גליון 2174 מתאריך 1 במאי 1979

העולם מצלם בקודאק.

דרוש פי תו חבמעב דו תדלתה קו לו ר

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה :
תל־אביב, רחוב גודרון ,3טלפון 243386־ .03 תא״דואר . 136
מען מברקי :״עולמפרס״ .מודפס ב״הדפוס החדש״ בע״מ, תל־אביב,
רה׳ כן־אכיגדור. הפצה ״גד״ כע״מ גלופות: צינקוגרפיה
״בסמי״ בע״מ. העורך הראשי: אורי אכנרי. העורך: אלי תבור עורר
תבנית: יוסי שנון עורכת ביתוב: ענת ישראלי. צלמי־מערבת:
ציון צפריר וגילה רזין. ראש המינהלה: אברהם
סימון. מחלקת המודעות: רפי זכרוני. המו״ל: העולם הזה כע״מ.

אם הנך נמנה עם קוראיו הוותיקים
של עיתון זה, ודאי שמת לב להתרחבותו
יוצאת־הדופן של המדור אנשים. זהו אחד
המדורים הישנים ביותר בהעולם הזה,
שנולד מיד עם העברת השבועון מידיו
של אורי קיסרי ז״ל לידי המערכת הנוכחית.
הוא נועד לספר, בקיצור ככל האפשר,
סיפורי חדשות אישיים אודות האנשים
העושים את החדשות בכל תחומי החיים.
בשעתו, במשך שנים רבות, היה זה
מדור בלעדי של העולם הזה. העיתונות
בארץ נמנעה מלעסוק בחומר עיתונאי
מסוג זה, מתוך גישה מוטעית שעיסוק
מעין זה כמוהו כעיסוק ברכילות. כיום
לא ניתן למצוא במדינה עיתון המכבד
את עצמו, שלא יהיה בו מדור דומה —
בדרך כלל תוך חיקוי העיצוב הטיפוגראפי,
כפי שהוא מופיע בהעולם הזה.
זוהי התפתחות אופיינית בעיתונות בכל
העולם. עורכי העיתונים למדו לדעת שהתעניינות
קוראיהם בעושי־החדשות אונה
נופלת מזו שבחדשות עצמן. יומונים ושבו־עוני־חדשות
החלו להקצות בהדרגה יותר
ויותר מקום לסיפורים מסוג זה. שבועון
חדשות נודע, כמו הפארי מאטש הצרפתי,
מקדיש להם כמעט את מחצית עמודיו.
הטייס האמריקאי הגיע למצב, שבו החליט
להוציא לאור שבועון נפרד בשם אנשים,
המורכב כולו מחומר עיתונאי מסוג זה.
בהננולם הזה גדל המדור משני טורים
קבועים בשנות החמישים לעמוד בתחילת
שנות השישים. כעבור כמה שנים כבר
התרחב המדור לשני עמודים שבועיים.

מזה מיספר חודשים הוא מתפשט והולך
על פני חמישה ולפעמים אף שבעה עמודים,
כן ירבו.
אחד הגורמים שאיפשרו לנו לעשות
זאת היתד, הצטרפותה של העיתונאית
הוותיקה תחיה אדר למערכת. היא קיבלה
על עצמה לעסוק כימעט באופן בילעדי
במדור זה, תרמה להתרחבותו ולשיפורו.
כשנכנסה לעניין ספק אם ידעה מה מצפה
לה. שכן, כשם שהיא שינתה את המדור,
כך שינה הוא את חייה.

אבי נשר מביים את תחיה (משמאל) כ״דיזנגוף 00״
דרו להיקלט בארץ
מספרת תחיה אדר :״אינני עוף חדש
בעולם העיתונות. כתבתי בעיתונים שונים
במשך שנים רבות, עד שיום אחד נישבר
לי מהכל ונסעתי לחופשה בארצות־הברית.
ארזתי לי שלוש חליפות והגעתי לאמריקה
לשישה שבועות של חופשה. נשארתי עשר
שנים. נישאתי לגבר אמריקאי, ג׳רי היימן,
ילדתי שני ילדים ניפלאים ובתום עשר
שנים עליתי ארצה עם מישפחתי.
״לקח לי הרבה זמן להיקלט מחדש ולתפוס
מה קורה פה. על אף העובדה שבמשך
עשר השנים הייתי מנויה על העולם הזה
וקיבלתי את השבועון בקביעות, הרגשתי
כעולה חדשה בארץ. הייתי עקרת־בית
ונהניתי מזה. עד שיום אחד פגשתי בידידתי,
כתבת העולם הזה שרית ישי, והיא
הציעה לי להצטרף למערכת. מאז הישתנו
חיי מן הקצה אל הקצה.״

״פופול אריות
שיגעונית״

תחיה אדר בתערוסה*
אין זמן לציורים
עם הציירים מנשקה קדישמן ומנחם גפן.
ה עו ל ם הז ה 2174

טלפון בביתי אינו פוסק מלטרטר. זד.
מתחיל משמונה בבוקר. זה רוצה תמונה
שלו חזרה וזה רוצה שתמונתו תופיע
בעיתון. זה מזמין אותי למסיבה וזו מבקשת
שלא אזכיר מי היה במסיבה שלה. אחת,
שצלם המערכת צילם אותה עם גבר
שאיננו בדיוק בעלה, מאיימת עלי שתיפנה
לעורך־דין אם תמונתם תתפרסם, ואחרת
קובלת מדוע אני מזניחה אותה.
״לכל מי שחושב שללקט סיפורים על
אנשים חשובים וקצת פחות חשובים זה
עניין פשוט — יש לי חדשות בשבילו.
לא אחת קורה שבערב אחד נערכים
חמישה אירועים, שבכל אחד מהם אני
חייבת להתייצב ולמצוא סיפורים. נכון
שישנם אנשים שהסיפורים קולחים מהם
באופן טבעי וכל מה שאני צריכה זה רק
לרשום אותם. הם פשוט ממתינים לרגע
שבו יבחינו בי, כדי לספר לי את הסיפורים
שהכינו. אך ישנם גם כאלה שאחריהם
אני חייבת לרדוף, פשוטו כמשמעו, לדובבם
ולהזכיר להם את מי ראו לאחרונה, עם
פי דיברו ולפעמים גם מה עשו.
״ההזמנות למסיבות ולאירועים שונים
מציפות אותי. תמיד אני מודיעה לצלם
המערכת, ,כי הערב אנחנו יוצאים לבלות.׳
האמת היא שגם הצלם וגם אני יודעים
בדיוק מה היא צורת הבילוי הזו. במסיבה
בה שופע האוכל, אין לנו זמן לטעום
ממנו. אני עוברת מאדם לאדם, כמו פרפר
על פני הפרחים, ומנסה לשוחח עמו. בדרך
כלל אני צריכה לספר לו סיפורים לפני
שהוא ידבק בחיידק ויחזיר לי בסיפורים
משלו.
״יום עבודה טיפוסי שלי מתחיל בדרך
כלל מוקדם בבוקר, בתצוגת־אופנה או
מסיבת־עיתונאים. תודה לאל שאינני כתבת
אופנה, כי כל דגם שאני רואה פשוט מוצא־

ממשיכה תחיה ומספרת :״השקט
שהיה מנת חלקי בא־רצות־הברית נעלם
ואיננו עוד. חידשתי קשרים ישנים עם
ידידים מימים עברו. יצרתי לי קשרים
חדשים, שלא היכרתי מקודם. הכרתי דור
שלא ידעתי. לקח לי שלושה חודשים
בערך כדי לחזור לעניינים ואז גיליתי,
שאין דרך טובה מזו להיקלט מחדש בארץ.
״הפופולאריות שלי היא שיגעונית. ה

בעיני. אחרי תצוגה על כוס קפה ועוגה
אני חוזרת למערכת לסידרת פגישות עם
אנשים שקבעתי עמם ולרומן הקבוע שלי
עם מכשיר הטלפון. יש רבים שאינם
אוהבים לדבר בטלפון. סיפור של ארבע
שורות בעיתון מצריך לפעמים פגישה
ממושכת בארבע עיניים. מעטים גם מסכימים
לבוא אלי למערכת לפגישות עבודה,
והם מריצים אותי על פני כל העיר כדי
לשמוע סיפורים, שלפעמים אפילו אינם
רואים אור.
״הערבים מוקדשים לפתיחת תערוכות
חדשות. לפעמים שתיים־שלוש בערב אחד.
מעולם לא יוצא לי לבחון את הציורים
המוצגים. אני מחפשת דברים אחרים. אחרי
שמסתיימות התערוכות מתחילות המסיבות,
או סתם אירועים חברתיים. אם אני במצב-
רוח מרומם אני רוקדת שנייפ-שלושה
ריקודים, בוחנת את הקהל ואם אין שם
מישהו הנראה כיכול לספק את תאוותי
הבלתי נדלית לסיפורים, אני ממשיכה
בתוכנית הלילית המוקדשת לכוכב זה או
אחר. בשעת לילה מאוחרת מאוד, או ליתר
דיוק בשעת בוקר מוקדמת, אני מגיעה
סוף סוף הביתה. הבעל והילדים ישנים.
לא הספקתי להחליף עמם כימעט מילה
במשך היום או הערב. והבוקר מתחיל אצלי
במו אצל כל אם בהשכמת מוקדמת עם
הילדים.

תחיה ומשה גרטל ב״דיזנגוף 00״
חדשות על עושי־החדשות
זהה, :כן, אלא איפה רציתם שאהיהי׳
כאילו שבאמת אין לי כבר איפה להיות.״

דיוקן עצמי בסרט אכל בסך הכל נראה שתחיה די
נהנית מהתפקיד שנטלה על עצמה, למרות
קיטוריה .״ישנם אנשים הפונים אלי ב-
קינאה בולטת,״ היא מספרת ,״הם חושבים
שכל חיי הם מסיבה אחת גדולה. הם לא
יודעים שאת כל הסיפורים שאספתי במשך
השבוע אני חייבת גם לכתוב, לסגנן ולזכור
פרטים שלא רשמתי. לשם כך אני מגיעה
למערכת ביום השבת. כאשר כולם מבלים,
מטיילים או ישנים את שנת אחר־הצהריים
שלהם, אני יושבת לי ושוברת את הראש,
איזה סיפורים להכניס ואיך לנסח אותם
כך שיראו מעניינים.
״ביום שבו מופיע גיליון חדש של וזעולס
הזה, אני מתחילה לקבל טלפונים, במקום
לצלצל לאחרים. חלק צועקים עלי, :מדוע
לא הכנסת לעיתון את הסיפור שסיפרתי
לך שלשום? את לא חברה. הסיפור שלי
היה שיגעון.׳ אחרים, לעומת זאת, מטל פנים
להודות לי ולספר לי איזו עיתונאית
גדולה אני משום שכל הארץ נהנתה מהסיפור
המוצלח שנתנו לי.
״אני הולכת ברחובות תל-אביב המוכרים
לי כל כך ונעצרת בידי אנשים שאינם
מוכרים לי כל כך, והם פותחים בסצינות
שונות ומשונות, :את זוכרת אותי מהמסי בה
ההיא בהרצליה?׳ אני לא זוכרת. אח רים
אומרים לי שמה שסיפרו לי לפני
שבועיים כבר לא אקטואלי ואני מודד.
לאל שנחלצתי, משום שממילא לא זכרתי
מה סיפרו לי.״
הפופולאריות מרקיעת השחקים של תחיה
אדר, תעלה ודאי לשיאים חדשים כאשר
יגיע אל המסכים סרטו של הבמאי מיש ראלי
אבי נשר, דיזנגוף .99 תחיה נכנסה
לתפקידה בצורה כל כך מושלמת עד
שכאשר ראתה אותה שרון הראל, שותפתו
של אבי נשר לכתיבת התסריט, לא יכלה
שלא להציע לה לגלם את עצמה בסרט.
בתפקיד עיתונאית המלקטת סיפורים למדור
חברה.
״הסברתי לשרון שאינני צעירה, אינני
יפה וגם לא שחקנית,״ מספרת תחיה ,״אך
היא התעקשה. לשם הכף שבעניין הסכמתי.
הצטלמתי במשך יומיים בתפקיד של עיתונאית,
אם לבת מתבגרת (דנה פלד) המתעסקת
עם החתיך של בתה. את היפה
שיחק בסרט שדרן־הספורט של הטלוויזיה,
מי שהיה אלוף הארץ במשחי־חתירה,
משה גרטל.״
ועל זה נאמר: על דאטפת — אטפוך.
מי שכותב סיפורים על עושי־חדשות, סופו
שיעשה חדשות בעצמו ויכתבו גם עליו.

״בכל מקום אליו אני מגיעה מגיבים
אנשים , :את גם פה ז׳ התשובה שלי תמיד

אל תקפוץ מעל לפופיק. כדאי יותר לבסס
את מת סיס לן מאסר לקחת סיכונים
גדולים ובלתי בטו-
חים. אל תיקח על
עצמך יותר מאסר יס
ביכולתך לבצע. אל
תזלזל בעצותיו סל בן
זוגן, למרות סאתה
בטוח בעליונותך הטב-
לית עליו. יס לו הגיון
יסר, והוא אינו נוטה
במרס -
סג גאפויל
להתלהב כמוך. בת
טלה — אל תסקיעי
את כל ליבן ברומן החדס. את חסובה
לעצמך יותר ממנו, ואל תתיחסי אליו.

השבוע תזכה בהכנסה כספית בלתי צפויה.
אל תבזבז את הכסף אלא שמור עליו, כי
בעתיד הקרוב תזדקק
לו. המשך לשמור על
שיווי משקלך הנפשי,
ועל התקדמותו האיטית
של הרומן שלך. מכתב
שיגיע אליו יביא עמו
זכרונות לא נעימים מהעבר
הרחוק. אל תניח
לידידים ישנים לסבך
•י 2ב אפרי ל
20ב מ אי
את חייך, ושמור על
מרחק בינך לבינס. בת
שור — סמכי על בני תאומים, והשמרי
לנפשך מבני בתולה. שמרי על קור רוח.

חבריך במקום העבודה מנסים לסים לן
רגל. סים לב לכל מה סאתה אומר,

ואל תבטח באיס.
צפויה לך התקדמות
בולטת בעבודה, והצלחתן
תלויה ביכולתך
להתחבב על אלה ט-
מתחתיך, כי תהיה
זקוק למלוא סיתוף
הפעולה מצידם. הבצו רת
בחייך הרומנטיים
תימסך עוד מעט, אן
אל ייאוס — גם זח י
יסתדר. נסה להתרכז בינתיים בעבודה,
ונצל את הזמן כדי לבסס את מעמדך.

הפסקת לנסות להתחבב על כל העולם, והתרכז
יותר באלה הקרובים אליו. חיי
החברה הסוערים שאתה
מנהל לא יביאו לך תועלת,
לא במישור ה־עיסקי
ולא באהבה. נסה
להירגע קצת, לשבת בבית,
ללכת ליס, ולמצוא
מה הדברים החשובים
לך באמת, השבוע
הוא זמן אידיאלי
לעשות בדק בית במלתחה
שלך. אל תהססי
לקנות דברים נועזים יותר מכרגיל, הדבר
רק יוסיף לתדמית שלד בעיני קרוביך.

בגד הים
המח מי א
ד ה/׳ןיג

בחנוי ות מובחרות
בבי הארץ

סבוע סיגרתי ואפור צפרי לן,ותוכל
לספר את מצב רוחן רק בעזרת פעילו יות
סתעסה לבדן,
בלי סותפים. נסה לק רוא
ספרים, ללכת לקולנוע,
ולצבור לך
סעות סינה, להן תזדקק
בסבועות הבאים.
אל תתחיל ה-
סבוע סום רומן חדס,
כי סום דבר טוב לא

יבוא מזה. תן לאדם
הקרוב אלין קצת
מנוחה נפסית, הוא זקוק לה. בת אריה
— סימי לב גם לאופי ולא רק ליופי.

שמור היטב על קור רוחך, למרות ההתרגשות
שתפקוד אותך בראשית השבוע.
תוכניותיו תזכינה להגשמה מלאה אם תנהג
כשורה, ואם תתחשב
ברגשותיהם של אלה
הקרובים לך. השבוע
הוא זמן טוב לקנות
חלק מהדברים להם
אתה משתוקק, אן אל
תיחפז בקניותיך וחשוב
היטב לפני שאתה מוציא
את כספך. בת
בתולה — הנא לא בשבילך,
והוא ימשיך לעשות
לך צרות כל זמן שתסכימי להיפגש
איתו. השתדלי לנתק את מחשבותיו ממנו.

נתווה

התרכז עד כמה שאפשר בעבודתך, והשתדל
לתקן מחדלים
ושגיאות של העבר.
חדש את יחסיך עם
אלה האוהבים אותך,
אליהם התנהגת באדישות
מזה זמן רב. כדאי
שתקדיש תשוסת־לב לבת
חגך, וש תתעניין
לא רק בעצמך אלא > 2בספטמבר -
22 באזקטובד
גם בה. בת מאזניים —
צפוי לך רומן סוער,
שימי לב להופעתך, אל תפטפטי יותר מדי.

למיצרן סאת כה חיכית לו אכן יגיע
גסבוע הבא ואל לן להיות קצרת סבלנות
כתוצאה מהאיחור. בן
זוגן אינו אדיס וגם לו
בעיות מסלו. חסבי
היטב לפני סתכנטי להוצאות
כספיות גדולות
ואל תבטחי באגסים
סאינן מכירה.
בן עקרב — מיכתב
עיסקי לו אתה מחכה
זמן כה רב, אכן יגיע
הסבוע, ויגרום לן לסיפוק
רב. אל לן להאסים איס בי
אירועים שונים הם סגרמו לסיבושים.

כדאי שתבדוק אם הצלחותיוהאחרונות
אינן משמשות נושא
לקינאה אצל חבריך
הטובים. שמור בינתיים
את תוכניותיו בסוד ואל
תיתן לאיש את ההזדמנות
לשים לך רגל.
בת קשת — אל תקחי
דברים יותר מדי ללב.
אם לא הוא — אז
( 2בנובמבר ־
,20 בדצמבר
יבוא אחר במקומו, ותשכחי
אותו אחת ולתמיד.
בינתיים אל תתני לולרכב עליך.

0שס

י״ 1ו01
י!יג
בדוק היטב כל אינפורמציה המגיעה תאמין לידן, ואל
במו פתי לכל שמועה.
טמון על חכח שיפוט
ועל האינטואיציה ש לן,
ואל תנתק את
הקשרים שרקמת עם
אנשים רק בגלל שמו עות
שהגיעו אלין מ מקור
אחר. פגישה
ו 2בדצמבר ־
סו ביווייד
בלתי צפויה לחלוטין
עם ידיד ותיק תביא
לחיין עניו והתרגשות בסוף שבוע זה.

כמה מפעילויותיו השבוע תפתענה את
הקרובים אליו, ואפילו
את עצמך. הבטחון העצמי
ממנו אתה נהנה
לאחרונה יסייע בידך
להתקדם סוף סוף התקדמות
של ממש בעבודה.
אל תהסס לקבל
על עצמך אחריות, ולהחליט
החלטות חשו20ג

18בפב רו א ר

בות. בת דלי — תני
בו יותר אמון מלא,
והיי חביבה כלפיו, בסיכום זה ישתלם לך.

ן לי

מנוחה ושינה טובה יעזרו לן להפיג
קצת את המתח שבו
אתה נמצא, אן כדי
להצליח בבן תיאלץ
להתיצב מול הסיבה
המולידה אותו ולא
לברוח לפתרונות זמניים.
אל תהסס מל־העזר
באדם קרוב
אלין, וזכור שלא תמיד
*י נ: ב יו א ר -
20בחרס__ אתה הוא הצודק.
סקול היטב בל הצעה
עסקית שאתה עלול לקבל מכל גור.

מכתבים
״מוסר חומנטוטי״ כאוצר
למיכתבו של הקורא שימשון שיבק מ
בני־ברק, שהופיע תחת הכותרת ״שבית!
נגד ההסתדרות״ (העולם הזה )2172 הננ
להעיר ולהבהיר כלהלן:
י• אני תמה על כך שהקורא הנכבד
הדואג והחרד לפרנסתם ורמת חייהם ש׳
שכבות המצוקה והמישפחות ברוכות הי
לדים ומעוטות ההכנסה, מצדיק את דרכן
של הממשלה ו
משרד־האוצר, ש
ייקרו ביוזמתם או
המיצרכים החיו
ניים הבסיסיים ב
נימוק מתחסד, ש
לפיו ״בהתייקרויוו
של הממשלה אי
שום הפליות וה
אחידות הן לעשירים
והן לעניים״
משל למה הדבר
דומה ז לדברי או־1
סולר
תו מדינאי צרפתי
״נאור״ (במרכאוו
כפולות) ,שהפליג בשיבחה של השיוויו־ניות
בארצו ואמר כי בצרפת מותר, ללא
כל הפליה, לכל אדם לשכב לישון מתחת
לגשר.
אכן, ההתייקרות של לחם, חלב, בשר,
שמן וכר שווה לכולם — לעשירים ויק
עניים — אך הפגיעה המשמעותית היא
בשכבות מעוטות ההכנסה ובשכבות הבי ניים,
שבקירבן ההוצאה למיצרכים בסי־!
סיים מהווה עד 40 אחוזים ויותר מההכנ־;
סה, בעוד שאצל השכבות העשירות מה ווה
ההוצאה למצרכי היסוד אחוז לא משמעותי
( 10—5אחוזים בלבד).
על העוול הזה ו״המוסר ההוטגטוטי״
של משרד־האוצר הפגינו במחאה מיליון
פועלים ועובדים, לפני כמה שבועות —
ובצדק! אם תימשך השיטה הזו, יגבר
ויעמיק המאבק, שמוליכה אותו הנהגת
ההסתדרות והנישא על-ידי הציבור כולו.
• 1ההסתדרות גורסת המשך השיטה
של הענקת סובסידיות למיצרך (אם
כי בקביעת שימת מענק רב-שנתית חדשה,
התואמת את המציאות) ולא לניצרך.
אין כל עוול, לכן, אם עשיר ועני משל מים
אותו המחיר ללחם וכר, אם אמנם
מקפידים על קיום מלא של שיטת מס־הכנסה
בצורה פרוגרסיבית, כאשר נוט לים
מהעשירים מיסים גבוהים יותר ונותנים
שירותים שווים לכל ולפי הצרכים.
! 0אשר לתוספת־היוקר — תפקידו
של מכשיר תוספת־היוקר ושיטת הפיצוי
האוטומאטית הנהוגה בישראל, על סי
תביעת ההסתדרות וביוזמתה זה שנים,
לשמור על שכרו הריאלי של העובד! כל
עובד, לפי דרגת שכרו והכנסתו, עד דר גת
הכנסה (כולל תשלום עבור פרמיות)
הנקבעת בידי הגורמים הנוגעים בדבר,
בהתאם לנסיבות האובייקטיביות. ומכאן:
תוספת־היוקר לא באה לשנות את דרגת
השכר והתנאים של העובד, אלא מתייחסת
לשכר הקיים אצל העובד.
התיקרה שנקבעה (כיום מוצעת תיקרה
של 11.5אלף ל״י לחודש) מפצה את אלה
שהכנסתם גבוהה יותר מהתיקרה רק ב חלק
שעד התיקרה. כך ששיטה זו מצמ צמת
את הפערים בגין תשלום הוספת־היוקר,
מה גם שעל תוססת־היוקר חל תש לום
מס־הכנסה, המקזז יותר מהשכבות
העליונות מאשר מהשכבות הנמוכות, ה פטורות
כימעט כליל מתשלום מם־הכנסה
על תוספת היוקר, בשל העתקת מדרגות־המם.
ולסיכום:
הצעתו של הקורא שימשוך
שיבק, להכריז על ״שביתה נגד ההסתדרות״
,היא עצת אחיתופל ! זו הצעה מרושעת
וחסרת הגיון. ציבור הפועלים וה עובדים
כולו דוחה מכל וכל הצעה כגון
זו, שאין לה כל בסים הגיוני, סוציאלי
ולאומי, בתקופה של אינפלציה דווורת
ושחיקה רצינית בכושר הקניה של השכר.
שמואל סולר, דובר ההסתדרות,
תל־אביב

מחשבות נוגות
ההצעה ליישב את הכושים העבריים
מדימונה ביישוב חקלאי נפרד מעוררת
מחשבות נוגות. חשבנו על מדינת־ישראל
כעל מקום שבו יוכלו לחיות יחדיו, זה
ליד זה, בשכנות טובה ובשלום, אנשים
(המשך בעמוד )6
העו ל ם הז ה 2174

1א4/10></.0.1ז01010 0*.

20265

ו1ו!ובץ

ה 1וול ם

מכתבים

2474

(המשך מעמוד )4
בעלי צבע עור שונה, שהרקע החברתי
והתרבותי שלהם יכול להיות שונה. לה בא,
כשתושב דימונה לבן יתלונן על אם-
לימן, נדע מה להשיב לו.
אברהם הרצכרג, חיפה

אגדרטת שלום בכותל
״זה ממש נפלא ללדת בן שלא יצטרך
להילחם לעולם,״ אמרה חנה יגדר, כשהגיח
לאוויר העולם בנה הראשון בבית היולדות
העירוני בקריה בתל־אביב, מיד לאחר
חתימת הסכם־השלום (מהעתונות).
צעירינו — החללים והנכים ושכוליהם,
קורבנות מילחמת יום־הכיפורים — שהממה
אותנו כרעידת־אדמה ובגדולה באסונות
ישראל, הם הם שסללו בגופותיהם את
הדרך לעידן השלום. אגו מתפללים וחולמים
לשלום במשך כל המילחמות הבלתי
פוסקות, ששכנינו כפו עלינו, מתוך סכנות
מתמידות, חדדה עמוקה בלתי פוסקת לעצם
הקיום הפיסי, הרוחני והמדיני של היוש בים
בציון ולמעשה של כל העם היהודי
בכל העולם.
מצד אחד המהלומה המפתיעה של המצרים
במלחמת יום־הכיפורים, היא היא
ש״שיקמה״ את היוקרה ואת הגאווה של
המצרים, שנפגעו קשוח בכל המילחמות
הקודמות ומצד שני — נצחוננו המופלא
והמכריע בסוף המילחמה, כולל הכיתור
ההיסטורי של הארמיה השלישית, שמוטט
כליל את הצבא המצרי, הורידו סוף סוף
את המחסום בן עשרות שנים ויותר של
האיבה, החשדות והלוחמה האכזרית בין
שני העמים האלה והקימו את גשר השלום
הבא עלינו לטובה, לנו היושבים בציון
ולכל היהודים בעולם.
אנו מצווים להנציח את המיפנה ההיסטורי
הקדוש הזה של עידן השלום לילדינו
ולדורות הבאים בהקמת אנדרטודשלום,
יד ושם, לכל קורבנותינו, בקירבת הכותל־המערבי.

אלראי, ער״ד, תל־אביב

עידן הגרדומים
הזדעזעתי לקרוא בעיתונים על תוכניתו
של המנהל החדש של רשות־השידור,
לבטל את תוכניתו של יעקוב אגמון, בירה
ומצב־ רוח. מסתבר לי, כלאחרים, שחש־שותיכם
וביקורתכם המוקדמת, הולכים

לא לגעת בפירמידות!
יש השערות שונות לגבי בניית הפירמידות
ליד קאהיר. יש הגורסים שזו עבודת
אבותינו העבריים, כעבדים בארץ מצריים.
אולי. בטוח יותר, שיש כעת סכנה
מוחשית של הריסת הפירמידות על־ידי
הישראלי בן־זמננו. כדאי, אולי, להוציא
כבר עתה צו האוסר על תיירים ישראליים
לגעת בפירמידות האלה, בדומה לצו
האוסר על יהודים תפילה על הר״הבית.
רלך חלמגר, תל-אביב

נ7נ:דג1ך

בלבפ תו ח
היום — טכסים רשמיים וחגיגות
מוכתבות. מחר אולי יתחילו לנחור
אלפי תיירים ישראליים לקאחיר ואל
הפירמידות (ותייר ישראלי יכול
להיות אסון טבע) .אבל שלום ואחווה
״על באמת״ ייוצרו באשר
יהיה אותו ה״קליק״ בין בני שני
העמים. ה״קליק״ שבמותו הרגשנו
בשימחה ובהתרגשות באותו יום,
בימעט אבוד, שבו הגיע סאדאת לארץ.

לי רעיון.
קטונתי מכדי לבצע אותו בעצמי
ולבן אני פונה אליכם, אנשי העולם
הזה. אין טוב מכם לאירגון הדבר.
אני קוראת לארגן, מהר בכל האפשר,
מיבצע בינארצי בין מצריים וישראל,
שייקרא בשם :״דלת פתוחה —
לב פתוח״ ,ושבמיסגרתו תארחנה
מישפחות ישראליות מישפחות מצריות
ולהיפך — כל מישפחה שתארח
כאן תבקר אצל המישפחה המצרית
עמה יצרח קשר. יש להשתדל שהרקע
של שתי המישפחות יהיה דומה ו-
שתמצאנה לשון משותפת ושיחיו לתם
אולי גם ילדים בגילאים דומים.
אני מאמינה שעם דלת פתוחה
ולב פתוח, אירוח לבבי ורצון טוב
וטיולים משותפים, תביר בל מישפחח
את דרך חייה של חברתה, את חוג
מכריה ואף את עיר מגוריה. כך
יכולה להתפתח קירבה והבנה בין
אנשים, ואולי בין העמים.
אנחנו, במישפחה שלנו, נקלוט ברצון
מישפחח מצרית. אנחנו בני
.35—33 בעלי עובד תעשייה. יש לנו
שני בנים בני 9ו־ .11 נשמח לארח
מישפחה מצרית ליומיים־שלושה. אז
זהו, מיבצע ״דלת פתוחה — לב
פתוח״ יוצא לדרך.
אלונה גילן, עומר, באר־שבע

מילים מעוברות

מאוזן :
)1ספורט פופולארי ; )5שייך לממשלה ;
)10 מעופף! )11 ודי בלי סוף! )13 בוסתן!
)14 אריג מיקראי מובחר! )15 נע
ממקומו! )16 ציפוד־שיר קטנה! )18 דבר
הכלב! )20 עצם בפה! )21 רזים! )22
מחוספס! )24 הכינוי שלי! )25 מטבע
יפאני! )26 סערה! )28 שר-החינוך בממשלת
ישראל (ש״מ 30 אנוש ! )31 אילץ!
)32 דומיה! )34 עבודה קשה! )35 יוציא
ניצנים! )38 בחור צעיר! )39 גוף שני
יחידה! )41 קידומת הולנדית! )42 מחבט-
טניס! )43 קריאת־יגון! )45 פלצור! )47
בתוכו ! )48 שעט ! )50 גולה ! )51 שייך ל!-
)52 שן המפתח! )54 בהשאלה: עבודת־פרו!
)57 מתקן שעונים! )61 משתחווה!
)62 עוצמה! )64 מחייתדיער! )65 סופר
יהודי-אמריקאי (ש״מ 65 אדון! )67
רסיסי-לילה! )69 רגולאטור! )70 קשה
למוצאה בערימת־שחת ! )72 משקוף החלון!
)74 מלאך! )75 לא גדול! )77 חוטמו!
)78 אלוף־מיל( .ש״מ)! )81 רגוע! )83
ישן ! )85 עשוי-למחצה ! )8 6מתיחות ! )88
מילת-בקשה! )89 כלי-עבודה (הפוך)! )91
מילת-זירוז ! )93 בלבד ! )95 מינעל חורפי !
)96 אחוריים! )98 חור באוניה! )100
משמש בקפיצה־לגובה ! )102 חייב! )103
שער (בערבית)! )104 כובד־ראש! )105
תלמיד.

ברצוני להודות לדן עומר על ציטוט
מכתבו של יעקב תם (שאול טשרני־חובסקי)
,שנשלח בזמנו למערכת סיכות
(העולם הזה .)2167 המכתב, הטבול בחוש
הומור והמרבה להשתמש במשחקי מילים,
היה תענוג לחיך ועונג לאוזן. ניתן להוסיף
לרשימת מילותא ״המעוברות״ של תם עוד
כהנה וכהנה. לדוגמא: חרטום אנכי —
חרא! אנוואר סאדאת — אנוס! טיפול-
שיניים — טיפש ! חוסה וקידושין — חוקי.
אני מקווה שבעתיד תוכלו להוסיף ולפרסם
ממכתביו של יעקב תם להנאתם
כולם.
ד״ר עמירם רול,ח, טורונטו, קנדה

מאונך :
)1בייגלה ! )2עלה בספר 3 :ולענה !
)4מכשיר־עינויים ! )6קוסם! )7יחידת־זמן!
)8אפס כוחו! )9לא עקום! )12
עיר בדרום! )15 נייר־ערך! )16 נימה!
)17 אחי האב או האם! )19 אשתו של
האגא-חאן ! )20 כינוי ! )21 כלי־אפייה
( 2מילים)! )23 מיפתן! )24 רוח רעה!
)26 ממצעי המיטה! )27 קינה! )29 ראדאר!
)30 רודן אוגנדה! )33 שירה בקולות
אחדים ! )34 חמור-בר ! )36 חבילה !
)37 שטעמו נעים! )40 הטיל מם (הפוך)!
)41 מונח בתורת החשמל! )44 מכינויי
האלוהות ! )46 נהר באפריקה ! )47 בתוכך!
)49 אכזרי! )50 נשמה! )53 חסד! )54
קיבוץ במישור החוף! )55 רשע! )56שנשמה
באפו! )58 נצח! )59 בעל־תבונה!
)60 יעה להוצאת גחלים ! )62 מידת־שטח !
)63 מכשף ! )66 גבירה כבודה ! )68 מעדנות
( 2מילים)! )71 גילה! )73 הזה שלפנינו
(ארמית 76 להבה ! )77 ממלא את האט מוספרה!
)79 שכונת־מריבה בירושלים!
)80 הגיח! )82 משאבת הגוף! )84 נוזל
חיוני! )85 פנורמה! )87 חי לילי! )90
מן הגפיים! )92 נתח! )94 גידול סחוסי
בראש! )96 אבן־חן! )97 התבוננותו )99
ממהר ! )101 נהר באיטליה ! )102 שן הפיל!
)103 פרי-בטן.

בלי קוך
ומתאמתים ומגמותיו של השילטון אינן
אלא תחילת הדרך להעברת הרדיו וה טלוויזיה
לידי הדתיים והלאומניים למיניהם.
במישפט אחד: לפיד של חושך
הוכנס לרדיו ולטלוויזיה.
ש. דולף, תל־אביב
יש קו מקביל בין סתימת הפיות ועריפת
הראשים ברדיו ובטלוויזיה לבין ה הצעה
להנהיג עונש־מוות למחבלים, שתומכים
בה ראשי השילטון. שום התחס דות
לא תעזור כאן. כל המישטרים שבהם
הונהג עונש־מוות היו גם כאלה שהמיתו
את חופש הדיבור.
מאיר ריכלין, ירושלים

במדור הקולנוע בעיתונכם (העולם הזה
)2172 פירסמתם תמונה !של השתקני ת ה־גרמניה
הנודעת הילדגארד נף. משום מה
התעקשתם לכנות אותה בשם הילדגארד
קנף, הן בכותרת לתמונה והן בגוף הכתבה
שליוותה אותה. משום כך נראה
לי שאין זו מלאכת הבחור הזעצער, אלא
שגיאה מודעת.
צבי הר־זהב, תל־אביב
• אין זו שגיאה כלל ועיקר. השחקנית
תגרמניה היא ממוצא פולני ושם מישפחתה
המקורי הוא קנף. בתקופה שבה שהתה
בארצות־הברית הסבו מפיקי הסרטים שלה
את שם מישפחתה לנף, אולם משחזרה
לגרמניה שבה אל שם מישפחתה המקורי
והיא עומדת על כך שיאויית במלואו.
(המשך בעמוד )11
ה עו ל ם הז ה 2174

״אגוזי של עלית־אגדה״

״כדורגלן השנה״ עודד מכנם אומר:
״אגוזי של עלית -אגדה ! ״
־ כדורגלן הגון לעולם לא יקה סמים ממריצים,
אבל אם יש לו שכל
הוא יאכל אגוזי או שניים
לפני כל אימון ולפני כל משחק
חתיכת אגוזי היא ״פצצת־אנרגיה״ קטנה המכילה:
שוקולד, סוכר, גלוקוזה, שמגי מאכל, אבקת־חלב,
אגוזים, קרמל-חלב-אגדה!

תאכלו וגם אתם תאמרו־

טוב לי עם אגוזי של

השלו והבע״ה הימנית
אותי הפחיד מאד מינויו של יוסף לפיד כמנכ״ל
רשות־השידור. אני לא אוהבת ״ימנים״ ,ורק לעתים
רחוקות אני סומכת על ״מוצנחים״ .אלא שמייד נזכרתי
בפרשת ״הבה ונתחכמה לו״ .ושימעו להלן :
רשות״השידור, כפרט בתרבות הישראלית, עבדה עד
כה תחת מערכת לחצים חמורה ביותר. ולא רק מפני
שהמדפ״ל שותפה קבועה בקואליציות. המילחמה שיעבדה
אותנו. אני בטוחה שמשנלך ונתרגל לשלום, הרבה
מעובדות חיינו הקודמות תיראינה בעינינו כנסים או,
לחילופין, כשיגעון. הצורך לעשות הכל ״בסוד״ ,״אוזניים
לכותל״ ,״האויב מקשיב״ הורס ; הפחד מעוות ; אין
בו ״ימין״ ושמאל״.
התיזמורת הפילהרמונית — בעת מילחמות — היא

האוניברסיטה והטכניון — בעת מילחמות — הם
נסים.
אפילו מכבי תל־אביב — בעת מילחמות — הם נסים.
נראה לי, שככל שנתרגל לשלום יתברר לנו ש״לא
היינו עושים את זה פעם שניה״.
אילוצים כאלה פעלו גם ברשות־השידור. ראשית
מבחינת הקונספציה: קו המחשבה של ״ללכד את העם
כנגד אויביו״ .אין דבר כזה כמו ״לשפר — כדי לעמוד
נגד״ ,או ״לחנך נגד״ .נדמה שאפילו לרוח היהודית
עצמה קרוב יותר קו המחשבה של ״היו — והטוב ימצא
דרכו אתכם״ .אולם, קשה מאוד היה לטעון כך,
כשמסביב רק מדינות עוינות (ומיליוני זאבים אורבים
קצת יותר רחוק) .קשה מאוד היה לטעון כך, כשמדובר

היה בבת הקטנה — במישפחות שכולות, באלמנות.
שנית, אפשרות היצירה, שרות של שלוש שנים בצבא
הוא מכה שעוד לא עמדו מספיק על עוצמתה, בגלל
החוסר ברירה. זהו נתק בפעילות־יוצרת למשך שלוש
שנים אצל אנשים צעירים, ומגע פתאומי עם פעילויות
שליליות (ללמוד להרוג, לקרוא לזר ״המפקד״ ,לחיות
נאלץ לומר ״כן המפקד״) ,ובסך הכל, שלוש מתוך 120
זה הרבה. ואפילו שאלת האמצעים. עם חתימת הסכמי
השלום יהיה התירוץ ״אין אמצעים״ פחות ופחות קביל.
מערכת אילוצים ובעיות מסובכות שכזו — ועוד
יותר — תלך ותפתח. זה יפעל ברשות — תפתחנה,
בהכרח, דרכים חדשות ליצירה ולמחשבה. זה יקח,
אולי, מעט זמן, אך זה יגיע למסכינו.
״טומי״ עם שלום זה כבר פחות מסוכן מאשר ״טומי״
בלי שלום.

א וא ספרא ד־אב׳ב

יהדות ושרות שווה
לשאלת חוק שרות״ביטחון שני היבטים שונים ונפרדים
זה מזה.
האחד הוא, כמובן, אבן היסוד של כל דמוקרטיה
המכבדת את עצמה, אשר בעצם מהותה אמורה להבטיח
לכל אזרחיה שיוויון זכויות וחובות מלא, ללא כל הבדל
דת או מין.
לית מאן דפליג שחוק שרות-ביטחון במתכונתו הנוכחית
הינו אחד מן החוקים הפוגעים פגיעה חמורה
וקשה ביסוד היסודות של הדמוקרטיה. ועל כך כבר
נאמר ועוד ייאמר רבות. אך בלהט ההגנה על הדמוקרטיה
אל לנו לשכוח, כי יש לשאלה זו היבט נוסף,
שלהערכתי חשוב לא פחות, דווקא במדינת ישראל,
האמורה להיות מדינה יהודית.
כל הוויכוח כולו הרי מתמקד, בסופו של דבר, סביב
העובדה הקובעת, שכביכול, על פי ההלכה, מנועה בת
ישראל מלשרת בצה״ל. משום־מה, כפי הנראה מתוך
בורות, רוב הציבור במדינת ישראל מקבל זאת כתורה
למשה מסיני.
אלא שהאמת היא, שהלכה כזו פשוט איננה קיימת.
אנו עדים, ולא בפעם הראשונה, לשימוש פסול
בתורת ישראל ומורשתה, על־ידי קריאה סלקטיבית של
מקורות היהדות, למטרות אנוכיות ופוליטיות גרידא.
בראש ובראשונה עלינו לזכור, שרוב רובם של הוויכוחים
ההילכתיים, עליהם מבוססות העמדות הקיימות, מתנהלים
מאות בשנים, לפני שמישהו העלה בדימיונו
הפרוע ביותר, שאי פעם יקום צבא״הגנה לישראל וכי
בנות תשו׳תנה בו בכבוד. ההלכה פשוט איננה בנוייה
להתמודד עם כל התופעות של מדינה מודרנית במאה
העשרים.

אבל גם אם נתייחס לאותם מקורות קיימים, הרי
מייד יתברר לנו, שבצד איסור מן הגמרא, האומר שלא
תלבש אשה כלי זין ותצא למילחמה (נזיר נ״ט ע״א),
אנו מוצאים קביעה מפורשת במישנה, ש״במילחמת
מיצווה הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה״
(סוטה ח׳ ז׳) .ומאיסור של הרמב״ם, שנשים לא נלחמות
במילחמת־רשות, משתמע במפורש שנשים.כ ן נלח-
מות במילחמת־מיצווה. אפילו הספקנים לגבי קביעה זו
טוענים, שלפחות ״אפשר שבמילחמת מיצווה הנשים היו

מספקות מים ומזון״ (רדב״ז) ,כלומר, נותנות שירותים
חיוניים ללוחמים.
אין זה המקום להיכנס לפילפול ולהתפלספות הלכתית
על ההגדרה המדוייקת של סוג המילחמות שאנו
נלחמים ונלחמנו במדינת ישראל. האם אלה הן מיל־חמות
מיצווה, חובה, רשות או כיבוש.
מכל מקום, ברור ששימוש בפירושו של אבן־עזרא :
״האשה לא נבראת כי אם להקים הזרע, ואם תצא
עם אנשים למילחמה תבא בדרך לידי זנות״ ,איננו
רק סילוף מעליב, אלא בפירוש הוצאת דיבתם רעה
של ציבור גדול של בנות ישראל, אשר שירתו ומשרתות
נאמנה את עמם ואת אלוהיהן.
אילו באמת ובתמים היתה זו רק השאלה ההילכתית,
שהטרידה את נציגי הציבור הדתי — שאגב אורחא, מינו
עצמם כנציגיו הבילעדיים של הקב״ה עלי אדמות —
הרי היו נדרשים, למען שימור ההלכה וקיומה, להילחם
בשצף קצף נגד הגיוס של כל בת שהיא לשורות צה״ל.
שהרי אין אצלנו איפה ואיפה — עקרון השיוויון
מושרש עמוק בהלכה וברוח היהדות, ועל כן אין הבחנה
בין נערה המצהירה על עצמה׳ כדתית וזו מצהירה על
עצמה בחילונית. אם אמנם קיים איסור הילכתי, הרי
הוא חל על כל בנות ישראל, ללא יוצא מן הכלל.
אלא שאליבא דאמת, אין אנו עוסקים כלל בבעיה
הילכתית. זה אולי התירוץ, אך לבטח לא הסיבה.
הסיבה האמיתית חינה פחד כן מצידם של חוגים
קיצוניים, שבנותיהן תצאנה מן הגיטו הפיסי והרוחני
של בני-ברק ושכונות ירושלים — שמא תתפרקנה.
הפחד אינו נובע מחילול ההלכה, אלא מחוסר ביטחון
וחולשה״עצמית. הגיטאות הוולונטריים של מזרח״אירופה
הושתלו אל תוך מדינת ישראל, ולגבי דידם אין כל הבדל
אם סובבים אותם גויים, פולניים או רוסיים, או ישראלים
חילוניים.

אינני יכיל להסכים עם גישה זו, אבל אני מוכן
להבין אותה. על כן, על המחוקק לתת אפשרות ולחייב
אותן הבנות לשרת את המדינה בשרות-חובה, ללא
תשלום, במיסגרת לא צה״לית. אדרבא, יתעסקו נא
בקיום מיצוות — טיפול בחולים ובקשישים, הוראת
ילדים ומבוגרים ומתן שירותים אחרים — אפילו בתוך

•חשוסחוח

תד מי ת ה של שכונה
בית״הדין המחוזי של תל-אביב הוא, ללא ספק,
אחד מהיכלי הצדק הגדולים במדינה. מדי יום נערכים
בו עשרות מישפטים, שבהם נחרץ גורלם של מאות
אנשים לשבט או לחסד. אולם לפעמים יכולה מכונת
הצדק הענקית לחרוץ את גורלם של עוד כמה אלפי
אנשים, שאינם נוכחים באולם המישפטים, מן הסתם
בגלל העובדה שהם פשוט לא עמדו לדין בגין עבירה
כלשהי.
כך קרה באולמו של השופט ד״ר מנחם בוכוויץ,
לפי דיווחו של הכתב לענייני מישפט של אחד מעיתוני
הערב.
בתא הנאשמים עמד צעיר, תושב הרצליה, שהוחשד,
על פי הודעת המישטרה, ברכישת סמים בשכונת ה-
תיקווה בתל״אביב. השופט הרשיע את הנאשם על פי
הודאתו וגיר עליו עונש מאסר בפועל. אולם מסיבות,
שאינן ברורות די צרכן, החליט השופט המלומד להעניש
את כל תושבי שכונת התיקווה על נשיה, ילדיה וזקניה
וזאת באמצעות נוסח פסק־הדין שקבע בהחלטיות :
״מן המפורסמות הוא שבשכונת התיקווה אפשר להשיג
סמים בקלות וילדי השכונה מתמצאים היטב היכן
נמצאים מקורות הרכישה״.

כל זאת, אך ורק על סמך הודאת הנאשם, שהוא
תושב הרצליה ואשר סיפר להגנתו, כי שאל את אחד
הילדים היכן ניתן לרכוש סמים.
אין אני מכיר את כבוד השופט, אולם מתוך דבריו
אלה אפשר להסיק, כי הוא מעולם לא ביקר בשכונה
וספק אם הוא יודע היכן היא ממוקמת על המפה
התל-אביבית.
כך מוצאות את עצמן ביום בהיר אחד כמה אלפי
מישפחות, כשהן מושמצות ומגונות וזאת בגלל עובדה
אחת: הם חטאו חטא אחד ביחידי בהיותם תושבי
שכונת התיקווה. אין זו הפעם הראשונה שתושבי שכונה
זו מושמצים באמצעי התיקשורת או בכל פורום אחר.
בעיית התדמית השלילית של תושבי השכונה עמדה
במרכז ביקורו של נשיא־המדינה, מר יצחק נבון, בשכונה
לפני כחודש, ביקור שהדיו והשפעותיו נבלעו בהמולת
השלום שאנו עדים לה בימים אלו.
והנה, פחות מחודש ימים אחרי הביקור, בעיצומן
של ההכנות לשלום, מואיל בטובו כבוד השופט ״לתרום״
את תרומתו הצנועה לפתרון בעיותיה של שכונה זו
וקובע בפומבי כי עיסוקם של אלה הגרים בה הוא
במכירת סמים, שאותם אפשר למצוא שם בקלות (כל

הגיטאות שיצרו לעצמם. אך אל נא ינצלו את דתיותן
ואמונתן להשתחרר מחובות אזרחיות ולאומיות בצורה
פרזיטית, העושה את התורה קרדום לחפור בו. האם
אין זו משמעות הפסוקים הדורשים :״מדבר שקר
תרחק״ ,״צדק צדק תרדוף״.
רוב הציבור בישראל אולי חילוני, אבל לא טיפש.
הוא איננו ואף לא יהיה ״גוי של שבת״.
אדרבא, נהיה ליברלים ונבין את בעייתן של חלק
מהבנות הדתיות. ניתן להן האפשרות לבחור _ לא
בין פטור לבין שרות — אלא בין שרות זה או שרות
אחר. לא משום שההלכה אוסרת גיוס לצה״ל —
אלא משום שלהן יש בעיה שאנו מבינים אותה.
הבעיה האמיתית היא שאנו נתברכנו, לצערנו, במאות
ואולי באלפים של חסרות כל מצפון(זה אולי המחיר של
היותנו גוי ככל הגויים) ,אשר בחוצפה ובלעג תופסות
טרמפ על מועצת־גדולי״התורה ומעזות להצהיר שאינן
מתגייסות מטעמי מצפון. זהו סימפטום של אובדן
ערכים ממדרגה ראשונה. לדעתי, זו חייבת להיות עבירה
פלילית הזהה להעלמת״מס מקופת המדינה. שרות-
חובה בעיני הינו כופר״נפש, החייב להיות מוטל על כל
אזרח במדינה ואשר עליו נאמר :-״העשיר לא ירבה
והדל לא ימעט״.
אנו עוסקים כאן באחד המיקרים הבולטים, בהם
ניתן להשיג תמיכת רוב עצום של הציבור ולצור לחץ
חיובי על נבחרי העם לייצג את בוחריהם ומצפונם,
ולא עוד לעבוד את קדושת הקואליציה.
יש מי שיאמר, כי למרגלות המהלכים המדיניים
הגורליים, שמתנהלים בימים אלה, אסור לערער את
כוחה של הממשלה. אך כל מי שאומר זאת, הרי אמר
זאת בעקביות במשך 30 השנים האחרונות. מדינה
איננה בנוייה מגבולות וביטחון בלבד, אלא גם מתוכן
וערכים פנימיים. ממשלה הקיימת ומתפקדת מכח מו-
עצת־התורה, הינה מעורערת כבר מיסודה.
למען השם יש להפסיק לאלתר את חילול השם.
למען התורה יש להפסיק לאלתר את ביזיונה.
למען היהדות יש לפעול לאלתר על פי ערכיה
האמיתיים.
חיגיד לך אדם מה טוב ומה ה׳ דורש מטך, כי עת
עשות מישפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך.

הרב עדי עשבי 1 ,־1ש*י<ם
• הו־ב עשבי הוא מזכ״ל התנועה ליהדות מתקדמת
בישראל.

ילד יודע והראיה היחידה שמצא, כדי לנמק את
דבריו אלה :״מן המפורסמות הוא...״
בסיום אותו ביקור היסטורי של הנשיא, רווחה
הדיעה בשכונה, כי כאשר יתפזרו ענני ההתלהבות
והתרוממות הרוח שנוצרו בביקור המלכותי וכאשר
יסתיים פסטיבל השלום, ישובו החיים למסלולם הרגיל
בשכונה, ואת הבעיות הממשיות יצטרכו לפתור כמו
תמיד אלה שמלאכתם בכך כל ימות השנה.
דבריו אלה של כבוד השופט בוודאי לא יסייעו להם
במלאכתם. דווקא משום שנאמרו על-ידי סמכות כל-כך
מכובדת וחשובה במישטר דימוקרטי, הנזק הטמון בהם
הוא עצום.
מן המפורסמות הוא, גם, שאין נוהגים להתווכח
עם החלטותיו של שופט, בוודאי לא מעל דפי העיתון,
אולם גדולי המישפטנים, זה מכבר הגיעו לכלל הסכמה,
כי לתושבי שכונת-חתיקווה, כמו לתושבי שכונות אח רות,
יש הזכות המלאה לחיות את חייהם בשקט
ובכבוד מבלי שיהיו חשופים להשמצות והוצאות דיבה,
בוודאי לא על-ידי בית-מישפט שעצם קיומו נועד להגן
עליהם מפני תופעות כאלה.
אבל נראה, שאצל כבוד השופט בוכוויץ לתושבי
שכונת-התיקווה אין סיכויים רבים להנות מזכות זאת
ועל כך יש להצטער.

יה ו דה קונפורט, תל־אב״ב

\י חו 3שהחלוחית
ווי וון
ב מ חי רעלתולוותע ליו •
בוא לחופשת כיף אמיתית באיי יוון. הקסומים:
חופי-ים יפהפיים, חיי-ליל ה תוססים, מקצבים
לוהטים, חוויות גסטרונומיות ...טעמה של חופשה
בלתי נ שכחת, ואירוח בבתי-מלון מן המפוארים
ביותר ועד לעממיים. מרכזי קניו ת זולים במיוחד
לכל טעם ולכל כים.יוון. גל ה את נופיה המרהיבים וכפריה הציוריים,
הכר עם לבבי ומכניס אורחים. ולכשתשוב תאמר גם אתה:

חופ שה ביוון -רעיון מצויץ.

24 טיסות שבועיות ליוון -פרטים בסוכנויות הנסיעות או במשרדי אולימפיק ואל־על.

ה עו ל ם הז ה 2174

מכחבי
התחלה ברגל שמאל
העולם. פה, הרחק מהבית, סהמיזרח התיכון,
אני וישראלים אחרים זוכים להיפגש
דברים שנאמרו באחרונה הן על־ידי עם סטודנטים מבני עמך. משוחררים מכל
ראש־הממשלה והן על־ידי שר־החוץ, ב לחץ חיצוני, כולנו, בשני הצדדים, מרשים
קשר למו״מ על האוטונומיה ועתיד הגדה־ לעצמנו לומר את דעתנו בבירור ולהתוות
המערבית ורצועת־עזה, כמה שבועות את הדרך שבה אנו באמת מאמינים.
לפני התחלת הימו״מ, מעידים על כוונולצערי
— התוצאות עצובות. הן אינן
תיהם הברורות של השניים ועל חוסר
טומנות בחובן סיכוי לשלום.
תבונה מדינית שמגלה ממשלת הליכוד.
אמרת הלילה, שהפלסטינים מכירים בראש־הממשלה,
מנחם בגין, סבור שאין זכות קיומה של מדינת ישראל. זוהי הא קשר
בין חוזה השלום עם מצריים לבין מת שלך ושל פלסטינים אחרים, המהווים
עתיד הגדה והרצועה וההתקדמות בנושא מיעוט בקרב העם הפלסטיני ובוודאי שבהפלסטיני.
מנהיג חירות מנסה בטרם החל קרב מנהיגות אש״ף, שאתם רואים בה
המו״מ לבלבל את דעת הקהל בישראל את נציגותם הבלעדית.
ולנסות שוב (כמו בפעמים קודמות, מאז
האמת המעציבה היא, שראשי אש״ף
הסכמי קמפ־דייוויד) לטרפד את מה ש מדגישים שוב ושוב בדבריהם, כי לא יד,יו
הוסכם אז.
מוכנים להכיר במדינת ישראל גם אם
תוקם מדינה פלסטינית. חאני חסן, יועצו
בעת הופעתו בכנס מתיישבי בקעת־הירדן,
אמר שר־החוץ, משה דיין, שיש הפוליטי של ערפאת, אומר :״אני רוצה
להבחין בין מעמדם של סיני ורמת הגולן לסכם, באומרי, כי פת״ח לעולם לא יכיר
לבין מעמד יהודה ושומרון והוסיף, שלא בישראל גם אם נקבל את מדינתנו.״ חובכל
מקום שבו רוצים מיליון איש במדי זר אחריו טלעת יעקוב, מזכירה הכללי
של החזית לשיחרור פלסטין :״אפילו
נה אכן נותנים להם מדינה.
תמורת מדינה לא נכיר במדינת ישראל.״
לדעתי, דברים אלה של שר־החוץ הינם
הצהרות דומות ואחרות מושמעות מפי
ג׳ורג׳ חבש, אבו־אייד, נאיף חוואתמה,
אחמד ג׳בריל, תאלד פאום, זועיר מוח־סיין,
אבו־דאוד ואחרים.
בקיץ האחרון עמדנו, אני ואלפי ישראלים
אחרים, והפגנו למען שלום עכשיו
עם מצריים. במשך תקופה ארוכה נטלנו
חלק בתנועת המחאה העממית הגדולה
ביותר שידעה ישראל מעודה. עשינו זאת
משום שהאמנו, שהצד השני מאמין ורוצה
בשלום. הצד השני קם והכריז, באוזני
העולם כולו, כי הוא מכיר בזכות קיומה
של מדינת ישראל וכי רצונו לחיות עי-
מה בשלום. הוויכוח עבר משלב של אי־הכרה
אידיאולוגית לוויכוח על גבולות
ושטחים. ואז, המנהיגות הפוליטית של
ישראל עשתה את המוטל עליה, כדי לה שיג
את השלום שהוצע לה על־ידי אל־סאדאת.

ן זאמת שלך היא האמת השלטת בקרב
הפלסטינים, וקיימת אצלכם נכונות
לחיות בשלום ובשכנות טובה עם ישראל,
לטובת שני העמים החיים בארץ הזו, הש מיעו
את קולכם. לא בקול ענות חלושה,
אלא בצעקה גדולה. שכולם ידעו, כולל
אותם מנהיגים המדברים בשימכם והקוראים
לחיסולה של מדינת ישראל. וככל
שתגדל קריאתכם משתכנע כי בשלום
מדובר, כך יקל על כולנו למצוא את הפי־תרון,
שיספק את דרישותיהם וצרכיהם
חמורים ביותר ומוכיחים שוב את גישתו של כל המעורבים בסיכסוך.
שלך, בתיקווה לשלום,
של דיין, המתעלם מקיומו של העם העריריב
עמית, ניו־יורק
בי הפלסטיני. בדבריו, במקום לחזק את
ידי המתונים במחנה הפלסטיני, המוכנים

להשלים עם קיום מדינת ישראל ולהקים ״צביעות דמוקרטית״
מדינה פלסטינית עצמאית לצדה, תוך הכאני
רוצה להתייחם לקטע מתוך הכתרה
הדדית, הוא מעודד את הקיצוניים ה־בה
נוילחסת נבון—בגין (העולם הזה
מעוניינים בחיסולה של ישראל.
בסופו של דבר, על ממשלת ישראל ,)2168 תחת כותרת ד,מישנה ״הקרב על
הנשיקה״ .בקטע נאמר, בין היתר, כי
לערוך חשבון־נפש לפני התחלת המו״מ
נמסר לנשיא מלישכת ראש־ד,ממשלה, כי
על האוטונומיה המלאה, ולקחת בחשבון
ראשי הסיעות כולם, הן מהאופוזיציה והן
שגורמים אחרים (כולל אש״ף) יהיו מומהקואליציה,
הוזמנו לארוחה שאירגן ה כנים
להצטרף לתהליך השלום. הוכח שוב
נשיא נבון.
ושוב, שללא פיתרון הבעיה המרכזית ב־סיכסוך
הערבי-ישראלי, שהיא הבעיה
מתוך אמונה שדיווחכם מדוייק ומעוהפלסטינית,
לא יהיה שלום כולל ויציב
גן במקורות אינבאיזורנו,
שלום שיבטיח לישראל הן בי פורמציה מהימנים,
טחון ועצמאות טריטוריאלית והן פתי הרשו לי להעיר ש חת
שעריהן של מדינות העולם שתוציאנו ראש סיעת חד״ש,
מהבידוד הנוכחי.
ח״כ תופיק טובי,
אדריאן אקסכרד, רמת־אביב לא הוזמן כלל. אינני
תמים לחשוב
שיחם זה הוא
תוצאה של שיכחה
מיכתב לרימונדה
או טעות. אני בהח לרימונדה
טאוויל שלום רב.
לט יודע את הסיהלילה
26 ,במארס ,1979 צפינו שנינו,
בות. אולם למרות
את ואני, בחתימתו של הסכם השלום בין
שאני יודע כיצד כהן ישראל ומצריים. עבורי היתד, זו התגש היה מגיב תופיק
מות מישאלה נכספת, שהעסיקה אותי טובי על ההזמנה
מיום שבו החילותי להתעניין בנעשה — ראוי להעמיד את הדברים על דיוקם
סביבי. עבורך היה זה רגע עצוב, אם לא
ולחשוף, לפחות בשטח זה, את ״הצביעות
יותר מזה. האכזבה והתיסכול הורגשו בהדמוקרטית״
של נימוסי המערב.
מני כהן, עובד סיעת חד״ש,
כל מילה שאמרת, באותו ראיון קצר, מעל ירושלים מסכי הטלוויזיה, פה בארצות־הברית. מבין
אלפי המילים, ההסברים, ניתוחי המצב
9אילו עיין הקורא כהן בכתבה בותיאורי
הדגשות שעסקו בשלום ובצפוי
עיון, היה נוכח לדעת כי נאמר בה ההי־לאחריו,
דווקא דברייך שלך משכו את
פך: שלישכת ראשיהסמשלה אמנם הותשומת־ליבי
ועוררו בי את הרצון להגיב.
דיעה לנשיא כי הוזמנו ראשי כל הסיעות,
אך שלמעשה הוזמנו רק ראשי סיעת הלי׳
אני סטודנט ישראלי הנמצא בארצות־הברית
ולומד לתואר־ראשון, באוניברסיכוד.
סיעת חד״ש לא היתה הסיעה היחי׳
טה משופעת בסטודנטים זרים מכל קצוות
דה שהיו״ר שלה לא הוזמן.
העולם הזה 2174

טיולים
א/דדגנ׳ ע
אירופה ארהייב

וקנדה

אדהייב ומכסיקו

ד>בזזדמ ד,דזן מ?

דרום *מריקה ומכסיקו טיולים מיוחדימ לצעירים פרטים והרשמה בכל משרדי הנסיעות׳

קזל המגושם

הקולות הפנימיים של רא ש הממ שלה
זידידז הי שראלי של הארי בלפונ טה
| ^ מםעדה שוכנת ליד הנמל
1והדבר מורגש היטב בתפריט.
העדפנו להזמין את הדג
החריף בנוסח טריפוליטני,
חריימי בלשון האזור. הדג
היה טעים מאד והרוטב
חריף כיאות. את הדג ליווינו
ביין עבדת לבן של
כרמל מזרחי, והיתה ביניהם
התאמה מושלמת. מולי שתו
יין סוביניון בלגק, גם הוא
יין משובח של כרמל מזרחי.
בכלל ראוי לציין כי לכרמלי
יש מבחר מעולה של יינות
שולחן, אדומים ולבנים.
היין •.האדום מיועד לבשר
בקר, הודו ודברי מאפה,
והיין הלבן -לדגים, ועוף.

! 9חבר־הכנסת מאיר
פעיל, שהוא גם דוקטור ל היסטוריה,
ערך השוואה בין
מנחם בגין לבין הקדושה
הנוצריה ז׳אן דארק• לדבריו,
מנחם בגין, כמוהו כז׳אן
דארק, פועל על פי קולות
פנימיים. ההבדל ביניהם הוא
שלבגין חבר יועצים העוזר לו
לתאם בין קולותיו הפנימיים
לבין המציאות. התוצאה: בגין
עושה מעשה של״י ודורש שכר
כז׳בוטינסקי.
1כאשר התרחשה רעידת
האדמה הקלה בתל-אביב, היה
הפירסומאי שמואר גביש
עסוק בשיחה טלפונית עם גברת
צעירה מאחד ממישרדי הפיר-
סום. לפתע אמרה הצעירה:
״מה זה, רעידת אדמה י אני
מרגישה שהאדמה רועדת !״
גביש, שהרגיש גם הוא ברעידה,
ענה לה מייד :״אין דבר,
זה קורה להרבה בחורות כשהן
מדברות איתי.״
אלברט כהן, השחקן
שבביתו נערכה מסיבת־ההנד
תעה (ראה תמונה) ,התכונן
למאורע. הוא לבש פיג׳מה ו־חלוק־בית
וכאשר פיטר פריי
ואשתו צילצלו בפעמון דלתו,
אמר להם שהם בעצם טעו
בתאריך והמסיבה לכבוד יום
הנישואין שלהם, כביכול, תיערך
רק למחרת היום. פיטר
התאכזב, אך הוזמן בכל זאת
להיכנס ואז הודלקו האורות
ורדתי מנזה, אשתו של כהן,
שהיא גם פסנתרנית, החלה
מנגנת לכבודו את נעימת יום־
הולדת שמח. הבמאי התרגש
מאד ודמעות החלו זולגות
מעיניו. פיטר פריי, יליד מונטריאול
שבקנדה, הגיע ארצה
לפני 30 שנה. בארץ גילה
שחקנים רבים ושימש להם
מורה. בעבר, כאשר התגורר
בארצות־הברית ולימד בסטודיו
של לי שטרסברג, גילה את
הזמר הארי כלפונטה, את
השחקנית ג׳ין פטייפלטדן,
מהכל נישאר במישפחה, ועוד
רבים אחרים.
9במסיבת ההפתעה סיפר
השחקן עודד תאומי בהתרגשות
רבה, כיצד גילה אותו
פריי בהצגתו הראשונה על
הבמה .״מאז אימצתי את פיטר
לאבי. אשתי קוראת לו אבא
ובנותי קוראות לו סבא,״ סיפר
תאומי, שחזר בימים אלה מביקור
קצר בניו־יורק. על התי
נז!71ד

אטרון
הניו-יורקי אמר תאומי:
״ההצגות שם היו רעות מאד,
ממש כמו בארץ.״
91 במקאמה שכתב דן
אלמגדר לכבוד פיטר פריי,
תיאר איך כל הבמאים הזרים
שהגיעו ארצה עזבו ורק פיטר

נישאר. במה שגינו? שאל דן,
למד. הוא נישאר? הרי עשו
לו פה כל מה שעשו לאחרים
— השמיצו, הטרידו, התעללו.
את המקאמה סיים במילים
״ברך ו שפיטרנו״.
9הזמר בעל הקול העמוק,

הוא מביים מחזה שכתב בעצמו
עבור תיאטרון יובל.
9בתחנת גלי צה״ל, לקראת
הקלטת מסיבת ההפתעה
לפיטר, ניסה אליעזר(״לאצו״)
דר, האחראי על הקלטות פומביות
בתחנה, לאתר את מיספר
הטלפון של הזמר הכושי, הארי

פרם, בועז אפלבאדם, וזד,
איתר את מיספר הטלפון של
הזמר הנודע.
91 מדוע שופכת השחקנית
זהרירה חריפאי את תכולת
הארנק שלה בכל לילה, בכל
מקום שהיא נימצאת בו? הסיבה,
לדברי השחקנית, היא
פשוטה :״אני מחפשת את טבעת
הנישואין שלי. לפני כל
הצגה אני מורידה את הטבעת
וזורקת אותה לתוך הארנק
ובתום ההצגה, לפני שאני
חוזרת הביתה, אני מחפשת את
הטבעת. למזלי, אני תמיד מו צאת
אותה.״
! 9בעלת תיאטרון יובל,
מריב עצי־ני, נמצאת באחרונה
בחוץ־לארץ יותר מאשר
בארץ. היא רק חזרה מפסטיבל
תיאטרוני־בובות בלונדון, וכבר
יצאה לקאן, לפסטיבל סירטי
טלוויזיה לילדים, שם תנסה
למכור את סירטי הטלוויזיה של
הבובות של אריק סטית,
החביבות כל־כך על ילדי הארץ.

אנגליה, תלמה רובי, לבית ידידיו, רות ואלברט כהן, כדי לחוג
עימם את יום הנישואין שלהם. הדירה היתה מלאה בידידיו של
פיטר והמסיבה אורגנה על״ידי אשתו ואנשי גלי־צה״ל, שהקליטו
אותה. שלוש סיבות הולידו את החגיגה המרגשת: חלפו 65 שנים
מאז נולד, עברו 30 שנים מאז שהחל לביים וללמד בישראל,
ובימים אלה קיבל תואר פרופסור באוניברסיטה של תל־אביב, שבה
הוא מרצה. את המסיבה וההקלטה הנחה השחקן עודד תאומי,
שהוא התגלית של פריי מאז שנת ,1958 כאשר עלה על הבמה
בהצגה ״מלאך האבן״ ,בבימויו של פריי. תלמידיו הרבים וידידיו,
שניקבצו במקום, סיפרו בשימחה על עבודתם המשותפת. כשהופיעה
במקום ג׳קי, בתם היחידה של פיטר ושל השחקנית בתיה לנצט,
התרגש חתן המסיבה עד לדמעות. ג׳קי לומדת עתה בלונדון.
היא הגיעה ארצה במייוחד כדי להשתתף בשימחתו של אביה.

שימעו־ן ישראדי, נתבקש
לשיר את שם ביתי אל מול
גולן, השיר שליווה את הסרט
אשת הגיבור, שביים בזמנו
פיטר פריי. שימעון גילה כי
עדיין לא נס ליחו, אך הוא
מעדיף שלא לשיר. בימים אלה

בלפונטה, אך ללא הצלחה. לפתע
ראה ידיעה באחד העיתונים,
כי חבר-הכנסת שימעון פרס
השתתף בכנס של המנהיגות
הצעירה של הכושים בארצות-
הברית, שהתקיים בביתו של
בלפונטה. דר טילפן לעוזרו של

9 :ציור בסיגנון חדש עשוי
להתגלות לציבור, בקרוב, כאשר
תיפתח תערוכה ראשונה
של הציירת בתיה ארואטי.
ציוריה עשויים מבדי סאטן
מבריקים ואורות ניאון צבעוניים,
ונושאיה אירוטיים. בתיה
עברה לאמנות הציור מעולם
התיאטרון, שבו היתד, שחקנית
במשך תקופה קצרה. היא הש תתפה
בסרט בשם אלווירה,
שניכתב במייוחד עבורה ובויים
על-י די דני וקסמן .״הציור
זו עבודה יותר אינטליגנטית
מאשר המישחק,״ הצהירה הציירת.

הפסל עב הכרם, מנש קה
קדישמן, עדיין קוצר את
פירות ההצלחה שלו מהצגת
הכבשים בביאנלה שבאיטליה.
הוא הוזמן להשתתף בביאנלה
להדפסים אמנותיים בטוקיו,
ולפני שהספיק להשיב בחיוב
על הזמנה זו קיבל אחת נוספת,
להשתתף בביאנלה של לובלי-
אנה שביוגוסלביה.
! 9זוג שבלט מאד במו שבת
האמנים שבראש־פינה
התמסד לפתע. היא — ניצה
פלנץ, הפכה ציירת מבוקשת
בשל ציוריה שנושאיהם אי-
רוטיים. בגיליון האחרון של
פרוזה, ירחון לסיפרות ולאמנות.
שבו צולמה דוגמנית העירום
שלה, התפרסמו גם דב
ריה.
בין השאר ציינה הציירת :
״לגבי, לצייר אשה זה להרגיש
את גופי דרכה. אני עובדת
קרוב לגוף הדוגמנית, אני זקוקה
לריח הזיעה, למראה העור
הבוהק שלה.״ ניצה משתמשת
בציוריה לא רק בצבעים מקו-
ה עו ל ם הז ה 2174

בלים, אלא גם בתכשירי איפור
כמו שפתון. בעלה, דייו
פלנץ, שבשעתו הכריז על
עצמו כעל הנביא הפלסטי של
ראש־פינה, הפך מרצה ל0יפ־רות
אנגלית באוניברסיטת תל-
אביב.
! 8להקת חלב ודבש והזמרת
גדי ;*טרי בראשה, חזרה
ארצה אחרי מסע מפרך ומהנה

בקשתו, אך ימשיך למלא את
התפקיד בימים הקרובים, עד
מינויו של מנהל חדש. עידן
הביע את רצונו לעבור מתפקיד
ניהולי לתפקיד בעל אופי יוצר.
1סגן מפקד גלי־צה״ל,
אלון שדו, נראה בימים אלה
כשהוא משוטט ברחובות יפו
בניסיון למצוא את החפצים
שניגנבו ממכוניתו, שחנתה מול

השחקנית הצעירה השתתפה בסצנת אהבה עם השחקן הצעיר, שבתאי קונפורמי.
*1 1 011
השניים כיכבו בסירטה החדש של הבמאית רחל נאמן, חלומו של דויד. בסצנת
11111 # 1 1 1
האהבה שביצעו הפגינו השניים אהבה אמיתית ומשכנעת, כפי שכל במאי היה מצפה משחקניו בסצנות
מסוג זה. הבמאית לא נדהמה מאמינות הרגשות שלהם. רחל ושבתאי הם בעל ואשה בחייהם הפרטיים.

התחנה. מן המכונית נגנבה
מיזוודת בגדים, רדיו־טייפ חדיש
של התחנה ותיק עבודה, שבו
מיסמכים הקשורים לעבודת
התחנה, כמו תיקי תקציבים
ותיקים, שבהם פרטים על הפרוייקטים
החדשים שהתחנה
עומדת לבצע. התיק של התוכנית
שיר ותרום, המיועד לשידור
ביום־העצמאות, נעלם גם
הוא. אלון ניסה גם להודיע
לאותם הנחשבים לאנשי-קשר
של חבורות יפו, שהוא מוכן
לתת פיצוי כספי הולם למי
שיחזיר את המיסמכים שנילקחו
ממכוניתו, בטעות כמובן.

הופעות, מרגיע את עצביו המתוחים על״ידי סריגה. בכל שעונ״פנאי
הוא שולף את הסריגה שלו ופותח בעבודת״כפיים .״אשתי אומרת
לי שאפסיק כבר לסרוג לה צעיפים,״ הוא מספר. את התחביב
אימץ, כאשר שירת בצבא האמריקאי. הוא הסורג היחידי במיש־פחתו,
אך בלהקה התחיל כבר להדביק כמה מעמיתיו בתחביב זה.

של הופעות באירופה. רק נחתו
בלוד וכבר התבשרו שבעוד
שבוע הם יוצאים שוב לאותם
מקומות שבהם הופיעו. גלי
מספרת, שהלהקה התקבלה בלונדון
בכבוד מלכים, כאשר
הקהל קם על רגליו עם כניסת
הלהקה לאולם. בגרמניה, כאשר
הופיעו בטלוויזיה, ציין המנחה
שאומנם בתחרות האירוויזיון
לא נתנה גרמניה אף נקודה
לשיר הללויה, אך עתה, כאשר
הם מופיעים על אדמתה, אולי
יעניק להם הקהל נקודות. בגרמניה
הופיעה הלהקה בתוכנית,
אחרי להקת ג׳ינגיס חאן. בטל וויזיה
הצרפתית הם הופיעו
אחרי הזמרת אן מרי דויד,
וגם שם ציין המנחה שמיספר
הנקודות שהעניקה צרפת ל שיר,
לא היה מספק.
8איחולי מזל-טוב ל-
תירצה יוגד, עורכת התוכנית
האוניברסיטה המשודרת
בגלי־צה״ל, לרגל הולדת בנה
הבכור. מזל טוב גם לקריין
הטרי של תחנודהשידור הצבאית.
יעקוב פיאדה, שאחרי
שבועות ארוכים של התלבטות,
מצא לו שם מישפחה עברי
ההולם את תפקידו. מעתה שמו
בישראל יעקוב אימן.
! 8פינחס עידן מסיים
בימים אלה את עבודתו כמנהל
מחלקת־החדשות של גלי צה״ל.
הוא פורש מן התפקיד על פי
העול ם הזה 2174

טלי מלצר

81 הצעה שקשה לסרב לה
היא. הצעה להופיע בסרט. איש
העסקים אבי אברמוביץ,
שקיבל הצעה להשתתף בסרט
ג׳נסיט, בתפקיד פונטיום פיל-
טוס, נעתר להצעה וגילם את
הדמות. אנשי ההסרטה התפעלו
ממנו ונמצא ביניהם במאי,
שהציע לאבי תפקיד נוסף, בסרט
חדש.
81ל״מועדון שחקני הטניס״

של רשות־השידור הצטרפו באחרונה
שני שדרנים. האחד
טוביה סער, שהתחיל לשחק
טניס בגיל מאוחר יחסית,43 ,
אך מגלה כושר טוב. השני,
יורם ארבל, שדרן הספורט,
שלפני 20 שנה היה מאלופי
הארץ בזריקת כידון. ארבל
מגלה כושר ספורטיבי מעולה.
אך הטובה מכולם בטניס, היא
השדרנית דליה מזור.
אלוף ישראל בטניס,
•טלמה גליקשטיין ( )21 יוצא
לארבעה חודשים של תחרויות
טניס באירופה. הבחור,
שגילה כישרון רב במישחק
הטניס, נישלח על־ידי איגוד
הטניס הישראלי למסע תחרויות,
שכולו מיקצועי. ידידתו,
לינה, תצטרף אליו בלונדון
לחופשה קצרה.

! 8בתל-אביב התקיים טכס
חלוקת פרם לתיכנון גנים מטעם
קרן ציבורית שהוקמה
למטרה זו. הפרס הוא על שמו
של אברהם קרוון, אדריכל
הגנים הראשי של תל־אביב

בן ה־ 20 הוא תושב אילת. הוא בנם של שמואל (״מוקי״) מלצר ואשתו
האנגליה שילה. בשעתו, רץ האב לראשות עיריית״אילת מטעם הליכוד, אך
לא זבה בבחירות. פולי לא התעצל, וטס במייוחד לירושלים, כדי להשתתף במסיבה שם, ובעיקר כדי
לפגוש בחברתו הקבועה נורית פלג, שהיא סטודנטית באוניברסיטה העברית. האופטימיות היא הצד
החזק של פולי. הוא מתכנן עתה מסיבה גדולה באילת, והוא גם מאמין, שכשם שהוא טס במייוחד
למסיבות לירושלים, יטוסו ידידיו הירושלמים והתל־אביבים לאילת, כדי להשתתף במסיבה שלו.

במשך 40 שנה, שנפטר לפני
11 שנים. בנו, הפסל דני
קרוון, בא במייוחד מאיטליה
לכבוד האירוע. דני טילפן
לראש עיריית תל-אביב, של מה
(״צ׳יצ״׳) להט, והזמינו
לבוא ולחלק את הפרסים. להט
טען שהוא עסוק מאד באותו
זמן ולא יוכל להגיע. בין השניים
התפתח ויכוח קולני
שבמהלכו צעק צ׳יצ׳ על דני:
״אתה אגוצנטרי !״ ענה לו
דני :״אם אני הגעתי במייוחד
מאיטליה, אתה יכול לבוא מתל-
אביב״ .ואכן, צ׳יצ׳ הגיע ל מקום
ואמר בין השאר :״אני
עומד להצהיר על מחדלים שלי
בשטח הגינון. העובדה שנתנו
את הפרס על שם הגנן הראשי
של תל-אביב בחיפה, היא
בהחלט מחאה נגדי.״
׳ 8בסרט קצר, דל תקציב,
שהפיקו סטודנטים לקולנוע באוניברסיטת
תל־אביב, היתה
במאית הסרט צריכה להקליט
צחוקם של ילדים. לשם כך
הגיעה עם צוות הצלמים שלה
להצגה של ציפי שביט, בשם
ציפי קונץ וביקשה, לפני ד,הצגה,
מהילדים שיפרצו בצחוק
רם. הילדים נשארו אדישים
מאד. אז עלה על הבמה השחקן-
חקיין, זאב שימשוני, והתחיל
לחקות ריב בין כלב גדול
לכלב קטן. החיקוי שירת את
צרכיה של הבמאית והיא
מיהרה להקליט את צחוקם הרם
של הילדים.
! 8הרב שמואל אכידור
הכהן הקליט ביום אחד שמונה
תוכניות של לבוא שבת.
אחד הזמרים שהופיעו בתוכנית,
עוזי מאירי, הגיע ל אולפן
במצב-רוח ירוד מאד.
עוזי, שהוא מושבניק מרם־און,
סיפר לנוכחים באולפן, שבאותו
בוקר גנבו לו כמות אדירה של
ארטישוקים. אך ההצגה חייבת
להימשך, ועוזי שר שיר של
שבת לכבוד התוכנית.
! 8להקת הייצוג של ה פועל,
המופיעה במחול מודרני,
עסוקה ביותר בימים אלה. על
הלהקה, המונה 15 בנות, מנצחת
הכוריאוגרפית דורית
שימרון, אשתו של שדר הספורט
ופרשן הטניס בטלוויזיה,
יורם שימרון. הלהקה עומדת
לנסוע לגרמניה למסע הופעות,
אך לפני כן תופיע בכנס הפועל
כאן. הבנות, שכולן תלמידות
תיכון, ניפגשות לחזרות ארבע
פעמים בשבוע, אחרי הלימודים.
כבר עתה מתגלה טלי עינת
בת ה־ 16 ככוכבת המופע.

ה״ריתמו״ מייצגת סגנון שונה מכל שהכרתם עד כה בעולם הרכב. גהיגה ב״ריתמו״ פירושה הגאה, הודות ליכולת
הביצועים המרשימה, שקט הפעולה והיציבות בכביש. נסיעה ב״ריתמו״ פירושה נינוחות ורגיעה, הודות למרחב
הפנימי הגדול ונוחות המושבים.
עכשיו תוכלו להתרווח בנוחיות בנסיעות ארוכות ולהגות מכל היתרונות של נהיגה במכונית יוקרה. בהבדל אחד* :
מחיר הוצאות האחזקה. משום שה״ריתמו״ חסכונית באחזקה, אפילו בהשוואה למכוניות בעלות מנוע קטן יותר.
טובי המהנדסים והמעצבים עמלו בתכנון מכונית המצטיינת ב-:

*יכות:
איכות המבטיחה אורך ימים, הוצאות אחזקה מינימליות ויעילות הפעלה לטווח ארוך.
ביצועים:
ביצועים מקסימליים בהתאם לנפח המנוע.
דלק: צריכת צריכת דלק מינימלית אפילו בהשוואה למכוניות בעלות מנוע קטן יותר.
פנימי: מרחב מקסימום מרחב פנימי במכונית קומפקטית.
שקט:
נסיעה שקטה כבמכוגית יוקרה.
בטיחות:

מכונית בטוחה אשר נבנתה בהתאם לדרישות הקפדניות ביותר בבטיחות ובהנדסת אנוש.
במבט מקרוב ניתן להבחין באיזו שלמות יושמו האיכויות הללו בתכנון כל
אחד ממרכיבי ה״ריתמו״.
העיצוב האוירודינמי המהודר, השלמות הטכנולוגית המרשימה -כל אלה עתה ברשותך.
בשלושה דגמים:
ריתמו ,1100 — 60 ריתמו ,1300 — 65 ריתמו 1500 — 75 סמ״ק.

כל ץ!חד והריתסו שלו.

ה עו ל ם הז ה 2174

:1 1 * 0 1 1

קורס מזזדז על ׳ום־העצמאות הראשון ותוצאותיו

בנוספחטיבה

ן * דינת־ישראד קמה ב 14-במאי
י* , 1947 באמצע מילחמת־העצמאות. ה־מילחמה
האפילה על המאורע. הכל הבינו
כי לא ההכרזה על המדינה תקבע את גורלה,
אלא המילחמה.
רבים מקרב אלפי החיילים הקרביים,
שעמדו אז בקרבות מרים, לא שמעו כלל
על הכרזת המדינה, אלא כעבור יום־יו־מיים.
אני עצמי שמעתי אותה רק במיק־רה,
שעה קלה לפני יציאה לפעולה, כאשר
פתחנו את הרדיו בחדר־האוכל של חולדה,
שהיתה בסים־היציאה שלנו.

השבוע מלאו 31 שנים לאותו
יום. אך מילחמת* 15(48 עודנה נמשכת.
כדאי
לחזור בקצרה על השתלשלות המאורעות
— למען אותם ששכחו, והדור
החדש אשר לא ידע. ואולי גם כדי להסתכל
בדברים מחדש, ממרחק השנים, ולראותם
בפרספקטיבה הנכונה.

ף* ילחמת־העצמאות פרצה ב־ 30ב•
/נובמבר ,1947 כאשר פתחו ערבים באש
על אוטובוס יהודי, שהיה בדרכו מנתניה
לירושלים. ארבעה מנוסעיו נהרגו.

ההגנה ככל הערים הגדולות וכרוב
השטחים שנועדו למדינה.

ף* ינואר 11(48 כינס בן־גוריון, בביתו
י— בתל־אביב, את כל המומחים לענייני-
ערבים של ההגנה והמוסדות הלאומיים.
הדיעה האחידה של כל הנוכחים, מלבד
בו־גוריון עצמו, היתה כי למדינות הערביות
יש השפעה מרסנת על הפלסטי-
טינים, בעוד שהפלסטינים חדורים רוח־לחימה,
אין הצבאות הסדירים של המדינות
הערביות מתכוננים להתערב בסיכסוך.

הדברים קרו, כמוכן, אחרת.
האגדה אומרת כי הצבאות הערביים
״פלשו לארץ״ .זוהי הגדרה פשטנית ומט
עבדאללה
להשתלט על שטחים אלה.

יש ספק אם יכלו כל הצבאות
הערכיים האלה ביחד, תוך ריכוז
המאמץ ותחת פיקוד מאוחד, לנצח
את מדינת-ישראל. אך כהיותם
מפוצלים, וכשהם מתחרים זה כזה,
נחרץ גורלם מראש.
גם בשלב זה של המילחמה, לא היה
מעולם מצב של ״מעטים מול רבים״ .המערך
הישראלי איפשר לנו לרכז כוח־עודף
בכל מערכה ולהשיג עליונות מקומית בכל
שעת־הצורך.
* מפסיד האמיתי של מילחמת 1948
י היה הצד שפתח בה: העם הפלסטיני.

יש לכך הסכר הגיוני למדי.
היהודים, שלא היה להם כלום, שמחו
לקבל לפחות חלק. הערכים,
־טהיה להם הכל, לא היו מוכנים
לוותר על חלק. משום־כך היתה
המילחמה כלתי־נמנעת.

טיב אירגונו החברתי, הפוליטי והצבאי
של היישוב; הכושר הטכני שלו; המערך
הגיאוגרפי, שהעניק לו את ״הקווים הפני מיים״
ואיפשר לו לרכז את הכוחות פעם
בחזית זו ופעם בחזית זו — כל הגורמים
האלה ואחרים הבטיחו לו את הניצחון.
הכוחות הפלסטיניים, בתוספת מתנדבים
ערביים מבחוץ וה״הזדעקות״ של בני-
הכפרים, נעצרו, ולאכר מכן הובסו.

כתום חמישה וחצי חודשים של
קרבות מרים, ולפעמים אכזריים,
כאשר הכריז דויד כן־גודיון על
הקמת המדינה, ככר שלט צכא*

אידו היתה ישדאד מוכנה אז
דהיכנס דמישא-ומתן עם הפלסטי•
ניס, לעזור דהם כהשגת עצמאותם
כחלק הערכי שד הארץ ולפתור
את כעיית הפלסטינים — היה
השדום נולד, מן הסתם, לפני 30
שנה. אילו התרחשו הדכרים כך,
היתה כד המילחמה הישראלית-
ערכית, כיום, נחלת העבר הרחוק.
ממשלת ישראל לא היתה מוכנה לכך.
אומנם נשמעו תחילה כמה קולות שדגלו
בהקמת מדינה פלסטינית — לא רק אני
דגלתי בכך, אלא גם אישים כמו מאיר
יערי ויגאל אלון. אולם העניין נשכח.
במהרה. השטחים, שרוקנו בזמן המילחמה,
היוו פיתוי גדול מדי. בן־גוריון לא חלם
על החזרת מיספר ניכר של פליטים.
כך נכשל הניסיון החלוש היחידי שנעשה
(בעיר לוזאן, ב־ )1949 להגיע להסכם
ישראלי-פלסטיני. ישראל העדיפה לחזר
אחר המלך עבדאללה, עד שזה נרצח על
הר־הבית. גם הניסיון להשיג שלום עם
מצריים מת, זמן־מה אחרי עלותו של גמאל
עבד־אל־נאצר לשילטון, בעיקבות העסק-
ביש הישראלי במצריים והתקפת־המחץ שלי
צה״ל על עזה בפברואר . 1955

אולם בינתיים היו שלוש מילחמות גדואחת
ביוזמת ישראל, אחת ביוזמה; לות מעורבת ואחת ביוזמה מצרית. היו פעולות
צבאיות בלא־ספור. הפלסטינים לא
נעלמו. להיפך. במאמץ ממושך ועקוב־מדם
זכו, בהדרגה, בהנהגה לאומית המקובלת
על כולם, במעמד בינלאומי, ובקונסנזום עו למי
בדבר זכותם למדינה משלהם.

האוכלוסיה היהודית בארץ קיבלה את
ההחלטה בשימחה רוננת, מלבד מחנה קטן
של לאומנים קיצוניים, בראשותו של מנחם
בגין. האוכלוסיה הערבית לא קיבלה את
ההחלטה, ופתחה במילחמה כדי לסכלה.
שני הצדדים נדרשו לוותר על חלק
ניכר מן הארץ, זה לטובת זה. מדוע צד
אחד הסכים, והשני לאן

האמת היא שהיתה ליישוב
היהודי, מן הרגע הראשון, עליונות
ככירה ככל המייטורים הקובעים
כמילחמה, שכה אין חשיכות
לגודל האוכלוסיה.

גורם היחידי שהיה לו עניין, בי
,1949 1להגיע להסדר של שלום עם
ישראל היה העם הפלסטיני, שהפסיד ב־מילחמה,
ושיכול היה להגשים את מאווייו
בשלום.

תיקוותן של כד ממשלות ישראל
היתה כי כמוקדם או כמאוהר ישלימו
המישטרים הערכיים עם קיום
ישראל ויסתדרו עימה, ושהעם הפלסטיני
ייעלם וימוג כחלום־רע.

יום לפני כן החליטה עצרת
האו״ם, כרוב הדרוש של שני שלישים,
לחלק את פלשתינה (א׳׳י)
כין שלוש יחידות: מדינה ערכית,
מדינה יהודית וירושלים.

רי יתה זאת מילחמה בין שתי אוב־
• 1לוסיות ששכנו בארץ אחת. אך מעבר
לזה, היתה זאתי התנגשות בין שתי תנועות
היסטוריות גדולות, שרעיונותיהן
כיוונו את מעשי הצדדים: התנועה הלאומית
היהודית־הציונית מחד, והתנועה הלאומית
הערבית־הפלסטינית מאידך.
הפלסטינים נכנסו למילחמה זו בביטחון
עצמי מוחלט. הם היוו אז שני שלישים
מאוכלוסיית הארץ. הם היו פזורה ברחביה,
וחלשו כימעט על כל דרכי-התחבורה. הם
בזו לכושר־הלוחמה של היהודים.
היהודים הכירו בעובדות אלה, וכך נולדה,
לאחר מכן, האגדה של ״מעטים מול
רבים״.

ללה נכנסה למילחמה הממושכת: פלסטין.

מפקדי ה כו חו תהפלס טיני ם, בטוף 1947
עה. הצבאות הערביים נכנסו לארץ על פי
בקשתם של הפלסטינים, כדי לעזור להם
במאבקם. כימעט בכל המקומות חדרו הצבאות
לשטחים שהוקצו בתוכנית־החלוקה
למדינה הערבית.

מדוע חדרו המדינות הערכיות
לארץ והצטרפו למידחמה*

המריצה אותם תערובת של מניעים,
גלויים ומוסווים, מודעים ובלתי־מודעים.
שטות גמורה היא להתעלם מן הסולידריות
הערבית, או לזלזל בה. מי שנזדמן
לו ב־ 1948 לשוחח עם שבויים ערביים,
יכול היה לעמוד בנקל על האידיאליזם
הכל־ערבי שהפעים רבים מהם. ההמונים
בכל רחבי העולם הערבי האמינו כי הפול שים
הציוניים מבקשים לגזול ארץ ערבית
ולנשל עם־אח ערבי. הממשלות הערביות
נכנעו ללחץ פסיכולוגי כביר זה.
אך תהיה זאת נאיביות להאמין שזה היה
המניע היחידי, או אף העיקרי, של הממשלות
הערביות. הן רצו להרוויח מן העסק,
להגביר את כוחן, לרכוש יוקרה
ומעמד בעולם הערבי.

מניעיס אדה הכתיכו דהן את
האיסטראטגיה שדהן, וכך תרמו
דתכוסתן.
כך, למשל, לא ריכזו המצרים את כוחם,
הדל למדי, במהלומה מוחצת אחת לעבר
תל־אביב, אלא פיצלו את הכוח והפרישו
חלק ניכר ממנו למאמץ מישני לעבר
חברון וביודלחם, כדי למנוע בעד המלך

הוא יזם את המילחמה מפני
שלא רצה לוותר על ריבונותו ככד
חלק של הארץ. כתום המיל ח מה
נשאר כלי ריכונות כשום חלק שד
הארץ.
המדינה הערבית, שרייתה צריכה לקום
בחלק מפלשתינה (א״י) על פי תוכנית-
החלוקה, לא נולדה. שטחיה חולקו בין
ישראל, ירדן ומצריים^ כל אחת מן המדינות
האלה דיכאה, בצורה זו או אחרת, את
המאוויים הלאומיים הפלסטיניים.
יתר על כן, במילחמה נוצרה בעיית-
פליטים ענקית. על מקורה נטושה מיל-
חמת־תעמולה עד היום. האמת ההיסטורית
היא שחלק מן הפליטים ברחו מרצונם,
חלק גדול יותר גורש על-ידינו.

והחדק העיקרי נדחף כהדרגה,
על-ידי מאורעות-המילהמה, אל מחוץ
לשטח שנככש כידי ישראל,
מכלי שמישהו תיכנן זאת.

בתום הקרבות, בראשית ,1949 האמינו
רבים בישראל כי הנדדהנה נפתח עידן
השלום. נחתמו הסכמי שביתת־הנשק, ובהם
דובר על הכוונה להגיע לשלום.

אך השלום לא כא.

מדוע? מצב־המילחמה לא הפריע למדינות
הערביות. להיפך. כל אחת מהן יכלה
לאמץ לעצמה את העניין הפלסטיני,
במאבק על המעמד בעולם הערבי. ואף
אחת מהן לא יכלה להודות בתבוסה ולכרות
שלום מבלי שנפתרה הבעייה, שבג

שכוע האחרון, ערב יום־העצנטנות
— של ,1979 אושרר חוזה־השלום היש־ראלי־מצרי.
בפרספקטיבה של 31 השנים,
אפשר לעמוד על חשיבותו — ועל מיג-
בלותיו.
מדינה ערבית אחת, שהצטרפה למילחמה
לפני 31 שנים בדיוק, פרשה ממנה. מכיוון
שסצריים היתר. אז — ומהווה גם היום —
הכוח הערבי העיקרי, יש לכך חשיבות
רבה. אחת מחזיתות ישראל הפכה גבול
של שלום. ישראל יצאה מבדידותה המוח לטת
במרחב. היא נמצאת עתה בחברתם
של 40 מיליון מצרים, הנתמכים על־ידי
20 מילית סודאנים.
זוהי תפנית חשובה. אך הפרספקטיבה
ההיסטורית מלמדת שאין זה השלום.

מצריים הצטרפה למידחמה
כשזו כבר היתה כעיצומה. היא
פורשת עתה מן המילחמה, אך זו
נשארת בעיצומה.

המילחמה שפרצה ב־ 30 בנובמבר ,1947
בין היישוב היהודי ובין העם הפלסטיני,
לא נסתיימה. להיפך: היא מתגברת.
המילחמה שהתרחבה ב־ 15 במאי ,1948
כאשר הצטרפו אליה כל המדינות הערביות
להלכה, וכל המדינות השכנות למע שה׳
הצטמצמה עם פרישת מצריים ממנה.
אך היא לא נגמרה. היא נמשכת בכל ה חזיתות,
סילבד החזית המיצרית.

יי הו, כקיצור נמרץ, המצב בפרום
1יום־העצמאות זד 31 של המדינה.
מי שמסתפק בשלום ישראלי־מצרי, דוגל
למעשה בהמשך המילחמה.
מי שדוגל בהשגת השלום, צריך׳ להכיר
בעובדה כי עיקר מלאכת־השלום עדיין
לפנינו.

צה״ל מגייס עתה את נכדיהם
שד לוחמי .15(48 והמידחמה —
אותה מילחמה — עדיין נמשכת,

במדינה >
העם
חג שמח?

אונס בצל הגרדוס

האינפלציה, הירידה,
הנשירה וחב7־הת?ייה
מתחרים עם השלום

השנה ב״נימרוד״ כל קונה זובה.
אתה יבול לזכות בשעון או בנייר
מכתבים ומעטפות, בסקייטבורר או
במדבקות, בתקליט או ביומן,
בטרנזיסטור ואפילו במערכת
סטריאופונית!

עם הסנדלים של ״נימרוד״ ומבצע
כזה — אין מה לחשוב על תחליפים.

סנדלים של״נימרוד״
נועלים עוד ועוד...

011111*11 ענוחד

• ת׳׳ א גי מ רו ד דיזנגו ף ( 185 סני ףרא שי אילת ני מרודמר כז תי ירותחרש • י רו ש לי ם
מאוטנר בן־י הו ר ה • 9ר חו בות עי לי ת וי צ מן • 8בארשבעאט רנ ה פסג־ או ני ק ו • נ ת ני ה
לי לי פוטשמואלהנ די ב • 6ב ת ־י ם טו פז רו ט שי ל ד • 27עפולה רו תםהרב לוין 7ו • רמת ־ גן
נ ע לי גו ע ר בי א לי ק • 49בפרסבא טי ףטף וי צ מן • 40הרצ לי ה או ניון סו קו לו ב ו • 3אשדוד
אוניון רו גוזין • 9ר ע ננ ה או ניון א ח וז ה 37ו • פתחת קו ה או ני ון ההגנה • 16 חי פ ה או גיון
הרצלו • 5רי מון וי ל מי תמר כז מסח רי רי מון • .רמתהשר ון נ מ רו ד סו קו לו ב __ 72

חגי ל בינ סון *ילון

תאר>כ> מבצע
> 4מ> המזל
15.2.79
25.2.79

.79ג־5
הודעות נ שלחו לזוכים

תן טרמפלחייל

הממשלה היה דרוש כד כוח
הלחץ ש 7מנחם כגין
כדי להשיג רוב עלוב
בממשלה למען עונש המוות

זה נועד להיות אחד הימים השמחים
ביותר בתולדות המדינה: יום־העצמאות
כל עוד תתקיים ממשלת הליכוד, ירחף
ה־ ,31 הראשון המתקיים בעידן השלום.
עליה הצל השחור של החלטתה השבוע:
הוא לא יהיה כזה.
להחזיר לישראל את עונש־המוות.
היסטריה מתמדת. בשבוע האחרון
שני אנשים ישאו באחריות המוסרית —
של שנת־ד,עצמאות הוחלפו מיסמכי־האיש־דור
של חוזה־השלום הישראלי־מצרי. סוף -ליתר דיוק: האנטי-מוסרית — להחלטה,
סוף נכנס השלום לתוקפו, כדת וכדין. אף שזו חלה על הממשלה כולה:
• מנחם בגין, שד,רגשנות הבלתי־רצ-
בפעם הראשונה בתולדוודהמדינה יש ל ישראל
שכנה־של־שלום. בפעם הראשונה
אין היא נתונה במצב של מילחמה, להלכה
או למעשה, עם כל המדינות הערביות.
אולם על המדינה לא היה פרום אור
השלום, אלא צל המילחמה.
בצפון היתה ישראל מעורבת במילחמה —
מבולבלת, מורכבת, אך אמיתית. התותחים
רעמו, הפגזים דיסקו בני־אדם.
המדינה כולה עדייו לא החלימה מן ה הלם
של הפיגוע האכזרי בנהריה. דמותה
הטראגית של סמדר הרן (ראה ענזודיס
)60—61 עמדה לנגד כל העיניים. האש מותיה
המרומזות, לגבי מצב־הביטחון הלקוי
שאיפשר את הפיגוע, החרידו רבים.
ומעל לכל ריחף חבל־התלייה. המדינה,
שהחזיקה מעמד גם בימים הקשים ביותר
מבלי להוציא אדם להורג — מילבד האדם
האחד שסימל את המיפלצת הנאצית —
התווכחה בדרגים הבכירים ביותר על הפעלת
עונש פרימיטיבי זה, תוך ויתור מודע
על ערכים שהיא התגאתה בהם עד
היום. היתד. זאת לא רק עדות להתדרדרות
השר תמיר
מוסרית, שעליה ריחפה ההיסטריה־המת־לטפס
על גוויות?
מדת של תנועת־החרות. היה זה גם ביטוי
לחוסר־אונים של הממשלה מול האדיב
החלש והדל ביותר שלה, שאין לו יונלית שלו פוסלת אותו לחלוטין מלהכמדינה
או צבא — הפלסטינים (ראה הנדון) .ריע בעניינים המחייבים שיקול־דעת ובגפחות
מיטלושה מיליון. אל הבעיות רות מוסרית;
המוסריות, המדיניות והצבאיות נוספה ה־
• שמואל תמיר, שניסה להסתיר בבעייה
הכלכלית והחברתית.
משך שנים את השקפת־עולמו הפרימיטיהאינפלציה
דיכאה את הרוחות. מעולם בית מאחרי חזות ליברלית, ושהתגייס הלא
דהרה כמו שהיא דוהרת עתה. הכסף שבוע להצדיק גם את השרץ הזה ולמרוח
הישראלי — אחד הסמלים העיקריים של עליו שמן־זית מבחיל. האימרה ״לטפס
ריבונות המדינה — הפך אובייקט של בוז על גוויות״ עלולה להתאים לאיש אכול-
בעיני מחזיקיו. וככל שגדלה האינפלציה, שאפתנות זה.
כן התרחב הפער בין מעמד חדש של
חמישה שהעזו במניידהכבוד של
עשירים מופלגים, מרוויחי־האינפלציה, ובין השרים שהעזו להתייצב בגלוי נגד ההחבני
השכבות המקופחות, שהובאו למדינה לטה, שמנחם בגין כפה אותה על הממבתרועה
כה רבה בשנים הראשונות של שלה, בלטו חמישה: עזר וייצמן, אריק
המדינה.
שרון, זבולון המר, אהרון אבו־חצירא,
תעודת־העניות הנוראה ביותר לא היתד. ישראל כץ.
כלל בישראל — אלא מחוץ לגבולותיה.
היה זה הרכב מפתיע, מכמה בחינות.
לפי הערכה מוסמכת 300 ,אלף ישרא הוא כלל יונים וניצים כאחד. הוא מולים
— אחד מכל עשרה ישראלים יהו כיח כי בהכרעה מוסרית עליונה אץ האנדיים
— יחגוג את יום־העצמאות ה־ 31 שים נוהגים תמיד כצפוי.
בארצות־הברית, שם הוא חי, משתכר,
לרשימה זו הצטרף, בחצי-פה, השר דויד
משלם מיסיס, מחנד את ילדיו וממתין לוי. שנמנע מהצבעה. גם זה לכבודו.
לאזרחות האמריקאית.
לימינו של בגין התייצבו עבדיו־משר-
למדינה, שראתה את יעודה העיקרי ב תיו: חיים לנדאו, ייגאל ידץ, משה נימים,
ציונות — הבאת יהודים מן הפזורה לארץ שימחה ארליך, אליעזר שוסטק.
— היתד, זאת מכה נוראה. התנועה העיקרית
רוב עלוב. ארבעה שרים — משה
היא, כעת, בכיוון ההפוך. מיספר תושביה דיין, יוסף בורג, יצחק מודעי וגירעון
היהודיים של המדינה גלש, בלי ספק, אל פת — לא נכחו בהצבעה, בגלל שהותם
מתחת לנקודת שלושת״המיליונים, והוא בחו״ל. ביניהם נמצא שר־החוץ, שיצטרך
ממשיך לגלוש.
להגן על תועבה זו באוזני דעת־הקהל ה כאים
ונושרים. ערב החג התבשרה עולמית, ולסוכך על הממשלה כאשר יופ המדינה
בשורה משמחת. חמישה מבין ה עלו עליה לחצים בינלאומיים כבירים,
אסירים הציוניים המפורסמים ביותר ב־ ברגע שייגזר דין־מוות על מישהו.
ברית־המועצות שוחררו. בואם ארצה יהווה
יתכן מאד שאילו נכחו כל השרים,
את שיא אירועי החג.
היתה ההכרעה שונה. אולם מנחם בגין היה
שימחה זו תעזור להשכיח, לשעה קלה, כה להוט להוציא אנשים להורג, עד כי לא
כי מביו האלפים היוצאים עתה מדי חודש היתר, לו הסבלנות לחכות עוד שבוע. בהפ-
מברית־המועצות לווינה — יותר מ־ס 607 גנת־שרירים, המעוררת ספקות לגבי מצבו
׳מעדיפים לבנות את חייהם בארצות -הריגשי, אנס את הממשלה להכריע מייד.
הברית, בקנדה ובאירופה. רק מיעוט נמשך
התוצאה היתה עלובה מבחינתו: גם באל
ארץ־ישדאל.
תנאים אלה לא השיג אלא רוב של 7
נהג נדד בברוקלץ. כל זה קורה נגד ,5עם נמנע אחד. על מצב-רוחו של
שנתיים אחרי המהפך. הממשלה קיוותה רוב אומלל זה מעידה עובדה פשוטה. ה כי
השלום יהפוך סימלה המאיר ביום־ שבוע ניסה מוסד תרבותי לקיים ויכוח על
העצמאות. אך סמל זה יצטרך להתחלק הנושא. הוא חיפש בנרות חבר־כנסת או
במקומו עם סמלים אחרים — חבל־ד,תלייה. איש־ציבור אשר יגן על דעתו של ראש־שטר־ה״הרצל״
שהפך בדיחה. נהג־המונית הממשלה. הוא לא מצא כזה. כולם התחמקו.
גיוס כללי. זהו האות לכל אדם הגון
הישראלי בברוקלין.
המסקנה יכלה להיות רק אחת: המאבק במדינה להיכנס למאבק, כדי למנוע את
על דמות המדינה אך מתחיל בתום השנה התועבה. עד שהעניין יובא לכנסת, שם
ד,־ 31 שלה. הסכנה האמיתית למדינה או יפעיל מגחם בגין שוב את כל כוחו, כדי
רבת לה מבפנים. אין היא צבאית. היא להקים גרדום בישראל, תינתן ההזדמנות
מוסרית, רוחנית, חברתית — וממשלת־ לישראל השפוייה וההגונה להשמיע את קוישראל
עצמה מסמלת אותה היטב.
לה ולסכל את המזימה החשוכה.
ה מו לחהזה 73 וג•

מקום כעלי־המיקצועות־החופשיים היהודים,
שהיו אחוז כלתי מבוטל ככוח־העכודה
המקומי.

היועץ יחליט א
לבקשהסרת חסינות
י 1יגונן ! ך
יערי מאיים
במ שבר ב מכ ם
מנהיגה הישיש שד מפ״ם, מאיר יערי,
הודיע לחברי הנהגת מיפלגתו, כצורה
אולטימטיבית, בי לא יתייצב מאחרי
החלטה •טל ועידת מפ׳׳ם, שתאשר את
נוסחת שם־טוב—יריב לגבי השיחות עם
הפלסטינים.
נוסחת שם־סוב—יריב, שממציאה הוא, למעשה, שר*
הבריאות לשעבר, ויקטור שם־טוב, גורסת כי ניתן
לנהל משא־ומתן עם כ ל גורם פלסטיני, בתנאי
שיכיר בזכות קיומה של מדינת־ישראל, בהחלטה 242
של מועצת־הביטחון ויסתייג מפעולות טירור. יערי
אינו מסכים להכללת המילה ״כל״ בנוסחה, והודיע
כי יילחם נגדה אם תתקבל בוועידה.

גם יערי וגם יעקב חזן התבטאו בדיוני
מפ״ם האחרונים, כי כל נופחה שתביא
להקמתה שד מדינה פלסטינית בגדה
תהיה בחינת ״אסון״ .אולם חזן אינו רואה
משמעות מייוחדת בהכללת המידה ״בל״
כנוסחת שם־טוב—יריב.

האמריקאי 7(9״
את הוד איראן
מאות סטודנטים ובעלי־מיקצועות־חופשיים יהודים
מגיעים בכל חודש מאיראן לארצות־הברית באמצעות
היאס, אירגון הסיוע היהודי, שהיה פעיל עד כה
בהעברת יהודי ברית־המועצות מווינה ומרומא לניד
יורק. אחרי שהתברר כי יהודי איראן אינם להוטים
לעלות לישראל, פתח האירגון היהודי האמריקאי
בפעולת־בזק לקליטתם בארצות־הברית, בעזרת
מישרד־החוץ האמריקאי, שהעמיד לרשות המיבצע
מיספר בלתי מוגבל של אשרות־כניסה לארצות־הברית.

אחת הסיכות העיקריות ללהיטותו של
המימיטד האמריקאי להתיר את כניסת
יהודי איראן, הוא הרצון להחליש את
המייטטר הנוכחי באיראן ולעשותו חשוף
יותר ונזקק למומחים זרים, שימלאו את

האמריקאי ׳*׳13
על ד.תת 1תדויות
בגד ה
המימשל האמריקאי עלול להגיב, נ 5
תגמול, אם תסרב ממשלת ישראל להיענ ת
לבקשות האמריקאיות, שלא להקים התנחלו ות
נוספות בגדה בתקופה שבה יתנהל המשא־ומתו
על האוטונומיה לערביי השטחים המוחזקים.
האמריקאים מתייחסים בחומרה רבה לתוכניות
התנחלות ורואים בהן כיום את הסכנה העי־קרית
להמשך תהליך השלום. שהחל עם חתימת
הסכם־השלום בין

כידי המימשל האמרי? אי
להצלפה כישראל ; כספי המגביות
היהודיות כארצות״הברית. לגבי חלק
מהכספים, במו אלה הגתרמים למג־בית
הקרן־הקיימת, שהיא חדק
מהמגבית היהודית המאוחדת, עלולים
האמריקאים לטעון שהם מופנים
להקמת התנחלויות (שהמימשל האכד
ריקאי מכנה אותן ״כדתי־חוקיות״
ב הו ד עו תיו) ולכן שימתט בזה׳ ץ־ך*
פים המנוכים מההכנסה החייבת כמם
כאדצות־הכרית, הוא בלתי־חוקי.

יותר מ־0צ תלונות פליליות של
העיתונאית, מירה נוף, נגד כעדה, עקיבא
נוף, הועברו עד־־ידי המישטרח ליועץ
המישפטי לממשלה, שיצטרך להחליט אם
לבקש את הסרת חסינותו של הח״כ־המלחין־הזמר.
השבוע
פנתה האשד, אל היועץ המישפטי בבקשה
להחיש את ההחלטה לגבי התלונות, המתייחסות
לטענות על מיקרי תקיפה, גניבה והטרדה.

נכשלה
ר קיי ח

ה פ גנ ת

בנ צרת

הפגנת האחד במאי שערכה רק״ח השבוע
בנצרת, נכשלה כישלון חרוץ. כדרך־בלל היו
מיפגני האחד במאי של רק ״ח בנצרת
משמשים כהפגנת כוח של רק״ח כרחוב
הערכי ואלפים מתושבי העיר היו נוטלים
בהם חדק. כעצרת שנערכה השבוע
השתתפו רק ב0-ט 5מפגינים.
תחילה הם נשאו את דיגלי המדינה לצד הדגלים
האדומים, אולם כעבור דקות אחדות קופלו דיגלי
המדינה ונותרו רק הדגלים האדומים.

ה שותף הנ סתר של
האסיר הבו ר חי ם
עתה מסתבר כי כישלון בריחתם של חמשת
בורחי כלא רמלה נגרם בגלל המיקרה העיוור.
על פי התוכנית המקורית של הבורחים אמורים
היו לעזוב את המדינה זמן קצר אחרי •ציאתם

שותף ל אלמוני כחו״ל, שאמור היה
להסדיר עבורם את ענייני הכספים
רה, באותם ימים, על־ידי המישטר!,
כארץ מגוריו וכתוצאה מכך השתבשה
כל התוכנית.

יטיח

ח ב רו ת
מ שהות ת שלו מי ם
אם ריכבך ניזוק בתאונה כל הסיכויים הם שחברת*
הביטוח שבה מבוטח ריכבך תעכב את תשלום הנזקים
המגיע לך ועד שתקבל אותו, יהיה ערכו נמוך
בעשרות אחוזים מסכום התיקונים ששילמת למוסך.

כצורה זו נהנות הכרות־הכיטוח
מהאינפלציה. ככל שהן משהות ומעכבות
את התשלומים למבוטחים, הן מרוויחות
הפרשי־הצמדה שהמבוטח אינו יכול
לתבוע אותם.

ההשהיה אינה רק בחברת־הביטוח עצמה, אלא לאורך
כל המסלול, שדרכו עובר תהליך תשלום דמי־הביטוח :
השמאי, הסוכן וחברת־הביטוח עצמה. התהליך מתמשך,
מפני שכמה מחברות־הביטוח משלמות את דמי-
הביטוח רק באמצעות סוכניהן והקשר בין הסוכנים
לבין החברות נמשך לעיתים שבועות. זמן ההמתנה
לתשלום, באמצעות שירותי הביטוח לאוביט, למשל,
מתמשך כארבעה חודשים, שבמהלכן הרוויחה החברה
כ־ 20 אחוז הפרשי־הצמדה.

ה מ אפי ה הגרוזינית
ממתינה ג״אלוף
אלוף־ישראל בשחמת, רומן ג׳ינג׳חשווילי, הנמצא
בגרמניה ומסרב לחזור לארץ, כאן השאיר את
מישפחתו, אינו חושש דווקא מפני שירות בצה״ל.
בשעתו פורסם כי ג׳ינג׳חשווילי, שהוא רב־אמן
בינלאומי, הנכלל בין עשרים השחמתאים הטובים
בעולם, העדיף להישאר בחו״ל ולא לחזור לארץ כדי
שיוכל להתחמק מצו־הגיוס לצה״ל, הממתין לו.
אך האמת חמורה הרבה יותר.

מווח־ידים הגי ר ת
*הודים לטס מני ה
בקרב קהילת הנושרים של יהודי ברית־המחד
צות, המתרכזת ברומא, נערכת באחרונה
תעמולה במטרה לעודדם להגר לטסמניד— .
אי במרחק של 140 מיל מהיבשת האוסטרלית,
השייך לקומנוולת של אוסטרי 1

כגדל מיעוט האוכלוסיה כאי, המונה
דק בחצי מיליון נפש, מעוניינת הממשל
ה המקומית למשוך אליה מהגרים
__ הממוצעת

ממשלת אוסטרליה מציעה לקלוט 1500 יהודים
מיוצאי ברית-המועצות בטסמניה ולסייע בקליטתם
בהוברט, בירת האי, שם קיימת קהילה
יהודית. לצורך זה מוכנה ממשלת אוסטרליה
להציע לנושרים המעוניינים להיקלט בטסמניה,
לקצר את משך •ההמתנה לאשרת כניסה
לאוסטרליה, שהוא כיום שבעה חודשים.

למדות ההצעות המפתות, מבטחות
הסיוע והמענקים. הביעו רק מעטים
מיהודי כרית-המועצות הממתינים
ברומא את נכונותם להתיישב בטסמניה.
כעשר השנים האחרונות קלטה מיהודי אוסטרליה רק כ־סססצ
כרית-המועצות, שהורשו להגר.

מסתבר בי האמן הוא גם מהמר, שהפסיד
כמישחקי־קלפים כארץ סכומים גבוהים,
אצל כני עדתו הגרוזינים. נראה כי נמסר
לאלוף כעת שהותו בחו״ד, בי גוכי-חוכות
מקרב אנשי העודם־התחתץ של כני עדתו
ממתינים לו ומסיכה זו הוא חושש לחזור.

אלי פו תהכ דו רסל
נ גז להב פי רמה
אגודת הכדורסל של מכבי תל-אכיב
החליטה לשלוח מחאה חריפה דפיכ״א,
התאחדות הכדורסל הבינלאומית, עד מעשה
מידמה, שבגללו לא הגיעה מכבי למישחק
הגמר על אליפות אירופה בכדורסל.
כדי להגיע לגמר חסרה למכבי הנקודה שהפסידה
במישחקה הראשון, נגד קבוצת אולימפאקום אתונה,
שהסתיים בתוצאה .79:77
באותו מישחק הצטיין השחקן הכושי של אולימפיאקוס,
ג׳רי ג׳נקינס, שאף קלע את שתי הנקודות
הקובעות במישחק. עתה מסתבר, כי בעת שג׳נקינם
שיחק במדי הקבוצה היוונית, הוא היה רשום גם
בקבוצה התורכית סצ׳פור ואף הופיע באותה עונה
עצמה במדיה בחמישה מישחקים, דבר האסור
על־פי התקנות.

כיוון שמעשה הטירמה התגלה רק אחרי
תום מישחקי גביע אירופה לאלופות, אין
עוד טעם כעירעור עד אותו מייטחק
ובתביעה לעריכה מחדש שד מישחקי
האליפות.

אולם בעתיד, מבטיחים עסקני מכבי, הם יבדקו
בקפדנות בציציותיו של כל שחקן יווני שיתמודד נגדם.

רדנה ארז ־
כו כבת בג ר מני ה
הזמרת, ירדנה ארזי, חתמה השבוע עד
חוזה ענק, כסכום שד שיט ספרות, להופעות
•טירה והוצאת תקליטים כגרמניה.
ירדנה, שהתפרסמה בעולם כולו בעיקבות מופע
האירוויזיון בירושלים שהינחתה, טענה לפני כשבוע
בפני הזמר שכבר התפרסם בגרמניה, יגאל בשן,
כי ״עדיין לא יצא לי שום דבר מהאירווידון״.
בשן הנדהם מיהר לקחת אותה עימו לגרמניה
ולסדר לה את החוזה השמן, שפרטיו המלאים עדיין
אינם ידועים. בינתיים, השבוע עזבה ירדנה את
גרמניה ויצאה ללונדון להופיע שם במיסגרת
חגיגות יום־העצמאות.

היז הר ב עו פ ח־ הי ם1
מכה של גניבות ירדה על שפת־הים בתל־אביב.

הכורה מאורגנת שד גנבים מתרכזת בעיקר
בגניבות מתיירים, הנרטאים עימם כחוף
סכומים שד אלפי דולרים, בפחדם
להשאירם במדון.

!ך* חידה היו רק שמועות. בביתו
י * של שדר הטלוויזיה, טוביה סער,
נערכה, לפני כחודש, מסיבת ליל־שבת,
שבה השתתפו ידידים שונים של בעלי-
הבית. בין השאר השתתפו במסיבה גם
שני דוברי ראש־הממשלה, שלמה (״נקדי״)
נקדימון ודן פתיר, וכן מנכ״ל אוניברסיטת
תל־אביב, איש רפ״י לשעבר,
עורד־הדין אמנון גולן.
לדיברי סער היתד, המסיבה מוצלחת.
סיפר אחר־כך נקדי :״במסיבות מסוג זה
אנחנו לא כל־כך מכופתרים, ומדברים
בחופשיות.״
על־פי עדי־שמיעה, היה אחד מנושאי־השיחה
המרכזיים, בחוגים שהסתובבו
סביב נקדימון ופתיר, באותו ערב, נשיא־המדינה
יצחק נבון, ובעיקר רעייתו, אופי רה
נבון. אנשי ראש־הממשלד, טענו, כי
״מעולם לא היה נשיא כה בזבזן למדינת
ישראל,״ וכי ״הגברת (הכוונה לאופירה
נבון) היא חולת־קניות.״

״הו א ואשתו
בזבזנים״
^ ש מו עו ת על אותה מסיבה החלו
י 1מתגלגלות. גם ללישכת נשיא־המדינה
הגיע דין־וחשבון כימעט מלא על מה
שהיה במסיבה. אך נראה כי לישכת־הנשיא
החליטה שלא להגיב :״הם אומנם
החליטו לערוך מילחמה נגדנו, אבל אנחנו
לא נרד לסוג כזה של מאבק,״ אמר אחד
ממקורבי הנשיא.
במעגל השמועות ביצבץ נושא, הנראה
רציני יותר. יש הטוענים כי אחד ממקורביו
של ראש־הממשלה אמר לאחרונה:
״אנחנו עכשיו התחלנו לעקוב אחר כל
ההוצאות של לישכת־הנשיא. אנחנו נרכז
חומר, שיראה עד כמה הוא ואשתו בזבזנים,
וכי מה שהולך בלישכודהנשיא, מבחינת
ההוצאות, הוא שערורייתי.״
לאנשים הטוענים כי שמעו דברים אלה
היה ברור כי אפילו לישכת ראש־הממשלה
אינה מתכוונת לשכור שירותי בלשים
פרטיים, או להעסיק את גורמי הביטחון
במעקב הוצאות המכולת של רעיית הנשיא,
או הוצאות החייט של הנשיא.
ללישכת ראש־הממשה יש דרך פשוטה
הרבה יותר לעקוב אחר הוצאות לישכת־הנשיא:
דרך חשב מישרד ראש־הממשלה,
מרדכי סיפרוני.
אחרי שערוריית אשת הנשיא הקודם.
נינה קציר, כאשר התברר כי היא מוציאה
סכומי עתק על מוצרים מנקרי-עיניים-
כמו זרי-הפרחים העצומים שהיתה רוכשת,
הוחלט, בהסכמת אפריים קציר, כי כל
החשבונות של מישכן־הנשיא לא יישארו
במעגל הסגור של לישכתו, אלא יעברו
דרך חשב מישרד ראש־הממשלה. היה
לכך צידוק נוסף. מחזור הכספים של מיש בן
הנשיא אינו כה גדול, כדי להצדיק

חוגי מישור ראש־הממשלה
מפיצים שמועות ע7־ הבזבזנות
שלהנשיא ווע״תו -וחשבהמישרד
מגויים כדי להמציא על כר חומר
מישרה מלאה של חשב, ולגבי חשב מיש-
רד ראש־הממשלה, תוספת העבודה היא
מיזערית.
כאשר היה אפריים קציר נשיא המדינה,
וגולדה מאיר ויצחק רבין היו ראשי-מנד
שלה, לא העז, כמובן, איש במישרד ראש-
הממשלה לשאול את חשב המישרד לפרטים
על העבודה הנוספת שלו: חשבונות
מישכן נשיא-המדינה. עתה התבקש חשב
המישרד לפתוח את כל סיפרי ההוצאות
של לישכת הנשיא לפני אנשי לישכת
ראש-הממשלה, והוא אכן עשה זאת. אל
החשב, מרדכי סיפרוני. לא פנה אחד
משני הדוברים, אלא פקיד בכיר אחר
בלישכה.
ועתה מצוי בידי אנשי לישכת ראש־הממשלה
חומר על כל הוצאת, שהוציאו

אופירה או יצחק נבון בתישעת החודשים
הראשונים לכהונתם, והחומר עדיין זורם
לידי אנשי לישכת ראש־הממשלה.
סיפרתי עצמו סירב להגיב על הפרשה:
״אני עובד־מדינה. אינני מדבר עם עיתו־אים.״
לשאלה אם אינו מדבר עם עיתונאים
גם בנושאים הקשורים בו אישית,
השיב סיפרוני :״אני לא מדבר כלל
עם עיתונאים.״

״על יופיה
של א שתו״
ך ם נקדימון הכחיש כי במסיבה אצל
^ טוביה סער דובר על נשיא־המדינה.
״אני לא זוכר שדיברנו בכלל על הנשיא.

אני לא זוכר שאני דיברתי, או שדן
פתיר דיבר על הנשיא. בכלל, אני ישבתי
בצד אחד של החדר, דן פתיר ישב בצד
שני של החדר, וכל מי שיכול היה לשמוע
מד. שאנחנו מדברים, ישב בצד שלישי
של החדר.״ מאוחר יותר נזכר נקדימון,
בעזרת אשתו :״על הנשיא לא דיברתי,
אבל על יופיה של אשתו דובר במסיבה.״
דוברו של גשיא־המדינה וראש לישכתו,
יצחק אגסי, סירב להגיב על הפרשה, אם
כי אגסי קיבל דידוחשבון, כמו הנשיא
עצמו, על מה שנאמר במסיבה. הנשיא
גם יודע כי חשב מישרד ראש־הממשלה
מסר את כל כרטיסי-החשבונות של ליש־כת־הנשיא
לגורמים בלישכת ראש־המנד
שלה.
החקירה והחיטוט של גורמים פוליטיים
בהוצאות בית נשיא־המדינה הם שלב
נוסף במילחמת ראש־הממשלה, מנחם
בגין, ואנשי לישכתו, בנשיא המדינה ורעייתו.
המילחמד. החלד. עוד ביום בחירתו
של יצחק נבון כנשיא. בגין התנגד בכל
כוחותיו לכך שנבון יזכה בכהונה, המציא
מועמדים אשר חלק מהם, כמו הספק-
פרופסור יצחק שווה, הפכו בדיחה לאומית.
גם כשהיה ברור כי נבון הוא המועמד
היחידי, למרות הצהרתו הקודמת של
בגין, שביקש כי הנשיא — יהיה אשר
יהיה — ייבחר ברוב־קולות גדול, הצביע
בגין בהצבעה החשאית המפורסמת נגד
נבון *.
אחר־כך החלה תקופה שבה הופיע בגין
בדמות ראש־הממשלה הממהר למישכן־
הנשיא, לדווח לו על כל אירוע פוליטי
או אחר, וכמי שנותן כבוד לנשיא-המדי-
נה, אם כי גם אז אמרו מקורבי-הנשיא
כי ברור להם שבגין ממשיך בהתנגדותו
לנבון.
הביקור שהקפיץ
וך* מיפנה בא בפרשת שכונת־התיקווה.
י י הנשיא נבון החליט לערוך ביקור
בן שלושה ימים בשכונה. לדברי הנשיא,
באחד מראיונותיו עם עיתונאים באותו
סיור, הוא רואה את תפקידו בקירוב ה עדות
בישראל. לכן ערך את הסיור, ש יהיה
רק הראשון בסידרת ביקורים בשכד
נות־מצוקה. הביקור הזה, אשר זכה בפיר-
סום מועט ביגלל שביתת עיתונאי הטל וויזיה
באותה עת, הקפיץ את בגין ואת
אנשי חרות. בחדרי-חדרים, ולא רק שם,
גם בישיבת הממשלה, אפשר היה לשמוע

חשב סיפדוני (לוחץ את ידו שד מזכיר הממשלה, אריה נאור)
כמה עלו החליפות?

• מניוון שהיה רק מועמד אחד, אי־אפשר
היה להצביע נגד. היו רק שני סוגים
של פתקי־הצבעה: בעד יצחק נבון ונמנע,
ובגין בחר להכניס את פתק הנמנע. כתב
חעולם הזה הצליח אז לצלם את ההצבעה
החשאית (העולם הזה .)2121

את בגין ואחדים משריו טוענים, כי הנשיא
עומד לקפוץ לקלחת החיים הפוליטיים,
ולהופיע ברשימת המערך בבחירות הבאות,
וכי זוהי הסיבה האמיתית לביקורו בשבו־נת־התיקווה,
מעוז ידוע של חרות.
היו מי שדרשו לשלוח אזהרות לנשיא.
אחרי שהנשיא נשא נאום בנמל התעופה
בן־גוריון, עם בואו של הנשיא ג׳ימי קאר־טר
לארץ, ונתקבל הרושם שזהו נאום
פוליטי, הוחלט לשלוח אח סגן ראש־הממשלה,
ייגאל ידין, אל הנשיא, כדי
להסביר לו שראש־הממשלה אינו רואה
בעין יפה את סיגנון הנשיאות של נבון.

מ מ תיני ס
לפיצוץ הבא
^ יקורו של קארטר הטיל אור על היח*
סים בין לישכת ראש־הממשלה ולישכת
הנשיא, ובין בית ראש־הממשלה לבית־הנשיא.
בגין ורעייתו עליזה התנהגו בג-
סות־רוח של ממש כלפי יצחק נבון, ובעיקר
כלפי אופירה. בצילומים שצולמו
בנמל־התעופה נראה איך דחפה עליזה
בגין את אופירה ונבון, ולא נתנה לה
להיכנס למכונית־השרד שהובילה את
שתיהן ואת רוזאלין קארטר לירושלים
(העולם הזה .)2167
אחר־כך גם התפרסמה פרשת לחיצות
הידיים בלוד (העולם הזה .)2168 בגין,
בניגוד לכללי הפרוטוקול נדחף לראש השורה,
בעת שקארטר הוצג בפני אישים
ישראליים. נבון נזף בו והחזיר אותו
למקומו.
— 4 ארוחת־הצהריים החגיגית, שנערכה ב-
מישכן הכנסת לכבודו של קארטר, היתד,
השיא במשבר היחסים בין נבון לבגין.
בגין דרש כי הוא יהיה המארח, ונבון
איים בהתפטרות, אחרי מחלה דיפלומטית,
אם לא ינהגו לפי כללי הפרוטוקול,
ולא יתנו לו עצמו להיות המארח (העולם
הזה .)2167 בגין הבין, כי מהבחינה הציבורית
והתקנון צודק הנשיא וחייב היה
לוותר, אך לא לפני שהוא וראשי לישכתו
השמיצו את !נשיא-המדינה על כל אוזן
שהיתה כרוייה. למרות ההשמצות פנה
בגין בבקשה, שהיתה מעין תנאי לוויתורו
בעניין הארוחה: שנבון יסכים שגם הוא,
ראש־הממשלה, ינאם בארוחת־הערב, למרות
שעל פי כללי הטקס היו צריכים
לנאום בה רק שניים: האורח והמארח.
נבון, שלא רצה להחריף את הקרע בינו
לבין ראש-הממשלה, הסכים.
!אחר־כך היה נטוש מאחרי-ד,קלעים המאבק
על זכות החתימה על חוזה־השלום
הישראלי־מצרי (העולם הזה .)2170
מאז חלה שביתת-נשק במילחמה שבין
שני המוסדות הרמים ביותר במדינת ישראל.
אולם מקורבי הנשיא ידעו כי שבי-
תת־נשק זו היא השקט שלפני הסערה
הבאה. ואכן, בעיקבות השמועות על הת בטאות
שניים מהמקורבים ביותר לראש-
הממשלה במסיבה אצל טוביה סער, הגיעו
הידיעות על החיטוט, שערכו אנשי לישכת
ראש־הממשלה בחשבונות של נשיא-ד,מ דינה.
עתה ממתינים הכל לפיצוץ הבא.

צ׳ק אישי
של הנשיא
!ים לישכת נשיא המדינה היו טע/נות
רבות למרדכי סיפרוני, עוד לפני
שהתגלתה הפרשה. סיפרוני, כמו גיזברים
במקומות רבים אחרים, אינו אוהב לשלם.
החשבונות של מישכן נשיא־המדינה היו
משולמים ארבעה, חמישה ושישה חודשים
אחרי הגשתם, דבר שגרם אי־נעימות רבה
לנשיא ולרעייתו. כאשר בעל־חנות אינו
מקבל את הצ׳ק שלו בזמן, קשה להסביר
לו כי חשב סישרד ראש־ד,ממשלה, שאליו
עוברים החשבונות, שונא לשלם חובות.
טענות בעל־החנות הן אל מי שרכשו
אצלו באופן ישיר את הסחורה — אופירה
או יצחק נבון.
מובן שהנשיא יכול היה לדרוש שמשק-
הכספים שלו יהיה משק סגור, וכי יהיה
סמוך ללישכתו חשב שלא יגרום לביזיונות.
אולם בני הזוג נבון, שלא רצו לפתוח
במערכה נוספת, מצאו דרך משלהם. באותם
מיקרים שבהם נכחו לדעת שצ׳ק של
סיפרוני לא הגיע, הם היו הולכים בעצמם
אל בעלי-ד,עסקים שלא קיבלו את הכסף,
ונותנים להם צ׳קים אישיים שלהם. כאשר
קיבל סוף־סוף בעל העסק את הצ׳ק ממיש־
(המשך בעמוד )66
במדינה מדיניות
ועכשיו ־ אש״ף ד
מפליטת־פה לפליטת־פה,
נוצרות עובדות
פסיכולוגיות ופוליטיות
מדוע הם עושים זאת ן
עד כד, התמחה בכך משה דיין. הוא
נוהג לקום בהזדמנות כלשהי, להשמיע הצהרה
מהפכנית ולהמתין לתגובות. כאשר
ניתכה עליו סערת־ד,מחאות הצפוייה, הוא
מפרסם הכחשה, מסביר שהיתר, זאת פלי־טת־פה,
מתנצל, מצטדק.
העיתונות המקומית והעולמית מפרסמת
את ההצהרה המקורית כסנסציה, מפני שהיא
יוצאת־דופן. את ההכחשה היא מפרסמת
בצינעה, מאחר שאינה ״ידיעה״.
בסופו של דבר מנסים הכל לנחש :
האם התכוון האיש למד, שאמר? מדוע אמר
זאת? אולי היתה זאת באמת פליטת־פהז
ובגמר הפרשה נותר רק דבר אחד:
המילים האיומות אמנם נאמרו. עצם אמירתן
מחווה עובדה פסיכולוגית ופוליטית.
סערה •טיגרתית. בשבועות האחרונים
עשה זאת דיין לפחות פעמיים.
בפעם הראשונה השמיע לפני אורחים
זרים הצהרה מבולבלת, באנגלית קלוקלת,
שאמרה כי אש״ף היא עובדה קיימת, וגורם
שיש להתחשב בו.
כאשר קמה הסערה השיגרתית, הסביר
דיין שהיתר, זאת פליטת־פה. הוא התבלבל
בגלל אי־שליטתו בשפה האנגלית.
שינוי בפסיק משנה את המשמעות.
בגין הגן על בן־חסותו, ואויביו נכנעו.
אך עיתוני העולם, ומישרדי־החוץ ברחבי
תבל, רשמו לפניהם את הדברים: שרד,חוץ
הישראלי הכיר בחשיבותו של אש״ף,
ולמעשה משתמעת מכך נכונות לנהל עימו
משא-ומתן בבוא היום.
גילגולי גולן. לפני שבועיים הוא עשה
זאת שוב.
בהרצאה לפני מתנחלי ביקעת־הירדן,
החרדים — בצדק — לכך שבבוא היום
יסלקו אותם כפי שיסולקו מתנחלי פית-
חת־רפיח, השמיע דיין הצהרה מרעישה
נוספת: שרמת־הגולן דומה לסיני. כדי
להשיג שלום עם סוריה, אמר, יהיה צורך
להחזיר את הרמה, בשם שהוחזר סיני
למען השלום עם מצריים.
כל אדם במדינה זוכר את אימרתו ההיסטורית
של דיין :״אני מעדיף את שארם-
אל-שייח׳ בלי שלום על השלום בלי
שארם־אל-שייח׳.״ כל אדם יודע כי משה
דיין מחזיר עתה את שארם־אל-שייח׳ למען
השלום. והנה, בהרצאתו לפני מתנחלי
הביקעה, אמר דיין :״בבוא היום
יהיה צורך להחליט מה עדיף: שלום עם
סוריה בלי רמת־הגולן, או רמת־הגולן בלי
שלום עם סוריה.״
המסקנה המתבקשת מאליה: מה שקרה
בסיני, הוא אשר יקרה בגולן.
בעולם היתה זאת סנסציה. הכל ניחשו
כי הדברים נועדו כאיתות לסוריה, כדי
לרמוז לה, שיש על מה לדבר. גם בארץ
זה הובן כך, ועל כן קמה שוב סערה.
אנשי חרות תבעו להדיח את -דיין. מנחם
בגין נחלץ שוב להגנתו ודיכא את ה מרד.
דיין התנצל.
שי לקאהיר. השבוע הצטרף עזר
וייצמן לשיטה זו.
בהגיעו לקאהיר, אחרי העדרות של
קרוב לשנה בבירה המצרית, שבה הוא
אהוד יותר מכל נציג רשמי אחר של ישראל,
נשאל ביחס ל״פי-אל-או״ (אש״ף).
כאילו המתין לשאלה זו, ירה וייצמן מהמותן.
הוא קרא לכל אוייבי ישראל, וביניהם
אש״ף, להפסיק לירות ולהתחיל לדבר.״
לנוסחה זו יש פירוש אחד ויחידי, המקובל
בעולם כולו: הזמנה למשא־ומתן.
המצרים היו מאושרים, כי הם נתונים
בעימות חמור עם העולם הערבי, והם
מבקשים לשכנעו כי יש בכוחם להביא
את ישראל להידברות עם אש״ף, לפיתרון
הבעייה הפלסטינית. הכל הבינו כי וייצמן
נתן מתנה למצרים.
כאשר קמה הסערה השיגרתית בישראל,
הגיב וייצמן בגילוי-לב תמים, שפרק את
הנשק מידי יריביו: זאת היתה פשוט פלי-
טת־פה. הוא התכוון לפלסטינים בכלל,
לא לאש״ף. ובכלל, שאנשי־אש״ף יתחילו
לדבר עם עצמם, או איש עם רעהו.
לנו זה לא נוגע.
איש בעולם לא התייחס ברצינות להכחשה
זו. בתודעת הדיפלומטים נרשם כי
עוד שר ישראלי מציע להידבר עם אש״ף.

ך ( אלקט רו נאים )
* הגדלנו המלאי של דיודות
יישור וגשרים מתוצרת 0.1.
* הגיעו מחברים ( 96,64,32
מתוצרת זוטסא*ק
פינים)
* מל אי ענק של ״ג׳וקי ם״ (ל טלפוני ם
ולמ שחקי טלוויזיה) מ תו צר ת חב0
אצלנו ב מל אי :
גוריות ודיודות פול טו ת אור (^1נ 0ממס רי ם,
לחצנים ומפס קי ם מו ארי ם ( 2נ\11נ1,כ מעגלי

הגנה, ר שתות נגדים וטרימרים ( 3נ £ 1ס )
דיודות יישור וגשרים 0 .1 .מפזרי חו ם
ותושבות ל טרנזיס טורי ם ו״ג׳וקים״ ( 1מפנה ) 8£11

מעגלים מ שולבים דיגיטליים () 0 .1 .
סר טי ק שירה וסי מון מניילון, ספירלות, תעלות
.ונעלי־כבל ( 17ססא 2שרוולים מתכווצים

וארוגים, סר טי סי מון ו תפ סניו ת
* ס לי כר טיסי ם, קו פ ס או ת, מ סדי ם וארונו ת
למיכשור מ ועוד...

מכירה ויעוץ אצל הנציגים בישראל:

9דוויוו3ח#

הגרלת כרטיססח עזלמסעלהסיס
הפרס הראשון ש ני מיליון ל״
סר כל הפרסי 1 1 .7 3 2 .0 0 0ל״.
הערב,גם לך יכו׳ להיותמיליונרכסול.
ערבי צעירים
במועדון 5
לתרבות חדשה
רח׳ הס .5תל־אביב,
טל׳ 297263

יום שלישי — 8.5

״אירן לאהד המהפכה״

עם: דוד מנשרי, ראש מדור אירן
במכון שילוח, ופרשן הטלוויזיה
לענייני אירן.
יום שלישי — 15.5

״האם האדישות שולטת
בקמפוסים״ ץ

ערב על בעיות הסטודנטים
באוניברסיטאות בארץ.
עם: ד״ר רזי צבי
שרה לוונטל, י־ם
זאב מטלון, חיפה
מוחמר ברקה, ת״א
יום שלישי — 22.5
יוקרן סירטו של צ׳רלי צ׳פלין

״הדיקטטור הגדול״
יום שלישי — 29.5

״על הנעשה כפתי הסוהר
כישראל״
האסירים לשעבר: מני כהן
רמי ליבנה
התוכניות מתחילות בשעה 9.00 בערב.
המועדון פתוח משעה 8.30 בערב.

ך • אש הממשלה מנחם בגין בחר,
• כדרכו בקודש, להעלות את הצעתו
בדיוק באותו הרגע שבו היה עם ישראל
שקוע בתוך הזוועה וההרג שהתרחשו ב־בהריה.
בתוך סבך המילים הגדול ובתוך
סערת הרוחות והרגשנות העלה בגין את
ההצעה להטיל עונש־מוות על הפדאיון.
״נקמת דם ילד קטן לא ברא השטן״ —
הוא אמר.
הרחוב הישראלי הגיב להצעה. בחופי־הים
המלאים בשבת נמצאו מתנדבים לכיתת
היורים שתירה בפדאי שיידון למוות,
היו כאלו שהציעו לתלות את הנדונים
בכיכר דיזנגוף למען יראו וייראו. הצעה
אחרת, שנשמעה ברחוב הישראלי, היתד.
לירות במחבלים במקום, מבלי להביאם
כלל לבית־המישפט. סוף הצדק הישראלי
לנצח. לעומת זאת נשמעו עדיין כמה קולות
שפויים ברחוב הישראלי, שטענו כי
הם נגד עונש־מוות לפדאיון ולו רק בגלל
הסיבה שהם יהפכו קדדשים בעיקבות גזר
דינם. אחרים, ואלה היו במיעוט, טענו כי
הם נגד הטלת עונש־מוות בכל מיקרה ובכל
מצב.
העולם הזה בחר לראיין בנושא חמישה
אנשים: סופר, פיזמונאית, נידון למוות,
מפקד מחתרת, חבר־רשת. איש אי׳ש הביע
את דעתו בדרכו הוא. היו שהסתפקו בתשובות
קצרות. היו שבחרו לפרט. מעניין
היה לשמוע את דעתם של רוברט דסד,
חבר הרשת, שביצעה את עסק־הביש במצריים,
ששניים מחבריה ניתלו בעיקבות
לכידת הקבוצה. חברי־הרשת נתפסו, אגב,
כאשר ביצעו פעולה חבלנית מאד פופולרית,
הם הטמינו פצצות בבית־קולנוע
קאהירי. מעניינת היתד. גם דעתו של מתי
שמואלביץ, שנידון למוות על־ידי הבריטים
ונחון לבסוף, אחרי ששהה אחד־עשר
יום בתא הנדודים למוות. שמואלביץ נתפס
ברחוב בתל־אביב, כאשר נערך חיפוש
על גופו על־ידי קבוצת חיילים בריטיים.
הוא ברח. הם ירו לעברו, הוא השיב
אש. באותו שבוע ניתנה הוראה על־ידי

טינקטים חייתיים, לזאת אינני מוכן. אני
מקווה שאם אנחנו נעשה את האבחנה בין
לחימה לרצח לשמו — ייתכן שבמישך הזמן
גם את זאת ילמדו מאיתנו.
אינני חושב שיש בכוחנו לחסל את
אירגוני הטרור. אירגונים אלה הפכו מיכד
סד המפרנס 15 עד 20 אלף איש. מימסד
קשה מאד לחסל. רק אלד, שמממנים אותו
ומקיימים אותו יכולים לחסלו על־ידי סגירת
הברזים. הדבר לא נראה באופק.

שנו :1111
..נגד, בנר מייסרה,
בנר ולצב ר
לסופר עמוס עוז, איש קיבוץ חולדד״
היתה תשובה קצרה ונחרצת בנושא ער
נש־המוות.

עמום עוז:

אני מתנגד לעונש־מוות בכל מיקרה,
בכל מצב, וכל מילה נוספת תהיה מיותרת.

חבו־ושת דשו:
״תיה מגיע וי
עונש מוותר
דעה שונה לאיש הרשת שביצעה את
עסק־הביש בקאהיר, רוברט דסה, העובד
כיום במחלקה הערבית של הטלוויזיה.

רוברט דסה:
אני חושב שמגיע

למחבלים

עונש־

הגישה אגשים גחוויס את דעתם ער עוגש־הגווח

נתן ילץ־מור

״מתפלא על בגין ולנדאו״

מתי שמואלביץ׳

עמוס עוז

״אי אפשר להשוות בין לח״י למחבלים״

״מתנגד״

הנציב העליון להטיל עוגש־מוות על כל לנשינו, ילדינו ולקיומנו. עונש־מוות מהאזרח
יהודי שיישא נשק. שמואלביץ, לא ווה ביטחון ואין בו פגם מוסרי. אי אפשר
רק שנשא נשק, אלא גם ירה בו ופצע להשוות בין אנשי לח״י למחבלים. עונש־חייל
בריטי. הוא עצמו נפגע בשתי רג מוות לא הרתיע אותנו, אבל נראה לי
ליו. הוא נידון למוות, אך זכה בחנינה. שסיכון החיים שמיה כרוך בלחימה שלנו
בבריטים הרתיע רבים אחרים •מלהצטרף,
זאת היתד. אחת הסיבות שהיינו
מעטים כל־כך. אני משער שאילו ׳אותו
מחבל, שרוצץ את גולגלתה של עינת הרן,
היה יודע שאנו מבחינים היטב אפילו בץ
רצח •לרצח — יתכן שלא היה מרים את
ידו על ילדה בת .4מבחינתו — לא היתד,
שום סיבה שיעשה זאת. יתכן שהאינסטינקט
החייתי שבו, חזק יותר מכל כוח
ארתעה• .אולם אנו חייבים למצות את כל
האפשרויות, כדי להרתיע אותם מלרצוח
מה אומר הנדון למוות, לשעבר, על עו את ילדינו ואת נשינו. אם יוצאו להורג
נש המוות שמבקש ראש ממשלת־ישראל 10 ,מחבלים ויינצל רק ילד יהודי אחד —
מנחם בגין, להטיל על ד,פדאיון?
יהיו פיסקי דין המוות הדבר ההומאני ביותר
שיכולנו לעשות ושמתובתנו לעשותו.
מתי שמואל ביץ :
באופן עקרוני אני נגד עונש מוות, באין
קשר, אין כל דמיון בין הפלסטינים
דיוק כשם שבאופן עקרוני אני נגד מיל -לבין לוחמי חירות־ישראל. אילו היו לוח חמה
ונגד שינאה. אבל אני בעד ביטחון מי מחתרת היו תוקפים כוחות מזויינים

נדוולמוות שגואלב״ן׳:
..אני גזנן להיות

הגוציא להגזג ר

ולא אזרחים שלווים. כשאנחנו פוצצנו את
מלון הנזלך־דויד הודענו מראש שלוש פעמים
לפנות את הבניין. אנחנו אף פעם לא
רצחנו ילדים. היו בארץ קצינים בריטיים
עם מ״שפחותיהם. אף פעם לא היה עולה
על דעתנו לרצוח את נשיהם וילדיהם.
אילו היינו עושים זאת פעם אחת, הנשים
והילדים היו עוזבים את הארץ וחם היו
נאלצים לחיות פה ללא נשותיהם, אבל
הם ידעו, שבמישפחות הלח״י לא יגע.
באשר לטיעון שאנחנו הופכים אותם
קדושים. הרי מדובר על פסקי דין מוות
לרוצחים אכזריים במיוחד. אוי לו לעם,
אשר יהפוך רוצחי ילדים לגיבורים לאומיים.
אינני
מוכן להתחשב בסטנדרטים חיי תיים׳
אני רוצה לחיות איתם. אם אצטרך
תמיד לומר לעצמי :״להם מותר, כי הם
אחרים לעולם לא נוכל לבנות חיים
משותפים.
במשך 30 השנים האחרונות הם למדו
מאיתנו הרבה, כשאת אומרת שהם שונים,
את מבקשת ממני שאני אשלים עם אינם־

מוות. המניע שלנו בקאהיר היה פוליטי.
מאחורי המחבלים אין כל מניעים פוליטיים.
חבלה בחיי בני־אדם, מתוך כוונה
תחילה, אינה דבר פוליטי כי אם רצח
פשוט.
אילו אני הייתי מבצע בקאהיר את מה
שהמחבלים מבצעים בארץ, הייתי מוכן
שידונו אותי למוות, היה מגיע לי עונש
מוות. אבל אי אפשר בכלל להשוות בין
המחבלים לבין חברי הקבוצה שלנו שפעלה
בקאהיר. יש פעולות חבלה שתוצאו תיהן
ידועות מראש. יש פעולות חבלה
שברור כי לא יירצחו בהן אנשים ואז
צריך להתייחם אל העניין אחרת. אולם
כאשר המטרד, היא להרוג ולא חשוב את
מי, מגיע למי שהורג עונש־מוות ולא
שום דבר אחר.
אני לא אוהב את ההשוואה בין המחבלים
לבין אנשי הקבוצה שלנו. ההבדל
בינינו לבינם הוא מאד גדול ואין בכלל
מקום להשוואה. הם משתמשים בחיי אדם
כדי להשיג את המטרות שלהם, אנחנו

נעמי שמר
״אין לי דעה בעניין״
חבריהם. זח מוכיח שהם כל-כך סובייקטיביים
ואינם !מסוגלים להבין כי לוחמים
אחדים אינם שונים מהם, כאשר הם עצמם
לחמו.
מבחינת ההרתעה עוינש־המוות הוא אפם.
להיפך. לוחמי !חרות נמשכים אל הגרדום,
כדי להפוך גיבורים. הם בטוחים שזה השירות
הגדול ביותר שהם עושים למען
עמם. אם זה למען נקמה זהו רגש קנאי
ובהימי. אנשים המחליטים ללחום למען
עמם אינם יראים את המוות.
!אנשי האירגונים הפלסטיניים הוכיחו
בעליל, שאינם יראים את המוות. על סמך
ימה שקרה בעשר השנים האחרונות, ברור

להם כי חדירה לישראל לביצוע פעולות,
כמוה כהתאבדות כמעט ודאית. אף על פי
כן נמצאים עוד ועוד צעירים המוכנים
ללכת בדרך זו. האם ירתיע׳ אותם האיום
בגרדום? בעוינש־מוות י
אני בטוח •שלישראל צפוייה תבוסה
גדולה בדעת־הקהל בעולם. בזמנו, לא היתד.
לנו תמיכה כל־כך נרחבת של דעת-
הקהל. לעומת זאת העניין הפלסטיני נראה
בעיני רוב העולם כצודק וכל ניסיון להו ציא
גזר-רידמוות יעורר ׳גלי מחאה נמרצים.
למען
׳חכים ובית־צורי התייצבו אנשים
כמו הסופרת השוודית הנודעת סיגריד
אונדסט, המנצח אריתורו טוסקניני, רבנים
וכמרים. אז הרגשנו שזהו הישג גדול במאבק
על דעת־הקהל בעולם.
אם ידונו ׳לוחם פלסטיני למוות ולא יוציאו
את גזר־הדין לפועל, הוא ישמש
מטרה לכל מיני תוכניות פלסטיניות ל-
שיחרורו. יתכננו את הפעולות המסוכנות
ביותר והנועזות ביותר כדי ללכוד פני-
ערובה ולהמיר את הנידון למוות בבני-
הערובה.
מתוך הנסיון ראינו •שממשלת־הליבוד
היתד. מובנה לשלם ביותר מ־ 70 מחבלים

תמורת חייל יהודי שבוי. מה יהיה כאשר
הפרופורציה תהיה הפוכה?
סמוך •למלחמת ששת־הימים עמדתי בבית
ציוני־אמריקה עם חבר־הכנסת לשעבר,
יוחנן באדר, ודיברנו על תוצאות
המיליחמה וההתפתחות בעתיד. אני, בין
השאר, חזיתי התפתחות של מחתרת לוח מת,
ואז קם אחד מחברי לשעבר בלח״י
ואמר שדבר כזה לא יתכן, כי כדי להיות
מחתרת לוחמת, צריך להיות 70 דורות
בגליות ולהתגעגע לארץ ׳ולסבול.
מובן שזו היתה שטיות והניסיון הוכיח.
על כן כל הדיבורים, שלערבים לא איכפת
ושהפלסטינים מוכנים להפקיר אנשים, אי-
נם בממש..הניסיון הוכיח שרבות מפעולותיהם
נעשו כדי לשחרר אנשים שלהם.,
זה כשהאסירים נידונו ׳למאסר בלבד, מה
יהיה כאשר אנשיהם יעמדו בצל התליה?
אולי בזה רוצה הממשלה של בגין. גרדומים
גורמים לגיבוש החלטה סופית של
ומה אומרת מחברת ירושלים של זהב
עם הלוחם על הרותו, כי אין עוד קשר הפיזמונאית, נעמי שמר, אשת ארץ יש וגשר
עם השילטיון הכובש. דבר זה גורם ראל השלמה?
להחרפת הפעולות ולהסרת כל הסייגים
נעמי שמר:
שהיו קיימים ׳והם קיימים למרות הכל.
אין לי כל דיעה בעניין ואני מסרבת
בגין רוצה להוכיח שאין כל אפשרות ל להגיב. דיני נפשות זה לא התחום שלי.
שרית ישי
הידברות עם הפלסטינים נוכח מעשיהם.

יש רבים הדורשים נקמה על הדם ששפכו
המחבלים. לדעתי לא זו הבעיה.
חשוב מה נעשה כדי למנוע שפיכות דמים
בעתיד. זד. יכול להיעשות על־ידי סתימת
נקודות התורפה מצד איחד, מבחינה ביטחונית׳
אבל זו ׳תהיה רק תרופה זמניית.
התרופה היסודית היא פתרון הבעיה ר,פ־לסטעית
על־ידי הענקת זכיות הגדרה עצ מית
לעם נרדף ונבגד זה.

..ד ,!,נפשות זת ו א

התחום שולי ר

הודי בן 6

אהוד הבוגד

עיניים לו תכלת —

— וראש לבנבן

״זה הודי חמודי הוא ילד קטן /גר
הוא הרחק שם, בעמק בית־שאן / ,עיניים
לו תכלת וראש לבנבן /פה לו מתוק,
מחייך ועקשן.״
הודי חמודי, הקרוי בשם ילדי ישראל
בטעות ״אודי חמודי״ ,נפל ביום התשיעי
למילחמת יום־ד,כיפורים, כאשר פיקד על
פלוגת־שיריון ברמה.
על הודי דפנא אין מדברים בלשון עבר.
הוא קיים .״הלא נדמה שהנה כך הולך
הוא לצידי בבוקר,״ אומרת אמו ,״שעה
שאני הולכת לעבודה. או שערב אחד
הוא מופיע לידי, כשאני עומדת ושוטפת
כלים במועדון, ושואל אותי בחיוך ובחיקוי
, :מה שלומך, מלכה?׳ ״
חברים מספרים על הודי שהיה עקשן,
ציני, חכם, רועה בקר טיפוסי, ספורטאי,
ישר, הגון, אומר דבריו ללא מוראד בעל
פולחן הופעה חיצונית, אבא אוהב ומסור,
מחזר מושבע, שליו, יאסיץ, לפעמים פרחח
ולפעמים עצוב.
בן 34 היה כשנפל. הוא שוחרר משרות
בצבא הקבע חודש לפני המילחמה. בבוקר
יום הכיפורים קראו לאחיו, גילעד ויואב.
לאהוד לא קראו. הוא עדיין לא שובץ
ביחידת מילואים. בו ביום נסע לרמת
הגולן, אסף כמה טנקים, עמד בראשם

פתאום מדבר אתך איש בנושא זה, ומה
שאתה רוצה לעשות הוא כבר עשה. הוא
אהב להרגיז. כל אחד אוהב להרגיז, אבל
הוא עשה זאת בחוכמה.
״היו בינינו הרבה סיכסוכים. אני הייתי
מבסוט כל פעם לראות אותו מסתכסך.
הוא היה מתחיל בעדינות ולאט־לאט עוקץ
מצד ימין ואחרי כן שותק ועובר לצד
שמאל. עושה את זה באופן יסודי, מרגיז.
אבל אתה יודע שבסך הכל יש לו לב
טוב. זה אחד האנשים שאני לא יודע
אם יכול לחיות הרבה. זד, אחד האנשים
שלהם קורה במילחמות. אתה יודע, כל
אחד כותב: זה היה הולך ראשון במערכה
...אבל אודי, הוא כבש ראשון
את תל־שמס! כל הגבורות האלה נוגעים
לקצה השפיץ שלי. אבל הוא האיש שתמיד
יקרה לו, זה איש כזה שיקרו לו דברים,
שייהרג.״

סרן אהוד דפנא (מימין) ערב נפילתו
פה לו מתוק
והתחבר לגדודו של יוסי בן־חנן. אחרי
שבעה ימים היה אהוד בין מחלציו של
יוסי מהטנק הפגוע.
מספר יוסי בן־חנן :״בעיצומו של הקרב,
באחד הרגעים הקשים ביותר שבו —
אהוד דפנא ברשת. קשה לי לתאר לד
באיזו מידה של שימחה שמעתי את קולך
ברשת הקשר. זה היה קול שנסך בי
בטחון. קראתי לך מיד להתייצב אלי.״
באופוזיציה תמידית

אודי השני*
מחייך —

ך* ודי נולד ברעננה. כשהיה בן שנה
י י עלו הוריו, אביטל ומלכה, להתיישב
במעוז־חיים. סבו של אהוד היה המשורר
משה דפנא. כשהיה אהוד בן שלוש, ו־הירבה
לשאול שאלות, ביקש המשורר
להנציח את נכדו בשירת הילדים. את
הלחן כתב נחום ׳ נרדי.
״שואל בלי הרף הוא למה זה כדל /
למה ולמה מעביר הוא בסך / .הודי
חמודי הוא בן אביטל / ,שאלה ראשונה
את אביהו שאל.״
כשגדל הילד, רדפו אותו בכל מקום
עם ״הודי חמודי״ .הוא למד להתרגל לכך
וקיבל זאת בחיוך, לעתים ציני. הוא
סרב להאמין, ששאל כל כך הרבה שאלות
בילדותו.
כשהיה ילד הרכיב משקפיים, וכל מי
שהעז לקרוא לו ״אבו ארבע״ ספג מכות
נמרצות. כשהיה בכיתה ה׳ לא הסתדר

עם המורה שושנה .״אהוד באופוזיציה
תמידית,״ סיפר עמוס לויטל, בן כיתתו.
״מוצא תדיר מן הכיתה, והתמונה העולה:
אהוד נאחז בשולחן הכתיבה ונגרר
אתו יחד אל מחוץ לכיתה, בקול רעש
ובלוויית היסטריה של מורה חסרת־אונים,
ולקול צחוקנו הכללי.״
כשהתגייס אהוד לצבא, סירבו להציבו
ביחידה קרבית. הוא היה רזה מדי. אהוד,
הוריו וידידיו החלו להפעיל את מערכת
הקשרים שלהם, והגיעו עד לאלוף אברהם
יפה. עם הרבה פרוטקציה הסכימו לבסוף
לקבלו לשיריון.
״למה ולמה רבות עוד שאל, זה הודי
חמודי הוא בן אביטל. למה אוהב כה
הצל את העץ, מבוקר עד ערב אצלו
הוא רובץ.״
מספר עמיר :״ההופעה החיצונית שלו
היתד, משהו לא רגיל. ממש פולחן. בצבא
המזון משמין. והוא, כאשר היה עולה
במישקל גרם אחד, והחגורה ישלו לא
היתד, נסגרת — לא היה אוכל, .תשמע,׳
היה אומר, ,עליתי ב־ 300 גרם׳ .הוא צם,
ממש צם ימים שלמים, עד אשר היד,
מקבל שוב את הבטן השטוחה שלו.
ומספרת דורית :״הנעליים היו צריכות
להיות בדיוק עם חורים כאלה ועם אבזמים
כאלה, וצבע כזה, ורק זמש.״
נדב ליפשיץ היה חברו הקרוב של
אהוד .״כשהוא השתחרר מהצבא אני
הייתי עוד ילד, יצא לי לעבוד איתו.
אני לא רגיל לשמוע מבוגרים מדברים
על בחורות, על להתעסק עם בחורות.

פקיד במשביר
המרכזי
״בני, בני, בסערה עס רכב ישראל
ופרשיו כאשר עלה, ברעס, בברזל. שועט,
פורץ, אוזל, כה אצה לו הדרך.״
(המשך בעמוד )59

אודי דפנא ובנו אייל
— ועקשן

״הסקנדלים״ של ״גלי״ לקיץ 1979
״סקנדל״ אמיתי, כזה אחד שהחבריה
אוהבים,
הדוגמאות ״המשגעות״ והצבעים
המלהיבים.״
מה יש כאן הרבה ״לברבר״
זה ״הסטייל״ שלך העונה!
נ.ב .״סקנדל״ סטייל גלי
הולך טוב עם גיינס, עם מיניביקיני...
או בלעדיו
בעצם עם כל דבר שהחבריה אוהבים.

הסקנדלים ״ ש ל ״ ג לי

חדש!

״סקנדל״ ספורט

אקאי רושמת כל תו ותו.
אתה היודע ל1זבחין בעומק וטוהר הצליל; אינך אוהב צלילים מעורפלים; חשוב לך שהיצירה תגיע לאוזנך בצבעה המקורי;
עיוות קל שבקלים מקפיצך ממקומך; אסור שהתווים הדקים ביותר ימלטו מאוזנך; שאיפתך, לגלות ביצירה גוני צליל חדשים; הנך מעריץ מושבע
של הטכנולוגיה היפנית. לך ורק לך, אנו מעניקים את מערכות הסטריאו המתוחכמות של אקאי-מערכות הרושמות כל תו ותו.
גם באך ומוצארט לא היו יכולים לאחל לעצמם רישום מדויק יותר.
אקאי אלקטרוניקה בע״מ, ת״א, רחוב המסגר ,70 טל 30594 .ובחנויות המובחרות.

שמע בקול האוזן שלך.

הכל אוגרם שהוא יהיה
המפרל שאהו׳ הבא ־ מי
הוא מנקד מרחב חיפה,
שהמיס רוח הדשה דמישטוה?
ף* מ״ר >מפקד מרחב) חיפה, תת!
ניצב אברהם תורגמן, מי שעתיד,
לדעת יודעי־דבר, להתמנות כמפכ״ל ה־מישטרה
בעוד ארבע־חמש שנים, איננו
איש המרבה בדיבור.
מזה שנה וחצי הוא משמש בתפקידו זה,
לא נתן ראיונות לעיתונים, לא הביע
דעתו בפומבי. הוא גם לא היה מוכן להסביר
את דרכי־הפעולה האישיים המייוחדים
לו, שהביאו את המרחב, שעליו הוא שולט,
לכך שהפך ״הכי טוב בארץ,״ לדברי
שוטרים בתל־אביב ובירושלים.
ב־ 1978 הוכר מרחב חיפה כ״תופעה פנומנלית״
.היתד, בו ירידה בפשיעה בשיעור
של ( 8,80/0הדעה המישטרתית המקובלת
אומרת, שעלייה של ס/״סג בשנה נחשבת
כמצב סביר, ואילו עלייה של /0ס 1ראוייה
כבר לציון־לשבח).
הממ״ר מתגאה במעשי פקודיו, אך לא
די לו בכך .״אין למדוד מישטרה במים־
פר גילויי התפרצויות. זאת לא הבעייה של
העם. העניין הוא לחשוף פשיעה לא־מדווחת,
גניבות בנמל, סמים והברחות. סדר
ציבורי חשוב יותר ממאמץ למצוא גנב,
ששדד אלף לירות. נכון שלזה יש פיר*
סום מיידי. אבל עזבו אותי עם זה. טובת
הציבור דורשת את הדברים האחרים, שלא
שומעים עליהם ולא יודעים אותם.״

״מי שטרה
נקיה״
ך* מבט ראשון אין הוא משאיר רו־
* שם עז, איש בעל קומה בינונית, שערותיו
חומות, פניו שחומות, בן .46 כעבור
דקות אחדות הוא כובש את לב
שומעיו. עיניו קשוחות־רכות, מישיר מבט,
בוטח ואינו נרתע מפני ביקורת.
למרחב חיפה הוא הגיע אחרי ששימש
קצין חקירות במישטרת ירושלים. שוטר
שעבד תחת פיקודו אומר עליו :״בחיי,
כואב לי הלב לשמוע שהוא הלך. נכון,
קצת פחדתי ממנו, אבל הוא היה כמו
אבא שלי, טוב וישר, באמת חבל.״
לפני שהפך חוקר עבר את כל דרגות
הפיקוד במישטרה .״פקדו עלי ופקדתי
עליהם,״ הוא אומר בחיוך. תורגמן החל
דרכו בתום השירות הצבאי הסדיר, כשוטר
העומד בפינות רחוב ומפקח על
התנועה ועל העוברים והשבים.
״הנה, תראו לאן אפשר להגיע. נכון,
צריך הרבה מרץ והקרבה, אבל אפשר!״
אמר שוטר צעיר ונלהב, שסייר ברחוב
העצמאות בחיפה.
עד היום מהווה המפקד. אות ומופת
לשוטרים הצעירים. הדוגמה, כנושא שיש
לבסס עליו את הפיקוד, הוא עיקר העיק רים
אצל תורגמן :״באוזני כל קצין חדש
שבא אלי, אני מדגיש את חשיבות הענין,
אני דוגמה בשבילו, והוא דוגמה בשביל
השוטרים שלו. אם הוא ילך בלי כובע,
גם השוטרים שלו ילכו בלי. אם הוא
לא יצחצח נעליים, אף אחד לא יצחצח.
זה אולי נשמע טפשי, לדבר על דברים
כמו כובע וגרביים,״ הוא אומר בהתנצלות
,״אבל זאת ההתחלה. מפה זה
מתחיל, ובלי זה אין משמעת ואין פיקוד
נאות.״
ד,התקלות הראשונה עם פקודיו אירעה
ביומו הראשון בחיפה. מספר שוטר :״נסענו
בניידת ופתאום ראינו איש רץ. זה היה
בארבע וחצי בבוקר. נסענו אחריו והוא
המשיך לרוץ עד שעצרנו אותו. הוא אמר
שאין לו מיסמכים, אבל אפשר לשאול
עליו במישטרה. חייכנו, כי כולם אומרים
אותו הדבר. בסוף הוא הסביר שהוא ה מפקד
החדש. בהתחלה פחדנו — מי יודע
מה הוא יעשה? לבסוף הוא שיבח אותנו
וחייך. נשמנו לרווחה.״
היתד, תקופה, לפני שנים מעטות, כ־שמישטרת
חיפה נחשבה כמישטרה בעיי תית.
קציני־מישטרה הואשמו בהאשמות
שונות, והתדמית הכללית היתד ,״לא
נקיה.״

תת־ניצב תורגמן מזדקף בכיסאו ואומר
:״אני אומר בביטחה — המישטרה
נקיה! יש סטיות קלות מהשורה, אך אלה
מיקרים חריגים מאד. בשנה האחרונה היו
שלושה מיקרים — לא שוחד, חלילה, אבל
חריגות. האנשים הועמדו לדין בבית־המיש־פט,
והוא שקבע את הדין.״
~ ואמנם, שלושה מיקרים ידועים לאנשי־המישטרה

• חבלן מישטרתי שיצא לבדוק טרנ•

זיסטור חשוד, הביא למטה־המישטרה את
המקלט הישן שלו, תחת החדש והמשוכלל
שבדק. הוא פוטר והועמד לדין בבית-
המישפט המחוזי.
• חוקר־מישטרד. מצא במכונית של בן־
דודו סחורה מוברחת מהאוניה צים הונג־קונג.
כדי להקל עליו זרק את הסחורה
אל מחוץ למכונית, ורק אחרי־כן קראו
הוא וחברו, גם הוא חוקר, לניידת. אזמר

נגעו

תורגמן :״הם סרחו. לא גנבו ולא
בסחורה. הם נעצרו והוכנסו לכלא בערב-
שבת. כאב לי, אבל זו היתה מעילדדבאמון,
ועל זה אין כל פשרות.״ הם פוטרו, נשפטו
ונאסרו.
• בוחן־תנועה העדיף מוסך מסויים,
ביגלל יחסי חברות. הוא נשפט ונענש.
בחיפה אין רואים שוטרים במיסעדות.
הממ״ר אינו נכנס למיסעדה מקומית מאז
(המשך בעמוד )42

טרומן ק אפו טה: ב מ קו םלט בו עבאלכהול או מעדיף ל ש חו ת ב מי ם קרי ם
הסופר האקסטרוואגנדי הזה, שתאוות הפירסום הביאה אותו אפילו למישחק, מצחיק
למדי בסרט חמישה בלשים לקינוח בדמות המארח הוזר, וכמעט ירד מן הפסים כשהוא
צולל לתהומות האלכוהול. בדם קר (כשם סיפרו הידוע) החליט שלא ללכת בעיקבות
ארנם האמינגווי וויליאם פוקנד ולהפסיק לשתות בזמן .״פיתאום הרגשתי שאיני מכיר
את עצמי יותר ואני עשוי להתעורר בבוקר בלי לזכור שאמש נהרגתי בתאונת
דרכים כי הייתי שתוי.״ הפסקת השתייה היתה קלה, ההינזרות מכדורי ואליום קשה

כשאול. ובכל זאת, אומר קאפוטה היה כדאי. היום, אחרי שעשה גם ניתוח קוסמטי של
מתיחת עור הפנים, שתל שיער (בתמונות הוא מכסה את השורשים הצעירים בכובע)
והוא שוחה בכל בוקר לשמירת הכושר. את הלילות, לזכר הימים הטובים, הוא מבלה
עדייו בסטודיו ( 54 מיספר שנותיו בדיוק) עם ידידיו אנדי וורהול, מרגרט טרודו וביאנקה
ג׳גאר .״זה עלה 5000 דולר — אבל ההרגשה — 20 שנה פחות.״ ואם נתאזר בסבלנות
נראה את קאפוטה, ואת התוצאות הסופיות ללא כובע.

אמיד אזיאו: הוחע
מן ו סון הסוער
עוד לא נישכח פרם גונקור על
כל החיים׳ לפניו ואמיל אדאר,
הסופר היהודי הצרפתי, מאיים לגרוף
לפחות אותה יוקרה של סיפרו
הרביעי, החדש חרדתו של המלך
סלומון.
אך שלא כסופרים אחרים שבאופ נה,
אז׳אר שונא פירסום, אינו
מתראיין ומדיר את רגליו מטרק-
לינים סיפרותיים, אפילו מהמכובדים
שבהם שבעיר האורות, הוא
גם מתרחק פיסית מפאריס. באח רונה
עקר לכפר בשם לה־באם-
טיד־מורה יחד עם רעייתו אן-
מארי, בתו נאנו, חמור וארבע תרנגולות.
את הבית בנה במו ידיו
וככל שהוא מתבגר הוא בוחר
להסתגר יותר ויותר בתוך עצמו.

גורמן
ו ד לו: הנל

הולו על רמי מהנות
עיקר הסכס־אפיל של נורים
צ׳רצ׳ נובע מעצם העובדה שהיא
האשה החיה במחיצת מלו הגבריות
של הסיפרות האמריקאית,
נורמן מיילר. היא גם אם ילדו השמיני,
ג׳ון באפלו. המורה לסים-
ושחקנית־סופרת
רות לשעבר
לעתיד קובלת על בעיות פרנסה:
״אנחנו בחובות של 500 אלף דולר.
ביתנו האחד נתפס על־ידי
שילטוגות המס ואנחנו חייבים למכור
אותו כדי לכסות את כל חובותינו.
לא שנורמן אינו מרוויח
— אלא שיש לו 14 פיות להאכיל,
כולל שני ילדים בקולג׳ וארבעה
בבתי־ספר יסודיים. וכל דמי ^
המזונות לארבע הנשים לשעבד

העולם הז ה 2174

ליו ט״לור:
ב ״קור
הגבר ת
ה ש מנת
התמונות של ״לפני״ ו״אחרי״
עושות לליז טיילור, אשת הסנטור
ג׳ון וותר עוול לא קטן, אבל
היא מצהירה בגאווה כי אינה מו־
5גה להוריד אפילו גרם אחד וכי
דווקא כעת בגיל ,46 בשלה, קשישה
ושמנה (היא שוקלת היום כ־
80 קילוגרם !) היא מאושרת
באמת. מי שהיתה פעם המלאך
בעל העיניים הסגולות ביותר בעולם
וילדה חמודה — כוכבת כבר
בגיל ( 12 בתמונה למעלה) ,מבליטה
היום כל אותם חסרונות
שריצ׳רד ברטון, כשהיה שתוי מספיק,
נהג להצהיר עליהם קבל ועם
ועדה :״יש לה חזה ענקי, אגן
שמן ורגליים קצרות.״ אבל בר-
טון כבר ״אקס״ והיום, טוענת ליז,
כבר אינה מוצר-צריכה שחייב לע נות
על טבלת המידות.

הטזלם הז ה 2174

תני לו מתנה שהוא יאהב
בלק טבק.
דיאודורנט אפטר שייב,
סבון וקצף גילוח.
לגברים כמו שנשים אוהבוחל

ונץ דיזיו* @

* . 0 *11111בעוג ־ מ .

גייין פריס ט: א ל ואור א ח הנסי ד צ׳ אהלס!
הנסיך צ׳ארלם השתכשך במי הים לחוף פרת, באיים האוסטרליים, כשלפתע מצא את עצמו מחובק
ומנושק על־ידי יצור שלא נראה כבת־ים קטנה, אם כי ביופיו, לא נפל ממנה. הספורטאית הנועזת
התגלתה כג׳יין פריסט, דוגמנית אלמונית בת 25 שהחליטה לקחת את עתידה בידיים, מה עוד שציפתה
להתנהגות אבירית מיורש העצר הבריטי. היא מיהרה להסביר לנסיך הרטוב כי הסתערותה היתה גילוי
ספונטני של הערצה למישפחה המלכותית הבריטית — ובין כה וכה התפרסמו הצילומים ב־ 107 ארצות.
אומנם לנסיך היו אי אלו תקלות עקב כך, בעיקר כשנאלץ להסביר את המעמד המביך לארוסתו רמת
הדרג דאבינה שפילד, שבאותו זמן ביקרה ידידים אי-שם, אבל מה אפשר לעשות וסינדרלות נגאלות
מאלמוניותו רק על־ידי נסיכים.

הלורד סנואדן: בעין נדיבה
לא כל העולים לצמרת, אמר פעם שיקספיר, זוכרים את
מעלות הסולם שבו טיפסו למעלה. לורד סנואדן, בעלה לשעבר
של הנסיכה מרגרט, דווקא כן זוכר. ולכן החליט לתרום משהו
לחברה בתחום המיקצועי שבו הוא בקיא באמת: הצילום. סנו־אדון,
שסבל בילדותו משיתוק ילדים, נירתם למסע הסברה והדגמה
של מצלמה חדשה ומהפכנית, פולרואיד אס. אקס 70 .
שגם עיוורים יכולים להשתמש בה, בעזרת קרן קול מיוחדת.

3״ד סאודין:
גבות את ליצן !
זה קרה כשעורכת שבועון האופנה
ווג הזמינה לארוחה את כל
ה״גדולים״ כמו פייר בלמיין, גי
לארוש וקרל לאגרפלד, כדי לקנח
את סיום העונה. וכמו על המסלול
הופיע לארוחת־הערב כל אחד במיטב
שגעונותיו. בלמין בא בגלי-
מת־זורו ולארוש בבלוזון־סאטין.
אלא שקרל לאגרפלד, הגזים :
הוא עצמו התקשט בנוצות שחורות
ובת־זוגו הקבועה אנה פיאג׳י,
שהפכה תופעה בזכות עצמה, הגיעה
בקרינולינת ענק. מי שלא היה
מוכן לבלוע את העלבון היה פייר
קארדין .״המשוגעת משאיו״ רטן,
וכשדבריו לא הגיעו לאוזנה דד
מכוסה בנוצות בת־יענה, שאג בקול
:״גברת — את ליצן!״ ול־לאגרפלד
ששתק, קרא קארדין :
״ואתה — קוף!״
ה עו ל ם הזה 2174

ודא
תהיה

דמווח
ממ שלהי
מעטים בעולם הצטערו, כאשר התמוטט
שילטונו של אותו שליט מגואל־בדם ומוכה
שיגעון־הגדלות, השאהין־שאה. אך כיום
מעורר שמו של האיית־אללה רוח־אללה
חומייני רטט של חלחלה.

עבאם הונ״וח 111*1 ,־ הגגשוה וווווונו, וחוסו ווו חיק

ממשלתו, אשר יכלה להיות ממשלת
גאולה ושיחרור, גראית כממשלת
המוות.

העובדה, שאורגיה זו של נקם מבוצעת
בשם אללה, אינה אלא מוסיפה על ה תועבה.
כמה נהרות של דם נשפכו, מאז
בריאת העולם ועד היום, בשם אל זה או
אחר?

אוג 1ד ה: האם
ינאח אידי*
ף * שליטים החדשים של אוגנדה איו
1נם פועלים בשם אלוהים, ועל כן אין
הם מטיפים לתורה של עין־תחת־עין.
ום אדם, שהתהלך פעם בחייו בשדה
זרוע גופות — ולא חשוב אם היו
״משלנו״ או ״משלהם״ — אינו יכול להביט
בשיוויון־נפש בהצגת־ראווה של מוצאים־
להורג.

אני סולד מתמונות שד הרוגים.
תמונות של גנרלים איראניים, שהוצאו
להורג על־ידי כיתות־יורים בתום מישפטי-
בזק ״מהפכניים״ .תמונות של אזרחים
אוגנדיים, שהוצאו להורג על־ידי קלגסיו
של אידי אמין, ותמונות של קלגסי אמין,
שהוצאו להורג על־ידי המשחררים. תמונות
של חללים ישראליים, שנהרגו בידי ״מחבלים״׳
תמונות של פידאיון שנהרגו בעיק־בות
היתקלות עם חוליית־צה״ל, כשמסביבם
נקהלים נערים סקרניים במדי צה״ל.

כד אדה הן תועבות.

ברי טני ה: יער

עמודי התליי ה
ך • תמונות משקפות מציאות. מציאות
י י של תאוות־רצח, המרימה עתה את
ראשה בגלוי, ובלי בושה, ברחבי העולם
כולו.

איננו יכולים להתנחם ככד שזוהי
תכונה שד עמים ״פרימיטי
כייס״ ,ואילו אנו, עמי־התרכות
כחסדי־עצמנו, טהורים ממחלת-
נפש זו.
יתכן כי העם הבריטי הוא התרבותי
ביותר בעולם כולו. והנה, במערכת־הבחירות
הנוכחית, הבטיחה הגברת מאר־גרט
תאצ׳ר שאם תנצח, תבקש את הפרלמנט
להצביע מחדש על ההצעה להנהיג
שוב את עונש״המוות בבריטניה.
לפני מאתיים שנה תלו בבריטניה בסיטונות
ילדים רעבים, שגנבו כיכר־לחם או
בננה. האיים הבריטיים היו זרועים במאות
עמודי־תלייה, ולכולם היתה תעסוקה מלאה.
לפני כמה שנים בילבד בוטל שם
עונש־המוות, אחרי מאבק ממושך מאד.
אך נראה כי הצורך הנפשי העמוק בתליית
בני־אדם לא פג בבריטניה אף לרגע. פו־ליטקאית
ממולחת כמו מיסיס תאצ׳ר סבורה,
כך מסתבר, כי ההבטחה לחדש את
התליות תביא לה קולות רבים.

ואודי — מי יודע ץ — היא נהנית
כעצמה מן המחשכה כי כני30־

אדם
״ייתדו בצווארם עד צאת ני־שמתם״ץ

איראן:
הדם
זועק טהאדמה
^ רגע זה עוקב העולם כולו בהזדעזעות
— — אמיתית או מדומה — אחרי ה־הוצאות־להורג
הסיטוניות באיראן.
כמה עיתונאים מערביים הצליחו לחדור
לאולם בית־מישפט מהפכני בטהראן, ומסרו
לציבור האמריקאי תיאור נאמן של המתרחש
בו. לנאשמים אין פרקליטים. ה־נוהל
הוא מאולתר, הכל מדברים כאוות
נפשם, אנשים מקרב הקהל מנדבים את
עדויותיהם בלי הכנה. בכל זאת מתקבל
הרושם כי נעשה איזשהו צדק גס, וכי
נדונים למוות קצינים שאכן היו אחראים
לעינויים בבתי-הכלא של השאה, או ש פקדו
על חיילים לפתוח באש על מפגינים
בלתי־חמושים, או אנשי־צמרת שהתעשרו
על־חשבון הציבור.
קשה לי לתת אמון במחאותיהם של
הומאניסטים מסויימים, המרימים עתה את
קולם הנזעם נגד המתות אלה. איני זוכר
שמישהו מהם הרים את קולו במרוצת השנים,
כאשר רבבות מחושבי איראן נעצרו
על־ידי סאבאק, המישטרה הפוליטית של
השאה, הושלכו למרתפי־עינויים, נפחו את
נישמתם תוך כדי עינויים או חוסלו לאחר
מכן.
עיתוני העולם דיווחו בהרחבה על כך
שרבים מקציני אותו מוסד מיפלצתי, סא־באק,
אומנו בישראל.
אני מבין היטב את תאוות־הנקם של
הקורבנות — אותם ששרדו בחיים אחרי
עינויי־תופת, ובני־מישפחותיהם של ה מעונים
שנרצחו בידי הקלגסים. בעיניהם,
הוצאתם להורג של המענים ומפקדיהם
היא, מן הסתם, דרישה של צדק אלמנטרי.

בארץ אחרת, הממשיכים במלאכת־העי*

נויים•
למרבה הצער״׳אין כל סימוכין לכך.
שום קלגס בארץ אחת אינו לומד דבר
מגורלו המר של עמיתו בארץ אחרת. כל
מישטר בוטח בקיומו, ואין משרתיו מע לים
על דעתם שמחר תשיג גם אותם
יד הנוקם.

אין תועלת כנקמה. אין כה מוסר.
אין היא אלא סיפוק של יצר
פרימיטיבי.

אך חוששני בי על אוגנדה עובר
עתה נחשול של תאודת־נקם אשר
יפיל אף הוא אלפים של קורכנות.

אידי אמין דאדא הוא, בלי ספק, אחד
הפושעים הגדולים של דורנו. נראה כי
היה בו סאדיזם פרימיטיבי, כשל ילד התולש
כנפיו של זבוב. הוא הרג מאות
אלפים, החל בסטודנטים אוגנדיים, שמתחו
ביקורת על שילטונו, וכלה בדורה בלוך
חסרת־הישע.
כיתות־הבריונים שלו פשטו באוגנדה
כולה. במשך שנים, רצחו, עינו, אנסו,

וככל זאת: אגי רוצה להשמיע
את קולי גגד רציחות מישפטיות
אלה.
שום מישטר, אשר ראשיתו במרחץ־דמים
כזה, אין לו סיכוי להביא על עמו ימים של
צדק ושלווה, חרות ודמוקרטיה. זעקת הדם
של הקורבנות החדשים אך תתווסף לזעקת
הדם של הקורבנות הקודמים, ושילטון
החושך יימשך.
יש הטוענים כי הריגת אלופי-העינויים
אינה מוסרית בילבד, אלא גם מועילה.
כאשר מוצאים־להורג המענים של מישטר
שנפל, ישמש הדבר אות לקלגסיו של רודן

זולפיקאו סטו, לפני הפרתו 111 תשירטון

כעבור שעה ־ גופתו של הוביירה, שהוצא להורג מייד אחו׳ גמר המישפט
בזזו. שום נסיך אירופי בימי-הביניים לא
עלה עליו בהמצאת שיטות־עינויים.

וככל זאת: אני מקווה שאידי
אמץ ימצא מיפלט כארץ כלשהי,
וימשיך לחיות שם כדראץ.
שהרי אם יתחיל המישטר החדש את
דרכו במישפט-ראווה לעריץ המובס, ויערוך
לו הוצאה־להורג חגיגית — תימשך מסורת
שפיכת־הדמים באוגנדה, והארץ לא
תבוא אל המנוחה. רוחו של אידי תנצח.
דם קורא לדם, עבירה גוררת עבירה, וחיש
מהר יבוא טרור חדש במקום הטרור שנוצח.

צ ח קו ד מו

ירצחו וזו יורשיו
זץ וצאתו להורג של זולפיקאר עלי
י י בוטו, הנשיא המודח, בפאקיסתאן, עו־
^ ן ^ ל של מחאות בעולם כולו.
1 פ ט, כנראה, כדין. הוא הורשע
רלמעשה -רצח. באותו מעשה אמנם
י ס?{׳קורבן המייועד, יריב פוליטי, אך
., 2קטל.

^ ,י ש אינו טוען כי כוטו נשפט
!א בצדק. וככל זאת, התנגדו
1כל להוצאתו להורג.

י אפשר לטעון נגד מחאה זו, כפי שעשה
השליט הנוכחי של הארץ. אם רוצחים

אלמוניים מוצאים להורג, ואין פוצה פה
ומצפצף, מדוע יש לחוס על חייו של רוצח,
שהיה נשיא־מדינה, ושניצל את מעמדו
הרם נדי לבצע׳את זממו?

רק מי שמתנגד עקרונית לעונש־המוות,
ככל הנסיכות וככל המיק־ריס,
יש לו הזכות המוסרית להתנגד
גם להוצאה־להורג כמיקרה זה.
אך מילבד צו המוסר, יש גם צו התבונה.

הוצאתם־להורג של לוחמי־שיחרור שחורים
בדרום־אפריקה.

נדמה שכמיקרה זה אין למצוא
אה שמץ של הצדקה לשפיכת
הדמים. המעשה מתועב, פשוטו
כמשמעו, כמו המישטר שכיצע
אותו.
דרום־אפריקה היא מדינה שבה שולט
מישטר פאשיסטי־גיזעני, בלי מדכאות. עד

--מאח

אור• אבנר
הגנרל השולט כיום בפאקיסתאן הגיע ל־שילטון
בדרך של הפיכה צבאית. אלוף
המגיע לשילטון בדרך זו, מוטב לו לחשוב
על כל אלופי-המישנה, העשויים להשתמש
מחר באותם האמצעים. ומי שרוצח את
קודמו, במישפט־צדק או בילעדיו — איך
יצפה לרחמים מידי יורשו, בבוא העת?

דרו ס־ א ם ריקה:
דמרחץ־ו־מים
^ כים מן המוחים על הוצאתו להורג
1של בוטו בדרום־אסיה מחו גם על

כה התהדר מישטר זה בכך שלפחות לגבי
המיעוט הלבן נותרה מידה כלשהי של
דמוקרטיה. אולם גם מידה זו הולכת ו-
מצטמקת במהירות. שרידי חופש־העיתונות
(של העיתונות ד,״לבנה״ ,כמובן) הולכים
ומסולקים.

לגכי הרוב השחור, זהו מישטר
של רצח, דיכוי, עינויים והשפלה.
לאדם שחור בדרופיאפריקה אין
שום אפשרות לפעול למען הרותו,
אלא כדרך של מחתרת מזויינת
ולוחמת — מה שנקרא ״טרור״.
לבו של כל אדם הגון בעולם נתון ל־לוחמי־השיחרור
המעטים והאמיצים, ש הרימו
את נם המרד באותה מדינה. אפשר
רק לתמוה על איוולתם של השליטים ה
לבנים,
המאמינים כי תלייתם של ״טרוריסטים״
תביא להפסקת הטרור. כל מי ש היה
אי־פעם חבר במחתרת לוחמת לשיח־רור
לאומי (ורבים מאיתנו התנסו בכך)
יודע כי אין דרך בטוחה יותר להאדרת
המחתרת ולגיוס המונים אליה מאשר הוצאתם
להורג של חבריה. תולדות המחתרת
העברית בארץ־ישראל, מאז תלייתו של
שלמה בן־יוסף, מוכיחות זאת בעליל —
כפי שמוכיחה זאת דרכה של כל מהתרה
בעולם.

לעיוורונם הרצחני שד טליג,י
דרום־אפריקה תהיה רק תוצאה
אחת: כאשר יבוא יופ-הדין ד
יתהפכו היוצרות, יהיה מירחץ־
הדמים כדרום הייבשת נורא עוד
יותר.

ארגנטינהו ציי ד ה:

דיד הוערפד
תכן כי ההוצאות הרישמיות להורג
בפאקיסתאן, באיראן ובדרום־אפריקה
הן כאין וכאפס לעומת הרציחות ההמוניות
המבוצעות על־ידי קלגסי העריצויות בארצות
כמו ארגנטינה, צ׳ילה וגוואטמלה.
בגוואטמלה זה נעשה בגלוי. כיתות-
רוצחים הורגות באמצע הרחוב, לאוד רד
(המשך בעמוד )32

חסוך לחימך גבוה

הטובה בתכניות החסכון במדינה
הח סכון ל חינו ך גבוה ב״גחלת ״ נו תן ת שואה:
ס /״ ד (כולל 20/0מ ענ ק ללומדים) ריבית נצברת,
כ שהקרן והריבי ת צמודים ב-ל/ס 100ל מדד
המהירים לצרכן וכל הה טבות פטורות ממם-
הכנס ה כתום שלוש שנות המכון.

ההר שמה בכל לשכות המודיעין העירוניות
וב׳׳גחלת״,ץ ולנב* , 91ת״ א

ו<נ<311

איטליה מבילוה לו <זתנטל הספורט החד שה שלך

כשחיפשנו נעל ספורט אמיתית ...מצאנו את הנעל שהולכת לכל מקום
למגרש הטניס, למשחק כדורסל או לריצה בערב,
לבית הספר, לדיסקוטק, לטיול ואפילו לעבודה...
נעל ללא תחרות במחיר ובעיצוב
הנעל המצטיינת בחוזק וגמישות
הנעל שתהפוך חלק בלתי נפרד ממך
הנעל שלך מהמבט הראשון

לא וורצח! ו

(המשך מעמוד )31
יום, את כל מי שעלול לסכן את קומץ הגנרלים
השולטים במדינה, והשודדים בגלוי
את רכושה. ראשי־ערים, מזכירי אגודות־מיקצועיות,
עסקנים פוליטיים, עורכי-עי-
תונים — כולם נורים בחוצות, בפרהסיה,
על־ידי אלמונים שאינם נתפסים לעולם.
בארגנטינה נעשה הדבר בצינעה רועמת.
אלפים על גבי אלפים של אזרחים ואז רחיות
פשוט נעלמים.

הנאצים קראו לשיטה זו ״לילה
וערפול״ .תלמידיהם בארגנטינה
אינם נופלים מהם.
רבים, שנשמו לרווחה כאשר נפלה הרודנות
של מישפחת פרון, נזכרים בה כיום
כאילו היתד. גן-עדן אבוד. חואן, אווה
ואיזבלה פרון היו הומאניסטים דגולים,
בהשוואה ללובשי־המדים אוכלי־האדם שבאו
במקומם. גורלם של יותר מאלף ה יהודים,
שנעלמו בארגנטינה כאילו בלעה
אותם האדמה, צריך להרטיט את ליבנו —
אך לא יותר מאשר גורל רבבות הארנב-
טינים האחרים, אחיהם ואחיותיהם, ש נעלמו
יחד עימם.
על צ׳ילה אין צורך להשחית מילים.
שמה מעורר סלידה. מדי פעם מבטיחים
הגנרלים השולטים בה, שחזותם מעוררת
גיחוך ופלצות כאחד, שהזוועה תיפסק
״בקרוב״ .היא נמשכת.

אני נחרד מדי פעם, כשאני קורא
על גנרל ישראלי העורך ביקור
ידידותי בצ׳ילה ובארגנטינה, ועל
עיסקי־הנשק הפורחים כינינו.
האין זה מוזר כי מדינת־ישראל מייודדת
כל-כך דווקא עם מדינות כמו צ׳ילה, ארגנטינה
וגוואטמלה, כשם שהיתר. אתמול
עם איראן של השאה, כשם שהיא כיום
עם דרום־אפריקה ן האם אין משהו מעוות
בעובדה שמדינת־היהודים, שנועדה להיות
אור לגויים, מאירה פנים דווקא לגויים
אלה? האם איננו משחקים כאן ב״ריאל־פוליטיק״
,שאי-מוסריותה מגיעה לזו של
הגדולים ברודפינו בעבר?

אין אנחנו יכולים להתגאות כהישג

ישראל: לא
קהו חושינו
ן* עומת זאת רשאים אנחנו להתגאות
׳ באחד ההישגים הדגולים ביותר של
מדינתנו — ביטול עונש־המוות בה.
יכולים אנחנו להתגאות בכך, שמילבד
כמה בעלי־סטיות ומופרעים, אין איש המציע
להנהיג את עונש־המוות נגד אויבינו
גם במילחמת־הטרור והטרור־הנגדי הנטושה
כעת בין מדינתנו ובין העם הפלסטיני.

^01110

זסקע

שווק והפצה:

מדי פעם, אחרי מעשה־זוועה המסעיר
את הרוחות, משמיע עסקן בעל השקפת-
עולם פרימיטיבית, להפעיל את עונש-
המוות. כך עשה בשבוע שעבר יו״ר הכנסת,
איש־לח״י יצחק שמיר. נראה כי לא למד
דבר מנסיונו. למרבה המזל, אין המדינה
שועה לדברים מסוג זה, וההיסטריה עוברת.

נטלי אמו

^ להשיג: המשכיר לצרכו, שק ם, ש.א.ל,כל-בו שלום וחון יותהספורט והוטל ,,המובחרות

קבלת מודעות
לכל העיתונים
במחירי המערכת

בעיות ולבטים
בחיי המין

$!360131)168.ח3ו68ח40מ;
ס או או ס =ן 16 0ץ ז 3׳ * 1א * £11ע ס50 ום

0 0ס או או ם

מא ת

פ־רסום

אידי א ל

אבן גגירזל 110 תי־אביב
(פינת אנטוקולסקי)
סל*ץ 227118 ,227117

חד״ר

מרדכי וידמו
הוצאת רשפים

ח4/01״1ז^ 51 0) 1מאא/

8ע? 01 וא 0$א 51£ז פא*9014.

<ס* 0זוק *ץ £821א -ס £30ץ 4א
ז״ 0£1א 405 8:00 - £זוא1 \/€

93 8197
< ס0^£רדוסא 00 חו^/ס£ז\0-^£/י5ט^ סאעסהסאס^ס1
| 66£8?£0ע$ 8א*?10׳י\מ£8£יי 1X2)1? £

כמיל חמה זו נשפך הרכה דם של
חפים־מפשע, גם כצד שלנו וגם
כצד השני. אולם לא גס ליכנו, ולא
קהו חושינו, עד בי ננקוט שיטה של
הוצאות־להורג.
גם כאשר הכנסת מופיעה לעינינו, מדי
פעם, בדמות מוקיונית, ואף דבילית —
אל נשכח כי היתד. זאת הכנסת שהתעלתה
לרגע לרמה הגבוהה ביותר של מוסר אנושי,
וביטלה את עונש־המוות (להלכה לגבי
רוב העבירות, ולמעשה לגבי כולן, מילבד
המיקרה הבודד בייחודו של אדולף אייכ-

הדרך היחידה להצלת האנוע
בכיבוד מוחלט של חיי-אדם, כעו .
ששום רשות אנושית אינה רשאיו^׳?
בו. כל הפורץ פירצה בחומתו של
לט זה, פותח את הסכר לבארבארי!
אין לה סייג ושיעור.

לא תהי למוות ממשלה.

ה עו ל ם הז ה 2174

אחרי כל מעשה זוועה, נשמעים קולות להפעלת עונש-מוות נגד
פידאיון שנלכדו. השבוע הציע מנחם בגין עצמו להטיל על הפרקליטים
הצבאיים לדרוש עונש״מוות.

לפני 11 שנים, בינואר , 1968 פירסם העולם הזה ( )1583 מאמר
של אורי אבנרי על נושא זה. הוא מתפרסם להלן מחדש, עם שינויים
סיגנוניים קלים ברוח הזמן.

ושתו תתש חוות
שהיה מלא נשים וילדים, ליד צפת, כתגמול על התנקשות
ערבית.
זה היה ביום ה־ 29 ביוני .1938 ,אני זוכר את התאריך
היטב — כי הוא היה סימן־דרך בחיי.
באותו יום החלטתי להצטרף לשורות האירגון הצבאי
הלאומי.

הוא הופך כל היתקלות לקרב עד הסוף המר.
הוא מתעלם מן העקרון שלמדנו בצה״ל, באימונים
של לוחמה־בשטח־בנוי: לעולם אל תחסום בפני האוייב
את דרך־בריחתו היחידה. מי שלא נותרה לו תקווה
לבריחה, או לפחות אשלייה של תיקווה — ימכור את
חייו ביוקר.

מי שחס על היי חיילינו, מוברח להתנגד
לעונש-מיתה.

כדי לנקום את דמו. כדי לגרש את השלטון
שעשה זאת.
ובכל רחבי הארץ היו באותו יום צעירים ונערים
שאמרו לעצמם :״מקומי שם. במחנה המוציא מתוכו אדם
כזה. זוהי חובתו של אדם הגון בשעה זו.״
במכתב״הספד לפלוגת־בית״ר בראש־פינה כתב באותו
יום זאב ז׳בוטינסקי :״מגרדומו נעשה נזיגדל, מקיברו
— היכל, תזכרו — דת אזרחית.״

ואכן — המחתרת הלוחמת, שהביאה תוף
עשר שנים לסילוק השלטון הזר מן הארץ, צמחה
על קברו של כן־יוסף.

¥הו ההיגיון הצבאי. נוסף עליו ההיגיון הביטחוני.
1שירותי־הביטחון ממלאים ברגע זה תפקיד חיוני במלחמה
באנשי הפידאין וחבריהם. הישגים רבים נרשמים
לזכותם.

מניין באים הישגים אלה ז
לא קשה לנחש זאת: הם באים מדברי מודיעים,

כל מילה של פידאי, העומד למישפט על חייו,
תהפוך חומר עיתונאי מרתק.

מיטב העיתונאים יתקבצו, כדי להנציח את עמידתם של
הלוחמים מול שופטיהם, את הצהרותיהם הפוליטיות, את
דבריהם האחרונים לפני הטלת העונש, את תגובתם
בהישמע גזר־הדין. העולם יעקוב בנשימה עצורה אחרי
הפעולות להצלת חייהם, גדולי האישים יפנו לממשלת
ישראל בדרישה לחון אותם, המתח יגבר עד לרגע הוצאתם
להורג — ומיליונים סביב העולם יזדהו בנפשם עם גיבורי
העלילה.
בעיני העולם הם לא יהיו אז טרוריסטים, שבאו להרוג
ולהרוס. הם ייראו כלוחמי־שיחרור, הקמים נגד כובש
זר והמוסרים את נפשם על מיזבח גאוותם הלאומית.

מי שדוגל כהטלת עונש-מוות עד אנשי ה-
פידאיון — מוסר בידיהם נשק תעמולתי העולה
כחיטיכותו עד אלף מוקשים.

^ ך מדוע נשים את הדגש על ההשפעה התעמולתית
\ £ברחבי תבל? הן חשובה ממנה, לאין שיעור, ההשפעה
שתהיה לדברים בלב העם הפלסטיני.

אין עם מוכה יותר מעם זה. אין עם מושפל
ממנו. אין עם הזקוק יותר לגיבורים לאומיים.
והנה — ילכו בניו לקראת מותם. הם יעמדו מול
התליין, או מול כיתת־הירי. הם יקראו, בנשימתם האחרונה
:״תחי פלסטין !״ הם יכתבו על קיר הכלא, בלילם
האחרון עלי אדמות, פסוקים כגון ״למות או לכבוש את
ההר״.

¥כרונו של אדם הוא קצר. זכרונו של ציבור, לפעמים,
י קצר עוד יותר.

וגם מי שיש לו זיכרון, לא תמיד הוא מסוגל
ליישם את לקח נסיונותיו שלו כאשר מתהפכות
היוצרות.

צעיר כן 15 בנצרת, בטייבה, ברמאללה, בעזה,
כמחנה-פליטים מעבר לירדן ובלבנון —
מה הוא ירגיש כלבו למראה מעשה זה ז

דוגמה לכך אנו רואים בימים אלה, כאשר רבים
התובעים להטיל עונש־מיתה על הפידאיון, המבצעים
מעשי הרג.
ובראש התובעים זאת עומדים, כד נדמה, דווקא אנשי
הליכוד, סיעתם של ותיקי אצ״ל ולח״י.
דבריהם מוצאים הד בלב רבים. כי למראית־עין יש
בהם הגיון. מי שבא להרוג — דינו להיהרג. הדם השפוך
זועק לנקמה. ורק העונש המכסימלי יכול להרתיע.
זה משכנע. זה מספק את הרגש. זה עונה על צרכי
יצר־הנקם, הפועם בלב כל אדם.

אילו גלים רותחים של זעם, של הזדהות, של גאווה-
אין־קץ יציפו את לבו?
אילו החלטות גורליות של התנדבות והתגייסות יבשילו
בנפשו?

בל פידאי שייפה את נשמתו בשבוי כידינו
יביא לגיוס עשרות צעירים חדשים לאיר־גונו.

ואין סכנה גדולה מזה.

¥אחרון־אחרון ׳מכאיב — אל נשכח את ההשפעה
׳ של הדברים על עצמנו.
^ הכרזה על הטלת עונשי־מיתה על
י י שיועמדו לדין — לא תרתיע איש.

פידאיון

בל פדאי החוצה את הגבול יודע, בי הוא
עלול להיהרג בהיתקלו במארב צה״ל.

שלמה בן־יוסף :״מגרדומו נעשה מיגדל״

האיום הנוסף של הוצאה־להורג במיקרה שיישאר בחיים
אחרי היתקלות זו — לא יוסיף דבר להרתעה.

מלשינים ושבויים. לא פעם מגלים עצירים, תוך כדי
חקירה, את שמות חבריהם ומחבואיהם.
כל מי שמגלה פרט כזה יודע, כיום, כי אינו מסכן
את חייו של האיש שעליו הוא מלשין. זה בוודאי מקל
על מצפונו.

מי שמוכן למות למען רעיוגו, אינו עושה
חשבון מדוקדק של סיכויי החיים והמוות על פי
תורת ההסתברות.

אך אם יידע המודיע, המלשין או השבוי,
בי כמוסרו את שם חכרו הוא מסגיר אותו
לתליין — עשוי הוא להחליט אחרת, גם כש־שיטת-החקירה
היא אלימה.

עומת זאת, עלול איום זה להשפיע ברגע מסויים
— ודווקא בכיוון ההפוך.
כאשר נתקלת כיום חוליית פידאיון במישמר צה״ל,
יודעים אנשיה שיש להם סיכוי כלשהו — אם כי קלוש
— להישאר בחיים — אם ייכנעו.
ואכן — לא פעם, כאשר החוליה מוקפת והקרב
נראה לה כאבוד, היא נכנעת.

יעילות שרותי־הביטחון עלולה, כמיקרה בזה,
להיפגע כאופן מכריע.

אולם אם יידע כל איש מאנשיה של חוליה
כזאת בי סופו למות ממילא, הוא יילחם עד
טיפת-הדם האחרונה.

*•!כעיקר: אין במת־תעמודה טובה יותר מאשר
1תא־הגרדום.

אם הברירה היחידה שלפניו היא למות כגיבור בשדה-
הקרב, או למות כאסיר בתא־הגרדום — יעדיף את המוות
בקרב.
פירוש הדבר: קרב־עז״מוות, בו יפלו קורבנות מיותרים
— משני הצדדים.

הדבר צריך להיאמר בבל האכזריות: מי שלדון
למוות את הפידאיון דן למיתה גם
£צי צח״ל ומישמר הגבול העומדים כקרב

הוא עשוי לשים מחסום לפיו, אפילו בשעת חקירה
קשה. זרם המידע עלול להצטמצם, ואולי אף להיפסק.

אחרי שיוצא־להורג הלוחם הערכי הראשון
— יהפוך בל מישפט של פידאי לסנסציה עולמית.
זהו
ההיגיון של אמצעי־התיקשורת.
כל מישפט כזה — ימשוך אליו המון אנשי עיתונות,
טלוויזיה ורדיו מכל חלקי תבל.
כל אלה, המתעלמים כיום ממישפטי הפידאיון, מפני
שחסרה להם הדרמאתיות, יהפכו אותם מחר למחזות-מתח
עולמיים.

כראשית ימי המדינה ביטלנו כה את עונש•
המוות. היה זה אקט גדול של המצפון הלאומי
— הרגע הגדוד והחגיגי ביותר בתולדות הכנסת.

רצינו במדינה שתיטול חיי אדם. לא רצינו שיקום
דור אשר ילמד כי יש תליין בישראל.

והנה — כהתקפה אחת שד דמגוגיה והיס טריה
— נחליט בי המוסר הלאומי הוא כבחינת
מותרות, ששוב איננו יבולים להרשותן
לעצמנו?־
האם יהיה זה המחיר שעלינו לשלם — להיות גסים
יותר, קהי-חושים יותר, קשוחי-לב יותר?
האם עלינו להקריב את מצפוננו, את כוחנו המוסרי
הפנימי, את האידיאלים הרמים ביותר של מדינתנו?

האם נתן אלתרמן, שהיה אתמול גדול הלוחמים
נגד עונש־המוות כישראל, יישכח עתה
מלב תלמידיו?

* 9ץ ופ מערכת־ טרור בימינו לא חוסלה באמצעות
/מערכת של טרור-נגדי. שום פעולות של תגמול
והרתעה לא הצליחו, במאה דד ,20 לשים קץ למלחמת-
גרילה. להיפר: חוק־ברזל הוא שככל שגוברת אכזריות
התגמול, כן גובר כוחם של לוחמי־הגרילה.

יש רק דרך אחת לשים קץ למערכת־טרור
לאומית: לייבש את המעיינות שמהם היא
יונקת.
הטבע אינו סובל חלל ריק. אם ישראל אינה מציעה
לעם הפלסטיני פיתרון סביר לבעיית קיומו הלאומי —
פיתרון התואם את האינטרסים הביטחוניים והמדיניים
של ישראל — ימלאו הפידאיון את החלל הריק.

הממשלה, כחוסר יכולתה להחליט על פית*
רון כזה, מכשירה את הדרך לפידאיון.
התליין אינו תחליף למדינאי.

ק מ פינ ג...

יחנ 7בגיג ^ .ו ז ו / /

החלה ההרשמה לטיולי
הקמפינגשי קמפיוגטורס
42 יו ם אי רו פ ה: צרפת, ספרד, איטליה, אוסטריה,
גרמניה, הולנד, לונדון, הריביירה הצרפתית
החל מ־ 30,274ל״י
30 יו ם אירופ ה: הולנד, שווייץ, גרמניה, אוסטריה,
איטליה, הריביירה הצרפתית, צרפת, לונדון
החל מ״ 26,040ל״י

47 יו םאר צו ת־ ה ב רי ת:
לקבוצות מגיל 17 ומעלה.

החל מ־ 41,734ל״י

המחיר כולל 2ארוחות מדי יום (להוציא לונדון
וניו-יורק).
כל הטיולים כוללים ביטוח מלא.

רישיון ממשלתי מם׳ 152/3

26 יו ם אי רו פ ה: צרפת, פורטוגל, ספרד, לונדון
החל מ״ 24,360ל״י
קבוצות מיוחדות לגילאים • 20-26 ; 17-18 ; 15-16 :
; 28-40 וגם טיולים מיוחדים למשפחות שלמות.

לפי שער :
1דולר
= 21ל״י.
^ ק מ פינ גו גנ ר ס ^

5ז ו 1ס * 9רו 1קרח 0 3״ ״
חברהטט 1 .ב טיו לי הקמם *ננ

למק די מי ם להר שם עד ה־ — 15.5.79מ צל מ ה חינ ם!
דרוש את חוברות הטיולים של ״קמפינגטורס״ לאירופה
ולארה״ב במשרדי הנסיעות.

הם שונאים אותו
כסמל המיגשל,
הוא שונא אותם
כ א יש1ו ה 0
מניחים פצצות

^ בוד ישב בכיסא נוח, בעיר שכם.
? רוב הזמן האזין לקול השלום. הוא וחברו
השגיחו על הכיכר שממול, שבה שוכנת
לישכת־העבודה־המקומית. שבוע קודם
לכן עברה שם אשה בת ,28 רעולת־פנים,
הניחה שקית־ניילון על הגדר והמשיכה בדרכה.
קבוצת חיילים בחופשה, שעברה במקום,
עצרה אותה. בשקית היה מיטען
חומר־נפץ. מאז יושבים עבוד וחברו, וצופים
על גדר־הלישכה.
עבוד הוא איש מישמד־הגבול, יליד
כפר דרוזי.
עבור תושבי־שכם, עבוד הוא סמל ה-
מימשל הצבאי והאוטונומיה־לעתיד. הם
שונאים אותו כשהוא לבוש־מדים, והוא
שונא אותם כשהם מניחים חומר־נפץ.
כשהוא ללא מדים, הם שותים קפה ביחד.
בחור מקומי, שעבר בכביש, קרא לעבר
עבוד ״אהלן.״ עבוד ענה לו ״סלאם עלי-
כום״ .שניהם מודים כי הם מוכנים להילחם
זה בזד .״עד הסוף, אם יהיה צורך,״

אך שניהם אומרים :״אני לא שונא ערבים.
אם אין מילחמה הם חברים שלי,״
ו״אני לא שונא ישראלים, אני רוצה לחיות
בשלום.״
שלושה בראש
שוככת בהרים. עיר יפה. רוב
בתיה הם בעלי קומות. בכיכרות עומ
עבור
(משמאל) וחברו משקיפים עד הכיכר התוכנית בשכם

דים רוכלים ומוכרים בננות. לידם יוש בים
ערבים מול מכונות־כתיבה, ומנסחים
מיכתבים בעברית, לכל מי שיש לו עסק
עם המימשל הישראלי.
בשכם לפחות 80 אלף תושבים, לפי
הערכת ראש־העירייה. מיפקד־האוכלוסין
האחרון נערך אחרי מילחמת ששת הימים,
ולא כולם נענו לו. לתושבי העיר שלושה
מנהיגים: ראש־העירייה בסאם שכעה
משמש בתפקידו זה שלוש שנים. ראוף
פארם, תושב העיירה טולוזה, מי שהיה חבר

הפרלמנט הירדני, יושב כיום בחנותו במרכז
המיסחרי בשכם. חיכמת אל-מצרי,
לשעבר יושב־ראש הפרלמנט הירדני, בעל
בית־חרושת לשמן.

ראשי ה עיריו ת!
סוליו ת־נ עלי!
^ אש־ העיר הוא איש צנוע. שפתו
1רגועה. הוא משתדל שלא להתפרץ,

לא לדבר נגד הישראלים ולא לסגת מהקו
המדיני הקבוע, שאותו נוקטים ראשי־הערים
בגדה המערבית.
ראוף פארם, גבה־קומה, רחב מאד. קולו
רועם ודבריו רועמים. אין הוא נמנע מלבה
לאנשים :״ראשי־הערים? שווים לסוליית
הנעל שלי, בקושי! ממשלת ישראל? לא
מאמין לה! אני רוצה לראות שקודם יח זירו
את אל-עריש, אחר־כך אולי אני אס כים
לדבר איתם!״
חיכמת אל־מצרי יושב מאחרי.השולחן ב־בית־החרושת,
כאילו ישב בראש ההנהגה
הערבית. דבריו ברורים. הוא אומר, ללא
השמצות, את כל אשר יש לו לומר. אין
הוא חושש לדבר נגד המימשל הישראלי,
אך הוא אומר זאת במילים רגועות. כך
גם בהתייחסותו לראשי־הערים בגדה.
השלושה מאוחדים בדעתם על ההתפתחויות
המדיניות במרחב :״אוטונומיה?

פארם :״לא מאמין לאף אחד!״
שכעה :״אוטונומיה משרתת את שיל-
טונות־הכיבוש. זה לטובתה של ישראל
שהשילטון המקומי לא יהיה שילטון צבאי
אלא אזרחי. יותר נעים לדבר על זה בפני
העולם. לנו זה לא משנה בכלל. מימשל
צבאי ואוטונומיה זד. אותו דבר!״
אל-מצרי :״אוטונומיה ך -זה עלבון
לבני־אדם, כאילו שאין אנו ראויים לעצמאות.
למעשה העם הפלסטיני הוא בעל
רמה גבוהה בכל המובנים, ואי-אפשר ש יביאו
לנו שליטים מעלינו, ושאנחנו נקבל
אותם.״
לעומת ראש העיר, השבוי בהחלטת
ראשי-הערים, ולמול תגובותיו החד־מש-
מעיות של איש־הפרלמנט לשעבר, עומד
חיכמת אל־מצרי ואומר :״אם אוטונומיה
היא לזמן קצר, ואחר-כך תבוא עצמאות —
אפשר לדבר. אך אם אוטונומיה היא פי-
תרון של קבע
״מדובר על עיקרון. אם העיקרון ברור,
אז יש על מה לדבר. מלבד זאת, תקופת-
מעבר של חמש שנים היא ארוכה מדי.

י בעל שכ ם — —
(המשך מעמוד )35
אני מעדיף שבתקופת־הביניים יהיה האו״ס
אחראי על המינהל של השטחים המוחזקים.
אבל שיהיה ברור, המדינה — מדינתנו.
לא ישראל תשלוט בנו. אלוהים נתן לנו
את הזכות על האדמה, ואין בני־אדם יכולים
לקחת זכות אלוהית מבני־אדם אחרים.״

״בית
משוגעים״
^ ירגון־השיחרור הפלסטיני הוא
הגוף היחידי המייצג את כל הפלסטינים,״
— זהו מישפט שחוזרים עליו
כל השלושה, ועימם כל תושב מקומי שמדברים
איתו.
בסאם שכעה :״אם רוצים להתקיים,
צריך לשמוע את האדם ברחוב. לנו, לרא•
שי־העיריות, אין שום סמכות לדבר בשם
העם. הם לא רוצים שנעשה את זה. לא
נעים לומר, אך בחרו בנו רק בשביל שרר
תים. אין לנו שום זכות פוליטית. אולי
יש מי שאומר אחרת, אבל אז צריו להכניס
אותו לבית־משוגעים.״ הוא הזכיר את
שמו של ראש-עירייה מסויים.
ראוף פארם צוחק בקול ואומר :״מי,
אם לא אש״ף? מי יש בכלל? ראשי־הערים
הם שילטון נכנע, הם נשלטים על־ידי
הישראלים. מי הם בכללי שיתעסקו
בביוב! בשביל זה בחרו אותם. וחוץ מזה,
שלא ידברו בכלל. שקט!״
;חיכמת אל-מצרי מתפלא על-כך שהנו־

ראש־עירייה שפעה
,לא נעים, אבל בחרו בנו בשביל השרותים

יו״ר פרלמנט לשעבר אל־מצדי
״האוטונומיה היא ביזיון לבני־אדם״

חתנגוות 1ח ובו חוקי. גם בגין דחם בערבים וננויטים.
זה חוקי לשחור אומות בצווה זו. איו בויוה. מוברחים!
שא אינו ברור .״בוודאי שנציגינו הם
אש״ף. גם אם הממשלה של ישראל שונאת
את האירגון, וגם אם העם הישראלי
שונא אותו. גם אנחנו שונאים את הממשלה
הישראלית, אבל אנחנו לא מטילים
ספק בכך שאלה הם נציגי העם הישראלי.
>א אנחנו נחליט בשביל היהודים, ולא
גקבל שמישהו יחליט בשבילנו. אנחנו נח ליט
מי הם האנשים שידברו בשם העם!״
המרירות כלפי ממשלתו של אנווד אל-
סאדאת בולטת גם היא. בעלי שכם רואים
באל-סאדאת מי שבגד בעם הערבי
וזנח את אחיו.

ראש־העיר :״איך יכול הנשיא המצרי
לשמוח, כשאנחנו לא?״
איש־הפרלמנט לשעבד :״לא מדבר על
בוגדים !״

״רק הסכם
מוסרי״
> ו״ר הפרלמנט לשעבר :״לבעייר,
הפלסטינית היתה תמיד עדיפות ראשונה
בין הערבים לבין הישראלים. זאת היתה

המילחמה הגדולה. נשיא מצריים נתן עדיפות
ראשונה לסיני. הוא עזב את העניין
הפלסטיני. הוא אמנם אומר שהוא עמד
על עניין האוטונומיה, אך ברור שאין קשר
חוקי בין הסכם־השלום ובין הבעייה הפלסטינית.
סיני והשלום הישראלי־מצרי
אינם קשורים עם הפלסטינים.
״אם לא יגיעו לכלל החלטה בקשר לאוטונומיה,
זה יבטל את חוזה השלום 1לא !
אין בהסכם סעיף שאומר את זה. יש אמנם
הסכם מוסרי, א!* הוא איננו עומד
מבחינה חוקית, ולכן ניתן לבטלו.״
עיקר דאגתם של השלושה היא ב־

ביטול אחדותן של המדינות הערביות
מול ישראל .״תמיד סמכנו על הקיר הערבי,
שידאג לפלסטינים. עכשיו זה נהרס,״
אומר בכאב בסאם שכעה.

רק עם
אש״ף
יץ פיתרון לבעייה, לדעתם, הוא לחי
י זור לשיחות משותפות, במתכונת ז׳נ־בה:
כל מדינות ערב, אש״ף, ארצות־הברית,
ברית-המועצות וישראל יישבו
ביחד, בחסות נציגי האו״ם.
חששם של תושבי ישראל מפני איר־גון־השיחרור
הפלסטיני ברור להם. ה פיגועים
החבלניים, שתכפו לאחרונה,
עשויים להביא להתנגדות חזקה מצד תושבי
ישראל לכל אפשרות משא־ומתן עם
אש״ף. הם אומרים :״אתם סובלים, ואנח נו
לא פחות. גם היהודי מבקש מוות
לשכנו הקרוב ביותר! גם החיילים הישראליים
פוגעים בתושבי הערים שלנו. התנגדות
זה דבר חוקי, המוכר בכל העולם.
גם מנחם בגין נלחם בערבים ובבריטים.
זה חוקי לשחרר אדמות בצורה כזו.
אין ברירה, מוכרחים כך, עד השלום!״
״בי אי

נדבר ! ״

חבר־פרלמנט לשעבר פארם
״עד שיחזירו את אל־עריש, אני לא מאמין...״

^ בל הישראלים, המטילים ספק בי*
רצונם הכן של תושבי הגדה המערבית
בשלום, אומר אל-מצרי :״לפני 1947 היו
997 מהאדמות שלנו. מאז 1949 מחזיקים
הישראלים ב־> 837 אדמות של פלסטין, ולנו
יש 1770 בילבד.
״פעם נלחמנו למען כל האדמות. היום
אנחנו חייבים להיות מציאותיים. איזה עם
בעולם יקבל את זה, שיזרקו שלושה מיל-
יץ יהודים ליפו זה מצחיק, שבכלל אומ רים
את זה. אומר את זה מי שרוצה להרוס
את השלום.
״היום אנחנו נלחמים על > 177 מהארץ
שלנו. לא רוצים יותר מזה. אבל אנחנו לא
רוצים שישלטו בנו, במעומום_שנותר_לנו !
״תבינו, אנחנו רוצים שקט״ לעם שלנו!
רוצים עצמאות. בואו ונדבר, אנחנו ואתם,
על העתיד של ילדינו1״

פטדה קורן 1

קופל (0נ*ע דר
עולם ומלואו
ך טיו לי ם מ או רגני ם
^ ל אי רו פההקלא סי ת —
27 ,26,23 ,22 יו םהחלמ־

( י טיו לי ם מ או רגני ם
ולאירופהולס קנ דינ בי ה —
27,21 יו םהחלמ־

ר טיו לי צעירי ם
ו ס טו דנ טי ם ל אי רו פ ה —
24,23 יו םהחלמ־
־ 3 4 ,2 2 5

/ 1טיו לי ם מ או רגני ם
ל ספ רד ולפור טוגל —
15 יו ם (אפ שרות להמ שי ך
עוד 8י מי ם בלונדון) — החלמ־

־ 24,515 לי

טיו לי ם מ או רגני ם
לאר צו ת־ ה ב רי ת — 24 יו ם

<59,150.ל־יטיו לי ם מ או רגני ם
^ ל ד רו ם ־ א מ רי ק ה —
30 יו ם

71,190.-ל״י

ד * טיולים מאורגנים
/י למזרח־הרחוק —
26 יו ם או חוד שהחלמ
5?,735 .ל׳
ס בילוי חופשות
0י באי־השושנים רודוס —
7לילות החל מ
<5,125.ל״,
0חו פ שו ת ביוון — 7עד 14
לי לו תבמ קו מו ת שונים
(כרתים, א תונ ה, קורפו)
החלמ־
6 , 4 2 5 -ל״י

כש״קופל״ מציע טיולים לחו״ל, הוא גם מוצא לך
דרך נוחה להשתתף בהם:
א. למשל מי ם מרא ש שליש מ מ חי ר ה טיו ל( בנו סףלד מי
ההר שמה) ,יו בטחהמ חי ר לפי ה שער ביו םההרשמה.
ב. אפ שרו ת ל של ם שליש מ מ חי ר ה טיו ל ב־ 10ת ש לו מי ם שווים,
ללא רי בי תוללאהצמדה. התש לו ם הר א שון — חוד שלאחר
הי צי א ה לטיול*.
* אין אפ שרו ת לי הנו תמש תי ההט בו ת הנ״ל, אלאלב חו ר
באחתמ הן.
ץ״/ך ה שכר ת רכב לכיוון אחד
ב אי רו פ ה — קבלת רכב
בארץ אחתוה חז ר תו
בארץ אחרת. שי טתה שכרה
ה חו סכתנ סי ע ה של א ל פי קי לו מ
ט רי םומאפשרתמ חי רי ם
זו לי ם ב מיו חד, ללא הג בל ה
ב קי לו מ ט רי ם.

-4 -4ה שכר ת רכב ו ק רווני ם
ב אירופה. ל ב חי רתך
מספר רב של ת כניו ת
ב אר צו ת שונות ובמ חי רי ם שוני ם
(דרוש חוב ר ת מיו חד ת).
^ ך ב תי מ לון בארהי׳ב
4ו ב אי רו פ ה. רשת מ לונו ת
״ הי ל טון ״ בארה״ ב
ובאירופה, ר שת מ לונו ת ״ רמדה ״
ב אר ה׳׳ב וכן מ לונו ת ברו מ א,
בלונדון ובאמסטרדם.

ופל

נסיעות

משרד ראשי: תל־אביב,
רח׳ פרישמן , 14ט ל.246121 .
ירושלים טל. 233533 .
חיפה טל.88011 .
קרית ביאליק
טל.740451 .
נתניה טל.27410 .
הרצליה טל.938057 .
רמת־גן טל. 731105 .

באר־ שבע
טל.78860 .

!97? ££511
ה מ חי רי ם
לפי שער המטבע
ביו ם 23.4.78
דובר

ביטוח חינם בטיולים המאורגנים

א ם אתו, מעונין
באחת או יותר מן
ההצעות המצויינות
במודעה זו -
נא מלא, גזור ושלח
את התלוש הרצ״ב
וחברת ״קופל״
תשמח לשלוח לך
פ רו ספקט
מ ת אי ם.

מדיון והחיל!!) 2(11

איו הזמין מננ״ר מוכז חשידטון המקומי והיסים בסו 12 גיליון ד׳
עבור אכסניות־נועו שלא היו ודא !בואו -ומה הוא הרוויח מנו
״האורח הרם מישראל התרשם ביותר
מאופן העבודה והגימור של בית־החרושת
לרהיטים. את זאת הוכיחו השאלות המרובות,
שגילו בקיאות והיו מנוסחות
היטב, ביחס למהלך הייצור והציוד הטכני.
וזאת לא בכדי: שהרי ייתכן שאפשר יהיה
לשלב בהזמנת הציוד לשני מקומות־המיפגש,
בתל-אביב ובבאר־שבע, גם הסכם,
שלפיו יציידו מפעלי מוזר ארבעה
עד חמישה מקומות מיפגש נוספים ב
רהיטים
בעשרות מיליוני ל״י עבור אכ-
סניות־נוער שלא היו ולא נבראו?
בחודש מרס 1977 הודיעה מועצת־הערים־
הגרמניות על הסכמתה לערוך מגבית לשם
הקמת אכסניות־נוער בישראל. כעבור חודשים
מיספר נמסר למליון, כי המועצה
כבר קיבלה התחייבויות מערים גרמניות
שונות לתרום סכומים שהסתכמו בכ־400
אלף מרק. מליון ביקש שהכסף יועבר
לישראל. אולם בתגובה קיבל מכתב חתום

את אוטו וילאקוביץ, מנהל המכירות של
בית־החרושת הגרמני לרהיטים מחר שביער
השחור. כדי לשכנע את האורח שכוונתו
רצינית, פירסם מליון בעתון גרמני
המופיע בישראל מודעה בתשלום בצורת
ידיעה, לפיה הגיע ויאלקוביץ׳ לישראל
כדי לנהל משא־ומתן עם מליון למכירת
רהיטים עבור אכסניות־נוער.
ב־ 12 באוגוסט שלח מליון לחברת רהיטי
מוזר בשרמברג זיכרון־דברים, שנערך ב
61101*31801*1*0
{ £1• <1118 181*301 § 08101*11 0 8 8 1 111 80111*31111(1*§ :ס
801* — 011111*8 § 1118 § 01)10110 811011ס111111)1§ 311§ {1111*011 0 8 1
01618 ^61 6־ 611 1 0 1 3 )11108 3 0 )16 0 0 ^(6 11ו1ס1־ 511ז 16ח נ ) 10 8 6 4 6 1 1 ) 110£ 1ח ) 16ו 11נ1־01ז \ ז 11 § 6501100 6 1 1 <0יי*1

3115י* 0״ 8 3־ 1301ח 31 תו8 01

11611360 113116 0 ?)!6 0 616 0 )101) 110058131160 6 6ס! ? 6 ? 6 6 0 ¥ 1 0 8 6׳\\ 1161 1160 \ 10661ח? . 110116? 86811611 § 6516ז ) 5 £ 6א 5 8 1ס 0 \ 1־ * 1 8 1 8 £ 8 0נ) 6 6 . 5
6 1 0 2 6 6 6 0 6 6681061121 10 0116 1011 ״ 2102 6ד 61816 ? 0 ?. 0 6 1 1 0 1 3 0 0 : 2 6 6 2 \ 1611001 \ 1 0 8 6תו? 8 3 1 6 3 0 5 661 0 6 6 ? 6 0 ? 2 6ו ח , 60116 ? 8 6 5 0 0 6 3 0 0 6 1ח ^ 6ם 6881ו מ 316ז \ \

זאב מליון (במרכז, בתמונה

ואשתו מרסל, מתקבלים 1י1 מלכים בעת ביקור בבית־החרושת הגרמני לרהיטים, מוזר,
שרמברג בספטמבר .1977 בעיתון המקומי פורסמה

מימין) בכבוד שבעיר
ידיעה

גדולה (למעלה) על ביקורו של מליון בעיר ועל ההזמנה בסך
5מיליון מארקים גרמניים שהוא עומד למסור למיפעל. בידיעה
הושווה מעמדו של מליון למעמד של שר. את פניו קיבל מנהל
המכירות של המיפעל, אוטו ויאלקוביץ׳ (משמאל, בתמונה מימין).

ך* כו ד ישב בכיסא נוח, בעיר שכם.
י י ברון מינכהאוזן.
בחודש ספטמבר 1977 הגיע מזכ״ל מרכז-
השלטון־המקומי, זאב מליון, לעיר הגרמנית
הקטנה שרמברג, לא הרחק משטוטגארט,
והתקבל שם בכבוד־מלכים. יחד עם רעייתו,
מרסל, הוסע מליון ברחובות העיר
במכונית־פאר, כששוטרים רוכבי-אופנועים
מפלסים דרך למכונית. בטכס חגיגי הוא
התקבל על ידי ראש־העיר ואף נרשם
כאורח כבוד בספר־הזהב המקומי, המיועד
רק לאורחים רמי־מעלה המגיעים לביקור
באיזור זה של השוורצוואלד (היער ה שחור)
.מארחיו של מליון התייחסו אליו
כאילו היה שר בממשלת ישראל, אם לא
יותר מזה.
את ההסבר לקבלת פני המלכים, שנערכה
לפקיד הבכיר של מוסד ציבורי
משני בחשיבותו, ניתן לגלות בכתבה ש פורסמה
בעתון המקומי של שרמברג ב־13
בספטמבר י .1977 הכתבה, שלוותה בצילום
של מליון ורעייתו, הוכתרה בכותרת בראש
העמוד :״מזכיר כללי מישראל התארח
אתמול בשרמברג. סיור אצל חברת מוזר.
רישום בספר־הזהב.״ ובכותרת־המישנה
נאמר :״ראה את שרמברג גם מהאוויר.
הדגשת קשר העמים. הזמנה לראש־העיר.״
וזה היה לשון הכתבה :״ביקור רם-
דרג נערך אתמול בבית־החרושת לרהיטים
מוזר בוואלדמסינגן. האורח רם
המעלה ביקר גם בעיריה, אצל ראש־העיר,
הד״ר גייטמן: זאב מליון, המזכיר הכללי
של מרכז־השילטון־המקומי בישראל, שאת
מעמדו ניתן להשוות לזה של השד
לענייני-דיור של גרמניה. הוא סקר את
מיפעל גימור הרהיטים של בית־החרושת
מוזר ונרשם בספר הזהב של העיר שרנד
ברג.
״לביקור זה נודעת חשיבות מיוחדת
לתעשייה המקומית, שכן חברת מוזר
קיבלה הזמנה מישראל בסכום של מיליוני
מארקים, כדי לצייד מקומות־מיפגש
לנוער גרמני־ישראלי לתוכניות־לימודים
בישראל. מליון ורעייתו הגיעו בעקבות
הזמנה של מר אוטו ויאלקוביץ, מנהל
המכירות של רהיטי מוזר, אשר לפני כחודשיים
התארח בישראל וביצע את ההכנות
לקראת המיבצע.

5ננ 66 0 6 ?1113 ומ 806 ?3
01:׳1׳60ז151 101 £30 )16 610§61

£? 1060: ¥61630)111108611 0111 <1610

־ 161:1*0 ?¥1615700 -- 2001 2 ^ 6 0 6 6 )16? £ 1 6 1 6 1 0 0 2־-- 1

מ 110§881306ס׳)1-86§6£ס 6״ג § ¥00 6סס 1061ז ס )16? £ 1
151361186660 111§60)130$1305666$־*¥6260 )168 )1601566־
^ 1 ;\ 1 0 ,1ה: ך*|1ן מודעה שפירסס מליון בעיתון הגרמני ידיעות חדשות המופיע
1\ 11111י 1י)י 11 בישראל, באוגוסט ,1977 שהיתה צריכה לשמש אות־אזהרה
לגבי כוונותיו ותוכניותיו. אלא שאיש לא שם לב למודעה המוזרה שנוסחה בגרמנית
משובשת ואמרה :״מר ויאלקוביץ׳ ,מהפירמה מוזר, בית־חרושת לרהיטים, שרמברג,
מערב־גרמניה, הגיע לארץ ומנהל משא־ומתן עם מנכ״ל מרכז השילטון המקומי, מר
מליון, לשם אספקת הריהוט לאכסניות־הנוער בגלל חילופי הנוער הישראלים־גרמניס.״
ישראל. על ידי כך יגיע סכום ההזמנות
לחמישה מיליון מארק. בפרוייקט, שזמן
ביצועו נדחה קמעה, משתתף גם איגוד־הערים־הגרמני
ומשם תבוא גם הערבות
הכספית.
״...האורחים עלו אל-על משדה־התעופה
בווינצלן וערכו סיור אווירי מעל לשרמ-
ברג והיער השחור. התחנה הבאה היתה
מלון פארק, אשר בו קיבל האורח —
שאיננו בלתי ידוע בגרמניה, ובשעת ביקורו
נפגש גם עם ראשי־הערים של ברמן
ושטוטגארט — הסברים מראש־העיר על
שרמברג ועל בעיותיהן של הערים הגרמניות.
נראה שהיתה זו שיחה מעניינת
וקולחת מאוד, כי היא התמשכה הרבה
מעבר לזמן המתוכנן. זאב מליון ביקד
בעיריה והביע את שמחתו גם על המניע
המסחרי לביקורו בשוורצוואלד. במיוחד
שמח שראה את העיר היפה להפליא,
שרמברג, גם מלמעלה.״

ר הי טי םלאכ סניו ת
שלא תוכננו
ה עשה זאב מליון בשרמברג ולשם
מה הזמין שם במפעל הרהיטים מוזר

בידי אדם בשם פוקס, בשמו של הד״ר
ויינברגר, מזכ״ל מועצת־הערים־הגרמניות.
במכתב נאמר בין השאר :״כבר בשיחה
עם יועץ השגריר, מר פאראן־פרנקפורטר,
רמזתי שענייני המשק של הערים הגרמניות
ושל מועצת־הערים־הגרמנית, נתונים
לביקורת נמרצת וחמורה מאוד על
ידי לשכת רואי-החשבון. בתרומות בגובה
שלפנינו יש צורך לא רק בתוכנית מימע
מפורטת, עם ציון זמני פרעון, אלא גם
הוכחה ללא פגם של השימוש בכל האמצעים
שהוזרמו.״
למליון היה ברור כי הכסף לא יגיע
לארץ אלא אם כן יציג בפני הגרמנים
תוכנית מפורטת של אכסניות־הנוער, ש-
מרכדהשילטוך המקומי מתכוון להקים . ,ו יציג
בפניהם גם חוזים של רכישות ומועדי
תשלום. חוזים כאלה עבור הקמת אכסניות
לא היו קיימים כלל. היתה תוכנית
התחלתית לבניית אכסניית־נוער בתל-
אביב, שאיש עדיין לא ניגש לשלבי הקמתה.
אי אפשר היה להציג בפני הגרמנים
חוזים או תוכניות להקמת האכסנ יות•
מליון החליט להציג בפניהם חוזים
לרכישת הרהיטים עבור אכסניות, שאיש
מלבדו לא ידע על הכוונה להקימן.
בחודש אוגוסט 1977 הזמין מליון לארץ

שיחה בינו לבין ויאלקוביץ בשלושה בחודש,
שבו הוא מזמין בשם מרכז־השילטון-
המקומי בישראל מהחברה, רהיטים בסכום
של 633 אלף מארק (כשישה מיליון ל״י)
עבור אכסניית־נוער בבאר־שבע. בזיכרון-
דברים היה פירוט של ההזמנה 10 :חדרי-
שינה ליחיד; 20 חדרי־שינה זוגיים; 106
חדרי שינה לשלושה; ארבעה חדרי ישיבות
וריהוט לאולם הרצאות.
בעירית באר־שבע עצמה לא ידע אותה
שעה איש על כוונתו של מליון להזמין
רהיטים בסכום עתק עבור אכסניית־הנוער
שלהם. לעירית באר־שבע יש א כ סניי ת-
נוער ולא היתה כל תוכנית להקים אב־סניית־נוער
נוספת. אמר השבוע ראש
עירית באר־שבע, אליהו נאווי, לכתב
העולם הזה :״יש לנו אכסניית־נוער ב־בית־יציב.
מליון לא דיבר עמי מעולם
בעניין זה. ייתכן שהוא דיבר עם מישהו
בעיריה והעניין היה בשלב.של גישושים,
אבל אלי לא הגיע הדבר מעולם.״

מכ תב אישי
לזיגל
ן * זמנה הרהיטים במיליונים, עבור
י • האכסניה שלא היתה קיימת בבאר־שבע,
לא היתה ההזמנה היחידה שביצע
מליון אצל מפעלי מוזר. כמה ימים אחר-
כך שלח הזמנה נוספת לרהיטים גם עבור
אכסניית־הנוער של תל־אביב, בעת שלא
היתה לו כל סמכות רשמית לטפל בענייניה.
ב־ 30 באוגוסט 1977 כבר היו
בידי חברת סחר הזמנות, שעשה מליון
בשם מרכז-השילטון־המקומי, בסכום של
מיליון ו־ 266 אלף מארק (כ־ 12 מיליון

אין פלא שהזמנה בסדר גודל כזה זיכתה
את מליון בקבלת פני המלכים, שנערכה
לו בהגיעו לביקור במפעלי מוזר ובעיר
שרמברג. שם הצהיר מליון, כי בכוונתו
להזמין רהיטים עבור אכסניות־נוער נוספות
שיוקמו בישראל — בחיפה, באילת,
בירושלים ובמקומות אחרים — בסכום כולל
של 5מיליון מארק (כ־ 50 מיליון ל״י).
אף אחד מלבדו לא ידע על הכוונה להקים
אכסניות־נוער כאלה.
השאלה המתעוררת נוכח פרשד* _
זו היא מדוע היה מליון צ רי ך
רהיטים במיליונים, כשידע שבקוו־ס^^
צת־הערים־הגרמנית מצויות חרויל^׳
גודל של כ־ 400 אלף מארק בי לן ^ ׳

אכסניות לרהט אותן ברהיטים שהזמין?
התשובה לכך נמצאת אולי בעיסקה אחרת׳
שתיכנן מליון בחודש אוגוסט .1977
היתר. זו עיסקה לקבלת הלוואה בסך 25
מיליון מארק (כ־ 250 מיליון ל״י) עבור
מרכז־השילטון־המקומי, שנועדה לרכישת
סחורות בגרמניה ״לבניית הסטרוקטורה
הפנימית של ערים ישראליות.״
כדי להבין עיסקה מסובכת זו ואת העוקץ
המסתתר בה, יש לערוך היכרות עם
דמות מרכזית נוספת בפרשה, דמותו של
איש־העסקים היהודי־גרמני זיגפריד (״זיג,״)
לרד.
כאשר החלה מחלקת חקירות ההונאה
במטה־הארצי של המישטרה לחקור את
פרשת ההתדמות הפיקטיבית של מליון,
נתקלו חוקריה במיסמכים, שנמצאו בביתו
של מליון, בשמו של לרר. בידיעות׳ש פורסמו
בעיתונות בארץ נאמר, כי זיגפריד
לרד היה ככל הנראה שותף להתרמות
של מליון והופיע כעובד מרכז־השילטון-
המקומי. כן נאמר כי חוקרי היחידה לחקירות
הונאה סבורים כי זיגפריד לרר
עשוי לשפוך אור על הפרשה, אלא שהוא
איננו בארץ.
כאשר נודע תוכן פירסומים אלה ללרר,
המתגורר בעיר הגרמנית קרלסרוהה, שעל
גבול גרמניה־צרפת, הוא מחה על כך
בצורה תקיפה. במכתב ששיגר לתת־ניצב
בנימין זיגל, ראש מחלקת חקירות הונאה
במטה־הארצי, כתב לרד :״שמעתי על
ההאשמות המעלילות הרווחות נגדי. כבר
היתה לי היום שיחה עם יועץ השגרירות
הישראלית בבון, מר. הס, והעמדתי לרשותו
מיסמכים, שהעתק מהם אני שולח לך.״ /
״בשום מקרה לא גביתי אפילו מארק
אחד למען מרכז־השילטון־המקומי בישראל.
ביצעתי רק את אשר היה מוטל עלי,
ובתמורה קיבלתי הבטחות לתשלומים אשר
לא קויימו. מר מליון המנוח לדאבוני, היה
חי עם אשתו חיי מותרות, ורק אני הייתי
הנפגע מכך. לעולם לא ארשה לעצמי
לעשות דבר כלשהו נגד מדינת־ישראל.
ישראל היא ארצי, שאותה אני אוהב ושגם
עתידי שייך אליה ...הנני עומד בכל עת
לרשותך, לשם שיחה או חקירה בישראל.
אקווה שלעת עתה המיסמכים מספקים
אותך, ואבקשך להודיעני אם אתה רוצה
לשלוח פקיד אלי לכאן או באם עלי לבוא
לישראל.״

עריקה מלגיון־הזרים

ף* י הוא זיגי לרר וכיצד השתלב ב״
׳ פרשת המגביות הפרטיות של זאב

מלית 1

המתווך בבעולה

יהודי מקרלסרוהה שבגר־מניה,
שבעזרתו ביצע זאב מליון חלק מהעסקות המוזרות בגרמניה,
תרומות והלוואות בסכומים של מאות מיליוני ל״י ממוסדות

לרר בן דד 58 הוא דמות ידועה ומוכרת
בישראל. מאז תחילת שנות החמישים הוא
נוהג לבקר בקביעות, כפעמיים בחודש,
בארץ. הוא מחזיק בארץ דירה ומשרד,
המשמש אותו רק בביקוריו. במשך שנים
רבות היה נשוי לאשת־החברה הישראלית
נעמי (שם־טוב) לרר. ללא ספק הוא דמות
ססגונית ומיוחדת במינה.
הוא נולד בקרלסרוהה למישפחה שהיגרה
לגרמניה מפולין. לפני מילחמת-העולם
השניה הייתה להוריו בעיר חנות בגדים
קטנה ואמצעיהם היו מוגבלים. לרד עצמו

גרמניים שונים, עבור מרכז־השילטון־המקומי, תמורת דמי־תיווך
עבור כל עיסקה. לפני מותו העניק מליון ללרר מיסמך לפיו
חייב לו מרכז־השילטון־המקומי סכום של כ־ 4.5מיליון ל״י
כדמי־תיווך עבור העיסקות שביצע, לפי הוראות זאב מליון.

למד בישיבה. ערב פרוץ מילחמת־העולם
גורשה משפחתו, לדבריו, לפולין. אולם
הוא עצמו, שהיה אז נער בן ,18 הריח
את המילהמה הממשמשת ובאה, נטש את
הוריו, חצה את גרמניה בדרכו מפולין לצרפת,
שם קיווה ׳ייקל עליו להסתדר.
על הגבול הצרפתי הוא נתפס בידי ה־מישטרה
הצרפתית, הוחזק במחנה־מעצר
לעקורים חסרי־נתינות.
עמדה בפניו אז הברירה: להיות מוחזר
לגרמניה או להתנדב ולהתגייס ללגיון-
הזרים הצרפתי. הוא העדיף להתגייס, נש־

לח למרוקו, שם שירת במדי לגיון־הזרים
במשך כשנה וחצי. בתקופת המילחמה ערק
מיחידתו, חזר לצרפת לתחום שהיה מוחזק
בידי ממשלת וישי, שם נעצר ונכלא. הוא
שוחרר מהכלא בפריצה שערכו אליו אנשי
המחתרת הצרפתית מאקי והצטרף, לדבריו,
אליהם.
כאשד הסתיימה המילחמה חזר זיגי (ששמו
העברי הוא שלמה אליעזר) לקרלס־דוהה,
שם הסתבר לו שכל משפחתו ניס-
פתה בשואה. הוא החל לעבוד כמלצר
ולטענתו ביקש להיפרע מהגרמנים על מה
שעוללו למשפחתו. מסיבה זו סרב לשלם
מם־הכנסה או מיסים עירוניים והפגין את
יהדותו בפרהסיה. עד היום הוא מצמיד
אל דש בגדו מגן־דוויד משובץ יהלומים.
מעל מיטתו תלוי צילום של דגל ישראל.
משרדו בקרלסרוהה מקושט בתמונות של
משה דיין, ירושלים ומצעדי צה״ל. בכל
מיפגש שלו עם גרמנים הוא מטיח בהם
עד היום את אשר עשו הנאצים להוריו,
מעורר בהם רגשי־אשם.
הצלחתו של לרד במיסחר החלה כאשר
פנה לעסקי נייר. הוא החל לשווק נייר
מסוגים שונים ובעיקר נייר טואלט. תוך זמן
קצר הוא הפך לגדול משווקי נייר הטואלט
בגרמניה. הוא היה פונה למוסדות
ממשלתיים ואחרים, תובע מהם לרכוש
ממנו כמויות של אלפי ועשרות אלפי
גלילים, כדי לאפשר לו להתבסם מבחינה
כלכלית אחרי מה שעשו ליהודי גרמניה
בתקופת השואה. רק במקרים מעטים העזו
לסרב לו.
כעבור זמן קצר כבר עמדו לרשות
זיגי לרר כ־ 50 סוכנים, שהיו משווקים
את הנייר שלו בכל רחבי גרמניה באותה
שיטה. זיגי התעשר והפך למולטי־מיליונר.
מעסקי הנייר הוא עבר לעסקי הדלא-ניידי
והמלונאות, הגדיל את רכושו עוד יותר.
כיום הוא עוסק בעסקי תיווך כספים
ויהלומים. מוכר כמעט בכל המוסדות ה פינאנסיים
של גרמניה. עם זאת הוא מנהל
אורח חיים של נער־שעשועים. הוא מרבה
לטוס ברחבי העולם, מקיף את עצמו תמיד
בנערות־זוהר צעירות, מתגאה בהצלחה שיש
לו אצל בנות המין היפה.

כ ס פי ם ת מור ת
מכוניות־כיבוי
ל ך 71 ^ 1 1 1אלה הס הרהיטים שהיו צריכים,
11/1111 1 /על פי התוכנית של מישרד היכלים
של אבא אלחנני, לקשט את חדרי האורחים ב׳אכסניית־של
תל־אביב. על פי דגם זה הזמין מליון ממיפעל

הרהיטים הגרמני, מאות חדרים מרוהטים
המימון לכך ועוד לפני שמישהו חשב לגשת
התל־אביבית. בצורה דומה הזמין רהיטים
נוספות, שלא היו קיימות כלל ואיש

מבלי שהיה לו את
לבנות את האכסנייה
עבור אכסניות־נוער
לא תיכנן להקימן.

ף שעתו התפרסם זיגי לרר בארץ
י כאשר• המישטרה חשדה שהיהלומים
שהחזיקה אשתו דאז, נעמי לרר, ממנה
התגרש בינתיים, הם יהלומיה הגנובים של
(המשך בעמוד )69

נריסטוברסון(למערה) וכאיש הלבן הטוב1

עס שרית ישי

כריסטופרסון עם כתבת העולם הזה, שלה סיפר כי
אינו יודע כימעט שום דבר על ישראל. יחד עם זאת
שמח לגלות כי הוא כוכב קולנוע מאד פופולרי כאן. צילם: זאם מנור י

ך* צלם זאב מנור, שצילם עבורי את
י • הראיונות שערכתי בלוס־אנג׳לס, אומר,
שאילו היה מצלם אותי כשראיתי את
כרים כריסטופרסוו לראשונה בצבע, הייתי
יוצאת מאד אדומה.
ובאמת, כריסטופרסון הוא ללא צל של
ספק אחד הגברים היפים ביותר המסתובבים
כרגע בעולם הקולנוע האמריקאי.
כולו שופע סכס־אפיל מגנטי ממש, רזה
מאד, שזוף מאד. שיערו בלונדי פרוע
משהו, זקנו שזור בחוטי כסף, עיניו כחו לות
ומבטו חודר.
הוא נוהג מכונית פולקסוואגן ולובש
חולצת טי, שעליה כתוב ״מוחמד עלי הוא
הגדול מכולם.״ כשהוא לוחץ יד, הוא
נבוך. לא חשוב שאני במצב של כימעט־חוסר־הכרה,
מכיוון שהאיש הזה הוא בא מת
משהו מייוחד, ולא פלא שהוא נחשב
לסמל המידהגברי החדש של הקולנוע. כמו
שהוא משגע מעל מסך הכסף, הוא משגע
פי כמה וכמה בחיים.

סיכון
ו ס כנו ת

בסרט דדך החופש, שבו הוא מגלם את דמותו של
11 ,י ן
שכנו של מוחמר עלי, שבתחילה מתנגד לכושי הלוחם,
*• 111111 1
אך לאחר מכן מתיידד איתו ואף עובר ללחום לצידו את מילחמתם של השחורים.

ך* ריסטופרסון סיים עתה את צילו-
מי דרך החופש, למולו של מוחמד
עלי (העולם הזה .)2172 המפיק זאב בדאון
מגדיר אותו כמטורף. כשאני שואלת למה
הוא מתכוון, מגלה כרים כי התנגד בתוקף
להצעה, שכפיל יבצע תחתיו את הסצנות
המסוכנות שבסרט. הוא מפשיל בגאווה
את מכנסיו ומראה לי צלקת סכסית על
רגלו, שנותרה כמזכרת מפציעה שכימעט
ועלתה לו בחייו.
״אני אוהב סיכון וסכנות,״ אומר כרים,
״זה חלק מהחיים, ובסרט הזה יכולתי
לבצע את כל החלומות הפראיים שלי.
לקפוץ מעצים גבוהים, להתגלגל במורדות
הרים, לירות, להשתולל. אהבתי את הסרט
מפני שבפעם הראשונה בקאריירה שלי
לא גילמתי דמות של מאהב או אהוב
רדוף־סבל. פה נדרש ממני להיות גבר!
לא מפני שאני אהוב על נשים, אלא שם מאד את ברברה סטרייסנד. היא הרי
מפני שאני נלחם את מילחמתם הכימעט יהודיה.״
אבודה של השחורים.״
הרגשתו של
כשאני מזכירה לו, כי גם בסרט שיירה
לא גילם דמות של מאהב אומלל, אלא
דמות של מנהיג, הוא מסתכל בי במבט
מאד מסויים ואומר :״כן, כן, אבל אני
דט~ם ד טד שלום,
יודע שכל הבחורות השתגעו אחרי בסרט
הזה, זה היה סרט בשביל נשים, אבל 1י 1אמריקאית לא מפסיקה
בגין, אל־סאדאת וקארטר.
נהניתי לעבוד בו.״
פאם ואפילו מהגב. ואני שואלת
אני אומרת לו שכל-הבחורות השתגעו
כריסטופרסון :״מה אתה יודע
אחריו גם בסרט כוכב נולד והוא שואל: אל?״
״ראיתם את זה בישראל 1בטח אוהבים
כריס :״לא הרבה בעצם,

אני שואלת על אשתו, ריטד. קולית׳,
ומשום מה נדמה לי שהוא לא משתגע
לספר לי עליה. אני לוחצת עליו ומספרת
שהיא זמרת פופולרית מאד בישראל וכי
שירה, אתה, צועד במקום הראשון במיצעד
הפיזמונים בארץ. שואל כרים :״באמת?
היא בחורה לעניין וזמרת טובה באמת.
זה עתה חזרנו מסיבוב הופעות בקובה,
הופענו לפני פידל קסטרו, שהוא גבר
לעניין. לי ולריטה יש בת משותפת בשם
קיים,־ ,שהיא בת שבע, ולי עצמי יש שני
ילדים מנישואים קודמים. אחד מהם, בן
שש־עשרה. גר אתנו_כאן, בקליפורניה.״
הוא נחמד אמיתי, הכריס הזה. מחמיא
ומגלה התעניינות אישית, גם בי וגם
בצלם זאביק. הוא מבקש שנצלם אותו מ הפרופיל
השמאלי, הפוטוגני יותר, וממהר
להסביר שאינו מתכוון ברצינות, כמובן.
אני שואלת אותו איך הוא מרגיש בתור
סמל מין. הוא לא אוהב את השאלה שלי
ואומר :״אני לא יודע. אלה הן שטויות,
שמדביקים לי, אני שחקן רציני ואני זמר
רציני, אני גם כותב רציני. רק בגלל
שבן־אדם נראה טוב, צריך להגיד עליו
שהוא סמל־מין? כמובן שזה מחניף לי,
שבחורות אוהבות אותי, למי זה לא היה
מחניף?״

אלכו הול
וטיפול גמילה

ווו החומש״(למטה)

^ חדמ עוז ריו של מוחמד עלי, שהיה
נוכח בראיון מעיר :״לרוק הדסון נ״
וזה באמת מצחיק, אז כולם צוחקים.
לאט לאט מתרוקן החדר ואנו נשארים
לבד עם כרים כריסטופרסון. אני שואלת
אותו למה הוא כל כך רזה. בסרטים הוא
נראה מלא יותר. כרים :״כולם אומרים

ללא כפיר

שעושה לו את החיים

ביצע כריסטופרסון את הסצנות המסוכנות בסרט דרך החופש.
לדבריו הוא אוהב סכנות והסתכנויות וכי תחושת הסכנה היא
והסרט איפשר לו לתת דרור לכל. חלומותיו המסוכנים.

מאד, זו היתה תקופה קשה ואני שמח
שיצאתי ממנה.״

שמורת טבע
בהוליבוד

זייתי פעם לא רחוק משם,״ הוא מוסיף.
ני שואלת איפה, הוא משיב: בערב הסעודית.
•קת ומסבירה לו, שזה בעצם לא כל כך קרוב.
זה מבולבל ואומר :״כן, אבל זה הכל איישם
התיכון, לא?״ סכסי, סכסי, אבל בגיאוגרפיה
כל כך מבין. מילא, אני מוותרת לו, בגלל
הכחולות, ושואלת אותו מה הוא עשה בערב
1ואז הוא מספר לי :״הייתי שם במשך תשע
:שחלק מהזמן אני גר בארצות־הברית וחלק
:ריאד. הייתי ילד ואבי עבד שם כמנהל של
זברות הנפט. אני לא יכול להגיד לך שאני
על הארץ הזאת, אבל מה יש להגיד, היא
ולחשבון הבנק של אבא שלי הרבה מאד

לי שאני רזה, אני לא יודע, אני לא
מרגש, אבל כנראה שאני באמת רזה.״
אני שואלת אותו אם זה בגלל שהוא
נמצא בתהליך גמילה מאלכוהול, כפי
שגונב לאוזני, והוא עונה :״עברתי טיפול
גמילה רציני, שהסתיים בהצלחה. שתיתי
המון, הייתי קם בבוקר ויורד על בקבוק.
אני יכול להגיד שברברה סטרייסנד גמלה
אותי מאלכוהול. הגעתי לבימת הצילומים
של כוכב נולד שיכור כלוט, והיא שלחה
אותי הביתה וביטלה את הצילומים. כשהגעתי
שיכור בפעם השנייה היא הודיעה
לי, שבפעם השלישית היא תחליף את
השחקן הראשי. גם אשתי ריטה עזרה לי

ך* אס אהב את הסרט? ״הסרט הזה
י * עשה אותי, העבודה היתה קשה וברברה
היא אשה לא־קלה. אני לא יודע אם אני
אוהב את התוצאות, אבל אין מה להגיד,
הסרט הזה הפך אותי לכוכב.״
אני מגלה לו, שהדבר היחידי בסרט ש אותו
אהבתי באמת היה הוא. כריס צוחק:
״אם כך, הייתי בצרות, כי רוב הזמן היית
צריכה לראות את ברברה סטרייסנד.״
למחרת, לגמרי במיקרה, אני מזדמנת
למסיבה בביתו של איש העסקים ברני
קורנפלד, המתגורר בבית שהיה שייך פעם
להאוורד יוז האגדי. כשאני מספרת ל־קורנפלד
שראיינתי את כריס כריסטופרסון,
הוא שואל אותי אם אני יודעת איפה אני
נמצאת. אני מביטה סביבי, ומבחינה לפתע
בהוליבוד של שנות השלושים. אולמות-
מבוא ענקיים, עם פסלים וציורים אוריגי נלים
של רמברנדט, מאטיסט ואפילו שאגאל.
אני מביטה סביבי שוב ושוב ומגלה
כי זהו ביתם של ברברה סטרייסנד וכריס
כריסטופרסון בסרט כוכב נולד. קורנפלד
אוחז בידי ומוביל אותי אל המדרגות,
שעליהן כתב כריסי בייבי בדיו את שמה
של אהובתו אסתר.
כשאני פוגשת שוב את כריס כריסטופר־סון
ומספרת לו שראיתי את הבית שבו
צולם הסרט, הוא מספר לי שהייתי ב-
שמורת־טבע, כי זהו אחד הבתים ההולי-
בודיים היחידים בבוורלי חילם ששמרו על
המראה שהיה להם בשנות השלושים, עם
כל העושר, הפאר וההדר הלא־מציאותיים.

אופר ת-סבון
וארצ׳י באכקר
ך* ריס מספר, כי הוא נמצא עתה
בסיבוב הופעות ברחבי ארצות־הברית,
(המשך בעמוד )42

הידיד

כריס כריסטופרסון הסופר־סטאר
החדש לבוש בחולצה
שעליה כתוב מוחמד עלי, מאמן אלוף,

המפקד!
(המשך מעמוד )25
שנכנס לתפקידו .״וזה לא חסר לי,״ הוא
אומר .״הצבנו סטנדרטים גבוהים מאד.
השוטרים הם דוגמה ומופת.״
קשה לראות ברחוב שוטר שאינו לבוש
כיאות, או שאינו חובש כובע. מספרים שביום
חמסין, כאשר השוטרים היו לבושים
מדי־חורף מצמר, עזב הממ״ר את הליש-
כה, ביטל פגישות והתחיל להסתובב בעיר
מכופתר וחבוש כובע .״שלא יחשבו שהם
סובלים בחום, והקצין מבלה בחדר ממוזג,״
אומר תורג׳מן.

״אנחנו
חברים״
^ ברהס תורג׳מן יודע את שמות כל
השוטרים במרחב. הוא יודע מי מוצב
איפה, ומה הוא עושה ברגע זה. כל שוטר
חדש מתקבל אצלו לשיחה, והוא המחליט
היכן להציבו.
לפעמים הוא מתקשר לקצין ושואל
לשלום אחד השוטרים. הקצין נבוך. אין
הוא יודע את שמו של פקודו. אבל הממ״ר
מזכיר לו במה מדובר.
במיסגרת הדיווחים השוטפים הוא מחייב
למסור מידע על כל בעייה שיש לאנ שים.
שוטר חלה — הממ״ר הוא הרא שון
לבוא ולבקר. מספרים עליו שהוא
אפילו יודע על מצבי־הרוח אצל הקצינים,
מי נפרד מהחברה שלו, ומי יוצא קבוע
עם בחורה.
בתחילה פחדו ממנו. היה מי שסיפר כי

ריס בד־ב־

ושוב, לא ברור בדיוק מה נאמר, אך
העובדה קיימת — שקט רגוע.
נושא הפשע המאורגן, כן ולא, הוא
נושא רגיש במישטרה. תת־ניצב אברהם
תורג׳מן אומר :״יש פשע מאורגן. זו הי-
תה טעות טאקטית נוראה של המישטרה,
שלא הודתה בזה. אמרו, ,יש פשע, אבל
לא כמו בארצות־הברית.׳ נתפסו להגדרות
תיאורטיות. לא מעניין איזה פשע מאורגן
יש פה, העיקר שיש.״
גם חוש־הומור יש לתורג׳מן :״זה מזכיר
לי בדיחה. חוקר אחד הלד עם בחורה
לרופא, שיקבע אם נאנסה או לא.
כשיצאה הבחורה, קיבל החוקר מכתב מפורט,
ובו פרטים רפואיים מדוייקים. הוא
התבלבל, חזר לרופא ושאל אותו, :תגיד
דפק או לא דפק?׳ אותו דבר אצלנו, צריך
להחליט כן או לא, ואני אומר כן.״
״היום, כל היערכות המישסרה היא בכיוון
החשיפה,״ הוא טוען .״אנחנו רוצים
להקים בחיפה, בקרוב מאד, יחידה מרכזית
ללוחמה בפשיעה, שתעסוק בבילוש,
מיחלק-סמים וצוות חקירה קבוע. זה יהיה
אגרוף מרכזי, שיופעל רק בנושא החשיפה,
ויכוון ישר לפרצוף של מישהו, בעוצמה
אדירה.״

ועד? אני בעד נציגות לקבילות השוטרים.
שלשוטר יהיה למי לפנות והיכן
להתלונן. אני מוכן להיות נושא־הדגל של
השוטרים. חשוב ששוטר יידע שיש מי
שמתעניין מה קורה לו.״
דמות שוטר־המקוף של פעם, זה המסתובב
בשכונה ומדברים איתו כשעצובים
ובודדים, הוא דמות השוטר האידיאלי של
הממ״ר. מספרים שפעם הגיע תורג׳מן לתחנת
טירת־הכרמל, השכונה בכניסה לחיפה,
שהתחנה בה הוקמה רק השנה. השוטר
המקומי סיפר לו שב־ 1.30 בלילה הגיעה
אליו אשה וסיפרה לו שהכלב של ה-

(המשך מעמוד )41
וכי הגיע ללוס־אנג׳לס במייוחד כדי ל הקליט
את פס הקול של דרך החופש. מאד
מעוניין לדעת, אם מכירים אותו בישראל.
אני מספרת לו שהוא כוכב אמיתי ושהסרט
שיירה מוקרן בתל־אביב כבר חודשים, והסרט
כוכב נולד הוקרן על מסכי הקולנוע
כימעט חצי־שנה. ועוד אני מספרת,
ששירו ,׳אני ובובי מגי, הוא נכס צאן־ברזל
באוסף של כל תקליטן ישראלי המכבד את
עצמו. הוא לא מאמין.
״זה מדהים,״ אומר כרים ,״אתה יושב
לך כאן, בארצות־הברית, וחושב שהכל
מתרחש סביבך. והנה, יש איזו מדינה,
ישראל שמה, שאתה לא יודע עליה דבר
בעצם, אבל שם, בישראל, יש אנשים
שאוהבים אותך. זה מה שכה נפלא בלהיות
כוכב קולנוע. זה הרבה יותר מאשר
להיות זמר. אתה מצטלם לסרט, והסרט
מוביל אותך לכל רחבי העולם, ואנשים
לומדים להכיר אותך בכל העולם. מי
יודע, אולי באחד הימים אקפוץ לביקור
פרטי בישראל.״
אני אומרת לו שאיו סיכוי שהביקור
יהיה פרטי, וכי מרגע שכף רגלו תדרוך

״זה לא
יפה״
ף* חיפה, כעיר נמל, בעיית הזנות
4בולטת ביותר. האם יש להתיר זנות
חוקית ו
״אני לא חושב שצריך להשקיע בזה
הרבה מדי. אני בעד זנות מאורגנת, אבל
אני יודע שזה לא יפתור את הבעייה. החוק
לא יכיר בזונות קטינות, הן תישארנה
ברחוב, גם אם יוקמו בתי־בושת. מיל-
בד זה יהיו אנשים שלא ירצו להיכנס
למקום חוקי, והם ימשיכו להסתובב ברחוב.״

חיפה נגועה בסמים. אמנם השימוש
בסמים קשים, כמו הרואין, מורפין ואום־
יום אינו שכיח, אך הבעייה בכללותה
קיימת.
בשנה האחרונה נסגרו 16 תחנות למכירת
חשיש .״זה היה קשה, הרבה מארבים,
שימוש בסוכנים לקניית הסם, וכדומה.
אני לא משלה את עצמו שלא נפתחו
תחנות חדשות. אבל עובדה היא ש השוק
יבש עכשיו. קשה להשיג. אז משתמשים
בסמים סינתטיים, כמו אדולן
ודולסטין,״ אומר מפקד המרחב.

״יש פשע מ או ר גן ״
שכנים נובח ומפריע לה לישון. הממ״ר
צחק ואמר לו :״אילו היית מספר לי שתפסת
ארבעה גנבים׳ לא הייתי שמח כל-

אברהם תורג׳מן מתעורר ב ,4.40-שוחד,
שעה בבריכה מחוממת, ומגיע ב־ 6.30 לתח-
נת־המישטרה. קולו נשמע מדי פעם בפעם
במכשיר־הקשר הצמוד אליו כל שעות
היום והלילה. מספר שוטר־נהג פעם נסע תי
בניידת, ושאלתי בקשר איך להגוע
למקום מסויים. פיתאום אני שומע קול
מוכר, קיבלתי שוק. זה היה הממ״ר. הוא
הסביר לי, ובסוף אמר שאם יש בעיות,
שאתקשר שוב.״
הוא עבר את כל סולם־התפקידים ה־

״בעד זנו ת מ או ר גנ ת ״
כריס פריפטופרסון

״יבוא אחד קשוח״ .אברהם תורג׳מן אומר:
״אני לא קשוח. אני קפדן. יש לי לב
חם. אצלי השימוש בשכר ובעונש הוא בלי
איפה ואיפה, במידה הנכונה ובזמן הנכון.״
ואמנם, הפחד נעלם אחרי חודשים אחדים.
נשארה הערכה ויראת־כבוד .״אני אוהב
אותו,״ אומר שוטר הרושם רפורט.
״אני מכיר אותו והוא מכיר אותי. נכון,
אני לא כל-כך חשוב, אבל אנחנו הברים.
פעם הוא קרא לחבר שלי ושטף אותו.
הוא לא כעס. הוא ידע שהממ״ר צודק, ולא
הדגיש דפוק.״

דפק או
לא דפק!
ישטרת חיפה התפרסמה לאחרונה
י ב״ס 1007 גילוי עבירות־מוסר.״ ״לא !״
מתקן תורג׳מן ,״לא היו ,10070 היה רק
.9770״ ולא מטעמי צניעות מופגנת הוא
אומר יאת, אלא מטעמי דייקנות מופלגת.
הפגנות ושביתות אלימות יש בכל ה ארץ,
אך לא בחיפה. כשנאבקו נהגי אגד
ורצו לחסום כבישים, הגיע אליהם ה־ממ״ר.
מה שנאמר באותה שיחה אינו
ידוע. שני הצדדים מסרבים לגלות זאת.
אך אחרי חצי שעה הוסר המיכשול מהכביש.
הסטודנטים
באוניברסיטת חיפה אינם
משתמשים בנשק ההפגנות האלימות. הם
משוחחים ונותנים הרצאות .״אני בא אליהם
ומדבר איתם.״

מוחמד הוא הגדול מכולם

״די לי במאתיים שוטרים כדי לכבוש את העיר״
״הבעייה הקשה היא הנוער. לא נוער־שוליים,
אלא כאלה שבאו מבתים טובים
אפילו במושגים שלי. בהתחלה לא הסכימו
בבתי־הספר לשתף פעולה עם ה־מישטרה.
אמרו שזה לא יפה. עכשיו, לצערי,
הם משוכנעים שאין ברירה. אצלנו
זה נושא מועדף, עם דגש חזק. נילחם
עד הורמה.״
נגד אידגון־שוטרים
* ממ״ר שולל התארגנות שוטרים.
1״לא בתפקיד הזה. שוטר זה משהו
ייוחד. מה יהיה אם חיילי צה״ל יקימו

מישטרתי .״אי־אפשר למרוח אותו,״ אומרים
באיזור. יחד עם זאת הוא מקבל ד,צ־נחת־אנשים,
כלומר, קציני-צבא ואקדמאים,
הבאים ישר לדדגות-קצונה .״אם
יש ראש על הכתפיים, לא מוכרחים להתחיל
מההתחלה.׳*
הממ״ר הצליח להוכיח לפיקוד המיש־טרתי
הבכיר שגזישטרת מרחב חיפה היא
״רנטבילית״ .כדבריו :״כמו כל עסק, גם
המישטרה, אם היא לא מצליחה להוכיח
שהיא כדאית, אז לא צריך להשקיע בה,
בניגוד לדעה הקיימת שאם לא מצליחים,
אז צריכים לתגבר. יש לי היום
למעלה מאלף שוטרים. הייתי צריך עוד
200 שוטרים ורכב, כדי לכבוש את העיר
כולה, ושיהיה כמו שאני רואה את זה.״

על אדמת ישראל הוא יהיה אדם עסוק
מאד :״ראה מה עשו בישראל לבארי
ניומן, לסטארסקי ולאחים.״
על האחים הוא לא שמע, ואני צריכה
לספר לו על שחקני הסידרה האנגלית.
הוא צוחק ושואל אם מכירים בארץ את
ארצ׳י באנקר. אני אומרת שכן, והוא אומר
שהוא אוהב את הסידרה. לפעמים, כשהוא
בבית בצהריים, הוא אוהב להסתכל על
אופרות־סבון ועל ארצ׳י באנקר.
הוא איש עסוק מאד, לדבריו. כשיסיים
את סידרת הקונצרטים שלו ברחבי ארצות-
הברית הוא רוצה לשחק בסרט שיביים
הבימאי הלוהט ביותר באמריקה, מייקל
צ׳פינו, מי שביים את סירטו של רוברט
דה־נירו צייד הצבאים וזכה באוסקר. אחר
כך מחכים לו סרטים נוספים.
אחרי שסיים את צילומי דרך החופש
גילח את זקנו. בא לו לשנות תדמית.
אבל כשהסתבר לו שאנשים לא אוהבים
אותו בתדמיתו החדשה, החליט לחזור אל
הזקן. אשתו טוענת שזה יותר סכסי עם
זקן. אני שואלת שוב על אשתו והוא
שוב מתחמק מלהשיב.
הוא מוכן לומר עליה רק זאת :״אם
תשאלי אותה מהו הדבר הקשה ביותר
שעבר עליה במיסגרת החיים המשותפים
שלנו, תגלי שהיתה זו קינאתה לי.״
קינאה מוצדקת, בלי שום ספק.
העולם הזה 2174

*דלים;* ,דלים-
מה לעשותן...
הילדים גדלים ו מח מ מי ם
ואיתם גם אנחנו —
גדלים ומשכללים את הציוד, את
שיטות הייצור ואת מיגוון הרהיטים
המיוחדים שלנו...לכל־גיל.
כן, רהיטי כל־גיל הם מיוחדים
במינם —
הם מלוים את הילד מיום היוולדו
ועד לגיל הבגרות.

רהיטי בל־גיל המודולריים הם עולם
שלם של דגמים, צבעים ׳ואפשרויות
אינסופיות לריהוט חדר ילדים
פונקציונאלי ומרהיב עין.
רהיטי כל־גיל יתחבבו על ילדיך כפי
שהתחבבו על בני גילם האחרים
בארה״ב ובאירופה.
כל־גיל — רהיטי ילדים ונוער —
משובחים מהם פשוט אינם בנמצא.

רהיטי בל־גיל מיוצרים

ע״י נגריית קיבוץ גבעת במר

ר הי טי כל־גיל להשיג:
תל־אגיב: רח׳ דיזנגוף . 201
חיפה: רח׳ הרצל 32
בית הזורע שמרת, רח׳ אלנבי . 117
גבעתיים: רח׳ ויצמן . 10

ובחנויות כל־גיל המיוחדות
בכל רחבי הארץ.
מי ־ ט ל

רהיטי ברג מבטיחים
את כיפה אדומה מפני הפתעות

די היה לכיפה אדומה עם הפתעות בלתי
צפויות, שהרי לא בכל יום יבוא לעזרתה
הצייד הטוב.
לכן, בעומדה לקנות ספריה, בחרה כיפה
אדומה בדרך הבטוחה, הדרך המובילה אל
רהיטי בת.
הספריה של רהיטי ברג שומרת שנים
רבות על תפקוד מושלם-סגירה חלקה של
מגירה, שלמות ידיות ועמידות חומרי גלם,
בדיוק כמו ביום הקניה. זו הספריה שכיפה
אדומה יכולה לבטוח בה.
לרהיטי ברג מבחר עשיר של ספריות
ילדים ונוער, בעיצוב יפהפה, נוחות ואמינות
המתאימות לצורת החדר. הספריות כוללות
שולחן כתיבה מרווח, מדפים, מגירות ותאי
אחסנה עליונים.

רהיטי

ברג

כל אחת מהספריות של רהיטי ברג אכן
תפתיע את כיפה אדומה, אולם אך ורק
לטובה.

אחת מאגדות הילדות.
אולם תצוגה: ת׳א, רזד מטלעוו

ת״א: זרזבסקי — הרצל ; 37 ירושלים: אפריון — שלומציון המלכה ,9בורנשטיין — יפו ; 72 חיפה: י .קמחי — הנביאים ,15 תומר — נתנזון ; 14 אילת: הוסזן —
מדין ; 2ב״ש: שוקרון—גרוס — קק״ל ; 63 בת־ים: ניקו רהיט — בלפור ; 86 בני־ברק: רהיטי עלית, מ .ויזל — עקיבא ; 16 גבעתיים: מולה דוד — כצנלסון ; 127
דימונה: נעורים — בנין אגד; הרצליה: רהיטי נתן — סוקולוב ; 67 הוד־השרון: האחים — דרן השרון ; 94 חולון: ארמון — סוקולוב ,6מפגש הרהיט הבינלאומי — שד׳
; 10כ״ס: השרון — צ׳רניחובסקי ; 28
קוגל ,45 אפשטיין — סוקולוב ; 99 חדרה: עולם הריהוט — הרברט סמואל ; 64 יהוד: ישי ריהוט מודרני — צבי ישי
נתניה: עולם התינוק — הנוטע ,1רהיטי רודה — פינסקר ; 20 נהריה: בדריאן — ככר הדקל רח׳ הרצל ; נצית עילית: בייבי מרקט —מרכז מסחרי חדש ; 22 עכו: רהיטי
; 4צפת:צמרת — ירושלים ; 131 קרית אתא :
ישראל — ככר פרחי, עכו העתיקה; ערד: סגנונית — מרכז מסחרי; פ״ת: התינוק — הברון הירש ,28 פינת הילד — מוהליבר
שוורץ — העצמאות ; 69 קרית ביאליק: וסרלאוף — קרן היסוד ; 68 קרית גת: כל־בו לילד — מרכז חדש ; 14 קרית מלאכי: מקור הרהיט — מרכז מסחרי;
רעננה: רהיטי רעננה — אחוזה ; 109 ראשל״צ: עמי ותמי — רוטשילד ,43 ירושלים ; 16 רמת־גן: פז — שד׳ ירושלים ,46 גלעד — קריניצי ; 59 רחובות: רהיטי אלון —
(>חד ר1.וח >-ו . -ו־יזיז ר>׳.וו־וי_ך ל1לורך זהי ורוי1ווהיו .;11ו ריר דזרריורד ו״ילו־

דבר הל\יל>גנט
חידה אני יודע שאיך שאני יוצא מכאן, אני
חוטף סטירה בעד העסק, אבל אני לא
יכול להתאפק.
מי יודע למת זה הרווקים רזים, והנשואים
שמנים 1
אז ככה. רווק הולן למקרר, מסתכל,
מפליט כוסאמק — ורץ לאשה.
נשיי הולד לאשה, מסתכל, מפליט
כוסאמק — ורץ למקרר.
מהחיים רבותי, מהחיים.

א0ח 10 ץ ס 80 משלה, ענודת־יד \ תיקון סעות
לא נעים מהיצרן, לא נעים מהיבואן,
אבל עוד יותר לא נעים מהמחירים המש תוללים.
אמנם, העסק הזה במקורו לא
הומצא בדיוק כדי לחסוך, אבל לא נזרוק
את הפטנט, רק מפני שנוסף על כל יתרונותיו
הנהדרים, הוא יוצא כזה חסכוני.
אי לכך, הרי לכם פטנט עולמי ליצור
עצמי של תחליב־גוף מעולה שבמעולה,
פינם שבפינס, שכמות אדירה ממנו מתקבלת
בזיל הזול.
ראשית חוכמה, הולכים לסופר־סל וקונים
שפופרת קרם־ידיים פנדל. בוכים קצת,
על השלושים פונט שהלכו, אבל בהמשך

חילים לנער. מנערים חזק חזק, עם דבקית
במטרה, איזה דקה או שתיים, כמו האיש
מתיזמורת הסמבה, עם ה׳סטרומנט המלא
גרעינים. אחר כך פותחים, ואיזה פלא —
יש תחליב ניפלא. הוא צריך לעמוד לילה,
ואז הוא ״נקשר״.
אם העסק סמיך מדי, ועדיין שמנוני
מדי לטעם האישי, מוסיפים קצת מים. אם
הוא דליל מדי, ואוהבים אותו יותר סמיך-
עשיר־ומזין, מוסיפים קצת מתכולת שפופרת
הקרם. תחליב לכל טעם, ומדוייק.
העיקר שכחתי. את הבדיקה אם זה
סמיך או דליל אין עורכים לפי מגע-יד

חוכמת צו עמם

איו לגדל ״ונסת
על הקרקפת אני מתכוונת. על הקרקפת.
אז ככה. אני לא יודעת איך העסק הזה
פועל, אבל זה עובד. לחבורות הצוענים
הנודדים באירופה סודות חיים משלהם.
אחד המיספרים החזקים ברפרטואר, הוא
סוד הצמחת שיער שופע. בתנאי, כמובן,
ששיער זה קיים עדיין על הראש.
ובכן, הברנשים והברנשות המחוכמים
האלה, נושאים עימם לפני מאות שנים,
מדור לדור, את המירשם הבדוק לפיריון

תחליב לא נורמלי
איך עושים אותו — בשתי דקות
מתעודדים טיכו. הקרם הזה הוא משהו
לא־רגיל, אלא שאם לא מקפידים לשים
כמות זערורית ממנו, הוא שמן מדי. אין
דבר. המיגרעת הפיצקלה הזו, היא בדיוק
כל היתרון.
באים הביתה, לוחצים, נגיד, חצי שפופרת
לתוך בקבוקון דקורטיבי ושופכים
פנימה קצת מי ברז (בערך 2כפות) .סותמים
בעזרת כף היד הפרושה, ובאחיזה
מקבילה של הפקק ותחתית הבקבוק, מת־

יה־ירח, יה־ירח
מצאתי לו עוד ג׳וב
גידולים. הם גילו מזמן את הקשר המיסטי
בין מחזוריות הירח וצמיחת השיער. אי
לכן, ולפיכך, גוזרים החבדה את שיערם,
ואפילו קצת, אך ורק כאשר הירח הולך
ופוחת. יעני, אחרי אמצע החודש העיברי,
מחכים כמה ימים, ליתר ביטחון, ומתחילים
את הכסח.
עשיתי תצפיות על העניין הרבה זמן,
ומה לאמר — העסק עובד. זה לא בועבע
מעייסעס.

לרוץ, לודן.
לרוץ דחוף!
לסטירה הלא נורמלית ״ערוץ 2״.
עדיין כואבת לי הבטן מצחוק. עד
שאוספים את השברים מצחוק קודם,
שמים לך בומבה חדשה, ואתה שוב
על הריצפה. מימי לא גרדו אותי ככה,
מהבלטות.
איזה שיגעון! כדאי. כדאי.

פיצוץ דעהקדומה
אתם מכירים את הגברות הידעניות,
הדוחפות עין בעזרת שריר הלחי כלפי
מעלה, עד שעין מסכנה זו מצטמצמת ו־ניסגרת
כלילן מה יוצא להן מזה, אתם
שואלים. או! ניפער מירווח אימתני, המגלה
שני טורי־צד של שיניים ולסתות,
עד הגרון. כעת, משסודרה במה, אפשר
להתחיל להרצות.
״אתם רואים את השן הזו?!״ הן מפליאות
לסנן דרך חצי הפה הפתוח, מול
האור ,״השן הזו הלכה לי בהריון הראשון!״
בזריזות אדירה מחטטות האצבעות
בספירה פנימית למוצג הבא .״וזו,״ תול שות
הן ומותחות באכזריות בולמוסית
חתיכת לחי שניה למען היטיב ראות,
״זו, וגם זו, הלכו לי בהריון השני.״ וכך
הלאה וכך הלאה, סיפורי גבורה ומעשיות

לרוב, למען תדע האנושות המיקרית הצופה,
עם איזה גיבור־קדוש־אמיץ יש לה
עסק.
מפה לשם מחליטות כל העלמות סביב,
שהריון זה לא בדיוק עסק התפור לראש
שלהן בחמישים השנים הבאות, וכל השד
שוליקואים שבסביבה מתכנסים ברברס
אדיר, ומסרבים להגיח איזה שעה שלמה
מתום החיזיון האנין, אפילו אם שרים
להם ברל׳ה ברל׳ה צא החוצה. המסר אמנם
לא תמיד בא בצורה כזו פלסטית, אבל
בדרך כלל באמת מאמינים המון אנשים,
שהדיון זה משהו שהורם שיניים, כיוון
שהתינוק ״לוקח״ סידן מהשן של אימו.
שאלתי את ד״ר זאב בן־אור מה יש לו
לאמר על העסק. דווקא היה לו תיכף מה
להגיד. בולשיט במיץ עגבניות, ושטויות

בלבד. מורחים תחילה ומשפשפים את התוצאה
על העור. מחכים דקה או שתים,
שהחומר יספג ויתייבש, ואז בודקים. אם
העור בכל זאת שומני, אפשר להוסיף
מים ולדלל. במגע ראשון זה שמנוני חלקלק
בכל מיקרה.
יש לזה ריח נעים, עדין, ומה לאמר?
לא רגיל. העור לח, אבל בשום מיקרה
לא דביק. יופי של עסק. ממש יופי. יותר
פשוט מזה, קשה להקריץ.
בקילו, היו רק שניים מעושר ביטוייו
בנדון. לבו־אדם תעודה מפוארת מאד,
המרשה לו לאמר דברים כאלה במלוא
האחריות, כולל לקהל תלמידיו באוניבר־י
סיטר ,,שם הוא מלמד רפואת־שיניים.
שן, הסביר לי, זה מוצר מוגמר. מרגע
,שהיא בוקעת, היא בוקעת לגודלה הסופי.
אין שום אפשרות לגרוע ממנה או להוסיף
ילה סידן. הדבר היחיד היכול לה, הם
חידקי העששת, אשר במירבץ נכון יכולים
להתפתח ולכרסם בשן יופי יופי.
בזמן ההריון, ההתבגרות, וכל תקופה
של אי־איזון הורמונלי בגוף, יש לבן־
אדם כל מיני תופעות לוואי. אחת מהן
התרופפות סיבי הקולגן, אלה סיבי
החלבון המחזיקים את תאי הבשר יחד.
ובשפה יותר תכליתית: בזמן ההריון
מתרופפים סיבי הקולגן של החניכיים. מה
שהיה פעם, במצב הבריא, חגורה חזקה
ויציבה שלפתה את השן בכוח חזק ותוסס,
הופכת בזמן הריון לחגורה חלושס יחסית,
בגלל שביתת ההאטה של סיבי הקולגן
העצלניים שתופסים פגרה קלה. התוצאה
הישירה היא שנוצרת מין ״תעלה״ חופשית
יותר בין החניכיים והשן, ושם — שישו
ושימחו! — מוצאים להם החידקים בית
חם ומירבץ אוהב. את ה״תעלה״ הזו ניתן
למדוד במיספרים שהם חלקי המילימטר.
אבל המיקרובים, כידוע, לא שמנים, ולא
צריכים דירה גדולה.
אז זהו. כך הולכות שיניים בזמן ההריון,
ולא בגלל תיאוריות סיד מפותחות.
אז נחמו נחמו עמי. מי שתפקיד על ציח־צוח
נכון והיסטרי גם בתקופה זו, ותבזבז
חוטים דנטליים בלי קמצנות, תעביר את
כל טוחנותיה, ניביה, ונשכנייה בשלום. זו
לא חובה לאבד אותם בדרך.

רססיק דרה במנס
״מה קרה למירשם הרוטב הזה שנתת,״
שאל אותי חבר לפני כמה ימים .״אכלתי
אצלך, היה נהדר. אכלתי אצלי, ויומיים
שרף לי התחת.״ לקחתי את העיתון,
הצצתי בכתוב, ומה לאמר, הבן־אדם צודק.
דווקא בתיבול, לב העסק, התחלקה טעות
קולוסלית. תמורת כף פילפל מיותר,
נישכחו כשלושה מרכיבים — לא נעים.
אם ארצה כאן בקיצור, איש לא יטרח
לבצע תיקונים במקור, וסתם חבל על
המירשם הפצץ הזה. אני מעדיפה להביא
אותו שוב בשלמותו. מה שבטוח בטוח.
אז כמו שהבטחתי, הרי לכם הסוד המשגע.
לוקחים סירצ׳יק קטן בינוני, ומרתיחים
בו שתי כוסות חלב. בבלנדר שמים
שתי חבילות חמאה תנובה, וכף אחת
שטוחה קמח רגיל( .לא תופח ).איך שהחלב
רותח, שופכים אותו ככה, במצבו
הרתוח והלוהט לבלנדר, על חבילות החמאה
וכף הקמח. לא לדאוג. לבלנדר לא
יקרה כלום. יש רק להקפיד להבריג אותו
למטה ולמעלה, במיכסה, כיאות. מפעילים
את הבלנדר כמה דקות, עד שכל החומרים
מתערבבים היטב לבלילה נוזלית אחת.
עד כאן יצרנו לנו שמנת־מתוקה, בכמות
של שתי שקיות, וברבע מחיר. להזכירכם,
מי שעצלן יכול לדלג על שלב הבלנדר,
לקנות ישר במכולת שתי שקיות שמנת־מתוקה,
ולהוסיף את כף הקמח לעיבוי,
שאנחנו עירבבנו כבר בבלנדר, למניעת
גושים בזמן הבישול. כיוון שאנו לא מקציפים
את העסק, נמשיך הלאה, אבל מי
שרוצה להוציא קצפת מוקצפת, שלא יגיד
שלא הוזהר: לשים את הבלילה הזו בלי
כף הקמח, לעשרים וארבע שעות במקרר
לפגי ההקצפה, אחרת אין קצפת.
אבל נחזור לענייננו. לסיר, שהרתחנו בו
שתי כוסות החלב, שופכים תוכן קופסה
של כ־ 400 גרם שמפניון קצוצים, סחוטים
מהמים שלהם בעזרת המיכסה המנוסר סביב
סביב (משקל מסונן 230 גרם) ,ואת תוכן
הבלנדר. כעת מוסיפים בחרדת־קודש את
התבלינים, שצירופם נותן את כל הטעם.
כף אחת בלבד גרגרי פילפל שחור
כתושים היטב בעלי ומכתש. חצי כפית
שטוחה קרי. שליש כפית, וקצת פחות
מחצי כפית שטוחה אגוז מוסקט טחון
היטב. כפית שטוחה כורכום. כפית שטוחה
אבקת שום. כפית שטוחה מלח. אין צורך,
אבל מי שיש לו חיך גמל, יכול להוסיף
מלח, אבל רק מלח. פותחים את הלהבה,
ומתחילים לבשל את זה על אש בינונית,
תוך בחישה מתמדת. הבישול הקצר הזה
גורם לכף הקמח שעירבלנו לעבות באופן
עדין מאוד את הרוטב, ולתבלינים —
להיכנס אחד בנשמה של השני.
כאשר הרוטב מתחיל לרתוח, מכבים
את הלהבה ונותנים לעסק לנוח. כאשר זה
מצטנן מעט, זה מתקדש יותר. במנוחה זו
טמונות איכויות לא ישוערו. רק אחרי
צינון, וחימום מחדש, מגיע הטעם למלוא
״פריחתו״ .מטגנים את הסטייק, ובעזרת
מצקת־מרק שופכים מהרוטב הזה על הסטייק.
זה לא יאומן, הסיפור הזה.
הטעם הזה, הוא פואמה צרפתית מעודנת.
כל אחד מת מתענוג ישר בביס
ראשון. אגב, אם נישאר רוטב, מאחסנים
במקרר, ומחממים שוב בהתאם לצורך.
זה לא מתקלקל. אין יותר מילים להסביר
את הפלא המעודן הזה. צריך לטעום,
ואז בנוק־אאוט מאושר, להבין הכל.
אמרתי, גמרתי .׳

שמריץ סיד,
מיהודה ב ר?ן
זה ראש בומבה זה. תראו מה חלבתי
אצלו.
לקראת חגיגות חשלום החליטה רשות-
הספורט לבטל את ריצות המאה משר...
כדי לא לעבור את הגבול.

״המלכה נאזר׳
לא הנינה במוסיזוה,
אשתו של נחאס
באשה היתה שמנה
מוי,וסח׳ אנו הכירה
ל את בעלי
מספרת הפסנתוגית
בנינה זלצמן
^4חיאות־הכפיים הסוערות הרעידו
— י את הקירות. הקהל המצרי הריע. על
הבמה עמדה נערה יפהפיה שחורת־שער,
ירוקת־עיניים, בשימלה לבנה וקדה בביישנות.
שני חיילים הגישו לה זר־פרהים
ענק.
העיתונות הארצישראלית יצאה בכותרות
מנקרות־עיניים :״מסע־הניצחון של התיז״
מורת״ ,״הצלחה לתיזמורת במצריים״.
עיתוני־מצריים פירסמו בשעריהם את תמונתה,
של האמנית. חיילים הדביקו את התמונות
באוהליהם במידבר.
כיום פנינה זלצמן היא עדיין ביישנית,
עדיין יפה, וזוכרת את הופעותיה במצריים
כאילו לא עברו מאז יותר משלושים
שנה :״הקונצרט הכי מרגש היה כשני־גנתי
באולם גיזה בקאהיר. זה אולם של
יותר מ־ 4000 מקומות. הוא היה מלא
חיילים וקצינים של צבאות־הברית —
הגנרל וייוול, גנרל וילסון, גנרל קאטרו
הצרפתי. אחר־כך אכלתי איתם ארוחות״
ערב. בריגדיר קיש הציוני, מישפחת המלך
פארוק, ראש ממשלת־מצריים נחאס
באשה.
״על הבמה היו שלוש תיזמורות, שניגנו

1י 3 *$0׳* 0
׳* 0 * 5111ו 1ו 041ץ ! 0ק * 110
14 ) 1005־ 1* ¥ 3 1מ £ 0ק 1זז ץ 8־ )31( 4:1־!? 4

׳>מ80 תמזץ 0) )11* )*01*5)18* 8
)* 8 *041103

<ז * םסס 0 0־ו 11ז ס

א* 1י 5 811120130
* 8 *04110׳010 01 *1־*1

איתי את הקונצרט של צ׳ייקובסקי —
התיזמורת הארצישראלית, תיזמורת בית-
המלוכה המצרי ותיזמורת כלי-הנשיפה של
חיל-האוויר הבריטי.״

י הלו ם
בטבור
) ך* ימים היו ימי מילחמת־העולם הי
• שנייה. בקאהיר היה אז ערב־רב של
זלצמן היתה מבקרת בלילות חיילי צבאות־הברית. הרחובות היו מלאים
שישי בבית מישפחת וייסמן חיילים. המיסעדות ומועדוני־הלילה היו
1בקאהיר. כ!
כאן היא נראית עם קצינים מלאים עד אפס מקום.
| דרוס־אפריק!
דרום־אפריקאיים באחד מביקוריה בבית.
״אמא שלי אף פעם לא הירשתה לי

*) 1ן ן 0ז1* 1
זיי 103ז 3סזי1

ן בבית

)13015ק ן ןמ*04ץ *ג!)
511111

006

* 1. 1941 זססזג!•? 0 * 180,

ללכת למועדוני־לילה,״ גילתה הפסנתרנית.
״היא היתה אומרת שלא יפה שילדה בגילי
תסתובב במקומות כאלה. בפעם היחידה
שהלכתי זה היה אחרי קונצרט. הזמינו
אותנו למועדון קיט־קאט בקאהיר, ואמי לא
ידעה לאן אנחנו הולכים. הרבה אני לא
זוכרת מאותו מועדון. הדבר היחידי שהרשים
אותי היה יהלום, שהיה בטבור
של רקדנית־הבטן השמנה שהיתה אז כוכב
במצריים. אני לא הבנתי איך היהלום
מחזיק שם מעמד. כל הזמן הסתכלתי עליו
וחשבתי מתי כבר יפול. עד היום אני
חושבת על זה לפעמים.״
את הקונצרט האחרון במצריים נתנה
זלצמן במאי 47׳ לטובת הסהר האדום, ה

מקביל
לאירגון מגן־דויד-אדום בארץ.
אחרי־כן הוקמה המדינה. אמרגנה של
פנינה היה ארמני בשם פאפאזיאן, שהיה
בעל חנות פסנתרים בקאהיר, שבה היא
היתה מתאמנת לפעמים, הוא תיכנן עבורה
קונצרט לחודש מאי ,1948 שהתבטל ביגלל
המילחמה.
את הקונצרט הראשון נתנה בשנת : 1941
״הייתי אז ילדה,״ היא ממהרת לציין. באותה
תקופה חזרה מלימודיה בפאריס. ה־תיזמורת
הארצישראלית הזמינה אותה ל־סיבוב־הופעות
בקאהיר ובאלכסנדריה, כסולנית.
״כדי
להגיע למצריים נסעתי עם התיז-
מורת, שמנתה אז 70 נגנים, ועם אמי,

שאף פעם לא השאירה אותי לבד. נסענו
מתל־אביב לקנטרה, שם ירדנו כדי להחליף
רכבת לקאהיר. עברנו את התעלה מעל
גשר קטן, ותפסנו את הרכבת לקאהיר.
״זאת היתד. נסיעה מעייפת של 13 שעות,
בלי קרון שינה. הגענו לקאהיר, ולאף
אחד לא היה כסף לגור במלון. כולנו
היינו אידיאליסטים, בלי כסף. היו משכנים
אותנו בבתים פרטיים של יהודים ב־קאהיר
ובאלכסנדריה. אותי שמו אצל
מישפחת אמבש. היו להם שלוש בנות ובן.
אחת הבנות היתה סוזי אמבש, שהתחתנה
עם אבא אבן. הבת השנייה היתה אורה,
כיום אשתו של חיים הרצוג.
״תמיד גרתי אצלם כשבאתי למצריים.
היתה להם וילה גדולה. למטה היה להם
הול גדול, חדר־אוכל, סלון כחול וסלון
ורוד, מסביב לבית היה גן יפה. בסלון
הכחול היו שני פסנתרים, ואני הייתי מתאמנת
עליהם.

מ3 1־1 10311־ג 0גא* 0 0
£601311*6ג מ 0מ*3
1*31100 113ז4זי<^ז 8 ׳ 8־ו מז מ 0ס מ11־!10מ*113 1
״7031045*0013
1110־3 31011 #0701־10111

0130 £1 *035013 30* 1111*08804 10י׳ז י<1מ^0

0־3.1

־3ה 0ע 1מ 5 0סיגק 030מ70131* 1

:13׳ן׳*£3־ 8 1>6ת 0ו0 !34 -יז (מיז £ 011!1:11ח 113( 11ג 0803$מ ג ,(110 מסי

31ג0י 8ממסס 1£זתג 1ס 0 10מ 0 8.114 113מ 11 גי!

(.מס.1ז31ז0.ת>ן/ 13 ומ!ק ;4׳31^ 3׳3י73301130 (101*003
10311׳ 10מ&סיס׳&ד 1300 -מ 5110(3 1001*8 11134מ 1׳*י*£י1
013 ז 0׳ 31/1310(3 21 0000031 ** 33 00 *3, 4110313

0 פ1-ימ^.זין1*8.0£04 030ן5.־>(1ז.י0551 ני 800

1X0

!) 0 1ג ס מז
ס 0ז״ד 1י 8 1
131ימזמ*1^ 1ן יץ{י £ 1
#.פגמ &ס 33!; 0מ 0 }31404 1 3 00331*0111113מ1

המ שרתים
ואני

תידדתי מאד עם שלוש הבנות,
סוזי, אורה וצילה. היו להם כמה
משרתים סודאניים. אני זוכרת את המשרת
אמין, שהיה מגיש לנו אוכל, ואת המשרתת
פלור, שהיתה עושה לנו תלתלים ומגהצת
את השמלות. זה היה שינוי עצום מדירתי
ברחוב פרוג בתל־אביב. זאת היתה הפעם
הראשונה שגרתי בלוקסוס בימי־חיי. ב־תל-אביב
גרנו — אמי, אבי, אחי ואני —
בשני חדרים, ובפאריס היינו כולנו גרים
בחדר אחד.
״כשהגעתי למצריים, הפתיע אותי הלוקסוס
והעושר הרב. לכולם היו משרתים,
ממש עבדים. הם היו ישנים על הריצפה.
אסור היה לדבר איתם. פעם בארוחת-
צהריים, באחד הבתים, הגיש לי המשרת
את המנה. הוא קרא לי,בנינה׳ .אני צברית.
אצלי כולם היו אותו דבר. אמרתי לו
,תודה׳ והתחלתי לדבר איתו. בעלת־הבית

ואש ממשרת מצרים

תמונות אלה התפרסמו
בשבועון
מצרי אחרי הקונצרט של התיזמורת הארץ־ישראלית בקאהיר

נגשה אלי מייד וגערה בי , :המשרתים
צריכים לדעת את מקומט, ואת את מקומך

״זה היה השיא של הדקדנטיות. מצד אחד

בשנת .1943 למעלה נראה ראש ממשלת מצרים נחאס באשה
(מימין) לוחץ ידיים עם ס.ב. לברטוב, מזכיר התיזמורת. משמאל
נראה פרופסור לאו רסטנבת, המנהל הכללי של התיזמורת.

עשירים גדולים, ומצד שני המון קבצנים
ברחובות. בכל בית היה שוער, שהיה משתחווה
אל המוזמנים. נשות האצולה היו
שקועות כל היום בטיפוח עצמן. אסור היה
להן לעבוד. אני לא הייתי רגילה לנשים
שאינן עובדות. הן היו הולכות כל היום
לסלוני־יופי, למסאג׳ים, לתופרות. השתיי כו
למועדוני רכיבה ושחייה. לכולן היה
איפור כבד ותיסרוקות מסובכות. כשהייתי
יושבת בחברתן, הייתי מאד נבוכה, כי לא
היה לי לאק על הצפורניים, לא הייתי
מאופרת ולא הלכתי על עקבים גבוהים.

אך השנה, ביום חתימת חוזה-השלום,
קיבלה בשעת קונצרט בלונדון מיכתב מאחת
מידידותיה, בתו של ראש ממשלת־מצריים
לשעבר, סירי באשה. במיכתב
היה כתוב שכמה מידידותיה המצריות רוצות
לפגוש בה שנית, והיא הוזמנה לארוחה.
״פגשתי
שם חמש ידידות, שהיום נשואות
לדיפלומטים אירופיים. התחלנו לדבר
בדיוק כמו לפני שלושים שנה, כאילו
שלא נפרדנו מאז. גילינו שיש בינינו
קשר חזק מאד, ואני הסברתי להן שיש

! ) 150ס 0יו! 65ו€1יו 411 0
*.£01ח € 5 £יו 3ז

ץ ווזי1[1₪א[ [ 1 0 *1 $₪£זס

ס1ו4

46411

בימים החופשיים מקונצרטיס היתה פנינה
^ 1*1*1
מסיירת ברחובות קאהיר או שותה תה
11 1-8י 116-81ןייו 6* 1 /
בחברת־ידידות, שהכירה שס. תמיד היתה בליווית אמה, ששמרה עליה מכל מישמר.
בתמונה נראית הפסנתרנית בשעת טיול בשכונת־המזכרות הידועה חאן אל־חלילי.
*0116
׳ חז $מ \/£ואס
*11א0£*7א£0

10£0ז 88/1ג 8/1$ 8££8ז51>011א*5X111^ 18
5ז10£8ז0 00 עת 8£ז 10 *110. £801^1 01259 £0)1

מורה־דרך למאזינים

לקראת פסטיבל מוסיקה אנגלית ורוסית
באולם גיזה הודפסה בעיתון מצרי מפה
המראה כיצד להגיע אל האולם. העיתונות המצרית קראה לפסטיבל ״מאורע המאה״.
בפסטיבל ניגנה פנינה זלצמן עס שלוש תיזמורות לפני קהל מאזינים של 4000 איש.

תמיד היה נדמה לי שהן מסתכלות עלי
מלמעלה למטה. רק השנה, כשהייתי בלונדון
ופגשתי כמה מהן, סיפרו לי שתמיד
העריצו אותי, ודווקא רצו להידמות לי.״
הרבה מידידותיה של האמנית עזבו זה
מכבר את מצריים לאירופה, לאוסטרליה,
לדדום־אפריקה, לאמריקה. במשך שלושים
השנים האחרונות ראתה אותן בקונצרטים,
ופגשה אותן ברחובות הארצות השונות,
אך מעולם לא ניסתה ליצור עימן
קשר :״חשבתי שבתור ישראלית כדאי
לי לשמור על מרחק.״

בינינו קשר כימי. ככל זאת אנחנו מאותו
המקום, מאותה השמש, מאותו החול, מאותו
הים.״

מייג׳ור
1פני הנסיעה הראשונה למצריים
• התיידדה הפסנתרנית עם הבריגדיר
קיש. כשהגיעה לקאהיר, ערך לה היכרות
עם אנשי השגרירות הבריטית.

הבי תבר חו בקצר־ א ל־וי ל
(המשך מעמוד )47
באחד הערבים הוזמנה לארוחת־ערב בשגרירות
:״אדון אמבש, אביה של סוזי,
אמר לי שזה, כויבד מלונים׳ (כבוד מלכים)
להיות מוזמנת לשגרירות הבריטית.
הוא לא ידע שהמייג׳ור הצעיר אוברי
אבן, שהיה מבקר בביתם׳ יתחתן אחר-
כך עם בתו סוזי, והיא תהיה אשת־שג־ריר.
המייג׳ור אוברי אבן עשה עלי רושם
עצום, כי דיבר עברית, ערבית, רוסית
ויפנית או סינית, ואני לא הבנתי איד
בחור כל־כך צעיר יכול לדבר כל־כד
הרבה שפות מוזרות. זה היה אבא אבן.״
באחד הקונצרטים פגשה באחיותיו של
המלך פארוק :״שתיהן היו יפהפיות. אני
זוכרת את פאיזה ופאוזיה, שהיתה אחר-
כך אשתו הראשונה של השאה. היתה עוד
אחות מכוערת, שאני לא זוכרת את שמח.
המלכה נאזלי, אמו של פארוק, מאד אהבה
אותי.״

וויונ£־׳

תי ללכת, לפחות כדי לפגוש את הנסי כות,
שהיו ידידות טובות. מאוחר יותר
הן היו באות לשמוע את הקונצרטים שלי
באולם אדיסון בירושלים.״
שלוש פעמים בשנה היתד. זלצמן נוסעת
לסידרת־קונצרטים במצריים. היא ניגנה
עשרות קונצרטים לפני החיילים האנגליים,
הניו־זילנדיים, חיילי צרפת החופשית,
חיילים יהודיים, גם במידבר ובבתי־חולים.
קונצרטים רבים נתנה ללא תש לום
למען הצלב האדום, הסהר האדום
המצרי, מוסדות־צדקה מצריים, פליטים,
עניים, הנוער־היהודי במצריים והוועד
למען החייל היהודי שם. את מיכתבי-התו־דה,
הביקורות בעיתונים, כרטיסי ומודעות
המופעים הדביקה בחמישה אלבומים
עבי־כרם, שבהם היא מעיינת מדי פעם
ונזכרת :״כשניגנתי בתל-אל-כביר, היה
מונף בחוץ דגל כחול-לבן, והיו שם הרבה
קצינות יהודיות. אף פעם לא היה

00066115

)1 6 5

5001616

ס ^ טסק
116 ?0113)1 161ח76ו^ 13,

•1 9 4 6

011 המשוח

פנינה (קיצונית משמאל) בביתם
של מישפחת וייסמן. מימין
צאבר, אחד משני המשרתים של המישפחה. בדרך־כלל נאסר עליה לדבר עם המשרתים.

8 £ 3וכ<£מ־ז 6 1-1 171.

כך ביישנית,״ מספרת פנינה ,״אמרתי ל־סוזי
שאני לא יכולה לבוא, אלא אם יזמינו
אותי. היא הסבירה לי שזה בית
פתוח, ולבסוף הסכמתי לבוא.״

0ווו\/וק _ 0£ו* 7ו? £ 0

׳ 41011114

מודעה בעיתון מצרי בשפה הצרפתית מכריזה על

רסיטל לפסנתר של פנינה זלצמן. הרסיטל נערך
111\ 111 11\ 1
באלכסנדריה בתיאטרון הקרוי על שמו של המלך פואד הראשון וזכה להצלחה גדולה.

האף של
קלי אופ טרה

ף* ין החיילים והעסקנים מהארץ שהיו
מבקרים באותו בית היו יוסי
ידין, ראובן דפני ממישרד־החוץ, צ׳ארלם
אורד וינגייט, אנציו סירני, משה שרת,
יעקב צור, עזר וייצמן ואחרים .״היה שם
בחור יפהפה, בלונדי, בעל עיניים כחולות.
תמיד אהבתי בחורים כאלה. הוא
רצה לעשות עלי רושם ודיבר איתי על
דוסטוייבסקי. אני דיברתי איתו על
בודלר וורלן. כל השיחות שלנו היו רק
על סיפרות ופילוסופיה, עד שהתחתנו.
תמיד היה אומר לי שיש לי אף ארוך,
ואני הייתי עונה לו שמה שעשה את קלי־אופטרה,
היה האף שלה.״ הבחור היה
יגאל וייסמן, בנו של בעל־הבית.
בביתה של מישפחת אמבש היתד. פנינה
קמה יום־יום, בשעה תשע, ויורדת לאכול
בחדר־האוכל המפואר. אחרי הארוחה היתד.
מתאמנת במשך כחמש שעות. בימים
שלא היו לה קונצרטים, היתד. שותה תה
עם ידידות, או יוצאת בחברתו של יגאל,
תמיד בליוויית אמה, ששמרה עליה מכל
מישמר .״גם יגאל היה שומר על כבודי,״
סיפרה ,״הוא היה יוצא לבלות במו-
עדוני־לילה עם חתיכות, אבל איתי היה
יושב רק בחוג־המישפחה. אף פעם לא
לקח אותי לשייט על הנילוס, כמו שעשה
עם אחרות, ואני מאד קינאתי.״
בין האנשים, שלבתיהם היא הוזמנה,
היה ראש־הממשלה, נחאס באשה. הוא שלח
את נהגו להביא את פנינה ואמה .״לפני
שהלכנו, סיפרו לי עליו בדיחה — שאש

קנתה חגורת־בטן, והוא שאל אותה:
,יא מדאם נחאס פיין אל-טיזי׳ (גברת
נחאם, איפה הישבן?)״ על המלך פארוק
היו החיילים הזרים שרים ברחוב, לפי
צלילי ההימנון הלאומי המצרי דאז, :קינג
פארוק, קינג פארוק, ינעל אבוב, ינעל
אבוב המלך פארוק, אביך מקולל״).
פגשתי שם גם את הפסנתרנית ג׳ינה
בכוואר. היא היתה אז בת ,27 וכבר שמנה.״

עוגות
ו שוקולדה
מרות שאמה לא הרשתה לה לצאת
• למועדוני-לילה או לסעוד בחברת הצעירים
הרבים שביקשו את חברתה, התירה
לה להסתובב ברחובות קאהיר ולשבת
בבתי-קפה, אך תמיד בחברת מבוגרים
אחראיים .״המקום שהכי אהבתי היה בית-
הקפה גרופי, שהיה ידוע בעוגות ובשד
קולדה הכי־טובים.״
במשך שלושים השנים שעברו, מאז
ביקוריה במצריים, קיבלה האמנית מאות
מיכתבים מחיילים לשעבר. בסיוריה ברח־בי־העולם
ניגשים אליה לפעמים אנשים
עם ילדיהם או נכדיהם, ומראים לה תוכניות
ותמונות עם חתימתה מאותה תקופה.
בחודש שעבר, בהיותה בלונדון, קיבלה
מיכתב מחייל־לשעבר, ששמע אותה
מנגנת בתוכנית מיוזיק פור אול (מוסיקה
לכל) בקאהיר. הוא סיפר במיכתבו כי ביקר
במצריים והלך לחפש את האולם שבו
היו נערכות התוכניות לחיילים, אך במקו מו
מצא מוסך גדול.
״אני לא מכירה את מצריים של עכשיו,״
אומרת פנינה .״ברור שהרבה דב רים
השתנו בה. אבל אם יזמינו אותי
לבקר שם, אעשה זאת בשימחה, והמקום
הראשון שאבקר בו יהיה בית־הקפה גרופי,
לאכול עוגת־שוקולד.״

ארוס טרי

פנינה עם ארוסה יגאל וייסמן בשכונת חאן אל־חלילי בקאהיר.
זאת היתה אחת הפעמים הבודדות שבהן יכלה לצאת ללא ליווי.
באותה תקופה היה יגאל. חייל בצבא הבריטי. ההיכרות היתה בבית מישפחת וייסמן.

0 1 1 *1£

¥1*16

81111)13.? 676010§׳3
00110611; 116? 311131601 ?733 !676316)1 ?71111
׳31*1נן 31 1116 6123 1101761511? 0011- 3 0677 013111?, 676!? 15
כשניגנה פנינה לפניה, הופתעה. המל חשוב לי איפה אני מנגנת, אלא מה אני
ע 6)11800? 6ז?]ז? 6ת;X01010)1, 1(6תסס! 6 1116 01 1351 1116 73,5? 118,11
כה הזמינה אותה לנגן בביתה בשעת מנגנת ואיך אני מנגנת.״
>ן ל כלל המלכה פנינה ניגנה,גזאך
על-ידי סוזי
7111810)1הימים
35130 באחד

1(11110 אכד 01
הוזמנה?0110£
1116 ?)1
0 § 10-11
התה 631.־
שתיית ,
לא שמעה אותה. היא היתה שקועה בפיט -בש (אבן) לביתה של מישפחת וייסמן,
תס 0-ז 631 1(130151 30 )1־?6811731 30)1 111301)5 10 ?0103 §11>6316
פוט קולני עם ידידותיה ושיקשוק בכלי־ בית שהיה פתוח לחיילים מכל האומות
׳ ! 6 1130)1.ג33120130׳3 1(6311111111 ](61101:01- ?71111 3 5111113 111115
התה :״זה נורא הרגיז אותי,״ גילתה וליהודים ממצריים. בעל הבית, יעקב וייס3006
11 ?7111 7601310 1111101:§61- 501(0131 30)1 001, 76!? 011§1031
פנינה ,״אני חושבת שהמלכה, בעצם, לא מן, היה נשיא ההתאחדות הציונית במצ.ת3
1־631ק>ן 11(16 100 111011330)13 01 010510 77071) 3115111 0677 3
היתד. כל־כך מוסיקלית.״
המצרים,
__!07618.

5 061101־ ?0103 5317,0 1 3 0 0 1
ריים. בשנת 48׳ נאסר על־ידי -־
פעם הוזמנה גם לביתו של המלך פא -ובילה שנה וחצי בכלא המצרי. הוא עלה
רוק, אך אמה אסרה עליה ללכת :״היא עם אשתו ארצה ב־.1950
אמרה ששמעה עליו דברים לא־מכובדים,
בכל יום שישי היה הבית ברחוב
במרץ 43׳ יצאו עיתוני מצריס עם ביקורות נלהבות
ושאי-אפשר לסמוך עליו בחברת נערות קצר־אל־ניל 13 פתוח לפני חיילים, ונערעל
הפסנתרנית הצעירה. זוהי ביקורת שנכתבה אחרי
צעירות כמוני. אני כעסתי מאד, כי רצי -כו בו סעודות־ערב מפוארות :״הייתי כל -הקונצרט האחרון של הפסטיבל למוסיקה אנגלית ורוסית. הקונצרט נערך בקאהיר,

פו 1נ 1ב*

סזסר סונול
ס פ צי אל

ס ע בכוון הח ץ
ע ם סו פ ר סונו ל
ס פ צי א ל 5 0ו 2 0
השמן שיקל על מכוניתך גם בשעות הקשות.
מחקרי המעבדה של סונול הביאו לייצורו
של שמן המגן על המנוע בדרך הטובה ביותר,
בכל מצב — סופר סומל ספציאל /50ז\ך . 20
שמן המעניק למכוניתך התנעה קלה יותר,
פעולה חלקה יותר, הפחתה בבלאי
ובשחיקה של מערכות המנוע
והקטנה בהוצאות הדלק ובהוצאות האחזקה.
זהו השמן עם החץ — סופר סונול ספציאל /50 זן ן . 20

כזונונ ד
העולם הזה 2174

3וויח בר ח ה בינלאומית בחריח:
ייאשון־לב>ון -חתח־תקוה• תל-אביב -ר חובו ת

ועתהגס:
מריו שרון

!רו״קט חדשני ויוקרתי
:רמה בינלאומית
:אזור מגורים
ורכז• ושקט!
זכנון ארכיטקטוני מרשים ע״י אדריכלי צמרת:
זשרד אדריכלים ״קורה״ ,אבי רסקין והרי המלי.
:צמרת השרון מציעים:

שני מפלסים לכל דירה
הסקה לחימום הדירות
2חדרי רחצה לכל דירה
חדר ארונו ת בכל דירה
ארונו ת מטבח מפוארים ״דגש״
ח ר סינ ה פר חוני ת במטבח
רצוף קר מיק ה באמבטיה וב שרותים
חדר תרבות לכל בנין
לובי מפואר בכני ס ה
משטחי דשא וגני נוי
מ ת קני מ שחקים בחצר לילדי הבית

טרדי מכירות: דירות גינדי ־ אברהם גינדי
!שון־לציון ־ משרד המכירות הראשי רח׳ הרצל ( 6 2ליד התחנה המרכזית ותחנת סונול) חניה פרטית למבקרים במשרד.
1ח תקוה -רח׳ חיים עוזר ( 28 מול העיריה) רמת השרון -רח׳ סוקולוב 84

אוובדהם גיזד בוזה דירות ש^ונעוים *ו הב ע!.

1ה היה הו1ו>ם ה 1ה שהיה
כגיליון ״העולם הזה׳׳ שראה אור השבוע לפני 25 שנה
כדיוק, התפרסמה כתבה מצולמת ויוצאת־דופן מאת הכתב מזי
זהבי* ,״יום אחד הייתי קבצן״ .הכתבה תיארה מעט מעולמם
של הקבצנים. כמדור ״קלסתר״ הוכא סיפורו של פיטר ארטון,
יהודי יליד צ׳כוסלובקיה, שנחשד בבריטניה בריגול לטוכת הגוש
הקומוניסטי. הוא ניצל את חוק־השבות ובא לישראל.
כתבת־שיהזור פוליטית, שכותרתה ״לאן הולכת חרות?״,
ניתחה את יחסי הכוחות הפנימיים בתנועה זו, ובחנה את האפ שרויות
הניצבות בפניה לכיבוש השילטון בראשותו של מנחם
בגין. פתבה אחרת, בצירו!* ״ראיון מייוחד״ עם מכם אנקר,

י / 6מ

שליח האירגון העולמי של היהודים המשיחיים, תיארה את
״היהודים שבחרו כצלב פפימלם״ .עייר התיאטרון והקולנוע של
השבועון, מיבאל אלמז, דיווח לקוראי ״העולם הזה״ על הסרטים
שהוקרנו כפסטיבל הפרטים כקאן, השבוע לפני 25 שנה.
בשער הגיליון: כוכבת הקולנוע הבריטית דייאנה דורם.

גינעה 24
1ב(1א 1954 זה שר צבו ער קאנו
אינה עונה * ראשיתה של א גדת ..קזבלן

אם תריס את ידך המיובלת
כל גלגל במדינה יעצור
כששרו פועלי גרמניה שיר־גאווה זה
ביום העבודה הראשון, ב* 1במאי של שנת
,1890 לא רצו רק לתת תוקף להשקפה
פוליטית חדשה. השם קארל מארכס עוד
לא ריחף על ארצות ויבשות. סוציאליסטים
לא קמו עדיין איש נגד רעהו. יום
ה־ 1במאי היה יום הסולידריות של הפועלים,
יום הפגנות הכוח של המוני העמלים.
אולם הוא היה יותר מזה. הוא היה
היום בו הכריז האדם החדש על האידיאל
הגדול של העבודה — העבודה המאצילה
את האדם, אינה משפילה אותו.
תורן עטוף פרחים. אולם בני-אדם
חגגו ביום ה־ 1במאי אלפי שנים לפני
שהונף הדגל האדום הראשון מעל להפגנה
פועלית. כי יום חג זה עתיק כתרבות
האנושית עצמה. מאז ראה האדם
במבט משתאה את התפרצות החיים החדשים,
את היופי הרענן של ׳הנוף המתחדש,
קם בו רצון לצאת במחולות, לקשט
את סביבתו בפרחים ססגוניים.
הרומאים העתיקים הביאו ביום זה מתת־פרחים
לאלת־הפריחה, פלורה. באירופה
המערבית נקרא היום בעלתיין•* ,והוא

היד, מוקדש לבעל, אל השמש, הכנעני,
שהגיע איכשהו לארצות רחוקות אלה ממולדתו
המרחבית.
בבריטניה היה נהוג, בימי־הביניים, לצאת
בהמונים אל השדות, לאסוף פרחים, לקשט
בהם את הדלתות והחלונות. בכל עיר
וכפר הוקם ״תורן מאי״ ,כגובה התורן של
אוניה גדולה, עטוף כולו פרחים וזרים.
דגלים ותוכן. בישראל התמזגו מאז
שתי הנימות גם יחד .״האידיאל של העבודה״
ו״השיבה אל הטבע״ ירדו כרוכים
יחד מן השמיים הרעיוניים של
העלייה השנייה.
אולם ב 1-במאי ,1954 ,יצעדו הצועדים
ויתנופפו הדגלים, מבלי שהתוכן
הנפשי העמוק ילהיב את הלבבות. האידיאל
של העבודה שקע, רדיפת המותרות
תפסה את מקומו. לא מעטים גם עתה
האנשים הרואים עדיין בעבודתם מלאכת
קודש. אולם קולם אינו נשמע, לעומת
הקריאה הגדולה להפחתת העבודה, להקטנת
המאמץ, להשגת היתרון הגדול ביותר תמורת
העמל הקטן ביותר.
ב־ 1במאי 1954 היה זה לקח שכדאי
לזכרו היטב.

ד בנגב

הוא לא משיב לו?״ שאלה בתימהון אשד,
לא־ביותר־צעירה, כשהיא מתבוננת בפני
הצעירים. התשובה היתד, בערך :״מה אתך,
זה קטע מן הסרט.״
הסרט בו ניכלל מישפט זה הוא גבעה
24 אינה עונה, סרט עלילתי עברי המופק
על־ידי חברת זיקאור, ואשר אחת מתוך
ארבע האפיזודות שלו מוסרטת בימים אלה
בעבדת, אחד מן המקומות היפים ביותר
שבנגב. משתתפי הסרט, וביניהם הבמאים
תורולד דיקינסון ופיטר פריי, מסתובבים
בשטח עם נשק אישי, חיים בבדידות מזהירה
בסביבה. מחצית יושבי כסית נמצאים
אף הם במקום, בתפקידים שונים,
ולמדו לקבל הוראות באנגלית.
כמה מן האורחים שהוזמנו למקום על-
ידי החברה, כדי לחזות בצילום הקטע,
נידהמו לראות קודם לכן בבאר-שבע את
עזריה רפפורט* ,המשתתף בסרט בתפקיד
מפקד מצרי־נאצי, לבוש מיכנסי דוג-
גריז כחולים וחולצת טריקו לבנה, חמוש
ברובה, ניכנס לבית־מרקחת מקומי ושואל
בהיסוס ״יש לכם אולי חוקן?״ למראה
הגבות המורמות בתמיהה, הסביר עזריה
שהוא זקוק למכשיר הרפואי, כדי להניח
אותו מתחת לבית־שחיו וללחוץ עליו ברגע
המתאים של ההסרטה, ואז ניתז דם
על חזהו.
ארבעה לוחמים. הסרט, שהפקתו תעלה
350 אלף לירות ישראליות, ניכתב על-
ידי צבי קוליץ מי שהיה חבר מערכת
הבוקר, ששהה כמה שנים בארצות־הב־

• אליהו זהבי, עתה סופר הארץ בסקנדינביה.

בשפת העמים הקלטיים.

״ שכב! שכב! אומרים לך לשכב, תש כב
לכל הרוחות!״ הרעים בקולו אריה
(״אריק״) לביא על צעיר שהתקרב אליו.
״למה הוא צועק עליו כל כך, ומדוע

• כיום דובר בית־החולים הדסה, ירושלים.

דודו של התעשיין דויד קוליץ,
ממקורביו של שר־הביטחון עזר וייצמן.
העם דגלים אדומים

קולנוע

״העולם הזה״ 862
תאריך 29.4.54 :
רית, והדובר עברית רק כאשר דורשים
זאת ממנו במפגיע. הסרט מתאר ארבע
אפיזודות מחייהם של ארבעה לוחמים ש נפלו
על גיבעה .24
חיאטח חשבון עצוב
׳חשבון חדש הוא הקדמה למחזה מצויין.
לרוע מזלו, לא כתב נתן שחם את המחזה
המצוייו הזה, והסתפק בכך שהגיש לצו פים
רק את ההקדמה, שאינה אלא שרשרת
של עובדות ללא נשמה.
העלילה העיקרית היא מעין מעשה-
חסמבה בסדום — נער מלא אידיאלים
כרימון (אילי גורליצקי) מגלה כי מהנדס
המיפעל היה קאפו באושוויץ. היה ברור
לו (וגם לשחם) ,כי כל קאפו היה רוצח
ובוגד, ולכן הוא החליט להוציא את האמת
לאור, ואת המהנדס להורג.
לרוע מזלו (ולרוע מזלם של הצופים)
הוא התאהב בבתו של המהנדס. קונפליקט
מם׳ .1ברגע זה ניכנסת לעלילה אשתו
של המהנדס, המוכנה להלשין על בעלה
ולהשליכו לבית הכלא, מפני שהאקלים
בסדום חם לה מדי, ובגללו היא נטשה
את בעלה ואת בתה. קונפליקט מם׳ .2אח רי
כל זה מוכן הצופה להיכנע. אך ברגע
האחרון הוא מופתע על־ידי תמונה שבמהלכה
נישבר המהנדס (יוסף ידיו) ומודה
כי הפך לקאפו כדי להציל את עורו^,
למרות שהיה נידמה לו כי עשה זאת כדי
לייסד ׳ מחתרת. עוזרו-יריבו (זלמן לביוש)׳
השחקן הטוב ביותר של המחזה,
מניח את האקדח מידיו וסולח לו. הוא
מבין כי העבר אינו חשוב — חשוב החש בון
החדש, חשבון העתיד, ובהתיישבו ב סדום
כיפר הקאפו על עוונותיו.

מיכחבים לרוחי
הרצחח וגס •רעות>־
עדינה — :את כנראה רוצה לאכול את
העוגה ולהשאיר אותה בידיך .״סחבת״
לחברתך את החבר שלה, ורצונך לשמור
גם על ידידותה. עליה להיות בעלת אופי
מלאכי כדי להסכים למצב כזה. ומה, בינינו
לבין עצמנו, קיווית שתעשה, שתיפול
על צווארך מרוב שימחה? או או,
אמר המשורר. ובכן, שימרי על כיבושך
החדש לפני שתבוא חברה אחרת שלך
ותלטוש עליו עין.

אנשים
..יום אחד הייתי קבצן־

כתבה זו
תיארה מי־בצע
מיוחדיבמינו, מן הסוג שאיפיין את העולם הזה. אליהו

(״בחי״) זהבי, שפרש אז מקיבוץ חמדיה והחל עובד ככתב
בשבועון, התחפש כקבצן ליום אחד. הוא אסף ביום אחד שש
לירות ו־ 127 פרוטות — סכום השווה כאלף לירות של היום.

• אחרי שיוסף ידין שיחק את תפקיד
הגיבור במחזהו ביש־המזל של נתן
שחם, חשבון חדש (ראה ״תיאטרון״),
קיבל הוא תפקיד חדש, קרוב לו יותר.
הפעם הוא יהיה חייל ממוצא מרוקאי,
מאוכזב, שהסתבך ברצח, במחזהו החדש
של יגאל מוסינזון, קזבלן, על מחזהו
החדש אמר מוסינזון :״אחרי ההצגה יבחרו
אותי לוועד עולי מארוקו.״

גיו! לא שורו בגרר
עקשוח האחוא׳ על הבמאים
^ יום צמח ננסר רא, ח,11 ון
• הע0ש1ות של גוון
הטלוויזיה זכתה במתנה שתחנות טלוויזיה רבות בעולם
היו רוצות לקבל אותה: אלטץ ג׳ץ, העורך בימים אלה סידרת
הופעות בארץ, הסכים כי היא תעביר בשידור ישיר את המופע
שלו, שייערך במוצאי שבת הקרובה.
אולם לג׳ון ולאמרגניו היה תנאי אחד: שאת המופע יביים
במאי הטלוויזיה ההולנדית ומי
שהיה במאי הטלוויזיה הישראלית
ואד!? טינבר. מאחר
שהבמאי יוסי צמח אינו נמצא
בימים אלה בארץ, לא הסכים
אחד הזמרים המפורסמים ביותר
בעולם כיום, לסמוך על
אף במאי אחר של הטלוויזיה
הישראלית.
אולם האחראי על הבמאים
בטלוויזיה הישראלית יצחק
(״ג׳קי״ן גורן החליט להתעקש.
לדעת גורן, ג׳ון אינו
יכול להכתיב לטלוויזיה הישראלית
איזה במאי יביים את
השידורים שלה. התוצאה בינתיים
היא שהטלוויזיה לא תצלם,
כמובן, את המופע, ואם
היא תרצה להראות את אלטון
ג׳ון לציבור הצופים הישראלי,
היא תאלץ לקנות בכסף רב
סרט שצולם בחוץ־לארץ.
אולם נראה כי ג׳ון החליט
להתנחם מהאכזבה שלו. בערב
אחראי גורן
של ההופעה במוצאי השבת,
בלי עינבר
הוא עומד לערוך מסיבה פרטית
וסודית בגלריה 13 וחצי
ביפו. אמרגנו הישראלי שמואל צמח שומר בסוד כמוס את
דבר המסיבה, כדי שלא יבואו אליה אורחים בלתי־קרואים.

יום שלישי

• 1רביעי

יום הסישי

יצדצד
ה תו כני ת

קודם

• פו הדוב ועץ הדבש

ה א חרונ ה

1 0 . 4 0סרט בן ש ני חלקים,
ה מיו ע ד לי לדי ם, אך טו ב יו ת ר
ל מ בוג רי ם, על פי סי פ רו של
א.א. מילן, כפי שהו סר טעל-י די

ב ט לוויזי ה ליו ם הזי כ רו ן, על פי
סי פו רו של אורי אורלב, מי
יצלצל קודם. ילד, ש א ביו נפל
מ ת מודד
ב מי לחמת־ העצמ או ת
עם הבעיה, על רקע י ח סי חב ל
בין
בי נו
המתפתחים
רו ת
הי לד הו א
סטודנט לרפו אה.
גיא פינם והאח ה בוג ר, הסטו דנט
הו א אייל ברטונוב.

• הר הרצד (.)0.50
טכס

ה מ סור תי
ה שי דו ר
הדלקת ה מ שו או ת בהר הרצל,
חלקו של יו ש ב־ ראש הכנסת
יצחק שמיר בפסטיבל העצמ אות.

יצחק גבון (.)6.45

נ שי א־ ה מ דינ היברך את העם
ל שני ם
ב ני גו ד
לקראת החג.
קו ד מו ת תהיה ז ו בוו ד אי, על
פי ד ר כו של נ בון, שי ח ה מאל פת
ו מל ב־ אל־ ל ב.

• דיל העשרים (.)9.30

ח בור ת צ עי רי ם, ר א שו ני העליה
ה ש לי שי ת ב שנו ת ד ,20 -,ש ע לו

וולט דיסני.

• חידון התנ״ך העולמי

לנוער 11.35 הפך כבר
חלק בלתי נפרד מתוכניות יום-
העצמאות. בסיומו, בערך בשעה
,1.45 תוקרן מהדורת מבט
מיוחדת.

• זהו זה (שעה .)2.00

תו כני ת ה חד שו ת לי לדי ם תהיה
מיו חדת
יו ת ר
א פי לו
היו ם
מ ת מיד. זהו זה י שו דרב שי דו ר
חי מ או ל פני ה ט לוויזי ה ה לי מו די
ת. ב תו כני ת חי דון ט ל פוני,
מ ר מו ד ה גו לן ו מיי מי ת,
כ תבו ת
מנ ח ל -עוז,

אי זו ן
ול שם
להקת רי קו די םבהדרכ תו של
גברי לוי, מי שהד רי ך את ה להקה
שהופי עה באירוויזיון.

• חתימה טובה (.)3.30

עו ר כי ם מי ק צו עיי ם לקחו את
ה חו מר מ ה תו כני תשה כינ ה -ל א-

• תסרס
שלא שודו
הסרט שהיה מיועד להיות
משודר בערב יוכדהשואה לא
שודר, הפעם לא בגלל עיצומים
של טכנאים, אלא מגלל
במאי צמח
מצבו הרעוע של הציוד שבבלי
אירוויזיון
בניין הטלוויזיה. מערכות הקול
של הטלוויזיה התמוטטו, וסרט
זה היה קורבן ראשון של התמוטטות זו. כן סבלה מהתקלה,
שתוקנה באופן ארעי אחרי יומיים מחלקת החדשות, שכמה
כתבות שנזקקו למיקס, לא שודרו, או ששודרו בצורה משובשת.

• השישה עדתה ננסך
בשבוע שעבר היתר, פאניקה במישרדי הנהלת רשות־השידור.
מתברר כי הנהלת הרשות שכחה לשלוח לעיתונים מודעות המיכרז
על תפקיד מנהל הרדיו, כפי שמחייב החוק, ונוצרה סכנה כי
אפשר יהיה לפסול את המיכרז מפני שהמודעות לא הופיעו בזמן.
לרשות־השידור יש זכות להעביר את מודעותיה לעיתונים
| דרך לישכת הפירסום הממשלתית ולזכות כך בהנחה של ״0/ס*
כאשר פנו ברגע האחרון ללישכה, הודיעו עובדי לישכת
הפירסום, כי אין הם יכולים להעביר מודעות מהיום למחר. יושב-
ראש הנהלת־הרשות הפרופסור ראובן ירון הורה להעביר את
המודעות ישירות לעיתונות במחיר כפול, באומרו :״אני לא
צריך צרות מישפטיות. שיעלה כמה שיעלה.״
ואכן, ההפרש של המודעות הגיע להרבה אלפי לירות.

תחרויות

3 . 2 5שי דו ר י שי ר של תח ר
ויותש חי ה, שיי ע ר כו ב מי ם־
גרת כינו ס הפועל ד 11ה שי
דו ר יי משך יו תרמשע תיי ם.

* סוד כמוס (.)5.30

המפיקה אסתר סופר יחד עם
העורכת פיליס בלוך, אשתו של
העיתונאי וחבר הוועד־המנהל
של רשות־ד,שידור דני בלוך
והמגישה דליה מזור, אינן
ששות לגלות מה יהיה בתוכנית
השנייה של סוד כמום, אולם
תגובות הילדים לתוכנית הראשונה
מבטיחות צפייה גבוהה
בתוכנית זו ,״המאיימת״ להיות
אחת מהתוכניות הטובות ביותר
בשידורי הילדים בטלוויזיה.

* פו הדוב(שעה .)6.00

הפרק השני של סירטו של
וולט דיסני שהקרנתו החלד,
אתמול. פו הדוב מציל את
חזרזיר מסופה משתוללת.

* פליפר (שעה .)6.32

מפקח שמורות הטבע מגיע לביקור
בשמורה של פורטר
ריקם. בתחילה הוא כועס, ובצדק,
על באד ואחיו, המגדלים
חיות שעשועים שונות כפליפר
וד,שקנאי פיט, אבל אחר־כך,
באופן בלתי מובן, משתנה
יחסו אליהם ואל החיות, לטובה,
ושוב הכל שמחים.

* כדורסל(שעה .)8.30

שוב במיסגרת השידורים מכינוס
הפועל, שידור ישיר של
מישחק כדורסל בין ניבחרות
ישראל וספרד לכינוס. בהפסקת
המישחק, בשעה 9.00 תשודר
מהדורת מבט.

* רצח לפני המצלמה

• מי לא יביים אם האיחויזיון
נראה כי השבוע הוא לא השבוע של י ע קו ב (״יענקלה״)
אגמון, אלא, בכל זאת, של האחראי על הבמאים בטלוויזיה,
יצחק (״ג׳קי״) גורן• אחרי ההתעקשות האומללה שלו בעניין
אלטון גזץ, מתעקש גורן ב עוד
נושא אחד: מי יהיה ה במאי
של האירוויזיון הבא.
גורן כבר הודיע ״כי יוסי
צמח לא יהיה הבמאי של ה־אירוויזיון.
יש לי רשימה של
חמישה במאים, שאחד מהם
יהיה הבמאי של האירוויזיון,
ויוסי צמח אינו נמנה עליהם.״
גורן החליט, כפי הנראה, ל הצדיק
את כל רואי השחורות
ואת כל אלה שהתנגדו לכך
שגם האירוויזיון הבא יתקיים
בישראל ושטענו כי קשה יהיה
לחזור על ההצלחה הבינלאומית
של צמח באירוויזיון הקודם.

שחיה

1 0 . 1 5הצלמת מר סי פל ט-
שר, שאומד, מגלמת השח קני ת

בריט לינד,

מז מינ ה

מיו ד -

ציוניוני הדרך: כגין קארטר סאדאת
יום שלישי שעה 10,20
לארץ מאוסטריה, גליציה ופולין,
מבלה לילה אהרון במחנה
הכשרה בביתניה, ליד קיבוץ
אלומות שליד הכינרת. אחרי
שבילו את מרבית הלילה ברי קודים
ובשירה, על פי מנהג
הימים ההם, השתרעו לנוח
והחלו משוחחים. השיחות היו
נוקבות, חשיפה עצמית ווידויים
שחוללו שינוי בצעירים. ההצגה
של יהושע סובול גרמה פולמוס
גדול בין ותיקי השומר־הצעיר
והשידור בטלוויזיה עשוי לחדש
אותו. המשתתפים הם: ליאורה
ריבלין בתפקיד שיפרה, סנדרה
שדה כמרים, עידית צור בתפ קיד
נחמה. ,גדליה בסר כמשה,
עמי טראוב בתפקיד אפריים,
מוני מושונוב בנפתלי ועזרא
כפרי בתפקיד עקיבא. הבמאי
הוא אנטואן סלאח והמפיק יוסי
משולם.

• ציוניויני הדרד (שעה

ה כינה אחרונה דיין ב ערב ח תי מת
הסכם ה שלום עם מ צ ריי ם.

1111(1011ג !11ט1
לז״ן
ערכו אותה, ויש סיכוי לצפות
בשעה של בידור טוב שבו
תארח התיזמורת הפילהרמונית
הישראלית אמנים שונים.

• פינום הפועל (.)4.30

שידור ישיר של טכס פתיחת
כינוס הפועל ד 11-,שייערך ב-
איצטדיון בלומפילד.

• המגעים (שעה .)6.45

תוכנית מיוחדת במיסגרת השידורים
בערבית שתיסקור את
המגעים הגלויים והסמויים בין
ישראל למדינות-ערב, החל מ וועידת
רודוס ב־ 1949 ועד
לחתימה עם מצריים.

.) 10.20 תוכנית הבידור המר־

*שרתי לך ארצי(שעה

הודו עובד

שנו ת

סו קר ת

ה ח מי שי ם ו כול ל ת, מלבד שי רי ם
ב בי צו עי ם מ חו ד שי ם, גם ר איו ־

ב שניו הם ד1וי1יה
כזית של הטלוויזיה ביום העצמאות,
שנערכה דווקא על־ידי
הרדיו, ושצולמה על-ידי הטלוויזיה.
שירים מאז ואמנים
אורחים התכנסו בצוותא. כדי
להוסיף נופך בידורי הציבו
המפיקים בובות של אישים
שונים, מאז ועד היום, על כס אות
בין הקהל. בין המשתתפים :
שושנה דמארי, יהודית רביץ,
יוני רכטר, יגאל בשן ולהקת
הכל עובר חביבי.

נו ת. המנחה, כ מו בן, דן אלמגור
ו בין המ שתתפים: שמעון ישראלי,
מוטי גלעדי, ירדנה ארזי,
רחל אטאס ובתה אורית שחם,
אילי גורליצקי, משה טימדר,
ר בי עיי ת מועדון התיאטרון והדודאים.

הלהקה (שעה .)9.40

אחרי שכל הארץ, כמעט, כבר
ראתה את הסרט, הוא יוקרן
בטלוויזיה ויאפשר להתפעל
שוב מיופיה של לירון נירגד,
לגלות מחדש את גלי עטרי
ולהינות מגופה של תלי גולדנברג.

סוד
כמום: מזור
שעה 5.30
עינו סטארסקי והאץ׳ למסיבה
אלגנטית בביתו של המחזאי
בזיל מונק, שאותו מגלם השחקן
גרהם גראווים, שם נמצא

וצח וזול
1*0׳ הנושים
גם אורח הכבוד, הצייר חובב
הנשים טרוי באדוק. באדוק
מסיר את הלוט מציורו האחרון
ולפתע נשמעת יריית אקדח
והוא נופל מתבוסס בדמו. מרסי
מסתירה מחוקרי המישטרה חלק
מהסרט שצילמה במסיבה ומוכרת
לעיתון ניוזוורלד מגזין
צילומים אקסקלוסיביים של
רגע המוות. בעיקבות זאת עורך
מישהו חיפוש בחדר החושך
שלה, מישהי מנסה לקנות ממנה
את הצילומים ועורך הניוזוורלד
מגזין נרצח.

יום שי ש׳

שבת

יום ראשון

וחתחזס

׳ 1שלישי

ואתלטיקה

• חידושים והמצאות

• כינוס הפועל (.)3.25

• ספורט (שעה .)3.25

3 . 2 5שי דו רי ם י שי רי ם
שיי מ ש כו יו תרמשע תיי ם של
ת ח רויו ת שחיה ו אתל טיקה ש יי
ע ר כו ב מי סגרת כינו ס הפו ע ל.

0 . 3 0ה שי דו ר ה ער ב מוקד ש

את מי בצע שי דו רי כינו ס הפו על
א י נו מ ארגן מנהל מחלקת
הספורט אלכס גילעדי, המת או
ששע דיי ן מ הצ ל ח תו ה בינ ל
או מי ת באירוויזיון, אלא אחד
מ עו ב די המחלקה יצחק אי ־
צי ק״) גליקסברג. היו םאח רי-
הצה ריי םיד אג גליק ס ברג ל שי דו
ר בן יו תרמשע תיי םוח צי
של ת ח רויו ת ש חיה ו א תל טיק ה
קלה.

שוב שידור ארוך מכינוס הפועל
דד ,11 אשר יזכה בוודאי בצופים
רבים יותר מאשר בכל
שידורי הכינוס, מלבד מישחק
הכדורסל ולו רק בגלל מיקצוע
הספורט שיועבר בשידור ישיר
בו: הטניס.

• מהר יותר גבוה יותר
חזק יותר (שעה .)0.00

0.00 תוכנית מיוחדת לבלט
ג׳אז, אגדת הים, בביצועה של
להקת ג׳אז מקרב תלמידי ה

השכיעיה כאוטו קו•
מוחיים 0.00 בין ה שי נו

בחזרה

קלה

שחיה

• כאה שכת (.)8.05

ההופעה ה ש בו עי ת של הז מרת
יפה ירקוני ב ט לוויזי ה הי שר א ב
תו כני ת
תי ערך הפעם
לית
של הר ב שמואל אבידור הכהן.

• לילי (שעה .)9.20

פרק ש לי שי מ סידרה מ צויי נ ת
ז ו. לילי לגנטרי, ש או ת ה מגל מת
השח קני ת הנפלאה פרג־בהצלחה

צ׳סקה אניס,
כ ביר ה ב אי רו עהחבר תי הרא שון
ש בו הי א מו פי ע ה, ו הח בר ה
ה לונ דוני ת, שבה ציי רי ם ו סו פ מיו
פי ה
מוק סמ ת
ר בי ם,
רי ם
ו מ אי שיו ת ה. הי אוא דו ארד מו צ פים
ב הז מנו ת ל אי רו עי ם ח בר תיי
ם ו לי לי מתעק שת ל הי ענו ת
לכולן. ביו פי הובת בונ ת ה מצ ליחה
לי לי לר כז סביבה ח בור ה
של מ ע רי צי ם, ובאמצ עו ת ש ני נו
ת ה הי א מצליחה לה תמודד
עם נ שו ת החברה, שלא ת מי ד
מ פגינו ת כלפיה י די דו ת. אחת
מאלה, פטסי קורנווילסווסט,
מ תיי דדת עם לי לי ומס ביר ה לה,
שבתוקף מעמדה כיפהפיה מי ק-
צו עי ת, לא מו טל ת עליה חובה
לארח בעצמה, ו די בכך ש הי א

200 השגרות
של ליל,
מפארת בנו כ חו ת ה את ה אי רו עים
בהם הי א מ שתתפת. לג בי
לי לי, שבעלה הו א פו ש ט רגל,
היתה בכך הקלה כספית ע צו מ ה.
ל קנו ת
מ שגת גם
ידה אינ ה
יו תרמ שימלה אחת, ו הי א מו פיעה
בכל מקום ב או ת ה שימלח
בג׳ ר סי לה שחורה שנ ת פרה
א ח רי מו תו של אחיה. ה שימלה,
כ מו ה תי ס רו קתה מיו חדת שלה,
מו כרי ם ונ ע ר צי ם בכל לונ דון
ה מי ס חרי שלה.
והפ כו הסמל
מ או חר יו ת ר, א ח רי ש לי לי הפכה
י די דתע שי רי םוה פי לג ש של
הנ סיך מוו ל ם, הי א מפתיעה כל
ו אכן,
אחרת.
ב שימל ה
פעם
לשח קני ת פרנצ׳ סקה אני סנת

לו לעולם החי ו ה צו מ ח. בפרק
הרא שון מ דוו ח על תגלי ת מד עי
ת, ש ב עז רתהמש מי די םנמ לי ם
מזי קו ת. ב עז ר ת הו ר מון הנ מצ א
בגו פן של הנ מ לים ע צ מן מ ד בי רי
ם את הזחל ו מו נ עי ם גי דו ל
דו ר חד ש של נ מ לי ם. הפרק
מ צ לי חי ם
כי צ ד
מגלה
ה שני

ל שי רו ת ם
מד עני ם לגיי ס
ה עכ בי שי ם, כ די ל הד ביר ב עז רתם
את ה כני מו ת על ענ פי ע צי
ה פ רי. הפרק האח רון מוקד שלפ
ת רון ב עיי תהצמ חי םהר עי לי ם
ומספר על גי לו ימד עי, ש בו
מ בו ד די ם את ה חו מ רי םהר עי לי ם
בצ מ חי ם.

• כצאת השבת (.)8.00
למחלקת ענייני הדת של הר ב
בנימין צביאלי י ש מז ל. לא

יי ם החלים ב לו ח־ ה שי דו רי ם של
ה שבו ע חלה גם הקדמה ביו ם
אחד של ה תו כני ת ה פו פו ל א רי ת
לי לדי ם. שינויזה הו צי א את
מחלקת ההג שה של ה ט לוויזי ה
אינ ה
ו הי א
ממסלולה ה ר גי ל

ע דיי ן איז ה פרק
יו דעת
ה ש בי עי ה י שו דרה ער ב.

• הכל נשאר כמשפחה

זום הנואשים
מכבר התפרסמו ידיעות על
מצבם הנוראי של הפלאשים,
יהודי אתיופיה, וכבר הם משדרים
תוסנית על יהודים אלה.
המפיק ישראל נולדוויכט והבמאי
שלמה גנון יספרו בתוכנית
זו על מסורת הפלאשים,
שיריהם ומנהגיהם וקשריהם
עם מדינת ישראל. התוכנית
נוצרה ותוכננה לשידור עוד
זמן רב לפני שנודע על ההח מרה
במצבם של יהודי אתיופיה.

מטכעות
שחוקים

10.00 הפרק השני של ה־

ש ני

ה א מונ ה של אדי ת.
נ מ שך ע דיין ה מר ד
באנ קר נגד אלוהים,
שיכה שלא ל ר צו ת
סנסיה, א ח רי שי די ד
נהרג ו ח תנ ה נפצ ע.

מ ש בר

בפרק ז ה,
של א די ת
ו הי א ממ ללכת

ק רו ב שלה

דוקרם גיא!
מרכז למחול בחדרה בהדרכת
יהודית שוויצר. המספר בתוכנית
יהיה השחקן המעולה אבנר
(״חזקי״) חזקיהו, הבמאי אנט־ואן
סלאח והמפיקה רנה אגוזי.

• מורשה (שעה .)8.00

תוכנית מעניינת במיוחד של
מורשה. הפרופ׳ אליעזר שביד
ישוחח על יהדות. רבקה שוורץ,

• אכן נגף (.)10.00
ב מי סגר ת תי א ט רון הכורסה סי פו
רו של אלפרד, ש או תו מגלם
ש הו א
השחקן רונאלד ראד,
בעל ש לו ש ח נויו ת מכולת ב עי ר
אנג לי ת קטנה, ו ח לו םחי יו הו א
שי הי ה לו גם סופר מרקט קטן.
לאלפרד י ש בן ל א-יו צלחב שם
תי מו טי, ש או תו מגלם השחקן
דויד קוק. תי מו טי מנהל את של המכולת
מ ח נויו ת
אחת
ב הז מנ ת
ט עו ת
ובגלל
א ביו,
מי צ ר כי ם, מ גי ע ל חנו תו מי ש לו ח

ספורט: חיים
שמה 6.00
מ דו רזה, על ה בי לוי המ שו תף
של ה שניי ם ב עי ר מ גו רי ה של

דק יזיזזזו
ווו רומינסיקה
חלי, אילת. חלי טוענת כי
הידיעה הרגיזה את החבר הפרטי
שלה.

• כיגוס הפועל (.)8.00

שדים ומלאכים: לוי
שעה 9.30
אשה חי לו ני ת שהחלה לו מדת
ת ל מוד ו שק עה בעולם ז ה, מספ ר
ת על משמ עו ת לי מו דהתל מו ד
לאדם חי לו ני, ו מו ד ה כי אי -
במש הו להדבק שלא
אפ שר
מה אמונה תו ך כדי ל מידה. הר ב
אליהו אביחיל גי ל ה שבט י הו די
ני דחב הו דו, א שר כ מו ש ב טי ם
ני ד חי ם א חרי ם, טו ען כי הו א
נמנה על ע שר תהשב טי ם. הרב
מספר פר טי ם מאלפים מהב חינ ה שעד שבט זה,
הי הו די ת על
היו ם לא נו ד ע כלל.

פרו יותר מ־ 200 שמלות המת
חלקות בין 13 קיטעי הסידרה

קונצרט

מועדון

המוסיקה

()10.10

מחלקת דובר רשות־השידוו
עסוקה בקידום מאמצי הדובר

• לשחק שדים לשחק
מלאכים 9 . 3 0סרט תי
מטכעות
שחוקות:

הייזמן, ריינם והאכלי

שבת שעה 10.50

!דילי: אניס
משה עמירב, להיות מנהל הרדיו.
עמירב עצמו מלווה במשך
שעות רבות את המנכ״ל החדש
בסיוריו. אולי זו הסיבה שאין
פרטים על הקונצרט שייערך
הערב, ואין גם כל פרט על
התוסנית הוואי חמש אפס
שתשודר בשעה׳ .10.40

אחת מתוכניות הספורט הפופולאריות
ביותר בעיקר בגלל
הגשתה המעולה של הקריינת
רחל (״חלי״) חיים. אגב חלי
ביקשה להעיר כי יחסיה עם
מנהל המחלקה שלה אלכם
גילעדי הם במיסגרת יחסי שני
עובדים, ללא כל קשר רומנטי
וזאת בניגוד למה שנכתב ב
סידרה
בת שלושת הפרקים
המתארת את המתרחש באמריקה
של שנות ה־ 60 באמצעות
סיפוריהן של שלוש נערות.
פרק זה מתאר כבר את סוף
שנות הששים. הקאריירה העיתונאית
של קייט פורחת.
היא פוגשת בשחקן פיטר ליין
בעל האישיות הבלתי־רגילה
ובין השניים מתפתח רומן.
לג׳ני, הנשואה עתה לג׳ו נולד
בן, אך היא מתחילה לחוש כי
דבר מה חסר בהתפתחותה
באשת. טניה זוכה בהצלחה
בעולם האמנות, אך בחייה
הפרטיים לא הצליח לה כל־כך.
היא מסתבכת במערכת יחסים
מתסכלת עם הפסל הנשוי ורד
אגוצנטרי, מייק סטיוארט, שאת
׳תפקידו מגלם מייקל טולאן.

של אלפי נרות, בעוד שהוא
היה צריך רק כמות קטנה.
אביו כמובן רוצה להרוג אותו,
אולם בגלל שביתת חברת-
חשמל, מתברר כי טעותו של
תימוטי הביאה להתעשרותם,
שלו ושל אביו.

• תומאם ופאלי או
ספן חוזר לכיתו (.)10.50
אופרה קלה שכתב ד״ר תומאס

הנורות הביאו
את העושר
ארנה, הנסובה סביב סיפורה
של עלמת חן המצפה בכיליון
עיניים לשובו של אהובה הספן.

עו די מ צויי ן של רם לוי המת אר
ני סיו ןחבר תי ו תי אטר לי שנ ערך
ב ק ריי ת־ ש מונ ה. הבמ אי ת נולה
צ׳לטון עבדה ב מ שך 10 חו ד שי ם
ת מי מי ם עם צ עי רי םולא -צ עי רי ם
ב ק ריי ת־ ש מונ ה על העמדת הצ גה.
לוי מתאר את ה גי לוי ה ע
צ מי של השח קני ם ה חד שי ם,
תו ך כ די ה ע בוד ה עם הבמ אי ת
ועל ה ת מו ר ה שחלה הן ב עו למם
ה פני מי ו הן בעולם ה תי א ט רון
או ת ם
במ שך
שלהם
ה פר טי
ע שר ה חו ד שי ם. אחד הסרטים
ביו ת ר
ה טו בי ם
ה דו קו מנ ט רי ם
ש נו צ רו בארץ.

• ואן דר ואלק (.)10.20
הבלש

ה ב רי טי הפועל

ב הולנד,

בהפקה אנג לי ת, היה צ רי ך ל בו
א ל עי תי ם ל ארץ ולבקרבב
ניין ה ט לוויזי ה. רק הו א היה
מסוגל לג לו ת עד כמה ש עו ת
לפני ה שי דו ר, איז ה פרק מה־סידרה
ש לו י שו דרה ער ב. ז ה
אחד ה סודו תהש מו רי ם במחלקת
ה דו ב ר, הז קו קהל ני עו ר ר צי ני
ל ע בוד.
ל ל מוד
כדי להתחיל

סיכום כינוס הפועל ה־ 11 וסיכום
אחד המיבצעים הנוספים
של מחלקת הספורט. באם היד.
סיקור הכינוס טוב, מגיעות
התישבוחות לאחראי על הכיסוי,
יצחק (״איציק״) גליקס־ברג.
עדיין לא ידוע אם גליקנד
ברג יסתפק בחצי שעה בלבד
של סיכום הכינוס. למערכת
הכל־בו־טק, אשר השידור שלה
צריך להתחיל בשעה ,8.30
נמסר כי רק ברגע האחרון
יוודע אם אכן ישודר הערב
כל־בו־טק או שמדור הספורט
המיוחד ישתרע על פני שעה
שלמה.

• קליאו ליין (.)9.30

שידור שאסור להחמיץ. זמרת
הג׳אז מהטובות בעולם, קליאו
ליין, מופיעה באדמונטון שבקנדה.
אין ספק כי כל מי
ששמע את ליין בעת שנתנה
סידרת קונצרטים לפני שנתיים,
במיסגרת הפסטיבל הישראלי,
ישאר הערב בבית כדי לחזות
בהופעה מרתקת שלה. יחד עם
ליין ותיזמורתה יופיע גם
בעלה, המלווה הקבוע שלה
וכוכב בפני עצמו, ומי שכתב
את מרבית העיבודים לשיריה,
הסאקספוניסט ג׳ון דנקוורט.
• לו גראנט (.)10.15
שוב קשה לטלוויזיה לגלות
פרטים על הפרק של הערב
מהסידרה על מערכת העיתון.
יצחק (״צחי״) שמעוני, הממונה
על הסרטים והסדרות הקנויות
טוען, כי מחלקתו מעבירה
חומר כחוב וצילומים למכביר
על כל סידרת טלוויזיה הנרכשת
ועל כל אחד מפרקיה,
ואם לא נמסר חומר מתאים
לעיתונות, הרי זהו מחדל של
לישכת דובר רשות־השידור.

עידן הצ׳רטר הגיע! כל שבו ע ־ ט י סו ת
ל ש בו עיי ם, שלו שה או ארבעהש בו עו ת!
מחירי ה טי סו ת ה לון ושוב:

בל יום הבל
י1ם א׳

• כל יום א

בל יום א־

טיסות

בל שבת

החלמ׳149

לו נ דון
מינ כן
פ רנ ק פו ר ט
ב ר לין

ייחל ם

0411 5 4 5

הח י מ

6 1 5

04/1

החל ם

04/1 5 4 5

דיסלוווף/שטוטגום

החל מ־ 04/1 7 2 5

(ליד אמסטרד ם)

(ליד צי ריך)

ב רלין -לונדון

החל מ

04/1 7

ה מ חי רי ם ל טי ס ה +ח בי ל ת סיו ר הלוך ושוב כו ל לי ם:
* כר טי ס טי ס ה הלוך ושוב
* בי טוח ביטולי טיסות(מחלה, מילואים וכס
* העברה משדה התעופה לעיר היעד
* אי ח סון בבית־אירוח (בחדר רב-מיטות)
ל ת קו פ ה של שבועיים

הנ ח ה לילדים

טי סו ת גם לשלושה או ארבעה שבועות

* יציאות מו ב ט חו ת

דרוש אצל סוכן הנסיעות שלך ־ היזם!
ביצוע:

מעוףטורםבע׳׳ מ
תל־אביב, רחוב בוג ר שו ב ,84ט ל פון 296174

ב מ שך ל מ על ה מ־ 30 שנות ס יפרות־ י שראלית. היה
העיסוק המרכזי של שידים וסיפורים רבים בנו שא עקיד ת ״דוד
הבנים״ בידי ״דוד האבות״ .שדורו ת רבים ב מסור ת היהודית חונכו עלי!

ל א עוד עק דה!
בניית מיתוס
הבולטות שביצירות הסיפרות, השירה
והתיאטרון הישראליים, במהלכן של יותר
מ־ 30 שנה, עסקו באופנים שונים בנושא-
החוזר של עקידת ״דור־הבנים״ בשדות-
הקרב בידי ״דור־האבות״ .הקונפליקט של
אב השולח את בנו לקראת המוות מטעם
רעיוני, מעסיק את היהדות מאז ימי אברהם
אבינו, שהעלה את בנו יצחק לעקידה בהר־המוריה,
ועד היום. היהדות לדורותיה
בחנה בחינה מדוקדקת את נושא הרשות
של האב לקבוע את גורל בנו, לחיים או
למוות. אם קיים מיתוס בסיפרות הישראלית
החדשה, שניתן להשוותו למיתוסים
הקיימים בתרבויות ובספרויות שונות, הרי
שזה מיתוס־העקידה, שכימעט כל יצירת
סיפרות משמעותית בתרבות הישראלית
ניבחנת בו. מיתוס זה מהווה גם תיפקוד

ישיר של הסיפרות, המצפון לתהליכים פוליטיים
שעברו על החברה הישראלית במשך
30 שנותיה, וביקורתם.
מיתוס-העקידה בסיפרות הישראלית ניב-
תב כמטולטלת, המתחילה במילים נאיביות
של משוררים והמסתיימת במיתקפה
מילולית וצינית של חגו ד לוין במלכת
האמבטיה. מחזה שבו הושמע פיזמון ש-

חיים גורי

ס. יזהר

.לצאת לקרב ולהרוג בכישרוד

הרעיד את אשיות המימסד של סוף שנות
ה־ / 60 מעין קריאודתגר על צידקתו של
המיתוס הזה :״אבי היקר, כשתעמוד
על קברי /זקן ועייף ומאד ערירי/ ,
ותראה איד טומנים את גופי בעפר /
ואתה עומד מעלי, אבי / ,אל תעמוד אז
גאה כל כך / ,ואל תזקוף את ראשך•
אבי / ,נישארנו עכשיו בשר מול כשר /
וזהו הזמן לבכות אבי אז תך לעיניך
לבכות על עיני /ואל תחריש למען
כבודי / ,דבר מה שהיה חיטוב מכבוד /
מוטל עכשיו לרגליך אבי ואל תאמר
שהקרבת קורבן / ,כי מי שהקריב הייתי
אני / ,ואל תדבר עוד מילים גבוהות /
כי אני כבר מאד נמוך, אבי אבי
היקר, כשתעמוד על קברי /זקן ועייף
ומאד ערירי / ,ותראה איד טומנים את
גופי בעפר — /כקש אז ממני סליחה...״
דברים צינים ומרירים אלה כתב חנוך
לוין אחרי שכל הערכים שבשמם נישלחו
צעירים למוות בידי מדינאים מזדקנים,
אבותיהם, הפכו לקלישות שחוקות. הוא,
כמחזאי, נאלץ לברור לו את המילים הציניות
שתמחשנה את האבסורד שבמוות

עקידת־ יצחק. מתוף ״הנדת ראש -הציפורים״
דרום גרמניה, שנת 1300 בקירוב

הזה. האבסורד שבמטבעות־לשון כמו ״ואל
תאמר שהקרבת קורבן אלא שחנוך
לוין בא ואמר את דבריו כאשר המיתום
של המאכלת, הנישלחת אל צוואר הבנים
בהר המוריה, הושלם עד תום.

תולדות

בקטילה רבתי
דורות רבים במסורת היהודית חונכו
ויצרו את המסד למיתוס העקידה. כבר
בספר ח ש מונ אי ם ד׳ מובא נושא זה בעניינה
של חנה ושבעת בניה :״בני, הקרב
הוא נעלה, כשתידרשו אליו להעיד בעד
עמכם, הילחמו בלב מרומם על תורת־האבות
...זיברו כי מידי אלוהים נפל לכם
חלק כעולם והלק כחיים. וכעבור זה חיי בים
אתם לשאת כל עמל כעד האלוהים.
כעדו גם אברהם אבינו מיהר לשחוט את
כנו, את יצחק, אבי לאומים, וזה לא
ניבהל כראותו את יד אביו עם המאכלת
יורדת עליו במשך דורות רבים ב־סיפרות
העברית, בגולה, שימש נושא
העקידה לסופרים ולמחברי תפילות, כאשר
תמיד הם מייצגים ומזדהים עם האבות
שהקריבו את ילדיהם.
ראשיתה של ראייה חדשה בנושא העקידה
החל כתוצאה ממילחמת־העולם
השניה והשואה. ראשוני המתייחסים היו
משוררים כי צחק, למדן, שכתב :״פה
כולנו עוקדנו ובמו ידינו הבאנו הלום
מעצים / .ואל שאול ואל חקור אם תירצה
מעולה! /הן לא אבן ילדתנו, אח/ ,
ודאי ישנו הרוצה כבד / ,ודאי אמא ישנה
אשר לא תשכחנו — /נפשיל, איפוא,
דומם צוואר על המזבח / :אצלנו...
(בריתסה המשולשת) .גם אורי צכי
ג רינ ב רג אינו מסוגל באותה תקופה למנוע
עטו מהעקידה של יהדות אירופה, והוא
כותב :״מי רואני משכיב כאלי
עקדה את נווי מחכה כעיניים
גלויות ; שיבוא המקריב /והוא אבי
אברהם ...בא כחצות נוטף־טל־מן־הפרת /
וכהניפו לאות־התחלת־הקרבה את היד...״
(רחובות הנהר).
משורר ארצישראלי אחר, נתן אלתר־מן,
שבחן את עניין העקידה באורח שונה
מקודמיו, בבלדה על הילד אברם, אבדם
ולא יצחק, שאביו, אמו ואחותו כבר ניספו,
והוא שוכב על מדרגות פתח ביתו בפולין :
״היה דבר אדוני אל אבדם, אל אכרם /
ה שן בפרוזדור הבית [ .לאמור: אל
תירא / ,אל תירא אכרם / ,כי גדול
ועצום אשימד״.״.
חיים גורי, כמשורר, רואה את מסירת
צו העקידה מדור לדור עד לסוף ה דורות,
והוא כותב :״האיל בא אחרון /
ולא ידע אברהם בי הוא /משיב לשאלת
הילד / ,ראשית אונו בעת יומו ערב
נשא ראשו השב / .בראותו כי לא חלם
חלום /והמלאך ניצב — /נשרה המאכלת
מידו הילד שהותר מאסוריו /ראה
את גב אביו יצחק, כמסופר, לא הועלה
קורבן / .הוא חי ימים רכים / ,ראה
בטוב, עד אור עיניו כהה אבל אברהם
של חיים גורי יש לו בשורה לדורות ה באים,
והיא :״אבל את השעה ההיא

נמר של נייר
(המשך מעמוד )55
הוריש לצאצאיו / .הם נולדים /ומאכילת
בלכם שושנת הרוחות) .משורר אחר,
המסיט את סבל העקידה אל עבר האב,
הוא אמיר גלבוע, הכותב :״זה אני
הנישחט, כני / .וככר דמי על העלים/ .
ואכא ניסתם קולו / .ופניו חיוורים...״
(כחולים ואדומים).
ביטוי יוצא־דופן לגבי תחושת דור
תש״ח, כבר בשלהי מילחמת 48׳ ,מביא ה סופר
.0יז ה ר בסיפרו ימי ציקלג, שם
טוען גיבורו :״אני שונא את אברהם
אכינו החולד לעקוד את יצחק. מה זכותו
שלו על יצחק. שיעקוד את עצמו. אני

,אנתולוגיה ישראלית

הגבר עוצמת אותותיך אגא הגבר עוצמת או תו תי ה

פאן אני
לא שומע, לא יודע, האם
שוב תקעת פרח ברזל בדש

•פך י־למה

•עדין
אתה
?האנטנה-
אתה כה רכרוכי, למה אמה תמיד

:דאזרחי. האם אני נישמע היטב, עבור,

עבור גם אמה נישמע קטוע, אתה

-ד • :ד די - -דנישמע פצוע, אמה

בעמק מ אורגן היקפית, הרים

ד••• 1 ד אנא וכנרת אחרה

במכ״ם
אותותיך, עצמת הודע

לא רואים את פגי!; ,מדוע
אינו; מזוחלם, מדוע אינך,
נלחם, האם לשלוח אלין סיור ממונע, אני אמונה מלא

שלא מיע ולא מזזור, פציי החלש אנא

שחור. זרד

עצמת אותותין;,
אמירי הברושים לעת ערב
לשוא לואסים שמן, וכוכב אנה הצפון -הבודד, דיי
ינווט את צבא עגלותין
לאן הוא יוביל בהן את

לרגע האחרון, כשיותן גם לי לפי כוחי
— לפרדן ולקחת טרף, ולהציל את חיי
בטריפה שאטרוף, לנשוף מקרוב ולבתק
גרון כמגע. ואין כל מנוס שהוא. כף
כנוי העולם, כף כגויים החיים. כף זה
בנוי. גזירה. ואפילו לברוח לא. אם אינף
נבון למות ולהמית — לא יהיה טוב כעולם.
לא צדק, לא אהבה, לא יופי, כל
אלה — רק דרכם. אם איגף מוכן למסור
נפשף, לקפוץ אל המדורה, לצאת לקרב
ולהרוג ככישרון, בתנופה, כקטילה רכתי
— אין עולם ואיו חיים, והכל לתוהו ו־בוהו...״

״למען
ה תקד שו ת השכול
הל או מי פרופר״
שנות וד 60׳ רופפו לא במעט את נושא
העקידה בסיפרות הישראלית. אי־פה אישם
נימצאו עוסקים שונים בנושא, כמו
דויד אבידן, שכתב במשהו בשבי?
מישהו גירסה אחרת משלו לנושא העקידה
אכא, איני רוצה למות
קרא האיש כקצה שנותיו / .מזג האוויר
היה בהיר, ואכיו /הפריח כועות אל האור
המלוח / :המלאך כבר כיתת את
המאכלת, בני / ,לכמה וכמה עיתים,
כני / ,על כמה וכמה הרים, כני...״
בניסוחו הבהיר, השירי והמבריק, מצליח
אבירן להביא את נושא העקידה לכדי
מעלה בקטית כימעט, מבחינת הדימויים
השיריים שלו.
ראשית שנות ה־70׳ העמידו את נושא
העקידה בזווית חדשה לגמרי, כמו מלכת
האמבטיה של לוין, והפיזמון מהריוויו הסאטירי
הזה, שצוטט בראש הרשימה. הגדיל
לעשות א.ב. יהושע בסיפורו בתחילת
קיץ , 1970 שבו הוא מביא בעירפול רב
סיפורם של אב ובנו, גירסתו הוא לעקידת
״יחידך אשר אהבת סיפורו של יהושע,
שהומחז והוסרט לטלוויזיה, משמש מחאה
לרוח מילחמתית של דור־ההורים, דור האבות.
גיבורו של יהושע אינו הבן העקוד,

חנוך לוין

יצחק בן־כר

״זקן ועייף ומאד ערירי״

אלא האב העוקד. דומה כי הגירסה הטלוויזיונית
של הסיפור השכילה לתאר
זאת, בתמונת האב, שכתוצאה מנפילת בנו
הוזה בזכות לשאת דבריו בפני תלמידיו
עם תום שנת הלימודים, טרם צאתם לצבא.
גיבוריו של א.ב. יהושע בסיפור זה, אני עכשיו
עינין;.
אגא דעצום ••את
הוא סיפורם של בני דור שכמו נידונו

להיעקד, נידונו למוות בידי אבותיהם, ואמה־ייכול
סופית
שומע. רות.

מחאתם היא חלושה שבחלושות. כמו תיכבר

אורו של הדור שקדם לדור שבא להש אני\

שביל: ,
דלמות- .אבש•
תחרר בתום מילחמת יום־הכיפורים ליד מרגיש אוהלו של מוטי אשכנזי, או הדור

עלין.יגידו• החורף דמעות
המאוחר יותר, שייסד לפני קרוב לשנתיים
את תנועת שלוס עכשיו. גיבורי דורו של
יהושע הם דמויות של תלושים, שלעתים
סרן בארי חזק
נוצר הרושם, שהעקידה או המילחמה מה־
(נפל ממערב לתעלה במלחמת יוה״כ)
ודם עבורם את הפיתדון האחד והיחידי
לתיסבוכות של חייהם.
תמונת האב בתחילת קיץ ,1970 העומד
שונא את האלוהים ששלח אותו לעקוד-
וסגר עליו הכל — ורק את דיר העקידה בחדר־המתים, היא העקידה בודזמננו בפתח.
אני שונא שיצחק אינו אלא חומר התגלמותה.
בסיפור שמונה־עשר חודשים מאת יצחק
ניסיון: ניסיון שכין אכרהם לאלוהיו. את
ההוכחה הזאת של אהבה, את הדרישה כן־ נר (ראה אור בספר שקיעה כפרית)
הזאת להוכחת האהפה, את התקדשות ה מתאר הגיבור את עצמו במילים :״כן
אל בעקידת יצחק. אני שונא להיות קוטל ארבעים ושתים ועודו צעיר ; אב לשני
את הבנים לניפוי של אחכה ! לקחת כוח כנים, התי והאובד ; אשה דועכת ; אהוכה
ולהתערב וליטול חיים כדי הוכיח בריב .׳שאינה אוהבת ; ארץ כואבת בנו של
ועל שהעולם החריש ולא קם ולא שיווע: המספר, עידו, נעדר מילחמת יום־הכיפו־נכלים,
על מה צריכים הבנים למות? רים, בעוד אביו אינו מוכן לקבל את
שונא את ההכרח להשיג דכר כמחיר מותו של הבן :״אנה הלכת, כני? את
חורפן. או השמדה. או עינוי, או כפייה. צעדיך האחרונים מחפש אני כחולות ש־מסופק
אם שווה כקליפת השום — זה שקטו, מעבר לענני העשן שהתפוגגו. כין!
שרק כהשמדה משיגים אותו. יפה יותר גופות חבריד המומתים אני עובד. החח
לוותר, לאפוף ידיים ולמשוך — מאשר מחתה את פסיעותיד, כני — ואני יודע
להילחם, לחטוף. אני שונא להילחם יותר שאתה עודד שם. חי. הולד. את הד קולף
מכל דכר אחר שהוא. זה ביזיון הכל. ואני אני מדמה לשמוע. אני ממהר אליך, כני.
יושם פה ומחכה לרצח, להרג, להשמדה, אני מגיע. איני מוצא דפר,..״
הבן שנותר בחיים, יואב, מבקר לעתים
ומחשל כל כוחי ועצבי ושרירי מוחי —

6 3 2 1התגלית של עמוס עוז על יחסיהם
של ש ״י עגנון וי ח בדנו זיוני ם זה לא
הכל״
הקטןן

אצל דן

בן־אמוץ

הפרוזה

״המהפך•

הישראלית

• בביקור שערך הסופר עמוס עוז אצל איש־הסיפרוו; הירושלמי י״ד אכרמסקי,
סיפר האורח למארחו סיפור מימי לימודיו באוניברסיטה. כאשר היה עליו להכין
עבודה שנגעה ליחסיהם של הסופרים יט״י עננץ וי״ח כרנר, התקשה עוז במציאת
ניסוח הולם ליחסי הקירבה ביניהם. אלא שעוז לא ויתר, וניגש אל עגנון והציג
בפניו את השאלה. לאחר היסוס קל חייו עגנון את חיוכו הערמומי, ואמר לעמום עוז:
הסיבה לקירבה בין שנינו היתה, חיבתם של יוסף חיים (במר) ושמואל יוסף (עגנון)
לש״י עגנון • ספק דברי־השמצה וספק
ההיפך השמיע י״ד אברמסקי על יורם
קניוק. ומעשה שהיה כך היה, לדברי
אברמסקי. יום אחד הוא ביקר במישרדו
של הסופר משה שמיר, שכיהן אז כעורך
ירחון הסופרים מאזניים. ממש באותו
הרגע יצא מחדרו של העורך יורם קב־יוק,
כאשר שמיר מהנהן בראשו ואומר
לאיש־הסיפרות הירושלמי :״הוא סופר
גדול קניוק ספר שיעורר מן הסתם
שערוריה גדולה מאד, הוא סיפרו החדש
של דן כן־אמוץ שהחליט, לאחר הפוגה
בת כמה שנים, לשוב לעולם הסיפרות.
שמו של הספר החדש העומד לראות אור
לקראת שבוע הספר העברי הוא: זיונים
זה לא הכל • בעוד שבמהלך חול־המועד
פסח התנהלו בבית טשרניחובסקי דיוני
ועידת הסופרים, הרי שבמוספי הסיפרות
של היומונים התרחשה מהפיכה רבתי. את
מקומם של פוחלצי החגים הרגילים, כאהרון
מגד, אהרון אפדפדד ואחרים,
תפס דור חדש של מספרים, שהוציאו את
הרחוב שוחר הסיפרות משלוותו. ראשית
היה זה סיפורו של יצחק כן־נר, ארץ
רחוקה, שדובר בו רבות. סיפור אחר ש עורר
תשומת־לב רבה היה סיפורו של
מספר צעיר, יצחק לאור, שפורסם בדבר תחת הכותרת להרוג נשיא של תעשיינים.
סיפורים אחרים משל יותם ראוכני ריתקו את מעריציו של זה בפשטותם, אם כי רבים
הצטערו על חזרתו המשעממת לנושאיו הרגילים, ועל אי יכולתו לחרוג לעולמות רחבים
יותר. אחד ממשתתפי ועידת אגודת הסופרים, שהתייחס בשיחה בארבע עיניים למיקבץ
הסיפורים הזה, אמר כי ״המהפך״ הקטן
של הפרוזה הישראלית מתרחש הרחק מ־כתלי
בית־טשרניחובסקי, על גבי דפי ה מוספים
לסיפרות • רוח תזזית תקפה את
הסופר הפתח־תיקוואי אהוד כן־עזר,
שצלם אחד היומונים ניסה לצלמו במיס־דרון
בית טשרניחובסקי במהלך ועידת
הסופרים. בן־עזר התפתל והסתיר את פניו,
תוך שהוא עושה מאמצים רבים כדי שהמצלמה
לא תקלוט אותו #פגישה
מרתקת נערכה בערב חג הפסח בלונדון,
בין המשורר הרוסי ייכגני ייכטושנקו,
שנשא באחרונה לאשר, צעירה בריטית,
לבין המשורר הישראלי יהודה עמיחי
<• אכסניה לפירסום רשימותיו של נ תן
ז ד נמצאה בירחון הסיפרות פרוזה, שם
החל המשורר לפרסם קטעים מן המחברת
הכחולה שלו. בין השאר כתב זך בקטעים
מן המחברת הכחולה :״אבי שנא את
דן כן אימוץ
הארץ והיה חוזר ומאיים לחזור לגרמניה
שפרודיה חדשה
בתום המילחמד( .העולמית) .כשנזפו בו על
כך אמר: אני רק צוחק.״ אמירה אחרת
של זך בעניין הארץ :״הלכתי גם אני לבקר את השכונה שבה חייתי לפני שנים רבות.
רק בעל המכולת לא נשתנה. אמר לי: אז מה אם חיית כל כך הרבה שנים בחוץ־לארץ.
אתה חושב שאמכור לד יותר בזול? שנות שהותו של המשורר זך בחוץ־לארץ לא
ניתקו אותו מהזמר הישראלי החדש, ועל כך הוא כותב במחברתו :״פעם גר שם בדרן-
זמר בשם מקשים זאקאשאנסקי. פתאום ניזכרתי בשם. מקסים זאקאשאנסקי מול
גידי גוב. הנה כל ההבדל..,״
בבית הוריו, והאב־המספר ניראה בעיניו
׳,אכ ששילח את בנו למות כערכות־החול
למען תורת־כזכ, .למען התקדשות חשכול
הלאומי פרופר׳ ,היה מתיז בזעם ה אווירה
בביתם מדכאת, רוויית ריח של
מוות ושכול. האם קוראת את הספר שהיה
באופנה אחרי מילחמת ייום־הכיפורים,
המחדל. וכאשר האב־המספר שואל את
האם ״איך הספר?״ מספרת לו אשתו :
״זה מזעזע לדעת שכך זה התחיל. שכך
אכד עידו. כגלל...״
האב בשמונה־עשר חודשים חש כמת-
רוקן, עד שבשלבים מסויימים הוא מתכנן
כיצד לשלוח יד בנפשו. ובמקביל, היותו
אב שכול (למרות אמונתו שבנו עדיין בחיים)
מעמידה בפניו מיני אפשרויות שונות,
לשוטט בשדות־קרב, כשהאנשים הסובבים
אותו נדים בראשם ומביעים משהו

שבין צער לרחמים, למראה דמות האב.
דבר לא ישנה את האמת ההיסטורית
ואת העובדות של המילחמות, שאירעו במהלך
שלושים שנות המדינה. התייחסותה
של הסיפרות לפולחן העקידה מעיד על
הפגאניות שבהקרבת הבנים, מוות שגם
אינו מוות מהיר, אלא עינוי איטי ומתוכם.
דומה שיקח עוד כמה שנים ל-
סיפרות הישראלית למצות את הנושא עד
תום, ולבחון את התאחדותו של השלום
ואת חלקו של דור ההורים באיחור זו.
אך הסימנים החברתיים החיצוניים והתרבותיים
מעידים על כך, שהחברה והתרבות
הישראליים בשלו מאז סוף שנות
ה־60׳ וראשית שנות ה70-׳ ,כאשר עקידת
הבנים היתה אופנה־של-מה-בכך, אופנה
של יונדיום. כל שנותר לומר הוא: לא
עוד עקידה !

2זממז 32:1x0 0וסיגריות שרתון
לגברים כמוך!
מוקד /עיצוב בן־ ע מי

שעון סייקו קוו רץ
וסיגריות שרתון

יש לך טעם טוב!

--תמרוק
ברבאבא ברבאבא הקבקבק
והפן־ להיות בדבוק
בני משפחתו׳ הבך ביונים
הפכפכי הצורה הפכו גם הם
׳לברבוקים

כל בדבוק מכיל בלרסו
תמחק מעולה לילדים
׳?ל אינקדקוסמא־וולה
ילדיך יאהבו להתרחץ
בחברת הבדבוקים
האהובים

תמרוק ברבאבא -איכות בתוך שעשוע
7131 013

כל קניה מזכה בתלוש הנחה של 2 0 0/0בקנייה ספרים מסדרה ספרי ברבאב* • הרוכש 3ברכוקים
יזכה בפוסטר ציבטוני של משפחת ברבאבא • פרטים בתמרוקיות, בבתי כל-בו, ובבתי ־ מרקחת.

אוד׳ חמודי
או די הו א
ו ח צי.
של או די דפנ א.

(המשך מעמוד )22
כך כתב
מ שו ר ר.

א ביו,

אביטל דפנ א, שגם הו א

הרבה יין
ואוכל טוב

מחמ או ת
גבר לא שה

תהפגיזה בעצב שברג לו ה רגי שכע־
\ ו 4בו ר כמה י מי ם. חו ד שי ם לא י כו ל היה
ל הני ע את כף רג לו. תחילה הלך ב עז ר ת
ק ביי ם, ו מ או ח ר יו ת ר החל להתעק ש, הכ רי
ח את ע צ מו ללכת ז קו ף וי ש ר. בצב א
נקב עו לו א חוזי נ כו ת, אך שו ב, כבנ עו ריו,
חזר והתעקש, נאבק בוו ע דו תהר פו איו ת

^ אשר חיי

המישפחה ש לו שו ב שו ,״
כתב א ביו ב חו בר ת לז כ רו ,״ ה ח לי ט,
לאחד שני ם ר בו ת ל שו ב ל שי רו תהצב אי.
מעולם לא אהב חיי צבא, או לי ראה
בזה פור קן ו ת קו פתמע בר עד שי בנ ה
מחדש את חייו. בכל מ שימה שהוטלה

וכדר כו

הודי במירוץ
למה אוהב כה הצל את העץ —

הבן איי ל ע בר ל מ עוז -חיי ם. או די ח שב
לקחתו א ליו, לאחר שי בנ ה חיי ם חד שים
עם חבר תו שו שנ ה .״ מ עו ל ם לא ה ח מי א.
האמנם י ש מן ההשפלה במחמאת ג בר
במחמ או ת לאשה
אהוד,
לג בי
לאשה ו
ר צי תי בהן.
ו א ני כה
הזיו ף,

מ ש עמד תי יו ת ר על או פיו השת קני, ה בנ תי.

על אף הו פ ע תו המעט מגו שמת היה
אהוד רו כבמצ טיין .״ ל ר או ת או תו רו כ ב
על סוסים, ז ו חווי ה נ די ר ה, ד בר לא רגי ל.
אתה מ רגי ש ש הו א כימע ט לא י כו ל ללכת.
איזו מין עיי פו ת כזו. אך רק מת חיל
את העבודה הו א אדם אחר. ממש גו רי ל ה
יכולה ל ל מוד מ מנו,״ מספר נד ב, שהיה
שו תף ל או די ב ת חבי ב הר כי בה .״ כז ה מין
נ חו ם־ ת קו ם. הו א ת מי ד היה קם על הרג היו

ע ליו .״
נו פ ל
ל פני שהסוס
ליי ם
או רוו ת־ סו סי םומשטח-
ב קי בו ץ
מקימים
מי רו צי ם על ש מו של אהוד.

ספר

ל שלוח

תופס או תו ברג ע של התפלספות, היה
אני רו צ ה
קי ביני־ מאט !
לו לא נ עי ם.
שהח ברים ש לי י ה יו לידי ! ״
לר שי מתה אהבות ה מ רו בו ת ש היו ל אהוד,
נוספה במ שך ה שני ם אהבה חדשה :
אוכל טוב. תו ת־ שדהבכ מויו ת ג דו לו ת,
מאכלים מ שו ב חי םומ שו ני ם ב מי ס עדו ת טו
הודי
הספורטאי
— מבוקר עד ערב —

י 6אודי־דזטודי

ע צ בנו תו של או די גם הי א היתד, למשל.
״ קוד ם כל היה מגר ש את ה אנ שי ם מסבי בו,״
נז כ ר נד ב ,״ או שהיה נ שכב על
הגב, מ חזי ק את ה מו ש כו ת של הסוס ו דו פ ק
ב רג ליי ם. ככה, ע צ בני עד ש ג עון. אחר

אתכם עו ד
נצר, מ הו ד

נדב :

ב מ עוז

חיי ם

היו ם

י הי ה

:ודי(כמרכז) כתנועת־־הנוער
או די,

ה ש לו ש

״ ע כ שיו

אתה

רו א ה?

אחד

ל הי עלם? להיעלם וזהו? זה אחד שהיה
מסכים שי ש בו וי ב כו ע ליו, ידב רו ע ליו,
ו א ני אספר את ה ש טויו ת ש לי עליו? עז בו

רי ם על א הוד, בנו כ חו ת איי ל, הו א מ שי ם
ע צ מו כ מי ש אי נו שו מ ע .״ אי ן ספק ש אי
נו מ ח סיר מי להמ הנ אמר,״ מ ס ביר הסב,
אביטל .״ היז כו ר את
א ביו ש מו רמכרתו? ״

היה

עו ב ר

כתב אביו :״בני, בני, רכב ישראל
ופרשיו / ,מדוע בושש רכבו?״

איי ל חז ר אל א מו, כמה חו ד שי ם לאחר
מו תו של א הוד. הו א אי נו מז כי ר את אבא.
הו א היה בן שבע כ שנפל א ביו, וכ ש מד ב

ביו?

הפגנת
״ מ עין
שו שנ ה.
מסבירה
רו ח,״
שבגרג רנו ת י תי ר ה, שאת
רג ש האשמה
מקומה תפסו שי חו ת שלא ב ע ניי ני חו מ ר.״

היה גם חו ש ט כני
מ פו תח. נד ב :״אם הג׳י ם לא היה

מני ע ב בו קר, הו א היה לוקח את המקל
הכי ג דו ל ש הי ה שם, נו תן מכה על ה מנו
ע. א ח רי זה היה מני ע ו הי ה בטוח
שזה בגלל המכה ש לו.״

״דבר נורא קרה /לקיבוץ ולנזיש־פחה
/ :הודי חמודי מבית־שאן /מת
בין כדורים ועשן.״

אי ך

בו תויין, הרבה יין. א ח רי ארו ח ה
נהג ללכת ל טיי ל ברג ל .״ שעה של

טובה
קו ר ת

מדוע בושש
יכבו?

נפל ה חלו ת ל מי די בי ת מי
כ ת בי ם ל הו ריו.

״ א קוו השה שי ר לא צי ע ר
יו ת ר ,״ כתב מחב רו, אי תמר
ה ש רון:

הו א

״אחוז וה לא אחד
בשביו לספר וודו
10 פורים. זה אחז
בשביל לחיות,
אהוד צריו לחיותי־

בין כדורים
ועשן
>> חדי שאודי

— זכה.

ל שי ריו ן.

סיפר נד ב, שבא לבקר או תו ב בי ת-
ה חו לי ם בעפולה :״ א ני מ תרג ש מד ברי ם
כאלה. בסוף ב א תי לבקר או תו. המילה
ל י , :נו, קסוקר, מה
הר א שונ ה ש אמר
נשמע? יה א חוו א ל, מה נשמע? ,הו א
ידעש אני אסתכל על הק סו קר ( פוז ל)
שלו. ישרש בר לי את ה מניו ת. הו א גם
ידעש מיי דנת חי ל לדבר על זיו ני ם. הו א
שם שם את הי דואמר לי, :זה לא נפגע ! ׳
אהוד ז ה לא אחד לספר ע ליו סי פו רי ם,
זה אחד ב ש בי ל ל חיו ת, א הו ד צ רי ך ל חיו ת.
תן לו כו סי ת וי ס קי, הו א היה גו מ ר בק בו
קי ם, יו ש ב, שו ת ה ומתפלסף. כ ש היי תי

..הוא נדמה שהנה נו
הולו הוא לציו, במקו,
שעה שאני הולכת
לעבודה ...שואל בחיוו
,ימה שלומו מלנה?״
אהוד הפני םרג שו תיו, ה ס תייג מ חי שו ף
ע צ מי. צי ר פ תי ש ב רי ד ב רי ם. בדרך אחרת
לא היי תי מ צ לי ח ה.״ כא שר ה ח לי טו א הו ד
ו שו שנ ה ל הינ ש א, התלב טו ב ב עיי ת ה מגו רי
ם .״כל ניסיונו תיו ה ח פוזי ם לז כו ת ב־ה
מ רי רו ת
ב תו הו.
ע לו
מי שר ה נ או ת ה
חו ץהע מי ד פני ם כ אי לו
גאתה. כלפי
הו א עו ש ה חיי ם. את האמת ידע נו שני נו

ב נו

יו א ב,

בתקופת ההמתנה ש ל פני מי לחמת־ ששת־הי
מי ם היה או די מפקד מחלקת סיו ר. הו א
נפצע ב ש עו תהרא שונו ת של המילח מ ה.
תחילה הו גדרכ פצו ע קל, היה מלא ר סי סים
ב פני ם ובכל חלקי הגו ף.

א חרי ש שו חררמה שי רו ת ה סדיר התחתן
או די עם חוו ה, ו נו ל ד בנם איי ל. או די
פקיד
ו הי ה
ע בר ל ה תגו ררבב אר־ שבע
במשכיר המרכזי, מספר נד ב :״ חטפ תי
את שו קחיי ! זה, א הו ד עם המש קפיי ם
והכר ס הקטנה, יו ש ב שם ב מ שרד עם
ניי רו ת במקו ם ל רו ץאח רי פ רו ת. פתאום
הוא קם וע שה לי, נ א

ו ה גיו ן.
מחשבה
ר צי נו ת,
ה שקי ע
ע ליו
הכפופים לו קי ב לו באהבה, הן את קפ דנו
תו ו הן את ה חיו ך, את ה ליג לוג ואת
מעטה ה צי ניו ת .״

א חיו

— אצלו הוא רובץ

או תו, ת נו לו ל חיו ת בשקט, לא להש אי ר
עי ק בו ת. תראה, הו א היה שונ א את כל
ה חיי ם ש לו אם הו א היה יו ד ע שמספרים
ע ליו. יו ם אחד ב א תי לשם — לקבר —
הגדר היתד, פ רו צהוא ני פ חד תי ש ה סיי חו ת
י כנ סו. א מר תי לעצ מי: תרעה קצת ר חו ק
שמע,
ש לי :
אמר תי אז ל קרו ב
יו ת ר.
פה שו כבב חו ר. הו א היה חבר ש לי.
הו א בטח מבסוט ש ה סו סו תהיושם.״

הא שה שדב רי ה בטלוויזיה זיעזעו א ח הארץ, מספרת

^ מדרהת, מי שהסעירה את ה א רץ
״ י כולה ב ר איון שנתנה ל ט לוויזי ה ב-
ליל־ שבת שעבר, אינ ה מסוגלת ל ה תגו ר ר
בבי ת שתקפו המחבלים. הי א מ תגו ררת
היו ם בביתם של זוגי די די ם בנ ה רי ה, מר חק
קי לו מ טר בלבד מ ה בי ת המפורסם ב ר
חו ב ז׳ בו טינ ס קי .61
בית הי די די ם הפך מ קו ם־ מי פג שחבר תי
לי די די ם הר בי ם של מי שפ חת הרן, ש אינ ם
מני חי ם לסמדר ל היו ת דקה אחת לבד.
יו מיי םאח רי ש שו דרהר איון ב ט לוויזי ה
רו איינ ה סמדר ע ל־י די העולם הזה. בעת
ה ר איון היתה עי רני ת, חיי כני ת, ני סתה
לנתח ב קו ר־ רו ח את ש ע בר עליה בעת
ה פיגו עומ אז ה פיגו ע. הי א היתה יפה
כ תמיד, לבו שה ב מכנ סיי ם חו מי ם, חולצה
קצרת ש רוו לי ם, אך ללא אי פו ר.
סמדר הסבירה כי אינ ה ד תי ת, לכן
אינ ה יו שבת שי ב עה, אלא מבלה את י מי
השיבעד, בקרב ח ברי הוחב ריו של בעלה
ה מנו ח.

יו מיי םאח רי ה שי דו רבט לוויזי ה היה
א צלי ב בי ת הר מטכ״ל, ר פו ל. לא היה
לו הרבה מה לחדש לי אבל הו א הב טיח
לי, ו הי ההרא שון שהב טיח לי, ש חו ק רי ם
כל פרט ופרט מהפר שה, וכאשרי גי ע ו
למסקנות, הו אבעצ מו י ד אג לכך ש אני
אדע או תן ב מ לו אן.

ב א מבולנ ס
המסקנות

י ה יו כ מו ש אני חו שבת
— ול א י כו לו ת ל היו ת מ סקנות אחרות -
ש מיי ם
אני אמחה בכל תוקף ו אז עי ק
וארץ. אני אעשה את זה בדר ך מאד
ע כ שיו
מו כנ ה
ש אני לא

מיו חדת

סיפרה סמדר הרן:

א ני לא ארצה ל הי ר או ת
לספר או תה.
ב צי בו ר כ מו אשה הי ס טרי ת, ש צ רי ך לרחם
עליה, לכן א ני אבחר דר ך מיו חדתלע שו ת
את המילחמה ש לי. אני לא אעשה אותה
ב ש בי לי, וג ם לא ב ש ביל ד ני, עינ ת וי ע ל.
ה מי ל ח מו ת ש לי לא יו כ לו
ל חיי ם. אני אעשה את זה
כאלה לא י ק רו עו ד פעם.

עו ד

ד בר

ש א מר תי

ל ה חזי ר אותם
כ די ש מי ק רי ם

ב ט לוויזי ה,

אני יודעת הרבה שלא היו בסדר
יו, הרג ה
1 1בכל ה ע ניין. מהצד ש לנו, א ני מת כוונ
ת. אני לא מא שימה אף אחד. לא

אז בהכרה מלאה, ידע תי ב דיו ק מה א ני
עו ש ה ומה א ני רו א ה. ר אי תי מו ל ה עי ניי ם
שלי, כ א שר היי תי ב אינ ט ר סו ל, את ה

א ח רי שעה ו ח צי, כ ש הו צי או או תנו,
עברה עו ד ח צי שעה עד ש הגי ע האמ בולנ
ס. ו אז היה מ או חר ל הציל ילדה,
שהיתה חנוקה למעלה משע תיי ם.

אבל שו ב, א ני לא מא שימה אף אחד,
אני לא יו דעת מה עי כ ב את ה אמבולנ ס
מלהגיע, ומה עי כ ב קודם לכן את ה עזר ה
ה טובה
חו שבת שהסיבה
א ני
מל הגי ע.
הי חיד ה שהם יו כ לו לתת לי, זה שהיה
לאמבולנ ס פנ צ׳ ר בדר ך. שום סיבה אחרת

עולה

ד ע תי.

להמ שיך
ולהיו ת חז ק ה
ש אני
רו צ ה להסביר או תן כאן. נדמה לי
ש או לי ביגלל ההת רג שו ת ש לי לא ה בי נו
או תי ב דיו ק. אני לא ה ת כוונ תי ל הגיד
שי קו לי ם,
א ח רי

שבדם
ב ט לוויזי ה
ה רג תי את הבת שלי, יעל. אמנם היי תי

דברים

אני ג דל תי ב א רץ. ו א ני ידע תי ש עזר ה
של צה״ל מגי עהת מי ד, ו מגי ע ה מיי ד.
זה ה חי שו בשע שי תי. ידע תי שאם אני
אגרו ם לכך שיע ל תאבד את ההכרה,
כא שר יחל צו או ת נו וי נ שי מו אותה הי א
היי תי מצילה את
ת חזו ר ל חיי ם. ככה
ה חיי ם של ש לו ש תנו. אבל אני ישב תי
ב אינ טר סו ל שעה ו ח צי, ו אף אחד לא
בא בכלל ל בי ת, ל ר או ת אם ישה רו גי ם,
פ צו עי ם או מחבלים.

זה אפשר

ל הבין, מה שלא ה סבר תי,
י כפי הנר אה, כל־כך טו בבט לוויזי ה, ז ה
שלא אני ה רג תי את יעל. אם מי ש הו הרג
או תה, זה ה חיי לי ם ש היו צ רי כי ם לבוא
לעזרה, ו ה צוו תהר פו אי.
אם אני כ בר מד בר ת על

ה חיי לי ם,

אני

?תנא הראשון שדי ד שיקום
!הלאלב כו ת. אני ל א
בוכ ה. אני צו חק תכלה1מן״
היי תי במקום כ א שר ה מחבלים י ר דו ל חוף,
ול א היי תי במקום כ א שר ד ני ו עי נ ת
מ תו. גם אף אחד לא בא א לי באו פן
ר ש מי ו א מר לי ב דיו ק מה קרה. לכן
אני, בינ תיי ם, עו ד לא מא שימה באו פן

ר ג ליי ם של המחבל ואתה רי מון, וי ד ע תי
שזה י כו ל ל היו ת הסוף ש לנו, אם יעל
ת מ שי ך לבכות. ש אני או מר ת ש לנו —
אני מ ת כוונ ת לי על, לשכנה ש לי, שהי תה
אי תנו,
אני

ו לי

ע צ מי.

באמת

השתק תי

יעל,

מ פני

רו צ ה

ל הדגי ש

עו ד

מ ש הו.

ב שי דו ר

ש לי

ב ט לוויזי ה אני ר מז תי על האש מו ת ש לי
נגד חיי לי ה מי לו אי ם. ז ו הי ת ה שגי א ה.
היו ם א ני יו דעתשב או ת ה מי ד ה אפ שר
להא שים גם כמה חיי לי סדיר, ולא רק
מי לו אי ם. אבל לעצם ההאש מו ת
חיי לי

ר ש מי אף אחד, ולא או מר ת שום האשמה.
אבל אני יו דעת, ויו דעת הרבה מאד.
אני יו דעתש היו ד ב רי םשא סור שי ק רו,

שי ד ע תי מה י כו ל ל קרו ת. א ני גם משכ תי
בחזרה את ה שכנה ש לי, ז׳ רמן, שרצ תה

אני לא
כל ז ה

ו א ני יו דעתש היי נו מו פ קרי ם לג מ רי. ב ש
אני יו דעת את כל
ר מז תי
ט לוויזי ה
הד ברי ם האלה, ו ש אני לא מ ת כוונ תלע בו ר
עליהם בשקט.

ל ק פוץ ב דיו ק לי דיי ם של המחבל. זאת
או מר ת ש היי תי בהכרה מלאה, ולא תחת
הלם או פאניקה. אבל א ני סתמתי לה
את הפה, כ די ש הי א תאבד את ההכרה,

משבר,
לי די
או תי
ל הבי א
כזו י כו ל ה
ו א ני רו צהל המ שיך ו ל היו ת חזקה. שני ת,
ר פו ל ע דיין לא דאג שי ע בי רו א לי את
מ סקנו תהח קירה של צ ה״ ל. א ני אפתח

60 1

אקבל
לדני היה אקדח
ון* ש לי עוד

כמה

ת מי הו ת

ה ק שו רו ת

לכל ה ע ניין. אבל אלה הן ת מי הו ת
שאף אחד, א פי לו ר פו ל, לא יו כ ל אף
פעם לתת לי ע לי הן ת שו בו ת. ה שאלה
ש אני כל הז מן שו אלת או תי הי א מ דו ע
דני, שח שב כמה פעמים קודם לכן על
האפ שרו תשמ חבלים יתפר צו ל בי ת, לא
ה חזי ק את האקדח ב בי ת.
ל דני הי ה אקדח. הו א ת מי ד הי ה מס תו
ב ב עם נשק. אבל ת מי ד ה חזי ק את

..מי שהיו דו ילדים כמו
יעד ועינת ל א מוכן לוו 11ר על
ילדים. אני רוצה ילדים מהר״

אני רק סמדר הרן. לולא היה המי קר ה
בנ הרי ה, אף אחד לא היה יו ד ע בכלל מי
אני. סתם בחור ה פ שוטה, שחיה ב או ש ר
עם בעלה ו ש ני הי ל די ם שלה. ע כ שיו עבר תי
טרגדיה נו ראה, שמעט אנ שי ם בעולם
ע ב רו או תה. אז פי ת או ם כולם מ ת ענייני ם
לדעת מי אני.
אמא ש לי הי א ני צו ל ת־ ה שו א ה, ו ע בר ה
מ ח נו ת ־ רי כוז. אמא אמרה לי, א ח רי ה־מיקרה,
ש ה טרגדי ה ש לי הי א הרבה יו ת ר
גדולה משלה. הי א אמנם היתה ב מ חנו ת־רי
כוז, עם כל הנו ר א שבזה, אבל הי א
,בעצמה אמרה לי ש הי א לא ראתה את
ה מוו ת כל־כך ק רו ב מו ל ה עיניי ם, ו ש הי א
לא ראתה את כל ה אנ שי ם הי ק רי ם לה
ב ט לוויזי ה
ה עיניי ם שלה.
מו ל
הול כי ם
א מר תי ש ה רג ש תי כ מו ב שו אה, אבל ע כ שיו
אני יו דעת שההרגשה ש לי היתה הרבה
יו ת ר גרו עהמא שר ב שו א ה.
אני יו דעתמח ברי םוחב רו ת ש לי, ש ה
שי דו ר ש לי ב ט לוויזי ה עשה רו ש ם קשה
מאד. אני רו צ ה להסביר מ דו ע ע שי תי
את ה שי דו ר בכלל, ולמה ב דיו קהת כוונ תי.

ולא כ די שהיא ת מו ת. ו א מנ ם, ב אינ טר סו ל
הי א לא היתד, מתה.

את הפה
מסקנות.

א ח רי

ש אני

ע דיין

להיכנ סעכ שיו.
ט רי א צ לי. כל

ר א שי ת,
הא שמה

הנשק או ב מי פעל או ב תו ך מ כוני ת.
אני לא יו דעת אם זהמ שנ המש הו.
ד ני ז ה לא צ׳ א ר לי. ל ד ני י ש אשה וי ל די ם,
שהוא היה צ רי ך להגן עלי הם, אז א ני
לא ב טוחה שהסוף הי ה אחר אי לו היה
האקדח של ד ני ב בי ת. אבל לפחות הו א
היה מת ב קרב, ומהשב טו ח הו א, ש הו א
היה מת מ כ דו רי המחבלים.
ה שניי ה הי א מה הו א עשה השאלה למטה, כ א שר אנ חנו היינו למעלה. היו
איז ה ש תיי ם או ש לו ש ד קו ת ש הו א הלך
להביא מו צ ץ לילדה, כ די ל ה רגי ע או ת ה.
הז ה
בז מן
לג מ רי.
מ אי תנו
הו א נעלם
הו א י כו ל הי ה ללכת איז ה חמש פ ע מי ם
מ ש הו הע סיק
ו חז ר ה. אבל
ל אינ טר סו ל
או תו, או שהי תה לו איזו כוונ ה. השאלה
הזו מנ קר ת ב מו חי כל הז מן.

לא א חזו ר
לדירה
ך* יום יש לי

תפ קיד מ ר כזי מ אד ב חיי ם
1 1ש לי. ז ה לשקם את ע צ מי. ה חיי ם
ש לי לא נגד עו ב עי ק בו ת ה מי קר ה, למ רו
ת ש דני, עינ ת וי ע ל אינ ם. נגד ע חלק
יפה מ ה חיי ם ש לי, אבל הם עצמם לא
נגד עו, ו א ני טיפו ס או פ טי מי. כל מה ש אני
צרי כהזה לשקם את ע צ מי.
מהבחינה הכספית אין לי ב עיו ת. ל דני
היה בי טו ח־ מנ ה לי ם ג בו ה. ישל נו כסף.
חו ץ מזה א ני גם אקבל קיצ בהמהמ דינ ה.
ה ס בי רו לי שי ש ב עי ה אם ל ה כיר בי
או כאס שכו ל ה, וז ה
כבאלמנת צ ה״ ל
אנ שי ם ח שו בי םיצטר כו להחליט, או לי
א פי לו בכנסת. א ני לא
גם כאלמנה וג ם כאם
רו דפת בצ ע.

רו צ ה שי כי רו בי
שכו ל ה. א ני לא

חו ץ מזה א ני מ ת כוונ תלע בו ד. סטף
ורט היי מ ר היה א צ לי כמה פ ע מי ם. הו א
בן־ אד ם נ הד ר. די ב ר נו על ע בוד ה ש לי
א צ לו ב מי פעל. י ש לי ב עי ה ש אני לא
רו צהולאמ סוגלת ל ע בוד כפקידה. א ני
טיפוס שלא י כו ל לשבת על מ קום אחד,
נדמ ה
ש עו ת.
ל פי
ל ע בוד
י כו ל ה ולא סטף

א צ לו

ימצא

במיפעל.

ע בו ד ה

א ני

ע דיין

שתת אי ם

רו צ ה