גליון 2171 מתאריך 11 באפריל 1979

הצג PDF מעבר לתצוגת תמונות עוד משנת 1979

עמוד 1

פתח כ-PDF פתח כתמונה

מספר 2171

92 עשדיס

המחיר

עמוד 2

פתח כ-PDF פתח כתמונה

העולם מצלם בקודאק.

דרוש פיתוח במעבדות דלתה קולור

עמוד 3

פתח כ-PDF פתח כתמונה

כערבפפח 1950 קרה משהו במיש-
רד קטן שבו שני חדרים, ברחוב לילייג-
בלום בתל־אביב. קבוצח של בחורים צעירים
קיבלה לידיה שבועון, שנוסד 13 שנים
לפני כן. גיליון מס׳ 651 של העולם הזה
הופיע מטעם מערכת חדשה. הסיסמה ״רית מוס
החיים, דופק הזמן״ הוחלפה בסיסמה

״בלי מורא, בלי משוא־פנים״.
היתד. זאת מהפכה קטנה בשבועון אחד.
כעבור שנים ניתן היה לאמר: היתד. זאת
מהפכה בעיתונות הישראלית כולה.
נדמה לי שהשבוע 29 ,שנים לאחר מכן,
אפשר לאמר בלי יוהרה: היה זה אחד
השלבים הראשונים במהפכה שהתגשמה
עתה, מהפכת השלום.

כאשר קיפלנו לידינו את העיתון,
לא פירסמנו קול־קורא או מצע. אך לצד
הכוונה לחולל מהפכה עיתונאית, היתד,
לנו גם הכוונה לחולל מהפכה פוליטית־נפ*
שית. לא פירסמנו על כך הודעה מפוצצת
מעל עמודי העיתון. עברו כמה שנים עד
שהעולם הזה יצר לעצמו, את כרטיס־הביקור
הרעיוני.
אולם ימים מעטים לפני שרכשנו את
השבועון, באביב ,1950 הופיע ספרי
הצד השני של המטבע, שעורר אז זענ£
כללי. תיארתי בו את מוראות מילחמת-
העצמאות, כפי שראיתים בעיני, וצירפתי
לתיאור זה ״אני מאמין״ פוליטי. למעשה
היה זה מצע העולם הזה — מצע שד,שבועון
דבק בו עד היום.
קבעתי את המטרד. העליונה האחת :
^השלום.
ץ ״אנחנו לוחמים לשלום. כולנו, כל החיילים
שראו ראשי חברים נקרעים בהפגזה
וכידונים תקועים בגופות רעים. אולם
שאיפודשלום זו אסור שתהיה שאיפה
פאציפיסטית, שלילית וחסר־אונים, התנגדות
סבילה למילחמה, אחרי שאחרים יציתו
את להבותיה.
שלנו חייבת להיות
חיובית, יוצרת.
אותנו לבקש דרך מעשית
בסיס מעשי לחיי הפרט
יהפוך כל מילחמד, למיותרת,
לבעיות העלולות לגרום

כתבתי את המאמר בבית־ההבראה בגיב־עת-ברנר,
שם החלמתי אחרי פציעתי, והוא
פורסם כ־ 28 בינואר ,1949 סמוך לבחירת
הכנסת הראשונה. הוא נשא את השם
— ״השלום השמי״ .גם
״גס 111מ8€1
הוא מהווה חלק מן המצע, שעמד לאחר
מכן לנגד עורכי העולם הזה.
פסלתי במאמר את האשלייה הרווחת של
ברית עם המלך עבדאללה, והמשכתי :
״חישובים אלה, והעובדות האחרונות
שנוצרו בשדר,־הקרב הנגבי, מעלים על
נם כיוון חדש למדיניות־החוץ הישראלית,
כיוון שאחדים מבינינו חשבו עליו זה
מכבר — מדיניות של הסדר עם מצריים.
״בניגוד למקובל, הייתי רוצה להעיר
כאן הערה אישית, כדי למנוע חששות
לנטייה סנטימנטלית. כחייל ביחידה קרבית
נפל בגורלי ללחום בחילות־הפלישה המצריים
למן היום הראשון לחדירתם ארצה,
ועד להיפצעי זה לא מכבר על־ידי כדורים
מצריים. מרבית חברי נפצעו, וחלק גדול
מהם נהרגו, על־ידי מצרים. אין לי איפוא
כל סיבה לחיבה מיוחדת דווקא למדינה
ערבית זו.
״ברם, בראותי צעירים עבריים ומצריים
מוטלים זה בצד זה ׳נטולי־חיים בדרכי
הנגב, שאלתי את עצמי לא פעם — לשם
מה הרגו אלה את אלה?
״למצריים יש אפיקי־התפשטות טבעיים,
שנקבעו לה על־ידי הגיאוגרפיה וההיסטוריה:
דרומה לסודאן ומערבה ללוב...
ואילו באסיה אין למצריים כל אינטרס
אמיתי — חוץ מן הדאגה פן תתחזק
מדינה ערבית אחרת יתר על המידה, וחוץ
מריגשי הסולידריות הערבית, הקיימים
בלי ספק בלב האינטלגנציה המצרית.
״מבחינה כלכלית, קיימים התנאים ליח־סין־גומלין
טובים לטובת שני הצדדים...

שקבענו פעמים בלא־ספור לאחר מכן :
השלום הוא היעד העיקרי של דורנו, לא
ייתכן שלא יהיה מישרד ממשלתי האחראי
לכך, שיקדיש לכך מאמץ מרוכז במשך
כל ימות השנה.
גיבשנו רעיון זה באוקטובר , 195)5
שבוע לפני מילחמת־סיני, במאמר שנשא
את הכותרת ״מטכ״ל לבן״ .גם מושג זה
הפך שם־דבר.
גם היום, יותר מ״ 22 שנים לאחר מכן,
אחרי חתימת־השלום, אין מוסד כזה קיים.
הכל נעשה באילתור מגוחך. אין צוות
קבוע ומנוסה, אין מערכת מתפקדת. בורים
וחובבים, בעלי תוארים מינהליים שונים,
ממטירים על הממשלה ניירות מצחיקים.
כ ־ 1954 פירסמנו את התוכנית שנקראה
״מיבצע ישמעאל״ ,ובה הצעה לפית-
רון בעיית הפליטים הפלסטיניים.
כעבור שנה, בסוף , 1955 בעת המהומות
הגדולות בירדן, פירסמנו את המאמר
״מי האוייב, בעצם?״ העלינו בו רעיון,
שעורר אז תדהמה וזילזול: שבעל־בריתנו
האמיתי הוא העם הפלסטיני, ולא המלך
הד,אשמי. הצענו לתמוך בתנועת־שיחרור
פלסטינית (ולמעשה הצענו לעזור בהקמתה׳
על-ידי אספקת נשק, כסף, תחנת-
שידור ועוד) ,כדי שתקים את מדינתה
בשני עברי הירדן.
כעבור שנה וחצי, ביוני ,1957 פיר־סמנו
את התוכנית המפורטת הראשונה
להקמת מדינה פלסטינית חופשית לצד יש ראל.
קראנו לתוכנית ״אוגדת הירדן״.
הצענו שתקום פדרציה (״אוגדה״) של יש ראל
והמדינה הפלסטינית, במיסגרת קונפדרציה
גדולה של המרחב כולו, שבה תהיה
ישראל שותפה מרכזית.
עשר שנים לאחר מכן, ביוני ,19)57
למחרת מילחמת ששת־הימים, פירסם הגם־

אנחנו: נילחם לשלום.״
אלה היום, אני שם
קארטר השתמש כימעט
,בנאומו בעת חתימת

הסתפקנו בהבעת מישאלה כללית.
באותו פרק הקדשתי מקום רב לתיאור
השלום שעמד אז לנגד עיני.
הנה כמה קטעים מן הדברים שנכתבו
ב־: 1950
״בעולם של טילים אטומיים ומטוסי־סילון״
אין מדינה קטנה יכולה להגן על
קיומה. היא יכולה למצוא ביטחון וחרות
רק כחלק מיחידה מרחבית גדולה. אין
מדינונת כשלנו מסוגלת לאזן את כלכלתה
ולכלכל את אזרחיה. גם לכך דרושה יחידה
מרחבית המקיפה עמים רבים.
״במילים פשוטות: בשנת 1950 אין עוד
אפשרות למדינה קטנה להיות בת־חורין,
כשהיא מבודדת מן המרחב הסובב אותה.
אין עוד קיום למדינת־גטו, אפילו יהיה
שיטחה פי כמה משטח ארץ־ישראל, ומיספר
תושביה פי עשרה. ואם אין קיום למדינה,
אין גם קיום גופני לאזרחיה — לא חרות,
לא מזון, ולא חדוות־חיים.
״לאומה קטנה !נשארו רק שלוש דרכים :
או שתשתעבד למעצמה גדולה, או שתנסה
להיות לאומה גדולה על־ידי מילחמת־טירוף,
או שתתלכד עם מדינות בנות־חורין
אחרות לשותפות מרחבית.
״יש ומרחב מתלכד כתוצאה ממילחמה
— כמו באירופה המיזרחית. יש והוא
מתלכד בדרך של הסכמה הדדית בין אומות
בנות־חורין — כשם שנוצר איחוד
מדינות בנלוכס, או כשם שמנסים כיום
ליצור איחוד של אירופה המערבית.״
נדמה שדברים אלה כבר מקפלים בתוכם
את כל הוויכוחים הגדולים של 29 השנים
האחרונות — הוויכוח על ארץ־ישראל
השלמה שעדיין לא נולדה אז, הוויכוח על
התלות בארה״ב, הוויכוח על השלום.
ונדמה כי רק היום, כעבור 29 שנים,
הפכו המילים האלה אקטואליות.

שנה ורבע לפני פירסום אותו ספר
נתבקשתי על־ידי מערכת הארץ לכתוב
מאמר על המצב שישרור אחרי המילחמה.
* מילים אלה לא היו קיימות עדיין
ב־ .1950 במקור כתוב :״בעולם של ראקי־טות
אטומיות ומטוסי־דחף״.

מסתבר, איפוא, שמבחינה תיאורטית, לכל
הפחות, אין סתירה בין האינטרסים המהותיים
של מצריים לבין אלה של מדינת-
ישראל. וברור כי שותפות בין ישראל
ומצריים, שכוחה הפוטנציאלי עולה על
כוחן של כל שאר המדינות הערביות
יחדיו, עשוייה לשמש ערובה לשלום איתן
במרחב זה ולעצמאותו המכסימלית.״
באותם הימים עדיין היתה המילחמד,
בעיצומה.
בהמשך המאמר הצבעתי על הסיכויים
לצרף לברית הישראלית־מצרית את לבנון
וסוריה, וסיכמתי:
,,שותפות בין מדינות קיימות אינה אלא
צעד ראשון לקראת אידיאל מדיני: שותפות
בין ישראל מתקדמת ובין חבר עמים
ערביים שהשתחררו מעול הפיאודליזם
והחותרים לקראת קידמה חברתית. רק
עם הגשמת אידיאל זה, שאונו יכול להתגשם
אלא במרוצת השנים, תהיה מדינת־ישראל
בטוחה, ותהיה התפתחותה מובטחת
...נוכל ליצור בבוא היום שותפות
של ממש, שותפות אמיתית של העמים
השמיים.״
עברו שלושים שנה וחודשיים מאז נכתבו
הדברים. אז הם היו מוזרים ובלתי־מובנים.

במשך 29ה שני ם ניהל העולם הזה
מאבקים הרבה — נגד השחיתות, נגד הכפייה
הדתית, נגד הרודנות הביורוקרטית,
נגד הפער החברתי. כמה מן המאבקים
האלה הפכו חלק מהפולקלור של הארץ.
אך האפיל על כולם המאבק האחד, הגדול,
למען השלום.
בנובמבר 1955 העלינו לראשונה את
הרעיון שיש להקים מיניסטריון מיוחד,
בראשותו של שר בכיר, שיטפל אך ורק
בבעייה של השגת השלום. קבענו אז, כפי

לס הזה תוכנית מפורטת נוספת להקמת
מדינה פלסטינית לצד ישראל, תוך שיתוף
וברית עימה. עוד במהלך המילחמה עצמה
פנינו אל ראש־הממשלה, לוי אשכול, וביקשנו
ממנו לעשות מחווה דרמאתית, לפנות
אל העם הפלסטיני, מוכה־ההלם, ולהציע
לו חרות ועצמאות תמורת שלום וידידות.
את המיכתב הזה פירסמנו ב ־ 9
ביוני ,19)57 היום החמישי של המילהמה,
מעל עמודי הצהרון דף, שהופיע במשך
חודשיים מטעם העולם הזה.
אין צורך להמשיך. הדברים ידועים.

פעמים רבות !נשאלנו, במהלך השנים:
האם אינכם מתייאשים לעולם ו קולכם הוא
כקול קורא במידבר. שונאים אתכם. במיק-
רה הטוב ביותר, מחייכים על הנאיביות
שלכם. למי אתם עמלים? לשם מה אתם
מתאמצים?
אודה על האמת, פעמים ללא־ספור שאל תי את עצמי את אותן השאלות. כאשר
אדם כותב את דבריו שבוע אחרי שבוע,
במשך עשרות בשנים, ונדמה לו ששום
דבר אינו זז — מוכרחה להתגנב ללבו,
מפעם לפעם, נימה של תיסכול וייאוש.
כיום ישנה תשובה לכל השאלות האלה.
האות המודפסת היא דבר מופלא. אתה
כותב אותה בשקט של חדרך (או ברעש
של חדר־מערכת) .אינך רואה את הקורא.
אתה יכול רק לדמיין לך קורא דמיוני —
אך לרוב זוהי דמות הקיימת רק בדמיונך.
אתה נתקל בתגובות נזעמות, מקבל מיב-
תבי-איומים לרוב, ומפעם לפעם גם פצצה
או סכין. כאשר מישהו טורח לשבח אותך,
אתה נבוך, ואינך בטוח אם אין אלה אלא
דברי־נועם ריקים.
אין לך תשובה לשאלה האהת׳המטרידה
אותך באמת: האם זה משפיע על מישהו?

והנה, כשבאתי לראשונה למצריים, בדצמבר
,1977 ובביקורי שם מאז, נסתבר
לי כי מזה שנים רבות נקראים שם דברי
העולם הזה בתשומת־לב, ומגיעים אל האישים
הקובעים בתרגום טוב ומדוייק.
גם בשנות האיבה הטוטאלית הגיעו הדברים
לתעודתם, מצאו מסילות אל הלב
והמוח. ואולי, מי יודע, תרמו תרומה לעיצוב
החלטות, שקבעו את גורל המרחב.
מעניינת עוד יותר הדרך שמצאו דברינו
אל המחנה הפלסטיני.
אחרי מילהמת ששת־הימים כתבתי מיב*
תב גלוי ליאסר עראפאת. מיכתב גלוי
הוא ״גימיק״ עיתונאי, ואין הוא דומה
למיכתב אמיתי. אך יש לו כתובת, וכאשר
אתה כותב אותו, אתה שואל את עצמך
אם המכותב יקרא את הדברים.
לא מכבר נודע לי כי שנים רבות אחרי
פירסומו של אותו מיכתב גלוי, ציטט ערא־פאת
דברים מתוכו באוזני זרים.
זב־ 1971 פירסם אש״ף בביירות, בשפה
הערבית, ספר בשם אורי אבנרי והציונות
החדשה, ובו ויכוח נוקב עם רעיונות
העולם הזה, שצוטטו בהרחבה רבה, תוך
שלילתם הגמורה. הרעיון של הקמת מדיונה
פלסטינית לצד ישראל, ותוך שלום עימה,
נפסל בספר מכל וכל. ואילו כיום ברור
כי המחנה המרכזי הגדול של אש״ף חותר
להגשמת התוכנית הזאת בדיוק — תוכנית
שנולדה, למעשה, מעל עמודי העולם הזה.
באיזו מידה השפיעו דברינו על הוויכוח
הפנימי ועל ההתלבטויות של דור של מנהיגים
פלסטינים צעירים, גם בשעה שהם
תיכננו מעשי־פיגוע בישראל?

1 1 1

ו כ עי ק ר -השפעת נו על עמנו שלנו.
האם השפענו?
29 שנתונים גדלו ובגרו מאז קיבלנו
לידינו מערכת זו. חיים כיום בארץ מאות
אלפי נשים ואנשים, שקראו את העולם
הזה מאז עמדו על דעתם. הם ידעו שריעות
העולם הזה על הנושא המרכזי הזה, ועל
נושאים רבים אחרים, הם ״חריגים״ ,״בל-
תי-מקובלים״ .הם קראו את ההתקפות
הבלתי־פוסקות עלינו, שאמרו כי אנחנו
נאיביים, חסרי־תבונה, ואולי בוגדים, עוב-
רי-ישראל.
קשה לדעת כמה עזר העולם הזה לדור
הזה לעמוד מול שטיפת־המוח המתמדת
של אצעי־התיקשורת הלאומניים — אותם
המנסים גם עתה לקלקל את חדוות־השלום,
אותם המעמידים עתה פנים כאילו המציאו
את השלום, כאילו לא הריעו לכל המיל-
חמות ולכל מטיפי־המילחמה. כמה מילים,
ממיליוני המילים שפירסמנו, נקלטו, במודע
או שלא במודע? אצל כמה קוראים הם
עוררו מחשבה חדשה, תהליך עצמאי של
חשיקה?
את זאת לא גדע, כמובן, לעולם. אנחנו
רואים רק את התוצאות.

כימים אלה, ערב תום השנה ה־29
של פעולת מערכת זו, נחתם השלום עם
מצריים.
מי שחתם עליו הכיר בנכונותן של כמה
מן האמיתות החשובות ביותר, שחטפנו
להן במשך השנים האלה: ש״יש עם מי
לדבר״ ,שהשלום חשוב יותר משטחים,
שצריכים להחזיר את כל השטחים שכבשנו
ב־ 1967 כדי להשיג את השלום, שהביטחון
האמיתי טמון בהסכם בין העמים ולא
בקילומטרים, שישראל יכולה וצריכה להשתלב
במרחב. הוא גם הכיר בקיומו של
העם הפלסטיני ובקיום ״זכויותיו החוקיות״.
ממשלת־ישראל עלתה על המסילה ש הנחנו
במשך שנים. עדיין קשה לדעת עד
לאיזו תחנה היא תתקדם על הפסים האלה
— אם תגיע אל התחנה הסופית, או שתעצור
את הרכבת באחת התחנות בדרך.

הלוואי ויכולנו להתפטר עתה ממאב־קנו
על השלום, ולהתמסר ביתר־שאת למאבקים
אחרים, על דמותה של המדינה, דמו תו
של העם ואיכות חיינו.
חוששני שעדיין לא הגענו לכך. עלינו
להאבק כדי שרכבת־השלום תזוז קדימה,
אל התחנה הבאה. בדרך עלולים אנו להיקרא
למאבקים חריפים יותר, חמורים יותר,
מכל אשר ידענו עד כה. כי בגדה
המערבית וברצועת־עזה עלולים לקרות
דברים נוראים.
לכן אין יום ההולדת ה־ 29 יום של
מנוחה או סיכום. אחרי ששלחנו מבט
חטוף אחורה, נסתכל שוב לפנים.

כלי מורא, כלי משוא־פנים.

עמוד 4

פתח כ-PDF פתח כתמונה

1ה היה העוו! םחוה שהיה
גיליץ ״העולם הזה״ שראה אור השבוע לפני 25 עמו! כדיוק,
פירסם כתבה נירחכת, תחת הכותרת ״אל מירח?״ שבמהלכה
ניסה לערוד את מאזן המילחמה כעתיד, ביו ישראל לשכנותיה.
המדור ״מישפט״ הקדיש סיקור נירחכ לעדותו של איש־המים־
תודין יואל כרנד, כמישפט קסטנר־גרינוולד.
עודד מדור התרבות של ״העולם הזה״ הקדיש כתבה מצו למת,
תחת הכותרת ״צ׳יזבנטומימד״ ,לדיוקנו של איש מצ׳יז־כטרון
לשעבר, הפנטומימי שי אופיר, ששם משלוש שנות לימוד
באירופה. תחת הכותרת ״מדוע הושתקה פרשת רחובות״ מביא
הכתב פריד נאדל מסיפורי השחיתות של עיריית רחובות. שליח
״העולם הזה״ לפסטיבל הסרטים בקאן, מיכאל אלמז, סקר את

הסרטים שתיתרו כפסטיבל רב־המוניטין. מדור הספורט תיאר
את ניצחון ניכחרת הכדורסל המשותפת של ״הפועל״ ו״מכבי״
על ניבחרת הצבא הצרפתי שביקרה כארץ.
כשער הגיליון: פנטומימאי שי (שייקח) אופיר ולי ח התגלית
החדשה, שעלתה חיש מהר לגמלה מעל עמודי ״העולם הזה״ :
זיווה שפיר, שהפכה לאחר מכן זיווה מדן.

ראשית הקארירה שר אברהם שפר ואשד ידלין * ״תוטית
שלום״ מלפני 25 שנה
העם האויב השד
שלוליות הדם התייבשו במעלה־העקרבים.
הקומץ הניבחר של תושבי הנגב, במשקיו
המבודדים, התכונן לשוב אל מסלול החיים
הרגיל. אולם לפתע, בלי כל הודעה מוקדמת,
באותה פתאומיות כמו האדיב הרא שון,
הופיע בדרכי הנגב אדיב שני, והציף
את הוואדיות שלו בזרם אדיר (ראה:
תמונה) .היה זה שבר הענן שכיסה את
כל הארץ, שאיש לא התכונן לו עוד,
והחזיר לאפיקי הנגב את אימתם התנ״כית.
הגשם לא הביא ברכה לאיש. אולם הוא
מילא תפקיד חשוב: הוא הזכיר לאזרחי
המדינה כי עוד ניצב לפניהם אדיב כביר,
נוסף על האדיב על הגבול — אדיב שגם
אותו אפשר להפוך לידיד. רבבות מטרים
מעוקבים של מים טובים אבדו למדינה
בזרם הרסני. לו נעצרו ונאגרו, היו מספיקים
כדי לשנות את פני הנגב.
היה זה סמל שקרא למיבצע.

מיפתוח
מסד. נגדית
בין היורדים בשבוע שעבר אל ה״רבי״
היושב בשדה־בוקר, היתה גם חבורה
מראשי צעירי מפא״י, שחוללו שערוריה
בסניף התל־אביבי של מיפלגתם לאחד
שהצליחו לאסוף רוב קולות מכריע למען
אברהם עופר, מועמדם בבחירות למזכירות־המיפלגה.
סיבת הביקור: הצעירים, שנתקלו
בהתנגדותם החריפה של אנשי מפא״י
הוותיקים, בתוכם מרדכי נמיר וזלמן
(״זיאמה״) ארן, גמרו אומר לרכוש גם את
תמיכתו של דויד בן־גוריון.
בן־גוריון, התכסיסן העילאי בענייני
מיפלגה, שוחח ארוכות עם הצעירים, רמז
להם, כדרכו מאז במיקרים כאלה, שאין
בדעתו להצטרף למרדם נגד מרכז מפא״י,
כל עוד לא יצליחו הם לרכוש לעצמם מעמד
יציב במיפלגה. הוא לא הסתיר את השקפתו
הנושנה, כי המיפלגה אינה אלא מכשיר
לאיסוף קולות בשעת בחירות, כדי להבטיח
שילטון בממשלה.
הפתעה, כללית. אולם באותה שעה,
עת ישבו צעירי המיפלגה אצל המנהיג,
הנחית מנגנון המיפלגה על ראשם מכה
נגדית מתוחכמת, שנועדה לסתום את פיותיהם:
אחד מעובדי מנגנון מפא״י בתל״
אביב מסר לעיתונות רשימה שהיתר, עתידה
להתפרסם למחרת היום. היתד, זאת רשימת
20 החברים שניבחרו, כביכול, למזכירות
מפא״י בישיבת מרכז המיפלגה ..בין הניב־חדים
היו גם שניים מן הצעירים: שלמה
הילל ואשר ידלין*.
פירסום הרשימה עורר הפתעה כללית.
אולם יותר מכל הפתיע את הניבחרים.
אחד מהם, אשר ידלין, יליד ראשון־לציון
וחבר קבוצת חסדיה בעמק בית־שאן, שחזר
באחרונה מהשתלמות בארצות־הברית, אמר
בחיוך :״כאשר קמתי ביום ששי ללכת
* הילל הפך מאוחר יותר שר־המישטרה
בממשלות המערך, בעוד שידלין, שהיה
מזכ״ל חברת העובדים ואחר יו״ר קופת־חולים,
מרצה עתה תקופת מאסר בכלא
רמלה.

^ הולדת ה ..צי ק הדחוי

לעבודה, קראתי בעיתון שניבחרתי אתמול
למזכירות מפא״י. הייתי אתמול בשדה־בוקר,
ושם בוודאי לא נערכו הבחירות.״
במרחב השלו ״תכן
כל מי שביקר החודש במרחב -ובבירותיו
היה משוכנע שסיכויי השלום בין ישראל
לארצות־ערב ירדו כימעם עד לאפם, וכי
התחדשות המילחמה — בעתיד הקרוב
או הרחוק יותר — היא כימעט בלתי
נימנעת.
אולם נימצאו גם יוצאים מכלל זה. אחד
מהם היה הארי אליס, כתב הכרישצ׳יאן
סאיינם מוניטור, אחד העיתונים השמרניים,
הרציניים והמצוטטים ביותר בארצות־הברית.
הוא עבר על פני בירות המרחב,
ניפגש עם מנהיגים ערביים, והגיע למסקנה
שהשלום בין ישראל לבין ארצות-ערב
ייתכן וייתכן.
״המשקיף הזהיר מגלה כי בהלך המחשבה
הערבי הולד ומתחולל שינוי הדרגתי,״
כתב אלים בעיתונו ,״עתה כבר ברור
לערבים שישראל תחזיק מעמד, ושהמצב
בינה לבין ארצות־ערב לא ישתנה בעתיד
הקרוב.
״עד כה לא מצא שינוי זה את דרכו אל
דפי העיתונות הערבית, או אל פיותיהם
של נציגי ארצות־ערב באו״ם; אולם פה
ושם עורכים מנהיגים ערביים שיחות פרטיות
עם דיפלומטים של ארצות מעוניינות,
דנים על מיסגרת מתקבלת על הדעת
לפשרה י_שראלית־ערבית^ בעתיד.״
תנאי* הערכים ׳.לדברי*״אליס, הכירו
מרבית מנהיגי ארצות-ערב בעובדה שרק
אחוז קטן מ־ 872 אלף הפליטים הערביים
יחזור לישראל, אם כי אין הם מוכנים
להודות בכך בפומבי, לקומם נגדם את
מיפלגות האופוזיציה בארצותיהם.
על כן מכילה מיסגרת ההצעות הערביות
הבלתי־רשמיות לפשרה עם ישראל את
התנאים הבאים:

• 1החזרת מיספר סימלי של פליטים
ערביים ( 100 אלף) לישראל. הערבים רואים
בתנאי זד, ויתור גדול מצידם, טוענים
שאם לא תסכים ישראל להחזרת הפליטים,
תהיה היא היחידה שתרוויח מן השלום.
<• תשלם פיצויים לפליטים שישארו
בארצות־ערב. סכום־הפיצויים ייקבע על־ידי
ועדה מייוחדת שתמונה על־ידי או״ם,
וישולם מייד על־ידי ארצות־הברית, וייפרע
לה על־ידי ישראל בתשלומים לשיעורין.
!• הפיכת חיפה לנמל חופשי בשביל
הסחר הירדני -תוך מתן גישה, באמצעות
כביש או מסילת־ברזל מייוחדים, שיעברו
לרוחבה של ישראל. ירדן עומדת על כך
בתוקף, היות והייבוא והייצוא דרך נמל
ביירות בלבנון עולה לה בהון, שעה שנמל
עקבה אינו יכול לשרת אוניות גדולות.
הקצבת פרוזדור בנגב הדרומי בין
רצועת עזה לשטח הירדני. תנאי זה הוצג
על־ידי המצרים, השואפים ליצור רצף
יבשתי עם ירדן.
!• ויתור ישראלי על מובלעת הר הצופים,
כולל בנייני האוניברסיטה ובית־החולים
הדסה הריקים, תמורתם תקבל
ישראל את מובלעת ארמון הנציב העליון,
המוחזקת כיום בידי האו״ם.
י• מתן ערבות על-ידי האו״ם, ובעיקר
ארצות־הברית, אנגליה וצרפת לקיום תנ אים
אלה במלואם.
״ובאשר לבעיית ירושלים,״ הוסיף אליס
במאמרו ,״עדיין לא גיבשו הערבים כל
הצעות ברורות ; אבל משקיפים ניטראליים
סבורים שהם יסכימו לתוכנית, אשר לפיה
תישאר העיר העתיקה תחת פיקוח ערבי
והעיר החדשה תחת פיקוח ישראלי, בה
בשעה שהעיר בכללה תהיה נתונה לפיקוח
האו״ם, והמעבר בין שני חלקיה יהיה
חופשי.״
,הגורם -המפשר. כתב הכריסצ׳יאן
סאיינס מוניטור ציין במאמרו, כי הן ממ שלות
ארצות-ערב והן ממשלת-ישראל
נתונות ללחץ פנימי חזק, שעלול להביאן
בסופו של דבר לידי פשרה: אנשי המיסחר
הערביים שואפים לחידוש יחסי המיסחר עם
ישראל; המצרים שואפים לייצוב גבולם
הצפוני; כל מדינות ערב חוששות, שאם
יימשך המצב הקיים, תוטל עליהן האחריות

״העולם הזה״ ע85
תאריך8.4.54 :
שואפים לשפר
ומקווים לנהל
מדינה ערבית,
מאלה שנימנו

לפליטים, בעוד הישראלים
את מצבם הכלכלי החמור,
משא־ומתן ניפרד עם כל
להשיג תנאי תשלום קלים
כאן.
״אולם,״ ציין הארי אליס בסיום מאמרו :
״הערבים בפני עצמם חסרים את העוצמה
ואת כוח השיכנוע, הדרושים כדי לכפות
את תנאיהם על ישראל ...המדינאים הערבים
מאמינים שארצות־הברית הינד המעצמה
היחידה המסוגלת להביא את שני
הצדדים לידי פשרה, בהבטיחה להם סיוע
צבאי וכלכלי, או באיימה עליהם לשלול
סיוע זה. אבל עד כה לא מגלה ארצות-
הברית כל נטייה ללכת בדרך זאת, ודוברים
אמריקאים מציינים, כי מאמץ מעין זה
עלול להעמיד בעיות לאין ספור בפני
הסטייט דפרטמנט, העסוק כיום בבעיות
קשות בחלקי-עולם אחרים.״
כלכלן כסר סרטי
בחודשים האחרונים היה דומה כ
מיסחר והתעשייה של ישראל צפויים לב
הפחות לשיתוק חלקי: העלייה הגדולה
בשער המטבע הזר וצימצום האשראי ה בנקאי
עד למינימום, לפי הוראות הממשלה,
יצרו מחסור חמור במזומנים, ושללו כימעט
כל אפשרות של ביצוע עיסקות בקנה
מידה גדול.
אולם אנשי מיסחר ותעשייה, המטיבים
למצוא מוצא מכל סבד׳ הצליחו למנוע
את סכנת השיתוק; הם עשו כמעשי חבריהם
בימי השילטון התורכי בארץ ובתקופת
סיום המנדט הבריטי, הציפו את שוק
הכספים בצ׳קים. בעלי תאריכים מאוחרים
(חצי שנה ומעלה) .,שעברו מיד ליד ממש
כמו שטרות בסף ממשלתיים.
בשבוע שעבד, כאשר הגיע זרם הצ׳קים
לממדים רציניים ( 20 מיליון ל״י) נתעורר
מישרד־האוצר לפעולה נגד ״הכסף הפרטי״
ואסר על הבנקים לקבל צ׳קים בעלי תאריך
פרעון מאוחר לגוביינא והן בשטרות ביטחון
לקבלת הלוואות. אולם הסוחרים והתעשיי נים
מצאו עצה, והמשיכו להחליף צ׳קים
למועד מאוחר בינם לבין עצמם, ולהגישם
לבנקים רק במועד פרעונם, והכריזו:
״נפסיק להפיץ צ׳קים רק כאשר ידפיס
האוצר כסף חדש.״

אנשי

גשו נמיס

בימים יבשים, זוהי הצטלבות של שני ואדיות קטנים. עס
בוא השיטפון לנגב נוצר נהר בן־יוס, נהר רחב הזורם לעבר
הים התיכון. השיטפון הציף את הכביש, עיכב את תנועת כלי הרכב עליו ורק כעבור
שעתיים ירדו פני המים. צלם המערכת קלט את השיטפון בנגב, בעדשות מצלמתו.

• בת נולדה לנמרוד אשל, מי שהיה
מפקד שביתת הימאים, והנחשב כיום כאחד
מעמודי התווך של סיעת משה סנה.
• משה שמיר, שגם הוא זכה לתוספת
מישפחתית, קיבל מודעת ברכה מקורית
בשבועון משא, בה נאמר :״ברכות
למהדורה השניה״.
!• כתוצאה מאיומים בטלפון על מלכי־אל
גרינוולד, במהלכם איימו עליו להרגו,
ביקש גרינוולד ( )72 בקשה מהיועץ המיש־פטי
לממשלה, לתת לו רשיון לשא ת אקדח.
• קונסול ישראל בלונדון, רחגעם
עמיר, לשעבר מושלו הצבאי של הגליל
המערבי, נאם באסיפה ציונית בלונדון,
והביע את דעתו השלילית על קונצרטים
אנגלו־יהודיים, וטען כי ״חסרים בהם שירים
ישראליים...״

עמוד 5

פתח כ-PDF פתח כתמונה $העולם הזה - גליון 2171 - 11 באפריל 1979 - עמוד 5 | תעשה בשבילן־ וזכל...חו׳\ מלרקוד מערכות הסטריאו הקומפקטיות של סוני, מסידרת <1ו\/ו^ עוצבו ותוכננו על מנת לאפשר לך הנאה מקסימלית. בכל מערכת תמצא מגבר, המסוגל למלא$

תעשה בשבילן־ וזכל...חו׳\ מלרקוד
מערכות הסטריאו הקומפקטיות של סוני, מסידרת <1ו\/ו^
עוצבו ותוכננו על מנת לאפשר לך הנאה מקסימלית.
בכל מערכת תמצא מגבר, המסוגל למלא חדר גדול
בצליל אדיר, כאשר הרמקולים, בנוסך להיותם רהיט
יפה, הופכים את הצליל האדיר לעשיר יותר.
המקלט מצוייד ב 4-גלים והפרדת סטריאו יוצאת מן
הכלל מובטחת ע״י מעגלים אק!\/ו
הפטיפון האוטומטי שבמערכת ״ -פנינה״ ,לא רק בגלל
יכולתו״להתעסק״ עם יותר מחמישה הקליטים בבת
אחת, אלא גם לכבות את כל המערכת בסיום התקליט
האחרון(.פך ט ל־ 1<-55ן\/ו^)
ישגו גם טייפ״הקסטות עם העצירה האוטומטית, כאשר
מיקומו במערכת, מאפשר הפעלה נוחה במיוחד.
וכעת, בחר לך את המערכת שתעשה בשבילך את הכל
חוץ מלרקוד !

1\/11) 5 5א

00ו וואט ז6ן\ו\0ק 0ו5ע\/1ו
8ו וואט .5.ו\/ו.ח
פטיפון אוטומטי עם ראש מגנטי ומחט יהלום
טייפ״קסטות ׳<ר 018ס
זוג רמקולים
להשיג בשני גוונים: חום ושחור.

141\1^ 3 3 9
• 1 0 0וואט ח6״\? 0ש!8ט1\/1
• 18 וואט 1.5.ע.זז.
• פטיפון אוטומטי עם ראש מגנטי
• טייפ קסטות
• זוג רמקולים 33-37

1\/11) 2 2 9א
• 60 ווא ט ז 6ש !\/111510 ? 0
• 10וואט . 1\/1.5.ח
• פטיפון או טו מ טי
• טייפ ק ס טו ת
• זוג ר מ קו לי ם 53-27
סל למבקשי
את הטוב ביותר י

פרסום נזלניק | רפאלטיראן

עמוד 6

פתח כ-PDF פתח כתמונה

זנ שבץ

ה1וו0 !1

מכחכים
ד״ש מתעלת סואץ
אני שמח לשתף אותכם במאורע ההיסטורי
הזה, שבערב חג־הפסח אנו עוברים
באוניה הנושאת דגל ישראלי ומאויישת
בצוות ישראלי במקום שבו עברו פעם
בני ישראל בדרכם ממצריים לארץ. שם
האוניה נושאת את שם עיר מגוריו של
יהושע פרץ. בתיקווה שאפגוש את נציגיכם
במקום.
קוראכם הנאמן,
משה (״מישקה הקטן״) אייזנכרג,
האוניה ״אשדוד״ ,בפתח תעלת־סואץ

עכל הסידור
אני מבקש להביע באמצעותכם את הכרת
תודתי לרשות־השידור, למנהלי הטלוויזיה,
ולכל מי שהיו לו יד ורגל באירגון מופע
האירוויזיון .1979 זה היה הישג כביר, ש העלה
את קרן ישראל בעיני אומות העולם.
עם ישראל כולו חייב תודה למארגני
המופע ומבצעיו, על ההנאה ש העניקו
לו ועל הכבוד שבו זיכו אותו.
שלום טואף, רמת־גן
אילו היו אוייבינו רוצים לכלותינו, לא
היתה שעה טובה לפתיחת מיתקפה על יש ראל
מאשר שעת השידור של מופע ה־אירוויזיון.
כל העם היה צמוד למכשירי

דבר נעשה בדיעבד, אחרי שההסכם כבר
נחתם. אולם זהו אקט דמוקרטי שכדאי
היה שנאמץ אותו לעצמנו. טוב תעשה הממשלה,
אם לפני שתגיע למסקנה סופית
בקשר למהות האוטונומיה המוצעת לתו שבי
הגדה המערבית ורצועת עזה, תפנה
אל העם ותשאל את דעתו בקשר לכך.
אריה עוז, חיפה

ימים חשופים
התנגדותן האמיצה של סרבניות הגיוס
חייבת לשמש אות לממשלה ולכנסת, שיש
לשנות את חוק שירות הבנות בצה״ל.
בחורה המגיעה לגיל 25 ואשר שירתה
בצבא, הן בשירות־סדיר והן במילואים,
יש לשחררה מחובת השירות.
באשר לבנות הדתיות, שמיספרן עלה
מאז נחקק החוק החדש: מדוע לא לכוונן
למוסדות סיעודיים כמו בתי־חולים, ליש־כות־סעד,
מוסדות לעזרה לקשיש ועוד?
הנטל הביטחוני חייב ליפול שווה בשווה
על כתפיהן של כל הבנות והנשים במדינה,
באותה מידה כמו שצריך להיות
שוויון בחובות בין הגברים. לא ייתכן ש קומץ
בנות ישרת בצה״ל ועליו תוטל
עיקר המעמסה.
החוגים הדתיים וממשלת הליכוד ממל אים
פיהם מים בכל הנוגע לבעיה זו. הם
אינם מוכנים להתמודד עמה ולהודות קבל
עם ועדה, שאכן נעשה עוול לבנות החילוניות.
על מיפלגות האופוזיציה, ובראשן
המערך, מוטלת החובה לשנות את פני
הדברים. אם לא יחול שינוי מהותי בסוגיה
זו, עלולים אנו למצוא את עצמנו.במרוצת
השנים הבאות חוזרים לימים חשוכים של
כפייה דתית. ולבנות הנאבקות בחוק הפסול
ייאמר: חזקו ואימצו. המאבק עגב״לא תם.

יוסף פינה

ככל העמים — ישראל

הטלוויזיה והתמוגג למראה חבורת בדרנים
שביזו את שם השם .״הללוייה״ היא מילת
קריאה של הלל ושבח לאל, הלקוחה מ־מיזמורי
תהילים. אבל ה״הללוייה״ שנשמעה
מבנייני־האומה בירושלים לא היתד, אלא
הלל ושבח לפולחן זול של עגל הבידור
הקל, שבגללו איבדנו את הקשר שלנו אל
האל.
נתן כהן, ירושלים

מאוזן :

מאונך :

)1מחול אצילי; )2סוס בלי ראש;
)1הר־געש ; )5עדיפות ! )10 אדמה
המצויה בנגב; )11 בוא מלמעלה למטה; )3לקרנף יש אחת כזאת ; )4חומת־מים ;
)13 זכר בבקר; )14 כלי־קיבול (הפוך); )6עלה בספר; )7מפחד; )8נהר ב)15
שמא; )16 עיר באירופה; )18 גוף אפריקה; )9תרגילי־סדר חמושים (ר״ת);
שני יחידה; )20 מזמר! )21 שירטון; )12 מגילגולי הארבה; )15 פרצוף; )16
)23 קידומת הולנדית; )24 נחל בעמק; בירה אירופית ; )17 בן הנכד ; )19 חמישה
)25 מבלה את הלילה; )26 מין תבלין; החומשים; )20 אביון; )21 מיקווה מי־
)28 מלחין צרפתי; )30 בין ...לעשור; גשמים ; )23 מילת־זירוז ; )24 הבל ; )26
)31 נתח פרי 32 :ורבו; )34 תם; טרמינל; )27 בת־קול )29 :מבני נוח;
)35 נאה מאד; )38 פלצור; )39 בהש )30 סנדווי׳ך; )33 ממלכה עתיקה; )34
אלה: עלוב־נפש ; )41 אולם ; )42 מאבות מכלי־העבודה ; )36 לכאן ! )37 גויים :
המזון; )43 מצבת־זיכרון; )45 ממוצרי )40 הכניס בבריתו של אברהם ; )41 לאן 1
החלב )47 :בשבילו ; )48 מגווני האדום ; )44 קפל בבגד; )46 תבואה; )47 ירכתי
)50 פקק; )51 מחוספס; )52 בלית־ברי־ הפה ; )49 יחידת זמן ; )50 בפעם נוספת ;
רה; )54 צעד; )57 מקדים את הרעם; )53 קטאסטרופה; )54 קיבוץ בגליל; )55
)61 חיוני לקפיצה־לגובה ; )62 מן המזלות ; אסקופה; )56 מרגיש; )58 מאור קטן
)64 ישן; )65 עזר־הבר; )66 בלבד; (הפוך 59 אח ; )60 מדורה )62 :קריית
)69 מגילגולי הארבה ; )70 יצר ; )72 עב ; קודש (ר״ת) )63 :חדרון; )66 כלי־שיט
)74 משלושה הרגלים; )75 קילוסין; )77 קל; )68 זללן )71 :רצון עז; )73 איש
עברו את הנהר ; )78 תתעה בדרכה ; )81 המארינס ; )76 להבה ; )77 שנון ; )79
בקע; )83 קידומת צרפתית; )85 בוסתן; רודן ; )80 תחמושת הקשת ; )82 פרי־בטן ;
)86 גחלים לוחשות ; )88 גרו יאיר (ר״ת 84 מצוררי ישראל ; )85 פורץ ; )87
)89 וולגארי; )91 מיקווה־מים ענקי; )93 ממלא־מקום (ר״ת); )90 חשבו (הפוך);
במקום הזה ; )95 דרום )96 :שביב )92 :ציר הדלת; )94 קיטור קל; )96
)98 בוא הלום ! )100 פרוסה ; )102 מכינויי החליק; )97 חרט; )99 כינוי; )101 שם
האלוהות; )103 אדון )104 :שייך לממ דורכים את הענבים ; )102 כעס גדול ;
שלה; )105 יכולת.
)103 מלכסיקון הבקר.

כסך קבור בהול
קראתי בעיתונכם את תביעתו של האלוף
(מיל ).מתי פלד, להימנע מביזבוז
של מיליארדי לירות בהקמת התשתית להיערכות
החדשה של צה״ל בנגב. הנימוקים
נשמעו לי הגיוניים וסבירים, למרות
שאיני מומחה צבאי. אני מתפלא שעד כה
לא היה הד ציבורי לטענותיו של האלוף
פלד נגד מערכת הביטחון ונגד המטכ״ל.
מן הראוי היה, שהנושא יעלה לדיון ציבורי
על מנת שקבירת מיליארדים בנגב למטרות
צבאיות לא תהיה בכיה לדורות.
נחום קליין, תל־אביב

דימוקרטיה סח, דימוקרטיה שם
ישראל מתפארת תמיד בהיותה הדי־מוקרטיה
היחידה במזרח התיכון. אנחנו
מתייחסים בליגלוג לשיטות המימשל הנהוגות
במדינות־ערב, כולל מצריים. והנה,
היה זה דווקא הנשיא המצרי, שמצא. לנכון
להביא את הסכם־השלום עם ישראל לאי שור
העם המצרי כולו ולא הסתפק באישורו
על־ידי הפרלמנט. אומנם נכון שה
אין
דבר יותר מצחיק מאשר
שהתעוררה בקהילת הספורט שלנו,
הפסדה של נבחרת ישראל בכדורגל
חרת בלגיה החובבנית בתוצאה .0:2כל מי
שיש לו נגיעה לנושא, הרגיש את עצמו.
חייב לומר את דברו: לפרק את הנבחרת,
לזרוק את המאמן, להחליף את השחקנים,
להעניש את עסקני ההתאחדות לכדורגל.
אפשר היה לחשוב, למקרא התגובות, כי
ישראל נחלה לפחות תבוסה במילחמה נוספת
עם מדינות ערב, וכי היה כאן מחדל
שעלה בחיי אדם. יכול להיות ששחקני
הנבחרת היו אומנם נרפים ועצלים במיש־חק
זה ושהתבוסה היתה באשמתם. אז מה?
היכן נאמר שישראל חייבת לנצח בכל
מישחק? כל המבקרים הנכבדים שוכחים
שמדובר בסך הכל בספורט, שבו אין שום
ביטחון לגבי התוצאה הסופית. כל הגדולה
שבספורט היא, שאין לדעת מראש איזו
קבוצה או נבחרת תנצח. אילולא כך, לא
היה צריך לערוך תחרויות. אפשר היה
לקבוע את התוצאות הסופיות לפי הערכה
מוקדמת של יחסי־הכוחות. אלא שאין הדבר
כך. בספורט הכל פתוח והכל אפשרי, ואין
זה אסון כלל אם נבחרת ספורט מפסידה
בתחום כלשהו, אפילו אם מדובר בסיכויי
ההופעה באולימפיאדת מוסקבה.
נדמה לי שמה שקרה בנושא זה מעיד
על שוביניזם הולך וגואה בכל התחומים.
אנחנו מרגישים את עצמנו כעם עליון,
החייב לנצח את כל מדינות העולם בכל
התחומים . :במילחמות, באירוויזיון, בספורט
ובכל תחום אחר. הגיע הזמן ש נוריד
קצת את האף ונגיע למסקנה, שאנו
עם ככל העמים ולא בני גזע עליון.
יורם כריל, פתח־תיקווה

של״י — לאן?
קראתי את מודעת התודה של מחנה
של״י ,״הדרך לשלום״ .היא לא הצליחה
להבהיר מתי ואיך נכשל ראש-הממשלה
מנחם בגין בטיאטוא הבעייה הפלסטינית
אל מתחת לשטיח האדום האהוב שלו.
נראה לי כי המודעה היא תוצאה של אי-
נוחות ופשרה מגוחכת, שלא תביא לשל״י
אפילו בוחר אחד נוסף.
המודעה י מדברת על ״מימשל עצמי ו-
מינהל עצמי״ ,כאילו ששל״י אינה יודעת
שזוהי תרמית, כפי שכונתה, למשל, על
מסכי הטלוויזיה הגרמנית בפי בפי ערבי
(המשך בעמוד )8

עמוד 7

פתח כ-PDF פתח כתמונה

;65ז־ד£א* 0ו 0

?קבסון

עמוד 8

פתח כ-PDF פתח כתמונה

צרתך הגדולה שאתה רוצה המון, מובן
אפילו לסבול לשם בן,
*ד אינן יודע ללכה
עד הסוף, מתי שצויד•
השבוע תיפול
בידך הזדמנות להתגבר
על חולשתך זו;
אם תחמיץ אותה הפעם,
מי יודע מתי 1110 שוב יעלה בידך לע21
במ רס -
20 באפריל ן
לות על דרך המלך. בחיי־האתבה, מישור אתה
נכנס החודש להילוך גבוה• שעם
ונגוס כבל שתוכל, חיים רק פעם אחת.

במישור חיי האהבה שלך, בת שור, לא
יחולו שינויים מרעי־שים.
אל תידחי בגסות
את מחזרך הנלהב,
למרות שאינך
חשה כלפיו כל משיכה.
חני לזמן לעשות
את שלו ; או שהר־גשתך
תשתנה בכל
ו: 1 2אפריל -
זאת, או שהוא יתייאש
;!0ב מ אי
ממך. כבן שור, למרות
אופייך הנוח, אתה נו־להתפרצויות
פרועות. קח עצמך בידיים

מעבר לזה — הכאב עדיין לא פג וקשה
לך לשכוח: נסה לפחות
ללמוד לקח. ואם
יצאת בשלום מן הסבך
הקודם — זכור ש-
נכונו לך עדיין פיתולים
רבים, עד שתראה
את האור. פרנסה חדשה,
או מקום־עבודה
חדש, עשויים להרים
21ב מ אי ־
20 ביוני
את המוראל. קניות
קטנות מוכיחות את
עצמן — בתנאי שלא תעשי חובות רבים.

שוו

אל תשקיע את כספך בעיסקות מפוקפקות.
ובכלל, חכה עוד קצת
לפני שאתה מחליט
מה לעשות בו. היחסים
המתוחים עם ארס קרוב
מטרידים אותו יותר
מדי — כדאי שתוותר
קצת כדי שהיחסים
ישתפרו ושמוחך יתפנה
לדברים חשובים וג 2בספסמבר -
יותר. בת מאזניים — ן 22ב או ק סו ב ר
בריאותך היא נכס יקר
לכן היזהרי לבל יעזו לפגוע בעצבייך.

1ן אזנ״ו[

הימים הקרובים יתנו לך אפשרות נדירה
להתקדם מבחינה מיקצועית, חברתית וכספית
גם יחד. ימי
אמצע השבוע יזמנו לך
סיכויים רבים ליזום
מיפנה חיוני גם במישור
המשפחתי, ואם
תחמיץ את ההזדמנות,
תעשה בכך עוול
גדול לנפשות הקרובות
מאוד לליבך. היומיים
האחרונים של השבוע
צופנים סיכוי להתעוררות
רומנטית מחירה ומלהיבה, שתוצאותיה
יורגשו היטב לטווח רחוק.

מתנה בלתי־צפוייה מקרוב משפחה או מידיד
קרוב. קבלי אותה והחזירי לו כגמולו.
לך, בת קשת, מצפה
שבוע מלא חוויות. פעולה
אותה אתה מתכנן
כבר כמה חודשים, תתבצע
השבוע לשביעות
רצונך. סוף השבוע מתאים
לנסיעות ארוכות.

גס זה יפיג את המתח
23ג ;נובמבר ־
שהצטבר בך. היזהר ב20
בדצמבר
אופן מיוחד מן הנסיעות
לטווח רחוק. לא
שנשקפת לך סכנה פיזית או משהו
דומה, אלא שהתפתחות דברים שתבוא
בעקבות נסיעה כזו — תפריע לך רבות.

(המשך מעמוד )6
ישראלי. כתב גרמני בוושינגטון כינה את
הסכם־השלום כמוצר־לוואי של ההצגה ה גדולה
של קארטר.
מטרתו של בגין היא לדבוק בכיבוש
בכל מחיר. כיצד יכולה של״י להמליץ
בפני המדינות הערביות ואש״ף לקבל
זאת?
כעיתונאים מנוסים עליכם לדעת עד
כמה שלילי ערכה של מודעה כזו. אם
מטרתה היתד, להכשיר את של״י בעיני
השוביניסטים הישראלים, היא ניכשלה באותה
מידה. היא גורמת לפטריוטים ישראלים
אמיתיים, כפי שאנחנו מגדירים את
עצמנו, לתהות — לאן מועדות פני של״י?
יוסף שריק, תל-אביב

לשנות את ההגדה
יש משמעות לעובדה, שהסכם־השלום עם
מצריים נחתם דווקא בערב חג הפסח, ה מסמל
את השתחררות בני-ישראל מהשיע־בוד
לשליטי מצריים הקדומה. וכדאי אולי,
שבליל הסדר הקרוב, כאשר נקרא שוב את
ההגדה של פסח, נחשוב על משמעות הדברים
הכתובים בה.
עד כה היה תוכן ההגדה משהו ערטילאי
לגבינו. דובר בה על שיעבוד לעם, שרובנו
לא הכיר, מלבד המיפגשים עמו בשדה-
הקרב. ההגדה נשמעה כאגדה. עתה, כשאנו
עומדים לכונן יחסי-שלום עם שכנינו מ דרום׳
מקבל מה שנאמר בהגדה תוכן
שונה לחלוטין.
אני יודע שזו הצעה אבסורדית, אבל
הייתי מציע לשקול אותה: לשנות את
תוכן ההגדה של פסח, שיש בה משום

]|ן ש0

שינוי לסובה במצבך הכלכלי המסובך
במיקצת. אתה תמצא
ידידיס במקום הפחות
מתקבל על הדעת. עם
זאת, דע שהם מתייחסים
אליך בחוסר־הת־חשבות.
היזהר מהפכ־פכים,
ועוד יותר, כמו111110

מנשים הפכפכות.
21 ביוני -
נטייתך לחולמנות ולרו־
20 ביולי
מנטיקה תסבך אותך,
השבוע, במריבה לאלו
אזי, אם כבר תכניס את האף לענייני
הזולת, סיים לפחות את המלאכה בכבוד.

המריבה הטיפשית בה הסתבכת, אינה
מועילה לאף אחד, ו-
מ׳ן לקלת את מצב-
רוחך. נסי להקדיש
זמן לטיפוח יופייך,
ולעיסוק בתחביבייך
במקום לשאת על כתפייך
את כל בעיות
העולם הזה. לקראת
סוף השבוע את עלולה
לנתק קשר אישי חשוב,
בעיקבות בדיחה מעשית
שהושמעה באוזנייך, בנוכחות אלה
שלדעתך יפרשו אותה בצורה מוטעית.

אחרי הרגיעה באה הסערה. יש אפילו
אלמנט של סכנה, מיום
ה׳ עד יום ר הבא.
מוטב, מכל מקום, שלא
תצא מגדרך. זהו
שבוע של מנוחה ושל
שיפור בריאותך, אם
היא רופפת. שבוע של
פגישות עם אנשים מוכרים,
בו יש להימנע
מפגישות מותחות מזי.
אין גם טעם בקניות
יקרות. הצטמצמי לרכישת הדברים להם
את זקוקה באמת. אל תרבי בנסיעות.

מכתבים

רגש־הנקמנות לא יעזור לך, ועשוי אף
להזיק לתוכניותיו לטווח רחוק. מכתב
שיגיע אלייך ביום אי,
בת גדי, יכעיס אותך
בל בך, שמוטב כי תשקלי
ימים אחדים את
תוכנו, בטרם תנקטי
פעולה או תשגרי תשובה,
לבאן או לבאן.
לעומת זאת, אין ספק,
שאפשר לנצל את ה21
בד צמבר ־
19 בינואר
שבוע הזה: לשקול
בו מחדש את בל הבעיות
הכספיות והמשפחתיות שלך, לאור
הגילויים עליהם לא ידעת קודם לכן.

הקסם האישי שלך יסייע לו להיחלץ ממצב
מביך. הדמיון הפורה
בו חנן אותך
מזלך עלול להיראות
השבוע בעיני אנשים
מסויימיס כהפתה בתפיסת
המציאות. השמר
מלהיות אכזר כלפי
אחד האנשים הקרובים
אליך ביותר. אכזבה
20 בינו אר -
18 בפברואר

ריגשית תימוג ותיראה
באור שונה. בת דלי
— המאורע לו כה חיכית, זמנו מתקרב.

הסתה לשינאה כלפי המצרים, בגלל מה
שעשו לנו לפני כך וכך אלפי שנים. אם
השלום עם מצריים יתפתח וישגשג, לא
יהיה בנאמר בהגדה לתרום לטיפוח יחסי
השכנות הטובים עם המצרים. סלחנו ל גרמנים
על מה שעשו לנו לפני דור, אז
מדוע שלא נסלח למצרים על מה שעשו
לנז לפני עשרות דורות?
בקיבוצים נוהגים כבר שנים רבות להדגיש
את חג הפסח כחג האביב, ומשנים
את נוסח ההגדה. כדאי היה שמדינת ישראל
כולה תאמץ באופן רשמי את החג
כחג האביב, ולא כחג של ״שפוך חמתך
על הגויים״.
צבי אפשטיין, תל־אביב

השבוע עליך לשים קץ לבטלנות ! במה
זמן תוכל עוד לשבת ולחלום בהקיץ, ומבלי
לעשות אפילו את אותם דברים ה־מוגשים
לך על מגש

הכסף ! זהו שבוע מצו-
יין לתיבנון לטווח קצר
ובינוני ; בעוד שבועיים
שלושה, תוכל
לעבור למעשים, ובקצב
נמרץ ובלתי־רגיל. הקפד
על סילוק מיכשו-
לים מן הדרך, ושלם
? 1ב כגוו א ר
20.נחרס
חובות קטנים וטורד-
ניים. אך היזהר, בן
דגים: מתחרה מסוכן עלול לפתע
לצוץ בשטח — אם לא תדע לשמור
עליה בהלכה. לבן הימנע ממסעות.

מילחמות הצימחונים
קראתי את תגובתה של יהודית ורדו
(שטהל) על הכתבה ״צימחונים כאוכלי
אדם״ (העולם הזה ,)2156 שלא אמרה דבר
לעצם העניין, ואת מיכתבו של אריה אמיתי
בעניין זה, שגם הוא לא השיב על האשמה
העיקרית והחמורה ביותר הכלולה באותה
כתבה — יחס בלתי-אנושי, בלתי־סבלני
ובלתי-סובלני כלפי התושבים הלא־צינד
חוניים של כפר אמירים. אבקש לפרסם את
דברי תגובתי הבאים:
לא נכונה הגירסה המתפרסמת באותה
כתבה, האומרת כי ב־ 1958 הצטרפה קבוצת
צימחונים לתושבים הקודמים של הכפר,
שהיו קשורים למקום ואהבו אותו, כביכול.

האמת היא, שהתושבים הקודמים האלה
לא היו קשורים כלל למקום והם דרשו
מהסוכנות היהודית להעבירם למקום אחר
עוד לפני בוא הצימחונים. רק אחרי בואם
של אלה התאפשרה העברתם, ורק המעטים
האחרונים שנותרו סרבו לבסוף לעזוב,
מכיוון שהסיקו שכדאי יהיה להם לשבת
במקום, שהתחיל להתפתח עם בוא ה־צימחונים.
במשך
כל השנים, מאז בוא הצימחונים,
לא הופעלו נגד מישפחות אלה שום לחצים.
הד,יפו הוא הנכון: נמצאה דרך להעניק
להם תקציבים ואפשרויות להתפרנס.
זו היתד, סיבת ישיבתם במקום בשקט
במשך כל השנים. רק לאחרונה הם יצאו
במילחמת־כרזות, בגלל סירוב האסיפה הכללית
לאשר בית לבתו של אליהו סודרי.
אך גם אחרי שהמישפחה החדשה השיגה
בית באמידים, תוך הסכמה אילמת מצד
הוועד והתושבים המקומיים, לא הוסרו הכרזות.
וזאת, להערכתי, בגלל העלבון
שבדחיה מצד רוב הצימחונים ובגלל היותם
למעשה מנודים מבחינה חברתית, מה ש גרם
להם רגשי עלבון ותיסכול, ובצדק.
שלום זמיר, אמירים

אוייב הציבור מס 1 ,
כל הרומן של עם חברת אל־על החל
לפני כשלושה וחצי חודשים, כשהגשתי
את מועמדותי לקורס דיילי־אוויר (כפי ש פורסם
לאחרונה, הביקוש לג׳וב הזה הוא
עצום. כולם אידיאליסטים המבקשים לייצג
את המדינה ולא ידעו עד כה איך) .כדי
להעניק למקצוע מעמד רציני עובר כל
מועמד שורה שלימה של בחינות וראיונות,
בכל דרך העולה על הדעת, כ^שר קיים
מירווח של שבועיים בין שלב״
קיצור, זו מריטת־עצבים שאין
ולא הצדקה. לבסוף הגעתי
של המיבדקים הקפדניים —
מסכמת.
בתחילה היתד, האווירה עליזה מא
חות נזרקו מכל עבר. הכל התנהל
מנוחות, עד שפרצה הסערה שהעכי:
האווירה. בשלב מסויים נשאלתי איז
תונים אני קורא. באותו רגע החלטתי
בגלוי־לב את העולם הזה בראש הר
מאחר ואני קורא מושבע של השבועו
גילוי זה הוא שגרם לסערה שהתחו
כנראה שערכי כאזרח ציוני ונאמן למ־נעלם
כלא היה בעיני חברי הוועדה.
כן הם החלו להטיל ספק ברצינות .,
המראיינים הביעו בוז. סיגנון דיבורם כ
הפך ללגלגגי. וכך הגיע לקיצו הרומן
עם אל־על.
כואב לי ששבועון כמו העולם הזה עדי
נחשב בחוגים מסויימים, בחברת התעום
הלאומית שלנו, כחומר קריאה אסור, שב
הקורא אותו פסול מלשרת את האומה.
האם עלי להסתיר מהבדיות שאני קורא
מושבע של העולם הזה? כנראה שחזרנו
שוב לתקופה שבה הקריטריונים המרבזייב
לקבלה לעבודה או לקידום מיקצועי היו
השקפה פוליטית או השתייכות מיפלגתית,
מאיר פינטו, בת-ים

האח, טעות!
מפעם לפעם מוציא ח״כ מנחם פרוי
מאגודת־ישראל עיתון בשם קול יש ראי
גדוש בדרך כלל דברי שבח וקילוסים ל
מעשיו הכבירים בהפצת התורה והיהדות.
בעיתון האחרון הגדיל הרב פרוש לעשות,
והראה את כוחו בכתיבת מאמר הספד
לזכרו של רבי חיים שמולביץ׳ ז״ל, ראש
ישיבת מיר, בו גילה טפח מבקיאותו בעברית
ומידענותו בתנ״ך.
כותרת מאמר ההספד היא ״האח נתיי־תמנו!״
וההספד עצמו מתחיל ומסתיים
אף הוא בקריאת ההתפעלות :״האח, נת־ייתמנו״
.כדאי להפנות את תשומת־ליבו
של הח״כ הנכבד כי הקריאה ״האח״ מש מעותה
בתנ״ך (וכן בעברית בת־ימינו)
קריאת־שימחה. לדוגמה: בספר יחזקאל
(כ״ה, ג :כ״ו, ב) ובספר תהילים (ל״ה,
כא—כה) .סביר להניח שכוונת הכותב היתה
להביע קריאת כאב, אבל וצער ולא קריאת־שימחה.
אי לכך עצתי לו: להבא כדאי
לו להתייעץ עם מומחה לעברית לפני
פירסום מאמריו.
אברהם פירוקה, ירושלים

עמוד 9

פתח כ-PDF פתח כתמונה

קו פ ל

מ צי ע

עו לםומ לו או
ד* טיולים מאורגנים
ך טיולים מאורגנים
/י למזרח־הרחוק —
^ לאירופה הקלאסית —
26 יום או חודש החל מ־
27,26,23,22 יום החל מ־

״ 35,995 .לי י

״ 48,995 .ל יי

טיולים מאורגנים
ולאירופה ולסקנדינביה —
27,21 יום החל מ־

0בילוי חופשות
באי־השושנים רודוס —
7לילות החל מ־

״ 41,750 .לי י
י טיולי צעירים
וסטודנטים לאירופה
24,23 יום החל מ־

״ 31,725 .ל
טיולים מאורגנים
לספרד ולפורטוגל —
15 יום(אפשרות להמשיך
ימים בלונדון)— ה חל מ־

״ 22,325 .ל

״ 5,570 .ליי
^ חופשות ביוון — 7עד 14
ך? לילות במקומות שונים
(כרתים, אתונה, קורפו)
החל מ־

״ 5/820.ל״י

כש״קופל״ מציע טיולים לחו״ל, הוא גם מוצא לך
דרך נוחה להשתתף בהם:
א. למשלמים מראש שליש ממחיר הטיול(בנוסף לדמי
ההרשמה) ,יובטח המחיר לפי השער ביום ההרשמה.
ב. אפשרות לשלם שליש ממחיר הטיול ב־ 10 תשלומים שווים,
ללא ריבית וללא הצמדה. התשלום הראשון — חודש לאחר

היציאה לטיול*.
* אין אפשרות ליהנות משתי ההטבות הנ״ל, אלא לבחור
באחת מהן.

השכרת רכב וקרוונים

ך /ך השכרת רכב לכיוון אחד ך ך
באירופה. לבחירתך
באירופה — קבלת רכב
מספר רב של תכניות
בארץ אחת והחזרתו
בארצות שונות ובמחירים שונים
בארץ אחרת. שיטת השכרה
החוסכת נסיעה של אלפי קילו (דרוש חוברת מיוחדת).
מטרים ומאפשרת מחירים
^ ך בתי מלון בארה״ב
זולים במיוחד, ללא הגבלה
ובאירופה. רשת מלונות
בקילומטרים.
״הילטון״ בארה״ב
ובאירופה, רשת מלונות ״רמדה״
בארה״ב וכן מלונות ברומא,
בלונדון ובאמסטרדם.

טיולים מאורגנים
לארצות־הברית — 24 יום

״ 62,975 .ל
/טיולים מאורגנים
לדרום־אמריקה —
30 יום

״ 63,995 .ל

ע סי עו ת
מ שרד רא שי: תל־ אביב,
רח׳ פרי ש מן , 14ט ל .246121 .
ירו שלים טל.233533 .
חיפה ט ל. 88011 .
ק רי ת בי א לי ק

ט ל.740451 .
נ תני ה טל. 27410 .
הרצליה טל.938057 .
רמת־גן טל.731105 .
באר־ שבע
טל.78860 .

583 £11
דובר

ביטוח חינם בטיולים המאורגנים

ה מ חי רי ם
לפי שער המטבע
ביו ם .27.3.79
אם א תה מעונין
באחת או יותר מן
ההצעות המצויינו ת
במודעה זו —
נא מלא, גזור ושלח
את התלוש הרצ״ב
וחברת ״קופל״
תשמח לשלוח לך פרוספקט מתאים.

עמוד 10

פתח כ-PDF פתח כתמונה

שחס סח שנס חוח

שו ב׳ לשלו
יצאתי בשלום מישראל פעמים רבות. בכל פעם
אמרו לו ידידי ״צא לשלום וחזור לשלום״ ואף פעם לא
חזרתי לשלום. הפעם הראשונה שהברכה הזו לא היתה
בירכת־שווא, היתה במוצאי״שבת האחרונה, ערב חתימת
הסבם־השלום הישראלי־מצרי בוושינגטון.
יצאתי מפאריס, בשבת בבוקר, כשענני אבק וגז״
מדמיע מתרוממים מעל הריסות הבריקדות של ״מהפכני
האולטרה״ ,שהשליכו בקבוקי מולוטוב במישטרה הצרפתית,
ששמרה על הסדר בהפגנת המובטלים הצרפתיים
— פאריט הזכירה, בשבת שעברה, את חלחול
ורמאללה של השבוע הנוכחי — והגעתי לתל״אביב,
כשפועלי העיריה החלו בהכנת חגיגת השלום הרישמית,
בכיכר מלכי ישראל.
בפעם הזו — חזרתי (בשלום) לשלום.

נולדתי לשלום( .שמו של אבי: שלום).
בנערותי, היה השלום משאת נפש רחוקה. אנו,
נערי ונערות ״השומר הצעיר״ בתל-אביב, נשלחנו לרחובות
העיר ובתיה, בשנות החמישים הראשונות, כשדפי
נייר לבנים בידינו ויונת השלום של פיקאסו מעל ראשינו.
החתמנו על עצומת השלום. השתתפנו בעצרות־שלום.
שמענו את אברהם שלונסקי ואלכסנדר פן קוראים את
שירי השלום. שלחנו שליחים אל ועידות השלום. שמענו
דינים וחשבונות ממועצות השלום.
מולנו, התייצבו המתנגדים לשלום .״שלום״ היתה
מילה גסה בישראל. מי שרצה בשלום — היה קומוניסט,
שונא־עמו־וארצו, חסיד־הארצות־והמשטרים-
שמעבר־למסך״הברזל, שליח המופתי ימח״שמו־וזכרו.
יבסק. משומד. עוכר ישראל.
בארצות-הברית הרחוקה השתולל סנאטור בלתי-
ידוע וג׳ו מקארתי שמו. חברינו לוועדי השלום בלוט-
אנג׳לס, ניו-יורק, וושינגטון, נקראו להעיד בפני ״הוועדה
לחקירת פעולות אנטי-אמריקאיות. רבים מהם פוטרו
מעבודתם, הוחרמו במקום מגוריהם, הושלכו לבתי־הסוהר
(כשסירבו להעיד ולהצביע על חבריהם לשאיפת
השלום, בפני חוקרי״הוועדה) ,גלו מארצם, מתו מחוסר
כל ומשבץ הלב והנשמה.
ידידי, הבמאי (פרופסור) פיטר פריי, היה אחד מפליטי
השואה האמריקאית, במילחמה על השלום. כשהגיע
פיטר פריי לישראל, נכנס שמו לרשימות של
מה שכונה אז ״מנגנון החושך״ — מוסד, שהממשלה
סירבה לאשר את קיומו ושהממונה הישיר עליו היה
צמוד לפיו ואוזנו של ראש־הממשלה.

״אומרים שלום,״ לומד הילד הישראלי, מן השנה
הראשונה להיכנסו לחוג המדברים, הלכות נימוס ודרן
ארץ( .ההורים :״מה אומרים הילד :״שלום.״)
השלום הפן בישראל למילת־נימוס: שלום, שלום-
וברכה, שלום־עליכם, שבת״שלום, שנת״שלום (שנה טובה,
כמובן) .השלום היה גם למילת פרידה: עליכם השלום,
או ש-ל־ו־ם במנגינה מתמשכת, כדי לסמל את
הצורך והרצון להפטר מבעל״דברך.
״שלום״ /אמר לי אפרים ריינר, ממש בנעימה זו,
כשנפטר ממני, אחרי שהמרתי את דברה והוראתה של
ההנהגה ההיסטורית אותה ייצג, אז, עלי אדמות־הלאום.
״שלום,״ שומע ומשמיע הישראלי המצוי, עשרות
פעמים ביום, את דבר שלום. ואילו המציאות העצובה
היתה, כדבר הנביא ,״שלום, שלום ואין שלום״.
״הגשש החיוור״ הנציח את ״השלום״ שלא-היה-
ולא״נברא בפנתיאון ההומור הישראלי :״תהיה מיל-

חמה ז!״ שואל אחד מהשלושה, בשיבתם על שפת
הכינרת, באחד ממערכוני הלהקה ,״תהיה מילחמה ז
תהיה מילחמה ו תהיה מילחמה?!״
״כן עונים לו שני חבריו.
״עכשיו, אני שקט נאנח השלישי ברווחה.
השלום לא בא, אך הארץ לא שקטה.
אחרי ״ברית שלום״ ,של הפרופסור ארנסט סימון,
שזכה לראות בגבורותיו את ניצני השלום הראשונים
(אחרי שחבריו לברית, הפרופסורים בובר, מגנס ורבים
אחרים, הלכו לעולס-שכולו-שלום) ,באה תנועת״השלום
השמאלית ואחריה (כשהשמאל עייף ושלומו הורע מאד
בישראל) תנועת השלום והביטחון.
שתי מילחמות חלפו, מילחמת״סיני של 56׳ ומיל-
חמת ששת־הימים של 67׳ ,ושוב יצאו נערים ונערות
לרחוב הישראלי ועצומות שלום בידיהם.
ג׳ו מקארתי מת. דויד בן״גוריון פרש .״מנגנון החושך״
יצא מן המחתרת עם השלט ״שירותי הביטחון״ על
ליבו ומצפונו. חניכי ״השומר הצעיר״ עסקו רק בבניין
הארץ ואת שורות המאבק לשלום מילאו הפרופסורים
(״כמה גדודים יש להם 1״ שאל יוסף אלמוגי) ושאר
נמושות, שאינם אמונים על ביטחון־ישראל ונצח־ישראל.
שוב כתבו משוררים שירי שלום, אך הפעם לא קראו
אותם בעצרת ואספות אלא הלחינו אותם לפיותיהם
של זמרים ולהקות. המימסד יצא למערכה נגד סכנה
שכזו: אלוף פיקוד המרכז, רחבעם (״מדי״) זאבי, אסר
על שיר השלום של להקת הנח״ל (שיעקב רוט-
בליט כתב) וגלי צה׳׳ל נצטוו לא לשדר כלל שירי שלום.
השבוע, כששבתי לישראל, בשלום ולשלום, מלאה
כל הארץ, מהשטחים הכבושים בדרום ועד לרמת־הגולן

את סיסמת ״שלום עכשיו״ הרמנו בפעם הראשונה
בשנת 1970 בקיבוץ שפיים, בשבת־שלום של אביב
ישראלי זורח.
על גדות התעלה השתוללה אז מילחמת ההתשה
ובמשרדו של (מי שלא היה אז עדיין חוזר־בתשובה)
אורי זוהר, בתל-אביב, התכנסנו כדי לגייס את דעת
הקהל הישראלית, פעם נוספת, למערכה על השלום 1
ובעדו.
כאלפים ישראלים וישראליות באו בכלי־ריכבם לעצרת
״שלום עכשיו״ של שנת .1970 מעל גבי טייפ-
מחתרת השמענו ברמקולים צרודים את שיר השלום
האסור. רבבות התומכים של השנים 9־ 1978 בתנועת
״שלום עכשיו״ האופנתית, של אחרי ביקור-סאדאת בישראל,
ישבו בבתיהם ולגמו מיץ קריר. הם לעגו, סלדו,
התנגדו, בחלו, בתנועת השלום הישראלית של קומץ
האזרחים שרצו שלום־אז, בשנת .1970
אחרי ״שלום עכשיו״ בשפיים, יצאה התנועה לשלום
וביטחון אל הרחוב. סירובה של ממשלת גולדה מאיר
להרשות לד״ר נחום גולדמן לנסוע לשיחות־שלום במצריים,
הביא פרופסורים וסטודנטים, חברי קיבוצים
ושחקנים, פועלים ואנשי מקצועות חופשיים אל הרחוב.
בירושלים ישבו הפרופסורים יהושוע אריאלי המבוגר
וארנסט סימון הקשיש על הכביש, כשבריונים, שהשלום
נראה להם אז כבגידה לאומית, כשם שהן 9נראה
להם עתה כמתנת־ראש־בית״ר, ניסו להפסיק ^ 0ם את
מהלכה של הפגנת השלום בנושא זה.
פחות משנה לפני מילחמת יום הכיפוריב
במשרדו של הפרופסור (היום גם ח׳׳ב) אמנון רובינשטיין,
אז דיקן הפקולטה למישפטים באוניברסיטת תל־אביב.
מסביב לשולחנו של רובינשטיין ישבו נתן יליו״מור (מפקד
הלח״י) ,אסתר וילנסקה המנוחה (לשעבר חברת-כנסת
קומוניסטית) דב בר-ניר מ״על המשמר״ ,לטיף דורי
ממרכז מפ״ם ואנוכי. ניסחנו פנייה לראש-הממשלה,
גולדה מאיר, ושריה, בנסיון נואש להעמידם על חומרת
המצב, העדר השלום וסכנת המילחמה המתקרבת.
רובינשטיין וחבריו רצו בסודיות מוחלטת. הם החתימו
כשלושים אזרחים מפורסמים, אנשי ציבור ורוח,
על המיכתב הנרגש לראש־הממשלה, שאפילו לא טרחה
לענות להם או להזמינם לשיחה. המיכתב הושלך לפח.
השלום תוייק בתיקי המחדל הישראלי הנודע והמילחמה
פרצה בבוקר יום הכיפורים .1973

י 1ו

עצומות השלום לא הביאו שלום לישראל. בפעם
האחרונה, כשהחתמתי על עצומת־שלום נוספת, בשנת
,1953 נקראתי אל אפרים ריינר, כיום המנהל הכללי
של בנק־הפועלים, אז רכז ההנהגה הראשית של ״השומר
הצעיר״ ,ונשלחתי, בשלום, לקיבוצי, סאסא. אפרים
״שיחרר״ אותי (כשם שפיטר פריי ״שוחרר״ ממקום
עבודתו ברשת סי־בי־אס בניו־יורק) מתפקידי, כראש
קיני יפו וגיבעת־עליה, על ששלחתי את חניכי הקנים
האלה להחתים על עצומת-שלום, במקום להתרים עם
קופסות הקרן־הקיימת־לישראל את תושבי הכרך.
השלום היה אות-קין לי ולחברי, במשך שנים
רבות, ארוכות וקשות. יונת השלום של פיקאסו היתה
כתובת הקעקע, שזיהתה אותנו בפני בריוני הרחוב,
שקריאת ״עליהום״ הדריכה אותם, בנסיונם הנואש
(בפקודת מנגנון החושך ושאר המוסדות) לטהר את
הרחוב הישראלי מרודפי־שלום למיניהם.
״הרוצה בשלום — יכון למילחמה היתה הזמירה
החדשה ב״השומר הצעיר״ ,שסיגל עצמו לימי המילחמה
הקרה, כדי לקבל בחזרה את* הטבות ״אחוזי הנח״ל״
מידיו של דויד בן-גוריון, ראש־הממשלה ושר־הביטחון,
שרתם את מדינת ישראל ועמה לעגלת המקארתי של
ארצות״הברית, נגד השלום.
באתי בשבת שעברה לתל־אביב ויונת השלום (של
פיקאסו המנוח) חיכתה לי על שלטי העיריה, בקרן
הרחובות דרך־חיפה וארלוזורוב, ליד תחנת הרכבת
הצפונית. בדיוק באותו מקום, בשנת ,1950 קיבלה
גולדה מאיר (אז שרת העבודה) את מיצעד האחד-במאי
של פועלי תל״אביב. בדיוק באותו מקום ניתן האות
לאנשיו של מנטש (אז, במדי פלוגות ״הפועל״) להתנפל
על נערי ונערות ״השומר הצעיר״ במיצעד, שנשאו על
כתפיהם (תחת פיקודו של יעקוב אגמון, שידו הארוכה
של מקארתי הישראלי הגיעה אליו רק השבוע באיחור
כה רב) את יונת השלום של פיקאסו. המיצעד פוצץ.
היונה (ה״לא חוקית״) כרעה ונותצה. המילחמה הקרה

— ניצלה. גולדה מאיר חזרה לירושלים שמחה וטובת׳

המוחזקת בצפון — שירי שלום, בפקודת ראש־הממשלה,
שציווה על מזכירו לשמוח ולשמח.

כשחזרתי לישראל, אל השלום, במוצאי שבת שעברה,
נחתו ראש־הממשלה ופמלייתו הענקית, בשלום, בארצות־הברית
הרחוקה, ממנה באתי. הם השאירו בישראל את
אלפי האזרחים וחאזרחיות, שנאבקו לשלום ונדחו בבוז
על-ידי ״חוגגי השלום״ של בגין אל־סאדאת וקארטר.
הפמלייה חגגה בוושינגטון, התעופפה לניו-יורק, כדי
לקנח את חגיגת הגויים בשיכרוך נצחוו״יהודי״ניו-יורק,
וחזרה לירושלים כדי להפריח יונות־שלום ברחבת הכנסת.
מעבר
למשוכת גדר הכנסת החוגגת, זכרה רחבת
ההפגנות השוממת את הפגנות השלום של שנות הששים
והשבעים. לוחמי השלום ישבו בבתיהם וליקקו את
פצעי המאבק הממושך. הם חגגו בליבם, אך סימני
החגיגה לא נראו על פניהם. ראש־הממשלה, מעל המסך
הקטן, הבטיח לקחת אתו אל החגיגה, השבוע, בקאהיר,
את לוחמי המחתרות, את כולם — פרט ללוחמי־השלום.
לוחמי השלום נשארו בבתיהם. הם לא נסעו לוושינגטון,
ניו־יורק או קאהיר. הם חגגו את השלום
בבית, כשאי״שם בתוככי ליבם ומוחם הם יודעים כי
השלום לא תם, המילחמה עדיין בשער והמאבק על
השלום לא הושלם.
עוד לא הגיעה העת לפרק את שובך היונים
הישראלי — להפך, יש לחזק את שלביו הרופפים,
להרבות את אוכלוסייתו ההומייה ולהתכונן למילחמה
הקרבה ובאה — על השלום. עוד נכונו לנו הפתעות
רבות מצידם של ״רודפי־שלום״ נוסח בגין, מן הקואליציה
והאופוזיציה.
ושוב אני יוצא, בשלום, מישראל, ואשוב, בעוד זמן
קצר, אל השלום, שאת ראשיתו ראינו בשבוע שעבר,
את הקולות, התמונות והאורות.
עכשיו כשיש לנו שלום, עלינו לעשות אותו
לשלום־עכשיו, שלום־תמיד, שלום יהודי-ערבי, ישראלי-
פלסטיני. שלום של אנשי־שלום, של רוצי־שלום, של חיי-
שלום, שלום של — שלום.
שלום.

אלכםמסים! ,ו־־ורק,רול־אב׳ב

עמוד 11

פתח כ-PDF פתח כתמונה

עמוד 12

פתח כ-PDF פתח כתמונה

״הסקנדליס״ של ״גלי״ לקיץ 1979
״סקנדל׳׳ אמיתי, מ ה אחד שהחבר׳ה
אוהבים,
הדוגמאות ״המשגעות׳ והצבעים המלהיבים.
מה יש כאן הרבה ״לברבר״
זה ״הסטייל״ שלך העונה!
נ.ב .״סקנדל״ סטייל גלי
הולך טוב עם ג׳ינס, עם מיניביקיני ...או בלעז־בעצם
עם כל דבר שהחבריה אוהבים.

הטקנדלים ״ ש ל ״ ג לי

״רזדזרדל״ י 1י \ ייל ״י 7יי //דזי־ 1נע

עמוד 13

פתח כ-PDF פתח כתמונה

1ח 11נ! י 8
11ב באנו

מנחם פרוש:
נציג משקיעים
^ חד מחברי־הכנסת העשירים ב־יותר
הוא ח״כ אגודת־ישראל, הרב
מנחם פרוש. סביב עושרו של האיש מסתובבות
אגדות רבות בכנסת. איש אינו
יודע מה גודל עושרו מפני שכמו שאר
חברי־הכנסת העשירים של אגודת־ישראל
גם כספו טמון בקרנות ובחשבונות שונים.
פרוש עצמו מכריז :״אני אדם עשיר.״

שד נר 120 הב ו ׳ הכ נסת התש יע ית
המזוזה ונתנו לו סגולות. אחרי העניין
הזה ידעתי שאבא לא ישמח שאני נוסע.״
אבל אביו של פרוש הסכים, גייס הלוואה
כדי לרכוש לבנו כרטיס והבן נסע. באופן
רישמי הוא נסע כדי למצוא משקיעים על־מנת
להקים בית דפוס שיוציא ספרים ועיתונים.
עיקר הטיעון שלו בפני המשקיעים
היה :״יש לי כבר עבודה קבועה
לדפוס עוד לפני שהוא קם — העיתון שלי,
קול ישראל.״
מאז אותה נסיעה, שהיתר, בשנת 1946
נסע כבר פרוש 42 פעמים לארצות־הברית.
בית־הדפוס שהקים בירושלים היה פתוח
עד לפני תקופה קצרה. העבודה הראשונה
של הדפוס היתד, הדפסת חומשים עבור
הג׳וינט, כדי לחלק אותם בין פליטי ה שואה.
הספרים הודפסו, אך בדרך מירד

נוסף, שאינו חסוי, של משקיעי פרוש,
שמרביתם מלום אנג׳לס, סנט לואיס ומכסיקו
סיטי, הוא מלון המרכז, אחד מ־בתי־המלון
המצליחים ביותר בירושלים,
בגלל העובדה שהוא ידוע כמלון כשר למהדרין.
מרבית אורחי המלון הם אנשים
דתיים ומקפידים, אם כי במלון עובדים
גם הרבה מלצרים ופועלים ערביים, החובשים
לצורך העבודה כיפה.
פרוש מתגורר בדירה מרווחת בת 6
חדרים, מאחרי מלון המרכז שליד ככר
הדווידקה בירושלים. הוא מתגורר בדירה

האוצר

ח״ב אבו־רביע
כסף בשביל אדמות

ח ״כ רובין
כסף בשביל שכר־דירה

ח״כ פרוש
כסף בשביל פוליטיקה
אך לא תמיד הוא היה עשיר. אביו היה
מזכ״ל אגודת־ישראל בשכר. בתקופה ה־היא
לא היתר, מישרה זו כרוכה בכסף רב.
אמו נפטרה בהיותו ילד, ופרוש עם אחותו
ואביו התגוררו בבתי רן בירושלים. פרוש
עדיין זוכר כיצד היה אביו שולח אותו
לחנות היין ביום חששי, כדי לקנות יין
לקידוש דווקא כמה דקות לפני התקיעה,
כדי שלמוכר לא יהיה זמן לעמוד על
התשלום והוא יסכים לתת את היין בהקפה.
אחר־כך היה משלם לו פרוש את
דמי היין במשך השבוע, ממעות שאותן
קיבל מסבתו.
לפני 32 שנים החליט פרוש להיכנס
לפוליטיקה, אולם ״החלטתי אז כי אני
לא יהיה תלוי באף אחד, וכדי לא להיות
תלוי באף אחד, גם בעולם הפוליטי, צריך
כסף, הרבה כסף — אז החלטתי בי אהיה
אדם עשיר.״
את עבודתו הראשונה עשה פרוש כעי תונאי
״פרי־לאנם״ ואת השכר קיבל עבור
כל כתבה ולא בסוף החודש. אחר-כך הצליח
להשתלט על עיתון האגודה קול
ישראל, תחילה היה מזכיר בעיתון ואחר-
כך עורכו. כשהיה בן 30 החליט לעשות
כסף .״באתי אל אבא ואמרתי לו שאגי
רוצה לנסוע לארצות־הברית למצוא מש קיעים.
לאבא זה היה קשה. כמה ימים
קודם לכן היינו אצל יהודי בשם יוסף
שמא, שיצא בשליחות התרמות מטעם הרבנים
הספרדיים לחוץ־לארץ. כשבאנו,
אבא ואני, להפרד ממנו, כולם ישבו בחדר
מסביב, קראו פירקי תהילים, נישקו את

ח״פ אכטבי
כסף בשביל לימונים
שלים לשפלה, ליד לטרון נשרפה המכונית
שהובילה אותם. פרוש לא הפסיד כסף,
הג׳וינט שילם במזומן ומראש.
גיוס המשקיעים הפך המיקצוע המישני
של פרוש, אחרי הפוליטיקה, ויש מיריביו
הטוענים כי זה המיקצוע הראשי שלו. הוא
גילה את השיטה, וכיום הוא מייצג בארץ
קבוצה גדולה של משקיעים יהודיים מ־ארצות־הברית
וממכסיקו, שבה ביקר כבר
17 פעמים. לקבוצה עסקים ונכסים רבים
בארץ, את כולם מנהל פרוש.
כמה עסקים של משקיעי פרוש ידועים
לציבור. בתי שיינפלד בירושלים, מיפעל
בניה ענק שחקים עם שותפיו, הם בנייני
דירות שאותם מכרו, לטענתו, לנזקקים
בתנאים נוחים ״כמו של הממשלה״ .עסק

עם רעייתו. אף אחד מחמשת ילידיו כבר
אינו סמוך על שולחנו, אולם הדירה מנוצלת
גם כמישרד. הדירה עלתה לפרוש
לפני 13 שנה 120 אלף לירות. היום שוויה
יותר מ* 2מיליוני לירות.
הכנסה נוספת של פרוש מלבד משכורתו
כח״כ והעסקים שאותם הוא מייצג ושבהם
הוא שותף, היא סך של 100 דולר בחודש
עבור מאמרים שהוא מקפיד להמשיך ולכתוב
ליהדות הדתית האמריקאית.
לפרוש אין מכונית משלו, אולם מלון
המרכז רכש לו מכונית פיג׳ו 504 חדשה
העומדת לרשותו. מועסק גם נהג צמוד
לרשות מנהל המלון.
לזכותו של פרוש יאמר, כי יש לרשותו
קרנות רבות שמהן הוא נותן גמילות חס דים
לאנשים רבים, אם גם קרנות אלה
מביאות לו גם הון פוליטי רב. מקרנות
אלד. הקים את קריית הילד בירושלים שם
גרים בתנאי פנימיה 400 ילדים יתומים,
הקים ישיבות ונציגויות דתיות בכל האוניברסיטאות
ורשת של שיעורי תורה
הפזורה בכל רחבי הארץ. לרשותו של
פרוש עומדות 318 קרנות, שבהן הוא המחליט
והפוסק היחידי. קרן אחת לגמילות
חסדים שלו, מיועדת לאנשי הכנסת ש ביניהם
אף עובדים בכירים בכנסת. מקרן
זו הוציא עד עתה פרוש יותר ס־ 70 אלף
לירות כהלוואות ללא ריבית לאנשי הכנסת.

בנימין
תלוי:
מ מל אות ורנטה

ך ן ״כ מהדימוקרטים בנימין הלוי
1 1הוא דיסקרטי מאד בכל הנוגע להכנסות
שלו. הלוי מתגורר בדירה בת ארגעה
חדרים באחד מאזורי-היוקרה של

ירושלים, דידה השווה כמה מליוני לירות,
אולם הדירה אינה שלו. הוא מתגורר בה
כבר כשלושים שנה, בשכר חודשי על
תקן של דייר מוגן. כיום משלם ח״כ הלוי
שכר דירה בגובה של 1070 לירות לחודש.
בשוק החופשי מגיעים דמי־השכירות לדייר
בלתי־מוגן על דירה כזאת ל־6000
לירות עד 8000 לירות לחודש. לא הח״כ
בילבד מתגורר באותו בית, באותם התנאים,
אלא גם בנו.
נוסף על משכורתו מהכנסת יש להלוי

ח״כ המי
כסף כשביד חסכון
עוד שתי הכנסות קבועות, שאין הוא
זוכר את סכומן. הלוי מקבל חלק מפנסיה
מהתקופה בה היה שופט. בשיחה עם
העולס הזה טען הלוי :״אני לא זוכר
כמה זה, זה סכום קטן.״ לאחר חישוב
הפנסיה, המגיעה לשופט, והורדת שני
שלישים ממנה, משום שהלוי נחשב כיום
כעובד־מדינה, ואינו זכאי לפנסיה מלאה כל
זמן שהוא משרת כחבר־כנסת, נראה כי
יתרת הפנסיה שלו מגיעה לכ־ 4000 לידות
לחודש.
מקור הכנסה חודשי קבוע להלוי הוא
רנטה מגרמניה. הלוי לא קיבל סכום חד-
פעמי, בתקופה בה שילמו פיצויים, אלא
העדיף לקבל סכום חודשי במשך כל ימי
חייו. גם לגבי גובהו של סכום זה טען
הלוי לפני העולם הזה :״אני לא זוכר מה
גובה הסכום.״ אולם בהשוואה לאחרים
במצב מקביל לזה של הלוי, נראה כי הוא
מקבל כ־ 3000 לירות לחודש.
הלוי נוהג במכונית וולוו משנת ,1973
והוצאותיו הן מינימליות. אין הוא מרבד.
לסעוד במיזנון הכנסת, והוא מקפיד לנסוע
לביתו לארוחות.
אין הלוי מוכן לספר על החסכונות שלו,

עמוד 14

פתח כ-PDF פתח כתמונה

1ר1 1 1

מחה הס
באמת?
(המשך מעמוד )13
המושקעים בחשבונות־חיסכון. גם לגבי
חסכונות אלה הוא טוען :״אני לא זוכר
כמה יש לי.״ אולם נראה שחסכונותיו של
הלוי מגיעים לשש ספרות.

יהושע רביגוביץ:
אשה עם סלים
חד. מהאנשים הצנועים ביותר
בכנסת הוא מי שחלש במשך שנים
רבות על תקציב המדינה, שר־האוצר לשעבר,
ח״כ יהושע רבינוביץ. השר לשעבר
מקבל את משכורתו כחבר־כנסת, ופנסיה
בת כמה אלפי לירות מעיריית תל־אביב,
שבראשה עמד לפני שהפך שר־האוצר.
הפנסיה של רבינוביץ היא חלקית מפני
שהוא נחשב כעובד מדינה, ואינו יכול
לקבל פנסיה מלאה מקופה ציבורית.
רבינוביץ הוא מראשוני הדיירים בשיכון
למד בצפון תל־אביב, אותו שיכון
שהקים בעת שהיה ראש עיריית תל־אביב.
דירתו בת ארבעת החדרים שווה כיום
כשלושה מיליוני לירות, אולם דירה זו
ומעט חסכונות שיש לזוג רבינוביץ, הם
כל רכושם עלי אדמות.
רבינובי׳ן אינו מחזיק במכונית. בכנסת
מתהלכות לפחות תריסר בדיחות על רבי-
נוביץ הטרמפיסט הניצחי, המחפש מדי
יום ביומו במיזנון הכנסת טרמפ לתל-
אביב. מעולם לא היתד לו מכונית, ותמיד
שירתו אותו מכוניות שרד של העיריה או
של הממשלה. את אשתו, גאולה, מי שהי*
תה עד לפני כמה שנים גננת, והוסיפה
לתקציב המישפחתי, רואים תושבי תל-
אביב פעמים רבות כשהיא חוזרת לביתה
עמוסת סלים כבדים מהחנות המרוחקת מביתם.
כאשר
חל המהפך ורבינוביץ הפסיק
לכהן כשר בממשלה, הציע לו ראש עיריית
תל־אביב, שלמה (״צ ׳יצ״׳) להט, להי
עמיד לרשותו מכונית עם נהג על חשבון
עיריית תל־אביב, מפני שרבינוביץ הוא
ראש־עיריית־תל־אביב־לשעבר. רבינוביץ
סרב וממשיך עדיין לחפש טרמפים.

אליעזר אבטבי:
לימונים בזול

גם השלכה על מצבו הכספי. במשך שנים
רבות שלט על שיבטי הבידואים בנגב
שייח׳ עודה המפורסם, מי שזכה באות הקוממיות,
אולם בשנים האחרונות התחיל
מוחמד אבו־רביע, בעיקר בגלל מילחמת
הקרקעות של הבידואים, לתפוס מעמד
בכיר, על חשבונו של שייח׳ עודה, המזוהה
בעיני הבידואים עם השילטונות.
מיבנה האבן, בדרך לערד, ועשרות ה אוהלים
שמסביבו, מסמלים יותר מכל את
עושרו של אבו־רביע, היחידי מבני שבט
אבדרביע המתגורר במיבנה אבן גדול
ומפואר יחסית. כמו כל מיבנה או אוהל
בידואי בנגב, הבית של חבר־הכנסת נבנה
באופן בלתי-חוקי, מאחר שחלוקת האדמות
בנגב עדיין לא נעשתה. באופן בלתי
רישמי יש לשיבטו של מוחמד אבו-
רביע שטחים בני אלפי דונמים בנגב, חלק
ניכר מהם שייך לח״כ בעצמו.
אבו־רביע, המגיע לכנסת במכונית
פיג׳ו 504 חדישה, הנהוגה בדרך־כלל בידי
נהג מבני שיבטו, נמצא עתה בעיצומה
של מילחמת הקרקעות של הבידואים בנגב,
מילחמה שבה הוא פעיל ביותר. אין
ספק כי אחרי שתיערך חלוקת הקרקעות
הרישמית לבידואים בנגב, וגם אם לא
יתקבלו כל דרישותיו של אבו־רביע, אלא
אפילו רק מחציתן, יהפוך ראש שבט אבד
רביע, שהוא חבר־כנסת חדש, מיליונר של
ממש.

דים ביותר של נתניה, עין־התכלת, כדי
לבנות עליו וילה. רובין אף פעם לא הצליח
להסביר מאיפה היה לו ולאשתו, שניהם
שכירים, סכום הכסף לקנות מיגרש
יקר זה. האדריכל, שהכין לרובין את הווילה
שלו, קבע כי היא תשתרע על פני
420 מטרים מרובעים. לדיברי רובין, הבניה
היתה אמורה לעלות, במחירים של
אז, יותר ממיליון לירות. לדבריו התברר

בן־ציון רובין:
מהוראה לבניה
ד שנת >9א 11 היו שני בני הזוג רו־
+בין עניים מרודים. שניהם עבדו כמורים
בנתניה, ומשכורות המורים, בעיקר
באותה התקופה, היו משכורות נמוכות ביותר.
ב־ 1969 אירע מהפך פרטי בחייהם
של בני הזוג. בן־ציון רובין נבחר לעי־ריה
ומונה כסגן ראש־העיר, ומי שיד לו
בעסקי הרכש והבניה של עיריית נתניה.
אשתו המשיכה לעבוד בבית־הספר.
כיום בן־ציון רובין הוא לא רק חבר
מועצת עיריית נתניה, אלא גם חבר־כנסת
נכבד מהמפד״ל. למרות נסיונותיו של מנהיג
המפד״ל, הד״ר יוסף בורג, לסכל את
בחירתו לכנסת, בגלל התקופה האפלה בחייו,
בין העבודה בהוראה והכהונה בעי־ריה,
נכנם בן־ציון רובין לכנסת, ועתה
יש לו חסינות בכל הקשור לתופעות שונות
שבהן הוא קשור, אשר נחקרות על־ידי
המישטרה.
רובין מתגורר בדירה בת ארבעה חדרים
בנתניה. הוא נוהג במכונית פיג׳ו ,504
ואשתו מכניסה לקופה המישפחתית סכום
של כ* 7,000 לירות בהודש, נוסף למשכורתו
של רובין כחבר־כנסת. לבני מישפחת
רוביו חסכונות רבים, אולם, לדבריו, כל

שר וייצמן עם אשתו ואומה
שתי וילות
כי, בסופו של חשבון, הבניה תעלה יותר.
לכן הוא מכר את המיגרש ב־ ,1974 עם
מה שהספיקו לבנות עליו, לקבלו הנתנייתי
מנחם עייני. רובין סרב לגלות כמה קיבל
עבור המיגרש. יתכן שלא קיבל מאומה,
מאחר ששנה אחר־כך עוד היה המיגרש
רשום על שמו של רובין.
בינתיים נתגלו חשדות על קשריו של
רובין, סגן־ראש העיריה, עם הקבלן עייני,
הבונה בנתניה ועושה עסקים עם העיריה.
עייני בנה וילה על המיגרש שאותו מכר-
לא־מכר לו רובין בשנת . 1974 וילה זו
משתרעת גם על מיגרש סמוך.

עזר וייצמן:
גובו פובר

* ¥וד אחד מעשירי הכנסת הוא
2שר־הביטחון עזר וייצמן, אם כי אין

*3ח ״כהמפ״ ד ד, אליעזר אבטבי, יש
€בעיה בכל הנוגע להכנסותיו הכספיות.
בכנסת הוא מקובל כח״כ עשיר. אולם אב-
טבי טוען :״אין לי כסף, ולפעמים אני
בקושי גומר את החודש.״ הוא מתגורר
במושב שיבולים בנגב, והוא נציג המושבים
מטעם המפד״ל בכנסת. לדבריו, הוא
גר בצניעות ומרתיח מעט מאד .״כל מה
שיש לי זה 70 דונם של עצי לימון, וזה
עכשיו לא כסף.״
אבטבי גם טוען כי איסלו מכונית כלל.
עובדה זו נכונה, אך לרשות אבטבי עומדת
מכונית פיג׳ו 504 של מרכז מושבי הדרום,
והיא משרתת אותו כמעט כל ימות השבוע.
ממקור זה מקבל אבטבי דמי הוצאות, נוסף
לדמי ההוצאות שהוא מקבל מהכנסת.
לאבטבי אין, אולי, כסף מוצהר, מלבד
עצי הלימון, אך הוא בא ממישפחה שלה
נכסים רבים במושבי הדרום, והשותפויות
בנכסים ובאדמות אלה, שבהן הוא חבר,
הן בלתי־ברורות. למישפחתו יש גם רכוש
מחוץ למושבים, בעיירות הנגב.

מוחמד אבו־רביע:
עוצמה וכסף
מרות שהוא ח׳׳כ טרי שהושבע
/רק בשבוע שעבר, השייח׳ הבידואי
של מיפלגת העבודה, מוחמד אבו־רביע,
הוא דמות מוכרת בכנסת. בכנסת שעברה
הוא היה ח״כ במשך כל הקדנציה, ונודע
בעיקר בגלל ידידותו עם מי שהיה אז
שר־הביטחון, משה דיין.
מוחמד אבו-רביע הוא הדמות החזקה
ביותר בקרב שיבטי הבידואים בדרום
הארץ, ולעוצמה זו יש, מטבע הדברים,

כי בניגוד לראשי השילטון בתקופת מפא״י,
אשר צריכים להראות את עושרם החדש
באמצעות סממנים חיצוניים נובדרישיים,
הוא נובו־פובר (עני חדש) — בא ממיש־פחה
עשירה וצריך להוכיח את ההפך.
כאשר נכנם וייצמן לממשלה הוא מכר
את חברת וייצמן־ויגבי שבה היה שותף.
החברה, שהוקמה עוד על־ידי אביו, עסקה
בעיקר בקשרים עם המיזרח הרחוק. היה

ח״כ רפינוביץ עם אשתו גאולה
צניעות או מכונית
חשבונות החיסכון של המישפחה מופקדים
על שם הילדים.
נראה כי ח״כ רובין היה יכול להימנות
על חברי־הכנסת הצנועים והלא-עשי-
רים, אילולא פרשת הווילה. בשנת 1973
רכש רובין מיגרש באחד האיזורים היק-

ספק שכהונתו בממשלה גרמה לו נזקים
כספיים גדולים. וייצמן נולד למישפחה
עשירה. אביו, יחיאל וייצמן, היה אחד מה אנשים
העשירים בחיפה, ובעל המכונית
הפרטית הראשונה בארץ, שהיתה נהוגה
על-ידי נהג סרטי. וייצמן נוהג להתלונן,

זה החזון העסקי של יחיאל וייצמן, שהביא
אותו לקשור קשרים עם המיזרח הרחוק,
בעיקר עם יפאן, בתקופה שאיזור זה היה
נחשב מחוץ למפת־הסחר הישראלית. חברת
וייצמן ויגבי עסקה בייצוא למיזרח
הרחוק, והיה לה מונופול על יצוא פוס־פאטים
ומינראלים, בעיקר ליפאן, ובייבוא
מהמיזרח הרחוק ומארצות־הברית של
סידרה ארוכה של מוצרים, ביניהם מישק־פות,
מוצרי אופטיקה ומכשירים עדינים.
לטענת מקורביו של וייצמן הוא מכר את
חלקו בווייצמן־ריגבי לשאר השותפים במחיר
נמוך ביותר, בעיקר בגלל העובדה
שהזדרז למכור.
החברה המפורסמת ביותר של וייצמן
היתר, חברת אלול, שהוקמה בשנת 1972
על-ידי ששה שותפים. וייצמן, ידידו דויד
קוליץ, שהיה עוזרו במישרד התחבורה,
איש העסקים מיכאל אלבין, ידיד של קד
ליץ ומבעלי הירחון מוניטין, מנחם עצר
מון, לשעבר איש מישרד־התחבורה והחברה
הימית להובלת פרי, חנניה נאמן, שותף
של וייצמן בחברת וייצמן־ריגבי, ויצ חק
אלמוג־וורצמן, מי שהיה קצין קשר
ראשי בצה״ל. חברה זו עסקה בייצוג חברות
באירופה ובארצות־הברית בנושאי
נשק, אופטיקה, מכשירים מדוייקים ומכשירים
למטוסים ותעופה. את חלקו בחברה
זו מכר וייצמן עוד בשנת 1974 בגלל
סיבות אישיות, אולם הוא המשיך לכהן
כיושב־ראש מועצת המנהלים של החברה,
ובה שכן מישרדו עד שנכנס למישרד-
הביטחון.
חברה אחרת שבה היה וייצמן שותף
היא חברת ציקלון, אחד המיפעלים הגדולים
לעבודות מתכת, עיבוד שבבי, בעיקר
בנושאי תעופה. לחברה זו היו קש רים
אמיצים ביותר עם מיפעלים לייצור
מטוסים בארץ ובחוץ־לארץ. וייצמן מכר
את חלקו בחברה זו ליוסף (״יוסקה״) קר־מרמן,
תעשיין מאנשי חרות, ולשותף אחר
בחברה.
לווייצמן היו אינטרסים בשורה ארוכה
של חברות נוספות, ביניהן חברה לייבוא
אוטובוסים, שאת כולם מכר עם כניסתו
לממשלה.
אין ספק כי שלל המכירות האלה הפכו
את וייצמן מיליונר של ממש, במזומן וב-
ניירות־ערך. היום הוא אחד מהשרים ה עשירים
ביותר בממשלה. נוסף לכל אלה
יש לו פרדס גדול שקיבל בירושה מאביו,
עד שמונה כשר־ביטחון נהג וייצמן במכונית
לנצ׳יה, שהיתה שייכת לציקלון.
לאשתו, ראומה, שאינה עובדת, אלא מנ הלת
בהתנדבות כבר שנים אחדות את
מיח״א, מכונית אוטוביאנקי. לבני הזוג
וילה בנווה־מגן, שכונת הקצינים של רמת־השרון,
ווילה חדשה בשלבי בנייה אחרונים
בקיסריה.

עמוד 15

פתח כ-PDF פתח כתמונה

111116
*6 6 0 8

338

ק010ם =ז*0ם*0ש3

לחשוב
כ שמדובר ברכי שת טלוויזיה צבעונית
המע שה הנכון הו א לבדוק היטב ולרכו ש
אתה מקל טהמ שוכלל והאמין ביותר.
מקלט בזה תמצא, לכל הדעו ת, במיגוון
הטלויזיות הצבעוניות של ״גרץ״.
הנה במה מן ה סי בו ת שהעמידו א ת
״גרץ קולור״ במקום הרא שון
בגרמניה ה מערבי ת:

הטלויזיה עם המחשב.
בקרה מרחוק המהווה את המסוף
לתפקוד המחשב.
ה״הופקולור״ המאפ שר קליטה של
ישראל בצבעים טבעיים.
מסך הליוכרום(צפוי מיוחד המונע
החזרת קרני אור).

בצב עי ם

ט ב עיי ם

גרץ קולור בנויה ממעגלים משולבים
המונעים הת ח מ מות המקלט ובלאי
החלקים.
לקולט הת חנות( מ £א )111 תחום תדרים
נרחב מ 1 — 69-ק 9ס.
אפ שרות קליטה ב־5 1\4
(שיטה צרפתית).
התוית המהווה את סמל הזיהוי לאיכות
הגבוהה ולאחריות מלאה.

610012

הטלוויזיה עם המחשב

להשיג בחנויו ת ה מו ב ח רו ת

ן|| ץ — יבואני מכונות כביסה ״קונסטרוקטה״ ,אוגרי חום ״פאקיר״,
שואבי אבק ״פאקיר״ ומיקסרים ״סטאר מיקס׳׳
מסילת הח שמונאים 44 תל-אביב, טלפון 707ו30825 ,3

ה עו ל ם הז ה 2171

עמוד 16

פתח כ-PDF פתח כתמונה

חונ שה הלוחית׳
בוא לחופשת כיף אמיתית באיי יוון הקסומים:
חופי-ים יפהפיים, חיי-לילה תוססים, מקצבים
לוהטים, חוויות גסטרונומיות ...טעמה של חופשה
בלתי נשכחת, ואירוח בבתי-מלון מן המפוארים
ביותר ועד לעממיים. מרכזי קניות זולים במיוחד
לכל טעם ולכל כים.יוון. גלה את נופיה המרהיבים וכפריה הציוריים,
הכר עם לבבי ומכניס אורחים. ולכשתשוב תאמר
גם אתה:

חו פשה ביוון־ רעיון מצויץ.

! 8אדון \ \

24 טיסות שבועיות ליוון -פרטים בסוכנויות הנסיעות או במשרדי אולימפיק ואל-על.

ה עו ל ם הז ה 2171

עמוד 17

פתח כ-PDF פתח כתמונה

שדחאוצו בניגוד רתוק נתן רוב הראש,
שבדיה יוסר דיוה השיח שוושח מילין!
לירות תמורת חמישית ממחירה

גוחנת

הנזיזיונים

ווב הוא׳
י פני כשלושה שבועות היתה שיט־
• הה גדולה בבית הרב הראשי הספרדי,
הראשון־לציון עובדיה יוסף. סוף סוף

רכשה מישפחת הרב דירה גדולה ורחבה
באחת משכונות היוקרה של ירושלים.
רכישת הדירה אומנם לא היתד, מלווה

בהתרגשות של העברת רהיטים, בחירת
צבע הקירות ושיפוץ של הרגע האחרון,
אולם מה שעורר התרגשות ברב ובבני
מישפחתו היה מחיר המציאה שבו רכש
הרב את הדירה 600 :אלף לירות.
ואכן מוצדקת היתד, השימחה. מחירה
של דירה באותו בניין, ברחוב ז׳בוטינסקי
36 בירושלים, מגיע ליותר מ־ 3מיליוני
לירות, ואילו הרב הצליח לרכוש אותה
בכחמישית ממחירה.
מי היה המוכר המשוגע שהסכים למכור
לרב דירה במחיר כה נמוך? לא היה זה
קבלן בפשיטת רגל, ואפילו לא אחד מחבר
מעריציו ונאמניו של הרב אשר רצה
לעשות לו טובה. המוכר לא היד, אלא
מדינת ישראל.
באוצר נבהלו

שר־האוצר שימחה ארליך

ך ץ קנה ממשלתית שהוצאה על־ידי
* 1מישרד־האוצר קובעת כי אדם המתגורר
בדירת שרד ממשלתית במשך ארבע
שנים, זכאי לרכוש אותה בתום ארבע
שנים ממנהל הדירות הממשלתי. תקנה זו
היא בבחינת שוחד גלוי לאישי מדינה.
בין השאר ניצל אותה בעבר מי שהיה .
יושב־ראש הכנסת, ישראל ישעיהו, שקנה
את הדירה שבה התגורר בעת שכיהן
כיושב־ראש הכנסת, בסכום אפסי, ואת
תכולת הדירה רכש בסכום קטן עוד יותר.
לפני כשנה פנה הרב עובדיה יוסף
למישרד־האוצר ודרש להפעיל את התקנה
המאפשרת לקנות דירות שרד, ולרכוש
את הדירה שבה הוא התגורר בתוקף
תפקידו כרב ראשי. קודם לכניסתו של
עובדיה יוסף לדירה זו התגוררו בה יושב־ראש
הכנסת המנוח ראובן ברקת ואחריו
השר לשעבר, ישראל גלילי. מישרד־האוצר
נענה לבקשתו של הרב יוסף. על פי הנוהג
נשלח מעריך ממשלתי אל הדירה כדי
להעריך אותה, ולהחליט מהו הסכום שצרי כה
המדינה לדרוש מכבוד הרב. המעריך
לא היה מעובדי מישרד־האוצר, אלא יהודי

דתי ממוצא ספרדי, בן לאחת המישפחות
הרבניות בארץ.
איש אינו יודע כיצד אירע הדבר, אך
המעריך הממשלתי קבע כי הדירה, שגם
אז היה שוויה שניים עד שניים וחצי
מיליוני לירות, שוויה הוא 400 אלף לירות
בלבד.
עובדיה יוסף הסכים לרכוש את הדירה
במחיר זה, הכולל גם את תכולת הדירה.
בריהוט אומנם משתמש עובדיה יוסף כבר
כמה שנים, אך מרביתו שייכת היתה
למדינה.
השמועות על המחיר המגוחך, שבו עומד
הרב עובדיה יוסף לרכוש את הדירה, עשתה
כנפיים בחוגי השילטון בירושלים. למרות
ששר־האוצר, שימחה ארליך, בכבודו ובעצמו
הוא שאישר את מכירת הדירה לרב
הראשי, נבהלו באוצר והודיעו לכבוד הרב
כי היתה טעות בהערכה, וכי עליו לשלם
עבור הדירה 600 אלף לירות 200 ,אלף
יותר מהמחיר הראשון.

שתי דירות
נוספות
יש לא הופתע מכך שהרב עובדיה
יוסף קיבל עליו את הדין מבלי להניד
עפעף והסכים להוציא מכיסו עוד 200 אלף
לירות טבין ותקילין. הרב יוסף, אולי יותר
מכל אדם אחר, ידע את שוויה האמיתי
של הדירה בת 130 המטרים ברחוב ז׳בו־טינסקי
בירושלים, והוא ידע כי גם אחרי
העלאת המחיר הבלתי צפויה שנפלה עליו,
הוא עדיין הרוויח בין מיליון ו־ 400 אלף
לשני מיליוני לירות.
כאשר פירסם העולם הזה את נסיונותיו
של הרב עובדיה יוסף לרכוש את הדירה
מהמדינה בסכום כה מגוחך, בחודש ספטמבר
( 1978 העולם הזה )2142 הוקפאה
העיסקה. הרב ופקידים בכירים באוצר
החליטו שלא לערוך את העיסקה בינתיים,
כדי שלא לגרום שערוריה ציבורית גדולה
עוד יותר. נדמה היה אז שהגילוי בזמן
הציל את המדינה מהפסד כספי ניכר, ואת

עמוד 18

פתח כ-PDF פתח כתמונה

(המשך מעמוד )17
הרב הראשי מהסתבכות בפרשה שאינה
יאה לכבודו.
אולם נראה כי ההחלטה שנפלה אז לא
היתה החלטה לבטל את העיסקה, אלא רק
לדחותה עד יעבור הזעם הציבורי. שני
הצדדים, מישרד־האוצר ולישכת הרב,
המתינו כחצי שנה וכאשר נראה להם כי
איש אינו שם לב יותר לפרשת הדירה,
ערכו את העיסקה בהחבא, כשהם שומרים
על המחיר הישן 600 :אלף לירות.
אולם בפרשת קניית הדירה על־ידי הרב
טמונה שערוריה נוספת. התקנה המאפשרת
את קניית הדירה קובעת, כי דירת השרד
תי?כר, רק אם אין לרוכש אותה דירה
אחרת, באותה עיר שבה נמצאת דירת
השרד. לגבי עובדיה יוסף פירושה של
תקנה זו היא שאסור שתהיה לו דירה
נוספת בירושלים. אולם לרב הראשי יש
בירושלים שתי דירות נוספות, ברחוב
אלקנה 8בשכונת תל־ארזה. שתי הדירות
אינן נמצאות אומנם באיזור יוקרתי כמו
רחוב ז׳בוטינסקי, אולם אחרי שהרסו את
הקירות ביניהן והפכו אותן דירה אחת
גדולה, הן מהוות מישכן מכובד. כאשר
נתבקש הרב עובדיה יוסף להצהיר כי אין
לו בירושלים דירה נוספת, הוא לא היסס
לעשות כן. רק אחר־כך, כאשר התגלו
על־ידי העולם הזה שתי הדירות הנוספות,
טען הרב יוסף כי הן אינן שלו, אלא

של בניו.
הדירות רשומות על שם עובדיה יוסף
ועל דלת אחת מהן כתוב :״הרב עובדיה
יוסף — הראשודלציוף.
השכנים מתלוננים
ך* אשר כחודש ספטמבר שעבר שאל
~ העולם הזה את דוברו וראש לשכתו של
הרב יוסף, מי שעשה עבורו את כל המהל־

הדירות הישנות

שתי הדירות המחוברות של
הרב עובדיה יוסף ברחוב
אלקנה בשכונת תל־ארזה בירושלים. הדירות שייכות לרב עובדיה
יוסף, למרות שהוא טוען שהן שייכות לבניו. גס השלט שעל

הדלת מציין כי שס מתגורר ״הרב עובדיה יוסף הראשון לציון״.
למרות עובדה זו הצהיר הרב כי אין לו דירה בירושלים, וזאת
כדי לזכות בדירת השרד במחיר אפסי. עד היום מחזיק הרב בשתי
דירות אלה, דבר המנוגד לתקנות, לגבי רכישת דירות־שרד.

הרב הראשי הסנדד׳ הצהיר נ׳ אין לו דירה וקיבל
מתנה מהמדינה זירה גזולה -לגדות שיש לו עור 2ריחה
כים לקניית הדירה, דני ענתבי, אם שולם
הכסף ואם נחתם החוזה, אמר האיש אחרי
ששוחח עם הרב לדבריו :״את הכסף כבר
שילמתי, אבל לא נחתם עימי חוזה. יש

דירת השוד

סכנה שעוד יקחו את הדירה מהרב.״ עתה
מתברר כי גם בהצהרה זו לא היתד, אמת.
הרב שילם את הכסף רק לפני כשלושה
שבועות. החוזה עימו נחתם כבר בחודש

הדירה שרכש הרב עובדיה יוסף
לפני שלושה שבועות ממינהל ה־דירות
הממשלתי שבמישרד־האוצר תמורת סכום של 600 אלף
לירות בלבד. הדירה, הנמצאת באחת השכונות היקרות, שכונת

פברואר בשנה שעברה, ובחוזה היה סעיף
אשר דרש מהרב לשלם את 600 אלף
הלידות תוך 60 יום, אחרת יבוטל.
דוברו של הרב, ענתבי, מכחיש הכל

טלביה. ברחוב דבוטינסקי 36 שבשכונה, עולה דירה בגודל זה —
130 מטרים מרובעים, כשלושה מיליוני לירות. אולם למרות
שזכה בדירה בסכום השווה חמישית מערכה, עדיין יש לרב תלונות
והוא טוען כי המדינה חייבת היתה לתת לו דירה מרווחת יותר.

מכל. לדבריו עמד הרב בהסכם ושילם את
הסכום בתוך 60 היום מחודש פברואר
.1978 מינהל מקרקעי ישראל ומישרד־האוצר
יודעים אחרת: הרב שילם את
הסכום רק עתה. לדברי ענתבי לא היה
צריך הרב לשלם יותר מאשר 600 אלף
לירות וזאת משום שלדעתו ערך הדירה
היה בעת חתימת ההסכם רק 600 אלף
לירות. כל מתווך דירות בירושלים יפרוץ
בצחוק פרוע למשמע הערכה זו.
אולם לרב עובדיה יוסף טענות נוספות.
דוברו אומר בשמו :״חמישה מתוך אחד־עשר
בניו של הרב מתגוררים עימו בדירה
הקטנה בת ארבעת החדרים. המדינה יכלה
לתת לרב הראשי תנאים נוחים יותר מאלה
שהיא מעניקה לו.״
פרשה אחרת הקשורה בדירה היא פרשת
בית־הכנסת שהקים הרב עובדיה יוסף בתוך
דירתו. שכני הבית, ביניהם אנשים דתיים
רבים, מתלוננים על כך שהרב הקים בדירה
שלו בית־כנסת, והאנשים הבאים
להתפלל בו מדי שבת מפריעים את מנוחתם.
השכנים, ביניהם מישפחת ברסלבסקי,
הוריו של אחד מעוזרי היועץ המישפטי
לממשלה, יורם בר־סלע, איימו להתלונן
בעיריה ובמישטרה על בית־הכנסת של
הרב הראשי הספרדי, המפריע את מנוחתם.
הרב הופיע בעצמו בישיבת דיירי הבית
ואמר להם :״בית־הכנסת שלי הוא זמני.
אני מתכוון לבנות בית־כנסת במורד רחוב
ז׳בוטינסקי, אבל יש לי בעיה בקניית הקרקע.
אין לי בעיה של כסף. יש לי כמה
שאני רוצה, רק צריך לגמור עם הקרקע.״
הדיירים לא שוכנעו. מול ביתו של הרב
שוכן בית־הכנסת הספרדי הראשי של
ירושלים, אולם הרב עובדיה יוסף רב עם
גבאי בית־כנסת זה והוא מחרים אותו.
הדיירים, שמרביתם דתיים, אינם מתכוונים
לערוך הפגנות או לחלל את השבת, אך
הם הודיעו לרב שאם לא יבוטל בית-
הכנסת שלו עד סוף החודש, הם יפנו
לערכאות מישפטיות.
אך הרב הראשי, שיש ברשותו די כסף
כדי להקים בית־כנסת פרטי, ושלא היה
לו כסף לשלם למדינה את המחיר הריאלי
של דירתו׳ החליט להמשיך במילחמה, ולא
לוותר על הפיכת דירתו בית־כנסת פרטי.

עמוד 19

פתח כ-PDF פתח כתמונה

כלאחד
והצימוק שלו
בסלון טוקיו

..׳ות בסלון
מ שגעות ג ם במחיריהן...
בו או עכ שיו ו ת הנו מ תנ אי
י־רייייי
רכ״עוגז ימתה *1

המציאות עד 19.4.79
אל תדחו את הביקור.
בואו עכשיו לסלון ״טוקיו:׳
הקנייה בסלון ״טוקיו״ למוצרי חשמל
משתלמת. כל אחד ימצא כאן את
המכשיר המתאים לו ביותר

הנחות

סלון טוקיו תל-אביב.רחאלעבי .66 אלעב׳ 53

גי ח

ה עו ל ם הז ה 2171

שוו 9

עמוד 20

פתח כ-PDF פתח כתמונה

מבצע פסח לרוכשים בחודש אפריד *979

.צבע או שווור־לבן?
רכוש היום טלוויזיה מץ שחור־לבן
ותקבל את מלוא המחיר ששלמה
כשתעבור למץ־צבע.
אתה מהסס באם לרכוש היום טלוויזיה צבעונית או שחור לבן? למץ יש פתרון עבורר !
מץ מציעה לר לרכוש היום טלוויזיה שחור—לבן. כשתחליט לעבור למץ צבע תור תקופה של שנתיים
מיום הקניה, מתחייבת חברת מץ להחליר לך את הטלוויזיה שחור לבן שרכשת במץ— צבע ולרכוש ממך
את מכשיר הטלוויזיה שחור—לבן במלוא הסכום ששילמת.
מץ הינה היחידה המציעה לר תנאים מצויינים כאלה כי היא מעונינת שתהנה ממץ—צבע המעולה שלה.
פרטים — אצל הסוכנים המורשים למוצרי מץ ברחבי הארץ ובבית מץ, רחוב מודיעין
19 רמת-גן — בני־ברק.

אז למה לו להתאמץ?
אמץ או!

מץ־צבע. מיסד חד ש בטלוויזיה כבעווית

פרטים אצל הסוכנים המורשים למוצרי מץ ברחבי הארץ ובבית מץ -רה׳ מודיעין 9ו בני־ברק -רמת־גן.
חיפה — סלון באלי, רה׳ הרצל ; 1חדרה — סלון באלי, רת׳ הנשיא ; 51 רטת־גן — סלון באלי, רח׳ ביאליק ; 75 ירושלים — סלון שלום, רה׳ יפו ; 68 עפולה — סלון
באלי, רח׳ הנשיא ; 17 חיפה — ס לון הבנקים, רה׳ הבנקים ; 1חולון — סלון ספר, רה׳ סוקולוב ; 77 הוד השרון — סלון חמד, דרך השתן ; 94 נתניה — פטמן יוסף
רה׳ עמק חפר ; 4פתח־תקווה — סלון לירון, רה׳ ההגנה ; 17 ראשון־לציין — רנלזור (בדדיה) ,רח׳ רוטשילד ; 36 אשקלון — סעדון אליעזר, רח׳ העבודה ; 27 נם־ציונה —
א.ק. אלקטרוניקה, רה׳ וייצמן ; 14 רחובות — אלקטרו סנטר, רח׳ הרצל ; 171 גת־ים — סלון פאר, רוח׳ רוטשילד ; 32 ירושלים — טטרון — רח׳ דוד ילין • 33
גבעתיים — נתנאלי משה, רה׳ בצנלסון ; 12 תל־אביב — סלון להיט, רת׳ אבן גבירז׳ל ; 20 נתניה — רדיזו אלחוט, שד׳ בנימין .5

עמוד 21

פתח כ-PDF פתח כתמונה

יה יא עבד ־אדפתח בן ה־(12 משמאל) עובד
מזה שנוז״ס במיפעל למצות, המבין את בפסח
רעם ישראל בנס
המצותת לעם
את המ!צו

עבדי
ה״וז
בבדברק בהפסקות אפשר לראות שורה ארוכה
של ילדים בחצר בית־החרושת, יושבים ואוכלים
בתיאבון כריך או מנת פלאפל
שאותם קנו בקיוסק הסמוך. יחיא חושש
לדבר. הוא אינו רוצה להפסיד את מקום
עבודתו. כשהוא נשאל כמה הוא מרוויח,
הוא מהסס ומסרב להשיב. אחד מחבריו
עונה במקומו: כ־ 80 לירות ליום.
״החברים באו ואמרו לי לעבוד אצל
היהודים,״ סיפר מוצטפה כמאל 14ש חשש
לגלות את שם הכפר שלו. למוזד
טפה שישה אחים ושש אחיות. אביו שלח
אותו לעבוד, כדי להגדיל את הכנסת ה-
מישפחה.
חברו מוחמד מעזון, נער בן שמונה, נח

מאחוריו :״זה היום הראשון שלי בעבודה,
ואני עוד לא יודע כמה אקבל.
אמרו לי שאם אעבוד טוב אקבל 50 לירות.״
מוחמד הובא למקום האיסוף על־ידי
בן דודו .״אנחנו מחכים למכונית של
הראיס,״ סיפר בן הדוד, בחור גבה קומה
כבן ,19 יליד כפר בגדה המערבית .״הוא
כבר יודע מתי לאסוף אותנו. כל יום
אנחנו מתחילים לעבוד בארבע בבוקר. יש
כאלה שעובדים שמונה שעות, יש שעובדים
עשר, יש אחרים שעובדים אפילו שש־עשרה
שעות.״
ימסתבר שהוותיקים מבין הפועלים ה ערבים
מקבלים שכר גבוה במיוחד — 100
לירות עבור 16 שעות עבודה .״לא משנה

מאחרי השוגים

מתחבאים חמישה ילדים ערבים שנמלטו מהישג
ידו של המנהל. בתמימותם לא הבינו מדוע אסור
להם להצטלם ולמרות שאיימו עליהם במכות ובפיטורין התחמקו והגיעו למצלמה.

^ ¥ןןר הברזל ניסגר בנקישה. מתוך
המשאית הקטנה, שנכנסה לחצר בית-
החרושת למצות בבי־ברק, ירדו עשרות
ילדים ערבים קטנים. כמה מהפועלים היהודים
הוותיקים היפנו אותם לעבודה ב פריקה
והטענה של ארגזי-מצות, בניקוי
המכונות מהקמח המחמיץ ובשטיפת־רצ־פות.
יחיא אל־פתאח בן ה־ ,12 עובד כבר
שתיים בבית־החרושת ישראל דנברג, בצומת
הרחובות הרצל וז׳בוטינסקי.
כל שנה, בעונת־החורף, עובר הראיס
(הקבלן) בכפרי הגדה המערבית ובמשולש
הישראלי ואוסף למכוניתו ילדים ערבים
המוכנים לעבוד בכל עבודה שהיא, במשך
שמונה, עשר ושתים־עשרה שעות, בעבור
40 או 50 לירות, למרות שעל פי החוק,
אסור לילדים מהשטחים שמתחת לגיל 16
לעבוד בישראל.
המחסור בידיים עובדות מורגש בבית־

החרושת בעיקר בחודשים דצמבר—מארס,
שבהם מכינים את המצות לפסח. באותה
עת עובדים בבית־החרושת שלוש מיש-
מרות מתוגברות — כ־ 70 פועלים בכל
מישמרת, רובם ערבים, חלקם מתחת לגיל

״בלי ביטוח
ועם עיתוגאים״
^ זלו של י חי א קטן־הקומה שפר עליו,
•יי• הוא עובד באריזת המצות. עליו לשבת
בתוך שורה ארוכה של נשים זקנות ולהכניס
את המצות לתוך הקפוסות .״אני עובד
שמונה שעות ביום,״ גילה הילד .״אוכל
אני מביא מהבית, או קונה פלאפל בחוץ,
כמו שאר החברים.״

בני 14111

זהיר שטווי מימין וחברו מחמד מחמוד עובדים במיפעל
כבר שלושה חודשים. תפקידם לנקות את מכונות המצות
מהקמח המחמיץ כדי שהמצות תהיינה כשרות. כאן הס נראים בזמן ההפסקה בחוץ.

• 21 יי

עמוד 22

פתח כ-PDF פתח כתמונה

עבדי הייוו
(המשך מעמוד )21
כמה אתה עובד, אתה מקבל אותו הדבר,״
גילה בן הדוד. כשנשאל מי נותן לו את
הכסף, ענה :״הראיס, כמובן.״
בשביל מה אתם מדברים עם הערבים
האלה?״ מתכעס ׳נפתלי לנדה, משגיח בן־
.50״הם ערבים, אין להם מושג בכלום.״
כשנשאל כמה זמן עובדים הילדים במקום,
השיב :״איזה ילדים, לא ראיתי שום
ילדים.״
אבל כמה פועלים יהודיים היו מכונים
לדבר .״זה נמשך כבר יותר מחמש שנים,״
גילה אחד בסתר .״יש לנו הרבה פועלים
ערבים, מבוגרים, אבל לפני פסח מביאים
לנו כל שנה ילדים לעבודה.״
״הם לא רשומים בשום מישרד עבודה,
איך הם יכולים להיות רשומים? התרתח
פועל זקן .״הם עוד לא בני עשר, וכבר
עובדים קשה.״
}מישהו קרא לראיס, שהופיע בריצה וצעק
לעבר הילדים. אלה, שנראו מאומנים
בלהסתתר, נעלמו חיש-קל מאחרי אחד
המיבנים. כמה מהם הציצו בפחד לעבר
הצלם.
ג׳מאל ראבי, מג׳לג׳וליה שבמשולש, עובד
עם חברו הנהג, ראבי עצאם, כבר יותר
משנתיים בהסעת פועלים ערביים מהש טחים
לישראל.
לדברי הראיס, ג׳מאל, מרוויחים הפועלים
הערבים כ 100-לירות לשמונה
שעות־עבודה .״אבל בחייאת דיגק, אל
תקלקלו לי את הפרנסה, אל תכתבו ש אנחנו
מביאים אותם.
״אני לא מרוויח כלום מהעסק הזה,״
הסביר ג׳מאל ,״תשאלו אפילו את ראבי,
הנהג.״ ״זה נכון,״ מאשר הנהג ומוסיף:
״אפילו אני, כמה אתם חושבים אני מרוויח?
20 לירות בשביל להביא את הפועלים
מהשטחים, זה הכל.״

1111

הצמית

טמיר סולימאן בן ה־ 14 עובד במקום כבר
חודשיים. לסמיר שבעה אחים. הוא ואחיו
עובדים כדי , ,להביא כסף לבית״ .הוא מקבל 100ל״י ליום.

הראיס

ג׳מאל ראבי מג׳לג׳וליה מנסה להסתיר בגופו
את הילדים הערבים הקטנים .״אל תקלקלו לנו
את הפרנסה,״ הוא צועק לצלם. ג׳מאל מקבל מכל ילד 50ל״י ליום.

למקום התקרב אדם בחליפה. דויד וולף,
מנהל המיפעל, ממוצע קומה בעל סבר-
פנים נעים, הקשיב לשיחה. כנראה שאינו
מבין ערבית. הוא קרא הצידה פועל דובר
ערבית ושוחח עימו. אחר כך התקרב
והסביר :״אני עובד כאן כבר עשר שנים,
ומעולם לא ראיתי גער עובד מתחת לגיל
.16 אתם יכולים׳לראות. הכל רשום, הכל
נמצא בתיקים שלנו. אנחנו לא משלמים
להם הכל עובר דרך לישכת התעסוקה.״
כשנאמר לו כי הפועלים הערביים סיפרו,
שהם מקבלים את כספם מידי הראיס וכי
אחדים מהם הודו שגילם נמוך מ־ ,16 הצטחק
בעצבנות :״הם לא יודעים מה שהם
אומרים, הם לא יודעים בני כמה הם...
לא, לא, אל תצלמו שם.״ הוא אסר על
הצלם לגשת אל הבניין שבו הסתתרו
הילדים הקטנים .״אין צורך, בשביל מה?״
הוא קרא .״הכל בסדר כאן.״

רחמנות!,,

מנהל העבודה מגוש

כים לצלם אותם?״ צעק לעבר הצלמים ,״תצלמו את החברים שלהם, הגדולים.״

1ן 111ן 1ה עצאם ראבי (במרכז) נהג המכונית של הראיס עוזר להבריח
את הילדים הערבים מהשטח :״אם תרצו לצלם אותם אני
111X11
אגיד להם להסתלק !״ איים וביצע .״תעזבו אותנו בשקט,״ ביקש ,״אני לא מרוויח כלום.״

^ ומיים אחרי הביקור הראשון של
צוות העולם הזה בבית־החרושת למצות,
נפגש הצוות בשנית עם מנהל המיפעל,
דויד וולף. הפעם היה וולף קצת יותר
נינוח. הוא היה מוכן לביקור. במקום לא
נראה אף ילד ערבי אחד.
הסביר וולף :״יש לנו הוראה מפורשת
במיפעל, שילדים למטה מגיל 16 לא יעבדו
כאן. אבל עקב חוזה השלום היתד. שביתה
בכמה בתי־ספר ערביים בגדה, והראיס
הביא אלינו כמה ילדים שכנראה — אני
לא בדקתי — היו למטה מגיל .16 אבל
זאת תופעה חולפת. אל תכתבו על זה
בעיתון, בבקשה, בגלל שיש לנו תחרות
עצומה בחו״ל, ואם הם יקראו בעיתונים
שעובדים אצלנו ילדים ערביים, שעוזרים
בהכנת מצות כשרות לפסח, יעשו בנו
שמות. אנחנו לא עומדים בכלל בקשר עם
העובדים. הכל בא דרך הראיס. הוא מקבל
מכל ילד 40 או 50 לירות עבור ההסעה
היומית מהשטחים ובחזרה, והוא גם נותן
להם את המשכורת שלהם. אבל הכל עובר
דרך לישכת העבודה.
״אם ראיתם כאן ילדים ערבים בפעם
שעברה, זה היה סתם. הראיס מביא פועלים
לכל הסביבה, לא רק אלינו. הילדים ש ראיתם
בפעם שעברה לא עובדים כאן.״
וכאילו כדי לחזק את דבריו הופיעו במקום
שלושה ילדים ערבים מקלקיליה — זהיר
שטווי 11 מוחמד מחמוד ( )14 האחר
אבו־שהב 13״אתם לא עובדים כאן,
נכון?״ שאל המנהל בעברית. הילדים, ש אינם
מבינים עברית, ענו בערבית כי הם
עובדים בבית־החרושת כבר שלושה חו דשים,
משתיים בצהריים ועד אחת־עשרה
בלילה. השכר, שאותו משלם להם הראיס

ג׳מאל, נע בין 90ל־ 100 לירות ליום. אף
אחד מהם אינו לומד בבית־ספר, כולם
באים ממישפחות מרובות־ילדים, ומזה כחמש
שנים שהם עוזרים לפרנסת המישפחה
בעבודה אצל מעסיקים יהודיים.
שוב ניסתה צלמת העולם הזה לצלם את
את הילדים, ושני מנהלי־עבודה יהודים
שנכחו במקום חסמו בפניה את הדרך והבריחו
את הילדים. אך הילדים, ברוב תמימותם,
רצו בכל זאת להצטלם ומצאו את
דרכם אל הצלמת.
המנהל וולף גילה את הדבר מאוחר מדי.
כשהבחין בצלמת בפעולה, התחיל להתחנן:
״זה רק ביומיים האחרונים. היום אי אפשר
להשיג גם ערבים לעבודה. בבקשה, רח מנות

עתה, משהחל השלום, יימצאו מעסיקים
מישראל שיחפשו פועלים זולים ממצריים,
שיאפו מצות לצאצאי בני ישראל שיצאו
ממצריים.

דויד וולף מנהל המיפמל
עקב אחר צוות העולם הזה
111-111
לכל מקום. למרות זהירותו נחשפה האמת.

עמוד 23

פתח כ-PDF פתח כתמונה

האזן לינופצח האגחים״ ב מערכ ת אקאי
ותיווכח שאין לנו אגוז ק שה לפי צו ת
ישנן מערכנת סטריאו ששמן מגיע לאוזנך
חדשנת לבקרים.
אך האם הצלילים המגיעים לאוזנך ממערכות
אלה,מצדיקים את שמן?
על מנת לקבל את התנשבה, אתה חייב
לצלנל עמוק לחנך שלם הצלילים.
ניקח לחגמא אח טייס הקסטנת.
מה באמת קובע את איכותו? ראשי הטייפ!
יצור ראש משלה מהווה מאז ומחמיר אגוז
קשה לפיצוח. אין יצרן סטריאו שאינו מכיר
בחשיבות הראשים להעתקה מדויקת
של הצליל. אך האם יש עור יצרן סטריאו
לבד מאקאי שיצר ראשים כה משלים?
ראשי ה־ *ס של אקאי, מהווים חידוש
ראשון מסוגו בשלם. הודות לראשי ה
אשר פניהם יצוקים זכוכית קריסטל מלוטשת
משיג ט״פ הקסטות 570 0־ 0 x 0של אקאי.
תוצאה דומה להפליא לתוצאה המושגת
מט״פ הסלילים של אקאי, קרי -מוסיקה
דומה להפליא למוסיקה הנשמעת באולם
הקונצרטים.

ה 0 x 0 - 570 0 -מתעלה לאיכות
מדהימה: הוא מציע לך 3ראשי 0xנפרדים,
כשכל ראש פועל כמערכת עצמאית לחלוטין

ה עו ל ם הז ה 2171

למחיקה, להקלטה נלהשמעה, כשהמדווח
(? )0 4עליו עובר הסרט מגיע עד בדי
1מיקרון.
וזה שד לא הכל: ל־ 0 x 0 - 570 0של
אקאי, יש בנוסף לראש משלה גם נזף משלה
המצויד ב 3-מונעים ומערכת מכנית משוכללת
השומרת על מתיחות קמעה של סרט
ההקלטה על גבי הראשים.

0X0-570
<£ £01־דד 50 0£55£ח£־ו5

(8101101: 1685 1030 0.0634ז ח* /״ס^/

45500 (.א1.685 11130 0.1734 )01
(121015,000 132 )±3136־׳ 80500056:30 1ץ0ח6טן<6ז: ז
6.ק 00156 13׳ ״0510910
•6ג)02 13ז 301321016,000 132 )± 3 )36( 08109 0
6 .נן 30 1321019,000 132 )± 3 )38( 05109 ! 6 - 0 13
1100:1.68511130134 )1,000 132 ״0 11( 05109־018101
/ 0015613)16.״10

80-18 —8601016 0001101 0011.

.4 X 4 1
שמע בקול האוזן שלר -קח אקא

לכבוד אקא׳ הססנר .70 תל-אביב.
מעתין להבין כיצד החנברתם על אנה
1קשה לפיצוח.
1א שילח! ל׳ פרוספקט ספורט

אקאי -ת־א. המסגר 70 טל 30594 .

עמוד 24

פתח כ-PDF פתח כתמונה

ססו מיליון נשים בעולם אומרות:

״זינגר זה זינגר״

״זינגר ז ה זינגר״

״זינגר זה זינגר״

״זינגר זה זיג*־״

״זינגר זה זינגר״

״זינגר זה זינגר׳;

״זינגר זה זינגר״

׳זינגר ז ה זימר״

״זינגר ז ה זינגר״ ״זינגר ז ה זינגר״

״זינגר זה זינגר״

״זינגר זח זינגר״

״זינגר זה זינגר״

״זינגר ז ה זינגר״

״זינגר זה זינגר״

7מתוך סו נשים בישראל מסכימות אתן.

0מכונת־תפירה זינגר זכתה בתואר המוצר הנבחר
בהפרש אחוזים עצום לעומת שאר מכונות־התפירה
זינגר זכתה ב־/0ס .73.3תוצאות משאל דעת הקהל
בארץ משקפות את דעת הקהל בכל העולם•.
100 מיליון מכונות־תפירה זינגר תופרות בכל
רחבי־תבצהפופולריות של זינגר היא לא מהיום.
זה 130 שנה שזינגר מתמחה בייצור, בשכלול
ובפיתוח מכונות־תפירה, והתוצאות -ביצועי תפירה
ורקמה מעולים הזוכים להצלחה בכל העולם.
מתוך עשרות דגמי מכונות־התפירה של זינגר,
כלאשה תמצא את מכונת־התפירה ש״תפורה״
למשאלותיה: מכונת־תפירה למתחילות, למתקדמות,
לחובבות ולמקצועיות. וזה עוד לא הכל.
זינגר מספקת חוברות הדרכה מתאימות, מעבירה קורסים חינם
ומעניקה שרות מהיר ויעיל בכל רחבי־הארץ.זינגר-מכונת־תפירה לכל החיים.
נירוניקס בע״מ״ מפיצים בלעדיים של זינגר י תל״אביב: רח׳ בן יהודה ,61 טל •< 220979 .זינגר, נחלת בנימין 61
כלל, רח׳ יפו, טל # 240813 .חיפה: ככר מאירהוף, קרית אליעזר, טל • 510012 .זינגר, מרכז שרות והדרכה, הרצל .29
• בסוכנויות זינגר בכל הארץ ובחנויות השק״ם.

אחריות ל־ 5שנים.

זינגר, דיזנגוף 112

ירושלים: בית

ה עו ל ם הז ה 2171

עמוד 25

פתח כ-PDF פתח כתמונה

!ני מחווים דעת על כושר־המישחק של בגין :

בגין סופרסטאר

101111 יוסי !!1־(!ארי:
״לעיתים רחוקות אני שם לב אליו. בסדר
היום שלי הוא חופם חלק פעוט או
אפסי. הוא כל־כך לא מרשים אותי, הוא
נראה לי כל־כך משעמם, כך שאני כמעט
לא רואה אותו. בפעם האחרונה ראיתי
אותו לפני כשלושה חודשים כך שאני
לא יכול לחוות דיעה לגבי כושר המישחק
שלו.״

ליד הפיראמידה עומד מנחם בגין ומתקן את העניבה שלו, כתנועה
שהפכה אצלו מאנייריזם אופייני. כאחרונה מותחים רבים ביקורת
על כושר־המישחק של ראש־הממשלה, מנחם בגין, במעמדים דרמתיים.
צוות ״העולם הזה״ חלף אל אנשי תיאטרון ובידור, ושאל אותם איך
נראה בעיניהם בושר־מישחקו של ראש־הממשלה במעמדים רישמיים.

< הבמאי שואו בסו:
״אני מסכים עם אלה שאומרים שהוא
משחק רע מאד. הוא נראה לי כמנהל
להקה הנוטל לעצמו את הטייטל רול (תפקיד
שנושא את שם המחזה) .מציב מסבי בו
שחקנים הרצויים לו כשחקנים תומ כים
שחס ושלום לא יעיבו על הביצוע

מרון

בקר

-״פרהיסטניסלבטקי״

״כוכב יחיד״
המרהיב של ראש הלהקה. אני אישית בעד
תיאטרון ממין אחר. אני מאמין שמישחקם
המעולה של חבר השחקנים מסביב אינו
מוריד מערכו של הכוכב. על־כן, אני ממליץ
לו כמנהל הלהקה, שיסתכל טוב סביבו,
ויחלק את התפקידים בהקפדה יתרה וש-
יחשוב על הופעות נאות, על היגויין, כושר
תנועתן והסתגלותן לתהפוכות המחזה
הכמעט בלתי כתוב.
כושר האילתור שלו מעל ומעבר לכושר
אילתורד, של להקתו, להוציא אחדים מהם
אשר היו פעם מנהלי להקות בעצמם.
לדעתי לא השתנה סיגנון המישחק שלו.
הוא משחק כבר 30 שנה אותו התפקיד.
שמעתי את המונולוג המזהיר שלו בתקופת
אלטלנה ואני יודע בעל־פה את שורות
נאומו בדיון על השילומים ואת הופעותיו
בתקופת מילחמת ששת־הימים ובעת
האחרונה. הוא מנהל להקה טוב. הייתי
מייעץ לו שיידע לא להתחבא מאחרי התנועה
החוזרת אם העניבה יושבת בדיוק
במקומה, בדיוק כמו שהייתי מציע לאחד
משחקניו הבכירים לא לשים יד בכיס
השמאלי של מכנסיו בעת מתח רב. ושיידע
אחר לדאוג ללבושו הנאה למרות ביטנו
המשתפלת החוצה.
אם לדבר בקטגוריות של תיאטרון —
ביושבינו מול המדיה הנפלאה של הטלוויזיה
עלינו לזכור כיצד אנו נראים ולא
רק נשמעים בעיני הצופים, ואני מקווה
שעצותי ישמעו לו לא כקנטרניות, אלא
כמחווה של רצון טוב.״

• השחקנית תנה ויוון:
״ברור שהוא לא חניך האסכולה המודרנית
האמריקאית של הריאליזם. אני הייתי
אומרת שהסיגנון שלו הוא קצת פרה-
סטניסלבסקי, מיושן. יש לו נוכחות בימתית
חזקה מאוד. דויד בן-גוריון לעומתו לא
היה שחקן טוב בכלל. לבגין יש סיגנון
כזה מלוטש שעלי הוא לפעמים משפיע.
התנועות שלו מזכירות שחקנים שמשח קים
תמיד אותו התפקיד. הוא משחק את
תפקיד מנחם בגין בווריאציות שונות —

תי לו. זה היה פאלש קטן. בגין מנסה
׳ליצור אפקט דרמתי אבל לא תמיד זה
יוצא לו. אני חושב ־שמה שחסר לו, זה
שהוא לא מאמין לגמרי במה שהוא אומר.
כדי ששחקן ישחק טוב הוא חייב להאמין
במישחק שלו.
לגבי הפאתוס שלו — כשאני למדתי
מישחק לימדו אותי שכשאני מדבר על
דברים רציניים אין צורך להשתמש בפא-
תום, הטכסט מדבר בשביל עצמו. לא
צריך להוסיף דרמתיות. הקהל לא קונה
את זה.
הייתי מציע לו גם קצת יותר צניעות.
מה שמוצא חן בעיני אצל השחקן סאדאת,
למשל, זה שיש הרגשה שבגלל חוסר
ידע הוא יוצר את הטכסט במקום. אצל
בגין הכל מוכן, הכל מלוטש. הכל כל־כך
פרפקט. אני אישית לא אוהב אנשים
כל־כך מושלמים. אני כקומיקאי, למשל,
יודע שעלי להיראות מופתע כשהקהל מגיב.

גם לגבי השחקן צריכה תגובת הקהל לבוא
כהפתעה, אבל. אצל בגין נוצר הרושם
שהוא יודע בדיוק מתי ימחאו לו כפיים
והוא מפסיק ומחכה ועלי זה לא עובד.״

#השחקנית טובה בדדו:
״בגין הוא שחקן דרמתי מעולה. יש לו
יתרון לגבי שחקנים, שהוא לא צריך מחזאי,
לא צריך במאי. יש לו טכסט משלו וזה
נותן לו יתרון שהוא לא שוכח רפליקות.
הוא מהשחקנים שגונבים את ההצגה.
אומנם לא מפתיע במיוחד, כי תמיד אפשר
לנחש מתי יהיו חיבוקים ונשיקות ומתי
.ימחאו לו כפיים. נדמה לי שיש לו כישרון
גם כשחקן בסיגנון אחר. בשדה-התעופה,
למשל, כששאלו את תגובתו לדברי ער־פאת,
פיתאום הסתכל בעיניים תמימות
ושאל , :מי זה, מה זה,׳ הוא שיחק אותה
טוב. כך שהייתי רוצה לראות אותו משחק
בקומדיה דל־ארטה. ההבדל בין בגין ובינינו
השחקנים — שהבמה שהוא משחק
עליה היא יותר גורלות של אנשים. אצלנו.
או שההצגה מצליחה או לא. אצלו
ההצגה חייבת להצליח. אני חושבת ש-
סיגנון המישחק שלו השתפר בשנה האחרונה.
לפני כן היה יותר פאתטי, עכשיו
הוא נראה יותר רציני ומעמיק.״
המנהיג, התפקיד הלאומי, את כל מה
שהוא מייצג ורוצה לייצג. ההצלחה הגדולה
שלו היא מפני שהסיגנון המיושן
הזה לפעמים עובד. הוא מיקרה קלאסי
של התפקיד שעובד יחד עם הנתונים הטבעיים
של השחקן. אם היה, למשל, צריך
לשחק תפקיד של מנהיג פועלים, כמו
משל, אני לא חושבת שהיה מצליח בו.״

• חבמא׳ ניסן נת״ב:
״אינני יכול לקבוע לבגין דיעד -מיקצועית
כי אף פעם לא נפגשתי איתו פנים אל
פנים והוא אף פעם לא עבר אצלי בחינות.
אם ירצה לעשות הסבה מיקצועית

ולבוא אלי למיבחנים, אז אוכל להגיד את
דעתי המיקצועית עליו.״

־נדון
גדעון!בגד:
״הוא טכנאי לא רע, אך קצת מזייף
כשהוא נכנס לאכסטאזות. לדעתי פעם הוא
היה יותר אמיתי כרטוריקאן. היה יותר
משכנע. למשל בוושינגטון הייתי ממש
מזועזע מהמישחק שלו. הוא לא בנה
טוב את הקטע שלו. זה לא עבד עלי.
כשהוא הגיע לציטטות מתהילים לא האמג־

יבדהחב גל:
״אני חושב שהוא יכול להשיג הרבה
יותר אם הוא לא היה גולש לרגשנות-
״ אובראקטינג״ .אם היה
יתר,
יכול קצת לרסן את הפאתוס שלו, היה
יכול להיות גם שחקן דרמתי טוב וגם
קומיקאי טוב, אבל הוא גולש. אני חושב
שמה שקרה לו, זה שאם היה רק ראש-
ממשלה ולא היו קורים כל המאורעות
ההיסטוריים וההיסטריים האלה הוא היה
נשאר בסדר, אבל הוא מרגיש כאן שנפל
עליו כל-כך הרבה בשנה האחרונה. הוא
מרגיש את ההיסטוריה על הכתפיים ומדבר
קצת בשם ההיסטוריה. צריך להתחשב
בזה. הוא כמו סטאטיסט קטן שפיתאום

215

עמוד 26

פתח כ-PDF פתח כתמונה

בגין סופר־סטאר
(המשך מעמוד )25
מקבל תפקיד גדול באירוויזיון. בקיצור,
אם היה נשאר רק ראש־ממשלה בלי כל
השערוריה מסביב, הוא היה פחות מרוגש
ומתרגש.
לגבי צורת המישחק שלו, יש דברים ש הוא
חוזר עליהם, כמו לגשת אל כוס המים
בשביל הפאוזה. או המחשבה לפני שהוא
עונה. החיוך הקטן הזה כשהוא יודע שבאה
לו הברקה טובה. המישקפיים. יש לו
תכונה טובה מאד כשחקן — שהוא עוצר
ומקשיב. אני למדתי את התכונה הזאת
מאורי זוהר ומיוסי בנאי — אתה מקשיב
טוב לקריאות ביניים ואז אתה גם עונה
טוב.קולט, מחייך, ומרביץ. יש
עליהן
לו גם ביטחון עצמי. אגב, לנדאו חושב
שאני שחקן טוב. מעניין אם גם בגין
חושב שאנישחקן טוב.״

החוג הדרמתי של הבימה ובעצם הוא משחק
את תפקיד עורך־הדין. הוא עסוק בלהגן
על עצמו ועל המדינה, כאילו כל הזמן
מאשימים אותו והוא מראה כמה הוא עושה
בשביל הנאשם שלו. הסגנון שלו בין
מלודרמתי לפארסה. הוא היה מתאים מאד
לשחק בתקופת הקומדיה דל־ארטה, למשל
את פנטלונה במשרתים של שני אדוניס,
כי הוא לא חי בתקופה שלו. אני במקומו
לא הייתי מדגיש את זה שהוא נביא,
אלא הייתי מנסה להיות יותר קומוניקטיבי,
מנסה להשתמש פחות בידיים ויותר בעיניים.
הייתי מוסיף לו איפור, עושה לו
גבות בלונדיניות, שפם קטן דק נוסח
ואלנטינו, שיראה פחות ייד, פחות יהודי.
הייתי זורק לו את המישקפיים. בהליכה
הוא צריך להיות יותר קופצני, כדי להב
תשחקו
שיגעון

מנהו האמנות
״לדעתי מנחם בגין הוא שחקן בומבסטי
מצויין. הוא מהסוג של התיאטרון האידי.
למרות הסיגנון הגרוע שלו, התיאטרון שלו
משפיע על ההמונים, אבל בדרך־כלל תי אטרון
כזה תמיד משפיע על אנשים מרמת
השכלה נמוכה. המישחק שלו מוגזם ו־סאתטי.
הוא משחק באופן מאופק ולצערי
תמיד מעריכים אותו.״

לוי
״אני הקנא בו״

זינגר

את הפסיכולוגיות של האנשים ויודע מה
לעשות מתי. קודם חשבתי שאת הכיפה
הוא סתם שם על הראש אבל אחר־כך
השתכנעתי שהוא באמת מאמין בזה.״

״הוא לא מאמין בעצמו״

• השחקן ומ״סו ת!גון יאון

לתיאטחן יתווה גבאי:

פרדו
״הוא שיחק אותה טוב״

כוגן

״דמעות בעיניים״
ליט את הדמוקרטיה ואת החרות. הוא
מתנהג כמו רק״ח בהליכה שלו. גם כל
הגוף שלו לא כל-כך מלוכד. הוא צריך
יותר ליכוד באיברים. שישאיר את ה־מישחק
לאנשי מיקצוע והוא ימצא בוודאי
עבודה כעורך־דין. אני אף פעם לא הייתי
הולך לראות אותו בהופעה, רק שלא תמיד
יש לי ברירה. ובסוף אני רוצה לאחל לו
בשמי ובשם אשתי שיהיה בריא.״

״לשנות את האיפור״
ווירטואוזיות. הנאום שלו בסנאט היה קל
מאד ויפה. הוא אדם מוכשר, יודע את
הטכסט בעל־פה ואף פעם אינו טועה,
אבל התנועות שלו לפעמים מוגזמות. עם
במאי טוב שהיה מרסן אותו קצת פה וקצת
שם הוא היה יכול להיות שחקן מצויץ.״

• תשחקו אבוהס חלפי:
״חדלתי להבין במישחק. אני לא יכול
להבין בכל דבר. אף פעם לא חשבתי על

• ח שתקונדון
דווי נן-זאנ:
״הוא כמו שחקו מהגברך ץ^5הישנה של

״הוא שחקן מעולה. אני חושב שהוא
מאמין יבמה שהוא עושה. אני חושב ש בתפקיד
שלו, המטרה שהוא מעמיד לעצמו
וצורת הביצוע מושלמים. שחקן צריך
להציג בפני קהל בעיות שלא שייכות לו
באופן פרטי, אבל בגין מרגיש באמונה
את מה שהוא חושב. לפעמים אפילו מופיעות
אצלו דמעות בעיניים מרוב התרגשות.
הוא עושה הכל בצורה מושלמת. הוא יודע

״הוא ממש שחקן של תיאטרון אידישאי.
המישחק שלו גדל בהתאם לתפקיד. מאז
המהפך איבדתי את כל הביטחון העצמי
כלפי חיי ואני מאד ניפחד. הצגה על
הבמה זה דבר אחד והצגה בחיים זה דבר
אחר. אני גם סולד ממשיחים ומאז עלייתו
לשילטון אני לא חש יותר מעורבות עם
השילטון. זה לא שלי. אני לא מבין אותו
בכלל. ההצגה היא בשפה זרה לי. המישחק
שלו דחף אותי לדברים •קיצוניים. קיבלתי
ממנו אולי השראה לאיזו קומדיה מטו-

״מישחק זה דבר אחד, וכיצד להביע
אותו זה דבר שני. אני חושב שהוא
מאמין בתמימות שהתיאטרליות היא הצורה
הנכונה להגשת החומר. אמנות מת חילה
איפה שיש אמת-מידה לעשות הכל
במידה, בלי כל הגזמה. אצל אנשי ציבור
הרגילים לעמוד בפני קהל מצטברות כל
מיני מאניירות במשך הזמן. היו מספרים
על דבוטינסקי, שהיה שחקן גדול, ש הכי!
את נאומיו לפני הראי. אצל בגין
זה טיבעי, זה אצלנו בדם. הסיגנון לפעמים
יותר מדי מוגזם, אבל אני חושב שהוא
לא מקדיש זמן למה שהוא עושה. אני
רואה אצלו התקדמות גדולה. לפני עשרות
שנים הוא היה מאד פאתטי, עכשיו הוא
עושה את זה יותר בקלות, לפעמים ב-

כן־ זאב

• שחקן ״זוני 91 וד

• המשא׳ ׳וסו מונדי:

• (!בסי עשר ניצן:
״בגין שחקן טוב מאד, אבל הטכסטים
שלו לא תמיד טובים. הוא איטי מדי. הוא
צריך לקבל קצת יותר קצב וללכת עד
הסוף. אני מכיר אותו רק שנה וחצי. לפני
כן לא התעניינתי בו. אחרי שהוא, ראש-
הממשלה התחיל להתעניין בי, הפסקתי
להתעניין בו. כנראה שלפי המישחק שלו
אנו יכולים להתחקות אחר סיגנון ההופעה
של הלוויים בבית־המיקדש, תופעה תיאטרונית
יהודית שהיתה נעלמת מאיתנו
עד היום, והנה היא קמה וחיה לפנינו
בשנית. הוא, למעשה, אימץ לעצמו את
אחד החוקים החשובים בקומדיה — תהייה
ציני ועיקבי ואז תצחיק. והוא עושה את
זה בהצלחה גדולה. אם הייתי צריך לתת
לו תפקיד, הייתי שם אותו בין שימ׳לה
סורוקר בעמך של שלום עליכם, לבין
המלך אובו של אלפרד ז׳רי.״

הפשטות גם בתיאטרון וגם בפוליטיקה.
אנשים פשוטים יותר אמינים עלי.״

הצגה צריך מאד להיזהר. הייתי מגדיר
אותו כשחקן טראגי-קומי.״

• השתקן אוו׳ לוי:
״אני קצת מקנא בו כי הוא נותן הרגשה
כאילו הוא בכלל לא ׳מתרגש. כשאני
עומד בפני קהל יותר קטן אני מתרגש.
יש לי הרגשה שאני עומד בפני לחצים.
תמיד אני חושב שלשחק תפקיד ראשי
זה הכי קשה, אבל פיתאום כשאני רואה
את בגין, אני חושב שאצלו זה הרבה
יותר קשה.
מה שאני לא אוהב אצלו זה הפאתוס
המוגזם, שאולי היה עובד בתקופת שרה
ברנרד. תמיד העדפתי את הפשטות של
יצחק רבץ כולל ״הגימגומים״ מבחינה
תיאטרלית. הקהל אינו קונה את הפאתוס
בתיאטרון ומפליא שממנהיגים פוליטיים
הוא כן קונה את זה, אבל היום הרחוב
הוא יותר תיאטרלי מהתיאטרון. ברחוב
לובשים בגדים מצועצעים שלא לובשים
כבר בתיאטרון. אישית אני מעדיף את

עברץ
״שחקן בומבסטי״
רפת. המישחק הזה גורם לי לפעמים התכווצויות
בבטן. אני לא אוהב קירקם. לא
איכפת לי מי הביא את השלום כל עוד
יש שלום, אבל לדעתי האסון האמיתי
של מדינת ישראל היתד גולדה מאיר.
בגין רק משחק את תפקיד הקדוש המעונה.
המישחק של סאדאת, למשל, הרבה
יותר טוב — הוא יותר מאופק, עם יותר
ביטחון עצמי. בגין לא מצליח כבעל ביטחון
עצמי. הייתי רוצה לראות אותו רק
בתפקיד של עצמו נכנס ויוצא כמנחם
בגין. בגין יכול רק למלא את התפקיד
של בגין. אני חושב שמאפיסטו יושב ו צוחק
בשמים כי הבן־אדם הזה כל חייו
דיבר בטון אחד. בגין היה מבקר תיאטרון
במשך 30 שנה ופיתאום ניתנו לו לעשות
הצגה. כמבקר תיאטרון הוא היה מצויין,
אבל כשנותנים למבקר תיאטרון לעשות

״אינני אוהב את המישחק שלו. הוא
משחק מישחק ישן לא לפי רוחי. הוא
באיזה שהוא מקום מפריע במישחק שלו.
המעברים שלו בלי כובע ועם כובע זה
לפי דעתי תיאטרון זול. זה לא תיאטרון
של ימינו. הוא צריך להחליט או לכאן
או לבאן. דויד בן־גוריון, למשל, היה
נוהג יותר דוגרי ובגין קצת ״בלבאטיש״
— בעל בית קטן. זה מתנגש עם המנהיגות
הגדולה. הוא מאד מתלהב מעצמו ומהמיש-
חק שלו עד שכשהוא קורא פרק מתהילים
בפני אוזניים שלא מבינות עברית, הוא
מוכרח לקרוא את כל הפרק ולעבור פעמיים
על כל מישפט. אפשר היה להסתפק
בשלושה מישפטים. הוא חושב שכולם
מאד מתלהבים מדבריו.
מנסיוני אני יודע שלפעמים הקהל מוחא
כפיים כדי שתפסיק. בזמן חתימת חוזה-
השלום הרגשתי שהוא היה גומר מישפט
ומחכה למחיאות-הכפיים. כל שחקן יודע
שכשמחכים למחיאות־הכפיים מתגנבת מין
הרגשה של ״אולי תגמור בזאת״ .אני
חושב שסאדאת שיחק את התפקיד הרבה
יותר טוב, יותר בטיבעיות ולא השתדל
לקשט את דבריו בכל מיני אמצעים שלא
תמיד מראים על ידיעה עמוקה של מישחק
טוב.
גם ההליכה שלו כשהוא ירד מהישיבה
הראשונה והלן• במסלול עם שתי הידיים
בפוזה של האפיפיור היתד, מיותרת. זה
לא האפיפיור, זה מנחם בגין ראש-המנד
שלה ולא צריך לשים את שתי הידיים כמו
האפיפיור כאילו הוא אומר, ברך את עמי/
אפשר לעשות את הכל יותר בפשטות.״

• שחקן ״תני 191ד

אנותם וו1א׳-.
״אני לא חושב אותו לשחקן. זה שהוא
מבוקש אני כן חושב. אני חושב שהוא
עושה לפי מיטב הבנתו ואם זה קצת תיאטרלי
זאת הדרך שלו. זה לא מישחק.
כל מדינאי, עצם הופעתו וצורת דיבורו
מחייבים הופעה מתוכננת או סיגון מתוכנן,
אבל עד כמה שהוא משחק — הוא כן.
הוא גם קצת סנטימנטלי. נפגשתי איתו
(המשך בעמוד )55

עמוד 27

פתח כ-PDF פתח כתמונה

במשך מאות שנים פיתחו מדענים, שימושיס׳אין ספור
מפרי הפפ אי ה -ל מ ען הרפואה.
עתה פיתחנו במעבדות ייתמר ;,על פי הידע והנסיון של דה פ. סילבה
את תכשירי היופי המעולים מפרי הפפאיה.
קרם פנים פפאיה מגן על עורך מהשפעות האקלים,
מזין ומעניק גמישות,
מונע קמטים ומבטיח לך עור רענן וחלק.

לעור יבש, שמן ורגיל.
או ללילה
לבחירתך קרם פנים ליום
שמפו ל שיער-מעניק ברק טבעי, מחזק את השורשים
ומונע קשקשים ושומן יתר.

פפאיה -ידפי טבעי
ה עו ל ם הז ה 2171

באשור משרד הבריאות
להשיג בבתי מרקחת ובפרפומריות מובחרות
הפצה;״פירסל״ בע״מ, רח׳ הירקון 52ו ת״א טל 229472 :
ייצור;״תר״ מפעלים פרמצבטיים וכימייסבע״מ

עמוד 28

פתח כ-PDF פתח כתמונה

פולארויד צועדת עוד צעד אחד קדימה
ומציגה את פולארויד סונאר-המצלמה עם
ניוון מרחק אוטומטי.
נל שעליך לעשות הוא ללחוע על הדלך
המצלמה. תוך אלפית שניה נשלח גל על־קולי
מהמצלמה אל נושא הצילום וחוזר ממנו, אל
המצלמה. בדרך זאת, העדשה מתמקדת
אוטומטית למרחק המדויק.
התמונה תתפתח לנגד עיניך בתוך דקות אחדות
נקיה. חדה. עם מיקוד מושלם.
שיטת המיקוד פועלת גם באפלה גמורה.

) )5013)01)100)[50)3)10)1,03)36)1)196 )0358,6.5.3 1979 9013)01)100)00)3)103ס )1ז3ודו3)(6ז))69׳516)6)1

מצלמה על־קולית-לפיתוח ביו־וגע

סיטונאים ראשיים:
נ י. אק ח בעיינו, נחמני 9נ תל־אביב
טלפונים.411( 68 ;42502 :

פולאחיד סונ או־הגל
העל־קולי בצילום

;ים בלעדייך לישראל

31׳(\11)0 ^00113ח § 0
35ז 6ו ח 1 0 3ח 813ח1

ה עו ל ם הז ה 2171

עמוד 29

פתח כ-PDF פתח כתמונה $העולם הזה - גליון 2171 - 11 באפריל 1979 - עמוד 29 | אדב 1 עורך..העולם הזה״ וצלמת המערכת ^ ת ההערכה המדינית הטובה ביותר \ 1שמעתי בפינת רחוב טלעת חרב, במר\ קאהיר. וזו לשונה: ״הכל תלוי באהבה. אם אין אהבה, הנישואין$

אדב 1

עורך..העולם הזה״ וצלמת המערכת

^ ת ההערכה המדינית הטובה ביותר
\ 1שמעתי בפינת רחוב טלעת חרב, במר\

קאהיר. וזו לשונה:
״הכל תלוי באהבה. אם אין אהבה, הנישואין
לא יחזיקו מעמד. האשה תשכב
עם גברים אחרים, והבעל ישכב עם נשים
אחרות. אבל אם יש אהבה, הכל אחרת.
אני יכול להתרגז על אשתי ולעזוב אותה,
אם עשתה משהו רע, אבל אחר־כך אזכר
ברגעים היפים שהיו לי עימה, ואחזור
אליה.״

זוהי הערכה מצרית מובהקת.
פשוטה, אנושית, נכוגה. היא לא
נלמדה כשום ספר של תורת־המדינה.
היא נובעת מן המסורת

אור• אבנרי
צילומים: גילה חיו
המצרית, מחובמת־החיים שד עם
עתיק: לא המיסמכים חשוכים,
אלא יחסי־הידידות הנוצרים כין
העמיס.

מיקרה עין
ברחוב
ת געל הניחוח המדיני הזה פגשתי
באקראי.
בערב שלפני בואו של בגין, הוזמנו
למסיבת־עיתונאים שהעניק שר־ד,מדינה
לענייני־חוץ, בוטרוס בוטרוס־ע׳אלי המבריק,
לעיתונאים הישראליים שהגיעו בבוקרו
של אותו יום לקאהיר. זה היה
תענוג אינטלקטואלי טהור. הארמון של
שר־החוץ היה מקסים. אך הזרקורים להטו,
והיה חם, חם מאד. מכיוון שלבשתי מיק-

חול בעיניים

הרוח הלוהטת שנשבה בנמל־התעופה, כאשר המתין
המישמר לצאתו של בגין, הכניסה גרגיר חול לעינו
של הקצין. למעלה: הצלמת התגנבה אל מאחרי תיזמורת המישמר, גרמה לסיבובי ראשים.

טורן וענבתי עניבה לכבוד המאורע, סבלתי
קשות.
בתום מסיבת־העיתונאים נסעו הכתבים
הישראליים חזרה למלונם המרוחק, בשולי
קאהיר, באוטובוסים של לישכת־העיתונות
הממשלתית המצרית, בלוויית אופנועים
וצפירות. חמקתי באדיבות. יחד עם גילה
רזין, צלמת העולם הזה, ואנה פונגר, עיתונאית
גרמניה הנשואה לאדריכל ירושלמי
והכותבת עבור עיתונים אירופיים, שוטטנו
ברחובות. השעה היתד 10 ,בלילה.
בגשר הולכי־הרגל, בכיכר־השיחרוד הענקית,
צילמה גילה עוברי־ושבים בעלי
חזות מעניינת, זוגות צעירים, אמהות הנושאות
תינוקות. בכל פעם שד,בזק המצלמה
הפתיע את המצולמים, ולפני שאלה
יכלו למחות או לזעוף, שילחה בהם גילה
חיוך מלבב. בעל כורחם, בהתאם לטבע
של עמם, ענו המצרים תמיד בחיוך רחב.
חיפשנו את המיסעדה המיזרחית המפורסמת,
פלפלה. בפינת־רחוב פניתי אל שני
צעירים, שנראו לי בסטודנטים, ושאלתי
אותם בערבית היכן המיסעדה.
אחד הצעירים הסביר לי באדיבות לאן
לפנות, ושאל :
״מניין אתם?״
״אנחנו ישראלים,״ השבתי, שוב בערבית.
הבחור
חייך במבוכה, כמי שהיתלו בו.
״לא, באמת, מניין אתם ז״
חזרתי על דברי והוספתי :״אנחנו עיתונאים,
באנו היום לרגל ביקורו של מר
בגין מחר.״
לבסוף שוכנע הצעיר, לפחות למחצה,
והוא אמר בעברית :״שלום עליכם. מה
שלומך?״
הפעם היה זה תורי להיות מופתע .״מניין
אתה יודע עברית?״ שאלתי בעברית.
״אני לימדתי את עצמי הרבה שפות,״
השיב באנגלית, ולאחר מכן עבר לצרפתית.
׳מכיוון
שלא היה עדיין משוכנע לגמרי,
התוודענו כהלכה. נתתי לו כרטים־ביקור.
גילה צילמה. החלפנו דיעות והלצות. כל

עמוד 30

פתח כ-PDF פתח כתמונה

אלפו פרטי
(המשך מעמוד )29
זה בעמידה, בפינת הרחוב, באמצע ההמולה
של רחוב קאהירי סואן.

כאותו ערב עדיין לא שמעזי
הקאהירים על בואם של העיתו־נאים
הישראליים, וגם על ביקורו
הצפוי שד בגין למחרת היום ידעו
אך מעט, מפני שהידיעות על כך
הוצנעו. גם כני שיחנו לא גילו
אהבה יתרה לכגין. אבד הם היו
כלב שלם למען השלום עם ישראל.

לפתע שאל אחד הצעירים את אנה פוני
גר :״האם כואבות לך העיניים?״
אנה היתד, מופתעת. העיניים אכן כאבו
לה כל היום. היא ייחסה זאת לחוסר־השינה
אחרי ליל האירוויזיון והטיסה ב שעות
המוקדמות של הבוקר, וגם לחום
הנורא ששרר במשך היום בקאהיר( .ניסינו
להסביר לשני הצעירים מה זה אירוויזיון,
אך כל העניין נראה לנו לפתע כטפל).
״מייד אטפל בזה,״ אמר הצעיר .״בואי
איתי.״
כך גילינו כי שני הצעירים אינם כל־כך
צעירים. הם רופאים מדופלמים, בני ,29
חניכי בית־הספר המפורסם לרפואה קצר־אל־עיני.
הראשון,
מוחמד, משך את אנה הבלונדית
אל רחוב צדדי חשוך. שם, בכניסה
לבניין, פתח את תיקו, הוציא טיפות-
עיניים, וטיפטף לעיניה הכחולות של ה־פאציינטית
את התרופה. חברו, עלי, עזר
לידו. תוך דקות נפסק הכאב.
הזמנתי אותם לארוחת־ערב, אך הם סירבו
באדיבות. נתתי לכל אחד מהם לירה
ישראלית כמזכרת .״זהו שכר־הטירחה הראשון
שלכם מפאציינטים ישראלים,״ הת־

2זוגות ריר שורתו אחד, במסיבת־הגן בארמון קובה: אדסאואת
שוטר עצר אותו. חיכיתי בסקרנות לבאות.
השוטר ניגש אל המכונית. הנהג חייך
אליו. השוטר חייך אל הנהג, ואמר לו:
״אנא, הרי האור אדום, היזהר!״
המשכנו לנסוע. אמרתי לנהג :״אילו
זה קרה בישראל, היה השוטר צועק עליך
כהוגן, דורש את ניירותיך ורושם לך

(מכדי
הנהג הסתובב אלי
להאט) ואמר :״אנחנו, המצרים,
לא אוהבים שצועקים עדינו. הייתי
הורג אותו.״ וכעבור רגע :״דמה
לא לחייך? דמה שהחיים לא יהיו
נעימים ץ״

בהמשך הדרך דיברנו על סיכוייו להגיע
לתל־אביב בקרוב, על משך הדרך במכונית
(לפי הערכתי: שבע שעות לנהג רגיל,
חמש שעות לנהג כ*5והו) ,על האפשרויות
לקבל אצלנו עבודה.

הסיכוי לקבל עבודה בישראל עומד לנגד
עיניהם של מצרים לא־מעטים, בשעה זו.

כידונים ליד בית-הכנסת

קרית קטנה מראה באיזו קלות
יכולה להיווצר אי־הבנה בין בני שני
העמים, ובאיזו מהירות היא עלולה לקבל
ממדים של תקרית.
בחום הלוהט הגענו מן הפיראמידות,
בקצה הדרומי־מערבי של קאהיר, אל בית-
הכנסת הגדול ברחוב עדלי, במרכ-ז העיר.
היינו מיובשים לחלוטין. ביקרתי לייד
הפיראמידות יום לפני כן, ואז עמדו שם
מכוניות מודרניות למכירת משקאות קרים,
מעין מכוניות־שק״ם משוכללות. לקראת
ביקורו של בגין הן סולקו, כמו כל שאר

טיפול ברחוב

מוחמר, רופא צעיר שאורי אבנרי הכירו במיקרה ברחוב,
מטפטף טיפות לעיניה שד אנה פוער, עיתונאית ירושלמית,
אחרי שהבחין בדלקת בעיניה. ככל העוברים־והשבים, נלהב מוחמר לשלום.
לוצצתי. החלפנו שמות וכתובות, לחצנו
ידיים, ונפרדנו בהרגשה שהנה רכשנו ידידים
חדשים.

היתה דנו הרגשה נוספת :
שראינו את פניה של מצריים האמיתית,
זו שמעבר לכד ההסכמים,
הנוסחות, הנאומים, הסעיפים, המאמרים.

אוהבים
צעקות
ך• עכור יומיים לקחתי מונית כדי
״ -לנסוע למישרד־החוץ — דרך של לפחות
שעה. עמדתי לקבל מפי ידיד תידרוך
פרטי על מצב העימות בין מצריים והארצות
הערביות.
אחרי כמה מאות מטרים ביקש הנהג
סליחה. הוא רצה לסטות לשעה קלה מן
הדרך. הסכמתי. הוא נכנס לסימטה בלתי-
רצופה בהליופוליס (שאינה כל־כולה שכו־נת־פאר,
כפי שאפשר לחשוב ברחובותיה
הראשיים) .הוא נעלם לשעה קלה, חזר
ושאל :״אולי תעלה אלי הביתה? אשתי
רוצה לכבד אותך בגלידה.״

נאלצתי לסרב, כי השעה דחקה.
הוא הראה לי את אשתו וכנו
הקטן, שעמדו על מירפסת וניפנפו
לנו .״אשתי רצתה לראות כפעם
הראשונה כחייה ישראלי,״ אמר
כצער.
בדרך חזרה הבטיח שנגיע למלון בזמן,
והוא דהר ברחובות העמוסים. באחת הפינות
התעלם מן האור האדום ודהר קדימה.

!יראמידה שזית

חול הפיראמידה צילמה גילה רזין את הדגל הישראלי,
שהתנוסס על מכוניתו של ראש״הממשלה,
11ר יצרה אף היא תבנית
משולשת. בתמונה מימין: בפתח הפיראמידה
— -ו<וח חודזוז ו־ויך הווליז לוזלוויו חוזוזח לווולוו

עמוד 31

פתח כ-PDF פתח כתמונה

הפץ — להסביר לממונה על אנשי־הביט־חון
כי לפי הסידורים המוסכמים, אורחי
ראש־הממשלה ועורכי־העיתונים צריכים
להיכנס. במצריים, אנשי־הביטחון הם המלכים,
ואין הם מקבלים הוראות מפקידים
מצריים, ולא כל שכן מישראלים.
בחום הנורא התלהטו הרוחות במהרה.
איש־הביטחון קרא לחיילים, בעלי רובים
מכודנים, ואלה יצרו שורה אטומה. פה
ושם דחף ישראלי חייל, ונדחף על־ידי
חייל אחורה. הכל נעשה עדיין באדיבות
(המשך בעמוד )57

המרצין ליד עליזה בגין, בגין העליז ליד ג״האן אל־סאדאת
אביזרי חתיירות, אם מטעמי ביטחון, אם
מטעמי אסתטיקה.
לא יכולנו לקבל במקום טיפת־מים. החום
הגיע ל־ 46 מעלות. לא היה שום צל. הרוח
המידברית החזקה דמתה לרוח המלאכותית
של מכונה לייבוש־שיער. חנה זמר, עורכת
דבר, חשה ברע. רבים אחרים הגיעו לקצה
גבול היכולת. רק צלמי הטלוויזיה והעיתונות
נאלצו להיסחב בחול, כשהם עמוסים
בציוד הכבד של מיקצועם, והם הזכירו
לי את חיילי גיבעתי בימים הלוהטים של
קרבות הדרום, בחולות אשדוד.

(׳מנחם בגין, לעומת זאת, קיפץ
על האבנים כתייש צעיר. כששאלתיו
כעבור יומיים מניין מצא את

הכוח לבך, ענה :״כמצבים באלה,
בא כוח מלמעלה.״)
אחרי כל התלאות האלה הגענו סוף־סוף
לביודהכנסת. גם שם, כשירדנו מן האוטובוס,
לא יכולנו לשתות, כי אנשי-הביט-
חון המצריים דאגו לכך שלא נתפזר ב רחוב,
שמא יקרה משהו.
שמחנו להיכנס לפחות לבית־הכנסת הקריר.
אך הדרך היתד, חסומה. שורה של
אנשי־ביטחון עמדה כחומה בצורה. בלי
הזמנה מודפסת, אין סניסה. מילבד אנשי
הקהילה עצמה, לא היתה לאיש הזמנה
מודפסת.
לשווא ניסו אנשי־העיתונות של ראש־הממשלה
— דן פתיר, שלמה נקדימון וזאב

על חזהו של נער בכי־כר־השיחרור,
שצולם
באקראי ערב בואו של בגין לקאהיר.

דריסת

אנוור אל־סאדאת מקשיב
לשאלת עיתונאי
(למעלה) .עיתונאי מצרי שואל (למטה).

אהבה ריד הפירמידות

ראלייס ביקרו אצל הפיראמידות, יום לפני בואו של בגין, הנציחה
גילה רזין את הסצנה הזאת, של אהבה בין גמל ובעליו.

ברקע נראים הספינכס ושתייס משלוש הפיראמידות של גיזה. הגמל
משמש, בדרך כלל, לבידור התיירים, האוהבים לרכב ולהצטלם
עליו. לרגל בואו של מנחס בגין, סולקו מן השטח כל ן
הגמלים, הסוסים, מכוניות־המשקאות הקרים ומדריכי־התיירות.

עמוד 32

פתח כ-PDF פתח כתמונה

העם החליט
חיסול ימית!
והמת״שנים ובים
נינם לבין עצמם

אנשי ימית :״אנחנו לא מדברים על סכומים.״
כלומר, אסור לדבר עם נציגי הממשלה
על ״תכלעס״ .אין לדון בשאלה כמה
כסף בעבור מה .׳מדברים רק על ״בית
באותה רימה״ ,״עבודה מסוג דומה״ ,״פיצוי
על אובדן תנאי־חיים נוחים״ ,תמורה עבור
הזמן האבוד, קשיי הקליטה, יפי הנוף —
הים והחוף והדקלים — ויש אפילו מי
שמתכונן לבקש גם פיצוי על שמיים
כחולים.
ברגע של כעס אומר יעקוב אביטן:
״למה שאני אבקש שלושה מיליונים ז אולי
יתנו חמישה?״ שכנו לשולחן מתכעס וצועק
אליו :״שתוק ! מה אתה מדבר?
אולי יתנו עשרה מיליון? אל תקלקל!״
כאשר מתלהטות הרוחות, רבים זה עם זה
ואין מבחינים בזרים שנקלעו למקום. ואז

פיצויים ע מו ההול, ע מו השמיים, ע מו הרגשות, אך

וה בדויריס!

כמו שזוגות צעירים קונים בתים, בזיעה
ובעבודה. אתם רוצים דק טובות ! גזלנים!״
הנשים מנסות להרגיעו .״תראה איזה
נוף, תראה איזה מקום! איך אפשר לעזוב
מקום כזה.״
משה נברום איתן בדעתו :״אתם רוצים
חולות? תלכו לנגב! אתם רוצים נוף?
תלכו לגליל! גנבתם אדמה ועכשיו אתם
עוד רוצים כסף!״
בפינה השניה מתקבצים תושבים מקומיים
והרוחות מתלהטות .״נראה להם, לא
נוותר! הם ישלמו טוב טוב בשביל מה
שהם עושים!״ ואמנם הם מתכוונים לאשר
הם אומרים — לאלץ את הממשלה לשלם
כסף רב, אם רוצה היא לעמוד בתנאי
הסכם השלום ולהחזיר את חבל ימית
לריבונות מצרית בעוד שלוש שנים.
בנושא אחד שוררת אחידות־דעים בקרב

1ח הבת הבכורה של העיר ימית,
עם אביה, ציון מליחי .״ימית
עצובה, כועסת על בגין,״ אומרים ביישוב.

הכשת החריטה

על הורדת היישובים. העם החליט לא
אנחנו, בקמפ־דייוויד, והרי נשיא ארצות־הברית
עדי! היו שתי אפשרויות בלבד, האפשרות השלישית היתה ביטול ההסכם.
את הכאב הוה אשא עד יומי האחרון,״ אמר ראש הממשלה מנחם בגין לתושבי ימית*
;ף* מאי ע שי ת מאיתנו

ימית בפניו של מנחם בגין, כשהגיע אליהם
ביום החמישי בשבוע שעבר.
ההמון הנסער, שסגר על החדר בו נועד
ראש־הממשלה עם כמד. מנציגי העיר, הניף
שלטים וקרא קריאות־גנאי נגד בגין ונגד
הממשלה. המתח גאה והעצבנות פשטה.
מתיישבי ימית רבו זה עם זה ומילבד קריאות
הגנאי נגד בגין הטיחו עלבונות
איש ברעהו. כשניסה עודד עצמון להרגיע
את הקהל בצעקות, ניסו להורידו בכוח
מעל הגדר שעליה ניצב. הקריאות היו
רבות ומגוונות. כל אהד כימעט פרק בדרך
זו מעט מן המתח שהצטבר בחודשים
33 -1

עקד

האחרונים, וגילה אגב כך מה הוא חושב
על בגין, על השלום ועל חבריו ושכניו.
בפינת הרחבה מתקהלת חבורת נשים
שעגלות ילדים בידיהן. בתווך ניצב גבר
בגיל העמידה, צועק ומניף בידיו .״תגידו,
אתם יותר חשובים מהילדים שלי? אתם
רוצים עוד מילחמה?״ נאום הגבר משה
נברום, נהג ׳מונית מירושלים, שהסיע את
צוות הטלוויזיה .״תגידו את האמת, מד,
אתם באמת רוצים? כסף, הא? זהו זה,
רק זה! תסתלקו מכאן! גזלנים! אולי
יותר טוב שתשארו, אם אתם כל כך רוצים.
מה יש? סאדאת לא מספיק טוב בשבילכם?
כמה כסף אתם רוצים עוד לסחוט מהמדינה
המסכנה הזאת? ! תלכו לעבוד ! תקנו בתים

זבו לאותא

את בגין ולא להעליב אותו ! אני מתחנן בפניכם, אני
התחייבתי וזאת התחייבות של איש ימית ! אל תאב־אומר
עודד עצמון .״ראש־הממשלה לא יברח, הוא לא תינוק, אני מבטיח בשמו.״

לקרר

עמוד 33

פתח כ-PDF פתח כתמונה

יש קריאות :״בדולרים! בדולרים! לא
נסכים למשהו אחר !״

״כדאי,
כדאי מאד״
^ מית נפנתה על־פי החלטת ממשלת-
ישראל בשנת . 1972 ההחלטה על תיב-
גונה כעיר בת 100 אלף תושבים נתקבלה
באוגוסט . 1977 איכלוס העיר החל בחודש
ספטמבר 1975 על־ידי אזרחים ישראלים,
רובם עירוניים, ועל־ידי שני גרעינים של
עולים חדשים, אחד מברית־המועצות והשני
מארצות־הברית. היום מהווים העולים
ס/ס 10 מכלל התושבים. יעודה של העיר
ימית היה לשמש בירה משגשגת של החבל
כולו, להוות אתר תיירות וקיט, ובעתיד —
ישוב תעשייתי מפותח.
היום גרים בימית 550 מישפחות, כ־2200
נפש. על־פי החלטת הכנסת אחרי חתימת
הסכמי קאמם־דייוויד, נקבע שאיזור חבל-

לא רצו לתת לי בבנק, בשביל חנות,
כי אמרו לי שהביטחונות לא שווים, הם
מעבר לקו הירוק. נכנסנו להשקעות־ענק,
כי ראינו עיר בת 100 אלף תושבים. יש
לנו רכוש ישראלי, שהממשלה מתכחשת

היום כבר ברור לתושבים שאין עוד
מה לדבר על ביטול הסכמי־השלום עם
מצריים. נותרה השאלה באיזו צורה יחיו
במקום במשך שלוש שנות המעבר. רצונה
של הממשלה להחזיק את הישובים בחבל־ימית
עד הרגע האחרון ממש, יהווה, בוודאי
עבור התושבים קרדום לחפור בו .״בשביל
שנישאר פה שלוש שנים, צריך לעשות
את זה כדאי, כדאי מאד, מבחינה כספית !״
אומר טרי הררי, מהגרעין האמריקאי, שעלה
לארץ והתיישב בימית.
איש־ציבור לאומני רגוע הוא דויד
מרגלית, לשעבר יושב־ראש הוועד, נציג
התושבים לפני הממשלה עד קמפ־דייוויד,
אב לשלושה ילדים, המשמש
מנכ״ל ישיבת־ההסדר בימית. דויד איננו

בדלת האוסרת

נכנסת, לא גאה וזקוף. לא עמדת מול התושבים,
לא אמרת אני החלטתי ואני עומד בהחלטתי
בכבוד !״ הטיחו מתיישבי מית בפני בגין וניסו לפרוץ את מעגל החיילים שסבבו אותו.

1״״ אומר יעקוב אביטן .״לא מתבייש שיקראו לי נבלה,
1ן 11|4ך י1נן|||ן ן
או שיקראו לי ספסר פיצויים. אני שילמתי כסף טוב

עבור הבית והחנות .,ואני רוצה שישלמו על זה, ואפילו שיצחקו ממני או ילעגו לי.״

״לא אשמע כאן אף עלבון! אתם שומעים?!״
אמר מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה והניף ידיו
למנוע מהם מלהיכנס לחדר, שבו ישב בגין .״תתביישו לכם! איך אתם מציגים את עצמכם!״

בדאלישו מתתש

בא על גבינו ! לא ניתן שגם נממן אותו !״
תושבי ימית מוכנים לדבר על הכל :
רגשות, מישפחה, יחסים חברתיים ופוליטיקה.
על הכל, מילבד — כסף.

״ה שלום
ע ל > בי נ ו ״

ן)״ אומר משה נברום, נהג מונית, שהגיע למקום עס צוות טלוויזיה.
י ״באו, לקחו אדמות, התיישבו בתוך החולות ועכשיו הם מדברים
! אם הם אידי׳אליסטיס, אז שילכו להתיישב בגליל או בנגב, נראה אותם.״
ימית יוחזר לריבונות מצרית שלוש שנים
אחרי חתימת חוזה־השלום.
חבלי־הקליטה היו קשים, והיום הם מהווים
דגל בדיונים על הפיצויים.
יעקב אביטן, איש המחזור הראשון של
המתיישבים, אב לשני ילדים ובעל חנות,
הוא מהתקיפים שבין האזרחים :״הגענו
הנה בעיקבות החלטת ממשלה. לא התנחלנו
בלי אישור, ולא פרענו חוק. שילמנו
את מלוא המחיר עבור כל דבר שקיבלנו,
ושלא יספרו עלינו בעיתונים שקיבלנו הכל
בחינם.
״היה חוסר-תעסוקה, טבענו חצי מטר
בחול, החזקנו בשיניים, כי זה היה אינטרס
לאומי. לא קיבלתי מתנות. אפילו הלוואה

מאמין בשלום ״הזה״ ,מאמין שהוא ייקרא
למילחמה תוך •חמש שנים ,״ובמצב גרוע
יותר״ .בקשר לעתיד היישוב דעתו נחושה
:״החלטת הכנסת חלה עלינו, אם
נרצה ואם לא נרצה. חלק מהתושבים
מוכן להיענות לפניית הממשלה ולהישאר
ככל שניתן, ואני חוזר— ׳ככל שניתן׳.
חלק שני אינו מוכן להיכנס להקפאה
עמוקה. השווה בין הצדדים הוא שכל אחד
רוצה לדעת איפה הוא עומד. לא שנדע
מחר, אלא היום. רוצים לדעת איך נוחזק
מבחינת שירותים.״
מחזק את דעתו ניסים פנסו :״נדרוש
שירותים כמו בעיר של 10 אלפים נפש.״
וקריאת־ביניים כללית :״מספיק שהשלום

ך* אשר השאלות המופנות אליהם
^ מוגדרות יותר ולוחצות יותר, הם
נבוכים לרגע.
דויד מרגלית :״״יש דברים הניתנים למדידה
מדוייקת, ובזה צריכים להיות לארג׳,
מפני שלעומתם יש דברים שאינם נמדדים,
כמו יחסים בין בני־זוג ביגלל שינוי מקום,
יחסים חברתיים, יחסים בעבודה, ילדים
בחברה. לכל זה אין קריטריונים. לכן בנושא
הראשון צריך לתת את המכסימום
שבמכסימום. אסור להוריד את רווחת הדיור,
כי בין כה, לאן שתלך היא תרד
ממילא.״
אבינועם מרגלית :״לא רוצה לדבר.
קוראים לנו ספסרי־פיצויים !״
יעקב אביטן :״איך שלא נדבר, יגידו
עלינו נבילה וטריפה. אז אני מצהיר שאני
מעדיף להיות נבילה מסודרת, עם עתיד.
מאשר יפה־נפש מלחך־פינכה.״
ראשון־לציון היא העיר המדוברת ביותר
בימית. העירוניים־לשעבר טוענים כי בסכום
שקנו בית בימית, לפני שלוש שנים,
יכלו לקנות בית באותה רמה בראשון-
לציון. הם אינם מעזים להזכיר את צפון
תל-אביב או את שכונת רחביה בירושלים,

מחשש פן יוזכרו בנשימה אחת עם המושג
המפורסם ״וי-וי״ — וולבו־ווילה.
לערי־פיתוח או לערים לא-יקרות אין
מתייחסים כאן כלל, מחשש פן תרד הרמה.
לקחו את ראשון־לציון כמושג, ומכאן ואילך
ממשיכים.
רוב בתי־המגורים בימית הם חד־קופד
תיים, על שטח קרקע של 375מ״ר. ברא־שון־לציון
מחיר דירה בת שלושה חדרים
בבית משותף הוא מיליון לירות. כמה
עשוייה לעלות בעוד שלוש שנים דירה
בת ארבעה־חמישה חדרים, הבנוייה על
קרקע החכורד, ל־ 99 שנה? לאלוהים ולאנשי
ימית פיתרונים.

עשן״

יל ש תושכים המעוניינים להישאר במקום
גם אחרי תפיסת השטח על־ידי
ממשלת מצריים. יש אומרים שאלה מונים
בסך הכל שלושה אנשים, ויש הנשבעים
שהם חמישים. מי האנשים — זהו אחד
הסודות השמורים ביותר בימית. השתיקה
מוחלטת.
גם נושא האזרחות מהווה אמצעי-לחץ.
אומר אביטן :״למה דווקא אזרחות מצ רית?
למה, למשל, לא אמריקאית?״ וכל
החבר׳ה מסכימים עימו. אפשרות הירידה
מהארץ מעלה את כושר המיקוח, והם
מעלים אותה בהבלטה.
יש גם אנשים שקטים וצנועים, שאינם
(המשך בעמוד )58

עמוד 34

פתח כ-PDF פתח כתמונה

11 וסו?

^ ניהם של שלושת השופטים העליו־
—#נים היו חמורי־סבר. נשיא בית־המיש־פט
העליון, הד״ר יואל זוסמן, המפורסם
בקור־רוחו, התפרץ וכימעט שצעק על
הפרקליט שניצב מולו :״אני חושב שאתם
אשמים במיון בית־המישפט, וזה כשלעצמו
דבר מכוער. תמציא לנו את השם
של עובד המדינה הנוגע בדבר, שהפר את
הצו, ואנו נפתח נגדו בהליכים. הוא יכול
ללכת לבית־סוהר...״
מול זוסמן, הרותח מכעס, עמד סגן בכיר
לפרקליט המדינה, שליחו של היועץ־דד
מישפטי לממשלה, רנאטו יאראק. פניהם
של שני השופטים העליונים האחרים, ממ־לא־מקום
נשיא בית־המישפט העליון, משד,
לנדוי, ומי שהיה היועץ־המישפטי לממשלה,
מאיר שמגר, הביעו הסכמה שבשתיקה
עם דבריו של זוסמן.
יאראק המבוהל ניסה לגמגם הסברים,
להשמיע תירוצים, ולבלום את פרץ הכעס
שניתך עליו. אולם השופט זוסמן לא היר־פה
:״קשה לי להאמין שהיועץ המישפטי
לממשלה יצדיק התנהגות כזאת, ויעלה
על דעתו להפר הבטחה של נציגו, שלא
להיכנס לשטח בלי צו. אם חושב היועץ
המישפטי, שנציג המדינה יכול לסגת מהצהרה
שנתן בבית־המישפט, אנחנו כבר נדע
מה שווה הצהרה כזאת.״
בבוקר יום המחרת סערו הרוחות. היו-
עץ־המישפטי לממשלה, הפרופסור יצחק
זמיר, הודה כי דברי השופטים נפלו עליו
כרעם ביום בהיר. שר־המישפטים, שמואל
תמיר, החל לתכנן את ההיחלצות מן הפרשה,
וכמוהו עשו עוד שלושה שרים, שלכל
אחד מהם היה חלק בביזוי בית־המישפט :
שר־החקלאות אריק שרון, שר־הפנים הד״ר
יוסף בורג ושר־השיכון דויד לוי.
פקידים זוטרים החלו לשקוד על הכנת
אליבי לשרים. נראה היה, כי הגדולים
ינסו למצוא זוטרים כשעיר לעזאזל, כדי
להפנות לעברם את חמת בית־המישפט.
הבדואי שחיפש צדק
ף^דיע ועל מה פרצה הסערה המישם־
!טית החמורה ביותר בתולדות מדינת
ישראל י אין כימעט ספק בכך, שאילו
היתה מתרחשת פרשה כזו במדינה דימו-
קרטית אחרת, היתד, גורמת להתפטרות
שר, או שרים, ואפילו להתפטרות הממשלה
כולה.
בשנת 1975 הופקע בנגב שטח בן 3000
דונם על־ידי המדינה, כדי להקים בו עיירה
לבדואים. היה זה במיסגרת תוכנית להקים
תשע עיירות לבדואים ברחבי הנגב. לתוכנית
זו מתנגדים הבדואים. הם שוללים
את הכוונה להקים עבורם עיירות.
180 דונמים ליד קיבוץ להב, ממערב
לכביש באר־שבע־חברון, היו בחזקת מיש-
פחתו של סלמאן אבו־קרן. איש זה פנה
לבית־המישפט וטען כי מישפחתו, המונה
70 נפשות, מעבדת את השטח ומתגוררת
בו עוד מימי השילטון התודכי.
תוך כדי התדיינות עם המדינה בבית־המישפט
המחוזי בבאר־שבע, ניסו השיל-
טונות לקבוע עובדות בשטח. ב־ 28 בפברואר
השנה, פנה אבו־קרן שוב לבית־הדין
הגבוה לצדק וביקש את עזרתו. אבו-קרן
רצה שהמדינה תצא מתחומו, עד שבית־המישפט
בבאר־שבע יחליט בשאלת הבעלות
על הקרקע. אך עוד לפני שהספיקו
השופטים לקבוע עמדה, קם נציג היועץ-
המישפטי לממשלה, רנאטו יאראק, שקלט
בחושיו לאן נושבת הרוח באולם המיש־פטים,
והצהיר כי מינהל-מקרקעי-ישראל,
מע״צ ויתר משרדי הממשלה הנוגעים
בדבר, לא יכנסו לשטח, אלא על פי צו
של בית־המישפט המחוזי. הצהרה זו של
יאראק קיבלה תוקף של החלטת בית-
מישפט, ואבו־קרן ביטל את עתירתו.
ביום הרביעי בשבוע שעבר הופיעו
בשטח בולדוזרים של מע״צ והחלו
לעבוד. עוד קודם לכן נעצרו אבו־קרן
וכמה מצעירי השבט בהאשמות־שווא, שאינן
קשורות לעניין הקרקעות. המעצרים
בוצעו כדי להרחיק את הבדואים מבתיהם,
כדי שלא יהיו נוכחים בשטח בשעה שהמדינה
מפירה את צו בית־המישפט. נראה
היה שהמעצרים וכניסת הבולדוזרים לשטח
תוכננו מראש, עד לפרטי הפרטים.
כמה ימים קודם לכן התכנסו בחדרו של
היועץ־המישפטי לממשלה יועצים מיש-
פטיים של כמה רשויות ממשלתיות, כדי
לדון בשאלה כיצד לעקוף את הצו של
בית־המישפט. בין השאר נכחו בהתכנסות
יועצים מישפטיים ממישרד החקלאות, מיג־הל־מקרקעי-ישראל,
מישרד הפנים, מע״צ,
וכן אנשים ממישרד המישפטים. המשתתפים
סירבו לגלות אם גם היועץ־המישפטי

השר תמיר
משפיע

היועץ זמיר
מושפע

השר שרון

השר בורג

מפקד

משלים

לממשלה, יצחק זמיר, השתתף בדיון זה
שנערך במישרדו. אך סביר להניח, כי
עצם קיום הישיבה וכן מסקנותיה היו ידועים

ישיבה זו כונסה על פי דרישתו המפורשת
של שר־החקלאות, האחראי על הסיירת
הירוקה, שהיא מעין צבא פרטי של
אריק שרון, המזכיר מישטרים מסויימים.
אריק ביקש דרך לעקוף את החלטת בית-
המישפט העליון. הוא תבע להתחיל בעבודות
בשטח ולסלק את הבדואים.
הנוסחה הגואלת, או לפחות כך נדמה
היה למשתתפיה, נמצאה בסופו של דבר :
הבולדוזרים יכנסו לשטח לא במיסגרת
העבודות להקמת העיירה הבדואית, שאליהן
התייחס בית־המישפט, אלא על־פי חוק
המאפשר למדינה להפקיע 4070 משטח
הקרקע, כאשר מוקם עליה בניין ציבורי
או כביש. ואמנם, הבולדוזרים החלו לסלול
כביש, במיסגרת 40 האחוזים הללו.
היתה זו החלטה בנוסח של הבה־נת־חכמה.
היועצים המישפטיים החליטו לרמות
את בית־המישפט העליון ולעבוד בניגוד
להחלטה הנוגעת לאותו שטח. שר־המיש־פטים,
שמואל תמיר, שידע על ההתכנסות,
טען כי אפשר יהיה לתרץ את המעשה בפנן

כל בית־מישפט. רק אחד פיקפק, למרות
שאינו מישפטן: שר־הפנים, הד״ר יוסף
בורג. הוא חשש מתגובת בית־המישפט.
ביום שבו עלו הבולדוזרים על הקרקע
זימן השר בורג ישיבה שנערכה במיזנון
הכנסת. השתתפו בה מנכ״ל מישרדו, חיים
קוברסקי, עוזרו האישי, אבי יעקובוביץ,
והממונה על מחוז הדרום מטעם מישרד־הפנים,
מי שביצע את העבודות בשטח,
משה ורדימון. בורג ביקש מוורדימון פרטים
והסברים. הוא ביקש שירגיעו אותו
בכל הקשור לאירועי אותו היום .״אני לא
רוצה סטינקים,״ אמר לשלושה. ורדימון
הרגיע את השר בנוסח הידוע ״הכל
בסדר!״ באותה שעה כבר רווחו שמועות,
שאבו־קרן עומד לפנות שוב לבג״צ, למחרת
היום .״הכל היה חוקי,״ הבטיח ורדימון.
בעיקבות הדברים החריפים שהשמיעו
השופט העליון זוסמן ועמיתיו, מיהר היו־עץ־המישפטי
להבטיח, כי יחקור בפרשה
עד תומה. היתה זו הבטחה משונה. עיקר
דברי השופטים העליונים כוון כנגד היועץ-
המישפטי עצמו, הן באורח אישי והן
כנושא באחריות למה שקורה בתחום ש עליו
הוא מופקד. והנה בא הפרופסור זמיר
ומבטיח לחקור ולהסביר הכל לבית־המיש־

פט. פירוש הדבר, בין השאר, שהאיש
יחקור את עצמו.
אולם מיפלגות האופוזיציה, המערך וש״י,
החליטו שלא להניח לממשלה לצאת בק לות
מהפרשה. שתי המיפלגות אספו 30
חתימות של חברי־כנסת והעלו הצעה דחופה
לסדר־היום של הכנסת — לדון בנזיפת
בית־המישפט בממשלה.
תקנון הכנסת קובע, כי כאשר 30ח״כים
דורשים זאת, על יושב־ראש הכנסת לזמן
ישיבה מיוחדת של המליאה, גם אם הבינסת
נמצאת בפגרה. התקנון אינו קובע אמנם
את משך הזמן מאז הגשת החתימות ועד
לכינוס המליאה, אולם עד כה היה מקובל,
ללא יוצא מן הכלל, כי היושב־ראש מזמן
את הכנסת לאותו שבוע בו הוגשה הבקשה.
היה ברור, כי אפילו שר־המישפטים,
שמואל תמיר, היכול להצדיק כל עוול, לא
יצליח להסתיר את קלונה של הממשלה
בעת ישיבת הכנסת. אולם תמיר מצא
מוצא. הוא גייס לעזרתו את היועץ־המיש־ ־
פטי שלו, והשניים ״הסבירו״ לממשלה כי
הנושא הוא בחזקת סוב־יודיצה (ראה במדינה)
,וכי אל לה לממשלה לפגוע בביתר,מישפט
ולדון בנושא.
לא צריך להיות מישפטן כדי לדעת כי
טיעון זה הוא מופרך מיסודו, ולא רק שהוא
מנוגד לכל חוק או תקדים חוקתי, אלא
אף לשכל הישר. אפשר להבין מדוע תמיר,
שאונו בוחל בשום אמצעי כדי להשיג
את מטרותיו, משתמש בנימוק כה שטותי,
אך קשה היה להבין את היועץ־המישפטי.
אחרי שזמיר ותמיר הופיעו בפני
יצחק שמיר, כדי לשכנעו לבטל את ישיבת
הכנסת, הבין היועץ־המישפטי כי טעה וניסה
לסגת מחוות־הדעת שלו. לאחר שביטול
ישיבת הכנסת עורר סערה ציבורית,
הודיע זמיר כי לא חיווה דעתו בפני שמיר
שיש לבטל את ישיבת הכנסת, וכי הדיון
הוא בחזקת סוב־יודיצה, אלא רק ציין כי
בית־המישפט עדיין לא סיים את הדיון
בפרשה.

היושב־ראש
במקום הכנסת
^ מישפטנים נחותי דרגה מזו של
• היועץ־המישפטי ברור לגמרי, כי אין
קשר בין הדיון שאותו ביקשו המערך
וש״י לבין הסוב־יודיצה. לא עומדת שום
עתירה בפני בית־המישפט העליון. מהרגע
שבו ביטל אבו-קרן את עתירתו בפני בית־המישפט
העליון, ב־ 28 בפברואר, אין כל
הליך מישפטי שלא הסתיים. ההערות של
בית־המישפט על הממשלה ועל היועץ-
המישפטי נאמרו בצורה מוחלטת, ואין על
המדינה להשיב עליהן. בית־המישפט קבע
ללא עוררין, כי הממשלה והיועץ־המישפ־טי
ביזו אותו.
אולם גם אילו היה כאן מיקרה שבו דן
עדיין בית־מישפט בסוגיה, אין הדבר צריך
למנוע את הכנסת מלדון בו. ועדת־הסנסת
החליטה אמנם כמה פעמים, כי אל לה
לכנסת לדון בנושאים שהם בחזקת סוביודיצה,
אך הוועדה גם החליטה כי באספקטים
הציבוריים של נושאים העומדים
בפני בית־מישפט רשאית הכנסת לדון.
כאשר דנה ועדת־הכנסת בשעתו בשביתת
רופאי קופת־חולים, שהיתה נתונה באותה
עת בדיון מישפטי, היא קבעה :״מאחר
שהדיון בכנסת איננו על השאלות המיש־פטיות
הכרוכות בשביתה, מחליטה ועדת-
הכנסת שאין בדיון משום פגיעה בכלל
של סוב־יודיצה.״
את כל זאת ידע שמיר, או לפחות היה
צריך לדעת. שמיר יודע, כי כאשר נתן
יד לקשר ההשתקה שיצרו תמיר־את־זמיר,
הוא פגע במעמדה של הכנסת. ומה שנובע
מגישתם של תמיר וזמיר הוא, שהכנסת
לא תוכל לדון בכמה נושאים בעלי חשיבות
ציבורית בעתיד. משום שכמה מבנות
תנועת־שירות־שווה הועמדו לדין, אסור
היה לכנסת לדון בבעיית שירות בנות
בצה״ל ; ומשום שבכל עת מתנהלים מיש-
פטים כנגד עברייני־מס, אסור לכנסת לדון
בנושאי מס־הכנסה. ודוגמות יש לרוב.
אולם שמיר חרג מסמכותו מבחינה אח רת.
המערך וש״י העלו הצעה לסדר־היום.
פירושה של הצעה לסדר־היום הוא, שעל
הכנסת לדון אם לדון בהצעה, להעביר
אותה לוועדה או להסיר אותה מסדר־היום.
רק הכנסת, ולא היו״ר או הנשיאות שלה,
סוברנית להחליט באיזה נושאים היא דנה.
שמיר נטל לו סמכות לא לו, בהחליטו,
תוך שותפות עם נשיאות הכנסת, שלא
לדון בהצעה לסדר־היום של המערך וש״י.
יתכן שבכך הגדיל את מספר האישים
החייבים לשקול אם ראויים הם להמשיך
ולכהן בתפקידים ממלכתיים.

עמוד 35

פתח כ-PDF פתח כתמונה

במדינה העם שתי גש 191ת

שגו?! אחרי הביקור
בקאחיר, מרימים מוסדות
המיזחמה את ראשם
שתי נשמות מתרוצצות עתה בליבד, של
ישראל: נישמת השלום, הפונה אל תעתיד,
ונישמת המילחמה, היונקת כוחה מהעבר.
בשבוע שעברה שלטה נישמת־השלום.
ביקורו של מנחם בגין בקאהיר הצמיח
לה כנפיים.
השבוע קמה לפתע נישמת־המילחמה,
והשתלטה שוב על המדונה.
הפעם הראשונה. לא במיקרה, החלה
ההתפתחות במקום שבו נפגשים השלום
והמילחמה: בנגב, שבו נערכת ההיערכות
החדשה של צר,״ל, בגלל הצורך לסגת
מסיני בעיקבות כינון השלום.
לפתע הופנה זרקור תשומת־הלב הלאומית
לעבר פינה חשוכה, שבה פעלו שלוחות
של הממשלה כימעט במחתרת (ראה
עמוד .)34
אין זו הפעם הראשונה שבה מפעילה
ממשלה זו, כמו קודמותיה, יחס ברוטאלי
כלפי אזרחיה הערביים בכלל, ונגד אזרחיה
הבדואים בפרט. אך זוהי הפעם הראשונה
שבה נעשה הדבר אחרי חתימת חוזה־שלום,
האמור לפתוח דף חדש בכל מערכות
המדינה.
נראה כי שלוחות הממשלה, העוסקות
מזה שלושים ואחת שנים בניהול מילחמה־זעירה
נגד אזרחי המדינה שאינם יהודים,
לא יאמצו לעצמן בנקל את אורחות השלום
— אם הן מסוגלות לכך בכלל.

ה כנ ס ת
10..ב •וד׳!גה׳

רום הבגסת הוא
מכשיר בידי הממשלה
״סוב יודיצה״ הן שתי מילים לאטיניות,
שפירושן המילולי הוא ״׳מתחת לשופט״.
זהו כלל מישפטי הבא לאסור דיון פומבי
בעניינים, התלויים ועומדים בדיון מיש-
פטי, מחשש פן ישפיע הדיון על השופטים,
יפעיל עליהם לחץ, יספק להם מידע שאסור
להם לקבלו, אלא על־פי הנוהל המישפטי
הקפדני, ובכך ישים לאל את האידיאל
המקודש של אי־תלות השופטים.
מאז קום המדינה, היה קיים ספק לגבי
יישומו של כלל זה בישראל. כי בניגוד
למדינות כמו בריטניה, צרפת וארצות-
הברית, אין בארץ מוסד של מושבעים.
מוסד חבר־המושבעים מבטא את הרעיון
הדמוקרטי כי זכותו של אדם היא להיות
נשפט בידי אזרחים כמוהו, בני מעמדו,
ולא בידי איש-שררה, שנתמנה על־ידי
השילטון. הבריטים לא הנהיגו מוסד בריטי
זה בארץ, מכיוון שפלשתינה (א״י) היתד,
שטח קולוניאלי, והשילטון רצה שהנתינים
יישפטו בידי שופטים ממונים.
אך מאחר ששיטה זו הוכיחה את עצמה
במציאות הארץ, לא היה מי שידרוש,
עם קום המדינה, את הנהגת שיטת־המוש־בעים.
הכל הסכימו כי שופטים מיקצועיים
ובלתי־תלויים עדיפים על שיטת המושבעים.
להקפיד או לא? אחת המסקנות
מקביעה זו היתד, כי אין להקפיד בכלל
״סוב יודיצה״ .היה זה היועץ המישפטי
התקיף של הממשלה, חיים כהן, שהכריז
במפורש על כך ששופט מיקצועי אינו
מושפע מפירסומים עיתונאיים, וכי על
כן אין למנוע ויכוח ציבורי על עניינים
שהם ״סוב יודיצה״ .כהן נשאר דבק בדיעה
זו, גם כשהפך שופט בבית־המישפט העליון.
וחזר עליה באחרונה.
השבוע עלתה הסוגייה מחדש. אחרי
שבית־המישפט העליון גינה את הממשלה
על פעולותיה נגד הבדואים בנגב (ראה
לעיל) ,ביקשה האופוזיציה בכנסת לדון
על כך. יו״ר הכנסת וסגניו דחו תביעה
זו, בטענה שהעניין הוא ״סוב יודיצה״.
גם מבחינה מישפטית פורמלית, אין בכך
אמת, כי הדיון בנושא הנדון בנזיפה נסתיים.
מבחינה פרלמנטרית, הקביעה מופרכת.

רוב הכנסת, השולט גם בנשיאותה,
הוא מכשיר בידי הממשלה — ומבחינה
זו, אין הבדל בין הכנסת הזו וקודמותיה.
ה עו ל ם הז ה 2171

8׳ יהיו השגרירים הראשונים?

האיש שרנו
בקאהיו
יל ותר מכל שולחן אחר בסעודת-הערב
החגיגית, שערך הנשיא אנוור אל־סא־דאת
על מידשאת ארמון קובה, עורר את
סקרנות הנוכחים השולחן העגול שהיה סמוך
לשולחן הנשיא. ליד שולחן זה ישבו אבא
וסוזי אבן ועבד־אל-ע׳אני אל־גאמסי.
מדוע הושב שר־החוץ הישראלי לשעבר
דווקא ליד שר־המילחמה המצרי לשעבר?
מדוע הושבו דווקא בשולחן הסמוך לנשיא
מצריים ולראש־ ממשלת־ישראל?
הדבר הגביר את מסע הניחושים המתנהל
עתה בשתי הבירות סביב שתי שאלות פרסונליות
מותחות: ימי יהיה השגריר המצ רי
הראשון בתל־אביב, ומי השגריר היש ראלי
הראשון בקאהיר?

דרוש: גנרל
^ אשר החלו הישראלים מנחשים מי
^ יהיה השגריר המצרי הראשון, עלו
שמותיהם של אישים בעלי רמה, הידועים
בארץ. ביניהם: שר־המדינה לענייני־חוץ,
בוטרוס־ע׳אלי ד,קופטי, שאשתו, לאה, היא
יהודיה ; ותחסין בשיר, פקיד בכיר במישרד־החוץ,
הידוע בשל הידע הרב שלו בענייני
ישראל.
אולם מקורות מצריים הפריכו גירסות
אלה בתוקף. כפי שאמרה אישיות מצרית
בכירה :״השגריר המצרי הראשון מוכרח
להיות גנרל. הוא צריך לספוג את ההלם
הראשון. השגריר השני יכול להיות אזרח.״
הועלו כמה שמות של גנרלים, ביניהם
הקצין הבכיר שניהל בוושינגטון את המשא-
והמתן עם האלוף הישראלי, אברהם טמיר.

פעתו מחדש במסיבת־הגן הנשיאותית נראתה׳
על כן, כסימן לבאות.

דרוש: מומחה
פקידו של השגריר הישראלי הראי
ג שון בקאהיר יהיה קשה עוד יותר מזה
של עמיתו בתל־אביב.
רוב השגרירים בעולם אינם, אלא בל דרים
מפוארים. לא כן השגריר הישראלי
הראשון בקאהיר. הוא יצטרך למלא שליחות
אישית עדינה ביותר. הוא יוכל לקדם או
לקלקל תהליך היסטורי של מיפגש בין
שני העמים, בתנאים קשים ביותר. עליו
יהיה להפריך דיעות קדומות, לטפח גישה
חיובית, לפקח על אלפי הישראלים הראשונים
שיבואו לבירת מצריים. כל זה באווירה
שתהיה עדיין רגישה ביותר, רוויית חש דות.
כל צעד קטן, אף אם נעשה בתובד
לב, עלול לגרום תקרית.
גם לולא טרח מנחם בגין לצרף את
אבא אבן לפמלייתו בקאהיר, היה שמו של
אבן צף כימעט אוטומטית, כמועמד סביר
לתפקיד. כי יש לו כמה תכונות חשובות
לכך:
•.אבן היה שר־חוץ וסגן ראש־הממ־שלה,
והוא נהנה מיוקרה עולמית. מסירת
התפקיד לאיש בדרג זה תחמיא למצרים,
ותאשר בעיניהם את החשיבות הרבה שמייחסת
ישראל לקשרים עם המדינה הערבית
הראשונה שכרתה עימה שלום.
! 9אבן יודע ערבית סיפרותית על
בורייה. כפי שסיפר תופיק אל־חכים, מגדולי
הסופרים המצריים, בשיחה עם אורי

א ל ־ גאמ סי *
הופעה פיתאונזיוז מחדש
אולם בין כל השמות מזדקר שמו של
האיש האחד, הנהנה בישראל מיוקרה שאין
שנייה לד : ,עבד־אל־ע׳אני אל־גאמסי, שמילא
תפקיד מרכזי במילחמת יום־הכיפורים
ושניהל את המשא־והמתן באוהל הקילומטר
ה־.101
אל־גאמסי זכה בהערכה מצד בעלי-שיחו
הישראליים. הופעתו רבודה,הדר, השקטה
והמאופקת, הרשימה גם אנשים שראוהו רק
מרחוק, ועל מסכי הטלוויזיה. הוא יצר יח־סי־ידידות
הדוקים עם עזר וייצמן.
כאשר פוטר באופן פיתאומי על-ידי אל־סאדאת,
הדהים הדבר רבים בישראל. הו*
עם עודך מעריב, שלום רוזנפלד
והאלוף (מיל ).יוסף אבידר.

אבן ודיין
קריר אבל קורקטי
מאד, ואפשר לסמוך עליו שיימנע מן השגיאות
הרבות שבהן יכול להיכשל איש
פחות מנוסה במקום כה רגיש.
נראה כי אבן עצמו מעוניין בתפקיד.
בהופעתו בקאהיר בשבוע שעבר ניתן
היה לקבל את הרושם כי הוא מתכונן
לקראת התפקיד.

שגריר מייועד
ן• ש השוללים את המועמדות. יוצאי־מצריים
היו מעדיפים שגריר ממוצא
יהודי־מצרי. לדעתם, יוכל איש כזה להשפיע
חום ולרכוש לבבות בהתנהגותו האישית,
בעוד שאבן נחשב כאיש שכוחו
בתיאוריה, אך החסר חום אישי. אך
בהעדר מועמד בולט מקרב עדה זו, נראה
כי אין מתחרים רציניים לאבן.

אבן*
ישיבה ליד אותו שולחן
אבנרי :״קיבלתי שני מיכתבים בערבית
קלאסית. אחד מהפרופסור הצרפתי מאסיניון
(מיזרחן דגול) ,שהיה מלא שגיאות, ואחד
של אבא אבן, שלא היתד, בו אף שגיאה
אחת.״ ידיעת השפה הערבית אינה תנאי
מוקדם למילוי תפקיד השגריר, אך הדבר
יקל על תפקידו ויעלה את יוקרתו.
•.אבן בקי בהיסטוריה של מצריים
והמרחב כולו. הדבר יאפשר לו לשלב ב־התבטאויותיו
הערות שיחמיאו למצרים,
שיש להם תודעה היסטורית מפותחת
וגאווה לאומית רבה בעברם.
ן• אשתו של אבן היא בת מצריים,
גדלה במצריים ונישאה לאבא אבן במצ ריים
(ראה עמודים .)29—31
!• אבן הוא דיפלומט ותיק ומנוסה

מאז המהפך, התאפק אבן מלערוך הת קפות
חריפות מדי על ממשלת־הליכוד.
יחסיו עם שר־החוץ, משה דיין, קרירים,
אך קורקטיים. אבן ודיין אומנם השמיצו
איש את רעהו פעמים רבות בעבר,
ובהנאה הדדית רבה, אך שניהם אנשים
מפוכחים, המסוגלים לעבוד ביחד. בגין
מעריך את כושרו המיקצועי של אבן, שהיה
שר־החוץ בממשלה שבה כיהן בגין
כשר־בלי־תיק.
המצרים, על כל פנים, משוכנעים כעת
כי אבן יהיה אורחם הדיפלומטי. בקא־היר
כבר התייחסו אליו כאל השגריר־המייועד.

עם אריה דולצין ואשתו.

עמוד 36

פתח כ-PDF פתח כתמונה

בגין נעס עד
הבדונים שר ד״ו
וותק אותו ען
המשאועתו־ ונתוו
תגמור החרס ו״ן רנסוע רמיזות הרתוק
הביא את השלום, תוך כדי פעילות נמרצת
ועקשנית בשיחות שהתנהלו מאחרי הקלעים.
ההדלפות
לעיתונוול הישראלית, כי שיחות
דיין־ואנם, בערב האחרון של ביקור
קארטר בארץ, וכן שיחותיו עם נשיא אר־צות־הברית
עצמו, הם ששברו את הקרח,
שנוצר בגלל עיקשותו של בגין, לא נשאו
פרי. העיתונאים בארץ תודרכו עוד קודם
לכן על־ידי דובריו של בגין המהימנים. שי־חות־רקע
ידידותיות שניהלו ראש־הממ־שלה
והשרים המקורבים אליו עם הכתבים
המדיניים, יצרו כותרות וכתבות בעיתונים.
דיין כימעט ולא הוזכר בהן.
אך מיכשול כה פעוט לא הרתיע ולא
עמד בדרכם של דוברי דיין. להם יש
אמצעים להתגבר על כל מיכשול — יהיה
זה שר, או ראש־ממשלה — על כל דובר,
ואפילו על כל כתב מדיני. שיטות
אלה העמידו את דוברי בגין במערכות
העיתונים במצב של חוסר־אונים.
דץ שרים שהגיעו ביום הראשון
י • השבוע לישיבת הממשלה היו מתוחים
קימעה. הנושא שעורר את המתיחות היה
נזיפת בית־המישפט העליון ביועץ המיש-
פטי ובממשלה כולה. אולם עוד בטרם
החלה הממשלה לדון בעניין חמור זה,
ביקש שר־החוץ משה דיין את רשות
הדיבור.
״אני מבקש מהממשלה לאשר את נסיעתי
למזרח הרחוק ב־ 21 בחודש, למשך
שבועיים,״ ביקש דיין. התדהמה שעוררה
בקשתו השכיחה לרגעים ספורים את מיפת
בית־המישפט העליון וקרקעות הבדואים.
כל שרי הממשלה, ודיין בתוכם,
ידעו כי ביום השישי הקרוב יתחיל המשא
והמתן עם המצרים על האוטונומיה.
הכל ידעו, כי משא־ומתן זה לא יסתיים
במהרה. הוא יתמשך בוודאי גם בעת שבה
מתכנן דיין לשהות במזרח הרחוק.
״הוזמנתי לפני חודשים רבים לבורמה,
נפאל, תאילנד והונג־קונג,״ אמר שר-
החוץ ,״לכן אני מבקש שהממשלה תאשר
את ההזמנה ל־ 21 בחודש.״
איש לא העז להתנגד• .היו שרים שחשבו,
כי דיין מנצל את העדרותו של ראש־הממשלה
מנחם בגין כדי לקבל את האישור
שלא להשתתף בשיחות האוטונומיה,
שהן גורליות לעתיד ממשלת הליכוד. אך
השרים הבכירים, המקורבים לבגין, ידעו
כי ד,היפו הוא הנכון. על רקע יחסי בגין-
דיין בתקופה האחרונה, קשה לנחש מי
מבין השניים מעוניין יותר בנסיעת שר־החוץ
למזרח הרחוק: כלומר: באי־השתת־פותו
בהמשך המגעים עם מצריים.

דים דוברו, נפתלי לביא, ויועצו לעניינים
מייוחדים, אהוד אבריאל.
אחר־כך בא ביקור קארטר בישראל.
שר־החוץ נדחק הצידה. ההצגה כולה היתד,
של ראש־ד,ממשלה, וכן הכישלון,
שהיה כימעט ודאי ביום האחרון לביקור.
רק כשעתיים אחרי המראת מטוסו של
קארטר, מנמל־התעופד, בן־גוריון לכיוון
קאהיר, התברר כי ההיפך הוא הנכון.
בגין וקארטר סיכמו ביניהם את הסכם
השלום וגישרו על פער הדעות שבין ישראל
לארצוודהברית ובין ישראל למצריים.
הנשיא סאדאת קיבל סיכומים אלה.
תוך דקות ספורות נעה מטוטלת מצב-

הרוח הלאומי והפוליטי בארץ ממדוכא
לעולז. במהלכה של שיחת טלפון אחת
מקאהיר לירושלים, שבה שוחח קארטר עם
בגין, כשלידו יושב סאדאת ומהנהן בראשו,
הפך בגין לגיבור השלום בעיני הציבור
הישראלי. בכל המהלכים האלה כימ־עט
ולא הוזכר דיין.
שר־החוץ ידע כי מהלכים אלה הם בבחינת
מכת־מוות לתהליך שיקומו הציבורי
לאחר מילחמת יום־הכיפורים. הוא ידע
גם, כי דחיקתו ממרכז מהלכי השלום פירושה
סכנה לעתידו הפוליטי. היה עליו
לחזור ולהציב עצמו במרכז ולבנות את
דמותו בעיני הציבור הישראלי, כמי שאכן
בשליחות לאירופה
ן* יין החל לערוך מיפגשים מרתוניים
* עם כתבי־חוץ בכירים, שמקום מושבם
בישראל, ועם העיתונאים הזרים ש נשארו
בארץ לאחר צאתו של קארטר.
הפגישות, שהוגדרו כפגישות־רקע, נערכו
בלישכתו של דיין בירושלים ובמיסעדות
תל-אביביות. בשיחות אלה סיפר להם
דיין על חלקו במשא־ומתן, על השיחות
של הרגע האחרון בהן השתתף ואשר הצי-
(המשך בעמוד )64

שיחות
מ א חיי הקלעים
:ך קרע בין השניים, שעצם קיומו מוכי
י י חש על-ידי דוברי הצדדים, החל לאחר
צאתו של הנשיא קארטר מישראל לפני
כמה שבועות. בגין חזר אז לארץ כגיבור
לאומי. ממש ברגע האחרון הוא הצליח
ליישר את ההדורים בין מצריים לישראל
ולהסכים על חתימת חוזה־השלום.
דיין, שנחשב עד לימים אחדים קודם
לכן כמושיע ומציל היחסים עם מצריים,
נדחק לפינה. וזאת הוא אינו אוהב. להיות
בשוליים אינו ממינהגו. הוא נכנם לדיכאון
דייני אופייני, אולם בד בבד עם הדיכאון
החלה לפעול מכונת יחסי־ד,ציבור
הגדולה והמשומנת שלו, שבראשה עוט־

בחודשי הדוהר: דיין ובגין נהנים ביחד בכנסת

עמוד 37

פתח כ-PDF פתח כתמונה

חויוה בלליח

ף* רגע זה, לא שילמה עדיין ישראל
אף את המיקדמה הקטנה ביותר על־חשבון
מחיר־השלום.
היא לא נסוגה עדיין ממילימטר אחד
של אדמת־סיני. היא לא שילמה אף אגורה
אחת. היא לא נתנה עדיין מאומה. אך
היא כבר קיבלה הרבה מאד: ביקורו של
ראש־הממשלה בקאהיר, הנפת הדגל ונגינת
ההימנון שם. בקיצור: ההכרה הריש־מית
בישראל. זאת היתה המטרה העיקרית
של ישראל, והיא הושגה.
לעומת זאת, כבר שילמה מצריים מחיר
יקר מאד:

היא נכנסה לעימות חמור כיותר
עם העולם הערכי.

הכולל״ ,מרוצה בוודאי מן ההתפתחות.

אם תהיה מצריים מנודה ומכו־דדת
היא תהיה — על פי תיאוריה
זו — זקוקה יותר לישראל ולאר
צות־הכרית, והשופה פחות ללחצים
ערכיים.
במיקדה כזה היא תסתפק — לפי אותה
תיאוריה — בקבלת חצי־האי סיני, תתרכז
בשיקום הריסותיה ותשכח את כל הפרשה
האומללה של האוטונומיה, הגדה והרצועה.

מי שרואה תהליך זה כעין יפה
יכול בהחלט לקדם, להחריף ולהחיש
אותו.
כל התנחלות נוספת בגדה וברצועה תחזק
את חזית־הסירוב הערבית, ותגביר את בי־

כיר את כ י דו ד ה של מצריים,
ר ע לישראל. כל מעשה ישראלי,
העוזר למצריים לחזור אל העולם
הערכי, טוכ לישראל.
יתר על כן: אם לא תצליח מצריים
לחזור לעולם הערבי כמדינת־שלום, אין
ספק שתחזור אליו במוקדם או במאוחר
תוך פניית־עורף לשלום.

ישיות מצרית כבירה, הרואה
\ 1בדאגה את התארגנות העולם הערבי
נגד מצריים, אמרה לי:

״רק האמריקאים יבולים עכשיו
לטרוף את הקלפים. אם האמרי

ך ן וששני שמעטים האנשים בישראל
1 1המבינים את חומרת העימות הזה.
המבקרים הישראליים בקאהיר, שהסתפקו
במיפגשים שיטזדים עם הציבור שם,
התחזקו בדעתם שאין זה נושא חשוב.
למצרים יש גאווה לאומית טיבעית, המביאה
אותם לזילזול מופרז בכוחן של שאר
מדינות־ערב. אפשר היה לשמוע בקא־היר,
על כל צעד ושעל, סיסמות כמו ״הם
לא מנתקים את יחסיהם עימנו. הם מנתקים
את עצמם מאיתנו.״
אמצעי־התיקשורת המצריים עושים את
הכל כדי לחזק גישה זו. מצריים מתוארת
בהם כגזע האיתן של האילן הערבי, ואילו
כל שאר המדינות הערביות כענפים דלים.

אין שום מקור אחר המסוגל להעניק
למצריים סיוע מאסיבי כזה, לא כל שכן
סיוע גדול עוד יותר, הדרוש עתה בתקופת
המעבר אל השלום.
בזה אחר זה נטשו רוב השגרירים הערביים
את קאהיר, ערב בואו של מנחם בגין
ובשעת ביקורו.
קשה לדעת עד היכן יגיעו הדברים.
אויבותיה המושבעות של מצריים בעולם
הערבי היו רוצות להביא לנקיטת אמצעים
חריפים עוד הרבה יותר: ניתוק
מוחלט של היחסים המדיניים והכלכליים,
הטלת חרם מיסחרי טוטאלי עליה, גירוש
מאות אלפי המצרים העובדים כעת בארצות
הערביות. מדינות מתונות יותר, כמו
סעודיה, משתדלות למנוע הסלמה.

המערכה נמצאת עתה כעיצומה.

ישראל יכולה להשפיע על תוצאותיה.

בל דיכוד וכל מעשה ישראלי
יכולים עתה להטות את כפות
המאזניים לכאן או לכאן.

ך* כה נשאל בגלוי: מהו האינטרס

י 1הישראלי לגבי נושא זה?

רכים סכורים, מן הסתם, כי כי-
דודה המוחלט של מצריים מן העולם
הערכי הוא לטובת ישראל.
כל מי שרצה בשלום נפרד עם מצריים,
גם אם שילם מס־שפתיים לרעיון ״השלום

חנינה כללית לאסירים
פלסטינים כישראל.

הצעתי זאת כמה פעמים בשבועות האחרונים.
בקאהיר השתכנעתי לחלוטין, כי
אכן זהו המעשה האחד הדרוש עתה.
אפשר להביא נימוקים מעשיים רבים
בזכות ההצעה. בתי-הסוהר יתרוקנו, והצפיפות
הנוראה בהם תיעלם. הדבר ישפר
בהרבה את התנאים התת־אנושיים, שבהם
מוחזקים עתה גם האסירים הפליליים ה ישראליים
(וגם להם מגיעה חנינה, לכבוד
מאורע חד־פעמי כמו השלום ).רוב אסירי
המחתרת הפלסטינית לא יהיו מסוכנים
בעתיד, מאחר שזהותם נתגלתה. התיגבורת
האפשרית לאירגוגי־הפידאיון מעבר לגבול
לא תהיה גדולה, בהשוואה לתועלת המדינית
לתהליך־השלום.

במאות מישפחות ברחבי הגדה והרצועה
יהיה זה יום־חג, והדבר ייגע אישית ברבבות
בני־המישפחות. האווירה בשטחים
הכבושים תשתנה, לפחות לזמן־מה. את
התקופה הזאת אפשר לנצל כדי לפתוח דף
חדש ביחסים עם האוכלוסיה המקומית
ועם העם הפלסטיני כולו.

באווירה זו תובל המדיניות ה
מצרית לפעול בתנופה חז״טה, לשכור
את מזימת־הכידוד ולחזק את
ידי המתונים.

האיום הערבי על מצריים הוא חמור.
המצרים נערכים לקראתו. על פי הוראת
הנשיא, הם מוכנים להשיב מילחמה שערה,
בכל הדרכים והאמצעים. אך אין הם מזל זלים
בו. הם מעריכים שהמצב יחמיר,
לפני שישתנה לטובה — כפי שהם מקווים.

עתה נותק זרם זה כליד. דומה
הדכר לניתוק צינור־האוויר לצוללן
השוחה כמצולות הים.

כל המעשים האפשריים עכשיו, מז־דקר
המעשה האחד, אשר יחשמל את
העולם כולו ואשר יעניק לישראל (ובעקיפין
לנשיא אנוור אל־סאדאת) אוצר גדול
חדש של רצון-טוב ערבי:

אך לא זה העיקר. העיקר הוא
שמהווה גדולה כזאת תחזק כאופן
.מכריע את ידיו שד נשיא, מצריים,
מפני שהיא תירשם גם לזכותו.

אך כשיחה עם מצרים רציניים
מתקכלת תמונה שונה למד,י.

׳ך* י כמיספרים אחדים, כדי להבו
היר את גודל האתגר :
בשנת 1977 העניקו סעודיה ושאר מדי-
נות־הנפט של המיפרץ למצריים שלושה
מיליארדים דולארים.
היתה זאת תמיכה ישירה. חוץ מזה קיבלה
מצריים באותה שנה גם סיוע צבאי
גדול, וזרמו אליה כספים רבים נוספים
כהשקעות פרטיות מנסיכויות הנפט.

אף מן האינטרס שלנו.
״דעודהקהל בישראל צריכה להבין זאת,
ולהסיק את המסקנות.״
בהמשך השיחה דיברנו על מעשים מסויי־מים,
שישראל יכולה עתה לעשותם. אני
מניח שאותם הדברים הושמעו, בשיחה הפרסית
בארמון קובה, באוזני בגין.

¥הו רק מעשה אפשרי אחד, וניתן
י ללוותו בשורה של מעשים נוספים.
ולא פחות חשוב: בהימנעות ממעשים.
השבוע הצעתי בכנסת, בשם סיעת של״י,
שורה של אמצעים כאלה. בין השאר:

• להפסיק לאלתר כל התנחלות
כשטחים המוחזקים.

• להעניק מייד לתושבי הגדה המערבית
ורצועת־עזה את חופש־הביטוי, חו-
פש־ההתארגנות וחופש ההפגנה השקטה.
קאריקטורה שפורסמה ב״אל־אהראם״ ביום בואו של בגין לקאהיר. על גזע העץ ברנוב
״מצריים״ ,ועל הענף ״הליגה הערבית״ .האיש היושב על הענף הוא ״הסירוב״.
דודה של מצריים. כל דיבור על כוונת
ישראל להחזיק לנצח ב״יהודה והשומרון״
ועל ״ירושלים שחוברה לה יחדיו״ ,נוסח
השר חיים לנדאו, יגרום חגיגה בדמשק
ובבגדאד, ואבל בקאהיר.
זה קל. זה פשוט. זה טוב למערכות־הפנים
של ממשלת־בגין.

האם זה טוב לישראל?

ן דעתי, ההיפך הוא נכון.
• מצריים היא המדינה הערבית הראשונה
שהכירה בישראל הכרה מלאה, שהושיטה
לה את ידה לשלום, המוכנה לקבלה
כמות שהיא, כמדינה ציונית ולאומית.

עתה יכולה מצריים למלא תפקיד
חיוני שני: לפתוח לפני ישראל
את הפתח למרחב, להביא את
כל שאר העמים הערכיים להשלמה
עם ישראל.
כדי למלא תפקיד זה, צריכה מצריים
להיות איתנה, חזקה, משגשגת.
יתר על כן — לשם כך צריכה מצריים
להיות מעורה בעולם הערבי, מכובדת
עליו ואמינה בעיניו.

היא צריכה לקבל לידיה ישוב את
מנהיגות העולם הערכי, להוות את
דיכו ומרכזו.

זהו האינטרס הישראלי, וכל מי שרוצה
בשלום מלא, מוכרח לראות זאת.

לכן — כל מעשה ישראלי, המג

קאים יעשו מהווה גדולה בלפי הפלסטינים,
ואלה יראו שיש להם
סיכוי להשיג את זכויותיהם כעזרת
האמריקאים, ישתנה הכל.״
האיש לא היה אופטימי .״בארצות־הב־רית
יש ממשלה חלשה.״
אך המסר המצרי הגיע לוושינגטון. לא
עברו 48 שעות אחרי שיחתי עם אותו
מצרי, והנה נמסר כי אחד מראשי אש״ף,
שפיק אל־חוט, הוזמן למסע־הרצאות באר-
צות־הברית. זוהי מחווה ברורה כלפי
אש״ף, וכלפי הפלסטינים בכללם.
אולם עד כמה יוכלו האמריקאים להרחיק
לכת, מול פני התנגדות ישראלית
מאסיבית לכל צעד לעבר הפלסטינים?
כאשר נכנס קארטר למערכת־הבחירות
שתקבע את גורלו הפוליטי, כמה ייעז?

כסופו של דבר, האחריות מוטלת
עלינו, על הישראלים. עלינו לפעול.

^ דבר נאמד לי בפשטות ובתוקף על י
1ידי אישיות מצרית אחרת :

״דרוש עכשיו שיתוף־פעולה מצי
רי־ישראלי, כדי לייצב את המצב
כמרחב הערכי.

״אתם צריכים לעזור לנו להתגבר על
התנגדותם של המישטדים הקיצוניים,
ולשכנע את כל העולם הערבי לעלות על
דרך השלום.

״לכם יש כזה אינטרס גדול יותר

• ראות כאש
אינם

אפשר להמשיך בדרך זו. למשל: ביטול
ההוראה המטופשת, לדעתי, האוסרת על
בני העם הפלסטיני בשטחים המוחזקים
להניף את דיגלם הלאומי ־— דבר ההופך,
כמובן, את הדגל מוקד להתנגדות( .אילו
אסרו עלינו הבריטים, בשעתו, את הנפת
דיגלנו, האם לא היינו מתעקשים שיבעתיים
להניפו בכל הזדמנות?)

כל אחד מן המעשים האלה יתן
זריקת־עידוד לתנוסת־השלום המצרית,
ישכנע את המהססים כעולם
הערכי להצטרף אליה, יכיא גם את
אש״ף וכעלות-כריתו למעגל ה־משא־והמתן
והשלום.

^ ין לנו כל עניין להכניס את מצא
! דיים לגטו, שבו אנחנו שרויים מזה
30 שנה. להיפך: אנחנו מעוניינים להעזר
במצריים כדי לצאת למרחב.
הנימוק האחד המלכד היום את העולם
הערבי נגד מצריים (ועל כן גם נגד יש ראל)
הוא החשד שחוזה־השלום הוא ״קשר
נגד העם הפלסטיני״.

כל עוד תשלוט דיעה זו כקרב
המוני העמים הערכיים, לא תיפרץ
טכעת-הכיתור.
לכן יש לנו עניין חיוני בנקיטת מדיניות
פעילה, שתוכיח שאין כאן מזימה, וש יש
רצון כן לפתור את הבעייה הפלסטינית.

י*ט בכוחנו לעשות זאת, באמצעות
מחוות ויוזמות שלנו.

9ימ 9 1 $ 9 $י י 9 1 9 1 >9 1

*יאיי

לתת לכוחות־הכיטחון הוקפדניות
כיותר שלא לפתוח
על מפגינים, בל עוד אלה
משתמשים כנשק חם.

א 1ו ד * או בו טרל •

עמוד 38

פתח כ-PDF פתח כתמונה

חתנו ש ל בגין ל א רצה ל ע לו תעלהש טי ח מרשימותיו שלמב קר
מ סעדו ת
| ^ מסעדה שוכנת ליד הנמל
1והדבר מורגש היטב בתפריט.
העדפנו להזמין את הדג
החריף בנוסח טריפוליטני,
חריימי בלשון האזור. הדג
היה טעים מאד והרוטב
חריף כיאות. את הדג ליווינו
ביין עבדת לבן של
כ ר מל מזרחי, והיתה ביניהם
התאמה מושלמת. מולי שתו
0יין סוביניון בלנק, גם הוא
1יין משובח של כרמל מזרחי.
4בכלל ראוי לציין כי לכרמלי
1יש מבחר מעולה של יינות
ל שו ל חן, אדומים ולבנים.
היין ;האדום • מיועד לבשר
בקר, הודו ודברי מאפה,
* היין הלבן -לדגים, ועוף.
בין היינות האדומים נציין
את,קברנה סוביניון, א דו
*ו תי ק, ק ריני א

ה אדו ם. ו בו רג לארצהלע שו תמש הו בשטח
לכך שחבר־כנסת משול לאבר־המין
של הגבר,, .כתוב בספר
דברים,״ טען גלס השבוע,
״מחוקק מבין רגליו״.

! 0כאשר נשאל שר־האד
צר, שמחה ארליך, מה היה
בישיבת־הממשלה המיוחדת שנערכה
אחרי שובו של מנחם
כנין מקאהיר, הוא השיב :
״ראש־הממשלד, קרא לנו מהעיתון,״
בהתכוונו לכך שבגין
לא אמר בישיבת הממשלה שום
דבר נוסף על מה שהופיע בעיתונים.

חיים

ח״ב־הליכוד
קאופמן דחה את הטענות ש הושמעו
נגד ראש־הממשלה
על-כך שהוא טען באוזני המצ רים
כי היהודים הם שבנו את
הפיראמידות. טען קאופמן :
״צריך להסתיר את זה? זו
היתר, הפעם האחרונה שהיהודים
עבדו!״

01 גם הכנסת סערה כאשר
הפגרה שלה קוצרה ביום, מפני
שראש־ה,ממשלה ביקש לנאום
לפגיה. כאשר התברר, בסופו
של דבר, שראש״הממשלה לא
אמר מאומה בנאומו, טען יושב־ראש
ועדת־ר,כלכלה של הכנסת,
גד יעקוכי :״זה לא
בגין אשם, זה אנוור אל״
סאדאת. הוא לא נתן לבגין
לנאום בפני הפרלמנט המצרי,
אז אנחנו קיבלנו את העונש.״

אהרון

1שר-הדתות
אכו־חצירא התייחס להתלהבות
מעניין השלום והצהיר
בקול של קריין־רדיו במיזנון
הכנסת :״במיקרה של שלום-
אמת תושמענה צפירות עולות
ויורדות.״
01 אגב, אבו־חצירא נבהל
משביתת מחלקי־הסיגריות. השר
הוא מעשן כבד של סיגר יות
טייס, ואינו יכול לעשן
שום סיגריה אחרת. אולם כשהגיע
לביתו בערב שבו פרצה
השביתה, קיבלה אותו אשתו
כשבידיה קרטון של 50 קופסאות
סיים. בעלת־קיוסק בלוד,
עיר־מגוריו של השר, שאצלה
הוא נוהג לקנות סיגריות, ידעה
על מצוקתו של השר, והביאה
לביתו את כל המלאי
שלה.

01 אחד העיתונאים הזרים,
שליווה את בגין במסעו לקא-
היד, לא יכול היה שלא להתפעל
מכושרו הגופני ד,מצויץ
של בגין, שטיפס על הפירא-
מידות בחום של 46 מעלות,
כשהוא לבוש חליפה, ענוב
עניבה, ואחר־כך המשיך ב־סיוריו
בכוח ובמרץ רבים.
הגיב על כך אותו עיתונאי:

ץ ת 10מ0€16

8 6 5 1 1 1 ,

״ ץ 5 1116 110010131¥3ק 1066ץ 8 3

(״לגבי בגין, טכס אחד ביום
חוסך עבודה לרופא״) ,רמז לסיסמה
הנפוצה בארצות־הברית:
5 1116 נן 1066ץ! 6 3 013 נן ק ״ 7^ 11 3

״ץ,3ו\( <100101: 3״תפוח ביום
חוסך עבודה לרופא״).

האיש הפחות פורמלי

אריה ח מין

יושב־ראש הנהלת הסוכנות היהודית
ידוע כאיש אוהב חברה, מסיבות
והמולה. אולם כאשר ביקר דולצ׳ין עם פמליית ראש-הממשלה
במצריים, ונסע לראות את הפיראמידות, הוא התבודד, נרגש
מול הפיראמידות ועמד מהורהר כשהוא מסתכל באבנים הגדולות.
מדד, לפני כל אורח קערית-
מים. האלוף דויד שאלתיאל,
מי שהיה מפקד ירושלים בעת
המילחמה, שהיד, יוצא-גרמניה,
חשש שמא לא יידעו הישראלים
הפרובינציאלית מה מטר תה
של הקערית, ויביישו את
הפירמה. הוא מצא מוצא: בפנותו
אל המושל שאל ״מה
דעתך על הצליל של שפתנו?
הנה, אגיד מישפט בעברית ותהווה
את דעתך!״ ואז קרא
בקול רם :״חבר׳ה. המים האלה
הם לא לשתייה!״
01ח״כ דויד גלם מה*
מפד״ל מצא סימוכין בהלכה

;21115811י 1י
ס0ת§1 1

1שר-הבריאות אליעזר
שוסטק קם בשבוע שעבר

לענות על שאילתא של ח״ב
יחזקאל זכאי מהמערך, שהוגשה
לו לפני תשעה חודשים.
זכאי טען כי בעיתונות בארץ
ובחוץ־לארץ התפרסמו ידיעות
על אודות מצב בריאותו של
ראש־הממשלה מנחם בגין, ועל
נכונותו לעבור ניתוח-לב. זכאי
ביקש לדעת אם ידיעות אלה
נכונות. תשובתו של שוסטק
היתד :,״לידיעות אלה אין כל
יסוד.״
01 כאשר התמרמר זכאי
על־כך שהשאילתא שלו שכבה
תשעה חודשים ללא מענה,
הגיב על כך ח״כ מאיר פעיל:
״במישרד־הבריאות צריך לדעת
שאחרי תשעה חודשים נולד
משהו.״
׳ 0בכנסת הקודמת אפשר

_ 818110

ל || 3^ 111 שר־התחנורה ומי שמתנגד להסכם השלום
עם מצריים אומנם הצביע בממשלה נגד 1 מנהיגו מנחם בגיו, אן אינו נמנע מלהשתתף בכל המסיבות לכבוד
הסכם השלום ולכבודו של מנחם בגין שנערכו באחרונה. לנדאו מסביר
זאת בחיוך :״פוליטיקה לחוד ומסיבות לחוד.״ בתמונה הוא
נראה עם אשתו בקבלת הפנים שנערכה לבגין בכנסת בשובו.
בפמליית ראש־הממשלה בקא-
מיד היה חתנו, מתתיהו מי לוא,
בעלה של חסיה. כשעלו
בגין ומלוויו על השטיח
האדום בנמל־ר,תעופה בקאהיר,
נשמע מתי, כשהוא שואל בקול
רם :״מה, רוצים שאנחנו נלך
על השטיח האדום?״ בטכס יציאתו
של בגין מקאהיר, הקפידו
מתי וחסיה שלא לדרוך על
השטיח, אך הלכו לצידו.
מיקג•ראשו!לגיון יוכרו! יעקב
מו ! 7ד

01 כמנה אחרונה בסעודה

החגיגית בארמון־קובה, לכבוד
מנחם בגין, הוגשו פירות־העו-
בה: תפוחים, תפוזים ובננות.
יחד עימם הועמדה לפני כל
אורח קערית־כסף מלאת מים,
לרחיצת האצבעות. הדבר הזכיר
לאיש־מעויב, משה זק,
חווייה שהוא נכח בה לפני 30
שנה, בעת המשא־והמתן על
הסכם שביתת־הנשק עם מצריים
באי רודוס. אז ערך מושל
האי סעודה חגיגית למישלחת
הישראלית, ועם הפירות הוע-

*1 1 0המזכירה הפעלתנית של חליכוד בכנסת
החליטה להביא את אבא שלה, יוסי מלר,
י י ׳ יי 1
למקום העבודה שלה^ הכנסת. מלר, מי שהיה לוחם אצ״ל ונודע
כאחראי על תפיסת׳ שני חסרג׳נטים, הוא תושב נתניה ובעל
חנות לציוד ספורט בעיר. ירדנה עצמה הבטיחה לאביה כי עם
סגירת הכנסת, היא תיסע לנתניה ותעזור לו בעבודה בחנות.
ה עו ל ם הז ה 2171

עמוד 39

פתח כ-PDF פתח כתמונה

היה לראות במיזינון־הכנסת באופן
קבוע את מי שמכהן כיום
כשר-החוץ, משה דיין, כש-
הוא משוחח עם הח״ב הבדואי
מחמד אפו־ רביע. גם באולם
המליאה, אחרי שדיין הפסיק
לכהן כשר־הביטחון, הוא
בחר לעבור ולשבת ליד אבד

רוצים להגיע לקומה השלישית,
קומת המליאה, ובמקומו שמו
הטכנאים כפתור אחר, שהיה
מצוי תחת ידם, שעליו היתה
כתובה האות האנגלית £במקום
הסיפרה .3הגיב על־כך
ח״כ מרדכי וירשוכפקי:
״האות £באה במקום המילה

עקיבא אונסט סימון

חגג בשבוע שעבר בבית האמנים בירושלים את יום הולדתו
ה־ , 80 שערכו לו מעריציו, ביוזמת המשורר יבי (בתמונה
למעלה עם סימון) .במסיבה גילה לראשונה ח״ב מאיר פעיל (בתמונה למטה מימין) פי הוא יודע מי
היו האחראים להטמנת חומר־הנפץ ליד ביתו של סימון בתחילת שנות הארבעים. באותה תקופה
נסערה הארץ, כאשר ליד ביתו של סימון וליד ביתו של הפרופסור יהודה לייב מגנס, שהיו חברי
״ברית שלום״ ,הוטמנו פצצות שנועדו להפחיד את שני האישים. עד היום נחשדו אנשי אצ״ל ולח״י
בהטמנת הפצצות, אולם פעיל גילה כי היתה זו פעולה פרטית של שלושה חברי קורס־מ״כים של ההגנה,
ואחד מהם גילה לו זאת רק לפני שבועות אחדים. פעיל סירב לגלות לסימון המופתע את שמות שלושת
מניחי הפצצות. באותה מסיבה היה גם הפרופסור ישעיהו לייבוביץ (בתמונה למטה חובש כיפה)
שהביע דיעות פסימיות לגבי הגשמת הסכם־השלום. כל משתתפי המסיבה הביעו תיקווה
כי המארח, סעדיה מרציאנו, אשר היה באותה העת במעצר, ישוחרר בקרוב ממעצרו.

1\ ״1 8 § 1ך 1כתבת ״מעריב״ לובשת תמיד בגדים לבנים.
| #111 1/111 השבוע עוררה תשוטת־לב במישלחת הישראלית
בקאהיר תודות לתוספת ללבושה: מיגבעת לבנה. תמר,
אחת מהישראלים המעטים שיש לה מהלכים בצמרת המצרית,
הרשימה את עמיתיה כאשר ניגשה אל שורת המכובדים המצריים,
שנפרדו ממנחם בגין בנטל־התעופה, ונכנסה עימם לשיחה לבבית.
רביע, בשורה האחרונה של
מושבי הכנסת. הכינוי של
אבו־רביע היה :״החבר היחידי
של משה דיין.״ היה זה רק
טיבעי שיד הגורל תדאג לכך
שכאשר הושבע, בשבוע שעבר,
אבו־רביע בשנית כחבר־כנסת,
אחרי שלא נכנס לכנסת בבחירות
האחרונות, היה זה דיין
שעלה מייד אחרי ההשבעה ל־במת־הנואמים,
כדי לענות על
שאילתות, ובחלקו נפלה הברכה
המסורתית לברך את הח״כ
החדש. דיין, המקמץ בדרך־כלל
במילות־ברכה, בירך בלבביות
רבה את חברו מהכנסת הקודמת,
ואמר :״חזרתו של מוחמר
אבו־רביע לכנסת תהיה
ללא ספק ברכה לכנסת כולה,
לעם בארץ ולשיבטי הבדואים
בדרום.״

האנגלית

ץ:זנן גמ£

81 בדיון שנערך בכנסת
על תיקון מס־הרכוש לגבי חק לאים,
התנגשו ביניהם חברי-
כנסת חקלאיים מכל צידי הבית.
בעת נאומו של ח״כ המערך
עמוס הדר, איש נהלל,
הסתובב מצליף הליכוד,

1גרופר אומנב! ישב, אך
חיכה להזדמנות להיפרע מהדר
על הערתו. ואכן, ההזדמנות
לא איחרה לבוא, והוא קרא
לעבר הדר :״במשד 29 שנה
דגלתם בחוק מעוות ואנטי-
דמוקרטי, שאותו באנו עכשיו
לתקן. אתה עוד מעז לדבר?
אתה, חקלאי בן־חקלאי, עוד
מעז לדבר על פסח גרופר?
קצת כבוד!״

שילנפקי

׳ 8ח״כ דב
הגיש שאילתא לשר־הפנים ה־ד״ר
יוסף פורג בדבר המצב
המוזנח של חדרי-ד,שירותים
בתחנות־דלק ובמיסעדות בארץ.
אחרי שבורג השיב לו,
ביקש שילנסקי לשאול שאלה
נוספת ואמר :״האם כבוד השר
יהיה מוכן לעשות משהו בעניין
זה בשטח?״ השיב לו על
כך מורג :״אינני מוכן לעשות
משהו בשטח.״

משה גיוון
רתיים,

81 במעלית הכנסת נפל ה כפתור,
שעליו יש ללחוץ כש־
שנוסף מליאת
זכייתה

ה עו ל ם הז ה 2171

איש עתלית פפה (״פיסי״)
גרופד, בתוך אולם־המליאה.
הדר הפסיק את נאומו ואמר
לו :״ח״כ גרופר, שב באיזה
מקום פעם אחת!״ גרופר הנדהם
עמד במקומו ושאל :״למה?
אני מפריע לך? אני מבקש
סליחה !״

סגן יושב־ראס הכנסת הוא אחד מחברי־הכנסת
המוזמנים ביותר לאירועים חבהן
בגלל מעמדו כסגן היושב-ראש והן בגלל אשתו, יהודית,
להיותה מלכת יופי לשעבר היא עסקנית ציבור וחברת
רשות-השידור. בתמונה נראה הזוג במסיבה שנערכה לכבוד
של גלי עטרי באירוויזיון במוצאי שבת לפני כשבועיים.

81 כשעלה ח״כ אחר של
המערך, יחזקאל זכאי, הוא סיים
את החשבון עם גרופר ואמר:
״כשרואים את חבר־הכנסת
גרופר מסתובב בכנסת, רואים
איזה איש גדל מתוך עוול במדינת
ישראל.״ לעזרתו של גרו־

פר יצא סגן ראש־הממשלה
יגאל ידין, שפנה ליושבת־ראש
הישיבה שושנה ארג־־
לי־אלמדזגינו, ודרש שהיא
״תגן על. גרופר מפני התק פות
אישיות.״
8 :ח״כ הליכוד דב שילנ-
סקי נשלח על־ידי מיפלגתו להגיש
הצעת־חוק בעניין שירות
שווה לבנות בצה״ל, כדי לחסום
את גל ההתמרמרות בציבור
נגד הממשלה בעניין זה. ההצעה
באה לבטל בכלל את החוק
שלא הופעל מעולם, המחייב
את גיוס הבנות, שאינן משרתות
בצה״ל, לשירות חילופי.
תוך כדי נאומו קראה לעברו
ח״כ המערך חייקה גרוסמן
קריאות־ביניים. הגיב על כך
שילנסקי :״הצעקות שאת מש מיעה,
מאז שהמערך עבר לאופוזיציה,
היית צריכה להש מיע
כאשר המערך היה בשיל-
טון. כשהיית בשילטון שתקת,
עכשיו את מרימה קולך!״ השיבה
לו גרוסמן :״אתה מתרגז,
כי אתה מרגיש לא נוח.״

עמוד 40

פתח כ-PDF פתח כתמונה

אנעוינז ב 1ו 1לם

קתלין וק 1ת טיינן: מ או ה בי ם או משח קי ם הי ט ב?
קנת טיינן הוא אחד ממבקרי התיאטרון החריפים
ביותר בעולם וישנם הטוענים שתחת לשונו
הדוקרנית מסתתרת נשמה של משורר. עד לפני
שנתיים, היה גם מנהל סיפרותי של התיאטרון
הלאומי הבריטי לצידו של לורד לורנס אוליבייה.
אך השערוריה האחרונה לבית טיינן שייכת
דווקא לאשתו: קתלין היא מחברת סיפור הסרט
״אגתה״ ,שבגללו נתבעה לדין על־ידי בני מיש-

פחה של אגתה כריסטי.
לזוג טיינן שני ילדים: הגדולה, רוקסנה בת
ה־ 11 כבר מתבטאת בהברקות בנוסח הוריה:
במסיבה הוליוודית הבחינה בכוכב מפורסם התוקע
בה מבט ממושך והגיבה :״מדוע אתה מתבונן
בי בצורה סכסית כל־כך?״ ידיד המישפן זה, מל
ברוקס, תיאר את היחסים במישפחה הבוהמית :״או
שהם מאוהבים לגמרי — או שהם משחקים היטב.״

מ דג ר ט:
ב חז ר ה
אל ה כ פו ר
אחת התמונות העגומות יותר
של הנסיכה מרגרט, בתקופה
האחרונה, מגלה, את הילדה
הנוראה של ביודה/מלוכה הבריטי,
כשהיא קודרת ולבושה
בשילוב מוזר: פרוות שועל
אלגנטית יחד עם סנדלי קיץ
לבנים, לאחר חופשה אותה
בילתה עם רודי ללווילן.
מאז החופשה, שנגמרה בכי
רע, נקשר שמו של ללווילן ב־שערוריה
נוספת כמחזרה של
יפהפיה מרוקאית, הנשואה לבמאי
קולנוע.

ג׳ ימי קארטר: ל ש מו ר על בו ש ר
בזמן האחרון הירבה העולם לדאות את ג׳ימי קארטר בעיני
המצלמה, כשהוא מחייך, חותם נואם וחותם. ג׳ימי הספורטאי הוא
דמות מוכרת פחות. מסתבר שהעבודה המאומצת נתנה בו את אותותיה
והוא ניסה נואשות לשמור על כושר גופני טוב במירוץ
הישיבות והחתימות. תקופת ק*פ־דייוויד היתה עבורו מאמץ עליון
והוא עבר קורס של קריאה מהירה, כדי להספיק לקרוא כמה שיותר,
בזמן קצר ככל האפשר, כדי לרכוש לעצמו מה שכינה ״פרספקטיבה
היסטורית״.
לאיזון הכושר הגופני השתדל לרוץ לפחות 50 קילומטר בשבוע,
הירבה לשחק טניס וקפץ לשחייה בבריכה כל אימת שהסתמנה הפ סקה
כלשהיא בדיונים .״הוא קם בשעה חמש לפנות בוקר,״ מספרת
אשתו רוזלין ,״אבל בארבע ושלושים אחרי-הצהריים כבר קרס תחתיו
מעייפות. אז היה קורא לי לשחק טניס או לצפות בסרט באולם
ההקרנות הפרטי שלנו. בדיוק בעשר וחציי בערב היה מכבה את
האור והולד לישון.״

קארדינלוה: מצפהלח סי ד ה
בת ,40 כשהיא בעצמה כבר סבתא, בתיספורת קצרה ובפני
מאדונה זוהרים, היא מצפה לחסידה. קלאודיה קארדינלה ההרה
לבמאי האיטלקי פאסקואלה סקיטרי, בן־זוגה לחיים מזה שנים
ארוכות, מודה כי היא מרגישה עצמה כאילו היתה לה זו הפעם
הראשונה .״מעולם לא הייתי אם של ממש,״ אומרת הכוכבת,
שבגיל 19 ילדה את בנה פטריק בהסתר, כדי לא להזיק לתדמיתה.
״היום אני יכולה להרשות לעצמי להיות אם ככל אם אחרת.״
ה עו ל ם הז ה 2171

עמוד 41

פתח כ-PDF פתח כתמונה

ק ל או ס קינ סקי: חיית־מין ויפה־נפ ש
במשך שנים ארוכות שיחק
קלאום קינסקי בתפקידי נבלים
ומיפלצות על הבד, בגלל הכיעור
המייוחד עד כדי יופי, של פניו.
אך רק מעטים הכירו את הסופר,
יפה־הנפש והטיפוס המעמיק שהסתתר
תחתם. היום, בגיל ,53 יצא
לאור סיפרו השני קינסקי, שהוא
מעין אלבום מישפחתי, מלווה ב־
120 תמונות מחייו הפרטיים. סיפ

עו ל ם הזר 2171 .

רו הראשון, שהיה אוטוביאוגרפיה,
עורר תדהמה נוכח גילוי הלב הנוקב
של המחבר.
ניקולאום נקשינסקי, יליד פולין,
המוכר כקלאוס קינסקי, הוא אחד
השחקנים המנוסים והמרתקים של
אירופה בקולנוע ובתיאטרון :״בילדותי
ידעתי רעב ואת חדר־המי-
טות גיליתי דרך אמי ואחותי.
הייתי חיית־מין של ממש ותאוות
האורגסמוס שלי לא ידעה גבולות.
ישבתי בבית-סוהר ובבית משוגעים.״
קינסקי
הופיע ביותר מ־ 160 סרטים
(ביניהם גם במיבצע יונתן,
שם היה מחבל גרמני) ,לאחרונה
היה הרוזן דרקולה בסירטו של
וורנר—הרצוג נוספרטו (בתמונה
האמצעית משמאל) מה שהפך אותו
סופרסטאר בפאריס. בעבר היה נבל
קלאסי בבעבור חופן דולרים של
י סרג׳ו ליאונה (בתמונה למטה משמאל)
ולעומת זאת שיחק את
האידיוט של דוסטוייבסקי בתיאטרון
של ברלין, מה שלא הפריע לו
מאוחר יותר לכנות במאי תיאטרון
מפורסם כמו פטר צאדק ״חרא
אמיתי״.
במילים חריפות לא פחות הודיע
שסרב לעבוד עם ויסקונטי ופא-
סוליני כי לא היה מוכן ששני אלו
״ידפקו אותו ב ל ואילו
על וורנר—הרצוג אמר :״הייתי יורה
בו.״ טוב שלא עשה כן, כי
עם אותו וורנר—הרצוג הוא עומד
להסריט עתה את ריצ׳רד השלישי.
הוא מילא את ארמון הספורט בברלין
פעמים אין ספור בתוכנית
יחיד, מורכבת משיריהם של פרנ-
סוא ויון, רימבו ומקטעים נבחרים
מן הברית החדשה. הוא מעריץ את
דוסטוייבסקי ולכן קרא לבנותיו
בהשראת גיבוריו: פאולה ונסטסיה.
שתיהן שחקניות; (בתמונה העל יונה
מימין, נסטסיה המופיעה בסרט
של רומן פולנסקי. בתמונה מתח-
תה, פאולה, המשחקת בתיאטרון).
שתי בנותיו נולדו לו, כל אחת
מנישואין לאשה אחרת. היום, הוא
נשוי בשלישית למינהוי הווייט-
גאמית (בתמונה השמאלית, בעירום,
מחזיקה בזרועותיה את בנם
ננלוי) .פעמיים ניסה להתאבד ,״לא
משום שמאסתי בחיים, כי אם משום
שלא היתד. לי סבלנות לתוהו ו מהו
שמסביבי.״

עמוד 42

פתח כ-PDF פתח כתמונה

עמוד 43

פתח כ-PDF פתח כתמונה

,.מיס רידיאר נוו מהו 1חו ח
לשמע המוסיקה הסובית באוהל
| אשת שר-הביחון, יראו*
מה וייצמן, נדרה נדר לעצמה
שעד חתימת הסכם־השלום
תענוד רק תכשיטים מצריים.
לטכם־החתימה כבר הגיעה
ראומה כשהיא עונדת תכשיטים
ישראליים.
1בעת השהייה של המיש־לחת
הישראלית בוושינגטון,
הוזמנה עליזה בגין, אשת
ראש־הממשלה, למסיבת נשים
על-ידי רבקה עבדון, אשת

השגריר הישראלי בארצות-
הברית. עליזה לא הגיעה למסיבה,
ושלחה הודעה שהיא
מצוננת. אך באותו זמן ממש
נראתה במיססרה בוושינגטון,
כשהיא מסדרת את שערה- .
1במסיבה אחרי חתימת
הסכם־השלום, שנערכה באוהל
על מידשאת הבית הלבן, נוכחה
גם אמו הזקנה של נשיא
ארצות־הברית ,״מיס דיילי־אן״
קאו־־טר. כאשר ניגנו

ירדנה אחי

המנחה של האירוויזיון, אשר בינתיים כבר קיבלה עשרות הצעות״עבודה מתח־נות״שידור
באירופה ומחברות־תקליטים בינלאומיות, תיכננה הופעה באירוויז־יון
בשתי שמלות: שימלה לבנה (מימין) ושימלה סגולה (משמאל) ,וכך גם הופיעה בחירות. אולם
להפתעתה של ירדנה היא הבחינה כי שתיים משלוש חברות אחת הלהקות מחוץ־לארץ לבושות בשמלות
כמעט זהות. לכן החליטה ארזי, ברגע האחרון, בעצה אחת עם יוסי צמח, להישאר רק בשמלה הלבנה.

אהרון נאט מזכיית המופע. לריקוד לדעתו,

עורך־הדין וחבר הוועד״המנהל של
רשות־השידור, היה נרגש ביותר
ישראל באירוויזיון, והתבשם כהלכה במסיבה שנערכה אחרי
פאפו רקד במשך בל הערב עם אשתו, ובין ריקוד
להם מדוע,
תפס את כל. מי שהכיר והירצה
״האירוויזיון זה האירוע החשוב ביותר של ישראל השנה.״

נסים מיזוחי

אחד מאנשי״האירגון של האירוויזיון, לא שכח את האמנים שלו גם אחרי
שהסתיים המופע. מיזרחי, אחד העובדים הוותיקים ברשות״השידור, השתתף
במסיבה שנערכה אחרי המופע ב״הילטון״ .כאשר הזמרת הנורבגית התעייפה מלרקוד והתיישבה
על הריצפה, יחד עם החבר הפרטי שלה, ניגש אליהם מיזרחי, כשבידיו צלחת אוכל ובקבוקי משקה,

מוסיקה ערבית ברקע, נרדמה
הישישה מייד, ואף השמיעה
נחרות.

יושב״ראש רשות־השידור, היה אף הוא
נרגש מהצלחת האירוויזיון, ורקד בלהט
רב עם אשתו, במסיבה שנערכה אחרי המופע. רק למחרת בבוקר
החל ירון משמיע דברי ביקורת על האירוויזון ועל ״הללויה״,
למרות שבערב האירוויזיון היה מראשוני החוגגים לכבוד ההצלחה.
ה עו ל ם הז ה 2171

01 באותה מסיבה הסבו ל-
ייד שולחן אחד שני לשעברים
ישראליים: אפריים קציר,
נשיא־המדינה לשעבר, ויצחק
רבין, ראש־הממשלה לשעבר.
האורחים האחרים התלוצצו וכינו
את השולחן כ״בית הלורדים
של ישראל.״
1בהתעלמות מוחלטת מצד
הבעל לשעבר זכתה רות
דיין, הנמצאת בוושינגטון בשליחות.
בזמן חתימת הסכם־
השלום, כאשר משח דיין,
שר־החוץ, נכנס ויצא לבית
הלבן ולכל המסיבות הנכונות,
התעלם מרות, שהיתר, גם היא
בסביבה במשך כל הזמן. ה
שניים
לא החליפו מילה, שלא
לדבר על כך שדיין לא הזמין
את גרושתו אף לאירוע ריש־מי
ולא־רישמי אחד. י?{ל,
בתם, היתד, שם לעומת זאת,
ופגשה את אמה בשימחה.
! 0אגב, יעל יודעת שטוב
שם טוב משמן טוב. כאשר
טילפנה אל אנשים בזמן שהותה
בארצות־הברית, הציגה
עצמה בשם ״יעל דיין״ ,אף
שהיא נשואה לדוב שיאזן
כבר שנים רבות.
01 החלטורה המבוקשת׳ביותר
אצל פוליטיקאים ואנשי-
ציבור היא ההרצאה בארצות-
הברית. בראש רשימת המרצים
המבוקשים ביותר, והמרוויחים
ביותר, נמצא סופר־השואה
אלי דיזל, המקבל 4500 דולר

לערב. אחריו, לפי הסדר, נמצא
חבר-הכנסת אבאא כן,
עם 3000 דולר לערב, השגריר
הישראלי בעבר, שימחה די״
ניץ, עם 2000 לערב ויצחק
רכין עם אותו הסכום.
0התערבות בין שני אנ־שי־עסקים
על הנושא תחתונים
זיכתה את הפירסומאי צבי
ק ד מון לא רק במדליית־זהב,
מטעם בטאון איגוד המפרסמים
אותות, אלא גם בבקבוק-ויכד
קי. הכל התחיל ממודעה נועזת
של תחתונים, שרצה קרמון
לפרסם. מנכ״ל החברה המייצרת
אותם, הלל סטרינסקי
לא האמין שמודעה כל־כך נועזת
אמנם תדבר על לב הקוראים,
אך להפתעתו היא זכתה
במחמאות, ואף קיבלה מדליית־זהב
בין כל מודעות־הצבע.

413

עמוד 44

פתח כ-PDF פתח כתמונה

אנשים
איך בזין כי סעט הז ס ץ את
בתו ש ל בן־מרינן לקא הי ר
דם לנשים בהריון. לפני שבוע
חלתה דבורה נמיר עצמה, ועם
הופעת פריחה על פניה וגופה
נדהמה .״אם את בהריון, נצטרך
להפסיקו״ ,אמר לה הרופא
בחיוך. הוא לא ידע, כי
דבורה היא סבתא לשלושה
נכדים, שמאחד מהם}; ,ידו,
נדבקה באדמת.
; 8הולך לו לדוגמן־מלצר

הערבי מקלנסוואה, כאדהאן
גאזודאי, המכונה ״אנטוניו

אריאלה שמיר

הפסלת המתגוררת בניו״יורק, פישלה ראש של מצריה (למטה) ,שאותו
הציגה בתערוכה בפלורידה לפני במה חודשים. אמנון גולן, המנהל
הכללי של אוניברסיטת תל״אביב, הגיע לשם לרגל עסקיו, ראה את הפסל וביקש מהפסלת (למעלה)
שתביא^אותו לאוניברסיטה. בימים אלה הגיעה הפסלת ארצה, בדי להציב את המצריה באגף החדש
של הפקולטה למישפטים בתל־אביב. נשיאות בתי־הכנסת הריפורמים רצתה בזמנו להגיש את
הפסל כשי לנשיא מצריים, אנוור אל״סאדאת, אך בגלל התמשכות שיחות השלום ויתרה על הרעיון.

מתנהל בימים אלה במחלקת
נשים ויולדות של בית־החולים
בילינסון, עם פרישתו של ה מנהל
הקודם, הפרופסור יואל
כהן. גינקולוגים בכירים רבים
לוטשים עין אל המישרה היוקרתית.
ביניהם הפרופסור י,עקב
(״דק״) גולדמן, מי שבמשך
שנים היה מנהל המחלקה בפועל,
וכיום מנהל מחלקת יולדות
ונשים בבית־החולים השרון,
וכן הפרופסור שלמה
משיח, כיום סגן־מנהל מחלקה
מקבילה במרכז הרפואי
ע״ש שיבא וסגנו של דוד ׳סר.
קבלת המישרה היא עבורו קידום
רפואי־יוקרתי. בימים ה קרובים
יפורסם המיכרז, אך
קטנים הסיכויים שמישהו מה רופאים
הבכירים בבילינסון
יזכה בו.

! שליח־העליה מטעם ה.סוכנות,
היושב בוושינגטון,
הוא שמואל שי. בעת חתימת
הסכם־השלום רצה שי להטיס
מסוק מעל לבית הלבן,
שיישא את הכרזת הענקית
״שלום! עכשיו עליה״ ,אך לא
ניתן לו לעשות זאת. לכן פיר-
סם מודעות כאלה, בגודל ענקי,
בעיתוני וושינגטון.
! ביתם של שמואל שי
ואשתו נחמה, בוושינגטון,
הפך מעין קיבוץ לישראלים.
כל אורח המגיע מהארץ, שלא
בשליחות העם, מוצא עצמו לן
בביתם .״אין שחקן בארץ ש לא
ישן עליה,״ אומר שי על
המיטה בחדר־האורחים שלהם.
בן הזקונים שלהם, תומר בן
ה־ 6וחצי, מהווה אטרקציה
לכל האורחים. הילד מגלה
כישרון יוצא־מהכלל לזימרה,
למישחק ולחיקוי, ומברר את
האורחים הפוקדים את ביתו
מדי ערב.
1בהוליווד שבלוס־אנג׳-
לס נערכה מסיבה, שתוכננה
להיות עליזה ביותר, לכמה
ישראלים השוהים שם. היא
התקיימה בביתו של א לי א ב
נ הד י אל, שהיה מרצה לקולנוע
בתל-אביב, ושיצא לאר־צות־הברית
כדי לעבוד על תו־אר־הדוקטורט
שלו. בינתיים

הוא נשא לאשה בחורה אמריקאית,
והשניים מארחים מדי
פעם את המושבה הישראלית
שם במסיבות. הגיעה למקום
השחקנית שו שנ ה רביד, אלמנתו
של שחקן הבימה שרגא
פרידמן, הלומדת תסריטאות
בלוס־אנג׳לס. כוכב המסיבה
היה: פזל סמית, מי שהיה
שחקן שולי בארץ, ושקיבל את
תפקיד־חייו בסרט אכספרס של
חצות, הדן בבתי־הסוהר בתורכיה.
במסיבה התפתחה שיחה
על יורדים מהארץ, וישראלי
בשם דויד, שלא רצה לגלות
את שם־מישפחתו, טען שאינו
רוצה עוד לחזור ארצה, כי
נמאסו עליו המילחמות, אך
לעומת זאת יסכים להילחם בצבא
האמריקאי. פול סמית
כעס מאד על דברים אלה, ואיים
על הבחור. לדויד לא
היתד, ברירה, והוא ברח מהמסיבה.
מתיחה
של האחד באפ ריל
עשה יריב כן־אליעזר,
נכדו של דויד כן־גוריון, לאמו
גאולה. הוא טילפן אליה,
שינה את קולו והודיע לה ש-
ראש־הממשלה רוצה שהיא
תצטרף אליו למסעו לקאהיר.
רבע שעה עבד עליה יריב, עד
שזיהתה סוף־סוף את קולו.
81 מאבק על יוקרה וכוח

! 1לפני כחודש פירסמה
־בדרה נמיר, הכתבת הרפואית
של הצהרון ידיעות אחרונות,
את הסקופ שהיכה רבים
בתדהמה: בישראל משתוללת
מגיפת אדמת, ומישרד־הברי־אות
הסתיר עובדה זו מהציבור,
בגורמו עוול וחרדה לאלפי
נשים בהריון, שהיו חשופות
להידבקות מאדמת, הגורמת
מומים לעובר. בעיקבות
הפירסום התנצל מנכ״ל מיש-
רד־הבריאות על ״המחדל״ ,ונפתחו
עשר תחנות לבדיקות
היפה״
.אל הפיצריה שהוא מנהל,
נכנסה בשבוע־האופנה
קבוצה תיירים מקנדה. אגב
שיחה, התעניינה אחת הקנייניות
באנטוניו, והוא סיפר לה
שסיים בהצלחה קורס דוגמני-
צילום. הקנדית ביקשה וקיבלה
כמה צילומים, והבטיחה לכתוב
לו. השבוע הגיעה אל אנטוניו
הזמנה לבוא לקנדה, לצילומי-
אופנה. אך הדוגמן הערבי היחידי
במדינת ישראל חוכך
עתה בדעתו אם לנסוע .״עכשיו
נחתם השלום עם מצריים,
וישלחו מוצרי-אופנה ישראלית
לקהיר. כדוגמן ערבי־מוסלמי,
החלום שלי הוא להופיע בקא-
היר ולייצג שם את ישראל,״
אמר השבוע .״אני באמת לא
יודע מה לעשות.״
! 8אומנם נסתיים החורף,
אך לא זו הסיבה שהתוכנית
חורף ישראלי הפסיקה להיות
משודרת בגלי צה״ל. הסיבה
האמיתית לכך היא נסיעתו של
מנחה ויוצר התוכנית, אלי
ישראלי, שיצא לסיור־לימו־דים
בן חודשיים בארצות-
הברית. כיום מגישים חמישה
שדרנים את תוכנית־הבוקר של
התחנה.
81 מפקד גלי צה״ל, צ בי
שפירא, נפגש עם אנשי רדיו־קאהיר
בזמן ביקורו של בגין
שם. בשיחה ערה ביניהם שאלו
את דעתו על הבחירות בישראל,
ומי, לדעתו, ינצח. לפי
דעתם, הדבר החשוב ביותר ל אזרח
הישראלי זה המצב הכלכלי
בארץ, ובגלל האינפלציה
של מאה אחוז הם מעריכים
שהממשלה הנוכחית בסכנה.
כשהסביר שפירא שהאינפלציה
היא רק 52 אחוז, וגם זה די,

אמרו לו המצרים שהוא טועה,
והם יודעים שהיא בכל זאת
מאה אחוז. כששאל אותם מה
מקור הידיעה שלהם, אמרו לו
שזה לפי חוש־הריח שלהם. אז
הסביר להם שפירא, שבישראל
זה לא עניין של חוש־ריח, אלא
של סטטיסטיקה.
! 8עקר־הבית שבישל וטיפל
בילדיו, גיורא כרנהר־דט,
מאס בעבודתו זו ופתח
מיסעדת־סטייקים בתל־אביב.
כאקזר פנה אל עמוס קינן,
הכותב ביקורת על מאכלים
במיסעדות העיר, גילה קינן
פטריוטיות ואמר לגיורא שאם
יישאר נאמן לשם האמריקאי
של המיסעדה, ברנהרדט סטייק
האוד, שיבקש מאנשי ניו־יורק
טייטס לכתוב עליו, ואם חש קה
נפשו בסיקור בעיתונות ה ישראלית
— שיעברת את שם
המיסעדה.
81 ניסיונותיו של השחקן
חיים מוסול להפסיק לעשן
קשורים בעבודתו בקולנוע.
לפני 10 שנים כתבו טופול ומיני
!רז, כיום מפיק־סרטים,
תסריט. הם הסתגרו בדירה, והחליטו
לא לצאת ממנה עד
שישלימו את כתיבת התסריט.
כאשר אזלו הסיגריות, החל
טופול מחטט בסלי־האשפה בדירה,
כדי למצוא בדלי־סיגר-
יות. טופול החליט אז ששיע־בודו
לסיגריות משפילו, והפסיק
לעשן. אך כעבור כמה
שנים שיחק תפקיד של קוסם,
המחביא סיגריות. לצורך אימוניו
בהחבאתן קנה טופול
חפיסות־סיגריות רבות, וביתו
היה מלא בהן, עד אשר נש בר
והתחיל לעשן מחדש.
! 8במופע החדש של הס־טיריקאי
יהונתן גפן והזמרת
אסתר שמיר סיפר גפן לקהל,
שתיזמורתו ניקראת תיז*
מורת פאנק — ״פאנק הפועלים״
.בקטע סאטירי על אהבותיו
תיאר גסן איך היו לו
פלירטים עם סאטירה, איך בי לה
לילות עם היסטריה, איך
ברח מפאראנויה והתרפק על
נוסטלגיה, אך תמיד־תמיד חזר
אל אהבתו הראשונה — דפרסיה.

שלומית
אמיר

הדוגמנית, יודעת במה חשוב השלום, אך הפרנסה חשובה עוד יותר.
היא הצטלמה בתחתונים ובחזיה חדשים, שחברה אמריקאית מפיצה
עתה בארץ. לתצוגת־האופנה הראשונה של מוצרים אלה הגיע גם בני רוזנבאום, מ״צמד הרעים״ ,שהוא
בחור דתי. הוא היה נבוך ביותר כאשר הופיעו הדוגמניות לבושות בחזיות פרובוקטיביות ובתחתונים
קצרצרים. הסיבה להיותו שם היא מישפחתית: אחיו הוא מבעלי החברה המייבאת את החזית
ארצה. שלומית, היוצאת באופן קבוע עם ידידה מישל טסייה, צלם־אופנה צרפתי, נדהמה לגלות
שהוא החליט לחזור בתשובה. ביגלל סיבה זו דחו השניים תובניות־נישואין שהיו להם.
ה עו ל ם הז ה? 171

עמוד 45

פתח כ-PDF פתח כתמונה

הוא והיא יוצאים

•י ר ^נ

וממד**

אפטר שייב בשבילו
בושם בשבילה
הוא מעניין
היא מסתורית
מתנה נפלאה ביחד וכל אחד לחוד.

6טן אח , 1_0ח 6וח ׳ 161ח 0נ1

מתנה יקרה לאדם יקר.
חסתז־וס^ ח 1_0לגבר ־ אפטר שייב,
פואם שייב, אנטי פרספירנט, סבון.
6טן 10 חס_ 1לאשה
או־דה־טואלט, בודי סופטנר,
בודי דיאודורנט, סבון ז

מעיין היופי

משווק ע״י לון
להשיג בתמרוקיות המובחרות, בשק״ם,
במשביר לצרכן ובכל־בו שלום.

איך יראה
החדר היפה ביותר
בלי שטיח שלנו?
לכל חדר ולכל דירה, אנ חנו,
ב שטיחי ארבל מ ת אי מי ם שטי ח
מיו חד. כז ה שלא תרא ה ב שום
מ קו ם אחר. שטיח המת אי ם ל אופי
הדירה, ל אופי בעלי הדירה. שטי ח
שהוא כ מו ״בנוי בתוך־ הריהוט.
זה מהש אנחנו מ צי עי ם לך
ב״ארבל״ .מב ח ר בלתי מוגבל של
ש טי חי םמהמל אי, בכל גודל צורה
וצבע. ואםהש טי ח שא ת ה
רוצה ומד מיין לעצמך אינו
נמצ אבמל אי -אל תדאג.
אנ חנו נעשה לך אותו.

תל־אביב:
אולם תצוגה; רה׳ ה באייר 36
ככר המדינה.

לרשותך עו מד צוות המע צבו ת שלנו,
שי שמח ליעץ לך, ולעצב לך כל שטיח.
זה מהש אנחנו מ צי עי ם לך
ב ש טי חי ארבל. זהמה שאף אחד
א חר ל א יכול ל ה צי ע לך.
יש עוד דברים שהיינו רוצים
שתדע על ה ש טי חי ם שלנו. כל
ה ש טי חי ם שלנו ע שויים בעבודת יד.
אנ חנו מ ק פי די ם ליצור או ת ם מצמר
טבעי וטהור, על ת ש תי ת
פולי אסטר עמידה, ה מ קנ הלש טי ח
חוזק ואריכות ימי ם.
והמחיר? ה כנ סו ל ש טי חי ארבל,
ו תוו כ חו ש שטיח שלנו שציפי ת ם כי
י הי ה יקר כל כך, למע שה עולה
כמעטכ מו שטיח המיוצר
בה מוני ם, במכונה.
בקיצור -צריך פ שוט ל ה כנ ס
ל או ל מו תהת צוג ה של ש טי חי
ארבל, כדי ל הבין עד כמהה קני ה
ב״ארבל״ ,מ הנ ה, מ ש תל מ ת, יפ ה
ו מיו חדתב מינ ה.
יועצנו המק צו עי יבקר בביתך
על־פי הז מנה.

כי אנ חנו ב ש טי חי ארבל עו שים
ש טי חי ם מצמר טבעי וטהור,
משיער ארוך או קצר -או א פי לו
ארוך וקצר גם יחד. שטיח
לרצפה או לקיר בכל הצבעים, בכל
הדוג מ או ת ובכל ה״אופנות״
העולות בדעתך.

ירושלים:
גאנז, רה׳ שלומציון המלכה .6
גאנז מוביליה, רה׳ הרצוג ו .6

חיפה:
בית הזו ר ע -שמרת,
ר ח -א לנ בי דוו.

נהריה:
ג.נ. בדריאן,
ככר הדקל, רה׳ הרצל.

מעמה גם
בנמל תל-אביב:
אול ם תצוגה מרכזי ומפעל;
נמל תל־אביב
(כניסה מרח יורדי הסירה).
ארבל שטיה
שטיחים העושים את הבית.

עמוד 49

פתח כ-PDF פתח כתמונה

חמש שש סיגריות, וחברתי הסתפקה בחצי
סיגריה. שמענו מוסיקה, עשינו אהבה
והלכנו לישון. התעוררתי מפעימות
לבי. הוא פירפר וזינק והרגשתי כי עוד
רגע הוא מתפרץ מחזי. אבל זה היה רק
סימפטום פיסי של האימה הטובענית שאפפה
אותי. אימה שחורה ועמוקה חסרת
פשר. ללא סיבה החילותי חוזר על המילים
:״ספסל כסא ...ספסל כסא כפיז־מון
חוזר שאין לו סוף.
״חשתי כי מישקל איום רובץ על רגלי
והסתכלתי לראות מהו — לחרדתי גיליתי
כי רגלה של חברתי שהיתה מוטלת עלי
נראתה לי כרגלו של שלד, ומישקלה איים
לשבור את עצמותי. ניסיתי להתרומם מעל
המזרן, אבל הרגשתי כי שתי ידי דביקות,
והן ממאנות להיפרד זו מזו. חששתי
לרגע כי הן התאחו לאבר אחד.״

הוא סנה 9ו1ה של
חשיש נד לעש!
לכי הרגלו1 ,אז
סרה דבר נורא
ף*ו עת שירותי הצבאי ראיתי כי-
/ /י צד אחד מחברי מכוון את רובהו
לתוך פיו ולוחץ על ההדק בבוהן רגלו.
זכר ראשו המנופץ והדם שכיסה את כל
השטח ילוו אותי עוד ימים רבים. אולם
בכל זאת לא היתה זו החוויה הנוראה ביותר
בחיי.
״החוויה האיומה ביותר׳ המפחידה וה בלתי
נשכחת׳ אירעה לי כאשר הייתי בן
.23 התחלתי לעשן חשיש בערך בגיל
.18 הייתי בחברה של נוער זהב תל־אביבי,
היינו יוצאים למסיבות ולדיסקוטקים,
וחבר הציע לי בפעם הראשונה סיגריה
עם חשיש.
״לא חששתי לטעום מהחשיש מפני ש קראתי
מאמרים שסיפרו, כי החשיש אינו
גורם להתמכרות וכי הוא פחות מזיק מסיגריות.
ומאחר שסיגריות עישנתי שנים
רבות, היה החשיש רק המשך טבעי.״
״הייתי מעשן עם החבר׳ה במסיבות, אולם
כאשר היו מציעים לי כדורים או אל־אם־די
סירבתי בתוקף, חששתי מאד מהתמכרות
והשתעבדות למשהו. פחדתי לאבד את
השליטה על עצמי, וידעתי כי החשיש
אינו גורם לכך.
״הלכתי כמד, פעמים עם חברי לקנות
את החשיש מהאדם שמכר לו, היינו קונים
בתחילה יחדיו, אולם אחר־כך הייתי

התקפות חוזרות
ונישנות

כשבוע שעבר פירסם ״העולם הזה״(170צ) ,תחת הכותרת ״פלונטר
הסמים״ כתכה על הרעיון, הקונה לו מהלכים כעולם, לבטל את האיסור
על עישון חשיש ומריחואנה, כדי לרכז את המאמץ נגד הסמים המסוכנים,
וכראיטם ההרואין.
כעמוד זה מגיב עד כך, לפי כר,שתו, צעיר המבקש שלא לפרסם
את שמו, שעכר חווייה נוראה והמתנגד להתרת עישץ החשיש.

כבר בא לבדי כאשר רציתי בכך, וקונה
בעצמי.
הפעם האחרונה
י א עישנתי בקביעות. הייתי מעשן
פעמיים שלוש בשבוע, ולפעמים
הייתי שוכח מהסם לשבועות ארוכים. בעיקר
הייתי מעשן עם הידידים ועם נערות.
קצת כדי לעשות עליהן רושם, וקצת לחדד
את החושים לקראת המגע המיני. היה
משהו בעישון חשיש יחדיו, שעזר ליצור
את האווירה המתאימה לפיתוי, וליצירת
הרגשה סכסית.
״בגיל 22 אחרי שיחרורי מהצבא, היתד,
לי חברה קבועה. גרנו יחד כמעט בקביעות,
ואז הפסקתי את עישון החשיש. לא
היה לי רצון ולא צורך לעשות עליה רושם,
או ליצור אווירה סכסית מלאכותית.
״במשך שישה חודשים לא נגעתי בסם
והוא לא חסר לי. אולם יום אחד באה
חברתי וביקשה ממני לעשן חשיש, היא
היתה סקרנית ומכיוון שידעה כי נהגתי
לעשן בעבר, ביקשה ממני שאביא חשיש
ונעשן יחד. הסברתי לה כי הפסקתי עם
זה, אבל היא התעקשה ולכן נסעתי למקום
הקבוע, שהיה גן מסויים בדרום
תל-אביב, וקניתי אצבע. חזרנו הביתה
ועישנו יחד. היא נהנתה, אבל אני, אחרי
תקופה כה ארוכה של התנזרות, לא נהייתי
בכלל. החלטתי כי זו הפעם האחרונה.״
אחרי כשבוע ביקשה חברתי לעשן שוב,
היססתי בתחילה ואחר הסברתי לה
החלטתי, אבל היא הזכירה לי שעי-
שנים קודם לכן ולא היה
חשיש אינו גורם להתמב־נו שוב לאותו גן. אולם
לא היה שם איש. אולי
המישטרה באותו ערב,
0 5י פת יובש בשוק החשיש,
.מצאנו מוכרים. לכן פנינו
כי שם מסתובבים תמיד אג
שים
שמוכנים לספק חשיש עבור מחיר
מתאים, ובאמת פגשתי שם מישהו שלא
הכרתי, והוא מכר לי אצבע.

״בדירה, כאשר גילגלתי את הסיגריות
חשתי שהחשיש רך יותר מכרגיל ובשעת
העישון היה ריחו חריף מאד. אני עישנתי

..התגלגלתי על הרצפה כדי להתפכח.״״

ך* אשר הצלחתי לקום סוף סוף
//ייי< — יצאתי למירפסת לנשום אוויר.
חששתי להסתכל לרחוב, כי לא ידעתי מה
אני מסוגל לעשות. אחזתי בשתי ידי את
סורגי המעקה לבל אקפוץ למטה. ביקשתי
מחברתי״ שתחביא את כל הסכינים והחפצים
המסוכנים שבדירה. הייתי בהכרה
מלאה, הבנתי כל מה שאני עושה. אבל
זה רק הגביר את הפחד והחרדה, כי הבנ תי
שאני עומד להשתגע. והפחד מהשיגעון
רק הגביר עוד יותר את החרדה הסתומה
הראשונית שתקפה אותי.
״ביקשתי מחברתי שתטלפן ותקרא לידיד
שלי שיקח אותי במכוניתו אל חבר
מבוגר ובקיא בפסיכולוגיה, אולי יוכל
הוא לעזור לי. למרות שנסעתי כבר בדרך
זו פעמים רבות, לא הכרתיה באותו לילה.
גם בנסיעה רדפו אותי הפחדים ללא הדף.
״החבר המבוגר הישקה אותי קפה ודיבר
איתי עד אור הבוקר. הוא ניסה להרגיעני
— אך לשווא. פעמים אחדות נשכבתי עי־

רום על הריצפה הקרה, כדי להתפכח ולא
הצלחתי. הייתי רועד מפחד ואת הולם
ליבי אפשר היה לשמוע למרחקים.
״פיתאום, ללא התראה מוקדמת חלף
הפחד. לא ידעתי את נפשי מרוב שימחה,
חשבתי שהזוועה עברה ולא תשוב יותר.
ביקשתי מידידי שיסיעני חזרה לבית הורי.
אולם בשיבתי במכונית ראיתי אשה במכונית
שחלפה על פנינו. מבטה שננעץ
בי לרגע עורר מחדש את תחושת האימים
שבתוכי. הבנתי כי היתר, זו רק הפסקה
ריגעית, ואמרתי לחברי כמה אני מצטער
שעישנתי את החשיש, כי עכשיו יצטרכו
חברי לבקרני במוסד סגור.
״שלושת הימים הבאים עברו עלי בבית
הורי בהתקפות חוזרות ונישנות. אולם
ההתקפות התקצרו וההפסקות התארכו כל
הזמן. ר,תחזיתי כחולה, כדי שהורי לא ידאגו,
וכאשר היה הפחד חזק מנשוא טיל־פנתי
לחברי והוא היה בא ומרגיע אותי.
בבוקר השלישי היתה ההתקפה האחרונה.
״ההתקפות עצמן לא חזרו, רק לפעמים,
בלילות, הייתי מתעורר בהולם לב כי
חלמתי על אותה אימה והתעוררתי בפחד.
״חודשים ארוכים מאז התהלכתי בפחד
מתמיד כי ההתקפות עלולות לחזור, והרהרתי
הירהודי נקמה באותו אדם שמכר
לי את הסם. הייתי בטוח כי הוא היד,
מהול במשהו, ורציתי להרוג אותו, כדי
שלא יגרום את הזוועה הזו לאנשים אחרים.
אילו הייתי מוצא אותו באותה תקופה,
יתכן שהייתי הורג אותו ללא רחמים.
״רציתי גם ללכת לבתי־ספר ולספר לילדים
את מה שעבר עלי כדי שייזהרו גם
הם מהסם התמים הזה — החשיש.
״מאז עברו כחמש שנים, התגברתי על
תחושת הנקם, אולם מפעם לפעם כאשר
אנשים מדברים על פעולות מיסתוריות
של המוח, או על ציור סוריאליסטי או
על דברים מעולם הבלתי מודע, אני נתקף
בהד. מיסתורי של אותה אימה שטנית.
״בעקבות אותו ליל־בלהות לא הייתי
מעז להמליץ בפני המישטרה לעצום את
עיניה מהמשתמשים בחשיש.״

עמוד 50

פתח כ-PDF פתח כתמונה

עיצוב
מחזיר את

רהיטי ברג הם עולם יפהפה בפני עצמו,
כמו לקוחים מארץ הפלאות.
חדרי הילדים של רהיטי ברג מזמנים
לעליסה אין ספור חוויות. עיצובם מעניק לה
ילדות ונעורים מלאי צבע וחמימות, תוך
ניצול מלא של שטח החדר. בחלומה מוביל
אותה השפן אל ארץ הפלאות. במציאות,
חוש אסטטי מפותח יוביל אותה אל רהיטי
ברג, שם תמצא עליסה את כל מבוקשה:
שידות, מיטות נוער, ארונות, ספריות,
שולחנות כתיבה או חדר ילדים שלם, בעיצוב
מרהיב ביופיו.
לרהיטי ברג מגוון מיני ׳רהיטים לחדרי
ילדים ונוער מעוצבים בהתאמה רהיט לרהיט.
רהיטי ברג עמידים לאורך שנים, מעוצבים
להפליא במגוון צבעים עליזים.

רהיטי ברג

כל אלה מקנים לעליסה את אוירת ארץ
הפלאות, בהבדל אחד -ר הי טי ברג אינם
חלום.

אחת מאגדות הילדות.
אולם תצוגה: ת״א, רח׳ ממלון וו

רשימת חנויות חלקית: תל־אביב: זרזבסקי — הרצל ;37 ירושלים: אפריון — שלומציון המלכה ,9בורנשטיין — יפו ;72 חיפה: י .קמחי — הנביאים .15
תומר — נתנוון ;14 באר־שבע: שוקתרגרוס — קק״ל ;63 בת־ים: ניקו רהיט — בלפור ;85 בני־ברק: רהיטי עלית־מ. ויזל — עקיבא
גבעתיים: מולה דוד — כצנלסון ;127 דימונה: נעורים — בנין אגד; הרצליה: רהיטי נתן — סוקולוב ;67 הוד השרון: האחים — דרך השה
חולון: ארמון — סוקולוב ;6חדרה: עולם הריהוט — הרברט סמואל ;64 נתניה: עולם התינוק — הנוטע , 1רהיטי רודה — פינסקר ;20 עכו: רה
ככר פרחי עכו העתיקה; פתח תקוה: התינוק — הברון הירש ;28 פינת הילד — מוהליבר ;4צפת: צמרת — ירושלים ;131 קרית־אתא: שוורץ — ה
קרית מלאכי: מקור הרהיט — מרכז מסחרי; רעננה: רהיטי רעננה — אחווה ;109 ראשון לציון: עמי ותמי — רוטשילד ,43 ירושלים 6ו•
רחובות: רהיטי אלון — אחד העם ;22 רמת השרון: גלוקובסקי — אוסישקין ו ;4ובכל חנויות שילב,

הע1ל 0הזה 2171

עמוד 51

פתח כ-PDF פתח כתמונה

שיחו־צל׳ש
עיתונאות
צרובה
לכתב מערכת החדשות, גיד סדן,
על שתי כתבותיו בעניין אדמות הבדואים
ליד קיבוץ להב בנגב. פניהם של השוטרים
המפוחדים, בעת שכמה נשים יידו
בהם אבנים, וה״רצח בעיניים״ של אותם
שוטרים, שהיכו אחר־כך את הנשים, ולאו־דוזקא
אותן שזרקו את האבנים, היוו
מיסמך עיתונאי ממדרגה ראשונה.
! *:למנהל מחלקת התוכניות, יצחק
(״צחי״) שימעוני, שבחר בסידרה הבריטית
הנהדרת ביתו של האנגלי מיבצוו,
שעוררה מחשבה רבה, ושנסתיימה השבוע.
היתד, זאת אחת הסידרות האינטליגנטיות
והחינוכיות ביותר שהוקרנה אי־פעם בטלוויזיה.

א ח רי המסך
דן רביב מנחל הרדיו
בשבוע שעבר התקשר שר״החינוד־וה־תרבות
זבולון המר אל הכתב לענייני-
מיפלגות של הטלוויזיה, דן רביב, ה מיועד
לצאת ככתב רשות־השידור לוושינגטון.
בפי המר היתד, הצעה שאי־אפ־

מועמד רביב
הנהלה תמורת וושינגטון
שר לסרב לה :״מה דעתך להיות מנהל
הרדיו?״
רביב הוכה בהלם. אחרי שהתעשת,
השיב להמר :״אני מאד רוצה. אבל אם
זה לא ייצא, בסופו של דבר לפועל, אני
גם לא אהיה מנהל הרדיו וגם אפסיד את
הנסיעה לוושינגטון.״
״אל תדאג,״ השיב לו המר ,״אתה תהיה
מנהל הרדיו, ואם זה לא ייצא, אני אחראי
בפניך שאתה לא תפסיד את וושינגטון.״
שמו של רביב לא הועלה מעולם כמועמד
להנהלת הרדיו. אפילו הוא עצמו

מאבק בין ירון ללפיד
נראה כי הקרב הראשון בין יושב-
ראש הוועד המנהל של רשות־השידור,
הפרופסור ראובן ירון, לביו המנכ״ל
החדש של הרשות, יוסף (״טומי״) לפיד,
ייערך סביב שאלת הקמת הערוץ השני,
הסיסחרי, של הטלוויזיה בישראל.
בשבוע שעבר יצא הדו״ח המהודר של
ועדה מיוחדת, שהוקמה על־ידי שר־החי-
נוך זבולון המר ושר התיקשורת יצחק
מודעי, כדי לדון בנושא זה. הוועדה
עשתה עבודת־מחקר רצינית ביותר, יש בה
יותר מ־ 25 פעמים, מהן שלוש פעמים
יום תמים, שמעה עדים רבים מהארץ וט*
חוץ־לארץ, וערכה השוואות בין מיבניהן
של תחנות־טלוויזיה באירופה.
במיסגרת העדויות, נשמעו אלה של
ירון ושל לפיד, עוד בתקופה שזה היה
אחד מעורכי מעריב. ירון קבע בשמו של
הוועד המנהל כי יש, לדעתו, להקים ערוץ
שני לטלוויזיה בנפרד מדשות־השידור
הקיימת, ושהערוץ השני יהיה מיסחרי. גם
מחוץ לכותלי אולם הוועדה הביע ירון,
בהזדמנויות אחדות, את דעתו הנחרצת,
כי יש להקים ערוץ שני מיסחרי.
לפיד, שהופיע לפני הוועדה כנציג העיתונות,
טען כי יש, אומנם, להקים
ערוץ שני, אך אל לו להיות מיסחרי. לדברי
לפיה על המדינה לממן את הערוץ
השני, ואם אין למדינה תקציב לכך —
יש לדחות את הקמת הערוץ השני עד
שיימצא הכסף. לפיד טען, כי על העיתונות
מאיימת סכנת־סגירה אם תקום טלוויזיה
מיסחרית, והתנגד בתוקף לרעיון שהמדינה
תסבסד את העיתונות, או תפצה אותה
על אובדן ההכנסות מהפירסומת, מפני שיהיה
בכך פגיעה ביסוד הדמוקרטי של
חופש־העיתונות.
לפיד טען לפני הוועדה כי הערוץ השני
יביא להורדת רמת הערוץ הקיים, וב־עיקבות
זאת להורדת רמת העיתונים,
שיצטרכו להילחם על כל קונה. לדברי
לפיד, יבוטלו בעיתונים היומיים מוספי
הסיפרות, שאין בהם כל רווח חומרי.
אין להניח כי העובדה, שלפיד מונה
רק לפני ימים אחדים כמנכ״ל רשות־השי־דור,
שינתה את דעתו על הנושא החשוב
והרציני, העומד עתה לפני הטלוויזיה ה ישראלית,
ובוודאי שדעתו של ירון לא
השתנתה.
בראשות הוועדה, שהמליצה על הקמת
ערוץ שני מיסחרי, עמד מנכ״ל מישרד־הפנים
חיים קוכרסקי, שיש לו תשע
שנות ניסיון בענייני שידור. קוברסקי היה
במשך שלוש שנים חבר מליאת רשות*
השידור, ובמשך שש שנים חבר הוועד
המנהל שלה. חברים אחרים בוועדה הם
יהושע בורלא, איש מישרד־התיקשורת,
הפרופסור יוסף כן־שלמה, יושב־ראש
המועצה הפדגוגית של מישרד־החינוך,
ופרופסור להיסטוריה יהודית באוניברסיטה
העברית בירושלים, מאנשיו של שר־

לא חשב אף פעם על התפקיד. רביב הוא
איש־טלוויזיה מובהק, וכל חלומותיו בעניין
זה הסתכמו בנסיעה לוושינגטון.
ההסבר להצעה של המר לרביב טמון
בשיחה אחרת, שנערכה ימים אחדים קודם
לכן. השיחה נערכה בין ראש״הממשלה,
מנחם בגין, לבין כתב־הרדיו האהוב
עליו, שלום קיטל. היא התנהלה בערך
כך :״מר׳קיטל, אתה עומד להיות הכתב
של הטלוויזיה בוושינגטון י״ קיטל :״לא.
לא הצלחתי. אני נוסע ללונדון.״ בגין:
״זו שערורייה כתב מוכשר כמוך מוכרח
להיות בוושינגטון. זה יהיה לטובת מדי־נת־ישראל.״
קשה
שלא לעמוד על הקשר בין השיחה
של בגין עם קיטל לבין ההצעה המפתיעה
של המר לרביב.

הפרץ נפרץ אל־ווד

כתב עזרן
עבודה תמורת כרטיס

מערכת החדשות של הטלוויזיה מתגאה
בכך שאין היא מקבלת ״כרטיסי שוחד״
מחברת התעופה אל־על. מיקרה חריג היה
כאשר נפתח קו אל־על למכסיקו. לחיים
יכין הציעו כרטיסים, והוא אכן קיבל
אותם, וערך כתבה על יהודי מכסיקו.
כרטיסי־מכסיקו של יבין עוררו סערה
בבניין. מנהל הטלוויזיה, ארנון צוקר־י

החינוך זבולון המר, הקריקטוריסט קרי״
אל (״דוש״) גרדוש, הפרופסור יהודה
רון, ראש המחלקה לכלכלה באוניברסיטת
בר־אילן, אלוף־מישנה (מיל ).זלמן שלו,
מי שהיה קצירקשר־ואלקטרוניקה ראשי
של צה״ל, והנהו כיום מנהל חברת־אלקט־רוניקה
גדולה. מרכז הוועדה והרוח החיה
בה היה היועץ המישפטי של רשות השידור,
נתן כהן.
נוסף על ההמלצה המרכזית להקמת הערוץ
השני, הגישה הוועדה עשרות המל צות
מישניות. לדעת הוועדה יש לממן
את הקמת הערוץ השני, ולא רק את תקציבו
השוטף, שלא מתקציב המדינה, אלא
מהכנסותיו, למרות שהיקף שידורי הפיר־סומת,
הרמה שלהם, נושאיהם, מקומם
וצורת הגשתם יהיו בפיקוח ציבורי. הוד
עדה המליצה למצוא דרכים, ובכללן הק־

יו״ר ירון
פירסומת תמורת פיצוי

מנכ״ל לפיד
פירסומת תמורת דמוקרטיה
מת קרן־פיצויים לעיתונים, כדי להמעיט
את הפסדיהם בגלל הקמת הערוץ השני,
וכן לדאוג לפיצוי לבעלי בתי־הקולנוע.
כדי למנוע מח״כ שמואל פלאטו
שרון לקבל זיכיון להפעלת הטלוויזיה
המליצה הוועדה שהזיכיון לא יינתן לחב רות
זרות. נציגו של שרון, עורך־הדין
אכרהם לאלו, שהופיע לפני הוועדה,
סיפר לה על חברה שכבר קמה בוואדוץ,
ושהיא בשליטת מישפחת פלאטו־שרון, ש תציע
להקים את הערוץ השני בארץ.
לוועדה יש סייגים רבים, המזכירים את

מן, סירב להרשות ליבין לנסוע, ויבין
סנה למי שהיה אז מנכ״ל רשות־השידור,
יצחק ליכני, שאישר את הנסיעה.
אולם מאז טען גם יבין כי מחלקת-
החדשות לא תקבל עוד כרטיסי־חינם מ־אל־על,
ואסר על כתביו לקבל גם הנחות
בכרטיסים. כאשר ביקש הכתב לענייני־תעופה
של הטלוויזיה, חנן עזרן, להרשות
לו לצאת לסיור לימודים במיפעלי
בואינג בארצות־הברית, סיור שאליו נסעו
כתבי־תחבורה רבים אחרים, סירב יבין
להתיר לו זאת, למרות שהכרטיסים לא
היו כרטיסי־חינם, ושולם עבורם מ 250/מהמחיר.
אולם
עתה נפרץ הפרץ. אל־על נתנה
ארבעה כרטיסים לטלוויזיה. הנוסע הראשון
הוא עורך מבט, יעקום אחימאיר.
כרטיס נוסף יינתן לאחד האחראים על
הצלחת האירוויזיון, כפרס על ההצגה ה גדולה.
שני כרטיסים נוספים יוגרלו בין
עובדי הטלוויזיה.

צוקרמן משיד ל| 1הד נראה דברים
ברשות

יופי

כי האירוויזיון והצלחתו קבעו
אחדים, שהיו בגדר סימן שאלה
השידור.
צמח מוכר עתה כבמאי הטוב

הסייגים הקיימים בחוק לגבי הרשת הקיימת
כבר. מפעילי הערוץ השני יחריבו
לקיים שידורי הסברה, מידע, יהדות, תרבות,
השכלה, מדע, אומנות, בידור, שידורים
לימודיים ושידורים בשפה הערבית.
יהיו עליהם סייגים לגבי אלימות, מין,
דברי תועבה והסתה דתית או גזעית.
מי שיקבל את זכיון הטלוויזיה המיסוד
רית יחריב בשידורי־חדשות מאוזנים,
שיהיו׳ בפיקוח.
גם לגבי הפירסומת יהיו סייגים רבים.
לא תונהג פירסומת בשבתות ובחגים. לא
תונהג פירסומת מיפלגתית או על סיכסוכי-
עבודה. לא תורשה פירסומת בשידורי יל דים
ונוער. תשדירי הפירסומת לא יעלו
על שמונה דקות בכל שעת־שידור, וה־פירסומת
תשודר רק בין תוכניות, ולא
באמצע תוכניות.
מלבד ירון ולפיד, הופיעו לפני הוועדה
עדים רבים נוספים. מנהלי הטלוויזיה הלימודית,
יעקוב לוברבאום, דרש כי הערוץ
השני יוקדש כולו לצורכי חינוך
ולחילופין, אם לא תתקבל דרישתו,
לפחות בחלקו. גם ד״ר יונה פלס, נציג
האוניברסיטה הפתוחה, דרש חלק בתחנה
החדשה.
פרופסור דינה פייטלזון מבית־הספר
לחינוך באוניברסיטת חיפה דרשה שלא
להקים את הערוץ השני, ואף לסגור את
הערוץ הקיים. לדבריה, הוכיחו מחקרים
את הנזק החינוכי שבטלוויזיה. מנהל הטלוויזיה
ארנון צוקרמן תמך בטלוויזיה
מיסחרית נפרדת.

ביותר של הטלוויזיה, ואין להעלות על
הדעת עריכת מיבצע שידורי ללא פיקוחו
של אלכם גידעדי.
אולם הקביעה המשמעותית ביותר, כפי
שאפשר היה להבין משיחות אישיות עם
חברי הוועד המנהל מכל הסיעות, היא
שמנהל הטלוויזיה, ארנון צוקרמן, יתבקש
להמשיך בעבודתן, גם אחרי חודש
אוגוסט הקרוב, המועד שבו יסתיים החוזה
שלו.
אגב, צוקרמן מתנגד לערוך את האיר־וויזיון
בשנה הבאה בירושלים, ומציע
לעשות מחווה לספרד, ולאפשר לה לארח
את האיחויזיון.

מ• ישב בקאהיר
בטלוויזיה נערכים עתה דיונים לגבי
הכתב הקבוע של רשות־השידור בקאהיר.
בינתיים יושב בקאהיר אהוד יערי, אולם
הוא עומד לשוב לארץ׳ והדיעה הכללית
היא שיהיה צורך להציב בקאהיר
מישהו באופן קבוע.
בפורום־החדשות האחרון שנערך נסתמנה
המגמה לשלוח כתב לקאהיר על
בסים של רוטאציה. כל כמה חודשים יתחלף
שם הכתב, והנסיעה לקאהיר תהווה
פרם־עידוד לכתבי הטלוויזיה.

ה עו ל ם הז ה 2171

עמוד 52

פתח כ-PDF פתח כתמונה

אביב

ב 7זגרמצ7ף
(עד סוף א ־ ריל ״,

ספדי מ תוו ת

המבחר הגדול ביותה במחירים הנוחים
׳ביותה של ספרים ואלבומים בנושאים:
ציירים מודרניים כי דאלי, כוגריט, אשר, מידו, שאגאל,
וציירים קלאסייל• +תחביבים +מוסיקה +קרמיקה +מיליטריה
גננות בישול ספרי ילדים ועוד.״
ניתן לרכוש תעודות שי ז/מאפשרות למקבלים לבחור ספר לטעמם
בחנויות׳סטימצקי ברחבי הארץ

הצעות מיוחדות:
נחום גוטמן

שוטים

תל־אביב-יפו עיר חולות ״וימד־1

רב המכר החדש של מחבר
הסנדק

המחיר 201.50 :ל״י

מחיר מבצע בסטימעקי:

המחיר 157.- :ל״י
מחיר מבצע בסטימצקי:

־ 169.ל״י בלבד.

־ 129.ל״י בלבד.

<ו 18 0 8 7 8 8 8 0 0ק 8 0ק
אלבום של יוסי שטרן

ספר הייצוג של ישראל ביריד
הספרים הבינלאומי (אשר
ייערך לאחר הפסח) בירושלים.
בשפות: אנגלית, צרפתית,
גרמנית, הולנדית, שוודית,
נורווגית.

אלבום צילומים צבעוני מרהיב.
ה מ חי ר 125 ל״י

מחיר מבצע בסטימצקי:

69.ל״י בלבד.ש88888
7 84187180 קו 3 0 8ט 4 8ו\/ו

7 8 8 3 8 4 1 1_0 \/ 8

ספר ילדים המתאר בצלומים צבעוניים
הרפתקאות צלילה בים סוף.

ה מ חי ר 327 ל״י
מחיר׳מבצע בסטימצ קי

־ 2 7 2 .ל״י בלבד.

!״7 8 8 158481.1 1*3
418 8 0 8 0 8 3 7 0 8 7
ס פו רו של
חיל ה אווי ר הי שרא לי:
אנ שיו ו מ טו סיו.

המחיר 327.-ל״י

בסטימצקי;״ 250 .ל״י בלבד.

ומשהדיין במהדורות
מוזלות ב נ רי נ ה רכה

אל מול גולן -
מהגליל לגולן

־ 78.ל״י בלבד.

המחיר בחו״ל :־ 376.ל״י

ספרי בגין,

״־ 98.ו ל״י בלבד.

אלבום חד ש ומר שים

המחיר 138.- :ל״י

88437 08 8137087

עזר ויצמד

^ הפר חדש על
גבור אנטבה ומעללי
צה״ל בהם השתתף
המתיר 376,• :ל״י
מחיר מבצע בסטימצקי:

מחיר מבצע בסטימצקי:

הג דהמ פו ארת -בעב רי ת
ו ב אנג לי ת -מ שו לבתבס פו ר
הדרמה של הפסח.

כמו כן, מבחר הגדות אמנותיות בכל
השפות במחירים נוחים.

מתים ־ מאריו פו זו ^ ^

#־ יוני

|1א 7 0

מחיר מבצע בסטימצקי:

־ 217.ל״י בלבד.
8 0 8 8 7 \7 4 3 3 £ 8ט 8

אלבום צבעוני
של האמן המפורסם

המחיר :־ 279.ל״ו בלבד.

,ססל ( 3צלןל רשת חנויות הספרים הגדולה ביותר בארץ ץ
הקובעת את הרגלי הקריאה בישראל
, 000ו ספרים חדשים בכל חידש
30 סניפים ב־ ירושלים, תל־אביב, חיפה,
באר שבע, רחובות, נ״ת לוד, אילת.

בילוי בושת ספרים -
קניה שהיא חחיה
7וגועוצ7ף אלעזר ושיחיפר׳זיחאים,אפ>

ה עו ד ם הז ה 2171

עמוד 53

פתח כ-PDF פתח כתמונה

הסנסם המלא שד רא*ון בגין ^ שיו חדש שד
אדתומן * המתנות שד הישוארים דמיצוים
* יוסד לפיד מאיים להשעות עובדי 0
#בגין ה>7וא״ן
למי שהחמיץ את השידור, להלן הראיון שערך
ראש־הממשלה, מנחם בגין, עם כתב־הרדיו
שלום קיטל, בטיסה מקאהיר ללוד:
כנין: מר קיטל, איך אתה מרגיש בדרך
חזרה הביתה?
קיטל ז אני חושב שאני נרגש בדיוק כמוך.
.כנין: מר קיטל, מה הערכתך לשני הימים
האלה במצריים?
קיטל: אני חושב שההצלחה היתה מעבר

שי הרדיו והטכנאים הישראלים לבין עמיתיהם
המצריים בקאהיר חמימה במיוחד.״
עוד מספרת בירמן כי איש־ההנדסה של הרדיו
הישראלי, דויד כהן, נהג כמו ראש ממשלתו,
ואחרי כל שידור נישק את הטכנאים המצריים.
היה זה ביקורו השני של כהן במצריים. בביקור
הראשון הוא התיידד עם נהג־מונית מצרי.
כאשר נודע לאותו נהג כי הגיעה מישלחת של
עיתונאים מישראל, הוא חיפש את ידידו כהן ומצאו,
כשהוא שוכב במיטה, ביגלל דלקת בגרונו.
הנהג נסע למרכז קאהיר, מרחק 50 דקות נסיעה
מהמלון, וחזר כשבידו לימונים, תרופות וזר־פרחים.
תקרית
בלתי־נעימה אירעה למנהל מחלקת־ענייני־היום
ברדיו, איתן אלמוג. בכניסה למוזיאון
הלאומי לא איפשרו שומרי־הראש המצריים
לאלמוג ולעיתונאים ישראליים אחרים להיכנס.
התפתחה תיגרה, שבמהלכה ספג אלמוג מהלומות
מאחת הגורילות.
בסופה של התיגרה, הצליח יועץ ראש־הממשלה
לענייני תיקשורת, דן תיר, לאפשר לאלמוג
להיכנס. אחרי הביקור ניגש הגורילה אל אלמוג,
התנצל לפניו והשניים נפרדו בנשיקות.

• העובדים יושעו
אחת הבעיות המטרידות ביותר את המנכ״ל

החדש של רשות־השידור, יוסף (״טומי״) לפיד,
היא בעיית הטלוויזיה בעיתונות. באחת הישיבות
האחרונות הודיע לפיד :״אני אשעה כל עובד
של הרשות, אשר ינהל מילחמות דרך העיתונים.
אני לא אסכים שעובדי־הרשות יתנגחו זה בזה
באמצעות העיתונים, כפי שהדבר נעשה לפני ה־איו־וויזיון.״
לפיד
התכוון להאשמות ולהאשמות־הנגד של
המסיק־המודח של האיתויזיון, חנוך חסון, וה־מפיק-בסועל
שלו, אלכם גילעדי, כפי שהופיעו
בהעודם הזה.

עורכות עמית וצוק דמן
סקו 3על אלתרמן
למד, שציפינו. אני חושב, יותר ממה שאתה ציפית
גם. האין זאת?
כנין: אני מסכים עם דבריך, ואני מחזיר
את השידור לאולפן בירושלים.

• שיו זורעו שר אותת1ן
סקום של ממש עומד להיות משודר ברדיו
ביום השלישי הקרוב, ברשת ב /שעה ,10.00
בתוכנית סיפורה של עיר, על תל־אביב.
עורכות התוכנית, דליה עמית ואילנה צו־קרמן,
גילו שיר של נתן אלתרמן, שעדיין
לא פורסם, בשם הקזינו. את השיר תקרא רחל
מרכוס, אלמנתו של אלתרמן.

• האיד׳שק״ט שד יוון
עוד מספיחי האירוויזיון: ליושב־ראש הוועד

המנהל של רשות־השידור, הפרופסור !ראובן
ירון, ביקורת על האירוויזיוין. לדברי ירון, אין

הוא מתפעל מתזכיר, של השיר הללויה, ולדעתו
היה השיר בינוני, וכן גם הביצוע.
ירון גם תקף את הסרט המצויין של יו סי צמח
על ירושלים, הסרט שפתח את האירוויזיון, וטען
שהציגו בו יותר מדי את גת־שמנים, מקומות נוצ ריים
ומוסלמיים ופחות מדי יהדות.
לגבי הקטעים היהודיים תקף ירון את הריקוד
החסידי, אשר הזכיר לו, לדבריו, את הגלות.

• ההודעה ממנונוות

הדוברת הנימרצת של הרדיו, ערגה כירמן,
אשתו של כתב־הטלוויזיה עוזי כירמן, הוציאה
הודעה לעיתונות, שבה סקירה על פעילותם של
אנשי־הרדיו בקאהיר, בעת שליוו את מסעו של
ראש-הממשלה, מגחס בגין.
כתבה בירמן בהודעתה :״מערכת־היחסים בין
אנשי הרדיו לטכנאים הישראלים לבין עמיתיהם
המצריים בקאהיר התנהלה באמצעות מזכרות, ש הביאו
הישראלים איתם לשדרים בקאהיר.״
דובר רשות־השידור, הממונה על בירמן, משח
עמידב, שראה את ההודעה לפני שפורסמה, תיקן
אותה וגירסתו היתה ״מערכת־היחסים בין אנ*

• עברת בערבים

11. 4

יום רביעי

יום ה מי ע1י

שלום לכוא פסח

( .)5.30 תוכניות ערב החג
נפתחות בתוכנית מוסיקאלית
דתית לילדים, שבה ישודרו
שירים בנוסח תימן לפסח. בין
המשתתפים סעדיה דמארי,
בצלאל אלוני והפתעה: זמרת
בשם גילה בשארי, שהיא קרובת
מישפחה של יגאל בשן.
• מכט 8.00 אנשי
עיתונות יודעים כי אחרי חג
או שבת, יש בדרך־כלל ״יובש״
.אולם הטלוויזיה מקדימה

חיים יבין

ססע תביעות
את היובש של החג, ומשדרת
כבר בערב החג מהדורת מבט
קצרה בת 15 דקות בלבד, וחיים
יבין יצא לנביעות.

קונצרט

קשה לדעת מה היו משדרים
בערבי חגים בארץ, אם לא היה
זובין מהטה. התיזמורת הפיל הרמונית
הישראלית, בניצוחו,
מנגנת בעת סיור באיטליה, את
הקונצ׳רטו הנפול של ברהמס
עם הכנר אורי פיאנקה והצ׳לן
מיכאל הרן.

פליפר

סנדי ובאד מתקבלים לבית־ספר
הרחק מהשמורה ופליפר
נזנח. הוא מוצא לו שני ילדים
אחרים הבאים למקום באותו
יום עם אימם, יוצא עימם לטייל
והילדים נקלעים לאי שממנו
אין הם יכולים להחלץ.
בשבוע הבא יספר חלק ב׳ כיצד
הציל אותם פליפר.

רומנסרו

עושה

הנפלאות

10.00 שמואל בונים עיבד
את עושה הנפלאות של י.ל.

ספרדי

( .)8.00 עוד לפני שיצחק נבון
הפך נשיא המדינה, והבמאי
יוסי צמח סופרסטאר בינלאומי
בגלל האירוויזיון, כתב נבון את
רומנסרו ספרדי וצמח התעניין
באפשרויות להמחיז אותו לטלוויזיה.
התוצאה הסופית מוקרנת
הערב. ערב בחירתו של
נבון לנשיא, הוא היה במשא
ומתן מתקדם עם חברת הפקה
זרד. להפיק מהרומנסרו שלו
סרט. אחד התנאים של נבון,
שקיבלו המפיקים, היה שהוא
ישתתף באופן פעיל בהסרטה,
כדי לפקח שהסרט יהיה קרוב
למקור. כשנבחר נבון לנשיא
בוטל הרעיון כולו. אפילו המפיקים
הזרים לא ראו את נשיא
מדינת ישראל כשהוא מתרוצץ

ודיפיזנו* שד

• כולנו מסובין (.)8.50
הרב שמואל אבידור הכהן
״התפלח״ גם ליום רביעי, בגלל
החג. הוא יגיש תוכנית שישולבו
בה זמירות פסח וסיפורי
פסח מעדות שונות, חלקם בלשון
המקורית, שיתורגמו אחר-
כך לעברית, וחלקם מומחזים.

!ונשיא נסן
על במת הצילומים. הטלוויזיה
הישראלית מפצה את נבון על
הסרט שלו, בתוכנית משלה,
אשר בוודאי תרתק קהל שיא
של צופים. צעירת המשתתפות
היא הזמרת הירושלמית, בת
למישפחה ותיקה בירושלים רוחמה
רז. שני הכוכבים הרא-

מנהל הטלוויזיה הערבית, יוסף בראל, החליט
כי בשבועות הקרובים יתחילו לשדר את מהדו־רות־החדשות
בערבית עם כותרות־תרגום בעברית,
לנוחיות קהל דוברי־העברית הצופה בהן.

• ונדיר ידעת תרו
נראה כי מתרגמי רשות־השידור צריכים ללמוד
את השפות שמהן הם מתרגמים.
כאשר ציטט ראש־הממשלה מנחם כגין בשפה
האנגלית את הפסוק :״וכיתתו חרבותם
לאתים וחניתותיהם למזמרות,״ היה התרגום :״וכיתתו
חרבותם לחניתות.״
כאשר חזר אדור אל־סאדאת על פסוק
זה, היה התרגום :״וכיתתו חרבותם למחרשות.״

• >מולטוני0
מפיק האירוויזיון, אד כס גידעדי, נסע למחרת
האירוויזיון למסיבה בנתניה. משם טס גילעדי
לאילת, שבה הוא מבלה חופשודמנוחה במלון
לרוס. כאשר התבקש על-ידי מפיקי עלי כותרת
להתראיין בתוכניתם, הוא היתנה זאת בקבלת שני
כרטיסים לאילת וחזרה, כדי שיוכל לשוב לחופשתו,
וההצעה נדחתה. באילת בילה בחברת בת-
חסותו, קריינית הספורט דחד (״חלי״) חיים,
המתגוררת במקום 1ריב בין שתי קרייניות־רדיו,
המפורסמות לא רק ביגלל העובדה שהן
מקריינות ברדיו, הגיע לממדים מדאיגים. אחת
הקרייניות התפרצה בצורה היסטרית על רעותה
וצעקה ״אני מתפללת שתמותי! זה יהיה היום
המאושר בחיי!״ ברדיו החליטו שלא לנקוט אמצעים
נגד אותה קריינית, כדי שלא לערער עוד
יותר את מצבה הנפשי ;*ן** בישיבת הוועד
המנהל של רשות־השידור נשא מנכ״ל הרשות,
יוסף (״טומי״) לפיד, את נאום־תבכורה שלו,
ששוסע כל הזמן על-ידי חבר הוועד המנהל, עו-
רך־הדיו אהרון פאפו. לבסוף נמאסו ההפרעות
על לפיד, שפנה אל פאפו ואמר לו :״פאפו, אם
תמשיך להפריע לי, אני אירה בך.״ מכל עבר
נשמעו קריאות חברי הוועד :״נו, נו!״ ן*ן¥ו¥
שכרה של ירדנה ארזי עבור הופעתה באירווי־זיון
הגיע ל־ 15 אלף לירות. לעומת זאת, המנחה
השני, דניאל (״דני״) פאר, לא קיבל שכר, בהיותו
עובד רשות־השידור, אלא תשלום עבור שעות
נוספות, שהגיע לכמה מאות לירות בלבד.

קומש: וולטר מוזיאו
יום חחישי שעה 9.30
פרץ ואף ביים את סרט הטלוויזיה
יחד עם מייקל גרינשפן.
הסיפור ידוע — להטוטן מגיע
לעיר במיזרח אירופה ומקסים
את תושביה. בערב הסדר הוא
נקלע למישפחה עניה, אשר אין
לה הכסף לרכוש יין ומצות.
הוא עושה את כשפיו ולפתע
השולחן עמום. הרב מאשר להם
כי הוא אליהז הנביא ולא מכשף.
בין המשתתפים אילי גור־ליצקי,
ניטים זוהר, יהודה
פוקס, ודבורה קירר.

בצוותא (.)10.30

חג ללא תוכנית במועדון צוותא
אינו חג בטלוויזיה הישראלית.
הגבעתרון יחד עם דודו זכאי,
עירית סנדר ואילנה רובינא
מגישים שירי אביב. ביניהם
הו ארצי מולדתי, מלאו אסמינו
בר, כי הנה הסתו עבר, קופסת
צבעים, הללויה, אבל לא זה
של ׳האירוויזיון, ארץ ישראל
יפה והחגיגה נגמרת.

שיים הם שני ידידים אישיים
של נבון, יוסי בנאי ויהורם
גאון ואיתם רמה סמסונוב ואברהם
פררה. על התיזמורת
מנצח שמעון כהן.
• קומש 0.30 הצמד
וולטר מתיאו וג׳ק למון הצחיק
עד דמעות בסידרה של קומדיות
שביניהן הזוג המוזר (ב־גירסה
הקולנועית הטובה ולא
הטלוויזיונית שהוצגה אצלנו).
גם בסרט הקולנוע של הערב
הם משתפים פעולה, אלא שהערב
רק מתיאו מופיע על המסך
ואילו למון הוא הבמאי. מתיאו
מגלם דמות של אלמן בן 72
בשם ג׳וזף קוטשר (משמו גזור
שם הסרט) המתגורר אצל בנו,
השחקן צ׳ארלס אידמן, וכלתו,
השחקנית פליציה פאר. הכלה
אינה בדיוק אוהבת את אבי
בעלה, ואף אינה מוכנה להניח
בידיו את הטיפול בבנה בן השנה,
והיא שוכרת אומנת.

עמוד 54

פתח כ-PDF פתח כתמונה

13. 4

14. 4

יום ר<י!שון

ן ןן ; 111נחס
• כאן חידת (.)3.00

• חידושים והמצאות

שמה של הסידרד. משתנה מדי
שבוע. בשבוע שעבר קראו לה
חיות חיות חיות. לפני שבועיים
רק חיות אחד ואילו הערב זה
כאן חיות. יצחק נוי הוא הקריין
העברי. הערב תעסוק התוכנית
בחמורים.

( .)0.30 לפני כ־ 20 שנה, כאשר
היה מודיע קול ישראל
כי למחרת ירד גשם, היו עקרות
המים תולות כביסה על
החבל. היה ברור כי באותו יום
תזרח השמש. גם כיום קורות
תקלות רבות בחיזוי מזג האוויר,
אולם מתברר כי לא רק

נראה כי מילחמת מדור זה הצליחה.
אם מחלקת התוכניות של
הטלוויזיה הערבית לא תתחרט,
הרי שהחל בשבוע הבא, ימסר
חומר מוקדם על הסרטים בער-

140 מדינות

• סרט ערכי (.)0.02

15. 4

נעיקסת החזאי
אצלנו. כדי לחזות באופן מדו־ייק
את מזג האוויר, התאחדו
140 מדינות למיבצע משותף
שיימשך כל שנת ,1979 אשר
יהווה מחקר מדעי לשיטות
מדוייקות לחיזוי מזג האוויר.
עד היום גחשב חיזוי לחמישה
ימים כהישג וחיזוי לשבועיים
כחלום. כדי להגביר את כושר
החיזוי משתתפות במבצע יותר
מ־ 50 ספינות, להקי מטוסים,
מאות בלונים ומצופים וכמה
לוויינים. עיבוד הנתונים ש ייאספו
השנה ימשך לאורך כל

• האיש השווה מיליונים
5.30 עתה התברר
כי שעת שידור, גם במה שנוגע
לצופים־ילדים, היא מרכיב
חשוב בהצלחת סרט טלוויזיה.
כאשר שודרה סידרה זו בימי
ו׳ בשבוע, היא ריתקה כל ילד
בכל בית בישראל, וזכורות התופעות
של ילדים המנסים לחקות
את סטיב אוסטין ולקפוץ
מגגות. עתה, כשהיא משודרת
בימי ראשון, פחתה הצפיה בה
במידה ניכרת ואין כבר ילדים
הקופצים.

• פלאש גוו־דון (.)0.32

פלאש גורדון, הוא השחקן
בסטר קראב, חוטף את דייל,
השחקנית ג׳יין רוג׳רס ובכך
שם קץ לטכס הנישואין שלה
עם המלך מינג, השחקן צ׳ארלס
מידלטון. הוא נמלט עימה כש־ידידו
תאו מחפה עליהם. במנוסתם
הם נופלים למלכודת
ומגיעים לממלכת אנשי הכריש
מהפרק הקודם, שעליהם שולט
המלך קלייה.

מישפחתי

מצב

80.00 קריינית הטלוויזיה
הלימודית ורשת ב׳ ,מילכה

16. 4

17. 4

יומ ש1׳

יום ש לי שי

השביעייה כאוטו

קושותיים 5.30 השביעיה
החליטה להתלבש על סיד
ג׳ונם, זמר פופ מתחיל ולא כלבך
מוצלח ולהפוך אותו כוכב.

• כיסאות מוסיקאדים

( .)0.00 אורחת תוכנית המוסיקה
לילדים היא נעמי שמר
השרה את הילדה איילת. אח רים
השרים את נעמי שמר הם
דויד ברחה, דלית ודפנה עם
להקה מחיפה ומקהלת בית-
הספר הם בחולון.

• האות והסמל (.)8.00

תוכנית המורשה של הערב
דנה בהיבטים השונים בפילוסופיה
היהודית לגבי משמעות
הסמל הדתי. הסרט דן בסדר
הפסח שבו סמלים רבים, ב־ברית־המילה,
בהנחת התפילין,
בציצית, בשופר ובספר התורה.
מומלץ לכל הלוחמים הזועקים
נגד הכפיה הדתית, שידעו לפחות
על מה הם מדברים בלהט
כה רב. אחרי שמציגים את גישתו
של שמשון רפאל הירש
לבעיה זו, מציג הד״ר משה
חלמיש את הגישה הסימבולית־מיסטית
של עולם הקבלה. ל

אחד מי יודע (.)0.00
אורי סלע מספר בחן האופייני
לו על תולדות ההגדה של פסח
ועל מינהגי הסדר שנועדו בנד

ההגדה של נסח והקויקטווו יוחד כדי לשעשע את הילדים.
הקריקטוריסט זאב מצייר נושאים
מתוך ההגדה וקושר את
הימים ההם לזמן הזה.

• דמישפחה (.)7.00

ללא כל קשר לעיצומים והשביתות
בביטוח הלאומי, תוק דש
תוכניתה של מיקה רביד,
בחלקה הגדול, לנושא הביטוח
הלאומי בסקטור הערבי. פואד
סמעאן, עובד ותיק של הביטוח
הלאומי בנצרת, ישוחח על
הסעיפים השונים של קיצבת
האמהות — מענק הלידה, הסעת
היולדת ודמי הלידה וכן
על קיצבת הילדים ועל דרכי
תשלומה. פינת האופנה תוקדש
לקיץ הקרוב. שמלות־שמש עם

מ ר תי ת

וחיסו הימים
למדן, עומדת על כך שהיא לא
תשובץ לעבודה אף פעם בעת
שתוכנית זו משודרת. למדן,
אם לבת והמגדלת עוד שלוש
בנות של בעלה מנישואיו הקודמים
טוענת כי התוכנית היא
עזר רב בשבילה בניהול ״השבט״
שלה.

אמידי: קרוון ופיקאפ
שטה 9.20
בית שזכו בפופולאריות רבה
גם בקרב הצופים היהודים.

• כאה שכת (.)8.05

את אילנה רובינא לא ראו זמן
רב על המסך הקטן. השבוע
היא מופיעה פעמיים. הערב,
בתוכניתו של הרב שמואל אבי־דור
הכהן ולפני יומיים בצוותא
עם הגבעתרון.

אמידי

נחום גוטמן. עם איטתו וכנו

בשבוע שעבר הסתיימה הקרנת
אחת הסדרות הטובות ביותר
ששודרו אי פעם בטלוויזיה
הישראלית, ביתו של האנגלי
נזיבצרו ובשבוע הבא מתחילה
סידרה מצויינת אחרת, המוכרת
לצופי התחנה הירדנית,
לילי. בין סידרה לסידרה אתנחתא
בדמותה של הדרמה
אמילי, על פי סיפורה של ג׳ילי
קופר. אמילי, שאת דמותה מגלמת
השחקנית ג׳נזה קרוון היא
מזכירה לונדונית טיפוסית בת
23 הפוגשת במסיבת קוקטייל
את רורי בלניאל, שאת דמותו
מגלם השחקן רונאלד פיקאפ,
מי שהיה ראנדולף צ־רצ׳יל ב־סידרה
ג׳ני. בלניאל הוא צייר
סקוטי נמרץ ומקסים, ואמילי
מתאהבת בו, כמובן. בתוך כמה
ימים הם נישאים ונוסעים לטירה
קודרת על אי מרוחק בסקוטלנד,
שם מתגורר החתן
עם אמו ואביו החורג.

;ופיט

דוכנם

ומחודדת

10.10 הפרק השלישי ב־

קצין וועיתונות והקונצומים סידרה שהפיק קצין העיתונות
של האירוויזיון צבי (״צבה״)
גורן וביים פול סלינבר ז״ל,
על מוסיקאים ישראלים במרכז
המוסיקה בירושלים. מרכז התוכנית
היא שוב פנינה זלצנון,
מי שנחשבה כילדת הפלא של
המוסיקה הישראלית וכיום לגברת
הראשונה של הפסנתר
בישראל.

י— 54

יוס שלישי שעה 8.30

דאיין: קוכרון
שעה 10.00
שנת .1980 הפרק השני דן בחידושים
בתחבורה הציבורית.
בפלורידה מנסים עתה סוג חדש
של אוטובוס, הטרנאסבום בעל
דלתות רחבות הרבה יותר מהמקובל,
והמסוגל לכרוע על גלליו
בתחנות, דוגמת מכונית
הסיטרואן, כדי שלנכים יהיה
קל יותר לעלות עליו. מתוארת
גם המצאה אחרת: מונית המיועדת
להסיע נכים, שבה מיש־טח
עליה חשמלי מיוחד.

• 2כפוד .)0.45( 3
הערב מתחרים ביניהם בית־הספר
התיכון המיקצועי עמל
בנצרת כנגד בית-הספר עמל
בטייבה. בתוכנית חידוש: הופעת
תיזמורת ואמנים.

• קללת דאיין (.)10.00
ג׳יימס קוברון בתפקידו כבלש
פרטי ממשיך לחקור את גניבת
היהלומים וממשיך להבחין בגוויות
סביבו ובתרמיתם של
שוכריו. מלבד השחקנית ה־יפהפיה
ננסי אדיסון, מופיע
עימו גם ג׳ייסון מילר בתפקיד
סופר, שהוא כעין ד״ר ווטסון
לקוברץ. ג׳ייסון התפרסם כאשר
זכה בפרס פוליצר למחז־אות,
עבור מחזהו עננת האליפות
ולקהל הישראלי הוא זכור
ככומר המנסה לגרש את השד
במגרש השדים. שחקנים נוספים
בסידרה, שהערב הוא הפרק
השני שלה, הם הקטור
אליזונדו, ג׳ין סימונס וביאטריס
סטרייט שזכתה באוסקר על
מישחקה ברשות שידור.

סיום מסביר הד״ר יואב אלש־טיין
את הסמלים בסיפור חסידי
של רבי נחמן מברסלב.

• החכוכות מרחוב
ההפתעות 8.30 מארחות
את הפסנתרן ליברצ׳ה.

>• אני יודע שניגנתי
כד תו 0.30 במשך שלוש

דוכנם: דה וום
שעה 10.00
בריסל .1627 רובנס הוא עתה
דיפלומט לכל דבר. מאז מות
הארכידוכס הוא הפך יועצה
ואיש סודה של איזבלה והם
מבלים שעות בדיונים על המצב
הפוליטי המעורער. בעיר
מולדתו של רובנס סוערות הרוחות
בגלל מצב זה ויום אחד
פורצים אנשים לביתו, ובנוכחות
תלמידיו מאשימים אותו
בשחיתות. אך שמו של רובנס
כאמן עולה על הבעיות הקטנות
הללו. הוא משוטט בעולם
וזוכה בתהילה. נישואיו להלן
פרמונט בת דד 16 מסמנים תקופה
חדשה בחייו. את פרמונט
מגלמת השחקנית אינגריד דחוס.

שארל

אזנאבור

.) 10.50 את מקום אדמונטון
בקנדה חזרה ותפסה אולימפיה
של פאריס. הערב הקלטה ממופע
שערך אזנאבור באולם
מפורסם זה.

שנים עקבה המצלמה אחר הכנר
הווירטואוז, יצחק פרלמן,
ישראלי לשעבר, הנחשב כאחת
הדמויות הפופולאריות על בימות
הקונצרטים ברחבי תבל.
פרלמן עצמו מתייחס בקלות-
רבה להצלחתו וטוען כי הכינור
וההצלחה שעימו אינם עומדים
בראש מעייניו, אלא דווקא
מישפחתו והבילוי עימה. כש היה
פרלמן בן ,3שמע לרא שונה
נגינת כינור :״אני חו-

עיטרו עול
יורו גאון
שב שזה היה יאשה חפץ. זה
מצא חן בעיני והחלטתי שאני
רוצה להיות כנר.״ שנה אחר-
כך הוא לקה בשיתוק ילדים,
אך המחלה הנוראה לא גרמה
לו לבטל את החלטתו. הסרט
מתאר את פרלמן מנגן עם פנחס
צוקרמן, וירטואוז גדול אחר
שנשאר ישראלי, עם התיזמורת
הפילהרמונית של לונדון, את
פרלמן עם ולדימיר אשכנזי באת
הקלטה, בעת קונצרטים,
חזרות ובאתר הנופש הקבוע
של פרלמן בקולורדו.

כתפיות ושמלות עם כיווצים.

• נחום גוטמן (.)8.30
המפיקה דליה גוטמן ערכה לפני
שלושה חודשים ערב מיוחד
לכבוד הצייר הסופר נחום גוטמן
במלאת לו 80 שנה. התוכנית
כולה היא תחת רישומם
של לובנגולו מלך זולו, החופש
הגדול או תעלומת הארגזים,
שביל קליפות התפוזים וחמור
שכולו תכלת. המשוררת אנדה
עמיר, שכנתו של גוטמן ומי
שעבדה איתו בדבר לילדים,
העיתונאי עמוס קינן והילד
ירון בן־ עמי, שהוא רק בן 6
וכבר קרא את כל סיפרי גוטמן
יראויינו בתוכנית. אריק לביא
ונורית גלרון שרים על תל-
אביב הקטנה שהיתה מקור ההשראה
של גוטמן, שייקה אופיר
קורא את איך אוכלים
תפוזים, שפירסם גוטמן בדבר
לילדים וחיים חפר חיבר מקאמה
לכבוד היובל ואף קורא
אותה.

• תיאטרונו שד לו
דנם אוליביה (.)0.45
מבוסס הערב על מחזה של
ג׳יימס ברידי שהופק לראשונה
בלונדון לפני 30 שנה. לו-
רנס אוליבייה הוא בעלה של
השחקנית ג־ואן פלורייט המג ן
למת דמות אשד, שהיתה בעלו
בית־חרושת לביסקוויטים. פ ר ^
לני צעיר, פרטיזן לשעבר פוגש
באשה כשהיא שתויה, ב־מיסעדה
בסוהו, מחליט לסגוד
לה כשם שדאנטה סגד לביאט־ריצ׳ה,
אך המציאות טופחת על
פניו.

עמוד 55

פתח כ-PDF פתח כתמונה

3גץ סוכר־סטאר

* 0 1 1 ( 0׳ליה מביאה לך אתנטל הספור טהחדשה שלך

המש ך מעמוד )26
כמה פעמים*״ואני חושב שגם בחיים הוא
מדבר אותו דבר. בן־גוריון בעיני היה
יותר דמגוג מבגין. אני אישית לא מאמין
לאף פוליטיקאי עד הסוף. לא מן הנמנע
שפרם אומר דברים שנשמעים יותר מהימנים
כי הוא אומר אותם כראש האופוזיציה׳
אבל כשאדם ממש מתחיל להתעסק
בדבר כשהוא ממש במיטבח, כל צורת
ההתנהגות שלו משתנה. אם פרס לא היה
ראש האופוזיציה יכול להיות שהוא היה
אומר דברים שתומכים בממשלה.

כשחיפשגו נעל ספורט אמיתית ...מצאנו את הנעל שהולכת לכל מקום
למגרש הטניס, למשחק כדורסל או לריצה בערב,
לבית הספר, לדיסקוטק, לטיול ואפילו לעבודה...
נעל ללא תחרות במחיר ובעיצוב
הנעל המצטיינת בחוזק וגמישות
הנעל שתהפוך חלק בלתי נפרד ממך

0שחקו..רונימוד
שיווה נר־שניס:

הנעל שלך מהמבט הראשון

״מי אנחנו שנתחרה איתו. אני חושב
שהוא אחד השחקנים היחידים שגם מחברים
את הטכסט, גם יודעים אותו בעל-
פה וגם מאמינים בו ומצליחים לשכנע
בכך קהל צופים גדול. העניין הוא שכמו

0 1שווק והפצה 1 ( 1 :ל י

להשיג: המשכיר לצרכו ישקםיש.א.ל,כל-בו שלום וחוויות הספורט והוטל״ המובחרות

רונאי
״בן־גוריון היה יותר דמגוג״
כל שחקן יש סביבו קהל של מעריצים
וקהל שלא מעריץ אותו. נוסף לכך בגין
משחק אותו התפקיד כבר 30 שנה וקהל
הצופים שלו רק גדל והולך במשך השנים.
אפשר רק לקנא בו.
הוא גם אחד השחקנים היחידים שנוסעים
עם ההצגה שלהם לחו״ל ומשכנעים בכל
שפה. אומנם הוא שחקן דרמתי, אבל כמו
בכל דרמה טובה הוא יודע להפיג את
המתח הדרמתי במומנטים קומיים. כשהוא
משיב על קריאות־ביניים בכנסת הוא מצחי?
אפילו את יריביו. יש לו פאתום
רציני .״טיימינג״ מצויין מתי לעצור ומתי
לענות מייד. יש לו כושר ביטוי נפלא,

״ ב ל ״ בי ״ סלדוגמנות ״*6

בחסות ״רשל״ קוס מ טיק ה טיבעונית,
שמחים להודיע על פ תיח ת בי״ס ראשון מסוגו בארץ.

* קורס דוגמניות ודוגמניות מסלול בהדרכת דוגמנית הצמרת אורלי חידה
* קורס להנחיית תצוגות אופנה כהדרכת סימה מזור
* קורס דוגמנים כהדרכת דוגמן הצמרת נתן סלוצקי
* קורס דוגמנות ילדים
כמסגרת הקורסים :
איפור וטיפוח החן — חכרת הקוסמטיקה ״רשל״,

טל 228315 .־03
דוגמנות צילום — כהדרכת הצלם אבי לוליאן
קולנוע וטלוויזיה — הכמאי ניסים דיין
השיער וטיפוחו — ספר הצמרת מירו
הנחה לקיכוצניקיס/ת חיילים/ת, תלמידים/ת

* בגמר הקורם חלוקת תעודות גמר, כשילוב תצוגת
אופנה מרהיבה, בהשתתפות מסיימי הקורם.

הפניה לעבודה וטיפול אישי, סרטים, תצוגות
אופנה ועוד.
למתגוררים מעל 100ק״מ מת׳׳א —
אפשרות הסעה חינם.
לתושכות ירושלים והסכיבה: קורס דוגמניות מסלול

שי קו ס מ טי לכל נרשם/ת
״בל״ בי״ס לדוגמנות: ביכר מסריק 16ת״א
כר־שכיט

(מול עיריית תל־אביכ) ,טל 241331 ,־03

פירסום 8 . <5! 8 .

״מתי לדפוק על השולחן״
דיקציה מצויינת באנגלית ובעברית. הוא
יודע מתי להניף ידיים, מתי לדפוק על
שולחן -מתי להרים את הקול או ללחוש.
אני חושב שבכנסת אין לו מתחרים מבחינת
תשובותיו לאופוזיציה, אפילו לא
פעיל.
נאומיו ליהודים בחו״ל הם מאסטר־פיס.
הוא יודע לקנות אותם ולא לשכוח שהוא
חיבר את הטכסט. הוא זוכר הכל בעל־פה
^ו בונ ה את הנאום. זוהי תכונה מדהימה. אני
^ ןןלנה זאת, ממש ממעריציו. כשהוא מש-
במילים כמו, מולדת׳, ,אומה׳, ,דמוק-
יר טי ה׳ ,אז אתה ממש רואה את זה.״

• הבמאי גרשון נדוסקין:
• ״הוא
ה עו ל ם הז ה 2171

טוב.״

קבלת מודעות
לכל העיתונים
במחירי המערכת

שוות להדגות מזי:
רשיון 88 נפיקוח אנווגום

פירסו אידי אל
אבן ג בי רול 110 תל־ א בי ב
(פינ ת אננזוקולסקי)
טלפון 227118 ,227117

ת ״ א ״ ל 457895.450264.449554

051
ט.־ 23019 אשקלון באר-שבע טל 057*30192
ירושלים טבריה

חיסר.

טל 02-226618
טי 067-50488
טל 04-712342

עמוד 56

פתח כ-PDF פתח כתמונה

פישר ושות׳ מפתיעים שוב:

סרטו החדש של זאב דווח

מיום ש7ן זך 7ן ס7 4ן ך 7ן סי ם לא קץ־ 7ן ס 7ן ך 7ן ס כזה

מרמס

זשו ז16 ות •ותר

5ט 0חו 0
מ־וו־ו 5ה

הקומדיה המצחיקה ביותר שד השנה
בהשחתסת

• גדעון דגגר י אופליה שטדאל • אילן דד• ג׳אנן 3הן

בחג הפסח בתל־־אביב

הצגות בכורה :
שדרות רוקח. צומת איבן גבירול, ליד רידינג
מוצאי חג הפסח 12 .4בשעות /בערב 9.15 ,בערב
2.30 אחד,״צ

יום שישי 13.4ב־ 11 בבוקר 2.30 ,אחד.״צ
מוצאי שבת 14.4ב* 7בערב 9.15 ,בערב יום רביעי, מוצאי חג 18.4
ב־ 7בערב 9.15 ,בערב
יום ראשון. חוה״ם 15.4ב־ 11 בבוקר,
4אחד.״צ 7.30 ,בערב יום חמישי 19.4ב* 11 בבוקר,
2.30 אחה״צ 7 ,בערב
יום שני, חוה״מ 16.4ב* 11 בבוקר.
4אחה״צ 7.30 ,בערב יום שישי 20.4ב־ 11 בבוקר 2.30 ,אחה״צ
יום שלישי, ערב חג 17.4ב־ 11 בבוקר, מוצאי שבת 21.4ב־ 7בערב 9.15 ,בערב

פרסום רץ

במאי: זאב רווח
עו ר ך: ציון אברמיאן
צלם: אמנון סלומון
מוסיקה: שמטוב לוי
מפיק: ברור אלה
מ ע בדו ת: אולפלס מאוחדים

פוני גזקו־קן
רפאל קלצקין • אריאל פורמן
דבורה קסעלנץ • סעדיה דאמד׳
תקוה עזי! • אברהם חנא׳

תל־אביב
״מקסים״

רמת־גן
״אורדע״

חולון

כבורה עולמית — שבוע 2
תל־אביב
״דרייב־אין״

באר־שבע
״אורן״

הרצליה

״סניי״ .

״דוד״

ירושלים
״ריו״

פתח-תקווה

בת-ים

״היכל״

״עצמאות״

אשדוד

אשקלון

״אסתר״

״מאיר״
ברסזס רז

לאור הביקוש הרב, נא הכינו כרטיסים מראש
כרטיסים :״לאן״ תל־אביב, פסז׳ דיזנגוף ,101 טל 247373 .וביתר משרדי הכרטיסים
בתל־אביב. נת״ים ,״היוזם״ .רמת־גן ,״רכניץ״ ,חולון ,״קורקסטרון״ ,״דיראון״ .נתניה,
״סינגל״ .הרצליה ,״אלכסנדר״ .פתח־תקווה ,״וייס״ .רמלה — לוד ,״גלובוס״.
משרדי הפקה: טל.224078 ,242608 .

״ מסדה ׳

דיז עו ף תל־ אביב בע־״מ
לקראת חג הפסח הגיעו מישלוחים
חדשים של פוסטרים צבעוניים מקסימים

המבחר הגדול ביותר במחיר הזול ביותר
28ל״י בלבד, כולל מ.ע.מ.
רפרודוקציות אמנותיות, כ* 300 דוגמאות
שונות במחיר 77ל״י, כולל מ.ע.מ.

ערבי צעירים
במזעדזן 5
לתרבות הדשה
רח׳ הס ,5תל־אביב,
טל 29/263

התוכניות מתקיימות
בימי שלישי
(ולא כימי שישי)
יום שלישי — 10.4
הופעת צוות שחקני

התגובטרון

״מסדה דיזנגוף״ ,רה׳ דיזגגדף ,164ת״א

ודיון על הנושא :
היש מקום לתיאטרון
פוליטי כישראל?

קול השלו -
הקול שלך!

יום שלישי — 17.4
סגור לרגל החג
יום שלישי — 24.4
פגישה עם העיתונאית

רמונדה טוויל
לרגל הוצאת סיפרה
המועדון פתוח משעה 8.30 בערב.
העזלם הז ה 2171

עמוד 57

פתח כ-PDF פתח כתמונה

אלובום פרט,
(המשך מעמוד )31
מעוצבנת. אך בכל רגע יכלה להתחולל
התפוצצות.
בסך־הכל היתה זאת אי־הבנה קטנה :
אנשי־הביטחון רצו שהדרך תישאר פנוייה
ובטוחה לבואו של ראש־ד,ממשלה, ומטרתם
היתר, להגן על בגין כפי שהם רגילים
להגן על אנוור אל־סאדאת. הישראלים
הנרגזים ראו ביחס אנשי־ד,ביטחון פגיעה
בהם.

לכסוף הסתדר הבל, כפי שקורה
תמיד במצריים: בגין כא ונכנס,
לאחר מכן נכנסו האורחים והעורכים,
ולכסוף נכנם בל מי שרצה,
ולא נותר אף עיתונאי אחד כחוץ.

הרומן
של סוזי
ף*כית־הכנסת יצ,רו העיתונאים המולה
נוראה, דחפו איש את רעהו וטיפסו
על השולחנות, כדי להנציח את ראש־הממ־שלה
ברגע ההיסטורי. כמו במעמד ליד
הפיראמידות, שבו נערכו סצנות דומות,
לא דאג איש לסידורים נאותים לצילומים.
אם בכלל נותרו מן הביקור תצלי• ם
מתאימים, שהנציחו את המעמדים ההיסטוריים,
הרי זה תודות לעקשנות ולמאמץ
העל־אנושי של הצלמים (וביניהם גילה
רזין שלנו) ולתושייתו של צלמו הצמוד של
בגין, משה מילנר.
מצאתי את עצמי עומד בקירבת בגין,
ואין כיפה לראשי. פשוט לא היתד, לי.
איני איש מאמין, אך לא היה עולה על
דעתי לנעול נעליים במיסגד, לחבוש כובע
בכנסייה, או להימצא גלוי־ראש ב־בית־כנסת.
אך פשוט לא היתה לי כיפה.
לפתע נזרקה לעברי כיפה, ממרחק של
כמה מטרים. היה זה יחיאל קדישאי, ראש
לישכתו של בגין.

זי אכן, כית־הכנסת הזה מילא תפקיד
מייוחד מאד.
את הדרך מבית־המלון לפיראמידות
עשיתי באוטובוס שהיה שמור לאורחיו
של מנחם בגין, שבאו עימו במטוס.
רציתי לדבר על שימעון אבידן, שהיה
המח״ט שלי בתש״ח. כדרכו, התעניין אבי-
דן במצב החברתי במצריים, בכלכלה
ובתשתית.
כששוחחנו על כך, תוך כדי מעבר על
פני המיבצר ה$7תיק של צלאח־אל-דין ועיר-
המתים, לא יכולתי שלא להיזכר בימים
ההם, כשלחמנו בצבא המצרי בשערי תל-
אביב. מי היה מאמין שפעם נשב באוטובוס
ונעבוד בקאהיר?
״לקח לנו שלושים שנה להגיע הנה!״
הערתי.
״מה יש?״ התלוצץ אחד השכנים באוטובוס
,״למשה רבנו זה לקח ארבעים שנה
להגיע מכאן לארץ.״
מה עשו נוסעי אוטובוס זה — ידידיו
של מנחם בגין, נציגי המחתרת, אנשי
מיפקדת אצ״ל ועוד ועוד, כאשר התגשם
חלומם, והם עברו לראשונה בחייהם ברחובות
קאהיר?
האם ישבו רתוקים והביטו מבעד לחלון
במראות המופלאים? האם חרטו בזיכרונם
את הרגעים ההיסטוריים?

דאו דווקא. כמשך כד הדרך —
מן הקצה הצפוני־מיזרחי שד העיר

הזמנת כני מישפחת חכים ד-
מצריים היתה כוודאי מזכירה פרשה
זו דדור שדמד מאז דראות כ-
ישראד סוכנת האימפריאדיזם כמרחב.

ידידו

נאצר
עומת זאת היה באוטובוס אדם,
• שהיה צריך להיות שם: ירוחם כהן,
ה״ג׳ינג׳י״ המפורסם, שלישו של יגאל
אלון בתש״ח, שהתיידד עם גמאל עבד־אל-
נאצר בהפסקות שבין הקרבות בכים פלו-
ג׳ה. עבד״אל־נאצר הזכיר אותו בסיפרו
הפילוסופיה של המהפכה. כשהצגתי את
ירוחם לפני גנרל מצרי, נזכר הלה מייד
בשם שהוזכר בספר.
לפני שנים רבות פירסם העולם הזה
סקופ כביר: עם הגיעו לשילטון במצריים,
הזמין עבד־אל־נאצר את ירוחם כהן
בחשאי לביקור בקאהיר. ראינו בכך אז
יותר ממחווה אישית. זאת יכלה להיות
התחלה של יוזמת־שלום היסטורית. אבל
מישרד־החוץ שלנו מנע את הנסיעה.
״יכולת להיות כאן לפני 25 שנים,״
אמרתי לירוחם, תוך כדי נסיעה באוטובוס.

הכל שדא צודמה תמונה שד

איני סבור שהיתה סכנה ביטחונית כלשהי.
הקהל היה ידידותי.
ביום הראשון שמחו העיתונאים היש ראליים
כאשר הקהל ברחוב ניפנף להם
בידידות. אולם הקהל לא ידע כלל שזוהי
שיירה של ישראלים, והוא רגיל לנפנף
כך בידידות לעבר כל אוטובוס של זרים
העובר על פניו.
אך ביום השני — יום בואו של ראש-
הממשלה עצמו — כאשר אמצעי־התיק־שורת
המצריים החלו מקדישים תשומת-
לב גוברת והולכת לביקור בגין, זיהו
רבים את השיירה. אוטובוס אחד נשא שלט
בעברית — ״ועדת העורכים״ — וזאת
היתה הכתובת העברית היחידה בקאהיר.
מכוניתו של ראש־הממשלה עצמו היתה
מקושטת בדגלים ישראליים, וקל היה
לזהותה. אין ספק שתגובת הקהל, לאורך
עשרות קילומטרים של מסלול, היתה ספונטנית,
ידידותית ולבבית — אם כי לא
יצא מגידרו מרוב התלהבות.
פסוק אחד שאמר בגין בקאהיר עזר
יותר מכל דבר אחר לשפר את האווירה.
זה נראה כדבר של מה־בכך, אך הוא רחוק
מלהיות כזה מבחינה ריגשית.
ליד הפיראמידות, כאשר כימעט נחנק
על-ידי העיתונאים והצלמים שצבאו עליו,
ואנשי־הביטחון של שתי המדינות הצליחו
בקושי להגן עליו, נשאל בגין על-

במעמדים כאלה, הנשגב והמגו
חף מתערבבים, וגם הרציני והמשעשע.
אשה
זקנה, מנשות הקהילה הקטנה ש שרדה
בקאהיר, נדחפה לעבר בגין ונישקה
אותו בהתרגשות. הדבר נגע לליבם של כל
הנוכחים. כעבור כמה דקות, כאשר נשא
בגין את דבריו בעברית, שאלה אותה
אשד איזו שפה הוא מלבר?״
בקירבת בגין עמד יהודי גבוה, חבוש
כיפה, ונראה כאילו הוא מתפלל באדיקות.
זה היה אריק רולו, כתב לה מונד
לענייני המרחב, המושמץ באורח־קבע על-
ידי חוגים רישמיים וכלי־התיקשורת הישראליים,
בגלל יחסו החיובי לעמדה הער בית.
פעם ניסיתי להציגו לפני בגין, כשזה
היה עדיין ראש־האופוזיציה, הלה סירב.
אבל רולו היה כאן בן־בית — הוא יהודי
שגדל בקאהיר, והתפלל בילדותו פעמים
ללא־ספור בבית־כנסת זה.
בת־בית אחרת היתד״ כמובן, סוזי אבן.
אומרים שבכתה מרוב התרגשות. אומנם
אין זה נכון שהיא נישאה בבית־כנסת זה.
הרב של בית־הכנסת בא אל בית מיש-
פחתה בשכונת גיזה, במקום שבו שוכנת
עתה השגרירות הסעודית, לא הרחק מביתו
הפרטי של אל־סאדאת, והשיא אותה

אולם יש סיפור בלתי-ידוע, המקשר את
גורלה של סמי היפה לבית־כנסת זה.
שמעתיו לפני שנים מפי בתו של באשא
יהודי ממצריים, ידידת־נעורים של סוזי
אמבש. וזה הסיפור:
בימי מילחמת־העולם, היו המישפחות
היהודיות הטובות בקאהיר נוהגות לשלוח
את בנותיהן בשבתות לבית־הכנסת, כדי
לאתר שם קצינים מצבאות בנות־הברית.
המטרה הייתה להזמין את הקצינים היהודיים
לבתיהם של חברי הקהילה, כדי ש יבלו
את סעודת־השבת באווירה יהודית
חמה( .אפשר, כמובן, לשער שהסתתרה גם
מחשבה שנייה מאחרי ההזמנה. ההורים
היהודיים חיפשו חתנים יהודיים).
באחת השבתות, כאשר שתי הבנות הל כי
לבית־הכנסת, מצאו שם קצין צעיר,
גבה־קומה וממושקף, של אגף־המודיעין
הבריטי, שהציג את עצמו כאודרי איבן.
סוזי לקחה אותו הביתה.

מיפקדת
אצ ״ל שיה
יפרה לי החברה :״כעבור כמה שבו
״ י עות סיפרה סוזי שהיא מתכוונת להתחתן
עם אודרי זה. אמרתי לה, :מה, השתגעת?
את צעירה, יפה, עשירה! בש ביל
מה את צריכה בחור שאין לו מעמד
וכסף?׳ אבל סוזי התעקשה.״

אפשר, איפוא, לאמר שבחיי סו

ה 11ד 71111 11 ך ז ,11 כך נראה בגין בתמונה זו, כשהוא
1 -1 1 11\ 11 111 ^ 11י כאילו פונה ישירות אל ג׳יהאן
היפהפיה, המשפילה את עיניה. אך הדבר נובע מזווית־הצילום
בילבד. התמונה צולמה באמצע נאומו של בגין במסיבת־הגן.

אד הקצה הדרדמי־מערבי; ,סיעה
של כשעה וחצי, הם שרו שירי־מודדת,
שירי-מחתרת ושירי־כית־כ;ם
ת, בהתלהבות שדא ידעה
;כול. מסופקני אם ראו הרכה מן
הנוף.
על הרכב המישלחת נמתחה לאחר מכן
ביקורת לא־מעטה. מדוע לא הוזמנו יוצ־אי־מצריים?
מדוע קופחו בני עדות־המיז־רח
בכלל?

די חסרו במייוחד כני-מישפחתו
שד אליהו חכים, שהוצא להורג
כקאהיר יחד עם אליהו כית-צורי,
אחרי שהרגו את שר־המדינה הבריטי,
הלורד מוין.
חכים היה גם לוחם־מחתרת, גם איש
עדות־המיזרח. כאשר עמדו השניים בבית־המישפט
המצרי, הם עוררו את הערצת
הנוער המצרי דאז. בני דורו של אל־סא-
דאת ראו בהם אז גיבורים אנטי־אימפר־יאליסטיים.
פרקליטים מצריים הגנו עליהם
במסירות רבה. כאשר הכריז אליהו בית-
צורי כי אינו ציוני אלא לוחם־חופש
ארצישראלי, עורר תגובה חיובית ביותר.
המצרים לא רצו להוציאו להורג, ועשו
זאת רק תחת לחץ בריטי גלוי וברוטאלי.

הפרידה,צ. לצד ^שתי5
בטכס;;ד־ב,
נמל־התעופה גב
אחרונה
!שיעה
שהוצבו על מסלול
ילדות, ושהגישו פרחים. במשקפיים הכהים: חוסני מובארק.

ירוחם כהן דיד קברו של עכד-אד-
נאצר, כרגע שד דומייה והתייחדות
של חכר לכבודו של חכר.

ידי שדרנית מצרית אם הוא עדיין טוען
כי הפיראמידות נבנו על־ידי בני־ישראל
הקדומים. בגין השיב :״לא, לא ! לא
הפיראמידות האלה !״
היהודים והפיראמידות

הדבר זבה כפירסום רב. למחרת
היום הקדיש ״אל־אהראם״ לכך
ידיעה מייוחדת, כעמוד הראשון,
תחת הכותרת :״בגין: אין זה
נבון שהיהודים השתתפו כבניית
הפיראמידות.״

הדבר פשוט לא קדה. איש לא דאג
להביא את ירוחם אל הקבר. חבל.

ך* מצרים עשו מאמץ ביטחוני כביר
יי 1כדי להגן על הביקור.
לאורך עשרות הקילומטרים של מסלו־לי־הנסיעה
של השיירה בקאהיר — עיר
שגודלה כימעט כגודל לונדון ונידיורק —
עמדו שורות של שוטרים משני עברי
הכביש, שוטר אחד לכל 20 מטרים, כשגבו
אל השיירה ופניו לעבר סכנה אפשרית.
זהו הנוהל בעת נסיעותיו של אל-סאדאת
עצמו בעיר.

אני משער שכסך־הבד גוייסו
למיבצע זה כמה רכבות שוטרים.
כולם לבשו מדי-חורף שחורים,
עשויים מצמר, והם עמדו שעות
רכות, כחום שלא־ייאמן, מכלי
לנוע.

באותו גיליון הופיעה גם ידיעה גדולה
על תוכניות־הפיתוח של מצריים בסיני.
אפשר לערוך השוואה מעניינת בין התוכניות
המצריות האלה ובין התוכניות הישראליות
להפיכת הנגב מחנה־צבאי ענקי.
הניגוד אכן משווע.

הפידאמידה הרביעית

ף* גיזה יש שלוש פיראמידות. עמום
— קינן טוען כי בקרוב תעמודנה שם
ארבע: הישראלים יקימו במהרה פירא-
מידות של פסולת, קופסות ריקות ובקבוקי
קוקה קולה.

עמוד 58

פתח כ-PDF פתח כתמונה

דק בדולארים

תערו כבש את
העולם,
ועקרת חניה
נבשה את המתוות

(המשך מעמוד )33
מחפשים מצבי־לחץ, אלא חיים שקטים.
ציון מליחי הוא אביה של ימית, הבת הבכורה
של הישוב. איש־צבא גבה־קומה, שקט
ועצוב :״ימית היא בת יחידה. רצינו עוד
ילד, אבל קמפ-דייוויד קילקל. אנחנו אוהבים
את המקום, נישאר כאן עד הסוף.
אולי יהיה לנו עוד ילד עד אז. קשה לי
לחשוב על פיצויים. הייתי רוצה דירה
כמו שיש לי כאן. לא חשבתי איפה, יש
זמן.״
איתן דיכטרמן הוא ה״זרוק־חאלס״ של
ימית, מציל בחוף הקיט דיקליה. צעיר
בן ,22 לבוש ג׳לביה לבנה, מחלד יחף.
״אצלי זו אהבה ממבט ראשון. איזה נוף!
באתי, דאיתי ונשארתי. יש אצלנו שלו שה
רווקים ורווקה אחת, אבל כולם חברים
פה! זאת עיר סופר־מודרנית, אין אנטנות־טלוויזיה
על הגג, קווי־הטלפון מתחת
לאדמה, ילדים משחקים בחצרות ולמכוניות
יש מקום משלהן. תראו איזה יופי!
״פיצויים? בשבילי? איך אפשר בכלל?
יכולים למצוא לי חוף כזה? חול צהוב,
דקלים, ללכת יחף! לא משהו בים־סוף,
אני לא אוהב אותו, רק בים התיכון !״
הילדים, מסתבר, מקבלים את חינוכם
מהמבוגרים. אומר ילד בן : 10״אני שונא
את הממשלה! הם רוצים להוציא אותי
מהבית, ואחר-כך עוד רוצים שאלך לצבא!״
מטיילים באיזור, המשוחחים עם אנשי
ימית, פונים אליהם בשאלה כימעט קבועה :
״אם כל־כך טוב לכם ביחד, אז למה אתם
לא הולכים להקים ישוב דומה, באותם
תנאים, בנגב, למשל?״ למתיישבים תשובה
קבועה ומוכנה מראש :״הודלף לנו כי סוכם
בממשלה שאין כדאיות בהקמת עיר חד־

הכירה במסיבה כאשר היתה בת 16 ואחרי
שנה וחצי של חברות נישאו. היום הוא
נהג משאית, אינו מתעניין במוסיקה ואינו
נוהג לצאת בערבים לקולנוע, לתיאטרון
או לכל מופע אחר. כל ערב הוא בא הביתה
והזוג צופה בטלוויזיה. למראית עין
שוררת השלווה בביתם.
דליה, לעומת זאת, מספרת :״אני אוה בת
מוסיקה, זה כל החיים שלי. פעם רציתי
להיות שחקנית, אבל בגלל הילדים לא
הקדשתי לזה זמן. היום זה מאוחר מדי
בשבילי להתחיל ללמוד מישחק. כעקרת־בית
היה לי הרבה זמן ולפעמים כתבתי
לעצמי שירים. מעולם לא ניסיתי לפרסם
אותם. לפני פסטיבל הזמר שהתקיים בתחילת
השנה, ראיתי מודעות בעיתון ה מבשרות
שכל מי שרוצה לכתוב שיר לפסטיבל,
שיעשה זאת ושישלח אותו ל־רשות־השידור.
כתבתי שני שירים בנובמבר
77׳ בשם הללויה ובראבו ושלחתי
אותם אל קובי אושרת המלחין.״

״ ב כי תי

^ כל הזמן״
^ דוע שלחה את השירים לאושרת
״ י ולא לרשות־השידור? איך הגיעה
דווקא אליו? שאלות אלה אינן זוכות בת־

שימריח אור

או ז וזז

בולל י ג

מתיישב דיכטרמן
״רק לא ים־סוף !״
שה בנגב. הכוונה היא רק להרחיב ולאכלס
ערים קיימות. השאלה נופלת מאליה.״ בשי חות
בינם לבין עצמם הם אומרים :״למה
שנלך לעיר־פיתוחז פה יש אנשים על
רמה. מי יודע איזה אנשים יש שם? עולים
חדשים וכל מיני אנשים לא על רמה, אז
למה שנרד?״
איפה ציונות ואיפה ימית?
לתושבי ימית יש רשימה ארוכה, עדיין
מוסתרת, ואין מדברים עליה. יש בה
פיצויים מכל סוג שהוא, החל בבית, עבור

לאיכות הסביבה וכלה ברגשות.
מספרים ביישוב כי יש בית שבו גרים
כמה מתושבי־המקום, גברים נאים, יפים
ואוהבי־תיירות, חתיכות.
״מהבית הזה,״ אומרים נערי המקום,
״יוצא עשן.״ האם תגיע העת שבה יהיה
גם מי שידרוש ״פיצויי עשן״?

סטלה קורן 1

חיים אוחזות בהללויה. זו אומי
/רת כולה שלי וזו אומרת כולה שלי.
נותר רק ללכת לרב שיפסוק למי באמת
שייכת הללויה. אך מטיבעם של עניינים
אלה, שבמקום להגיע לרב הם מגיעים
אל בית־המישפט.
כל עם ישראל חזה לפני שבועיים במופע
האירוויזיון, כאשר השיר המשמש כיום
סלע המחלוקת זכה במקום הראשון
והעניק את הכבוד לארח תכנית זו גם בשנה
הבאה בארץ הקודש. זכיית השיר
הפעילה במרץ את גלגלי ההצלחה. השיר
תורגם לאנגלית, על־ידי שימרית אור,
ולצרפתית, וזו רק התחלה. להקת חלב
ודבש יצאה כעבור שלושה ימים להופעות
באירופה וכבר נישמעים הדים על ההצלחה
שהיא קוצרת שם. אלפי תקליטים
כבר נימכרים והכסף מתחיל לזרום לכל
השותפים בהצלחה.
אם לא היה די בכל הפירסומים בעיתונות
ובטלוויזיה על הצלחת השיר, הוסיפה
דליה קובלסקי, עקרת בית מרמת־גן ממד
חדש להילולה. כשבוע אחרי הניצחון
הגישה הגברת קובלסקי, באמצעות עורך-
הדין צבי לידסקי, כתב תביעה שבו היא
טוענת, שהיא בעצם זו שכתבה את מילות
השיר ולה מגיעים הפירסום והתהילה,
שלא לדבר על הכסף. הניתבעים הם קובי
אשרת, מלחין השיר ושימרית אור, התכד
לילנית שלו. לא רק את הכסף רוצה קוב־לסקי
בתביעתה. היא טוענת שהניתבעים
קשרו נגדה קשר, כדי להונות אותה ולנ־שלה
מכל זכויותיה על השיר המהולל.
מי היא אותה עקרת־בית? האם מניע
אותה הרצון לתפוס טרמפ על התהילה או
על הכסף? האם היא סתם מקנאה במחברי
השיר שזכו לפירסום עולמי שכזה? האם

היא לוטשת עיניה אל עולם השעשועים
הקורץ לה כל-כך? או שמא באמת היא
זו שכתבה את מילות השיר?
דליה בת ה 35-נולדה בארץ לאם ממוצא
יווני ולאב יליד הארץ, ממוצא ספרדי,
בשם מיזרחי. היא נישאה לצבי קובלסקי,
יליד פולניה, לפני 18 שנים ומאז היא
עקרת־בית ואם לשלושה ילדים. את הבעל

שובה, בשלב זה .״הכל יצא במישפט,״
היא מבטיחה בהנאה גלויה. היכן מילות
השיר שכתבה? אילו שינויים נערכו בו
לפי דעתה? מדוע לא טרחה להכריז קבל
עם ועדה שהיא כתבה את השיר כאשר
שמעה אותו מושר לראשונה בפסטיבל
הזמר וזוכה במקום הראשון? מדוע דווקא
אחרי האירוויזיון? על כל השאלות המט־

עמוד 59

פתח כ-PDF פתח כתמונה

קרה אחר־כך כל העם כבר יודע, השיר
זכה במקום הראשון בפסטיבל ואוטומטית
עבר לתחרות האירוויזיון ומה שקרה שם
ראינו כולנו בטלוויזיה,״ אומרת התמלי־לנית.
איך
הגיבה שימרית על התביעה המיש־פטית
לזכות היוצרים של קובלסקי? ״אני
אישית הייתי די משועשעת מכל העניין,
אך כאשד ראיתי שהיא באמת מתכוונת
לכך ברצינות, פניתי לעורך־הדין שימחה
זיו שייצג אותי. התקשרתי עם קובי אוש רת,
הנמצא כרגע בלונדון עם להקת חלב
ודבש, והוא אמר לי שמעולם לא קיבל
שום מיכתב מדליה קובלסקי, לא שמע את
שמה ולא יודע במה העניין. על אף שזה
נישמע כבדיחה בלתי מוצלחת, אני ממ שיכה
בחיי כהרגלי. היום, למשל, לפני
שהגעתי לישיבה עם עורך־הדין שלי, חי דייסה
לתינוק בכל מיני פשתי חנויות עד שסוף סוף איתרתי חנות ש מכרה
את זה. בשבוע שעבר ערכתי מסיבה
אצלי בבית לידידים קרובים ובני מישפחה
לכבוד הזכייה באירוויזיון. אני יודעת ש הקרובים
לי שמחים בשימחתי. עכשיו אני
מצפה שהמיטרד המישפטי יסתיים,״ מציי נת
שימרית. בכתב ההגנה שהגישה נאמר
שהתובעת מנסה לזכות בפירסום וסנסנצ־יות
על חשבון כישרונה של הניתבעת.

רידות הללו היא אינה מגיבה, היא רק
מחייכת בשביעות־רצון.
היכן כתבה את השיר? היתה לה חנות
בגדים בשותפות עם אחותה, עדנה מיז״
רחי־הבר בת ה־ ,30 ושם ישבה וכתבה
אותו .״בכלל, עדנה ואני מאוד קרובות
זו לזו,״ .מספרת דליה ,״פעם עבדנו יחד
כזבניות בחנות גדולה בתל-אביב, תמיד
עודדתי אותה ללכת להיות דוגמנית, אפילו
הצעתי לה ללכת לתחרות מלכת־המים,
כי עדנה היא כזאת חתיכה. היא באמת
השתתפה בתחרות והגיעה אפילו ל־ 10ה־המועמדות
הסופיות. אבל החבר שלה לא
אהב את זה והוציא אותה מהתחרות ו־אחר־כך
הם התחתנו. עכשיו הם גרושים.״
והיא מגלה :״מהיום שהללויה זכה במקום
הראשון ועד התחרות באירוויזיון בכיתי
כל הזמן בבית.
״ידעתי שהשיר הזה הוא שלי. ורציתי
שכולם ידעו את זה. עכשיו זה כבר לא
סוד יותר. אני לוחמת למען הצדק, חשוב
לי שהוא יצא לאור. אני לא רודפת תהילה,
פירסום או כסף (בניגוד למה שמציינת
התביעה) רק הצדק חשוב לי,״ טוענת
דליה שזינקה בין לילה מאלמוניות מוח לטת
לפירסום מרבי .״אם יש אלוהים ויש
אמת, הם יצאו לאור ״ היא מכריזה.
הבעל אומנם אדיש לכל העניין, אך ה ילדים
שותפים ערים לסנסציה שחוללה
אימם. הגדול, שלומי בן ה־ 17 וחצי, מע ריץ
את אימו. זה הוא שקונה לה את
כל התקליטים הפופולריים ויחד הם מאזינים
להם בהנאה. הבת האמצעית, בת
ה־ ,15 רונית, הלומדת בכפר־הנוער מאיד
שפיה, גם היא בעניינים. רק הקטנה בת
ד,־ ,4קרן, עדיין לא מבינה במה דברים
אמורים. למה אמא פיתאום מפורסמת .־

תקדיס מישפטי
צנוע
מילה מובילה לשיר
י תביעה המישפטית נפלה כרעם
1ביום בהיר על שימרית אור, בת ה־

דליה 9ן31 לסקי
קיבלתי את הלחן, ישבתי בבית ימים רבים
וחיפשתי רעיון, מילה מובילה לשיר. ל בסוף
חשבתי שהמילה הללויה יכולה
להיות לעניין, כי יש לה צליל בינלאומי.
״טילפנתי לקובי ואמרתי לו אותה. הוא
ניגן ושר אותה וטילפן אלי בחזרה שזה
בסדר. רק אז כתבתי את השיר,״ מספרת
שימרית.

בדיחה בלתי
מוצלחת
ך• אשר כתבתי את השיר ולנ־
י טינו לא חשבתי על פסטיבל הזמר,
אלא על האירוויזיון ושם לא הצלחתי להגיע
למקום הראשון. את הללויה כתבתי עוד
לפני שנתיים וקובי ואני הגשנו אותו
לוועדה הקובעת אילו שירים ייכללו בפסטיבל
הזמר ואז הוא נידחה. השנה שוב
הגשנו אותו והפעם הוא התקבל. מה ש

מאכל, מישפטי על זכות יוצרים יש
* תקדים צנוע בארץ, אך נפוץ למדי בארצות
העולם. לא פעם קרה שאנשים
שזכו בפירסום עולמי בשל כתיבת ספר
או שיר והחלו גורפים רווחים, ניתקלו
בתביעות מעין אלה. המישפט שזכה בסיקור
נרחב בעיתונות העולמית היה בענייניו
•של אלכם היילי, הסופר הכושי
שכתב את שורשים. סיפרו זכה בהצלחה
עצומה ואחרי שהטלוויזיה עיבדה סידרה
שהתבססה על ספר זה, ניתקל היילי לפתע
באדם, שטען שקטעים שלמים מספר
שהוא כתב, מצאו דרכם אל סיפרו של
היילי. במישפט זה נאלץ היילי, לבסוף,
להודות שאכן העתיק קטעים ספורים מס פר
אחר. וכעת הוא נאלץ להתמודד ב־מישפט
נוסף על האשמה דומה.
י בארץ עוד לא קרה מיקרה דומה, על
אף שבעבר הרחוק היה מאבק בין שני
פיזמונאים, דן אלמגור ועמום אטינגר,
בקשר לזכות יוצרים של כמה מהפיזמונים
שהוזמנו אצל שניהם על ידי המפיק גיורא
גודיק עבור המחזמר קזבלן.
המישפט של קובלסקי נגד אור עורר
עניין מחודש במאבק מעין זה, שבו יתנהלו
דיונים בבית־המישפט על כל מילה,
פסיק ונקודה של השיר הללויה.
מי באמת כתב את הללויה? שאלה זו
תתברר רק במהלך המישפט. בינתיים
ממשיך הללויה להישמע בכל קרן־רחוב
בארץ ובאירופה ואין הצלחתו ניפגמת
בשל המישפט על זכויות יוצריו.

תחיה אדר

התובעת

דליה קובלמקי, שהגישה באמצעות עורך־הדין צבי לידסקי, כתב
תביעה נגד שימרית אור .״אני לא רודפת תהילה, פרסים או
כסף,״ היא אומרת .״רק הצדק חשוב לי, רציתי שיידעו שזה שיר שאני כתבתי.״
,33 המתגוררת בתל־אביב עם בעלה ה שני׳
השחקן יוסי וורזחזסקי, ושני ילדיה
יערית בת ה־ 11 מנישואין קודמים ויותם
בן 14 חודש. שימרית, שנולדה בחיפה
למשורר יעקב אורלנד ואשתו בת־אל,
כתבה כבר בגיל צעיר שירה שפורסמה
במופעים סיפרותיים. את התמליל הראשון
כתבה עוד בהיותה בת 18 ללחן של שלום
חנוך. השיר נקרא סתיו ושרו אותו הצמד
דאז חדווה ודויד. מאז כתבה עשרות פיז־מונים
שרבים מהם התקבלו לפסטיבלים
שונים, כמו פסטיבל הזמר לילדים ופסטיבל
הזמר השנתי. רבים משיריה הפכו להיטים
והיקנו לה מקום של כבוד בין התמ־לילנים
המבוקשים בארץ. מעולם לא נית־קלה
עדיין בתביעה מסוג זה על זכות
יוצרים.
שימרית היא אשה הנחבאת אל הכלים,
עוסקת בענייניה באין מפריע. יש לה בוטיק
לשמלות שאותן היא מתכננת בעצמה,
ומעת לעת, כאשר היא מתבקשת לכך,
היא כותבת תמלילים. הכתיבה איננה יוצאת
לה מהשרוול. היא ידועה כאשה רצי
נית
העובדת שעות, ימים ולעיתים אף
חודשים על שיר. שימרית בעלת היופי
המיוחד במינו מעוררת סקרנות בכל מקום
שאליו היא מגיעה בשערה האדמוני ובעיניה
התכולות. על אף שהיא שייכת
לעולם הבוהמה בתל־אביב, היא איננה
מרבה להופיע באירועים מפורסמים ומעדיפה
לבלות בביתה בחיק מישפחתה.
על שיריה הידועים יותר נימנים רק
הירח זורח, צפוריס בראש ושיר היונה.
עם המלחין קובי אושרת כתבה כבר כמה
וכמה׳ פיזמונים שהידוע בהם הוא, כמובן,
הללויה. גם ולנטינו, שזכה במקום השני
בפסטיבל הזמר של השנה שעברה, הוא פרי
יצירתם. יערית הוא שיר משותף של שניהם,
שזכה במקום השני בפסטיבל הזמר
של הילדים השנה. כאשר החל תהליך הש כנת
השלום כתבו השניים שיר חדש בשם
זה לא חלוס וכן את שמש אדומה. השניים
העובדים בצוותא כבר תקופה ארוכה, פיתחו
לעצמם שיטת עבודה מיוחדת .״קובי
נותן לי את הלחן ומבקש ממני למצוא
לו רעיון. כך היה גם עם השיר הללויה.

סובוסק׳ מישפחת לטענתה כתבה את השיר בחנות

הבן הבכור שלומי, התובעת דליה ואחותה
המעודדת אותה במאבק זה, עדנה מיזרחי־הבר.
בגדים שהיתה לה בשותפות עם אחותה.

עמוד 60

פתח כ-PDF פתח כתמונה

א כל ישראלית הנשואה לאמריקאי
• מחזיקה בביתה בעל מיליונר. גם חני
פרי, הדוגמנית הישראלית הנימנית בין
עשר הדוגמניות המבוקשות ביותר באר־צות־הברית,
לא נישאה למיליונר. אך אין
מקום לרחמים — הבעל החדש של חני
הוא די עשיר, די חתיך ודי מצליח. מאז
נישאו מתגוררים השניים בדירתה המפוארת
של חני, בשדרה החמישית שבמנהטן,
ניו־יורק, בקומה ה־ ,24 בבית הדירות המפואר
אולימפיק טאוארס שבנה אריסטוטלם
אונסים. וזה לא סתם בניין ניו־יורקי מפואר,
זהו מקום יוקרתי, המאכלס 200 דיירים,
מהם רק 20 אמריקאים. היתר נימנים
עם השמות המפוצצים שבחוג הסילון הבינלאומי.
נשיא הפיליפינים רכש דירה בבניין.
גם בני אצולה אירופים מתגוררים
בו. וגם חני פרי מבת־ים.
הצעדה

888

מרנת הצעדה ב
בהיותה בת ,16 ניבחרה חני כמלכת הצעדה.

לצמית

^ יך טיפסה חני בת זד 26 אל הקומה
ה־ 24 ואל צמרת עולם האופנה באמריקה?
העולם הזה גילה את חני לראשונה
לפני עשר שנים, כשהיתה בת .16 היא
השתתפה אז בצעדת ארבעת הימים והוכתרה
כמלכת הצעדה. ולא בלי סיבה. מפיה כבש
כבר אז את לב רואיה. כשנה אחרי הצעדה,
הוכתרה חני פרי שוב על-ידי העולם הזה,
הפעם כמלכת־המים. ומאז ועד לדירה המפוארת
בניו־יורק חלפו שמונה שנים, ש־קיפלו
בתוכם אהבה, נישואין, גירושין
ועוד כמה רומנים מדוברים, הצעות עבודה

מונח המים סד

בשנת 1970 ניבחרה הצעירה למלכת המים. הפרש
הנקודות לטובתה הסתכם רק ב־ 17 קולות, אך חני
הצליחה להלהיב את הקהל שמילא את היכל התרבות. באותה שנה — היו הרבה חתיכות.
מפתות והכרויות חדשות ומרתקות עם
המי-ומי של ניו־יורק.
חני, שבגיל 18 הספיקה כבר להתגרש
מיגאל רוזנברג, איש־עסקים ישראלי, החליטה
לנסות מזלה באמריקה. ואמנם, עם
פנים ועם גוף כמו שלה — האיר לה
המזל: סוכנת־דוגמניות נודעה נטלה אותה
תחת חסותה ויפי פניה החל לקרון
מתוך עיתוני האופנה בארצות־הברית. הצ עירה
מבודים הרגישה כדג במים בעולם
הזוהר האמריקאי. הכסף זרם לכיסה, ההצעות
לדוגמנות הציפו אותה והחתיכים
חיזרו אחריה במרץ. כמה מהרומנים שלה
אף זכו לכותרות בעיתוני הרכילות הגדולים
בעולם.
קיקי ופיקאסו
ך ביקוריה בארץ, פעמיים בכל שנה,
י סיפרה חני על הצלחותיה, על מחזריה
המפורסמים והעשירים ועל אהבתה היוקדת
לארץ־מולדת. תמיד הדגישה, כי הצ ליחה
לטפס מעלה מעלה מבלי לעבור

גוו שד אשה

חשפה חני בפני עולם האופנה בניו־ינרק. יש הגורסים
כי היא נמנית על עשר הדוגמניות המבוקשות ביותר
בארצות־הברית, אלא שדוגמניות־צמרת באמריקה טוענות שהיא בין השלוש המבו־קשות
ביותר. פניה וגופה זוכים לכיסוי מלא בעיתונים, במדורי חברה ואופנה.
אלא

בחדרי המיטות של יצרני-אופנה,
בזכות כישרונה בלבד.
אחד הרומנים המפורסמים שלה, שנימ־שך
כשנה וחצי, היה עם גיורא רחמינוב,
יהלומן ישראלי המתגורר באיטליה. נסיעותיה
התכופות לאירופה ניראו כדבר של
מה בכך. היא סיפרה מדי פעם כיצד היא
טסה במחלקה הראשונה, כיצד היא זוכה
בטיפול שבו זוכים רק אח״מים (אנשים-

חשובים־מאד) בכל מקו?! שאליו היא מגיעה
ועד כמה היא מיודדת עם אנשים
מפורסמים בעולם.
אלא שעולם הזוהר אינו מחסן מפני
שיברון־לב. חני התנסתה בכך כאשר
גיורא עזב אותה ביום בהיר אחד ונשא
לו בערה אנגליה עשירה לאשה. לא עבר
זמן רב והיא התאוששה. עם סכום של 750
דולר ליום־צילומים ועם 25 ימי־צילומים

עמוד 61

פתח כ-PDF פתח כתמונה

איישם בפלורידה נישאה הדוגמנית העולמית של ישראל לשון־־דין יהודי עשיר

שוואי! בחשאי
ביצוע התוכנית .״אני רוצה הרבה ילדים,״
מצהירה הדוגמנית, שהוכיחה עד עתה כי
השיגה כל מד, שרצתה.

גברים בקצב
רצחני

1 || 1י ״1 1 ^ *1| | 1הבעל החדש, אלאן שוורץ, נראה
ע 1 #1י 1 - £בתמונה כשהוא משתזף באי מי־י

קונוס, יוון. הוא נחשב לחתיך מבוקש ביותר בשוק הניו־יורקי
בכל חודש, המשיכה בחיי הזוהר שלה.
לפני כחודש פגשה בנידיורק, בדיסקוטק
יוקרתי, בעורד־דין יהודי צעיר בשם אלאן
שוורץ. אלאן בן ה־ ,31 שהתפרסם בשובר
לבבות של נשים, התגרש מאשתו האמרי־קאית,
אחרי חמש שנות נישואין, ונכנס
בתנופה לחיי החברה בנידיורק. שם פגש
בחני, המכונה בארצוודהברית האני, שפירושו
בעברית ״דבש״ ובלשון האוהבים
״מותק״.
האני ואלאן הסתפקו בשלושה שבועות
של היכרות ונישאו. החופה, בנוכחות עשרה
מוזמנים בלבד, נערכה במדינת פלורידה,
שבה נולד אלאן. אביו, שגם הוא עורך-
דין מצליח, היה גאה מאד בכלתו היש ראלית,
שהקסימה את כל רואיה.
״יצאתי עם הרבה מאד נשים. אד חני
שונה מכולן. היא יפה בחיצוניותה ויפה
בפנימיותה, לכן נשאתי אותה לאשה,״
מצהיר החתן בגאווה. בדירתה האלגנטית,
בין יצירות של פיקאסו ותצלומיה הרבים,
מסתובבת הדוגמנית במכנסי סאטן בוהקים
— יש לה שמונה זוגות מכנסיים כאלה,
בצבעים שונים — ומפנקת את קוקי, כלבת
היורקשייר המפונקת שגדלה על ברכיו
של אלאן. גם הכלבה בעלת ייחוס. אחותה
היא אלופת כלבי ארצוודהברית ביופי וחן.
חני, המיתמרת לגובה של ,174 שוקלת
קילוגרמים נטו. היא ממשיכה בעבודתה
ומתכננת את ירח הדבש לקיץ,
עם בעלה לישראל. הוא
׳את בני מישפחתה. אמה,
•י!! רבות כמלצרית בבית-׳,ובמשך
שמונה שנות שהו-
*אדצוודהברית, לא ביקרה
בימים אלה טרחה להוציא
*־ £ות מקרוב בהצלחת הבת.

לאחר גירושיו יצא בחברת נשים ללא הבדל גיל וצבע, עד שפגש
^בצברית מבת־ים, החליט שהיא שונה מכל הנשים שהכיר, ונשא
אותה. כיום הוא עובד כעורך־דין והיא עסוקה בצילומי פירסומת.

אביה של חני נפטר לפני כמה חדשים
ואחיה היחידי, המבוגר ממנה בשנה אחת
הפר אז לחוזר־בתשובה.

בעד ראשון

׳חני ואלאן מתכננים עתה את הגדלת
המישפחה, אך התחייבויותיה הקודמות לצילומי־אופנה
ייאלצו אותה לדחות את

יגאל רוזנברג, שחיה איש
עסקים, אחרי נישואיהם
נסעו השניים בחברת זוג ידידים ללונדון. נישואים
אלה לא החזיקו מעמד, וחני, גרושה, עברה לניו־יורק.

ידיד ותיק

אהבה לישראל היא בדם שלי,״
אומרת חני לידידיה ומזכירה להם
איך באה לכאן במילחמת יום־הכיפורים,
והצטלמה עם כובע־גרב, כי זה הלם את
מצב־הרוח בארץ ואת תלבושת החיילים.
הסיפורים עליה לא ירדו מטורי־הרכי־לות.
גברים ידועים ופחות־ידועים שימשו
לה כמלווים בביקוריה התכופים בבית.
יפים תמיד נידבקים ליפות — למסקנה
זו הגיעו קוראי העיתונים. חבר לשעבר
של רינה מור, מי שהיתר, מיס תבל לפני
שלוש שנים, פגש את חני בארץ, וכאשר
רינה היתה עסוקה באמריקה, יצא עם חני
כאן לכל אירוע נוצץ בתל-אביב.
יגאל, בעלה לשעבר, פנה לעומת זאת
לאפיק יותר שקט. אחרי גירושיהם לא
ויתר על אשד, יפה. הוא התחיל לצאת עם
שהיתה כבר
הדוגמנית מירי בן־דויד,
גרושה. בעוד חני מחליפה מחזרים בקצב
רצחני, התחתן יגאל עם מירי, והתמסד
לגמרי בארץ. אשתו פתחה לעצמה בוטיק,
והזוג חי לו בצינעה עד עצם היום הזה.
כיום, עם הכלב המפונק שלה, עם הבגהיא
דים
האופנתיים והבעלעורך־הדין,
עדיין נשארה ישראלית טיפוסית. אם היא
מגיעה למקום שבו היא פוגשת ישראלים,
נערכת פגישה זו בקולניות האופיינית לה,
ובשימחה אמיתית
״ כל מה שנעשה בארץ מעניין׳אותה. היא
מתעניינת בידידים מהעבר, בשלום החדש,
במצב הכלכלי ובכל דבר אחר. העובדה
שהגיעה לצמרת עולם־ד,דוגמניות לא קיל-
קלה אותה, עדיין. בכל הזדמנות היא חושוהפעם,
כאשר
בת על קפיצה הביתה,
תבוא עם הבעל, תציג אותו בשימחה
לא רק לפגי המישפחה בבת־ים, אלא
לפני כל הידידים. ישראל תהיה לה ירח-
דבש, כי אין מקום בעולם שבו היתד, רוצה
לבלות יותר מאשר בארץ. לכן גם תבוא
בקיץ, כאשר תוכל להפגין שוב את גופה
החטוב ופניה היפהפיות, ולספר שוב על
הצלחותיה.
בארץ מחכים כולם בדריכות לפגישה זו.

האופנאי האיטלקי רוברטו קבאלי, הידוע בצורתו
הזרוקה ובעושרו הרב. תמיד יאהב להקיף עצמו
בצעירות יפות ובין ידידותיו הקרובות היו מלכת־היופי חוה לוי והדוג׳
מנית חני פרי, שהיתה המועדפת ביותר לתצוגות האופנה של רוברטו קבאלי

עמוד 62

פתח כ-PDF פתח כתמונה

20 מליון גברים וילדים ברנוב העולם
בניו־יורק,פריז,
ציריך, לונדון,
פרנקפורט,
אמסטרדם, תל־אביב
ואילת לובשים
חולצות, תחתונים
וגופיות של דלתא.
דלתא התחבבה
במגע ראשון על
מליוני גברים וילדים
ברחבי העולם
והפכה להם טבע
שני, כי הם כמוך
רוצים לשבת
בנוחיות, לנוע
בחופשיות ולהרגיש
כאילו לא לבשו דבר.
מה טבעי מזה?
בדלתא יודעים מה
מקנה לך הרגשה
טובה:
ס׳לססו כותנה סרוקה.
עיצוב וגזרה
התפורים לפי
המידה שלך.
רכות וגמישות של
הטריקו הטוב בעולם.
מידות אחידות
וקבועות.
מוצרים ללא תפרים
טורדניים או סרטי
גומי מציקים.
מבחר צבעים יפים
וחדשים.
הרגשה טבעית
וחופשית.

לובשים דרתא

אין פלא, שדלתא ונקה למעמד הבכורה של יצרן ויצואן הטריקו הגדול ביותר בישראל.
([ על כוננים כאלה תמצאו את מוצרי דלתא בחנויות הענק ברחבי העולם.
ובישראל-תמצאואתדלתא:
בכל חנויות המזון בשרות עצמי, בכל חנויות הכל-בו ובחנויות ההלבשה המובחרות.

טבעי שלובשים

דלת
ה עו ל ם הז ה 1

עמוד 63

פתח כ-PDF פתח כתמונה

המשא־והמתן עם המצרים על ענייני האוטונומיה.
לפחות עשרה שרים מחברי הממשלה רואים את
עצמם כמועמדים להשתתף בוועדה, האמורה לכלול
חמישה שרים בלבד. מלבד סגן ראש־הממשלה, ייגאל
ידיו, מבקש גם שר־המישפטים, שמואל תמיר,
להיות חבר הוועדה. גם במפד״ל רואים את עצמם
שני שרים, יוסף בורג וזבולון המר, כזכאים להשתתף
בוועדה. עזר וייצמן, משה דייו ואריק שרון יהיו
חברים בה׳ בתוקף תפקידיהם, אך גם הליברלים
רוצים ייצוג הולם.

ושוב: ממשלת
ליכוד לאומ
הרעיון של הקמת ממשלת־ליכוד-לאומי,
כהשתתפות המעיד, הועלה שוב כימים
האחרונים בחוגים המיפלגתיים.
כעילה לכך משמש הרצון להתלכד בהתנגדות ללחצים
הצפויים להקמת מדינה פלסטינית בגדה, וכן הסכנה
הצפויה מהחזית המיזרחית. בעוד שאנשי הליכוד
אינם מגלים התלהבות לרעיון, תומכת בו קבוצה
במיפלגת־העבודה. יש הטוענים אף כי שימעון פרס
עשוי לתמוך ברעיון זה, מפני ש״נמאס לו לשבת
באופוזיציה״.

גם כמפר״ל יש התומכים כרעיון, מתוך
הנחה שמישקלה של הספד׳׳ל, כלשון
המאזניים כין הליכוד למערך, עשוי לעלות.
כמה ממנהיגי המפר״ל אך טוענים, כי
הקמת ממשלת ליכוד לאומי יש כה כדי
לנטרל את המגמות המסוכנות שמגלה,
לדעתם, ראש־הסמשלה מנחם כגין.

מתיחות בין

ההסברה במפד״ל

•דין ללוי

היחסים בין סגן ראש־הממשלה, ייגאל ידין, לבין
שר־השיכון־והקליטה, דויד לוי, הוחרפו באחרונה,
אחרי שידין רואה בפעילותו של השר לוי
בתחום הרווחה חדירה לתחומו.

ידין זועם כעיקר על כך שלוי הציג את
הרעיון ליישכ את מישפחות אנשי צכא-

העול הי ד

תוקדם לרגל החג. הגיליון יימצא
למכירה בתל־אביב ביום השני, ד׳
דחול-המועד פסח, ה־ 16 באפריל,
בשעות הערב, ולמחרת היום בכל
דוכני המכירה והקיוסקים
ברחבי הארץ.

דהחליף 3 *0

לראש־הממשלה, מנחם בגין, צפויות בעיות עם שריו
סביב הרכבת ועדת־השרים, שתפקידה יהיה לנהל את

פלאטו יועמד לדין
היועץ־־המישפטי לממיטלה, הפרופסור
יצחק זמיר, החליט כימים האחרונים
כי יש חומר ראיות מספיק, כדי להעמיד
לדין את ח״כ שמואל פלאטו
שרון, כגין עכירות שכיצע כתקופת
הכחירות.
את החקירה פתח ככר היועץ־המיש־פטי
הקודם לממשלה, הפרופסור
אהרון כרק, והיא הועכרה כירושה
לזמיר, אשר כיקש מהמישטרה לאסוף
נתונים נוספים כתיק.
עתה, חודשים אחדים אחרי שהמיש-
טרה העכירה לו את התיק המושלם,
החליט זמיר כי יש חומר מספיק
להעמיד את פלאטו־שרון לדין.
כעת יצטרך היועץ־המישפטי לפנות
לכנסת, כדי שתחליט להסיר את חסינותו
•טל פלאטו־שרון, כדי שאפשר
יהיה להעמידו לדין. חוגים ככנסת
וכליכוד משוכנעים, אחרי תקדים ח״כ
יטמואל רכטמן, כי הכנסת אכן תסיר
את חסינותו של פלאטו-שרון.

מסע ההסברה הנרחב, שיזמה המפד״ל במטרה
להסביר לחבריה את עמדתה בעניין האוטונומיה
ביהודה ובשומרון, נכשל כישלון טוטאלי. המסע,
שעליו הוכרז בקול תרועה גדולה, כדי לשכך את
התמרמרות חוגים במפד״ל, שטענו כי נציגיה בכנסת
התכחשו להבטחותיהם לבוחרים, מתנהל בקול
דממה דקה.

כאסיפדת וככנסים הנערכים כמיסגרת זו
משתתפים רק חכרי-מיפלגה מועטים,
האופוזיציה כמיפלגה נוטה לראות ככך
הכעת אי־אמון כהנהגת המיפלגה.

הופעת הגיליון הבא של

לוי, לעומת זאת, טוען כי ידין לא עשה בשנתיים
האחרונות כימעט דבר בענייני רווחה, ולכן הוא
פועל בתחום זה, משום שהוא רואה את עצמו
כנציג השיכבות המקופחות, בממשלה.

צפוי מאבק בין השרי

וכשל מסע

ארליר רוצה

כשוחה שניהל ארליך כשכוע שעכר עם
כגין, מייד עם שוכו ממצריים, הועלתה,
לטענת יודעי־דכר, גם האפשרות של
חילופי־תיקים כממשלה הנוכחית, כך
שארליך יוכל לקכל תיק אחר. הכעייה
העיקרית, המונעת זאת, היא שעד כה לא
נמצא כליכוד מועמד מתאים שיוכל
להחליף את ארליך כתפקיד שר-׳האוצר.

בדיון שנערך י בתחילת השבוע בין יושב־ראש
הנהלת הקואליציה, ח״כ חיים קורפו, לבין סגן מזכיר
הכנסת, נתנאל לורך, הבהיר לורד לקורפו, כי גם
להצעה זו יידרשו 30 חתימות של חברי־כנסת,
וקורפו הבטיח לדאוג לחתימות אלה מקרב
חברי הליכוד.

הכעיות סכיכ איוש הוועדה ככר החלו,
ולא מן הנמנע כי יפרוץ משכר ממשלתי
זוטא סכיכ עניין זה.

הקכע, שיועכרו לנגב, כעיירות־הפיתוח
כדרום, כרעיונו שלו, כעוד שהוא עצמו
תוכע זכות ראשונים לכך.

מקורביו של שר־האוצר, שימחה ארליך, טוענים כי
תמיכתו הנלהבת ברעיון הקדמת הבחירות נובעת
בעיקר מהאפשרות שהקדמת הבחירות והקמת
ממשלה חדשה תאפשרנה לו להיפטר מתיק האוצר,
מבלי שהדבר ייראה כהודאה בכישלון או כהדחה.

לממיטלה וכממשלה) כדי לדון כהצעה
שתעלה ח ״כ גאולה כהן כעניין מעמד
ירושלים.

מיפגש לוחמי
מצריים וישראל״
מיפגש מייוחד-כמינו של לוחמי ,1048
משני הצדדים, שנפגשו כשדות־הקרכ של
הדרום והנגכ, עשוי להתקיים ככר
כחודשים הקרוכים.
היוזמה לכך נולדה באופן ספונטני כאשר נפגש אורי
אבנרי בקאהיר, במיקרה, עם מי שהיה מפקד מחלקה
מצרית בעיראק־אל־מנשיה (כיום קריית־גת).
התוכנית היא לערוך את המיפגש בכיס־פלוג׳ה
(צומת פלוגות) ,ולסייר ביחד בשדות־הקרב של
ניצנה, אשדוד, עיראק־סואידאן ועוד, תוך החלפת
זיכרונות ורשמים.

תקצ-ב״יהביטחון
הפצר׳ -ללא שינוי
מנתחים אירופיים מעריכים כי תקציב־הביטחון
של מצריים לשנת 1070 אינו
שונה כאופן מהותי מזה •טל יטנת .1078
קשה לערוך השוואה, בגלל פיחות הלירה המצרית,
עליית המחירים ואי־הוודאות לגבי הכללת הוצאות
הרכש הצבאי בתקציב. במחירים נומינליים, גדול
התקציב החדש מקודמו.

ומעמד ירושלים
הליכוד מתכוון לתפוס טרמפ על הכינוס
המייוחד של הכנסת, שדרשה סיעת
המערך, כדי לדון כפרשת שמירת החוק
בנגב (פרשת הנזיפה החמורה של בית•
המישפט הגבוה לצדק כיועץ־המישפטי

מיפגש הכדורגל
01003 הנשיא?
ספן השלום, אייבי נתן, עומד לפנות אל נשיא
המדינה, כדי להציע לו לקבל תחת חסותו את
מיפגש־הכדורגל שהוא מתכנן בין אלופת הליגה
המצרית, קבוצת זמלק קאהיר, לבין מכבי וזל־אביב,
שהכנסותיו יוקדשו לבית־חולים מצרי בחסותה של
ג׳יהאן אל־סאדאת, רעיית נשיא מצריים.

הסכמה עקרונית מצד המצרים לקיום

קרן להנצסס
פומפה צור
ידידיו ומוקירי זיכרו של השחקן יוסף
(״בומכה״) צוד, שנפטר לפני שכועות
אחדים ממחלת סרטן, יערכו כשכוע
הכא מופע אמנותי לזיכרו, שכל
הכנסותיו יוקדשו להנצחתו של כוכד
כה. הכרטיסים למופע, שייערך כיום
החמישי, ה־ 10 כאפריל, כאולם ״התיאטרון
הקאמרי״ כתל־אכיכ, מופצים
כמחיר של 500ל ״י הכרטיס. את
המופע ינחה חיים טופול, ותשתתף כו
שורה ארוכה של אמנים, כיניהם
להקות ״הגשש החיוור״ ו״גזוז״ ,גדי
יגיל, יוסי כנאי, יפה ירקוני. הרוח
החיה כאירגץ המופע הוא האמרגן
אכרהם (״פשנל״) דשא, כשלידו מסייעים
השחקנית חנה מרון וזמרת
הצ׳יזכטדון לשעכר, ריכקה קרמר
(מדניק).
המישחק ככר התקבלה. אם יסכים הנשיא
להעניק את חסותו ל כדש ח ק, הוא יהפוך
מעמד ממלכתי.

רבנים, :לממשלת
ישראל ־ ואצית!1,
המימסד הישראלי והציוני בארצות־הברית נמצא עתה
תחת התקפת־מחץ בשתי חזיתות: את ״החזית
השנייה״ (הראשונה: כנגד האמדיקאים־הערבים,
הלובי הערבי והפלסטיני) פתחה היהדות

האורתודוכסית.

ככרוזים שהודבקו ככל תחנה* הרככת
התחתית של ניו-יורק וכרחכי העיר, מכונה
הממשלה הישראלית כ״נאצית״ .איגוד
הרבנים, המסונף לאגודת-ישראל (החכרה
בקואליציה) פירסם כרוז וכו שתי תמונות :
של קלגסים נאצים האוספים יהודים
למחנות ריכוז והשמדה, דטל מישטרת
ישראל המפזרת הפגנת חרדים כירושלים.
״גרמניה הנאצית? ו״ שואלת המודעה .״לא — זו היא
ישראל,1979 ,״ עונים מחבריה.

עמוד 64

פתח כ-PDF פתח כתמונה

י דיין בפינה
(המשך מעמוד )36
לו את הסכם השלום. דיין נתן להם להבין.
כי ללא תושייתו ומאמציו הבלתי-נלאים,
לא היתה נערכת שיחת הטלפון המפורסמת
מנמל־התעופה של קאהיר לביתו של
ראש־הממשלה בירושלים.
דוברו של דיין, נפתלי לביא, אחד
הדוברים היעילים ביותר בארץ, מי שהיה
דובר מישרד־הביטחון בממשלת גולדה,
היה יותר גלוי מן השר שלו בשיחותיו עם
הכתבים הזרים. לביא, כמו מורו ורבו דיין,
פיתח משך שנים רבות יחסי רעות אישיים
עם עיתונאים זרים רבים, בעיקר
אמריקאים. יחסים אלה הניבו עתה
פרי. בסופן של השיחות המרתוניות ש ערכו
דיין ולביא עם הכתבים הזרים שררה
תמימות־דעים בין הכתבים הזרים השוהים
בישראל: לולא משה דיין לא היה מושג
הסכם עם מצריים.
אולם לביא לא הסתפק בכך. הוא ערך
כמה שיחות טלפון עם עורכי עיתונים
אמריקאים חשובים, הידועים כידידי דיין,
והבטיח כי הידיעות שיגיעו מהכתבים
שלהם בישראל יזכו במקום נכבד ובולט.
העיתונות האמריקאית המתוסכלת, לאחר
ביקור קארטר, היתה מוכנה לאכול הכל.
אולם בכך לא היה די. היחסים של דיין
ולביא הם בעיקר פאן־אמריקאים. היה
צורך לטפל גם בעיתונות האירופית. יועצו
המייוחד של דיין ואיש אמונו מזה
שנים רבות, אהוד אבריאל, המועסק עתה
בחוזה מייוחד במישרד־החוץ מבלי שאיש
יוכל להגדיר את תפקידו, נשלח לאירופה.
לאבריאל, איש נעים ומבריק בשיחה, יש
ידידים רבים מקרב עורכי העיתונים בבי-

שפוף של משה דיין. אולם מצב־רוח זד,
הפך להיות אומלל ממש, כאשר נודע הרכב
המישלחת היוצאת לקאהיר.
דיין ועזר וייצמן לא נכללו בה. היתה
זו הפתעה לא רק לשני שרים בכירים
אלה, אלא גם למצרים עצמם. לדיין
ולווייצמן היה ברור, כי החשבון של בגין
הוא כפול: האחד, להעניש את שניהם,
בעיקר את דיין, והשני, לרכז סביבו את
כל התהילה.
כמד, ימים קודם לכן ספג דיין חבטה
נוספת, אלגנטית אמנם, מכגין. בעת חתימת
השלום שנערכה בוושינגטון, דאג בגין
לכך שדיין ישאר מחוץ לכותרות העיתונים.
גם כאשר ניגש דיין אל בגין,
לאחר החתימה, ואמר לו ״מר בגין, נדמה
לי שעשינו דבר גדול,״ התבדח על כך
בגין באוזני עיתונאים ואמר להם :״כאשר
דיין פנה אלי בתואר, מר בגין׳ ,חשבתי
כי קרה אסון.״
ביום צאתו של בגין ממצריים הוא הצהיר
באוזני העיתונאים, כשהנשיא סאדאת
עומד לידו, כי בעוד כמה ימים ייצא שר״

אמת| קרסו! |שיפרץ|נעמ1

:פתדי לביא
אלקטדוז במחירי יבוא אישי

סוף סוף אתה יבול
לרכוש מכשירי חשמל יוקרתיים
בתנאי יבוא אישי
מחברה גדולה ומהימנה.
•אספקה מהירה!
• שירות ואחריות של אלקטרה!
• מחיר מובטח ביום ההזמנה!

כיש רון עילאי

אהוד אבריאד
תפקיד לא מוגדר

מקבוצת כלד תעשיות

אננח[קרנזו|1שיפר־|1נעח1

״ מסדה ׳

דיזנגוף תל־ אביב בננ״ינן
לקראת חג הפסח הגיעו מישלוחים
חדשים של פוסטרים צבעוניים מקסימים

המבחר הגדול ביותר במחיר הזול ביותר
28ל״י בלבד, כולל מ.ע.מ.
רפרודוקציות אמנותיות, כ 300-דוגמאות
שונות במחיר 77ל״י, כולל מ.ע.מ.

*מסדה דיזנגוף״ ,רח׳ דיזנגדח ,164ת״א

מ נו 1ניןלקנות
שירונים, שירוני תנועות נוער, מחברות שירים,
חוברות פזמונים, ספרי פזמונים.

רות האירופיות, עוד מהתקופה שבה שימש
כשגריר ישראל ברומא.
כל הקצוות של המיבצע נקשרו. הידיעות
החלו לזרום לארץ בקצב גובר והולך.
הידיעות הסתמכו על מקורות אמריקאים,
כשהם מטשטשים את מקורן האמיתי.
בארצות־הברית, ובמידה רבה גם באירופה,
קבעו כי משה דיין הוא אדריכל
השלום האמיתי בין ישראל ומצריים.
העיתונים הישראלים לא יכלו לפגר אח רי
העיתונים הזרים. בארץ החלו להופיע
ידיעות, שקיבלו כותרות שמנות, על חלקו
המיסתורי של דיין במשא-ומתן יש ראל—ארצות־הברית.
תוך יומיים־שלושה
הצליח דיין לתמרן עצמו בדעת הקהל
הישראלית והבינלאומית למרכז העניינים,
על חשבון בגין, כמובן.
המצרים נעלבו
^ ;׳ברי* של ראש־הממשלה, דן פתיר
1ושלמה (״נקדי״) נקדימון, התרוצצו
כמסוממים בין העיתונאים, כדי להפוך את
הקערה על פיה. אולם גם שני דוברים
אלה אינם מסוגלים לעמוד כנגד כישורי
יחסי־הציבור של דיין ולביא. ובוודאי שלא
כנגד עיתונים אמריקאים גדולים ומוסמכים.
תגובתו
של בגין לא איחרה לבוא. הוא
אמנם לא שוחח עם דיין על הפרשה,
אולם היחסים בין השניים התערערו.
קשה היה שלא להבחין במצב־רוחו ה
החוץ
הישראלי לקאהיר, עם חוזה השלום
המאושרר, ואילו בוטרוס בוטרוס־ע׳אלי
יבוא לירושלים, באותה משימה.
למחרת היום, בישיבת הממשלה הקצר?ז,
אמר בגין כבדרד״אגב, שפגישת החלפת
חוזי־השלום המאושררים תיערך באום־
חשיבה, הטריטוריה האמריקאית בסיני.
איש מבין השרים לא שם לב לשוני.
כעבור שעה קלה, בכנסת, הבליע בגין
שוב את הודעת אום־חשיבה שלו. אף לא
אחד מחברי־הכנסת שם לב לביטול מסעות
קאהיר—ירושלים של שרי־החוץ *.
גם העיתונאים הרבים לא שמו לב לשינוי,
וייתכן שהוא לא היה מתפרסם בהדגשה
אילו לא ידע דיין על ביטול נסיעתו
לקאהיר עוד קודם לכן. הוא ידע כי
המצרים ביקשו לשנות את טכס החלפת
חוזי השלום, אולם החליט לרתום החלטה
מצרית זו למסע פירסומי נוסף. דובריו
הדליפו לעיתונאים כי דיין סירב לצאת
לקאהיד בטענה ש״אני לא בלדר״ .כך נוצר
הרושם שנסיעות דיין וע׳אלי בוטלו
מפני שדיין נעלב ולא רצה לשמש בתפקיד
פעוט של בלדר נושא חוזים.
נדמה היה, כי דיין יתאושש ממכות היוקרה
שספג, עם תחילת המשא־ומתן
על האוטונומיה בין מצריים לישראל. בגין
הודיע כי ימנה ועדה בת חמישה שרים,
שתדון על האוטונומיה, וכל שומעיו,
כולל דיין, הבינו כי שר־החוץ יעמוד בראש
ועדה זו. לא עברו שעות אחדות,
ובגין הודיע הודעה נוספת. ועדת חמשת
השרים תהיה כפופה לוועדת 11 השרים,
שבראשה יעמוד בגין. דיין קלט את התרגיל
של בגין, והבין כי ראש־הממשלה
החליט להישאר ה&יש הקובע.
באותו רגע החליט דיין על נסיגה טקטית.
כאשר הוא אינו עומד במרכז העניי נים׳
הוא נעלם. כל ההיסטוריה הציבורית
של דיין רצופה מהלכים כאלה.
* רק ח״כ אורי אבנרי ניגש אל ראש־הממשלה,
אחרי הנאום, ושאל אותו אם
שמע נכון, ואכן חל שינוי בתוכנית. בגין
השיב בחיוב וטען, כי השינוי חל בגלל
סיבות טכניות.

בעברית, עם או בלי תווים, שהוצאו עד 1950—1955

הצעות מפורטות נא לשלוח לת.ד ,31638 .תל-אביב.
ה עו ל ם הז ה 2171

עמוד 65

פתח כ-PDF פתח כתמונה

0 *113ברחה ביולאומיח נערס :
ר 1ישון־לבוון • סתח־ ת קו ח -תל־חביב -רחובו ת

בחרת
ה שרון

פרוייקט חדשו׳ ויוקרתי
ברמה בינלאומית
באזור מגורים
מרבז• ושקט!
תכנון ארכי טק טוני מרשים ע״י אדריכלי צמרת:
משרד אדריכלים ״קורה״ ,אבי רסקין והרי המלי.
בצמרת השרון מציעים:
• שני מפלסים לכל דירה
• הסקה לחימום הדירות
• 2חדרי רחצה לכל דירה
• חדר ארונות בכל דירה
• ארונות מטבח מפוארים ״דגש״
• חרסינה פרחונית במטבח
• רצוף קרמיקה באמבטיה ובשרותים
• חדר תרבות לכל בנין
• לובי מפואר בכניסה
• משטחי דשא וגני נוי
• מתקני משחקים בחצר לילדי הבית

בין 300 ווכשי דיוות(התל מתאריך )19.5.1978 תערך הגולה,
בה יזכה אחד הרוכשים בסך של 1,000,000ל״י (מליון לירוול) במזומן.

ממשרדי מכירות: דירות גינדי -אברהם גינדי

ראשון־לציון -משרד המכירות הראשי רח׳ הרצל ( 62 ליד ה ת חנ ה המרכזית ו ת חנ ת סונול) חניה פרטית למבקרים במשרד
פתח תקוה -רח׳ חיים עוזר ( 28 מול העיריה)

רמת השרון -רח׳ סוקולוב 84

*!בדהם בי 1די רו1וז די 41ק ע* 1ו 1וו1י 0נ*ווהרים

עמוד 66

פתח כ-PDF פתח כתמונה

יום אחד תרצה תמונה נוספת, היקרה ללבך.
האם תמצא את הנגאטיב?
האם יהיה במצב תקין?
כן — מהיום והלאה.
שרות אגפאקולור פתר בשבילך
סוף סוף אתבעיות ארכיון הנגאטיבים.
עם רכישת שני סרטי אגפאקולור
לתמונות צבעוניות
(הקניה הטובה ביותר״)
תקבל מעתה רדנם. אוגדן פלאסטי

מיוחד לשמירת הנגאטיבים
ולרישומם המסודר.
תמונותיך(וגם הנגאטיבים) יגיעו מהמעבדה
במעטפה חדשה ומיוחדת
שתוכננה על־ידי שירות אגפאקולור
כך, שחלקה הפנימי מוכן
לתיוק באוגדן.
כך תסדר לך ארכיון נגאטיבים
משוכלל ומסודר, השומר על רכושך —
שי בלעדי של שרות אגפאקולור.

*מימצא המחקר של ד״ד מינה צמח, המרכז למחקרים שימושיים.

טיב נכון. מחיי נכון. צכעים נכונים. זה מה שאנשים מעריכים.
ס ר סו ם: א .גלב לו ם

ה עו ל ם הז ה 2171

עמוד 67

פתח כ-PDF פתח כתמונה

במדינה
איכו תהס בי ב ה
הקרב על התעלה

ראש מועצת אזור מנסח
לחסד או 1המיפנע התברואתי,
אך בעלי העסקים
מאיימים זהתנכז מ
״חתיכת בן־זונה מה אתה סותם לנו
את התעלה מדי כמה חודשים מושכת
סצנת הרחוב המוכרת עשרות סקרנים אל
כביש ירושלים המפריד בין אזור ואיזור־התעשייה
בחולון.
ראש מועצת אזור, יצחק אליישיב, מגיע
אל הכביש מלווה במשאית חול גדולה
הפורקת את מיטענה לתוף תעלת מי השפכים
המחברת את חולון עם אזור. מייד
עם הגיעו למקום מתקהלים סביבו בעלי
עסקים מאיזור־התעשייה ומאיימים כי אם
יסתום את התעלה יתנכלו לו.
לפני ב־ 15 שנה נחפרה באותו מקום
תעלת מי־גשמים. מתחת לכביש ירושלים
עוברים שני ואדיות שמחברים את חולון
עם נחל איילון. הוואדיות הועמקו ובמשך

אני אומר לו שהעניין בטיפול, אז למה
הוא מתרגש ז אני מתכוון להעביר את
העניין לגורמים המתאימים.״
בינתיים ממשיכים מי־השפכים לזרום
באין מפריע והתעלה נסתמת ונפתחת
לסירוגין.

מי שפט
בגופיית ה71׳ ם של ׳13

הנרקומן שנעבד ע 7מבירת
סמים ממיז את האשם
ע 7שבגר — העד הראשי
במשפט מני כהן
רק לעיתים רחוקות יורד שופט אל מרתף
המעצרים של בית־המישפט כדי להוציא
צו מעצר. אולם השופטת מרים פורת, ש־היתה
השופטת התורנית למעצרים בבית־מישפט
השלום בתל־אביב, ירדה השבוע
למרתף.
העציר שלמענו טרחה היה שעבן טרטיר,
ערבי תושב יפו, נרקומן מילדותו. האיש
בן ה־ 40 נראה כבן .70 מבטיו היו מפוזרים
לכל הכיוונים והוא לא יכול היה למקד

אליישיב ראש מועצת אזור ליד הוואדי המזוהם
״חתיכת בן־זונה, מה אתה סותם לנו?״

הזמן התחילו מכוני הביוב של חולון להזרים
את מי־השפכים בוואדיות המסתיימים
בדיוק באיזור מגורים יוקרתי באזור.
תושבי אזור פנו בקריאות חוזרות וניש־נות
אל עיריית חולון, כדי שיסתמו את
הוואדיות וייבנו במקומם צינורות אטומים,
שכן חוק התברואה העירוני אוסר על הזרמת
מי־שפכים בתעלות פתוחות.
איומים כטלפץ. בשנת 76׳ התריע
על העניין מבקר המדינה בדו״ח ביוב
וניקוז• .
הסביר ראש מועצת אזור, יצחק אליישיב
:״המקום נראה כבר כמו ג׳ונגל, כמה
אפשר לסבול, אני כותב ומצלצל לראש
עיריית חולון כל יום שני וחמישי — שום
דבר. התושבים מתלוננים שהם לא יכולים
להרשות לילדים שלהם לשחק בחוץ או
לעבור במקום, בתעלות האלה זורמים חומצות
וחומרים רעילים שגורמים מחלות,
שלא לדבר על מכת היתושים שאנחנו
סובלים ממנה כל הזמן.״
יצחק 30 גבר נאה ונמרץ, החליט
לקחת את החוק לידיו. מתחילת כהונתו
בשנה שעברה כבר סתם את התעלה עש רות
פעמים, אך בכל פעם באים אנשי
התעשייה בחולון ופותחים אותה מחדש.
אליישיב קיבל איומים טלפוניים אנונימיים

^ כי יטפלו בו בגלל שהוא מפריע לעבודה
• לתקינה באיזור־התעשייה .״זה לא מזיז
ו 11י,״ הוא אמר השבוע ,״אם הבירוקרטיה
^ ^ זוחלת אני לא מוכן לשבת בחיבוק-ידיים.״
הוא פנה במיכתבים גם לשר־הבריאות
ולשר־הפנים. הובטח לו כי העניין בטיפול,
אולם כבר ארבע שנים סובלים תושבי
אזור מהמיפגע והעניין אינו מתוקן.
ראש עיריית חולון, פנחס אילץ מסר
השבוע :״אני לא יודע על מה הרעש,
ה עול ם הזה 2171

את עיניו. פניו היו מקומטים ואפורים
כשק, והוא היה כל־כך חלש ששלושה
שוטרים תמכו בו והביאוהו לשבת ליד
שופטת־השלום הצעירה.
איש המישטרה הוותיק, יוסף רותם, הביא
לפני השופטת את בקשת המעצר. מתוכה
הסתבר כי טרטיר נעצר יום קודם לכן
באשמה של מכירת סמים. המישטרה ערכה
מצוד על סוחרי סמים ביפו, ותפסה את
טרטיר כששטר של מאה ל״י אשר סומן
על־ידי המישטרה וניתן כתשלום עבור
הסמים לטרטיר, נמצא חבוי אצל אשתו.
בחיפוש שערכה המישטרה נתגלתה בחצר
ביתו שקית ובה יותר מ־ 500 כדורי סמים
מסוגים שונים ומזרקים.
סיבסוכי סמים. רותם חזר על ההאשמות
בפני טרטיר שנראה הלום סמים, ולמרבית
הפליאה הבין החשוד את המדובר,
ואף אמר, כי שקית הסמים לא נמצאה
בחצרו, אלא בחצר ביתו של עבד טוואשי,
שהוא שכנו.
מי שמצוי בעולם המישפט זוכר כי עבד
טוואשי היה עד ראשי במישפט שבו
נאשמו מני כהן ושני אנשים אחרים ברצח
אברהים עסאף, ובפציעתו של עבד טוואשי
עצמו, על רקע סיכסוכי סמים בין כנופיות.
עבד טוואשי עצמו הוא עבריין ידוע,
ומכור לסמים שנים רבות. למרות עדותו
של טוואשי ושל עד־המדינה המיסתורי
והמחופש, אחמד אושרוף, זוכו מני וחבריו
ללא צורך להשיב לאשמה.
נראה כי שמו של טוואשי קשור בכל
פרשיית סמים ביפו, החל מרצח וכלה
בשקית כדורי סמים שנמצאה השבוע.
בינתיים הוציאה השופטת צו מעצר נגד
טרטיר למשך 15 ימים. זמן זה אולי יספיק
לו כדי להתפכח ולעמוד בעצמו על רגליו.
דירות חיים עוזר 3 0פיית

901991

דיזנגו ף תל־ א בי ב בע׳״נז
לקראתחגהפסח הגי עו מי שלו חי ם
ח ד שי ם של פו ס ט רי םצב עוניי םמקסימים

המבחר הגדול ביותר במחיר הזול ביותר
28ל״י בלבד, כולל מ.ע.מ.
ר פ רו דו ק ציו תאמנות יו ת, כ־ 300דוגמאות
שונו תבמ חי ר 77ל ״י, כו ללמ. ע .מ.

״מסדה דיזנגוף״ ,רח׳ דיזנגון? ,164ת״א

תן טרמפ ל חייל

עמוד 68

פתח כ-PDF פתח כתמונה

שעתו היפה של החג

שעון דיגיטלי גברי
בעיצוב אלגנטי עם
סוללה ל־ 3שנים.
.2א 1811א; 1מוזהב בעיצוב
קלאסי.
.3שעון מכני עמיד במים
בעיצוב חדשני.
עיצוב גברי אלגנטי
מוזהב עם תאריכון מלא.

א18£אלז מוזהב במראה
קלאסי.
שעון דיגיטלי מעורר עם
סטופר כפול.
מראה קלאסי בזהב צהוב
או לבן עם ספרות רומיות.
תכשיט בעיצוב חדשני
בזהב צהוב.
משהו יקר.
עם סגנון ויוקרה. עם עיצוב של תכשיט.
עם איכות ועם ערך. מדוייק, חזק ונוח.
זהו סייקו קוורץ -השעון עם לב הקוורץ
היחיד מסוגו בעולם.
הוא מוגש לבחירתך במבחר ענ ק של דגמים
מקסימים בסגנון אופנתי, אלגנטי, עדין
וספורטיבי.

ש לך טטם טוב.

ה עו ד ם הז ה 2171

עמוד 69

פתח כ-PDF פתח כתמונה

קומת!
אנ שים
ו 9ר11 ות גן־ ה עדן
כשהצרפתים החליטו להעניק לסרטו של
מארסל קארנה ילדי גן־העדן את פרם
סיזר (האוסקר הצרפתי) ,כסרט הצרפתי
המדבר הטוב ביותר שנעשה עד היום,
היה זה לעג לרש. כי קארנה, שהיה לפני
כ־ 40 שנה סמל לקולנוע האיכות הצרפתי
וכימעט כל אחד מסרטיו דאז (דרמה מוזרה,
השחר עולה, אורחי הלילה) נחשב
ליצירת־מופת, מתקשה היום למצוא עבודה.
בעיקבות הפרס החלו אמצעי־התיקשורת
להתעניין שוב בבמאי, ובסידרת ראיונות
זוגות בפקק־תנועוז
מלון ב ק לי פו רני ה (סטודיו,
תל־אביב, ארצות־הברית) — עוד
הצלחת בימתית של ניל סיימון
הופכת לסרט, עם הבמאי חדברט דוס (״דירת לשניים״).
כלומר, הקהל יכול לדעת מה צפוי לו, פחות או יותר.
ניל סיימון הוא המחזאי המצליח ביותר, מבחינה מיס־חרית,
שידעה אמריקה אי־פעם. הסיבה לכך נעוצה בעיקר
בדיאלוגים חריפים ושנונים, המולבשים על דמויות בורג־ניות
ממוצעות, הנתונות במצבים מביכים, שהם פרי הקצב
והמוסר של החיים המודרניים. ואם סיימון אינו יורד לעומק,
אל תוך נשמת גיבוריו, הוא מגשים בכך את חלום
צופיו: כמוהו, גם הם אוהבים להכיר את הזולת בדיוק
במידה הדרושה כדי לרכל עליו, אבל לא שיהיה איכפת ממנו.
התוצאה הסופית היא מוזרה ולא כל כך הומוגנית. שני
מערכונים מציגים את סיימון בשיאו — מבריק ושנון, שמערבב
בידענות רבה סרקאזם עם פאתוס. באחד מהם מגיעה
שחקנית בריטית (מאגי סמית) ובעלה (מייקל קיין)
לחלוקת פרסי האוסקר. השחקנית היא אחת מן המועמדות,
והמתח המייוחד הנלווה לאירוע חושף טפח מחייהם
הפרטיים של השניים. במערכון השני באה עיתונאית חדת״
לשון ונמרצת (ג׳יין פונדה) לקחת את בתה מבעלה לשעבר,
תסריטאי בהוליווד (אלן אלדה) .ושוב, ההתנצחות בין השניים
מובילה אותם להירהורי חרטה על פרידתם לפני
תשע שנים.
שני המערכונים האחרים, לעומת זאת, נועדו לסחוט

ולתרמתאו: שנון ובורגני
צחוקים ממצבים עייפים מדי, באמצעים משומשים מדי.
באחד מהם מתאמץ ואלתר מתאו להסתיר את הבלונדית
שבמיטתו מעיני רעייתו, איליין מאי. בשני מפגינים ביל
קוסבי וריצ׳רד פרייאור יכולת מוקיונית על במת-בידור,
כשני רופאים שיצאו לבלות יחד את חופשתם השנתית. אבל
גם שניים מתוך ארבעה מערבונים זה לא רע, בעיקר שקשה
היום למצוא קומדיות טובות.

נער ה־עבע והציפור קארנה מביים את ״ילדי גן העדן״
תור הזהב

במאי קארגה היום
שיגעון פרטי
שהעניק, הירבה להשוות את תהילת העבר
עם תקופת המשבר הנוכחית.

אמר קאדנה בראיון :
אני מוכרח להשתמש במישפט של עיתונאי,
שקבע כי ״הקולנוע אז היה משול
למיסה חגיגית, ואילו הקולנוע היום הוא
שיגעון פרטי,״ טוען קארנה. אז היה
מוכן כל מי שעבד בסרט, להקריב הכל
למען הצלחת המיבצע. הקולנוע לא היה
רק מיקצוע, הוא היה גם הדת שלנו. הייני
צוותים מלוכדים ולא חששנו להסתכן.
לעתים נכשלנו, אבל לא ויתרנו אף פעם.
העזנו להתמודד עם נושאים גדולים, אולי
מיסחדיים יותר מאשר היום, אבל עם הרבה
יותר תנופה.
למען האמת, אני חייב להודות, שהעמידו
לרשותנו יותר אמצעים מכפי שאפשר
היום. מכורח המציאות, כל מה
;ושים עתה זה סרטים אינטימיים, עם
דמויות, מופנמים וסגורים.
קומדיות אוויליות על אנשים
ההתבגרות. כל דבר
?:תוצאה הסופית היא
(המשך בעמוד )70

בן הסערה (בן־יהודה, תל־אביב,
אוסטרליה) — אב ובנו
גרים בבדידות מוחלטת, בצריף
קטן ורעוע, באמצע שמורת״טבע. האב מתפרנס ממכירת
דגים שהוא שולה מן הנהר. הבן, שטרם מלאו לו ,10 נודד
על החופים ומכיר בל פינה ונקר בשמורה. יום בחיר אחד
הוא מוצא שלושה גוזלי שקנאים, מגדל אותם בביתו ומתקשר
אליהם. באותה עת הוא מוצא ידיד חדש, בדמותו של
פינגרבון ביל, בושי החי לבד בתוך השמורה, הרחק מבני
שבטו, שנשאר נאמן למסורות ולמושגי החיים שלהם.
הסרט מתאר את מערבת היחסים שבין הנער, המכונה
על-ידי ידידו החדש ״בן הסערה״ ,לבין אביו השתקן מצד
אחד, ולבין הכושי שמשפיע עליו לא רק חיבה, אלא גם
משמש לו מורה דרך ברגעי משבר.
כמו ברוב הסרטים האוסטרלים, אפשר למצוא גם באן
את המרכיבים שבלעדיהם מתקשים אנשי היבשה הרחוקה
להעלות משהו על המסך. למשל, ההתבדלות משאר האנושות,
שהיא ספק ברכה ספק קללה. או חמיסתורין של הטבע,
המוצא את שורשיו באגדות המיסטיות של שבטי-חילידים.
לעתים קרובות הופכת בל אחת מהנקודות האלה לנושא
של דרשה והטפה, שסופן מרגיז את הצופה יותר מאשר
משכנע אותו. כל אחת משלוש הדמויות הראשיות מעוצבת

ראו וקאמינגס:

שלווה ובדידות

ברגישות רבה, ללא כל רצון לשפוט אותה.
לבני נוער עשוי הסרט להסב הנאה רבה. וגם אם הנושא
אינו נראה מפתה מבוגרים, יש להניח שגם הם ייהנו
מהסרט.

מהומה על
לא מאומה
י חי ה ב לגן (חן, תל־אביב, צרפת)
— לפי השם אפשר לנחש
מה התוכן. ומן הרגע שמתבוננים
במודעת־הפירסומת ומזהים את קלסתרו של לואי דה־פינס,
לא יבול להיות עוד שום ספק: זאת חייבת להיות עוד
פארסה רועשת וגועשת, שעיקרה התקפות עצבים היסטריות
של הכוכב הראשי.
הסיבה להתרגשות הפעם היא רצונו של דה־פינס, ה מגלם
תעשיין צרפתי שמייצר מכונות ללחימה במיטרדים
אקולוגיים, לספק הזמנת-ענק יפאנית. מאחר ואין לו מקום
במיפעל לבל חמיכשור הדרוש לייצור ההזמנה, הוא מכניס
את המכונות הנוספות לביתו. אין צורך להרחיב את הדי בור
על תגובת אשתו בנידון.
מי שאינו יבול להתאפק ומוכרח להלביש גם על סרט
זה משמעות מרחיקת לבת, יגדיר אותו בוודאי בביטוי ל-
חידלונה של התעשייה האירופית. זו בנויה עדיין על דפוסים
מישפחתיים פרובינציאליים ומתקשה להתמודד עם
האתגרים של העולם המודרני, למרות תושיית הפרט ויוז-
מתיו המקוריות.
בסופו של דבר זה הסיפור הישן על המשולש הנצחי —
הפעם: הבעל, האשה והממון. ומאחר והכימאי הוא קלוד
זידי, צלס״לשעבר שעבד כבר עם פיאר רישאר והשארלו,
הרי שהסרט מצחיק את הצופה בשיטת המחבט על הפדחת.
בלומר, לדעת זידי, בכל ששחקן מתעוות יותר, משתולל

דה־פינס:

עוויתות והיסטריה

יותר ומקים מהומה גדולה יותר, יהיה מצחיק יותר. לואי
דה״פינס עושה במיטב יכולתו, אבל נעצר מזמן לזמן, בזוכרי
שאינו צעיר. אני ג׳ירארדו משתדלת למלא את החסר,
כשהיא מעקמת פניה, מנפנפת בידיה, רוקעת ברגליה ומרימה
את קולה בצווחות רמות. עד בדי כך, שקשה לזכור
את מי שהיתה פעם אחת השחקניות הרציניות של הבד
והבימה הצרפתים.

עמוד 70

פתח כ-PDF פתח כתמונה

קולנוע
(המשך מעמוד )69
חד־גונית מאד. בנוסף לכך אני סבור,
שהקולנוע הצרפתי, כתעשיה, חסר אמביציות.
נשיא המדינה הזמין אותי לארמון
האליזה ושאל אותי מדוע אין עושים עוד
סרטים גדולים כבעבר. עניתי לו, שלפי
מיטב ידיעתי, אין איש שמציע לקולנוענים
הצעירים את האמצעים הדרושים לעשיית
סרטים כאלה.
מיסתורי ומופלא. לפני המילחמה
עבדתי עם כמה מפיקים, שהיו ממש הרוח
החיה בסרטים שעשינו. כך, למשל, בא
אלי אחד מהם ושאל אותי אם אני מוכן
לעשות סרט עם אנאבלה (כוכבת צרפתיה
שהיתר, אז פופולרית מאד באירופה והופיעה
גם בסרטים הוליוודיים) .ברגע
שמצאתי סיפור מתאים (הוטל די נורד),
לא היו לי יותר בעיות.
הוא הניח לי לעשות בו כאוות נפשי,
ולא חסר כסף, משום שידע כי כל סרט
עם אנאבלה יחזיר את ההשקעה. אבל
צריך לומר שלאנאבלה, ולשחקנים מצליחים
גדולים אחרים של אותם ימים, כמו גאבן,
ארלטי או בראסר, היה חשוב להופיע
בסרטים טובים. ומצד שני, לבימאים היה
חשוב להצליח, לא רק מבחינה אמנותית,
אלא גם׳ להגיע אל קהל רחב ככל האפשר.
היום השתנו פני הדברים. בנו של שחקן
מפורסם, שלא אקרא בשמו, אמר לי בגלוי :
״אני לא אמות בחוסר כל, כמו אבי. הבו
לי כסף, ולא חשוב באיזה סרט.״ ומפיק
ממכרי בא אלי מזועזע לספר לי על בימאי
צעיר, באופנה, שפנה אליו בזו הלשון:
״אני רוצה לעשות אתך את הסרט הבא.
אני יודע שזה לא יכניס אגורה שחוקה,
אבל יש לי חשק לעשות אותו.״
אני חושש שהכוכבים היום שורפים את
עצמם מהר מדי, ומופיעים ביותר מדי
סרטים. באותה תקופה, שחקן כמו ז׳אן
גאבן היה מסתפק בסרט אחד לשנה. הוא
לא היה אורח קבוע בכל סרט וסרט. משום
כך, היה באותם הכוכבים משהו מן המיס־תורי
והמופלא. היום, אדם כמו בלמונדו
מופיע בלי הרף, עד כדי כך שהקהל התחיל
להתעייף ולחפש בלמונדו צעיר, שעה
שד,מקורי אינו זקן עדיין.

בימאי, בעיני, הוא כמו מנצח על תיז־מורת.
הוא צריך להשגיח לא רק על הכינור
הראשון, אלא גם על נגן המצילתיים. רק
כך ישיג תוצאה מושלמת. כי בסופו של
דבר, סרט הוא עבודת צוות, ולי התמזל
המזל לעבוד עם צוות שקשה למצוא
דוגמתו. התיפאורן אלכסנדר טראונר
(יהודי, שקארנה העסיקו בשם מושאל
גם בעת הכיבוש הנאצי) ,הצלם יוג׳ין
שופטן, המוסיקאי ז׳וזף קוסמה, ובעיקר
המשורר דאק פרוור, שכתב רבים מתם־
ריטי. הסרטים שבהם עבדתי אתו סיפקו
את הרגעים המאושרים בחיי. כימעט אף
פעם לא התווכחנו, והוא תמיד התייחס
לסרט כיצירתו של הבימאי. אילו היה חי,
ורואה שניים מן הסרטים שעשינו יחד
(ילדי גן־העדן ורציף הערפילים) נמנים על
עשרת הסרטים הטובים ביותר של הקולנוע
הצרפתי המדבר, היה מחייך בלעג. לא
הוא ולא אני רדפנו אי־פעם פרסים,

שחקן קנדי דונלד פאתדלנד כ״אי הדובים״
סרטים פיחוי־ם בק>דה
בימים הטובים ההם, כשהוליווד היתד,
הוליווד ואולפני הסרטים היו היכלי הקודש
שלה, הכל היה פשוט יותר. כאשר הוחלט
לעשות סרט, לא טרח איש להתעניין
במקום שבו מתרחשת העלילה. כי, בעצם,
מה זה משנה? בין אם המקום הוא סהרה
או הקוטב הצפוני, ממילא יצלמו אותו
באולפן, בתנאים אופטימליים, עם תיפ־אורד,
שמשחזרת את הכל ועם טכנאים
שמפעילים מכונות־רוח ומדליקים את ה שמש
מדי בוקר.
היום זה בבר אחרת. האולפנים הגדולים
דחפו את ידיהם עמוק לכיסים, כדי שאיש
לא יוכל להוציא מהם פרוטה ללא אלף
בדיקות מוקדמות. את השטחים הרחבים
שעמדו לרשותם מכרו לקבלנים זריזים,
שהציעו להם סכומים גדולים פי כמה וכמה
מן ההכנסות הצפויות בסרטים. האולפנים
מעדיפים לתת למפיקים עצמאיים לשבור
את הראש ולקביא להם מוצרים מוגמרים,

המיטה. היתה קצרה —
והם מסתפקים אחר כך בהפצתם בשוק
הרחב.
ההפקה כמדע. כתוצאה סכך התפתח
מדע מתוחכם ומשוכלל, ששמו הפקת־סרטים,
מדע שהמתמחים בו צריכים לדעת
לא רק את כל רזי הטכניקה של הקולנוע,
אלא גם את ד,מיבנה הכלכלי של מדינות
העולם השונות, את חוקי המטבע והכלכלה
בכל אחת מהן, ואת האפשרויות לעקוף
את כולם ולצאת בסרט ששוויו האמיתי
הוא אולי עשרה מיליון דולר, אבל עלה
למעשה רק חמישה. במדינה אחת נהנה
הסרט מהלוואה קטנה, בשניה ממענק
גדול, ובשלישית מפטור מייוחד ממסים.
דוגמה נאה לכך הוא סרט חדש שנעשה
לפי אי הדובים של אליסטר מקלין. ככל
שאר ספריו של מקלין, שנמכרו עד היום
בכ־ 60 מיליון מיליון עותקים, זכויות ה הסרטה
שלו נרכשו עוד לפני שיצא הספר
לאור. ברור שמומחיותו של האיש, לספק
עלילות־מתח בכל מיני אתרים זרים ומוזרים,
שנראה כאילו נבחרו בשל התכונות

הפוטוגניות שלהם עוד בשעת הכתיבה,
מזמינות עיבוד לקולנוע. והדבר הוכיח
את עצמו מעל ומעבר לכל ספק בעבר,
בסרטים כמו תותחי נברון, על רקע יוון,
תחנת זברה אינה עונה, על רקע הצפון
המושלג, או הנשרים פשטו מם שחר, על
רקע הטירות הציוריות של עמק הריין.
כך היה סבור גם המפיק פיטר סנל,
שקנה לפני כארבע שנים זכויות על ספריו
של מקלין, מתוך תיקווה סמויה שהם יהפכו
עבורו לגשם של דולרים, בדומה לזד
שנפל בחלקו של הצמד ברוקולי וזלצמן,
אחרי שקנה את ספרי יאן פלמינג על
ג׳יימם בונד.
מרחבים קפואים. כשהזכויות בידו,
יצא סנל לבדוק איך בדיוק אפשר להפור
את התוכנית למעשה. הוא שמע שקנדה
מכינה חוקים לעידוד הפקת סרטים בשטחה,
כולל פיתויים שקשה לעמוד בפניהם,
כמו הנחות ניכרות במסים למשקיעים
בסרטים. עם הסיפור של מקלין ביד הוא
פנה לחברה המחזיקה בכמה תחנות־שידור

הרפתקה לצולל
מסלול שיט מיוחד דצולוי ם מסוידת ו^דואס מוסמר
צא לחופשה משגעת על? *-500 803 ספינת הצוללים של״קופל״
המסלול:

להנאתו :

שיט להשכרה ־

איל ת -ראם בורק ה -ראם־ אבו־גלו ם
די זהב -טיר אן -שארם־א־שיך -ראם מו חמד -טי ר אן -אילת.
6ימי ם ־ 2מ חזורי צליל ה בכל יו ם.

* 6ת אים כפולי ם מ מוזגי םומקל חו ת
צמודות.
* פנ סיון מלא.
*״בירה, יין, ת ה קפ הומשק או ת
קלים חפ שיי ם במ שך כל ה הפלגה,

^אפ שר ל שכור אתהס פינ ה, כו ל ל
פנ סיון מל א, אנ שי צוות ו ציו ד
צליל ה, על ב סי ס של מ חי ר יו מי.

וותרו מספד מקומות לתאריכים:

והחי מ־ 13.5בכל יום ראשון טד יום שיטי .

עמוד 71

פתח כ-PDF פתח כתמונה

בקנדה, ולעוד שני בנקים, והציע להם
להשתתף בעיסקה. החברה הקנדית לפיתוח
הקולנוע היתד, מוכנה לתת חלק גדול מן
הסכום הדרוש להפקה, כהלוואה מוקדמת.
התנאי לניצול כל היתרונות הללו הוא,
כמובן, שהסרט יצולם בקנדה. אמנם הסיפור
המקורי מתרחש אי־שם באיי שפיצברגן,
צפונית לנורווגיה, אבל מה ההבדל בין
צפון מושלג אחד לצפון מושלג אחר ז והרי
לקנדה יש מרחבים קפואים אינסופיים,
ומי שרוצה לעשות עיסקה טובה, אינו
מבזבז זמנו על קטנות.
כ חייה אידיאלית. עם הגב הרחב

שחקנית בריטית ואנסה רדגרייב ב״אי הדובים״
— והרגליים נישארו בחוץ

שחקנית אמריקאית פרקינס
— הישועה ממקור לא צפוי —
הזה חזר סנל לאנגליה מולדתו, כדי לגייס
את השחקנים שיגלמו את הטיפוסים השונים
הנמנים על מישלחת מדע מערבית,
שמנסה למצוא בצפון הרחוק את הפיתרון
למצוקת הרעב המאיימת על אוכלוסיית
כדור הארץ. מאחר וההפקה בינלאומית,
רצוי שגם השחקנים יבואו מארצות שונות,
כך ששכרם ייצא מכמה כיסים. ואנסה
רדגדייב וכריסטופר לי יקבלו את שלהם
באנגליה! דונלד סאתרלנד הוא קנדי,

ואפשר להשתמש בכסף של המשקיעים
המקומיים ! ריצ׳רד וידמארק, לויד בריג׳ם
וברברה פרקינס הם אמריקאיים, אבל
מאחר וחברה אמריקאית (קולומביה) כבר
הסכימה להיכנס לעיסקה תמורת זכויות
ההפצה של הסרט, הרי שיש גם כיס
בשבילם.
ואשר לבימאי, צריך איש מיקצוע שיעבוד
מהר, לא יסתבר עם השחקנים ולא יתחכם
יותר מדי עם הנושא. והעיקר, בימאי
שיודע מה זה לביים סצנות של הרפתקות
על המסך. סנל נזכר שבסרט מוקדם יותר
לפי אליסטר מקלין, בובה על החבל, היתה
סצנת מירדף של סירות בתעלות אמסטרדם,
שגנבה את ההצגה מכל הסרט כולו.
ודווקא את אותה הסצנה לא ביים הבימאי
הראשי, דונלנד ריי, אלא בימאי בשם דון
שארם. שארם הפך בינתיים לבימאי מוכר
בזכות עצמו (עשה לאחרונה את 39 המדרגות,
המוצג עתה בתל־אביב) ,וסנל ראה
בו בחירה אידיאלית, מה עוד ששארם
אנגלי, ומשום כך דרישותיו הן צנועות
יותר משל עמיתיו האמריקאיים.

שי א ה שלג. ההפקה התמקמה בעיירה
בשם סיוארט, שהיתה מרכז הבהלה־לזהב־ולכסף
בקולומביה הבריטית. בשיאה התקשטה
העיר בבית אופרה ובקאזינו, ואילו
היום, אחרי שסגרו את מיכרה הנחושת
במקום, מאיימת עליה הסכנה להפוך עיר
רפאים. בסופו של דבר אין הרבה סיבות
לאנשים לגור בה. כפור עז שורר במקום,
המחזיק בשיא עולמי של כמות שלג שנתית.
בין מאי 1971 למאי 1972 ירדו
במקום למעלה מ־ 28 מטר שלג. כמובן,
שבמקום כזה קשה לספק לשחקנים את
הנוחיות של חדרי־האיפור באולפן ונסיעה
הביתה בתום יום העבודה. מצד שני מקום
כזה מוכן להשקיע הרבה מאד, כדי שסרטים
יבואו ויופקו בו, שהרי אין בו עוד
פרנסות אחרות למחיה. וכאשר ריצ׳רד
וידמארק, אחד השחקנים הוותיקים והמנוסים
ביותר, טען שזו ההפקה הקשה ביותר
שבה עבד מעודו, הוא ידע על מה הוא
מדבר.
חלק מעלילת הסרט מתרחש על ספינה,
הנקראת בסיפור ורד השחר, שמביאה מיש־

לחת חוקרים אל הצפון. המפיק סנל פנה
תחילה לספקים קנדיים וביקש הצעות
להשכרת ספינה שתשמש לו להסרטה.
המחירים שנדרש לשלם היו גבוהים, ועוד
במטבע הקשה של המערב. הישועה הגיעה
ממקום לא צפוי. קולומביה הבריטית נמצאת
כידוע במערב קנדה, ולא הרחק משם,
בדרך לצפון, יושבים הרוסים, בסיביר.
בנמל הראשי של סיביר, ולאדיווסטוק,
עגנה אוניה בת 4000 טון, בשם ליובוב
אורלובה (על שם שחקנית פופולרית ברוסיה)
,שהתאימה בדיוק לדרישות ההפקה.
והרוסים, המעוניינים מאד לתפוס חלק מן
העוגה השמנה של הדולרים המושקעים
בהפקות סרטים, היו מוכנים להציע תנאים
שהיכו את הקנדים והאמריקאים שוק על
ירך. וכך הגיעה ספינה רוסית, עם צוות
רוסי כפול (כדי שיוכל לתפקד 24 שעות
ביממה) ,למיפרץ הקרחונים באלאסקה, בו
צולמו כמה סצנות. הרוסים ציידו את
הספינה בכל טוב, לפי טעמם, כולל צוות
של 66 חדרניות ומלצריות לבושות לפי
מיטב האופנה של שנות הששים, בחצאיות
מיני ונעליים בעלי עקבים גבוהים וחדים.
עם הרגליים בחוץ. זה אולי לא הפריע
כל כך, אבל כשהתחילו לדון בהכנת
המזון, נאלץ סנל להביא טבחית מאנגליה
שתגוון קצת את התפריט. בעיה אחרת
שצריך היה לפתור במהירות, מאחר והספינה
שימשה גם כמגורים לצוות השחקנים,
היתד, בעיית המיטות. דונלד סאתר־לנד
(שבא להסרטה עם רעייתו הקנדית,
השחקנית פרנסין ראסט, ושני ילדיהם),
ואנסה רדגרייב וכריסטופר לי מצטיינים
בתכונה משותפת: הם מתנשאים לגובה
שמעל 1.80 מטר. וכאשר הלכו לישון,
הסתבר להם שהרגליים נשארות בחוץ.
תיפאורני הסרט היו צריכים לטפל בבעייה
לא צפוייה. עם זאת, העיסקה היתד, עדיין
כדאית מאד. סנל יכול היה להרשות לעצמו
לקנות מערכות שלמות של חדרי־מיטות,
ועדיין לצאת ברווח, בגלל ההפרש שבין
המחיר ששילם לרוסים לזה שנדרש ממנו
בצפון־אמריקה.
עתה, אחרי סיום הצילומים, נקבע ערכו
של הסרט ל־ 9מיליון דולר. עם קצת
מזל יחזיר הסרט את ההשקעה וישא אפילו
רווחים. וזהו שיעור שכדאי בהחלט ללמוד
ממנו.

עמוד 72

פתח כ-PDF פתח כתמונה

/0 / למישקפיים האופנה אינה פוסחת על דבר — בגדים,
איפור, נעליים, בגדי־ים, תיסרוקות ואפילו
— מישקפיים. אם תעיפו מבט על תמונות
ישנות מלפני שלושים או ארבעים שנה,
תראו שלמישקפיים היתר, צורה מאורכת,
החלק המקיף את האוזן עבה, וגם המיסגרת
אינה מצטיינת בעדינות רבה. אחר-כך
החליטו לעדן את הקו. והיתה גם אופנה
שהתעלמה לחלוטין מהמיסגרת. והנה. ה עונה
יש חידוש בתחום זה.
יצרני המישקפיים מציעים לנו מישקפיים
גדולים, משובצים באבנים זוהרות, או
מישקפיים קטנים, צרים ומאורכים שבקושי
מכסים את העיניים. מובן שלא צריך לקחת
אותם ברצינות רבה. יש בזה הרבה מן
הבידור. ואם את רוצה משהו שונה, בבק שה,
מישקפיים עגולים, קטנים, שמיסגרתם
צרה, בצבע לבן או שחור, כשהעיגול של
המיסגרת מסתיים כלפי מעלה עם נטיה
החוצה. מזכיר קצת את היפנים. שימו לב
לקישוטים על פני החלק היושב על האוזן.
גם זה מזכיר במיקצת את הקישוטים
היפנים.
אגב, על הזגוגיות עצמן אפשר להצמיד
את האותיות הראשונות של שמך ושם
מישפחתך. עושים זאת בקצה הזגוגית,
על מנת לא להפריע למראה הכללי.

ז׳ קטמפ לנ לרן

גם על ה מי ש ק פיי םלא

ז׳ ק ט קו ר ד רוי עםכפ תו ראחד

פוסחים חי דו שי

ז׳ קטמ ליינן — גי ל רו ש ״
הוא מגיע!
הוא

הוא מגיע. חיכינו לו כמעט שנה תמימה.
והוא מגיע. יש לו כמה דרכים להודיע
על בואו. זה מתחיל בפריחת ההדרים.
אחר־כד רוח הערב החמימה. אחר-כך
גלי הים מגיעים לרוגע מיוחד. בעלי כנף
מרבים לפצוח בשיר, גם הם מרגישים שהוא
בא — האביב.
ומתכנני האופנה, גם הם יודעים שאי

ה ז׳ קטהל בן בעל

ה צוו א רון

ה סי נ י קוראז׳ ״

ה או פנה

ב ר מו דהוב לוזון קוראו ׳ ״
אפשר לתכנן סתם עוד איזה בגד. צריך
משהו מיוחד, משהו אביבי. אז מה הם
מציעים לגברים לאביב/קייץ 1 1979
מכנסיים רכים מפלנל, חולצה בעלת
צווארון קטן, בייבי, ז׳קטים שנרכסים
בעזרת שני כפתורים בלבד, גם הם עשויים
מבד נוח, ז׳קטים מקורדרוי, רחבים, ניר־כסים
בעזרת כפתור אחד, ז׳קטים רחבים,
קצרים, מבד כותנה בצבע לבן או כחול,
בעלי צווארון צר במיוחד. ז׳קטים בעלי
צווארון סיני, נרכסים על־ידי כפתורים,
חולצות בלוזון שהם למעשה גם ז׳קטים,
נסגרים על־ידי רוכסן. הצבעים השולטים
בכל הדגמים הללו הם לבן או כחול
ואפילו אדום.
השמרנים יכולים תמיד לבחור גם בצבע
החאקי הבהיר. מתכנני האופנה סבורים
שבתקופות כאלה של השנה יוצאים מרבית
האנשים לחופשות. ולכן הבגדים קלים
ונוחים במיוחד. אצלינו, לעומת זאת, אפשר
ללבוש בגדים אלה לאו דווקא לדייג או
למסע מחוף אל חוף, אלא אפילו לקונצרט,
גאלה או למסיבת גן. ומי שנמצא בחופש,
מדוע שלא ייראה אלגנטין!

עמוד 73

פתח כ-PDF פתח כתמונה

50 מוקד בדוד ובילוי
מבוקר ע ד ערב־והכל
בבדטיס אחד!

הילדים מדיות
ידיד בידור ושטשועים
בחופשת כסת .

1 9־ 9

בגוי התערוכה תייא

^ ה אי רו עי םוהמופ עי םללאהפסק, החלבשעה 10.30בבוקרועדהערב.

קר ק ס מאירופה עם פיל, דב, נמר, שימפנזה, פינגוויני ם, כלבים, אקרובטים,
ל ה טו טני ם, מו קיוני ם • מ ס תכני גבהים במבצעי שווי משקל על חבל • תזמורות
מופע מרהיב מארה״ב של ק רני לייזר בליווי
ליצנים ו עו ד יי׳\\ 5 ^ 0
עוגב מים ענ ק מאירופה ובו מאות מזרקות מים
מו סי ק לי • .יי 7 £ 8
צבעוניות הרוקדות לצלילי מוסיק ה אשפי הרלם״ בלהטוטי כדורסל היתולי תוך
רכיבה על חד אופן • .הבובות המהלכות מ״דיסני לנד״ בארה״ב • תי אטרוני רחוב
ותיאטרוני בובות מאירופה • פסטיבל קו ס מי ם • הצגות איכות לילדים •
הבובות של אריק סמית • בימת הקבוץ • תאטרון החושך מספרד • ה ק רנ ת
.בכורה עולמית של סרטים תלת מימדיים לילדים • 2000 ממ״ר של מ שחקיות, יצירה,
פיסול, ציור ומדע • שעשועי תיאטרון • דרמה יצירתית • פינות זמר והרקד ה
• חוות בעלי חיים • מ תקני שעשועים והרפ תקאות • מסלול ספורט טבלאי
• מסלול סקיי ט בורר • רכיבה על גמלים • טיול בכרכרות בוקרים • .במות
בידור בהנחיית: מני פאר, דן כנר, עזרא דגן, מנ ח ם עיני ותמר לנצר.

כל המופעים,המתקוים והארועים כלולים במחיר דרכון הכויסה ( 65 ליי בלבד)
תחבורה מי וחדתלמדינתהיל די ם ע ״ ירכבתישראל, אגדו דן.

הנחות
ר א שי ת:
כ ר טי סי ם
הפצת
״ ה ד רן ״ ,ת ״ א, א בן ־ ג בי רו ל ,90
טל 248 8 4 4 0 3 ( 2 4 8 7 8 7

מ־ 10 ליי

ל תו שביה צפון: תחנתרכבתמיוחדתבגניהתערוכה.

ועד כרטיס חיום תנוודתפקק

משר די ההפקה :
ת ל־ א בי ב, ר חו ב ב לו ך , 26

הצגות ערב מיוחדות לנובוגרים של תצוגת קרני הלייזר מארה׳יב -לסריום 3 -הצגות מדי ערב, בביתן העגול 1.15 ;10.00 ;8.45 :ו .

משפחתי.

עמוד 74

פתח כ-PDF פתח כתמונה

מנס קנח, שפרש
השבוע, מכו נמישפט
וצח אוחז במישפם
נגד הנשיא!במישפטו
של ׳שואל בו
ך כית־מישפט השלום בתל־אביב
שירתו שלושה שופטים בלבד. כל אחד
מהם היה מקדיש יום בשבוע למישפטים
פליליים, וזה הספיק. רק מאה תיקים של
עבירות־תנועה היו מצטברים בשבוע, ושופט
אחד, ביום־עבודה אחד, היה מסיים
את שמיעתם.
נוסטלגיה? לא, אומר השופט מכס קנת,
שפרש השבוע מכהונתו, לאחר 42 שנות
שיפוט בארץ־ישראל. גם אז, בתל־אביב
הקטנה של שנת ,1937 השנה שבה נתמנה
האיש הצעיר בן ה־ 28 לשופט־שלום בתל-
אביב, נהגו לנעול דלתות. היו גניבות
ביישוב היהודי, היו תקיפות ובוצעו גם
עבירות אחרות בידי יהודים.
בדירתו המרווחת בשדירות רוטשילד,
רחוב שהיה יוקרתי מאד בתל־אביב הקטנה.
בדירה שתיקרתה גבוהה וחדריה רחבי-
מידות, מגולל הנשיא הפורש לגימלאות
מבית־המישפט המחוזי היסטוריה מישפטית
המשתרעת על פני יותר משנות דור.

״נק ם״
כתוב בדם
ין* וא זוכר את תל־אביב הקטנה והן
1שקטה. בין בני היישוב היהודי לא
נודעו כימעט עבירות רצח בשנות העשרים
למאה. רק בין הערבים היו מיקרים של
גאולת־דם ורצח על רקע חילול־כבוד־המישפחה.
לכן, כאשר רצח יהודי בשם
הירשהורן את אשתו וכתב בדמה על הקיר
״נקם״ בגרמנית, נסער היישוב.
בעת מישפטם של אברהם סטבסקי, אבא
אחימאיר ורוזנטל, שנאשמו ברצח חיים
ארלוזורוב ב־ ,1933 היה מכס קנת מישפטן
צעיר, שסיים את לימודי המישפטים ב־ביה״ס
למישפטים, בשיעורי-ערב בירושלים.
הוא עקב בהתענייניות רבה אחרי עדותה
של האלמנה סימה ארלוזורוב, שזיהתה
את אחד הנאשמים לפי פסי מעילו, שראתה
בחשיכה. היא נחקרה על כך ארוכות על-
ידי עורד־דין סמואל, סניגורם של הנאש מים,
ועמדה על עדותה. למרות שהציגו
לפניה כעדי-הגנה שני אסירים ערביים
מירושלים, שהיו דומים במיבנה גופם לנאשמים
היהודים, ונטען כי הם הודו ברצח.
השופטים האנגלי והערבי שישבו בדין,
קיבלו את עדותה ואת עדותו של מפקח
המישטרה האנגלי רייס, אשר חקר בפרשה,
הרשיעו את הנאשמים ברצח. דינם נחרץ
למוות. רק השופט היהודי ואלירו היה
במיעוט וזיכה את הנאשמים.
בעירעור שהוגש לביודהמישפט העליון,
נפסק כי לא היתד, עדות מסייעת מספקת
לעדות גברת ארלוזורוב, והנאשמים זוכו.
הוא גם זוכר היטב את מישפטם של
הערבים, שנאשמו ברצח בני מישפחת
מקלף במוצא, ליד ירושלים, במאורעות
.1929 חרף עדותו של מרדכי מקלף, מי
שהיה אחר כך רמטכ״ל, והיה בעת המיקרה
בן 8שנים, זוכו החשודים מחוסר הוכחות.
השופט קנת זוכר, כי הנער מרדכי הצטיין
בעדות בהירה וקולחת על מעשה הדמים
המחריד, שבו נהרגה כל מישפחתו.
הוא זוכר, כקוריוז, מישפט שהוגש על-
ידי היועץ־המישפטי של ממשלת המנדט
נגד זלמן רובשוב, מי שהפך אחר כך זלמן
שזר והיה נשיאה של מדינת־ישראל. באותה
עת היה שזר עורף העיתון דבר, ופירסם
כתבה על מישפט שנערך בארץ. הוא נאשם
בבזיון בית־המישפט והורשע. השופטים
התייחסו בבוז לעיתון, שנקרא בפיהם
״הגלימות האלה״.
יריות בשער הגיא
י* שלהי השילטץ האנגלי, בדצמבר
,1947 מונה השופט קנת לשופט-מחוזי
בתל-אביב. באותה עת החלו כבר פעולות-

איבה של ערבים, שהפריעו לתנועה בין
תל-אביב לירושלים. הנסיעה לארמון-
הנציב, לשם השבעתו כשופט, זכורה לו
כהרפתקה ארוכה ומסוכנת.
את הדרך מתל־אביב לירושלים עשה
בשיירת משוריינים, ששימשה מטרה ליריות
בשער הגיא. כאשר הגיע לירושלים התקשה
למצוא נהג-ימונית שיהיה מוכן להביאו
לארמוך הנציב. כאשר הגיע לשם, סוף-
סוף, הושבע יחד עם שופט ערבי־נוצרי
בשם סמען דאהוד.
התקופה שבין דצמבר 1947 והכרזת
המדינה, ב 14-במאי ,1948 היתה תקופה
של אי-ודאות בקרב השופטים בתל-אביב.
נשיא בית־המישפט, שהיה אנגלי, חדל
לבוא, בית־המישפט הועברלבית־הדר ושם,
מאחרי גדרות תיל, נמשכו המישפטים.
השופטים חשו עצמם עצמאים וניהלו את
סדרי בית־המישפט ללא כל הדרכה. חוקים
שונים, שנחקקו באותה תקופה על־ידי
השילטון, אפילו לא הגיעו לידיעתם.
תקופה קשה זו נסתיימה כאשר נקראו
כל השופטים של מדינת ישראל, פחות
מ־ 25 במספר, להישבע אמונים למדינה.
בית־המישפט העליון עדיין לא פעל אז,
בגלל הקרבות, ובית-המישפט המחוזי הוסמך.
לדון כבית־מישפט־גבוה-לצדק. וזכור
לשופט הוותיק מיקרה, בו הגיש איש
האצ״ל ומי שהיה חבר־הכנסת הראשונה
הלל קוק, בקשת הביאס־קורפוס. הוא טען
כי נעצר בתוקף תקנות ההגנה המנדטוריות,
וכי במדמת-ישראל אין להן כל תוקף. אולם
השופטים בר־זכאי, שהיה אז נשיא בית-
המישפט המחוזי בתל-אביב, וקנת פסקו
כי התקנות תקפות והמעצר חוקי.

דיוקגו של
יועץ כמרגל
ך* ימעט כל המישפטים החשובים ש-
נערכו בישראל, במחוז תל־אביב, עברו
תחת ידיו של הנשיא הפורש. הוא אשר
ישב לדין במישפטו של ישראל בר, שהיה
יועצו הצבאי של ראש־הממשלה דאז, דויד
בן־גוריון, ונאשם בריגול ובמסירת ידיעות
סודיות למעצמה זרה. קנת זוכר אותו
כאיש אינטליגנטי — אדם החושב מהר
ומשיב מהר. הוא לא הודה באשמה, ורק
טען כי גנרלים נאלצים מפעם לפעם לעשות
דברים אסורים, ומשליכים יהבם על כך
שהתוצאות תצדקנה את המעשים.
מישפטם של שני נערים צעירים, שרצחו
בעבור כמה לירות את דודתו של אחד
מהם, שהיתה מנהלת בית־ספר, זכור לשופט
קנת בגלל חוסר הרגש המדהים שגילו
הנאשמים הצעירים. למרות הבנתם וכושרם
השכלי, ניכר בהם באופן בולט היעדר
כל תחושה ריגשית או מוסרית. הם נשפטו
על־ידי בית־המישפט המחוזי בראשותו של
השופט קנת לחמש שנות מאסר, אך בית-
המישפט העליון החמיר וגזר עליהם שמונה
שנות מאסר.
בשנות החמישים היה זה השופט קנת
שהרשיע את חברת אגד, שנקראה אז אשד,
בעשיית מעשה העלול להביא לתקלה
ציבורית. החברה השביתה את כל ציבור
הנהגים בארץ למשך ארבעה שעות תמימות,
כדי שיוכלו להשתתף בחלוויתו של
סדרן החברה, שנפטר בעיקבות התפרעות
בתחנה־המרכזית בתל־אביב. בית־המישפט
העליון אישר.את ההרשעה ברוב דעות,
בפסק־דין עקרוני, אם כי לא מטעמו של
בית־המישפט דלמטא.
בשבוע שעבר ישב השופט קנת ב פעם
האחרונה על כס המישפט, באולם
בו כיהן שנים רבות. מלאו לו 70 שנה והוא
נאלץ, על פי החוק, לפרוש מכהונתו. רק
מעט אנשים היו באולם — שני עורכי־דין
שטענו בתביעה בענייני אישות, ושניים-
שלושה סקרנים מבועים. פתאום נפתחה
דלת האולם ומישלחת גדולה של עורכי־דיו
עטויי גלימות שחורות, בראשותו של
ראש לישכת עורכי-הדין היוצא, יצחק
טוניק, מילאו את האולם.
למרות הפרידות הרשמיות וארוחת־הערב
החגיגית, שבה השתתפו כל נכבדי המישפט
הישראלי, חש טוניק כי עליו לאמר עוד
כמה מילות פרידה והערכה לנשיא היוצא.
שני הגברים המשישית, המסמלים תמופה
ארוכה של שילטוו החוק בישראל. הסתכלו
איש ברעהו בידידות עמומה. טוניק הביע
את חומרתו וצערו על הפרידה מהאיש
שייצג את שילטיי הציה במדינה שנים
כה רבות. הוא ברד את השופט קגת באריכות
ימים ובריאות.
השיי׳ט מות התרגש. הוא הסיר את
עשהפיי ועיניו נצצו. הגבר כסות השיער
היה על סת ירי. אמר דברי תודה למברכיו.
יחירח• ״מלאתי את חובתי כפי שהבנתי
אותה.״

עמוד 75

פתח כ-PDF פתח כתמונה

3לבווו !7עויבוו והיל
ה מו עצה לצרכנות
בד!7ה ואי שרה!
מיטת ילדים של גליניל
היא חטובה ביו ת! י

של המועמד׳
״כל גיל״,

טונה מאוד-מחירה נמוך יחסית.

נוחיות המיטה לטיפול-טובה.
נוחיות הפעלת המעקה-טובה מאוד.
מראה כללי -טוב.

רהיטי כל־גיל ה מו דולריי םהם עול ם שלם של
דגמים, צבעים ואפ שרויות אינ סו פיו ת לרי הו ט חדר
ילדים פונק ציונ אלי ו מרהיב עין.
רהיטי כל־גיל יתחב בו על ילדיך כפי שהת חבבו על
בני גיל םהאח רי ם ב ארה״ב ובאירופה.
מ ה שגילה כ ל בו ט ק ביו ם שלישי 22.8.78ומה
שאושר ע״יבט און ה מו עצה הי שר אלית ל צרכנות
״מה כ ד אי ״( אוגו ס ט )78 רק חיז קו א ת אשר הי ה
ידוע לנו ז ה זמן רב -
רהי טי ״כל־גיל״ מ שובחי םמהםק שה ל מ צו א

,והא לי י

רהיטי כל-גיל מיוצרים
ע׳׳י נגריית קיבוץ גבעת ברנר

רהיטי כל־גיל להשיג: תל־אביב:רח׳ דיזנגוף ו.20 חיפה: רח׳ הרצל 2ג,בית הזורע־ שמרת, רח׳ אלנבי 7וו. גבעתיים:רח׳ ויצמן סו
ובחנויות כל־גיל המיוחדות ברחבי הארץ.
ה עו ל ם הז ה 2171

עמוד 76

פתח כ-PDF פתח כתמונה

נחש רק 6א נמנים
והזמה הגדולה שלך!

@ 0 0 0 0 0 0
@ 0 0 0 0 0 0
0 0 0 0 0 0 0
0000000 000011111

עכשיו, שני מיליון ל״י
יכולות להיות שלך

מפעל הפיס

בו או ל חוג ליל סדר בנו ס ח סיני ( £5£א )0 9 1וי צי אתמ צרי םבדק לי ה

כפר נופש ארצישראלי ליד ימית
טל 057-87177 ובמשרדי הנסיעות
אמנות ציור
אמני סחרם אמנים
בניגוד לתערוכות שהוצגו בשנים האח רונות
במוזיאון תל־אביב, שהפגינו את
ההישגים של קבוצת אמנים סלקטיבית,
שנבחרה על־ידי הנהלת המוזיאון והזעדפה
על פני אמנים שונים אחרים, קרתה לאח רונה
מהפכה־זוטא במוזיאון.
מהפכה-זוטא זו מציגה, בצד פירות בש לים
של מאורות כמו לאה ניקל, יחזקאל
שטרייכמן ופינחס עשת, גם פרי־באושים
שהוא תוצאת תיסכוליה המיניים של יוכבד
ויינפלד. עיקר חשיבותה של התערוכה הוא
במידת פתיחותה. היא נותנת אפשרות למירב
הסיגנונות והאמנים — שאינם נמנים
על הסוג החביב על אוצרי־אמנות במוזיאון
— להציג בפני הקהל את פני האמנות
בארץ באמת, כפי שהיא ולא כפי
שרואים אותה עסקני האמנות.
קשת רחמה• להישג הזה אחראית
אגודת האמנים הישראלית, ששנים רבות
היתד, שקועה בתרדמה, ובעטיה לא נערכה
שום תערוכה מייצגת של כלל האמנים
בארץ מאז תחילת העשור הנוכחי. לאחר
מאבקים רבים בצמרת, שעוררו הדים שערורייתיים
בעיתונים, ניעורה האגודה ונז־עקה
לפעולה. יושב־ראש האגודה, מיכאל
ארגוב, בחר בששה אמנים, שונים בסיג-
נונם וברוחם, והטיל עליהם לבחור באר בעה
אמנים נוספים. וזאת כדי ליצור קשת
רחבה ומקיפה של מיגוון הזרמים באמנות
הישראלית כיום. התוצאה הנראית לעין
היא תערוכה מגוונת מאד, בחלקה מרשי מה
יותר, בחלקה מרשימה פחות• אך עצם
קיומה מהווה הישג ראוי לשמו. ניצחון
האגודה על המימסד גרם לכך, שאמנים
שלא הוצגו לעיני הקהל בין כתלי המוזיאון,
הוצגו בפני שוחרי האמנות בארץ.
בכל גדולי המוזיאונים הגדולים בעולם
נהוג להציג, לפחות אחת לשנה, תערוכת
אמנים צעירים, שזה לא מכבר סיימו את
לימודיהם, ותערוכות־יחיד לאמנים שנחש בים
בלתי־מיסחריים לחלוטין. כל זאת בצד
תערובות האוסף הרגילות. מוזיאון וזל־אביב
נהג לערוד תערוכות כלליות בסיגנון ״סלון
הסתיר׳ עד לפני קרוב לעשר שנים. אך
מאז שפסקו — הפך המוזיאון לאולם־
תצוגה מסווג מאד ומצומצם, לחלק זעיר
ממיבחר האמנים והסיגנועות בארץ.
צעדה של ההנהלה הנוכחית, שפתחה
את שערי המוזיאון בפני אמנים מכל הסו גים,
הוא צעד חיובי בעיקרו. אך בזאת
שהפך לאכסניה להם, פתח המוזיאון פתח
לאפשרות שיהיה זה כישלון אמנותי, בגלל
רמה ירודה, אם אכן תחיה כזו. אלא שלמרות
כל הסיכונים, התוצאה חיובית.
אובייקט ענק ששת האמנים הבוחרים
נחשבים, בדרך כלל, לטובים בסוגם.
וכולם, מלבד אחד, בחרו גם את היצירות
המוצגות. לבל קבוצה מוצגת יש בדרך
כלל משהו משותף — בין אם זה סיגנון
ובין אם זה רעיון. שמואל בק, שנחשב
למוליך בזרם הסוריאליסטי בארץ, בחר
במיכאל בורדז׳לן, שאותו הכיר בשנתן
לו פעם טרמפ, ומאז עשה רבות לקידומו
המיקצועי. בצד בחירה מעולה זו של בק,
מפליאה בחירתו ביוכבד ויינפלד. שכן זו
התעלתה הפעם על בל שיאיה בעבר, בנות-
נה פורקן לכל תיסכוליה המיניים, ביצירות
העשויות מגאזה על בד, כשבאמצע נפער
פתח בצבע דם, בדמות ערווה נשית, או
ביצירה של אובייקט ענק, עם איזכורים
של אבר־מין גברים. ערכים אסתטיים אין
כאן, אך לעומת זאת גם חודיה רגשית
אין.
בולטת בייחודה יצירתו של הפסל פינחס
עשת, שיצר יצירה שחציה ציור וחציה
פיסול, בסיגנון שנקרא ציור־בשלושרדמי-
מדים, שקיבל לגיטימציה בעולם בתערוכות
של ענקי-הציור, כמו פרנק סטלה
בתערוכתו האחרונה, ועוד. בכלל, כל הקבוצה
שנבחרה על-ידי ראובן ברמן מגובשת
ומהווה חודיה תרבותית.
תחליף לקארטר• באולם העליון של
התערוכה, מרשים ביופיו הקיר שמול הכניסה,
עם ציוריהם היפים של לאה ניקל,
שימעון אבני וג׳ון בייל. מפליאה ההרמוניה
שבין ציורים אלה לבין קבוצת
העבודות העכשוויות של יוסי אשר ונבח ריו.
אין דבר צורם בין הבדים בצבע שמן.
הקלאסיים, לבין העבודות של הקבוצה.
המשותף לה הוא הנושא — נמל יפו, והיא
כוללת צילומים, עבודות מבלוקים של בטון

(זו של שיקו כץ שוקלת כחמישה טון)
ועוד יצירות עכשודות.
יוסי אשר מספר, שבניגוד לשאר האט־נים
הבוחרים. הוא הסתפק רק בבחירת
האמנים והנושא. הוא הניח להם ליצור
כאוות נפשם, בהיכנסו להרפתקה מסוכנת
על-ידי מתן חופש־פעולה. הוא סמך עליהם
בהכירו את חושיהם, מיומנותם ושיכלם.
הכייף שלו, לטענתו, היה להיות בפנים,
לעבור את התהליך של אמן־יוצר בחברת
אמנים.
תערוכה מדוברת זו הצליחה להפוך
סנסציה. בערב הפתיחה, שבו היה רוב
העם מרותק למקלט הטלוויזיה וצפה ב-
ג׳ימי קארטר, היה אולם הכניסה של
מוזיאון חל־אביב מלא וגדוש באורחים.
אלה העדיפו אמנות על פני קיטש פוליטי
מצולם.

ימין ושמאל. רק חור 1חול
תאוות הציור יקדה בעופרה צימבליסטה
מגיל צעיר מאד. היא החלד, לממש את
אהבתה מבלי לדעת איך ומה לעשות.
היא השתמשה בחומרים מבלי ללמוד את
כל התורה, ובאמצעות עבודה קשה וחיפושים׳
הגיעה לטכניקות שונות ומשונות.
עד כדי כך, שגם לאחר שסיימה את לימודיה.
הפכו החיפושים אחרי החדש והלא-
ידוע לטבע שני. תערוכתה מציגה שלב
נוסף בהרפתקה האמנותית.
הצופה רואה עבודות גדולות־ממדים,
שנעשו בחול הנגב וסיני, שהודבק על
לוחות עץ. האספקט הוא של עבודות
בצבע, בנויות היטב, עם קומפוזיציות מאופקות
ומאוזנות, עם סולם צבעים חמים,

״חול על עץ״ של צימבליסטה
חול מסיני —
שמשתרע מחום־כהה ועד אדמדם וצהבהב.
כולם עשויים מחול שזה צבעו האמיתי.
סוד, הוואדי כסיני• כיצד הגיעה
עופרה לטכניקה מיוחדת זוז
יום אחד ביקרו עופרה, דובי בעלה
והילדים בנביעות. אצל אחות הבעל. היא
גילתה להם שיש בסביבה ואדי מרהיב
ביופיו, שבו יש סולם צבעים עשיר של
רבדי-חול. היא יעצה להם לטייל באתר
מקסים זה, והם נענו להצעה. כשהגיעו
לוואדי, שהגישה אליו היא רגלית בלבד,
הופתעו מעושר הצבעים שיצר הטבע במשך
מיליוני שנים, כל צבע ותקופתו. רעיון
מזהיר עלה בראשה של עופרה: מדוע
לא להשתמש בחומרים מהטבע ז מה יכול
להיות נפלא מזה? לדבריה היתד, זו תגו בה
ספונטנית, פועל-יוצא מהחווייה החזותית
של שכבות החול הצבעוניות.
!בהיותה עדיין אחות, ולפני שגמלה בה
ההחלטה להקדיש עצמה לאמנות, הספיקה
לצייר קיר שלם בביתה ולעשות תחריטים
בעץ. בהיותה כבר אם לשני בנים התחילה
ללמוד בבית־הספר הגבוה לציור. כשסיימה
ארבע שנות לימוד, עברה ללמוד עוד שלוש
שנים תחריט, ליתוגרפיה והדפס־רשת, ב סדנה
של אגודת הציירים.
רק בהיותה חופשיה ומשוחררת מהשפעות
מוריה, לבדה בסדנה, עשתה את קפיצת
הדרך הגדולה בדרכה האמנותית. כתוצאה
ישירה מהתרכזות בתחריט וליתוג רפיה,
והפסקת העבודה בצבע שמן, החלה
לעבוד בצורה מתומצתת מאד ופשוטה.
ואכן, בעבודותיה רואים השפעה חזקה
של מורתה — אלימה, שהושפעה ממארק
רוטקו.
קצב מוסיקלי מעניין• עבודה אחת
שונה מכל היתר. היא מכילה תריסר
העולם הזה 2171

עמוד 77

פתח כ-PDF פתח כתמונה

ריבועים של צבעים שונים של חול טבעי,
וזהו למעשה מעין לוח־צבעים לכל דיתע־רובה.
כל יתר העבודות מורכבות מצבע
אחד או שניים בלבד, כשהדגש על הטקס*
טורות והקצב. עבודות אחדות עשויות
בטכניקה של ציורי־קיר עתיקים, כשהיא
מכסה את העץ בכמה שכבות שונות של
צבע ואחר כך מגרדת בשכבות. ואז ״מציצים״
צבעים שונים, ופסי הצבע המציצים
יוצרים קצב מוסיקלי מעניין.
עופרה קשורה בכימאי העובד בבית־חרושת
לדבק. יחד איתו חיפשה ומצאה
סוג מיוחד של דבק, שלא משנה את צבע
החול או את החומריות, ייצור הדבק הזה
הזה הוא סודה המיקצועי.
ומי עוזר לה לסחוב את שקי החול
מהמכתש הגדול שבנגב, או מוואדי תאמי-
לה שבסיני, או אפילו משפת היסו הבעל
והילדים, כמובן.
אחרי שהציגה 17 עבודות באגודת הציירים׳
בתערוכה קבוצתית, וקיבלה ביקורות

הה יותר מציוריו הרגילים של האמן. מרביתם
מתרכזים ברגעים מחיי ילדיו של
ליפשיץ, ובכמה מהם מובלטת גם אמם.
בבדים אלה הנציח ליפשיץ, המוכר דווקא
בציוריו האגרסיביים, רגעים אינטימיים,
חביבים ומלאי-רגש הקשורים בבני
מישפחתו. רוב הבדים אינם למכירה, אך
למעריציו המושבעים של הצייר הם מספקים
אפשרות להציץ לעולמו הפנימי, הרגיש
והלא-ידוע של צייר המוכר כ״זועם״.

שבנו• שנה לח ל ־אביב
בגלריה אוגרית מתקיימת עתה תערוכה
נוסטלגית בשם שבעים שנה לתל־אביב.
בין הציורים המוצגים בה אפשר לראות
מקומות שאינם קיימים עוד, כמו בניין
גימנסיה הרצליה ורחוב הרצל, או בניינים
שנהרסו ועומדים מתפוררים, כמו קולנע
עדן, בניין הפגודה, שכונת מנשייה, נורד
צדק, ועוד פינות יפהפיות בעיר שחוגגת
השנה 70 שנה לחיווסדה.
בין הציירים המשתתפים בתערוכה ניתן
למצוא את נחום גוטמן, בעבודות צבע
ורישומים, נחום גלבוע, בצבע שמן, וכן
את הנדלר, פלדי, פרנקל, שור, ראובן,
לובין ועוד.
מטרת התערוכה היא להראות מקומות
שהיו ושנשתמרו רק בזכות ציירי תל־אביב,
ופינות־חן שעדיין קיימות אך משום
מה לא זוכות לתשומודלב ולשימור מצד
הגורמים המתאימים.

במוזיאונים
הד לרנסנס

ציירת צימכליסטה
— ודבק סודי
אוהדות, הציגה לפני כשנה בהקונזה השלישית
ביפו. ומשם היתד. הדרך קצרה לתערוכת
הגדולה הנוכחית, המייצגת אותה
בצורה כה מוצלחת.

בגלריות
שדמושד 1111
בקינוח לתערוכתו האחרונה של אורי
ליפשיץ, ניתנת לקהל המבקרים האפשרות
לחזות בתערוכה נוספת, יוצאודדופן, מעשה
ידיו.
בתערוכה זו מוצגים רישומי-ילדים, ציורי
שמן גדולים, ביניהם בעלי איכות גבו
במוזיאון
ישראל מתקיימת תערוכת חי־תוכי־עץ
צבעוניים, שיש בה חד ליפיו
ועושרו של הרנסנס. כדאי לבקר בה.
חיתוך העץ במקורו בא להפיץ בקרב
העם יצירות מופת ששכנו בארמונות
האצילים. הנושאים בחיתוכים, כרגיל בזמנים
ההם, דמויות מהאנווגליון, קדושים
נוצריים ומעמדים שונים מחיי גיבורי הדת
הנוצרית. אך יש בהם כדי לשקף את
המקום שבו נמצאה האמנות בזמנים ההם
— התחלת השימוש בפרספקטיבה, עושר
קפלי הבד של נושאי הציור, וריבוי של
גוני גונים בכל צבע.
חיתוך העץ הצבעוני היה ענף נפרד
מחיתוך העץ, שנעשה לא על-ידי האמנים
עצמם (מלבד אלברכט דירר, שהחל כאמן
חיתודעץ ועבר לתחריט) ,אלא על-ידי
בעלי-מלאכה, שהתמחו בהעתקת יצירות
מפורסמות.
ייחודו של החיתוך הצבעוני הוא, שהוא
נעשה בכמה פעמים — כמה פלטות, כש בכל
פעם נצבע חלק אחר מהחיתוך בצבע
שונה. וכך, לאחר שלוש או ארבע פעמים,
הדף צבוע כולו, בכמה גוונים או צבעים.
מכיוון שמדינת ישראל לא יכולה להרשות
לעצמה להביא לתצוגה יצירות־ענק מתקופת
הרנסנס, בגלל סיבות רבות, הרי
שהחיתוך, שמלכתחילה נועד להביא תר בות
לעניים, נמצא ראוי גם במאה ה־20
להביא את הד התקופה, שהיתר. עשירה
בסיגנונה ובד,בעתה.

לכבוד

יום העצמאות הראשון
בעידן השלום
.אנו מקיימים

נשף

ענק

עם יו מיי ם נופש במלון ״ ה מלך שאול״
באשקלון

מ־( 30.4.79 אתה״צ) עד ( 2.5.79 אחה״צ)י
התכנית כוללת גם שני, ערבי ריקודים, משחקי בינגו, הגרלות,
תזמורת וכמובן שלוש ארוחו ת עשירות כל יום.
לרשות האורחים משטחי דשא ובריכת שחיה אולימפית.
ה מ חיר 1,310.— :ל״י למבוגר, כולל מע׳׳מ.
— 840.ל״י לילד (עד גיל )16 כולל מע״מ.
פרטים והזמנות :
תל־אביב: רח׳
ככר

חיפה :

ירושלים: רח׳

נתניה :
באר־שבע: רה׳

פורטרט עצמי עם ילד של ליפשיץ

״ און ״ ארוח ונו פשבע ״ מ

אלנבי ,111 טל 612567 :
דיזנגוף (ריינס ,)4טל 248306 :
הרצל ,22 טל 645403/4 :
הנשיא ,126 טל 82277 :
שמאי ,8טל 224624 :
הרצל ,4טל 22947 :
הרצל ,31 טל 73308 :

רשום בלוח אין״ — ארוח 1

אינטימי, חביב ומלא רגש
ה עול ם הז ה 2171

עמוד 78

פתח כ-PDF פתח כתמונה

מה עושה א ת או־בה,
לטמפון הטוב, הנוח והבטוח
ביותר בעולם?
ו ה חי דו שהבלע די או־ ה ה מיני

״ הטמ פון ה ק טן שכבשאתה עו ל ם״ ,אין זו רק סי סמא,
זוהי עו בדה ! ט מ פוני או־ ב ה, ה ם הנ מ כ רי ם ביו ת ר
ברוב א ר צו ת ת בל. יו ת ר ויו תרנ שי ם נו תנו תמבט חן
בטמ פון או־ ב ה, ש הו אהטמ פון ה ק טן, ה טו ב, הנו ח
והב טו ח ביו תרב עול ם.

המיני ט מ פון אשר הו תאםב מיו ח ד לנ ע רו ת, ל ב תו לו ת
ולנ שים עם די מו ם מו ע ט( ב עי ק ר בי מי םהאח רוני ם של
ה מ חזו ראצלנ שים המשתמ שו ת בג לו לו ת ל מני ע ת
הריון) .עם או־בה מיני
אין כל חששל פגי ע ה בקרו ם
הב תולי ם כיוון ש הו א כה קטן
ונכנס בדיוק לפתח בקרו ם
דרכו עובר הדם

כו שר ה ס פיג ה -ה טוב ב עו לםמב טי ח
א טי מ ה מו חלטת
ט מ פון או־ ב ה, ה ע שוי צמרג פן כ בו ש הו א
בעל כו שרס פיג ה ענק, ש אין לאףטמ פון
אחר. ל עו מתטמ פוני םאח רי ם, המתאר כי ם

ט מ פו ן או־ 9ה חו ס ר יום ב מ חזו ר ו פו ע ל
ב ד או דו רנ ט טב עי ט מ פון או ־ ב ה סו פ ג

עם ה ס פיג ה, ט מ פון או־ בהמתרחבעם
ה ס פיג ה. לכן, בכלש הו א סו פג יו ת ר,
כן הו א או ט ם טוב יו תראתפתח הנ ר תי ק
ו מונ ע כל תזוז ה או ד לי פ ה.

אתהדם, מי רעםצא תו מן הרחםל כן, הו א חו ס ך
ל ך יו םבמ חזו רהחד שי, ביוון ש ב או פן ט ב עי
עו שההדםאתדר כו ה חו צהבמשך 24ש עו ת.
אינ ך צ רי כהלח שו ש מ רי חו ת בי מי ה מ חזו ר. ד ם
הוו ס ת הו א נ קי וחסר רי ח. רק מג עו עםה אווי ר
יו צראתה רי ח. ט מ פון או ־ ב ה מונ ע מג עהדםעם
ה אווי רול בן משמשבד או דו רנ טטב עי ה מו נ ע רי חו ת.

נסי זא ת בעצמך: ט ב לי ט מ פון
או־ בהוטמ פון אחרבש תי כו סו ת
מי םנפר דו ת ו תוו כ חי ב כו ש ר
ה ס פיג ההמ צויין שלטמ פון
או־ ב ה

היי ח פ שיי העם או -פ ה
האםחשבתפעםעלה עו בדה שי מי ה מ חזו רהחד שי
מצטב רי ם לכ־ 50י מי םבשנה? ( או ב־ 6שני ם

ט מפו ן או־גיה מ ת אי ם
ל מ בנ ה ה אנ טו מי ה פני מי.
הו א ק טן, ק ל ונוח ב ש מו ש

במשך חייך!) אלתק רי בי
י מי םאלה. טמפ ון או ־ ב ה
מאפשרלךלה יו ת פ עי ל ה.
לנו עבחפ שיו ת 365י מי ם
ב שנ ה. ט מ פו ני או־ ב ה. מיו צ רי םוא רוזי ם
בתה לי ך או טו מ טי. בהתאםלר רי שו ת
ה הי גיינ ההקפד ניו ת ביו תרשלה? רמקו -
פ או ת ו אי רגוני ה ב רי או ת ה בינ ל או מיי ם.
לבן, אי ובטמ פו ני או ־ ב ה בל חיי ד קי םופט ריו ת
ה ע לו לי ם ל הזי קלב רי או ת

ט מ פון או־ ב ה תו כנן ו פו תחע״י
צוו ת גינ קו לוגי ם מו מ חי ם כך
שי כנ ס ע מו קאל תוך הנ ר תי ק
ל אזו ר בו אין ע צ בי ם רגי שים.
הגו ר מי םלכאב או ל ה רג ש ת אי
נו חו ת. מ בנ הו ה מיו ח ד, עםהראשה עגו ל,
מאפש רי םלךלה כני סו תו ך שניו ת ב עז רתאצבע ־
הנ שארתנ קיי ה ! -ללאכל צו רךכ מו לי כי ם

אם אתאם לנ ערהמתבגרת
( או אם א ת עצמ ך
נערה בזו ח שו ב
שתקר אי קטע זה

ו א ביז רי םהע שויי םקר טון או פלס טי ק שי שלהפטר
מהםלאחרהש מו ש.

ט מפון או־ ב ה ,
היחידי ב־ 3גדלי ם וב־ב ד רגו ת ס פיג ה

אםאתאם לנ ערה
מתבגרת, לאת מי דקל

ל א כל הנ שי ם דו מו תבמ בנ ה גו פן ובכ מו ת
בעתהמ חזו רהחד שי. ט מ פון או־ ב ה הו א הי חי די
ה מיו צרב־ 3ג ד לי ם וב־ 3ד ר גו ת ס פיג ה, דבר

לךלמ צו אאתה מי לי ם
המתאי מו ת כ די להס בי ר
ל ב תך, אתאשר הי א צ רי כהלדעתעלהמ חזו רהחד שי. אנו עוז רי םלך
ל מ צו אאתה מי לי םהמת אי מו ת, להס בי רזאתלבתך, או לאפשרלהלק רו אעל
הנו שאבעצמה. בל ש ע לי הלדעת, כ תו ב ב חו ברתההדרכהאשרנכתבה בי ד
צוו ת גני קו לוגי ם מו מ חי ם ע בו ריצ רני או־ בה. ה חו ברת הו פצהכברבמ ליוני

המאפשר לך להת אי םלעצמךאתהטמ פון ה ד רו ש.
או־בה נורמל -למר בי ת הנ שי ם
או־בה אקסטרה -לנ שי םעםד מו ם רב, ב עי ק ר
ביו מיי םהרא שוני םשלהמ חזו ר.

עו ת קי םבאר צו ת ר בו ת ב עו ל ם ; בג ר מני ת, אנג לי ת, צרפ תי ת, י פ ני ת ו עו ד,
בברכתמשר די ה חינו ך. אנו ש מ חי ם ל הגי שלךאתהמה דו רההעב רי ת
שלה חו ברתבצ רו ף ז? ¥ל ך ^ ל ך ^ 3ט מ פוני ם בנ ר תי קון
י 1 1־1־י* מ ל אי ה ת לו שלה לן

פלס טי.
ושל חי או תו א לינו. אנו נ ע בי ר א לי ך ב חוז ר ה חו ברתבצ רו ף ה שי.

ארבה

ת.ד 2115 .חיפה
אבק ש ל שלוח אלי את
חו בר תהה דר כ ה +השי,

הט מפון ה ק טן שכבש א ת העולם

בשנת : 978 נמכרו 2,767,000.000ט מ פוני או־ בהב־ 108 אר צו ת בעולם.

לב• או־בה,
מחלקת ההסברה

ד,ז 11.4

מ שתמ שת בטמפונים
׳ לאמ שתמ שת בטמפננים

אלעזר ושורד פרסומאים

ה עו ל ם הז ה 2171

עמוד 79

פתח כ-PDF פתח כתמונה

ו ₪חווו ₪ע] נ ק וועמק
על הדוגמנית דכי צפריר סיפרתי
לכם, לא מזמן, שהיא נימצאת כיום בעיר
האפשרויות הבלתי מוגבלות — ניו־יורק,
ושהיא עזבה את הארץ לתמיד. וכבר יש
לי בשבילכם סיפור חדש עליה.
דבי, כזכור, היתד, בארץ חברתו הצמודה
של הצייר היפואי שלמה צפריר,
ואפילו אימצה לעצמה את שם מישפחתו.
שלמה אומנם לא השלים כל־כך בקלות
עם אובדן החברה הצעירה שאותה ממש
גידל, ונסע לנסות לשכנע ולהחזיר, אבל
לצערו הוא חזר לבד. דבי נישארה שם
וכנראה עושה חייל וחיה לה טוב מאד.
עם מי היא חיה — זה בעצם הסיפור.
דבי, שגרה עם אחיה, החליטה ללכת
ללמוד קורס לאיפור קולנוע. את זה היא
אומנם למדה בארץ, אבל קורם מזורז ל־ריענון
ולשיפור אף פעם לא מזיק, ושם
הכירה את מ י גליד, ישראלי שחי כבר
10 שנים בחוץ, וכיום הוא סגן מנהל המכירות
של חברת קוסמטיקה עולמית.
בני, שהוא גבוה וחתיך חי ברמת חיים
גבוהה מאד. הוא קשור באנשי הסילון של

בת 6ו
הייתי
על התפתחותה של אהבה כזאת שהרעידה
את אמות הסיפים בבניין חדיש
שברמת־אביב ג׳ אני רוצה לספר לכם,
הכל החל כשרוני פוכוטקה, עורך־דין
במיקצועו ובעל מיפעל לצביעת מכוניות,
הלך לבקר ידידה טובה וקרובה שלו,
עלמה (״לעמי״) פרנקפורט, בסטודיו
החדש שלה לריקוד.
סובוטקה נקרא בפי חבריו ״קינג רוני
דה פרסט״ מפני שהוא אכן חי כמלך לכל
דבר, גר בדירה מקסימה ברמת־אביב, נוהג
במכונית ספורט אדומה מבהיקה, והוא
גרוש-עליז ומאושר, אישתו לשעבר, אמי דה
עולן, שחקנית הקאמרי נישארה ידידתו
הטובה גם אחרי נשואיה המחודשים.
ובכן, הלך רוני לאחל מזל טוב לעלמה
הקטנה והחמודה, כמו ג׳נטלמן מושלם
הביא זר פרחים לכבוד הפתיחה, עמד, דיבר
עם חברים, אכל, שתה ועלז.
פיתאום נחה עינו על יפהפיה שחורת־שיער,
בעלת עיני שקד שחורות ופני
מלאך. ראה רוני את השחורה והנאווה,
התבלבל לרגע, אך התאושש וניגש ללעמי
כדי לשאול מי היא זו ו תשובתה היתה
שזוהי יפעת לוי, והיא מופיעה בתוכנית
הטלוויזיה מצב מישפחתי בתפקיד הבת
הבכירה של עדנה פלידל.
הסיפור מצא חן בעיניו, הוא ניגש לבחורה
והתחיל לשוחח איתה, ואז התברר
לו שהיא רק בת .16 לרגע היסס, אבל
במבט שני הוא כבר היה בטוח שהוא בן
גירוש הדיילת
החמודה

דכי צפריר
אש בשערות
השדרה החמישית, ושם אף גר בדירה
מרווחת שיש בה כל הנוחיות שרווק מבוקש
ויפה צריך.
נפגשו בני ודבי ומייד נדלקו אחד על
השני. לא עברו ימים רבים, ודבי עזבה
את אחיה ועברה לגור עם בני. אבל מה,
לפעמים מרוב שרוצים לעשות טוב קורה
רע. דבי שרצתה לבשל לבחיר ליבה מאכלים
נוסח האמא ניגשה לגז, פתחה ופתחה
ולא ידעה בדיוק איך להישתמש, עד
שפיתאום פרצה אש ושרפה לה את הפנים
ואת כל שערה השחור והיפה.
מובן שמייד גיכנסו אמבולנס ובית־חו־לים
לתמונה, אבל היום הכל בסדר, אומנם
לדבי אין עדיין שיער ארוך ויפה כמו
שהיה לה, אבל בני מבטיח נאמנה שגם
עם שיער קצר היא ניראית שיגעון, ובימים
שדבי שכבה בבית־החולים בלי להוציא
מילת טרוניה ובלי לקטר, הביא לה
בני זוג עגילי יהלומים גדולים לאוזנים.
אבל דבי הצנועה, אמרה שהיא רוצה רק
עגיל אחד. בני שהתבלבל, כי הוא לא

סוף סוף יצא לפועל הגט המיוחל בין
דיילת אל על מיכל רושקו לבין בעלה,
הטתימטיקאי נדי^ א-ידן, אחיו הגדול
של המשורר דויד אכידן. השניים, שלא
חיים יחדיו מזה זמן רב, הגיעו סוף סוף
להסדר מתקבל על הדעת.
לפני סשנד, עזבה מיכל את נדיב ואת
בנם ופשוט עברה ׳לגור בדירה נפרדת.
כיום אם תשאלו את נדיב הוא בוודאי
יספר שהוא ׳מאושר מאד מהגט ואם
תשאלו אותו מה עם הילד ועם מי הוא
נשאר, נדיב בוודאי יאמר רק שהילד
הוא הנקודה הרגישה אצלו, ושהוא משול
ליהלום והיהלום סגור ומסוגר בכספת.
אז תבינו מה שתרצו, בינתיים נראה
נדיב מאושר בחברת צעירות ולא בל־כך
צעירות כמו דוגמניות לשעבר, אבל
היחידה שנראתה איתי יותר בקביעות בתקופה
האחרונה היא אילה אדליד ה־כלבנית
הג׳ינג׳ית שנמצאת גם היא בהליכיגרושין מבעלה מומו.
־אילה ניראית כשהיא מסתובבת עם
הקבלן הידוע מנו לולו, ועם עוד כל מיני
חשובים וידועים, בקיצור, נראה כאילו
זהו חודש הגירושין.
רגיל לבחורות שלא אוהבות לקחת או
לקבל מתנות, אמר — או את שניהם או
אף אחד. ואכן, כיום עונדת דבי זוג עגילי
יהלומים באוזניה.
השניים שלא מתכננים עדיין שום חתונה,
ממשיכים להנות האחד מהשני ולגור

אמידה ורוני סובוטקה
— וידעתי הרבה מאד
ה־ 32 מאוהב. רוני לא נואש מיפעת שהי-
תה קשוחה מאד בתחילה והפגינה אדי שות.
הוא פשוט המשיך, עד שאפילו יפעת
הקשוחה נפלה שדודה ונוצחה על־ידי
״קינג רוני דה פרסט״.
כיום, רבותי, אחרי כחצי שנה של רומן
סוער, מאוהבים שני אלה ממש כמו ש כתוב
בסיפרי הרומן הרומנטי. הם נמצאים
יחד כל הזמן, חוץ משעות העבודה, כמו
מסיבת
פודים
סודית
את אחת ממסיבות הפורים הסודיות והעליזות
ביותר, ערכו ציוותי הביטחון של
חברת אל על בלונדון. הרף מעטה הסודיות
שאפף את הנישפיה וחרף הסייגים
הביטחוניים שאני חייבת לשים לעצמי,
הצלחתי לדלות עבורכם כמה פרטים. המסיבה
נערכה באחת מדירות הרווקים היותר
עליזות, שידעה המושבה הישראלית
בלונדון, דירה שאת מיקומה המדוייק על
המפה לא אוכל לגלות לכם, אך עם הרבה
רצון טוב אפשר למצאה.
אנשי ביטחון פיזזו וריקדו שם
לצלילי דיסקו סוער עד אור הבוקר. אפשר
היה לראות שם בפינות החשוכות את
מיטב הנוער, כטוב ליבו ביין, עם שלל
של יפיפיות מכל צבע וגזע. היו שם סקוטיות
ואיריות, לצד אנגליות ואמריקאיות,
ומובן שגם חתיכות תל־אביביות וחיפאיות
לא נעדרו מרחבת הריקודים ומהפינות החשוכות.
עם שחר אף הגיעה למקום חבורת
נערות פאנק צבועות במיטב ציבעי
המילחמה של ״תרבות הפאנק״ ,ואת ה הצגה
שהם עשו לאנשי אל על שלנו, איש
מהנוכחים לא ישכח לפחות לא עד פורים
הבא.
הכיבוד אף הוא היה מקורי והוגש כיד
המלך, ולפי השמועה שהגיעה אלי, עלה
לא פחות מארבע מאות דולר טבין ות־קילין.
מלבד
אוזני המן, וכדורי פאלאפל נוסח
שוק בצלאל היתד, שם גם קערת חומוס
ענקית, אך לא היה זה חומוס רגיל,
כי היה מישהו שטרח והוסיף ממריץ לגד
צב־רוח עילאי לתוכו, ומכאן אולי הסיבה
להישתוללות הספונטנית של אנשי הביטחון
המעונבים. אני רק יכולה לקוות שעם
היין שניכנס לא יצא שום סוד.
ביחד, דבי ממשיכה ללמוד, ובני ממשיך
לעסוק בעיסוקיו הרבים. כשהחליט בני
לחזור ארצה כדי לחגוג את ליל־הסדר
עם אמו, רצה לקחת את דבי איתו לסיבוב
בארץ, אבל שוב אמרה דבי לא,
ונשארה לחגוג את הפסח עם אחיה בניכר.

בן׳ כי רוני חייב להמשיך לתפעל את
האימפריה הפרטית שלו, ויפעת חייבת
להמשיך להופיע בטלוויזיה. אבל את הש עות
האלה הם מעבירים מהר ככל האפשר•
ואת שעותיהם הפנויות הם יודעים
לנצל היטב. כמעט כל סופשבוע שני הם
מבלים בעיר דרומית זו או אחרת, אילת,
שארם, נואייבה וחוזרים יפים, שזופים
ומאוהבים.
שמועות ושוב שמועות המרחפות בלילות תל-
אביב החמימים. והפעם מספרת השמועה
ן שיונה לחדכיץ, גרושתו של איש הבשר,
נישאה לה בסודי־סודות בלום אנג׳לס
ן לפני כשלושה שבועות.
מי שמסתובב בתל־אביב הלילית יראה
ן את מי שהיה הגבר של יונה במשך שנים
רבות, כשהוא מסתובב כל ערב עם יפיפיה
אחרת הנשענת על זרועו. ומכאן אפשר
׳ אולי להבין שיש אמת בשמועה שיונה
כבר לא גרה כאן יותר, אז אם למישהו
1י ש עידכון בנושא, בבקשה.

יונה לחוכיץ
נשואין בסוד?

עמוד 80

פתח כ-PDF פתח כתמונה

..מיבצע סיני לשלום של משה שמיד

שיחזור מישפט

פרוטוקול זקני ציון בבית טשרניחובסק*
רצח פולחני לחו. הפסח
הגאון היהודי הת ור ןמוי סק ז נס י ן על ־פיסולבלו
תולעי תרבות

פרקי(אחיו של)
אליק
״הקבר היחיד מבין קברות חללי צזז״ל,
שעליו לא הוכח פרח כיום חתימת הסכם־
השלום, חוא הכת של אליה, אחיו של
ח׳׳כ משה שמיר, שנפל כמלחמת העצמאות
...על פי כהשת המישפחח שכירשמד
על חמצכח, נאסר על נציגי צח״ל להגיח
פרח על ההכר ידיעה לאקונית ומוזרה
זו, שפורסמה בהעולס הזה 2169 מאס־

משה שמיר
פרח על קבר
יינת את השימוש שאותו עושר, בשנים
האחרונות הסופר־בעבר ואיש הימין הקי צוני
בהווה, משה שמיר, בזכר אחיו.
אלא שמשה שמיר לא הקריב את קבר
אחיו מאז ומתמיד למענה של אלת המייל־חמה,
נגד אלת השלום. באותה מסירות
בה עובד כיום שמיר את אלת המילחמה,
כך עבד בשנות החמישים המוקדמות את
אלת השלום. ויותר מכך, הוא עשה זאת
כך, שאנשי של״י ורודפי־שלום אחרים
בהווה, עשויים להיראות לידו כמחרחרי-
מילחמה.
ב־ 8במארס ,1957 במדורו האישי בקולמוס
מהיר, ביומון על המשמר, כתב משה
שמיר את ״חזון הנסיגה״ שלו מחצי־האי
סיני :
״כלא לנטוש את ההגחח כי מילחמת־סיגי
היתח מילחמת־מגן, כלא לשכוח את
חומרת חסכגח לעצם קיומנו, אשר נדחתה
למשד זמן־מח — שואל אני את עצמי,
כלום אין דרך להתעורר לתפישה חדשה
של המציאות ושל מקומנו כתוכה?
אכן, על זאת יש להצטער יותר מעל
כל דכר אחר, שלא נוצלה פרשת סיני
כמנוף אדיר לקידום השלום כינינו לביו
•שכנתנו מדרום, ועם זאת כינינו לבין כל
מדינות ערב. לא קשח לגלות מאחורי מליצות
המדיניות האמריקאית ומאחורי דק־דויד
הדרישות של המזכיר-הכללי (של
האומות המאוחדות — ד.ע ).את הכוונה
להנציח את לשון האיבה והאינטרסים
המילחמתיים באיזור. שביתת־הנשק, שהועלתה
לדרגת קדושה מטאפיזית כימעט,

היא המצב האידיאלי לאזורנו? ,ישר כוחות
בינלאומיים אלה •שואפים להשליטו כאן
מחדש. עקרון המשא־ומתן הוא, שוב ושוב,
עקרון האיבה ועמדות האיבה. מצב־המיל-
חמה נחשב למצב־המוצא, למצב־היפוד,
ואנו משלימים עם כן, מתאימים את מדי־ניותנו
לכד, מדברים כלשון המתחייבת
מכף, דשמהים על הישגים כאותם תחומים
מצומצמים.
לפי קו מחשכה זה שואל אני: אפשר
אמנם כי חתחזקנו על־ידי מיבצע פיני
לקראת המילחטה, אך האם לא נחלשנו
לקראת השלום? אפשר?מונס כי תות
גדול הרווחנו על־ידי משחתת נוספת —
אד האם זכינו גם כידיד נוסף? פתחנו
פתח כימים ואל הימים — אך האם פתחנו
פתח אחד כעמים?
כאן מתחוללת לעינינו הנסיגה החמורה
והמדאיגה כיותר. משום כד מתנגד אני,
כין רכים אחדים, גם לנסיגה חצכאית
הטוטאלית. אל נחזור אל ״שכיתת הנשק״,
אל נחזור אל מצב־המילחמה ואל לשון
האיבה, אל ניסגר שוב כמעגל ההיאבקות
על פוזיציות, שתכליתן לקיים פוזיציות,
וכל אלה כתוך מסכת מילחמתית מקיפה,
שאין ממנה מוצא. זאת הקריאה היוצאת
מפי מתנגדי״הנסיגה כסיני, על זאת בדאי
לסבול, כדאי ליהרג, כדאי גם להיכשל !
מחר יאלצו אותנו — ובהדפם שותת
אלה אפשר אולי בכר לשנות תיבת מחר
ולאמור אתמול — לעזוב את עזה, לנטוש
את מיפרץ שלמה. הנה הצעה, לדוגמה,
אם אמנם כלו כל הקצין: הצבא יפוג
ויעזוב — אד כעזה ובמיפרץ שלמה יישא־ת
מישלחות גמלות ונכבתת של אזרחים
מישראל. חברי־כנפת מכל הטיפלגות,
פופתם, אנשי־מדע, תפאים, פועלים,
ראשי עימות. מישלחות של המחטים איש
או מאה איש כל אחוד המישלחות יצוידו
במשדת־רמו, ככרזות גמלות, בטלפונים.
הן יכמזו כי הן מבקשות להיפגש עם
השילטונות המצמים, לנהל משא־ומתן
על יחסי שכנות הוגנים, על שלום, על
מדת ביטחון. יאסרו אותם? — יתכן מאד,
ההמון יתנפל ויהרוג? — גם זה יכול
להיות. אכל ישנו ח ת כוח או״ם, לפחות
כשלב הראשון. הוא ישמש כלם כל-שהוא.
ישתיקו אותם? — נשתדל שלא ישתיקו.
נשאיר איתם עיתונאי־חוץ מכל העולם,
נשאיר להם מזון, מים, כסף, חומרי רפואה...
מדוע
לא ניפתח מייד, היום, כ״מיבצע
סיני״ לשלום

פט שווארצכארד, מציג במחקרו־סיפרו
על מנדל בייליס, תמונת־מצב רחבה ביותר
והיסטורית של המישפט שנערך ברוסיה,
שמיקד את מאבק האיתנים בין
הריאקציה הרוסית (״המאה השחורה״) לבין
הליברליזם הרוסי והיהדות.
כבר מתוך פרקי הפתיחה של הספר צפה
ועולה תמונה של מימשל אנטי־שמי מובהק,
שתרם לשילהוב ההמונים חגיבערים
מדעת ולניפוחה של עלילת־דם זו — בעזרת
מנגנוניו השונים. ד״ר קוטיק מצליח
בעבודתו לרקום מערכת עובדות, החל
ממציאת הילד הנוצרי ההרוג וכלה בזיכויו
של ביילים. מערכת זו חושפת מימשל
הרוקם את עלילת־הדם, תוך שהיא מתבססת
על האווירה האנטי־שמית של הריאקציה
הרוסית, אנטי-שמיות החפצה
להרשיע את בייליס ולפגוע בכל הציבור
היהודי ברוסיה הצארית! .
כך הופך ביילים מיהודי אלמוני לקורבן
העם היהודי כולו, ולגיבור הליברליזם
הרוסי. יהודי המואשם ברצח, שהאשמתו
תופחת בהדרגה ל״רצח פולחני לחג ה פסח...״
האשמה, שבמהלכה ניטען בפרהסיה,
שהיהודים משתמשים בדמם של
ילדים נוצריים. בלתי־נימנעת היא ההתרגשות
מהנוסח העיתונאי המבריק, שבו
ניסח עיתון הצפירה את דבר פתיחת מיש-
פטו של בייליס :״איש יהודי אחד —
ואיתו כל עם ישראל ותודתו, וכל כן
ישראל החי איתנו היום ואשר חי מימות
משה ועד היום הזה, ניצכים היום לדין
כקיוב העיר...״
ד״ר מאיר קוטיק מצליח בסיפרו להעלות
כהלכה את הדראמה של המישפט,
ללא המתקת עובדות או יפיוף. הוא מציג
דמויות של אישים כמו מזא״ה ואוסקר
גרהנברג (רחובות על שמם בתל־אביב),
תוך תיאור מפורט של מהלכי המישפט,

סופו של ׳מיתוס /בדומה לדמויות
היסטוריות רבות מהעבר היהודי, גם דמותו
של מנחם מנדל בייליס מוצתה למעשה
עד תום המישפט ועד לזיכוי. אך בסיפרו
של קוטיק מוצגת הטרגדיה של בייליס,
על אומללותו וצרותיו, גם אחרי המישפט.
סיפור אחרית ימיו של בייליס מצוי באפילוג
של ד״ר קוטיק על ״כיילים לאחר
המישפט ועד יום־מותו״ ,המתאר את תלאותיו
הבלתי־הירואים של אדם, שלא
נועד להיות גיבור וסמל, ולמרות זאת

ציטוטון

כתב אישום
_ _ תושב העיר וואסילקוב, גליל
99 9קייב, מנחם מנדל בן טוביה
^ ^ בייליס, בן ,39 נאשם בכך, כי
במתכוון ובהסכמה מראש עם אנשים
אחרים, ששמותיהם טרם נתגלו על־ידי
החקירה (התביעה) ,ומפאת נימוקים של
קנאות דתית תוך משרה להמית את
הנער בן ה , 12-אנדריי יושצ׳ינסקי, ל־צרכי
פולחן־דתי, תפס בייליס, ביום הן!
במארס ,1911 בעיר קייב, בחצר בית-
החרושת ללבנים של זייצב, שבקירבת
רחוב וורחנאייה־יורקובסקאייה, את ה־נער
יושצ׳ינסקי האמור, בשעה ששיחק
עם נערים אחרים, סחב אותו פנימה ל־בניין
בית״החרושת ללבנים ושם קשרו
שותפיו־למעשה של בייליס, בהסכמתו
ובידיעתו, את ידיו של יושצ׳ינסקי, סתמן
את פיו ורצחו אותו, בגורמם לו, באמצעות
מכשירים חדים 47 ,פצעים :
בראשו, בצווארו ובגופו, מה שהביא לפציעות
בוורידי״המוח, בוורידי״חצוואר,
ובעורקי הרקה השמאלית, וכן פציעות
בקרום הקשה של המוח, בכבד, בכלייה
הימנית, בריאות ובלב ; פגיעות אלו
נתלוו בעינויים קושים וממושכים, אשר
הביאו לידי הקזת רוב הדם מגופו של
יושצ׳ינסקי. בייליס נאשם — איפוא —
בפשע, על־פי סעיפי״המישנה 2ו״ 13 של
סעיף 1453 מהחוק הפלילי. מטעם זה,
ועל יסוד הסעיף 201 של תקנות בית-
הדין לדיני״נפשות, מובא מנחם מנדל
בן שוביה בייליס לדין בפני 0
חבר-המושבעים, בבית־הדין ה־ 9

גלילי בקייב.״

תיעוד

מישפט בייליס
מחקרים מדעיים ומדעיים־למחצה הרואים
אור בשנים האחרונות, פורשים רשת
מחקרית צפופה וחושפת על רקע החיים
והסבל היהודיים בגולה בכלל, ובגולה במז־רח־אירופה
בפרט, בסוף המאה שעברה
ובראשית המאה העשרים. אחד מאותם המחקרים,
שראה אור באחרונה, עוסק ב־מישפטו
של מנחם מנדל כייליס, שהוא
מהנודעים שבעלילות־הדם, אותם ידעה
היהדות לדורותיה. מחקר זה נעשה בידי
ד״ר מאיר?[וטיק, והוא נושא את הכותרת
״מישפט בייליס״ ־.
ד״ר קוטיק שהתמחה במישפטים יהודיים
נודעים, ופירסם כבר בעבר ספר על מיש *
ד״ר מאיר קוטיק, מישפט ביילים —
עלילת־דם במאה העשרים? הוצאת מלוא ;
288 עמודים (כריכה קשה).

מנדל כייליס סמישפט
קורבן המאה השחורה
כולל עדויות מפורטות על החסידות, התנועות
המשיחיות, הפרגקיסטים והקבלה —
רעיונות שנועדו להוכיח בעליל את אשמתו
של מנדל בייליס.
בדומה למישפט דרייפוס בצרפת, בסוף
המאה שעברה, שעימת את הליברליזם
והריאקציה הצרפתיים. כך עימת מישפט
בייליס את הריאקציה הרוסית בליברליזם
הרוסי. אלא שבניגוד לתקדים הצרפתי,
הרי שברוסיה ניצח הליברליזם ומנדל
ביילים יצא זכאי.

שילהב בשעה קריטית את הדמיון היהודי
והליברלי עד לפרוץ המ״לחמה העולמית
הראשונה.
לאחר זיכויו במישפט גאלץ מנדל ביי־ליס
לעלות לארץ־ישראל, ובט״ז לחודש
שבט תרע״ד 1914 הגיע לחופי יפו. הרבנים
קוק ועוזיאל עלו לברכו וברדתו ליבשה
נסע לתל־אביב במירכיבתו של הברון
רוטשילד.
מנדל בייליס מחליט אחרי המילחמה
לנסוע לארץ האפשרויות הבלתי־מוגבלות.
בהגיעו לגיו־יורק נודע לו כי בנו־בכורו
פינחס התאבד בארץ, לאחר שקרא בעיתון
כי בארצות־הברית אוספים תרומות למען
אביו. כתוצאה מכך מחליט בייליס להי שאר
בארצות־הברית ולהביא לשם את בני
מישפחתו. אלא שילדיו אינם ניקלטים,
והוא ניכשל בכל שנוגעות ידיו. למשל,
כאשר הוא מוצא מישרה כשומר־בנק,
הרי שפרנסי הציבור מונעים זאת ממנו
(המשך בעמוד )83

עמוד 81

פתח כ-PDF פתח כתמונה

עמוד 82

פתח כ-PDF פתח כתמונה

9 9י100.£-,1-א0:וו1)!0ח:1•1,0 0ז*.1,10:

עמוד 83

פתח כ-PDF פתח כתמונה

ביהלומים,כמו בטלויזיה אמקור:
העיקר זה הצבע הו סן.
כשמדובר בכ סף רב אינך יכול להר שות
לעצמך טעויות. וכשמדובר ב טלויזיה
צבעונית עליך לדאוג בראש וברא שונה
שהצבע יהי ה נכון, וז את תקבל
ב טלויזי ה צבעונית א מקור.
ידע *ס^חזסמסא ו איכות א מ קו ר
הצליחו להשיג א ת הצבע הנכון.
כיצד?
ב טלויזי ה הצבעונית של אמקוו^
מו ת קנ ת מנורת מ סך ״?.1.1
(£א £1א 1א1810כ))?8.£
ה מב טי ח ה צבעים ן ך
טבעיים ונ קיי ם במיוחד.
ה מב חן ה א מי תי לכך הוא!
ת מונ ת הצבע באור יום או׳
חדר מו אר ו מנורת ה 1.£.
עומדת בו בהצלחה. ל עו מת זאת
ב ק לי ט ה בשחור־לבן ת הי ההת מונ ה
נ קי ה מצבע. פרט לז א ת תמצא
ב טלויזי ה צבעונית אמקור:
חיבור קו א ק סי א לי ל מ כוון א ס 7
מונע ׳׳צלליות׳׳בתמונה.
מנגנון או טו מ טי הבוחר בעצמו
נקודות או פ טי מו ם של ה ת חנו ת.
וי סו ת או טו מ טי של הב הירו ת
( 711,\ 87א )0 0ועוצמת הצבע,
בהתאםלכ מו ת האור בחדר.
שלט ר חו ק

אל ק טרוני -
המאפ שר כיוונון
ת חנו ת, התאמת צבע,
בהירות וקול,
הפסקת ביניי ם בשעת
ה קרנ ה ( 87ס א ^ )87
ו ת מונ ה ללא קול
(? 870סאס .)80
אפ שרות למכשיר ״מחזיר צבע״ -
ה מ אפ ש ר קלי ט ת שידורי צבע מישראל.
מערכת צליל מ שופרת בעל הספק
מו סי ק ה של 10 וואט.
חיבור עבור רשם קול, אזניות,
ר מ קול נוסף ומערכות וידאו קסט.

ש רו תאמפא שרות יכוון

ל אחר ה קני
\שר1ת ללא תחרותן*
וידגים טכנאי
מו סמךאתה טלויזיה בביתך -חינם.
היה כדאי ל ח כו ת לצבע הנכון.

טלדן יה צבשון ת אסקור-הצבע הוכון

רס 1ס א. ט 7

עמוד 84

פתח כ-PDF פתח כתמונה

— נמר של נייר
]המשך מעמוד )80
בטענה כי חרפה וכלימה היא ליהודי
העולם, שגיבורם הלאומי יעסוק בעבודה
כזו. הוא הפך שותף בבית־דפוס שפשט
את הרגל, ובדומה ליהודים רבים בני

מנפרוד וינקלר, איתמר יעוז־־קסט,
בנימין מיבלי, יצחק עקביהו. מנ ציץ
תומר, חיים תורן. מזה שנות
דור לא טרח איש לקרוא ביצירותיהם,
ואפילו מישרד החינוך אינו מוכן להסתכן

אנתולוגיה ישראלית

קורות ההיסטוריה

מ תוך ״ מ סעו ת בנימין ה א חרון מ טודיל היי
מאת י הו דהע מי חי
ריח זיג אופנים חד^ים שקבלתי
מתנה בן לדותי עוד באפי, הדם טרם
יבש וכבר אני מבקש שלוה, אלהיט אדוך ים.
אלהי סדר, כמו בליל הסדר: ארבע עשר ועיש, שכר המוכנה, ותשובתן הקשיות

\י: ביצה: ,זרוע, זדמרור,
האמהות, ארבע המכות,

כפתות־הידוע,
גדיא,
המרק
מסדר- ,חד
הכל

המצה הבטוחות, תשעה ירהי לידה, ארבעים

ולשבץ את ״יצירותיהם״ בתוכניות הלימודים
שלו.
שעת־רצון היתה לאגודה זו לפני כמה
שנים, כאשר הובאה בפניה הצעה לקבל
לשורותיה יוצרים ערביים. אלא שהצעה
זו נפלה על הסף, מתוך מניעים כלכליים
ולא אידיאולוגיים. הלטיפונדיה ההיסטורית,
שחבריה בולטים בהיותם אפיגוגי־ביאליק,
חששה שמא יישמט רסן השילטון
מידיה, ויעבור לידיהם של סופרי אמת,
שאין להם חלק ונחלה בעשור האחרון בהנהלות
אגודת הסופרים.

מס־ערך־מוסף

ל סיב רות־ ח;;ב
רית.
עסקני הסיפרות העברית היו עסוקים
במשך השנתיים שחלפו מאז ועידתם
האחרונה בכיבודים הדדיים, אותם העניקו
חברי ועד האגודה איש לרעהו, החל בכי־
קצת הרועד והלב הים.
מכות על

דכמו הדל ת לאליהו הנביא, עכשו הלילה*.
בחצי
*ויהי
פתוח: ולא דסגור.

• ד השכיבו את הילדים לישון. בשנתם
הם שומעים עדץ את קולות הלעיסה
גדולה.
אכיל ה אוכל העולם
הטוחנת:

ז ז קול הבליעה הוא קול ההסטווץ ה,
שהוק וגהוק וגריסת עצמות הם קולות ההסטווץ ה, בעכול העכול.
תנועותיה.
תנועות־מעים הן

הכל מתחילים להיות דומים זה לזה:
ואדם ־•רע,
אדם טוב
וכלבו, אדם ואחות, אח זזז

ומשול, מושל כלם, כלם וכבש, רועה וענן,
פרח

זזז׳

יוך ז־ים לדמיון. גם חיי הנסיוניים יורך ים.
הכל יורד לדמיון הנוו־א. הכל פרי מען ם.

ד״ר מאיר קוטיק
״רצח פולחני לחג הפסח״

מיסדרונות בית־טשרניחובסקי. איש לא
יידע כמה אלפי לירות הוצאו מדי חודש
כמשכורת עבור מרדכי אות־ יקר
(אותיקר) ,מזכיר אגודת הסופרים ; כמה
אלפי לירות עברו לידיו של כנציון
תומר, כנשיא אירגון העל של סופרי

דורו, הפך לסוכן־ביטוח. ביולי 1934 ניפטר
מנדל בייליס בניו־יורק. סיפורו ממשיך
להיות תמצית הסבל של היהדות
לדורותיה.

צאן בחל״
הפוחלצים בחול־המועד פסח, אחת לשנתיים, מתעורר
לחיים זמניים מיבנה מכוסה קורי
עכביש, שקירותיו משיקים לקירות בית
סוקולוב בתל־אביב. במשך יממה שלמה
אחת נשמעים בתוכו צלילי הסיפרות העברית.
במיבנה זה, בית״־הסופר ע״ש שאול
טשרניחובסקי, עומדת להתכנס גם בחול־המועד
הקרב ובא ועידת עסקני הסיפרות
העברית, תחת מסווה של ועידת אגודת
הסופרים.
בתוקף עבודתו סקר כותב שורות אלה
לפני שנתיים את ועידת עסקני הסיפרות,
ביחד עם צלם המערכת. השניים חשו
עצמם מוקפים בדמויות דחוסות קש וגבבה,
שהילכו בטרקליני הבניין והעניקו כיבודים
שונים ומשונים איש לרעהו. ואפילו ראש-
הממשלה הקודם ושר־החינוך הקודם, האדונים
רבין וידלין, נשאו נאומיהם בוועידה,
על־מנת לצוד קולות.
כאשר פוחלצי־תרבות עורכים ועידה,
הרי שהכוורת העסקנית פעילה למדי. היא
שוקעת בתככים ומינויים לוועדות שונות,
העוסקות כביכול בביקורת, באתיקה, בחלוקת
כספים, בקרנות חשאיות ובכל שאר
מרכיבי הוועידה. בין הנוכחים ניתן למצוא
דמויות רבות־תהילה של הסיפרות הישראלית
בת־זמננו, כמו: יחיאד חזוק,

בודי נסיעות לחוצלארץ וכלה בהענקת
פרסים לאלה שלא זכו בנסיעות לחוצלארץ.
העסקונה הנ״ל לא טרחה אפילו להשמיע
מחאה אחת ויחידה בפני הממשלה, על
שסופרי ישראל נאלצים לשלם תוספת של
12 אחוז מס־ערך־מוסף בנוסף ל־ 35 אחוז
מס־הכנסה. הסיבה לכך אחת ויחידה: הם
פשוט׳ אינם זוכים לקבל שכר־סופרים כלשהו,
כך שתהליך המיסוי הנ״ל אינו מוכר
להם. וכך הם מייצגים את סופרי ישראל
בשתיקתם.
לפני כמה שנים הוצע להביא בפני הכנסת
חוק של תמלוגים לסופרים ולמשוררים,
על פי הביקוש לספריהם בספריות
הציבוריות. האם נראה מישהו השואל ב ספריה
ציבורית ספר פרי עטם של אית
עמי
בריטניה וגרמניה. בבריטניה קיים איגוד
סופרים ( 0 0הממקד פעילותו בהטבת
התנאים הסוציאליים של הסופרים,
תוך מאבק עיקש על תשלום תמלוגים
לשימוש בספרים בספריות, ועל שיפור
תנאי החוזים בבתי ההוצאה. במערב־גר־

מר יעוז־קסט, בנימין מיכרי, ב;־

ציון תומר או חיים תדרן. לא ולא!
לכן, גם בנושא זה מילאו עסקני אגודת
הסופרים פיהם באלם.
הנושאים שבהם לא מילאו עסקני הסיפ־רות
את פיהם באלם היו נושאי חברה
ופוליטיקה. בנימין מיבדי השמיץ את
א.ב. יהושע ואת עמום עוז (שניהם
סופרים מוכרים לכל, המשלמים מע״מ,
שספריהם מצויים בתנועה מתמדת בספריות)
על שהעזו לתמוך בבחירות ברשימת
של״י. חיים תורן, שאיש אינו יודע
מניין הגיע ולאן תוליכו עסקנותו, המשיך
לייצג במשך השנתיים האחרונות את

פינחס שדה, עמוס קינן, יהודח

עמיחי, דויד א פי ח ואחרים בוועידות
בינלאומיות של הפא״ן?!לאב (אירגון הסופרים
הבינלאומי).
בוועידת אגודת הסופרים העומדת להיפתח
בימים אלה, לא יוצג, כמינהג הוועידות
האחרונות, תקציב אגודת הסופרים,
ואיש לא יידע כמה מיליונים ״גולגלו״ בין

שולחן הנשיאות בוועידת הסוסרים* ()1977
איש אינו יודע כמה מיליונים גולגלו

ישראל; כמד, משתכר מי מין מיכדי
כעורך מאזניים, ביטאון הסופרים, שאיש
אינו קורא בו, ומהי משכורתו של ישראל
כוחן, נשיא הסופרים העבריים. והמדובר
גם בעוד כמה משכורות שמנות, שניתן
היה לקדם בעזרתן את הסיפרות הישראלית.
אמנם
אנחנו עם־הספר, אבל מן הראוי
להזכיר בהזדמנות זו מעט מהמתרחש אצל
עמים אחרים, שאינם בדיוק עמי־ספר, כ
מניה
מצויים באיגוד הסופרים מתרגמים,
עורכים ומבקרים, המסונפים לתאגיד עוב די
ענף הדפוס והנייר. האיגוד הגרמני
נחל הצלחה, לאחר מאבק עיקש, ב נושא
תמלוגים על השאלת ספרים, והוא
מקיים קרן־גימלאות לחבריו.
* אהרון ידלין (עובד) לוחץ ידו של
יצחק רביד. עומדים (מאחור) ירוחם משל
והסופר ש. שלום.

עמוד 85

פתח כ-PDF פתח כתמונה

(המשך מעמוד )83
אלא שבישראל אין עסקני הסיפריות המנהלים
את אגודת הסופרים מגלים עניין
כלשהו במצבו של הסופר העברי. והראייה,
מיכתב מטעמו של ישראל כוהן,
שצוטט במדור זה לפני כמה שבועות,
בו מבקש ראש האגודה הנ״ל בנשימה
משר-החינוך דאז (אהרון ידלין) גם
תקציב וגם את פרס ישראל לסיפרות
לעצמו.
אם לא יגיעו מאות הסופרים בישראל
לוועידתם, ויכו אחת לתמיד את העסקונה
המוצצת את לשדם, ויבחרו בוועד פתוח
שידאג למצבו של הסופר העברי ולא למצבו
של עסקן הסיפרות העברית, הרי שהם
יאפשרו לעסקנוה להמשיך ולקנן כסרטן
בנשמת הסיפרות הישראלית.
כנראה שלכל עם יש אגודת־סופרים
שהוא ראוי לה. אם לא תופל האגודה
במתכונתה הנוכחית, הרי שהסיפרות היש ראלית
־תהיה ראויה לעדת הפוחלצים שבז
ראשה.

תרגום

שונא
מתנות
יחיה...
מספר לספר הופכים ספריו התשבציים
של סול גלו, חתן פרס־נובל לסיפרות
,1976 לעונש קולקטיווי, בעל עוצמה הולכת
וגוברת. סיפרו האחרון של בלו ,״מתנת

סול בלו
״סתם שליפת א בו׳
המבולרט״־ ,מציג שוב את גלריית הגיבורים
המתשבצים והמתושבצים של המח בר,
בדומה למוזס אלקנה הרצוג מהרצוג
ולארתור סאמלר מכוכב־הלכת של מר
סאמלר.
גיבורו התורן של בלו תפור לפי מידות
קודמיו: גרוש הכבול לחוקי המזונות החמורים
של ארצות־הברית, איש-רוח תלוש,
בן למהגרים יהודיים, שמכשיר של הזנה
מלאכותית מזינו בתרבות אירופית דרך
פי הטבעת. בניגוד לסופרים אמריקאים
אמיתיים, כי״ורמאן מאילר, גור וידאל
— הרי שבלו עמום בתסביכי-נחיתות ליד
התרבות האירופית, שאותם הוא טורח
להסוות בשמות ובתישבוצים חסרי כל ערך.
גיבורו של הרומן החדש מתנת המבולרט
חינו פרופסור להיסטוריה ולפילוסופיה
בשם צ׳ארלי סיטרין. הוא מספר למעשה
על משורר יהודי אמריקאי בדוי (ולא כל
כך בדוי) העונה לשם פון המבולדט פליי־שר,
ועל הקשר שהיה ביניהם בחייו של
המשורר. פון המבולדט הוא שעודד את
סיטרין הנ״ל, שהיה סטודנט בויסקונסין,
והפך אותו עד מהרה לגאון יהודי תורן,
המפיק כספים מספריו הפופולארים אודות
• סול בלו, מתנת המבולדט: עברית :
אביבה גור; הוצאת ספרית פועלים; 446
עמודים (כריכה רכה).

ההיסטוריה האמריקאית. סיטרין זוכה לקבל
פעמיים את פרס פוליצר, פעם עבור מחזה
שלו ופעם על ספר העוסק בנשיא וילסון.
הצלחתו של סיטרין אינה מייצגת את
כישרונו, בעוד כישרונו של פון המבולדט
אינו זוכה לתמורה הכספית ההולמת, בהתאם
לערכים האמריקאים. וכאשר מת פון
המבולדט פליישר הוא מוריש לסיטרין את
ה״מתנה״ ,תסריט כימעט־אינפנטילי שאותו
כתבו שניהם.
את אהובתו של הרצוג מהרצוג, דמו״
נה, מחליף בלו בסיפרו החדש ברנאטה,
הפעם ספרדיד, המדברת במיבטא הונגרי.
ומילבד זאת הספר סובל מתישפוכת מילולית
אידיאולוגית של תורות קוגראד
לורנץ, או הציפוי הטריטוריאלי, קטעי
שירה קלאסית אנגלית המשורגת בתוך
השורות. וכתבי רודדלף שטיינר, אבי
האנתרוסופיה.
בין מטחי האידיאולוגיות המתושבצות
בנוסח בלו, צצים כלים שונים, כמכוניות
נזרצדס 31.־ 280 ובואינג ,747 מלונות מהודרים,
משקאות, רכבות תחתיות, מטאפיסיקה
באגורה שחוקה לעם שאינו עם־
סגולה, וסיפור רומנטי אודות אהובה מהעבר,
שנאכלה בידי טורפי אדם בג׳ונגלים
של אמריקה הלטינית.
להיות סופר אמריקאי אינו פחות קשה
מלהיות סופר ישראלי. על סופר אמריקאי
להחליט אם ברצונו להיות סופר־של-אמת
ולשקוע באלמוניותו, או למצוא דרכים
של התפשרות עם טעם ההמון. לסול בלו
אין דילמות בנושא זה, וכפי שאמר פעם
בראיון לכותב שורות אלה, הוא מצפה
מקוראיו שיתייחסו לאמירות ולשמות שבסיפוריו
באותה מידה של רצינות שהם
מתייחסים לתשבצים ולפזלים של הניד
יורק טיימם.
בלו אינו מסתיר זאת מקוראיו בספר
זה, אם כי הוא חושף מעט מחלומותיו להיות
בן־אלמוות, כמו אותם משוררים אמריקאים
אלמוניים. הוא כותב:
״ה׳טיימס׳ התרגש מזמר ממותו של המי
בולדט והקדיש לו טור כפול. התצלום
היה גדול. שהרי ככלות הכל, המבולדט
עשה מה שמשוררים כאמריקה המטומטמת
אמורים לעשות. הוא רדף אחרי הרם ומוות
אפילו יותר משרדף אחרי נשים. והוא
מיחד לבזבז את כישרוגו ואת בריאותו
והגיע הביתה, אל הקבר, באלונקת־מתים
מאובקת. הוא חרש את דרכו לטמיון. או
קיי. כך עשה ארגר אלן פו, שנאסף מביב
השופכין של באלטימור. והארט קריין ש-
השליף עצמו ממעקה ספינה, וג׳ארל בד-
פילו עצמו תחת מכונית. וג׳והן בארימן
המיסכן בקופצו מגשר. מסיבה כלשהי
מוערכת הנוראות הזאת באורח משונה על־ידי
אמריקה העסקית והטכנולוגית. הארץ
גאה על משורריה המתים. היא מוצאת
סיפוק עצום בעדות המשוררים האומרת
שארצות־הברית קשוחה מדי, גדולה מדי,
רבה מדי, מחוספסת מדי, שהמציאות האמריקאית
מכריעה ככוחה ולהיות משורר
הוא עניין של בית־ספר, עניץ של נשים,
עניין של כנסייה. חולשת הכוחות הרוח־ניים
מוכחת בילדותיות, כשיגעון, כשיב־רות
וביאוש של מקדשי־שם אלה. אור-
פיאום הסיע אבנים ועצים. אבל משורר
אינו יכול לבצע כריתת־רחם או לשלח
כלי־רכב אל מחת למערכת־השמש...
״יכולתי לזכור מילה במילה מה שאמר
ה׳טיימס׳ .הוא אמר, בסיגנונו האפסי,
סיגנון של ברנשים כעלי־סמכות, כי לפץ
המבולדט פליישר היתה התחלה מזהירה.
נולד במעלה הווסט־סייד של ניו־יורק.
בגיל עשירים ושתים קבע סיגנץ חדש
בשירה האמריקאית. זכה להערכתו של
קונראד אייקו (שנאלץ פעם לקרוא לשוטרים
כדי לסלקו מהבית) .זכה לאישורו
של ט.ם. אליוט (שעליו, כשהיו: יוצא
מכליו, היה מוציא דיבה מינית מחרידה
ובלתי אפשרית) .מר פליישר היה גם
מבקר אמנות, מסאי, מספר, מורה, אינ טלקטואל
סיפרותי בולט, אישייות של
טרקלינים...״
הניתוח האחד והיחיד לטחנת המבולדט
הוא הבאת סול בלו אל ספת הפסיכיאטר
וניתוח יושרו הסיפרותי, כאשר בדמותו
של פון המבולדט משתקף האידיאל הסיפ-
רותי בו מתקנא בלו. אלא שבלו לא היה
נכון להסתכן בדרך הטרגית בה הלכו
הדמויות הגדולות של הסיפרות האמריקאית,
דרך בה הן הולכות עד היום. כך
שהוא מסתפק בהלעטת קוראיו באותם תשבצים
ריקניים.
אין כותב שורות אלה יכול להשתחרר
משאלה ששאל בשעתו את בלו, בעת

בחטף

!השנה ה ש לי שי תשל נתן שח ם

הנ סי עההרא שונ ה של מנחם בן

מיה1

״ ה מ שו לחמירושלים׳ * ה ״ כנעני ״
שזבה בפרס סי פ רו תי ב אי די ש
• 1חבר קיבוץ בית־אלפא, שהיה בעבר סיו״ר רשות־השידור, והמכהן מזה כשנתיים
כניספח התרבות של ישראל בניו־יורק, הוא נתן שחם (קרא לי סיוטקה) .שחם יצא
לשליחותו בארצות־הברית סמוך למהפך הפוליטי, והוא נתבקש עתה להמשיך בשירותו
שנה נוספת, שלישית. תגובתו של שחם על כך היתה :״רבים מציינים זאת כחלק
מן הדימוקרטיה שלנו ן• היומון הסורי תשרין מספר שמישרד ההסברה הסורי
החל במתן קורסים להוראת הלשון העברית. משך הקורס הוא שנתיים 22 ,שעות בשבוע.
תלמידי הקורם עוברים במהלכו השתלמות מקיפה גם בסיפרות הישראלית בת־זמננו !•
דיעה יוצאת דופן השמיע המוסיקולוג
יהודה כוהן כנגד התיזמורת הקאמרית
הישראלית, בניצוחו ובהנהלתו האמנותית
של דודולף ברשאי (בר־שי) .כוהן
טוען, שלא יתכן כי התיזמורת תצא לסיור
בארבע מדינות (סיור ממנו שבה באח רונה)
מבלי שתשמיע יצירה מקורית. בביקורתו
מוסיף כוהן :״לאחר ביקורת רבה
החלים ברשאי לנצח בעונה הנוכחית על
יצירה מאת המלחין הישראלי מיכאל
כרולסקי, אבל הביצוע נידחה ליוני...״
כזכור, התיזמורת הנ״ל מסובסדת בממון
רב על־ידי מישרד החינוך והתרבות, ומן
הראוי שתיזמורות ישראליות תופענה ב־חו״ל
עם יצירות מקוריות • 1המשורר
והסופר מנחם בן יצא בימים אלה ל-
ארצות־הברית (יציאה ראשונה מגבולות
המדינה) ,לבקר את גרושתו יעל ואת בתו
בושמת, שעל יחסו אליהן נסב סיפרו
רב־המכר פלונטר. שמועה המהלכת ב־קרית־ספר
טוענת בעקשנות, כי בכוונת
בן לחבר המשך לפלונטר, שלדעת מקורביו
עשוי יהיה לעורר עניין לא פחות מפלונטר
מס׳ # 1ד״ר רשאד אל־שאמי, מהפקולטה
למדעי־הרוח באנויברסיטת עין-
שמס, ליד קאהיר, פיסם החודש מחקר
חדש תחת הכותרת סיור בשבילי הדת והמסורת
היהודית. חלקו של המחקר עוסק
בנימין תמוז
בניתוח אובייקטיבי של הציונות, ניתוח הרקוויאם שדומה לו טרם פורסם בערבית !• על
הופעותיו התכופות של קצידחינוד־ראשי
לשעבר של צה״ל, אל״מ מרדכי (מורל׳ה) בדאון, בתוכניות המבדיל בין קודש למול,
זכה מפי כמה מפיקודיו בעבר לכינויים ״המיסיונר״ או ״המשולח מירושלים״ .ו•
ירושלים של סיפרות הוא שמה של סידרת סיורים ברחובות ירושלים ובשכונותיה,
בעיקבות יצירות סיפרות, אותן עורך ה סופר
והמשורר יצחק שלו (זרשת גבריאל
תירוש) .בין הסיורים, מקומות המתוארים
בסיפוריהם של ישראל זרחי, ש״י עג-

נון, יהושע בר־ יוסף, יהודה בורלא

ואחרים #״על אמני מצריים לפעול ל כפיית,
אמנות השלום׳ .על כל אלה שעדיין
מהססים וחוששים מפני שלום עם
ישראל לקחת את רסן השלום בידיהם ולא
להמתין ולצפות בהתרחשויות מן הצד...״
דברים אלה השמיע באחרונה החשוב מבין
סופרי מצריים תופיק אל־ חכים •
הסופר המתגורר כיום בלונדון, כנימין
תמוז, שאת עיקר חשיבותו בסיפרות
העברית רכש כאשר היה בסוף שנות ה־
40׳ ובראשית ה־ ׳ 50 מראשי הזרם הכנעני,
זכה בימים אלה בפרס בן 500 דולר עבור
סיפרו רקוויאם לנעמן. זהו פרם ״נענע״,
שהינו פרס לסיפרות באידיש, המוענק
על-ידי ועדת התרבות הציונית של מכסיקו
>• בתשובה לשאילתה של ח״כ
מנחם מבידור על אגודת אמנות־לעם,
מסר שר־החינוך והתרבות, זבולון המר, כי במהלך עונת הפעילות 77/8ערכה האגודה
1100 הצגות ומופעי־זמר 350 ,קונצרטים למבוגרים 150 ,קונצרטים לנוער. במאזן דבריו
שכח השר לציין, כי מחזהו של יוסף מונדי זה מסתובב, שאושר להצגה בימים שקדמו
למהפך, נידרש באחרונה לבדיקה מחודשת על-ידי מוסדות אמנות־לעם €1בגיליון
הרביעי של פנטסיה 1000 עומד להתפרסם סיפור מדהים, פרי עטו של המחבר אריק
נותץ, תחת הכותרת הפיתרון ההתחלתי — מסע בזמן שמטרתו הריגת אדולף היטלר
לפני שהוא תופס את השילטון בגרמניה הווימארית.
שריאיין אותו. השאלה היתד, בהקשר לפרק
הפתיחה של כוכב הלכת של מר סאמלר,
והיא נגעה באותו כושי ענק ששלף את
אבר מינו לעומת סאמלר. השאלה היתה
האם יש בכך העמדת הניגוד שבין העולם
השלישי לבין היהודי שניצל מהשואה
(סאמלר) .תשובתו של בלו, שהיתר, חמקנית
למדי: לא, סתם שליפת אבר.
באשר לתירגום הספר, הרי שבניגוד
לאחת ממבקרות הצהרונים, שהטיחה טע נות
משוללות עניין בתירגומה של אבי בה
גור, הרי שמן הראוי לומר לשיבחה
של גור, שתירגומה רהוט, מרתק, ולעי

תים
אפילו מוסיף מעט פילפל ללשונו של
בלו. בכלל, בעת האחרונה רווחת בארץ
השקפה תמוהה בדבר תירגום יצירות לעברית.
השקפה המחפשת קפידה לשונית
ותו לא. קפידה לשונית כתחליף לקצב
היצירתי הזורם. אביבה גור לא נפלה במלכודת
הפתאים הזאת.

בשבוע הבא
יתפרסם במדור זה ״מונולוג״
עם המספר יצחק בן־נר

עמוד 86

פתח כ-PDF פתח כתמונה

תכי ל 1הערב
את הססר המשגע

מידיס

/ר 7ס־

כת1ב1ת קיר עסיסיות
כמו שהחברה כותבי

להשיג בחנויות הססרים המובחרות
הפצה: א .ערמוני, טל)03 ( 292026 .

עמוד 87

פתח כ-PDF פתח כתמונה

אוי,

איציק,עמ 01 נסנטוקח עעזיט זאת

...עבדנו לעיד פית1ח
בבר תקופ ה ארוב ה, א שתי ואני חו שבים
לעבור לעיר פיתוח. ומה הפל אי
בעיר פיתוח מוצעים לנו, דיור מרווח ב תנ אי ם
נוחים ומועדפים, ת עסוק ה מתאי מה עם
סיכויי התקד מו ת טובים ו מ ערכ ת חינון מתקדמת לילדינו.
גם אויר צח ונוף יפה מאפיינים א ת ערי הפי תו ח.
מה שמנע מ א תנו עד כה מלעבור לעיר פי תוח היה
הקושי להפרדמהח בר ה שלנו אתם אנו נפגשים.
עתה לאחר שקראנו על תכני ת ק.ל.פ( .קבוצות לערי
פיתוח) נוכל לממ ש תכני תנו לעבור לעיר פי תוח יחד
עם ה ח בר ה.
מ שפ חו ת שמעונינות ל התגב ש כקבוצה כדי
לעבור לעיר פיתוח, רצויות ותק בלנ האת מלא הסיוע ל כן.

קבוצות לער פ-תוה קל!פ

*וזרזו**׳
מרכז ההכוונה לערי הפיתוח

הרא שי — תל־אביב, מגד ל שלום, קומ ה 14מ ע ליו ת .)5,2,1טל 50159 .־59822 ,05־.05

המ שרד
קבלת ק הל
סניף תל־אביב -רח׳ אסתרהמלכה ( 6פינת ריינס) טל 221551 .־.05
קבלת ק הל בימי רא שון, שני, רביעי ו ח מי שי 14.00-8.00 ביתר הי מי ם אין קבל ת קהל).
סניף ירו שלים — מ ש רד ה ע בו דהוה רוו ח ה, חדר ,567ק רי תהממשלה טל. ו 4ו 61־.02
קבלת קהל יום שלי שי 12.00-9.00 ביתר הי מי ם אין קבל ת קהל).
סניף חיפ ה — רחוב חסן שוקרי ,4טלפון 667908־.!?4
קבלת קהל בימי רא שון ו חמי שי . 15.00-8.00 יום שלי שי 16.00-8.00 ביתר הי מי ם אין קבלת קחל).
סניף באר־שבע -רח׳ קק״ל ( 199 פסג• אוניקו) טל 74941 .־.057
קבלת קהל בימי ראשון, שלי שי ו ח מי שי 12.00-9.00 ביתר הי מי ם אין קבלת קהל).
בי מי רא שון ורביעי . 16.50-8.00 בי מי שני 15.00-8.00 ביתר הי מי ם אין קבל ת קהל).

למספד ערי פיתוח,כבר מלאי הדירות מוגבל .
לשכת הפרסום הממשלתית

עמוד 88

פתח כ-PDF פתח כתמונה

שחש פעמים ניצח הנדזועפן את המוות. ביום הכיפורים חושחש פניו(מימין)
ואחרי חודשים צמח ח עורפנים חדש (משמאל) .עכשיו הוא ממשיו לשחק

* 11* 738 החדש
של חיסול עזו
׳ך* צופים הרכים שהריעו לניצחונה של
׳• י קבוצת הכדורעף של הפועל העוגן לא
ידעו כי לאחד מכוכבי הקבוצה, מיכאל
עזר בן ה־ ,27 היתד. ההשתתפות עצמה
במישחק — ניצחון. היה זה ניצחון על
מלאך המוות.
הרופאים ומומחי הספורט בארץ ובעולם
מגדירים את המיקרה של מיכאל כ״נס
רפואי״ מייוחד במינו. בשנת ,1973 ביום
הראשון של מילחמת יום־הכיפורים גסס
מיכאל הצעיר. קליע שפגע בדיוק בעורק
הראשי בצווארו פצע אותו קשה. היום,
מיכאל הוא אחד השחקנים המצטיינים בקבוצת
הפועל העוגן ושחקן ניבחרת ישראל
בכדורעף.
״לפני המילחמר, הייתי כולי מנומש,״
סיפר הבלונדי גבה-הקומה, והיום יש לי
עור ורוד ממש כמו לתינוק, אבל לא הייתי
ממליץ לאף בחור מנומש לעבור את
,הטיפול הקוסמטי׳ שעברתי אני״.

מצב חייו ם
מייוחד
ני לא יודע איך נפגעתי. עד
/ /י היום אין לי מושג איך בדיוק זה

קרה. משהו פגע בטנק כשהיינו בסביבות
ביר־גפגפה בדרך לקנטרה. איבדתי את
ההכרה. התחמושת שהיתר. בטנק התחילה
להתפוצץ. כשהתעוררתי מצאתי את עצמי
בטנק אחר.״

מיכאל ניכווה באופן׳חמור״׳בפניו וספג
פגיעת רסיס פגז בעורק הראשי של צווארו.
למזלו לא חדר הרסיס עמוק, אלא
נשאר תקוע בעורק, ובכך שמנע זרימת־דם
החוצה מנע את מותו .״אחר־כך אמרו
לי הרופאים שכל אחד עם פגיעה כזאת
לא היה מגיע חי לבית־החולים,״ סיפר
מיכאל.
נהג הטנק שבו ישב מיכאל נפגע קשה
ואיבד יד ורגל. התותחן והטען נפגעו קל.
מיכאל נשאר מחוסר הכרה במשך שלוש
שעות .״מזל שפינו אותנו. הטנק היה
במקום כזה שהחבר׳ה היו בטוחים כי ל^ז
ימצאו אותנו.״
מהרגע שבו התעורר היד, מיכאל במצב-
רוח מרומם .״הרגשתי על הגובה, אני חושב
שאפילו עליתי בעצמי על הטנק השני.
אני זוכר שפינו אותנו לתחנת איסוף גדודית
ואחר־כך הטיסו אותנו לביר־גפגפה
ומשם לבית־החולים בבאר־שבע.״
ביום הראשון, בשעה שבע בערב 24 ,

שעות אחרי הפציעה, הגיעו המפונים ל־בית־החולים
בבאר־שבע. רק אז החל מי כאל
חש בכאבים עזים ושריפה בפנים.
הוא הוחש מייד לחדר הניתוח. ברגע שפתח
רופא אף, אוזן וגרון את צווארו, פרץ
הרסיס החוצה ועימו הותז סילון דם חזק,
בבית־החולים הוכרז מצב חירום מייוחד.
למקום הובא אחד המנתחים המעולים,
דוקטור חודה.
הניתוח נמשך 11 שעות. צוות הרופאים
הוציא את חלק העורק הפגוע במקום
הצטלבות הכתף והצוואר. הרופאים, שסיפ רו
אחרי הניתוח, כי זהו ניחוח יחיד מסוגו
שבוצע עד כה בארץ, השתילו במקום
העורק הפגוע עורק מחומר פלאסטי מייו־חד.
החלק הראשון של הניתוח עבר בהצ לחה.
הסיבוכים החלו רק אז .״הנם השני
שקרה לי היה ששלושת ריבעי זמן הניתוח
זרם הדם שלי למוח רק בצד שמאל.
הרופאים היו בטוחים כי תהיה לי פגיעה
במוח, אבל גם זה עבר בשלום.״
באותו שלב הסתבר כי מיכאל סובל
גם מכווייה פנימית בריאות. הוא הפסיק
לנשום באופן עצמאי. הרופאים כמעט אמרו
נואש. החשש הגדול היה כי מכונת
ההנשמה, שעמדה להיות מוטסת לבאר

עמוד 89

פתח כ-PDF פתח כתמונה

הפרצוף הזודוש
בריגעי הבדידות, כאשר שכב בלילות
בעיניים פקוחות, היה מיכאל מהרהר במשך
שעות ארוכות. הוא החליט :״אני
חוזר לכדורעף בכל מחיר.״
את קאריירת המישחק התחיל הצעיר המנומש
בכיתה ד. בקבוצת הכדורעף של
קיבוץ העוגן שבו נולד. חיש קל התבלט
הנער הנמוך בין חבריו, ובשנת ׳ 68 כבר
שיחק בניבחרת הנוער הארצית. בקיץ 70׳
התקבל לניבחרת הארץ בפעם הראשונה. אז
נאלץ להפסיק את הפעילות הספורטיבית

ולהתגייס לצבא.

ה חיי ם

היה מיכאל ילד נמוך
ד ה*111 ״ 11
ומנומש. כבר בכתה ו|

התחיל להתאמן בכל הרצינות בכדורעף.

ך* כחור השקט, שהיה אחד מהתלמי-
1 1דים המצטיינים בבית־הספר, התחיל
את דרכו בצבא כמדריך בקורם מפקדי שיר־יון.
חצי שנה לפני השיחרור, כאשר עמד
להתחיל בשירות הקבע, התחיל מיכאל
לתכנן את שיבתו לנבחרת. בחופשותיו ה מעטות
מיהר אל הקיבוץ והתאמן שם עם
חבריו. ביום השישי, יום לפני פרוץ

אזהרות הרופאים. לפני ארבע שנים התחתן עם
מיכל שעמדה לצידו במשך התקופה הקשה. בתמונה׳ הוא משתעשע עם בנו גור.
״הרופאים אומרים לי עד היום שזה מסוכן
בשבילי להתאמן,״ גילה מיכאל .״חלק
מהם אומרים שזה לא בריא, וחלק אומרים
שאני יכול לשחק, אבל לא להתאמץ יותר
מדי. אבל בשבילי זה היה ונשאר אתגר.
אני חייב לשחק כדי להוכיח לעצמי שאני
יכול.״

(המשך מעמוד )87
שבע מכפר־סבא, לא תגיע בזמן והחולה
ימות. המכונה הגיעה ברגע האחרון ובמשך
שלושה ימים נשם מיכאל באמצעותה.
בינתיים כבר הוזעקו בני מישפחתו של
מיכאל לבאר־שבע :״למיקדים הקשים הזמינו
מייד את ההורים כדי שיראו את
הילדים שלהם לפני שימותו,״ גיחך הצעיר
באירוניה. אבל הוא התאושש .״ברגע
שפקחתי את העיניים נבהלתי, הרגשתי
שאני לא מסוגל לדבר. לא נשמתי דרך
הפה. הכניסו לי צינור מייוחד לצוואר.״

הדאגה
הי חיד ה
ף משך החודשיים ששהה מיכאל ב*
בית־החולים כמעט לא דאג לעצמו.
אמו, שתי אחיותיו וחברתו מיכל (אביו מת

היה מיכאל חייל מצטיין. הוא עלה בדרגות במהירות
אך למרות השבחים שנתנו לו מפקדיו נשאר צנוע
ושקט כתמיד. יום אחד לפני מלחמת יום־הכיפוריס התקבל כשחקן בניבחרת ישראל.

למי הפציעה

ערב הגיוס מלטף

מיכאל את כלבו

1111/111
האהוב .״המילחמה שינתה אותי,״ סיפר.
לפני בעשר שנים) לא ידעו כלל מה חמורה
הפגיעה. גם למיכאל עצמו לא נאמר
על כך דבר. בהתחלה היה תחת השפעת
הסמים והתרופות, אחר-כך איבד את הכרתו.
בריגעי הפיכחון המועטים סבר כי יש
לו רק כוויות. כאשר כבר עבר את המש בר
חדל לדאוג, מפני שהחל תהליך ההחלמה
.״הדאגה היחידה שלי, כל הזמן היתה,
שלא אוכל יותר לשחק כדורעף,״ גילה
השחקן ,״ברגע שהירשו לי לרדת מהמיטה
ניסיתי מייד לקפוץ, כדי לראות אם
הכל בסדר איתי.״

המילחמה, חיכה לו בביתו מיכתב ובו הבשורה
״התקבלת לנבחרת״ .המיכתב נשאר
בבית ומיכאל נשלח לחזית. למחרת
נפצע.
כשחזר הביתה קיבלו אותו החבר׳ה כמו
גיבור :״הייתי כזה לבן ומתנדנד והם
עשו לי קבלת־פנים מפוארת. כולם פינקו
אותי ונתנו לי מתנות,״ סיפר באי נוחות
.״כל הפנים שלי היו עוד שחורות
מהכוויות. כשהייתי בבית־החוליט ביקשתי
שיתנו לי לראות את עצמי בראי. בהת־חלה
הם לא רצו, אחר־כך הביאו לי ראי.
זה היה זעזוע לא רגיל. הכל היה שחור
והשערות מעל המצח נשרפו לגמרי. אני
זוכר שנינה קציר באה לביקור בבית״
החולים וכשהיא ראתה אותי היו צריכים
להוציא אותה מהחדר בגרירה.״
תקופת מה לא היה צריך מיכאל לעבוד.
הוא היה מסתובב לבדו בקיבוץ ומהרהר,
חוזר במחשבתו אל ימי השרות בצבא
ואל הפציעה :״עברתי משברי זהות חמורים.
התחלתי לקרוא הרבה סיפרי פילו סופיה.
הייתי מסתגר בחדר ומנסה למצוא
מי אני ומה אני. בזמן המילחמה
היו הרבה דברים שלא יכולתי לעכל, כמה
תופעות היו ממש חדשות בשבילי. אני
זוכר בהתחלה את חדוות־הקרב שהרגשנו
כשיצאנו מביר־גפגפה. אחר־כך את הפצועים
וההרוגים. לפני־כן לא ראיתי דבריב
כאלה אף־פעם. ואחר־כך הציקו לי דברים,
כשהתחילו לחלץ את הפצועים, היו
חבר׳ה שתמיד התנדבו לחלץ את הפצועים
כדי לא להיות לפנים. גם אני הרגשתי
כך והתביישתי בזה. רק אחר-כך
הבנתי שזה טיבעי. ניסיתי לחשוב על
התגובות שלי ושל החברים בזמן המיל־חמה,
להסביר לעצמי דברים. נלחמתי עם
עצמי, אבל זה עבר. חלק מהדברים הדחקתי
ועם חלק למדתי להשלים. התחלתי
לעבוד כנהג בקיבוץ. אחר־כך נסעתי עם
כמה חבר׳ה לחו״ל כדי להתאוורר קצת.

נסענו לאירופה. חזרתי ואז הבנתי שחסר
לי משהו. חסר לי סם־החיים, וסם־החיים
בשבילי זה לשחק.״

ל שחק נגד
ניבחר ת מצריים
י 6פני ארכן ן שנים התחיל מיכאל
• ללמוד הנדסה כימית בחיפה. הוא התחתן
עם חברתו מיכל והתחיל להתאמן שוב.
בני-הזוג עברו לגור בקיבוץ מעברות.

אימון נדוועו

היום משחק מיכאל בקבוצת הפועל העוגן
ובנבחרת ישראל שיחק בשנה שעברה.
הוא הוזמן לשחק במיסגרת כינוס הפועל
שיתקיים השנה, אך סרב בגלל לימודיו.
הוא זוכר את מסעותיו עם הקבוצה לחו״ל
ואת הנצחונות בבולגריה בתחרויות על
גביע אירופה. עכשיו הוא מנסה להדביק
את מה שהפסיד :״אני מרגיש בכושר
מצויין, אני מרגיש שאני יכול לשחק יותר
טוב ממה ששיחקתי אי פעם. נכון, אני
קצת חושש, בכל זאת יש לי משהו זר
בגוף וזה משפיע עלי לפעמים. אני מאבד
ריכוז וקשה לי להתאמץ יותר מדי. העבירו
אותי ליחידה אחרת במילואים וזה קצת
מתסכל, למרות שהעבודה מעניינת גם
שם. לפעמים אני מרגיש כמו נמלים בצד
אחד של הראש. ביד ימין אין לי דופק
והיא תמיד יותר קרה.״ הוא משתתק
ומחייך .״זה השפיע, אי אפשר להגיד שזה
לא השפיע. התבגרתי. לפני הצבא הייתי
רק ילד. היו לי שלבי התאקלמות די
קשים בנבחרת. לפני הפגיעה שקלתי 81
קילו ואחריה פחות מ* .60 עכשיו אני שוב
שוקל 81 קילו. בגלל הלימודים הפסקתי
השנה להיות בנבחרת, אבל אני אחזור.
בינתיים אני משחק בקבוצת העוגן. השנה
אנחנו לוקחים את האליפות,״ הוא אומר
בהתלהבות .״נשאר רק עוד מישחק אחד
נגד כפר־סבא.״ הוא משחק גם בנבחרת
הטכניון וחולם על נצחונות, אף פעם לא
על כשלונות. אין ספק, במילחמתו הפרטית
ניצח מיכאל. בימים אלה כאשר נחתם הסכם
השלום נולדה בליבו שאיפה חדשה —
לשחק כדורעף נגד נבחרת מצריים.

יאירה יסמין

אחרי שנפגע, מיכאל כמעט הפסיק להוזאמן. היו
רגעים שבהם חשש כי לעולם לא יוכל לשחק עוד, אך
הוא התגבר .״היום אני מרגיש שיש לי כושר וכוח רב יותר מאשר לפני עשר שנים.״

עמוד 90

פתח כ-PDF פתח כתמונה

החצי העמי בתשכוכזים ללץ ן ריבית

רום כרמל עורכת מבצע חסר תקדים
בשיווק סנדרים. אתה משלם
מחצית המחיר ומקבל
מיד את המכונית. את היתרה אתה משלם
בתשלומים חדשיים נוחים ללא ריבית.
פנה עוד היום לאחת מסוכנויות
רום כרמל לקבלת פרסים נוספים.

61.56

ל יי כולל סע ס על הכביש.
המחיר הנמוך ביותר בשוק המכתיות
המבצע ימשך עד סוף חודש מאי פ7י בלבד
•אחריות לשנה או ל 15,000ק מ.
•מוכר כהוצאה לצרכי מס הכנסה.

המחיר כפוף לאישור משרד התחבורה ביום המסירה.

פ ר סו ם שגי א

טנדר ח 1301 בטחון של פלדה
רו כרמלתעעויותסירתכרמל

חממעל: רום כרמל תעשיות טירת כרמל, ת.ד 444 .חיפה, טלי 6־570261־ • 04 סוכנות מרכזית תל־אביג /בית רום כרמל, רח׳ תוצרת הארץ ,12 טלי 253849־,03
252381־ • 03 סוכנויות מכירה: מל־אביג, כ.ק.ב. נע׳ימ, טל׳ 823449־ • 03 נתניה. מוסך אמיתי, טלי • 053 39942 רמלה מוסך אחרון, טל׳ 29407־054
• חי**ח: כוכב שניט, טל׳ 532957־ ; 04 מוסך אחים אחראי, טל׳ 721416־ • 04 ירושלים. פרוגרס, טל׳ • 02 283362 חדרה שרותי רכג שומרון, טל׳
32277־ • 063 באר״שנע: ש.ר.ד. אזור התעשיה, טל׳ 77166־ • 057 קרית מלאכי: מכון ישראל, אזור התעשיה, טל׳ .055 82124

819

עמוד 91

פתח כ-PDF פתח כתמונה

סיפור מן החי

פטנטים

הטב מטויו
לסטייק פילה פטנטי
אז כמו שהבטחתי, הרי לכם הסוד המשגע.
לוקחים סירצ׳יק קטן בינוני, ומרתיחים
בו שתי כוסות חלב. בבלנדר
שמים שתי חבילות חמאה תנובה וכף אחת
קמח רגיל (לא תופח) .איך שהחלב רותח,
שופכים אותו ככה, במצבו הרתוח והלוהט,
לבלנדר, על חבילות החמאה וכף הקמח.
לא לדאוג. לבלנדר לא יקרה כלום.
יש רק להקפיד להבריג אותו למטה
ולמעלה, במיכסה, כיאות. מפעילים את
הבלנדר כמה דקות, עד שכל החומרים
מתערבבים היטב לבלילה נוזלית אחת. עד
כאן יצרנו לנו שמנת מתוקה, בכמות של
שתי שקיות, וברבע מחיר. להזכירכם, מי
שעצלן יכול לדלג על שלב הבלנדר,
לקנות ישר במכולת שתי שקיות שמנת
מתוקה, ולהוסיף את כף הקמח לעיבוי, שאנחנו
ערבבנו כבר בבלנדר, למניעת גושים
בזמן הבישול.
כיוון שאנו לא מקציפים את העסק,
נמשיך הלאה, אבל מי שרוצה להוציא
קצפת מוקצפת, שלא יגיד שלא הוזהר:
לשים את הבלילה הזו בלי כף הקמח,
לעשרים וארבע שעות במקרר לפני ההקצפה!
אחרת אין קצפת.
אבל נחזור לענייננו. לסיר שהתרחנו בוי
את שתי כוסות החלב, שופכים קופסה של
400 גרם שמפיניון קצוצים, סחוטים מה מים
שלהם בעזרת המיכסה המנוסר סביב
סביב, ואת תוכן הבלנדר.
כעת מוסיפים בחרדת־קודש את התבלינים,
שצירופם הסייוחד נותן את כל
הטעם. שתי כפות גרגרי פילפל שחור
כתושים בעלי ומכתש. חצי כפית שטוחה
קרי. כפית שטוחה כורכום. כפית גדושה
אבקת שום. בסוף טועמים, ובמידת הצורך
מותר להוסיף מלח, ואפילו רצוי, אבל רק
במידה ויש צורך. פותחים את הלהבה, ד
מתחילים לבשל את זה על אש בינונית,
תוך בחישה. הבישול הקצר הזה גורם
לכף הקמח שעירבלנו לעבות באופן עדין
מאד את הרוטב, ולתבלינים להיכנס אחד
בנשמה של השני.
כאשר הרוטב מתחיל לרתוח, מכבים את
הלהבה ונותנים לעסק לנוח רבע שעה.
כאשר זה מצטנן מעט, זה מתקדש יותר.
בודקים אם לא חסר מלח, אבל רק מלח.
מטגנים את הסטייק, ובעזרת מצקת מרק
שופכים מהרוטב הזה על הסטייק. זה לא
יאומן הסיפור הזה. זה לא יאומן. כל כך
פשוט להכין, וכולם בטוחים שמי-יודע
כמה בלגן הושקע כאן.
הטעם הזה, הוא פואמה צרפתית מעודנת.
כל אחד מת מתענוג ישר בביס הראשון.
אגב, אם נישאר רוטב, מאחסנים במקרר
ומחממים שוב בהתאם לצורך. זה לא
מתקלקל. אין יותר מילים להסביר את
הפלא המעודן הזה. צריך לטעום, ואז
בנוק-אאוט מאושר, להבין הכל.
אמרתי. גמרתי.

1ה! לשל פו חיו ת
טוב. הפטנט הצהלי הזה אינו חדש, אבל אף פעם לא מזיק לתת אותו מחדש, ביחוד
כשהעסק מעלים שלפוחיות באופן כל כך אלגנטי ומושלם.
מה עושה הבן־אדם, כאשר אחרי מסע פילים קולוסלי, נובטת לו על כף הרגל
שלפוחית דליקטס, שמגביהה אותו בלפחות חמישה ס״מ, אינעל ראבעק עליה ן
ראשית, הוא בודק אותה יפה יפה. חמש דקות דום הערצה, לכבוד הגידול הבלתי
צפוי, זה לגמרי בסדר. אחר כך משחקים עימה קצת. לוחצים אותה מימין, ונוכחים

״ ק 1ה יי
את הסיפור המגלגל הזה סיפר לנו
בעל הדבר עצמו — מנהל אחד מגדולי
בתי־החולים בארץ, בן־אדם מתוק בגיל
העמידה, קצת עייף מהחיים, קצת רוצה
אותם מאד עדיין, איש שהעניינים ההם
אצלו כבר לא כל כך איי-איי-איי, אבל
עדיין מסוגל להתבדח על העסק.
אז ככה, לפני כמה חודשים ניהלה אשתו
של הדוקטור מישפט גרושין נגדו.
הבן־אדם לא כל כך הסכים להתגרש,
כי חוץ מהעבודה והאשה, לא היה לו כלום
בחיים. אבל ההיא, כמסתבר, היתה נחושה
בדעתה.
ישיבות בית־המישפט התארכו, כשהאשה
מגייסת עוד אמזונה בעלת־הכשרה-מישם-
טית למוטט את הסרבן. תוך כדי אחת
מהישיבות האלה, ישב הבן־אדם אבל ו־חפוי
ראש, עולמו חרב עליו, צער עולם
בלבבו, כולו מרגיש כפח זבל ישן, ועורכת-
הדין של האשד, ממטירה עליו רעמים,
גופרית וברקים, להרטיט לבבות.
״אתם רואים את האיש ההוא שם,״
זקפה נגדו אצבע מאשימה ,״האיש הזה,
כמו שאתם רואים אותו כאחד המנהלים
המכובדים בארץ, האיש הזה נואף! האיש
הזה בוגד ! יש לו עשרות פילגשים ! הוא
מחליף מאהבות כמו גרביים! הוא מתהולל
לילה לילה עם נשים!״
תחילה לא קלט האיש שבו מדובר. מתוך
חרונו ויאושו העמוק, פתח זוג עיניים
תמהות, הגניב מבט לעבר המויישל׳ה ה נבול
והיושן שלו — ונהרה גדול פשטה
בפניו.
עיניו נדלקו באור יקרות, כתפיו התיישרו
בהדר, וכשהוא חושף שמונים ושתיים
שיניים מאושרות לקהל, סימן כלפי
חזהו בשני אגודלים נימרצים מגיל קדחתני
— ״זה אני! זה אני!״

אות זה מצחיק
זה נשמע כמו בדיחה, אבל זה לא.
״אני לא יאכל לך מצות אני לא
יאכל לך מצות צווח הצוצינן בן
השש של חברתי. כל המישפחה נזעקה
סביב, לשכנע את הסרבן.
״כולם אוכלים מצות בפסח ! מה פתאום
שלא תאכל מצות ז שנה שעברה
מה קרה לך 1״
דווקא אכלת, אז
״אני לא יאכל לך מצות אני לא
יאכל לך מצות עמד הקטינה על
נפשו, מתוככי מיבצרו שמתחת לשולחן
הסדר.
״מה אני צריך אחר־כך,״ צעק בייאוש,
״פליצים עם אבק ז ! ״

בחדווה שהמים בורחים לשמאל. לוחצים קצת משמאל, והמים בורחים לימין. וכך הלאה
וכך הלאה, עד שמבינים את הפרינציפ, ונילאים מן המישחק.
כעת, אחרי שהבן־אדם מיצה את כל האפשרויות הגלומות בעסק, הוא לוקח מחט,
משחיל בה חוט כותנה, ניכנס לשלפוחית מצד ימין, בזהירות, ויוצא מצד שמאל. מושכים
קצת, וגוזרים במיספריים. מקפידים מאד להשאיר מכל צד סרח־עודף של כשלושה 0״מ
חוט. ולא עושים יותר כלום. הולכים לישון בשקט, והשלפוחית מתה בלילה. החוט מעביר,
בצורה מוחלטת, הדרגתית וטובה, את כל הנוזלים החוצה, ומאפשר לעור להידבק שוב —
הרמטי ומהיד. בבוקר מושכים בעדינות את החוט, ומסתכלים איזה יופי. איך היתה
בובוטה, ואיננה עוד.

פסוקו של גילעדי
את המישפט הפצץ הזה שמעתי בכל
מיני הזדמנויות, אבל תמיד מפי אלכם
גילעדי, שעילף בין רגע את החתיכה התורנית,
אשר קנתה באותו זמן תורה ודעת
מגורו גילעדי בובצ׳יק.
אז ככה הוא אומר, ומניד בראש כמו

מחלהישרא לי ת מו בהקת
הייתי בעולם שכולו טוב (זה חדל, אלא מה) וחזרתי( .בכי
תמרורים).
אני עוד בהלם, אבל לאט לאט מתרגלים. מה יש לאמר,
זה הדבר הכי גוייל נפש להיות בחוץ־לארץ, ליהנות עד הגג,
ולתפוס את עצמך, לזוועתך הרבה, בכל זאת מתגעגע לארץ.
״אבל־חרה-שם-לא-נורמלי,״ לוחש לך הקול הקטן שבתוך עצמך.
.אתה מספד לי?״ עונה לו הקול השני, השרוי בעיצומו של עילפון
חושים בפאריס המטריפה ,״צודק לאללה, אבל זה מה שיש.״
ואתה מבין, שיש לך עסק עם אהבה מאד לא שמחה, שקובית
השייכות שלך בחיים הונפקה לך כבר, ובביזנס הזה, החלפות
אמיתיות לעולם לא תוכל לבצע.
״כשאתה דורך במקום, אתה חופשי ומאושר. נדמה לך שכלום
לא קושר אותך, ואפילו יורק כמה מוחטות בריאות לשלולית בה
אתה מדשדש, להוכחה ניצחת כמה חופשי אתה, ובלתי תלוי
וקשור.
ואז, בזינוק מרהיב, עם תחושת אזרח־עולם בלב, אתה מרחף
על פני אוקיינוסים, מותח את חבל הטבור, ועוד באמצע הדרך
וה קורה לך, ואתה צורח ״איייייייי!״

אתה יכול אמנם, בכל פעם, למתוח את החבל הזה יותר.
זה רק עניין של ניסיון, עד שבנוחיות אתה מקיף איתו שלוש
פעמים את קו המשווה. תוכל להתערב באנשים, לרמות את עצמך,
לגדל ציבעי הסוואה, ולעשות קולות של זר. יום אחד שתי
אצבעות שולפות אותך מהקהל ושואלות :״מאיפה אתה, ילד?״
ואתה באמת כבר לא-כל־כך יודע, כי אתה כבר כל־כך במקום
אחר. אז אתה הולד-הולך־הולך שלוש פעמים את קו המשווה
חזרה, לפי החבל, ומגלה שאלוהים חיבר אותך כאן, וזהו זה.
כל כך לא רציתי בתוך הראש שלי להיות מחוברת מו־פה —
איפה שכולם עוייבער חוכמים, וכל קניה פשוטה בחנות הופכת
למילחמת מוחות, מי ידפוק את מי. איפה שהאנשים מלקקים את
ביתם הפרטי, ומטנפים את רשות הרבים של הפריץ בלי רחמנות.
איפה שנסיעה בכבישים הוא קרב קיום אדיר, בו המשוגע יותר —
מנצח. איפה שקודם כל אתה זבל, אלא אם כן אתה הופך מכר,
אז מרככים איתך את הטון. איפה שבכלל לא מבינים מה פתאום
כל המעודנות הזו על הראש שלי, כי הרי אלה הם החיים, לאד
החבר׳ה המנוסים אומרים לי שזה יעבור לי. הם צופים רפואה
שלמה, והשתלבות מושלמת בכסח הלאומי. נו, שזה יקרה כבר.
הבן־אדם צריך הרי איכשהו להתקיים.

אלכם גילעדי
אכבאר פסוק
חכם בן מאתיים :״מה לעשות מה לעשות
שאת החיים אנחנו מבינים תמיד מהסוף
להתחלה, אבל לחיות אותם — אין בדירה
— צריך תמיד מההתחלה לסוף.״
קליגער קועם. קליגער קועם.

עמוד 92

פתח כ-PDF פתח כתמונה

^ ל3£ג

** 1עושה אנ שים יפים

עמוד 93

פתח כ-PDF פתח כתמונה

עמוד 1

עמוד 2

עמוד 3

עמוד 4

עמוד 5

עמוד 6

עמוד 7

עמוד 8

עמוד 9

עמוד 10

עמוד 11

עמוד 12

עמוד 13

עמוד 14

עמוד 15

עמוד 16

עמוד 17

עמוד 18

עמוד 19

עמוד 20

עמוד 21

עמוד 22

עמוד 23

עמוד 24

עמוד 25

עמוד 26

עמוד 27

עמוד 28

עמוד 29

עמוד 30

עמוד 31

עמוד 32

עמוד 33

עמוד 34

עמוד 35

עמוד 36

עמוד 37

עמוד 38

עמוד 39

עמוד 40

עמוד 41

עמוד 42

עמוד 43

עמוד 44

עמוד 45

עמוד 46

עמוד 47

עמוד 48

עמוד 49

עמוד 50

עמוד 51

עמוד 52

עמוד 53

עמוד 54

עמוד 55

עמוד 56

עמוד 57

עמוד 58

עמוד 59

עמוד 60

עמוד 61

עמוד 62

עמוד 63

עמוד 64

עמוד 65

עמוד 66

עמוד 67

עמוד 68

עמוד 69

עמוד 70

עמוד 71

עמוד 72

עמוד 73

עמוד 74

עמוד 75

עמוד 76

עמוד 77

עמוד 78

עמוד 79

עמוד 80