גליון 2188 מתאריך 8 באוגוסט 1979

טר 1מפלד 1ר
ואש תו

ה כ לנ לו ת

ט״ד אב תשל׳׳ט8.8.79 ,

מספר 2188

שנח 43

המחיר 25.00 :ל״י (כולל מ.ע.מ).

קשר בראל&שות

אץ משקה יותר מוצלח לקיץ.

ק ח לד חופ שה ק טנ ה בבית
ע ם כוס ת ה על הקרח.
המשקה המרגיע א ת
הצמא-ו או ת ך

ן איך מכינים
.תה על הקרח
׳ ב 60-שניות.

תה אמיתי זה ויסוצקי כברסגו שנה.

\ ש מי ם בבוס גבו ה ה שקיק
1ת ה ויסוצקי 2גרם(ל׳־תה על
\ הקרח״ דרושה ת מ צית חזקה).
.מוזגים מעס מי ם רותחים,
\ שמים סוכר ובוחשים.
.מו סיפי ם קוביות קר ח, מי ם
\ צוננים ופלח לימון.
.ניתן ג ם להכין מרא ש קנקן
\ של״תה על הקרח״ שיהיה תמיד
ן במקרר ל הנ א תך ול הנ א ת אורחייך

בליצ ו ו ^ יזניבו
״העולם הזה״ .שבועון החדשות הישראלי. המערבת והמינהלה: תל־אביב,
רחוב גורדה ,3טל 243386 63 תא־דואר . 136 מען מברקים :
״עולמפרס״ .העורך הראשי: אורי אכנרי י העורך: אלי תבור. עורך־
מישנה: יוסי ינאי. עורך־תכנית: יוסי שנון. עורכת ביתוב: ענת ישראלי.
צלמי־מערכת: ציון צפריר וגילה רזץ * ראש המינהלה: אברהם
פיטון. מחלקת המודעות: רפי זכרוני * המו״ל: העולם הזה
בע״מ. מודפס ב״הדפום החדש״ בע״מ, תל־אכיב, רחוב בן־
אביגדור. הפצה ״גד״ כע״מ. גלופות: צינקוגרפיה ״כפפי״ כע״כל.

מדוע; אסרה הצנזורה הצבאית את
פירסום הפרשה שבה הורשע הקצין ב־מיבצע־ליטאני?
אותה
פרשה עוררה ויכוחים רבים, מבחינת
ההשלכות המוסריות, הצבאיות והמדיניות.
אך את השאלה הצנזורלית יש
לבחון לחוד.
שמעתי רק נימוק סביר אחד לאיסור
הפירסום. אם יפורסמו הפרטים המחרידים
של המיקרה, כך נאמר, עלול הדבר לש מש
עילה לאוייב, במילחמת-עתיד, להתנכל
לשבויים שלנו.
נראה לי כי נימוק זה מופרך מיסודו.
ההיפך הוא נכון.
אילו פורסם מייד מלוא פסק־הדין של
בית־המישפט הצבאי, בערכאה ראשונה
ו/או השנייה, היה הדבר משמש אות־כבוד
לישראל, ולקח לכל אויביה. הנה,
אמנם, בוצע פשע־מילחמה בידי חייל
צה״ל, אך ישראל הגיבה כפי שמדינת־תרבות
מגיבה: החייל הועמד לדין, הוא
הורשע ונענש בכל חומר הדין. לא זה
בילבד שלא היה ניתן הכשר להתנכלות
בשבויים שלנו, אלא להיפך — היה מוכח
שישראל מקפידה על מוסר־המילחמה ללא־דופי.
דווקא
המתקת־העונש היא העלולה
להשפיע בכיוון ההפוך. היא היתר. עלולה
לעורר את הרושם שגם פשע־מילחמה
מזוויע — ולא יתואר פשע מחריד מזה
מבחינת שיפלותו ואכזריותו — אינו נחשב
בישראל כמעשה חמור. זה היה עלול לתת
הכשר לאויבים ולמתנכלים. והרי תמימות
היא לחשוב כי פרטי המעשה היו נשמרים
בסוד לאורך ימים. במוקדם או במ אוחר
היו הדברים מגיעים לאוזניו של
כתב זד, ומוצאים את מקומם בעיתון זר.
אין אנו חברה סגורה, ואין כל אפשרות
לשמור אצלנו על סודות מסוג זה.
אני שמח שהודעת הרמטכ״ל מן השבוע
שעבר, בעיקבות נאומי בכנסת, תיקנה
לפחות חלקית את הנזק וקבעה חד־משמ־עית
את דבקות ישראל בכללים ובנוהלים
של מוסר־הלחימה.

שמא ידאו
הגויים
נדמה לי שהסיבה האמיתית לגניזת
הפירסום היא פחות הגיונית ויותר אינס טינקטיבית:
נעשתה נבלה בישראל, ומוטב
שהגויים לא יידעו על כך.
אותה הרגשה שלטה גם למחרת הפרשה
הנוראה של כפר־קאסם. פעולתי בשבועות
האחרונים הודרכה לא-במעט על־ידי
נסיוני באותה פרשה.
השתלשלות העניינים היתד. כזו: הרא שונים
ששמעו על מה שאירע היו אנשי
רק״ח (אז מק״י) .ח״כ תופיק טובי מיהר

לכפר וגבה שם את עדויות הניצולים. הוא
רשם אותן במיכתב משוכפל, ושלח אותו
לחברי־כנסת ולעורכי־עיתונים — כפי שעשיתי
אני לפני שבועיים בפרשת ה־קצין־הרוצח.
כשקיבלתי
את הדפים המשוכפלים וקראתי
אותם, נחרדתי כפי שלא נחרדתי
מימי. אני מודה שבלילות נדודי־שינה
שאלתי את עצמי שאלות, שמעולם לא
הצגתי כמותן לעצמי לפני,-כן, בדבר טיב

החלטה זו שברה את קשר־ד,שתיקה. עוד
לפני שהופיעה החוברת שלנו׳ הודיעה הצנזורה
כי בוטל האיסור. דויד בן־גוריון
החליט ללכת בדרך הפוכה. הוא הודיע
על הפרשה לכנסת, הכנסת כיבדה את
זכר החללים בקימה, נפתח המישפט ה גדול
וניתן פסק־הדין ההיסטורי של בנימין
הלוי, שדיבר על ״הדגל השחור של אי־החוקיות״
המתנופף מעל לפקודות שהן
בלתי־חוקיות בעליל ושאסור לחייל למלא
אחריהן.
בדיעבד, בפרספקטיבה של יותר מ*22
שנים — האם נהגנו כשורה ו האם הועלנו
למדינה ולצה״ל, או להיפך ו
נדמה לי שכל בר־דעת יסכים שעמדתנו
הביאה ברכה. העולם אמנם שמע על הפרשה
המזעזעת, אך הוא גם נוכח לדעת כי
ישראל היא מדינת־תרבות, המתקוממת
נגד מעשים כאלה. ולראייה: כאשר הפיק
מנגנון־התעמולה של אש״ף, בשנים ה אחרונות,
סרט־תעמולה על פרשת כפר־קאסם,
בלטה בו העובדה כי צה״ל עצמו
הוא ששפט את פושעי־המילחמה.
למרבה־הצער, הסתיים אותו סרט בהבאת
העובדות היבשות על תקופות-
המאסר שריצו הפושעים בפועל. גם אז
הומתק עונשם עד כדי מינימום מגוחך.
אך לפחות לא נעשה הדבר למחרת פסק־הדין
עצמו.

מ אפיה שמאלנית
__ בתכ״ך
ח״ ב אגו ד ת־ישראל- .יעקוב -גרוס,
טען נגדי בעת הוויכוח, לפני שבועיים,
כי פירסום הדברים עוזר רק לאויבי ישראל.
קראתי לו קריאת-ביניים :״למי עזר
פירסום הפרשה של נבות היזרעאלי?״
ואכן, עורכי התנ״ך השתייכו, בלי ספק,

תנ״ך לגנוז את הפרשה המבישה. להיפך:
היא תוארה בפרוטרוט, מבלי להשמיט
דבר.
יכול מישהו לטעון כי עורכי התנ״ך היו
משוחדים, כאנשי המימפלגה הדתית, היה
להם עניין בהשמצת המלך והמלוכה בכלל.
הם רצו להאדיר ולפאר את זיכרו של
אליהו, ומשום לא היה איכפת להם להכפיש
את שמם של אחאב ואיזבל.
אולם אין להעלות טענה כזאת לגבי
תיאור דמותו של דויד המלך. התנ״ך נערך
סופית בתקופה שבה המתין עם־ישראל
לבואו של המלך־המשיח, נצר לבית דויד.
איזה עניין יכול היה להיות לעורכים
להשמיץ את אבי־אבותיו של המשיח?
ובכל זאת: התנ״ך תיאר את דויד המלך
כאדם שהיה מסוגל לכל מעשה־נבלה. מן
התיאור עולה דמותו של אדם שהיה מוש חת,
בוגד, צמא־דם וסוטה־מין.
פרשת אוריה החיתי, האלוף שנשלח
להיהרג בחזית כדי שהמלך יוכל לנאוף
עם אשתו, תוארה בהרחבה, ללא כחל
ושרק, בצבעים הקודרים ביותר. לגבי
יחסיו עם הפלישתים אמנם לא הסיק ה־תנ״ך
מסקנות, אך לא העלים את העובדות:
בהיותו נרדף על-ידי שאול, עבר
דויד את הקווים אל האוייב הפלישתי,
שירת אותו, כיהן כמעין מושל־מחוז מטעמם
והיה מוכן להילחם בשורותיהם נגד
עמו וארצו. הוא הומלך בישראל אחרי ש־צבא־שאול
הובס בגילבוע, ואין ספק ש ישראל
היתר, אז מדינת־חסות פלישתית.
לישראלים ניתנה ״אוטונומיה״ ביהודה ושומרון,
והפלישתים הציבו עליה את דויד.
התנ״ך גם פלש לציגעת־הפרט. אין הוא
משאיר ספק לגבי היחסים ההומו־סכסו־אליים
שבין דויד ויהונתן (״אחי יהונתן
נעמת לי מאד, נפלאתה אהבתך לי מאהבת
נשים.״) בצדק אימצו לעצמם, לאחרונה,
ההומרסכסואלים הישראליים את התואר
״נעימים״ .מי שיוצר, יכול לייחס משמעות
הומו־סכסואלית גם לתפקידו של דויד
הצעיר בחצר שאול. האם רק ניגן באוזני
המלך הקשיש בשעות דיכאונו?
בימים שבהם נכתב התנ״ך, לא שדר
יחס סלחני ל״נעימים״ .ההומו־סכסואלים
נחשבו בישראל כפושעים, והתיאור התנ״כי
לא מוסיף ליוקרת דויד המת.
התנ״ך עצמו שלל מדויד את הזכות
להקים את בית־המיקדש, מכיוון ששפך
דם רב מדי. ובכל זאת: התיאור השלם
מעלה את דמותו של דויד כמלך בשר-
ודם, אנושי ורבגוני, שעבר דרך ארוכה
מחטאי נעוריו עד לתיפארת זיקנתו, מרו*
דף־תענוגות שלוח־רסן עד לקשיש למוד-
טרגדיות, לגיבור לאומי.
האם היינו רוצים לראות במקום דמות
תלת־ממדית זו של הרפתקן מפואר, אגדה
חד־ממדית של מלך טוב ונחמד, המיטיב
עם העם?

אנשי תיק שורת
א מי תיי ם

דויד ואוריה (ציור שר רמכרנדט)
נבלה בישראל
עמי, וחובת הפרט במצב שבו יש לכאורה
סתירה בין חובתו האנושית וחובתו ה לאומית.

הפרשה הוטל אז איפול חמור ביותר
מטעם הצנזורה. היה מנוי וגמור עם ה־שילטון
— ראש־הממשלה ושר־הביטחון
דויד בן־גוריון, הרמטכ״ל משה דיין ועוד
— לשמור על הפרשה בסוד כמוס.
החלטתי אז, בהתייעצות עם חברי״המע־רכת
(ביניהם אורי סלע, אלכס מסים, פרץ
עופר ז״ל ואלי תבור) ,לפרסם את הדברים
ויהי־מה. לא שמרנו החלטה זו בסוד. הודענו
על כך לכל המוסדות. התבוננו לפרסם
חוברת מיוחדת, ובה העדויות המלאות של
הנשים והילדים שניצלו מתחת לעדימות
הגוויות.

למאפיה השמאלית. טומי לפיד היה מסלק
אותם מן הטלוויזיה, אחד-אחד. אהרון
פאפו בוודאי לא היה מחדש את החוזה של
אליהו הנביא, שהציג תמונה בלתי־מאוזגת
של הפרשה.
כמו יורשיו בימינו, היה אחאב המלך
בטוח כי אליהו הנביא הוא עוכר־ישראל.
אליהו הטיח את אותה האשמה בפניו של
המלך. מי צדק ז
אפשר להתווכח על כך. אחאב היה מלך
גדול, פטריוט נאמן. מימצאים ארכיאולוגיים
מעידים שהוא היה האדריכל של קואליציה
מרחבית גדולה להגנה מפני התפשטות
האשורים. התנ״ך עצמו מתאר-את
מותו בהערצה.
אולם לא עלה על דעתם של עורכי ה־

כבל זאת נשאלת השאלה: מדוע החליטו
עורכי התנ״ך לפרסם את כל הפרטים
האלה? מדוע סיפרו לכל הגויים
כי אבי־המשיח היה דמות כה מפוקפקת?
והרי במשך אלפי שנים שעברו מאז, למדו
מיליוני קוראי־התנ״ך בכל העולם כי המלך
הגדול ביותר של היהודים עשה מעשים
איומים כמעשה רצח־אוריה !
אני נוטה לחשוב כי עורכי־התנ״ך היו,
במעמקי ליבם, אנשי־תיקשורת אמיתיים
— סופרים ועיתונאים, לפי מושגי ימינו,
שהאמינו כי האמת צריכה להיאמר, וכי
זהו האינטרס העליון.
הם לא היו אנשי ״מאפיה שמאלית״.
הם היו אנשים חדורים מוסר עמוק. טומי
לפיד ודומיו היו בוודאי רואים בהם ״יפי־נפש״
,״אכולי שינאה עצמית״ .אולם למרבה
המזל, ההיסטוריה העברית גנזה את
הלפידים והפאפואים למיניהם, ושמרה דווקא
את זיכרם של ״עוכרי ישראל״ מסוגו
של התישבי — אנשי אמת, שהתריעו נגד
מעשי נבלה ועוולה, ששברו כל קשר-
שתיקה.

¥115111 הווולס

מכחכים
ל ס חו רבש לו
על הסימפוזיון שנערך בנושאי
שלום ושטחים (״העולם חזה״
)2187 ובעיית השטחים הכבושים
בכלל.

ביום שלישי ה־ 24 ליולי, התכנסו אלופים
ורב־אלוף (מיל ).לדון בסוגיית התנחלות
וביטחון — האם הם משלימים זה את זה 1
כולם כאחד התחמקו מהתמקדות בנושא
הסימפוזיון ובתשובה חד־משמעית לשא לה:
האם ההתנחלות מסייעת או מזיקה
לביטחון.
ישוב אזרחי עשוי להכשיל או להכביד
על תכנון צבאי הן בתהליכי מיגננה והן
במיתקפה, וזאת יש לאמר בריש גלי.
,מידן להב, תל־אביב
מיום שהאדמה נכנסה לנו לדם, חדלנו
להיות עם של עובדי אדמה והפכנו לאובדי-
אלילים, לברוקרים לעסקני־אוויר ולרוב-
צי־חופים. הפירמידה הבורוכובית המפורסמת
נשארה על כנה. בשפיץ החד והדוקר
שלה מכונסים להם כמה חקלאים למזכרת
ולתיירים.
יש לי קרובים שהילד העירוני שלהם
לא יודע מה זאת פרה ואיך עושה חמור.
הוא מפחד מספרי־חיות המתאימים בהחלט
לגילו.
מיום שהתחלנו להתנחל, הלו ורפה ה קשר
אל האדמה, במקום שיתחזק — ואין
דרך חזרה.
כיוון׳שעל האדמות לא נוותר עוד לעולם,
אני מציע להחזיר לערבים את השלום,
זה הקלף היחיד שלנו שבו אנו יכולים
לסחור.
אכרהם שרון, עין־השופט

ג דו ל סו ש ל קר״סק*
על האינפלציה והמצב הכלכלי
המידרדר.

אפילו שוטה־הכפר היה יודע שאחרי
עליית מחירים בשיעור 160 אחוזים יעלה
ליטר חלב 11 לירות. שני שוטים היו
יודעים זאת מעבר לכל ספק. אבל, כפי
שהופיע בעיתונות, ראש־הממשלה, מנחם
בגין, ושריהאוצר, שמחה ארליו ,״הופתעו
מאוד.״
מנחם בגין צריך עכשיו לנשק את ידו

נוכחתי לדעת כי בארצנו יש אנשים
שסובלים מחוסר מעש וחושבים כיצד לה רע
לאחר.
אני מכירה את כבוד נשיא־המדינה,
יצחק נבון ורעייתו, אופירה, דרך מכרים
שלי׳ ,שעובדים בשגרירוודבריטניה בישראל.
הם דווקא סיפרו לי על התגובות
הנהדרות שהגיעו מאנגליה ומארמון בא־

אשתי־ נשיא נכון
תגובות חמות
קינגהאם על אישיותה המקסימה של הגברת
נבון. לשגרירות־הבריטית בישראל
הגיעו תגובות רבות, חמות ואוהדות על
התנהגותה, ההרצאות שנתנה ושיחותיה
של הגברת הראשונה של ישראל בביקורה
בלונדון.
עופרה מיטל, גבעתיים

ל א כו לםכ אלו ה
על מסיבת העיתונאים הבלתי-
חוקית שנערכה בכנסת על״ידי
קצין מילואים ושני חיילים שתמכו
ברמטכ״ל שהפחית את
עונשו של הקצין שרצח אזרחים
במיבצע ליטאני.

אנו החתומים מטה, חיילי ומפקדי היחי דה
הצבאית ממנה הופיעו קצין ושני
חיילים ביום 16.7.1979 בכנסת, עם החתמה
של אנשי היחידה בנושא שיחרור
הקצין שנשפט, מוחים על כך שאנשי
מילואים בשירות פעיל מתערבים בצורה
של קבוצת לחץ מן הצבא, בוויכוח פוליטי
סביב המיקרה של הקצין שנשפט.
אנו מסתייגים בכל החריפות מן ההח תמה
הנ״ל, ומדגישים שעיקרון טוהר ה נשק
מקנה לצה״ל עליונות מוסרית ומעשית
נגד אויבינו.
אריק נולן, קיבוץ סער
ועוד 12 חתימות.

וגו ע צ בי םבסלסת
מאוזן :
׳ז׳רעלמות; )5רויאלי; )10 מזמר; )11
פרפר־לילד )13 ;.זועף; )14 עליך לגעת!
)15 הבל דק ! )16 תבלין נפוץ ! )18 בירדי
אירופית ! )20 מגופו )21 ! ,תלם ; )22
מילת תנאי; )24 מגיבורי הוואי חמש־אפס;
)25 כלי בשחמת; )26 מתוח על
הקשת; )28 מעוברת; )30 כסות לרגל;
)31 עוף־טרף! )32 הניאגרה חוא כזה !
)24 האזנה דרוכה; )35 יהיה; )38 מורא;
)39 תבלין מיזרחי ; )41 שביב ; )42 פרח־נוי
; )43 מיקווהדמים ענקי ; )45 עם־
הארץ! )47 מידת־שטח )48 :בחיפזון;
)50 פחד קל; )51 שאין נשמה באפו;
)52 אסקופה; )54 חוק; )57 פסל בהיכל;
)61 מסולם הצלילים; )62 סכידגילוח!
)64 מושם באף השור; )65 כר־מירעה ;
)66 לא עדין! )67 שמא! )69 עיר־נמל
עתיקה בארץ ; )70 עולם ; )72 מחיצה בין
חצרות! )74 יתרה; )75 בושם מיקראי!
)77 מילחמה! )78 לכאן; )81 שיר-לכת
צבאי ; )83 כן, באנגלית ; )85 מחזאי אמריקאי
נודע (ש״מ 86 ראפיה ! )88 מספיק!;
)89 חלקי המילה! )91 קידומת
הולנדית! )93 בהשאלה: פתי! )95 כינוי
לחבר; )96 מילת תנאי; )98 מעבד
את הבצק ! 100 שנון ! )102 קידומת שמש מעה
שלילית; )103 כיסא־כבוד; )104 מן
היבשות! 105 יפה מאד.

מאונך :
)1אולם; )2נועם; )3חלחלה; )4
סופה של ממלכת כוש; )6אדמה המצויה
בנגב; )7מישתה; )8סמל-יחידה!
)9מטרה; )12 עובד בית־המרחץ! )15
רצרצי־גלים; )16 מחלקת עבודות ציבוריות
(ר״ת); )17 מחיצה! )19 חבל־ארץ
בארץ! )20 שופט! )21 מופלאה לעין;
)23 סיומת לרבות ; )24 עולז ; )2 6יתרון ;
)27 אביון! )29 רעידת־אדמה; )30 בעל
כושר התפוצצות! )33 לא-ממאיר; .)34
חמסין* )36 צאצא ; )37 מריבה ; )40
בהשאלה: מרכז! )41 מתגורר; )44 מי-
לת-שאלה; )46 נצח; )47 להבה; )49
יודה־רימונים ; )50 רצון עז; )53 הגעה;
)54 צורה; )55 מכינויי האלוהות; )56
יוצר.עיגול (הפוך); )58 רטוב במיקצת;
)59 שווי; )60 שיעור; )62 תרגילי־סדר
(ר״ת 63 משמש בקפיצה-לגובה ; )66
לבוש בדואי ; )68 אורות ; )71 מצוי מתחת
לעור; )73 מגילגולי הארבה; )76 במקום
ההוא; )77 צינורית המשמשת לשתייה;
)79 לכאן; )80 ממשש; )82 בוא מלמעלה
למטה!; )84 ישיש! )85 חינם; )87
בסיס; )90 איוושה; )92 גדוש! )94 איב-
חה; )96 עוף־טרף! )97 מאמר; )99 רומם
בעקבו; )101 לא עבה; )102 חיפה; )103
כיוון ש־.

על דיווחיו של אורי אבנרי מהכנסת.

קאנצלר
קרייפקי
״בגין צריך לנשק״
של ברונו קרייסקי על הגדולה שהפגין
בכנותו אותו ״ירקן״.
יוסף שריק, וזל-אביב
ההחלטה לא להחליט, כינוס הממשלה
ללא הכנת שעורי־בית, חוסר אומץ־לב
לשמש דוגמה לעם, מעמידים את הממשלה
כולה, כשהיא ערומה וערייה בפני מישפט
העם.
רן י רכ, תל־אביב

ו שיאה ל מו פ ת
על חרושת השמועות שחזרה ופועלת
במלוא הקצב נגד נשיא״
המדינה ורעייתו בעקבות נסיעתה
של אופירה נבון ללונדון (מדור
״תשקיף״ ,״העולם הזה״ .)2186

להלן העתק מכתב אותו שלחתי למפקד
כוח־ביטחון־הפנים במישרד־הביטחון :
״אני מציע לבדוק את האפשרות שכוח
עויין למדינה החדיר למשכן הכנסת נז
עצבים חדש. אחרת, איך אפשר להסביר
את העובדה שאנשים נחמדים מתנהגים
באופן בלתי שפוי במקום הזה. כל מה
שמנחה אותם פיתאום הוא איך ״לדפוק״
אחד את השני ולהופיע בטלוויזיה. פעולת
מוחם נראית לי לקויה.
ה. חלף זזליגגר, תל-אביב

ת ס בי ר ה שו אהשדלפיד
על ההשוואה אותה ערן ב. מיכאל
(״פורום העולם הזה״ )2180
בין שיטותיו של מנכ״ל רשות
השידור, יוסף (״טומי״) לפיד,
לבין אלה של שר התעמולה של
אדולף היטלר, יוסף גבלס.

כדי ליצור תמונה שלמה יותר של מנכ״ל
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 2188

הצלחות
המעופפות

מסידרת הפטפונים 1־¥ ?8מ30
את ״הצלחות המעופפות״ בסידרת
הפטפונים ז8 -ק-ץ א 30״מעיפים״
המנועים החדישים מדגם
*1.033( 851ו81ו1ז )8המהוים פריצת דרך
בדור החדש של הפטפונים.

הישג טכנולוגי זה של מעבדות ץ^ו 50
מעלה את הפטפונים מסידרה זו,
למקום הראשון מבחינת אורך חיי
המנוע, יציבות המהירות(ע״י בקרת
ס׳ר! )50 ורמת הרעש הנמוכה
מהמקובל.
לכל אלו מתווספים עיצוב מרהיב עיין
והפעלה נוחה.

$ -7 2 0ק
הנעה ישירה; מנוע מיוחד — ללא
מברשות עם בקרה בשיטת ס״ז;50
מנגנון מיוחד לדיוק המהירות
(סטרובוסקופ); ראש מגנטי ומחט
יהלום.

3 0ז־ 5ק
הנעה ישירה; מנוע מיוחד — ללא
מברשות עם בקרה בשיטת ס/ח;50
הפעלה ע״י לחצנים אלקטרוניים;
מנגנון מיוחד לדיוק המהירות
(דטרובוסקופ); זרוע משוכללת עם
מנגנון המונע החלקה(ג<וו-81<8<1ו1ח;)8
ראש מגנטי עם מחט יהלום.

כרסום גזוניקן רסאלטיראן

השבוע במאה ה־ 2 0
מה אירע במאה ה־29׳ בשבוע שכין ה* 8באוגוסט עד ה־ 14 באוגוסט ¥
כמדור חדש זה יסקור ״העולם הזה״ כמה מן המאורעות שאירעו
כ* 78 השכים הקודמות כשכוע שכר מופיע הגיליון.
— 9.8בית־אשל עלתה על הקרקע 1900 בנגב.
— 14.8בהר חברון נוסד כפר עציון.
— 14.8הסתיים מרד הבוכסרים בסין.
בסיוע 2000 חיילי מארינם אמריקאים נכבשה
פקין בידי-המעצמות. הקיסר נימלט
לסיאנפו.

1902

1944
— 8.8נסיון התנקשות של אנשי לח״י
בנציב העליון לשעבר, הארולד מק־מייקל,
נכשל. הנציב נפצע קל ואילו שלישו נפצע
פצעים אנושים.

1962
— 9.8הרמן הסה, סופר גרמני וחתן
פרס נובל מת בגיל .85

1965
— 8.8שוד הרכבת הגדול באנגליה.
יותר משניים וחצי מיליון לירות שטרלינג
נשדדו.

1964
— 12.8אחד ממשתתפי שוד הרכבת
הגדול שנידון ל־ 30 שנות מאסר, נמלט
מבית הכלא.
יאן פלמינג, יוצר ג׳יימם בונד, נפטר
בגיל .56

— 9.8הנסיך מוויילם, בן המלכה ויק טוריה,
מוכתר בשם אדוארד השביעי למלך
בריטניה.

1945

1909

— 14.8הנשיא טרומן מודיע כי יפן
קיבלה את תנאי הכניעה.

1968

— 11.8קריאית האס־או־אם הראשונה
שודרה ברדיו מהאניה אראפו שביקשה
עזרה ליד חוף צפון־קרוליינה.

1946

— 12.8שני טייסים סוריים מנחיתים
את מטוסיהם מסוג מיג 17 בישראל.

— 13.8גירוש ראשון של מעפילים
לקפריסין 1280 .מעפילי יגור והנרייטה
סולד גורשו לקפריסין. במהלך ההתנגדות
לגירוש פרצה תיגרר. ומעפיל נהרג. העוצר
שהוטל על חיפה הופר ושלושה יהודים
נהרגו.

1969

1948
— 12.8הנציב המיוחד של ארצות-
הברית לישראל, ג׳יימס מקדונאלנד וחבר
.עוזריו מגיעים לתל־אביב.

1951
— 9.8בית־מישיפט ביטל את תוצאות
הבחירות לעיריית עכו מפני שמעטפות
הבחירה היו שקופות.

1952
— 12.8הטיהור הגדול של סטאלין
ביהודי רוסיה. עשרות אישים יהודים הוצאו
להורג בניהים הסופרים דויד ברגלסון,
פרץ מאראקיש, דויד הופשטיין ואיציק
פצר.
— 14.8היהודי מאטיאם ראקושי בן
ה־ 60 נבחר כראש ממשלת הונגריה.

הינ דנ ב רג והיטלי
13.8.1932

1955

1910
— 13.8פלורנם נייטינגייל, אחות רח־מניה
בריטית, מייסדת בית־ספר לאחיות
ומעונות לחיילים בבריטניה, מי שהפכה
מושג לאחות רחמניה, מתה בגיל .90

— 8.8מלנקוב מודיע בסובייט־העליון
כי ברית־המועצות פיתחה. פצצת מימן.

— 8.8ישראל אלופת העולם בשיט.
כרמל צפניה ולידיה לזרוב זכו באליפות
בשיט מפרשיות מדגם .420

— 19.8מטוס נוסעים לבנוני יורט על-
ידי מטוסי חיל־האוויר ואולץ לנחות בארץ.
הפעולה נערכה משום שהגיעו ידיעות מודיעיניות
על המצאותו של ג׳ורג׳ חבש

1954

במטוס. רק ברגע האחרון ביטל חבש את
טיסתו.

— 9.8תואר מפקד לגיודהכבוד הוענק
לרמטכ״ל משה דיין בעת ביקור בצרפת.

1977

1955

— 8.8ראש־הממשלה מאשר בפעם ה ראשונה
רישמית, כי ישראל סייעה לנוצרים
בלבנון.
— 11.8שתים־עשרה צעירות יהודיות
המריאו מדמשק לניו־יורק כדי להינשא

— 12.8המרשל הצרפתי אנרי פטן
יצא להגנת גרמניה הנאצית וטען כי היא
״לוחמת למען הציוויליזציה.״

1942

1956

— 8.8הידיעה המוסמכת הראשונה על
תוכניות הנאצים לחיסול יהדות אירופה
נמסרה על־ידי ד״ר גרהרט ריגנר.

— 14.8המשורר והמחזאי
ברטולד ברכט נפטר בגיל .58

(״העולם הזה״ )2185
רחמים על חשודים?
מר ינאי הנכבד מביא את הקורא לידי
רחמים ורגשנות כלפי אנשים שסרחו והכפישו
את מעמדם ל מה המגמתיות הזול
ההפלות, תאונות דרכים, חוש אבהות, יחסי
מישפחה מעורערים ,״ילדים״ בני העשרה
המאוחרים הנשארים לבד בבית ללא הש גחה,
בית־חולים ועוד, ממש מביא אותי
לידי רחמים לאותם חוטאים, אשר ניצלו
את מעמדם כדי לסרוח.
לעומת מגמתיות זו, מציג מר ינאי
הנכבד את המישטרה כיצור מפלצתי, המתנכל
לאנשים מסכנים חולים ונרדפים,
גורם לשני אנשים יריבים להיות בצוותא
כדי לעורר פרשיות מהעבר, מיפלצת השולחת
נשים לכלא אך ורק כדי ללחוץ על
אדם אחר.
היכן האמינות האובייקטיבית, העיתונאית,
שהיא שבועת כל כותב בעיתונים?
מוטי קרת, רמת־גן

— 9.8הוקם מכון לבדק מטוסים בלוד,
שנקרא לאחר מכן התעשיח האווירית.
— 12.8ממגורת הענק דגון התחילה
לפעול בחיפה.

ש ד קג רני8
אל-״ער

1975

1959

1945

פרווגת הזהב

— 19.8מניה ביאליק, אלמנתו של
המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק, נפטרה
בגיל .97

— 12.8אוניית ההגנה דורה מגיעה
לחוף שפיים.

— 8.8הצייר היהודי חיים סוטין שלה
יד בנפשו. בן .48

עורך־המישנה, מר יוסי ינאי, יוצא ב־סניגוריה
מאלפת על ״מוסד אנשי הזהב.״
מה הסיבה להגנה כה נלהבת? מדוע

1972

— 9.8חמישה נאצים חמושים רוצחים
פועל קומוניסטי בשלזיה העילית לעיני
אמו. היטלר משגר להם מיברק אהדה.
— 13.8היטלר דוחה הצעה של הינדנ־בורג
לקבל את תפקיד סגן הקאנצלר במקום
פון־פפן ודורש את השילטון כולו.

1941

תגובה על הכתבה ״זהב במרו״ו
מים״ (״העולם הזה״ )2185 על
פרשת קברניט הזהב עקיבא!
פרטמן, אשתו דליה והדיילת
מיכל אדר•

— 9.8אנוואר אל־סאדאת חזר על הצהרתו
של עבד אל־נאצר ״מה שנלקח
בכוח, יוחזר בכוח.״

— 9.8קרב אווירי עז מעל תעלת
לאמאנש 60 .מטוסים גרמניים, מתוך 400
שהשתתפו בו, הופלו.

מסעלרחםעל חשודי *!

1971

— 8.8טיסה ראשונה סביב כדור הארץ
על־ידי ספינת אוויר. גרף צ׳פרין בפיקודו
של הוגו אקנר, ערכה את המסע ב־21
יום 7 ,שעות ו־ 34 דקות.

1940

(המשך מעמוד )6
רשות השידור החדש, יוסף לפיד, הריני
להזכיר כתבה פרי עטו שפורסמה בשנח
1972 במעריב. הכתבה מתארת את הוריו
של אהוד (אודי אדיב) ,שהורשע בעבירוו
ביטחון נגד המדינה, והמגינים על בג:
בתוקף היותו בנם. לפיד השווה אז אח
הוריו של אודי אדיב לאלה של אדולך
אייכמן, המגינים אף הם על בנם.
אין ספק שלבחור יש תסביך מאותב
הימים.
יוכל ברקאי, קיבוץ הזורע

1970
— 14.8שני אלג׳ירים נעצרו בנמל
התעופה לוד בעת שנחתו נחיתת ביניים
בטייסת בי.או.איי ,.בלוד. התברר כי הם
מראשי שירות הביטחון האלג׳ירי, וכי אחד
מהם היה אחראי לחקירת חטופי מטוס
אל־על לאלג׳יריה שנתיים קודם לכן.

1929

1952

מכתבים

הגרמני

1961
— 14.8מנהיג המאו טאו, ג׳ומו קנייא-
טה, חוזר לארצו אחרי שבילה 9שנים
במאסר.

1978
— 8.8אייבי נתן הפליג על ספינת
השלום שלו לביעיות.
10 — 11.8ישראלים מהם מורה, קצין-
צה״ל. ותלמידי ישיבה מואשמים בנסיון
חתירה נגד המישטר.
— 14.8ישראל זלמנסון הגיע לווינה
אחרי שריצה 8שנות מאסר בכלא הרוסי.
אריה (״צ׳יק״) דיסנצ׳יק, עורך מעריב,
נפטר בגיל .71

הכתבה זהב במרומים היא שערוריה
ממדרגה ראשונה. בית־המישפיט החליט כי
שלושת האנשים האלה הם מבריחים וגנבים,
ובא עיתון ומגן עליהם. בזכות מה?
אברהם תימור, בני־ברק
אני מבינה שמיכל אדר, הדיילת שנתפסה
בהברחת הזהב, עבדה בשבועונכם הנכבד
ככתבת אופנה, אבל האם עובדה זו דייה
כדי שתצאו להגנתה בצורה כה מסולפת?

שושגה הרוש, צפת

כל הכבוד ליוסי ינאי. אני בקיא בעניינים,
וכל מה שהוא כתב היה רק חלק
מהאמת על שיטות המחלקה של תת־ניצב
בנימין זיגל. טוב לראות שיש מישהו במדינה
שלא מפחד מהאיש הזה.
שוטר, תל־אביב
י• שלא כפי שכתב הקורא תימור, לא
הורשעו שלושת החשודים על־ידי בית־המישפט
ולו בגלל העובדה הפשוטה שהם
עדיין לא הועמדו לדין, וספק אס כולם
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 2188

הופלים של עלית

לא מספיק לעלית
שהופלים שלח הכי טעימים,
ושהם מיוצרים באיכות מעולה.
חם צריכים לחיות
גם טריים!
הסתכלו על האריזה
הופלים עטופים בשתי חבילות
בנייר מיוחד
המשמר את טריותם.
אפשר לפתוח מדי פעם
רק חצי חבילת ופלים ולהגיש.
פרין,
חגיגה בפח.
אם הופלים טריים —
סימן שחם עלית.
קנו ואמרו בפה מלא:־

טוב לי עם ופלים

געיותיך המשפחתיות עלולות להוכיח
השבוע פעם נושפת,
כי המישור המשפחתי
הוא הנקודה הפגיעה
ביותר אצלן. אמצע
השבוע הוא תקופה
מיועדת לפורענות מבחינה
זו. חילוקי ה׳ 1ל1 דיעות במשפחה עלולים
להגיע בימים
; 1 21 מרס -
20נ אפריל
אלה לדרגה כה חמורה
שלא תנשה לפתור
אותן כעת. מוטב לדחותן לעתיד.

האפיזודה הרומנטית אותה התחלת לא מזמן,
אינה חשובה כמו
שנדמה לך. בסך הכל
זו הרפתקה חולפת, שבעוד
כמה חודשים תישכח.
כדי למנוע מעצמך
כאב לב מיותר, נסי
כבר עתה להפוך את
הרומן לידידות, ממנה
תוכלי ליהנות זמן רב
יותר מאשר מהאהבה
שהתלקחה פתאום. בת
שור: השתדלי תמיד להיות כנה עימו.

ידידים במקום עבודתן, ובחוגך החברתי,
יהיו ידידותיים בצורה
בלתי רגילה במשך
השבועות הבאים.
עליך ללכת לקראתם
יותר ממחצית הדרך,
כדי לזכות בידידותם
ולהיות ראוי לה. כושר
היצירה שבך יקבל
דחיפה מבורכת באמצע
השבוע, ומחשבתך
תהיה צלולה ובהירה
ביותר• בשוף השבוע צפזייה לך הפתעה.

י״וחזן

קיג ראשית השבוע עומדת בסימן של חיי חברה
נעימים. אתה• עתיד
להיווכח כי הבית משמש
בסיס נעים וחמים
לפעילותך, ובו תמצא
חברה ועניין. כדאי ש־תתרכז
קצת במשפחתך
ותקדיש לה מזמנך, 11110 כמו שמגיע לה. מאמצע
השבוע ואילך תהיי21
ביוני -
20 ביולי
נה לך הזדמנויות אחדות
להגדיל את הכנ־סותיך,
ולשפר משמעותית את מצבך.

עננים סוערים יכשו לקראת סוף השבוע
את חיי האהבה שלך.
אם אתה נשוי — תפרוץ
מריבה סוערת
בינן לבין אשתך. אם
יש לך חברה — תעמדו
לפני פירוד. גם את,
בת אריה, לא תלקקי
השבוע דבש. את עלולה
להיפרד לתקופה
ממושכת מאדם קרוב
מאוד. מספר שבע
יביא לך מזל בהגרלות ובהימורים.

מקום סגור בו תבלה בשבועות הקרובים,
יאפשר לך לחשוב ולעשות
מאזן מסכם של
השגיך עד עתה. המסקנות
שתסיק ממאזן זה
יאפש רו לך להצליח
יותר בשטחים הקרובים
לליבך, ולהגיע להצלחה
המקווה במי22ב
או גו ס ט -שור המקצועי. בת
.22בספטמבר
בתולה — אל תיכנעי
והלחמי על שלך, למרות
שהעניין נראה ממבט ראשון, אבוד.

נהווו)1

המציאות מסולפת בעיניך עד כדי כך,
שאינך מסוגל להבין שלא כולם דורשים
את רעתך. הדרך היחידה לצאת ממצב בלתי
נסבל זה, היא לתת אימון
באדם אחד לפחות,
ולספר לו את אותם הדברים
שאתה נזהר שלא
לספר לאיש. עד אז
— רסן את תגובותיך
המתפרצות ואל תסחוף
את עצמך למריבות, ש־סיבותיהן
אינן אלא >^<1יו,ג>ויו>^
פרי דמיונך. מספר המזל
שלך השבוע, הוא
חמש־עשרה. צאי השבוע לטיולים ארוכים
מחוץ לעיר. מחכה לך שם פגישה חשובה.

האזנ״ם

הצפוי
לן שגזע נעים ומהנהברוב
שטחים, והיום המוצלח ביותר שלך
עשוי להיות יום שישי.
תכנן בזהירות
כל פגישה עם בת זוגן
(אם אתה רווק) כדי
להפיק מן האירוע את
מירב ההנאה. הפגישה
תהיה בלתי שגרתית,
ושונה לחלוטין מפגי״
שותיכם הרגילות, ותגרום
לשניכם חוויה
בלתי נשכחת. עם זאת
— אל תנהג בניגוד למצפונך והילחם
על הדברים הנראים בעיניך צודקים.

עקת

כדאי שתקדיש יותר תשומת־לב לעיסקות
הפיננסיות בהן אתה עסוק. בדוק היטב
כל הצעה ושקול אותה
לפני שתחליט. למרות
שתהיה זו בינתייס בע־ייה
כללית למדי, אתה
עשוי לגלות בעוד כמה
חודשים כי טיפולך עכשיו
שינה דברים רבים
באורך חייך. יום שני
יהיה נוח ומוצלח במ20
בינו אר -
8ז בפברואר
יוחד במגעיך עם אחרים,
אם במישור החברתי,
ואם במישור המיקצועי ויגרום לך
תמיד נחת רות והנאה רוחנית רבה מאד.

המחצית הראשונה של השבוע תתנהל
למישרין, בעיקר במי שור
החברתי, וההרגשלן
הכללית שה תהיה
הרגשת הצלחה
ופעילות סוערת. במח צית
השניה של השבוע
אתה עלול להיתקל
במכשול בלתי
צפוי, שיוציא את כל
9ו בפברואר -
האוויר ממפרשין. ק20ב
מרס
רוב לוודאי שרקע ה־מיכשול
יהיה במישור המשפחתי, וכתוצאה
ממנו תיווצר אי״הבנה גדולה, שתכבול
את ידין זמן רב ותיצור סיבוכים.

זניו

ה ת מונ השלע קי ב א גוף
מה הקשר בין תמונתם המשותפת
של ח״כ עקיבא נוף והסופר
יותם ראובני שפורסמה ב״העו-
לם הזה״ ,2156 לבין ניתוח פסק
הדין של מישפט בצלאל מיזרחי
נגד ״הארץ,״ ״העולם הזה״ . 2184

נמנעתי עד כה מכתיבת הדברים האלה.
ובוודאי לא הייתי מעסיק את הקורא בהם
עתה, אלמלא מצאתי שיא בגילוי הצביעות
של עורך העולם הזה בכל מה שקשור
למה שמותר ולמה שאסור לעיתון.
נמנעתי בזמנו מתגובה על פירסום תצלום,
שבו אני נראה בחברת ח״ב עקיבא
נוף במיסגרת כתבה שעסקה בענייניו ה פרטיים
של מר נוף, כלפיו מגלים העולם

צפוי לך שבוע שיגרתי וחסר עניין, וקשה
להניח שיקרה בו משהו יוצא דופן.
בן זוגן יהיה עצבני
ונרגז יותר מתמיד,
ומן הראוי שת-
פנקי אותו מעט, ותשתדלי
לפצות אותו
על עוול כלשהו שנגרם
לו בגלל אח רים•
בימים חמישי ושישי
אתה עלול לס־
21בדצמבר ־
בינואר 19 בול מבריאות לקויה

והרגשה לא טובה
— קרוב לוודאי בגלל מאמצים גופניים,
אך הרגשתן תשתפר תוך יומיים־שלושה.

(המשך מעמוד )6
יעמדו לדין. הכתבה ״זהב במרומים״ לא
התייחסה לאשמתם או חפותם של המעורבים
בפרשה. על כך יחליט בית־המישפט.
הכתבה רק תיארה• את שימות החקירה
של מחלקת ההונאות במטה הארצי, וטענה
כנגד סיגנון רמיסת כבוד האדם, גם כאשר
הוא חשוד.

בריאותך עלולה ללקות השבוע. שים לב
לכל סימפטום בלתי רגיל, ואל תזניח אפילו
כאב שיניים. אתה
מקדיש יותר מדי מרץ
ותשומת־לב לאחרים, ומזניח
את בעיותיו
שלך. הגיע הזמן לעשות
חשבון־נפש, ולבדוק
אם יחס המסירות
יוצא הדופן שאתה מגלה
לידידיך משתלם לך
באיזושהי דרך, ולו גס
תהיה זו רק ההנאה
שאתה שואב ממעשיך. נהג בזהירות, ואל
תניח לאחרים להחליט החלטות בשבילך.

מכחכים לבקר את אבנרי. האם ורדי משרת במילואים
או משלם מיסיס, שהוא מרשה
לעצמו לכתוב כך? מה שחבל רק, שיש ראלים
כמוהו מוציאים לנו שם רע בחו״ל.
מי כאל פיינז לג ר, חיפה
אתה, מר ורדי יקר, לא ראוי שיכנו
אותך אפילו בשם זבל. זבל זה דבר טוב,
שמפריח את השממות ועוזר לשדות לתת
פריים.
אתה סתם אשפה.
אתה לא רק אשפה, אתה גם פחדן. אם
היית אמיץ, היית כאן בארץ, ולא בלום־
אנג׳לס, ומכאן עורך את הוויכוחים הרדודים
שלך. דיעותיך ודיעות של נפולת
נמושות שכמוך, מחזקות את שוחרי השלום,
שיושבים דרך אגב, בארץ.
י הו דהשרע כי; ירושלים

הנטיות ד״מקבריוח
של המצרים
על החזרת 11 גופות חללי צה״ל
ממלחמת יום הכיפורים.

לפני חודש בערך הוחזרו והובאו לקבר־ישראל
11 מחללי מילחמת יום־הכיפורים
שנפלו בחזית מצריים. התימה הינו, איפה
היו חיילים אלה עד להחזרתם?
המסקנה היא שחללים אלה הוחזקו לצורך
מיקוח פוליטי בלבד. לאוייב עם נטיות
מקבריות כאלה, החזרנו את שדות־התעו-
פה ואת הפיתחה, תוך התערטלות ממקדמי
הביטחון החיוניים.
על ראש־הממשלה, מנחם בגין, ועל אנשים
שכמותו נאמר :״מהרסיך ומחריביך
ממך ייצאו.״
אליעזר צוקר, רמת-גן

לא הבטתם לקלאטו־ שרו!

קורא ראוכני
מי המושמץ?
הזה, ומר אבנרי סוג של שינאה תמוהה.
אולם בניתוח שמנתח אורי אבנרי את פסק-
הדין במישפטו של בצלאל מיזרחי נגד
הארץ הוא עומד על תפקידה של העיתונות
ועל זכויותיו של הפרט.
באותו מאמר כותב העורך־הח״כ כי
״רשאי כל אזרח להגנה מפני שרירות ליבה
של העיתונות. בוודאי. בתנאי שהאזרח
הבא לתבוע הגנה על שמו הטוב, ידיו
תהיינה נקיות.״ יופי של מילים. מעניין
איזה מין נימוק היה ממציא אבנרי, או
עורן־הדין שלו, אילו הייתי תובע אותו
לדין על כך שפירסם את התצלום ההוא.
הרבה דברים יכלו להשתמע מאותו תצלום.
למשל, שח״כ נוף עוזב את אשתו
בגלל שהוא רוצה אותי, רחמנא ליצלן.
שאני שותף, איכשהו, לכל הבעיות של מר
נוף, ועוד.
אין לי שום ידיעה על נטיותיו המיניות
של מר נוף. פירסום התצלום היה מעשה
שפל, מכוער, גס וחסר כל הצדקה, בכל
הנוגע למר נוף. אני השתעשעתי.
זה שאני הומוסכסואל יודעת כל הארץ
אחרי שדיברתי על כך בתוכנית טלוויזיה,
מתוך כוונה להפנות את תשומת־הלב של
הציבור לבעיה שעדיין לא מצאה את פית־רונה,
כך שכוונת השבועון בפירסום הצילום
הייתה הרבה יותר משקופה: זיין
בתחת.
ידחם ראובני, תל-אביב
י• האם לדעת הקורא ראובני מי שמופיע
לידו בתצלום ח״כ נוף הוא המושמץ.

ת גו סוז ו 1ל תג 1כת
קוראים מגיבים על מיכתבו סל
מי ורדי ״העולם הזה״ . 2186

לדעתי, סיגנון המיכתב, והשינאה המובעת
בו, מוכיחים שאדון ורדי הוא בדיוק
סוג הישראלי שאנחנו לא צריכים בארץ.
לטענותיו המעליבות לא כדאי להשיב,
שכן בתור ״ישראלי-אמריקאי״ אין לו זכות

חברי־כנסת מגיבים על טענתו של
ח״כ שמואל פלאטו-שרון כאילו
הבטיחו לו להצביע עבורו.

ברצוני להודיע שדברי חבר־הכנסת פלא-
טו־שרון שכאילו הבטחתי לו להצביע נגד
הסרת החסינות הם שקר וכזב שאין בהם
מילה אחת של אמת.
אומנם אין אדם נתפס על צערו, אך
ברצוני להביע את תדהמתי מצורת ביטויו
של פלאטו־שרון ובכוונתו להטיל דופי,
בדרך הפסולה הזו, במהימנות, כחבר ב-
וועדת־הכנסת. אני דוחה דבריו בשאט-
נפש.
ח ״ כ הלל זיי ד ל, ירושלים
הנני מצהיר בזאת כי הצבעתי בוועדת־הכנסת
בהתאם למצפוני בדבר נטילת חסי-

קורא יצחקי
האס פלאטו שיקר?
נותו של ח״כ פלאטו־שרון על-פי בקשתו
של היועץ־המישפטי לממשלה.
כחבר ועדת־הכנסת, אני מוחה על הת קפותיו
של ח״כ שרון על אופן הצבעתי.
הודעתו של ח״כ פלאטו־שרון בשאלת
הצבעתי היא עלילה מגמתית.
ח״ב יצחק יצחקי, ירושלים
העולם הזה 2188

סיגרית המאה
לבעלי הדעה

ססו מ״מ של
טעם משובח
7זופר קיעסייז-
תערובת אמריקאית.
פרסום דיר יעקבסוו

ד״זק
•חשנס
מכתב גלוי לרמטכ ״ ל מנער בן 48
חיים וייצמן נשא נאום בקונגרס הציוני בבזל, נאום
שעלה לו בבס״הנשיאות שלו. בעוד הוא משמיע את
התוכחה נגד אקטיביזם ״על-ידי שליח״ מצד אלה המתכוונים
להישאר במרחק רב מאבק השריפה, קם ציר
אחד בניו״יורק וצעק :״דמגוג וייצמן פסק מדיבורו
ועמד בשתיקה נדהמת, מעולם לא אירע לו כדבר הזה.
הקונגרס ישב במתיחות אחוזת חלחלה בעוד הוא הוגה
מה ישיב. בפרטיכל של הקונגרס נמסר כי הגיב בזו
הלשון :״מישהו קרא לי דמגוג! אני שנשאתי בכל
תלאותיה וסיבלותיה של התנועה הזאת? האדם שהטיח
בפני את המילה הזאת חייב לדעת שבכל בית ורפת
בנהלל ובכל בית״מלאכה בתל־אביב או בחיפה יש טיפה
מדמי. אתם יודעים שאני אומר את האמת. אם אתם
חושבים לקרב את הגאולה בשיטות לא יהודיות, אם
תיוואשו מעבודה קשה ומימים טובים יותר, הרי שאתם
עובדי עבודה זרה ואתם מסכנים מה שבנינו״.
ההסברים המופלאים האלה שניתקלתי בהם באקראי,
העלו בפני את הבעיה החמורה המנסרת בחלל
עולמי הפנימי מאז התייצבתי לראשונה בשערי לישכת-
הגיוס בתל־השומר. הסיכויים מצביעים על כך שלאחר
קביעת הפרופיל הרפואי שלי אוכל להשתמט משירות
ביחידה קרבית, תהיה אשר תהיה הנוחות המתלווה
לשירות ביחידה עורפית, איני שלם עם ההחלטה הזאת.
אלווה דברי בשתי דוגמות מתוך דבריו של מוטה
גור על פלוגה ד׳ של הצנחנים :
א .״שאיפתנו להישגים משכנעים, הנקנים לא
בהליכה עקב בצד אגודל, לא בהתקוממות איטית
מן הקל אל הכבד, אלא במאמץ קשה,
ההתגברות, על קשיים מדומים או אמיתיים היא
חלק בלתי־נפרד מן החינוך הצבאי״.
ב .״החיילים חזרו על כל מה שאמרו לי :
קשה להם בפלוגה, האימונים מפרכים, המתיחות
רבה, פוחדים לצנוח, רוצים לעזוב, כבר
מתום הראיון הראשון זורק בי אריק (שרון)
מבט מלא תמיהה, מה הם עושים כאן 1לא
היה לי צל של ספק, שלא חיילים כאלה ראה
אריק לנגד עיניו בעת שהתחייב לבצע כל פעולה
שתוטל עליו.״
לנוכח דברים אלה רציתי לברר, האם רק לבעלי
פרופיל גבוה יש זכות להתגאות בהשתייכותם למחנה
הצה״לי, בחוג המישפחה על כוס קפה ועוגה הבעתי
את מישאלתי הברורה לשרת בחיל־שירותים, בצה״ל,
להמחשת דברי הבאתי את הדוגמה ״קצין-חינוך״• התגובה
הקלאסית החוזרת, שבה זכו דברי היתה ״אתה
יודע למי נותנים להיות קצין־חינוך, רק לכל הפרוטק-
ציונרים בצה״ל, לבנים ולבנות של בעלי הקשרים, צה״ל
זאת מאפיה הבנויה על קשרי שתיקה ואין לך ברירה
אלא להשלים עם המציאות הזאת.״

מועקה כבדה ירדה עלי למשמע הדברים הללו ואני
שואל את השאלה הכואבת ״האם מישטר הפרוטקציו־ניזם,
ההעדפות והמענקים הוא הכרחי ! המצב הזה
איננו חייב להמשך, אם צה״ל הושחת עד כדי כך שה•
ציפיה הגדולה ביותר שמצפים מחייל בצה״ל מסתכמת
במישפט ״המתן, בנאמנות כלבית עד אשר תזכה בהטבה״
,אז המסקנה הנובעת מן הדברים היא שאני לא
קול יחיד, והגיעה העת שכל אחד יקום ויגיד מה מכביד
על ליבו — גם אם הוא חושש שזה יעלה לו ״בהטבה״
זו או אחרת. שכן בנפשנו הדבר, עלינו להשתחרר מהמועקה
האיומה שמטיל צה״ל על חיינו, המצב שבו
אנו נתונים, מצב שבו חייל שירותים מתבייש בבואתו
כפי שהיא משתקפת לנגד עיניו במראה.
מה משמעות המושג שירות בצה״ל בזמן הזה 2
תמהני אם יש מי שיכול להשיב על שאלה זו. כל מי
ששאלתי, התחמק מתשובה בתירוצים שונים, תשובה
לא קיבלתי. אינני מאשים את המתחמקים, הם אינם
משיבים, כי אין להם מה להשיב, במיקרה הטוב ביותר
ידקלמו באוזניך, תביעות ומישאלות לגבי מקום
שירותם, מסלול קידום הדרגות בצה״ל, יציאות טובות
הביתה. זאת תשמע במיקרה הטוב, אולם חייל שירותים
לא יענה כלל על השאלה.
רצח הכבוד הלאומי אצל אדם אחד זוהי טרגדיה.
רצח הכבוד הלאומי של קבוצה שלמה זוהי סטטיסטיקה,
זוהי הטענה החוזרת ומושמעת. אם אני אדם יחיד
ששותף למחאה הנ״ל, הרי שאינני יוצא למרי אזרחי,
לאושר האישי שלי, לא חסרה הרגשת השירות ביחידה
קרבית. יתרה מזאת ביחידה קרבית יתכן שיכפו עלי
לפעול־ נגד ערביי יהודה ושומרון, כאשר אף מדינה
בעולם אינה מוכנה לקבל את התיאוריה הפנטסטית
של סיפוח ־ שטחים•
אך כבכל המיקרים המפקד יצווה עלי להישמע לסיסמה
הצבאית ״אל תשאל, אל תחשוב, רק פעל
כפי שיאמרו לך.״ כבר סיפרו לי שאצטרך לקחת מעדר
לצה״ל כדי לחפור ולמצוא את ההיגיון המסתתר בנבכי-
האדמה, אך זאת בדיחה שולית, העיקר הוא, כי אי-
אפשר, לכוף על אדם, להתעלם ממה שנראה לו כסתירה
הגיונית.
הצרה היא שמי שמוכן להשמיע קולו בצינעה, על
כוס קפה ועוגה, אינו מוכן להשמיע קולו מול מפקדו
האישי, מי ששותק נוכח תופעות בלתי״ניסבלות אלה
של הצדקת מדיניותה הלא ״ חוקית של מדינת
ישראל ביהודה ושומרון חייב לדעת שהוא שותף מלא
לאחריות. לכן כל מי שחרד לעתיד, חייב להשמיע את
קולו, ולהתריע על המסקנות המתבקשות, לפי מיטב
הבנתי, מן המעשים של ההווה.
אם הדברים שאמרתי גורמים לכך שאני אשם בהשתייכות
ל״גייס־חמישי״ ,או ״בתקיעת סכין בגב האו-

מה״ ,זהו סימן מאלף שאין לצה״ל תשובה לגוף הדברים
ואם תוסיפו ותאמרו שלא רצוי שתהיינה, לו התשובות,
הריני להזכירכם שהיה עוד עם בהיסטוריה
האנושית שחייליו טענו כי הם מקבלי-פקודות בלבד
והאחריות מוטלת על המפקדים. כולנו יודעים מה נציגי
אותו עם חוללו לעמנו.
לנוכח דברים חריפים אלה יתכן ותצווה בפשטות
לגרשני מצה״ל. אז אוכל אולי להזכר בדברים המופלאים
שנאמרו בספר עמוס (פרק ז׳ פס׳ )14—10״וישלח
אמציה כהן בית-אל, אל ירבעם, מלך ישראל, לאמור
קשר עליך עמוס בקרב בית ישראל לא תוכל הארץ
להכיל את דבריו ...ויאמר אמציה אל עמוס חוזה לך
ברח לך אל ארץ יהודה ואכול שם לחם ושם תנבא,
ובית אל לא תוסיף עוד להינבא כי מקדש מלך הוא
ובית ממלכה הוא• ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא
נביא אנוכי ולא בן נביא אנוכי כי בוקר אנוכי ...ויקחני
ה׳ מאחורי הצאן, ויאמר אלי ה׳ :לך הנבא אל עמי
ישראל״.

יעקב לן׳ ,אשדוד

_ השנם חז ח
ג שבוי הוא בן־אד
בלהט הוויכוח על חוקיותו או אי-חוקיותו של מעשה
שלושה חיילי מילואים, שנכנסו למישכן־הכנסת
לבושי מדים ומסרו את עצומתם ליו״ר הכנסת, ואף
ערכו מסיבת־עיתונאים במקום, הוצנעה העובדה הפשוטה,
כי עצומה זו, שעליה חתומים כמה עשרות אזרחים
ישראלים, שהסתייעו לצורך פירסומה בח״כ הליכוד
יגאל כהן, מגלה את דעתם, התומכת ומעודדת
מעשים של רצח אנשים חסרי-ישע.
אני רואה בעצומה זו צעד אחד נוסף — צעד גדול —
בדרך הדרדרותה של החברה הישראלית לתהום מוסרי.
חבורת החותמים לא הסתפקה בתמיכה בחנינה שהעאלא
אף הגדילה
ניק הרמטכ״ל לקצין רוצח
לעשות בכך שתבעה לשחררו מייד ממאסרו. כן תבעה
החברה להודות לו על ״מעשה הגבורה״ שביצע ולבקש
ממנו סליחה ומחילה על עצם העמדתו לדין ועל הענשתו.
לח״כ
יגאל כהן היה נוח מאד, שהוויכוח בכלי״
התיקשורת הוסט מתוכן העצומה והתרכז בדרך הגשתה
ובחוקיות ההופעה של נציגי החותמים (במדי צה״ל)
בכנסת. האמת הפשוטה היא, שח״כ יגאל כהן תומך
בריש גלי ברצח ומנסה לחנך לו• הוא נתן פירסום לעצומה
זו והילל אותה, בשעה שהיה עליו, אילו חרד
לדמותה של החברה הישראלית, להחזירה לחותמיה
ולהסביר להם, כי בשום פנים ואופן אין להודות לרוצח
על מעשהו ובוודאי שאין לבקש ממנו מחילה על כך
ששופטים ומענישים אותו.
כידוע, הלך ח״כ יגאל כהן בדרך ההפוכה. הוא איר-
גן לבעלי העצומה מסיבת־עיתונאים, ועוד הוסיף ותאר
אנשים אלה כנושאי דברו של רוב הציבור בישראל. כך
השמיץ חבר־הכנסת את הציבור הישראלי, בהציגו אותו
כציבור שרובו מצדד ברצח אנשים חסרי״ישע.

גם כשמדובר בשבויי-מילחמה, הנשבים בעת קרב,
מדובר, למעשה, באנשים חסרי־ישע. עלינו לזכור, כי

כאשר אדם מרים ידיו והופך שבוי,
אין חלים עליו עוד חוקי הג׳ונגל של
הקרב. הוא חסר-ישע בדיוק כאותו עובר-אורח המותקף
על-ידי חבורת בריונים, או כאותו אזרח תמים
המותקף על-ידי שודדים חמושים.
צילומי רציחתו של כתב הטלוויזיה האמריקאי בידי
חייל מצבא סומוזה בניקרגואה ממחישים את חוסר-
הישע המוחלט של הקורבן בסיטואציה של רצח שבויים.
לשבוי לא נותר לעשות דבר, מלבד לחכות בשקט למותו.
חשוב להדגיש, למען ידע הציבור, כי רצח שבויי-
מילחמה אינו שונה מכל מעשה רצח אחר. וההטפה
לרצח שבויי־מילחמה הינה הטפה לרצח, פשוטו כמשמעה
גם כאשר חבר״כנסת זה או אחר מעודד אותה.
לדעתי, מי שמנסה, כמו ח״כ יגאל כהן, לחנך על
סופו שיגדל ויטפח חברת
״ערכים״ כמו רצח
פשע אלימה, עד כדי הרס המדינה מבפנים• כדור-השלג
חסרי-
אינו נעצר ומיקרים נוספים של רצח
ישע יטפחו אווירה, שבה כל רצח מותר. המיקרה המזעזע
של רצח אשה בידי בעלה, במעון לנשים מוכות
(״העולם הזה״ )2186 הוא רק דוגמה אחת מני רבות
לאלימות הפושה בחברתנו כלפי החלש וחסר הישע.
מיקרים אלה מלמדים על האווירה הכללית.
טועה ח״כ יגאל כהן וטועים תומכיו, אם הם חושבים
כי ניתן לחנך חיילים לסאדיזם בשדה הקרב, מתוך
תיקווה שבשובם הביתה, אל החברה האזרחית, יהפכו
החייליס״לשעבר לשיות תמימות ויישמרו מכל מעשה
אלימות.
ח״כ יגאל כהן שכח, משום מה, כי חיל המילואים
אברהם עמרם נשאר חי בידי שוביו. למעשה לא נימק
הח״כ את עמדתו בנימוקים הגיוניים. הוא הסתפק רק
בכינויים כמו ״מיעוט מבוטל״ ו״גועל נפש״ ,נגד אלה
הנלחמים בתרבות הרצח שאותה הוא מייצג. אכן, רמת
הטיעונים מעידה על רמת בעליהם.

אני משאיר לקוראים להחליט, מי הוא זה שהפך
ל״גועל נפש״.

יוסף ב רד, רמת־גו

״אמצע הלילה...
ואני צריך דח 1ף 700ל״י!״
״הרחוב חשוך, כל הבנקים סגורים
ואני צריך דחוף 700.-ל״י במזומן,
תרופות או משהו, לא משנה כרגע.
מי שיכול לתת לי שרות ברגע זה
הוא הכספומט!
אני מכנים את הכרטיס ,״מנגן״ על הכפתורים
ו 700.-ל״י מזומן בידי.
שרות כזה -כל הכבוד!״
(וגם חינם)
אם אין לך עדיין כרטיס כספומט,היכנ ס לסניפך, אחד מ 600-סניפי
בנק ל או מי ובנק די ס קונ ט ברחבי הארץ,
ובקש את כרטיס הכספומט,
שמוסיף לך -שרות בנ ק אי 24 -שעות ביממה.

נבם פ 1כ 1ע

,שדזת סשותף של בעק לאוס•• בעק דיסקועט .
בגק * תד• 3ו.ק בר ק לי ס -די ס קו ^ ט בו -ק עוג

העולם הזה 2188

זה היה הו1וו! 0הז ה שהיה
גיליון ״העולם הזה״ שראה אור השבוע לפני 25 שנה כדיוק,
הביא בעמודיו דיווח מצולם על אחד מהאמונות הנוראים ביותר,
שהתרחשו כתולדותיה של מדינת ישראל, האסון כמעגן. כתבו־צלמו
של השבועון, דן כרנע, לא איבד את עשתונותיו למרות
הבהלה, צווחות הפצועים, והלם האחרים, תוף שהוא ממשיד
לדווח בעזרת עדשת מצלמתו על כל שהתרחש סביבו, והביא
את אחת מהכתבות העיתונאיות המעולות שפורסמו בתולדות ה־

> >7 6ל

שבועון והעיתונות העברית בארץ.
כשער הגיליון :״האסון במעגן — האם אורי גליו הוא
שעיר לעזאזל?״

האסון הבורא בתולדות תמרנה * הבו!הכנסת כסה מבכה
את רעייתו המתה

* ואשהממשרה הסם

* יבאר

״העולם הזה״ 876
תאריך ג 5.8.54

אלון, טרי קורק ואהוד אבויאל, ניצלים ממוות
אסשח האסון במעגן
לפני עשר שנים צנח פרץ גולדשטיין,
חבר הגרעין שייסד את קיבוץ מעגן, לתוך
הונגריה, ארץ לידתו הכבושה בידי הנאצים.
שליחותו: לעבוד למען שירות המודיעין
הבריטי. הדחיפה לשליחות זאת היתה רצונו
לעזור למאות אלפי יהודי הונגריה שנאנקו
תחת העול הגרמני. עוד לפני שהצליח
הצנחן הצעיר לממש את שליחותו, הוא

מאחוריו, על שני ספסלים ישבו מיבחר
אישי המדינה: יגאל אלון, טדי קולק,
המנהל הכללי של מישרד ראש־הממשלה,
אהוד אבריאל, יואל פלגי, שצנח להונגריה
וחזר חי, מויש פרלמן, ראש שירותי ה_

מודיעין.
הטכס נימשך בעצלתיים. אביו של גולדשטיין,
שרירי, ממושקף, צעד נימרצות
בשביל הצר שהוביל לאנדרטה והסיר את
הלוט מעל לאנדרטה. מעל שוטטו שני
מטוסי פייפר צהבהבים בשמים חסרי עננים.
איש לא שם לב אליהם עד שלפתע הושטה
אצבע לעברם. מגלגל של אחד הפייפרים
התנדנד חפץ לבן, שדמה לפירפורי יונה

הספסלים האחוריים קבוצה מלוכדת אחת:
גיבורי ישראל החיים, שהתרכזו סביב גי בור
ישראל סימן־טוב גנה קטוע־הרגליים.
הם באו לכבד את זיכרו של גיבור לא-
מוכתר. הרחק מאחוריהם, במגרש החנייה
נשמע מדי פעם מנוע של מכונית נוספת
שהגיעה. לבסוף הגיע גם שלישו של
נשיא־המדינה, סגן־אלוף יוסי כרמל, ומיהר
לעבר מרכז הטכס. שוב הופיעו בש מים
הפייפרים, וראו שטרם הגיעה שעתם,
וחזרו כלעומת שבאו.
הטכס ונמשך, סגן־אלוף יוסי כרמל קרא
את איגרת הנשיא יצחק בן־צבי. ההמון
חיכה לנואם הבא — משה שרת. יהיה
ברור שיש בכוונתו לומר משהו חשוב.
הסיבה: הכינוס נועד לשמש כהפגנת סולידריות
עליונה של כל הגורמים הקשורים
עם פעולת־ההצלה של יהודי הונגריה בימי
הנאצים, מול ההתקפה החריפה עליהם
של ההגנה במשפט הדיבה גרינוואלד־קסטנר.
במרכז
הטכס היתה אמורה לעמוד הרצאתו
של ראש־הממשלה משה שרת, שנג דו
ונגד אהוד אבריאל, הוטחו במהלך
המישפט האשמות כבדות ביותר, כשהעיק-
רית: שיתוף פעולה עם הבריטים כדי

לא בחיפזון, ולא לראווה, כי אם בדיי קנות
איטית־התנועה של תצוגת־בובות.
המטוס צלל נמוך ונמוך יותר, עבר, כש הוא
בא מאחוריהם, מעל לראשי הצנחנים
שניצבו עם נישקם הדגול. הכנף השמאלי
של המטוס היכר. את סגן לוי בעורפו,
גילגל אותו מעמדו.
המטוס הצליח להתרומם, עבר מעל לש לוש
השורות הראשונות של הצופים, שהיו
עדיין נידהמים מהבין את המתרחש, ואז
נישמעה נקישה עמומה, ובעיקבותיה זעקת
אשה. זעקה רמה וחסרת ישע.

״תיפסז מחסה: פלו לארץ:״.
המטוס עלה בלהבות במרכז האגף השמאלי
של הספסלים. מסביבו היה עשן וגופותיהם
המרוסקים של המתים והגוססים. בצד
עמד ההמון, עוזר להוציא את הגופות,
או מסתכל, מוכה תדהמה, בלשונות האש
שליחכו במטוס.
ואז !ניגש מישהו למיקרופון והחל ממטיר
פקודות בצרורות מהירים ועצבניים:
״פנו את המקום מייד! התרחקו מן המטוס!
תיפסו מחסה מאחרי הבניינים! פלו
לארץ! המטוס יכול להתפוצץ כל רגע!
פלו לארץ!״ .לראשונה פרץ בין ההמון
משהו שדמה לפאניקה, שרת, שהסתכל
סביבו באי-אמון מזוזע, נמשך מן המקום
בזרועו על-ידי חבר־משק. יגאל אלון מיהר
לבניין הקרוב, ואחרים רצו או שנפלו
לקרקע.

אנשים מרכזיים

שבאו לטכס האזכרה,. ,התרכזו על ספסל אחד סמוך
למקום האסון. מימין: הצנחן יואל פלגי, אהוד
אבריאל, אלוף־משנה יעקוב (״יאן״) ינאי, סגן־אלוף משה (״מויש״) פרלמן (מרכיב
משקפיים) וטדי קולק. מאחוריהם אפשר להבחין באלוף משה צדוק וביגאל אלון.

נפל בשבי, הובא לפני בית־משפט צבאי
ונידון למוות.
בקצה הדרומי של הכינרת, במיגרש ריק
שבין בתי קיבוץ מעגן הועמדו ספסלי עץ
לבנים בשלוש שורות ישרות. לכאן בא
כמעט כל אדם במדינת ישראל שהיה קשור
במאבק, בעליה או בצנחנים, להעלות את
זיכרו של פרץ גולדשטיין. ראש־הממשלה,
משה שרת ורעייתו ציפורה הגיע לובש
מיכנסי ארג אפורים וחולצה לבנה קצרת
שרוולים. תיזמורת צה״ל ניגנה והקהל שר
את התקווה. חיילת צעירה קראה את תפילת
יזכור לזכר הצנחן שנפל, והדגל הורד
למחצית התורן. מן העבר השני של האנדרטה,
דיגלה מחלקת צנחנים בקיפאון את
נשקה. שלושה צעדים לפני אנשיו, עמד
סגן שמחה לוי, רזה ושרירי, במדי הזית
וכומתת הצנחנים שלו.
״שלום, גברת פנש.״ אשה צנומה,
שבת שיער עברה את המגרש והתיישבה
במקום בשורה הראשונה, במשחק שלושה
מושבים מראש־הממשלה. היתה זאת קת-
רינה סנש, אם הצנחנית חנה סנש, קורבן
אחר של אותה שליחות בישת־מזל להונגריה.
משה שרת חיכה עד שישבה, קם,
ניגש אליה, עמד דומם במשך שניות אחדות,
אחר הושיט את ידו, ואמר , :שלום, גברת
סנש,״ בצעדים נימרצים חזר למקומו.

גוססת. המטוס הסיט עצמו, ופנה לעבר
הכינרת.
הנוכחים נהנו מרוח ערבית שנשבה מן
הים, איש לא ציפה כי לרבים מהם תהיה
זאת נשיבת הרוח האחרונה בחייהם. תשומת
ליבם היתר נתונה חליפות למטוסי הפייפר
החגים והנעלמים חליפות, ולנואמים. כך
נהגו גם הצלמים שלקחו תמונות של
האנדרטה, של הצנחנים מימי המילחמה
העולמית, של האישים, מאלוף פיקוד־דרום
משה צדוק, עד אלוף פלמ״ח לשעבר, יגאל
אלון, מד״ר ישראל רודולף קסטינר ועד
קתרינה סנש, אמה של צנחנית אשרי
הגפרור.
צלם העולם הזה, אחד מארבעת אנשי
חוליית הכיסוי, שתפקידה היה לכסות את
טכס מעגן, צילם אף הוא את השלבים
השונים בראשית הטכס, ביניהם את מחלקת
הצנחנים המדגלת את נשקה. הוא לא ידע,
שכעבור דקות אחדות בלבד, יצלם באותה
מצלמה את אותה מחלקה במחזה מזעזע.
כי איש לא העלה על דעתו, אפשרות של
אסון אווירי מחריד, כפי שהיה עתיד לקרות
תוך רגעים. השמש השוקעת הרחק במערב
האירה את הטכס השלו, שעמד להיות
לשדה קטל.

״הכנף השמאלי שד המטוס היכה

אה סנן לוי בעורפו.״״ מלבד האורחים
המכובדים וחברי המשק בלטה באחד

היה סגן שימחה לוי. מטוסו של גלין פגע קודם בלוי
ואחר כך המשיך בקטל. לוי נפצע בראשו ונהרג
במקום. בתמונה נראים חיילים רציס לעברו של לוי להגיש לו עזרה־ראשונה, אך לשווא.
להכשיל את שליחותו של יואל ברנד שהביא
עימו מהונגריה את הצעת הס.ס. להחליף
מאות אלפי יהודים תמורת ציוד אמריקאי.
אילו חזר ברנד להונגריה, במקום
להיאסר על־ידי הבריטים. היתה זאת הסיבה
שההמון חיכה לסיום הקראת איגרת
הנשיא, וכשהופיעו הפייפרים מחדש, היוו
הסחה ברוכה. הטייס הוציא את ראשו
דרך חלון המטוס המוביל, נופף חפץ לבן.
הוא רצה להראות, כנראה, כי הצליח להוציאו
מתחת לגלגל בשעת הטיסה, והקהל
מחא לו כפיים. תוך תפנית שמאלה, חג
המטוס מעל להמון, גלש מאחרי האנדרטה
כדי להטיל את האיגרת.
ואז קרה האסון.

זה לא היה סוג הקהל שיאבד את עש תונותיו.
רובו ניפגש יותר פעמים פנים
אל פנים עם המוות משייפגע על־ידי הופעתו
הפיתאומית. אחרי דקות אחדות חז רו
רובם, כדי לעזור בפעולות ההצלה.
גם האיש שליד המיקרופון, השתלט על
עצמו והחל מוציא סידרת פקודות למכשירי
כיבוי, לתיגבורת מישטרה, לרופאים
ולאחיות מקרב הקהל.
״היא עדיין נושמת״ .תוך חמש
דקות נשאר מהמטוס רק שלד מתכת מפוחם.
בהתרסקותו השלים המטוס תפנית
מלאה אחורה, ועתה צפה לעבר כיוון
ירידתו. במרחק כמה צעדים עמדו שני
גלגליו שלמים. סביבתו הזכירה שדה־קרב.

1ן 9, | 1| 1ו | 1אורי גלין, לבוש חולצה
משובצת בצבע צהוב, כפי 011 שצולם בעת חקירתו. גלין, השוהה היום
בארצות־הברית ומשמש כסכסולוג באוני־ברסיטת־הארווארד,
סירב להשיב על השאלה
:״מי אשם בתאונה? תנאים מטאורולוגיים
או הטייס,״ וטען :״מומחים גדולים
ממני צריכים להחליט בעניין הזה.״

וסח אחת

לפני־ האסון. מטוסו שד אורי גליו חג
מעל לבתי קיבוץ מעגן, עורו פנייה
שמאלה כדי לזרוק את האיגרת בשטח פתוח, מאחרי האנדרטה
מעבר לשורות הספסלים. בתמונה נראה המטוס בעת
התפנית שמאלה, כשחברי־המשק מתבוננים בו ליד ביתם.
ספסלים שרופים היו זרועים בשטח, כובעים,
תיקים וסמרטוטים מילאו את המיג-
רש. שעה שהמצילים ערכו את גוויות
ההרוגים בשורה ארוכה, ביקש מישהו,
בצעקה, שמיכות לכסות אותם. כמה אנשים,
שחגו כשיכורים, הלכו ובאו, סקרו
אח הגופות המאובנות בהתעמקות מייסרת.
מדי כמה רגעים צנח מישהו לקרקע,

פצוע קשה

אחד הפצועים קשה מוטל על הארץ, כשלידו
כמה מאורחי הטקס הממתינים עד
שתגיע אליו העזרה־הראשונה. פינוי הפצועים ממקום האסון נעשה
על־ידי מתנדבים שהעמידו את עצמם ואת מכוניותיהם לפעולה,
והצליחו לפנות במהירות את כל הפצועים לביה״ח שוויצר בטבריה.

מיילל ליד גופה מעוכה, ונלקח ממנה
בכוח.
מכוניות ואמבולנסים התכנסו מייד למקום
שם הוגשה עזרה ראשונה. הפצועים
הובלו מייד לבית־החולים שוויצר בטבריה,
במרחק 13 קילומטרים. כאשר נותרו המתים
לבדם, עברה מכונית משא של ה-
מישטרה את השרשרת שהטילה הימישטרה

11 ^ 11 כן נראה מקום האסון כ־ 15 דקות לאחר שנפל המטוס. הקהל
*י 11 1111 1הורחק בינתיים על־ידי שוטרים ומתנדבים, הפצועים הועברו
למרפאת־הקיבוץ או לבית-החולים בטבריה. על האדמה מונחות גופותיהם של שבעה

מסביב למקום האסון והטעינה את הגופות.
לפתע זעק מישהו בהפתעה :״היא
חיה ! היא חיה ! היא עדיין נושמת !״ רופא
הובהל למקום. חולצתו הלבנה היתד. מוכתמת.
הוא ניגש לגופת האשד, המכוסה,
פרס את חולצתה השחורה, וקירב את
אוזנו ללבה .״מהר,״ ציווה ,״אמבולנס,
ייתכן ויש לה עוד סיכוי!״ .לא היו יותר

אמבולנסים במקום. טנדר ירוק ניסנס ל־מיגרש,
והאשה הועלתה לתוכו בזהירות.
אין שינה כמעכן. שעה יותר מאוחר,
היה הכל שקט, בדומיית בית־קברות. אנשים
דיברו בלחישות מזעזעות :״דוב הררי
נהרג ! הבן של אנציו (סידני) ! אליק
שומרוני פצוע קשה! כסה המסכן! אשתו
נהרגה!״ עוד אי-אפשר היה לעמוד
על ממדי האסון.
לאורך הכביש המוביל לטבריה עמדו
חברי משקים וצפו במכוניות שחלפו בטיסה,
עם מטענם האיום. מאות טיפסו על
הגבעה התלולה מחוץ לבית־החולים שוויצר.
מזמן לזמן יצא אחד מאנשי בית-
החולים, וביקש מתנדבים שיתרמו מדמם.
לא היה מחסור בתורמים צעירים.
בתשע בערב הופיעה מכונית כחול־שחד
רה לפני שער הברזל של בית־ה,חולים.
משה שרת, ציפורה שרת, טדי קולק וחצי
תריסר מלווים יצאו מן המכונית. שרת
נראה מזועזע מאוד. אחרי חצי שעה יצא.
והרחק מטבריה, מעבר למי הכנרת השחורים
נצנצו כמה אורות עמומים. היו אלה
אורות קיבוץ מעגן, שבו לא עצם איש
עין אותו לילה.

אנשים שנהרגו במקום. על הקרקע (במרכז התמונה ובשמאלה) ,עדיין נראים כתמי הדס
הרבים של הפצועים, בהם כבר טיפלו באותה השעה במרפאה ובבית־החולים. צוות רופאי
בית־החולים שוויצר בטבריה, הוזעק במהירות לבי״ח, ותיפקודו זכה מאוחר יותר לשבחים.

חובת חחיס 179
תמרורים נחוג • יום־הולדתו ה־ 66 של ראש־הממשלה
מנחם בגין. בגלל מצב! של
בגין, לא נערכה כל מסיבה, בניגוד לשגה

תחרויות אזוריות טבריה יום רביעי ,15.8.79 ,בשעה 9.00 בערב, במלון

פדא1ה טבריה

בקו נגד ביטול או פגיעה בחוק הגנת
הדייר.
מונה • לעוד תפקיד ציבורי, הפעם
של יושב־ראש מועצת השמאים, אריאל
וינשטיין, חביבו של שר־האוצר שימחה
ארליך.
כאתר היסטורי רשום
הוכרזה *
ומסווג, מיסעדת״הפאר המפורסמת מקסים
בפאריס. על פי הכרזתהממשלה
הצרפתית, אסור יהיה לבצע במיסעדד,
שיפוץ כלשהו בתחום הריהוט, הקישוט
או המיבנה ללא אישור הגורמים המוסמכים.
הריהוט וקישוטי הקירות בטקסים
הם משנת .1900 שחקנית נפרדו לתקופת נסיון,
הקולנוע היפהפיה פארה (המלאכים של
צאולי) פוסט־מייג׳ורס ובעלה השחקן
לי (האיש השווה מיליונים) מייג׳ורס,
אחרי שנוכחו לדעת כי בילו ביחד חודש

לחוף הבנרת
חוגג בגין
לעומת השנה שעברה

סקס בחיות נסיכת הכנרת
(ליד בריכת השחייה)
מכירת כרטיסים מוקדמת: במישרד ״בידור הצפון״ (לשעגר אלחדיף),
טלפון 22596־ .067 בקבלה של מלון ״פלאזה טבריה״ ובערב המופע
במלון ״פלאזה טבריה״ .הנחות: לוועדי עובדים, מיפעלים וחיילים.

יום שישי ,10.8.79 ,בשעה 9.00 בערב, במלון היוקרתי
לרו סתת בחיות נסיכתי 0״ 10ף
בחסות ראש העירייה גד כץ
מכירת כרטיסים מוקדמת: אצל עוזי בית הלחמי, זנתי (ליד הקולנוע),
אלה לוין במרכז הדקל ,״אנדנדינו״ מרכז מור, קיוסק איזידור, בקבלה
של מלון ״לרום״ ,בקבלה של כל בתי״המלון בעיר ובערב המופע בקופת
מלון ״לרום״ .הנחות: לוועדי עובדים, ומיפעלים. לחיילים — בקצין
העיר אילת. הזמנות לקבוצות מאורגנות: בכר, שלפון 6516־.059

ב תו כני תהא מנו תי ת: אפריק פאר

סי מון (״ראמייה״) הכוכב הבינלאומי מצרפת

ינחה, ישעשע, יבדר

שרי — כוכבת הדיסקו הישראלית

להקת הג׳א? ״דומינו״
קלוסקי *

מני

דליה אליעזרוב

— בקטעי ריקוד בהדרכת יעקב
-בשירים נבחרים *

משה נוי

ולהקת ״הדולפינים״

ת צוגו ת אופנה מ 3ואר 1ת
ק״ץ 79׳

שעברה, כאשר יום הולדתו ה־ 65 צויין במסיבה
שעלתה מאות אלפי לירות.
הוענק • ציון הצוער־המצטיין בקורס-
הקצינים של צה״ל לדרוזי טוביה פרג׳
על־ידי קצין־חי״ר־וצנחנים־ראשי, תת־אלוף
מתן וילנאי.
נפתחה • תערוכת־אדריכלות ישראלית
על־ידי האדריכלים אריה שרץ ובנו
אלדר, במכון־האדריכלים האמריקאי ב־וואשינגטון,
ארצות־הברית. התערוכה, ה מציגה
את עבודות השניים, זכתה להצלחה
בערים שונות במערב־גרמניה ובמכסיקו,
ואחרי סיום התצוגה בוואשינגטון
תעבור לנידיורק. אריה שרון הוא מוותיקי
האדריכלים בארץ, חינך באוהאוס
וחתן פרס־ישראד. בנו אלדר התפרסם
בשל כמה עבודות מייוחדות שלו, כבניין
עירית בת־ים, בית־דובינר ומועדון הים־
התיכון באכזיב.
מונה • כרקטור האוניברסיטה־העברית־בירושלים,
הפרופסור רפאל משולם.
משולם בן ה־ 49 נולד בסופיה, בולגריה.
אביו, רופא-ילדים מפורסם, הבריח את
מישפחתו לישראל בשנת .1944 משולם
למד באוניברסיטה־העברית, ואחר־כך שימש
כחוקר־בכיר במכון־וייצמן למדע.
אחד מתחומי מחקרו היה השפעת החשיש
על גוף האדם, שזבה בפירסום בינלאומי.
במחקרו התברר כי אחד ממרכיבי החשיש
עשוי לשמש תרופה לחולי אפילפסיה•
ב־ 1972 מונה כפרופסור־מך המניין,
ותפקידו האחרון היה ראש־המחלקה. ל־חומרי־טבע
בבית־הספר־לרוקחות שבאוניברסיטה.
מונה
• כמפקד המיכללה־לביטחון־לאו־מי
של צה״ל, תת-אלוף יעקוב (״ג׳קי״)
אבן, מי שהיה סגנו של אריק שרון בפיקוד
על האוגדה שצלחה את תעלת־סוויס
ואחר־כו מפקד־האוגדה הצעיר ביותר ב־צה״ל.
לאחרונה בילה אבן שנים אחדות
בלימודים. אבן בא במקומו של האלוף
מנחם (״מנדי״) מרון, הפורש משירותו
הצבאי.
מונה • כמנהל האקדמיה למוסיקה
על־שם רובין, פרופסור יחזקאל בדאון,
בוגר אותה אקדמיה. בדאון, מי שלמד
זימרה גרוגורית במינזר סנט־פייר־דה־סולם
בצרפת, לימד מוסיקה בסמינר־הקי-
בוצים ובאקדמיה־למוסיקה בתל־אביב.
יצירות מוסיקליות רבות שלו פורסמו.
הוא עסק הרבה בלחנים יהודים מסורתיים
ובעיבודם, וכתב גם מוסיקה לתיאטרון,
בלט וסרטים.
מונה • כשר האנרגיה של ארצות־הברית,
מי שהיה נשיא חברת קוקה קולה,
צ׳ארלס דאנקן. עד שקיבל את מקומו
של ג׳יימס שלזינג׳ר, היה דאנקן סגן שר־ההגנה.
מונה
• כעורדד העיתון הממשלתי הערבי
אל־אנבא, עובדיה דנ ץ. דנון בן
ה־ 52 הוא יליד אלכסנדריה, היה עובד
מישרד ראש־הממשלד, שנים רבות.
מונה * כיושב־ראש האירגון־הארצי ל־הגנת־הדייר
בישראל, טוביה ורדימון,
חבר מועצת־עירית־חיפה. מינויו מהווה
סימן להקצנת עמדותיו של האירגון במא
נפרד
מייג׳ורס
רק חודש אחד
אחד בילבד במשך השנה וחצי האחרונה.
נפטר • הוגה־הדעות היהודי־אמריקאי
יליד-גרמניה הרברט מרקוזח, בגיל
81 ממחלת־לב. היה זה מרקמה שנתן
לסטודנטים המתמרדים של שנות ה־60
את הפילוסופיה הרדיקאלית, ששימשה
יסוד למרד־הקמפוסים, אם כי הסתייג
מההפגנות האלימות שלהם. תורתו של
מרקוזה גרסה כי האדם לא השיג חרות
אמיתית אפילו בחברה החופשית ביותר,
שבה הוא משועבד להרגלי־צריכה, לאט־צעי־התקשורת
ועוד. במשך שנים הביע
דיעות אלה כפילוסוף אלמוני באוניבר־סיטת־קליפורגיה,
עד אשר הסטודנטים
המתמרדים באירופה בשנות ה״ 60״גילו״
אותו. בעת ההפגנות נגד המימסד שערכו

נפטר מרקוזה
אבי מרד הקמפוסים
הסטודנטים, הם קראו :״מאו, מארכם,
מרקמה !״ בשנות ה־ 30 דחו את השקפותיו
רבים מחסידיו לשעבר. כאשר ביקר
בגרמניה ב־ ,1971 אילצו אותו סטודנטים,
מאנשי השמאל־החדש, לרדת מדוכן הנואמים.
מתנגדיו טוענים כי דיעותיו שימשו
בסיס אידיאולוגי לכנופיית באדר־מיינהוף.
נפטרה. חלה עמדמי, מראשונות
ד,עליה השנייה בגיל .90 עמרמי עלתה
לארץ מרוסיה יחד עם בעלה, והיתד, מה מתיישבים
הראשונים של עין־גנים ליד
פתח־תקווה, ממיסדות רמת־גן, ומראשוני
ההסתדרות. ב* 15 השנים האחרונות
התגוררה בקיבוץ בית השיטה.
העולם הזה 2188

ח(נת המיס 1979

מטעם ״העולם הזה״ בחס!״ ״ינץ הזית״ ב מו חברת ״בנייני אברהם גינוי
תל־אביב ,״היכל התרבות״ מוצאי שבת 18.8.79 בשעה 8.30 בעוב

א ב רי ק סימון
הכוכב הבינלאומי מצרפת (״רמאייה״)

1להקת הגי א! ״דומינו״
בהדרכת יעקב קלוסקי

קל מ ארי

לינ אי ג׳י
כוכב הזמר הצרפתי

כוכבת הדיסקו מאנגליה

מני פאר

משה 11 ויוהד־ולפינים״

ינחה, ישעשע, יבדר

בחברת הזמרת דליה אליעזרוב

תצוגות או פנ ה קז>>ו 1979 בגוי־ים וחוו של ..גוטקס״ • אוננת נשים 11/1.6 .
אוננת גברים ״אמה׳ • נעלי איכות ״מוט״ • שמלות כלה ״סלון איבד־ •
הגרלות ל ק הל
__ מו צ רי ״עץ הזית־ • תכשיר שיער ״#לח״ • בגדי־ים
חנתה של 2570 לחתונה ב״אולמי אמנו״ • שמלוות של . 6.יו •
בעזרתן

האדי בה

תברח

״אולימפיק״

חברת

״דן־תיור

יונייטד־טורס׳י

עיצוב תיסרוקות :״א תר היופי״ סלון ז׳אק ז׳ורז׳ט * השכרת רכב: השכרת רכב זוהר * עיצוב.הכתרים:
רחל גרא, יפו ה ע תי ק ה * ה ד רכ ת ה מו ע מ דו ת: בי ״ ס לדוגמנות ״רגב״ * צילום המועמדות: אסף שילה ״אולפני
ישראל טאן״ * עיצוב במה :״אירגונית״ * מערכות קול ותאורה :״קילים חיפה * הפקה :״תיאטרון מבט״
מכירת כרטיסים מוקדמת: הפצת ראשית ״הדרן״ ,אבן גבירול 90 תל־אביב, טלפון , 248787 למוסדות טל 248844 .ובמשרדי ״רוקוקו״ ,״לאן״ ,״קסטל״ וביתר המשרדים
בעיר. בערב הנשף בקופת ״היכל התרבות״ .הנחות לוועדי עובדים, חיילים בקצין העיר תל־אביב. ביפו :״גוטווין״ .ברמת־גן :״רכניץ״.

בכל־בו שלום/א יוצאים מהכלים!
הנחה בזאר עודפי יבוא של
כלי בית ומטבח
3.8 - 17.8או עד גמר המלאי
לדוגמא

המוצר

סכינים קטנים לקילוף

קערית למרק *
מזכוכית

תבנית לחמאה^
מזכוכית

2ל י

2ל ״י

סכינים גדולים למטבח

קנקן למים

יק 30ל

קערה לסירות^ י
מזכוכית

קערה עמוקה^לסלט
מזכוכית £0£00¥

4ל ״י

סט 4כוסות למים
מזכוכית

4ל ״י

סט לליפתן 7חלקים

5ל ״י

מערכת לקפה תורכי
12 חלקים

מזכוכית £00א¥£

וו. מגש המשמש גם כשולחן

סט 4קופסאות למזון

ויבם! שעתיים חניה בחניון בית-הרבב על קניה מעל 500ל׳

רק 1 2 0ל י

250.

2לי

קשר בואל 4עיות׳

המחיר בבזאר

י־1־ז !י

ך* אשר החלו אנשי ד,מכם חושדים,
״ • כי בצמרת מבשלים קנוניה להשתקת
החקירה שניהלו נגד בני משה קרסו, התחילו
לטרפד את הנסיוגות במהירות.
לקחו חלק מחומר־החקירה שהיה בידיהם,
אשר נגע להונאת מישרד־הביטחון,
והעבירו את החומר למחלקת־חקירות־הו־נאה
שבראשות תת־ניצב בנימין זיגל. אחרי
הכל, סברו, יכול שר־האוצר, שימחה
ארליך, להורות למנהל המכס, יחזקאל
אבולעפיה, להחליף כתב־אישום בכופר
לגבי פעיל־מיפלגתו לשעבר, אולם קשה
יותר לסגור את חקירת המישטרה, בייחוד
כשהיא בידי חוקר ישר ונמרץ כמו
זיגל.
במחצית השנייה של ינואר נודע לציבור
לראשונה, כי חיים קרסו ועוד שלד

שריה אוצר כפה
את הפסקת החבירה
שה מעובדי חברת בני משה קרסו, נעצרו
על־ידי המכס. הידיעה על כך פורסמה
לראשונה בהעולם הזה.
האחים אריה וחיים קרסו הם מבכירי
ותיקי־הישוב. ניכסם העיקרי היא חברת
בני משה קרסו, שהיא סוכנת מכוניות רנו.
הם בעלי־מניות גדולים של בנק דיסקונט,
ונמנים על מייסדי הבנק. להם רכוש רב
בקרקעות ובעסקים רבים. בכיר האחים,
אריה, הוא גם יושב־ראש סקציית יבואני-
המכוניות, ופעיל בלישכות־המיסחר. הוא
היה גם פעיל מרכזי במיפלגה הליברלית,
אולם חצי שנה לפני הבחירות האחרונות
הודיע לראשי הליברלים כי החליט
לתמוך בד״ש. אחיו, חיים, עוסק יותר
בניהול המעשי של עסק המכוניות.
ב־ 12 בינואר 1978 הובאו חיים קרסו
ושנדמנהלי־חשבונות בחברה, יחד עם
מנהל המכירות, לפני שופט־השלום בתל-
אביב. בתיק בית־המישפט מונחת בקשה
למעצר, מטעם גבריאל אורן, קצין המודיעין
הראשי של המכס.
אורן טען כי חיים קרסו, בתוקף תפקידו
כמנכ״ל החברה, קשר קשר עם מג־הל־החשבונות
הראשי, מנהל־המכירות ו־סגן־מנהל־החשבונות
הראשי, כדי להונות
את שילטונות־המכס ולהתחמק מתשלום
מסים אמיתיים. לפי בדיקות של המכס,

שהחלו בספטמבר ,1977 התברר כי החברה
הגישה הצהרות כוזבות בעת שיחרור
מכוניות רנו, ועל־ידי כך השתמטה מתש לום
מסים אמיתיים בערך של 2עד 3
מיליון לירות.
החקירה החלה בספטמבר .1977 במהלכה
ניתנה לחיים קרסו הזדמנות לדווח
למכס על אי־התאמות בהתאם להתחייבותו
והבטחתו, אך תחת לעשות זאת בחר
קרסו לשנות חשבונות של לקוחות, להח
ליף
חשבונות באחרים, וגם לטשטש מיקרים
רבים של חשבונות־מכירה. על-ידי
זיופים אלה ניסה להקטץ את היקף ההתחמקות
בהגישו למכס חשבונות כוזבים.
עד כאן דברי התיק. מה שמסתתר מאחריו
הוא תרגיל מוצלח של המכס. אחרי
שתפסו את ספרי־החשבונות של החברה
והראו לקרסו כי בידם עובדות על הזיופים,
מסרו לידיו חזרה את הספרים, כדי
שיגיש בעצמו את כל הזיופים שעשה

ל כ כו ד
גונה המכס
מחללות החש בונו ת

הנדון: ר שי מין י בו א מסי __ 7340733 מי ו 0ל 2 6 .8 .7

בבדילות מסמ כינו התברר בי ה מ כו ני תבגיןהר שי מון ה נ ״ ל שוחררה ל פי
9ו אי-יו לל קו ח חו טב
על ב סי ס מ חי ר לצרכו 99 ,9 5 0 . -
מ חי רון מם 1 /7 8 .
6ל פי מ חי רון מם. 5/78 .
המחיר לצר כן 105,950 . -
לתוצאה מכך יש לתקן את ה חי שו בנר שי מון כדלק מן:
ב ר שי מון

מה ו קן

הפרש

ערך למכס

29.065

29,065

מכם

19,644

19,644

מם קני ה

7י 4 5 ,4

48,207

2,730

7,537

7,755

218

סה״ב מסים

72,658

75,606

2,948

על המסים ה חלי ם על מכו ני תזו נו צרגדעון
הי ו ת וי ש פ טו ר בגו ב ה 73

על ההפרש ה נ ״ ל !׳ ה׳ ינו סך ט ל 884 . -
טל * 30
א נו מ תכבדי ם בז ה ל צי ה את ה מחא תנו מס 4001540,
על הסך ה נ ״ ללכיסויהגר עון הזה.

משוכח על בנ ק ה סז ר חי

כ כ בו ד רב,

בני

החשבון המתוקן
ההפרש למכונית 2948 :ל״י

(כהגדרת המכס, או ״אי־דיוקים״ לפי ד,ג-
רתו) .מה שקרסו לא ידע הוא כי לפני
שקיבל את הספרים בחזרה, הם צולמו.
וכך, אחרי שהוא שיפצם, החזיק המכס
הוכחות לזיופי־ספרים נוספים.
בתיק בית־המישפט הוצהר כי מנהלי-
החשבונות הודו, כי קשרו קשר עם קרסו,
כדי לשנות חשבונות־מכירה, לבטל חש־בונות־מכירה,
וכך להונות את השילטונות
בדיווח לא־נכון ולהשתמט מתשלום מס־אמת.
בחקירה
בבית־המישפט הבהיר אורן לשופטים
מה בדיוק עשה קרסו. מדובר
בתקופות של הפיחות הזוחל, שבהן ירדה
הלירה מדי חודש בשני אחוזים בערך.
בני משה קרסו מכרו מכונית ללקוח, לק חו
מיקדמה. תשלום סופי היו לוקחים

או המשטרה חשפה
השדות והונאה
בעת מסירת המכונית כעבור כמה שבועות.
בינתיים ירדה הלירה, וכתוצאה מכך
עלה מחיר המכונית. אולם בדיווח למכס
דיווחו כי המכונית נמכרה לפי המחירון
הישן, בעוד ללקוח מכרו את המכונית
לפי המחיר החדש.
אם, למשל (ראה צילום המיסמך) הוצהר
למכס כי מכונית נמכרה ב־ 99,950 לירות,
ואילו הלקוח שילם 105,950 לירות, הרי
ששילמו מסים בסך 72,658 תחת 75,606
ל״י. ההפרש למכונית הוא 2,948 לירות.
האחים קרסו הצהירו למכס, אחרי שתיקנו
בעצמם את אי־הדיוקים, כי מדובר
ב־ 7,455 כלי־רכב, שעליהם שולם מס־קניה
של 160 מיליון לירות. לדבריהם,
אי־ההתאמות מגיעות רק ל 415-אלף לירות,
ומקורן בטעויות־אנוש.
בעיקבות הדיון בבית־המישפט נעצרו
חיים קרסו ואחרים למשך שבוע *
ואחר־כך נרגע העניין. אנשי מחלקת־הח־קירות
של המכס תבעו להגיש נגדם כתב-
אישום על העלמות־מסים במיליוני לירות,
ועל זיופי הספרים, אחרי שקיבלו אותם
בחזרה לצורך תיקונים מרצון. דרישה זו
(המשך בעמוד )56

* אריה קרסו, היאח השני, לא נעצר
כלל, בניגוד למה שנאמר בטעות במדור
תשקיף בשבוע שעבר.

י ש תיירים המגלים את י שראל
דרך בירה מכבי.

י ר 1111רייר 1בתי אב! .טליתות
/ 1* 11 1י -י • לבנות. קולות
השוק ואויר שכולו אוירה. ידיים
מגישות שוב ושוב כוסות שה קצף
עולה בהן על גדותיו.

אריאל

את בירה מכבי ואת ירושלים אוהבים
כאן בשבע שפות. בי לטעם של בירה
טובה וקרה אין לאום ואין גבולות.
יש תיירים המגלים את י שראל דרך
בירה מכבי. ויש ישראלים המכירים
ד רכ ה את העולם.

בינלאומית

העולם הזה 2188

איד החמצתי את ההצבעה הגדולה * הלו השמיר אצל העורב *
היכן אליהו הנביא * הליכוד לא ישאיר אחריו אדמה חרוכה *
מה טוב ׳1תר ־ אולקוס או סרטו? * לולא נראטו היוז נלאטו

נדם היה
לנבוח הבדואי
^ פעמים דרושה פאשלה רצינית כדי לקבל מח־
€מאה. כן קרה לי השבוע.
הפאשלה היתה רצינית מאד. נעדרתי מהצבעה חשו בה
— חשובת למדינה וחשובה לי.
מאז חזרתי לכנסת, לא נעדרתי אף מישיבה אחת
של הכנסת. הייתי נוכח בהיפתח כל הישיבות, ומלבד
שניים־שלושה מיקרים, לא נעדרתי גם בסיומה של שום
ישיבה. מבחינת הנוכחות במליאה, אין לי מתחרה. אני
ממשיך לנהוג כפי שנהגתי בשמונה השנים הקודמות
שבהן ישבתי בכנסת.
אף עיתונאי אחד לא העיר על כך. אף חבר־כנסת
אחד לא התבטא על כך בפומבי. הדבר נראה איכשהו
כמובן מאליו.
והנה קרה האסון. אשמתי0 0 0 ^ .
זה היה בתום הוויכוח הגדול על חוק הפקעת אדמות
הבדואים. הוויכוח התארך הרבה מעבר לזמן הרגיל
של סיום ישיבות המליאה• ערכתי לי חשבון, לפי
רשימת הנואמים שטרם דיברו ושאר ההתפתחויות הצפויות,
ונסתבר לי כי ההצבעה לא תיערך — אם תיערך
בכלל באותו ערב לפני השעה . 11.00
היתח לי פגישה חשובה, שלא ניתנה לדחייה. לכן
הרשיתי לי מותרות: יצאתי בשעה 9.00 בערב, על מנת
לחזור סמוך ל־.11.00
כשחזרתי, נסתבר לי שהכל נגמר. ההצבעה כבר נערכה.
החוק המחריד נתקבל, בקריאה ראשונה, ברוב של
46 מול ,44 עם 3נמנעים.
המחשבה הראשונה שלי חיתה: אילו נתקבל החוק
ברוב של 46 נגד ,45 הייתי צריך להתאבד. למזלי, לא
שינה העדרו של קולי הבודד את התוצאה.
אך מצפוני הציק לי• וכאילו לא די בכך, לא היה
כמעט אף ח״כ אחד שלא ניגש אלי למחרת היום,
ושלא העיר על העדרי. אפילו משה שמיר, שכלל אינו

מדבר עימי ואינו אומר לי שלום, פנה אלי כדי להביע
את הזדעזעותו הנזעמת. כל העיתונאים (שמעולם לא
העירו על נוכחותי) שאלוני, מי בסקרנות ומי בשימחה-
לאיד, מדוע נעדרתי.
כבר בשעת ההצבעה, נשמעה הקריאה: איפה אב-
בנרי ז עשרות אנשי המערך, ש״י וסיעות אחרות תבעו
בקול רם לדעת היכן אני.
חשבון פשוט מלמד כי באותו רגע נעדרו מן הכנסת
27ח״כים. אך איש לא שאל עליהם. רק על שניים
דיברו: על יצחק רביו, אשר להעדרו ייחסו נימוקים
פוליטיים, ועלי, מפאת החריג חסר־התקדים. מאיר פעיל
ניחם אותי באמרו שמעולם לא רצו ח״כים כה רבים
שאהיה בכנסת. אולי באמת היתה בכך מחטאה במהופך.
למחרת היום עשיתי מעשה בלתי-רגיל: התנצלתי

ווווווויו
ל פיוווו חו *

מעל דוכן הכנסת על העדרי. אני מנצל הזדמנות זו גם
כדי לבקש את סליחת הבוחרים ועם־ישראל בכלל.

חול!־־ וו ו עב 71
פני כן נאמתי את הנאום הקיצוני ביותר (לחו/ציא
את נאומו של תופיק זיאד, איש נצרת) נגד
הצעת-החוק.
אולי כדאי להביאו כאן, כדי להביע את דעתי על
החוק, אחרי שנמנע ממני לעשות זאת בהרמת יד (ואין
האחד מכפר על השני) :

אורי א מרי ז זהו חוק תועבה, פשוטו כמשמעו.
מי שיזם אותו — ישא אות קין על מיצחו עד סוף ימיו
הפוליטיים. ואני מתכוון לאיש המתקרא שר-המישם טים,
שר המספחים.

את כל התועבה שד החוק הזה ניתן להגדיר
כמישפט אחד: אילו היתה קיימת במדינת
ישראל חוקה, המבטיחה את זכויות היסוד
של האדם והמאפשרת לכית־המישפט העליון
לפסול בל חוק של רוב הכנסת הפוגע כזבויות•
האדם — חוק זה היה נפסל בימעט אוטומטית
על־ידי בית־המישפט.

השייח׳ אברהם (מגרש את הגר)
מי סידר את מי 7

הוא היה נפסל באשר הוא עוסק בגירוש המוני של
אוכלוסיה.
הוא היה נפסל באשר הוא מפלה בבירור לרעה סוג
אחד של אוכלוסיה, בני עם אחר, על פני האוכלוסיה
היהודית.
הוא היה נפסל באשר הוא בא למעשה לכלוא ציבור
חופשי, המעורה באדמתו, במחנות עבודה, כדי לספק
עבודה חקלאית זולה למתיישבים יהודיים, ביניהם היושבים
על אדמות שהופקעו מבדואים.
הוא היה נפסל בעיקר באשר הוא מבטל את שילטון
המישפט, אשר נקנה בדם של לוחמים במשך מאות
בשנים, ומחזיר את ישראל לימי־הביניים־של לית דין ולית
דיין.
שולמית אלוני ז בימי הביניים היה קיים המישפט
הטיבעי הרומי, ולא היה קיים דבר כזה, מכוח צווים
מבחינת המישפט.

ראש־שכט אינדיאני *
הגירשת וגם ירשת?
אורי אכנרי ג אולי יש לחזור עוד קצת אחורה.
בוודאי סד לפני המאגנה כרטה*.־
ארבע מלים בחוקה האמריקאית ,״ 00058 0£זק 1( 110
ע\ג 1״ — די היה בהן כבי לפסול את החוק הזה.

גבירתי היושבתגראש, הפרשה העגומה
שד הבדואים בישראל, עוד משנת ,1950 מזכירה
את היחס לאינדיאנים כארצות־הכרית, אד
באיחור שד מאה שנים.
כשם שהאינדיאנים גורשו ממקום למקום, ממקום
פורה למקום צחיח ,־ממקום צחיח למקום צחיח יותר,
ובסופו של דבר נכלאו ברזרבציות שוממות, כך גורשו
הבדואים ממקום למקום. מרבית הנגב נלקחה מהם,
לפעמים בצורה שיגרתית, לפעמים בחמת־זעם של אכזריות.
ועכשיו פוגעים בכיבשת הרש.
באמריקה היו אומרים: האינדיאני הטוב הוא האינדיאני
המת. אצלנו הכל יותר הומני, ועל כן אומרים:
הבדואי הטוב הוא הבדואי שיסתלק.

דונם = זוג 01371״
אין צורך לנדוד לנכר כדי למצוא דוגמה לכך. יש
לפרשה הזאת תקדים בישראל: כרם נבות היזרעאלי.
אז קם נביא בישראל והטיח בפני הרודן את המילים
בנות־האלמוות :״הרצחת וגם ירשת?״
היכן הנביא היום?
כדי להבליט את הזוועה של החוק הזה, די להשוות
את היחס לבדואים ליחס למתנחלי פיתחת־רפיח, היוש בים
על אדמה שנגזלה לא מזמן באכזריות מבדואים
אחרים, אכזריות שגונתה על-ידי ממשלת ישראל ואשר
שר־החקלאות דהיום, אלוף הפיקוד דאז, ננזף בגללה
רשמית.
איך מתייחסים למתנחלים אלה, השופכים חומרי-
הדברה על חיילי צה״ל? באים אליהם, מתדיינים איתם.
שרי ישראל רודפים אחריהם בדברי־נועם. הם דורשים
מאות מיליוני לירות! מציעים להם מיליונים על גבי
מיליונים, ואינני יודע בכמה זה יסתכם בסוף. ברור
לכל שמוכרחים להסתדר איתם.
אין מסתדרים איתם על־ידי כך שאומרים: בשביל
עשרה דונם אדמה שנגזלה מהבדואים, אדמה שדודה,
אתה תקבל חצי דונם במקום אחר, או מגורים במחנה
עבודה או בשכונה. מקימים להם ישובים חדשים.
מתייחסים אליהם כאל אוכלוסיה.
וזאת הנקודה שנעלמה בכל הוויכוח המתנהל כאן
היום.
שר־המישפטים אומוי: החוק נותן זכויות רבות,
(המשך בעמוד )46
• ״רב־קרניים״ ,ראש־שבט סיאוקס, צולם ב־.1872
** ״האמנה הצדנלה״ משנת ,1215 שבה נאלץ המלך
הבריטי ג׳ון להבטיח את חרות האדם נזכויות־יסוד
אחרות.

11111131 11*111111

ומ מ מון ג׳;וון: מאקיאבד במטס ג״ינס
בתמונה מימין: הנשיא קארטר והאיש היחידי בבית־הלבן שמותר
לו להיכנס ללישכת הנשיא מבלי לדפוק בדלת, האמילטון ג׳ורדן, המכונה
״האם״ בפי ידידיו (המעטים) בסנט, ושנקרא בוושינגטון: מאקיאבלי
במיכנסי ג׳ינס. ג׳ורדן נילווה אל הנשיא כיועצו עוד מימי ג׳ורג׳יה,
כשעזר לקארטר להיבחר כמושל־מדינה. יחד איתו במה שמכנים ״המאפיה
הגו׳רג׳יינית״ של הבית־הלבן בא גם ג׳ודי פאואל, דוברו של הנשיא.
השניים נראים בתמונה משמאל עם נשותיהם זמן קצר אחרי היבחרו
של קארטר לנשיא. מאז הגישה אשתו של ג׳ורדן תביעה לגירושין מבעלה
בשל התנהגותו ה״בלתי הולמת״.
ג׳ורדן בן ה־ 35 ידוע כבעל מזג סוער ולשון משוחררת, והמפורסמת
בתקריות הדיפלומטיות שגרם, הוא רצונו לדאות את הפירמידות״שבתוך
שימלתה של אשת השגריר המצרי בארצות־הברית. אין פלא שאויבי הנשיא
טוענים: הקופים השתחררו מגן־החיות ופשטו על הבית־הלבן.

מסילה מוגזם: מי חצה לקנות?
זו הפעם השנייה שהנסיכה מרגרט, אחותה היחידה של מלכת
בריטניה מעמידה למכירה פומבית את תכשיטיה האישיים. הפעם
הציגה למכירה עדיים משובצים בספירים, סיכת יהלומים וסיכה
משובצת בלאפיסלאצולי ומעוטרת ביהלומים. מאז התגרשה מלורד
סנאודן הוגדלה קיצבתה מבית המלוכה והיא מקבלת היום כ־4
מיליון לירות לשנה כקיצבה. למרות שלא חלה עליה דאגת מגורים
היא אינה מצליחה להסתדר עם דמי־הכיס הללו.

קוזלין ונידב: גם נסינ׳ט מלקקים גלידה
לכל מקום ובכל זמן גילווים אליהם הצלמים, ובעיקר כשאינם לבושים ״רישמית״ .נסיכת מונקו,
קרולין, ובעלה פילים (בתמונה למעלה מלקקים גלידה בבגדי־ים) נתפסו בעדשת המצלמה, הפעם, כשהרגישו
משוחררים לגמרי על חוף־הים ככל האדם. היה זה בעת שהנסיכה גרייס והנסיך רנייה נעדרו ממונקו
כשיצאו לבקר בני מישפחה של גרייס בארצות־הברית, והזוג הצעיר נישאר על המלוכה.

העולס הזה 2188

דוקטור הנרי דוורק

רוברט דה-נירו בטיפול ל״צייד הצבאים״

נו ס אוסקר

ושיניים חוחטח
׳מנצח אוחזו בידלו דר: האהבה הגדולה -מכבי האש
לינדה בלייר
הבודדות שזכתה בטיפול כדי לנער
אותה בהתאם לצורכי השטן
המשתלט עליה במיגרש השדים.
לג׳יימס קאן התקין הד״ר שן
מוכספת באחד מסרטיו האחרונים.

מנצחה הקבוע של תיזמורת הטיילת מבוסטון, ארתור פידלר, שנפטר בגיל ,84 היה דמות ציור
ססגונית, תאבת חיים ובעלת תחביבים משונים. אחד מהם היה שגעונו למכבי־האש ולכל הקשור ב
והחפץ היקר ביותר לליבו היה כובע־הכבאים (שאותו הוא חובש בתמונה) מן הימים שבהם שרת במכבי־ה;
של בוסטון. למרות שסבל מחמישה התקפי־לב ועבר ניתוח מוח מסובך, זכה פידלר לפתוח בחודש נ
השנה את העונה ה־ 50 של התיזמורת האהובה עליו. יורשו, הארי אליס דיקסון, ניצח במיסה לזיכרו
פידלר על המארש שהיה האהוב עליו ביותר כוכבים ופסים לעד, כשהוא משאיר את התיזמורת לסי
באופן סימלי, את נגינת המארש בלי מנצח.

פיציגידדד נב״ס׳•

מארלון בראנדו
אילו חילקד. הוליווד פרסי אוסקר
גם לפעלולים מיוחדים בתחום
חשיניים היח ד״ר הנרי דוורק ה־זוכה
הראשי (בתמונה למעלה
מחזיק בידיו דגמי גבס מלסתותי־הם
המפורסמות של מארלון בראג־דו
ודאסטין הופמן, כששמם מתנוסס
עליהם).
רוברט דה־נירו זכה לקראת צייד
הצבאים בטיפולו של הד״ר, שהגדיל
והרחיב את שיניו כדי להעניק
לו מראה צעיר יותר בתחילת
הסרט. לינדה בלייר, היא אחת
העולם הזה 2188

ג׳יימט קאן

הרגע הגדול ביותר של פסטיבל
הג׳ז במוטטרה נולד כששני
ענקי הג׳ז נפגשו (בתמונה)
.המלכה, אלה פיצ׳ג׳רלד,
והדוכס, קאונט בייסי, סובלים
אומנם מליקויים בבריאות: לו
יש בעיות עם הלב, לה — בעיות
עם הראייה. אבל גדולתם
ניכרת בכך שהמוסיקה אינה
סובלת והופעותיהם המשותפות
בפסטיבל הוגדרו כ״אג־דה
לאוזניים״.

אנ שים בשלט

חגיו מור: החתיטת תונחת לעינ״ם. הלב -רק לאשתי
אחד מסמליו המיסחריים של הסוכן המורשה־להרוג 007 היא טבעת־החתיכות המזהות, המקיפה אותו
לכבוד כל מיבצע חדש בשירות הוד־מלכותה (בתמונה מימין) .אבל רוג׳ר מור היודע להעריץ אותן בעיניו
ובמינהגיו האביריים אינו מש מאשת חיקו, לואיזה, שהיא גם הסוכנת שלו. בתמונה למעלה הוא מבלה
איתה על חוף־הים בחברת שלושת ילדיהם, דבורה, ג׳ופרי וכריסטיאן. למעשה, ויתרה אשתו, בעבר
שחקנית איטלקיה ששמה היה לואיזה מאטיולי, על הקאריירה שלה כדי לגדל את הקאריירה שלו ואילו
הוא ויתר למענה על אשתו השנייה.

ניאנקה גיגו :
המורות(!וראה די
״אין לד לאן לחזור,״ נדו
לה ידידיה בסטודיו ,54 מוע-
דון־הלילה הידוע של ניו־יורק,
שם מבלה ביאנקה ג׳גר את
כל לילותיה. אך היפהפיה, ילידת
ניקאראגווה, לא הקשיבה,
ויצאה למנגוואה כדי לעמוד
אישית על גורלם של בני מיש-
פחתה שנשארו שם. הציניקנים
אמרו שזה רק צעד תככני כדי
להשפיע על השופטים במיש־סט
הגירושין שלה עם בעלה
מיק ג׳גר, אבל ביאנקה חזרה
מזועזעת, כדי להתרים את כל
חבריה למען מולדתה הקרועה.

גל״דו וחסדו
אוהבי ׳ווים
כל ילד חולם על כך: להיות
בתדר אחד עם פול־מייקל
גלייזר עזטוסקי, מימין) ,והנר,
וינקלר — שניהם מן
הדמויות המבוקשות ביותר
היום בין השחקנים האמריקאים.
לכן הוזמנו השניים ובאו
לפתיחת מוסיאון הילדים ׳ב־לוס־אנג׳לס
והיו האטרקציה
החיה ביותר של המוסיאון.
הפעילה הנמרצת ביותר של
חבר-הנאמנים היתה אשתו של
מל ברוקס, השחקנית אן בג-
קרופט, מי שפעלה רבות ונינד
רצות בהקמת המוסיאון החדש.

!אלוי פאנוב -מ״איזיוט״ ל״האמלט״
צילום מרשים זה של הרקדן ואלרי פאנוב מעיד על סגולותיו
הדרמתיות של פניו רבי־ההבעה. כך הוא נראה בתפקיד הראשי
בכוריאוגרפיה לאידיוט של דוסטויבסקי, שאותה יצר בעצמו אחרי
שערך מחקר מעמיק במוסיקה של שוסטקוביץ, והעלה באופרה של
ברלין. היצירה זכתה בביקורות נלהבות והסנט הברלינאי מתכונן
להפיקה לקולנוע ואפילו להפקיד את מלאכת הבימוי בידי פאנוב
בעצמו. בערב הגאלה של האידיוט רקד רדה שטה, הרקדן המצרי
המופיע השבוע בסמינר המחול בתנ״ך, בלהקת בת־דור, שכן פאנוב
אינו נוהג אף פעם לרקוד בהצגת בכורה של בלט פרי יצירתו.
עתה מתכונן פאנוב להעלות שתי יצירות נוספות כדרמות־מחול
באופרה הברלינאית: מלחמה ושלום עם מוסיקה של פרוקופייב בשני
ערבים רצופים, והאמלט עם מוסיקה של שוסטקוביץ.
העולם הזה 2188

אג שי ם
! כאשר יצא. ראש־הממ-
שלה, מנחם בגין, מבית־החולים
הדסה, פגש דוברו,
שדמה (״נקדי״) נקדימון,
את הכתבת היפהפיה של ידיעות
אחרונות בירושלים ניצה
יששכרוב .״אני מצטער שבגין
יוצא מבית־החולים,״ אמר
לה נקדי. כאשר הופנו לעברו
מבטי תמיהה הוא מיהר להסביר
ליששכרוב :״עכשיו הרומן
שלנו ייגמר.״ היתד, זאת ישש־כרוב
שפירסמה מדי יום בידיעות
אחרונות את הידיעות
על השיפור במצבו של בגין.

הגזלן הוא חלק בלתי־ופרד של אלון
וכוחו של יעקוב׳ עולה מחולה לחולה

ראש־הממשלה חברה־קדישאי ן״
1בעת קבלת־הפנים שערך
שר-הביטחון עזר וייצמן
לעמיתו המצרי, הגנראל חסן
כמאל עלי, בגן ביתו של
וייצמן בנווה מגן, היד, וייצמן
במצב־רוח מרומם. הוא אמר
לח״כ פסח גרופר, שהיד,
אורח המסיבה: שמור על הגחלת,
על גח״ל אני כבר לא
יכול לשמור.״
8באותה מסיבה שאל
אחד האורחים את וייצמן היכן
בית־השימוש. וייצמן השיב לו :

שוקד, כנראה, לחזק את תדמיתו כגבר קשוח, חובב המין היפה. בישיבתה
של ועדת־הכנסת, שדנה בהסרת חסינותו של ח״כ שמואל פלאטו״שרון, תטהו
שכניו להיווכח כי נוף קורא ספר באמצע הישיבה, באופן מופגן. היה זה ספרו של דן בן־אמוץ ,״זיונים
זה לא הכל״ ,הדן במימון רב של מישגלים דו־מיניים. רק כשהקשיב ליו״ר הוועד, ח״כ יצחק ברמן
(בראש השולחן, למעלה) הניח נוף לפניו את הספר, אך הקפיד שיהיה מונח כך שכל חברי הוועדה
יוכלו לזהותו. בתמונה: נוף, כשהספר הפתוח מונח לפניו, ולידו חברי־הכנסת מיכה חריש ועוזי ברעם.

[ 11 ^ 1 1 *111 111111 עוזרו של מנהיג המערך, שיני־
11\ . 1 1 . 1 1\ 1111 - 1עון גרש 3 ,ה המעייף בעת שליווה
את פרס בטיורו במצריים, עד שניצל כל הזדמנות כדי לחטוף
תנומה• בעת שפרס שוחח עם סגן נשיא מצריים, חוסני מובאראק,
בלישכתו שבארמון אל־טהרה בקאהיר, נרדם בועז בחדר ההמתנה
והמצח על־ידי צלם שהמתין ליציאתם של פרס ומובאראק מהחדר.

״לך ישר, אחר־כך ימינה, אבל
אם לא תמצא את בית־ד,שימוש,
אתר, יכול להשתין בכיור.״

ונוסע להוליווד, כדי לגלם שם
את דמותה של פיגי מהחבובות
מרחוב ההפתעות.״

ח״כ הלל זיידל ניפגע
מכך שח״כ שמואל פלאטו־שרון
כינה אותו ואת חברי-
הכנסת יצחק יצחקי וחיים
קור,פו בשם ״חזירים,״ משום
שבניגוד להבטחתם הצביעו
נגדו בפרשת הסרת החסינות.
לאחר שזיידל נרגע קצת, הוא
אמר :״אם זד, נכון מה שפלאטו
אומר, אני אורז את המזוודות

8במשך זמן שהותו של ׳
ראש־ד,ממשלה בבית-החולים,
לא אכל ח״כ אמנון לין ארו-
חות־בוקר, ונימוקו עימו. בתקופה
שבה היה לוי אשכול
ראש־הממשלה, אכל פעם לין
ארוחת־בוקר עם ידיד. במהלך
הארוחה שאל הידיד את לין:
״מתי כבר ראש-ד,ממשלה
ימות?״ באותו היום הודיעו

! 8בעת ששהה בגין בביתר,חולים
הגיע אליו מכתב מדויד
ולבנה גולדמן מחולון,
הורי השלישית שנולדה באותו
השבוע. ההורים ביקשו מבגין
להיות סנדק לאחד מבני ה־שלישיה,
אך עובדי לשכתו של
ראש־ד,ממשלה נאלצו לדחות
את ההזמנה בגלל שהותו של
בגין בביודהחולים.
1נוסף על ביקורו של
ח״כ שמעון פרס בביתר,חולים,
הגיעו עוד שני מכ תבים,
המאהלים החלמה ל־ראש־הממשלה,
מראשי מיפל-
גת־ר,עבודה .,הכותבים היו י ג
העולם
הזה 2188

| ח״כ יגאל אלון הורה
לנהגו להדביק על שמשת־מכו־נית
הפיג׳ו שלו את התווית:
״הגולן — חלק בלתי־נפרד מישראל.״
1לעומתו,
סירב יושב־ראש
סיעת המערך בכנסת,
ח״כ משה שחל, להדביק על
מכונית הסיטרואן היקרה שלו
את התווית, שהודפסה על-ידי
מיפלגת העבודה :״רק שנעבור
את הליכוד בשלום.״ ד,סביך
זאת שחל :״אני לא צריו[
שינפצו לי את השמשה, כמו
שעשו לאורי אבנרי.״
׳ 1הכוכב בהצבעה על
הסרת החסינות לח״כ שמואל
פלאטדשרון היה, ללא ספק
סגן יושב־ראש הכנסת, כנימי[
הלוי* ד,לוי הצביע נגד הסח[
חסינותו של פלאטו, אולם חת?
על טופס ההצבעה. מכיוון ש1
ההצבעה היתד, חשאית, החלי
יושב־ראש ועדת הקלפי, ח״׳
עוזי ברעב, לפסול את קול
של ד,לוי.

אל אלון ואבא אבן.

פסוק השבוע שייך ללא
ספק לח״ב גד יעקוכי, אשר
התייחס למחלותיהם של משה
דיין ומנחם בגין באמרו :
״מחולה לחולד, כוחנו עולה.״
! 8כאשר פגש העיתונאי
נחום כרנע את ראש־לשכת
ראש־ו־,ממשלה, יחיאל קדי־שאי,
והשניים שוחחו על מחלתו
של ראש-הממשלה, שאל
ברנע את קדישאי :״האם זד,
!נכון שעכשיו קוראים למישרד

על פטירתו של אשכול. כדי
להיות בטוח שראש־ד,ממשלה
הנוכחי יצא בריא מבית־ד,חו לים,
החליט לין שלא לאכול
ארוחות־בוקר בכלל.

שמשר חמיו

חזר עשרים שנים אחורה. בראיון שהופיע השבוע נ״ידיעות אחרונות״,
ושבו השמיץ מיספר רב של חברי״כנסת, הופיעה תמונתו ״הרישמית״ של
תמיר, הידועה כתצלום החביב עליו ביותר. בתצלום זה נראה תמיר כעלם יפה״תואר, בשנות ה״50׳
(מימין) .נראה כי שמואל תמיר אינו משלים עם השינויים שחלו בו מאז עשרים השנים (משמאל).

! 8מי שהיה שר האוצר!
ח״כ יהושע רבינוביץ, ביק:
מהנהלת בנק. ישראל לבדו
מדוע לא קיבל את כל איגרו
מילוות החובה שלו. בבדיק!
שערכו בבנק התברר כי תיק
של רבינוביץ במם־ההכנסה ק
היה מסודר, ושלטונות מ>
ההכנסה הורו לבנק ישו*
לעכב את משלוח איגרות 1
מילווה לרבינוביץ.

הממשלה דומה לסוס בדואי. וכל הנשים
בליכוד דומות למנחם בגין

ורשימותיו
!מ* מבקר
הפעם היה בחברתי אורחן
מצרפת, ידיד ותיק ומבין ן
גדול בארוחות וביין. המסע•[
דה זכתה למחמאותיו, ובמיר.
חד הביע פרנסוא את התפעלותו
מיין ״פטיט סירה״).
זהו יין אדום חדש ומעולה ,
של כרמל-מזרחי, והוא התאים
נפלא למנה העיקרית
צלי בקר ברוטב.
לא מכבר טעמתי עוד יין׳
חדש של כרמל ,״טינטה !
אמרלה״ ,גם הוא יין שולחני
אדום משובח. אני ממעל
היינות האלה בפני
אוהבי היין הטוב. כדאי

( 0הנהלת בנק ישראל החליטה
לקבוע, בדלת הראשית של
מישרדי הבנק, מזוזה גדולה
והדורה, לכבוד יושב־ראש וע־דת־הכספים
של הכנסת, הח״כ
האגודאי שלמה לורנץ. בעת
שערכה ועדודהכספים ביקור
בבנק, העיר על־כך ח״כ הליכוד
חיים קאופמן :״זהו נייר־

הערך היחיד ששווה משהו.״

פרש טוב, הסוס ממושמע. אם
הוא מגיע למסקנה שהפרש אינו
בטוח בעצמו, הוא מפיל אותו.
״ככה צריך לעשות עם הממשלה.
זו־ ממשלה של סוסים
וחמורים,״ טען אבו־רביע.

ראש המועצה המקומית

כפר תבור, מיכה: ולדמן,

נדהם מפשיטת מס־ההכנסה ש־

111^ \ 1 0 1 1 7 1 1הזמר, חגג את יום־השנתיים לנישואיו
יי \ 11ן עם אורנה, בטבריה דווקא. הזוג התארח

אצל ידידים, שהפתיעו אותם וערכו להם מסיבה גדולה לכבוד
המאורע. אמו של יהורם, שנכחה במקום, יצאה במחול עם בנה.

תיה
* 11101 * 0 1אחד מבכירי צלמי-העיתונות בארץ,
11 1 111י 1בנמל־התעופה בן־גוריון בעת שהיחידה השוודית
מכוח״החרום של האו״ם עזבה את הארץ. רוט, שטיפס על
עגלת מיזוודות כדי לתפוס זווית טובה יותר לצילום, מעד ושבר
את ידו. היא נחבשה וגובסה בתחנת מגן־דויד בנמל״התעופה,
והוא מיהר לאולם היוצאים להספיק לצלם את חיילי האו״ם.

| 0בעת ביקורם בבנק, ראו
הח״כים מכונה אלקטרונית הסופרת
שטרות כסף. באותה עת
ספרה המכונה שטרות של 50
לירות, שעליהם מתנוססות תמונתו
של הנשיא הראשון, חיים
וייצמן. עובדי הבנק הסבירו
לח״כים כי המכונה אינה יכולה
לקלוט שני שטרות בבת־אחת.
״לא נורא,״ אמר קאופמן ,״גם
הפוליטיקה הישראלית לא הצ ליחה
לקלוט שני וייצמנים.״
! בדיון בסיעת המערך, על
:נושא הפקעות אדמות הבימאים,
נאם הח״כ הבידואי של
המערך, מחמד אבו־ רביע,
שעה ארוכה בערבית. באמצע
נאומו קפץ ח״כ חיים מד לג,
הידוע כמי שאינו דובר
ערבית אך חובב סוסים, ואמר :־
״הוא אמר סוס, הוא אמר סוס.״
רק אחרי שתרגמו את דבריו
של אבו־רביע לעברית התברר
כי בר-לב צדק.
1כדי לשכנע את הסיעה
לתקוף בכל העוצמה את הממשלה
בעניין הבדואים, סיפר
אבו-רביע סיפור מההווי הבדואי.
לדבריו, כאשר עולה פרש
על סוס, מנער אותו הסום
קלות, כדי לבדוק אם הוא פרש
טוב או לא. אם הסום מגיע
למסקנה שהרוכב עליו הוא

נערכה על תושבי שטח השיפוט
שלו, בה התגלו חשדות להעלמות
מם בגובה של 44 מיליוני
לירות. למחרת הפשיטה מיהר
גולדמן למישכן הכנסת, תפס
שם את שר-האוצר, שימחה
אדליד, ואמר לו :״רוב העצורים
הם אנשים קשישים, חולי
לב וכליות.״ באותו יום שוחררו
החשודים ממעצרם בעיקבות
הוראת שר־האוצר.
! 0ח״כ אס!? יגויי הגיש
שאילתה לשר־האנרגיה, שבה
ביקש פרטים על מחקר־החלל
בישראל. להפתעתו של יגורי
השיב לו יצחק מודעי כי

הנושא הוא בסמכותו של שר-
החינוך, זכולון המר, ולא
בסמכות מישרדו. הגיב על כך
יגורי :״מכל החללים שבממשלה,
יש עוד חלל אחד.״
| מי שהיה דובר מישטרת
תל-אביב וכותב ספרי סטאלג,
עמוס אריכא, והעיתונאי לשעבר
אלי לנדאו, שהוא כיום
עוזרו של אריק שרון, כתבו
יחד ספר בשם פניקס, אשר
פורסם לא מכבר גם בארצות-
הברית. בפירסומות של בית-
ההוצאה נאמר על אריכא שהיה
מפקד מישטרודישראל ועל
לנדאו, שהוא סופר ישראלי

1*1 *״1ך | 0ן | ל ^ בתה בת ה״ 21 של השחקנית אורנה פורת, אינה קשורה לעולם התיאטרון,
1 -1י 1אך הספיקה לבוא לכל החזרות שבהן משתתפת האם. אורנה עסוקה מאד

בימים אלה. ערב־ערב היא מופיעה בהצגה החדשה ״מות הסוכן״ ,ובימים היא נמצאת במישרד
התיאטרון לילדים ולנוער, שהיא מנהלת. לקראת פתיחת העונה החדשה ערבה אורנה מסיבה בביתה.
העולם הזה 2188

נודע. על שניהם נאמר, כי הם
עבדו עבור משה דיין. ה־פיסקה
האחרונה היא היחידה
הנכונה בפירסומת הזו. לנדאו
ואריכא היו שניהם עובדי היומון
הכושל שמשה דיין ערך,
היום הזה.
ן רעיה יגלום, נשיאת
ויצ״ו העולמית, הפכה למערי־צ
תה המושבעת של אופירה
גבון, רעיית נשיא־המדינה.
יגלום, ששמעה את אופירה בכמה
מהרצאותיה בלונדון, אינה
חדלה לספר בשבחיה וטוענת
שאופירה היא המרצה הטובה
והמעניינת ביותר ששמעה בכל
הזמנים.
1ח״כ מאיר פעיל מספר
כי הילדים מצאו שם חדש לט׳
^באב :״יום האב.״
י צום הראמאדאן עורר
בעיה לא נעימה עבור המזכיר
הכללי של ההסתדרות, ירוחם

בישיבה הצהיר שיף שאם יפוטר
שר-התעשיה, גדעון פת, הוא
ימצא לו תעסוקה באחד מבתי-
המלון שלו כשוער.
$מופה חריר, מזכיר
איחוד הקבוצות והקיבוצים, ויעקב־
צור, מזכיר הקיבוץ
המאוחד, עד לאיחודם, גילו
באחרונה כי ברית־התנועדד
הקיבוצית ערכה סקר מדהים,
שגילה כי ארבעים אחוז, בערך,
מקרב תושבי ישראל, לא ראו
מימיהם ולא ביקרו בשום קיבוץ
בארץ.
81 בתוכנית שאלות אישיות
בגלי צה״ל, סיפר שגריר יש ראל
לשעבר בארצות־הברית
וכיום סגן־נשיא האוניברסיטה
העברית בירושלים, שי מחת
דיניץ, על גודלה מאיר.
״היה לה חוש פנטסטי לאנשים,
והתרשמות כה חדה, שמי שהיה
פסול אצלה, היה פסול לכל
החיים. היא שמה מראש סימן

חגגה את יוס־הולדתה עם ידידתה, השחקנית נירה רבינוביץ. למסיבה, שנערכה

במסעדה תל־אביבית, הגיעו ידידיהן של השתיים. שולה סיפרה לכולם שחזרה
11 #1111י | 1
זה עתה מקריית״שמונה, שם הינחתה תוכנית לטלוויזיה. תושבי המקום חשבו כי היא עליזה עזיקרי, אך
אחד מהם ניגש אליה ואמר לה שהיא מזכירה לו דווקא את השחקנית האמריקאית נטלי ווד.

אחים, הפעם נתחלק שווה בשווה.׳״

8המשאית המובילה את
התפאורה של ההצגה המזל,
הקמיע ועין־הרע מסתובבת ברחובות
תל־אביב, מכוסה ב מודעות
המבשרות על ההצגה.
במודעות מצויירות חמסה, בתוכה
עין ובתוך העין חתול
שחור. השבוע הופתע מנהל
הבמה של ההצגה, מרקו כהן,
כאשר עצרה אותו ברחוב אשד,
ואמרה לו :״אני אקח עשרה
חתולים הביתה, רק אל תשמידו
אותם.״ אחרי בירור קצר הסתבר
לו שהאשה חשבה לתומה
שזו מכונית של עיריית תל-
אביב הממיתה חתולים עזובים.
81 מנהלה הכללי של משען,
זאב ריינר, הרצה לפני חברי
מזכירות מועצת פועלי תל-
אביב, בעת סיור במוסדות
משען. כשסיפר על בעיותיו
הרפואיות של הקשיש ומתי
בעיקר הוא פונה לרופא, נש מעה
קריאת ביניים של מזכיר
מועצת פועלי תל־אביב, ד ג

רות. השיב ארצי :״אף פעם
לא חשבתי את ציפורי לגאון
וכיום אני לא חושב אותו אפילו
לחצי גאון.״
81 העיתונאית עדה הוז
ישבה עם ידיד בבית־קפה ב-
תל־אביב. לאחר שהוגש לה
קפה, שהיה חלש מדי לטעמה,
קראה למלצר ואמרה :״אם זה
קפה — אז תן לי תה, ואם זה
תה — תן לי קפה.״
81 השחקן יעקב (״יענק-
לה״) גן־סירא גידל זקן לצורך
הסרט שבו הוא משתתף,
ג׳וזף ומרי. יענקלה, שהסריט
בימים אלה קטע קטן לטלוויזיה
שבו הוא מגלם אשה, הצטדק
ואמר :״לא נורא, זו תהיה
אשה עם זקן, אך כבר ראינו
דברים כאלה.״
1רחל לימון, רעייתו
של מרדכי (״מוקה״) לימון
ואמה של הברונית נילי דה־
.רוטשילד, נמצאת עתה בפאריס
אצל נילי, לאחר שזו
ילדה בת, אחות לברון הצעיר!,
שנולד לפני שנתיים. לפי ה־,

הגשים סוף־סוף שני חלומות ישנים שלו — האחד לרקוד עם דב, והשני להופיע
*1 )1 1 1 0 1 1
בתוכנית־טלוויזיה לילדים. כאשר ביקר גדי ברומניה, לפני כמה שנים, התפעל
#11 111 מאד מתוכנית־טלוויזיה שבה רקד מצחיקן עם דב מאולף. מאז הבטיח גדי לעצמו שיבוא יום וגם הוא
יעשה זאת. אפשרות זו ניתנה לו השבוע, כאשר הוזמן להשתתף בתוכנית־הילדים ״החתול שמיל״ ,שם
הוא רוקד עם רקדנית בשם מרים פוקס, המחופשת לדב, שלא היסס לשאת את המצחיקן על כפיו.

משל. כשביקר במצריים עם
כמה מעוזריו, לקחו אותו מארחיו
לאחד המיפעלים בעיר שדה.
כאשר הגיעה שעת הצהריים
היו משל ועוזריו רעבים וצ מאים,
אך בגלל הצום לא העזו
לבקש אוכל. מלוויו׳ של משל
הפתיעו אותו כאשר הסבירו לו
שהוכנה עבורו ארוחה מלאה.
משל ניסה להצהיר שבגלל הצום
יצום גם הוא, אך ד,מיש-
לחת הישראלית לא חתקשתה
לשכנע אותו ואכלה ארוחה
דשנה, כאשר המארחים המצריים
עומדים ומשקיפים עליהם
מן הצד.
81 בעל רשת המלונות,
חיים שיף, מאד אינו מרוצה
משרי המיפלגה הליברליים.
ה עולם הזה 2188

שאלה על ברונו קרייסקי ואז
התנפלו עליה בשל כך.״
81 בחוג רעיוני, שנערך
במועדון צוותא בתל-אביב, הש תתפה
גם ח״כ הליכוד שדה
דורון. בתום הערב אמרה
נוגה ברזילי, תימניה גזעית
צעירה, המנהלת את מחלקת
המנגנון בבית־ברנר :״איך הם
מצליחים לסדר כך שכל הנשים
בליכוד יהיו דומות כל-
כך למנחם בגין?״
81 בפתיחת תערוכת הרטרוספקטיבה
של הצייר המנוח
פנחס (״מאריאך) בורשטיין
במוסיאון תל־אביב, הסתובב
המחזאי יוסף מוגדי, שסיפר
לכל מי שרצה לשמוע, כי בשנת

1974 ראיין את מאריאן בפאריס,
ואף עיתון ישראלי אחד לא
רצה אז לפרסם את הראיון.
י • נפת לי ג לו מנ ט ל, מנהלה
הכללי של חברת כור,
ניזכר, בעת טקס חלוקת דיווחי
כור לעובדים, בבדיחה ששמע
בהיותו באוסטריה בטקס דומה.
״בארצות הסוציאליסטיות,״ סיפר
בלומנטל ,״נהוג להתייחס
אל חברים במונח ׳אחי׳ .פועל
הונגרי ופועל רוסי, שעבדו
בגבול רוסיה—הונגריה בחפירת
תעלה לצינור גז שהועבר מרוסיה,
ניתקלו בארגז כבד
וגילו בו אוצר זהב. הרוסי הציע
לעזוב את המדינה והמיפלגה,
ולהתחלק באוצר כמו אחים.
השיב לו ההונגרי :׳לא כמו

1ן 1 1 1 |1 1הדובר החדש של מישרד התעשיה״המיס־חר־והתיירות,
נקלע, ביום עבודתו הרא^
111 | #ו1

שון דווקא, לפרשת ליל־הברווזים. יאיר חיכה במישרדו, עד שעות
הלילה המאוחרות, להדלפות מאותה ישיבה, וכאשר אלה לא
הגיעו, התייאש וחזר לביתו. למחרת בבוקר כבר יצא לסיור עם
השר גידעון פת .״את הפרינציפ של העבודה תפסתי כבר ביום
הראשון שלי,״ אמר יאיר במסיבה שאליה הגיע עם אשתו שרה.

בן־מאיר :״אני יודע מתי
הוא לא בא לרופא, כשהוא
באמת חולה.״
1יצחק ארצי, יושב-
ראש אגף תרבות, נוער וספורט
בעיריית תל-אביב, נשאל על-
ידי אחד מעובדי העיריה מהי
תגובתו לדברי סגן שר־ד,ביטחון,
מרדכי ציפורי, על ההסתר
מסורת
האצילית, לא תירש
התינוקת את התואר ברונית,
מאחר שהוא עובר בירושה רק
לזכרים במישפחה או לנשים
הנישאות לברונים דד,־רוטשילד.
מבחינה זו יהיה מצבה זהה
לזה של בת־שבע דה־רוטשילד,
שאין לד, תואר
רישמי של ברונית, למרות ש׳
היא בתו של ברון.

215

אריאל

*5א0 £מ־רו 0

זו לא רק מפוני ת, ז ה סגנון חיי ם:
סיטרואן מגדולי יצרני
המכוניות בעולם,המייצר
800,000 כלי־רכב בשנה,
משלב במכוניות המיוצרות
על־ידו טכנולוגיה
אבנגארדית (המיחדת את
דגמי סיטרואן) עם נוחות,
איכות, בטיחות ועיצוב.
גוחות מערכת מתלים
הידרופנאומטית (בלעדית
לסיטרואן) ,המאפשרת
לכל גלגל בנפרד להצמד
לקרקע בכל מעמס,
בצורה מושלמת הגורמת
לנסיעה חלקה ונוחה ללא
תנודות.
מושבים רכים ונוחים
במיוחד, שפע של מקום
לנהג ולנוסעים.
תא מטען מרווח ונוח
לטעינה ופריקה.
עוצמה מנוע מקורר אויר,שקט
ודינמי בעל הספק של 59
(או)0קא 8אמין וחזק
בנסיעה גם בדרכים קשות
ומרחקים ארוכים.
עוצמת המנוע מבטיחה זינוק
מהיר, עקיפה בטוחה
ומהירות מקסימלית 150
קמ״ש.
בטיחות
לא לחינם זכו דגמי ה־ 0 5
בפרס הבטיחות. המערכת ההידרופניאומטית
הבלעדית לסיטרואן
מעניקה למכונית יציבות
ורכות בנסיעה בכל תנאי
דרך ומעמס.
מערכת בלמי כוח עם 4
מעצורי דיסק (מערכת
כפולה) מבטיחים עצירה
מושלמת.
המרכב הקשיח מגן על
תא הנוסעים.
הנעה קדמית, שיטת היגוי
משוכללת ושדה ראיה
רחב מוסיפים מימד חדש
של בטיחות לנוסעים.
עיצוב עיצוב אלגנטי אירודינמי
המעניק למכונית בנוסף
למראה ספורטיבי גם
ניצולת טובה יותר של
המנוע הודות להקטנת
התנגדות האויר בעת
הנסיעה.

דווי לו דינ ם ק
מחיר מחירים מפתיעים
הנמוכים ללא כל השוואה
ממחירי מכוניות אחרות
בגודלן.
60131ק 0 . 8 . 8
כולל— חגורות
בטיחות אוטומטיות —
צמיגים רדיאלים — שעון
זמן קוורץ — מושבים
קדמיים נשכבים.

החל מ•
337,531ל״י
כולל מ.ע.מ.
0 . 8 31135

כל הנ׳׳ל ובנוסף,
צבע מטלי — חימום שמשה
אחורית — מד סיבובי מנו ע-
פנסי הלוגן

החל מ•
367,184ל״י
בולל מ.ע.מ.

ב ע ״ מ

מפיץ סיטרואן בי שראל.

אחריות ושידות
רשת מוספי
דוד לובינסקי בע״מ.
אחריות לשנה
ללא הגבלת ק״מ.
אספקה מיידית.
המחירים נכונים ליום 5.8

דוד לובינסקי בע״מ, תל־אביב: רח׳ שונצינו , 16 טל ;333214—6 .ירושלים: רח׳ ה ס ,3טל.228888,222666 .
סוכנויות: תל־אביב: ב.ג. מוסדי ם ומפיצים בע״מ, רח׳ חרוץ ,12 טל ;03-331339 .חיפה: רכב הצפון בע״מ, שד׳ בן־גוריון ( 8שד׳ הכרמל),
^טל ;04—558228 .נתניה: לוינקופף הרמן, רח׳ שוהם ,4טל ;053—35081,053—37821 .באר־שבע: אשנב הנגב, דרך חברון ,3טל 057—77021 .

^ א 0 £מ011

ב ש בי ל

ומי בוני אתה שדו ת בנ ג ב?

לבו בסודוח

ן יש 1שם מה.מקימים, בעצם, את שדות/התעופה
בנגב י
מי עושה שם טובה למי י מי משרת את

האם האמריקאים עושים מאמץ
ככיר כדי להקים את השדות עכור
צה״ל, תוך השקעת משאכים ככי־רים
של משלם־המיסים האמריקאי
— או שישראל הסכימה להקמת
שדות אשר יוכלו לשרת, כעת הצורך,
צרכים אמריקאים?

>> ווירה
מיסתורין אופפת את
י * כל המהלכים הקשורים בהקמת השדות
האלה, למן הרגע הראשון.
השבוע קיבלה הכנסת, בקריאה הסופית,
חוק המשחרר את המוני העובדים הזרים,
שיובאו על־ידי האמריקאים לארץ, מתש לום
מכס עבור כל הסחורות המובאות
עבורן.
לכאורה, זהו עניין מישני. ישראל לא
תגבה את המכס על הוויסקי, המכוניות
והמקררים של אנשים אלה.

השלומיאליות של ממשלת־הליכוד, שלא
ערכה סקר ולא בדקה את האפשרויות, לפני
שחתמה על החוזה הנמהר עם האמריקאים.

אולי לא היתה כאן שום שלומיאליות?
אולי לא נדרשה ממשלת־ישראל לבדוק
ולחקור, מפני שלא היתד, מעולם שום
כוונה להניח לישראל לבנות שדות אלה?

אולי לא היתה זאת ממשלת•
ישראל, שביקשה מארצות-הברית
את העזרה — אלא ממשלת אר־צות־הכרית,
שכפתה עזרה זו על
ישראל?

!ן• ש כמה תמיהות, המובילות לכיוון זה.
למשל: מי קכע ככלל שי׳ט צורך
כשדות־תעופה מסויימים אלה*
יש לפחות אלוף אחד, הנהנה מיוקרה
אישית רבה בחוגי הצמרת הביטחונית של

זאת ממשלת ארצות־הכרית שהציעה
להקים את השדות האדירים
בנגב, וישראל עטה על המציאה
מפני •טהוצעה כמתנת־חינם?
!*תמיהה שניה:

המהירות. שימת

הביצוע.
השבוע קיבלה הכנסת את הוק־התועבה
לסילוק הבדואים, לרגל הקמתם של שדות-
התעופה. לצורך זה שובשו כל תהליכי
החוק והמישפט, בצורה המבישה ביותר,
תוך הפעלה ברוטאלית של שיטות שאינן
אפשריות כלל במדינה דמוקרטית אמיתית,
בעלת חוקה.

וגם כאן נשאלת השאלה: מדוע,
כעצם?־ מדוע לא היה זמן לארגן
את הדברים אחרת, כצורה של הידברות
ופשרה, תוך שמירה על נוהלי
חוק ומישפט?
באר-עובע•

אכל כמחשכה שניה, זה מוזר.

כל בר־דעת יבין כי פתיחת שערי-
הארץ לפני זרם של סחורות, המיועדות
כביכול לעובדים, יגרום להקמת שוק שחור
ענקי. עובדי קוריאי, שיהיה זקוק לחסדיה
של נערה מקומית, לא ישלם לה בלירות
ישראליות עלובות, אלא בבקבוקי־ויסקי
פטורים ממכס. ברגע שיבינו את חומרת
המיסוי הישראלי, יסחרו העובדים הזרים
בכל הסחורות האפשריות, הפטורות ממם,
וישראלים רבים יתנדבו להדריכם בכך.
ישראל תהיה כאיטליה ובגרמניה למחרת
מילחמת־העולם השניה, כאשר ניתן היה
להשיג את חסדיה של כימעט כל אשה
תמורת זוג גרבי־ניילון או קופסת־סיגריות.
את כל זה אפשר היה למנוע בנקל. ישראל
יכלה לגבות על כל הסחורות האלה
מכס רגיל, ולהחזיר לארצות־הברית את
הכסף. האמריקאים היו מגדילים את המשכורות,
העובדים היו משלמים את המכס
כדרוש, והשוק השחור היה נמנע.

1 1 1

רוע חתמה ישראל בחיפזון כה רב
ו על חוזה כזה?
הסיפור המקובל הוא שערב חתימת
חחה־השלום עם מצריים, הציגו מנהיגי
ישראל לאמריקאים תנאי בל־יעבור: שאר־צות־הברית
תסייע בהקמתם של שדות־תעופה
חדשים בנגב, אשר יבואו במקום
השדות שיפונו בסיני. ישראל עמדה על כך
שארצות־הברית לא רק תממן את כל
העבודה הכבירה, אלא גם תבצע אותה
בעצמה, החל בתיכנון וכלה בעבודת־ה־

כפיים.

גם זה מוזר, כמחשבה השניה.

ישראל לוקה בשטחים רבים. אין היא
מצטיינת בבניית בתים, למשל, לא מבחינת
המהירות ולא מבחינת הטיב. אך ישראל
הצטיינה תמיד בבניית שדות־תעופה. ישראלים
הקימו את השדות הבריטיים במיל-
חמת־העולם השניה, וישראל בנתה שדות-
תעופה בתריסר ארצות, מתורכיה ועד
אנטבה.

מדוע אין ישראל מסוגלת דכצע
דווקא את העכורה החיונית הזאת,
על אדמתה שלה, ולמען צרכיה
החיוניים?

היה מילמול על אינפלציה, על מחסור
בידיים עובדות, ועוד. הספקנים דיברו על

אילו הייתי מתכנן צכאי אמריקאי,
הייתי מ־טתדקק מאד יטיהיו
לי כקירכת סעודיה כמה שדות־תעופה
גדולים, המסוגלים לקלוט
מטוסי-תוכלה ענקיים, ושמהם ניתן
לפעול כשמי סעודיה. זה שווה
לי שני מיליארדים דולר — וגם
מיליארד.
ך* יטאלה היא: מדוע דווקא ביש י
1ראל? הרי בסיני כבר מצויים שדות־התעופה
הענקיים, שנבנו בעזרת האמריקאיים
אחרי מילחמת ששת־הימים י. מדוע
אין הם יכולים לשרת מטרה זו, כאשר
אנוור אל־סאדאת הוא בעל־ברית נאמן
לאמריקה?

אילו הייתי מתכנן אמריקאי,
הייתי מפקפק ככך. לא הייתי רוצה
•טהשדות כסיני המצרית יהיו ה-
בסיסים היחידים שלי למטרה

מדוע? קודם כל, מפני שהמישטר המצרי
אינו בטוח כל־כך. מה יהיה גורלו של
אל־סאדאת אם יתפוצץ השלום המצרי־ישראלי,
בגלל סירובה של ישראל להקים
מדינה פלסטינית? שמא תהיה במצריים
מהפכה דמויית־חומייני?

חוץ מזה, מי יתחזק את השדות
כסיני, אחרי שיסתלקו הישראלים?
האם מוכנים האמריקאים לסמוך
על חיל-האוויר המצרי, כפי שהם
סומכים על חיל-הא־וויר הישראלי?

מדוע דא נהגו כך? מפני שהיה
צורך לקיים חוזה אמריקאי־ישרא־לי
שנחתם כחיפזון, כדי מחשבה י יתרה.
החוזה קבע שהעובדים האמריקאיים והזרים
יהיו פטורים מתשלום מכס ומם-
ההכנסה. הוא דומה לחוזים שחתמה אר-
צות־הברית עם מדינות אחרות, בעלות
ריבונות מפוקפקת, באסיה ובאפריקה.

אנטי-מערבי מובהק, יווצר איום מיידי על
עצם קיומו של העולם התעשייתי המערבי.
אותו איום יינוצר אם יפלוש כוח ״רדיקלי״
,אנטי־מערבי, לסעודיה ולנסיכויות־המיפרץ.
קיימים איומים פוטנציאליים
רבים, מבפנים ומבחוץ: איראני, עיראקי,
פלסטיני, סובייטי.
אם לא תיוותר ברירה, תאחז ארצות-
הברית באמצעים צבאיים. אין ספק שלצב־אות
ישראל ומצריים נועד תפקיד בתוכניות
האמריקאיים לשעת־חירום. הם יהוו.
מן הסתם, את חיל־החלוץ. אך הכוח העיקרי
יהיה אמריקאי. יהיה עליו להגיע
לקירבת מקום במהירות, ולהיערך ביעילות.
לשם כך יהיה זקוק לבסיסי-אוויר
בטוחים, הסמוכים לזירת המערכת.

ישראל, השולל את כל המערך החדש של
צה״ל בנגב. האלוף (מיל ).מתי פלד פיתח
תיאוריה מיקצועית מפורטת, שבה נאמר
כי הכוח שהיה דרוש בסיני, הרחק ממרכז
הארץ, לאורך חזית רחבה, מול פני אוייב
צמוד, אינו דרוש בנגב, לאורך חזית
צרה, במרחק קצר ממרכז הארץ, מול
מידבר מפורז, שבצידו השני שוכנת מדינה
המקיימת עימנו יחסי־שלום.
פלד אומר את הדברים בגלוי. אנשי־ביטחון
אחרים, שאינם יכולים להתבטא
בחופשיות, אומרים את הדברים בשיחות
פרטיות.

כוודאי ניתן להתווכח על תיזה
זו. אך המוזר ככל הפרשה הוא
שלא נערך על כך מעולם דיון
רציני כפורום כלשהו.

אם יש לבנות כמה שדות־תעופה, מדוע
היו צריכים להתחיל, בחיפזון כזה, דווקא
בבניית השדה העומד לקום על שטה־המח־ייה
של 60 אלף בדואים? מדוע אי־אפשר
היה להתחיל במקום אחר?
כשהתבוננתי בפנים החתומות של השרים,
שפעלו כאילו כפאם שד, שנאלצו
להצדיק תועבה שאינה ניתנת להצדקה,
עלה בליבי החשד: שמא אין להם ברירה?
אולי הם כפותים על־ידי התחייבות המאלצת
אותם לנהוג כמו קלגסים?

כקיצור: אולי השיקולים 1הישראליים
אינם העיקריים, או אף ה־כילעדיים,
כמערכת השיקולים ה־קוכעת
את תהליכי ההקמה •טל
שדות־תעופה אלה?

רצות־הברית מקימה עתה כיה-

הכנסת אינה דנה בענייני־ביטחון. יש
בה מי מוסד הקרוי ועדת־החוץ־זהביטחון. ,
י חירום גדול. הוא נועד, להלכה, לשמש
אך זוהי בדיחה מנופחת, ובראשה עומד
ח״כ שאינו נחשב בכנסת כאחד מחכמי -ככוח־מחץ מהיר, להתערבות בכל מקום
הדור. ועדה זו כלל אינה מסוגלת לקיים על פני כדור־הארץ, שבו עלול להיווצר
איום על אינטרס אמריקאי היוני.
דיון רציני על נושא כלשהו.
אך אין זה סוד כי למעשה אין
האם נערך דיון בפורום של המטכ״ל?
בממשלה? בוועדת־השרים לעגייני־הביט־ הכוח מוקם למען כל כדור־הארץ.
חון? למיטב ידיעתי, התשובה היא שלי זהו כוח-משימה הנבנה מראש ללית.
הדבר פשוט נתקבל כדבר המובן משימה עיקרית אחת בלבד: התמאליו:
מה שיש בסיני, הוא שיהיה בנגב. ערבות מהירה כמרחב שלנו, להג

אולי יש סיכה לגמרי אחרת
לקכלת המושכל-הראשון המפוקפק
הזה כלא דיון רציני? אולי היתה

נה על אספקת־הנפט החיונית ל*
ארצות־הברית ולכעלות-כריתה.
אם תפרוץ בסעודיה מהפכה בעלת אופי

יתכן שהאמריקאים היו שמחים לחכור
.את השדות בסיני. אך שום מישטר מצרי
אינו יכול להרשות לעצמו להחכירם. בתודעה
המצרית, המילים ״בסיסים 8וחכ-
רים״ הן מילים נרדפות לכניעה, להשפלה
לאומית. כי שילטון־הכיבוש הבריטי

בתעלת־סואץ היה מבוסס, בשעתו,
בסיסים מוחכרים.
אילו הייתי מתכנן אמריקאי, הייתי רואה
צורך חיוני בהקמת שדות אלטרנטיביים
בישראל. הייתי סומך על יציבות המישטר
בישראל, ועל הכושר הטכני של הישראלים
לתחזק אותם כראוי.
כל זה בתנאי: שאני אבנה את השדות
בעצמי, שאהיה שותף לתיכנון ואחראי
בילעדי על הביצוע, שאפקח על החומרים,
על העבודה, על הכל. ושישראל תעמיד
לרשותי את השטחים במועד הקבוע, בלי
חוכמות, בלי בדואים, בלי מיסים מקומיים
ושטויות כאלה.

כמה זה שווה די? הרכה, הרכה.

*ך ן הכהינה הישראלית, זה ניאה

״ 1בוודאי, לממשלה, כעסק טוב.
מישהו בונה שדות־תעופה, בשטה יש ראל.
השדות יעמדו לרשות ישראל, לצר כים
ישראליים. המימון יהיה כולו אמריקאי.

ירצו. האמריקאים להשתמש אי־פעם
בשדות אלה לפעולה בסעודיה? מה טוב.
לפי התפיסה השלטת בישראל, פעולה
(המשך בעמוד )44

לדום

אתם מוזמנים החודש לנופש אמיתי,
במחירים מיוחדים
לאורחינו הישראלים

— 1,005.ל״י לי חי ד
— 1,682.ל״י לזוג
(ילדים עד גיל 18 הגרים בחדר .
הורים משלמים עבור ארוחות בלבד)
כולל כל המיסים ודמי שרות,
המחיר* כולל לינה וחצי פנסיון:
ארוחות בוקר מזנון ישראלי עשיר,
וארוחת צהרים או ערב לפי בחירתכם.
* מותנה בשהות של 5לילות לפחות.

250/0הנחה
לאורחים ישראליים

ן ךשבסק׳פך׳ל>ך
אילת מבצע קיץ מיוחד

לבלוי שעות הפנאי: מיני גולף,מגרשי טניס,
טניס שולחן,חדר משחקים,חדר טלויזיה,
סאונה, מסז׳,דיג,צלילה,מפרשיות ועוד.
לילדים אנו מארגנים פעילות ברוב
שעות היום, ושרותי בייבי־סיטר בלילה.
להזמנת חדרים נא לפנות
למחלקת ההזמנות במלון לרום אילת
טל 4111,־ 059 טלקס 710 :
או למשרדי לרום ת״א טל.296571/2/3 .

בלרום אילת בריכת שחיה מהיפות
בארץ. משטחי דשא, פינות שיזוף,
הצעות חבילה מיוחדות הכוללות טיסה,
— הבריכה מזנון מיוחד הממוקם בתוך
בכל משרדי ארקיע ואצל סוכן הנסיעות.
וחוף ים צמוד.
להנאתכם — דיסקוטק לריקודים
עד השעות הקטנות, הופעות של
אומנים, ערבי בר־בי־קיו ע״י הבריכה.
מלון לרום שילת

בואו לבלות, להגות ולנוח.
קילים ובנין בעי
נוסד כ־1950

חיפה, רה׳ הפועל ,3טל׳ 640222־04

* מכי ר ה, ה ת קנ ה, השאלה

ר מ קו לי םות או רהל אי רו עי ם

* ביצוע ע בודו תלמע רכו ת הגברת קו ל
ק בו עי ם וז מניי ם

מנגד

מי ת קני מנגינו ת רקע

הצטרפו למאבקל שלום,
שיוויון, ל ח רו תהאדם
וזכויות הפרט

* שרות לב תי־ספר ו מו ע דוני ם

* ל ר שו תכם ־ ציורי ם ו מי ב שו רי ם

התפקדו לשדי!

החרישי ביותר בעזר 11

אני מנקש/ת להתפקד לשל״י
אני מבקש/ת לקבל חומר
הסברה

קוד השלו -
הקול שלר!

מבקש/ת לארגן חוג בית
מבקש/ת לתרום שן

שלי״ ,המרכז: רח׳ הוברמן 24ת״א, טל 235608 .

העולם הזה 2188

מאת יג אל לביב

לנדאו גורם לביזבוז מיליונים

דוגמה טובה אין לבזבז את כספי תקציב־המדינה, כדי לחלק הטבות לאיש
תנועת״החרות, נתן שר״התחבורה חיים לנדאו.
רשות נמלי־התעופה רוצה להרחיב את הטרמינאל בנמל״התעופה בן־גוריון,
והזמינה בשעתו תוכניות אצל הארכיטקט יעקב רכטר. התוכניות היו צריכות לעלות —
אילו בוצעו — 180 מיליון לירות, ורשות נמלי־התעופה רצתה להוציא סכום קטן יותר.

שר לנדאו

משלמים ביטוח ! .ביזנס־וויק־מיותר
להובלות בקרוב שובי דלק מאמריקה ישראלים חוזרים מארצות־הברית, וסתם
מובילי מיטען אישי לישראל, מקבלים
דפי-הסבר של מישרד־הקליטה, שבהם
מוצע להם לבטח את דברי-החשמל
המובלים לפי עלותם בישראל, ובכללה
המיסים, ולא לפי מחירם בארצות־הברית.
ההסבר לכך הוא שאם יינזק המכשיר
אחרי בדיקת המכס, לא יוכל הישראלי
לרכוש את אותו מוצר בפעם שנייה במחיר
ללא המיסים, ולכן כדאי שסכום-
הביטוח יאפשר לו את רכישת המוצר בישראל
במחיר הכולל מיסים.
ההפרש בדמי״הביטוח למוצרים במחיר
האמריקאי לדמי הביטוח במחיר הישראלי
הוא כ-ס/ס .300 זהו סכום המתקרב לאלף
דולר, וניתן לחסכו בקלות. על הישראלי
לבטח את המיטען במחיר האמריקאי,
ולעשות ביטוח נפרד בישראל, במחיר המלא,
שיתפוס מרגע השיחרור מן המכס.
מכיוון שבמילא מבטחים את הדירה ותכולתה,
הרי שיש להחיל ביטוח זה מרגע
השיחרור מן המכס. על הישראלי להשגיח,
בעת השיחרור מן המכס, כי המוצרים
הגיעו שלמים, בלי נזק חיצוני שנגדו
הם בוטחו, ואם ימצאו נזק כזה, עליהם
לסרב לשחרר את המוצר מן המכס, וכך
ישמרו את הזכות לייצא בפעם שנייה ללא
מסים.

טובה לחבר
היא קיבלה את הסכמת רכטר, ומסרה את התיכנון מחדש לארכיטקטים דן ואילנה
אלרוד, הקשורים ברשות.
אלה הגישו לפני כמה שבועות תוכניות, שביצוען היה צריך לעלות 80 מיליון
לירות. הצעות אלה התקבלו, והוחל בביצוען.
לפתע התערב ׳שר־התחבורה, והורה על מסירת התיכנון מחדש לארכיטקט מרדכי
בן־חורין, מראשיה ומפעיליה של תנועת החרות. הוראתו בוצעה, למרות שלכאורה
הרשות היא גוף עצמאי, ואינה חייבת לקבל הוראות מן הממשלה.
הרשות צריכה לשלם לאלרוד סכום־כסף על עבודתם, ועתה יהיה עליה לשלם
שנית לאיש תנועת״החרות.

,ו!,זרא׳״ קיצצה
שתי טיסות לישראל י חלק! ״ים־ה מוח י?
הבור סה

חברת טי־וו״איי קיצצה שתי טיסות
שבועיות מאמריקה לישראל, במיסגרת
תוכניות הקיצוצים הכלכליים שהחברה
עשתה. טיסות אלה בוצעו עד כה בעונה,
נוסף על שלוש טיסות יומיות, שתישארנה.
הקיצוץ בא אחרי דיונים ממושכים,
שבהם הועלתה הצעה לסגור את הקו
לישראל ולמצריים.
כל.חברות־התעופה הסדירות, הפועלות
מאמריקה לישראל, החלישו, במיסגרת
יאט״א, כי המחיר הזול ביותר קטיסה
הלוך־ושוב בין אמריקה וישראל יהיה,
באפריל הבא 900 ,עד 1000 דולר• המחיר
החדש גבוה ב־ס/ס ,30 בערך, מהמחיר כיום.
קבוצת ״כנף ארקיע״ ו״מלונות שיף״,
שכרו מטוס ״בואינג 747״ מחברת ״פלאינג
טייגרס״ ,ויתחילו בקרוב בשלוש טיסות
שבועיות מאמריקה לישראל. החברה
תמכור כרטיס הלוך״ושוב ושבוע במלון
במחיר של 599 דולר.

ישו לא יוסרט בישראל חברת ״פוקס״ הודיעה כי הסרט ״היום
בו מת ישו״ ,שהיה מתוכנן להפקה
בישראל, יופק בתוניסיה. הסרט מיועד
לסידרה בת שלוש שעות בטלוויזיה,
בשעות השיא בחג־המולד• הוא מבוסס
על ספר רב״מכר של ג׳ים בישוף. העברת
ההפקה מישראל באה בגלל דרישות מופרזות
של נותני־השרותים בישראל.
בינתיים מתקדמות ההכנות להפקת
סידרת ״מצדה״ אחרי שארנון מילצ׳ן
לקח על עצמו את ההפקה והעביר מתפקידו
את המפיק רוני יעקוב. יעקוב נבחר
בתחילה על-ידי חברת ״יוניברסל״ ,בהט־

מועצת״המנהלים של ״מיפעלי ים-
המלח״ החליטה, בימים אלה, לאשר
תוכנית-הרחבה של המיפעלים ב $1-מיליון
דולר, תוך השנה הקרובה. הרחבה
זו תביא את תפוקת המיפעל מ־ 1.4מיליון
טון אשלג כיום ל״ 1.7מיליון.
כשליש מן ההשקעה ימומן מדיווחי
המפעל, שיחולקו לשם כך, בעיקר, בצורת
מניות-הטבה. ההערכה היא כי בשלוש
השנים הקרובות יחלקו מניות״הטבה בסכום
של 26 מיליון דולר.

עסקי דוהיטים עתיקים
מדי יום ששי מתפרסמות בעתונים מוד-
דעות, המכריזות על חיסול בית מסיבות
נסיעה ומכירת ריהוט ישן ועתיק. בדרך
כלל מיספרי הטלפון והכתובות המתפרסמות
הן זהות•
בדיקה העלתה כי מאחרי מודעות
תמימות אלה מסתתר שוק פורח של
מיסחר בריהוט עתיק, המניב רווחים
גדולים, שכן חלקו מתנהל ללא רישום
ומסוי•
הריהוט הישן, בדרך כלל מאנגליה,
מייובא ארצה בייבוא אישי, ומשולם
עליו מס נמוך, כי מדובר בריהוט אישי
ולא מיסחרי. בעת המכירות, בדרך־כלל
בבית פרטי, לא תמיד רושמים חשבוניות,
ואין הצהרות לאחר מכן.
הבעיה התעוררה על-ידי כמה סוחרי
ריהוט עתיק, שנפגעו ממיסחר אפור זה.
מחלקת החקירות של המכס התחילה
לבדוק את הנושא.
לצות הנציגה הרשמית של ממשלת־ישראל
בלוס-אנג׳לס, יהודית סלומון. בתה, וחברתה
של בתה, של סלומון מועסקים
על-ידי יעקוב בהפקת הסרט.

ועדת הכספים
תבדוק מתיו
ביטוח רכב־חובה
ועדת־הכספים של הכנסת החליטה שלא
לאשר לחברת ״אבנר״ כל תוספת במחירי
ביטוח־רכב־חובה, לפני שמומחים
מטעם הוועדה יבדקו את המיבנה הפיננסי
של ״אבנר״ ויחליטו אם יש הצדקה
להעלאת שיעורי ביטוח״החובה, ובכמה
אחוזים.
החלטה זו התקבלה לפי דרישת מרכז
סיעת הליכוד בוועדה, ח״כ יגאל כהן-
אורגד, שטען כי בספטמבר תסתיים תקופה
של שלוש שנים מאז הקמת ״אבנר״,
החברה המשותפת לכל חברות ביטוח-
הרכב, המבטחת את ביטוחי־החובה בישראל•
כאשר הוקמה החברה, החליטה
הכנסת כי כתום שלוש שנים ייבדק אם
גובה דמי-הביטוח מוצדק. מבקר-המדינה
העיר, בדין־וחשבון האחרון שלו, כמה הערות
על הדרכים שבהן מנצלות חברות-
הביטוח את כספי ״אבנר״ ,שלא בהתאם
לרצוי.

הישראלי התבזבז
נסו שהוד
500 אלף ישראלים נוסעים השנה ל-
חו״ל, לפי המקורות הרישמיים• מיספר
זה כולל בערך 150 אלף מישפחות• אם
נניח כי כל מישפחה תוציא לצורכיה הנסיעה
(כולל הכרטיסים) 3000 דולר
לנפש, הרי שחלק מן הישראלים יוציאו
השנה על נסיעות לחו״ל כחצי מיליארד
דולר, שהם בערך /0״ 5מכלל תקציב המדינה.
הכספים
המוצאים לנסיעות אלה אינם
ברובם הלירות האחרונות של הנוסע, וסביר
כי המוציא סכומים לנסיעה לחו״ל
עושה זאת אחרי שרכש את מוצרי-חצרי-
כה הרגילים של הישראלי הצורך, שרובם
ככולם נרכשים בהון שחור. מכאן כי
סכום הקרוב לרבע תקציב המדינה מוצא
על צריכה לא-חיונית, והוא רובו כסף
שחור.

כתבת-שער מקיפה של השבועון הכלכלי
רב-היוקרה ״ביזנס-וויק 30/7/79 על
המחסור בדלק, אומרת כי המחסור נגמר
למעשה, וברבע האחרון של השנה צפויים
עודפי״דלק בעולם, שיילכו ויגדלו.
מסקנה זו היא בסתירה גמורה להצהרות
שר-האנרגיה, יצחק מודעי, הרוצה
להמשיך ולייקר את מחירי הדלק בשראל,
על סמך ההנחה כי המחיר בעולם יעלה,
וקונה דלק בכל מחיר בעולם בהנחה
כי צפוי מחסור. אם ״ביזנס-וויק״ צודק,
צריכה ישראל לחכות עד להיווצרות
העודפים, וירידת המחירים בטוחה.
כותב השבועון: כל מומחי האנרגיה
בטוחים כי בשבועות הקרובים צפוי איזון
מחדש בין הביקוש וההיצע של דלק,
בעיקר בגלל הירידה בצריכה בגלל התייקרות
מחיר הדלק. וזה יקרה בלי תוספת
מיליון החביות ליום, שסעודיה הבטיחה
להפיק. כאשר מיליון חביות נוספות אלה
תגענה לשוק באוגוסט, הן עלולות, בהחלט,
ליצור עודפים מפתיעים של דלק .״כעת
אין כל מחסור בדלק, ואם העולם יתקדם
למיתון, יהיו עודפי-דלק גדולים ״,הכריז
פול פרנקלין, נשיא ״פטרוליום אקונו-
מיסט״ בלונדון•
עודפים אלה יחזיקו את מחירי אופ״ק
יציבים לכל השנה, ואולי הלאה.
פשיעה כלכלי ת -׳וקו
קריאה בדין־וחשבון האחרון, שהגישה
מישטרת ישראל, מגלה תופעה מעניינת
ביותר. בסך־כל התיקים שנפתחו ב״,1978
חל גידול של /0״ .4.6בתיקי עבירות מיג-
הליות, למשל, חלה ב״ 1978 עלייה של
/0ס .31.6הגידול בתיקי עבירות-רישוי הוא
/0״ .14.5והנה, העבירות שבהן חלה הירידה
הגדולה ביותר ב־ , 1978 בפתיחת
תיקים, הן עבירות כלכליות: ירידה של
* 78.7בשנה אחת.
כיוון שהיקף הפעילות הכלכלית בישראל
עלה בשנת ,1978 לא ייתכן כי רימו
פחות. מה גם שהיה גידול בעבירות-
מירמה. המסקנה האחת היא לא ש-
המישטרה הדבירה את העבירות הכלכליות,
אלא הפסיקה לפתוח תיקים עליהן,
מסיבות השמורות עימה. ראיה לכך מביא
דו״ח״המישטרה עצמו הקובע, בעמוד : 38
״התייחסות לסך״כל תיקי החקירה
בלבד אינה נותנת תמונת-מצב נכונה על
היקף העבריינות. לא כל תיקי החקירה
משקפים תופעות פליליות. יש בהם גם
המשקפים את מדיניות המישטרה ואת
פעילותה. למשל, בנושאי הסמים והזנות,
ככל שמגלים עברייני סמים רבים יותר
בפעילות יזומה, גדל מיספר תיקי־החקירה
הנפתחים בנושא זה. הוא הדין לגבי ניהול
בתי-בושת• במיקרים כגון אלה אין להסיק
שה עבריינו ת גברה, אלא ני תן לו מרשחלק

גדול יותר מהעבריינות הקיימת נחשף
בפעילות יזומה של המישטרה, וזהו,
כמובן, הבדל גדול מבחינת המסקנות
שניתן להסיק.״
דברים אלה מדברים בעד עצמם. הירי דה
במיספר התיקים הכלכליים מבטאת
לא את ירידת הפשיעה הכלכלית, אלא
את ירידת פעילות המישטרה באיתורה.

כפילות במינהל התיירות
הארכיטקט טוני לייטרסדורף מכהן
כיושב־ראש מועצת־המנהלים של החברה
הממשלתית לתיירות. חברה זו צריכה
להחליט היכן תהיה העדפת הקצאות-
משאבים לאתרי תיירות: בהרי-יהודה
ובירושלים, כפי שרוצים אנשי התיירות,
או באיזור מעלה״אדומים ולכיוון יריחו,
כפי שרוצים חסידי ארץ־ישראל השלמה.
טוני לייטרסדורף לוחץ, באמצעות החברה
הממשלתית לתיירות, להעדיף אח
איזור מעלה-אדומים ולהקים שם מרכז
תיירותי גדול. מישרד הארכיטקטים שי
לייטרסדורף תיכנו, במיקרה, את המרכי
התיירותי במעלה-אדומים.
עתה הקים מינהל-התיירות ועדה ש
תבדוק אם להעדיף את מעלה-אדומים
מי יו״ר הוועדה ז — נכון, לייטרסדורף.

ההנאה כולה שלך
מההנעה האוטומטית
של רנו5־1300

ש לו ושוויון לי שראל.
או תעמדו מנגד הצטרפו
ל מ אבק לשלום,
שיוויון,
ל חרו ת ה אדם
וזכויות הפרט

נוחה לתמרון בעיר וחסכונית במיוחד • תיבת
הילוכים אוטומטית מלאה פאמריקאיות • גג
ויניל ליופי ולבידור • מגן פיברגלס היקפי למניעת
״דפיקות״ • מערכת שעונים מפוארת • מושבים
אורטופדיים #דלת אחורית עם מקום רב למטען
(מושב אחורי מתקפל) • מפשיר אדים ומגב לחלון
האחורי • הנעה קדמית עם מנוע רב-עוצמה
בן 1289 סמ״ק • נוחה לחנייה בעיר, מצויינת
לנסיעות ארוכות מחוץ לעיר

• שנה א ח ריו ת ללא הגבלת לן״מ •

0ח\/1£ו 0־דו • £1

בג משה קרסו!
כתובת

תל־אביב: רחוב ריבל , 22 טלפון . 333241
חי פ ה: רחוב יפו , 32 טלפון . 510296
ירו שלים: רחוב ה ס ,4טלפון . 226491

אני מבקש/ת להתפקד
לשל״י
אני מבקש/ת לקבל חומר הסברה מבקש/ת לארגן חוג בית
מבקש/ת לתרום סן

של״י, המרכז: רח׳ הוברמן
24ת״א, טל 235608 .

העולם הזה 2188

(המשך מעמוד )27
כזאת תהיה כולה לטובת ישראל. היא
תשחרר את אמריקה מן התלות בנפט
הערבי. עצם האיום יועיל.

והרי ראשי ממשלרדישראל, הנוכחי
וגם קודמיו, החל מנינימיד
זאב הרצל עצמו, הכריזו שום ושוב
כי ישראל היא חלק מן החומה של
המערב מול אסיה, חייל נאמן כ״
כוח־המגן של העולם החופשי.

;י מרשה לעצמי להשמיע רק פיק־
\ £פוק אחד קטן.
האמריקאים מכינים תוכניות לשעת־חירום,
על כל מיקרה שלא יבוא. כדאי
להם להוציא כמה מיליארדים כדי ליצור
אופציה כזאת. זד, טבעי.

אך בל בר־דעת כארצוחרהכרית
מכין כי פלישה אמריקאית לחצי-
האי ערב היא, כמיקדה הטוב כיותר,
מיבצע הקרוב להתאבדות.

הבה נתאר לעצמנו מיקרה פוטנציאלי
להפעלת אופציה זו:
• מכיוון שהפלסטינים התייאשו סופית
מאמריקה, וגברו בהן התנועות הרדיקליות,
פורצת מהפכה פלסטינית־רדיקלית בנס- ,
כויוודהמיפרץ ובסעודיה. עיראק תומכת
בכך, וברית־המועצות מבטיחה עזרה. המהפכנים
משתלטים על בארות־הנפט.
• 1הפנטאגון נותן את האור הירוק.
!• כוחות של צה״ל ו/או הצבא המצרי
מוצנחים ומונחתים מן האוויר באיזורי
הבארות. בפעולת־בזק הם משתלטים על
בארות־הנפט, הנהרסות במהלך הקרבות.
• כוח־המשימה האמריקאי מובא ל״
איזורי־הנפט, כדי להחליף את הישראלים.
לשם כך הוא מנצל את השדות בנגב
כתחנת־ביניים וכנקודת־היערבות.
• 1הכוח האמריקאי משתלט על כל
איזורי־הנפט בסעודיה ובנסיכויות־הנפט.
טכנאים אמריקאיים ניגשים בזריזות לתיקון
הנזקים ולהפעלת הבארות.

מצויין. אלא מאי?

•:באותו רגע יקום כל גבר ואשה, זקן
ונער, ממארוקו ועד גבול איראן, נגד
ארצות־הברית. היא תהיה האוייב מס׳ 1
של העולם הערבי, מוקד כל השינאה, יעד
לכל ההתקפות. יהיה זה נזק שלא יהיה
ניתן לתיקון ושישנה את מאזן־הכוחות.
• ברית־ך־,מועצות תהפוך אוטומאטית
פטרון העולם הערבי. המרחב ייפתח לפניה
כמו חמאה רכה לסכין. יאבד מאמץ של
שמונה שנים, שבהן הצליחה ארצוודהברית
בהדרגה לדחוק את הסובייטים אל מחוץ
למרחב ולהשאירה בלי דריסת־רגל בו.

• אספקת־הנפט עצמה לא
תהיה מובטחת. בל פועל־נפט ערכי,
ועל אחת כמה ובמה כל פועל־נפט
פלסטיני, יהיה הבלן פוטנציאלי.
הבארות תשכונה כתוך
אוכלוסייה עויינת ואבולת-שינאה.
כעזרת ברית־המועצות, יצוצו איר־גוני־גרילה.
יהיה צורך כמאמץ צבאי
רב בדי לשמור על הנפט ודרבי
המעבר, אולי ־ ויאט־נאם שנייה.

ך• ממשלה היחידה בישראל שנפלה
י י בגלל אירועי מדיניות־חוץ היתד, ממשלת
גולדה מאיר, והיה צורך בתבוסת
יום־הכיפורים לשם כך. בישראל, כבשאר
ארצות העולם, ממשלות עולות ויורדות
משיקולי כלכלה.
חכמי תורת־ד,מדינה יודעים כי כאשר
למיעוט של 1*?/0מכלל האוכלוסיה אין
מד, לאבד והוא יוצא לרחובות כנגד הכל,
יש רק שתי אפשרויות: להעמיד מולו
צבא ואש, או שהממשלה תיפול. בישראל
תוך שנה תהיה סיטואציה כזו.
כבר כיום יש קרוב למאה אלף זוגות-
צעירים חסרי דירות. מיספר זה גדל ברבע
מדי שנה. הוא גדל רק ברבע, שכן כעשרים
אלף צעירים יורדים מהארץ כל שנה,
בעיקר בגלל מחסור בדירות. ירידה זו
ממתנת את הלחץ כאן, כצינור פליטה
לסילוק עודפי גזים מצטברים. אולם בקצב
גידול האוכלוסיה הקיים מיספר הזוגות
חסרי־הדיור גדל בטור עולה כל חודש.
האשם העיקרי במחסור בדיור הוא מי
שהיה שר־ד,שיכון, גדעון פת. בשתי שנות
כהונתו בתפקיד שר־ד,שיכון הפסיק פת
כמעט לחלוטין את בניית הדירות על-ידי
הממשלה. מרמה ממוצעת של 24 עד 30
אלף דירות לשנה, שבנתה הממשלה בצורות
שונות, הוא ירד לרמה של פחות
מחמשת אלפים. הירידה בהתחלות בניה
גדלה והלכה, וברבע הראשון של השנה
היו רק אלפים בודדים של התחלות בניה.
הוא יצר מחסור של 20 אלף דירות כל
שנה, ובשנתיים וחצי האחרונות נוצר גרעון
של 50 אלף דירות שאילו נבנו היה ניתן
לשכן בהן עתה 50 אלף מישפחות__ .
11,1 1 1^>^1*11י ;*מז״

החמור בדירות גרם עליית מחירים במאות
אחוזים והעשרת הקבלנים הפרטיים הבונים
דירות. קבלנים אלה, מרביתם חברי מיפ־לגתו
של פת. גדעון פת הביא להעשרת
סקטור קטן במשק, החבר במיפלגתו, על
חשבון שכבות רחבות של אזרחים. הקבלנים
הפרטיים מצידם לא היו מוכנים למלא
את תפקיד הממשלה. למה להם לבנות
בעיירות פיתוח או בכמויות גדולות ולהסתכן,
אם אפשר לבנות כמו קודם ולהרוויח
פי כמה?
לפני כמד, חודשים, כשרק הנצו ניצני
המרד של ד,זוגות־ד,צעירים שהעלו באש
צמיגים בוערים, עבר פת לתפקיד אחר
ובמקומו מינה בגין את דוד לוי. תמיהות
רבות היו לרבים על מינוי זה. לוי לא
נודע בכישורים האירגוניים הדרושים לבניית
עשרות אלפי דירות בשנה. כושרו
העיקרי היה בהשפעתו על שכבות המצוקה
שבהן מרוכזים את חסרי הדירות. אולי
קיווה בגין כי לוי יצליח להרגיע את
הרוחות. אין ספק כי לזמן מה יצליח לוי
להשפיע על חסרי־ד,דירות, אך רק לזמן
מה. מאחר שדירות אין בונים בהבל פה,
הרי גם אם יכריז אחת לשבוע מה שהכריז
לפני כחודש על במת־הכנסת, כי עד
למועד הבחירות תיפתר בעיית הדיור
ברובד, המכריע, ההכרזות לא תקמנד, דירה
אחת.

כ תוב ת
על הקיר

יתכן סיבה נוספת למינוי זה. אין
4 1ספק כי תוך כמה חודשים כאשר לוי
לעצור לא יצליח לעצור יותר את זעם הזוגות,
יופנה הזעם נגדו. מעמדו, האיתן כיום
בתנועת החרות, ייחלש כתוצאה מכך בא
ת הזעם
מידה ניכרת, וייתכן כי בגין ערך חשבונות
ך*• דוע עשה פת מעשה זה? סיבה אחת ארוכים כי החלשת עוצמתו של לוי בתנועת
׳— ז היא תמימותו. פת האמין בכנות בתי החרות היא מעשה רצוי. עד כה לא איפשר

המיבצע כולו יהיה גם מעין מהדורה
שניה, ולא יותר מוצלחת, של מיבצע-
סואץ הבריטי-צרפתי-ישראלי.

אותו מיכצע הביא לגירוש בריטניה
וצרפת מן המרחב ן והרם
את יחסי ישראל־מצרים כמשך ±צ
שנים וחודש.
שום מתכנן לא יביא בחשבון אפשרות
נואשת כזאת, אלא אחרי שכלו כל הקיצין,
ומוצו כל האופציות האחרות.
הרבה זמן לפני שיעלה על דעת מישהו
להפעיל את האופציה הצבאית, ייעשה
נסיון מרחיק-לכת לפייס את העולם הערבי
ולרכוש את לב הפלסטינים, על-ידי מאמץ
אמריקאי נחוש־החלטד, לכפות על ישראל
את הקמתה של מדינה פלסטינית.
שום פוליטיקאי אמריקאי, ויהיה גם הנשיא
בכבודו ובעצמו, לא ישמח להתנגשות
עם הלובי היהודי והישראלי.

אך אם ייווצר מצב נואש —
ורק במצב נואש יכולה לעלות על
הדעת האופציה הצבאית — תה פוך
ישראל ״מותרות שאין אמריקה
יבולה עוד להרשות לעצמה,״
כפי שהתבטא לאחרונה איל-כם-
פיס אמריקאי.
הסכנה שבכפיית השלום על ישראל תהיה
קטנה יותר מאשר הסכנה שבאובדן הנפט
החיוני מהעולם הערבי.

כאותם הימים שבהם ייבנו השדות
בנגב, שיהוו ביטוי מרשים
לשיתוף־הפעולה האמריקאי־ישרא•
לי, עלולה להתחולל התנגשות חזיתית
בין ארצות״הכרית וישראל,
שתרוקן את המיכצע מתוכנו.
העולם הזה 2188

בתים צרפתיים שנבנו בשיטה המתועשת
7שעות עבודה למטר
אוריות של הליכוד, שעל המדינה לא
להתערב במשק ולתת ליוזמה הפרטית
למלא את כל התפקידים. תיאוריה זו
שהתממשה במהפך הכלכלי הביאה את
המדינה לשואה בגרעון במטבע־חוץ ובקצב
האינפלציה. תיאוריה זו שהוא מימש במדי-
ניות־השיכון הביאה לשואה בענף זה. אולם
מעשהו הביא תוצאה נוספת: המחסור

בגין לאיש לצבור עוצמה גדולה בתנועתו.
בחשבונות פוליטיים מסוג זה בגין מצטיין.
מה שהוא אינו רואה זו הכתובת על הקיר.
כשם שראשי המערך לא חזו את עוצמת
השפעת גילויי השחיתות האישית על המצביעים,
כך בגין אינו מביא בחשבון את
השפעת המחסור בדירות על 100 אלף זוגות
צעירים, שרובם תמכו בעבר בליכוד.

שר־שיכון לוי
השפעה על שכבות מצוקה
נראה שאם לא תצליח ממשלה זו לתת
עוד השנה 25 אלף פתרונוודדיור ובשנה
הבאה לפחות אותה כמות, היא תיפול לפני
הבחירות. האם אפשר בכלל להגיע להיצע
כזה של דיור לנזקקים לו?

ת קנו ת
שעת־חרום
תי בעיות עומדות לפני שר-ה,שיכון,
גם אם יחליט כי מתן 25 אלף דירות
בשנה הוא משימה לאומית ובטחונית, לפחות
במובן שמירת בטחון שילטון הליכוד.
הבעיה העיקרית היא משך הזמן מהגשת
תוכנית בניה ועד הוצאת רשיון בניה,
והמחסור בקרקע זמינה לבניה. במציאות
הישראלית, הוצאת רשיון בניה עבור תוכנית,
שאין בה כל חריג ואשר די בוועדת
בניין־ערים מקומית כדי לאשרה, אורכת
לפחות חצי שנה. כל אישור תוכנית הדורשת
אישור ועדה מחוזית וד,כרוכה בהתנגדויות,
אורכת שנתיים עד שלוש. הליכים
אלד, חלים גם על מישרד השיכון והבינוי.
הווה אומר: כל תוכנית שיגיש עתה מישרד-
השיכון לאישור מישרדי-הפנים, והברוכה
בהקמת אלפי דירות, תצריך לפחות שנתיים
של דיוגים עד שאפשר יהיה לצקת את
אבן־הפינה. במצב החוקי הנוכחי אי-אפשר
כלל להתגבר על מעצור זה.
דרך אפשרית לעבור מיכשול זה הראה
בימים אלה עורך-הדין אברהם (״אייבי״)
נאמן, מראשי תנועת החרות בתל־אביב.
הוא שלח לשר דוד לוי הצעה להכריז
על תקנות שעת חרוט בענף הבניה. הצעתו
מבקשת להכריז על מצב חרום בבניה למשך
שלוש שנים. ימונה נציב שיכון מיוחד,
שיפעל בכוח תקנות אלה. לידו תפעל
ועדה, שבה יהיו נציגי מישרד־השיכון,
מינהל־ד,מקרקעין ומישרד-הפנים. הנציב
יטפל רק בתוכניות בניה של 100 יחידות
ומעלה. הנציבות תהיה רשאית להפוק קרקע
חקלאית לקרקע-בניה, לאשר בדיון דחוף
תוכניות מפורטות ולהוציא רשיונות בניה.
חוק התיכנון והבניה לא יחול על פעולות
הנציבות, אולם לפני חתימה על צו יתייעץ
השר עם הרשות־המקומית והיא גם תיגבה
את כל האגרות ומיסי-ההשבחה.
נאמן צירף להצעתו תזכיר המראה כיצד
אפשר, חוקית, לאשר בכנסת תקנות מעין
אלה, ומציין כי רק בעזרתן אפשר יהיה
להתגבר על חוק התיכנון הקיים.
לא נאמר בתזכיר של נאמן כי רק
בתקנות כאלה ניתן יהיה להתגבר גם על
שר־ד,חקלאות אריאל שרון. הגורם המספק
קרקעות במדינה הוא מינהל־מקרקעי-
ישראל. מאז מונה כשר־ד,חקלאות עושה
שרון הכל כדי שמינהל־מקרקעי-ישראל
־לא יספק קרקע זמינה לבניה בתחום הקו
(המשך בעמוד )36

או 1ו 111\ \ 1ו
האוטובוס מהחניון של חברת דן, שליד
בריכת גלי גיל ברמת־גן, ביום השני בערב.
זמן קצר לאחר מכן, כאשר נסעו
בכביש גהה, אספו את טרומפלדור, חייל-
המילואים כטרמפיסט. במשך הנסיעה גילה
טרומפלדור כי הנהג וחברו הם ערבים. הוא
ביקש מהם להזדהות. השניים, שחששו כי
יסגיר אותם למישטרה, החליטו לחסלו.
דרך הראי שבמכונית ראה אכרם את
חברו נאבק עם טרומפלדור. בידו של מד
סא היה מגרד־סיידים, שבו הלם בראשו של
הטרמפיסט. אכרם עצר את האוטובוס ובא
לעזרת חברו. הוא שלף את אולרו, אחז
בגרזן, היכה ודקר בהם בגופו של טרומי
פלדור. באותה שעה הלם מוסא בראשו
של החייל במוט ברזל. לחוקריו סיפר אכרם
כי הדם עלה לו לראש, כשחזה בדמו
של טרומפלדור הפגוע, והוא לא ידע את
אשר הוא עושה. כך ניסה להסביר את
המכות והחתכים האכזריים בגוף קורבנו.
כאשר הגיעו השניים לצומת קלקיליה,
הבחינו בשלושה חיילים, וחשבו כי זהו
מחסום שהוקם כדי לתפוס אותם. הם נמ לטו
מהאוטובוס והשאירו את קורבנם
ללא רוח חיים מאחוריהם והסתתרו. רק
כעבור יומיים, בעוד המישטרה עורכת חיפושים
מקיפים אחריהם, החליטו להסגיר
את עצמם.

״ מ סי תי לדמיין
__ לעצמי״

חשוד־ברצח חאג׳ יוסוף
,בעיות מגיל צעיר•
ני עדיין כמו בחלום, אני לא
4 תופשת שלא אראה יותר את
בעלי,״ מספרת אשתו של טרומפלדיר שבוע
אחרי הרצח.
״בהתחלה לא רצו לספר לי שהוא נרצח.
ישנתי בבית עם שני הילדים, וגיסתו
הגיעה אלי בבוקר. היא התחילה לדבר
איתי על שטויות, רצתה לעשות לי אבו-
עגילה.
״הרגשתי שמשהו לא בסדר. שאלתי אותה
מה קרה, אבל היא רק אמרה לי, :תתלבשי
מהר ובואי איתי. בעלך פצוע קשה.
הוא נפצע בצבא, ורוצה לראות אותך.׳
״אמרתי לה, :מה את מבלבלת 7יש לו
אקדח! ,ואז היא סיפרה לי מה קרה. היא
אמרה לי , :מותק, בעלך כבר לא יבוא. הרגו
אותו ועוד שלושה חיילים. אלה היו
מחבלים.׳
״לא הבנתי כלום. אני זוכרת שצעקתי
וצעקתי, ויותר אינני זוכרת כלום.״
יוסף־טרומפלדור יצחק, נרצח בשבוע
שעבר כאשר עלה לאוטובוס מיספר 68 של
חברת דן, שנגנב על־ידי צעיר בן 18
מקלקיליה בשם אכרם מנצור, כנקמה על
היחס הרע שהוא זכה לו, כדבריו, בעבדו
בקואופרטיב.
אכרם ומוסא חאג׳ יוסוף גנבו את

ני 32

ף* משך כל ימי ה״שיבעה״ ישבו בני
• מישפחתו של הנרצח המומים, בבית
האב שבמושב מגדיאל. אחרי ההלם הראשון
נראו בני־המישפחה שקטים יותר.
הדמעות יבשו, נשארה רק המרירות והרצון
לנקמה.
״קראתי בעיתונים שהכניסו לו גרזן
בראש וסכינים בגוף, ושחתכו אותו ל חתיכות,״
לחשה עליזה, אשת הנרצח,
״שמעתי שהוציאו לו את המעיים ושלא
נשאר לו חלק שלם בגוף. כך סיפר לי
הדוד שלו, שראה אותו. כשסיפו לי איך
נרצח, חשבתי שהנשמה שלי יוצאת, חשבתי
לעצמי איך זה קרה. ניסיתי לדמיין
לעצמי את בעלי עולה לאוטובוס. בעלי
היה סוהר בתל־מתד, הוא היה שוטר, היה

גבר חזק והיה לו אקדח. ניסיתי לדמיין
לעצמי איך הם הרגו אותו, ומה הוא חשב
כאשר רצחו אותו. בטח חשב עלי ועל
הילדים שלו. הייתי רוצה להיות איתו ברגעים
האחרונים. כשבאתי להלווייה, ביקשתי
לנשק אותו, לא נתנו לי לפתוח את
הארון, לא נתנו לי להיפרד ממנו כמו
שצריך.״
עליזה, כיום בת ,22 אשה מוצקה, מתול־תלת־שיער,
נולדה במושב קדימה. אביה
נפטר מהתקפת־לב כשהיתה בת שמונה.
אחרי שמונה שנים בבית־ספר עממי נפצעה
בתאונת־דרכים ושכבה שנה בגבם.
היא נאלצה להפסיק את לימודיה, וכשיצאה
מבית־החולים התחילה ללמוד הנהלת־חשבונות
וכתבנות בנתניה.
״הייתי בחורה יפה,״ סיפרה .״הייתי מלכה.
יצאתי עם חבר במשך הרבה זמן, ויום
אחד סיפרה לי הדודה שלי שהיא רוצה
להכיר לי את בן־אחיה, שהוא יפה כמוני.
אמרתי לה, :תעזבי שטויות, אני יוצאת
עכשיו עם מישהו!׳ אבל בסוף הסכמתי.
יצאנו חודש וחצי והתארסנו. עזבתי את
החבר הקודם. טרומפלדור ואני נדלקנו
אחד על השני. הוא היה בחור נהדר, היה
נורא טוב אלי. היינו יוצאים עם המכו נית
של האבא שלו. גם אחרי שהתחתנו
היה בעל נהדר, היה עוזר לי הרבה, עו שה
כלים, מרים כביסה, היה שרוף על
הילדים. שלוש שנים גרנו בקדימה.
״טרומפלדור עבד בהתחלה כמסגד. אחר־כך
נהיה סוהר. בזמן הפנוי שלו היה מנגן
על גיטרה. זה היה החיים שלו, לנגן
ולשיר. עכשיו מה שנשאר לי ממנו זה
קסטה שלו, כשהוא שר.
״היה לו לב טוב. אם היה מקולקל משהו
אצל השכנים, הוא היה הולך אפילו באמצע
הלילה כדי לעזור. הוא הלך בפעם
הראשונה למילואים בדיוק שבוע אחרי שהתחתנו.
הוא שירת בירושלים. הייתי במו
משוגעת, רק התחתנתי ולקחו לי אותו,
לשישים יום. התקשרתי לירושלים. לא ידעו
איפה הוא. אחר־כך התקשרתי למימשל ב שכם.
איתרתי ודיברתי איתו. לא יכולתי
בלעדיו. חיכיתי לו בבית על המירפסת עד
שהוא חזר.
״עכשיו הוא לא יחזור יותר. אבל אני.
לא אהיה בשקט. אני לא אוותר. אני רוצה
ללכת לכנסת, עם כל המישפחה, ולשבות

מישפחתו של טרומפדדור (מימין׳האב, משמאל האם)
״לחתוך אותם לחתיכות !״

ונמל קורבן לרצח מיקרי, ללא מניע בחר
״חבל לי רק על דבר אחד. יש לי שני
ילדים, שלא יודעים עדיין שאבא שלחם
נרצח. אבל חבל לי שלא הייתי בהריון
כשהוא נרצח. היה יבול להיות לי עכשיו
ילד שיזכיר לי אותו.״
לדברי בני מישפחו של טרומפלדור,
הוא שירת בשרות־החובה בחיל־הקשר ב־רמת־הגולן
.״הוא היה חייל כמו כל החיילים,״
סיפר אביו, יצחק, פועל בפרדם.
״היה רב״ט. שלוש פעמים עמד בני לפני
המוות, ולא מת. בצבא היתר. לו תאונה
קשה, הוא שבר את הלסת, ויצא חי. בפעם
אחרת נפל לתהום, כולם חשבו שהוא מת,
אבל הוא יצא חי. בפעם השלישית עלה
על מוקש ויצא חי. אבל בפעם הרביעית
לא עזר לו אלוהים.״

//אולי היה
מ סו מ ם

נרצח טרומפלדוור יצחק
רצח במגרד־סיידים
שם. אנחנו רוצים שיתנו לנו להרוג את
הרוצחים של בעלי בעצמנו. אני בעצמי
רוצה להוריד להם כל חלק מהגוף לחוד.
קודם אתלוש להם את הידיים, אחר־כד את
האוזניים ואת העיניים, לאט-לאט אהרוג
אותם, ושלא יקברו אותם. לבעלי אמנם
יש מצבה, אבל לרוצחים שלו אני לא רוצה
שיהיה כלום, שיתנו אותם מאכל
לכלבים.

של טרומפלדור שמעה כי בנה
>*נרצח באחת בלילה .״באו אלי שני
טרומפלדור. איפה ושאלו
אנשים,
הרגשתי ישר שהוא כבר לא בחיים. הבן
שלי משה הלך לזהות את הגופה. הוא נתן
כבוד לדוד שלו, שייכנס ראשון. לטרונד
פלדור יש רק אח אחד ושתי אחיות. הבת
שלי, בת ,24 צריכה להתחתן בעוד חודש.
אולי נדחה את החתונה.״
האם, לולו, היא אשה עצורה. אין היא
מראה את רגשותיה כלפי חוץ .״יש לי כוח-
סבל,״ היא אומרת ,״לפני 14 שנים קיבלתי
התמוטטות-עצבים בגלל הבת השנייה
שלי, שחלתה קשה. עד היום אני סובלת,
אבל אני לא אוהבת להכאיב לאף אחד,
מספיק מה שעובר עלי. הוא לא היה פחדן,
הבן שלי. אף פעם לא דיבר על
המוות. הוא היה אדיש למוות, למרות מה

חשוד־ כרצח מנצור
״האח שלי רוצח״

אפיו של חאג׳ יוסון?
״הבן שלי עבד עם יהודים״

שעבר עליו. הוא היה חזק. אני לא מבינה
איך הם הצליחו לגמור עליו.״
בכפר קלקיליה מסתגרים בני מיש-
פחות הרוצחים בבתיהם. אין הם מעיזים
לצאת, בגלל הבושה ובגלל חשש
לנקמת־דם. שתי המישפחות גרות זו מול
זו. אכרם ומוסא היו חברים עוד מגיל רך.
למוסא יש עוד חמישה אחים וחמש
אחיות, חלקם נשואים ומטופלים בילדים.
דק אביו הזקן של מוסא, סאלח, יוצא
החוצה, בחברת נכדיו הרבים, האב, בן
ה־ 62 אדוק בדתו, לבוש בג׳אלביה ירקרקה,
אינו מגולח ומתפללל כל היום.
״אני לא מבין איך הבן שלי יכול היה
לעשות דבר כזה,״ הוא מקונן כל הזמן,
״מאז המיקרה אני לא ישן. אני צם בגלל
הרמאדאן. אני לא רוצה לדבר עם אף
אחד.
״מגיל קטן היו לי בעיות עם מוסא.
אף אחד מהאחים שלו לא התנהג ככה.
הוא לא רצה ללמוד. היה בורח מהבית
וחוזר אחרי שבוע. לא ידענו איפה הוא
נמצא. למד עד כיתה ו״ו, ואחר-כך ביקש
ממני לצאת לעבוד. לא הייתי מרוצה,
אבל הסכמתי.
״הוא התחיל לעבוד כרצף. ארבע שנים
עבד עם היהודים, והיה איתם ביחסים
טובים. היה עובד כל יום מחמש בבוקר

וחוזר בשלוש בצהריים. היה מביא לנו
את כל המשכורת שלו. כימעט לא היה
יוצא, רק לפעמים לבית־קפה.
״כשגדל לא היה עושה בעיות, היה דוגרי
עם כל האנשים, הלך ישר, רצה אפילו
להתחתן, לבנות בית ולגור כאן ,׳לידי.
ופיתאום עשה את השטות הזאת.
״אני לא מבין את זה. הוא לא יכול
לפגוע אפילו בזבוב. איך הוא עשה לי
את זה ז אולי היה מסומם, אולי הסתובב
לו הראש?״
מישפחת חאג׳ יוסוף גרה בקלקיליה מאז
מילחמת .1948 לפני כן גרו בכפר
מיסקה, ליד קיבוץ רמת־הכובש. כשעברו
לקלקיליה, היה למישפחה בית קטן. לאט־לאט
הרחיבו את הבית, בנו עוד קומה.
האב, בעל-פרדם, נוהג עד היום לעבוד
בפרדס שלו. כך גם שמע על המיקרה.
״בלילה שזה קרה לא ידעתי כלום,״
סיפר ,״למחרת בבוקר עבדתי בפרדס. פית־אום
ראיתי את אכרם, החבר של הבן
שלי. שמעתי שהמישטרה מחפשת אותו,
ושאלתי אותו, מדוע הוא לא מסגיר את
עצמו. עוד לא ידעתי על מה מחפשים
אותו. אז הוא אמר לי, :הבן שלך, היה
איתי גם כן׳.
״הלכתי לחפש את מוסא, ולקחתי אותו
(המשך בעמוד )44

אחו׳ שנמשו
שבועיים השתנו
מצנו נאונן
הדוגת׳,
השתחוו

מנחם בגין
מבית־החורים
הרפואי׳כולו, ששה רופאים ושמונה אחיות,
אשר בשבועיים האחרונים עסקו רק בדבר
אחד: טיפול בראש־הממשלה. הם התכנסו
כדי לערוך לבגין מסיבת הפתעה לרגל
יום־הולדתו. על השולחן היו בקבוקי משקה
ושתי עוגות יום־הולדת: האחת רגילה,

ף* אתם דכדוק אם הוא באמת
משתחרר?״ שאל אחד האחים ב־בית־החולים
הדסה את קבוצת הצלמ-ם
שעמדו באולם הכניסה של בית-החולים
על מצלמותיהם וציודם .״אתה מאוכזב?״
שאל דובר ראש־הממשלה, דן פתיר, את
אחד העיתונאים, הידוע כעדין לבגין.
אווירת החג, שאפפה את בית־החולים
הדסה לקראת שיחרורו של ראש־הממשלה,
הפכה לאווירה ליצנית, ככל שהתארך
הזמן. בגין לא ירד מחדרו. עשרות העיתונאים,
שהוזמנו למסיבת עיתונאים מאולתרת
״עם בגין הבריא!״ בשעה תשע בבוקר,
איבדו קצת את סבלנותם, כשהדקות נקפו
ובגין לא ירד.
כל אותה שעה היה בגין בחדרו בקומה
הששית של בית־החולים, שהיה ביתו
ב־ 15 הימים האחרונים. הוא התעורר בשעה
שמונה בבוקר, כאשר אשתו עליזה נכנסה
לחדר בלוויית אחות, שהביאה ארוחת בוקר
בכלי החרסינה המיוחדים, או כפי שהם

נקראים בבית־החולים ,״כלי גולדה,״ אחרי
שנרכשו במיוחד לגולדה מאיר כאשר היא
אושפזה בבית־החולים.
למרות מחאותיה של עליזה, התעקש בגין
לקרוא את עיתוני־הבוקר של אותו היום,
ומיסמכים אחדים שהובאו לו על־ידי ראש
לישכתו, יחיאל קדישאי.

מ סי ב ת
הפתעה
ף* שעה תשע היה כבר בגין לבוש וי
י מגולח. לחדרו נכנסה האחות נירה קי־דר
וביקשה ממנו להיכנס לחדרו של פרופסור
סילוואן לביא, מי שעמד בראש ה צוות
שטיפל בבגין.
היתה זו הפעם הראשונה שהרופאים לא
באו אל בגין אלא הוא נדרש לבוא אליהם.
עליזה ניסתה למחות, אך בגין היסה אותה,
ושניהם פנו לחדר. שם התרכז הצוות

אחת מאחיות בית־החוליס שנאלצה לטפס על מחסום
11 ! 11^ 11
מתגלגל באולם הראשי של הדסה בירושלים מפני שאנשי111111X11

הביטחון סגרו למשך שעתיים תמימות את המעברים הראשיים של בית־החוליס בבירה.

34 - 1

חייבים לטבור גס דובריו של ראש־הממשלה שלמה (״נקדי״)
! 1 1 1 1ן רו| 1 | 1
נקדימון (עם הגב למצלמה) ודן פתיר (ממושקף מתבונן
יי• י • י ״ ייי 1
למצלמה) כאשר הם עלו לחדרו של בגין כדי להשפיע עליו לרדת לעיתונאים קצרי־הרוח.

החולים ומתקשה בהליכה. מדי־פעם היו
שומרי־הראש תומכים בו. אולם מהרגע
בו עמד בפני העיתונאים, עשה מאמץ
ניכר כדי להיות זקוף. הוא סיפר לעיתונאים,
בשתי שפות, עברית ואנגלית, על
כי היה לו מזל רב שקריש הדם היה בעורק
קטן, המוביל את הדם למוח, ולא בעורק
גדול .״אם העורק היה גדול, יתכן ומצבי
היה רציני.״
אחד הרופאים, ד״ר אבי רכס, נפרד
מראש־הממשלה ואמר לו :״עד עכשיו
אנחנו טיפלנו בך. עכשיו חזור וטפל בני.״

בבית־החולים היה הרב
משה לווינגר מקריית־אר־בע.
לווינגר, שהוא יריב פוליטי של ראש־הממשלה,
לא פא לקבל את פניו, אלא
הגיע לבית־החולים לעיסוקיו הפרטיים.

שומרהואש תומו

למרות שבגין ניסה לע״הצגת־בריאות״ רוד בפני
העיתונאים ולהמעיט מחומרת המחלה שבה לקה, אפשר היה
להבחין בכך שהוא רזה מאד ונראה עייף וסחוט לאחר טיפולים
לקרואים, והשנית דיאטטית, לראש־הממ־ו
שלה.
בגין
אוהב את הצוות־הרפואי שטיפל
בו. בימים הראשונים, כשמצב בריאותו
היה חמור וראייתו מטושטשת כמעט לחלוטין,
היה נוהג לאמר לכל אחות שניגשה
אליו :״כמה את יפה,״ על־אף שלא יכול
היה להבחין בתווי פניה. גם ביום האחרון
לשהותו בבית־החולים, נהנה ״למשוך״ את
מסיבת יום־ההולדת, למרות הפצרותיהם
של דובריו, שלמה (״נקדי״) נקדימון ודן
פתיר, שכבר הגיעו לבית־החולים. השניים
ביקשו ממנו להזדרז ולרדת, מאחר שהעיתונאים
מתחילים לאבד את סבלנותם.
אבל לבגין היה קהל טוב, הרופאים וה אחיות.
הוא סיפר להם על פגישותיו עם
צ׳אושסקו, כשהוא פונה לאחד הרופאים,
עולה מרומניה, ומקדיש לו את הסיפור.
אחר כך גילה סוד, כי בעצם אינו יודע

בני 15 יום בבית־החולים. כאשר התייצב בפני המצלמות, עמד
זקוף, ואף אחד משומרי־הראש לא העז לתמוך בו. אולם במסדרון,
לפני שהבחינו בו העיתונאיים, תמך בו אחד משומרי־הראש
כדי שלא ימעד בהליכתו. ליד מנחם בגין נראה יחיאל קדישאי.

מתי חל בדיוק יום־הולדתו. הוא יודע
שהוא נקרא מנחם משום שבת נחמו, ולכן
הוא חוגג את יום־הולדתו׳ ביום זה.
למטה התחילו העיתונאים להתעצבן. ה גורילות,
שומרי־הראש של בגין, שבעת
האחרונה החלו להתנהג בפראות, דחפו
את העיתונאים מעבר למחסום שאולתר
בתוך אולם־הקבלה של בית־החולים. הרב
משה לווינגר, איש קריית-ארבע, הגיע
לבית־החולים ואיש לא חשד בו כי בא
לקבל את פני בגין. הוא בא לענייניו הפרטיים,
התבונן במהומה ומיהר לעלות לאחת
הקומות.

ת מונ ת
ף, עוד כגין חוגג עם הצוות הרפואי,
י• ננעלו דלתות הכניסה של בית-

החולים, מטעמי ביטחון. החולים, הרופאים,
האחיות והמבקרים, נאלצו, במשך שעתיים
אלה, לערוך איגוף גדול, רק משום שבגין
עוד לא היה מוכן לרדת.
הסנונית הראשונה שיצאה מבית־החו־לים,
היתד. דמתי, נהגו ממוצא־תימני, של
בגין, אשר ירד כשהוא נושא בידיו את
תיקו של ראש־הממשלה ושקית ניילון,
כמה דקות אחר־כך הגיח בגין מהמעלית.
קהל רב ליווה אותו 14 .אנשי הצוותי-
הרפואי, שומרי־ראש, דובריו, ראש ליש-
כתו, תת־אלוף אפריים פורן וכמובן, אשתו.
הוא התייצב מול המיקרופון ומול
העיתונאים, כשהוא מקפיד להעמיד את
רופאיו משני צדדיו כדי שיצטלמו איתו.
אי-אפשר היה שלא להיזכר באותו הרגע
בתמונת מחזור של בית־ספר עממי.
בגין היה חיוור, פניו בצבע השנהב, רזה
הרבה יותר מאשר בתקופה שלפני בית-

הביתור

הסנונית הראשונה בפמליה
ראש־הממשלה
העוזבת את בית־החולים, היה נהגו דמתי

שיסן א ל המוות
(המשך מטמוד )31
הירוק, כדי ללחוץ על חסרי דירות לעבור
להתנחלויות ועיירות הרפאים שחוא מקים
בגדה־המערבית. בצורה פרדוכסלית יוצא
כי כל הרוצה לפגוע בהתנחלויות ולהחזיר
את הדגש להתיישבות בתחומי הקו הירוק,
צריך לתמוך בהצעת נאמן ודומותיה הבאות
להגביר את הבניה בתחום הקו הירוק.
הבעיה העיקרית השנייה העומדת לפני
שר־השיכון, אחרי שיוציא תקנות ויהיו
לו תוך שלושה חודשים שטחים לבניה
עם תוכניות מאושרות, היא משך הזמן
לבניה בישראל. ישראל מחזיקה בשיא
עולמי באריכות הבניה. בישראל משקיעים
במטר מרובע של בניה למגורים 30 שעות
עבודה לעומת 14 בארצות־הברית. הארכת
משך הבניה גם מייקרת את המוצר בגלל
עליית המדד. למעשה, אחת הסיבות להארכת
משך הבניה היא העניין שיש בכך
לקבלנים. הללו מקבלים ממישרד־השיכון
או מקונים פרטיים מחיר צמוד למדד. ככל
שעובר יותר זמן מחתימת החוזה ועד
למסירת הדירה, יקבל הקבלן יותר בגלל
עליית המדד. לקבלן יש עניין אישי רב
בהארכת משך הבניה ככל האפשר.
בניה מתועשת
ך* שאלה היא כיצד ניתן לקצר את
• י משך הבניה, על־מנת שאפשר יהיה
לבנות דירות ולמסרן תוך פחות משנה,
היינו בשליש מהזמן המקובל כיום.
ברור כי בדרכים השיגרתיות המקובלות
כיום הדבר בלתי־אפשרי. אם ירצה דוד
לוי לקצר את משד ן זבניה באמצעות הקבלנים
המצויים ׳,יהיה עליו לשנות את שיטת
התשלומים כך שיינתן תמריץ למקצר בבניה.
אולם גם אם יגיעו הבונים בארץ
למהירות האמריקאית, עדיין ייקח להם
כשנה לבנות דירה. האם אפשר לבנות
בפחות זמן? התשובה נמצאת בשיטות
הבניה המתועשת, שחלק מהן הובאו באחרונה
ארצה על־ידי יעקב מרידוד.
מרידור, ידידו האישי של ראש־הממשלה,
מנחם בגין, והמוזכר כמועמד לרשת את
מקומו, התבקש על-ידי בגין לפני כשנה
לחפש פתרונות למשבר בדיור. הוא סרק
את העולם והגיע למסקנה כי רק הבאת
השיטות האמריקאיות לישראל יכולה לקצר
את הזמן בחצי. אולם כאשר סיים לבדוק
את השיטות המקובלות, החל בודק שיטות
של בניה מתועשת, שהתפתחו בעיקר בצרפת.
כאן ראה כי אפשר לקצר את משך
הבניה בצורה מדהימה. החברה הממשלתית
לבניה מתועשת, שעימה התקשר בצרפת,
בונה בתי דירות ומשקיעה 7שעות עבודה
למטר לעומת 14 באמריקה ד 30 בישראל.
גם עלות־הדירות זולה בשליש בערך לעומת
העלות המקובלת. מרידור החליט כי זו
הדרך לפתרון הבעיה. הוא הציע לשר לוי
להתחיל בהקמת ארבעה מיפעלי בניה
מתועשות, שכל אחד יקים 1500 דירות
לשנה, יתחייב כי הדירות תהיינה מוכנות
תוך הזמן הזה ופחות ממנו. הבתים יהיו
בני 4קומות, בטיפוסים המקובלים בישראל
וברמה של נווה־אביבים. מחיר דירה זו
יהיה הרבה פחות ממיליון לירות לדירה.

אלפי דירות
בכמה חוד שים
ך*! תוכנית שלו עדיין בחיתוליה, ויש
* לבחון היטב את פרטיה, בעיקר את
המחיר הנדרש על-ידי הצרפתים. אין ספק
כי המחיר של 15 מיליון דולר למיפעל
מיובא הוא מופרז ואפשר להורידו בעשרות
אחוזים. ברור כי הורדה כזו רק תוזיל
את ההשקעה וגם את מחיר המוצר,
כלומר את מחיר הדירה.
מן הראוי לערוך מיכרז בינלאומי, כדי
לתת לכל היצרנים בעולם הזדמנות להגיש
הצעות, ולאפשר לממשלה להחליט לפי
הטיב והמחיר, מבלי שתיחשד במשוא-
פנים אישי ומיפלגתי.
אולם ברור כי רק בשילוב של שלושה
גורמים יוכל דוד לוי להישאר שר: דילוג
על זמן חתיכנון המקובל כיום ועל הגבלות
של אריק שרון! שינוי שיטת התשלום
לקבלנים כך שיהיה להם עניין לקצר את
זמן הבניה! הבאת שיטות מתועשות כדוגמת
זו של מרידור, שתיתנה אלפי דירות
תוך כמה חודשים ותשקטנה את הרוחות.
ללא עשיית שלושת הדברים גם יחד, לא
תחזיק הממשלה עד הבחירות.

ב מוינה
הע ם
מי לחמת דויד (א*ם ק)
בגוליי ח
הישראלי היסה חי וקייס,
אך הוא מאוכזב מאד.
אופנת־קבע היא בישראל, לקונן על
עלייתו ושיגשוגו של ״הישראלי המכוער״
— אדם המצפצף על הזולת, הדואג רק
לעצמו, המזהם את רשות הכלל, המשתמש
במרפקיו כדי לקדם את -עצמו, המחפה
על חוסר־תרבות ברעשנות תוקפנית.
אך מדי פעם עולה על־פני השטח אדם,
המוכיח כי ״הישראלי היפה״ לא מת.
הוא מצפצף על טובת עצמו, נחלץ למאבק
למען אידיאל שהוא מאמין בו, לוחם למען
טוהר־המידות — לא מתוך קנאות חשוכה,
אלא כאדם בן־חורין.
כזה היה, בשעתו, דויד ניב — הגיאולוג
שפוצץ את פרשת השחיתות בחברת נתיבי
נפט. הוא הכריח את המדינה להתמודד
עם הפרשה, התנגש עם המוסד הפוליטי•
ועם צמרת המדינה ולא הרוויח דבר לעצמו.
בסופו של דבר חזר אל האלמוניות.
כזה היה מוטי אשכנזי, מפקד המעוז
של קו בר־לב, שלא השלים עם מסקנות
ועדת־אגרנט, שהזעיק והתריע, יצא להם־
גנוודיחיד והוציא רבבות להפגנות המוניות.
בסופו של דבר הפיל את ממשלתם
של גולדה מאיר ומשה דיין וחולל תמורה
בארץ. אך הוא עצמו חזר אל האלמוניות.
כזה היה, השבוע, רס״ר דויד אופק,
האיש שיזם את איגוד-השוטרים. גם הוא
פעל מתוך אמונה פנימית. גם הוא התנגש
עם צמרת המדינה ועם דעת־הקהל
המודרכת. גם הוא ניהל מילחמת דויד
וגוליית. השבוע נענש על כך בכל חומר־הדין
(ראה להלן ועמודים .)40—41
בשעה ארבע אחרי־הצהריים, ביום הראשון
השבוע, הודיע אופק המאוכזב, בנימה
של יאוש, שהוא פורש מן המאבק. אלפי
השוטרים שתמכו במאבקו נכנעו לאיומים,
לא הופיעו להפגנה שהוא קרא לה.
.היה נדמה לו שהוא נחל כישלון חרוץ.
הוא הסיק את המסקנה בהגינות ובגילוי-

אולם עתידה של ישראל אינו תלוי
בפוליטיקאים חלקלקים, ולא באנשי־שרי־ה
אטומים. הוא תלוי באנשים פשוטים והגונים,
המוכנים להתמסר לעבודת־הכלל, להתנדב
למאבקים על פי אמונתם.
הדוגמה האישית של דויד אופק חשובה
מן התוצאות של מאבקו. הוא הוכיח כי
הישראלי היפה חי וקייס. בכך הפיח תיקוות
בלב רבים.

מ י שט ר ה
מי שטרה חז ר ב־ ח
השביתה גשסרה.
השר והמפכ״ל גיצחו.
אך מישטרת ישראד
7א תהלים לעולם.
״עוד ניצחון כזה ואבדנו!״ אמר המלך
היווני פירהום, שפלש לאיטליה, ניצח בקרב
אך איבד את כוחותיו.
השבוע יכלו להגיד זאת יוסף בורג
וחיים תבורי, שר־הפנים ומפכ״ל המיש־טרה.
הם נחלו ניצחון גדול. בכוח ובאיומים,
תוך שימוש בכל מכשירי השררה,
הם שברו את הנסיון להקים איגוד־מיקצו־עי
של השוטרים.
אך יתכן מאד שתוך כדי־כך הם ניפצו
את מישטרת־ישראל.
אגרוך משוריין. בראשית שנות ה־50׳
הכריזו הימאים על מרד נגד מעסיקם,
חברת־הספנות הלאומית.
בראש המרד עמד איש־פלמ״ח, שסימל
בעיני רבים את הדמות האידיאלית של
הישראלי היפה: החובל נימרוד אשל, גבר
גבה־קומה ־ויפה־תואר, צבר, מבני מיש-
פחות הצמרת המדינית של ארץ־ישראל
העובדת.
כדי לשבור שביתה זו, הופעלו כל האמצעים.
האגרוף המשוריין של השילטון ירד
עליהם. אשל הוכפש כקומוניסט וייחוסו
לו מזימות אפלות לקעקע את המדינה
הצעירה. מקפריסין הובאו מפירי־שביתה.
המישטרה נשלחה לכבוש את האוניות
בכוח. השובתים גוייסו לצבא. אחרים הוב

למישפט. ההסתדרות עמדה בראש
שוברי־השביתה. כל כלי־התיקשורת התייצב
נגד השובתים* ,ורק כמה מגדולי-
הרוח, כמו נתן אלתרמן, ויצחק שדה,
הגנו עליהם.
השביתה הגדולה נשברה. ראשיה הוגלו
מן הים. על נימרוד אשל הוטל חרם. אנשי
העולם התחתון, מבריחים וסתם חלאה,
תפסו את ההזדמנות ועלו על האוניות.
הימאות הפכה מוקצה מחמת מיאוס בעיני
חלק גדול של הנוער הטוב.
מאז עברו שנות־דור. נימרוד אשל נתקבל
בחזרה, והוא ממלא עתה תפקיד
מרכזי במימסד הימי. יוסף אלמוגי, אז
מזכיר מועצת־פועלי־חיפה, שובר השביתה,
כימעט נישכח. אולם הימאות לא
החלימה מעולם. אוניות־ישראל מושטות
בידי צוותות זרים, ומיטב הנוער מפנה את
גבו לימאות.
צדיקים בסדום. שבירתו של מרד-

אתה משרד את מה שהקלטת, אתה לא
נכנס יותר למישרדי המחוז.״
נראה כי בן־אליהו, שבעוד שבועות אחדים
יכנס לתפקידו החדש כיועץ מיוחד
למפכ״ל, אינו יודע מהו חופש־עיתונות.
טל ניסה להסביר לו כי הוא אינו מבקר
במישרדי המישטרה כדי לבלות שם, אלא
כדי למלא את חובתו העיתונאית, אותה
חובה שבגללה הוא ישדר את הסרט המוקלט.
אולם
לא היתד, זו ההיתקלות הראשונה
של קציני המישטרה ההיסטריים עם אנשי
העיתונות. כדי שיוכלו להגיש מישפטים
כנגד השוטרים המפגינים, נשלח צוות
מיוחד של לת״ם (הלישכה לתפקידים מיוחדים
במחוז הדרומי) כדי לצלם במצלמות
נסתרות את המפגינים. אולם הצלמים ה־מישטרתיים
שכחו כי הפעם הם מתייצבים
כנגד חבריהם לעבודה, המכירים את כל
השיטות. הם הותקפו על-ידי שוטרים, סיר-

השוטרים דומה להפליא לאותה פרשה. טי־הצילום נלקחו מידיהם, ובידי פיקוד
חיים תבורי בא במקום יוסף אלמוגי, אד המישטרה לא היו תמונות של מפגינים.
אז נשלחו קציני מישטרה אל בתיהם
השיטות נשארו אותן השיטות: רדיפת
המנהיגים ונידויים, טענות סתומות על של כל צלמי העיתונות הירושלמים שצילמזימות
פוליטיות אפלות, איומים, מישפ־ מו את ההפגנה. באיומים ובתחינות הם
טים. מנהיג המרד, דויד אופק, הוגלה מן ביקשו את סירטי־הצילום ואף הציעו לקהמישטרה
ונודה. כל כלי־התיקשורת הת נות אותם בכסף. אף אחד מצלמי ירושלים
ייצבו נגד המורדים. והפעם גם לא נמצאו לא היה מוכן לתת להם אותם. גם התמושני
צדיקים בסדום, מסוגם של אלתרמן נות שהועברו למערכות העיתונים, נבחרו
כך, שאי-אפשר יהיה לזהות בהם בבירור
ושדה.
יתכן כי המישטרה לא תחלים אף־פעם את פרצופי המפגינים.
המנכ״ל הסכים. כמוצא אחרון פנה
ממכה זו. תחילה, אחרי הלם המאבק,
בוודאי ינסו הפוליטיקאים והקצינים הב קצין מלת״ם אל מחלקת־ד,חדשות של הטלכירים
לשפר במיקצת את שכר השוטרים. וויזיה הישראלית וביקש ממנה את סרט-
תקום מועצה ציבורית, וייעשו תיקונים הטלוויזיה שצולם בהפגנה. יעל חן, עורכת
אחרים. אולם אחרי חלוף ההלם יחזור השבוע יומן אירועים סרבה לתת אותו.
הכל לקדמותו — אלא שכוח־האדם הטוב ״כאן לא מדובר בפושעים אלא באנשים
לא יימשך עוד אל מיקצוע כפוי־טובה זה. הנלחמים על זכויות סוציאליות. אתם לא
במקומו יבואו טיפוסים פרימיטיביים, אלי תקבלו את הסרט.״ קבעה חן.
מים, בעלי רמה אנושית נמוכה, שאינם
אותו ברוך, שלא הזדהה בשם מישפחתו
מסוגלים להסתדר במיקצוע אחר.
פנה אל מנהל־ד,מחלקה של יעל, חיים
הברירה היתה בין מישטרה כמו הברי יבין.׳ זה היסס, אך לבסוף קיבל את נימוטית,
שבה קיים איגוד מיקצועי, בעלת קיה של חן וסרב אף הוא לתת את הסרט.
ברוך פנה אל מנהל מחלקת־התוכניות
תחומי־פעולה מוגדרים הקבועים בחוק,
ובין מישטרה כמו התורכית, שבה. אין של הטלוויזיה, שהוא גם מנהל־ד,טלוויזיה,
איגוד בכלל.
שהוא גם מנכ״ל רשות־ד,שידור, יוסף
בהתנהגותה השבוע בחרה ממשלת־יש טומי״) לפיד. מרוב התפקידים המינהליים
ראל בדגם התורכי. ואולי אין זה פלא: שהוא נושא על גבו שכח לפיד עובדה
גם הממשלה עצמה דומה יותר לדגה ה יסודית אחת ,:שהוא נושא תעודת עיתו תורכי
מאשר לדגם הבריטי.
נאי, וכי הטלוויזיה הישראלית אינה סניף
של המישטרה. לפיד הורה ליבין לתת ל-
מישטרה את הסרט.

ע יחוגו ת

טומ• והבל שי ם
גוסף על הטרור שהמיל סיקוד
המישטרה על השוטרים המפגיגים,
הוא המיל טרוד־גם־על
אמצעי-התיקשורת
״תעוף מפד״״ הורה תת־ניצב משה בן-
אליהו, מפקד מישטרת ירושלים לכתב הרדיו
שמואל (״שמואליק״) טל, אשר הקליט
את איומיו כנגד השוטרים המפגינים
מול הכנסת בשבוע שעבר. טל לא התרגש,
ולא עף. אז הודיע לו בן־אליהו :״אם
* מילבד העולם הזה.

פושעים
מפ צ ח• הרא שי ם
מיהם האלמוגים שחדרו כאישון
לילה לפית מישפחת עלי
שגיר ביסו, ופיצחו את ראשיהם
־ של ששת בגי ז?מישכחה?ו
המראה שהתגלה לנגד עיניו של סייד
שניר, כאשר פרץ לביתו של אחיו, עלי
שניר, היה מחריד מעין כמוהו. האב,
אשתו וארבעת ילדיהם, שכבו במיטותיהם,
מפוצחי־ראשים כולם. יד זדונית עברה
(המשך בעמוד )44
העולם הזה 2184

ב ן ־ גו ריוו
וז והלהט דווי ד ה
נכדו של דויד כן־גוריון, הד״ר יריב כן־
אליעזר, יהיה אחד המועמדים לניהול
הטלוויזיה כמקומו שד ארנון צוקרמן שהודח.

תוצוון ך
בו רגדרש

הזזצעה למינויו של בן־אליעזר, שנושא הדוקטורט
שלו היה הטלוויזיה הישראלית, באה דווקא מחוגי
הליכוד, וזכתה בתגובה חיובית מצד ראש־הממשלה.

לפני חודשים אחדים תקף נכדו שד בן־
גוריון את ראשי המערך והגן על מנחם
בגין כמודעות גדולות, שפורסמו עד חשבון
הליכוד כבל העיתונים, כפרשת הצהרתו
של בגין בי כן־גוריון ״רק הכריז על
הקמת המדינה.״

ערג־רם 111*0
סרבל חזו ר

בעיצומו של מאבק השוטרים דרש הד״ר
יוסף בורג. שר־הפנים הממונה עד
המישטרה, ממפב״ל המישטרה להתפטר י
מתפקידו.
שיקולו של בורג היה שעם התפטרות רב־ניצב חיים
תבורי, יוצג המפנ״ל כאשם במשבר, וההתפטרות
תעזור להרגיע את הרוחות.

תכורי סירב להתפטר, ואמר לשליחיו של
בורג, שהביאו לו את הדרישה :״אני לא
מתפטר: בורג יכול להציע לממשלה
לפטר אותי:״

ה מי שטרה
נלחמתב או פ ק
המטה הארצי החליט לנטות ולהביא לכך שממל־ראשון
דויד אופק, מי שעמד בראש הפגנת השוטרים,
יועמד לדין לפי סעיפי־אישום חמורים, שיש
עימם קלון.

כוונת המטה הארצי היא לרדוף את אופק
עד הסוף. אם יורשע אופק, שהוא עורך־דין
כמיקצועו, בעכירות שיש עימן קלון, יישלל
ממנו רישיונו לעריכת־דין.

בי קו רסאדאת
כיום השני האחרון הגיע אישור והנ שיא
אנוור אל-סאדאת לתוכנית־הסיורים
שהובנה לו כארץ. הנשיא יגיע לישראל
יחד עם אשתו ג׳יהאן ונכדיו, כ־5
בספטמבר. הוא יבוא ביאכטה הפרטית
שדו ויתקכל כנמל־חיפה, כמיסדר ובצפירות
של כד האוניות שיהיו כנמל.
הטכס בנמל־חיפה יהיה טכס ממלכתי, ואת הנשיא
יקבל נשיא־המדינה, יצחק נבון. חיילי חיל־הים
יהיו מישמר־הכבוד.
באותו היום יתחילו טאדאת ובגין בשיחותיהם.
בערב תיערך לכבוד נשיא־מצריים ארוחת־ערב
ממלכתית מטעם נשיא־המדינה.
עדיין לא הוחלט לגבי חלוקת האירועים בין היום
,1שני והשלישי לביקורו של סאדאת בארץ, ה־ 6וה־7
בספטמבר. בשני הימים האלה הוא יסייר בטכניון,
בבית החרושת אלסינט, בקיבוץ יגור ובחוצות העיר
חיפה. ב־ 6בחודש תיערך לכבודו ארוחת־ערב
במלון דן־כתזל, על־ידי ראשיהממשלח, ולמחרת,
מסיבת־קוקטייל המונית.

סאדאת לא יתגורר ביאכטה שדו, אלא
כ״דן כרמל״ ,שבו יתקיימו גס ארוחות*
הערב והדיונים. ג׳יהאן סאדאת תהיה יום
אחד אורחת אשת־הנשיא, אופירה נבון,
ובמישנהו אורחת אשת ראש־הממשלה.

י בנו ב חו ח די רו ת
בניגוד למה שפירטמו חוגי מישרד־השיכון, יהיה
היקף בניית הדירות השנה קטן בהרבה מהמצופה.

הסקטור הפרטי יבנה 15 אלף דירות תחת
0צ אלף הצפויות, ואילו הממשלה תכנה
12 אלף דירות, תחת 20 האלף שהבטיחו
לוי וראש־הממשלה, מנחם בגין.

כניגוד לידיעות •טפורסמו לפני שלושה
שבועות, עד שיחת־הטדפון כין שר־האוצר
שימחה ארליך, לבין מנכ״ל מישרדו, עמירם
סיוון, השוהה כטיול בחוץ־לארץ, שלפיהן
שיבנע סיוון את ארליך כי אין צורך
כביטול חופשתו של סיוון, מתברר היום
כי עמירם סיוון פשוט הודיע לארליך
בי אינו מובן לחזור ארצה, גם אם הדבר
יעלה לו כמישרתו.
ארליך דרש מסיוון לחזור אחרי פיטורי סגנו,
יחזקאל פלומין, אולם סיוון לא שוכנע גם כשנאמר
לו כי ״אין מי שינהל את העניינים.״

פרשת מי זרח מתחדשת היועץ המישפטי לממשלה, הפרופסור יצחק
זמיר, בודק כימים אלה את האפשרות
להעמיד את הקבלן בצלאל מיזרחי למישפט
פלילי, כגלל השיחה המפורסמת עד
״הלבן״ שנערכה בכית־־קפה כתל־אכיב,
ושצותתה על־ידי קצין־מישטרה.
שופטת בית־המישפט בתל־אביב, שולמית ולנשטיין,
קבעה בפסק־דינד, כי היא מאמינה ש״חלבן״ הוא אמנם
הרואין, אך משום שהעיסקה שעליה דובר לא
בוצעה, אין הוכחה לכך שמיזרחי עסק בסמים.
אולם במישפט אחר, מישפט ומאדאה, הורשעו
יחזקאל אסלן ואחרים על־ידי השופטת המחוזית
הדסה בן־עיתו בגלל שיחה דומה. השופטת לא י
הרשיעה את אסלן על ביצוע עיסקת־סמים, אלא על
״קשירת קשר לביצוע עבירה,״ וגזרה עליו שלוש
שנות־מאסר.
אם אכן יחליט היועץ המישפטי לממשלה להעמיד
את ממרחי לדין בעיקבות פרשת ״הלבן״ ,הוא יאשים
אותו בקשירת קשר לביצוע עבירה.

נו רי חחפץ יו עצת
נורית חפץ, מי שהיתר, מזכירתו הפרטית של שמואל
תמיר, ושעלתה במפתיע לדרגת ראש לישכתו ועוזרתו
של שר־המישפטים, הועלתה בדרגה נוספת. היא
מונתה כיועץ־לשר, למרות שהיא ממשיכה למלא

״ ה עו ל הז ה׳
עלה בוונ ת
כמישרד־המישפטים מתכננים כעת
פעולות שונות נגד ״העולם הזה״,
כשהכוונה היא להביאו למישפט ככל
אמתלה אפשרית. כמה תיקים פליליים
נמצאים בכר כשלב הכנה.
אחת הסיכות לכך מתכטאת בהצעת־החלטה
שהגיש אורי אכנרי השבוע
לכנסת, מטעם סיעת של״י, כסיכום
הדיון עד מישרד־המישפטים, וכה
נאמר, כין השאר :״הכנסת מגנה את
עירעור יסודות המישפט כימי בהד
נמו של השר הנוכחי ...הכנסת קד
בעת כי שר־המישפטים הנוכחי נוהג
כתפקידו כצורה שאינה תואמת מדינה
דמוקרטית.״

בדיוק את אותם התפקידים שמילאה קודם

לכן.

ליועץ־שר יש שבר גבוה יותר, והטבות
העולות עד ההטבות לראש־־לישבה או לעוזר.

ח ק רה נגד
נזז בי דחשר
חקירה מתנהלת עתה נגד מזכירתו של
אחד השרים הבכירים.
עד פי החשד, קשרה אותה מזכירה קשר
עם השר שדה כדי לקבל טוכות־הנאה
כספיות מהקופה הממשלתית, ללא הצדקה.
בחקירה הנערכת עתה, נבדק אם אבן
מתגוררת אותה מזבירת־שר ככית־מלון
מפואר כירושלים, כאשר כד הוצאותיה,
ובכללן האובד והמשקאות, משולמות
ישירות עד־ידי המישרד, מכלי שיורידו לה
מס־הכנסה עליהן.
נבדקת גם הידיעה שאותה מזכירה מקבלת
דמי־שימוש כרכב והוצאות קילומטרג/
למרות שאין לה כלל מכונית.
כאשר נודע על החקירה לשר של אותה
מזכירה, הוא הפעיל לחצים כבירים להפסקת
החקירה.

אשריד לי ןמתח תן
אשר ידלין עומד לשאת כיום
החמישי השבוע את ידידתו, עורכת
הדין, טדי דיכני, דאשה. ידלין יקבל
חופשה כת 48 שעות מהכלא לכבוד
נישואיו, אשר ייערכו כחוג מישפחתי
מצומצם, ושאליהם יוזמנו רק ידידי
מישפחה קרובים כיותר.
את טבס־הנישואין יערוך הרב איפר
פרנקל

מנכ ״ ל ״ ה בי מ ה ״
״ ש ח קן צ עי ר ״
שחקני הבימה קרובים למרד, בגלל שערוריה־זוטא
הקשורה בנסיעת המנכ״ל, שמואל עומר, לאירופה,
כביכול כדי ״לטפל בענייני הבימה״.

רק אחרי שעומר יצא לדרכו, הסתבר
כי הוא הפקיע לעצמו הזמנה שד נספחת־התרבות
האוסטרית, שנועדה לאפשר לשחקן
צעיר חסר־אמצעים לחזות כפסטיבל
זלצבורג, דשם הרחבת אופקיו.
תחילה רצתה הבימה לשלוח את מנהל־הייצור יוסי
רודן, שאינו שחקן ואינו צעיר. אך לבסוף נמסר
לשגרירות כי עומר עצמו ישתמש בהזמנה.

שערו די ה
בוו עדתהב 0 *3 0
יושב־ראש ועדת־הבספים שד הכנסת, ח״כ
שדמה לורנץ, החליט עד תשלום משכורת
גדודה כמיוחד ליועץ הכלכלי החדש שד
הוועדה, מנחם פירט, משכורת שתהיה
צמודה למשכורתו שד סגן־שר.
היועץ הכלכלי הקודם של הוועדה, נוח
פדוג, קיבל משבורת קטנה כהרבה, על פי
דירוג האקדמאים.
נציב־שרות־המדינה, הד״ר אברהם (״רמי״) פרידמן,
מחה על ההחלטה לתת משכורת של סגן־שר לפירט,
ודרש ממזכיר־הכנסת, נתנאל לורד, לבטל אותה.

שר הליברלים
ה ת חי לו לעבוד
ארבעת שרי הליברלים, ובעיקר שר־האוצר שימחה
ארליך והשר־בלי־תיק משה ניסים, התחילו לזמן
אליהם לשיחות פרטיות את כל חברי מרכז המיפלגה
הליברלית.

השרים מנסים להשפיע על חברי המרכז
•טדא לתמוך כהצעה, שתועלה כוודאי
כמושב הבא של המרכז, להתפטרותו של
ארליך מהממשלה. השרים מזמינים את
חכרי-המרכז דלשכותיהם כירושלים.

אמוגנית יזמה, ארבע דוגמניות 11,0111111
טיין, חשה במבוכה שנוצרה במיפגש הזה
והזמינה את הדוגמניות לחדרה, שם, על
כוס קפה, הוצגו בפניה ארבע הדוגמניות
שהתנדבו להופיע בתצוגה הזאת. תמי בן־
עמי, ניבה פון וייזל, טלי גולדנברג ואורלי
חידה.
הגברת אפשטיין ענתה לכל השאלות, ש נשאלו
בצרורות.
״כמה אסירות נמצאות בכלא 50״
״יש גם אסירות עם ילדיהן?״ ״כן, שלוש
אמהות.״
״כמה מיכתבים מותר להן לכתוב?״
״שניים בחודש.״

סיור מוקוס*

של כל אותם שהתנדבו למיבצע של תצוגת־האופנה בנווה־תרצה.
השערים נפתחים והגב׳ רעיה אפשטיין, מנהלת המוסד׳
מציגה את התאים. מאחוריה עמוס ברוז, מימין מירי זכרוני, ומתכננת־האופנה, אליס.

או 10ה

₪חווי השוגים

בצל גווות־התיל

גדרות־הוצגו
הדגמים של מתכננת־האופנה, אלים. האסיר

מגע מבעו רגזו

הדוגמניות ניצבו מול
האסירות כשגדר גבוהה
חוצצת ביניהן, הדוגמנית טלי גולדנברג השתדלה לשבור את

* 6י מה תן מצטופפות ליד הגדר? מה,
י כך הן עומדות שם כל היום ו אי-
אפשר לעבור מביתן אחד לשני? זאת
התילבושת האחידה שלהן — שורטס ו־.
חולצת טריקו לבנה? למה ההיא בוכה?
אפשר לגשת ולדבר איתן?
שאלות אלה ואחרות נשמעו בחצר בית-
הכלא לנשים נווה תרצה בשעה שהגיעו
לשם חבורת דוגמניות לתצוגת־אופנה שללא
ספק היא יוצאת־דופן בסוגה.
כשנסגרו שעריו של בית־הכלא והדוגמניות
ניצבו אל מול האסירות, כשרק גדר
גבוהה חוצצת ביניהן, היה ההלם הדדי.
האסירות נאחזו בגדר ותקעו מבטים מלאי
התפעלות בחבורת הבנות, שכמותה לא
נראתה מעולם בבית־הסוהר. גם הדוגמניות
נישארו פעורות פה אל מול האסירות
.״אוי, זה נראה ממש כמו גן־חיות,״
אמרה אחת הדוגמניות .״הן עומדות שם
מאחרי הגדר כאילו חיכו שנשליך לעברן
ממתקים.״
מנהלת בית־הכלא, הגברת רעיה אפש-

המחיצות בשאלות שונות. האסירות נאחזו בגדר ותקעו מבטים
מלאי התפעלות בחבורת הדוגמניות: טלי גולדנברג, תמי בן
עמי, ניבה פון־וייזל ואורלי חידה והציפו אותן בשאלות שונות.
״יש גם אסירות שנידונו למאסר עולם?״

״מה קורה עם המשתחררות, יש איזה
מוסד שדואג להן?״
״לצערי לא,״ אומרת הגברת אפשטיין,
״וזאת באמת בעיה כאובה. כי בהעדר
מיסגרת שיקומית, שתקלוט אותן ותכוון
אותן לדרך הנכונה, הן חוזרות לאלה המי טיבים
להחזיר אותן לעולם הפשע. וחבל.
כי פה מושקע בהן מאמץ לא קטן בהקניית
ערכים ובלימוד, על־מנת שהישיבה בכלא
לא תהיה לבטלה. אבל בהעדר מוסד שיטפל
בהן אחרי השיחרור הולך לאיבוד כל
המאמץ שהושקע בהן בין החומות. אולי
אתי רוצות לסייר בתאים?״ שואלת המנהלת
,״ברצון,״ משיבות הדוגמניות.
וכך הן פוסעות בשביל לעבר תאי-
המעצר. השערים נפתחים, המנעולים מוסרים,
והאסירות מקיפות את החבורה, שירדה
לכאן כאילו מעולם אחר. הצצה לתוך
התא. על הקיר תלויה מפה מבד לבן
ועליה רקומים עלי-פרח ובתוך כל עלה

מי מוווא למי?

בעת סיום תצוג
בהתנדבות בכלא,
מחיאות־כפיים סוערות. הדוגמניות מראות להן את
מאפה מרוקאי וכיבדה את האסירות. בתמונה מימין:

ם הראשונה חזו האסירות בתצוגת־אופש

שיחת נשים

הדוגמניות תמי בן־עמי וניבה פון־וייזל פוגשות באסירה
ושואלות אותה כמה מיכתבים מותר להן לכתוב? ״שניים
בחודש ׳,ענתה האסירה וסיפרה גם כי אפשר ללמוד בבית־הסוהר דברים טוביס ורעים.

הירוק כשברקע
ל של בית־הסוהר
יושבות על הדשא

בשתי שורות מקבילות, ויוצרות מעין מסלול טבעי, ולצלילי מוסיקה
מסעירה פוסעת הדוגמנית אורלי חידה ומתקבלת באהדה על־ידי הצופות.
האסירות ביקשו עוד דגמים, כאילו ביקשו שהתצוגה לא תיגמר.
השם שלה ושלו, ובאמצע שתי מילים :
״לחופש נולדו.״ על הקיר בחדר הסמוך
תלויות תמונות של ג׳יימם דין ושל אלביס
פרסלי.
מחוץ לתא, על הדלת מצויינים מיספר
התא ושמות הדיירות. יש תאים שבהן
ארבע מיטות ואחרים שבהן רק שתי מיטות.
מגיעים לתא שמנעול עבה חוסם
את אפשרות הכניסה והיציאה. מבעד ל־

לפי מידה

ניבה פון־וייזל, אחת הדוגמניות החדשות והצעירות, מציגה אחד
מדגמיה של המעצבת אליס. אתת האסירות התעניינה מה מחירה,
ענתה לה המעצבת :״אני מוכנה למכור אותה בחצי מחיר בתנאי שלא תחזרי לכאן.״

ךךןץך 1ן אחת הסוהרות הנאות
י של נווה תירצה, פותחת
את דלתות התאים וקוראת לאסירות להשתתף
בתצוגת האופנה הססגונית.

:־האופנה נרגשות ארבע הדוגמניות שהופיעו
למראה גל־האהבה שאותו הביעו האסירות ב־תודתו.
בתום התצוגה יצאה אמה של אלים עם
אורלי חידה מעניקה לאסירות תמונות חתומות.

אשנב הקבוע במרכז הדלת מציצות שתי
עיניים, יש בהן מעין תחינה ובקשה.
מנהלת הכלא, הגברת רעיה אפשטיין פונה
לסוהרת ואומרת :״שחררי אותה. ניתן גם
לה להגות היום מתצוגת אופנה. היא לא
היתה בסדר, אבל נסלח לה הפעם.״
המפתח סובב בחור המנעול, הדלת נפתחת
ומשב קל של חופש מרענן את
התא..כן, גם זה חופש. ובכלא יש למושג
הזה ערך עליון.
ישנם תאים שאפשר לחוש בהם את
הטעם הטוב, את הרצון לגוון מעט את
האפרוריות שבחיי הכלא. אם זה בקישוט
מעשה ידי האסירות או בציור, תמונה
או פריט כלשהו, שכאילו לא שייך לעולם
הזה של שערים ובריחים. ישנם תאים שב*
^(המשך בעמוד )40

מבט מאתר הדלת

המנעולים מוסרים והחבורה שירדה כאיל*
מעולם אחר לבית־הסוהר נווה־תרצה מציצה
אל מעבר לדלת. יש תאים ש נעולים כל היום כעונש שמוטל בגלל התנהגות רעה.

1אופנ המאח1ר סו רגי ם 1
(המשך מעמוד )39
אילו אומרים בשם דרותיהס :״אנחנו לא
שייכות לכאן, אנחנו לא רוצות שום דבר
שיקשור אותנו למקום זה. חחיים כאן שנואים
עלינו וכך גם התא, אז אין קישוטים.
בתא אחד יושבת אסירה וסורגת צעיף
שחור ועבה .״זה בשביל החורף,״ היא
אומרת .״אבל עכשיו קיץ״ מזכירה לה
אורלי ,״כן, אבל אני אשב פה גם בחורף,׳•
משיבה האסירה.
על הדשא בסמוך לאחד הביתנים כבר
מיקמו אולפני־קול את מערכת־ההגברה.
הדגמים שיוצגו מייד הם מעשי ידיה של
מתכננת אופנה צעירה בשם אלים, שעלתה
ארצה ממרוקו.
האסירות יושבות על הדשא בשתי שורות
מקבילות ויוצרות מעין מסלול טבעי. האות
ניתן והדוגמניות יוצאות אל המסלול. המוסיקה
מלהיבה את האסירות וצבעי הבגדים
משגעים את העיניים. אל המוסיקה נלוות
מחיאוודכפיים קצובות שלא פסקו עד תום
התצוגה.

״אל תשכחו
או תנו! ״
^ דוגמניות שצריכות להחליף עשי
י רות פעמים את הבגדים זוכות, בדרך-
כלל, בחדרים נוחים העומדים לרשותן ב-
בתי־המלון שבהם נערכות התצוגות. כאן,
בבית־הסוהר, אין חדרים מיוחדים ולכן
פינו את אחד התאים והפכו אותו, לשעה
קלה, לחדר־התלבשות. מראה מאולתרת,
וכמה סוהרות שהפכו מלבישו תסייעו לדוגמניות
לעבור את התצוגה בהצלחה
רבה. האסירות לא שבעו נחת. הן ביהשו
עוד ועוד, וכאילו רצו שהתצוגה הזאת
לא תיגמר לעולם ולא יהיה צורך לחזור
לתא.
הדוגמניות נענו להן בשימחה .״איך הבגד
שאני לובשת, מוצא חן בעינייך?״
שאלה תמי את האסירה ס .״כן, באמת
יפה. כמה הוא עולה?״ עונה האסירה ,״אני
מוכנה למכור אותו בחצי המחיר,״ אומרת
אלים ,״בתנאי שלא תחזרי לכאן פעם
נוספת.״ ״ואם היא תחזור היא תצטרך
לשלם את החצי השני,״ צועקת אסירה
אחרת.
״אמא, אני רוצה שאת תלבשי שימלה
כזאת,״ לוחשת ילדונת בת ארבע לאמה
האסירה .״עוד קצת,״ אומרת האם ,״עוד
מעט אני אשתחרר מבית־ההבראה ויהיה
לי כסף ואני אקנה שתי שמלות אחת לי
ואחת לך.״
״איך אפשר להיות דוגמנית?״ שואלת
האסירה ג. אח טלי .״אני מתה להיות
דוגמנית כמוך.״ ״יש הרבה קורסים,״ עונה
טלי ,״תבואי ותלמדי, למה לא טוב,
בסדר, רק אני אגמור את השבע שנים
שהכניסו לי ואני באה.״
״חשוב מאד לעודד את רוחן,״ אומרת
מנהלת הכלא .״בית־סוהר זה מקום אכזרי
ביותר ומי שטעה, מי שחטא, עדיין צריך
לאפשר לו לחזור אל הדרך הישרה. אסור
להתעלם מהן, ותצוגודאופנה שכזאת היא
ללא ספק טיפול בריא בשיקום האסירות.״
כשתמה התצוגה ניגשה אחת האסירות
אל המיקרופון ובקול מבוייש אמרה ; ״אנחנו
כולנו מודות לכן שהבאתן לנו מעט
מאווירת החופש, מעט מצלם־אנוש. תודה
לכן.״ הוסרו כל המחיצות. השיחות קלחו
בחופשיות. האסירות והדוגמניות כבר
חברות .״תני לנו את התמונה שלך,״ מבק שות
האסירות מאורלי חידה. ואורלי חותמת
לכל אחת על תמונתה בשימחה.
״על מה את יושבת?״ שואלת ניבה.
״אני על רצח. רצחתי את הסרסור שלי.״
עונה האסירה ,״כמה קיבלת 24 שנים.
יפחיתו לי לעשרים ואחת שנים ואז אולי
תהיה חנינה ואני אקבל רק חמש־עשרה
שנים ואז בהתנהגות טובה יפחיתו לי
שליש ואני אצא לחופשי. אולי...״
״אני קיבלתי שבעה חודשים.״ אומרת
ש .״על מה? הרבצתי לתובעת במישפט
של החבר שלי. אני משתחררת עוד מעט.
למדתי הרבה פה בכלא. אפשר ללמוד
פה דברים רעים ואפשר ללמוד פה דברים
טובים. אני למדתי את הטובים. .עכשיו אני
הרבה יותר שקטה ורגועה. אני לפה לא
חוזרת לעולם, תשמעו ממני.״
״נדמה לי שגם אנחנו למדנו כאן משהו
הערב,״ אומרת תמי בן־עמי .״למדנו שהחופש
הוא אוצר יקר שכדאי בהחלט לש מור
עליו היטב היטב.״
כשיצאנו מהכלא ומבטי האסירות ננעצו
בנו כאילו רצו להשהות את הפרידה, שמענו
לפתע צעקה שעלתה מאחד התאים:
״אל תשכחו אותנו!״

חניתה צנמנד

140

בשיטות בלתי־חוקיות שנו ניקוד המישטוה את השביתה

סישטוה וג ד
שו טר

ף*ו בניין המטה הארצי בשכונת
שייח׳־ג׳ראח בירושלים, הוקם מטה
מיבצעי מיוחד ביום הראשון שעבר. קצינים
בכירים ושוטרות ללא מדים עסקו
בקבלת נתונים מכל תחנות־המישטרה בארץ
לגבי היקף השביתה, שהיתה אמורה
להיות, השביתה הגדולה של שוטרי מיש-
טרת־ישראל.
כאשר על לוח־הניילון הגדול הצטברו
נתונים, שאמרו כי השביתה נכשלה, הוזעק
צוות־טלוויזיה שצילם את קצין המישטרה,
דויד קראום, כשהוא מזדקף לדום בדברו
בטלפון עם המפכ״ל, ומדווח לו כי רק
20 שוטרים השתתפו בהפגנה. היה זה מידע
מדוייק כמו מרבית המידע של מישטרת-
ישראל. באותה שעה השתתפו בהפגנה־לא־הפגנה
יותר מ־ 300 שוטרים. אך בעיקרן
של עובדות צדק קראום: הפגנת השוט-
דים נכשלה והשביתה הגדולה שעליה
הכריזו כימעט שלא התקיימה.

תחה רק בשעות הצהריים, כאשר דוברי
המישטרה חגגו את כישלון ההפגנה.
במרחב דן הוטל מישטר של יחידת
טירונים צבאית. כל שוטר שעזב את תח נתו
היה צריך לקבל אישור־יציאה ולכתוב
ביומן מיוחד לאן הוא הולך ולשם

אולם הטרור שהופעל נגד השוטרים על-
מנת שלא ישתתפו בהפגנה, הופעל גם בעת
ההפגנה עצמה. אחד מהקצינים הנאמנים
למפקד המחוז, רב־פקד יגאל לושי, אשר
אינו מ פו רסם דווקא בהגינותו הרבה ובטוהר
כפיו, הלך משוטר לשוטר, מהמשתתפים
בהפגנה, סחב אותו הצידה והודיע 11
לו :״אם אתה לא מסתלק מכאן מייד, אני
אדאג לכך שאתה תהיה מפוטר מהמש טרה.״
אט אט החלו שוטרים להסתנן, בבושת
פנים מההפגנה. מ־ 300 שוטרים אמ־-
צים, נותרו בה בשעות הצהריים רק 11 40
שוטרים אמיצים במיוחד, או כאלה שכבר
לא היה להם מה להפסיד.

לנעול א ת
ה שוטרים
^ ד לא היה זה המטה המיבצעי היחידי
>* של מטה־המישטרה שהוקם כנגד השוטרים
המבקשים להתאגד. הוקם
מטה נוסף, סודי, שדאג להכשיל, באמצעים
שונים את כל צעדיהם של דויד אופק
וחבריו, כנגד הקצונה הבכירה שלהם וכנגד
שר־הפנים, יוסף בורג.
ביתו של אופק ברחוב הדר 30 בהיצ-
ליה הפך, מטבע הדברים, מרכז השובתים.
היה מי שדאג לנתק את הטלפון בביתו
של אופק. כאשר עבר המטה, שלא יכול
היה לפעול ללא טלפון, לביתו של שוטר
אחר, נותק הטלפון גם שם.
בתחנת באר־שבע קיבלו השוטרים הוראה
להשתתף באסיפת־שוטרים מיוחדת
בשעה 8בבוקר. בתחנה זו מעולם לא
היתד. אסיפת־שוטרים בשעות הבוקר. האסיפה,
כמובן, לא נערכה, אך על השוטרים
נאסר לצאת מהמטה, אפילו לטיפול
בעבודת מישטרה יוכדיומית, עד לשעה .10
ב־ 10 החלה ההפגנה בכיכר מלכי-ישראל
בתל-אביב, ושוטרי באר־שבע לא יכלו
להגיע אליה.
במחלק־הסמים במישטרת מחוז תל-אביב
כונסו כל השוטרים במועדון. יד נעלמה
נעלה את הדלת מבחוץ, אחרי שכל השוטרים
היו מכונסים כבר בפנים. הדלת נם־

שוטרים
פ חדני ם

רלא היגיון

השוטרים שהפגינו
מול הכנסת
האשימו את בורג בכך שהוא טועה ומטעה,
מתנהג ללא היגיון ומצפון כלפי פיקודיו.

ף יום השלישי לפני שבוע ה״תה
י צמרת המישטרה בבהלה מוחלטת. הפגנת
השוטרים, הרוצים באיגוד שיגן על
זכויותיהם, קיבלה ממדים גדולים. מול הכנסת
התייצבו 1000 שוטרים שלא נבהלו
מאיומי הקצינים הבכירים שנזעקו למקום
(ראה במדינה עמוד .)36 אחרי התנגשות
קלה עם מישמר־הכנסת, החלו אלף השוטרים,
עם נשותיהם ותומכיהם, צועדים לעבר
ביתו של הד״ר יוסף בורג בטרה-סנטה.
לשוטרים היה רישיון להפגנה, אך לא
רישיון למיצעד, ועובדה זו שרתה היטב
את בורג ואת תבורי מאוחר יותר. אולם
ההפגנה שלהם לא היתה אלימה. הם רק
צעדו בסך וקראו סיסמות. אחרי שסיימי
את המיצעד שלהם, התפזרו בשקט.
תגובתו של בורג לא איחרה לבוא. הוא
ביקש מתבורי להתפטר מתפקידו (ראה

מדור תשקיף) .תמרי, שרצה להוכיח שהוא
יצליח לשבור את השובתים גם ללא התפטרות,
הורה על פיטוריהם המיידיים של
ארבעה קצינים שהשתתפו בהפגנה.
לגבי ציבור השוטרים היתר, זו הפתעה
גדולה ומאיימת. לפחות שניים מארבעת
הקצינים המפוטרים היו ידועים׳ ככוכבים
עולי נ׳ בשירות המישטרתי, ופיטוריהם מהשירות
היו פגיעה מיקצועית רצינית ב־מישטרה,
הסובלת ממחסור כרוני בכוח־ארם.
אולם
תבורי ידע כי הפיטורין הם בחזקת
איום, כשם שהשיחות של לושי היו איום.
ניתוק הטלפון בביתו של אופק ונעילה
השוטרים במועדון במישטרת מחה תל־אביב
היו איום. תבורי ידע כי הפיטורין
יפחידו את השוטרים מלבוא להפגנה ש נערכה
ביום הראשון, וכי אחר־כך הוא
יוכל להחזיר את הקצינים המפוטרים לשירות,
כאילו ולא ארע דבר.
למרות האיומים, היה ברור שההפגנה
נכשלה, והשביתה כלל לא התקיימה. דויד
אופק וחבריו, אשר התייצבו חשופים כנגד
מ׳ שטר הרודנות והטרור שבמישטרה, גילו
לפתע כי הם מצביאים ללא חילות. ההתלהבות
והשיכרון שאחזו בהם אחרי הצלחת
ההפגנה של השבוע שעבר, פינו מקומם
לאכזבה ולתיסכול. לפתע התברר לקציני
המישטרה שעמדו בראש ועד־השוט־רים,
מה שברור לציבור הרחב כבר זמן
רב, ולעולם הפשע הישראלי זמן רב עוד
יותר: שוטרי מישטרת ישראל הם פחדנים,
חסרי חוט־שידרה ועלובי־נפש. כל
איום קטן שבקטנים, בין אם הוא בא מצידו
של פושע זוטר או מצידו של שר־הפנים,
גורם להם להתקפל.
השוטרים לא ידעו את אשר ידע בורג

כאשר דרש מתבורי להתפטר. הם לא ידעו
כי אם הם יחזיקו מעמד, יוכרו כל תביעותיהם,
והממשלה יחד עם צמרת המיש־טרה,
היו נסוגות לכל אורך החזית. בורג
יודע יותר מכל אדם אחר במדינה כי ה־מישטרה
שבאחריותו היא גוף חולה, ש שביתה
או הפגנה ימיתו אותו לגמרי,
ולכד הוא לא היה מוכן.

מק טגורי ה
לסנגוריה
^ דויד אופק היתד, מטרה, כימעט
• מקודשת במאבקו. הסביר, אחרי ה כישלון
הצורב עורד־הדין הצעיר, ששרת
כתובע בשרות הממשלתי :״ניסיתי ליצור
אדיאל של שרות במישטרה. רציתי ליצור
מישטרה שאזרחים יהיו גאים בה, ולא
מישטרה כה עלובה כמו זו של היום. רציתי
ליצור מצב שאנשים יעמדו בתור כדי
להצטרף למישטרה, ושהמישטרה תוכל לבחור
את שוטריה, ולא תיקח כל אחד משום
שהיא מוכרחה למלא תקנים.
״אם רמת המישטרה היתד, עולה, רמת
העבריינות היתר, יורדת, ולשם כך קיימת
למעשה מישטרה. רציתי את האיגוד למען
איכות־חיים של השוטרים. אם היה איגוד
דוא יכול היה לדבר. לשוטרים היה בפני
מי להתלונן כשהם רואים שחיתויות ומעשים
שלא יעשו. כפי שקורה היום. עכשיו
יש שוטרים מתוסכלים ואין מי שישמע
אותם ויפתור את בעיותיהם. אם הייתי
מצליח, הייתי מסוגל להשפיע על מיגוון
נושאים הקשורים בחברה הישראלית בכלל
ולפתור אולי חלק מתחלואי חברה זו.
״אבל נכשלתי. נכשלתי עוד לפני ש־

ייןן 1ך *1כדי להמחיש את מאבקם, נקטו השוטרים באמצעים
חזותיים בלתי־מקובלים בעת ההפגנה שנערכה מול
11111 #11י
הכרזות הדורשות התאגדות חופשית,
הכנסת. תחת דגל הלאום וליד
תלו השוטרים על הגדר מדי מישטרה וקבעו עליה את כובעיהם.
ההפגנה שנערכה מול הכנסת בשבוע שעבר היתה מוצלחת, ואילו זו של השבוע נכשלה .׳

מדים
7117111 | 1שרה אופק, אשתו הבלונדית והנאה של מנהיג השוטרים,
1י 1111111 111 *#י י דויד אופק, עדיין עליזה, בעת ההפגנה שנערכה מול
הכנסת. שרה אופק שליוותה את בעלה במאבקו, חבשה, מעשה לצון,
כובע שוטרים כדי להדגיש כי מילחמת השוטרים היא גס מילחמת מישפחותיהם.

מאיים לושי

רב־פקד יגאל לושי (מימין) ,סי שהתפרסם בעבר בפרשיות בהפגנת הופיע
בלתי־נעימות הקשורות במישטרה,
השוטרים שנערכה בכיכר מלכי־ישראל בתל־אביב, והחל מאיים על כל שוטר
שהיה בה בפיטורין. אמר על כד אחד המשתתפים :״לושי יעשה הכל כדי לעלות בדרגה.״

אנשים לא קיימו את השביתה. אילו היו
השוטרים באים בהמוניהם להפגנה הם לעולם
לא היו צריכים לשבות. השוטרים
שלא באו מכרו את זכות הביטוי והדיבור
שלהם, והם ישלמו על כך ביוקר.
״אני לא הפסדתי מכל הפרשה. אני ניצחתי.
המפכ״ל ומשה טיומקין היו צריכים
להתווכח עם סמל ראשון במישטרה, מה
שלפני שבועות אחדים כלל לא היה עולה
על דעת מישהו, שיכול לקרות במישטרת
ישראל. כל המישטרה התווכחה עם דויד
אופק. לא הרכנתי ראש כשדיברתי בשם
השוטרים. רק השוטרים הרכינו ראשם.״
לא היתד, זו הפעם הראשונה שדויד
אופק מנהל מילחמות. במילחמת יום־הכיפו־רים
נפצע אופק ונותח בכתף וביד ימין.
כנכה־צה״ל איפשרו לו ללמוד על חשבון
המדינה במשך שלוש שנים, ולשלוש שנים
אלה נוספה שנת לימודים שהגיעה לכל
חייל שהשתתף במילחמה.
אחרי שסיים את לימודי המישפטים הרגיש
אופק כי הוא חייב הרבה למדינה
שמימנה את לימודיו. כדי להחזיר את החוב
הוא התגייס לשירות במישטרה .״למדתי
ארבע שנים, שירתי במישטרה ארבע שנים
והחזרתי את חובי.״
לאופק לא תהיינה בעיות פרנסה. בשרות
המישטרה הוא עסק בעבודת פרקליטות
ונחשב אחד המוצלחים שבין הפרקליטים
המישטרתיים. עתה הוא יפנה לפרקטיקה
פרטית.
״עד עכשיו הייתי קטיגור, עכשיו אהיה
סניגור,״ מחייך אופק.

יוסי י;אי !

1ן 11 יותר מכל מסמלת תמונה זו 1
#1 1#י י 1את מה שאירע במישטרה.
שוטר שובת מתווכח עס שוטר שבא ]עי
לפנותו. שניהם לבושים באותם המדים.

1 41

ה^ליד בתו בתיק הגדיר בבת ־הגדיר
כנסיכת הצפון ־ וינקה סגל ממשנה
ך ן ושכי קריית־שמונה מורגלים
י • בפיצוצים. בכל פעם שנורית קטיושה
אל עבר העיירה הגלילית, נוהגים התושבים,
דרך שיגרה, לרדת אל המיקל-
טים. אולם בליל מוצאי־שבת נשמעו פיצוצים
מסוג שונה לגמרי בקריית־שמונה.
בשעה שתים־עשרה בלילה בדיוק, שוגרו
עשרות זיקוקין־דינור אל השמיים והאי-

כי היא עובדת בלול באיסוף ביצים. מני
דרש מהקהל לא לקרקר, ואמר שהוא עצמו
היה שמח, ברגע זה ממש, להפוך לתרנגול.
רבקה היתה נרגשת במיוחד. היה זה,
ללא־ספק, הערב שלה, שהתחיל דווקא
ברגל שמאל. כרגיל, במהלך התחרויות,
נוצרו חברויות בין הבנות. רבקה, המתגוררת
במעונה הרחוקה, לנה בביתה של

מארש תחתונה

נסיכת־הצפון, רבקה סגל ממושב מעונה, מובילה בראש
טור הבנות שצעדו לצלילי מארש־החתונה בשמלות־החופה
של סאלון אמבר. כשהופיעו הבנות על הבמה הוארו השמלות באור אולטרה־סגולי
מהמס. מאחורי רבקה סגל, הסגנית הראשונה של נסיכתיהצפון, רלי אליזם.

רו את שמי הגליל באור יקרות, להפתעתם
של אותם תושבים שניעורו משנתם ומיהרו
לרדת אל המיקלטים. היו אלה זיקו־קי־דינור
לסיום טכס בחירת נסיכת־הצפון,
הטכס השני בסידרת טכסי בחירת מלכת־המים,
שמארגן העולם הזה, וכמו שאמד
מני פאר בסיומו של הערב ,״ולוואי שקר־ייודשמונה
תשמע רק פיצוצים מסוג זה.״
אך לא היו רק פיצוצים במוצאי־שבת,
על הדשא בחורשת־טל, שם התקיים הנשף,
היו גם פצצות. ארבע-עשרה המועמדות
לתחרות מלכת־המים, יפות ונרגשות, עמדו
בפעם השנייה בחייהן על הבמה המוגבהת,
שמדרגות בגובה של חצי-קומה הובילו
אליה. על הדשא מולם ישבו עשרים־
אלף אנשים, המוני בית־ישראל, מקריית־שמונה
והסביבה, מטבריה ומראש־פינה,
מקיבוץ דן וממטולה. על נעריהם, זקניהם
וטפם, הגיעו כולם לחורשה כבר בצהרי־יום־השבת,
ובילו בפיקניק המוני עד לסיום
המרגש, שרגע השיא שלו היה טכס הכתרת
נסיכת־הגליל.

שרון מאני התל־אביבית, אך לרוע מזלה
שכחה את חבילת בגדי־הים ובגדי־ההו־פעה
בביתה של שרון. רק כשהגיעה לחור-
שת־טל הסתבר לה כי אין לה במה להופיע.
היא פרצה בבכי. רבקה, בת הגליל, ידעה
שהוריה וכל חבריה מהמושב נמצאים ב־חורשת־טל
כדי לראותה. היא גם ידעה
שבלי בגדים לא תוכל לעלות על הבימה.
מירי זכרוני, מארגנת התחרות, מיהרה
להרגיע אותה ואירגנה עבורה בגדים רזרביים.
רבקה,
שהתחילה את הערב בדמעות
של צער, סיימה אותו בדמעות של אושר.

דמעות
של אושר

שמאר * -מין

צועדת המועמדת ליאורה רשף בבגד־יס כתום המעוטר
בפרחים של גוטקס שעוצב במייוחד על־ידי הגברת לאה
גוטליב. מלווה אותה דוגמן המדגים בגד־יס מרהיב מדגם הום שמיבאת חברת אנווה.

^ מועמדות הנרגשות הגיעו לחורשת•
י טל כבר בשעות הערב המוקדמות.
האוטובוס של דן תיור הביא אותן אל
היעד עוד בטרם חשיכה, והבנות הנרגשות,
שלרבות מהן היתה זו פגישתן הראשונה
עם הגליל, זכו בטיול מאלף בסביבה, שב־שיאו
נחו בבית־ההארחה של קיבוץ כפר-
גלעדי. את ארוחת־הערב החגיגית סעדו
הבנות במיסעדה של חורשת טל, מתחת
לכיפת השמיים זרועת הכוכבים. על רקע
הנוף הפסטורלי של הרי הגליל, והשלווה
הרוגעת של חורשת־טל המרהיבה ביופייה,
עלו הבנות אל הבימה, כולן ביחד וכל
אחת לחוד.
שוב נישנו המחזות המוכרים של קהל
המום נוכח היופי הבלתי־נידלה וחן הנעורים
השופע, שוב עצר הקהל את נשימתו
כשלבשו הבנות את שמלות הכלה של
אסבר שהוארו באור אולטרה סגולי. שוב
חזה קהל האלפים בדגמים החדשים ש עיצבה
עופרה פרנק מ 1.8.שוב היה
מני פאר שופע חידודים, נמרץ ומצחיק
עד דמעות, אך דומה שהפעם התעלה על
עצמו כשעלתה לבימה המועמדת רבקה
סגל, בת מעונה שבגליל. היא סיפרה לו

נרגשת מחווה הסגנית הראשונה
לנסיכת הצפון,
רלי אליזס, לסמי מלול, חבר העירייה.

דמעות שר אושר

בעיניה של רבקה סגל רבקה נסיכת־הגליל.
החלה את הערב בדמעות של צער כשהסתבר לה ששכחה את
בגדי המופע בתל־אביב. כל בני המושב של רבקה, בת מעונה,

היא נבחרה לנסיכת־הצפון, וממלא־מקום
ראש־עיריית קרייודשמונה, שמואל אוחנה,
הכתיר אותה׳ לקול תשואות הקהל שהיה
מאושר בשמחתה של בת־הגליל. הוריה
הנרגשים מיהרו אל הבימה וזרקו לעברה
את קמיע־המזל שלה: בובה שאהבה ביל דותה.
רבקה חיבקה את הבובה באושר
ואמרה :״עשיתי את זה, עשיתי את זה.״
זמר מיצרי

ך* קהל נהיגה׳ מתוכנית אמנותית עשי•
י רה קודם התחרות. הזמר אבי טולדנו,
אורח ותיק בתחרות מלכת־המים, השאיר
את הצרות בבית ובא עם מצב־רוה מרומם.
להקת הג׳ז״של קלוסקי בידרה את הקהל,
ששמח לגלות כסולנית את קריינית הטלוויזיה,
חלי חיים. משה נוי והדולפינים
הלהיבו בנגינתם וליוו את המופע לכל
אורכו. הפתעת הערב היתה הופעתו של
הזמר המצרי, ראג׳ קומאר, שהגיע למקום

הגיעו בהמוניהם כדי לחזות בטכס בחירת נסיכת־הצפון שנערך
על הדשא הרחב של חורשת־טל. למטה מימין: הסגנית השנייה
אתי טבק, אחותו של שחקן ־ מכבי תל־אביב, בני טבק,
נושקת לרבקה סגל, משמאלה הסגנית הראשונה, רלי אליזם.

במיקרה_ .הוא מיהר לעלות אל הבימה
המרהיבה ושר כמה שירים בליווייה של
תיזמורת הדולפינים, שאילתרה ליווי בו
במקום. מערכות הקול והתאורה של קילים
חיפה רק הוסיפו לשירתו של הזמר. המופע
האמנותי שאורגן על-ידי האמרגן לופו
מתיאטרון מבט, גרם, גם הפעם, הנאה
רבה לצופים, שבאו לחזות בטקס בחירת
נסיכת־הצפון. הפרסים היקרים שנתרמו
על-ידי החברות עץ הזית, וולה, אנווה
ו־ ^ 1£והוגדלו בין הצופים, תרמו גם הם
למצב הרוח הטוב.

ב חידה
קשה
ך מי שעבד באמת קשה באותו לילה,
י היו חברי חבר־השופטים, שגם הפעם
התקשו בבחירה. היו אלה חברי מועצת־עי-
ריית־קריית־שמונה: דוד מורה, מנהלת
המשביר־המרכזי, רבקה אפנדוביץ, חבר־המועצה,
שמעון אטיאם, אשת ראש־העיר,

שושנה אלוני, שייצגה את בעלה אברהם,
אשת חבר־המועצה טוני מלול, מזכירת
נעמת, רות רייך, מפקד המשטרה זאבי,
חבר הנהלת עץ הזית, יעקב שריד, נציג
חברת אולימפיק, אלכס רבעו; נציג נעלי
מרנו, מורים מוריאני, שבא מחיפה, וזאב
אוחיון מסלון אתר היופי. היו אלה, ללא
ספק, כל השמנה והסלתה שהתכנסו ביחד
כדי לבחור את הנסיכה של אזורם. השופטים
התקשו בבחירה, אך לבסוף בחרו,
כאמור, בנסיכה רבקה סגל, בסגנית ה שנייה,
אתי טבק, הספורטאית בת הספורטאי
ואחות הספורטאי, שהוכתרה על־ידי
חבר מועצת־העיר קריית־שמונה, צדוק
אבשלום, וכסגנית הראשונה רלי אליזם,
תלמידת תיכון.מרמת־גן, שהוכתרה על־ידי
חבר הנהלת העיריה ומחזיק תיק התרבות-
הנוער־והספורט של קריית־שמונה, סמי
מלול. בקהל הרב בלטו המוני חיילים,
חלקם בתפקיד. היתה זו קבוצה של אנשי-
מילואים ששמרה על הבנות שמירה אישית
ולוחצת. אמר אחד מהם :״אם צה״ל
מבטיח לי שככה אני עושה את שירות
המילואים שלי, אני חותם קבע כל השנה.״

נוגשת

ומופתעת סגנית שנייח
לנסיכת ־ הצפון, אתי
טבק, שהוכתרה על־ ידי צדוק אבשלום,

טרו 3 /א ל הז 1ועה
(המשך מעמוד )33
ואת אכרם למישטרה. לא רציתי לדעת
מה הם עשו. עכשיו, כשאני יודע, אני
המום. אצלנו זה החטא הכי גדול, זה
חראס. רצח זה הדבר הכי גרוע שיכול
לקרות לבן־אדם.
״אני כל הזמן בוכה. אשתי בכלל לא
יודעת מהעניין. היא הלכה לבקר את ה־מישפחה
שלה בירדן, ועוד לא חזרה.
״מה אני אגיד ז גם אנחנו מיסכנים, גם
המישפחה של הנרצח מיסכנים. אני קרוע
בין הרגש הדתי שלי, האומר לי שלפי
הקוראן הבן שלי עשה את הדבר הכי
חמור, ובין אהבת־האב שלי. אני לא רוצה
להכיר בבן שלי מצד אחד, אבל אם
אני לא אכיר בו, מי יכיר בו?״

שאלוהים י 3פר
על חטאא חי
ך 0מישפחת הרוצח השני, אכרם מני
^ צור, שרוייה בצער מהול באימה. אביו
של אכרם, בעל מכולת, קיבל התקפת־לב
כתוצאה מהמיקרה, והוא מאושפז בבית-
חולים.
״עשו מאיתנו מחבלים,״ טוען אחיו של
אכרם, סולטאן ,״האח שלי הוא רוצח, אבל
עכשיו משליכים הכל על הערבים, כאילו
כל הערבים אשמים בפה שקרה לו. אנחנו
מישפחה שאף פעם לא התעניינה בפוליטיקה.
רצינו רק לעבוד ולהתפרנס, רצי-

אשתו של טרומפלדור
״מה את מבלבלת?״
נו לחיות את החיים שלנו בשקט, לא
להפריע לאחרים ושלא יפריעו לנו.״
מישפחת מנצור מונה 15 נפשות. אכרם
ואחיו הבכור, סולטאן, היו המפרנסים של
המישפחה. גם אכרם היה נוהג לברוח
מהבית בעודו קטן. בכיתה ו״ו עזב את
בית־הספר והתחיל לעבוד בחקלאות,
ביישובי היהודים שבסביבה. אחר-כך התחיל
לעבוד עם אחיו הבכור בחניון גלי־גיל
ברמת־גן. סולטאן מטאטא את המכוניות,
ואכרם שוטף.
אכרם עבד בדיוק שנתיים בדן, כאשר
הורה לו אחיו הבכור לעזוב .״ראיתי
שהוא לא מרוויח כלום שם,״ סיפר סולטאן
,״היו מורידים לו הרבה ממס־הב-
נסה, וגם בקואופרטיב היו מנקים לו רבע
מהמשכורת. ביד נשאר לו 8000 לחודש.
הוא היה עובד בלילה וחוזר ביום. לכן
אני לא מבין בכלל איך היה לו זמן לתכנן
את כל העניין. הוא לא יכול היה
להיפגש עם מוסא, כי מוסא עבד בדיוק
בשעות ההפוכות.
״בערב המיקרה באה המישטרה לקואופרטיב
דן וחקרה את כל העובדים. לא
תיארתי לעצמי שהאח שלי מעורב בעניין.
ביום השלישי בבוקר מצאתי מיכתב מ־המישטרה
לבוא לחקירה במישטרת קלקיליה.
הלכתי. היו שם עוד הרבה אנשים.
״חיכינו עד 12 בצהריים, משעה שמונה
בבוקר. אותי קיבלו ב־ ,12 אבל היו אח רים
שקיבלו אותם רק בשעה ארבע.
״חקרו אותי שעתיים, ואמרו לי לקרוא
לאבא. שלי למישטרה. אמרתי להם שאבי
הוא חולה־לב וקשה לו להגיע בכוחות
עצמו, אז הם נסעו איתי להביא אותו.
״עד אז היו השוטרים בסדר גמור, התנהגו
איתי בסדר והיו אדיבים. חקרו את
אבא שלי ושיחררו אותו.
״מה שקרה אחר־כך היה כמו סיוט. אף
פעם לא אשכח את זה. הגיעו כמה שוט

רים
מכפר־סבא, והתחילו לשאול אותי
איפה האח שלי. אמרתי להם שאני לא
יודע. קשרו אותי בידיים וברגליים עם
הפנים לקיר, התחילו להרביץ לי. אני
מפחד לספר את זה, כי הם יכולים להתנקם
בי. נתנו לי בעיטות ואגרופים וירקו לי
בפנים, וכל הזמן קיללו אותי , :רוצח,
מחבל, אנחנו נעשה ממך בן־אדם׳ .קשרו לי
את העיניים והורידו אותי למטה במדרגות.
לא אמרו לי שיש מדרגות, ואני
התגלגלתי למטה. עד אז הייתי צם בגלל
הרמאדאן, אבל בערב, כשנגמר הצום, לא
נתנו לי לשתות או לאכול. העבירו אותי
לטול־כרם והחזיקו אותי ארבע שעות. כל
הזמן נכנם מישהו לחדר, מכה אותי ולא
שואל, שאלות, רק מכה ומכה. עשו ממני
סמרטוט, הכניסו אותי לשרותים, לחדר
קטן מלא צואה, והשכיבו אותי שם. אני לא
יודע כמה זמן עבר.
״אחר־כך העבירו אותי משם ושמו לי
על הפנים שקית ניילון. התחלתי להזיע.
ביקשתי מים. לא נתנו לי. אז התחילו
לשאול אותי איפה האח שלי. אמרתי
להם, :תחתכו את עשר האצבעות שלי
אם אני יודע איפה הוא. אם הייתי יודע,
הייתי אומי לכם,׳ וזו האמת, אם הייתי
יודע איפה הוא, הייתי מסגיר אותו ל-
מישטרה בעצמי. זה אח שלי נכון, אבל
הוא גם רוצח.
״בסוף מצאו אותו, הביאו אותו אלי
לחדר. אמרו לו לשבת על הכסא, ולי
אמרו לנשק לו את הרגליים ולהתפלל עליו,
שיספר להם מה קרה.
״בהתחלה הוא, לא דיבר, היה המום
מהמכות שחטף. התחילו להכות אותי
ולהגיד לי , :תחתום שאתה רצחת את החייל,
תחתום.׳ אמרתי להם שאני לא חותם
על דבר שלא עשיתי. התחלתי לבכות
מרוב כאב ובושה, ואז הביאו לי בקבוק
קולה והחזירו אותי לשרותים. משם
לקחו אותי ואת אחי כבולים, עם הפנים
מכוסות, בג׳ים.
״היה שם קצין שאמר לשוטרים, :אוי
ואבוי לכם אם תגעו בהם.׳ אבל בדרך
הם הרביצו לנו בהפסקות. שמעתי את
אחד השוטרים אומר לשני, :בוא נהרוג
אותם ! מה איכפת לך? אף אחד לא יידע !׳
שמעתי את אחד השוטרים מרים את הנשק
שלו. הזזתי את הרגל באופן אוטומטי. אחר-
כך הרגשתי את החייל מכה בכל הכוח
שלו עם הנשק על הסנדל שלי. התחלתי
להתפלל לאלוהים שאצא מהג׳ים.
״כשהגענו לכפר־סבא שמו אותי בחדר
קטן ואמרו לי , :תישן ,.ניסית לישון, אבל
בכל חצי שעה היה בא שוטר וצועק דרך
החלון, :אתה ישן?׳ אמרתי שכן, ואז
הוא הלך. לא יכולתי לישון כל הלילה,
ולא אכלתי מהלילה שעבר. רק למחרת
בבוקר, ב־ ,11 שיחררו אותי.
״כשהגעתי הביתה, נתפסו לי הידיים. לא
יכולתי להזיז אותם, הן נשארו באוויר
כמה שעות. הפסקתי לצום.
״בבית שמעתי שגם את אבא ואמא שלי
היכו, ואת האח שלי בן השנה דחפו על
המדרגות, ואת אחותי הקטנה תפסו והרביצו
לה עם שוט על היד. היא יכולה
לספר את זה בעצמה.
״אני שואל את עצמי כל הזמן: מה
המישפחה שלנו אשמה? גם אני קרוע בין
האהבה שלי לאח שלי ובין ההכרה שהוא
רוצח. עכשיו, שאמא חלתה ואבא בבית־חולים,
נשארתי המפרנס היחידי בבית.
״אני לא יודע איך אראה את הפנים
שלי בעבודה. אני חושב איך נמכור את
כל הדברים בבית כדי לשלם למישפט.
״למה הוא עשה לנו את זה? למה הוא
לא חשב על זה שאני והוא נותנים כסף
למישפחה? למה הוא לא חשב על הכבוד?
״אמרו לי שהאח שלי, שלחו אותו מביירות,
שהוא מחבל. זה לא נכון, לא היה
לו זמן בשביל דברים כאלה. כל הזמן
עובד, אוכל וישן. היה פרימיטיבי. אני
מתפלל לאלוהים שיכפר על החטא של
אחי, ושיתן לי כוח להחזיק מעמד ולשמור
על המישפחה שלי.״

שלוש
מי שפחות
ך* אשר יצא צוות העולס הזה מביתה
~ של מישפהת טרומפלדור, עמדה בפתח
אחת הקרובות, שאמרה :״אלוהים עשה
טרגדיה לשלוש מישפחות — המישפחה
של טרומפלדור, שנרצח בצורה כל-כך אכזרית,
והמישפחות של הרוצחים שלו, שהמצפון
שלהם יציק להם תמיד. אני לא
שונאת אף אחד בגלל מה שקרה. יש לי
בלב רק רחמים על האנשים שצריכים לסבול
בגלל השטויות של הבנים שלהם.״

במדינה (המשך מעמוד )36
ממיטה למיטה, ובעזרת כלי חד ריסקה את
ראשיהם.
ארבעת האחים שניר, סייד, מוחמד, יו־סוף
ועלי, מתגוררים עם מישפחותיהם בחצר
אחת, בסימטא הסמוכה לבית מרס
בגיבעת־הרצל. קרוב לשעה שתיים ושלושים
לפנות בוקר התעורר בנו של האח
סייד, עותמאן בן ה״ ,16 לקול חבטה עזה,
והבחין באלמוני המנסה לשבור את י התרים
בחדרו של אחיו הקטן, עבדאללה.
הוא משך אותו החוצה מן החדר והזעיק
בצעקות את שאר בני המישפחה שאחזו
בסכינים ויצאו החוצה, לחצר ביתם.
איש לא היה בחצר. לפתע נשמעו יריות
מכיוון הפרדס ה׳4ייך לארבעת האחים
שניר. עוד הם מבולבלים ולא יודעים מה
לעשות, שמעו גניחות מבעד לחלון ביתו
של אחד האחים, עלי שניר.
סייד פרץ בריצה במדרגות המובילות
לבית אחיו, אך הדלת היתד. נעולה. אחד
מבניו טיפס דרך הגג ופתח את הדלת,
שדרכה התגלה מראה־הזוועה.
עלי שניר ואשתו לטיפה שכבו במיטתם
בחדר־השינה, מתבוססים בדמם,
ואילו ארבעת ילדיהם, רמזי בן ה־ ,7ג׳מאל
בן ה־ ,5ג׳מלאת בת ה־ 4ולבבה בת השנתיים,
שכבו בחדר הסמוך כולם שותתים

המישטרה, שהוזעקה למקום על-ידי אחד
מבני המישפחה, גילתה בדרכה את גופתו
של אברהם בניטה, שנורה בעורפו
וברקתו על-ידי כדורי אקדח מטווח קרוב.
בני מישפחת עלי שניר אושפזו בבתי־חולים.
עלי נפטר, ולגבי יתר בני המישפחה,
מצבם הוגדר כקשה ביותר. לטיפה, האם,
היתה בחודש הריונה השמיני, ובבית־החו־לים
הצליחו, להציל את וולדה בעזרת ניתוח
קיסרי שבוצע בהצלחה.

נפגעים לטיפה ועלי שניר
הסיבה אינה ידועה

כבוד המישפחה או ניקמת דם ז

עלי שניר בן דד 36 ואשתו לטיפה בת ה־24

רמזי, ג׳מאל, ג׳מאלת וליבנה
הראשים פוצחו

חוקר מז״פ במקום הפשע •
הדם זרם כמים
נישאו לפני שמונה שנים. עלי ושלושת
אחיו מתפרנסים ממוסך־רכב שבו הם שותפים,
וממיזנון ופרדס.
במישטרת מחוז תל-אביב הוקם צוות
חקירה מייוחד (צח״מ) שבראשו עומד פקד
מיקו בהר ממישטרת מרחב יפו, החוקר
את הפרשה. לפי הצורה שבה בוצע מעשה
הזוועה, ובמייוחד הפגיעה בילדים, נראה
כי לא מדובר בחיסול חשבונות בעולם־
התחתון, למרות שלאחדים מבני מישפחת
שניר העניפה יש עבר פלילי.
המישטרה מניחה כי מעשה־הזוועה בוצע
על רקע כבוד המישפחה או נקמת־דם.
לפני עשר שנים נרצחה נעימה אערדי,
על־ידי בעלה. גופתה נמצאה בבאר בחצר
מישפחת שניר. הבעל הודה ברצח וסיפר
כי אחד האחים שניר, מוחמד, עזר לו
להחביא את הגופה. הבעל התאבד מאוחר
יותר בביודהמעצר באבו-כביר, וכתוצאה
מכך ניצל מוחמד מן האשמה החמורה של
שותפות ברצח, שכן עם מותו לקח עימו
פתחי את הודאתו לקבר.
באחת הישיבות של בית־המישפט, שדן
מצביע על כתמי הדם.

ברצח נעימה אערדי, התפרץ אחיה, יחיה
זינב, אל עבר עלי שניר שבא לחזות ב*
מישפטו של אחיו מוחמד, ודקר אותו
בביטנו. זינב נשפט על מעשה זה למאסר.
המישטרה מפנה בשלב זה את החשד
העיקרי כלפי יחיה זינב שכבר דקר את
עלי בעבר. המישטרה מבססת את חשדה
זה גם על שמועות כי נעימה אערדי נרצחה
בזמנו על-ידי בעלה, כיוון שבגדה בו
עם עלי שניר. בינתיים נעצרו יחיה זינב
ואחיו סלאמה, והם החשודים העיקריים.
צוות המעבדה לזיהוי פלילי (סז״פ) ,שהגיע
לזירת הפשע, זועזעו למראה הדם
הרב במקום .״הדם זרם כאן כמו מים,״
הגדיר זאת אחד החוקרים.

מי שפט
האב טי ח 139171׳
החום מביא בגי־אדם להשתוללות חביריונים מבת־ים היבו
בברזלים על המבונית
ונגחו את הקורבן במבוגיתם
מישפטנים שישבו בחדר המעצרים הש בוע
נזכרו בסרט התפוז המכני. היתה זו
גירסה ישראלית, שנולדה בחום הקייץ
הישראלי.
בערב יולי חם נסע לו סיניור אליעזר
לתומו במכוניתו, ברחוב בלפור בבת־ים.
לפתע זינקו לעברו שישה בחורים, התקיפו
את מכוניתו בשרשראות ברזל וב אבנים.
אחד מהם חבט במוט ברזל על
זרועה של אשתו שישבה לצידו. האשד,
הנפחדת מיהרה לסגור את חלון המכונית.
(המשך בעמוד )57

יאירה יסמין 1

העולם הזה 2188

(/ 77מ 77(/77ע 7מקע /ל ע

מיליון קטן
מד, אומר לכם ומה אדבר? אני יצולד•
להעיד על עצמי שכבר 20 שנה ידעתי
שזה מה שיקרה. אני מתכוונת לגירושין של
הבמאי יוסף (״פפד) מילוא ואשתו

ימימה פרסיץ.

זה לא שאני נביאה, אבל קשה היה
שלא לראות שפפו עושה חיים משוגעים
בתל־אביב, כשהוא מציג בכל פעם צעירה
אחרת כבת־דודה שלו מאנגליה, ואילו ימימה
כמעט ואינה נראית בשטח. היא היתה

יש לי סיפור פ;ז בשבילכם, אבל מה שחשוב בו זה לא כל־כך
הסיפור. בתוך הסיפור הזה טמון פיתרון לתעלומה שהעסיקה
את כל הארץ הרבה זמן.
אתם זוכרים שסיפרתי לכם על השמועה המרושעת על
גירושי ח״ב יצחק רכין ואשתו לאה ׳ אני בדרך כלל לא
כותבת על שמועות בלתי־מבוססות, אבל לא היה אחד מתוך שלו שת
מיליון התושבים שלא טילפן אלי לספר לי את זה. בדקתי
אז את העניין, מצאתי שהוא לא נכון •והודעתי לכם שלא להאמין.
אבל איך אמרו? אין עשן בלי אש. היום אנו יודעת מה
בדיוק האש שעשתה את העשן. מתברר כי אצל הרבינים הכל
הולך להיפך. אצלם, הבנים אכלו בוסר ושיני האבות נעשו קהות
מזה. מתברר כי המשבר המישפחתי הוא אצל הבת של רבץ,
דליה, והיו אנשים שלא שמעו את השם הפרטי, בילבלו את
היוצרות והאשימו את האבא והאמא שהם מתגרשים.
אז הסיפור הוא אצל דליה ובעלה, שהוא קצין בצבא, לא
סתם קצין בכיר, אלא פייטר של ממש, אברמלה. דליה ואברמלה
היו כמו זוג יונים. כאשר נפצע אברמלה בתאונה קשה, טיפלה
בו דליה במסירות, ובעזרת הרופאים, הטיפול שלה וכוח הרצון
של אברמלה, הוא התאושש לגמרי, וחזר לשרות פעיל, לא סתם
פעיל, אלא קרבי.
אבל בחיי המישפחה לא הכל בסדר. היו מריבות קטנות

ה עריק ה

יוסח מילוא
בלי שופטים
השנים האלה

ש* 1א בו ת
דוקהנה

בחיפה,

תקועה לה־ כל
ממתינה.
המתינה והמתינה עד שראתה שאין לה
יותר למה להמתין. הלכה לעורך־דין כדי
להתחיל בהליכי גירושין.
שמע על כך פפו ולקח גם הוא עורו־דין.
אולם כשהשניים מסכימים, ועוד שני
אנשים מבוגרים ותרבותיים, לא צריו
בתי־מישפט. ישבו עורכי־הדיו יחד עם בני־הזוג
ופתחו במשא־ומתן ארוך ומייגע כדי
להחליט איך בדיוק יהיה הגט.
על חלוקת הרכוש חצי-חצי הם הסכימו.
הם אפילו מכרו את הבית שלהם בחיפה,
כדי שאפשר יהיה לחלק אותו במזומן.
אבל לימימה יש דרישה נוספת. היא רוצה
שפפו יפקיד בבנק מיליון לירות, תבין
ותקילין, כדי שתהיה לה פנסיה לכל החיים.
אם, חס וחלילה, היא תמות לפני
פפו, היא מוכנה שהוא יקח און הכסף הזה
בחזרה.
אבל פפו לא רוצה לאחל לאשתו, שעוד
מעט תהיה גרושתו, שתמות לפניו, אז
הוא לא מוכן להפקיד מיליון בבנק׳ .ימימה
לא מוותרת על הפנסיה. ויכול להיות שהשופט
יצטרך להחליט.

היפ הפיה
כשאמרו חז״ל שהתפוח לא נופל רחוק
מהעץ, הם ידעו מה שהם אומרים.
אתם כולכם בוודאי זוכרים את מלי
לנגוצקי, אדריכלית־הפנים הירושלמית,
שהצליחה לשגע את כל עיר־הקודש עד
שעזבה אותנו לכבוד ניו־יורק. אז מי
שמתגעגע למלי, יכול למצוא משהו דומה
לה, וזאת בלי לנסוע כל-כך רחוק. אני
מתכוונת לבת שלה, דלית, מנישואיה עם

יוסי לנגוצקי.

עם תפילה בלב
היום יש לי בקשה מכם. בואו תצטרפו
אלי לתפילה כדי שהכל יהיה בסדר אצל
בני הזוג חווה ואהוד יערי.
את אהוד מכירה כל הארץ. הוא כתב
בטלוויזיה, ובעת האחרונה הוא שגריר של
הטלוויזיה בקאהיר. את חווה הכירו רק
החברים הטובים של אהוד ורק אלה שמוציאות
הרבה כסף בבוטיקים, משום שחווה
היא אשת אשכולות. מלבד היותה אשתו
של אהוד, היא גם אשת עסקים וגם שותפה
בבוטיק ירושלמי.
המשבר בחיי בני־הזוג החל כבר מזמן,
אבל לכולם היה נדמה שזה או משברון
או רכילות מרושעת. סיפרו אז שחווה כועסת
על הנסיעות של אהוד לקאהיר, וטוענת
שכאשר הוא עושה שם חיים משוגעים,
היא תקועה בבית עם הילדים. היו
אפילו חילופי דברים לא נעימים בנושא
זה בין חווה לבין הבוס של אהוד, חיים
יכין. אבל כשאהוד חזר מקאהיר, הכל היה
בסדר. כך זה נראה על־פני השטח.
טוב, בשביל זה לא הייתי מבקשת מכם
להתפלל, אבל מה שקרה עכשיו הוא שחווה
ארזה את המטלטלים שלה, שהם מטל-

דלית לנגוצקי
האבא מפחיד
טלים יפים בכל מה שנוגע לבגדים, עזבה
את אהוד עם שני הילדים ונסעה לה
לחוץ־לארץ. יש אומרים שהיא נסעה לאיטליה,
אחרים מוכנים להישבע שהיא ב-
לוס־אנג׳לם, אבל מה שברור הוא שהיא לא
כאן.
מאהוד אי אפשר להוציא על מה ולמה
המשבר הזה, אבל כל החברים שלו מקווים
שהוא יחלוף, שחווה, שהיא דרך־אגב חתיכה
משגעת, תחזור לארץ ושהכל יהיה
בסדר.
אתם מתפללים?

דליה וכין ובעלה אברמלה
חשד־שווא בהוריס
שהפכו לגדולות, היו משברים קטנים שהפכו לגדולים. אבל גם
דליה וגם אברמלה הם אנשים מבוגרים שאוהבים זה את זה למרות
המשברים. בשבוע שעבר החליטו להפרד לשנת-נסיון, כאשר הם
מקווים שאחרי שנת החופשה הזו ישובו ויחזרו להיות זוג יונים.
אז כמו שאיחלתי לאבא ואמא רבין רק טוב, אני מאחלת
עתה לדליה ואברמלה, שאחרי שנת הניסיון הם יחיו באושר,
לפחות כמו לאה ויצחק.

גזר הדין השני כשהקו רקבו באמצע
כאשר, לפני שנה בערך, החליטו השופטים
הנכבדים להטיל עונש על השחקן ובעל
הפאב, גיבור יחידת ה־ ,101 שמואל
אומני, הם לא שיערו בנפשם כי הם מטילים
עליו עוד עונש, אולי קשה יותר
משנת המאסר שקיבל.
אומני הואשם אז באונס: מלצרית שעבדה
בפאב שלו. הטענה שלו היתד, שהוא
לא אנס, שהיה לו^רומן ארוך עם אותה
מלצרית, ושזו לא היתה הפעם הראשונה
שהם עושים את הדברים האלה. הטענה
של המלצרית, שהיתר. גם סטודנטית וגם
קיבוצניקית, היתה שזה נכון שהיו פעמים
קודמות שהיא הסכימה, אבל באותו ערב,
עליו היא התלוננה, היא לא הסכימה ולכן
זה אונס.
השופטים הנכבדים קיבלו את נקודת
המבט של המלצרית ולא האמינו לאומני,
והוא אכל אותה. כל אותו זמן היתד,
אשתו של אומני, עדנה, מאחרי הקלעים.
היא לא היתה מעורבת בסיפור, אבל תאמינו
לי שזה לא נעים לאשה לדעת שבעלה
בוגד בה.
אומני שוחרר כבר מהכלא, שנה פחות
שליש זה רק 8חודשים, וחזר לנהל את
הפאב שלו. אבל עדנה החליטה להתגרש.
אז בשבוע שעבר זה קרה. עדנה נותרה
בבית׳שלהם ברמת־השרון אומני מצא לו
דירה בתל-אביב ועכשיו הוא פנוי לחיזורים,
רק לא עם מלצריות סטודנטיות וקי־בוצניקיות.
דלית
דנן היא חתיכה בלתי־רגילה, שלא
מביישת אפילו את החברות הכי חתיכות
של אמא שלה. כל השנים היתה דלית עם
אמה בירושלים, שם גדלה לאורם המהבהב
והזוהר של כל זאבי הארץ. כאשר מלי
החליטה לנסוע לניו־יורק, עברה דלית לקנדה,
להתגורר עם אבא שלה, שהיה שם
בשליחות.
אבל הגיע הרגע, שאפילו צה״ל גילה
שדלית נעשתה עלמת־חן בשלה. דלית הגיעה
לארץ, לבשה מדים, הפכה לאחת החיילות
היפות, זעשתה חיים משוגעים.
בשבוע שעבר אפשר היה לראות את
דלית מודאגת. מה זה מודאגת? חצי היסטרית.
מתברר שדלית לא כל-כך הסתדרה
עם הצבא, ופשוט החליטה לקחת חופשה
בלתי־מוגבלת. היא השתמשה במדים רק
כדי שיהיה לה קל לקחת טרמפים, אבל
תחת המדים היה תמיד בגד־ים* .
אך לא זו היתה דאגתה של דלית, אלא
העובדה שאבא שלה עומד לחזור לארץ.
״הוא פייטר כזה, ומה שאני אחטוף ממנו
על זה שעשיתי חוכמות וערקתי, ממש
מפחיד.״

לפני כמה חודשים בישרתי לכם על
הרומן הסוער של מי שהיה אז כמעט קטין,
אייל גילעדי, הבן של מנתח האפים המפורסם,
הד״ר עמי גילעדי, עם הרוזנת
כריסטינה פאלוצ׳י. עתה יש לי סיפור
אחר הקשור באותו נער פלא.
הרומן שלו עם הרוזנת נגמר, לשימחת
הוריו. הבעל של הרוזנת, אף הוא מנתח
פלאסטי ידוע, אבל ההבדל בינו לבין
גילעדי הוא שנגד הרוזן הוגשה תביעה
על כך שהוא שם איזה קורקבן לא בדיוק
באמצע הבטן, ונגד גילעדי עדיין לא הוגשה
תביעה. אבל מישפט או לא מישפט,
ההורים של אייל לא היו מרוצים מהרומן
של הבן שלהס. לא רק בגלל התחרות
הרפואית אלא, בעיקר׳,בגלל הפרש הגילים.
אבל בלי רומנים אי אפשר. לפני שבועיים
נחוגה חתונת-הכסף של אבא ואמא
גילעדי. לכבוד זה עזב אייל את ארצות-
הברית והעסקים שלו ובא לכבד את ארץ-
הקודש בנוכחותו. אבל הוא לא בא לבד.
הוא הגיע לארץ עם חתיכה משגעת העונה
לשם רוכרטה גריסטל הנחשבת לאחת
מדוגמניות הצמרת של ניו־יורק.
כאשר ההורים נזכרו בנוסטלגיה במה
שקרה לפני 25 שנה, סיפר להם אייל, כי
אותו הדבר עומד לקרות, ובקרוב מאד,
בינו לבין רוברטה.

איי ל גי ל ע די
מרוזנת לדוגמנית

415

מ חו ץלפרוטוקול
(המשך מעמוד )19
דונם־שלחין תמורת 150 דונם, בדואי יכול לקבל בית,
הוא יכול לקבל את כל הזכויות לפי החוקים הקודמים,
ועוד מוסיפים לו אופציה חדשה.
רבותי, פה מדובר על אוכלוסיה ! לא מדובר פה
על יחיד, שיש לתת לו פיצויים. מדובר על אוכלוסיה
שלמה, שאין מקימים לה התיישבות במקום אחר, שאין
נותנים לה כפרים חדשים כפי שהיא רוצה, כי אם
רוצים לכלוא אותה בשיכונים, בסלאמס, כדי שיספקו
עבודה זולה למשקי־הסביבה היהודיים.
על זה הוויכוח. הוויכוח איננו על זה שהפיצויים
הם עלובים ומגוחכים, שזוג מכנסיים של חבר־בנסת,
שלא לדבר על חליפה, עולה יותר מאשר סכום הפיצויים
עבור דונם של אדמה, שעליה יושבים חמשת. אלפים
שנה.
לא על זה מדובר. על זה אפשר להתווכח ולהגיש
הסתייגויות. אנחנו נגיש ודאי הרבה עשרות הסתייגויות.
אבל לא על זה הוויכוח האמיתי.

הוויכוח האמיתי הוא על כך שאין באים
אל הכדואים ואומרים להם: אתם צריכים
לזוז מכאן, ואנחנו נעביר אתכם למקום אהד,
נקים לכם מיסגרת לחיים חדשים, כפי שאתם
רוצים, כעיירות חקלאיות.
אבל הגישה היא: בנגב הגדול והעצום הזה אין
מקום, במדינת ישראל כולה אין מקום בשביל הבדואים
האלה, כי הרי בעצם רוצים לפזר ולסלק אותם, כדי
שייעלמו מעל פני האדמה של הארץ הזאת. זה הצד
הלאומני־הגזעני שבהצעת־חוק זו.
לא היה עולה על הדעת שאיזו ממשלה שהיא,
אפילו הממשלה הזאת, אפילו שר־המישפטים הזה, היו
מגישים חוק כזה אילו היה מדובר על אוכלוסיה
יהודית. זה לא היה עולה על הדעת. אבל מכיוון שאלה
הם בדואים, שבתת־הכרה מתייחסים אליהם כאל תת־אדם,
באים ה״פיתרונות״ האלה.
תזעיק זיאד: הם בעלי הכרה הרבה יותר משר־המישפטים
,׳האמן לי.

היש 1וזי אברהםא בינו
אורי אכנרי • גברתי היושבת־ראש, הבדואים
האלה חיים על האדמה הזאת לא עשר שנים ולא מאה
שנים. כאשר אברהם אבינו הגיע לארץ הזאת — והרי
הוא לא היה אלא שייח׳ בדואי — וירד לנגב, הבדואים
האלה כבר ישבו שם. התנ״ך מציין שהם קיבלו אותו
יפה.

האם רוצים למחוק עכשיו חמשת אדפים
או עשרת אלפים שנים של היסטוריה של הארץ
הזאת ז ריבונו של עולם, הרי זו הכוונה י
גדעון האוזגר ז הם באמת סידרו אותו, הס סידרו
אותו עם הבארות.
תופיק טוסי: עכשיו מגרשים אותם.
אורי אכנרי: אבל גברתי היושבת־ראש, אל נשלה
את עצמנו. החוק הזה אינו מכוון נגד הבדואים בילבד.
אל תשלו את עצמכם. אם המזימה הזאת תקום, ויראו
שאפשר לבצע דברים כאלה במישטר הדמוקרטי הישראלי,
ב״מיבצר היחידי של הדמוקרטיה במיזרח התיכון״
,מחר יבוא שר־המישפטים הזה ויגיש חוק כזה
גם לגבי הגדה המערבית ורצועת עזה, ומחרתיים גם
לגבי הגליל. אם זה אפשרי, אם אפשר במדינת־ישראל
הדמוקרטית לחוקק חוקי־תועבה כאלה, אותם אנשים
שהגישו את החוק הזה יגישו חוקים נוספים. ואם לא
יהיה תירוץ של שדה־תעופה, יימצא תירוץ אחר.
אינני מאמין בתירוצים הביטחוניים. יש ויכוח על
הביטחון. זה לא שייך לוויכוח הזה, אם כי בעקיפין
זה שייך. רוצים להקים שדות־תעופה אחדים. אם כן,
מדוע להתחיל דווקא בשדה־התעופה הזהר האם בכלל
צריכים את כל שדות־התעופה האלה ז אני לא לגמרי
בטוח בכך, אינני משוכנע. יש אלופים־לשעבר שאינם
משוכנעים שכל מה שהיה בסיני צריך להיות עכשיו
בנגב. יש על זה ויכוח. שר־הביטחון לא בא לדיון
הזה, וגם זה קצת מטיל אור על הביטחוניות של הביטחון
הזה שעליו מדובר, ושחבר־הכנסת יעקב גרוס
מאגודת־ישראל הוא המטיף העיקרי לו.

חכר־הכנסת גרוס מטיף לכולנו, דהיילי
צח״ל לשעבר, על קדושת הביטחון. הוא, הפטרון
של אכרבי־המשי, של כחורי-חישיכה המשתמטים,
של אלפי הבנות המשתמטות, של
מיפלגה שלמה של השתמטות, יש לו החוצפה
התהומית להטיף לנו, לחיילי צה״ל לשעבר,
דאגה לביטחון המדינה:
הוגה־הדעות הבריטי סמואל ג׳ונסון אמר :״הפטהמנוול״, של ריוטיזם
הוא המיפלט האחרון
״ 1116 5001111<1 1*61

6£1 ! 5 6ז

1251

15 1116

מ101151־ 11ג

ח״כ פדאטו (בין עוזריו*) ממתין לתוצאות ההצבעה כוועדת־הכנסת
נטע זר
אורי אבניי: אני יודע. כולנו בבית הזה יודעים
זאת, ואיש אינו מעז לטעון אחרת.
האם מחר, בחסותו של חוק־תועבה זה, יפעילו נגדה
את כוחות צה״ל? ואני מזכיר, גברתי, היושבת־ראש,
את הנוסח המקורי של הצעת־החוק, ששופץ בצורה
סמנטית בדרך אל הכנסת. בנוסח המקורי היה כתוב:
אפשר להפעיל את ״כוחות־עזר ממלכתיים״ לאכיפת
חוק זה.
יהיה צורך להפעיל את צה״ל נגד העם הזה. מי
מעוניין בזה, ריבונו של עולם? מה ההיגיון הלאומי
בזה?
האם ממשלת ישראל אינה יכולה לדבר עם האוכלוסיה
הזאת, למצוא לה פיתרון? הפיתרון הוא: כפרים חקלאיים
במקומות אחרים בנגב, על פי תוכניות־פיתוח
מסוג התוכניות הקיימות לגבי אוכלוסיה יהודית. אין
שום בעייה.
מזה שנה וחצי יודעת ממשלת ישראל שהיא הולכת

הגעת ועדת הכנ ס ת
ליסול מחבר הכנ ס ת שמואל פלא סו ׳׳ז דון
חסי נו תבגיןע בי רהנגד חו קהב חי רו ת ל כנ ס ת ( נוסחמ שו ל ב),

תשל״ס ־ 1979

בעד נ טי ל ת. חסי נו ת

1X 1

ח סינו ת

נגדנ סי ל ת

אדרי אבנר* :אני מבקש להבחין הבחן היטב בין
שתי סוגיות: אחת — האם צריך להסיר את חסינותו
של חבר־הכנסת פלאטו־שרון מטעמים מישפטיים ; שנייה
— אופיו המייוחד, האישי, של חבר־הכנסת פלאטדשדון.
אין בין זה לזה דבר.
השאלה שאנו חייבים להציבה לעצמנו היא: האם
היינו, בנסיבות הנתונות, מצביעים בעד הסרת חסינותו
של כל חבר־כנסת אחר, ויהא הפופולרי ביותר בכנסת?
אני משיב בלא היסוס: כן.
הכנסת אינה קיימת כדי לשפוט. איננו יושבים כאן
כרשות שיפוטית, כמו בית־הלורדים הבריטי, למשל. כל
תפקידו כאן הוא לקבוע אם היועץ המישפטי פעל, על-
פני הדברים, בלי משוא־פנים פוליטי, אם אין כאן אקט
של התנכלות מבחינה פוליטית, אם אין פגיעה בנכס
הפרלמנטרי החשוב הזה — החסינות.
כל מי שבא להתנגד להסרת החסינות, חייב לטעון
באוזני הכנסת שיש כאן משוא־פנים של היועץ המיש־פטי.
מי שאינו טוען כך, אינו יכול להתנגד להסרת
החסינות, מכיוון שרק בית־המישפט מוסמך לקבוע אם
חבר־הכנסת המסויים אשם, על־פי כתב־האישום, או
זכאי. זה ההגיון הפשוט של הדברים.
בדיון הזה אי-אפשר להתעלם מהתופעה המייוחדת הזאת
של חבר־הכנסת פלאטדשרון. אחרי שאמרתי שהייתי מצביע
בעד הסרת החסינות גם אילו היה מדובר במישהו
אחר בבית הזה, אני חייב לומר שחבר־הכנסת פלאטו־שרון
הוא נטע זר בכנסת של ישראל. עצם בחירתו היא
תופעה מדאיגה בחיים הפרלמנטריים שלנו. אני סבור
שאין מקום בכנסת הישראלית לאדם המבוקש בתום־לב
על־ידי מישטרה זרה, בעוון עבירות שיש עימן קלון,
אדם שלא התייצב למישפט במדינת־חוק דמוקרטית, שנמלט
למדינת־ישראל ושהפך את הכנסת של ישראל לעיר-
מיקלט לעבריינים ולחשודים בעבירות.

ה א רי ה, הדבו הנ ח ש
המצביע יסמן xבסשבגר

טופס ההצבעה במליאת הכנסת
וכל ח״כ אחר
לפנות את סיני! שיש להקים את שדות־התעופה. היא
יודעת גם היכן יהיו שדות־התעופה.

אם בן, איזו ממשלה זו, ריבונו־של-עולם ץ
שנה וחצי של שלומיאליות טוטאלית, שד הו-
סר־מחשבה, חוסר תיבנון וביצוע. ועכשיו, לפתע,
באים להשתמש בבולדוזר העברי, בטנק
העברי, ולעלות כשרשרות עד אוכלוסיה זו.
גברתי היושבת־ראש, את החוק הזה יש להחזיר
לממשלה, ואילו היה קורטוב של שכל־ישר לממשלה
הזאת, היא היתד, עושה את זה בעצמה.

אצלנו בארץ, הביטחון הוא לא פעם המיפלט האחרון
של נוכל.

עיר מקלסלעס ״ יויס

הבולדוזרוה טו?!

ולמית אלוני סיפרה, נשיחה שממושב-למושב :
7אין צורך גשוערים כגו״עדן ובגיחונום. כל אדם יודע
בעצמו לאן הוא שייך, ולשם הוא יגיע.
נזכרתי בזה כאשר קם משה שמיר לנאום נגד
הסרת החסינות של שמואל פלאטו־שרון. היה זה
כאילו מובן מאליו: שני הדוברים שדיברו נגד הסרת-
החסינות היו אנשי הימין (שמיר וגוסטאב בדיאן מהליכוד)
,בעוד שאני נאמתי למעו הסרת החסינות, וכן
עשה גם תופיק טובי. המערן, הדמוקרטים, ש״י וכל
הדתיים לא דיברו כלל.
מה הקשר ביו ארץ־ישראל השלמה והתופעה ששמה
פלאטון השד יודע. אך איכשהו זה טבעי לגמרי. שנא מר:
הלך הזרזיר אצל העורב.

אנחנו הולכים להפעיל את צה״ל נגד אוכלוסיה
שלמה; נגד אוכלוסיה שהיתר, נאמנה לישראל ללא
גבול. כאשר נפלו לידינו תיקי המודיעין של צבאות־ערב,
נמצא שלא היה בה אף משתף־פעולה אחד עם
אויבי ישראל, למרות שזו אוכלוסיה ניידת, למרות
שהשטח שלה חשוף ופתוח. אוכלוסיה זו באמת הוכיחה
את נאמנותה למדינת־ישראל. האם מחר יופעלו יחידות
צה״ל גנד אוכלוסיה זו?
מאי,ר פעיל ז אורי, הס שיתפו איתנו פעולה
במילחמת־העצמאווז.

נאמתי נאום קצר להבהרת העניין, והיה נדמה לי,
בעת הנאום, שאני מבטא הפעם את דעת הרוב הגדול.
בין השאר אמרתי:

ך* נושא העיקרי בשבוע האחרון של המושב, מלכד
י • פרשת הבדואים ואיגוד-השוטרים (מובן שתמכנו
בשוטרים) היה, כמובן, אי־האמון בממשלה. ארבע סיעות
— המערך, של״י, ש״י ורק״ח, הגישו הצעות
אי־אמון, על רקע ליל־הברווזים. את הצעתנו נימק
מאיר פעיל, שהגדיר את הממשלה כ״ממשלת הדי-
סונאנס הלאומי״ והצביע על מחדליה.
במהלך הוויכוח ניסיתי להבהיר את ההבדל בין
המערך והליכוד. הליכוד טוען כי המערך הוריש לו
מישטר רע. המערך אינו מכחיש זאת, אך טוען שהלי כוד
הוא יותר רע. ניסיתי לשמש כבורר ביניהם :

אורי אכנרי :״כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו
הדב, ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש. הלא
חושך יום־אדוני ולא אור, ואפל ולא נוגה לו. שנאתי
מאסתי חגיכם, ולא אריח בעצרותיכם

הממשלה הזאת הובילה את האומה מן הפח
אל הפחת. העם מאס האולקוס של המטרד
ובחר כסרטן של הליכוד. המערך השאיר אחריו
אדמה חרובה, הליכוד לא ישאיר אחריו אדמה
ככלל. כבל אשר נוגעת הממשלה הזאת, היא
זורעת הרס וחורבן.
ממשלת הליכוד, הממאיסה את החיים על האוכלוסיה,
המכניסה את המדינה למינהרה שאין שביב של אור
מבהיק אף בקצה, מקבלת על עצמה אחריות נוראה לגבי
דוחו של העם. מה נשאר מישראל היפה שלמענה לחמנו?
מתהלכת בארץ בדיחה האומרת שהממשלה עומדת
להחליט על הקדמת הבחירות, כדי להפחית שליש מהעונש
שהוטל על העם הזה, בזכות התנהגותו הטובה.

חוששני שכדיחה זו, אך בדיחה היא, והעם
הזה, שהביא על עצמו את ממשלת הליכוד,
לא ינוכה לו אף יום אחד מהעונש. הוא ישא
כעונש עד תום.
* מימין צבי וילדר, משמאל עורך־דין יצחק לאלו.
** ספר עמוס, פרק ה׳.

יומן אב,־כביר
(המשך מעמוד )47

ישפה במושב הקידמי׳ ליד פנינה !שנהגה
באסקורט ואני במושב האחורי ליד אחד
השוטרים שלהם. לא דיברנו מילה בדרך,
אבל דליה כל הזמן הסתכלה אחורה, לכיירו
שלי והמבטים שלה היו מלאי עידוד.
הבנתי שיש לי חברה.
פנינה נהגה, בזהירות כמו אשר. שהיא
שוטרת. כשהמכונית פנתה ימינה לאבד
כביר אירע לי משהו שהציל את שפיות־הדעת
שלי במשך כל תקופת המעצר.
לפתע הרגשתי כאילו אני משתתפת או
צופה !באיזה סרט׳ ושאני בכלל לא בתוך
העלילה. הכל היה חיצוני כזה׳ לא קשור
אלי.
פנינה צפרה ושער הברזל הגדול נפתח.
המכונית נכנסה לתוך חצר רחבת ידיים.
זו היתד. ההפתעה־לטובה הראשונה שלי.
תארתי לעצמי את החצר כמקום מל׳וכלך
ומזוהם׳ משפיל. אבל החצר היתה נקיה.
נדמה לי שאפילו הייתה בה פיסת דשא
כשנכנסנו לבניין עצמו׳ ערכו לי את הרי-

דליה ואני הוכנסנו לאותו התא.
בת היו חמש מיטות קבועות לריצפה.
כאושוב היתד. לי הפתעה לטובה. החדר
לא 3חין מלכלוך, כפי שקראתי במאמרים
על וכאל צור בעיתונים, השמיכות היו
נקייג ללא פישפשים! ,והיה אפילו בית־שימס,
בתאון קטן ניפרד. הוא לא היה
סמל *ניקיון, אבל לא פחות נקי מבית־השימר
בג׳אמבו אהרי טיסה לניו־יורק,
והיתה זפילו מיקלחת.
בתאה״ו עוד שתי בחורות, האחת היתד.
בהריון ונראה כי המעצר שבר אותה. היא

מדמעות והיא ילא רצתה שהשוטרים יראו
אותה בוכה.
באותו לילה ישנתי כמו בול עץ.

יום שגי 16 ביולי
ך* בוקר התחיל לא טוב. עיצבן אותי ש !
1מעירים אותי בשעה ,7אבל צריך להתרגל
!גם לזה. השוטרות מעירות בקול מתחנחן
:״בוקר טוב בנות, צריך לקום.״
אני מבוגרת מכל אחת מאלה ׳שקראו לי
בנות. ירדנו לאכול ארוו^ת־בולר ואחר־

ג בי מי כ ל אדר

.אי ס ס 0€ו זז ס 1£#או

העתק: וע ד אצד״ א
ועדה פו ע ל סל ה הס תדרו ת ־
מר מ. בי תדגן
מנ ה ל מי נהלכח-אד ם

מאח

175/776

אס ס כח אש לנ ו:

תאריך:

הפרקליט הוהיר אות•
שהשוטרים יטענו
שעקיבא בגד בי,
וכך הם אגנם עשו

2 3 .7 .7 9

׳הנדון-
אמלודזו־י. שלכם .

העסקתי ע בו דהזמנית

עקב מלערר ו הי ותך מנו ע ה מלמלא ת פ קי דךבחגרה ^ ה י ^ ״
ל הו די עו על הפסקה זמנית טל ע בו דתךמיום

ל בי רו רמעבך.,

- /זסן וטטג
־ ז *£אטסזו

לתקומת לבך, במ״ך ה תקופ ה בה אינךיכולללמלאתפ קי ד ך >:

ב ח ברה, ל<> י קו לםלו /נלטכר.

שום. דליה, שכבר הי׳תה עצורה כמה ימים
קודם לכן, פנתה אלי ואמרה לי :״אל
תעלבי. הם יקהו ממך את התכשיטים ואת
כל מה שיש לך.״
י שראל קרן
מיד אחרי שנרשמתי בבית־המלון הכי
משונה ׳שהייתי בו בחיים, לקחו אותנו
לאכול ארוחת־ערב. כשנכנסתי לחדר־האו־כל,
היו שם כתריסר אסירות וכמה שוטרות.
בחדר נפלה שתיקה שמעתי ליה-
שושים ״הנה הדיילת הדוגמנית,״ ״נראה
אם היא תאכל את האוכל הזה,״ ״נראה
אם היא תשתה מהכוס הזאת,״ הבנתי שזה
רגע מיבחן, שיקבע לי את איכות־החיים
| ן 0 1 1£ה ! אף אחד מהמסים של חיסל אדר בחברת אל־על
לכל התקופה ישבה אהיה במעצר.
״ לא טרח לשאול לשלומה א,ץ לברר אם אפשר לתת

עזרה ׳לדיילת העובדת בחברה 10 שנים. תחת זאת היא קיבלוק את המיכתב המודיע
שלושה ימים קודם לכן לא אכלתי, בגלל
לה על ״הפסקה זמנית בעבודתה״ ועל כך ששכרה לא ישולם לה, ו&ד לאחר בירור משפטה.
המתח !שיל כל הפרשה. פיתאיום הרגשתי

שאני רעבה. פניתי אל התורנית, שגם היא
אסירה ואמרתי ילה :״תביאי אוכל, אני
בכתה בכי חרישי יכל ד,ליילד. ודליה טיפלה כך הובילו אותנו לחצי!(• מרובעת. זה הזכיר
מיתר. מרעב, הרגו אותי שם במישטרה.״
בה. הבחורה השנייה היתה עצורה כגלל לי את הסרטים על בו£י-ד0,והר. ממש במו
מאותו הרגע התקבלתי על־ידי האסירות.
בסרטים האלה צעדנו, ד/ליה ואני, וכן שאר
צ׳קים בלי כיסוי.
הדיבורים התחדשו, האסירות התחילו להת!שוחחתי
קצת עם דליה. שוחחנו נמו שתי האסירות מצד אחד לצד /האחד משך חצי
קרב אלי, הייתי אחת משלהן.
חברות שמכירות הרבה זמן, אבל אף שעה תמימה. זה היה טוב׳/לחילוץ העצמות.
׳אחר־כך הוכנסנו לתוך תא־המעצר. שורר
פעם לא היתד, להן הזדמנות לשיחה ארוכה
אחר־כך שוב ארוחה. אני /וויכרחח לספר
אמר לי עוד במישטרה, כי המוח של אנשי של ממש, עכשיו יש להן הזדמנות. דליה משהו על האוכל בכלא. לגבי /זד, היד,
זיגל עלול להביא אותם לשים את דליה
הסבירה לי את הנוהגים בכלא וגם סיפרה שינוי לטובה. אחרי בל הארוחות! הסיניות
ואותי באותו ׳תא, או כדי שהם ישתעשעו לי מדוע היא לא ענתה על השלום שלי, במיסעדות בניו־יורק ובלונדון, ובארוחות
מהמריבות בין האשד. למאחבת או כדי קודם, בתחנת המישטרה. היא נייפגשה אז !במיסעדות המפוארות, שהיו מנת ־,חלקי
להקליט אח השיחות !שלנו. שוב הוא צדק.
לנורית, הפת שלה, וגרונה היה חנוק בעשר השנים שבהן אני דיילת, היה

עם הפוסריט

אוכל !הבסיסי ישל אבו-כביר• ממש -שיני־לטובה!
.חוץ מזה, הארוחות שברו את שיג־ירת
היום. פיתאום גילי׳תי כי גם גבינה לבנה,
ירקות, ביצים קשות, ריבה, מרגרינה ולהם,
הרבה לחם, יכולים להיות טעימים.
חזרנו לחדר וקראנו את העיתונים ש נשארו
משבת. היתד, לי הזדמנות להכיר
את הצעירה שנשארה איתנו בתא. היא
היתר, סחורה חמודה ממוצא עיראקי. הבחורה
השנייה, עם הצ׳ק, שוחררה בבוקר.
העסקנו את עצמנו במתכוני בישול עיראקיים.
הבחורה הזאת, שאני לא יודעת
על מד, היא נעצרה, וגם לא שאלתי אותה,
הירצתה לנו על בישול עיראקי ונתנה
לדליה ולי מתכונים. לא היו לנו נייר ועפרונות,
אז דליה ואני עשינו לנו כל מיני
סימנים כדי לזכור את המתכונים שלה.
גם את היומן הזה לא כתפתי בכלא. כתבתי
לי ראשי־פרקים בכל פעם כשהובאתי
לבית־המישפט, ושיחזרתי אותו מייד אחרי
ששוחררתי.
באותו היום, למרות שזר, היה רק היום

עורך־הדין מרדכי שורר בעת הארכת מעצרה של מיכל.
מיכל מלאה הערצה לפרקליטה אשר לדבריה :״לא רק
דאג לצרכים המשפטיים, אלא גם שלא אשבר מהבחינה הנפשית וביקר אותי יום יום
בבית המעצר ׳.שורר נתן למיכל עצות כיצד להתגונן נגד השיטות של זיגל.

עס אשת הקבוייט

חשרותים א חו׳ טיסה
לנדיורק מלוכלכים
יותר מבית השימוש
בסדר המעצר
השיני שלי בכלא, הרגשתי שאני כביר מתאקלמת,
ובי השד אינו נורא יכל בך.

ביולי

יום שלישי 17
כ!|5ר לוקחים אותי לבית־מי׳שפט כדי
1 1ששופט יחליט אם לעצור אותי או
לא. שוב מכונית האסקורט, שוב פנינה,
שוב השתיקות בדרך.
ישבתי על ספסל ליד המזכירות. המח שבות
עברו במהירות. חשבתי מה יעשו
איתי? אם העורך־דין שלי יודע שהיום
מביאים אותי לבית־המישפט. איך יסתכל
עלי השופט. פיתאום התנפלה עלי מישהי
בנשיקות. זו היתד, אחותי שולה. יחד אייתה
היו יוסי, הצלם שבדרך־יכלל מצלם אווזי
לתמונות הפירסומת, וחניתה. זד, היה הרגיע
הראשון שבמעט בביתי מהתרגשות.
ד,ם הרגיעו אותי, אמרו שהכל יהיה!בסדר,
סיפרו לי ששאלו יעל שורר והתברר כי
הוא עורך־דין מצויין. רק יוסי, הצלם
אמר לי :״יש בעיה אחת. ליד אולם ה־מישפטים
ממתינים לך המון צלמים ד
טלוויזיות. תחשבי כאילו את מצטלמת בעבודה,
בשביל מודעת פירסומת. תרימי
את הראש ותהיי יפה.״ זד. יהיה בשבילי
שוק. איך אני• יכולה להיות יפה אחרי ש יומיים
אני באותם !בגדים, מרגישה סחוטה

מיכל (במישקפי שמש) יושבת באולם בית־המישפט
ליד אשתו של הקברניט, דליה פרסמן השתיים
הושמו בתא׳&עד אולם דליה הרגלה״ למיכל כאשה מקסימה וכידידת אמת, והיחסים ביניהן
היו נהדרים,
העובדה שנוכל היא המאהבת של בעלה של דליה, עקיבא פרסמן.

הדיילת שיחי! א שמה נ נו ש ח הסבונים עק־נא פו 0מ1
]יחלה יומן נ מ שו ש ש־ ע שו ה י מי >(עצוה

יום דאשין 15.ביולי
׳.ך צהריי ם ביקרו אותי חניתה צנטנר
וידיד משותף׳ שלנו. פתאום הבנתי כמה
חניתה היא ידידת־אמת. אנחנו מכירות זמן
רב, שתינו דוגמניות וצעדנו הרבה על
מסלולים ביחד, אבל רק עכשיו אני מבינה
כמה חניתה היא באמת ידידה. היא הביאה
לי בקבוק חלב. אחר־כו הבנתי שזה היה
ביזבוז. עד שחזרתי שוב לבית, מהמעצר,
כבר החמיץ החלב. הרגשתי רע היום, כמו
בחמשת הימים הקודמים, מאז נעצר עקיבא
והפשיטה הגדולה של המישטחה נערכה
על הבית. אני עדיין המומה, גם מהמיש־טרה,
גם ממה שקרה לעקיבא וגם מה-
הפלה שהיתה לי באותו היום.
הידיד של חניתה אמר לי כי לדעתו
המישטרה תעצור אותי, וכי זה עניין של
ימים או אפילו שעות. המידע שהגיע מהכלא
היה שעקיבא לא נשבר׳ ואותו ידיד

הניח׳?,כדי ל״עזור״ לו להישבר יעצרו
האמנתי. השוטרים שהיו בבית
אותי.
בעת ^ צצעא נעצר היו אנושיים, הבינו
כי אני ג ^ נול ^ לפרשה שום דבר.
עלתה

רק לזנ ^ חניתו ו ידיד את הבית,
והטלפון צילצ? .זה היה׳׳הספל, קצין במחלקה
של זיגל, שחקר אותי עוד קודם
לכן. הוא ביקש ממני להיות במישרד שלו
ביפו, בשעה 2אחרי־הצהריים. לא חשבתי
שהולכים לעצור אותי. אילו רצו לעצור
אותי, היו אומרים זאת בטלפון, הם יוזעים
שאני לא אברח. רק עכשיו- ,כשאני מכירה
אותם, אני יודעת כמה הייתי טיפשה.
אבל לא טיפשה לגמרי. בכל זאת לקחתי
איתי בתיק עוד חולצה ומיברשת־שיניים.
אילו ידעתי בבירור שעוצרים אותי, הייתי
לוקחת עוד דברים, אבל כפי הנראה חשבתי
שאם אני לא אקח, לא יעצרו אותי.

ויכל כעת הוצאת פקודת־ המעצר בבית־המישפבז

— ללחם ומרגרינה

טילפנתי לחניתה־ והיא אמרה שתבוא החוקרים יספרו לי שפרסמן דיבר נגדי,
לקחת אותי באחת. הניתה טילפנה לאותו כדי שאני אדבר נגדו. באופן מעשי זה
ידיד והוא הבטיח שעורך־הדין שלו יהיה ^ ל א יכול היה לשנות כלום, כיוון שאני
* ל א יודעת שום דבר על הפרשה, אבל זד,
גם הוא במ״שטרה.
השוטרים התנהגו בצורה די תרבותית \ .יכול היה לגרום לי למשבר נפשי פרטי
אם כי בשעה הראשונה לא ידעתי בכלל׳ ׳1משלי. כאשר יושבים לבד במעצר ומסנד
בשביל מה קראו לי. עמו אותי בחדר ׳,רים לך שהאדם האהוב עליך בגד בך,
אמרו לי לחכות, ואף ץ.תו לא בא לון*ן דד זו מכה קשה. ובאמת השוטרים באו אלי
אותי. אחר־כך ניכנסה מינ הכן־יו פף ל עם הסיפור הזה, ואילולא האזהרה המוקחדר•
מאותו רגע ועד ש*ו§!5חררתי, היתה דמת של שורר, בוודאי הייתי נשברת ופופנינה
זאת החוקרת, הני״ית, והיריבה הכי רצת בבכי.

מאח

מיכל אדר

מיכל כדוגמכי/.
ממיסעדות פאר —

גדולה שלי. פנינה הודיעה לי כי עוצרים
אותי והחתימה אותי על טפסי מעצר.
בינתיים הגיע גם העורך־דין. העורך-
דין הוא מרדכי שורר, שאמר לי לקרוא
לו מוטי. הוא נתן לי כמה עצות טובות,
שמהן ניכר שהוא מכיר היטב את זיגל.
את הדברים החשובים הוא לא אמר לי
אלא כתב על נייר, מפני שידע כי מקליטים
את השיחה שלנו. העצות שהוא נתן
לי התבררו אחר־כך כמועילות מאד, והתברר
לי שהוא ידע על מה הוא מדבר.
הוא למשל אמר לי שקיימת אפשרות ש
אחרי
שישבתי כמר, שעות לבד במישרד,
הורידו אותי לחצר, והכניסו אותי למ כונית
אסקורט לבנה. בחצר ראיתי את דליה
פרסמן, אשתו של עקיבא. עוד קודם לכן,
כשהגעתי למישטרה, פגשתי אותה בחדר-
המדרגות. אמרתי לר, שלום והיא לא ענתה
לי. את דליה הכרתי, לא הכרות של
ממש. אף פעם לא דיברנו, אם כי היא
ידעה שאני המאהבת של בעלה ואני יודעת
שהיא אשתו של עקיבא. היא נכחה כמה
פעמים סתצוגות־אופנה שלי.
גם את דליה הכניסו לאותה מכונית. דליה

והכי מלוכלכת בעולם׳ למתת זימיקלחת
שעשיתי באבו־בביר. אני הושבת שמה
׳שהפריע לי היה שאני לא מאופרת. אצלי
צילום זה תמיד הדבר המושלם ביותר,
המיקצועי ביותר והנקי ביותר, אז פיתאום
מן צילומים שכאלה.
התחלנו ללכת לכיוון אולם המישפטים,
כשראיתי את הצלמים קיבלתי הלם ממש.
נעצרתי. יוסי נתן לי דחיפה לאמר לי :״אני
מצווה עליך להרים את הראש ולהיות
גאה. וללכת זקוף.״ הוא דיבר אלי ממש
כמו בצילומים. לקחתי אוויר והתחלתי
ללכת. אני חושבת שלא נשמתי ׳אפילו
נשימה אחת עד שהתיישבתי על הספסל.
המזל שלי היה שיוסי הוא כל־כך רגיש
ונתן לי קודם את מישקפי־השמש הגדולים
שלו.
השופט היה בזרים רפפורט. לא הת ייחסתי
אליו. הוא נראה לי !מרוחק כזה,
גבוה כזה. כששמעתי א,ת פנינה היה לי
ברור שממתינים לי עוד הרבה ימי מעצר.

דרה היא אשה והדרת.
אם פרסמן
היה חוזר אליה,
ה״ת* שמחה בשבילה
אדם מבחוץ, שלא ידע את העובדות האמיתיות,
כמו פנינה וכמוני, יכול היה
להתרשם מהדברים כאילו אני באמת פושעת׳.קיבלתי
עשרה ימי מעצר. באותו רגע
היו יכולים לתת לי 30 ,15 או אפילו שנה
שלמה. זה פשוט לא הזיז לי בכלל.

יום רביעי 18 ביולי
ך* יום ׳הפרידו בין דליה לביני. נכנסה
יי י שוטרת ואמרה שיש הוראה להפריד
ביננו. יכול להיות שזיגל ושוטריו התאכזבו
מכך שלא מרטנו שערות זו מזו ושלא דיברנו
בכלל על הפרשיה. אני עברתי לחדר
אחר מפני שדליה היתד, יותר ותיקה ממני.
זר, אולי הזמן להגיד כמה מילים יעל האשד,
הזו. היא התגלתה כאשה נפלאה,
טיפוס של ממש. עוד לפני כל הפרשה, ש מעתי
מעקיבא שהיא נהדרת, יאבל אף
פעם לא שוחחתי איתה. היום ׳אני מלאת
הערצה אליה.
כמובן שבאיזשהו מקיום המצפון מציק
לי. אני הרי זו שלקחתי את בעלה של
האשד, הזו ממנה, וזה בוודאי מכאיב לה.
אילו הייתי ילדה קטינה, הייתי בוודאי מחליטה,
אחרי שהכרתי אותה, שאני מחזירה
לד, את בעלה. אבל אנחנו כבר נשים מ מגרות
ויודעות שזה לא עניין של לקחת

ולהחזיר. גם דליה יודעת את זה. אני
אוהבת את עקיבא, הוא אוהב אותי, ועם כל
הכאב שלי על־כך שנגרם כאב לדליה, זה
המצב. אם עקיבא היה מחליט מחר לעזוב
אותי ולחזור אל דליה, הייתי שבורה
מבחינתי, אבל שמחה בשביל דליה, זו מן
אישה כזו נהדרת.

יום חמישי 151 ביולי
נשים חדשים ביתא חדש. הוותיקה
י * ביותר בתא זו בחורה צעירה, נחמדה
נורא, שגם היא עצורה על צ׳קים בלי
כיסוי. קראנו לה ״הזמרת״ .בלילות היא
היתד, שרה, כמעט כל הלילה, בקול נפלא.
היתה עוד אחת בתא, שנעצרה מפני שגנבה
בחנויות. היא התייחסה אל זה כאל
בידור, ובידרה גם אותנו. במשך שעות
תמימות היתד, עושה לנו הצגות איד היא
גונבת בחנויות ומסדרת את המוכרים.
אחר-כך היא סיפרה לי שהיא רוצה להיות
דוגמנית. בינתיים כבר היו לי בגדים נוספים,
שחניתה שלחה לי לכלא. הבחורה
הזאת היתד, לוקחת את הבגדים שלי ועורכת
לנו תצוגות־אופנה, שהיינו מתגלגלות
על הריצפה.
היתד, עוד אשד, אחת, מבוגרת, שנעצרה
יחד עם בעלה בעוון החזקת רכוש גנוב.
היתד, מעין חלוקת תפקידים ביננו. המבוגרת
ד,״תה האמא של כולן, והדואגת לכל
הדברים הקטנים. הדוגמנית היתד, אחראית
על הבידור, והזמרת פותרת־ד,חלומות. כל
אחת שהיתר, חולמת בלילה, היתד, מספרת
לה את החלום והיא היתד, פותרת אותו.
היה לה עוד ׳תפקיד. היא הכירה את בתי-
המישפט ואת כל החוקים יותר טוב מכולנו.
היתד. לה דיעה ברורה מאד על השופטים.
על השופט דויד בר-אופיר, שלפניו
הופעתי אחר־כך היא אמדה :״זוועה.״ על
השופטת הדסה ברעתו היא אמרה ״גבר.״
התפקיד שלי היה ללמד את הבנות איך
להתאפר ואיך לשמור על העור שלהן.

יום ששי 211 ביולי
^ ידיעה על מומחיות האיפור׳ שלי
י י הגיע גם לשוטרות. בבית־המעצר אין
סוהרות, יש שוטרות. כמה מהן היו ׳נחמדות,
האחרות לא כל־כך מתעניינות, אבל אף
אחת לא היתד, מרושעת. נראה שמי שמתגלה
כמרושעת מקבלת קצונה במישטרה.
היו ביניהן אפילו כמה שוטרות יפהפיות,
שלא הבנתי מן הן עושות בכלל במישטרה
ועוד באבידכביר.
השוטרות באיו אילי לקבל עצות בענייני
איפור ולבוש. נתתי להן בשימחה. זה
אפילו עשה לי טוב יעל הלב. היו שוטרות
שממש נזפתי בהן על הצבעים הבלתי-
מתאימים שבהן התאפרו ,׳ולמחרת באמת
ראיתי שהן היו מאופרות בגוונים שאני
המלצתי עליהם.

שבת 21 ביולי
ף ל וטי שורר בא לבקר אותי. מצד
אחד הביקורים שלו ממש גרמו לי

להחזיק מעמד. הוא אדם נהדר. אני לא
מאמינה שיש עוד עורך־דין שלא רק דואג
לצרכים המישפטיים של הלקוח ושלו, אלא
גם לכך שהלקוח לא ישבר מהבחינה הנפשית.
לשם כך, כדי שלא אשבר, יהיה מוטי
מבקר אותי ׳מדי יום ביומו. כאשר הוא
היה בא אלי הייתי קצת נשברת. במשך
איזה עשר דקות הייתי בוכה, אלד, היו הפעמים
היחידות שבכיתי. מוטי היה ממתין,
וכשיהיה רואה שאני מסיימת לבכות היה
אומר :״עכשיו נגמר הבכי, מתחילים לעבוד,״
והיינו מדברים על המישפט.

יום ראשון 22 ביולי
ך* יום העירעור על המעצר שלי.
י 1מעניין, כאשר המ״שטרד, לוקחת אותי
ביוזמתה לבית־המישפט אני נוסעת באס־קורט.
כאשר אני צריכה להיות בבית-
המישפט כשאני מגישה ערעור ,׳מענישים
אותי ולוקחים אותי בפוסטה, המכונית הגדולה
של העצירים. הנסיעה היתד, בתנאים
נוראים, אבל חוויה.
גם בבית־המישפט לא היה נעים. הכניסו
אותי לחדר גדול, במרתף הבניין, שם בית־המעצר
של בית־המישיפט. כולם עישנו בחדר
הזה, לא היתד, בו טיפת אוויר. ביתא
מולנו היו גברים. איש לא ניבל את הפה,
העצירים התייחסו בכבוד לעצירות. הייה
אפילו שוטר אחד נחמד, אדם מבוגר, שניגש
אלי יושאל אם אני רוצה ׳מסטיק.
העלו אותי לאולם של השופטת הדסה
בן־עתיו. בן־עתו היא אשד, מרשימה. היא
נאה מאד ויש בה משהו חזק בפנים, לא
חוזק מפריע ומקומם, חוזק נשי. לא כעסתי
עליה כאשר היא לא קיבלה את העירעור
׳שלי יעל המעצר. לאדם שלא מעורב ׳בעניין
ושומע את מה שקצינת המישטרה מספרית,
נדמה כאילו ניצבת בפניו פושעת,

יום שגי 23 ביולי
ך? לק חשוב מהווי בית־המעצר הוא הי
י צעקות. יש צעקות תוך־כלאיות. אסירות
צועקות זו אל זו מתאים שונים או
אל סוהרות הנמצאות מחוץ לתאים. אבל
הצעקות המרשימות ביותר הן הצעקות ה-
חוץ־כלאיות. כל יום, החל משש בערב,
מתחילות להישמע צעקות מחוץ לכלא:
״ז׳קלין, זה משה, הכל יהיה בסדר, אל
תדאגי.״ ״שולה, אנחנו בחוץ נסדר את
הכל. נביא לך את לידסקי, הוא לוקח הרבה
כסף, אבל נביא אותו.״
אחד הדברים הראשונים שלומדים בכלא
זה להכיר את השמות של החברים,
הסרסורים או הבעלים של העצירות. ממש
משננים שמות אילה בעל־פה, כדי שאם
יישמע מבחוץ השם, אפשר יהיה לקרוא
לעצירה ולהודיע לה שיש לה ביקור-קולי.
היום הוכנסה למעצר אשה, שיש לה
ילדה בת 9ואין לה בעל. בל היום היא
בכתה מתוך דאגה לילדה שלה, מפני שאף
אחד לא ידע שהיא נעצרה. כאשר הגיעו
צעקות מבחוץ, שקראו לאותה אשה, התברר
כי אחת השכינות שלה, ניחשה כי היא

עצורה באבו־כביר ובאר, להודיע לה כי
היא יתדאג ליילדה שלה. כולנו שמחנו ב־שימחתה.

יום
שלישי 24 ביולי
ך* סמים זה הנושא המדובר ביותר בי
1בית-המעצר. אני לא יודעת איך זה
אצל הגברים, אבל אצלנו לא היו סמים
בתא. לא היו, אבל לא הפסיקו לדבר עליהם.
היום אני מומחית ממדרגה ראשונה
לעניין של הסמים ויודעת מה זה אנדרד
לין, אופיום ,״קריסטל״ ,שזה הרואין מזוקק,
ו״׳שחוד״ ,שזה אופיום. אני לא השתמשתי
אף פעם בסמים, העצירות הציעו
לי לנסות פעם :״מנסייונות לא מתמכרים
לזה, כדאי לך.״
תופעה איחרת בפלא היא החובש. פע מיים
ביום הוא מופיע, מלווה על־יידי שוטרת
ובודק את העצירות. עוד כשהן שומעות
את הצעדים שלו במיסדרון, מתחי-

כ ש חו מו התחילו ו רי ב
בחדר האוכל,
הגשת׳ לחם שמפנ״ה
וחריב נשכח מיד
לות הזעקות וד,נאקות. כל אחת רוצה
כדורי הרגיעה, יכל אחת מתלוננת ׳שכואב
לה. כשהוא היה ניגש אלי, והייתי אומרת
לו ששום דבר לא כואב לי ושאני בסדר,
הוא הסתכל עלי כימו יעל חולה.

יום רביעי 25 ביולי
ך* עצירות הרגילות והזונות מופרדות
י • בב״ת-המעצר ויושבות בתאים נפרדים.
אבל בעת הארוחות נפגשות כולן. יש הבדל
מהותי בין העצירות־זונוית לבין העצירות
האחרות. הזונות הן יותר רעשניות,
סף־העצבים שלהם נמוך יותר והדיבור
שלהן גס יותר. לא היתד, כמעט יאף ארוחה
שלא היתה פורצת בה מריבה מילולית בין
הזונות, שכמעט היתד, הופכת לתיגרה.
אני הייתי המפשרת ומשכינת־ד,שליום.
כאשר ראיתי שעומדת לפרוץ מריבה, היי-
יתי קמה ומשכינה שלום .״ג׳קלין תעזבי
אותה ,״או ״שולה, באמת, לא מתאים לך.״
בדרך־כלל זה היה עוזר. אף פעם לא אמרו
לי ״אל ׳תתערבי ואל תבלבלי את המוח.״
פעם אחת, כשראיתי שד,׳מריבה רצינית
קמתי מהמקום ועשיתי להם הצגה של דיי לת
שמגישה במטוס. לקחתי את קנקן המים
ואמרתי :״הנה מגיעה השמפנייה.״ כולן
צחקו ושפחו את הריב.
(המשך בעמוד )54

קולנוע
•ומן החד שו ת1
• הקוסם מלובלין הסרט שהפיק וביים
מנחם גולן בברלין, לפי סיפרו של חתן
פרס נובל, יצחק בשבים־זינגר, התקבל
לפסטיבל הסרטים בוונציה, אחרי שהוצג
כבר בפסטיבל אוכספורד וזיכה את השחקנית
מאיה דנציגר באות הצטיינות על
הופעה בתפקיד מישנה. הפסטיבל שהחליט
רק בימים אלה על קבלת הסרט למיסגרת
הרישמית שלו, עדיין לא קבע את התאריך
שבו יוקרן.

מלחמות היהודים

• הדי המילחמה המחודשת של מפיצי
הסרטים במועצה לביקורת מחזות וסרטים,
נושאים בחובם, באחרונה, מרכיבים משעשעים
למדי. לצד הטענות הישנות והמוכרות,
הם מנפנפים בכלי-נשק חדשים ומפתיעים.

למשל, נשמעה הטענה כי את שגעון

יום תודדת
להיציסוק
ף• ־ 13 באוגוסט עומד אלפרד היצ׳קוק
— לחגוג את יום הולדתו ה־ .80 ולתאריך
זה אסור להניח לחלוף בלא ציון מיוחד.
אסור, מפני שאלפרד היזדקוק הוא אחד
היוצרים החשובים והמרתקים ביותר שהיו
לקולנוע מעודו. שנים רבות לפני שהחל
פולחן הבמאים־הכוכבים, היה אלפרד
היצ׳קוק במאי־כוכב, היחידי (מלבד, אולי,
ססיל דה מיל) ששמו היה חשוב יותר
משמות הכוכבים שהופיעו בסרטיו. לא רק
מביני דבר, אלא גם הקהל הרחב, ידע
בדיוק מה זה סרט של היצ׳קוק, הכיר
את סגנונו וזיהה מייד את כל מי שניסה
לחקותו. במשך כמעט 55 שנים (סירטו
הראשון כבמאי נעשה ב־ )1925 הוא היה
אולי מקור החיקוי המנוצל ביותר בעולם
הסרטים.
האם הוא גאון המתיחה, פילוסוף המסתתר
מאחרי בדיחותיו או סוחר ממולח שמכיר
כל־יכך טוב את הקהל, עד שאינו טועה
אף פעם בדרישותיו?
הוויכוח על כך נמשך כבר שנים רבות,
ואין עד היום תשובה חד־משמעית. אולי
מפני שהתשובה היא כי היצ׳קוק הוא כל
הדברים הללו גם יחד.
אין צורך, כמובן, להוכיח שהוא גאון
המתיחה, כי הרי שמו הוא שם נרדף לכך.
אשר לפילוסופיה, מי שמוכן להתעמק
קצת יותר בסרטיו לא יוכל שלא להשגיח
בהתעסקות חוזרת ונשנית בריגשי־האשם
של הטבע האנושי, וברצון הנואש להיפטר
מן האשמה הזאת ולגלגל אותה על הזולת.
אבל כל מי שמנסה לדובב את היצ׳קוק
בנושא זה, נתקל בקיר אטום של חיוכים
מיקצועיים, שמאחריו נשמעת תמיד אותה
תגובה :״כל אחד רשאי לקרוא בסרטי
את מה שהוא רוצה.״
במה שנוגע לטעם הקהל, הבנתו בנושא
ניתנת להוכחה במיספרים. סרטיו
אולי לא שברו אף פעם שיאי קופה, אבל
הם נמנים על ההצלחות המיסחריות היותר

.במאי אל,פרד זזיצ׳קוק בפעולה
איני עושה סרטים לחדר השינה של עצמי !
בטוחות ומשכנעות שהיו להוליווד. זה גורם
לו הרבה נחת, כדבריו, כי :״אינני עושה
סרטים כדי להציג אותם לעצמי בחדר-
השינה.״
בסך־הכל, אין ספק שהיצ׳קוק הוא גאון.
הוא אולי היחידי, או בין הבודדים, שהשכיל
.להבין כי החוויה המצטברת של צפיה
בקולנוע אינה קשורה רק למה שמוצג על
המסך, אלא גם לתגובות היושבים באולם.
ולכן, סרטיו מסתפקים ברמיזות, ומניחים
לצופה להשלים את הרמיזות לסיפור שלם,
כי הרי דמיונו של הצופה בדרך־כלל מפחיד
ופורה יותר מכל מה שמותר להעלות על
המסך. כך הצליח היצ׳קוק להפיק מתח
מתמונה של אדם ניצב באמצע שדה ריק
לחלוטין (מזימות בינלאומיות) או מצילום
סמטה שוממה (פרנזי) .היכולת שלו לפעול
על הפסיכולוגיה של הקהל, היא אולי
תרומתו הגדולה ביותר לקולנוע.
אבל לא היחידה. היצ׳קוק הניע את
מצלמתו בווירטואוזיות מדהימה שנים לפני
שהיה הדבר באופנה. צילום סצנת־ריקודים
בצעירים ותמימים, שמתחיל. על כבש-

מדרגות, עובר על פני אולם כניסה ענק
של מלון, נכנס לתוך אולם הריקודים,
סוקר שם את פני הנוכחים ממרחקים
שונים ומסתיים בתוך התוף של התיזמורת,
הקדים בעשרות שנים את האקרובטיקה
הצילומית של מיקלוש יאנקסו ההונגרי
או אנגלופולים היווני הנחשבים ככוהנים
גדולים של הסיגנון.
העריכה שלו קורצת ברגע אחד לצופה,
בהומור הסרקסטי האופייני להיצ׳קוק, ומק-
פיאה לו מייד את הדם, כשהיא עוצרת
פעולה בדיוק ברגע הנכון על-מנת שהצופה
יוכל להשלים לעצמו את האפשרויות
הנוראות ביותר בדמיונו.
אפשר להמשיך ולדבר ארוכות על האסתטיקה
של עיצוב הסרטים הללו, על
הטיפול במישחק, על נקודת־המבט שממנה
מוצג הסיפור כולו, ועוד כהנה וכהנה.
אלא שלשם כך כדאי לפנות לסיפרות
הרבה שנכתבה על היצ׳קוק. זאת אינה
אלא ברכת יום־הולדת לאשף הזקן, והבעת
תיקווה שימשיך לחיות ולעשות סרטים עוד
שנים רבות.

וסרטים

שחקנית מאיה דנציגר
ציון לשבח באוקספורד
המוסיקה היה צריך להגביל למבוגרים
בלבד ולא להתיר לקהל כולו, כפי שעשתה
הצנזורה. מי שהשמיע את הטענה לא היה,
במובן, המפיץ של הסרט.
נרמז גם שאם בתי־הקולנוע אינם מקפידים
על הגבלות הגיל שמוטלות על הסרטים,
הרי זה מפני שהצנזורה אינה
מתנהגת יפה ואינה משתפת פעולה עם
הענף. יתכן שאילו שינתה את התנהגותה,
היו בתי־הקולנוע מקיימים את החוק. במלים
אחרות — זהו חוק אחד שאפשר
לקיים על תנאי.
ואילו בישיבת איגוד-ד,מפיצים, הוחלט
למחות על כך שאוסרים עליהם להציג
דברים שמתירים בטלוויזיה. טענה זו עשויה

נאורות כמו צרפת (שם נכנס לקטגוריהלהישמע מצחיקה למי שהולך לקולנוע
של סרטים החייבים במיסים גבוהים כל-
ומשווה, למשל, את צייד הצבאים מצד אחד,
כך שהצגתם אינה כדאית) ומדוע קמו
ואת עמנואל (.אפילו אחרי הקיצוצים) מצד ע בו דתא לי לי ם
סביבו התנצחויות פומביות רבות כל־כך.
שני, עם התוכניות שעל המסר הקטן. אבל
לכאורה, זה כמעט סרט אינטלקטואלי,
דברים בנוסח זה הושמעו בשעתו על־ידי
הדרך הקלה ביותר להיפטר מסרט מרהצנזור
הראשי הקודם, לוי גרי, והם נש גיז ומעצבן כמו חבורת הלוחמים היא מעין גלגול מודרני של פרק במילחמות
לקבוע בפסקנות שזה סרט רע. וזה לא הפלפונוז ביוון העתיקה, כאשר חבורת
מעים שוב, הפעם על-ידי המפיצים.
אפשר לנחש מה תהיה תגובת המימסד קשה להוכיח: דמויות חד־ממדיות פוע חיילים מאתונה שבה משדה־הקרב הביתה,
הישראלי הידוע בליברליות שלו׳ ,לטענות לות בתוך סביבה מלאכותית ועוברות מבעד לאזורי סכנה ומארבים אין ספור.
למעשה, זוהי אחיזת־עיניים מנופחת,
מסוג זה. הוא יטיל צנזורה גם על הטל חוויות בלתילאמינות. מה עוד צריך?
אלא שזה אינו משיב עדיין על ה מעין בלון צבעוני גדול ושובה־עין, שאם
וויזיה. והתוצאה: עוד קיצוצים. אז יהיו
תתקע בו סיכה יתפוצץ ויפיץ סביבו
מפיצי הסרטים מרוצים. אם לקולנוע אסור, שאלה: מדוע היה חבורת הלוחמים להיט
קופתי מצליח כל־כך בארצות־הברית? סירחון של ביוב. זהו סרט שאולי ״כיף״
אז לפחות שלא יותר לטלוויזיה.
זה נקרא מאבק ציבורי, אבל איפה כאן מדוע עורר התרגשות עד כדי איסור לראות, כפי שמתבטאים החבר׳ה, שבוודאי
בכל מיני ארצות בעולם, בכללן ארצות ינהרו אליו גם בישראל, אבל מחליא
האינטרס של הציבור, עדיין לא ברור.
להרהר בו אחר-כך, אם החבר׳ה בכלל
נוהגים להרהר בסרט אחרי צפיה בו.
כלי כיסוי. מעשה בכנופיית נוער
מפינה אחת של ניו־יורק, בשם .״הלוח מים״׳
המשגרת מישלחת לכנס כללי של
כנופיות הנוער, שם מתכונן מנהיג הכנופיה
הגדולה והחזקה ביותר בכרך לה ציע
איחוד כל הבריונים הצעירים באשר
הם, כדי להשליט את כוחם המוחלט על
העיר.
באמצע נאום מלהיב ומרגש, נרצח ה מנהיג
הגדול ביריית־אקדח של מטורף,
והחשד נופל על חבורת ״הלוחמים״ .זו
נמלטת מן המקום ודוהרת בדרכה הביתה,
אל שיטחי הציד הפרטיים שלה, מפלסת
דרכה בכרך עויין, שורץ כנופיות־נוער,
שכולן נשבעו לנקום את ניקמת המנהיג
הנרצח, דרך רחובות עלובים, מיגהרות
של רכבת־תחתית, ופארקים שוממים.
מכאן והלאה, זהו סיפור הרפתקות
קלאסי, כאשר הגיבורים, כלומר ״הלו חמים״
,מראים את עליונותם המוחלטת
בקרב אגרופים, אלות ושרשרות, על כל
מי שמנסה לעמוד בדרכם. בסופו של
דבר, אחרי תלאות רבות -ואחרי שנוספה
לחבורה גם בחורה, מצליחים ה״לוחמים״
להגיע הביתה ולטהר את שמם הטוב.
רמזים להיסטוריה העתיקה והמודרנית
,,מחמים״ _ שייקד בק וטרימיקום
מושלכים לכל אורך הדרך, כמו פתיונות
סמלים בלי כיסוי
להפיל בפח צופים תמימים. המנהיג הגדול
הווודת הזה **01

שאוסף את כל כנופיוודהנוער במטרה
לאגד אותם לאגרוף קמוץ אחד נקרא
כורש, כמו שליט פרס בימי מילחמות
היוונים, אבל הוא נואם בפאתוס ובהתלהבות
של מרטין לותר קינג ונרצח
כמוהו, ביריה. בראש חבורת הלוחמים
ניצב קליאון. למי שאינו יודע, זה שמו
של מנהיג אתונה, יריבו של פריקלס,
שנהרג בקרב. ואכן, גם בחבורת הלוחמים
נהרג קליאון, ואת מקומו תופס
״ברבור״ (רמז עבה מאד ללוהנגרין, מן
האגדות הגרמניות, הלוחם האמיץ, האביר
טהור־הנפש) .חבריו נושאים שמות כמו
רמברנדט, קוצ׳יז, ואיאקס (שם של שני
גיבורי האיליאדה השנויים במחלוקת),
בקיצור, לפי השמות, ניתן כמעט לחשוד
שמדובר בחבורת סטודנטים למדעי־הרוח
ולא כנופיה של בריוני רחוב.
זאת בדיוק הצרה. לכל הסמלים המת-
נפנפים הללו אין שום כיסוי בסרט עצמו.
כורש נואם אולי כמו מרטין לותר קינג
אבל הוא מטיף לטירור. לרוצח שלו
קוראים לותר, אבל כל מה שמניע אותו
במעשיו, זו פסיכוזה חולנית, ולא שיקולים
מוסריים רמי דרג, בנוסח אלה ש עמדו
מאחורי אבי הריפורמה בכנסייה.
עבודת אלילים. כך נמשך הסרט
לכל אורכו. הצופה מתבקש להזדהות עם
״הלוחמים״ לא מפני שהם ראויים לכך,
אלא מפני שהם הנרדפים. ההערצה שהם
מעוררים אינה נובעת אלא מן השלמות
האסתטית של תנועותיהם: המכה היבשה
הקצרה, הניתור המסוגנן מעל מיתקני
הביקורת ברכבת־התחתית, השרירים הנד
תוחיט והמתחים היטב בשמן, המצלמה
מתרפקת על כל הפרטים הללו בהתפעמות
של עובד־אלילים, כאילו מדובר בפולחן
דתי. שמוצג בכל הדרו, מושלם
אחרי שנים של עידון ותיכנון, פולחן
שכל צופה מוזמן לחקות, אם רצונו להיות
יצור שלם, בטוח בעצמו ובלתי-
מנוצח, כמו ה״לוחמים*.
מובן שכל מי ששריריו בין אוזניו, יקפוץ
מרוב שימחה למראה האלילים הללו.
מה עוד שהם מוגשים לו ללא כל סיבוכים
מוסריים, פוליטיים או סוציאליים,
שהיו מבלבלים את היוצרות. הבמאי־תס־ריטאי,
ולתר היל, רוקן את ניו־יורק
כמעט מכל תושביה כדי להשאיר בה
רק כנופיות. הוא ניטרל כל מניע חברתי
או כלכלי, שבגללו אפשר להשתייך ל־מיסגרת
כזאת, הוא מתעלם מכל מה
שאינו קשור ישירות, באופי גיבוריו,
למילחמת הקיום המיידית שלהם. וכל
מיני הצהרות נוסח ״אני חיה רק פעם
אחת ורוצה למצות את הפעם הזאת עד
הסוף״ ,שמשמיעה הנערה המזדנבת אחרי
״הלוחמים״ ,נשמעות עוד יותר נבובות
בתוך החלל הריק שבו מתרחש כל הסיפור.
אין
זאת הפעם הראשונה שהקולנוע
יוצר אלילים. להיפך, זה מינהגו הכמעט
קבוע. אבל, להבדיל מפעמים קודמות,
זוהי מכירת אלילים ללא שום כיסוי, מין
סרט פידסומת מיקצועי מאד, שמוכר צורות
ללא תוכן, משהו כמו אומצה בלי
בשר.
אבל יתכן שהסרט הזה בכל זאת יוכל
להביא תועלת. בעוד אלף שנים, כאשר
אנתרופולגים יחקרו את הפולחנים האוויליים
של המאה העשרים, יהיה זזבורת
הלוחמים מיסמך מעניין.

ת ד רי ך
חוב הלר או ת
תל־אביב -צייד הצבאים, החתו נה,
רציחות קטנות של אשפי מט בח
גדודים, המשימה: מונרייקר.
ירושלים -רציחות קטנות של
אשפי מטבח גדולים, רשת שידור,
צייד הצבאים•

תל-אביב
1החתו!נה (פריז, אדצות־הברית)
— תמונת־מצב של החברה האמרי קאית,
כפי שהיא משתקפת בטכס חתונה
שמזווג אריסטוקרטיה ישנה עם הבורגנות
החדשה. טכניקה קולנועית מרתקת של
הבמאי רוברט אלטמן, בתיאור מקביל של
48 דמויות שונות.

ירו שלים
רשת שידור (בנייני־האומה,
ארצות הברית) — קטילה ארסית של המסך
הקטן, כפי שהוא פועל באמריקה, כתובה
על ידי פאדי שייבסקי, שהכיר אותו היטב
מבפנים, ומבויימת על-ידי סידני לומט,
שהתחיל שם את דרכו.
העולם הזה 2188

גידור
ל שם גידור
סרט סרט (אורלי, תל־אביב,
ארצזת־הברית) — להגדיל מן ה קריצות
הגסות לעבר סירטי שנות
השלושים והארבעים, שהפכו באחרונה אופנה, סרט זה
הוא מחווה לאותה התקופה, מעין מיכתב אהבה של הבמאי
סטנלי דונו •לסוג של קולנוע תמים שאבד עליו הכלח יחד
עם הקהל שלו, התמים כמוהו, שנעלם ואיננו.
הסרט מחולק לשני סיפורים נפרדים. הראשון, שיכול
להזכיר כל סרט איגרוף החל מ״האלוף״ ,דרך ״נער הזהב״
ו״קיד גלהד״ ועד ה״הסדר״ ו״צ׳מפיון״ ,מספר כיצד ג׳ו
פופצ׳יק, בנו של בעל חנות המעדנים בשכונה, הופך אלוף
באיגרוף, כדי להרוויח כסף ולשלוח את אחותו לניתוח-
עיניים בווינה, וכיצד המאמן הטוב שלו מצליח להציל
אותו ממלכודת השחיתות שטמן לו אמרגנו המושחת.
הדיאלוגים מלאים בהברקות לשוניות שמזכירות את צורת
הדיבור באותם ימים, עם כל המצחיק והמשעשע שבו,
הצילום (שחור״לבן) והעריכה הולמים בכל את שיטות
העבודה של הוליווד באותם הימים, וכן מישחקם של ג׳ורג׳
סי. סקוט (המאמן הטוב) ,הארי המלין (ג׳ו האלוף) וכן
הלאה.
סיפור הצלחה דומה, אבל מאולם המחזמר, מוצג בחלק
השני של הסרט — מחזמר שיכול להזכיר את ״רודפות הבצע״
בגילגוליהן השונים ,״רחוב 42״ ,״שגעונות גולדווין״ ועוד
ועוד. אמרגן שהולך למות, מעלה את המחזמר של חייו כדי
להשאיר ירושה לבתו, שגדלה בבית־יתומים, מבלי להכירו.

אן רייקנינג — חגיגה אמיתית
הכוריאוגרפיה של מייקל קיד (שמגלם את אבי המתאגרף
בסיפור הראשון) היא בסימון שנהגו לרקוד בסרטיו של
באטבי ברקלי, הפיזמונים חייבים קידה עמוקה לג׳ורג׳
גרשווין והצבעים (שנוספו בסיפור הזה) מזכירים בגווניהם
את הזוהר של סירטי המחזמר הראשונים בהוליווד.
למי שאוהב קולנוע ,״סרט סרט״ הוא לא רק תיזכורת
נעימה לימים עברו, אלא גם חגיגה אמיתית, מלאה חיוכים.

צ חו ק עצוב מאד כלוב העליזים (דקל, תל-
אביב, צרפת) — צחוק על אדם
שמתחלק על קליפת בננה, הוא
צחוק מרושע במקצת, אבל תמים. צחוק על משותק שאינו
יכול לעזור לעצמו, הוא צחוקי מרושע וניבזי. צחוק על
כושי, או הומוסקסואל, או רוכב אופניים, משום שהם
כאלה, הוא צחוק מרושע ואווילי.
המשותף בין שלוש האפשרויות הללו הוא כמובן ה צחוק
והרשע. אבל בגלל שאנשים אוהבים לצחוק, ורשע
הוא חלק בלתי-נפרד מן הטבע האנושי, אין מנוס מהיתקלות
בשלוש האפשרויות גם יחד.
״כלוב העליזים״ מציע לקהל, בהצלחה מיסחרית ניכרת,
את האפשרות השלישית. מעשה בשני הומוסקסואלים החיים
יחד ומנהלים מועדון לילה ל״נעימים״ .בנו של אחד מהם,
אשר נולד בהיתקלות האחת והיחידה שהיתה לאיש עם
המין השני, מודיע כי בכוונתו להתחתן והוא רוצה להביא
את הורי הכלה, שמרנים צבועים ואדוקים, לביקור בבית.
כדי שהזיווג לא יעלה על שרטון, צריך כמובן שהבית ייראה
הגון ונורמלי מכל הבחינות, וזה כמובן יוצר תוהו ובוהו
בחיי שני ההומוסקסואלים.
זאת הסיטואציה הבסיסית, שממנה נובעת שורה שלמה
של הצחקות, המבוססות בעיקר על הופעתו של מישל סרו,

טוניאצי ופרו: המאופק עדיף
המגלם את החלק הנשי בצמד הגברים, בעזרת עוותות,
התפתלויות, התעקמויות וקולות שאינם מותירים בל ספק,
לא לגבי זהותו, ולא לגבי מידת הזרות והשוני שיש בדמות
זו, בעיני הבמאי אדוארד מולינרו, ומחבר המחזה עליו
מבוסס הסרט, ז׳אן פוארה.

לסאדו־מזוכיס
טים!
החיה והאדם (אסתר, תל־אביב,
ספרד) .זהו סרט על בריחה
ממחנה של עבודת-כפייה. העלילה
מתרחשת בארץ לאטינו־אמריקאית (היום יהיה זה בוודאי
באופנה לחשוד שמדובר בניקראגואה) כלשהי, אבל יכולה
להתאים לכל שילטון רודני באשר הוא.
הגיבור הוא אסיר פוליטי שנמלט כדי להזהיר את חבריו
למחתרת מפני סכנה גדולה. אבל לא מהות הסכנה, לא
ההשקפות הפוליטיות של הבורח או של הרודפים אחריו,
הם בעלי חשיבות בסרט זה. לא אופיו של האסיר האינטלקטואלי
שצריך להתמודד ביסורים פיסיים קשים או יחסיו
עם מישפחתו הם המטרידים את אנטוניו איסאסי, במאי
הסרט הזה.
העיקר בעיניו, כבר מן הרגע הראשון, היא ההתמודדות
בין האדם וכלב־שמירה, שאומן על-ידי אדונו הגרמני לא
לוותר לעולם עד שאינו מחזיר את טרפו חי (או רצוי מת)
אל המיכלאה• ואכן, האסיר מצליח להערים ולהתגבר על
כל ציידיו האנושיים, אבל הכלב אינו מרפה ממנו עד
לסצנת הסיום, כשהוא מותיר אחריו גוויות שסועות של
חיות ובני-אדם שניסו בצורה כלשהי למנוע את התקדמותו.
אכזריות החיה חסרת״הרחמים מוצגת בהרחבה רבה,
ואיסאסי עוזר לסופר״כלב שלו לעבור את כל המיכשולים,

ג׳ייסון מילר: אכזריות בהרחבה
כדי להגיע בשעה רעה, יחד עם הגיבור הנמלט להתמודדות
הסופית, ואפילו שם אין יד הגיבור משיגה נצחון.
מאחר שסאדו־מאזוכיסטים גם הם חלק מן הקהל ויש
להם זכות ליהנות כמו לכל האחרים, מסתבר שיש לסרט
זה זכות קיום על בדי ישראל. אבל ספק אם מי שעינויים
אינם משוש נפשו, ימצא בו הרבה הנאה.

ואיבדה
ארבעה ק ג
בארב עה ימיט
בוקר אחד קמתי ועשיתי זאת, לא לפני
שהשארתי במערכת פתק :״לא תראו אותי״
תרתי־משמע ונסעתי למלון גני שולמית
באשקלון, שבתוכו נמצא גם בית
פרומר.

,,שתו רק
מי ם
אהספק תי להנחית את כף רגלי
* השמנמנה על סף המלון וכבר התנפל
עלי צעיר ממושקף ו...רזה בשם אלי,
שהוא הכולבוייניק של בית פרומר. הוא
עושה שם הכל — שוקל את השמנות, רושם
אותן, מלמד טניס, מארגן טיולים על
אופנטיי ומישחקי בינגו בקיצור פול טייס
ג׳וב, לא פלא שהוא כל כך רזה.
אלי ניגש אלי ובלי הרבה חוכמות אמר
לי :״שלום, גשי להישקל!״
״מאיפה אתה יודע שלא באתי סתם

ל א כו ל

ב שר

עו ל ה

כעת

250

לאבד

או תו

עו ל ה

ש דו ש ה

קי בו בשר = 800נ ״
יפה הסטייקים, איפה, איפה החד
י מוס והטחינה והרבע עוף מהחתונות,
והעוגות עם הקצפת, והגלידות י איפה
הבלינצ׳אעס והפיצות כולן?
נאום האשד, השמנה. אבל ככתוב :״צרת
רבים — נחמה לטפשים.״ כולנו כאן באותה
צרה, כולנו באנו לרזות. כולנו חכמים,
כולנו נבונים, כולנו שמנים, כולנו שותים
מיץ, בבוקר, בצהריים ובערב.
הכל התחיל לפני חודש בערך. אז צץ
במוחי הרעיון לכתוב כתבה על חתונות
מנקודת־מבט של אורחת לא קרואה (העולם
הזה .),2180 התגנבתי אז לעשרות חתונות
ובכל אחת מהן פיטמתי את עצמי כהלכה

רגליים חנף

קוראת המורה להתעמלות, וכל השמנות
מנסות, כמיטב יכולתן למלא
אחר הוראותיה. בשעה תשע בבוקר, כשהקיבה מקרקרת מרוב

בכל המטעמים שהוגשו, ושאותם צדה עיני.
עד היום מזכירים לי כולם את הכתבה
הזאה, שתוצאותיה עדיין ניכרות במראי.
באותה תקופה לא הירבתי להביט בראי,
מחוסר זמן, אבל כאשר יום אחד, במיקרה,
התפניתי לרגע להביט בעצמי, נדהמתי —
הסנטר הכפול, מפלי השומן, השוקיים והישבן
— הדבר האיום והנורא הזה הוא
אני.
האמת האיומה טפחה בפרצופי וחברי
הרבים זרו מלח על פצעי — ״מה קדה

רעב, והשרירים כואבים מאימוני היום הקודם, קצת קשה להתאמץ,
אבל מה לא עושים למטן ההרזייה? קופצים, רצים, עושיס מסא־ג׳ים,
זהנה אני (שלישית משמאל) משתדלת להוריד מהמישקל.

לך?״ שאלו־אותי ,״איך את נראית, איך
את נראית?״ ״כמה שמנת?״
ואני, שחלמתי לנסוע לחופשה באיזה
מלון משגע בדרום הפרוע עם שרות־עצמי
בבוקר ופיקניקים אחרי־הצהריים, אמרתי
לעצמי :״לא עוד״ .תחת לנסוע ולבלות
כמו כל בן-אדם רזה ומאושר, נסעת לרזות
בבית פרומר.
בית פרומר הוא בית־הרזייה צימחוני.
כולם סובלים שם, אבל מה לא עושים
למען הבריאות והיופי?

להתארח בגני שולמית?״ כעסתי עליו,
״מה, אני כל כך שמנה שרואים עלי שבאתי
לבית פחמר?״
הוא לא ענה. רק חייך בהבנה, כאילו
שמע את השאלה הזאת כבר פעמים רבות.
הוא לקח מידי את המיזוודה, והורה לי
בתקיפות להיכנס אל המישרד.
במישרד כבר המתינו לו חמש נשים.
כשראיתי אותן הרגשתי פיתאום הקלה.
קשה היה להחליט מי מהן שמנה יותר,
זו הנראית כפירמידה או זו המסתירה קבו־

מיס, מים וששון

שאייבי נתן צודק כשהוא מציע :״שתו
־ס !״ אבל חוץ. מלהשיק את כוסות המיס
לחייס אני מרשה לעצמי גס לשתות ספל מרק צח עס המון פטרוזיליה בצהריים.

צה שלמה של אנשים העומדים מאחוריה.
חייכתי בהקלה לעבר האחות החביבה
שלמולי. היא חייכה אלי בחזרה והורתה
לי לעלות על המישקל. על פרט ״שולי״
זה אדלג מטעמים מובנים.
אחרי סידורים שונים, שכללו בדיקת
לחץ־דם ושאלות שיגרתיות על מצב בריאותי׳
הסבירה לי האחות שהשיטה הטובה

ביותר היא לשתות בשלושת הימים הרא שונים
רק מיץ .״יש כאן כל מיני בחורות
צעירות, שמושפעות מאייבי נתן, ושותות
רק מים,״ אמרה לי ,״אבל לך כדאי לשתות
מיצים. הם מנקים את הקיבה, מוציאים את
הרעלים מהגוף ואת תרדי איתם במישקל
מהר יותר.״
לא היתה לי ברירה. הסכמתי, ובינתיים

אחרי שיעור ההתעמלות אני ממשיכה במאמצי להורדת
השומן ועושה קילומטרים על האופניים המיוחדות שבאולם
ההתעמלות. כדי להסב את ליבי מהמאמץ, אני מדמיינת שאני דוהרת בכבישי סיני.
עד לארוחת (שתיית) הצהריים ירדתי ל־בריכה
כדי לשחות ולשרוף קצת קלוריות.
בבריכה היו שתי קבוצות — עזרת־הרזים
של מלון גני,שולמית, ועזרת־השמנים של
בית פרומר. מובן שניגשתי אל בני מיני.
מרביתם היו נשים, בנות חמש־עשרה עד
שמונים.
סיפורי שומן

..אפשר לויתחיר

איתך 1״ שואל הגברבר האשקלוני שניצב למולי
בברינה. הבחורים האשקלוניים גילו מהר מאד את
תופעת הנשים השמנות, שמגיעות לעיר כדי לרזות, או כדי לחפש בן־זוג לשבוע.

^ ח די. ההפתעה הטובה שראיתי ב-
מישרד והמישמנים שראיתי בבריכה
לא היססתי כולל. הורדתי את בגדי ונש ארתי
בביקיני. לעומת הנשים שהיו בבריכה
חשבתי שאני מלכת־הרזות.
אך כאן נוכחתי שטעיתי. כאשר ראו
אותי השמנות קפצו מייד ממקום מירבצן
ועטו עלי כעדת חיות־טרף, האחת בחנה
אותי מכף־רגל ועד ראש בעוד השנייה
ממששת את גופי. אחרת תופסת את עודפי
השומן שלי ורביעית מציבה את שוקה
ליד שוקי ושואלת את האחרות,, :של
מי יותר שמן, שלי או שלה ך״
נמלטתי מהן כל עוד נפשי בי וזינקתי
אל תוך המים. לא הספקתי לשחות אפילו
״בריכה״ אחת והמציל ניגש אלי :״סליחה,
גברת, אסור לשחות כאן מאחת עד ארבע.״
כשניסיתי להתווכח איתו הודיע לי שעכשיו
מנקים את המים, שאני יכולה להטוף
הרעלת כלור ועוד סיפורים מסיפורים שונים,
אשר כפי שהתברר לי אחר־כך נועדו
למנוע מאורחי המלון לשחות בבריכה כדי
לא להפריע לאורחים האחרים.
״אבל אתם מפריעים לאורחים שרוצים
לשחות,״ טענתי בלהט.
לא עזרו הוויכוחים. במלון גני שולמית

אסור להיות בשטח הבריכה בין השעה
אחת לארבע, כך שבכלל אי-אפשר לשחות
שם מפני שבשעות המותרות מלאה הבריכה
ילדים מצווחים. גם טיעונו של המציל
כי השחייה בין השעות אחת וארבע מפריעה
לאורחים האחרים הדהימה אותי, שכן
בבריכה היו חבריו של המציל ואורחים
אחרים מהמלון, שהקימו רעש עצום.
בלית־ברירה חזרתי אל חברותי השמנות
על הדשא שליד הבריכה.
נושאי השיחות שלי עימן בימים הבאים
היו מאלפים: בבוקר, תחת לברך בירכת
״בוקר טוב״ שואלות האורחות אחת את
השנייה :״נו, כמה ירדת י״ או ״מה התפריט
שלך היום?״ שכן, חוץ מהמיצים
מרשים גם לאכול פרי קטנטן בבוקר, מלפפון
מיזערי בצהריים וחתיכת גבינה לבנה
בערב, עם כל מיני קומבינציות. בזמן
הארוחות מסתכלות האורחות אחת בצלח תה
של השנייה: אותן ששותות מיצים,
מקנאות באחרות שאוכלות אבטיח, ואלה
שאוכלות אבטיח, מתגעגעות ליום שבו
תאכלנה פשטידת ירקות בגודל של קופסת-
גפרורים.
פרט לשיחות על השומנים והשוואת יד־כיה
של זו לירכיה של רעותה, מתרכזת
השיחה בסיפור השמנתה של כל אשה.
לכל אחת יש סיפור אחר: זו השמינה
אחרי שלושה הריונות וזו השמינה בגלל
שהיא מבשלת ו״טועמת״ .אחת חוסכת
בסנדוויצ׳ים של ילדיה הרזים ומשאינם
גומרים את הכריך היא נוגסת רק ב״קשח
של הלחם״ ואחר-כך ״עוד ביס״ ו״עוד
ביס״ עד שנגמר הכריך. אצל אחת מתחי-
החל בשעות הקטנות של הלילה, כשאף
אחד לא משגיח, ואילו אחרת ״*חוטאת״

קילו בשר = 800
(המשך מעמוד )53
עם גרעינים ובוטנים לייד הטלוויזיה. התוצאה
זהה — כולן שמנות.

הסתעתת
הג ב רי ם
^ דר היום בבית פרומר הוא כזה :
^ כל בוקר מתייצבות השמנות בתור
ארוך ליד המאזניים. כל אחת נשקלת
ומקבלת את התפריט לאותו היום. בשעה
תשע וחצי מזדחלות השמנות אל שיעור־ההתעמלות,
שניתן על־ידי מדריכה חטובה,
רזה כמו גפרור וצימחונית בשם מירי.
אגב, כל חברי־הצוות של בית פרומר הם
צימחונים. בכל פעם שרוצים לשתות קפה
או לעשן סיגריה צריך להסתתר, שכן,
דברים אלה, מלבד שאר האיסורים, הם
״דברי תועבה״ ורק חסר למישהי שתראה

אותה גברת פרומר, בעלת המקום, מעשנת
סיגריה. מיד תפתח זו בהרצאה קשה על
הסכנות שבעישון. מי שרוצה לעשן צריכה
להתגנב אל חדר השירותים או אל חדרה.
כאשר מתנהלים אחרי־הצהריים מישחק
בינגו או הרצאה של רופא על דיאטות
צימחוניות, וכמה אנשים מעשנים, נכנסת
בטי פרומר אל החדר, ואז כמו במטה
קסם נעלמות כל הסיגריות מתחת לשולחן,
בתוך ספל התה, או מאחרי הגב.
במשך היום ׳ניזונות הנשים השמנות

1 0 1יומן א ס ־ כביר
בזמן טיול רגלי או בזמן מישחק פינג־פונג
אפשר לשמוע את מישהי נאנחת:
״הייתי אוכלת עכשיו סטייק שמן עם פטריות,״
ומוסיפה חברתה :״״ואני הייתי
אוכלת עוגת סבארינה.״
״תשתקי!״ גוערות בסוררת כמה בעלות
מוסר גבוה .״את יודעת שזה אסור, תחזיקי
מעמד, בשביל מה את משלמת כל־כד
הרבה כסף?״ והשמנה האומללה נאנחת
והולכת להטביע את יגונה בכוס סודה.
אגב, בית פ תמר הוא המקום שבו קילו

1אני אומרת לבאר־מן הסדיסט, שמנסה לפתות כל נערה.,
ל ע 111*1
1111111 3שנכנסת לבאר עם חתיכת עוגה או קוקטייל. כל הבאים
לבית פרומר, שבילו את הזמן הפנוי בבאר המלון היו צריכים להסתפק במים, תה או קפה.
בשר הוא מהיקר בעולם. חשבון פשוט
מראה כי כאשר משלמים כ־ 800 לירות
ליום ימרזים בערך, קילו ליום, עולה קילו
בשר או שומן 800 ,לירות ליום. יש כאלה
שמקטרות על המחיר, אבל עובדה היא
שכולן כמעט, חוזרות במוקדם או במאוחר
לבית פרומר.
יש גם כאלה שסתם זורקות את הכסף.
הן מקוננות במשך כל השבוע על מה שהן
מפסידות בבית ומבטיחות דעצמן שכאשר
יחזרו יתעכבו בתחנה המרכזית ויאכלו
פלאפל .״רק פלאפל אחד,״ הן מבטיחון!
לעצמן בתשוקה.

ריצה

במקום מועילה לכושר
ולירידה במישקל. כך מספרת
המורה להתעמלות, .אז מה אפשר
לעשות? רצים ורצים עד אפיסת־כוחות.

חגורה

שמטלטלת באכזריות את
כל השומנים בגוף, היא
חלק מהאימון המפרך בדרך לגוף החטוב.

משטיפת־מוח בלתי־פוסקת של אנשי ה צוות,
לכל אשד, בעיות משלה, וכאשר
הן נתקלות באיש צוות הן פותחות בשאלות
שונות ומשונות כמו ,״מה יקרה אם במקום
לאכול אבטיח בערב אוכל תפוח,
זה יקלקל את הדיאטהד׳ או :״למה לא
הורדתי היום כלום במישקל?״
אנשי הצוות מנסים כמיטב יכולתם לפתור
את כל הבעיות והם מרביצים בכל
אחת את תורת הצימחונות עד שזר, יוצא

מהאוזניים.
אפשר גמ״לשמוע הרצאות על מתכונים
צימחוניים ולגלות שאפשר גם לעשות אפשר פיצות, פשטידות ועוגות צימחוניות שלא
משמינות ובעצם השד לא כל־כך נורא.
מי שמחזיקה מעמד עד הערב ואינה
להשתגע...
חפצה לראות סרט או לחזות בטלוויזיה
הולכת לשתות סודה, מים עם קרח או קפה
ןפע מי ם הן אינן עומדות בפיתוי. בבבאר
של המלון. כשהלכתי לשם גם אני
/שעתו, ביקר במקום מלונאי, שנהג
גיליתי תופעה ״פרומרית״ אופיינית: בש לקבץ סביבו כל ערב חבורה של שמנות
עות הערב הומה הבאר של המלון בגבר־ ולנסוע איתן למיסעדת יוקרה באשקלון,
ברים אשקלוניים, שכבר מכירים את התו שם היו מרביצים ארוחה כדת וכדין בתופעה
של נערות צעירות, שבאות לרזות ספת כמה כוסות יין. גם היום הן עושות
או של נשים נשואות, רווקות או גרושות את זה. אחת הנערות, שנמצאת במקום
שבאות בין השאר, גם לחפש חברה במלון. כבר זמן רב, זכתה לביקור מהוריה. הללו
השיטה להתחיל איתן פשוטה מאד. בדרך־ התלוננו בפני המנהלת כי בתם כלל לא
כלל זה הולך כך: האשד, יושבת ליד רזתה. אחרי שבררו אצל הנערה הסתבר
הטלוויזיה, בלובי או בבאר. הגברבר ניגש כי נהגה להתגנב למיטבח המלון ולמלא
אליה ושואל :״את מבית פרומר 1״
בלילה את מה שהחסירה במשך היום.
אני דווקא לקחתי את העניינים ברצי״כן,״
עונה האשה.
״בשביל מה את כאן, את בכלל לא נות. התעמלתי, לא אכלתי, אפילו עשיתי
צריכה לרזות,״ מחמיא לה הבחור, ומייד כל בוקר מסאג /למרות שמספרים שמי
תוקף :״מאיפה את בארץ מאיפה שמרזה מהמסאג׳ היא דווקא המסאג׳יסטית.
בדיוק?״ ו״כמה זמן תישארי כאן י שבוע? לא הלכתי לארוחות שחיתות ולא שתיתי
קוקטיילים בבאר. בלילות, מרוב עודף מרץ,
נהדר, אז נראה אותך כאן
שבוע.״הבחורה שבא כנראה מהרעב, שיחקתי קלפים. מצאבשלב
הבא מזמין הבחור את
תי.לי כמה חברות שמנות, האחת מנהלת
לשתות עימו. ברור לו שהיא תשתה רק
מים, סודה, קפה או תה, וזה לא עולה בית־ספר, השנייה׳ אופטיקאית והשלישית
ביוקר. הוא מצידו יכול לשתות ב־רה מזכירה ועד לשעות הקטנות של הלילה
או קוקטייל. הוא גם מזמין אותה לבית־ שיחקנו רמי-קוביות, פוקר, קנאסטה. לא
קפה או למיסעדה בחוץ ונענה תמיד ב,,לא״ על כסף כי אם על כוסות מים ותה. מי
מנומס. אחר־כך הוא מזמין את בת־שיחו שהפסידה היתה מביאה לאחרות כוס תה.
אפשר להשתגע כאן מרוב רעב. אצל
לבלות ב״כפר־הנופש הצרפתי״ .הנשים
אינן יודעות שיש לו חברים שם ושהוא, כמה נשים התבטא הדבר בקפיצה אל תוך
בעצם, נכנס לשם בחינם. לא כולן גם הבריכה עם הבגדים, בלילה. אחרות החיודעות
כי הכניסה לכפר־הנופש הצרפתי ליטו שבעצם שמן זה יפה, והן עומדות
היא בחינם לאורחי מלון גני שולמית ׳ לארגן תנועת שמנות, שיפגינו בכנסת
ואז הן חושבות בליבן ״איזה לארג׳״ הוא (כולם מפגינים שם אז גם הן רוצות) על
האשקלוני. נו, והדרך משם למיטה כבר היופי והטוב שבלהיות שמן. אבל זה עבר
קצרה מאז׳ .כך נהנים הגברים והנשים להן אחרי שהסתכלו בבוקר בראי ונשקלו.
את השורות האחרונות אני כותבת באאלה
מחברתם של אלה עד למחזור הבא
פיסת כוחות. אני חולמת מצד אחד על
של השמנות.
שימלה חדשה, קטנה בכמה מידות מה ״רק
פלאפל שמלות שבבית, ומצד שני אני מתה לאכול
משהו טוב. כבר מאוחר בלילה. הקלפניות
אחד״ הלכו לישון ואני עושה לעצמי חשבון-
נפש. הבילבול והרעב גוברים והולכים וה^
ח רי ש בו ע בבית פרומר מתחילים שאלה הנצחית :״עוגה, או לא עוגה״
י * כבר להתגעגע הביתה, לא רק להו נשארת ללא פתרון.
רים׳ לבעל או לחבר, אלא בעיקר לאוכל.
יאירה יסמין 1

(המשך מעמוד )49
הן היו מדברות חופשי על העבודה
שלהן ועל הספסורים והקליינטים. אני לא
יודעת כמה הן ׳מרוויחות, ,אבל הן תמיד
היו אומרות לי :״,מותק, כמו שאת דיילת
ודוגמנית, אנחנו עושות יותר כסף ממך.״

יום חמישי 26 ביולי
ך* יום שוב לבית־המישפט. להארכת
י 1פקודת־המעצר. הנסיעה של היום היא
ביוזמת המישטרה, אז לקחו אותי באסקורט.
התבוננתי בשופט, דויד בר־אופיר. הוא
נראה לי נוקשה. אבל זה היה עבורי יום
של הנאה. במשך שעתיים וחצי עמדה פנינה
על דוכן העדים כשמוטי חוקר אותה.
הוא יממש קרע אותה לגזרים, וחשף את
השקרים שלה. היא כל־כך איבדה אית
העשתונות, עד שהיא שכחה שהיא גם כן
אשה, ובפי שהיא אומרת ״אימא לשני ילדים,״
והיתה מוכרחה, לפגוע בי, בפני כל
הקהל ׳ולספר על ההפלה שלי ולציין פעמים
אחדות, שאני אשר. שחוטפת גברים
מנשותיהם. זה פגע בי, אבל העובדה
שהיא כמעט בכתה על דוכן העדים בגלל
החקירה ישל מוטי ,׳והעובדה שהיא הוצגה
כשקרנית, היתר. מין נחמה כזאת.
היה ברוד כי אחרי חקירה כזו השופט
לא יענה לבקשת המישטהה ׳ולא יעצור
אותי ליעוד 15 יום. המומחים של בית-
המישפט אמרו שהוא יתן לי ארבעה ימים.
בר־אופיר ניתן שבעה. לא יכולתי שלא
להיזכר ימה אמרה עליו באבו־כביר פותרת
החלומיות המומחית ׳לשופטים.

יום ששי 27 ביולי
^ יום שוב טיול לבית־המישפט, מוי
1טי הגיש ערעור וישוב אצל בן־עתו.
כיוון שזו הי׳תה יוזמה שלנו, הייתי צריכה
לערוך את הטיול המשפיל בפוסטה. פנינה
הרגישה כי הם עומדים להפסיד וכי בן-
עתו ׳תשחרר אותי. פשוט היה בירור שאין
להם שום מידע חדש. אז היא קפצה ואמרה
שהם, המישטרה, מצפים להתפתחות
חדשה שיתפליל אותי. בדעתו לא ינפלה
בפח הזה. היא הורתה לשחרר אותי כעבור
שלושה ימים, אלא אם כן תפול התפתחות
חדשה באותו נושא שפנינה כתבה לה
עליו כמידע חסוי.

שבת 28 ביולי
ך ספרים ובעיתונים קראתי הרבה
על יחסים הומוסכסואלים בתוך הכלא.
אני לא נתקלתי בזה ממש, אם כי
העצירות דיברו על זה. היתד. רק פעם
אחת, שאותה בחורה שאמרה ׳שהיא רוצה
להיות דוגמנית, התחילה לספר לי כמה אני
חתיכה וכמה אני מוצאת חן בעיניה.
אמרתי לה :״״מותק שלי, יש לך את הבגדים
שלי וזהו. אף אף פעם לא מתקרבת
למיטה שלי.״ היא קיבלה את זה, לא נעל בה,
והיחסים בינינו המשיכו להיות טובים.

יום ראשון ( 21 ביולי
^ יום ז ה יום עצוב כזה. מוטי היה אצלי
י 1וסיפר לי כי הנהלת אל־על הודיעה
שכיוון שאני עצורה, אני לא אקבל משכורת.
היה לי עצוב מזה. לא שאיכפת לי
הכסף -,אפל איכפת לי היחס של מקום
העבודה, שבו אני עובדת 10 שנים. היו
דיילים ׳ודיילות, חברים שלי, שדאגו למסור
לי דרישת־׳שלום ומילות־יעידוד. אף
אחד מהבוסים שלי לא טרח כלל לשאול
אם אני צריכה משהו, או בכלל להתעניין
בי. כל מה שהם ידעו לעשות זה לשלוח
לי מיכתב שאני מפסיקה לקבל משכורת.
זה מעורר מחשבות לא נעימות.
חוץ מזה יש המתח לקראת מחר. השופטת
הורתה לשחרר אותי, אבל אני מכירה את
כישרון ההמצאה של המישטרה. הם יכולים
פיתאום לתת מידע חסוי, שאף אחד לא
יכול לראות אותו, חוץ מהשופט, ושבו שקרים
שיכולים להשאיר אותי במעצר.

יום שני 30 ביולי
^ ני חופשיה. עד הרגע ששוחררתי
> לא טרח אף אחד מהמישטרה, כולל
פנינה, לומר לי אם יש המצאה חדשה
או שאני אשוחרר. זה כפי הנראה ההנאה
של הרגע האחרון ישלחם, טיפת הדם האחרונה.
נסעתי עם זוג חברים מבית-
המישפט לאבו־כביר, לקחת את הדברים
שלי. לגבי, לשוב הביתה מאבדכביר, זה
כמו לחזור מטיסה ארוכה ומעייפת מניו-
יורק.
העולם הזה 2188

14 205 הרמקול החדש של מוראל מ סג ל
לשאת בנקל $וא.1251402
לפניך רמקול חדש של מוראל המהווה חגיגה לאוזני כל
חובב מוסיק ה — מוראל .1.^ 205
בין אם יש לך מערכת ביתית צנועה או מערכת סטריאו ״כבדה״
המסוגלת להפיק עד 8ו!\/ח 150^1לערוץ — מוראל 205 הוא
הרמקול עבורה.
מוראל 205ו — הוא הרמקול היחיד במחיר הסביר המסוגל
לשאת כל עוצמה עד ל־3ועוה \/׳ע 150 ובזה הוא מבטל את הפחד
התמידי שלך לפתוח את הכפתור ״עד הסוף״.
מוראל 205ז 1/משלים את סידרת הרמקולים המקצועיים של
מוראל שקנו לעצמם מוניטין בהרבה מדינות בעולם:
301/303/309/311ק1.ועו ו־אוקטב־.3
הגימור הקפדני, המחיר הסביר ו־ 3שנות אחריות לכל רמקול
נותנים בידך כלי רב עצמה להשמעת מוסיקת דיסקו או
מוסיקה קלאסית. היכנס לשמוע אותו עוד היום, יתכן מאוד
שאתה מפסיד משהו.
תכונות: דיוק מירבי בהעברת הצליל היענות צליל מהירה.
מפרטט כני 59601)10311035:

11575 0303׳* 220 1\41^1)066 60196 0036
01060011.׳\ וזז 111111 ווו)-16x3003313111

1/1)00)60 14311:

16x390331־115 1׳* 6נ)ץ! 28 1^111/150)1010036
0106 0011 + 0001139 1100101.׳\
^)6355 06
12. ± 3 0)5.־38-25000 1
4—8 05035.

;66160 0311׳*!•

.וטו / 1עע5. / 1צ< 92
׳.^.3 . 960 05,ח־1\/!13.12\4/
0)1.ז/1.3. 06א3^ . 150 \4/-6 .
8115 )101145 1000

31־וע 31 רו 6־ו 0רח 015חטס613־ז 0רח

51603:ץ035136) 5
03396:ץ6060!0630
196013306:
:ץ8635111\/!1
631:ו01060ן403911)160 660
60:׳*103351631 90

מ 1ראל ׳ 6 1וז 0ודזגגג

מרכז שיוור ותצוגה — סכר המדינה ,44 טל 266120 03 וז״א; תל-אביב: אוריון סטריאו — אחד־העם ; 14 ירדה — שד׳ גן־ציון ; 8מרכז רסטדיאו — איר,לעי ו ; סטריאו פר,אן — ה׳ באייר ; 1סטריאו סנסטיר רמת־נן: אינטרפון — ירושלים ; 36 כית הסטריאו— ארלוזורוב ; 1
מרכז הריט והסטריאו — רה׳ דיזגגוף־ ;
ארייוזורוב • 15 פוטו פספורט — כן־יהודה ; 8אליאס אלרטרונירה — העליה ; 20
אלי —
פורולוב ;62 פתח־תרוה: רדיו
וייצמן ; 32 הרצליה: כל ריט —
סטריאו רלאב, הרצל ; £4רדיו רון —
אליר • ,ויולון: סהר — פורולוט ; ררית-שרת ; טלמר — מרכז מפחדי ; כפר-סכא ;
ההגנה ; 12 ראשל״צ ; ישראל אלרטרונירה — פינם ל,ר ; 4מרכז הסטריאו — גרינבאום ; 10 נם־ציונה: א .ר• אלרטדוניהה — רה׳ וייצמד ; 14 רחובות: סלון אלרטריי — ,הרצל ; 187 סטריאו הר,אן — רה׳
הרצל • 175 לוו • גט אין — הנשיא : 2אשדוד: אשקוד, מרכז מסחרי א׳ ; אשקלון: צלילי הדר -העבודה ; 77 ירוחם: כל בו סוריה ; ערד: מיקי מריו -מרכז מסחרי ; סאר-שכע: מרכז המוסיקה -
קק״ל • 197 איתני — רה׳ הרצל; ימית: אלקטרו ימית — מרכז מסחרי ; 22 ירושלים: א .מ — .אפן ישראל ; 5ניורא שור — רה׳ הגידם ; 6רדיו לוי — שמאי , 17 נד אלקטרוניקה — רה׳ פינ׳ן ; 0
י י ר >״י— ר _ אחי-הזזם : 11 כרית־ אתא ; רדיו ש פרו — מרכז מסדרי א׳ :סלוו רימל — מרכז מטהרי ב׳ :טירת־חכרמל: פוטו דוד —

ן רחווים בלי׳ ב ל מי

הספר ז׳אק י הס ביי ת ז׳ורז׳ט מסל מ ״ אתר היופי״ במלון ״דיפלומט״
בתל-אביב, עיצבו תיסרוקות מיוחדות למתמודדות על כתר ״ מלכ ת ה מי ם

בשיטת קינג -אפשר לעצב ריהוט׳׳^י לכל מטרה, לכל מקום,
בכל מידה.
בשיטת קינג-דמיונכם פורץ את מגבלות התקציב!
שי ט ת חיוג מ תאי מה נםל בצו ע תצוגו ת, תערובו ת,רי הו ט
לחוויות ועוד.
סוכנויות ג תל-אביב: קינג, דיזנגוף ; 223 כלבו שלום — תרבות הדיור ; איכות, ככר המדינה ;
עילית, דרך פתח־תקוה ; 53 שבה, קרליבך .12 חיפה: דירתנו, נורדאו .28 ירושלים: אדים, כורש .5
נתניה: אודין, הרצל .10 ראשון־לציון: רהיטים מסוגננים, ככר המייסדים .3אשקלון: רהיטי סנטר,
קק״ל .5רמת־גן: בית הטפט, הרצל .78 קרית־גת: אהרון דונר, מרכז מסחרי. כאר־שבע: סלון נגבה,
הדסה .53 אילת: נ .הוכמן ובניו בע״מ. רעננה: רהיטים ,110 אחוזה . 110

(המשך מעמוד )17
נתקלה בחומה בצמרת המישרד, ונעצרה
אצל מנהל המכס, יחזקאל אבולעפיה.
לפני כחודש כינס אבולעפיה את הוועדה
המישרדית, הדנה בהמרות כתבי-אי-
שום בכופר, והציג לפניה חוות־דעת של
היועץ המישפטי של מישרדו, אשר, לטענתו,
ממליצה להסתפק בכופר. הנהלת המכס
החליטה כי האחים קרסו ישלמו את
מסי־הקניד. שהם חייבים על חשבון הע בר,
בסך 850 אלף ל״י, ועוד 450 אלף ל״י.
החלטה זו תמוהה גם מבחינת הסכום.
לגבי אנשים פשוטים, גובה המכס את החוב
צמוד למדד, בתוספת ריבית של .2070
במיקרה הנידון היה על האחים קרסו לשלם
לפחות 3מיליון לירות מסים, ועוד
1.5מיליון לירות כופר.
אבולעפיה עצמו הסביר השבוע כי מדובר
באי־דיווח על 900 אלף לירות. הגשת
כתב־אישום תחייב הוכחה של כל מיקרה
לגופו, והוכחה כי היתד, כוונה לרמות.
היועץ המישפטי של המכס הצהיר כי אינו
מוכן לקחת סיכון כזה. אבולעפיה הכחיש
כאילו מישהו לחץ עליו להמיר את
כתב האישום בכופר.
טענות אלה אינן סבירות. אם הן נכונות,
הרי המכס צריך להימנע מהגשת
כתב־אישום לגבי כל מיקרה שבו העבירה
היא לגבי סידרה של פריטים. אבול-
עפיה גם מתעלם מההוראות של מנהלי-
החשבונות של החברה, כי קיבלו הוראות
לזייף ספרים, במטרה לרמות.
המשתתפים בישיבה, שבה הוחלט להמיר
בכופר, טוענים כי אבולעפיה התנהג כאילו
ההחלטה אינה לרוחו, ונכפית עליו.
מי יכול היה לכפות על המכס הח לטה
כזו, המפלה בין אזרח סתם ל חשוד
חשוב? סגן שר־האוצר, יחזקאל
פלומין, הכחיש מכל וכל כי היה מעורב
בפרשה, והצליח לשכנע אותי כי אכן אין
לו קשר לנושא. אולם סיפור אחר הוא
שר־האוצר שימחה ארליך.
ארליך מקורב לאחים קרסו מן השנים
הארוכות במיפלגד, הליברלית, שבהן היה
אריה קרסו פעיל במיפלגה ותורם שלה.
ביום שני שעבר נפגש ארליך עם כמה
אישי־כספים, מידידיהם של מישפחת קרסו,
ואנשי־הכסף הביעו את דאגתם מן המשבר
במיפלגה הליברלית, וביקשו מארליך
לעשות הכל לשמור על שלמות המיפלגה
והממשלה.
בפגישה זו הובהר כי אנשי־כספים אלה
רואים בארליך ובמיפלגתו את נציגם בממשלה
ובכנסת. רק טבעי כי ארליך יורה
לאבולעפיה להפסיק את החקירות נגד
קרסו.
אבולעפיה עצמו חייב למלא בקשה זו,
שכן הוא יודע ששמו מועלה אחת לכמה
שבועות כמועמד להחלפה, ביגלל כישלון
המכס לבצע את מדיניות גביית־המסים.
מישרתו תלויה ברצון הטוב של ארליך.
(העולם הזה דיווח ב־ 26 ביוני 78׳ על
פגישות של ארליך עם אבולעפיה ופרק-
ליטי האחים קרסו במטרה למנוע את הגשת
כתב־האישום).
אך העברת חלק מחומר־החקירה לזיגל
עשוי לסכל את הוראתו של ארליך. השוטרים
חוקרים עתה את אותו החלק ב-
הונאת־המסים הקשור ברכב שקנו נכים.
כאשר האחים קרסו רימו את הלקוחות
הרגילים שלהם, בלקחם מהם מחיר גבוה
פן המחיר. שעליו הצהירו, זה מעשה כל פי
הלקוחות, ומעשה של הונאה כלפי ה מדינה.
בישראל של היום, מעשים כאלה
אינם יפים, אך נסבלים. יתכן כי קוני-
המכוניות, אשר יגלו עם קריאת כתבה זו
כי שילמו מחיר מופרז, יתרגזו, אך זכותו
של יבואן לגבות מלקוחו מחיר מופרז.
אולם הרכב תוצרת ונו היה מועדף גם
על־ידי נכי־צה״ל רבים. ובמיקרה של קג-
יית־רכב על-ידי נכה־צה״ל, משלם מיש־רד-הביטחון
לקרסו את המסים עבור הנכה•
מסתבר כי כאשר לוקח קרסו מן
הנכה מחיר גבוה בכמה אחוזים, הוא מרמה
נכה־צודל, מעשה מביש ביותר אפילו
בישראל של היום. אולם הוא גם מק בל
ממישרד־הביטחון החזר-מסים בסכום
הגבוה מסכום המסים ששילם בפועל למכס•
וגם לרמות את מישרד-הביטחון זה
מעשה חמור בישראל.
השוטרים חוקרים עתה מיקרים אלה,
ויקשה אפילו על ארליך להורות להמיר
בכופר עבירות של הונאת מישרד־הביטחון.
אחרי הכל, מותר להרוויח על חשבון
אחרים. אך כשייוודע כי האישיות החשובה
אריה קרסו אחראית למעשים כאלה,
ספק אם יעז מישהו להורות על סגירת
התיקים.

יגאל לכיבו
העולם הזה 2188