גליון 2168 מתאריך 21 במרץ 1979

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה :
תל־אכיב, רחוב גורדדן ,3טלפון 243336־ .03 תא־דואר . 136
החדש״ בע״מ, תלי
כ״הדפוס החר׳8ו
מודפס ב״ ח ד סו ס
״עולמפרס״ סוד שס
מברקי טולספר ם
מען מבר קי
גלופות:
״גד״ בע״ם *
רה׳ כן־אביגדור .
צינקוגרפיה״

הפצה .

העורך הראשי: אורי אכנרי העורך: אלי תבור עורך

״כספי׳
ית: יוסי שנון. עורכת כיתוב: ענת ישראלי. צלמי־תבנית
מערכת:
ציון צפריר וגילה רזץ. ראש המינחלה: אברהם
סימון. מחלקת המודעות: רפי זכרוני. המו״ל: העולם הזח בע״מי

צ£ום ךפאראדוכם לי, מעוררים לעיתים
כתמים לבנים בעיתון סקרנות רבה
יותר מאשר כותרות, המודפסות בו באד
תיות של קידוש־לבנה. מאחרי תופעה
זו מסתתרת תכונה אנושית טבעית. הנסתר
מעורר את היצר יותר מאשר הגלוי.
החסוי מדליק את הסקרנות יותר ממה שמתפרסם.

היה גם גורל הכתם הלבן, שהופיע
בגליון הקודם (הטולס הזה )2167 במדור
השקיף רבים ביקשו לדעת מה הוא אותו
מידע, שידענו אנחנו ושנמנע מהם לדעתו
בשבוע כה מסעיר, מבחינת האירועים הפוליטיים
הדחוסים.
אין אנו נוהגים להפיץ את אשר נאסר
עלינו לפרסם בפקודת הצנזורה הצבאית.
מקובל עלינו ששיקוליה הם בדרך כלל
ביטחוניים טהורים, ושפירסום ידיעה, ש נפסלה
בידי הצנזורה, עלול בדרך זו או
אחרת לגרום לנזק ביטחוני. אלא שהפעם
אנו חייבים לחרוג מהסכמתנו זו. נראה
לנו ששיקול־דעתם של אנשי הצנזורה לא
עמד להם בעת פסילת הידיעה, שעמדה
להידפס במקום שבו הופיע הכתם הלבן
במדור תשקיף בשבוע שעבר.
מה שעמד להתפרסם הוא כיום כבר
נחלת הכלל. היתד, זו ידיעה שסיפרה כי
במהלך המשא־ומתן, שהתנהל בשבוע שע בר
בירושלים, התבקשה ממשלת ישראל
לעשות כמה מחוות להפגנת רצון־טוב
כלפי נשיא־מצריים, אנוור אל־סאדאת.
צויין בה כי בעבר היה זה אל-סאדאת
עצמו שביקש מממשלת ישראל לשחרר,
כמחווה של רצון טוב, סיספר מסויים של
עצורים פלסטינים, פוליטיים וביטחוניים,
העצורים בבתי־הכלא בישראל. מחווה מעץ
זו היתה מאפשרת לאל־סאדאת להראות
כי השיג גם הישג כלשהו עבור העם הפלסטיני,
ואולי היתה מקילה עליו את
השגתה של תמיכה ביוזמת השלום שלו,
בקרב בני העם הפלסטיני.

הצעה
* 7באולם הכנסת
ן ןפשיוי ניתן לגלות כי אורי אבנרי
היה הראשץ שהציע זאת למנחם בגין.
בעת ביקורו של אל־סאדאת בכנסת, שעה
קלה לפני כניסת הנשיא המצרי, כשבגין
כבר ישב באולם המליאה, העביר לו אב־נרי
(שנכח אז באולם כח״כ־לשעבר) פתק,
ובו המילים :״אולי תעשה מחווה לנשיא,
ותודיע בנאומו על שיחדור מיספר מסויים
של אסירים פלסטיניים ז״ בגין פנה אחורה
לעבר אבנרי, ורמז לו בתנועת־יד, שאינו
מוכן לכך.
עוד צויין באותה ידיעה, כי ככל הנראה
תעשה ממשלת־ישראל מעשה מעין

לא היתה זו ידיעה סנסציונית מרעישה
במייוחד. אבל בשבוע שבו נאבקו מאות
עיתונאים, ישראליים וזרים, על כל פירור
מידע על מה שהתרחש מאחרי״הקל־עים
של הדיונים החשאיים בירושלים,

היתד, גם ידיעה קצרה ובלתי־מחייבת מעין
זו בבחינת סקופ עיתונאי.
מה שנמנע מאיתנו לפרסם, פורסם כע בור
שלושה ימים בהבלטה רבה כימעט
בכל עיתוני ישראל. לזכותה של הצנזורה
יש להניח שהיא פסלה אותה ידיעה מתוך
חשש שיש בה כדי לרמוז על מיבצע חי־

לא רק השדרנים והכתבים לא ידעו מה
קורה. גם האנשים שהיו מעורבים ישירות
במשא־ומתן המאראתוני והסימולטאני, לא
ידעו מה קורה ומה עתיד לקרות.
מעל זירת ההתמודדות, שהשתרעה בין
ירושלים וקאהיר, שרר ערפל-קרב כבד.
היו חילוסי־אש, הסתערויות ומיגננות. היו
נסיגות טאקטיות וכיבושים. אבל הקרב
על הסכם־השלום לא הוכרע לניצחון או
לכישלון, עד לאותן שעות שבהן הסתודד
הנשיא קארטר עם הנשיא אל־סאדאת
בנמל־התעופה
בחדר־האורחים־החשובים
של קאהיר, בדרכו חזרה מירושלים.
העובדה שמתנהל קרב כזה היתה גלויה
וידועה. אלא שהמעצמה השביעית ביקשה
לדעת עוד במהלכו את תוצאתו הסופית.
וזו היתד, פשוט משימה בלתי־אפשרית.
אזרחי ישראל, שניתנה להם לאחרונה
ההזדמנות להתוודע אל טכניקת הבישול
העיתונאית באמצעות סידרת הטלוויזיה
המצויינת לו גראנט, יכלו הפעם לחזות,
יותר טוב מאשר אי־פעם בעבר, בסודות
המיטבח העיתונאי. ההצגה האמיתית שהתרחשה
מול עיניהם בשבוע שעבר לא
היתד, דווקא זו של המדינאים, אלא זו
של העיתונאים.
אלה עומדים בלחץ המתמיד של ״קו
המוות א .)1 1 (11 זהו מונח
המציין, כי הם חייבים לספר את הידוע
להם עד לשעה נתונה — שעת התחלת
שידור או שעת סגירת עמודי העיתון.
אחרי ״קו המוות״ אין עוד ערך למה שהם
יודעים, עד לשעת השידור הבא, או עד
להופעת הגיליון הבא.

קאריקטורה של זאב ב״הארץ״
לופי־השבויים, שבו החליפה ישראל את
השבוי אברהם עמרם ב־ 76 אסירים פלסטיניים
ביטחוניים, ושעמד להתבצע יום
אחרי הופעת גליון העולם הזה. אלא
שאותה ידיעה לא התכוונה לגלות זאת.
נכלל בה אפילו רמז עקיף לעניין חילופי-
השבויים. היא נוסחה כימעט באותו נוסח
שבו פירסמו אותם עיתונים אחרים כעבור
כמה ימים.
פסילה מעין זו חורה לנו מאד.

הקרב על
״קי המוות״

הרגה עיתונאים, בארץ ובחוץ־לארץ,
היו מתוסכלים בשבוע שעבר. היה זה
טבעי לגבי אנשים המבקשים לדעת הכל
ולמעשה אינם יודעים כמעט דבר, במיוחד
בשבוע שבו נחתכים מאורעות היסטוריים.
במבט
לאחור, אחרי שהתפזר מעטה-
הסודיות מעל פרטי השיחות, הדיונים והמהלכים
הטאקטיים, שנעשו בירושלים בש בוע
שעבר, נראה כי בעצם לא היה מה
לדעת. זעמם של כוכבי־העיתונות האמריקאיים,
שהתלוו למסעו של הנשיא קארטר
במרחב, על שנמנע מהם מידע, ועל ש הוזנו,
כביכול, במידע כוזב ומטעה, אין
לו על מה לסמוך. שכן, עד הרגע האחרון
ממש היה כיוון ההתפתחויות בלתי־ברור.

המולך של ״שעת המוות״ תבע הפעם
את קורבנותיו יותר מתמיד. הכתבים׳ הפרשנים
והשדרנים למיניהם לא ידעו את
מה שרצו לדעת, אולם הם לא היו מוכנים
להודות בכך. כתוצאה מכך הוצפו אמצעי־התיקשורת
בעולם כולו בפטפטת וב־קשקשת
חסרת תוכן ממשי, שנחשפה
במהרה כחסרת־יסוד.
התופעה המגוחכת ביותר היתה זו, שבהיעדר
מידע כלשהו, ריאיינו העתונאים זה
את זה ופירסמו דברי פרשנים אחרים כידיעות.
הכתבים ריאיינו את השדרנים, וצלמי
הטלוויזיה צילמו את העיתונאים.
היתד, זו דוגמה מובהקת לכך כיצד יכולים
אמצעי-התיקשורת ליצור בעצמם חדשות
שאין בהן כל מידע.
התחרות על השגת הסקופים, והשאיפה
לדעת מראש את תוצאות הקרב שטרם
הוכרע, הן שהולידו את הבשורות הקודרות
על כישלון המשא־ומתן ועל דחייתו
של הסכם־השלום. כאשר התברר, כעבור
כמה שעות, שהתחזיות התבדו, ביקשו
הנכשלים שעירים לעזאזל כדי להאשימם
בכישלונם. אבל הכישלון היה של אמצעי-
התיקשורת עצמם.
כניסוי סוציולוגי היתה זו תופעה מאלפת.
מה שקרה בשבוע האחרון בירושלים
יכול להוות מעין ניסוי מעבדתי של יחסי
הגומלין ביו המדינאות לעיתונאות בתנאי־לחץ.
כי באותה מידה שבה היתד, למדינאים
השפעה על מה שהתחולל בעולם

התיקשורת, היתד, לאמצעי־התיקשורת הש פעה
על מה שהתרחש בזירה המדינית.
אבל זהו כבר סיפור אחר. חוקרים והיס טוריונים
יצטרכו לבדוק, בבוא היום, באיזו
מידה השפיע הלחץ העיתונאי על
שיקוליהם והחלטותיהם של המנהיגים, לכאן
או לכאן.
בסך הכל היו אירועי ביקור קארטר
בירושלים מעין סיפור חשיפה עצמית של
עולם התיקשורת, שלא תרם לתדמית
אמינותו.
מלכודת ההתנבאות
עד רקעזה אפשר לבדוק כיצד עמד
העולם הזה במיבחן העיתונאי של השבוע
שחלף.
מבחינת העיתוי, ניראה היה כי ביקורו
של קארטר בירושלים נערך כאילו הוזמן
מראש על פי צרכי מערכת זו. הוא החל
במוצאי־שבת ועמד להסתיים בשעות אחר־הצהריים
של יום שני. עיתוי זה היה צריך
לאפשר לנו לסקר את מהלך הביקור בו־ !
לו ולהופיע בסופו עם סיכומו.

אלא שזאת היתד, מיקדמה למראית־עין
בילבד. מבחינה טכנית הציב לוח״הזמנים
של ביקור הנשיא קשיים ומיגבלות לאין 1

ספור לכיסויו מעל עמודי העולם הזה,
72 עמודי הגיליון שעבר לא הודפסו ביום
אחד. כמו בכל גיליון, הודפס חלקם ימים
מיספר לפני הופעת העיתון בערב היום
השלישי. הדפסת סיקור ביקורו של קאר־טר
נעשתה תוך כדי מהלך הביקור. י עיתון יומי יכול לדווח דבר אחד ביום
אחד ולמחרתו לספר את היפוכו. לא כן
בשבועון. היינו חייבים לבנות את סיקור
הביקור מתוך מודעות לעובדה, שהעיתון !
יראה אור רק אחרי תום הביקור, ומתוך
שאיפה שד,סיקור לא יראה מיושן ונדוש.
בהתחשב במיגבלות הטכניות האלה
עמד העולם הזה במיבחן בכבוד. הוא לא
הכיל גילויים מרעישים, אבל בכל זאת
היו בו כמה דיווחים בלעדיים שלא היו
בידי אף אחד ממאות העיתונאים האחרים
שכיסו את הביקור. כך, למשל, היה הער
לס הזה היחיד שקלט את התקרית בין
רעיית ראש־ד,ממשלה עליזה בגין לבין
רעיית הנשיא, אופירה נבון, בתום טכס
קבלת־הפגים בנמל־התעופה בן־גוריון. הוא
יכול היה לפרסם בלעדית את פרשת הסיב־סוך
בין ראש־הממשלה והנשיא, סביב
תפקיד המארח הרשמי של קארטר ועל
איומו של הנשיא בהתפטרות. גם הכתבה
על כישלון הפגנות גוש אמונים הקדימה
סיקורים דומים שהופיעו בעיתונים אחרים
כמה ימים אחר־כך.
אולם ההישג העיקרי היה בכך שלא !
נפלנו בפח של התנבאות לגבי סיכום
הביקור. הכנת הגיליון הקודם של העולם
הזה הסתיימה ביום השני בלילה, כימעט
יממה לפני תום ביקורו של קארטר ביש־ !
ראל, שהתמשך יממה מעל למה שתוכנו ,
מראש. באותן שעות היתה התחושה בקרב
כל העיתונאים שסיקרו את הביקור ואת
המשא־ומתן כזו של כישלון טוטאלי. ה־תידרוכים
שהגיעו מפי פמליית נשיא אר־צות־הברית
ומפי דוברים ישראליים נשמ |

כהכנה לקראת סיכום שלילי.
עיתונאים ותיקים ומנוסים נפלו בפח
הזה, מיהרו לדווח על כישלון מסעו של
קארטר. העולם הזה נמנע מלעשות זאת.
הוא גם לא קבע מפורשות כי המסע יצליח
וכי בסופו אומנם תתבצע פריצת הדרך
לחתימת הסכם־השלום. אבל מתוך ניתוח
המידע, שזרם עד לשעות הלילה של
יום השני׳ העניק העולם הזה סיכויים רבים
יותר להצלחת הביקור מאשר לכישלונו,
ואף פירסם תחזית לגבי המרי האזרחי
הצפוי בגדה באם וכאשר יושג ההסכם.
אין זו טפיחה עצמית ע 7שכם, ד,עיו-
עדת להוכיח שהעולם הזה התעלה על
עיתונים אחרים. ביקשנו רק להוביל את
הקוראים אל מאחרי־הקלעים של העיתון[ ,
להביאם בסודות הגלויים של הכנתו, ול־ 1
שתפם בבעיות המורכבות המתעוררותץ נד׳ן

להדפסתו.
כשאתה נוטל לידך את המוצר המוגמר,
הקרוי העולם הזה, כדאי לפעמים לדעת
לא דק מה כתוב בו, אלא גם מדוע מתפר -י
סמים הדברים כפי שהם נקראים.

המערכת שלן־
תעשה בשבילן־ הכל...חד\ מלרקוד!

מערכות הסטריאו הקומפקטיות של סוני, מטידרת <1/11 ן ךן
עוצבו ותוכננו על מנת לאפשר לך הנאה מקסימלית.
בכל מערכת תמצא מגבר, המסוגל למלא חדר גדול
בצליל אדיר, כאשר הרמקולים, בנוסף להיותם רהיט
יפה, הופכים את הצליל האדיר לעשיר יותר.
המקלט מצוייר ב 4-גלים והפרדת סטריאו יוצאת מן
הכלל מובטחת ע״י מעגלים <מו!/ו .? 1.1.
הפטיפון האוטומטי שבמערכת ״ -פנינה״ ,לא רק בגלל
יכולתו״להתעסק״ עם יותר מחמישה תקליטים בבת
אחת, אלא גם לכבות את כל המערכתיבסיום התקליט
האחרון( .פרט ל״ ) 1-1)1/11<-55
ישנו גם טייפ־הקסטות עם העצירה האוטומטית, כאשר
מיקומו במערכת, מאפשר הפעלה נוחה במיוחד.
וכעת, בחר לך את המערכת שתעשה בשבילך את הכל
חוץ מלרקוד !

11^1^ - 5 5־1
00ו וואט ־11/10510 ?0^ 61
18 וואט . 11/1.5.ח
פטיפון אוטומטי עם ראש מגנטי ומחט יהלום
טייפ־קסטות ׳ד_8ו 0ס
זוג רמקולים
להשיג בשני גוונים: חום ושחור.

111\/11< 339
100 וואט ז11/111810?0\^6
18 וואט .8.11/1.5.
פטיפון אוטומטי עם ראש מגנטי
טייפ קסטות
זוג רמקולים 55-37

111\/11)229

60 וואט ־11/10310 ?0^ 61
• סו וואט 8.11/1.5.

• פטיפון אוטומטי
• טייפ קסטות
• זוג רמקולים 55-27

למבקשי
את הטובביותר!

גרס 1ם סלניק ן רפאל טיראן

המחודשת של צה״ל בנגב, יוקצו בעקיפין
למיכצע ההתיישבות הגדול כגדה.

פגין זועם נול ד״ן
מתיחות שוררת בין ראש״הממשלה לבין שר־החוץ,
בעקבות מיבצע יחסי־הציבור הגדול של דיין, שנועד
ל״גנוב את ההצגה״ מבגין וליצור את הרושם
כאילו פריצת־הדרך להסכם־השלום, במהלך המשא־ומתן
עם הנשיא קארטר ופמלייתו, נעשתה ביוזמת דיין.

אנשיו של דיין הצליחו להפיץ ככל
אמצעי-התיקשורת באילו הרעיון הגואל
שחילץ את המשא-ומתן ממבוי סתום
ומנע משכר כשיחות, היה של דיין.

ל וח א^1־111
..חגיגות ה שלוס״
״ועדת אירועי־השלום״ ,שהתכנסה השבוע, נאלצה
לבטל תוכנית שהוכנה זמן קצר אחרי ביקורו של
הנשיא אל־סאדאת בירושלים. מתוך הנחה שחתימת
ההסכם קרובה, תוכננו אז ״חגיגות השלום״ על פני
שנה שלמה ונועדו להשתלב בחגיגות ה־ 30 של המדינה.

עתה הסתכר כי כל התוכניות אינן
רלבנטיות למצב החדש שנוצר. הוועדה
תגכיל ככל הנראה את החגיגות לימי
חתימות הסכם־השלום, וליום החלפת
השגרירים כין ישראל ומצריים. הטכסים
המרכזיים ייערכו עם צאתו של ראש־הממשלה
מנחם כגין לוושינגטון, וכן כיום
כואו של הנשיא אל־סאדאת לחתימת
ההסכם כירושלים.

האמת היא שהרעיון, לוותר על הנפט בסיני תמורת
הסרת התביעה להצבת קציני־קישור מצריים ברצועת
עזה, הועלה בישיבת ועדת השרים לענייני ביטחון
והיו שותפים לו מיספר שרים. כאשר ביקשו
את אישורו של בגין להצעה, הסתבר כי הוא כבר
נענה להזמנת הנשיא קארטר לארוחת־בוקר, אחרי
שהגיע בעצמו למסקנה דומה.

כגץ לא הסתיר את מורת רוחו ממסע
הדימום של דיין ואף התבטא במילים :
״איד הוא לא מתכייש ץ אחרי כל הנזק
שהוא גרם:״

דווד לו
צזו־ך ל מי שלתח?
הפארסה של המישלחת הישראלית לחתימת
השלום בוושינגטון, עשויה להגיע לשיא
כאשר יבקש ראש־הממשלה לצרף לשבעה
שיתלוו אליו על פי החלטת הממשלה, גם
השיכון והקליטה דוויד לוי.

הסכם־ חדש השרים
את שר

החגיגה הגדולה ביותר תיערך בעת קבלת־הפנים
למישלחת שתחזור מוושינגטון, אחרי החתימה שם.
עיריית תל־אביב תיכננה בינתיים מופע בידור ענקי
לליל חתימת ההסכם, בכיכר מלכי־ישראל. כנס נוסף
ייערך בכיכר אחרי שובו של בגין מוושינגטון,
בהשתתפותו.

בגין עשוי לבקש את צירופו של לוי
למישלחת כעקבות הטענה כי בין הנוסעים
אין אף שר ספרדי אחד, וכל שלושת
השרים הספרדים (אבו־חצירא, ניסים ולוי)
ישארו כארץ, דבר העלול להתפרש
כקיפוח עדתי.

מתכננים התיישבות

בגין מבקש גם לפצות את לוי, שהתגלה כנאמן לו
ביותר מכל שרי מיפלגתו והכובש לו בהדרגה את
המקום של המנהיג הבא של תנועת החרות.

מאסיבית

צפו עימות ב׳׳ 11 רות

זמן קצר אחדי חתימת הסכם־השלום עם
מצריים, צפוי מיכצע של התנחלות
מאסיכית כגדה על־ידי הממשלה.

עימותים מרים, על רקע אישי ולא
אידיאולוגי, צפויים כוועידה הכאה של
תנועת החרות, העומדת להיערך כעוד
כשלושה חודשים.

באמצעות מיבצע זה מתכוונת הממשלה לקבוע
עובדות מוגמרות ביהודה ובשומרון, עוד לפני תחילת
המשא־ומתן על האוטונומיה לתושבי השטחים.
אחד היישובים הראשונים שיוקם תהיה העיר אפרת
ביהודה. עבודות הגידור בשטח של 350 דונאם כבר
החלו והכוונה הסופית היא לתפוס שטח של 5000
דונאם, שבו יוקם גם אזור תעשייה שיתחבר כלפי
צפון עם מעלה־אדומים, כדי להקיף את בית־לחם.
כבר הוחל גם בסלילת הכביש שיחבר את אפרת עם
ירושלים ויעקוף כפרים ערביים.
כל מתנחל באפרת יקבל מיגרש בן חצי דונאם
בחכירה ל־ 49 שנה במחיר סמלי, וכן הלוואה עומדת
בסך 190 אלף ל״י, שתהפוך למענק בתום חמש
שנים, וזאת בנוסף למשכנתא בתנאים של אזור פיתוח.

לא מן הנמנע שחלק מהמשאכים שמעניק
ארצות־הכרימ לישראל, לצרכי הפריסה

מנחם בגין מבקש להביא לבחירתו של איש אמונו,
יעקב מרידוד, כיו״ר הנהלת התנועה, במקומו של ח״כ
משה ארנס. אולם ארנס נהנה מתמיכה אישית רחבה
במרכז התנועה ולמרות שהוא נמנה עם שוללי הסכם־
השלום, יתקשה בגין להדיחו.

עימות נוסף צפוי על תפקיד יו״ר המרכז,
כמקומו של אכדהם שכטרמן.

ח״כ מרדכי דקל רואה את עצמו מועמד לתפקיד
ולצורך זה הוא מנסה להתיישר עם הקו המדיני
של מנחם בגין. אולם צעירי המיפלגה מבקשים לשכנע
את ח״כ יורם ארידור לרוץ לתפקיד זה. אם ישתכנע
ארידור שבחירתו מובטחת הוא עשוי להתמודד
על התפקיד.

משקיעים מ־לונים
ימית

ש שלום
אין עשן שני אישים, שהיה להם חלק במשא־ומתן
להסכם־השלום עם מצריים,
יצטרכו להקריב קורבנות אישיים
מייד אחרי חתימת ההסכם. השניים
הם שגריר ארצות־הכרית כישראל,
סמואל לואיס, ומזכיר הממשלה, אריה
נאור.
השניים התחייבו זה כפני זה כי אם
ייחתם הסכם־השלום עם מצריים,
יפסיקו שניהם לעשן. השגריר והמזכיר
ידועים כמעשנים ״ככרים״ ,שלא
הצליחו להיגמל עד כה מהתמכרותם
לטבק.

למרות ההחלטה על הסכם־השלום, המחייב נסיגה בעוד
שלוש שנים מיישובי חבל ימית שבפיתחת רפיח,
אישר מישרד־החקלאות הלוואות של מיליוני ל״י
לתושבי יישובי החבל, לרכישת חממות לגידול
פרחים ואף תבע מבנק־החקלאות לבטח הלוואות אלה
בביטוח ירידת שער המטבע.

ההסבר להשקעת המיליונים כיישובים
המיועדים לפינוי, מוסבר כצורך להעלות
את מוראל התושכים, בדי שלא יטשו את
היישובים לפני מועד הנסיגה.

טענה נוספת היא כי החממות עשויות להחזיר את
ההשקעה בהן תוך שלוש שנים.

המי שטרה 1ערבח
ל״! האדמה״
מישטרת ישראל נערכת לקראת האפשרות ש״יום
האדמה״ החל ב־ 30 במארס ינוצל כדי להסית את

ערביי ישראל להפגין נגד הסכם־השלום ונגד תוכנית
האוטונומיה.

כיוון שאירועי ״יום האדמה״ נערכים
בהשראת רק״ח, הועלו חששות שעסקני
רק״ח, המתנגדת להסכם־השלום, ינצלו את
הכינוסים להפגנת־מחאה נגד ההסכם.
קיים גם חשש לתיגרות בין אנשי רק״ח לאנשי
האירגון הלאומני בני הכפר באירועים אלה.

מ ח לו ק ת פין
פ לומן ואדר ר
חילוקי־דיעות נתגלעו לאחרונה בין שר־האוצר
שמחה ארליך לבין סגנו, יחזקאל פלומין, באשר לדרך
התגובה על מאבקה של ההסתדרות בממשלה בקשר
למדיניות הכלכלית.

פלומין תובע לפתוח במערכה גלויה נגד
ההסתדרות והמשק ההסתדרותי, אולם נתקל
בהתנגדותו של ארליך, הטוען בי מערבה
כזו תפגע בעקרונות היוזמה החופשות
שאינה שוללת גם יוזמה ציבורית.

ארליך סבור כי עדיף לבנות גשרים עם ההסתדרות
לטווח ארוך, למרות העימותים העכשוויים.
בינתיים משתפים השר וסגנו פעולה במיבצע מקיף
לאיוש עמדות כלכליות בכירות בעסקני המיפלגה
הליברלית, מתוך מגמה ״לטהר״ את המנגנון מאנשי־

הרוסים יגבילו
י שר אלי ם
ב או לי מ פי אדה
למרות ההתחייבויות הסובייטיות
להעניק אשרות־בניסה לישראלים
לאולימפיאדה, שתיערך במוסקבה
כחודש יולי ,15180 החלו הסובייטים
ככר עתה להטיל הגבלות על ישראלים
המבקשים להשתתף באולימפיאדה.
תא עיתונאי-הספורט באגודת
העיתונאים הישראלית, קיבל
הודעה בי מארגני האולימפיאדה
יתירו כניסת 14 עיתונאי-ספורט
ישראלים בילכד.
על מנת להבטיח שהבאים יהיו
אומנם עיתונאי-ספורט, הגבילו הרוסים
את מתן אשרות־הכניסה רק
לעיתונאים החברים כאיגוד עיתונאי־הספורט
הבינלאומי.
מפתח של שילטון המערך, ולעקור מרירות מקרב
עסקני הליברלים, שטרם זכו בעמדות ממלכתיות.

הרצל שפיר
מפפ ״ ל ה מי ש טד ה ל
שר־הפנים, יוסף בורג, עשוי להציע לאלוף
הרצל שפיר לקבל על עצמו את תפקיד
מפב״ל המישטרה, עם פרישתו של המפכ״ל
הנוכחי, רכ-ניצב חיים תכורי.
האלוף שפיר, הנמצא עתה בחופשת לימודים בארצות־הברית,
עומד להגיע בסוף החודש לביקור קצר בארץ
ובהזדמנות זו יעשה ניסיון לשכנעו לקבל את התפקיד.
למרות הידיעה כי מינויו של אדם מהחוץ לתפקיד
המפכ״ל עלול לגרום להתמרמרות בקצונה הבכירה
במישטדד. ולפרישת מיספר רב של קצינים בכירים,
נראה כי הממשלה מבקשת למנות לתפקיד אדם
שישנה את תדמית המישטרה.

..אמישר״ ל א
מימשה אופציה
האופציה שעמדה לרשות חברת ההשקעות אמישר
לשם רכישת שותפות עם המשקיע הגרמני ארתוו
בראונר, לביצוע פרוייקט הבנייה הענ!£
מרגושס ברמת־גן, לא מומשה, אמדי שהנהלת
טרם אישרה את ביצוע העיסקה.
העיסקה, בה עמדה אנזישר להשקיע סכום של
מיליון דולאר, העלתה בשעתו את שער המניות
של החברה.

עתה, אחרי שמועד האופציה פג, עשויים
לשותפות
--אחרים־ להיכנסמשיקיעים
--פדוכפרו-וייקט, העומד להיות מיכצע הבנייה
הפרטי, הגדול כיותר כמדינה.

11111

11311

המטדן החדש הנפלא של טלית המלא כל טוב: קווקולד, אגוזים, קקאו וטוד. כל ״ביס״ גול. קנו ותהנו.
אספו 5עטיפות של פרם, השלימו הסיסמא: טוב לי עם שלחו
אותן לעודד מכנ ס ת.ד 3468 .תל־אביב ו ת קבלו הודעה לבתיכם אם
זכיתם בכדורגל קט 0ם 1.ח 0שמחירו כ 250 .-ל״י.
כל יום תערך הגרלה לכל המעטפות שהגיעו יום קודם לכן.
בסוף המבצע תיערך הגרל ה של הפרס הגדול בנוכ חו ת אנשי עלית,
פרסום ך״ר יעקבסון ונציג משרד רואי חשבון( .לאנשי עלית ולאנ שי
פרסום ד״ר יעקבסון הה שתתפות במבצע אסורה).

החכים בכדורגל בחודש פברואר
רחל שלם, פתח־תקווה ; עו9ר יצחייק, רמת־גן ; יוסף חנניה, בית־שמש ; אורי
אתרן, רמת־גן ; קרמן יצחק, תל-אביב דורית ויוסי עמר, נתניה ן ורד תירוש,
באר״שבע ; דן שמעוני, בת־ים ; אבי פרדו, רמת־גן מיה חמרח, רמת־גן יפ-את רט,
קרית־גת ; אסנת צפירה, גדרה ; אמיר הלמר, חיפה ; משה גוילי, צח״ל ; שולמית
בר־חורין, נהריה ן איפלח אורלי, תל״אביב ן ישראל אבני, בת״ים ; איה אסתרון,
הוד־השרון• ,עוזר רון, הרצליה ; עדו בוגנר, ד.נ. האלה ן רז גורדון, ירושלים ;
דורון טרבלסי, אופירה ; דוד פטשניק, רמת־גן ; יוחאי ברכה, ד.נ. יזרעאל.

הודעות על הזכי ה נ שלחו לבתי הזוכי ם

קנו אכלו ותאמרו בפה מלא:

טוב לי ע

וה היה ג ש ( ה חו ה שהיה
גיליון ״העולם הזה״ שראה אור השבוע לפני 25 שנה כדיוין,
פירסם כתבת־תחקיר תחת הכותרת ״המקליט: מהנר הדור״.
הבתכה תיארה את שלבי הראשית של הייצור ההמוני של תקליטי־זמר
ישראליים, את הפיבת השיר שהיה בעל משמעות לאומית
לזמר של מסיבות פאלוניות ׳,תיד צמיחתם של במה פוככי־זמר
חדשים, ביניהם ישראל יצחקי (״אני מאה אחוז נורמלי
נסים מתיתיהו דדיו (״קסם שחור ליאו אמורבן (״הרי זה
פשוט אסון דויד ביט,־*אן (״שתוק שם דובי ג׳טה לוקה
(״מי זה דופק כדלת״) ויפה ירקוני (״זה הסוד שלי״) .אחת
מכותרות הכתבה קבעה :״המנגינות נאספו כרחובות תבל, המילים:
כסימטות המפוקפקות של העברית״.
תופרת התלבושות של ״הבימה״ ,אניח שנל, הציגה בכתבה

מצולמת אפשרויות להתחפש כרגע האחרון, תחת הכותרת ״בלי
זמן ...כלי כסף ראיון מייוחד״ קיימה מערכת ״העולם הזה״
עם הגינקולוג הנודע ד״ר יוסף אשרמן על הפלות מלאכותיות
ומיבלול הבעיות הכרוכות בנדטא זה. הסיפור ״סוד התיבה״ ,מאת
ליאון דכטראי, מקונגו הבלגית, הוא הסיפור הלא־ישראלי הראשון
כתחרות העולמית של הסיפור הקצר, מטעם מערכות ה״ניו־יורק
טיימם״ ו״העולם הזה״.
כשער הגיליון: סטודנטית יהודית קורן.

אגדת טרם 1954

* האינקוויזיציה שסה של מאמיני

הובי מרובאביץ

* ׳ננקב אחימאיר ומכוניות הנשיא

״העולם הזה״ 856
תאריך 18.3.54 :
הטם שימחה סדי כרטיסים
השבוע היו כל אזרחי המדינה, מקטון
ועד גדול, עסוקים בעיסוק רציני ביותר.
הם התכוננו להיות שמחים. המאמץ ש הושקע
בכך היה אדיר: המורות שיננו את
השירים לתלמידיהן, אמהות תיכננו את
התחפושות לילדיהן.
מעל לכל הזדקרה הבעייה הגדולה: לאיזה
נשף ללכת? הניסיון המר לימד את
הוותיקים כי רוב נשפי הפורים שמחים
פחות מאשר הצפיה לקראתם. אולם הפעם,
כך החליטו, יהיו שמחים ממש. מכיוון שבינתיים
נולד וגדל דור שעור היה ברחם אמו
עת שיגעה העדלאידע האחרונה את תל-
אביב, ניתנה ל״זקנים״ הזדמנות מצויינת
לבכות את הימים ההם, להניד ראש מול
חוסר-יכולת־השימחה של אחיהם הצעירים.
ואילו הצעירים, שהיו מוכנים לערוך
עדלאידע משלהם, בזו לעובש של הזקנים,
ששוב אינם מסוגלים לתכנן שימחה רצינית.
אולם על דבר אחד היתה הסכמה
כללית, בינעדתית ובינדורית: חייבת להיות
שימחה.
ראש־הממשלה התפטר. המוזר הוא
כי החג שזכה לכבוד זה רחוק יותר מכל
חג יהודי אחר מן ההווי הישראלי. פורים
הוא החג הגלותי בה״א הידיעה. לא זה
בלבד שהמאורעות המשמשים לו עילה
אירעו בפזורה, אלא שגם אופיים הוא גלותי
מובהק. חג החנוכה מסמל מילחמת
שיחרור לאומית נגד כובש זר. פסח בא
להזכיר את הנדודים במידבר, את כיבוש
הארץ. שניהם חגים גיבוריים. אולם חג
הפורים רחוק מגבורה ומשאיפת החופש
הלאומית כרחוק הלילה מן היום. מגילת
אסתר עצמה גלויית-לב, ואינה מתיימרת
כלל לשאת כתר לאומי. היא מספרת על
עדה יהודית בפזורה, שאינה חולמת לוותר
על קיומה הנוח כדי לקבל על עצמה את
עול החלוציות בארץ־ישראל הרחוקה. כמו
יהודי אמריקה של תשי״ד, משרתים בניה
את המלך באמונה, עולים למישרות גבוהות
במנגנון המדינה, ואחת הבנז־ת מצליחה
אף לכבוש את לב השליט.
אולם לא קל היה להיות יהודי. מדינאי
פיקח גילה כי האנטישמיות קוסמת
לבוחרים רבים, ושיכנע את הממשלה לקבל
את תוכניתו. בהעדר אמצעי התרבות המודרנית,
כגון תאי־גאזים ומחנות־מוות,
מתוכננת ההשמדה בצורה עממית ופרימיטיבית.
אולם ראש־הממשלה לא לקח
בחשבון את פיקחות היהודים. מרדכי
היהודי, הנושא בגאון את שמו של האליל
הבבלי מארדוך, ידע שיש רק דרך אחת
להצלה: לנהל קנוניה בחצר המלך, לתקוע
טריז בין המלך וממשלתו, לגרום
להתפטרות ראש־הממשלה.
היה זה חשבון מוצדק, המלך הטיפש
נפל בפת, הקהילה היהודית זכתה שוב ב־שיווי־זכויות,
ראש־הממשלה וכל שאר חברי
המיפלגה האנטישמית, הוצאו להורג.
המלך והתרנגול. הפזורה היהודית
חיבבה סיפור זה יותר מכל סיפור אחר,
דווקא מפני שהוא נעדר גבורה לאומית:
הוא התאים למציאות הקודרת שלה. בניה,
שלא יכלו לפגוע באויביהם בגלוי, מצאו
סיפוק בהכאת בובות המן ובניו. מרדכי
היהודי הפך אב־טיפוס לכל ראש קהילה
יהודי, שזכה להערצת בני עדתו, הודות

למעמדו הרם בחצר הפריץ. אסתר המלכה,
היהודיה שהסתירה את מוצאה כדי
ללכוד את לב השליט, עוררה אף היא
חיבה רבה.
בני היישוב החדש בארץ־ישראל התעניינו
אך מעט בתוכן הרעיוני של החג.
בראשם ניקרו זיכרונות הילדות של החג
העליז, בו שתו ההורים עד שנירדמו
בשיכרותם, כמיצוות הרמב״ם. הם העבירו
את המינהג לארץ. מייסדי תל־אביב בחרו
כל שנה במלכת־יופי כיורשת לאסתר
המלכה.
פורים הפך בארץ לחג עממי. לא היה
קיבוץ או מושבה בו נידלקה מדורה לשרי-
פת בובתו של המן (שלבש, בינתיים, את
צלב הקרס) .איש לא נשאר בביתו בתל-
אביב, שעה שרעמו כדורי הפקק של
רבבות אקדחי פח. העדלאידע השנתית
הגדולה היתר. רק הסיכום, הכותרת הרש מית
לחג עממי שפרץ את כל התחומים.
דח יהדרח פגי ר ב
כאשר חזר, לפני חודשים מיספר, רבי
חנוך אלבין 52 ראש ישיבת תורת אמת,
ירושלים, משליחותו בארצות־הברית, הביא
אתו ברכות ודרישות שלום מכל הרבנים
הגדולים של העולם החדש. אבל הוא שכח
רבי אחד — את הרבי המפורסם מלובא-
ביץ׳ — ולא ביקר אצלו כלל.
לזעמם של חסידי-לובאביץ׳ לא היה גבול.
הם החליטו לסלק את רבי חנוך מהנהלת
הישיבה. הם אפילו לא רצו להתחשב בעובדה
שהישיבה נוסדה על-ידי אביו. הוא
קיבל פקודה מפורשת שלא להופיע בשטח
הישיבה ; וכאשר סירב לציית, העמידו

החסידים מישמרות מסביב לבניין ומנעו
ממנו את הכניסה בכוח הזרוע. רבי חנוך
לא זכה למרגוע אפילו בין כתלי־ביתו.
מדי פעם בפעם היה מקבל מיברקים
וקריאות טלפוניות :״אם תעיז להופיע
בשטח־הישיבה יהיה סופך רע ומר!״
שתי קריאות טלפוניות. בשבוע
שעבר ביקרה קבוצת גברים בביתו של
רבי חנוך. כאשר עזבו האורחים את ה מקום,
מיהר הרבי להזמין שתי שיחות טל פוניות:
האחת עם המישטרה והשנייה עם
הרופא. שעה שהמישטרה עסקה בחיפושים
אחרי האורחים הנכבדים, הכין הרופא דין־
וחשבון מפורט: כמה צלעות שבורות,
מיספר רב של חבורות וסריטות.
העצורים החשודים בתקיפה הודו שהם
ביקרו בבית הרב, אך טענו שאין להם כל
קשר עם צלעותיו השבורות, חבורותיו
והסריטות שעל גופו. הם אמרו שהם באו
לשאול מתי יש בדעתו לחלק את חבילות
המזון שהוא הביא מאמריקה — ותו לא.
שיחר השיעמום ל א לר
בקרוב יתקל המאזין הישראלי, אשר
יפתח את מקלט הרדיו בגלי תוכנית ב׳
של קול ישראל, בדממה מעיקה. סיבת
הדממה: תוכנית ב׳ תבוטל כתוצאה מן
הקיצוצים האחרונים בתקציב שירות־השי־דור.
לכאורה לא תהיה זאת אבידה גדולה,
שהרי תוכנית ב /המשודרת בין השעות
ארבע ושש אחרי הצהריים, שימשה
מקום ריכוז לכל השיחות וההרצאות המשעממות,
המהוות פירסומת מוסווית למוסדות
ולגופים שונים, ואיפשרה למשה
(מויש) פרלמן, האחראי על ענייני השידור
במישרד ראש הממשלה, להפוך את התוכנית
הרגילה לקלד, ולמשעשעת.
אבל הצרה היא שהמוסדות והגופים
השונים, שקנו להם דריסת רגל בתוכנית
ב׳ של קול ישראל, לא יוותרו על זכויותיהם,
אפילו לאחר ביטולה. כבר עתה
נודע שחלק מן ההרצאות והשיחות, המרדימות
גם את אניני הטעם, יועברו למיס־גרת
התוכניות הרגילה, ידחקו את רגליהן
של תוכניות משעשעות יותר, ויש לחו
את המאזינים לחפש בידור על גלי
השידור של קאהיר, דמשק או סאלוניקי.
מכחכים מכוניות וזנש׳א

אחד מהשירים שמערכת העולם הזה הביאה כדוג־
*1 1 1 1 1 1111
מה ל״סימטות המפוקפקות של העברית״ הוא

השיר -״זה הסוד שלי״ ,שהושר בפי הזמרת יפה ירקוני. פתיחתו היא :״זה הסוד שלי/ ,
כל הסוד שלי / ,יש בי משהו כזה כל איש ברחוב נועץ בי עיניים /וחולם חלום יפה...״

בכתבה על השימוש בדלק (העולם הזה
)854 כתבתם כי ברשות הנשיא עומדות
שלוש מכוניות. בהערת־הסבר בתחתית העמוד
כתבתם כי לנשיא יש שתי מכוניות.
מילא, איני מקנא בנשיא — סוף
כל סוף הוא נשיא (השני אחר 2000 שנה)
אולם כיצד יש ליישב את הסתירה ן
יעקוב אחימאיר* רמת־גן
אין שוס סתירה. לנשיא יש שלוש מכון
ניות, אשר שתייס מהן נושאות את סס1
המדינה.
י כיום שדר בטלוויזיה וסגן מנהל מחלקת
החדשות שלה.

7ץ ביי \7ו *7

נ ריו ז

אופ

תערובת אמריקאית מובחרת י פרסום דיר •עקבסו!

אז אם אתה עדיין לא
יודע מה לעשות, גם
עצותיהם של ידידיך
לא יעזרו. מסע קצר
אן מהנה עשוי לקרב
אותך לאשה שלא ציפית
לפגוש עוד מעולם.
אם אתה מן הטי21
במ רס -
פוסים האוהבים ביי*
20 באפריל
— צפוייה לן חופה.
בת טלה: בגד חדש
חיוני, השבוע. הוא יפתח בפנייך דרך
שונה מזושחשבת לנקוט — וזה
כדאי. זהירות ! תאונות מיכאניות ותאו־נות
חשמל עשויות להסתיים לא טוב.

0וון

20 כווען ־ 19 אפריל

מצטער, אבל הזהרתי
אותך: אין זה שבוע
לערוך מסעות או שינויים
מרחיקי־לכת. אם
תוכלי לשמור על מיס־גרת־חיים
דומה לזו בה
היית עד כה, בתנאים 11111 חדשים, תקלי במיקצת
על הבעיות. אם לא —
21 באפריל -
20ב מ אי
מוטב שתסמכי לחלוטין
על שיפוטו של איש
בעל־שיקול. העיקר — לא להגזים בשום
דבר ולא לריב. יום ב׳ הבא מגיש לך
הזדמנות נדירה. אל תכתבי מכתבים
חשובים ביום חמישי המתקרב ובא.

מוזר אין שאתה מסתבך
כל הזמן בתכני-
הזולת, לא י כאילו כל
זה היה אהוב עליך.
אבל אתם שונאים
תככים, לא כן, בני
תאומים ן נו, את
הסוד לא נגלה. זה
יישאר בינינו. לעומת
זאת, כדאי להתרענן
במעט נסיעות או טיולים
-.הבריאות שלך חשובה, בת תאומים :
ממחלות מידבקות, בעיקר במקומות ציבוריים•
הרבי להתרחץ בים, כי מי הים
המלוחים ישפיעו עליך טוב. לבשי אדום,
ואל תחקי את חברתן. זה מזיק.

ן ןאומיס

בלתי־חשובה תקרית עשוייה לגרום אצלך למשבר.
אל תבזבזי כסף:
את עשוייה להיכנס לתקופה
של חוסר־פעי־לות,
אס לא תזהרי או
האדם הלא־נכון. משוס
אם תבואי בקשר עם
; ביוגי . -
כך, מוטב לא להתחייב
ג 21ב ס לי
לטווח ארוך. אם תחליטי
לנסוע בימים א׳ או
ב׳ היזהרי ששום דבר חשוב לא יהיה
תלוי במסע. הישמר מפני גניבה, בייחוד
אם את עלולה לנסוע למרחקים ארוכים,
בת סרטן, לבשי בגדים בצבע חוס או אדום.

סוס 11

צרור. ברכות ! חישגת
את מטרתך, אפילו אם
בדרן הקשה. אך הבט
עברת רצופה גווי ות
אחורה: הדרך בה
עברת רצופה גוויות
רמוסות על־ידך, ופגרים
בהם התעללת ללא-
רחם. לא תמיד הקשיז
2ביולי ־
21ב או גו ס ט
חות במקומה, אריה,
מעט אנושיות בכל מעשיך,
תגדיל את חוג
מכריך, ובעיקר את המיספר הזעום של
אלה אותם אתה מכנה ״חברים״ .הנערה
בלבן, אותה פגשת בשפת־הים,
או בבית־הקפה, היא נערה כלבבך.

אם תיזהר לא להיכנס
למקומות־עבודה בהם
יכולים ליפול עליך חל־קי־מכונות
ולא להסתבך או בתאונות־הדרכים
תאונות עבודה — יעבור
הכל, השבוע, בשלום
רב. בריאותך
עדיין לא תקינה, אך
שינוי בקצב־ החיים,
מעט דיאטה והרבה שינה
כשיש צורך יהפכו אותך לאדם מחודש.

הבפייה העומדת במרכז השבוע, בן מאזניים,
היא בריאותך. כל אשר תעשה
לשיפורה — ממויין, כל
אשר תעשה עלול לפגוע
בה — מסוכן מן
הרגיל. גש לרופא,
לבדיקה שיגרתית, ואל
תזניח את פוליסת הביטוח
בגלל הצלחתך ה־והאמנותית. עיסקית נכונו
לך הפתעות גם
במישור הפיננסי —
מס הכנסה

מאזניים

שבוע לא-נורמלי ! סוף סוף הצלחת
להשיג את הדבר אליו
שאפת זמן כה רב.
אן היזהר מברק־שווא
שיסנוור את עיניך
ויניח לך להאמין כי
מעתה יתנהל הכל מעצמו,
חד״וחלק. התחל,
איפוא, כבר השבוע,
בהתוויית דרך
חדשה לעצמך, ואל
תיתפתה לזנוח מה שנראה
לך עבודה קשה.

גם לך נשקפות סכנו תכלשהן, אם כי
חמורות פחות: במייוחד היזהר אם יש
לך עסק בעבודה עם
מכונות או מכשירים
חדשים וחשמליים. אל
תיכנס לחובות ואל תתמלבד
חייבעל
כסף.
זאת, אווירה טובה תא-
פוף את בני מזל קשת:
הם ייתקלו בשורה שלמה
של אנשים מעניי>
2בנובמבר ־
20 בדצמבר
נים, במייוחד במישור
הרומנטי. היה נבון.

|1ש11

*11־01
> 1יז
דיעות משונות ששמעת בזמן האחרון, גרמו
__ אצלך מהפכת״ערכים,
ורצון להיות שונה,
אקסצנטרי, במרכז העניינים.
אל תיתן לאותו
אדם שסובב את
ראשך עד כה בדברי
החבלים שהוא נוהג
להשמיע לך, להמשיך
ולעשות זאת• כל מה
ו 2בד צמבר ־
19 בינו אר
שעליך לעשות הוא להיות
ישר עם עצמך.

ה־ 11 בחודש עשוי להתגלות לך כיוס בעל
משמעות בכל הקשור
לפעילותך הרומנטית.
תיווכח שיש לך יותר
ידידי־אמת ממה ששי־ערת.
מתנות שימושיות
יפתיעו אותך. חיי־חב־רה
עליזים ונעימים יסיחו
את דעתך מבעיות
היום־יום. שבוע טוב
20 בינו א ר -
$ו בפברואר
לחיסכון. התקשרות עם
בן מזל בתולה, עשו־ייה
להיות מועילה.

זני

תיווכחי לראות שהוא מוכן לבוא לקראתך
ולגלות הבנה בכל הנוגע לן• הוא
לא יוכל להסתיר את
מבוכתו כשתבחיני שהוא
נמשך אלין. יום
רביעי הוא יום השיל־טון
הבלתי מעורער
שלך. הוא עשוי ביום
זה להסכים לכל מה
שעולה על רוחן• אפילו
לקבל את חיציין
19 בפברואר
20 במרס
השנונים. אל תספרי לו
על הידיד שהיכרת.
מכחכים כנין האחד
מאז עלה מנחם בגין לשילטון לא הפסקתם
לבקר ולתקוף אותו על מעשיו.
כיניתם אותו בתואר -״אוייב השלום״ וב־כינויי־גנאי
אחרים נוספים. בפרשנותכם
הצבעתם על כך כי לעולם לא ייתכן שלום
עם מדינות־ערב כל עוד בגין בשילטוו.
עתה, אחרי שהוכח בעליל כי בגין לא רק
הגמיש את עמדותיו והיה נכון לוויתור־ם
למען השלום, אלא שיכגע גם את הניצים
שבממשלתו ללכת בעקבותיו, ימן הראוי
שתכו על חטא ותבקשו סליחה ומחילה
מהאיש. טעיתם בו כשם שטעו כל אלה
שבמשך שנים הגדירו אותו כ״פאשיסט״
וכ״מחרחר־מילחמה.״
ניטים משולם, תל-אביב
למרות הסכנות הטמונות בהסכם־הש־לום
שכפה הנשיא ^קארטר על ישראל ומצריים,
צריך לברך עליו. כל מסע ארוך
מתחיל בפסיעה קטנה אחת, והפסיעה תקטנה
הזאת נעשתה עכשיו. גם אלה שאינם
שלמים עם כל הסעיפים של חוזה־השלום
ובמיוחד עם ההתעלמות מהאינטרסים וה זכויות
של העם הפלסטיני, חייבים לתמוך
בו. זוהי מחילת ההתפתכחות והחזרה ל־שפיות־הדעת.
אהרון
כר־־טל, ירושלים
אם מתכוונת תנועת שלום עכשיו לקפל
את דגליה ולחזור לאהליה, בהנחה ש־משימתה
הוגשמה ובכך תם תפקידה של
התנועה, צריך להבהיר למנהיגיה וחבריה
שהם טועים טעות מרה. הסכמתה של
הממשלה לחתום על הסכם*השלום היא
רק תחילת המערכה על השלום. על מנת
שיהיה זה שלום צודק ובר־קיימא, חייבים
כל אנשי מחנה־השלום בישראל להתלכד
ולפעול יחד כדי לסייע בעיצוב פניו
של השלום. התפרקותה של תנועת שלום
עכשיו עכשיו תהיה שגיאה פאטאלית ויהא
צורך להקים במקומה תנועה המונית אחרת
שתאחד את כל החותרים לשלום, ללא
הבדל השתייכות מפלגתית.
רכן שפירא, הוד השרון

הפרוצה והסוחר
״עונשו של אנס הוקל — כי האשד, עסקה
בזנות״ (ידיעות אחרונות.).3.79 ,
תמהני עליהם, האירגונים למיניהם להגנת
זכויות־הנשים, הנלחמים להחמרה ב־עונשיהם
של אנסים, על שקיבלו את הפסקך
שלעיל בהסכמה שבשתיקה. אך תמיהה
זו חולפת במהרה כאשר נזכר אני בהתייחסות
הצבועה והפרימיטיבית הקיימת
בחברה הישראלית אל הפרוצה או העוסקת
בזנות. התייחסות צבועה, שגם הפמיניסטיות
שבינינו צמחו על ברכיה.
אם נעיין שוב בפסק־הדין כפי שפורסם
בידיעה יסתבר, שמאחר והנאנסת ממילא
ביצעה את אותן הפעולות תמורת תשלום,
יש בכך כביכול להקטין מחומרת העבירה.
על פי אותו היגיון נוכל לגזור, שיש
להקל בענשם של פורצים לחנויות למיניהן
או בתי־עסק העוסקים במימכר, מאחר
והם נוטלים את מה שהסוחרים ממילא
מציעים תמורת תשלום.
.איש לא יטען כנגד סוחר שנשדד ש בעצם
בחירתו לעסוק במיסחר הוא נוטל
על עצמו סיכון להישדד, ושיש בכך נימוק
לקולא על השודד. אך ראו זה פלא
— אותה טענה כן מופיעה לא אחת כנגד
העוסקות בזנות.
כשעבדתי כמדריך חבורות־רחוב, נתקלתי
לא אחת במקרים מחרידים של הת עללות
בזונות, התעללויות שמקורן בהתייחסות
הרווחת בחברה הישראלית ה אומרת:
זונות — דמן מותר. זוהי התייחסות
של חברה אשר שמה את הזונות בתחתית
הסולם החברתי, בקרנות״רחוב
מזוהמות, בחצרות אחוריות בין פחי־האשפה,
בכביש.
וכל זאת, מסיבה אחת בלבד: משום
שעיסוקן קשור במין ומין, כידוע, הוא
מלוכלך. מזוהם. משום כך, כמובן, איש*
מאיתנו אינו מתעניין בו. משום כך, גו׳
אין כל הצלחה לתעשיית הסקס, הפור
חוברות״העירום וסרטי״המץ למיניהנ-ד —
משום כך, גם, תעשיית הפירסומת/ ,
מיסחר וההשפעה. על דעת־הקהל אי:ה
משתמשת באסוציאציות מיניות וסימבולים
(המשך בעמוד סו)ה עו ל ם הז ה 2168

מץ צבע תאפשר לכם להנות השנה בצבע מן השירים הזוכים באירוויזיון.
עם מץ צבע ובעזרת ׳האנטי מתיקון, תוכלו להנות מחגיגה צבעונית
ועליזה לעין ולאוזן.
* ועוד -הצעה מיוחדת לרוכשים מץ־צבע עם אנטי מתיקון בחודש
מרץ: לאחר הנהגת שידורי הצבע בישראל, תזכה אתכם מץ במלוא מחיר
האנטי־מחיקון, עם רכישת אחד ממוצרי מץ המעולים (בתנאי שמחיר
הזיכוי לא יעלה על 25 מערך המוצר) .תוקף הזיכוי -לתקופה של שנה
אחת מיום רכישת מץ־צבע.
פרטים אצל כל הסוכנים המורשים למוצרי מץ ברחבי הארץ ובבית מץ,
רה׳ מודיעין , 19 בני־ברק, רמת־גן.

הטון בץ וירוויזיון ־ סץ־צבע
רשימת מפיצים חלקית: חיפה -סלון הבנקים, רה׳ הבנקים ; 1רשת סלון בארץ -חיפה -רח׳ הרצל ; 1חדרה -רח׳ הנשיא ; 51 רמת-גן -רח׳ ביאליק ; 75 ירושלים -
סלון שלום, רח׳ יפו ; 68 עפולה — רח׳ הנשיא ; 17 פתח־תקווה -ברק, רה׳ חובבי ציון ; 30 נתניה — רדיו אלחוט, שד׳ בנימין ; 5ראשון־לזניון — רמזור (נדריה) ,רה׳
רוטשילד ; 36 רחובות — נחום את מזרחי, רח׳ הרצל ; 187 תל־אכיב — שילה, בנין מגדלור, בן־יהודה ,1דיזנגוף סנטר ; חולון — סלון סבוי, רח׳ סוקולוב ; 77 תל־אביב — סלון
להיט, רח׳ אבן גבירול ; 20 ירושלים — טטרון 231 ,מרכז כלל ; פת־ים — סלון פאר, רח׳ רוטשילד ; 32 נתניה — רדיו שנקמן, רח׳ קראוזה ; 10 גבעתיים — נתנאלי משה,
רח׳ כצנלסון ; 12 דימונה — סליפ יצחק 443 ,מרכז מסחרי ; טבריה — סלון קובי — רח׳ הגליל.

ז1שבץ

העול

ממזכי

2 16 6

(המשך מעמוד )8
מיניים. משום שאנחנו חברה נקייה. הגונה.

הזונות הן מלוכלכות.
הן גם אשמות בכך שהן מקשרות את
המין לכסף. ממסחרות אותו. ואנחנו לא.
אנחנו איננו משתמשים בכספנו, מכוניתנו
המפוארת והצלחתנו העיסקית להשפיע
על שום אשה להיכנס איתנו למיטה. ואף
אשד, מבינינו לעולם אינה נכנסת למיטתו
של גבר שיש לו את כל המעלות הללו,
בתקווה להשיג אותו ואותם על־ידי כך.
ואיש מאיתיו לא ראה מעולם בכספים
שהוציא לבילוי משותף עם בת־זוגו נימוק
מספיק לסיים את הערב במיטה, כמובן.
וגם בת־הזוג לא ציפתה מעולם שטרם תאמר
״הן״ יוצאו עליה כספים בכמויות פרו־פורציוניות.
זונה
פירושו — סוטה. אך הזונות אינן
סוטות מהנורמות למעשה. הן סוטות רק
מן המשחק כי אינן מודעות לכלליו. כי
במקום בו גדלו לא היה מי שילמד אותן
את הכללים.
ושם המשחק — צביעות.
הדי בן־עמר, תל־אביב

פעמי כאולה
ברצוני לנצל דווקא את עיתונכם, כדי
להביע את הערכתי ואהדתי לח״כ גאולה
כהן על הופעתה בישיבת הכנסת, שאירחה
את הנשיא קארטר ושממנה סולקה
על־ידי היושב־ראש. אינני מסכים עם אף
מילה אחת שאומרת וצועקת גאולה כהן,
אך אני מוכן לעלות על באריקדות למען
ייטיאה

הכנסות הח״כימ
זה שבועות הנני עוקב אחרי כתבותיכם
על הכנסות הח״כים ואין להבין למי זה
נחוץ ולשם כל הרעש סביב הכנסותיהם?
האם מפני שהם נבהרי־העם אינם זכאים
להכנסה נוספת? האם הם גרועים יותר מ-
מנכ״לים שונים במשרדי־הממשלה, להם
הסיכויים והאפשרויות להתקשרויות שונות
במישרין ובעקיפין? למה.. ,רק מפני שהם
יריבים פוליטיים ואידאולוגיים?
מובנת יכולה להיות גישתכם אם הייתם
באים וחושפים את אלה מבין הח״כים ש הגיעו
לרכוש שלא ביושר ; כגון הלאמת מם,
מעשי־מירמה, ניצול מעמדם וכיוצא באלה,
אך כל עוד האיש פועל במסגרת הנורמות
החברתיות או הגיע לרכוש בדרך הנורמות
המקובלות בארץ הרי מה פשעו בכך?
במקום הטיפול בשינייה של הגברת חייקה
גרוסמן שכלל לא מענין את הקורא מה
עושה היא למשקה ומשקלה, תכתבו על
אותם מנכ״לים שהגיעו לרכוש מופלג ו בוודאי
יש כאלה והם לא הביאום מארץ
גלותם עם עליתם ארצה, ובוודאי לא הושג
על ידי עבודת הבעל והאישה גם אם קיבלו
במקרה הטוב פיצויים מגרמניה.
יצחק ד ,.צפת

התרנגולות ושעון,הקיץ
בהדלקת אורות בלולים בלילה, הצלחנו
לרמות ולשכנע את התרנגולות, על לילה
שהוא יום בהיר.
בהצעת שעון קיץ בהפרש שעתיים,
רוצים המנהיגים וחברי כנסת שלנו (שדואגים
בלב ובנפש לעם ולמדינה) לשכנע
את העם באותו הדבר שהצלחנו לשכנע
ולרמות את התרנגולות.
אבל אנשים אינם תרנגולות, והעם לא
יטיל יותר ביצים, אלא להפך, בגלל העייפות
וחוסר שינה ! כיוון שאלה שקמו
עד עכשיו להתפלל בארבע (ולא רק להתפלל)
יהיו נאלצים לקום בשתיים אחרי
חצות ! !
שמשון שיגק, בני-ברק

יחסים קורקטיים

מאוזן :
)1אחזקה ! )5היא שארם א־שייו)10 1
בוא למטה!! )11 אביון! )13 רסיסי־לילה!
)14 נצח ! )15 הבל קל ! )16 מדריד ראשי
(ר״ת)! )18 כעס גדול! )20 מילת־ברירה!
)21 צום! )22 נישא! )24 שתיקה! )25
מזמר! )26 סוף! )28 שחקנית אנגליה
נודעת (ש״מ)! )30 סייר! )31 מחזיק את
הגוף ביחד! )32 קריאה טלפונית! )34
דוושה בלע״ז )35 :דומה ל־ (הפוך)! )38
בן־צבע! )39 חי לילי! )41 נועם! )42
גץ! )43 מיקווה־מים ענקי! 5פ) מירעה!
)47 קרס! )48 נגיעה! )50 בננה! )51
רצועה! )52 אולם! )54 מלך העופות!
)57 גוש־עפר! )61 בגד־שרד! )62 היה
אדמוני עם יפה-עיניים! )64 עבר! ג)6
חודש בשנה האזרחית! )66 יחידה בסולם
הצלילים! )67 אילן! )69 כף־אשפה! )70
נוזל המופרש בחלל הפה ! )72 נוזל חיוני !
)74 מסטינג! )75 בן הנכד! )77 פיטפוט!
78 בגברים! )81 מעונות השנה! )83
קריאת יגון ! )85 גוף 86 מיספר הגידים
בגוף! )88 תנועת־מים בים! )89 לשונות-
אש! )91 נהר באפריקה! )93 צאצאה!
)95 שאינו עובד! )96 זמן! )98 עליך
לרשת 100 ממש ! )102 לאן ן ! )103
בלבד! )104 התחממה מאד! )105 תואר־אצולה
אירופי.

מאונף :
)1ירק־גינה! )2שנון! )3פרח־נוי!
)4גבבה! )6מונח בתורת החשמל! )7
נס! )8ידיד! )9חלק חיוני ברובה!
)12 משקוף החלון! )15 ממלא את האטמוספרה
! )16 כתובת ! )17 ניחוח ! )19 מתבודד!
)20 מן ההורים! )21 אימונים! )23
ממלא-מקום (ר״ת)! )24 עליז! )26 מזג־אוויר
רצוף מימטרים! )27 נור! )29
מטרה! )30 מידת לח! )33 גג קטן! )34
תוך! )36 מינשר! )37 בסדר גמור! )40
מילת־בקשה! )41 חס־וחלילה (ר״ת)! )44
קוסם! )46 מרחם! )47 אות בא״ב העברי!
)49 אדמה! )50 מודע! )53 נוטר!
)54 היה ראש עיריית תל-אביב (ש״מ)!
)55 רוח רעה )56 :בתוכו! )58 שביב!
)59 ענפים )60 :אבן יקרה; )62 מסולם
הצלילים )63 :עליך לדעת! )66 :שכווי:
)68 דביקות! )71 נאה מאד! )73 יתן
יבול )76 :כיסא-כבוד )77 :מארבעת המינים
)79 :היתר! )80 מסולם הצלילים!
)83 סמל יחידה )84 :מעמסה ; )85 שער ! !
)78 כלי-קיבול! )90 אין ספק! )92 מן
האמהות! )94 זכה וברה )96 :אדיר־ממדים
)97 :צדע; )99 אחוריים)101 :
מפליג )102 :מידת שטח )103 :סוד.

זכותה להשמיע את צעקותיה, אפילו אם
הדבר פוגע בכללי הטכס והנימוסים ה פרלמנטרים.
גאולה כהן נתנה דוגמא של
פוליטיקאית המאמינה בעקרונות, בניגוד
להרבה חברי-כנסת אחרים שצביעותם
וטובות־ההנאה האישיות שלהם עדיפים
אצלהם על עקרונות. טוב שיש גאולה
כהן אחת כזאת בכנסת.
או רי 5יין, פתח־וזקווה

תל־אביב בסכגה ;
כבאי־אש של תל־אביב עובדים מכוח
צווי ריתוק. עבודתו של כבאי היא עבודה
אחראית ומסוכנת. האם באמת חושבת
הממשלה שאפשר לחייב את הכבאים,
בעזרת צווי ריתוק לסכן את חייהם כדי
להציל את רכושם של אחרים, כאשר מש כורתם
איננה מספיקה לגמור את החודש
(משגורתם היא 6,000ל״י לחודש בממוצע)?
בתחנת מכבי אש בתל-אביב קיים
חוסר כוח עבודה גדול. צעירים מתאימים
אינם ממהרים לבחור במקצוע המסוכן וה בלתי
משתלם של כבאי. האם מוצדק הוא
לסכן את העיר הגדולה ביותר במדינה כדי
להציל את מדיניות״השכר של הממשלה
ושל ההסתדרות, אשר בין כה וכה פשטה
את הרגל מול האינפלציה הדוהרת?

יונתן גרינכים,
נציג ״שלי״ במרכז הסתדרות הפקידים
ובמועצת פועלי תל־אביב, תל־אביב

הנידון: דיווח מעוות בכתבה ״ניקמת
המישטרה״ (העולם הזה .)2163
(א) לא אמרתי לממונה על מייק הולר,
עורך מאגאזין הרדיו הבוקר הזה, ששיקרתי
בזה שלא שלחתי את המיכתב לידיעות
אחרונות ולעיתחנים אחרים. כן
שלחתי את המיכתב והוא לא פורסם מסיבות
של אתיקה עיתונאית.
(ב) ודאי וודאי שלא נטען בתוך המיב-
תב, שמייק הולר הסית את המתלוננת
להגיש את התלונה וכן שחרג מתפקידו
כעיתונאי, כפי שפורסם בכתבה. במיכתב
נמסרו הפרטים העובדתיים על אופן הגשת
התלונה, הפניית האשד, המתלוננת למקום
המתאים, הגשת התלונה והשתלשלות העניינים
הנוגעת לפירסום הכתבה.
למרות שהבטחתי לבדוק את העניין מייד
למחרת בבוקר, כשניתן יהיה לברר אצל
היומנאי של מרחב הירקון אם הוגשה
תלונה וכיצד הוגשה, הכתבה פורסמה. היא
עוררה הדים בעיתונים ובציבור, ומשגב־דקה
התלונה לגופה התברר שלא נעברה
עבירה כלשהי.
הערתי על כך למייק הולר, שאגב, יחסי
עימו קורקטיים בהחלט, אולם הוא סירב
לפרסם את העובדות שהעליתי בבדיקתי
ושנמסרו לו, לכן שלחתי את המיכתב.
בדיעבד התברר לי, שייתכן ומבחינה טאק-
טית לא הייתי צריך לשלוח את המיכתב
למערכות העיתונים אלא לוועדת האתיקה
העיתונאית. אך המיכתב כבר נשלח.
ולעצם העניין, הטענה שמעצרה של טלי
הולר בא במטרה להתנקם באביה על רקע
כתבות משמיצות הוא עורבא פרח, אין
לו כל אחיזה במציאות. והראיה — מאז
ועד היום ממשיך הולר לקיים איתנו יחסים
תקינים וקבועים, והוא מקבל כל אינפור מציה
שהוא מבקש, כמו כל כתב פלילי
אחר.

אברהם ברומט,

ממלא מקום דובר מישטרת וזל־אביב

הזהרו כבובות מעוגבות
שמחתי לגלות בעתוני הארץ מודעת,
(המשך בעמוד )12
ה עו ל ם הז ה 2168

חדשי ל או דו ק א.
אבל נקי ורך וריחני. כמו חדש. אחרי כל
כביסה בסופר וויט. סופר וויט, אב ק ת
הכביסה המחד שת של עץ הזית, אכן עושה
סופר כביסה, סופר חולצות, סופר סדינים.
סופר וויט נ מסה במכונת הכביסה
במהירות (ללא גושים!) ועל כן מ ב טי ח ה
ניקוי והלבנה י סודיי ם. אין היא פוגעת בסיבי
הבד, אין בה מלח, אך יש לה ריח נעים —
והיא שומרת את הבגד במצב חדש.

אםאת בין אל ה שעדיין לא הגיעו
לסופר כביסה — כדאי שתנסי א ת סופד ווי ט
ו...תתחדשי גם את. אחרי כל כבי ס ה.

מית

סיפר וייס וו1וווה סיפר כביסה.
ה עו ל ם הז ה 2168

מכתבים

נותרו מאות ספורות של לגו 145
המערכת הבסיסית הענקית.
אל תתן להזדמנות
לחמוק ממך!

(המשך מעמוד )10
שגם הנושא וגם דרך עיצובה היו כמשב־רוח
רענן לעיני הרגילות למודעות פיר־סומת
אלימות. באמצעות נער־בובה, ב חליפה
ובעניבה, בידו האחת סיגריה והש נייה
משליכה את הקופסא לפח, קוראים
לנו במודעה להשתתף בתחרות :״קרא
שם למיבצע ניקיון הסביבה.״ ועוד אנו
קוראים שזהו מיבצע משותף של המועצה
לארץ־ישראל יפה וחברת דובק.
רגע אחד. מה עושה במודעה הזאת חברת
דובק? מה לחברת סיגריות ולמועצה
לארץ־ישראל יפה? השידוך הזה נראה
קצת תמוה, מה גם שהשם דובק כתוב
באותיות הרבה יותר גדולות מאשר שם
השותף השני למיבצע ומצד שני המודעה
מוגשת בפירוש כשרות לציבור. בלבול
שלם.
אין ברירה, צריך להתעמק קצת יותר
במודעה, שאיננה פשוטה כנראה כפי ש היא
נראית במבט ראשון. לשם כך, נניח
לפי שעה לכתוב תדלה את המסר שמוסרת
לנו התמונה.
״אזרח יקר,״ אומר לנו כאילו הנער בעניבה,
סמל האזרח למופת, שרק אתמול

הסכנה הוודאית שבעישון) ,והם נאבקים
על קיומם. זהו מאבק אלים שבו כל האמצעים
כשרים. המודעה שלפנינו משתמשת
באחד.מהם: טכניקת ההתקפה, זהו מים־
ניזם מוכר היטב בפסיכולוגיה ובהומור.
המודעה שלנו משתמשת בו כך: מתיקים
(מזיזים) את הלאו של לא תעשן
ומעבירים אותו לתחום אחר, לפעילות אחרת:
לא תלכלך. המילה ״תעשן״
נשארת במבודד: תעשן ; והיא המסר המגיע
אלינו :״תעשן, עשן !״
ממש כמו באותה הלצה על אלה שליק־

נילי ינאי
למודעה נחמדה

מחירי מבצע
951ל״י(כולל מע״מ)

טו את רסיסי לוחות־הברית אחרי שמשה
ניפץ אותם בזעם ומצאו את ה״תרצח״ בלי
הלאו שלו — וקיימוהו.
נילי ינאי, ניז־יורק,
(שודר בתוכנית הרדיו העברית של
ניו־יורק ״עברית אל תוך הלילה״)

שעת המשחק ב״לגו״
היא הזולה

״שפת תרבות״ -

מי־טל

פכנה בטיחותית
המודעה שד ״ארץ ישראל יפה״
תפרים גסים

הגרלת כרטיספוו שלרופעלהפיס
הפרס הראשון ע\ני מי ליון ל ״׳.
סך כלהפרסים 11.7 32.000ל״.
הערב,גם לך סיכוי להיות מיליונר כפול

נולד וטרם דבקו בו חוליי החברה ״אזרח
נאור, נהג גם אתה כמוני, השלך את
הקופסא לפח״.
״ומה עם הסיגריה שבידך השנייה?״
״רק את הקופסא״ ,הוא עונה ,״את הסיגריה
אתה יכול להמשיך לעשן. כמוני,״
והוא שואף שאיפה ארוכה מן הסיגריה
ומנער את האפר לפח.
תופסים? האיסור חל על הליכלוך, לא
על העישון.
ובעצם, בצד המסר הגלוי (אסור ללכלך)
,מועבר אלינו עוד מסר סמוי: מותר
לעשן: טוב לעשן, הנה, גם הוא, יצור
שלא טעם טעם חטא, כולו שופע נעורים
ותום — מעשן.
ככל שאנו מתעמקים יותר ויותר במודעה
הולכים ומתגלים התפרים הגסים שלה.
הנה למשל עוד פרם האומר דרשני: השם
דובק מופיע באותיות גדולות בהרבה משמו
של השותף השני, המועצה לא״י יפה, ופרט
זה מצטרף לאחרים ומשלים את פיתרון
החידה, שבגללה נמשכה תשומת־ליבנו אל
המודעה התמימה והבלתי מזקת הזאת: מה
עושה חברת דובק לצידה של המועצה ל־א״י
יפה? מה לכוהן בבית־הקברות?
אין זה שידוך מאהבה וגם לא בגלל אינטרס
משותף. זוהי חתונה של שניים המש לימים
זה את צרכיו של זה ! צד החתן
איננו יכול לפרסם ישירות את סחורתו
והכלה, זו שהסחורה שלה בהחלט ראוייה
לפירסום, הכלה ענייה, לא עלינו, ואינה
יכולה להרשות לעצמה את ההוצאות —
השתדכו להם איפה למודעת פירסומת
אחת.
אכן, ימים רעים הגיעו ליצרני הסיג ריות
(בארה״ב מחייב אותם החוק לכלול
בתוך המודעה במקום בולט אזהרה על

מזה מיספר שנים נערך במוזיאון ת״א
מדי שבת מופע של ראיונות וקטעי משחק.
רמתו הגבוהה של המופע, איכותו
המעולה והעובדה שהכביסה היא חינם
מושכת אליו קהל רב שבחלקו הגדול מבוגר
מאוד. אך נראה כי עירית ת״א החליטה
להעניש את הקהל הרב שמקבל שירות
טוב כל כך בחינם.
אולם רקנטי, שבו מתקיימים הראיונות,
צר מהביל את עשרות הצופים. הנהלת ה מוזיאון
אדישה למצב ואינה דואגת לסדר
במקום. התוצאה: זמן רב לפני שהמופע
מתחיל חסומים כל המעברים, כולל המדרגות
ופתחי״החירום על-ידי צופים שלא
מוצאים מקומות ישיבה. שלא לדבר על
הקהל הרב שעומד בכניסה הראשית וגורם
רעש. וכך שבת תרבות הופכת לעוד
יום של חול עם מריבות על כסאות וישיבה
על מדרגות.
מדאיגה ביותר הבעיה הבטחונית: האם
מישהו מהאחראים במקום נתן את דעתו
מד, יקרה בשעת־חירום, חלילה? כיצד
יפנו׳אנשים כאשר כל ־דרכי הגישה חסומות
על־ידי אנשים?
בימים אלו, כאשר המערכה על קיום
מופעים בשבת עומדת להתחדש, מן הראוי
שפרנסי העיר יתנו דעתם לבעיה זו. אם
בכוונתם להנציח את הצפיפות של שבת
תרבות תהיה תשובת הקהל :״לא תודה
אנחנו מוותרים.״
הקהל אינו מבין מדוע אי־אפשר לן
את המופע מדי שבת באולם התיא
הקאמרי ולא רק פעם בחודש, במקבי
מופע במוזיאון ת״א? — על כך א
נתן תשובה עד עצם היום הזה.
איננה רק הצגות בשבת -צריך ל.
לאלו אשר למענם היא נוצרה לבוא ו/
נות ממנה גם אם לא שילמו את הכרס
באופן ישיר.
יהודה קונפורטם, תל־אביב

ה עו ל ם הז ה 2168

חתלתול של ניי ר

למדורו של דן עומר בכלל, ולמדורו ב״העולם הזה״
2165 בפרט, יאה יותר התואר חתלתול״של־נייר מאשר
התואר נמר־של״נייר (למרות שמצד מידת הסובלנות
שמגלה הנייר בכללו לדברים המודפסים עליו וחוסר יכולתה
של דמות־מנייר לנצח דמויות של־ממש, כפי שרימזו
על כך הסינים שהמציאו את הדימוי נמר־של״נייר, דומים
שני התארים: זה שעומר משתמש בו וזה שיאה לו
יותר) .לפנינו כתבן קטן ומוכה מרירות, המדמה עצמו
לטורף ששאג. הנה, הקדיש לי דן עומר שני עמודים
של השמצה פרועה, שהיא כמעט בלי תקדים גם במדורי
— ובעיתונות העברית בכלל, בליוויית התמונה הגרועה
ביותר שלי שניתן למצוא( .אני מצרף כאן לפיר-
סומכם תמונה תיקנית יותר שלי, ומקווה שתפרסמו
אותה, בלי מורא ובלי משוא־פנים כל כתבתו של
רכילאי דנן עלי עשויה בסימון :״גם את כפיות-הכסף
גנבת, אחא ; גם חטטים על אפן יש, וגם אחותן
זונת אופיצרים אבל דווקא הסימון הזה, הכזבים
הגלויים שבכתבה והטינה האישית המפעפעת בה מכל
מלה — הפכו את כתיבתו של עומר לצחוק. האינטרסג-
טיות הגסה שלו והריחוק מהאמת היו גלויים מדי. זו
היתה בעצם השמצה חלושה מצד דמות שולית, המדמה
לעצמה כי ביכולתה לפגוע פגיעות קטלניות. אולם היא
טעונה תשובה — לפחות ככל שהעניין נוגע לכתב־העת
ולהוצאת־הספרים ״עכשיו״ ,מכיוון שאת ״העולם הזה״
קורא גם ציבור נאור, וחבל שאפילו אחד מאלף קור-
איכם ייפול קורבן להטעיות השיטתיות של עומר דנן.

קודם כל אציין, כי אני מבין היטב את טינתו של
עורך ״נמר של נייר״ נגדי באופן אישי ונגד ״עכשיו״
כבמה. במשך ( 15 חמש-עשרה) השנים האחרונות שלח
עומר ( 12 שתים־עשרה) פעמים סיפורים, שירים ותרגומים
מפרי־עטו לבמה שהוא מנסה לבטלה עכשיו
בהבל פיו — ושתים־עשרה פעם דחתה מערכת ״עכשיו״
את ״יצירותיו״ ואת תרגומיו הקלוקלים והבלתי-מהי-
מנים. עוד כשהיה עומר בשנות־השישים מבקר־סיפרות
במדור־הסיפרות של עיתון תנועת״החרות ״חרות״ ,תקף
אותי ואת ״עכשיו״ התקפה שוקית, לאחר שהחזרתי לו
שיר קלוקל אחד שלו והודעתי לו שלא אדפיסנו ב-
״עכשיו״ .לאחר-מכן ביקש עומר, באמצעות שותפי לעריכת
״עכשיו״ ומייסד ״עכשיו״ ,ברון חפץ, להתפייס אי-
תנו וביקש ממני סליחה• הסכמתי אז לשכוח את השמצותיו
ב״חרות״ ; אן הצעתי לו לחדול מכתיבת סיפורת
ושירה, אבל הוא הוסיף לשלוח לי כמעט מדי שנה
את יצירותיו — והחזרת היצירות האלה לשולחן נהפכה
למעמד קומי ומבין כמעט קבוע.
רק לפני כשלוש שנים הציע לי עומר לפרסם ב-
״עכשיו״ את סיפוריו המגמתיים־הפוליטיים, הקלושים,
לדעתי, והמושפעים מסיפורי קינן (גם את קינן אינני
מערין כפרוזאיקן, אלא כסאטיריקן בלבד; אבל לעומת
תלמידו״חקיינו עומר, קינן הוא ענק בז׳אנר הסיפורת
הפוליטית) .לאחר שדחיתי את סיפורי עומר ואת
שיריו, הוא הציע ל״עכשיו״ לפני שנתיים בערן את תרגומיו
מהשירה הגרמנית. ידיעת הגרמנית שלי היא
שטחית למדי ; אבל גם על ס מן ידיעה זו, וכן מתון
התייעצות עם מתרגמים ברי״סמכא מגרמנית, הבחנתי
בפגמים הקשים שבתרגומים אלה• (לאחר״מכן חשפה את
ההטעייה והבורות שבתרגומי עומר גב׳ אילנה המרמן
במאמר מפורט ב״משא״— המוסף הסיפרותי של ״דבר״ ;
ושמעתי לאחרונה שבחוברת הקרובה של ״סימן קריאה״
מובא עניין השארלטניות של עומר בתירגום כדוגמה
מאלפת לחוסר מהימנות ול״בושות״ בקיריית-הספר
שלנו, או כעצם לדוגמה לאיוו תת־כתיבה מתחת לרמת
התרבות המינימאלית. חבל שיוסי קרייס, עורן ״פרוזה״ ,י
איש שפעל כדרכו רבות למען הסיפרות ושהוא ידידי,
הוטעה בעניין תירגומים אלה על־ידי עומר ונפגע
בתחילת דרכו כמו״ל על-ידי עסק־ביש זה בהוציאו
אותם לאור, במקום להתייעץ עם ידידים ומומחים. אבל
זו כבר, כפי שאומרים, פרשה אחרת).

אופייני למידת המוסר הנקוטה בידי הרכילאי־המתר־גם
עומר, כי במקום לענות על האשמות המופנות כלפיו
הוא פותח בהשמצה טוטאלית של כל מי שמטיח בו
הטחה עניינית. מכיוון שעומר לא היה מסוגל להשיב
לאילנה המרמן, שחשפה את חרפתו כמתרגם (ואכן, הוא
מעולם לא ענה לה באופן ענייני) ,פתח מייד בהשמצת
החוגים הסיפרותיים שהמבקרת והחוקרת הזאת נמנית
עליהם.
הוא הדין בחוסר יכולתו להשיב תשובה עניינית
ליוסף עילם (״העולם הזה״ ,)2163 ,שחשף את בורותו
ואת הטעיותיו של עומר כמבקר משוחד ולא-ישר( .אגב,
במיכתבו של עילם הובעה תמיהה כיצד זה מתרגם כושל
כעומד מותח ביקורת על תרגומי-מופת מהשירה ומהפ-
רוזה העולמית שנתפרסמו ב״עכשיו״ .מישהו מחק, בלי
מורא ובלי משוא-פנים, קטע המביע תמיהה זו) .עומר
טען, כי רמת התירגומים ב״עכשיו״ איננה משביעת-רצון.
עילם פירט בשם מערכת ״עכשיו״ רשימה של כעשרים
תרגומי״מופת מרכזיים שהתפרסמו ב״עכשיו״ (של סופרים
מאליוט ואודן וא• לאסקר״שילר עד ג.ג. מארקס
וגוגול, כאשר המתרגמים הם עמיחי ואבידן וזן וד״ו
י. אוסטרידן וא• טסלר ומ. אבי״שאול ואחרים) והטיל
בפני עומר כפפה או אתגר: במקום להשמיץ בלי ביסוס
יתייחס-נא בפירוט לתירגומים הנ״ל, המצוינים
בשמם, ויוכיח את האשמותיו. תשובתו של עומר
היתה ...ההשמצה הטוטאלית נגדי ונגד ״עכשיו״ ,בחינת

ניסיונותיו של חתלתול מתוסכל להתמתח לממדי נמר.
אבל תשובה עניינית אין זוטרנו הרגזן מסוגל להמציא.
מה הייתם אומרים, אילו הוקיע איזה כלכלן אי-דיו-
קים במדור״הכלכלה שלכם, ותשובתו של כתבכם הכלכלי
על כן היתה האשמה כי הטוען רב עם אשתו או
איננו בידידות עם איש גדול כמו עמוס קינן. אגב,
בענייו זהותו המיסתורית של עילם, שעומר הופן אותה

ג ב רי א ל מו קד

ס פ רו ת א1ז 1ותב׳יזן יז־ת

שער חובר ת •.עכשיו״
לסוגיה מרכזית כל־כן: עילם הוא כעת נציג מערכת
״עכשיו״ לטיפול ברכילאים זוטרים, המנסים כוחם
בכתיבה כושלת ובתירגום חובבנים

הצד הפחות אחוד בכתיבתו של עומר היא בחישתו
הנואלת בעניינים אישיים, שאינם שייכים כלל לפולמוס
הסיפרותי. בחיותו לא רק רכילאי, אלא גם כותב מתוסכל
ואומלל בתיסכולו, הוא עוקב ממלונתו שבירושלים
אחר מה שנראה לו כחיי־זוהר של הבוהמה התל-אבי-

בית, שעוברים איזו פריסמה מעוותת במוחו עד שמגיעים,
תוך סילוף מרושע ותימחוני, למדורו.
רכילאים עוסקים בדרן־כלל בחיטוט בעניינים אישיים
של אנשי״ציבור, ובענייניהם האישיים של סופרים
בכלל זה. אבל מדורו של עומר הוא שעטנז של
פירסום כרוניקה כאילו-סיפרותית עם גילויים ממישחקי-
קלפים ומתולדות נישואים וגירושים. גם דבר זח למד
עומר ממורו-ורבו למלאכת הסיפורת המגמתית־הקלו-
קלת — עמוס קינן. אני מכיר את טינתו הנושנה של
קינן כלפי (בעיניי קינן הוא סאטיריקן חשוב ; אבל
קינן לא סלח לי מעולם את מיאוני לראות בו גם
מחזאי ופרוזאיקן של-ממש) .אבל בכל-זאת גם אני
נדהמתי, כשקינן הפן את עצמו לצד עוין נגדי ב...מיש-
פט״אישות מסויים (ב״ידיעות אחרונות״ ,וגם תשובתי
המפורטת לו ניתנה ב״ידיעות אחרונות״) .כל־כן הרבה
גסות, רוע-לב וחוסר-רלוואנטיות לא הייתי מצפה גם
מצד אדם לא־נעים כקינן. עומר צועד פשוט בעיקבות
אדונו ומושא-קילוסיו סקבוע. אן קינן הוא, כאמור,
לפחות סאטיריקן מעולה (זכור לי כיצד פרצתי פעם
בצחוק אדיר שלא יכולתי לעצור בו, כשקראתי רשי-
מת״סאטירה נהדרת שלו שהייתי ״קורבנה״ .זו היתה
באמת פארודיה נהדרת) .אך דבר דומה אי-אפשר להגיד
על עומר, שרשימותיו כתובות במין עברית סורסית של
כילאיים, בנימה של קדרות נצחנית ונואלת של מי
שאיננו מתמצא כלל בסביבתו הסיפרותית. בעולמו ה־חשון
יש רק שני מאורות, שני אדונים, קינן ועמיחי,
והוא תמיד גם מעלה על נס את כתב־העת היחיד
״המוכו להדפיס אותו :״פרוזה״ .אותם הוא משבח בלי-
הרף וברצינות קודרת וחגיגית — ולגבי כמעט כל יתר
התופעות בסיפרות העברית הוא נוהג כרכילאי עוין
ותת־סאטירי.

אביא ארבע דוגמות בולטות למידת איפה ואיפה
אצל עומר :
א. עומר שונא משום־מה את יורם קניוק. ליורם
קניוק זה לא צרין לחיות איכפת, בהיותו יוצר מחונן
ודמות ציבורית הידועה היטב בארץ, אדם שאינו זקוק
כלל לאישורו של רכילאי זה או אחר. אבל קוראי
״העולם הזה״ ,המכירים היטב את קניוק, גם מצד
כתיבתו, הסרט שלו ופעילותו הציבורית למען שלום
ואחוות-עמים, צריכים לשאול את עצמם: אין ייתכן
שכל דבר שקניוק עושה ויוצר — רומאנים וסיפורים
מעולים, סרט רגיש, תירגומים של דבריו ושיבחי הביקורת
בחו״ל, פעילות ציבורית בצד השמאל והשלום —
מושתקים ומושמצים בעיקביות במדורו של עומר ז מן-
הראוי לעקוב אחר מידה עיקבית זו של מורא ומשוא
פנים שאחראי לה נמר״של״נייר.
ב. הפכפכנות ביחס לסופרים. הנה, למשל, ספרן
של יותם ראובני ״בעד ההזיה״ ,שיצא-לאור בהוצאת
״עכשיו״ .עומר שיבח מאד את הספר הזה — אמנם
מתון העלמת תפקידה של הוצאת ״עכשיו״ כגוף ש״שוב
עשה זאת״ ,ששוב העלה כישרון צעיר חדש. מכל מקום,
הוא שיבח מאד את הספר של ראובני. אבל מייד כשעבר
איזה ״חתול שחור״ בין חתלתול של נייר שלנו ובין
הסופר הצעיר והדינאמי, החלו להופיע ב״נמר של נייר״
השמצות שונות נגד מוסא־החערצה הקודם, ועומר עושה
מאמצים של לוליין לא-מוכשר להסביר סתירות
גלויות לעין בין קטעים נוגדים שכתב על ראובני בהפרש
של חודשים ספורים בלבד.
ג. בארץ מופיעים שני דו-ירחונים או רבעונים סיפ-
רותיים בלתי-ממוסדים :״פרוזה״ ו״עיתון 77״ .״פרוזה״
,ביטאון שאינני מזלזל בו כלל-ועיקר, הוא הבמה
היחידה המוכנה מתוך שיקולים אלה או אחרים להדפיס
את עומר. רק ל״פרוזה״ יכול הוא להגיח מכלובו
העשוי כתלים של נייר ספוג ארס• (אמרתי כבר כמה
פעמים ליוסי קריים, עורן ״פרוזה״ ,כי מקח טעות
בידו בענייני עומר. אבל קריים הוא, כמובן, ריבוני
לחלוטין בהחלטותיו) .עומר מחזיר את שלמי־התודה
שלו ל״פרוזה״ בצורה מביכה: הוא משתיק לחלוטין,
או מבזה, את ״עיתון 77״ ,הרבעון המתחרה במידה
ידועה ב״פרוזה״ .שום גיליון של ״עיתון 77״ איננו
זוכה לסיקור הוגן אצל עומר. עורכו י. בסר מוזכר
תמיד על־ידי עומר מתון גידוף. גם אני אינני שותף
לקו ניאו-יהודי של ״עיתון 77״ ,אבל מתפרסמים בו
גם דברים יפים. מדוע כעסנותה של נמושה ניאו־כנע-
נית (רטוש היה אומר שצריך לומר נמוש דווקא)
וחכרת-התודה המסולפת שלה לקריים צריכות לפגום
באמינותו של דיווח עיתונאי ז
הבה נעשה לעומר חסד ונתייחס אליו כאל עיתו-
נאי־רכילאי ותו״לו. אבל הוא פשוט רכילאי בלתי-מחי-
מן ומטעה בשיטתיות את קוראי ״העולם הזה״ .באותו •
אופן מנסה עומר להאשים את מאיר ויזלטיר בפלא-
גיאטים ; אבל הקורא נותר מכל זה רק עם אבק סנסציוני
בפה ואיננו יודע מהו בכל אופן הצד החזק
של שירת ויזלטיר.

0 0! 0
ד. אולם הסילוף השיטתי, העיקבי והמובהק של
עומר נובע, כאמור, משינאתו ל״עכשיו״ ואלי באופן
אישי כעור־ן ״עכשיו״ ,שהחזיר לו 12 פעם את ״יצירותיו״
ותרגומיו .״עכשיו״ נראה לעומר בטעות ככוח
שמנע את הכתרתו כסופר. עריכת מדורו ב״חעולם הזה״
היא בעיניו מקפצה ל״יישוב החשבון״ איתי ועם ״עכשיו״(
.אם היה קצת יותר פיקח היה מביו שרק חוסר
כשרונו מונע ממנו הצלחה סיפרותית, ולא עמדת איש
אחד, או כתב-עת אחד, ויחיו מרכזיים ככל שיהיו).
(המשך בעמוד )14

_ה שנם הזה

(המשך מעמוד )13
כתוצאה מזה, כמעט שום מיפעל של ״עכשיו״ איננו
זוכה לכישוי עיתונאי הוגן גמדורו של עומר — וזו
האשמה חמורה לא רק נגד עומר, אלא גם נגד ״העולם
הזה״ בכלל, שמשלים עם מצב־דברים כזה.
למשל, כאשר יצאה־לאור חוברת ״עכשיו״ ,37—38
אשר הכילה למעלה מ־ 400 עמוד ויצירות של מיטב
היוצרים הישראליים של דור״המדינה, מנתן זן, דויד
אבידן ויונה וולך, עד יותם ראובני ומאיה בז׳ראנו,
החליט עומר פשוט :״עכשיו״ יוק ! כאשר התקיים בשבועות
אלה המארתון הסיפרותי הגדול מטוגו בארץ,
המשותף ל״עכשיו״ ול״סימן קריאה״ ,שאיחד את הכוחות
הטיפרותיים של דור-חמדינה, העלים עומר לגמרי
מקוראי ״העולם הזה״ את המאורע הזח. מי שהיה
שואב את המידע הסיפרותי שלו ממדורו של עומר, אף
לא היה יודע שחמש יממות רצופות התקיים בתל״אביב
המארתון חזה, מתון הרבה התנדבות, רוח טובה ומופעי
סיפרות של מיטב היוצרים, שכל אמצעי התיק־שורת
האחרים דיווחו עליהם בהרחבה. כלומר, קוראי
״העולם הזה״ מקבלים מידע מעוות תמורת כטפם,
מידע המסולף על-ידי שינאותיו הפרטיות של עומר.
ומה לגבי הוצאת-הספרים של ״עכשיו״ והתפקיד
ההיסטורי והנוכחי של ״עכשיו״ ז כאן חוגגים הסילופים
של עומר חג פרוע. פשוט אין שום קשר בין
כתיבתו לבין המציאות. הוא אפילו איננו טורח לשוות
תדמית סבירה של אמת לשקריו. למשל, הוא אומר
ש״עכשיו״ נותר בלי משתתפים ושאני בעצמי כותב את
רוב הדברים המתפרסמים בו. במקום להתפלמס עם
דברי״חבל ורעות״רוח אלה, אביא לפני הקורא את תוכן
ארבע החוברות האחרונות של ״עכשיו״ (לפי סדר
הופעת הדברים בתוכן כל חוברת) .משתתפי ״עכשיו״
31—32 חיו זלדה, גבריאל פרייל, א.ב. יהושע, הרלד
שימל, דן מירון, אנדד אלדן, רפאל אליעז, עזריאל קאופמן,
צבי מאירוביץ׳ ,יונה וולד, רפי לביא, דגנית ברטט,
מיכל נאמן, דוד גינתון, אריה סיון, גבריאל מוקד,
עודד פלד, פנינה כספי, עידו בסוק, יוסף מונדי, א.
דורית, יעל גלוברמן, אלונה פרנקל. תרגומים: אלן
גינסברג, לורנס פרלינגנטי, רוברט בליי, תיאודור ו.
אדורנו, יעקוב גלאטשטיין.

ב״עכשיו״ 33—34 השתתפו: גבריאל פרייל, מרדכי
גלדמן, אהרון אפלפלד, עוזר רבין, דן מירון, דויד
אבידן, משה בן־שאול, א .דורית, יצחק אורפז, יוסף
בן־גל, חנן חבר, אשר רייך, מוטי בהרב, יצחק בקיו,
יעקב בסר, שלומית כוהן, שולמית אפפל, דן ערמון,
שמעון צימר, מתתיהו ארנון, אלי בכר, מיכאל דרוקס.
בתרגום: מאריאן מור, תומאס מאן, שירה רומית —
חוראטיוס וקאטולוס, ו.ה. אודן, אדריאן ריץ׳ ,יעקוב
פרידמן, יעקב גלאטשטיין, וירג׳יניה וולף.
ב״עכשיו״ 35—36 השתתפו: יונה וולד, א .1יהושע,
א. דורית, יורם קניוק, דויד אבידן, תמר גטר, אורי
צבי גרינברג, שושנה אביגאל, אחרון שבתאי, יוסף מוג-
די, חרולד שימל, יותם ראובני, יהושע גריפית, מאית
בז׳ראנו, גבריאל מוקד, דן מירון, ארית סיון, אסתר
ראב, גבריאל פרייל, פנינה כספי, רוני סומק, אנטון
שמאס, אשר רייך, יעל גלוברמן, מוטי בהרב, רחל חלפי,
פרץ בנאי, דן לוי ן ובתרגום — סילביה פלאת, ו׳אלאס
סטיבנס, אלזה לאסקר״שילר, סמואל בקט, ה.ד( .הילדה
דוליטל) ,סאביילי גרינברג, צ׳ארלס אולסון, גיום אפו־לינר,
שארל בודלר.
ב״עכשיו״ 37—38 השתתפו: דויד אבידן, יונה וולך,
עמוס עוז, מרדכי גלדמן, גבריאל מוקד, אהרון שבתאי,
א. דורית, יורם ברונובסקי, מתתיהו ארגון, נתן זך,
יותם ראובני, גבריאלה אלישע, מאיה בז׳ראנו, אשר
רייך, רחל חלפי, רוני סומק, שלומית כוהן, מיכאל
אייזמן, אורי ליפשיץ, מיכל נאמן, עודד פיינגרש, עמי
שביט, יאיר גרבוז, אריה סיון, יעקב בסר, קלוד גנדלמן,
משה בן־שאול, פרץ בנקאי, יצחק לאור, אורציון ברתנא,
יעל הרוסי, עודד פלד, מרדכי אבי־שאול, עזרא זוסמן,
יעקוב קיר, יהודית מוסי״אליעזרוב, אלי בכר, אנדד
אלדן, חיים תדמון, כרמלה גט, פינחס פלאי, ישראל
ברמה, אבי כץ, זלי גורביץ׳ ,ענת שנז׳ינסקי, מאירה
אליאש, סנאית גיסיס, גד קינר, זיוה שמיר, שאול דישי,
בן־ציון בן-משה, עזריאל קאופמן, יגאל גלאי, יוסף
מונדי, ש• מנוחה. ובתרגום: אודן, אליוט, ג 4 .מארקס,
טיבולוס, דויד רוזנברג, ג׳ון ברימן, דורותי ריצ׳ארדסון,
תרגומים מהשירה הסינית, מחמוד דרוויש ונאזיה ח׳יר
(״עכשיו״ תירגם בכלל פרקים נרחבים מהשירה הפלסטינית)
,בלוק ורמבו. מאות משתתפים של סופרי דור-

כאתונו של בילעם גוייס שמי הצנוע לשאת את ידידי
דן עומר במסעו לקלל את גבריאל מוקד ובית־״עכשיו״.
ניתנת האמת להיאמר, לפני שנים אחדות כבר נהג כמוהו
ד״ר מוקד עצמו, במסע-רימום לאותו בית, שפורסם (למר-
את הפלא) בכתב-העת הנגדי ,״סימן קריאת״ .גם הנוסח
המוקדי וגם הנוסח העומרי על מאורעות־חיסוד שקדמו
להקמת בית״״עכשיו״ לוקות בחסר, ובעיקר — בדיוק.
כיוון שכאן מדובר בנוסח שפורסם בשבועונכם הנכבד
אסתפק בתיקון השגיאות והטעויות שפורסמו ב״נמר של
נייר״ — מוסף שאותו אני קורא בדרך כלל בחיבה, אם
כי לאו דווקא בהזדהות.
ידידי דן עומר טוען (ומביא את ד״ר מנחם פרי כתנא
דמסייע) כי ״גיליתי״ את ״דור המשוררים״ וולד, ויזלטיר,
בן, הורביץ. אין הדבר מדוייק ולו משום שמשורר טוב —
וארבעת אלה נימנים על המשובחים שבמשוררינו — אינו
מתגלה אלא ניגלה. אלמלא היה בא בקשרים עם —
נגיד — מקסים גילן או גבריאל מוקד, ברור שבא היה
במגע עם עייד או סופר או מבקר אחר, שהיה פותח לו
את השער (הרחב למדי) אשר מוביל לטערכות סיפרות־ישראל.

כיוון שבתיעוד מדוקדק עסקינן, נדייק: גבריאל
מוקד גילה את מנחם בן, וגם את יאיר הורביץ. יונה
יולד פירסמה שירים אחרי שלחצתי עליה לא להשמיד את
הנכס הסיפרותי שהיה צרור בידיה של אותה נערה
רוטטת בת ,17 אשר היתה אז המשוררת. איני יודע
מי ״גילה״ את יאיר הורביץ. אולי גילה עצמו על־ידי
הפעלת מרפקים — כפי שעשה חברו וחברו של בן, יורם
ברונובסקי, כיום עורכו הסיפרותי של היומון ״הארץ״.
כיום, מעבר לערפילי השנים ודמיון־המבקרים, פשוט
אין לדעת.

סיפרות ישראל ושירת ישראל של הימים החם
(היינו — סוף שנות החמישים) היתח בידיהן של שתי
קבוצות סופרים ומבקרים שהגיל והסימון מפרידים היטב
ביניהם. עם הקבוצה הראשונה נימנו ״אחרוני האי-
דישיסטים״ ,או לפחות אחרוני דור הגלות, שהביאו

פרשה אחרת, וגם בה אי-דיוקים — ייסוד בית־
״עכשיו״ .בראשית היה כתב-עת בעל איכות גרועה למדי,
בעריכתו של ביוד חפץ, איש״אשכולות צעיר מירושלים•
בא אלי בייד חפץ וביקש ממני להצטרף למערכת
״אוגדן״ (כך נקרא אותו פירסום קיקיוני) .הסכמתי,
בתנאי שהמערכת תשתנה, ואומנם גייסנו לעניין את
אורי ברנשטיין ועוד אחד מחברי המערכת המקוריים
שרד, אף הוא.
גיליון ״אוגדן״ מס׳ 2היה, אם תרצו, שלב-ביניים
בין היעדר פירסומים מוחלט לבין ״עכשיו״ .בעיקבותיו
באה הראשונה מתהפוכות סיפרותיות רבות (ניתן גם
לקרוא לזה אינטריגות) ,כשגבריאל מוקד מצורף למערכת
ודוחק את רגלי. גם נייו יד צירף — אך רק כדי
להימלט מאותו כתב-עת אחרי הופעת גיליון או שניים.
בייך הכל, היה ״עכשיו״ לא רק ״סדרן־עבודה״ ,כדברי
״נמר של נייר״ ,אלא גם כלי-לוחמה חשוב במערכת
בינגילית וסכולאסטית שהשתוללה בימים החם. אסביר
את דברי•

מקסים גי לן
לסיפרות הישראלית את הסימון המיזרח-אירופי. עם
הקבוצה השנייה, שעתידה היתח להיכנס להיסטוריה
כ״דור חפלמ״ח״ ,משום שנתמכו על-ידי ספריית הקיבוץ
הארצי וספריית הקיבוץ המאוחד, נימנה שלל של ז׳דא-
נובים צעירים וצעירים פחות, שכתבו כאילו ותם חיים
ברוסיה של סטאלין וכאילו סטאלין זח היה ציוני. כלומר
— סימון קפוא, דמויות של קארטון, שבחים לטוב

;111

המדינה — מהוותיקים והמפורסמים שבחם עד צעירי־הצעירים
של שנות השבעים( .אבל עומר ניסה להשתיק
גם את ספרה החשוב של המשוררת חצעירה וחמור־שרת
מאיה בז׳ראנו, שכל הביקורת גמרה עליו את ההלל,
רק משום שיצא לאור בהוצאת ״עכשיו״).

לאור רשימה זו מה נותר מטענתו הנלעגת של
עומר, כי ״עכשיו״ נותר בלי משתתפים וכי אני עצמי
ממלא את דפיון! אכן, הוא מוצג במערומיו הנל-
עגים. מה עוד שאין הוא מבין, כי שוב, כמו בשנות
ה־ 50 וה ,60-היצירות החדשות והחשובות באמת של
שנות ה״ 70 נדפסו ב״עכשיו״ ,שחידש גם הפעם את
התפישות המסורתיות של דור־המדינה. אגב, עומר
בוודאי היה נותן חרבה, הרבה מאד, אילו לרשימה נב־בדת
זו של משתתפים היה נוסף שם קצר אחד, השם
דן עומר .
אוסיף עוד לכך את התפקיד המרכזי של ״עכשיו״
בהדפסת יצירות חדשות ובהוצאה לאור של ספרים
ראשונים מאת מיטב סופרי דור־המדינה• הוצאת
״עכשיו״ פירסמה את קבצי־הסיפורים הראשונים של א.
אסלפלד וי. ראובני בפרוזה, את ספר-חביקורת הראשון
של עדי צמח, את מחזותיהם הראשונים של מונדי,
עמיחי ואבידן, את הפואמה הראשונה של עמיחי, ואת
ספריהם הראשונים של יונה וולד, דליה הרץ, מאיר
ויזלטיר, יאיר הורביץ, אחרון שבתאי וישראל פנקס,
את ספרי השירה של דויד אבידן ומנחם בן ויצירות
רבות אחרות. גם חוסר האחריות של עומר איננו יכול
לטשטש את התפקיד ההיסטורי והנוכחי של ״עכשיו״.
בכל האמור לעיל התייחסתי רק לסילופיו השיטתיים
של עומר בענייני סיפרות ולעירוב בלתי״נסבל, הנהוג
אצלו בין עניינים אישיים לפולמוס הסיפרותי. ואילו
בענייני אקדמיה, וכן במה שנוגע לכתיבתו האישית
אינני רואה בכלל ציוך להתייחס להערותיו בתחומים
שאיננו מבין בהם דבר ושהם בכלל אכזוטיים לגביו.
מכל מקום, לאור האמור לעיל ברור שעלינו לאחל
ל״העולם הזח״ שיהיה לו עורך מאוזן יותר של המדור
הסיפרותי.

ג ב רי א ל מוקד, ת ל ־ א גי ב

וקללות לרע, התפארות מנוף הארץ ומכוח היצירה של
העמל החירואי וגם קורטוב של התחנפות למקורות
המיקראיים של סיפרותנו. שמות 5אחרון ומתי מגד, חיים
גורי, חיים חפר ומשה שמיר (כן, כן שלא לצטט
אחרים.

לאלה מאיתנו שחיו מושפעים על-ידי נופים אחרים
וחיו בצל חוויות שונות במיקצת לא היה מקום לכתוב,
פשוטו כמשמעו. היו אז, בארץ, כתריסר מוספים
סיפרותיים שבועיים או דו־שבועיים. ואף לא אחד מהם
חיה מפרסם מה שכונה אז כ״סיפרות אוואנגארדית״,
כלומר — לאו דווקא מגמתית, לאו דווקא בעלת חוט-
שני אריסטוטלי, לאו דווקא ״מוסרית״ ולעיתים אף —
שמעו שמיים סתם אסוציאטיבית .״עכשיו״ ולפניו
״אוגדן״ ואחריהם כמה מוספים שפתחו את טוריהם
לאלה שהתפרסמו ב״עכשיו״ ,פרצו אה חזסת-״״׳זמקזז.
וזוהי זכות שאין לקחת מכתבי-עת אלה, גם אם באו
בעיקבותיהם טובים יותר כ״יוכני״ ו״סימן קריאה״,
כ״קילטרטן״ ועוד.
לבסוף יורשה לי להביע דיעה אישית על יצירתו
של גבריאל מוקד. לא קראתי את ספריו בשנים האחרונות,
שהרי מזח תשע שנים עיסוקי לאו דווקא בטיפ-
רות אלא במה שמאיים לאפס את קיומה של סיפרות
עברית בכלל — הסיכסיך הבינמרחבי• אך עוד בטרם
״התפטרתי״ מן העיסוק בסיפרות (ובביקורת סיפרו-
תית) ,זכיתי לקרוא כמה מן הקטעים חסיפרותיים־הגו-
תיים־ביקורתיים שגבריאל מוקד כינה אז, בפשטות אלגנטית
,״הוואריאציות״ ואשר כונסו ופותחו כנראה
לאחר מכן בספריו.
חוואריאציות נגעו, בחלקן, במיתוס של ״חולצת
נסוס״ ,בגד־פאר, כתונת״פסים נוצצת, הדבקה בבשרו
של האיש הלובש אותה והופכת חלק ממנו, לטוב ולרע.
אגדה זו, המסמלת לא רק את הציונות המדינית אלא
גם את טירוף־חעריכח״והביקורת, סימלה בעיני מוקד את
דרכ י ואיי יי ד סביבתו (שלא פעם נימנע מלהבדיל
ביניהן) .ייתכן שלאחר מכן סיבך מוקד את הנושא
הזה, ואת פשטותן של כמה מן ה״וואריאציות״ ן ייתכן
גם שהספרים פשוט לא טובים• לא אדע, כי לא קראתי.
אך אגיד זאת, בוודאות גמורה :
כמו ש״עכשיו״ ,למרות פגמיו ופגמי-עורכו, פרץ
פירצה חשובה שהפרתה את שדה״הספר העברי, כן גבריאל
מוקד, וחולצת־הנסוס שלו, הפכו בעיניהם של כמה
מאיתנו לסמל אישי. לאו דווקא אותו סמל שמוקד
רוצה חיה להוות (מנחה״סיפרות ומורה-דור) אלא סמל
מצחיק יותר, פאתטי יו מי — אך גם חשוב ובעל״ערד
יותר: סמל האיש הדבק כל־יך במלאכתו עד כי מלאכתו
דבקת בגופו ובנפשו והופכת לחלק ממנו. וזאת לא
תוכלו לקחת ממוקד, גם אם תחשפו את ערוותו האישית
עשר מונים.

מקסי גי לן, פאריס

מבצעפר סי

ח פ שי או צ ד

ב קז לרם!

בכלח !

הי! יש לך יהלום בח 1ל הניקוי!

רגע! יש לך מכונת כביסה באבקה!

פר ס ראשון: מערכת תכשייז

תו אחריות

אגו אחראים נ•
האנקהסיוצרחסקור׳*
וסבילהקאוליוהסיקיב
קם•דייך

קו מי• להגרלה

פרס דא שח

סלקטו־ה ש!

אבל אין צורך לחכות!
כבר עכשיו תוכל•
להציג את תוית המבצע
במרכו התצוגה של אנדין,
ברח ריינס .6פינת
ככר דיונגוף. תל־אביב^.
ולזכות בהנחה של
־/״ 10 על כל קניה.
ההגרלה תיערך
ב־ 31.5.79 בנוכחות
רו ח ומנכ״ר?•זו נעי ם
וכפוף לתקנון).
המספרים הזוכים
יפורסמו בחום המבצע.
ההשתתפות אסורה
על ש ב די ויזו בע־מ

^ וסשדדהפר נשז

;יקה. מיוצרת ללא תוספת אן*ו 1־ג ד או||

אלקטרוז

ז86$1$€116
לתנורי שביט המבחר הגדול ביותר
של דגמים לבישול ואפיה, חשמל וגז,
גז וחשמל וכולם בשיטת ה־ 9ח1וו 3011=0163
שרות מהיר ומהימן ואחריות לכל הדגמים.

להיות ראשונים זו כבר מסורת אצלנו
גם השנה זכינו במקום הראשון
במשאלי דעת הקהל, המוצר הנבחר ,79
הקניה הטובה .79
יותר מ־ 50 שנות נסיון והתחדשות
מתמדת עשו את תנורי שביט
לקניה הטובה ביותר
ולתנור הנמכר ביותר בישראל
(כולל יבוא).

י97£י
* אנו זוכים במקומות הראשונים
במשאלי דעת הקהל שגה שביעית ברציפות.

גברתי, באם בקשת לרכוש דגם מסויים של תנורי שביט
ונתקלת בקשיים בהשגתו, אנא, התקשרי אלינו
בטלפון מספר 03-475111 ואנו נמסור לך
את רשימת הסוכנים המורשים באזורך.

פרסום לגיק

אולם תצוגה ומכירה: תל־אביב, רח־ א7נבי 39 וסוכני מורשים ברחבי האר^.

ה עו ל ם הז ה 2168

מנני ר מישוד
ואש־הממשדה
אליהו בראד שו
1אלץ׳להתחתן
עם רצה ענות•
בתו״ר נו לעקור
את חוקי הננ״ה
הדתית הנכבים
ערירי הקואליציה
דורות כיהנו בבית־המיקדש, עילה שתמנע
ממנו לשאת את בחירת־לבבו לאשה. אין
סיכוי שבית־המיקדש יקום במהרה.
משום כך העדיף מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה
לשאת את כלתו בצינעה, מבלי
לשתף בשימחתו את צמרת המדינה —
שרים, חברי-כנסת ואנשי הפקידות הבכירה
— שהיו ודאי נעלבים אילו לא הוזמנו
לטכס הכלולות, אילו היה נערך בארץ.
כאשר סיים הרב האמריקאי לערוך את
טכס הנשואין בפילדלפיה, ואליהו וניצה
הפכו לזוג נשוי כדת וכדין, שאין עוד
שום אפשרות לאחרים לערער על כשרות
נשואיהם או לבטלם, הם מיהרו לשוב
לישראל. את דרכם לארץ הם עשו בדיוק
בשעה שראש־הממשלה היה בדרכו בכיוון
הפוך, לארצות־הברית, לשם -הוזמן בידי
ג׳ימי קארטר. למחרת כבר חזרו לשיגרת
יומם, הוא בלישכת ראש־הממשלה, והיא
בעבודתה במכון לטיפוח מנהיגות של
הסוכנות היהודית, השוכן בבנייני האומה.
(המשך בעמוד )54

כן־אלישר מאחורי הרב הראשי
רב כשר למהדרין
רב פתיחתה של ועידת קמם־דיי-
וויד השנייה, כשמישרד ראש־הממ־שלה
היה כמרקחה, וכל המי־ומי עסקו
בהכנות האחרונות לקראת פיסגת ממלאי־המקום
(משה דיין תחת מנחם בגין ומוס־טאפה
חליל תחת אנוור אל־סאדאת) נעלם
לפתע מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה, הד״ר
אליהו בן־אלישר, כאילו בלעה אותו
האדמה.
בעיתונות פורסמה ידיעה קצרה, לפיה
יצא המנכ״ל בשליחות המגבית היהודית
לארצות אמריקה הלאטינית. אך כמה אנ־שי-סוד
בלישכת ראש־הממשלה ידעו כי
לא היה זה דחף פתאומי, שדירבן את בן-
אלישר לצאת למסע התרמות ביבשת הרחוקה,
דווקא כשנראה היה שהעניינים המדיניים
מתחילים להתגלגל במהירות ובכל יום
צפויה הזמנתו של ראש־הממשלה אל נשיא
ארצות־הברית. הם ידעו את האמון!:
המנכ״ל הדור הלבוש, שפניו חתומים ודי בורו
מדוד, יצא לחו״ל ״לשם סידור עניינים
אישיים״.
בסוד ״העניינים האישיים״ שיתף בן-
אלישר רק חוג מצומצם מאד של ידידים,
ביניהם ראש־הממשלה עצמו. להם גילה,
כי הסיבה האמיתית לנסיעתו נעוצה ברצונו
לשאת סוף־סוף לאשה את ידידתו,

ניצה עפרוני, שעימה הוא מתגורר בצוותא
מזה כשנתיים בדירה משותפת בירושלים.
מנחם בגין, שביתו פתוח לפני בן־אלי-
שר גם מחוץ לשעות־הקבלה הרישמיות,
אישר את הנסיעה. אולם גם הוא לא
ידע מדוע מבקש מנכ״ל מישרדו להינשא
דווקא מחוץ לגבולות ישראל. ההסבר
הפורמאלי, שנתן בן־אלישר לרצונו לערוך
את טכס נשואיו דווקא בפילדלפיה שבאר־צות־הברית,
היה כרוך בעובדה שכניצול-
שואה, שמרבית מישפחתו ניספתה בפולין,
אין לו קרובי מישפחה בישראל. לעומת
זאת מרוכזים מעט בני-מישפחתו (מיש-
פחת גוטליב) ,ביניהם אחיו ואחותו, ב־פילדלפיה,
לשם היגרו חלקם עוד לפני
פרוץ מילחמת העולם־השנייה.
אלה טרחו להכין מבעוד מועד רב מתאים
לעריכת החופה והקידושין ואף קבעו
את תאריך החתונה, כמובן, תוך התייעצות
עם החתן והכלה ובהסכמתם. לפיכך
סוכם שבן־אלישר ייצא בשליחות המגבית
למדינות אמריקה־הדרומית ובדרכו חזרה
לירושלים יתעכב בפילדלפיה, לשם תגיע
כלתו הישר מירושלים, והם ינשאו זה לזה
כדת משה וישראל.
אולם האמת היא שהיתה סיבה נוספת
לכך שניצה ואליהו בן־אלישר ביקשו להי נשא
שלא על אדמת ארץ־ישראל. כי
מנכ״ל מישרדו של ראש־הממשלה שומר-
המיצוות, המקפיד להתפלל בשבתות ונמנע
מכל פעולה מדינית, כאשר כרוך בה, חלילה,
חילול שבת בפרהסיה, הוא כהן לפי
ייחוסו המישפחתי. כלתו, שהיא כיום אשתו
החוקית, היא, לרוע המזל, גרושה. וההלכה
היהוז״ת, כידוע, אוסרת נשואי כהן
וגרושה.
אומנם, הד״ר אליהו בן־אלישר אינו מכהן
בקודש. הקשר בינו לבין הכהונה ביש ראל
הוא קשר מקרי בילבד, שאף אינו
טבוע, כבמקרים אחרים, בשם מישפחתו.
אולם חוקי ההלכה המיושנים, האוסרים
על רבני ישראל להשיא מי שהוא נצר

למישפחת כוהנים לגרושה, חלים אפילו
על מנכ״לו של מישרד ראש־הממשלה.
היה אפשר לראות בכך מעין לעג הגורל,
שדווקא אחד הפקידים הבכירים
ביותר של הממשלה, שנכנעה לכפייה הדתית
יותר מכל ממשלה קודמת בישראל,
נפל בעצמו קורבן לכפייה הקואליציונית
של חוקי דת ארכאיים על כל בית ישראל.

גשואין בלתי
ניתנים לביטול
ן *3עובדה היא, שמבחינה פורמאלית
י י יכול היה בן־אלישר הכהן לשאת את
אהובתו הגרושה בטכס יהודי דתי ביש ראל.
עובדת היותו כהן ידועה רק למתי
מעט, בעיקר בני מישפחתו. אפילו ידידיו
הקרובים ביותר לא ידעו זאת. ספק אם
באיזה שהוא מקום ברשימות הרבנות
בישראל מצויין בן־אלישר ככהן שאסור
להשיאו לגרושה.
אולם הליכי הנשואין בישראל מחייבים
כל זוג הנרשם לנשואין ברבנות להביא
עדים, המכירים את בני־הזוג והיכולים
להעיד עליהם כי אינם פסולים להינשא
זו לזה. מכיוון שגם מכריו, ברובם אינם
יודעים כי הוא כהן, יכול היה בן־אלישר,
תיאורטית, להביא עדים שיעידו כי הוא
ישראל כשר לשאת גרושה.
אלא שמצפונו ויושרו של הד״ר בן-
אלישר לא הניחו לו לעשות זאת. הוא לא
רצה להטעות לא את העדים ולא את
הרבנים. לעומת זאת רצה מאד לשאת
לאשה את ניצה עפרוני. המוצא היה אותו
מוצא שמבקשים ישראלים רבים, שחוקי
הרבנות האורתודוכסית מונעים מהם לממש
את אל,בתם ולהקים מישפחה בישראל. הוא
בחר לקיים את טכס נשואיו מחוץ לגבולות
ישראל, במקום שבו אין הרבנים
מחטטים וחוקרים במוצאו של החתן, ואינם
רואים בעובדה, שאבות אבותיו לפני הרבה

כן־אלישר מאחורי בגין
אהבה ממבט ראשון

סערת המאורעות של השבוע האחרון,
בעקבות הסכמת מנהיגי מצריים
וישראל לחתום על הסכם־השלום,
האפילה מעט על רישומי ביקורו
הממלכתי של נשיא ארצות־הברית,
בתחילת השבוע שעבר, בישראל.
הביקור אומנם הונצח מכל זווית
אפשרית, במצלמות הטלוויזיה
והעיתונות, שאיפשרו למיליונים ברחבי
העולם לעקוב כמעט אחרי כל רגע
במהלך הביקור. אולם עדיין נותרו
פכים קטנים, בשולי ביקורו של ג׳ימי
קארטר בישראל, שטרם פורסמו ברבים.
מעט מהצילומים המשעשעים, שקלטו
עדשות המצלמות בעת הביקור,
מתפרסמים בעמודים אלה•

מאחר
ה קל ע ,
חדיו ] 1ך ד ך קריאות־הביניים והצעקות שזיע־
׳1 !1111 11 1 111 יי זעו את אודם הכנסת בשבוע 111 שעבר, בעת ביקורו של הנשיא קארטר בבית, לא הפריעו לראש

מזכרות משפחתיות

עיריית ירושלים, טדי קולק, הנוהג לנמנם באירועים ציבוריים,
לחטוף תנומה בשבתו בשורה הראשונה של יציע האורחים
בכנסת. נראה ני הרמטכ״ל, רב־אלוף איתן, נדבק הפעם ממנו.

בלילו הראשון בישראל, בעת שהתארח
בדירת־השרד של בגין, ערך ־קארטר סיור
בתערוכת התמונות המישפחתיות של בגין. ביניהן מצא ג׳ימי גם תמונת פורד.

ואש אוה״ב וראש ביורו

במשך שעה ארוכה ניצב
ג׳ימי קארטר בפני ציור
׳יוקנו של ראש בית״ר, זאב דבוטינסקי, המונח על גבי שידה בביתו של ראש־הממשלה.

| | 11 ״ 11111! 0 8ע ! 1 1 *1הנשיקות המזרחיות של נשיא מצריים,
אנוור אל־סאדאת, והנשיקות הפולניות

של ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, השפיעו גס סל נשיא ארצות־הברית, ג׳ימי קארטר.

מחשופים במישכן

ההופעה המרשימה ביותר בסעודה החגיגית
שערך הנשיא יצחק נבון לכבוד ג׳ימי קארטר,
היתה של נושאת תואר, זקן הסגל הדיפלומטי״ ,שגרירת הפיליפינים רפאליטה סוריאנו,

אתה תצסוו לשלם! כמה?

קאדטו :״חמישה מיליארד דוראר!

1000
מציעים לרגל מכירת דירת ה
מבצע חדפעמ• ל 2 0דירות

במחירי פרסום

פיתוח סביבתי ע״י אדריכלי צמרת
מרכז מסחרי מקומי ומשטה דשא נרחב
לובי מפואר בכניסה
חדר תרבות לכל בנין
חדר ארונות בכל דירה
2חדרי רחצה לכל דירה

משרדי מכירות: דירות גינדי
ראשון־לציון
פתח־תקוה -

-אבר ה ם

חרסינה פרחונית במטבח
ארונות מטבח מפוארים -״דגשי׳
קרמיקה באמבטיה ובשרותים
מתקני משחקים.בחצר לילדים
תנאי רכישה נוחים ל־ 24 חודשים
משכנתא לא צמודה
תחילת המג1ע ,2.79

גינדי

־ מ שרד ה מכירו ת הרא שי רח׳ הרצל ( 62 ליד ה ת חנ ה ה מרכזי תות חנ ת סונו ל) חני ה
רח׳ חיים עוזר ( 28 מול ה עיריה)

למבק רי ם במשרד.

רמת־השרון -רח׳ סו קו לו ב (יפתח ב ק רו ב)

אברהם גינדי בונה דירות שאנשים:אוהבים- .

8 81ך
*11 8:ג
888

; 1האיום הפנימי

^ מרנו זאת מן הרגע הראשון, כאשר הוקמה אחרי
\ 1מילחמת ששת־הימים ההתנחלות הראשונה בשטחים
הכבושים :

לגופים אלה יש השקפת־עולם, מוטיבציה חזקה, מטרה
מדינית.

אמרנו זאת שוב ושוב, בשבועון הזה ובכנסת. הזהרנו
את קברניטי המדינה, שעסקו במלאכה זו: אתם תצטרכו
בעצמכם לפרק אותם, במו ידיכם, בבוא היום. ופריקת
מוקשים אינה עבודה נעימה.

כמו גאולה כהן וכמוני, ושלא כמו מנחם בגין ויאסר
1 1 עראפאת, יודעים המתנחלים היטב כי האוטונומיה, תהיה
צורתה כאשר תהיה, תמסור בהכרח את הגדה
^1ש למגמה זו דוגמות מאלפות בארצות אחרות.
המערבית ן
ורצועת־עזה לידי העם הפלסטיני, שיקים בהן את מדינתו.
המתנחלים הבריטיים ברודזיה התמרדו נגד ממשלת
מנוי וגמור עם המתנחלים לנסות למנוע תהליך זה,
בריטניה, והקימו שילטון עצמאי, המבוסס על דיכוי
גס אם ניסיון זה הוא חסר־תוחלת.
וטרור. עתה מתקרב שילטון זה לקיצו — אחרי שגרם
לשם כך ישתמשו ככוחם, כנישקם.
לשפיכות־דמים המונית במשך שנים רבות.
המתנחלים הצרפתיים באלג׳יריה לא השלימו עם הח!

לטת הממשלה הצרפתית, שכרתה חוזה־שלום עם נציגי
^ מעשה ככר נמצאים המתנחלים ברגע זה במצב העם האלג׳ירי. הם הקימו צבא פרטי (האו-אה-אם) ,ניסו
* של מדד מזויין נגד הסמכות החוקית של מדינת־ להפיל את הממשלה הצרפתית בהפיכה מזויינת, השליטו
ישראל, ובמצב של מילחמה מזויינת נגד האוכלוסיה טרור אכזרי באלג׳יריה, ולאחר מכן בצרפת עצמה. עברו
שנים עד שהנשיא דה־גול, נחוש־ההחלטה, הצליח לחסהפלסטינית
שמסביבם.
לם בכוח.
אולם אין צורך לחפש דוגמות זרות. יש לנו דוגמות
טובות משלנו, מן העבר הלא־רחוק.

כל התנחלות היא מוקש בדרך השלום.

אמרנו — ולא ידענו עד כמה אנו צודקים.

^ אשד השתמשתי לראשונה בדימוי זה של מוקש,
׳״ חשבתי רק על מוקשים רגילים.
מוקש הוא כלי שהחייל טומן אותו באדמה, כדי למנוע
מן האדיב את המעבר. מניחים שדה של מוקשים, מסמנים
אותו כראוי. כאשר זזה החזית, ונוצר הצורך לפרק
את המוקשים, שולחים את החבלנים לבצע זאת.
אין זו עבודה נעימה. כלל וכלל לא. אך הדבר נעשה
פעמים רבות במהלכה של מילחמה. מי שטומן את המוקש,
יכול גם לפרק אותו. אם הוא נזהר כראוי, לא
יאונה לו רע.
אך יש מוקשים ־שאי־אפשר בכלל לפרק אותם. הם
מותקנים כך, שהם מתפוצצים ברגע שנוגעים בהם.

מטרתם היא לפוצץ את השלום, המאיים
לחסלם.

ידידי מתי פלד משווה את מרד ההתנחלויות
לפרשת ״אלטלינה״ .ואכן. יש הקבלה
רכה.

עתה מתברר כי ההתנחלויות הן מוקשים
מסוג זה.

כאשר הביא אצ״ל את אוניית־הנשק ארצה, טען כי
הנשק מייועד ליחידות האירגון הפועלות מחוץ לגבולות
הרישמיים של המדינה היהודית החדשה. באותה שעה
עדיין לא היתה ירושלים חלק רישמי של מדינת־ישראל,
שקמה זה עתה. אצ״ל היה מוכן לקבל את מרות הממשלה
החדשה בתוך תחומי ישראל, אך לא מחוץ לגבולות
הרישמיים.
זהו בדיוק מצבם של המתנחלים כיום. השטחים הכבושים
נמצאים מחוץ לגבולות הרישמיים של החוק והמיש־פט
של ישראל, והמתנחלים שם מסרבים לקבל את המרות
הדמוקרטית.
דויד בן־גוריון חיסל את פרשת אלטלינה בכוח הנשק,
ובירך את ״התותח הקדוש״ שפגע באונייה. הוא ראה י
בהבאת האונייה אקט של מרידה במדינה, בשילטון החוק,
בדמוקרטיה.
עתה עומד מנחם בגין לפני אותה ההחלטה. יש בכך
משום צחוק־הגורל, כי בגין עמד בראש האירגון שהביא
את אלטלניה, והוא עצמו נמצא על סיפון האונייה, כאשד
פתח ״התותח הקדוש״ באש.

הם לא יפורקו בשקט. הם יתפוצצו כאשר מישהו ינסה
לגעת בהם.

אין הם מסוכנים לשום אוייב. הם מסבנים
רק את מי שהניחו אותם. הם מהווים
סכנה לממשלה, למדינת-החוק, לשילטון־הרוב,
לשלום.

^ ליל־שבת האחרון ראו אזרחי ישראל, על מסכיהטלוויזיה
שלהם, מחזה שלא נראה עדיין בארץ.
היתה זאת כתבה שתיארה את אשר התרחש יום לפני
כן, כאשר התכנסה צמרת המפד״ל כדי לדון בהסכם־
השלום.
מול שערי הבניין, בלב תל-אביב, נערכה הפגנה של
מתנחלי גוש-אמונים. הם דמו לכל קבוצה אחרת של מפגינים
במדינה, חוץ מאשר בפרט אחד:

הם נשאו נשק.

לשם מהן
שום ״פורעים״ ערביים לא איימו עליהם ברחוב קפלן
בתל־אביב. שום פקודת־קבע של המטכ״ל לא אסרה
עליהם להפגין ברחוב בלא נשק. קשה לטעון ׳שאין להם
דירה בתל־אביב, שבה הם יכולים להפקיד את נישקם
לשעה קלה.

לא, הם נשאו נשק לעיני המצלמות, כדי
לאיים על כולנו.

ושמא לא נבין את הרמז, אף הודיע אחד ממנהיגיהם,
לעיני המצלמה: אנחנו נזנח את שפת המאבק הפוליטי.
יש צורך בשפות אחרות.
כלי־הנשק. שנראו באותו רגע על המסך, אמרו בבירור
לאיזו שפה הכוונה.

כפי ששרו פעם כארץ :״רשות־הדיכור לחבר
פאראכלום, רשות־הדיבור לחבר תת־מקלע״.

וש־אמונים הוא גוף גווע. כמו כל תנועה ספונטא-
י* נית מסוג זה, הוא תלוי ביחס הציבור הרחב אליו.
כאשר היו סיסמותיו באופנה, כאשר גאה גל הלאומנות
בארץ, הוא יכול היה לגייס אלפים, ואולי אף רבבות.
עכשיו, כאשר חוזרת שפיות־הדעת למדינה, פונה לו הציבור
עורף. נשאר מה שהיה קיים לפני שאחז הטירוף
זמנית בחלקים מן הציבור: כת קטנה של קנאים, אנשי
הימין הקיצוני־הקיצוני.
אולי יתארגן קומץ זה כמיפלגה פוליטית וישתתף
רות. אולי יעבור את אחודהחסימה ויכניס לכנסת
!בר־כנסת אחד או שניים. אין בכך כל חשיבות.
״?היסטוריה יחלוף על פניו.

0הו הסיפור של גוש־אמונים. אך אין זה
.יפדר של ההתנחלויות.

ההתנחלויות הן גופים צבאיים־למחצה — גופים מאורגנים,
מגוייסים, חמושים.

את השלום החדש בעודו באיבו, יחד עם האוטונומיה
הקשורה בו. ואם לא יצליחו בכך, הס
ירצו ליצור תדהו־וכוהו כמדינה ולהפיל את ממשלתה
החוקית.

אולם לכגין אין ברירה: אם אינו מובן •להשלים
עם מרד, שנועד לשכור את שילטון־החוק,
עליו לדכא את התמרדות המתנחלים ככוח.
ואולי — ככוח הנשק.

איש מי שמר־הגבול מול גו ש-אמונים
כמה פעמים במשך השבוע האחרון הם פתחו באש.
כאשר נתקלו. ברמאללה במחסום ערבי, הם ערכו פוגרום,
מן הסוג הזכור מפולין ומרוסיה הצארית. הם פרצו
לבתים, הוציאו את התושבים, הכריחו גברים ונשים,
בכוח הנשק, להעביר אבנים ולהזיז חביות.

כרגע זה עדיין קשה לדעת מי רצח את שני
הצעירים בחלחול. ייתכן שהרצה הנתעב בוצע
כידי מתנחלים.

בירושלים העתיקה ירו יהודים בערבים, תוך ביצוע
מיבצע פרובוקטיבי מזויין בהר־הבית.
מתנחלי עופרה סירבו להישמע לאולטימטום של צה״ל,
ולמסור את נישקם. היה זה העימות הגדול הראשון בין
שילטונות־הביטחון והמתנחלים מאז הושג הסכם־השלום.
כמו בכל העימותים הקודמים מסוג זה, נכנעה הממשלה.
הגיבור הלאומי מרדכי ציפורי, שהוכיח אומץ־לב עילאי
כאשר נלחם בנשים (בפרשת סרבניות־המילואים) ,התקפל
כאולר שבור כאשר עמד מול הנשק השלוף של אנשי
עופרה.
זוהי רק ההתחלה. המתנחלים אינם מסתירים כלל את
כוונותיהם. הם מכריזים עליהן בגאווה, כנאה לציבור של
קנאים המאמין כי הוא ממלא שליחות אלוהית.

הם מתכוונים להביא במעשיהם להתלקחות
של אלימות מזויינת בשטחים הכבושים. הם
מבקשים ליצור מצב של התקוממות, שיבריח
את צה״ל להתערב לצידם. הם רוצים לפוצץ

^ ין צורך לרחם על מנחם בגין בפרשה זו. כאשר
\ 1היה השילטון בידי אחרים, הוא עודד את המתנחלים
להפר את החוק, להתמודד עם צה״ל, להתמרד
נגד הממשלה החוקית. הוא הופיע באתרי ההתנחלות הבל־תי־חוקית
ועודד את מבצעיה. ובהגיעו לשילטון, ניבא
״הרבה אלוני־מורה״.

יותר מכל מנהיג אחר, עסק מנחם בגין
כהנחת מוקשים אלה. יהיה זה אך צודק שהוא
עצמו יפרקם.

אך כדי שהצדק יהיה מושלם, יש לשתף במלאכה
אכזרית זו גם את המנהיגים האחרים, שהשתתפו בהילולת
ההתנחלות — אם מתוך אופורטוניזם בזוי, אם
מתוך רדיפודפירסומת עלובה, אם מתוך כניעה שפלה
לאופנה הפוליטית.
אל נשכח את יגאל אלון, שרץ ראשון לחברון כדי
לעודד את המתנחלים, שפלשו לשם תוך הונאת השיל*
טונות הצבאיים. הוא עזר להם להקים את קריית-ארבע —
פצצת־הזמן הגדולה ביותר המתקתקת כיום בגדה המערבית.

נשכח את משה דיין, שאיים לפרוש ממיפלגת-
העבודה אם לא תסכים להקמת העיר ימית, ושהכריז כי
שארם־אל־שייח׳ חשובה מן השלום.
אל נשכח את כל עדת העסקנצ׳יקים שהתחרו על
הכבוד לרקוד בהתנחלויות, לנאום בטכסיהן ולהתחנף
אל המתנחלים, כאשר אלה היו עדיין עטורים הילה.

הייתי מגייס את בולם ליחידת-מילואים

(המשך בעמוד )44

אג שי ם
לאנשים הנבונים!

7 7 הטרנדי
הלאומי שהוא
בינלאומי.

ח״ כ ל שעבר ד 1ד הכהן
הכריז בכנסת.. :קארטר
יכול לנשק לי ד
01 זה מכבר מתהלכות
בירושלים שמועות האומרות
כי אכא אכן יהיה השגריר
הראשון של ישראל בקאהיר,
הן בשל שליטתו בערבית, הן
בשל שהותו במצריים בימי
מילחמת־העולם, הן בשל העובדה
שאשתו, סדזי, נולדה
באיסמאעיליה, כשנשאל על כך
אבן עצמו, השיב :״אינני רוצה
להיות השגריר הישראלי
הראשון שיגורש מקאהיר בגלל
התנחלות בשכם.״
! מה קורה כאשר היועץ

לענייני ביטחון של ג׳ימי
קארטר, זביגינייב בז׳י־ז׳ינפקי,
הולך לשירותים?
שני אנשי-הביטחון שלו מפנים
את השירותים, נותנים לו
להיכנס, ועד שהוא מסיים, אין
נותנים לאיש להיכנס. זה קרה
בבניין הכנסת, כאשר היועץ
הלך לשירותים ושר־האנרגיה־התשתית־והתיקשורת,
יצחק
מודעי, שגם הוא הלך לשירותים,
נאלץ לחכות בחוץ. הכניסה
נחסמה לפניו על־ידי
אנשי-ד,ביטחון האמריקאיים.

גית שערכה אופירה נבון לכבוד
רוזלין, ישבה העיתונאית
כלה אלמוג ליד רעיית ראש־הממשלה,
עליזה כגין. תוך
שהן משוחחות, פנתה לפתע
בלה אל עליזה בתואר :״גברת
רבין.״ ליד השולחן השתררה
מבוכה. דווקא עליזה בגין היתד,
הראשונה שנחלצה מסנה :״לא
נורא, זו טעות פרוידיסטית.״
אבל העיתונאית לא קיבלה סברה
זו :״עם דאה רכין אינני
מדברת בכלל.״
הזוג נבון התגלה ככל
אמא ואב בישראל — על דלת
חדר־השינה שלהם מודבקים
ציורים של שני ילדיהם, ני רה
וארז• זה נתגלה כאשר
ערכה אופירה סיור בביתה ל-
אורחותיה, שהגיעו לארוחת-
הצהריים שאירגנה לכבוד רוז־לין
קארטר.
! 0אגב, במיגרש־ד,חנייה
של מישכן־הנשיאים עומדת

בישראל. היא אירחה את רעיית הנשיא, רוזלין קארטר. אופירה
סיפרה לרוזלין כי כימעט ולא הזדמן לה לראות את ילדיה בימי
הביקור, וכי היא רואה אותם רק כשהיא מגיעה הביתה להחליף
בגדים. רוזלין סיפרה כי היא מקפידה לראות את איימי, בת
ה״נ ,1בכל יום. כששאלה אופירה מתי הן נפגשות, סיפרה רוזלין
כי היא מסיעה מדי יום את איימי לשיעור־נגינה, ואז יש
להן 25 דקות בדיוק, משן הנסיעה לשיעור הנגינה.
מכונית־צעצוע, לצד מכוניות-
השרד.

י עוזרו של ג׳ודי פאול,
דובר הבית הלבן, פול קום־
טאלו, שהיה בפמליית נשיא
ארצות־הברית, פגש לראשונה

1בארוחת־הערב שערך
הנשיא הישראלי לכבוד הנשיא
האמריקאי, הופיעו הכנר אי*
זאס שטרן והפסנתרנית
פנינה זלצמן. מי שהעבירה
את הדפים לפסנתרנית היתד,
שירה בתו של שטרן, הלומדת
להיות רבנית רפורמית
בירושלים. אחרי ההופעה המוסיקלית
ישבה שירד, ליד שולחנו
של הרב הראשי, שלמה
גורן כאשר שאלה אותו אם
זה בסדר שנשים לומדות את
תורת הרבנות, השיב לה הרב
שבעצם איננו יודע, ועליו לעיין
בספריו.

1 ,חבר*הכנם ת לשעבר,
דויד הכהן, שהוזמן לארו־החגיגית
שערך
חת־הערב
נשיא-המדינה, יצחק נכון,
לכבוד נשיא ארצות־הברית,
רצה לחזור לתל-אביב אחרי
הסעודה. הוא פנה לשוטרים
במקום, ושאל אם הדרך לשפלה
פנויה. הם ענו לו שהכל
תלוי בקארטר. על כך הגיב
הכהן :״קארטר יכול לנשק
ו^י 1״
1באחד מסיוריה בירושלים
הובאה רוזדין קארטר
לשכונה הדתית בית־וגן. אנשי
גוש־אמונים עמדו בצידי
הדרך ושרו ״עם ישראל חי״,
וילד קטן נשא שלט שעליו
תמונת קארטר, שנמחקה. אשת
הנשיא, שלא הבינה כי אלה
הן הפגנות נגדה, ניפנפה אליהם
בידיה וחייכה.
בטלוויזיה שודר בטעות
ששתי שומרות־הראש שנראו
בכתבה הן של רוזלין. הסתבר
שאחת מהן היתד, דווקא
שומרת־הראש של אשת שר־החוץ,
נרייס ואנס.
גריים ואנס הסתובבה
במסיבת העיתונאיות עם רכבת
בגרביה, שהתחילה ליד העקב
ונמשכה כלפי מעלה. אחד מ־אנשי־הביטחון
התלוצץ ואמר:
״הנה הרכבת האווירית של
ואנס.״
0רעיית נשיא המדינה,
אופירה נכון, היתד, אמורה
לבוא למלון המלך דויד כדי
לשתות קפה עם רוזלין קארטר,
ואחר־כך לצאת עימד, לסיור
במוסד לילדים קשי-חינוך של
של בני־בריח. כאשר הגיעה
לבית־המלון אמרה לה רוזלין:
״אנחנו לא יכולות לשתות
קפה, כי לפי התקנון אני חייבת
לצאת מהמלון לפני בעלי,
והוא עומד לעזוב בכל רגע.״
השתיים ויתרו על הקפה ויצאו
לסיור.
0בשעת הארוחה החגי

כאלי לואיס, אשת השגריר
האמריקאי בארץ, בסיור
של בני־ברית. הוא ניגש
אליה והציג את עצמו בפניה.
אמרה לו סאלי :״סוף*סוף
אנחנו נפגשים, אחרי כל־כך
הרבה שיחות טלפון שהיו לנו.״

בן ה־ 31 וישראל גוטסדינר בן ה״31
שהם צמד־הרעים, שלא פגשו אמנם
בנשיא מצריים אנוור אל־סאדאת, אך הצטלמו עם בובת־השעווה
שלו במוסיאון״השעווה של אמסטרדם. צמד־הזמרים חוגגים בימים
אלה 10 שנות זימרה בצוותא. ישראל חוגג גם 10 שנות נישואין
לשושנה, ובני חוגג 10 שנות רווקות עליזה. הצמד, שהם דתיים,
הפסידו עסקים רבים בשל סירובם להופיע בערבי־שבתות וחגים,
אן לעומת זאת הם מוזמנים לעריכת סדרי־פסח, כמו בסדר
הקרוב, שאותו הם יערכו בקאראקאס, לשם נוסעים הם בשבוע הבא.

בני וחננאוס

ז1$ז 0ו1£ 2״וז 1£)1£ 1$ק
ו\ו0 ,ו 2סז ^ז 11<:0

ח23) 10ו 930ז 1<1 21001$) 0ז 0או

הפסנתרנית זלצמן אמ1

לכנר שטרן, לפני הופעתם
המשותפת, שכל חייה חלמה
לנגן איתו והנה סוף־-סוף חלומה
התגשם והיא מנגנת יצירה
שלא שמעה מעולם, אדאג׳יו
לכינור מאת ד,יידן. בדרכו לירושלים
לקח הכנר את הפסנתרנית
בטרמפ במכוניתו, והוא
סידר לה מגורים במישכנות
שאננים.

1טכנאי גלי צה״ל, שוקי
פוררו החמיץ, ביום הראשון

ז ע £1ס ו ^ 5ק 1^ 8 .

ץ ז5ו1א01ו1£ 2־־וו 1$
ו\ו 0ו 2סז ^ו כ 10

1<] 21001$) 0:900123 ) 100ז 0

אויה חו צ״ן

יושב־ראש הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית בוודאי יצא
ביום הראשון האחרון, כאשר במודעת ברכה לנשיא קארטר של ז״
שבראשו הוא עומד, שהתפרסמה בשפה האנגלית ביומון ״הארץ״ ,הופיעו שתי שגיאות נתיב מ ד
השגיאה הראשונה נפלה במילה המרכזית במודעה\.0 £ ,ג?£אשר נכתבה? 1£0£ואילו ה
השנייה נפלה במילה 1£ו 001 אשר נכתבה עם שני ראה גלופה מימין) .למחרת
פירסם יומון ״הארץ״ אותה המודעה בשנית, אך הפעם ללא השגיאות (ראה גלופה משג*.
ה עו ל ם הז ה 2168

ו חדו קאו־טו

רעיית נשיא ארצות־הברית היתה אורחתה של רעיית
נשיא המדינה, אופירה נכון, בארוחת״צהריים לנשים
שהתקיימה בכנסת. המנה הראשונה, שהוגשה !ארוחה, היתה מימרה כבד״אווז, שהוגש
בתוך קוביה ענקית של קרח. עד שסיימה הגברת קארטר את המנה הראשונה, נמס
הקרח ואיים להרטיב אותה. היא השתמשה במפית. כשראה זאת המלצר, מיהר להגיש
לה מפית נקייה, וכך, בתום כל מנה, הוחלפה מפית רעיית־הנשיא. הגברת הראשונה

שראה כי הכתב מאיץ בעצבנות
בעורכי־המישדר להעביר
אליו את השידור, הרגיע אותו
באומרו :״אל תכעס עליהם,
זה בסדר, אני ממתין.״

בערב, הזדמנות שכמה מהעיתונאים
הבכירים היו ששים
לה. היה זה כאשר ליווה מנ חם
בינין את ג׳ימי קארטו
ביציאתו מהמעלית, במלון
המלך דויד. תחת להובילו לכיוון
סוללת העיתונאים, שהמתינה
לו, הלו עימו בטעות
לעבר קבוצת הצלמים ואנשי
הקול, שהמתינו במרחק מה
משם. כך קרה שהטכנאי מצא
עצמו עומד מול קארטר ובגין,
כאשר מכשיר־ההקלטה על כתפו
והצלמים שמאחוריו מאיצים
בו :״שאל לפחות מה
השעה.״ אחרי כמה שניות של
מבוכה, פנו בגין וקארטר לכיוון
היציאה.

! כתב גלי צה״ל לענייני
מישטרה בירושלים, אשר
פיש, מצא דרך מקורית כיצד
להרוויח שתייה בלובי של מלון
המלך דויד בשעות ההמתנה
הארוכות. אחרי שהכסף אזל
מכיסו של החייל, התיישב פיש
ליד הפסנתר, המוצב בלובי,
והחל מפגין את כישרונו האמנות
.,אחד הכתבים הזרים הבין
את הרמז, והזמין את פיש
לשתייה.

1גם אחרי עשרות שעות
של דיונים גילה ראש־הממש-
לה מנחם בגין אורך־רוח כלפי
ציוותי השידור, שהמתינו לו.

ביקורו של ג׳ימי קאר־טר
בישראל עורר תיקוות בלי-
בו של מיכאל שדומוביץ
מפתח־תיקווה, שהוא ממפיצי-

מאד בהפסדים, אימונים וניצחונות במישחקי הכדורסל, אך מצאו
זמן לכבד בנוכחותם מסיבה שנערכה לילדים הלוקים במחלת
סיסטיק״פייברוזיס, מחלה בדרכי הנשימה של הילד. הורי הילדים
החולים הקימו איגוד שיסייע לילדים ולמישפחותיהם במציאת תרופה
מתאימה למחלה זו, שטרם נמצאה. מלון ״דיפלומט״ בתל״אביב
נתן לאיגוד אולם ללא תשלום, ואמנים הופיעו בהתנדבות לפני
הילדים. אך האטרקציה הגדולה ביותר היתה, כמובן, כוכבי הכדורסל,
שבמשך החגיגה הוקפו בעשרות ילדים ושהתבקשו לחתום להם
אוטוגרפים. השניים עזבו באמצע המסיבה, כי מיהרו לאימון.

מעיד על-כך יוסי עפאדי,
הכתב המדיני של גלי צה״ל,
שזכה במחווה יוצא-דופן של
בגין. היה זה כאשר, בתום
ישיבת הממשלה, ביקש יוסי
לשדר את הודעת ראש-המכד
שלה, אלא שזמן־מה עבר והשידור
טרם הועבר אליו. בגין,
ה עו ל ם הז ה 2168

הבירה הגדולים בארץ. שלו-
מוביץ, המצייר בשעות־הפנאי
שלו, ביקר לפני כשנה באר-
צות־הברית לרגל עסקיו, והתקבל
בבית הלבן על ידי אשת-
הנשיא. הוא הגיש לה פורטרט
של הנשיא, מעשה ידיו. הוא
קיווה שהזוג האמריקאי יזכור

של ארצות״הברית שמרה על הבעה קפואה במשך כל הארוחה, מיעטה לשוחח עם
היושבות בשולחן, ביניהן עליזה בגין וחברת־הכנסת אורה נמיר, שגילו חוסר־נימוס
משווע ושוחחו ביניהן עברית. לעומת זאת גילתה נבון רגישות והקפידה לשוחח, הן עם
קארטר והן עם האורחות הישראליות, באנגלית. רוזלין קארטר פנתה בשעת הארוחה
בעיקר לאופירה נבון ולרעייתו של הח״כ-לשעבר, סיף־אל־דין אל זועבי, שבביתה
התארחה כשביקרה בפעם הקודמת בישראל בחברת בעלה, שהיה אז מושל מדינת ג׳ורג׳יה.

אותו וייפגש איתו כאן, אך
נדחה על ידיהם מחוסר זמן.
! 0כאשר שאלו עיתונאים
זרים השבוע את גאולה כהן
אם מנחם בגין הוא בוגד בעיניה,
היססה לרגע והשיבה:
״לא, אבל אני מרגישה את
עצמי נבגדת.״
! 0לפני שבועיים, בעת
שירדו גשמים עזים בכל רחבי
הארץ, בא שר־הפנים יוכן!
בורג לתל־אביב. כאשר ביקש
ראש־העיריה שלמה (״צ׳יצ״׳)
להט להיוועד עמו, הזמין אותו
בורג לסוויטה בקומה העליונה
במלון דן, שם הוא מתגורר
בעת שהוא מגיע לתל-
אביב. בשעה היעודה בא צ׳יצ׳
לפגישה, ביקש לעלות לחדרו
של בורג והופתע לראות את
בורג יורד במעלית .״מה קרה?״
תמה צ׳יצ /״הרי קבענו להיפגש
למעלה?״ ״אי-אפשר,״
השיב לו בורג ,״הגג דולף,
והגשם נכנם לי פנימה.״
! 0ידידים שישבו השבוע
בחברת הקבלן והמלונאי כצל־אל
מיזרחי ניסו להקניטו :
״מה תעשה אחרי שייגמר ה־מישפט
שהגשת נגד הארץ?
הרי תישאר אז מחוסר־עבו־דה!״
השיב להם מיזרחי דרך
לצון :״המישפט הזה לא ייגמר
אף פעם. אפילו אם ארוויח את
המישפט, אני אגיש עירעור.״
1בעיריית תל־אביב מתנהלות
ישיבות מועצת־העיר
באריכות רבה. ראש־העיריה,
המנצח עליהן, זקוק להפסקות
קטנות בישיבות אלה. השבוע,
אחרי חמש שעות של דיונים,
יצא צ׳יצ׳ לפוש לחצי שעה,
אך שב אחרי שלוש דקות, כי
לא רצה לתת לסגנו, יגאל
גריפל, לנהל את הישיבה בהעדרו
.״אני לא אתן לגריפל
לחגוג יותר מדי,״ אמר וחזר
לישיבה.
מבין 31 חברי מועצת־העיר,
עובד ראשיהעיריה עם
שני אנשים בילבד, כי עם הש אר
יחסיו אינם תקינים.
! 0על שולחנו של שר-
העבודה-והרווחה, ד״ר ישר אל
כ ץ מונח זה שבועות אח דים
תזכיר ארוך ששיגרה אליו
העיתונאית רבורה נמיר,
ובו כמה הצעות מקוריות להעלאת
רמת בריאותם, חייהם
וריווחתם של ציבור הזקנים
במדינה, שאין להם פנסיה או
שילומים מגרמניה, או כל הכנסה
אחרת, והם נאלצים לחיות

בדחק מקיצבה של 1800ל רות
בחודש בלבד. בין ההצעות:
מתן 50 אחוז הנחה מחשבון
צריכת־החשמל, שתאפשר לק שישים
להשתמש בחשמל גם
לחימום מים, וגם לחמם את
חדריהם. כיום רוב הזקנים
אינם מתרחצים, ובקור הם יש נים
בבגדיהם. הצעה נוספת
שהעלתה העיתונאית: מתן
נסיעה חינם לזקנים בתחבורה

! לפרופ׳ מורים לוי יש
הברקות מקוריות על שמירת
הבריאות. הוא טוען שבני־אדם
מנסים לחקות את החיות, והדבר
יהיה בעוכריהם. הם רצים
כמו משוגעים (״ג׳ונינג״) ומח קים
את הכלבים, הולכים קילומטרים
ברגל, כמו סוסים,
ורצים לבריכה בשש בבוקר
לשחות, כמו הדגים. לדבריו
הדבר הבריא ביותר הוא אורח-

מככבת בסרט הישראלי החדש ,״אמי
\ י ף 11 71ך 0ג
\ 11 # 11י 1111#1 #הגנראלית״ ,המוסרט בימים אלה
בביומו של יואל זילברג, במוצב של צה״ל, שנבנה לצורך צילומי
הסרט ליד העיירה ערד. מפיקי״הסרט התלבטו במשך זמן רב
בחיפוש אחר השחקנית, שתגלם את דמותה של האם היהודיה
היוצאת לחפש את בנה בקו-החזית, בגירסה הקולנועית של הקומדיה
שרשמה שיא במשיכת צופים בתיאטרון הישראלי. מאורעות
הזמן השפיעו גם על הסרט. במקביל לאם היהודיה תופיע בו גם
אם מצריה, המחפשת את בנה המשרת במוצב מצרי, מצידו השני
של קו־ההפרדה בסיני. בתמונה נראית גילה אלמגור בסצנה
שבה היא מנסה להפוך פגז של תותח לאגרטל של פרחים. השפל בשעות
הציבורית
( ,)15.00—10.00 כדי שיוכלו,
לצאת מבדידותם גם לטיול
בעיר, להגיע לבית־מרקחת, או
לבקר במועדון. דבורה נמיר
הצליחה בשלב הראשון להניע
את דויד שיפמן, יו״ר מוע-
צת־המנהלים של חברת־החש-
מל, לדון באהדה בהצעתה, אח רי
שידור מוצלח על נושא זה
ברדיו. לעומת זאת הודיעו בשידור
נוסף נציגי אגד ודן,
שהם מסרבים אפילו לדון בהצעה,
למרות שבשעות השפל
מרבית האוטובוסים נוסעים כשהם
ריקים למחצה.

חיים ותזונה נכונים, הפסקת
עישון הורדת מישקל־יתר והרבה
מין!
01 בהפגנה שנערכה השבוע
ביוזמת נאווה ארד, המנהי גה
החיננית של נענז״וז, נגד
השינוי המוצע בחוק-ההפלה ולמען
שרות שווה לבנות, זכה
במחיאות־הכפיים הסוערות ב יותר
דווקא משה קול, המנהיג
הקשיש של ל״ע. הוא אמר:
״מה יש? זה בושה לבחורה
לשרת עם הבחורים בצה״ל?
הבחורים בצה״ל הם דווקא נחמדים
מאד.״

אנ שינו

שום

סילבי וארטן: הנני כמו שאני!
בגיל 34 מתנהגת כוכבת הפופ, סילבי וארטן, כילדה קפריסית
לכל דבר. אבל ישנם כאלה הרואים בכך הישג של פרימדונה. היא
חותמת על חוזים להופיע מחוץ לצרפת ומפרה אותם בזה אחר
זה. לצוות טלוויזיה גרמני, שציפה במשך יומיים במצב הכן לכוכבת
המתאחרת הודיעה :״מצדי אמס יכולים לבוא לפאריס.
הנני כמו שאני, ומי שרוצה בי צריך לקבלני כזו.״

נופש או
מסס?
תמונה לא-שיגרתית זו, של
השאה מוחמד רד׳ה פהלווי
ורעייתו, אורחיו מאונס של חסן
ה־ ,2מעידה על השינוי הקיצוני
באורח חייו של הזוג
הקיסרי — מכס מלכות של
אמש, לבגדי־ספורט ומשקפי־שמש.
אף שהשניים נראים
בנופשים בירח־דבש שני, מעמיקות
השמועות שפארה דיבה
אינה משה מבעלה אף לרגע,
בשל מצב רוחו השפוף. הדלפות
מחוגים רפואיים מצביעות
בעקשנות על מחלתו הקשה של
השאה, וישנם הרואים בביקורו
הפתאומי של יורש־העצר, סימן
כי ן זכן ימיו של השאה ספורים.
לשמועות על הון עתק שהצליחו
היא ובעלה למלט מאיראן
— היא מודה שהיא המומה
.״כל הזמן מדברים על
רכוש במיליונים ובמיליארדים
שיש לנו בשש ארצות. האמת
היא, שרוב הרכוש הזה שייך
לאחיותיו ולבני מישפחה אחרים
של השאה.״ כידוע, ביום צאתה
את איראן העניק לה בעלה,
כפיצוי לצער על הפרידה מהמו־לדת,
יהלום בשווי של מיליון
ו־ 500 אלף דולרים. וכדי שלא
יכבידו הגעגועים, יש עימם בחדרם
שבארמונו של המלך חסן
גם כד קטן עם אדמה פרסית.

מרת קלר: תיאטרון כמרפא
מרת קלר (בובי דירפילד) ,התגלית השווייצית ששילמה עבור
קאריירה קולנועית בכמה התקפי-עצבים, שבה לאירופה. היא מש חקת
את דמותה של מאשה ב״שלוש אחיות״ לצ׳כוב, בתיאטרון
פריסאי .״התיאטרון עושה לי טוב,״ היא אומרת ,״במקום התקפת
דיכאון אחת לשבוע, יש לי התקפה שכזו רק פעם בחודש.״

מרמט קירר: לא רוצה פרות!
למרות שאהבתם בסרט אפלטונית לחלוטין, הצליח כריסטופר
ריב (״סופרמן״) לטרפד את נישואיה של בת־זוגו בסרט, השח קנית
מרגוט קידר (המופיעה בתפקיד העיתונאית המגלה את
זהותו) .היא מככבת גם ב״סופרמן מס2 ,״ שהביא לה חון תועפות,
וכבר הוחתמה על שלושה נוספים. אלא ששיגשוגם של חוזי
ההסרטה הביא להתפוררותו של חוזה הנישואין. היא מתגרשת
מבעלה, הסופר והתסריטאי תומס מגוואן, בטענה שאין לה כל

חשק לחיות עימו בכפר ולגדל פרות ותרנגולים.
ה עו ל ם הז ה 2168

במלאת 100 שנה להולדתו של אבי
תורת־היחסיות, עורך העולם כולו
מחוות — בכנסים, עצרות, פסלים
ותמונות — למי שהיה גאון, אמן
ומגוון. איינשטיין נולד בעיר הגרמנית
אולם, ב־ 14 במרס .1879 בגיל 3עוד
לא דיבר, ובגיל ( 9בתמונה, למעלה
מימין, עם אחותו מאיה) טרם קרא
שוטפת. הוריו דאגו שמא הוא מפגר,
ומוריו הבטיחו להם שלעולם לא יהיה
הצלחה גדולה. מאחר וסיים את בית-
הספר התיכון בלי תעודת־בגרות ולא
הצליח לעמוד בבחינות לאסיסטנט, התקבל
בפרוטקציה להיות בוחן סוג ג׳
בחברת פטנטים בברן (בתמונה התח תונה
משמאל, והיה עליו להמתין שבע
שנים עד שזכה להיות בוחן סוג ב׳.
ב־ 1921 התקבל בהערצה בארצות־הב־רית.
הוא ורוברט אופנהיימר (בתמונה
השלישית משמאל) נודעו באבותיה
הפציפיסטיים של הפצצה האטומית. על
אהבתו הגדולה לכינור (בתמונה העליונה
משמאל) הגיב ישא חפץ :״איינ־שטיין
הוא הכנר הטוב ביותר בין
הפיסיקאים.״ הוא היה נשוי פעמיים.
מאשתו הראשונה, מילווה (בתמונה
האמצעית מימין, עם בנם הנס־אלברט)
התגרש, כדי לשאת את דודניתו אלזה
(בתמונה התחתונה מימין, עם בתם מר־גוט)
.משנת 1933 הירצה באוניברסיטת
פרינסטון(בתמונה השנייה משמאל) עד
שנפטר, ב־ .1955ב־ 1952 הציע לו דויד
בן־גוריון להיות נשיא מדינת ישראל,
אך הוא סירב. מאז ומעולם הצהיר
שחלומו האחד והיחיד הוא להיות פיסיקאי
.״למה דווקא פיסיקה?״ שאל
אחד ממחנכיו ,״למה לא תיקח לך משהו
פשוט יותר, לפי כוחותיך, משהו כמו
מישפטים או פילולוגיה?״
ה עו ל ם הז ה 2168

מימך חדש בתעשית הרכב \ 3/ו ^ ע0£1מ־וו 0
היא בנויה בטכנולוגיה מתקדמת ביותר ומיצגת רעיונות, שכלולים טכניים
וחידושים מקוריים שגם מכוניות גדולות היו גאות בהם.

7134

היצירה החדשה של אשסחדוס
מנוע חדיש עם הצתה אלקטרונית אינטגרלית
המשוכללת ביותר הקיימת כיום
הצתה אלקטרונית אינטגרלית
מהפכה טכנית בשטח ההצתה, לראשונה
בשימוש במכוניות קטנות בסדרות ייצור
גדולות. מבטלת לחלוטין את המפלג
(דיסטריביוטור) ומופעלת ע״י מנגנון
אלקטרוני, המקבל ומטפל או טו מטי ת בכל
הנתונים לוויסות ההצתה כמו במחשב, ללא כל
קשר מכני עם המנוע. התוצאה: התנעה קלה
בכל מזג אויר ניצולת מירבית של המנוע ללא
מאמץ, ביצועים מדוייקים, שריפה אופטימלי ת
של תערובת הדלק הגורם לחסכון רב בהוצאות
אחזקה.

מנוע חדיש
652 סמ״ק, מקורר אויר, המפתח 36כ״ס צום,
מאייד כפול, ביצועי מנוע מעולים, חסכוני,
17.5ק״מ לליטר (ב־ 90 קמ״ש) ואליו צמודה
תיבת הילוכים של ה־ 03 היותר גדולה.
פיקוד לווייני
לוח מחוונים מפואר עם פיקוד לוויייני שהוא
ארוע בפני עצמו. נמצא בצד שמאל מתחת
לגלגל ההגה ומרכז בתוכו את הכפתורים
והמתגים המיוחדים הניתנים להפעלה בקלות
במגע האצבעות, בלי לעזוב את ההגה (בשיטת
סיטרואן ^xהגדולה).

השווה אותה עם כל מכונית אחרת ותיווכח כי

מעולם לא היו כל בך הרבה יתרונות במכונית קטנה אחת
תל•אביב:

דוד לו בינ ע קי ב ע׳׳ ד,
ד ח׳ שונצינו , 16 טל 6 33214
סוכנויות: תל־ אביב :
ב.נ. מו ע כי ם.ו מ פי צי םבע׳ מ ,
רח*חרוץ , 12 טל 31339 03

דו ד לו ביו ס ק

ב ו 1״ מ

מפיץ סיטרואן בישראל.

< 0ז 1

ירושלים ; רה׳ הס ,3טל 228888 ,222666 .
חיפה: רכב הצפון בע׳־מ,שדבוגוריון
(הכרמל) 8טל 04; 538228.

באר־שבע: אשנב הגגב ׳.דרך חברון ,3טל 77021 .־057

ה עו ל ם הז ה 2168

ו הגיד ה
מאת יגאל לביב

א !,זשב־ראש

אושר תחשיב 091־
המסה ליהלומניס

בניגוד לכל כללי ״חברת־העובדים״ ,המחייבים
יושב־ראש לכל חברה הסתדרו-
תית, שלא יהיה המנכ״ל, אין לחברת-
הביטוח ״הסנה״ יושב״ראש מועצת״מנה־לים,
ולא נראה כי ימנו מועמד בקרוב.
גורמים ב״חברת העובדים״ ציינו כי מצב
זה נוח למנכ״ל החברה, איתן אבני-

האוצר סיכם סופית את תחשיב מס־ההכנסה
לענף היהלומנים לשנת —1977
•1978 היהלומנים ישלמו מס בשיעור של
60/0משווי הייבוא של סחורה שלא נקנתה
מן הסינדיקט, ומס של 8.50/0על
סחורה שנקנתה מן הסינדיקט. יצרנים
יקבלו הנחה במס, בשיעור של ״.250/
גורמים בענף טענו כי ענף־היהלומנים
עומד לפני צימצום רציני ביותר, מול התחרות
המועדפת של יהלומים מהודו ו-
דרום־אפריקה. הסינדיקט מוכר להודים
חומרי-גלם במחיר הנמוך ב־ס/ס 10 מהמחיר
שבו קונה ישראל. גם היצרנים
בדרום־אפריקה קונים גלם במחיר זול
יותר. ארצות אלה מתחרות בישראל בכל
מקום, ומצמצמות את הייצוא הישראלי.

ל ״ ה סנ ה ״

איו, שאינו כפוף ליושב־ראש מטעם
״חברת העובדים״.

מככ״ל אבניאון
מה שבטוח ביטוח

מקורביו של אבניאון טענו, כי הסיבה
לאי־המינוי היא כוונתו של אבניאון
להיות בעצמו יושב־ראש מועצת מנהלים,
ולמנות כמנכ״ל את מישנהו, אלפרד
גולץ. אבניאון חשב כי ארתור בן־נתן
יתפטר מעיריית תל״אביב אחרי כישלונו
בבחירות, ואז יהפוך אבניאון ראש האופוזיציה,
יפרוש מניהול ״הסנה״ ויעבור
לפוליטיקה. אך בן-נתן אינו מתפטר, ו-
אבניאון שומר את המישרה ריקה לעצמו,
לעתיד הרחוק.

מה צפו
כל חיזוי של הצפוי בכלכלה בשנה הקרובה צריך לצאת
מאחת משתי נקודות מוצא.
הראשונה: הסכם־חשלום עם מצריים ייחתם ולא יבוטל,
ויקויים כסדרו עד תום השנה• הכלכלה תתנהל כמו עד עתה,
בתוספת גורם אחד — בעוד כמה חודשים יחלו בעבודות בנייה
וביצורים גדולים בנגב. עבודות אלה יגרמו להשבתת מרבית
אתרי הבנייה הציבורית במדינה, וחלק נכבד מן הבנייה
הפרטית, שכן עדיפות לאומית וכספית תינתן לעבודות בנגב.
ההשבתה תיגרם מחמת המחסור החמור בעובדים במשק.
כבר עתה אין מופעל חלק ניכר ממשק הבנייה והתעשיה
בגלל המחסור בעובדים פשוטים 70 .אלף הפועלים מהשטחים
נספגו מזמן, ואין כל זרימה של כוח-אדם נוסף, המחליף את
זרימת כוח־העבודה היהודי לשירותים ולמיסחר.
יש להניח כי גם חלק מעובדי הייצור בהווה יזרום בעתיד
לעבודות החדשות, כך שעבודות אלה תגרומנה להחרפת
המחסור במשק היצרני. תהליך זה מקביל לירידת כדאיות
הייצוא, שתביא בהכרח להקטנת הייצור לשם ייצוא, כך שהתוצאה
המשולשבת תהיה מעבר עובדים ממשק הבנייה בישראל,
תוך שיתוקו, ומתעשיות הייצוא, אל עבודות הנגב.
מבחינת מאזן־התשלומים החיצון הקטנת הייצוא לא תפגע
בו, כיוון שעבור עבודות הביצורים בנגב ישלמו האמריקאים,
לפי ההסכם, בקצב של מיליארד דולר לשנה. סכום זה יפצה
לחלוטין על הקטנת הייצוא. אולם מבחינת כמויות הכסף
בשוק צפוי הבדל יסודי. אם עד כה פירנסה את תעשיית-הבנייה
הפרטית למגורים הדרישה של קונים פרטיים, והקונים של
הדירות העבירו כסף אל הבונים, הכל באותו מעגל ישראלי,
הרי שעתה יישארו הקונים הפוטנציאלים וכספם בידם, כי לא
תהיינה דירות כלל, או שמחירן יאמיר לשחקים, בעוד שגורמי
הייצור, שיעסקו בביצורים, יקבלו כסף מהמענק האמריקאי
שיומר ללידות. יקרה תהליך כפול: מחד, לא ייבנו כ 25-אלף
דירות בסקטור הפרטי, שעלותן היא כחצי מיליון לירה לדירה,
ויחד 12.5מיליארד לירות; כמות זו תישאר בידי חלק מן
הציבור ותיצור עודפי ביקוש. מאידך יוזרמו מיליארד דולר, או
20 מיליארד לירות, לגורמי-הבנייה, ודרכם למשק, כך שכמות
הכסף האינפלציוני הפנוייה תגדל בצורה אדירה.
במצב כזה — אינפלציה של מאה אחוזים היא ריאלית
בהחלט. מול אינפלציה אדירה כזו יהיה חייב האוצר לשמור
על התמורה הריאלית לייצואן, כדי שימשיך לייצא. עד כה עוד
היה כדאי לייצוא אם ירידת שער הלירה האינפלציונית לא
עלתה בעשרה אחוזים ומעלה על ירידת ערך הלירה מול הדולר.
מסתבר כי באינפלציה של מאה אחוזים חייב שער הלירה לרדת
בתשעים אחוזים לפחות, כדי שימשיכו לייצא. קשה לראות
את האוצר מפחת את הלירה בשיעור כזה, כאשר בידיו עודף-
דולרים מאסיבי כבר עכשיו, וצפויה עוד הזרמה ללא תמורה
מכספי המענק האמריקאי בשיעור של מיליארד דולר לשנה,
נוסף על המענקים והמילוות השוטפים של 2.5מיליארד דולר
לפחות.
המסקנות: במשק תחיה אינפלציה דוהרת, פריחת שכבות

חסנו 40 מיליון
דולו במסוף הפחם
בסוף אפריל תוציא חברת־החשמג
מיכרז בינלאומי לבניית מסוף הפחם בחדרה,
בהשקעה משוערת של 40 מיליון
דולר לעבודות בנייה, ועוד 30 מיליון
דולר לציוד ימי ומיכני. המסוף ישמש
לפריקת כ 2.5-מיליון טון פחם לשנה,
לתחנת־חכוח החדשה בחדרה, והוא יושלם
ביוני .1981
המסוף מתוכנן כגשר על עמודים, באורך
של 1800 מטר לתוך הים, ובקצהו
מזח שאורכו 300 מטר, ואליו תיקשרנה
אוניות־הפחם. הפחם יועבר על הגשר
באמצעות מעביר מיכני. עד כה הגישו את
מועמדותו יותר מ״ 20 חברות בינלאומיות,
מהן שש בשורה הראשונה בעולם, שלהן
נסיון בעבודה דומה.
תיכנון המסוף נעשה על-ידי המהנדס
שימעון ירון, מבעלי משרד ירון—
שימעוני. תיכנונו גילה גישה מהפכנית,
בוותרו על שובר״גלים שאותו כללו כל
יתר המציעים. ירון טען כי ניתן לפרוק
את הפחם מן האוניות ביותר מ-ס/״80
של ימי השנה בלא הגנת שובר־גלים. יתר
ההצעות כללו שובר גלים שעלותו לבד
היא בסך 40 מיליון דולר. ירון הסתמך
על חישובים מפורטים של תנועת הגלים
בחוף ישראל ועוצמתם, וכן על שני מסופים
באוסטרליה, המשמשים להעמסת
פחם על אוניות.

גורן נו1ה למתכת
הקבלן הידוע יוסף גילן ׳ הבונה
בעיקר באיזור רעננה, הקים חברה למיפ-
עלי־טתכת, בשותפות עם מנדל גולדברג
מנתניה. שם החברה ״רב-אל מתכת

במשקי מתעשרים, הצטמקות הייצוא ופגיעה במשק היצרני בגלל נדידת
עובדים לתעשיית־הביצורים, שתשלם יותר מאשר מסוגל לשלם
המשק היצרני.
אין להניח כי האוצר יעשה צעדים כלשהם. בכל תולדות
המדינה נקט האוצר בצעדים דרסטיים רק כאשר הצטמקו
יתרות המטבע הזר, ואין מצב זה קרוב עתה. המדיניות
הכלכלית והתוצאות הצפויות בשנה הקרובה תואמות את מגמת
שר-האוצר וראשי המיפלגה הליברלית, לפגוע בשכבות המשק
היצרני, על תעשייניו ושכיריו, ולטפח את השכבות הטפיליות
והמתעשרות. האוצר, גם אם ירצה, לא יוכל להשתמש במנגנון
המיסוי כאמצעי מאזן, שכן מנגנון זה פשט את הרגל ואינו
מסוגל לגבות גביית-אמת.
אותן שכבות של שכירים, שהן חזקות בלאו הכי —
טכנאים, מהנדסים, מפעילי-ציוד כבד — תמשכנה לתבוע ולקבל
את חלקן בעוגה, כיוון שהן תהיינה דרושות. שכבות השכירים
החלשים, עובדי התעשיה היצרנית והחקלאות, מצבן יורע עוד
יותר. שכבות אלה הן התומכות המובהקות של תנועת החרות.
מדיניות זו ידועה היטב לראש־הממשלה, מנחם בגין,
שהסביר לחבריו למיפלגה כי הוא זקוק לקולות הליברלים
לביצוע מדיניוון־החוץ״והביטחון שלו, ולכן עליו לתת לשים ח ה
ארליך יד חופשית במיגור הכלכלי.
תחזית זו בנויה על ההנחה כי הסכם־השלום אכן יבוצע בשנה
הקרובה. אולם יתכן כי הוא יוקפא, או יתפוצץ בקרוב. זאת
כיוון שאין הממשלה רוצה להיפרד מהשטחים הכבושים, והיא
תמשיך במדיניות ההתנחלות שם. מול מדיניות זו תיאלץ
מצריים להחזיר את הגלגל לאחור, שכן ממשלת ארצות־הברית
לא תוכל לכפות על ממשלת־ישראל הנוכחית ביצוע ההסכם, כפי
שהיא מפרשת אותו.
תחזית זו נראית סבירה גם לממשלה, ולכן הורתה לחברת
״נפטון״ ,המפיקה את הנפט במיפרץ־סואץ, להתחיל עתה בשני
קידוחים נוספים, אשר יתנו נפט רק בעוד כמחצית השנה. אם
חושבת הממשלה להחזיר את הנפט בסואץ בעוד עשרה חודשים,
לפי ההסכם, היא לא היתה משקיעה עתה מיליוני דולרים
בקידוחים חדשים. השקעה זו באה לחזק את עמידת ישראל
במשבר צפוי עם ארצות-הברית, ולהגדיל את עתודות הנפט
שלה.
ברור כי פיצוץ משא-והמתן יקפיא את העבודות בנגב ואת
המירוץ האינפלציוני, והשנה הקרובה לא תהיה שונה בהרבה
מזו הנוכחית, מבחינה כלכלית. אולם בתחום אחד, לפחות,
תהיה השפעה מיידיית להפסקת המשא-והמתן, תוך משבר עם
אמריקה: יתרות מטבע זר תהפוכנה מוצר מבוקש ביותר,
והממשלה תקפיא כל שימוש בהן. שער הלירה לעומת הדולר
יירד בקצב מהיר ביותר, בגלל הביקוש האדיר לדולרים, והלירה
תפחת בשיעור העולה בהרבה על קצב האינפלציה. הדבר יגרום
להגברת הכדאיות של כל המייצר תמורת דולרים, והיצוא יקבל
עידוד ניכר.
דעתי האישית היאי כי תתאמת ההנחה השניה, להוציא
מיקרה של החלפת הממשלה.

ולע1א״וולחן
נוק שה ב״ אל־ על״
הנהלת ״אל־על״ החלה במשא-ומתן
עם ועד צוותי״האוויר, על תביעתו להפעיל,
החל מהשנה, פנסיה תקציבית.
עד כה היו לצוותי־האוויר קרנות-קרקע,
ולאחרים קרנות פנימיות. אולם לא היה
הסדר פנסיה לצוותים, כמקובל בענפי המשק
השונים.
נציגי הוועד מסרו כי הנהלת החברה
מגלה קשיחות רבה, ותיתכן השבתה
של החברה. דובר החברה מסר כי תירגום
הדרישה לשפת המיספרים יעלה במיליארדים
מתקציב המדינה, ולכן המשא•
ומתן קשה.
הדובר הסביר כי ״אל על״ טרם הפיצה
את מחיריה לטיסות החל מאפריל, שכן
עליה לערוך שינויים רבים ביגלל התייקרות
הדלק, ועם כל חברה זרה יש
משא־ומתן נפרד.

המירוץ האחרון בסיני
בתחילת מאי ייערך בסיני מירוץ-
מכוניות, שיימשך חמישה ימים. הכינוס
מאורגן על-ידי האירגון הבינלאומי של
מכוניות הספורט, שמרכזו בפריס. ל-
מירוץ יבואו מאירופה יותר מ״ 55 נהגי״
מכוניות על מכוניותיהם, וכן כ־ 20 אופנוענים.
המארגנים מצפים גם להשתתפות
ישראלית, והמעוניין יירשם במועדון-
המכוניות הישראלי.
מארגן המירוץ מטעם האירגון הבינלאומי
בישראל הוא ג׳ורג׳ רייכמן,
המסייע לנשיא האירגון ז׳אן קלוד
ברטראנל. כל משתתף זר ישלם 3000
דולר, הכוללים את כל ההוצאות. בסיס
המירוץ יהיה בנביעות, ומדי יום ייצאו
משתתפיו למסלול אחר, שיסתיים בנביעות.
רייכמן מסר כי ההשקעה, בשלבים
המוקדמים של המירוץ, הגיעה
ל 60-אלף דולר, ועד תום המירוץ תהיינה
ההוצאות יותר מ״ 200 אלף דולר. ההכנסות
צפויות מהמשתתפים וממכירת
פירסומת על המכוניות ובמסלול-המירוץ.
יחד עם הנהגים הזרים יבואו לישראל,
לצילום המירוץ, צוותים של רשתות-
הטלוויזיות הצרפתית והאיטלקית.
האירגון מקיים מירוצים מזה שש
שנים. מסלול״קבע בן 10 אלפים קילומטר
הוא מחוף השנהב לניצה, ובו
נערך מירוץ בכל שנה. מסלולים אחרים
הם בתוך אירופה, וגם באמריקה התקיים
מירוץ.
המסלול בסיני הוא הראשון במתכונת
בינלאומית, ויוזמיו מקווים כי גם אחרי
חילופי השילטון בסיני יוכלו להמשיכו
בשנים הבאות.
במקביל למירוץ הם מקיימים בנביעות
סימפוסיון רפואי בינלאומי על נושאים
ספציפיים, ויותר מ־ 100 רופאים הבטיחו
את השתתפותם בו.

וושביאק ענהו..עסיס״
צגי ורשביאק חתב״ח מנב״ל חברת
״עסיס״ ,במקום מיכאל בז׳ראנו.
ורשביאק ניהל קודם לכן את ״המחלבות
המאוחדות״ של יגאל הירביץ.

הסתננות ו8נק
בסוסה היהלומים
הנחלת בורסת היהלומים הקימה וע-
דת-נושים לטיפול בהסתבכות של מלטשת
היהלומים ״שטיינברג—ולנר״ .היקף החובות
המשוער, כפי שנאמד עד היום, הוא
כשלושה מיליון דולר.
השותף העיקרי במלטשה הוא חתנו
של מתווך היהלומים הנודע ליאין

קליימן.

בהסתבכות זו עלולים להנזק מיספר
גדול של נושים קטנים, כיוון שהבנקים
הנושים כבר הבטיחו את עצמם בהשתלטם
על הסחורה והמלטשה.

הסס לאופל.

הכוס

להשקעה בטוחה.
מי קונה אופל? -הרוצה להשקיע את כספו
במכונית אמינה, בטוחה, נוחה, מהודרת,
יפה, חסכונית -מכונית ברמת שלימות טכנית
כפי שרק יצרני אופל יודעים ליצור.
מי שבדק והישווה הגיע למסקנה -אופל!!
ולאחר הקניה, עומדים לרשותך 40 מוסכים
מורשים ברחבי הארץ, המבטיחים לך
שרות מהיר ואספקת חלפים׳שוטפת.

המכולת השומרת על ערכה־ 0 1 .

ךין ^ ןןךךך ך -ך ורך !-משדדרא שי: תל*-ביבי דדופתחת קו ה 86
11\ 1דו1 1.1 1 -11־ 1ב ע ^ 1טלפון 284111 יפים ום וב 1ים בבל ה א רון
היפה: רח׳ יפו , 132 טל׳ ,522682 וולטר יעקב, רח׳ יפו , 19 טל׳ . 512251ירושלים :
נצרת ! סרוג׳י יוסף, טל׳ .56398נתניה ! מכונית נתניה, טל׳ .39423רמת ״ ג ן ! ארז,

רח׳ שלומציון המלכה , 15
ז׳בוטינסקי , 18 טל׳ . 720038

.224536

ב אר־ שב ע

:רח׳ טרומפלדור

.73515

עליזה בגי! אחזה נסח בזוועה שר אוניוה נבון כוי שהיא לא תתקוב אל
הממבדים ^ הנשיא נבון.,גוש״
הידיים

04036711 בגין מתחילת ש״ווז רוחצ׳

* עזו ו״צמן טען נ׳ יצחק 101 תנין את הבחירות בשכונת־

ן* שיבת הממשלה ביום הראשון שעיבר
היתה בין ישיבות הממשלה הגורליות
ביותר. הנשיא האמריקאי ג׳ימי קאר־טר
כבר שהה כ־ 14 שעות בירושלים,
הנושאים שעליהם היתה הממשלה צריבה
להחליט ולתכנן את דרכה היו רבים וחשובים.

לנאומו
של הנשיא ערב קודם לכן, בנמל
התעופה בן־גוריון. בגין העיר הערה סתמית
וקבע כי ״אני קראתי את הנאום
קודם.״
גם מדברים אלה של בגין אי אפשר היה
להבין כי הוא מגן על הנשיא. אחד השרים,
שלא מהליכוד, שהיה• נוכח באותה ישיבת
ממשלה, אולם לא השתתף בדיון תאר
זאת :״מטון הדברים של בגין אפשר
היה להבין שהוא אומר :׳בסדר, הנשיא
נתן לי לקרוא את הנאום, אבל לא יכולתי
לשנות שום דבר׳.״
אותה ישיבה באה אחרי שרשרת של
ריבים בין ראש־הממשלה ואשתו לבין הנשיא
נבון ורעייתו. עוד לפני שנבחר
יצחק נבון כנשיא המדינה, כאשר היה
נדמה לבגין כי את כס הנשיאות יתפוס
המועמד הפרטי־אלמוני שלו ׳ ,הפרופסור
יצחק שווה, הצהיר בגין הצהרות מפוצצות,
כי יש להרחיב את הסמכויות הקבועות
בחוק לגבי הנשיא. כאשר על אפו ועל
חמתו של בגין, ובניגוד להצבעתו. נבחר
יצחק נבון כנשיא מדינת ישראל, חזר
בגין, בתשובה על שאלות עיתונאים על
דעתו, שיש להרחיב את סמכויות הנשיא,
אולם עד היום, לא נעשה דבר בכיוון זה.
הנשיא נבון מכהן בתפקידו כבר 10

אולם למרות זאת החלה ישיבת הממשלה
בנושא אחר לגמרי. שר־הביטחון,
עזר וייצמן, מי שהיה ראש מטזדהבחירות
של הליכוד החל מדבר, מבלי לבקש אפילו
את רשות הדיבור והעלה נושא, שלא היה
על סדר יומה של הממשלה .״מה הוא
חושב לעצמו ן״ קרא וייצמן ,״הוא הלך
לשכונת התיקווה כדי לכבוש אותה, מפני
שזה המעוז שלנו. הוא רוצה להיות ראש-
ממשלה עוד לפני שתיגמר הקדנציה. הוא
צריך להחליט מה הוא נשיא או פוליטישן.״
אריק שרון דיבר אחרי וייצמן, בעצם
תוך כדי דבריו של וייצמן. שרון טען
כי ״יש לרסן את הנשיא. מישהו צריך
לדבר איתו ולאמר לו כי אסור לו לשאת
נאומים פוליטיים כמו שהוא עשה אתמול
בלוד.״
אל הדיון החשוב הזה הצטרפו עוד שרים
אחדים, שמתחו ביקורת על הנשיא. חיים

לנדאו היה דווקא העדין מכולם וגידעון
פת הודיע שהוא מסכים עם וייצמן. את
הדיון בפרשת הנשיא סיים השר משה
ניסים, אשר אמר :״פרס ורבין רבים
ביניהם. הנשיא רוצה להיות מנהיג מיפלגית
העבודה ולהחזיר את המיפלגה הזו לשיל-
טון. הוא מהווה לגבינו סכנה של ממש.
אני מכיר את כל התרגילים שלו, הוא
כבר עשה דברים כאלה. עכשיו יש לנו
הכוח לבלום אותו. אנחנו צריכים ליזום
חקיקה, אשר תגדיר במדוייק את תפקידיו
של הנשיא ואת התחומים אשר מותר לו
־8עסוק בהם כאשר הוא נשיא. התפקיד
טל הנשיא זה לקבל כיתבי אמנות של
שגרירים, ולא לשאת נאומים פוליטיים.
הנשיא נבון ממש מתנכל לממשלה. צריך
גם לחוקק חוקים אשר לא יאפשרו לו
לקפוץ מהנשיאות ישר לפוליטיקה, או
שלא יאפשרו לו בכלל לעסוק יותר בפוליטיקה.״
בגיו שתק

ח די י שי ב ת הממשלה טען גיסים
בפני שרים ששאלו אותו בנושא זה,
כי היתה בזמנו פרשה בין יצחק נבון
לאביו של ניסים, מי שהיה הרב הראשי
הראשון לציון, וציין כי ״יש לי חשבון
איתו״ בהתייחסו לנשיא.
הדוברים בישיבה שאבו עידוד מכך ש־ראש־הממשלה,
מנחם בגין, אינו מפסיקם.
היה ברור להם כי אם הדברים לא היו
נאמרים על דעתו של בגין, הוא היה
מפסיק את הדיון באחת משלוש הטענות:
שהנושא אינו על סדר היום, שהאיש המדובר
בו אינו נוכח ואינו יכול להשיב
על הטענות נגדו, או שהיה טוען, כפי
שהדבר מתאים לדמות שאותה מנסה בגין
להציג, שאל לה לממשלה לפגוע בכבודו
של הנשיא.
אולם בגין שתק. הוא נתן לכל לאמר
את אשר יש בליבם על הנשיא. בגין גם
לא העיר מילה, כאשר הדברים גבלו בגסות
רוח, או כאשר הם עברו את הגבול המותר
כלפי נשיא המדינה. רק בסוף הדיון, התייחס
בגין למישפט אחד, שנאמר בקשר

מאחורי הגב

בכניסה לירושלים ג׳ימי ורוזלין
קארטר משתתפים בטכס אכילת
החלה ושתיית היין. קשה שלא להבחין בעליזה בגין ביניהם

ובדמותה של רעיית הנשיא אופירה נבון המציצה מאחורי גבו של
קארטר. במשך כל הביקור נערך מאבק חשאי בין הנשיא לראשי
הממשלה, אולם הכל ראו את התנפלויותיה של עליזה כנגד אופירה.

מ*לחמת ובון -בגין
(החשך מעמוד )29
חודשים. אולם מאז נבחר נבון כנשיא, התהדר
בגין בכך שהוא משתף את הנשיא
בכל המהלכים המדיניים ומדווח לו חדשות
לבקרים. הקרע הראשון בין השניים היה
בגלל ארוחת־הערב (העולם הזה .)2167
כאשר נודע כי הנשיא האמריקאי, ג׳ימי
קארטר, עומד להגיע לישראל וכאשר הגיעה
טיוטת סדר היום של ביקורו, התברר
כי את הארוחה הממלכתית לכבוד קארטר
יעניק ראש־הממשלה מנחם בגין.

ראש הממשלה
במקן ס החמישי —
ן• כץ מחה. הוא דרש כי הוא יהיה
*י המארח בארוחודהערב הממלכתית. לא
היתה זו קטנוניות ואף לא דרישה לכיבוד
מאת נבון. הפרוטוקול קובע כי את הנשיא
צריך לכבד נשיא. גם התקדימים בעניין
זה מוכיחים כי את ארוחת־הערב צריך
להעניק נשיא־המדינה ולא ראש־הממשלה.
אולם בגין, שבאותו זמן שהה עדיין באר-
צות־הברית, סרב לשמוע על כך, והורה
לאנשיו בארץ לדחות את דרישת הנשיא
נבון. בגין ידע כי בארוחה כזו, שוב על
פי הפרוטוקול, נואמים רק האורח והמארח,
והוא לא רצה להפסיד הזדמנות לנאום,
בעיקר כאשר היה ברור כי הארוחה שנערכה
בכנסת ישראל תיסקר על־ידי כל רש תות
הטלוויזיה בעולם.
אולם הנשיא גילה עקשנות .״נשיא שמחל
על כבודו, אין כבודו מחול,״ הוא
ציטט מהמאמר התלמודי לאנשי מישרד
ראש־הממשלה שבאו אליו בנושא זה .״אין
זה עניין אישי או מישפחתי,״ הוא אמר
בהתייחסו לארוחה ,״אלא עניין ממלכתי
מובהק.״ כאשר המשיכו ללחוץ עליו לוותר,
הודיע הנשיא כי אם לא יהיה הוא המארח
בארוחת־הערב, הוא יהיה חולה במשך כל
זמן שהותו של קארטר בארץ, יתנצל על
כך בפני האורח, ואחרי שקארטר יסע,
יגיש הנשיא את התפטרותו.
אחד מאנשי מישרד ראש-הממשלה מיהר
לדווח על כך בטלפון לבגין :״אם לא נוותר
לו, אין לנו נשיא.״ בגין ויתר, אך
בתנאי :״שהנשיא יסכים כי גם הוא,

גליל השבת האחרון שיגר אורי אננרי
:תפקידו כחבר־כנשת, את המיבתב הבא
:נשיא המדינה : לכבוד נשיא המדינה
מר יצחק נבון
מישבן הנשיא ירושלים כבוד נשיא המדינה,
מתוך פירטומים של דוברים ממשלתיים
זני למד כי קיימת כוונה שראש־הממ-
צלה יחתום על השכם השלום עם מצ-
•יים בשלוש הבירות, אחרי אישור החס-
:ם על־ידי חכנשת.
לדעתי, נוהל זה נוגד את החוק היש-
אלי ואת המישפט הבינלאומי, אשר על־
:יחם נשיא המדינה הוא האיש החייב
:חתום על השכמים עם מדינות חוץ,
צאושרו על״ידי הכנשת.
אני משתמד כאן על חוות דעתו המיש־
:טית של עורך־הדין אמנון זכרוני, שעי-
ן ריה הם כלהלן :
( )1בחוק יסוד: נשיא המדינה, סעיף
נ( 1א) : 5נשיא המדינה הוא המוסמך
:חתום בשם המדינה על אמנות עם מדיות
חוץ, שאושרו על־ידי הכנסת.
( )2המישפט הבינלאומי, כולל ההצעה
;קרוייה ״אמנת האמנות״ ,המגבשת את
זנוחלים במישפט הבינלאומי, קובעת כי
,אמנה פירושה הסכם בינלאומי שנערך
:ין מדינות, בכתב, ומוסדר על״ידי המיש־
:ט הבינלאומי, אשר נכלל אם במיסמך
חיד ואם בשניים או יותר מיסמכים
זקשורים זה בזה ויהיה כאשר יחיה
זכינוי שלו״.
( )3אמנות בינלאומיות נתפסות ב-
יישפט הבינלאומי כהסכמים בעלי אופי
זוזי בין מדינות, היוצרות זכויות וחת-
וייבויות בין הצדדים• ראה למשל —
אוטרפכט: על המישפט הבינלאומי עמוד

( )4אמנם על פי חוק יסוד: נשיא

בארותת*הערב.״

בניגוד לפרוטוקול, ינאם
הנשיא הסכים.
על אף הסכמת הנשיא, היה הקרע בין
שני האישים ובין שני המוסדות: לישכת
נשיא־המדינה ולישכת ראש־הממשלה, לעובדה
קיימת. הביטוי לכך בא כבר במוצאי
השבת, כאשר הגיע קארטר לארץ.
עוד לפני הטכס עצמו, הממונה על הטכס
במישרד החוץ, רחבעם עמיר, תידרו ביסודיות
רבה את נבון, בגין ונשותיהם
כיצד לנהוג במהלך הטכס. על פי התידרוך
היו האישים חייבים להסתדר, בצורה מסו״
יימת מאד. כאשר הם עברו לנוני שורת
לוחצי • הידיים. על פי הפרוטוקול, נשיא
המדינה, יצחק נבון, היה צריך לצעוד
בראש ואחריו נשיא ארצות־הברית, ג׳ימי
קארטר. במקום השלישי היתה צריכה לצעו
ד אשת הנשיא האמריקאי רוזלין ואח ריה
אשת הנשיא אופירה נבון. במקום
החמישי ראש־הממשלה מנחם בגין, והאחרונה
בשורה אשתו עליזה.

״נכון שהייתי
ילד טוב?״
ך* אשר התחיל׳ האישים לצעוד, זכר
נבון את הוראותיו של ראש הטכס,
צעד ראשון ואחריו הנשיא קארטר. רוזלין
קארטר החלה צועדת אחריהם, גם היא
תודרכה קודם לכן על-ידי אנשי הטכס
האמריקאים, ואילו בגין זינק לתחילת השורה.
כאשר התחילה אופירה נבון לצעוד,
תפסה אותה עליזה בגין בזרועה וצעקה
עליה :״אנחנו נשארות כאן.״ אופירה
נדהמה. אחר־כך סיפרה שנותר סימן אדום
בזרועה מעוצמת האחיזה של הגברת בגין.
אולם היא נשארה לעמוד. כאשר הבחין
בכך הנשיא נבון הוא פנה אל ראש הטכס,
רחבעם עמיר, שעמד לידו ואמר לו:
״רחבעם, לך תביא את הנשים.״ עמיר
מיהר לקצה התהלוכה וביקש מאופירה
נבון לצעוד במהירות, כדי להדביק את
הפלמיה. כאשר ראתה עליזה בגין כי אופירה
מתחילה לצעוד היא מיהרה בעיקבו-
תיה.
אז פנה נבון לטפל בבגין. ראש־הממ־שלה,
בניגוד לפרוטוקול, התייצב בראש
השורה והתחיל להציג את האנשים בפני
קארטר. נבון פנה אליו בעברית ואמר לו :
״נדמה לי שיש לך טעות. על פי כללי

המדינה, טעונה חתימתו של נשיא המדינה
על מיסמך רישמי חתימת קיום של
ראש־הממשלה או של שר אחר שהחליטה
עליו הממשלה, אבל מעמדו של
ראש־הממשלה או של שר אחר הוא
כמאמת חתימת כבוד הנשיא ולא כחותם
על התחייבות בשם המדינה.
ידוע לי כי ראש־הממשלה מכבד מאז
ומתמיד את מוסד הנשיאות, ואף מוכיח
זאת בהתנהגותו היומיומית, ואני
משוכנע שאל ירצה להנהיג נוהל הסותר
את חוק היסוד והפוגע במעמד נשיא
המדינה, מה גם שמטעם מצריים ואר-
צות״הברית מיועדים לחתום נשיאי המדינות•
אני חושש כי צורת חתימה שאינה
תואמת את חוק היסוד: נשיא המדינה,
עלולה לתת תואנה לאוייבי השלום מבית
ומחוץ לטעון לאחר מכן, כי חוזה השלום
לא נחתם כדין ולכן אינו מקף•
בכבוד רב
ח״כ אורי אבנרי

במוצאי השבת, אחרי שהטלוויזיה שיגרה
את תגובתו של היועץ המישפטי על
פניה זו, שיגר ח״כ אורי אבנרי מיכתב
נוסף לנשיא :
כבוד הנשיא,
שמעתי בכלי התיקשורת כי היועץ
המישפטי לממשלה חיווה את דעתו שאין
יסוד מישפטי לתביעה שהעליתי אתמול
נמיכתבי אליך והיא — שכבודו הוא
שיחתום על הסכם השלום עם מצריים.
עיינתי בטענות היועץ המישפטי ומסרתי
את הדברים לחוות דעתו של עורך-
הדין אמנון זכרוני. אנו חולקים על מסקנותיו
וקביעותיו של היועץ המישפטי,
ואלה עיקר הדברים הסותרים את קביעתו

— בהסתמכו על חתימתו המאוחרת
של הנשיא על הסכמי קמפ-דייוויד, מאשר
היועץ המישפטי את הטענה שלפיה

שרוש נשיס

שתיים אוחזות בידיהן זרי פרחים, רעיית נשיא־המדינה,
אופירה נבון, ואשת ראש־המנזשלה עליזה בגין והשלישית,
רוזלין קארטר עומדת על כבש המטוס נואחורי בעלה, נשיא ארצות־הברית, הלוחץ את ידו
של הנשיא נבון. דקות אחדות לאחר מכן החלה המילחמה הגדולה בין מישפחת נבון למיש־פחת
בגין, כשעליזה בגין מתחרה באופירה נבון, והנשיא מגרש את ראש־הממשלה למקומו.

הטכס אתה צריך להיות בסוף השורה.״
בגין משך בכתפיו ופנה לסוף השורה.
אי אפשר היה שלא להיזכר אז, במעמד
דומה שאירע בעת שהנשיא המצרי אנוור
אל־סאדאת הגיע לנמל התעופה בן־גור־יון.
על נשיא המדינה דאז, הפרופסור
אפריים קציר, היה לצעוד ראשון, לפני
הנשיא המצרי, אולם בגין רץ קדימה.
קציר לא שם לב למה שקורה והתעכב
ליד כל אחד מהאישים הישראליים שאת
ידם לחץ, בעוד סאדאת ובגין התקדמו.
כאשר התעכב על־יד חבר־הכנסת, יצחק
נבון, שמעו כל הנוכחים את הנשיא דאז
שואל את הח״כ דאז :״מה שלומדי מה
שלום אופירה? מה שלום הילדים?״ נבון
השיב לו :״אפרים, תעזוב את אופירה
והילדים. תרוץ קדימה, ותלווה את סא־דאת.״
אז נראה אפריים קציר כשהוא
ממהר לעברם של סאראת ובגין ומדלג על
לחיצות ידיים עם לפחות 10 נכבדים
העומדים בתור.

הנשיא צריך לחתום ואינו שולל את
החתימה.
— ולגבי החתימה על הסכמי קמפ-
דייוויד — אם נעשה בעבר מישגה, אין
לחזור עליו. יש הבדל מהותי בין הסכמי
קמפ-דייוויד להסכם השלום: הסכמי
קמפ-דייוויד הובאו לאישור הכנסת בדיעבד
— כלומר, אחרי שנחתמו על-ידי
ראש-הממשלה. חוזה השלום יובא לאישור
הכנסת לפני חתימתו, ולכן חייב
לחתום עליו הנשיא לפי סעיף (11א) 5של
חוק יסוד: נשיא חמדינה :״יחתום על
אמנות עם מדינות חוץ שאושרו על־ידי
הכנסת״.
אנו מפנים את תשומת לב הנשיא להוראות
חוק נוספות —
— סעיף 29 לחוק יסוד: הממשלה —
״הממשלה מוסמכת לעשות בשם המדינה,
בכפוף לכל דין, כל פעולה שעשייתה
אינה מוטלת בדין על רשות אחרת״ .כאן
ברור בעליל שהחתימה מוטלת על הנשיא
בתוקף סעיף (11א) .5כדאי לשים לב להוראות
בסעיף 2ב׳ של חוק המעבר תש״ט
1949 האומר :״כל חוק ייחתם על-ידי
ראש-הממשלה ועל־ידי השר או השרים
הממונים על ביצוע החוק״ .סעיף זה
בנוסחו מקביל להוראות חוק יסוד הנשיא
וכשם שנוהגים על פיו בחתימה על חוקים,
כך יש לנהוג בחתימה על אמנות
והסכמים בינלאומיים המאושרים על־ידי
הכנסת•
אודה לאדוני אם יואיל בטובו להשיב
לי אם הינו מוכן לחתום על ההסכם
במעמד הרישמי לצד חתימותיהם של
הנשיאים קארטר וסאדאת — אם יוזמן
לכך על-ידי ממשלת ישראל או ראש־הממשלה.
בברכה,

אורי אבנרי

העתקים משני המיכתבים נמסרו
לראש״חממשלה.

כאשר הסתיים הטכס אירעה התקרית
המפורסמת אשר תוארה בתמונות בהעולס
הזה, שבה עליזה בגין דחפה בגסות את
הנשיאה, כאשר היה עליהן להיכנס למכוניות
שהסיעו את נשות ראשי המדינה
לירושלים. האווירה במכונית שבה נסעו,
קארטר, נבון ובגין היתה לבבית לפחות
כלפי חוץ. בגין הסביר זאת אחר־כך לאחד
ממקורביו :״לא היה טעם להמשיך ולריב
בנוכחות הנשיא האמריקאי, אז אמרתי
לנבון :׳נכון שהייתי ילד טוב?׳ וזה שבר
את המתיחות.״
בישיבת הממשלה ביום הראשון נפלה
הכרעה בעניין הנשיא. סגדראש־הממשלה,
ייגאל ידין, אשר כשאר שרי ד״ש והמפד״ל
וכמשה דיין, לא השתתף כלל בדיון, אלא
ישב נדהם לשמע ישיבת הממשלה הפרטית
של הליכוד, ילך אל הנשיא כשעליו למלא
שלוש משימות. האחת: לנזוף בנשיא
על פעילותו הפוליטית, או לפי הגדרת
בגין, לעדכן את הנשיא בהלכי הרוח בתוך
הממשלה בנושא זה. השנייה: לבקש מהנשיא
באופן רישמי להרשות גם לבגין
לנאום בארוחה שנערכה באותו־הערב, והשלישית
לבקש מהנשיא, בשם ראש־הממ־שלה,
לוותר על נאומו בטכס יציאת קארטר
מהארץ, ולהשאיר את המלאכה בידיו של
בגין.
כשהגיע ידין אל מישבן הנשיא, הוא
מצא את הנשיא במצב־רוח רוגז. הנשיא
רגז על רשימת המוזמנים לארוחת הערב
שלו שאותה העבירה לו לישכת ראש־הממשלה.
ידין נבהל ממצב־רוחו של הנשיא
ולא היה בליבו האומץ לדווח לו על
ישיבת הממשלה. את שתי הבקשות האח רות
הביע ידיו, והנשיא נענה להן, כמובן.

על הנשיקה
^ דוע כעס הנשיא על ההזמנות ש-
׳נשלחו על-ידי לישכת ראש־הממש־לה?
מבט חטוף ברשימת המוזמנים גילה,
כי 1מהאופוזיציה הוזמן רק אדם אחד:
שמעון פרם, ואילו מחוגי הליכוד הוזמנו
רבים, ביניהם אף ידידים אישיים של
ראש־הממשלה, שאין בינם לבין ארוחה
חגיגית מעין זו, מאומה. הנשיא הוסיף
לרשימה את ראש־הממשלה לשעבר, יצחק
רבין ואת שרי־החוץ, לשעבר, יגאל אלון
ואבא אבן, מהמערך. הנשיא החליט להזמין
גם את מזכ״ל מיפלגת העבודה, השר
לשעבר, חיים בר-לב.
מלישכת ראש־המטשלר, נמסר לנשיא,
כי ראשי הסיעות כולם, הן 1מהאופוזיציה
והן מהקואליציה הוזמנו. נמסר לו גם,
כי על פי הנוהג הוזמנו גם כל סגני
יושבי־ראש הכנסת וראשי ועדות הכנסת.
הנשיא גילה להפתעתו, כי אנשי המערך
הנושאים בתפקידים אלה לא הוזמנו, אם
כי עמיתיהם מהליכוד כן הוזמנו. הוא
הורה להוסיף מייד את ראש סיעת המערך
בכנסת, משה שחל, את שני סגני יושיב-
ראש הכנסת מטעם המערך, חייקה גרוסמן
ושושנה ארבלי אלמוזלינו, ואת שלושת
יושבי־ראש ועדות הכנסת מטעם המערך,
אורה נמיר, יושבת־ראש ועדת החינוך,
(המשך בעמוד )34

לאומיקרד־ה״וחדז־
לחיים קלים יותר

כרטיס האשראי של קבוצת בוק לאומי
לשימוש בישראל

זמשפחת ויוה כרטיס אשראי מס 1בשלם
פרטים בכל סניפי בנק לאומי. בנק אגוד ובנק ערבי־ישראלי.

פרסום א.סל

שוו ..העולם הנה״ מנתה את הבעיות שתתעווונה ו מ הו ת ההסכם

וגוו א חו׳ החתימה

נשאר נאמן לעצמו למרות כל הקשיים
והאכזבות. הוא ימש^ך בדרך זו ויילחם
למען זכויות הפלסטינים. הוא לא יניח
לשום גורם, פנימי או חיצוני, להסיט אותו
מן המסלול שקבע לעצמו.
משקיפים מערביים, שהם ספקניים יותר,
אומרים: הוא התם מפני שלא היתר, לו
ברירה. דווקא מפני שקיימת במצריים סכנה
של חומייניזם, היה עליו ליטול לידיו
את היוזמה, ליצור עובדות, לחולל שינוי
גדול במצב. ההמונים במצריים יתמנו ב׳ו
— לפי שעה. הם מצפים לכך ׳שההסכם
יביא לפלא כלכלי ,׳וכי הקרע עם העולם
הערבי יחלוף במהרה, כאשר ישוכנעו הערבים
שהמצרים אינם זונחים את הפלסטינים.
ואולם מצד אל״סאדאת, זהו הימור גדול
ומסוכן. הוא עלול לעמוד בפני משבר חמור
מאד, אם יתברר שהשלום לא יביא למצריים
את הישועה הכלכלית המייוחלת, ואם
יסתבר כי חשראל כלל אינה חולמת להקים
אוטונומיה אמיתית, שתסתור את הבעייה
הפלסטינית.

ך* מאכר, עד השלום לא יסתיים בו
1רגע ׳שבו ייחתם החוזה עם מצריים.

המאכל, על השלום אך יתחיל
כאותו רגע.

הרון ע1מ 1ו
^ תימת ההוזה תהיה דומה למעשה
1 1של הולדה. כתוצאה ממנו ייווצר עובר
קטנטן, מיקרוסקופי, של שלום.
העובר הזה יצמח ויגדל מעצמו, וכעבור
זמן ייצא לאוויר העולם כתינוק בריא,
בצורת שלום חי בין ישראל ׳והעולם הערבי
כולו: ,ובכללו העם הפלסטיני.

אולם עד לאותה שעה מאושרת
יכולים לקרות הרכה דכרים.
בשלב הראשון, בהיותו דבוק לדפנות
הרחם של ההיסטוריה, יהיה העובר פגיע
לכל פגע.
הוא יכול ליפול קורבן להפלה מלאכותית,
מעשי ידיהם *של הקנאים המבקשים
להרגו בטרם ייוולד (ראה הנדון) .הוא
יכול להיהרג בהפלה טבעית, בעיקבות המתחים
הגופניים והנפשיים של האם.

או־אז יגיע רגע*של־אמת לפא־דאת,
לשלום, לכל המיכגה שיוקם
השכוע.

לכן יהיה זה הריון שמור. ושוחרי
השלום כישראל וכעולם הערכי
מצווים לעמוד עד המישמר יומם
וליד, פן יאונה לו רע.

נין 1זצו״ 0ונוססין
ך* פקיד מהגה־ השלום הישראלי הוא
• 1למנוע את בואו של רגע כזה.
אין זה תפקיד קל. מעולם לא היה לנו
תפקיד מסובך יותר.

עלינו לעקוב אחר התפתחות העובר בכל
רגע. עלינו לדאוג לכך שיקבל, באמצעות
האם, תזונה נכונה. עלינו לדאוג לכך שלא
יתפתח אצלו מום. עלינו לשמור על האם.

כי מחנה־השלום הישראלי אינו
יכול להיות אנטי-מצרי, ואין הוא
יכול להיות אגטי־פלסטיגי.
כיצד, אם כן, יכלכל את מעשיו
עתה, כאשר כין המצרים והפלס־טיניט
נטושה מערכת־איכה?

תינוק ברי אהבה
הה עשה ההולדה דא בוצע בסערה
^• 1של אהבה ותשוקה. ההורים חדלו
מזמן מלהיות !זוג־נאהבים. הם ביצעו את
המעשה כימעט מאונס, באי־רצון, תוך
חשדות הדדיים. האקט כולו דמה יותר
להזרעה מלאכותית, או להולדה במבחנה.

אמרנו פעמים רכות, ועלינו
לאמר זאת שוכ — השלום שהושג
עתה שונה כמהותו, כרוחו,
כנפשו, מן השלום שיכול היה
להיות מושג כאיסמאעיליה, ב־דצמכר
.11177
יתכן שמישפטן מלומד, אשר יושתמש
בזכוכית מגדלת, ימצא כמה הבדלים בין
ההסכם שאפשר היה לחתום עליו באים־
מאעיליה, ובין ההסכם שייחתם עתה! .מסו־
,פקני. אך אולי אכן השתנה פסיק פה ונקודה
שם, לטובת עמדותיו של בגין.

אך ההישג המפוקפק הזה הוא
כאין וכאפס לעומת ההפסד הככיר,
׳המונומנטלי, שהפסדנו כגלל אי־נכונותו
שד מנחם כגין להגיע להסכם
כאיסמאעיליה.

רק אנחנו, קומץ הישראלים שהיו בימים
ההם בקאהיר, יכולים לתפוס את מלוא
עוצמת ההבדל.
בדצמבר 1977 היה העולם כולו המום
נוכח יוזמתו של אנוור אל־סאדאת.
המוני מצריים קיבלו אותנו, הישראלים,
בהתלהבות רוננת, חיבקו אותנו אל ליבם.
כשהם אחוזים באכסטאזה של התיידדות.
בעולם הערבי לא הייתה קיימת התנגדות
יעילה ליוזמת אל־סאדאת. המתונים היססו,
ופסחו על שתי הסעיפים.
הקיצוניים היו מפולגים בינם לבין
עצמם• גם בוועידת טריפולי, שנערכה בימים
שבין ירוושלים ואיסמאעיליה, לא
היו העיראקים מוכנים לשפת ליד שולחן
אחד עם הסורים.
המהפכה המוסלמית הגדולה של האיי׳ת־אללה
הומייני היתה עדיין חזון לעתיד.

החתימה ער החווה תהיה רק צעד ראשון
דיך, היו סוחפים כד מיכשוד, כמו
זרם אדיר הפורץ כל סכר.
כך קורה כאשר זוג נישא באהבה.
אולם הזוג התמקח במשך 17 חודשים על
ניסוח הכתובה. כל פסוק בכתובה, כל מילה
בדברי הרב, נדונו שוב ושוב. הוחלפו
קללות וטענות. בני־הזוג נמאסו איש על
רעהו, כל אחד מהם החל חושד בטוהר הכוונות
של השני. עתה, כאשר הם מגיעים
אל החופה ומתייצבים לפני הרב, הם דומים
״ותר לזוג ותיק המבקש שלום־בית, מאשר
לזוג צעיר החפץ להתחתן. במיקרה הטוב

נעים כי לא יעז לעשיות זאת. האיום בהפעלת
הסנקציות, שהוחלט עליהן בוועי־דת־בגדאד,
ריחף על.ראשו כחרב-דמוקלס.
ראשי סעודיה ואש״ף אמרו .,בשיחות פרטיות
:״סאדאת יודע שהמחיר שהוא יצטרך
לשלם עבור החתימה יהיה גדול ממחיר אי-
החתימה.״
עתה עומדות מולו סכנות ׳נוראות: חרם
כלכלי טוטאלי, ניתוק מהעולם הערבי, גירוש
המצרים מארצות־ערב, ואולי טרור.

יתר על כן: לדעת משקיפים
זדים, קיימת עתה כמצריים סכנה

--מאח

אורי אבנר׳
ביותר אלה הם נושואי־נוחיות, המתבצעים
בלחץ המישפחות ובעזרת שדכן.
אין פירוש הדבר שנישואין אלה נדונים
מראש לכישלון. נישואין רבים, שהיו תוצאה
של שידוך והסכם מפוכח, הצליחו
בסופו של דבר.

אך מה עצום ההכדל:

אילו נוצרה אז העוכדה הגדולה,
אילו נחתם אז ההסכם ההיסטורי,
הוא היה נודד כתינוק־של•
אהכה. הוא היה נישא על כנפי
ההתלהכות של שני העמים. כד, ך* שאלה הגדולה ביותר, שהתעוררה
הקשיים היו נראים כמיכשודים י 1השבוע, היתר : ,מדוע בכלל התם
חסרי־חשיכות. הרצון הטוכ שד
אנוור אל־סאדאתי
ההמונים, ה״מומנטום״ של התהרבים
מיריבינו בעולם הערבי היו משוב־

78ד1ע זזוא חתם?

מוחשית שד התקוממות מוסלמית
נוסח חומייני, כעזרת השמאל.
הוא חשף את עצמו לרווחה לטענה כי
אכן הפקיר את העם הפלסטיני. הבטחתו
שאחרי חתימת החוזה יילחם כארי למען
הקמתה של אוטונומיה, שתביא למדינה
פלסטינית, אינה מתקבלת על־ידי העולם
הערבי. שום ׳גוף פלסטיני בעל משמעות
אינו תומך בהסכם זה.
ובכל זאת הוא חתם.

מדוע?

מעריציו אומרים :.מפני שהוא אדם כן,
גא, בעל החלטה נחושה. ערב בואו לירושלים
החליט ללכת בדרך השלום, והוא

׳למיפלגה הקומוניסטית — רק׳^ח — זה
קל. בהתאם לקו של מוסקבה, היא מתנגדת
לשלום הישראלי—מצדי ולמדיניותו של
אנוור אל־סאדאת. לא ׳איכפת לה להצביע
יחד עם גאולה כהן, ולפעול יחד עם גוש־אמונים.
נפי שכבר נאמר: הפוליטיקה,
כמו האהבה, מזמנת שותפים מוזרים ביחד,
במיטה אחת.
לנו, אנשי־השלום, שאיננו כסופים ל מוסקבה
׳ולא לוושינגטון, שהאינטרס היחידי
העומד לנגד עינינו הוא אינטרס
השלום (שהוא זהה, בעינינו, אם האינטרס
של ישראל) ,תפקיד הרבה יותר קשה.

איננו יכולים להיות נגד
הישראלי־מצרי, כי איננו
להיות נגד שום שלום. כל
גם הגרוע כיותר, גם הרופף
עדיף על פני האלטרנטיבה.
השלום יכולים
שלום,
כיותר,

(בסוף ,1969 כאשר הייתי חבר-הכנסת
היחידי שתמך בתוכנית רוג׳רס, זרקתי
בפני גולדה מאיר הזועמת את המילים:
״שלום רע עדיף על פני מילחמה טובה \״
החוזה הישראלי—מצרי מגשים עתה חלק
מתוכנית־רוג׳רם, שאויבה הגדול ביותר היה
מנחם בגין).

אולם ברור לנו לחלוטין, כי שלום
זה לא יחזיק מעמד, אם לא יוכיל
אל שלום ישראלי-פלסטיני, ואם לא
יפתור את הכעייה כצורה שתתקבל
על דעת העם הפלסטיני. כמילים
אחרות: השלום המצרי טוב
דק אם — וכמידה — שיוביל
להקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל,
תוך שלום עימה.
על כן אין לנו ויכוח עם מצריים. המצרים
עצמם אומרים זאת השכם והערב,
בכל הזדמנות. הם מכריזים כי יילחמו
למען הקמתה של מדינה פלסטינית. הם
קובעים שזוהי בעיניהם המטרה האמיתית,
היחידה, של האוטונומיה. כאשר הוזמנתי
לאחרונה למצריים נאמר בהזמנה כי הדבר
בא בגלל תמיכתי בשלום המבוסס על
הענקת זכות ההגדרה העצמית לפלסטינים.

אולם אש״ף אינו מאמין להצהרות
אלה, ודוחה אותן מכל וכל.
הוא שולד הסדר הנוגע לעם הפלסטיני,
אך ששום נציג פלסטיני מום-

השרום ׳תתיר אתו׳ חתימתו: שרום עכשיו וגוש אמונים
מד לא שותף בהשגתו. הוא רואה
כהסדר סכנות חמורות לקיום העם
הפלסטיני ולתנועתו הלאומית.
איו לזלזל בעמדה זו. הימים האחרונים
הוכיחו שוב, לכל מי שעוד היה זקוק להוכחה
כזאת, כי אין מנהיגות פלסטינית
זולת אש״ף. הציבור הערבי בגדה המערבית
אינו פחות קיצוני מהנהגת אש״ף.
נראה כי עתה המצב הפוך. בהכירו את
ממשלת ישראל, ובעמדו יום־יום מול המציאות
המחמירה והולכת של הכיבוש
הצבאי הישראלי והשתוללות המתנחלים,
בטוח ציבור זה שהאוטונומיה אינה אלא
הסוואה להמשך הכיבוש.
אין לאמר כי אלה הם חששות־שווא.
חלק גדול מן המימסד הפוליטי הישראלי
אכן אינו רוצה אלא באוטונומיה ״מ ינ־הלית״
,המניחה לפלסטינים בשטחים המוחזקים
לנהל עניינים של מה־בכך, אך
המשאירה את כל הסמכויות האמיתיות —
את ההתנחלות, את האדמות הציבוריות, את
השליטה הצבאית והמישטרתית — בידי
השילטון הישראלי.
השאלה היא: האם החלום הזה של מנד
שלת־בגין יתגשמו ולהיפך, האם יש סיכוי
סביר לכך שתתגשם הכוונה המצרית,
והמימשל־העצמי הפלסטיני יהיה שלב־מע־בר
לקראת כינון המדינה הפלסטינית?

הדכר תלוי כגורמים רכים. הוא
תלוי, כין השאר, כמאבק הציבורי
כישראל וכגישת העם הפלסטיני.

שכם, חברון ועזה.
כאשר יעמוד הציבור הישראלי לפני
הברירה בין אובדן השלום ובין פיתרון
פלסטיני, שיביא, בשלבים זהירים, לכינון
המדינה הפלסטינית לצידנו — הוא יכריע,
הציבור, למען השלום. הוא יהסס.
הוא יתווכח. הוא יחשוש. אך בסוף יחליט.
כך זה היה בנושא המצרי, וכך זה
יהיה בנושא הפלסטיני.
אשר לפלסטינים: גם אם אינם מקבלים
עתה את חוזה־השלום הישראלי־מצרי, בגלל
סיבות שהן לגיטימיות בהחלט מבחינתם,
אין פירוש הדבר שאינם יכולים לנצלו
כדי לממש את התביעה הלאומית לכינון
מדינה פלסטינית לצד ישראל. כשם שנבחרו
בשעתו ראשי־העיריות בגדה, תוך
הסכמה אילמת של אש״ף, כן יכולה רשות
המימשל־העצמי להיבחר בתנאים דומים.

הדבר יתכן — אם תהיה ההתפתחות
ככיוון הרצוי, ואם לא
תרוקן ממשלת־ישראד את רעיון
האוטונומיה מכל תוכן ממשי.
הדבר מחייב, בין השאר, הידברות רצופה
בין מחנה״השלום הישראלי והמנהיגות
הפלסטינית. הידברות זו צריכה להימשך,
גם כאשד יש הבדל בין גישת שני הצ דדים
אל חוזה־השלום. כל עוד המטרה
היא שווה — שלום המבוסס על דו־קיום
של מדינת־ישראל ומדינה פלסטינית —
יכולות להיות מחלוקות לגבי הדרכים המובילות
אליה.
ההבדלים נובעים, בעיקרו של דבר,
מן הנסיבות השונות, שבהן נתון אש״ף
ומחנה־השלום הישראלי. אש״ף קיים בתוך

יץ פקיד מחנה־ השלום הישראלי הוא
י להבהיר לציבור את הברירה ההיסטורית
העומדת לפניו — לא לפני חתי מת
החוזה, אלא דווקא אחריה .
הציבור עדיין לא הגיע לידי עימות עם
הבעייה הפלסטינית. השלום עם מצריים
העסיק אותו, ובצדק. אך למחרת יום
החתימה יהיה ברור כי לא השלום עם
מצריים הוא שיקבע את העתיד, אלא
פיתרון הבעייה הפלסטינית. אם הבעייה
לא תי פתר, לא יוזויק השלום עם מצריים
מעמד. אז תתגשם הנבואה הקודרת של
יגאל הורביץ, גאולה כהן ושות׳ :אחרי
החזרת מחצית מידבר־סיני או כולו, תישאר
ישראל בלי סיני ובלי שלום.

לעומת זאת, יכיא פיתרון ה-
כעייה הפלסטינית לשלום כולל.
ברגע זה עוסקות כל המיפלגות הגדולות
— הליכוד, מיפלגת־העבודה, המפד״ל
— בגיבוש טיוטות שונות לאוטונומיה,
שנועדו לרוקן אותה מכל תוכן. הן תחזקנה
את התנגדותם של הפלסטינים לחוזה-
השלום. הפרובוקציות של המתנחלים מוסיפות
שמן על המדורה.

תכונה זו עלולה להכ*א לאסון
שאין לו תקנה: להתלקחות מיל-
חמה כין ישראל וכין האוכלוסיה
הפלסטינית, שכה יעלו כאש שרידי
הסיכויים לכינון השלום כין
שני העמים. אש זו תכלה גם את
השלום עם מצריים.
אין סכנה חמורה מזו.

עלינו למנוע זאת. עלינו להבהיר
לציכור כי הדרך לשלום מובילה
— כלי שום ספק — דרך

בגדה עוולה

מערכת פלסטינית וכל־ערבית מסובכת,
המכתיבה לו עמדות מסויימות. מחנה-
השלום הישראלי חייב לשכנע את הציבור
הישראלי, והדבר מכתיב לו עמדות משלו.

יש סיכוי י
ך יתוח יכש של המציאות יכול להון
ביל את המשקיף לכלל דיעה פסימית
מאד. המיכשולים העומדים לפני השלום
החלקי והרופף הזה הם עצומים. הכוחות
הפועלים נגדו — כבירים. נראה כאילו
מובטח מראש שהוא יתפוצץ במוקדם או
במאוחר — וקרוב-לוודאי במוקדם.

איני סבור כך. אני אופטימי.

על מה מבוססת אופטימיות זו ו

על ראיית הדינאמיות שד התהליך.
על ההערכה כי העובדות ה יבשות,
הנכונות כשלעצמן, ייטתנו
במהרה. על האמונה ככוחות שישתחררו
עם בוא השלום, אשר
ייסחפו את המיכשולים.
אותם הגורמים, שהביאו ממשלה ישראלית
ניצית לכלל הסכם שלום, הרחוק
מאד מעמדותיה הבסיסיות, ימשיכו ללחוץ
על ממשלת־ישראל. כשם שהסכימה הפעם
לדברים שלא רצתה להסכים להם, כן תסכים
מחר לדברים חדשים.
האינטרסים הבינלאומיים, הפועלים למען
השלום, הם כבירים — והם ימשיכו לפעול.
ובעיקר: המציאות החדשה של ה שלום,
גם החלקי והרופף, תחולל בהדרגה
מהפכה בפסיכולוגיה של עם־ישראל. הוא

לא ידע שלום מעולם. הוא פוחד מפני הלא-
הנודע .״השלום המייוחל״ היה, בעיניו,
מין חלום מתוק באספמיה. עכשיו הוא
מתרחש.

מה שהיה כדתי־אפשרי אתמול,
הפך מוכן-מאליו היום. מה שנראה
כדתי־אפשרי היום, ייראה כמוכן-
מאליו מחר.
מי חלם שיבוא יום ואנוור אל־סאדאת
ינאם מעל דוכן הכנסתו מי חולם כיום
שיבוא יום ויאסר עראפאת יעמוד וינאם
באותו מקום?
ברגע זה נראית תוכנית המדינה הפלס טינית
כאיום מיפלצתי, מעבר לכל ויכוח
רציונלי. גם אנשים המתיימרים להיות
אינטליגנטיים משוכנעים כי אינם צריכים
להתמודד עם השאלה בדרכי ההגיון. מושכל
ראשון הוא: המדינה הפלסטינית היא
דבר נורא, ויש למנעה בכל מחיר — גם
במחיר פיצוץ השלום ומילחמת־נצח.

אך כאשר יתנדפד העננים,
והכעייה הפלסטינית תתייצב לפנינו
בממדיה האמיתיים, תשתנה
דעתם של רכים על נושא זה —
כשם שהשתנתה לגבי מצריים.
ואז, אט־אט ובהדרגה, תזוז המדינה כולה
לעבר הפיתרון הפלסטיני, ותגיע לשלום
עם העולם הערבי כולו.

זה יכול לקרות. אך אין זה
מוכרח לקרות.
הדבר תלוי גם בנו. הוא תלוי בנו
במידה רבה.

לכן מתחיל המאכק רגע אחרי
החתימה.

מילדומח נבון ־ בגין

ב מ דינ ה
(המשך מעמוד )30
גד יעקובי, יושב־ראש ועדת הכלכלה ושלמה
הילל יושב־רא׳ש ועדת הפנים ואיכות
הסביבה.
וכאשר נודע למישרד ראש־הממשלה, כי
הנשיא הוסיף לרשימת המוזמנים לארוחת־הערב
שלו אנשים נוספים, דווקא מהמערך,
פרצה שם סערת רוחות :״צריך לחסוך,״
קרא יחיאל קדישאי ,״והנשיא מבזבז.״
ראש־הממשלה עצמו הציע להודיע לנשיא,
כי ״אין יותר מקום באולם שבו נערכת
ארוחת הערב.״
אולם מלישכת־הנשיא טילפנו לכנסת
והתברר, כי אין כלל בעיה להוסיף שולחנות
אחדים, והכנסת קיבלה את ההוראות
המתאימות.
בארוחה עצמה יכלו הכל להבחין, כי
מרבית הזמן שוחח קארטר, אשר ישב
בין עליזה בגין לאופירה נבון, דווקא
עם אופירה, כשהוא מפנה את גבו לעליזה
בגין. המילחמה נמשכה, כמובן, גם אחרי
ארוחודהערב. למרות שהנשיא ויתר לבגין,
ונתן לו לנאום במקומו בעת טכס הפרידה
מקארטר, אי אפשר היה שלא להבחין
שהמאבק בין המישפחות נמשך. כל הצופים
בטכס, מעל מסכי הטלוויזיה, ראו
שכאשר נשיא ארצות־הברית התכונן לגשת
אל אופירה נבון ולנשקה נשיקת פרידה,
נדחפה ביניהם, בכעס, בולט, עליזה בגין.
הנשיא האמריקאי עקף את הגברת בגין
ופנה לנשק את אופירה נבון, אולם מייד
אחר-כך היה חייב לנשק גם את אשת
ראש־הממשלה, שעמדה על המישמר בנושא

אין לחזור
^ 7על הטעותן* אשר התפרסם דבר המיכתב ש-
שלח ח״כ אורי אבנרי ביום הששי
האחרון לנשיא המדינה, רגשו אנשי ליש-
כת ראש־הממשלה. אבנרי הגיש לנשיא
מיכתב מנומק, מדוע על פי החוק הישראלי
ועל פי החוק הבינלאומי, חייב דווקא
הנשיא לחתום על הסכם השלום ולא ראש־הממשלה.
אחרי שהביא במיכתבו את כל
סעיפי החוק בעניין זה, כפי שהומצאו
לאבנרי על־ידי עורו־הדין אמנון זיכרוני,
הביע אבנרי את חששו, כי אם לא יהיה
זה הנשיא שיחתום על הסכם השלום,
יוכלו אוייבי מחנה השלום, מבית ומחוץ,
לתקוף את חוקיותו וקבילותו של ההסכם.
כאשר הגיעה הידיעה על המיכתב לידי
הטלוויזיה הישראלית, התקשר מנהל מח לקת
החדשות של הטלוויזיה, חיים יבין,
אל לישכת־הנשיא וקיבל את תגובתה.
לישכת־הנשיא הודיעה, כי נשיא־ד,מדינר,
ינהג בעניין זה כפי שיחליטו שר־המיש־פטים
והיועץ המישפטי לממשלה.
כאשר שמע ראש־הממשלה, מנחם בגין,
את הידיעה במהדורת החדשות של השבוע
יומן אי רו עי ם בטלוויזיה, הוא מיהר להתקשר
עם שניים מעוזריו. בגין לא יהיה
מוכן, כמובן, לוותר על טכס חתימת הש לום,
יהיה הטכס היכן שיהיה, וגם אם
חתימתו על המיסמך תהיה מנוגדת לחוק.
במערכת היחסים שנוצרה בין בגין לנשיא,
בוודאי לא יהיה ראש־הממשלה מוכן, כי
על המיסמך יחתום במקומו דווקא יצחק
נבון. בגין דרש מיועציו להתקשר עם שר־המישפטים,
שמואל תמיר, כדי שיכין חוות-
דעת נגדית, שתימסר לפירסום לטלוויזיה
עוד באותו הלילה. בגין סמך על תמיר
יותר מאשר על היועץ המישפטי לממשלה,
יצחק זמיר, שיתן חוות־דעת תואמת, ובכך
חשד בכשרים ועשה עוול לזמיר.
תמיר לא היד, בבית וליועצי ראש־הממשלה
לא היתה ברירה, אלא לפנות
לזמיר. זמיר הפתיע לטובה. הוא שלף
מהשרוול חווודדעת, אשר קשה לכנות
אותה מישפטית. עיקר טיעונו של זמיר
הוא, שגם על מיסמך קמם־דייוויד חתם
בגין.
כאשר התפרסמה תגובתו של זמיר, מיהר
אורי אבנרי לשלוח מיכתב נוסף לנשיא-
המדינה. במיכתב זה סתר אבנרי את טענו תיו
של היועץ המישפטי לממשלה, וטען
כי אם גם נעשתה טעות בקמפ־דייוויד
אין לחזור עליה.
מישפטני הממשלה יושבים על המדוכה
כדי למצוא, איזשהו חוק אחר, שיצדיק
את חתימת בגין על חוזה השלום. אולם
גם אם יימצא חוק זה, נראה שמילחמת
נבון—בגין רק החלה.

העם 1וועה מוסרית

איך לאכול טריפה,
להיגות ממנה
ולזכות בתרמית
של שומרימיצוות
המאבק על אישור הסכם־השלום בממשלה
ובכנסת חשף לעיני אזרחי ישראל
מחזה ציני, בלתי נסבל מבחינה מוסרית.
שוללי ההסכם מקרב הקואליציה חשפו את
שיניהם, הרימו את קולם וידיהם כנגדו.
אבל לא היה בהם מספיק אומץ כדי להסיק
את המסקנות מהתנגדותם. הם ביקשו להי־נית
משני העולמות — גם להצביע נגד,
וגם להישאר בקואליציה, האמורה לבצע
את ההסכם שהם מתנגדים לו.
יכול שר בממשלה להתנגד לדעת חבריו
ולהצביע נגדם. היותו במיעוט עדיין אינה
מחייבת את פרישתו ׳.אך לא כאשר מדובר
בנושא מהותי כמו הסכם־השלום, שהוא
תמצית מהותה של הממשלה הזאת. הצבעת נגד במיקרה כזה חמורה יותר מאשר
הצבעת אי-אמון בממשלה כולה. יכול גם
ד״כ שלא להסכים עם דעת שרי ממשלתו
ולהרים את ידו כנגדם. אבל להצביע נגד
בנושא היסטורי כמו הסכם־השלום ולהמשיך
לחבוש את ספסלי הקואליציה, זהו מעשה
מיפלצתי מבחינה מוסרית, השם, ללעג
ולקלס כל תפיסה של יושר ציבורי.
אין מדובר כאן בעניין שולי. על הכף
מונחים דמותה של המדינה וגורלה. מי
שדבק באמונתו כי הסכם־השלום הוא אסון,
זכאי לחופש הצבעה להתנגד לו. אבל אין
לו שום זכות מוסרית להמשיך ולייצג את
תומכי ההסכם. גם הצבעת־נגד כמחאה, או
בטענה של התנגדות לאחד מסעיפי ההסכם,
אינם אלא תירוצים ציניים, שנועדו
לחפות על צביעות מונומנטאלית.
את השיא בתחום זה השיג השבוע שר־החינוך
זבולון המר. צעיר המפד״ל התיימר
עד כה לייצג את האינטרסים של גוש אמונים
בממשלה. עתה הוא יעמוד לימים
מיספר בראש אותה ממשלה, שקיבלה על
עצמה לבצע את ההסכם, שאנשי גוש אמונים
רואים בו בגידה. קשה לתאר הפגנה
עלובה יותר של זילזול בעקרונות מזו.
גם יהודי חרד, המקפיד במיצוות, יכול
להיכשל ולאכול טריפה. אבל לאכול טרפה
וגם להינות ממנה?
צביעותם של מתנגדי ההסכם שביקשו
להמשיך ולהשתייך לממשלה ולקואליציה,
שיבצעו אותו, היתד, שיעור מאלף לעם על
רמתם המוסרית של מנהיגיו.
הממשלה הקרקס הנודד

אסור לספר בדיחות
בישראל — הן
הופכות?מציאות
ההבדל בין הנשגב לנלעג הוא כחוט
השערה.
ממשלת ישראל לא הצליחה לעמוד על
ההבדל הדק הזה. רדיפת הכבוד של שריה
הצליחה להפוך את המעמד ההיסטורי של
חתימת חוזר,־השלום עם מצריים בוושינגטון
לפארסה עוד לפני שהחל. בהחלטתה
לשגר לטכס כמעט את מחצית שריה, הוכיחה
הממשלה שוב כי אסור להוליד
בדיחות בישראל. כל בדיחה הופכת למציאות.
בשעתו,
כאשר ניהלו שרי החוץ והביטחון
את המשא־ומתן על הסכם־השלום עם
המי שלחת המצרית בבלייר האום בוושינגטון,
לא היתד, בידיהם סמכות לקבל החלטות
ללא אישור חבריהם, שנותרו בירושלים.
אז נולדה הבדיחה, כי יש רק דרך
אחת להגיע להסכם־שלום עם המצרים —
לשלוח את כל הממשלה לוושינגטון.
השבוע הפכה גם בדיחה זו למציאות.
קרוב למחצית הישיבה בת שש השעות,
שערכה הממשלה השבוע כדי לדון במהות
האוטונומיה בשטחים המוחזקים, הוקדשה
לוויכוח מי ייצג את הממשלה בטכס החתימה
שייערך בוושינגטון. הנשיא קארטר
הזמין את כל חברי הממשלה להשתתף
בטכס. אילו היה הדבר תלוי בממשלה,
ייתכן והיא היתה מקבלת את ההזמנה.
אבל מנחם בגין פסל אותה על הסף. גם
הוא הבין כנראה שאם יווכח העם שניתן

להסתדר בלי הממשלה כולה, יכול עוד
הרעיון למצוא־חן בעיניו.
התחליף שהעלה קארטר היה הזמנתה
של ועדת־השרים לענייני חוץ וביטחון. גם
מישלחת בהרכב זה נראתה נלעגת. לכן
הוצע בממשלה שיהיו אלה רק ראש־ד,ממשלה
ורעייתו שישתתפו בטכס. אז נטען
כי מכיוון ששרי החוץ והביטחון ישהו
ממילא באותה תקופה בוושינגטון, מן הדין
לזמן גם אותם. אבל המוזמנים האחרים
לא רצו לוותר.
כיוון שגם סגן ראש־ד,ממשלה, ייגאל
ידין, צורף למישלחת, התעוררה הבעייה
מי ימלא ׳את מקומו של ראש־ד,ממשלה
בהעדרו. בגין רצה למנות את חיים לנדאו
כממלא-מקומו. הסתבר כי אינו יכול לעשות
זאת כיוון שלנדאו אינו חבר־כנסת.
הוצע ששר־המישפטים שמואל תמיר ייצג
את ידין וידין ייצג את ראש־הממשלה

כמיליון עובדים שבתו במשך ארבע
שעות בצהרי יום השני. בשביתה ובהפג־נר,
השתתפו כל מועצות הפועלים, האיגודים
המיקצועיים, ההסתדרויות והמיפע־לים
הגדולים. ההיענות הגדולה באה ב־עיקבות
העלאת המחירים האחרונה ובייחוד
העלאת מחירי מוצרי־היסוד, שגרמה
מרירות עצומה בציבור הישראלי.
״אנחנו שוקעים.״ ״אנחנו פועלי-
בניין כבר 14 שנה, עכשיו עובדים באשדוד.״
סיפר מסעוד חליווה מקומט הפנים.
מסעוד וחברו אינם יודעים קרוא וכתוב,
אפילו את שמם הם חותמים ב ־ ^
אך כשהדברים באים לידי תיאור בעיותיהם
אין גדולים מהם .״המשכורת שלי מגיעה
ל־ 4500 בחודש,״ התלונן חליווה .״יש
לי שישה ילדים, אני משלם שכר־דירה
600 לירות בחודש 200 .לירות גאז. מים

פועלים מפגינים כשביתת האזהרה
״לפוצץ את המדינה !״
בארץ. לרגע השתררה דומיה. אפילו תמיר
הבין שאין הוא יכול לפגוע כך בכבודו
של ידין ומחל על׳ כבודו. כתר ממלא-
המקום הונח על ראשו של שר־ד,חינוך
זבולון המר.
הממשלה התווכחה עוד אם יסעו השדים
עם רעיותיהם או בלעדיהן. לא היה רחוק
שהממשלה תוסיף ותדון עוד על גודל
המיטען שרשאי כל שר לקחת עימו.
פעם בשנה נוהגות עיריות לאפשר לתלמידים
להשתלט על המועצות ולנהל אותן
ליום אחד, במיסגרת מיבצעים הנקראים
עיר הנוער. מסוף השבוע תתנסה המדינה
כולה בניסיון דומה. בגלל תאוות הכבוד
של שריד, תהפוך ממשלתה לממשלת נוער
ויוגשם סוף־סוף חזונו של הנביא: ונער
קטן נוהג בם.
המשק ארליך ־ הביתה

״ההסתדרות, מתנהגת במו
ארליך,״ אמר צעיר שהפגין
מד ההפגנה שגערבה מול בית
הוועד־הפועל בתז־אביב
״היה צריך לפוצץ את המדינה הזאת.
מה שעושים היום זה לא מספיק.״ קראה
בתיה היימן, יפהפיה שחורת שיער, מ-
מירפסת בניין הוועד־הפועל בתל־אביב.
״הוא (ארליך) חושב שבזכות השלום
הוא יחליק את הכל !״ החרה אחריה חברה
לעבודה יעקב ונה.
״מה ארליך חושב, אנחנו נוריד את העור
בשבילו?״ השתלהב מסעוד חליווה, תימני
מסולסל פיאות שבא עם חברו ניסים
ביטן להפגנת העובדים נגד המדיניות הכלכלית
וההתייקרויות, שנערכה ביום השני
על רחבת הדשא שלפני בניין הוועד-
הפועל בתל־אביב.
המפגינים הניפו כרזות ססגוניות ש עליהן
היה כתוב בין השאר :״המהפך
הכלכלי — מהפח אל הפחת.״ ״ארליך,
עשה טובה לעם ישראל — לך הביתה :״
״ארליך נתן וארליך רוצה לקחת בחזרה.״
״נא להדק את החגורות, הממשלה נופלת.״

וחשמל
אני לא יכול לשלם, ממה נקנה
אוכל לילדים?״
״ארליך הוא מיליונר,״ התקומם חיים
ביסים ( )60 מתל־אביב העובד בייצור נע ליים
.״לארליך יש שתי מכוניות, כלב, בית
עם ארבעה חדרים, הוא יושב שם על ה כסא,
דופק פקודה ואנחנו יושבים כאן
למטה ומלקקים לו. יש לי חמישה ילדים.
איך אני אפרנס אותם. הוא צריך להתפטר
החריין הזה, יתפטר לפני פסח. עכשיו
חבילה מצה עולה 40 לירות. כמה מצית
צריך וכמה ביצים בשביל חמישה ילדים?
אפילו עבודה טובה אין.״
עם סיום ההפגנה הסתלקו ההמונים איש
איש לדרכו, מי במכונית ומי בהסעות המאורגנות.
עובדי הוועד הפועל התכנסו
ליד הבניין בקבוצות קטנות כשהם משוחחים
ביניהם בלהט .״אי־אפשר לעשות
הפגנה אחת ולהפסיק,״ התרעמה בתיה
היימן 23 מזכירה במעד־הפועל .״אנחיי
שוקעים ככה. צריך להמשיך ולהפגין. יום
אחד לא מספיק לממשלה, הם שוכחים ואנחנו
שוקעים.״
שחיתות פוליטית .״אם ההפגנה
הזאת לא תעזור, אנחנו נכנס את הוועד
הפועל של ההסתדרות ונמשיך להפגין,״
הטיח יעקב ונד, חבר הוועד הפועל של
ההסתדרות .״הגענו למצב שאין סיכוי
לקבל דירה בזמן הקרוב. אפילו בעיירת־פיתוח
אין סיכוי. בתקופת המערך נתנו
דירה ב־ 170 אלף. היום ב־ 800 אלף.״
על הדשא המכוסה קירעי ניירות ושיב-
רי כיסאות שנירמסו בשעת השתלהבות
המונית עמד אדם בודד :״ההפגנה הזאת
לא תביא שום תועלת,״ הכריז ניסים ביטן
( ,)30 סוור בנמל אשדוד. ניסים בא כדי
להפגין נגד ההפגנה :״היו כמה הפגנות
כאלה וזה לא הביא שום תועלת,״ חזר
הצעיר השחרחר גבה־הקומה .״יש לי פה
תלוש משכורת של בן־אדם שעובד בסולל
בונה ויש לו שישה ילדים. הוא מרוויח
4764 לירות לחודש. אם ההסתדרות באה
לממשלה ואומרת שהממשלה דופקת את
העובדים למה ההסתדרות, כמעסיקה, לא
באה אל עצמה בטענות? ההסתדרות מת נהגת
כמו ארליך. היא מביאה לפה את
העובדים להפגין להסיח את הדעת מעצ מה.״
העולם
הזה 2168

ההתקוממות נגד־מנחם
בגי!
חוסלה עוד
לפני שהחלה

סרכנים גאולה כהן, משה שמיר ויגאל הורביץ
התפוררות בטרם תקומה
ך*׳ מרד, שפרץ כקוד זעקה גדולה?,

1 1גווע ומת בקול דממה דקה.
חזית־הסירוב הישראלית, שאיימה לעלות
על הבאריקדות נגד הסבם־השלום,
המחייב נסיגה מסיני, פינוי יישובים והענקת
אוטונומיה לתושבי הגדה המערבית
ורצועת עזה, התפוררה והתגלתה כקומץ
מבוטל, חסר חשיבות ומשמעות. מנחם
בגין יכול היה לחגוג את ניצחונו. הוא
דיכא את המרד שאיים על מנהיגותו וסמכותו
בתוך מחנהו שלו.
הרוב הגדול, המכריע וחסר־התקדים, שהיה
צפוי השבוע בכנסת לאישור הסכם-
השלום עם מצריים, הוכיח כי המחנה
הגדול ביותר בישראל אינו מחנה הני-
צים וגם לא מחנה היונים — זהו מחנה
הכדאיניקים.
במשך שנים רבות, מאז עלתה גולדה
מאיר לשילטון, שלטו הניצים בדעת־הקהל
בישראל. הם היוו גם את הרוב בצמרת,
לפני המהפך ׳ואחריו. כל עוד היה הדבר
באופנה, היתה רוממות ארץ־ישראל השלמה
בפיהם של המדינאים והעסקנים המיפלג־תיים.
אולם בהגיע רגע האמת התקפלו
רובם ככולם. גם אלה שהוסיפו להתחזות
כנביאי־זעם, שנבואות חורבן בפיהם, לא
העזו להסיק את המסקנות האישיות מאמונתם,
התיישרו לפי הקו החדש, של ויתורים,
פשרות ונסיגה, שהציב מנחם בגין.
תוך פחות משנתיים, הפכה הכנסת, שהי־תה
ברובה ניצית ושלא נראה היה כל
סיכוי שתאשר אי פעם הסכם־שלום, שיכלול
נסיגה מהשטחים הכבושים והכרה בזכויות
העם הפלסטיני, לכנסת מפוכחת
וריאליסטית, שקולם של הניצים הצעקניים
נאלם בה.
כל עוד לא נראה היה סיכוי שהמשא-
ומתן יגיע לסיומו, ניתן היה לאיים על
מנחם בגין במרד. על פי כל ההערכות
היתד, צפוייה למנחם בגין התנגדות עזה הן
בקרב חברי מיפלגתו, הן בקרב שרי ממשלתו
והן בתוך שותפיו לקואליציה. אולם
תוך שבוע אחד, מאז הצליח הנשיא קארטר
לסלק את נקודות המחלוקת האחרונות בדרך
להסכם־השלום, דיכא מנחם בגין את כל
מתנגדיו וחיסל את המרד בעודו באיבו.

כים להתווסף, על פי השמועות שהפיצו,
עוד מיספר ח״כים, בעיקר מסיעת חרות,
הנמנים עם שוללי ההסכם. אולם הסימנים
הראשונים של הבקיעים בחזית זו התגלו
כבר ביום הופעתו של הנשיא קארטר ב־כנם

~ גאולה כהן נותרה בודדה בניסיונה
לשבש את המעמד החגיגי. אחרי שסולקה
מאולם הכנסת, ניסה אומנם משה שמיר
לתפוס את מקומה, אולם נזהר שלא להרחיק
לכת, עד שיגורש גם הוא. נציג גוש
אמונים בכנסת, הרב דרוקמן, הסתפק ב־קריאות־ביניים
בודדות .״הוא תקע לנו
סכין בגב,״ התבטאו כלפיו חבריו.
בדיונים שנערכו השבוע בתוך סיעות
הליכוד, הסתבר כי שלמות הסיעות, על
כל טובות־ההנאה הכרוכות בכך, היתד,
עדיפה על האידיאלים. שמיר והורביץ מצ או
את הפשרה בה לא יאלצו לפרוש

מהליכוד, למרות התנגדותם להסכם. גם
הרב דרוקמן מצא את הנוסחה שתאפשר לו
להמשיך ולשבת על ספסלי המפד״ל, למרות
שהכריז על תוכנית האוטונומיה כעל ״יהרג
ובל יעבור״.
אפילו גאולה כהן עצמה, שנראתה כנה
במאבקה יותר מכל חבריה, לא תסיק ככל
הנראה מסקנות מיידיות. אחרי שהסתבר
לה כי נותרה בודדה במאבקה נגד בגין
בתוך מיפלגתה, העדיפה השבוע שלא להופיע
בישיבת מרכז חרות ולהגן על עמדותיה.
היא תמתין ככל הנראה לוועידת
המיפלגה, בעוד שלושה חודשים, כדי
להקים בה מהומה ולפרוש עם כמה מתומכיה
מקרב צירי הוועידה. פרישה מהוועידה,
בלוויית כמה עשרות תומכים, היא
מרשימה יותר מפרישה מהמרכז, בלוויית
תומכים בודדים בלבד.
נראה שצל הוועידה הקרבה והולכת של
הבטחות חשאיות
ך איום הממשי הראשון שנשקף
י 1לבגין, היה מצד אנשי חזית־הסירוב
בקואליציה, שכינו את עצמם ״נאמני ארץ-
ישראל״ .על פי ההערכות, אמורים היו
הקיצוניים מכל סיעות הקואליציה להתלכד,
לפרוש מסיעותיהם ולהקים סיעה או פוזיציונית
ימנית.
גאולה כהן אמורה היתד, לפרוש מחרות,
משה שמיר ויגאל הורביץ מלעם והרב
חיים דרוקמן מהמפד״ל. אליהם היו צרי
תיגרת
ידיים כמרכז חרות
מיעוט קולני מבוטל

חרות, הוא שמיתן גם את שאר מתנגדי
ההסכם בקרב ח״כי הליכוד. בהצבעה על
הסכמי קמפ-אייוויד, הצביעו מחציתם נגדו
ההסכמים או נמנעו. עתה ברוד לרובם.
המבקשים תפקידים במוסדות המיפלגה, כי
לא ינקו אם יצאו בגלוי נגד בגין. מה
שאירע השבוע בעת דיוני מרכז המים־
לגה, כאשר חברי המרכז לא היססו להרים
את ידיהם על מתנגדי ההסכם, שימש אות
אזהרה לבאות. רק בודדים, כמו הח״כים
יוסף רום ומשה ארנם, היו מוכנים להסתכן
בכך, ביודעם שיש להם עורף אלק טוראלי
בסניפים הגדולים של מיפלגותי-
הם בחיפה ותל־אביב.
שיקולים דומים הינחו גם את הפלג של
לעם בראשותו של אליעזר שוסטק. שום-
טק אומנם תמך בהסכמי קמפ־דייוויד,
אולם כמה מחבריו, כמו אהוד אולמרט,
הצביעו נגדם. עתה מבקש פלג זה להצטרף
לתנועת החרות, ביודעו שאין לו כל סי כוי
לשמור על כוחו בהתמודדות הבאה
בתוך סיעות הליכוד. במקום לעמוד על
דעתם ולהיעלם מהמפה הפוליטית, הפכו
רובם את עורם, החליטו לתמוך בהסכם

בהנחה שהדבר יקל עליהם להתקבל לחרות.
את ההצגה המשפילה ביותר ערכה השבוע
המפד״ל. מנהיגיה ניסו להפגין שרירים
ולעורר את הרושם כי הם עלולים
לפרוש מהקואליציה, אם לא יתקבלו תביעותיהם
באשר למהות האוטונומיה. אולם
אחרי שתי שיחות עם בגין התקפלו ראשי
המפד״ל והחליטו לתמוך בהסכם, למרות
שהחלטות מרכז מיפלגתם לא מומשו. הם
ניסו להסביר זאת בהבטחות חשאיות,
שכביכול נתן להם בגין. אולם הם יכלו
לדעת שהבטחות אלה מחייבות בדיוק כמו
ההבטחה שנתן בגין בשעתו לשריו לדון
במהות האוטונומיה לפני אישור הסכם-
השלום בממשלה. נראה שההחלטה למנות
את זבולון המר כממלא־מקום ראש־המנד
שלה בעת חתימת הסכם־השלום בוושינגטון,
היתד, פיתוי גדול מדי כדי שאפשר
יהיה לוותר עליו.
בגין העמיד את מתנגדיו בפני עובדות
מוגמרות. כל מה שהותיר להם היא זכות
הזעקה. הוא אפילו לא טרח לבוא למרכז
מיפלגתו כדי לשכנע את חבריו לתמוך בהחלטת
הממשלה אחרי קבלתה. לא היה
לו צורך בכך. בניגוד לעבר, כאשר נזקק
לגייס את כל כוחו הריטורי כדי לשכנע
את מרכז המיפלגה בצידקתו, הוא יכול
היה להסתפק בהופעתו של השר דוויד לוי,
שייצג אותו במרכז.
ניסיון המרד היחיד נעשה מכיוון בלתי
צפוי — מצידו של שר״החקלאות אריק
שרון, שהיה דווקא בין תומכי אישור הם־
כם־השלום עם מצריים בממשלה, ואף
סייע לבגין לשכנע את מתנגדיו לקבלו.
התנגדותו של אריק לא היתד, להסכם
השלום. הוא סבר כי מה שעושה הממשלה
בדחיית ההכרעות לגבי מעמד היישו בים
הישראלים באוטונומיה, היא הטעייה
של העם והשותפים להסכם, וכי דווקא החלטות
בשעה זו עשויות למנוע את פיצוץ
ההסכם בעתיד. הצבעתו נגד אישור ההסכם
בממשלה היתד, הצבעת מחאה. אבל
ספק אם יהיה לה המשך. גם אריק לא
ירים את נס המרד ולא יפרוש מהממשלה
כדי ללכד את מתנגדי האוטונומיה .״הוא
לא יתן להם את התענוג לראות אותו
בחוץ,״ אמרו מקורביו.
דגלי המרד המובטח קופלו השבוע עוד
לפני שהונפו.

בווו בואו לאדביוה
השלט אומר
במבואות העיר
אל־בירה הגובלת ברמאללה, השלט אינו מכוון, כמובן, לחיילים
הישראליים, אלה נתקלו במחסום של צמיגים בוערים. הס עצרו
!ך* איש המצוטט ביותר בימים אלה
י 1באוניברסיטת ביר־זי-ת, בעיירה חלחול
ובערים רמאללה וחברון אינו אלא המשורר
הלאומי חיים נחמן ביאליק. המשכילים
שבין הפלסטינים מכירים היטב
את הסיפרות העברית, ומצטטים משירו של
המשורר :״ניקמת דם ילד קטן...״
המשכילים הפלסטינים אינם מסתפקים
בציטוט. הם מזכירים פרקים בתולדות
הישוב, כמו השבת השחורה, שבה נעצרו
מנהיגי הישוב על־ידי הבריטים, ומשווים
את השבת השחורה לאותו יום חמישי
בשבוע שעבר ישבו נעצרו בשעה 2לפנות
בוקר ראש עיריית חלחול, מוחמד חסן
מילחם, וחברי מועצת־העיר, והובלו אל
חצר המימשל הצבאי. מעצרם של אנשי
המועצה היווה את הסיבה -לפרוץ ההפגנות
הסוערות למחרת בפוקר — הפגנות שבהן
נורו למוות נער ונערה -שהיו בין המפגינים.
אלה במסום פה
ף* יום החמישי חזרה העיר רמאללה
למסלול־חיים נורמלי, פחות או יותר.
החנויות נפתחה פה ושם נחסמו הכבישים
על־ידי צמיגים בוערים.
בדרך המוליכה מבית־החולים הממשלתי
של רמאללה לירושלים חסמו שלוושה
צמיגים בוערים את הכביש. שני ג׳יפים
של צה״ל הגיעו למקום, נעצרו לפני
המחסום. אחד החיילים, חבוש קסדה עם
מגן פלסטי בידו וחמוש בעוזי ובאלה,
ירד מהג׳ים, ניגש -אל המחסום, עצר
שיירת מכוניות •שהגיעה אליו, ובהנפת
אלה אילץ את הנהגים לרדת ׳ מהמכוניות
ולפנות את המחסום. הנהגים התלוננו
וטענו כי לא הם הניחו את הצמיגים הבוערים,
החייל הניף את האלה וניבל את
פיו, בערבית ומדוברת.
!שאלתי את החיילים מדוע הם מאלצים
את הנהגים לפנות את המחסומים. חייל
בן ,18 עם פצעי בגרות ליד האף, השיב
לי :״מה אתה רוצה, שאנחנו נעשה
את זד, י״
בהמשך הדרך עמדה קבוצת־חיילים אח רת,
וערכה -בדיקה בגופם של ערבים.
החייל הוריד את הערבים מהמונית בניפנוף
אלה. כששאלתי מדוע הוא משתמש באלה,
השיב לי בבוז את משלנו או משלהם י״
מצבם של חיילי צר,״ל, המשרתים בשטחים,
עדין- .לא כולם נהנים מהמלאכה
המ-וטל-ת עליהם. בצד חיילים, הששים
להוכיח את כוחם, מצויים חיילים המרגי!3

את הג׳יפים שלהם. שניים מהם ירדו מהמכוניות ובהנפת אלה
עצרו שיירת מכוניות, אילצו את נהגיה, שלא היה להם כל קשר
עם חסימת הכביש, לפנות את הצמיגים הבוערים תוך איום
באלה וניבול פה. גם. הצלמת זכתה לאיומי אלה מצד החיילים.

שים מאד לא בנוח בתפקיד שהם ממלאים.
חייל בשם גלי, שפגשנו בכניסה לחלחול,
ישב בצד הדרך ביעוד חבריו עורכים
בדיקות על גופות הערבים. הוא ביקש :
״תשארי פה י קצית, תראי את הגועל־נפש
ותכתבי בעיתון !״ חייל אחר סיפר כי
הוא סובל מתפקידו, בעוד שרבים מחבריו
לוקחים חלק בחגיגה ונהנים מכל רגע.

סיוטים
ך׳ רחוב בר־־יוחנא ברמאללה מתגו-
ררת העיתונאית רימונדה טאוויל. מזה
ימים אחדים אין רימונדה עוזבת ־את
פתח ביתה, למרות שלא קיבלה כל הוראה
מהמיסשל. היא נמצאת בביתה עם ארבעתילדיה. בנה הבכור לומד בלונדון, ואילו
בעלה נמצא ,-לרגל עסקיו, ברבת עמון. היא
מפוחדת מאד. היא חוששת שיאסרו אותה
בכל רגע. ילדיה מפוחדים עוד יותר,
ובתה הקטנה מתעוררת מסיוטים מדי -לילה.
כשהיא מספרת לי על פחדי ילדיה, היא
בוכה. האשיה, שכונתה ״הנמרה מרמאללה,״
מתקשה להסתיר את דימעותיה.
רימונדה :״סגן המושל, יגאל כרמל,

טוען שאני אחראית למה שקורה פה. אני
אחראית למהומות, אני אחראית להפגנות,
אני מסיתה.״אני עיתונאית, ואני חייבת לדווח על
המתרחש. אבל המושל וסגנו טוענים כי
אני מסיתה.
״לפני כשבוע צילמה אותי הטלוויזיה
הבריטית. הסריטו סרט דוקומנטרי עלי.
לקחתי את צוות הטלוויזיה לרחובות רמאללה•
המושל טוען -שכאשר ראוי אותי
האנשים עם הטלוויזיה, הם התחילו להפגין׳
וכי הבאתי את הטלוויזיה בכוונה,
כדי להדליק אותם להפגנות.
״האם אני הדלקתי גם את תושבי חלחול
וחברון? האם אני הסתתי בכל מקומי
•עדיין לא אסרו ׳אותי׳ -אד אגי חוששת שזה
יהיה צעדם הבא של השילטונות. בשלב
זה אסרו עלי להשתתף בעצרות שהתקיימו
בביר־זית ובבי-ת־-לחם. סגן־המושל אמר לי
כי עקבו אחר תנועותי, וכי אני אשלם
בשביל זה שאני מסיתה להפגנות.
״אני כשלעצמי לא איכפת לי לשבת
בבית־הסוהר שנים בשביל עמי ולמען העניין
הפלסטיני. אבל ייש לי ילדים קטנים
בבית. קשה להם לשכוח את הפעם הקודמת
שבה נעצרתי. הילדים שלי מתעוררים

ההרוגה

ראבעה חו
בחלחול ב
שוכבת עטופה בסמרטוטים על הריצפה שבחדר ה
הממשלתי ברמאללה. עשרות שוטרים הקיפו א
בבכי בלילות. אביהם -נמצא בעמאן. מה
יהיה אם יאסרו אותי?״

אתם הופכים
תת־אדם!״
ך* כרים מרים שפד אחד המרצים

מ אונ יבר סי ט ת בי ר־זי ת. ד,וא סרבלמ
סור
את שמו המלא, או להצטלם. הוא הודה
שהוא פוחד. בפעם האחרונה שבה הת־

אב1ים בחברון

עשרות ילדים בני שמונה עד
עשר מיידים אבנים בחברון
בכל מכונית הנושאת מיספר ישראלי. הילדים הם גם
אלה המבעיריס צמיגים. אלה הם האוייביס האמיתיים של

מדינת ישראל הם גדלים מתוך רגש שינאה נוראי לכובש הישראלי.
הס שונאים את הכובש הישראלי ומלבים את יצריהם תוך ידוי
אבנים. ראש עיריית חלחול סיפר כי תלמידי חלחול מודעים
למצב הפוליטי וכי תגובתם האלימה היא טבעית בהחלט.

וח על אשד ואה ועומע בגדה המערבית

צמיגים בוערים בחברון

בבוקר יום החמישי בשבוע שעבר
חסמו צמיגים בוערים את הכביש
המוליך ממערת־המכפלה לירושלים. בשעות הבוקר נערכו במרכז חברון הפגנות אלימות.
לקראת הצהריים היה שקט, רק ילדים אחדים הבעירו צמיגים בוערים.
הנהגים, מרביתם ערבים עקפו את הכביש הראשי ונסעו דרך הסימטות.

ראיין, נעצר. הוא סיפר ששברו את
אצבעותיו. הוא התנצל, אך היה ׳מוכן
להגיד דברים חמורים נגד חיילי צד,״ל
יונגד מעשיהם.

הנה דבריו בלשונו:

איך אנחנו יכולים לשבת בשקט׳ כאשר
בוגד נכנע לטרוריסט וחותם על שלום
של כניעה? איך אנחנו יכולים לראות
יאת הסת של סאדאת נכנעת ליכינופייה
של בגין?
סאדאת בגד בכל עמי ערב. איך אתם,

*בת ה־ 17 שנהרגה
רו של יום שישי,
ים של בית־החולים
בניין בית־החוליס,

לילה, גברים מגיל 14 עד ,70 אילצו אותם
לשבת על האדמה הקרח בגשם וברוח.
בבוקר לקחיו, מהם תעודות־ז״הוי, ודרשו
מהם לבוא לבית המושל הצבאי. הגברים
הוכה כשחישראלים התעייפו מלהכות, ציוו
עליהם להכות זה את זה.
בקלנדייה חזר המעשה על עצמו, ואף
אירע שם מיקרה שחייל ישראלי שאל
למי יש חפיסת סיגריות טיים, סשהוא
מבטיח שמי שיספק לו חפיסה כזו ישוחרר
לביתו. אחד האנשים האמין לו. כשהושיט

מילאו את מיסדרונותיו ומנעו מקרובי מישפחה להיכנסלבית־החוליס.
אך נמצא מי שהיה מעוניין כי תמונתה של הנערה תופיע בעיתון
והוביל את הצלמת מאחורי גבם של השוטרים אל חדר המתים
גילה רזץ.
שבביתהחולים שבו י שכבה הנערה. צילום :

חמישפחה אינה יודעת

אביה (משמאל) ודודה של ראבעה
מחמד אל שאלדלה מחכים בפתח
בית־החולים ברמאללה כדי לדעת מה שלום הנערה. איש מסגל בית־החולים לא מצא עוז
בנפשו לגלות לאב ולדוד כי הנערה מתה. אנשי הסגל ביקשו שהצבא ידווח למישפחה.

הישראלים, לא מבינים שבלי הפלסטינים
לא יתכן שלום?
בוודאי אנחנו מפגינים. אנחנו מוחים
נגד ההתעלמות המוחלטת מהעם הפלס טיני.
אני די מבוגר כדי לזכור את הכובש
הבריטי. כשאני רואה את החיילים הישראליים
חולפים ברחובות רמאללה עם
הג׳יפים !שלהם, אני זוכר את הבריטים
בלוד, שם נולדתי.
אתם מביאים את החיילים שלכם למצב
של תת־אדם. האם האמהות שלהם בתל־אביב
יודעות

1 1־ן חסן אחמד אל חאג׳ בן החמש־עשרה שנורה כאשר השתתף בהפגנה
ש י • 1׳ 1111111 שהתקיימה בביר־זית שוכב בבית־החוליס ברמאללה אחרי ניתוח שבו
יו להציל את חייו. נער אחר שנפצע בהפגנות מת מפצעיו. לפני מותו שר שירים
)1״ף שלוש שעות רצופות ואמר בכוחותיו האחרונים כי הוא שמח למות למען עמו ולמען ארצו.

סטודנטים ערביים, שנעצרו על-ידי זד
מימשל, הוכו מכות־רצח ונאלצו אחר־כך
׳לנקות בתי־שימוש וטנקים. לפני חודש
עצרו את כל הגברים של מחנה־הפליטים
עמרי, לקחו אותם מבתיהם בשמונה ב
אותה
לחייל, אמר ליו: אתה יכול לתחוב
את זה לתחת !
אתם אחראים למה שקורה לחיילים
שלכם. אתם אחראים לכך שהם הופכים
תת־אדם. אנחנו רוצים לראות הפגנות
בתל־אביב ניגד הפשעים הנעשים בגדה
המערבית. אנחנו רוצים לראות הפגנות
נגד המצב ושאליו הגעתם אתם, היהודים.
מי מאמין שיהודי יעשה לעם אחר את מה
שעשו לו?

עד כאן דבריו שד המרצה.

גער גסס
ושר
ך( רופסור ואסב עבושי קיבל את
* תוארו באוניברסיטת סינסינטי. אביו
היה ראש עיריית ג׳נין. לפני 27 שנים

תבערה בגד ה
(המשך מעמוד )37
נסע לארצות־הברית. נושא שם אשד. אמריקאיות
ונולד לד בן.
הפרופסור עיבושי הגיע לביר־זית לפני
בשנה עם אשתו האמריקאית ובנו בן ה־,15
׳שריף. מאז הפך אחד ממנהיגי הסטודנטים
באוניברסיטה ,׳ ואחת הדמויות הנערצות
שם. הוא מספר ׳שתחת ללמד, הוא עסוק
במשך ס/ס 90 מזמנו בטיפול בבעיות פוליטיות,
כמו שכירת עורכי־דין לאנשים הנעצרים
על־ידי הצבא הישראלי, הגשת
סיוע רפואי לפצועים ודיונים בנושא הפלסטיני.

וזרים
׳כאחד. חשוב להם שהעולם יידע
על המתרחש. הם מוכנים להסתכן, ובלבד
ושהדבר יובא לידיעת העולם.

״אנחנו
חיוס-אדס !״
ף* סובן לישראלי להסתובב כיום בגדה,
יי• אך לא לעיתונאים. הפרופסור עבושי
הציע לנו לכתוב שלט עיתונות בערבית, ולהדביקו
על זכוכית החלון. הוא כתב
עבורנו את השלט בערבית ובאנגלית.

יותר בני עשר. הצבעתי על השלט
״עיתונות״ ,פתחתי את דלת המכונית.
ילד אחר כימעט פיצח את שימשת המכונית
באבן.
בעיירה חלחול נעצרנו על־ידי מחסום
צה״ל. העיירה היתה נתונה בעוצר. אמרנו
שאנחנו נוסעות לקרייתתארבע, והותר לנו
לעבור, ואף לעקוף שיירה ענקית ושל
מכוניות ערביות, שכל נוסעיהן הורדו
ונבדקו אחד לאחד. ,תחת איום האליה.
חיילים ישראליים ערכיו את הבדיקות.
חלקם הודו באוזנינו כי הם שונאים את
העבודה, חלקם יטענו כי ״מוכרחים לנהוג

של ביית־הקברות. ביקשנו ממנו ושידריך
אותנו לביתו של ראיש־העיריד ..האיש
היה מוכן לסכן את בנו ולשלוח אותו,
יחד איתנה לבית ראש־העיריה, אך בנו
הבכור טען כי זה מסוכן מדי.

//היורה
מוכר לנו!״
^ ת ביתו של ראש־׳העיריה, מחמד חסן
ד * מלחם, זיהינו לפי מכ׳ונית הפולקס־וואגן
הלבנה שעמדה בפתח. מלחם, גבר

.הילדים שלנו מאוד מעורים בפוליטיקה,
אומר ראערעיויית חלחול, מחמד חסו
מלחם ש להם תגובה פוליטית וזה
מאד טבעי. אי״אפשר לעצור את וה.״

חייל ישראלי מאיים בהנפת יד על ערבי שלא הזדרז
17111
1!1#* 1י ^י 11ן לרדת ממכונית לצורך בדיקה. החיילים הישראלים מרבים
להניף את האלה. משאיות עמוסות עצירים ערבים נראות נוסעות לכיוון חצר המימשל
בגדה. המשאיות מלוות במישמר כבד מלפנים ומאחור, וחיילי צה״ל אינם מאפשרים לצלם.

יי י

בערבים ביד קשה,״ הלקם נראו ׳מדוכאים.
אסור היה לחיילים לדבר איתנו, ואחד
אמר מתיחת לשפמו :״תיכיתבו שהפכו
אותנו לחיות־אדם ! תכתבו שאנחנו עושים
את מה שאנחנו עושים, כי אין לנו
ברירה!״ הימ״כ שלו הגיע וגירש אותו
מהמקום.
בחלחול עצמה היו הרחובות סגורים
ומסוגרים, אין יוצא ואין בא. בתוך ה־סימטוית
היה שקט מתוח. כשנכנסנו עם
המכונית לסימטה, הציץ ׳ראשו של גבר

יפה־תואר וכחול-עייניים, כיבד אותנו בקפה.
סיפורו היה מאלף.
״בשעה שתיים בלילה דפקו יעל דלת ביתי
ואמרו לי ללפת לבית המושל, אלי קידר .־
תהית מישמר כבד הובאתי לחצר ה־מימשל.
אמרו לי לחכות בחוץ, מתחת
למדרגות של הכניסה הראשית. חיה לילה
קר מאד.
״אחדים מאנשי המועצה, שהובאו גם
הם, הוחזקו בחצר, מתחת לסוכני ה־ג׳יפים.

לדבריו,
החליט לעזוב את הקאריירה

המצליחה שלו באוניברסיטת סיינסינטי,

כי זהו הזמן לכל פלסטיני בעולם לעזור
לבני-עמו. אומר הפרופסור :״הגעתי ׳מאוניברסיטה
מפוארת לאוניברסיטה בלתי-
ידועה, מתוך פטריוטיזם. זה הזמן שבו
יצריך כל פלסטיני בעולם לבוא לשבת
בתוך עמו .׳לצערי, פלסטינים רבים חוש-
שים לחייהם ואינם מגיעים לכאן. אחרים
דואגים לקאריירד. שלהם. אך אני מאמין
שיבוא יום וכל המשכילים הפלסטינים
ישובו למולדת, למען העניין הפלסטיני.״
הפרופסור מגודל-׳שיער. זקנקן מאפיר
מעטר את פניו. הוא מדבר אנגלית אמריקאית
מובהקת.
׳״הישראלים ירו בארבעה ילדים בביר־זית.
הבאתי אותם לביית־ההולים ברמאללה.
הישראלים הקיפו את בית־החולים.
לא ׳נתנו ׳לאיש להיכנס. אחר־כך באתי
לבקר את הפצועים, וגם לי לא ׳ניתנו
להיכנס.
״סיפרתי להם שאני רופא. הם לא האמינו
לי. האחיות והרופאים של ביית־החולים
סיפרו גם הם לישראלים שאני רופא,
וכך הורשיתי להיכנס והעמדתי פנים כאילו
אני מטפל בפצועים.
״אחד מהם היה במצב ׳נורא. הרופאים
ניסו להציל את חייו ולהוציא בדור
׳שחדר לריאותיו. הייתה התרגשות דבה.
החולים יצאו למיסדרונות.
״׳לפתע הביאו את הילד שבורח בחלחול.
מצבו היה אנוש. הרופאים נאבקו על חייו.
כל אותה עת הוא שר שירים של אש״ף.
׳שלוש שעות רצופות שר שיירי ׳ניצחון.
בכוחותיו האחרונים אמר לי, :אני רוצה
למות בשביל ארצי. אתן את דמי למען
ארצי.׳ כעבור זמן קצר מת.
״הבאתי את אנשי הט׳לוויזיה תאמרי-
קאית, איי־בי־סי, שיצלמו את הילד המת.
הסתרתי את המצלמה בתוך סדין לבן, ו הברחתי
יאת הצלם דרד השער האחורי של
ביית-החולים. שהעולם יידע ! זהו ׳תפקידי,
להראות לעולם את הפשעים הנעשים
בשטחים הכבושים על־־ידי הישראלים !
אינני מפחד. הישראלים יודעים שאם
׳יאסרו אותי, זה יתפרסם. אני מכיר את
יכל העיתונאים הזרים בארץ. אני לא פוחד
ממאסר.״
בימים שבהם סיירנו בגדה נתקלנו
בתופעה חוזרת ונשנית: הערבים מגישים
את מלוא הסיוע לעיתונאים ישראליים

בני הניסוש

חיילים ישראלים בני שמתוז־עשרה
ברחובות רמאללה. מצבם של החיילים
עדין ביותר. חלקם סולד מהמלאכה המוטלת עליו. חיילים טוענים

׳כשרצינו להוסיף את המילה ״עיתונות״
בעברית, הציע לנו, לטובתנו, ישליא לכיתוב
את המילים העבריות.
השלט לא עזר לנו בחברון. ילדים
ערביים חצייתו צמיגים וחסמו את הדרך
ממערודהמכפלח לירושלים. התקרבנו אל
הצמיגים כדי לצלם. עשרות ילדים התנפלו
על המכונית ואיימו לעשות בנו
שפטים. ילדים בני שבע-שמונה, לכל ה

הפכו אותם במיסגרת התפקיד חיות אדם. חלק טוען שיש
לנהוג בערבים ביד קשה. מרצה מביר־זית טוען כי החיילים הישראלים
הפכו בעיקבות הכיבוש תת־אדם ומתנהגים בצורה מבישה.

מעבר למעקה של גג .׳תוך ושגיר. היה הגג
מלא גברים. נכנסנו לסימטה אחרת. ליד
כניסה לבית עמד ילד. שאלנו אותו היכן
ביית־הקברות. רצינו להגיע לשם כאשר
׳תתחיל ההלוויה של הילדים שנהרגו יום
קודם לכן. כאן שוב נוכחנו בעובדה כי
הערבים ׳מעוינייניס בעיתונאים. הילד לקח
אותנו לביתו .׳אביו, שהוא רופא ודובר
אנגלית רהוטה, הראה לנו את מקומו

״באותו בוקר הותקף אוטובוס של אגד
על־ידי תלמידים. המושל יודע שאנחנו
׳נגד יידוי אבנים. הוא ייודע גם שזה לא
מתפקידנו למצוא את ימי שיי׳דה את האבנים
,׳ולהעניש אותו. אניחינו לא מישטרה.
״בעשר בבוקר שיחררו אותנו, ואז גם
פסקו ההפגנות. אך קודם לכן ׳נהרגו נער
ונערה.
״אני לא הייתי ׳בהפגנות, כך שאינני

יכיול להעיד על מיד, שקרה. אך ׳נימסר לי
כי הנער והנערה החזיקו דיגלי פלסטין,
׳ויירו אבנים. בחלחול יש 12 אלף תוושבים,
רובם בפריים, ורובם עניים מאד. אך יש

״לדעתי, התקרית ואירעה באשמת ה רשויות.
החיילים יכלו ׳להגן על עצמם
מהאבנים במגינים. לא צריך היה לירות.
המצב מאד מתוח. אני מקווה שהחיילים
שהרגו א׳ת הילדים ייענשו.
״אני יודע שאלה יהיו חיילים, ולא ׳תושבי
׳קריית־ארבע. מימן המיקרה היו ׳נשים ש ראו
בדי׳וק מי ירה. אחד החיילים מוכר.
יש לו זקן שחור, ואם תקום ועדה־חקירה
הוא יזוהה בקלו׳ת על־ידי הנשים.
״אם יופסקו ההתנחלויות׳ ואם ׳לא יקחו
בחשבון את העם הפלסטיני, השלום יחזיק
מעמד ישנה ׳לכל היותר. אני לא נותן
לו יותר משגה.״
גופה גחדד־מתים

פרופסור וואספ עבושי,
פלסטיני מאוניברסיטת
סינסינטי, הגיע לביר־זית לפני שנה כדי
להיות בין בני עמו בתקופה גורלית זו.

ף כית־החדלים הממשלתי ברמא-
• ללה, לא הרחק מהכיכר המרכזית,
היתר. התקהלות גדולה. עשרות שוטרים
ערביים התערבבו בעשרות תושבים, שצבאו
על הדלתות.
שוטר ערבי ניסה למנוע את כניסתנו.
אחד הרופאים, שראה את ת׳עודות־העית׳ו״
נאים ׳שברשותנו, אמר לנו רישמית :״אסור
לי להכניס אתכם, אך היכנסו,״ רישמית
הוא גם לא הראה לנו את חדרו של
הפצוע, חסן אתמד אל חאג׳ בן השש־עשרה,
ושכדור חדר דרך גבו.

וימונדה טאייר

העיתונאית מרמאללה, אחת הדמויות הנערצות על
הפלסטינים אינה יוצאת את פתח ביתה. בעלה
נמצא לרגל עסקיו ברבת־עמון והיא נמצאת עס ארבעת ילדיה. לדבריה, היא חוששת שיאסרו
אותה, מאחר שנחסר לה על־ידי המושל כי לדעת שילטונות הצבא היא האחראית למהומות.

מחמד חסן מילתם,
71י! ל׳1111
ראש עיריית חלחול,
# #1׳ ו י111
שנעצר ביחד עם אנשי המועצה בליל יום
ה /טוען שהרשויות אשמות במה שאירע.
לנו שישה ב׳תי־ספר עממיים ׳ותיכוניים.
הילדים שלנו מאד מעורים בפוליטיקה. הם
קוראים עיתונים. הם שומעים רדיו ׳ורואים
טלוויזיה. יש להם !תגובה פוליטית, וזה
מאד טב׳עי. אי-אפשר לעצור את זה.

חסן אחמד פחד לדבר איתנו. הוא מילמל
בערבית כי אינו רוצה לדבר.
׳בחדר בודד, מוקף ידידים ובקרז׳בי-
מישפחה, הוא שכב א׳ח׳רי ניתוח שהציל
את חייו. המישפחה שיכנעה אותו לדבר,
והוא סיפר כי היה ברחוב, ניסה להגיע
לביתו. לפתע החלו יריות ׳והוא נפצע
בגב.
(פרופסור״ עבושי מאוניברסיטת ביר־זית
סיפר קודם לכן כי הילד השתתף בהפגנת
הסטודנטים^ ,שהתקיימה בביד־זית).
מחוץ ל׳בית־החולים פגשנו את בני מיש-
.פחתה של ראבעה מחמד אל־שאלדלה,
הנערה בת ה־ 17 שנורתה באותו בוקר
בחלחול. בני־המישפחה הגיעו מהכפר
סע׳ור, שבו הם מתגוררים, וסיפרו כי
ראבער, לומדת בחלחול. אביה, מיו׳חמד,
ידע לספר כי כאשר סיימה את לימודיה
החל׳ו ההפגנות. היא קפצה מגדר בית-
הספר׳ ניסתה לברוח, ואז !נורתה.
בשעת שיחתנו עימם לא ידעו בני ה-
מישפח׳ה כי בתם כבר אינה בחיים. אי!ש
׳מאנשי סגל ביתחהחולים ׳לא מצא עוז
בנפשו להגיד להם. מנהל ביודהחולים,
ד״ר יאסר עאבד, לא נמצא במקום. הוא
נקרא לבית המושל .׳ואילו אנשי סגל
בית־החולים אמרו :״׳מי שירה בה הוא
שיגיד למי׳שפחה שהיא מתה!״
ראבעה בת ד,־ 17 היתד. מוטל׳ת בחדר־המתים.
שוטר ערבי סילק אותנו משטח
בית-׳ד,חולים. אחר הכניס אותנו דרך הכניסה
האחורית, והיה מי ׳שהוביל את הצלמת
לחדר־המתים לצלם את הנערה המתה.
ספ1רט כדורסל
דזדו!ש

״אולה, אולה !״ קריאת הקרב המפורסמת
של מילחמות השוורים בספרד, נשמעה
בדקות הסיום של מישחק הכדורסל
בין מכבי תל־אביב וריאל מאדריד. הקהל
הישראלי בהיכל הספורט ביד־אליהו ביטא
בקריאות קצובות אלה את מה שהתרחש
באותן דקות, כאשר כדורסלני אלופת
אירופה, ריאל מאדריד, ניסו למחוק
את פער הנקודות הבולט שלזכות מכבי,
וכל אחד מהם נע במיגרש כשור מובס.
ומשנשמעה שריקת הסיום ולוח התוצאות
החשמלי הבליט את הנצחון המכבי
המשכנע 77:100 הביטו ראשי מחלקת
הכדורסל של מכבי תל־אביב זה בזה
והחליפו רשמים. אמר אחד :״איך יכול
להיות ששבוע אחד הקבוצה משחקת כל
כך גרוע ובשבוע שאחריו היא משחקת
כל כך טוב? איך יכול לקרות שקבוצה
שהביסה את אלופת אירופה ב־ 23 נקודות
הפרש לא תופיע השנה במישחק הגמר
האירופי, בגראנובל?״ התערב בשיחת
העסקנים אחד מעיתונאי הספורט הוותיקים
ואמר :״למכבי תל־אביב יש העונה
שתי קבוצות, האחת למישחקי־בית והש ניה
למישחקי־חוץ.״
גם הנצחון המלהיב על ריאל מאדריד
לא היה בו כדי לרומם את רוחה של
קהילת הכדורסל הישראלי, ובוודאי לא
את אנשי מכבי תל־אביב. עבורם היה זה
אף בבחינת זריעת מלח על הפצעים הפתוחים
של הכישלון הגדול בווארזה, שבוע
ימים קודם לכן. שכן ידוע, שרק נם יוכל
עוד להקפיץ את מכבי תל-אביב למישחק
הגמר בגראנובל. מישחק הנפל בווארזה ואולי
דווקא ההפסד הצורב ( )79:77ל־אולימפיאקוס
פיראוס, ייכנסו לבטח להיסטוריה
של הכדורסל הישראלי.
אולימפיאקוס פיראוס, ללא ספק החל שה
ביותר מבין שש הקבוצות המופיעות
בבית הגמר, תהיה בסופו של דבר הקבוצה
שתקבע מי יהיו הקבוצות שתתמו־דדנה
במישחק הגמר. היוונים בבר חרצו
את גורל מכבי תל־אביב, ואילו במחזור
המישחקים האחרון יארחו את בוסנה
סארייבו, אלופת יוגוסלביה. אם ינצחו ה יוונים,
תעפיל אמרסון וארזה לגמר יחד
עם ריאל מאדריד, ואם ינצחו היוגוסלבים
יעפילו הם, יחד עם הספרדים, למישחק
הגמר. זהו בהחלט מצב מעניין.
עסק דופק. רבים חוזרים ושואלים,
דווקא בימים אלה, מדוע לא תשחק העונה
קבוצת מכבי תל־אביב במישחק ה גמר
בגביע אירופה לאלופות? התשובה
החד־משמעית היא: גם לאחר הנצחון ה משכנע
על ריאל מאדריד, האלופה היש ראלית
אינה ראויה לשחק העוגה במיש־חק
הגמר, מכיוון שלא ידעה במהלך העונה
הבין־לאומית להתעלות באותם
מישחקים שבהם היתה צריכה לעשות כן.
כך, למשל, אפשר ללמוד מקבוצת ריאל
מאדריד, אשר עם כל הצער שלה על
ההפסד בתל־אביב, הרי שהפסד זה היה
חסר משמעות ולא שינה בהרבה את סיכוייה
להעפיל למישחק הגמר. הספרדים
ידעו להתעלות במהלך מישחקי גביע־אי־רופה
על פציעתו של הרכז המצטיין, חואן
אנטוניו קורבלאן, שעדיין לא חזר לפעילות,
ועל פציעתו של ויין בראבנדר (שניהם
לא שיחקו נגד מכבי במאדריד) .ואם
ריאל מאדריד התגברה על פציעתם של
אלה, ואמרסון וארזה התגברה על פציעתו
של כוכבה, דינו מנגין, הרי שקבוצת מכבי
תל־אביב לא ידעה לנצל את חסרונם של
השחקנים הפצועים באותן קבוצות.
הרושם הוא, שקבוצת מכבי תל־אביב
סבלה העונה מליקויים מיקצועיים בולטים,
כאשר לפני כמה מישחקי־חוץ גורליים
היא ניסתה לסמוך, בהשראתו של
עוזר המאמן, אריה דווידסון, על עזרת-
השם ואמונות טפלות למיניהן.
דווקא לאחר ההלם בווארזה, כאשר עוזר
המאמן איבד אמונתו בעזרת־השם,
הצליחו שחקני מכבי תל־אביב להצטיין
במיגרש ולזכות בנצחון שהיה בו כדי
להציל את כבודם. הסכנה היא, שהנצחון•
על ריאל מאדריד יסנוור את עיני קברניטי
מכבי תל־אביב, כפי שקרה לאחר הנצחון
על בוסנה סארייבו, ונקודת אור זו תשכיח
את החושך שנתגלה במהלך החודשים
האחרונים, שבהן היתד. המחצית הראשו

בווארזה, שהניבה רק 18 נקודות. ואולי.
דווקא אחרי 18 הנקודות האלה, מול 100
הנקודות נגד ריאל, אפשר כבר לקבוע
ללא צל של ספק, כי מכבי תל־אביב היא
קבוצה המבוססת יותר מכל קבוצה אחרת
באירופה על יכולת קליעה. כאשר אחוז
הקליעה גבוה — העסק דופק. כאשר אחוז
הקליעה נמוך, אין לקבוצה אלטרנטיבה

אולסי מעל ריאל
כשאחת הקליעה גבוה —

ברקוגיץ מתעתע
— העסק דופק
בסימון המישחק. המסקנה: גם אחדי
ריאל צריך להיות ריאלי.
יום שחור. נדמה שדווקא ד,עונד״
כאשר ריאל מאדריד שוב אינה ריאל של
העבר, אלא קבוצה עייפה הסובלת מפציעות,
וכאשר אמרסון וארזה נותרה ללא
דינו מנגין, החמיצה אלופת ישראל את
ההזדמנות לעשות חיל במישחקי גביע־אירופה.
הכנה מיקצועית לקויה לקראת
כמה מישחקים גורליים, בתוספת כישלון
בולט ברכישת שחקן התיגבור (למרות
שפול מק־קרקן הצטיין נגד ריאל מאדריד)
היו בעוכרי מכבי תל־אביב במשחקי החוץ.
ולמי שהספיק לשכוח, כבר בשלב ה מוקדם
נוצחה הקבוצה בבלגיה על־ידי
קבוצה חלשה כרויאל פרש־אייר, אך אז
הסתפקה בתירוץ: יום שחור.

שרית ישי !

נל האוץ ואתה נאשו והצח את
ירוו שר הנשיא ק ארם ר ־ או יונה
קלימוביצקי אומות: דחפו אות׳ אליו

לראות את יונה עומדת בשורת המוזמנים.
היו אלד, דווקא חבריה וחברותיה של יונה,
ועובדי לישכת ראש־הממשלה. הם הופתעו
מפני שיונה ידועה כמי ׳שנרתעת
בדרך־כלל מטכסים וכיבודים, ואוהבת להישאר
מאחרי הקלעים ומאחורי הבוס
שלה. סיפר אחד מידידיה של יונה, העובד
עימה :״היא יתמיד פחדה מזה שיגידו
עליה שהיא מנצלת את תפקידה ומעמדה
כמזכירת ראש־הממשלה ונדחפת. לבחורה
הזו מגיעות בשבוע עשרות הזמנות לקוק-
טלים עם כל חכי חשובים בארץ ,׳והיא
לא הולכת אליהם כדי שלא יגידו עליה
את כל מה שאמרו אחרי הטכס בלוד.״
מי היא יונה קלימוביצקי שרכשה לה,
שלא באשמתה, שונאים רבים ומקיאים

}יי שה היה שלא להתרגז למראה
| /שורת המכובדים הלא מכובדת ש ניצבה
לאורך השטיח האדום, כאשר הגיע
הנשיא ג׳ימי קארטר לישראל. קריין הטלוויזיה,
אלימלך רם, תיאר לצופים בבית
את מהלך טכס לחיצות הידיים, ונקב
בשמה של כל אישיות שאליה הגיעו הנשיאים
קארטר ונבון וראש־הממשלה מנחם
בגין. אולם בכל שהתארכה השורה, לא
ידע אפילו רם, הכתב המדיני הוותיק
המכיר אישית כמעט את כל גדולי המדינה,
לזהות את כל הלוחצים.
אל השורה הסתננו רבים, אשר איש
לא הכיר אותם קודם לכן. פקידים זוטרים,
פקידות, פרוטקציונרים של מישרד־דאש־הממשלה
וידידים אישיים של מנחם
בגין.
את עיקר חמת הזעם ריכזה אליה דווקא
בחדרה צעירה, בעלת שיער חום גולש,
שעמדה כמעט בסוף השורה. היו שזיהו
אותה ביונה קלימוביצקי, מזכירתו של
ראש־הממשלה. למחרת התנפלו על יונה
כתבי העיתונים. אצלם היא ה״תה סמל
למי שלא היה צריך לעמוד בשורת הלו־
׳חצים. ביומונים, השבוע, לעגו לה ה־סטיריקאים,
ומאוחר יותר הגיעו גם סיב־תביס
למערכת של אזרחים אשר כעסו
על כך שיונה ק. מזכירתו של מנחם בגין,
הוצבה בין המכובדים.
ליונה היתה גירסה משלה על מה שאירע
בנמל־התעופה. סיפרה יונה לידידיה :
״עסקתי בתיכנון האירוע. עבדנו יומיים
רצוף ללא שינה, ומובן שהייתי צריבה
לחיות בלוד. אבל לא רציתי ללחוץ את
היד ׳של קארטר. אני לא אישיות מכובדת,

גורר בדירה בת חדר וחצי בשכונת
עמידר בעיר, דירה שבה היא מתגוררת עד
היום.
שמוצגיקית בלב חירות
כיה ש,ל יונוז, שנפטר •לפני שלחש
שנים, היה יצרן טכסטיל קטן, ויונה
שהייתה בית יחידה להוריה, עברה את המסלול
הרגיל של צעירה בגילה: בית-
ספר עממי ותיכון בבת־ים ואחר־כך השירות
הצבאי. עד לגיוסה היתה יונה
חברה בתנועת השומר־וזצעיר. היה זה
•טיבעי לגביה להיות חברה בתנועה זו,

וגם התביישתי. עמדתי מרחוק, בשורה
השנייה, וכל מה שרציתי זה לראות את
נשיא ארצות־הברית קצת מקרוב.
״פתאום ניגש אלי איש מישרד־החוץ.
אני מכירה אותו בפנים, אך לא יודעת
את שמו. הוא אמר לי , :יונה, בואי תלחצי
את היד לקארטר ׳.עניתי לו, :לא, אני
מתביישת ,.אבל הוא תפס אותי במרפק
!והכניס אותי בכוח אל תוך השורה. קארטר
כבר הגיע באותו זמן למקום שבו עמדתי.
לא ידעתי מה לעשות. אם הייתי בורחת,
זה היה מבייש את ׳נשיא ארצות־הברית,
כאילו מישהי מסתלקת בכוונה, כדי לא
ללחוץ לו את היד.
להישאר מאחרי הקלעים
!ך* ,אש הטכס רחבעם עמיר הציג
אותי בפני קארטר ואמר, :זוהי
יונה, ממישרד ראש־הממשלה ,.קארטר
אמר, :איזו ילדה יפה. מה את עושה
במישרד ראש־הממשלה 1׳ עניתי.לו שאני
•מזכירתו של ראש-הממשלה ואז קארטר
אמר, :את בחורה עם מזל, יש לך בוס
נהדר ,.אחר־כך הגועה רחלין קארטר.
ידעתי שהיא היתד. חולה ואמרתי לה:
,אני שמחה שיכולת להגיע ושאת מרגישה
טוב ,.רוזלין באמת התרגשה וענתה לי :
.אני נרגשת להיות כאן ,.היא לחצה לי
את היד יבשתי ידיה. אחר־כך הגיע הנשיא
שלנו ואמר לי, :שלום יונהלה ,,ואופירה
אמרה לי , :איפה השתזפת כל-כך יפה ז,״
כמה מצופי הטלוויזיה היו מופתעים

מעריצה אח הבוס שלה וטוענת כי הוא האיש הגדול ביותר שהכירה בימי חייה.
רבים עוד יותר, מקרב צופי הטלוויזיה
שישבו ליד המקלט, כאשר הגיע קארטר
׳לארץ י
יונה היא מזכירתו הראשית של ראש־
•הממשלה, צעירה בת ,31 נאה ותמירה,
אשר נולדה ברומניה, להורים שעברו
•את השואה. בגיל שלוש הגיעה מישפחת
קלימוביצקי לארץ, ואחרי שהות ממושכת
במעברה בבת-ים, עברה המישפחה להת־

מפני שהוריה היו חברים ויתיקים במפ״ם.
אחרי שסיימה את שירותה הצבאי ב־אמ״ן,
והגיעה לדרגת רב־סמלת שיגרה
יונה מיכתב לאוניברסיטת קמברידג׳ וביקשה
מילגה. הוריה של יונה לא יכלו
לאפשר לה ללמוד באוניברסיטה זו ואפילו
לא באוניברסיטה בארץ. רק אחרי
שקיבלה את המיליגה והגיעה לקמ׳ברידג׳,
גילתה יונה מדוע קיבלה יאת המילגה.

יונה הרגיזה רבים מצופי הטלוויזיה אשר הבחינו ני היא
עומדת בשורת לוחצי הידיים לנשיא ארצות־הברית, ג׳ימי
קארמר, עס הגיעו לנמל התעופה בן־גוריון. יונה טוענת ני נדחפה על־ידי איש מישרד
״המיכתב שלך היד, כל־כך נוגע ללב, שלא
יכולנו לסרב לך,״ הסבירו לה ראשי האוניברסיטה.
שנים
אחר־כך, אחרי שבגין עלה ל־שילסון,
ראיינה רשת ד,ברבי.סי. את מזכירתו
של מנחם בגין בתוכנית בית חצי
שעה. אחרי שהראיון שודר באנגליה,
קיבלה יונה מיסתב ממנהל. הקולג׳ שלה
לשעבר ששאל :״האם הבחורה ששמעתי
ברדיו היא אותה יונה שד,יתד, תלמידה
שלנו? ׳אנחנו כולנו נרגשים מכך.״
כשסיימה את לימודיה הזרה יונה לצד,״ל
וחתמה קבע למשך שלוש שנים. בשירותה
באמ״ן הכירה את הד״ר אליהו (״אלי״)
בן־אלישר וכאשר השתחררה, לקח אותה
לעבוד עימו במחלקת ההסברה של תנועת
החרות, שעליה היד, ממונה. אז סיפרה
יונה :״אני הייתי שמוצניקיח, מהישוימר
הצעיר, וזה היה הלב של חרות, אבל
בהתחלה ד,ודחסתי למקום כמקום עבודה•
בלי להזדהות, אבל לעבוד טוב.״
באותה תקופה, שנת ,1973 היתד, חרות
באופוזיציה, ולמנהיג חרות, מנחם בגין,
לא הייתה אפילו מזכירה. יונה של בן־
אלישר היתד, לפעמים מדפיסה מיכתבים
שאותם ׳שיגר בגין וכך נערכה ההכרות
הראשונה ביניהם.

במאי 1977 היתד, יונה בין. הראשונות
שהגיעו לבגיין הכנסת בירושלים כדי לברך
מייד אחרי ההשבעה את מנחם בגין. ל
החוץ
אל תוך שורת מקבלי הפנים, ולא היה לה נעים לברוח. אולם אין זו הפעם
הראשונה שיונה נמצאת בנמל־התעופה בן־גוריון ומקבלת אישים חשובים. בתמונה היא
נראית בטנם קבלת־הפניס שנערך לבוס שלה, מנחם בגין, בעת שחזר ממסעו באיסמעלייה
יונה׳ עם הדמעות בעיניים באותו הרגע,
אמר בגין :״יונהלה, את יודעת שאנחנו
משיכים ביחד.״ היד, זה כתב המינוי ליונה,
האנשים הכי נחמדים
^ הדי הבחירות של 1973 הפכה יעה
מזכירתו של בגין .״אי אפשר שלא
להיות מוקסמת מהאיש הזה, מר,נעימות
שבו, מהכוח האנליטי שליו, מהצורה שבד.
הוא מקשיב לבני־אדם ומד,צורה שבד, הוא
משכנע אנשים,״ טענה יונה. לביגין היא
הפכה הרבה יותר ממזכירה. היא ליוותה
אותו לכל מקום, שמרה עליו ונענה עליו.
התקופה הקשה ביותר שלה עם בגין,
היתד, התקופה הקשה ביותר גם לבגין
עצמו, כאשר בעלי החוב ישל קרן תל־חי
ראו במנחם בגין את בעל החוב הראשי
שלהם. בלישכתו של בגין היו התפרצויות,
על יונה הונפו ידיים, וצעקות וניידות מיש־טרד,
הפכו חלק בלתי־נפרד מההווי של
מצודת זאב .״זו היתד, תקופה קשה״״
הודחה אחר־כך יונה ,״היד, עלינו להרגיע
ת האנשים. אבל בעיקר פאב לי כשראיתי
כמד, כואב למר בגין כל העניין
הזה.״

לפני חודשים אחדיס יצאה יונה קלימוביצקי

ן |וך׳י!|/ן! 1ן
לטיול בארצות־הברית, שבמהלכו מצאה את

נ 11#י 1 ׳#1
עצמה כשהיא שוב עובדת: הפעם למען המגבית. ראשי המגבית גילו אותה בארצם,
ערכו לה מסע פירסום גדול כמזכירתו הפרטית של ראש־ממשלת־ישראל
ויונה נאלצה לבלות לילותיה בסעודות התרמה למגבית ובנאומים. בפני יהדות אמריקה.

מי שספגה עלבונות ותקיפות מבעלי חוב
של קרן תל־חי, להפוך מזכירתו הראשית
ישל ראש ממשלת ישראל.
היחסים בין יונה לבין בגין חם יחסים
מצויינים. יונה מקפידה לקדוא לבוס שלד,
״מר בגין,״ או באירועים רישמיים ״אדוני
ראש הממשלה״ ובגין מכנה אותה
״יונהלה.״
מדי • בוקר קמה יונה בחמש, תופסת
את האוטובוס הנוסע מסת־ים לתחנה המרכזית,
ומשם באוטובוס לירושלים. ב־מישריד
היא מתייצבת בשעה 7.15 בבוסר,
כמו שעון. ליונה אין שעה קבועה לסיום
העבודה. בימים רגועים היא מסיימת ב-
ישעה ארבע או חמש אחרי־הצהריים, ז־
׳תופסת טרמפ, עם אחד מבאי לישכת
ראש־הממשלה שיורד לתל-אביב, או חוזרת
באוטובוס. אולם, בעיקר בשבועות האחרונים,
לעיתים קרובות עובדת יונה
עד שעות לילד, מאוחרות, ולפעמים כמו
בזמן הביקור ישל קארטר בארץ, גם כל
הלילה.
לעיתים רחוקות בילבד היא נשארת ללון
בירושלים. בדרך־כלל מקפידה יונה לשוב
לתל־אביב• ״אמא 1שלי לבד, ואני מוכרחה
להיות איתה.״ המשכורת האחרונה של
יונה, שכללה בתוכה 82 שעות !נוטפות
היתד 6,770 ,לירות.
אולם מתברר כי לא רק בגין אוהב
את יונה. כל מי שבא אייתיה במגע,
אינו יכול שלא להעריך את מי שהיתה
בשבוע שעבר הצעירה המושמצת ביותר
במדינה. שרים מתייעצים איתה, אם להעלות
נושא מסויים בפני ראש־ו־,ממשלה, או
לדחות אותו לרגע שבו יהיה בגין במצב־דוח
טוב יותר. הגורילות, שומרי־הריאש
ממש מאוהבים בה. סיפר אחד מהם בשבוע
שעבר :״מאז שיונה במישרד ראש-
הממשלה זה המישרד היחיד שדואגים גם
לנו, ולא רק לבוסים הגדולים. יונה תמיד
דואגת להציע לנו לאכול ולשתות, ואף
פעם לא קדה ושהיא לא שאלד, אם אנחנו
לא צריכים משהו.״
יונה מצידה מעריכה ביותר שלושה
שרים: את עזר וייצמן :״שהוא האיש
הכי נחמד שאני מכירה,״ את משד, דיין
״הוא חכם ׳וסימפטי, וגם אשיתו רחל
היא אשד, נהדרת,״ ואת דויד לוי :״הוא
אמיתי, ישר וחכם.״ אולם את בגין היא
כמובן מבכרת על פני כולם :״הוא האיש
הגדול ביותר שאני מכירה.״

אם ברצונך שבעיקבות גלי היוקר הגבוהים

ב ר אוו

יפתחו הסכמי עבודה ב״ 1.4.79

1פברשת חנויות ספרים

הצבע

מכירת הפסח

ב־ 27.3.79 בבחירות לוועידת הסתדרות
הפקידים למחנה של״י

החלה

הצבע

סבחר לל\ז תקדים של
פרי יבואו סוזלים

בהנחות עד 7070

רצונך בפרטים, התקשר לטל 223623 .־03

אומנות •צילום• עבודות יד
עיצוב פנים •חי וטבע ועוד
פרוות עכשיו כדאי לתקן ולשגות

אצל

תל־ אביב

ירושלים באר־שבע רחובות חיפה

אלכסנדר

רח׳ דיזינגוף 214
רח׳ אולנבי 3 5
רחוב שלוסציון המלכה פ
רח־ ההסתדרות 7 9
רח־ הרצל 1175 בפ 0נ1
״עץ הקוראל רח׳הרצל 2 2

סירקץ ,27 תל־אכיב

ם וטו־ויזיון של קול השוום
קול השלום מכריז על מיבצע פרסים ענק לקראת ״אירוויזיוו 1979׳
הפרס הראשי

יאט ! 33

כיצד להשתתף במבצע!
ולל א מי סי ם)

מ תנ ת חב ר ת פי א ט בישראל
פרם שני — טלויזיה צב עוני ת גרץ — דגם פרפקט ״ 22
מ תנ תחכרת רטפון אימפורט בע״נל
פרס שלישי — ״שבועיים דיזנהויז ספארי״ בקניה, כולל
כלכלה מלאה. מ תנ תחכרת הנסיעו ת דיזנהויז
פרס רביעי — מקרר הקפאה מילה
מ תנ ת סלון מרכזי כי ת אל־ על
פרס חמישי — שבועיים טיול. בספרד ופורטוגל, כולל
כלכלה מלאה. מ תנ ת חבר ת טיולי מור כע״מ.
פרס שישי — שבועיים טיול ברומניה, כולל כלכלה מלאה.
מ תנ ת מ שרד ה תיירו ת הרומני הלאומי ,,הקרפטי״.

לככוד
״קול השלום״
ת.ד 4399 .תל־ אביב
הניחוש שלי לטוטוויזיון :
(שם המדינה הזוכה)

מס׳ טלפון
רצ״ב תרומה בסך ל״י לפקוד ת
״ א ל ־ ס ם ״ האגודה ל מלח מה בסמים.

כל שעליך לעשות הוא לדרג את שלושת השירים לפי המדינות
המיוצגות, אשר לדעתך יזכו בשלושת ה מ קו מו ת הראשונים בתחרות
הארוויזיון שתערך ב. 31.3.79-
״קול השלום׳׳ ישדר את כל שירי האירוויזון ביום . 28.3.79
התחל לאסוף א ת התלושים המתפרס מי ם בעתונות. כל תלוש נוסף
מגדיל את סיכוייך לזכות באחד מן הפרסים היקרים. לאחר שמיעת
כל השירים, מלא את התלושים אשר ברשותך, דרג א ת שלושת
״הרא שונים״ עפ״י המדינה המיוצגת ושלח לפי הכתובת הרשומה.
זכור זכותך לשלוח מספר בלתי מוגבל של תלושים המגדילים
את סיכוייך.
כל תלוש במעטפה נפרדת.
— ,מבצע ה טו טוויזיון נועד לאסיפת תרומות לאגודה ל מלחמה בסמי ם.
אנא צרף א ת תרומתך לכל תלוש שתשלח לפקודת ״ א ל ־ ס ם ״ ,
האגודה ל מל חמה בסמים.

ת רו מ ה

תתקבל

בברכה

המועד ה א חרון למשלוח .30.3.79 -ישתתפו בהגרלה רק מעטפות הנו שאות
התאריך הנ״ל.

חו תמת דאר עם

ההגרלה ת תקיי ם ביום א׳ 1.4.79 בנוכחות נציגי ״ א ל ־ ס ס ״ ואישי ציבור, אנשי העתונות,
נציגי משרדי פרסום ונציגי
״קול השלום״ 19 .המעטפות
הראשונות שתעלנה בגורל
והתשובות בתלושים תהיינה
נכונות, תזכנה א ת בעליהן
בפרסים יקרי ערך. בהצלחה.

ו7נהר חנות־הביטוח גירה נ ווובדים משוחים חברות אחוות
ומבויחים לקוחותיו ־ והעוברים טוענים: זה לגיטימי!
לעצמו, אך התייעץ עם פרקליטו, עורך-
הדין מרדכי שורר, והשניים פנו למישרד
חקירות. על המישרד הוטל לעקוב אחר
החשודים, לצותת לטלפונים במישרדים.
רכס, הוא סוס קרבות ותיק. במשך
שנים רבות היה איש ביטחון, ואחר־כך
הפך סוכן ביטוח. בשנת ,1973 הקים רכס
יחד עם משקיעים אמריקאים את חברת
הביטוח ישראס. אז היתד, זו סנסציה של
ממש בעולם הביטוח. מישרד האוצר סרב
להעניק רשיונות לחברות ביטוח חדשות,
והיד, צריך לשכנע את שר־האוצר כי מא חורי
מבקשי הרישיון עומדים אנשי מיק-
צוע טובים ולהם משאבים כספיים.
החשדות אומתו

073־31

.ס ז 1

^511110

ץ א ^ זאסס

19.1.79
לכגו ד
סר אססנסברברה

הנדון:

הבעה ל בי סו חסוניות כפוף
להשתתפותעבסיס 2 0 . 0 0 0 . -לי

ב ר. מעך ; בקשתךהננו ת נ -דיט
לביטוח 80סוניותבעכו .
־להלן

בזה את

להגיש

הצעתנו

ההצעה:
ם חברות

הביסוחס בו ס ס על. תעריף איגוד
של כלסבוטחתהיינהכדלקסן - :

. 1הנ.חח סבוטח .
. 2נהגי . ,נקוביםבשם(עד שלושה) הנחה . 10$
. 3הנחת העדר ת בי עז ת כפי שסגיעה לכל מבוטח.
. 4הנחהסיוחדתבשיעור 35$בגין אקסס 2 0 , 0 0 0 על אנו

הנ״ל

ל שרותן
להוסיף במתן

דמים

הבסוח !

ההנחות

כמקובל.
נוטפים

הסברים

בסידה

וידר שו.

בכבוד רב

או מג

71 1710171ל 111*111 מיסמך המצוי בידי המישסוה המוכיח כי חמישה
עובדים בכירים של חברת ביטוח גדולה, הציעו
1 1#1״

הצעות ביטוח במיסגרת חברה פרטית שלהם, והשתמשו בנייר נזיכתבים של חברת ביטוח
אחרת. אחד ממנהלי שילוח, יגאל לבנון* ,טוען כי נייר המיכתביס נגנב ממישרדו או זוייף.

פי,ח אבי ארכיב ממחלקת הרמי*
אות של מרחב הירקון במישטרת תל-
אביב ספק כפיו בהנאה. היה זד. המיבצע
הגדול ביותר שהוטל אי פעם על ארביב,
והוא הצליח בו. היד. עליו לעצור שבעה
אנשי ביטוח גדולים ולהאשים אותם בהא-
$9ות מירמה והפרת אמונים, העלמת ז ד
בדרמה וסחיטה במירמה.
חמש ניידות אזרחיות בפיקודו של אר-
ביב פנו לכמה כתובות בתל-אביב. במיש-
רד חברת הביטוח ישראם־לייף נעצר הח שוד
העיקרי, סמנכ״ל ישראם־לייף, משד.
טליתמן.
במישרדי סוכנות הביטוח אומגה ברחוב
אחד העם 84 נעצרו עוד חמישה, ארבעה

סוכני ביטוח, אדל (״עדי״) דניאל, מאיר
בוצ׳קובסקי, עותמן בראנסה ועומר מס-
ראווה וכן הפקידה עדינה בקל. ניידת
נוספת פנתה לרחוב יבנה 21 ועצרה בסוכנות
ביטוח הממוקמת בכתובת זו את חווה
פרידמן, סוכנת ביטוח כבת שלושים.
כאשר סיים ארביב את פרשת המעצרים
שלו, נפתחה במישטרת תל-אביב אחת
מחקירות ההונאה הגדולות ביותר, הגדולה
ביותר בנושא הביטוח, שבה מעורבות חב רות
ביטוח ידועות ומפורסמות.
הכל החל כאשר יצחק רכס, מנכ״ל חברת
הביטוח ישראם, החל לחשוד כי כמה מעובדיו
הבכירים חותרים נגד חברתו ומאיימים
למוטט אותה. רכס שמר את חשדותיו

חברות. הוותיקות והגדולות לא
יי 1אהבו את המתחרה החדשה והצעירה
שלהם. מאחרי יש ראם עמדו משקיעים
אמריקאים ובראשם פראנק שיף, הנחשב
בעליהם של מישרד הברוקרים היהודי הגד
ול בארצות־הברית. שיף, יחד עם המשקיעים
האמריקאים האחרים מינו את רכס
כמנכ״ל החברה שלהם, הפכו אותו שותף,
והוא החל לבנות, במהירות מפתיעה את
חברת הביטוח שלו.
לפתע החלו מגיעות אל רכס שמועות,
שהן בגדר פסק־דין מוות על חברת ביטוח.
ידידים ושאינם ידידים, אנשי מיקצוע וכ-
אלה המקורבים למיקצוע סיפרו לרכס כי
שמעו, מייד שלישית או רביעית כי החברה
שלו נמצאת בקשיים כספיים. איש לא
היה יכול להצביע על מקור השמועות.
המאזנים של ישראם הראו הצלחה, אולם
השמועות החלו להיות יותר עקשניות.
כאשר נודע לרכס גם כי מבוטחים שונים,
אשר באו לחברה שלו כדי לעשות
ביטוחים נידחו על־ידי עובדיו, הוא התחיל
לחשוד באמת. חברת החקירות אימתה את
חשדותיו. התברר לו, על פי שיחות טלפון
שהוקלטו, כי חמישה מהפקידים הבכירים
של החברה שלו קשרו מאחורי גבו, תוך
כדי עבודתם בישראס, קשרים עם שתי
חברות ביטוח גדולות ומתחרות, חברת
שילוח וחברת ירדניה.
חמשת הפקידים הבכירים יחד עם בקל
ועם פקידה בכירה נוספת, שעזבה בנסיבות
מיסתוריות את יש ראם כמה חודשים קודם
לכן, חווה פרידמן, ניהלו משא ומתן לשכירת
מישרד פרטי משלהם, שישמש להם
כסוכנות ביטוח עצמאית והמשיכו במשא
ומתן עם חברות ביטוח אחרות. רכס טען
בפני המישטרה, על פי חומר ההקלטות
המצוי ברשותו ועל פי כמה מיסמכים
שנפלו לידיו, כי בעוד שאותם פקידים
קיבלו משכורות שמנות בחברה שלו, הם
שיכנעו מבוטחים לעזוב את יש ראם ולעבור
לחברות אחרות, דרך הסוכנות הפרטית
שלהם. סיגנון אחר של רמאות, לפי
האשמות המישטרה ודברי רכס, הוא אי־קבלת
מבוטחים חדשים אשר באו אל
יש ראם וקבלתם לחברה הפרטית.
דוגמה מאלפת לצורה כזו של מעילה
באמון היא הדוגמה של ביטוח
80 מוניות מעכו. סוכן ביטוח מקומי בשם
ברברה אמטנס הביא לחברת ישראס את
תיק הביטוח השמן. קיבל אותו בשם
יש ראם עדי דניאל, ואחרי שבדק את
התיק הודיע לו בשם החברה, כי זו אינה
מוכנה לבטח את המוניות, מפני ״שזה
לא עסק בשבילנו.״
לא עברו ימים רבים ועדי דניאל, הפעם
כנציג סוכנות הביטוח אומגה, פנה אל
ברברה אמטנם והציע לו לבטח את המוניות
בחברת שילוח. אמטנס ביקש הצעה
בכתב וזו אכן נכתבה על נייר מיבתבים
של חברת שילוח (ראה גלופה) ונחתמה
על־ידי עדי דניאל בשם אומגה, סוכנות
לביטוח. מובן שלמנהל יש ראם כלל לא
הובאה הצעת הביטוח, ואין.ספק כי אילו
היה יודע עליה, היה מקבל אותה.
פרשת המיסמך אינה מובנת כלל ונמצאת
עתה בחקירת המישטרה. בעת שהמיסמך
נכתב, ב־ 19 בינואר ,1979 עדיין עבדו כל
החמישה בחברת יש ראם, וכיום הם טוענים
שאז עדיין לא היתד. קיימת אומגה סוכנות
לביטוח. כאשר שאל כתב העולם הזה
את שניים מהשותפים־חשודים של חברת
אומגה, עדי דניאל ומאיר בוק׳קובסקי כי צד
הם מסבירים את העובדה שהם הוציאו

חשוד טליתמן
טלית —

חשוד כוצ׳קוכסקי

חשוד דניאל
— תכולה

:413

שור ה בי טו חהגדול 1
כבר ההסכם בין אומגה לבין חברת ירדניה
כדי שהסוכנים החדשים יערכו את ביטוחי
החיים שלהם בירדניה, אולם חתימתו עוכבה
ביגלל המעצרים. לדיברי דניאל ובוצ׳־
קובסקי ייחתם החוזה עם ירדניה ״מייד
אחרי שתסתיים הפרשה. הוא כבר בכיס
ועניין של יום יום.״
ההקלטות שבידי המישטרה מעידות על
כך שעוד בחודש ינואר, כאשר החמישה
עבדו בישראם, נוהל המשא ומתן עם מנהל
האגף לביטוח חיים בירדניה, אבישי מרגלית.
בהקלטות קיימות שיחות על טיוטות
חוזים בין ירדניה לאומגה, קבלת ניירות
מיכתבים ומיסמכים שונים, קבלת שמות
של רופאים לצורכי ביטוח ואף דיון על
גובה העמלה שאותם יקבלו הסוכנים. יש
גם דיון ארוך באותן הקלטות על הלוואות
שתתן ירדניה לאומגה, בעיקר לצורכי רכישת
רכב למנהלי החברה. מרגלית הכחיש
בפני כתב העולם הזה על קיום הסכם או
עסקות בין ירדניה לאומגה .״היו בינינו
שיחות אחדות, אבל מנהל החברה שלנו,
הרצל לבנון, החליט בסופו של דבר, כי
אין הוא רוצה כל קשר איתם. ההחלטה
של לבנון נפלה יום לפני המעצרים, ואין
לה קשר למעצרים, אם כי, היום אני שמח
בדיעבד, שלא נכנסנו איתם לעסקים.״

מנכ״ל רכס
העובדים בגדו
(המשך מעמוד )43
הצעד. לביטוח בשם אומגה, בזמן שלדבריהם
•אומגה עדיין לא ־היתד. קיימת, והם
עבדו עוד בישראם, השיבו :״אנחנו לא
יכולים להסביר עכשיו ולא רוצים לגלות
את הקלפים שלנו לפני המישפט. יש לנו
הסבר לכך. זו בדיחה.״ לגופו של עניין
לא היו מוכנים השניים, להגיב. מאוחר
יותר לא הסכים גם חשוד שלישי, עותמאן
בראנסה מהכפר טייבה, להסביר את פשר
המיכתב.
אולם אותו מיכתב טומן בתוכו פצצת
זמן נוספת. על פי טענת מנהל אגף ביטוח
אלמנטרי בחברת הביטוח שילוח, יגאל
לבנון, מי שהיה מנהל חברת הביטוח
יובל והיה צריך לעזוב אותה אחרי פרשת
ידלין שבה היה מעורב, טוען כי עד
תחילת פברואר לא היה לו קשר עם
סוכנות אומגה. לבנון אמר לכתב העולם
הזה כי אם אומנם הוציאה חברת אומגה
מיכתב על נייר המיכתבים של שילוח,
הנושא תאריך של חודש ינואר, אין לו
הסבר אחר לכך, אלא שנייר המיכתבים
ניגנב ממישרדו או שהודפס באופן פרטי.

שוק הביטוח —
ג׳ונגל
ף* מהלך החקירה התבררו עוד כמה
י עובדות מעניינות. כדי להקים סוכנות
ביטוח חייב אחד מבעלי הסוכנות להיות
סוכן ביטוח מורשה. אף אחד מהחמישה
אינו סוכן ביטוח מורשה. כשהגישו החמישה
את בקשתם למפקח על ביטוח ב־מישרד
האוצר, הם צרפו אליהם שם !נוסף :
שמו של גיורא קפלן, סוכן ביטוח מורשה,
אולם על פי עדותו של טליתמן, לא היה
קפלן שותף בחברה שלהם, אלא רק נתן
את שמו כדי שאפשר יהיה לקבל רישיון.
החמישה, יחד עם קפלן ביקשו מהמפקח
על הביטוח להתיר להם לרשום חברה
בע״מ שתשמש להם כסוכנות לביטוח. המפקח
על הביטוח, שלא ידע על הסידור
הפנימי בין החמישה לבין קפלן, אישר
להם, והם אכן פנו לרשם ההברות וביקשו
להקים חברה. למרות שעד כה לא הוקמה
חברת אומגה, לא היססו החמישה לחתום
בשם חברה בע״מ.

עצמית את שתי הנשים שבין העצורות.
חווה פרידמן ועדינה בקל טענו בקול בוכים,
כי אין מי שיטפל בילדיהן, וליבו
של ארביב התרכך.
אולם את חמשת הגברים הביא ארביב
בפני בית־המישפט כשהוא טוען בכתב
האישום שהגיש נגדם :״החשודים עבדו
בחברות ישראם והחברות הקשורות אליה,
אשר שייכות ליצחק רכס ועוסקות בביטוח.
בתקופה שבה עבדו בישראם מעלו באמון
מעבידם שהוא תאגיד, בכך שהניאו לקוחות
רבים מלעשות ביטוח בחברות שבהם
עבדו ואף דאגו להפיץ שמועות שהחברות
הנ״ל אינן עומדות בהתחייבויותיהן הכספיות
ועומדות על סף פשיטת רגל.
״מלבד זאת גזלו החשודים לקוחות ולקוחות
פוטנציאליים, ועסקים שונים והעבירום
לרשותם הפרטית על־ידי גניבה ושי-
דולי מירמה.
״כל החשודים, בעת עבודתם בחברה,
תוך ניצול משאבי החברה והקשרים שקש רו
בחסותה, פעלו תקופה ארוכה נגד
האינטרסים שלה והקימו סוכנות לביטוח
מתחרה, הפוגעת באופן ישיר ובולט בעסקי
התאגיד שבו עבדו.
״על מנת להסוות את הקמת הסוכנות
המתחרה ׳השתמשו׳ באדם בעל רישיון
וסוסנות לביטוח ושמו גיורא קפלן, כדי
שזה ירשום את הסוכנות ברשם החברות.
הסוואה זו נעשתה כלפי ישראם וכלפי
המפקח על הביטוח.
״במהלך עבודתם דאגו החשודים להעלים
הצעות לביטוח־חיים שהגיעו מלקוחות שונים
וכל זאת תוך דיווחים כוזבים. הם
אף לא בחלו בשימוש במידע סודי שהגיע
אליהם במיסגרת העבודה, לשם פגיעה

מייוחדת, שתופעל בעימותים הצפויים
עם המתנחלים.
אך אין צדק בעולם. העבודה תוטל על
חיילים מיסכנים, חפים־מפשע, שיצטרכו
לאכול את הדייסה׳ שבישלו פוליטיקאים
חסרי־מצפון או חסרי־שכל.

ש האומרים כי המתנחלים הם אנשים
סימפטיים מאד, נחמדים מאד, המסורים
לעמם, המוכנים לסבול למען אידיאלים
,״מיטב הנוער״• .
יש האומרים כי אינם אלא פאשיסטים,
שודדים בלבוש לאומי, המבקשים לבנות
לעצמם עתיד מאושר על יסוריהם ודמעותיהם
של בני־אדם, השייכים לעם אחר.
אין כל צורך להכריע בין שתי התיאורים.
אין זה לעניין.

גם מי שרואה כהם את מיטב
הנוער, הייב להסכים עם מתנגדיהם
הקיצוניים כיותר שזהו אתגר
לעצם קיומו של שילטון החוק.
יש להחניק באיבו כל ניסיון לערוך
מרד מזויין נגד השילטונות הנבחרים של
המדינה.
יש לדכא ביד רמה כל ניסיון לפוצץ את
השלום הרך, שנולד זה עתה׳ ולגרום לעימות
מזויין הרדדשואד. בינינו ובין העם
הפלסטיני, שעימו אנחנו נצטרך לחיות
לעולם בארץ אחת.
בעניין זה לא תיתכן פשרה. כל כניעה
תביא לאסון, ותוליד מחר התמודדות בתנאים
קשים יותר, מסוכנים יותר.

כל מי שמרים יד נגד שילטון
החוק — יש להושיבו ככליא. כל
התנחלות שתעסוק כפרובוקציה —
יש לפרקה מייד, ככוח, עוד לפני
שיוכרע גורל האחדות.

** י שמשלה את עצמו כי הפלנגות
האלה יפעילו את נישקם רק נגד תושבים
ערביים חסרי־מגן, ושהם יהססו להש תמש
בנשק נגד צה״ל ונגד אזרחים ישראליים
— שוגה בחלומות.

מוטב שנראה את האתגר כעיניים
פקוחות. זהו איום ישיר על
מדינת־החוק הישראלית, על המיש־טר
הדמוקרטי כה, על סיכוייה
לחיות כשלום.

למה לא
להאמין ז
ן ׳6בנון אינו מכחיש כי היו לו מגעים
* עם חמשת הפקידים הבכירים של
ישראס, עוד בתקופה שבה הם כיהנו
בתפקידם שם. ארבעה מבין חמשת החשודים
פוטרו או התפטרו מיש ראם, אחרי
שהפרשה התפוצצה, בתחילת חודש פברואר
השנה, ורק החמישי, משה טליתמן,
פוטר שלושה שבועות בלבד אחר כך.
אולם לבנון טוען כי היח&ים בינו לבין
החמישה לא היו פורמאליים .״זה היה רק
טבעי שהם יכינו להם את הקרקע לפני
שהם עוזבים, אבל אני לא ידעתי כלל
שהם עוסקים כבר בביטוח במסגרת עצמאית.
אילו הייתי יודע זאת, הייתי מנתק
איתם כל קשר, משום שאני יודע שזו
עבירה על החוק ועל האתיקה המיקצועית.״
לבנון הצהיר בפני כתב העולם הזה שאם
יתברר כי קיים אומנם מיכתב הנושא את
שם חברת שילוח מחודש ינואר, הוא
ידאג לכך כי כל הסכם בינו לבין החמישה
יבוטל ,״ואראה זאת בחומרה רבה, עד כדי
פניה למישטרה.״ ץ
אולם לבנון אינו מדייק. בין חברת שילוח
לבין חמשת סוכני הביטוח, השותפים של
חברת אומגה, נחתם הסכם עוד בחודש
ינואר, כאשר גם לבנון, ידע לפי עדותו
שהם עדיין עובדים בישראם. לבנון טוען
כי ההסכם אומנם נחתם בינואר, אולם
הוא התכוון להפעילו רק בחודש פברואר,
כאשר ״החמישה אמרו לי שהם כבר לא
עובדים בישואם.״ הוא מודה בכך שלא
התעניין אצל חברת יש ראם אם החמישה
אכן עזבו את החברה .״לא הייתי צריך.
למה שאני לא אאמין להם?״ כאות לאמון,
העניק לבנון לסוכנות הביטוח החדשה
אומגה, הלוואה בת 200 אלף לירות.
בידי המישטרה הקלטות של שיחות טלפון
שנערכו בין החמישה לבין אנשי חברת
ביטוח נוספת, חברת יודניה. על פי דיברי
עדי דניאל לכתב העולם הזה אכן נכתב

(המשך מעמוד )21

מאז קום המדינה, לא ידעה המדינה

חשוד כראנסה
— בבית־מישפט

חשוד מסראווה
נסביר —
דניאל ובוצ׳קובסקי יחודו בפני כתב
העולם הזה כי אין להם עדיין חברה
רשומה, וכי אף אחד מהחמישה אינו סוכן
ביטוח מורשה, אבל טענו :״אנחנו עוד
נסדר את זה.״ יגאל לבנון, אשר אסור היה
לו לעשות עסקות עם סוכנות שאינה מורשית
לכך, טוען כי לא העלה כלל על
דעתו שאין להם רישיון, אך הודה כי לא
בדק זאת כלל .״גם אם הייתי מגלה שאין
להם רישיון, הייתי עובד איתם, מפני
ששוק הביטוח הוא בין כה וכה ג׳ונגל.״
אבישי מרגלית מירדניה הודה בפני כתב
העולם הזה, כי ידע שאין לאף אחד
מהחמישה רישיון, אך טען ״הם אנשי ביטוח
ותיקים. זה רק עניין של פורמאליות.״
מפקח המישטרה, אבי ארביב, הח ליט
ביום המעצרים לשחרר בערבות

בתאגיד, תוך השמצות ושימוש במידע
מסולף. השמצות אלה קיבלו אמינות גבוהה,
באשר הן נאמרו על־ידי אנשים העובדים
בתאגיד והיודעים את אשר קורה בו.״
השופט אפריים שלו, אשר שיחרר את
כל אחד מהחשודים בערבות בת 20 אלף
לירות, הוציא צו האוסר על כל אחד
מהם לבוא במגע כלשהוא, ישיר או עקיף,
עם אדם או או גוף שעמד עימם בקשרי
עבודה, תוך כדי היותם עובדי ישראס
וחברות הבת שלה. לגבי חמשת החשודים
היתר. זו ׳מכה שממנה קשה להם להתאושש
והם מיהרו לערער על צו זה. אולם עד
שבית־המישפט יקבע אם מותר או אסור
להם לבוא במגע עם אנשי הביטוח שאותם
הכירו תוך כדי עבודתם בישראם, הם
יושבים במישרדם הערום והדל, שבו שני
שולחנות ריקים, כסאות אחדים ומכשיר
טלפון וממתינים ללקוחות.
פרשת יש ראם מסעירה את עולם הביטוח
הישראלי. אין ספק כי אחרי שיסתיים מיש-
פטם של חמשת החשודים, ואולי של חשודים
נוספים, יצטרך עולם הביטוח היש ראלי
לערוך חשבון־נפש עם עצמו. אם
יורשעו החמישה, תהיה זו אצבע מאשימה
כלפי לפחות שתיים מחברות הביטוח
הגדולות במדינה, ירדניה ושילוח, אשר
לפחות אחת מהן עשתה עסקים עם פקידים
של חברה מתחרה, תוך כדי עבודתם
עם אותה חברה. אולם גם אחרי שיסתיים
המישפט הפלילי נגד החמישה, עדיין לא
תסתיים הפרשה. יצחק רכס ופרקליטו מרדכי
שורר, מכינים כבר עתה תביעות
נזיקין אזרחיות עצומות.

איש הגוש נעצר
להחניק באיבו
איום פנימי כזה. הוא מזכיר את קומץ
הסיקריקין, שהרסו את הקהילייה היהודיה ־״0
של ימי הבית השני ושהביאו על עס״יש־ראל
בכייה לשמונים דורות.

מי שאשם בהנחת המוקשים האלה
— יעמוד לדין ההיסטוריה.
מי שמחזיק כיטילטון עתה, יישפט
על פי יכולתו לפרקם.
ה עו ל ם הז ה 2168

ממר
ה תהליי

תקליטי
4 0די
נולל ח.ו.1מ

החל מ

משלוח חדש
ד של תקליטי

תחש

החל ח 1 3ל״,
מלל מ.ע.ח

ת ״ א -ביתהתקליט ק ר 41
^ חיפה ־ התקליט -הרצל ( 11 קומה א

וה התחיל כשעשוע׳ ילדי
ונגמר במשחקי אסורים...

ר בה ח לי ת

הסרט שיצג את ישראל בפסטיבל ברלין 79

ספרות מוסוות ביקורת

הוצאת ספרים עכשיו
מ חי רון ינו א ר 1979
הפצה ראשית: בית עלים, רח׳ קרל נטר ,3ת״א, טל׳ 286360

יותכו הר אובני ׳ בעד ההזיה ; קובץ הסיפורים המעולה
והמדובר ביותר בזמן האחרון —
— 59.ל״י (בלי מע״מ).
מ אי ה בז׳ראנו, בת יענה ; קובץ־השירים הראשון של
משוררת מעולה, מחשובי היוצרים של
שנות ה־— 70
— 44.ל״י (בלי מע״מ).
זה מסתובב; המחזה החדשני הבולט
יוסף מונדי,
של שנות ה— 70-
— 35.ל״י(בלי מע״מ).
שיר אחד עכשיו, אנתולוגיה מקורית, על-פי מבחר השיר
המעולה ביותר של משוררי ״דור
המדינה״ מיהודה עמיחי עד ״צעירי
הצעירים״ של שנות ה— 70-
— 50.ל״י (בלי מע״מ).
בטאון מרכזי של סופרי ״דור המדינה״
עכשיו 38־ , 37
בספרותנו —
— 85.ל״י (בלי מע״מ).
מערכת ההוצאה וכתב־העת: ברוך חפץ וד״ר גבריאל
המערכת: ת.ד ,3421 .תל־אביב.

מוקד•

עומד להופיע בקרוב: עכשיו .39-40

ה עו ל ם הז ה 2168

כתובת

עצור!

בשבוע האחרון חלה הסלמה בדיכוי בשטחים הכבושים :
* מהתושבים הפלשתינאיים ונבחריהם נשללו זכויות
ההתכנסות, ההבעה והמחאה בנושאים הנוגעים

לגורלם הלאומי ;
* כל חברי מועצת עיריית חלחול וראש העיר נעצרו
והוחזקו בחצר המימשל הצבאי מהשעה 2בלילה עד
השעה 10 לפנה״צ ;
* בחלחול נורו למוות צעירה וצעיר ;
* כל הגברים מגיל 14 ומעלה בביר-זית רוכזו בחצר
המימשל הצבאי ; מתוכם נכלאו רבים בתוך כנסייה
מקומית;• שם הוכו והושפלו ;
* בעת פיזור הפגנה בביר-זית נורו ונפצעו מיספר צעירים ;
* בתי-ספר וסמינרים למורות נסגרו ;
* מתנחלים שהתנחלו בניגוד לחוק הבינלאומי בשטחים
הכבושים, התארגנו לקבוצות־סער, ונטלו את החוק
לידיהם ; הם מתפרצים לבתים, משפילים, מכים,
מאיימים בנשק, יורים, שובים אנשים, משתוללים.
אנו תובעים :

* י פור קו ה מ תנ ח לי ם מנ שק ם ויועמדו המתפר עי ם
מ ביני ה ם לדין !
* יושם קץ לדיכוי!
* יו ב ט חו זכויו תההת כנ סו ת, הבי טוי והמחאה !
* יו ב ט חו זכויו תהאדם!
הליגה לזכויות האדם והאזרח
תל־אביב, ת.ד14192 .
מארס 1979 ,

הוועד

@*11־1ד1ץ

4הצעות מפתיעות למשרד, ו 6 -הצעות מפתות לב על המשרד:
10 היתרונות של הפטנט ה א מריקני ״ווי ש-חם״ -מגיש מ שקה חם
בן־רגע.
חברת ״פאונטיין״ מאפשרת לך -בעל המשרד, לראות מקרוב
ולטעום משקה חם וטעים המוכן להג שה בן־רגע .״חי ש-חם״ -
מכונת המ שקאות החמים מציעה 4הצעות מפתיעות לאנ שי המשרד
ולאורחיו:
ו. מבחר של מ שקאות טעימים: תה, קפה, שוקו..,ואפילו מרק.
המ שקאות מובנים להג שה בכל ע ת -חמים וטעימים.

3 .3שניות -והמ שקה מוכן. י
הדגמה טעימה במשרד, לל א כל התחייבות מצידך.

״חי ש-חם״ מתוצרת ״פאונטיין״ חיוני בכל משרד: אם אתה רופא,
עו״ד, רואה חשבון, כלכלן, שמאי או בנק אי חי ש -חם״ מציע
־ לאורחיך, לעובדיך ולך, מבחר מ שקאות חמים ולך -בעל המשרד -
*עוד הצעות מפתות ובלעדיות:

״ חי ש -חם״ -מונ ע בז בוז( ה סו ב ר אינו נ שפך והקפה אינו גולש).
מ שקה חם לל א לכלוך וללא ערי מות כלי ם בכיור.
״חי ש -חם ,׳ מעוצב בהידור כרהיט יפה וקו מפק טי.
ע ם ״ חי ש -ח ם״ במשרדך -לא עוד ויכו חים בין הפקידות מי
תכין מ שקה ומי תשטוך כלים.
״ חי ש -ח ם״ -פ טנ ט א מרי קני שזוכה לה צלחה עצומה בכל ה עול ם.
מ שקה חם המוגש ברגע הנכון ל ל קו ח -מסייע ל שבור את
הקרח ולסכ ם את ה עי סקה.

את ״חי ש-חם״ תובל לה שיג רק באמצעות חברת ״פאונטיין״ בע״מ.
טלפון אחד אלינו, או מכתב( הי עז ר בתלו ש הרצ״ב) ,יפתרו לך את
בעיית השתיה במשרדך ל שנים רבות; לל א ביזבוז לל א לכלוך, ועם
הרבה טעם טוב -רק ״ חי ש -ח ם״.
להדגמת הי תרונו ת של ״ חי ש -ח ם״ במשרדך, לל א כל התחייבות
מצידך טלפן 35629־ 260685,03־ 03 או שלח אלינו את התלו ש
הרצ״ב.

׳׳חיש-ח׳ -ל חיצ ה, והמשקה מוכן
במחיר היכרות 3,700 .ל״י

״ 11וזו 11/

להדגמה ולהזמנה נא פנה: תל-אביב 260685 ,35629 ירושלים — .526702 חיפה — 83385

__ שידור
צל״ ש
סקופ מהשרוול

יופיע שמו בכותרות שיוקרנו בסוף המופע
המצולם, כמפיק אומנותי. גילעדי וצמח
התנגדו לכך בכל תוקף. כאשר ביטלו
לחסון את הכותרת, נתנו לו תחת זאת
את התואר של ״ראש המישלחת הישראלית
לאירוויזיון.״ חסון יהיה, בערב החגי גי,
המלווה. הרישמי של גלי עטרי.

!• לכתב הטלוויזיה לענייני חקלאות,
מדע וטכנולוגיה, עוזי בירמן, שהביא ביום
השישי האחרון את אחד הסקופים הבודדים
של הטלוויזיה השבוע: הידיעה על
1הקרב על הדדי!
העלאת המחירים.
הידיעה הגיעה דווקא אל בירמן, בעוד
שהדסק הכלכלי של מערכת־החדשות, בהמאבק
על תפקיד מנהל הרדיו הגיע
השבוע לשיאו אחרי שיצחק מאיר
הסיר את מועמדותו. ישנם עתה שלושה
מועמדים, אשר התחרות ביניהם כבר נמ צאת
בעיצומה.
המועמד הראשון הוא נקדימון (״נקי״)
דוגל, מי שהיה כבר מנהל הרדיו, ועתה
נמנה על ״סיירת המנכ״ל״ ,אותה קבוצה
של פקידים בכירים ברשות השידור שאין
להם תפקידים מוגדרים, ושלאמיתו של
דבר כימעט שאינם עושים דבר. לרוגל יש
מתנגדים רבים ברדיו, עוד מהתקופה ש בה
כיהן כמנהל מדיום זה.
המועמד השני הוא איש־רדיו ותיק,
ויקטור גרייכסקי, הממונה על שידו-
רי־החוץ של הרדיו. בכל פעם שמחלקת
החדשות של הרדיו נכנסת לקשיים אישיים,
הוא מקבל את התואר של ממלא
ללא
ירושה
ראשותו של אלישע שפיגלמן, אשר
תפקידו היה להביא ידיעה זו, לא ידע
עליה כלל.
• 1צל״ש, מאוחר במיקצת, גם למחלקת־החדשות
של הטלוויזיה על סיקור מיבצע
נאה, ביקורו של נשיא ארצות־הברית
ג׳ימי קארטר בישראל. הצל״ש מגיע
בעיקר לשניים שעסקו במלאכה וריכזו
אותה: מנהל מחלקת החדשות, חיים
יבין, והאחראי על המיבצע (כמו על שאר
מיבצעי הטלוויזיה) ,אלכם גילעדי.

הס׳כסוך עול גו ש אמוונים
הסיכסוד היחידי, וגם זה הישג, שהיה
בעת ביקורו של ג׳ומי קארטר בישראל,
אירע בין הכתב לענייני התנחלויות, יג אל
גורן, לבין הכתב לענייני מישטרה
ובתי־מישפט, דן סממה. כל אחד מהם
דרש כי עליו יוטל לסקר את ההפגנות ה צפויות
של גוש אמונים.
בסופו של דבר הכריע חיים יכין כי
את סיקור גוש־אמונים יעשה גורן. כסו־כריה
ניתן לסממה לסקר בשבוע שעבר את
הבג״צ בעניין בית־אל, למרות שיש הטוענים
כי על גורן היה להכין כתבה זו.

המלווה של גלי עטר•

פרשת חנו ד ח סון והאיתויזיון הס תיימה
בסופו של דבר בטוב. אחרי ש הוברר,
כי מפיק-התוכנית, אלכם גיל״
עדי והבמאי של האירוויזיון, יוסי צמח,
לא יסכימו להמשיך בעבודתם אם חסון
ימשיך לשאת בתואר מפיק־האירוויזיון,
התחוללה סערה בבניין הטלוויזיה, מפני
שחסון סירב בתוקף לוותר על תוארו.
בינתיים דרש צמח גם כי חנוך חסון לא
זו בלבד שלא יכהן כמפיק האמנותי של
האירוויזיון, אלא גם יפוטר מראשות מח-
לקחת־הבידור של הטלוויזיה.
עתה הגיעו הכל לידי הסכם. חסון אינו
מפיק האירוויזיון, והוא התבקש שלא לבוא
לבנייני האונוה כל זמן שנערכות שם ה חזרות.
יוסי צמח ויתר על דרישתו שחסון
יפוטר ממחלקת־הבידור, וחסון ויתר על
חזקתו באירוניזיון.
אחר־כך באה פרשת השמות. חסון דרש,
שלמרות שאין הוא עוד מפיק האירוויזיון,
ה עו ל ם הז ה 2168

קאהיר נמאסה

ממלאי־חמקום
לממלא׳־המק!
שנויים רבים היו בשבועות האחרונים
במערכת החדשות. יאיר אלוני נסע לתקופה
בת חודש לחוץ־לארץ, בנסיעה פרטית,
אשד חלק ממנה שולם על־ידי ה רשות.
אלוני קיבל מהרשות הקצבה לכמה
ימי־השתלמות באירופה ובארצות־הברית.
עמירם ניר, הכתב הצבאי, שהה במילואים
עד סוף השבוע שעבר, ואת מקומו
מילא הכתב לענייני תעופה, חנן עז רן.
אורי גולדשטיין נסע להינפש אחרי
לידת בנו, ובילה בלונדון ובפאריס ב־משך
שבועיים, כאשר אשתו, מזל, שומרת
על הרך הנולד בירושלים.

מנהלת זמורה־פהן

מאחרי המסך

בתב יערי (משמאל) עם ידיד*

את מקומו של אחוד יערי, ככתב ל
לתוכניות
אלה מתנגדת המנהלת בפועל
של הרדיו, מיכל זמורח־בהן, הטוענת:
״ליבני עוזב ואני לא רוצה את הירושה
שלו״ .אל זמורה הצטרפו כל ראשי הרדיו.

בל רקה ־ הסס^ה
תחנת קול־השלום של אייכי נתן, מש דרת
מדי שבוע שתי תוכניות־ספורט, בערי כתו
ובהגשתו של עיתונאי־הספורט שאול
אייזנברג. האחת משודרת ביום ה׳ ,בשם
שירים וניזזושים, וכוללת תדריך למנחשי-
הטוטו. השנייה משודרת בין השעות
14.00—15.00 בצהרי יום־שבת, בשם שבת־ספורט.
הקלטת
התוכנית המשודרת בשבת נעשית
כבר ביום ב׳ בשבוע, ונשלחת בסירה אל
ספינת־השלום העוגנת בלב־ים. אולם בשבוע
שעבר אירעה תקלה. ביגלל הים
הסוער, אי-אפשר היה להעביר לספינה הק לטת
ראיון עם יו״ר ההתאחדות לכדורגל,
מיכאל (״מיקה״) אלמוג. ברגע האחרון
הממן שחקן־מאמן הפועל יהוד, צכי
רוזן, אל אולפן־החוף של אייבי. הוא
רואיין באולפן, כשתוכן הראיון מועבר ישי רות
אל האמיר. באמצעות מכשיר מוטו־

כתם גורן
ללא גוש אמונים
מקום מנהל מחלקת־החדשות. גם לגריי-
בסקי יש מתנגדים רבים בתוך הרדיו.
השם החדש שצץ בשבוע האחרון הוא
של דובר רשות־השידור, משה עמירב,
שהגיש את מועמדותו, הנתמכת על־ידי
אנשי הליכוד בוועד המנהל של רשות־השידור.
תמיכה זו של אנשי־הליכוד
חשובה במייוחד, מאחר שהוועד המנהל
הוא שיחליט, בישיבתו כוועדת־מיכרזים,
מי יהיה המנהל הבא של הרדיו.
לעמירב אומנם אין ניסיון ברדיו, אולם
הוא היה כתב פרלמנטרי של עיתון היום
ז״ל, ועוזר מנכ״ל האוניברסיטה העברית.
לעמירב, שלא כמו לשני המועמדים האחרים,
יש תואר שני במינהל ציבורי, שאותו
רכש באוניברסיטת ניו־יורק.

מדוע חור •עד*

אחוד

בסוף השבוע שעבר התקשר
יערי מקאהיר עם מנהל מחלקת החדשות
חיים יכין, וביקש את רשותו לחזור לארץ.
יערי הסביר ליבין כי ״נמאס לי
כאן,״ והבטיח לו כי יש בידו אשרת־כני־סר,
קבועה לקאהיר, כך שהוא יוכל תמיד
לחזור לבירה המצרית.
יערי גם היה מתוסכל מכך שכתבותיו
לא שודרו בטלוויזיה, אלא רק ידיעות
ממנו נמסרו על-ידי קריין. היה זה בעיק־בות
הוראה של ועד־הטכנאים, שנעלבו
מכך שעם יערי לא יצא טכנאי לקאהיר.
רק פעם אחת במשך השבוע שעבר שודרה
כתבה שלו, וזאת מפני שאחד הטכנאים
שגה׳ והסכים לשדרה בניגוד למדיניות
הוועד,

מועמד עמירב
ללא ניסיון

עניינים ערביים, היה אמור למלא גיל
סדן, אשר נקרא למילואים. ממלא־המקום
של ממלא־המקום היה אמור להיות רפיק
חלכי, אך זה סירב לסקר את ערביי יש ראל,
והסתפק בצרות שיש לו עם ערביי
הגדה.
ביום הראשון הקרוב עומד לצאת, למ שך
חודש, הכתב לענייני התנחלויות, יג אל
גורן. אחותה של אשתו, עליזה,
שיגרה לבני־הזוג צמד כרטיסים, לבוא ולבקר
אותה בארצות־הברית. עדיין לא
נקבע מי ימלא את מקומו של גורן, אולם
ככל הנראה יהיה זך, עוזי כירמן.

הירושה של ליבו
סיכסוך פרץ בין רשות־הסגל של הרדיו
לבין המנכ״ל הפורש של רשות־השידור,
יצחק ליכני. ערב פרישתו, הכין ליבני
את התיכנון השנתי של הרדיו, ובין השאר
הכנים בתיכנון כמה תוכניות חדשות, ביניהן
תוכינות שבהן הוא יופיע כמראיין,
אחרי פרישתו,

מלווה חסון
ללא כותרת
רולה, המיועד בדרך־כלל להעברת ידיעות
קצרות.
אי־אפשר לשדר במכשיר זה יותר מאשר
דקה, מפני שהוא מתחמם. למרות זאת הוע בר
הראיון עם רוזן, שנמשך כחצי שעה,
כאשר בתום כל דקת שידור נעשתה הפסקה
בהפעלת המכשיר.
* מראיין את סעד־אל־דין מורסי תאמרי,
לשעבר ראש מינהל ההסברה המצרי.

ענת שוו חדרה לקומה של קאוטו
8א״ם ער האיווויזין!

הדואר

סקרם בהזמנה

המס־נות של אח״מא״ו
בו/ירחמת התחנות
• גילחמת הטקויט
• קו״גיות נכתבות
לראש מחלקת־ד,חדשות התברר לפתע, כי
דווקא קרייניות־הרצף הן הומר־הגלם הטוב ביותר
לכתבי מחלקת־החדשות.
דליה מזור כבר הוכיחה עצמה ככתבת לענייני
אופנה ומיקרים פיקנטיים. גם תוכניתה
במיסגרת התוכניות לילדים, סוד כמוס, הפתיעה
לטובה, שרי רז היא הוותקה מבין הכתבות,
וכל כתבה שלה עשויה בצורה מיקצועית וטובה,
ולעיתים קרובות מעמידה בצל כתבות של סופר-
סטארים מקרב אנשי מחלקת־החדשות.
מהלקת־החדשות היתה רוצה, באופן מייוחד,
כי הקריינית ענת שרן תעסוק אף היא בהכנת
כתבות. שרן גילתה כישרון עיתונאי בלתי־מבוטל
ואומץ־לב רב, כאשר סיקרה למען הרדיו את
מאורעות מלון המלך דויד בעת ביקורו של ג׳ימי

רשות־השידור כעסה כאשר נודע לה על סקר
שערך איגוד המפרסמים, יחד עם מכון פור״י,
אשר גילה כי חלה ירידה ׳משמעותית בהאזנה לרשתות
רשות־ד,שידור, לעומת עלייה בהאזנה לגלי
צה״ל.
דובר רשוודהשידור, משה עמירכ, טען, כי
הסקר היה מגמתי. לדעתו. איגוד המפרסמים
מעוניין בתוצאות סקר כזה, כדי שיוכל להתנגד
להעלאת מחירי הפירסומת ברדיו, בעוד שגלי
צה״ל אינו משדר, כידוע, פירסומות.
עתה הזמינה הרשות סקר נגדי, אשר יוכיח, כי
ההאזנה לרשתות ב׳ וג׳ של הרדיו עולה, ואילו
ההאזנה לגלי צה״ל פוחתת.

22. 3

24. 3

יום החיש׳
פקיעין

אי אפשר היה, שלא להגיע
במיסגרת תוכנית זו לפקיעין,
וזאת באמצעות ספרה של רבקה
אלפר, אנשי פקיעין. מיש־פחת
סעדה ויזסף זינאתי שומרת
על יהדות המקום, ביתד,כנסת
העתיק ומערת רבי
שימעון בר־יוחאי. הילדים שהוזמנו
אינם הילדים הערביים
של פקיעין עצמה, אלא בני
מעלות הסמוכה. הם התבקשו
לשרטט את מפת ההתנחלות
של שבטי ישראל ולזהות את
שבעת המינים. הדבר היחידי
שכדאי לצפות בו בתוכנית היא
כוכבת פסטיבל הזמר, גלי עטרי.

• כין האזרח לרשות

7.00 איך
עבור פיתות?
ונזיה סתאווי
הקימו מאפיית
קיבלו הלוואה.
הרוזאה למען פיתות
ננים. לדוחי הנו, מהכפר ג׳ו־ליס,
לא איפשרו ללמוד נהיגה.
הוא עירער על החלטת מיש-
רד הרישוי, אך הדיון בעיר-
עורו נמשך כבר למעלה משנה.
המוסד לביטוח לאומי
הכיר בתביעת הנכות של בנו
של צובחי דאוד מתרשיחא.
בינתיים נפטר הבן, אולם דאוד

שעה 10.00
שם מספרת עד כמה טובה הטלוויזיה
לשידוכים. פרקים נוספים
בתוכנית זו, המורכבת
מקטעים מתוך מגאזינים שונים
בטלוויזיה האמריקאית :
נשף החוג הנוצץ, הריסת בניינים
וגלישה על גלים בים.

• על אדונים ומשר
עוחקניח
ולצד־חה
נבהלה קארטר בישראל. מתוך מאות העיתונאים, הישראלים
והזרים, היא היתה היחידה שהצליחה להסתנן
לקומת־המגורים של קארטר. אולם לגבי שרן
יש בעיה. הנהלת הרשות אינה מוכנה לאפשר
למערכודהחדשות להעסיק אותה ככתבת, בגלל
טעמי תקן ותקציב.
רק כרמית גיא, הקריינית הוותיקה, לא הצליחה
עדיין לשבור את מחסום הקול. גיא הביעה
כמה פעמים רצון לעסוק גם בכתבות, והאפשרויות
ניתנו לה, אך בכל פעם היא מצאה סיבה
אחרת שלא לצאת לכתבות, עד שמועמדותה הוסרה
כליל.

קריינית רז
מיקצועית

• שירו של כראיין

שוב סכנה לאירוויזיון. אחרי שפרשת התפט־

רותם, והאולטימטומים השונים של חנוך חסון
ו/או אלכה גילעדי ו/או יוסי צמח הוסדרה
(ראה שידור) ,והטכנאים של רשות־השידור הבטיחו
להיות ילדים טובים, קמו טכנאי מישרד־התיקשורת
והודיעו על עיצומים.
אם יימשכו עיצומיהם של טכנאי מישרד־התק־שורת
עד ה־ 31 בחודש אי־אפשר יהיה לשדר את
האירוויזיון.

חתונה, אלא חיי־חטא. לורנס
רוצה נדוניה, לכן הוא דורש
חתונה. בינתיים הופכת שרה,
המשרתת המוזנחת שחקנית
תיאטרון מפורסמת.

10.00 השבוע גדוש בשידורים,
שהיו צריכים להיות
משודרים כבר מזמן, אך בגלל
עיצומים +קארטר נידהו ל-
השבוע. אחד מאלה הוא שירו
של בראיין, סיפור אמיתי ש־הוסרט
לטלוויזיה. גייל סאיי־רס
,׳שחקן כדורגל ׳שחור, השחקן
בילי ויליאמם, ובראיין פי־קולן
שאותו מגלם ג׳יימס קאן
היו כוכבי נבחרת שיקאגו
ברד. השניים התחרו זה בזה
ותוך כדי כך נרקמה ביניהם
ידידות עמוקה.

> סננה 1*11170 יון

• כרזיל .)11.10( 77

קריינית מזור
מצליחה

לקבל הלוואה
סלימאן עזאם
!מהכפר מגאר
פיתות, אבל לא
לכן הם מתלו־

כראיין: וויליאמס

תים 8.00 הפרק האחרון
בסידרה זו. אולם אל־דאגה,
החל מהשבוע הבא יתחילו בהקרנת
טל אדנגים ומשרתים
חלק ב׳ .אבל יש עוד הפתעות
בסופו של חלק א׳ .הבת הסוררת
אליזבת פוגשת בלורנס
קירקבריג /מתאהבת בו, מפ גישה
אותו עם הוריה, ואלה
מסכימים לו. אליזבת לא רוצה

קריינית גיא

פליפר

6.52 סירתו של צוללן עולה
באש והוא נוטש אותה עם
כלבו. פליפר מזעיק את פורטר
וסנדי, והם מצילים את הצולל.
אחר כך הוא גורר את הכלב
אל אי סמוך ומזעיק את באד,
ד,מחלץ אותו.

• מכאן ומשם (.)7.30

הטלוויזיה טובה לחדשות, טובה
למערבונים וטובה לעיצו־מים.
אולם התוכנית מכאן ונד

> מנן לסונים
עורך מבט יעקוכ אחימאיר, נוהג לערוך
מסיבת ערב־שבת בביתה אחת לכמה שבועות.
על פי המוזמנים למסיבות אלה, יודעים במערכת
החדשות מיהו באותה תקופה הפייבוריט של ה בוס
ומי לא. לקראת מסיבות אלה, שבדרך־כלל
משתתפים בהן גם ידידים של אחימאיר שלא מה רשות,
כחברי־הכנסת יצחק רכין ואורה נמיר,
המתח רב. בשבוע שעבר ערך אחימאיר עוד אחת
ממסיבותיו. אולם הפעם החליטו כמה מהמוזמנים,
ביניהם הבוס של אחימאיר, חיים יכין, שלא
להיענות להזמנה ולא לבוא למסיבה
אלכם גילעדי החליט שהוא עייף. מייד אחרי
שג ׳ימי קארטר עזב את הארץ, הודיע גילעדי
למחלקת־הספורט, שבראשה הוא עומד, ולמטה ה־אירוויזיון,
שעליו הוא אחראי, כי הוא נעלם לכמה
ימים. גילעדי נסע בגפו למלון באילת זך,
יכול לקרות גם למי שעובד בטלוויזיה. דווקא לפגי
ביקורו של קארטר בארץ התקלקל מכשיר הטלוויזיה
בביתם של השדרנית כרמית גיא והחבר
שלה אלי יטאלתיאל. גיא קיבלה ממכירים
מקלט־טלוויזיה בהשאלה.

והכלכלם

עוד שידור שהיה צריו להיות
מוקרן לפני שבועיים. לאוהבי
הסמבה, הקלטה מעולה מקונצרט
פומבי, עם סרגיו מנדס
וברזיל 77 שלו.

סטארסקי: גלזר
שטה 11.00
לא קיבל את הכספים שכבר
אושרו.

תעודה

למרות שמחלקת־הספורט החליטה
כבר לפני שבועיים, שלא
לשדר את מישחק הכדורסל
בין מכבי תל־אביב לבין חו־בנטוד
בדלונה, מתעקשת על
השידור מחלקת־ההגשה ומודיעה
לכל, כי המישדוק אכן ישודר.
כמובן שברגע האחרון יגלו,
גם מחלקת־ההגשה וגם
מחלקת־הדובר, כי אין שידור
ספורט, ואז תהיה התרוצצות
גדולה כדי ׳למלא את שעה ה שידור.
בדרך כלל מכניסים
במיקרים כאלה מישדר תעודה
כלשהו.

מחכואים (.)11.00

סרט מהסידרה סטאדסקי והאץ׳,
שהיה צריך להיות משודר ביום
החמישי לפני שבועיים. השניים
רודפים אחרי הפושע ריי
פארדי, שאותו מגלם השחקן
ג׳ק קינג, אך מאבדים את עקבותיו
כאשר. מכוניתם נתקעת
בדרך. מה עושים במיקרה כזה?
כמובן, שותים בירה ומשתעשעים
במישחק מחבואים. האץ׳
ינסה להסתתר במשך סופשבוע
וסטארסקי ינסה לגלותו. לאחר
שהאץ׳ נעלם, התברר לסטאר־סקי
כי החבר הטוב שלו אכל
מרק מקולקל וחייו נתונים בסכנה,
מבלי שהוא יודע זאת.
הוא מנסה למצוא את האץ/
אבל האץ׳ עדיין משחק איתו
במחבואים. תוך כדי מישחק
ינסה סטארסקי גם ללכוד את
הפושע הנמלט.

23. 3

24. 3

25. 3

26. 3

27. 3

יום שישי

שבת

יום ראשון

יום שני

יו שליש•

• נשים קטנות 3.00
בפרק השלישי נישאת מג לג׳ון
ברוק, אמי נוסעת לאירופה,
ג׳ו לנידיורק ובאת מוסיפה
לד״אבק במחלתה.

כיתו שד האנגלי

מכצרו 0.20 סידרה חדשה
בת שלושה פרקים. קנת
מור, הזכור מההגדה לבית
פורסייס, מגלם את הדמות המרכזית
בסידרה המתארת תחנת
טלוויזיה באנגליה של שנות
ה־ ,70 אם היד הנאצים שולטים
בבריטניה. אנגליה היא גרורה
שידורס ובמקום עיצומים
של הרייך השלישי. המגפיים
נעלמו מהרחובות ועל פני השטח
הכל שקט, ואפילו כמעט-
דמוקראטי. מור הוא מי שהיה
חייל אמיץ במילחמת־העולם
השנייה ולוחם מחתרת בהתקוממות
שכאילו היתד. בשנת
,1947 אך עתה הוא מפיק מצ ליח
וממושמע של אופרת סבון
המתארת את מילחמת־העולם
השנייה. בנו הצעיר, מרק, השחקן
נייג׳ל היוווט, בז להתרפסות
אביו בפני השלטונות
ומעורר את האב לכתוב פרק
על חייל יהודי בשם רוזנטל
שאותו הכיר, ולייחם לו תכונות
חיוביות. הצנזור שלו, ה שחקן
אנטוני בייט, מוחק את
השם רובינסון. נשמע מוכר
מאיזשהו מקום. עוד בעיה של
מור — הוא מתאהב באחת
מצוות ההסרטה שלו, השחקנית
איילה בלייר, ומגלה שהיא
יהודיה.

למות

כגן

עדן

10.40 סרט שהיה צריך
להיות מוקרן לפני שבועיים

• חידושים והמצאות
( .)0.30 איך להפוך גידול
שתילים לתעשיה ולגדל במשתלה
אחת 50 מיליון שתילים?
הקרקע היא כבול, פתיתי מחצבים
ופתיתי פלסטיק. הכבול
מספק מזון לצמח, פתיתי המח צבים
אוגרים מים ופתיתי הפלסטיק
אוגרים אוויר. אחר
כך נכנסת לשטח מכונה, היוצרת
גומות לזרעים, זורעת
ומכסה. עוד תהליכים ללא יד-
אדם, המבטיחים שכל השתילים
יצמחו. הפרק השני מתאר סנפירים
לידיהם של ילדים שוחים.
מעין כפפות שחייה לילדים׳
המגדילות את שטח הידיים.
הפרק השלישי הוא על
רובוט מגנטי, המצאה המסוגלת
לרשת פועלים בתעשייה.

למערב

נערה

10.00 סרט ראשון בסיד-
רת הסרטים האהובים על ח״כ
פסח (״פייסי״) גרופר. מערבון
המתאר מסע של שתי נשים
צעירות לבית הכלא ביומה, שם
נמצא, לפי השמועה, הפושע
המבוקש בילי הנער. נטי בות,
שאותה מגלמת השחקנית קארן
ואלנטיין, היא אשד. צעירה ותמימה
המסיירת במערב־הפרוע
של אריזונה בשנת 1886 ושואפת
להיות עיתונאית. נודע
לד. כי הידיעה שבילי הנער מת
אונה נכונה, וכי הוא מוחזק

סידרה חדשה, אשר משום מה
קברניטי הטלוויזיה סבורים ש אינה
די טובה. לכן העלו אותה
לאקרנים כימעט במחתרת. הפרקים
הרבים של הסידרה
נסובים סביב נושא מרכזי אחד:
במחתות כוכב מיסתורי מתקרב לכדור
הארץ ומאיים להשמידו. פלאש
גורדון, הגיבור האגדי, שאותו
מגלם השחקן בסט קראב, יוצא
לעזרתו של פרופסור זרקוב
כדי להציל את כדור הארץ.
לשניים עוזרת השחקנית הנשית
המרכזית של הסידרה,
ג׳יין רוג׳רס.

למירה קנה־פז, המפיקה של
התוכנית, יש בעיה. שלא כמו
יתר המפיקים שתוכניותיהם לא
שודרו בגלל עיצומים ו/או ג׳י-
מי קארטר, אין קנה־פז יכולה
לשדר הערב את תוכניתה,
שנידחתה לפני שבועיים, משום

פרבר מתבקש על־ידי בעלת-
הבית שלו לארוז את חיות
השעשועים שלו ולעזוב את הבית.
פרעושי הקירקס של אותו
אדם אינם מורידים את הרמה
של הבית; הם מתאימים בדיוק
רב לבעלת־הבית ולכלב
השעשועים הקטן שלה, אך הוא
בכל זאת נאלץ לעזוב. באותה
עת מנסה השביעייה לגייס כספים
באמצעות הקמת בית־הב־ראה
לחיות־שעשועים. רעיון
זה צץ כאשר בילי הביאה כלב-
בית לאוטובוס, כדי לטפל בו
תמורת תשלום.

• מסך גדוד.מסד קטן
8.30 לו היה ניתן פרס
טלוויזיה לתוכנית העשויה ב-
כישרון הדל ביותר, היתד, זו
זוכה בפרס. קטעי הסרטים המוקרנים
בתוכנית הם בלתי-
מתאימים בדרך כלל. פעמים
רבות נקטע הקטע דווקא שניות
ספורות לפני הפואנטה המרכזית
שלו. ואם מדובר בהגשה,
אי אפשר שלא להתגעגע למגיש
הקודם וד,ישנוני של ה תוכנית,
אהוד מנור. המגיש
העכשווי, יצחק (״איציק״) בן־

נסח ג חנו
בכלא של יומה. נטי משוכנעת
שהסקופ של חייה נמצא בידה.
היא יוצאת לכיוון יומה, כדי
לראיין את בילי הנער. אולם
לא רק נטי שמעה את השמועה,
אלא גם גילדה קורין, שאותה
מגלמת השחקנית סנדרה וויל.
מרגע זה ואילך על הצופים
להיות מרותקים למקלט, כדי
להבין את העלילה המשתוללת.
בעוד שתי אלה עסוקות במסע
ליומה, מתכנן הפושע המקסי-
קאני צ׳אטו את בריחתו של
בילי הנער. שתי הנשים מגיעות
למסבאה, כל אחת לחוד,
וגילדה מחלצת את נטי, כאשר
זו זוכה במישחק פוקר ומציתה

הוואי: פונג
שעה 10.40

למערב: ולנטיין
שעה 10.00
קרב אקדחים. אחרי הקרב הן
פוגשות במיסיונר, שאינו אלא
אחד מאנשי הכנופיה של צ׳א-
טו, המתכוון לערוך מסע התעוררות
בכלא יומה, כדי לחלץ
את בילי הנער. כאשר הכל
מגיעים לכלא, מוציא המיסיונר
כלי־נשק ובמהומה הגדולה
מצליח בילי הנער לברוח לבדו,
ונטי וגילדה נחשבות לפושעות
נמלטות כשהן נחשדות כמי שיצרו
את המהומה כדי לחלצו.

פרק בתוכנית שיעניין אמהות
ואמהות בכוח. הד״ר עצאם
מנצור ישוחח על הגורמים ל עצירת
נשימה אצל תינוקות
וינחה את האמהות כיצד לטפל
בתופעה זו. המצלמה ד,מסיירת
של התוכנית תבקר בתערוכת
דפוס ותדגים חידושים — הדפסה
רגילה על־נייר, הדפסה
על בד ומשי והדפסת וילונות.
סידור הפרחים הערב גם הוא
מיוחד במינו: כיצד לסדר פרחים
בפרימוס ישן. פינת האופנה
מציגה שמלות בסיגנון כפרי
רומנטי, ושמלות שבהן משובצים
טלאים.

שירי האירוויזיון

0.30 מאז פסטיבל הזמר
אסור היה לשדר את השיר
הללויה של גלי עטרי, אם כי
רשות־השידור הישראלית ״שכחה״
מדי פעם׳את האיסור. או-

דובתיתה שי
האיוווי1יון
לם החל מהערב מותר לשדר
את הללויה. באופן רשמי ישודרו
הערב וביום החמישי הקרוב,
בשני המשכים, כל השירים
שיוצגו באירוויזיון. הבמה
בבנייני האומה כבר התחילה
לקרום עור וגידים והתיפאורה
הקולוסאלית כבר מורכבת. איש
ממפיקי האירוויזיון אינו מוכן
לד,שבע, כי המופע אמנם יערך.
יש חששות מעיצומים של טב-

העונש שד

ונדחה. זמרת קאנטרי פופולארית,
השחקנית פמלה פרנק־לין,
המופיעה כמעט מדי שבוע
אצלנו כשחקניודמישנה בסיד-
רה אחרת, נחטפת כאשר היא
נופשת באי של סטיב מק-
גארט, הוואי. סטיב ואנשיו
מחפשים אותה ונדמה להם כי
היא וחוטפיה טבעו בים, כך
שהם מרכזים את כל חקירתם
בסריקת הים. באותה עת מסתבר
כי החטופה, השווה עתה
חצי מיליון דולאר, דמי הכופר,
וחוטפיה, הגיעו בשלום אל
החוף ונמצאים באיזור שומם
ונידח על חוף קאוקי, אבל
סטיב, כמובן, מוצא אותם
לבסוף.

• פלאש גורדון (.)6.32

• השכיעיה באוטו
קומותיים 5.30 אדם בשם

• למישפחה (,)6.32

רוכנס: ריהיוס ולייסן
יום ראשון שעה 10.00
שזוהי תוכנית פורימית טיפוסית.
קנה־פז תאלץ לאלתר במהירות
תוכנית אחרת, להערב.

• הכל ;שאר כמיש*
פחה 8.30 כאן אפשר ל
שדר
תוכנית שלא שודרה. אר־צ׳י-באנקר־של-הערב
זו אותה
תוכנית שד,יתד, צריכה להיות
משודרת ב־ 11 לחודש. למפיקי
הסידרה אזל כפי הנראה החומר,
והם חוזרים לתחילתה בתירוצים
מאולצים. הערב נתבונן
במייק וגלורייה, המגלים
כי חברה משותפת שלהם מה־קולג׳
,הצעירה שהכירה ביניהם,
ילדה בן. הם נזכרים בימים
ההם.
• דוכנם 10.00 רובנס
שוהה במנטואה, איטליה, עובר
חוויות קשות בחצרו של הדוכס
מגוזנגד, וזוכה להערכה
רבה. הוא שקוע בעבודה וסיג־נונו
מתפתח. אך הוא מתחיל
לחשוב על שיבה למולדת, בעיקר
בגלל האווירה העכורה
שסביבו. ברומא מודיע לו אחיו,
כי אימו חולה. הוא מוזהר מפני
הצייר קאראוואג׳יו, שאת
עבודותיו הוא מעריץ. סיבות
אלה דוחפות את רובנט להימלט
מאיטליה.

• ג׳יימם לאסט ותיז
מורתו 10.55 אם תשודר

הערב התוכנית, יהיד. זה נס
טלוויזיוני, משום שזו הפעם הרביעית
שהתוכנית מיועדת לשידור.
עם לאסט מופיעים
גלוריה גיינור, ילדי הדיסקו,
דנה ולהקת מכונת האהבה.

נר, סותר מדי שבוע את התיאוריה
הגורסת כי קריינים
ומגישים משתכללים עם הזמן.
ככל שבן־נר מגיש יותר תוכניות
של מסך גדול מסך קטן,
כן נעשית ההגשה שלו גרועה
יותר.

ישראלים

כחו״ל

0.30 התוכנית המרכזית
של שידורי הטלוויזיה הערב
היא ישראלים בחו״ל, מישדר
שלא הופק על־ידי הטלוויזיה
הישראלית אלא על-ידי חברה
פרטית, סרטי קסטל. אולם הטלוויזיה
לא השכילה להכניס
בחוזה שלה עם סרטי קסטל
סעיף, שלפיו חייבת החברה
להגיש במועד חומר רקע, כדי
שאפשר יהיה לפרסמו בעיתונים.

ואן דר ואל ק (שעה
.) 10.45 הבלש גילה כי אל-
ברט דדדוינק, כולם עם ״דה״

נית־וובדאו) לנרעושיס בסידרה זו, הוא נווד בטלן
המתגורר בבית־סירה, מפזר
שטרות של מאה גולח כל
אחד. החקירה העלתה כי לנווד
קשרים עם בעל בית־בושת
הדור ועם אלמנת מיליונר הממשיכה
לפזר כספים כפי ש עשה
בעלה המנוח.

אירוויזיון: מיסיגו
שעה 9.50

נאי רשות-ד,שידור ומישרד ה-
תיקשורת. יש חששות, שמא
אחד ממהלכי השלום יתרחש
ביום האירוויזיון או בסמוך לו,
ואז תאלץ הטלוויזיה להפנות
את כל משאביה לכיוון השלום,
על חשבון האירוויזיון. אולם
כבר עתה מוקלטים כל השירים
והצופים יוכלו להכירם
הערב. בין הזמרות: בטי מי-
סיגו, הזמרת מספרד.

• לו גראגט (.)10.10
כימעט כמו תמיד, אין לישכת
הדובר מצליחה להעביר חומר-
רקע ראוי לפירסום על התוכנית,
הנחשבת כיום לאחת התוכנית
הטובות המוקרנות בטלוויזיה.
הטלוויזיה תמשיך ל שדר
עוד אפיזודות רבות מתוכנית
זו. בסידרה ב ׳ של לו
גראנט, שנרכשה כבר על־ידי
הטלוויזיה הישראלית, מופיע
גראנט כעורך בכיר ברשת טלוויזיה,
ולא כפי שהוא עתה —
עורך דסק הפנים בעיתון מקומי.

במדינה

אבי גנור

כומוונזלמד

גבראמנדיל

24 שעוח ליסיסווח רצח
יוספה

נזקם ולדמן

גדי דגון

הנקלונזמר

בן לס

גדעון.סלע

גיודי וקני לסטו

מיקי קורן

פונקו פונטנה

מיכה קירשנר

אבי קליין

מיכאל וורבוגר

פשעים

זונה שביב

תשעה עשר צלמים פלוס פולארויד
תערוכת צילומי 01 ום ז 13 סק
בשנים האחרונות הולכת וגוברת כעולם ההכרה בשיטת הצילום של פולארויד ככלי לביטוי מקצועי ואמנותי.
תשעה־עשר אמני צמרת בתחומי הצילום, הגרפיקה והאמנות הכינו תערוכה המבוססת על צילומי פולארויד.
התערוכה תהיה פתוחה לקהל מ־ 18.3.79 ועד ,31.3.79 כל יום בין השעות 10 בבוקר נעז חצות, בגלריה הלבנה,
כיכר הבימה ,4תל־אביב. הקהל מוזמן.

ב חסות ליאון דגו! בע״נז. ארגון :״מדיה״ לאמנות ב ת זמננו בע״מ
1זס!31ז(0ן זס ( 0מ!0ז013ק 355,11.5.3 1979 וזז1<196 זג1ודו,03ה3110ז0גן ז)00ז01ז013ק )ס ^ז13ח16ן3ז601ז691516ז !5 0יס 01מ\01./יז•

ערבי צעירים
במועדון 5
לתרבות חדשה
רח׳ הס ,5תל־אב־ב,
טל׳ 297261

התוכניות מתקיימות
כימי שלישי
(ולא כימי שישי)
כיום שלישי — 20.3
ראיון החודש עם

גרשום ה רפנ ס
(חבר האגן׳ לאמוד־מקצועי
בהסתדרות)

בכו רהאר צי ת
שבוע 2
שבכור, כוכבים ב*ב?>0

״אסתר״

על בעיות כלכלה וחברה,
מנקודת ראותו של איש
ציבור דתי
כיום שלישי — 27.3
הופעת צוות שחקני תגובטרון

וול־אביב

4.30-7.15-9.30

שיחה על הנושא :

היש מקום לתיאטרון פוליטי
בישראל 1
התוכניות מתחילות בשעה 9.00 בערב
תמועדוו פתוח בשעה 8.30 בערב.

כמקום הרצח זא חיה
אף קצה ש 7חוט.
?מהרה היום היה
הב? כדוד ומוכח
על הריצפה היתד. מוטלת גופתו של
השומר, הראש היד. מרוצץ וכל סביבתו
מגואלת בדם.
הפועל שגילה את המראה הנורא הזדעזע.
כמו בכל בוקר הגיע ב־ 23 ביוני
1978 לעבודה במיפעלי הספקה, השוכן
באיזור התעשיה של פתח־תיקווה, בשעה
,5.30 אולם השער היד. נעול. הפועלים
שנאספו הלמו בשער וקראו לשומר שיפתח
אותו, וכאשר לא באד, כל תגובה,
טיפס השוער על תגדר ונתקל בגופת.
השומר, לודביק ברקוביץ 55 היד, מוטל
מתבוסס בדמו בפתח החצר שבו נהג
לישון במיפעל. ראשו היד, מופנה לעבר
הדלת, וכיתמי־דם רבים כיסו את הקירות
והדלת.
עיקפה פערימה. רס״ר כדורי, ראש
המישמרת במישטרת פתח־תיקווה, הגיע
למקום כבר לפני השעה 6.00 בבוקר, והזמין
את המעבדה הניידת של המישטרה.
הוא גם גילה את העיקבה הראשונה בע־רימת
מזון־בהמות בחצר, וכיסה אותה
בכיסא הפוך, לבל תטושטש.
סגן מפקד־המרחב, סגן־ניצב שימעון
סביר, וראש מישרד־ד,חקירות של מיש-
טרת פתח־תיקווה, פינחס קאופמן, שהיה
חדש בתפקיד, הגיעו עם הצלם המישטרתי
מייד אחריתם.
על פני השטח לא !נתגלה כל מניע
לרצח. האיש חיה איש ערירי, אדם שקט
שלא היד, מסוכסך עם איש. קופת־תברזל,
הנמצאת בקומה השנייה, לא נפרצה.
בשלב זה, בשעה ,6.30 לא היד, עדיין
בידי המישטרה אפילו קצהו של חוט
לפיענוח הרצח.
קילשון מגואל כדם. כאשר הגיע
הגשש, חסן אמרור, בשעה ,7.00 החל
הולד אחר העיקבות שנותרו בשטח.
העיקבה הראשונה היתד, בחדר־הרצח.
על דלת הכניסה שליד ראשו של הקורבן
ניכרה באבק עיקבה של נעל פלאדיום.
בחצר ניכרו עיקבות של שני אנשים נעולי
נעלי־פלאדיום, זה בצד זה. העיקבות הובילו
למקום בשדה שבו היו מושלכים
קילשון ולבנה מגואלים בדם, וצינור־ברזל
חדש.
מעבדת המישטרה !נטלה דגימות דם,
חיפשה טביעות אצבעות ואף יצקה גבס
כדי להנציח את אתת העיקבות.
במרחק־מה משם גילה הגשש כי אחד
האנשים חלץ את נעליו, והמשיך בדרכו
כאשר הוא גורב גרבייס בלבד. ד עי ק בו ת
עזבו את שטח המיפעל והמשיכו לכיוון
מוסד תעשיות־תחבורה, הידוע כמוסך
קוקה־קולה. העיקבות גילו כי האנשים
טיפסו על חומת המיפעל, ושם נעלמו.
לדעתו של הגשש, נעלמו העיקבות מפני
שהאנשים עלו כאן על רכב.
מאחר שהעיקבות נעלמו לייד מוסך
קוקה־קולה, נכנסה המישטרה כדי לשאול
את שומר המוסך אם שמע משהו במשך
הלילה.
סודות אפלוליים. שלא כמינהגו, כבר
לא היה השומר, בורק ריאן במקום בשעה
שמונה בבוקר. מזכירת המיפעל סיפרה
כי בדרך־כלל הוא מבלה זמן־מה בחברת
העובדים, שותה קפה מחליף בגדים, ורק
יותר מאוחר הוא חוזר לביתו באחד מכפרי
המשולש כדי ללכת לישון. אולם באותו
בוקר חלף לידר, במהירות והסתלק ללא
מילה. כאשר נחקרה יותר על מינהגיו
של השומר, סיפרה כי הוא נוהג לנעול
׳נעלי־פלאדיום.
כבר לפני תשע בבוקר היה בידי המיש־טרד,
קצהו של חוט. שוטר נשלח לביתו
של השומר כדי לגבות עדותו, אולם
השומר לא נמצא בביתו.
רק בשעה 1.30 בצהריים נמצא השומר,
(המשך בעמוד )54
ה עו ל ם הז ה 2168

קולנוע פלסטין תשדר, מסולפת
שעד, שבאולם מגדול של פסטיבל ברלין,
ראה קהל !גדול את הסרט 1רשא הפרס
והמסר הציוני דויד, התאסף קומץ עיתונאים,
מרביתם מן המקלח התיכון, וצפה
באולם הקרנה קטן בסרט בשם הדרך הקשה
לפלסטין. הסרט הוצע, כמסתבר, ל כמה
מן המיסגרות הרישמיו׳ת שיל הפסטיבל,
אבל נדחה בטענה שאינו כולל אינפורמציה
מספקת.
כפי שמעיד !ישמו! ,זהו סרט תיעודי על
מאבקם של הפלסטינים לזכות במולדת.
את הסרט עשה ישראלי, מריו אופנברג,
והפיקה האוניברסיטה החופשית בברלין,
ישם מלמד !אופנברג בחוג ליחסים בינלאומיים.
סרט קודם של אופנברג, הקרב על
האדמה, גם הוא על אותו הנושא, נאסר
להקרנה בשנה שעברה על־ידי הצנזורה,
באחת בהחלטותיה הטיפשיות ביותר, ואם
יש בכך כדי להעיד על תבונתה הפוליטית,
יש להניח שהיא תאסור גם את הסרט הזה
ותקשור לו הילה שאינה מגיעה לו כל־כך.
הדבר הטוב ביותר שאפשר לומר על
הדרך הקישה לפלסטין הוא שכוונותיו המוצהרות
ראויות לשבח: ליצור דיאלוג
בין חוגים פרוגרסיבים ישראלים וערבים,
למציאת פתרון צודק לכל הצדדים באיזור.
מכאן והלאה, קשה מאד להשלים עם
הסרט.
שיגרתיות מדהימה. ראשית, קשה
להשלים עימו כסרט. הוא מורכב מסידרה
של ראיונות עם אישים ישראלים וערבים,
המצולמים וערוכים בשיגרתיות מדהימה.
מבלי להיכנס לתכונות האישיות האחרות
של המתראיינים, כושר הביטוי לפני ה מצלמה
אינו הצד החזק שלהם. נוסף ל־ראיונות,
צורפו לסרט צילומים מתוך אירועים
שונים שקרו בשנת ,1977 אז צולם
בכל רחבי ישראל, כמו שביתת אסירים
פוליטיים בכלא אשקלון, אזכרה למשורר
הפלסטיני ראשד חוסיין, שמת בארצות-
הברית, או יום האדמה. הכל מצולם ומור כב
יחד ככתבה לחדשות, אלא שכתבה
נמשכת בדרך־כלל דקות אחדות ואיל׳ו
סירטו של אופנברג נמתח על פני יותר
משעה וחצי.
שנית, קשה לקבל את האידיאולוגיה
העומדת מאחרי הסרט. אופנברג עצמו טען
בברלין, שההגבלות התקציביות מנעו ממנו
להרחיב יותר בסקירת הנושא, והוא
ציין בהדגשה, כי אינו רואה עצמו כקול־נוען
הניצב מן הצד ומצייר תמונה אוב־

המע\>ח המעופף סופרמן (תל־אביב, תל־אביב,
ארצות־הברית) — ילדי א מ רי ק ה
גדלו על אג דו ת או דו ת מ שי חי ם
שריריים, היו ר די ם מן ה ש מיי ם, כדי להעני שאתה רעי ם
ולגמול ל טו בי ם. עבורם, סרטכ מו סו פ ר מן הו א ב סן ־ הבל
ה תג ש מו ת מבו רכ ת של ח לו ם שעליו גדלו מינ קו ת, ו מ שו ם
כ ן גרף הסרט הז ה, הי ק ר כל־כך, כבר ה רבה עשרות מי ליוני
דולרים ב מול ד תו. עכשיו נו ת ר רק ל ר או ת אי ךיקב לו ז א טו טי
י שראל (ו הו רי ה ם) א ת הנ ת ח הז ה של ה ת רבו תהאמ רי ק אי ת.
הדרך ה טו ב ה ביו תרלה תיי חסאלהסרט הו א כ אל
פנ ט סי ה, שבה האדם הפ שוט, היודע כי לא יז כ ה לעולם
ל היו ת גיבור ולע שות מ ש הו יוצ א״דופן, מ תנ ח ם על אפרו־ריותו
כ ש הו א מז דהה במ שך ש ע תיי ם עם סופ ר מן, העף
ב מ הי רו ת ה או רומ סוג ל לסובב א ת כדור הארץ ל א חו ר.
השליש הרא שון של הסרט, זההמתרחש בכוכב־ הלכ ת
ק ריפ טון, שם נולד סופ ר מן, והמתאר כיצד ה תינו ק מגיע
אל כדור הארץ, שייך ל מד ע ה בידיוני, העמ מי מאד, א בל
גם פוטוגני מאד. ה שלי ש ה שני, ה מבד ר ביו תר, מראהאת
סופ ר מן מ חופ ש ל עי תונ אי שלו מי אל העובד ב מע רכ ת עי תון
יו מי ענ קי ומנסהל חז רכאפל טוניו ת מו פ תי תאחר עי תונ אי ת
נמרצת ועצמ אי תמאד. החלקה שלי שי, הרועש ו היו תרקשה
לבליעה, מציג עי מו ת בין סו פ ר מן לסופר־נבל, ה מנ סהל מו ט ט

כריסטופר ריב — פנטסיה
א ת כל ה חו ף המערבי של ארצו ת״ הברי ת. כ אן ני ראההסרט
כעוד אחדמ או ת ם סי ר טי א סונו ת רבי משתת פי ם, על כל
התע לו לי םהט כניי םוה תי פ או רו תהמתפר קו ת, שהעין ה מנו ס
הלמדה כבר להב חין במלא כו תיו ת ם.

ה חז ק ה
פ.י.ס.ט( .פאר, תל־אביב, אר־צות־הברית)
— ז הו סיפו ר חייו
של ג׳וני קו באק, בן מ הג רי ם הונגרי
חסרפ רו טהה הו פך מנ היג דגול של נ הגי המש איו ת
ב ארצו ת״הברי ת, עד ש הו אנתפס במע שי ש חי תו ת ב תו ך
ה איגו ד ובק שר עם המא פי ה, ו מו עמד לדין בפני ו עד ת סינ ט.
אהד תו של ה צו פהנ תונ ה מיי דבהתחלה לצעיר ה א למוני,
הנ אבקבאבטלהוב תנ אי הניצול המח פי רי ם של א מ רי ק
ה ב שנות הע שרים. גם כא שר הו א נאלץ לה תפ שר פ ה ושם
עם מצפונו, ולשתף קצתאתה עול םהתח תון ב אי רגון ה שבי תו
ת, כדי לה שיב מנ האחתא פיי םלמע סי קי ם, אין אי ש
שיעז ל ה טי לספקב צי ד ק תו. ו א פילו כא שר המא פי ה ש קו ע ה
כבר ע מו ק בתוך עי ס קי ה איגו ד, עדיין ני תן ל הז ד הו ת עם
ה אי ש.
א ם לא די באהדה שיוצר הסרט לגיבור שלו, הו א דו אג
לה שחיר א ת פני תו ק פיו ו מ שו ם כך, פו לי ט קי אי אשר
מנ ס ה לח שוף אתהש חי תו ת, אינו עו שה זאתמ תו ך רדיפ ת
צדק, אלא בשל אינ ט ר סי םפר טיי ם ו קי דו םקא ריי ר ה. לעו מ
ת בן״ טו בי ם כז ה, שנולד עם כפי ת״זהב בפה, מו בן שהקהל
הפ שוט יעדיף אדם שעלה ב כו חו ת עצמו ל מ על ה, גם אםלא
ת מי דבאמצ עי םהט הו רי ם ביותר.
הסרט כולו מוג ש ב מונ חי ם ריג שיים שכאלה, כא שר
צורת הצילו ם, ש חיי בתלאמעטל אז ר ח קיין, העריכה,
הדרך ב ה נבחרו ה אי רו עי ם ש או תםמ ציגי ם ל עו מתה אי רועים
ש עלי ה ם רו מזי ם, כל אלה נועדו ליצור הז ד הו ת
של ה צו פ ה עם ג׳וני קו באק. מע שי הגבורה שלו נ ר אי ם הי ט ב

קאופמן וסטאלונה: פאשיזם מסוכן
לעין, ו אי לו הצד ה א פל מוצג, מ ר בי ת הז מן ב ר מיזו ת. בעי מו
ת הגדול בין קו באקל מנ היג המא פי ה, ב סו ףהסרט,
מתבקשהקהללהא מין כי קו באק אינו, אלא שה ת מי ם
שנפל קורבן ל לוויי תן פשע. ב תו ספתה עו בד ה ש סיל בסטר
סטא לונ ה, הלא הו א רו קי, מגל םאת קו באק, ברור שהקהל
מ שתכנע מהר• ו דוו קאמ שום כך זהסרטמ סו כן, כי ה צו פ ה
עשוי לצאתמ מנו מלווכנע שהמטרהמקדשתאת כל האמ צעים,
ומההמטרה, רק הגיבור ה א מי תי יודע. ב מי לי םאח רות
זהנקראפא שיז ם.
קרבו ההמונ>ם

רבי הירש כסירטו של אופנכרג
ניצול דמגוגי
ייקטיבית, אלא כאיש המעורב בנושא ומנסה
לשכנע בנקודת המבט שלו.
התעלמות מכוונת. אלא שאמצעי
השיכנוע, כפי שהוא ׳מפעיל אותם, יכולים
לשכנע רק את המשוכנעים מראש. קשה
לעשות סרט תיעודי על מדינת ישראל,
שכל המרואייניס בו מסכימים מראש עם
אופנברג, המקורב לחוגי מצפן. כשהוא
מראיין את פרופסור ישראל שחק או את
(המשך כעמוד )52
ה עו ל ם הז ה 2168

ואלנטינו ( ס טו דיו, תל־אביב,
אנגליה) — הבמ אי ה ב רי טי קן
ר א סל מנ סהב שנים האח רונו ת
שוב ושוב לפענח אתמסת רי ד מו ת ם של א לי לי ה מוני ם.
א ח רי טו מי ו לי ס טו מני ה הו א עושה זאת שוב, בסרטזה,
כ ש חייו של רודולף ו אלנ טינו, המשמ שי ם ב סי ס לעליל תו,
מענייני ם או תו אךמעט. על ב סי ס עובדות הי ס טו ריו תאח דות,
הו א רו ק ם עוד סיו ט פרוע, כ מינ הגו, א שר מטר תו
הי א ל הו כי ח כי א לי ל אינו שליט ה ה מון, אלא קורבנו.
אבל למראההסרט, קשה לדע תאםראסלהת כוון לכך
ברצינות או שזוהי פ א רו די ה. כיצד אפ שר להס בי ראחרת
א ת רודולף נו ר איי ב מדבר אי ט ל קי ת ב מי בטא רו סי גס,
או ל סלי ק א רון מדב ר ת אנג לי ת ב מי בטא צרפתי חז ק. שלא
לדבר על ה ד מיון הבל תי קיי ם בין הפרופיל הקלא סי של
ו א לנ טינו לפנים ה קוז א קיו ת של נו ר אייב.
אםהד מויו ת אינן א מינו ת, המצ בי ם שבהן הן עו מ דו ת
א מיני ם עוד פ חו ת. ל דוג מ ה: העצ מו ת ה מנ ב או תאתהע תי ד
לאש תו ה שניי ה של ו א לנ טינו, שיעור ה ט אנגו שנותן ואלג-
טינו לניז׳ינ ס קי, ת ח רו ת ה איג רוף נגד ה עי תונ אי ה חו צ פן
(שני מעמ די םאלהמ צוצי םמד מיונו של ר א סל) או עדר
המע ריצו ת ה מז מ רו ת שירי ת הי ל ה על מדרגו ת בי תו.
אשר לשח קני ם, ל א רק נוראייב, ה ם מעו ר רים ר ח מי ם.

פיליפם ונוראייב: סיוט פרוע
אין לדע תמה עוללה ל ס לי ק א רון לר א סל, אבל כ שהציב
או תהכק רי ק טו רהגסה של כוכ בת הסר טי ם ה אי ל מי ם
נ אזי מו ב ה, נקםבהאת כל ה עוולו תהאפ שריי ם. ו אי לו
מי של פיליפ ס, אינ ה או לי ש ח קני ת, אבל אין סי בהש תי ראה
נלעגת ומלא כו תי ת כל-כך, כנ טאשה רמבובה, א ש תו ה שניי ה
של ו א לנ טינו.
בעצם הדרך הי חי ד ה לבלוע אתהסרט בלי להת רגז
יתר על ה מי ד ה, הי אלר או ת בו ב די ח ה שנ מ שכת קצת יו ת ר
מדי ז מן.

קולנוע
(המשך מעמוד )51
גיורא נוימן, יודעים כולם. במדינה שהמציאות
באיזור נהירה להם, מה הם עומדים
לשמוע. לעומת זאת, כשמוצג הסרט
בפני זרים, ההתרשמות שלהם יכולה לה יות
כאילו שחק ונוימן, או רמי ליבנה,
המרואיין ליד גדר הכלא, הם חתך של
דעת־הקהל הישראלית. לגבי אדם שרוצה
ליזום דיאלוג בין שני צדדים, התעלמות
מכוונת זאת מן המציאות לאשורה, אינה
יכולה לשרת את המטרה. כדי להגיע לעמק
השווה, צריכים הצדדים המשוחחים,
בראש ובראשונה להכיר זה את זה.
הציונות הכופרת. המרגיז ביותר בסרט
כולו, הוא הניצול הדימגוגי של המ ציאות
הישראלית, כאשר אופנברג מגייס
את נטורי־קרתא, כדי להוכיח את טענותיו
נגד המדינה הציונית. בעולם עשוי הדבר,
אולי, להתפרש כהסכמה של היהדות הדתית
עם אופנברג, ואילו מי שמתמצא ב נושא
אינו יכול שלא להתחלחל כאשר
אדם הרואה עצמו פרוגרסיבי חוזר אל
ימי־הביניים, מתוך ידיעה ברורה שרבי
הירש, דובר נטורי־קרתא, יהיה הראשץ
שידבר על עם סגולה אחד ויחידי, ואם אינו
עושה זאת עדיין, זה רק משום שהוא
סבור שהציונות מופרת, ולא משום שאינה
^מוקרטית. אכן שותפים מוזרים במיטה
אחת.
הדבר החמור ביותר, הוא התיישבותו
של הסרט. הוא צולם ב־ ,1977 והוא מתייחס
למצב שלפני ביקור אל־סאדאת
בירושלים. אבל לא רק בכך ניראה הסרט
מיושן. כל מחאותיהם של תושבי הגדה,

או ערביי ישראל, נראים כאין וכאפס
לעומת הכתבות ששודרו בחודשים האחרונים
בטלוויזיה הישראלית. מי שראה
את סידרת הכתבות ששודרה על מצב בתי-
הסוהר בישראל, אינו יכול שלא לחייך
כאשר פליציה לנגר ניצבת לפני כלא
אשקלון, ומוסרת לעיתונאים המקשיבים
לה שאסירים פוליטיים שם סובלים ״כימ־עט
חרפת רעב״.
החמצת המציאות. עד כמה החמיץ
אופנברג את המציאות האנושית באיזור,
אפשר להבין דווקא משני רגעים קצרים,
שהם המוצלחים בסרט כולו: דייג ממוצא
מרוקאי ביפו מספר על החיים בשלום עם
שכניו הערביים, ונערה צעירה ערביה,
ביום האדמה, נשבעת עם דמעות בעיניה,
שלא תשקוט ולא תירגע עד שלא ישחררו
את אחיה. לפתע, מאחרי הנוסחות היבשות
של פוליטיקאים שחזרו על נאומיהם עד
לעייפה, מצטיירים האנשים שלמענם צריך
למצוא את השפה המשותפת באחור כולו.
אילו היו הם מרכז הסרט, היו כולם יוצאים
נשכרים.
קולנוע שחקניות במו ב!3י 1ר
הקולנוע אינו מכיר עוד גבולות. האנגלים
עושים סרטים על המהפיכה הצרפתית
— כמו הדואליסטיס — ואילו הצרפתים
עושים סרט על המישפחה הסיפרותית
המפורסמת ביותר של בריטניה, האחיות
ברונטה.

שהקנית מאדי פרנס פיזיה כשארלוט
היצירה הנועזת

פליציה לנגר מרואיינת כסירטו שד אופנגרג
כתבה מיושנת

איזכל אדז׳אני כאמידי

איזכל הופר כאן

סיפורים רומנטיים ומעשיות מסמרות־שיער

המשורר הערכי תופיק זיאד ב״דרך־ הקשה לפלסטין״
התעלמות מן המציאות

שלוש השחקניות המבטיחות ביותר של
הדור הצעיר בצרפת, מארי פראנס פיזיה,
איזבל הופר ואיזבל אדדאני, השירו מעליהן
את מחלצות האופנה, הסכימו להתנזר
מאיפור ואפילו לכער את תווי הפנים
המפורסמים שלהן, כדי לגלם את שארלוט,
אמילי ואן ברונטה. הן עושות זאת בסרט
חדש של הבמאי אנדרה טשינה, מבקר
קולנוע לשעבר שהוכיח את יכולתו לממש
את התיאוריות שבהם דגל, הלכה למעשה.
שלוש האחיות ברונטה, בנותיו של כומר
פרוטסטנטי, נולדו בין השנים ,1816—20
בהבדל של שנתיים זו מזו. הן גדלו בכפר,
ללא אם, שנפטרה ממחלת הסרטן, אחרי
ששיכלה שתי בנות אחרות. שלושתן ספגו
את האווירה המיוחדת של חיים בחיק
הטבע, עם המיסתורין והמופלא שבהם,
ליקטו מאיכרי הסביבה סיפורים רומנטיים
ומעשיות מסמרות־שיער, וטיפלו במסירות
באחיהן, בראנוול.
כיש רון שנגוז. בתקופה מסויימת ניסו
שתיים מן האחיות לצאת אל העולם הרחב,
לשפר את ידיעתן בשפה הצרפתית, ולפתוח
לאחר מכן, בביתן, בית־ספר לנערות.
אלא שהאח, שהתמכר לאלכוהול ולסמים,
והטביע בהם את מה שחוקרים מסויימים
סבורים שהיה הכישרון הגדול של המיש-
פחה, הרחיק תלמידות פוטנציאליות מבית

ברונטה. לבסוף שבו כולם לבית המיש־פחתי,
והחלו לכתוב. שארלוט, הנמרצת
מבין השלוש, מצליחה ב־ 1847 להוציא
לאור את הרומן הראשון של אחותה
אמילי, אנקת גבהים. זהו סיפור אהבה
בין יורשת עשירה לגנן בבית אביה, שעורר
בזמנו סערת רוחות עזה, ונחשב על־ידי
רבים ליצירה נועזת ושלוחת־רסן.
שנה לאחר מכן מופיע הרומן של שאר-
לוט עצמה, ג׳יין אייר, ורומן נוסף של
אן, אניאס גריי. האחיות חתומות על ספ רים
אלה בשמות בדויים של גברים, ורש מית
הן מתפרסמות כאלים, אקטון וקודר
בל. אלא שמייד לאחר מכן, תוך חודשים
מעטים, אמילי ואן נפטרות בזו אחר זו,
ואילו בראנוול מאושפז אחרי התקפות של
אלכוהוליזם. שארלוט מספיקה עוד להינשא
לכומר, אבל גם היא כבר נגועה במחלה
קשה, וב־ 1855 היא מתה משחפת.
טשינה היה רוצה שסרטו ייראה בערך
כמו ציור שצייר פעם האח האבוד :״שלוש
האחיות, לדעתי, החלו לכתוב לאחר שהסתבר
להן כי האח אבוד, כאילו כדי לפצות
על כישרונו שנגוז. ואילו הוא צייר פעם
ציור שבו ניראה במרכז, בין שלוש אחיו תיו.
אחר כך מחק את עצמו, כאילו רצה
להותיר את כל התהילה להן.״ וזאת ינסה
לעשות גם טש״נה.
ה עו ל ם הז ה 2168

האזן ל״מפצח האגוזים״ במערכת אקאי
ותיווכח שאין לנו אגח קשה לפיצות
ישנן מערכות סטריאו ששמן מגיע לאוזנך
חדשנת לבקרים.
אך האם הצלילים המגיעים לאוזנך ממערכות
אלה, מצדיקים את שמן?
על מות לקבל את התשובה, אתה חייב
לצלול עמוק לתוך שלם הצלילים.
ניקח לדוגמא את טייפ הקסטות.
מה באמת קובע את איכות!? ראשי הטייפ!
יצור ראש מעולה מהווה מאז ומחמיר אגוז
קשה לפיצוח. אין יצרן סטריאו שאינו מכיר
בחשיבות הראשים להעתקה מדויקת
של הצליל. אך האם יש שר יצרן סטריאו
לבד מאקאי שיצר ראשים כה מעולים?
ראשי ה* -ס של אקאי, מהווים חידוש
ראשון מסוגו בעולם. הורות לראשי ה6 * -
אשר פניהם יצוקים זכוכית קריסטל מלוטשת
משיג טייפ הקסטות ם 0x0 - 570 של אקאי,
תוצאה דומה להפליא לתוצאה המושגת
מט״פ הסלילים של אקאי, קרי -מוסיקה
רומה להפליא למוסיקה הנשמעת באולם
הקונצרטים.
ה־ ס 0 x 0 - 570 מתעלה לאיכות
מדהימה: הוא מציע לך 3ראשי ץ ס נפרדים.
כשכל ראש פועל כמערכת עצמאית לחלוטין

למחיקה, להקלטה ולהשמעה, כשהמדווח
( )0 4 8עליו שבר הסרט מגיע עד כדי
1מיקרון.
זזה עוד לא הכל: ל -ם 0x0 - 570 של
אקאי, יש בנוסף לראש מעולה גם גוף מעולה
המצויד ב 3-מנועים ומערכת מכנית משוכללת
השומרת על מתיחות קבועה של סרט
ההקלטה על.גבי הראשים.

48 (,א) ^ 0*/ 80)3 ? 10*181: 1-6551030 0.0634 18/8145

30 0.1754)0181 45500(.ו11
( 00800056:30 0210 15,000 02 )+338 ץ סח8סו<0ז?

1655

05109 10¥¥00156 1306.
30 021016,000 02 )±338( 05109 0102 1306.
30 021019,000 02)+336( 05109 ?6-011306.
0151011100:16551530134 )1,000 02 ״0 ״1/0( 05109
/ 00156 1306.״(0
80-18 —8610016 000)101 0011.

0X0-5700
<51£8£0 0£55£71£ 0£01

.4 X 7 1 1
שמע בקול האוזן שלך -קח אקאי.

—ססססס**

.סי ס

] לכבוד אקא׳ הססנר .70 חל/אביב.
ם עו1ין להכין כיצר התנברחם על אגוז
1קשר, לפיצוח.
1א שילחו לי פרוספקט ספורט

אקאי ־ ח־א, המסגר 70 טל 30594 .

ה עו ל ם הז ה 2168

האהבה מושלת בכיסה
(המשך מעמוד )17
רק אז פירסמו מודעה צנועה ביומון
הארץ שבישרה על נשואיהם.
ההשתלשלות •המהירה של המאורעות המדיניים
אחר־בו, שהטילו שוב את הד״ר
בן־אלישר לקלחת הרוגשת של מרכז
האירועים, מנעה מהזוג הטרי לבלות
בצוותא את ירח־הדבש שלהם. היא גם דחקה
את סיפור ניצחון אהבתם על חוקי
הכפייה הדתית בארץ ממרכז ההתעניינות.
שם טוב
ף יין־אלישר נולד בראדום שבפולין
* לפני 47 שנים, כבן למישפחת גוטליב
האמידה. אביו היה בעל מיפעל ליצי־קות־ברזל
ואלי היה צעיר בניו. את שם
מישפחתו הסב מגוטליב לבן־אלישר רק
בתום מילחמת־העולם השנייה, כשנודע לו
כי אביו, אליעזר, נספה במחנה-עבודה נאצי
כחודשיים לפני תום המילחמה ואמו,
שרה, שהצליחה להינצל מידי הנאצים,
נספתה בתאונת־דרכים בדרכה לארץ, כדי
להיפגש עם בן זקוניה. אלישר הוא צירוף
ראשי השמות הפרטיים של ההודים
— אלי(עזר) ,שר(ה).
כאשר החליף גוטליב את שם מישפחתו
לבן־אלישר עשה זאת ממניעים טהורים
לחלוטין. הצעיר התל-אביבי, שהיה כבר
איש בית״ר ופעיל בהדבקת כרוזים של
האצ״ל, חשב לתומו כי בכך יוכל להנציח
את זכר הוריו. רק כעבור שנים,
כאשר בגר והיה לאיש, גילה כי המעשה
הכן והתמים השתלם ומנע ממנו צרות
צרורות.
הוא גילה זאת בראשית שנות ה־,׳50
כשהיה סטודנט עני בסודבון בפאריס ועבד
למחייתו כשומר־לילה בשגרירות הישראלית.
המקום היחידי שמצא בו אז אווירה
כימעם־מישפחתית היה בבית דודו, שהתגורר
בפאריס. הוא היה מבאי ביתו, עד
שהיחסים ביניהם נעכרו. שכן הצעיר
המופנם והנוקשה קשר קישרי-אהבה עם
אשת הדוד, דיאנה. הקשרים הלכו והתהדקו
עד שגרמו לפירוד במישפחת הדוד.
באותם הימים גוייס בן־אלישר על-ידי
אנשי־ביטחון ישראליים והפך איש המוסד
הישראלי לביון. וכך, בין שליחות
עלומה אחת לשנייה, נשא את דיאנה לאשה
והפך מעין אב לבנה, ניר-עס, שהוא
למעשה בן־דודו.
בחוץ־לארץ אין מערימים, בדרך כלל,
קשיים מייוחדים על דרכו של רווק צעיר
החפץ לשאת גרושה לאשה. בתנאי שהחתן
המיועד אינו מוכר ברבים ככהן. וכך קרה,
שהרב שסידר את החופה והקידושין לא
טרח כלל לברר אם החתן נימנה עם
מישפחת כוהנים. שכן השם בן־אלישר,
כמו השם גוטליב, לא עורר דאגה בליבו.
אך בן־אלישר בעצמו ידע את הסוד
המישפחתי. הוא ידע שמישפחתו היא מיש-
פחת כוהנים, וגילה כי חוקי הדת המיושנים
עלולים להמיט צרות ולהערים קשיים
על דרכם של אוהבים. וכאשר נאלץ לב חור
בין תקנות יבשות לבין האהבה —
בחר באהבה.
כמה שנים מאוחר יותר, כשהתמנה ה אלוף
מאיר עמית כראש המוסד, פרש בן-
אלישר מן השירות במודיעין והתמסר כולו
ללימודים. אז ארז את חפציו ויחד עם
דיאנה עבר לג׳נבה, שם המשיך בלימודיו
במכון ללימודים בינלאומיים.
ובג׳נבה הכיר את ניצה. היכרות זו פתחה
פרק חדש בחייו.
אהבה במחתרת
ן* יצה, ילידת ירושלים, צעירה מבןאלישר
רק בשנים אחדות. באשר נפגשו
בג׳נבה, לפני יותר מעשר שנים, היתד.
נשואה בשנייה, ליהודי אמריקאי, ביולוג
במיקצועו, שעבד במישרד השווייצי של
אירגון הבריאות הבינלאונזי.
האהבה ביניהם התלקחה כהרף עין.
לדברי מכריו היתד. זו אהבה-ממבט־ראשון.
אך בהיות שניהם בעלי מישפחות ומטו פלים
בילדים — עם גירושיה מבעלה הראשון,
רופא ישראלי שירד לארצות־הברית,
נטלה עימד, ניצה את בתם, שהיתר. אז בגיל
— 13 שמרו על אהבתם בסוד. יתכן
שהדבר לא הקשה על בן־אלישר, שהיה
רגיל לחיים כפולים, בהיותו איש מודיעין
בכיר. אך אין ספק שהאהבה במחתרת הק

שתה
על ניצה, שלא היתד, מורגלת בחיי-
סוד. היא הירבתה לצאת בחברה, תמיד
הדורה בלבושה, ולהתרועע עם אנשי-שם.
הרעיון לשבור את המיסגרות המישפח־תיות
הישנות ולהקים מישפחה משותפת
ריחף בחלל עולמם של אליהו וניצר, כבר
בראשית היכרותם. אך במשך זמן רב ניסו
להרחיקו ולהתאים את ארחות חייהם לסודם
השמור. הראשון מבין השניים שנשבר
היד, דווקא הוא. לפני כחמש שנים גילה
בן־אלישר את סודו לדיאנה אשתו —
והתגרש. דיאנה המשיכה לשאת את השם
בן־אלישר, עברה להתגורר בתל־אביב,
והיא מועסקת היום כאחראית על יחסי-
הציבור של חברת התעופה הצרפתית אייר־פראנס.
בן־אלישר שומר עד היום על קשר
עם בנה, ניר־עם, שהפך בעצמו ראש
מישפחה ואב לילדים, והוא נוהג בו כאילו
היה בנו.
בן־אלישר לחץ על ניצה, לדברי מכריו,
שתתגרש, כדי שיוכלו לצאת מן המח תרת,
לגלות את אהבתם ברבים ולהינשא
כדת משה וישראל. אך ניצה, חרף
אהבתה אליו, היססה ודחתה את ההכרעה
פעם אחרי פעם. שכן להתגרש פעם שנייה
ולהינשא בשלישית אינו מן הדברים הקלים,
שאנשים עושים אותם בלי מחשבה
יתרה.
הבעייד, החריפה לפני כשנתיים, כשמונה
בן־אלישר לתפקיד הרם של מנכ״ל מיש־רד
ראש־ד,ממשלה. מפעיל מיפלגתי עלום־
שם כימעט, למרות שכיהן כדובר תנועת
החרות, הפך פקיד בכיר ברום המעלה. ומה
שיכול היה להרשות לעצמו מדצה במיד־רשה
הלאומית של תנועת החרות — לחיות
עם אהובתו במחתרת — אין יכול
להרשות לעצמו יד ימינו של מנחם בגין,
העומד בראש ממשלת הכפייה הדתית
הקיצונית ביותר שהוקמה אי־פעם בישראל.
איש בצמרת המדינה לא ידע אומנם
בי בן־אלישר הוא כהן, אך רבים, ביניהם
שרים דתיים, ידעו כ יד,איש חי בגדר
מה שנראה בעיני אבירי הכפייה הדתית
כ״חיי חטא״.
גישואין במרחקים
ך• אשר התיישב בן־אלישד על כס
^ המנכ״ל במישרד ראש-הממשלה, הבינה
ניצה כי שעת ההכרעה הגיעה ואין
לדחותה. היא התגרשה מבעלה השני
והיתה נכונה להינשא לאהובה. אלא שעתה,
כאשר שני האוהבים היו חופשיים
לגמרי, החלו הפיקפוקים לקנן בליבו של
בן־אלישר דווקא. לא שחדל לאהוב את
ניצה ולא שתיכנן לחיות בלעדיה. להי-
פך — מאז גירושיה של ניצה מתגוררים
השניים בדירה משותפת בירושלים וחיים
כבעל ואשה לכל דבר. אך עתה, כשעטה
גלימה ממלכתית, חשש מלחזור על התרגיל
הקודם — להינשא לגרושה חרף היותו
כהן. הוא לא חשש לעורו, אלא חשש
לסבך את מנהיגו הנערץ עליו, מנחם בגין,
בקשיים עם שותפיו הדתיים בקואליציה
הממשלתית.
אלא שעזה מכל האהבה, וחזקה מכל חוק
דתי שאיפתם של אוהבים להקים מיש-
פחה משותפת.
בצר לו פנה בן־אלישר אל אחותו ואל
אחיו, המתגוררים בארצות־הברית מאז תום
מילחמת־העולם השנייה. אלה הבטיחו לו,
שאם יאות להינשא לניצה בעירם, פי-
לדלפיה, ימצאו רב כשר למהדרין, שישיא
את שני האוהבים מבלי לחקור בעברם,
כאילו היו פושעים מועדים, כפי שנהוג
לעשות בישראל.
בן־אלישר נדר שלא לשקר ולא לזייף.
אם יישאל — כך החליט — ייאמר את
האמת: כהן הנני! אם לא יישאל על-
ידי הרב — יאמר לניצה ״הרי את מקודשת
לי״ ויענוד טבעת לאצבעה.
מכריו גורסים, שגם אילולא היה כהן
היה מתחתן, מן הסתם, בארצות־הברית, ב חיק
מישפחתו, ולא בישראל, שבה אין לו
קרוב ומודע. שכן האיש המופנם, שלעולם
אינו מגלה סימני התרגשות או עצבנות,
אינו שש לחגוג ולבלות בקהל רב ובהמולה
רבה.
כך או כך, מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה
ידע, כי ברגע שבו יסיים הרב את הטכס
יתפסו הנישואין גם אם יתגלה כי החתן
כהן והכלה גרושה. במיקרה כזה ייגרמו
לו, אולי, אי־נעימויות, אך את הנעשה
אין להשיב.
האהבה ניצחה את חוקי הכפייה הדתית.