גליון 2176 מתאריך 16 במאי 1979

(כילל ני.ע.נ׳(.

11־3101

העולם מצלם בקודאק.

דרוש פיתוח במעבדות דלת ה קולור

חברי־הכנסת? אתה איש־המוסר? יש גבול
לצביעות הזאת!
אורי אכנרי: האם אתה מרשה לי
להשיב על זה ז

שת עמוס בן־גוריון, פרשת 7ן םטנר ועוד.
מוזר על כן כי מר בגין תוקף אותי
עתה בגלל העזתו של העולם הזה למתוח
ביקורת באותה חריפות על השילטון הנו כחי,
שהוא עומד בראשו.

נו: לא, אני לא מרשה.
אורי אכנרי: אם לא, אני אענה
בהודעה אישית. זו זכותי הפרלמנטרית.
ראש־הממשלה מנחם בגין: תש תתף
בדיון ביום הרביעי, ואני אשיב לך
בעניין מייוחד זה. אבל אל תטיף מוסר
לכל בשר. אני אומר לך כחבר שדאג
לכך שתהיה בן־חורין במדינת-ישראל :
אינך יכול לעשות זאת, אין לך זכות
מוסרית כזאת!

״העולם הזה״ ממשיך לנהוג על פי הסיסמא
״בלי מורא בלי משוא פנים״.

היו״ר שושגה ארבלי־אלמוזלי־

המערכת והמינהלה :
״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי
תל־אביב, רחוב גורדון 3
243336־ .03 תא־דואר . 136
טלפון ...
מען מברקי :״עולמפרס״ .מודפס כ״הדפוס 1 החדש״״ כע״מ, תל•
גלופות: צינהוג
: צינקוגרפיה אביב, רה׳ כן־אביגדור. הפצה ״גד״ כע״מ
״כספי״ כע״מ. העורך הראשי: אורי אכנרי. העורר: אלי תבור עורך
תכנית: יוסי שנון. עורכת כיתוב: ענת ישראלי. צלמי־מערכת:
ציון צפריר וגילה רזין. ראש המינהלח: אברהם
סיטון. מחלקת המודעות: רפי זכרוני * המו״ל: העולם הזה כע״מ.

בשבוע שעבר עמד העולם הזה כמה
פעמים במרכז דיוני הכנסת.
גרם לכך שער העולם הזה 2174 נראה
שהוא עורר זעם עמוק בליבו של ראש-
הממשלה. כשעברתי על פניו במליאת ה כנסת,
העיר לי על כך, ואף הטיח בפני
כמה דברים שעליהם חזר, לאחר מכן,
מעל הדוכן. השבתי לו שבעניין עונש-
המוות הוויכוח הוא עמוק ונוקב, והוא
מאפיל על יחסים אישיים. בגין הבטיח
להשיב לי מנה אחת אפיים.

התקפה מוכנה מראש

כאותו יום היה נטוש הוויכוח על מיש־רד
ראש־הממשלה. לא השתתפתי בדיון, אך
קראתי כמה קריאות־ביניים, שעליהם השיב
בגין בנימוס. אך בנאונדהסיכום שלו, כאשר
השיב לח״כים שהשתתפו בוויכוח, פנה
לפתע אלי והשמיע את ההתקפה, שהכין
מראש.

הנה דבריו, בפי שנרשמו בפרו טוקול

ראש־הממשלה מנחם בגין: אני
רוצה להשיב עכשיו במיספר מישפטים ל־חבר־הכנסת
אבנרי, כי הוא הרבה שנים
לא היה בכנסת ולא יכולתי לעשות איתו
שום חשבון. עכשיו הגיעה השעה, פעם
אחת, לומר לו משהו בפניו. עכשיו תשמע
בסבלנות.
חבר־הכנסת אבנרי, אתה חזרת לכנסת
משום שאחד מחברי־הכנסת התפטר, אני
חושב שזה היה לובה אליאב. חבל.
אז אתה חזרת לכנסת. עכשיו אני רוצה
לשאול אותך: האם זה מתאים לחבר-
כנסת להיות גם עורך עיתון, ועוד מעט
אתאר אותו. אני לא קורא בו, דרך אגב.
יש אנשים שקוראים אותו ביגלל העמוד
הראשון, יש אנשים שקוראים אותו ביגלל
העמוד האחרון. אני אינני מעוניין בשני הם,
וודאי לא בתוך. אני אינני קורא
אותו. אבל מוסרים לי מה שמופיע שם.
האם זה כבוד לכנסת ו
עכשיו אספר לכנסת בפעם הראשונה:
חבר־הכנסת אבנרי בכל שבוע תוקף או תנו
בשצף־קצף בשבועונו. כך עשה גם
בעבר.
באחד הימים, גברתי היושבת־ראש, בא
אלי איש חשוב במערכת־הביטחון של
ישראל, ואומר לי את הדברים הבאים: יש
לי הוכחות שחבר־הכנסת אבנרי הוא סו כן
קומוניסטי, ואני רוצה לעצור אותו
בצו־מעצר אדמיניסטרטיבי ! אני אעשה
זאת רק בתנאי שאתה לא תעורר את
הבעייה בכנסת. אני אז הייתי ראש האו פוזיציה.

העולם
הזה 2176

אמרתי לו כדברים הבאים: אדוני, אם
יש לך הוכחות נגד חבר־הכנסת אבנרי,
תעמיד אותו לדין. אם בית־המישפט, אם
שופטי־צדק בישראל ימצאו אותו אשם,
יסיקו את המסקנה. צו־מעצר אדמיניסטרטיבי
בשום פנים ואופן לא אסכים להו ציא
נגד מר אבנרי, ואם תעשה זאת, אני
אעורר את הבעייה מעל במת הכנסת,
ואמחה בכל תוקף נגד המעשה הזה.
מאז אתה נשארת בחופש, כפי שאתה
רואה. ואני אומר ל ך: הודות לתגובתי.
אורי אבנרי: ביקשתי אז להודות
לך! אני מודה לך גם עכשיו.
ראש־הממשלה מנחם בגין: חבר־הכנסת
אבנרי, אני מודה לך על התודה.
אבל עכשיו אני רוצה לשאול אותך, חבר-
הכנסת אורי אבנרי:
שמעתי שבשבוע ה אחרון
ציירת אותי
עם חבל-תלייה. ה משמעות
ברורה. ה אם
אתה לא מרגיש
לפעמים איזה רגש
של בושה ז

אורי אבנרי:

ראש־הממשלה
מנחם בגין: ב
יום
רביעי אשיב
בקשר עם בעיית
תביעת התביעה ו הכרעת
בית־המיש־פט
בעניין פסק־דין
מוות במיקרים של
מעשי־אכזריות בל-
תי-אנושיים. אשיב
בגילוי-לב, הכל אס פר.
אבל כך אתה
מצייר אותי? האם
זה נאה? הרי מוכ רחה
להיות איזו

שהיא הגיגות אנן-

שער ״העולם

שית!
פעם קראתי, זה היה מיקרה מן הנדי רים
שבהם קראתי את השבועון הזה, על
מישפחה של רופא ידוע, היה גם רופא
שלי, הבת סטתה מן הדרך, הידרדרה.
מעולם לא ידעתי על זה. עם השם, עם
שם־המישפחה. נשפך דמה של המישפחה
הזאת, שפיכות־דמים שאין חמורה ממנה.
האם צריך לספר את זה לכל השכנים,
לכל עם ישראל, שילדה מסויימת הידר דרה,
בתו של רופא גדול בישראל? הנה
אני אומר: אני לא ידעתי. מדוע אני
צריך לדעת את זה? קורה אסון בבית,
האב אחראי בשביל הבת? האם אינך יודע
שילדים בימינו הולכים בדרכם שלהם, וזה
יכול לקרות בכל מישפחה? הרי המל בין
פני חברו ברבים אין לו חלק בעו לם
הבא.
מה אתה כותב בעולם הזה? ואתה
מדבר על חבל־תלייה? אמרתי לך בקרי־את־ביניים:
כל שבוע אתה שופך דם, לא
רק של נשים וגברים, גם של בנים
ובנות. אתה פוגע ברגשותיהם העמוקים
ביותר. ואתה תעמוד פה ותטיף מוסר לכל

אורי אבניי: לכל אדם בישראל בכ לל,
ובכנסת בפרט, יש לא רק הזכות
כי אם גם החובה לקום ולמחות נגד עו־נש־המוות

ראש־הממשדה מנחם בגין: אני
אינני מונע ממך שום כתיבה, שום זכות
דיבור, הכל פתוח, אבל אל תמנע ממני
להגיב. גם לי יש חופש־דיבור. ואם אתה
מצייר אותי ליד חבל תלייה, אני אגיב
על מה שאתה כותב. ורק אבקשך: אל
תטיף מוסר. יש פה אנשים, אם מותר לו מר
כך, שהם לא פחות מוסריים ממך!
יש פה אנשים שעשו לא פחות ממך בחיים.
מה אתה מטיף לכולם מוסר?

הודעה אישית

עד כאן דבריו של ראש־הממשלה
ביום השני. למחרת היום השתמשתי בזכו תי
הפרלמנטרית ומסרתי ״הודעה אישית״
מעל דוכן הכנסת. יושב־ראש הישיבה, חיי־קה
גרוסמן ממפ״ם, ביקשה למחוק קטעים
גדולים מן ההודעה, וניהלנו על כך וי כוח
בחליפת פתקים, תוך מהלך הישיבה.
לבסוף מחקתי כמה קטעים וקראתי את
השאר מן הדוכן.

להלן ההודעה השדמה (הקטעים
שנמחקו מופיעים כאותיות דקות):
אורי אכנרי:
בנאום התשובה שלו
בסיכום הדיון על
מישרדו אתמול, ת קף
אותי מר מנחם
בגין, בתפקידי כ- שהוא חבר־כנסת
גם עורך השבועון
העולם הזה. כעילה
לכך שימש לו שער בשבוע השבועון
שעבר, שהיה מוק דש
להחלטת הממ שלה
להפעיל את
עונש־המוות, וש עליו
הופיע דיוקנו
של מר בגין וחבל-
תלייה.
מר בגין האשים
בכפיות־טו-
אותי
בה אישית כלפיו,
וכן טען כי אני
שופך דם בעיתון,
ועל כן אין לי זכות
להטיף לו מוסר.
הזה״ 2174
אשיב לשתי ההא שמות
האישיות ה־האלה
בהזדמנות זאת מעל דוכן זה :
( )1מר בגין הזכיר פרשה סודית, ש אירעה
בשנות החמישים, כאשר מי שהיה
אז הממונה על שירותי-הביטחון, מר איסר
הראל, פנה אליו וביקש את הסכמתו מראש
לכליאתי במעצר מינהלי, כמי שחשוד כ סוכן
קומוניסטי. מר בגין סירב לתת את
ידו למזימה אפלה זו, ובכך מנע את בי צועה.
אחד
מראשי תנועת־החירות הודיע לי
בשעתו מייד על המזימה, ואני מניח ש עשה
זאת ביוזמת מר בגין עצמו. ביקש תי
אז את השליח להביע את רחשי תו דתי
באוזני מר בגין. כאז כן עתה אני
מודה למר בגין על שבעניין זה התייצב
לימין חופש־העיתונות, ולימיני אישית.
חשוב להזכיר בעניין זה כי מגמת ראש
שירותי־הביטחון של מר דוד בו־גוריון
נועדה לסתום את פי העולם הזה בשל
ביקורתו הבלתי-נרתעת על מעשי השיל-
טון, ובמייוחד מעשיהם של משה דיין,
שמעון פרס ואחרים, לגבי פעולות התגמול
ומיבצע סיני, פרשות שחיתות, פו־

( )2האשמתו השנייה של ראש־הממשלה
נוגעת אף היא לחופש־העיתונות. מותר
לכל קורא, גם כשהוא ראש־הממשלה, למ תוח
ביקורת על עיתון. אך אין זכות זו
שמורה למי שאינו קורא — וראש־הממשלה,
בדבריו, הכריז בפירוש ובגאווה
שאינו קורא את העולם הזה. איך הוא
מעז, על כן, למתוח ביקורת מפליגה על
תוכן העיתון ושיטותיו? אפשר רק לקוות
שעל נושאים אחרים מדבר ראש־הממ־שלה
בידיעה מעמיקה יותר.
במייוחד התייחס ראש־הממשלה למיק-
רה אחד, שבו פירסם העולם הזה, לד בריו,
ידיעה על בת של רופא מכובד,
שהידרדרה לפשע. למרות שביקשתי מ־ראש־הממשלה
לאחר מכן, בשיחה פרטית,
לנקוב בשמות המעורבים בפרשה הנדונה,
והוא אכן עשה כן, לא הצלחתי לאתר
את הכתבה, שפורסמה לדבריו לפני שנים
רבות, ושנחרטה משום־מה בזיכרונו. כידוע
הציתה יד זדונית את ארכיוני העולם הזה
לפגי כמה שנים, וחומר רב הושמד, ואפשר
להעיר — בדרך אגב — שמישטרת־ישראל
לא הצליחה עד היום לאתר את
מבצעי המעשה, כשם שלא גילתה את
מניחי הפצצות ומבצעי ההתנקשויות נגד
העולם הזה במיקרים דומים. נדמה לי
שאני מנחש נכונה למה התכוון ראש-
הממשלה, והיתה זו פרשה שדווח עליה
בכל העיתונות הישראלית.
העולם הזה נוהג בפרשות מסוג זה שהז כיר
ראש־הממשלה על-פי הכללים המקו בלים
בעיתונות האנגלו־סאכסית, שעקרו נותיה
משמשים נר לרגלינו והוא סבור
שהאינטרס הציבורי מחייב פירסום כל
המאורעות, החיוביים והשליליים כאחד, גם
כשמעורבות בהן מישפחות מיוחסות, ושוב
על פי הסיסמה ״בלי מורא בלי משוא
פנים״ .כאשר יש נימוקים הומאנייס לגני־זת
שמות, נשקל הדבר בכובד־ראש על־ידי
המערכת, המוותרת לא פעם על אי ד
כור כזה, וראש־הממשלה עצמו יודע זאת
אישית.
למרבה הצער נראה כי דעתו של ראש-
הממשלה על תפקיד אמצעי־התיקשורת הש תבשה
מאז עלותו לשילטון, ועל כך מעי דות
הערותיו מאתמול, והתערבותו הישי רה
והעקיפה בענייני רשות־השידור הממ לכתית,
כגון מינוי קומיסרים פוליטיים
וכתבים־מטעם.

,,מוציא
לחושך״
עד כאן ההודעה האישית. אך בזה
לא נגמר העניין.
למחרת היום, אחרי שנימקתי את ה הצעה
להביע אי־אמון לממשלה בשל הנ הגת
עונש־המוות, השיב לי ראש־הממ־שלה
בהתקפה אישית מוחצת. תוך כדי כך
הזכיר שוב כמה פעמים את העולם הזה.
את נאומו באותו עניין — הנהגת עו־נש־המוות!
— פתח בגין במילים הבאות:
״אדוני היושב־ראש, מורי ורבותי חברי-
הכנסת, חבר־הכנסת אבנרי, המטיף מוסר
לכל בשר, אף־על־פי שהוא עצמו מוציא
לאור, או לחושך, עיתון כזב, דיבה ושפי-
כות־דסים מדי שבוע ב ש בו ע
המפליא הוא שכאדם שאינו קורא
את העולם הזה, לדבריו, הוא גילה בקי אות
מופלגת בתוכנו. כך, למשל, הזכר תי
כי ״כל האלופים״ בממשלה הצביעו
נגד הנהגת עונש־המוות. בתשובה על כך
טען ראש־הממשלה כי אחד האלופים ה אלה,
השר אריאל שרון, משמש מטרה
להתקפות העולם הזה, וכי בכל שבוע
מפרסם השבועון התקפות והשמצות עליו.
״אתה יודע מה אתה כותב על אריאל
שרון בעיתון שלך. ועכשיו תשבח אותו?״
כימעט אפשר היה לחשוד במר בגין
שהוא קורא כל מילה בשבועון המסויים.

יאס חשבת לנסוע ביום ב׳ — ייוזכן שחת־אכזב.
אבל גם אם עלה
הדבר בידך, זכור שדווקא
ימי ה׳ עד שבת הם
קשים ומסוכנים במייו־חד.
על־כן מוטב ש תרכז
בהם דברים הקשורים
בביתך. ואס
אתה חייב לנסוע, נהג

. 2 1במרס
בעצמך. פגישה מיקרית
באפריל

הופכת לרומן של קבע.
הצלחה, בה זכית לאח־רונה,
מ תגלה כעלייה. בת טלה לבשי לבן.

>1נה

החוכמה, השבוע, היא לסגת לתוך קלי פתן,
להתבונן בעולם
מות ושל זכוכית, ולא
מאחורי קיר של חלו־להתחשב
בהשפעות השליליות,
ובכוונות״זדון
ובדברי הרכילות שיעוטו
עליך מכל עבר. זה
ו סווו
מצרין, כמובן, המנעות
מוחלטת מכל החלטה

ג: אפריל

בלזאי
עסקית, אישית או כלכלית
במשך השבוע.

מחזור העיסוקים החדש מתחיל ברגל ימין.

קח עצמך בידיים; הי־מנע
מחולמנות־יתר ומדיכאון
חסר־תכלית —
ותמצא שאתה יוצא בהדרגה
מן הבוץ, אף
מבלי שתצטרך לקבל
החלטות גורליות כלשהן.
הפגישה אליה נכספת,
תתקיים, אך תתאכזב.
לעומת זאת צפה
למיפנה רומאנטי. בת י״
תאומים, השתדלי לדביר ידידים חדשים.

האתגרים שנטלת על עצמן יהיו קשים
לביצוע. רק כוח רצון
חזק יעזור לן להתגבר
עליהם — וגם זה לא
בהצלחה מלאה כפי שציפית.
אל תאשימי את
ידידן על כי הוא קר
ואדיש כלפייך. זה בגללן.
היי סבלנית כלפיו
ואל תדחקי את
בספטמבר

באוקטובר

הקץ. צפי לגילוי חיבה
מפתיע מצד הבוס שלן.
גילוי זה צופן בחובו סכנה — הוא אדם
ערמומי. היזהרי ממנו. דחי אותו בעדינות.

]זאזנייו1

נסיעה קצרה ושיגרתית לכאורה, בעניינים
הנוגעים לעבודתך או
לבעייה משפחתית כל־שהיא,
עשוייה לזמן לך
פגישה מרגשת עד מאד.
אם אתה רווק, אתה
עשוי לפגוש השבוע, לגמרי
במיקרה, את אש תך
לעתיד. עם זאת, אל
תתפתה להאריך את
שהותך במקום, מכיוון תקסום שרק הפתעה
לה. פעל במרץ רב ובהחלטיות נחושה.

תבזבז יותר מכפי שאתה יכול להרשות
לעצמך. אורחים בלתי
צפויים יפתיעו אותך.
אלה עשויים להיות בני
משפחה שישהו בביתך
יותר מכפי שתרצה. יש
איום כלשהו בנזק לפריט
מסויים ברכושך
העלול לגרוס לך צער.
משהו הקשור בביגוד

יגזול מזמנך ומחשבו־תיך
בסוף השבוע הזה.
המחמיא לגופך

להט י ג
בחנויות מוב חר ו ת
האיץ
ב נ7־

בארזים נפלה שלהכת
הצביעות של ראש־הממשלה, מנחם
בגין, זועקת לשמיים. הוא מורה למפקדי
צה״ל לתקוף בלבנון יומם ולילה, ותוך
כדי כך מציע שלום למדינת הארזים.

הרבה מזל מחכה לך לקראת סוף השבוע.
מתנות, גילויי אהבה,
כסף, והצלחה עם בני
מזל עקרב. אך מכל אלו
לא תצמח לך, בסופו
של דבר, שום טובת
הנאה לטווח ארוך. ה מזל
הזה ייגמר כתום
השבוע. גישה רצינית
ועמוקה לבעיות הנפש 21ב
דצמבר ־
19 בינו א ר
יות המטרידות תועיל
לך לטווח ארוך. זילזול
בבעיות אלו יזיק לך בסופו של דבר בצורה
רצינית. עליך להימנע מנסיעה חפוזה.

חילוקי דיעות סוערים יגרמו לן למפח-
נפש. אין דבר: שיחה
לאור ירח, באמצע השבוע,
תשפר את המצב
עד אין-הכר. ייתכן
אפילו שזה יגרום להתלקחות
הקשר לממדים
רציניים ביותר.
קנייה אשר תעשי
ביום שישי עשוייה ל20
בינואר -
18 בפברואר
הוביל אותן להיכרות
חדשה. הישמרי מרכי-
לותן של ידידותיין. לבשי אפור וארגמן.

זני

כושר־השיפוט שלן יתערפל השבוע לחלוטין,
כתוצאה מפגישה
עם גורמים שאת טיבם
אינן מצליח לקלוט.
את בת בתולה, תני
לחוש ההומור שלן
חופש. צחקי, הצחיקי
ונצלי כל רגע. כי האו שר
שלן הוא רק זמני,
בסופו של דבר. חוץ מזה,
צפויה לן בשבוע
זה פעילות בלתי רגי לה
ומועילה, שאינה תלויה במין השני.

חלקים נכבדים בחברה הישראלית עוב רים
תהליך של התבהמות, שקיבל ממ דים
מבהילים אחרי מילחמת ששודהימים.
רכושנות (״נובו ריש״ וכר) מול רגי שות
לערכים ולנורמות מחייבות. אלימות
(בכבישים, בבתי־הספר, במוסדות־ציבור
וברחוב) מול סובלנות ואורך־רוח. פתי חות
מחשבתית התחלפה בסגירות ובהם־
תגרות, ואישורם של גזרי־דין מוות יח זיר
אותנו מאות שנים אחורנית.
מי שצופה בהתנהגות קהל הצופים ב־מיגרשי
הכדורגל (בעיקר כלפי הקבוצה
המפסידה) ,ומי שחש בהידרדרות אכיפת
החוק (גם על־ידי מוסדות ציבוריים),
חייב להתנגד להוצאות להורג על־ידי ה חברה
ומוסדותיה.
על האלמנט של אי־הרתעה כבר נאמר
ונכתב רבות, אך מן הראוי לבדוק היטב
מה יתחולל בנפשו של כל אזרח, עם
ההמתה הראשונה.
דן יהב, תל־אביב

כולנו יודעים שאתה בטוח שבכוחן לפתור
את בעיותיהם של כל
אלה הפונים אלין.
אבל השבוע — בחיין,
אל תתן עצות. אתה
עשוי לסבן אחרים,
מתון שזה שאתה חושב
שכולם בנויים
כמון. התנאים אינם
שווים לכל אחד, וזה
נתון שעלול לסבן אותן.
בייחוד כאשר אתה
אינן רואה את נקודות הזולת. בעיקר
אתה עשוי לגרום לשיברון״לב לבת שור,
וגם לבן דגים. בת קשת צפי להפתעה.

העבודה בוערת והתוצאות מפתיעות לטובה.
המשך המאמץ
כדאי. בסופו של חשבון
העבודה הנוספת,
הגוזלת את שעות ה בילוי,
תצדיק את עצמה.
תבוא על שכרן 1 בעין יפה. נסיעה ל11110
טיול
בסוף השבוע
ביוני

תביא הפתעות רומאנב
יולי

טיות משעשעות בחברת
מישהו שזה זמן רב
כבר חפצת בו. קמצנותן, היא נחלת רוב
בני משפחתן, אינה מוסיפה לן כבוד רב.

כנפשו של גל אזרח

כסף זה דבר רציני מאד, ואת זה אפילו
את יודעת. אלא מה 7

אינך יודעת ליישם יאת
המישפט הזה בחייך.
מגיפת הביזבוז שפקדה
אותך באחרונה, תביא,
בסופו־של־דבר, לתוצאות
הרות־אסון עבורך
אם לא תרסני עצמך.
לכן הימנעי השבוע מ19
בפבדואר ־
70 בליד?1
קניות מיותרות, ושיקלי
פעמיים כל דבר לפני
3ותחך הארנק. בבוא העת ישתפר מצבך.

יונת השלום של בגין אמנם צחורה היא
ונאווה, אך פצועה היא וכלואה.
הרוצה בשלום חייב לשחררה.
אסתר פלד, תל־אביב

אחרית הימים
בעיתונות נמסר, כי מרכז מכבי מבקש
לנצל את כוחו, כדי להשפיע על מוסדות
הספורט שלא לקיים מישחקים בינלאומיים
בשבת, כדי לא לפגוע ברגשות הדתיים.
כספורטאי התומך בהפועל אני ממש
מאושר מן הידיעה. סוף־סוף עוברים עסקני
מכבי ממאבקים לקידום הספורט למאב קים
לקידום הדת. אכן, אחרית הימים
הגיעה.
אני שמח להציע למרכז מכבי את ה הצעות
הבאות :
( ) 1נא לשחרר את אולסי פרי להפועל
תל-אביב, כדי לא לפגוע ברבנים האור תודוכסים
הישראלים, שלא זכו לגיירו.
( )2נא להפסיק את השתתפות קמצו־תיכם
במישחקי הליגה בכדורגל, שנאמר
כבר, שאת הצדק יש להתחיל בבית.
( )3יש לכנס מדי שבת בבוקר את
ספורטאי מכבי לתפילה משותפת בכותל
המערבי.
( )4על מאמני מכבי לעבור קורם סמלי״
דת, למען יוכלו, בצד ההדרכה המיקצועית,
להדריך את חניכיהם באהבת השם, דבר
שיעזור לרומם את הרוח ויביא להקרבת־יתר
על המיגרש.
( )5על עסקני מכבי להפסיק את הש תתפותם
במישחקי כדורמים ובתחרויות
שחיה, הנערכים בבריכות־שחיה משות פות,
שבהן בתולות ואברכים יכולים לצ פות
זה בזה, בבגד־ים בילבד, רחמנא
לצלן.
ועצת העצות לכל ספורטאי מכבי: הפ סיקו
ללכת בדרכי תרבות הגוף ההלניס טית!
שובו למקורות ושננו תורה. רק
(המשך בעמוד )6

העולם הזה 2176

למבקשים את הטוב ביותר

*•אסא

229

פרסום ח תי ק | וכאל טיראן

העולם הזה 2176

מכחבים

הוווו! 0הי ה

(המשך מעמוד )4
בדרך זו נתגבר על כל אויבינו, ספורט אי
העולם ימ״ש.

הפלסטינית היא קשה — היא תהיה רצופה
בגרדומים. אולם ההמשך ברור והכיוון
ידוע. הפלסטינים, כמו הישראלים, ישיגו
לבסוף מדינה משלהם, וברבות הימים, כ־שיוזמן
ראש־הממשלה הפלסטיני לנאום
ביום־הזיכרון הפלסטיני, הוא יאמר את
הדברים הבאים :״אלמלא עולי־הגרדום
לא היתד, קמה המדינה.״
גם הדברים האלה יפורסמו בעיתונים
ויזכו לכותרות בולטות.
חיים צמח, ירושלים

אם פרופסור כה נכבד, כמו עזרה זוהר,
הצטרף למעדון־הפתוח של היורים ב אוויר
והפוגעים על הקרקע, הגיע הזמן
למסד את העניין, לקבוע לו מיסגרות אר גוניות,
הנהלה ונשיאות, ואולי גם גיז־

חומייגי, איפה אונה?

להתראות באיצטדיון מגן־דויד (ימק״א
לשעבר) בירושלים, בתחרות כושר קרבי
על־שם ברק בן-אבינועם, בין אברכי מכ בי
תל־אביב לאברכי מכבי מירושלים,

יוסי קאופמן,

גיבעתיים

יי! 3ד ^
לא איכפת לי שכל העולם יעשן. אם
למעשנים לא איכפת מהסרטן, אז לי בוו דאי
שלא. אבל אני רוצה שלא יכפו עלי
את העשן המסריח באוטובוס, במישרד
ובקולנוע.
אני גם רוצה שיופסק הנוהג השפל, ה מקובל
במדינה דמוקרטית זו, לנער שטי-
חי־ריצפה מזוהמים על ראשי האנשים.
השבוע ראיתי איך ניקו שטיח על מיר־פסת
בית בקומה השלישית. ענן גדול
של אבק סמיך נחת ישר למטה, על חנות
פתוחה של גרעינים. אחר כך באים אנ שים,
קונים את הגרעינים, ושאר דברי-
מתיקה, ואוכלים אותם מבלי לדעת שהם
אוכלים גט אשפה.
אם דמוקרטיה פירושה שאיש הישר
בעיניו יעשה, אז לעזאזל הדמוקרטיה.
חומייני, איפה אתה?
חנן גולדגרט, חולון

קשר מיכונגים

ברות, שתעסוק בגביית דמי־חבר, למי מון
מיבצעי-ירי מייוחדים ולדאגה ליו־רים
זקנים, משהו כמו פנסיה־של־דם.
למועדון־הפתוח של היורים אפשר לק רוא
מועדון א״י — פירוש הדבר: מועדון
אזרחים־יורים. אפשר גם להקים לידו חו־גי-אוהדים
כמו, למשל, חוג דע״ה (דם
ערבי הפקר).
ליורים שהוכיחו את עצמם אפשר להע ניק
את אות הכ״י (הרוג כפי יכולתך),
שיתבסס על הסמל הישן־נושן של מנחם
בגין וחבריו — יד אוחזת נשק, על רקע
מפת הארץ.
משה עזרא, תל־ אביב

עולי הגרדום סללו את חדיר
באותו השבוע שבו העלה ראש־הממש־

ברצוני לנצל את כתובתכם, שהגיעה
לידי, כדי ליצור קשר מיכתבים עם צעי רות
או צעירים מישראל. אני מקווה ש־תעזרו
לי בכך.
אני צעירה בת 16 ומחפשת את בני
גילי. תחביבי הם, בין השאר: ספורט,
פריטה על גיטארה, האזנה למוסיקה ו קריאה.
כתובתי

1116 11311115666111: 42 11113.11־716£101י7119 1
3־1! 3.)1611 161161111561

איטה המפרכט,

ן<ת1561113ו1( 61
גרמניה־המערבית

מעודם הדוחות
במדורכם שידור (העולם הזה )2168
כתבתם, תחת הכותרת ״הקרב על הרדיו״ :
״לדוגל מתנגדים רבים ברדיו, עוד מה תקופה
בה כיהן כמנהל מדיום זה.״ מה
חבל שנקדימון דוגל מעולם לא היה מנהל
הרדיו. אולי גם החלק הפותח של המישפט
אינו מדוייק? הדבר הנכון בפיסקה זו

ראש־הממשלה מנחם בגין ביום הזכררן :
מאוזן :
)1יישוב במרכז הארץ )5 :רויאלי )10 :
ראש (בערבית)! )11 רוח רעה! )13 תא ריו
בחודש שבט! )14 רכוז! ) 15 כלי-
קיבול לנוזלים! ) 16 רך בבקר! )18 מרו שע!
)20 כינוי! )21 עבים! )22 הדרך
הקצרה בין שתי נקודות ! )24 אבן טובה !
)25 משקה קל! )26 מתודה! )28 מעונות
השנה ! )30 לאלתר ! )3 1זימרה ! )32 בהמה
ממישפחת הבקר! )34 שם (בערבית)! )35
ישמח לבב אנוש! )38 משקה דבש! )39
קיים! )41 שם דורכים את הענבים! )42
בדיחה (באידיש)! )43 קידומת הולנדית!
)45 אולם! )47 וזיר! )48 מסג׳! )50 לא-
מתורבת! )51 נוזל החיים! )52 בנו של
יהודה! )54 ישימון! )57 מטבע מיקראי!
)61 מצבת־זיכרון ! )62 מפירקי הגוף !
)64 פקודה מפורשת )65 :עלו! )66 יבשה
מוקפת מים! )67 כן (בספרדית); )69
מתוצרת החלב )70 :יופי )72 :בפעם נו ספת!
)74 נרתיק; )75 ניתוק! )77 נחל
בעמק )78 :אנוש; )81 שעבר הכשר:
)82 מעדנות; )85 אלוהות; )86 בוץ:
)88 בתוכו; )89 הצטרפות אל מישהו;
)91 מטבע יפאני ; )93 בסיס ; )95 מין צי פור
)96 :עצם בפה (הפוך) )89 :נצח;
)100 סחוב! )102 :להבה; )103 מסולם

הצלילים! )104 לכל הרוחות! ) 105 :מן
היבשות.

מאונן :

)1מטע גפנים; )2רצועה )3 :מפל!
)4רשע )6 :מכשף; )7תנור; )8אפס
כוחו )9 :צלע במשולש ישר־זווית! )12
חבר בתיזמורת ! )15 צפון ; )16 השיב !
) 17 מלך שקספירי; )19 לא ישר; )20
שים עצמך על כיסא!! )21 רפורטר; )23
מונח בתורת החשמל )24 :סידרי מישנה
(ר״ת) )26 :תרנגול; )27 בת־קול! )29
ירק-גינה; )30 צלולויד! )33 הרגע הבא!
)34 דרגש )36 :מחריד! )37 חפץ! )40
חזר! )41 ועוד; )44 פלא! )46 נישא;
)47 מזמר )49 :הוציא לחם מן התנור;
)50 רוכב; ,53 מחלקי הטלפון; )54 כינוי
לירושלים; )55 מצבת־זיכרון; )56 זכר
בבקר; )58 סוף! )59 מארבעת המינים;
)60 לא דומה ; )62 בתוכי ; )63 כיסא־כבוד;
)66 משאת נפש; )68 אזרח הארץ; )71
מחול אצילים; )73 נציגות נבחרת; )76
אולם; )77 ממושך ; )79 קורה כבדה)80 :
מרגיש )82 :כמו 20 מאונך )84 :בוץ ;
)85 נהרה ; )87 שמא ; )90 הקדש מוסלמי :
)92 אישה של האשה )94 :סחב )96 :עוף
דורם )97 :רפואה; )99 עליך לדעת!!
)101 בזמן ההוא )102 :חוטם ) 103 :בלבד.

! ״אלמלא עוזי־הגוחם
! לא היווה המה המדינה־
״ידיעות אחרונות״ 3 ,במאי ע7ע1
למען מדינה פלסטינית
לה, מנחם בגין, את הצעתו לכונן גרדו מים
בישראל, הוא אף הסביר בפומבי את
תוצאותיהן של ההוצאות להורג. וכה אמר
בגין, ביום הזיכרון :״אלמלא עולי־הגר־דום
לא היתה קמה המדינה.״ הדברים
פורסמו בעיתונים, וזכו לכותרות בולטות.
מעתה ואילך יכולים שוחרי־השלום ב ישראל
לשבת בשקט. בגין יעשה את ה עבודה
למענם. הוא, ולא אחר, יקים את
המדינה הפלסטינית.
אומרים כי כל ההתחלות קשות, וזה
נכון. גם התחלת הדרך לכינון המדינה

היא ההתייחסות אל הרדיו כאל מדיום —
משהו מעולם הרוחות והשדים.
רענן דוגל, תל־אביב
־• הצדק עם הקורא דוגל. המישפט הנכון
צריך היה להיות :״לדוגל מתנגדים רבים
ברשות־השידור, עוד מהתקופה שבה כיהן
כמנהל הטלוויזיה.״

לשלם ולא רהינות
הקשבתי לתוכניתו השבועית האחרונה
(המשך בעמוד )10

העולם הזה 2176

״.״אוכלת אגוז* ומוותרת על
אווז טבול בצחצחי-שומן, טל טורט בקצפת,
טל משקה רווי סוכר, ונראית -אגדה!״
פרסום ד״ד יונקבסון

חלו על טלוויזיה
כיצד לראות טלוויזיה ונפל זאת להשאר מרוצה?
יש לי חלום: הייתי רוצה לראות טלוויזיה שהעיקרון
המשמש ומנחה את כל עובדיה ומענידיה, ללא
כל תנאים מוקדמים, יחיה: אי הכתבה !
לא יכתיב שר פלוני למנכ״ל הרשות או הטלוויזיה,
איזו תוכנית לשדר ואיזו למוז, מפני שאותה תוכנית
תפגע במשרדו או בו.
כל אדם באשר הוא, שיתעסק בראש וראשונה בעבודתו
ובהתמצאותו!
לא יכתיב המנכ״ל לכפופים אליו ולעם ישראל דברי
קומיסר, ויפגע בזכות הציבור לשפוט בעצמו ממראה
עיניו ומשמע אוזניו — תחת כנפי אובייקטיביות כזאת
או אחרת. האינטליגנציה של הציבור, מן הסתם, עדיין
פועלת ויש לה מקום בחברתנו. לאו דווקא לפי המכנה
המשותף הנמוך ביותר !
לא יכתיב מנהל מחלקה כזה או אחר בטלוויזיה,
גניזה סיטונית של כתבות בנושאי אקטואליה בוערת,
בשרירות־לב, כאשר הקו שינחה אותו יהיה, שהדבר
עלול לעודד גלים ויוריד את המוראל הציבורי. ואחר
כך, אם חלילה קורא ״יום כיפור״ או ״מחדל״ או
״ליקוי מאורות״ באותו תחום גנוז (חיצוני או פנימי),
יתברר על ספסל-הנאשמים של בית־העיתונאים, ש״לא
שכחו דבר ולא למדו דבר״ .מייותר לציין, שה-
מעילה בתפקיד תצא נשכרת והאמון הוא שלא ייצא
נשכר מכך.
לא יכתיב כתב טלוויזיה למרואיין איך להגיד או
מה להגיד ואיך לעשות זאת בצורה ספונטנית או מבו-
יימת. כתבים, אל נא תקלקלו את הראי. לא הכתב
צריך לשבור אותו. ואם טעה הכתב, אין זאת בושה
להתנצל לפני המסך !
ואם ברכילות או החלפת מחמאות בין מרואיינים
עסקינן, מדוע לא להקפיד על שיוויון הזדמנויות לתגובה׳
בין אם מיידית או בפינה מייוחדת בשידור י

באשר לתוכן המישדרים: לדעתי, לטלוויזיה יכול
להיות תפקיד כביר בתחום הקניית המודעות לגיל הרך,
והיא יכולה להוכיח עצמה ולהירתם למשימות חינוכיות,
בסידרה של נושאים וסרטים דוקומנטריים: כיצד
לקדם את יחסי האנוש בין אדם לאדם, ללא עליונות,
ללא רגשי נחיתות, תוך כיבוד הדדי ונכונות להקשבה
ולהסכמה הדדית.
ובנושא שונה: האם יכול ומוכן הילד להיות זהיר
בדרכים ולהימנע מתאונות? מה המודעות שלו לנושא,
וכו׳ .ישנם בארץ כמה מיתקנים, שוממים לצערי, מעין

מסלולי-דרך עם תמרורים שונים ומשונים וקווי-דרך
ישרים ומרוסקים לשם למידה ! עדיין לא צפיתי בקבוצת
ילדים הנעה לה ברגל או באופניים, כאשר שוטר
מסביר להם צעד אחר צעד והילדים מדגימים אחר״כך
לצופים כיצד לזהות תמרורים ושאר סימנים בדרכים,
כיצד לנהוג ליד רמזורים ומעברי-חצייה וכו׳! נדמה לי
שבחו״ל הוקדשה לכך מחשבה רבה.
ודוגמה אחרונה: חדשות מקומיות מרחבי הארץ,
לרבות מיבצעים ארציים או מקומיים, של ילדים, נוער
וסטודנטים לעזרה הדדית, לשיפור איכות הסביבה,
לתרבות הדיור, ועוד. עקרונית יש לעודד הקרנת יוזמות
יצירתיות מעין אלו בתחומים שונים ומגוונים
בטלוויזיה, להגברת מעורבות הציבור.

הצעות? בבקשה !
• מבצע סטודנטים ארצי לחונכות פר״ח, לשיקום
ולקידום הישגי תלמידים משכונות מצוקה, מעקב ולקחים.

תוכניות להתעמלות ובריאות המישפחה: מה
על חולה־לב לעשות לשמירת בריאותו? איך לעמוד
בפני התקפה פיתאומית? כיצד להגיש עזרה״ראשונה
בסיסית בכל מיני מצבים?
• לנהגים בכבישים: כיצד עליו לנהוג כאשר הוא
עייף, תוך כדי נסיעה, ומה עליו לעשות במיקרים בסיסיים
של תקלה ברכבו או תאונה, כדי שלא יהיה אובד-
עצות ו/או יפריע לתנועה בכביש?
• שעות הפנאי: מה כדאי לעשות בשעות הפנאי
לילדים, נוער, מבוגרים וזקנים?
• עברית קלה: לא רק חדשות אלא יעוץ לאזרח
הפונה למשרדי ממשלה, עיריה או כל גוף רשמי
אחר, ובמה להצטייד מראש. הרי מדינת קיבוץ גלויות

ולסיום :״תבן אין נותנים לעבדיך ולבנים אומרים
לנו עשו״ (ספר שמות, פרק ה׳ ,פסוק ט״ז) .הפסוק
הזה מזכיר לי את מצב התשתית הנוכחי של הטלוויזיה׳
לעומת הציפיות והמשימות שהיא עמדה ועוד תצטרך
לעמוד בהם.
ללא ערוץ נוסף או יותר, ללא תשתית נורמלית של
מיבנה אולפן, ציוד נייד לשידורי־חוץ, צלחות ותחנות
מימסר על בניינים גבוהים, בערים הגדולות ברחבי האיץ׳
ללא מצלמות אלקטרוניות רבות עד כמה שניתן,
לא ייתכן לצפות למיבצעים ארציים ניידים ואחרים
בגודל ובממדים עצומים. כגון: שידור ישיר בטלוויזיה
של תוכנית ״שירים ושערים״ מרחבי המיגרשים, תוכ-
נית תניעה בכבישים ברחבי הארץ ושעות העומס, שי•

נח כהן
דורים ישירים רבגוניים של עצרות וכינוסים מכל רחבי
הארץ בכל מיני נישאים בזמנים שונים !
זה אולי יהווה פתח ליציאתה של הטלוויזיה מן
השיגרה !
ואפרופו — מה שקרוי ה״קוזק הנגזל״ ואגרת ה רדיו
והטלוויזיה :
בלא מעט ארצות ישנו ערוץ מייוחד הניזון מתרו-
מות הצופים ובפיקוח ציבורי לא מיפלגתי, למי שמ-
עוניין לראות תוכניות באורך מלא, ללא קטיעת פיר-
סומת באמצע (לדוגמה: בניו־יורק ישנו ערוץ כזה,
שבו מוצגים רוב הסרטים של ״נשיונל ג׳יאוגרפיק״).
מי שסולר מפירסומת חוזרת ונשנית ומעוניין לראות
תוכניות באיכות טובת, העיקרון הוא לא רק שהאזרח
איננו משלם אגרה, הוא תורם לפי בקשת התחנה, למען
קיום התחנה והתוכניות הטובות שבה, ככל אשר ינדבנו
ליבו וכיסו !
אשרינו אם נגיע לכך !

נח הן, רמח־גן

שחס •חשנס ומק
ב חו רהלת קו פ ת החו שד
חרבה מילים נכתבו כבר על הנושא ״עונש״מוות
למחבלים״ .עיתונאים ואנשי-מישפט ניסו לנתח את
הבעיה במישור המישפטי, החברתי, המוסרי והתועלתי,
וכן את ההשלכות שיהיו לעניין זה, אם יאושר וימומש.
אני לא מתכוון לחזור על אותם אלמנטים, שכבר נדונו
בעיתונות, במייוחד באחרונה, וכן אינני מתכוון להתפלסף
או להתווכח עם המצדדים בעונש-מוות• אתמקד רק
בנושאים חיוניים בהקשר זח.

האם התכוון מר בגין בהצעתו, להטיל עונש-מוות
על מחבלים שלאומיותם אינה יהודית, או שהתכוון גם
לישראלים (יהודים ודרוזים) שפגעו באוכלוסיה אזרחית
בלבנון?
לא מכבר הודה מוטה גור (האכס־גורו של הצבא),
כי צה״ל חיה פוגע באורח שיטתי ביישובים אזרחיים
בתוך שטח לבנון• ישנם שרים, שהוצאה-להורג של מחבלים
לא־יהודים, שפגעו ביהודים, נראית להם מעשה
טבעי. האם כך הדבר גם כלפי יהודים שפגעו באזרחים
לבנוניים, שנמצאו בשטח העימות שלא מרצונם ושלא
באשמתם? האם פגיעות על־ידי צה״ל, בפיקודו של
הגורו, אינה נראית לאותם שרים כחריגה?
ואותו הדין לגבי מיבצע הליטאני. דו״ח מבקר-חמדינח
חשף פגיעות חבלניות באוכלוסיה האזרחית, שבוצעו
על״ידי צח״ל במהלך חמיבצע, ללא סיבה רציונלית
כלשהי.
האם איזשהו שר מאותם שרים, שגוויות מתנדנדות
על חבל תליה מרגיעות את עצביהם המתוחים, חשב
פעם על אוכלוסיה אזרחית לא״יהודית שנפגעה כתוצאה

מפעולה מתוכננת בקור־רוח ובדם־קר מצדנו? האם ניסה
להביא לדין את האשמים ,״למען יראו וייראו״ ,או שמא
העקרון המנחה את אותם אוהבי־גוויות הוא, שמה
מותר ליהודים אסור על בני לאומים אחרים?
כאשר שר־־הביטחון, עזר וייצמן, הודיע לראש־הממשלה,
מנחם בגין, כי יש לשאול את הצבא בנושא
זה, ואחר כך הצביע נגד ההצעה (ובכך התעלה לדרגה
מוסרית של אדם) ,הוא בוודאי לא התכוון לרמטכ״ל.
שהרי דעתו של רפול בנושא פעולות חבלה של יהודים
נגד ערבים — ידועה. רק באחרונה קבע הרמטכ״ל מחיר
לפעולת מחבל יהודי שרצח אזרח ערבי — דינו שלוש
שנות מאסר בתנאים משופרים. הייתי שמח, אילו
רפול היה מקדיש את מרצו למילחמה במחבלים (במידה
שיש לו את הכושר לכך) או לאיסוף תרמילים (הוא כבר
הוכיח שהוא מסוגל לכך) ,תחת לעסוק במתן חנינות
לרוצחים בדם קר.

סוג אחר של פעולות חבלה הוא של יהודים נגד
יהודים. האם אותם שודדים שהשליכו רימונים על
אזרחים, בעת שוד הבנק ברמת-אביב, נכללים בקטיגוריה
של מחבלים״הפועלים־נגד־אוכלוסיה-אזרחית, או שמא
מחבלים יהודים יהיו פטורים מעונש המוטל על מתבלים
לא־יהודים?
אנשים הפועלים בהשפעת דחפים ורגשות פרימיטיביים,
יחפשו פורקן לרגשות הנקם שלהם ויטענו
שיש לגמול למרצחים מידה כנגד מידה, ולהוציאם להורג.
אם כי אני שולל מכל וכל את הגישה הפרימיטיבית
ביחס לערך העליון — חיי״אדם — הריני מסוגל להבין
את הרגשות הפרימיטיביים שמפעמים בקירבם של שוחרי

הנקם, אם נעשה הדבר ללא הבדל מין, דת, לאום,
או גזע. אולם חלחלה עוברת בי, כאשר כמה עסקנים
פוליטיים קובעים את יחסם לחיי״אדם באופן סלקטיבי,
לפי השתייכותו הלאומית של המחבל, בתוספת הדחף
לעשות הון פוליטי תוך שלילתו של הערך האנושי
העליון — חיי-אדם•
סוציולוגים ופסיכולוגים יכולים בוודאי לנסות ולנתח
את הסיבות, שדחפו שרים לרדת, בהשפעתו של בגין,
לרמה מוסרית תת״תרבותית ותת-סוציאלית, בהרימם
את ידם למען אישור הצעתו של ראש-חממשלה. אינני
מתיימר להיות תלמידו של פרויד או תלמידו של קאנט,
ולנתח את אישיותם או חוסר־אישיותם של אותם ספק
בני-אדם, שמתיימרים להחליט מי יחיה ומי ימות. רק
את העובדה הידועה אציין, שנמצאו שרים, בהנהגת
ראש-ממשלתם, שהתייצבו על אותה רמה מוסרית (או
תת־רמה) שעליה ניצבו וניצבים מיודעינו אידי אמין,
השאה הפרסי, האיית-אללה חומייני, והגנרלים של דרום-
אמריקה, ושעליה ניצבו דמויות מן העבר, כמו יוסיף
סטאלין.
מעניינת העובדה, שהשרים שתמכו בהצעת ראש-
הממשלה, מלבד סגנו, ייגאל ידיו, התכוונו להפגין רגשות
פטריוטים אך השתמטו בזמנו משירות בצה״ל. לחיים
לנדאו, למשל, יש עוד יתרון פטריוטי — הוא הצביע נגד
הסכם חשלום.

אנחנו חוזרים לתקופת החושך. יתכן שאף נגיע
למצבה של סעודיה, שבה כורתים ידו של גנב, וחדבר
נראה טבעי לגמרי בעיני האוכלוסיה. והרי הצעתו של
בגין, שאושרה בממשלה, נראית אף היא טבעית לגמרי,
לפחות בעיני כמה פסיכו-פאתטים ישראלים

א רי ה ! ל צ בו־ג, חד־א3י 3

טיולים
אירופה

וקנדה

ארהייב

ארהייב ומכסיקו

מכתבים
(המשך מעמוד )6
של גדעון לב־ארי ולראיונו עם שר־האו־צד
שימחה ארליך. מאחר ותוכן דבריו
של השר פגע בי מאד, הריני מבקשכם
לפרסם תגובתי זו. בין הרבה תשובות
סתמיות על שאלותיו הענייניות של המ ראיין,
ענה שימחה ארליך שמחיר הדלק
״זול״ אצלנו ביחס למקומות אחרים, וכי
תיתכן התייקרות נוספת, כי ״תסתכלו ב שבתות
ובחגים בכבישים ותראו איך נוס עים
האזרחים לטיולים ולבילוי״ .וכי מה
רצונו של מר ארליך? שנשב ונתאבל על
חוסר כישרונול או שמא נחזיק את המ כוניות
נעולות ליד בתינו, ונשלם עבורן
את המיסים והאגרות שהם מהגבוהים ב עולם?

האוצר היה מעוניין באמת בחיסכון
בדלק, היה עליו להנהיג יום־שבתון ול הקציב
בדחיפות את הסכומים הדרושים
להתאמת הכבישים לעומס התנועה, ולא
להתבונן באדישות בטונות הדולרים ה נשפכים
לשווא מדי בוקר, בפקקי התנועה
האינסופיים.
א. הירש, בת־ים

רה אותו עוד בווינה, לפני שעלה ארצה,
וקשרה את גורלה בגורלו. הם התגוררו
בדירה של חדר וחצי, ברחוב צבי ברוק
,8ששימשה גם מישרד, מערכת ומרכז
רוחני וחברתי לציירים ואמנים בעיר.
משום מה לא הוזכרה מרים טלפיר ב כתבה.
סופרים רבים וגם ציירים פנו אלי,
כי לא הבינו פשר הדבר. דווקא ביום הו פעתה
של הרפורטז׳ה התקיימד. בתל־אביב,
בבית אגודת־הסופרים, חלוקת ה פרס
הסיפרותי השנתי ה־ 17 מאז מותה,
לזכר פעלה בתחום חיי התרבות בארץ.
הפרס נוסד על־ידי שלושת ילדיה — אביג דור
ישע, תיאודור פריד ומניון איזנברג.
אביגדור ישע, גיבעתייס

שירות מייוחד לספורטאים
ברצוני להצביע על תופעה מרגיזה,
שעדיין לא נתנו עליה את הדעת, מתוך
תיקווה שהעלאת הנושא תדחוף אותכם לט פל
בו ולחקור אותו עד תום.
המדובר הוא בכך, שרבים משחקני ה כדורגל
והכדורסל עושים חיים במהלך
שירותם הצבאי. הם משרתים קרוב לבית,

בת הקיבוץ
בכתבתכם המסקרת את הרצח המזעזע
בנהריה (העולם הזה )2173 נכתב שאם
המישפחה שנותרה בחיים, סמדר הרן, היא
בת קיבוץ שער־מנשה. סמדר היא בת
קיבוץ רמות־מנשה אשר בהרי אפריים.
שער־מנשה הוא מוסד ממשלתי שבו מאו שפזים
אנשי פגועי־נפש, הנמצא בסמוך
ייהדרה. בכתבה על נושא כה כאוב, מן
•וראוי לדייק בעובדות.
א. שרץ, קיבוץ עין־השופט

צל ״ש משולש

המזרח הרחמן

דרום אמריקה
ומכסיקו

חן חן על הצל״ש שהענקתם לי עבור
הכתבות על הבדואים (העולם הזה .)2171
אבל הוא מגיע בראש וראשונה לכתב
מחלקת־החדשות בערבית, סלימאן אבו־זבראה
ולצלם ראובן יחזקאל. הם שהיו
במקום .׳
גיל סדן, הטלוויזיה הישראלית,
ירושלים

ידידתו של איש־גזית
בגליון 2172 של העולם הזה התפרסמה
רפורטז׳ה שכותרתה ״הפרש הכחול ממ שיך
לרכב.״ ובכן׳ הסיפור אינו מושלם.
המסופר בו פגע בי, במישפחתי ובידידי,
סופרים ואמנים. לא הוזכרה בו אימי ז״ל,
מרים טלפיר, אפילו במילה אחת. והרי

טיולים מיוחדים -
לצעירים

פרטים והרשמה בכל משרדי הנסיעות•

בג׳ובים קלים ונעימים, בלי תורנויות לי לה
ובלי מישמרת בשבת. כל זאת, כדי
להגיע במועד לאימון, ערים ורעננים, ללא
פיסת עייפות.
אני מניח כי גם בענפי ספורט אחרים
המצב דומה, אם כי לא בדקתי את הנו שא.
כמי שהיה מקורב לקבוצות כדור סל
חיפאית, אני מכיר את התופעה הזו
מקרוב. ביכולתי להעיד, כי עסקני־ספורט
מסדרים לשחקניהם שירות קרוב לבית,
באמצעות פיתוח קשרים מייוחדים עם
קצינים ומפקדים בכירים בצה״ל, וזאת
על־ידי קירובם של הקצינים והמפקדים
לאגודות הספורט. לא פעם ביקשו השחק נים
הזמנות למישחקים עבור מפקדיהם.
הם קיבלו אותן תמיד, ללא בעיות.
עברתי על רשימת השחקנים בליגה ה לאומית,
הן בכדורסל והן בכדורגל, וה תוצאות
מעוררות דאגה. ממש קשה למצוא
בין השחקנים שכבר השתחררו מצה״ל,
כאלה היכולים להתגאות בעבר צבאי
מפואר (שירות ביחידות קרביות מעולות,
הרחק מן הבית, בשטחים המוחזקים).
עם כל הכבוד לשחקנים, מדוע מגיעה
להם הפריבילגיה הזו?
ישראל ,.3חיפה

על ,,הגלגל״

מרים טלפיר
סיפור אהבה מרתק

1^ 5 3 3 8 8 8 1

1 1 1

מזי״י^^יד ! 1 7

ששנותב סייו

ז:11 זווז7;1דזי^1ו

היא היתה אשתו הראשונה של גבריאל
טלפיר, משנת 1942 ועד מותה, בשנת
. 1962
היא עבדה בגזית לפני שנישאה לגבי,
פעלה, ביססה ובנתה את המיפעל הסיפ-
רותי, תרגמה ספרים כמו מאדם קירי ו שירת
ברנאדט, והיתה הרוח החיה וידידתו
בנפש של ״איש גזית״ ,מר טלפיר.
זה היה סיפור־אהבה מרתק. היא הבי
ברצוני
להתייחס למדורו השבועי של
מר אלי תבור (העולם הזה ,)2173 שבו
הוא כותב בין היתר :״את הקאריירה שלו
כצלם עיתונות, פתח דויד רובינגר במע רכת
העולם הזה בשנות ה־50׳ הראשונות,
עד שהחל בשנת 1954 מפרסם בקביעות
את צילומיו בטייס.״
ברצוני להעיר על אי־דיוק בכתבה. דויד
רובינגר פתח את הקאריירה שלו ב־, 1947
בשבועון הגלגל, שהיה בזמן המנדט בי טאון
הרדיו.
את הצילומים הראשונים של רובינגר,
פירסמתי ב 1947-ועד לסיום המנדט הו פיעו
צילומיו בגלגל, שהיה בשעתו ה שבועון
המצוייר הנפוץ ביותר בארץ.
מנחם גו לן, לשעבר עורך הגלגל, חיפה

קול המפרסם

העולם הזה 2176

טעם חדש לעסיס
סלטים פיקנטיים

ור שב ס קי פ רל ץ־

2ז דיו א פ

1 2לואב2

פלפל חריף

^ז לוז ^

טבול ואכול
סלט פיקליל; סלט קר; סלט פלפל וסלט תורכי-כדאי שיהיה בבית.

את זוכרת שחזרת הביתה והילדים אמרו שהם
רעבים כבר שעה...
והאם לא קרה שהאורחים הפתיעו אותך והגיעו
ללא הודעה מוקדמת?
ותודי שגם לך מתחשק לפעמים משהו פיקנטי
וטעים בלי לטרוח להכין אותו...
לראשונה עסיס הכינה משהו מיוחד עבורך.
טבול ואכול.
•1סלטים מעוררי תיאבון, פיקנטיים וטעימים.
והעיקר; תמיד מוכנים לאכילה.

העולם הזה 2176

״״ פרום׳ ארנסט עקיבא סימון

..מנחם בגין אינר פאשיסט. הוא לאומן קיצוני שקיבל את ידרשהו
האידיאית מזאב ז־סטינסקי. שהעריץ את מאצינ וגאדיבלדי...״
חלל, גדול של הציבור גילה לפתע כי מצוי כתוכו איש־רוח דגול,
כעל מכט־למרחקים וחוש•,הומור נדיר: ארנסט עקיבא סימון.
לקראת יום־הולדתו ה־ 80 רואיין סימון על-ידי כמה מאמצעי־תיק־שורת,
והקסים כאייטיותו את הציבור שהתנכר לו כמשך שנים רבות.

לאחרונה נתן הפרופסור סימץ ראיון אייר ל״העולם הזה״ .הוא
השתרע על שטחים נרחבים, החל כמצב המדיני וכלה כחינוך. להלן
מתפרסם קטע מן הדברים, המתייחסים לשאלות שילטון ומוסר. ריאיינה
אנה ספרא.

• נחתם חוזה השלום. כאיזו מידה יש
סמליות כעובדה שחוזהוהשלום נחתם דווקא
על־ידי הימין 7
לפני כ־ 20 שנה אמר לי ד״ר נחום גולדמן בשיחת-
רעים: לכשתבוא השעה, והיא תבוא בקרוב או במאוחר.
שלא תישאר לנו ברירה אלא להסכים לשלום הדורש
מאיתנו ויתורים כואבים, אינני רואה אלא אדם אחד
שיוכל למכור זאת לעם — משה דיין.
הסכמתי איתו והוספתי שאנשים כמונו, והתכוונתי אף
לגדולים ממנו — בובר, מגנם, קלווריסקי — המרחיקים
לראות את העתיד לבוא, אינם יכולים, בדרך כלל, גם
להשיג אותו. הם אינם מקובלים על דעת־הקהל, מפני
שהספיקו לעשות את עצמם כה בלתי־פופולריים, שכשרק
פותחים את פיהם, הכל חושבים שיודעים מראש מה
יאמרו.
חולשתנו היא שאנחנו אומרים מה שאנחנו חושבים
בכל עת ובכל הזדמנות, לעתים ללא הבחנה נכונה למהו תה
הסגולית של שעה היסטורית זו או אחרת.
בכל־זאת אסור לנו לשתוק ולצפות שיבוא איזה ״דיין״

לא עבר מאב לבן. כל נביא נזדקק לחסד של ממש, והיה
רחוק מאד מאותה כריזמה מזוייפת, המניעה את הרצון
לשלוט.
זו הסיבה שבגללה אין אנשי ״עוז ושלום״ ודומיהם
מנהיגים. הם חסרים את הרצון לשלוט, אף שונאים לש לוט
על אחרים. זו חולשה במערכת־הכוחות. אין זו טרא-
גדיה. איש־ציבור מטיפוס זה חייב לדעת מראש: מבלי
הרצון לשלום — לעולם לא תגיע לשילטון. עליך להס תפק
בהכנת־השינויים, בקורתית ואידיאית, שיתגשמו על-

יש מימנה שובזיסס׳ אזיל
רוב ודהחת הדתית מארץ,
להוציא אגודת ישראל

אי־אפשר לחנו
מנהיגים גדוליס. הדוצה לחנו
נביאים -סופו לחנו פאשיסטים
ויפעל בשעת־רצון בכיוון הנכון. יש חובה להכין את
דעודהקהל למיפנה שיבוא. ואם יבוא, להתאפק ולא לומר:
״את אשר יגורתי בא.״
אילו היה גולדמן יושב איתנו בארץ, יתכן שהיה יכול
למנוע בעד השגיאות הרבות שנעשו על־ידי הממשלות
השונות.
מוטב היה, כמובן, שחוזה־השלום היה נחתם על-ידי
ממשלה מתקדמת, ובהיפוכו של דבר יש משום אותה
סמליות, ששאלת עליה, ושגולדמן הסביר אותה.

• זו תשובה עצובה, מפני שהיא מבליטה
את הפער שכין העם והמנהיגים.
אנחנו לא היינו מנהיגים. הספדתי לא מכבר את שר-
המישפטים הראשון של מדינת־ישראל, פינחס רוזן זיכרונו
לברכה. ואחת השאלות שעסקתי בהן היתה שאלת המנ היגות.
הוא
אמר על עצמו פעם :״לא, לא הייתי מנהיג.״
המילה מנהיג שובשה — ולא רק על-ידי השימוש שעשו
בה הנאצים, להבדיל. הסוציולוג מקם וובר העמיד על
בעיית הכריזמה. כריזמה משמעותה כוח שבחסד, ממשי או
מדומה.
יש אנשים שלהם עומד אותו כוח באופן טבעי! ואילו
אחרים יודעים את הטכניקה כיצד לשחק את התפקיד של
מנהיג כריזמתי. כיום אנלזים כאלה מצויים במיספר רב
מדי וזה מסוכן. אתה מוכנס על־ידיהם לתחום שאינו ניתן
לבקרה רציונלית.
ההמון נוטה להאמין ולהתרשם על נקלה. במייוחד
כשאנשים אלה הם נואמים גדולים לפני המונים.
מן הדין להסביר את ההבדל בין המון ורבים. אם כל
אחד מרגיש שמדברים אליו כאל פרט, אין הרבים הופכים
להמון. ואילו בהמון — אין ״המנהיג״ מתכוון אל כוח
הבחנתם והחלטתם הבלתי־תלויה של שומעיו, וכוונתו
ליצור אקלים רוחני של הידבקות על־ידי חיידקים רטו ריים
ודמגוגיים. יש כאן ניצול זול של פסיכולוגיית המונים.

• ישנה פעייה אקטואלית כיחס לנושא
המנהיגות והפוליטיקה: את תקופת הבחירות
77׳ איפיינה דינאמיות פוליטית -קמה ד״ש;
כתוך המערך היתה התלבטות; קמה של״י.

עליית הליכוד כלמה כוחות אלו. האם קיימת
ככל זאת פוליטיקה צעירה, חדשה כארץ 7
אתייחס לפרטים, אחר-כך אתן לד תשובה כוללת יותר.
נתחיל בעניין המיפלגה החדשה — ד״ש. לצערי, הר־בה
מכרים שלי, אינטלקטואלים ממשיים או מדומים, מעין
מעמד חברתי־מיקצועי — הצביעו בעד ד״ש. אני הצבעתי
בעד של״י.
עסקתי גם מעט בתעמולה פרטית ואמרתי להם: אינ כם
יודעים לקרוא טקסט. לקרוא טקסט צריך לימוד כדי
להבין אותו. יש לשאול: מה כתוב, מה אינו כתוב, מי
אומר, ומדוע? כך צריך לקרוא גם טקסטים של מודעות־בחירות.
במודעות
הבחירות של ד״ש היתה יותר ביקורת על
ישראל העובדת מאשר הסתייגות — מתונה מאד! — מן
הליכוד. לפיכך כלל לא הופתעתי שמיפלגה זו לא יכלה
להישאר ביחד. והסיכויים לכך ששני אגפיה — אם במשו ת
ף ואם בנפרד — שוב יהוו כוח מחדש הם מצומ צמים
ביותר.
עניין שני, אשר אפשר היה להבחין בו, הרי הוא
המיפנה השוביניסטי של רוב היהדות הדתית בארץ,
להוציא אגודת־ישראל (וזאת מן הטעם העגום — שלא
היו ציונים אולם ״הפועל המזרחי״ ,אנשי הקיבוץ
הדתי, הלכו והיימינו.
אנשי ״עוז ושלום״ ראו זאת מראש, והם סובלים סבל
פנימי כפול — דתי ולאומי. אנו רואים בברית זו שבין
הלאומניות השוביניסטית לבין קיום מיצוות דבר טראגי.
מה שאנו רואים באיראן — חומייני — דברים מעין אלו
אורבים גם לנו.
לנבואה יש מקום לגיטימי במסורת שלנו. היא היתה
כוח מתרה ומחדש במצבים משתנים לבקרים, ואי לזאת

ידי כוחות מאסיביים הרבה יותר, כגון אינטרסים כל כליים
ומאבקים פוליטיים.
איש הרואה את העתיד הרחוק עשוי להיות בעל די אגנוזה
נכונה, אבל בדרך כלל אין בידו כל התרופות.
המרפא — טיפוס אחר. רק מנהיג גדול מאד — ואני איני
רואה כיום איש כזה בתוכנו — יכול לאחד את כישרון-
ההבחנה ואת כוודהריפוי של הפצעים, אשר בהתהוותם
היה לו חלק. מנהיג נדיר כזה היה לינקולן, ואולי גם
גאנדי. שניהם שילמו את המחיר המלא לגדולתם ונרצחו.
אי-אפשר, ואסור לחנך אנשים כאלה בכוונה תחילה.
הרוצה לחנך נביאים — סופו לחנך פאשיסטים.

• אתה חושב שהממשלה הנוכחית פא•
•טיסטית 7
לא, איני חושב שהממשלה שלנו פאשיסטית.
כדי לדבר על מנהיגה — מר בגין, הרי אינו פא-
שיסם. אומנם הוא לאומני קיצוני, שאף קיבל על עצמו
אחריות למעשי־טרור מסויימים. אבל ירושתו האידיאית
קיבל מדבוטינסקי, ובעקיפין ממסורת הריזורגימנטי, תנו-
עת־השיחרור האיטלקית במאה ה־ , 19 כלומר ממאציני
וגאריבלדי.
גם בפולין היו אנשים כאלה: לוחמים לשיחרור עמם,
אבל לאו דווקא פאשיסטים. במישטר פאשיסטי אין אלא
מיפלגה אחת, וכל שאר המיפלגות מדוכאות באלימות, או
על-ידי שינוי דראסטי של החוקה.
גם בישראל יש לנו עדיין חופש־דעות מרובה, אם כי
יותר בעיתונות החופשית מאשר באמצעי־התקשורת
הממלכתיים.

• את סוף תקופת המערך ליוו פרשות
שחיתות וירידת המוראל בעם. עם עליית
הליכוד התאזן כראשונה קדהמוראל. האס
קיים קשר מספיק כציבור הישראלי כין מוסר
ומוראל 7אולי העם מוטרד יותר מבעיות אינפלאציה

נברר לעצמנו כמה מושגים, כדי לתת תשובה מובנת
ומוסברת.
נבחין בין שלושה מושגים, שיש ביניהם זיקה, אך אינם
חופפים זה את זה. יש אתיקה ! יש מוסר ! יש מה שקור־

(המשך מעמוד )13
אים באנגלית — מוסר צבאי. ננתח זאת. נתחיל מלמטה,
מהדרג השפל ביותר.
במילחמת ויאט־נאם נעשו דברים נוראים. למשל —
רצח המונים. אמר קצין אחד לפני בית־דין: היינו צרי כים
לעשות דברים אלה, ולהרשות לחיילים לעשותם, כדי
להעלות את המוראל שלהם. המוראל הוא הקשר ה מהדק
אותם להמון אקטיבי. יש בו אנשים אמיצים וגם
אנשים אכזריים ללא כל צורך, אחוזי התלהבות שלילית.
נעלה לשלב המוסר. מושג זה מוגדר תכופות כהת נהגות
לפי נוהגים מקובלים בחברה מסויימת. למשל,
המוסכמה המקובלת לומר אמת. בילעדיה אין גם שחר
לשקר. הוא חי מן ההסכמה הכללית שבדרך־כלל אנשים
אומרים אמת. זהו מוסר פונקציונאלי־מעשי. מייחסים
לביסמארק את האימרה ״האמת היא השקר הטוב ביותר״.
באינפלאציה עליה שאלת, יש עירעור עמוק של מוסר*
ההתנהגות. הרגשתי בכך במעבר מגרמניה לאנגליה, בעת
אינפלאציה דוהרת. נתקלתי באקלים מוסרי אחר לגמרי
באותה ארץ, אשר אז לא שלטה בה אינפלאציה. יציבות
ההתנהגות תלויה בהרבה ביציבות המטבע. חיסורה פותח
פתח למעשי־רמייה. תהליך זה ניכר גם אצלנו. הממ שלה,
כנראה, אינה רואה את הזיקה בין שני מצבי־היציבות
האלה, הכלכלית והמוסרית.
ואשר לאתיקה: היא המאפשרת את הנסיון לבנות
סולם־ערכים. לאמור: להבחין בין ערכים הנגזרים מן
הערכים המוחלטים, כדי להפעילם בסיטואציות שונות.
נקח לדוגמה את עשרת הדברות. הם לוח של ערכים
מוחלטים. כוונתם למוחלט מתבטאת בנוסחות חסרות־מו־שא:
לא תרצח; לא תגנוב; לא תנאף, ועוד. אילו היה

היחסית בילבד לקיימה. זהו הטעם המחשבתי והריגושי של
תחום האתיקה.
ההצלחה האמיתית בתחום זה אינה המונית אלא תלוייד,
בהשפעה אישית: בחוגים קטנים ; ללא דמגוגיה ; תוך מתן
חופש דבר בלתי־מוגבל; עם ידיעת הגדול בשנים את
מיגבלותיו; ולהיות פתוח למה שאומר השני.

שאלתיו: האין אתה מסכן עמדתך 1ענה :״שטויות !״
הוא משכיל אמת. חוששני שעתה יורע לו.
אולי לכך התכוון הנביא. תמיד היו דברים כאלה. היו
נביאי־שקר. זה הכתוב הראשון במובאה. הכתוב השני
אומר :״דרשו טוב ואל רע למען תחיו. ויהי כן השם אלו־

• אתה אופטימיסט בקשר לחוגים הללו?
אתה רואה אפשרות של -הגשמת מיצוות מוסריות
על־ידי ציבורי־אדם גדולים יותר ז

כתוב, :לא תרצח אחיך, או, לא תגנוב מבן־עמך היתה
לשון זו עלולה להטעות, כאילו מותר לרצוח לא־אחים
ולגנוב מזרים.

מן הערבים המוחלטים נגזרים ערכים המתווכים בי ניהם
לבין מצבים מייוחדים, הדורשים יישום מייוחד.
בתורה שבעל־פה נמצא דוגמות רבות. נראה שנוקטים
בלשון קיצונית כדי להזכיר קצת מהערך המוחלט גם
באותם מצבים בהם עליך לעבור עבירות.
לדוגמה בעת מילחמה אתה עובר על ה״לא תרצח״
(בחינת לעבור עבירה) — אולם משאתה יודע שאתה
עובר עבירה, אתה מצמצם את ההריגה במידת האפשר.

קו התיחום שבו
בין הרע ההכרחי
והטוב המיובי
מורי, מרטין בובר, קבע את מטבע הלשון ״קו־התחום״
.בכל סיטואציה וסיטואציה מן המצבים המת חלפים
עליך לשאול את עצמך: כמה רע הכרחי כדי
שתחיה, או כדי שהמדינה שלך תחיה ; וכמה טוב אפשר —
ומצווה — לעשות אפילו אז. קוו־התחום עובר בין הרע
ההכרחי והטוב המירבי.
מבחינה זו, האדם הוא בדיה טראגית: מטילים עליו
צווים מוחלטים — אך הוא חי בחברה לא־מתוקנת או
בעולם ״בלתי־נגאל״ ,כדי לדבר בלשון האמונה.
בכל יום יש להכריע הכרעות כאלה מתוך המצפון
החי, מאותו מתח שבין התביעה המוחלטת והאפשרות

אני משתדל להיות אופטימיסט ריאלי. אי-אפשר להיות
מחנך בלי להיות אופטימיסט. כמחנך — אתה רוצה
להביא אותם אנשים, חוגים, מצבים, למצב קצת יותר
טוב מכפי שהיו מקודם. ה״קצת״ חשוב. אופטימיסט
אינו הוזה־הזיות — הוא רואה מצב ממשי. הוא נמצא
בעמדה מועדפת: החברה נותנת לו פנאי ואפשרות לח שוב•
עליו להיות מודע לאחריותו; האחריות מוסיפה

לענוותנותו.
היו ושאלו אותי לשם מה ניתנו הדיברות. עניתי:
הדיברות הם ההצעה, הם ה־!ת 1ז נ 81116 1לחברה מתו קנת•
הווה אומר מבחינת הפוליטיקה החיצונית — אין
עוד צורך לרצוח ; מבחינת הסדר הכלכלי — אין רעבים
ללחם ; אין צורך לגנוב. בחברה מתוקנת לא תהיה זנות —
נשים עניות לא תאלצנה למכור גופותיהן. אז הדגש לא
יושם עוד על הסברה מינית, למרות הצורך שבה, אלא
על חינוך לאהבה.
איני מאמין שחברה כזו תוקם בימינו. אם תוקם —
אלה יהיו ימות המשיח. אולם ניתן להתקרב אליה. צרי כים
דמות כזו שאתה יודע למה אתה שואף; כיצד אתה
מודד ושוקל את כיוון דרכך יום־יום. אנחנו בודקים, אם
אנחנו עושים את שלנו כדי לקרב חברה צודקת. עניינים
אלו הם אופייניים לאווירת האתיקה.

בבוא היום רא יושם הדגש
על הסבות ודנית אלא
על חינוך לאהבת
הי צבאות אתכם כאשר אמרתם. שנאו רע ואהבו טוב,
והציבו בשער מישפט. אולי יחנן השם אלוהי צבאות
שארית יוסף.״
אולי. ויש לכך גמרא מעניינת ועצובה: ישנו קובץ
קטן של פסוקים שונים, שבהם המלה ״אולי״ משמשת
מילת־מפתח. חכמים, המעידים על עצמם שכאשר הגיעו
לאחד הפסוקים האלו — בכו, ושאלו שאלה רטורית:

• על רקע חוזה־השדום כין ישראל ומצריים
— האם אחווה עולמית היא אוטופיה ץ
טוב ששאלת על אחווה, ולא על אהבה.
אחווה יכולה להיות מטרה — משום שאנו יודעים שגם
אחים רבים לפעמים. לשאוף לאחווה הווה אומר לדעת
שלכל בני־האדם, באשר הם, יש יסודות משותפים מבטן
ולידה. כל תינוק — כי יולד — תלוי בגדולים. בדרך כלל
באם ובאב או בממלא־מקומם — המאכילים אותם, התומ כים
בהם, והמעניקים להם ביטחון ראשון.
כך עשוי להיווצר בסיס, המאפשר לכל ילוד־אשה, ללא
הבדל גזע ועם, לחיות חיי אדם, שגם בהם לא יחסרו
קונפליקטים הכרחיים׳ א ^ ימעט מיספרם ומישקלם של
הקונפליקטים השרירותיים.

• הזכרת קודם את המושג עולם ״בלתי•
נגאל״; העולם הזה הוא כאמת ״כלתי נגאל״ ן
אין כו גרעין למימוש טוב טוטאלי?
איני רואה תנאים לכך. איני יכול לומר יותר ממה
שאני יכול לומר במידה מסויימת של ודאות. אמונה —
תמיד היא אמונת ״אולי״.
נתבונן בעמוס, פרק ה׳ .נמצא בו קודם כל פסוק
חשוב לרלטיביות של הדברים :״לכן המשכיל בעת ההיא
ידום, כי עת רעה היא.״
יש אומרים שעמוס לא אמר זאת, ואם כן — באירוניה.
כלומר, ביקש להזהיר אותה כת־משכילים מוגי-לב, המש-
תיקים את אמתם. נתקלנו בהם במישטרים טוטליטריים —
ולא בהם בילבד. דווקא משום שהמשכיל מועדף — יש
חשיבות לדבריו. למשל — מר יעקוב אגמון. אני מאד
מעריך אותו. פעמיים בעת האחרונה ריאיין אותי: פעמיים

״כולי האי, ואולי?״ פירש רש״י: כל הצרות הללו, כל
מה שעבר על עם ישראל, ורק — אולי.
לא אוכל לתת תשובה טובה יותר מאשר המקורות
שלנו.

אקאי מנציחה את ה אגד ה -חי ה.
את ה החפץ לשמוע א ת אלטון ג׳ון כאילו היה זה מופע חי; חשוב לד שמוסיקת הפופ תגיע לאוזנך בצבעה המקורי;
עיוות צליל קל שבקלים מקפיצך ממקומך; א סור שהתוים הדקים ביותר ימלטו מאוזנך; רצונך להנות מהיצירה בשיא עוצמתה
המוסיקלית; הנך מעריץ מושבע של הטכנולוגיה היפנית.
לך ורק לך אנו מגישים א ת מערכות הסטריאו ה מ תוחכ מו ת של אקאי, מערכות המנציחות א ת ההופעה חיה.
גם אלטון ג׳ון לא היה יכול לאחל לעצמו, הנ צחה חיה יותר.
אקאי אלקטרוניקה בע״מ, ת״א המסגר 70 טל 330594 .ובחנויות המובחרות.

שמע בקול האוזן שלך.

ושוב, כמו תמיד-
בוס טפחות וותן יותר:

ב תכני ת החיסכון ־ טפ חו ת עד 12״
תקבל 220/0מענק מיידי על הפקדותיך,
הקרן והמענק נושאים ריבית והצמדה והכל פטור מ מס.
ב תכני ת החיסכון ״ טפחו ת ברירה דולרית
תקבל 170/0מענק מיידי על הפקדותיך,
הקרן והמ ענק נושאים ריבית והצמדה והכל פ טור ממס.
חוסכינו הותיקים יקבלו על ההפק דו תבמהלרהמבצעאתה מענק המוגדל
וזאת בנוסף לכלההט בו ת הרגילות הני תנות בתוכניות.

ושוב,כמו תמיד-
בבנק טפחות אתה מקבל יותר.

תפק

בנק

בפחות -הסוו

ב ב !7 1

מ ש כנ ת או ת לי שראלבע ״ מ

העולם הזה 2176

רק >1שק הו/תנהד בהתאם לאינטרס, של העובדים
מסוגללהיאבקבא יו פ לוג יהביעילות
ף*! פעם הראשונה בהיסטוריה שלה חוגגת מדינת ה
ישראל את עצמאותה, כשחוזה־שלום באמתחתה, עם
הגדולה מבין שכנותיה הערביות. הסיכוי שלא נצטרך
עוד לשלוח את ילדינו למילחמות ממלא את לב כולנו
בתיקווה ובשימחה.
גם המחשבות על שינוי איכות חיינו היום־יומיים,
הגנוזות בהגשמת השלום הלכה למעשה, ממלאות אותנו
תיקווה לעתיד שונה טוב יותר. לא עוד בידוד ובדידות,
לא עוד איבה ודחייה, אלא חילופי מחשבות ורעיונות,
נוסף לחילופי סחורות ותיירים. לא עוד ניצול עם בידי
עם, ולא עוד ביזבוז משאבים במילחמות, אלא שיתוף־
פעולה ורווחה משותפת.

הנבה־

מי ק ר -סעד בעל בו שר
*4ככל זאת, בפרום השנה ה־ 32 למדינת־ישראל, ה !
שימחה עדיין לא שלמה. הסיבה העיקרית לכך היא
דמותה של החברה הישראלית בת־ימינו. אין זאת הדמות
שבה רצינו, לאחר שלושה עשורים של עצמאות.

האינפלציה הממושכת אינה רק חולי כל כלי.
אלא כתור שכזאת היא אוכלת כל הלקה
טוכה כהכרה שלנו. כאשר היא אוכלת את
השכר הריאלי היא מכרסמת גם כערך העכורה
וכככודו של האדם העוכר.
תשלומי הסעד הולכים וגדלים. לפי מישרד העבודה
,והרווחה, קו העוני נמצא היום בסביבת המשכורת הממו צעת
במשק, כ־ 7,000ל״י. פירוש הדבר הוא, שבעל מיש־פחה
המשתכר פחות — ויש רבים כאלה, שהרי זאת
משכורת ממוצעת — ואינו נעזר במפרנס נוסף במישפחה,
בעיקר בגלל ריבוי הילדים הקטנים, הזקוקים לטיפול
במשך כל היום, נהפך למיקרה-סעד. וזאת לא בגלל שהוא
חולה, נכה או אינו רוצה לעבוד. הוא בריא וחרוץ, עובד

שלא דורש הסבר( .במערב־גרמניה ובשווייץ האינפלציה
השנתית היא בשעור של ״ ,370—47 כפי שהיה פעם
אצלנו).

הרכה כלכלנים כאמת הרימו ידיים, ותחת
לשכור את הראש כסוגיות כמו אינפלציה, שכר
ושכר־־דירה, הלכו לפתור את הכעיות המעניינות
— האם כדאי יותר להתחתן עם שחורה
או עם כהירה? והאם זוגות צעירים כימינו,
עם דירה או כלי דירה, מעדיפים כן או כת?
או, האם עוכדים ״אוהכי סיכון״ הם כמצכ עדיך
על עוכדים ״שונאי סיכון״ או ההפך?־
נוסף להסברים המודאליסטים והמיסטים על מצבנו
הכלכלי, עומד כמובן היום, כמו תמיד, ההסבר הביט חוני.
יש לציין שבעולם הגדול תופס את מקומו של
ההסבר הביטחוני ההסבר של מחירי הנפט .)0 0

מן ה רו ב -א ל המיעוט
^ ל זה היה טוב ויפה, ואנו היינו מקבלים הסברים
^ אלה וממשיכים למשוך בעול, אילולא היינו מבחי נים
בצד הסבל הרב (אינפלציה, שכר נמוך וחוסר דיוד)
גם כהתעשרות (הכנסות ענקיות שלא משכר, קניית דירות
במיליוני לירות) ,תופעות שכפי הנראה נגרמות בעטיים
של אותם הגורמים עצמם, דהיינו: אינפלציה, שכר נמוך
וחוסר דיור.

׳כפרום שנתה ה־ 32 של מדינת ישראל אנו
מצויים בעיצומו של תהליך קיטוכ ההכנסות
בהכרתנו. תהליך זה הוא הוא הסיבה למועקה
שכלב, גם כאשר נפתח עידן השלום. הוא הוא
הסיכה העיקרית לדמוראליזציה כהכרה שלנו.
קבוצת מיעוט בחברה שלנו, שהכנסתה לא מן השכר,
הולכת ומתעשרת. ומניות שהתוצר הלאומי אינו גדל,
99 האינפלציה הממושכת אינה
רק חול׳ כלכלי. היא
אוכלת את השכר הריאלי,
מכוסמת בעדו העבודה ובנבווו
של האום העובד

ער סו חקופת השלו
אפשר לחולל מיבנה
בכלכלה ונחבלה -הכל
חלו בעוברי
השכירים ובאמונתם

ביושר שמונה שעות ביום. אך הוא מיקרה־סעד אודות
לכך, שלא רוצים לשלם לו משכורת מכובדת בעד עבודתו.
אין הוא מיקרה־סעד באשמתו, אלא באשמת אלה הקוב עים
והמשלמים את המשכורות.

אין צורך להככיר מילים על הדמורליזציה
שהדכר גורם לאדם העוכר, שמרגיש כי איו הוא
יכול לפרנס את מישפחתו ונזקק לסעד. ושוב.
אין המדוכר כמיקרים של חולים ונכים, המוג־כלים
ככוח עכודתם, שההכרה מפרנסת אותם
כצדק, אלא כאנשים עוכדים, כעלי״כושר, ששיטת
התשלומים הנהוגה אצלנו הופכת אותם
למיקרי-סעד.
נחשוב רגע על הדוורים ששבתו לא מכבר, שמשכורתם
נעה בין 2,000ל־ 5,000ל״י. מרצה בכיר באוניברסיטות,
בעל תואר דוקטור, משתכר 6,000ל״י ברוטו לחודש.
השיכבה הקרויה אצלנו ברוב צביעות מיעוטי־יכולת או
טעוני־טיפוח, כוללת הרבה אנשים עובדים ובני מישפחו-
תיהם. כינויים אלה לא מוסיפים כבוד עצמי לאדם העובד
ולא כבוד לעבודתו. לשאלתם עונים כלכלני המימסד,
ש״אין המשק יכול להרשות לעצמו״ שכר גבוה יותר.

שחורה או בהירה
^ אשר אנשים צעירים חוזרים מן הצבא, הם מגלים
שאינם יכולים להתחיל בחיים עצמאיים, כי ידם
אינה משגת דיור. ושוב, אין כל פגם בצעירים האלה, הם
בריאים ברוחם ובנפשם ,״אך פה לעשות, שמחירי הדי רות
בשוק הם כה גבוהים?״
״אין אנו יכולים להרשות לעצמנו״ לשכן זוגות־צעירים
״עניים״ בדירות כה יקרות, שעומדות על מיג־רשים
כה יקרים, סתם ככה. גם את שכר הדירה האס טרונומי,
בגו^ה של חודש משכורת, אין לן זוריד למע נם׳
כי ״בתנאי השוק״ לא יהיה זה ״כלכלי״ ,אלא

או כימעט שאינו גדל, הרי שהתעשרות זו מתבצעת בהכ רח
על חשבון קבוצה אחרת, שהולכת ומידרדרת. קבוצה
זו הנה הרוב, זהו מעמד העובדים השכירים במדינת־ישראל,
שחלקו נאלץ היום לקבל עזרת־סעד לקיומו.

]לאת אסתראלכסנדר
״עיוות״ בחלוקת המשאבים. וזאת אין אנו יכולים להר שות
לעצמנו — יגידו כלכלני המשק.

ומה לעשות שפתאום יש לנו אינפלציה
דוהרת, חופר פיתוח ושכר נמוך? אין הסכר
רציונלי לדכר, שהרי עכרנו תקופות יותר קשות
מכחינת התנאים האוכייקטיכיים של המדינה
והמשק — תקופות של עליה המונית כתנאים
של משק פחות מפותח, כתנאי כטחון קשים —
וככל זאת היה פיתוח, האינפלציה היתה
מתונה, והשכר גבוה כהרבה. כנראה שהפעם
חטאנו, הפכנו עם רע, חמדני ועצל — כפי
שנוזפיס כנו לעתים המאמרים הראשיים וה מומחים.
ולכן עלינו לשאת כעונש המכות
הכלכליות.
לגבי פרשנים כלכליים אחרים, גם ההסבר המורא-
ליסטי הזד, אינו תופס. לדידם שייך כל העניין לתחום
המיסטיקה. אין הסבר לדהירת האינפלציה ולהאמרת מחירי
הדירות. וגם אם יש פה ושם הסברים, לבטח אין שליטה
על התופעות. הן, כמו רעידת־אדמה, פורצות ונעלמות
מבלי שיד אדם תכוון אותן או תשלוט עליהן.
באוצר כבר נאמר, שיש לנו ״אינפלציה בסיסית״ של
£,ל—3ז 2.50/4לחודש, ורק את האחוזים הנוספים על אלה
יש צורך לנמק. האם הבנתם נכון? אינפלציה של
״/״—40״ 307 נקראת ״אינפלציה בסיסית״ ,מין כח־טבע

השכר הנמוך והאינפלציה אינם תופעות־מוסר או מכות־טבע.
הם האמצעי היעיל ביותר להגברת קיטוב ההכ נסות
במשק — מן הרוב השכיר אל המיעוט שאינו
שכיר. אלה הם אמצעים יעילים מדי, מכדי שנפקיר
אותם ביד המיקרה. את השכר הנמוך ואת האינפלציה
מטפחים אלה המעוניינים בקיטוב זה של ההכנסות.
התופעה הזאת אינה ישראלית בילעדית. בעולם שו ררת
סטגפלציה. זאת היא תופעה של אינפלציה מלווה
בחוסר־עבודה, מצב שגורם הרבה סבל לעובדים. גם הסטג־פלציה,
בדומה לאינפלציה הדוהרת אצלנו, מוצגת על־ידי
כלכלני המימסד המערביים, כתופעה מיסטית, שסיבותיה
לוטות בערפל, אין יודעים להסבירה ואין יודעים גם
איך למחוק אותה מעל פני האדמה. אך אם מסתכלים
מקרוב מתברר, שעם כל הסבל שהסטגפלציה גורמת לעוב דים,
הרי אין תנאים יותר טובים ממנה להפקת רווחים
בעולם העסקים.
האם יש תנאים יותר טובים להשגת מטרה זו מאשר
עליות מחירים יחד עם חוסר־עבודה, השומר על השכר
הנמוך גם בתנאים של עליית מחירים? הדו״ח האחרון
של הלישכה הסטטיסטית של מישרד העבודה הפדרלי של
ארצות־הברית הצביע על גאות עצומה בדיווחי החברות.
הדבר היכה בתדהמה את הציבור האמריקאי, שמתמרמר
במילא למראה המשכורות המצטמקות מחמת האינפלציה.

חרף הכפות המיסטית יודעים הממשלות
וכלכלני המימסד המערכיים איך לשמור על
המשך קיומה של הסטגפלציה. השמירה על
״האיזון״ כין אינפלציה וחוסר-עכודה נקראת
0 ]^1¥א 10 0 £ 1 0 0י 11אסז י711£ £11

ההכוונה העדינה של המשק. היא נעשית

(המשך בעמוד )64

לפני כמה שבועות עורר ראש״חממ-
שלה מנחם בגין סערה, כאשר הצהיר כי
לדעתו דויד בן־גוריון, מי שהיה ראש
הממשלה ושר־הביטחון הראשון של מדי-
נת״ישראל, לא היה זה שהקים את
המדינה.
להגנת זכר פעליו של בן־גוריון יצאו
אישים שונים, ביניהם אף שר־החוץ בממשלתו
של בגין, משה דיין. בבניו תמכו
מי שהיה הרמטכ״ל השני של צה״ל בתקופת
בן״גוריון, סגן ראש״הממשלה ייגאל
ידיו, ונכדו של בן״גוריון, יריב בן־אליעזר.
״העולם הזה״ מביא כאן את תשובתו
של בן־גוריון עצמו לדברים אלה של
ראש-הממשלה. כל המובא כאן הן ציטטות
מדוייקות מדברי דויד בן־גוריון,
שנאמרו מעל בימת הכנסת ונרשמו בדב-
רי־הכנסת.

#איו שם עבו1
דויד בן־גוריון כ־ 21 בנובמבר
,1949 בתגובה עד הנאום הראשון
שד בגין ששמע בן־גוריון מפיו שד
בגין (עמודים 125—126 כדברי*
הכנסת) :
...אם כי שמעתי מר בגין בפעם הרא שונה,
לא היה הנאום חדש בשבילי. שמע תי
נאומים כאלה -י לא בעברית ולא
בארץ זו — לפני כמה שנים. עוד לפני
מילחמת־העולם השניה ...הצטערתי צער
רב על שבתוכנו נשמעים נאומים כאלה.
...אני מצטער לציין שנאום זה הוכיח,
שמנהיגה של חרות לא למד כלום ולא
שכח כלום, מאז הופיעו אנשי אצ״ל מעבר
למחנה של התנועה הציונית ושל היישוב
המאורגן.
נאום זה היה מאלף בשבילי מבחינה
אחת. הוא לא השאיר בלבי שמץ של
ספק בדבר מהותה של התנועה, שהנואם
עומד בראשה. מהות זו אין לה שם עברי,
ואתם יודעים שאיני אוהב להשתמש במו נחים
לועזיים.
חבר־הכנסת בגין היה לו צורף לספר
מעשיה פיקנטית על הימים שלפני הכרזת
המדינה, שכאילו אדם אחד, ממקורביו
של ראש־הממשלה, ביקש מאנשי אצ״ל

לדרוש בתוקף הכרזת המדינה, למען ש-
ראש־הממשלה יהיה יותר תקיף בריבו
עם חברי־מיפלגתו, שהתנגדו להכרזה.
״מקורב״ זה הוא פרי דמיונו הפורה של
מר בגין. לראש־הממשלה לא היה כל עניין
לדעת, ולא יודע, מה שאומרים או לא
אומרים אנשי אצ״ל בדבר הכרזת המדינה.

• לא בעדלאידע
תשובת כן־גוריון דנאום שד בגין
כ־ 4ביגואר ( 1956 עמודים —436
: )435
ממר בגין שמענו הפעם מיבצע רטורי,
לא בלי כישרון, ולא בלתי־משעשע. אבל
מר בגין היה צריך. לדעת שהוא מדבר
לא בעדלאידע, אלא בכנסת, וכשמדברים
בכנסת נחוצה קצת ידיעת העניינים, קצת
דברי אמת ואחריות. לצערי הגדול נעדרו
כל אלה לגמרי הפעם הזאת...
ואיני מאשים את מר בגין, שהוא בודה
בכוונה ובמזיד דברים לא נכונים, אבל
נדמה לי, כי באופן אורגני הוא לא מסוגל
להבחין בין דמיון למציאות.
!1אני אמרתי שאני בוחר במדינה יהודית
בחלק מן הארץ, מאשר בשלמות הארץ
שיש בה רוב ערבי, באשר זוהי מדינה
ערבית. מר בגין אמר שביקשתי מחרות
לחזק את ידי ולהילחם נגד נסיון להוציא
מידיעו את ירושלים. זו הפעם השניה, שמר
בגין מספר שאני ביקשתי את עזרתו.
בפעם הראשונה סיפר זאת בכנסת, בוויכוח
על סקירתי בסוף נובמבר, שלפני הכרזת
המדינה ביקשתי את עזרת חרות לחזק
את ידי נגד חברי. אמרתי אז שאין לדבריו
שחר, והוא טען שיוכיח דבריו במיסמכים,
ואני עדיין מחכה למיסמכים המובטחים.
גם הפעם טען שיוכיח דבריו בפרוטו קולים
— בבקשה. תשיג את הפרוטוקול
ותוכיח זאת.
אבל הדברי העיקרי, שבו התרחק מר
בגין מהאמת ודיבר כיד הדמיון הטובה
עליו, היה בסיפרו תולדות מילחמת השיח־רור
...מר בגין אמר :״אנחנו דורשים
חקירה ודרישה, אנחנו דורשים תשובה״.
יש גם יחידים שאני מכיר בזכותם המי-
סרית לפנות אלי בתביעות או בשאלות

בענייני מילחמה, ואני נענה להם ומכיר
בזכותם המוסרית, אם זה בן של חייל, אב
של חייל, אם של חייל או חייל. אינני
מכיר בזכות זו של מר בגין. הוא אינו
בן של חייל, הוא לי יכול עדיין להיות
אב של חייל, הוא גם, לפי מיטב ידיעתי,
איננו חייל, ולא היה חייל בצבא ההגנה
לישראל.
קריאות מספסלי חרות: הוא היה.
דויד הכהן (ח״כ מפא״י) :הוא היה
משתמט.
דויד בן־גוריון: ב־ 15 במאי היינו
עצמאיים ולא צריך היה איש להתחבא
מהשילטון המנדטורי. אז החלה הפלישה,
והמילחמה נגד הפלישה נמשכה עד ה־7
בינואר , 1949 בהפסקות שונות. אינני יודע
וגם לא התעיינתי לדעת, איפה היה מר
בגין כל אותו זמן ומה עשה, אבל אני
יודע איפה לא היה ומה לא עשה. הוא
לא היה עם אלה שלחמו על חרות ישראל,
על עצמאותנו ועל הצלחתנו. הוא לא
השתתף במערכה.
אין לי כרגע שום טענות אליו. לפני
הבחירות לכנסת הוצא חוק של חנינה
והחוק חל גם על מר בגין. אבל אינני
מכיר בזכותו לחקור ולשאול. ומפני חוק
החנינה לא אשאל אותו שאלות אישיות.
אנחנו, אנשי התנועה הציונית הישנה,
אנחנו לא יודעים מה זה צבא ומה זה
נשק, מה זה זיון ומה זה מילחמה. אנחנו
הננו ״צמחונים״ ועוסקים כל ימינו ברכי שת
קרקעות, בעבודות חקלאיות, בהתייש בות,
בבניין כפרים, בתי־חרושת, בתי־ספר,
בהגנה, במיפעל ובניין, שהיו לצחוק ולקלס
בפני אנשי חרות ומוריהם. אולם ההסתד-
רות־הציונית־החדשה * עסקה כל ימיה ב צבא
ובנשק, בזיון ובמילחמה. זו היתד.
הסתדרות עצמאית עם קרנות משלה, להס תדרות
זו היו גנרלים ומצביאים, נציבים
ומפקדים. ברשותה וברשות יורשיו היו
קרנות עולמיים: קרן תל־חי וספר הברזל.
׳איפה הצבאות אשר הם אירגנו? איפה
הנשק אשר הם רכשו? איפה הלוחמים
שהם חינכו? מדוע נעלמו כל אלה בשעה
שהיישוב עמד בפני סכנת כליון והשמדה?

טית.

אחד מגילגולי התנועה הרביזיוניס
איפה
היו כל צבא הגיבורים והלוחמים
של חניכי ההסתדרות־הציוגית־החדשה?
איפה הנשק שנתנו והכינו לעם היהודי?
איפה האווירונים, התותחים, מכונות ה־יריה,
אוניות המילחמה שרכשו? איפה
בתי־חרושת לנשק שהם הקימו? ואיפה
הכספים שהם אספו למטרות אלה? מדוע
לא נמסר הכסף להגנת היישוב כשהיה בו
צורך? מה עשתה סוף־סוף תנועה זו ומה
יצרה ומדוע נעדר מקומה בהגנת היישוב?
אינני רוצה לקפח את שכרם על מה
שעשו, והם עשו משהו ביפו ובירושלים.
אינני יודע אם הם מבינים מה זה אים־
טרטגיה צבאית, אבל יש איסטרטגיה אחת
שהם באמת בקיאים בה. זוהי איסטרטגיה
של הפגנה ופירסומת. את קומץ האנשים
שהיה להם הם ריכזו בבסיסים האיסטר־טגיים
הנוחים לפירסום ולרקלאמה, בערי
ירושלים ותל־אביב. המנהיג של תנועת
החרות התפאר בצבאות האדירים של ה-
אירגון הצבאי הלאומי. היכן היו צבאות
אלה כשהיישוב כולו עמד במערכת חיים
ומוות? היכן היה נשקם?

9רא אתה, או!,
בן־גוריון ב* 17 באוקטובר 1956
(עמודים : )37—38
מר בגין חזר כמה פעמים על אשמה
כבדה ונוראה, שאנו משתמשים בחוקים
נאצים ובחוקים גרועים מחוקים נאציים.
דברים אלה שופכים קצת אור על מקור
תנועתו של מר בגין.
לא אתה, מר בגין, תפסול אותנו בנא ציזם.
לא אתה, אדוני. תמהני על מר בגין.
האם אין הוא מבין שבכנסת אינו יכול
לנהוג מינהג אסיפה פומבית? באסיפה
פומבית הוא יכול לספר מעשיות, כי אין
איש שיענה לו. כלום אינו יודע שבכנסת
לא ידבר רק במונולוגים?

• לא לחלל את השס
בן־גוריון בתשובה לנאומיהם של
בגין ופרץ ברנשטיין(מנהיג הציונים
הכלליים) ב־ 3בנובמבר 1955
(עמודים : )283—284

שמעתי בצער רב שינאת אחים, הסתר.
מעמדית והיהירות שנשמעה בנאומיהם
אמש (של בגין ובחנשטיין) ,אם כי מר
ברנשטיין מדבר בסיגנון תרבותי ומר בגין
בסיגנונו הוא.
חבר־הכנסת בגין אין דרכו לדייק בדב ריו.
אני מניח שלא מתוך זדון, אלא מפני
שאינו מבחין בין עובדה לבין לא־עובדה,
וגם הפעם לא דייק.
...וכשם שמותר להקים ממשלה של אנשי
חרות, כפי שחולם על כך חבר־הכנסת
בגין, אשר בישר לנו לפני זמן מה כאילו
קיבל ״דפשה״ מהקדוש ברוך הוא, שבחר
בו לשילטון. אם כי לאדם כמו בגין, המת יימר
להיות מאמין באלוהים, היה צריך
להיות קצת דרך ארץ כלפי מושג נשגב
זה, ולא לחלל את השם למטרות פירסומת
מיפלגתית.

• מניאק או!(וקיו]
בן־גוריון כ* 10 ביוני ( 1056ע מודים
:) 2067—2068
אני רוצה להגיד לכנסת שבמיפלגת פו עלי
ארץ־ישראל, ונדמה לי שיכול אני
להגיד: גם בכל שאר המיפלגות המשתת פות
בממשלה, אין אף מניאק או מוקיון
אחד שיאמר לנפשו או לחבריו כי אלוהים
בחר בו לשילטון. אנו סבורים כי במדינה
דמוקרטית בוחר העם בשילטון, והבחירה
תשאר גם להבא בידי העם.
מימי אתונה העתיקה ועד ימינו יש
בדמוקרטיות שני טיפוסים מסויימים, המו פיעים
מדי פעם בצורות שונות: טיפוס
הדמגוג וטיפוס המדינאי. דרכו של הדם-
גוג היא דרך קלה. אין דבר שאין בכוחו
לעשות. אין ארץ שאיננו יכול לכבוש.
אין שונא שאיננו יכול להשמיד. אין
מאוויים של ציבור שאיננו יכול לספק.

אין אינסטינקט של ההמון שאינו יכול
להשביע רצונו, כי כוחו בהבל פיו. הוא
דברן, אין מעצור ללשונו. הדמגוג הוא
ארטיסט מדיני.
הדמגוג יודע לתבל דבריו במליצות יפות
ונבונות, ולפעמים הוא מצטט שלא כהלכה
מדברי אחרים. בשעה שדנים על ענייני
ביטחון, דורש הדמגוג שיוסיפו עשרות
מיליונים לתקציב, אבל בשעה שבאים לדון
על מיסים חוא אומר :״מיסים, חס וש לום״
.ביחוד עמל הדמגוג לפטור מעול
המיסים סוגי אנשים, שנדמה לו כי הוא
יכול לקנות אותם על־ידי כך.
הדמגוג מפאר ומרומם את הצבא, כי
הוא יודע עד כמה הצבא אהוב בעם.
אבל הוא בעצמו לא נקף אצבע לטובת
הצבא. כשהעם נתקף, מתיימר הדמגוג
שהוא כל כך דרוש לעם, שהישארותו
בעסקנות מיפלגתית יותר חשובה מאשר
השתתפותו במילחמה, כאחד החיילים.
כעסקן מיפלגתי הוא משיג שיחרור מהצבא
ומהמילחמה. ובתום הקרבות, כשהצבא
ניצח, אין הוא פוסק מהתפארותו ״אנחנו
נלחמנו ואנחנו נצחנו.״
אין זה פלא, שאין מוצאים את הטיפוס
של הדמגוג בגבולות, בנגב. לרוב פוגשים
אותם רק על רחבת ציון או כיכר מוגרבי.

• זלכקד תנועת החוות
בך־גוריץ
(עמוד : )50

כ־15

בינואר 1057

אני לא אתווכח עם האומה ולא עם
האלוהים, שבשמם מתיימר הנואם שקדמני
לדבר. אענה רק על הנאום הארוך של
מפקד תנועת החרות.
בגין ג יושב־ראש תנועת החרות, ולא
מפקד תנועת החרות. אני מבקש לדייק
בדבריו.
כן־גוריון: אתה דייקת כשדיברת
בשם האלוהים, מפקד תנועת החרות?

בן־גוריון: אמנם כן, היושב־ראש
של תנועת החרות, לא השתתפת במילחמת
החרות.
אריה כן־ אליעזר (ח״כ חרות) :אתה
אפילו בלטרון לא ישבת.
כן־גוריון ג נכון מאד. לא ישבתי ב לטרון.
בגין:
אני יודע במה השתתפת.
כן־גוריון: אני לא השתתפתי במיל-
חמת השיחרור ואי השתתפות זו אני גאה
בה. אולי גם העם היהודי גאה בה. אבל
אני נלחמתי ואלחם נגד תנועות שכוחן
היחיד הוא בהבל פיהן, ברטוריקה נבובה
ומטעה.

• קונצרט מתועב ומסעו תשובת כן־גוריון להתקפה שערכה
עליו תנועת החרות יום קודם
לבן, כ־ 6במרס ( 1057 עמז : )1274
הקונצרט של אתמול הזכיר לי קונצרט
הרבה יותר מתועב, מכוער, בכנסת, בדיון
על שילומים מגרמניה, בשעה שהביאו הנה
ביריונים מן החוץ, זרקו אבנים לנבחרי
העם והמפקד עמד כאן על הבמה וכאשר
יושב־הראש לא נתן לו לדבר דברי-נאצה
והפסיק אותו, הוא אמר בקול נגיד ומצ ווה
:״איש לא ידבר פה אם אני לא
מדבר.״ והוחלט לזרוק אותו לחודשים
אחדים מן הכנסת, והתנחמתי שבכל זאת
יש התקדמות.

• מנ צ ח רוכב
בקאדיואק

• וסוויטת וסנה

כדגוריון על בגין, כשנת 1050
(עמוד : )224

ויכוח כין כן־גוריון לכגין על
תרומת בן־גוריון לביטחון המדינה,
כ־ 2באפריל ( 1057 עמ׳ .)1671

השומע יכול לחשוב שדברי-רהב מגו חכים
ומבדחים אלה, על מסע נצחון מבויים
ועל שער־נצחון ועל רוכבי אופנוע ועל
נסיעת מר בגין ופמלייתו במכונה פתוחה,

ובעיקבותיה מכוניות של אוהדי התנועה
ועיתונאים וידידים, נתפרסמו בעיתון של
פורים, המתנגד לתנועת החרות ומנסה
לעשות את מנהיגה לצחוק. אבל זה לא
הופיע בעיתון של פורים אלא בעיתונה
הרשמי של תנועת החרות, ואין לחשוד
במערכת העיתון, כך נדמה לי, שהם רצו
לעשות את מנהיגה של חרות לצחוק, ואין
גם להניח שהדברים הם בדויים, אלא
ברור כי מר בגין אירגן באמת מסע-
נצחון ״אדיר״ ,עם רוכבי אופנוע הרצים
לפניו ופמלייתו מלווה אותו, והמנצח רוכב
בקאדילאק פתוח כמו, להבדיל, הנשיא
אייזנהאור במסעו האחרון לתורכיה ולהודו.
כל איש נורמלי שראה המסע הקומי
הזה, לא יכול, בוודאי, אלא לרחם על
האנשים שאיבדו עשתונותיהם בחשבם ש-
על־ידי הצגות מצחיקות כאלה יכבשו לב בות
הבוחרים.

במעשיות שלך? אתה חושב שאתה נמצא
בכנס של בית״ר ובו כתובת באותיות קי דוש
לבנה ״אלוהים לשילטון בחרתנו״,
והנערים מריעים לכבודך ואתה יכול לה גיד
כל העולה על רוחך?
שמעתי ההיסטוריה המשעשעת שסיפר
עליה מר בגין, ובפעם המאה שמעתי הת פארותו
של מנהיג חרות, כיצד פעל במח תרת,
בשדות הקרב, בבתי הכלא, במחנות
הריכוז, במרתפי העינויים, בבתי־דין צב איים,
בתאי־מוות ובמעלות הגרדום, ותהיתי
לו שאינו מתפאר בגבורות שגילה כלוחם
במילחמת־הקוממיות, לאחר קום המדינה.

• העם היהודי
בננודו ובעצמו
כן־גוריון עד הדתיות שד בגין,
כנאום כ־( 1061 עמוד : )380

ואש ממשכון
כן־גו ריון על ב גין, כשנת 1060

(עמוד : )832

נוסף לכל הגידופים שנאמרו בסיגנון
ההדר של חבר־הכנסת בגין, הוא צעק
לעומתי תוך ניפנוף באגרופים :״למישפט
תעמוד. כל עוד יהיה בי כוח אתבע את
בן־גוריון למישפט על רצח.״ מה פשר
הדבר, שהאדון הזה יודע שמתהלך כאן
רוצח, ולא סתם רוצח אלא רוצח שהוא
ראש־ממשלה, ואין הוא תובע אותו ל-
מישפט? דיבורים אלה, אגרופים אלה ואיו מים
אלה, מובנים. חוא מחכה למישטר
שיהיה לו, צ׳קה או גסטאפו.
יוסן? שו פ מן (ח״כ תנועת החרות) :
פוטשיסט.
כ ן ־ גוריון: גם אתה עלית לגרדום
יחד עם חבר-הכנסת בגין?
מין: אוי לאוזניים שכך שומעות.
כ ן ־ גוריון: אתה חושב שעל־ידי ה-
העוויות האלה תעשה לאמת מה שאינו
אמת? על-ידי תיאטרליות אי אפשר להפוך
שקר לאמת. העיני אנשים תנקר, מר בגין,

לגבי מנהיג חרות אין זה חשוב אם
מקפידים על האמת או לא, וצריך שיהיה
גם דרך־ארץ לנטורי־קרתא. אני מאמין
בכנותם הדתית יותר משאני מאמין בכנותו
הדתית של מר בגין. אני מבין את הזדע-
זעותו הדרמאתית, כי הוא מייצג כאן
אדוקים קנאים כמו באדר, מר יוניצ׳מן
ומר אלטמן (חברי־הכנסת של חרות).
שמעתי את הנאום הראשון בוויכוח
ושמעתי אותו בתמיהה רבה. אני רגיל
שבכנסת הזו עונים רק נבחרי העם, חברי-
כנסת, בין מתוך השורה ובין מנהיגי סי עות.
והנה, בדברי הנואם הראשון שמעתי
מעל הבימה מדבר אלינו לא חבר־כנסת
פשוט, גם לא מנהיג סיעה, אלא לא פחות
ולא יותר, העם היהודי בכבודו ובעצמו.
תמהתי תמיהה רבה, איך קרה הנם שה עם
היהודי הופיע על הבימה? בעוד אני
משתאה והנה לא רק העם היהודי אלא
העולם כולו כאילו הופיע אחריו על הבימה
ומדבר. הקשבתי קשב רב, מלא השתו ממות
על הפלא הזה, עד שפקחתי את
עיני, הבטתי לבימה וראיתי שזו היתד,
אילוסיה. לא העולם ולא העם מדבר, אלא
חבר־הכנסת בגין הנכבד, מנהיג סיעה אחת
המהווה רק 12 אחוז בכנסת, מדבר אלינו.

11 * 1 1 1 1 1 1 ,

ג ו 11ל ס

וידי בואנרט: בויגימה צוחקת -הגיפלגה בוכה
אווסון וייס: וסאן עם גיס דגי:
לא קל לסתות את אורסון וולס, בהתחשב בממדיו האדירים,
כוח זכרונו ומיזגו הסוער. מי שהצליחה לעשות זאת היא כוכבת
מכובדת ביותר, שלא תצטרך אפילו להתפשט כשתתלווה אליו לפס טיבל
הסרטים בקאן. זוהי פצצת הסכם של החבובות, מיס פיגי.
וולס יציג בפסטיבל סירטי טלוויזיה, המקדים את פסטיבל הסרטים
הגדול שבקאן,־ סרט בן 90 דקות, שעשה על הבובות החבובות
כשבמרכז הסרט. כמובן, חזירונת. נוסף לאהבה זו, יש לוולס
גם ידידה בגודל אנושי: אודה קודר מיוגוסלביה.

״י. שמרגיז את חברי המיפלגה הסוציאל־דמוקרטית הגרמנית יותר מן העובדה שמנהיגם התגרש
בג ל ,65 הם הסיפורים המתפרסמים בעיתון הימני, שנוא נפשם: בילד. מדי יום ביומו מתפרסם משהו
נוסח וילי יצא לחופשה עם בריגיט במכונית השרד של המיפלגה.״ פחות ׳איכפת לאנשיו של וילי,
ש! .וא מקיים קשרים הדוקים עם מי שהיתה ראש לישכתו, בריגיטה זיבאכר. הם עברו לסדר היום כאשר
ע תונו של אכסל שפרינגר פירסם ערב בחירות בברלין, כי ״וילי בראנדט ובת זוגו מבלים לילה
בבית־ההארחה העירוני,״ ולא התרגשו כאשר בריגיטה פירסמה באותו העיתון, למחרת, וידוי שהשתרע
על עמודים שלמים.

ואנסה ודגו״ב:
עלתה ביוקו .
בשנה שעברה הפסידה מים־
לגת־הפועלים המהפכנית, ש אליה
משתייכים ואנסה רד״
גרייב ואחיה קורין, במישפט
דיבה נגד העיתון אובסרבר
וחוייבה לשלם את הוצאות ה־מישפט
בסך 140 אלף דולר.
בביטחון מופלג אירגנה ואנסה
הצגת גאלה מייוחדת. אבל ה בריטים
קפצו ידיים והקהל תרם
רק 2400 דולר.

ווזלין קאוטו:
אופנים לבויאות
מיה פאח: אוהבת ילדים גחלים
אחרי שמונה שנים ושישה ילדים (שלושה מהם מאומצים),
נפרדו מיה פארו והמוסיקאי אנדרה פרבין. הסערה התרחשה
אחרי שמיה הסריטה בבורה־בורה את האריקיאן עם הצלם הידוע
של אינגמר ברגמן, סוון ניקוויסס. מיה הגישה בקשה לגירושין
״מוחשים״ ,אצל שופט ברפובליקה הדומיניקנית. עבודתה האח רונה
היתד. בסירטו של ניקוויסט הנקרא :״אני אוהבת ילדים
חוץ מנערים.״ אבל כשהם גדולים — זה כנראה עניין אחר.

בכל בוקר אוכלת רוזלין קארטר
את ארוחת־הבוקר שלה עם איימי
בת ה־ . 11 אחר־כך פורשות השתיים
לחדר־המוסיקה ומנגנות בכינור.
״אני המדריכה והחברה של ילדי,״
טוענת אשת־הנשיא ומוסיפה :״אי ני
חושבת שהם חייבים לקיים
יחסי־מין לפני נישואיהם, או לעשן
מדיחאונה.״ רוזלין היא גם חסי דת
בריאות הנפש והגוף ומוכיוזק
זאת במישחקי טניס יומיים, עם
בעלה, וברכיבה על אופניים.

השלם הזה 2176

פט׳ הוסט: למי ארצלי הפעמונים?
זה נשמע כתסריט: האסירה פטי הרסס בחרה להיכנס לכלא
פרטי עם שומר ראשה. האהוב ברנרד שו. פעמוני חתונה, והאב
המאושר שרק אתמול לא ידע אם סיוט, או חלום עבר עליו כשבתו
נחטפה, קושר לדגל בתו סרט תכלת נושא מזל (בתמונה למעלה).
אלא שלעומת האב המאושר, היתד. אמה של פטי, קתרין הרסט (בתמונה
למטה משמאל).,מאושרת פחות: אחרי חמש שנים של הבלגה, התנהגות
אצילית והזדהות עם בתה החטופה, גם כשהגיע סרט ההקלטה שבו
כינתה פטי את הוריה ״חזירים״ ,הסתבר שהאם הסתירה מציאות סוערת
מאחרי חזות אופטימית. משצילצלו פעמוני החתונה לפטי, קיפלה קתרין
את חיי הנישואין שלה עם רנדולף. רק עתה התגלח שארבעים שנות
נישואיה לרנדולף הרסט דחפו אותה אל הטיפה המרה, ואף שהמישפחה
ניהלה חיי־חברה סוערים בסן־פרנציסקו, נהג רנדי לנדוד בין ידידותיו
שעה שקתרין, שבעבר היתה בין המועמדות לתפקיד סקרלט אוהרה
בחלף עם הרוח, גידלה את חמש בנותיהם. בתמונה האמצעית למטה, נראים
שרידי נישואיו הקודמים של שו: ילדיו הנמצאים ברשות אשתו.

העולם הזה 2176

שובבות נעורים, חיים סשוגעים ו״:־קץ ופרי־

״קאופרי-
רעננות, רכות, שובבות ואווירה בנעירה.
־קאופרי-
הסחה אזמיתית ותחושות נפלאזות.
״קאופרי-
סבון נעורים של •יע׳-ן הזית״ מכיל
שחן קוקוס מעולה
לריכוך העור, עידונו וטיפוח יופיו
ומרכיבים טיבעיים ל שמירת בתאוותו.
״קאזפרי-
סבון ׳•חסנלאזר׳-ן׳ אזמיתי
קץופ ריי -הנ ץוה

ץוםי תי ת.

מ תו ארתע עזזזי ת־ @
כרסום

נאטאלי ווו וחבוט וגנו: אהבה בסיבוב חוזר
כשהציע רוברט וגנר נישואיו לנאטאלי ווד בפעם הראשונה, הוא הטביע כתובת בטבעת יהלום:
״הינשאי לי, בכוס שמפנייה.״
מאז איפיינה התסיסה את שלוש וחצי השנים הראשונות לנישואיהם שהתפוצצו. מאוחר יותר פגש
הגרוש הטרי, וגנר, את נאטאלי, במסיבה הוליוודית, כשכרסה בין שיניה, בחודש השישי. נאטאלי דאגה
להתפנות וב־ 1972 נישאו השניים בשנית .״מעולם לא הפסקנו לאהוב האחד את השני,״ טען רוברט .״נדמה
לי כי סוד הצלחת ההצגה השנייה, טמון בעובדה שאין אנו מקדישים לה זמן רב מדי ומחשבה
רבה מדי. אבל נזהרים מדבר אחד — לא לקחת האחד את השני כדבר המובן מאליו.״
היום, הוא בן 49 והיא בת ,40 ויחדיו הם מהווים את אחד המוסדות הסולידיים והפחות שחצניים בהוליווד.

:שריד טיגס: להיפטר ממל הילדותי

וווו בייטי: אין אוסקו יש אהבה

בג׳ינס מרופטים, אפודה זרוקה ותיפזורת של נמשים, עיצבד
הדוגמנית שריל טיגס את המראה האמריקאי . 1978 שכרה
הסתכם ב 2000-דולר כיום, מבלי שנדרשה להוציא הגה מפיה,
היום, בגיל ,31 החליטה לשנות כיוון. היא חתמה על חוזה עב
אי.בי.סי. ככתבת טלוויזיה, והחליטה להיפטר מקולה הילדותי

היה עצוב במיקצת לראות כיצד מועמד סירטו של וורן בייטי
השמיים יכולים לחכות לפרס האוסקר, פעם בקטגוריה זו ופעם
בזו, ומכל חמש הקטגוריות זכה בפרס רק על העיצוב האמנותי —
אבל בייטי יכול לחכות להזדמנות הבאה, כשהוא מצוייד בעזר
שכנגד דוגמת דיאן קיטון. היום — זהו הזוג המוזר והמפתיע של
הוליווד — שני טיפוסים קולנועיים המתעבים את כל הקשור
בהווי אימפריית האשליות. הוא בן ,41 והיא בת ,33 דילגו במשך
10 חודשים בין מעונו בברלי־הילס לדירתה במאנהאטן, בלי
להחליט באיזו מהן להישאר. ידידים משותפים מתבדחים שוורן
פשוט לא מסוגל להבין שדיאן חכמה כמעט כמוהו ושחקנית
טובה לא פחות מאחותו (שירלי מקליין) .סבתה של דיאן מג דירה
זאת ביתר פשטות :״אני הייתי רוצה שיהיה לי חתן כמו
וורן בייטי.״

טור קרטיס: הרגעים היפים ביותו
במבט לאחור, סקר מי שנח שב
פעם לאחד הגברים היפים
של הוליווד את 53 שנותיו:
״הרגעים היפים ביותר שהיו
לי? אני מתמלא סיפוק כשאני
זוכר שהיו לי שעות אהבה
ארוכות עם היפות בנשות הו ליווד״
.זה כולל לפחות שתיים
מנשותיו החוקיות, שהיו יפות־יפות:
ג׳נט לי וכריסטין קופמן
ואת הנוכחית — לסלי .״לא
רוצה מכוניות פראר׳ ולא מנ יות
פטורות ממס. היפות הן
כדורי־המרץ שלי.״

העולם הזה 2176

׳אלה פיאלזלד: הללי האנושי
קשה לאלה פיצג׳רלד להיות יותר טובה מאלה פיצג׳רלז
ובכל זאת טוענת הביקורת המוסיקלית בניו־יורק, כי ברסיט
האחרון שלה (עם שלישיית אוסקר פיטרסון) עלתה על עצמז
״מעולם לא היתד, כל־כך משוחררת וכל־כך בבית,״ ניכת
בהתפעלות.

ו הגיד ה
מאת יגאל לביב

איך ניצלה מישפחת גרופר

גיד־

שר־התעשיה־והמסחר-והתיירות
ערן פת הורה לבטל את ההיטל של
10.5לירות, שהיה על ייבוא כבש. קבוצת
יבואני־כבש, הכוללת את מישפחת חבר-
הכנטת פסח גו־ופר, שהיתה עתידה
להפסיד על הייבוא, יכלה כתוצאה מבן
להוריד את המחיר לצרכן, ולהקטין את
ההפסד.
לקראת חג הפסח התארגנו כמה קבוצות
לייבוא כבש מאוסטרליה. לייבואניס
הוותיקים, הפועלים בשוק, הצטרפה
קבוצה חדשה, המורכבת מבנימין
גרופר מזיכרון־יעקב, הקבלן יגאל
וילקו* ,איש־העסקים מנו לרו, השותף
במלון באילת, וכמה אחרים.
קבוצה חדשה זו ייבאה 400 טון, ו
העלתה
את כמות המייובאת ל 1200-טון
שהציפו את השוק. החלה ירידת מחירים,
וקבוצת גרופר מכרה את הייבוא
בהפסד של 5.6מיליון לירות לקבוצת

אלי אפרתי, ברוך א הרון ויאיר
קול טון. זו העבירה את מחצית הכמות

ל״חברה לקירור ואספקה״ ,ואת היתר
היא משווקת לאט באיטליזים.
ביטול ההיטל בא אחרי שמכירת 30
מתוך 400 טון של קבוצת גרופר הראתה
כי יהיה הפסד של 22 לירות לכל קילו.
הורדת ההיטל הקטינה את ההפסד ל״12
לירות לקילו.

בן־גר נ רכ ש
על־ידי.,כ תר
הסופר יצחק בן־-נר חתם הסכם עם
הוצאת ״כתר״ ,שלפיו תממן ההוצאה את
כל צרכיו משן שנה בארצות״הברית, ושש
שנים נוספות בישראל. תמורת זאת התחייב
למסור להוצאה את כל יצירותיו.
השנה עתידה ההוצאה להוציא לאור
ספר סיפורים, וכן ספר עלילתי על הווי
חברי המיפלגה הקומוניסטית בחיפה,
בשנות ה־. 20

שר פת
ההיטל בוטל

רווחים מונחיס
הול..בית כלל
התשואה השנתית של החברה לניהול
בית ״כלל״ היא יותר מסבירה, קובע
מבקר חברת ״כלל״ ,בדו״ח הביקורת שהגיש
להנחלת ״כלל״.
הוא מצא כי על מחזור חצי־שנתי של
קצת יותר מחצי מיליון לירות היתה
התשואה ששולמה לבעלי המניות 320
אלף לירות.
בעלי המניות הם חברת ״חסותה״ של
״כלל״ וקבוצת עופר 25 החברה מגי שה
את שירותיה לפי שיטת עלות ועוד
* , 20 כאשר לקוח אחד, מיטווך, משלם
עלות ועוד *.10
המבקר מצא כי אין החברה מנצלת
ביעילות את יתרות הזכות המצטברות
בבנק, בין גביית הכספים להוצאתם. כן
מצא המבקר כי רואי״החשבון של החברה
ערכו את הדין־וחשבון הכספי שלה ושגו
בחישוב ההכנסות, בהוסיפם 86 אלף לירות
מיותרות. המבקר סבור כי אן ן זה
מתפקידו של רואה-החשבון לעיין דו״ח ׳
כספי, אלא לבקר בילבד.

מלחמת הספרים | דוקטוראט רשנ״צר
משה שני מתפתחת
חנות־הספרים
הוותיקה ״בראוו״ פתחה
לאחרונה חנות חדשה ומפוארת בצפון
תל-אביב, המתרכזת בעיקר בסיפרות
יפה. בעל החנות, ע מנואל בראוו,
אמר כי השינויים בשיווק החלו לפני
שלוש שנים, מאז ראה כי לסיפרות אקדמית
אין שוק ריווחי.
בשעתו החזיקה החברה שתי חנויות
באיזור העסקים של תל־אביב, שהתרכזו
בסיפרי־יבוא אקדמים ואחרים. עתה ממשיכה
לפעול החנות ברחוב נחלת״בנימין,
שבה יש סיפרי״ייבוא וסיפרות־חוק, ואילו
החנות החדשה בצפון תתרכז בסיפרות-
יפה. בראוו פתח גם סניף בבאר־שבע,
והוא מפעיל חנות בירושלים.
לדבריו, הביקוש לסיפרות אקדמית
ירד ביגלל הקטנת תקציבי האוניברסיטות
והתייקרות הספרים המייובאים, ביגלל
ירידת שער הלירה.
גורמים בענף אמרו שהחנות החדשה של
בראון בצפון העיר היא תשובה לחדירת
רשת חנויות ״לירוק״ של אבינועם
אלפ סי, המפעיל עתה חנויות ברמת-
השרון, בנהריה, בירושלים ושתיים בצפון
תל-אביב. אלפסי היכה את בראוו, ב-
קנותו באנגליה אלבומים וסיפרי״ייבוא
במחירים זולים, ובמכרו אותם בהנחות
גדולות, תון משיכת הקהל לחנויות לקניית
סיפרות יפה ואחרת.
רשת חנויות ״סטימצקי״ עוסקת בעיקר
בסיפרות בשפה האנגלית, ואינה גורם
במילחמת״הסיפרות.

יממנו מיפעל ״ 1יט־ז
״החברה לישראל״ בי, בראשותו של
אהרון רובינשטיין, נכנסה כשותפת
ב־* 50 בחברה שקיבלה את סוכנות
״זניט״ בישראל, ושתקים מיפעל להרכבת

איראן משומת
את התחיבויותיה
• הממשלה החדשה של איראן משלמת
במדוייק ובמלוא! את כל ההתחייבויות
הכספיות של המדינה, וכל החברות הישראליות
מקבלות את מלוא התשלומים
המגיעים להן. הממשלה מקפידה על
ביטול כל החוזים שהיו לה עם ישרא לים,
וכן אין היא מאפשרת בינתיים לחברות
להוציא ציוד שיש להם באיראן,
אולם הרכוש לא הולאם, והוא נשאר ללא
פגיעה.
התפתחות זו הקטינה בהרבה את ה נזקים
שחשבו כי ייגרמו לחברות ישרא ליות
שפעלו באיראן. ההערכה, המתגבשת
עתה, היא כי ״שמתי הנדסה״ ו״סולל-
בונה״ תפסדנה שני מיליון דולר כל אחת,
צבי גולדנברג, בעל חברת ״פארם-
כימיקלס״ ,יפסיד סכום דומה, בעוד ש־
״תדיראן״ ,״פויכטוונגר״ וחברות אחרות
יפסידו סכומים קטנים.

ז ב ״מ תוציא אוו
,.לארוס״ בעב רי ת
הוצאת זב״מ (זמורה־ביתן־מודו) רכשה
את הזכויות להוצאה לאור בעברית של
אנציקלופדיה ״לארוס״ הצרפתית. הסיד-
רה תופיע בשוק בעוד כשנה וחצי. לשם
כן הוקמה חברה מייוחדת ,״זב״מ אנציקלופדיות״.

פרס
במכונית ה״אולדסמוביל״ המפוארת של יו״ר מיפלגת העבודה, שימעון פרס,
הותקן מכשיר אלחוט תוצרת ״מוטורולה״ ,שמחירו כ 40-אלף לירות. יודעי״דבר
במיפלגת-העבודה אינם מבינים לשם מה הוצא סכום כה גדול, ומתי נזקק פרס
למכשיר כדי להגיב במהירות על המאורעות.

נשיא בורסת-חיהלומים,
צר׳ יקבל תואר דוקטור-כבוד מן הפקולטה
החדשה למינהל־עסקים, שתקים אוניברסיטת
בר־אילן. נמסר כי האוניברסיטה
קיבלה הבטחות, שהיהלומנים
יתרמו לה כמיליון דולר.
הפקולטה החדשה למינהל-עסקים
תהיה בחסות אוניברסיטת קולומביה
האמריקאית, והקשר בין השתיים נעשה

דוקטור שניצר
תמורת מיליון דולר

על־ידי חיי ם בר-לב, שקיבל תואר ב-
מינהל־עסקים בקולומביה. בר״לב רוצה
להיות דיקאן הפקולטה החדשה למינהל-
עסקים.
בינתיים החליט שניצר לבטל את ה טכסים
ההמוניים שרצה לערון לרגל
פתיחת הבניין החדש של בורסת-היהלו-
מנים. תחת זאת יערכו נשף לאורחים
מחו״ל בילבד. שניצר הסביר כי באותו
זמן תתקיימנה בבריסל חגיגות גדולות
ליהלומנים, ויבואו לשם אנשי״מיקצוע
מכל העולם, מאחר שממשלת בלגיה רוצה
להחזיר את בלגיה לבכורה העולמית
בענף זה. על״ידי הבאת הסוחרים לנשף
רוצה שניצר למשוך את היהלומנים, שיבואו
לבלגיה, גם לישראל.

ספקות ב״כולבינר

יזם ספיר
בלי צבע

מקלטי טלוויזיה שחור-לבן. הסוכנים הם

עתה מיכ אל וידרא ועמוס ספיר.
קודם לכן היתה הסוכנות בידי מישפחת
וילי אם רובינסון המנוח, ווידרא היה
מנהלה.

..בוטלסמן ׳ תנחת
תועדון תנו בישראל
חברת המו״לות הגרמנית הענקית,
״ברטלסמן״ ,חתמה על הסכם עם הוצאת
״כתר״ הישראלית על פתיחת מועדון-
ספר בישראל .״ברטלסמן״ היא בעלת
* 51 ממניות הוצאת ״באנטאם״ האמריקאית
75* ,ממניות השבועון ״שטרן״,
ובעלת מועדוני־ספרים ב־ 22 ארצות. היא
שולטת גם בשבועונים ״בריגטה״ ו-
״שיינהאוזן״.
ראשי החברה ביקרו עתה בישראל,
והחליטו להקים כאן מועדון כדוגמת זה
המופעל על״ידם ביתר הארצות. בשלב
הראשון יוצא קטלוג ציבעוני, שיופץ באמצעות
מאות סוכנים מבית לבית, שיציע
לחברי״המועדון לרכוש את סיפרי המועדון
במחירים מייוחדים, כאשר עליהם
לרכוש לפחות ארבעה ספרים בשנה.

אם יתרחש אירוע שבו תידרש החברה
לשלם כספים בגין הפוליסות שהוציאה,
ובהתחשב שאין לחברה ביטוח־מישנה,
ספק אם הביטחונות שבידה ואמצעיה
יאפשרו זאת — למסקנה חמורה זו הגיע
מבקר חברת ״כלל״ לגבי ״כללביט סוכנויות
ביטוח״ ,השייכת ל״כלל״ ,בדו״ח-
ביקורת שהוציא .״כללביט״ עוסקת כמנהלת
של ״חרמון״ ,חברה לביטוח המבטחת
בעיקר את כספיהם של רוכשי
דירות לפי החוק, והיא מבטחת דירות
של חמש חברות שהן בעלות מניותיה.
לפי דיווחי עורך־דין החברה, יגאל
א רנו / 1למפקח על הביטוח, היא מקבלת
ביטחונות בסדר־גודל הבא :״רסקו״ הגדילה
את היקף הביטוחים מ 300-ל400-
מיליון לירות; קבוצת ״אלרם״ תבטח
ב־ 150 מיליון לירות, ותיתן ערבויות ב-
12.5מיליון לירות ; חברת משה״ב של
המפד״ל תגדיל את היקף הביטוחים מ־30
ל 40-מיליון לירות, ותקטין את הביטחונות
ל־ 3מיליון לירות.
המבקר העלה כי החברה הוציאה פוליסות
מעל לסכומי הביטחונות. כך,
למשל, נתנו ל״מיגדלי המלך דויד״ פוליסות
ב״ 6.5מיליון לירות, נגד ערבות של
5מיליון. לחברת ״סקום״ נתנו פוליסות
ב 8-מיליון לירות, והביטחונות שקיבלו
הן רק ב־ 5מיליון לירות. המבקר גילה
כי כמה חברות חרגו בסכומי״הביטוח
מעל למיסגרת שאושרה להם .״רסקו״
חרגה ב־ 6.6מיליון לירות ,״אלרם״ ב־20
מיליון, ומשה״ב ב־ 2מיליון לירות.
במיספר רב של מיקרים הוצאו פוליסות
ללא אישור מועצת״המנהלים, כמו
לחברות ״נווה״ ,״גד״ ,״גילת״ ,״רמת
אילן״ ,״קאמאדאב״ ,״רסיסי טל״ .הערבות
והפוליסות ל״רסיסי טל״ הוצאו למ רות
שלא קויימו התנאים שקבע עורך-
הדין ארנון.
המבקר מצא גם אי״סדרים בחשבונות
החברה, ואי־התאמות רבות בין סכומי
הפרמיות, הנגבים בפועל, לבין הרשום
בספרים. החברה מחזיקה את כספיה
בחשבון ב״בנק דיסקונט״ ,ויש לה ית-
רות״זכות ממוצעות של יותר מ־ 50 אלף
לירות. אין היא מזוכה בריבית על יתרות

אלה.

עד 31.5.79 מענקים מוגדלים בתכניות החסכון
של בנק הפועלים, במסלולי ההפקדות החד־פעמיות.
מטמון עד - 120 מענק מיידי של 2194 במקום ,1494

מטמון ברירה דולרית -מענק מיידי של 1794 במקום 1094
שאר ההטבות והיתרונות שמציעות לך תכניות חסכון
אלו נשארות בעינן.
פרטים בכל סניפי בנק הפועלים, בנק אמריקאי ישראלי,
בנק קונטיננטל, בנק עין חי ובנק מסד.

פ ס הפועל

העולם הזה 2176

יש תיירים המגלים את ישראל
דרך בירה מכבי.

11^ 1ןןן -י 1ך ן בתי אבן. טליתות
י • 1 * 1131 לבנות. קולות
השוק ואויר שכולו אוירה. ידיים
מגישות שוב ושוב כוסות שהקצף
עולה בהן על גדותיו.

את בירה מכבי ואת ירושלים אוהבים
כאן בשבע שפות. כי לטעם של בירה
טובה וקרה אין לאום ואין גבולות.
יש תיירים המגלים את ישראל דדך
בירה מכבי. ויש ישראלים המכירים
דרכה את העולם.

חידת החסד
ני ראיונות על המסך הקטן, תוך 48 שעות:
/וראשה המתארת פרשה כאובה. אשד. שקטה, תרבותית,
כנה. היא מדברת בלי פאתוס, בלי רגשנות, בלי הגזמה.
רות צור מגינה על בעלה, מיכאל, שנדון ל־ 15 שנות
מאסר. היא מבקשת להצילו. דבריה פשוטים, נוגעים ללב.
השר שמואל תמיר מדבר על סירובו להמליץ על
המתקת עונשו של מיכאל צור. הוא יושב מאחרי שולחו־הכתיבה
שלו, בלישכתו החסומה באופן אלקטרוני. כולו
שופע חדוות־שררה ושביעות־רצון־עצמית. בקולו הבארי־טוני
הוא מדבר על המלצות הוועדה הציבורית, שטיפלה
בבקשות הרבות למתן חנינה לאסירים ולהמתקת עוג־שיהם.
הוא מקדיש חצי פסוק למיכאל צור, תוך כדי
העברת נייר מערימה אחת לשנייה.

״החלטתי שלא להמליץ עד המתקת העונש.״
וזהו.
עוד חצי פסוק על אשר ידלין. כנ״ל. העניין הסתיים.

לא. העניין לא הסתיים :

ר פי החוק (״חוק יסוד: נשיא המדינה״) ,נתונה
€לנשיא־המדינה ״הסמכות לחון עבריינים ולהקל ב עונשים
על־ידי הפחתתם או המרתם.״
בסעיף הבא של אותו חוק נאמר, כי כל חתימה של
הנשיא על מיסמך רישמי טעונה ״חתימת־קיום של ראש־הממשלה
או של שר אחר, שהחליטה עליו הממשלה״.
לגבי מתן חנינה או המתקת־עונש לעבריין שנשפט בבית-
המישפט האזרחי, חתימת־הקיום היא של שר־המישפטים.

התשובה היא שלילית. עד־ידי עצם גזירת
העונש החמוד אמר כית־המישפט את דברו
עד חומרת הפשע, וקביעה זו תעמוד לנגד עיניו
שד כל אדם אשר ירצה ללכת כדרבי,הם,
גם אם לא ישבו הנשפטים כמשך מלוא השנים
הרכות שהוקצו להם.
בשביל אנשי־צמרת המבצעים פשעים כלכליים, אין כל
הבדל בין חמש שנים ועשר שנים מאסר, מבחינת ה הרתעה.
האם
יש סיכוי לכך שיחזרו על פישעיהם, אם ישוחררו
בטרם זמנם?
בוודאי שלא. אפילו רצו בכך, הרי שמותיהם ידועים,
ואין להניח כי יזכו בנקל בעמדות־מפתח כלכליות שבהן
יוכלו לקבל שוחד, למעול או לעסוק ב״עסקות סיבוביות״.
והרי המעשים שעשו נבעו מפיתויים ומאפשרויות שהיו
נעוצים בעמדות שהחזיקו בהן, במישטר שהיה קיים אז.
האם יש חשש שמא לא באו על עונשם, ולא סבלו
די צורכם?
רק אדם קהה־חושים יעלה זאת על דעתו. שניהם

יצחק נכון, כמו כד קודמיו, נבחר לתפקידו
מפני שהציבור ראה בו אישיות כעדת תכונות
אנושיות ומוסריות, העולות על אדה של הפוליטיקאי
המצוי, ודא כד שכן של פוליטיקאי
מצוי-שכמצוי, מסוגו של תמיר.

כז ה.

במשך תקופה ארוכה דנה ועדת־החנינה, בראשותו
של השופט־העליון־בדימוס, יצחק קיסטר, בגורלו של
מיכאל צור. היא החליטה להפחית את עונשו.
ההמלצה הונחה על שולחנו של שר־המישפטים. על
פי הנוהג המקובל, שר־המישפטים הוא הממליץ לפני
הנשיא אם להמתיק את עונשו של פלוני, אם לאו.

״ככל מיקרה, ההכרעה לתת חנינה היא
כידי הנשיא נלכד.״

אך אני רואה את עצמי כנושא, כמידה
מסויימת, באחריות לגורלם. ואיני רואה טעם
כלשהו שיש בו כדי לשכנע את נשיא־המדינה
של א להמתיק העונשים המוטלים עדיהם.
וסד החנינה אינו בית־מישפט. לנגד עיניו עומדים
— או צריכים לעמוד — שיקולים שונים לגמרי.
כאשר הטיל בית־המישפט את העונשים החמורים ש הטיל
על מיכאל צור ואשר ידלין, הוא הביא בחשבון
את כל הנימוקים הקובעים את הכרעתו של שופט:
החומרה החברתית של הפשעים, נסיבות המיקרים, הצורך
להרתיע עבריינים־בכוח ,״למען יראו וייראו״ ,ועוד.
זהו תפקידם של השופטים, ואני משוכנע כי בשני
המיקרים היו גיזרי־הדין צודקים ונבונים.
אך כאשר בא נשיא״המדינה לשקול את המתקת ה עונש,
מערכת־שיקוליו שונה לחלוטין.

כאן פועל היגיון אחר. וגם מידת־הרחמים,
שיש דה היגיון משלה.
האם המשך ישיבתם בכלא, של צור וידלין, מוסיף
משהו להרתעת פושעים פוטנציאליים?

דברי־המסת, כרך ,40 ענזוד 2085 והלאה.

^ ך קודם כל, ומעל לכל, צריך הנשיא להתחשב
בצד האנושי של הפרשה, שעל כן העניקה לו ה מדינה
את זכות השימוש במידת״הרחמים.
אדם שרמתו האנושית היא כרמת שמואל תמיר, יכול
לדרוס בני-אדם ברגל גאווה, מבלי שזה ידיר שינה מעיניו.

״הנשיא מזמין אותו. מדבר איתו. מתווכח עימו. גם
לשר־המישפטים, כמו לאחרים, יש יחס לנשיא, והוא גם
יודע מה כתוב בחוק.
״הוא יודע שאם הנשיא יעמוד על איזה ידבר, לא
יוכל שר־המישפטים סתם להגיד לא

ני כותם דברים אלה כעורך העיתון שגרם במישרין
\ 8לכך שמיכאל צור ואשר ידלין יושבים עתה בכלא.
פירסומינו הם שחשפו את מעשיהם וגרמו למישפטים.
לולא פעולתנו, יתכן מאד ששניהם היו נמנים עד עצם
היום הזה על הצמרת החברתית והכלכלית של המדינה.
איני מתחרט על כך. מילאנו את חובתנו.

זה היה הגמול האמיתי למעשיהם.

המשך ישיבתם בכלא אינו אלא תיזכורת לאותה תקופה,
שחלפה.
אין פירוש הדבר שחלפה השחיתות מן הארץ. להיפך.
המישטר החדש אימץ לעצמו את סיסמת מישטרו של
המלך הצרפתי לואי־פיליפ :״התעשרו!״ הפושעים ה גדולים
ביותר במדינה — פושעי ההון השחור — שולטים
עתה בכיפה. למענם נקבעת המדיניות הכלכלית והחברתית.

גם מבחינה זו, אין כל טעם כהמשך ישיבתם
של אלה בגיהינום.

״כי גם כאשר שד־המישפטים אינו ממליץ
(על חנינה או המתקת-עונש) ,העניין אינו

לא הוא יקכע. הנשיא יקבעג

אומנם, פשעיהם חמורים כשלעצמם, ואין להשכיחם
או להפחית בגינויים. אולם אין גם לשכוח כי שניהם
היו רק קצות־הקרחון. מעשיהם היו סימפטומים למחלה
מדינית־חברתית עמוקה הרבה יותר. הם סימלו תקופה
שבה צמח ושמן, בחסות מפא״י ובנותיה, מעמד חברתי
חדש ומייוחס, שעמד מעל לחוק ושעירבב שחיתות אישית,
סיפלגתית ולאומית בתערובת עליזה.
המישטר הזה נענש. מיכאל צור ואשר ידלין תרמו
תרומה נכבדה לנפילתו, במאי 1977 ובדרך אגב: הם
תרמו לעליית הליכוד, כפוי״הטובה, יותר מכל תרומותיו
של יהושע בן־ציון).

הם מפליגים בספינת־השעשועים של מישטר־הליכוד,
תחת הדגל השחור של הספסרות והעלמס־המס, ומתעניינים
כהוא־זה בגורלם של שני החובלים של ספינה שנטרפה.

הדעת אינה סובלת פירוש כזה.
ואכן, כאשר נתקבל אותו חוק בכנסת, לפני 15 שנים,
התעוררה השאלה וניתנה התשובה.
המשיב היה שר־המישפטים דאז, דב יוסף, אדם שהיה
ידוע כאיש קשה־עורף ובעל־סמכות. אך הוא לא השאיר
ספק לגבי מקומו הנחות של שר־המישפטים. בעת הדיון
על החוק, בקריאה השנייה, הכריז*:
״אין לי וטו. הדבר אינו פועל כך.

שר־המישפטים הנוכחי אינו דומה — למרבה הצער —
לקודמיו, פינחס רוזן, דוב יוסף, יעקוב שימשון שפירא
וחיים צדוק. הוא קורץ מחומר אחר. יתכן שאין לו יחם
לנשיא. אך הדברים מחייבים גם אותו.

האם צריך מיכאל צור לכלות בכלא עשר
שנים ז האם אשתו של צור צריבה לסבול יותר
מאשתו של לדרמן זה )

•* ש גם נימוק מסוג אחר, שיש להתחשב בו.
צור וידדין הפכו, כמידה מסויימת, שעירים־
לעזאזל דמישטר •טהוליד אותם.

אולם גורלם שד צור וידלין לא ירתיע את
פושעי המישטר החדש, שאיש מהם לא הובא
לדין. והבוטחים בחוסן המישטר המגן עליהם.

האם פירוש היכר הוא כי לשר־המישפטים
יש זכות־וטו עד ההחלטות של נשיא־המדינה?
האם שר־המישפטיס עומד מעל לנשיא־המדינה?
האם הוא שווה לו )

מ ס תיי ם

אפשר להפליג בכיוון זה. למשל: הרמטכ״ל המתיק
זה עתה את עונשו של ישראל לדרמן, מעשר שנים לשלוש
שנים. משמע: האיש שירה והרג עובר־אורח ערבי, על
לא עוול בכפו, יבלה שנתיים בכלא, להוציא שבתות וחגי-
ישראל, אותם יבלה בחוג־המישפחה.

רות צור בעת מי שפט בעלה
נהרסו מבחינה חברתית. שמותיהם הפכו שם־דבר. ול אנשים
כמוהם — כמו לכל אדם שאינו חבר מועד בחברת־הפושעים
— כ ל יום בכלא הישראלי הוא עינוי.

איש אינו חולק על כך שבית־,הסוהר הישראלי
הוא גיהינום, שאינו ראוי למחיית בני
אדם( .וכחוכב־חיות, הייתי מוסיף: אה לא
למחיית כעלי־חיים אחרים).

^ ני דוגל בחנינה לרגל חתימת הסכם־השלום, ולפחות
\ * בהמתקת עונשיהם של כל האסירים אשר לגביהם
יש יסוד סביר להניח כי לא יחזרו לפשע ולא יסכנו את
החברה. זה כולל את כל האסירים שעברו עבירה ראשונה.

אך לגבי שניים אלה, צור וידלין, יש נימוקים
מיייוחדים, המצדיקים המתקת עונשיהם.
קודם כל, יש כאן עניין של צדק טבעי :
לפני שנה וחצי ניצל מנחם בגין את תקופת כהונתו
הקצרה כשר־המישפטים־בפועל כדי לשחרר מן הכלא
את יהושע בן־ציון, הפושע הכלכלי מס׳ 1של ישראל.
בן־ציון נמנה על תורמי קרן־וזל־חי ועל חסידי ארץ־
ישראל השלמה. כשופט־צבאי-במילואים דן למוות נאשם
ערבי, בניגוד לבקשת התביעה. שיחרורו נעזר בתעודה
רפואית מידי הרופא־היורה, ד״ר עזרה זוהר, איש גוש־אמונים.

האם
פשעיהם של צור וידלין עדו עד פשעיו
של כן־ציון זו כוודאי שלא. איש אינו טוען כך.
אם כן, מהו ההבדל? האם הוא קשור בעובדה שצור
מקורב למפד״ל, ושידלין הוא איש מיפלגת־העבודה?

האלה קני־המידה שיש ליישמם כיישראלז

השר משך את העניין כמשך חודשים נוספים.
כתקופה זו נדלק זיק של תיקווה כליכו
שד האסיר כבילאו, והפך מדורה.
הוא התמלא כוח־חיים, התמסר לפעילות בכלא, מילא
תפקיד כמרכז הסיפריה והקדיש שעות לחינוך ולהדרכה.
ולפתע: החלטת השר להתעלם מהמלצות הוועדה. בלי
נימוק.

בך משחק חתול כעכבר, שנלכד בציפורניו.

נאמר לי שעולמו של צור חרב עליו. הוא הסתגר
בתוך עצמו, נטש את עיסוקיו, פרש מחברת אחיו־לצרה.

^ ני משוכנע כי נשיא־המדינה חייב להפחית את
\ 1עונשיהם של מיכאל צור ואשר ידלין.
אם יגיע גם הוא למסקנה זו, איך יוכל לעשות זאת,
נוכח סירובו השרירותי של שר־המישפטים?
מבחינה ציבורית ומוסרית, תהיה לו כל ההצדקה לכך,
אחרי שהוועדה הציבורית החליטה כפי שהחליטה.
אך מבחינה חוקית, אין נשיא־המדינה יכול לפעול
על פי מצפונו, בהעדר ״חתימת-הקיום״ של שר־המישפטים.

זהו מצב כדתי־נסכל. נשיא-המדינה נהנה —
לא רק להלכה, אלא גם למעשה — מאמונו שד
ב ל הציבור, שהפקיד בידיו את סמבות־החני
נה. שר־המישפטים הוא מס׳ 2במיפלגה אשר
לפי כ ד סקרי דעת־הקהל, אינה נהנית כשעה
זו אף מאמונו של אחוז אחד שד הציבור.
לדעתי, צריך הנשיא לנהוג במיקרה כזה כפי שניבא
דוב יוסף, בעת קבלתו של החוק. עליו לקרוא אליו את
שר־המישפטים, להביא לפניו את נימוקיו, לנסות לשכנע
אותו לקבל את דעתו. ואם לא יצליח בכך: לתבוע ממנו
להיכנע להכרעת הנשיא או להתפטר.

כהבטחתו של שר-המישפטים דאז, כאשר
קיבלה הכנסת את החוק הזה :״ ההכרעה
היא כידיהנשיא כלבד.״

מרשימותיו שלמבקר מסעדות
!מסעדה שוכנת ליד הנמל
והדבר מורגש היטב בתפריט.
העדפנו להזמין את הדג
החריף בנוס ח טריפוליטני,
חריימי בלשון האזור. הדג
היה טעים מאד והרוטב
חריף כיאות. את הדג ליווי־ביין
עבדת לבן של1
כרמל מזרחי. והיתה ביניהם
התאמה מושלמת. מולי שתו
יין סוביניון בלנק, גם הוא
יין משובח של כרמל מזרחי.
בכלל ראוי לציין כי לכרמל
יש מבחר מעולה של יינות
שולחן, אדומים ולבנים.
היין .-האדום מיועד לבשר
בקר, הודו ודברי מאפה,
והיין הלבן ־ לדגים, ועוף.

ארליך ה שיג הישג ש ש 01 ענף־ספורט י שראלי ל א
ה שיג: מקום שני בליגה העולמית של האינפלציה
! 8בעת הדיון הסוער ב כנסת
על הצעות אי־האמון של
המערך, ש״י ושל״י, פנה סגן-
ראש־הממשלה, ייגאל ידין,
אל יושב־ראש מיפלגת העבו דה,
שימעון פרס, היושב
מאחריו, וביקש ממנו שלא
להפריע לנאומו של ראש־הממ־שלה,
מנחם בגין. עוד לפני
שפרס הצליח להשיב לו, אמר
ח״ב עוזי כרעם, שעמד ליד
פרם :״שימעון, אל תשים
אליו לב. הוא אוויר. הוא ביב־לל
לא קיים. אתה לא צריך
לענות לו בכלל.״ שימעון
פרס, שלא רצה להעליב כל בך
את ידין, אמר לברעם:
״אל תגיד עליו שהוא אוויר,
תגיד את זה על ד״ש.״
9מאוחר יותר פגש בגין
עצמו את עוזי ברעם, והתלונן
בפניו :״אבא שלך (מי שהיה
שר־העבודה בממשלת המערך,
מיכה כרעם) היה מתנגד
שלי, אבל אף פעם לא תקף
אותי כל־כך כמו שאתה תוקף
אותי.״ השיב לו ברעם :״אני
למדתי מאבא שלי איך להת ייחס
אליך.״ השיב לו בגין,

לא הבין את החוכמה, ופירסם
את זה.״
׳ 8הפעם הראשונה שבה
זכה ראש־הממשלה בנזיפה מ-
אסד משריו היתה ביום הר ביעי
שעבר. בגין עשה באולם
מליאת־הכנסת ככל העולה על
רוחו, הפריע לנואמים, הסתו בב
וניהל שיחות פרטיות, ולא
שם לב לבקשות הנואמים ויו־שב־ראש
הישיבה להירגע. ה דבר
נמאס על שר־הפנים, ה־ד״ר
יוסף כורג, שאמר לב־גץ
:״שב ואל תפריע יותר!״

קפות הליכוד ולישכת ראש-
הממשלה על הנשיא יצחק
נכון, התפרץ לעברו ח״כ רו ני:
מילוא, קרוב־מישפחתו
של מנחם בגין, ואמר לו :״אל
תבלבל את המוח!״
! 8כאשר תיאר פרס איך, על ראש־הממשלה, לדעת נשיא־המדינה לנהוג ומה תפ קידיו,
לדעתם, הוא אמר :
״כל מה שהנשיא צריך לע שות,
זה לנסוע לנמל־התעופה,

< 8פרס אף לעג לבגין ו הזכיר
את קריאתו לחברי
ראש־הממשלה בתנועת־החרות
״להיות גברים.״ כשהכנסת כו לה
צוחקת, שאל בגין :״האם
הצו הזה חל גם על חברת-
הכנסת גאולה כהן ץ
למצליף־ליצן הליכוד 81 פסח (״פייסי״) גרופר נמאס
משבט לשונו של פרס, והוא
קרא לעברו :״אני מאד מש־

! 8בסקירה על מישרד מנחם כינה
ראש־הממשלה
בגין את היהודים העולים מ*
ארצות־ערב בשם פליטים. הד בר
עורר את זעמו של ח״ב
ד״ש מרדכי אדגרכדי, ש טען
:״אנחנו לא פליטים !
היינו ציונים, ועלינו מתוך
ציונות!״ אלגרבלי דרש מבגין
למחוק את ההגדרה מפרוטוקול
הכנסת, ובגין סירב, כשהוא
אומר לאלגרבלי :״אל תלמד
אותי ציונות!״

בהגנה על הגברים ב-

ופיק חלבי

כתב הטלוויזיה, נוכח בערג״המחאה שנערך
לכבודו של המנחה יעקב אגמון בתל־אביב.
המחאה היתה נגד רשות־השידור, שביטלה את תוכנית־הרדיו
של אגמון ,״בירה ומצב־רוח״ .עם תום האירוע, שבו נוכחו
פוליטיקאים ואמנים, אמר רפיק הדרוזי ליענקלה אגמון :
״אתה רוצה שלא יזרקו אותך מן הטלוויזיה ז תתאסלם ! ״
למחוא כפיים וללחוץ את ידיו
של ראש־הממשלה.״

תעשע. בכרטיס אחד אני רו אה
הצגה גדולה.״

81 בנאומו התנגד פרס ל פיטוריו
זן ל שר־האוצר שימ חה
ארליך, באומרו :״אם
יפטרו את ארליך, תפסיד יש ראל
דבר ממדרגה ראשונה.
ארליך השיג הישג שאף ענף-
ספורט בישראל לא השיג :
מקום שני בליגה העולמית של
האינפלציה.״ במקום הראשון
עומדת בראזיל.

> 8כשהסתיים נאומו של
פרם יצא בגין למיזנון־הכנסת,
ולעוזריו, שהקיפו אותו כרגיל,
אמר :״זה היה נאום נורא.
ממש תת־רמה. שימעון פרס
הגעיל אותי.״
) 8כאשר דנה הכנסת בענ ייני
מישרד ממשלתי מסויים,
נהוג כי אותו שר יושב במי

דדי מנוסי

חפיזמונאי, התערב בשעתו עם ידידים
שאם מנחם בגין יביא את השלום, הוא
יאכל את כובעו. הארכיטקט אלישע גת, ששמע זאת, הלך לחנות
ממתקים, קנה כמה יריעות של לעדער, הממתק העשוי מישמש,
תפר אותם בצורת כובע־מיצחיה ובמשך שבועות ארב לדידי ב-
״כטית״ ,כדי לשכנעו לאכול אותו, כפי שהבטיח. השבוע נעתר דידי,
ואמנם אכל את הכובע במסיבה שערן במיסעדה ליום הולדתו ה־.51

בהבעת־פנים מהורהרת :״אז
אולי גם אני אכניס את הבן
שלי לכנסת?״
8באותו דיון התיישב
ח״ב לע״ם, ומי שהיה שר־ייגאל
המיסחר־והתעשייה,
הורכיץ,
ליד שולחן־הממש־לה,
על כסאו של השר־בלי-
תיק משה גיסים. ניסים ראה
שמקומו תפוס ועבר לשבת
קרוב למלכות, על כסאו של
שר־החוץ, משה דיין, שהיה
באותו יום בחוץ־לארץ.

מז ק ד

! 8מאוחר יותר הסביר
הורביץ כיצד נפוצו השמועות
שהוא עומד לשוב לממשלה
דווקא כשר־התיקשורת .״בכל
פעם ששואלים אותי אם אני
חוזר לממשלה,״ אמר הורביץ,
״נמאס לי כבר לענות לא, אז
אני אומר, כן, להיות שר־הדואר׳
.היה עיתונאי אחד ש
ישראל
יצאה דווקא חברת-
הכנסת שולמית אלוני. כ אשר
מנחם בגין הצהיר בפא-
תוס האופייני לו :״אנחנו
נגן על אזרחי ישראל, על
נשותינו וילדינו !״ קראה לו
אלוני, בקריאת־ביניים :״גם
על הגברים!״
81 אחרי שסיים בגין את
הצד הפוליטי בסקירתו, הוא
עבר לתיאור פעולות מישרדו
והקדים לאמר :״סקירה זו
הוכנה בשבילי על-ידי חברי
לעבודה.״ קרא לעברו ח״ב
מאיר פעיל :״סוף־סוף מי שהו
יודע מה נעשה שם.״
81 אחד הנאומים הטובים
שנשמעו בכנסת בעת האחרו נה,
היה נאומו של שימעון
פרס, שתקף בציניות רבה את
ראש־הממשלה, ואת הממשלה
כולה. כאשר לעג פרס להת
אדמונד
דה־חטשירד ;:״די ש
חבר־הנאמנים של מוסיאון ישראל בירושלים, בילה את רוב ימיו
בארץ כשהוא רתוק למיטתו בבית״המלון, ביגלל מחלת־שפעת. אולם
בעוד רוטשילד מיעט לבוא לישיבות במוסיאון, הוא לא חסכים
לוותר על מסיבת יום־הולדת שערן חתעשייו״מיליונר, בנו גיטר,
במלון מפואר בטבריה. מרבית אישי־המדינה הטריחו את עצמם
לטבריה, כדי לכבד את גיטר ולהינות ממטעמי המסיבה ומרחצה
בים. בתמונה: רוטשילד (מימין) משוחח עם ח״כ יצחק
לואיס. סם בישראל,
רביו ועם שגריר ארצות״הברית

העולם הזה 2176

שך כל הדיון במליאה ומאזין
לדברי הנואמים, כדי שיוכל
להשיב עליהם. בעת הדיון על
מישרד ראש־הממשלה לא נכח
מנחם בגין במרבית הזמן באו-
לם־ר,מליאה׳ ובשלב מסויים
לא נכח אף אחד מהשרים ב־באולם.
יושבת־ראש הישיבה,

שדטנה ארבדי־־אלמוזלי־

נו, פנתה למזכיר הכנסת,
נתנאל דורך, בבקשה שיע ביר
לראש־הממשלה הודעה כי
עליו להיות באולם. להפתעתה
גילתה כי גם לורך נעדר באו תו
רגע מהאולם.

> 0ח״כ המערך יוסי יטריד
פתח את נאומו על הצעת של״י
לאי־אימון בממשלה, בעניין על בהתקפה
עונש־המוות,
ראש־הממשלה, כשהוא אומר:
״רבים מאלה שהתייצבו היום
על הדוכן חשבו שנאומו של
ראש־ד,ממשלה היה נאום מאכ זב.
אני לא התאכזבתי. אני
התביישתי, כי אני חושב שזה
היה נאום מביש ומבייש.״
0 1בהמשך דבריו אמר
שריד :״מעולם לא שמעתי
את ראש־הממשלה, או לא ראי תי
את ראש־הממשלה, עושה
מאמץ אינטלקטואלי.״
01 בהמשך נאומו של שריד
הוא האשים את ראש־הממש־לה
על־כך שאינו מקבל על
עצמו אחריות לנושאים רצי ניים
וכבדים. בגין השיב לו

הכנסת יש מיקרופונים ליד
מושבי כל הח״כים, מלבד מו שבי
חברי־ה,ממשלה .
׳11 אולם שריד דחה
העזרה של בר־לב ואמר
״אל תפריע ללנדאו. השר
דאו, בהתנהגותו, משמש
לוסטרציה יוצאת־מדהכלל
מצבה של הממשלה.״

לנ אי

שריד לא נשאר חייב
ללנדאו ואמר לו :״השר לנ דאו,
בחוץ־לארץ מתייחסים
ברצינות לשרים. חושבים ש שרים
הם אנשים בעלי שכל
ישר, בעלי אחריות ובעלי סמ כות.
אולי אתה אינך מבין
זאת.״
! 0כשעלה בגין בפעם ה שנייה
לדוכן, כדי להשיב לנו אמים
שתקפו אותו, הוא ראה
שראש מתקיפיו, שימעון פרס,
אינו באולם. הוא פנה אל חב רו
למיפלגה של פרס, ח״כ
שלמההלל, ואמר לו :״אב קש
את ח״כ הילל למסור את
תוכן דברי לח״כ פרס.״ השיב
לו על־כך הילל :״אני מקווה
שיהיה מה למסור, אדוני ראש־הממשלה.״

במזנון הכנסת ישבו
ליד שולחן אחד שר־הביטחון
עזר ו־ייצמן וח״כ יוסי שריד,
דקות אחדות אחרי ריב מי לולי
שהיה ביניהם במליאה.
שריד שאל את וייצמן :״כא־

המתופף המשתולל בתופיו במופע של אלטון ג׳ון, היה האיש המפורסם ביותר
1 * 11 דיי שהגיע לגלריה ״שלוש־עשרה וחצי״ ביפו, למסיבה שנערכה לכבוד ג׳ון ואנשי

הלהקה שלו. קופר, המלהיב כל־כך על הבמה, נתגלה במסיבה כאדם ביישן וצנוע, האזין למחמאותיהם
של מעריציו בשקט מאופק. הוא הגיע ארצה עם חברתו היווניה, אלפינדיה, בעוד אשתו נשארה באנגליה.
המסיבה נערכה בערב פתיחת תערוכתו של הצייר עודד פיינגרש, וקופר קנה אחד מציוריו ב־ 200 דולר.
קו ס מן השתתף בהקלטת הרדיו
הפומבית של גלי צה׳׳ל,
בשם ״תרגיל בחמש אצבעות״.
הוא זכה בניתוח אופיו, כפי
שהשתקף בכתב־ידו, על־ידי
הגרפולוגית חנה קו רן, המ קבלת
לידיה כתב־יד אנונימי.
כתב־ידו גילה שהוא איש־צי-
בור, אינטליגנטי, ערמומי אך
טוב־לב. מה שהפתיע הוא ש־

ורדה שניצר

רעייתו של נשיא בורסת היהלומים משח שניצר, הגיעה לתצוגת״אופנה
מייוחדת שנערכה עבור נשות׳ יהלומנים. באותו מעמד נמכר להן קרם־פניס
מייוחד, במחיר של 1064 לירות ל־ 30 גרם. ורדה הביאה עימה אשת־יהלומן אחר, חנה גרטלר (משמאל),
שהיא גם בתה. השתיים לקחו ברצינות את כל החומר שהוגש להן, ועקבו אחר התצוגה בדריכות.

בקריאת־ביניים :״אני מקבל.
עוד לפני שנולדת, הייתי כבר
נושא באחריות.״ השיב לו על-
כך שריד :״את מידת העניי ניות
של הטיעון הזה אני מש איר
לחברי־הכנסת לשפוט.
כאשר מציגים לי ארגומנטים
של גיל, אני נכנע מראש.״
שר־התיקשורת

01 כאשר
והתחבורה,
החל מפריע לנאומו של שריד,
יצא ח״כ חיים ם ר-לכ לה גנת
חברו־לסיעה ואמר ללנ־דאו
:״תשב ותשמע. בכוונה
אין לשרים מיקרופונים. אוז ניים
יש להם. אף פעם ממש לה
לא עשתה קירקס כזה ליד
שולחן הממשלה !״ במליאת

חיים

העולם הזה 2176

לנדאו,

שר אנחנו היינו בשילטון, אי-
לול היינו משחררים 76 מחב לים,
אתם לא הייתם מגישים
הצעת אי-אמון 1״ השיב לו על
כך וייצמן :״אני לא, אבל
החברים המפגרים שלי כן.״
0 1ראש־ד,ממשלה, מנחם
בגין, עבר במזנון הכנסת, ני גש
אל כל שולחן שלידו יש בו
אורחים, בין שהכיר אותם
ובין שלא, אמר להם :״ברוך
בואכם לכנסת ישראל.״ הגיב
על־כך עיתונאי דבר נחום
כר נע :״תנו לאיש הזה מדים
של הג״א ועוזי ביד, והוא ית חיל
לירות.״

חבר־הכנסת

חיים

ד,גרפולוגית גילתה אצלו נטיה
לכתיבה סיפרותית. כשנשאל
קופמן מהיכן הגיעה יצירה
סיפרותית לכתב־ידו, סיפר ש הוא
אכן מושך ידו בכתי בה,
אבל בשביל המגירה בל בד.
כשאמרה לו הגרפולוגית,
שהיה מתאים לו להיות עורך-
דין, אישר קופמן שאכן למד
מישפטים, אך ביגלל מות
אביו פנה לעסקים.
01ח״ כ מאיר פעיל טען
השבוע, כי הוא יודע במד, דו מים
ובמד, שונים הפרופסור
עזרה זוהר והדוקטור ג׳ורג׳
חבזש ״השווה ביניהם הוא
ששניהם רופאים,״ טען פעיל,
״אבל השונה ביניהם הוא ש-

חבקז שולח אנשים אחרים לי רות,
ואילו עזרה זוהר פועל
לפי. השיטה ׳עשה זאת ב עצמך׳

01 חבר־הכנסת פסח גרופר
אינו זקוק לארוחות־צהריים,
אך הוא זכה בארוחה נוספת
בהתערבות. כשביקר באחד ה-
ימ״חים, כחבר ועדת-החוץ-ווד
ביטחון, התערב עם מפקד־המ־קום
שימצא טנק שאינו במצב
תקין. הוא הצביע באקראי על
טנק מסויים, הצוות ניסה להפ עילו
— והטנק לא תיפקד. המ פקד
הנרגז העלה את כל הצוו תות
לטנקים, ציווה להתניע
את כולם — ואכן כולם תיפ קדו
כראוי — מילבד האחד
שעליו הצביע גרופר.
! 0מי שהיה בעבר קוני
סול־הכבוד של אוסטריה בא רץ,
לאיוש גוטסמן, שהוא
כיום סוכן־ביטוח, החליט לאר גן
תחרות טניס לוותיקים. ל שם
כך הזמין את ז׳אק
שכאן־דלמאס, מי שהיה
ראש־ממשלת צרפת ונחשב כ־טניסאי
מעולה, להשתתף בת חרות.
הוא אף הבטיח לארגן
לו פרטנר נכבד אחר, יצחק
ד בי! ,מי שהיה עמיתו ביש־ראל.
אך שבאן־דלמאס לא בא.
לעומת זאת, במישחק טניס ב זוגות,
שייערך במלון ׳אכדיה,
ישחקו־יחד רבין ו&ם לואיס,
שגריר ארצות־הברית בישר אל.
למרות עיסוקיהם הרבים,
מצאו השניים פנאי לשני אי מונים
במישחק. רבין בן ה־57
טוען שלואים הוא שחקן טוב
ממנו. לואים בן ד,־ 48 אומר
שרבין הוא שחקן יציב מאד.

שאחל

1הזמר הצרפתי
אזנאכור, שהגיע ארצה ל שורת
הופעות, סיפר לידידים
בארץ, כי הפעם הראשונה ש בה
ראה את אשתו אחלה רו קדת
היתד, בבית־מלון בירוש לים,
באחד מארבעת ביקוריו
כאן. כאשר שהו השניים במ לון,
הם ראו תיירים שפתחו
בריקוד הורה, ואחד מהם בי קש
ממנה להצטרף. אולה
לא היססה ונכנסה במרץ למע גל
הריקוד .״זו היתר, חווייה
מרגשת עבורי״ ,אמר הזמר
בחיוך .״היא נראתה לי אז
כפיסת־קש, בין כל האנשים
שחורי־השיער שרקדו שם.״
י מי שהיד, עיתונאי־סא-
טיריקן והפך זמר,
דוטכליט, הולך בעיקבותיו
של זמר להקת החיפושיות ב
יעקב

עבר,
פול מקרטני, ששיתף
את האשד-,בחייו בתקליטיו.
יענק׳לה, שהוציא עתה תקליט
חדש, משתף בו את חברתו
הציירת, טלי עינב, שליוותה
את שיריו בקולות־רקע ובנגי־נת־חליל,
יחד עם הזמרת

קדרין אלאל.

01 בטכס ברית־המילה ש ערכו
זוג־העיתונאים גיצה
ורם אורן לבנם, נשאל האב
מדוע קרא לבן יעד. השיב
רמי :״זה רמז לאשתי, שה תינוק
הזה הוא היעד הסופי.״
11 במטוס אל־ על, שחזר
מניו־יורק לישראל, התפלאו
הנוסעים לראות את השחקנית
דליה פרידלנד יושבת, כש על
ברכיה בובה ענקית של
פונזי הדוב, מתוכנית הטלווי זיה
החבובות. גם כשהמטוס
עצר בלונדון, לקחה דליה את
פונזי איתה לנמל-התעופה, ב הפסקה
הקצרה של הטיסה..
דליה הביאה את פונזי כמתנה
לבתה, אילה, אחרי ששהתה
בארצות־הברית שלושה שבו עות,
שם הופיעה עם תוכניתה
זרעים של מסטיק.
01 ההצגה מחזור אלכוהולי
מועדת לפורענויות. אחרי פצי עתה
של השחקנית מירב
גרי נפגע גם השחקן ישר אל
בידרמן, שקפץ מראש
המיגדל המוצב על הבימה.
הוא נחבל בגבו, ושריריו נמ תחו.
אך בידרמן המשיך לש חק
עד תום ההצגה. רק בקטע
שבו עליו להתפשט נעזר ב שחקן
אחר, שמואל עצמון.
בגמר ההצגה נלקח בידרמן
לבית־החולים, שם שהה אר בעה
ימים. קרן־האור היחידה
בכל העניין היתה העובדה ש נולדה
לו בת בימים אלה, דבר
שרומם את רוחו.
! 0כמה מהברקותיו של
הסטיריקאי יואל ריפד: שר-
האוצר שימחה ארליך מת כוון
להיות נשיא לבנון. הרי
הוא שר־כיס.
( 0בעיקבות היריות בגדה,
כריתת הגפנים וחסימת הדר כים
בדרום, הוקמה תנועה ל־ארץ־ישראל
השלמזל.
! 0על פי תוצאות כינוס
הפועל, הוברר שמשתתפי הכי נוס
הצליחו יותר בבריכת-
השחיר, מאשר באתלטיקה. מה
שמוכיח שוב, כי בארץ המומ חיות
של הפועלים זה לסחוט.

אין טמפונים בספר! של דן בן־אגזזץ,

! 9אלוף כינוס הפועל ב טנים,
והשחקן מס׳ 3בארץ
במישחק זה, הוא חיים אר־לוזורוב
בן ה־ ,21 שזה עתה
השתחרר מצה״ל והחלים מ כאבים
קשים בגבו, שהפריעו
לו באחרונה במישחקי הטניס.
חיים הוא בנו של שאול אד•
לוזורוב, שהיה סגן נציב-
המים בארץ, ונכדו של חיים
ארלוזורוכ, המנהיג הציוני,
שנרצח בחוף ימה של תל-
אביב ב־. 1933
׳ 9לפני צאת ספרו החדש,
זיונים זה לא הכל, הודיע דן
כן־אמדץ שיהיה מוכן לשבץ

אך יש באמריקה יותר פלאפל מא שר בי ש ר אל .

נדהם מהמיספר הרב של הכד
טלפנים, שתחת למסור לו מי דע
על הפיצוץ ביקשו לשאול
פרטים על מה שאירע. אחרי
שגלי צה״ל החל משדר מביז־קים
על הנזק, טילפנה אל רי מון
אשה, תושבת הרצליה,
שטענה בכעס, כי גלי צה״ל
מעוררים בהלת־שווא. יום אח רי
כן טילפנה אותה הגברת
אל רימון לביתו, התנצלה על
כי כעסה יום קודם לכן.
! 9הפתעה נעימה ציפתה
למנהלת הפירסום של חברת
עץ הזית, טובח ישעיה,
כאשר חזרה מטיול בחוץ־לא-

על רגליו והתקרב אל הבימה
מרוב התלהבות. באחת ההופ עות
שלהם, שנערכה בבאר־שבע,
היה אריק עצבני ומתוח.
באותו ערב נערך מישחק כדו רגל
בין ניבחרת ישראל לניב-
חרת ספרד, ואריק התעניין
בכל רגע, מאחרי הקלעים, ב תוצאת
המישחק.
כינוי מקורי מצא ה

9 פרקליט לנאשמת בהרבחת ההירואן על
גופה, קולין פודי: פורד
טרנזיט.

אכדהם לנדשטיין

יש מישפחות שהתברכו
בילדים כישרוניים. מישפחת
בעלי־הבוטיקים, דליה ועמוס
מידה, היא אחת מהן. שירו
של בנם, כי א, בן ה־ , 17 סיפור
קטן, כבר מושמע ברדיו,
ועתה עומדת בתם בת ה־,8
מיכל, להשתתף בפסטיבל
בינלאומי של שירי־ילדים, ש ייערך
בארץ. אגב, גיא נראה
בימים אלה יוצא עם מירי,
בתו בת דד 17 של האלוף

הרצל שסיר.

׳ 9במסיבת כתבי־תיירות,
שערך אלי מסר, נציג מיש-
רד־התיירות האוסטרי בארץ,
גילו הנוכחים עניין בשולחן
הרולטה, שהביאה מווינה מיש-
לחת של אנשי־תיירות. לעיתו נאים
הותר לשחק ברולטה,
ומי שזכה במישחק, קיבל פרם
— עוגה אוסטרית, שהובאה
אף היא מווינה. אחד המנהלים
של אתר מרפא ותיירות ב אוסטריה
סיפר שלפני שנה
ביקרו באתר שלו כמה מאות
וביניהם השחקן
ישראלים,
שמואל רודנסקי וההומו-
ריסטן אפריים קישון.
9מנהל שרותי עיריית
תת־אלוף (מיל).
תל־אביב,
פינחס (״פינייה״) להב, ה־

צייה גסט

מהפמיניסטיות הידועות של חיפה, ומי
שעמדה בראש תנועת ״שלום עכשיו״
בעיר״חנמל, החליטה לפרוש מפעילות ציבורית ולעסוק יותר בענייני
ממון. גסט מצאה וילה על הכרמל, שכרה אותה והקימה במקום
בית־מימכר לרהיטים עתיקים. תוך שבועות אחדים הפכה וילת
הרהיטים העתיקים מקום־המיפגש של הבוהמה החיפאית, שאולי
אינה קונה רהיטים, אך נהנית לשבת עליהם וללגום משקאות.
ידוע בהברקותיו, הכניס הש בוע
אימרה חדשה לאוצר־המיכתמים
שלו :״יש שני
סוגי חברים. אלה הבאים לב רך
אותך להצלחתך, ואלה ה באים
לנחם אותך בכישלונך.
משום־מה, יש תמיד הרבה יו תר
מן הסוג השני.״
! 9עדנה מדליה, ספור טאית
ומורה-להתעמלות ששימ שה
כמארחת לאנשים־חשו-
בים־מאד בכינוס הפועל וד, 11
התרגשה מאד כשאורחי הכנס
מחוף־השנהב זיהו אותה מייד

אברהם לביא

׳ 1אחרי חמישה חודשי
מנוחה באמריקה חזר ארצה
הזמר־מלחין־שחקן שמוליק
קראום. הוא באמת נסע לשם
לנוח, ולכן דחה הצעות של
ישראלים, המתגוררים באר-
צוודהברית, להופיע בפניהם
במועדונים שונים. מה הרשים
אותו ביותר באמריקה? ״יש
שם יותר פלאפל מאשר בתל-
אביב,״ אומר קראום. סרטו
סוסעץ, שבגללו נסע לאמ ריקה,
מוקרן עתה בקנדה ו־
•וקרן בקרוב בלוס־אנג׳לס.
9אל תוכנית הסלפון האדום,
בגלי צה׳׳ל הגיעו בש בוע
שעבר קריאות רבות בד בר
הפיצוץ ברמת־השרון. עו רך
התוכנית, צכי רימון,

רץ. נודע לה שהציעו אותה
כמועמדת בבחירות להנהלת
איגוד המפרסמים. היא נבחרה
בשבוע שעבר להנהלת האיגוד,
יחד עם עוד עשרה גברים.
אחרי הבחירה ניגשו אליה ה נשים
המעטות מבין הבוחרים,
ואמרה לה כי בחרו בה משום
שרצו כי תהיה לפחות נציגה
• אחת בהנהלה. הגברים שבין
הבוחרים טענו, כי בחרו בה
מפני שרצו בנציגה יפה בהנ הלה.
סיבה נוספת לבחירת
טובה, גרושה ואם לבת ובן,
על־ידי בני שני המינים, היא
לחימתה מזה שנים למען ענ ייני
איגוד המפרסמים.
! 9הזמרים ארייק אייג
שניין ושלום חניד, שיצאו
בתוכנית חדשה, הוכיחו לקהל
הישראלי שלא צריו להיות
אלטזן גזון, כדי להלהיב את
הצעירים. בהופעותיהם הצלי חו
השניים להדליק את הקהל,
שהדליק מצידו גפרורים בכל
פעם ששיר אהוב הושמע. לק ראת
סוף התוכנית קם הקהל
בשעתו מדליה״.
כ״קצינה
שירתה בארצם בצוות קצינות
משצם צה״ל.
91 ההצגה חייבת להימשך,
החליטו השחקנים יו סי ק י ״ן
וי שראל ער יי ס מן. הם הגי עו
למושב גורן שבגליל המע רבי,
שם עמדה להיערך הצגת
הילדים מעבר לים על הדשא.
לפתע החלו הפגזות על האי-
זור. כל הילדים ניצטוו לרדת
למיקלט. שני השחקנים לא
ויתרו על ההצגה. הורידו את
התיפאורה למיקלט דרך פתח*
הביטחון, ושם התחילו בהצגה
המתוכננת.
! 9את מינויו החדש כ שגריר
ישראל בדרום־אפריקה
חגג יוסף זזדמדין, מי שהיה
ראש שירות-הביטחון־הכללי ו שגריר
ישראל האחרון באי ראן,
במיסעדה סינית. באותו
יום חגג גם את יום הולדתו
ה־ .56 בארוחה נכחו גם אשתו,
•טריקה, מי שרייתה רב־סרן
בחטיבת גיבעתי במילחמת־ה-
עצמאות, ובעלה של בתו, מו לי
א כיש ד, שהוא כוכב-
כדורסל. ידידיו של הרמלין
אמרו לו, שהם מקווים שכאשר
יחזור מדרום־אפריקה, עם תום
שירותו שם, יגיע עם כל חפציו
— דבר שניבצר מטנו כא שר
עזב את איראן. הוא נטש
את איראן בימי המהומות וכל
רכושו שם עלה באש.

המורה הוותיק לעברית ולערבית, הוא
מומחה ללימוד שגרירים בארץ. בעבר
היה המורה לעברית של שגריר צרפת בישראל, פייר ז׳ילבר, שדיבר
עברית מבריקה, ועתה הוא מורו לעברית של שגריר גרמניה בישראל,
קלאוס שיץ. בפתיחת תערוכה במוסיאון תל־אביב נשא השגריר
נאום בעברית רהוטה, ושמח מאד לפגוש במורו שחיה גאה בתלמידו.
מודעות מיסחריות בספר, כמו
כל שבועון המכבד את עצמו.
אך דן מגביל את סוג המוד עות.
שתיים מהן אין הוא מו כן
לכלול בספר. האחת: פיר-
סומת לטמפונים, והשניה: מו דעה
של חברה לאיטריות.

! 9בישיבת הוועדה המר כזת
של ההסתדרות, כאשר
דובר על תביעות השכר של
הפועלים, הציע דבכן ־ מאיר ,
מזכיר מועצת פועלי תל-אביב,
לתבוע תוספת חדשה לפועלים
— תוספת סבלות. הסביר בן-
״בקצב האינפלציה
מאיר :
יהיה עוד מעט כל-כך הרבה
כסף ללא ערך, שיצטרכו פו עלים
מיוחדים לסחוב אותו
במיזוודות ענקיות.״

כאשר

שני

הזמרים,

ששי קשת ואריה מום־
קונה, הגיעו לאולפן־הקלטות

אורד חידה

הדוגמנית, נתגלתח פאשת־עסקים ממולחת.
בבית-הספר לדוגמנות טנניחולה,
הסתיים המחזור הראשון, ותלמידיה צעדו על המסלול בגאווה.
אחד מתלמידיה הוא שלמה הורביץ, בן ה״ 22 מחיפה, שעורר
תשומת־לב כללית מפני שהוא דומה מאד בצורתו לג׳ון טראבולטה.

כדי לשיר ג׳ינגלים (שירי פיר-
סומת) ,אמר מוסקונה למפיק :
״בשביל מה לקחת את ששי ו
אני הייתי מוכן לחקות אותו
בחצי מחיר.״

העולם הזה 2176

קו&ד סציע דר
עורם ומלואו
4טיו לי ם מ או רגני ם
^ 4ל אי רו פההקלא סי ת —
27,26,23,22 יו םהחלמ־

$50 ל י^ טיו לי ם מ או רגני ם
ולאירופהולס קנ דינ בי ה —
27,21 יו םהחלמ־

490 .׳ 45ל יל טיו לי צעירי ם
ו ס טו דנ טי ם ל אי רו פ ה —
24,23 יו םהחלמ־

! /טיו לי ם מ או רגני ם
״ך , 4לספ רד ולפור טוגל —
15 יו ם (אפ שרות להמ שי ך
עוד 8י מי ם בלונדון) — החלמ־

• 5ו 5׳ 24ל י

ך * טיו לי ם מ או רגני ם
# /ל מז ר ח־ ה ר חו ק -
26 יו ם או חוד שהחלמ־

־ 7$5׳ 52ל״,
@ בילוי חו פ שו ת
40ב אי־ ה שו שני ם רודו ס —
7לי לו תהחלמ־

25ו <>,ל״י^ חו פ שו ת ביוון — 7עד 14
לי לו תבמ קו מו ת שוני ם
(כרתים, א תונ ה, קורפו)
החלמ־

־ 6,425 .י״׳

כש״קופל״ מציע טיולים לחר׳ל, הוא גם מוצא לך
דרך נוחה להשתתף בהם:

א. למשל מי ם מרא ש שליש מ מ חי ר ה טיו ל ( בנו סףלד מי
ההרשמה),יו בטחהמ חי ר לפי ה שער ביו םההרשמה.
ב. אפ שרו ת ל של ם שליש מ מ חי ר ה טיו ל ב־ 10ת ש לו מי ם שווים,
ללא ריבי תוללאהצמדה. התש לו ם הר א שון — חוד שלאחר
הי צי א ה לטיול*.
* אין אפ שרו ת לי הנו תמש תי ההט בו ת הנ׳׳ל, אלא לבחור
באחת מהן.
ץ״ 4 /ה שכר ת רכב ל כיוון אחד 4 4ה שכר ת רכב ו ק רווני ם
#ב אי רופ ה. ל ב חי רתך
ב אי רו פ ה — קבלת רכב
בארץ אחתוה חז ר תו
מספר רב של ת כניו ת
בארץ אחרת. שי טתה שכרה
ב אר צו ת שונות ובמ חי רי ם שוני ם
ה חו סכתנ סי ע ה של א ל פי קי לו (דרוש חו ברת מיו חדת).
מ ט רי םומאפשרתמ חי רי ם
^ 4ב תי מ לון בארה״ ב
זו לי ם ב מיו חד, ללא הג בלה
#וב אי רו פ ה. רשת מ לונו ת
ב קי לו מ ט רי ם.
״ הי ל טון ״ בארה״ ב
ובאירופה, רשת מ לונו ת ״ רמדה ״
בארה״ב וכן מ לונו ת ברו מ א,
בלונדון ובאמסטרדם.

טיו לי ם מ או רגני ם
לאר צו ת־ ה ב רי ת ~ 27 יום

69,150.ל״׳/

טיו לי ם מ או רגני ם
ל ד רו ם ־ א מ רי ק ה —
30 יו ם

90 . -ו׳ו 7ל׳־י

;סיעות
מ ש רד ר א שי: תל־אביב,
ר ח׳ פ רי ש מן , 1 4ט ל . 246121 .
ירושלים ט ל.233533 .
חיפה ט ל.88011 .
קרית ביאליק
ט ל.740451 .
נתניה ט ל. 27410 .
הרצליה ט ל.938057 .
רמת־גן ט ל. 731105 .

באר־ שבע
ט ל.78860 .

ביטוח חינם בטיולים המאורגנים

ה מ חי רי ם
ל פי שער המטבע
23.4.79
ביו ם
אם אתה מעונין
באחת או יותר מן
ההצעות המצויינות
במודעה זו —
נא מלא, גזור ושלח
את התלוש הרצ״ב
וחברת ״קופל״
תשמח לשלוח לך פרוספקט מתאים.

סוכן ישראלי? פסריוס לבנוני? קוויזלינג?
הרפתקן? סעד חדאד אירח את צית
״העולם הזה־ במדינתו החדשה, והסביר

חממו 719111
אגוא( ננאת
על רב־סרן סעד חדאד חלוקות הדי-
עות. לבד מצבא לבנון יש בעולם
ובארץ הרואים בו בוגד, קוויזלינג שהחליט
לשרת את ממשלת־ישראל למען הקאר־יירה
הפרטית שלו. יש הרואים בו קאריי־ריסט
שאפתן, אחרים רואים בו פטריוט
ולוחם אמיץ.
לו עצמו יש דיעה טובה על עצמו :״אני
איש פשוט, איש רגיל. נולדתי במרג׳־עיון
לפני 42 שנים. אני לא זוכר בדיוק את
התאריך. אינני חוגג את ימי ההולדת שלי.
זה נראה לי לא־חשוב. אני גר היום מול
הבית שבו נולדתי. בבית זה מתגוררת

^ ־ 15(7)5נשלח קצין צעיר, בדרגת
*יי רב־סרן, ע״י מיפקדת הצבא הלבנוני
בביירות. כדי לפקד על איזור דרום־לבנון.
האיש, רב־סרן סעד חדאד, קבע את ביתו
בעיירה מרג׳־עיון. המקום לא היה זר לו.
42 שנים קודם לכן הוא נולד בעיירת־גבול
זו, שרק קילומטרים ספורים מפרידים
בינה לבין מטולה.
תוך חודשים ספורים הפסיק רב־סרן
חדאד לשרת את צבא לבנון, והקים צבא
פרטי משלו — צבא המליציות הנוצריות.
מאז זרמו מים רבים בליטאני. צבא לבנון
הכריז עליו כעל בוגד, דרש ממנו לם־

היום

רב־סרן סעד חדאד מחבק את
אמו הישישה, המתגוררת עד
בבית שבו נולד במרג׳ עיון.

אמי הזקנה. אני חייל מיקצועי, בוגר בית-
ספר צבאי בלבנון ובוגר קורסים מיקצו־עיים
בבתי־ספר צבאיים בצרפת ובארצות-
הברית, לשם נשלחתי על־ידי הצבא הלב נוני
בזמן כהונתו של הנשיא סוליימאן
פרנג׳ייה. ב־ 1976 נשלחתי לדרום־לבנון,
כדי לפקד על האיזור ולאבטח את הכפ רים.״
רב־סרן
חדאד מדבר אנגלית טובה. למ רות
קשריו ההדוקים עם הישראלים אין
העברית שגורה בפיו. לדבריו, אין כל
צורך ללמוד עברית, מכיוון שהאוכלוסיה
הישראלית, שאיתה הוא בא במגע, דוברת

שוט מייד את מדיו ולשוב לביירות. חדאד
סירב, יצר קשרים הדוקים עם ממשלת־יש־ראל,
בתיווכו של העיתונאי יורם המיזרחי.
הוא יצר את ״הגדר הטובה״ והפך בן־ברית
למדינת־ישראל.
חיים במיקלט
ך• •א נכס ויוצא אל תוך שטח מדינת י
•ישראל כבעל־בית. איש אינו עוצר
מטולה. שליד במחסום־הגבול בעדו הוא מכניס ומוציא אנשים לתוך שטח
לבנון ומתוך שטח מדינת־ישראל, כאוות-
נפשו. צוות העולם הזה, שנלווה אליו לסיור
במובלעות הדרונדלבנוניות, לא נעצר
אפילו פעם אחת על־ידי החיילים היש ראליים
אשר על שני מחסומי הגבול.
איש לא דרש מהצוות אישור מיוחד, מיס-
מכים או דרכונים. הג׳יפ של סעד חדאד
מהווה, מן הסתם, גושפנקה חוקית למעבר
בגבול הצפוני של מדינת-ישראל, אל תוך
דרום־לבנון.

רב־סרן חדאד עס אשתו תרז ובנותיו: דולי, קתי, ליליאן
וזנה. חדאד טוען כי הוא סובל מכך שהוא אבו־אל־בנאח,
ומקווה לבן זכר. בתמונה מימין זנה עם חולצת טי, שהודפסה בישראל, ועליה דיוקן אביה.

על הכוונת: וב־סון סעד חדאד בחברת חיילי ארס בבסיסם בטייבה
רובה ככולה אנגלית או ערבית, או שתיד,ן.
יחד עם זאת, נוצר בקרב חייליו ואצלו
מעין סלאנג חדש. הם מרבים לשרבב לתוך
שיחותיהם מילים עבריות, כמו ״ככה ככה״,
״לבריאות״ ,״לא, תודה״ ,ו״זהו זה״.
במטולה הוא בן־בית. התושבים מדברים
אליו כמו אל אחד משלהם. הוא מכיר
ילדים בשמותיהם הפרטיים, ומתנהג ב בית
ר,מלון, שבו נפגש עם צוות העולם
הזה לשיחה, כבעל־בית. הוא מספר שיש
לו ידידים רבים במטולה. הוא מרבה לבקר
בבתיהם, ורבים ביקרו בביתו. לדבריו, הוא

הכניסה למיקלט
המדוייק

ביתם

שבמרג׳

את המיקלט, הנראה יותר כחדר־מילחמה
מאשר כבית.
הלבנוני הטוב ביותר
^ ג ד ־ א ל ־ גנאת מזמין את צוות העו ר
• לס הזה אל ביתו. אשתו, תרז, אשה
נאה בשימלה ארוכה, ממהרת לשפות קפה
תורכי. הבנות בורחות מהחדר בציחקוקים.
ורק לאחר שאביהן משכנע אותן שהשד

חדאד :״אם תמצאי פה חילל ישראלי
אחד, תצלמי אותו ותפרסמי בעיתון. יש
פה רק חיילים לבנוניים. אנחנו מקבלים
תמיכה מישראל אבל מגינים על עצמנו.
את רואה, יש לי בית יפה המשקיף על
נוף נהדר, אבל כעת אני צריך לגור ב-
מיקלט, מתחת לאדמה. מי שסובל מזה
יותר מכל היא בתי הקטנה, בת השלוש.
היא לא אוהבת להיות בתוך הבית, היא
אוהבת להיות בחוץ, וזה מסוכן ..כך שרוב
הזמן היא מבלה בבכי, כי אינה רוצה
לרדת למיקלט.״
האם הוא מרבה לבלות עם מישפחתו?
״לצערי הרב, לא. אני משתדל לקפוץ
הביתה במשך היום, כשיש לי זמן. בערב
אני מגיע מאוחר מאד והילדות כבר ישנות.
אשתי תרז, שנולדה בהר הלבנון, נושאת
בעול המישפחה. היא מגדלת את הבנות,
מריצה את הבית ויש לה חיים קשים
מאד, ולא קל לה.״
האם הילדות מעורבות בעבודתו? האם
הוא משוחח איתן על מצבה הפוליטי של
לבנון? ״בשביל מה? הן צריכות ללמוד,
לא צריכות להיות מוטרדות מהמילחמה.
אני מתאר לעצמי שהן יודעות מה קורה.
אחרי הכל הן ירדו לחיות במיקלט. אבל
אני לא מדבר איתן על פוליטיקה. הן
צריכות ללמוד, לעזור בעבודת־הבית. אלה
לא דברים שמדברים עליהם עם ילדות.״

אשתו תרז, מאירת־הפנים ממהרת לכבד
את האורחים במאפה לבנוני הדומה
לפיצה איטלקית. עד לפני כשלוש שנים
עבדה כמורה. כעת היא עקרת־בית. מדוע
חדלה לעבוד?

המ? 3יי ה
הפרטית
^ רז ׳ ״אין־ לי זמן לצאת לעבודה. לא
1כל כך מפני שאני צריכה לטפל במיש־פחה
אלא מפני שבשלוש השנים האחרונות
הפך הבית שלנו לבית ציבורי. באים והול כים
כל כך הרבה אנשים. אני צריכה
לארח ויש לי אחריות רבה מאד, בתור
אשתו של מייג׳ור חדאד. פונים אלי הרבה
מאנשי המקום עם בעיות, ואני צריכה
לעזור להם. חוץ מזה אני המזכירה הפר טית
של בעלי. כל היום אני עסוקה עם
הטלפונים, ועוד יש לי חמש ילדות על
הראש, שצריך לעזור להן בלימודים, לב של,
להאכיל, לדאוג, זוהי אחריות רבה
מאד.״
האם תרז מרבה-גם היא לבקר במטולה
את ידידי בעלה?
תרז :״הייתי שם פעם אחת. אין לי
זמן. אני צריכה לעבוד בבית.״
(המשך בעמוד )34

סעד חדאד בכניסה למקלט ביתו. מישפחת חדאד
משוכנעת כי אנשי אש״ף יודעים את מיקומו
עיון, לכן ירדו למקלט הבית ושם הם חיים.

עצמו אינו מרבה לשהות זמן רב בביתו,
ביגלל חוסר זמן.
רב־סרן סעד חדאד הוא בעלה של תרז,
מורה במיקצועה, ואב לחמש בנות. הוא
אומר בכאב ערבי אופייני :״מה לעשות?
אני אבו־אל-בנאת. כך קוראים לי במרג׳־
עיון. יש לי חמש בנות. אבל אין דבר,
יום אחד יהיה לי גם בן. אני לא מתייאש.״
בנותיו של רב־סרן חדאד, שגילן בין
15ו* ,3מתגוררות ביחד עם אמן במיקלט
ביתן. מאז הפך אביהן מפקד צבא פרטי•,
חייהן בסכנה. ומכיוון שרב־סרן חדאד
משוכנע כי ביתו מוכר לפלסטינים, ירדה
מישפחתו למיקלט הבית, ותחת להתגורר
בבית היפה, הצופה אל העמק, היא מתגו ררת
בתנאי־מילחמה, כששקי חול אוטמים

אינו־נורא־כל-כך, הן מסכימות להיאנס אל
המיטבח ולהצטלם. מיטבחה של מישפחת
חדאד ממוקם באחד מחדרי המיקלט, אך
ככל מיטבח מודרני יש בו מקרר חשמלי
גדול ותנור־אפייה משוכלל. שתי הבנות
הגדוות, דולי וקתי, משננות בשפה הצר פתית.
קתי מבקשת מאביה עזרה במישפט
שבו היא מתקשה. בת אחרת, זנה, לובשת
חולצה טי שעליה מודפסת תמונתו של
אביה והכתובת ״מייג׳ור חדאד — הלבנוני
הטוב ביותר״ .חייליו של רב-סרן חדאד
אינם נכנסים אל הבית. הם מחכים בחוץ.
ליד הכניסה למיקלט יש חדר ובו מיטות-
קומותיים צבאיות.
האם בחדר זה מתגוררים החיילים היש ראליים
השומרים על בית מישפחת חדאד?
11 חיילי פיזאיון, שנשבו על־ידי אנשי המיליציות, מוחזקים
על־ידי חדאד בבית־כלא בכפר קליעה. לדבריו, הוא מחזיק
בשבויים כדי להחליפם בשבויים נוצריים שבידי המחבלים. צילם: ציון צפריר י

ממלכתו ע 1ל א בו־ א ל־ מאח
(המשך מעמוד )33
רב־סרן חדאד משתהה מעט עם מיש-
פחתו. לאחר מכן הוא יוצא מהמקלט,
לכיוון הג׳יפ החונה בחוץ. מהגבעה יורדת
אשה זקנה, בעלת שיער לבן, מוקפת בעדת
כבשים ועזים. זוהי אמו הישישה של הרב־סרן
היא מתגוררת באותו בית שבו נולד,
בית־אבן ישן ומאד פרימיטיבי.

עור יפה
מתחיל בעור בריא

ערביה כפרית
טיפוסית
^ ישישה מתיי שבת על הריצפה, בין
י 1העזים והכבשים. ערביה כפרית טי פוסית.
מישפחת
חדאד לא בילתה את כל חייה
במרג׳-עיון. תקופה ממושכת התגוררה ה־מישפחה
בביירות. כיאה לאיש-צבא בעל
דרגת־קצונה, התגוררה המישפחה באחד
מרובעיה המפוארים של העיר. בעת שעבר
קורסים מיקצועיים בצרפת ובארצות־הב-
רית, נלוותה מישפחת חדאד אל הרב־סרן.
הוא אומר כי בעת ביקורו בתל-אביב
נזכר בשהייתו בארצות־הברית :״לא אהב תי
את תל-אביב. זוהי עיר מאד מודרנית,
המזכירה לי עיר אמריקאית. ומאחר וחייתי
בארצות־הברית עם מישפחתי, אני מכיר
אווירה אמריקאית ומראה אמריקאי, וזה
מה שראיתי בתל-אביב.
״התגוררנו בג׳ורג׳יה, מדינתו ש? ג׳ימי
קארטר, ומאד לא נהנינו, מישפחתי ואני.
כל אותו זמן התגעגענו ללבנון. לא אהבנו
את האמריקאים ואת המנטליות שלהם. כל
מה שמעניין אותם זה מחיר הדלק.

מוצרי טיפוח!5וסמטייפ
חיפו־־אלרמיים ללא פושט
^ מיובאים מצרפת.

להשיג בבתי המרקחת הנוובחרים הנושאים תוית .8 0 0
ברשיון משדד הבריאות.

״אם מחיר-הדלק עלה בסנט אחד, העי תונים
יוצאים בכותרות־ענק, והטלוויזיה
עסוקה רק בזה. שלום במיזרח־התיכון י
המילחמה בלבנון ד איפה! רק שמחיר
הדלק לא יעלה. חוץ מזה יכול כל העולם
להישרף.״

במחירי מיוחדיס עד

יחסי־ציבור
של אש״ף

ליולי בלבדי

חופ שה שפוד ה חגיג ה

!ך* ב־ פרן חדאד נוהג בג׳יפ שלו לאו רך
הכביש המשובש מרוב פגזים.

מצד שמאל מיבצר הבופור המאיים. קשה
להתעלם מהמחשבה שפעם היה זה מיבצר
צלבני, שבו חלשו הנוצרים על המוסלמים.
כעת המצב התהפך.

בסלע האדו -ב איל ח
הכל במחיר אחד

אוכל מפ ת ה — מזנונים ת או ה
לעיניים

קו ק טיילי ם, אפרי טיבים

* יין חופשי בכל א רו ח ה
* בידור וצ חוק ,״הצגות״
ו״תצוגות אופנ ה״
מו סי ק ה וריקודים במועדון
* ספור טוה תע מלו ת, שיט

720

ל״י ליו ם
ח צי פנסיון

940

חדאד טוען כי אינו שונא את הפלסטי נים.
הוא שונא רק את הפדאיון. וליראיה,
הוא מספר כי כשהיה ילד, בשנת ,1948
היה בין אותם שאספו מזון ובגדים למען
הפליטים הפלסטיניים, שברחו מארץ-
ישראל.

ל״י ליום

פנסיון

מלא

כשכבש צה״ל את דרום לבנון והגיע
עד לליטאני, ידעו עדי־ראייה ישראיים,
ביניהם עיתונאים, לספר על מעשי־זוועה,
ביזה ושוד שביצעו אנשי המליציות הנוצ ריות
בתושבי הכפרים השיעיים שצה״ל
כבש. עדי־ראייה סיפרו גם על הליונץ׳
שעמדו אנשי המיליציה לבצע במפקד
הלבנוני, מייג׳ור מוניר מאלי, קצין־הקי-
שור לאו״ם מטעם צבא־לבנון, שמסוקו
נחת במיפקדת האו״ם בנקורה. קבוצת
אנשי מיליציה השתלטה על המסוק, ואספ סוף
זועם צעק ״אטבח!״ ועמד לקרוע
לגזרים את הקצין הלבנוני הכורדי, בעלה
של בת לאחת המישפחות העשירות ביותר
בלבנון. ברגע האחרון ממש הגיע למקום
סעד חדאד, שהציל את מאלי מציפורני
ההמון.

ה מ חי רי ם ל אדם בחדר זוגי
(כולל מע״מ)
הז מנ ת מ קו מו ת
אצל סוכני הנ סי עו ת ובסלע ה א דו ם
אילת, טלפון )059 ( 3171—5

׳מייג׳ור חדאד מכחיש בכל תוקף מעשי
ביזה, התעללות או רצח. הוא טוען כי
יצר לב הנוצרים הלבנוניים טוב מנעו ריהם,
וטוען בלהט :״זה הכל יחסי־ציבור
של אש״ף! הם מפיצים עלונו סיפורי
זוועה ושקרים. אנחנו לא ברברים. אנחנו
בני־אדם. הנה, יש לי שבויים של אש״ף.
אני מחזיק אותם בכלא בתנאים אנושיים.
אני לא פוגע בהם. אם את רוצה, אני
אקח אותך לבית־הסוהר ואראה לך אותם,
את יכולה לשאול אותם על היחס שלנו
כלפיהם.״

כמו המערב
הפרוע

ג׳יפ של רב-סרן חדאד משנה כיוון
• ונוסע לכיוון הכפר קליעה. הוא נעצר
(המשך בעמוד )61

העולם הזה 2176

האשמות בין המישטוה וצה׳־ל, ובין שרי הפנים והביטחון -
הומטכ״ל מודה שהיה מחדל ותובע להסיק מסקנות מהפכניות
ך* כ־ אלוף רפאל (״רפול״) איתן לא
ימלא, כפי הנראה, את הבטחתו ל 1
סמדר
הרן. כשבוע אחרי אסון נהריה, ויומיים
אחרי הראיון המזעזע שאותו הע ניקה
סמדר הרן לטלוויזיה, הופיע אצלה
הרמטכ״ל. לאחר שיחה ארוכה הבטיח לה
רפול, כי כאשר תסתיים החקירה בנסיבות
הפיגוע, הוא אישית ידווח לה מה היה,
מי האחראי, ואם יש יסוד להאשמות ש עליהן
רמזה סמדר בטלוויזיה, כאילו שהיה
מחדל.
רפול כבר יודע מי האשם במחדל נהריה.
הוא סיפר לכתב הטלוויזיה, עמירם ניר,

ביותר על המישטרה, ושהמשאבים והמרץ
המופנים לכיוון זה חסרים לפעילות ה סדירה
של המישטרה. הוא משוכנע כי
גם מישמר־הגבול הוא נטע זר במישטרה.
אולם בורג גם יודע, כי ברגע שנושא
ביטחון־הפנים ילקח ממישרדו, יצומצם
תקציב המישרד. כך שלא רק תיפעולה של
המישטרה ייפגע, אלא גם כוחו שלו, בשר-
המישטרה. ולכך אין הוא מוכן.
המאבק בין צה״ל למישטרת ישראל,
מישורים. בין
עתה בשני מתנהל היתר מאשים המפכ״ל את הרמטכ״ל
בכך, שבליל הפיגוע בנהריה סירב ה־

נחחרד?
שר־ הביטחון
לוקח תפקיד —
כי החקירה הסתיימה ומסקנתה ,״שלמרות
שאי אפשר לסגור את חוף־הים של ישראל
באופן הרמטי, יגביר צה״ל את כוננותו.״
מקורות המקורבים לרפול ולשר־הביטחון,
עזר וייצמן, ידעו לספר לכתב הטלוויזיה,
כי סירת המחבלים נחתה כ* 100 מטרים
ממוצב של צה״ל.
נראה כי קשר ההשתקה סביב שערוריית
הפיגוע בנהריה מתחיל להשתחרר. שבו עיים
קודם לכן מחקה הצנזורה הביטחונית
בהעולם הזה קטע שהזכיר עובדה זו.

אחרים טוענים כי פרשת הפנסים היא
עניין צה״לי טהור, וכי הפטרולים של
צה״ל, העוברים מדי לילה כמה פעמים לאו רך
החוף, היו צריכים לדאוג להפעלתם
התקינה של הפנסים. בגלל שיקול זה, לא
דיווחה המישטרה לצבא, משום שאנשיה
היו משוכנעים כי הצבא יודע על כך
שהפנסים לא פעלו והוא מטפל בכך.
המאבק הפך מאבק בין שר־הביטחון,
עזר וייצמן, לבץ שר־הפנים הממונה על
המישטרה, הד״ר יוסף בורג, מן הרגע שבו
נודעו מסקנות החקירה.
כאשר היה שלמה הילל שר־מישטרה,

הוא הצליח להביא להחלטת ממשלה, כי
כל נושא ביטחון הפנים יהיה בידי המיש טרה.
החלטה זו הביאה לפריחתה של
המישטרה בכל הנוגע לתקציבים. תקציב
המישטרה הוכפל ואף שולש, והועמדו אמ צעים
שהיא אף לא חלמה עליהם קודם לכן.
הוקמה יחידה מייוחדת ללחימה בטרור.
יחידה שעליה גאוות המישטרה כולה, ו־מישמר־הגבול,
שאף הוא שייך למישטרה,
חוזק ותוגבר. העובדה שהמישטרה עוסקת
בביטחון־פנים שימשה אליבי לכל כיש לונותיה
במיגזדים המישטרתיים הרגילים,
בלחימה בפשע המאורגן, מניעת גניבות
ופריצות ונושא תאונות הדרכים.
בורג הוא אחד השרים החכמים. הוא
יודע כי למעשה נושא ביטחון־הפנים מעיק

שר־הפנים
— לוקח תקציב
רמטכ״ל להעמיד לרשותו של המפכ״ל
מסוק, שיקח אותו מירושלים לנהריה.
המישור השני, שעל פני השטח נראה
תרבותי ושקט יותר, הוא המאבק בין שר*
הביטחון לשר־הפנים. במאבק זה יכריע
ראש־הממשלה, משום שעזר וייצמן כבר
הודיע, כי יעלה את הנושא לדיון בממשלה
בישיבתה הקרובה.

אולם רפול, אשר בדבריו לניר הסיר
את האחריות למחדל סצה״ל, מודה כי ב־נהריה
היה מחדל. הוא לא רק מודה ב מחדל,
אלא דורש להסיק ממנו מסקנות
מהפכניות

כאשר הגיע כוח צה״ל למקום, לא היו
עוד הזדמנויות לפגוע בשובים מבלי לפגוע
בבני־הערובה.
יש המאשימים את המישטרה בשע רוריית
הפנסים הביטחוניים. לאורך החוף
כולו, במרחק כמה עשרות מטרים זה מזה,
מוצבים עמודי תאורה ביטחונית מייוחדת.
ביום הפיגוע, כמו במשד השבוע שלפני כן,
לא פעלו מנורות אלה. למרות שבמהלך ה שבוע
דיווחו אזרחים למישטרה, שהמנורות
לא פועלות, הן לא תוקנו.

לא רק שה־מישטרה,
שקיבלה את ההודעות על הפנ סים
שאינם דולקים, לא דאגה לכך שהם
יופעלו או יתוקנו, היא גם לא דיווחה על
התקלה לצבא.

המפכ״ל

הרמטכ״ל
מי אשם בכך שהמנורות לא דלקו?

במדינה

פ א טנ ט־ם
כושר־חאירתור הישראלי
המפורסם עובד כמלוא
המרץ — בייחוד כאשר
אפשר לרמות את הגויים
איו גבול לכוח־האילתור של התייר ה ישראלי
המאורגן, המשוטט בעולם.
לפני שנים נרעשה ניו־יורק כאשר הס תבר
כי ישראלים גילו פאטנט מצויין כדי
לרמות את רשת הרכבות התחתיות במט רופולין.
הם מצאו כי מטבע גרמני חסר־ערך
שוקל בדיוק כמו האסימון הדרוש כדי
להיכנס מבעד לשערים האוטומטיים של
התחתית. בעזרת מארבים ממושכים נת פסו
הישראלים.
השבוע גילה נציג מישרד־התיירות ה אוסטרי.
בישראל שני פאטנטים ישראליים
חדשים :
י• הישראלים שותים בחינם את המש קאות
הנמצאים בבארים הקטנים, המצויים
בחדרים של בתי־המלון הטובים באירופה.
בבארים אלה יש מיספד קבוע של בקבוקי-
משקאות קטנים מסוגים שונים. כאשר יו צא
האורח, נבדק כמה בקבוקים חסרים
בבאר, ומחירם נזקף על חשבון האורח.
הישראלים הערימו על הבאר. הם שו תים
את המשקאות, ממלאים אותם מחדש
במים, סוגרים את הפקקים — והתרמית אי נה
מתגלה אלא אחרי שהישראלים כבר
חזרו הביתה.
• הישראלים, המשלמים בעד לינת־לי־לה
וארוחת־בוקר, יורדים בבוקר לחדר-
האוכל, שם מונח שפע של מזון על השול חנות
לשם שרות־עצמי. הם ממלאים לעצ מם
שקיות המספיקות ליום שלם. כך הם
חוסכים לעצמם את הארוחות.
קשה לטעון כי האוסטרים, שבחרו זה
עתה מחדש בקאנצלר היהודי ברונו קרייס-
קי, הם אנטי־שמים. אבל אם ימשיכו התיי רים
הישראליים המאורגנים להגיע אליהם
במיספרים גדולים, ייתכן שגם זה ישתנה.

יחסים מרחביים
מהתלה רצינית מאד

כגין הציע שרום,
היה זה אקט
מתוחכם שד
לוחמה מדינית
״זוהי מהתלה !״ ליגלג שימעון פרס מעל
דוכן הכנסת.
שעה קלה לפני כן הכריז ראש־הממ-
שלה, מעל אותו דוכן, על הצעתו לנשיא
אליאס סארקיס לחתום על חוזה־שלום בין
לבנון וישראל. פרס היה בטוח כי זוהי
הכרזה ריקה נוספת של מנחם בגין, מחווה
דרמתית נבובה שאין מאחריה כלום.
אולם אחרי מאורעות השנתיים האחרו נות,
היה פרס צריך להיות זהיר יותר. לא
פעם מוסתרים מאחרי המחוות הגראנדיו־זיות
של בגין דברים אחרים.
חיש מהר נתגלה השבוע כי גם הפעם
זה כך. ההצעה לא היתה מהתלה כלל וכלל.
מהלך מתואם. כבר למחרת היום הת כנסו
ראשי חזית הנוצרית־ד,ימנית הלבנו נית.
לעיני מצלמות־הטלוויזיה דנו מנהיגי
המארונים בכובד־ראש בהצעתו של בגץ.
ההחלטה: דרישה מהנשיא סארקיס, שאף
הוא נוצרי, לקבל את ההצעה.
לא יכול היה להיות ספק כי המהלך
המדיני הזה היה מתואם מראש.
מובן מאליו שהנשיא סארקיס אינו יכול
לקבל את ההצעה. הוא מתמרן בעדינות
בין המחנות היריבים בלבנון. הוא נמנע
מלהתגרות בסוריה, אשר צבאה נמצא ב לבנון
כדי לשמור על השלום בין העדות.
הוא משתדל גם שלא להיגרר לעימות נוסף
עם הפלסטינים.
ראש־הממשלה, שהוא מוסלמי-ימני, דחה
את הצעת בגין מכל וכל, מייד עם הש מעתה.
סארקיס דיבר בזהירות, נמנע מ דחייה
מוחלטת, אך גם לא קיבל אותה.
לכאורה, היו התוצאות אפם. אם כן, מה
היה טעם המהלך?
לקראת החלוקה. הטעם טמון במצי אות
הלבנונית הפנימית.
הימין הנוצרי שולט עתה במובלעת גדו לה
בהר־הלבנון. שם ריכז כמויות עצומות
של נשק, ושם הוא מקיים את צבאו הפרטי.
הצבא הסורי אינו מנסה להשתלט על אי-

נפגע שריי,י
מעשים —

נפגעת שימרון
— ומחדלים

חודש נערכה ישיבה של אנשי מועצת
רמת־השרון, בראשותו של מנחם שרמן,
ואנשי המיפעל, ובה טען מנכ״ל התעשייה
הצבאית, מיכאל שור, כי הפינוי לא ית בצע
בשנים הקרובות, בשל הנטל הכספי
הכבד הכרוך בפעולה כזו. בסיום הפגי שה
סוכם, שייעשו מאמצים לבצע את
ההעברה בהקדם האפשרי, ובינתיים ״יהיה
שיתוף־פעולה בין המועצה להנהלת תע״ש.״
איש לא העלה בדעתו, כי סיכומי אותה
פגישה יהיו טובים לחודש אחד בילבד.
בעיקבות הפיצוץ האחרון החליטו ראש
המועצה שרמן ומגב״ל המועצה, עמיחי
לוי, לפנות לראש־הממשלה, לשר־הביטחון
ולשר־הפנים בדרישה לפנות את האיזור
תוך שבועות ספורים .״הפעם זה כבר
מעבר לניסבל,״ אמר לוי ,״כל השנים זה
היה מיפגע־תברואתי, כימיקלים וגזים רעי לים
זה דבר של מה בכך, כשעובדים
בחומרי־נפץ. אבל עכשיו זה גם מיפגע־ביטחוני
ממדרגה ראשונה. לא צריך לח כות
עד שיהיו עוד קורבנות בנפש.״
מעשים ומחדלים .״לפעמים נדמה,
שעד שלא יקרה משהו איום ונורא׳ אף
אחד לא יזיז משהו,״ אומרת דורית שימ-
רון, מורה לבלט, אם לבן, תוך כדי פינוי
הזכוכיות והטיח שנפל מקיר ביתה .״זה
שאף אחד לא מת היום, זה מרגיע את
האשמים.״ לאחר כמה שעות התברר, כי
בין עיי החורבות שבין שתי הגבעות נמ צאה
גווייתו של פינחס פפיאשוויליל אב
לשלושה ילדים שעלה לארץ לפני שנתיים.
חביב שריקי, פועל תע״ש שנפצע ב פניו,
בחזהו וברגליו, אמר :״העבודה הזו
בשבילי היא כמו כל עבודה אחרת, אך
חבל לי על האנשים שגרים בסביבה. הם
חיים בפחד, כל היום וכל הלילה.״
בינתיים הורה שר־הביטחון, עזר וייצמן,
להפסיק את העבודה במיפעל. הוא, ועימו
כל תושבי הסביבה, מחכים בקוצר־רוח ל־מימצאיה
של ועדת הבדיקה, בראשותו של
אלוף־מישנה (מיל ).ישראל גרנית, שנת בקשה
לסיים את עבודתה ולקבוע את האח ריות
למעשים ולמחדלים, עד ה־ 22 במאי.
הנשיא חשבון 11ח*שיא

זור זה, מחשש פן יסתבך במילחמה קשה.
הקיצוניים שבקרב הנוצרים — וברא שם
כמיל שמעון הישיש, פיאודל בעל צבא
פרטי משלו — דוחפים עתה להקמת מדי נה
לבנונית עצמאית באיזור זה, תוך חלו קתה
של לבנון הקודמת והריסתה. כמה מן
המנהיגים האחרים של הימין הנוצרי, כמו
פיאר ג׳מייל, מהססים עדיין וחוששים מפני
צעד כה דראסטי.
הכרזתו של מנחם בגין באה לתת גיבוי
לשמעון ולעמיתיו, לדחוף אותם לעבר ה חלוקה.
למען אותה מטרה גם עודדה ממ-
שלת־ישראל את הרב סרן סעד חדאד
(ראה עמודים )31—32 להכריז על מדינה
״עצמאית״ משלו לאורך גבול ישראל.
חדאד, שהוא כל־כולו יציר־כפיים של יש ראל,
פעל על פי הוראות מפעיליו.
״פלסטין הקטנה״ .אם תקום לבנון
נוצריודימנית נפרדת, היא תהיה מדינת-
חסות של ישראל, כמו המובלעת של חדאד.
היא תאיים על עורף המדינה המוסלמית,
המשתרעת בין מובלעות־חדאד ובין מדי-
נת־הנוצרים. מדינונת זו תהיה, למעשה,
״פלסטין הקטנה״ ,בשליטת אש״ף. היא גם
תהווה איום על סוריה, ובת־ברית בעת
מילחמה עימה.
מובן שכל זה אינו תוכנית־שלום, אלא
להיפך: תוכנית־מילחמה. בשעה שמטוסי
ישראל חגו בשמי לבנון והפציצו בהת מדה
מחנות פלסטיניים, בעוד שספינות
חיל־הים הפגיזו אותם מן הים, ויחידות
חי״ד ושיריון הגיחו אליהם על הקרקע,
היתד, ההצהרה של בגין אקט נוסף של
לוחמה מדינית.
התוצאה הוודאית תהיה, כמובן, ההיפך
מן המטרה המוצהרת, שהיא ״לשמור על
שלמות לבנון״.

אסונות
! 013ס ם !

סיוט ההתפוצצויות
מאיים על אזרחים
שזווים כלב הארץ.
עד מתי?
״באמצע שיעור היסטוריה, בתוך כל
ההרצל והצ׳יזבטים ראינו פתאום עשן, הר בה
עשן! ושנייה אחת אחר-כך שמענו

בום! אבל איזה בום! כל הכיתה רעדה.
רצנו לחלונות וראינו פטריית־עשן של
איזה 50 מטר. נזכרנו בסיפורים על פצצות
אטומיות, כאלה עם עשן כמו פטריה.״
רונן צרפתי, תלמיד בית־הספר התיכון
המקיף שברמת־השרון, המשיך לתאר מה־עבר
עליו בעת שאירעו ההתפוצצויות ב-
מיפעל התעשייה הצבאית הנמצא כ*300
מטר מבית־סיפרו :״בא לנו פחד נורא
בלב. פתאום, לא הספקנו לנשום, ועוד
בום! הפעם זה היה נורא, כולנו עפנו
אחורנית והתחלנו לרוץ החוצה מבית־הספר.
פחדנו נורא, חשבנו שאיזה פצצה
תיפול עלינו.
״מפחיד לחשוב על זה. המורות בכו, ה בנות
התחבאו מתחת לשולחנות ופתאום
לא היה חשמל. כולם התחילו לצעוק. אח רי
זה התאספנו במיקלט והמנהל אמר לנו
לא ללכת לשום מקום, והסביר לנו שהוא
בקשר עם המישטרה. אחר־כך באו שני
שוטרים. ניסו להחזיר אותנו ללימודים,
אבל היינו בלחץ, ועוד איזה לחץ! ברח נו
הביתה. כל אחד חשב שמי יודע מה
קרה אצלו בבית. חשבנו על כולם, כאילו
שזה הסוף, כאילו שהמילחמה הגיעה אלינו!
״אני עורך העיתון סקופ, זה העיתון של
בית־הספר. אחרי שנרגעתי מייד חשבתי
על העיתון ועל זה שאני חייב לכתוב שם,
שלדעתי זה ממש פשע שאנשים גרים על-
יד מיפעל צבאי שיש בו כל מיני סכנות.
בחיי, אנשים פה חיים כאילו ביישוב ספר,
כל כמה שנים — פצצה. מצחיק, לא?״
מיפגע ביטחוני. ברמת-השרון אף-
אחד לא צוחק.

״רק לחשוב על זה, שבאמצע העיר יש
מיפעל תעשייה צבאי, זה מזעזע,״ אומר מי שהו
מהתושבים. ההתפוצצות הראשונה ב־מיפעל
אירעה בסוף שנות ה־50׳ .היא הפי לה
כמה חללים וגרמה לפציעתם של עש רות•
ואילו בארבע השנים האחרונות היו
שלוש התפוצצויות — ב־ , 1975ב־1977
וביום החמישי בשבוע שעבר.
אחרי ההתפוצצות של שנת 1975 הכריז
שר־הביטחון דאז, שימעון פרם, כי מיש-
רד־הביטחון מתכנן את העברת המיפעל
של תע״ש לאיזור בלתי מאוכלס. לפני כ
השר
משה גיסים מכסה
?כקדם כנשיא המדינה
ע? יחסיהם כעבר
כאשר הציע ח״כ הליברלים, אברהם כץ,
את חוק־צינון־הנשיאות המפורסם שלו,
שנועד לקבוע כי נשיא-המדינה לא יוכל
לכהן כראש־ממשלה אלא לאחר תקופת
צינון בת ארבע שנים, היה ברור לכל
מי שמכיר את כץ שאין זה הרעיון שלו.
כץ ידוע כחבר־כנסת שקט, לא בולט
במיוחד ולא תככן. ואמנם חקירה קצרה
העלתה, שהיה זה השר בלי ׳תיק, משה
ניסים, שהגה את הרעיון. הוא הצליח
לשכנע את כץ להגיש את הצעת החוק
בשמו. לא היתד. זו הפעם הראשונה בשנה
האחרונה שניסים ניסה להתנכל ליצחק
נבון. כאשר הועלתה מועמדותו של נבון
לתפקיד הנשיאות, היה זה ניסים ששכנע
את המיפלגה הליברלית ואת הד״ר אלי מלך
רימלט, שיש למנוע בכל מחיר את
הצגת מועמדותו של נבון .״אנחנו ׳נמצאים
עתה בשילטון, ולא יתכן שמי שהיה
תועמלן המערך לפני הבחירות יהיה ה נשיא
שלנו.״ אמר ניסים. היה זה ניסים
שהכשיל בצורה כה חמורה את מי שהיה
מנהיג מיפלגתו, רימלט, ושיכנע אותו לנ סות
ולהתמודד עם נבון.
לפני כחודש לא יכול היה עוד ניסים,
הידוע כתככן זהיר וערמומי להתגבר על
עצמו. לאחר שבישיבת הממשלה נשמעה
ביקורת נוקבת על הנשיא, בעניין פרשת
ביקורו בארץ של ג׳ימי קארטר, היו שרים
ששמעו את ניסים אומר, בהתייחסו לנבון:
״יש לי חשבון ארוך עם האיש הזה.״
רק עתה, לאחר שהצעת ניסים־כץ, כמו
יתר הנסיונות של ניסים לפגוע בנשיא,
הפכה לבדיחה פוליטית תפלה, התגלה מה
הם החשבונות ההיסטוריים שיש לניסים
עם נבון.
טענות־שווא. ההיתקלות הראשונה
בין השניים היתד. בשנת , 1958 כאשר
משה ניסים, אחד מבניו של הראשון־
לציון, הרב הספרדי הראשי לישראל, הצ ליח
בעזרת אביו להתחמק משירות צבאי.
כאשר התפוצצה הפרשה ׳נודע כי ניסים
פטר עצמו משירות צבאי בטענות־שווא
(המשך בעמוד )44

העולם הזה 2175

סאד אוו ל א רוצה ״ן
לישכת הנשיאות במצריים הזכירה לגורמים בישראל,
כי הנשיא המצרי אינו נוהג, בגלל אדיקותו,
לשתות יין וירושלים התבקשה לכבד אותו בטכס
בשערי באר־שבע רק במלח ובלחם.

בביקורו הקודם של אל־סאדאת כישראל
הוגש לנשיא המצרי גב יין והדבר יצר
מבוכה כמישלחת המצרית.

ת עינן י ך

קרע נוסף
מ־ שטרה -צה״ד

ראש־ הממשדהלא
הזמין א ח הנשיא
הודעת לישכת ראש־הממשלה, לפיה הזמין
מנחם בגין את נשיא המדינה, יצחק נכון,
לטכסים שייערכו כשבוע הבא לרגל ביקורו
כישראל של נשיא מצריים, אנוור אל•
סאדאת, אינה נבונה.
נשיא המדינה ולא ראש־הממשלה הוא מארחו של
נשיא מצריים, לפי כללי הטכס. לכן בגין אינו יכול
להזמין את נבון, אך נבון יכול להזמין את בגין.

סאדאתהת עק ש
עד השבח
בקשותיה של ישראל, שהנשיא המצרי לא יקדים את
ביקורו בארץ מה־ 27ל־ 26 במאי, נדחו על־ידי
הנשיא המצרי.

ה־6צ כחודיט הוא יום־שכת וסאדאת מעוניין
להגיע לאל־עריש ולזבות במלוא תשומת־הלב,
מכלי -טראש ממשלת־ישראל, מנחם
בגין, יהיה עימו. כגלל השבת לא יוכל
בגין לקבל את פני סאדאת וככל הטכסים,
כאותו היום, יהיה סאדאת הכוכב היחיד.

עלי! ה בגין
רוצה להופיע
מקאהיר נודע, כי ג׳יהאן סאדאת לא תלווה
את כעלה בביקורו הצפוי באל־עריש
וככאר־שכע. הודעה זו גרמה אי־נוחיות
בדישכת ראש־הממשלה, מאחר שעליזה
בגין עומדת על בך שהיא תלווה את
כעלה, כשיקבל את פני סאדאת.
אם לא תשנה ג׳יהאן סאדאת את דעתה ברגע
האחרון, תיווצר בעייה, מאחר שהפרוטוקול קובע
פי נשות המנהיגים המארחים תלוונה את בעליהן,
רק אם האורח בא עם אשתו, או כאשר האורח
אינו נשוי.

דגל פל ס טין
בב אר־ שב ע
סטודנטים ערכיים מתכננים להניף את דגל
פלסטין כעת נאומיהם של אל־סאדאת
ובגין באוניברסיטת כן־גוריון בכאר־שבע.
מתוך 2000 המוזמנים לשמוע את נאומי שני המנהיגים
ביום הראשון, ב* 27 בחודש, הוקצו 500 מקומות
לסטודנטים, אשר ביניהם יהיו גם סטודנטים ערביים,
תלמידי אוניברסיטת בן־גוריון, המתכוונים להניף

את דגל פלסטין.

סאדאח יגיע
באבטח של פ א רוק
היאכטה אשר תביא את נשיא מצריים,
אנוור אל־סאדאת לאל־עריש היתה היאכטה
הפרטית של מלך מצריים, המלך פארוק
עד שנת .1952
יאכטה זו ידועה במצריים באחד מסימני
העושר של המישטר המלוכני המיצרי.

קרע נוסף בין פיקוד המישטרה לבין פיקוד צה״ל
נתגלע בגלל ביקור אל־סאדאת בשבוע הבא.

כמישרד ראש־הממשלה החליטו, כי
הממונים על הביקור מהבחינה המיקצועית
יהיו אנשי צה״ל ולא אנשי המישטרה.
החלטה זו עוררה את מפב״ל המישטרה,
רב־ניצב חיים תכורי, להגיש מחאה על כך
לשר־הפנים.

ריב בין או־לין־ ושרון
מאז ישיבת־הממשלה שדנה בנושא התקציב, אין שרי
האוצר והחקלאות מדברים זה עם זה.

כישיבה תקף שד־החקלאות, אריק שרון,
את שר־האוצר, שימחה ארליך, כמילים
חריפות כיותר. כין השאר אמר שרון
לארליך אין לך מושג בכלכלה. בל יום
אתה מביא תוכניות כלכליות חדשות ואתה
לא יודע על מה אתה מדבר.״
רק בקושי הצליח ראש־הממשלה להשתיק את שרון,
כשהוא תומך בארליך. שר־האוצר התחייב בפני
מקורביו :״לא אדבר עם שרון״.

פרס רצה
צנחנים ב אנ טבה
רק עתה נתגלה מה היתה התוכנית
הראשונה למיכצע־אנטכה, שהגיש
שר־הכיטחון דאז, שמעון פרם, למי
שהיה ראש־הממשלה, יצחק רבץ.
התוכנית היתה להצניח שני גדודים
של צנחנים על נמל־התעופה.
רכין פסל אותה מפני שהיה ברור לו
בי החוטפים ירצחו את כל כני־הערו
כה לפני שהצנחנים יגיעו לקרקע, וכי
נשקפת סכנה גם לחיי הצנחנים עצמם.

דיין דרש ל ה תנ צ ל
עובדי משרד־החוץ עומדים לפתוח
בעיצומים ולהחריפם עד לשביתה כללית,
אם שר־החוץ משה דיין לא יתנצל כפניהם,
על התבטאויותיו כישיבת הממשלה.
בישיבה זו טען דיין, כי ישנם עובדי מישרד־חחוץ
המשמיצים את הממשלה ואת פעולותיה.
דיין הודיע למקורביו, שהוא לא יתנצל וכי
״העובדים לא הבינו אותי נכון.״

דרי שה לקצץ

ה מהירות
תו גבלד־ 80
שר־התחכורה, היים לנדאו, עומד להוציא
תקנות שלפיהן תוגבל מהירות הנסיעה גם
באוטוסטרדות ל־ 80 קמ״ש, כמקום מהירות
של 90 קמ״ש הנהוגה ביום.
לנדאו מנמק זאת בצורך לחסוך בדלק. למרות נימוקו
זה, טוען שר־האנרגיה, יצחק מודעי, כי לשם
חיסכון בדלק אין צורך להפחית את מהירות הנסיעה
בעשרה קמ״ש.

ישראל* התבקש
ל ה שבי ע על מצרים
בישיבת הנהלת הפדרציה העולמית של העיתונאים,
שנערכה בשבוע שעבר בבריסל, התבקש העיתונאי
הישראלי, כתב ידיעות אחרונות, אריה צימוקי, לפתוח
במשא־ומתן עם אגודת העיתונאים המצרית, כדי
לשכנע אותה להצטרף לפדרציה.

המשימה הוטלה על צימוקי, שהוא סגן
יושב־ראש הפדרציה, למרות שמדינה
ערכית אחרת, תוניסיה, חכרה אף היא
כאירגון.

ה דג לי ם ועלהו
ב אל־ ע רי ש
בשבוע שעבר נעלמו כל דגלי ישראל שהיו
מונפים באל־עריש.
המקום היחידי שבו מתנוסס עדיין דגל ישראל הוא
על בית המימשל.

חילופי גבר
ב״מונריב״
עורך ״מעריב״ ,שלום רוזנפלד, עומד
לפרוש מתפקידו כעורך. כמקומו יתמנה
כעורך הצהרון הנפוץ, חכר המערכת
הראשית של העיתון, משה ז׳ק.
חילופים אלה באו אחרי מתיחות ועירעור היחסים

האישיים בין עורכי מעריב.

צוקרמן ובחר שוב
יושב־הדאש החזק של ועד עובדי צי״ס, אורי
צוקרמן, נבחר שוב לתפקידו, ברוב גדול, בבחירות
הפנימיות שנערכו בשבוע שעבר בצי״ם.

כעיקכות תלונות של הנהלת החכרה
נעצרו צוקרמן וכמה מאנשי אמונו בוועד
על־ידי המישטרה לפני בחצי שנה,
בחשדות שד קבלת שוחד ומעשי מירמה.
כוונת הנהלת ״צי״ם״ היתה להבאיש את
ריחו •טל צוקרמן כעיני חבריו, כדי למנוע
ממנו להיבחר בשנית.
צוקרמן שוחרר ממעצרו כעבור ימים אחדים, ולא
הוגש נגדו כלל כתב־אישום.

סרג ני ד 3א־ 3צו
ש-,הפנים, הד״ר יוסף בורג, נזף
כמפקד המחוז הדרומי של המישטרה,
ניצב אדיה אי מן, כצורה חמורה
אחרי הפיגו מי ם כדבר האפשרות

כמה חברי־כנסת מהליכוד טוענים, כי הוצאותיו של
יושב־ראש מועצת המנהלים של התעשייה האווירית,
ישראל סחרוב, מגיעות לממדים מדהימים וכי יש
לקצץ בהן.

סחדוב, מראשי המיפלגה הליברלית ואיש
עסקים עשיר, עובד תמורת משכורת של
לירה לשנה כתעשייה האווירית, אולם
הוצאותיו, בולל הוצאות מכונית מפוארת
צמודה ונהג, עולות לקופת המדינה יותר
מ־ 100 אלף לירות כחודש.

קיד מפכ״ל המישטרה1,הופיעו פיר•
סומים נגדיים, שטענו כי כמישטרה
שפיר וכי קצינים בכירים רכים יעזבו
את המישטרה, אם אומנם יהיה שפיר
זי מפכ ״ ד.

לבורג נודע כי יוזם פירסומים. אדה
הוא אי מן, הלוטש את עיניו לתפקיד
המפכ״ל ולכן הוא קרא לו ונזף .5

24 השעות של שמוני
מקום ראשון בדירוג הכללי
מקו שני בדירוג הכללי

ראלי לנוויל

גרנד פרי -מרטיניק

מקום ראשון בדירוג הכללי

מקום שני בדרוג הכללי
מקום ראשון בקבוצה 11

ראלי ריימס
מקום ראשון

תחרות חורף -
שר שבלייה בריאנטון
מקום׳ ראשון בדירוג הכללי
מקום שלישי בדירוג הכללי
מקום שמיני בדירוג הכללי

גרנד פרי, שר -שבליי ה
אליפות צרפת
מקום שני בדירוג הכללי

ראלי פורטוגל
טור דה־קודטיקה
עשירית בדירוג הכללי
ראשונה בקבוצה 11

שביעית בדירוג הכללי
ראשונה בסווג שלה.

מקום שני בדירוג הכללי׳ ׳
מקום שלישי בדירוג הכללי
מקום חמישי בדירוג הכללי

גביע הזהב שר -שבליי ה
ראשונה בדירוג׳הכללי׳־׳
שניה בדירוג הכללי
שמינית בדירוג הכללי

ראלי חוף השנהב
מקום ראשון בדירוג הכללי

דודווגעסק *

ב ו 1״ ת

העולם הזה , 176

התונניח רהויח את מנהר הטרווידיה
יחד עם כל מיי שאינו חסיד הליטר

ך* מיין הטלוויזיה, בבית־היחלומים
* בירושלים, מדברים עתה בטונים הרבה
יותר נמוכים. לעיתים אף מדברים בלחש.
״שלא לציטוט״ מוכנים רבים מהכתבים,
העורכים והמנהלים להודות בכך, כי ב טלוויזיה
נושבת רוח חדשה, רוח של פחד
ושל צנזורה.
נושא השיחה המרכזי בבניין הטלוויזיה :
מי יהיו אלה שיחליפו את חיים יבין כמנהל
מחלקת־החדשות, ואת ארנון צוקרמן כמנהל
הטלוויזיה. השאלה אם השניים אכן יוחלפו

שאלת הראיון עם סמדר הרן. בישיבה
הראשונה של הוועד־המנהל, שדנה בעניין
זה, שבה לא השתתף יבין, הם דרשו,
כל אחד במילים משלו, לפטרו.

״לא תאיים
עלי״
^ הגנתו של יכין קם, מי שכיהן באותו
/יום כממלא מקום מנהל הטלוויזיה,

מנהל־ חדשות יכין
להמאיס עליו
שבה השתתפו כבר ארנון צוקרמן, שחזר
מסיור בחוץ־לארץ, ויבין עצמו ,״שמצאו
אותו בטלפון״.
הדובר העיקרי נגד יבין היה זינדר.
הוא מצא כיוון חדש להתקפותיו .״לא
יתכן,״ טען זינדר ,״כי יבין יהיה גם מנהל
מחלקה, גם מראיין וגם מגיש. יש לו יותר
מדי תפקידים.״ אולם הוא לא ביקש מיבין
להפסיק לראיין או להגיש, והכל הבינו
את הרמז שלו.
אך חילופי דברים חריפים בין המנכ״ל
החדש של רשות־השידור, יוסף (״טומי״)
לפיד, לבין מנהל הטלוויזיה, ארנון צוקר־מן,
הביעו יותר מכל את הסיבה לאווירה
החדשה בטלוויזיה. לפיד אומנם טען כי
אם היה יבין מבקש ממנו, מראש, אישור
לראיון עם סמדר הרן הוא היה נותן לו
אותו, אך מחה חריפות על כך שיבין לא
ביקש את האישור .״אני לא רוצה להיות
מופתע,״ טען לפיד ,״אני רוצה לדעת מה
משדרים ואני רוצה שיתייעצו איתי אם
לשדר, או לא, כל דבר שהדעת אומרת
שצריך את השיקול שלי. אם זה לא ייעשה,

אני אתן לעבאדי לנהל את ענייני רשות־השידור
ואני אשב בבניין הטלוויזיה מה בוקר
עד הערב. אני אהיה בכל ישיבת
בוקר ואצפה בכל שידור מתוך המערכת.
אני אפקח על הכל.״
באותו רגע הסך מנהל הטלוויזיה, ארנון
צוקרמן, לבן כסיד :״אתה יכול לשבת
בטלוויזיה כמה שאתה רוצה, אבל אתה
לא תאיים עלי.״ אילו לא החליט יושב־ראש
הוועד־המנהל, ירון, להפסיק את
הוויכוח, הוא היה, כנראה, מידרדר ל חילופי
דברים קשים עוד יותר.
הכל התפלאו להתפרצותו של צוקרמן.
מאז נכנס לפיד לתפקיד, היה ברור כי
צוקרמן נמצא על הכוונת, והוא המועמד
הראשון לעוף מתפקידו. בסוף חודש יולי
השנה יפוג החוזה בין שלוש השנים של
מנהל הטלוויזיה, ועל לפיד והוועד־המנהל
להחליט אם להאריכו אם לאו.
לכן שמר צוקרמן על פרופיל נמוך, ו־נמנע
מכל היתקלות עם לפיד או עם הוועד־

מנכ״ל לפיד
להיכנס לעצמות
כבר אינה נשאלת. כימעט לכל ברור, כי
ראשיהם של יבין ושל צוקרמן ייערפי
בשבועות או בחודשים הקרובים.
מלבד שני הליצנים של הוועד־המנהל
— עורך־הדין אהרון פאפו, מסיעת לעם
שבליכוד, חבר נאמן בחוגי ארץ־ישראל־השלמה,
וצבי(״הזי״) זינדר מד״ש, העושה
כל מה שנדמה לו שייגאל ידין או שמואל
תמיר היו רוצים שיעשה — איש לא דרש
לפטר את חיים יבין. ההזדמנות של השניים
נפלה לידיהם כאשר התעורר הדיון ב־

מנהל מחלקת התוכניות מרדכי (״מוטי״)
קירשנבאום. הוא דרש בכל תוקף, וליושב־ראש
הוועד המנהל, הפרופסור ראובן ירון,
לא היתה ברירה, אלא לקבל את דרישתו,
שלא לדון בנושא יבין, שלא בנוכחותו.
ירון עוד ניסה להתווכח עם קירשנבאום
ואמר כי חיפש את יבין בטלפון, כדי
להזמינו לישיבה, אך קירשנבאום איים
בשערוריה והנושא ירד באותו היום.
אולם לא עבר זמן רב והנושא עלה
מחדש בישיבה נוספת של הוועד־המנהל,

מועמד שימעוני >עם לפיד)
ממושמע

(המשך בעמוד )48

ואש הממשלה חבסיח להשיב ב..הגוון קרי ער דברו שר אוו א מו׳ ,
ותחת זאת נשא ]אום ד מגוגי כרות, וצוו השמצות אישיות

לא כל אדם מסוגל לשאת נאום נלהב ונרגש גזכות עונש״המוות, ולסיים אותו
בגינוי נלהב ונרגש של ביצוע עונש״מוות בארץ אחרת.
מנחם בגין מסוגל לכך בהחלט. הוא עשה זאת ביום הרביעי שעבר, בנאום־התשובה
שלו להצעתו של אורי אבנרי בכנסת, להביע אי״אימון בממשלה, ביגלל החלטתה
להפעיל את עונש״המוות. את דבריו, שבהם הגן על ביצוע עונש״המוות, סיים בגין
בגינוי הוצאתו להורג של יהודי עשיר באיראן, שנמנה עם ראשי הכלכלה של השאה
המודח.
סיעת של״י החליטה להגיש הצעת אי־אימון אחרי שנודע לה כי סיעות המערך
וש״י הגישו הצעת אי״אימון בעניין הפוך — שיחדור 76 אסירים פלסטיניים, תמורת

אורי אכנרי

אדוני

היושב־ראש,

כנסת נכבדה.
בדחילו ורחימו אני ניגש לדיון הזה,
העוסק בדיני-נפשות, ואודה לכנסת אם
תקשיב לדברים בתשומת־לב.
סיעת של״י מציעה לכנסת להביע אי-
אמון לממשלה על החלטתה הנמהרת
והמסוכנת להתיר לתובעים, במישסטים
צבאיים על פיגועים חבלניים, לדרוש את
הטלת עונש־המוות.
החלטנו שלא להסתפק בהעלאת העניין
במיסגרת הצעה־לסדר־היום ביגלל שלושה
טעמים :
( )1עניין זה מאפיל על כל נושא אחר,
המצדיק ברגע זה הבעת אי״אמון לממ שלה,
הן מבחינת משמעותו המוסרית
המייוחדת, הן מבחינת התוצאות המעשיות,
הן לגבי השלכותיו על עניין השלום.

(צ) לא ייתכן כי הכנסת דנה
היוס כהכעת אי־אמון לממשלה
כגלל מעשה הומניטרי, הראוי
לשכה, ותתייחס אל מעשה אנטי•
הומניטרי כאל עניין כעל חשיבות
מישנית.

נגדים נמצאים כל אלופי צה״ל בממשלה*,
וכל השרים הדתיים. ידוע כי לפחות אחד
מן המצביעים בעד הצעתו של מר בגין
מתנגד לה, וקולו הוא שהכריע, וידוע גם
שהשר הנמנע מתנגד להצעה. כל הכבוד.

ממשלה אחראית, המקפלת החלטותיה
על כסיס רציונאלי, תוף
שקילת כל הנימוקים כעד ונגד,
האם לא צריכה היתה לדהות את
ההחלטה כעניין כה מכריע לגכי
עצם מהות המדינה הישראלית
והעם היהודי * עצם הנוהל הזה
מחייב אי־אמון!
אדוני היושב־ראש, פעמיים בחיי נשאתי
נשק למען עם־ישראל: פעם כנער, באיר-
גון הצבאי לאומי, ופעם כחייל גדודי
ההגנה וצה״ל.
כחייל במילחמודהעצמאות ראיתי אנשים
* יאבנוי שכח באותו רגע שייגאל ידין
הוא רב־אלוף, אף שפרש מצה״ל ב־ 952ו.
ידין הצביע עם בגין.

שיחדור חייל״המילואים אברהם עמרם, שהיה שבוי בידי האירגון הקיצוני של אחמד
ג׳בריל ,״החזית העממית — המיפקדה הכללית״.
היה זה ויכוח שגלש לפסים סוריאליסטיים, כאשר שימעון פרס מברך את יהודה
בן־טאיר׳,הארכי־נץ המפד״לי, על כי התנגד לחילופים אלה. בעת הוויכוח הזכיר מאיר
פעיל כי, בלי קשר למאמצי הממשלה, עשו גם אמנון זיכרוני ואורי אבנרי ימים ולילות
כדי לשחרר את עמרם, תוך שימוש בקשריהם המייוחדים עם חוגים פלסטיניים. הוא
הזכיר בהקשר זה גם את לובה אליאב.
אחרי שהצעות המערך וש״י נדחו ברוב גדול — איש לא טרח למנות את הקולות
— הגיעה תורה של ההצעה לאי״אימון של אבנרי. הדברים נרשמו בפרוטוקול כך :
מוצאים להורג לנגד עיני, ולעולם לא
אשכח חווייה נוראה זו .

כל יישותי מתקוממת נגד קיומו
של תליין כמדינת־ישראל. ועוד
יותר, אדוני דאש־הממשלה, נגד
מתן פקודה לחיילים אד לשוטרים
להרוג כדם קר, ככיתת-יורים, כני-
אדם, יצורי-אנוש שנבראו כצלם,
יהיו מעשיהם מתועבים ככל שיהיו.
זלמן שוכל ז חבר־הכנסת אבנרי, אני
רוצה לשאול אותך שאלה.
אורי אכנרי: אתה תקבל תשובה.
זלמן שוכל: לא, לא, אני רוצה לש אול
אותך שאלה: האם היית אומר אותו
הדבר — אני לא מביע עכשיו דעה בעד
ונגד — על רבע מיליון נאצים, שגס הם
נולדו כיצורי־אנוש? האס היית אומר עליהם
אותו הדבר? מה היתה דעתך על זה?
אורי אכנרי: אענה על השאלה הזאת,
לא אתחמק אף משאלה אחת.
מדינת־ישראל, שבה יקום כדבר הזה,
לא תהיה עוד אותה מדינה אשר למענה

( )3רק במיסגרת זו יכולנו להבטיח
שכל הסיעות בבית הזה יוכלו להביע את
דעתן על הנושא הזה, אחרי שראש־הממ־שלה
לא הביא, לצערי, את הנושא לכנסת.

הממשלה עצמה מרגישה בכך, ועל כן
היא באה ומביאה צרור של תירוצים והת חמקויות,
כדי לטהר את השרץ. נאמר
שעלינו לסמוך על השופטים, שעונש יופ על
רק במיקרים מייוחדים ואכזריים במייד
חד, שהיועץ המישפטי הוא שיחליט מתי
לתבוע עונש זה, וכן הלאה — טענות מופ רכות
וכוזבות, שבאו להרגיע מצפון נסער.
בתי־המישפט, אדוני היושב ראש, ה דנים
בעניינים אלה — ומי כמוך יודע ״ —
אינם בתי־מישפט רגילים, ואין הם פועלים
על־פי חוקי ישראל. זהו בית־מישפט מייו־חד
שהרכבו נקבע לפי המלצת הפרקליט
הצבאי, ומי שמרכיב את בית־המישפט קו בע
מראש את העונש. שהרי השקפתם של
כל המישפטנים, רובם אנשי־מילואים, ה יושבים
בהרכבים אלה, ידועה מראש.
היה מקרהו של יהושע בן־ציון, הפושע
הכלכלי מס׳ 1של ישראל — אדם ש-
במישטר הברברי של ברית־המועצות היה
נידון שם למוות — שבשבתו כשופט־צבאי
גזר עונש־מוות, גם כאשר התובע לא דרש
זאת. כמוהו עשה, במישפט אחר, עורך-
דין הידוע כרודף־פירסומת.

אני קורא מעד כמה זו לתנועה
הלאומית הפלסטינית לשים קץ
לפעולות הפוגעות כנשיס וילדיס,
לעקור מן השורש את ארגוני הפורשים,
העוסקים כמעשי־אכזריות,
ולשמור על הכללים האנושיים של
מוסר־המילחמה — כשם שאנו
תוכעים זאת מממשלתנו שלנו.

אנו נמצאים במולדתנו. אנו מסוגלים
להגן על עצמנו בכוח נשקנו. וכאשר יש
מחדלים המאפשרים מעשה־זוועה כזה ש היה
בנהריה, תפקידנו, תפקיד הממשלה,
הוא לסתום את הפירצה.
לא עמודי־תלייה ולא כיתות־יורים יביא
לכך. הם יביאו רק להשחתת הבסיס המומר,
של מדינתנו, לזיהום האוויר בה, ל הרס
המוסר היהודי שעליו גדלנו.

..קניבלי ם!׳׳

אדוני היושב־ראש, בנהריה בוצע מעשה־זוועה.
שום
אדם בעל רגש אנושי אינו יכול
אלא להזדעזע עד למעמקי־נפשו נוכח
טרגדיה נוראה זו. אנו, שוחרי־השלום
הישראלי־פלסטיני, המאמינים בזכותו של
העם הפלסטיני לחיות בחרות במדינה עצ מאית,
לצד ישראל ותוך שלום עימה,
מצווים לגנות מעשי-זוועה כאלה יותר מכל
אדם אחר, באשר הם מכתימים את העניין
הפלסטיני ומחבלים בעניין השלום.

עצם ההשוואה הזאת היא חילול
זכר ששת המיליונים, שמצאו את
עצמם חסרי ישע ומגן, כארצות לא
להם, מול מכונת-המוות הגדולה
והרצחנית כיותר •מידעה ההיסטוריה
האנושית — הגסטפו,
הס״ס, הס״א, הוורמאבט.

הם יורידו אותנו לרמה של הגרועים
והאכזריים כאוייכינו — וככר

יהיה ניצחונם האמיתי.

ק רי אהלפלסט׳ ]׳

אחרי כל פיגוע גוברת הקריאה לנקם
ושילם. זה טבעי. אך אוי למנהיג הנכנע
ליצרים אלה — של עצמו ושל אחרים.
למרבה הצער נראה שכך קרה למר
מנחם בגין. הקריאה להפעלת עונש מוות
לא באה בעת רגיעה, ולא נולדה מתוך שי קולים
רציונאליים, אלא הושמעה על־ידו
למחרת הזוועה של נהריה, ברגע של הת רגשות.
מאז לא הירפה ממנה.
הוא הכריח את הממשלה להצביע על-
כך בחיפזון. הוא לא המתין לשובם של
ארבעה שרים שהיו משנים — כך אני
סבור — את מאזן הקולות. הוא דחה את
התביעה לחכות עד שמוסדות־הביטחון יחוו
את דעתם השקולה. הוא לא המתין להכ רעת
הכנסת.
ולמרות כל זאת, אדוני היושב ראש,
השיג בממשלה רק רוב זעום של שיבעה
נגד חמישה, עם אחד נמנע, כשבין המת
לחמנו,
שבה אנו מתגאים, מדינה אשר
יומה הגדול ביותר היה היום שבו החלי טה
הכנסת הזאת על ביטול עונש־המוות
לגבי רוב העבירות, והתכוונה לכולן, למעט
הפשע האחד שאין דומה לו: רצח עם
שלם על־ידי מכונת מוות ממלכתית.
יש דמגוגים שפלי־רמה, הסוחרים ברג שות
אדם, המעזים להעלות את זכר השו אה
כשמדובר במילחמה האכזרית הנטושה
עתה בין ישראל והאירגונים הפלסטינים.

האם נאפשר למערכת-שיפוט
מייוחדת זו לגזור עונשי־מוותז
האם נאפשר לתוכעים הכפופים
לפקיד — אמנם פקיד ככיר מאד,
אמנם כעל מעמד מייוחד, אד ככל
זאת פקיד, המתמנה על-ידי הממשלה
— לתכוע עונשי מוות ץ
מערכת זו, אדוני ראש־הממשלה, פועלת
על־פי תקנות החירום המנדטוריות, שנח קקו
על־ידי מישטר־דיכוי זר, כדי לאפשר

הפ רחתה שממה — נו ס ח חדש

* יו׳ר־הישיבה היה ח-כ בנימין הלוי,
מי שהיה שופט בית־המישפט העליון.

את רצח לוחמי-המחתרת העבריים, פיקודי
מר בגץ, בדרך של רצח מישפטי-כביכול.
מנחםכגץג מר אבנרי, אתה נל חמת
נגד המישטר הזה.
אורי אכנרי: במשך שלוש שנים,
ואני לא מגיע בעניין זה לקרסוליך.
כאשר נתקבלו תקנות אלח, אמר יעקב
שמשון שפירא, שעתיד היה להיות שר־המישפטים
— בדרך ההגזמה — שחוק כזה
לא היה קיים גם בגרמניה הנאצית.

כאשר נתבעה הפעדת עונש-
המוות על-פי תקנות אלה כמדינת
ישראל, השיב אותו אדם דגול,
יעקב שמשון שפירא, במילה אחת
רועמת ומהדהדת :״קניבלים:״
רוני מילוא: חבר־הכנסת אבנרי,
האם הפושעים הנאציים נתלו? האס הפוש עים
הנאצים הוצאו להורג? איך אתה
משווה את המצב בגרמניה הנאצית תוך התעלמות
מכל זה? האם היית מתנגד גס
לתליית פושעים נאציים, שהרגו מיליונים?
אורי אכנרי: אתה פשוט אינך מקשיב.
כבר דיברתי על זה.

אוסיף רק זאת: קניבל נשאר
קניבל גם כשהוא אוכל קניבלים.

ובני־ערובה
מנחם בגין: קניבל ! הנה יושב לפני-ך
קניבל ! תסתכל בי !
זאב ורטהיימר: אתה מתבונן בי,
אדוני ראש־הממשלה? אני לא אמרתי
דבר.
מנחם בגין: לא, לא אליך התכוונתי
אלא אל הנואם. אתה לא מבין.
אורי אבנרי: אדוני ראש־הממשלה,
אני ציטטתי את דבריו של יעקב שמשון
שפירא, שלא נאמרו עליך, ואנא אל תשים
מלים בפי. זה רחוק ממני. ציטטתי את
דבריו של אדם דגול, גדול שרי־המיש־פטים
בסדינת־ישראל, שאמר דבהים אלה
כאשר היה הוויכוח הזה במדינת־ישראל.
אתה לא היית צד לזה.
מרדכי וירשובסקי: אתה שוכח את
פינחס רוזן. אל תגיד :״גדול שרי ה־מישפטים.״
אורי
אבנרי: אני מתקן: אחד הגדולים.
יגאל אלץ: מותר לך לחשוב שהוא
היה גדול שרי־המישפטים.
זלמן שובל: אחד מששת הגדולים.
יצחק יצחקי ז חבר־הכנסת אבנרי,
מותר לשאול אותך כיצד אתה היית נוהג
באותם האנשים, שרצחו ילדה בת ארבע
בצורה אכזרית ביותר?
אורי אבנרי: אני אענה לזה.
מאיר פעיל: אני הייתי דן אותם לפי
החוק הפלילי, הנהוג בישראל.
יצחק יצחקי: אני שאלתי את חבו־הכנסת
אבנרי כיצד הוא היה נוהג.
מאיר פעיל: ואני עונה לך: הייתי
דן אותם לפי החוק הפלילי בישראל, כפי
שדנים כל מי שעושה מעשה־רצח.
יצחק יצחקי: יופי, הייתי רוצה לש מוע
את חבר־הכנסת אבנרי אומר זאת
לאמה של הילדה.
אורי אבנרי: אדוני ראש״הממשלה,
יש לי בקשה אליך: אני הייתי מבקש
להוציא כל נימה אישית מהדיון הזה.
מנחם בגין: אתה מבקש זאת מעצמך
או אתה מציע לי להוציא נימה אישית
מהדיון?
אורי אבנרי: אדוני ראש־הממשלה,
אני אומר זאת קודם כל לעצמי, ואני מש חדל
להימנע מכל הערה אישית.
היו״ר בנימין הלוי: חבר־הכנסת
אבנרי, בקשר למילה שציטטת מדברי שר־המישפטיס
לשעבר, יעקב שימשון שפירא,
הרי עד כמה שזכור לי הוא השתמש בה
כלפי הרעיון לשפוט אנשים למוות על-
תנאי, שאם יקרה מיקרה של בני־ערובה,
יוצא גזר־דין המוות לפועל. כך שאם אתה
ביקשת להוציא נימה אישית, אתה יכול
לבטל את הביטוי הזה.
אורי אבנרי: הדבר לא היה מכוון

נגד איש. שר״המישפטים דאז ענה לאחת
הטענות של מחייבי עונש־המוות, שאמרו
כי אס נדון אנשים למוות — עצם העובדה
שהם נמצאים אצלנו וממתינים לביצוע גזר־דינם,
תרתיע אחרים. זו היתה אחת הטענות
של המחייבים, ועל כך אמר יעקב
שימשון שפירא :״קניבלים.״

״ גיבורי לא ומי ״
אדוני היושב־ראש, מעבר לשיקולים ה מוסריים,
ישנם שיקולים מעשיים נגד הפ עלת
עונש־המוות בכל המיקרים, גם החמו רים
ביותר, והם שהביאו את קהיליית־הבי-
טחון להתנגד להפעלתו במשך 31 שנים.
אמנה בקצרה את העיקריים שבהם.
ביוני 1938 הוצא להורג, על-ידי השיל־טון
הבריטי, הבית״רי שלמה בן־יוסף,
אחרי נסיון־נפל להתנקש באוטובוס ערבי,
כתגמול על הריגת נוסעים יהודיים.
חודש אחרי זה התגייסתי לאצ״ל, ואני
נער בן . 14 היה קשר ישיר בין ההוצאה-
להורג ובין התגייסותי שלי ושל כל חברי,
אנשי פלוגה ז׳ של האירגון, באותה שנה.
כשאני מדבר על ענייני מחתרת, נסיוני
האישי נופל לאין שיעור מזה של ראש-
הממשלה, אבל אני מדבר לאור מה שראו
עיני.
רבים בבית הזה מתקוממים נגד כל
השוואה בין המחתרת העברית ובין האירגו-
נים הפלסטיניים, ולא אתווכח עימם בהז דמנות
זו. אך יש כללים מסויימים,
הנכונים לגבי כל מחתרת, בכל מקום בעו לם,
טובה או רעה, חיובית או שלילית,
אהודה או שנואה.
ואלה הם :

מהומות־הדמים אחרי תליית שלמה בן־יוטף
בקור־רוח את הסיכוי שלהם להיות מו צאים
להורג או לא. הקרב יימשך, והוא
יתבע קורבנות נוספים, חיילים ואזרחים.

( )6כרגע שיוצא אסיר פלסטיני
להורג כישראל, תינתן עילה לאיר־גונים
הפלסטיניים להוציא להורג
בל חייל שלנו שייפול לידיהם.

( )1הוצאת אנשים להורג, תחא
העילה חמורה כבד שתהיה, חופפת
את עולי הגרדום לגיבורים
לאומיים, סמל להערצה ולחיקוי, ומג בירה
את הגיוס לשורות האירגון.
(צ) כרגע שנגזר דין־מוות עד
אדם, נשכחים המעשים שביצע -
ויהיו אכזריים בבד שיהיו —
והעולם כולו מתמקד עד דמותו של
הממתין לתליין. הוא ההופך למוקד

הרי זה עתה החזרנו 76 אסירים כדי
להציל את חייו של חייל שבוי אחד כזה!
האם נסכן בעתיד את חבריו?

הדרמה, ולו נתונה אהדתם של המיליו נים
ברחבי העולם. זהו תהליך בלתי־נמנע.

נספק במדידינו זירודתעמולה לאירגונים
שיבצעו פיגועים, זירה שאין דומה לה
בדרמטיותה !

( )3חבריו של הנדון-למוות עושים
בד מאמץ בדי למנוע את הו־צאתו־להורג,
ומנסים לחטוף כני
ערוכה. במיקרה שלנו, יהיה לא רק כל
ישראלי, אלא כל ציוני ברחבי העולם,
חשוף לסכנה. ממשלה זו שהחזירה זה עתה
76 אסירים ביטחוניים תמורת חייו של יש ראלי
אחד (וטוב עשתה — אני מברך בכל
לב את ראש-הממשלה, ועוד יותר אחרי
הדיון שנערך כאן היום, על ההחלטה ה נועזת
והאמיצה שקיבל) האם היא תביא
למותם של בני-ערובה? והרי מן בגין עצ מו
החליט כפי שהחליט בפרשה הנוראה
של שני הסרז׳נטים — ואני מבין שזו הי-
תה אחת ההחלטות הקשות ביותר שקיבלת
בחייך — אך ורק כדי למנוע את הו צאתם
להורג של אנשיו!
מנחם בגין: אני מרעש לתקן בפרוטוקול
:״של חבריו״ ,במקום ״של אנשיו״.
אורי אבנרי: אני מקבל זאת, ומבקש
לתקן ולומר ״של חבריו״.

( )4עונש־מוות

אינו

מרתיע.

זה הוכח בעליל בכל העולם, לגבי כל סוגי
הפשעים, פוליטיים ופליליים. במקום שבו
בוטל עונש־המוות לא עלתה הפשיעה, ב מקום
שבו הונהג עונש־המזות, היא לא
ירדה. במיקרה שלנו נכון הדבר שיבעתיים,
כי ממילא כל אדם החואד. את הקווים כדי
לבצע פיגוע בישראל הוא מתאבד, היודע
כי סיכוייו להישאר בחיים קרובים לאפס.

( )5האיום כעונש המוות

יחסיר דם, אלא להיפן־ .באותם מיק רים
מעטים, שבהם יכולים התוקפים להי כנע.
הם לא יעשו זאת אם ידעו כי צפוי
להם עונש־מוות. בסערת הרגע לא ישקלו

אם ציפה מישהו ברצינות כי מנחם בגין ישיב על הטענות בסימון קר ורציונלי,
בפי שהבטיח, עמד כבר במישפט הראשון על טעותו. היה זה אחד הנאומים הדמגוגיים
ביותר שנשא מנחם בגין מזה זמן רב, והוא הזכיר את נאומיו בראשית ימי הכנסת.
בגין פתח בהתקפה אישית פרועה על אבנרי ועל ״העולם הזה״ ,ועבר לתיאורים
מסמרי״שיער של מעשי ״המחבלים״.
בכל נאומו, לא ענה בגין אף לא על אחת מ־סג הטענות המעשיות שהעלה אבנרי
בדבריו, ואף לא טרח להזכיר אותן במילה אחת. תחת זאת נאחז בבמה מילים
בדברי אבנרי (״התנועה הלאומית הפלסטינית״ ובו׳) בדי להתפלמס על הגדרות.
אחרי נאומו של בגין, הגיע תורן של בל הסיעות למסור הודעות מעל הדוכן,
כמקובל בדיון על הצעות אי״אימון. קרה משהו מוזר: בימעט כל הסיעות ויתרו
על זכותן למסור הודעות, התעטפו בשתיקה עמוקה. דיברו רק יוסי שריד (המערך),
מרדכי וירשובסקי (ש״י) תופיק טובי (חד״ש) ומאיר פעיל (של״י) ,שחיזקו את דברי
אבנרי. אן לא דיברו סיעות הליכוד, המפד״ל, התנועה הדמוקרטית, אגודת־ישראל,
פועלי אגודת־ישראל, התנועה לזכויות האזרח (שולמית אלוני הרצתה באותה עת לפני
סטודנטים באוניברסיטה) ,יעד (אסף יגורי טען כי איחר לישיבה) ,הליברלים העצמאיים,
ובמובן שמואל פלאטו״שרון. על עניין במה חמור ומהותי, לא היה לכל אלה מה לאמר.

( )7מישפטו של איש הצפוי
לעונש מוות, כד מילה שיאמר, בל
מעשה שיעשה, עד לרגע הוצאתו
להורג, יעמדו כמרכז ההתעניינות
שד אמצעי־התיקשורת העולמיים,
ויהוו מוקד לסיקור הטלוויזיה,
הרדיו והעיתונות בעולם כולו.
( )8הדבר יגביר את מיספר הפיגועים
ואת אכזריותם. אירגוני-פור-
שים קטנים ירצו ליהנות מתעמולה זו,
וראשיהם לא יתקשו במציאת מתנדבים
לתפקיד ״הירואי״ כזה.

( )9עם מתן פסק־הדין יופעלו
עד ישראל לחצים בינלאומיים, פוליטיים
והומאניטריים, שכימעט
ואי-אפשר יהיה לעמוד כפניהם.
אוהדי ישראל בכל העולם, ראשי מדינות
ידידותיות, יתבעו מישראל שלא לבצע את
העונש הברברי, וישראל תעמוד בפני ה ברירה
להיענות ללחץ, ובכך לרוקן את ה איום
מתוכנו, או להוציא את פסק-הדין
לפועל, ובכך לירוק בפני מיטב ידידינו
וגדולי־העולם. נזכור שאפילו הממשלה ה סובייטית,
האדישה כל כך לדעת־הקהל
העולמית, לא העזה להוציא להורג את
אסירי לנינגרד, ועל כן זכו להצטרף אלינו.

( )10 אד הלחצים החיצוניים,
שידרשו את אי־כיצוע פסק־הדין,
יתווסף לחץ פנימי מצד חוגים היסטריים,
תאכי־נקם וסתם פסיכופטים,
שידרשו לבצע את פסק-
הדין, ודא זאת כלבד אלא להטיל
פסקי־דין באלה עד מיפפר גוכר
ורב שד פשעים. היום פירסם עיתון
מכובד מיכתב התובע להטיל עונש־מוות גם
על סוחרי סמים, רוצחים ואנסים.

״ הגי ון ק ר ״
אדוני היושב־ראש, אני קורא לכנסת
ולממשלה ממעמקי-לבי: אל ניכנע לאמוצ
יות,
אל נלך בדרכו של חומייני, המו ציא
להורג את רבי־הטבחים ואלופי־העי-
נויים מקרב אויביו. גם שם מוצאים להורג
בעיקר אנשים שהיו אחראים לעינויים.
חיזרו בכם מהחלטה זו, בטרם יהיה מאו חר
מדי !
אני יודע שקל יהיה לראש־הממשלה
להשיב לדברים אלד, בנאום רגשני, להס עיר
רגשות, לפנות אל הרבדים העמוקים
של התת־מודע הקולקטיבי.
מנחם כגין: למה אתה מתייחס
לדברי 7׳אתה בדרכך ואני בדרכי אני
אשיב לך בהגיון קר.
אורי אכנרי: זה מה שרציתי.
מנחם כגין: אבל בהגיון קר תקבל
מנה אחת אפיים!
מאיר פעיל: כבוד ראש־הממשלה,
עוד תהיה לי זכות תשובה, ותקבל אתה
ממני מנה אחת אפיים.
מנחם כגין: אני מוכן לריב איתך,
אבל אל תצעק.
מאיר פעיל: אתן לך את זה בשקט,
אבל בקול רם.
אורי אכנרי: אדוני היושב־ראש, אם
לא יודיע ראש־הממשלד, עכשיו שהוא
מביא את ההחלטה הזו להכרעת הכנסת —
ואני מבקש שראש־הממשלה יקשיב לד,ו דע
הזו —
מנחם כגין: אני מקשיב. אבל אתה
השווית אותי לחומייני.
אורי אכנרי: למה אתה מקבל כל
דבר באופן אישי? הנה מדינה שבה היתה
מהפכה, והיא מוציאה היום להורג את רבי־העינויים,
את אלופי־הטבחים. הרבה אנשים
יכולים לומר שזה מוצדק, אבל אנו
נגד זה.
זלמן שוכל: מעניין ש״אמנסטי איג־טר־נשייונל״
לא חושב שמוציאים להורג
רק את ראשי־הטבחים. למה אתה צריך
להצדיק את חומייני, שהוציא להורג אתמול
את ראש הקהילה היהודית?
אורי אכנרי: אני מגנה אותו גם
כשהוא מוציא להורג את ראשי־העינויים
של סאוואק.
אדוני היושב־ראש, אם יודיע ראש ה ממשלה
שהוא מביא את ההחלטה להכרעת
הכנסת, ובתום דיון כזה יהיה חופש־הכ-
רעה מצפוני לכל, נסיר ברצון את הצע תנו
להביע אי-אמון לממשלה. אם לא
יעשה כן, אין לי ברירה אלא לבקש להביע
אי־אמון לממשלה.

המערך העניק לחבריו מראש חופש־הצבעה, אף שהחליט קודם לכן פה אחד
להתנגד להפעלת עונש־המוות. בדיון הקודם באותו יום גינה יגאל אלון את הטלת
עונש״המוות, אך הוא יצא לפני ההצבעה. יצחק רביו התפלמס בקריאות־ביניים עם
בגין על החלטת הממשלה הקודמת בעניין זה. אך ברגע שהכריז היו״ר על ההצבעה,
קמו שימעון פרס ויצחק רביו, באילו על פי פקודה, ויצאו מן האולם. הם לא הצביעו.
התוצאה: באשר הורמו הידיים ונימנו הקולות, על פי בקשתו של בגין, היתה
התוצאה 50 בעד הממשלה ועונש״המוות 14 ,בעד אי״אימון ונגד עונש־המוות 14 .אלה
בללו קומץ של ח״בי המערך שנשארו באולם, במה אנשי ש״י וחד״ש, ושני הקולות
של של״י.
בל אנשי הקואליציה הצביעו בעד הממשלה. המפד״ל הצביעה בעדה, אף כי בל
שלושת שריח מתנגדים להפעלת עונש־המוות. דויד גלאס ואברהם מלמד נעדרו.
גאולה בהן נעדרה, ומשה שמיר הצביע נגד הממשלה, בלי קשר לעניין, מפני שהוא
נגדה עקרונית. אנשי הסיעה הדמוקרטית תמכו בהפעלת עונש־המוות, וחיש מהר
נפוצה בבניין הכנסת הבדיחה בי ייגאל ידיו יהיה ״סגן ראש־הממשלה ושר״התלייח״.
בהיסטוריה של הכנסת, יירשם יום זה, מן הסתם, באחד מרגעי״השפל של
הפרלמנטריזם הישראלי.

הפגנת הנטיעות, שאורגנה מל־יד
שלום עכשיו, נעצרה ליד מחסום
צה״ל, בכביש הראשי בדרך לחברון. במשך שעה שרו ורקדו

למות

המפגינים, עד שהגיעו מכוניות ובהן תושבי קריית־ארבע וגוש־עציון.
אלה הגיעו כועסים, על שחבריהם נשארו תקועים
בפקק התנועה הענק, שנוצר בגלל ההפגנה, והחלו לצעוק ולקלל.

| 11 ילדי קריית־ארבע החלו לקרוע את הכרזות של שלום עכשיו, כשברקע
1111 מעודדים אותם הוריהם במחיאות־כפייס. הגננת, שראתה את מצהטלוויזיה
הזרות, התחילה לנקות את השטח ולהרגיע את ילדי המקום.

הידד לסטע׳ם

מכל קצוות הארץ הגיעו נוטעים
נביקשו להשתתף בהפגנת ההזדהות,
נגד עקירת הגפנים של התושבים הערביים בגיבעת ג׳עברי, השוכנת
ך ן ור מרע ועשה טוב !״
״קיווינו לענבים, והבאתם באושים!״
״ישובים בשומרון הם כמו עצם בגרון !״
0111״!דד, ס ^ז 6,ת 110

מסע האלפים

אחרי האישור שניתן על־ידי המושל הצבאי, החלו אלפי
הנוטעים לצעוד לעבר פיסגת הגיבמה. השיירה עברה
בין בתי התושבים הערביים, שקראו קריאת ברכה, כמו ״סלאם עליכום״ ,״מרחאבה״.

; 11£ס 01ג? 1

• ¥0111

ז׳ תסס

קריאות, כרזות והרבה פסוקים מהמיק-
רא נשמעו במיבצע ״נטיעות שלום״ ,ב יום
השישי בשבוע שעבר, מול מחסום
צה״ל, בכביש לחברון, ואחרי־כן על גיבעה
בשולי העיר.
פרשת גזילת כרמו של נבות היזרעאלי
על־ידי אחאב בן־עומרי, שליט שומרון,
חזרה במהדורה חדשה. לפני כשלושה שבו עות
פנה עוואד אל־ג׳עברי אל שילטו-

מול שער הכניסה לקו
של אל־ג׳עברי, שנת
הרעיון לנטיעת הגפו

גן מסע של ישראלים, כדי לנטוע במקום גפנים 1

שים, כאקט סימלי של מחאה ואחווה.
הרעיון היה של סעדיה מרציאנו, חבר הנו
של״י, איש הפנתרים השחורים.
מרציאנו, המנהל עתה מועדון ירושלמי,
ממקומו כאשר שמע ברדיו על כריתת הגפנים בגיבז
ג׳עברי. באופן ספונטני עלה בו רעית: מדוע לא ל\
גן שוחרי־שלום ישראליים, ולנטוע את הגם
מחדש?
מרציאנו הביא את ההצעה להנהלת של״י,
קיבלה אותה בהתלהבות. בו במקום הוטל על ז
נעמי קים, סוציולוגית ילידת־אמריקה, להיפגש
ראש עיריית חברון, פאהד קווסמה, כדי לקבל
הסכמתו למיבצע.

חיים ברעם, בנו של מי שהיה שר־העבו־דה,
ואחיו של ח״כ עוזי ברעם. הוא צי פה
לאלף משתתפים. במוצאי־שבת הודי עה
הטלוויזיה על המיבצע המתגבש.
ואז קרו שני דברים: תנועת ״שלום
עכשיו״ ביקשה לקבל את המיבצע לידיה,
והמימשל הצבאי הודיע כי ימנע אותו ב כוח.

״חבלני
השלום׳,
״שלום
עכשיו״ נתקבלה כהנ י
הל ת של״י, אחרי ויכוח קצר, בברכה.
אחת ממטרות של״י היא ללכד את כוחות-
השלום ולשמש קטליזטור למיבצעי־שלום
רחבים. אנשי של״י שמחו על כך של-
מיבצע חשוב כזה נמצא מחנה רחב יו תר׳
המאגד בתוכו חוגים מתנועות שונות.
לכן ויתרו אנשי של״י על זכות־היוצ־רים
וזכות־הבכורה, וגם הסכימו שלא לש את
את דבריהם בעצרת. הם העמידו רק
תנאי אחד: שבעצרת ישותף ראש־העי-
רייה, קווסמה, שכבר הוזמן לכך קודם לכן

; וגם ירשת?

׳סרו
ייש-
ימול

קווסמה קיבל אף הוא את הרעיון בהת־להבות,
ונענה להצעה לשאת את דבריו
בעצרת היהודית־ערבית, שתתקיים במקום
בעת הנטיעה.
עוד באותו היום מסר קווסמה הכרזה

על־ידי שליחת של״י. התנאי היחידי נתקבל.
אנשי המימשל הצבאי היוו בעייה חמו רה
יותר. בכנסת נתקל שר־הביטחון באו רי
אבנרי, ביקש ממנו להפעיל את הש פעתו
כדי למנוע את המסע לחברון. אב ניי
סירב באדיבות, הזכיר לשר כי המימי
של הצבאי לא מנע את המיצעד הפרובו קטיבי
של גוש־אימונים בגדה, ואף העניק
לו הגנה. מדוע אסור לשוחרי־השלום מה
שמותר לחבלגי־השלום ז
תשובתו של וייצמן: הוא מוכן להתיר
פיקניק לאנשי־השלום בכל מקום בגדה,
כגון בריכות־שלמה, אף לא בחברון. הסי בה:
החשש מפני שפיכוודדמים בחברון,
שבה האווירה כבר מחוממת, אם תהיה
היתקלות בין אנשי ״שלום עכשיו״ ובין
אנשי גוש־אמונים.
כאשר יצאה ההפגנה לדרכה מירו שלים,
ביום השישי בשעה ,2היתה הח־
(המשך בעמוד )44

אוץ־ישואו היפה

נוטעים בני כל הגילים ואנשים ממיפלגות שונות
התלכדו יחדיו והפגינו את סלידתם מן המעשים
של הזוממים להשתלט על אדמות ערביות נוספות. הנוטעים נשאו כרזות בשפות שונות.

׳יית־ארבע. בתמונה למעלה נראים גפניו היבשים
רו לפני כשלושה שבועות. ברקע קריית־ארבע.
ים הועלה לראשונה על ידי סעדיה מרציאנו.

וזד-

]זרז

!י־נים

וזו

פוליטית
רבת־חשיבות, שפורסמה על-ידי
כלי־התיקשורת בארץ ובעולם: שתושבי
הגדה ישקלו את הצעת האוטונומיה בכו-
בד־דאש אם זו תהיה אוטונומיה על ה שטחים,
תכלול את ירושלים המיזרחית
ותסלול את הדרך להגדרה עצמית פלס טינית.
בגדה היו משוכנעים הכל, כי קווס־מה
לא היה מכריז הכרזה כזאת, בזכות
אוטונומיה אמיתית, לולא קיבל על כך
היתר מידי אש״ף. לא במיקרה, תאמה
ההכרזה גם את העמדות המוצהרות של
של״י.
סניפי של״י ברחבי הארץ קיבלו את
האור הירוק להכנת המיבצע. ניצח עליו

המעשה הס1מלי

של נטיעות הגפנים. היה

מטרת ההפגנה, שנאסרה
על־ידי המימשל הצבאי רק אחרי שהגיעו המפגינים למקום, ושני

נציגי שלום עכשיו שוחחו עם המושל, הותר לנוטעים להגיע
לגיבעה, מול המקום שבו נגדעו הגפנים. בתמונה מימין: לטיף
דורי ורן כהן, כשביניהם עומד פאיז, הנער הערבי שרץ בפיג׳מה.

במדינה

אלה יושבים ושרים ואלה מ ׳
* 1 \ 1 *111ק

עסיס וצועקים. להפגנת שלום
י י /י*

עכשיו הגיעו קיבוצניקים בבגדי־עבודה, אנשי עוז ושלום בכיפות
(המשך מעמוד )43
לטת המימשל הצבאי נחושה וידועה :
הוא לא יניח להפגנה להגיע לחברון. ו אכן,
לא הרחק מגוש־עציון, בכביש הרא שי
לחברון, נתקלה שיירת־השלום בשלוש
מכוניות צבאיות, שחסמו בפניה את ה כביש
לאורכו. השיירה נעצרה, ויחד עי־מה
עשרות אוטובוסים ומכוניות שהסיעו
פועלים ערביים, וגם אנשי גוש-אמונים,
שחזרו לבתיהם בקריית־ארבע.
ורדימון אורגד וצלי רשף, מראשי
״שלום עכשיו״ ,הורשו להמשיך בנסיעה,
כדי לשאת ולתת עם המושל בחברון, סגן-
אלוף אלי קדר.

;/עי כ יי
ישראל״
^ קל! התנועה הלך וגדל. לחמשת אלפי
• -המפגינים שעמדו במחסום, נוספו כאלף
תקועים.
לפתע הגיחה מכונית פולקסווגן בהירה,
שאל גגה היה מחובר רמקול. בתוך
המכונית ישבו חמישה ילדים ונהג —
מאיר אינצור מגוש־עציון.
אל סיני פתר, עורך כתב־העת במרחב,

סרוגות, מבוגרים בחליפות וצעירים ששערס וזקניהם מגודלים פרא,
אנשי גוש־אמוניס, שהגיעו בעיקבות פקק התנועה, גרמו לעימות
קולני, שהתדרדר. מפעם לפעם לתיגרות־ידיים בין הצדדים.

שי הקריה וגוש־עציון, ובכל פעם היו צע קות
נוספות.
״עוכרי ישראל!״
״אתם עוכרי ישראל! נותנים לערבים

לגור כאן !״
במרכז המהומה עמדו שני גברים מבו גרים,
התווכחו בקול רם אך פנו זה לזה
בנימוס ובגוף שלישי :״תבין, אדוני...״
אמר איש־נטיעות, במיבטא ייקה כבד,
״,אדוני גר כאן במקום של ערבים, זה
הבית שלהם! אדוני הוא עוכר־ישראל,
בבקשה !״
מולו, במיבטא אמריקאי, התפרץ גבר:
״תלכו תישנו עם ערבים!״
לפתע ניגש חייל ואמר לו :״תסתום
את הפה ! כולם ראו איך הרמת יד על
חייל ועל הסגן־אלוף! יש לך מזל שאתה
משוגע, אחרת...״
החיילים ניסו להעביר את המכוניות ה תקועות
של הדתיים והערבים לחברון, ל־גוש-עציון
ולקריית־ארבע, דרך שביל-
עפר מאולתר. לפתע נראה גבר רץ וצו עק,
כשהוא רודף אחרי צלמת צעירה
שרצה לפניו בכל כוחה. היה זה הרב
*ז ה לוינגר, שישב במשך שעתיים חבוי
בתוך מכונית, שהיתר! תקועה בפקק. ה צלמת
שברחה ממנו, אחרי שצילמה או
הרב
קזפץ
על־ידי

הרב משה לווינגר ישב במשך שעתיים תמימות בתוך מונית,
שהסיעה אותו לקריית־ארבע. הוא הסתתר במונית עד שזוהה
צלמת עיתונות, שניסתה לצלמו. מעשה שהקפיצו החוצה בנסיון לעצרה.
״תסתלקו מפה ! זה

פנה בחור תוקפן :
הבית שלנו פה!״
סיני :״מי אתה בכלל?״
הבחור :״תיכף אני אראה לך...״
סיני :״תסתובב, תסתובב, שנראה את
הנשק שלך. בטח לא העזת לבוא בלי
נשק. אתם כבר רגילים!״
בפינה אחרת התחילה תיגרת־ידיים. ה חיילים
מתערבים. הרבה חולצות לבנות,
ועליהן הכתובת ״שלום עכשיו״ ,מנסות

להפריד בין הניצים.
מדי פעם הגיעה קבוצה נוספת, של אני

תו, התחבאה, והרב חזר בכעס למכוניתו.
הזמן עובר. הנציגים, שנשלחו להי דבר
עם המושל בחברון, לא חזרו.
בין האלפים גוברת אי־הסבלנות.
ראשי התנועה החלו נושאים נאומים.
יוקי עמיר, חבוש כיפה ובעל זקן, מז כיר
חוג ״עוז־ושלום״ (״חוג רעיוני דתי,
התומך בשלום ובפשרה, והנלחם בגוש־אמונים
ובתפיסה המשיחית שלו,״ לדברי
יוקי) קורא את פרשת כרם נבות ומדגיש
״הרצחת וגם ירשת?״ הפרשה העתיקה
מרגשת את הנוכחים, כאילו קרתה אתמול.
נעמי קיס, חברת הנהלת של״י ומראשי

״שלום עכשיו״ :״לצד פשעי גוש־אמונים
אנחנו רואים את פשעי ממשלת־ישראל.
למה לא נתנו לפאהד קווסמה, ראש העי־ריה,
להגיע לכאן? ממה מפחדים? אולי
מזה שנדבר על שלום ועל ישראל ופלס טין?
אנחנו יודעים שיש עם מי לדבר
ויש על מה לדבר! אנחנו תומכים בהק מת
מדינה פלסטינית, שתחיה בשלום עם
ישראל !״
קבוצת הצעירים חובשי־הכיפות, תומכי
תנועת־השלום, נפרדים ורצים למכוניות:
,״עוד מעט שבת, צריך לנסוע מהר, אנח נו
גרים רחוק מאד!״.
יסמין ואחמד
^ ׳מרכז המחסום ממשיך העימות.
מתוך המכונית הסגורה והמסוגרת
של גוש-אמונים נשמעים קולות בשלווה
מעושה :״חברי, אנשי הגוש, אל נא
בכעס, תבינו אותם, הם אינם מבינים.
תתייחסו בסבלנות, ידידי.״ חבריו אינם
נענים לו. הם עסוקים במטחי קללות.
כמה ילדים, כבני שלוש, התחילו לק רוע
כרזות של ״שלום עכשיו״ ,לקול מחי-
אות־הכפיים של חבריהם הבוגרים. הגננת
שלהם, שראתה את מצלמות הטלוויזיה ה זרות,
קראה להם :״תראו שאיכפת לכם
— אבל אל תקרעו כרזות ליד הצלמים!״
השבת מתקרבת, ותושבי הקריה וגוש-
עציון עוזבים את המקום. רווחה כללית.
היה חשש לתקרית גדולה יותר. סבלנותם
של המפגינים הלכה ופקעה. גברה המגמה
הפעלתנית: לפרוץ את המחסום.
אך באותו זמן בדיוק, כאילו תואם הד בר
מראש, חזרו שני השליחים מחברון.
בפיהם היתד, בשורה מרנינה: המושל
הסכים שהטכס יתקיים מול גיבעת־ג׳עברי.
התנאי: שהשיירה לא תיכנס לחברון עצ מה,
אלא תעקוף את העיר ותגיע ישר
לגיבעה המשקיפה על גיבעת־הגפנים.
מבחינה עקרונית, היה זה ניצחון לתנו־עת־השלום.
אך היה קוץ באליה: לער בים
לא ניתן להשתתף בטכס. על פאהד
קווסמה נאסר הדבר בפירוש, מטעם ה מושל.
ארבעת
חברי־הכנסת שהיו במקום —
נפתלי פדר, שולמית אלוני, אורי אבנרי
ומאיר פעיל — לא נשאו דברים .״בלי
מיפלגות!״ לדיברי עומרי. אך הם צעדו
בראש השיירה שעלתה על הגיבעה כשהם
נושאים ענפי־זית בידיהם.
על הגיבעה נשאו ראשי התנועה דב רים
קצרים.
אורגד ורדימון :״באנו לשמור על כבוד
האדם באשר הוא אדם. שלום לישראל הוא
שלום לכל העמים, כולל הפלסטינים!״
נפתלי רז קורא לכל תומכי השלום בכל
המיפלגות :״זה לא הזמן לשבת בבית!״
לטיף דורי, איש המחלקה הערבית של
מפ״ם, מסיים בנאום בערבית לעשרות ה תושבים
המקומיים שהיו במקום :״אנח נו
איתכם. יחי העם הפלסטיני! יחי הש לום
בין העם הישראלי והפלסטיני!״
על שדה חרוש חפרו יהודים וערבים
באותה טוריה. פאיז בן ה־ ,13 שהגיע ל כאן
ישר ממיטתו ונשאר בפיג׳מה, נטע
שתיל גפן יחד עם ישי שנידרמן מנגבה.
יסמין בת ה־ , 10 ילדה עם קוקו מגן־שמו־אל,
סידרה את הערוגה, יחד עם אחמד,
בן־גילה מגיבעת ג׳עברי.

(המשך מעמוד )36
של לימוד בישיבה, כעם ראש־הממשלה
דאז, דויד בן־גוריון, כעם רב.
בן־גוריון, שקיבל דיווח ממזכירו יצחק
נבון על הפרשה, הזמין אליו את ניסים
לשיחה נוקבת. בן־גוריון חקר את ניסים
בענייני הלכה ודת ושוכנע שלא יתכן
שניסים אכן לומד בישיבה. בורותו בנוש אי
דת באותה תקופה היתד, זועקת •׳לשמיים.
יצחק נבון מסר בזמגו זלגיסיק את הזמ נתו
של•..בזיגוריון, ואף׳סי׳פד-׳ל^אחר כך
על התרשמותו הקשה של ב׳ן,־3גודיון מה שיחה
עימת וקן; מהחקירה. שעדן בצה״ל
בנסיבות הפטיר שניתן לבן של הרב
הראשי. לכן משוכנע *.יסיים עד היום,
שנבין הימ\3׳ זה: ששם את ״החקירה של

בך גוריון נגדו.
ההיתקלות השניה בין השר לבין הנשיא
קשורה אף היא בבן־גוריון. למרות שלבן-
גוריון היה יחס מיוחד אל הרבנים הרא שיים
ואל שרי-חדתות, הוא שטם את הרב
הראשי הספרדי, יצחק ניסים. למרות ש-
ניסים ידע להפיק הנאה אישית ממעמדו,
ועיקש,
הוא היה קשה, בלתי־מתפשר
ופעמים אחדות כינה אותו בן־גוריון ״ה טיפש
הדתי״.
באחת הפעמים שבהן הרגיז ניסים את
בן־גוריון, בעניין גיוס בנות לצה״ל, ישב
בן־גוריון וכתב מיכתב־גלוי חריף ביותר
לרב הראשי הספרדי. אולם בן-גוריון,
שלא רצה לגרום לקרע בינו לבין היה דות
הדתית הספרדית בארץ, ביקש ממז-
כירו ואיש-אמונו יצחק נבון, שהוא בן
העדה הספרדית, לחתום על המיכתב. היתה
זו הפעם היחידה שהזקן פנה אל נבון
בבקשה מעין זו.
נבון הסכים, לא לפני שמיתן קצת
את חריפות המיכתב של בן־גוריון. הוא
חתם עליו ושלח אותו לפירסום בעיתונות.
התגובות למיכתב בציבור, גם בציבור
הדתי-ספרדי, לא היו מחמיאות לרב ה ראשי.
עתה
בא השר משה ניסים לנקום בנבון
את עלבון אביו ואת חשיפת מעשה ההת חמקות
שלו משרות בצה״ל.
קליטה סוף המישרד

לשר־,הקליטה ;דמה
היה כי הצליח להתגבר עד
ראש־הממשדה, אך זה
הפילו ספח
שר הבינוי והקליטה דויד לוי נידהם.
ביום הראשון בשבוע שעבר, בישיבת ה ממשלה,
העלה לפתע ראש־הממשלה מנחם
בגין הצעה, שלא היתה רשומה בסדר-
היום. כאילו בדרך אגב הציע בגין להקים
רשות לעליה ולקליטה ולבטל את מישרד-
הקליטה. לוי, הנלחם כבר למעלה משנתיים
נגד ההצעה לבטל את מישרדו, התקומם.
״נושא קליטת ד,עליה הוא יותר מדי חשוב,
מכדי שיופקר בידי אחרים, מחוץ לממ שלה,״
הוא הטיח לעברו של ראש־הממ-
שלה.
הפקדת הקליטה בידי הסוכנות היהודית,
שלא גילתה עד כה הצלחה רבה בתחומים
אלה, תחזיר את המצב לתקופה שלפני
קום המדינה, עת הסוכנות שימשה בממ שלה.
גם הצעתו של בגין, להעמיד בראש
הרשות החדשה את לוי, לא ריככה את
התנגדותו של שר־הקליטה. כאשר החלו
השרים להתבטא.והתברר כי אפילו שרים
כמו ייגאל ידין ושמואל תמיר, הממתינים
בדרך כלל לרמז מצידו של•בגין, כדי
לדעת מה עליהם, לאמר, מתנגדים לחיסול
מישרד הקליטה, החליט בגין לערוך הצגת
כניעה.
הוא לא העמיד את הצעתו להצבעה
ושמר על אופציה להעלותה לדיון בשנית,
הפעם להכרעה. ללוי רמז, כי הוא יביא
את הצעתו בפני מוסדות תנועת החרות,
ואם מוסדות אלה יחליטו על ביטול מיש-
רד-הקליטה, יאלץ לוי לקבל את ההכרעה.
שרים יוצאים וחוזרים. לוי לא היה
מודאג. מאותו היום ועד היום החמישי
בשבוע שעבר, עת התכנס מרכז חרות,
הוא עבד רק על נושא אחד: לשכנע את
צירי המרכז להצביע נגד ראש-הממשלה.
תוצאות ההצבעה במרכז חרות הוכיחו כי
רב כוחו של השר מבית-שאן. היתה זו
אחת הפעמים הבודדות בהיסטוריה של
(המשך בעמוד )48
העולם הזה 2176

השד לנדאו הכריז מילחמה עד הנהגים ולהכות אותם בכיסם
ך שהיה חיים לנדאו גונדר אבהרם,
^ הוא לחם בבריטים, ועד היום הוא
׳אינו שוכח להזכיר זאת בכל מקום.
אולם כשהגיע חיים לנדאו להיות שר־התח־בורה,
החליט לאמץ לעצמו את אימדתו
ושיטתו של אחד מיריביו הקשים ביותר
מתקופת המנדט הבריטי ׳,מפקד הצבא
הבריטי בארץ, הגנרל בארקר ,׳שאמר:
״הכה את היהודי במקום היחידי הכואב
לו: בכיסו.״
אם אמנם תאשר הכנסת את ההצעות
של לנדאו, בעניין המילחמה בתאונות ה דרכים,
יכה לנדאו את הנהג הישראלי
בכיסו, במידה שאינה מקובלת בשום
מקום בעולם. נהג שלא יעצור בתמרור

עצור, שיעבור קו לבן או שיתפם כש הוא
נוסע במהירות מופרזת, יהיה צפוי
לקנס !של עד 150 אלף לירות.
אולם לא רק בנהגים, שהם עברייני״
תנועה מועדים או בנהגים המהירים ב*
מייוחד יפגעו החוקים החדשים של לנדאו.
הם יפגעו גם בנהגי־שבת ובנהגים ה נושאים
תווית של נהג זהיר, אשר מדי
פעם בפעם מקבלים רפורטים פעוטים על
חניה במקום אסור או על עבירה קלה
אחרת שהיא בחזקת ברירת־יקנס. תחת
750 לירות, שהם הקנס המירבי שבית־המישפט
יכול להטיל על עבירות שהן
בחזקת ברירת-קנס, יוכל בייודהמישפט
להטיל קנס של 2000 לירות. אולם אם
יעבור הנהג את אותה העבירה פעם
שניה, יוכל בית־המישפט להטיל עליו קנס
גבוה יותר, עד 3000 לירות.

שומרי-חוק
מטיגעם

^ לנדאו יש גם הסבר לטירוף ה *
קנסות שאותו הוא מציע. טוען לנדאו,
בהסבר להצעת החוק שלו: הקנסות ה נוכחיים
נקבעו לפני כ־ 20 שנה ולכן יש

להתאימם למצב הכלכלי החדש, ולהביאם
לשיעור ריאלי לפי ערך הכסף. ההצעה
באה׳ לדבריו, כדי למנוע מהכנסת לדון
כל פעם, כשהמדד עולה, בשיעורי הקנס.
לנדאו מאיים כבר מהיום הראשון ל כניסתו
לתפקיד שר־התחבורה בשינוי
מדיניות הענישה של עברייני תנועה.
לכן היו כאלה שנשמו לרווחה כשגילו
כי החוקים החדשים של לנדאו גוגעים
רק בכיס .״חשבנו,״ אמר אחד מהם
בהומור ,״שלנדאו יציע להוציא להורג
את הנהגים העבריינים. אבל לנדאו הבין,
כפי הנראה, כי אי אפשר לאיים בעונש־מוות
על מי שנוהג בכבישים הצרים וה מסוכנים
של ישראל״.

למדיניות הקנסות הרצחניים של לנ דאו
מתנגד הקרימינולוג גיורא שלמה
שוהם .״יש אנשים שהם שומרי חוק
מטיבעם,״ מסביר שוהם .״אנשים אלה
לא חנו מעולם על מדרכה, אפילו כש־הקנס
היה רק 60 לירות. עליהם בוודאי
יפעל החוק החדש, אבל גם החוק הקיים
מהודה לגביהם גורם מרתיע. לעומת זאת
יש אנשים שאין העונש מרתיעם. הם
אינם מסוגלים להגיע לרמת ההפשטה
הנדרשת כדי ליישם את העונש על נהי גתם.
אלה, גם אם לא עצרו בתמרור
עצור כאשר העונש היה 750 לירות, לא
יעצרו לפניו גם כאשר העונש יהיה
אלפים רבים של לירות.״
לפרופסור יעקוב לורד, אחיו של נתנאל
ליורך, מזכיר הכנסת אשר דנה השבוע
בהצעות של לנדאו, יש תיאוריה משלו
על הנהג הישראלי. שיטת הקנסות של
לנדאו בוודאי שלא תהיה תשובה לבעייה
זו, כפי שרואה אותה לוירך. טוען לורך:
״גם על סדינים וגם על כבישים, גם
עם אשד, במיטה וגם ליד ההגה, בולט
חוסר ההתחשבות של הישראלי הממוצע
בזולת. האדישות, האגרסיביות, השחצנות,
שאותן מפגין הישראלי בשני מקומות אלה,
גורם במיקרה של המיטה לחוסר ק ד

מוניקציה, ובמיקרה של הכביש לתאונות.״
ההצעה של לנדאו אינה ההצעה ה ראשונה
המובאת לכנסת, אשר מטרתה
להילחם בתאונות הדרכים ובנהגים ה גורמים
אותן. שר־התחבורה לשעבר, מאיר
עמית, כתב במבוא להצעת חוק דומה,
אותה הגיש לכנסת עוד בשנת , 1977 בי
יש להעמיד את הקטל בדרכים בראש
דאגות המדינה. התזה של עמית היתה,
שאין לטפל בכאבי תאונות הדרכים ב שיטת
האספירין המשכר את הכאב, וגם
לא בשיטת הזבנג־וגמרנו. לעמית היו
כמה הצעות, שחלקן אומץ גם על-ידי לנד או
— מבלי לציין את המקור, כמובן.
בין היתר הציע עמית שפסיכולוג ו־פסיכיאטר
המטפלים בחולים, יהיו חייבים
לדווח לרשות מייוחדת שתוקם, על כל

מייוחדת למחקר, אשר תמנה ועדות מומ חים.
יהיו אלה פסיכולוגים, רופאים, שוט רים
וקרימינולוגים. הם יחקרו את ה סיבות
לתאונות, יבדקו שיטות הרתעה
שונות בשטח, ורק אז יציעו הצעות מבו ססות,
ולפיהן יתוקן החוק.
מאדונות ונרות-נישמה מציבים שילטו־ינות
ספרד ואיטליה במקומות בהן אירעו
תאונות דרכים קטלניות. גרמניה פיתחה
מערכת אוטוסטראדות משוכללת, וביטלה
את הגבלת המהירות בהן. שווייץ מפר סמת
בכניסה לערים את מספר ההרוגים
בתאונות דרכים באותו השבוע. ארצות־הברית
מתמקדת בבדיקות ומאמצים לשפר
את בטיחותו של הרכב. אולם גם הם לא
פתרו את בעיית תאונות הדרכים.
מחנכים מציעים להתחיל את מניעת

אדם הנמצא בטיפולם, אם לדעתם עלול
הוא לסכן את עצמו או אחרים בנהיגתו.
מידע זה, אשר ישמר בסוד, ישמש כדי
לפסול את החולה מלנהוג.
זוהי והצעה מפוקפקת כי היא עלולה
לגרום לכך שחולים יפחדו להזדקק ל־רופא־נפש.

התאונות
בישראל על־ידי לימוד נהיגה
כמיקצוע חובה בבתי-הספר התיכוניים. כך
יהיה ביטחון, כי בוגרי תיכון ידעו את
כל כללי הנהיגה, יעברו קורסים ביחסי-
אנוש בדרכים, התחשבות בזולת, ושימוש
נכון ברכב.
קרימינולוגים מציעים להטיל ביקורי־חובה
בבתי־חולים על מי שהורשעו ב גרימת
נזקי־גוף בתאונות דרכים. פצעיהם
וסבלם של הנפגעים, מראה הדם ושמיעת
האנחות, ישפיעו מאה מונים יותר מכל
תוכנית טלוויזיונית או קריאת עיתון.
עורכי־דין מציעים נוכחות מודגשת של
שוטרים בכבישים. בניגוד למיתוס של
הנהגים, כי על השוטרים להביא מיכסה
יומית של דו״חות, זכור לטוב מי שהיה
מפקד ענף־תנועה בתל־אביב. הוא היה
אומר לשוטריו :״אל תביאו לי יבול
של דו״חות, הראו לי את הקילומטראז׳
שעשיתם היום בכבישים.״
כל הנוהג בדרכים מכיר את השיירות
הנשוכות מאחרי מכונית מישטרה, כאשר
כל נהג חושש לעקוף אותה.
הקנסות שלא הרתיעו ולא מנעו תאו נות
דרכים עד בה, לא ירתיעו גם
לאחר העלאת התעריף. הפגנת-׳שרירים
של המישטרה בדרכים תהיה יותר אפק טיבית
מקנסות דראקוניים.

למראה הדם
ולמשמע האגחות
ף* 31 ההצעות מתייחסות להקלות ב דיני
ראיות. כמוצע, יוכל שוטר למסור

את עדותו בתעודה הדומה לזו של עובד
ציבור, ואז לא ייקרא לבית־המישפט ל העיד,
אלא אם כן הוא נדרש לכך.
הצעתו של עמית מחייבת נהג חדש
לשאת שלט המכריז על כך. ואם בתוך
השנה הראשונה יעבור עבירות תנועה,
יחוייב לגשת למיבחן־חוזר.
כל ההצעות הללו הן שוליות, אומרים
עורכי־הדין עמיקם לויתן ושלום פסקא,
שהם מומחים לעבירות תנועה. אולם אינן
יורדות לשורשה של הבעיה.
תחת לחקור את הנושא באופן רציני
ומעמיק התמקדה ההצעה על הקנסות ה־דראקוניים,
אשר כוח הרתעיתם מוטל
בספק. תחת זאת היה מקום להקים רשות

אילנה אדון

מיוה! 113 התרחש
עש תת כעמים
במישש־ה שנערה
הח־נ מנה אותה
וגונב את ונושה ־
או היועץ ההישנט׳
דא ביקש לחסיד
אח חסינותו

בית אשתו, בשדרות בן־ציון בתל־אביב,
כשהוא נושא עימו מיזוודות עמוסות חפצים
מהבית שאותו רוקן. בתמונה למטה נראה
נוף כשהוא מעמיס את המיזוודות למכוניתו.

ך• שוטר במוקד מישטרת תל־אביב,
י 1שקיבל את ההודעה הטלפונית, הפטיר
בכעס :״עוד פעם יש צרות אצל החבר־כנסת.״
לכל מי ששמע אותו היה ברור
למי הכוונה. ניידת־מישטרה יצאה לשדרות

46 -4

בן־ציון 29 בתל־אביב. השוטרים עלו
לקומה השלישית של הבניין המהודר, שם
המתינו להם שני בני־הזוג, שהיו מוכרים
להם מאזעקות קודמות: ח״כ מהתנועה
הדמוקרטית, עקיבא נוף, ורעייתו מירה.

בחודש האחרון הוזעקה המישטרה כ־20
פעם לביתה של מירה נוף. בדרך־כלל
הקריאות היו של מירה, שהתלוננה בפני הם
על כי בעלה מכה אותה, גונב חפצים
יקרי ערך מהדירה וממרר את חייה.

לעיתים היו התלונות של הח״נ עצמו
כנגד אשתו .״היא לא נותנת לי להכנס
הביתה,״ היה מסביר לשוטרים.
המישטרה היתר. מנסה לסיים את ה־סיכסוך
היומי בין בני־הזוג בדרכי נועם.
גם כאשר הופיעה מירד, נוף בתחנת-
מישטרה כאשר פיה זב דם, וסימנים
כחולים על פניה, וכשהיא מאשימה את
בעלה חבר־הכנסת בחבלה, היו השוטרים
מושכים בכתפיהם ואומרים :״מה אנחנו
יכולים לעשות ו יש לו חסינות. אנחנו
לא יכולים לעזור לך.״
ביום החמישי לפני שבוע היו השכנים
המתגוררים בשדרות בן־ציון עדים להתפתחות
במילחמה המישפחתית. נוף נראה
כשהוא מעמיס על מכונית הסובארו ה אדומה
שלו חפצים מהבית, ביניהם תמונות
יקרות ערך, כאשר המטפלת בביתה של
מירה, לידיה אברג׳יל, צועקת על חבר
בית־המחוקקים באמצע הרחוב :״רוצח,
פושע, גנב, הומוסקסואל. תתבייש לך.
אתה מנצל את חסינותו כחבר־כנסת כדי
להרביץ לאשר, ולגנוב ממנה דברים.״ נוף
אשר יצר הפירסום הקיצוני שלו והופעותיו
כזמר גרמו לכך שפניו יהיו מוכרים ל־עוברי־אורח,
לא הגיב, אלא מיהר להסתיר
פניו בידיו, ולהסתלק מהמקום.
הקרע בין חבר־הכנסת לאשתו העיתו נאית
חל כבר לפני זמן רב. מירה,
שהביאה נדוניה רצינית כאשר נישאה,
לא היתד, מוכנה להמשיך ולחיות עם חבר־הכנסת
:״פחדתי מפני בעלי, מפני, אלימותו,
מפני מופרעותו ובגלל הטיפול ה פסיכיאטרי
שהוא מקבל,״ אמרה נוף באחת
מתלונותיה.
אולם עקיבא נוף ביקש מחיר יקר עבור
החופש שהוא מוכן לתת לאשתו .״לא
מספיק שהוא גנב ממני כחצי מיליון
לירות במניות, שבתחילת נישואינו הוא
הצליח להוציא ממני במירמה, גם הכנסתי
לחשבון הבנק שלנו כחצי מיליון לירות
נוספות כדי שאוכל לנהל משק־בית. הוא
כמעט לא נתן לי כסף,״ סיפרה מירה נוף,
״עכשיו הוא גם רוצה חצי מהדירה, שהיתה
שלי עוד• לפני שהכרנו. הוא עצמו מעריך
את שווי הדירה בכשמונה מיליון לירות
ורוצה ארבעה. הוא אומר שהבטחתי לו
חצי מהדירה כאשר הכרנו, אבל זה שקר
וכזב. הוא גם רוצה חצי מקרן נאמנות
שיש בה כארבעה מיליוני לירות שיש לי
בארצות־הברית. את הכסף הזה קיבלתי
עוד מבעלי הקודם.״
עקיבא נוף החליט לשבור את אשתו.
השיטה הראשונה היתר, המכות. הוא גרם
לה חבלות גופניות במכות נמרצות במשך
השבועות האחרונים. על כך יש למידה
אישורים רפואיים. באחד ד,מיקרים הוא
אף־נשך אותה בידה, ומירה נאלצה לקבל
זריקות אנטי־טטנום. אולם לנוף היו שיטות
נוספות כדי ״לשגע״ את מירה. אחת מהן
היתד, האיומים. בין האיומים שהשמיע
כלפיה היו :״אני אאשפז אותך בבית-
משוגעים. את לא תראי יותר את הילדים
שלך.״
אולם מה שהטריד, יותר מכל, את
מירד, היו גיחותיו של עקיבא נוף לביתה,
גיחות שמהן היה יוצא עם שלל רב. סיפרה
מירד הוא לקח ממני כמעט הכל. ממש
רוקן את הבית. היו לי יצירות אמנות
של הציירים משה גבעתי, לוי ותמונה יקרה
מווינה בשוד של עשרות אלפי לירות.
עקיבא בא, היכר, אותי ולקח אותם. הוא
לקח את התכשיטים שלי, שאני מעריכד
אותם בכ־ 20 אלף לירות, לקח כ־100
ספרים שאני הבאתי הביתה, יותר מ־60
תקליטים, תנור חשמלי, רשמקול, פטיפון
ומערכת של כלי כסף תוצרת ג׳נסן, שכל
חתיכה מהם שווה יותר מ־ 2000 לירות.״

שיטות התעללות
__ מקוריות

ך מתברר כי עקיבא נוף החליט
שלא לעשות את עבודת הרקת הבית
בעצמו. מדי פעם היה מביא אנשים אחרים
שיעזרו לו. פעמים אחדות הביא• את אחיו,
המבוגר ממנו בשמונה שנים, גרשון אצי
בעוני, מורה למוסיקה וחבר מקהלות רינת
ורננים. על פי אחת התלונות של מירד,
למישטרה, היא אסרה על אצבעוני לד,כנם
לדירתה, אולם הוא דחף אותה בכוח,
ויחד עם עקיבא פרץ בעזרת מברג את
אחד מארונות הדירה, שאותם נעלה מירה
קודם לכן, כדי שתוכנם לא יפול שלל ליצר
החמדנות של הח״ב. יחד רוקנו שני ה אחים
את הארון.
אצבעוני לא היה היחידי שבא לעזרתו
של נוף. באחת הפעמים הביא עימו את
המזכירה הראשית של התנועה הדמוק-

של מ׳ הספרם?

בין הדברים שלקח עקיבא נוף מהבית היו
גס כ־ססו ספרים יקרים שלטענת מירה שייכים
לה. בתמונה נראה נוף, בתוך הדירה, לוקח ערימת ספרים שהוריד אחר־כך למכוניתו.

רטית, התנועה שמטעמה יושב נוף ב כנסת,
יחד עם ייגאל ידין ושמואל תמיר,
עליזה מסילתי.
מסילתי מכירה את נוף תקופה ארוכה,
עוד כשהיתה מזכירתו של שר־המישפטים,
שמואל תמיר, כאשר היה מנהיג המרכז
החופשי. באחרונה התפרסמה מסילתי כאשר
התפוצצה הפרשה שבה עזרה לעקיבא נוף
להשיג במירמה תעודת סטודנט, כאשר
היא לא היה כלל סטודנט. בחודשים האח רונים
החליט נוף כי עליו להיראות בציבור
עד כמה שיותר עם נשים, כדי למנוע
רינונים. מסילתי היא אחת הנשים שעימן
מופיע נוף בציבור.
בשבוע שעבר הופיעה מסילתי יחד עם
נוף בבית שבשדרות בן־ציון. מירד, אסרה
עליה לד,כנס לדירה, אולם נוף משך
אותה פנימה בכוח. כאשר החל נוף אורז
חפצים שלא היו שייכים לו, שלפה מירד,
מצלמה, כדי שתהיינה לה עדויות לגניבה.
נוף התנפל עליה במגמה לקחת ממנה את
הפילם. דווקא באותו הרגע שמחה מירד,
על כך שמסילתי היתה במקום :״היא
הרגיעה את עקיבא ואמרה לו שזה לא
יפה להרביץ לנשים. אם היא לא היתר,
שם הוא היה הורג אותי.״
גוף מצא לו שתי שיטות נוספות כדי
להתעלל באשתו. הוא היה מחייג אל
הטלפון שבביתם מטלפון אחר, ומשאיר
את הקו פתוח למשך שעות וימים. הוא
ידע כי הטלפון הוא כלי עבודה הכרחי
של עיתונאית, השיטה האחרת שלו היא
לקחת דברים אישיים השייכים לה, אשר
כל אשד, צריכה אותם או לנעול חפצים
אישיים שלה בארונות שלהם לא היה
למירה מפתח.
באחת הפעמים לקח נוף את גרבי־הצמר
של מירד״ כשהוא טוען שהם שלו, פעם
אחרת נעל בארון את התחתונים שלה
כשהוא לוקח עימו את המפתח לישיבת
הכנסת, שאליה לא יכולה מירד, להגיע.
הבקשות שלא נעגו

המיפלגה מתערבת

העובדה ששר־המישפטיס הוא ידידו של
נוף, אינה היחידה בעוכריה של מיר1ז,
כל מנגנון המיפלגה של תמיר־נוף עומד מולה. בתמונה למטה, נוף באחד ממסעות הביזה.

** סכת ההתעללויות של חבר-
י• הכנסת באשתו נמשכת כבר שבועות
ארוכים ונראה כי תימשך עוד זמן רב.
המישטרה, שאליה פונה מירד, לעזרה,
אינה יכולה לצאת להגנתה, אם כי קציני
המישטדה המטפלים בנושא מודים :״מזמן
היינו אוסרים אותו, אם הוא לא היה חבר-
כנסת, אבל יש לו חסינות;״
לעקיבא נוף יש חסינות יותר מלכל
חבר־כנסת אחר. נוף ידוע מזה שנים רבות
כנושא כליו האישי של שר־המישפטים,
שמואל תמיר. כאשר נסעה מירה במיוחד
לירושלים, לביתו של היועץ המישפטי
לממשלה, הפרופסור יצחק זמיר, ברחוב
חי״ש 19 בבירה, היא היתד, צריכה להבין
כי ישועה גדולה לא תצמח לה מתלונתה.
בתלונה פירטה מירד, עשרות מיקרי
התעללות של בעלה בה, צירפה מיסמכים
על תלונותיה במישטרה, עדויות של אנ שים,
ביניהם עוברי־אודח הזרים לה, על
התנכלויותיו ומיסמכים רפואיים רבים. כל
בקשתה מהיועץ המישפטי לממשלה היתד,
להגנד״ שלה זכאי כל אזרח במדינת ישראל
מפני אלימות וגניבה. היא ביקשה שהיועץ
המישפטי לממשלה ידרוש את חסרת חסי נותו
של עקיבא נוף, כדי שחמישטרה
תוכל לרסן אותו. למרות שעברו כבר שלו שה
שבועות מהגשת המיכתב, לא ביקש
היועץ המישפטי מהכנסת להסיר את חסי נות
ד,ח״כ המשתולל, ואף לא טרח לענות
למיכתבה של מירה.
אולם מירד, פנתה לשני אישים נוספים
בבקשת עזרה — אל יושב־ראש הכנסת,
יצחק שמיר, ואל יושב־ראש ועדת הכנסת,
יצחק ברמן. גם במיכתביה לשני אישים
אלה פירטה מירד, את כל הגיהינום שאותו
היא עוברת בגלל בעלה, חבר-הכנסת,
וביקשה את עזרתם. יושב־ראש הכנסת
לא טרח לענות לה ואילו מזכירתו של
ברמן אישרה לה במיכתב את קבלת
מיכתבה.
מירד, נוף, צעירה שהיתה פעם מלכת־היופי
של ישראל ואשר כל חטאה הוא
שנישאה לחבר־כנסת אלים ומושחת נל חמת
עתה נגד המנגנון האדיר של התנועה
הדמוקרטית, נגד ההשפעות של ידיד
בעלה, שר־המישפטים, שמואל תמיר, כאשר
כל מי שהיא פונה אליו לעזרה, מפנה לה
עורף.
אומרת נוף :״כל העניין קשה לי מאוד.
אני מרגישה שאני לבד, וכי יש אנשים
במדינה הזו שהם מעל לחוק ויכולים ל עשות
מה שהם רוצים. אבל אולי העונש
הזה מגיע לי מפגי שהייתי כה מטומטמת
כדי להינשא לעקיבא נוף.״

במדינה
(המשך מעמוד )39
המנהל, עד לאחר שיאושרו לו שלוש שנים
נוספות.
אך נראה, כי מול איום מפורש בהתערבות
פוליטית כה חריפה בעבודת הטלוויזיה, לא
יכול היה צוקרמן להחריש.
תפקיד מנהל־הטלוויזיה מקביל, בחשי בותו
הרישמית, לתפקיד מנהל הרדיו.
אולם ראש־הממשלה, מנחם בגין, כמו
שאר ראשי הליכוד, אינו מסתיר כבר
זמן רב את דעתו השלילית על הטלוויזיה,
שהיא, ללא ספק, חשובה הרבה יותר
מהרדיו. כמה וכמה פעמים גילה בגין
מורת־רוח כלפי הנהלת הטלוויזיה, והביע
את דעתו שצריך לערוך בה שינוי יסודי.
צוקרמן לא סולק עד היום מתפקידו
משום שהדבר היה מחייב התרת חוזה
עימו, וגם ראשי הליכוד אינם רוצים
שסילוקו ייראה כעריפת־ראש פוליטית.
מלבד זאת יש לצוקרמן תומך חשוב בממ שלה,
שר־האוצר שימחה ארליך. השניים
הם ידידים עוד מהתקופה שצוקרמן היה
מנהל חברות כלכליות.
אולם אפילו ארליך אינו יכול להושיע
את צוקרמן, נוכח ההחלטה הנחרצת של
ראשי הליכוד להעיפו. כשנשאל על כך
מנכ״ל הרשות, טומי לפיד, השיב :״השא לה
של חידוש מינויו של מנהל הטלוויזיה
תהיה אקטואלית רק בסוף יולי, ואז ידון
בה הוועד המנהל.״ לפיד סירב ׳לגלות
את דעתו, אם ימשיך צוקרמן לנהל את
הטלוויזיה, ורק ציין :״היחסים שלנו
טובים, רק עכשיו סיימתי שיחת טלפון
ארוכה איתו.״
אך בבניין הטלוויזיה כבר יודעים מי
יהיה המנהל הבא.
ההחלטה היתה למצוא מועמד מתוך
הטלוויזיה, כדי להקהות את השערוריה
שתפרוץ עם סילוקו של צוקרמן. המועמד
המתאים נמצא, בדמותו של איש הרדיו
הוותיק ומנהל מחלקת התוכניות הקנויות
של הטלוויזיה, יצחק (״צחי״) שימעוני.
הוא ידוע כאדם ממושמע וזהיר, שמעולם
לא היו לו היתקלויות עם הממונים עליו
על רקע ״שמאלנות״ .לשילטון וללפיד
אין כל ספק שהוא ישרת אותם בנאמנות.
עתה ממתינים הכל לראות מה יעשה
לפיד עם חידוש המינויים של כמה ראשי
מחלקות, הצריכים להתבצע החודש. סגנית
מנהל מחלקת התוכניות, יהודית (״ג׳ודי״)
לוץ, מנהל ׳המחלקה הדתית, הרב בנימין
צביאלי, מנהל ההפקה דויד (״דודו״)
הירשפלד, ומנהלת מחלקת התוכניות ליל דים
אסתר סופר — על הארכת המינוי
של כל אלה צריך להחליט צוקרמן החודש.

תחת עין
? *ז הקומיסר
נכי מנהל המחלקה הפרובלמטי ב־
• יותר, מנהל מחלקת התוכניות, מרדכי
(״מוטי״) קירשנבאום, החליט כבר לפיד.
קירשנבאום נחשב בעיני לפיד והוועד-
המנהל כנושא דגל ה״שמאלנות״ בטל וויזיה.
ראשי הליכוד אינם מוכנים לסלוח
לו את תוכנית ניקוי ראש שלו, ואינם
נהנים מהביקורת העוקצנית שאותה הוא
מטיל לעברם בכל מקום ובכל זמן. בימים
אלה שוברת קופות ההצגה ערוץ שני,
שכתב קירשגבאום, אשר במשך שעתיים
תמימות מכה בשילטון הליכוד ולועגת לו.
בגין ולפיד אינם מוכנים גם לסלוח לקיר-
שנבאום את העובדה שהוא חתן פרס
ישראל לטלוויזיה.
ביום השני השבוע הביא במפתיע לפיד
הצעה לוועד־המנהל, שלא לחדש את ה מינוי
של קירשנבאום המסתיים החודש.
בדרך כלל מקובל ברשות־השידור שמנהל
הטלוויזיה הוא המחליט אם להאריך את
מינויי מנהלי המחלקות. לפיד דילג בעזות
מצח על צוקרמן והציע להדיח את קיר-
שנבאום. אהרון פאפו ושותפיו צהלו וה-
וועד־המנהל, ברוב הקואליציוני שלו, הדיח
את קירשנבאום והטיח מכה עזה בצוקרמן.
מועמד נוסף להדחה הוא מנהל מחלקת
החדשות, חיים יבין. אחרי הראיון עם
סמדר הרן, שעורר זעם בצמרת השילטון,
והראיון עם אסירי־ציון, שעורר ביקורת
מיקצועית, החליט יבין להעתר לבקשתה
של אשתו, יוספה, ויצא עימד. ועם ילדיהם
לנופש בן שבוע, ואולי יותר, בנואייבה
ובשארם־אל־שייח.
השילטון אינו אוהב את יבין, הממונה
על המחלקה החשובה ביותר מהבחינה
הפוליטית — מחלקת החדשות. יבין גילה
כמה פעמים, הן במיסגרת עבודתו והן
מחוצה לה, עצמאות. יבין מונחה על-
ידי שיקולים עיתונאיים, ואינו מוכן ש —

קומיסרים פוליטיים יתערבו בהם.
ביחס ליבין יש לליכוד וללפיד בעיה
גדולה יותר. המינוי שלו מסתיים רק בעוד
שנה וחצי. כדי להעיף אותו לפני כן,
חייבים להטיל בו דופי של ממש ולהראות,
לפחות מהבחינה הציבורית, כי הוא אינו
ראוי לתפקידו.
נראה כי החלטתם של אנשי הליכוד
ושל מנכ״ל הרשות היא למרר ליבין את
החיים במידה כזו שהוא יחליט בעצמו
להתפטר מתפקידו. רמז לכך נתן זינדר,
כשהציע כי יבין יסתפק בתפקיד אחד
בלבד מהתפקידים שהוא לקח על עצמו:
מנהל מחלקת־החדשות, עורך, מראיין וקר יין.
ברור לכל שיבין לא יסכים לוותר על
עריכה ועל הופעה על פני המסך הקטן.
דרך אחרת למרר את חייו של יבין,
כדי להביא להתפטרותו, תהיה הדרך ש עליה
רמז לפיד: הכוונה שיבין ועימו
כל מחלקת־החדשות יעבדו באופן מתמיד
תחת עינו הפקוחה של הקומיסר לפיד,
שיתמקם במישרדי מערכת־החדשות של
הטלוויזיה, יאשר ויפסול כל כתבה על
פי שיקולים פוליטיים ולא עיתונאיים
וענייניים. למרות שלפיד טוען כי היה
מאשר את הראיון עם סמדר הרן, מפק פקים
רבים באמיתות דבריו. נראה שאילו
ראה לפיד את הראיון קודם שידורו, לא
היה מרשה שהאם השכולה והאלמנה ה צעירה
מנהריה תאשים את שלטונות הבי טחון
במחדלים ביטחוניים.
אין ספק שכאשר יממש לפיד את איומו,
תתחולל, תוך שעות ספורות, התפרצות
במערכת־החדשות, שתביא להתפטרותו של
יבין, התפטרות שבה רוצים כל-כך לפיד
וחבריו. דרך אחרת לגרום את התפטרותו
של יבין היא לדכא את חופש הביטוי
האישי שלו, שלא במיסגרת תפקידו כמנהל
מחלקת־החדשות.
שתי הגירסות
! 0ל כך כבד מבשרות שתי הסנוניות
} 1הראשונות. חיים יבין הוזמן על־ידי
מפיקי תוכנית רדיו העוסקת בנושאי
עיתונות כדי להתראיין בה. הוא הסכים,
אולם כאשר נודע הדבר ללפיד הוא אסר
עליו להתראיין בתוכנית, ועל מפיקיה
לראיינו. נימוקו של לפיד היה :״עד
שהוועד המנהל לא יסיים את דיונו בפר שת
הראיון עם סמדר הרן, יבין אינו
יכול להתראיין.״
!נימוק זה משונה ביותר. לפיד ידע כי
יבין היה מיועד לדבר על תפקידו כמנהל
מחלקת־החדשות בטלוויזיה, ללא כל קשר
לפרשת סמדר הרן.
באשר למיקרה האחר יש שתי גיר-
סות. בדבר של היום השישי שעבר
הופיע מאמר, פרי עטו של חיים יבין,
המסביר בפרוטרוט את שיקוליו בהחלטה
לשדר את הראיון עם סמדר הרן. על
השתלשלות פירסום המאמר סיפר דובר
רשות-השידור, משה עמירב, את הפרטים
הבאים: מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן
פנה לעמירב וביקש אישור לפירסום מא מר,
פרי עטו של חיים יבין, בדבר על
נושא הראיון עם סמדר הרן. עמירב נתן
את האישור, אולם צוקרמן, שלא רצה
לסבך את יבין, ביקש גם אישור מהמנכ״ל
לפיד. לפיד סירב בכל תוקף לאשר פירסום
מאמר של חיים יבין. כעבור ימים אחדים
טילפן יבין לעמירב וסיפר לו כי הוא
כבר נתן את המאמר לדבר וביקש להסיר
את התנגדותו של לפיד לפירסומו. עמירב
ניסה לשכנע את לפיד, אך הדבר לא עלה
בידו. הוא ביקש עותק של המאמר מיבין,
נתן ללפיד לקרוא אותו ולראות שאין
במאמר שום פגיעה בוועד־המנהל או ב לפיד
עצמו. עמירב גם סיפר ללפיד, כי
המאמר נמצא כבר בדבר. רק אז אישר
לפיד את פירסומו.
הגירסה האחרת לפרשה היא גירסתו
של לפיד עצמו. הוא טוען שאישר אח
פירסום המאמר ללא כל לחצים ומבלי
שפסל אותו קודם לכן .״כל הסיפור מצוץ
מהאצבע. הנהג של דבד בא לקחת את
המאמר מהבית שלי.״ טען לפיד.
כל התופעות האלה מגמתן אחת: לגרום
לחיים יבין להתפטר מרצונו מתפקידו.
יבין מודע לנסיונות אלה ובפני ידידים
אף הצהיר :״אני לא אתפטר ואני אמשיך
לערוך את החדשות כפי שאני מבין.״
אולם נראה כי יבין, ממש כמו צוקרמן,
לא יצליח לעמוד מול המכבש הגדול
שהופעל על-ידי הליכוד, כדי לסתום את
הפה לאמצעי־התיקשורת בכלל ולטלוויזיה
בפרט.

(המשך מעמוד )44
מיפלגה זו, שהמרכז הצביע נגד המנהיג
מנחם בגין.
אולם לוי לא ידע כי העברת הנושא
למרכז חרות היתה רק תרגיל השהייה
של בגין. בגין לא ציפה לכך שהמרכז
יסכים עימו. הוא גם לא התאמץ במיוחד
לשכנע את המרכז. מה שבגין ציפה לו
הוא שינוי מצב הכוחות בתוך הממשלה.
ועל שינוי זה לא חשב שר־הקליטה.
השבוע יצאו לחוץ־לארץ שני שרים, מ תומכיו
של לוי בעניין זה, שר־התחבורה
חיים לנדאו ושר־המישפטים שמואל תמיר.

האגדה אומות :
וגר שואל
הונו נתעלה.
עדי ואייה
אומרים: לא
היה ול א!בו א

שר לוי
ניצחון !
לעומתם שבו לארץ שני שרים אחרים,
אשר היה ידוע כי הם תומכים בתוכניתו
לחסל את מישרד־הקליטה: שר־התוץ
משה דיין ושר־התעשייה גידעון פת, כל
מערך הכוחות בנושא זה בממשלה השת נה.
כאשר יביא בגין בשבוע הבא את
ההצעה להצבעה מכרעת, ימצא עצמו לוי
במיעוט.

דרכי חיים
תעלומת הנרתיק הריק

כמה שורה אקדח
וכמה שוויה מחשב־ביס
נרתיקו הריק של האקדח הוגש כ מוצג
לבית־המישפט. יעקוב מזרחי, שחור-
השיער, הציגו בפני השופט דויד בר־אופיר,
והעד יוסף דק מגיבעתיים סיפר
כיצד נעלם האקדח.
״מסרתי את מכונית הפייאט שלנו לאשתי,
ביוני , 1978 לצרכיה,״ אמר .״היא הש תמשה
בה, וכאשר חזרה בערב הביתה
בדקתי מתחת מושב הנהג, לראות אם
אקדחי במקום. מצאתי את הנרתיק הריק.
הבנתי שגנבו את האקדח. שאלתי את
אשתי אם עזבה את הרכב לבד, והיא
סיפרה כי עזבה איותה רק בתחנת הדלק,
כאשר מסרה את המכונית לרחיצה, הש אירה
אותה ללא שמירה. מייד יצאנו ל־מישטרה,
והודענו לשלוש תחנות, כי
פחדנו שהאקדח יגיע לידיים בלתי־רצויות.
אך המישטרה לא עשתה מאומה בנידון.
למחרת קמה אשתי בשש בבוקר, נסעה
לתחנת הדלק שבה רחצה את המכונית,
דיברה עם בעל התחנה והוא ברר מי
רחץ את המכונית. את היתר תספר אשתי,
כי היא יודעת הכל.״
כצורה ישירה. אל דוכן העדים נק ראה
לאה דק, אשה בעלת פנים נוקשות
ושיער מחומצן. גם היא העידה כי קיבלה
את המכונית לשימושה, וכאשר נתגלה כי
האקדח נגנב מיהרה לתחנת הדלק, ובעל
התחנה גילה כי שלושה פועלים ערבים
צעירים הם שרחצו את הרכב.
אחרי שלחץ עליהם ואיים בימסירתם
למישטרה, הבטיח אחד מהם להחזיר את
הנשק למחרת. אך בעל התחנה לא הרפה,
ונלווה מייד אל הצעיר הערבי. יחדיו
נסעו ללוד, יושם נעלם הצעיר בין הבתים
וחזר כעבור דקות ספורות כשהאקדח
הגנוב בידו.
בעת שדן בית-המישפט בגניבת האקדח
(המשך בעמוד )52

עות ספורות לפני שהפליגה ה-
/י י אוניה אשדוד מאילת, במסעה ה היסטורי
לנמל חיפה דרך תעלת סוויס״,
הגיע לנמל אילת מנכ״ל צי״ם, יהודה
רותם, וחילק לכל אנשי הצוות ולעיתונ אים
שהיו על הסיפון !תעודות למזכרת,
כראוי למאורע ההיסטורי. התעודות איש רו
את השתתפות בעליהן בהפלגה ה היסטורית,
שבה ״התנוסס דגל ישראל
בריש גלי בתעלת סוויס״.
כאשר עגנה האוניה בנמל חיפה, יכלו
אנשי הצוות לקרוא מאמרים בעיתונים,
המתארים את הדגל הישראלי ׳בתעלת
סוויס. כל אחד ממשתפי ההפלגה ידע את
האמת: דגל ישראל לא התנופף בתעלת
סווים בהפלגה זו שיל אשדוד — הרגע
ההיסטורי הוחמץ. החוק הבינלאומי קובע,
כי כאשר אוניה, משייטת בלב ים חייב
•להיות מונף על התורן !שלה דגל החברה.
כאשר האוניה פוגשת באוניות אחרות,
הדורשות ממנה להזדהות, על כילי־השייט
להניף את דיגלו הלאומי.
לא כן בעת שאוניה עוגנת או נכנסת
לנמל זר, או לטריטוריה ימית זרה, או
כאשר האוניה מגיעה לנימל הבית שלה.
דגל המדינה חייב להיות מונף, בין אם
על התורן או על המוט שבירכתיים.

אולם רב־חובלה שד ה״אשדוד״,
קרול מנדלוביץ, החליט אחרת. הוא
סרס להניף את הדגל הישראלי
כעת ׳המסע דסוייס, כפי שמחייב
אותו החוק הבינלאומי, וגס באשר
האוניה הגיעה לתעלת סוויס.
מנדלוביץ, למרות שלגם במשך המסע
עשרות כוסות ויסקי ובירה וכמה בקבוקי
שמפניה, היה בדעה צלולה כאשר סרב
להניף את הדגל הישראלי. צלם ל״שכת-
העיתונות הממשלתית, חנניה הרמן, ש היה
על סיפון אשדוד, התחנן בפני הרב־חובל
שיניף את הדגל הישראלי :״זה רגע
היסטורי! אנחנו חייבים להנציח אותו!
התמונה של דגל ישראל מתנוסס בתעלה
* זהו הכתיב הנכון של שם התעלה
(והעיר) ,הנקראת בגרינונית ״סואץ״.

תכנס לכל ספר לימוד!״ מנדלוביץ גער
בחרמו, וביתר העיתונאים שהצטרפו ל בקשתו,
ואמר להם :״אל תלמדו אותי
מה לעשות באוניה שלי.״
אחד מקציני האוניה, שלא ידע על
סירובו של הרב־חובל להניף את הדגל,
וחשב כי הדגל לא הונף מחמת ׳שיכזזה,
החליט לנקוט יוזמה. הוא פנה לגשר ו הוציא
את דגל הלאום שהיה מקופל באחת
המגירות, והתכונן להניף אותו. כשראה
מנדלוביץ את מעשיו, גער בו והורה לו
להניח את הדגל במגירה.

רק גורות
ביטחון
^ דד {,החליט הרב־חובל הישראלי
• י להחמיץ את הרגע ההיסטורי? מת ברר
כי אי הנפת הדגל הייתה רק תופעה
אחת משלל תופעות מוזרות שאפיינו את
התנהגותו של מנדלוביץ במסע.
מנדלוביץ חשש במשך כל המסע, עד

הם ידווחו עליו, הוא יאסור עליהם ל השתמש
באלחוט האוניה.
אולם נראה כי איום זה היה ריק
מתוכן. אלחוטן האוניה, יוסי אלוני,
היה נותן לעיתונאים להתקשר לחוף, גם
אם הרב־חובל היה מורה לו אחרת. אלוני,
בן מושב ישריש, היה נרגש בגלל המסע
ההיסטורי. בעוד שהרב־חובל קיבל כל
פקיד מצרי שעלה על הסיפון בפנים
חמוצות ׳ומודאגות -ולא הכין מתנות או
מזכרות למצרים, שהיו כולם ׳נרגשים
ומחייכים, הכין אלוני בביתו מזכרות ל אורחים
המצרים וקיבל אותם כשימחה
ובברכת סלאם עליכום.
אולם למרות פחדיו, נראה היה כי
מנדלוביץ כימעט שגרם לכך שהיאיוניד,
לא ׳תעבור בסודם, ולא בגלל השילטונות
המצריים .׳כאשר עלו אנשי מימשל מצריים
וסוכן האוניה על סיפון אשדוד, התברר
להם כי מיסמכים רבים, ביניהם מיסמכים
רפואיים, אשר יכל אוניה העוברית כ־סורס
חייבת להיות מצויידת בהם, חסרו
למנדלוביץ. יכל אוניה אחרית, שלא היו

דגל מצרי

עוד לפני שניתנה ההוראה,
אשדוד, משה חרוש, את הדגל
נימלץ על השלום בשפה הערבית. את הנפת הדגל
על סיר מיטבח הפוך. הקפטן כעס על הטכס

הקפטן חוגג

רב־החובל של אשדוד, קרול מנדלוביץ, היה עסוק מרבית
זמן ההפלגה בשתיית משקאות חריפים. בתמונה הוא נראה
כשלפניו בקבוק שמפניה ובקבוק בירה ריק. אנשי הצוות טוענים, כי ההוראה שלא להניף
את דגל ישראל על אשדוד אינה קשורה במשקאות החריפים, אלא נבעה מפחדו
של הקפטן קרול מנדלוביץ שמא לא יתנו השילטונות המצריים לאוניה לעבור בתעלה.

בה מיסמכים כאלה, היתד, מתעכבת עד
שהמיסמכים יוטסיו אליה. אולם השיל־טונות
המצריים התירו לאשדוד לעבור
גם בלי מיסמכים, וייתכן שעשו כך מחמת
החשיבות ההיסטורית של המאורע.
במשך כל המסע, יעד לאחר שאשדוד
עברה ׳אית התעלה, הסתובב מנדלוביץ
כשהוא עצבני, מוטרד ,׳נוזף ללא חרף
ביפיקודים ישלו ׳ובאורחי׳ו, כשבקבוק צמוד
אליו כיל שעות היום ׳והלילה. ירק כאשר
עבריה ׳אשדוד יא׳ת התעלה, והתברר כי
המסע הצליח, השתחרר מנדלוביץ ממתחייו

שהאוניח עיברה את חסווים, כי המצרים
יתחרטו ולא יתירו את מעברה. לכן
החליט לשמור על פרופיל נמוך, ולהתגנב
כימיעט יאל התעלה. הדגל היה לדעתו
פרובוקטיבי מדי. בסוויס קיים נוהג, כי
אוניות הממתינות במשך הלילה לתורן
לעבור את התעלה, מדליקות את כל
האורות ׳שעל הסיפון. מגדילוביץ הורה
להדליק רק שתי נורות ביטחון זעירות.

ואנשי צוותו שמעו אותו צועק כשימחה:
״הצלחנו ! מהר הביתה, לשפוך ויסקי
למנועים, כדי שהנבלה הזקנה תרוץ מהר.״
עוד לפני שעברה את התעלה, קיבלה
אשדוד מיברק מחיפה שבו מודיעים לה
כי עליה להפליג, לאחר שתעבור את
התעלה, לאשדוד תחת לחיפה. מנדליויביץ
היה שווה-נפש אולם מלחי האוניה היתקו־מטו
:״זהו מסע היסטורי. אנחנו צריכים
לשוב לנמל הבית, חיפה, ולא לאשדוד.״

ללא אישורו של מנדלוכיץ ׳התקשר
אחד מהם כשיחת רדיו־טל
פון אל מנכ״ל ״צי״ם״ ,יהודה רות
ם, ודרש ממנו לשנות את מסלול
ההפלגה. רותם הכין את שמנדלו-
כיץ לא הכין ואישר את הבקשה.
כ־ 15 מילים ימיים לפני שהגיעה
אשדוד לחיפה, החל קרול מנדלוביץ לצפור
צפירות קורעות שמיים. הוא נזכר כי
באותו היום יחל ייום־הזכרון לחללי צה״ל
והחליט לכבד את זכרם בצפירות. לפני
שד,׳אוניה נכנסה לנמל ׳נזכר לפתע מג־דלוביץ
בחשיבותו של הדגל. הוא הורה
להניף את דגל הצי הישראלי, לא את
דגל הלאום, ורק עד לחצי התורן.

רק כאשר אנשי מימשל מצריים
שעדו על הסיפון העירו לו עד כך,
הסכים מנדדוכיץ להדליק את כל
האורות שעל הספינה.
אולם לא רק לגבי הדגל הישראלי
התחוללה על ד,אוניה שערוריה־זוטא, אלא
גם לגבי הדגל המצרי, שאותו חייבים
להניף על פי חוקי השייט הבינלאומיים
כאשר מגיעים לתעלה. עוד לפני שמג־דלוביץ
הורה להניף את הדגל, נקט טבח
האוניה, משח חרוש, יוזמה משלו. הוא
לבש מדים צחורים של טבח־ראשי, נטל
את הדגל והניף אותו, כאשר אחד מן
הימאים שהצטרפו למסע, רפי (״פולי״)
סבג, לוקח סיר בישול ענק, הופך אותו
ומתופף עליו. כאשר ראה מנדלויביץ כי
הצלמים שעל האונייה מצלמים את ה*
״טכס״ ,וכי השדרים מקליטים את נאומו
הנמלץ של הח ש, בשפה הערבי׳ת, הוא
הפסיק את הטכס ואיים על השדרים שאם

כבר הניף הטבח הראשי של
המצרי, ותוך כדי כך נשא נאום
ליווה אחד המלחים בתיפוף
והורה להפסיק אותו מייד.

היו שחשדו כי מנדלוכיץ פעל
על פי הוראות מהארץ, כשסירב
להכיף ז את דגל ישראל כתעלת
סוויס. אולם רובד חכרת ״צי״ם״,
דויד שרגאי, אמר ל״העולם חזה״
כי חכרת ״צי״ם״ לא הורתה ל״אש־דוד״
שלא להגיה את הדגל, ואילו
היא היתה יודעת שמנדלוכיץ אינו
מתכוון להגיה אותו, היתיה מורה
לו לעשות כן.

דגל בחיפה דגל חצי

דגל ישראל לא הונף על אשדוד כאשר עברה בתעלה,
אולם לפני שהגיעה היאוניה לחיפה, הורה הרב־חובל להניף רק זאת וגס בירכתייס, אשר המוט על הישראלי
הצי
צה״ל.
התורן, משום שבאותו היוס חל יום הזיכרון לחללי

גם דובר שר־התחבורה, יחיאל אמיתי,
שהופתע לשמוע על כך שדגל ישראל
לא הונף בסוויס, הסביר כי לא ניתנה
שיום הוראה ממשרד־׳התחבורה שלא ל הניף
את הדגל. .
הקפטן עצמו נמצא השבוע בלב ים,
ואי־אפשר היה לקבל את הסבריו למחדל.

החמודות של ׳י אידו:
אתה תופתע מעוצמתן המוסיקלית.

״73 1612 ס! 80 ^ £
מיוזיק סנטר בדגם זוק-אססנס
כולל רסיבר משוכלל, טייפידק
או טו מטי, פטיפון חדיש ב תוספ ת
רמקולים תו א מי ם 1.6:112,5

ף £1ם £1א4וכ< —5כולה אומרת
פאר ועצמה. לשניידר 2מערכות
מיוזיק־סנטר, צנועות במחירן,
ומפתיעות באיכותן ובעצמתן
ה מו סיק אלי ת. כל המערכות
מיוצרות בהתא ם לתקן הגרמני
המחמיר 45500 אום
אחריות ״שניידר״ מקצועית —
מעבדה ארצית לשרות מהיר
ומיומן עם מלאי חלפים מקוריים.
ז להשיג ב חנויו ת
טסריאו מובחרו ת:

37£0£0 8£1״ 112״ ח£ם50 ^ £1
השילוב האידיאלי של טייפ״דק
או טו מ טי עם רסיבר משוכלל
ו־ 2רמקולים תו א מי ם 16-112.5

תל־אביב:
״סטריאו״,
בן י הוד ה 246
טל 440538 .

חו ס

6 1 0 1 6

נתניה:
תל־אור,
שמואל הנ ציג ,15
טל 053-28023 .

מפ>צינז:צלילי גיתית בע״מ, תל־אביב, רח׳ ירמיהו ,46 טל 443121 .
ירושלים:
חיפה:
אילת:
סטריאו של שמחה, א.מ. אלקט רוני ק ה,
שמעיה בע״מ
אבן־ישראל ,5
אחד־העם ,12
מרכז מסחרי,
טל 02-221418 .
ת.ד ,132 .טל 059-2853 .טל 04-642516 .

העולס הזה 2176

גיבורים
לא מ אופ קי ם
פסטיבלים תעמולה פוליטית
בל אף!מילה
קנאים לסרט הקצר, אנשים מכורים
למלאכתם ,׳שאינם מתרגשים מן הסגריר
של סוף אפריל בצפיון־גרמניה ומן ה ארובות
העשנות הצמודות זו ליד -זו,
מתאספים בימים אילה בעיר אוברהאוזן,
המארחת זו השנה ה־ 25 את פסטיבל הסרט
הקצר. הם אינם באים לאוברהאוזן על
מנת לבלות, אלא נכנסים מדי ביוקר
להיכל העירייה, ד,מיכל ישני אולמות־הקרנה,
קפטריה וחדרי-מנוחה ואינם יוצ אים
משם עד אחרי חצות. כולם עסוקים
בצפייה בסרטים, בוויכוחים עליהם וב בדיקת
אפשרויות העשייה של הסרט
הבא.

מאוכדהאוזן מדווח דן פיינרו, ה־
]ורך לענייני קולנוע של ״העולם
1זה י
אין פסטיבל סרטים בעולם בלי פולי טיקה.
אם אתה רוצה להפגיש אנשים
מן המזרח, מן המעריב, מן העולם ה שלישי,
המשתחרר, יומן המעוילם הישן,
המשחרר בעל־כרחו, אין מנוס מהתעסקות
בפוליטיקה.
יאבל גם בין הפסטיבלים השונים ניחשב
פסטיבל הסרטים הקצרים באוברהאוזן
כפסטיבל פוליטי במייוחד. הסיבות לכך
שונות ומגוונות.
הגרמנים, שמארגנים את הפסטיבל,
משתדלים להפגין פתיחות בלתי־מוגבלת
לרעיונות מן החוץ. אולי כדי לאזן ׳אית
זכר התקופה הלא־ריחוקה, שבה לא ידעו
פתיחות כזאת כילל. חוץ מזה׳ מרבית
הסרטים הקצרים ממומנים על־ידי מוסדיות
וממשלות, המעוניינים להשיג את התו־

גיבורים שחזרו (אלנבי, תל־אביב,
ארצות־הברית) — שוב
סרט על תוצאות מילחמת וייט־נאם,
כפי שנרשמו בידי מי שחווה אותה על בשרו, ושוב
סרט הנזהר מאד מלדבר על עצם מהותה של המילחמה
ומסתפק רק בקביעת הטראומה שהיא יצרה.
ג׳ק דאו, גיבור הסיפור, נמלט מן המוסד לטיפול בחי־לי־עצבים,
שבו היה מאושפז, מפני שאינו מסוגל להתנהג
לפי הנורמות שקובעת החברה סביבו. הוא היה בווייט״נאם
ומאז שב משם יש לו רק חלום אחד: להקים יחך עם
חבריו לכיתה חווה לגידול תולעים ולחיות בטבע, הרחק
משאון הכרך. בדרכו לחפש את חבריו, מן החוף המזרחי
לחוף המערבי של ארצות־הברית, מצטרפת אליו נערה
שיצאה לנשום את אוויר החופש האחרון לפני הנישואין
ושוכחת לשוב אל הטכס.
מה שקורה לשניים אלה יחד בדרך, יכול להיות מוג־דר,
בדרך־כלל, כמשעשע ואולי יותר מדי משעשע בשביל
הסיפור שהסרט רוצה לספר. מסתבר שניצולי המילחמה
נותרו כולם, במקום כלשהו, לא מאופטים, מחפשים את עצמם,
חוששים להתמודד עם המציאות, בורחים מאחריות
ומאתגרים. אפילו מערכת היחסים האינטימיים שלהם עם
המין השני נהרסה לחלוטין. חסרי״ביטחון הם מגששים
באפלה.
את המרכיבים הללו קושר הבמאי ג׳רמי פול קגן בעזרת
מערכונים, שהם בעיקר מצחיקים, ושבהם ניתן להנרי
וינקלר, כוכב טלוויזיה פופולרי, המופיע בתפקיד הראשי,

׳מטרתו, ואין בו אף מיילד, מדוברת אחת.
הפלסטינים. הארץ שנוכחותה הור גשה
במייוחד בפסטיבל, היא מזרח־גרמניה,
המייצרת סרטים קצרים בקבלנות. סרטים
שהם ברובם הגדול מלוטשים להפליא
מבחינה טכנית, ומנוכרים להפליא מבחינה

שינויים על־ ידי עצירת הזמן
מציאות חיה ומציאות דוממת
צאה התעמולתית הטובה ביותר, גם אם
זה יעל חשבון האיכות האמנותיית. ואותם
סרטים שמופקים עלי־די גורמים פרטיים,
נוקטים עמדות מיליטנטיות ברורות. בע ליהם
יודעים שבמילא אין סיכוי גדול
למכור סרט קצר׳ אז לפחיות אפשר להו ריד
בעזרתו אבן מן הלב, לומר את כל
אשר מעיק עליו ולטהר יאת המצפון.
המעוניינים העיקריים בפסטיבל ׳ובקיומו,
הם אנשי הגוש המזרחי. ראשית, משום
שבארצות כימו פולין, צ׳כוסלובקיה איו
יוגוסלביה, התפתח הסרט הקצר, בעזרת
כספי המדינה, והפך מדיום בזכות עצמו,
שרבים וטובים עוסקים בו. שניית, משום
שפסטיבל כזה הוא אחת ההזדמנויות ה בודדות
של קולנועני המזרח לצאת הד
׳־חוצה ולפגוש את עמיתיהם מן המערב.
תרומתן של ארצות אלה היתה בולטת
במייוחד. היוגוסלבים זכו בשני הפרסים
הראשיים. אחד עבור סרט אנימציה בשם
סאטימניה, אימפרוביזציות צורניות מקסי מות
על פי המוסיקה של המלחין ה צרפתי
אריק סאטי, והשני דאיה, סרט
תיעודי של כרבע שעה יעיל חיי הצוענים,
שמשתמש אך יורק במוסיקה ותמונה ל
העולם
הזה 2176

וינ קל ר ו פי ל ד: חווה לגי דו ל תול עי ם
להפגין את כישוריו הקומיים מן הסוג החינני המטורף,
המוכרים היטב לקהל העצום של מעריציו מן המסך
הקטן, כשלצידו מופיעה מי שהופכת במהירות ״בת השכן״
המועדפת בהוליווד, סאלי פילד.
החיוניות של שני אלה היא בעצם הקו המאחד היחידי
הרצוף לכל אורך הסרט, המציג אירועים ותקריות שלא תמיד
הן תולדה של התפתחות הגיונית בתסריט. אשר למיל-
חמת וייט־נאם, לא זאת התשובה המצפונית למה שקרה שם.

אנושית. כל סרט שיוצא מבית־החרושת
צריך להיות בעל אמות־מידה ברורות ל חלוטין
מבחינה אידיאולוגית ותעמולתית.
זאת, אולי, הסיבה שיהמעניין מבין ה סרטים
שהגיעו משם, מאותה, הוא ראיון
ארוך עם אשה בת ,68 האחרונה מבין
הנשים שהמשיכו בהתמדה אחרי הימילחמה
בעבודה לפינוי הריסות, ועשיתיה זאת עד
לאחרונה. העניין בסרט הוא האדם ולא
׳המנגנון, והתוצאה — הרשויות במזרח־גרמניה
מיעקמות את האף.
התרומה של הארצות הלאטינייוית היתד,
גם היא נכבדת למדי. מספרד היגיע סרט
בשם שלטון הדומיה, שבו רואים ראש
של אדם, שיפה נפרץ ביו בכל מיני מקומיות,
ונסתם מייד על־ידי יד נעלמה.
קובה, שהופכת בהדרגה למעצמה קול נועית,
שלחה צרור ישלם של סרטי־
׳תעמולה, שחלקם עוסק בתיירות. אורח
כבוד בפסטיבל יהיה במאי קובני בשם
סנטיאגו אלוורז, וסביבו פרצה גם ה שערורייה
הקטינה היחידה ׳שיל אובריהאוזן.
אילוורז, שנחשב לאישיות בולטת יבין
עושי הסרטים הקצרים בעולם, הביא עימו
סרט תיעודי חדש, שבו הוא מצדיק את
הפלישה הווייט־נאמית לקאמבודיה, ומגנה
את הפלישה הסינית לווייט־ניאם, לפי כל
החוקים של סרטי התעמולה הטוטלי טריים.
במסיבת עיתונאים שנערכה לאחר
מכן, אמרו לו הגרמנים שהוא אולי קול־ינוען
גדול, אבל פוליטיקאי קטן. אלוורז
איבד את עשתונותיו, השתולל, צעק ו השליך
בקהל את כל כינויי הגנאי ש אפשר
לשמוע בשידוירי־תעסולה מן ה

העולם אחים
נשיקה מערבית

מזרח׳ מבלי שיסכים כלל לנהל ויכוח
ענייני.
יאת ההמשך לנישה הזאת, בדיון על
קולנוע, סיפק צוות השופטים הבינלאומי
ישל הפסטיבל. ישבו פו נציגים מברית־המועצות,־
צ׳כוסלובקיד״ הודו וקולומביה,
דרישתם המיידית היתד״ להעניק פרס
לסרט סורי על מצבם ישל הערבים ה פלסטינים
בגדה. הבמאי, קאים אל־זוביידי,
הוא חניך האסכולה המזרח־גרמנית, ולפי
מיטב המסורת, הוא נואם על ירקע תמו נות
שנרכשו משירותי טלוויזיה בעולם.
הסרט רצוף נאומי-תעמיוליה דומים לאלה
המושמעים באסיפות פוליטיות, תחת לע סוק
בבני־אדם ובמציאות. איש מבין ה שופטים
לא טרח כלל להתווכח על הסרט.
העיקר, בעיני אלה שתמכו בו, היתר.
בחירת הנושא. ואכן, הסרט זכה בסופו של
דבר בציון לשבח.
לידיעת המעוניינים. בין הסרטים
האחרים שכדאי לציין: סרט הולנדי נם*
יוני, שמראה כיצד הופכת מציאות חיה
למציאות דוממת, על־יידי הרכבה יהד של
תמונות של דוגמנית ערומה (ישם הסרט :
שינויים עם עצירת הזמן) ,וסרט קולומ ביאני
שמראה כיצד הופך העוני של ארץ
אחת, מזון עשיר לטלוויזיה. ישל ארץ
אחרת. בסרט — ערפדי התמונות —
רודף צוות טלוויזיה גרמני אחרי כל ה זונות,
הילדים הרעבים והקבצנים של
בוגוטה. הם ימכרו את הסרט ביוקר, אבל
המצולמים ישארו עלובי־חיים כפי שהיו. קצרה ואפשר להזכיר עוד בדיחה
ולעגנית אחת, סרט אנימציה הולנדי בשם
כל העולם אחים, המראה את קרטר מתנשק
עם טן־הסיאדפינג מתיחת לדיוקנו של
מאו.
החלק המרגיז ביותר בפסטיבל הזה
היו סרטי התעמולה המופגנים. אמנם לא
היה כיימעט סרט שלא דיבר על פוליטיקה,
אבל קשה מאד היה לבלוע את הפמפלטים
על הנחלת החינוך בקובה, איו על הפיכת
הצוענים, לאנשים מאושרים, על־ידי הע ברתם
לדירות־קבע בציכוסלויבקיה. ועוד
יותר מרגיז היה לראות, שקובנים עושים
סרט הקוטל את ממשלת אורוגוואי, ומב-
סיקאים שולחים סרט התוקף את השילטון
בניקרגואה.
אבל יגם לכך היתה תשובה: סרט
יוגוסלבי קצר בשם בי׳ת־הספו להליכה.
זיהו סרט מצויר, שבו רואים איש קטן
ועליז ההולך לדרכו. בכל פעם הוא נתקל
בבריון אחר הכופה עליו צורת הליכה
שונה. האיש הקטן מנסה להישמע לכולם,
בזה אחר זה, עד שהוא מואס בכל העניין,
מזעים פניו, שולח בעיטה בבריונים, ו ממשיך
בדרכו כבתחילה. כמו שנאמר:
לידיעת יכל המעוניינים.

דן פיינרו !

במדינה

ל הגנ ת החינוך הגבוה

(המשך מעמוד )48
1לא היה הנאשם גיאז עבד־אל־דאצי נוכח
באולם. למרות פקודת ההכאה שהוצאה
נגדו, לא הגיע והדיון נשמע שלא בפניו.
1לאחר שסיימה האשד, את עדותה, ו נשמעה
עדותו של בעל תחנת הדלק,
שחזר על סיפורו, קמה לפתע הגברת ז׳קופנתה אל בית־המישפט בצורה ישירה:
״הייתי רוצה להוסיף עוד משהו, כי
שכחתי קודם. אם יעלה הנאשם טענה ש גנב
את האקדח בגלל ערכו הכספי, כי
התנית למכרו, אין להאמין לו. במכונית
נמצא באותה העת גם מחשב־כיס בעל
ערך רב, ואותו השאיר הנאשם במקומו.״
המישפט ׳נדחה עד להבאתו של הנאשם,
כדי שבי׳ת־המישפט יוכל לשמוע את טע נותיו.

קריאת
הסטודנטים הקומוניסטים
אל ציבור הסטודנטים והמרצים
מזה כמה שנים שרויות האוניברסיטאות במצוקה כלכלית קשה בגין הקיצוצים התכופים
של תקציבי הממשלה המופנים לחינוך בכלל ולחינוך הגבוה בפרט. במקביל לקיצוצים אלה בחינוך
ובשאר השירותים החיוניים, נמשכת העלייה בהוצאות הצבאיות וסכומי־עתק מוזרמים להתנחלויות
בשטחים הכבושים.
אנו עדים לנסיגה ברמת הלימוד והמחקר; לירידה במיספר ה ס טודנ טי ם
הכללי, ובעיקר במיספר ה ס טודנ טי ם הממ שיכים א ת לימודיהם לתוארים השני
והשלישי ; לפיגור בהכשרת דור־המשך של חוקרים ; לצימצום דראסטי בכל
התוכניות לפיתוח (מעבדות, ספריות, וכדומה).
נמשכת המגמה של העלאת גוכה שכר הלימוד והתייקרות הוצאות הקיום של הסטודנטים.
התוצאה הישירה של מגמה זו היא נעילת שערי האוניברסיטאות בפני בני משפחות פועלים
תושבי שכונות ועיירות פיתוח.
חלה שחיקה משמעותית כמעמדם של המרצים וכשכרם. מאבקם של המרצים הוא צודק
ומשרת את עניין החינוך.
אנו עדים לשינוי חיובי בקמפוסי ם בכיוון של שבירת האדי שות שאיפיינה
את העבר הלא־רחוק וייתר מעורבות מצד ציבור ה ס טודנ טי ם במאבקי ם בעלי
אופי סטודנטיאלי, פוליטי וחברתי. חל גם קיטוב של העמדות ביו אלה
התומכים בקו ממשלת הליכוד לבין המתנגדים לה.
הימין־הקיצוני מנסה להסיט את הוויכוחים בקמפוסים לעבר עימותים על רקע לאומי (מסע
ההסתה נגד הסטודנטים הערביים) ולשלול את חופש הביטוי מהחוגים המתנגדים למדיניות
המימסד (כמו, למשל, הזמנת המשטרה על־ידי נשיא אוניברסיטת באר־שבע ומעצר 57 סטודנטים
בתוך הקמפוס).
מן ההכרח להרחיב את תחומי שיתוף־הפעולה של סטודנטים ומרצים, יהודים
וערכים, למען —
4הגדלה משמעותית של התקציבים הממ שלתיים המופנים לחינו ך;
4הורדת גובה שכר הלימוד ;
4העלאת גובה שכר העבודה לסטודנטי ם עובדים ;

4העלאת שכר המרצים ;
4הבטח ת חופש הביטוי והפעילות הפוליטית והחברתית בקמפוסי ם ;
4הבטחת שוויון הזכויות ל ס טודנ טי ם הערביים והגברת שטחי המיפגש
ושיתוף־הפעולה בין בני שני העמים, היהודי והערבי.

ת״א, ת״ד 26205
ראשית מאי 1979

כסד אשת השופט

בביתיהמישפנז גיזה
ה&זכגאי, כי הגברת מוועד־הביח,
שעימה התווכח,
היא אשת־שופט

המפלגה המוממיטטית הישראלית — רק״ח
המחלקה הארצית של הסטודנטים

צביעת מכוניות

לאה פלט שר

מורה יחידה בישראל

בתנור חדיש ומשובלל

המוסמכת ללמד מקצוע
עידון נשי ודוגמנות

פותחת קורסים חדשים

אתה מפקיד מבוניתד ך בידי בעלי מקצוע מעולים
ומקבל אומה חדשה ויפהפיה
בתוספת אחריות מלאה לשנה

~מבצע מיו חד ע ד 31.5.79

3000ל״י במקום 5000
מכונית קטנה
4000ל״י במקום 6500
מכונית בינונית
מכונית אמריקנית 5000ל״י במקום 8000

עידון נשי

בדוק והשווה

יקנה לן
יציבודטובה — יופי
נימוסיו ובטחון עצמי
קורס מיוחד לבנות
נעורים בפגרת הקיץ

דוגמנות מקצועי ת

מתאים לך באם הנך
תמירה, גאה ואינטליגנטית

תרבו ת הגוף

תן טו־מ 3
לחייל

צביעה בצבע תוצרת חוץ
תוספת 1000ל״י
מחלקה מיוחדת לתיקוני פחחות,
פיברגלס ואגזוזים.

מוסכי ששון

ישפר גופך לקראת
הקיץ, הרזיה מובטחת
אולפן לאח פלטשר
אבן־גבירול ,50ת״א,
טל 267682 .

* לת שו מתמ
אין לגב׳ פלטשר סניפים
או אסיסטנטיות
הזהרי מחיקויים,
חבל על כספך.

המחיר לא גולל מ.ע.מ.

פ״ת׳1,נוטיש[7י 73 חוד ״חרננים״ טל 923741 .

7 /2 7 1

> 1 1 0 6 1 1

ללא
חומו משמו

1ון ו 2

מזון מבושל מוקפא

צריך גם לדעת עם מי להסתכסך. עם
אשת־שופט זד, לא כדאי. את זאת למד
טכנאי־הגז, שמואל אלברט. כאשר הוזמן
להתקין מכלי גז בדירה בבית משותף
ברחוב הגפן 5ברמת־גן, החל הטכנאי
במלאכתו באופן שיגרתי.
הגברת הזועמת מוועד־הבית לא הסכימה
להתקנת מכלי־הגז בקיר החיצוני. קיר זה
הוא. רכושם המשותף של דיירי הבית,
והוא נצבע זה לא מכבר בכספם המשותף.
מיתקן גז ׳חיצוני ינער את מראה הבית,
והגברת התנגדה בכל תוקף כי אלברט
ימשיך במלאכתו.
אחרי דיד׳ודברים ארוך אמר לה ה טכנאי
:״אני לא עובד אצלך,״ והמשיך
במלאכתו בשתיקה מבלי להתייהס עוד
לטענותיה. אז גחנה הגברת מעבר למעקה
וניסתה לתלוש את הוו שהתקין אלברט
בקיר.
מה שקרה אחר־בך הפך דיון ממושך
בבית־מישפט השלום בתל־אביב. כאשר
התובעת התקיפה, דינה יד,ב, טוענת ש כאשר
התרוממה הגברת, דחף אלברט את
תריס המרפסת על גבה, גרם לה חבורה
כחולה, ואף אמרו לה בי יזרוק אותה
מהמירפסת למטה וישבור לה את כל
העצמות. על כן ביקשה התובעת כי ה שופט,
נ׳תן עמית, ירשיע את אלברט ב תקיפה
ובאיומים.
יחס מייוחד. הסניגור, שמעון בן
יעקב, הגיש לבית־המישפט גירסה אחרת! .
לדבריו לא היה העניין מגיע למישפט
לולא היתה הגברת הייקית הזועמת מוועד
הבית, גברת חנה אנטין, אשתו של שופט
התעבורה התל-אביבי, חיים אנטין. הגברת,
הרגילה כי ישמעו למוצא פיה, נעלבה
מאדישותו של הטכנאי ומהתעלמותו ממנה.
כאשר התרוממה משליפת הוו וגם זרקה
מהמירפסת את הצינורות שאותם היה
הטכנאי חייב להתקין, פקעה סבלנותו של
אלברט, שאיננו מלאך. לא ברור אם ה תריס
זז מתנועתה הפיתאומי׳ת של ה גברת
או שהטכנאי ,׳שסבלנותו פקעה,
הזיז אותו קמעא, אך אין בכך משום י
תקיפה, טען הסניגור. לא זו בלבד -אלא
מה טעם היה לאיומים על הגברת, כאשר
הוויכוח כבר ׳נסתיים 1
הסניגור הדגיש כי אשת־השופט ביקשה
שהמישטרה תבוא לחקור אותה בביתה.
״אני במקומה, כאשת-שופט, הייתי זוחל
על ארבע לתחנת המישטרה. הייתי לוקה
מונית לשם, כדי שלא יגידו כי אני דורש
יחס מיוחד.״
הסניגור אף הביא את עדותו של פקד
נגר ממישטרת רמת־גן וזה סיפר, בי
אחרי שקרא את העדויות בתיק־המישטרה,
החליט לסגור אותו. אולם השופט, בעלה
של המתלוננת, כתב ערר לראש ענף
הקירות, וזה החליט להגיש בכל זאת את
כתב האישום נגד הטכנאי.
בלהט ובכושר ריטורי גיסה הסניגור
לשכנע את השופט כי אשת־השופט נוקמת
ונוטרת לטכנאי המיסכן, וכי יש להפסיק
את מרוצו של כדור־השלג המאיים לק בור
את מרשו.
יהיה פסק־הדין אשר יהיה, ברור כי
אלברט יישמר מעתה משופטים ומנשו־וזיהם.

העולם
הזה 2176

מתי כדאי לקנות אדיטון?11 תמיד.
עכשיו במיוחד כי תקבל ״ספידו״
ב־ ו המחיר.

החפגוז לא נ!פל

ר חו ק מהעץ
האס התפרעה סזישסת•
הסעד השופט פסק מאסר,
והבן חשתו? 7בבית־המישפט

״שלושה חודשי מאסר,״ פסק השופט
נתן עמית. האשד. בעלת־הגוף נטלה את
ארנקה ׳ללא אומר ,׳והתכוונה ללוות את
השוטרים אל הדר המעצר.
צעקות חזקות הרעידו את אולם ה־מישפט.
בחור צעיר לבוש מדי־צה״ל מקו מטים
ומרושלים החל יורד במהירות ל עבר
דוכן השופט, כשהוא מנופף בידיו
לכל עבר וצועק בקול אל השופט :
״מניאק, אינעל רבאק, מה עשית? מי
יטפל בי ׳עכשיו? אם אמא תלך לבית־הסוהר
מי יטפל בי ובאחיות שלי?״
ללא אומד ודברים נוספים התנפל על
השוטרים, שניסו לעצרו בדרכו לעבר כס־המי׳שפט.
הוא פגע באגרופיו בשוטר אחד,
הפיל שוטר שני ולמרות היותו קטן־
קומה וצנום לא הצליחו השוטרים לעצרו.
הוא התקרב אל התובעת המישטרתית
הקטנטונת דינה יהב, והיא כבר החלה
מחפשת בארנקה אחר מכל הגז המדמיע
המשמש את התובעות חמישטרתי׳ות. מן
הקומה שמעל לאולם המישפט החלו יור־

עכשיו עם קניית חפיפה של לפקודת ״אמריקה ישראל
10 שכיני גילוח אדיסון וו תוכל בליידס״ בע״מ, רח׳
לקבל בגד־ים ״ספידו״ ב״\
ז׳בוטינסקי 35 רמת־גן, ותקבל
המחיר. במקום 140ל״י —
את בגד־הים בדואר חוזר.
70ל״י בלבד ( 10 +ל״י דמי
במידה ולא מצורף תלוש
משלוח)
לחפיסת אדיסון!ו שקנית,
לכל חפיסה של 10 סכיני
שלח אלינו את האריזה
גילוח אדיסון 11 מצורף תלוש; בצירוף הצ׳ק או ההמחאה
מלא אותו ושלח בצירוף צ׳ק וציין את מידתך(בין 32ל־)48
או המחאת דואר ע״ס 80ל״י ואת כתובתך המלאה.
( 70ל״י 10 +ל״י דמי משלוח)

שוטר דדון
הרוח הרעה של סוחרי־הסמיס
דים אנשי פרקליטות־המדינה אשר נזעקו
לשמע הצעקות.
התפרעויות בלישכה. גם מהאו-
למות האחרים הופיעו שוטרים ׳וביניהם
אלי דדון, כוכב מישטרת יפו. דדון, ה ידוע
כביריון, שכל סוחרי-הסמים של
יפו פוחדים מנחת זרועו, התנפל על ה צעיר
המשתולל והפילו לארץ. גם אז לא
הפסיק החייל לצעוק ולהכות על סביבו.
אולם אין לעמוד נגד אלי דדון, והסדר
הושלט.
הנאשמת המבוגרת, אשר מיתה קשובה
כל העת למתרחש, החלה בשלב זה
צועקת ומיללת. גם היא ׳נפלה לארץ ולא
הסכימה לזוז ממקומה. מאמציהם המשות פים
של השוטרת היחידה באולם וחבריה
לא הצליחו להזיז את האשה דייכבדה מ־מריצפה.
השופט,
שכל אותו זמן ישב כמהופנט,
קם ממקומו וברח לליישכתו. הוא ידע היטב
במה נאשמת רחל אדג׳י בת ח־ .53 לאשה
׳שרשרת התפרעויות בלישכ׳ת־הסעד ישל
הרצליה. מזה שנים היא משליטה טרור
בלישכה. היא הפכה שולחנות, איימה על
פקידים והעליבה אותם פעמים רבות. בתי-
המישפט פסקו לה מאסרים על תנאי ו הפעילו
אותם. גם באותו בוקר הפעיל
השופט חודשיים מאסר על תנאי ,׳שהוטלו
עליה בתיק התפרעות קודם, והוסיף על
כך חודש מאסר בפועל מצטבר -על ש־
׳תקפה פקיד ואיימה כי תנקר את עיניו.
לרחל אלג׳י שתי בנות ובן אחד, החייל
המשתולל. לדבריה ,׳אחת מבנותיה חולת-
לב, אשר בעלה עזבה עם שלושה ילדים
קטנים ולישכת־הסעד מסרבת לתמוך בה
ולמלא את צרכיה, לכן השתוללה בלישכת־הסעד
הפעם.
כאשר ראה הבן את אמו שוכבת על
הדיצפה ומסרבת לקום, ואת פניו של אלי
דדון הגוחן מעליו, התעלף והשתתק לרגע.
האם קמה ממקומה •והלכה בעיקבות ה שוטרים,
ובנה התלווה לאלי דדיון ולשוערי
הליווי אל חדר המעצרים גם הוא.

העולם הזה 2176

אדיסון 11 כדאי לקנות.
פ כ בי

ו/\00/\8ן^ן
110 .

£ 6 $ז 81 אן 0£11א11

רוט שילד , 2תל־ אביב,

טל פוני

סוגנויות גי סו ת בע״פ

0£א $118/1א1
59951־ 58951־ 03

בעד

רכב!

בדולי! השוה !
אלתחכה לסיכומי הוועדה שתוקם,
בעקבות התכנית ב״בלבו־טק״ מ־.3.4.79

אלתשלם יותר !
אנומשלמים במקרה של וגאונה,
ישירות לבל מוסך שתבחר,
(חבר באיגוד המוסכים).

ביטוח המקיף והזול ביותר

העדר תביעות עד 50$
20$הנ ח ת מבו ט ח
17$הנ ח ת נהג יחיד
12$הנ ח ת בני הזוג
10$הנ ח ת עובד מדינה

ועוד * 10 הנחת ״מכבי״ מיוחדת לחודש השלום
סו כנויו ת בי טו ח בע״מ
חברה לחיתום בבל ענפי הביטוח
שד׳ רוטשילד 2ת״א, טל׳ .59951 ,58951

0 *13111 011ח ץ־גנוו 80 תה*הנס לך טלוויייה ג בווווי ת
תחנות ההרשמה /אן ורק בחנויות המורשות למכירת מוצרי מץ,
לתוכנית ׳׳ מץ צבע־ $0״

אשר

בידיהן

חוזה

קנייה

רשמי

תל־אניב: סלון להיט — רחוב אבן גבירול ; 20 שילה — רחוב בן־יהודה ,1בנין מגדלור ; מ.ש.י — .רחוב בן־יהודה ; 3סופר — רחוב אלנבי ; 122 הללה את
ירושלים: אלקטריק — 2001 רחוב

רחוב אצ״ל ( 44 שכונת התקוה) ;שואף — רחוב אצ״ל ( 1שכונת התקוה)
ורדי — רחוב בן־יהודה ; 100 צליל אור —
המלך ג׳ורג׳ ; 21 טטרון — בית כלל — רחוב דוד ילין ; 33 סלון השלום — רחוב יפו • 68 חיפה: שופ סנטר (אחים סייג) — רחוב הנביאים ; 16 סלון הבנקים —
• אילת 4שרות מהיר — מרכז חנויות
רחוב הבנקים ; 1סלון באלי — רחוב הרצל ; 1כל אלקטריק — רחוב הנביאים ; 15 קריידמן אמנון — רחוב הנביאים 20
יעלים • 1אשדוד: סוכנויות דרום — רחוב רוגוזין ; 31 סלון ושרותים לטלוויזיות צבעוניות בע״מ — מרכז א׳ חנות • 118 אשקלון: סלון אלקטרוניקה כחלון —
רחוב הרצל • 9באר״שבע: סלון צמרת בע״מ — רחוב החלוץ • 114 בת״ים: מוסקוביץ — רחוב רוטשילד ; 27 סלון פאר — רחוב רוטשילד ; 32 אלקטרוליק —

• דימונה: פיליפ יצחק — מרכז מסחרו 443
רחוב עוזיאל ; 28 סלון צמרת — רחוב רוטשילד • 40 גבעתיים: נתנאלי משה — רחוב כצנלסון 12
חוד השרון: חמד — דרך השרון •! 94 חדרה: סלון באלי — רחוב הנשיא ; 51 רדיו הכט — רחוברוטשילד ; 38 חשמלית — רחוב הרברט סמואל 66 בפסג׳ •
טגעון: אלקטרו טבעון — מרכז מסחרי #טבריה: קובי יוסף — רחוב הגליל !• יהוד: אלקטרו רון — רחוב

חולון: סלון סבוי — רחוב סוקולוב 77

חברת מץ המובילה בענף הטלוויזיות בישראל, מאפשרת לך לרכוש
טלוויזית ״מץ צבע״ משוכללת ואמינה מפאר דגמי 1980 לראשונה בתנאי רכישה ללא תקדים.
מהן אפשרויות הרכישה?

למה זה כדמי לך?
א. מחיר טלוויזיה ״מץ־צבע״ בתוכנית זו הינו קבוע וסופי(כאשר
לפי התחזיות הכלכליות המקובלות תחול בשנה הקרובה עליית
מחירים תלולה עקב האינפלציה בשיעור של 600/0בקירוב).
ב. אפילו תוכנית החיסכון הטובה ביותר שבה תשקיע אותו
סכום של כסף -לא תדביק בעוד שנה את הפער בין מחיר
טלוויזיה צבעונית, לבין הסכום שתצליח לחסוך.
ג. התשלומים שלך קבועים, בלתי־צמודים ואינם נושאים ריבית
כל־שהיא.
ד. אתה רוכש ״מץ־צבע״ ״ 26 עם׳׳שלט-רחוק׳ . 1980
במחירי . 1978

ונו 073ל ד-ו ה 1)73 גס לוו

לפניך מספר אפשרויות נוחות לרכישת ״מץ־צבע״ .אחת מהן
בודאי תתאים לך. אפשרויות נוספות תוכל לקבל בתחנות ההרשמה.
מזומן
5,00020,000.4,000.20,000.־5,000.

מס תשלומים

תשלום חודשי
3,500.2,000.3,750.2,850.4 ,7 50 -

סה״ב מחיר לתשלום
47,000.44,000.49,000.45,650.47,750.-

המחירים אינם כוללים מ.ע.מ. האספקה בתום התשלום האחרון.
אל תחמיץ את התוכנית. פנה עוד היום לאחת מתחנות ההרשמה
של ״תוכנית מץ־צבע 80״ .התוכנית בתוקף ער 6.7.79

תחנות ההרשמה, אך ורק בחנויות המורשות למכירת מוצרי מץ,
לתוכנית ״מץ צבע־ $0״

אשר

גידיהן

חוזה

קנייה

רשמי

קיבוץ גלויות 47ס יפו: לבל אליהו — שדרות ירושלים ; 29 אלקטרו יפו — שדרות ירושלים 121י• מעלות: מחבוט יעקב — מרכז מסחרי • נהריה :
• נצרת: רדיו אקספרס (נביל את נעים) — ככר המעיין ; דיב עמורי — רחובחשוק
אלקטרוניקה רחוב וייצמן 14
גורה אברהם —גבעת כצנלסון • נס־ציונה: א.ק.
• עפולה: סלון באלי — רחוב הנשיא ;17
• נתניה: אלחוט — שדרות בנימין ; 5חשמלית — רחוב שמואל הנציב ג #עכו: אחים סט — רחוב בן־עמי 27
פנת האושר — רחוב ירושלים • 5פתח־תקוה: סלון ברק — רחוב חובבי״ציון • 30 צפת: אחים בוכניק — רחוב ירושלים; חדד עמוס — רחוב ירושלים • 20

• קרית״מלאכי: צלאח שלמה — מרכז מסחרי
קרית־גת: אלקטרו אלבז — מרכז מסחרי • 44/48 קרית־ים א׳ :טל קול (אחים סייג) — שדרות ורבורג

• קרית־שמונה: בזק — (כחנים יעקב) — מרכז מסחרי 2
קרית מצקין: וידאו קול — דרך עכו ; 175 טל קול (אחים סייג) — שדרות השופטים 5
ראשון־לציון: רמזור (כדריה) — רחוב רוטשילד • 36 רחובות: נחום את מזרחי — רחוב הרצל • 187 רמלה: יולזדי חיים — רחוב הרצל • 77 רמת־גן: סלון
תל־חנן: אור תל־חנן — רחוב בן־יהודה 17
• 75 רעננה: רן אלקטרוניקה — רחוב בורוכוב # 15
באלי — רחוב ביאליק

מץ — אולם תצוגה מרכזי, רחוב מודיעין 7ג, רמת־גן— בני-ברק.

כשכולם מדברים על אסירי ציון-
ח־כ פלאטו שרון דואג לשחרורם.

זהו רק אחד הגילויים המרעישים המתפרסמים
לראשונה ברב-המכר החדש ״מוכרי הנפשות״
מאת גבריאלה.
הספר חושף את סודות המשא ומתן הבינלאומי -
שהיה כרוך בסיכונים רבים
להצלתם של אסירי ציון ויהודים אחרים במצוקה.

״מוכרי הנפשות״
ספר מרתק ומרגש המבוסס על מציאות חיה.

קנה אותו עכשיו.
מו״ל: סטודיוהופ מקלריליכטנפלד: הפצה: אטלסבע״ינן; מחיר; 5 6 -ל״י(כולל מ. ע .מ).

העולם הזה 2176

שיחר
צל־־ג

בד תגנבה
• לכתבים הכלכליים של הטלוויזיה,
בראשותו של אלישע שפיגלמן, בגלל
הכיסוי שנתנו לדין־וחשבון של מבקר־המדינה.
שפיגלמן,
יחד עם שני עוזריו, אגי
אנג׳ל ואליעזר (״גיזר״) יערי, לא
הצליחו להדריך כהלכה את הכתבים
שאותם שלחו לשטח. כך אירע, שהכתבות
על הדו״ח, העמוס בגילויים מזעזעים, דמו

ביותר שהיה לרדיו מעודו. לאחר מכן
ניסה להקים. חברה ליחסי־ציבור ונכשל,
ניסה להיבחר כיושב־ראש האגודה של
אנשי יחסי־הציבור ונכשל, ניסר, לנהל
את יד מרומן באוניברסיטה העברית ב ירושלים
ונכשל, הקים חברה לתירגום
סרטי־טלוויזיה ונכשל.
הישועה של זינדר היתה הקמת ד״ש.
הוא הצטרף אליה, נבחר מטעמה לוועד-
המנהל, והיום הוא פורח מחדש. היה זה
זינדר שדרש לפטר את חיים יבין, ב־עיקבות
הראיון עם סמדר הין• היה זה
זינדר שנלחם נגד ״המאפיה השמאלנית״
ונגד יעקוב (״יענקלה״) אגמון, והיה
זה זינדר שהסית את המנכ״ל החדש,
יוסף (״טומי״) לפיד, נגד מנהל הטל וויזיה,
ארנון צור,דמן. זינדר גם היה
היחיד מבין כל חברי הוועד־המנהל ש השמיע
ביקורת על ההצלחה הגדולה של
הטלוויזיה — האירוויזיון.

השיחה ה1ד,דטה
כתבת דבר לענייני רדיו וטלוויזיה,
טובה צימוקי, קיבלה לפני כמה שבו עות
סיפור. שלפיו סירב ראש־הממשלה,
מנחם בגין, להתראיין לקראת יום־
העצמאות על־ידי שלושה מראייני־רדיו,
הסכים שרק כתב־החצר שלו, שלום קי טל,
יראיין אותו. בגין התבטא אז בזו
הלשון :״אני לא צריך שלושה אינקווי־זטורים.״
צימוקי
פנתה לדובר ראש־הממשלה,
שלמה (״נקדי״) נקדימון, כדי לאמת
את הסיפור, אך זה הכחיש אותו מכל וכל.

הוא ניצל את העובדה, שמפיק התוכ נית,
גידעון לב־ארי, פורש מהפקתה,
אחרי שנבחר לנהל את הרדיו, והחליט
לפרוש עימו.
בינתיים לוטשים כמה אנשים את עיני הם
אל ההפקה וההגשה של כל־בו־טק.
המועמד שהקים לו כבר לובי, כדי לקבל
את שני התפקידים, הוא אריח אורגד.
צוקרמן אינו מחסידי אורגה לכן צפוי
לו מאבק קשה.

סוסה

ש ל לאר״רס

ביום החמישי שעבר יכלו באי בניין-
הטלוויזיה להבחין בצעירה יפה, המזילה
דמעות. היתד, זו רחל (״חלי״) חיים,
קריינית־הספורט המבטיחה, תגליתו של
מנהל מדור־ד,ספורט בטלוויזיה, אלכם

גילעדי.

חלי, שהגישה עד כד, את תוכנית־ה־ספורט
לילדים מהר יותר, גבוה יותר, חזק
יותר, נשלחה לקריין בכינוס הפועל ד,־. 11
גילעדי החלים כי הכינוס יהיה המיבחן
של הלי, שבעיקבותיו יוחלט אם להעביר

קריין פאר ואשתו
הזדמנות להתפטר

חכר ועד זינדר
היורש של פאפו

לעיתון בתמונות. עופר טלר, יגאל
גורן, דן סממה, רמי גוכרניק, כני
ליס וכניה בן־נץ, לא טרחו לפנות
אל המבוקרים ולבקש את תגובותיהם.
הם גם לא טרחו לקרוא את ספר התשובה
של מישרדיהאוצר על דו״ח מבקריה׳
מדינה, למרות שהספר חולק לעיתונאים
מראש יחד עם הדו״ח עצמו.
כדאי שגם אנשי הדסק הכלכלי בטל וויזיה
ילמדו את חוקי־הברזל של ה עיתונאי,
שלפיהם יש לבקש תגובה מכל
אדם, גם אם המטיח בו האשמות הוא
מבקר־ר,מדינה, בכבודו ובעצמו.
• לירון לונדון, שהפגין שוב את
גסותו כמראיין ואת שיטחיותו האינט לקטואלית
בראיון עם רות צור, רעייתו
של מיכאל צור, המרצה עונש של 15
שנים בכלא. בכל פעם שרות צור, ש כבשה
את לב הצופים בכנותה ובכאב
שניכר בה (ראה הנדון) ,עמדה לומר
דברים חשובים, היה לונדון מפסיק אותה
בשאלה, שהיתר, יותר מטופשת מקודמתה.
במהלך הראיון התגלתה גם שיטתו של
לונדון, שהיתר, ידועה עד כה רק לאותם
שרואיינו על״ידו. לונדון וצור הסכימו
ביניהם שלא לדבר על עצם הפשעים
שבגינם נעצר צור. אולם לונדון, כדרכו
בקודש, שכח את ההסכם ושאל את צור
שאלה על נושא זה. צור, אשה נבונה
ואחראית, לא התחמקה מן השאלה והשי בה
עליה, אם כי לא שכחה לציין, שעצם
הצגת השאלה סותרת הבטחה מפורשת
של לונדון.
שיטה זו של הבטחה למרואיין שלא
לגעת בנושא מסויים, והפרת ההבטחה
בשידור החי, כשאין למרואיין ברירה
אלא לענות עליה, היא עתה סימן־היכד
של לונדון, ויש להזהיר מפניה את כל
מרואייניו־בעתיד.

מאחרי המסך
! נדד סג 1מוקיון
עד לפני כמה שבועות היה ידוע, כי
המוקיון הקבוע של הוועד־המנהל הוא
עורך־הדין אהרץ פאפו. הישיבות ה נדירות
שבהן לא השתתף פאפו הפכו
ישיבות דלוחות, והדיווחים בעיתונים, ל מחרת
היום, היו מימיים.
אולם לפאפו קם יורש בדמותו של נציג
ד״ש בוועד־המנהל, צבי (״הזי״) זינדר.
זינדר היה לפני שנים רבות מנהל קול
ישראל, ועד היום הוא זכור כמנהל הגרוע

העולם הזה 2176

קריינית חיים

פיטורין בכבוד

עיתונאית צימוקי
מישפס נגד בגין
אולם צימוקי התמידה בבדיקותיה, אחרי
שהיתר, משוכנעת כי הסיפור אמיתי, ב ניגוד
להכחשתו של נקדימון, פירסמה
אותו.
למחרת טילפן אליה נקדימון, כשרוחו סו ערת
:״אם לא תפרסמי הכחשה, אני
אתבע אותך לדין בוועדת האתיקה של
אגודת העיתונאים ! גם בגין וגם אני נופיע
נגדך, ולמי את חושבת יאמינו יותר?
חוץ מזה, הקלטתי את השיחה איתך, ו אפשר
יהיה למצוא בשיחה המוקלטת דב רים
מאשימים !״
צימוקי, בתו של העיתונאי הוותיק מ ידיעות
אחרונות, אריה צימוקי, לא
נבהלה. היא סירבה להכחיש. נקדימון פנה
לעורכת דבר, חנה זמר, ורק בעיקבות
לחצים של העורכת הסכימה העיתונאית
שתתפרסם הכחשה בשמו של נקדימון.
אולם כשהגיע נוסח ההכחשה של נק־דימון
התברר כי הוא הכתיב הכחשה של
צימוקי, תחת לעשות זאת בשמו. לכך
סירבה צימוקי בכל תוקף, וזכתה בגיבוי
מצד העורכת.
עתה ממתינה צימוקי לישיבת ועדת*
האתיקה. אם יממש נקדימון את איומו,
יופיע ראש־הממשלה בישיבה זו. הסיכויים
לכך קלושים.

מאד

מן העגלה

מגיש כל־בו־טק, דניאל (״דני״) פאר,
הודיע למנהל הטלוויזיה, ארנון צו ק ד מן,
כי אינו מוכן להמשיך ולהגיש את
התוכנית.

אותה גם לשידורי־ספורט רגילים, או להפ סיק
את עבודתה.
לדעת שדרנים נכשלה חלי בסיקור כי־נוס־הפועל.
בו במקום החליט גילעדי לפטר
את בת־טיפוחיו. בין השניים הוסכם כי
חלי תפסיק לעבוד ביכלל בטלוויזיה, ורק
כאשר יהיו תקרים, ולא יגיע קריין לתוכי
נית־ד־,ספורט׳ לילדים, היא תוזעק לאולפן.

צזזודד.

עוד

• כאשר טכנאי הרדיו ביקשו לבדוק
את אישורי־השבת שלהם, שהיו צריכים
לד,נתן על־ידי מישרד־ד,עבודה, כדי שיוכ לו
לעבוד בשבת מבלי לעבור על החוק,
השבית לפיד, כבר השבוע השני, את שי דורי
רשתות א׳ ו־ג׳ במשך השבת כולה.
>• כאשר סיקר צוות טלוויזיה, ברא שותו
של יגאל גורן, את הפגנת נטיעת־הגפנים
של שלום עכשיו, שמעו האנשים
במקום איש־טלוויזיה אחד אומר לרעהו:
״אנחנו נצלם מה שנצלם, בסוף יזרקו את
הכל לפח.״ לפח אומנם לא זרקו את ה כתבה,
אולם היא היתד, קצרצרה הצילומים
לא היו ממקום הנטיעות אלא רק מן הפקק
שנוצר ליד מחסום הצבא (ראה עמודים
44־ )43 וניכר בה שהשתדלו להראות עד
כמה שפחות אנשים. לעומת זאת שידרה
הטלוויזיה הירדנית, למחרת היום, כתבה
בת 10 דקות על ההפגנה, פרי עבודתם
של הצוותות הזרים שסיקרו את האירוע
בהרחבה. הכתבה הועברה לשידור בלוויין.
• הרדיו התבלבל לגמרי בכל מה ש נוגע
להפגנה. ההודעות הראשונות, שנמ סרו
במהדורות החדשות של שעות אחרי-
הצהריים המוקדמות, דיווחו על ״מאות
מכוניות וכאלפיים מפגינים״ .מאוחר יותר

דו 3ר

רשות־ד,שידור מוציאה מאות אלפי •לירות
בשנה כדי להוציא לקט יומי של כל קיטעי־העיתונות
המופיעים על הטלוויזיה והרדיו
בעיתונים היומיים. תפוצת הלקט מוגבלת.
הוא נשלח לחברי הוועד־המנהל, למנהלים
הבכירים ברשות, למנהלי־מחלקות ולעי תונאים
העוסקים בענייני הרשות. האחראי
על הלקט, ומי שמוציא אותו לאור. הוא
דובר רשות־ד,שידור, משה עמירג.
לפני שבועות אחדים הופיעה במוסף על
המישמר, חותם, כתבה שתקפה את הסיגנון
העיתונאי של כתב־החצר של ראש־ד,ממ שלה,
שלום קיטל. הכתבה לא הופיעה
בלקט. כשנשאל עמירב מדוע, השיב :״אני
לא צריך לעזור לתפוצת עיתון כושל, ב הכנסת
מאמרים ארסיים שלו ללקט שלי.״
בשיחה הסביר עמירב כי הוא ימשיך
בסיגנון הצנזורה שלו, ולא יכניס ללקט
שום דבר שלדעתו אינו מתאים.
לפידים הצידומים -לפח
<• למנכ״ל הרשות יו ס ף (״טומי״)
לפיד, יש שיטה חדשה, בכל פעם שעוב דים
מתמרמרים על משהו ברשות־ד,שידור :
השבתת־מנע. בשבוע שעבר, כאשר הטכ נאים
התמרמרו על כך שכתב הרדיו רזי
ברקאי לקח עימו לבריסל רשמקול ב מקום
טכנאי, דבר המנוגד להסכם־העבודה,
החליט לפיד להעניש את המתמרמרים
ולבטל את יומן השבוע.

דוכר עמירב
צנזורה מטעם
היה מי שנתן את ההוראה לקצץ את מיספר
המפגינים והדיווח במהדורת־הדזדשות של
שעה 7דיבר רק על ״כמה עשרות נוט עים״.

כאשר משתתפים זועמים של ההפ גנה,
ששמעו את המהדורה בנסיעה במכו ניות
ושהגיעו בינתיים לבתיהם, התקשרו
למערכת החדשות, גדל שוב מיספר המפ גינים,
והדיווח של שעה 8היה על ״כמה
מאות מפגינים״ .האמת היתר, שבהפגנה
השתתפו כ־ 5000 איש.

יום רביעי

16. 5
• מבאן ומשם (.)7.00
לפחות שני פרקים מעניינים
במגאזין זה של קיטעי תוכניות
אמריקאיות. הפרק הראשון הוא
סיקור של כנס אוהדי סידרת
הטלוויזיה מסע בין כוכבים
והפרק השני הוא סיור בכלא
אלקטרז.

• ויהיו לכשר אחד

8.00 לפי מה שהוריה של
אליזבט עוברים בחיים, בסיד־רה
על אדונים ומשרתים, צריך

מטוס. כאשר שכב יוז בבית־החולים
תיכנו מיטת חולים
חדשה. בסוף מילחמת־העולם
השנייה היה יה לאיש ה עשיר
ביותר בעולם וועדה
של הקונגרס האמריקאי פתחה
בחקירה על כשרות עשיית ה כסף
שלו. הוא ׳נשא לאשה
את השחקנית ג׳ין פיטרס ואז
החל להיות מוזר, בנטייתו ל התבודדות
ובפהדיו מפני חיי דקים.
פרשייה נוספת בחייו של
יוז היא מיבצע סודי לחילוץ
צוללת רוסית שטבעה, שאותו
ערך יחד עם ה־\.נ .0.1 .את
חמשת שנות חייו האחרונות
בילה יוז בבדידות מוחלטת
באיי בהאמה. את תפקיד יוז
מגלם השחקן טומי לי ג׳ונם;

חיקו עד לדמעות בשבוע ש עבר,
פרק שאינו כל־כך מוצ לח
השבוע. הבלשים מפתי עים
זוג צעירים בושים בעת
שוד והצעירה ויווייאן, שאותה
מגלמת השחקנית קנדים בואן,
פוצעת את האץ׳ ביירית אק דח.
הוא אינו משיב באש,
בגלל גילה הצעיר של ויוויאן.
בעוד האץ׳ בבית־חולים מקבל
סטארסקי כבת־זוג את השו טרת
הכושית ג׳ון מרדית, ש אותה
מגלמת השחקנית וונטה
מקני. האגי כה מוקסם מבת־הזוג
השחורה החדשה של
סטארסקי עד שהוא מוכר מידע
בחינם ומגלה לשניים היכן
עומד להמכר מקלט טלוויזיה
גנוב. ויוויאן מזהה את סטאר־סקי
ועיסקת המכירה ׳אינה יו צאת
אל הפועל.

בועות

תלתן והאספסת. אולם זן אהד
שלהן הוא זן מזיק, הפוצע
בני־אדם וקוטל חיות. זן זה,
מקורו באמריקה הלטינית ו מתקדם
במהירות של 600 קי לומטרים
בשנה לכיוון צפון ה יבשת׳
מאיים על החקלאות
ועל התושבים בצפון־אמריקה,
וכן על הדבורים היעילות, ש אותן
הן גורפות עימן. כדי
להלחם בהן מגדלים עתה בלו איזיאנה
זן של דבורים אישר
ישמידו את דבורי הבר. הפרק
השני בתוכנית זז מספר על,
פלטפורמה המובאת דרך ה־

(411.15

החנווני צ׳ארלי, שאותו מגלם
השחקן ריי מקאנלי והוא מציע
לה נישואין. היא פוגשת בפולי
ומספרת לה על כך, ומוסיפה
שאינה מקבלת את ההצעה
מפני שאוזניו של צ׳ארלי
שעירות. כשמציע צ׳ארלי את
אותה ההצעה לפולי, היא נע נית
לו, למרות האוזניים ה שעירות
והיחסים בין השתיים
מתקררים.

+תומס וסאלי או
ספן חוזר לביתו (.)10.50

אופרה קלה שכתב ד״ר תומס
ארנה שהייתה צריכה להיות
כבר משודרת, אך העיצומים
הביאו אותה להערב. הסיפור
הוא על עלמה צעירה המתתינה
לשובו של אהובה הספן.

יום שני

הסידרה המוצלחת ביותר ה מוקרנת
על מסכי הטלוויזיה
בארץ. ג׳סיקה אינה מצליחה
להתוודות בפני צ׳סטר על
בגידתה בו. מרי אינה מצליחה
להחזיר לברט את אונותו ה מינית
ולדני מתגלה זהותו של
רוצח אביו, האדם שעליו ל חסל
כדי להשיג שיחדור מן
המאפיה.

24. 5

• מסך גדול מסד קטן
8.30 קטעים מתוך סרטיו
של וורן ביטי וקטעים מסרטים

יום שי שי

18. 5
• לילי ( 0צ .) 0 .הפרק
מוקדש כולו לנסיך מוולס.,
ברטי. לילי ואדוארד מוצגים
בפגי היורש המלכותי וכמה
ימים אחר־כך מוזמנת לילי ל ביתו
של הלורד סאפילד, שם
היא מוצאת את עצמה לבדה
בחברת הנסיך. הם נהנים זה
מזו, ומייד אחר־כך מתחיל
מצבה הכלכלי של מישפחת
לנגטרי להשתפר. הם עוברים
לבית חדש, שבו יש ללילי
חדרישינה נפרד מזר. של בע לה,
לילי הופכת חביבתו של
הנסיך ומממנת לכל אירוע
חברתי שבו הוא נוכח. הכסף
שנפל בחלקם גורם ללילי לה־

האוורד יוז: ג׳ונס
יום רביעי, שעה 10.00

היה לקרוא לפרק זה בסידרה
ויהיו לגוש בשר. בד בד עם
זה שהיא מגלה להם שיחסיה
עם בעלה לורנס מעורערים
לגמרי ושלורנס אינו שוכב
איתה כלל, ובהתייעצות המיש־פחתית
המסורתית עם הפרק ליט,
הנערכת בכל פעם שיש
צרות, מחליטים כי יש יסוד
להגשת תביעת גרושין, מתברר
לפתע כי אליזבת נמצאת בהריון.
,וכי אבי הילד׳ כמובן,
אינו בעלה.

שבת, שעה 10.00

אוויר למקום שבו פרצה דלי קה
גדולה ועוזרת להציל בני־אדם
מן האוויר.

• עיסקת ריינמן (.)10.00

סידרה חדשה בת שלושה פר קים,
כל אחד מהם בן שעה
וחצי, העוסקת במילחמיות ורי גול,
כייאה למוצאי־שבת. ה גיבור
הוא דיוויד ספולדינג,
איש ביון אמריקאי, שאת דמו תו
מגלם סטיבן קולינס. לורן
האטון מגלמת את תפקידה של
לסלי ג׳יינר, אלמנה וחברה מ ילדות
של ספולדינג והשניים
מנהלים במשך ארבע וחצי
שעות פרשיות ריגול ואהבה.
הפרק הראשון, זמנו בתחיילת
מילחמת־העולם הראשונה, מת אר
את גיוסו של ספולדינג ל מודיעין
האמריקאי והטלת
משימה קשה על כתפיו.

יום ראשון
20. 5

ד״ר וואלק: ג׳ונסון
יום שני 10.55 ,

המלווים במוסיקה ׳שהלחין נינו
תטה, שהלך לעולמו לפני
חודש.

• לשחק שדים לשחק
מלאכים 0.30 תוכנית

נוספת שנידחתה להשבוע בג לל
העיצומים. רם לוי עקב
אחר נסיונותיהם של נולה
צ׳לטון ותלמידיה בחוג לתי אטרון
של קריית־שמונה ל העלות
מחזה. סרט מצויין.

הכל עושים זאת

10.55 פרק נוסף מהסידרה
ואן דו־ויאלק שבו הערב היא
הכוכבת צ׳ארלן ג׳ונסון המג למת
את תפקיד כריסטין.

• שיר אהבה למניה

• הווארד יוז (.)10.00
סרט טלוויזיה המחולק לשני
פרקים המביא את סיפור חייו
של המיליונר המטורף הא־ווארד
יוז על פי ספר שכתב
נוח דיטריך, מי שהיה במשך
32 שנה יד ימינו של יוז.
כאשר היה יה בן 18 והתחיל
לנהל את חיי-יהמישפחה, הוא
הציב לעצמו שלוש מטרות,
שאת כולן השיג פחות או
יותר: להיות הטייס הטוב ב יותר
בעולם, להיות המפיק
הגדול ביותר בהוליווד והאדם
העשיר ביותר בעולם. תחילת
דרכו של יוז הוא בעסק ל־מקדחי־נפט,
אשר הפך אותו
מיליונר. את סירטו הראשון
הפיק בגיל .20 שנתיים אחר־כך,
התחיל לטוס וטס ככפיל
בסרט שלו עצמו. יוז תיכנו
מכונית מרוץ וקבע עימד, שיא
מהירות בשנת . 1934 הוא קנה
את חברת התעופה י 1
והוכיח את בטיחות הטיסה
כאשר הקיף את כדור הארץ
ב 3-ימים 19 ,שעות ד 14 דקות
כבר בשנת . 1938 באחת מטי־סותיו
במטוס־סיור התרסק ה־