גליון 2175 מתאריך 9 במאי 1979

רשת חנויות פולגת מציגה:
בגיר
ג׳ינ סי ם
סרב לי ם
^ מכנ סי ג׳ינ ס
^ מכנ סיי ם
ז׳ ק טי ם

ח לי פו ת 2ח ל קי ם
ז׳ ק טי ם
ב לי ט רי ם (לי
מכנ סי ם ^

ח לי פו ת 2ח ל קי ם
/ב לי ט רי ם

תל״אביב: אומן־אלנבי .100 בוטיק ואן־דייק/ליידי בגיר-אלנבי .32 בוטיק ואן־דייק/
ליידי בגיר-דיזנגוף סנטר. חיפה: או מן -ה ר צל .18 ירושלים: או מן-י פו ,42 ככר־ציון.
פ תו ח רצוף מ 08.30 :עד 19.00

עם פולגת אתה תמיד לבוש טוב.

שאלות מצד

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהדה :
תל־אכיב, רחוב גורדון ,3טלפון 343386־ .03 תא־דואר . 136
מען מברקי :״עולמפרס״ .מודפס ב״הדפוס החדש״ גע״מ, תל־אביב,
רה׳ כן־אכיגדור. הפצה ״גד״ כע׳־־מ. גלופות: צינקוגרפיה
״כספי״ כע״מ. העורך הראשי: אורי אכנרי. העורך: אלי תבור. עורך צלמי תכנית: יוסי שנון עורכת כיתוב: ענת ישראלי
מערכת: ציון צפריר וגילה רזין. ראש המינהלה: אברהם
סיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני. המו״ל: העולם הזה בע״מ.

בין כסיה לקליפורניה של אייבי נתן, אסף
סיפורים על החוג הנוצץ של תל־אביב וכל
המי ומי.
את אחד מלילות שבת של חודש
פברואר , 1961 ביליתי בעלייודהגג של
אולם תיאטרון אהל בתל־אביב. שהיתי שם
במשך כל הלילה. בדרך זו ביקשתי לק נות
לעצמי זכות נוכחות במעמד שעמד
להתרחש שם למחרת היום: ישיבה סגורה
של מרכז מפא״י, שעמדה להחליט על
הדחתו של מזכיר־ד,הסתדרות פנחס לבון.
היה זה השבוע העשרים לפריצתה של
פרשת לבון, שהסעירה את המדינה. שבוע
קודם לכן נקט יריבו של לבון במאבק,
ראש־הממשלה דויד בן־גוריון, בצעד דר מתי:
הוא הגיש הודעת התפטרות מרא-
שות־הממשלה. היה זה טכסיס שנועד לל חוץ
על חברי מיפלגתו לקבל את דעתו,
בניגוד למצפונם, ולמלא את מבוקשו
להדיח את פנחס לבון מתפקידו כמזכיר־הכללי
של ההסתדרות. ישיבת ההדחה נק בעה
לבוקר יום השבת. בחששם מזעם
הציבור ביקשו מנהיגי מפא״י לערוד את
ישיבת ההדחה בחשאיות, אסרו על נו כחותם
של עיתונאים באולם.
בהתייעצות של המערכת שנערכה בבו קר
יום השישי, שקדם לישיבת ההדחה,
החלטנו לשבור את קשר ההשתקה. תיב־ננו
תוכניות לחדור אל האולם ולהיות
נוכחים בעת ישיבת המרכז, על מנת שנו כל
לדווח לקוראי העולם הזה מי מחברי
המרכז נתן ידו לעריפת ראשו של לבון.
על פי התוכנית הוטל עלי להסתתר
במשך הלילה באולם האהל, אחרי שנותרתי
במקום בתום הצגה שנערכה שם ערב
קודם לכן. מצאתי מקום מחבוא אידיאלי
בתא האיוורור, בדיוק מעל הבמה, מקום
משם ניתן היה לצפות על המתרחש באו לם
ולשמוע את הדברים הנישאים בו*.
על חבר מערכת נוסף הוטל לנסות להי כנס
אל האולם בדרך אחרת: להצטייד
במיקרופונים וחוטי־חשמל ולהתחזות כ-
חשמלאי מפעיל מיקרופונים. ברגע מסויים
אף תיכננו לחבר את המיקרופונים שבידו
לרמקול שיוצב מחוץ לאולם, כדי שקהל
ההמונים, שהצטופף בחוץ להפגנת־מחאה,
יוכל להאזין לנאומים אותם ביקשו להע לים
ממנו.
האיש עליו הוטל להיכנס לאולם
כשהמיקרופוגים בידו היה שלמה (״חים-
טה״) אלינב. חיסטה הצטרף למערכת
העולם הזה לפני כעשרים שנה, עשה
בתחילה את הדרך הקשה של כתב מת חיל,
באיסוף סיפורים למדור אנשים. ה צעיר,
שזה עתה עזב את קיבוץ השומר־הצעיר
שובל שבנגב, שבו חי שנים רבות,
הסתובב בלבוש של קיבוצניק משלומפר
* מאוחר יותר הסתבר שרעיון דומה
עלה גם במוחו של שלמה נקדימון, אז
הכתב לענייני מיפלגות של היומון חרות
וכיום יועצו לענייני עיתונות של ראש־הממשלה.
נקדימון הסתתר במקום מחבוא
אחר באולם, מבלי שידענו האחד על תוכניתו
של חברו. שומרי ראשו של ראש־הממשלה,
שבדקו את הבמה לפני כניסתו
של בן־גוריון לאולם, גילו את נקדימון
מסתתר מאחרי המסכים. כתוצאה מכך ערכו
חיפוש מדוקדק יותר בכל פינות האולם
וגילו גס אותי.
העולם הזה 2175

חדירה בכניסה
הראשית ב איש
אינו זוכר כיום כיצד דבק
שלמה אלינב (אלנטבלום) הכינוי חיסטה,
ומה היה הקשר בין הנחש שבספרי טרזן,

שלא היתד, עלולה לעורר
הסדרנים.
״בעוד מועד הכנתי לעצמי שני מיקרו פונים
ישנים — אחד מיקרופון שולחן
והשני מיקרופון־ניצב — מווסת קול
(״אמפליפייר וסליל של חוטי־חשמל
בתוך קופסת סרטים ישנה. לבשתי בגדי-
עבודה ועם ציוד זה המתנתי במערכת, מר חק
שני בתים בלבד מאולם האהל, שבו
התכנס המרכז.
״כחצי שעה לפני הישיבה הזמנתי מו נית,
נכנסתי לתוכה עם כל האביזרים
וביקשתי מהנהג הנדהם שיביאני לבניין
האהל, .איזה אהל?׳ הוא לא הבין, .האהל
הזה!׳ הצבעתי בידי לעבר הבניין בפינת
הרחוב. הנהג התחיל לנסוע. אולם הוא
לא היה עדיין משוכנע לחלוטין, .לאן
אתה צריך?׳ שאל אותי שוב, .לבניין
האהל ...אני צריך להביא לשם מיקרופו נים,׳
עניתי.
״הוא הביא אותי עד לפתח הבניין.
רק אנשים בודדים התהלכו על המידרכה.
לפני שער הכניסה הצטופפו אחדים מחב רי
המרכז. הנהג יצא בעצמו ועזר לי לשאת
את הציוד אל הפתח. נדחפתי עם הציוד
בין חברי המרכז ונכנסתי למיסדרון. משני
הצדדים היו שולחנות ועליהם רשימות
חברי המרכז. כל מי שנכנס היה חייב
להזדהות ואף לרשום את שמו. באמצע,
בין שני השולחנות, הותקן מעבר צר,
שהספיק למעבר אדם אחד. מסביב עמדו
חבורות של סדרנים ואנשי־ביטחון.
״ליד אחד השולחנות ניצב אחד מחברי
המרכז והזדהה. בניסיוני להיכנס פנימה
הזזתי אותו מעט. הסדרן שהבחין בכך
ניגש אלי ואמר, :רגע, אל תדחוף, תיכף
תיכנס! ,הוא פינה לי דרך בין האנשים
והייתי בטוח שהנה אני נכנס לאולם.
באותו רגע תפסה יד בצווארון חולצתי.

יש לד תעודות?׳ הצגתי בפניו את תעו־דה-העיתונאי שלי. אז תפס הצחוק את
ארשת״הרצינות על פני השוטרים, .עכשיו
הכל מובן ׳,אמר אחד מהם.
״רק כשהורידו אותי להובילני לתחנת
הנפה הצפונית, שם שוחררתי, הבנתי מה

שלמה אלינב 1978
התקף־לב אחרי ריו
הציק להם, .בינינו לבין עצמנו,׳ אמר אחד
ממלווי, ,איפה מכשירי־ההאזנה? איך רצי תם
להקליט בפנים?׳ ״

מוח מתימטי
מעולה

שלמה אדיגב מוצא כידי זזמישטרה מבניין דז״אהל 1961
מקיבוץ שובל לחברת מחשבים בניו־יורק
הקרוי בכינוי זה, לבין חניך השומר־הצעיר.
אבל בשם זה היה אלינב מפרסם
את מאמריו האידיאולוגיים בבטאון תנו עת
השומר־הצעיר על החומה. בשם זה
גם פעל מטעמה של ההנהגה הראשית.
על מה שאירע לניסיון החדירה הנועז
שלו לישיבת מרכז מפא״י, דיווח חיסטה
בגיליון העולם הזה 1220 שהופיע אחרי
אותה שבת שחורה :״ניסיתי להיכנס לישי בת
מרכז מפא״י בדרך הפשוטה ביותר —
דרך השער הראשי. אולם מכיוון שעדיין
אינני חבר המרכז, ניסיתי לגלם דמות
* משמאל קצין המישטרה הוותיק יונה
סורקים. מאחור: דן מרגלית, שהיה אז
נ תב העולם הזה.

שמעתי קול, :החוצה!׳ מישהו משך אותי
אחורנית, אל מחוץ לכניסה.
״ניסיתי להעמיד אותו על טעותו ולהי כנס
חזרה, אולם זה לא עזר. מסביבי הת קהלו
כל מיני אנשים, לבושי אזרחית,
שזיהו את עצמם כקציני־מישטרה. לא היה
להם דבר נגדי. הם רק רצו לדעת מי אני.
״אמרתי להם שאני רוצה להתקין מיק רופונים
באולם. כנראה שלא שיכנעתי
אותם. הם חיטטו בקופסה שבידי, בתוכה
הונחו חוטי־חשמל ולקחו אותי הצידה.
שני אנשי מישטרה לבושי אזרחית, הסמל
יונה סירקיס והקצין יצחק רונן, תפסו
אותי בכתפי ודחפוני בגסות לג׳יפ שחנה
ליד המערכת. היה זה הג׳יפ של הקצין
שלום ירקוני, .שב, שב׳ הוא הציע לי,

כשנים כהן עבד במערכת העולם הזה
השלים חיסטה במקביל את לימודיו האו־ניברסיטאים
בפילוסופיה ומתימטיקה. ב השפעת
ספריה של איין ראנד החלים לנ טוש
את העיתונות, לעבור לעולם העסקים
ולעסוק במחשבים. הוא הקים חברה לעי בוד
נתונים וחיש־קל הסתבר כי הוא מסו גל
לפתור בעיות בתכנות מחשבים, ש מומחים
אחרים לא הצליחו לפותרן. היה
לו מוח מתימטי מעולה.
תוך כמה שנים בעסקי המחשבים רכש
חיסטה שם שהגיע עד ארצות־הברית.
לפני כחמש שנים הציעה לו קבוצת אג-
שי־עסקים מפילדלפיה לבוא ולהקים עבו רם
שם חברה שתעשה מה שעשה כאן.
חיסטה נטל את אשתו, רינה, וילדיו
(אז שניים, כיום ארבעה) ועבר להת גורר
בניו־יורק, שם הפך ליועץ פרטי
בענייני מחשבים, שהעניק את שירותיו
ללקוחות נבחרים, בעיקר בנקים אמרי קאים
וחברות פיננסיות. הוא היה נקרא
לעזור במקומות שמומחים אמריקאים נכ שלו.
הטיפול
במחשבים העסיקו זמן רב.
אולם מחלת הסכרת החמורה, ממנה סבל,
ריתקה אותו יותר ויותר למיטה. המחלה
גרמה להחלשת שרירי־הלב וחיסטה החל
לשהות תקופות ממושכות בבתי־חולים.
מצבו היה ידוע לו היטב. בשנה האח רונה
השתדל לשהות עם מישפחתו ולטייל
עימד, ברחבי אמריקה ככל שיכול. לאחרו נה,
כאילו ידע את המצפה לו, נסע עם
כל מישפחתו לקארניבל בריו. היתר, זו
שימחתו האחרונה.
לפני שבועיים נפטר בפתאומיות מהת־קף־לב
והוא בן .42
מישפחת העולם הזה מרכינה ראש על
קיברו.

את יודעת מח אמ
רוצה, אבל את רועה
יותר מדי. התמורות
לטובה שחלו בשבוע
הקודם לא השפיעו
עליין אף כהוא זה.
לא יפה, בת טלה. ה ו
2בכורס ־
שבוע המצב יישאר
20 באפריל
סטאטי. שלא תחשבי
שהכוכבים ישחקו לך
כל החיים. אז תחשבי פעמיים כי,
לידיעתך, את חיה רק פעם אחת,וד״ל.

11 נו!

זה פשוט לא מתאים לך,
בן־שור. קשה להבין
כיצד הרשית לעצמך להידרדר
עד כדי כך ש לא
תבחין בין שונא לאוהב.
רצוי שתעשה
חשבון־נפש מחודש —
בטח תגיע למסקנה ש־צלילות
הדעת חשובה,
אד אין כמו הרגש ל יופי.
אז נא לא להגזים בהפעלת הראש, כי
הוא פועל אצלך בלאו הכי ללא כל מאמץ.

העתיד שלך צפון בשור!
אין כל סיבה
שתפגיני צניעות שלא
במקומה. היי ישירה
וחביבה כלפיו ונסי
לעורר בו את הרגשות.
השבוע יש סיכוי ש־סוף־סוף
תצליחי. יש
לו טמפרמנט לא נורמלי
אם רק יודעים *
על איזה כפתור ללחוץ. ואתה, התאום,
אל לן להתייחס לשקשוקיה של בת דלי.

*0111
יזי ב
הבריחה אולי נעימה לרגעים,
אבל בח ים לא
תגיע באמצעותה לפית־רון
כלשהו. ובבקשה
ממך, אל תתחיל לטעון
שוב שאתה לא מעוניין
בפיתרונות ; מה יהיה,
לדעתך, סופם של כש־רונותיו
האמנותיים(בעיקר
בתחום הכתיבה)?
אתה הולך ומתרחק מהאולימפוס, אבל האולימפוס
קורא לו ! אז אל תהיה אגואיסט.

אם את לא עומדת
בפני מסע או טיול או
משחו כזה, אז הכוכ בים
עושים טעות פא-
טאלית. אבל הם דוו קא
לא מתבלבלים,
לביאה. נא לארוז א ת
הפקלאות ולגמור א ת
21 ביולי -
ו 2באוגוסט

כל החשבונות. רצוי
שלא תסתבכי בחרפת-
ק את האהבים הנוכחית. אל תתפתי, היכן
חחגיון שלך 1השבוע טוב לעסקים !

המחטיא לגופך

יהמיג בחנויות מזרחוות
הארץ
נ נ7

אתה אגוז קשה לפיצוח
ואתה יודע שזה ה־
״שארם״ שלך. השתדל
לא להגיע למצב שבו
תהיה בלתי ניתן לפיצוח
כלל. העוקץ של
בנות עקרב הוא אמנם
רב־עוצמה, אבל השי־
22 באוגזסט -
22 נספסכזבר
__ ניים שלהן חלשות, והרי
בתוככי ליבך אתה שואף
בעצם להתפצח. כשרונותיך בשטח ה ציור
אינם מתפתחים בזמן האחרון כלל.

רצוי שתתחילי לחסוך ברצינות, בת מאזניים.
קשה להאמין איך את, המתכננת כל
צעד בדייקנות (מוגזמת)
,מרשה לעצמו
לבזבז כספים דווקא
כעת. הרי את יודעת
היטב שיהיו נחוצים לך
מאד בעתיד הלא רחוק.
בן מאזניים — התבלבלת
כהוגן. אין עדיין
מספקת להיסיבה

2בספסחבר ־
כנס לדפרסיה, אס תח ן 22ב או ק עו ב ד
זור לחושיך בהקדם האפשרי.
אם לא תחזור
— הדפרסיה מוצדקת בהחלט. סכומי כסף
קטנים יפלו לידו באקראי בסוף השבוע.

מאזניים

מכתבים חזרה זגרדדמיס
עמלק היה בעד עונש־מוות. המן היה
בעד עונש־מוות. פטלורה היה בעד עונש־מות.
אייכמן היה בעד עונש־מוות. מנחם
בגין הוא בעד עונש־מוות.
יוסף שריק, תל-אביב
אם הממשלה כבר החליטה לחדש את
עונש־המוות למחבלים, אז מדוע שלא
יילכו עד הטוף ז מאחר שעונש־המוות בא
לספק את תאוות הנקם, בואו ונספק אותה
עד תום, עד זיכוך הנפש. במקום עונש־מוות
בתליה בתא מבודד וחשוך במים-
תרים, הבה נוציא את המחבלים להורג

מצבך טעון שיפור. אתה הולך ושוקע ב-
בעיותין ומגדיל את חשיבותן מעבר לכל
פרופורציה. דבר רא שון
— הפסק לשתות
לשכרה. מצא לן תח ליפים
כמו הליכה מ רובה
ברגל, שחייה
ואכילת אשכוליות. ה-
,גיע הזמן שתבין שאתה
לא שום גיבור
באפוס היסטורי בן
שלושת כרכים. כשה מקום
צר יותר, החוו יות
נפלאות יותר. בת עקרב, שמרי על
״פאסון׳׳ ,ביחוד כלפי השתלטן הגבוה.
4׳ 4! 4
האינטליגנציה שלך אינה מוטלת בספק. זו
דווקא הסיבה שקשה להבין מדוע אתה מתקוטט
איתה כל שני וחמישי.
כדאי לך להק דיש
השבוע זמן רב ל מחשבה,
תיכנון העתיד
והסקת מסקנות, מה ש יהפוך
אותך לאדם מאוזן
יותר. כדאי שתפסיק
לצפות כל ערב בטלוויזיה
ותצא פעם בשבוע
לאוויר צח. בת
קשת, כל העתיד לפנייך.
אז התחילי להזיז דברים. אס החץ עדיין
חסר, הרי זה רק משום שאת לא רצינית.

מה זה, בן גדי ן היום זו, מחר אחרת ז
מוטב שתשחקברידג׳ במקום להתפרפר.
כמו כן, הגיע הזמן
שתמצא לך עבודה
מכניסה ותשתחרר מן
התלות בגורמים חי צוניים.
זה יעזור לן
ללא צל של ספק. גדיה
— את חביבה ו סימפטית,
אבל איפה
הפילפל ז פעם היית
אחרת? אבל אל יאוש
— הכוכבים צופנים
עבורך עתיד לא רע בתחו ם המיקצועי
עתיד מצויין ובטוח בתחום האישי.
41 4
פעם דלי, תמיד דלי. אבל, למזלו, זה לא
המזל הגרוע ביותר. להיפך, מיום ליום נו__
טים
הכוכבים את חסדם
יותר ויותר כלפיך. כל
התוכניות שלך נכונות
ואל תשנה אותן למרות
הלחץ שיופעל עליך
מכיוונים שאינם דווקא
דורשי טובתך. אילו
היית נשמע קצת יותר
לקולו של אדם לא סימ20
בינו א ר -
8י בפברואר
פטי, אבל ריאליסטי —
היית יוצא מן הבוץ ש אליו
נקלעת — ובאשמתך. לעומת זאת,
הימורים על סכומים קטנים יצליחו בידיך.
41 41 4
יש לן קסם אישי א ן
לעיתים א ת משתמשת
בו לרעה. רצוי שתח שבי
פעמיים לפני ש את
פורשת את סנפי-
ריין לראווה. ואתה,
בן דג, עם כל הצל ח
תן בעבודה ובלימו !9ברבו*!••ר
יינ
גרזיסי
דים, קשה לומר שה״
פלירטים שלן חם מה
שאתה באמת רוצה בחיים. אתה מנסה
לשכנע את עצמן שאינן אוהב אותה.
למעשה, אתה מת עליה ן רצוי שתכיר
בעובדה חשובה זו. אל תצא מחבית ביום
רביעי — זה עלול להזיק לבריאות.

בתליה בכיכרות ערינו, כפי שעושים ה עיראקים,
או במכת־חרב על הצוואר ב־אחד
האיצטדיונים. או אולי נחזור לשיטת
האוטו דה־פה, כפי שעשו לאבותינו ה אנוסים?

א,כרהם קוצר, תל־אביב
תמיכתו של סגן ראש-הממשלה, הפרד
פסור יגאל ידין, בחידוש עונש־המוות,
מצדיקה סוף סוף את דגל השינוי והדמוק־רטיה
שחרת על דגלו. אכן, יש שינוי.
גיורא הוכמן, ירושלים
אינני מבין על מה יצא קיצפכם. מה
פסול שמצאתם בהיתר שנתנה הממשלה
יועץ־המישפטי לבקש עונש־מוות למחב־ים
על ביצוע מעשי־זוועה? האם לא
וטב שדינם של אלה ייחרץ על ידי בתי-
ישפט מוסמכים, מאשר בידי כיתות יורים
שדה, הדוגלות באימרה ש״מחבל טוב
וא מחבל הרוג״ ,ובידיעה שמי שנתפס
י נשלח רק למאסר, מטילים עליו עונש־
:חית מייד?
ז. מאירי, חולון

שזום מצחיק
כקורא ותיק, המכבד את העולם הזה
ודיעותיו, מרגיש אני את עצמי מחוייב
להביע את דעתי על השלום מעל דפי
העיתון. אחרי שחוזה־השלום הישראלי-
מצרי פורסם, לא ראיתי אפילו חמישה
אחוזים מהסיכסוך המזרח־תיכוני בא על
פתרונו. כל אשר ראיתי וכולם ראו, הוא
חוזה־שלום נפרד, המרדים את לב ליבה
של הבעייה לחמש שנים נוספות.
ההצגה נמשכה 16 חודש. אבל לא היה
בה זכר לפתרון הבעייה הפלסטינית שהיא
ליבו של הסיכסוך. הדברים ישתנו בסיני,
אבל יהיה המשך הכיבוש הישראלי ד
שליטה אוטונומית על מיליון ערבים, באי שורה
והסכמתה של מצרים.
קיוויתי שהמשא־ומתן יתמשך ויהיה גם
על נסיגה מהגדה, על הבירה החדשה
למדינה חדשה ולא על שדות-נפט, שאף
פעם לא היו מיכשול לשלום. איפה השכל
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 2175

העולם הזה 2175

מכחכים

תשבץ

(המשך מעמוד )4
וההיגיון שבשלום מצחיק זה? איפה האוהדים
הקבועים לאל־סאדאת בגדה שטרחו
ובירכו אותו בעת מסעו לירושלים? אפילו
המתונים שבמגהיגים הפלסטיניים לא הס כימו
לשלום זה.
לפי עניות דעתי לא יהיה שלום בלי
מדינה פלסטינית לצד מדינת-ישראל. יש
למצוא פיתרון לבעיית הגבולות הבטוחים
ובני־ההגנה לישראל וליתר המדינות ש באזור.
רק שלום כזה יבורך על-ידי כל
העמים.
אינני מבין גם איך שלי ואורי אבנרי
תמכו בשלום זה, שלא מימש את זכויותיו
הצודקות של העם הפלסטיני? תמיד
דגלתם ודרשתם מדינה פלסטינית: האם
מדינה כזו קמה?
עלי פוארסה, מג׳אר, טבריה

של המאה העשרים: איינשטיין, מרקם
ופרויד. היו גם רבים אחרים. הדבר לא
מנע שואה ושינאת יהודים וגם לא ימנע
בעתיד.
אבישי לבנה, רמת־גן

המאה על הראש
ובכן, מה שלא העזו לעשות היועצים־
המישפטיים של ממשלת ישראל, עושים
סוף־סוף הצרפתים. הם לא התרשמו ביו תר
מהעובדה שסמואל פלאטו־שרון הוא
ח״כ בישראל, והעמידו אותו לדין באחד
ממישפטי ההונאה והרמאות הגדולים ביו תר
שנפתחו בצרפת. פלאטו בטח יטען שזו

מידת הרחמים

אורי אבגרי מרהיב עוז בנפשו להטיף
מוסר לרמטכ״ל, על שנקט במידת הרחמים
והקל בעונשו של חייל הג״א ישראל לדר־מן,
שנשפט בידי בית־מישפט צבאי לעשר
שנות מאסר על רצח ערבי בירושלים. אבל
מדוע לא שמעתי את קולו של אורי אבנרי
בעת ששר־הביטחון החליט לשחרר 76
ערבים ולשלחם לחופשי תמורת החזרתו
של חייל המילואים אברהם עמרם? האם
שם לא היה זה מעשה שעמד בניגוד
למה שקבעו שופטי בתי־הדין הצבאיים?
או שמא מותר במדינת־ישראל לחון ולהקל
רק בעונשם של ערבים, ויהודי אינו זכאי
לזכות זו?
יצחק פרלמוטר, הרצליה

עם כ? הד״,ם
בערב יום העצמאות היה למעריב סקופ
לא נורמאלי: על פני מיספר עמודים
פורסם כי עומדים לחוג את יום העצמאות
ה ל ״ ב של מדינת־ישראל. האם צריך
להבין מכך שמנחם בגין הכריז על הקמתה
של מדינת־ישראל שנה לפני שהכריז עליה
דוויד בן־גוריון?
משה אנגלנדר, תל־אביב

7א דחוס ע 7הסיח;

מאוזן :
)1התערטלות ! )2מ! היבשות ) 10 1זכר
בבקר! )11 שם דורכים את הענבים! ) 13
מן השבטים! )14 קידומת הולנדית! )15
עצם בפה! )16 קצה חד! )18 אדם! )20
בתוכם! )21 אבן קשה ביותר! )22 כלי
בשחמת ! )24 ללא ! )25 מסולם הצלילים !
)26 כינוי לירושלים! )28 מחלקת עבודות
ציבוריות (ר״ת)! )30 עירעור! )31 מידבר
באסיה ! )32 לגמו ! )33 מעמסה ! )35 מחלקי
הרגל! )38 זוהר! )39 בת-קול! )41 מזל!
)42 עם־הארץ! )43 אביון! )45 דווי! )47
יבשה מוקפת ים ! )48 מידת לח ! )50 חרדה!
)51 בלוטת־הנקה; )52 צונן! )54 כותל!
)57 סוללה נמוכה! )61 מיקווה־מים ענקי!
)62 עיר גדולה! )64 מילת־קריאה! )65
מעונות השנה ! )66 שקט 67 בהשאלה :
מרכז ! )69 תוצרת הדבורה ! )70 חודש ב שנה
האזרחית! )72 סופו של חושם! )74
מחוטי האריג! )75 פעוט! )77 פי הנחר!
)78 צאצא ! )81 שימחה ! )83 אדמה המצויה
בנגב! )85 גם אותה כבש יהושע! )86
אצילים! )88 מופע, באנגלית! )89 פנה
דרומה ! )91 אות בא״ב העברי> )93 רקב!
)95 צינה ! )96 כעס גדול ! )89 גדול בתו רה
100 שופט ! )102 כלי־קיבול גדול !
) 103 בהשאלה: פתי! )104 בקבוקון!
) 105 רעת־מראה.

מאונך :
) 1רצון! )2מיניסטר! )3מחברי התז מורת!
)4סיומת לרבות! )6מן הגפיים!
)7שירה ! )8נהר באיטליה ! )9לכאן !
)12 תענית ! )15 רקיע ! )16 לחם השבת !
) 17 עוף דורס ! )19 אבר-תנועה ! )20 מילת-
שלילה! )21 קיבוץ בארץ! )32 פקודה
מפורשת! )24 תבואה! )26 חבילה! )27
מאור קטן! )29 החוליה התחתונה בעמוד-
השדרה ! )30 הרגע הבא ! )33 אוכל ! )34
הגשם הראשון! )36 דרך סלולה! )37 קו רה
גדולה! )40 עלוב־נפש! )41 אחורי
הגוף! )44 מתת! )46 לאן?! )47 נור!
)49 מלך העופות! )50 מפחד! )53 מטוס
חסר־מנוע ! )54 הווייה ! )55 מיקווה-מים
ענקי! )56 שטעמו לא-נעים! )58 מכינויי
האלוהות! )59 לפני-כן! )60 שימחה גדו לה!
)62 כיסא-כבוד! )63 כלל הדברים!
)66 הביטה! )68 אגוזי-אדמה! )71 שביב!
)73 גדיל ! )76 חי במים ! )77 מילת־ברכה!
)79 שאחיזתו קלושה! )80 תרגילי־סדר
(ר״ת)> )82 מציאות ! )84 חרך ! )85 קרת !
)87 מילת־שלילה ! )90 עדינות ! )92
מדינה! )94 נקב חור! )96 עז־הבר! )97
אמיתה! )99 אליל הפלישתים! ) 101 נרו
יאיר (ר״ת 102 קוץ! ) 103 מסייר.

האישיות הישראלית הבכירה ביותר ש־היתה
במצרים, ומשום מה הוזכרה רק
דרך אגב, בכך שלא רצתה לדרוך על
השטיח האדום אלא הלכה לצידו, היא
כמובן חסיד — ,בתו של בגין, ובעלה. מי
עוד כמוכם ״מטפס״ על כל מיני דברים
״לא הוגנים״ ,כמו נסיעתה של חסיה
למצרים. האם רק בזכות היות אביה ראש
ממשלת ישראל מגיעה לה הפריבילגיה
הזו? האם זה מעלה אותה מעל עמך
ישראל ומגיע לה לנסוע עם בעלה למצ רים,
כשהטיסה היא במטוס חיל־האוויר
והיא למעשה טיסה רשמית?
לפי שני הגיליונות האחרונים שהו צאתם,
אתם ממש מלאי הערצה למר בגין.
אולי תדפדפו בגיליונות עיתונכם לפני
שנה ושנתיים, האם האיש כל כך הש תנה,
או אתם אולי השתניתם?
האם לדעתכם היתד, נסיעתה של הגברת
חסיד, בתפקיד, או הגיעה לה בזכות מעשיה
הגדולים לקידום השלום או לקידום ה קשרים
עם מצרים? אולי אני טועה,
אדרבה תקנו אותי.
שרית דויטש, חולט

קנוניה אנטישמית. אבל מי שהולך עם
חמאה על הראש, שלא יסתובב בשמש.
מצד שני לא אתפלא אם כל המישפט
הרעשני אינו, אלא תעלול פירסומת נוסף
של האיש. אם יורשע בדין בצרפת, יוכל
שוב לצאת במסע בחירות כדי למנוע את
הסגרתו לצרפתים האנטישמים.
יוסי צפדיה, רחובות

הפחד מהאמת
זה לא היה קשה להיות נביא. הדבר
היה מוכרח לקרות: הצנזורה של ההונ גרים
תוך קנוניה עם הריאקציונרים הפו לנים.
אני מתכוון להדחתו של יעקב אגמון
מתוכניתו בירה ומצב־רוח ברדיו.
אמר השופט האמריקאי העליון, הוגו
בלייק :״חופש הדיבור פירושו שלא תעשה
דבר לאנשים, לא בגלל הדיעות שהם
מחזיקים בהם או הדיעות שהם מבטאים,
או מילים שהם אומרים או כותבים.״
אם טומי לפיד ייחלץ ממעשה זה, הוא
יכול להיחלץ גם ממעשה רצח, בפחדו
מהחופש והאמת, למשל, לגבי הצגותיו
שהועלו בקאמרי.
יוסף שריק, תל־אביב

המובילים לשינאה

מי האחראי?

במדור פורום בעיתונכם (העולם הזה
,)2170 פורסמה רשימתו של ארתור בראונר
בנושא ״להיות יהודי בגרמניה״ .בין היתר
כותב בראונר :״אין עוד ההשתייכות ה בולטת
ליהדות מהווה מיכשול לעשיית
קאריירה חברתית או פוליטית. אפשר
להביא כדוגמאות את הנרי קיסינג׳ר ו בדונו
קרייסקי. בתחום המדע יש דוגמאות
ללא ספור של אישים יהודים המגיעים
לפיסגת ההישגים. גם במיגזרים התרבותי
והאמנותי היהודים הם המובילים.״
על פיסקה זו אי אפשר שלא להגיב.
מר בראונר הנכבד, גם לפני עלות היטלר
לשילטון לא היו מיכשולים בפני יהודים.
די אם נזכיר את שלושת אבותיה־מולידיה

בעקבות הפעולות הבלתי-חוקיות ש ביצעה
הממשלה נגד הבדואים בנגב, הת עוררו
כולם לחפש את האשם. האם טחו
כולם מראות שמשרד־החקלאות והעומד
בראשו אחראים לנעשה בשטח? וזאת
על סמך ההצהרות החוזרות ונישנות של
השר שרון בזכות נישול הבדואים מאדמו תיהם.
שאול
רדתן, רמת־גן

ברטיס למקסיקו
למאמרכם המאלף הנ״ל שפורסם בעי־תונכם
הנכבד (העולם הזה )2172 ברצוני
(המשך בעמוד )10
העולם הזה 2175

״*ותה י)צ*ו הלילה?יי
׳,אגי מקווה שזה לא יהיה כמו בפעם הקודמת
שנשארנו פתאום בלי כסף מזומן
ויתרנו על סרט, וויתרנו גם על מועדון לילה...
כשיצאתי עם אורי, לא היו בעיות.
היה לו ברטים כספומט.
הוא עצר על יד אחד הכספומטים,
״ניגן״ על הכפתורים
וחזר שמח עם אלף לירות״.
אם אין לך עדיין כרטיס כספומט,היכנס לסניפך, אחד מ 600-סניפי
בנק לאומי ובנק דיסקונט ברחבי הארץ,
ובקש את כרטיס הכספומט שלך,
שמוסיף לך -שרות בנקאי 24 -שעות ביממה.
בנק בנק בנק בנק
בנק

לאומי
די סקונ ט
איגוד
ב ר קלי ס -די ס קונ ט
ערבי ישראלי

כ ם פו מ ע

/שרותס שו ת ף של בעק לאוס בו.ק די סקתט

10 חס _7־״ע/נע הזח

סוב־יודיצה
״הכל מודים שבמישטר דמוקרטי נחשב אדם
כחף מסשע כל עוד לא הורשע בדין׳ אבל
אצל רבים, ובתוכם גם׳ לפעמים, מעצבי דעת
הקהל ,׳אין זאת אלא הצהרה בעלמא, שאין
נוהגים על פיה.״
(השופט אשר בע״פ ,325/76 אלברט
סיבוני נגד מדינת־ישראל)
מתחת לציור האריה השואג, הנדפס ב״העולם הזח״
מדי שבוע, מופיע הכיתוב ״בלי מורא, בלי משוא פנים״
— המסמל, לדעת המערכת, את מילחמתה בשחיתות,
במגמתיות ובהעדפת אינטרס אחד על מישנהו, ללא כל
צדק. דומה, כי בגליון ״העולם הזה 2171 שבו נדרש
העיתון לנושא בג״צ אדמות אל־לגייה, מעל העיתון
בעיקרון המשמש נר לרגליו, שלפיו תוצג האמת לאמי תה
בלא כל מורא ובלי כל משוא פנים, גם אם אין
הדיעה נוחה לכותבה ואינה לרוחו כלל ועיקר.
הקורא את התייחסות העיתון לעניין בג״צ אדמות
אל-לגייה אמור להגיע למסקנה, כי אין בפירסום עי תונאי
כדי להשפיע על שופט מיקצועי, וכי על כן אין
למנוע ויכוח ציבורי על עניינים שהם בחינת ״סוביודי צה״
.עוד עולה מהכתוב, כי אין כל קשר בין הדיון
שביקשו המערן וש״י לקיים בכנסת בעניין בג״צ אדמות
אל־לגייה, שהרי — לדעת העיתון — מהרגע שבו ביטל
העותר הבדואי, אבו־קרן, א ת עתירתו בפני בית-המיש-
פט העליון, ב 28-בפברואר, אין כל הליך מישפטי שלא
נסתיים, ולכן אין מדובר בהלין תלוי ועומד המונע דיון
חוצה לבית-המישפט.
כמו״כן מצויין בכתבה זו, כי גם אם מדובר בהלין
תלוי ועומד, אין הדבר מונע את הכנסת מלדון בו מבחינת
היבטיו הציבוריים (להבדיל מאותם המישפטיים
שבחם דן בית״המישפט) וכך החליטה גם ועדת״הכג-
סת. הנחות אלה ואחרות מהוות בסיס לקביעה, שלא
היה מקום למנוע דיון לגופו בענייו בג״צ אל״לגייה
וכלשון הכתבה :״את זאת ידע שמיר (בתפקידו כיו״ר
הכנסת ח. ש ,).או לפחות היה צריך לדעת. שמיר
יודע, כי כאשר נתן יד לקשר ההשתקה שיצרו תמיר
את זמיר, הוא פגע במעמדה של הכנסת.״ עם הנחות
אלה ואחרות הרשומות מעלה, מבקש אני להתמודד
אחת לאחת, אם לא מבחינת צידקתן, הרי מבחינת
אמיתותן בלבד.
המילים ״סוב־יודיצה״ שמשמעותן בלטינית ״תחת
לשופט״ באו לגלם בתוכן א ת הרעיון, כי נושא המצוי
בדיון מישפטי אין לעסוק בו מחוץ לבית-המישפט, מא חר
שכל עיסוק כזה בראש חוצות עלול להשפיע על
השופטים ולמנוע דיון נכון והוגן בבית־המישפט. הרעיון
מצא את ביטויו בספר החוקים הישראלי, בחוק בתי״
המישפט, תשי״ז— , 1957 אשר סעיף 41 בו קובע דברים
בזו הלשון:
״(א) לא יפרסם אדם דבר על עניין התלוי ועומד
בבית־מישפט, אם יש בפירסום כדי להשפיע על מהלך
המישפט או תוצאותיו• ,ואולם אין איסור זה חל על
פירסום ידיעה בתום לב על דבר שנאמר או שאירע
בישיבה פומבית של בית״המישפט.
(ב) העובר על הוראות סעיף זה, דינו — מאסר
שנה אחת או קנ ס אלפיים לירות.״
ויכוחים רבים נתקיימו סביב נוסחו של סעיף 41
הנ״ל. היו שטענו, כי אין בפירסום ידיעה בדבר עניין
תלוי ועומד, כדי להשפיע על שופט מיקצועי, כדעת
השופט העליון, חיים כהן, המובאת בכתבתו הנדונה
של ״העולם הזה״ ,ועל כן אין למנוע ויכוח ציבורי על
עניינים שהם בגדר ״סוב-יודיצה״ .אולם דעתו של כבוד
השופט חיים כהן, לא היתה בחינת מייצגת את דעת
הכלל, והיו וקיימות דיעות הנוגדות דיעה זו. השופט
העליון, ד״ר אלפרד ויתקון, סבר, דווקא, כי עיתון
המפרסם ידיעה בדבר הליך התלוי ועומד בבית״מישפט
עשוי גם עשוי להשפיע על שופט מיקצועי בפירסום
כגון דא.
״העולם הזה״ חסך מעצמו ומקוראיו מידע זה,
והסתפק בהבאת דעתו של כבוד השופט חיים כהן ה מהווה
״תנא דמסייע״ לכל התומך בדיון ציבורי, גם
שעה שתלוי ועומד לדיון עניין בבית־המישפט, אולם
מידת ההגינות והיושר העיתונאי מחייבת להביא גם
את הדיעה ההפוכה. והרי ידוע לכל בר-בי-רב, כי חצאי
אמת גרועים מן השקר כלשון הפיתגם העממי. לא מקו בלת
עלי הטענה, כי ״העולם הזה״ לא ידע גישה הפוכה
ונוגדת זו, שחרי מי ששופט את חברו באמות מידה
מחמירות וכותב (בעניינו של יו״ר הכנסת, יצחק שמיר)
כי על פלוני לדעת מידע מסויים, אם לא ידעו בפועל
ממש — חייב להחמיר גם עם עצמו. וכלשונו הוא, חייב
הוא לדעת (אם לא ידע מחמת בורות גרידא) כי קיימת
דיעח נוגדת את זו שלו.
1 למען אותם קוראים שנמנעה מהם האפשרות מלשפוט
שיפוט הוגן ואובייקטיבי מחמת מידע לקוי וחסר,
מבקש אני להביא את דבריו של כבוד השופט העליון,
ד״ר אלפרד ויתקון, אשר אמר בע״פ 325/76 סיבוני
נגד מדינת ישראל (שנושאו אינו לעניינינו) בפד״י לא ()2
עמי 928 דברים בזו הלשון :״מוטב להקדים ולומר
מייד כי זהו אחד מן המישפטים שהסעירו, בשעתו, את
דעת הקהל. כלי התיקשורת עקבו אחריו ואף מעל במת
הכנסת נשמעו הדיו. הציבור ראה בפרשה זו סימן לסיג־נון
חדש באורח חיינו, סיגנון האלימות והתפחדח. ה

דאגה
מובנת כשלעצמה ואיש לא יציע למנוע את מעצבי
דעת הקהל מלעשות את שליחותם ולהוקיע תופעות
שליליות חפשות בחברתנו.
אך בכך נוצרת גם אווירה המקשה על בית־המישפט
לעשות את מלאכתו: לעשות דין וצדק עם הנאשם
המיוחד העומד לפניו, ללא נטיה וללא דעה קדומה.
(ההדגשות שלי — ח. ש ).חוזרים על הכלל שאדם בחז ק
ת זכאי עד שתוכח אשמתו בהליך מישפטי תקין, אך
גם הכלל המקודש הזה עלול להפוך נוסחה שגורה חסרת
תוכן. היום אין אני מוכן לומר (כפי שאמרתי פעם)
שלעולם אין סכנה זו אורבת לשופט, שמיקצועו ומאן־
מנתו במלאכת השפיטה. ואני מלא חרדה( .ההדגשות
שלי — ח. ש ).סבור אני שאם רצוננו לשפיטה הראויה
לשמה, עלינו לשפוט, לקולה או לחומרה, את המיקרה
שלפנינו לפי נסיבותיו. זה ותו לא. שיקולים שמחוץ או
מעבר למיקרה, רצוי להיזהר מהם. הם עלולים להביא
לידי יצירת שעירים לעזאזל, ומכך לא תצמח לנו שום
תועלת מוסרית, ציבורית או חינוכית.״
בדבריו אלה חזר בו כבוד השופט ויתקון מדברים
שהשמיע בבג״צ 14/51 היועץ המישפטי נגד עורך
״דבר״ ,אשר הואשם על פי סעיף 4לפקודת בזיון בית-
המישפט (שרעיונה זהה בעיקרו לסעיף 41 לחוק בתי-
המישפט, תשי״ז — )1957 על כך שפירסם ידיעה בקשר
למישפט שהיה תלוי ועומד בבית״המישפט המחוזי בחיפה.
בפד״י
ה( )2עמ׳ 1029 אמר כבוד השופט ויתקון:
״שופט חזקה עליו שלא יהא נתון להשפעות חיצוניות
ושלא יהא רגיש לכל רוח הנושבת בדעת״הקהל, כש-
המישפט מעורר עניין ציבורי.״ ובעט׳ 1032 אומר השו פט
:״המאמר, שאנו עוסקים בו, לא הכיל דברי איום
או הסתה. השופט הישראלי אינו נתון להיפגע בחופש
שיקולו על־ידי מאמר כזה. אל לנו למעט א ת דמותו
ולפרוש עליו חסות שאינו זקוק לה. עניין המישפט
במדינתנו אינו עומד על בסי ס רעוע, עד כדי שמאמר
יכול לערער אותו.״
מדברים נחרצים אלה של ראשית שנות החמישים,
חזר בו השופט ויתקון בשלהי שנות השבעים. דומה
עלי, בכל הכבוד הראוי, כי גורם נכבד לחזרה זו של
כבוד השופט ויתקון מדעתו, כי אין פירסום מאמר מש פיע
על שופט מיקצועי, נבע מתוך הכרת העובדה כי
גבר כוחה של העיתונות, משודרת ומודפסת כאחת,
ועתה אפשר גם אפשר, בימינו אנו, להשפיע, באמצעות
כלי התיקשורת גם על שופט מיקצועי. יודעים אנו כולנו,
מה רב כוחה של כתבה, המשודרת בטלוויזיה,
ברדיו ואפילו בעיתונות, שעה שעוסקת היא בתחקיר
חושפני. ומה לנו ראיה טובה יותר לעליית כוחה של
העיתונות, מאשר הפלתו של נשיא ארצות״חברית בידי
עיתון — הלא היא פרשת ווטרגייט הידועה.
לדבריו של כבוד השופט ויתקון בעניין סיבוני שנפסק,
כאמור, בשלחי שנות השבעים, מצטרפים גם שני
חבריו לשפיטה, כבוד השופטים העליונים, שלמה אשר
ודויד בכור. ואומר השופט אשר (בעמ׳ 834 לפסק-
הדין) :״אני מסכים לתוצאה שאליה הגיע חברי הנכבד
השופט ויתקון ואני מצטרף ללא הסתייגות לדבריו
המאלפים בעניין הסיכון שביצירת דעת־קהל עויינת ו אווירה
של לינץ׳ נגד נאשמים שדינם טרם נחרץ על-ידי
בית־המישפט. אין זח חשוב מיהם העוסקים בכך —
דוברים או מדליפים, במהלך חקירה מישטרתית, עי תונאים
זריזים או אפילו חברי״כנסת העורכים חקירות
פרטיות משלהם כולם כאחד מתנכרים לזכותו ה אלמנטרית
של נאשם, למישפט הוגן בפני בית־מישפט
מוסמך. הכל מודים שבמישטר דמוקרטי נחשב אדם
כחף־מפשע כל עוד לא הורשע כדין, אבל אצל רבים,
ובתוכם לפעמים גם מעצבי דעת-הקהל, אין זאת, אלא
הצהרה בעלמא שאין נוהגים על-פיה.״
והשופט דויד בכור מחרה-מחזיק אחריהם ומציין
(בעמ׳ 835 לפסק-הדין) כי :״אני שותף לדאגה שהביע
חברי הנכבד בפיסקה הראשונה של פסקו (בעניין הש פעת
פירסומים על הליך התלוי ועומד בבית־מישפט —
ח.ש ).ובשופט, שעד לפני ימים מעטים ישב בדיון בערכאה
ראשונה, קרה לי שהיה עלי להזהיר את עצמי
שלא לחיות מושפע מהיסטריות שמתפשטות לפעמים
בצורה מדאיגה מעל ומעבר לכל צורך סביר. אנו חיים
במדינה קטנת וקורה שדברים, אשר במדינות גדולות
היו נראים כאירועים מקומיים, מקבלים אצלנו ממדים
של אירוע לאומי או סנסציוני שחלק זה או אחר של
כלי התיקשורת אינו נרתע מלנפחו״.
טיבו של עיתון שמבקש הוא להיות פופולרי. מבחי נה
מילולית, פופולריות הינה עממיות והפשטת רעיון
עד כי יובן על-ידי הרבים, אולם אפשר שפופולריות
תגיע לכדי דרגת זולות גרידא ואז מאבד הכלי א ת
התוכן השמור בו. ידוע הלחץ שבו מצוי עיתון יומי
הנאלץ להלחם עם הזמן במטרה להוציא את חדשותיו
לאור ומחר ככל האפשר. שונים הם פני הדברים בשבו עון,
ששבוע לו לפניו, וגם אם אין עיתות הכותבים
בידיהם, חגיגות חייבת להיות בידיהם, שאם לא כן
שוב לא יהא העיתון שחם כותבים בו, עממי, פשוט ונוח
להבנה, אלא סתם עיתון זול. מבין אני שלא לכך שואף
״העולם הזה״ להגיע.
למען הקוראים שנמנע מחם מידע נכון, אביא בקצ

מקורות שבהם ימצאו תימוכין לרעיון, כי יש גם
יש השפעה על בית־המישפט בפירסום מידע על הליך
התלוי ועומד בפני בית־מישפט והמעוניינים ימצאו
מבוקשם בע״פ 126/62 אריה דיסנצ׳יק ושאול הון נגד
היועץ המישפטי לממשלה י״ז ( )1פד״י עמ׳ ; 169 בג״צ
381/66 היועץ המישפטי לממשלה נגד המועצה לבי קורת
סרטים ומחזות, כ( )4פד״י עמ׳ ; 757״הפרק ליט״
כרך י״ב ״בזיון בית-המישפט מאת אוריאל גורני
עט׳ ; 319 וראה דיעות נוגדות :״הפרקליט״ כרך כ״ג
״השפעה חיצונית על השופט בישראל״ מאת יהודה
סביר עמ׳ ; 461ע. פ 152/51 .טריפוס נגד היועץ המיש-
פטי לממשלה, פ״ע ; 267 , 258 אמנון רובינשטיין ״ח-
מישפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל״ ,הוצאת
שוקן תשל״ד, עמ׳ . 222-227
מכאן מבקש אני להגיע לטיעונו השני של העיתון,
כי לא היה כלל הליך מישפטי תלוי ועומד בפני בית-
המישפט העליון, שכן, העותר ביטל את עתירתו, כדברי
העיתון ב־ 28 בפברואר. הדברים תמוהים. הרי ידוע, כי
אין הרשות השופטת בגדר של רשות מ חו קקת או מבצעת
בישראל, ושעה שמשמיעה היא א ת קולה, עושה
היא זאת במהלכו של מישפט המתברר לפניה.
כיצד, אם כן, נזפו שופטי בית״המישפט העליון בממ שלת
ישראל על הפרת צו בית-המישפט העליון ז כלום
עשו זאת באמצעות דובר בתי־המישפט ן במינשר לעי תונות
ז או במאמר סתםז
על כורחך חייב אתה לומר, כי עשו זאת אגב דיון
מישפטי, וזאת שעה שחידש העותר סלמאן אבו־קרן
את עתירתו לבית־המישפט העליון כשבתו כבית״מיש־פט
גבוה לצדק ואגב כך, במהלך הדיון בעתירה לצו
על תנאי אכס פרטה, ננזפה המדינה. א ם כך ה ם הדברים
(וכך אומנם הם) ,הרי לפנינו דיון מישפטי והליך
תלוי ועומד, שכן, גם א ם אין הצו ניתן אכס פרטה,
קרי במעמד צד אחד, אלא במעמד שני הצדדים, הרי
עד להחלטה סופית בדבר בטלותו של חצו או הפיכתו
צו החלטי, עדיין קיים הליך תלוי ועומד שלגביו בוודאי
ובוודאי חל עיקרון ח״סוב-יודיצה״ — לדעת אותם שופטים
ומלומדים שמנע ״העולם חזה״ א ת דעתם מ קוראיו

ומכאן לטיעון השלישי והאחרון של ״העולם הזה״,
כי יו״ר הכנסת ידע או היה עליו לדעת, כי אין כלל
הליך תלוי ועומד בפני בג״צ, שהרי בג״צ בוטל (טיעון
שהוכח כאמור כבלתי נכון) וכן שאין למנוע דיון בכנסת
בהיבטים הציבוריים של עניין התלוי ועומד בבית־מיש־פט,
להבדיל מהיבטיו המישפטיים לגופם.
אומנם נכון הוא, כי אין כל חוק המונע א ת הכנסת
מלדון בעניין התלוי ועומד בבית-מישפט, אולם הנחיות
בענייו זה מצויות בתקנון הכנסת המנחה א ת הכנסת
בפעולתה. תקנון הכנסת (מהדורה שביעית טבת תשל״ח
— ינואר )1978 קובע בפרק החמישי העוסק בהצעות
לסדר היום של חברי-חכנסת, כי הצעות אלה טעונות
אישור יו״ר הכנסת. וכה אומר סעיף 71ד לתקנון ה כנסת

(א) הצעה לסדר היום טעונה אישור יושב־ראש
הכנסת והוא רשאי שלא לאשר אותה, א ם בתוכנה או
בניסוחה נכלל המישפט: עניין מסויים התלוי ועומד
להכרעה בבית־מישפט.״
מכאן שרשאי גם רשאי יו״ר הכנסת להשתמש בסמ כותו
ולפסול הצעה לסדר היום, ואפילו בצורה שרירותית
(ואיני מעוניין לבדוק כלום היתה שרירות בהח לטה
דגן א ם לאו) א ם העניין תלוי ועומד להכרעה
בבית-מישפט. אין כל סייג לסמכות זו של יו״ר הכנסת.
וכמו להוסיף על כך, הרי בחלק העוסק בענייני נוהל
(בעמ׳ 59 לתקנון) נאמר לגבי עניין שבדיון בבית-מיש-
פט (סוב־יודיצה) על פי החלטת ועדת הכנסת מיום
כ״ג אדר תשי״ג — 10.3.1953 כי :
״התערבות במהלך של מישפט המתנהל בבית-מיש-
פט, על-ידי פנייה ישר לבית־המישפט או על״ידי העלאת
פרטי המישפט מעל במת הכנסת, כל עוד לא ניתן פסק
(המשך בענזוד )22

׳חיים שטנגר. תד־*ב־ 3

31ז

סוסוס ו-ו •(!קנסון

מכחכים
(המשך מעמוד )6
להוסיף כמה פרטים בקשר לראש ועדת־השופטים
של קרן־כץ, הרב הראשי ליש ראל
הרב שלמה גורן.
שהיתי במקסיקו בחודש פברואר השנה,
כאשר ביום בהיר אחד התפרסמה בקהילה
היהודית בעיר מקסיקו הידיעה כי סוכן־
הנשק הידוע, היורד מישראל, מר כץ
מחתן את בנו באולמי המרכז הספורטיבי
היהודי בעיר וכאורח הכבוד לחתונה זו
הוזמן חברו של מר כץ, הרב הראשי
לישראל הרב שלמה גורן.
לא כל היהודים נטו להאמין כי אומנם
רבה הראשי של ישראל יבוא לחתונתו
של יורד ובנוסף לכך סוחר־נשק (ולא
תשמישי־קדושה) אבל הרב הגיע יחד
עם פמליה של כלי־קודש בכדי להנעים
זמירות לחתן המאושר ובחירת ליבו.
בהזדמנות זו לא ויתר הרב לעשות גם
לטובת עם ישראל היושב בציון ולקח
״טרמפ״ על הרצאתו של יו״ר ההסתדרות
הציונית, מר דולצין, שנאם בבוקר יום
החתונה באותו המרכז הספורטיבת שם
הסביר הרב עד כמה זקוקה ישראל ל־
״פזטות״ של יהודי מקסיקו.
ירוחם גרינפלד, ירושלים

3ף וו י 1ו 3ו ו #

כרטיססח שלמס על ה פי ס
הגרלת

ה 0רסהרא ₪ן 0נ ״ מילי |1ל״׳.
סך כל הפרסים 1 1 . 7 3 2 . 0 0 0ל״׳.

השבוע,ו.ם לך סיכוי להיות מיליונרכפול

שיא הסחירות
לרגל פתיחת כינוס הפועל, אני מציע
למזכיר ההסתדרות, ירוחם משל, להעניק
את פרס האצן הטוב ביותר *שר־האוצר,
שמחה ארליך. אני בטוח שאף אחד מה-
אלופים המשתתפים בכינוס לא יצליח לש בור
את השיאים שהציב ארליך בדהירת
האינפלציה. לא חשוב מה אומר על זה

שרשו החדש של הבמ אי:

1ו! לדר

בכורה ארצית — שבוע צ
״ פאי ״ ,ת ״ א 9.30 ,7.15 ,4.30 -
__׳1פרסום (וין
.1ו~,רטד1ו״1ו׳

״ הדגה וזנחה האום והאוחז ^

כינוס ה א סי פ ה
הכל לי ת

17. 5 .7 9

בהתאם לתקנון הליגה אנו מזמינים בזה את כל חברי
1הליגה לזכויות האדם והאזרח לאסיפה כללית שתיערך
ביום ה׳ ,17.5.1979 בשעה 5.30 אחה״צ, בתל־אביב,
במועדון התרבות, ברחוב אחד העם .70

על סדר־היום * :דו״ח הוועד היוצא *
הפעולה בעתיד * בחירת ועד הליגה *
והחלטות.

1אנא לדייק !

תוכנית־סיכומים

ראש-הממשלה מנחם בגין. הטוען כי ה אינפלציה
היא ירושת ממשלות המערך.
כמה זמן עוד נמשיך לשמוע שכל -מה
שרע במדינה הוא ירושת המערך וכל מה
שטוב הוא מעשה ידי הליכוד? העם כבר
שבע מלאכול לוקשים.
סנימין חסון, טבריה

הרגעים של חר!ו8ם
יש סרט ישראלי, בתוכנית הרישמית,
של פסטיבאל קאן. בניגוד למה שפורסם
במדור תשקיף (העולם הזה — )2173 ייצג
סרטו של משה מזרחי, רגעים, בבמוייה
של מיכל בת־אדם, את מדינת ישראל,
בפסטיבאל שיתקיים השבוע. הסרט יוצג
ב־ 15 במאי, באולם קוקטו בהיכל־הפסטי־באל.
וממילא כל ה״סקופים״ על איבתה
של צרפת ו״המניעים הפוליטיים״ ,כפי
שפירסמתם, היו־כלא־היו.
הקטגוריה הרישמית (שהמשתתפים בה
מתחרים על ״מצלמת הזהב״ ,פרס חשוב
המחולק בטכס־הסיום, עם כל שאר פרסי
הפסטיבאל) של ״מבט אחר״ ,שבה יוקרן
הסרט רגעים — אינה מיועדת ל״במאים
מתחילים וכר״ אלא לסרטים בעלי תוכן
שונה, או גישה אחרת (כשם המדור ב-
פסטיבאל) לנושא שבו הם עוסקים.
לא עשיתם שרות טוב לידידי מנחם
גולן, כשפירסמתם את הידיעה המוטעית
כאילו נדחה סרטו, הקוסם, בכלל מניעים
פוליטיים. מפיצי סרטים, בכל העולם, יוכלו
להסיק בטעות כאילו יסתבכו בפרשיות
פוליטיות אם יציגו סרט זה, שלא ראיתיו,
אך שמעתי כי הוא בעל איכות מיסחרית
מז^ולה.
העולם הזה שולל, בצדק, את ההנחה
המוזרה כי ״העולם כולו נגדנו״ ,אך אני
קורא בצער, שוב ושוב, במדורים שונים
של עיתונכם הנכבד, כי אתם בעצמכם

אינכם משוכנעים כלל בהנחות והמסקנות
הפוליטיות של העתון שבו אתם עובדים
וכותבים.
יש בישראל די והותר בוחשים־בקלחת
המפרשים כל כישלון ישראלי באיבה פו ליטית
של ״הגויים״ — אם כי, הפעם,
אין מדובר בכישלון, אלא בתחרות הוגנת
בין שני מפיקים ובמאים ישראליים —
החלטת הפסטיבאל לקבל למיסגרת הקר־נותיו
את הסרט רגעים ולא סרט אחר אינה,
בהכרח, איבה צרפתית, אלא החלטה תוכ ניתית
לגיטימית.
אלפס מפיס, ניו־יורק

מיכתב ותנובה
העולם הזה ( )2172 פירסם כתבה על
מרשנו תחת הכותרת ״שגעון הדירות״.
בכתבה זו נאמרו דברים חסרי־שחר על
ד״ר ח״כ זרח ורהפטיג. בין השאר נאמר,
כי הינו ״בעל תאווה לרכישת דירות״
וכאילו ״הצליח לקבל הלוואות גדולות
מקרנות ממשלתיות, כדי להשיג ולקנות
דירות״ ורכש בכספים אלה עוד שתי די רות,
ברח׳ נרקיס ובקריית משה, בנוסף
לדירה שבה הוא מתגורר ברח׳ נרקיס 7א/
יד״ר ורהפטיג מתגורר בדירה ברח׳ נר קיס
,7ירושלים. אין לו בל דירה ברח׳
נרקיס 7א. ואין לו כל דירה אחרת או
נוספת בסמוך לביתו.
לד״ר ורהפטיג יש מזה שנים דירה
קטנה בקריית משה. דירה זו מושכרת
לדייר תמורת שכ״ד של כ־ 1,300ל״י ל חודש.
פרט
לנ״ל אין לד״ר ורהפטיג דירות
אחרות בשום מקום והאמור בכתבה על
״שגעון״ ו״תאווה״ לדירות ששווין עש רות
מיליוני לירות, אין לו שחר והוא
מצוץ מן האצבע.
ד״ר ורהפטיג גם לא קיבל ״הלוואות
גדולות מקרנות ממשלתיות״ לא כדי ״להמ שיך
ולקנות דירות״ ולא בכלל. ההלוואות
היחידות שניתן לראותן, אם בכלל, כהל וואות
״ממשלתיות״ הן הלוואות קטנות
מבנק ״יהב״ בסכומים ובתנאים המקובלים
בבנק זה לכל עובדי המדינה.
ד״ר ורהפטיג לא נהנה אף פעם מדירת
שרד או מהטבות בל שהן בדיור, לא בת קופת
כהונתו כסגן שר ולא בהיותו שר
בממשלת־ישראל.
גם האמור בכתבה כאילו הוריו של ד״ר
ורהפטיג ״הורישו לו סכום כסף נכבד
וגם דירות. אחדות בירושלים״ אין בו
שמץ אמת.
ישעיהו פריכם, עו״ד, תל־אביב

תגובה :

• קשה להבין את טרונייתו של ח״כ
זרח ורהפטיג. לפני כתיבת הכתבה פנה
אליו כתב העולם הזה וביקש ממנו פרטים
על הכנסותיו הכספיות ועל רכושו, ותגו בות
על מה שעמד להופיע בכתבה. ח״כ
ורהפטיג סירב לענות על השאלות, ואמר :
״אני לא רוצה להתעסק בדברים האלה.
תכתבו מה שאתם רוצים.״
למרות זאת, נראה גם ממיכתבו של
עורך-הדין פריבס כי העולם הזה צדק במה
שכתב ׳.הד״ר ורהפטיג אכן רכש דירה
נוספת ברחוב נרקיס. בדירה מתגורר בנו
של הד״ר ורהפטיג, אך הכסף ששולם
עבורה שולם מכיסו של הד״ר ורהפטיג.
עו״ד פריבס אינו מכחיש את אשר
נאמר בכתבה כי לד״ר ורהפטיג יש דירה
נוספת בקריית-משה. הוא רק מוסיף פרט,
וחבל שד״ר ורהפטיג לא מסר אותו לכתב
שדיבר איתו: כשהח״כ גובה שכר־דירה
בגובה של 1300ל״י לחודש עבור הדירה.
עורך־הדין פריבם מודה כי ד״ר ורהפ־טיג
קיבל הלוואות מיהב. הוא אומנם טוען
כי הלוואות אלה היו קטנות ובתנאים מקו בלים,
אך אינו מציין את גובהן, וחבל.
העולם הזה לא טען כי הד״ר ורהפטיג
התגורר בדירודשרד בתקופת היותו סגן-
שר או שר בממשלה. העולם הזה ידע כי
עם מאגר הדירות של חבר־הכנסת, הוא
לא היה זקוק לדירות־השרד הממשלתיות.
מן המידע שקיים ברשות העולם הזה
מסתבר כי חלק מרכושו ומנכסיו של הד״ר
ורהפטיג באו לו ולמישפחתו בירושה. גם
עורך־הדין פריבם, המכחיש זאת •,אינו
מציין במיכתבו מד. גובה הירושה שאותה
קיבל ח״כ ורהפטיג.
חבל שהד״ר ורהפטיג סירב למסור מידע
רלוונטי על רכושו ונכסיו לכלי-התיק-
שורת, כפי שעשה הרוב הגדול מקרב 120
חברי־הכנסת, המופיעים בסידרה על הכ נסותיהם
של חברי-הכנסת.
העולם הזה 2175

אשתו של אדיה דנלצ׳ץ על מנחם

91 במסיבת־הגן המסורתית,
שנתן שר־הביטחוו במוצאי
יום־העצמאות, שהיתר אחד
האירועים הגדולים של החג,
בנוכחות צמרת המדינה ו־צה״ל,
שלט שיר השלום, ש־השמעתו
נאסרה בשעתו על-
ידי האלוף רחכעם (״גנרי״)
זאכי• לעומת זאת נעדר גנדי
עצמו.
9 1בשיא הערב הגיש עזר
לאשתו, ראומה, שושנה אדו מה
ומשך אותה למעגל רוקדי-
ההורה.
91 לפני כן נאם עזר ב־סיגנרנו
המיוחד. כשקרא ל במה
את אסירי-ציון מברית־ה־מועצות,
שהגיעו ערב החג,
אמר :״אני לא זוכר את ה שמות.
אצלי, כל השמות האלה
נשמעים כמו (מארק) דיט־שיץ
אז שכל הדימשיצים
יעלו לבמה.״
9 1בסוף הערב הודה עזר
למנצח חיל־האוויר, רב־סרן
איי ! טיי ר, הנושא בדרגה
זו כבר זמן רב. עזר קרא לו
בשם ״סגן־אלוף טייר״ ,והכל
תמהו אם זוהי העלאה ספונ טנית
בדרגה, פליטת־פה או
הלצה.
! 9עתה התגלה מדוע באה
רעיית נשיא המדינה אופי רה
נגדן להלווייתו של דני
הרן ושתי בנותיו. בנהריה
מספרים, כי ביום הפיגוע טיל-
פנה סמדר הרן אל אופירה
נבון וסיפרה לה, כי דני הת פעל
ממנה, כשערכה סיור ב-
מיפעל גיבור בנהריה, שאותו
ניהל. בו ברגע החליטה רעיית
הנשיא להשתתף בהלווייה.
בלתי־נעימה
תקרית 91 אירעה למנהלת מחלקת-המוסי-
קה ברדיו, מיכל כהן־ זמו רה,
אשתו של השופט העליון
חיים כהן, בעת קבלת־הם־
נים לסגל הדיפלומטי, שערכו
ביום־העצמאות נשיא־המדינה
יצחק נכץ ורעייתו. תוך כדי
עמידה בתור, הפנתה אחת ה מוזמנות
את תשומת־ליבה של
כהן־זמורה לכך שהיא לבשה
את המקטורן שלה הפוך. כהן-
זמורה מיהרה להסיר את הח ליפה
וללבשה כהלכה, כשהיא
מודה לצעירה שהעירה לה.
! 9באותה מסיבה התארך

בנין: יש לו תיסמונת הפה הגדול

התור של האישים, שרצו לברך
את הנשיא. בין הממתינים היה
אף שר־החוץ של הונדורס,
רוכרטו פלטה גלאכז, ש ביקר
בארץ. אנשי מישרד־החוץ
ביקשו ממנו להמתין עד
שהנשיא יוכל לקבל אותו ב פרטיות.
לשם כך עמד מנהל
מחלקת-הטקס, רחבעם ע מיר,
ודחק במברכי הנשיא
להזדרז, עד שנבון העיר לו על
כך והפסיק את דחיפותיו.
91 בין המברכים את ה נשיא
היה גם שגריר אר־צות־הברית,
שמואל (״סם״)
לואים, שסיפר לנבון ולאש תו,
כי הוא הגיע אליהם ישר
משארם-אל-שייח׳ .הגיבה על-
כך רעיית הנשיא :״יופי, מ אופירה
לאופירה.״

יוסי

9ח״כ המערך
שריד ערך מישאל בין אנשי-
הליכוד בכנסת, ושאל כל אחד
מהם :״מי יוזמן לדעתך ל טכס
ההוצאה־להורג הראשון
שייערך במדינת ישראל?״ אף
אחד מחברי־הליכוד לא הסכים
לתת לשריד את ההצעה שלו
לרשימת המוזמנים.
9 1בכנסת היה מי ששם
השבוע לב לכך, ששר-החוץ,
משה דיין, הפך לו לנוהג
קבוע, מאז מילחמת יום־הכי-
פורים, שלא להיות בארץ ב-
יום־העצמאות. יש חברי־כנסת
הטוענים כי דיין מתעלם דווקא
מיונדהזיכרון ולא מיום־העצ-
מאות, משום שאינו אוהב לה יות
בארץ כאשר ההורים הש כולים
מפגינים ליד ביתו ב צהלה,
כפי שהם נוהגים לע שות
מדי שנה, ביובדהזיכרון
לחללי צה״ל.

9 1אל שורת המתנגדים
החריפים להחלטתו של ראש-
הממשלה, מנחם כנין, להנ היג
עונש־מוות, הצטרפה הש בוע
גם יאנט דולצ׳ין, רעיי תו
של יו״ר הנהלת הסוכנות
היהודית, אריה דודצ׳ין.
במאמר שפירסמה בידיעות
אחרונות לא הסתפקה אנט ב גינוי
ההחלטה שקיבלה הממש לה,
נקטה בלשון מעליבה נגד
בגין, כינתה את הצהרותיו כ-
״תיסמונת הפה הגדול״
׳ 9בישיבת ועדת-הכספים
של הכנסת התבטא אחד מחב־

עור יייצמן

אשר היה המארח במסיבת יום־העצמאות הטובה ביותר שנערכה השנה, בגו־האורנים
אשר במישרד־הביטחון בקריה בתל־אביב, העלה על הבמה את
אטירי ציון. אחרי שעלו, אמר וייצמן :״יש לנו כאן אלופנו לשעבר, ראש עיריית תל״אביב שלמה להט, אז
שהוא ינהל את העניין.״ וייצמן דילג מהבמה והותיר עליה את צ׳יצ׳ הנבוך( .צילומים: ישראל סאן).

רי־הליכוד ואמר על ח״כ
יהושע רבינוביץ :״הוא מלא
ברעיונות מארכסיסטיים.״ הגיב
על-כך ח״כ מנחם סכידור:
״אם רבינוביץ הוא מארכסיסט,
אז אני בולשביק.״
! 9כתב־הטלוויזיה לענייגי
מיפלגות, דן רכיב, ערך מסי-

׳׳1| \ 1ן י 1זכתה במסיבת בעלה בנשיקה מראש־הממשלה, מנחם
1בגין, שהיה אף הוא אחד המוזמנים. בתמונה התגלה סוף־ 1 סוף הסוד של נשיקותיו של בגין, הידוע כנשקן פורה ביותר. מתברר כי בגין אינו מנשק
באמת, כאשר הוא מנשק, אלא ממצמץ בשפתיו באוויר, כשהוא אינו מקרב א ת פיו.
ה עו ל ם הזה 2175

בת־פרידה, ערב צאתו לוושינ גטון,
שם יכהן ככתב הטל וויזיה.
המסיבה התקיימה בבית״
אחותו, בנווה־אביבים, והוא
הזמין אליה מאות אנשים, בי ניהם
שר־הביטחון עזר וייצמן,
חברי-הכנסת גד יעקבי, יוסי

שריד, מרדכי וירשוב־

סקי ומאיר פעיל, שדרים,
עיתונאים ועוזרי־שרים רבים.
אחד האורחים, מנהל מחלקת
התוכניות של הטלוויזיה, מר דכי
(״מוטי״) קירשנכאום,
טען באוזני רביב :״הזמנת
את כל המדינה, אבל את אסי־רי-ציון
שכחת להזמין.״

בוטה איתן

אשתו של הרמטכ״ל, רב־אלוף רפאל (״רפול״) איתן הגיעה
עם בעלה למסיבת האלפים, למרות שהזוג איתן ידוע כמי
שאינו אוהב מסיבות. וייצמן כל־כך שמח על בואם, עד שהוא נישק את אשת
הרמטכ״ל. כדי להביאם, סיפר להם וייצמן כי זו תהיה מ סינ ה צנועה, של מאתיים איש.

אשה שאינה זהירה במיטה דא תהיה מרשימנתיו שלמבקר
מסעדות
| ^ מ 0עדה שוכנת ליד הנמל
והדבר מורגש היטב בתפריט.
^ העדפנו להזמין את הדג
החריף בנוס ח טריפוליטני,
חריימי בלשון האזור. הדג
היה טעים מאד והרוטב
חריף כיאות. את הדג ליווין
נו ביין עבדת לבן של!
]כרמל מזרחי, והיתה ביניהם
{התאמה מושלמת. מולי שתו
יין סוביניון בלנק, גם הוא
יין משובח של כרמל מזרחי;.
בכלל ראוי לציין כי לכרמל
יש מבחר מעולה של יינות
ן שולחן, אדומים ולבנים.
״היין ;האדום מיועד לבשר
נבקר, הודו ודברי מאפה,
והייז הלבן -לדגים, ועוף.
יבין היינות האדומים נציין
ןאת, ק ב רנ ה סוביניון, א^ו!
׳ עתיק, קריע

נם זהירה על הכביש, טוען הסאטיריקן
1הסטיריקאי יואל רי פד
טוען שצוות התגובות של
מיפלגתיד,עבודה חודיע שתנו־עת־העבודה
הקימה את המדי נה.
הראייה — ערב יום־ד,עצ מאות
חל בחג הפועלים.
1ליואל ריפל יש הצעה
להקטנת הקטל בדרכים, והיא:
לא לתת רשיוך נהיגה לנשים
״ שהרו מחוץ למיסגרת הנישו אין.
אשד, שלא היתד, זהירה
במיטה, לבטח לא תהיה זהירה
בכבישים.
ן על רב-סרן יצחק
ג ד צי א ני, שהועלה לדרגת
סגן־אלוף, אמר ריפל :״מגיע

בין השאר :״היתד, מילחמה,
וכבשנו את ירושלים, והיה רק
גבר אחד שנלחם — דידי
מנוסי ״.ההורים לא הבינו,
כמובן, מאין הגיעה הילדה ל מסקנה
כי דידי מנוסי היה ה יחידי
שלחם במילחמת־העצנד
אות, עד שנפתרה התעלומה.
גם בנו בן ד 4-,של הפיזמונאי
לומד באותו מעון. מאחר ש־דידי
בן ד 51-,הוא היחידי מבין
ההורים שהיה מוכר לה כמי
שהשתתף במילחמה, הזמינה
אותו הגננת למעון, לספר ל ילדים
על מילחמודהעצמאות,
והציגה אותו בפיהם כ״הורה
היחידי שהשתתף במילחמה.״
יינות כרמל
מיטיבים את הארוחות

הוטלה מלאכת הטיפול בשלו שת
ילדיהם. אחת השכנות שלו,
אלמנה בשם חנה סופרמן,
נכנסה לביתו וסיפרה לו שמי
כונודהכביסה שלה התקלקלה.
רלף הציע שהוא יכבס עבורה.
רינה הביאה אליו את הכביסה
ואת שני ילדיה להשגחתו. ה ספורטאי
אומנם כיבס לרינה
את בגדיה, אך שכח כי בגדים
צבעוניים אין מכבסים במים
רותחים, והתוצאה היתה הרם
הכביסה. בשיאו של הדיכאון
הפליט קליין :״תשכחי מה כביסה
שלך. אני הולך לחמי-
שיה הפותחת החדשה שלי,״
והלך להאכיל את כל הילדים.
81 בין תערוכה לתערוכה
ברחבי העולם, מצא הפסל
מנשקה קדישמן זמן לחגוג
עם אמו, גל׳הה, את 53 שנות
עלייתה לארץ מרוסיה. הפסל
סיפר בהתרגשות רבה לידידיו
כיצד אמו בת ד 79-,עדיין מת גוררת
באותו בית בתל-אביב,
שאליו הגיעה לראשונה, ושם
נולד הוא עצמו. מנשקה הביא
את שני ילדיו לאירוע, והם
הכינו לה מעדנים, מעשה ידי הם,
כדי לפנק את האם־הסבתא
הקשישה.
! 8״אתה בא לפתיחה של

לארוחות אלה באים רק ידידי
הבוהמה, ואחרי כל ארוחה כזו
חוקר עמום כל אורח בדבר
טיב האוכל. עמוס הוא היועץ
הקולינרי של המיסעדה החד שה.
ודואג באופן אישי לכל
מנה המוגשת שם .״אני לא
רגיל לבשל בכמויות גדולות,
לכן ביקשתי שיביאו למיטבח
תנור בגודל רגיל, כמו בכל
בית. כך אני מבשל לעשרים
איש בכל פעם, ונהנה מהתו צאות.״
ואכן, בימי-ההרצה ש לה
מלאה המיסעדה אנשי־הבו-
המה, הנותנים עצות לעמוס
בדבר הרוטב, הדגים ושאר
המאכלים שם. עמוס מקשיב
בתשומת־לב לכל הערה. הפסל
מנשקה קדישמן, שגם הוא
הגיע לשם, התלונן על צורת
המיסעדה, ונתן כמה עצות
פראקטיות לצייר ליפשיץ כי צד
לקשט את המיסעדה בצורה
הולמת יותר.
! 8לקראת הנסיעה הקרו בה
שלה לקאהיר, עסוקה ב ימים
אלה חנה, אשתו של
ראש אמ״ן האלוף יהושע
שגיא, בבעיות ביגוד. חנה,
גננת במיקצועה, המצטרפת
לנסיעתו של בעלה והרמטכ״ל
למצריים, נוכחה שאין לה מה

איש העסקים רכש במיבצע
111111( 1
ההתרמות בשס ״מפוחית״,

שערך הוועד למען החייל השבוע, את המישקפת של שר־החוץ משה
דיין אברמוב שילם תמורת המישקפת 13 אלף ל״י. המייוחד במיש-
קפת, שהיא מכוונת כך שרק אדם בעל עין אחת יכול להשתמש בה.

חו 7זד

לו. הוא היה החייל הישראלי
היחידי שמעולם לא הפסיד.
תמיד ניצח.״
81 על אסירי-ציון, שהגיעו
ארצה ערב יום־הזיכרון: הם
הודיעו שאם תימשכנה קבלות-
הפנים המתישות שעורכים
להם, הם יחטפו מטוס ויחזרו
לרוסיה.
1איך קוראים לאחד־עשר
שחקני ניבחרת ישראל בכדו רגל,
שנכשלו במישחקים הק-
דם־אולימפיים נגד בלגיה 1
מיסמך האחד־עשר.
81 מאז חילוקי-הדעות בד בר
השיר הללויה, כותבת ה-
תמלילנית, שיטרית אור,
בפתקים שהיא משאירה לבע לה,
בתחילת כל פתק ,״כל
הזכויות שמורות״.
! 8הנר אגמון, בתם בת
ד,־ 4של השחקנית גילה אל״
מגור והמראיין יעקב אג מון,
חזרה אל הוריה אחרי
מסיבת יום־העצמאות, שנער כה
במעון־ד,ילדים שבו היא
מבקרת וצהלה :״אני יודעת
כבר מה זה יום־העצמאות \״
כשביקשו ממנה הוריה לספר
מה היא יודעת, היא סיפרה

8 1על הערתו של ראש־הממשלה,
כי דויד בן־גור־יון
לא הקים את המדינה, אלא
רק הכריז עליה, הגיב המנ חה
יעקב אגמון :״לא חשוב
מי הקים את המדינה, אך מי
שעשה זאת — שיאכל אותה.״
81 בבית־הספר התל־אביבי
א.ד. גורדון, בכיתה ו׳ שנייה,
לומדים שני. כוכבי קולנוע
צעירים. :חן לוטקין, כוכבו
של הסרט לופו בניו־יורק,
ואריק רוץ, כוכב הסרט רובה
חוליות. על אף העובדה שחן
נבחן בזמנו לתפקיד שקיבל
רוזן — הידידות בין השניים
הדוקה, והתחרות המיקצועית
עדיין לא קיימת אצלם. שניהם
בני . 11
! 8מאמן קבוצת מכבי תל-
אביב בכדורסל, רלף קליין,
מצטיין אומנם באימון שחקניו,
הזוכים בניצחונות רבים, אך
כ״עקר־בית״ הוא בהחלט נכ של.
בשבוע החולף ניתנה ל־רלף
הזדמנות להוכיח את עצ מו
בשטח זה. אמה של אשתו,
רותי, נפטרה והאשה היתה
לצד אביה בכל ימי השבעה
ונעדרה מן הבית. על רלף

ופאר שפיש

רב־החובל הראשי בנמל אילת, בילה
השנה את יום־העוגמאות בחברת ידי דו,
רפי נלסון, באי האלמוגים. לפני 25 שנה חגג א ת יום־העצמאות
בבית״כלא מצרי. שפינט, המכונה שפיקו, היה רב״החובל של האוניה
״בת־גלים״ ,שניסתה לעבור בתעלת-סוויס (סואץ) ב־ , 1954 כדי
לבחון את הנכונות המצרית להניח לאוניה ישראלית לעבור, אחרי
יציאת האנגלים מאיזור התעלה. שפיקו ועשרה אנשי״צוות טסו
מישראל לאתיופיה, שם המתינה להם האוניה ״בת״גלים״ ,שהניפה
דגל ישראלי. כאשר הגיעה האוניה ״בת-גלים״ לתעלה,
נעצרו אנשי״הצוות הישראליים, ושחו בכלא המצרי במשך 100 ימים.

אורי ליפשיץ, עמוס קי

וגאזי הקאק?״ שאל
איש־בוהמד, את הרקדן־שחקן
יוסי קיפניס .״מה, גם גאזי
התחיל לצייר?״ השיב יוסי ב תדהמה.
האמת היא שגאזי אי נו
מצייר. השלושה — הצייר,
הסופר ובעל-הסטקייה — פת חו
מיסעדה חדשה ביפו בשם
המישפחה, שאליה הזמינו את
כל ידידיהם לארוחות־הרצה.

ללבוש לקראת הביקור. מאחר
שתקציבה אינו גדול ביותר,
היא עסוקה בימים אלה בהת־רוצצויות
לחנויות־בגדים זו לות,
כדי להרכיב לעצמה מיל-
תחר, הולמת.
81 הזמרת הישראלית ח ד וו
העסרני נרתמת לכל מיב-
צע של התרמות למען ישראל,
ואף מגיעה ארצה בעיקבות זה
בכל הזדמנות שיש לה. חדווה,
העולם הזה 2175

המתגוררת בלונדאנג׳לס, הגי עה
הפעם עם בעלה ד ד לי
הנו ף, והשניים החליטו לסייר
גם במצריים. את האשרה ה מצרית
שלה קיבלה עוד באר-
צות־הברית, בתוקף היותה אז רחית
אמריקאית. בעלה הרופא
נסע לשם כמה ימים לפניה,
והשניים קבעו פגישה בקא-
היר. חדווה החליטה לשלב את
הטיול במצריים עם עבודה,
ועושה בימים אלה מאמצים למ
לכת
לחדש את הדרכון שלה,
שפג תוקפו בדיוק ביום הו לדתה,
ה־ 11 במאי, ואז, לפתע,
המציאות ניצבת מול עיניה?
העיתונאית דבורה פמיר
נתנסתה בחווייה זו. ישבה ב ביתו׳
,וחיברה, הזמנה בצורת
שיר, לעשרות מידידיה ומכריה,
״בבוקר האחרון /
כלהלן:
קמתי בהרגשת חידלון /הס תכלתי
בדרכון /וכמעט נת קפתי
בדיכאון. לפתע אני בת

אסי דיין

(מימין) לא רפש את פירסומו כשחקן־כדורגל, אך במישחק שנערך השבוע בין אמנים
שיחק הבמאי את המישחק, כאשר בכל פעם שאל את ידידיו :״יש למישהו סיפרון
עם חוקי״המישחק? אני לא מבין בזה ״1המישחק נערך בין קבוצת״שחקנים של האמרגן אברהם
(״פשנל״) דשא (משמאל) ובין שחקנים בקבוצתו של מפיק״הקולנוע יעקב קוצקי, והסתיים בתיקו .4:4

שחקן ״חבימח׳ /שזבה בפרס
1״ | 1ישראל על עבודתו הארוכה בתי אטרון,
הגיע לבית ״הבימה״ למסיבה שערכו לו ידידיו שם. אחרי
שנשק את חנה רובינא עלה על הבמה ונתן סידרת חיקויים של
זוג־אוהבים בשפת החתולים. הוא סיפר שכבר לפני 30 שנה נהג
להציג קטע זה בפני ידידיו. קלצ׳קין הוא חובב ותיק של חתולים,
ורעיון החיקויים עלה בדעתו כאשר נהג לטפל בחתוליו.
צוא בארץ אנשים שיש להם
קשרים עם עולם־הבידור ה מצרי׳
כדי שתוכל לבוא לשם
ולהופיע לפני המצרים.
8 1סבתא חדשה ומאושרת
היתה בשבוע שעבר ציפה גוב,
עובדת מישרד התעשיה. ב•
עיקבות הולדת נכדתה הבכו רה,
בתו של בנה, הזמר גידי
גוב ואשתו ענת, ערכה הסב תא
מסיבה גדולה בביתה בירו שלים.
לקטנה ניתן השם דני*
א ל, על שם אביו של גידי,
שנפטר לפני שנים רבות. למ סיבה
הגיע גם שר־הביטחון,
עזר וייצמן, שחזר כמה ימים
קודם לכן, ושהביא לסבתא ה מאושרת
הפתעה: שתי עוגות
ענקיות מביודהקפה גרופי ש-
בקאהיר. מסתבר שבעת ביקו רו
שם שמע את החדשות על
הנכדה. וטרח וקנה את העוגות
לכבוד המאורע. הן היו ארו זות
בקרטונים שעליהם היה
מודפס שם בית־הקפה.
81 לתצוגת אופנה של מש כיח,
שנערכה בתל-אביב, הגי עו
כמה נשים ידועות כדי לח זות
בדגמים החדשים. לי לי,
אשתו של שר־החקלאות אריק
שרון, באה עם ידידה. גם
ראומדז אשתו של שר-הבי-
טחון, הגיעה למקום והביאה
עימה את אמה. בכל פעם שפנ תה
אליה ראומה היא קראה
לה ״אמאלה״ .לראומה ואמה
היחה סיבה טובה לבוא לגד
הום. מי שהחלה במיפעל מש כיח
היתה רות דייז, אחותה
של ראומה ואשתו־לשזיכר של
שר־החוץ כלשה דייו, הנמ צאת
בתקופה האחרונה ב וושינגטון.

8מה קורה לאשה המת עלמת
מגילה, כאשר היא ה ר
העולם הזה 2175

חון שם, סייר בשוק חאן אל־חליל
בקאהיר בלוויית מלווה
מצרי. כאשר נכנסו השניים ל חנות
הראשונה, פנה הכהן אל
המוכר, ובירך אותו לשלום
בערבית. המוכר, שחיה בטוח
משום־מה שמשה הוא סורי,
השיב לו בשימחה כי למרות
השלום, עדיין נשארו הסורים
והמצרי אחים. הוא הודיע לו
חגיגית כי הוא מוכן לקבל
ממנו כסף סורי. באותו רגע
החוויר המלווה המצרי ומשך
משם במהירות את הכהן, והק פיד
להודיע לכל החנויות האח רות
שאליהן נכנסו, עוד לפני
שהספיק משה לפצות את פיו,
כי יש להם הכבוד לארח כתב
מישראל.
עורך־הדין

לויתן נוהג לעבוד בשעות
בלתי־שיגרתיות. הוא מגיע ל-
מישרדו השכם בבוקר, כדי לה־

עמיקם

איימי לונו

דוגמנית אמריקאית שהגיעה ארצה
בעיקבות אהבתה לארז לוי, העוסק
בקוס מטיקה, נחטפה מייד על-ידי חברות־אופנה כאן. היא מצו למת
בבגד של ״דיוח״ ,וכבר הוחתמה על-ידי אותה חברה לשבוע־האופנה
שייערך בקיץ הקרוב. הבעייה היחידה שלה היתת שאינה
שזופה. היא סיפרה שמתכנני־האופנה בארצות-הברית אסרו עליה מייד אותה שלחו הישראליים
היצרנים אך להשתזף,
לחוף־הים כדי שתקבל גוון חום יותר לעורה הלא שזוף.

4 1 1 1 *7 (^1 1 1אשת־הבוהמה החיפאית בעבר וחתל-
\ 1111 11 אביבית בהווה, חגגה את יום־הולדתה
#1111
בערב יום־הזיכרון, בארוחה שקטה לידידים. לארוחה הגיע, בין
השאר, הזמר יזהר כהן, שהוא ידידה משנים, כאשר עוד הופיע
בחיפה בתיאטרון העירוני שם. הארוחה נתמשכה עד לערב יום-
העצמאות, ואז הפכה מסיבה עליזה, כיד נעמי חובבת המסיבות.
/ 50 זה לא תענוג, נכון /
אבל גם לא אסון /ועם קצת
דמיון /צץ במוחי רעיון /
בניגוד למקובל /ובאופן יוצא
מן הכלל /החלטתי לערוך ל עצמי
מסיבה /להעלאת המו ראל.״
ביום שישי הקרוב ית אספו
בביתה של הכתבת הרפו אית
של ידיעות אחרונות ידי דיה
וחבריה.
81 מסתבר שסוחרים נש ארים
תמיד סוחרים. כתב גלי
צה״ל, משה כהן, שיצא ל-
קאהיר בעת ביקור שר־הביט-

כין את התיקים לפני בואם
של הפקידה והקליינטים שלו.
אחדים מלקוחותיו, הנזקקים
לשיחה עימו בדחיפות, נוהגים
לבוא למישרדו החל בשש וחצי
בבוקר, ולחכות לו. אחד מהם,
שלא היה בטוח כי אומנם יגיע
עורך־הדין כל־כך מוקדם, שאל
את בעל הקיוסק שליד המיש־רד
מתי נוהג לויתן לבוא ל־מישרה
ענה לו בעל הקיוסק:
״זה בסדר, הוא עובד בשעות
של קיוסק.״
! 8באחת ממסיבות יום-

העצמאות בתל-אביב פגש ה זמר
אריק לגיא את הבדר-
ני ת ריבקה מיכאדי ושאל
אותה :״איך האושר מתייחס
אליך?״ ענתה לו ריבקלה:
״הוא ממני והלאה.״
8:אחרי שהייה של חצי
שנה בלוס־אנג׳לס חזרה השח קנית
אלים כודגפילד אר צה.
את כל חפציה, אומנם,
עוד לא הביאה לארץ, אך את
זלדה הורוביץ, החתולה הפר טית
שלה, הביאה עימה. באחד
הערבים פתחה אליס את דלת
דירתה התל־אביבית, והחתולה
האמריקאית החליטה לסייר
קצת בעיר. במשך שלוש שעות
חיפשה אותה אליס, עד שמצ אה
אותה מטיילת בשדרות בן-
גוריון.
81 מרים פישר, חברת
לח״י לשעבר, ששדדה את בנק
ברקליס לפני קום המדינה,
נישאה לגבר בריטי ועברה ל התגורר
ברודזיה, נמצאת עתה
בארץ. היא סיפרה שרק באח
רונה
גילתה לילדיה על מעשה־השוד
שלה, והסבירה להם ש יש
הבדל בין שוד שמבצעים
פושעים לבין שוד הנעשה ל מען
מטרה פוליטית. כאשר נש אלה
אם ילדיה מעריצים אותה
כשודדת, השיבה :״מה פית־אום?
כל חיי הסתרתי עובדה

! 8בהופעת הבכורה של
להקת זמר חדשה בשם האהבה
והפיננסים, שבה שרים על ה פרוטה
והירח במועדון בעל
אותו שם, נכח ראש מחלקת-
הספורט של הטלוויזיה! ,אלפס
גי ל ע די. כאשר נשאל בסיום
המופע איך זה מצא־חן בעיניו,
אמר :״לא ייאמן״ .אחר־כך
הסביר לידידיו במקום שאת
הטריק הזה למד בזמנו מ ש אול
כיכר, שסיפר לו שבכל מופע
שאליו הוזמן, היה ניגש לאפר
נים בסוף ההצגה ואומר להם :
״לא ייאמן״ .הם אף פעם לא
ידעו אם לא ייאמן כמה זה
טוב או לא ייאמן כמה זה רע.

חובעוהח לו חי ת ^ן

) 3ו י ! 11
ב חוו 1וול ! יסיומת וו
בוא לחופשת כיף אמיתית באיי יוון הקסומים:
חופי-ים יפהפיים, חיי-לילה תוססים, מקצבים
לוהטים, חוויות גסטרונומיות ...טעמה של חופשה
בלתי נשכחת, ואירוח בבתי-מלון מן המפוארים
ביותר ועד לעממיים. מרכזי קניות זולים במיוחד
לכל טעם ולכל כיס.יוון. גלה את נופיה המרהיבים וכפריה הציוריים,
הכר עם לבבי ומכנים אורחים. ולכשתשוב תאמר
גם אתה:

חו פשה ביוון־ רעיון מצויץ.

> 3א דוז\ ץ

24 טיסות שבועיות ליוון -פרטים בסוכנויות הנסיעות או במשרדי אולימפיק ואל-על.

העולם הזה 2175

האס בפר ש ת
עונש ה מוו ת
מ תגל ה מחד ש
בגין היקודסד
^ פתע הוא מופיע

מחדש

-בגין

€האחר.
כבר התרגלנו לבגין החדש. הפוליטיקאי
החייכן והסובלני, המחבק יריבים, החי ב-
אויפוריה מתמדת. המדינאי הכורת״שלום.
האיש הנפגש עם גדולי־העולם והמחליף
עימם מחמאות ונשיקות. בעל פרס־נובל
לשלום.
ופתאום קורה משהו, ולעינינו מתגלה
שוב בגין הידוע, בגין הישן, האיש הנואם
מן המירפסת, המנהיג הבלתי־רציונלי, החי
בשטח־ההפקר בין היסטוריה והיסטריה,
איש הפגנות השילומים.

עכשיו זה קרה שוב, בפרשת
עונש־המוות.

ה גיו קהפר טי
יש בכיר במדינה אמר ״זהו הג׳וק
א הפרטי שלו״ .ואכן, בפרשה זו הת נהג
מנחם בגין כרדוף שדים, כאילו היה
זה עניין פרטי שלו, העומד מעבר לכל וי כוח
ושיקול־דעת.
החלטת הממשלה, שביטלה את האיסור
שהוטל על נציגי־המדינה במישפטי־פיד־איון
לדרוש הטלת עונש־מוות, נתקבלה
בנסיבות מוזרות ביותר. הנה כמה מהן:

• כנין לא דחה את הדיון בממשלה
עד למועד שבו יכלו להש־תתף
בו בל השרים. כעניין כעל
חשיבות מצפונית ומעשית כה מכרעת.
היתה דחייה כזאת !הגיונית.
בגין סירב לדחות. העניין היה
דחוה לו עד כדי כך שלא היה
מוכן להמתין אף שבוע אחד.
>• כאשר הציע שר-הביטחון, עזר וייצ־מן,
לדחות את ההכרעה עד לקבלת חוות־דעת
מוסמכת של שילטונות צה״ל על
ההיבטים הביטחוניים של ההכרעה, דחה
בגין את ההצעה בזעם, ואף אמר שהוא
הנותן פקודות לצד,״ל. בגין יודע, כמובן,
כי מאז ועד היום מתנגדים כל המומחים
הביטחוניים — אנשי צה״ל, שרותי־הבי־טחון
ושאר הלוחמים בפעולה־חבלנית־עויינת
— להנהגת עונש־המוות, מטעמים
מעשיים חשובים ביותר.
• 1כאשר נוכח לדעת כי יש התנגדות
רבה להצעתו בממשלה, הגיב בצורה נר גזת
ביותר, השמיץ את השרים שלא קיבלו
את דעתו, אף שהיו ביניהם ניצים שבני־צים.
הוא הטיל את כל כובד מישקלו
האישי על כף המאזניים, ואנס את השרים
חלשי־האופי להצביע זג ד מצפונם. כך,
למשל, רמז ה״ליברל״ שימחה ארליך
שהוא נגד ההצעה — אך הצביע בעדה,
כפי שעשו גם שמשיו האחרים של בגין.
למחרת היום העליתי את הנושא בכנסת,
אגב דיון על עניין שנגע לארליך. כאשר
אמרתי כי הוחלט על ״תועבה אנטי־יהו־דית״
זו רק אחרי שבגין אנס את הממ שלה,
הגיב׳ בגין בצורה נרגזת ביותר
(ראה מיסגות).
!• למרות הפעלת הלחץ האישי האינ טנסיבי,
השיג בגין בממשלה דוב עלוב
של 7נגד .5היתר. זאת מפלה מוסרית,
שהיתה צריכה להביא אותו למסקנה שיש
לוותר על קבלת ההחלטה, או לפחות לד חות
אותה עד שיוכלו ארבעת השרים הנע דרים
(דיין, בורג, מודעי, פת) להשתתף
בהצבעה. בגין לא עשה זאת. הוא חשש
שמא לפחות שלושה מבין הארבעה (דיין,
בורג ואחד משני הליברלים המסוכסכים

סיוד תנועת החרות ( )1949 וכואשיחממשולה חמח״ו ()1978

ביניהם) יצביע נגד הצעתו, וכך ייווצר
לפחות תיקו.
(כאשר יש תיקו, אין ההצבעה מתקבלת.
אילו נערכה עתה הצבעה מחדש, והיה
נוצר תיקו, לא היה הדבר מבטל את
ההחלטה שכבר נתקבלה).

* לפני הדיון בממשלה הובטח
כי העניין יובא לפני הכנסת, לשם
אישורו, אף בי מבחינה פורמלית
אין צורך ככך. אחרי ההצבעה
הדחוקה, שכח בגין את ההבטחה.
!• להצדקת העניין, הומצא סיפור־הבדים
כאילו החליטה כבר הממשלה הקודמת ב־סודי־סודות
לאפשר לתובעים לדרוש עו-
נש־מוות, אך מסרה את זכות־ההחלטה בכל
מיקרה בידי ראש־ד,ממשלה. בגין גינה
החלטה זו. האמת היא שההחלטה היתה
הפוכה: שאם היועץ המישפטי ירצה לד --

של החלטה זו לא היה ספק :
העניין בא כל־בולו ביוזמתו האישית
של מנחם בגין, והוא נובע
ממעמקי עולמו הנפשי.

סלייוי ם ו תלויי ם
כאורה, ובעיני אדם אובייקטיבי מן
€החוץ, יש משהו תמוה, כימעט פרברסי,
בעובדה ששוחרי עונש־המוות בישראל הם
אותם האנשים אשר היו צפויים לדין־מוות
בימי המנדאט הבריטי, וביניהם גם אנשים
שנדונו בעצמם למוות ושטובי חבריהם
הוצאו להורג.
יש עניין בעולמו הפסיכולוגי של איש
כמו יצחק שמיר, יו״ר הכנסת, שהוציא
להורג במו ידיו את אחד מראשי לח״י,

מאח

אורי אבנר
רוש עונש־מוות, יצטרך לקבל אישור לכך,
בכל מיקרה, מוועדת־שרים מייוחדת. כלו מר
— הותקן מנגנון־ביטחון נוסף.
כדי להעריך מלוא חומרתה המוסרית
והמעשית של ההחלטה, יש לשים לב לכמה
היבטים שלה:
• 1דובר על מיקרים שבהם מבצעים
״המחבלים״ מעשי-אכזריות חמורים במייו־חד,
אך לא נקבע שום קריטריון אובייק טיבי
לכך. פירוש הדבר שניתן להפעילה
כימעט בכל מיקרה, ויש להניח שאחרי
ההפעלה הראשונה יהפוך הדבר לשיגרה.
!• הקריטריון היחידי שנקבע אינו חל
על מהות המעשה, אלא על מהות
המבצעים. נוצר הבדל מפורש בין פושע
יהודי המשלשל - ,למשל, רימון־יד לתוך
מועדון־לילה מלא אנשים ונשים, או התו פס
בני־ערובה והורג ילדים, ובין ״מחבל״
ערבי העושה מעשה כזה.

למי שהיו קרובים לתהליך קבל

בלא מישפט ובלא האשמה מוגדרת, והדו־גל
עתה בעונש־מוות. שמיר שלח לפעו לות
צעירים שנלכדו והוצאו להורג, ובי ניהם
שני אליהו, חכים וביודצורי, שהר גו
את הלורד מוין בקאהיר. הוא יודע
היטב כי ההוצאות־להורג הגבירו את כוחו
של לח״י לאין שיעור, ושהביאו לו מת נדבים
רבים נוספים, שהיו מוכנים לחרף
את נפשם.
יש עניין גם בעולמו של מתי שמוא-
לביץ, איש לח״י שנדון למוות, שהביע
בשבוע שעבר, בעמודי שבועון זה, את
דעתו בזכות עונש־המוות לערבים, בטענה
שאין כל דמיון בין מעשי המחתרת העב רית
בשעתו ובין מעשי הפידאיון עכשיו.

אך מעניין כיותר עולמו הרוחני
של מנחם בגין עצמו. גם הוא נזעם
בממשלה על ההשוואה שנעשתה
כין לוחמי־המחתרת והפידאיון, עד
בי תבע למחוק מפרוטוקול הממ
שלה
את עצם איזכור ההשוואה.
משום־כך אין מנוס מבחינה מדוקדקת
יותר של פעולות המחתרת העברית,
ובמייוחד של אצ״ל ולח״י. איני עושה
זאת כאן כדי לקטרג ולגנות בדיעבד. את
המעשים יש להבין על רקע תקופתם,
ולפחות חלק מהם היו — או נראו — מוצ דקים
מבחינה מוסרית בעת מעשה. חלק
מהם בוצעו בשעה שאני הייתי בעצמי׳ חבר
האירגון־הצבאי-הלאומי. לא עזבתי את
אצ״ל ביגללם. הייתי שותף להם, מרחוק,
כנער שהפיץ את הכרוזים שהעלו מעשים
אלה על נס, ושגייס חברים חדשים לאצ״ל
תוך הצדקת מעשים אלה.

אך האמת חייכת להיאמר, והיא
חשוכה עתה מכל.

האגרה־ אומרת כי בניגוד לפידאיון ה ברבריים,
הרוצחים נשים וילדים בלי אב חנה,
שמרה המחתרת העברית תמיד בקפ דנות
על נורמות של מוסר־המילחמה, ותק פה
רק יעדים צבאיים ולוחמים, חיילים
ושוטרים.

זוהי אגדה יפה. למרבה הצער,
אין כה אמת היסטורית.

פ צ צו ת ב שו ק

י להזכיר כמה מן המיקרים האופיי־ניים
והבולטים ביותר:

• כ״שכת השחורה״ ,כ־ 17בנובמבר
,1937 ביצע דויד רזיאל הת
קפה
על כמה כפרים ערביים באיזור ירו שלים.
עשרה ערבים נהרגו,ורבים נפצעו.
המעשה נועד לשבור את ״ההבלגה״ ,וגו־נה
בחריפות על־ידי המוסדות הלאומיים.
• 3־ 21 באפריל 1938 ביצעו
הבית״רי שלמה בן־יוסף ושני חבריו, אב רהם
שיין ושלום ז׳ורבין, התקפה על או טובוס
ערבי שהיד. בדרכו מטבריה לצפת.
האוטובוס היה מלא גברים, נשים וילדים.
התוקפים ירו באקדח והחטיאו, זרקו רי־מון־יד
שנתגלה כעקר. אילו הצליחו, היו
עלולים להיהרג עשרות נשים וילדים חפים־
מפשע. המעשה בא כתגמול על תקרית
אכזרית, שבה נפלו במארב נוסעי מונית

תן היה לפנות את יושבי־הבניין. אך האם
זהו באמת צידוק?

מי שמתכנן פעולה כזאת, צריד
לקחת כחשבון כי האזהרה המוקדמת
לא תועיל, מסיבה טכנית או
בגלל סירובו של האיש האחראי,
או מפני שאינו מאמין שאכן הוטמן
מיטען־נפץ. מי שמפוצץ בניין
מלא אזרחים, וביניהם נשים רבות,
מוכרח לקבל על עצמו את האחריות
לתוצאות.
אחרת, מה ההבדל בין טענה זו ובין
טענת הפידאיון, כי היהודים אשמים בעצ מם
במעשי-הזוועה המבוצעים נגדם, כגון
הרג בני־ערובה, מפני שהם מסרבים להי ענות
לדרישות הפידאיון לשחרר אסירים
תמורת בני־הערובה 1אין לקבל טענה זו
בשום אופן, והיא מוסיפה חטא על פשע.
מי שחטף את הספורטאים הישראליים
במינכן, אחראי למותם — גם אם נכונה
הטענה כי כולם נהרגו בידי השוטרים
הגרמניים, שפתחו באש על החוטפים ובני-
הערובה. זה נכון לגבי מבצעי הפעולה
בנהריה, אפילו היה נכון שהאב והבת
נהרגו בכדורי כוחות־הביטחון שלנו.

ימיו־
רזיאל
מי נתן את ההוראה 7
(המשך מעמוד ) 15
ליד צפת, ונרצחו בחרבות. תלייתו של בן־
יוסף הביאה רבים כמוני לשורות אצ״ל.
• כ־ 4ביולי 15(38 תקף האירגון,
בפקודת רזיאל, את השכונות הערביות ב ירושלים
ובתל-אביב. חמישה נהרגו ועש רים
נפצעו.

• כעבור יומיים, ב־>) ביולי,
הניח איש־אצ״ל, שהיה מחופש כסבל ער בי,
כדי־חלב בשוק הירקות הערבי בחי פה.
הכדים התפוצצו והמטירו מטר־מוות
של רסיסי־מתכת על הקונים שנמצאו בשוק
הדחוס 23 .נהרגו 75 ,נפצעו — רובם
נשים וילדים.
• ב־ 15 ביולי בוצע מעשה דומה
בירושלים 10 .נהרגו 29 ,נפצעו. רובם
נשים וילדים.
• כ״ 25 ביולי בוצע מעשה כזה שוב
בחיפה 39 .הרוגים 46 ,פצועים. גם במעשה
זה נהרגו נשים וילדים כמו הגברים, בלי
אבחנה.
• כ״ 26 ביולי ניסה יעקוב רז להניח
פצצה דומה בשוק בעיר העתיקה בירו שלים.
בינתיים גברה ערנותם של הערבים.
אשה ערביה החלה צועקת :״יאהוד!
יאהוד!״ ערבי תפס את הסל שבידי רז
וגילה בו פצצה. רז ברח, נורה, מילט את
עצמו, הועבר לבית־חולים בריטי, איבד את
הכרתו. מחשש פן יגלה מידע על אצ״ל
כשהוא קודח, פתח בעצמו את פצעיו
ונפטר.
• כ־ 29 במאי ( 15(35 פוצץ מיטען
חומר־נפץ בקולנוע ערבי בירושלים, שהיה
מלא ילדים ונשים.
השיטות השתנו כאשר הגיע מנחם בגין
לארץ וקיבל לידו את הפיקוד. יתכן כי
הוא דוגל בנורמות אחרות. אך יש כאן
הסבר הרבה יותר פשוט: בימי בגין נפתחה
המילחמה נגד הבריטים, ושקטה ה חזית
הערבית.

אצ״ד הבחין תמיד בין פעולות
נגד הבריטים, שכוונו נגד יעדים
צבאיים, ובין הפעולות נגד הערבים,
שבהם נעדר קטל בלי אבחנה.
גם בימי בגין, כאשר בוצעו פעולות
נגד ערבים, נעלמו הסייגים
המוסריים, שנשמרו במאבק נגד
הבריטים.

בני ע רו ב ה
^ ך גם נגד הבריטים בוצעו פעולות
> * שעל מוסריותו ניתן לחלוק. למשל :
!• ב ־ 2 2ביולי 1946 פוצץ ומוטט
אצ״ל אגף שלם של מלון המלך דויד, שבו
שכנו מישרדי השילטון. בפעולה זו נהר גו
91 איש ואשה, ונפצעו — 45 בריטים,
ערבים ויהודים, רובם אזרחים חפים־מפשע.
בוויכוח על פעולה זו הצטדק בגין
תמיד בכך שניתנה אזהרה מוקדמת, ושני

לותיו נגד ערבים, בעיקר כדי למנוע את
בינאום ירושלים.

כמו בשנות ה30׳ ,נעלמו הסייגים
של מוסר־חמילחמה ברגע שהפעולות
כוונו נגד ערבים, ולא
נגד בריטים. את הפקודה לכך נתן

מנחם בגין עצמו.
• ב־ 13 בדצמבר 1947 הטיל איש

אצ״ל שתי פצצות על קהל של קונים
ערביים בשוק שער־שכם, שכלל נשים
וילדים. שישה נהרגו 40 ,נפצעו.
• ב־ 7בינואר 1948 זרקה חולייה
של האירגון חבית טעונה חומר־נפץ ורסי-
סי־מתכת מתוך מכונית לתוך המון של
גברים, נשים וילדים ערביים בתחנת־האו-
טובוסים בשער־יפו 17 .נשים, ילדים וגב רים
ערביים נהרגו. בספר ירושלים, ירו שלים
מביע זורק־החבית, אורי כהן, את
חרטתו העמוקה על המעשה.

דאצ״ל לא היה מונופול על שיטות
אלה.
!• בינואר 1948 הניחה חולייה של
אירגון ההגנה מיטען־נפץ במרתף מלון
סמיוסיס, ברובע קטמון בירושלים. בהת
כולו:
דיר-יאסין. זהו אחד מפישעי-המיל-
חמה המפורסמים ביותר של המאה ה־.20
בשעה שההגנה עמדה במאבק נואש על
הקסטל, החליטו אצ״ל ולח״י לתקוף כפר
ערבי קטן ושקט במבואות ירושלים. הם
היו זקוקים לניצחון קל כדי לחזק את
מעמדם בעיר. דיר־יאסין נראתה כיעד קל
כזה.
להפתעת התוקפים, הם נתקלו בהתנגדות
עזה של בני־הכפר. המפקד נפגע
בראשית הפעולה, רבים מהלוחמים נפגעו
באש העזה. מכונית־רמקול, שהיתה צרי כה
לקרוא לתושבים לברוח, נתקעה באש,
והאזהרה לא נשמעה בכפר.
נראה כי אנשי אצ״ל ולח״י, שלא היו
רגילים למילחמה של ממש, נכנסו להיסטריה
רצחנית. הם הרגו בלי אבחנה — נשים, יל דים
וגברים. בני־הכפר נקטלו בבתיהם
ביריות ובסכינים, נורו בבריחתם. בתי הם
פוצצו על ראשיהם במיטעני-חבלה.
לבסוף נאספו הגופות במחצבה ונעשה נסיון
לשרפן — דבר המעורר אסוסיאציות מרות.
הניצולים הרועדים, וביניהם נשים וילדים
קרועי-עיניים, הובלו ברחובות ירושלים
לראווה, הלוך וחזור.

מי שמתכנן פעולה אלימה, אחראי
לכל הקטל הנגרם על־ידה —
ומבחינה זו אין הבדל בין יהודים
וערכים.
• כ־ 30 ביולי 1947 נתלו שני
רבי־סמלים בריטיים, קליפורד מארטין ומר־ווין
פייס, כתגמול על הוצאתם להורג של
שלושה אנשי־המחתרת — חביב, נקר
ווייס — שנלכדו בעת פריצת כלא-עכו.
המפקד הבריטי של בית־הסוהר, רב־סרן
צ׳ארלסטון, סירב להוציא את השלושה
להורג והודח.
אחרי תליית השלושה, החליט בגין אי שית
להוציא להורג את שני הסרג׳נטים
הבריטיים, שנחטפו שבועיים לפני כן
ושהוחזקו כבני-ערובה. עמיחי פגלין ביצע
בעצמו את התליות במיפעל-יהלומים ב נתניה.
הדבר בוצע בחיפזון, ולשני הצעי רים
לא ניתן אף להשאיר מסר לבני-
מישפחותיהם, כפי שביקשו בשניות האח רונות
של חייהם. לאחר מכן הובאו הגוויות
ונתלו בפרדם. מתחתן הוטמן מוקש.

עז -מוסריותה של פעולה זו אפשר
להתווכח הרבה. עד פי מוסר-
המילחמה, הריגת שבויים היא סע-
שה־תויעבה. השניים היו חפים מכד
פשע, והם נהרגו כבני־ערובה. הריגת
בני־ערובה היא פשע חמור,
לכל הדיעות.
שר בריטי הגדיר את המעשה כ״מעשה
שפל מאין כמוהו ...רצח בדם־קר ומחו שב
של שני צעירים חפים־מפשע ...פשע
ברברי מוסדות היישוב וידידי ישראל
בבריטניה הסכימו להערכה זו.
אנשי אצ״ל היו משוכנעים כי המעשה
היה הכרחי בנסיבות הנתונות — והדבר
מוכיח עד כמה יכולות להיות דיעות שו נות
תוך כדי מאבק. מה שנראה ללו חמים
עצמם כמעשה צודק ומוצדק, נראה
לאחדים כמעשה־זוועה אכזרי ומבחיל.

ראשכ רו ת
** ם החלטתה של עצרת האו״ם על
? חלוקת הארץ, חידש אצ״ל את פעו

שלמה
בן־יוסף אחרי תלייתו ()1938
האס היתה הצדקה לשבירת ההבלגה?
פוצצות נהרגו 26 אישי ואשה. ביניהם:
מישפחה שלמה — בעל ואשה, שתי אחיות
ושלושה אחים. בעל המלון נהרג יחד עם
בנו ואשתו.
חובשת תיארה בספר ירושלים, ירושלים
את המראה כך:

״אשה אחוזת היסטריה כושלת
ומועדת בתוך המפולת, נושאת בידיה
את הראש הכרות של בתה
התינוקת

רגל לדה
:ך* מעשה המחריד ביותר, הקשור
י • בשמותיהם של אצ״ל ולח״י, היה,
כמובן, המעשה שנעשה ב־ 9באפריל 1948
בכפר ערבי קטן, שהפר שם־דבר בעולם

למחרת היום, כאשר נכנסו אנשי הצלב
האדום לכפר, עדיין מצאו אנשים חיים,
ביניהם ילדים, מתחת להריסות. הנציג
השווייצי מצא באחד הבתים ״רגל קטנה,
חמה עדיין״ ונוכח לדעת שהיתה שייכת
לילדה קטנה, שעוד היתה בחיים, למרות
פצעיה. הוא מצא עוד כמה זקנים וזקנות.

לדבריו, ראה כמאתיים גוויות,
ביניהן ״אש ה שהיתה ודאי כחודש
השמיני להריונה, שנפגעה כ
ביטנה, וכוויות אכק-שריפה על
שימלתה העידו כי גורתה מטווח
קצר כיותר.״
אנשי־ההגנה, שגירשו את אנשי אצ״ל
מהריסות הכפר למחרת הכיבוש, תיארו את
מראה עיניהם במילים נוראות עוד יותר.

מנחם בגין לא גיגה מעולם את
הפשע המחריד. להיפך, פעמים

חילופ -דברים בכוסת
למחרת קבלתה של החלטת הממשלה להנהיג מחדש
את עונש־המוות, עורר אורי אבניי א ת העניין בכנסת. הוא
ניצל לשם כך דיון על האינפלציה. דבריו, שנאמרו בנוכחות
רוב חברי־הממשלה, עוררו רוגז ניכר אצל ראש־הממשלה,
ששיסע את אבנרי בשורה של קריאות״ביניים, שרק חלק
מהם נקלט בפרוטוקול.
להלן הדברים שנרשמו בפרוטוקול, ושאף אמצעי״תיק-
שורת אחד במדינה לא מצא לנכון לדווח עליהם:
אורי אבנריז ...כל המחירים במדינה הזאת עולים,
מילבד מחיר חיי־אדם. יש שחיקה של כל הערכים, גם של
ערכי היסוד של חיינו.
אני מרמז על כך ששר־האוצר, נציג הליברליזם הצרוף,
הכריע אתמול בקולו בממשלה למזגן החלטה היסטרית; למען
תועבה אנטי־יהודית שתרבץ ככתם שחור על הממשלה הזאת
עד יומה האחרון, ההחלטה להנהיג עונש־מוות.
יוסי שריד: יחד עם הדמוקרט, סגן ראש־הממשלה.
אורי אבנרי: איני מתאר לעצמי שהכנסת יכולה להת כנס
24 ,שעות אחרי שנתקבלה החלטת־התועבה הזאת, מבלי
שהדבר יוזכר באולם הזה. דובר על כך שהעניין הזה יובא

בפני הכנסת. אך אחרי שהוא אנס את׳ הממשלה לקבל את
ההחלטה הזאת, מתחמק ראש־הממשלה גם מהבאת העניין
הזה, שהוא יסודי כל־כך בחיינו הלאומיים, להכרעת הכנסת.
:מגה ם בגין: בכל שבוע אתה שופך דם בעיתון שלך!
קריאה ז עם הרבה מקרי-אונם.
אורי אבנרי: אני מצטער על-כך שראש־הממשלה מוצא
לנכון לעסוק בהתחכמויות סמנטיות זולות, כאשר מדברים על
ההחלטה האיומה ביותר שנתקבלה אי-פעם על-ידי ממשלה
בישראל מאז יום קיום המדינה.
ק רי א ה: מה שקרה בנהריה לא היה איום ונורא ן
אורי אכגהי ז יש להעלות על נס את חמשת השרים,
שהיה להם האומץ לעמוד אתמול מול הכפיה הזאת של ראש־הממשלה.
מנחם
בגין 5לא צריך שום אומץ. זו דמוקרטיה. שום
אומץ לא צריך.
אורי אבנרי: זה היה אונם גס, והשגת את הרוב בעזרת
שר־האוצר המתנגד לכך. לא תהיה תפארתך על כך, אדוני
ראש־הממשלה. האמן לי ! זה לא יוסיף למעמדך ולא לכבודך,
לא בעולם ולא בארץ.

רכות טען שהמעשה הכיא כרבה,
צשיבנע את המוני הערכים
גנ ך שש
כרחכי הארץ לברוח.

אין ככפר קיכיה איש המעז לדכר
על אירועי אותו לילה.

אנשי אצ״ל ניסו להכחיש כמה מן התי אורים
— כגון טענתו של קצץ בריטי,
שגבה למחרת היום עדויות מפי הניצו לים,
ביניהן סיפורים על אונם נשים בידי
הכובשים אחרי הקרב. אנשי אצ״ל גם
ניסו לתרץ את המעשה בהתנגדות הער בים(!)
,במעשי־זוועה שעשו ערבים במ קומות
אחרים, ועוד. הם גם טענו כי ההגנה
ביצעה במילחמת־העצמאות מעשי־זוועה
דומים. למשל: הרצח ההמוני של 34 בני
הכפר הלבנוני חולה, שבוצע על-ידי פ ד
שע־המילחמה שמואל להיס, שנתמנה לפני
שנה כמנכ״ל הסוכנות מטעם הליכוד.

מתחת

אולם שום טענה אינה יכולה
לטהר את הזוועה של דיר־יאסין,
השמורה כלב הערכים, ושסיפקה
תירוץ למעשי־זוועה רכים מצידם.
המאורע הונצח כספרים רכים, הונפקו
לזיכרו כולים, וכתודעה הערכית
קשור השם עד היום כקשר
כל־יינתק כשמו של מנחם כנין.

זוועה
בל״לה
חד השרים הבולטים ביותר במפר
שלת בגין הוא שר־החקלאות אריאל
(״אריק״) שרון.
בראשית שנות ה־50׳ הציב משה דיין
את אריק בראש יחידה מייוחדת — ״יחי דה
101״ — שביצעה פעולות מעבר לגבול.
חבריה התפארו לאחר מכן בכך שהרגו

ל גו פו ת
ך* ק שם אחד בתולדות ישראל יכול
להתחרות עם השמות דיר־יאסין וקיב־

יה: כפר־קאסם.
בערב שבו פרץ צה״ל אל תוך חצי־האי
סיני, כחלק מן התוכנית הצרפתית־ברי־טית־ישראלית,
באוקטובר , 1956 הוטל עו צר
על הכפרים הערביים במשולש היש ראלי.
במבואות כפר־קאסם, כפר שקט
ושלו, עצרה יחידה של מישמר־הגבול את
הכפריים שחזרו הביתה, ושלא ידעו כלל
כי בינתיים הוטל עוצר.
העדויות של עדי-הראייה המעטים ששר דו
בחיים, ושנתקבלו על־ידי בית־המיש־פט
הישראלי, העלו זיכרונות מימי השו אה.
גברים, נשים וילדים הועמדו אל ה קיר
ונרצחו בדם קר.

אמהות וילדים נרצחו כשהם
מחזיקים זה כידו של זה. ילדה
פצועה ניצלה כאשד נפלה אל
מתחת לנופת אמה. קציר־הזוועות
היה קרוב ל״•50
.היה לכך אפילוג, שהוא רלוונטי לזעמו
׳הקדוש של מנחם בגין. הרוצחים — מפק דים
וטוראים — נדונו בבית־מישפט צבאי
לעונשי־מאסר ארוכים. דינם הומתק, ובסו פו
של דבר ריצו תקופות־מאסר מגו חכות,
ולאחר מכן הועסקו ברוב כבוד על״
ידי מוסדות ממשלה וציבור.

שני הסרג׳נטים התלויים ()1947
האם מותרת הוצאתם להורג שד בני־טרובה 7

אזרחים חפים־מפשע, שנפלו בידיהם במיק־רה.
אחד מהם, מאיר הר־ציון, שחט ב סכין
— פשוטו כמשמעו, על־ידי חיתוך
הגרון — כמה בדואים חפים־מפשע, כמע-
שה־תגמול על רצח אחותו, שעברה בטעות
את הגבול.

לאחר מכן העלה משה דיין את
האיש הזה על נם, כגדול לוחמי
ישראל כדורנו, מופת לכל. כיום
הוא נמנה עם ראשי ארץ־ישראל
היטלמה.
מעשהו הגדול ביותר של אריק באו תה
תקופה התחרה בזוועתו בדיר־יאסין.
בסתו 1953 תקפה היחידה את הכפר הער בי
קיביה, בגדה המערבית, ורצחה את מר בית
האוכלוסיה — ילדים, נשים וגברים
— על-ידי פיצוץ הבתים על ראשיה. המע שה
היה כה מחריד, עד כי דויד בן־
גוריון ראה את עצמו נאלץ לשקר ולט עון
כי המעשה בוצע בידי ״מתיישבים״
פרטיים.
אריק הסביר לאחר מכן כי זה קרה
בטעות, וכי הוא ואנשיו סברו כי הבתים
היו ריקים. ספק אם טענה זו היתה מת קבלת
על-ידי השופטים, אילו נערך לו
מישפט בינלאומי נוסח מישפטי נירנברג,
שבהם הוצאו קצינים להורג בעוון מעשים
קטנים יותר.

הזוועה של קיכיה היתה כה חמורה
שעד היום, בעכור 25 שנים,

מנחם כגין, מנהיג האופוזיציה
של אז, לא מחה על כך.

לידה
כ עו ל ולי ח
ך י• שימה זו, שהיא חלקית בהחלט, לא
באה כדי לגרד פצעים שהגלידו או י לעסוק בזיכרונות מאזוכיסטיים. היא לא
נועדה גם לעורר ויכוחים ישנים.
אבל היא דרושה, כדי לשים את הווי כוח
על עונש־המוות בפרספקטיבה הנכונה.

אילו הופעלו הקריטריונים של
מנחם כגין להטלת עונש־־מוות,
היו המבצעים של כמה מן הפעולות
האלה — אנשי אצ״ל, לח׳׳י,
ההגנה, צח״ל ומישמר הגכול —
עלולים להידון למוות.
במילחמה היהודית־הפלסטינית המתמשכת
בוצעו מעשי-זוועה לרוב, ולא על-ידי צד
אחד לבדו. ומי ימדוד את הזוועות במאז ניים?
במיסגרת
פעולות־התגמול שבוצעו על-
ידי ישראל נגד אירגוני־הפידאיון, בדרך
כלל כתגמול על מעשי־זוועה שבוצעו ב
ישראל,
נעשו מעשים שרבים בעולם הג דירו
גם אותם כמעשי־־זוועה.
במיבצע־ליטאני המאסיבי, שהוחל בו
אחרי זוועת הקאנטרי־קלאב, נהרגו בהפ צצות
ובהפגזות בלא־אבחנה מאות נשים
וילדים — ולאו דווקא פלסטיניים, אלא
בני־כפרים לבנוניים. ההפגזות נועדו לס לול
את הדרך לפני כוחות־צה״ל. תמונה
של ילדה לבנונית קטנה ומרוסקת, המו טלת
בשלולית, זיעזעה אז את העולם
(העולם הזה .)2118

אחרי המיכצע, כאשר נשאל ה־רמטב״ל
דאז, רכ-אלוה (מיל ).מרדכי
גור, על ההיבט המוסרי של
שיטה זד, הוא האשים את מאשי-
מיו כצביעות. הוא טען כי מאז
ומעולם מפציצה ומפגיזה ישראל
כפרים, על הנשים והילדים, כתגמול
על פיגועים כישראל. כאיטר
המראיין הצביע על כד שדוכר
צה״ל טוען ככל מיקרה כי נפגעו
־״יעדי מהכלים׳׳ ,השיב גור, כחיוך
ציני :״נו, כאמת העולם הזה״
.)2125
(היתר זאת הודאה חד־משמעית כי לדעת
גור, הודעות דובר־צה״ל בשטח זה אינן
אמת — וכל בר־דעת הבין זאת כך).
ב־ 10 במארס 1973 נחתו יחידות של צה״ל
בביירות. לוחמים פרצו אל בתיהם של כמה
מראשי אש״ף. כל אחד מאיתנו הבין כי
קומץ לוחמים, המבצעים פעולה בארץ
אוייבת, בודדים מול עוצמה כבירה, הם
גיבורים.
שלושה מראשי אש״ף, ולאוו דווקא לו חמים,
נהרגו במיטותיהם. אשתו של יוסוף
אל-נג׳אר נהרגה יחד עימו. כמאל עדוואן
נהרגו לעיני אשתו וילדו. בן אחד שלו
קפץ מן החלון.

כל המכצעים חזרו כשלום.
אילו נפל אחד מהם כשבי, היינו
תובעים כי יתייחסו אליו באל
שכוי־מילחמה. אך אילו היה קיים

אז_עונשך המוות_ כישראל -ה אם
לא הירמעמידים גס לוחם זה למיש־׳
פט־ראווה ומוציאים גם אותו ל־*

הורג?
בהתנגשויות אחרות שבוצעו מעבד
לגבול, ושבהם נהרגו אנשי-אש״ף, נהר גו
לא פעם נשים וילדים. הסופר ע׳סאן
כנפאני, שלא היה לוחם אלא דובר ומשו רר,
נהרג ב־ 8ביולי 1972 יחד עם בת־אחיו
מפצצה שהוטמנה במכוניתו.
המילחמה הזאת, בינינו ובין האירגונים
הלאומיים הפלסטיניים, היא מילחמה מלוכ לכת.
הציבור הישראלי משוכנע כי הצד
שלנו פעל תמיד מתוך צורך של תגמול,
וכי מעשי־האכזריות שהיו, והפגיעות ב נשים
וילדים, היו כורח בלתי-נמנע. ה־אוייב,
לעומת זאת, משוכנע כי הוא פועל
למען חרותו הלאומית, וכי מעשיו שלו
הם תגמול על מעשי-אכזריות ישראליים.

שדם כית־דין כינלאומי לא יכריע
כוויכוח זה. הוויכוח יימשך עד
אשר יושג השלום כין ישראל והעולם
הערכי כולו — ואז ייפסקו גם
מעשי־האכזריות.
עד אז, מוטב שנכיר בעובדה כי הצד
שלנו אינו טלית שכולה תכלת, והצד
השני אינו כפייה שכולה שחורה. ומי שרו אה
רק את הזוועות שבוצעו על־ידי הצד
השני, ומתעלם כליל ממעשינו שלנו, מו ציא
על עצמו תעודת־עניות.
לח ואריות
ך* נחם כגין מכיר את ההיסטוריה של
! /א צ״ל ולח״י היטב. אם כן, האם זוהי
(המשך בעמוד )64

״תבינו, אנחנו מרגישים שמכרו או תנו,״
הוסיפה אמאל ,״ישראל ומצריים
יושבים ומדברים עלינו, ולנו אסור להגיד
מילה.״
לפתע הופיעה שיירת־מכוניות מכיוון
רמאללה, בדרכה ליער אום־צפא.
אבנים החלו נמסרות על המכוניות. הן
נעצרו לפני המחסומים, נוסעיהן ירדו
וניסו לפנות את הכביש.
הסטודנטים התקרבו לעבר המכוניות.
כחמישה מהם זרקו אבנים. אחרים ניסו
להניאם מכך.
״ניסיתי להרגיע את החבר׳ה,״ מתנצל
סטודנט למינהל-עסקים ,״פחדתי שמי שהו
ימות. אבל הם היו עם דמעות בעי ניים.
אז לא שמו לב בכלל למה שאומ רים
להם!״
נוסעי המכוניות, מתנחלים מאנשי גרעין
של בני ברית, החלו לירות.
״נשקפה לנו סכנת מוות,״ טען הפרו פסור
עזרה זוהר (ראה מיסגרת) .״הוקפנו
בחמישים איש ליד המחסום. כדי להחלץ
ולהינצל ממוות, היה עלי לירות באוויר!״
הוא לא הסביר מה הטיל עליו אימת־מוות.
איש מהמפגינים לא היה חמוש.
לפתע פסקו האבנים והשתרר שקט, סטו דנט
מקומי נראה שוכב על הארץ, בחזהו
פצע מדמם.
סגן־הנשיא, שיצא לחלון כששמע את
היריות, התקשר עם המימשל הצבאי ובי קש
לשלוח צבא, שיפנה הן את הסטו דנטים
והן את המתנחלים מהמקום. מכו נית
פינתה את הפצוע לבית־החולים ב רמאללה.
שיירת
המכוניות, שאנשיה הצליחו לפ־

ה צ עיר שנורה: ר או ד ד או ד
ך • שגונ ה: ביקר צילצל ד,פעמיו.
— התלמידים והמורים נכנסו לכיתות
והתחילו בשיעור הראשון.
התלמידים דיברו בלחש. לא התנהלו וי כוחים
ולא נערכו דיונים קולניים. מיב־ללת
ביר־זית היתד. שקטה, שלא כרגיל.
זה היה ביום הרביעי, יום־העצמאות
ה־ 31 למדינת ישראל.
״ההרגשה לא היתה טובה,״ סיפר פא־ריד,
סטודנט למדעי־המדינה בן ,21״הר גשנו
שיש יום־עצמאות לכולם, לכל ה עמים
ולכל האנשים, אבל לנו — אין. או תנו
מחייבים לחגוג חגיגות של אחרים,

ואת החג שלנו לא נותנים לנו לקיים.״
בשעה עשר הסתיים השיעור הראשון.
התלמידים יצאו לרחבה שלפני בניין בית־הספר.
התחילו דיונים. חלק מהתלמידים
התכוון לצאת לכיוון רמאללה ולהפגין מול
בנייני המימשל־הצבאי. חלק אחר ביקש
להרגיע את הרוחות, מחשש שמא תהפוך
הפגנה כזו אלימה.
״חשבתי שאם יראו אותנו מול ד,מימ־של,
יתחילו להביא חיילים. הסטודנטים
הערביים והחיילים היהודיים יתחילו להת חמם
אחד על השני, והסוף יהיה כמו
בחלחול, לפני חודש וחצי — אנשים ימו-

הפגנה שסטה

עורכים הסטודנטים והמורים באוניברסיטת ביר־זית,
יום אחד אחרי היריות בבית־סיפרם. הם יושבים מול
בנייני המימשל הצבאי ברמאללה. מימין: ד״ר הנרי ג׳קמן, לידו ד״ר יוסוף עבושי.
תו סתם!״ אמרה אמאל, סטודנטית יפה
בת , 19 תושבת רמאללה .״רציתי להר גיע
אותם, שיחזרו לכיתות, אבל הכעס
היה גדול מדי. היו סטודנטים שדיברו
בקול והתחילו לבכות אחר-כך. צריכים
להבין, אנחנו במצב קשה, מנסים להת אפק
כל הזמן, אבל לא תמיד אפשר.״
ביר־זית שוכנת כ־ 12 קילומטרים צפונית
לרמאללה. ,מערבית לכביש־האורך
החוצה את הגדה המערבית, בין רמאללה
ושכם.
המיכללה משרתת את הכפרים באיזור.
הנשיא הוא חנא נאצר, שגורש לירדן ב־
. 1974 סגן־הנשיא, ד״ד גבי ברנקי, משמש
כמנהל בפועל. הוא גבה־קומה, כבן ,45
נערץ על־ידי תלמידיו, אשר בניגוד ליח סם
החברי אל יתר המורים אינם מעזים
לגשת אליו ולשוחח עימו. הם מתבוננים
בו מרחוק.

״פחדתי
שמישהו ימות״

בבנים ובחוץ

עומדות שתי חברות ומשוחחות. שתיהן תלנזידות בביר־זית.
יום אחד קודם לכן נלקחה תעודת הזיהוי של אחת
מהן (משמאל) והיא נקראה לחקירה .״החיילים לקחו תעודות ללא כל סיבה.״ אמרה.

>> חדי שיחות וויכוחים רבים הת-
חילו הסטודנטים להתקדם לעבר הכ ביש
הראשי. הרוחות התלהטו. חמי־המזג
החלו לשיר שירי־לאום פלסטיניים ולק רוא
״פלסטין מה נעטיה, בלארוואח נפדיה!״
(״את פלסטין לא ניתן, בנשמותינו נפדה
אותה״) .מקלטי־הרדיו כוונו לקול פלסטין
בדמשק, והבחורים התחילו להקים מחסום
לרוחב הכביש. רוב הסטודנטים ניסו להר גיע
את המתפרצים, אך ללא־הועיל.

רוץ את המחסום, נסעה הלאה. שני סטו דנטים
רשמו את מיססרי המכוניות, ש-
מחלונותיהן נראו אקדחים יורים. אנשי
מישמר־הגבול הגיעו.
התלמידים פינו את הכביש וישבו ב־מיסדרונות
בנייני־האוניברסיטה. קצין ה־מימשל
הצבאי פנה לד״ר גבי ברנקי ובי קש
לסיים את העימות.
הוחלט שעל הסטודנטים לפנות את שטח
הבניין עד השעה 4אחרי־הצהריים. רוב
התלמידים עזבו. מחלקם נלקחו תעודות־הזהות.
סיפר
פאוזי בכעס :״זה לא היה הוגן
מה שהם עשו. לקחו תעודות מאנשים
שהפרצוף שלהם לא מצא חן בעיני החיי לים,
ללא קריטריונים כל שהם, סתם כך!
מה אנחנו? בהמות 1״
אותם שלא עזבו עד השעה 4ביקשו
להביע כך את מחאתם נגד שילטונות יש ראל,
המאפשרים התנחלויות והמונעים
אפשרות־ביטוי לפלסטינים. הם נעצרו על-
ידי החיילים ואנשי כוחות־הביטחון. בשעה
5השתרר שקט במקום.

״לא יודע
למה״
^ אוד דאוד, הפצוע, הגיע לבית־החו־
1לים וטופל בידי ד״ר חורי, מנחל
המחלקה הכירורגית.
״קיבלנו אותו בחדר־המיון שלנו, הוא
דימם והיה מבוהל מאד,״ סיפר הרופא,
(המשך בממוד )22

״אני לא פאשיסטר טוען הפרופסור
רופואוז, חניו 1ושומר היצעיד, המטיף
לעמדו! 1ימסה קיצוניות בנל השטחים
הרופא היורה
ף משמר־ העמק, לפני שלמדתי
/ /י את התנ״ך, למדתי את טרוצקי
ולנין. חשבתי שמיפלגה ומדינה זה משהו
שעושים למענה, לא שהיא משרתת את
מנהיגיה. חברה קודמת לפרס, הפרט עושה

אומר עזרה זוהר ,״התקשרה רחל למיש*
סרת רמאללה, הסבירה שהיו יריות ומסרה
כתובות שלנו. לא חשבתי שמישהו נפגע,
ולכן לא חשבתי שעלי להתקשר לבית־החולים.״

האי
ש שירה: פ רו פ סו ר עז ר ה זו ה ר

בלתי חוקי

אך אינו מפריע לפרופסור עזרה זוהר. התמונה צולמה בשנת

, 1974 בעת נסיון ההתנחלות בסבסטיה. ראשון מימין: מנחם
בגין; שלישית: גאולה כהן; לידה יושב עזרה זוהר; אחריו, עס הכובע, משה שמיר.

למען חברה, כי אין לו זכות־קיום בל עדיה,״
אומר האיש שירה השבוע באוני ברסיטת
ביר־זית, הפרופסור עזרה זוהר.
במעשה של שניה אחת הוא הפך דמות
העומדת במרכז סערה ציבורית. יש הקור אים
לו ״רוצח״ ,יש שהחלו מעריצים
אותו וקונים את ספריו, בתיקווה שאלד,
יגלו להם את סוד גבורתו, ויש המנסים
להעמיד עצמם במקומו ואומרים :״לא, לא
הייתי יורה!״ או :״קשה לי לשפוט.״
רחל עינבר ועזרה זוהר נסעו במכונית
סובארו בדרכם ליער אום־צפא, שם נערך
פיקניק של גרעין בני־ברית, שמתכוון
להתנחל במקום. הם נסעו מירושלים, דרך
רמאללה, לביר־זית, ושם נעצרו על־ידי
מחסום שהקימו תלמידי האוניברסיטה המ קומית
המפגינים (ראה כתבה).
מספר עזרה זוהר :״כשהתקרבנו ל מחסום,
התחילו לזרוק עלינו אבנים, וניפצו
את החלון האחורי. ירדתי מהמכונית, כדי
לפנות את המחסום. לא היו שם אבנים
גדולות, אלא בעיקר גרוטאות וכסה אבנים.
הבחורים המשיכו לזרוק אבנים, והוקפנו
בחורים. הרגשתי בסכנת־מוות. יריתי ב אוויר,
והם׳התרחקו. המשכנו לנסוע.״
אחד הסטודנטים נפגע בחזהו. חבריו
פינו אותו לבית״החולים ברמאללה.
מדוע עזרה זוהר, שהוא רופא במיקצועו,
לא עצר ולא נתן טיפול ראשוני לבחור?
טוען זוהר :״לא ראיתי שמישהו נפגע.״
סטודנטים ידעו לספר שהכדור פגע באבן,
ורק אחרי כן בבחור.
״כשהגענו לאום־צפא, אחרי רבע שעה,״

אחרי מילחמת יום־הכיפורים פירסם עז רה
זוהר את סיפרו הראשון, מדוע אף
אחד לא קס, שעסק בביקורת פנימית קשה.
הוא הוזמן לחוגי־בית רבים, שבעיקבותיהם
הקים, ב־ , 1975 חוג ימני־קיצוני בשם
״ישראל חדשה״ ,ששם לו מטרה לשנות
את השיטה הפנימית־כלכלית ולחלק את
הנכסים הממשלתיים לאנשים פרטיים. הוא
נפגע בתאונת־דרכים ושכב כשנה בבתי־חולים
ובבית. החוג התפרק. במשך חודשים
אחדים הוא הצטרף לחטיבת ״לעם״ והת אכזב.
אחרי־כן הקים את ״שלומציון״ ,יחד
עם אריק שרון.
כאשר חיבר אריק את רשימת־המועמדים
של מיפלגתו לכנסת, התברר שמי שצפוי
היה לעמוד במקום השני, עזרה זוהר,
נדחק למקום העשירי. במקומו בא יצחק
יצחקי. זוהר עזב את התנועה, ומסרב
לדבר עליה. אז הסבירו את מעשהו של
שרון בחשש סן דמותו של זוחר תאפיל
על שרון.
^ מעבר //ל קג

הירוק״
ך* יום אין הוא רשום כחבר מיפלגה כל י
י שהי, אף כי הוא נחשב כאחד ממנהיגי
גוש־אמונים. הוא נראה מצולם ברוב ההת נחלויות
החוקיות והבלתי־חוקיות שהוקמו
עד היום. הוא עצמו גר ״מעבר לקו הירוק״,
כדבריו, בגיבעת המיבתר בירושלים —
אך יש לו גם דירה ברמת-חן.

דרכו הפוליטית משולבת עם דרכו הר פואית.
הוא משמש מנהל מחלקה פנימית
בבית־החולים תל־השומר. הוא גם מנהל
המכון למחקר הלר. הוא כתב שני ספרים
העוסקים בתזונת האדם — הארס ומזונו,
וספר דיאטות. לאחרונה פורסם סיפרו
המידבר, קובץ הרצאות על המידבריות
בעולם, ובעיקר בארץ־ישראל ובארצות־ערב.
לפני
כשנתיים היה זוהר אחד משני
הרופאים, שהעניקו לפושע הכלכלי יהושע
בן־ציון חווודדעת רפואית, שהביאה לשיח־רורו
מהכלא. בן־ציון, שהיה מנהל בנק
ארץ־ישראל בריטניה, עד שהורשע, שירת
במילואים כשופט צבאי. הוא התפרסם
בזמנו כמי שדן למוות פידאי (ראה כתבה
בעם׳ .)65
מאז הסכמי קאמפ־דייויד, עוסק זוהר
בהסברה נגדם ובתמיכה בהתנחלויות גוש־אמונים
.״אני לא מזדהה עם ההשקפה
הדתית. לא ההבטחה האלוהית חשובה לי,
אלא העובדה שהם מוותרים על סיר הבשר
ומגשימים את מה שהם מוצאים לנכון.״

במילחמה —
בחו״ל
^ דא טוען שאם יש שלום, מותר להת־
1 1יישב לצד התושבים הערביים. אך הוא
מסרב בתוקף להתיישבות ערבית מקבילה
מערבית לקו הירוק .״לא בא בחשבון!״
לדעתו ,״מעולם לא היה לערבים טוב
יותר מאשר עכשיו, מכל הבחינות!״
כמו משה שמיר, גדל זוהר באווירת
השומר־הצעיר.
הוא נולד באוסטריה, ב־ , 1922 בביתו
של מורה. בגיל ארבע הגיע עם משפחתו
לארץ. בגיל 12 עברו לגור במישמר־העמק.
אביו, צבי זוהר, היה מנהל מוסד־הילדים
הראשון של השומר־הצעיר. כשהיה בן ,20
התגייס לפלמ״ח למשך שנתיים. אחרי כן
יצא להכשרה בקיבוצי התנועה, והיה בין
מקימי קיבוץ להבות־הבשן. הוא עזב את
הקיבוץ, למד ביולוגיה בירושלים. נסע
לז׳נבה ללמוד רפואה.

כשפרצה מילחמת״העצמאות, נסע זוהר
לאיטליה והפך שם מפקד מחנה־אימונים.
באותו זמן היה משה שמיר קצין־תרבות
בארץ.
באיטליה פגש את אשתו, ללח. חבריו
מספרים שיום אחד ירדה בחורה מג׳יפ,
יפה ונבוכה. הוא ראה אותה מרחוק, ואמר
לבחור שעמד לידו :״זאת תהיה אשתי !״
אחרי־כן חזר ארצה, שירת בשרות־הרפואה
הצבאי והזדהה עם הכנענים של יונתן
רטוש. לאחר מכן שב לדנבה והמשיך
ללמוד.
כשחזר, התגייס לצבא־הקבע והתמחה
ברפואה פנימית אצל ד״ר הלר בתל-
השומר.
במיבצע־קדש היה רופא בגדוד־צנחנים
במיתלה. הוא השתלם במחקר בארצות־הברית
והתפרסם לראשונה כאשר הכריז
מילחמה על מוסד קדוש: מישמעודהמים.
עד אז היה נהוג ב״הגנה״ ובצה״ל שאסור
לחיילים לשתות מים, אלא לפי הוראה
מפורשת של המפקד. ד״ר זוהר ערך מסע
ניסיוני של חיילים מאילת למטולה, והוכיח
את הסכנות שבהתייבשות. כתוצאה מכך
הופסק מישטר מישמעת־המים, החיילים
קיבלו מיצים ממותקים לשתייה, מתוך
הנחה שמתיקות גורמת לצימאון, ועל כן
לשתייה בכמות סבירה.

;,שיגסו
להוכיח !״
^ חרימילחמת יום־הכיפורים הוא
השתחרר מצה״ל בדרגת סגן־אלוף,
בעיקר כדי לכתוב את ספרו הפוליטי
הביקורתי .״יותר חשוב לי מה יעשו
היהודים מאשר מה יעשו הערבים״.
הוא נע־זנד מבחינה פוליטית. כמה מיס־לגות
פנו אליו. הוא השתייך לכמה זרמים,
והיה פעיל בכמה תנועות ,״בכל אחת
רציתי לראות את שינוי השיטה, אבל
התאכזבתי.
״אני יודע שיש כאלה שאומרים עלי
שאני פאשיסט, ומנסים להציג אותי בצורה
זו. שינסו להוכיח! אני לא פאשיסט!״

במדינה

ה סג דיזו פ רני השדתש לו

האם יכול אותך
הערכי להיות שותף
אציל כקאהיר
ותת־אדס ברמאללה ! *
שירי־שלום בוקעים מן הרדיו, שעליו
השתלט הימין הקיצוני. התותחים רוע מים
בצפון. ראש־הממשלה חולק כימעט
מדי יום מחמאות לנשיא־מצריים. הממשלה
מחליטה על הפעלת עונש־המוות נגד
ערבים.
בשבוע הראשון של שנתה ה* 32 נמצאת
מדינת־ישראל במצב מתקדם של פיצול־האישיות,
הקרוי בשפת־העם סכיזופרניה.
משיח כשער. עד לביקורו של אנוור
אל־סאדאת בירושלים היתד. קיימת שלמות

לם על מיזרח-ירושלים. אי-אפשר להניף
בגאווה את דגל-ישראל בתעלת־סואץ ולע רוך
ציד-ערבים ברמאללה.
המדינה התרגלה למצב של לא־מילחמה־ולא-שלום.
קשה להתרגל למצב של גם־
מילחמה-וגם־שלום.

השטחים
ה פוג דו מ ציי ל ך

רויזיה היהודית קמה
כשמחים המוחזקים
כשרשרת תקריות יזומות
נביא־הזעם הלאומי הפרופסור ישעיהו
ליבוביץ, ניבא כי ישראל תהפוך רודזיה
שנייה, ביגלל המשך שילטון־הכיבוש ב שטחים
המוחזקים. עתה מתגשמת הנבואה
בצורה מרוכזת: השטחים הכבושים עצמם
הופכים רודזיה.
מאז נחתם הסכם־השלום, הציבו לעצ מם
המתנחלים בגדה ותומכיהם בישראל
יעד ברור: לגרום לשפיכות־דמים בשט חים
הכבושים, כדי להביא לעימות אשר
יסכל מראש כל אפשרות של הידברות.
יעד זה מתנגש־משתלב עם היעד הנג די
של האוכלוסיה בגדה, המונהגת עתה
על-ידי הסטודנטים: להביע את מחאתם
על ההסכם המתעלם מהם, בצורה שתישמע
בעולם כולו.
רצח וחוצפה. על רקע זה הלך והת רחב
השבוע #עגל־ד,תקריות :
!• פרופסור לרפואה, שהוא גם מראשי
התומכים בגוש־אמונים, פתח באש ליד
רמאללה על מפגינים בלתי־חמושים. בתק רית
נפצע בחזהו סטודנט ערבי.
• 1היורה לא נעצר, לא נחקר על אש מה
כגון נסיון־לרצח. הוא נתבקש ברוב
כבוד למסור עדות ולמסור את הנשק שלו.
אחר־כך נשלח הביתה. לא היה חסר הר בה,
והמימשל היה מעניק לו ליווי של
אופנוענים, כנאה למעמדו הרם.

ח״כ ארנם
פוליטי, לא ביטחוני
מסויימת בתודעה הלאומית. המדינה היתד,
נתונה במילחמה טוטאלית ,״העולם כולו
נגדנו״ ,כל מערכות״הנפש היו משועבדות
לסיכסוך.
הסכם השלום עם ״הגדולה במדינות
ערב״ היה צריך לשנות את הכל מן הקצה
אל הקצה. גלי־התלהבות של שלום, חל קם
אמיתיים, חלקם מפוברקים וממוסחרים,
הציפו את המדינה. ימי־המשיח עמדו ב שער.

אנשי התנחלות, שחבריה היו מעו רבים
בתקרית, הודיעו כי ״אינם משתפים
פעולה״ עם המישטרה. כאשר מדובר על
חשד בנסיון־לרצח, זוהי הודעה חסרת-
תקדים בחוצפתה בתולדות ישראל. לבסוף
נשלח מתנחל אחד למישטרה, מסר כלי-
נשק כלשהו לבדיקה. איש לא נעצר. איש
לא בדק אם היה זה כלי-הנשק הנכון.
• 1בחברון המשיכו הנשים של קריית-
ארבע וילדיהם ב״שביתה״ בבית שהגישה
אליו נאסרה על המתנחלים. השביתה נמ שכת
שבועות, בחסות הצבא, שהטיל על
השובתים ״מצור״ שהפך בדיחה ציבורית.
• 1הצבא החרים סרטים של צלמים

ברור כי מצב כזה אינו יכול להימשך
זמן רב, מבלי לגרום להפרעה נפשית עמו קה.
אהבת־ערבים ושינאת־ערבים אינן יכו לות
לדור זו לצד זו בנשמה אחת. אין
פוליטיקאי יכול להלל את תרומתו הכבירה
של האיסלאם לתרבות האנושית ולגנות
באותו נאום את האיסלאם הרצחני והאנ טי
שמי. קשה לאהוב את אל־סאדאת שד
חר־השלום ולשנוא באותה עת את אל־סאדאת
המכריז כי הערבים לא יוותרו לעו

• איש לא הואשם בעיקבות תקרית
חלחול, שבה נרצחו לפני כמה שבועות
שני מפגינים בלתי־חמושים. למרות ההכחשות,
נסתבר כי הרוצחים הם אנשי
קריית־ארבע, ושהמישטרה מחפה עליהם.
•:איש לא החרים עדיין את נשקם של
מתנחלי עופרה, שפתחו קודם לכן באש
על תושבי רמאללה.
דם מותר. ברור שכל זה לא היה אפשרי
בלא סיוע ישיר או עקיף של שיל-
טונות המימשל הצבאי וכוחות־הביטחון ב גדה.
לא ברור, לעומת זאת, מה מוליד
סיוע זה: הוראה חשאית מגבוה המצווה
על כוחות־הביטחון להשתתף בהפרת ה חוק,
אהדתם של חלק מאנשי־הביטחון ל-
פוגרומצ׳יקים ולמעשיהם, או שני הגור מים
גם יחד.
נדמה כי ברגע זה דמם של ערבים מו תר
בשטחים המוחזקים, ואין צפוי כל עו נש
למי שפותח עליהם באש, משחית את
רכושם או דורס את כבודם. התדרדרות
זו מוכרחה להוביל, במוקדם או במאו חר,
להתפוצצות רבתי, לרצח הדדי ולהת-
קוממות.
באופן פאראדוכסי, מחישים המתנחלים
בדרך זו את קץ חלומותיהם: ההשתו ללות
מוכרחה להביא להתערבות בינלאו מית,
כפי שקרה ברודזיה עצמה.

די עזת

בחירות

צ ד ׳ זשל!ג״!>ץ יי־ד 3

כגילוי-לב מפתיע השמיט
משה ארגס את הקרקע
מתחת?החלטה
כית־המישפט העליון
הדברים לא זכו בשום פירסום. אך הי-
תה להם השלכה מרחיקת-לכת.

ה עיוו תהס־ ״ ט

ר״ש סכרה שזוהי
השיטה הצודקת אך
והודות לה,
הפד המיעוט לרוב
לפני 32 שנים היו בחירות בבריטניה
הופכות אוטומטית מאורע חשוב בארץ-
ישראל. השבוע עוררו הבחירות הבריטיות
עניין מועט — וגם זה רק משני טעמים:

הדובר היה איש־הימין של תנועת-
החרות, יו״ר ועדת־החוץ־והביטחון של ה כנסת,
הפרופסור משה ארנס. בניגוד לחב־ריו־לדיעה,
המעדיפים להטמיע את הש קפתם
במלל של מיסטיקה, רגיל ארנס
לדבר לעניין.

;• המהפך בבריטניה הזכיר את המהפך
בישראל, לפני שנתיים.

בסימפוזיון שנערך באוניברסיטת תל-
אביב לזיכרו של דויד (״דדו״) אלעזר, הגי עו
הדברים להתנחלות בשטחים הכבושים.
ארנס אמר, דרך אגב, שאין לה חשיבות
ביטחונית.

!• תוצאות הבחירות הוכיחו מחדש את
אי־הצדק המשווע הטבוע ביסודה של שי־טת־הבחירות
הרובנית, שיש לה חסידים
רבים בארץ, ושהועלתה על נם על־ידי
ד״ש ז״ל.
קולות ומושכים. לפי השיטה הברי טית,
מנצח בכל מחוז מי שקיבל בו את
הקולות הרבים ביותר. כל שאר הקולות
באותו מחוז אובדים כליל.

אך השלום עם מצריים אינו אלא שלום
חלקי. מנוי וגמור עם ממשלת־בגין להמ שיך
ולשלוט בגדה המערבית וברצועת-
עזה, ועל אחת כמה וכמה בירושלים המיז-
רחית. במילא ברור כי המילחמה עם שאר
העולם הערבי, ובמייוחד עם הפלסטינים,
לא רק תימשך, אלא אף תחריף ותגבר,
ותיצור מעגלים חדשים של שינאה.
יד־כרזל לשלום. כך נוצר מצב־רוח
שבו שום דבר אינו נתון ואינו ודאי.
הדיס־אוריינטציה הזאת מביאה לפיצול־אישיות
כימעט בכל השטחים. היסטריה־של־מילחמה
והיסטריודשל־שלום מתחלפות
כימעט בכל מהדורת־חדשות, שוכנות זו
בצד זו באותו עמוד של עיתון.
״יד ברזל״ מופעלת בביר־זית, פלוני
מתכנן תערוכה בקאהיר. מיכתבי-קוראים
תובעים רצח המוני של אסירים ביטחו ניים,
ובמוזיאון מתכננים תערוכה של ציו־רי־שלום
של ילדי מצריים.

מקומיים וזרים, שצילמו את הכרם שבו
כרתו מתנחלי קריית־ארבע את הגפנים
של עובדי־האדמה הערביים — עבירה על
החוק ועל המיצווה היהודית ״לא תש חית״
.ד,״חקירה״ המישטרתית בעניין זה
היתד, בדיחה מלכתחילה.

רק פוליטי. אחד המתווכחים, האלוף
(מיל ).מתי פלד, יו״ר המועצה הישראלית
למען שלום ישראלי־פלסטיני וראש המח לקה
המדינית של של״י, לא האמין למש מע
אוזניו. כי דעתו של ארנס היתד, זהה,
בעניין זה, לדעתו שלו.
״האם אתה רוצה לומר כי אין ערך ביט חוני
להתנחלות?״ תמה פלד.
ארנס לא נסוג. הוא חזר על דבריו:
אין להתנחלות ערך ביטחוני. משמעותה
היא מדינית בילבד. מי שדוגל בקיום ה־שילטון
הישראלי בגדה וברצועה, צריך
לדגול בהתנחלות שם, למרות שאין לה
ערך ביטחוני.
הכריז פלד: זהו גילוי־לב הראוי-לשבח.
כאשר מערבבים עניינים פוליטיים בעניי־ני־ביטחון,
אין בסים לוויכוח. כאשר ברור
כי ההתנחלות משרתת עניין פוליטי, יש
מקום לוויכוח רציונלי.
הקרקע נשמטת. היה לדבריו של
ארנס היבם אחד, שלא עלה באותו דיון.
לפני שבועות אחדים חייב בית־המיש־פט
העליון התנחלות בגדה, בהסתמכו על
חוות־דעת צבאית שקבעה כי ההתנחלות
היא חלק מן המאמץ הביטחוני. בית־המיש־פט
קבע כי עליו לקבל את דעתם המוס מכת
של המומחים הצבאיים. בהתאם לכך
פסק כי ההתנחלות אינה נוגדת את אמנת-
ז׳נבה. אמנה זו אוסרת מכל וכל כל שי נוי
דמוגראפי בשטח הנתון לשילטון צבאי
של כובש, אך מתירה אמצעים ביטחוניים
מטעם הכובש.
דבריו של ארנס השמיטו את הבסיס
מתחת לפסק־הדין של בית־המישפט. כאשר
יושב־ראש ועדת־הכנסת, הממונה על שא-
לות־ביטחון, קובע כי ההתנחלות אינה ביט חונית
אלא פוליטית — מחייב הדבר גם
את בית־המישפט.

משום־כך קרו העיוותים הבאים :
• המיפלגה הליברלית, שזכתה ב־
13.80/0של הקולות, קיבלה רק ,־ 1.70/של
המושבים בפרלמנט.
• המיפלגד, השמרנית קיבלה רוב
מכריע של המושבים בפרלמנט — יותר
מ — 530/0-למרות שזכתה רק במיעוט של
הקולות :״.43.97
• 1מיפלגת העבודה זכתה ב־ 36.90/0של
הקולות, אך ב״* 427 של המושבים.

הפגות יחיד

ערך המשורר יבי השבוע לפני ביתו של הפרופסור עזרה
זוהר בגיבעת־המיבתר בירושלים, כמחאה על התקרית
ברמאללה, שבה נפצע סטודנט ערבי בשעה ששיירה של מתנחלים ואוהדים עברה בביר-זיח.

• ,כל האחרים זכו ביחד ב־ 5.470 של
הקולות, אך רק ב־ 2.50/0של. המושבים.
גירוש ומוות. אילו היתד, קיימת ב בריטניה
שיטת־הבחירות היחסית, כמו ב ישראל,
היתד, מרגרט תאצ׳ר צריכה לה קים
ממשלת־קואליציה, כמו מנחם בגין.
הדבר לא היה בטוח: גם מיפלגת־ר,עבודה
יכלה להקים קואליציה עם המיפלגה הלי ברלית,
ולכונן ממשלה ברוב זעום

תאצ׳ר לא היתה זקוקה לכך השבוע.
תודות לשיטת־הבחירות היה לה רוב ש-
איפשר לה להגשים את הבטחות־הבחירות
שלה, ובין השאר: גירוש אזרחים שחו רים
וחומים מבריטניה, הנהגת עונש־מוות
והכרה ברודזיה.
העולם הזה 2175

בגין מ תנ ע ר טכ ץ
ראש־הממשלה, מנחם בגין, הורה לעוזריו להדליף
לעיתונים כי הצעת־החוק של ח״כ אברהם כץ
מהליברלים, בענייו תקופת־הצינון של נשיא־המדינה,
לא נעשתה בידיעתו ואינה על דעתו. הדלפה זו של
דוברי בגין באה אחרי שהתברר כי הצעת כץ היתד,
בומרנג מהבחינה הציבורית, שפגעה במשמיצי
נשיא־המדינה.

החוגים המקורבים לראש-הממשלה,
הטוענים כי בגין לא ידע על הצעתו של
כץ, מגלים עתה כי היוזמה כולה היתה
•טל השר־כלי־תיק, משה גיסים.

ה סי עההד מו ק ר טי ת
תצטרףל לי כו ד
בכר כעתיד הקרוב תודיע הסיעה
הדמוקרטית, של ייגאל ידין ושמואל תמיר,
שהיא מצטרפת כחטיכה נוספת לליכוד.
אחרי שכל סיקרי דעת־הקהל הוכיחו, כי איו לסיעה
זו כל סיכוי לעבור את אחוז החסימה בבחירות
הבאות, זהו תכסיס מצידה להבטיח את כניסתה
לכנסת הבאה מבלי להזדקק לקולות בוחרים.
לליכוד כדאי הדבר, כדי להבטיח לעצמו רוב יציב
בכנסת הנוכחית, גם בלי קולות אגודת ישראל.

רכים רואים כצעד זה חלק ממהלך של
שמואל תמיר, שבהמשכו ידיח תמיר את ידיד
ויצטרף עם שרידי הסיעה לתנועת החרות,
מתוך תיקווה להיות אחד המתחרים
על ירושת בגין.

גו ש אמונים
ט קי ם ט לי צי ה
לגורמי-כיטחון נודע על כוונת גוש־אמונים
להרים יחידות צכאיות מזויינות, אשד
תשוטטנה כרחכי הגדה המערבית, מתוך
מגמה להגן על ההתנחלויות כגדה, וגם
על בלי־רכב ישראליים הנוסעים בגדה.
נראה כי על רקע זה היתד, התפרצותו של שר־הביטחון,
עזר וייצמן, על השרים זבולון המר ואריק
שרון, בישיבת־הממשלה. וייצמן הבהיר לשני השרים,
ולממשלה כולה, כי צה״ל. שומר על כל אזרח
בגדה המערבית.
באותה ישיבודממשלה הגדיר ראש־הממשלה מנחם
בגין את אנשי גוש־אמונים ככזבנים ומשיחיים.

בג! רו צ ה
ל ה קי ם וש״אות
ראש־הממשלה מנחם כגין עומד להציע
כמועצת תנועת ההרות, שתתכנס כ־3
כיוני, הקמת נשיאות התנועה, אשר תהיה
המוסד העליון של תנועת החרות.
על פי הצעת בגין תימנה הנשיאות שיבער, חברים,
והם — הוא עצמו, שר־הביטחון, עזר ווייצמן, שר־החקלאות
אריק שרון, שר־ד,שיכון דויד לוי, יושב־ראש
הכנסת יצחק שמיר, יושב־ראש ועדת־החוץ־
והביטחון משה ארנס, ואיש העסקים יעקוב מרידוד.

ועץ
ראש ״ הטט עי ל ח
ח שו ד גו
אחד מיועצי ראש־הממשלה נחקר
כשבוע שעב ר כמישטרה, בחשד של
גניכה בהיקף גדול. על סי כקשה ט&ף
רשת שד ראש-הממשלה והוחלט כמטה
הארצי שלא לעצור בינתיים את היועץ,
ולא להחרים את דרכונו.
כשיחות אישיות טען חוקרו של היועץ,
תת-ניצכ כנימץ זיגל :״הוא ייכנס
לכית-הסוהד. זה כטוח.״

צ ״ ם מ קי מ ה
חברתמש איו ת
הנהלת חברת צי״ם החליטה להקים חברת משאיות,
ורכשה כבר כמה עשרות משאיות הנמצאות בדרכן
לארץ.

מנכ״ל צי״ם, יהודה רותם, דחה את
תלונתם של אירגון כעלי המיטאיות נגד
צי״ם. כעלי המשאיות טוענים בי הקמת
החכרה על־ידי צי״ם תהווה תחרות
כלתי־הוגנת.
משאיות צי״ס יובילו את הסחורות לאניות ומאניות
החברה בקווים אילת—אשדוד ואילת—חיפה.

נ הגי ם מ או ת תי ם
יעמדו לדי !
שר״הונחכויה, חיים • לנדאו, כיקש
מהיועץ המישפטי לממשלה, הפרופסור
יצחק זמיר, לדאוג לבך בי נהגים•
מאותתים יועמדו לדץ.
כוונת השר היא לאותם נהגים, המזהירים
את עמיתיהם.הכאים ממול
כאשר על חככיש מוצכ מכשירי־רדאר
מישטרתי. הנהגים יועמדו לדין על פי
הסעיף הדן כהפרעה לשומר כמילוי
תפקידו.
אנשי-תנדעה כמטה הארצי שד המיש׳•
טרה מתנגדים ליוזמה זד של השר,
וטוענים כי תופעת האיתות גורמת
לכך שנהגים דכים יאטו ממהירותם
לאורך מסלול גדול של נהיגה, דבר
שמונע תאונות.

קרב אוויר

בגץ ־ לגד או
אחרי ששר־ד,תחבורה הודיע לוועד עובדי ארקיע
על החלטתו למכור את מטוסי הסילון של החברה,
לערוך פיטורי יעול ולא לאפשר לארקיע לטוס
לחוץ־לאדץ, נפגשו הטייסים עם ראש־הממשלה,
מנחם בגין, שאמר להם דברים הפוכים בדיוק.

כגין אמר לעובדי ״ארקיע״ :״מה פיתאום
מטוסי־־בובנה ץ אני שונא פרופלורים:
אנחנו לא נמכור אף סילון אחד.״ כהמשך
השיחה תמך כגין כתביעות העוכדים,
והכטיח לאפשר להכרה לטוס מחוץ
לגבולות המדינה ולמנוע פיטורי-עוכדים.
כאשר שמע על כך לנדאו הוא התבטא :
״אם הוא הרטב להמשיך בכה, הוא יהיה
מהר מאד עוד פעם שר־התחכורה!״

ד 1כלורלאוגנדה
מישפחתה של דורה בלוך ז״ל, מחטופות אנטבה,
שנרצחה באוגנדה על־ידי אנשי אידי אמין,
ממתינה עתה לתוצאות החקירה בפרשת הרצח,
ולנסיון לגלות את גופתה, כפי שהובטח על־ידי ראש
ממשלתה החדש של אוגנדה.

יתכן שאחרי שיגיעו לארץ תוצאות
החקירה, יסע כנה שד דורה בלוך, כתב
״דבר״ ,דני כדוך, לאוגנדה.

חו ט ר בו תספר
אבנר תומר, איש העסקים, שהסתבך ושהשתחרר
לפני שבועות אחדים מבית־הסוהר אחרי שריצה שש

שנות־מאסד, סיים לכתוב ספר בו, לדבריו, פרטים
על הפרשה שלו ״שיזעזעו את הארץ.״
סיפרו של תומר נמצא עתה בשלב של הגהות, ועומד
לצאת בחודש הבא.

״ירה ומצב־ רו ח ״
ת שו ד ר
ב ״ קו ל ה שלו ם״
תוכנית־הראיונות הרדיופונית של יעקב אגמון,
בירה ומצב־ רוח, שעל ביטולה החליט המנכ״ל
החדש של רשות־ד,שידור, יוסף (״טומי״) לפיד, לא
תרד מעל גלי־האתר. אחרי שמליאת הוועד־המנהל
של רשות־ד,שידור תאשר ככל הנראה את ההחלטה
לבטל את התוכנית, תמשיך התוכנית להיערך
במתכונתה הקודמת במקומות־ישוב שונים, ותשודר
בתחנת־השידור קול־השלום של אייבי נתן.

הכרות מיסחריות רכות קפצו על
ההזדמנות לממן את התוכנית, ולאפשר את
המיטך •טידורה.
ביום השישי בשבוע הבא תיערך בתל־אביב עצרת־מחאה
נגד הצנזורה הפוליטית ברשות־ד,שידור, שבאה
לידי ביטוי, בין השאר, בביטול תוכניתו של אגמון,
בשידורי־ישראל.

ט שקיעים ז רי ם
יוזמי יוטו!
קבוצה שד משקיעים יהודים אמריקאיים
מנהלת מגעים כישראל דשם הוצאת יומון
הדש, אחרי שנסיונם לרכוש את אחד
היומונים הקיימים נכשל.
המשקיעים התחילו לגייס עורכים ועיתונאים ליומון
החדש, שיופיע בשתי מהדורות ביום — מהדורת עיתון־
בוקר ומהדורת צהרון.
בראש העיתון מתכוונים המשקיעים להציב שלושה
עורכים ראשיים, שיהיו ממונים על הוצאת שתי
המהדורות. בין השאר פנו המשקיעים לאחד
העיתונאים הבכירים במעריב, הידוע בהשקפותיו
הסוציאליסטיות, והציעו לו להיות אחד העורכים.
מועמד נוסף לתפקיד הוא אחד מחברי מערכת הארץ.

המשקיעים מגדירים את אופי היומון,
שיוציאו לאור, כ״לאומי וציוני, אך כלתי־מיפלגתי,
שיבטא השקפות מתקדמות
כתחום המדיני וההכרתי.״

מו להכה!
איוו רו צ ה להתפטר אמור

מפקד המישמר האזרחי, ניצב מולה כהן, שהיה
להתפטר בימים אלה מתפקידו, מנסה להשפיע על שר־הפנים,
הד״ר יוסף בורג, ועל המפכ״ל, רב־ניצב
חיים תבורי, להאריך את כהונתו בעוד שנה לפתות.

אולם נראה כי היטניים החליטו סופית
כי על בהן ללכת. כמקום בהן יכוא תת־ניצכ
חיים גיכעולי, מי שהיה קצין־חינוך ראשי
שד צה״ל, והמכהן ביום כסגן מפקד
המישמר האזרחי.

י פודו י

אשנגד אבן
הלתי נורא. ידעתי שזה פגע בריאות,
ופחדתי שאדמם. נפלתי על הארץ. אני
חושב שנבהלתי יותר מאשר כאב לי. מי שהו
לקח אותי לבית־חולים. עכשיו אני
מרגיש טוב. לא יודע למה כל הילדות
האלה כאן מסתכלות עלי. אני בעצם לא
עשיתי משהו מייוחד.״
למחרת, ביום החמישי, נקראו הסטודנטים,
שמהם נלקחו תעודות־הזהות באק ראי,
לבוא ולהתייצב בבניין המימשל-
הצבאי ברמאללה. בשעה שמונה בבוקר
היו 148 תלמידים בתוך הבניין. בחוץ
עמדו עשרות אחרים, בני־מישפחה ומורי
בית־הספר. ביניהם ד״ר יוסוף עבושי,
1.זרח אמריקאי מזה 27 שנה, מרצה באו ניברסיטת
סינסינטי, שהגיע לרמאללה לפ ני
שנה וחצי, מתוך מחשבה שעבודתו
במיכללה תעזור למאבק בני־עמו. ד״ר
הרי קורט, אמריקאי ששימש מרצה בכיר
באוניברסיטת ביירות והגיע לביר-זית, הלך
וחזר פעמים רבות והביא שקיות של פי תות
ובננות לתלמידיו, השוהים בבניין
משעות הבוקר המוקדמות.
בשעה אחת בצהריים יצא צעיר, איש
מישמר־הגבול, וביקש מהם לעזוב את
המדרכה שממול לבניין .״כל התקהלות
זו הפגנה, אז תפסיקו להפגין!״

חלק מהסטודנטים ביקשו לענות לו ב תקיפות,
אך חבריהם מנעו בעדם מחשש
פן ינזקו חבריהם, הנמצאים בחקירה.
סטודנט בשם עוואד :״זה לא שטח של
המימשל. אלה הם שטחים של העירייה.
מותר לעמוד כאן!״
ד״ר עבושי :״תפסיק, לא יצא מזה
משהו טוב. יותר טוב לעזוב, לעבור למד רכה
ממול.״
הם התיישבו מתחת לעצים, והמשיכו
לחכות לחבריהם הנחקרים בבניין.
ד״ר גבי ברנקי הגיע. ניתן לו להי כנס,
הוא לא בא לשם חקירה אלא, כד בריו
,״אני רוצה לראות מה קורה לתל מידים
שלי. אני מקווה שישחררו אותם
בקרוב.״
נגד המנהל־בפועל טוענים מתנחלי גוש-
אמונים כאילו הוא מהווה גורם מתסיס.
״אני עסוק בלנהל אוניברסיטה עם הרבה
בעיות,״ הוא מסביר ,״לתלמידים שלי יש
בעיות מעבר למיבחנים ולעבודות־בית. אי
אפשר להתעלם ממה שקורה! אבל מכאן
ועד להאשמה של גורם מתסיס, יש עוד
מרחק. הבעייה של העם הפלסטיני לא
תיפתר בשקט. צריך להשמיע את טענו תינו!
סטודנטים בכל העולם הם גורם
פעיל האומר את דברו. גם כאן. הם לא

העשר בנוער

ד׳׳ר גבי
ב תקי, בא
לבקר את תלמידיו העצורים .״אני רוצה
להיות בטוח שהם מקבלים יחס הוגן,״ יאמר.
(המשך מעמוד )18
״בחזהו היתה בליטה. בדקתי אותו והתברר
לי, לשימחתי המרובה, שהכדור חדר
באופן שיטחי, ונמצא בתת־עור. עשיתי
חתך במקום, הוצאתי את הכדור. ניקינו את
הפצע, חבשנו אותו. הבחור המבוהל נרגע.
טוב שזה נגמר ככה. מי יודע מה יכול
היה לקרות?״
למחרת היום שכב דאוד בחדר מס׳ 3
במחלקה הכירורגית. הוא היה מוקף פר חים
וחבילות־שוקולד. תלמידות מבתי־ספר
עממיים הקיפו אותו.
״ששש! אסור להפריע לו! הוא צריך
לנוח!״ אמרה המורה.
דאוד הוא סטודנט למינהל־עסקים, שנה
שנייה. בן ,20 יליד הכפר בית־צחור,
מדרום לירושלים, בן לפועל בניין. בבית
שיבעה בנים ובנות. דאוד הוא הבכור.
הצעיר, השחרחר, הביישן, נבוך מההמו לה
וגלי־ההערצה שהקיפו אותו. לפתע.
״הייתי בחוץ, בדרך מהקפטריה לכיתה.
שמעתי רעש. ראיתי הרבה סטודנטים עומ דים.
ראיתי מישהו זורק אבנים על מכו נית
שעברה. התקרבתי. פיתאום אני מר גיש
שמשהו פגע בי בחזה. שמתי את
היד במקום וראיתי שנוזל הרבה דם. נב-

דוו הגדר

מתבונן תאיסר אבו־טור בחבריו לכיתה, שיושבים ומחכים
לו על המידרכה ממול. הוא נפגע ברגלו כשהיה בדרך
צה״ל, חיילי נפגע על־ידי שהוא שחשבו
זרים, עיתונאים למכונית.
עטו עליו. תאיסר אבו־טור הרגיע אותם ואמר :״אל תעשו מזה רעש, רק נפלתי.״

עצירים במ׳משל

(המשך מעמוד )8
דין סופי, אינה עומדת ב ה תא מה למעמדו
של חבר־כנסת ויש להימנע מכן.״
החלטה אחרת של ועדת הכנסת מיום
כ״ג אדר תשי״ג — 10.3.1953 אומר ת:
״אין לסטות מן הנוהל המקובל בכנסת,
שלא להעלות עניינים הנמצאים, סוביודיצה׳.״

אין כל החלטה של ועדת הכנסת בענייני
נוהל, כטענת ״העולם הזה״ ,כי
בהיבטים הציבוריים של עניין התלוי
ועומד לדיון בבית״מישפט רשאית הכנסת
לדון. הנכון הוא, כי בעת שביתת הרופאים
של קופת־חולים הכללית שהוכרזה
בתחילת נובמבר 1972 הגיש חבר קו-
פת־חולים עתירה לבית־המישפט המחוזי
במטרה למנוע שביתה זו. השופט המחוזי
ה. ש .לובנברג הוציא צו במעמד צד אחד
בלבד ובעוד, העניין נדון הועלה הנושא
לדיון בכנסת.
נתעוררו ספקות כלום רשאית הכנסת
לדון בנושא בשל קיומו של הדיון המיש-
פטי, והשופט לובנברג מיהר לתת פסק-
דין המאשר את הצו שניתן במעמד צד
אחד באומרו היה קיים ספק בכנסת
אתמול, אם מותר לה לדון בדבר, בהיות
השאלה תלויה לדיון בבית־מישפט זה
(סוב-יודיצה) .כדי שלא יימנע הוויכוח
הציבורי במקום הציבורי הראוי לכך, היא
הכנסת, מן הדין כי תינתן הכרעה עכשיו
בבית״המישפט והדבר לא יהיה עוד תלוי
ועומד כאן.״ (מישפט זה ת. א( .ת״א)
, 2809/72 המר׳ 9252/72 זהבי נגד איר-
גון רופאי קופת־חולים של ההסתדרות
הכללית של העובדים בארץ־ישראל לא
פורסם והציטוט מקורו בסיפרו של פרופ׳
אמנון רובינשטיין ״המישפט הקונסטי טוציוני
של מדינת ישראל״ ,הוצאת שו קן,
תשל״ד, עמ 223-224
מהחלטתו החפוזה של כבוד השופט
לובנברג יכולים אנו להסיק, כי כל עוד
קיים הליך תלוי ועומד בפני בית-מישפט
אין מקום לדיון בכנסת, ואפילו בהיבטים
הציבוריים של העניין. שאס לא כן, מדוע
מיהר השופט ונתן את פסק״דינו, אם
אין הדבר בגדר של סוב־יודיצה ! בפרלמנט
הבריטי, בו קיימת הוראה דומה
נקבע, כי כאשר מדובר בעניינים בעלי
חשיבות לציבור כולו, לא יחול עיקרון
הסוב־יודיצה והפרלמנט יכול לעסוק בעניין
התלוי ועומד בבית-מישפט.

ישבו 148 סטודנטים שנלקחו לחקירה בשעות
הבוקר ושוחררו בערב, אחרי שחתמו על התחייבויות
שלא לגרום להפרעות סדר בשטח האוניברסיטה, שנסגרה באותו יום לשבוע.

צריכים אותי כדי להתחיל לדבר ! ״
תלמידי ביר־זית עמדו והסבירו לעיתו נאים
:״הסכמי־השלום ורעיון האוטונומיה
זה צעד שמוביל מרע לגרוע. הצבא היש ראלי
יסתובב לידינו, ויוכל להיכנס ולקחת
שטחים מתי שרק ירצה בכך. ממשלת־יש-
ראל מתכוונת להפסיק את העימותים בי נה
לבין הערבים וליצור עימות בינינו
לבין עצמנו. והממשלה תשב מהצד ותר-
אה איך אחד אוכל את השני !״
התלמידים לא״הזדהו בשמותיהם וסירבו
להצטלם. אמר בחור כבן ,25 חייכן :״למה
לי לומר את שמי? מחר תבואו לבקר או תי
בבית־הסוהר. וגם זה יהיה עוד טוב.
יכול להיות שאני פשוט אעלם !״ הוא
המשיך לחייך, אמר שלום והלך.
באותו יום חמישי נקרא הפרופסור עזרה
זוהר לחקירה במישטרת רמאללה. אקדחו
נלקח, ונעשו בדיקות להשוואת הקליע עם
זה שהוצא מגופו של ראוד דאוד. הוא
שוחרר בערב.
אנשי גוש־אמונים החליטו שלא להתייצב
במישטרה, ולא לעזור בחקירת המיקרה.
רק אחד, בן־בסט מהתנחלות נווה־צוף,
התייצב במישטרה ביום הראשון בבוקר.
הדרישה של אנשי הגוש :״שחיילי צה״ל
יקבלו הוראות מתאימות, שיוכלו למלא
כראוי את תפקידם ללא חשש שיישלחו
לכלא.״ אין הם מסבירים מה הן ״הוראות
מתאימות״ העלולות להביא חיילים לכלא
— ומסתבר שהכוונה לפתיחת אש על מפ גינים
בלתי־חמושים.

ועדת הפרלמנט הבריטי לענייני נוהל
קבעה בדו׳׳ח הרביעי שפירסמה, כי :
״אחד התפקידים העיקריים של הפרלמנט
הוא לדון בנושאים של מדיניות לאומית.
באותה עת שהכלל של סוב־יודיצה מונע
מהבית למלא את תפקידו זה בעניינים
בעלי חשיבות לאומית, קמה עילה לשנות
את הכלל, ולהרחיק את ההגבלה( ״.ראה
רובינשטיין שם עמ 223 בישראל אין
הוראה מייוחדת כזו, ועל״כן יש מקום
לטעון שגם בהיבטים הציבוריים של עניין
התלוי ועומד בבית־מישפט אין מקום
לדון בכנסת. למען ההגינות יצויין, כי
פרופ׳ רובינשטיין, בסיפרו, חולק על קבי עה
זו ונימוקיו עימו.

לא הייתי מאריך דברים ומשפיע שפע
של ציטוטים ומיני אס מכתאו ת וחיזוקים
לדעתי, אלמלא נקט ״העולם הזה״ מדיניות
של איפה ואיפה. מבין אני לרוחו
של ״העולם הזה״ .צעדה של הממשלה
בפרשת אדמות הבדואים באל־לגייה אי נו
נראה לו, אולם ניתן להתנגד לצעד
זה תוך הגינות עיתונאית אלמנטרית. אין
בדעתי לחוות דעה בעניין לגופו, מאחר
שלא עלי מוטלת המלאכה וטובים וגדולים
ממני עוסקים בענייו, שלדעתי ולדעת *
טובים ומכובדים ממני, הינו בגדר של
סוב״יודיצה ממש. אולם ראוי להראות
כי למטבע שני צדדים יש, שעה שקיי מים

המעלים מידע מן הזולת, או שפחדו
הוא וחושש מתגובת הזולת פן לא יקבל
טיעונו משישמע טיעון שכנגד, או שמינ-
הג של מורא ומשוא פנים נוקט הוא,
והלא על גבו של האריה השואג חרת
״העולם הזה״ את הסיס מ ה ״בלי מו רא
בלי משוא פנים.״ האם סיס מ ה בל בד
היא זו, או גם אמת של ממש ודרך
חיים 1תגובה על כך אשמח לקבל מעל
דפי עיתון זה.
העולם הזרד 2175

הכלכלנית בעלת הגישה הבלתי־שיגותית ממשיכה לשחוט נוות קדושות

מנע מן המאדים
ם בוא האביב, לקראת החגים,
? קניות עבור מישפחתי.
לבן היתה דרושה אפודה חדשה. סוף־סוף, הבגדים
מלפני שנה היו קטנים כבר, וגם לא במצב הכי טוב.
הבעל נזקק לחולצה, ואני לזוג־נעליים. גם מלאי הספלים
והצלחות של משק־ביתנו נזקק לחידוש.
אך השנה, בניגוד לשנים קודמות, היתה נכונה לי
הפתעה. אינני מתכוונת כאן למחירים האסטרונומיים של
פריטים אלה, כי הם אמנם בגדר של חוויה מפחידה, אבל
אין הם הפתעה עוד.
יצאתי לערוך

ראשית: סיבת האינפלציה אצלנו לא היתה אף פעם
המחסור בהיצע של המוצרים. מחירי הנעליים לא עלו
מפני שלא היו די נעליים בשוק. גם מחירי בגדי־הילדים
לא הגיעו לסכומים האסטרונומיים שלהם היום, מפני שלא
תפרו מהם די. הם עלו מפני שאותו חלק של הציבור
המרוויח מן האינפלציה יכול לשלם כל מחיר שנדרש.
נכון ההיפך מן התיאוריה: ההיצע של מוצרים
רבים צומצם באופן מלאכותי, כי אותו חלק של הצי בור,
ולרוב ציבור העובדים, המפסיד מן האינפלציה,
אינו יכול עוד לקנות אותם. לדוגמה: דירות עממיות,
ששוב אין בונים אותן, כי הציבור אשר לו הן מיועדות
אינו מסוגל לקנות אותן. אותו הדבר קרה למקררים
ולרהיטים הזולים.

ההפתעה היתה שכל המוצרים הנ״ד, שהוצעו
די בחנויות, היו תוצרת־חוץ.
לשווא חיפשתי את האפודות הישראליות היפות והנו חות,
מסיבים סינתטיים, שאותן נהגתי לקנות לילדים בכל
השנים. בשתי חנויות הכל־בו הגדולות של ירושלים מצאתי
רק אפודות־צמר מסקוטלנד. כאשר שאלתי על תוצרת
הארץ נאמר לי שהם אזלו. לשאלתי למה המלאי חודש
דווקא על־ידי אפודות מסקוטלנד, לא היתה תשובה.
השארתי את האפודות ד,דוקרניות וד,מגושמות בחנות,
והמשכתי במסע־ה,קניות. לא היה לי יותר מזל לגבי יתר
המוצרים. החולצות היו מאנגליה, הנעליים מספרד
והצלחות מהולנד.
בסוף קניתי כמה ספלים מנורווגיה, שעליהם נאמר
שהם מסוגלים לעמוד ולהישאר שלמים בכל התנאים.
אין צורך להגיד שאחרי יומיים נסדקו שניים מהם, וליתר
ירד חלק מן השפה. לאחד ירדה גם הידית.
בחנות המכולת חיכו לי סרדינים מטייוואן, ריבות מרו מניה,
שקיות־אפיה מאנגליה ומלח ממערב־גרמניה.

אם מישהו היה צונח לפתע מן הכוכב מאדים
אד תוף הנוף הבינלאומי המגוון הזה של
הסחורות ממעלה שלישית ורביעית, במחירים
אסטרונומיים, היה בוודאי משוכנע שהגיע לגן־
עדן שד הייבואנים, ואין לי שום ספל! שהוא
היה צודק.

ערב 11 של בסולת
^ יתרון של האדם מן המאדים עלינו, תושבי ישראל,
1 1הוא שאין לו בעייה להשתמש בשכל הישר שלו,
ולהסיק מסקנות ישר מן העובדות שרואות עיניו. וזאת
משום שהוא, בניגוד לנו, עוד לא הספיק לשמוע את
דברי־הפרשנות של ד,״מומחים״ על עובדות אלה, פר שנות
חמומטרת עלינו ללא רחם מכל סוגי אמצעי־התיקשורת
ההמוניים. לכן הוא משוחרר מלראות את
הדברים דרך המישקפיים של הפרשנויות והתיאוריות
למיניהן. כולנו די סובלים ממישקפיים אלה, שאינם
מאפשרים לראות את העולם בעינינו שלנו. בכל זאת קשה
להוריד אותם.
במה הדברים אמורים?

הפרשנות הכלכלית אומרת לנו שאם אתם
רואים ערב־־רב שד סחורות-יבוא שאינן דרושות
לאיש, בעוד שהסחורות הישראליות המקבילות
הן לאין־ערוך יותר מוצלחות, וגם ייצורן
יותר זול מאשר ייבואן, אל תחשבו שהדבר
נעשה דשם האינטרס שד הייבואנים, כפי שהאדם
הפשוט מן המאדים היה חושב לפי עיניו
הרואות.
לאמיתו של דבר, ממשיכים התיאורטיקאים המקובלים,
ייבוא זה נעשה לשם בלימת האינפלציה. המחירים יר דו

• ייבוא זה יוסיף לכמות המוצרים בשוק, וכך
יגדיל את ההיצע של המוצרים בשוק (באיזה מוצר בעצם
היה מחסור במשך האינפלציה הזאת? אולי בדירות, אבל
זאת קשה לייבא).
• ונוסף לזה, ייבוא זה הוא זול יותר — בכל
אופן בחו״ל — מאשר המוצרים המקומיים, ועובדה זו
תתבטא בהורדת מחירי התוצר המקומי, שיצטרך להת חרות

• הייבוא גם יעזור להיפטר מ״עודף״ מטבע־החוץ
שלנו, שמלבד הגברת האינפלציה הרי לא מועיל לדבר.
וכך, לפי התיאוריה הזאת, אחרי שאירגנו בהצלחה
את הפסטיבל של ייבוא ערב־רב זה של מוצרים, כל
מה שנותר לנו לעשות הוא לעמוד מן הצד ולחכות
בשקט לירידת המחירים.
אין אנו בודדים בעולם בעמדה זו של ציפיה לאחר
מעשים טובים שעשינו נגד האינפלציה. שותפה מכובדת
לנו, למעמד זה, היא, למשל, צרפת.
שם, לפני חצי שנה, במיסגרת של תוכנית כלכלית
להתאושות המשק, הורידו את הסובסידיות שניתנו למים-
עלי־הפלדה, לעבוד בתעסוקה מלאה, ועל-ידי זה גרמו
באופן מיידי לחוסר־עבודה כבד באיזורים נרחבים. את
הפיקוח החריף על השכר השאירו, אך שיחררו מכל
פיקוח את מחירי כל המוצרים במשק, דבר שגרם מייד
לקפיצה גדולה במחירים אלה.
כל זה היה צריך להביא להגברת ההשקעות, וכתו
האם
זוכרים עוד את כית־חרושת ״פרידמן״
כירושלים לייצור מקררים ותנורים
עממיים, שסגר שעריו, ובעליו נהפכו לייכו־אנים
של מקררי־מותרות ץ
.גם בענף הטכסטיל העממי יש משבר, ומיפעלים נס גרים,
דוגמת -כיתן דימונה. מי צריך ייבוא של חולצות?
עובדה היא שעם כל הביקוש הגואה, אין התוצר הלאומי
שלנו עולה במקביל. הסיבה: ביקוש זה מתרכז בידי חלק
קטן של הציבור המסוגל אולי להעסיק את רוב הייצור
במשק, אך אין הוא מסוגל להגדיל אותו.

1י א ״

הייבוא מוסיף לאינפלציה

אס תר אלכ סנ ד ר

צאה מזה לירידת המחירים וחוסר־העבודה, ליציאת המשק
הצרפתי למרחב. על עליית המחירים והגברת חוסר״
העבודה, וסבל העובדים המתלווה אליהם, הוכרז כמצבי
מעבר בדרך אל השפע. מין רע הכרחי שבלעדיו לא
יתכן להגיע אל האושר, לפי תפיסת הפוריטנים .״ירידה
צורך עלייה״ — כפי שהחסידים שלנו היו מכנים מצב
זה. או ה״אש המטהרת״ ,שאותה צריכים לעבור לפני
הכניסה לגך עדן, כפי שהאיטלקים היו מכנים זאת על פי
דנטה.
בכל אופן, הכלכלנים הצרפתיים, בדומה לחבריהם היש ראליים,
אחרי שאירגנו את המשק בצורה משביעה־רצון
כזאת, נסוגו לעמדה של ציפיה להתאוששות המשק

כי תבוא.

999.נית: יתכן שהמחירים של מוצרים שונים בחו״ל
י הם. יותר זולים מאשר מחירם בשוק הסופי כאן,
אך הדבר הזה לא יוריד את מחירי המוצרים המקומיים.
קודם כל, עובדה היא שאין הוא מוריד אותו, וכל
באי־השוק יודעים זאת. האפודות הסקוטיות עלו פי שניים
מן האפודות הישראליות מלפני שנה.

וזאת מתוך הסיכה הפשוטה: שכרגע שמו־צרי־חוץ
מגיעים לשוק המקומי, הם נמכרים
כמהירים של המוצרים המקומיים, ואין המוצרים
המקומיים מתאימים את מחיריהם
לייבוא — ולא משנה כמה זול הוא נקנה כחו״ל.
הסיבה לכך היא שלמחירים הגבוהים בשוק המקומי,
דואג ביקוש המקומי הגואה של אותו ציבור המרוויח
ממחירים גבוהים אלה, ועל ביקוש זה אין המוצר המייובא
יכול להשפיע בשום צורה. אין הוא יכול להוריד אותו.
תחת זאת הוא מתאים את מחירו אליו.

לפי השבועון האמריקאי ״טייס״ מלפני
שבועיים אהדים מהם מתחילים להראות סי
מני־דאגה, בי גם לאחר ציפיה של שישה חודשים
אין המשק מראה שום סימנים של יציאה
למרחב. אך המחירים וחוסר-העבודה משתוללים
״בינתיים״.

וכמה שהמוצר המייוכא נקנה כחו״ל זול
יותר כיהס למחירים כשוק המקומי, הרי הרווח
של הייכואן עליו גדול יותר.

האם הוא ייצא למרחב או לא, כתוצאה מן הצעדים
הכלכליים האלה — זה עניין של אמונה, דבר לעתיד.

הפוטנציאל שלו להוריד מחירים
כי אין לו פוטנציאל כזה.

אינו גדול יותר,

כסופר של דבר, ייבוא זה הוא מקור נוסף
לדיווחי אינפלציה, ותו לא.

לטענה השלישית, שייבוא זה משחרר אותנו כביכול
מעודף מטבע־החוץ האינפלציוני שלנו אין שחר, כל עוד
הגרעון השנתי במאזן המיסזזרי שלנו מתקרב לשלושה מיל יארד
דולר, וכל עוד אנחנו צריכים לכסות גדעון זה
בהלוואות יקרות מארצות־חוץ.

לבערהון נדאי יותר
ד׳בא את המוצר
מאשר לייצר אותו בארץ

ואם ייבוא זה לא יבלום את האינפלציה, אז
מה הוא כן יעשה?

המיסתד נדא׳ יותר

אך המחירים וחוסר־העבודה משתוללים ״בינתיים״ .מה
שבטוח בטוח.

איש־המאדים שלנו• ,טלא שמע את הדיבורים
על התאוששות המשק ומצכי-מעכר,
כוודאי היה אומר שגרימה מכוונת של חוסר*
עבודה, כאשר הוא מגביר את האפקט של הפיקוח
על השכר, ביחד עם גרימה מכוונת
לעליית המהירים, אינו אלא חלומו של עולם•
העסקים, ובוודאי שהדבר נעשה למענו. הרי
שכר מדוכא ועליית-מחירים הם המצב האידיאלי
לפריחת הרווחים.

פרידמן היא פרידמן
וימה המצב אצלנו ,״בינתיים״ ,עד שהייבוא המוגבר
1יבלום את האינפלציה? גם אצלנו, בדומה לצרפת, אין
מראים המחירים שום נטייה לרדת, כתוצאה ממדיניות זאת
של הייבוא.

אין גם שום סיכוי שהדבר יקרה, בי כל
הנימוקים כעד ייבוא זה, באמצעי לבלימת
האינפלציה, אינם עומדים כמיבחן המציאות.
כאן המקום לענות על הטענות המקובלות.

ף* ינתיים,״ ב מו בן, הוא יחמיר
י במאזן־התשלומים.
חלקו של הייבוא מסך-כל המקורות העומדים לרשו תנו
עלה מ־ 290/0ב־ 1969ל־> 337ב . 1978-הגרעון המיס־חרי
במאזן־התשלומים עלה ב-ס( 270/בדולרים) בתשעת
החודשים הראשונים של , 1978 לעומת תישעת החו דשים
הראשונים של , 1977מ־ 1.973 מיליון ל־ 2.512 מיל יון
דולר.

הגרעון

אם אין לוקחים כחשבון את הייבוא הביטחוני
ואת ייבוא ההשקעות, הרי ייבוא נכסי*
תצרוכת, שאליהם אני מתייחסת באן, עלו כ
^ ( 22:6בדולרים) כ־ ,1978 כהשוואה לז,1977
מ־ 343.5מיליון דולר 1977*2ל*.1ט 42 מיליון
דולר כ*.1978
ומה שעוד יותר משמעותי, ומראה על התגברות
של ייבוא נכסי-התצרוכת באחרונה לארצנו: ברבע הרא שון
של 1978 היה ייבוא זה 90.2מיליון דולר, וברבע
האחרון של שנה זו הסתכם ב־ 118 מיליון דולר. עלייה
של .3170 היא עולה בהרבה על העלייה בתוצר הלאומי
שלנו בתקופה המקבילה.
הכל יודעים את הסכנות שגדעון קבוע במאזן־התש-
לומים טומן בחובו. הוא מגדיל את תלותנו בגורמי-
(הנושך בעמוד )58

1213

)11*11111

ב 11 וו ס

הנר׳ קיסינגיו: ונס* אמדה -לא!
האשד, עימד, מסתודד קיסינג׳ ר היא ננסי — בתיסרוקתה
החדשה, מקורבי הזוג טוענים שנישואיהם הם סיפור־אהבה אחד
גדול, כימעט קיטש. רבים מהם חושבים, שמזכיר־המדינה לשעבר
היה רווק קשה־עורף וכי ננסי נאלצה לעמול קשה כדי להכניסו
מתחת לחופה. אלא שבאחד מרגעי הווידוי האחרונים שהיו לו,
טען הדוקטור כי ״כל אחד ראה אותי עם שחקניות יפהפיות ושיווה
לעצמו כי אני הנחתי לאשר, העצומה הזאת לחכות לי, בעוד
שהמציאות היתד, שונה: אני הוא שהצעתי לה נישואיו והיא
אמרה לי לא! היא היתה זו שנתנה לי לחכות.״
היום, ד,נרי בן 55 וננסי בת .44 הוא שולח לה פרחים ובוג*
בונירות. היא נענית לו בחפתים ובאפודות. הוא מודאג מן העי שון
ההיסטרי שלה, והיא מוטרדת מן העובדה שהוא קם מוקדם
מדי בבוקר. הוא טוען שכושר השיפוט שלה לגבי בני-אדם
בהיר יותר משלו. היא אומרת שהנרי הוא שלימד אותה לא
לדון אנשים לכף־חובה בלי לחשוב פעמיים.

דאו נול סאוטו: נמו דנני 11111! 50
אילו רצתה צרפת להצדיע לאהבה, היתד, עושה זאת בוודאי
באמצעות זוג קשישים הנראה מטייל ברחובות מונפארנאס, בדיוק
כפי שהיה עושה זאת לפני 50 שנה. אולי קצת לאט יותר.
אם כי סימון דה־בובואר וז׳אן פול סארטר לא נישאו
מעולם הם גם לא נפרדו מעולם. מעולם, כלומר, לפני 50 שנה,
כשדה־בובואר, צעירה מבריקה בת ,21 הוקסמה מרעיונותיו
המטורפים של מורה לפילוסופיה, סארטר, אז בן .23 היא הלכה
שבי אחרי כושרו האינטלקטואלי והוא, כך אמר בתוכנית טלוויזיה
צרפתית ששודרה לאחרונה :״הקסימה אותי בכך שנראתה טוב,
אפילו למרות הכובע המכוער והעלוב שחבשה לראשה כשנפגשנו...״
דדדבובואר לא כבשה את לשונה וסיפרה דברים שונים ומשו נים
על יחסיהם, כולל העובדה שעד היום הם פונים זד, לזה בגוף
שלישי .״לפעמים תמהתי,״ גילתה דה־בובואר ,״כיצד הסתדר עם
אשד, זו או אחרת טוב מאשר אתי? אבל כשאת יודעת שבינך
לבין אדם אחר קיים משהו, שלא ניתן להחליפו בשום דבר אחד,
הופכים כל הדברים האחרים לחסרי ערך.״

פרנק דין וכרימון האריס! :יעחאיו לפיתוח הגוף
מיס יוניברס-ביקיני, ששמה האמיתי כריסטין האריס, הכירה את פרנק זיין, מי שירש מארנולד
שווארצנגר את התואר מר־אולימפיה, לפני 11 שנה. כשחיזר אחריה, נהג לבלוע מולטי-ויטמינים לפיתוח
הכח, נעל מגפי פלדה לפיתוח שרירי הרגליים, ומתח כבלים לפיתוח שרירי החזה. היא הסכימה לקבל
על עצמה את סיגנון החיים, הבנייה והפיתוח, ונישאה לו כדי לפתח קאריירה משותפת, הכוללת היום
בית מפואר בפאלם־ם פדינגם ובית נוסף בסנטה מוניקה. כמו כל הכוכבים.
כריסטין בת ה 30-מספרת :״בכל בוקר מכין לנו בעלי ארוחה עשירה בפרוטיאינים. אחריה אנו
עורכים מדיטציה. פרנק הוא בודיסט ואני מה שמכונה זן־בפטיסטית. לפני הצהריים אנו עוסקים כל אחד
בפיתוח גופו שלו ואחרי ארוחת־הצהריים רצים קצת ביחד. אחרי הצד,דיים אנו עונים למיכתבי מעריצים
המבקשים עצות, כל אחד בתחום פיתוח הגוף שלו. ילדים? לא, אינני חושבת על ילדים. אינני מתכוננת
ללדת, רק כדי לראות איך תיראה התוצאה. זה יהיה טפשי, לא כן?״

וואיס נוטשו:
וא חנות ביטוח
כשהיה בן 10 הופיע בחברת ליז
טיילור בסנדפייפר והרגיש לידה
מבוגר לחלוטין. היום, בן ,23 מר גיש
מורגן מייסון, בנו של השחקן
ג׳יימס, טוב לא פחות בחברת שו תפתו
לחיים, כלת האוסקר, לואים
פלטשר, המבוגרת ממנו רק ב־20
שנה.
״לראשונה בחיי מרגישים ה ילדים
שאני הנני אשה עם רגשות,
גם לעצמי בלבד. מה יהיה בעוד
20 שנה? מי יודע. החיים אינם
חברת ביטוח. מעולם לא הייתי
מאושרת יותר, וזה החשוב ביותר.״

214

העולם הזה 2175

!(וילין ו8גו1
המיתוס ח׳ לנצח
ב־ 5באוגוסט 1962 התאבדה
טרילין מוגרו. זה היה סוף עצוב
של ילדה בלתי־חוקית, שענתה
לשם נורמה ג׳יין והפכה נושא
אהבתם של מיליונים, מיפאן ועד
תורכיה, מאמריקה ועד קוריאה.
כמו כל מיתוס, לא הפסיקה מרי-
לין לחיות גם אחרי מותה. מדי
שבוע בשבוע מתגלות ברחבי העו לם,
בעיתונות או באלבומי־צלמים,
תמונות שלא פורסמו מעולם, או
תמונות המגלות צד חדש באגדה
הנצחית. ואם עדיין עולה לקברה
בעלה הרומנטי ג׳ו דמאג׳יו (בת מונה
מימין) ,שלמעשה היה נשוי
לה במשך שנה אחת, ומניח עליו
דרך קבע שושנים אדומות, ואין
שחקנית שלא מנסה להתמודד עם
דמותה הטרגית של מגי, במחזהו
של הבעל האחרון, ארתור מילר
(בתמונה התחתונה משמאל) ,הרי
בא סירטו האחרון של הבמאי בי־לי
ויילדר ״סדורה״ ומוסיף להוות
תיזכורת לדמותה. ויילדר (עם
מרילין בתמונה העליונה משמאל)
אינו אומר מפורשות שסירטו מקפל
בתוכו את הטרגדיה של מרילין
מונרו ופרטי הסיפור אינם תפורים
לפי מידותיה. אבל ויילדר, שהע ריץ
את מרילין ושיכנע אותה להו פיע
אצלו בתפקיד חייה ב״חמים
וטעים״ ,מצדיע דרך ״פדורה״ ל מיתוס
שלה, הממשיך לחיות.
העולם הזה 2175

וו1וו*1סבשלס

כואנסואז סאגאן: במעט במו האוסקר
הסופרת פראנסואז סאגאן (״שלום לך עצבות״) בת ה־ ,43 זכ תה
לתהילה באוהיו הרחוקה. סירסה הראשון כבמאית, באורך
של 30 דקות, הנקרא ״חורף אחר״ ,זכה מידי המוסד האקדמי
הקולנועי המקומי, בפרס הגבוה ביותר המוענק מטעמו, על ערכו
התרבותי והאמנותי. אבל פראנסואז לא נסעה לאוהיו לקבל את
הפרס בטכס הרשמי, כי אם בחרה להישאר בפאריס, כדי להיות
נוכחת בבכורת מחזה חדש שלה, שניקטל על-ידי הביקורת.
״חבל״ ,מילמלה פראנסואז ,״הייתי צריכה לנסוע לאמריקה לקבל
פרחים במקום להישאר בבית ולקבל עגבנ יו ת
כנראה שהוקלנוע מעניק לה היום יותר נחת: סאגאן מכהנת
השנה כנשיאת חבר־השופטים של פסטיבל הסרטים בקאן.

ציאולס זילברמן: החטא מבעו
האיש מאחרי־הסורגים שאל לעצמו מעמד של אסיר. בגיל
,54 עם עבר של עורך עיתון ושני ספרים רבי-מכר — ״משבר
בכיתה״ ו״משבר בין לבנים ושחורים״ — יצא צ׳רלס זילברמן
היהודי לעבודת-מחקר ארוכה.
את שש השנים האחרונות שלו, יחד עם. מילגה בסך 537
אלף דולר, בילה זילברמן בבתי-כלא שונים ב־ 10 מדינות שונות
בארצות־הברית. הוא ראיין יותר מ* 500 אסירים ו־ 150 אנשי-
חוק ושוטרים, ואחת המסקנות שלו היא, כי אחוז הפשע בקרב
האוכלוסיה השחורה בארצות־הברית גדול מן הפשע הלבן, וכי
הפשע האמריקאי הוא בראש וראשונה בעייה של גזע. את מס קנותיו
פירסם בעזרת אשתו, ארלן, בספר ״אלימות פושעת — צדק
פושע״ .ועורר מחשבות חדשות על שיטת הענישה האמריקאית.

נוסי האוסקר:

החיונים שר
הניצחונות הגחליס
כשנאם לורד לורנם אוליבייד, את
נאום התודה שלו על אוסקר היו קרה,
נראה אחד ממעריציו באולם
תופס את ראשו בשתי ידיו מהת רגשות.
אותו מעריץ זכה גם הוא,
בהפרש של דקות מעטות, לחבק
במו ידיו פסלון מוזהב. זה היה
ג׳ון וויט, שהגיע לאן שהגיע, לא
מעט בגלל השראת אוליבייה ה וותיק
(בתמונה למעלה: עם כלת
האוסקר ג׳יין פונדה) .לא פחות
מאושר היה כריסטופר וולקן (בת מונה
מימין, עם דיאן קנון) .כריס־טפר,
בן ,35 היה נרגש מאד. הוא
שחקן ותיק, אך הצלחתו הקולנו עית
באה לו רק אחרי 15 שנים
על הבמה( .זכה באוסקר כשחקן-
מישנה על תפקידו ב״צייד ה צבאים״
של מייקל דיימינו, לצד
רוברט דה־נירו).

הסזלס הזה 2175

יש תיירים המגלים את ישראל
דרך בירה מכבי.

י ך׳ ־ 1ן !? 1״* 1 1־ 1ב תי אב? .טלי תו ת
. 8-1 31331 1לבנות. קו לו ת
ה שו ק ואויר ש כו לו אוירה. ידיי ם
מגי שו ת שו ב ו שוב כו סו תשהקצף
עו להב הן ע ל גדותיו.

את בי רהמכ בי ואת י רו שלי ם אוהבי ם
כא? בשבע שפו ת. כי לטעםשל בי ר ה
טוב הוקרה אין ל או ם ואין גבולות.
יש תיירים ה מג לי ם את ישראלדרך
בי ר ה מכ בי. וי שישר אלי םהמ כי רי ם
דרכהאת העול ם.

נמשך שנס מול זאב (1לוון עסקים בוס״ס שו מאש מידיו! ,ד מתח ת לאנס
של ואשי מרכז השמןה>1סוו(1י ובש - 011 ני או וא הבחינו בנו ולא גילו מעלליו?

ךבדיחההעממית מספרת על שני
• 1יהודים, שנפגשו על שפת נהר ה־הדסון
בניו־יורק והביטו בהתפעלות בגשר
וושינגטון הגדול.
״אזה גשר נהדר!״ התפעל האחד.
״אתה מעוניין לקנות אותו?״ שאל
השני.
״בכמה אתה מוכר?״ שאל הראשון.
״תביא שני מיליון דולאר והגשר שלך,״
השיב חברו.
״מחיר הוגן,״ אמר האחד ,״תביא רגע
עט וכבר אני רושם לך צ׳ק.״
כתב האחד שטר־מכר, לפיו הוא מעביר
את הגשר על שמו של חברו, ואילו השני
נתן לו בתמורה המחאה על סך שני
מיליון דולאר.
כעבור זמן קצר נפגשו השניים שוב.
אמר האחד :״אתה ידעת שהגשר אינו
שלי ואני ידעתי שלצ׳ק שלך אין כיסוי,
אז מה הרווחת מכל העסק?״
השיב השני :״את העם שלך, אידיוט!״
פעילותו הענפה של׳מזכ״ל מרכז השיל-
טון־המקומי, זאב מליון, בשתי שנות חייו
האחרונות מזכירה בדיחה זו.
בשנתיים אלה ניהל מליון משא־ומתן
נמרץ עם אנשי־עסקים ומוסדות גרמנים
רבים לגיוס תרומות, הלוואות ואשראי
עבור מרכז השילטוך המקומי של ישראל,׳
בסכומים של מאות מיליוני ל״י. רוב
העיסקות נעשו לצורך תוכנית הקמת אב־סניות־נוער
ובתי־הארחה בערי ישראל —
שהיתה קיימת רק בדימיונו של מליון.
לא היתד, לו שום סמכות לבקש תרומות
או הלוואות אלה ובוודאי שלא לחתום
על הסכמים לביצועם. רוב העיסקות גם
לא יצאו מעולם אל הפועל.
להוציא סכום של 400 אלף מארק,
שגויים בידי איגוד־הערים־הגרמניות ו שגם
בו לא יכול היה מליון להשתמש בישראל המקומי
מרכז השלטון
לצרכיו הפרטיים, לא נהנה המזכ״ל, ככל
1$ 1 1א ו 1£$ז ו * 0אזט 0 4 1 £ס 1=- 1סאס 1א ט
הנראה כיום, מאף אגורה אחת מכל
ת ל־ א בי ב .612 0 0רח־ הפטם! • 3ת. ד׳ . 8.20040ס. יו ו 161. ^ 61 200 3. 11011
סכומי העתק שביקש לגייס. אף על פי
טל•!. 2 6 7 2 1 2 .ז
כן כבר המשיך וניהל עיסקות לרכישת
ציוד עבור האכסניות שלא היו ולא

151

361

6.78
מעי!מ
נבראו, בסכומים של עשרות מיליוני ל״י,
מ16<1 146112*6ינ?816£
מתוך ידיעה שהוא לא יהיה מסוגל לשלם
1 552•. 56, 8ז1;6י032
עבוד הציוד שהזמין וממילא לא יקבל
7500 £32*132*11116 1
אותו.
השאלה היא, לשם מה הוא עשה כל
זאת? לשם מה הקדיש כל כך הרבה
101:1021 2*6311ת36ת6ק6 : 3ת101€111״>861;2*6 1
זמן, מאמץ וגם כסף כדי לנהל משא־
61-8630113??1111£נו8 1׳16ת8650113??11
ומתן על עיסקות מיליונים שלא ייצאו
36111* £66111*1/61׳ 861*2* 116112*62* 1
לעולם אל הפועל?
התשובה, כמו בבדיחה, היא: בשביל
8162*3112*011 1(681;31;1§6 1011 11121621 ?018621363:
העט.
* 762*1(303 621£512136£ 316 7021 362־ 3.61130116 3£23£6י862* 132
אלא שבמקרה של זאב מליון היה זה
731;18^611;, 316 316 1(131162* 3118)11(£60.
1;110116 70111030111;60מ3 1131; 331ת862• 132*361130116 31;331;6-762*1(3
עם יקר מאד. על פי הערכה זהירה

הסתכם ערכו בשנתיים האחרונות בסכום
. 78111110106, 103115^2*16113115, ?03£8£2*. 1־>£זנ 862*2*0
של כ־ 300 אלף מארק, שעל פי שערי
7 5 3 1 ? 1 0 2 *21161111
המטבע הממוצעים בשנתיים האחרונות
111( 62 *1; 2*3 8 6 2 1 .
משתווה ערכם לסכום של כשלושה מיליון
£13 £1158161011 ?32* 1112*6 7£1;1£1061£ 1131(60 316 62*1131^60
ל״י• זהו סכום הכסף המשוער שזאב מליון
610116 362* 132*361150116״ £7156 ,־ 1362*2*11?110116 2311111063״1121
גייס כ״הלוואות פרטיות״ מהמתווכים ה 762*8303
?32* 56 2311160 011133:־ 3££31;6
—814: 75.000.
30. 3. 78י62ק £83¥13 תגו 111ב1 . 2
שונים שהפעיל בגרמניה לגיוס התרומות,

—50.000.
30. 9. 78
ההלוואות והאשראי ולרכישת פרטי הציוד

25.000.-3.
11 30. 1 1 . 78
השונים.

—25.000.

11 15.10. 78

—.ססס 100.

העוקץ הטמון בעיסקות מוזרות אלה
11 15.11. 78
—100.000.

נראה בערך כך: לכל המתווכים שפעלו
?01*360110660ת1£ 3165601 30112*611(60 3103 316 £6£621£6111£6א
בעניין העיסקות השונות היו מובטחים
31138681101160.
(^800113.0^ 1;3065701
דמי־תיווך נאים. חלקם קיבלו אותו
למעשה עוד בטרם בוצעו העיסקות. בידי

אחרים היו כתבי*התחייבות שהבטיחו להם
ים ון הסקוטי בישראל
את שכר־טירחתם. כל זה נעשה, לפחות
׳•׳•סאחא £1די 0? 10א20ת1
מהצד הגרמני, באופן חוקי. מקובל בעסקים
מעין אלה בגרמניה להפריש !*מי־תיווך
למתווכים. הדבר נעשה בצורה גלויה על
גבי מיסמכים חתומים כחוק.
זוהי התחייבות שנתן זאב מליון בשם מרכז
מליון עצמו לא קיבל שוחד ולא דרש
השילטון המקומי לזיגפריד לדר, לחיסול ההת־דמי-תיווך.
לעומת זאת הוא ביקש וקיבל
חשבנות ביניהם, בחודש יוני , 1978 בה התחייב לשלם ללרר 375 אלף נזארק.

דיג לרו־

חיסול חשבונות

מהמתווכים השונים הלוואות אישיות ב סכומים
גבוהים. מעולם לא היתנה מראש
עם המתווכים כי יקבל מהם חלק מדמי-
התיווך. אולם בביקוריו התכופים באי רופה,
ובעיקר בגרמניה, היוא היה לוחץ
עליהם לקבל הלוואות בסכומים של מאות
אלפי ל״י. המתווכים הבינו כי לא יראו
את כספי ההלוואות מוחזרים להם. הם
השלימו עם כך וראו בהלוואות מעין
מענקים אישיים למליון על הסכומים ש־איפשר
להם להרוויח.
אולם כשהעיסקות לא יצאו אל הפועל,
נדרשו המתווכים להחזיר לבנקים ולמוס דות
האשראי את דמי־התיווך שקיבלו
מראש. במצב זה היה ברור שהם יפנו
למליון בדרישה להחזיר להם את ה הלוואות
האישיות שנתנו לו. מליון ניסה
לדחות את מועד החזרת חובותיו בהמצאת
עיסקות מיליונים חדשות ובהענקת כתבי-
התחייבות חדשים מטעם מרכז השילטון-
המקומי, כביכול.
זה היה מצב שהיה מוכרח להתפוצץ
יום אחד ולחשוף את כל מגדליו הפורחים
באוויר של מליון.

מכולה סודית
בנמל אשדוד
^ ופיינית יל כ ד היא פרשת העיסקות
שניסה מליון לקשור באמצעות איש־העסקים
היהודי מקרלסרוהה, זיגפריד לרר.
בסוף שנת 1977 איפשר מליון לזיגי
לרד להרוויח כ־ 300 אלף מארק בשתי
עיסקוודתיווך: השגת הלוואה של 25
מיליון מארק מבנק האיחוד הבווארי והז־בנת
רהיטים במיליון ומאתיים אלף מארק
ממפעלי הרהיטים מוזר. לדר העניק, לד בריו,
על סמך עיסקות אלה הלוואות
בסכומים של 40 אלף מארק למליון. אך
אלה היו טובות ההנאה היחידות שהפיק
מליון מלרר.
״הוא בא אלי לקרלסרוהה והתגורר ב ביתי
כשבועיים,״ מספר לדר .״אחר־כך
שכר מכונית וטייל בה על פני אירופה.
אני שילמתי את דמי־השכירות. הוא הת אכסן
במלונות היקרים ביותר, כאלה ש השהייה
בהם עולה כ־ 300 דולר לזוג
ליום. אני פרעתי את החשבונות. בכל
פעם שהייתי בא לארץ הייתי מביא עבור
מליון חפצים שונים, ששילמתי עליהם,
כמובן, מכס. מליון לא החזיר לי את
הכסף. בדרך זו הבאתי לו שני מכשירי-
טלוויזיה, שני מכשירי רדיו, שעונים ו וילונות
לחדרים. הוא תמיד הבטיח לי
שישלם, אבל לא שילם.
״חוץ מדמי־התיווך בעיסקות, שביצעתי
עבור מליון ולפי בקשתו, לא הרווחתי
ממנו מארק אחד. אני מסכים לשלם כל
סכום בעולם שיוטל עלי אם מישהו יוכיח
לי שקיבלתי מארק אחד עבור מרכז
השילטון־המקומי.
״כשמליון בא לגרמניה בחודש ספ טמבר
1977 לביקור במפעלי הרהיטים
מוזר, הוא נתן לי הוראה לקנות מרבדים
ווילונות עבוד כל אכסניות־הנוער שהוא
עומד להקים בישראל. הוא צייד אותי
במיכתבי־הזמנה מטעם מרכז השילטון־
המקומי לבתי־החרושת. הזמנתי את ה סחורות
המבוקשות בשני בתי-חרושת ב גרמניה,
במפעלי החומרים הסינתטיים אצו
בנויברג ובמיפעל אוליפירסבק. שווי ה הזמנה
היה 350 אלף מארק. אחרי שהוז מנה
הסחורה הוזמן מליון עם אשתו
להיות אורח המיפעלים האלה. אני, כמובן,
קיבלתי דמי־תיווך מבתי־החרושת עבור
ההזמנה. קיבלתי שבעה וחצי אחוזים
מהסכום של 350 אלף מארק.״
המרבדים, הציפוי הסינתטי לרצפות ו־

הווילונות, שהזמין מליון בגרמניה עבור
אכסניות־הנוער הדימיוניות, היו הסחורות
היחידות עבורן שילם. נראה שהוא נתן
הוראה לאיגוד־הערים־הגרמני להעביר ל-
בתי־חרושת אלה את הסכום שנאסף
מתרומות הערים הגרמניות בשנת 1977
עבור הקמת מקומות־המיפגש לנוער גר מני
וישראלי. הגרמנים ביקשו לראות
הוצאות ממשיות ומליון סיפק להן אותן
באמצעות הזמנות אלה.
ואומגם, לפני כשנה הגיעה לנמל אשדוד
מכולה עמוסת סחורות מגרמניה. איש
במרכז השילטון־המקומי מילבד מליון
לא ידע על הימצאותה של המכולה בארץ.
רק אחרי מותו נמצאה בין ניירותיו תעו־דת־המישלוח
של הסחורה, שמליון לא
שיחרר אותה מהמכס.

הלוואה מחברה
להש 3רת-רכב
ך ירודים שערך גדעון לב, ממלא מקו מו
של מליון במרכז השילטון־המקומי,
העלו כי איגוד־הערים-הגרמניות הוא ש שילם
עבור הסחורה. אמר השבוע גדעון
לב :״אין לנו כל שימוש בסחורה הזאת
ואין אנחנו רוצים לשחררה. היא גם
לא מתאימה לתנאי הארץ ואי אפשר
למכור אותה פאן. גם המחירים ששולמו
עבורה היו גבוהים מהמקובל. הסחורה
היא רכושו של איגוד־הערים־הגרמניות
והם שיחליטו מה לעשות בה.״
נראה כי איגוד־הערים־הגרמניות מבקש
עתה לתרום את ציפויי-הריצפה והווי-

ך 1 1ך ך 1 | 1ן 11י ( 1זאב מליון (קיצוני משמאל)
באחת מהופעותיו הציבוריות
111 * 11 11 ! 1 1 1 - 1
כמזכ״ל מרכז השילטון המקומי, ליד נשיא המדינה הקורס, הפרופסור
אפרים קציר (קיצוני מימין) ואלוף פיקוד־המרכז משה

לוי. מליון היה מקובל בחוגים רחבים והיו לו מהלכים בצמרת,
מבלי שאיש העלה אפילו צל של חשד נגדו, כי הוא מנהל
מערכת של עיסקות נוכלות. בהלווייתו הספיד אותו שר־הפניס
יוסף בורג, שלא ידע גס הוא כי מליון ניצל את מעמדו לרעה.
לסכום של 15 מיליון מארקים גרמניים.
אם עד ליום ה־ 15 ביולי 1978 לא ינוצל
סכום של 5מיליון מארק, הרי הסכם־הגג
יתבטל ולאף אחד מהצדדים לא תהיינה
טענות לצד שכנגד.
״...המשכיר ישלם את מחיר הציוד וכל
יתר ההוצאות בקשר לקניית הציוד ואס פקתו
לשוכר ...תקופת ההשכרה תהיה
בת 7.2שנים, החל מהתאריך שבו יסופק
הציוד לשוכר ...את דמי־השכירות בעד
הציוד יש לשלם מדי חצי שנה, החל
מהתאריך שבו יסופק הציוד לשוכר. כל
שיעור של דמי־שכירות יהיה ס6.90/
מההפרש שבין המחיר והסכום הכולל של
הפיקדונות אשר יהיו מופקדים אצל ה משכיר
...לפחות חודש אחד לפני תום
7.2שנים הראשונות של השכירות, יהיה
השוכר חייב לבצע אחת הברירות ש־דלהלן:
לבקש את מכירת הציוד על־ידי
המשכיר לשוכר ובמיקרה זה יהווה סכום
הפיקדונות את המחיר שעל השוכר לשלם
למשכיר! או לבקש שהשכירות תוארך
לתקופה נוספת של שלוש שנים.
״הסכם־הגג יהיה כפוף לאישור הרשו יות
הממשלתיים בישראל ובגרמניה.״
למעשה נועד הסכם זה לאפשר למרכז
השילטון־המקומי לרכוש ציוד בסכום של
150 מיליון ל״י בתשלומים לשיעורים ב ריבית
של , 6 . 9 7 0אבל ברור שמליון לא
התכוון מעולם לממשו. הוא לא יכול היה
גם להראותו לאיש בישראל, משום שחתם
עליו שלא כחוק בשם שתי חברות של
מרכז השילטון־המקומי — דבר המהווה
עבירה פלילית.

צו־מעצר
נגד המזכ״ל

נישס א ־ מ

ראש עיריית חולון, המכהן זה עשר
שנים כיושב־ראש מרכז השילטון
המקומי בישראל. איללון טוען כי לא ידע ולא שמע מעולם על
העיסקות שעשה זאב מליון בשם מרכז השילטון המקומי וכי
המרכז לא החליט מעולם, ואף לא היה רשאי להחליט, על הקמת
רשת בתי־הארחה לנוער, שעבורם ניסה מליון לגייס כספים.
לונות לבית *אנה פראנק באמשטרדם.
אחרי שעיסקת בנק האיחוד הבווארי
לא יצאה אל מפועל — בגלל סירובו
של שר־האוצר הישראלי, כטענת זאב
מליון, לאשר את העיסקה — ביקש מליון
לארגן אשראי בסכום דומה בבנק גרמני
אחר, שיהיה מוכן להעניקו בתנאים נוחים
יותר.
מספר זיגי לרר :״מליון בא אלי ל־קרלסרוהה
ואמר לי שהוא צריך לרכוש
ציוד עבור העיריות והמועצות־המקומיות
בישראל. והוא מבקש להשיג לו לצורך
זה אשראי לרכישת ציוד בסכום של 25
מיליון מארק. בחודש מארם 1978 מצאתי
את הבנק שהיה מוכן להעניק את האש ראי
המבוקש. הבאתי אפילו את הבנקאי
מהווסט דויטש־לאנדם בנק לארץ והוא
היה אורח של מליון. מר מליון חתם עימו

מרדני סירקיס

מי שהיה ראש עיריית כפר־סבא,
ח״כ ואחד מראשי רפ״י.
בתוקף תפקידו כחבר הנהלת מרכז השילטון המקומי שימש מדי
פעם כיו״ר תורן של המרכז. כיום הוא יו״ר החברה למשק וכל כלה
של המרכז. סורקים שירת עם מליון בבריגדה העברית בטיל־חמת־העולס
השנייה והיה למעשה האיש שהביא אותו למרכז.

זכות חתימה ביכלל. למליון לא היתד,
על הסכם לפיו יעניק הבנק אשראי בסך
כנראה חותמת של החברה למשק וכלכלה,
15״מיליון מארק למרכז השילטון־המקומי
באמצעותה נערכות הרכישות של ציוד
בריבית של 6.90/0לשנה.״
לרשויות־המקומיות בישראל, כמו מכו־החוזה
לא נחתם ישירות בין הבנק לבין
ניות־כיבוי או מכוניות־אשפה, לכן החתים
מרכז השילטון־המקומי. הבנק הגרמני מצא
את התחייבות החברה בחותמת מרכז
דרך מסובכת לבצע את העיסקה. היא
השילטון־המקומי. לעומת זאת היתה ב נעשתה
בצורת השכרת ציוד לחברה למשק
ידיו חותמת של אוצר השילטון המקומי,
וכלכלה של השילטון המקומי בע״מ ו שלא
ברור כיום אם היתה מזוייפת או
לאוצר השילטון המקומי — הבנק של
מרכז השילטון־המקומי, באמצעותו מוע־ ״ נגנבה. מליון, על כל פנים, לא היה זכאי
להחזיק בה.
ברים כספי הממשלה לרשויות המקומיות
החוזה, שהבנק הגרמני היה צריך לממן
במדינה. המשכיר לא היה הבנק עצמו
את הצד המשכיר שבו, כונה בשם הסכם-
אלא שתי חברות פרטיות להשכרת־רכב
מטריה (הסכם־גג) ונערך בשפה האנג בגרמניה.
לית.
נקבע בו, בין השאר :
החוזה נחתם ב־ 20 במארס ,1978 כשזאב
״המשכיר ישכיר לרשויות המקומיות
מליון חותם על החוזה הן בשם החברה
בישראל, ששמם ינקב בידי החברה
למשק וכלכלה והן בשם אוצר השילטון
(,השוכרים׳) ציוד שונה (,הציוד׳) עד
המקומי. בשני מוסדות אלה לא היתה לו

שם מה, אם כן, חתם מליון על
• הסכם שלא התכוון כלל לממשו?
העוקץ טמון שוב בדמי־התיווך. ב־עיסקה
זו היו ארבעה מתווכים בין מליון
לבין הבנק הגרמני: זיגפריד לרר מקרלס־רוהה,
מקם שטרנבוים מקרלסרוהה, גרנוט
בוכנר מקונסטאנץ ופיוס דנק משטוטגארט.
סכום דמי־התיווך היה 300 אלף מארק וכל
אחד מהמתווכים היה צריך לקבל 75 אלף
מארק עבור העיסקה. הפעם, על פי הת חייבותו
של מליון, ממרכז השילטון־
המקומי.
עם הסכם־הגג החתום בידו העניק מליון
לכל אחד מהמתווכים מיכתבי־התחייבות
מטעם מרכז השילטון־המקומי. מיכתבי־התחייבות
אלה, שערכם כשטרות, נמסרו
לבנק גרמני ששילם למתווכים את עמלתם
מראש בניכוי הריבית עד למועד הפרעון.
כאשר כל אחד מהמתווכים קיבל מהבנק
הגרמני 75 אלף מארק יכול היה מליון
לבקש ולקבל מכל אחד מהם ״הלוואה
אישית״.
זה היה כל הטכסיס. מליון ביצע עיסקה
פיקטיבית על סכום של 150 מיליון ל״י,
שלא התכוון לממשה מעולם, כדי לקבל

׳ליונים

מליון

לום שעל מרכז השילטון־המקומי לשלם

וכאן בא פירוט של שש התחייבויות
לתשלום על סך כולל של 375 אלף מארק.
״על־ידי מיכתב זה סולקו הדרישות ה הדדיות,״
הסתיים המיכתב.
אלא שזה עדיין לא היה סוף הפרשה.

(המשך מעמוד )29
הלוואות של כמה עשרות אלפי מארקים.
כל ארבעת המתווכים פנו לראייפאייזד
בנק רידריש בעיר רוצולינגן, שעל סמך
מיכתבי־ההתחייבות של מליון, בשם מרכז
השילטון־המקומי בישראל, שילם להם את
דמי־ה תיווך.
אלא שלא חלפו מיספר חודשים ולבנק
רידריש הסתבר שכל העיסקה לא היתה
אלא תרמית אחת גדולה. הסכם־הגג עליו
חתם מליון לא מומש. שום ציוד לא
הוזמן ושום תשלום לא שולם במיסגרת
הסכם־הגג. בנק רידריש דרש ממרכז ה־שילטון־המקומי,
דרך מליון, לממש את
כתבי־ההתחייבות ולהחזיר לו את 300
אלף הפארקים ששילם למתווכים.
למלי׳ון לא היה כמובן הכסף כדי לשלם
לבנק. הבנק הגיש תביעה מישפטית נגד
מרכז השילטון־המקומי בעיר הגרמנית
טובינגן. הוצא שם צו־מעצר נגד זאב
מליון.
בנקודה זו הגיע כנראה זאב מליון למס קנה
שנקלע למלכודת. אולם הוא ניסה
להמשיך ולגלגל עיסקות נוספות, מתוך
תיקווה שבאמצעותן הוא יוכל להחזיר
לבנק רידריש סכום של 3מיליון ל״י.
באותו זמן ניסה מליון להגיע גם להסכם
פשרה עם בנק רידריש לדחיית תשלום
חובו ולתשלומו לשיעורין. בדרך כלשהי
הוא הצליח להשיג סכום של 100 אלף
מארק, אותו שילם לבנק על חשבון ה התחייבות
200 .אלף מארק נוספים הוא
הבטיח לשלם, בשם מרכז השילטון־המקו־מי,
בתוספת ריבית החל מהראשון בנו במבר
ועד ל־ 30 ביוני . 1979
בין הבנק ובין זאב מליון נחתם הסכם
להסדר תשלום החוב תמורת הקפאת ה תביעה
וצו־המעצר, שמליון כמובן לא
עמד בו. בהסכם, שנחתם בשטוטגארט ב סב
במאי , 1978 התחייב הראייפאייז בנק

העיקר :״סודיות
__ויושר !״
ך ראה בי לזיגפריד לרר היו תביעות
4נוספות ממליון. בתגובה על כך שיגר
לו מליון ב־ 21 ביוני 1978 מיכתב תקיף
וזועם.
כתב מליון ללרר :״לדאבוני הרב נו־
; 1מ 6ג 0 0 1 0 0 6 1 1 3 . 4 3 0 6 6 :

103300

) ״ 1110

1 1 0 .ע 1ד ס 0ס ס £

0 0 7 6 0 0 :1 0 0 2

1 0 0 ,0 1

0 1 1 0 0 1 2 0 1 • )1 8 3 1 1 1 1 1 0 1 1

0031^ 80160
) ״ 200

33200012168

16,-12ת 3 1ף 0

<1 3ר1 1 6 .

0027668

^ 0־•ק!דס 0

300

) ״ 1110

10001

16030

811011־ 1 0 3 3 0 1

7 0 0 1 0 0 8

(״1038003

ל 11.. 1

וזג !

:הסכם מטריה־

1^ 1^17 ^ 11

5-1ג261ר?£1111
1 1 1 3פ61

*.מ6שגמל1סעס 10031 0מ^ 10 מי׳׳קטס!0

0.11119 1

*1 511110 065611301131

1116

1116

זהו נוסח ההצעה של הסכם
חברה להשכרת־רכב גרמנית
וכלכלה של מרכז השילטון המקומי ובנק אוצר השילטון המקומי,
בשווי של 150 מיליון ל״י לתקופה של שבע שנים למרכז

ף• חודשים שקדמו למותו, פנה מליון
לאיש־העסקים היהודי־גרמני וילי קו רן,
ניסה להשיג באמצעותו הלוואה נוספת
מבנק רותברג בדיסלדורף. כנראה שהוא
הצליח להשיג סכום מסויים, שנתן לו
אורך נשימה. אולם גם תמורת סכום זה
הוא נתן התחייבויות שלא היד. רשאי
להעניקן. ימים ספורים אחרי מותו של
מליון הופיע במישרדי מרכז השילטון־
המקומי וילי קורן עב הגוף וטען כי מליון
התחייב בפניו לרכוש מוצרי אינסטלציה
בסכום של כ־ 3מיליון ל״י עבור הרשו יות
המקומיות.
מובן שראשי המרכז סירבו לכבד גם את
התחייבותו זו של מליון. אומר גדעון לב :
״על הקשרים בין מליון לבין וילי קורן
שמענו רק מפיו של קורן. הוא סיפר כל
מיני סיפורים, אבל לא היו לו מיסמכים.
הוא הביא עימו רשימה של דוגמאות של
מוצרי אינסטלציה שמליון הזמין. הברק תי
לחברה המייצרת אותם והודעתי להם:
לא לשלוח מאומה. אנחנו לא נשלם. מר כז
השילטוך המקומי לא מתעסק בענייני
מים. אחר־כך הסתבר לנו בכלל שבית-
החרושת הגרמני, שמליון הזמין ממנו צי נורות׳
מייצר את מוצריו על סמך ידע ש הוא
מקבל ממיפעל ישראלי, דומני של
קיבוץ נען.״
סרובו של מרכז השילטון־המקומי להביו
בהתחייבוויות שנטל מליון בשמו וחשיפת
פרשת הרמאות של מליון, הזיקו כבר בצורה
חמורה למדי לאינטרסים של ישראל
בגרמניה. מנהלי מיפעלים, שחתמו על הס כמים
לאספקת סחורות ונדהמו לגלות כי
האיש שהזמין אותן — אותו חשבו לבעל
מעמד של שר בממשלה — רימה אותם,
הצהירו כי לא יעשו עוד עסקים עם
ישראל.
מוסדות וערים, שלראשיהם הסתבר כי
מיבצע התרומות שבו התבקשו ליטול חלק
לא היה אלא תרמית, יהססו להבא להש תתף
במגביות או בתרומות ששם ישראל
קשור בהן. המצפון הרע של הגרמנים

0 )! 3 0 0חזס

) ״ 1110

1111100.

7ט0ח£00
^ ^ החברה למ שק וכלכלה
של השלסון המקימי בע״מ
ר ח׳ היססןג• ת ל־יגי כ׳ו

011110

רכישת צינורות
תמורת הלוואה

1 1 1 0 1110 .8011)1 ח־1! 8:1-.6;00.

<0 8 , 1 9 7 8 .ט( ?810 183 . 2011! 0 (17 .0? 1,1א ס

001• £ 0 0 2 0 8

0 3 1 ׳2ס ס 6 1 1ט ס 5

10 סצד&א 19£18פ11£0 9*7£ ~109£מ £8£0 ? 19£ ?4מ מ ^£א?/1ווו מ1

ואז נודע לי שהוא נהרג יום קודם לכן
בתאונה.״
מותו של מליון לא שיכנע את בנק
רידריש לוותר על החוב, שהוא נטל על
עצמו בשם מרכז השילטון־המקומי. בחודש
ינואר השנה הגיש הבנק שתי תביעות
מישפטיות, האחת בגרמניה והשנייה ביש ראל,
בהן הוא תובע את מרכז השילטון־
המקומי ואת מזכירו בפועל כיום, גדעון
לב, להחזיר לו את יתרת החוב בסכום של
217 אלף מארק (כשניים וחצי מיליון ל״י).
אלא שלמרכז השילטון־המקומי אין כל
כוונה לשלם את ההתחייבויות שנטל בשמו
זאב מליון, או לממן את הסתבכויותיו
מתקציבים המיועדים לרשויות־המקומיות.
טען גדעון לב, ממלא מקום המזכ״ל:
3. ? 0 0 0 0 3 6 0

;£ת 2ס - 1 ,6 3ך, ג? 3 0 0 2 6 1

קרן־הצבי. אנחנו נכבד רק התחייבויות
שהוחלט עליהן כדין והן חתומות כחוק.״
העיסקות שניסה מליון לקשור באמ צעות
זיגי לרד או באמצעות וולמיקה,
לא היו היחידות שעשה. בייאושו ניסה
לגייס כספים מכל מקור אפשרי, כדי לגל גל
את חובותיו.

המטריה שנערך בין
לבין החברה למשק
בדבר השכרת ציוד
השילטון המקומי.

״אני קובע במפורש שמרכז השילטוך
המקומי לא החליט מעולם לבנות אכסניות
או מקומות־מיפגש לנוער. המרכז הוא
אגודה עותומאנית, שאינה נושאת רווחים.
הוא לא רשאי להקים מוסדות כאלה ולכן
גם הוא לא היה עשוי להחליט על הקמ תם.
קבלת החלטה מעין זו חיא בניגוד
למהות של מרכז השילטון־המקומי. המר כז
אינו לוקח מילוות. חס ושלום. לכל
היותר הוא יכול לנהל משא-ומתן להע נקת
הלוואות לעיריות.
״אין גם להעלות כלל על הדעת שהמר־

.סזע 01230 835011200 835101)01:1
מרכז ושל מו: המקום׳ בי שראל
0:1:1ח בוזוטאדט! # 1001 ומ. ט
8631110060,

רידריש להקפיא את התביעה ולא לנקוט
כל צעדים נוספים נגד מרכז השילטון־
המקומי, לא בגרמניה ולא בישראל.
היה זה פסק־זמן שהעניק למליון אורך
נשימה לתקופה של חמישה חודשים נו ספים.
הוא מצא את מותו יום אחד בילבד
לפני ה־ 1בנובמבר, היום שבו היה עליו
להתחיל להחזיר את חובותיו לבנק.
נראה כי כתוצאה מפרשה זו החל
זיגפריד לרר לחשוד שמשהו אינו כשורה
בעיסקות, בהן ביקש ממנו מליון לתווך
עבור מרכז השילטון־המקומי .״התחלתי
לגלות,״ מספר לרר ,״שמליון התחיל ללוות
כספים מכל אדם שאני מציג בפניו. בשעתו
היכרתי לו אדם בשם וולמיקה מהעיר
פורצהיים. זהו אדם עשיר מאוד, לא
יהודי. מליון התחיל לעשות עסקים איתו
אחרי שקיבל ממנו הלוואה של 12 אלף
מארק. אמרתי למליון, :אני לא רוצה
יותר עניינים איתך. תן לי מיכתב שאני
לא חייב לך שום דבר ושאתה תפרע את
החובות שהתחייבת עליהם.״
ואומנם, בעשרה ביוני , 1978 כתב מליון
בעיר קרלסרוהה, על גבי נייר־מיכתבים
רשמי של מרכז השילטון־המקומי שנשא
עימו, מיכתב התחייבות ללרר, עליו חתם
בחותמת המרכז שהיתה עימו. וזה נוסח
המיכתב :״מרכז השילטון־המקומי משחרר
אותך בזה מהפעולה שעד כה ביצעת.
מרכז השילטון־המקומי העביר את כל
ייפויי-הכוח למר י.ק. וולמיקה, בית ה תעשייה,
פורצהיים. כפיצוי בעד פעולתך
אתה קיבלת הוראות בלתי חוזרות לתש־

כחתי לדעת שבעניין רידריש לא נקטת
בשום צעדים ועל־ידי כך הבאת אותנו
למצב מביך עד לבלתי־נשוא. הדבר אומ נם
אירע, למרות שהבטחת וחזרת והב טחת
לי, שאתה תשלם לפחות 100 אלף
מארק (ואף מכיסך הפרטי, אם יהיה צורך
בכך) אם העניין לא יחוסל ...לדאבוני,
אתה גם לא גייסת ולוא גם מארק אחד
בלבד למען בית־המיפגש לנוער, אם כי
הנך מבטיח לעשות זאת, כבר כמעט
שנתיים ...מכל הסיבות לעיל הריני רואה
את עצמי נאלץ לא לשלם לך עוד שום
תשלומים ולבטל את כל הוראות־התשלום
שקיבלת, ושטרם נתקבלו על-ידי בנק כל שהו
עד לתאריך .8.6.78 כל תשלום נוסף
צריך שיהא קשור להסדר עניין ריר־ריש
...ברצוני להדגיש כי כל קשר עסקי
נוסף איתך צריך לחיות מבוסם על אמון
הדדי, וקיום מוחלט של הבטחות, וזאת
בנוסף לסודיות ויושר. אני מצטער ביו תר
שתנאים אלה היו קיימים רק בכיוון
אחד — ממני אליך. אקווה בכנות שבעתיד
אתה תיסע בכיוון ההפוך.״
טוען זיגפריד לרד :״מליון לא עמד באף
אחת מהתחייבויותיו. הוא לא הסדיר את
אף אחד מהתשלומים שהבטיח לי להס דיר.
בראשון באוקטובר 1978 כתבתי לו
מיכתב ואיימתי לפנות לעיתונות ולפרסם
את מעלליו, אם לא יחזיר לי את מה ש מגיע
לי. אז הוא התחיל להשמיץ אותי
באזני מכרינו המשותפים. החלטתי לנ סוע
לארץ, כדי להסדיר את כל העניינים
עם מליון. בראשון בנובמבר 1978 הייתי
בדרך לשדה־התעופה כדי לטוס לישראל.

9003001

חותמות 1גורנות

בתחתית הסכם המטריה חתם זאב מליון, מבלי
שהורשה לכך, בשם החברה למשק וכלכלה של
השילטון המקומי ובשם אוצר השילטון המקומי. למליון לא היתה זכות חתימה בשם מוסדות
אלה. הוא לא היה רשאי גס להחזיק בחותמותיהן. בנוסף לשתי חתימותיו גנל ההסכם,
שנחתם ב־ 20 במארס , 1978 מופיעה חתימה מזוייפת נוספת שאין יודעים למי היא שייכת.

0 1 6 0 6 1 :1 6 0 ,
01 . 80011,

1) !1 1 6 0 6 1 : 1 6 0 6 0 ,ת 0 3ת 8 3 1 6 1 5 6
.7 6 1 : 1 1 6 1 6 8 0 3 1 6 0 1 1 6 6 0 1 5 3 0 1 0 1 1
03605160600

) 1131 £ 1 6 1 5 6 0 0 3 0 1

13 0 8 1 . ,ח 0 0 1 0 0 0 £ 1 , 0 6 3 1 0 3 1 0 0 1 - 1 1 1 6 5 1 0 1 5 1 : 3 6 1 , 8 6 £ 2
1 6 1 - 0 7 1 7 61 2 0 0 , 1 5 1 :3 6 1 ,
6 0 0 6 0 0 6 0 6 1 : 3 1 5 6 1 ) 1 :6 1 3 1 : 7 ,6 6 7 1 1 6 1 9 0 0 ,־ 1 1 : 6 1 6 0 0 3 1־ 7 6 1
! 161111130 8 1 1 6 1 - 0 7 1 7 6 1 2 0 0 , 1 5 0 3 6 1 ,

9303001

5130167600300

03603160600

150361.

£01960060

560116060

0 6 0 1 5 0 3 6 1 . 5 1 3 0 1 6 7 6 0 0 3 0 0 30601)6 0 0 1 0 6 0 0 3 1 £ 1 6 1 5 6 0 0 3 0 1
1 3 0 0 . 0 0 0 2 3 2 3 9 1 1 0 0 8 4 2 1 0 5 6 0 0 3 0 3 3 5א 0 6 0 0 6 1 0 3 9 7 0 0 0
0 1 1 1 9 7 8 5 0 7 1 6 0 6 0 8 0 5 1 6 0 0 6 5 0 0 0 6 5 1 7 6 0 £ 3 1 1ק 5 6 1 1 0651 1 . 0 3 . 0 1 3 8 / 7 8 - 5 0 7 1 6 0 6 5־ 1 1 , 3 0 0 9 0 0 1 0 0 1 1 3 0 1 0 9 0 0ת 0 6 0 5 0 6 1
־ 1 3 0 6 7 6 0 £ 3 0 0 6 0 5 0 6 1 0 1 0 3 0 0 9 0 0 1 0 0 1 1 1 1 0 1 0 0 6 0 £ 0 0 6 0 !1 3 3 0 1א
53606 300 060 805260 016560 760610030300 23 5 6 0 3 1 0 6 0 .

התחייבות שד 3מידו!

זוהי פתיחת ההסכם שנחתס בין
הראייפאיזן בנק רידריש, לבין מר כז
השילטון המקומי, כביכול, בו מתחייב זאב מליון לשלס לבנק סכום של 300 אלף מארק
( 3מיליון ל״י בעת חתימת ההסכם) תמורת ביטול צו־מעצר שהוצא נגדו על־ידי הבנק, על
שלא עמד בהתחייבויותיו. עתה הגיש הבנק תביעה מישפטית נגד מרכז השילטון המקומי.
כז יכול לעשות עיסקות, או להסמיך
מישהו לעשות עיסקות, שהן מנוגדות לחו־קי־המדינה.
בעת שמליון עסק בגיוס
הלוואות במטבע חוץ, ללא אישור מראש
של האוצר, זה היה בניגוד לחוק. לכן
לא מעניין אותנו מה שהוא חתם. המרכז
אינו חייב לפרוע חובות שלא החלטנו
עליהם. מי שחותם הסכמים עם מישהו,
המייצג כביכול חברה או מוסד, אבל שלא
הוסמך על ידיהם לחתום, שם כספו על

בגללו הם חוששים לסרב לכל פנייה יש ראלית
לשנור, עלול להפסיק להציק להן
בעקבות תופעה מעין זו.
״הפרשה עלולה לפגוע במיכלול היחסים
בין גרמניה וישראל,״ אמר יעקב הס, ציר-
יועץ בשגרירות ישראל בבון .״היא עלו לה
לפגוע גם במיפעלים שונים. צריך
להבין שזאב מליון היה מאד מקובל
בגרמניה. הוא ביקר כאן פעמים רבות
(המשך בעמוד )51

קו & למניעיו
שלםומ לו או
ך טיולים מאורגנים
^ 4לאירופה הקלאסית —
27,26,23,22 יום החל מ־
3 8 ,9 5 0 .ל ׳טיולים מאורגנים
. /לאירופה ולסקנדינביה —
27,21 יום החל מ 4 5 ,4 9 0 .ל>
ד טיולי צעירים
ר וסטודנטים לאירופה —
24,23 יום החל מ־
3 4 ,2 3 5 .ל ! /טיולים מאורגנים
לספרד ולפורטוגל —
15 יום(אפשרות להמשיך
עוד 8ימים בלונדון)— ה חל מ־
־ 2 4 ,5 1 5ל י
טיולים מאורגנים
לארצות־הברית — 24 יום

טיולים מאורגנים
) 4לדרו ם־ א מריק ה-
30 יום
7 1 ,1 9 0 . -ל י

ד* טיולים מאורגנים
4 /למזרח־הרחוק —
26 יום או חודש החל מ־

0בילוי חופשות
באי־השושנים רודוס —
7לילות החל מ
כש״קופל״
מציע טיולים לחד׳ל, הוא גם מוצא לך
דרך נוחה להשתתף בהם:
א. למשלמים מראש שליש ממחיר הטיול(בנוסף לדמי
ההרשמה); יובטח המחיר לפי השער ביום ההרשמה.
ב. אפשרות לשלם שליש ממחיר הטיול ב־ 10 תשלומים שווים,
ללא ריבית וללא הצמדה. התשלום הראשון — חודש לאחר

היציאה לטיול*.
* אין אפשרות ליהנות משתי ההטבות הנ״ל, אלא לבחור
באחת מהן.

־ 6 ,1 2 5ל״י
ך /חופשות ביוון — 7עד 14
לילות במקומות שונים
(כרתים, אתונה, קורפו)
החל מ־
6 , 4 2 5 -ל״י

ץ־ /השכרת רכב לכיוון אחד 4השכרת רכב וקרוונים
באירופה. לבחירתך
4 באירופה — קבלת רכב
מספר רב של תכניות
בארץ אחת והחזרתו
בארצות שונות ובמחירים שונים
בארץ אחרת. שיטת השכרה
החוסכת נסיעה של אלפי קילו (דרוש חוברת מיוחדת).
מטרים ומאפשרת מחירים
ך* 4בתי מלון בארה״ב
זולים במיוחד, ללא הגבלה
4ובאירופה. רשת מלונות
בקילומטרים.
״הילטון״ בארה״ב
ובאירופה, רשת מלונות ״רמדה״
בארה״ב וכן מלונות ברומא,
בלונדון ובאמסטרדם.

!.סיעות

משרד רא שי: תל־אביב,
רח׳ פרי ש מן , 14ט ל.246121 .
ירושלים טל.233533 .
חיפה טל. 88011 .
קרית בי אלי ק
טל.740451 .
נתניה טל.27410 .
הרצליה טל.938057 .
רמת־גן טל 731105 .
באר* שגע
טל.78860 .
01 דובר

ביטוח חינם
בטיולים

המאורגנים

ה מ חי רי ם
לפי שער המטבע
ביו ם 23.4.79
אם א תה מעונין
באחת או יותר מן
ההצעות המצויינות
במודעה זו —
נא מלא, גזור ושלח
את התלוש הרצ״ב
וחברת ״קופל״
תשמח לשלוח לך פרוספקט מתאים.

טיסת לופטהנזה
לפרנקפורט

זו הי טי ס ה ישירה לפרנקפורט ללא חניי ת ביניי ם היוצ א ת מתל־אביב כל יום אחר
הצהרים ב־ 15.50 לאחר שעות העומס מנמל התעופה ומגיעה לפרנקפורט בזמן
כדי לאפשר לך קי סו ת המשך אירופיות וביניבשתיות.
אתה יכול גם לבלות ערב מ הנ ה בפרנקפורט לפני שאתה מ ת חיל א ת עסקיך, רענן,
למחרת בבוקר.
בדבר פרטים נוספים והזמנות, התקשר נא לסוכן נסיעות ה־י.א.ט.א. שלך, לסוכן
ה מ טען או ללופטהנזה.

5 3וו 3ו@ 1_1!{11

העולם הזה 2175

שתה של
אשה זקנה
בחולון מיסל צי
ננז על מישטות
חווון, שסייעה לאנשים שהתנכלו ו ה

שבהם אירח לקוחות עם בנות־לוויה.
שלמה הצליח לשכנע את כל הדיירים,
מלבד לאה מורנו, שעמדה עם מישפחתד,
(בתה דודי רותם, ובעלה אריה) נגד נס יעות
השיכגוע.
כתוצאה מסירוב זה אירעו כמה מיקרים
מוזרים ללאה מורנו. העובדות אושרו
גם בבדיקה מיוחדת, שערך ניצב־מישנה
אריה פלייסיג בלישכה הראשית במישטרת
ישראל, ושבדק את תלונות חבר־הכנסת
(אז) גדעון פת על התנכלות מישטרת
חולון ללאה מורנו:
בליל ד,־ 29 באפריל 1974 פרצו שלושה
גברים עוטי־מסכות לביתה של לאד,
מורנו, ד,יכוה מכות נמרצות בכל גופה,
ריסקו את פניה, ולקחו את כספה ותכשי טיה.
למחרת הסביר לה שלמד, משה כי
מה שקרה יכול לחזור שנית, ומוטב כי
תעזוב את המקום ולא תגור בו לבד,
בעיקבות השוד עברה לאה לגור בדירת
בתה, אך באה כל יום להפעיל את תנות־המכולת.
בין
ה־ 25 וד,־ 28 במאי אותה שנה פרצו
אלמונים למכולת וגנבו מיצרכים שונים.
ב־ 4ביולי באותה שנה פרצה שריפה
בבית, והועלה חשד של הצתה. לגבי מיק רים
אלה כותב ניצב־מישנה פלייסיג :״כל
המיקרים לעיל נחקרו על־ידי המישטרה,
אך לצערנו לא פוענחו.״
שוב ניסה שלמה משה לשכנע את
לאה למכור, אך היא סירבה ואף התלו ננה
במישטרת חולון, כי הוא חושדת
ששלמה משה אחראי למעשים, שכן הוא
המפנה דיירים מן המקום. מישטרת חולון
עצרה את משה לחקירה, שלא העלתה
דבר.

אשה הזקנה עלתה על הגג. היא
* 1העיפה מבט במיגרש, שעליו נראו
הריסות ביתה. לעיני עוברים־ושבים נדה מים,
הפילה את עצמה ונפטרה במקום.
הסיפור שקדם לכך הוא כתב־אישום
מזעזע, על התעללות של בעלי־חזקה, ב עזרת
המישטרה, במישפחה חסרודישע.
לאה מורנו הישישה התאבדה בקפיצה
מגג בית בן תשע קומות בבת־ים, ב־16
באפריל . 1978
גוש 6008 בחולון היה איזור מגורים מול
מיפעל טמפו בחולון, שהיה מוקף תעשיה
מכל עבריו. במקום התגוררו מישפחות
אחדות, שעלו ארצה עם קום המדינה
מקפריסין, וקיבלו במקום דירות מחברת
עמידר.
בין אלה היתד, גם לאה מורנו, שקיבלה
בשעתו חדר ומיטבח, הגדילה אותו במשך
השנים לדירה בת כמה חדרים, וביניהם
חנות מכולת. היא חתמה חוזר•-,שכירות
עם עמידר כחוק, גרה והפעילה את המכו לת
בשלווה עד שנת . 1974

משה גיבעוני הוא שותף בחברת אלג׳ים
את גיבטוני, שיש לה כמה מיפעלים בחו לון,
אחד מהם במרכז העיר. הוא הגיע
להסכם עם העיריה, כי יעביר אתהמיפעל
ממרכז העיר לשטח שמול בית־החרושת
טמפו, אחרי שהעיריה תשנה את יעודו
ממגורים לתעשיה, והוא יפנה את הדיירים
כחוק ויפצה אותם על הפינוי. גיבעוני
הגיע להסכם דומה עם מינהל־מקרקעי-
הרסו והציתו

ף• ־ 25ב־יולי 1974 בין אחת בלילה
— לארבע לפנות בוקר, עלה טרקטור
על ד,מיבנה והרם את הבית, על כל הרי הוט
והרכוש שהיה בו.
לפי עדויות הטרקטוריסט במישטרה, הוא
סיים את עבודתו במקום בחצות, כאשר
בנו של משה גיבעוני הורה לו להרוס
גם את בית מורנו.

קצין לושי
וילה ב ש מו ת

ישראל, והחל פועל בחשאי לפינוי הדיי רים
במקום.
1רוב הבניינים היו בני חדר או חדר
וחצי, וגרו בהם מעוטי־היכולת. היו רק
שני דיירים בעלי-יכולת: לאה מורנו ושכ נה
למיגרש, שלמה משה, שהפעיל שם
מוסך לפחחות־רכב, והיה בעל עבר פלילי
עשיר וקשרים טובים במישטרת חולון.
תחילה ניסה גיבעוני לפנות את שלמה

משה. כפי שהעיד בבית־המישפט, איים
עליו משה כי ינקב את גופתו בכדורים,
ואז החליט לצרפו למיבצע הפינוי. שלמה
משה הסכים תמורת סכומים גדולים לפנות
את מיגרשו, וכן לטפל בפינוי כל הדיירים
מן המקום. הוא קיבל מגיבעוני מיבנה
ומיגרש גדול במקום אחר בחולון־אזור,
בכביש ירושלים מס׳ ,3הקים שם מיסעדה
בשם מיסעדת הדוד סם, מוסך וכמה חדרים

בנו של גיבעוני, אריה, האיר את המקום
במכוניתו, בעזרת ידיד של שלמה משה,

שלמה שאול.
הטרקטוריסט חשש שמא יש אנשים
בבית וגיבעוני הרגיעו, כי איש אינו ישן
במקום בלילה. אמר הטרקטוריסט, בעדותו
במישטרה :״פרץ בינינו ויכוח, על ש הרסתי
דירה שאשה מתגוררת בה, ואז
הוא אמר לי באיום שאם אני פוצה פה,

קווימז $ו* ,1 1 € 6

הריסות הבית של מורנו (בתצלום מישטרתי)

אחרי עבודת הטרקטור

הסטקיה של שלמה משה
עסקים וחטאים

קפצה מהגג
(המשך מעמוד )33
או אומר מילה, אחרי שבועיים אני מחוסל.״
המעשה התגלה למחרת בבוקר, ומיש־טרת
חולון, שהוזעקה למקום, קבעה כי
טרקטור אלמוני עשה זאת, וכיוון שהוסע
מהמקום בטריילר, אין אפשרות למצאו.
אריה רותם, חיפש את הטרקטור, ומצאו
מוחבא במחפורת־עפר, כשעליו עוד שרידי
הבית והריהוט שהיה בו. הוא הודיע זאת
למישטרה, שביקשה ממנו לחזור למקום.
כשחזר מצא כי אדם, שהציג עצמו כבעל
הטרקטור, הגיע עם משאית וניסה להזיז
את הטרקטור. רותם הזעיק שוב את ה־מישטרה,
אולם עד שבאה נמלט האיש
עם המשאית. אחרי חקירה מצאה המיש־טרה
כי את הבית הרס רפאל גולן, על פי
הוראות אריה גיבעוני ושלמה משה.
לאה פנתה למפקד מישטרת חולון, יגאל

חברי־הכנסת גידעון פת פנה בעיקבות
מעשים אלה לשר-המישטרה, ביוני , 1975
וקבל על גניזת התלונה נגד הורסי המיב-
נה. כתב פת :״ראוי שהמישטרה, העוסקת
בנושא כה עדין, שבו היא מואשמת בחוסר
אובייקטיביות ובתמיכה בצד אחד נגד צד
שני, לא תסתתר מאחרי פיסקאות פורמ ליות,
אלא תבדוק את העניין ביסודיות
מרובה, ולא תמהר להסתלק מפעולה בני דון,
בפרט שבכל תקופת הסיכסוך לא
גילתה אובייקטיביות, כפי שהמישטרה
חייבת בה. ככל שאני לומד את הנושא,
המוכר לי היטב גם מן העבר, אני מתחזק
בדעתי כי הטיפול המישטרתי בנידון היה
פגום, חלקי וחד־צדדי.״
אחרי שמישפחת מורנו התייאשה מ והצדק,
היא ניהלה
זרועות החוק
משא־ומתן משפיל עם גיבעוני וקיבלה פי
ייייייי

1978 הצטברו נגד המיסעדה דוחות־חטאים
לרוב. כאשר נצטברו אלה, בא
יהושע יפתח, שהיה סגן מפקד מרחב
הירקון במישטרה, אל יגאל לושי, מפקד
מישטרת חולון והביא שני שוטרים (מפקח
שמואל בראשי וחברו לב) ,שהעידו כי
כותבי הדו״חות מתנכלים סתם למיסעדה,
ואין יסוד לדו״חות. הדו״חות בוטלו מייד,
התיק נסגר.
במארס 1978 נמצאו בחולון ובראשון-
לציון מחסנים עם רכוש גנוב, והועלה
חשד שהעיקבות מובילות לשלמה משה.
החקירה הופסקה בשלב זה.
ביולי של אותה שנה קיבל מפקח דן
ארד ממישטרת חולון הוראה ממפקדה
החדש של המישטרה המקומית, יעקב פרם,
שלא לרשום דו״חות למיסעדה. היה זה
אחרי שארד התלונן, חודש קודם לכן, כי
בעיקבות דו״חות שהגיש, התעניין שלמה
משה לדעת מהי כתובתו הפרטית.
שלמה משה חי ופועל עד היום. הוא
גר בשכונת וילות. נאה בקיראון, ברחוב
שטרן. לידו גרים גם יגאל לושי ויהושע
יפתח.
מאבק מחודש
,ריי פני במה ימים הורה תת-ניצב
• ראובן מינקובסקי, ראש היחידה לח קירת
פשיעה חמורה (יח״פ) ,האחראית
לחקירת הפשע המאורגן, לסגן ניצב עוזי
נבות, לרדת לחקירה בתל־אביב.
נבות כפוף למיונקובסקי, ואחראי על
חקירות־פנים במישטרה. נושא חקירתו:
חשדות כי שלושה אנשי־מישטרה קנו
חולצה, כל אחד, בחנות השייכת לאחיו
של עבריין, וייתכן כי שילמו פחות מן
המחיר.
החשד היה תמוה מעיקרו, אולם אנשי
תל-אביב נסערו, מפני ששניים משלושת
הנחשדים, אברהם שיינברג ומשה פרידמן
מן היחידה המרכזית, הם הדוחפים לחקי רת
האשמותיו של אבנר עקביה, כי ראשי

הכית שד יפתח
— שלושה —

לושי, כי ישלח שוטר לשמור על המקום
בלילה, מפני שודדי רכוש, וזה הסכים.
היטב, שכן
נראה כי השוטר ישן
באותו לילה שפכו אלמונים סולר על
ההריסות והציתו את מה שנשאר, ומכבי-
האש הוזעקו לכבות את הדלקה.
למחרת הקימו בני מישפחת מורנו גדר
מסביב ההריסות. אז הופיע שוטר ממיש־טרת
חולון והורה להפסיק את הקמתה.
למרות התלונות שהוגשו למישטרת
חולון, על ההרס ותפיסת המבצעים, הח ליטה
המישטרה לסגור את התיק, כי אין
בו עניין לציבור.

טיפול
חד־צדדי
* ודנו הגישה גם תביעה אזרחית
י• נגד גיבעוני ומשה. בבית־המישפט
הסתמך השופט על אנשי מישטרת חולון,
ותיקי חקירתם, שהיו חד־צדדיים באופן
מוחלט לטובת שלמה משה. הוא החליט
להאמין לשוטרים ולגיבעוני, שטענו כי
המיגרש של מורנו לא עניין את גיבעוני.
את מה שקרה אחר-מכן מתאר עורר־הדין
מיכאל כספי, שייצג את לאה מורנו,
בתלונה ששלח בפברואר 1975 למפקד
מישטרת מחוז תל־אביב, ניצב דויד עופר :
״בית־המישפט, בפסק־דינו מיום ,26.1.75
קבע כי אין לגעת במיסנה של לאה
מורנו, ואין לעשות שינוי במצב. מרשינו
מסרו למישטרת חולון העתק מפסק־הדין,
ומהחלטת השופט. גיבעוני היה נוכח במ קום
והוזהר על־ידי המישטרה שלא להפר
את פסק־הדין.
״יומיים לאחר מכן התחילו אנשי גיב־עוני
להרוס את המיבנה. לאה מורנו הס בירה
לטרקטוריסט כי ההריסה נוגדת את
פסק-הדין. והזמינה ניידת. שוטר שהגיע
בניידת התנפל על מישפחת מורנו, קיללם,
חיכה אותם ולקחם בניידת למישטרה.
״אחרי שלקחו את בני־המישפחה, נשארה
רק הבת דודי במקום, ואז החלו להרוס
את שרידי המיבנה בטרקטור, כאשר השו טר
יפת מראה לטרקטוריסט מה להרוס.
״ההריסה היא בניגוד לפסק־הדין של
בית־המישפם, וחרף הבטחת המישטרה.
מרשינו קובלים כי רק בסיועה הפעיל
של המישטרה נתאפשרה ההריסה, וכי
קיים חשש סביר ביותר לשיתוף־פעולה
בין המישטרה ובין מסיגי־הגבול של גיב־עוני.
נא ראה במיכתבנו זה תלונה נגד
מישטרת חולון.״

מישטרת תל־אביב, יגאל לושי ויהושע
יפתח, רכשו וסחרו במכוניות גנובות ב־באמצעותו
ובאמצעות הפחח שלמה משה
(העולם הזה .)2173 שניים אלה הם שהיו
בשעתו כצוות של יצחק תליו, שגילה
ותפס מכוניות גנובות ומזוייפות במוסד
של שלמה משה בנובמבר , 1976 והם סייעו
באחרונה גם לצוות של בנימין זיגל, ש עצר
את סגן־הניצב יפתח על חלקו ב פרשה.
הם גם דחפו להבאתו של עקביה
אל מינקובסקי, לפני חצי שנה, והם יוד עים
כי מינקובסקי סרב לחקור את דברי
עקביה, והורה לעצרו תחת לחקרו, והר חיקו
לכלא באר־שבע, שם לא יהיה בקשר
עם איש. אנשי תל-אביב חוששים כי ה חקירה,
שהורה עליה מינקובסקי, היא נקמה
בשני אלה, על שהעזו לטפל בחומר היכול
להחשיד קציעי־מישטרה בכירים.
המהירות, שבה שלח מינקובטקי סגן־
ניצב לחקור האשמה קלת־ערך, מעוררת
תמיהה רבה, מול יחסו לחקירת ההאשמות
הכבדות נגד יפתח ולושי. מה גם שלפני
כמה שבועות הורה ראש אגף־החקירות
במישטרה, אהרון שלוש, לזיגל להפסיק
לחקור את האשמות עקביה, ולמסור את
החקירה למינקובסקי.
נכונותו של עקביה לפתוח את פיו עתה,
אחרי שלטענתו הורשע בדין על מעשים
אלה והפך קורבן, מעלה שורה של שאלות
על דרך הטיפול בעבר של מישטרת חולון,
שיפתח ולושי היו מפקדיה, בנושאים הק שורים
בשלמה משה. דרך טיפול זה הביאה
במישרין להתאבדותו של אדם.
עתה פתח עקביה במאבק מחודש לח קירה
בדבריו, והעמדת האשמים האמי תיים
לדין. בשלב הראשון יפנה נציגו
בתלונה מפורטת למפקד מישטרת מחוז
תל-אביב ואם לא יסופק, יפנה עקביה
ליועץ המישפטי לממשלה ולחברי־כנסת.
המישטרה מסרבת
.ך* סישטדה שדחה זה עתה סגן-
י ! 1ניצב לחקור חשדות על קניית חולצה
במחיר מוזל, אין היא חוקרת את הקש רים
שבין יפתח ולושי לבין שלמה משה,
למרות האשמות של שותף לעבירה, אבנר
עקביה. המישטרה אינה חוקרת כיצד
הגיעו לושי ויפתח לקניית וילה במשכורת
של שוטר. המישטרה אינה חוקרת אם
עסקי המכוניות שבין משה ללושי ויפתח
השפיעו על התנהגות המישטרד, בפרשת
מורנו או מיסעדת הדוד סם.
כאשר עמד בראש אגף החקירות במיש־טרה
יעקב קדמי, הוא חקר מייד שמועות
על רכישת מכוניות וחידושה במוסך של
שלמה משה, שנעשתה על-ידי ארמנד לוי
עבור בנו. החקירה העלתה כי העיסקה
היתד, בתום־לב, וטיהרה לחלוטין את אר-
מנד לוי. המישטרה מסרבת לעשות עתה
חקירה על חשדות חמורים פי כמה.
בהימנעותה היא פוגעת קודם כל בלושי
וביפתח עצמם, שייתכן כי חקירה אוב ייקטיבית
תטהר אותם. אולם המישטרה
חייבת חקירה זו לבני מישפזזת לאה מורנו
המנוחה.

כיצד ;מנעת המישטרה
דחקור נגד ראשי הפשע
— עד כך בפרק הכא.
יגאד דכיב !

הכית שד שדמה נדטה
— בשכונה —
צוי כספי על הבית שנאלצה לפנות.
הפרשה כולה גרמה ללאה מורנו הת מוטטות
עצביה והתאבדות.
התייצבות חד־צדדית זו של מישטרת
חולון, לימינו של שלמה משה, לא הס תיימה
בפרשת מורנו. בנובמבר 1976 תפס
קצין־המישטרה יצחק תליו את שלמה
משה ומוסכו בפרשיות של זיוף המיספרים
של מכוניות גנובות ומכירתן. התפיסה
היתר .״על חם״ ,עם הוכחות לרוב. היה
זה זמן קצר אחרי גמר פינוי השטחים
עבור גיבעוני. סביר היה כי מישטרת
חולון וראשיה יסיקו מסקנות וינתקו כל
מגע עם משה, ושלפחות יפסיקו לשתף
עימו פעולה ולהגן עליו. אולם המישטרה
של יגאל לושי התעלמה מעניינים פעו טים
מסוג זה, כמו סחר במכוניות גנובות.
מיסעדת הדוד סס של שלמה משה
פעלה בניגוד לחוק. ,ומדי פעם ניסו
שוטרים לרשום דו״חות למיסעדה. כל ה-
דו״חות בוטלו במישטרת חולון, שראשיה
נראה כה הרבה עם משה, עד שהחלו
רינונים כאילו יפתח ולושי שותפים עימו
במיסעדה.
חלק מן הדו״חות מסרו על הפעלת בית־זונות
בקומה השנייה של המיסעדה. בינואר

הבית של לושי
— אחת —

אקאי מנציחה את ה אגד ה -חית
אתה החפץ לשמוע א ת אלטון־ג׳ון כאילו היה זה מופע חי; חשוב לד שמוסיקת הפופ תגיעלאוזנד בצבעה המקורי;
עיוות צליל קל שבקלים מקפיצך ממקומך; אסור שהתוים הדקים ביותר ימלטו מאוזנך; רצונך להנות מהיצירה בשיא עוצמתה
המוסיקלית; הנך מעריץ מושבע של הטכנולוגיה היפנית.
לך ורק לך אנו מגישים את מערכות הסטריאו המתוחכמות של אקאי, מערכות המנציחות את ההופעה חיה.
גם אלטון ג׳ון לא היה יכול לאחל לעצמו, הנצחה חיה יותר.
אקאי אלקטרוניקה בע״מ, ת״א המסגר 70 טל 330594 .ובחנויות המובחרות.

שמע בקול האוזן שלך.

פולארויד צועד ת עוד צעד אחד קדימה
ומציגה א ת פולארויד סונ א ר -המצלמהעם
כיוון מרחק אוטומטי.
כל שעליך לע שות הוא ללחוץ על הדק־״
המצלמה. תוך אלפית שניה נשלח גל על־קולי
מהמצלמה אל נושא הצילום וחוזר ממנו, אל
המצלמה. בדרך זאת, העד שה מתמ קד ת
אוטומטית למרחק המדויק.
התמונה ת תפ תח לנגד עיניך בתוך דקות אחדות
נקיה, חדה, ע ם מיקוד מושלם.
שיטת המיקוד פועלת גם באפלה גמורה.

סיטונאים ראשיים:
ן י. אקח בע״ מ, נחמני מ תל־אניב
טלפונים2 :נ>< 4$ ;625 נוו . 4

1£196 01355,11.5.3 1979 9013101)1 001)10131100ז(1מז,03ח 0ו31ז 0גן ז4 00ו01310ק 311<01 הח 306ז60 1ז69^ 16ז 010׳ !5 3מ*_01 קי

מצלמה על־קולית-לפיתוח ביו־ו־גע

פולארויד סונאד־הגל
העל־קולי בצילום

80331*^1110^06113
1331331033161*33

18?$5י9$80ג

הווולח הדה ;׳ 017

הקוקע בועות מתחת לרגליים ־ או אנשי קצרין אינם מודים בנו

ה היו הסיכות, מלבד נושא
/ /י ׳ איכות־החיים, שהביאו אותך לבוא
ולהתיישב בקצרין?״
זאת היתה השאלה המרכזית, בשאלון
שנשלח לתושבי העיירה לפני כמה שבו עות.
התשובות הלא־רישמיות לשאלה זו
מהווה את התיאור הנכון ביותר למצבה
של קצרין היום. השאלון נערך על־ידי
עובדת־הרווחה המקומית.
יש מי שמגחך :״מה זאת אומרת, מל בד
נושא איכות־החיים? מי אמר שזה משהו
בטוח? מי אמר שזאת סיבה שמאחדת את
כולנו?״
אחר אומר :״איך אפשר לספר הכלן״
ושלישי :״אם יכתבו את כל האמת, היא
תצטרך להתפטר. לא יהיה לה נעים לש מוע.״
אמר וסירב להסביר את דבריו.
קצרין שוכנת צפונית־מיזרחית לכינרת.
כאשר הוכרז על הקמתה, ב ,1974-היתד.
הכוונה להקים מרכז עירוני תעשייתי,
שיישרת את מושבי רמת־הגולן, ויסגוד את
הפירצה שבין מושבי צפון הרמה ודרומה.
העיר נבנתה על שיטחי קרקע שאינם ני תנים
לעיבוד חקלאי. כיום יושבות בעיירה
250 מישפחות, כ־ 700 נפש. הגרעין הרא שון
עלה למקום ביולי 1977 ומנה 12
מישפחות. כולן עדיין במקום.

השוטר המקומי, ישראל, טוען :״אני
עושה כל מה ששוטר בישראל עושה,״
ומסרב לומר מה עשה לפני שעה ולפני
יום .״לא, אין פה רפורטים! לא, אין פה
גנבים, לא, לא אונסים פה!״ אך מה כן
עושה השוטר ן הוא מסרב לומר. תושבי
המקום צוחקים :״הוא משלים בין זוגות
מתקוטטים, מפסיק מכות ומפסיק צעקות.״
באו להתיישב גם זוגות שלא יכלו לק נות
דירות במקומות אחרים. לדירה בת
שלושה חדרים, בבניין רב־קומתי, יש צו רך
בתשלום מיידי של 50 אלף לירות
בלבד, השאר בתשלומים. המיבנים צפו
פים,
כדי שלא להתרחק מהמרכז, ולתת
למקום תדמית מוכרת של עיר.

מאחרי ההכרזות, או שזו דעתו הבילעדית
של דיין?

לפני שבועות אחדים עלתה קצרין לחד שות
.״מה פתאום נזכרו בנו עכשיו?״
שואלים בני־המקום בציניות. שר־החוץ,
משה דיין, אמר באחד מנאומיו :״יתכן
שנגיע למצב שבו נצטרך להחליט: שלום
בלי רמת־הגולן או רמת־הגולן בלי שלום.״

על דעת
הממשלה

מאותו רגע התחילו הרוחות לסעור.
מאמרים נכתבו, בעד ונגד. חברי־כנסת
ושרים לא חסכו תגובות. השאלה המר כזית
היתה: האם עומד ראש־הממשלה

יחידים שלא התרגשו היו הקצרי-
יי 1נים. כאן מאמינים שהנושא לא יגיע.
כלל לידי דיון. הדיעה הנפוצה :״הסורים
לא רוצים בכלל לדבר, אז מה יש ליהו דים
לריב?״ כפי שאומר יוסי טרנטה, בן
הגרעין הראשון של המתיישבים. יוסי היה

כנף א חת
לפרפר
:ף* שירותים העירוניים מתוכננים
ייל־סס 60 נפש. יש במקום בית־ספר,
תחנת מגן־דויד, סופרמרקט, מרכז מיס-
הרי ומרכז תעשייתי, בכניסה לעיירה.
התעשייה המקומית אינה גדולה ואינה
מספקת די מקומות־עבודה, כאשר הכוונה
היא שלא לאפשר הקמת מיפעלים המהווים
מיטרד לאיכות־הסביבה.
העיר תוכננה בצורת פרפר. השכונות
הן כנפי הפרפר, והמרכז המיסחרי הוא
הגוף. בינתיים בנויים רק כנף אחת וחלק
מהגוף.
תושבי המקום אינם רואים את עצמם
כחלוצים. רובם באו להתיישב במקום
מסיבות אישיות. בקצרין יש נושא שמגח-
כים עליו בהסתר, והוא: מיספרן הרב,
יחסית, של המישפחות שהגיעו ״כדי לנ סות
ולתקן את היחסים הלא־טובים בין
בני־הזוג,״ כפי שאומר מישהו בהחבא.
מיספר הגירושין ניכר, ומפאת צפיפותו של
המקום מוכרות ברבים כל אותן מיש-
פחות ש״שומעים מהן רעש כל לילה״.

קצרין ־ לקראת קצר־?

בלפי חוץ נינות השאננות,
או מתחתיה גסחחו החשש

(המשך נ*/נמוד )37
אח בבית־/זולים בבאר־שבע, ואשתו פקי דה.
הם הגיעו למקום אחרי שביקשו ״אי״
כות־חיים אחרת.״ נולדו להם שני בנים :
״זה בדיוק מה שחיפשנו!״ אומר יוסי
בסיפוק.
אך מעבר לשאננות החיצונית יש מי דה
של חשש. לא חושבים, אומנם, על

ו^ וו > 1ו —1זווו י י

111ז״י> —ו1ז 111י י

שהגיע לקצרין מנהריה לפני חודשים אח דים
בשל בעיות בחייו הפרטיים.

צריך מילחמה
כל עשר שנים
ך* עיר הצעירה מנוהלת על־ידי צוות י
1הקמה, בראשותו של מנחם הייט.
״מישרד־השיכון הוא האחראי לעבודות
כאן. אנחנו דואגים לשירותים העירוניים,
אבל חשוב לי שלא ליצור מצב של הנ חתת
דברים מלמעלה.״ שני הצדדים מרו צים.
בראש צוות־ההקמה אין רואים כאן
״נטע זר״ ,ובניגוד לערים חדשות, המו קמות
בשטחים המוחזקים, אין שומעים
השמצות הדדיות, ואין מכשילים זה את זה.
טיפוסים שונים יושבים בקצרין. שמואל
הדוור משמש גם כ״כולבו״ מקומי .״אני
אוהב לתת, אז בכל מקום אני נמצא,״
הוא מודיע בהשלמה עם גורלו.
שמואל, כבן ,50 קרא בעיתון שמחפ שים
מתיישבים לעיר חדשה. באותה עת
עזבה אותו אשת־נעוריו, והשאירה שיבעה
מילדיהם אצלה. שמואל הגיע למקום עם
אחד מבניו .״אני לא מספר לאף אחד
שיש לי שמונה ילדים. אולי אף בחורה לא
תרצה אותי אז. אני בעל רמה גבוהה,
ואני מחפש אחת כמוני, אחת מלומדת
ויפה, לא סתם ! נשים יש בכל מקום,

בעלי־מיסעדה יונה וכני אכרהמי (משמאל) ויוסי טרנטה
״וויסעדות זה לא בראש שלי״
אבל בשבילי דברי הדוור, ששכח לגלח
את זקנו, להכניס את החולצה למכנסיו
ולכבס את הכתמים .״בשביל זה צריך

אשה !״
יש גם מיסעדה בקצרין ״,זו השייכת
ליונה ולבנצי אברהמי, שהגיעו מפתח-
תיקווה .״באתי לכאן עשיר. היתה לי מל-
טשת־יהלומים. נכון, אני מכרם־התימנים,
אבל אצלי לא היו מיסעדות בראש. יונה
השפיעה עלי. אני רציתי לנוח, יש לי מס פיק!
אבל צריך לחיות במקום מפותח.
אז אנחנו נותנים את הכל. קניתי את
המקום בכסף טוב. הרווחים עוד לא הת חילו,
אבל יש תיקווה. רק שלא יתחילו
לשים לנו רגל מהממשלה.״
יעקוב שצקי משמש כטכנאי במישרד־

דוור שמואל
״אני מחפש בחורה על רמה״
5החזרת המקום, אך יש ספק אם המיש־רדים
הממשלתיים ימשיכו להזרים משאבים
לפיתוח המקום, או שהכרזתו של משה
דיין היתה הפתיח להקפאת־בנייה והפ סקתה
של הזרמת־הכספים.
אחרי נאומו של שר־החוץ הגיע אריק
שרון, והודיע ,״על דעת הממשלה כו לה,״
כי נושא רמודהגולן איננו ניתן
לדדשיח כלל. שרון, על אף כוונותיו
הטובות, התקבל בכעס .״הוא בא בשביל
להתנצל. על מה יש לו להתנצל, אם לא
התכוונו לכלום ז״ שואל מאיר רוזנטל,

המשך הבנייה כקצרין
״על מה יש לאריק להתנצל?״
טובת המקום
ך* וב תושבי קצרין אינם רואים
עצמם שונים מתושבי ערים אחרות.

הם הגיעו למקום מחישובי־כדאיות אי שיים,
ואם יהיה צורך ייצאו משם, כמו
שעזבו מקומות אחרים. אולם בעיירה גרים
גם אנשים שהתיישבותם במקום היא תמ צית
חייהם. אין שם אנשים המזוהים עם
פלג פוליטי מסויים, והתיישבותם לא נב עה
ממניעים אידיאולוגיים.

״אין פה גנבים ! לא אונסים פה !״

אחת הדמויות השנויות־במחלוקת היא
דמותו של מארגן הגרעין הראשון, סמי
בר־לב. יש הטוענים שהוא שואף לגדו לות
,״הוא רוצה להיות דאש־העיר,״ ויש
שמעריצים אותו, כפי שמעריצים דמות גי בור
מהאגדות.
סמי הוא גבוה וכחוש, בעל זקן, מר־כיב־משקפיים.
היא משלהב את שומעיו
ומשלהב את עצמו תוד גדי כך. יליד עי ראק,
גדל במעברה, ש־דת בצבא, עבד
בבנק בחיפה .״אף אחד לא מאמין עלי
שיכולתי לשבת בבנק. גם אני לא.״ אחרי
מילחמת ששת־הימים עבר לגור בקונייטרה
יחד עם חברתו, רמונה, כיום אשתו. הם
אזרחי-ישראל היחידים שבתעודת־הזהות
שלהם מצויינת קונייטרה — כעיר המגו רים.
אחרי מילחמת יום־הכיפורים עברו
לגור בראש־פינה ,״כשאני כל הזמן מס תכל
למעלה, לרמת־הגולן, וחולם לחזור
הביתה״ .הוא אירגן גרעין עירוני, שיבוא
להתיישב בגולן. בינתיים החל עובד כאר כיאולוג
.״בגילי אין לי זמן ללמוד. אני
עובד.״

רק במצג
של חנק

התיקשורת במישרה מלאה, ומלצר במים-
עדה .״הוא מסתדר,״ מגחכים בקצרין.
יעקוב קיצוני בדיעותיו, וחבריו מנסים למ נוע
ממנו לומר את דבריו בקול. אך
הוא משתדל לדבר בצעקה :״אני, לא
מעניין אותי שום דבר! באתי לכאן מכר מיאל
ומשתלם לי להיות כאן! אם ירצו
להחזיר, תפאדל, שייתנו לי דירה בדיזג־גוף
! לא זז מדיזנגוף ! שייתנו לי וילה !
אחר־כך נזוז! אבל אני מאמין שצריך
מילחמה כל עשר שנים. ככה צריך, זהו !״
חייך ושתק.

ראש־ ה וועד אליעזר אכידן (על רקע כנף! הפרפר)

נו מתנגדים להיכנסם של גורמים פולי טיים
לעיר. מאבקנו הוא על טובת המקום,
ולא על טובת המיפלגות. החלטנו לארגן
כוח שיכלול את כל מתיישבי רמת־הגולן
ואת מושבי וקיבוצי הגליל. נעמוד כולנו,
קיר אחד, נגד כל אפשרות לערער את
המצב המקומי. אני לא מאמין בכלל שיש
אפשרות למדינת־ישראל לחיות ללא רמת־הגולן.
הסכנה קשה. צריך להילחם בה.״

אליעזר אבידן הוא יושב־ראש הוועד.
קצין־צבא במילואים, אחראי על הביט חון
המקומי ועוסק בענייני המקום .״אנה־

ך* מי הוא אחד הלוחמים נגד החזרת
* * רמת־הגולן. אין בהתייחסותו חישו בים
צבאיים או מדיניים. דבריו אישיים,
והוא אומר אותם בכאב :״אני לא מר גיש
שזה שטח כבוש. אני מרגיש שזה
הבית שלי. בכל הארץ אני מרגיש זרוק.
רק פה אני בסדר. איפה שנלך להתיישב,
תמיד יזכרו לנו את המילחמה האחרונה,
לא יתנו לחיות בשקט. זה שאת נתניה
כבשו לפני שלושים שנה, זה נותן חו קיות
לגור בה 1וזה שאת רמת־הגולן כבשו
לפני 12 שנה, זה לא נותן לה תוקף חו קי?
מה משחק פה? אני לא קם בבוקר
עם פוליטיקה, וזה לא מעניין אותי בכלל.
לי איכפת הבית שלי!
״חיים פה אנשים כמו בכל מקום אחר.
זה בית כמו שתל-אביב היא בית. איך
ירגישו התל־אביבים אם יגידו להם ״זה
לא שלכם״ י למה לדבר דווקא על הגולן י
למה הגולן הוא נושא לוויכוח י למה לא
חדרה? הזמן עושה את שלו, וצריך להכיר
בזה ! יש רק מצב אחד בחיי מדינה שבו
המושג, אין ברירה׳ משחק. כשמגיעים
למצב של חנק.
״אני זוכר שעמדתי בתור בשביל חצי
מלפפון. זה מצב של חנק ! אנחנו רחו קים
מזה מאד. לכן, אל לנו להיכנע
ללחצים! אני לא אומר, יהרג ובל יע בור
/אני אומר שנזוז רק במצב הגרוע
ביותר. צריך להגיע לפת־לחם, ורק אז
להישבר, לא עוזבים בית בשביל סיבה
פחותה מזה!״
איש בקצרין אינו חושב על תושבי ה רמה
מלפני מילחמת ששת־הימים, החיים
עתה במחנות־פליטים מעבר לקו הפסקת־האש.

־ בגד וחוף־דיוה.

ח?י ות,תחתוני ם וחגורות אופנתי

חזי קוצרת מחמאות על ינזי1
הקיץ זוכה רווי למעקב צמוד
מבוקר עד ערב. כדרכה, צועדת חזי
צעד בצעד עם מיטב מעצבי האופנה
שבעולם.
אותם הסנדלים והנעליים
הצועדים בניו־יורק, בפריז וברומא,
מוליכים את חזי אל הקו הזוהר:
סנדלי פרלון עם עקב רוקי מסוגנן
(בתמונה העליונה) ,בצבעים נועזים
ובוהקים נוסח אופנת כוכבות
הקולנוע של שנות ה־ :40 ריטה
היוורת, בטי גרייבל ולורן באקאל.

ייעי

ועל שמאל
בה בעת, מופיעה רוזי בסנדלים
עשויים זאמש רך(נובוק) ,בנעלי בד
ספרדי מאריג קנוואס בהדפס רקמת
תחרה אנגלית ובסנדלים גבוהי עקב,
מעור טבעי, כולם נוחים ואופנתיים
על כל צעד ושעל.
קסמה של רוזי נמשך גם בשעות
הקוקטייל והערב בנעליים מעודנות
מבד שאנטונג עם חזית הגזורה
רצועות, רצועות.
היכנסי לאחת החנויות שמציעות את
נעלי רוזי ולא תצאי ברגליים ריקות.

להשיג בחנויות המובחרות. המפעל: ת״א, בן אביגדור .20

״הסקנדלים״ של ״גלי״ לקיץ 1979
״סקנדל״ אמיתי, מ ה אחד שהחבריה
אוהבים,
הדוגמאות ״המשגעות״ והצבעים
המלהיבים...
מה יש כאן הרבה ״לברבר״
זה ״הסטייל״ שלך העונה!
נ.ב .״סקנדל״ סטייל גלי
הולך טוב עם ג׳ינס, עם מיניביקיני...
או בלעדיו
בעצם עם כל דבר שהחבריה אוהבים.

הסקנדלים״ של ״גלי

חדש!

״סקנדל״ ספורט

1ה חיה 091103ה? ה שהיה
גיליון ״העולם הזה״ שראה אור השבוע לפני 25 שנה1
כדיוק, הקדיש בתכת-תחקיר, תחת ח בו־י ת ״החייל חקרכי
העברי — 1954״ ליום־העצמאות תשי״ד. הכתבה תיארה את הת עצמות
חילות השירון והאוויר, וכללה ״ראיון מייוחד״ עם מפקד |
היל־האוויר באותם ימים, אלוף־מישנה דן טולקוכסקי * .חילות
נוספים שנסקרו בתחקיר היו הרגלים, התותחנים, הרפואה, ההנ כה
וארלן דאהל, והשחקן רוכרט מיטשאם. הסיפור ״תלמידי הטוב
דסה וחיל־הים, שמפקדו, אלוף מרדכי (מוקה) לימון, רואיין
כיותר״ ,מאת אנטואן אנטונקים, ייצג את צרפת כתחרות העו אף
הוא כ״העולם הזה״ לפני 25 שנה.
למית של הסיפור הקצר.
מיכאל אלמז, שליח השבועון לפסטיבל הסרטיס בקאן, תיאר
בשער הגיליון: מ״ב (מפקד-ביתה) שמואל דואק (דו״ח
על צה״ל).
את התפתחות הקאריירות של הבובכניות אירן פאפם, סימון פיל־

הסוגינט־מ״גיוו הנוימ
3נק לאומי *וצא דשוק התופש
שערק ל״הגמר ונישכח * סאטירה על ׳011־ העצמאות

״העולם הזה״ 863
תאריך :
כספים המלך לא מת
השמועות הלכו וגברו, והפכו בשבועות
האחרונים לוודאות גמורה: בעוד חודשיים
יפתח הבנק הממלכתי הישראלי (בנק יש ראל)
את שעריו. בנק לאומי לישראל יצ טרך
להעביר לו את מחלקת ההוצאה, ה מטפלת
בהפצת שטרי־הכסף במדינה, יירד
מדרגת מוסד־לאומי־למחצד, לדרגת מוסד
כספי פשוט י*.
המלך איבד את מחצית כיסאו. מנהלי
בנק דיסקונט, התופס כיום את המקום
השני בענף הבנקאות בארץ אחרי בנק
לאומי לישראל, קיוו שהם יהיו היורשים
ושעתה יוכל מוסדם, המשתדל להיות עממי
ולהעניק יחם אדיב ללקוחות, לעלות ל מקום
הראשון.
בשבוע שעבר התברר שהתיקוות היו
נוצצות וכוזבות לא פחות ממטבע של
פרוטה. בנק לאומי לישראל השלים עם
אובדן מעמדו הלאומי, אך לא גילה כל
נטייה לרדת בסולם הבנקים הפרטיים.
הוא פתח בפעולות התרחבות, רכש את
מחצית המניות של הבנק השלישי ביש ראל,
בנק איגוד לישראל, ושיגר את מנהלו
הקשיש, אליעזר ז. הופיין, בשליחות סודית
לארצות־הברית — כנראה לשם גיוס כס פים
נוספים לרכישת מניות־בנקים נוספות.
נראה כי המלך לא ימות. אומנם תישאר
לו רק מחצית כיסאו, אך תהיה זאת עדיין
מחצית רחבה מאד.

חו דהה או מ ה
שששגוח אכזנ!ה
הסרג׳נט־מייג׳ור הפסיע הלוך ושוב על
פני צריף העץ המאורך. הוא היה עצבני
ודרוך. לפתע אזר עוז, ניגש לשולחן ה חשוף,
הרים את המעטפה החומה שהיתה
מוטלת עליו. היא היתה מוטבעת בחותמת
סודי ביותר, והיתה מיועדת למפקדו ה ישיר.
הוא
פתח את המעטפה ועיניו רחבו:
מחלקת ביטחון־שדה של צבא־הוד־מלכותו
בפלשתינה הגישה תלונה נגד סרג׳נט־מייג׳ור
ויליאם ג׳יימס בדאון. הוא נראה
מסתובב בשטח יהודי מחוץ־לתחום, ומל בד
זאת נפתחה נגדו חקירה סודית בקשר
לפגישות התכופות שערך עם צעירים
יהודים.
לא נותר בו שמץ ספק. הכל התאים
למציאות: השם, הדרגה, הפרטים. ג׳יימס
בדאון לא ביזבז אף רגע. הוא ניגש למח־סן־הנשק
שהיה תחת פיקוחו, העמיס על
מכונית המשא את כל אשר הצליח לשאת
בידיו. המחסום בשער המחנה הצבאי בבית-
נבאללה הורם: הסרג׳נט־מייג׳ור ערק מ הצבא
הבריטי.
כדור מישחק. ידידיו בהגנה עזרו לו
להסתדר עם קום המדינה. לאחר מכן הת גייס
לצבא ההגנה לישראל ושירת בו 11
חודש. כשהשתחרר, דאה כי שוב אין
זקוקים לו, שוב אין עוזרים לו להוד
* הנימנה כיום על מנהלי קבוצת בנק-
דיסקונט.
** בנק־לאומי נוסד מהון של בנק
אוצר התיישבות היהודים, שריכז כספים
של יהודי העולם בימים שקדמו למילחמת־העולם
הראשונה, והיה עד ל שנת 1954
המוסד הכספי המרכזי של הציונות.

אקלם בארץ. כשהתחתן ביקש שיכון מת אים.
כאנגלי טיפוסי לא היה מורגל לח בוט
באגרופיו על השולחנות, ושימש כ־כדור־מישחק
לפקידים במישרדי ממשלה
שונים.
ג׳יימם בראון, כדין עולה חדש, ניסה
לשחרר ממס את רהיטיו, אותם התעתד
להביא מאנגליה באמצעות אמו. התשובה
היתה סירוב מוחלט. האזרח האפור ג׳יימס
בראון לא בחר בדרך חבריו העריקים.
הם, המאוכזבים, ביכרו לחזור למולדתם,
לרצות את העונש שהוטל עליהם ולשוב
ולהיות אזרחים מכובדים ומועילים. החו דש,
בהתקרב יום העצמאות השישי של
המדינה, שעזר להקימה, התכונן האזרח
הישראלי ג׳יימס בראון להגר מן הארץ
ולחפש לו מולדת חדשה.

את כליהם, המתחרים דרוכים ומשתוקקים
להפגין את יכולתם. הם מרוצים. מיפעלם
הקטן חינך אלפים רבים להערכה טובה
יותר של העולם הניסתר והיפה של ה צלילים.
אנשים אופיר,

כאשר הופיע שי (שייקה)
אמן הפנטומימה הצנום ורב־המרץ במו עדון
מילוא וניסה להגן על אומנותו ללא
הצלחה יתירה, העיר אחד הנאספים :״אפ שר
ששייקה פנטומימאי טוב, אבל הוא
נואם גרוע.״ השיב שייקר אני מסכים
איתך.״

מוסיקה

• עובדי עיתון הילדים הארץ שלנו
מצאו בעודכם, כנימין תמוז, הסופר־פסל
הממושקף, קווי אופי והתנהגות דו מים
לאלה של עורך הארץ, גרשום שוקן,
וקבעו לו שם חיבה חדש: שוקן שלנו*.

תבשיל מחוק
מירשס: קח כמה טקטיס מסימפונית
ידועה של בטהובן, הפוך אותם, ערבב את
הכלים השונים באי־סדר בלתי מתקבל
על הדעת, הוסף כמה צלילים רכים של
סכסופון (כלי שעדיין לא היה קיים בתקופתו
של בטהובן) .הקלט תבשיל זה על סרט
הקלטה, והגש אותו דרך המיקרופון לכמה
רבבות מאזינים סקרנים ונבוכים, לאחר
ששאלת אותם קודם לכן לשם הקטע, שם
מחברו ושנת־חיבורו.
התוצאה: חידון מוסיקלי.
האזרח הישראלי יכול ליהנות ממזון
מעורב ומתמיה זה כל שבת לפני הצהריים,
כמנה ראשונה לארוחת הבוקר — באם
אין הוא מאריך בשינה. התבשיל מוכן
במיטבחו המוסיקלי של קול ישראל, על-
ידי שני גברים רבי־מרץ: אלון שמוקלד
ויצחק שימעוני*.
* אלון• שמוקלר ירד מהארץ ושימש
במישרות שונות ברדיו הגרמני במשך שנים
רבות. יצחק שימעוני נימנה על צמרת
הטלוויזיה הישראלית, לרוב כחידונאי.
יצחק שמעוני ואלון שמוקלד ערכו
חידון מוסיקאלי מיוחד לקוראי העולם הזה :

שאלות
. 1האם הראפסודיה בתכלת תוז*
מרה על יד המחבר עצמו?
.2האם כתב דבוז׳אק 9סימ פוניות

.3האם הוצגה האופרה אא-דת
לורדי לראשונה בשנת 1869׳ בעת
חנוכת תעלת־סואץ?
האופרה דון
.4האם נכשלה
ג׳יובאני למוצארט בהצגתה הראשונה
בפראג, בשנת 1787ן

תשובות
• 081010 1:1111י*
•041411
י : 4!041׳1281
88410 !•1*0 • 41941111
׳ 14! : 51141
•11 004:11 !׳81010א 1:004)4 ,;0440
א 0014 511114 4׳11000 4)010440
א!40 04א ׳ 101 101א40041440 :
0 0:0110 0400 *14:0ז*£• 0
•(14180 00514*40
*40 404 011 : 0400׳ !4:1 048
)00045140 511001000 048 00514.

1 14! 810* 001 1001001א •1• 01
•010 *4 414 011 : 1100
׳ .01001140 : 0010 041.א1• 4

6.5.54

החידון המוסיקלי

שני המגישים והעורכים של תוכנית
הרדיו הפופולארית ״החידון המוסיקלי״
היו באותם ימים אלון שמוקלר ויצחק
שימעוני. השבוע, לפני 25 שנה, הגישו
חידון מוסיקלי מייוחד לקוראי העולם הזה.
האהבה למוסיקה והרצון לחנך את־ קהל
המאזינים תוך כדי שעשוע הפגישו את
שמוקלר, העובד במחלקה המוסיקלית של
שירות־השידור, ואת שימעוני, העוסק גם
בענייני שימר אחרים, עוד בשנת . 1949
תוכניתם הראשונה היתה פשוטה למדי.
הם בחרו בקטעים פחות ידועים מאוצר
המוסיקה הקלאסית, ניגנו אותם, שאלו את
המאזינים לזהותם, ואחר ישבו והמתינו
לתשובות.
אף תשובה לא הגיעה.
השבועות חלפו. דומה היה כי כל ה עמדה
היתד, לשווא. אלון ושימעוני כמעט
והתייאשו ועמדו להפסיק את שידורי החי דון.
אולם לבסוף, יום אחד, הלבינו אר בע
מעטפות בתיבת־הדואר. אומנם רק אחת
מארבע התשובות היתה נכונה, אך עצם
תגובתו של הקהל נסכה בשניים כוחות
רעננים ועודדה אותם להמשיך במאמציהם.
חיפוש נושאים. כיום נחשבת תוכ נית
החידון המוסיקלי לאחת מהתוכניות
הכי פופולריות הבודדות המשודרות על-
ידי קול־ישראל. מיספר תשובות המאזי נים
נע מדי שבוע בין 100ל־5000
ורבבות אזרחים אחרים מאזינים לתוכנית
להנאתם מבלי להשתתף בה בפועל.
מספר שימעוני על דרך הכנת החידון:
״במשך שבועות שלמים לפני כל שידור
אנו שוברים את ראשינו בחיפושים אחרי
מיסגרת רעיונית לחידון — עד שיום
אחד צצים בנו רעיונות לשלושה־ארבעה
חידונים. הכל תלוי במצב הרוח ובמזל.״
אחת ההוכחות להצלחתם של השניים
להסתדר, היא העלייה לרגל של חובבי
המוסיקה, אחת לשנה, לאולם ימק״א ב ירושלים,
מקום שם נערך החידון המוסי קלי
החי. אותה שעה, זוכים אלון שמוק לד
ויצחק שימעוני ליהנות מפרי עמלם
בכל חושיהם. הם מעבירים את מבטיהם
על פני האולם הגדול, הנגנים מכוונים

• הסבר לתיספורתו המופתית של
ראש־הממשלה משה שרת הביא ספרו
הירושלמי, שסיפר :״ראש הממשלה מס תפר
אחת לעשרה ימים.״
• באחרונה פרש תמוז מעבודתו בהארץ
ועבר להתגורר באנגליה, בבית שהוא
רכש מחסכונותיו, בתקופה שכיהן בבירה
האנגלית כניספח לענייני תרבות של יש ראל.

חעולס

־זגבא
השבועון המצוייר לאי־נפורסציה
חיבורו של דני פושטמן, כיתה ג׳
על הנושא :״לכזה אנחנו חוגגים את
יום העצמאות?״
בהתחלה בכלל לא חגגנו את יום
העצמאות, למה שאבא אומר שלא הי-
תה בכלל עצמאות. בכנסת בירושלים
ישבו המון אנגלים, והם נסעו בכל
המכוניות היפות. אז הם לא הרשו
ליהודים לנסוע לאמריקה, ולקחו את
כל חבילות המזון בשביל עצמם. אז
בסוף היהודים לא יכלו לסבול יותר
וגירשו את האנגלים כמו כלום.
אז הערבים היו נורא רשעים ועזבו
את כל הבתים שלהם ואת הפוטרו־פוס
ואת השטיח שיש לנו בחדר, איפה
שאבא יושב תמיד ואומר ימח שמו
מס־הכנסה, למה גירשנו את האנגלים

ימח שמם י
אז אמא אומרת שלא תדבר ככה
שהילד שומע. אז אבא אומר עזבי
אותו, הוא בכלל לא מבין מפני שהוא
מטומטם, ואמא אומרת, זה יש לו ממך,
אז אבא אומר באמת, למה שרק
מטומטם היה מתחתן איתך, אז אמא
אומרת ככה ודופקת את הדלת.
אז אמא לא בישלה את התרנגולת
שקיבלנו מן הדוד יוסף מנהלל ואבא
היה נורא רעב ואני גם כן. אז אבא
אמר, נו כבר די אל תכעסי, אני אקח
אותך לרמלה איפה שצועדים כל ה גמלים
והחיילים.
אז בשביל זה אנחנו חוגגים את יום
העצמאות.

התמורות של שודדר:
אתה תופתע מעוצמתו המוסיקלית,

״ 5 1612ז״ ח £ס8 0 ^ £1
מיוזיק סנטר בדגם 7וק<-ו 000
כולל רסיבר משוכלל, טייפידק
אוטו מטי, פטיפון חדיש בתוספ ת
רמקולים תו א מי ם _8-112.5ו

השילוב האידיאלי של טייפ־דק
או טו מ טי עם רסיבר משוכלל
ו־ 2רמקולים תו א מי ם 18-112.5

ף £1ס£1או!-כ< —5כולה אומרת
פאר ועצמה. לשניידר 2מערכות
מיוזיק־סנטר, צנועות במחירן,
ומפתיעות באיכותן ובעצמתן
ה מו סיק אלי ת. כל המערכות
מיוצרות בה תאם לתקן הגרמני
המחמיר 45500 אום
אחריות ״שניידר״ מקצועית —
מעבדה ארצית לשרות מהיר
ומיומן עם מלאי חלפים מקוריים.

׳ו 61016 חו 1ס 3
מפיצי^צלילי

תל־אביב:
׳׳סטריאו׳/
בן יהודה 246
טל 440538 .

2111.

נתניה:
תל־אור,
שמואל הנציג,15 :
טל 053-28023 .

אילת:
שמעיה בע״מ
מרכז מס חרי,
ת.ד , 132 .טל.

גי תית בע״מ, תל־אביב, רח׳ ירמיהו ,46 טל 443121 .
ירושלים:
חיפה:
סטריאו של שמחה, א.מ. אל ק ט רוני ק ה,
אחד־העם ,12
אבן־ישראל , 5
טל 02-221418 .
2853־ 059 טל 04-642516 .

הטורח הזה 9175

^ ״הנפט ז1רם

* ספר מאת מחברת ״הירושימה אהובתי־־ בעברית
^ דשימת הגרפוסנים של י־־ד אברמסקי (המשך)
לים התיכון

סיפור מדהים ומרתק של אחיזת עי ניים,
שיש בכוחו להזכיר את הרביזור
שק ניקילאי גוגול, מתנהל בשנים ה אחרונות
בסיפרות העברית. הוא עוסק
בהתחזות של אדם למי שאינו.
עולים־חדשים מברית־המועצות הקשו רים
לסיפרות ולתרבות בכלל, ובעלי ענ יין
מייוחד בסיפרות הישראלית, מגלים
את דמותו של אחד, יצחק אורן־ נדל,

לאחד המתנבא בשערים, להציג תמונת-
מצב מזוייפת ליצירותיהם ועולמם התרבו תי
של כמה סופרים־עולים מברית־המוע־צות
— כאלה שמכרו מן הסתם נפשם
וכישרונותיהם לאורן־נדל הנ״ל, וכאלה ש סירבו
למכור עצמם לזיווג משונה זו של
צנזור+רביזור. ברשימותיו מפתח אורן־נדל
תזה, שרק העולים מברית-המועצות בכו חם
להציל אח החברה הישראלית מניוונה
וניוולה. מנחה את הנביא הימני התורן,
תיאוריה סוטה וגזענית, הטוענת כי בני גוד
לרובדי עליה קודמים לישראל, הרי
שרק אנשי ברית־המועצות ישמשו עבור נו
:״טרנספורמטור למיתוג זרם החזון
המשיחי המקראי, אל, השהה האלקטרו מגנטי׳
של הציוויליזציה המודרניות.״
אורן־נדל מתאווה, כנראה, בייחומו הנפ שי,
לפאן־סלביזם יהודי נוסח זה של סול־

זגיצ׳ין.

יצחק אורן נדל
שומר שערי הסיפרות
המתחזה בפניהם כפרומיתיאוס־ענק השו מר
על שערי הסיפרות הישראלית, תוך
שהוא עושה כל שביכולתו, על-מנת לה עפיל
על קיומם ויצירותיהם של בעלי-
שם וחזקה שבסיפרות הישראלית.
לצרכן הסיפרות הישראלי, ששמו של
אותו אורן-נדל נעלם מהשכלתו ומידיעתו
הסיפרותית, הרי שבחי האיש, שפירסם
כמה מסיפוריו ברבעון קשת, מבלי שיעור רו
תשומת־לב יתירה, וגם כמה מסיפוריו
ראו אור בספרים, אם על חשבון המחבר
ואם על חשבון משלם המיסים.
אלא שהמהפך הפוליטי של שנת 1977
עורר בעיה תרבותית עקרונית. למעט אד־רי
צבי גרינברג, הרי שהימין בישר אל
חסר סופרים. מצב זה היווה עילה ל הפניית
עניין השילטונות לעברו של או-
רן-נדל הנ״ל, שהחל להבליט את שריריו
היצירתיים, לשחק בפוזה שהיא מעל ומ עבר
ליכולתו ולכישרונות שהעניק לו ה טבע.
מוסף הסיפרות של מעריב החל לה עניק
מאז המהפך שטחי דפוס רבים להגי-
גיו של הנ״ל, ובנוסף לכך זכה הוא למע נק
היצירה של ראש הממשלה.
מדור זה לא היה מטריח עצמו לעסוק
באורן-נדל, אלמלא סידרת רשימות, שאו תה
פירסם באחרונה במוסף לסיפרות של
מעריב, שמבין שורותיה ניתן להריח מעין
תערובת של צנזור פוליטי עם אותו רבי-
זור גרוטסקי, הלקוח מכתבי גומל.
ברשימותיו הללו, ניסר׳ אורן־נדל, בל שון
עברית עילגת ורצופת שגיאות לשו ניות,
שאינן יאות כלל לסופר המתחזה

בגוש־מילולי זה של רקיקות לעוסות
ועמוסות פאן־סלביזמים, שכמו עברו עי בוד,
מסביר הנ״ל מדוע ״רק יהדות ברית־המועצות,
תויי ת האפוקליפטיקה * של
הסיפרות הרוסית, שהעבירה על העם ה רוסי
את תחושת הבחירה והיעוד המשי חי
...לגבי היהודי הרוסי המושג, עם נו שא
אלוקים׳ אינו אגאכרוניזם שאבד עליו
כלח, כי אם מונח תרבותי־היסטורי, המו ליד
ברוחו, על דרך האסופיאציה, מעין
תמונה של גוש אנרגיה דחוסה, הכמהה
לפורקנה, וקל לו יותר טלסל קבוצה את נית
אחרת בעמנו, להשיג מושג זה מגלותו
הפלבופילית אל מקורו היהודי הרא שוני...״
דומה
שאיוולת בזאת לא באד, לקרקע
הסיפרות הישראלית מאז ראשיתה, אם
להתעלם מהינוהפיסה האשכנזית של קימו
קצנלסץ (שהיד, איש מחנהו האידיאולו גי
של אורן־נדל זה) .מחבר הדברים הגז עניים
והתמוהים הנ״ל מנצל את מעמדו
״החדש״ בינות לסופרים־עולים מברית־המועצות,
על מנת לחסל ולמחוק כל ו-
פר־עולה־חדש מברית־ד,מועצות, שאינו
מתאים את עצמו ואת יצירותיו לתהליך
״מיתוג זרם החזון המשיחי במיילים
אחרות, הוא לוחם בסופרים־עולים צעי רים׳
שכתיבתם ריאליסטית, כאלה שאינם
סוכנים להטביע את נייר הכתיבה שלהם
במיתוס ישל החזון, ומעדיפים להעלות את
תיאור האמת מארץ־ישדאל, כפי שניסה
זאת בשעתו אחז״העם• ומה עוד, שהקו רא
הישראלי מעדיף סופרים שכאלה, מאשר
דמויות בעלות ״ריוו״ון אפוקליפטי״
בהזיותיו של אורן־נדל.
השקפות־עולם חולניות ורחוקות שב אלה,
הביאו את אודן־נדל לגנות קטעים
מתוך הרומן לכו ונלכה ...של הסופר יורי
מילופלבסקי־** שראו אור בדו־ירחון
האוונגרדי ברוסית .22 אורן־נדל כותב על
הקטעים הנ״ל :״סיפורו של מילופלבם־
קי אינו ראוי לדיון רציני. זה חיבור פורנוגרפי
סר־טעם, רווי לא רק, זעלבסט-
האם יהודי מובהק, כי אם שינאת אדם
סאדו־מאזופיסטית של מי שגיחן בביש־רון
סיפורי למטה מבינוני, המצטעצע
דיר גנדרנות בלשון פם בדו־פולקלוריס־טית,
זרועה ניבול־פה ...מגע פעילי
עליה, לוחמי חופש, צה״ל, מוסקווה, ירו שלים,
הכותל — המאופיין כימעט אד
ורק על־ידי הסירחון הנורא שסביבו. אני
מקווה שעיסה פשטנית זו אינה מעידה
אלא על נחתומה בלבד...״
* ג 1לקץ 1ג ^ 0ק\ג — גילוי, התגלות
בברית־החדשה; חזון אחרית־הימים ; אג־דות־פלאים
ונזינותורין על ימות־המשיח.
** סיפורו זה של מילוסלבסקי עומד
להתפרסם בקרוב בעברית, באחד מירחוני
הסיפרות.
*** באידיש: בעצמיותו.

כותב שורות אלה! ,שבחן את הסיפור
״הפורנוגרפי סר־טעם״ ופו׳ וכיו׳ ,גילה ל ראשונה
בחייו סיפור על יהודי ברית־המועצות,
שגיבוריו אינם גיבורים אלא
בני־אדם, הפוחדים מסוכני הבולשת וניש־ברים
במרתפיה. לכן עלתה תמיהה, מדוע
לא טרח עורך מדור הסיפרות של מעריב,
חיים נגיד, לבדוק במה עוסק סיפורו של
יורי מילוסלבסקי, או לפחות להעמיד סי פור
״מושמץ״ זה לביקורתו של קהל ה קוראים,
על־מנת שמילופלבסקי לא יחוש
במדינת ישראל כפי שהוא חש בהיותו
תושב בריית־המועצות, שם הואשם גס ב כך
שסיפוריו ״פורנוגרפיים, סרי־טעם״,
וכר. מילוסלבסקי ראוי לפחות לכך, מול
ליד,וגו של הרביזור אורן־נדל. יכולתו ה־סיפרותית
!של מילוסלבסקי ניתנת להי מדד
מול ספק־סיפורייו של אורן־נדל ה-
נ״ל. אין ספק, ולו הקלוש ביותר, שסי פוריו
של מילוסלבסקי עולים על שיר־סוסיו
של הרביזור +צנזור אורן־נדל
עשרת מונים.
כל שנותר להאיר בעניין מצער ומביך
זה. שאינו לכבודה של הסיפרות הישר אלית
החדשה, הוא העובדה המצערת, ש אישיות
סיפרותיית דהוייה שכזו, משמשת
כ״מישרד לקליטה וצינזור״ לסופרים צעי רים
העולים ארצה מברית־ד,מועצות. מז לם
של הסופרים הצעירים הללו, שבמסו־רתם
הרוסית והסובייטית הם מורגלים ל-
מיתחזים שכאלה כמו אורן־נדל, למפק חים
תרבותיים, שהשפה הרוסית מצאה
להם כמה עשרות כינויים, החל מ״רבי־זור״
וכלה ב״ז׳דאנוב״ או סתם ״קאמיארד
צנזור״.

בדומה לסיפורים אחרים של דיראם,
הרי שמודראטו קנטיבלה עוסק בהבאת
״אני״ אחד, המתפקד במצבים בלתי ברו רים
ובלתי מוגדרים, בהם חותרת המח ברת
בהכרה מלאה שלא להביע עמדות
מוסריות או הגותיות, והיא מעדיפה עלי הם
׳תיאורים דיאלקטיים כימעט של נוכ חות,
דממה, מילים, חיים, מוות ומים־
תוריות. בסיפור יזה, כמו בסיפוריה האח רים,
הרי שפשורתה האחת של מרגרט
דיראס היא, שהאדם נידון למצב ללא
מוצא, מבלי שלה, כמחברת, יהיה פיתדון
לבשהו למצב זה.
איחור של כ־ 20 שנה בתירגום לעב רית
של סיפור פרי עטה של דיראם עשוי
להטעות את הקורא העברי בעניין הת קדמותה
של הסיפרות הצרפתית, ומן ה ראוי
לציין כאן׳ שהסיפרות הנוצרת כיום

תרגום
דיראס בימים אלה ראה אור תירגום עברי רא שון
של יצירה פרי עטה של הסופרת וה במאית
מרגרט דיראס, הנמנית על
ראשי זרם ״הרומן החדש״ בצרפת. די־ראס
נודעת בעיקר כמחברת התסריט ל סרטו
־של א לן רנה הירושימה אהובתי
(״צילד של האיש שחלף על פני הדואר
בהירושימה מצולם כאבן הסיפור ה מתורגם,
מודראטו קנטיבלה * ,הוא או פייני
לז׳אנר של יצירותיה בשנות החמי שים
המאוחרות ובשנות השישים המוק דמות
(מודראטו קנטיבלה הוסרט בזמנו
בידי הבמאי הבריטי פיטר כרוק).
דיראס מתארת בטכסט פרוזה, שלעיתים
נישמע כשירה בעלת ריתמוס פנימי, רצוף
שימוש בקטעים קונטר־פונקטיים. היא
מביאה קטעי דיאלוג־לסירוגין, תוך אי בוד
המקום, הזמן, המוטיבציה והרצף ה הגיוני
של האירועים בסיפור העלילה.
הביקורת הגדירה את מקום ההתרחשות
של סיפורי מרגרט דיראם בינות לקפלי
המוח• מודראטו קנטיבלה (מתון ושירתי)
ניפתח בשיעור־גגיינה של ילד משועמם
ואמו המשועממת לא פחות. אחרי השי עור
מזדעזעת האם למראה גופה שותתת
דם בביסטרו השכן. האם הצעירה, אן
דיבארד היפה, שבה וחוזרת בעקביות, עם
בנה, אל אותו ביסטרו השוכן ליד הנמל,
אל המקום שם התמוטטה הגופה, ומת קשרת
וחוקרת בהדרגה גבר אלמוני בשם
שוון.

אחד הנישכחים והבולטים שבין הסופ רים
בארץ־ישראל בתקופה שבין שתי
מילחמות-עולם, הוא הסופר י שראל ז ריחי
( ) 1947—1909 מחברם של עלומים, ימים
יחפים, הנפט זורם לים־התיכון, נחלת
אבות ועוד כעשרה ספרים נוספים שראו
אור.
(סיפרו הנפט זורם ליס־התיכון* הוא
ספר-יסוד בולט ונישכח על התקופה בין
מילחמות העולם בארץ. זרחי הצליח לתאר

* מרגרט דיראס — מודיראטו קנטיב־לה;
עברית: ק .ב ר תיני; ספרי סימן
קריאה +הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספ רית
17א 80 .10 עמודיס (ריכה רכה).

* ישראל זרחי — הנפט זורם לים־
התיכון; הוצאת הספרים הארץ־ישראלית,
ירושלים תרצ״ז 301 ,עמודים (כריכה
קשה).

מרגרט דיראס
מילים, חיים ומתת
בצרפת היא פוליטית עד מאד, ולמעשה
שונה מהעיסוקים הכימעט־אבסטרקטיים
של דיראס ׳וחבריה ל״רומן החדש״.

איזכור

נייר

בעיצוב סיפרותי איכותי, את
׳אל ללא תלי תלים של אידי-או-
?עייפות, כפי שהיה מקובל על
אחרים בני דורו. בספר זה עוסק
בפיסת מולדת ואדם.
זורם מביא את עולמו ותחייתו
!גיר בשם גירעון ברקאי, צעיר גלילי,
הכפר עיליה. זרחי מביא פסטורלה
1גלילית, את יופי החיים ואת העוני
יצוקה. גיבוריו של זרחי הינם ילידי
ץ, ילידי כפר, שיחסם לעולם הסובב
.ה מדמויות אחרות בסיפרות הארציש־
;לית, יחס המזכיר יותר את סיגנון התי-
*״ר העכשווי של דמויות ונפשות בסיפרות
ישראלית.גדעון ברקאי שואף למרחבים, אל המד־י
בר, אל הלא־נודע. יחסו לסובב אותו
מורכב. דוגמה לכך מצוייר. כבר בימי
ילדותו, כאשר למד בבית הספר שבכפרו
על כדור־הארץ המסתובב במהירות של
ישראל זרחי

צאן ברזל

זזגרפומנים ( ב׳)

בימים אלה התקבל מיכתבו של חוקר־הסיפרות
הירושלמי
מיכתב שבו הוא ממשיך בפירוט רשימת
הגרפומנים שלו לשנת . 1979 רצ״ב מיב־תבו
של אברמסקי במלואו :
חברי,
לא מכתב גלוי, אלא ״תוכחת מגולה״.
על דבר אחד ועל עוד דברים. חברי, יש
בך הכישרון־לאפסים. אתה צייד־זבובים
(אף לא פרפרים, שיש בהם נוי משלהם
אלא זבובי־באוש־וזוהמה).
למשל ו אתה נדרש לאדם אחד שאפילו
שמו עוד לא ניקלט בראשי: אותיקר *
עדייו איני יודע מיהו ומהו. או קרמר
תורו (אמנם, להבדיל בין זה לזה: עש רים
אלף תורן עדייו אינם מצטרפים לשום
דבר, ואילו עשרים אלף קרמר הם משהו :
רבע־סופר).
הגדלת מבחינת הכמות :״עלית״ על
גבריאל מוקד. בל דבריך צדקו יחדיו.
אבל למה לך לצדוק כלפיו ד אחרי מי
יצאת לרדוף ו (הייתי אומר עליו מלה
אחת: אידיוט. אבל הן לא תתיר לי
מלה זו. אם כן וי ת ר תי׳ לו: לא אומר
אידיוט גבריאל מוקד מעמיד פני שר
המסמכים״ .הוא מדבר אקס־קתדרה, בהת־נשאות
זבגודל־לבב, וכל עצמו אינו אלא
וצ ם** לא חשוב. אפילו אתה, דן, לא
תועיל לו להיות חשוב יותר ממה שהוא.
בוא וראה, צא ולמד: יש לנו מבקר
איני אוהב אותי• הוא לא לרוחי, כי
פלאביי הוא. כוונתי לגרשון שקד. אבל יש
להודות: הוא לא גבריאל מוקד. שקד
למדן גדול ועבדקו, ולפי דרכו, הדרך
הפלאביית, הוא גם יודע כתוב. או נעלה
יותר: דן מירון. הוא אינו מנקיי־הדעת
שבירושלים, שהרי ״נקיי הרעת לא היו
ח, תמים אלא אם כן יודעים עם מי חות־מים״
.ודן מירון חותם על ״כרוזים״ למי ניהם׳
ויודע, יודע עם מי הוא חותם. אבל
בשלושים שנות־המדינה הוא המבקר בדור.
מבקר־מסאי״וחוקר. דן מירון ה״חותם״
לחוד, ודן מירון המבקר־המסאי לחוד •
אץ_כמוהג_לא רק _לעומתו גבריאל מוקד
הוא זבוב בו יומו, אלא גם
לגבי קטנים ממנו לאיו שעור. וזה לך
האות: כל כמה שתנפח אותו _ ואתה
ניפחת אותו בעצם כתיבתך עליו _ אלנו
ולא כלום.
משה שמיר. משה שמיר אינו צריך לי
להגו עליו. הוא יכול לעמוד על נפשו.
אבל חובה עלי להגיד נגדה־נא לכולנו •
משה שמיר אינו סתגלן. לו הוא נישאר
במחנהו הראשון, בהשומר הצעיר על
כפיים היו נושאים אותו. אבל יום׳ אחד
קם, ואימה גדולה נפלה עליו: הערבים
יערכו בנו מטבח ולא יחיו כל נשמה.

י״ד אברמסקי,

רוסן

הוצאות

כבוא שעתם, גועשים והופכים סערה...״
בינתיים מוסר עיסה הבדואי לגידעון ״פסל
קטן של עשתורת, אלת השפע, הפריון
והאהבה גידעון מועיד אותו לנורית
ומאוחר יותר מסתבר לו שהוא מזוייף.
בתחנת המדבר מס׳ 7מקבל גידעון את
הידיעה שאביו מת והוא שב לכפרו.
אחרי האבל בכפרו ובביתו שב גידעון
לחיפה, מחזר מעט אחרי נורית ומוסר לה
את פיסלון העשתורת. תשוקתו לנורית
טרם מתמלאת. שניהם נוסעים לירושלים,
שם שוכבת נורית עם ידיד שלה, וגידעון
מגלה זאת. נורית חשה בכך ומאלצת את
גידעון לבוא איתר, לים־המלח, שם היא
משלמת לו את הגמול הגופני על אהבתו
הרוחנית. כאשר הם שבים לחיפה, מתבהר
לגידעון שיחסיו עם נורית משוללי כל
סיכוי, והוא מגלה אותה שוב מתמסרת
לגבר אחר. אז מעמיד גידעון עצמו שוב
לרשותה של חברת הנפט, במטרה שהנפט
ימשיך לזרום לים־התיכון.

הספרים האדק-ישראליד*
תרצ•ז;

שער הספר ״הנפט זורם״
בורג במכונת קסם
30ק״מ בשניה ותגובתו היתר : ,י ״עם שחר
היה הנער כשדח, שטוח על חל,רלוע, שם
אוזן לאדמה: האמנם לא ושמע כלל
את הרעש וסיבוב כדור האדן ף שלושים
קילומטר לשניה...״
גידעון משולל שקט ושלווה, כדי להע ביר
חייו בכפר הולדתו. הוא נמשך למר חבים
ושקוע באהבתו המורכבת לבת כפרו,
נורית, שנטשה את הכפר והפכה להיות
אחות רחמניה. נורית מתגוררת בחיפה,
לא הרחק מאחיה העובד כנהג פרטי אצל
אחד ממהנדסי חברת הנפט מנ״ם (מיפעלי
נפט מזרחיים) ,חברה קודחת ומוליכה נפט
״מהרי כורדיסתן מצינותת ברזל לאורד
מאות קילומטרים דמיונו של גידעון
משתלהב מחברת הנפט, מעצם המחשבה
על הנפט שנאצר מתחת להררי אסיה, נפט
שיש בכוחו להניע את גלגלי התעשיה
של אירופה. גידעון חפץ להשתלב במע רכת
זו :״כמיפעל כזה כדאי היה להת ערות!
להיות בורג במכוגת־קסם זו, תג
אחד בספר היצירה הכביר ועל כן
הוא מצטרף לחברה ובעזרת קשריו של
חברו צבי מצטרף גידעון ומקבל ״פנקס
עבודה מם׳ 7353״ ומוצב ב״תחנת המדבר
מספר שבע מבלי שאהבתו לנורית
מגיעה לכדי הבהרה.
בתחנת המדבר מכיר גידעון את שכנא,
״המכונן הפלאי״ ,את עיסה הבדואי ,״בן
המדבר, שחור העיניים ושחום העור כעין
הנחושת ואת ריב הכושי. כעבור זמן
מקבל גידעון מיכתב מחברו צבי, הכותב :
״אולי היה כדאי שתשוב עכשיו, עט
הפריחה הכלכלית שבארץ, בזמן בניית
ערי החוף, הנמל, ובזמן שכולם מרוויחים
וצוברים ממון רב תיאור לגלגני,
ובלתי מקובל בתקופת החלוציות של
שנות ה־30׳.
אלא שגידעון מדכא את תחושותיו תשו קותיו
:״נורית, שט זה עלה עכשיו על
ורטטה. האם רק זמנית דוכא, ואי־שם
בקרבי אגר כוחות רבים, כאותם גלי
הכנרת שמתחת ללוח השליו, המתפרצים

* כוונתו של אברמסקי לם. אות־יקר

מזכיר אגודת הסופרים העבריים
** כותב ביקורות.
*** אין עורן ״נמר של נייר׳׳ תמים
דעים עם י״ד אברמסקי אודות גבריאל
מוקד הנ״ל, שהינו זבוב בן יומו, וכאן
המקום לציין שעימות־הזוטא עומר־מוקד
מוצה עד תום.

ממ שורר. אמו והשיר * אורה
נמיר של הסופרים * ה תיי חדו ת גיבורו
של ת ד בנק על בלבה בעמק ה מ צלב ה
0 0שיר שאותו פירסם המשורר אהרון אמיר במוסף הסיפרות של ידיעות
אחרונות העלה גיחוך רב אצל יודעי־חן ובעלי-זיכרון. בשיר, תחת הכותרת אמי, כתב
המשורר :״אמי /אמי /בכי /את המת לך בעיר הוא הזכיר לאותם בקיאים,
כי לפני כמה שנים נערך ברוב המולה, בבית־המישפט התל-אביבי, מישפט קולני בין
המשורר לבין אמו, על חלק מנכסיה של האם, שאותו תבע המשורר לעצמו 0 0
עוד מספיחי ועידת אגודת הסופרים שנערכה בפסח: השוואה שערך משורר חדשן
למפקחת כת־שכע שריו? ,שניבחרה לוועד המרכזי של האגודה. אותו משורר טען,
כי בת־שבע שריף ״היא אורה נמיר של אגודת הסופרים״ ,אמירה שסחטה חיוכים
רבים 0 0ספיח נוסף מוועידת הסופרים שמור לסופר יגאל מוסינזון, שציטט מספר
ביכוריו הבוסרי של שימעון זנ דבנלן את הקטע בו מתייחד גיבורו עם כלבד. בעמק
המצלבה. אחד מהשומעים, שהוא בלשן לפי עיסוקו, לא האמין וטרח וקרא את סיפורו
של הפרופסור זנדבנק, והגיע לעמוד .71 ואכן, שם הוא מצא כתוב :״כשחזר מהתייחדות
ממושכת עם הכלבה ועם עצמו תחת כוכבי המצלבה אותו בלשן ציין, שמלבד עניין
של התייחדות עם אשה, ישנן אפשרויות נוספות למילה ״התייחדות״ ,אלא שתיאורים
קודמים, בנוסח :״הכלבה כבר קיבלה בכניעה נשית ...נענוע ירכיים שמנמנות״,
הביאו להסכמה עם תהייתו של מוסינזון 0 0בהוצאת ספרית פועלים עומדת לראות
בקרוב אור טרילוגיה מאת הסופר התורכי הנודע יאסיר קאמל. הטרילוגיה תהיה
תירגום ראשון לעברית של סופר זה 0 0כשנודע ברומא כי האמן יגאל תומרקין
עומד לערוך בירושלים, בגלריה שרה גילת, תערוכה של עבודותיו המוקדשות למלך
אדיפוס של הסופר־במאי הנרצח פייר־פאולו פאזוליני, הביעו בני מישפחתו של
פאזוליני תיקווה, שהתערוכה תוצג אחרי ירושלים גם ברומא 0 0באי יריד הספרים
הבינלאומי ה־ 9שנערך בירושלים, שתמהו לגלות כי הוצאת זמורה, ביתן מודן
נעדרת מהתצוגה, לא ידעו שהסיבה היתה, סירובם של בעלי ההוצאה לשלם בדולרים
עבור השתתפות ביריד שנערך בירושלים.
הוא לא ידע, שעתידה שער. והוא יישב
בכנסת. הוא זעק את זעקתו. גם עתה
הוא עושה הכל, שלא ייבחר שוב לכנסת.
הוא לא התקרב כלל אל בגין וחבריו. הוא
הלך מן הרבים אל המעטים, שלא כדרך
כל הארץ. איני רוצה להסיג את גבולך,
דן: הפלמ״ח תחומך הוא. אבל דוגמה
אחת אני נוטל לי: חיים חפר( .מבחינה
אישית לא הייתי צריך לפגוע בו. אבל
הוא ההוכחה כי בשל זיקה אישית אין
משוא־פנים) :חיים חפר הוא סתגלן
גדול. כדי לשבת באמריקה עוד ועוד*,
שכח שהוא איש־שלומו ואיש־בריתו של
יגאל אלון. שורת־הדין נותנת, שהיה

לרשימת־הגרפומנים ובמיפקד הנ״ל הם
ניפקדים. החיפזון גרם. לא הזכרתי, למ של,
את אבות ישימו, ועלי להודות, תמיד
יש חידוש בשיריו: התאריך. הוא מקפיד
לציין בסוף כל שיר את התאריך העברי
והתאריך הלועזי. התאריך חדש, שונה
מפעם לפעם. והוא, מרוב ענווה, אינו
כותב את השעה המדוייקת, שעת הולדת
השיר *.
שכחתי את דן פגים( .ז״צונך לראות
בעליל מה בין תלמיד־חכם־חכם לבין
תלמיד־חכם? עזרא פליישר הוא תלמיד
חכם־חכם. ראה: לא תהא תפארתו על
דרך השירה, כי לא משורר הוא, עמד

חיים חפר עם יגאל אלון
סתגלן גדול ואיש בריתו
עליו להתפטר עם התמנותו של משח דיין
לתפקיד שר־החוץ. הוא לא התפטר. הוא
שירת את משה דיין. ירבו כמשה שמיר
בישראל ואל ירבו כחיים חפר. משה שמיר
איש־מילחמות, איש־דיעות. חיים חפר
סתלגן. לא אפחד מפני שמיר. אפחד מפני
חפר ...בשל הסתגלנים יכול השילטון,
כל שילטון, לבצע כל תועבה (כגון סיזון)
בעניית, אמן׳ של הסתגלנים. משה שמיר
שוחה נגד הזרם. הסתגלנים הם ״סחופי־זרם״
,זרם עכור, של רפש וטיט...
וכאן המקום לתקן את אשר עוויתי על
סופרים רבים: במיכתבי הראשון אליך
נתעלמו ממני כמה סופרים. הם נעלבו,
ובצדק נעלבו, על שלא הכנסתי אותם
* הכוונה לכך שחייס חפר המשיך
למלא את מישרת ניספח התרבות בלום־
אנג׳לס גם לאחר הדחת מטיבו יגאל אלון.

ופרש מן השירה, והריהו משניים־שלושד,
החוקרים של שירת ימי״הביניים, מגדולי־הדור.
דן פגים גם הוא חוקר חשוב בתחום
הזה. אבל הוא כותב שירים)...
אבל, שוב הארכתי. מבקש אני סליחה
מכל אותם שלא הספקתי להזכירם במפו רש:
יבוא יומם.
חברך
(אשר נגזר עליו לריב אתר תמיד)

יעקב דויד אכרמסקי

המיכתב נישלח באיחור, מטעמי ברי־אות.
הדברים כולם אמורים על דעת עצמי
בלבד, על סמך הזכות להביע דעה אישית.
* אברמסקי ניתק מן הסתם בשנים
האחרונות מגעו עם שירת אבות ישורון,
היות וזה, בכמה משיריו, ציין בתוכם את
השעה ומקום הולדת השיר.

בניו

0013 0 *113 בינל או מית בער:
)1ישון-ל *3ון 9ת ח -ת קו ה תל •3 *30 -רהו 3ו ת

ונחרת השרון

280/705

/2מזל

3 5 0 /2 2 0 /
2 8 0

פרוייקט חדשני ויוקרתי
ברמה בינלאומית
באזור מגורים
מרם• ו שק ט!
תכנון ארכיט קטוני מרשים ע״י אדריכלי צמרת:
משרד אדריכלים ״קורה״ ,אבי רסקין והרי המלי.

3 4 0

1110

620/400

3 7 0 /2 8 0

ויזו( ,שלו/

מ.ש׳לל׳
810/300

סלו וו״גד׳ ׳1011

בצמרת השרון מציעים:
שני מפל סי ם לכל דיר ה
הסקהל חי מו ם ה די רו ת
2חדרי ר חצ ה לכל די ר ה
חדר א רונו ת בכל די ר ה
א רונו תמטבחמ פו א רי ם ,,דג ש״
ח ר סינ הפר חוני תבמטבח
רצוף ק ר מי קהבאמב טי הובש רו תי ם
חדר תרבו ת לכל בנין
לו בי מ פו ארב כני ס ה
משט חי דשא וגני נוי
מ ת קני משח קי ם בחצר לי ל די ה בי ת

245/240
ו ז ׳ 11

50/140 ,י 1

105

מ0נ מ

265/280
08ס/

נ ץ ססג רוכש׳ דיוות(החל מתאריך )19.5.1978 תערך הגרלה,
נ ה יזכה אחד הרוכשים נסך של 1,000,000ל״י (מליון לירורזל) במזומן.

משרדי מכירות: דירות גינדי -אברהם גינדי

ראשון־לציון -משרד המכירות הראשי רה׳ הרצל ( 62 ליד התחנה המרכזית ותחנת סונול) חניה פרטית למבקרים במשרד.
פתח תקוה -רח׳ חיים עוזר ( 28 מול העיריה)

רמת השרון -רח׳ סוקולוב 84

אברהם הינדי בונה דירות שאנשים אוהבים.

היפות

א לגברים! ל א לגברים! ל א לגברים! ל א לגברים! נ בריאות דבר וזטיליגנש

דוגמה! דוגמה!
בתוקף היותי ממזר גדול וארס לא
קטן, אני תמיד שומע כל מיני דברים
שאני בכלל לא אמור לשמוע .״אין לי מתייאשת כוח אי תן ! אין לי כוח
אמא שלי .״זה שאתה עושה א ת עצמך
ישן, ועל ס מן זה כולם בסביבה מדברים
חופשי חופשי, מילא,״ היא אומרת לי.
״אבל למה את כל החומר הזה תיכף
אתה מוכרח לשפון בעיתון ז למה ן
למה בגלל שאת כותבת לי אותו, אני
מודיע לה בשקט, והיא תיכף נזכרת,
ואין לה יותר מה להגיד. וכשאין לה מה
להגיד -,אני יכול סוף־סוף לפתוח את
הפה, ולהגיד משהו. אז תשמעו•
לארץ הגיע ב מ טוס מנהלים, אחד מ מלכי
הג׳ט״סט. שמו יצא לפניו כאחד
מגדולי המאהבים בדורו׳,ומובן שכל נשות
החברה נכנסו להיסטריה. אחרי הכל,
כמה זמן יכולה אשה להתקיים ממעללי
קירקסנות בני חמש דקות הנהוגים
בארץ ז צייד חמצן.
הקיצר, בסוף זכתה בו הבלונדה הכי
סקסי ת, ואני לא ארס גמור, אז אני לא
מזכיר שמות. אין שעלו לסוויטה המלכותית
של מלון-הפאר, התחיל הקינג
להתפשט.
אחז מיקטורן, שפייר קארדן אישית
תפר אותו ביד — ופוייט — זרק אותו
באלגנטיות דרך החלון. פשט מיכנסיים,
שהאלסטון האגדי תיכנו לו בתור מחווה
ידידות מייוחדת, ופוייט — החוצה דרך
החלון. קילף חולצת משי נדירה, שקנזו
קנה בעצם בשביל עצמו, ופוייט — החוצה.
כך עשה עם חגורת גוצ׳י, עם נעלי סלין,
עם שעון הרולקס שלו, ושאר הפריטים —
לעיניה הנדהמות של הגברת.
״אבל דרלינג,״ הצליחה ללעלע לבסוף,
״הרי הדברים האלה עולים הון ! ״
״או״יה,״ פלט בקלילות וקיפצץ אל בין
הסדינים .״שלא יטריד אותך הדבר האני.
בין כה וכה עד שאני אגמור, הכל יצא
מהאופנה.״

ל .1 .ג - .לו חמה נג ד ג1י

כיוון שפעם כתבתי איך מאריכים את מוישלה, ובכל זאת
נשארתי בחיים, אכתוב לכם הפעם על נושא טעון לא פחות
חומר נפץ, בהימור לא פחות נועז על חיי. מה שעוד רציתי
לאמר, זה שמותר כבר עכשיו להתחיל להתפוצץ מצחוק, לא
צריך לחכות עד סוף הכתבה. זהו. רבותי, מתחילים.
ומי על הכוונת הפעם, אם לא כל היוסופים והאברומים, אלה,
כל השיהוקים שטעו בניווט, בדרכם הארוכה אל החופש. אלה,
ממזרים אלה. לא מודיעים שום דבר מראש, בפרק זמן סביר —
והופ! הם בחוץ — לזוועתו המשתנקת של בעל הדבר. מה
לאמר — יצורים ידידותיים. אין אוהבי חברה מהם. יכולים הם
לתעות שעות בתוך האינסטלציה. ברגע שהם שומעים קולות
מבחוץ — כוכב הצפון נמצא להם, ושינסה בעליהם לעשות שריר.
בחמת זעם מטורף הם קוראים לכל החברים, ומראים למיתחכם
מי כאן הבום. הפגנת עם מבעבעת — זה כלב לעומתם. חומות
הבסטיליה שלהם — לעולם נופלות. אומנם אחר-כך הם בכלל לא
מבינים למה מגרשים אותם בניפנופים אדירים, וטורחים לערבב
אותם, דחוף, עם אוויר אחר. אחרי הכל, הם כבר כל-כך מגובשים
חברתית, כמו אחים לנשק באחוות לוחמים, ולא עשו את

פ? 1מ 1י ם

איך למנוע
קיסמי זעף
:מבין העיניים
ישנן בעולם ארץ השמש העולה, וארץ
השמש העומדת. השמש העומדת — למי
שעדיין לא ברור — זה אצלנו. מהבוקר
עד הערב מכה באור בוהק. מה לעשות,
אלה הם החיים.
אין זה מחזה נדיר לראות אנשים מת הלכים
ברחובות עם הבעת שוחר־לטרף,
בגבינים מכווצים. יכול, אומנם, להיות שזה
בגלל המזג הישראלי המפורסם, אבל יכול
גם להיות שאין זה המזג — כי אם מזג־האוויר.
אנשים פשוט רוצים לראות משהו
למרות בוהק השמש, ואז בטח אין שום
אפשרות אחרת, אלא להכניס לפעילות את
פרצוף־הבוג־ג׳ונס הנ״ל.
יקשה המקשן — מה בקשר למישקפי־שמש?
אז בקשר למישקפי־שמש — טוב
תודה. זה יופי של המצאה, בתנאי שזוכ רים
להרכיב אותם. אלא שתמיד שוכחים
אותם. בבית, או במכונית, ויש גבול כמה
ריי־בנדים או דיורים יכול האיש לק נות.
בטח יש גם מישקפיים פנן בשלושים
לירות, אבל אין להם שום דאווין, ויש
גבול לקורבנות החברתיים שעל אדם להק ריב,
כדי להציל, נאמר, את מאור עיניו,
או קימטי פניו. נו באמת.
חוץ מזה, חוץ מזה, מי אמר שמיש־קפי-שמש
מונעים את חריצי הזעף בין

גזים תוצרת בית
הפטנט הסופי להדברת העסק
כל הדרך הארוכה יחד, על מנת להתפזר, סתם כך, בסוף. כל מנפנף
שהוא עמד ודאי על העובדה בזמן מן הזמנים. מה לעשות.
בחייהם ובמותם לא נפרדים אלה. לא נפרדים. מכסימום, יתכבד
הבן־אדם, וייפרד, כל עוד רוחו בו, מהחדר שבו הם שוהים —
אולם יזהר מישנה זהירות לנער היטב את מיכנסיו משאריות
קטלניות.
מאז ימי קדם, נותנים בהם סימנים! כלב נובח לא נושך —
וואללה אמת. אבל זה ששותק — נושך — ישמור השם ! למרבה
הצער, לא הומצא עדיין שום דבר משכנע יותר מאשר התנזרות
מפאסוליה — להדברת העסק. ואפילו כך הדבר, עדיין נשארו
הכרובית והתפוזים, האבטיח והענבים, הבשר והחלב — המכהנים
זה ימים ימימה בראש המיצעד, כייצרני בומבות בדוקים.
״אנשים מתייחסים ממש בחולניות אל כל הקשור בענייני

הגבות? הרגל — זה הרגל — זה הרגל.
אז כדי להיפטר אחת ולתמיד מההרגל
הזה, זוכרים להצטייד בסליל קטן של נייר
דבק שקוף — סלוטייפ. קונים אחד לבית,
ואחד למכונית, אם יש אחת כזו, אמן סלע.
קורעים פיסה קטנה, ריבוע קטן, ומד ביקים
יפה יפה בשורש האף, בין הגבות.
זה שקוף, בלתי נראה, ומאפשר מודעות
יוצאת מן הכלל לעובדת כיווץ הגבינים.
הנייר הקטן הקטנטן, הדבוק הזה, פשוט
מתנגד. הוא מעביר תחושות, ולא מאפשר
להתחבא מאחרי תנועה הבאה בהסח הדעת.
איך שמרגישים — מחליקים את המצח
מייד. הפטנט הזה יעיל במייוחד בזמן נהי גה,
שם מאמצים את העיניים. מי שסבורה
שאין באים בין הבריות עם כל מיני ניי דות
בין העיניים, שתתלוש זאת, ברגע
צאתה מהמכונית. חיסכון בליינד של עבו דת
פינצטה מייגעת. לוקח שנייה בדיוק,
גם להדביק וגם להסיר.
נותרה רק עוד בעיית הנודניקים, שכל

הרביד, וההפרשה שלהם. הגיע הזמן לשנות גישות בנושא,״
הירצה לי רופא ממכרי .״מכיוון שיותר מדי חמורים צורכים
כדורי פחם מצחיקים בנסיונות סרק להילחם בתופעה טבעית כמו
גזים, במקום לשתף עם זה פעולה בצורה הגיונית וקונסטרוקטי בית
— אולי הגיעה השעה להרצות דברים של ממש בעניין!״
בטח ! בטח הגיעה ! אמרתי. גזים זה תמיד נושא חזק. מייד בתור
אחרי מוישלה. מכיוון ששם הרופא יצא בין הפציינטים שלו
כמפתח שיטה לא רגילה — המשחררת את הבן־אדם כבמטה קסם,
מכל אוויר שאינו נמצא בריאות, חשבתי שיהיה זה רק הגון
לספר מי הג׳יניאס .״שלא תעיזי!״ תפס מחסה מאחרי האתיקה.
״אני מוכן לפרסם את שיטת הקסמים שלי בחינם — אבל
קאריירה ציבורית אני לא עושה מלופט געשעפטאן.״ שיהיה.

אז כך, כקיצור, אומר הד״ר לקהילת צבי הבטן :
ראשית, מאבחנים את העסק. כאבי־בטן הנוצרים מגזים,
מפלחים וחותכים כמו סכינים. אלה כאבים חדים, לא עמומים.
כשחשים בזאת, פורשים אל חדר פנוי, חשוך, ונועלים אותו על
מפתח. פרטיות מאובטחת במאה אחוזים, היא תנאי בל יעבור.
נשכבים על הגב, על הריצפה בפרוש, אפשר על מרבד או שמי כה.
מתפשטים בחצי גוף תחתון לחלוטין, כולל התחתונים. מסי רים
כל מלבוש לוחץ או צר גם בחלק הגוף העליון. כעת. צריך
לנשום מלוא חבטן אוויר, פעמים אחדות, להשהותה במצב
״נפוח״ כמה שניות, בלי להפעיל את שריר הסרעפת. זאת, בכדי
לאפשר לגזים לנוע חופשי במעיים. לעיתים, עצם הסרתהבגדים
כבר עוזרת לשחרר את עודף הלחץ — אבל לא את כל האוויר.
בכדי לשחרר את כל העודפים מבפנים, מבצעים סידרת
תרגילים. ראשית, מקפלים את הברכיים עד שהעקבים קרובים
מעלה, עד מעבר לראש,
לישבן. מנסים להניף אותם כלפי
כשהשכמות על הריצפה. משהו כמו ״עמידת נר״ בברכיים מקו פלות.
מיישרים אותם לאט לאט חזרה לריצפה, כשבדרך מנסים
להרגיש ולהדביק לריצפה אינדיבידואלית, כל חוליית גב המוח זרת
לריצפה. זה שלב שבו צריך הבן־אדם להיות נכון לעצור,
לקפוא בערך בתנועה, כאשר הוא חש את גוש האוויר מתקדם
במעיו. כל תנועה פותחת כאילו מעבר אחר בתוך ביטנו, ועוזרת
לגזים להתקדם כלפי חוץ. ברגע שמרגישים מהי הזווית הנוחה
ביותר לגזים לצאת, עוצרים בערך בזווית זו, וחשוב מאד, עם
שתי הידיים, לחפון את שני חלקי העכוז, למשוך חזק לשני
הצדדים, באחיזה קרובה ככל האפשר לפי הטבעת, וללחוץ את
האוויר בכוח החוצה .״לסחוט״ את כל האוויר, עד שפי הטבעת
נסגר לבד. פעולה זו מבטיחה הורקה מוחלטת בכל פעם, ומסירה
את מיכשול השריר הטבעתי המאפשר רק לעודף הלחץ לצאת,
ולא לכל ״גוש״ האוויר.
מילת המפתח כאן, זו מודעות ״ורגש״ לגוף. אין זה דבר
מסובך. גם מי שחרש לגמרי אל גופו, יתחיל לקבל מודעות —
רגישות — וקשב זה, עם הזמן, אם רק יסיט לשם את פנס האור
הפרטי — הלא היא פשוט תשומת-ליבו. ממש כך. בלי מאמץ.
לא צריך אמונה. זה יקרה לבד. מבצעים תרגיל זה במלוא ההר־פייה
והנינוחות. שרירים מכווצים לא יועילו כאן הרבה. לשם
כך, אבל, נועלים את הדלת במפתח, מכבים את האור, ומסירים
גם את הלבנים.
בין סוג תרגילים למישנהו, מתיישרים על הריצפה בפוזה
של צלוב, ונושמים שלוש פעמים דרך הסרעפת, ושלוש פעמים
״דרך הבטן״.
סידרה שנייה של תרגילי פצץ, אומר הד״ר, זה ״להפיל״ את
האגן כבירכיים מקופלות וצמודות — פעם ימינה, כלפי מעלה, ופעם
שמאלה, כלפי מעלה, לכיוון הכתפיים, בקצב לא מהיר, כשכל
אותו זמן כל חלק הגב, עד המותניים, דבוק לריצפה. סדר התר גילים
לא חשוב. אפשר לאמץ את כולם, או חלקם, בהתאם להר־ 1
גשה האישית מה טוב ויעיל יותר באותו רגע. פציינטים, אבל! ,
מדווחים, שאת מירב ההקלה משיגים מגילגול אחורנית.
לחיצת הבטן בעזרת אצבעות צמודות בסידרת ויברציות מהי רות
על מקום אחד, בצורה ״שתעשה גלים״ על פניה, עוזרת
גם היא לתזוזת האוויר בכיוון המיוחל.
זהו. אחרי רבע־שעה כזה, מרגישים קל ומאושר בלפחות
טונה אחת. אין שום חובה להיפטר מהעסק בנאגלה אחת. מש תחררים,
חוזרים לפעילות רגילה, ומרגישים שוב ״מלאים״ —
חוזרים לתרגילים. במקרה של גזים זה עוזר כבמטה־קסם. אם
הכאבים לא חולפים, אין אלה גזים, ובדהרה קלילה פונים לרופא.
זהו. כה אמר זדתוסרא, ולא הסתיר דבר.
מה שעוד נותר לי לעשות, זה ללכת ולהתחבא לשבועיים.
אחרי הכל, יש גבול לאומץ שאדם אמור להפגין. לא?

טול קורה מבין עיניך
ובהזדמנות החגיגית גס כמה חריצים
היום מחכים לחידושים והמצאות, ובשקי קה
מוכנים ללמוד כל דבר, על חשבון

זמנכם היקר. ובכן, לאלה, נא להכין תשו בה
קצרה אחת — בא לי!

*זח־טה דנין

זח פ ס טריח — איטריות
זח פסטריני — שבלולים וקונכיו ת
זה פ ל טינ ה — פ תי תי ם
זה ספגלי, מקרוני, כול ם פרומנטי — פסטה
א מי תי ת של פרומין.

הפסטה היחידה, המיוצרת מ־ס׳ס 100ס מו לינ ה
מ חי ט ת ענבר מ ס׳ 1ס א בחנ 01 ותד 5וחםזסס
(באריז ת ש חור/ז חב) אינ ה הו פכתל עי ס ת
בצק, עשירה בחל בון ו ע רן תזונ תי גבו ה.
א ה ...ה ה ...עם פסטהא מי תי ת שכזו ה ה כנ ה

קלה, ה א רו חהט עי מהו מזינ הוהמ חי ר —
חשוב מ אוד ק ל ״ בסלה מזונו ת של
ת ק ציב המשפחה!
פסטהפ רו מנ טי ה מיו צרתבמפ על החד ש של
פרומיו בידע אי ט ל קי, מ מ שיכ האתמ סו ר ת
ה טיב ו ה אי כו ת של מוצרי פרומין.

חפחמין

מתחשק לי ״פווטצטי״
פסטה א מי תית של פ מ מין

פרומנטי בשלש איכויות:
.שחור עם פדי זחב ^ 100 טמולינח מחילת עינבר מד׳ ג.
. 1ס א 11101103־ 1 5זזו 1ז011
• ירוק עם פדי כדף — עם חיטת עינבר — ללא
הודפות מלאכותיות.
• עם פדים אדומים — מקמח משובח.

העולם הזה 2175

מדי ונר ב צ רו ת
(המשך מעמוד )30
ונפגש עם ראשי העיריות ודאשי השיל־טון־המקומי.
היה לו כאן שם מצויין. אח רי
מותו קיבלנו כמה פניות. יש כמה
תובעים הקשורים בצורה זו או אחרת ה אחד
עם השני. אבל השגרירות משמשת
רק כתיבת־דואר. אנחנו מעבירים את כל
הפניות לארץ. אין טיפול יזום בפרשה
מצידנו. בהתחלה, כשהגיעו הפניות הרא שונות,
התענייננו. לא תיארנו לעצמנו
שהאכסניות לא קיימות. ביררנו עם עיריית
תל־אביב ואז למדנו שהאכסניה עבורה
נאספו התרומות לא קיימת בכלל.״
גם שגריר גרמניה בישראל, קלאום
שיץ, נפל ברישתו של מליון. הוא לא
העלה כלל בדעתו שמליון פועל על דעת
עצמו, ללא ידיעת הממונים עליו, צייד
אותו במיכתב בו נאמר :״הנני מאחל לך
ולמפעלו להשיג גם להבא אמצעים ממקו רות
נוספים בגרמניה.״

״אף אחז
לא ידע!״
*** תיתעלומות נותרו עדיין פתו״
-חות בפרשת זאת מליון.
התעלומה האחת היא כיצד יכול היה
זאב מליון לרקום במשך שנתיים את רשת

שלום׳ ,הוא היה אומר לי. הוא עשה לי
הכרה עימם. רק את האנשים הקשורים
בעניינים האלה הוא לא הכיר לי מעולם.
עבור פנחס איילון ומרדכי סורקים היתה
כל הפרשה הפתעה. הם לא האלו בדעתם
שמליון מסוגל לדברים כאלה.״
למרכז השילטון־המקומי אין כל מעמד
מוגדר על־ידי חוק. הוא אינו כפוף לבי קורת
מבקר־המדינה. יש ועדת־ביקורת פני מית
במרכז ויש לו גם מבקר. אבל גם
אלה לא גילו דבר וחצי דבר על ההסתב כות
של מליון והמרכז, עד אחרי מותו.
״מעולם לא הועברו דרכנו כל כספים,״
טוען גדעון לב ,״אין שום מיסמך על כך
בהנהלת־החשבונות שלנו. אני מבקש לקבוע
בצודה שאינה משתמעת לשתי פנים:
כל העיסקות של מליון לא עברו ולא הגי עו
להנהלת־החשבונות שלנו.״
אבל במיכתב ששיגר זיגפריד לרד לשג רירות
ישראל בבון בחודש מארם השנה
הוא טוען :״אין שום מקום לטענה, שמר כז
השילטוך־המקומי בישראל טוען עתה,
שלא היה ידוע לו דבר על מיבצע זה.
מאליו מובן שאם נגרמו לי אי-נעימויות
ומבוכה, הדי עלי ללחום נגד הדבר נמ רצות.
אני מוכן בכל עת לתת דין־וחש־בון
לרשויות הישראליוות, כולל המיש־טרה,
כדי לשים לאל את העלילה הכוזבת
שהועלתה נגדי. אני עשיתי רק טובות למר
ולגברת מליון ורק נכנסתי להוצאות.
אבקש להעביר את העניין במהירות ליש ראל,
שאם לא כן, אהיה נאלץ לפרסם את
הפרשה בעיתונות הגרמנית, הן כדי לתאר
את צידקתי אני והן כדי לגלות את הלי כיו
של מרכז השילטון־המקומי בישראל.״
עדות נוספת הנמצאת בידי המישטרה
היא עדותה של יעל לנדאו, מרכזנית לשע בר
במרכז השילטון־המקומי, שפוטרה אח רי
מותו של מליון. על פי עדותה ידעו
אנשים נוספים במרכז השילטון־המקומי
על עסקיו של מליון, או לא יכלו שלא
לדעת עליהם.
המישטרה בודקת עתה גם תופעה תמו הה

״להרביץ מכה״
לקראת הסוף
יוד, קלאוס שיץ, שגריר
גרמניה בישראל, נפל
אף הוא קורבן לתרמית של מליון. שיץ
צייד את מליון במיכתב רשמי של השגרירות,
בו הוא ממליץ למיפעלים בגרמניה
לתרום למיבצע הקמת אכסניות־הנוער, מבלי
שידע כי זוהי מגבית פרטית של מליון.
הנוכלות שלו ממישרדו, שבבית מרכז
השילטון־המקומי בתל-אביב, מבלי שאיש
מהממונים עליו או הסובבים אותו, יטיל
בו צל של חשד.
כיום טוענים כל אנשי מרכז השילטון־
המקומי, החל מהיו״ד פנחס איילון, דרך
יו״ר החברה למשק ולכלכלה של המרכז,
מרדכי סורקים, ועד אחרונת הפקידות:
לא ידענו.
זוהי טענה מעוררת תמיהה. שכן, זאב
מליון לא ניהל את פעילותו בחשאי. את
כל העיסקות המפו-קפקות שלו הוא קשר
וטווה ממישרדו בבניין מרכז השילטון-
המקומי. משם יצאו המיכתבים וההס כמים.
לשם הגיעו המיכתבים עבורו. האנ שים
הקשורים בעיסקות באו אליו למיש־רדו.
אורחים כבודים מגרמניה, בעזרתם
חשב מליון לגייס הלוואות ואשראי, הגיעו
כאורחי מרכז השילטון־המקומי ועל
חשבונו. מליון הוא שאירח אותם ושילם
את דמי הארחתם. הוא ניהל כמעט יום
יום שיחות טלפוניות עם גרמניה בענייני
עסקיו.
כל ההתכתבות המסועפת, הגודשת תיקים
רבים, נעשתה בגרמנית. שתי מזכירות
מייוחדות הועסקו לצורך זה. מליון הז מין
תוכניות ופרוספקטים. בתי־דפוס הד פיסו
עבורו קבלות ותעודות־מתרימים.
הוא הירבה לנסוע לגרמניה לתקופות ארד
^ כות.
קשה להעלות על הדעת, כיצד לא נתן
איש במרכז השילטון־המקומי את דעתו
לפעילות זאת וכיצד לא הבחינו שמשהו
אינו כשורה בה.
מסביר גדעון לב :״מליון היה מזמין
אותי להכיר ולארח את רוב האורחים
שהיו מגיעים מגרמניה, ,בוא תגיד להם
הטולם הזה 2175

^ תעלומה הבלתי מפוענחת השנייה
1י 1נוגעת לסיבת הסתבכותו של מליון.
כיום קיימים חשדות כי גם בעבר לא
נהג תמיד מליון ביושר ובניקיון־כפיים
בפעילותו כמזכ״ל מרכז השילטון־המקומי.
קיים חשש סביר כי הוא היה נוהג ליטול
דמי-עמלה מבתי־חרושת, בעיקר בגרמניה,
מהם רכש במרוכז מכוניות־כיבוי או מכו-
ניוודאשפה עבור הרשויות המקומיות.
השאלה היא מדוע רקם את תוכנית
אכסניות־הנוער הדימיוניות, ניסה לגייס
מאות מיליוני ל״י והזמין סחורות במיל יונים
1שכן, התוכנית היתה מיועדת מראש
לכישלון. הוא יכול היה לגלגל אותה שנה
או שנתיים, אולי שלוש. אבל בסופו של
דבר היה ברור שהתרמית כולה תיחשף!
שהתורמים להקמת אכסניות־הנוער יגלו
שאיש אינו מתכוון להקימן ושהן אינן
אלא כפרי פוטיומקין נוסח ישראל.
מדוע מכניס אדם אינטליגנטי וממולח
את עצמו בדיעה צלולה לתיסבוכת פלי לית
מעין זו, שאילו היתה נחשפת בעודו
בחיים היתר גורמת לו לבלות את שארית
חייו בכלא ן
אין תשובה חד־משמעית לשאלות אלו.
אפשר רק לנחש או להניח הנחות. התי אוריה
הסבירה ביותר להסברת מעשיו של
מליון היא זו: זאב מליון עמד על סף
המחצית השנייה של שנות השישים שלו.
הוא הרגיש כי חייו מתקרבים לקיצם.
ייתכן גם שהיה חולה במחלה כל שהיא,
שהיתר. ידועה רק לו, ולכן חשש לעתידו.
הוא החליט ״להרביץ מכה״ .הפקיד ה בכיר׳
שחי כל ימיו על משכורת — אומ נם
נאה, אך לא יותר מזאת — ביקש
לסיים את חייו במותרות ובתענוגות:
לטייל בעולם, לבזבז כספים, לחיות כמו
מלך, להינות מכל ההנאות שכסף יכול
לספק.
הוא לא חסך כספים בבנק. בשתי שנות
חייו האחרונות הוא חי ״על חשבון ה ברון״•
ורק כשהרגיש שהחבל מתהדק סביב
צווארו ושאין עוד מוצא מהתיסבוכת שבה
סיבך את עצמו — דהר במורד שער־הגיא,
במכונית הקורטינה החדשה, שרכש חוד שיים
קודם לכן, לקראת מותו.

(רשימה אחרונה כסידרה).
אלי תפור

״מלחמת ..
החלליות״
פעלולים ומחזות שכמותם סרס
נראו על המסך !

ריצ׳רד הנך, דירק בנדיקט,
לוון גרין, רי מיל^ונד, לו• *״ר,
ב כו רהאר צי ת

החל ממוצ״ש 12.5

״חף׳ ת״א

חן טרמפ לחייל

ההנאה מלה שלך
טההנעה האוטומטית
של שנות ה80
תו 13005

נוחה לתמרון בעיר וחסכונית ב מיו חד( עד 16ק״מ
לליטר) • תיבת הילוכים פול אוטומטית
כאמריקאיות • גג ויניל ליופי ולבידוד • (
מגן פיברגלס היקפי למניעת ״דפיקות״ •
.מערכת שעונים מפוארת • ׳מושבים אורטופדיים
• דלת אחורית עם מקום רב למטען(מו שב אחורי
מתקפל) •מפשיר אדים ומגב לחלון האחורי •
הנעה קדמית עם מנוע רב עצמה בן 1289 סמ״ק •
נוחה לחנייה בעיר מצויינת לנסיעות ארוכות
מחוץ לעיר • £י

בני

מעוה

קרם !

ב)£11701\/1/\71

וד א -חו תבל ,22 סל .335241 .חיפה -רוו יפו ,32 טל ,510296.ירושלים־רח׳ הס ,4טל ,226491 .באר שבע-עמיגל. טל 56777 .

בוטיק חד שני ־ יבואני אנפינוה
מיוחדת מאיטליה

זאסקואו 4.0.

קבלת מו ד עו ת
לכלהעי תו ני ם
במחי רי המערכת

המכירה לחנויות יוקרה וליחידים
ככר המדינה, רה׳ ז׳בוטינסקי 131ת״א, טלפץ 256031 :

0ש 89

פ ־ רסום

אידיאל

אבן גבירול 110 תל־אביב
(פינת אנטוקולסקי)
טלפון 227118 ,227117

ב מ דינ ה
מישפט
מי שפט הי פהפ׳ז ת
נשיס יפות וסיפורים ע7
קוקאין, במישפטס
ש 7נאשמי מ?ון ״רמדה״
עטויית גלימה שחורה ישבה על
דוכן השופטים אשה יפהפיה. לשמא לה,
בתוך תא הנאשמים, לבושה מיכנסי
ג׳יגם כחולים וחולצה לבנה, ישבה הנא שמת
הבלונדית העדינה, בין חבריה הנא שמים.
מולם, על דוכן העדים, התחלפו
במשך היומיים האחרונים שתי עדות
תביעה, צעירות נאות הלבושות לפי מיטב
האופנה הזרוקה, ושערן פרוע באופן
אומנותי.
השופטת הוותיקה, הדסה בך עיתו, אומנם
אינה נערה צעירה, אולם השנים הארוכות
של עיסוק בשפיטה לא חרטו בד, סימני
שררה. פניה נשארו נשיות, שערה הער מוני
סדור למישעי בתלתלים קצרים
ועיניה הירוקות מתבוננות במבט חודר
בכל הקורה לפניה באולם.
בקולה הצלול אסרה השופטת על ה סניגור
אליהו קדר לשאול את העדה
הצעירה, איריס דושי בת ה־ ,24 אם בעלה
טען בתביעת הגירושין שלו בי היא
חולת־נפש. אין טעם לעסוק ברכילות
גרידא במישפט זה.
יחסים תמורת קוקאין. אירים
דושי, עדת התביעה העיקרית ,־ צעי רה
חיוורת־פנים אשר שיערה המקור זל
מעטר את פניה כהילה, נראתה נרגשת
ועצבנית מאד למרות התערבותה של
השופטת לעזרתה. הנערה הרבתה לסלסל
קווצת שיער בין אצבעותיה, להקיש ב־מישקפי
השמש הענקיים שלה על דוכן
העדים ולמולל את שולי חולצתה בעצבנות.
היא לא נהנתה לספר את סיפורה והדבר
ניכר בה. אולם לשאלותיו של נציג התבי עה,
אברהם טל, ענתה כילדה טובה. היא
סיפרה כיצד בערב, שבו נתפסו כל ״ליווי־תני
הפשע״ במלון רנזדה, שהתה בחדרו
של יחזקאל אסלן, איש המוכר לציבור
בהיותו אחד מהנזכרים במיסמך ה־. 11
באותו ערב קיימה עימו יחסים מפני
שרצתה לקבל ממנו קוקאין להרחה, והוא
היתנה זאת בקיום יחסים. את הקוקאין
ניסתה לראשונה בחודש פברואר השנה,
כאשר היתד, בחברת דויד אפללו ואסלן.
הם הריחו קוקאין והציעו לה לנסות.
בתהילה סרבה, ואז אמר אחד מהם כי
טוב שאינה רוצה את הקוקאין מפני שזה
חומר יקר מאד. דווקא הערה זאת גירתה
את איריס לבקש להריח מעט. ואכן, הם
נתנו לה להריח את מה שנותר, אולם
הכמות היתה כל־כך זעירה עד שלא
הרגישה כמעט כל השפעה.
בפעם השנייה הריחה קוקאין ב חברתו
של יחזקאל אסלן בלבד. הם ישבו
במועדון פיקזקס, בכיכר אתרים. אסלן יצא
ואיריס הלכה אחריו ופגשה אותו נשען
על מעקה שייש שעליו היו סדורות שתי
שורות דקות של קוקאין. כל אחד מהם
הריח שורה. הנערה הנראית כחתיכה תל-
אביבית טיפוסית עובדת בבנק־לאומי. היא
התגרשה מבעלה בחודש ינואר ׳78 ועברה
תוך כדי כך משבר נפשי. נישואיה אומנם
נמשכו כשנתיים, אולם למעשה, אחרי
חצי שנה של חיים משותפים החלו הצרות.
הסיכסוכים בינה לבין בעלה הביאו את
הזוג לעתים תכופות לתחנת המישטרה ואף
למגך דויד־אדום באשמות של תקיפות
הדדיות.
אחרי גירושיה החלד, מבקרת את חברתה
טלי ששה, במועדון פיקוקס. טלי עבדה
שם במשך שמונה חודשים כמלצרית, וכך
הכירה את פינחס גולדשטיין ודויד אפללו
שהיו מבעלי המועדון.
בפעם השלישית הריחה אירים קוקאין
בחברתה של טלי. באותו ערב ליוו אותן
אסלן וגולדשטיין לביתה של איריס, ועלו
עימן למעלה. שם, בחדר־השינה של אירים,
אחרי שטלי התקלחה ואיריס עצמה חזרה
מהמיקלחת, ראתה כי על ראי ליד מיטתה
היו סדורות שלוש שורות של קוקאין. הם
הציעו גם לטלי כי תנסה, אולם היא סרבה.
איריס התביישה בתחילה להרית את הסם
כאשר חברתה מסרבת, אך לבסוף שאפר,
אל נחיריה שורה אחת וכל אחד מהגברים
הטולם הזה 2175

שאף שורה. אז עברו לשבת בסלון, שתו
קפה והגברים הלכו.
טלי, אף היא צעירה שחרחורת נאה,
העידה וסיפרה את סיפורה יום לפני חב רתה
איריס.
היפהפיה האחרונה במישפפז. ליד
דויד אפללו, עמוס ברזילי, יחזקאל אס יושבת
ה גולדשטיין
ופינחס לן יפהפיה
האחרונה של מישפט זה,
הנאשמת איריס ניסנוביץ־זהבי, בת ,31
בהירת עור ושיער, יפה מאד ואצילית
מראה, פניה מביעות עדינות ותרבות.
איריס היא אשה בשלה ואם לתינוקת.
האמהות הטרייה הוסיפה לה עדנה ורכות
מיוחדות.

שזו נשמטה מידיה לתוך הארנק הפתוח
שעמד לידה, וכך הגיע הסם לידי המישטרה.
איריס דושי, עדת התביעה הראשית
נמצאת במעצר בהסכמתה, כדי לשמור
עליה. ואילו הנאשמת איריס זהבי חופשיה
ומטפלת בתינוקה, שלו ציפתה שנים כה
רבות.

דרכי אדם
איזר. שיגעון סה !
הצעיר דצה להילחס בחוסר
הנימוס וכביורדקרטיה הישראלית,
המישטרה החליטה;
״האיש משוגע״

אילו מחשבות עוברות במוחה כאשר
היא שומעת את הנערות המעידות נגד
השופט, חיים שימחה נחמני, הביט ב חברה
לחיים, גולדשטיין, ושאר חבריה
תמיהה בצעיר שניצב לפניו. לא היה זה
לספסל הנאשמים? איריס שוחררה ממעצר
״הקליינט״ הרגיל של אולם המעצרים.
יחד עם עמוס ברזילי לפני ימים אחדים.
יהושע קמיניץ, חובש כיפה ובעל חזות
אינטליגנטית ומעודנת בלט מאד בין ה גנבים,
סוחרי-הסמים ושאר העבריינים ש היו
יבול הלילה האחרון של מישטרת
תל-אביב.
הצעיר בעל המיבטא האמריקאי החריף,
נעצר בתחנדדמרכזית של תל-אביב, לפי
דיברי המישטרה, אחרי שקילל את איש־המודיעין
של העירייה ואסר-כך היכר. את
אנשי מישמר-הגבול שהוזמנו להרגיעו.
המישטרה ביקשה לעצור את התימהד
ני ולשלחו להסתכלות, כדי לבדוק את
שפיות דעתו.
כאשר ניתנה רשות־הדיבור לקמיניץ,
התבררה מסכת הטעויות ואי־ההבנות ש הביאו
את הצעיר למעצר.
כחצי פה. בעברית רהוטה וסיפרותית
כמעט, הסביר הצעיר כי הגיע לתחנה-
המרכזית וחיפש שם את מדור הקבילות.
איש־המודיעין של העירייה חשב כי הוא
מתכוון למדור החבילות ושלח אוחו לשם.
כאשר התעקש קמיניץ כי אינו רוצה לש לוח
חבילה, אלא להגיש קבילה, נואש
חשודה ניפנוכיץ
איש־המודיעין, ואמר לו שאין מדוד כזה.
החבילה נפלה —
כאדם שבא מארצות־הברית, חשב קמי-
ניץ כי ייעודם של עובדי ציבור הוא
לשרת את הציבור, ולנסות לעזור לו.
לכן ביקש מהפקיד שיואיל לשאול את
חבריו לעבודה או את הממונה עליו, היכן
נמצא מדור הקביילות. איש־המודיעין סרב
לעשות זאת ופנה לענייניו.
קמיניץ שעדיין לא התרגל לנימוס היש ראלי
ביקש מהפקיד כי ימסור לו את
שמו. הפקיד הזועף אמר לו את שמו
בצורה בלתי ברורה ובחצי פה. קמיניץ,
שלא הבין את המילים, ביקש לקבל את
מיספר העובד של פקיד־העירייה. בכך ראה
הפקיד הגזמה רבה, ואמר לצעיר שאין לו
מיספר עובד. בשלב זד. כבר היה קמיניץ
כעוס ומתוסכל ואמר לפקיד :״אתה חמור
אם אינך יודע את מיספר העובד שלך.״
מכאן התפתחו הדברים במהירות. איש-
המודיעין הזעיק את אנשי היחידה הממד
חדת של מישמר־הגבול המסיירים בתח נה׳
אלה התנפלו על הצעיר ורצו לקח שופטת
כן־עיתו
תו לתחנת־המישטרה .״ניגש אלי גבר
— לתוך הארנק
במעיל עבודה צבאי וחגורת ש״כ, מיכ־נסי
דגמ״ח, נעליים סימן שלוש, ולקח
את זרועי, בלי להזדהות כשוטר. לא היו
בתחילת מעצרה נטען, כי עליה להשתחרר
לו תגי זיהוי, לא דרגות ולא סמל מיש-
כדי לטפל בתינוק שנולד פג, והוא עדיין
טרה, אז לא רציתי ללכת איתו.״
בבית־החולים.
לדיברי קמיניץ, השוטרים סחבו אותו
לחדר, סגרו את הדלת והיכו אותו .״אני
הסניגורים, אליהו קדר ואריה שרעבי,
לא היכיתי איש, לא הרמתי יד, כי אני
ניסו ככל יכולתם לערער את עדותה של
יודע שאסור להכות אנשי־מישטרה. חוץ
פקידת הבנק, ולהציג אותה כנערה מבול מזה,
לא היכיתי איש מאז שהייתי בכי בלת
שנהגה לצרוך סמי הרזיה וכדורי
תה דלת. לא גידפתי איש. אני רוצה
הרגעה גם לפני פגישתה בחבורת פיקוקס.
להגיד שכולם היו קצת עצבניים, אבל
זאת מפני שעדותה סיבכה את הנאשמים
איך לא להיות עצבני, כאשר שוטרים
בעבירות המיוחסות להם על־ידי התביעה,
האמורים להגן עליך, מתנפלים ותוקפים
החזקת קוקאין, הספקת הסם וכן קשירת
אותך ללא סיבה? התאפקתי כדי שלא
קשר לסחור בו.
אחזיר, ולא תהיה תקיפת שוטר.״
חלק מהתמלילים, שהוקלטו בחדר
השופט הביט בבחור ברחמים. ניכר
בבית־המלון׳ רמדה, ואשר רבות דובר
בעיניו כי מי שמוצא עצמו נלחם במימסד
בהם בעת המעצר, הוגשו על־ידי התובע
הישראלי על כל שלוחותיו כבר בגיל
לבית־המישפט, לצורך אימות שיחתם של
צעיר כזה, חייו יהיו קשים מאד.
איריס דושי ואסלן. לסי בקשתה נתן לה
גם איש המישטרה שביקש את מעצרו
אסלן באותו ערב, לדבריה, כמות קטנה
של קמיניץ לשם בדיקה, נראה עתה
של קוקאין עטופה בנייר. כאשר נכנסה
מהסם. אחרי שהתברר כי לנער מישפחה
המישטרה באופן פיתאומי לחדר ועצרה
בארץ, ויש לו חשבון־בנק שממנו הוא
את כל הנמצאים בר, העמידה את האנשים
יכול לתת ערבות, שוחרר הבחור מייד.
עם ידיהם אל הקיר. איריס, בבהלתה,
פרשה את ידיה ולא שמה לב לאן נעלמה
הוא עומד להמשיך את לימודיו, בשנה
הבאה, בפאקולטה למדעי־החיים באוני פיסת
הנייר ובה הסם. רק אחר־כך, בתוך
ברסיטת בר־אילן. אבל חלק ממדעי־החיים
המעלית, כאשר חקרו אותה השוטרים
היכן הסם והיא החלה מחפשת, גילו את
בישראל כבר למד השבוע בתחנה־המר-
כזית ובמישטרה.
החבילה הקטנטונת בתוך ארנקה. נראה
העולם הזה 2175

נחש רק 6א נבונים
והזמה הגדולה שלך!

עכשיו, שני מיליון ל״י
יכולות להיות שלך

מפעל הפי ס

י ( אלקטרונאים )!
* הגדלנו ה מל אי של דיודו ת
יישור וגשרים מ תו צר ת 0.1 .
* הגיעו מחב רי ם ( 96 ,64,32
מ תוצרת זו טסא\/ק
פינים)
* מלאי ענק של ״ג׳וקים״ (לטלפונים
ולמשחקי טלוויזיה) מתוצרת חב0.1. ,
אצלנו במלאי :
נוריות ודיודות פול טו ת אור 01*1מ מ סרי ם,
לחצנים ומפס קי ם מו ארי ם 01 ^ 11£מעגלי

הגנה, ר שתות נגדים ו טרימרים ( ש ע ^ ס)
דיודות יישור וגשרים 0 .1 .מפזרי חו ם
ותו שבות ל ט רנזי ס טו רי ם ו״ג׳וקים 1מ 21*,£נ ) 5

* מעגלים מ שולבים דיגיטליים () 0 .1 .
ס ר טי ק שירה ו סי מון מניילון, ספירלות, תעלות
ונעלי־הבל ( 11ססא שרוולים מ תכוו צי ם
וארוגים, ס ר טי סי מון ותפ סניו ת 21 8
* ס לי כר טיסי ם, קו פ ס או ת, מ ס די ם וארונות
למיכשור 1£.מ ועוד...
מכירה ויעוץ אצל הנציגים בי שר אל:
אלב: כץ ב ־ר ד־

ש ־ ניידר רז 3 .

בענ 7׳ אצר

ת״א,דרר פתח־תקוה ,44 טל.34607,32089.

אמנות -

בכל נערה
יש משהו מהבושה שתהיה...
בכל <זשה
יש משהו מהנערה שהיתה.
ציוד תמונותיו ש ל
״מלך ה שוקולד״

ל ת הי ל ה * ־

נולדה

טץ זטום

ץ וודל כריסטופר פלץ ומר

הנתוני
הו פקמס

במוי:בריאן פורבס

ננט
דו סן

מוסיקה:סרנסיס לי׳

בכורה ארצית — קולנוע ״לימור״ ת״א — 9.30 ,7.00 ,4.30
יסיט נ 1ון וו> -ו ל דו *ן >?>1נ,

י ׳016י

״דיסנילנד״ של לינדנר
נדיבות וגורל

נירסום רץ

לאה פלטשר

*|0 *.ן*! 0נן 5ח 0 *!3חס!1חו
6ז!ן ןאו 1£ 0 , 8ץ ז5

יצירת ענק של רובוט ראושנברג, ה בולטת
בכיתמי צבע גועשים באדום, צהוב
וכחול, סביב תצלום גדול של הנשיא קנדי,
היא אחת מעשרות המוצגים המרהיבים
המוצגים בימים אלה במוסיאון תל־אביב.
עד היום עוד לא היתה הזדמנות מושלמת
כל־כך לתושבי ישראל, לחזות בארצם
בסירות התרבות האמריקאית, באחד משי איה,
וזאת בכמות, באיכות ובעושר ש כמותם
לא נראו בארץ.
נדיר הדבר, שמוסיאון מארץ מסויימת
ישאיל אוסף שלו, המכיל אמנות לא מהארץ
שבה הוא מוצג — לארץ אחרת, ועל־ידי
כד יפאר וירומם תרבות לאילו. או הפעם
חברו יחדיו נדיבות הלב של פטרוני העיר
קלו שבחבל הריין, והגורל, שיצר את ה תנאים
שהובילו להצגת אוסף מוסיאון
לודביג בתל־אביב.
פטר לודביג, החולש על רוב מיפעלי־השוקולד
באירופה, נחשב לאחד משלושה
האספנים הגדולים של יצירות אמנותיות
בעולם. אך בניגוד לאספנים האחרים, נוהג
פטר לודביג, המכונה ״מלר השוקולד״
לתרום אוספים שלמים למוסיאונים, למען
הציבור.
אחד ממוסיאונים אלה, המצוי בקלן,
מכיל אוסף גדול של יצירות מהמאה
העשרים וקרוי על שמו. בתיווכו של מנהל
מוסיאון תל־אביב, מרק שפס, ניאותו אנשי
המוסיאון להשאיל לישראל מוצגים מה תערוכה.
לגבי
מהות אופייה של התערוכה, ומדוע
היא כוללת יצירות משנות הששים בלבד,
בעוד שמוסיאון לודביג מפיל יצירות מ שנות
השבעים בצד אוצרות של האכספרס יוניזם
הגרמני, מספר מרק שפס :״בתחילה
תיכננתי לערוך תערוכת אכספרסיוניזם,
אך כשהסתבר שמתוך רשימת היצירות
שהגשתי, חלק הארי נמצא ברשימה ה שחורה׳
,הווי אומר, בלתו ניתנים להש אלה,
וזאת מסיבות של שימור וחשש
לגורל היצירות באם תטולטלנה •י -לא
היה ערך לבנות תערוכה בנושא זה. .לכן
החלטתי לקחת את שנות הששים כמיסגרת

לתערוכה, כי כאן קיימים כמה זרמים,
ולכן התערוכה היא עשירה, מלאה ובעלת
חשיבות.״
אין להתעלם מכך שהאוסף עצמו מבוסס
על טעמו האישי של פטר לודביג, שמעדיף
את אמנות הפונדארט האמריקאית יותר
מאשר מופשט קר, אך הודות לבחירתו
של מרק שפס, מכילה התערוכה במוסיאון
תל־אביב קשת רחבה של סיגנונות שונים,
כמו הריאליזם החדש, תנועת ה״זרו 0
פופ לונדוני מעודן ומתוחכם, תנועת ה־
״קוברה״ ונציגה — אלשינסקי, אמנות
גרמנית בסיגנונות שונים כמו יצירותיהם
של ג׳וזף בויס, בזליץ או ריכטר. הדגש
בתערוכה הוא יותר על שנות הששים
המוקדמות כמעבר מהמופשט האכספרס־יוניסטי
והלאה, עם מבט קל לסוף שנות
הששים, המרמזות על האמנות העכשווית
של שנות השבעים.

מורה יחידה כישראל

המוסמכת ללמד מקצוע
עידון נשי ודוגמנות

פותחת קורסים חדשים
סאואוס

93 8197

6.1,8י|! 0 5 8א ז £ 00114X 0״ ז אי

׳ 0 8 0 4 8 5 1X6! 8:80 - 8X 0£81״ £

/ 418008811108158 1ס£ז£4״910-״ז 0 8״840X0*0,
) 1££18101 ^ 8583^ 1101(5 505085708 טי״

״ אי ר שיזיון 79־
מועדון חברים אק סקלו סי בי,
מזמין זוגות ובודדי ס/ו ת,
תרבותיים, שוחרי אירוטיקה,
ללא דעות קדומות,
למסיבות ״סווינגים״,
מופעים חיים, ו...הפתעות
לפרטים:

טל 622375 :־265883 >03־03

תן טרמפ
ל חייל

עידון נשי
יקצה לן
יציבה־טובת — יופי
נימוסיו ובטחון עצמי
קורס מיוחד לבנות
נעורים בפגרת הקיץ

דוגמנות מקצועית

מתאים לך באם הנך
תמירה, נאה ואינטליגנטית

תרבות הגוף

ישפר גופך לקר את
הקיץ, הרזיה מובטחת
אולפן לאה פלטשר
אבן־גבירול , 50ת״א,
טל 267682 .

לתשומת לב

אין לגב׳ פלטשר סניפים
או אסיסטנטיות
הזהרי מחיקויים,
חבל על כספך.
העולם הזה 2175

בידור
הק רן הדו קלתואלס
האורות כבים ובאולם משתרר חושך
מוחלט. מוסיקה קוסמית, המתגברת באי טיות,
עולה מכל עבר, ועל התיקרה מתגלה
עולם ציבעוני ומופלא. קרניים מיסתוריות
הבוקעות מבעד למכשיר הניצב במרכז
האולם, יוצרות על התיקרה שלל צורות
ציבעוניות הנעות ומשתנות בקצב המו סיקה.
הציור הדומם מתעורר לתחיה מעל
ראשי הצופים, ויוצא במחול, ואלס המש־

אנג׳לס. הפעלתו היא מיבצע מסובך הדורש
ידע נרחב בנושא. מסביר ג׳ים הניקן בן
ה־ ,25 מאלה שהביאו את המופע לארץ:
״הדבר הראשון הוא ייצור הצבעים מקרן
הלייזר. המכשיר מתרגם את האותות של
מוסיקה המוקלטת על טייס לצורות ציב־עוניות,
בהתאם לתדירות. המראה מוקרן
על התיקרה ונימצא בתנועה מתמדת בקצב
המוסיקה. כל הפיקוח הוא אלקטרוני חוץ
מהתמונה הסופית. בעזרת ידיות אני שולט
על הגדלים ועל רדיוס התנועה.״
האם זאת אמנות 1
״חלק מעובדי החברה היו רוצים לזכות

טיולים

אירופה

וקנדה

אדהייב

שמיניות הלייזר נעות כחלל

אדהייב ומכסיקו

צורה וצליל

המזרח הרדזוג? אמריקה דרום ומכסיקו טיולים מיוחדים
לצעירים

ציור מופשט בעזרת קרני לייזר
מדע ואמנות
תנה לקלינקה הרוסי ועד לריקוד רוק
מודרני. זהו הלייזריום שהוצג בחופשת
הפסח גם בישראל. העולם שבו נפגשים
המדע והאמנות ליצירת ממד חדש.
מהי בעצם קרן לייזר?
בניגוד לקרינה הנפלטת ממקורות אור
רגילים, יוצר הלייזר אלומת־אור שאיננה
מתפזרת. גלי האנרגיה נפלטים בפס צר
מאד של תדירות ונעים בכיוון זהה. מקור
עוצמתה של הקרן טמון איפוא בהיותה
מרוכזת וממוקדת.
ללייזר שימושים רבים במחקרים בתחומי
הפיסיקה, הטכניקה, הרפואה והתעשיה;
הלייזר משמש גם למטרות צבאיות. בין
השימושים בתחומים השונים אפשר ל מנות:
קידוח חורים זעירים ביהלומים
ובחומרים עמידים בפני חום, מייקרו־ריתוך
ומיקרו־מכאניקה, ניתוחים רפואיים והריסת
גידולים ממאירים, כלי תיקשורת, ראדא־רים
רגישים, מדי מרחק מדוייקים (כולל
למרחקים בין־כוכבים) ועוד. כיוון מחקר
נוסף הוא הכנת לייזרים העשויים לשמש
ככלי־נשק לגרימת כוויות וחבלות חמורות
יותר, לחייל ולכלי־נשק הנפגעים מקרינה
רבת עוצמה זו.
המופע הגיע לארץ ישירות מלום-

בתואר אמנים, אלא שאנחנו עוסקים ב עיקר
בצד הטכני. המדיום שלנו עדיין
בפיתוח; שלא כמו בתחומי אמנות אחרים
העומדים על בסים איתן, אנחנו מתפתחים
ונמצאים רק בתחילת הדרך. הטיבעיות
של המראות היא עיקר הייחוד שלנו. הרבה
אנשים רואים כאן אפשרות של התרשמות
אישית, הרבה יותר מאשר באמנויות אח רות.
השילוב של המדע והאמנות מתבטא
ביצירה שלנו.״
המופע מתוכנן בעיקר לפלנטריום. ה תנאים
האידאליים בתוספת רקע של כוכ בים
יוצרים מראה מקסים. בארצות־הברית
משתמשים במכשיר גם לייצור סירטי פיר־סומת,
סירטי וידיאו־פסיכדליים ופוסטרים.
מישראל נודדים אמרגני הלייזריוס עם
ציוד של 600 קילוגרם לספרד. לפני שיעזבו
יש בכוונתם ליצור צורה מקורית למען
השלום, שאותה יציגו בהופעותיהם בעולם.
״הדבר דורש תיכנון מוקדם כדי להגיע
לצורה המוגמרת הרצויה.״ יחד עם המט בעות,
הציורים, הפסלים וכר, יזכה איפוא
השלום הטרי במראה לייזר מקורי. זוהי,
אולי, התרומה האמנותית ההולמת ביותר
את השלום, שהרי שניהם, הלייזר והשלום.
מייצגים עידן חדש.

פרטים והרשמה בכל משרדי הנסיעות•

1711 שנות נסיון

0 § 1עסז ) 0 6 0 0 /1

קול המפרסם

העולם הזה 2175

,.דוושה לוו וינדה משלנו!״ התמומדו
העיתונאים המיצרים נקאוויו, רמואוו
עלילות בת־ התערובת הפולנית־ הודית

ידיד מיצוי

כאשר שהו בארץ עיתונאים מיצריים, בעת ביקור אנוור אל־סאדאת
ואחרי הביקור, טיפלה לינדה בעיתונאים אלה, שהפכו
לידידיה האישיים, מטעם לישכת העיתונאים הממשלתית. בתמונה היא נראית עם
אחד מהם, באיצטדיון יד־אליהו במישחק כדורסל בין נבחרת ישראל ונבחרת ספרד.

נחנו צריכים כאן אחת כזו. היא
ממש אגדה. לעיתונאים הישרא ליים
יש מזל.״ הדוברים היו עיתונאים
מצריים, שני ראשי סוכנויות־ידיעות זרות
גדולות בקאהיר. נושא התישבחות היתה
עובדת לישכת העיתונות הממשלתית היש ראלית,
לינדה רמבאום.
העיתונאים הישראליים, שליוו את מנחם
בגין במסעו לקאהיר, היו נרגשים מה חוויות.
הוותיקים שבהם, אלה שכבר ביק ״
רו קודם לכן במצריים, היו לא רק נר־

לדבר עם המרכזייה. ואז ערכה מיבצע של
שיכנוע טלפוני והכתב הישראלי שוחח עם
ירושלים. כאשר נדמה היה שיש פחות
מדי חרדים במלון, והיתה טעות בהזמנה,
השתלטה לינדה על המפתחות של החדרים,
חילקה אותם בין העיתונאים, והתברר כי
יש די חדרים.
כאשר נדמה היה לכתבים ישראלים, כי
מישהו מהמישלחת הישראלית אינו עוזר
להם כפי שנדרש, והתלונה הגיעה לאוזנה
של לינדה, קיימה שיחה קצרה עם אותה
אישיות, וזו נפתחה מייד בפני העיתונאים.
הכתבים הישראלים קיבלו את שירותיה
של לינדה כדבר טבעי. הם רגילים להם גם
בארץ .״כאשר מישהו מאיתנו אינו מצליח
לשכור מכונית, אנו פונים אל לינדה והיא
מוצאת מכונית,״ סיפרה כתבת גרמנייה
השוהה בקביעות בישראל .״וכאשר מישרד
התיקשורת לא התקין במהירות מספקת
טלפון בביתו של כתב חדש, הפעילה ליג-
דה את הקשרים שלה ואותו עיתונאי קיבל
טלפון למחרת היום.״ אין צורך לנסוע
לקאהיר, או להיות כתב־זר בארץ, כדי
לראות כיצד לינדה עובדת. הכתבים ה ישראליים,
שסיקרו את ביקוריהם של
אנוור אל־סאדאת ושל ג׳ימי קארטר, לא
יכלו שלא להבחין בלינדה, שהצליחה להש תלט
על מרכז העיתונות הגדול בתיאטרון
ירושלים. למרות שלא היתה המנהלת
הרשמית שלו, היתד. לינדה הרוח החיה

בחינת הפתעה. הם נוכחו לדעת, כי
למקומות שאליהם הגיעו הכתבים הישרא לים
לא הצליחו הם להגיע, וכשביררו כיצד,
קיבלו את התשובה: לינדה. הם הבחינו
ביחס ובשירותים, שנתנו הפקידים לעיתו נאים
ישראליים, שהיו טובים יותר מאלה
שבהם זכו הם עצמם. וכאשר ביקשו להבין
מדוע וכיצד, קיבלו תשובה אחת: לינדה.
כאשר הם ניסו להשתמש בנוסחת הקסם,
ופנו בעצמם אל לינדה, נתקלו ברצונה
לעזור. הם לא יכלו להסתיר את הת פעלותם.
לינדה עזרה גם להם!

__השד
שהפך אגדה
^ ודם עיתונאים מצריים, אלה, ש-
\ 4לינדה הפכה בעיניהם אגדה, ידעו רק
חלק מן האמת. כאשר נבלעה המישלחת ה ישראלית
במטוס, שהחזיר אותה לארץ
לאחר הביקור בקאהיר, התיישבה לינדה
על אחת מכורסות המטוס ונרדמה חיש
מהר. רק אז התברר, כי במשך שלושת ימי
הסיור במצריים לא עצמה לינדה עיין,
אפילו לשעה קלה.
״האגדה הישראלית,״ או ״השדה היש ראלית״
כפי שכונתה לינדה בפי העיתו נאים
המצריים, לא נולדה בישראל אלא
בכלכותה שבהודו. הרקע המישפחתי שלה

דשים אלא אף מודאגים. הם הכירו את ה קשיים
הממתינים לעיתונאים במצריים, את
האיטיות המצרית המרגיזה את כל מי
שלא רגיל אליה, את בעיית הטלפונים,
שכימעט אינם פועלים, את הסיוט הכרוך
בהעברת חומר לארץ, וכן את הקושי להי כנס
לאתרים שונים שבהם יערכו האירועים.
דאגות אלה הן גם מנת חלקם של
העיתונאים המקומיים והעיתונאים הזרים,
השוהים דרך קבע בקאהיר. אולם הם כבר
רגילים לכך. סיגנון עבודה זה הפך חלק
מהווייתם היומיומית. בפעמים הקודמות לא
יכלו העיתונאים הישראליים שביקרו בקא-
היר, שלא לשים לב למבטי הלעג של העי תונאים
השוהים בקביעות בקאהיר, למראה
התרגזותם של הישראלים, שלא הצליחו
להיכנס לאירוע זה או אחר, או שלא הצ ליחו
להעביר דיווח בטלפון.
אולם בנסיעתו האחרונה של בגין ל-
קאהיר חל שוני מוחלט, בכל הנוגע לעי תונאים
הישראליים. לא היה זה בגלל
השילטונות המצריים, או מפגי שחלק
מהעיתונאים כבר הכיר את מצריים. הסי בה
היתה אחרת: מנהל לישכם העיתו נות
הממשלתית בירושלים, זאב חפץ, הח ליט
לצרף למישלהת העיתונאים מישראל
את עובדת לישכתו, הממונה בירושלים
על הטיפול בכתבי החוץ, לינדה רמבאום.
המפתחות שבידיה

המטפלת

לינדה עם המטפלת
של ילדי מישפחת
רמבאוב בהודו. בגיל 16 היגרה לאוסטרליה.

ן 6ינדה, צעירה בת ,26 בעלת יופי
* מזרחי־הודי ותנועות נמרצות, הצלי חה
לעשות מה שאף אחד לא הצליח לע שות
לפניה במצריים: להפוך את חייהם
של העיתונאים לחיים קלים, ממש כנהוג
וכמקובל בכל בירה מערבית.
לינדה, שלא היתד, קודם לכן מעודה ב מצריים,
השתלטה במהירות על העניינים.
באירוע מסויים, כשהשוטרים המצרים לא
התירו לעיתונאים להיכנס, הקימה ליגדה
קול צעקה עד לב השמיים. העיתונאים
הישראליים נכנסו, ואילו עמיתיהם המצ ריים,
שלא היה מי שיצעק למענם, נותרו
בחוץ. כאשר כתב התקשה להשיג קשר
לארץ, הצליחה לינדה, על-ידי חיוך וסבר
פנים נעים, לשכנע את הטלפונאי לתת לה

רה של לינדה הנמצאת היום בארץ, אחיה הצעיר המתגורר בלונדון. לינדה עצמה ואמה.
בפעם האחרונה התפלגה המישפחה נאשר לינדה עם אמה ואחותה עברו לאוסטרליה.
שבו. היא הצליחה לפתור בעיות רבות,
קטנות וגדולות, למאות עיתונאים ישרא ליים
וזרים, שנזקקו לשירותים שונים
ומגוונים.
לעיתונאים המצריים היתה לינדה ב
הוא
גם ההסבר ליופיה המייוחד. אמה של
לינדה, מרסיה, היא ילידת הודו. הסבתא
מצד אמה היא ילידת עיראק וסבה מצד
אמה הוא יליד תימן. אביה של לינדה,
שנפטר בינתיים, נולד בפולין.

בדדו רקאהיו־

לינדה בנמל־התעופה בן־גוריון,
יחד עס טלי, מזכירתו של יועץ
ראש הממשלה לענייני עיתונות דן פתיר. למרות שלינדה כבר

טיילה רבות בחוץ־לארץ, ויש לה ארבע אזרחויות, ישראלית, הודית,
בריטית ויאוסטרלית, היה המסע לקאהיר חווייה מייוחדת עבורה.
במשך הביקור לא הספיקה לבקר באתרי קאהיר, בגלל העבודה.

החסרות לה, כדי שנוכל לתת לה תואר
כערכה, אבל היא מסרבת.״
אומרת על כך לינדה :״אני יודעת שאני
צריכה להשלים את הבחינות ולקבל תואר,
אבל אין לי זמן לזה. יש כאן, בלישכה,
המון עבודה, והאירועים רודפים האחד את
השני. גם בימים רגילים, כשאין סאדאת
או קארטר, אני חוזרת הביתה לפנות ערב
הרוגה לגמרי, ואז אין ראש ללימודים.״
אחת האהבות הגדולות של למדה, הדו ברת
חמש שפות — לטייל בעולם ולהכיר
אנשים. ביום שהגיעה לארץ החליטה, כי
תקדיש לפחות חודש אחד בשנה לטיול
בחוץ־לארץ. במיסגרת הטיולים שלה היא
נסעה גם לוושינגטון. אך עוד לפני נסי עתה,
ב־ , 1972 שיגרה מיכתב למועמד ל נשיאות
בבחירות שהתקיימו באותה שנה,
ג׳ורג׳ מקגוורן, וגילתה בו שהיא ממערי־צותיו
ורוצה לעבוד עימו. ואמנם כאשר
הגיעה לארצות־הברית, התקבלה לעבודה
במטה המצומצם של מקגוורן, ונימנתה על
הצוות שכתב את נאומיו.
למרות שלמדה נפגשת בארץ עם עי תונאים
זרים רבים, וקושרת עימם קש רים,
היא עדיין רווקה .״עוד לא מצאתי
את האיש שלי, ואני בטוחה שהוא לא
יהיה אחד מאותם העיתונאים הזרים ש באים
לארץ. אני לא ממהרת. יש לי הר בה
ידידות. ואני מבלה איתו״

האב, בולק רמבאום, בן לאחת המיש־פחות
המפורסמות והידועות, שגימנתה על
מחנה אגודת־ישראל בוורשה, ברח עם
פרוץ מילחמת־העולם השנייה מפולין.
לאחר מסע בן שנתיים ימים, שבו עבר
במרחבי רוסיה וסין, עלה על אוניה שעמ דה
להובילו לישראל, אך בדרך ירד ב אחת
מתחנות הביניים, בכלכותה. שם נפ גש
רמבאום עם נציגי הקהילה היהודית
של הודו, והחליט להישאר בינתיים בהודו.
שנים ספורות אחר־כך, בשנת , 1944 על תה
אמה של לינדה לישראל. החלטתה לע לות
היתה פרי החינוך הציוני מהבית.
האם, סדסיה, הכירה אז את רמבאום, והש ניים
נחשבו לזוג, אולם אהבתה לישראל
התגברה על אהבתה אליו והיא הצטרפה
לגרעין בנימינה, שהתיישב בכפר-בלום.
קשר המיכתבים בין שני האוהבים נמשך
למרות המרחק ביניהם. בינתיים הצליח
אביה של לינדה להתבסס בהודו, הפך
למנהל חברת־ענק למתכות ומינרלים. הוא
הפציר במיכתביו למרסיה שתחזור להודו,
כשהוא מבטיח לה :״בואי תחזרי, נת חתן,
ואז נעלה לארץ.״ מרסיה אמנם שבה,
נישאה לבולק, אך נשארה עימו בהודו.
לבני הזוג, שהשתקעו בהודו, נולדו שלו שה
ילדים: בן ושתי בנות, שאחת מהן היא
לינדה.

לטייל בעולם
ולהכיר אנשים
סבה של לינדה, אבי אמה
נולד בתימן, סבתא בבגדד
ואמה בהודו. מצד אביה לינדה היא פולניה.

אביה של לינדה, באחד
מביקוריו בארץ לאחר ש בתו
מימשה את חלומו ועלתה לישראל.

ף ע , 1 !>6כ ש די כדה היתה בת , 16
* שנתיים לפני בחינות הבגרות, שוב
התפצלה.המישפחה. האם עם שתי בנותיה
עברה לסידני שבאוסטרליה, והאב נשאר
בהודו.
יותר משלוש שנים לאחר מכן הגשימה
לינדה את החלום של אביה, שנקטע 30
שנה קודם לכן, עת נטש את האוניה
שהפליגה לישראל ונשאר בהודו, ואת ה חלום
של אמא, שנקטע 25 שנה קודם
לכן, עת נענתה להפצרות ידידה-,עזבה
את כפר־בלום וחזרה להודו. למדה החלי טה
לעלות לישראל. נרשמה ללימודים ב אוניברסיטה
העברית בירושלים.
בירושלים נקלטה למדה מהר מאד בחב רה
התוססת של הסטודנטים. היא התגו ררה
בדירה עם עוד שתי סטודנטיות, אחת
מהן ענת סבידור, בתו של ח״כ מנחם
סבידור, והפכה להיות אורחת מקובלת
ורצויה במסיבות שנערכו בעיר. את הזמן
שבין בישול ארוחות הודיות לבין הנשפים,
העבירה למדה בלימוד מדעי־המדינה ויח־סים־בינלאומיים
ובעבודות שונות.
בשלוש השנים האחרונות עובדת למדה
בלישכת העיתונות הממשלתית, כעוזרת
למנהל המחלקה לכתבים זרים. אך מאחר
שכבר זמן רב אין מנהל למחלקה, משמשת
למדה כמנהלת המחלקה למעשה. הסביר
השבוע זאב חפץ, מנהל לישכת העיתונות
הממשלתית :״למדה עושה את כל העבו דה,
היא עובדת מצויינת ואפשר לסמוך
עליה בלב שקט ובעיניים עצומות. אני לא
יכול לתת לה את תפקיד מנהל המחלקה,
ולא יכול לתת לה דירוג בכיר יותר,
משום שלא סיימה את לימודיה. על פי
התקשי״ר היא חייבת להיות בעלת תואר
אקדמי כדי לקבל את התפקיד. אני מאיץ
בה מפעם לפעם שתעשה את הבחינות