותך בינינו, והכל יבוא על כנו.
אנחנו רוצים לראות אותך ופוחדים שיפגעו
בך. אני לא נגד החוק !״
כך, בשפה מליצית ונרגשת, פנה לבנו
מיכאל כספי, יהודי כסוף־שיער ומלא־חרדה,
אביו של אחד האסירים הנמלטים
מכלא רמלה. אשתו, מרים, לא נמצאה
באותה עת בדירתם בנתניה. שילשום נשלחה
לקרובים בבאר־שבע, אחרי שלא יכלה
עוד לעמוד במתח ונתקפה בהתמום-
טות־עצבים .״כבר פחדתי שהיא תלך לי,״
קונן האב ,״שלחתי אותה לקרובים. לפחות
שכל הנטל הזה יהיה עלי.״
לעג הגורל: כדי להתבשר על בריחת
בנם היו צריכים בני מישפחת כספי (בו־זגלו)
להגיע לכלא רמלה. לגמרי במיקרה
הוזמנו עוד קודם לכן על-ידי חזית, העובדת
הסוציאלית בכלא, לבקר את בן-
מישפחתם. כשהגיעו ציפתה להם הפתעה :
אחרי שהמתינו אצל יומנאי הכלא יצאה
אליהם העובדת הסוציאלית, ובפיה שתי
מילים :״לא שמעתם?״ מרים כספי נרתעה
בבהלה לאחור, אך העובדת הסוציאלית
הרגיעה אותה ורק אמרה :״היתה
הלילה בריחה מהכלא. גם גבריאל ברח.״

שנים ניצל חוסר עירנות של שוטריו,
בתחנת ראשון־לציון, נמלט ונתפס כעבור
שבועיים. הוא הספיק לשבת בכלא שישה
שבועות בלבד, ושוב ניסה להימלט —
הפעם ממיגרש־החניה שליד היכל־המיש־פט
בתל־אביב. ביחד עם שלושה מחבריו
הדף את השוטרים, טיפס על חומת־הבטון
הגבוהה ונמלט. הוא נלכד אחרי דקות
אחדות.
בדצמבר 1975 ניסה לברוח שוב, הפעם
מכלא כפר־יונה, שבו היה עצור עד תום
מישפטו. במשך כמה ימים ניסר שני מוטות
בסורג חלון תאו, וזינק לשטח שבין
מיבנה הכלא לגדר. זקיף הבחין בו, ותוך
כמה דקות נתפס גבריאל בוזגלו והועבר
לתא-יחיד.
הבריחה מכלא רמלה ,״הכלא השמור

ביותר במדינה״ ,היתד, לבוזגלו הנסיון הרביעי:
האם ידע עליה מראש? אביו
משוכנע, כי.גבריאל נדחף למעשה ברגע
האחרון על־ידי חבריו לכלא. במיכתב
מנוסח היטב ששלח בוזגלו לאחותו, מלכה,
ימים ספורים לפני הבריחה, כתב :
״אין מקום לדאגה. את יודעת שצריך
להתמודד בחיים בטוב וברע. זו המציאות,
ואני מקבל אותה כמות שהיא, על
כל השלכותיה ומיגרעותיה.״
ואילו לאביו כתב :״אבא יקר, אל לך
לשים לב יתר על המידה, חיה את החיים
באהבה ובסבלנות. כך הם החיים, צריכים
פשוט להתמודד, וברוך השם, עימנו הכוח
להתמודד.״
האם יש בבשורות תמימות אלה לרמוז
״איני מוותר ואני מנסה לברוח״ ן רק אדם
הבריחה הרביעית
;ף] כי ד ת ־ הכג די ם שהביאה האם לבנה
1י י נותרה בפינה כמיותמת .״מרוב הלם
נשארנו תקועים במקום,״ סיפר האב, עובד
ותיק בתעשייה הצבאית ,״מה פית־אום
שהוא יברח דווקא עכשיו ל הוא יודע
שאנחנו מכינים לו הכל, לקראת היום
שבו ישתחרר! דירה, עסק, הכל! אני יודע
שהוא מחפש לצאת מהכלא, אבל לא
מחפש לברוח !״
אין זו הבריחה הראשונה של גבריאל
בוזגלו. הצעיר, שהורשע בביצוע מעשי-
שוד, הודיע כי אין בכוונתו לרצות את
18 שנות־המאסר שהוטלו עליו. לפני שלוש

לילדתה, .אין לי כסף. איך אביא מתנות
7׳ ענה לה. ואז דרשה ממנו לגנוב.
וכך זה התחיל.״
מדברי האב ניכר שהוא עושה הכל
למען י ילדיו .״את מיכאל הצלחתי להוציא
מהבוץ, והוא היום מסודר בחיים. את
הדירה שהיתר, לי מכרתי ב־ 400 אלף לירות,
ומזה נתתי לבני הבכור. עכשיו אני
מנסה לסדר עסק גם לגברי. אך איני יודע
מה יקרה עכשיו, לאחר שברח. עורך-
הדין, שהגן על גבריאל במישפטו, תבע
אותי לדין על התשלומים. בסוף הסתדרנו,
ועד היום מנכים לי בכל חודש 500ל״י
מהמשכורת.״
ליבו של מיכאל כספי מר עליו. הוא
כבר פנה לראש־ך,ממשלה, לנשיא־המדינה
ולשר־הפנים, בבקשה לבדיקה חוזרת. הוא
בטוח שהמיספר הרב של שנות־מאסר אינו
מגיע לבנו על הפשעים שביצע .״מבקש
מכבודך לאשר לי בקשתי זאת, לפני
שחלילה יקרה אסון לבני, וכל זמן שניתן
להצילו, אחרי שיוברר לכבודך הכל,״ כתב
כספי לנשיא לפני כחודש.
השבוע דיבר כספי בעייפות :״כהורה
אין לי יותר כוח, אין לי אמצעים. אני
ממורמר גם על המישטרה. רק עכשיו
באים ומתעניינים. מדוע כל השנים הללו
לא חיפשו באמת לעזור למישפחה, ורק
עכשיו כולם מתעוררים? תראה, אתמול
נכנסו לנו לעסק עם אקדח שלוף, ועצרו
את הילדים שלי לחקירה. מה פיתאום?
אילו הייתי יודע איפה הוא היום, הייתי
עושה לי כנפיים וטס אליו. הוא לא רוצח
ואינו אנס, הוא בחור שהסתבך !״

נער חרוץ
ושקדן

אביו של גכריאר כוזגלו
״בוא לעזרת הוריך !״

סו של טי מי קיש, השפוט למאסר־י
* עולם באשמת השתתפות ברצח ה אסיר
יפת נגר, בכלא שאטה, נאלצה לגדל
את שני בניה לבדה. האשד, נמוכת־הקו־מה
בת ה־ ,55 בעלת השיער הקצר וה מתולתל,
התגרשה מבעלה, רוברט, לפני
15 שנה. כדי לפרנס את טומי, שהוא

הבכור, ואת אחיו משה, הקטן ממנו בשנ תיים,
נאלצה האם, ברברה, לעבוד כטב חית
בבית־החולים בנהריה, מקום מגורי הם.
שם היא עובדת עד היום.
טומי נולד באוסטריה לפני 31 שנה.
כשהיה ילד, עלו הוריו ארצה, ישר לנה־דיה.
טומי ואחיו למדו בבית־הספר רמז,
והיו שונים זה מזה. דווקא משה היה תלמיד
שובב, שהעדיף כדורגל על לימודים.
״היה לו כישרון גדול,״ נזכרה האם .״הוא
היה קורא ספר שלם, ומספר לי את כולו.״
היום משה נשוי. יש לו ילדים, והוא גר
בסמוך לאמו. הוא מכהן, לדבריה, במיש־רת
״מזכיר האמור״.
אחיו, טומי, היה תלמיד חרוץ ושקדן,
והביא הביתה תעודות ללא־רבב. בגיל ,14
כשסיים את לימודיו, החליט להיות מלצר•
״חשבתי שזאת עבודה טובה בשבילו,״
חייכה האם, שישבה על דרגש קטן,
לבושה בפיג׳מה ורודה ועוטה חלוק־בית
כחול, ישן. שיערה החום אינו מסורק,
מתחת עיניה כתמים כחולים, המעידים על
חוסר־שינה .״איך אפשר לישון,״ נאנחה,
״המישטרה באה כל הזמן ומחפשת אותו.
הם אמרו לי שאם יבוא, או יצלצל, אגיד
להם. מה הם חושבים? איך אני, אמא
שלו, יכולה לעשות דבר כזה? הוא לא
יסלח לי אף פעם! ביקשתי מהמישטרה
לא לבוא, אבל זה לא עוזר — אני ישנה,

למה הרגשתי משהו. המישטרה קילקלה
אותו. לקחו ילד קטן מהבית שלו, ולימדו,
אותו כל מיני דברים.״

״עשה בשכל
כשברח״
ץ* שדמ עו ת ;כעיניה נזכרה ברברה :
^ ״הוא היה ילד נפלד תמיד היינו ביחסים
נהדרים. הוא היה מביא לי כל מיני
מתנות מהמלון,״ הצביעה על סידרת פיס־לונים,
שניצבו על האיצטבה בסלון הקטן,
הצבוע ורוד .״גם כשהיה בבית־הסוהר,
עשה לי כל מיני דברים מעץ. הוא היה
ילד כזה חסכן, תמיד כשהיה מביא משכורת,
היה אומר לי, :אמא, שימי את
זה בבנק, חבל לבזבז.׳ את המשכורת ה ראשונה
שלו מהמלון נתן לי כדי לקנות
את הבית הזה.״
הבית, בצפון נהריה, כולל שניים וחצי
חדרים קטנים, כימעט ללא ריהוט. הכל
מסודר ונקי. תמונותיו של טומי תלויות
על כל הקירות, ומוצגות על המדפים בסלון..חדרו
של טומי משמש היום כמח סן
:״אני יודעת מתי הוא יחזור? הוא
עשה בשכל כשברח. אני מקווה שלא יתפסו
אותו!״
״אבא שלהם לא רצה לשמוע בכלל מהילדים
שלו, אחרי שהתגרשנו,״ סיפרה.
״אפילו כסף לקנות להם גרביים לא נתן
לי.״ טומי ואמו היו המפרנסים העיקריים.
בשעות הפנאי היה טומי יוצא לדייג, ומביא
לאמו חלק משלל הים, כדי שתבשל.
״הוא אהב מאד דגים. חלק היה מביא
לי, וחלק היה מוכר ומביא את הכסף.״
פיתאום קדרו פני האם :״כשעבד בצריפים
לקחה אותו המישטרה כמה פעמים.
נתנו לו מכות־מוות. הוא לא סיפר לי,
אבל ראיתי אותו בקיץ הולך עם חולצות.
שאלתי אותו אם לא חם לו, והוא אמר
שלא. יום אחד ראיתי אותו במיקלחת, בלי
חולצה, והגב שלו היה אדום ומכוסה צלקות.
שאלתי אותו מה זה, והוא אמר לי:
.אמא, את יודעת בדיוק מה זה, הרביצו
לי במישטרה׳.
״הוא היה רק ילד, הם הרסו אותו שם,
הכניסו אותו עם כל מיני פושעים. בפעם
השניה, אחרי שישב שלוש שנים, היה
יוצא הרבה לבלות בתל-אביב. היה הולך
לרקוד ולסרטים, והיו לו כמה חברות.
פעם כימעט התחתן, אבל ההורים של ה בחורה
לא רצו אותו.״ חודשיים אחרי
שהשתחרר, כשביקר בחתונת אחיו, עצרה
אותו המישטרה והוא נדון לארבע
שנים.
״הוא היה כותב לי מהכלא, שאין לי
מה לדאוג, .סתם שמו אותי בפנים,׳ כתב
לי, ,ביגלל שהמישפט הזה עולה למדינה
מיליונים.׳ אפילו עורך-דין הוא לא רצה

קיש כתלמיד למלצרות
״במלצרות התחילה ההתדרדרות

הם באים.״ היא דיברה במיבטא הונגרי
כבד.
כשסיים טומי את לימודי המלצרות במלון
שרתון בתל־אביב, והביא לאמו את
תעודת־הגמר, היתד, מאושרת. אולם אוש רה
לא נמשך זמן רב. טומי סירב להתגייס
לצבא. כשהיה נער היה נמוך־קומה,
ובגיל 16 החל צומח במהירות. כתוצאה
מהגדילה המהירה חש כאבים עזים בגבו.
הוא הלך להיבדק אצל רופא, ושוחרר מה צבא
.״אני חושבת שהוא עשה להם הצ גה
שהוא משוגע,״ גילתה אמו .״הוא היה
אצל פסיכיאטר, ואחר כך שוחרר.״
כבר בגיל 16 היתד, המישטרה מבקרת
קבועה בביתם של טומי ואמו .״הוא היה
פורץ לכל מיני מקומות, כך אמרו במיש־טרה.
הם לקחו אותו והוא שוחרר.״
למרות עברו הפלילי — שנה בכלא —
היה מלון שרתון מוכן לקבלו לעבודה,
אולם טומי סירב .״הוא אמר לי שהוא
רוצה לעבוד בבניין צריפים,״ נאנחה האם.
״חשבתי שזאת עבודה טובה בשבילו. היה
לו חבר אחד טוב, והם היו עובדים ביחד.
אבל אחר־כך הביא בחור שהכיר בכלא,
והוא לא מצא חן בעיני, אני לא יודעת

אמו של טומי קיש
״המישטוה הרסה אותו !״
את המישפחה דרך הסורגים, אולי לגעת־*!־נים לו שוטרים, סובב את הגה מכוניתו,
באצבע, ועכשיו הוא חופשי, מה יש לו <׳ והגיע פצוע לראש*העין, שם זכה בסיוע
להפסיד?״
ידידיו.
האם ינסה לחזור שוב לראש־העין?
הוא חוזר תושבי העיירה טוענים כי לא יעז, שהרי
הוא יודע שהמישטרה ממתינה לו ליד
תמיד הבית. אך בראש־העין נמצאים האנשים
היחידים, אולי, שלא יהססו להסתיר אותו.
; ךיאש־ ה עין כמירקחת. על מבואותיה ״אילו היה בא אלי, הייתי מחביא אותו
י של עיירת התימנים הופקדו מישט־ בלי בעיות. הוא חבר טוב שלי, ועם חבר
רות כבדים. ברחובותיה נעים מפעם לפעם לא עושים חשבון,״ אמר שכנו, איתמר
פטרולים מישטרתיים, ומסוק שולח אלו־ משה ,״אני חושב שהמישטרה ניפחה את
מות־אור על פינות אפלות באיזור. המיש־ כל העניין שלו.״
טרה היא בעקבותיו של תושב העיירה,
בבית־הקפה של המישפחה, בכניסה ל-
מאיר מכורש.
ראש״העין, התקבצו אחיו — אבי, יצחק
השוטרים יודעים היטב: מכורש ( )27 ואביחי — ואחותו בת־שבע. האחות (,)18
דומה למאיר מכורש, מתעטפת בשתיקה
חוזר לכאן תמיד, בגלוי או בהסתר.
הוא כבדה ורק אומרת :״אני לא האדם המוסבה
קשור
בטבורו לראש־העין,
ורואה להי מך להגיב בשם המישפחה.״
מיפלט אחרון. לפני שנתיים הצליח
ליד שולחן הביליארד שבקפה עומד אבי
מלט משוטרים, אחרי חילופי־אש
בבית מכורש 25 ומשלח בדייקנות את הכדובראשון־לציון.
כשנוכח לדעת כי גם בתח
ממתי -רים אל הפינות. הוא מחייך, אך אינו
נת מגן־דויד אדום בראשון־לציון
מצליח להסתיר דאגה לגורל אחיו הנמלט :
״אני רוצה לשגר למאיר קריאה, שיצליח
במה שיעשה. אנחנו סומכים עליו, ורוצים
לראותו איכשהו. אולי אראה אותו
בחוץ־לארץ. אני לא מגביל את עצמי.
אני רק מאמין ומקווה שלא יירה באנשים,״

קיש
נגער
״הוא הצטיין בבית־הספר
שישימו לו. ועכשיו, בדיוק אחרי שהגיש
עירעור, ברח.
״אני לא מבינה למה עשה את זה דווקא
עכשיו. אולי הוא צודק. אני לא מאמינה
שהוא עשה משהו, הוא לא היה מסוגל
לפגוע אפילו בכלב. הוא אהב חיות. את
הכלב החדש שלנו הוא אפילו לא מכיר.
שמעתי מהטלוויזיה שהוא ברח. אז עוד
לא אמרו את השם שלו, רק למחרת בבוקר,
בגלי־צה״ל, שמעתי את השם שלו.
״מאז ירדתי שני־קילו במישקל. אני דואגת
לו מאד, ורוצה למסור לו, דרך העיתון,
שלא ידאג. כולם אוהבים אותו, גם
החברים בעבודה שלי מבינים אותי. הוא
בטח חשב שבכלא הוא יכול רק לראות

קיש בתצלום אחרון
״הוא כמעט התחתן

האחים עובדים בשתיקה. מפעם לפעם
הם מכינים קפה ופלאפל לבאים, ועל מאיר
מעדיפים לדבר בלחש.
בריחתו של מכורש היא נושא־השיחה
בראש־העיו. הבריחה דחקה הצידה, לזמן
מה, פרשה אחרת שהטרידה את העיירה
מזה כמה שבועות: החשד כי ראש המועצה
המקומית הציע שוחד לאחד מצעירי
המקום. עתה מכורש הוא בכותרות.
קבוצת חבריו נאספת בבית השכנים.
אבי מכורש מזכיר, כי למרות הבריחה
נמשך והולך הטיפול המישפטי בענ יינו
של מאיר. מדי שעה פותחים אס
הרדיו לשמוע חדשות. שום דבר .״על
בריחתו של מאיר שמעתי ברדיו. לא שמעתי
את שמו, אך שמעתי, ראש־העין׳ ,ו־היתה
לי הרגשה שזה שוב הוא. רצתי
לקנות עיתון וקראתי הכל. רק אז שמתי
לב שהמישטרה עושה סיבובים ליד הבית.
היום באו שוטרים וחקרו את מרגלית,
(המשך בעמוד )33

לנו והעלה 750,000ל״
לך זהי על הרק 29,000ל״•

1ע ד 12 תשלומים).

בתמונה: חדר שינה ״דזירה״ .עיצוב מיוחד. לייצוא. ארון 8דלתות, מיטה, שידות
ומערכת איפור .־ 29,000.ל״י -עד 12 תשלומים.

אנו מייצרים רהיטים בטיב
מעולה לא מפני שמתחשק לנו אלא
מפני שאין לנו ברירה אחרת.
הרהיטים שלגו הולכים לייצוא.
הרהיטים שלנו הולכים לחנויות
.יוקרה. זה חייב אותנו להשקיע
בהם 8חודשים ו־ 750,000.ל״י.
פסלנו עשרות סוגי עץ עד שמצאנו
את המתאימים. שלחנו בחזרה
עשרות סוגים של פורמייקה ובדי
ריפוד עד שמצאנו את היפים
והעמידים ביותר. פיטרנו מעצב
רהיטים אחר מעצב רהיטים, עד
שמצאנו את אלה שצנו על כל
דרישותינו. שילמנו(ואנחנו עדיין
משלמים) משכורות גבוהות
במיוחד לנגרים ורפדים כדי. להשיג
את הטובים ביותר בשוק.

שיטה חדשה בארץ:
ס ד רו ת ייצור ג דו לו ת
ה מ חי לו תאת
ה מחיר לצרכן.

הרהיטים שלנו הולכים
לייצוא, אבל הם נמכרים גם
ישירות לקהל הישראלי אצלנו
ב־ 6מסופי ״דרית״ בארץ, במחירים המסוגלים
להתחרות בכל חנות רהיטים יוקרתית.
מפני שכל מערכת סלונית, חדר שינה, פינת אוכל
וחדר ילדים שלגו מיוצר בסדרות ייצור גדולות. זוהי
שיטה חדשה בארץ. היינו מוכרחים ליישם אותה כדי
לעמוד בתחרות בשווקי העולם. וזה חוסך לך אלפי
לירות כאן בארץ.
חינם ! אל תשלמי.אלפי לירות לארכיטקט עבור
עיצוב פנים. אנו מעמידים אותו לרשותך בלי כסף.

מפות תליאניב: בית דרית 4 ,קומות ענק, הרעיון , 16
פינת לוינסקי .86 ליד תחנת מרכזית.
מחסן המפעל, המשביר , 26 אזור
מפות. חולון:
התעשיה חולון( .פתוח גם כל הטבת
מיסו בבוקר עד 10 בלילה).
מפות בארטבע: מרבן העיר, רת׳ החלוץ 24ו, ליו בנוד
דוד. אוטונופים .6,7,9

מפוח חיפה:
מסוף יאשווו:
מפוח נהויה:

דרית

700מ״ר של רהיטים, מפרץ חיפה,
כביש חיפח-עבו לפני המפערה
הרומנית בכביש השרות ליר עומת וולקן.
700מ״ר של רהיטים. אזור התעשיה
בית נ.נ.ר( .פתוח גם בל השנת מ־ס ו
בבוקר עיסו בלילה).
שוי הגעתון .46

במסופי השיווק הישיר

בל התצוגות פ תו חו ת רצוף נ7־ 9.00 בבוקר עד 9.00 בערג. ביו ר 9.00־.1.00
במוצ״ש 5.00 אחה״צ־ 0.00ו בלילה. תצוגות חתיון ואשדוד פתו חות בל ה שבת
נ7־ 0.00ו בבוקר עד 0.00ו בלילה.

בז ר ה 8

רזו־גר־דד־גבו׳!_ננבנ±ויו
ובבגר* כדי 1רזר־דר~ נ ך

בושם משוקס מבית זאו 1*118 זאו 4פריץ
סידרת

בשמי

באמצע חודש ינואר 1979 הוחיל בשיווק
1׳7י? £1ס \ 7 £2א \ 1ג £5 5גם בישראל.
0 ? 117?91 הינו היום הבושם היקר והיוקרתי ביותר בעולם, ולפיכך יהיה אפשר
לקנותו בארץ רק בתמרוקיות המובחרות ובמחלקות התמרוקים של בתי הכל־בו
המרכזיים (כל־בו שלום, המשביר לצרכן).
117191

מבית

באירופה וארה״ב הוחל בשיווק 111191 לפני כשנה. הצלחת הבושם הי ת ה כה
גדולה ומעבר לכל מ ה שניתן היה לצפות מראש, עד שהיצרן, חברת
7 1 1 817א £ 5 8 ^.1בפריז לא היה מסוגל לספקאת הביקוש, ונאלץ
להנהיג מעין ״קיצוב״ בהספקה. מ סיב ה זו הגיעו המ שלוחים הראשונים לישראל
רק עתה. עוד כיום מורגש באירופה וארה״ב •מחסור חריף בסידרה זו ולא פעם על

המוכרות בתמרוקיות ובחנויות הפטורות ממסים בשדות התעופה להשיב את פני
הדרישות ריקם, היות והמלאי ״נחטף״.
בחוגי הענף נחשבת ההצלחה המסחררת של ^1ז 0 ? 1£להצלחה של המאה העשרים...
הניחוח של בושם 0 ? 171?91 הינו מיוחד במינו ומכיל למעלה מ־ 80 מרכיבים
(תמציות) שונים. בין תכונותיו הבולטות יש לציין את הזמן הרב שהבושם ״מחזיק״
על הגוף או הבגד. גם בעיצוב האריזה הנפלאה ניתן למצוא את הגאוניות של מעצב
אופנת העילית הפריזאית 7ז \ 7 1,/\ 17? £ז\ז .£ 5 5¥1האומן שאב את ההשראה
לעיצוב הבקבוק והאריזה ימן ה־110ז( 118 תיבת וכלי קיבול של אופיום מן הימים
הקדומים של המזרח הרחוק) ,ואריזה מקורית זו משלימה לחלוטין את הניחוח
האקוסטי.

1גווע שסד הוורוד
בנית־הדין עדות
שהוגדוה
נ״נרתיץ והימנה״

נעשה !״ קשה היה לחשוב על אימרה צינית
יותר.
ישראל הולכת בעיקבות המישפט האנגלי,
הנוקט גישה, כי מוטב ויזונו
מאה עבריינים מאשר ייענש חף־מפשע
אחד. לשם הגשמתו של עיקרון זה, פיתח
המישפט האנגלי מנגנוני־זהירות שונים.
מאחר שבאנגליה נהוגה שיטת המושבעים
— חבר מיקרי של אנשים שאין
להם אימון מייוחד, ושאין לסמוך יותר
מדי על שיפוטם והבנתם בפסיכולוגיה האנושית
— גורסת שיטת־המישפט האנגלית,
כי במיקרים מייוחדים (כאשר מדובר
בעדותה של מתלוננת בעבירה מינית,
בעדותו של שותף־לדבר־עבירה ובעדותו
של קטין, שנגבתה על־ידי חוקר נוער)
אין להסתפק בעדות זו בילבד, אפילו התקבלה
ללא סייג על־ידי בית־המישפט. כדי
להרשיע את הנאשם במיקרים אלה, יש
צורך בסיוע לעדות הזאת. כלומר, עוד
משהו אובייקטיבי, אשר יחזק את העדות
המקורית.

* מדוע ירא הורשע
אך כ׳ השונסים
האמינו שניסה לארוס

ף* ישר אל מעולם לא היתה נהוגה שי־יי—
טת המושבעים. השופטים הם אנשים
מנוסים, בקיאים בתורת־המישפט ובדר־כי־אדם,
ואפשר לסמוך על שיפוטם, בכל
המובנים. לכן בעצם, מיותר היה הכלל
של הסיוע. אולם מסיבות היסטוריות נשתרש
הדבר, וגם בישראל אין להרשיע
במיקרים כאלה ללא עדות מסייעת.
במיקרד, של ברקאי אמרו השופטים,
ששניים מהם הם שופטים מיקצועיים ב־בית־המישפט
המחוזי האזרחי, והשלישי
עורך*דין ותיק ומנוסה, את הדברים הבאים

ף* פוך השבוע שעבר, בתום שירות
צבאי של 24 שנים רצופות, סיים
מפקד חיל־הים, האלוף מיכאל (״יומי״)
ברקאי, את שירותו בצה״ל. הוא עזב את
תפקידו כמפקד חיל־הים ואף סיים את
שירות־הקבע הצבאי שלו.
היתה זו תוצאה מתבקשת מאליה, מפסק־הדין
של בית־הדין הצבאי, שניתן ביום
השני בשבוע שעבר. בית־הדין אומנם זיכה
פורמאלית את האלוף ברקאי מהאשמות
הניסיון לאינוס, האיומים וההתנהגות
שאינה הולמת קצין בצה״ל, שהועלו נגדו.
אולם קביעותיו של בית־הדין, על פיהן
השתמע כי המתלוננת, רס״רית במירפאת
השיניים במחנה ממכ״ל בקריה, דיברה
אמת ואילו הנתבע, האלוף ברקאי, שיקר
בעדותו בבית־הדין ורק הלכה מישפטית
היא שמנעה הרשעתו, לא הותירו כל
מקום להשאיר את האלוף ברקאי בשורות
צה״ל.
הרמטכ״ל, רב-אלוף רפאל (״רפול״) אי־תן
ושר־הביטחון, עזר וייצמן, פעלו במהירות
וללא היסוסים. למחרת הזיכוי כביכול׳
שהוענק לברקאי, הם קראו לו והודיעו
לו על ההחלטה על פיה יהיה עליו
לפרוש מצה״ל.
האלוף ברקאי נמצא במצב מביך למדי.
ה״זיכוי המרשיע״ של בית-הדין היטיב
עימו אך גם הרע לו. אילו היה האלוף
מורשע בדין, הוא היה צפוי לעונש מאסר
של כחמש שנים. דרגתו הצבאית היתה
נשללת ממנו וכמו כן היו נמנעות ממנו
מרבית הזכויות שצבר ב 24-שנות שירותו
ובדרגתו כמפקד חיל־הים. הזיכוי הפורמאלי
מנע ממנו עונשים מסוג זה. אולם
מצד שני מנע ממנו הזיכוי גם את הזכות
היסודית הניתנת לכל נאשם בערכאה נמוכה:
זכות העירעור בפני ערכאה גבוהה
יותר.
זיכויו של האלוף ברקאי השאיר לו את
דרגת האלוף (מיל ).ואיפשר לו לקבל את
סכומי הכסף המגיעים לקצידקבע הפורש
מצה״ל. אולם הוא מנע ממנו כל אפשרות
עירעור על פסק־הדין. שכן, מי שיוצא
זכאי בדין אינו יכול לערער. במיקרה
כזה שמורה זכות העירעור רק לתביעה.

במצב זה היו כמה ידידים שיעצו לאלוף
ברקאי שלא להתפטר מרצונו מצה״ל אלא
להמתין עד שידיחו אותו. התפטרות כמוה
כהודאה באשמה, למרות הזיכוי המישפטי
שהוענק לו. הדחה היתה מאפשרת ל״יומי״
להמשיך ולטעון תמיד, כי הוא חש את
עצמו חף מפשע וכי נאלץ לפרוש משירות
צבאי בניגוד למצפונו. אולם ״יומי״
לא שעה לעצות אלה. הוא הגיע למסקנה
שהוא מקבל עליו את הדין עד הסוף.
״אני לא מתחבא,״ אמר ,״ואם החליטו
שלא אהיה מפקד חיל־הים — שיהיה כך.״

כפירה
טו ט א לי ת
¥ ¥ל רק ע זה ניתן היה לשאול א! השא־
> לה: האם לא חפר לו האלוף ברקאי
את הקבר המישפטי במו ידיו? קביעתם
של שופטי בית־הדין הצבאי, כי גירסתו
של האלוף ברקאי אינה מהימנה בעיניהם,
נבעה מהעובדה שהאלוף ברקאי הכחיש
מכל וכל את גירסתח של הרס״רית
המתלוננת מתחילתה ועד סופה. סיפורה
המפורט של הרס״רית על ניסיון האינוס,
שנעשה, לטענתה, לפני כשנה וחצי, הוא
חסוי. אולם ניתן לגלות כי הוא כלל פירוטי
מלא של פגישתה עם מפקד חיל־הים,
יציאתה לבילוי בחברתו ועד לרגע בו ניסו׳׳
לטענתה, לאנוס אותה כשהוא שתוי,
תחת איומים.
קו־ההגנה של פרקליטיו של ״יומי״ היה
להפריך מיסודה את כל גירסתה של המתלוננת•
במצב זה הובאו בפני בית־חדין
עדויות, שאומנם לא היה בהם לסייע לעצם
ההאשמה על ניסיון האונס, אך שיכלו להפריך
חלקים אחרים מגירסתו.
היו שתמהו מדוע בחרו האלוף ברקאי
וסניגוריו בקו זה של כפירה טוטאלית
באשמה. שכן׳ לפי דעת מישפטנים, אילו
ה״ה ״יומי״ מודה בחלק מהעובדות, אולם
כופר בניסיון האונס עצמו, ייתכן שפסק־הדין
לגביו היה שונה לחלוטין.
לרוע מזלו המישפטי של ״יומי״ לא
היתד, לפרקליטיו כל ברירה, אלא לנקוט

בקו זה. שכן, אחרי שבעיקבות פנייתה
של ח״כ שולמית אלוני לחקור בפרשה, ש אירעה
לפני שנה וחצי, נצטוותה המיש־טרה
הצבאית החוקרת (מצ״ח) לחקור את
מפקד חיל־הים, הוא מסר לחוקריו עדות,
בה כפר בהאשמות שהועלו נגדו מכל וכל.
יותר מזאת: לפני שהחל מישפטו, כינס
האלוף ברקאי, באישור שר־הביטחון,
את כל קציני חיל־הים ופירט בפניהם את
גירסתו שלו לעניין שבגללו הועמד לדין.
גם בהופעה זו טען כי ההאשמות נגדו אי נו
אלא עלילה ואין בהן שמץ של אמת.
אילו היה נוקט בבית־הדין קו־הגנה
אחר — של הודאה בחלק מהעובדות וכפירה
באשמה העיקרית — יכלה התביעה
להגיש לבית־הדין את חקירת מצ״ח ולהוכיח
שבאחת משתי העדויות שלו הוא
שיקר. במצב כזה היתד, התרשמות בית־הדין
עלולה להיות קשה הרבה יותר וייתכן
שעצם הסתירה בעדויות היתה מספקת את
הסיוע הנדרש להרשעתו המישפטית של
״יומי״.

מ הו זיכוי
מרשיע!
ף*• דרך כלל, כאשר מזוכה נאשם על•
ידי בית־המישפט, ואפילו מחמת הספק,
רואים אותו כחף־מפשע. זוהי זכותו
של נאשם.
אולם ישנו סוג אחד של זיכויים, שבו
הכל יודעים, כי הנאשם ביצע את העבירה,
ואף השופטים עצמם יודעים זאת,
אלא שהנאשם וסניגוריר ניצלו פירצה בחוק,
או שהתביעה לא הצליחה להביא סיוע
הנדרש בחוק לעבירות מסויימות. ואז,
למרות שיש זיכוי פורמלי, הרי מילו־תיהם
המפורשות של השופטים מרשיעות
את הנאשם בעבירות המייוחסות לו. הם
מסבירים, כי בגלל סיבות שונות, טכניות
או היסטוריות, שיטת המישפט בישראל
אינה מאפשרת הרשעה במיקוד. ,זה.
כאשר צהל האלוף מיכאל בר־קאי
באוזני אמצעי־חתיקשורת :״הצדק

״לאחר שבחנו את חומר־הראיות שבא
לפנינו, לאור ההלכה הפסוקה בסוגיית סיוע
לעדות הקורבן בעבירת־מין, הגענו לכלל
מסקנה, כי אין בו כדי לבסס כדבעי את
הרשעתו של הנאשם בשלוש העבירות
שיוחסו לו בכתב־האישום: ניסיון לאי-
נוס, איומים והתנהגות שאינה הולמת.
הגענו לכלל המסקנה האמורה, על אף
שנותנים אנו אמון מלא בגירסתה הבסיסית
של המתלוננת, בדבר תקיפתה על־ידי
הנאשם בניסיון לאנסה, ועל אף שדחינו
כבלתי־מהימנה את גירסתו המכחישה
מכל וכל של הנאשם, לרבות האליבי שהועלה
על־ידו.״
מפיסקה זו עולה בבירור, כי השופטים
נתנו אמון בגירסתה של המתלוננת. ומאחר
ששתי הגירסות, שהיו לפניהם, סתרו זו
את זו, ברור לחלוטין, כי עם סתירת האליבי,
נקבע על־ידי בית־המישפט, כי
האלוף משקר.
לולא היו ידי ביודהמישפט כבולות בעבירה
מסוג זה בדיני־הראיות המחייבים
סיוע לעדות המתלוננת, היה האלוף בר־קאי
מורשע.
ביות שעד היום לא ביטל המחוקק
הישראלי את הצורך בסיוע, זוכה ברקאי.
מצב מישפטי זה אבסורדי למדי. למשל :
אילו תוך כדי ניסיון האינוס היה האלוף
ברקאי גורם למותו של אדם, אשר ניסה
להפריד ביניהם, או לשחרר את המתלוננת,
הרי כיוון שאישום ברצח או הריגה
אינו אישום על עבירה מינית, היתד, עדות
של המתלוננת מספיקה, כנראה, כדי להרשיע
את האלוף ברקאי באשמת ההריגה.
אולם בעבירת מין אין היא מספיקה.
בית־המישפט העליון כבר עמד על אבסורד
זה, ובפסק־דין שבו זיכה בלב כבד
שודדים, אשר הורשעו על־ידי השופט זאב
צלטנר ז״ל, בגלל עדותו של שותף־לעבי-
רה, ואמר :״אין זה מיקרה ראשון, וודאי
לא אחרון, שבית־מישפט מזכה נאשם, על
אף שהשתכנע מעל לכל ספק סביר באש מתו,
בגלל הלכה נוקשה בדבר סיוע.״
ואילו האלוף ברקאי הצהיר :״נעשה
צדק !״

ב מדינ ה העם בית ב13 ביון

מי מסוג? 7גייס
5.5מיליון 7״י
וזין• כמה שעות?
הידיעה נפוצה מפה לאוזן: וילד. בת
שלושה חדרי־מיטות עומדת למכירה בסביון׳
מפני שבעליה יורדים לאמריקה. מחיר
הבית׳ בתוספת מערש בן דונם וחצי:
חמישה וחצי מיליון לירות.
הדבר נודע ביום השישי בבוקר. אחרי
הצהריים פנה איש־עסקים תל־אביבי אל

הנמלטים, וכימעט הזדהות עימם. אף שרק
חמישה מבין ששת הנמלטים היהודיים היו
בני עדות־המיזרח (השישי היה אשכנזי
ממוצא אוסטרי־הונגרי) הם נראו כולם
כנציגים אמיצים של ישראל המקופחת,
שאין לה חלק במימסד.
אומנם, גם רוב השוטרים והסוהרים הם
בני עדות־המיזרח. אך הם משרתים את ה־מימסד
שהוא ״לבן״ .ואילו הנמלטים מייצגים
את רוחו של חלק מן הציבור, הרואה
בהפרת החוק, באלימות ובפשיעה מעין
מרידה נגד המימסד הזר והעדין. מימסד
זה כולל את הממשלה, הכנסת והמישטרה.
רוח זו התבטאה בבירור בדבריהם של
רוב קרוביהם של האסירים (ראה עמודים
,)24— 25 שהאשימו בכל פה את ״המיש־טרה״
בכל אשר קרה לנמלטים, החל ב
פידאי
הרוג*כמע 7ות
אות אזהרה

התאבדות בישראל ומצאו את מותם ב-
בית־ההבראה במעלות, נשלחו לא רק כדי
לפגוע בישראל. כחברי החזית הדמוקרטית
לשיחרור פלסטין, אירגונו השמאלני הקטן
של נאיף חוותמה, הם ביקשו גם להפגין
את כוחם העצמאי של הגופים היותר־קט־נים
באש״ף, שאינם סרים אוטומטית למרותו
של יאסר עראפאת.
העיתוי לא היה מיקרי. המשימה תוכננה
כדי לעורר סנסציה כמה ימים לפני
כינוס המושב השנתי של המועצה הלאומית
הפלסטינית ,״הפרלמנט בדרד״ של אש״ף.
הסנסציה של א היתה. המשימה
הוכשלה על-ידי חיילי־צה״ל ערניים. אך
העובדה ששלושה פידאיון חמושים־היטב
הצליחו לא רק לעבור את קווי האו״ם ב-
דרום־לבנון, אלא גם את חגורת־הביטחון
של ידידי־ישראל מצפון לגבול, את הגבול
עצמו וכמה קילומטרים טובים בגליל,
ולשהות בישראל יומיים, היוותה אזהרה.
בהיעדר הצלחה פידאינית, נפתח המושב
הפלסטיני בדמשק באורח שיגרתי.
מנוי וגמור היה עם מנהיגי אש״ף —
עראפאת ועוזריו — למנוע התפתחויות
דרמאתיות כלשהן. הסיסמה היתה: להמתין׳
לשמור על אחדות המחנה, להיות מוכנים
לקראת הבאות.
היו שקיוו כי במועצה זו יחול שינוי
דראסטי בעמדות הפורמליות של אש״ף —
למשל, הצהרה מפורשת על נכונות אש״ף
להכיר במדינת־ישראל, או ההחלטה להקים
ממשלה פלסטינית בגולה, כדי להשתלב
במשא־ומתן לשלום.
לפי כל הסימנים, לא יוחלט על כך
הפעם.
העימות נדחה. היו לכך כמה סי בות.
בין השאר:
• שום גורם מוסמך לא הציע עד כה
לאש״ף להשתלב במשא־ומתן. מצריים ממשיכה
להחרים אותו. ישראל חוזרת ומצהירה
שלא תישא־ותתן עם אש״ף גם אם
״אירגון המרצחים״ יצהיר במפורש על
נכונותו לשלום, ויפסיק את מעשי־האי
אשר
נודע, בשבת האחרונה, על
התקפת הפידאיון הפלסטינים על
בית״ההבראה של ההסתדרות במעלות,
חשה למקום חבורת הפיקוד הבכירה ה־מוזעקת
למיתקפות־טירור מסוג זה. איש
אחד לא היה שם. וכל ותיקי המילחמה במירור
לא יכלו שלא להרגיש בחסרונו.
לא היתה כימעט מיתקפת טירור גדולה
אחת בארץ, או ניסיון חטיפה, שאו־ריאל
חפץ לא היה מגיע אליהם. הוא לא
היה חייל. לא היה לו גם שום תפקיד
ממלכתי אחר בתחום המילחמה בטירור.
אבל בכל פעם ששמע על השתלטות פיד־איון
על מטוס או מיבנה, היה האזרח אוריאל
חפץ נוטל את מכוניתו הפרטית
וחש לשם. הוא הרגיש שזאת היא חובתו.
איש לא שאל אותו מאין הוא יודע על
המיתקפה או מי הזעיק אותו. תמיד ראו
אותו שם. היו משתפים אותו בקבוצת־הפקודות
הצבאית. אלופים ושרי־ביטחון
היו מקשיבים לרעיונותיו ולהצעותיו. תמיד
היו לו פיתרונות לבעיות סבוכות, שאחרים,
מנוסים ומשופשפים ממנו, לא ידעו
כיצד להתגבר עליהם.
אוריאל חפץ לא היה הפעם במעלות.
הוא נפטר לפני חודש, בגיל ,56 כתוצאה
מפציעה שנפצע בעת התקפת הפידאיון
הקודמת על מעלות, בחודש מאי .1974
הוא היה הקורבן האחרון של אותה מית־קפה,
בה השתלטו הפידאיון על ביתד,ספר
בעיירה הגלילית.
בבוקר ההתקפה הוא התעורר בביתו ש בירושלים,
קם ממיטתו ואמר :״אני הולך.״

בעלי הווילה, והתעניין בקנייתה. התשר
בה :״איחרת. היא נמכרה בצהריים.״
הזעם והאגדה

בעיני ישראל אחת
הס חיות־אדס,
כעיני ישראל השנייה
הס ניסורים עממייס
כימעט כל ציבור בעולם חצוי ביחסו אל
הפושע. מצד אחד הוא רואה בו אוייב
מסוכן, ומתרעם על המישטרה, אם זו אינה
יודעת להתגבר עליו. מצד שני הוא
רואה בו קורבן נרדף, הראוי לסימפטיה.
יחסו של הציבור הישראלי אל הפושע
חצוי ומורכב עוד יותר. הדבר נתגלה
השבוע שוב, כאשר הצליחו שמונה אסירים
שפוטים לברוח מכלא רמלה, במיב־צע
שריתק את דמיון הציבור.
נסתבר שיש לפחות שתי חברות יש ראליות,
ויחס האחת אל המיקרה היה
הפוך מיחסה של השנייה.
פושעים מסובנים. בעיני ישראל האחת,
המסודרת, הממוסדת, היו שמונת
הבורחים פושעים מסוכנים, רוצחים ושודדים.
ילדותם
(רובם במישפחות הרוסות) וכלה
ישראל זו זעמה על שרות בתי־הסוהר, בדרכם אל הפשע.
שתדמיתו, העלובה בלאו הכי, ספגה המחדל
הרה־אסון. דברים אלה מושבוע
מהלומה נוספת. איך ניתן לפושעים כיחים בעליל כי הפשיעה בישראל, אולי
להסתלק? מדוע לא נלכדו כולם מייד? יותר מאשר ברוב הארצות האחרות, היא
בעיני ישראל זו, היוו הפושעים הנמ תופעה חברתית ורוחנית, שאין כל סילטים
סכנה מחרידה. שמונה אלה היו כוי להתגבר עליה באמצעים מישטרתיים
רחוקים מאד מלהיות אבירים נרדפים. הם ׳ומישפטיים בילבד. מצבם העגום של רד
היוו סכנה לכל אדם הגון בארץ, לכל אשה מישטרה ושל שרות בתי־הסוהר הוא חלק
ולכל ילד.
ממחדל חברתי הרבה יותר מורכב ומסוכן.
ישראל זו היתד, גם מוכנה להאמין
השבוע נראה כי אין כל סיכוי שממ־ל״גירסת״
המישטרה, כאילו ״אירגון שלת־ישראל תבין מחדל זה, ולא כל שכן
עוייך פלסטיני עומד מאחרי הבריחה הנו תיגש לתיקונו.
עזת, ומבריח את הנמלטים לביירות או
לדמשק .״גירסה״ מפוברקת ונוחה זו התמוטטה
כאשר נתפסו דווקא שני הערבים
שבין הבורחים, כשהם רעבים ורועדים המועטה לא חחליט
מקור.
שמונת המופלאים. בעיני ישראל
עמדת אש״ף ברגע זח :
השנייה, נראו הבורחים באור אחר לגמלהמתין
ולשמור על
רי. הם הפכו כימעט גיבורים עממיים —
שמונה מופלאים, שהתגברו על שוטרים
האחדות הפנימית
וסוהרים, ושהגיעו אל החופש.
שלושת הפידאיון, אשר יצאו למשימת־לישראל
זו היתד, סימפטיה עמוקה אל

יחסים מרח ביי ם

חפץ כצעירותו
המוח מאחרי הבריחות

בה. ארצות־הברית דבקה בהתחייבותה,
שניתנה לישראל ב־ ,1976 שלא לנהל משא-
ומתן עם אש״ף, ומסתפקת במגעים סודיים
מאחרי הקלעים. במצב זה, לא נראה
לעראפאת כי יש צורך לקבל הח לטות
חדשות, מעבר לזו שנתקבלה בעבר :
שאש״ף מוכן להקים מדינה לאומית עצמאית
בחלק של הארץ.
• כל החלטה חדשה תביא בהכרח
לפילוג ולצרות עם הרסיסים הקיצוניים.
לא נראה לעראפאת שכדאי להיכנס לעי מות
כזה, לפני שמוצע לאש״ף דבר וחצי-
דבר.
• המושב מתכנס בדמשק, ולא במיק-
רה. סוריה מתקרבת לעיראק, ונמצאת בעימות
חמור עם מצריים. היא לא תסכים
לשינוי עצמאי ונפרד של אש״ף לעבר
מדיניות־השלום. ובהיעדר הצעה ישראלית
או אמריקאית מוחשית לאש״ף, אין
עראפאת רואה כל צורך להיכנס כיום ל עימות
עם סוריה.
התוצאה: יישמעו הרבה נאומים, יתקבלו
החלטות דיטוריות, אך אש״ף יישאר
בעמדת־המתנה.

אשתו עדנה, אם חמשת ילדיו, לא שאלה
אותו: לאן? אף פעם הוא לא היה אומר
במקרים כאלה לאן הוא הולך, לא כש היו
מזעיקים אותו ולא כשהיה יוצא בהתנדבות,
ביוזמתו. אבל חצי שעה אחר־כך
שמעו ברדיו על ההתקפה במעלות.
בבית ידעו שהוא נמצא בדרך לשם.
במשך 25 השנים הקודמות, בהן חש
לעשרות פעולות ומיבצעים מסוג זה, לא
אירע לו דבר. באותו יום, בדרך למעלות,
כאילו חש שמשהו עומד לקרות לו. בדרך
למעלות התקלקלה מכוניתו הפרטית. הוא
נכנס למוסך ברמת־השרון ושם החליפו
מצבר במכונית .״כשתחזור, תיכנס לקחת
את המצבר שלך, שייטען מחדש,״ אמרו
לו .״זה ביכלל לא בטוח שאני אחזור,״
אמר אוריאל.

כריכות
של זהב
,ך• שהגיע למעלות צירופו אותו מייד ל־קבוצת־הפקודות,
שטיכסה עצה כיצד
לחדור לבית־הספר. הועלתה הצעה להביא
למקום מיתקן מיוחד, שהמציא חפץ בעב־בר,
שנועד לאפשר פריצות למיבנים המוחזקים
בידי טירוריסטים. אלא שהזמן
היה קצר והוחלט על פריצה ישירה.
חפץ הסתער יחד עם החיילים, ללא נשק,
אל הבניין. שם סייע לחלץ את הילדים
שהוחזקו כבני־ערובה דרך החלונות. הוא
תפס מיספר ילדים ועזר לחלץ אותם. אז
נזרק לעברו רימון. הוא נפצע מרסיסיו.
הסתבר כי הוא נפגע בעמוד־השדרה וברגלו.
הוא עבר סידרה ארוכה של ניתוחים,
נשאר משותק בחצי גופו התחתון.

דמי חודש בדיוק מת מפצעיו הקורבן האחוון שד התקנת הפידאיון
במעדות בשנת - 1974 ומות יחידה־במיש
שד ממציא וב־תחבודות
בייביפרט בתום שנה של אישפוז יצא מבית־ד,חולים
על כסא־גלגלים, גויים רטרואקסיבית ל־צד,״ל
הכד, לציון־לשבח מהרמטכ״ל על
מיבצעו.
למרות נכותו המשיך אוריאל חפץ לנהל
את העסק הפרטי שבבעלותו — כריכיית
חפץ בירושלים — ולעסוק בתחביבו ה גדול:
המצאת פטנטים ותיכנון המצאות
חדשות בתחום הטכנולוגי. זה היה תחום
גאוניותו של אוריאל חפץ, שעל שמו רשומים
כיום כ־ 50 פטנטים, חלקם פטנטים
בינלאומיים. רוב המצאותיו היו בתחום
הביטחון. מסיבה זאת לא ניתן לחשפן או
לספר עליהן. על המצאות אלה קיבל את
פרם־ביטחודישראל בשנת ,1973 שנת
ה־ 25 למדינה.
הדרך בה זכה אוריאל חפץ בפרס-
ביטחון־ישראל אופיינית לדמותו של
האיש. באותה שנה היו 60 מועמדים לקב־

במכונית הנשיא לבית־החולים הדסה.
אוריאל חפץ היה איש מוזר, יוצא-דופן
בנוף האנושי הישראלי. הוא היה טיפוס
מורכב. מצד אחד היתה בו מידת תמימות
אדירה. מצד שני הוא היה בעל מוח מתוחכם
מאוד מבחינת המחשבה המיבאנית. למרות
שלא היתה לו הכשרה מעשית לכך
הוא היה מגיע בדרך המחשבה המקורית
שלו לפיתרונות מיכאניים גאוניים, לבע יות
שאחרים לא הצליחו להתגבר עליהם.
היתד, לו גם אידיאולוגיה. מי שהיה
אחד מלוחמי האצ״ל בירושלים, בתקופת
המדינה שבדרך, ראה את המדינה כ״בייבי
פרטי שלי.״ כל שנותיו נלחם כדי לתרום
ולהעניק למדינה. ולא תמיד איפשרו לו
זאת.
הוא נולד בווינה למישפחה שחותם ה גאוניות
היד, טבוע בה. בן־דודו מצד אמו
היה מדען הגרעין האמריקאי הנודע, רו*
ברט אופנהיימר. בגיל שנתיים עלה עם
הוריו לארץ. אביו, אלחנן חפץ, הקים
את כריכיית חפץ הנודעת ברחוב׳ בן־
יהודה בירושלים — כריכייה אמנותית,
שהיתה, בשעתו, האחרונה שביצעה כרי כות
זהב אמנותיות.
כחניך בית״ר הצטרף בנעוריו לשורות
האצ״ל. שם התגלה לראשונה חוש ההמצאה
שלו. הוא המציא סליקים מתוחכמים
להסתרת נשק ומיתקני־לחימה אחרים.
כשנעצר על־ידי הבריטים במחנות־המע־צר
בלטרון, בקניה ובאריתריאה, הוא היה
המוח המתכנן שמאחרי תוכניות־ד,בריחה

ראש מלא פאטנטים

הפרס נערך במישכך נשיאי-
:.ביטחון דאז, משה דייו׳ וה״
:ו את ידיו. אבל בדרך חזרה
מבמת־הנשיאות מעד אוריאל חפץ
ה, נפל ושבר את ידו. הוא לא
__ בידו השבורה הוסיף ללחוץ
ידי מברכיו. אפילו לאשתו לא סיפר
כאביו. רק כשהסתיים הטכס אמר ל טל
:״שברתי יד.״ אז הסיעו אותו

פרס־ביטחון־ישראל
ניסתה להשפיע עליו לנצל את כישרונו־תיו
הטכנולוגיים לנסוע לארצות־הברית
וללמוד במכון הטכנולוגי של מסצ׳וסטם.
אבל חפץ לא היה מוכן לעזוב את הארץ.
הוא ירש מאביו את הכריכיה האמנותית,
שפוצצה בפיצוץ מכונית־התופת הערבית
ברחוב בריהודה.
בפיצוץ זה נהרסו רוב מכונות הכרי־כיה.
בגלל הנוסטלגיה למיפעלו של אביו
התמסר אוריאל לשיקום המיפעל. הוא
הפך אותו למיפעל לייצור ציוד מישרדי ששימש
מקור פרנסתו עד יומו האחרון. אח רי
עשר שנים בניהולו היה זה כבר מים־
על ממוכן, שרוב המכונות שבו היו פרי
תיכנונו. גם המוצרים שייצר היו המצאות
פרטיות שלו. הוא ייצר למעשה את רוב
הציוד המישרדי עבור צד,״ל, כשהוא ממציא
ציוד מיוחד לצרכים המיוחדים של
הצבא. הוא הרגיש את עצמו מבוקש, היה
שמח בחלקו וסירב לנטוש את המיפעל.

דון־קי שוט
בבית-המי שפט

חפץ אחרי נשואיו
לת הפרס. מחוכם נבחרו ארבעה: האלוף
ישראל טל ! ממציא הדווידקה לייבוביץ>
קבוצה של עובדי מערכת־הביטחון ואוריאל
חפץ.
הוא לא הציע את מועמדותו לפרס, ש לדעת
רבים הגיע לו שנים רבות קודם
לכן. כאשר שמע שהוא נמנה עם חתני
הפרס, לא האמין למישמע אוזניו .״הוא
כמעט מת מזה,״ סיפרה רעייתו ,״זה היה
היום המאושר ביותר בחייו.״
״באותו יום הוא קנה לי מכונת־כביסה.
י מאוד מאושרת. אחר־כך הוא אמר
את הפרס.׳ לא הייתי צריכה
רס. ידעתי. וכי איזה פרס
לו ן רצתי למיטבח ובכיתי

ממציא חפץ כטכס צבאי

חפץ על כסא־ גלגלים
פשרה לקראת המוות
וחפירת תעלות־הבריחה, שהיו מיבצעים
הנדסיים מסובכים.
למרות שלא היתה לו כל הכשרה טכנולוגית
מוקדמת, הוא מצא פיתרונות מזהירים
והתקין מכשירים מסובכים שהצריכו
כושר הנדסי מעולה. בשבי בארית־ריאה
למד לראשונה הנדסה בצורה מסודרת
— בהתכתבות. אולם כשהגיע מועד
הבחינות שוחררו העצירים. אוריאל חזר
לארץ והתגייס לצד,״ל. לא נותר לו זמן
להשלים את הבחינות כדי לקבל תואר
הנדסי.
ב־ 1949 פגש בירושלים את עדנה, עולה
חדשה מקנדה, אותה נשא לאשה. היא

^ חיי היום יום נראה אוריאל חפץ
• כאדם שיגרתי ואפור, הטרוד בענייני
הפרנסה ודואג לצרכי מישפחתו. אולם
מחוץ לשעות־העבודה, הוא הקדיש את
עצמו למחקרים בנושאים שהעסיקו אותו.
כך, למשל, התעניין בארכיאולוגיה. סיקרן
אותו מה קרה במצדה. הוא לא הסתפק
במה שגילה ופירסם חוקר מצדה, ייגאל
ידין, אלא פיתח תיאוריות משלו בהן ניסה
לעניין גם את ידין עצמו.
נושא אחר שהעסיק אותו היד, בעיית
השעטנז. הוא ערך עבודת־מחקר שלימה
על מקומו של השעטנז ביהדות, תוך ניס יון
לחשוף ולגלות את הסיבות המדעיות
שבגללן אסרה התורה על השעטנז.
לא פחות מנושאים מדעיים וטכנולוגיים
הטרידה אותו בעיית המישפט במדינה.
בנושא זד, הוא היה מעין דון־קישוט. כך,
למשל, כשהתקינו מדחנים בירושלים, הוא
יצא למאבק כדי לשכנע שהם בנויים
בצורה לא הגיונית המאפשרת לאנשים
לרמות ולהונות את הרשויות. הוא היד,
נוהג להחנות את מכוניוו במקומות אסורים
לחנייה והיד, מנהל מאבקים מישנד
טיים מסובכים ביגלל ד,רפורטים שנרשמו
לו. כתוצאה מכך הוא היד, אורח קבוע
בבתי־המישפט, התערב לא פעם במישפ־

טים של אחרים, כשנדמה היד, לו שעושים
להם עוול.
״זאת היתד, זכות גדולה לחיות עם טיפוס
כזה ...כזה פירחח ניזכרה אלמנתו
,״הוא העשיר את כולנו נפשית. הוא
לא היד, איש תרבות מובהק, שרץ לתיאטרון
או לקונצרטים. לעומת זאת היד, מטורף
לאופרות וידע כימעט את כל האופרות
שנכתבו בעל־פד.,״
אוריאל חפץ לא היה טיפוס מתוחכם.
תיחכומו התבטא רק בתחום הטכנולוגי.
ואם רץ למיבצעים שונים ביוזמתו נבע
הדבר מתחושת עלבון קיבוצית. כך, למשל,
כאשר נחטף בשעתו מטוס סבנה ו־חוטפיו
הנחיתו אותו בלוד, חש אוריאל
חפץ מייד למקום כדי לסייע ולעזור. היה
לו הסבר משלו מדוע הוא חייב לעשות
זאת :״מי זה מעז לחטוף מטוס ולהנחיתו
אצלנו? זאת בטח חבורת פירחחים. אנחנו
מדינה או לא מדינה? חייבים להוכיח את
זה לעולם כולו.״
במיבצע קדש ב־ 1956 הוא גויים למים-
קרת חיל-הנדסה בתל-אביב. בהיותו ב־מיפקדה
שהה באחד החדרים לבדו, קלט
קריאה באלחוט מיחידת שיריון ברצועת־עזה.
היחידה נתקלה בשדה־מוקשים וביקשה
להזעיק קציני הנדסה לפינויו.
איש לא היה אותה שעה במישרד. חפץ
לא היסס. הוא נכנס למכוניתו הפרטית
ודהר דרומה. תוך 45 דקות הגיע ליחידת
השיריון ברצועה. המפקדים הצביעו על
שדה־מוקשים שחסם את דרכם. חפץ הסיע
את מכוניתו אל ראש שיירת הטנקים. שם
החל לבדוק את המוקשים בשדה והגיע
למסקנה שהם אינם חמושים. אבל הטנקים
לא יכלו להתקדם משום שמכוניתו חסמה
בפניהם את הדרך.
אחד המפקדים הציע להדוף את המכונית
לשולי הדרך ולהפכה לתעלה. אוריאל
חפץ לא הסכים לכך. דויד (״דדו״) אל-
עזר מצא פיתרון. הוא התיישב על פגוש
מכוניתו של חפץ, כשחפץ עצמו נוהג במכונית
ומוביל את שיירת הטנקים בתוך
שדה־המוקשים. ואומנם — אף אחד מ־המוקשים
לא התפוצץ.
את רוב הפרשיות בהן נטל אוריאל חפץ
חלק, לא ניתן לגלות גם כיום. אולם פרשיה
מרכזית אחת ראויה לפירוט. זוהי
פרשת הדליקה הגדולה, שפרצה באחת מ־בארות־הנפט
באבו־רודס אחרי שבטעות
(המשך בעמוד )36

בשעת הסוסה שר סוס הוריווד,
נ מ 1ברץ או!אנורקו חילץ עודו
הבמאי הישראלי את כוכבת המיליונים
אקאפולקו. מכת שמש היא קומדיה בלשית,
שבה מגלמת פארה פוסט־מייג׳רס
את דמותה של עוזרת־בלש אמריקאי, היוצא
לחקור את נסיבות הירצחו של תעשיין
אמריקאי עשיר באקאפולקו, שהותיר
אחריו ירושה של 5מיליון דולר. קודם
לכן כבר צללה פארה במים, עלתה על סיפון
היאכטה של ״האנשים הרעים״ שבסרט.
עתה עמדו לצלם את הסצנה שבה
היא יורדת מהיאכטה, כשאחד ״האנשים
הרעים״ מגלה אותה ומנסה להטביעה לפני
שתחזור אל החוף.
״האיש הרע״ כבר צלל אל תוך המים.
במאי הסרט נתן לו הוראה לספור עד
עשר ואז למשוך את פארה ברגליה אל
תוך המים. המצלמה שעל היאכטה עמדה

מילבד אחד. כל אנשי הצוות ידעו שהמצ למות
החלו לפעול וחששו לקלקל את
הצילום. רק עוזר הבמאי הבחין בכך,
שהכוכבת עומדת לטבוע. הוא זינק אל
תוך המים, שחה לעבר פארה והחל לנסות
למשותה מן המים. היה זה עוזר הבמאי
השני בסרט, הישראלי דני פרלמן (.)34

סיפר דני פרלמן על מה שאירע :

ראיתי שפארה מתחילה לבלוע מים
ומנופפת בידיה שהיא עומדת לטבוע. לא
חשבתי פעמיים. קפצתי למים. היא שקעה
וצפה על פני המים חליפות. שחיתי אליה.
למרות שהיינו במרחק 20 מטר בילבד
מהחוף, המים במקום היו עמוקים. תפס תי
את פארה והחזקתי בה כדי שלא תטבע.
אבל השחקן שבתוך המים המשיך למ
לפני
הטביעה

מצלמת ההסרטה. פארה, הלבושה בבגד־צלילה מגומי
החמצן אל פיה. כעבור כמה דקות, כשנותרה לבדה

דני פרלמןעפארהאחריההצלה

פארה פוסט

שרות אנשי צוות ההסרטה ניצבו
י ע על סיפון היאכטה שעגנה במיפרץ
אקאפולקו שבמכסיקו ונעצו את מבטיהם
במים. שם, במי הים, צפה כוכבת הקול נוע
היפה והיקרה ביותר של הוליווד —
פארה פוסט־מייג׳רס. חליפת־צלילה מגומי
לבן היתה הדוקה אל גופה. מישקפי הצלילה
היו מונחים על עיניה ואל גבה היו
רתומים בלוני החמצן.
במאי הסרט, ריצ׳ארד סאראפיאן, ניצב
על סיפון היאכטה ונתן הוראות אחרונות
לפארה, לקראת הצילום הקרוב. שתי מצלמות
קולנוע עקבו אחריה. האחת ניצבה
על סיפון היאכטה והשנייה — מצלמת קולנוע
תת־מימית — כוונה אליה מתוך המים.
היא ידעה שעליה להצמיד את צינור
החמצן אל פיה, כיוון שתוך כמה
שניות עמד אחד משחקני הסרט, שכבר
צלל אל תוך המים, למשוך אותה ברגליה
ולנסות להטביעה.
היה זה במיסגרת צילומי הסרט ההוליוודי
מכת שמש, שצולם כולו במיפרץ

5 0 1

לצלם את היעלמה. המצלמה התת־מימית
היתה צריכה לצלם, כיצד מושך הנבל
את פארה היפה אל תוך המים ומסיר
מעליה את צינור החמצן.
ואז אירעה התאונה. פארה השתהתה,
תוך הקשבה להוראות הבמאי, לא הספיקה
להצמיד את צינור החמצן לפיה.
השחקן שבתוך המים מנה עד עשר והחל
למשוך אותה ברגליה. פארה החלה לגמוע
את מי הים. השחקן שבמים לא הבחין
שהיא אינה ניזונה עוד מבלוני החמ־

שוך אותה ברגליה. הוא לא ידע מה
קרה, וסבור היה שהוא נמצא בצילום.
הייתי צריך להיאבק בו ולבעוט בו. מצד
אחד משכתי את פארה החוצה ומצד שני
נאבקתי בשחקן שמשך אותה למטה.
כעבור כמה לזניות ארוכות הוא הפסיק
למשוך אותה. הסתבר אחר־כך שהוא ראה
פתאום שני זוגות רגליים והבין שלא יכול
להיות ששניהם שייכים לפארה. אז הוא
הירפה ממנה.
פארה נתלתה עלי ואני שחיתי עימה

צן שעל גבה. היא היתה עלולה לטבוע
תוך דקות ספורות.
איש מאנשי הצוות לא קפץ לעזרתה —

לכיוון היאכטה. מעל הסיפון השליכו לעברנו
תחילה גלגל־הצלה ואחר־כך סירת
גומי. כשהגענו אל היאכטה עזרו לי להעלות
אותה מהמים. פארה היתה המומה
ומבוהלת.
כשהתאוששה היא לא הפסיקה להודות
לי על שהצלתי את הייה. במאי הסרט היה
סבור שהיא לא תרצה יותר לרדת אל
המים אחרי החוויה שהתנסתה בה. רצו
להביא לה כפילה. אבל פארה היא בחורה
על הכיפאק. אחרי שהתאוששה והבחינה
ששום דבר לא אירע לה, התעקשה ועמדה
על כך שהיא עצמה תשחק שוב את
הסצנה. היא נכנסה שוב אל תוך המים.
אבל מאז היתה לה דרישה אחת: שבכל
פעם שהיא נכנסת למים — אני אהיה
על־ידה ואעמוד על המישמר.

עד כאן סיפורו של פרלמן.

איך הגיע הצעיר הישראלי למצב שבו
הציל את הסופרסטאד הנשי של עולם ה קולנוע
הבינלאומי י

מסייע לפארה פוסט־מייג׳רס (בתוך גלגל ההצלה) לרתום את
ללילה, לאחר שירדה בסולם מהיאכטה (משמאל) ,עליה ניצבה
לבן, מרכיבה על ראשה מישקפי־צלילה ומתאמנת בהצמדת צינור
:מים, נמשכה למים בידי צוללן, לפני הרכבת צינור הצלילה.

בזמן הטביווה

פארה פוסט־מייג׳רס, ההמומה עדיין מסכנת הטביעה ומבליעת מי הים, נצמדת
אל גופו של עוזר הבמאי הישראלי דני פרלמן, היחיד מכל אנשי צוות ההסרטה
שהבחין כי היא עומדת לטבוע וקפץ מסיפון היאכטה באקאפולקו כדי להצילה ולמשותה מהמים. פארה שהתפרסמה
בארץ בסידרת הטלוויזיה המלאכים של צ׳ארלי, נחשבת כיום לכוכבת הקולנוע היפה והיקרה ביותר של הוליווד.

— עד הטביעה

מנעדון 5לתרסת
חדשה
רח׳ הם ,5חל-אביב

תוכנית ינואר
טל 297263 .
* 1יום ה׳ 18.1פרם מתח
* יום ה׳ 25.1

הפלשתינאים :
שאלה הומנית
או נושא מדיני ן
המזרחן צבי אל־פלג
ההיסטוריון ד״ר סולימן בשיר
התוכניות מתחילות בשעה 9בערב
המועדון פתוח משעה 8בערב

אמנים בחסות בית־הובן
לתלמידותי דוגמניות הצמרת :

לי או רהל פי דו ת
חנ ה לוי
שרית ד מי ר
ת מי בן־ ע מי
מ לי דונ ס
א הו ב ה גרוס

ברבות לבביות לחופעותיכן
בתצוגה המרהיבה של מ טק ס

מאת
הד״ר

מרדכי זידמן

הגיע מלאי חדש של
הצלחות הנפלאות של ״רוכקס״

לאה פלטשר
קורס חדש לדוגמניות מתחיל
ב־ 6.2.79 יום שלישי,
הרשמי מיד — המקומות מוגבלים.

^ ע ת הסרטת מכת־שמש אירעה פריי
שד, נוספת, הקשורה בפארה, שזכתה
לפירסום בעיתונות הבינלאומית. היד, זד,
כאשר כנופיית חוטפים ניסתר, לחטוף אותה,
כדי לתבוע עבורה דמי כופר. אולם
החוטפים טעו במכונית. במקום לעצור
את המכונית שבד, נסעה, עצרו את מכונית
הליווי שלה, שבה ישבו שוטרים.
בקרב היריות שפרץ בין -החוטפים לבין

בכל מצב

״רובקס״
אבן גכירול ,50 תל־אכיב,
טלפון 267682 :

ניסיון
ח טיפ ה

יפה

הוצאת רשפים

מברכת מורתכן לדוגמנות

נהמשך מעמוד )31
בארץ מוכר דני פרלמן כאחד הוותיקים
שבאנשי תעשיית הקולנוע המקומית. הוא
החל את דרכו בקולנוע כאביזרן לפני 15
שנה. לאט לאט התקדם בצוותות ההסרטה,
עד שהפך למנהל הפקה של סרטים. הוא
היה מנהל הפקה בסידרה ארוכה של סרטים,
שהאחרונים בהם הם סרטיו של
מנחם גולן, קשר הפסחא ומיבצע יהונתן,
והסרט הבינלאומי שצולם לפני כמה חודשים
בארץ — אשאנטי.
בוקר אחד, לפני כחודש, צילצל הטלפון
בביתו בשעה מוקדמת. דני לא האמין
למישמע אוזניו -,כשמעברו השני של
הקו שאלו אותו :״תוך כמה זמן אתה
יכול להגיע לאקאפולקו 1״
על הקו היה סטיב ברגט, עוזר הבמאי
של ריצ׳ארד סאראפיאן, במאי מכת שמש.
סטיב עבד יחד עם דני בסרט קשר הפסחא
שצולם בארץ. סאראפיאן עצמו הכיר את
דני בעת שהיה הבמאי המיועד של
אשאנטי, וסייר בארץ כדי להכין את
אתרי הצילום לפני שהוחלף בבמאי אחר.
שניהם היו עסוקים כבר בהסרטת מכת
שמש, עם צוות כוכבים אמריקאי. מלבד
פארה פוסט־מייג׳רס מופיעים בסרט גם
השחקנית ג׳ון קולינס והשחקנים צ׳ארלס
גורדין וארט קארני. בימי הצילום הראשונים
של הסרט, שצולם כולו באקאפול-
קו, הם נוכחו שהם זקוקים לעוזר במאי
שני. לא היה להם ספק במי לבחור —
בדני פרלמן הישראלי.

דני .״היא פשוט הציבה בפניהם דרישה:
,בלי דני אני לא יוצאת לצילומים׳.״

טפט

״מורלה״

קייס רק קטלוג אחד של מורלה
חיזהרו מחיקויים.

!ך* גי פרלמן לא היסס. כשקורי השעה
1עדיין אוחזים בו, השיב לקריאה הטלפונית
ממכסיקו :״תוך יומיים אהיה שם.״
אבל זה לקח לו שלושה ימים. הסתבר
שבדיוק באותם הימים פרצה שביתה ב־אירו־מכסיקו,
נתיבי האוויר המכסיקאים.
מיד בהגיעו לאקאפולקו הצטרף לצוות
ההסרטה. מאוחר יותר אף הביא אליו את
אשתו מישראל.
הישראלי הראשון שזכה לשהות תקופה
כד, ממושכת במחיצתה של אלילת הקולנוע
החדשה מלא התפעלות ממנו .״פארה
יפה בצורה יוצאת מהכלל. היא נראית
בחיים יפה בדיוק כמו על הבד. ואני
יכול להעיד על כך — כי ראיתי אותה
בלי איפור. אין מד, לעשות, הגברת הזאת
יפה בכל מצב. אבל מלבד היופי יש לד,
גם יתרונות נוספים. קודם כל, כשחקנית
היא סופר־מיקצועית. היא ממושמעת ואינה
משחקת את הכוכבת הגדולה, עם כל
השיגעונות. עושה בדיוק מד, שאומרים
לה. היא דייקנית וקפדנית ונעימה. היא
היתד, חברותית מאד לכל אנשי הצוות,
כולל המכסיקאים, שהיוו את רוב הצוות
הטכני. עבדתי כבר עם תרבה שחקנים

פארה פוסט־מייג׳רס
סופר מיקצועית —
השוטרים נורה למוות שוטר מכסיקאי
אחד.
״כשכל זה קרר״״ נזכר דני,״ עשו מזה
סוד גדול. לא רצו לתת לזד, פירסום, כדי
לא לתת רעיונות לאנשים אחרים. אבל
הסיפור דלף החוצה. פארה עצמה לא ידעה
מכל העניין. נודע לד, על כך רק מהעיתונות׳
שניסו לחטוף אותה. כדי לא להפחיד

בולם מדברים על הידוק החגורה.

| העוו 5ם הזה |
מהדק או ת ה. הוא לו ק ח רק

7,200ל״־

ת מורת שטח פיר סו ם בגודל עמוד.

דני פרלמן(משמאל) ,בחתונת השחקן ביל ווטסון
— עם כל השיגעונות .

קול השלו -
הקול שלך!

וכוכבים בעלי־שם, אבל טיפוס נוח וחברותי
כמוה לא פגשתי. היא בכלל לא
פרימדונה, כפי שניתן לחשוב עליה.״
מסתבר כי לפארה פוסט־מייג׳דס יש דעה
לא פחות טובה על דני מאשר לו עליה.
אחרי פרשת הטביעה שלה, היא עמדה על
כך שהוא יהיר, צמוד אליה בכל מהלך
הצילומים, במייוחד אלה שנערכו בים.
״היא לא סמכה יותר על אף אחד,״ מספר

אותה הסתירו את זד, גם מפניה.״
דני, העובד עתר, כמנהל הד,פ
הסרט הישראלי החדש אמי הג
שומר עימו למזכרת את התמונו
מעל סיפון היאכטה, בעת שד,
רד, מטביעה. הוא שומר
שנתנו לו בסיום צי
תדאג, בסרט הבא
שאתר, תהיה שוב לצ

כר ה התדרדרו
(המשך מעמוד )25
הידידה שלו, חשבו שבא לבקר אצלה.״
חבריו של מכורש חוששים לגורלו.
״המישטרה מכינה את הרקע לכו, שתוכל
לכסח אותם, סתם כך,״ יודע לספר אחד
החברים ,״דיברתי עם אחד ממישמר־הגבול,
שהיה כאן, והוא אמר: אנחנו
בכלל לא מתכוננים לעצור אותם, נירה
בהם ישר!״
היחיד שאינו מוכן לדבר עם איש הוא
אביו של מאיר. מסביר זאת שכנו, אי-

למותו. אורי הובא, לבית־המישפט והפעם
לא הצליח להתחכם, ונידון למאסר־עולם.
ההשערה של המישטרה היא, כי לאורי
״אין מה להפסיד״ .לכן יהיה מוכן להגיע
לעימות מזויין עם המישטרה ולסכן את
חייו. השערה זו עצמה עלולה לשמש
עילה לשימוש בנשק, במיקרה של התקלות.
״אני יושבת פה ומחכה לחיים או
למוות,״ אומרת שרה, אמם של
משה ויוסף דנינו .״לא יודעת מה קרה
לילדים שלי, אם קר להם, אם יש להם
מה לאכול. אולי הם כבר מתו. מי יודע?״
משה ( )26 ברח מהכלא עם שיבער, מ חבריו.
אחיו, יוסף ( )22 ברח יומיים לפני
כן מהשוטרים, בדרך שבין חדר־המעצר
לבית״המישפט. בינתיים נתפס יוסף בבית
פרטי, ברחוב יבניאל בכפר־אתא, כשברשותו
שני אקדחים. עימו נמצאו ידידתו
וחבר, המוכר למישטרה, שהוא בעל הדירה.
המישטרה חושדת ששניהם עזרו
ליוסף בבריחתו.
אמם של משה ויוסף, אשה כבת ,55
עייפה, חולה ומוזנחת, גרה בשכונת עין־
הים, במבואות חיפה. אין היא קמה לפתוח
את דלת הבית, כאשר מצלצלים, אלא
קוראת :״כן, תיכנסו, מי שזה יהיה.״
״מי כבר יכול לבוא הנה ז״ היא שואלת.
שרה, האם, היא ילידת הארץ, וגם שני
בניה וארבע בנותיה נולדו בישראל. היא
נפרדה מבעלה, אבי ילדיה ,״לפני הרבה
שנים.״ היא נישאה שנית והתגרשה בז

את כל המישפחה, גם את האחים וגם
אותי. המישטרה חושבת שאנחנו עוזרים
לאורי ולחבריו, כי לאחד האחים יש כסף.
על־יד הבית יש כל הזמן מכוניות של
המישטרה, ושוטרים, במדים ובלי מדים,
מסתובבים בשטח. הם חושבים שאני לא
רואה. אבל אין לנו עסק עם זה. ובכלל,
שיעזבו אותנו במנוחה!״
לפני שנים אחדות נישא אורי ונולדה
לו בת. אשתו נפטרה לפני שנתיים, כנראה
לאחר שנטלה מנת סם מופרזת. בתו הועברה
למוסד־נוער.
מנהלו החדש של כלא רמלה מזה חודשיים,
דויד פרי, סיפר כי ימים ספורים
לפני הבריחה מהכלא פנה אליו מזרחי
וביקש לעזור לו לראות את בתו לעיתים
קרובות מהרגיל. פרי הבטיח, לדבריו, לאסיר,
שנהגו ידאג להביאה אל אביה.
פעמים רבות בחייו נעצר אורי מזרחי
על־ידי המישטרה, ופעמים רבות הצליח
להיחלץ ממאסר. מעשי השוד שבהם נחשד
היו די מתוחכמים כדי לזכותו בבית-
המישפט, אף כי חוקרי המישטרה משוכנעים
באשמתו.
במשך השנים התפתח אורי, פנה לסחר-
סמים ולזנות והחל משתלט על העולם
התחתון באמור חיפה. כאשר נרצח חיים
אפרגן, והמישטרה החלה לחשוד באורי,
הפך העניין להיות אתגר מישטרתי :
״להכניס אותו, והפעם לתמיד!״
ואמנם התברר, כי סיכסוך כספי בין
אורי ממרחי וחיים אפרגן היה הסיבה

משה דנינו בתא־בידוד
״יוחג! השם מה שהמישטרה תעשה לו !״
תמר :״אני, בתור שכן טוב, מעדיף לא
להזכיר לו בכלל את הנושא: זה אדם
עצבני, שעבר עליו הרבה סבל. אשתו נפטרה
לפני שנתיים, כמה מבניו היו שפוטים
לתקופות־מאסר, ואחד הבנים עדיין
בפנים: יעקב מכורש יושב היום בכלא
שאטה, שפוט לארבע שנים וחצי, על
יריות. הוא יוצא בעוד 88 ימים. כששמע
האב שמאיר הוא בין שמונת הבורחים
זה עוד הוסיף לו. לא כדאי להזכיר את
העניין.״
זאב בודד
׳ ך אשד נשאלו שוטרים על אורי מד
^ רחי 32 הם כינו אותו, בקיצור,
״זאב בודד״ .ובכינוי נמהלה נימה של
יראת כבוד. בעיני ״פקודיו״ נחשב אורי
ל״מנהיג״ .הם העריצו אותו ופחדו ממנו.
בעולם התחתון החיפאי הוא נחשב גם
לשופט עליון.
מישפחתו של אורי מזרחי, שעלתה לארץ
מצפון־אפריקה, התגוררה במשך
שנים ברחוב השומר, בשכונת חליסה,
היפה. כאשר שואלים עוברי־אורח היכן
חליסה, עונים :״המקום שבו גרים ה עניים,
ומשם יוצאים כל הפושעים.״
כיום סגור הבית שברחוב השומר. אמו
של אורי מזרחי נפטרה לפני ששה שבועות,
ואביו, איש זקן וחולה, עבר באחרונה
ניתוח קשה והוא מתגורר עתה עם
אחת מבנותיו, בסביבות חיפה. לאחיות
לא היה קשר קבוע עם אורי.
שני אחיו של אורי מזרחי מתגוררים
גם הם בחיפה. גיסתו, לאה, מספרת :״עצ
מיכתבו
האחרון שד קיש מהכלא
״נשיקות חמות לאמא

//י< 7י

אלא ־/

אחיו ואחותו של מאיר מבורש
״אנחנו סומכים עליו

שנית.״ אם זה לא בעל טוב, אז לא צר־ך
בכלל !״
בצעירותה למדה במצריים, בבית־ספר
לאחיות. במשך השנים החלה מקבלת עבו־דות־תפירה
בבית, כדי לפרנס את ששת
ילדיה. אבי הילדים נשאר גר בצרפת,
ובני מישפחתו כימעט לא שמעו ממנו.
כאשר בגר משה, שלחה אותו אמו אל
אביו בצרפת. הוא למד שם בבית־ספר
תיכון. אחיו, יוסף, נשאר בארץ ולמד בחיפה
.״הם היו תלמידים טובים וילדים
טובים, תמיד מנומסים,״ אומרת אמם.
ארבע הבנות, הצעירות משני הבנים,
נישאו וילדו ילדים .״ברוו״השם שמזה לפחות
התפטרתי לפני שכל העניין עם ה בנים
התפרץ. אחרת, מי יודע, גם הבנות
היו נשארות ! עם הבנים אין לי מזל. אני
לא אמא, והם לא בנים!״

״ הר סו לי
א ת הילדים״
ף* אחד מביקוריו של משה בארץ,
1 / /הוא נפגש עם אחד מעדה אחת,״
מסבירה האם את התדרדרותו של בנה.
״העדה הזאת, שהגיעה לארץ -הרסה את
כל המדינה, כולם פושעים, הם הרסו לי
את הילדים!״
האם התכוונה לפגישתו של משה עם
אורי מיזרחי. במישטרה רווחת הדעה כי
משה איננו אלים אלא חלש־אופי, והוא
נגרר אחרי אורי מיזרחי, וניסה להתחרות
עימו בסיפורי״הגבורה שלו.
פעמים אחדות ניסה משה להיחלץ מזרועותיו
של אורי. הוא נשא אשה והחל
עובד בצבעות. כמוהו התחתן אחיו יוסף,
והתחיל לעבוד כמוכר בחנות. אך נסיון
השיקום העצמי של שני האחים לא הצ ליח,
שניהם התגרשו, וכל אחד מהם
בנפרד החל חוזר לחיי־פשע.
אורי מיזרחי היה ראש הכנופיה שבה
פעל משה דנינו. כאשר נעצר אורי, באשמת
רצח משה אפרגן, נעצר גם דנינו.
בשלב מסויים, כאשר העדויות נגדו היו
ברורות, ביקש משה להיות עד־מדינה ב־מישפט
הרצח. אולם פחדו מאורי מיזרחי
היה, כנראה, חזק יותר, ובעדותו נשמעו
סיפורים שלא תאמו את המציאות. בקשתו
לא התקבלה על־ידי המישטרה, והוא
הואשם בסיוע לרצח.
בבריחה מהכלא שימש משה כנהג.
יוסף יוסף, בעל המונית שנלקחה ב השאלה
והוחזרה ללא פגיעות, כשמפתחות
המכונית מונחים בתוך התא, סיפר כי
משה עצר כאשר ראה אור אדום ברמזור.
לתמיהתו של יוסף יוסף אמר משה :״אני
מקפיד לשמור על החוק!״
אמם של משה ויוסף מאמינה בחפותם
המלאה של שני בניה. לטענתה, אין זה
סביר שעם החינוך שקיבלו ממנה יסטו
בכלל מדרך הישר.
״סיבכו אותם, לא נתנו להם לחיות. ה־מישטרה
לא עזבה אותם, כל היום וכל
הלילה• האנשים מהעדה ההיא הסיטו אותם,
ומעל לכל, השוטרים, ימח שמם!
״שהוא יעשה מה שטוב לו. אם הוא
ברח, אז טוב שיברח. אם יתפסו אותו,
ירחם השם מה שהמישטרה תעשה לו !״

עמוס חנוך, יאירה
יסמין דסטדה קורן !

מיכתכו האחרון של כוזגלו מהכלא
״רגשי אהבתי לאמא ...

כית מישפחת מכורש בראש־־העין
״הייתי מחביא אותו

אל ת ק טר...
וסת ודא תתחרט
ה רב ה אנ שי םמצטע רי ם שלא ני סו.

כע תהם טו עני ם: אני כבר ״ז קן

אי לו היי תי צעיר יו ת ר היי תי מנסה

ובכן נסה !
הנך מוז מן ל שי ח ה על כו סקפהו תוו כ ח שגם
אתהמ סוג לליותר...
ב ת חי ל ת פברואר אנו פו ת חי ם

קורס רציני

ליועצי ביטוח חיים
למצליחים בקורס ומתחילים בעבודה :

הכנסה חדשית מכובדת
שרותי משרד ומזכירות

תיבנון קריירה וקידום.
פיקוח והדרכה אישית.

פנה עוד היום למנהל הסניף באזורך וקבע פגישה
ה הנ הלההמר כזי ת • ת״א, אגן־גבירול ,76 טל 255231 .־.03-254187,03
י חי ד ת תל־ א ביב נ יהודה הליי ,112 טל 282033 03נ תני ה: שדרות
בנימין ,4טל 22011 053 חי פ ה: דרך היס , 5טל 256307 .־255984 ,04־.04
ירו שלי ם: בן־מימון ,36 טל 33601 .־39815 ,02־ .02 באר־ שגע: הדטה
,46 טל 71382 .־32030 ,057־.057

במדינה
ד ר כי ח ״ ם
,יאחה ודע מ אד ד״

,,הדקוח ש 7ך הזא
אדם גועלי,,:
אמר השופט
הלקוח שלך הוא אדם י גועלי !״ אמר
השופט בנימין כהו לעורד־הדין יצחק בך
מנחם.
הלקוח של בן־מנחם לא היה אנס או
רוצח, ואפילו לא רמאי פשוט. הוא היה
רואה־חשבון, שהסתבך בעבירת־תנועה
פשוטה. אבל דווקא הוא הרגיז את בית-
המישפט הנכבד.
מסתבר, כי רואה־החשבון ישב במכוניתו,
במושב שליד הנהג, כאשר תינוק
על בירכיו. מכוניתו חנתה לצידה של
מכונית חונה אחרת, ולכן הפריעה למהלך
התנועה ברחוב הסואן.
״ככה יצא לי״ .מכונית אחרת עצרה
מולו, ונהגה אמר לו :״לא יכולת לחנות
ממש באמצע הכביש?״
רואה־החשבון הביט בו בזילזול ואמר:
״ככה יצא לי.״
נהג המכונית השנייה טרח והחנה את
ריכבו, ירד ממנו והציג את עצמו כשוטר.
הוא ביקש את מיסמכיו של רואה־החשבון.
אולם זח סירב לתת אותם .״מניין
לי שאתה שוטר? הרי אתה בבגדים אז רחיים

טרח השוטר, חזר לריכבו והביא עימו
את תעודת־השוטר. הוא הציגה בפני ה נהג
וחזר על בקשתו לראות את המיס־מכים.
רואה־החשבון מסר לו את תעודות
הרכב, אולם סירב למסור לו תעודות אח רות
בטענה, כי הוא אינו הנהג. הוא גרם

שת סוכנות ביטוח בע״מ

בעבירת התנועה, העז ועירער על הרשעה
זו בביודהמישפט המחוזי.
״שוטר, לא אומנת״ .עורך־הדין
עמד בעוז בפני התקפתם המשותפת של
השופטים בנימין כהן, אליהו וינוגרד ומשה
טלגם, וניסה לטעון, כי שני הצדדים, גם
רואה־החשבון וגם השוטר, היו עצבניים,
ומאחד שהשוטר דיבר בשפה קשה, התרגז
רואה־החשבון. ענה לו על־כך השופט
טלגם :״שוטר זה לא אומנת, והוא צריך
לדבר עם האזרחים בתקיפות.״
בית־המישפט דחה את העירעור ללא
נימוקים נוספים, ורק התלחש אם לדרוש
הוצאות למדינה מרואה-החשבון החצוף.
רק השופט וינוגרד פנה אל בן־מנחם ואמר
לו :״כל מה שאמרנו כאן נאמר נגד
הלקוח שלך, והיינו רוצים שתעביר לו
את הדברים ששמע. אנחנו שואפים למדינה
קצת יותר מסודרת ואדיבה, ורואה־

פרקליט כך־מנחם
״מניין לי שאתה שוטר?״
חשבון, כאדם אינטליגנטי, מצפים ממנו
להתנהגות יותר מתוקנת. זה שונה מה אדם
הרגיל, שממנו איננו יכולים לדרוש
אותה רמת־התנהגות.״

רווק ־ רווקות!

מי שפט
ראש 11911 בבת־ים

ה או ל פן ה אנג לי הרא שון גאהלה צי ע

״את גברת ואגי
גבר — ואגי יכול
להוכיח זאת

שעורי אנגלית מדוברת
ב־ 8רמות
ומיסודות ועד לשיחה שוטפת)
הלמודים באווירה אקסקלוסיבית, יתקיימו
במלון ״מוריה״ (לשעבר ,״גרנד-ביצ׳ ״)
ו/או בסמינר הקיבוצים.
הנחלת האולפן תארגן גם טיולים ומפגשים ללומדים.
פרטים נוספים: בטל 755595 — 414864 גם בשעות הערב).

בולם מדברים על הידוק החגורה.

| הונו צ ם

1313

מהדק או ת ה. הוא לו ק ח רק

7,200ל״י
ת מורת שטח פיר סו ם בגודל עמוד.

שופט כהן
״רציתי לקבור את פצחי !״
לו לחכות עד שחזרה אשתו, שהיתה עסוקה
בקניית עיתון. רק אז מסרו את המיס־מכים
לשוטר.
יש לשער, כי מצב־רוחו של השוטר היה
גלי עד סוער אחרי מיפגש זה, ואחרי
כמה מילים נוספות התרברב האיש ואמר :
״אתה לא יודע מי אני? אני רואה־חש־

בון !״
התביישתי כמה שקרה״ .על מילים
אלה עלה קיצפו של בית־המישפט.
סיפר השופט בנימין כהן, הנשיא התורן
של בית־המישפט המחוזי בתל-אביב :״יום
אחד אני הולך לי לתומי בירושלים, ברחוב
בן־יהודה, ובהיותי שקוע בשרעפים
מישפטיים חציתי את הכביש, כאשר
האור ברמזור אדום. ירושלים זה לא תל*
אביב, ומייד עצרני שוטר וביקש את תעו־דת־הזהות
שלי.
״התביישתי מאד על מה שקרה, וביקש תי
לשלם את הקנס ללא דיחוי. אך השוטר
חזר וביקש תעודת־זהות. כיוון שזו לא
היתד, מצויה תחת ידי, מסרתי לו את
תעודת־השופט. התבונן בה השוטר ואמר :
,אם אתה אישיות, היית צריך להתנהג
טוב יותר, כי אתה דוגמה לציבור.׳ רציתי
רק לקבור את עצמי באדמה באותו רגע.״
ואילו רואה־החשבון, לקוחו של עורך־
הדין בן־מנחם, לא רק שלא ניסה לכפר
על מעשיו, אלא התרברב במיקצועו, וכאשר
הורשע על ידי בית־מישפט השלום

״אילו היתד, אומרת לי שהיא מסרבת,
לא הייתי עומד כאן,״ אמר בשטף דיבורו
בחור צעיר ומתולתל, שניצב על דוכן העדים.
בנו
רוזנברג בן ה־ 30 הוא מלצר במלון
טל בתל־אביב. הוא נאשם על־ידי התובעת
שולמית אמיר בכך שביצע מעשה־סדום
ומעשים אחרים, שלא כדרך הטבע, תוך שימוש
בכוח ובאיומים, וכן בנסיון לגרום
חבלה לתיירת דושבקה רוסטובסקה, באוגוסט
.1977
דמעות בבן־יהודה. עדותו שטפה
וקלחה ללא מעצורים. לא סניגורו ולא
בית־המישפט הצליחו להתגבר עליה, ולבור
מתוכה את הבר מן התבן.
הוא דלה מזיכרונו את כל פרטי אותו
יום־בילוי ארוך, מאז פגש את דושנקה,
שאותה הכיר מעבודתו במלון, כאשר גמר
את עבודתו בשעה ארבע אחר־הצהריים.
הוא סיפר כיצד טיילו לאורך רחוב בן־
יהודה עד לבניין אל על, שם הסדירה
דושנקה את ענייני טיסתה ללונדון, בעוד
הוא מחכה לה. משסיימה, באה אליו ודמעות
בעיניה. היא אמרה לו כי טיסתה
נדחתה בימים אחדים, ואין לה די כסף
כדי לשלם עבור ימים נוספים במלון. הוא
ניגב את דימעותיה והבטיח לה להסדיר
את העניין עם מנהל המלון.
הוא הזמין אותה לבלות בבר, שבו
מבקרים רק אנגלים, כדי שתרגיש כמו
בבית• הוא עזב את הבר לרבע שעה, בע רך,
כאשר ניסה להשיג עבורה מישהה
להקלת כאבי־השיזוף שעליהם התלוננה.
אולם הוא כבר לא מצא בית מירקחת פתוח.
(המשך בעמוד )36
ה עו ל ט הז ה 2159

איו מצליחים הכדורסלנים
היווני] 1לגייס את עזרת
השוט*ים כדי לגבור נול
יריביהם במיג ושם הביתי?
שנשמעה השריקה האחרונה במישחק בין
יי אולימפיאקוס פיראוס ומכבי תל־אביב ולוח התוצאות
החשמלי באולם הפחים בפיראוס הורה על נצחון יווני
,77:79 לא שלט המכבי אולסי פרי בעצביו, והחל מסתער
לעברו של השופט הבולגרי, ארביג׳ן, בנסיון למחות
על החלטתו של השופט להעניק בשניות הסיום קליעות
עונשין לאמריקאי של הקבוצה היוונית, ג׳נקינס. קליעות
אלה חרצו את תוצאת המישחק.
אולסי לא הצליח להגיע אל השופט. הוא נהדף על-
ידי טבעת שוטרים ובאותה המולה אף ספג חבטה מאוהד
יווני שקפץ לקראתו מהיציע. חלפו כמה דקות עד ששקטו
הרוחות, אך שעה קלה לאחר מכן, בבית־המלון באתונה,
דאגו ראשי מכבי תל־אביב להזהיר את אולסי מפני
התנהגות דומה בעתיד.
בהתפרצותו כלפי השופט ביקש אולסי פרי לבטא את
הרגשת הקיפוח שליוותה אותו למראה התוצאה הסופית
של המישחק. אולסי, הזוכה במכבי תל־אביב למענקים
שמנים עבור כל ניצחון בזירת מישחקי גביע־אירופה, חש
עצמו, כמו שאר חבריו, כמי שנכנע לא רק לשחקני
אולימפיאקוס, אלא גם לשיפוט המזרח־אירופי.
מאמן מכבי תל-אביב, רלף קליין, נשמע מתון יותר.

הוא תלה את קולר ההפסד ביכולת הדלה של קבוצתו
ולא דווקא בשופטים. הרושם הוא, שאולי הפעם לא
״דפקו״ השופטים מבולגריה והונגריה את מכבי תל-
אביב בצורה קיצונית, אך למרות הכל כמה׳מהחלטותיהם
סייעו לאולימפיאקוס פיראוס לנצח. כך, למשל,
במסיבת הקוקטייל המשותפת לשתי הקבוצות, לאחר
המישחק, לא השתתפו שני השופטים. יו״ר מחלקת
הכדורסל של מכבי תל־אביב, עורך־דין שימעון מזרחי,
ניצל את המעמד כדי לומר בלעג :״אני רוצה לברך
גם את השופטים, אבל הם פשוט אינם נראים כאן .״הדב רים
עוררו את צחוקם של כל הנוכחים באולם המסיבות
של מלון חנדריס המפואר, שעל אם הדרך לנמל־התעופה
של אתונה.
בכל מקום אחר בעולם מכנים בשפה של בני־אדם
התנהגות מסוג זה של היוונים בשם ״שוחד״ .אבל באתונה
קוראים לזה ״דמי-כיס״ ,ידועים מקרים ששופטים
ממזרח־אירופה שבאו לשפוט באתונה מישחק בינלאומי
אחד, קיבלו ״דמי־כים״ בסך של אלף דולאר ל״כיסוי
ההוצאות״ .עבור שופטים מהמדינות הקומוניסטיות זהו
סכום עתק. הם יודעים מה מצפים מהם בתמורה.
השופטים אינם נותנים לכדורסלני אתונה ניצחונות
גבוהים, בהפרשים ניכרים ובלתי סבירים. הם מסייעים
להם פשוט לצבור בדיוק את מיספר הסלים שהם זקוקים
להם כדי לנצח את יריביהם בסיכום שני מישחקים או
במישחק בודד אחד.

אוויר ת טרור
ושיפוט ביתי
אז ומתמיד לא היה הכדורסל היווני מצטיין במיו־ייז
חד, אולם הדבר לא מנע מהקבוצות היווניות להגיע
להישגים נכבדים במישחקי גביע־אירופה השונים, וכל
זאת בזכות כמה גורמים שאינם שייכים ישירות להתמו דדות
הספורטיבית על המיגרש. הקבוצות היווניות נהנות
משיפוט ביתי מובהק, הנובע מאירוח יוצא־דופן שמוענק
לשופטים בעת שהותם לאורחי הקבוצות. ידוע שהשופטים
מקבלים דמי־כיס גבוהים מהמקובל, בילויים יוצאי-
דופן ומתנות יקרות־ערך. במיוחד עובדת השיטה הזו
על השופטים המזרח־אירופיים. אלה ממש מאושרים בכל
פעם שהם זוכים לקבל מינוי לנהל מישחק של קבוצה
יוונית.
גם האווירה באולמות איכה שיגרתית. בדרך כלל
המדובר באולמות מיושנים ובקהל קנאי, היושב בסמוך
לשדה המישחק ויוצר אווירה של לחץ על הקבוצות
היריבות. מבחינה זאת הדבר משמעותי הרבה יותר כאשר
הקבוצות היווניות מתמודדות נגד יריבות שאינן כה
מנוסות במישחקי־חוץ בגביע־אירופה.
וכך, עם שחקנים אפורים, שבתנאים רגילים לא היו
זוכים לעולם להגיע להצלחות מרשימות, רשמו הקבוצות
היווניות הישגים מזהירים. לקבוצת אולימפיאקוס פיראוס
היוותה ההופעה הראשונה בבית־הגמר בגביע-אירופה

הרוגז של אולם ן
פרצות של כדורסלן יווני לעבר סל מכבי, כשמאחוריו

פרי, שאינו רגיל למתרחש במישחקי הכדורסל באתונה,
שס מעניקנם השופטים המזרח־אירופאייס ניצחון בכל
מחיר לקבוצה הביתית, התחמם מהשיפוט העויין וניסה
בתום המישחק לדחוף את השופט הבולגרי ארביגץ.

לאלופות הישג גדול. היוונים הצליחו להעפיל לבית־הגמר
ולהימנות על שש הקבוצות הטובות באירופה, לאחר
שעברו בית מוקדם קשה ביותר. קבוצת אולימפיאקוס
שיחקה בשלב המוקדם בבית אחד עם אלופות סוריה,
צרפת ופולין. הסורים, כמובן, לא היוו יריב רציני לשאר
הקבוצות, ועיקר המאבק ניטש בין שלוש הקבוצות
מפולין, יוון וצרפת. כימעט מלכתחילה היה ברור שכל
קבוצה תנצח את יריבתה בבית ותנוצח במישחק חוץ.
מכאן שהתחזית הטבעית היתה, שיחס הסלים במישחקים
שבין השלוש יקבע את העולה לבית־הגמר. או, אז כבר
נשמעו הליחשושים שיד היוונים ׳תהיה על העליונה.
ואמנם, במציאות לא היו הדברים שונים. כדורסלני
אולימפיאקוס אירחו ראשונים את האלופה הצרפתית,
לה־ מאן, שהיא קבוצה מעולה. באווירת טרור, באותו
האולם שבו התארחה מכבי תל-אביב בשבוע שעבר,
ועם שיפוט ביתי מובהק הצליחו היוונים לנצח בהפרש
של 16 נקודות. שבועיים לאחר מכן אירחו הצרפתים
את היוונים והצליחו למחוק את הפיגור בנצחון בן 19
נקודות. אלא שהיוונים לא אמרו נואש. מכיוון שגם הם
וגם הצרפתים נוצחו בפולין על־ידי האלופה הפולנית,
הפך המישחק האחרון בבית, בו אירחו היוונים את
הפולנים, למישחק הקובע. היוונים היו זקוקים לנצחון
של 19 נקודות לפחות, והם השיגו אותו. הצרפתים
נשארו מחוץ לתמונה, וספק אם זעקת העיתונות הצרפתית
רבת ההשפעה תעזור להם הפעם.
גם הקבוצות הישראליות למודות נסיון מר במאבקים
עם קבוצות יווניות. במרכז השערוריות ניצב,
בדרך כלל, המאמן היווני, קונסטנטין מורצים, שיודע
בערמומיות לחמם את האווירה במישחקים וליצור לחץ
על השופטים. מורצים, מהמר ידוע מחוץ למיגרשי
הספורט, אינו זקוק להימור גדול במהלך המישחקים —
הוא נהנה משיפוט עויין לקבוצה היריבה ומאווירה חמה
במיגרש.

ההפסד של עשר נקודות בנעמן אמר שלקבוצתו לא
תהיינה בעיות בגומלין. קבוצת הפועל תל-אביב התארחה
באיצטדיון השיש הפתוח — אז עדיין מותר היה לשחק
במיגרשים פתוחים — ולא פחות מ־ 40 אלף איש באו
לחזות במישחק. הרכב הפועל תל־אביב כלל אז שחקנים
בין־לאומיים ותיקים ומנוסים, כרמי גוט, צבי לובצקי,
גרשון דקל ומרק טוחנשיין. כל נסיונות היוונים למחוק
את הפער עלו בתוהו. אבל היוונים הצליחו למשוך את
שעון הזמן כך, שהמישחק התארך עד כדי שלוש
שעות !תמימות. מזלה של קבוצת הפועל תל־אביב היה,
שהמישחק נערך במזג אוויר סוער, עם רוחות וגשמים,
והתוצאה בסיום ,54:60 ,עמדה לזכותה.
שנה לאחר מכן התמודדה פאנאתינאיקום אתונה עם
מכבי תל־אביב בשלב הראשון של גביע האלופות, ושוב
בהדרכתו של מורצים. מכבי תל־אביב, עם סטיב צובין,
חזרה מרוצה לאחר הפסד של שבע נקודות. המאמן של
מכבי, כאז כן היום, רלף קליין, לא הטיל ספק בנצחון
גבוה יותר של מכבי בגומלין. היה זה מישחק הבכורה
ביד־אליהו המשופץ והסגור, אבל התוצאה הסופית הותירה
טעם מר — מכבי ניצחה רק בהפרש של נקודה אחת
ועפה מהמשך המישחקים. האכזבה הגדולה ביותר באותו
מישחק התמקדה בסטיב צו׳בין, שבאתונה כה הצטיין
ואילו בגומלין כשל בכל אשר עשה. לימים נודע שהיוונים
פשוט שילמו לסטיב צ׳ובין ממון רב, כדי שיכשיל
את קבוצתו. דלף קליין מגלה זאת בספרו כדורסל,
שיצא לאור לפני כשנה.

עומד סילבר ומשמאל (מיספר )7נראה מוטי ארואסטי.
תשלום בסתר
ף* כיצת מכבי תל־אביב העפילה בשנת 1967 לגמר
בגביע־אירופה למחזיקות גביע, אך לא לפגי שעברה
גיהינום אמיתי בסלוניקי. לאחר נצחון מוחץ ביד-אליהו
על קבוצת אריס, בהפרש 30 נקודות, באו המכבים
לגומלין קל בסלוניקי, אך עד מהרה הבינו טל ברודי,
חיים שטרקמן, תנחום כהן־מינץ וחבריהם, כי היוונים
אינם מוותרים. שיפוט עויין, מישחק גס של שחקני
היריב והשלכת בקבוקים למיגרש ליוו את המכבים עד
לסיום, שבו נשמו לרווחה למרות הפסד בשיעור 20
נקודות.
ב 1971-התמודדה קבוצת הפועל תל-אביב עם פאנא־תינאיקוס
אתונה בגביע־אירופה למחזיקות גביע. את
הקבוצה היוונית הדריו אותו קונסטנטין מורצים, שלאחר

סוד כ מי ס
של ה טלוויזי ה
ף* שנה שעכרד! שוב בלעה קבוצה ישראלית לוקש
״ • יווני. קבוצת הפועל תל־אביב הוגרלה להתמודד
בשלב הראשון בגביע-אירופה למחזיקות גביע נגד אוליס־פיאקוס
פיראוס, המתודרכת על־ידי קונסטנטין מורצים.
התליאביבים, שניצחו במישחק הראשון ביד־אליהו בהפרש
19 נקודות, יצאו שופעי ביטחון לגומלין. אולם התמונה
באולם בפיראוס היתה שונה. אווירה לוהטת ושופטים
עדינים מרומניה ושווייץ ממש התעללו בדקות הסיום
בכדורסלני הפועל, שעם שריקת הסיום נוצחו ב־20
נקודות ונשארו מחוץ למישחקי גביע־אירופה. התעללות
השופטים בקבוצת הפועל בשנה שעברה היתד. כה בולטת,
עד שהטלוויזיה היוונית, מטעמים השמורים עימה, סירבה
לתת לטלוויזיה הישראלית את תצלום המישחק.
ייתכן שקבוצת מכבי תל-אביב, כדברי רלף קליין,
לא קופחה בשבוע שעבר בצורה קיצונית על-ידי השופטים
בפיראוס, שהרי השופט הבולגרי, ארביג׳ן, מוכר כיום
כאחד השופטים הטובים בעולם. אבל אין ספק שגם
בעתיד ימשיכו קבוצות ישראליות, כמו קבוצות אחרות
מאירופה, לאכול מרורים בגיהינום היווני.
השאלה היא מתי תתן סוף־סוף ההתאחדות הבין־לאו-
מית לכדורסל דעתה על כך.

המדינה היא בייבי פרטי
(המשך מעמוד )29
נורה לעברה טיל אנטי־מטוסי ישראלי
בשנת .1974
לאוריאל חפץ לא היה מושג מה זאת
באר נפט וכיצד היא פועלת. אולם כששמע
על הדליקה, שפרצה בבאר הימית, ועל
השתוללותה במשך כמה ימים מבלי שניתן
היה לכבותה התיישב אחרי שעות העבודה
בביתו, למד את הנושא והתחיל לשרטט
ולתכנן תוכניות.
כעבור כמה שעות צילצל לצבי דינש־טיין,
מי שהיה אז הממונה על ענייני ה נפט.
דינשטיין לא היה במישרד. חפץ הודיע
למזכירתו :״תגידי לדינשטיין שאו־ריאל
חפץ צילצל. אני רוצה להיפגש
איתו. יש לי רעיון לכיבוי הדליקה.״
הוא לא היה היחיד שצילצל והציע את
עזרתו. דינשטיין החזיר לו צילצול וביקש
לדעת מה הכשרתו .״מעולם לא ראיתי
שדה־נפט,״ אמר לו חפץ ,״ומעולם לא
הייתי מתחת לפני המים. לא ראיתי באר־

הציוד הדרוש לו ליצירת הדגם של המיתקן
לכיבוי באר־הנפט. מהחלקים שסופקו
לו בנה במו ידיו את המיתקן ש תוכנן
והיה אחוז קדחת לקראת ניסויו.
בניסוי הראשון, שנערך בטכניון, לא
פעל המיתקן כפי שרצה. הוא לא עמד
בלחץ. חפץ התאכזב, אבל לא נואש.
״חכו,״ אמר ,״אני אשכלל אותו מייד.״
הכישלון שיגע אותו. הוא לא היה רגיל
לכישלונות. תמיד היה מתפאר בכך שכל
המצאותיו, שתוכננו על הנייר, פעלו תמיד
ללא דופי בביצוע ראשון.
תוך יומיים הגיע חפץ לרעיון לשיב־לול
מתוחכם של המיתקן שהמציא. המיתקן
המשוכלל הובא למחלקה לאירודע־מיקה
בטכניון בחיפה. הפעם הצליח דד
מיבחן. המיתקן עמד בלחץ גדול פי כמה
מהנדרש. חפץ, שעבד תחת לחץ זמן,
כשהוא מבכה על כך ש״המדינה מפסידה
כל יום כסף,״ היה מאושר בהצלחתו. הוא
לא יכול היה לבטא את אושרו, נכנס למ־

חפץ כעת קבלת פרס ביטחון־ישראד
כעבור דקה: שבירת יד
נפט בחיי ואני מפחד לשחות. אין לי מוכוניתו
ודהר שעות רבות כמו משוגע
שג איך מכבים בארמפט. אבל יש לי עבר
במעלה במורד הכרמל.
טכני עשיר. אם יראו לי החומר ויציגו
בינתיים הזמינה חברת נתיבי־נפט מומ בפני
את הבעייה, אני חושב שאוכל לפתור חה אמריקאי לכיבוי בארות־נפט. האיש
אותה.״
דרש סכומים אסטרונומיים לביצוע המשימה.
הסכימו לכל תביעותיו. הוא כיבה את
המחאה הבאר בשיטה הפרימיטיבית של פיצוץ.
מהמצאתו של הפץ אימצו רק את הקטע,
לפני ה מוו ת
באמצעותו ניתן תוך כדי כיבוי להתחיל
לשאוב מייד מהבאר הכבויה מחדש.
פגי שו א ת חפץ עם האחראי לשדה
חפץ סיים את משימתו מבלי להגיש
י 1הנפט באבו־רודס. שוב היתד. השאלה חשבונות לנתיבי־נפט. רק אחרי התייעצות
הראשונה :״מה הכישורים שלך 1״
עם עורך־דין, התברר לו שהוא זכאי, על
״פר-0ביטחוך ישראל,״ השיב חפץ. ביק פי החוק, לאותו סכום שקיבל המומחה
שו לדעת מי יכול להמליץ עליו וחפץ נקב
האמריקאי שכיבה את הבאר. זאת כיוון
בשמו של יעקב מרידוד. כאשר פנו אל שהחזיקו אותו כל הזמן בעתודה לכיבוי
מרידור הוא אמר :״אם יש אדם במדינת־ * הבאר. אלא שהחברה הממלכתית סירבה
ישראל, המסוגל להתמודד עם הבעייה להיענות לתביעתו של חפץ, שבינתיים
הזאת, זהו אוריאל חפץ.״
רשם את הפאטנט הבלעדי שלו, לכיבוי
מייד הטיסו אותו במסוק לשדה־הנפט בארות־נפט בוערות, בכל העולם.
הבוער באבו־רודס. אחרי שסיידו מעל ה מאחר שזאת היתד. הפעם הראשונה, בה
באר הבוערת שאלו אותו :״נו?״ חפץ הקדיש תשומת־לב כה מרובה להמצאה ש ביקש
שיביאו לו את השירטוטים של לא בתחום הביטחון ולא לצרכי צה״ל, תבע
הבאר כדי שיוכל ללמוד ולחשוב על פית־ חפץ את חברת נתיבי־נפט למישפט. ה־רון.
הביאו לו את התוכניות. הוא הביט מישפט התמשך שנים. הוא הסכים לבסוף
בהן ופסק :״יש כאן טעות. הבאר לא יכו ללכת לפשרה, רק משום שלא נותרו בו
לה להיות בנויה כך.״ האנשים הביטו בו עוד כוחות להילחם. הוא החל לסבול מ כבמתעתע.
בדקו את השירטוטים והסתבר מצב בריאותי ירוד כתוצאה מפציעתוו בלהם
כי חפץ צדק: השירטוטים היו מוט מעלות. הוא הכיר במיגבלותיו והסכים —
עים.
בפעם הראשונה בחייו — להתפשר.
כעבור כמה שעות כבר היה הפיתרון
את ההמחאה עם הסכום עבור מאמציו
בראשו. הוא הגה רעיון לפיו ניתן יהיה לא
והמצאתו לכיבוי הדליקה באבו־רודם קיברק
לבצע את פעולת סגירת הבאר וכיבוי -לה רעייתו כשהיה כבר בבית־החולים ב האש,
אלא גם להמשיך מייד בשאיבה מאו מצב של גסיסה. זה היה בבוקר היום בו
תה באר עצמה. זו היתה המצאה מקורית איבד את הכרתו ולא התעורר יותר. עדנה
מיוחדת במינה. בעולם מקובלות שיטות חפץ ביקשה להראות לו את ההמחאה .״לא
שונות לכיבוי בארות־נפט, אבל אף אחת חשוב איך שזה נראה,״ אמר אוריאל ,״המהן
אינה מאפשרת הפעלה מיידית מחדש עיקר שזה ישנו.״
של הבאר שכובתה.
על פי בקשתו קברו אותו בחלקה ה אנשי
הנפט הישראלים פיקפקו בהמצ צבאית בהר הרצל ,״בין הילדים,״ כפי
אה. הביאו מומחי נפט זרים, שיבדקו את שנהג לומר. על קברו מותקנת מצבה כמו
רעיונו ואלה פסקו שכדאי לנסות את המ על קיברות כל חללי צה״ל.
צאתו של חפץ. חפץ שאל :״מה התקציב
מאז נפצע לא הביע אוריאל חפץ חרטה,
שעומד לרשותי?״ השיבו לו :״אין בעייה
אפילו במילה אחת, על שהתנדב למיבצע
כספית ביכלל. זה שווה כל סכום.״
בו נפצע בפצעים שהביאו למותו .״אם
הוא חזר צפונה ושכר חדר במלון רמת־ כבר להיפצע ולמות,״ אמר לפני מותו,
אביב. ישב שם שלושה שבועות כשהוא
״אז מוטב כבר שזה יהיה בפעולה קרבית.״
שקוע בטראנס של יצירה. תוך כדי כך
אוריאל חפץ מת באותה דרך בה חי.
אלי תכור 1
כבר החל להזמין מבתי־מלאכה שונים את

במדינה
(המשך מעמוד )34
כיוון שהשעה היתד, כבר מאוחרת, הציע
לה לבוא אליו. הוא לקח מונית, שילם
עבורה 50 לירות, והם עלו יחד לדירה
שבה התגורר. בסלון ישבו בעלת־הבית,
ושתי בנותיה. הבת הצעירה, פיטפטה עימד,
כמה מילים באנגלית, ואחר־כך התכבדו
במעדנים, שהגישה בעלת־הבית, וחזו בתוכניות
הטלוויזיה עד לסיום השידורים.
בעלת־הבית הביאה סדינים נקיים, והציעה
עוד מיטה בחדרו של בנו, והם נכנסו
יחדיו לחדר.
למבוגרים כלבד. אם עד כה אי-
אפשר היה להפסיק את שטף־דיבוירו של
רוזנברג, הרי כעת החל מגמגם, נשתתק,
נראה נבוך ואפילו הסמיק.
״שמנו ידיים אחד על השני, היא לטפה
את חזי ואמרה שיש לי גוף של שחקן־
כדורגל וידיים של פסנתרן.״ הגיחוכים,
שנשמעו מהקהל, הסבו את תשומת־לבם
של השופטים לכך כי האולם מלא בני־נוער,
והם ציוו על הנוער לצאת את האולם
למשך העדות. ההצגה היתה מוגבלת
למבוגרים בלבד.
בנו המשיך וסיפר כיצד הדליקו סיגריה,
ישבו ודיברו על עתידו, והיא הציעה ש בחור
חכם כמוהו ילמד מיקצוע אחר, ולא
יבזבז את חייו על מלצרות. אולם ״אני
אמרתי לה שביחסים בין גבר לאשה, לא
צריך להיות דוקטור או פרופסור.״
הוא המשיד להסתובב סחור־סחור, וניכר
היה עד כמה קשה לו לדבר על העניינים
האינטימיים. השופטים, שקצרה רוחם, החלו
לוחצים אותו ושואלים שאלות מדריכות.
גם סניגורו, מיכאל גנם, ניסה לעזור
לבית־המשפט ולקצר את ההליכים.
״היא הורידה בעצמה את חולצת־הגולף
שלבשה, נכון ששמתי עליה יד,
אך לא היתה לי כוונה רעה.״
היא אמרה כי היא מתאהבת בקלות,
ויש לה אופי חלש. לכן ביקשה ממנו שלא
יתעלס איתה, כי יהיה לה קשה לעזוב
אותו ואת ישראל .״אז הנחתי לה ועברתי
למיטה השנייה. אבל היא חזרה למיטתי
ושאלה אותי אם אינני כועס עליה, ואמרה
שהיא מבינה אותי בתור גבר.״
עכשיו שואל הסניגור חד וחלק :״באת
איתה במגע אוראלי?״
״כן, אבל רק לזמן קצר, והיא זו שיזמה
זאת.״
״האם עשית בה מעשה סדום?״
״חם וחלילה, איך אני אעשה דבר כזה?
בכלל לא שכבתי איתה, רק גמרתי בין
רגליה !״
המישטרה העירה אתי רוזנברג בבוקר.
דושנקה נמלטה מהחדר בלילה והתלוננה
במישטרה, וכך החל העניין מתגלגל.
אי־אפשר להיפטר. אין לו הסבר
מדוע נמצא דם על הסדינים הנקיים. אין
לו גם הסבר לאנחות־הכאב ששמעה בע־לת־הבית
באמצע הלילה. הכל היה פשוט
ונעים. בילוי שנעשה בהסכמת שניהם.
הוא לא שכב איתה, מכיוון שלא רצתה
בכך, אך כל השאר נעשה בהסכמה הדדית.
בית־המישפט הכריז על הפסקה. זו היתד,
העדות האחרונה בתיק. עדותה של דוש־נקה
נגבתה בפני שופט לפני יותר משנה,
לפני שעזבה את הארץ, והוצגה לפני בית־המישפט.
בעדות זו מתואר רוזנברג כ־חיית־אדם.
אותו בחור צנוע ומתולתל,
שהסמיק כאשר נתבקש לתאר על דוכן־
העדים יחסים אינטימיים, תואר בעדותה
כמיפלצת אימתנית, מטורף־מין אלים•
מאז פגשה אותו במיקרה בפתח־המלון
אחרי־הצהריים, רדף אחריה, בניגוד לרצונה,
וכאשר לחש על אוזנה :״את גברת
ואני גבר, ואני יכול להוכיח לך את זה,״
החלה פוחדת ממנו.
אולם לא היתד, כל דרך להיפטר ממנו.
הוא חיכה לה בפתח מישרדי אל על, וממש
נדבק אליה. כל הדרך ניסה ללטף אותה
ולנשק את לחיה, ואחר־כך הציע לה ללכת
למקום שם ישמעו מוסיקה של אלוויס.
כאשר יצאו מהבר הזמין טכסי. היא חשבה
לתת לו להיכנס ראשון למונית, ואז
לטרוק את הדלת וללכת. אולם הוא משך
אותה בזרועה, והיא מצאה עצמה יושבת
לצידו במכונית. כבר שם התחיל למזמז
אותה, אולם היה חושך, היא לא הכירה
את הסביבה ולא ידעה מה לעשות.
כאשר עצר את המונית לרגע, כדי לק נות
עוד בקבוק-יין וסיגריות, ניסתה לברר
היכן היא, ורצתה כי הנהג יעזור לה,
אולם הוא לא הבין את האנגלית שבפיה.
לבסוף הגיעו לדירתו של רוזנברג, שם
(המשך בעמוד )46

עם־ישראל כולו ראה אותה במשך 25
דקות תמימות על מסך הטלוויזיה. שחק נית
אחת ומכשיר טלפון אחד מילאו את
המסך. היא עשתה זאת בחן, בקלילות
ובאמינות, ועם־ישראל שאל את עצמו:
מי זו בכלל רחל הדר?
ובכן: היא שחקנית, מאד יוצאת־דופן,
מאד מיוחדת. פניה עדינות, שתי צמות
מעטרות את קודקודה, ושלושים שנותיה
אינן ניכרות עליה.
רחל הדר היא אם לאלמה בת ד,4*,
לדיאה בת ה־ 3והיא אשתו של העיתונאי
בני הדר. לפני שנישאה לו, הכירו אותה
בחוגי התיאטרון והקולנוע כרחל פאנט.
גם בשכונת ילדותה, בשיכון הפועל־המיז־רחי
שביד אליהו, הכירו אותה כרחל
פאנט. אך מכיריה מהשכונה אינם צופים
בטלוויזיה מטעמי דת.
רחל פאנט, מילבד היותה שחקנית שהפכה
בדלילה מפורסמת, היא גם סיפור
של בחורה שנולדה וגדלה בבית חרדי,
שאותו עזבה והלכה לרעות בשדות זרים.
השדות נראו לה והיא נרשמה ללימודי
מישחק בבית אולפנו של ניסן נתיב,
זהו סיפורה של בחורה שהפכה חילונית,
אחרי שמרבית שנותיה עברו עליה בסביבה
חרדית מאד.
היא לבושה בסיגנון שנות השלושים;
שמלות רומנטיות וסוודרים קצרים, גרביים
שחורות ונעליים שטוחות. תמיד היתה
לבושה כך.

על מרזב
לחדר
^ סרט הקצר 11 שיחות טלפון (ראה
י*י שידוד) שגילה אותה לעם ישראל היא
נראתה על המסך כששיערה מפוזר, והיא
לבושה ג׳ינס מקופלים וחולצות הודיות
רקומות ומתחתן חזייה קטנטנה, שגילתה
גוף חטוב להפליא. בחייה הפרטיים, רחל
הדר אינה לובשת עד היום מיכנסיים
וכשהיא הולכת לים, היא עוטה על גופה
בגד־ים שחור שלם בסיגגון של בגד ריקוד.
בסירטו של אבי כהן היא היתה בחורה
תל־אביבית טיפוסית. רחל, בחייה הפר טיים,
היא בחורה מאד לא תל־אביבית
ומאד לא טיפוסית. היא בחורה מיוחדת
במינה החיה בעולם של זכוכית, שדרכו
היא רואה את כל העולם וכל העולם
רואה אותה. אך קשה לחדור דרך הזכוכית
על־מנת להגיע אליה.
היא מאירת פנים, קולה צרוד, חושני.
היא עוברת מנושא לנושא בקלות, מקשיבה
למוסיקה ומחליפה תקליט אחר תקליט.

היא אוהבת מאד את שתי בנותיה הפעו טות
שנולדו בארצות־הברית, לדבריה:
״הלידות ניקו לי את הראש.״ על העובדה
שבעלה ירש ירושה המאפשרת למישפחה
לחיות ברווחה מבלי להיות מוטרדת בעניינים
כספיים, היא מספרת בפשטות, לא
באי נוחות, לא בהתפארות, כפי שהיא
מספרת על העובדה שילחתיה החלו מבק רות
השנה בגן. היא מספרת פרט זה,
כדי להסביר מדוע היא כה בררנית בתפקידים
המוצעים לה, מאז שהתחילה לבוא
למבחנים.
אך סיפורה של רחל מתחיל הרחק
מעולם הסרטים, ועל כך היא מספרת:
״גדלתי בבית חרדי. אבי הוא רב, אך אינו
מתפרנס מכך. לדבריו, מתורה לא עושים

היד. צה״ל חזק יותר!״ כעבור כמה ימים
פרצה מילחמת יום־הכיפורים.
אחרי המילחמה נסעה מישפחת הדר
לארצות־הברית, שם נולדו אלמה ודיאה.
הם התגוררו בניו־יורק, ורחל למדה בסטודיו
למישחק של יוטה האגן. בדרך-
כלל עורכת המורה הדגולה שני מיבחנים.
במיקרה של רחל, הספיק מיבחן אחד.
אחרי תקופה ארוכה בניו־יורק, עברה
המישפחה הצעירה להתגורר בבית כפרי
ביער ליד וודסטוק. שם, בין הנחלים והעצים,
מצאה רחל את השלווה .״טיילנו
ביער. בני גמר את כל הספריה, ואני

כשחזוה משיעורי
המישחק, התגובה
לחדרה דרו החלון

חיה לחות
שהבת משחקת
והילדות קטפנו תפוחים. בין בית לבית
הפריד הר, ופיתאום שמעתי את השקט.״
לפני שנה חזרה המישפחה ארצה. כיוון
שמצבה הכלכלי שפיר, החליטה רחל שלא
לחפש עבודה בתיאטרון. היא נתנה לילדות
ולעצמה זמן להתרגל למקום־המגורים הוד
דש-ישן, ורק אחר־כך ניגשה למיבחנים.
את המיבחן הראשון עברה בהצלחה,
וקיבלה תפקיד ראשי בסרט פרקש, שצילומיי
נידחו בינתיים. גם את המיבחן
השני עברה בהצלחה, וזכתה בתפקיד
הנערה בסירטו של אבי כהן. היא
ניגשה למיבחן השלישי וגם אותו
עברה בהצלחה. הפעם היא משתתפת ב־סידרה
בת 20 פרקים על תולדות הישוב,
כשבכל סידרה היא מגלמת דמות אחרת.

כסף, לכן הוא מעניק שעורי גמרא חינם
ועובד למחייתו במישרד החקלאות. הוא
חובש כובע ויש לו פיאות. לכבוד שבת
הוא לובש חגורה מהודרת. מצד אחד
הוא לא אומר הלל ביום העצמאות ומצד
שני שירת בצבא, כי הוא מבין שאנחנו
מדינה קטנה הזקוקה לכל חייל. למעשה,
הוא נופל בין שני הכיסאות.
״אמא הולכת עם פיאה. היא אשה חר דית,
אך יותר פתוחה מאבי. יש לי עוד
אח ואחות, שניהם דתיים. למדתי בבית־יעקב
עד גיל ,12 אחר־כך בבית־ספר תל פיות
ושנה אחת בקיבוץ חפץ־חיים של
אגודת־ישראל. לא החזקתי מעמד זמן רב
בבתי־הספר. כשהגיע זמן הצבא הצהרתי

חסה־ הננרא
שאני דתית, זה היה מובן מאליו, כי הייתי
דתית ובבית לא הרשו לי ללכת לצבא.
לי עצמי זה לא היה איכפת. אחותי, לעומת
זאת, ממש בכתה שירשו לה, אך אבי
אסר.״
הכפירה הראשונה

הדר אצל ניסן נתיב ונהג ללוותה לביתה,
סיפר כי בכל פעם שרחל הגיעה הביתה
אחרי השעה עשר, היא נהגה לטפס לחדרה
שבקומה השנייה בעזרת המרזב ועץ סמוך,
כדי שבני־הבית לא ירגישו כי שבה בשעה
כה מאוחרת.
״בסטודיו, לעומת זאת, כן עוררתי תשו-
מת־לב. אני כל החיים לובשת סמרטוטים.
עכשיו זה באופנה, אבל אז, כשכולן לבשו
מיני, זה היה יוצא־דופן. ככה התלבשו
הנערות החרדיות, ואני לא ניסיתי כלל
לשנות את סיגנון־הלבוש שלי, ולהיות
כמו החברים החילוניים שלי, היה חשוב
לי להישאר אני ולעשות הכל בדרכי
שלי. לא הייתי מורדת, לא בעטתי. חיפשתי
משהו שאמצא בו אח עצמי.״

ספרת רחל :״בערך בגיל 15 הת־וודעתי
לעולם החיצון. הרגשתי שמה
שאני מקבלת בבית, לא מספק אותי. הרגשתי
שאני רוצה דברים אחרים. צריך
להבין, החינוך הדתי הוא כל־כך עמוק,
הרי אסור אפילו לקטוף פרח בשבת. החוקים
בחינוך הזה הם מרגע לרגע אינם
מותירים זמן לשאול מה ולמה. אלא שאני אהבה התחלתי לחשוב.
״הדת לא מילאה אותי כמו שהיתר,
בלי נסיון
צריכה, הבנתי שזה לא זה. הכפירה הראשונה
שלי היתה בהליכה לתיאטרון. מאוד
אם כנ ערה חרדית לא היה הקשר
התרגשתי. אני זוכרת שזה היה מחזה 1י 1עם בני המין השני מוזר בעיניה,
איטלקי שהוצג בהבינזה. זה עניין אותי, מביך, קשה?״לא היה בכיתה גבר־חלומות
והלכתי לראות עוד ועוד הצגות. התיאט שהסעיר אותי. לא קרה לי משהו בתוך
רון תפס אותי. פיתאום התחלתי לחשוב: משהו. לא התאהבתי פיתאום. הקשר לא
אולי גם אני יכולה לעמוד על הבמה הביך אותי. להיפך, אני תמיד אמרתי
ולשחק ו
שמפני שאין לי ניסיון בנושא של בינו־
״יום אחד ראיתי ברחוב מודעה שניסן לבינה, ולא עשיתי את זה אף פעם,
נתיב עורך מיבחנים לביודהספר שלו הרי שבסצנות־אהבה, הדמיון שלי עושה
למישחק. אפילו לא ידעתי איך קוראים את זה יותר טוב מאשר אילו היה לי
מחזה ובכל זאת באתי, נבחנתי והתקבל ניסיון.
תי. כשעשיתי את כל הדברים האלה,
״באמצע השנה השלישית הרגשתי ש שהיו
בבחינת איסור חמור עבורי, לא הרגשתי
שאני עושה משהו אסור. אומנם אני בשלה לצאת לשוק החופשי. קיבלתי
עשיתי הכל בחשאיות, כדי שלא ידעו הצעה מהקאמרי ועזבתי את הסטודיו. שיבבית,
פשוט לא רציתי לפגוע בהורי. חקתי בחלום ליל קיץ בתפקיד של מש בעצם,
אין לי, ולא היה לי יחם רע לדת. רתת, וקיבלתי ביקורות טובות, זה היה
הרי הדת אינה אשמה בכך שלא הצליחה נעים, כי זה לא היה תפקיד גדול, שבו
רואים אותך. זה היה תפקיד שאם את לא
לספק אותי.
״הלימודים היו אחרי הצהריים ובבוקר עושה אותו טוב, פשוט לא רואים אותך.
למדתי לבחינות הבגרות. הייתי מגיעה
״אחר־כך שיחקתי אצל גיורא גודיק,
הביתה בשעות סבירות, כך שלא עוררתי בהצגה בשם יום האבא, שנכשלה. מאוחר
תשומת־לב.״
יותר החלפתי את מיכל בת־אדם בתפקיד
הבמאי אדם שפירא, שלמד עם רחל אמיליה בבית ברנרדה אלבה.

)עד היום מקפידה רחל על דיני־כשרות
במיטבחד. והיא אומרת :״יש דברים ש פשוט
אי-אפשר להשתחרר מהם.״ לעומת
זאת, במישחק היא מסוגלת להשתחרר
עבור כל תפקיד. אחרי שהוצג פירטה
הקצר בטלוויזיה, כימעט ודאי שרחל הדר
תהפוך שחקנית עסוקה מאד — אם תחליט
המישפחה להישאר בארץ, ולא ליטול את
מטזדהנדודים ולנסוע שוב לשנים אחדות
לארצוודהברית.

״שם התיידדתי מאד עם הלן קופילו־ביץ
,,זיכרונה לברכה. הייתי מסתובבת
איתח בלילות. רק מי שבא לצוות עם
שבע שחקניות יודע כמה קשה להתיידד
עם אחת מהן. עם הלן זה היה קל. היא
היתד, אישיות מיוחדת במינה.
״אחר-כך לקח אותי דויד לוין להצגה
בקץ הימים של הזז בהבימה. הזז אמר
לי :׳כך בדיוק ראיתי את בריינלה.׳
הצגתי האחרונה בארץ היתד, התיקווה
האחרונה של רחוב נחמני, בתיאטרון
חיפה.״
מה אמרו הוריה החרדיים על בתם
שיצאה, כביכול, לתרבות רעה?״ אבא לא
ידע. אמא גילתה, כאשר הגיע הביתה
מיכתב שהודיע לי על אחת המילגות
שבהן זכיתי. היא היתד, במתח עצום ופחדה
שאבא שלי יגלה את הסוד הנורא. לא
רציתי שהיא תסבול, לא רציתי לסבך
אותה. קמתי, לקחתי את הדברים שלי
ועזבתי. אחר־כך אבא שלי ידע. הוא הת אכזב.
לא הייתי הבת שהוא רצה שתהיה
לו. תקופה מסויימת לא היו בינינו קש רים.
אחר־כך, לאט-לאט.״
ומתי חדלה רחל הדר מלהיות
דתית? ״בהצגה של גיורא גודיק. עד אז
הייתי בקאמרי, ואז לא היו הצגות ביום
שישי. פעם, כשהצגנו בירושלים, והייתי
צריכה לנסוע בשבת, כדי להגיע להצגה
בזמן, אז בשביל לא לחלל את השבת
ביליתי בבית-מלון ירושלמי עד צאת השבת.
בהצגה של גודיק היו הצגות ביום
השישי. מרוב שנבהלתי מהעובדה שאני
נוסעת בשבת, הדלקתי סיגריה, וכך חטא
גרר חטא.״
לפני כארבע שנים החליט המחזאי יוסף
בר־יוסף לכתוב כתבה על רחל פאנט
לעיתון במחנה, איתו היה בני הדר, אז
צלם העיתון. הוא צילם, הקליק הוליד עוד
קליקים, ורחל אינה שוכחת אותו גליון
ראש־שנה חגיגי. לא רק מפני שאחר־כך
התחתנה עם הצלם, אלא גם בגלל העובדה
שבאותו גיליון הופיעה כתבה גדולה, שה כותרת
שלה היתה :״דדו: מעולם לא

137

מאתו ההצלחות המבתיעות שר נמה
^׳ בחרו שמו אדם

שלמו גיאולוגיה ושתיתן אותה ונם האמנות
החושנית ב״נישואיתעוובח מאושוים׳
קול, נם ג׳ון פייק — הקוריאני האמריקאי
שהוא נביא אמנות־הווידאו, התופסת את
מקומו של הציור על הבד בסירטי־טלווי־זיה.

להריץ
א מנו ת
בטבע
!ף* בר באותה תערוכה התחיל ברזל
להריץ את קדישמן לבמה הבינלאומית
וכלל בתוכנית הדוקומנטה סרט הסוקר את
יצירתו של קדישמן בטבע. זאת בשל קש ריו
של ברזל עם עוצרי אותה תערוכה
סלקטיבית, הקובעת אחת לארבע שנים
את ההירארכיה של האמנים העכשוויים.
שנה לאחר מכן — בביאנלה ,78 עלה
קדישמן סופית על מפת האמנות הבינלאומית
עם פרוייקט הכבשים ישלו.
מה הפלא שלרבים מתאמנים הישראלים
נראה שקשר עם ברזל פירושו כמעט הצלחה
בינלאומית.
אחרי הדוקומנטה, הוזמן ברזל על-ידי
העיריה הקומוניסטית של פירנצה, לשמש
יועץ לתערופת־הענק של קרוון, שנפרשה
על־פני שתי ערים באיטליה — פראטו
ופירנצה. הקטלוג שנעשה בעריכתו ובעיצובו
כולל 240 עמודים זניכתב במשך

^ אמנון כרזל קשר הדוק לתערוכות
• ההצלחה של שני אמני־פיסגה ישראליים:
מנשה קדישמן ודני קרוון.
ההיסטוריה של האמנות שופעת דוגמות
של דמויות שעמדו מאחרי הצלחתם של

אנעים והשפיעו על כיוון עבודתם, כמו
כהנווילר וגרטרוד שטיין לגבי עבודותיהם
של פיקאסו, ברק ומאטים, בתחילת המאה,
או פגי גוגנהיים לגבי מאכס ארנסט ה־סוריאליסט
ויג׳קסון פולק, שהוא הבולט
בין ציירי המופשט הניו־יורקים.
הפעם הראשונה ׳שהשתתפות ישראלית
בביאנלה של ונציה עוררה הדים בינלאומיים
,׳שכמותם לא ידעה ישראל בעבר,
היתד. תערוכתו של דני קרוון בשנת
.1976 שנתיים מאוחר יותר היה זה מנשה
קדישמן שהרעיש את הביאנלה. אם הצלחית
התערוכות היא גם תוצאה של אירגון,
כתיבת תיאוריה מבוססת, עריבת קטלוג
וקשר לאמצעי התיקשורת, הרי שלא מעט
,אשם׳ בכך אמנון ברזל. רבים מאנשי האמנות
בארץ טוענים שקרוון זכה בהערכה
בעולם מאז הביאנלה של ,76 מפני ש־סיגנוביו
השתנה — נעשה הרבה יותר
מודרני והקטלוגים שלו מציגים תיאוריה
שקשה לדחותה.
בקטלוג יקר־המציאוית של תערוכת ה־דוקומנטה
77 שנרכש בקאסל שבגרמניה,
נכלל לראשונה מאמר של מבקר אמנות
ישראלי, שהוזמן אישית לכתוב בו. ה־דוקומנטה
היא תערוכת היוקרה הבינלאומית
לאמנות בת זמנינו, המציגה את הזרמים
העכשוויים הייצוגיים ביותר באמנות.
מאמרו של ברזל נשא -את הכותרת ״אמנות
העשוייה מחומרים של טבע וזכרו־נות״
.אותה דוקומנטה היתד, גם המקום,
שבו נוצר שיתוף פעולה מאד יוצא־דופן
בין ברזל לבין אלילי-ו־,אמנות האוונגרדית,
כמו ג׳וסף בוים הגרמני, שהוא הכהן ה־

ארבעה חודשים. בתיאוריה המפורטת בו,
עומד ברזל על השימוש באלמנטים של
טבע, כמו מים זורמים, אור שמיש ודשא,
ביצירות אמנות, מול השימוש באלמנטים
טכנולוגיים כמו קרני־לייזר. נוסף לכך,
עומד הספר על הקשר בין יצירתו של
האמן למקורות -ההיסטוריים של המקום
שבו גדל.
אמנון ברזל מוזכר כימעט בכל ראיון
שנתן קרוון בשנתיים האחרונות :״כמבקר
אמנות ידוע באיטליה הסכים אמנון
לשתף איתי פעולה והיה מעורה בכל
ההחלטות האמנותיות שלי. נוכחותו היתד.
מאד חשובה לי. היה -מישהו שאפשר לשבת
אייתו בשעות הקטניות של הלילה, אחרי
שעברנו את כל הגיהנום של הבעיות. הטכניות.
זהו מבקר אמנות שמשתתף ביצירה
ולא שופט אותה מלמעלה״ .בעיק־בות
התערוכה הוזמן ברזל לייעץ בהקמת
מוזיאון לאמנות מודרנית בפראטו (עיר
הטכסטיל והתיאטרון־המודרני שבאיטליה),
ובאירגון מחדש של הביאנלה לגרפיקה
של פירנצה.
אחרי התערוכה בפראטו ופירנצה הוז מן
להשתתף בכנס של 48 מבקרי־אמנות
׳חשובים באירופה, שהתקיים במולטה־קטיני
•שבסוסקנה (עיר־נופש בין פירנצה -ופיזה).
״היתד. זו הזדמנות לדבר לפני מבקרי־

גדול של האמנות המושגית והפוליטית.
שיחותיו של ברזל עם בוים נכללות ב־סיפרו
העומד לצאת לאור, בין עשרים
וארבע שיחות עם כוכבי האמנות הסופר־מודרנית
כמו ויטו אקונצ׳י היוצר תמונות

אמנות חשובים באירופה על הרעיון שלאמנות וטבע ולהגניב גם דברים על עבודות
של אמנים ישראלים״ ,אמר ברזל.
בביאנלה 78 שימש ברזל מנהל אמנותי
מטעם מדינת ישראל. הביאנלה היא תערו־כת״אמנות
דו־ישנתיית הנערכת בוונציה
ובה טשיתתפות 30 מדינות שונות, כשלכל
מדינה ביתן משלה. בחירת האמן והעבודה
שתייצג את ישראל היתה נתונה לשיקולו
הבלעדי של ברזל. הוא בחר את קדישמן
ועימו את פרוייקט הכבשים המפורסם, שהפך
יצירית האמנות המדווחת ביותר ב־
׳אמצעי־התיקשורת הבינלאומיים. ההעזה
להציג כבשים כיצירת אמנות ולהפוך את
הביתן הישראלי דיר הכולל ריחות וקולות
של בעלי־חיים, הפכה את העבודה מדוברת
ביותר בביאנלה. עוצר -הדוקומטה אמר
אז :״האמנות המודרנית העכשווית לעולם
לא תשכח את הכבשים״ .ואילו ה־אובזרבר
הלונדוני כתב :״אילו היו מחלקים
פרסים, היו נותנים השנה פרס רא־שיון
לא 8ן הישראלי מנשה קדישמן.״

חינוך ל א מנו ת —
חיגוך ל סו ב לנו ת

שוושה נחרים

מדת לפני גיוס, וחנן בן ה־.13

יצירות הטבע המקוריות של אמנון
הם גילת היפה בת ה־ ,18 העד
״זאת לא תיאוריה, אלא יצירות מקוריות.״

^ עיון הכבשים של קדישמן הוא
מימוש קיצוני של אותה תיאוריה ה 1
מעניינת
את אמנון ברזל הפונה אל הטבע׳
אל שימוש בחומרי הטבע, כדי לעשות
מהם יצירת־אמנות .״בעוד שבעבר
שימש הטבע כמודל לאמנות, כנושא להעתקה
או להתרשמות, למשל — מתבונ־

6380*3:

היועץ שר קרוון

בנמל ונציה, בעת הכנת תערוכתו של דני
מאז עומד
קרנון בביאנלה, בשנת .1976
אמנון ברזל מאחרי הפרוייקטים של האמן בכל תערוכות־היוקרה שלו באירופה.

נים בעץ ומציירים אותו, כעת באה הפניית
— האמנים יוצאים אל הטבע ויוצרים
בו יצירות אמנות בחומרים של הטבע. לא
מתבוננים בו מרחוק, כי אם: נוגעים בו.״
לכנס ׳שנערך על־ידי הנהלת הביאנלר.
לפני התערוכה, הוזמנו יכל המורשים לאמנות
של שלושים המדינות המיוצגות בה,
כדי לקבוע את נושא הביאנלה. הנושא
״מן האמנות אל הטבע״ לא הוצע אלא
על־ידי אמנון ברזל, והתקבל פד. אחד.
היתר, זו הסכמה די נדידה לגבי כנס שמשתתפים
בו עשרות תיאורטיקנים שלכל
אחד מהם רעיון השונה מזה ישל יחברו.
״מעניין לראות עכשיו,״ מחייך ברזל,
״שאותו נושא ׳שכתוב אצלי בטיוטת הדיונים
בעיפרון, מתנוסס על ה׳גישרים ו־המיבנים
של ונציה, כשאני מטייל ברחובותיה.״

כל אדם הוא אמן, ברגע שהוא מצהיר על
עצמו ׳שהוא כזה ופועל כאמן.
התיאוריה אינה. ממציאה יצירות ׳אמנות.
קודם ישנה היצירה, אחר־כך באה התיאוריה
ומסבירה איותה. יאף פעם אין הביקורת
מקדימה את האמנות.
בזווית הראייה המיוחדת שלו, יוצר
האמן עובדה שלא תמיד מסוגלת להיות
מועברת לציבור באופן שלם, אלא אם כן
בודקים מהם הקשרים ישלה לאמנות, לאמן
ולחיים. האמנות היא אבסלוסיבית באותה
מידה שכל מי ׳שרוצה לקרוא ספר שייך
למועדון האכסלוסיבי ישל אנשים שיודעים
לקרוא. וכאן ניכנס הנושא של חינוך לאמנות.
מלמדים לקרוא, אבל לא מלמדים

המארגן של קוישמן

עם הפסל מנשה קדישמן, שהציג כבשים
כיצירת־אמנות, וזריצקי, בן
ה־ ,85 שהציג בשנות העשרים בירושלים פרנת ארץ־ישראליות בצבעי מיס.

להסתכל. ציריך ללמד לחשוב דרך הראייה.
יצירת האמנות מדווחת על המציאות
וכשאנחנו מבינים יאותה, אנחנו מבינים
יותר את חיינו, את החברה שבה אנו
חיים ואת הזמן שלנו. יותר מזה — החינוך
לאמנות לא יחייב להיות חינוך ליצירתיות.
לא צריך לחישוב שכולם יהיו ׳אמינים.
זהו חינוך לסובלנות ובעצם, חינוך
להבנת הצדק שיל הזולת. מפני שניסיון
להבין יצירת אמנות זה הניסיון להקשיב
לזולת ובמרבית הימיקרים להבין: אותו,
אפילו אם מתנגדים לו. מכאן שהחינוך לסובלנות
פירושו חינוך לדמוקרטיה. ואני
אומר היום שהעוול הגדול שנעשה כאן
הוא באי־הקדשת מאמצים או מחשבה ל־

מסכיו־ אמנון ברזל :

אני חושב שאמנות משקפת את החברה,
היא ראי למציאות. ומאחר שהמציאות
משתנה תמיד, האמנות משתנה איתה. לא
רק הסיגנון האמנותי, אלא גם הכלים ה־אמנותיים,
במקום אותו צבע ישמן על
בד, שהוא החומר המסורתי באמנות, אפשר
להשתמש בכל הומר המצוי בהישג ידו
של האמן — מצמייג ,׳איו מיספר של מכונית
ועד כבשים. האמנות לא יכולה, לדעתי,
לעבוד בשיגרה. האמן הוא אדם שעוצר
רגע וחושב כל פעם מחדש על
המוסכמות, על המושגים הקיימים בחברה
ועל עצמו. לכן הוא גם חושב על האמנות
בציורה ישונה. אני מקבל לחלוטין את התפיסה
של התיאורטיקן האימריקאי סטיינ־ברג
שאומר — ״כל אמנות היא אודות
אמנות״ .במילים אחריות — יצירת אמנות
מתייחסת לאמינות: להיסטוריה של האמנות
ולשאלה מיהי.אמנות. האמנות האופיינית
לזמן שלנו איננה דומה לאמנות ש נעשתה
בעבר, אלא היא משתמשת בכל
האפשרויות שהחברה נותנת לנו היום.
אם זה עבודות טכנולוגיות, או עבודות
שדומות לשלטים, ואם אלה עבודות הנובעות
מתוך המושגים של הברה דמוקרטית
ומתירנית. בחברה מתירנית מותר
לעשות יותר, לכן גם המחשבה מרחיקת־לכת
יותיר ומעזים ׳לעשות יותר. במאה
הקודמת לא היו מציגים כבישים כיצירת
אמנות, אבל אחרי אמנים כמו מרסל דושיו
שקבע, ישכל מה •שמוצהר עליו כעל אמנות
הוא אמנות והציג אסלת בית״שימיוש, מציגים
כבשים. הבחירה של האמן, זוהי ה אמנות
שלו ׳ולבחירה הזאת צריכה להתלוות
תיאוריה. מדוע תיאוריה י — מפני
שיליצירת אמנות אנחנו לא באים עם
העין בלבד, אלא עם כל מה שאנחנו
יודעים על האמינות, על האמן, על החברה.
הידע קובע את השיפוט. כך נישפטת
היצירה באופן הכי אובייקטיבי, הכי
מדוייק. מפני שאין כאן קאפריזה של
מוצא-חן בעיני או לא, אלא עובדות כמו
היסטוריה של אמנות, מציאות חברתית
ואינפורמציה על האמן. הערך ישל המלאכה
— ידיעת הטכניקה של הציור, עשיית י 1מראהו המייוחד של אמנון ברזל מושך את תשומת־ליבם של הרבה
קיו ייפה או הטעם בבחירת ׳צבעים — הולך
י-ייי -י י ״ ציירים שפוגשים בו. כך, למשל, נראה ברזל בעיניו של הקריקטוריסט
ומאבד את חשיבותו. המוח מעניין יותר.
מרסין הולט. אמנון ברזל הוא מוסד־של־איש־אחד באמנות בת־זמננו.

חינוך לאמנות, שיל נוער. האמנות לא
יכולה להתקיים על ריק, היא צריכה קהל
ואם לא מחנכים יאת הקהל להקשיב לה,
הרי -שהוא מחמיץ את האפשרות להבין
יותר את המציאות ואת עצימיו. האמינות
מלמדת לא לחשוב בשאבליונוית ויש לזה
השלכות פוליטיות לגבי קיומנו המיוחד
בארץ יחד עם הפלסטינים. חינכו אותנו
לחשוב בשאבלונות ואין פלא שמרבית
האנשים הקרובים לאמנות המודרנית־חדש־נית
הם בעד חשיבה מחדש לגבי יחסינו
לפלסטינים. יזהו -יעניין של פתיחות —
האפשריות לעצור לרגע ולבדוק יאת הדברים
מחדש. וכך אני עושה קפיצה מאד
רחוקה ואני חושב שהיא גם מאד קרובה.

ריח של
ארץ־ישראל
זך* הזנחה של החינוך לאמנות איננה
יי 1מיקרית, מפני ׳שהאנשים שהנהיגו כאן
וקבעו את המדיניות היו דיור הדינוזאורים
שהגיע ממיזרח ׳אירופה. דור שלא היה
מקורב למושגים של תרבות, אלא אולי
לתרבות שיבטית־יהודיית. עניין החינוך
נראה להם זיר ולא יפעם ׳אנחנו שומעים
מכל מיני אנשים, שכל עולמם מצטמצם
בין הכיפה ובין הגמרא, בין ב״ת־הכנסת
לדגים הממולאים שיל האמא, טענות של
זילזול לגבי ״התרבות המיובאת הזאת״,
כשהמדובר הוא יעל אמינות מודרנית שאיננה
מכילה אלמנטים שוביניסטיס־לאו־ימיים.
וזוהי סתימות המוח הטוטאלית, מפני
שאותם אנשים לא מבינים ׳שאין עניין של
מיובא. למעשה, כולנו חיים בחברה המערבית
לפי אותם מושגים, וההסתגרות בתוך
כיתות זוהי חזרה אל הגיטו. אני לא חושב
שאמנות ארץ־ישראל היא אמנות שמראה
חמור, גמלים, דקלים וכיפות של בתים.
ילא היום. זה היה נכון לגבי שנות ד,־,20
כשהמטרה הייתה להביט בארץ הזאת ולהיאחז
בה. אותה ׳תמימות עזיבה אותנו
מזמן. היום אנשים מוכנים לדבר על ציור
מופשט של זריצקי כציור ארץ־ישראלי,
בגלל היאור המיוחד ישבו, הרגישות ה־מסויימת
והשקיפות של הצבעים, אבל בסוף
ישנות זד 40 התנגדו לכך בחריפות בטענה
שזהו ציור ״מופשט מיובא״.
ובהקשר לכך: בשנת , 1904 במאמר שהופיע
בעיתון פאריסאי על תערוכתו של
סזן, ניכתב :״אדון סזן מעז לקרוא לקיש־קוש
הציבעוני ׳שלו — נוף. הברביר הזה,
שבוודאי לא ראה מעולם ציור, יהרוס את
התרביות הצרפתית. ציור כזה יגדל לנו
דרייפוסים חדשים.״

עד ב&ך־ הסברו של ברזל.

בד בבד עם העניין שהוא מגלה בעבודותיהם
של אמגים חדשניים העוסקים
בטבע ׳ובחיפוש אחר השורשים שלהם בנוף
שבו גדלו, קיימה אצלו זיקה חזקה
מאד, לשורשיו שלו בארץ.
מישפחתו של ברזל היגיעה לארץ גד
מי׳זרח־יאידופה באמצע המאה שעבירה. היו
אלה חסידים שנתפשו למושג הקבלה ו יצאו
להגשים חלום — להג״ע לארץ־
(המשך בעמוד )46

אמבטיה עם בת־אודן
עושה לי את היום(וגם את הערב)
רגל אחת, ד^ל שניה ואת בפנים. איזה תענוג, הקצף עשיר,
דך ונעים, והריח ־ ריח אורנים. את מרגישה רגועה ונינוחה,
בל טרדות היום נעלמות.עצמי עיניך ותני לבת־אוח לפנק
אותך. החליקי ידיך על פני גופך, חו שי כיצד עורך נע שה רך
וענוג למגע. חמ ש ד קו ת של טבילה ב א מב ט עם ברדאורו
מרגיעים את גופך, ממריצים את דמך ואת רעננה ורגועה.
אמבטיה ע ם בו ד או ת עו שה לך יום נהדר. אמב טיה
עם בו ד או ת עו שה לך לילה טוב.

קבלת מודעות
לבל העיתונים
במחירי המערבת
דרושה פקידה /טדפוניסטית

סירסו אידי אל
אנו גביריל 118 תל־אגיב
(פינת אנסוקולהקי)
יילסון ל2711ג7118 ,גג

להתקשר לחנה, טלפון 03-243386

כלי-נגינה
גיטרות — אקורדיונים
פסנתרים — אורגנים
מיתרים — חלקים

ה שאלה
* תי קוני ם
* מכיר ה

א. גינצבורג, אלנבי 48ת״א
פינת רח׳ גאולה, טלפון 57773־03

ה עו ל ם הז ה 2159

שיחר
צל״ ש
איבוק וטע ט31
0לתסדיטאי אבי כהן, על שני ה־מערכונים
קומת־ע — קומת־קרקע (יום
חמישי. 1.79 ,ח) ,שהצטיינו ברעיונות
מקוריים, בטעם טוב ובמידה של איפוק,
שהם נדירים מאד ביצירה הטלוויזיונית
המק1רית בישראל.

טלוויזי ה

המליאה סערה ־ או המילחמה האמיתית היווה סמויה

הקרב שמאחר• הקרב

ף* צניעות היא בעוכרי הטלוויזיה הישראלית. היא מחפשת
י 1בקדחתנות חומר מרתק בחו״ל — בעוד שהחומר המרתק
ביותר מונח תחת אפה ממש, ואפשר למלא בעזרתו שעות
ארוכות של שידור, חינם אין־כסף.
לא דרוש אלא לצלם את ישיבות מליאת רשות־השידור,
ולהעבירן לאומה בשידור חי.

ה מ אפי ה
ה שמאלנית

טוטו יערי
הטוטו שריתק בשבוע שעבר את הטלוויזיה:
האם יגיע אהוד יערי לקאהיר
או לא 1
יעדי יצא לפני שבועיים על חשבונו
לאירופה, וביקש לשם כך חופשה. העילה:
לאסוף חומר לספר שהוא עומד לכ תוב
על המשא־והמתן בין מצריים וישראל.
אולם ערב נסיעתו ביקש יערי מדובר
רשות־השידור. ,משה עמירב, מדליונים
של הרשות, שאותם נהג בשעתו לחלק ב־

שדרן רביב * לוושינגטון מצריים, כששהה שם. עובדה זו עוררה את
ההשערה שהוא מתכוון להמשיך מווינה,
שאליה הגיע, לקאהיר, אם יאשרו המצרים
את כניסתו.
למנהל מחלקתיהחדשות, חיים. יבין,
הבטיח יערי כי אם אכן יגיע לקאהיר,
יודיע לו על כך טלפונית.
אולם בבניין הטלוויזיה רווחה הדיעה כי
הפעם נתקל יערי בקשיים, במשימה שקבע
לעצמו. בעיני המצרים, הזמנת כתב
של הטלוויזיה הממלכתית של ישראל היא
אקט פוליטי מובהק, בעל משמעויות רבות
במצריים ובעולם הערבי, ונראה כי במצב
הנוכחי של המשא־והמתן אין הם מוכנים
לכר•

ך שבוע פערה הטלוויזיה סביב ישיבת המליאה, והמדינה
• י כולה חזתה במחזה מן היציע. מאחר שהטלוויזיה עצמה לא
שידרה את המאורעות, נאלץ הקהל לעקוב אחריהם באמצעות
העיתונות. אולם זו נתנה רק את המאורעות שעל פני השטח.
היא לא הבחינה במאבקים הנסתרים במעמקים.
גיבור המאורע היה הפרופסור יוסף בן־שלמה, דתי בלי-
כיפה, שנתמנה על־ידי שר־החינוך־והתרבות חובש־הכיפה כראש
המועצה הפדגוגית, אחרי שהנחה תוכניות דתיות בטלוויזיה.
בן־שלמה הלך בדרך הקלה כדי לעורר רעש ולהשיג פירסום.
הוא בחר בשעיר־לעזאזל :״המאפיה השמאלנית״ בטלוויזיה.
במהלך הדיון הפליט הפרופסור (המומחה לרזי הקבלה) כלפי
יהודית (״ג׳ודי״) לוץ (מתחרז עם ״אמוץ״) ,מנהלת המחלקה
לתוכניות הסברה ומדע כי יש קונסנזוס על כך שמנחי עלי כותרת
הם בעלי דיעות שמאלניות.
לוץ לא הספיקה להשיב. במקומה קפץ מוטי קירשנבוים גבה־הקומה
ומהיר־זזלשון. הוא קרא לעבר הפרופסור שיש קונסנזוס על
כך שהוא היה מנחה גרוע של מורשה.
בחדר השתררה דממה של תדהמה. ההתקפה של מוטי הממושקף
הייתה אישית וחריפה. אמנם סברו הכל כי דברי בן־שלמה
לא היו בסדר, והכל ידעו שהוא היה מנחה גרוע. אך במליאת
הרשות הוא יושב כנציג־ציבור, כביכול, ולא כמנחה. ואילו
קירשיבוים משתתף בישיבות רק כעובד הרשות, מבלי להיות
חבר בה. איך מעז עובד לתקוף נציג־ציבור?
נראה כי בן־שלמה הגה בשאלות אלה במשך כמה דקות,
כי תגובתו איחרה לבוא. כעבור כרבע שעה חזר ותקף את לוץ,
בטענה כי מנחי עלי כותרת הם אכן שמאלנים. הוא התכוון,
בעיקר, ליעקוב (״יענקלה״) אגמון.
ג׳ודי לוץ היא אשה תרבותית ונחמדה, והיא התייצבה
להגן על אנשיה. היא השיבה לפרופסור כי דיעותיהם הפרטיות
של המנחים אינן מעניינות אותה, כל עוד אינם מבטאים
אותן בתוכנית. ואת זאת אינם עושים.
על כך השיב הפרופסור כי אין זה נכון. לדן נעלבה ושאלה
אם אינו מאמין לה. הפרופסור הנזעם השיב, כשהוא סמוק־פנים,
כי אינו מאמין לה.
ברגע זה קם הפרופסור ראובן ירון, יו״ר הרשות, להתערב.
הכל סברו כי הוא עומד להגן על לוץ, הן כג׳נטלמן והן כיו״ר,
האמור להגן על עובדיו המותקפים על לא עוול בכפם. נראה כי
כד חשב גם יצחק לבני, מנכ״ל הרשות, שישב דומם והמתין
להתערבות היו״ר.

מאבק עד חו״ל
המאבק על שלושת המקומות, העומדים
להתפנות בחוץ־לארץ, מגיע לשיאו.
כמה מעובדי הטלוויזיה והרדיו מתחרים
על אחד התפקידים הבאים: כתב הרשות
בוושינגטון, במקומו של אלי ניסן ; כתב
הרשות בבון, במקומו של !מיכאד קר־פין;
והכתב בלונדון, במקומו, במקומו
של מיכה לימור.
בין אותם שהגישו את מועמדותם: ה כתב
לענייני מיפלגות, דן רכיב; הכתב
לעניינים ערביים, אהוד יעדי ; עורך
מבט שני, שימעון טפל ר ; הכתב הפרלמנטרי,
נחמן שי; ושלושת כתבי ה רדיו
שלום קיטל, מיכאל דק ואיתן

אלמו;.

נראה כי רביב יזכה בוושינגטון, וקיטל
באחת משתי הבירות האירופיות. בעל הסיכויים
הרבים ביותר לבירה האחרת באירופה
הוא שימעון טסלר. נחמן שי ייצא
מהמירוץ, אחרי שיקבל, כפי הנראה, מינוי
כדובר המישלחת הישראלית באו״ם
(ראה ידיעה נפרדת).
* עס מרכזת מערכת עלי כותרת, אורית
שוחט.
העולם הזה 2159

גם עיתונאית, גם אשה וגם נציגת המערך. מזועזעת כולה, בכל
שלוש הפונקציות שלה, היא שאלה את אנשי הטלוויזיה איך
הם ממשיכים לשבת בשקט, כאשר מטיחים בפני לוץ עלבונות.
זה היה האות. אנשי הטלוויזיה, ובראשם מוטי קירשנבוים,
קמו ונטשו את הישיבה בזעם. בדרכו אל הדלת קרא מוטי
לעבר יצחק ליבני, שהוא נשאר יושב כדי להגן על כסאו.

מנכ״ל ליפני
למה נשאר יושב?
מאותו רגע הפכה התנהגותו של ליבני מוקד הפרשה. מדוע
נשאר יושב י
הרמז של קירשנבוים היה ברור: ליבני מתקרב לסוף תקופת־הכהונה
שלו. אין זה סוד שהוא רוצה לכהן תקופה נוספת.
אין זה גם סוד שרבים בקואליציה רוצים להחליפו בקומיסר
פוליטי של הליכוד או הדתיים. מוטי רמז שליבני רוצה למצוא
חן בעיני הליכוד, וכי משום־כך נמנע מלהגן על עובדיו. היתה
זאת דקירה של פגיון חד.
הסיבה האמיתית להתנהגותו של לימי, להבדיל מהתנהגותו
של קירשנבוים, נובעת מן ההבדל באופיים של השניים. ליבני
הוא אדם רגיש, מופנם, שקט מטיבעו ואיטי בתגובותיו. קיר־שנבוים
הוא מהיר־מענה וחריף־לשון, המצטיין בספונטניות.
כאשר התחוללה השערוריה, המתין ליבני להתערבותו של
ירון. כאשר ירון לא הגן על לוץ, היה ליבני מתערב, מן הסתם,
לולא התקפתו של קירשנבוים עליו וקריאת־האתגר שלו. אחרי
זה שוב לא יכול היה ליבני לקום ולצאת אף הוא. אילו עשה
כן, הדבר היה נראה ככניעה לתכתיב של קירשנבוים אוייבו.
לפני שנתיים הצביע ליבני נגד קבלת קירשנבוים לתפקיד
מנהל התוכניות בטלוויזיה. טענתו העיקרית: ארנון צוקרמן,
מנהל הטלוויזיה, משועבד לקירשנבוים, ואם יקבל קירשנבוים את
התפקיד, הוא יהיה למעשה מנהל הטלוויזיה.
באותה הצבעה נוצח ליבני. בעזרת קולו של צוקרמן, אויבו,
זכה קירשנבוים במיכרז. מאז קיימת מילחמה לא רק בין ליבני
וצוקרמן, אלא גם בין ליבני וקירשנבוים.
כיום רוצה צוקרמן, שהוא ידידו של שימחה ארליך, לסלק
את ליבני ולבוא במקומו. אם לא יצליח בכך, ביגלל התנגדותו
של מנחם בגין, חותר צוקרמן לפיתרון חילופי: לבטל ביכלל את
תפקיד המנכ״ל, כך שמנהלי הטלוויזיה והרדיו יהיו כפופים
במישרין לוועד־המנהל.
יתכן כי צוקרמן אינו ער לתוצאותיה של מהפכה כזאת, אם
אכן תבוצע (לשם כך יש צורך בתיקון החוק) .פירוש הדבר יהיה
כי יו״ר הרשות, ראובן ירוו, שהוא שליח פוליטי מובהק וקומיסר
של הוגי הימין של הליכוד, יהפוך׳ מנכ״ל הרשות בפועל.

ה קו מי ס רי ם
ב אי ם

עייר קירשנבוים
על מה יש קונסנזוס?
אולם היו״ר נתון במצב עדין. הוא איש ארץ־ישראל השלמה,
אך אנשי הליכוד תוקפים אותו בטענה כי הוא נכנע מדי
לשמאלנים. על כן, להפתעת הכל, לא הגן כלל על לוץ, אלא
הפליט כמה מישפטים חסרי״משמעות על הצורך לבדוק את
העניין. כאשר התערב מוטי קירשנבוים שוב, צעק ירון לעברו
ותבע ממנו, כעובד הרשות, שלא להפריע.
בשלב זה נעורה בלה אלמוג, חברת המליאה. ככל חברי
המליאה, היא יושבת על תקן כפול ומשולש. במיקרה זה: היא

^ י ר שנ כוי ם לא הסתפק במכה שהנחית על ליבני בעת
\ /טריקת הדלת. הוא המשיך בפעולה, הפעיל את ועד־העובדים
נגד המנכ״ל, על שזה זנח את תפקידו והשתמט כביכול ממילוי
חובתו להגן על עובדיו.
לימי נעלב עד למעמקי נפשו. הוא מתגאה בכך שהתייצב
להגנת עובדיו פעמים בלא־ספור. מייד אחרי גמר ישיבת־המליאה
דאג לפרסם הודעה פומבית, שבה הגן על לוץ וגינה את ההתקפה
עליה. למחרת היום פירסם הודעה שניה, ברוח דומה.
אך כאיש־תיקשורת ידע ליבני כי הידיעה הראשונה היא
המשפיעה על הציבור. במילחמה בין קידשנבוים ובינו, נחל
כישלון טאקטי.
המגוחך בפרשה כולה הוא שגם קירשגבוים, מי שהיה מפיק
התוכנית ניקוי ראש, וגם ליבני חשודים במידה שווה על ממשלתי
הליכוד, שרבים מראשיו היו שמחים להחליף את שניהם בקו־

מיסרים נאמנים וצייתניים.

רנטו את יעדי או את פאט? * מכונה
שאיו דה הופכין * עוד ש התנדבות
בטלוויזיה * הגונדודה תשוט באיירוויזיון
• חש׳של של מי?
בישיבת הוועד־המנהל של רשות־השידור,
שנערכה בשבוע שעבר, דנו חברי הוועד בתביעת
אירגון בני־ברית נגד הרשות על 10 לירות,
כפיצוי על כתבתו המפורסמת של אהוד יערי
על פיצוץ הבית בגדה.
יועצה המישפטי של הרשות, עורך־הדין נ תן
כהן, הציע כי הרשות תטען בבית־המישפט כי
לבני־ברית אין מעמד מישפטי, ולכן יש לדחות
את התביעה. חבר־הוועד אהרון פאפו התנגד
לכך, ודרש כי הרשות תודה באשמה ותשלם
את עשר הלירות, וגם ״תפטר את אהוד יערי״.
חבר הוועד־המנהל, העיתונאי דניאל (״דני״)
בלוך, ניסה להרגיע את פאפו, וטען כי יערי הוא
עיתונאי מוכשר, ולא עשה כל רע.
״אז אולי צריו לפטר אותי 1״ שאל פאפו באירוניה.

לשיקולו,״ השיב לו בלוך.

• המצאח זרוקה
אחד האנשים הפוריים בטלוויזיה הוא המהנדס
אריה מודצ׳ינוכסקי, אשר יצר כמה המצאות
טכניות והמציא כמה פטנטים, המקלים על עבודת
הטלוויזיה והחוסכים כסף רב לרשות־השידור.
לאחרונה המציא מולצ׳ינובסקי מכונת־כותרות
חדישה ומשוכללת, הצמודה למחשב, וזכה בהוק רה
רבה עבור המצאתו זו. אולם התברר כי בבניין
הטלוויזיה אין מקום למכונה זו, והיא מוטלת
עתה כאבן שאין לה הופכין.

דים חיוניים: הקריין עודד (״דדי״) כן עמי
והכתב החדש, ד״ר דויד ויצטום.

בן־עמי הוא עובד־רדיו המכהן במשך יומיים
בשבוע גם כקריין בטלוויזיה. ויצטום עובד על
פי חוזה מייוחד ברדיו. לאחרונה הודיע איתן
אלמוג לשניים, כי הוא אוסר עליהם להמשיך
ולעבוד בטלוויזיה, וכי ידאג לכך כי לא יקבלו
שכר עבור עבודתם בטלוויזיה, אם ימשיכו לעבוד

ויצטום עדיין לא החליט מה לעשות, אולם בן־
עמי עומד להופיע בשבוע הבא במבט, בהתנדבות.

#חוקדים סרי־צה״ר
ראש אכ״א הקים לאחרונה ועדה בת שני קצינים,
כדי לחקור את המצב בגלי צה״ל.
בין היתר חוקרים הקצינים עובדים בתחנה,
ועיתונאים המסקרים את הרדיו.

+שעווו״ת הננ״ו חוק
לפני יותר משנה שכרה רשות־השידור בניין,
הסמוך לבניין הטלוויזיה -והקרוי בית חפצדי.
הכוונה היתד, להעביר כמה מחלקות לבית חפצדי,
כדי להקל על מצוקת הדיור שבבניין הטלוויזיה.

ס נזסומימה רנד אוץ
נראה כי קיטעי״הביניים בין השירים השונים
באירוויזיון יהיו קטעי פנטומימה.
בדרך כלל נהוג בכל תחרות של אירוויזיון
להציג את זמרי הארץ, העומדים להופיע, בסרטונים
קצרים המצולמים בארצותיהם. אולם ועדת־

חבר־ועד פאפו
— ולשלם 10ל״י

18. 1

יום רביע•
• שאלה של זמן (.)5.30
את מאיר שלו מכירים כולם —
הוא המצחיקן מהטלוויזיה, חסידה
המושבע של ירושלים
ושונא תל-אביב. את-אביו,
יצחק שלו, מכירים רק יקירי
ירושלים. הבן ינחה את התוכנית
והאב יהיה גיבורה, בעיק-
בות ספרו, ילד היה בירושלים.

הא1א של
ודאיר שוו
התוכנית תתרכז בשכונות הירושלמיות
הוותיקות, בהן יטייל
יצחק שלו, יפגוש את הנשר
שאותו העריץ בילדותו —
פוחלץ כמובן — הנמצא ברשותו
של הפרופסור אמוץ זהבי.
הילדים המתחרים ישמעו
את טעמי המקרא ויקבלו שיעור
בעזרה־ראשונה. דפנה ערמוני
תשיר את שירו של יוסי
שריג אור וירושלים.

• על אדונים ומשרתים
8.00 הערב הופכת
הסידרה למשעשעת. חבר הפרלמנט,
אשתו, המשרת הראשי
הדסון והטבחית גברת ברי-
ג׳ס יוצאים לחופשה. המשרתים
משתוללים בבית, יחד עם
משרתי השכנים. בעיצומה של
ההילולה, כשהשמפניה נשפכת
כמים והחוגגים עוטים בגדים
של האדון והגברת, נכנם לפתע
לחדר בן האדון, ג׳יימס, השח קן
סיימון ויליאמס. ונראה שעולמם
של המשרתים מתמוטט
עליהם. אולם ג׳יימס מסתלק
מהחדר וחוזר, כשהוא לובש
את בגדי המשרת האדסון, והחגיגה
מתחדשת. אחר־כך הוא
מנסה, כמובן, לפתות את המשרתת
שרה.
• מוקד 0.30 עורך
ומנחה מוקד, טוביה סער, הוא
אישיות טלוויזיונית מרשימה
בהופעתה החיצונית. אולם נראה
כי סער כה מתרכז בהופעתו
בפני המצלמה, עד ש אינו
עוקב אחר מהלך הראיון
ואינו צד את הסקופים שבדברי
מרואייניו. דוגמה לכך היה הראיון
עם מזכ״ל ההסתדרות
•ירוחם משל. כשאמר משל כי
בעיית הבעיות היא השיכון,
לא קלט זאת סער ולא נתן
למשל לפתח את הנושא. בשא-

האירוויזיון הישראלית החליטה להיות מקורית
יותר, ולהטיל על פנטומימאים ישראליים, ברא שותו
של יורם בוקר, להכין קטעי פנטומימה
המתאימים לכל ארץ.
בתחילת השבוע צולמו לנסיון חמישה קטעים
כאלה, ביניהם הקטע שיקדים את הופעת הנציגים
מאיטליה, שבו מציג בוקר בפנטומימה שיט
בגונדולה.

1אין ש נו לנן־עזו׳
עקב בעיות של תקנים ומינהל לקוי ברשות־השידור
עומדת מחלקת החדשות לאבד שני עוב42

רמפוד והעולם התחתון
10.20 הפרק האחרון.

מלבד רמפול יש בסרט עוד
שני כוכבים: צעיר הנאשם
ברצח וכובעו של רמפול.
לאחר הצרות של רמפול מהשבוע
שעבר הוא שמח שהוא
מוזמן להופיע שוב באולר ביילי.
פקיד הלישכה הנרי מפנה
את תשומת ליבו של רמפול
לכובע המרופט שלו ומציע לו
להחליפו לפני שהוא נכנם
לדיון. רמפול נדהם בגלותו שהיוזמה
להחלפת הכובע מקורה
לא רק בהנרי אלא גם בשופט

כדורסל: גילעדי
שעה 8.00

מודם

נראה כי פרשת מנהל הטלוויזיה בערבית יוסף
בר־אל והמישטרה עדיין לא הסתיימה. אחרי
שעובד הטלוויזיה, יעקוב למדן, שהתלונן על
בר־אל, קיבל מיכתב מהמישטרה כי תלונתו נדחתה,
הוא הגיש בתחילת השבוע לפרקליט המדינה,
גבריאל בך, עירעור על החלטת המישטרה.

• ו ק 818ודו
קרע חמור התגלע בין אגודת העיתונאים בירושלים
לבין מועצת עובדי הטלוויזיה, בעיקבות
הבחירות החדשות לאגודת העיתונאים.
על פי התקנות מתחלק ועד אגודת העיתונאים
בן תישעה החברים, לחמישה חברי העיתונות
הכתובה וארבעה עובדי רשות השידור.
לוועד נבחרו ארבעה עובדי רדיו ואף לא אחד
מעובדי הטלוויזיה, ומועצת עובדי הטלוויזיה
מאיימת להחרים את האגודה אם המצב לא ישתנה.

מישחק

8.00 הערב חגיגה לאוהדי
הספורט. שידור ישיר מיד-
אליהו של מישחק הכדורסל
בין מכבי תל־אביב לבין בו־סאנה
סאראייבו מיוגוסלביה,
במיסגרת אליפות אירופה בכדורסל.
את המישחק יתאר
אלכם גילעדי. אולם בשידור
זה יהיה חידוש מסויים. לפני
תחילת המישחק, המתחיל ב־
,8.30 יוקרן סרט קצר בן 10
דקות, שאותו הפיק עורך־מיש־נה
של מבט ספורט, אורי לוי :
פרופיל של לו סילבר, שחקן
נבחרת הכדורסל של מכבי
תל־אביב. זה יהיה רק סרט
ראשון בסידרה על כוכבים ואנשים
שמאחרי הקלעים של
אלופת אירופה בכדורסל, אשר
לא ׳רק האסטרולוגים אלא גם
אוהדיה בטוחים כי היא תיקח
את האליפות בשנית.

סטאוסקי והאץ ,

11 #׳ו עוז עו וווח״ה
כתב יערי

השבוע

בית־המישפט העליון. רמפול

למרות שהרשות משלמת סכום של כמה מאות
אלפי לירות לחודש כשכר דירה, עדיין עומד
בית חפצדי ריק, ואיש אינו יודע להסביר מחדל
אירגוני זה. עתה גם נודע כי בית חפצדי נבנה
במימון ממשלתי עבור עולים חדשים. למרות
זאת הצליח בעל הבניץ להימנע מלהשכירו לעולים,
ולקבל תנאים נוחים ביותר מרשות־השידור.

להודות באשמה —

יום החיש

שאדה: שדו
שעה 5.30
לה האחרונה לא לחץ סער על
משל, כדי שיפרט את איומיו
ביחס לשיתוק המדינה, דברים
שהיו זוכים לבטח בכותרות
למחרת היום.

נפגש עם אחיו של הנאשם ועם
עורך־הדין, ואלה מנסים לשכנעו
להודות בשם מרשו ולבקש
הקלה בעונש בטענה של חוסר
אחריות למעשים. לאחר שרמ־פול
נפגש על לקוחו הוא
משוכנע שהלה אומנם קשה
תפיסה ומגמגם, אך חף מפשע
ואינו מפגר. בבית־המישפט
מצליח רמפול לשכנע את
חבר המושבעים בצידקת מרשו,
אך שימחת הניצחון נמהלת
בסופו־של־דבר בעגמת־נפש.
לסידרה זו אין האפי אנד.
הפתעה לכל מי שאינו מצטער
על סיום סידרה זו: החל מה שבוע
הבא, אם לא יהיו שידורים
מיוחדים שישנו את לוח
המישדרים, למסך יחזרו סטאר־סקי
והאץ׳ ,וזאת בניגוד לטענת
הטלוויזיה, שהסרטים של
סטארסקי והאץ׳ אזלו.

19. 1

21. 1

22. 1

23. 1

יום רא שון

יום שני

יום שלי שי

20. 1

שבת

יום שי ש׳
• הצריך! של תמרי
3.1(0כאשר העבירו את
התוכנית מסע בין כוכבים מהיום
השישי ליום הראשון והכניסו
ללוח השידורים את הצריף
של תנורי, היה הנימוק לכך
זה: בגלל החורף נסנסת השבת
מוקדם יותר, ונוסע בין
כוכבים היא סידרה עם פרקים
ארוכים, לכן היה צריך למצוא
תוכנית קצרה יותר, כדי לא
לגלוש לשבת, והמציאה היתד,

מסע סנבים
גוש את השבת
הצריף של תמרי. היום מוקרנת
התוכנית האחרונה של הצריף,
ונידמה כי הקיץ חזר, משום
שהחל מהשבוע הבא חוזר מסע
בין כוכבים ליום השישי, היתד,
אומנם מחשבה להתחיל להפיק
עוד פרקים של הצריף של
תמרי, אולם חוסר הצלחתה של
התוכנית גרם להורדת הרעיון
מעל הפרק. הערב חוגגים ב-

גלגלים: רמיל,
שעה 9.20
צריף של תמרי לא את הפרידה,
אלא את מסיבת יום ההולדת
של בילי החמור.

• חידושים והמצאות
( .)0.30 תוכנית המוקדשת ל שנת
אנרגיית השמש שנפתחה
בארצוודהברית ובעולם כולו
ב־ 3במאי .1978 השימוש באנרגיית
השמש היה מאז ומתמיד
חלומה של האנושות.
חלום זה מעסיק עדיין את דינד
יונם של מדענים וטכנולוגים,
אך אט אט הוא הופך למציאות.
התוכנית מספרת על ניצול
אנרגיית השמש לחימום
בכמה ארצות ברחבי תבל, על
הישגיו של המכון לחקר האנרגיה
שבקנדה ועל מיפעל
בג׳ורג׳יה, ארצות־הברית, המספק
אנרגיית־שמש לצרכי הבית.
מה שאין בתוכנית הם
ההישגים הישראלים בנושא
זה, ביניהם דוד השמש. שהפך
להיות אמצעי חימום נפוץ ביותר
בישראל.

• 2כפול צ (.)6.45

9בריבוע היתד, אחת התוב-

!זיוון צועד
<וחו הסוט
ניות הפופולאריות ביותר בטלוויזיה
בעברית ו־ 2כפול 2׳
היא אחת מד,פופולאריות ביותר
בטלוויזיה בערבית, למרות
השוני הרב ביניהן. העקרון
של 2כפול ,2שהקדים את
9בריבוע, הוא אחר. שיני בתי-
ספר מתחרים ביניהם. בדרך
כלל אלה בתי־ספר של נערים
ערביים, אם כי לעיתים
מתמודדים נערים ערבים עם
נערים יהודים. כל בית־ספר
שולח את שני תלמידיו המצטיינים
לייצגו בתחרות, ואלה
עוברים מיבחנים בכתב ובעל-
פה על־ידי מפיק התוכנית יעקב
למדן והמגיש ג׳ורג׳ איברהים,
שהיה כוכב סמי וסוסו. בסקר
צפיה בין הצופים הערבים, זכותה
התוכנית במקום השלישי
אחרי הסרט הערבי של לילות
שבת ותוכנית הבידור הדו־שבועית
ערבי שירה.

ערוץ

מסע כין כוככים

( .)5.50 הפרק האחרון בסיד־רה.
את מקום התוכנית הזו

מצכ

מישפחתל

8.00 פדאגוגים אינם מאושרים
מתוכנית זו, למרות כל
הנסיונות לעשותה מעניינת
ולהחליק את המוסר־ההשכל
אל בין שורות הטכסט והעלילה.
אולם נראה, כפי שקורה
פעמים רבות כאשר עוסקים
בטלוויזיה ובטעם הקהל, כי
הציבור אוהב אותה, ועל פי
המיכתבים המגיעים ללישכת
דובר רשות־השידור, היא זוכה
בהצלחה מרובה.

• עוד להיט (.)8.30

שירים שונים מחוץ־לארץ, לאחר
שהתוסנית הקודמת, מלפני
שבועיים, היתד, מוקדשת
לשירים ישראלים. אולם החידוש
המבורך בתוכנית הוא
העדרו של דורי בן־זאב. מפיק
התוכנית, דן בירון, עדיין לא
החליט מי יגיש אותה במקום
בן־זאב, אולם ברור כי כל
מגיש יהיה טוב, מבעל הגסו*
יות.

מכט שגי (.)0.30
שתי התוכניות האחרונות של
מבט שני נערכו על־ידי יאיר
אלוני ולא על־ידי שימעון טס־לר,
העורך הקבוע של התמד

א 0נ׳ ירעו
אח טסלו
נית, וזאת משום שטסלר היה
אבל על מות אמו. אך נראה
כי קיימת אפשרות שאלוני
יחליף את טסלר באופן קבוע.
טסלר הוא אחד מהמועמדים

זזשכיעיה

באוטו

קוטותיים 5,50 על הפופולאריות
בקרב הילדים בישראל
מתחרה השביעית באוטו
קומותיים עם מסע בין כוכבים.
אחת הבעיות של רוי
סימפסון, מפיק הסידרה, היתד,
להכין את במת הצילומים והאביזרים.
סימפסון, שהפיק את
רעם האלים, רעם המלאכים ומקדמת
הגביע, סרט תעודי על
הכדורגל באנגליה, וכן הש תתף
בהפקת הבליץ על בריטניה,
הודה בראיון עיתונאי
כי השביעיה באוטו קומותיים
היתד, ההפקה הקשה ביותר
שלו. הוא בילה שבועות רבים
בשוק פורטובלו המפורסם בלונדון,
מצא גרוטאות, מנועים
שבורים, מיסגרות של אופניים,
שואבי־אבק ישנים, צמיגים,
פסלונים, פוסטרים, אמבטיות,
צינורות, חביות, מושבי מכוניות
ושלדי מיטות כדי לאכלס
את סביבות האוטובוס. גם מצי את
האוטובוס לא היתד, מלאכה
קלה. האוטובוס שנמצא
לבסוף עבר שינוי כללי, ש הפך
אותו לבן־דמותם של האוטובוסים
מהמודלים הישנים.

מורשה

• מהר יותר גבוה יותר
חזק יותר (.)6.00
מישדר הספורט לילדים עם
הקריינית החדשה רחל (״רחלי״)
חיים. כאשר ביקר בארץ
דן שילון, מי שהיה מנהל
מחלקת החדשות, הוא ציין את
הופעתה של חיים כשינוי היחידי
לטובה בטלוויזיה היש ראלית.

פריסות שלום (.)6.32

אחת הבעיות הקשות של יקר
צמח, מפיק תוכנית פריסות
השלום של הערבים בישראל
לקרוביהם היושבים מעבר לגבול,
היא חוסר האפשרות לקבל
פריסות שלום משם לכאן.
אל תוכניתו של צמח מגיעות
מדי שבוע מאות פניות של
ערבים ישראלים המבקש להתראיין
ולהעביר פריסות שלום

במיסגרת המדור מעניין לעניין,
עורך ראש מחלקת תוכ ניות
הדת של הטלוויזיה, הרב
בנימין צביאלי, שלושה ראיו־נות
עם שלושה אישים. המרואיין
הראשון הוא הרב ד״ר
לואי רבינוביץ, שבא לארץ
מדרום־אפריקה. צביאלי, שבילה
בדרום־אפריקה כמה שנים
בשליחות, שואל את רבינוביץ
שאלות קשות כמו ״איך מרגישים
היהודים נוכח האפרטהייד?״
ו״כיצד מסתדר סיגנון
החיים של היהודים העשירים

הרופאים (ירדן.
,6שעה .)8.30

ספורט: חיים
שעה 6.00
לבני מישפחותיהם מעבר ל גבול.
וכל בקשותיו של צמח
להגדיל את זמן השידור, פחות
מחצי שעה לשבוע, נדחו בינ תיים.
אולם כמה מהמופיעים
בתוכנית דואגים לעדכן את
המפיק בהדים שאותם הם
מקבלים מקרוביהם בארצות-
ערב.

ס סיפורו שד אפציאט
(ירדן, ערוץ .)8.30 ,6

תעלולי קבוצת רופאים בבית-
חולים לונדוני.

סידרה קומית על צעיר פוחז
ומעלליו עם נערות.

• שלום לבוא שכת

• לו גראנט (.)10.15

3.25 פרשת השבוע היא
פרשת שמות, וזה מה שנתן
ליצחק רקנטי את הרעיון לערוף
מחקר־זוטא על שמות בישראל.
בתוכנית ישוחחו על
משמעות השם בישראל ועל
ההיסטוריה של השמות.

אחת הדמויות המוצלחות ביותר
בסידרה לו גראנט היא זו ה מגולמת
על-ידי השחקן מייסון
אדאמס, הבוס של לו צ׳ארלי
היום. אדאמס נולד בניו־יורק
ולמד באוניברסיטת ויסקונסין,
שם קיבל תואר באמנות התיאטרון.
לאחר סיום הלימודים
חזר לניו־יורק והרצה בבית
המישחק השכונתי. במשך שנים
רבות היה אדאמס שחקן רדיו
ואחר כך פנה לברודווי. בחייו
הפרטיים עוסק אדאמם בשני
תחביבים: טניס וגינון בווילה
שלו, בווסטפורט קונטיקט, ש אותה
הוא מחלק עם אשתו
מרגוט ושני ילדיו, בטסי בת
ד,־ 23 וביל בן ד,־.22

גלגלי ם

מצב מישפחתי: פדידל

הפרק האחרון בסידרה, שכבלה
את מרבית הצופים לביתם בלילות
השבת האחרונים. אין
ספק כי למרות רמתה הירודה
של הסידרה, זכו רוק הדסון,
לי רמיק והסופר ארתור
היילי להצלחה רבה בקרב
הצופים הישראלים. החל מהשבוע
הבא תוקרן סידרה דר־מאתית
של הטלוויזיה הצרפתית
על אמיל זולה, תחת השם
אמיל זולה או המצפון האנושי.
ד,סידרה כוללת שמונה פרקים,
כל אחד בן שעה, ולכן ייתכן
שהתחנה הישראלית תערוך
חלוקה אחרת של הפרקים. כשתסתיים
סידרה זו תוקרן כנראה
סידרת ההמשך של שורשים,
בת 12 פרקים. בטלוויזיה
הישראלית עדיין לא החליטו
סופית אם לרכוש את
שורשים חלק ב /משום המחיר
הגבוה של סידרה זו ומפני
שהשיגעון של שורשים, שהיה
מנת חלקם של הצופים האמריקאים,
לא סחף את הישראלים.

יום
א׳ שעה 8.00
לצאת השנה בשלי׳חות רשות־השידור
ככתב לבון או ללונדון.

2 x 2איכרהים
שעה 6.45
זוהי אחת הסידרות המצחיקות
ביותר.

עד ראיה כעיר

10.10 את מקום הסרטים
מד,סידרה טרילר תופס הערב
סרט מתח צרפתי שבו מגלם
השחקן לינו ונטורה תפקיד של
נהג מונית, היחיד היודע את
זהותו של הרוצח, אם כי אינו
יודע כלל שבוצע רצח. סרט
ישן.

סיפורי

טריניטי

10.00 סידרה חדשה התופסת
את מקומה של שבע פנים
לאשה. הסידרה, בת חמישה
פרקים, מבוססת על נוסח חדש
של סיפורי קאנטרברי של
צ׳וסר. העלילה מתארת חבורה
של טיפוסים שונים הנוסעת
באוטובוס למישחק רוגבי. בדרך
מספר כל אחד מהנוסעים
על אירוע מעניין ומוזר שאירע
לו בחייו. לאחר סידרה זו
תוקרן סידרת סרטים על הצייר
הפלמי רובנס, ולאחר מכן, אם
יחליטו להוציא הוצאה כספית
ניכרת, תריסר פרקי המשך של
שורשים. בטלוויזיה עדיין מהססים
אם לרכוש סידרה זו,
שהיא מהיקרות שהוצעו אי-
פעם למכירה, או להמתין עד
שמחיר שורשים ב׳ יירד, כפי
שקורה בדרך כלל.

בדרום־אפריקה, החיים במים־
גרת האפרטהייד, עם מצוות היהדות
השוללת זאת?״ המרואיין
השני הוא דב פרומן,

הדת היהודית
והאבטוה״ו
יושב־ראש האיגוד למען ההתנדבות,
וצביאלי חוקר אותו על
התנדבות בנות דתיות. על
פחמן לענות על שאלות מביכות
כמו :״מדוע לא כל הב נות
הדתיות מתנדבות?״ ״מדוע
בחוגים ובעדות מסויימות קיי מת
התנגדות להתנדבות בנות
דתיות?״ המרואיין השלישי
הוא ד״ר מאיר קוטיק, שאינו
דתי. הוא כתב ספר חדש על
מישפט ביילים, מנקודת מבט
מישפטית, ומתבקש להשיב על
שאלות בנושאי עלילות הדם.

• דאלאס (ירדן, שני
הערוצים, שעה .)10.15
מי שמתגעגע לאחים יכול לראותם
מדי ליל שבת (שעה

אתתא חי ס
)9.10 בירדן או להתמכר לסיד-
רה דומה המוקרנת עתה בטלוויזיה
הירדנית. דאלאס הוא
סיפור מישפחה עשירה, שלושה
אחים, שלה נכסים רבים, ביניהם
בארות נפט. מזכיר את
מישפחת האמונד.

קולנוע
סר טי ם
חשיבותה שד רצינות
וודי אלן השיג את מבוקשו. הוא עשה
סרט שאינו מצחיק. במשך שנים נהג להראות
את עצמו ואת ידידיו עומדים בתור
לסרט של ברגמן ושל מרסל אופולס, הוא
סגד לבוגארט וציטט את איזנשטיין, ובמשך
כל הזמן חש כאילו הוא נחות מהם,
מוקיון המשתמש בדיברי חכמים כדי לשעשע
את ההמון.
עכשיו אין לו עוד סיבה לדאוג, וייתכן
שהחל בשנה הבאה, יבואו צעירים ממנו
ויתחילו לצטט אותו. סרט חדש משלו,
שייקרא בארץ רגשות, יצא אל המסכים
בארצות־הברית והתגובות נעות בין התלהבות
להתפעמות. אם יש קול צורמני
אחד או שניים במקהלה, הם בדרך־כלל
נבלעים בהמולה החיובית הכללית.
אפשר להבין התפעלות זו. רגשות הוא
אולי׳הסרט הפחות־אמריקאי שאפשר לעשות
על נושא אמריקאי, התגשמות של
הניסיון להראות כיצד היה ברגמן רואה
את מעמד־המשכילים הבינוני באמריקה.
וודי אלן בחר בעצם, באותו סוג של
אנשים שהיו גיבוריו גם בסרטים קודמים,
אנשי־רוח בעלי אמצעים, אבל לא עשירים
במיוחד, המודעים מאד לבעיות של
עצמם, לוקחים כל תפנית בחייהם ברצינות
המוחלטת ביותר, ועוסקים השכם והערב
בחיטוט בעצמם ובקרובים אליהם.
אך בעוד שקודם לכן הציב אותם אלן
מתחת למיקרוסקופ, כדי לחשוף את כל
הגיחוך שבהתנשאות העצמית שלהם, בסרט
זה הוא קובע לעצמו עמדה של מתבונן
מן הצד, הרושם את מה שקורה
מבלי להתערב כביכול, ומבלי להזמין נקודת
השקפה מוגדרת, שממנה על הצופה
להשקיף על הנעשה.
המיסגרת שבה בהר אלן היא כימעט
קלאסית והיא חוזרת השנה לפחות בפעם
הרביעית בקולנוע העולמי: מיסגרת שלוש
האחיות. מאז צ׳כוב מצאו כנראה רבים,
שנוח לראות בהשתקפות משולשת זו של
גורל מישפחתי את מאודו של מעמד שלם.
כך קרה שבמקומות כמו גרמניה, הונגריה
ושווייץ, הקדימו השנה את אלן. אך לא
צריך לראות בכך פגם, אפילו אם מוסיפים
לכך את העובדה שגם זעקות ולחישות
עסק בשלוש אחיות, והערצתו של
אלן לסרט זה ידועה זה מכבר.
שלוש האחיות של אלן, רנטה, ג׳ואי
ופלין, הן בנותיהן של עורך־דין מצליח
ומעצבת־פנים בעלת יומרות אמנותיות.

דיאן קיטון, מאריכת הרט ובריסטין גריפין
שלוש אחיות לאלן
המישפחה ממוקמת באותו איזור של ניד
יורק וסביבותיה, המהווה בדרך־כלל מרכז
לסירטי אלן, הבת הבכורה היא משוררת
מצליחה, נשואה לסופר מצליח פחות,
הבת האמצעית מלאת רגישויות ומתוסב-
כת, מפני שהיא חסרה את הכישרון היצירתי
שייתן ביטוי לאותן רגישויות. היא
חיה עם במאי בעל השקפות פוליטיות
שמאלניות. הבת הצעירה היא שחקנית
העושה צעדים מבטיחים ראשונים בתעשיית
סירטי הקולנוע והטלוויזיה.
,מאופקים ככל האפשר. המשבר ב-
מישפחה, מתרחש כאשר האב, שמרגיש כי
התמסר בנאמנות לבני ביתו, וסבל בשתיקה
את הרודנות המוסרית של רעייתו,
הנוהגת לשלוט בקלילות בחיי הזולת, מודיע
בוקר בהיר אחד, שהוא עומד לעזוב
את הבית ולנסות לחיות בניפרד ,״לתקופת
ניסיון״ .האם מתמוטטת, זקוקה לטיפול
רפואי במוסד לחולי־עצבים, וכשהיא
יוצאת, היא מנסה לגייס את בנותיה למען
החזרת הבעל לחיקה. אך זה מוצא לו אשה
אחרת, שהיא הניגוד המוחלט של זו שעימר,
חילק את כל חייו, ומכריז שבכוונתו
לשאתה לאשה.
מי שרוצה למצוא את אלן בסרט, שה פעם
איננו מופיע בו כלל כשחקן, לא

יתקשה לדלות את השורות ששם בפי אחרים,
אבל בוקעות ישר מנישמתו. למשל
רנטה, המשוררת :״מה הטעם לכתוב וליצור?
כל הסיפורים כאילו אפשר להגיע
כך לחיי נצח, כשמישהו אחר יקרא אותך
אחרי מותך, כל זה איוולת.״ בכלל, ה מוות,
שהטריד כל הזמן את אלן, אשר
התייחס אליו בסרטיו בצחוק מעורב בחלחלה,
תופס כאן מקום גדול ונכבד, כאשר
הוא מאיים להעמיד את כל מערכת היחסים
בין הדמויות על ראשה. קיומו באופק
הוא שמדרבן את האב לחפש חיים
חדשים, וגורם למשבר שבמרכז הסרט.
תיזכורות נוספות לחוויות הפרטיות של
אלן. אפשר לזהות בקלות בסיפור על
הסופר הכושל שהפך המבקר הארסי, ובסיפור
על הכוכבת המבטיחה שמרגישה
כיצד חולפות לידה ההזדמנויות. אפילו
היהדות, שנדמה כאילו נשכחה כאן, מאחר
שאף אחת מן הדמויות אינה מבני בריתו
של אברהם אבינו, זוכה בתיזכורת הפרטית,
כאשר האם מקשיבה קשב רב לרעיון
על משמעותה ותפקידה של היהדות
בהיסטוריה.
אבל, למרבה הפלא, לא הדברים הנאמ רים
הם המרשימים ביותר בסרט זה, אלא
חסנתא דזחושנית
יך י רבע מיליון דולר שילמו לסבתא
~ החושנית ביותר בעולם, מרלן דיט־ריך,
כדי שתשוב אל הבד, אחרי היעדרות
של 17 שנה, ותופיע בסצנה קצרה, בסרט
חדש בשם זה רק ג׳יגולו. כל מה שנדרש
ממנה היו יומיים של צילומים, וכל מה
שהיה עליה לעשות, לגלם ברונית המנהלת
סלון לגברים בהשכרה, בברלין, בשנות
העשרים. וכמובן, התבקשה לשיר
גם את נושא הסרט, שיר שהיה פופולארי
מאד באותה תקופה. המפיק, יהושע סינק-
לייר, סבר שהיא שווה כל פרוטה.
ואין ספק שגם היא סברה כך. היא הוציאה
אותו מכליו עד שהשיבה תשובה
כלשהי לפניותיו, העמידה פנים שאינה
בבית, דחתה אותו שוב ושוב, עד שה תפקיד
כימעט נמסר לטרוור הוארד. כמובן,
לאחר שהפכו את הברונית לברון.
לבסוף היא נעתרה, במייוחד משום
שהסתבר לה כי אפילו מרלון בראנדו אינו
מקבל שכר כזה, יחסית לכמות העבודה.
וכאשר הופיעה על בימת הצילומים, היא
הקסימה את כולם, עדיין חטובה ובעלת
רגליים מושלמות כבימי זוהרה.
הסרט נועד להיות ההסקה היומרנית ביותר
של גרמניה בשנת .1978 כסף רב
הושקע בגיוס כוכבים, כמו דויד בואי,
שמגלם את הג׳יגולו הראשי, מריה של,
קורט יורגנס, קים נובאק, סידנה רום

כריפטץ גריפין
זוהר השחקנית

מרדן דיטריך־(כמרכז) עם צוות ההפרטה
הסבתא דואגת לנכדים
ודויד המינגם, שהיה גם הבמאי.
הצגת הבכורה של זה רק ג׳יגולז היתה
צריכה להוות מעין סיכום מוצלח לשנת
הקולנוע בגרמניה, אלא שהחיובים הרחבים
על פני הצופים בהצגה, בברלין, קפאו
עד מהרה. עם סיום ההצגה, שעה שה־מוזמנים
המנומסים ניסו להסביר שהקלטת
הקול לא הית המוצלחת, ושפגמים טכניים
מסויימים הפריעו, החליטו המפיקידם להוציא
את הסרט מן המחזור, לערוך אותו
מחדש, ואולי אפילו לצלם עוד כמה סצנות.

היחידה שאינה מוטרדת מן הפרשה היא
מרלן דיטריד עצמה. את שכרה קיבלה,
וזה העיקר. כאשר נשאלה מדוע, בגיל ,76
היא כה להוטה אחר כסף, הסבירה :״כש הייתי
צעירה, היה לי הרבה פחות כסף
מכפי שחושבים האנשים. כל מה שאני
אוגרת עתה, זה למען נכדי, שהם היצורים
היקרים לי בעולם. אני רוצה למנוע
מהם כל מחסור.״
אכן, אלילת־זוהר, אך גם סבתא לכל
דבר.

דווקא צורתו החזותית. עבור אלן, שה המצאה
המילולית היתד, פרנסתו, תהילתו
והצלחתו מאז היותו בן ,14 זה בוודאי שינוי
מרחיק לכת. כל מי שעקב אחר מאמציו
לאחד סידרה של בדיחות לסרטים מגובשים,
מאמצים שהחלו נושאים פרי רק
ברומן שלי עם אנני, יעמוד ודאי בפה
פעור מול המיבנה העלילתי הקפדן, העי צוב
המושלם של התמונות ושל תנועות
המצלמה, והתיכנון המדוקדק של גווני ה צבעים
בסרט זה. כניראה החליט אלן,
שהגיע הזמן לנסות את כל הכלים שמע מיד
הקולנוע לרשותו ולא להסתפק רק
בראוותנים והרעשניים יותר, כבעבר. מכאן
הקצב האיטי, המדוד, של הסרט .״ב סרטי
הקומיים תמיד האצתי בשחקנים
שיזדרזו, כאן ביקשתי מהם בכוונה להיות
מאופקים ככל האפשר,״ הוא מספר. השי מוש
בתנועות המצלמה מוצנע עד כדי
כך, שסצנות שלמות מוצגות מנקודת מבט
אחת, וכאשר יוצאות הדמויות מתחום ה ראיה
של המצלמה, נשאר המסך ריק ורק
קולות נשמעים ברקע. מכאן גם החשיבות
הגדולה של העריכה, הצריכה לספק
לא רק הפתעות, אלא גם שינויים דקים
יותר, ודקים פחות, בהלכי־רוח פסיכולו גיים.
אשה
ימול אשה. יתכן שדווקא בשימוש
בכלים אלה, בא לידי ביטוי הסר-
קאזם של אלן, שנעדר מן הטקסט הנש מע
לאוזן. הסרט נקרא במקור ״אינט-
ה עו ל ם הז ה 2159

ריורס״ ,בעברית משובשת אפשר היה אולי
לקרוא לו ״פנימיויות״ .הכוונה היא לא
רק לפנים הנפש האנושית, אלא גם לפנים
הדירות שבתוכן מתרחשת מרבית העלילה,
ושעיצובן הוא השתקפות האנשים ה חיים
בתוכן. האם, הדמות הדומיננטית
במישפחה, היא מעצבת פנים, וכשנותנים
לה יד חופשית, היא נוטה לצבעים חיוורים,
למישטחים גיאומטריים, ולצורות סג־פניות,
שהן ביטוי לאיסטניסיות קיצונית.
זוהי השתקפות של אותה התנשאות טובת
טעם, של מי שחושב עצמו יצור נעלה
ונשגב, שאין שום דופי בטעמו, פרט
לאחד: הוא חסר־חיים. זהו יופי מושלם
ומת, המיועד למי שמסוגל להשתפך במשך
שעות על צורתו של. אגרטל או לשאת
הרצאה על צורתו שליאהיל, מבלי להביא
בחשבון שלחפצים אלה צריך להיות יחס

!הגוף זהנעומה דונ ה פלור נ שו אהל שניים
(גת, תל־אביב, ברזיל) — פיטיגרי־לי
אמר פעם שהאידיאל של כל
גבר היא אשה המתנהגת כאם במיטבה וכזונה במיטה.
מה שפיטיגרילי שכח לומר הוא, שהאידיאל של כל אשה
הוא קדוש במיטבח ומופקר במיטה. מי שאמר זאת במקומו
הוא הסופר הברזילאי ז׳ורז׳ אמאדו, ברומן ששימש השראה
לסרט זח.
גיבורת הסיפור והסרט — היא אשה נאה, חטובה,
מושכת, מסורה, ואפילו מרוויחה כדי מחייתה, הנשואה
לפוחז, ריקא, שיכור, שתיין, זנאי, מהמר, וכליל השלמות
במיטה. האשה סובלת בימים, וגם בהרבה לילות, אבל בתמורה
היא זוכה, מעת לעת, למסע מופלא בגן-עדן, כשהבעל
מקדיש לה כמה שעות מרוכזות של מישחקי אהבה.
יום אחד מחסלת ההוללות את הבעל המופקר, ולאחר
שנת אבל תופס את מקומו הבעל המושלם. מסודר, מאור-
גן, מפרנס, מבין, מתחשב ומשעמם עד מוות במיטה. האשה
פורחת בחברה וקמלה בין הסדינים, עד שהיא מזמנת אליה,
בתת־ההכרה, את רוח הבעל המת. זה מופיע מיד בבגדי
העבודה שלו, עם חיוך רחב וזיקפה ניצחית, ומאותו הרגע
האושר והעושר, הרוח והבשר, הקודש והחול מגיעים
לעמק השווה.
המצאה משעשעת זו מהווה מוקד המשיכה העיקרי של
הסרט, גם אם הבמאי הצעיר, ברונו בארטו, מתקשה לפתח

וכושל ע ל

ייבשת
ג׳רודץ פייג׳ ואיג׳י מרשל
פרידה לפני המוות

גם אל האנשים שחיים לידם, ולא רק אל
המרחב שהם תופסים בחלל.
מכאן ההלם שבהופעת האשד, השנייה
בחיי אבי המישפחה. אשד, הלבושה בצבעים
עזים, שיפי־הנפש המיקצועיים מכנים
״המוניים״ ,המסרבת לראות את ה־תיסבוך
שבמחזה לפני שהיא רואה את
הסיפור שבו, וד,מסוגלת לרקוד במלוא
המרץ, בין בני מישפחה שמתבוננים בה
בתימהון מהול בבוז. בעיניהם המתנשאות,
לרקוד זה משהו שמיועד לפשוטי העם או
לרודפי האכזוטיקה.
כל הגוונים הפאסטליים שבהם משתמש
הצלם של אלן, גורדון ויליס, שעבד עימו
גם ברומן שלי עם אנני, מקבלים את משמעותם
האמיתית עם הופעתה של האשה
התוססת הזאת בשימלתה האדומה הרועשת.
דבר דומה אפשר לומר אפילו על
הדמויות עצמן החיוורות ומאופקות כמו
הצבעים, בתוך מלכודות של עצמן, וה־מזדעזעות
לנוכח רוח תזזית זו שנכנסה
ביניהן.

כדרכו מאז ומתמיד, גם סרט זה נעשה
הרחק מן האולפנים. עד שלא יצא לאור
כימעט שלא נודעו עליו פרטים. כולו ספוג
ברוח הניו־יורקית היקרה כל־כך לאלן.
לצד דיאז קיטון, שבחרה בעצמה את תפקיד
רנטה, שהיא לדברי אלן, הדמות
המייצגת אותו יותר מכל, נמצאים בכפיפה
אחת אלמונים ומפורסמים גם יחד.
שחקנים ותיקים ומנוסים ביותר כמו ג׳רל-
דין פייג׳ ומורין סטייסלטון, מן המבצעות
הידועות של טנסי ויליאמס ואי. ג׳י מאר־של,
שהופיע בסרטים כמו 12 המושבעים
ומסיבת הרווקים. לעומתם אלמוניות המופיעות
לראשונה על המסך, כמו מאריבת
הורט וכריסטין גריפין, כשתי אחיותיה של
דיאן קיטון. ומשלים את התמונה אחד
שהוא כבר אליל טלוויזיה, ריצ׳רד גץ רדן,
מבית ארמה, וסם ואטרסטון, התגלית של
גאטסבי הגדול שחזר בזמן האחרון אל
בימת התיאטרון.
מעניין יהיה לראות כיצד יגיב הקהל
לאלן בתחפושת החדשה שלו, המנסה לצלם
כמו אוזו היפני, דולה ראיונות אל
תוך המצלמה כמו גודאר, והעוסק בדרא־מות
קאמריות מישפחתיות כמו ברגמן. בכל
אופן, למי שירצה למחות, יש כבר נחמה.
הסרט הבא של וודי אלן יהיה קומדיה.
ה עו ל ם הז ה 2159

הח שד שבלב (פאר, תל-אביב,
אוסטרליה) — סרט יפה להפליא
לעין, עם נופים מרהיבים, עם קפדנות
רבה לאיכות הצילום, ועם כוונות סימליות מרחיקות
לכת, עד כדי כך שהן פשוט מתעלמות מן הצורך המיידי
לעורר עניין בדמויות המופיעות על הבד, בטרם יתעורר
הוויכוח על הערכים שהן מייצגות.
מורה מגיע לכפר מרוחק כדי למלא חלל שנוצר, כאשר
קודמו נעלם מן המקום מבלי להותיר עיקבות. הוא נקלע
לתוך האווירה המוזרה, המנותקת, והמאיימת במיקצת של
מקום זר לו לחלוטין. משונה במייוחד היא המישפחה
המסתגרת באי השכן לכפר. היא מורכבת מגבר שתקן,
אחותו, ובתה, כולם צאצאים למישפחה ותיקה במקום.
מי אביה של הבת, אין איש יודע.
על סמך נתונים בסיסיים אלה מתפתח סיפור מסתעף
ומתקדם בעיקר לפי רצונם של התסריטאי והבמאי, השואפים
להגיע בתוך המרחב הגיאוגרפי המוגבל שבו הם
מטפלים, למשל שהנמשל לו הוא אוסטרליה כולה. הם
מרבים לדבר על תחושת הניתוק מן העולם החיצוני, על
הכמיהה אל האורות שבאופק, על הניוון שהוא תוצאת

סוניה ברגה — טובים השניים
את הנושא למצב דרמאתי של ממש, גם אם צבעיה המקוריים
של באהייה (האיזור בברזיל שבו מתרחשת העלילה)
ובמייוחד האופי של אנשיה זוכים לטיפול שיגרתי למדי.
אבל הישראלי ימצא שאפילו טיפול שיגרתי בבאהייה
הוא צבעוני להפליא, ומאחר שהסרט משופע בפלפלים ללא
רק במזון שמכינה הגיבורה לבעלה, אלא גם בסצנות
ההתעלסות שלהם) ,יש להניח שרק מעטים יצטערו על
טיול במחיצתה של דונה פלור.

/*1£וומק
י י #111

!זיי 5י

מישל ז׳רמן — אובדן תום הילדות
לוואי בלתי־נמנעת של חיים בחברה סגורה, על חשיבותו
המכרעת של הנוף וזרויותיו, בעיצוב האנשים החיים בו,
ועל אובדן תום הילדות.

קאר>
זהקונדור
הז עם (לימור, תל־אביב, ארצות־הברית)
— הסיפור של סרט זה,
נראה כמו שילוב של קארי, על
כל התעלולים הטלקינטיים של הנעת גופים מוצקים בכוח
המחשבה בלבד, ושלושת ימי הקונדור עם הפאראנויה
הדוהרת של האדם הנרדף על״ידי המימסד.
מעשה באיש ביון אמריקאי שבנו ניחן בכוחות טלקינ־טיים.
המימסד מביים תקרית עם מחבלים במיזרח התיכון,
סצינות אלה צולמו בישראל, ומכניס את הבן למוסד
החוקר, מטפח ומפתח בו כישרונות טלקינטיים. האב,
שאינו מאמין כי הבן אכן נהרג מכדורי המחבלים, יוצא
לחפש אותו. הוא מגיע לשיקאגו, שם הוא מתחקה על
עיקבותיה של נערה בעלת תכונות על טיבעיות דומות,
נכנס למיטתה של אחת המטפלות במוסד החוקר תופעות
בלתי מוסברות, ומתכנן, באמצעות קירבה נפשית
בין הנשמות הטזיזות עצמים באוויר, להגיע שוב לבנו.
מה רוצה המימסד מהצעירים בעלי הכישרמות המוזרים
הללו, איך מגיע האב אל מיטתה ואל לבה של
המטפלת במוסד, מדוע כאשר המחבלים נוחתים על החוף,
מחליט האב לצאת בסירת גומי אל לב הים, ועוד שאלות
למכביר, נותרות סתומות באוויר. לעיתים נדמה כאילו
הבמאי בריאן דה פאלמה היה חסר את האמצעים להשלמת
הצילומים, והותיר את החורים בעלילה, מתוך תיקווה
שקהל הצופים ידבק בכוחות על״טיבעיים של הדמויות על
הבד, ויבין גם את אשר לא הספיק לומר לו. מה שמובן
עוד פחות, זו התפנית שעושה הסרט לקראת סופו. אחרי

קירק דאגלס — אב מחפש את בנו
שניסה במשך כל הזמן לדבר על תופעות טבעיות לא מוסברות,
הנה לפתע, לפני שהעלילה גוססת, נדחף פנימה זנבו
של הבליעל, אשר הגיע הישר ממגרש השדים למען יידעו
וייראו הכל כי טלקינזיס, אליבא דח-פאלמה, הוא מעשה
שטן.
גם אם אפשר לקבל את העובדה שמבחינה חזותית דה-
פאלמה הוא במאי היודע ליצור רגעים מרתקים, ולהביא
את הצופה לעיתים לידי סחרחורת, המניעים שמפעילים
הפעם כישרון זה מפוקפקים בהחלט.

מסך ה ברול

במדינה

(המשך מעמוד )39
ישראל — מקום רחוק במיזרוז ר,ים־ד*,תיכון,
הסוכר רק מתוך האגדות. .״בעיני הם
היו היפים. היה זה מרד נגיד המימסד
הרבני המקובל.״ הוא מספר ,״הם הגיעו
לצפת — כפר ערבי קטן יעל ראש ההרים
בגליל. הסבתא שלי, שנולדה בירושלים,
דיברה אידיש מתובלת בערבית וכשהיא
היתד, אומרת לכפריים שהביאו ירקות,
,עלי יחראב בתק — קום הער שנעל׳ —
היה מיה רקח של ארץ־ישראל. השאלה
מה נותר מהחלום, לא רק שלהם, אלא
של כל ד,עליה הסוציאליסטית הציונית.
לדעתי, הוא החל להתמסמס כבר בשנות
ד,־ .30 למעשה, ישנות ד,־ 20 היו שנות ה־תיקווה
הגדולה ואם נבדוק את זה דרך
עדשת־האמנות בארץ, נראה שאז נוצרה
האמנות הארץ־ישראלית.
״הרצון של הציירים הצעירים אז יהיה
לתעד את המציאות, להכות שורשים. הם
היו רחוקים ממוטיבציות דתיות משיחיות.
הם רצו לגעת בעצים. בנוף, ולמעשה להתחיל
מחדש. כשמביטים בציורים של
ראובן, גוטמן ופלדי מזהים פיתאום מתוך
עבודותיהם מושג שאולי לא דנו בו אז
— ישות פלסטינית. זד, היה האוונגרד של
שנות ה־ .20 הדייגים הערביים של פלדי,
מובילי הגמלים עמוסי הזיפזיף של ראובן,
והציבעהניות של ערבים בפרדסי יפו שיל
גוטמן, מסבירים יותר מאלף נאומים פוליטיים
את ההערצה שלהם לתושבי הארץ,

הדבר הרחוק ביותר, מישהו שקשה פיסית.
הציירים שהכרתי אז דיברו רק על מכירות׳
ותככים עם המוזיאון. מעולם לא
דיברו על אמנות. העדפתי את הרשימות
התיאורטיות במגאזינים.״ בשנת 1963 למד
אמנות באוניברסיטת סורביון בפאריס בצד
לימודי הגיאולוגיה.
״העיסוק בגיאולוגיה ולימוד האמנות
הולכים יחד כשני קצוות החיים בנישואיי
תערובת מאושרים,״ הוא מציין. סשחזר
ארצה המשיך לחפש נפט במדבר יהודה.
שנים אחדות מאוחר יותר גילה אותו
בנימין תמוז, עורך הדף הסיפרויתי של
״הארץ״ ,״וכך ניכנסתי למד, שקרוי ביקורת
אמנות פעילה בעיתון, הארץ׳.״
׳נוסף לביקורת על אמנות, ד,ירצה על
אמנות חדשנית באוניברסיטת חיפה, במכון
אבני ובמוסדות אחרים. באוניברסיטה
של חיפה זוכרים את הרצאותיו כ״חגיגה
של אמנות בת־זמנינו״ מרביתם שומרים
על קשר הדוק אייתו, .טיפוח אמנים הוא
נושא בעל חשיבות מכרעת לגביו .״צריך
לסייע לאנשים שעושים עבודות מאד
רציניות ולא יכולים למכור את עבודותיהם.
צריך לדבר איתם, לתת להם הרגשה
שיש כאן מישהו שמבין אותם, לקשר
אותם עם גלריות ולעשות להם היכרות
עם מבקרי אמנות שבאים לארץ, או לכתוב
עליהם טקסט בקטלוג.״ לאמנים אוונגר־דיים
צעירים הוא ימשמש כתובת כבר כמה
שנים ״חדשניות זה כימעט המיקצוע שלי״,
הוא מספר.

(המשך מעמוד )37
ישבו בסלון בחברת אשה מבוגרת ושתי
בנותיה, וחזו בטלוויזיה. הישראלים ניהלו
שיחה ארוכה ונרגשת, שנסבה על ענייני
כספים, שאותה לא הבינה כלל. כאשר
נסתיימה התוכנית החלו הזוועות האמיתיות.
נחמד
להיות אשה. הוא הכניס אותה
לחדרו.,שהיד, נפרד משאר הדירה. שם
הציעו מיזרון על הארץ. כאשר נסגרה

היד, בחור צעיר בן ,32 שסיים את התואר
.השני שלו במתימטיקה ובפיסיקה באוניברסיטת תל־אביב, והתחיל לעבוד על עבודת
הדוקטוראט שליו.
הוא הספיק לעשיות כמה עבודות־מחקר,
שנגעו בחקר הכוכבים. הן הוערכו על-
ידי מוריו כעבודות שיל מוח מבריק.
לצעיר הרווק ציפה עתיד מזהיר בשטח
האקדמאי. שום ענן קל לא העיב על עתידו.

האדם אשר ניצב השבוע בביתר,מיישפט
המחוזי של תל-אביב יעורר רח מים
עמוקים בלב כל הצופים באולם.
גאון מאושפז. מאז ׳נאשם באוגוסט
1978 ברצח הזונה עלים ׳(עליזה) שרביט,
בשעה שקיים עימד, מגע מיני בחצר ביית
לחשוב מחדש

קשר ההצלחה

לכמיהה לחיות יחד. גוטמן כותב על כך
״נפתח בפנינו גן־עדן של צבעים, ריחות
ויופי. ניכנסנו לקסם של המיזרח״.

מוזיאון לכשלונות
מנון ברזל נולד ב־ 1935 בתל־אביב.
מיה שציין את שנות ילדותו המוקדמות
היה ההתנגשות בין הרבה מאד חופש,
הרבה חולות וים, לבין הלימודים
הנוקשים בבית־הספר .״העיקרון היה לא
להסכים״ ,והמוצא היה בהליכה ברחובות
ית״א, תוך גילוי מפתיע של השלטים ש־צויידו
אז בידי ציירי־שלטים שעמדו על
סולמות. אולי שם נבטו הניצנים הראשונים
של הקשר לאמנות. בגיל 14 הלך
לקיבוץ חולתא במיסגרת הכשרת־נוער של
מחנות העולים. ובין רכיבה על סוסים
לבין ציד־חזירים היתד, גם ההתוודעות
לסיפרי המהפכנים הרוסיים ופגישה עם
השירים של אלכסנדר פן, יונתן רטויש
ונתן אלתרמן. אחרי תקופת הקיבוץ, חזר
ללמוד בגימנסיה ״שלווה״ בת״א, שם למדו
באותה ׳תקופה דויד אב״דן׳ גבריאל מוקד
״אפילו אורי זוהר, שהקריב את לימודיו
על מיזבח הבדיחות״.

״חדשנות
היא מקצוע״
^׳ חרי השירות הצבאי למד גיאולוגיה.
י י ״נישמרתי מלהיות אמן וחיפשתי את

^ פשר לומר שברזל הוא מימסד של
איש אחד. קשה לעקוב אחר כל הפעילויות
שלו. ברשימה שלחן אפשר למצוא
סרטים שהוא נטל בהם חלק כמו הסרט
על ברוך אגדתי -ישבו הוא מצא אפשרות
לקשרו לאוונגרד הרוסי של תחילת המאה
או הסרט על אגם. את הסרט על אגדתי
הוא הכתיר במוטו של מייאקובסקי :
״נהפוך את הרחובות למכחולים ואת כיכרות.
העיר ללוחות צבעים״ .וזה בדיוק
מה שהוא ניסה לעשות אחרי שהתמנה
כיועץ אמנות של ראש עיריית תל־אביב
בשנת .1975״אבל ניראה שתל־אביב היא
עיר יותר מסובכת מאשר ניו־יורק ונעים
לה להזדקן. צריך להיות מסוגלים לחשוב
מחדש. לכן צריך לחנך מחדש ואחרת.
״ישנה התארגנות כעת, שאני בין היוזמים
שלה, להקים מרכז לאמנות עם
אמנים ותיקים בצד אמנים חדשניים. יש
רצון מצד אמנים שמעולם לא עסקו בהוראה
לתת משהו לצעירים מהם. בתי-
הספר הקיימים לא יכולים לענות על הדרישות
העכשוויות. יאם האמנות השתנתה
והחברה השתנתה ואורח החיים השתנה
איך ייתכן להמשיך ללמוד באותם מוסדות,
עם אותן שיטות לימוד?״ הוא שואל,
״צריך לפתוח מקום חדש שלא יהיה אקד־מיה
מכובדת, אלא מקום שאנשים יוכלו
לעבוד שם עם מיטב המורים מכל התחומים•
חישוב לי שיהיו שם מיקצועוית כמו
הפרפומנס שפירושו מיצג — אותו תחום
שבו האמן מפעיל את גופו ולא יוצר דברים
שמחוצה לו. יזה לא. מחול, לא משחק,
לא פיסול וזד, כולם יחד. כאן האמן חוצה
יאת הגבולות בין האמנויות השונות. אמני
הפרסורמנם יכולים להשתמש בווידאו, בסרט׳
בצליל ובכל חומר שרוצים. האמן
הוא גם הבמאי, גם התסריטאי וגם ה שחקן.

״רוצה
מוזיאון
לכ שלונות״
*י• ריף לתת לאנשים להתבטא לא בתוך
גבולות שניקבעו אי־פעם בהיסטוריה
של האמנות. אנחנו חיים בחברה של פוסט-
הירושימה שהיא שונה. זוהי חברה טכנולוגית
צרכנית הנתונה בתוך אמצעי ה־תיקשורת,
ולא יתכן לחיות היום ולדבר
בקול של אדם שחי לפני 500 ישנה. צמוד
למרכז הלימודים הזה יוקם מקום שישמש
תחליף למוזיאון הכבד והמכובד ולגלרייות
המיסחרייות. שבו יוכלו אמנים צעירים
להציג את הניסיונות שלהם. הכובד וההדר
אינו מתאים לאמנות ענייה ורעיונית הנוצרת
היזם. המוזיאונים הם מקום להצל-
חות, אני הייתי רוצה גם מוזיאון לבשלו־נות,
פשוט לנסיונות.״

אוריאלה וויט י

סניגור רוזנכאום
בין תקופות של גאוניות
הדלת, התנפל עליה רוזנברג כחיית־טרף.
הוא תפס בגרונה ואמר לה לא לצעוק,
נתן לד, מכת־אגרוף במצח וציווה עליה
לשתוק :״אחרת יעשה לה תיאטרון של

הוא היה עירום, וניגש ומשך את ראשה
אל אבר-מינו. היא התבוננה בעיניו וחש בה
כי הוא משוגע או הומו־סכסואל. היא
התחננה לפניו כי לא יתעלס עימה, מכיוון
שהיא בתולה, אך הוא המשיך ללחוץ על
צווארה וקרע את חצאיתה מעליה.
״הוא משך את ראשי אליו בפראות, עד
כי לא יכולתי לנשום, נאבקתי באבר־המין
שלו, עיני בלטו מחוריהן והבנתי כי אני
עומדת למות. הוא סובב את גופי וניסה
לעשות זאת מאחור, אך הרגשתי שלא
היתד, לו זיקפה. חשתי שזו חיית־אדם.״
כאשר התייאש מלהוכיח שהוא גבר, הת עייף
והלך לישון. היא ביקשה כוס־מים
להשיב את נפשה, והוא קם מהמיטה, לבש
את תחתוניה, עיכס על פני החדר ואמר:
״כמה נחמד להיות אשד.,״
כאשר נרדם חיכתה, התלבשה בשקט וברחה.
היה כבר שהר, והיא עצרה אוטובוס
שהיה בדרכו לתחנה המרכזית. הנהג
נדהם לדמותה החיוורת והנרגשת, והביא
אותה לשוטר הראשון.
סדין מוכתם כדם. היא סיפרה ל-
מישטרה את בלהות הלילה, אולם לא
ידעה לזהות את האיזור של העיר, שבו
קרו הדברים. על דעת השוטר עלה רעיון,
והם ביררו אצל מנהל מלון טל את כתובתו
של רוזנברג, וכך מצאו אותו ישן.
השוטרים עצרו את רוזנברג והחרימו
את הסדין המוכתם בדם, שהיד, על המיטה.
העדויות במישפט נסתיימו, עורכי־הדין
סיכמו את דיבריהם, בד,ראותם איש־איש
את ׳הסתירות שבעדויות הצד שכנגד.
רוזנברג יצא עם מישפחתה של בעלת־הבית
שלו, והלד הביתה לחכות לפסק־הדין.

ר כי אד ם
עיבור עצוב

מאז נאשם כרצח
הזוגה, איבד הדוין טודגט
את הקשר?מציאות
עד לפני בחצי שנה היה ׳שלום ״דסמו
שייך לעילית של מדינת ישראל. הוא

נאשם זיסמן
לתקופות של טירוף
ברחוב הירקון, השתנה עולמו של זיסמן
מן הקצה לקצה.
בביית״המעצר ׳נתגלה כבר, כי הנאשם
מתמוטט, דאינו שומר על קשר עם המציאות
.׳שיופט־השלום דויד בר־יאופיר,
אשר ציוה יעיל מעצרו, מינה לו על כן כ סניגור
את עורך־הדין שלמה רוזנבאום׳
ומאז נתון זיסמן לבדיקות פסיכיאטריות
במוסדות שונים.
נראה כי החרדה שעורר בו המישפט
הצפוי הרסה את השרידים האחרונים של
שפיות, שהיו בגאון המתמטי. במשך חודשי
מעצרו הפסיק לאכול, וניזון בהזנה
מלאכותית. הוא כימעט חדל לדבר. היה
ברור לשופטים — בנימין כהן, אליהו
ויינוגרד ׳ומשה טלגם — כי אינו מסוגל
לעמוד לדין.
נתגלה כי למרות הצלחתו האקדמאית,
היה זייסימן מאושפז במוסדות שונים החל
בגיל 16 והיה נכנס ויוצא בהם. ביתקופו־תיו
הטובות תיפקד כראוי והפתיע את
חבריו באוניברסיטה בגאוניותו. כאשר
נתקף במחלתו שקע בה ואושפז.
אישור למראה. מאז נעצר, התדרדר
עד כדי כך, שאין אפשרות לקיים עימו
כימעט כל קומוניקציה. התעודות הרפו־איות,
שהוגשו לבית־המישפט, רק אישרו
את המראה המזעזע שנגלה לעיני השופטים,
והם ציוו לאשפזו, מאחר שאינו מסוגל
לעמוד לדין.
ייתכן כי ׳הבחור בעל המוח המבריק
יבלה את שארית חייו במוסד לתולי־נפש.
ה עו ל ם הז ה 2159

ב מדינ ה

פ ר שו ת
המזל של 1ור

סתירזז בחוק צופגת
תקווה?ישראלי שהבריח סמים
כארה״ב, גתפס, ברח לישראלי
נתפס ויושם בכלא
האם ימשיך נוריאל נוריאלי להיות ברמזיו?
החלטה שתינתן ב־ 29 בחודש זה
בבית־המישפט־הגבוה־לצדק, היא שתכריע.
נוריאלי נעצר לפני שנים אחדות באשמת
סחר בסמים מסוכנים, בארצות־הברית.
במישפטו נתגלו כמה עובדות מרתקות
על הסחר בסמים והברחתם לארה״ב. התברר
כי חלק מהסמים הועבר בדפנות
כפולות של מכונית שעברה את הגבול
מקנאדה לארצות־הברית. חלק נוסף של
הסמים הוברח על גופה של צעירה שחצתה
את הגבול באוטובוס ציבורי. היתד,
גם תוכנית להצניח כמות גדולה של סם
באיזור שומם של פלורידה, מתוך מטוס

על חלקו בפרשיות אלה נשפט נוריאלי
ונידון לחמש שנות מאסר בפועל, ולחמש
שנות מאסר־על־תנאי. במארס 1975 החל
מרצה את עונשו בבית־הכלא אלנווד במדינת
פנסילווניה. לא עברו חמישה חודשים,
והוא נמלט ממאסרו בעת שהובל
עם אסירים אחרים לחזות במישחק בייסבול.
כר־הסגרה.
במשך שנתיים נעלמו
עיקבותיו כליל. אולם, הוא התגלה בנמל־התעופה
בן־גוריון ב־ 10 בקאי ,1977 ונעצר
על־ידי מישטרת ישראל. נוריאלי היה
עדיין חייב לממשלת ארצות הברית כאר בע
וחצי שנות מאסר, ובגלל בריחתו
עתיד היה כנראה גם לרצות את חמש
השנים על־תנאי באופן ממשי מאז.
ממשלת ארצות־הברית הגישה בקשה
להסגרתו, ובית־מישפט ישראלי בירושלים
הכריז עליו כבר־הסגרה במארס . 1978
אך נורי לא התייאש. הוא סמך על
מזלו הטוב, ועל חוק חדש שעמד לפני
אישורו בכנסת. לפי החוק המוצע, לא
יוכל יותר אזרח ישראלי להיות מוסגר
למדינה זרה, אלא ימשיך לרצות את עונשו י
בישראל.
נורי היה אזרח ישראלי, וסמך על בך
שיצליח למשוך את הליכי העירעור על
הכרזתו כבר־הסגרה עד שייכנס החוק
החדש לתוקף. ואומנם, קודם שנדון עיר-
עורו בפני בית־המישפט־העליון על הכרזתו
כבר־הסגרה, נכנם לתוקפו החוק שלו
ציפה, ב־ 12 ביולי 1978 ומאז אין נשקפת
לו עוד סכנת הסגרה.
יוזמת הפרקליט. מזלו של נורי מש-
_חק לו גם בבחירת עורך־הדין שלו. הוא
שכר את שירותיו של עורך־הדין הצעיר
שמואל צנג, וזה חיטט חיטב בחוק החדש,
וגילה כי קיימת אפשרות שלקוחו ייהנה
משני העולמות. מצד אחד, אין אפשרות
להסגירו לארה״ב. לעומת זאת גילה עורך-
הדין, כי עונש המאסר שהוטל על נורי
בארד,״ב אינו מאסר רגיל, אלא כזה הכולל
את הזכות להתראיין בפני ועדה מיוחדת
מדי שלושה חודשים. וועדה זו יכולה
להחליט להפחית את עונשו בכל חלק של
התקופה, כאשר שיקוליה הם בעיקר הסכנה
הצפויה, לדעתה שהאסיר יבצע עבירות
נוספות ; שיקולים. בדבר ההשפעה
הציבורית שהשיחרור עלול לגרום.
אומנם קיימת בישראל ועדת שיחרורים,
אולם היא מוסמכת לדון בעונש רק אחרי
ריצוי שני-שלישים ממנו. לפני מועד זה
היא יכולה להתכנס ולדון רק אם היו
שיקולים מיוחדים, למשל מחלתו הקשה
של האסיר. כך שוחרר יהושע בן־ציון.
אולם לינורי אין כל נימוקים מיוחדים,
לפי הפירוש הנהוג בישראל. לכן נשללת
ממנו זכות שהיתה מוקנית לו לפי החוק
האמריקאי, שענש אותו מלכתילה. ואם
עונש המאסר האמריקאי שונה מזה היש ראלי,
לא יוכל נורי לרצות את עונשו
בבית־סוהר ישראלי ויש לשחררו לאלתר.
אי-לכך הגיש צנג בג״ץ נגד שר־המיש־פטים,
שר־הפנים ועוד, שינמקו מדוע לא
יעמידו את נורי בפני ועדת שיחרורים
מדי שלושה חודשים, ואם אין אפשרות
כזו, מדוע לא ישחררוהו כליל.
נורי ממתין עתה להחלטה בנשימה עצורה,
ויש לשער כי גם מישרד־המישפטים
מחכה בסקרנות לראות מה יעלה בגורלו
של החוק החדש.
ה עו ל ם הזר! 2159

עוד מוצר <זיכ 1ת מסדרת תכשירי פגמליוו:

קצף-אמבט
בניחוח מנטה
מטזג, מרחנו, מטהר, מגביר את זרימת הדם
ומונט התיבשות הטור.
מיוצר גם בניחוח צמחים (ז!6ט0׳ו<) 1
קצף אמבט סרמליון מיוצר ע״׳ איוטוקוסמא־וולה
להשיג בפרפומריות, בתי מרקחת ובכת׳ כל-בו

@ בדאון

-דיזנגוף 214

חנות הספרים הגדולה בי שראל
(פתוח רצון? משעה 09.00 עד 21.00 ובמוצ״ש משעה 19.00 עד )23.00

מבחר עצום עול ספרים מוזלים ב הנ חו ת עד ־׳?70
אמנות • צילום • ארבינוקנוורה • נובע
גינון • ריהונו • עיצוב פנים ועוד
מבחר ס פ רי םעבריים בכל התחומים

תן טרמפלחייל