גליון 2189 מתאריך 15 באוגוסט 1979

פלייטקס עם המוליך העדין,
עדין יותר מהטמפון שאת תילה אליו.

לרשותך 16 * :ץ 13ק רגי ל ^ .ץ 13קסופר ^ ץ 13קסופרפ לו ס. כל סוג לבחירתך,
עם דיאודורנט או ללא דיאודורנט. באריזות של 16,8ו־ 28 יחידות. גדלים שונים אלה נוצרו
כדי לה תאים לנשים בעלות מבנה פנימי שונה.
התאימי לעצמך א ת הגודל הנוח לך ביותר מבין השלושה.

משווק ע״י ח1גלה בע״מ, ת.ד ,20161 .תל־אביב, טל.252104 :

אבנת קרחון שיפרין נעמן

אם א ת שייכת לנשים הרוצות לעבור אתה״ימים״ האלה.
טוב יותר ונעים יו ת ר -ו ד אי ת שמחי לנסות אתפ ליי טקס -הטמפון האמריקני
המשופר עם המוליך העדין.
המוליך העדין של פלייטקס עשוי פלסטיק רך, כך שהוא
תמיד יחליק פנימה לאט ובעדינות. בעזרת המוליך העדין,
טמפון פלייטקס ימקם א ת עצמו תמיד במקום הנכון. הוא
לעולם לא יברח מן המוליך
(כפי שקורה בטמפונים אחרים) .בכל מקרה,
הטמפון של פלייטקס יתאים עצמו תמיד אליך.
9הוא יתרחב לפי המבנה הפנימי שלך כדי לספוג
׳ ^ יייי טוב יו ת ר -א ך לא יתרחב יותר מדי, כדי
שיהיה לך נוח לזוז ולרקוד.
ולטמפון פלייטקס יתרון ברור נוסף: הוא הי חי ד בעולם שניתן לה שיגו עם די או דו רנ ט-
להרגשה נעימה יותר, או ללא דיאודורנט. כן. פלייטקס הוא הטמפון העדין ביותר.
אחרת -אי ך אפשר להסביר שכל אשה שלישית בארה״ב, הנוהגת להשתמש בטמפונים,
מעדיפה פלייטקס?

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תל־אביב,
רחוב גורדון ,3טל 243386 03 תא־דואר . 136 מען מכרמים :
״עולמפרס״ .העורך הראשי: אורי אכנרי העורר: אלי תכור. עורך־
מישנה: יוסי ינאי. עורך־תבנית: יוסי שנון. עורכת כיתוב: ענת ישראלי.
צלמי־מערכת: ציון צפריר וגילה רזין ראש המינהלה: אברהם
סימון. מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו״ל: העולם הזה
בע״ם. מודפס כ״הדפום החדש״ בע״מ, תל־אביב, רחוב בן
אביגדור. הפצה ״גד״ בע״ם. גלופות: צינקוגרפיה ״כספי״ בע״מ.

״אתם רק דואגים לערבים!״ צעקה
עלי, לפני כמה ימים, אשה זקנה, כשנתקלתי
בה בעת ההפגנה של השוטרים,
״לא איכפת לכם שהורגים יהודים!״
היא התכוונה לרצח יוסף טרומפלדור
יצחק. היה ברור לה שלא נרים את קולנו
נגד רצח אכזרי זה, מפני שהקורבן הוא
יהודי. אך אילו היו רוצחים כך ערבי,
בוודאי היינו מרעישים שמיים וארץ.
דברים מסוג זר, כתב אחד העיתונאים
של הימין הקיצוני בידיעות אחרונות.
אדם פרימיטיבי, שעולמו מחולק בין
״אנחנו״ ו״הם״ ,אינו יכול לתפוס בשום
אופן שיכול אדם להתנגד לכל רצה,
״שלהם״ ו״שלנו״ כאחד. לדעתם, אם ישראלי
מתנגד לרציחת ערבים, משמע שהוא
בעד רציחת יהודים. לא יכול להיות
אחרת.
אולם אנחנו נגד רצח. נקודה. אנחנו נגד
מעשי־זוועה.
כאשר רוצחים יהודי, אין תגובתנו שונה
מזו של שאר כליי־התיקשורת. כולם זועמים.
כולם מגנים. ממילא, אין תגובת
העולם הזה מעוררת תשומת־לב כלשהי.
כתבתנו על רצח טרומפלדור (העולם הזה
)2188 לא הי׳תה יוצאת־דופן.
איל כאשר מבצע חייל ישראלי מעשה־זוועה
בערבים, עוברים רוב כלי־התיקשו־רת
בשתיקה על כך. משתררת דממה דקה.
בדממה זו נשמע קולו של העולם הזה,
כשהוא כמעט הקול היחידי. משום־כך מתעורר
אצל אנשים בעלי תפיסה פשטנית
הרושם כאילו ״הם רק צועקים כשהורגים
ערבי.״
כאשר נודע על רציחת יוסף טרום־
דור היה מובן מאליו שנסקר מעשה־זויעה
זה כמו כל מעשה דומה, ושנקדיש לו
את השער הקדמי.
הטלנו את התפקיד על הכתבת יאירה
יסמין והצלמת גילה רזין. רצינו לתאר
איך ירדד. הטרגדיה על שלוש המישפחות
— מישפחת הנרצח ומישפחות שני החשו־דים־ברצח.
אין
זה תפקיד קל, ואין זה תפקיד נעים.
בחרנו בכוונה בצוות נשי, בידענו שדרוש
לתפקיד זה טאקט מיוחד.
אני מודה שליוויתי את הכתבת והצלמת
בדאגה מסויימת. שאלתי את עצמי: איך
תקבל אותן מישפחת הנרצח? האם לא
ייתקלו בתגובה הפרימיטיבית בנוסח ״אתם
בעד הפלסטינים!׳ (ומכאן :״אתם בעד
המחבלים״)? מסתבר שלא היה מה לדאוג.

.מדווחת יאירה יסמין:

לפני שנסעתי לראיין את מישפחת
טרומפלדור ואת מישפחות החשודים־ב־רצח,
הזהירו אותי כמה מידידי, שלא אסע
לכתבה .״אם תגיעי למושב קדימה (מקום
מגוריה של אשת־הנרצח) יתנפלו עליך
האנשים שם,״ אמרו לי .״הם רק ישמעו
שאת כתבת של העולם הזה ויעיפו אותך
מכל המדרגות.״
כאשר סיפרתי לידידי כי בכוונתי לנסוע
גם לקלקיליה, עיירת החשודים ברצח, הזדעזעו
.״איך את מסוגלת לנסוע לעיר
ערבית, ועוד בזמן כזה? יתנפלו עליך
שם, ישחטו אותך. את לא יודעת מה מסוגלים
הערבים האלה לעשות!״
העולם הזה 2189

די מעציב אותי לחשוב כי גם היום
קיימים אנשים, שאין להם כל מושג על
אופיו של הערבי, הווי־החיים שלו ומיג-
הגיו.
כבוגרת המגמה המיזרחנית בבית־הספר
התיכון, הייתי יותר משנה בקרב הבדואים
של דרום־סיני. הכרתי ערבים עירוניים
וכפריים, וגם דרוזים, במשך יותר משלוש
שנים, כאשר התיידדתי עם עשרות ערבים
וערביות במיסגרת לימודי בחוג לערבית
של אוניברסיטת תל־אביב, ביקרתי בבתיהם
והם ביקרו בביתי. הספקתי לעמוד,
בצורה מעשית על טיבם,של הערבים.

צבים כאלה כאורחת בלתי־קרואה. אבל
מה לעשות, העבודה מחייבת.
כאשר הגענו למגדיאל היה כבר ערב,
בני מישפחת הנרצח היו מכונסים בסוכה
מחוץ לבית. הגברים התפללו, והנשים
ישבו ושוחחו בשקט.
נכנסנו, הצלמת גילה רזין ואני. הצגנו
את עצמנו כצוות העולם הזה וביקשנו את
סליחתם של בני־הבית על השעה המאוחרת
ועל ההטרדה. להפתעתי הסתבר לי כי
חלק מבני־המישפחה אינם מכירים את
העולם הזה. אותם שהכירו את השבועון
שאלו אותי מייד אם בכוונתי להגן על
הערבים החשודים ברצח. הסברתי להם
כי העולם הזה מתייחס באותו האופן לכל
החשודים־ברצח, ואין זה משנה כלל אם
הם יהודים או ערבים.
כאשר הבהרתי נקודה זאת, הזמינו אותנו
בני המישפחה לשבת איתם על ה*
מיזרנים. מעולם לא נתקלתי במישפחה
באבל, שהיתר. כל־כך פתוחה וגלוייה, כמו
מישפחת טרומפלדור. אולי היה זה הכאב,
שדיבר מליבם, אולי ההלם והרצון לחלוק
עם מישהו את הרגשתם. הם לא גילו
גם התנגדות להצטלם, ואף הביאו לנו
את תמונת החתונה של עליזה טרומפלדור
ובעלה, כדי שנכניסה לעיתון.
עליזה טרומפלדור סיפרה לנו בהרחבה
על עברה, כיצד פגשה בבעלה כיצד חיה
עימו. היא הביעה את רצונה לנקמה אכזרית
ברוצחי בעלה. הלך־הרוחות במיש־פחה
היה לנקום בכל הערבים .״כל הערבים
רוצחים,״ זעקו כמעט כולם ,״צריך
לזרוק את כולם לים!״
אמו של טרומפלדור היהה היחידה ששתקה
במשך כל הזמן. כאשר ניסיתי לדובב
אותה, אמרה בלחש :״מה זה יעזור!•
הרי זה לא יביא אותו בחזרה אלינו !״
אחרי שתיקה של ככה דקות, סיפרה
לנו כי לטרומפלדור היה ידידי ערבי,
שהיה לו כמו אח, ושאף ביקר בחתונתו

הוא אמר לי :״אני מצטער, מצטער
על הדם שנשפך לחינם. אללה נתן לי בן,
ועכשיו אין לי עוד בן.״
כאשר הגענו לקלקיליה הסתבר כי שתי
המשפחות גרות אחת למול השנייה. בכפר
כבר עברה השמועה על המבקרים, ואביו
של מוסא עמד בפתח הבית והמתין לנו.
בהתחלה חשש לדבר איתנו. הוא פחד
שמא אנחנו מן המישטרה. יומיים לפני
כן הוכו בני מישפחתו של החשוד השני
ברצח, אכרם מנצור, באכזריות על־ידי
שוטרים ממישטרת כפר־סבא. אביו של
אכרם לקה בהתקף־לב ואושפז כתוצאה
מהמכות ומההלם.
אחרי שהוצאנו את תעודוודהעיתונאים
נרגע האב, והזמין אותנו להיכנס. למרות
שהוא ובני מישפחתו היו בצום הרמאדאן,
הזמינו אותנו לשתות משקה קל ואף הציעו
קפה וסיגריות. נשות המישפחה יצאו אל
החדר השני, ואנחנו נשארנו עם האב,
כמה מבניו הגדולים ועוד קרובי מישפהה.
מילותיו הראשונות של אבו־מוסא היו:
״למה הוא עשה לי את זה? עכשיו יש
לי רוצח במישפחה. אני לא יודע מה
לעשות,״ הוסיף מתוך כאב ,״מצד אחד
אני רואה מחובתי כמוסלמי אדוק שלא
להכיר עוד בבני, שכן לפי חוקי הקוראן
הוא ביצע את העבירה החמורה ביותר —
רצח. אבל הוא בכל זאת בני, ועם כל
הבושה שהמיט עלי, אני חייב לעזור לו !״
אחרי שיחה עם האב והאחים עברנו
לביתו של אכרם. אחיו של אכרם, סולטאן,
רעד מפחד. חששו העיקרי היה שאם יספר
לנו את אשר עוללה המישטרה לו ולבני
מישפחתו (העולם הזה ,)2188 והדבר יפורסם
בעיתון, יתנקמו בו השוטרים. מישפחתו
של אכרם היא מישפחה פרימיטיבית. אין
היא מעורה בפוליטיקה. לא מעניין אותה
אלא פרנסת המישפחה וכבודה.
הסברתי לו כי באפשרותו להתלונן עי

אמו(משמאל) ואחותו של טרומפלדור

אביו של החשוד־ברצח עות׳מאן

״אלוהים נתן, אלוהים לקח״

״הוא בני ואני חייב לעזור לו״

נסעתי למושב קדימה. אשתו׳של טרונד
פלדור המנוח לא היתד, בביתה. שהיתי
במקום כחצי שעה, ושוחחתי עם שכנים
ומכרים של האשה. כששמעו באיזה עיתון
אני עובדת, היה יחסם חם ולבבי, והם
רצון לעזור.
אנשי קדימה היפנו אותי למושב מגדי אל.
שם ישבו בני המישפה ״שיבער,״.
ביקור אצל מישפחה באבל הוא תמיד
תפקיד מכאיב. בדרך־כלל זוהי עבודה
המצריכה סבלנות וטאקט. על פי רוב אין
נוטות מישפחות כאלה לדבר עם עיתונאים
בזמן האבל, ואני מרגישה את עצמי בכר

והביא לו במתנה עז, שאותה שחטו בחתונה.
אותו ידיד ערבי אף בא לנחם אותה
בזמן האבל. נראה היה כי ביקורו של
הידיד הערבי נגע לליבה של האם, והיא
לא היתה שותפה להרגשת שאר בג--
המישפחה. לפני שיצאנו מהבית אמרה
לי בלחש, כדי שאף אחד לא ישמע :״תאמיני
לי, אני לא שונאת אף אחד, אלוהים
נתן ואלוהים לקח.״
מעניין, אבל כמעט באותן מילים בירך
אותי לשלום צאלח חאג׳־יוסוף. אביו
של מוסא, אחד החשודים־ברצח, לפני שנפרדתי
ממנו.

המכות שספג מידי השוטרים במישטרה,
אולם הוא עשה בידו תנועת־ביטול ואמר:
״עכשיו כולם בארץ חושבים שאנחנו מחבלים!
את באמת חושבת שמישהו יאמין
לסיפור שלי, או שבכלל ירצו לרשום את
התלונה שלי? הם בוודאי ירשמו משהו
על דף, ואחר־כך יזרקו את זה לסל!״

!!שבץ

מכחבים

רו 1ו כ

פדאטו שהון -הסוף ד
על הדיווחים של ״העולם הזה״
בפרשות השונות בהן היה מעורב
ח״כ שמואל פלאטו שרון, והכתבה,
המגלה פרשות חדשות שלו, יחד
עם הדיווח על הסרת חסינותו
(״העולם הזה״ .)2178
*״׳העולס״הזה תוקף את פלאטו שרון כבר
זמן רב. עד עכשיו חשבתי כי העיתון פשוט
ניהל מילחמה אישית נגד הח״ב מפני שהוא
גזל קולות מאורי אבנרי לכנסת. עתה, עם
הסרת חסינותו, אני מבקש מכם סליחה.
יצחק פן־צפיר, נתניה
היועץ המישפטי לממשלה צריך להודות
להעולם הזה. השבועון היה הראשון שחשף
את דמותו האמיתית של ח״כ פלאטו שרון.
דליה מטין, תל־אביב
אתם בטח חוגגים במערכת על זה שהיועץ
המישפטי הצליח להוריד לח״כ
פלאטו שרון את החסינות. אל תחגגו כל-

נותנים ידם לאדם שנאשם בעצמו בעריכת
פוגרומצ׳יק באנשי מיעוט החי איתנוז
יוסי זיו, תל־אביב

לירה לירה תרדוף
על החישוב שערן יגאל לביב,
(״העולם חזה״ ,)2187 בכמה ירדה
הלירה הישראלית לעומת אמה-
הורתה הלירה שטרלינג.
יגאל לביב טוען כי הלירה הפסידה,
לעומת הלירה שטרלינג ״כל שנה 200
אחוז מערכה.״ אפילו הלירה הישראלית
אינה יכולה להפסיד יותר מ־ 100 אחוז
מערכה, כי אז ערכה שווה פחות מאפס.
לביב כנראה רצה לאמר שאם היום לירה
אנגלית שווה 60 לירות ישראליות, כאשר
לפני 30 שנה היתד. לירה אנגלית שווה
ללירה ישראלית, הרי שכבייכול השטרלינג
הכפיל את ערכו כל שנה. אך גם זה
כמובן אינו נכון. אילו הלירה שטרלינג
היתד. מכפילה את ערבה׳ לעומת הלירה
הישראלית כל שנה, במשך 30 שנה, היתד.
לירה שטרלינג שווה היום 1,703,741,824
לירות ישראליות.
מיכאל י. כרו:ר, ירושלים

ניתוח מדו״ק
על המשבר במיפלגה הליברלית
ופרשת ארליך—פלומין, בפי שתוארו
בכתבה ״מיפלגה בבוס מים״,
(״העולם הזה״ .)2178
התאור שלכם על מה שקורה במיפלגה
הליברלית היה תאור מדוייק ואובייקטיבי.
ניכר כי הצוות שחקר את הנושא היה
בעל מקורות מידע מעולים וכן בעל הבנה
בכוחות הפועלים מאחרי הקלעים של ה-
מיפלגות בארץ. המשיכו עם ניתוחים מסוג
זה, על כל המיפלגות.
פרץ כחן־דף, חיפה
הכתבה על המיפלגה הליברלית היתד.

שער ״העולם הזה״ (187צ)
מי צדק?
כך הרבה. הוא ייצא זכאי במישפט. שופטי
ישראל הם שופטי צדק. פלאטו שרון עשה
בשביל המדינה הרבה יותר מאשר אורי
אבנרי.
ראוכן אליה, תל־אביב

בין אדליד לשטחים

מאוזן :
)1סיפורי )5 :פריכות ! )10 אביון )11 :
ראש, בערבית; )13 מילודיחס נפוצה;
)14 בהשאלה: מרכז! )15 מזל; )16 מין
פרפרת; )18 אם־הפנינה! )20 יהיר; )21
פרח־בר צהוב נאה! )22 אחורי הגוף!
)24 מיהרו; )25 בילבד; )26 השקפה;
)28 חן; )30 ייסורים; )31 חלש; )32
אכלו עשב באחו ! )34 המציאו ! )35 ראש־לישכה
(ר״ת) )38 :משמעות ; )39 חי לילי ;
)41 רך בצאן )42 :מן הגפיים ! )43 מונח
בתורת החשמל )45 :חווה! )47 מינחה!
)48 גזיר־עץ! )50 הודעה אלחוטית; )51
השתחווה ; )52 תנועת־מים בים ; )54
ידידו הטוב של האדם; )57 כסות הרגל
(הפוך) )61 :מרושע )62 :מן המזלות:
)64 חי איטי )65 :שד,״י״ )66 ;.תחמושת
לקשת; )67 עצם בפה )69 :עיר־נמל
עתיקה בארץ ; )70 שירות קנטינות ומיזנו-
נים (ר״ת) )72 :שוק ערבי; )74 פיסגה!
)75 עליכם להיות ! )77 :אולם )78 :צבר ;
)81 מאבני הריחיים ! )83 קרס ! )85 יחידה
בסולם הצלילים )86 :נקיק; )88 מילת־זירוז
; )89 ציוויליזציה )91 :קידומת הולנדית
)96 :פלא; )95 נתיב )96 :שם
דורכים את הענבים )98 :נוזל החיים:
)100 קריאת־יגון )102 :חזר ; )103 ממציא
הטלפון )104 :קיבוץ בארץ; )105 בהש אלה:
שומר־ראש.

מאונך :
)1בושם מיקראי; )2עליך לרשת!;
)3מידת־אורך אנגלית )4 :מקולות הגברים
במקהלה )6 :הגיע )7 :זאטוט )8 :נהר
באפריקה ; )9עולם ; )12 שך ; )15 גניוס ;
)16 מאכל !נוזלי )17 :מכלי־המטבח ; )19
שגור )20 :שביב )21 :שנינות; )23
בירת הנגב (ר״ת) )24 :לאן ו )26 :ספר :
)27 בירה אירופית! )29 פרזדנוי; )30
סופה ; )33 מפה קטנה )34 :תואר־אצולה
אירופי )36 :אבר־תנועה )37 :אביונות:
)40 ישן ; )41 כלי-קיבול גדול )44 :מגש ;
)46 מיניסטר ; )47 בלוטת־הנקה ; )49 נמק;
)50 פאזה; )53 עיר ואם בישראל)54 :
טורף ימי; )55 מחלקי הפה )56 :שייך
ל )58 ! -מכלי השחמת ; )59 עשיר גדול ;
)60 נטור )62 :עולז )63 :מציאות; )66
גם זה חום; )68 תחזיות )71 :מזימה:
)73 צמד; )76 אפם כוחו; )77 מין קוף:
)79 ידידות )80 :קריית-קודש (ר״ת);
)82 מילת־חיוב; )84 כמו 29 מאונך;
)85 פנים; )87 מאכל אבותינו במידבר:
)90 מפירקי הגוף )92 :ניר )94 :סיום:
)96 תרנגול )97 עץ נפוץ בנגב )99 :
*ממלא-מקום (ר״ת 101 מכינויי האלוהות
)102 :מופע, באנגלית )103 :מילת-
שלילה.

על הקשר בין המדיניות הכלכלית
לבין המדיניות בשטחים.
ההצעה הגולמית, הגולמנית והגמלונית
להעניק סובסידיה לתושבים במקום, או
נוסף, להענקת סובסידיה לשטחים, היא
שהובילה להצעה המקבילה לה בתכליותה
להעניק אוטונומיה לניצרך, במקום או ב נוסף
להענקת אוטונומיה למיצרך.
אכרהם שרון, עין השופט

בין פוגרום לפוגרומצי־ק
על ההבדל בין הציונים לוחמי
החופש בברית־המועצות לבין אותם
ציונים המדכאים את החופש,
אחרי שהם עולים לישראל.
לפני כשבועיים ראיתי במעריב עצומה
גדולה הקוראת לשחרור ״הציוני ארסקין.״
להזכירכם, אז היה ארסקין הנ״ל עצור
ונאשם בפריצה לבתי ערבים בחברון, חבלה
ברכושם, ונדמה לי גם הבאתם. היום הוא
כבר אחרי גזר־דין שמצא אותו אשם וגזר
עליו מאסר.
*~ה״יתי ׳פוסורעירהעצומה אלמלא ו!תקלתי
בשמו של אדוארד קוזניצ׳וב ובשם של
עוד אסירי ציון החתומים על העצומה.
נדהמתי. אנשים כקוזנצ׳וב שחיו בשילטון
של עריצות, זלזול בחיי הפרט והתנכלות
למיעוטים, אנשים שראו פוגרומים וסבלו
רדיפות, רדפו ולחמו למען החופש, אלה

ח ״כ פדומין
מפונק וזול זוטף
בלתי-מאוזנת! .ניכר שידם של אנשי יחזקאל
פלומין היתד. בבישול הכתבה.
אהרון אנגל, רמת השרון
אוי לו לעם הזה שיש לו דור המשך
של עכבר־שואג כיחזקאל פלומין. אדם
שבגד באביו הרוחני. אדם שלא שרת
בצבא. אדם שכתב ספר איך לסדר את
מס־ההכנסה. אדם שפרצופו המפונק הוא
ראי לנפשו הלא-צחה כל-כך לעומת פרצופו
הזועף של שימחה ארליך, זועף, אך ליבו
טוב. מתי יפסק כבר הפסטיבל הפלומיני 1
י. כהנא, בני ברק

האס השופט ׳גוב
על הראיון עם האלוף (מיל ).מתי
פלד תחת הכותרת ״התשובה שלא
נשמעה״ (״העולם הזה״ )2187 בו
הצהיר פלד את כל שנמנע ממנו
לאמר בבית־חמישפט הגבוה לצדק.
האלוף פלד אמר דברים חמורים ביותר
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 2189

הצלחות
המעופפות

מסידרת הפטפונים
א ת ״הצלחו ת המעופפות״ בסידרת
הפטפונים 5-7ק-ץ א ״ 30מ עי פי ם״
המנועים החדי שים מדגם
-1.053( 831.ו31 טז )8ה מ הוי ם פריצת דרך
בדור החדש של הפטפונים.

הישג טכנולוגי זה של מעבדות ץ א 30
מעלה א ת הפטפונים מסידר ה זו,
ל מ קו ם הראשון מבחינ ת אורך חיי
המנוע, יציבות המהירו ת(ע׳׳י בקרת
ס/יז )30 ורמת הרעש הנמוכ ה
מהמקובל.
לכל אלו מ תוו ספי ם עיצוב מרהיב עיין
והפעלה נוחה.

1־ 7 ?8ח30
2 0ז$-ק
הנעה ישירה; מנוע מיוחד — ללא
מברשות עם בקרה בשיטת ס\/ז;50
מנגנון מיוחד לדיוק המהירו ת
(סטרובוסקופ); ראש מגנטי ומחט
יהלום.

5-730ק
הנעה ישירה; מנוע מיו חד — ללא
מברשות עם בקרה ב שיטת נשז;80
הפעלה ע״י לחצנים אלקטרוניים;
מנגנון מיוחד לדיוק המהירו ת
(דטרובוסקופ); זרוע מ שוכללת עם
מנגנון המונע החלקה(ו<וז-81<811ו1ח•);
ראש מגנטי עם מחט יהלום.

פרסום נזרנק ן ופאיטיראן

ה ש בו ע בנו א ה הי 2 0
מה אירע כמאה ה ׳ 20 כשבוע שכין דז־ 15 באוגוסט עד ח־ 22 גאו־גוספז?
כמדור חדש* זה יסקור ״העולם הזה״ במה מן המאורעות
שאירעו כ־ 78 השנים הקודמות כשבוע שבו מופיע הגיליון.

1901

סטאלין, פראנק ג׳קסון, בן ,36 יליד איראן
ובן להורים בלגים.

— 18.8בנימיו זאב הרצל נפגש עם
השולטן התורכי עבדול חמיה הרצל מציע
1.6מיליון לירות שטרלינג עבור צ׳ארטר
להתיישבות בארץ־ישראל. השולטן מסכים
להתיישבות, אך לא בארץ־ישראל.

1945

1914

— 10.8פרץ מרד בגיטו ביאליסטוק
— 17.8הצבא האמריקאי כבש את
מסינה והשלים את כיבוש סציליה.

1945

— 15.8תעלת פנמה נחנכה במעבר
הספינה אנקון מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס
השקט.

— 17.8נשיאה הזמני של צרפת, שארל
דה־גול, חונן את המרשל אנרי פילים פטן
וממיר את גזר־דין המוות שניגזר עליו
במאסר־עולם.

1946
— 17.8בבריטניה בוטל, לניסיון בן
חמש שנים, עונש המוות.
אוניית המעפילים ברכה פולד התגלתה
על־ידי הבריטים. המעפילים עלו בחוף
קיסריה ופוזרו בכל רחבי הארץ.

1948
— 17.8המטבע הישראלי נכנם לתוקף.
השטרות שהונפקו היו 509 מיל, לירה אחת.
5לירות 10 ,לירות והשטר הגדול ביותר
50 לירות.

מכחבים

1964
— 17.8הכנסת הצהירה כי עדת בני-
ישראל הם יהודים לכל דבר.

1965

— 10.8הפגנות בירושלים בעת ששג־רירה
הראשון של גרמניה המערבית בישראל,
דולף פאואלם, מגיש את כתב האמנתו.

1966

15.8הניו־יורק הראלד טריביון חדל
להופיע.

1967
— 20.8גופתו של סגן נשיא הג׳וינט
האמריקאי, צ׳ארלס ג׳ורדן, שנעלם יום קודם
לכן בפראג, נמשתה מנהר המולדובה.

1968
— 21.8הרוסים פלשו לצ׳כוסלובקיה.
דובצ׳ק וששה מחבריו נעצרו. העם ה־צ׳כוסלובקי
לא גילה התנגדות של ממש.

(המשך מעמוד )4
על השופט מאיר שמגר. האם השופט
הנכבד הגיב עליהם ו
ארנסט כיליט, ירושלים
החוצפה של מתי פלד עוברת כל גבול.
להשמיץ שני שופטים עליונים נכבדים
כשמגר ולנדאו, זה כבר יותר מדי, אפילו
למי שיש לו עבר קרבי מפואר.
יפה חלין, ירושלים

תודה מביד זית
המאבק אותו ניהל, בין השאר,
״העולם הזה״ ,למען פתיחתה
מחדש של אוניברסיטת ביר״זית
עלה יפה.
בהערכה רבה אנחנו רוצים לדווח לכם
כי המאמצים שעשיתם למען אוניברסיטת
ביר־זית עלו יפה. אנו משוכנעים כי ללא

1969
— 18.8הד״ר פילים בלייברג, בעל הלב
השתול מקייפטאון, נפטר בגיל 19 ,60
חודשים ו־ 15 וים אחרי שהושתל בו לב

1970
— 15.8הטייס הישראלי הפצוע, יגאל
שוחט, הוחזר מהשבי המצרי דרך קפריסין.

1972

משורר לורקה

— 10.8במטוס אל־על שהמריא מרומא
אירעה התפוצצות. הטייס הצליח לנחות
בנמל־התעופה של רומא. בחקירה התברר
כי ההתפוצצות אירעה מפטיפון ממולכד
שניתן על־ידי מחבלים לשתי נערות בריטיות
מנוסעות המטוס.

׳19.8.1936
— 18.8גרמניה מכריזה מילחמה על
רוסיה.
— 20.8כוחות גרמניים כובשים את
בריסל וממשיכים לעבר פאריס.

1975

1920

— 10.8מטוס נוסעים לבנוני נחטף
על־ידי צעיר לובי ואולץ לנחות בנמל
התעופה בן־גוריון. אחרי שהייה קצרה
שוחררו הנוסעים ואנשי הצוות, המטוס
הורשה להמריא והחוטף נעצר לחקירה.

י״ — 21.8הנציב העליון הרברט סמואל
מעניק חנינה לחג, אמין אל־חוכייני שנידון
ל־ 15 שנות מאסר על חלקו במאורעות
השנה, אך נמלט לפני שנאסר.
תודה מאבקכם המסור למען שמירתה של אוניברסיטת
ביר־זית כמוסד אקדמי חופשי
ובלתי־תלוי בשטחים הכבושים, לא היתה
כמעט אפשרות שהאוניברסיטה תפתח מחדש.
למרות שהפסדנו חודשיים תמימים
של לימודים, אנו מבטיחים לכם שנעשה
כל מאמץ כדי להשיג את מה שהחסרנו
בחצי סמסטר זה.

ג. א .כאראמקי,
1950 1956
— 15.8נוסד הקונגרס היהודי העולמי
בוועידת יסוד שנערכה בג׳נבה.
— 10.8המשורר והמחזאי פרדריקו
גרסיה לורקה הוצא להורג בספרד בידי
תומכי פרנקו, בן .37
— 21.8פאתי קאוקג׳י מונה כמפקד
העליון הערבי בארץ־ישראל 11 .שנה קודם
לכן עמד בראש המרד בסוריה.

1958
— 17.8בגרמניה יצאה הוראה שהיהודים
חייבים להוסיף לשמם שם פרטי נוסף.
הגברים ישראל והנשים שרה.

1959
— 21.8לואי לפקה בוכאלטר, נשיא
רצח בע׳׳נז, הכנופיה שהטילה את חתיתה
על תושבי ניו־יורק בתשע השנים האחרונות,
הסגיר עצמו לבעל הטור הנודע וולטר
ווינצ׳ל.

21.8.1952

1949

עוערזור־־ח דיתסח

— 10.8עצמותיו של חוזה המדינה.
בנימין זאב הרצל, הגיעו לישראל. .
מרגרט מיטשל, הסופרת האמריקאית ש כתבה
את חלף עם הרוח נפטרה בגיל .49

עוד תגובות על פרשת רצח ארבעת
האזרחים על־ידי סגן צה״ל
ועל העובדה שאותו סגן קיבל
חנינה מהרמטפ׳׳ל.
בלהט הוויכוח על חוקיותו או אי־חוקיותו
של מעשה שלושת חיילי המילואים שנכנסו
למישכן הכנסת לבושי מדים ומסרו את
עצומתם ליושב־ראש הכנסת, ואף ערכו
מסיבת־עיתונאים, הוצנעה העובדה הפשוטה׳
כי עצומה זו, שעליה חתומים כמה
עשרות אזרחים ישראלים, שהסתייעו לצורך
פירסומה בח״כ יגאל כהן> מגלה את דעתם
התומכת ומעודדת מעשים של רצח אנשים
חסרי־ישע.
יוסף ברד, רמת ג1

1952
— 18.8ח״כ פנחס לבון צורף לממשלה
כשר בלי תיק במקום אליעזר קפלן המנוח.
— 21.8יצחק שדה ,״הזקן״ ,מראשי
ההגנה והישוב, מייסד הפלמ״ח ממארגני
החלוץ וגדוד־העבודה, אלוף בצה״ל, נפטר
בגיל .62

1954
— 15.8מפ״ם התפלגה. סיעת אחדות-
העבודה פועלי־ציון שפרשה ממפ״ם הקימה
מיפלגה חדשה בשם זה.

1955
— 15.8האלוף היים לסקוב מונה כסגן
הרמטכ״ל.

1940
— 15.8הרייכסמרשל הרסן גרינג מורה
על התקפה אווירית על בריטניה מכיוון
נורבגיה הכבושה 1800 .מטוסים גרמניים
משתתפים בהתקפה.
— 17.8היטלר מכריז על הסגר כללי
על בריטניה.
— 20.8בדברו על אנשי חיל־האוויר
המלכותי הבריטי אמר וינסטון צ׳רצ׳יל
את המישפט שנכנס אחר־כך להיסטוריה :
״מעולם לא היו חייבים כה רבים לכל־כך
מעטים.״
ליאון טרוצקי, או בשמו האמיתי לב
ברונשטיין, הותקף בווילה שלו בפרבר
של מכסיקו־סיטי. המתנקש היה סוכן של

סנן נשיא אוניברסיטת ביר־זית

אלוף שדה

— 21.8באנגליה נולדה הנסיכה מרג־רט
אליזבט השנייה.

אוניברסיטת כיר־זית

1960

מפגין בגין
19.8.1965

1974
— 18.8הארכיבישוף הילריון קאפוצ׳י
נעצר בישראל באשמת סיוע לפת״ח.

1977
— 10.8מלך הרוק־אנד־דול, אלבים
פרסלי, מת בגיל .42

— 15.8קפריסין זכתה בעצמאות. כנשיאה
הראשון נבחר הארכיבישוף מקאר־יום.

1978

15.8בבחירות לכנסת החמישית
הפסידה מפא״י חמישה מנדטים, המיפלגה
הליברלית קיבלה 3מנדטים נוספים ורק״ח
הגבירה את כוחה ב־ 2מנדטים.
— 10.8שליט גרמניה המיזרחית, אול־בריכט,
מורה לבנות את חומת ברלין.

— 15.8האימהות של התינוקות שהוחלפו
בבית־החולים רמב״ם בחיפה החליפו
ביניהם את תינוקותיהם בפעם הרביעית
והאחרונה.
— 20.8מחבלים תקפו אוטובוס שהוביל
את צוות אל־על בלונדון. הדיילת
עירית גידרון נהרגה ושלושה אחרים
נפצעו.

1961

דויד בן־גוריון הבין כי חוסנו של צה״ל
מבוסם על צבא מילואים וצבא סדיר בלתי-
מנופח, ולראיה, הוויכוח המפורסם עם
ייגאל ידין.
המילואים היום נתונים במלקחיים בין
צבא הקבע, שהפך חיל-שכירים קלאסי לבין
הצבא הסדיר העובר תהליך של פאשיזציה
גוברת. הללך זה הוא אובייקטיבי ומקורו
בכיבוש. צבא כזה אינו מייועד להגנה כי
אם לתוקפנות ומילחמה.
איגנציו יצחק סוטול, תל־אביב
להלן העתק ממיכתב ששלחתי לרמטכ״ל :
״בשם קבוצת אזרחים, תושבי גבעתיים
ורמת־גן, אנו מוחים על פעולתך, מתן
הקלה בעונש לקצין צה״ל אשר נמצא אשם
ברצח ארבעה כפריים בעת מיבצע ליטאני.
״אנו סבורים כי ניצלת לרעה את הסמ כות
הנתונה בידך. במעשה שלך לא תרמת
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 2189

3^0111• ? 11* £

010*8£11£5

לחופשה בחו״ל

אתה תהנה, היא תהנה וגם חבריך בחו׳׳ל ישמחו.

תוכנית חשובה תעלה על שרטון, אך
בסופו של דבר תפיק
מכך תועלת רבה. אדם
קשיש יעזור לך לפתור
בעייה המעיקה לך זמן
רב. אתה לוקח דברים
יותר מדי ללב• תן לה
להרגיש שהיא אינה
כל עולמך, אל תשקיע
את עצמך יתר על המידה
בעניינים עסקיים.
בת טלה, ליבשי בהיר.

המלנכוליה שבה שקעת רק מגבירה את
הבעייה העומדת בפניך.
כדי לשפר את המצב
עליך לטפל בשורש
הרעה ולא בסימפטומים.
הקשיים הכספיים בהם
אתה נתון יימשכו, אך
לא לזמן רב. מכתב מאדם
זר יגרום לפגישה
נעימה מאד עם בן המין
השני, אשר תביא הרבה
הפתעות. עסוק בספורט.

השבוע תשמש כנושא לקינאה בין מכריך
וידידיך. כדאי שלא
תתהלל בהצלחותיך,
ושתדבר עליהן כמה שפחות.
היחסים המתוחים
עם בת זוגך הם
תוצאה של שמועו) שהגיעה
לאזניה. שיחה
גלויה מלב אל לב
תסייע לטהר את האווירה.
עזור לאדם
קרוב אליך להגשים את בת חלומו.
תאומים — בסוף
השבוע צפוייה לך פגישה רומנטית.

ת!ו0׳1(1

הדברים לא יסתדרו כפי שתיכננת אותם,
והמטרות שהצבת לעצמך לא תושגנה.
הד1ך היחידה להתגבר
על המצב היא לטפל ב־דראסטיות
במיכשול,
ואפילו להשתמש באמצעים
החורגים מהמקובל.
אדם קרוב יגרום
לך לאכזבה קשה. כדאי
שתנצל את הזמן למנוחה
פיסית ונפשית, ש תאגור
כוחות לקראת
המתח בעתיד. בת מאזניים
— הפתעה צפוי1

הדרך היעילה ביותר לנוח מסבך הבעיות
המטרידות אותך היא שינה, ספורט
ומנוחה. בעיות קשות
של אדם קרוב תסייענה
לך לברוח ממה
שמציק לך. השבוע אינו
מתאים להחלטות
דראסטיות. המשך לנהוג
כמו תמיד, עד שתהיה
לך ׳הזדמנות
לנתח את המצב בקור
רוח ולהסיק מסקנות.

מכח כי ם
(המשך מעמוד )1
למניעת הישנות מקרים נפשעים של רצח
חפים מפשע.״
ז׳ון פוקס, רמת-גז

מ שווה •ותרי*
על הכתבה של חניתה צנטנר
שתיארה את חתונתה של הדוגמנית
שלומית אמיר, בת נתיבות
(״העולם הזה״ .)2185
בתור בודתמותה רגילה שעלתח לאולימפוס
שבו נמצאות הדוגמניות והיה לה
הכבוד להיות איתן בחתונת העונה של
שלומית אמיר, רואה אני חובה לעצמי
להגיב על כמה דברים בכתבה.
אני בהחלט מסכימה עם הגברת צנטנר
שאנחנו, בנות־התמותה הרגילות, איננו
יכולות, חלילה וחס, להתחרות איתכן, הדוגמיות
בלבושכן, אך מכאן ועד ששלומית

עקת

אל תיתפס לשמועות ולמעשיות חסרות
יסוד. היעזר בכוח שיפוטך המעולה,
ובנסיון העבר. עשה מה
שמוטל עליך בקור־רוח,
ואל תתרגש יותר מכפי
הראוי ממה שנראה בעיניך
כעלבון. אתה
זקוק לאנשים שיבינו
אותך, אך לא כל מי
שמוכן להטות לך אוזן
באמת, רוצה את טובתך.
בת קשת — סוף
השבוע לא יהיה נעים.

חשת

כושר השיכנוע שלך ישפיע על חוג גדול
מכפי הרגיל, ותעמוד
במרכז ההתעניינות. ההצלחה
החברתית לה
אתה זוכה, תסייע לך
להגיע למטרה אליה
אתה שואף. פגישה עם
אישיות בוהמית תעזור
לך למצוא את הפיתרון
הנכון לבעייה המעסיקה
21 ביוני -
20 ביו לי
אותך זמן רב. בת סרטן
— במקום לדבר על
תוכניותייך. ,כדאי שתתחילי לבצע אותן.
אל תהססי מלהיעזר בידידים. נוחי קצת.

סוסו

צפויים לך חיכוכים מרגיזים ביחסיך
המישפחתיים• הקרי-
רות בה אתה נוהג פוגעת
קשה באדם אהוב
עליך, כדאי שתקדיש
לו יותר תשומת לב.
העזרה שהושטת לידיד
בצרה תישא פרי, ובקרוב
תבוא על גמולך.
בת אריה — לא כל
הגברים הם אותו ה_ -
דבר. לכן אל תסתגרי
בבית, תני לדברים להתגלגל בעצמם.

מישאלה שכמעט והתייאשת ממנה,
עשוייה להתגשם במפתיע. ייתכן גם שתוך
הימים הקרובים
תהיה לך האפשרות
להחזיר טובה לידיד
שעזר לך בשעתו. תצטרך
להקדיש זמן רב
מהרגיל לפיתרון בעיותיהם
של אחרים.
פעילות גופנית מוגברת
בסוף השבוע עשוייה
21בדצמבר ־
19 בינו א ר
לשפר את מצב בריאותך.
לבש צבע כחול.

מי הלביש? מי

היתד, צריכה לבוא ולהלביש את בנות
המישפחה ארוכה הדרך. מה רצית? לפאר
את עצמך ואת חברותייך על-ידי השפלת
המישפחה?
אז סתם, לידיעתך, רוב בנות המישפחה
כלל לא התייעצו עם שלומית מה ואיפה
לקנות. אמה ואני היינו היחידות שנסענו
לתפור שמלות אצל עודד ואני יכולה להעיד
על עצמי שהשימלד, היתד, לפי בחירתי.
אסתר עמיר (גיסתה של שלומית)
נתיבות

בחברה טובה
מיכתב איום נוסף מגוף המתקרח
״גאולת ישראל״ שבו רשימת
מועמדים להתנכלות על-ידי אותו
גוף. לפני חודשים אחדים פורסם
מיכתב דומה, החתום על-ידי גוף
זה. אז נכנסה המישטרת לעובי
הקורה והתחילה לחקור לגבי
זהותם של כותביו• התוצאה ברורה
מאליה.
בטלוויזיה (הממלכתית) קמו עלינו ה שמאלנים
להרגנו, להחריב את מוראל העם
במדינתו. עושי מלאכתם של קלגסי אש״ף
הנאציים בדורנו. כך גם ברדיו ובעיתונות
מסויימת. עלינו להכריז מילחמה עליהם.
יש לסתום להם את הפה ומיד, כי בנפשנו
הדבר.
ברשימה הראשונה הבאנו את מרכז אנשי
השמאל במדינה. כאן אנו ממשיכים ברשימה
שחורה של אנשי השמאל בישראל שדיינם
חייב להחרץ.
רשימה אחרונה בשבוע הבא: אורי דיי-
ווים, אלכס מסיס (חו״ל) ,ישראל שחק
(חו״ל) ,דויד וויזר, ארנסט סימון, יבי,
רפיק חלבי, מקסים גילן (חו״ל) ,קובי ניב,
ב. מיכאל, א.ב. יהושע, דן בן־אמוץ, יהושע
סובול, נתן ילין־מור, ישעיהו ליבוביץ,
יגאל עילם, יגאל תומרקין, הדה בושם,
אסי דיין.
מוטי קירשנבאום היה האות לטיהור
כלי־התיקשורת מאנשי המאפיה השמאלנית.
יש להתמיד בכך. אנו מחזיקים ידיים לשר
המישפטים, שדיבר בכנסת על המאפיה
השמאלנית בכנסת.
גאולת ישראל, המחסלים
ירושלים, בני־ברק, רחובות

1ר 1בוסץב״אל־על״
עוד על פרשת קברניט ״אל-על״
עקיבא פרסמן והדיילת מיכל אדר
אשר הוחשדו בפרשת הברחת
הזהב (״העולם הזה״ .)2186
לפני שנים רבות יצא סופר דגול, אמיל
זולא, להגנת ״עלובי החיים״ אשר נאלצו

מקום לאצוליה הישראלית

שבוע נפלא מחכה לך. בייחוד ב חסיך
ההולכים ומשתפרים עם בת זוגך. זכור
שהיא עושה כמיטב
יכולתה, ושמגיע לה
עידוד מצידך. צפוייה
לך הצלחה פיננסית ממקור
אותו חשבת ללא
בטוח. אל תניח להצלחה
לסחרר את ראשך,
והמשך לעבוד במסירות
ובנאמנות, כי בסופו
20 בי נו א ר -
18בפב רו א ר
של דבר זה ישתלם לך.
שבוע עליז לבת דלי.
לבשי בצבע התכלת.

לחצים שהצטברו מזה זמן רב. יתחילו
להעיק עליך. הצלחה
כספית וחברתית תפצה
אותך על העצבנות
והמתח. אל תברח מהחלטות
חשובות ושמור
בנאמנות על האינטרסים
של מעבידך. היחסים ה111

רומנטיים עם בת תאו22ב
אוגוסט -
מים יעלו על שרטון,
22בספטמבר
שלא באשמתך. לבשי
כחול. צאי לחיק הטבע.

נו 11

דוגמנית אמיר
לבש 1

התענוג המפוקפק של פתיחת הפצע הישן
של שואת יהדות הונגריה.״
עיון מחודש בגליון המקורי העלה ש המדובר
הוא ב־ 200 לירות בלבד, כסף רב
באותם הימים.
מסתבר כי האינפלציה הפילה חלל גם
את המדור הנוסטלגי של העולם הזה.
דגי גספר, נתניה
#הקורא גספר צודק.

המאבק אותו התחלת
לפני שבועות מיספר,
בהעזה כה רבה, יוכיח
את עצמו. אל תהסס
מלנהוג בתקיפות כשהמצב
דורש זאת,
ואל תוותר על זכויותיך.
במישור הרומנטי
צפויה לך הצלחה גדו19ב
פב ר 1א ר
לה מהרגיל. בעיות כס20ב
מרס
פיות עלולות להדאיגך.
כפות המאזניים מתחילות לנטות לכיוונך.

סיכום מושב הכנסת בפרספקטיבה
של 30 שנה.
יש להקים סוף־סוף את הבית התחתון
שבו יהיו מיוצגים אזרחים נבחרים על־ידי
בחירות אזוריות.
הכנסת של היום מקבילה לבית הלורדים.
האצולה שלנו מורכבת מקשרי מישפחה,
זקני הסוכנות היהודית, מזכירי בן־גוריון,
זקני הפלמ״ח וצד,״ל, זקני מחתרות וזקני
מיפלגות.
אינני שולל את זכותם ההיסטורית, אך
העבודה השוטפת צריכה להיעשות על-ידי
כוח חדש של נבחרי העם.
.ה. רדף הלינגר, תל-אביב

אשת־קכרניט פרסמן
מי יפצה?

אינפלציה ב>,העולם הזה״
עליית מחירים גדולה במיוחד
אירעה דווקא ב״העולם הזה״
בגלל הבחור הזעצר.
במדורכם זה היה העולם הזה שהיה
(העולם הזה )2185 דווח על שנכתב בהעולם
הזה 873 מד,־ 15 ביולי .1954 תחת הכותרת
מישפט הופיעה כותרת מישנה ״ 1400ל״י
יותר מאוחר״ ובגוף הכתבה נכתב :״משלם
המיסים הישראלי המשיך לשלם, בשבוע
שעבר, קרוב ל־ 2000 לירות ליום, עבור

לגנוב ככר לחם לשם שבירת רעבונם.
כיום יוצא עיתונו של אורי אבנרי להגנה
על אותם ״מסכנים״ אשר כל חפצם הוא
להיכנס בכל מחיר לאותו חוג של ״אנשים
יפים״ אשר העולם הזה מפאר מרומם
ומשבח זה העשור השלישי.
אמציה עמרמי, רמת השרון
שוב פעם כל הכבוד להעולם הזה. אחרי
כל הרעש, נאלצה המישטרד, לשחרר את
(המשך בעמוד )13
העולם הזה 2189

הפיג׳ו שהיתה חסרה לך:
לא ב קלו ת יכולים יצרגי הרכב להכריז על
מהפכ ה אמיתית.
פיג׳ו 305 היא סיבה טובה ל ה כרזה כזו.
ה־ 305 איננה רק דגם חדיש, אל א בעיקר
תפיסה חד שה בכל תחומי הנ דסתה רבב
הידועים כיום בעולם.

המהפכההצרפ תי ת נולדה כבר לפני
מ ס פר שנים. ההחלטה על פיתוח ה305-
נבעה מה שאיפה להציע לרוכשי הרכב
בעולם כולו פיג׳ו חדי שה, בעלת
1300-1500 סמ״ק אשר מב חינת
הטכנולוגיה שלה, העיצוב, הנוחות,
הבטיחות והעוצמה תעמוד מעל ומעבר
לכל ת חרו ת.
התוצאה לפניך.

דור חד ש !
הספרה 5היא סימן ה היבר של הדור החד ש
בפיג׳ו. ה 305-הוא הדגם הראשון בדור זה.

המהפכה הצרפתית
>״ 0ינז **1י ס *

* ה1!7יה 4הטובה 5ביודור

המפיץ הבלעדי: דוד לובינסקי בע״נל, תל־אביב: רה׳ שונצינו־ ,16 טל6 .־333214 ירושלים: רח׳ הס , 3טל 228888,222666 .
סוכנויות: ירושלים: מוסך גסנר, איזור התעשיה טל2 523221 חיפה: אוריאל כהן, רח, אלנבי ,51 טל , 536822,523363 .רכב הצפון בע״מ, שדרות בן גודיין(שד׳הכרמל) 8טל 538228 .
נצרת: מישל וזוהיר סרוגיי, מרכז התעשיה החדש, טל .56860 - 71339.חדרה: קל־נע שיווק רכב בע״מ, הרברט סמואל ,25 טל .31689 .שכם: עומר כליפא. רח׳ פייסל, טל 1894 .
רמאללה: מכון ״אל מצרי״ אל בירה, איזור התעשיה, טל .3657 ,באר־שבע: מוסך אכספרם, איזור התעשיה, טל 78292 .אשנב הנגב, דרך חברון ,3טל.77021 .
ראשון לציון: מוסך ״שרתון״ רח׳ הרצל ,41 טל .994481 .אשקלון: אלבי ושות׳ סוכנות לרכב פיג׳ו, איזור התעשיה.,טל 051-25757 .כפר סבא: מוסך פוספלד טל. 20161 .
נתניה: לוינקופף הרמן. רה, שוהם . 4טל 35081 ;37821.

ללא רחמי עצמיים
בתגובה למאמרו של ח. י .מירושלים (פורום העולם
הזה : )2185 ההומוסכסואל כליצן עצוב, מאמר מבריק
ומפרה, ברצוני להוסיף כמה הערות ומסקנות, שדומני,
כי היה על כותבו להאירן.
אומנם, ההומוסכסואל נושא את האיכות הסיזיפית
הזו. אלא שכדינם של מיתוסים, תווית זו היא פרוייק־ציה
— התוויה על מישהו אחר משהו הנמצא בכל אחד
מאיתנו. ממש כפי שטוען חוקר מפורסם של המיתוס
של דון ז׳ואן: דון ז׳ואן קיים בכל־אחד מאיתנו. התוויה
זו נועדה להפוך את נושאה קורבן, שבאמצעותו
תשתחרר החברה מאלמנטים שאינם רצויים ושמאיי־מים
על קיומה הפיסי והתרבותי כאחד.
אומנם נכון, הלץ, הליצן העצוב, הינו מעין סיזיפוס,
כפי שהינו גם דון ז׳ואן (ראה ״הדונז׳ואניזם״ אצל קא-

מי) ,כפי שהינו גם השחקן ! (ראה בפרק השחקנים).
במילים אחרות: קיים כאן אלמנט של בחירה ולא
רק בחירה חד־פעמית אלא יומיומית ומתמדת. ידידי,
ח.י — .מדוע בחרתם לשאת את הצלב הז הו אם
אומנם זהו הרע במיעוטו! זוהי מהות הקיום הנוחה
לכם, אין מקום לרחמים עצמיים.
האקזיסטנציאליזם, כידוע, ביטל את התירוץ של ה־תת־מודע
הפרוידיני• האדם האבסורדי נושא באחריות
לגורלו, גם אם הוא כמו כולנו, מתפתה להונאה־עצמית,
הסתרת העיניים מן האור הלבן המסנוור של הריקות,
ההתכנסות לתוך רחמים עצמיים, אינה עוד כל-כך הרואית
כמו המרד הסיזיפי. ובצורה בוטה: להיות הומו,
זוהי בחירה כמו להיות דון ז׳ואן, כמו להיות שחקן
— ללבוש את התפקיד ולממשו.

כל אחד מאלה קיים בכל אחד מאיתנו, יש כאלה
שבוחרים ״לגאול את עצמם על־ידי חיבור קטלוג מתמיד
של מה שהנך״ (ראה סארטר :״היש והאין״ ,בעיקר
הפרק על ההונאה־העצמית והקטע שבו על ההומו־סכסואליזם,
השחקן ודומיהם על-ידי ניתוח השחקן, לא
נראה שזוהי מחלוקת בין השניים. כנראה קאמי אז
עוד היה ״בסדר״).
ח. י ,.אין לי דבר נגר ההומואים, נהפוך הוא. האומץ
והפיכחון מעוררים כבוד. מדוע איפוא נימת הרחמים
הזו ז היו עליזים (8ץ ג ולא כמאמר הכוהן
הגדול של התורה :״יש בתי מחסה לשחקנים זקנים״
(גם להומואים זקנים).
לסיכום, כל הטענות לגיטימיות, אלא שזהו חלק
מן הבחירה !

חיפה

שחס ״חשבם הזח
התגייס לפולי טי ק ה
נוער - ס במשך שנים וכה רק אחוז קטן מבני הנוער בארץ
ללמוד ולהבין פוליטיקה. רוב בני הנוער זכו אך ורק
בחינוך שניתן להם (אם ניתן) בבית ולהשפעות רגעיות
של מנהיגים דמגוגים אלה או אחרים. חל איסור מוחלט,
הנוהג עד היום, להכניס פוליטיקה לבתי־הספר,
ויצא שבני־נוער היו מצטרפים לתנועת־נוער השייכת למיפ־לגה
מסויימת אך ורק מפני שהחבריה הולכים לתנועה
זו. כך מצא עצמו אחוז לא מבוטל מהנוער הדתי
בארץ בתנועת ״בני־עקיבא״ גם בתקופה שהפופולריות
של המפד״ל, ה״אבא״ של התנועה היתה בשפל המדרגה.
אולם, אי־ההסכמה הפוליטית לא מנעה מהמפד״ל
להשתמש בתמונותיו ובשם הטוב שיצא לאותו הנוער
במשך תקופת התעמולה לבחירות. חניכי ״בני־עקיבא״
ותלמידי הישיבות התיכוניות של ״מרכז ישיבות בני-
עקיבא״ הופיעו בטלוויזיה ומעל דפי העיתונות, תוך
שהמפד״ל מפגינה גאווה ב״נוער הכיפות הסרוגות שלה״.
כך יצא שההתארגנות הפוליטית היחידה כמעט של
בני־נוער היתה במיסגרת תנועות־הנוער שניתן לקרוא
להן :״חצי פוליטיות״ .ברוב ״תנועות־הנוער האלה ניתן
לחניכים חינוך פוליטי ברוחה של התנועה, אולם חינוך

זה היה ׳מצומצם למדי. ובכל זאת, בהרבה מהטיקרים
קמו לפתע קטיגורים חזקים מאד לחינוך, וטענו שאין
החינוך הפוליטי הזה אלא אילוף. בו זמנית, לפני
כשנתיים, החלה מתעוררת בקרב תלמידים, שראו עצמם
ראויים להתערב בפוליטיקה, דרישה שהלכה וגברה
לפעילות מיפלגתית. אפשר לראות את ניצניה של תופעה
זו ב״בחירות זוטא״ שקויימו בבתי־ספר רבים. כך
מוצאים אנו גם את דני מנהיים, יו״ר האירגון הציוני
של הנוער בישראל (אירגון המנסה לאגד בתוכו נציגים
מכל בתי־הספר בארץ ומתנועות־הנוער הציוניות),
מתחיל להתרוצץ בכנסת ומנסה לשכנע כמה ח״כים
שהוא יכול להעביר את ״חוק ה־ 17״ ,חוק שיקדים את
גיל הבחירה לרשויות המקומיות ל־ .17 הטענה היתה
שהנוער בגיל זה בשל מספיק על־מנת שיוכל להביע דעתו
בבחירות ולהשפיע על תוצאותיהן.
אמרנו ״להשפיע על״ תוצאותיהן״ .האם היתה ניכרת
השפעת הנוער אילו היו מאפשרים לבני 16—17
לבחור לכנסת ן נראה כי כן. שכן תופעה מעניינת מאד
מוצאת את ביטויה בקרב בני הנוער שלנו: הקיצוניות.
הנוער הישראלי הוא רדיקלי בצורה שלא תאמן. יש

להניח כי הליכוד ומחנה־שלי היו מרוויחים מחוק כזה .
על חשבונן של מיפלגות המרכז, המערן ן וד״ש. אולם
הח״ב היחיד שהסכים להעלות לדיון את הצעתו של
דני היה ח״כ מאיר פעיל, וכרגיל עשתה הקואליציה
יד אחת עם המערך כדי להפיל הצעה זו.
בעת האחרונה הבין סוף־סוף הנוער שעליו להתחיל
לפעול בעצמו אם ברצונו לקנות הבנה פוליטית מינימלית•
החלו לקום אירגוני נוער פוליטיים כמו ״נוער
שלי״ ,״נוער הליכוד״ ,״מנו״ף — מיסגרת נוער פוליטית״
(אירגון שאחד ממייסדיו הוא גיא מר־חיים, בנו
של המנכ״ל ה״מתפוטר״ של מישרד התעשיה המסחר
והתיירות, עמוס מר־חיים) ועוד. המיפלגות מעודדות
את הפעילות הזאת בממון רב ושולחות לפעמים את בני-
הנוער למלונות פאר לסופשבוע.
ביטוי לדעתו של הנוער שיש להתיר הכנסת פוליטיקה
לבתי־הספר ניתן בקונגרס הציוני השלישי של
הנוער בישראל. בקונגרס זה, שהתכנס בירושלים בחודש
אפריל ,1979 השתתפו נציגי רו בבתי־הספר במדינה
וההצבעה היחידה שבה נתקבלה ההחלטה פה־אחד היתה
קריאה למישרד״החינוך להתיר הכנסת פוליטיקה לבתי-
הספר. מעורבותם של בני־הנוער בפוליטיקה —
חיונית

הללסומר, תל־אביב

שחס ״חשבם הזח
ה עבוד ה -המוהיקג• האחרון
ישראל תוארה בעבר, במידה רבה של צדק, כמודל
מובהק של ״מדינת מיפלגות״.
המונח ״מדינת מיפלגות״ בא לתאר חברה פוליטית
שבה תופסות המיפלגות מקום ׳מרכזי במערכות
השלטוניות המרכזיות, בתת־המערכות הלוקליות
והמיקצועיות. בדרך־כלל, בסיטואציה כזאת, מתקיימות
גם ״מיפלגות־המון״ .״מיפלגות־המון״ (שהן ניגודו של
״מיפלגות־שלד״) ,משמע מיפלגות שמיספר מצביעיהן
ומיספר חבריהן הרשומים והפעילים, דומה.
בשנות השישים החל תהליך של התפוררות המיס-
גרות המיפלגתיות המסורתיות. ישראל נכנסה לעידן
של התארגנויות חדשות שצירן המרכזי היה חיפושי
דרך לשלטון (ליברלים בשנת ,1961 גח״ל ב־ ,1965 ליכוד
ב־ 1973 וד״ש ב־ ,)1977 או הגברת השרידות על-
מנת להישאר בשלטון (המערך הראשון ב־ ,1965 והמערך
השני ב־ .)1969 במקביל לתהליכים אלה, שהיו משולבים
בשינויים אלקטורליים מרחיקי־לכת, התרחש,
למעשה, התהליך החברתי ׳העיקרי: נטישה המונית
של כל המיפלגות, אי־הצטרפות למיפלגות, מעבר ׳מ׳מיפ-
לגה למיפלגה והחלפת תמיכה ממיפלגה למיפלגה בעת
בחירות, מבלי להיות חבר באף אחת מהן.
הישראלי הפך ׳מנייד הצבעה של ממש. ב־,1977
עשו כך כ־ 40 אחוז מן הבוחרים• כל זאת בפרק זמן
של כ־ 40 חודש (בין דצמבר ,1973 בחירות לכנסת
השמינית; לבין מאי ,77 בחירות לכנסת התשיעית).
אחד הסמלים הבולטים של תופעה זו ניתן היה
למצוא בעת ועידת תנועת החרות. זו היתה ועידה של
מיפלגות השילטון, אך חברי מיפלגה מעטים מאד בחרו
בה. אפשר להציג זאת כמעין פרדוכס המשלב מצב של
הגעה לשילטון מזה והצטמקות השורות מזה. כזה יהיה
המצב אם וכאשר תתפקד המיפלגה הליברלית. יסתבר
שמיספר חבריה אינו מגיע לכדי 10 אחוזים מסך־הכל
הקולות, הזהים ל־ 15 מנדטים לכנסת התשיעית (לליברלים
יש 15 חברי־כנסת במיסגרת סיעת הליכוד).
מיותר לתאר ׳מהיבט זה את ד״ש אשר תוך פרק זמן של
שנתיים איבדה את כל תומכיה והיא עתה מעין פוחלץ
של מה שהיה, אך לפני זמן מה מיפלגה.
המערכה על סוג החברות במיפלגה, ערב הבחירות
לוועידת מיפלגת העבודה, שייכת לעניין זה. יש מי
שמבקשים לשמור על אופייה כ״מיפלגת־המון״ ,מיפלגה
אשר תמנה מאות אלפי חברים רשומים, בחלקם גם
פעילים. זו הגישה של הסניפים העירוניים הגדולים וכן
של סניפי איזורי הפיתוח• מאידך, קבוצה אחרת שבסיסה
החברתי העיקרי הוא בתנועה הקיבוצית, מבקשת

להשתית את החברות במיפלגה על מס גבוה יותר
כמחסום בפני מעין פלבאיזציה של השורות. לא יהיה
זה נכון לקבוע כי באמצעות הצנזוס הכספי (שבו יש
יתרונות לתנועה הקיבוצית) מבקשת היא לכבוש המלכה
מבית. מאחרי תביעה זו עומדת גישה אוונגרדיס־טית
מובהקת של מי שחרף קוטנו (אך פחות מ־ 4אחוז
מתושבי ישראל הינם קיבוצניקים) הוא כעמוד האש
לפני המחנה והטביע חותמו המוחשי על החברה
הישראלית.
מאחרי גישה זאת, מסתתרת גם אכזבה ׳מרה משיטת
״מיפלגת־המון״ .אכן במאי 77 באה לביטוי האסי־מטריה
שבין מיספר החברים (המתפקדים) של המיפ־לגה
לבין ׳מיספר המצביעים עבורה לכנסת. יש מי שטוען
שהמיפקד בשקר יסודו וכי הזיופים הם הם שניפחו
את מיספר החברים לממדים בלתי-מציאותיים. יש מי
שטוענים כי בפרק הזמן שחלף בין המיפקד לבין הבחירות
לכנסת, חלה התמוטטות של המיפלגה וכתוצאה
מכך נוצרה אסימטריה מביכה זו. אך באופן כזה או
אחר, שתי הקבוצות חותרות למודל של ״מיפלגת־ה׳מון״
שכן שתיהן מדברות על ״חברות־אמת״ .הוויכוח הוא על
הגעה לחברות־אמת. אף אחת מן הקבוצות איננה
מבקשת להפוך את המיפלגה מועדון של ערב־בחירות
המתקיים בין בחירות לבחירות על בסיס של אקטיבה
קטנה.
זה המיבחן העיקרי שעומד עתה בפני מיפלגת
העבודה: באיזו מידה יהיה אפשר להניע עשרות אלפי
ישראלים להירשם לחברות במיפלגה ולהשיב לה חיים
מיפלגתיים אפקטיביים. זאת ועוד, בטווח בינוני ורחוק,
חשוב יהיה לשוב לשיטה של הכנת קאדרים ל׳מיפלגות,
באמצעות תנועות־נוער•
יש חשיבות החורגת מדל״ת אמותיה של מיפלגת
העבודה להיקף הגיוס הפוליטי שלה. שכן, חברה שבה
׳מתרחש תהליך כמעט קבוע של התפוררות המיסגרות
המיפלגתיות, נמצאת על סף הימון (פלבאיזציה) .קשה
להעלות על הדעת מצב של נטישת רוח המצע תוך פרק
זמן כה קצר (ליכוד) או נטישה של כל העקרונות (ד״ש)
בחברה שבה מתקיימות מיפלגות של ממש. מצב הימוני
עשוי, בעת משבר כלכלי, מדיני או צבאי קשה, להעמיד
את השיטה הדמוקרטית־פרלמנטרית, בפני משבר
של ממש.
מערכת פוליטית ללא בסיס מיפלגתי מוצק עשוייה
להסתחרר במצב משברי. ניתן לקבוע כי מבלעדי אישיותו
הסמכותית מלכדת של מנחם בגין היה הליכוד
מתפורר לחלוטין, מתרסק והחברה הישראלית היתה

נשלטת על־ידי בריתות זמניות של עסקנים מדרג שאינו
מסוגל להתמודד התמודדות אפקטיבית עם סביכותו
של שלטון.
אף מהיבט זה, על מיפלגת העבודה להכין עצמה
לתקופה שבה תיוותר רק היא לבדה מיפלגה של ממש.
תקופה זו אינה כה רחוקה. מי שמבקש עתה, לבנות
מיפלגה גדולה, אפקטיבית, המושתתת על בסיס ציבורי
רחב, על אלפי פעילים, על מנהיגות מולקולרית מזה,
ומנהיגות מרכזית — אף היא רחבת בסיס מזה —
עושה שנות לחברה הישראלית כולה.

ברובישבח וייס, חיפה

י ש תיירים המגלים את ישראל
דרך בירה מכבי.

? 1 1 X 1 * 1שיער פרוע וצחוק
\ • 1 1 + 1מ תגלגל על החוף.
כחול עמוק ו שמ ש החוגגת כל השנה.
ידיים שזופות מגישות שוב ושוב
כוסות צוננות שהקצף עולה בה! על
גדותיו.

אריאל

את בירה מכבי ואילת אוהבים כאן
בשבע שפות. כי לטעם של בירה
טובה וקרה אין לאום ואין גבולות.
יש תיירים המגלים את י שראל דרך
בירה מכבי. ויש י שראלים המכירים
ד רכ ה את העולם.

נהג יקר,
אתה נוהג בדרן
ופתאום אתה עובר ליד מכוניות מרוסקות
כאן קרתה תאונה מחרידה.
במשך כמה קילומטרים,
אתה נוהג בתשומת לב ובזהירות,
אבל לאחר מכן,
אתה שוכח וחוזר לנהוג בפראות.
אל תשכח.
יש לנו יותר הרוגים בתאונות דרכים,
מאשר במלחמות.
בחייך! נהג בזהירות!
מוגש כשירות לציבור עיי•

הצד האנוש• של המטבע

העולם הזה 2189

מכחכים
(המשך מעמוד )8
דליה פרסמן ואת מיכל אדר ונגד דליה
אפילו לא הוגש כתב אישום.
מעניין מי יפצה את דליה עבור הבזיונות
שספגה במעצר, ומי יפצה את מיכל אחרי
שתזוכה בדין ו
רן כחלילי, תל־אביב

אם ד*ין 1הפ 0יכודוגיה
על הראיון עם אסי דיין (״העולם
הזח״ ,)2183 על תסביכו היהודי
של בנו של שר״החוץ ועל
קונטה קינשה.
ממש גועל נפש תקף אותי לשמע תורתו,
על רגל אחת, של אסי דיין. לא צריך
להיות פסיכולוג כדי לפענח את מה שעומד
מאחרי הצהרותיו ולנגב את הרפש שזרק
על כולנו בגלל תסביכו היהודי.
אפילו קונטה קינטה היה גא במוצאו

טיסת

כ־ 8000 לירות ישראליות עבור
סטאנד־ביי לונדון—ניו־יורק—לונדון.
לכך יש להוסיף את מחיר הטיסה תל-
אביב—לונדון—תל־אביב שהוא כיום בין
162ל* 200 לירות אנגליות. מכאן, שב-
מיקרה הטוב ישלם הנוסע עוד 8000 לירות
ישראליות. גם על פי חישוב זה, זול
יותר לטוס בטיסה של איסת״א, העולה
רק 15 אלף לירות מאשר בקומבינציה ש מציע
לביב 16 ,אלף לירות.
המציאות ורודה עוד פחות מכך. הנוסע
יגיע מתל־אביב ללונדון בשעות אחרי-
הצהריים המאוחרות ויאלץ, במיקרה הטוב
ביותר, לשהות לילה אחד בלונדון. חישוב
זול של ליל-שהייה בלונדון הוא 10 לידות
אנגליות נוספות. אולם לא בלילה אחד
מדובר. הממוצע שעל הנוסע לבזבז עד
שהוא עולה על טיסת סטאנד־ביי הוא שלושה
ימים ולעיתים יש להמתין שבוע.
עופר קוד, נציג איסת״א, לונדון

רמזרומה בברי ח המידה
על כריתת העורלה, הקרבת הבן-
הבכור ופגיעה בבורא העולם.
מינהג כריתת העורלה בפועל, הוא פולחן
עבודת אלילים פרימטיבי, אכזרי וטיפשי.
הטענה הנפוצה שזה טוב לבריאות היא
תירוץ שדוף.
בתורה כתוב גם להקריב את הבן הבכור
לאלוהים, אבל עוקפים את זה ומשלמים
כופר בטכס פדיון הבן. אותו דין חייב
להיות לגבי כריתת עורלה. ישולם פידיון
עורלה.
כריתת אבר חי מן הגוף היא פגיעה
בכבוד בורא עולם, בחוקי הטבע ובמוסר.
מיכאל גורודב, חל־אביב

מה זה מעורבות?

שחקן דיין
תסביך קונטה?!ינטה

מנכ״ל ״הסנה״ מגיב על ידיעה במדור
״תמרורים״ (״העולם הזה״
,)2184 אשר ציינה כי הוא פרש
ממועצת־הביטוח אחרי שהיה מעורב
בפרשת פשיטת הרגל של חברת
״ישראם״.
מייד עם קבלת כתב־המינוי למועצת
הביטוח הודעתי למפקח על הביטוח כי
איני רואה אפשרות לקבל את המינוי.
הסנה, לבקשת בעלי המניות של ישראס
והמפקח על הביטוח, קיבלה על עצמה,
ביום 17.6.1979 את ניהול ישראם. בעיקבות
בדיקה שנערכה בחברת ישראם, הוגש, אר־

ה קי ץ,
לפני שאת מ רי מהי דיי ם
נ סי .1380

עד יום מותו. רק אצלנו, מי שהוא יהודי,
הוא בהכרח ״פולני גלותי.״
לדידו של אסי דיין, להיות יהודי זו
בושה. אולי יהודי בג׳ינס יראה טוב יותר 1
פ. זמיר, תל-אביב

איך להגיע

על הדרכים שהראה יגאל לביב
במדורו ״אתה וחלירה״ (״העולם
הזה״ ,)2180 כדי להגיע בעזרתם
בצורה הזולה ביותר לארצות־הברית,
מגיב נציג איסת״א ב-
לונדון.
המידע שפורסם תחת הכותרת ״מחירי
סטאנד־ביי״ ,יש עימו משום אחיזת עיני
הקורא ההדיוט. ראוי להעמיד את הדברים
באורם הנכון.
יגאל לביב ניסה לשכנע את הקורא שעדיף
לקנות את כרטיס הטיסה לניו־יורק
דרך לונדון, וזאת תחת לקנות כרטיס
ישיר הלוך־חזור תל־אביב—נידיורק—תל-
אביב בטיסות הצ׳ארטר של איסת״א.
כרטיס הטיסה הזול ביותר של איסת״א
לניו־יורק וחזרה הוא 15 אלף לירות וקשה
להבין כיצד הגיע לביב לחישוב של 13
אלף לירות לטיסה דרך לונדון.
שש חברות־תעופה מקיימות היום טיסות
על בסים סטאנד־ביי. מלבד חברת לייקר,
שאצלה המחיר לא השתנה והוא עדיין
עומד על 59 לירות אנגליות ( 123 דולר)
כל שאר החברות מוכרות את כרטיסי
הסטאנד־ביי ב־ 75 לירות אנגליות (160
דולר) .המחיר חזרה גבוה יותר ונע סביב
85 לירות אנגליות. כך-שהנוסע ישלם
העולם הוה 2189

11 שבסק׳ עויליך

לארצות־־הבריח בזול י
מנהל
אבניאון
לא מעורב
בעה ימים אחר־כך, דין־וחשבון למפקח
על הביטוח, אשר כלל המלצה, לאור המימ-
צאים בחברה, לפרק אותה, המלצה שבוצעה
למחרת.
איתן אבניאץ, מנכ״ל הסנה, ת״א
#,י כאשר ציין העולם הזה את מעורבות
הקורא אבניאון בפרשה, לא היתה
לכך כל כוונה שלילית, אלא ציון עובדתי,
שהיתה לו נגיעה לעניין, כמצויין
במיכתב זה.

איתן עמיחי
הדברת מזיקים
מומחים לחדכרת תיקנים (ג׳וקים),
תולעי עץ, חרקי פפרים ומדים.
בשמירה על בריאותך ורכושך.
רמת-גן, רח׳ מודיעין 8ו, ת.ד2272 .
6.70־ 5־ 7 9 0 1 1 4רש׳מס־ 21 שסק 481/75

7ה היה הו1וב הו ה שהיה 25 גיליון ,,העולם הזה׳׳ שראה אור השבוע לפני 25 שנה
בדיו? ,הביא במיסגרת סידרת הכתבות ״או — או את תוכניתו
של פריץ שמעון נוימן, מנהל ״החברה הישראלית המר כזית
להשקעה ולבניין״ ,תחת הכותרת ״מיכצע ישמעאל״,
שכמהלכה הוא פורש את קשת האפשרויות הכלכליות הטמונה
בפוטנציאל השלום בין ישראל לבין מדינות ערב. צוות השכועון
ערד ״חקירה מיוחדת״ בנסיבות שליחתו של סמל המישטרה
הצבאית, אהרון מרטה אל הכלא הצבאי.
במיסגרת מיוחדת פורסם שירו האחרון של אורי נלין,
הטייס שהטיס את מטוסו לעבר אסון מעגן. סאטיריקן השבועון
עמוס קינן ליגלג על חבריו שהופיעו כניצבים בסרט ״גבעה

24 אינך עונה״ .צוות כתבים של השבועון, נילווה אל מחתימי
״משאל השלום העולמי״ ,שמטרתו היתה תמיכה בשלום פרו־סובייטי.
סילבי קשת החלה כפירסום מדורה האישי ״הבל או דות
חווה״ .מדור הספרים סיקר את ״זעקת הקרב״ מאת ליאון
מ. ירושלמי (יורים) ,ומדור התיאטרון הביא את דיוקנו של
השחקן אהרון מפקין.
בשער הגיליון: שחקן אהרון מסקין.

אהבת אשת נשיא קוסטה־ריקה * פרשת..המק׳ גרינברג
״העולם הזה״ 877
תאריך 12.8.54 :

מגילת־רווז
השבוע נשנתה במהדורה מודרנית אגדת
רות המואביה, שעזבה את עמה וארצה,
יצאה להקים בית בישראל, כאשר ירדה
אשד, צעירה, שחורת־שיער ממטוס־נוסעים
בשדה־התעופה לוד.
האשה, לורנציה פיגוארים, אשתו לשעבר
של נשיא קוסמה,־ריקה, לא באה לישראל
כדי לבקר במקומות הקדושים לדתה הקתולית.
היא לא באה גם לפי הזמנה מיוחדת
של ממשלת ישראל, השואפת להידוק היחסים
המדיניים עם מדינות אמריקה המרכזית.
מטרת ביקורה: להינשא לגבר האהוב
עליה, בנו וייזר, ראש המחלקה לדרום-
אמריקה במדור המדיני של הסוכנות־היהו־דית
בניו־יורק.
לורנציה, אם לשני ׳ילדים, הכירה את
בנו וייזר, כאשר זה הוצג בפני בעלה,
חוזה פיגוארים פרר. לאחר מכן התפתחו
העניינים במהירות. היא הצליחה להתגרש
מבעלה, למרות חומרת הדת הקתולית האוסרת
על גירושין, ומיהרה לצאת לישראל.
ידידיו של בנו וייזר טוענים כי יש כאן
מיקרה נדיר של אהבה ממבט ראשון. הם
משוכנעים גם כי שמה החדש של רעיית
הנשיא לשעבר, יהיה רות.
מישטרה ענקית וטחנו ח ־רוח
ראובן (״דומק״) גרינברג נולד עם פנים
עגולות של סאנשו פאנשו ונשמה חסרת
מנוח של דון־קישוט. בכל דרכי חייו הסוערים
הוא חיפש את החלכאים והנידכאים,
כדי להושיט להם — באם רצו, או לא
רצו — את ידו השמנה. הוא טיפס על
גגות ירושלים, להתריע מעליהם את ה אמת
— או את אשר חשב לאמת — כלפי
המדכאים. תשוקת חייו היתה להילחם בענקים.
בשבוע
שעבר שב וחזר הסיפור הנוגה
על עצמו: התברר שהענקים לא היו אלא
השלס הבא
הבוהמה ־ אזי ב העם
המשוררר הצעיר צלמור קם ממושבו הקבוע
בקפה ניצסית* והלך הביתה, אבל
לא יכול היה להירדם. מחר היח חייב
לספק את המאמר השבועי לעיתון.
לבסוף הרים את עטו כלפי הירח ובן
רגע מילא ארבעה גיליונות צפופים במאמר
בגנות הבוהמה, ובמיוחד בגנות אלה
• צירוף שמות שני בתי הקפה, ניצן׳
(ירושלים) תכסית׳(תל־אביב).

טחנות־רוח. רוחמחו ומגינו של רומק נופצו,
והוא מצא את עצמו מאחרי סורגי
הכלא הירושלמי.
המוכתר הבדתי־מוכתר. היה זה
סיומה של פרשה ארוכה, כאשר בראשיתה
ערק רומק מצבא אנדרם* הפולני, שאיתו
הגיע ארצה, והצטרף ללח״י, כדי להילחם
בענקים הבריטים אדומי־הכומתות. הוא בא
בקשרים עם אנשי הכפר הערבי אבו-
גוש, שסיפקו נשק ומיקלט לו ולידידיו.
תוך כדי כך צמחה ידידות אמיצה בין
השייך יוסוף אבו־גוש לבין הדון־קישוט
הדובר־אידיש.
רומק, דליל השיער וטוב הלב היה אהוב
על כל אנשי הכפר, שכינוהו בשם אבד
דאוד. הוא היה למעשה המוכתר הבלתי-
מוכתר של אבו־גוש. כאשר החלו רוחות
פוליטיות הורסניות נושבות בינות לגבעות
הכפר, השתמש רומק בהשפעתו כדי לשמור
על אחדות התושבים בעינה. פעילותו זו
הכעיסה, לדבריו, את הענקים החדשים,
כחולי המדים של המישטרה.
בני אבו־גוש לא היו הידידים היחידים
שהיו נתונים בצרה. רומק עסק גם בניהולה
של קרן לטובת חברי הלח״י לשעבר,
וכאשר התפוצץ מישפט גרינוולד—קסטנר
שהפך מאבק חדש נגד הענקים, העמיד
רומק את עצמו בראש הוועדה הציבורית
למען מלכיאל גרינוולד, ואסף סכומי כסף
גדולים לניהול המישפט.
מראית עין שד צדק. רומק התנגד
לדרישתה של המישטרה להביא אותו לפני
שופט השלום מאיר אבן־טוב בדלתיים
סגורות. הוא דרש מישפט גלוי :״שכולם
ידעו במה מאשימים אותי.״
ההאשמות היו רבות: נסיון שוד בבית-
זזמסחר לעתיקות מאריין, קשירת קשר
לביצוע פשע, פריצה, גרימת נזק לרכוש,
הסגת גבול ועוד. רומק הסיט את כובעו
האפור, רחב השוליים, והכריז :״איני מודה
באשמה!״ הוא טען כי הענקים מנסים
להדביק בו פשע אשר לא הוא ביצע,
במטרה לכלוא אותו מאחורי סורג.
המישטרה ביקשה ארכה של 10 ימים
כדי לערוך חקירות. סניגורו של הנאשם,
עו״ד שמואל תמיר התנגד. השופט גחן
* חייל אחר מצבא אנדרם הפולני, שסירב
לערוק עד ששיחרורו הוסדר, היה ראש־הממשלה
הנוכחי, מנחם בגין.
** כיום שר־המישפטים בממשלת הליכוד.

שמעשנים
מיקטרות כדי להעלות בעשן את
הריקנות. ידין צלמור מעשן עתה סיגריות.
חברו־לנשק, עירן גילמור, לא עבר על
כך בשתיקה. הוא תקף במאמר השבועי
שלו במדור הסיפרותי את׳הבוהמה ובמיוחד
את לובשי החולצות המשובצות. חולצות
צבעוניות זין חולשתו הגדולה של צל-
מור, וידידו תמיר מכמור, יצא איפוא
להגנתו בדף התרבות, כשהוא מחרף את
הבוהמה השותה ללא הרף עראק זאח־לוואי,
מה שהרגיז את המבקר גלעד אש-
תור, חובב הטיפה המרה, שהביע בגלוי
את דעתו על הבוהמה ועל מגדלי הזקנים.
זה כבר עבר כל גבול, והחברים הש לימו
ביניהם ויצאו בקריאה נירגשת לנוער
לכבוש את השממה ולצאת ולחפש את
נעוריהם האבודים בנגב. המדור הסיפרותי
ודף התרבות העלו על נס.

לרשום את החלטתו, וקצין המישטרה הניח
לפניו את פקודת־המעצר לחתימה. השופט
ניפנה אליו בפנים סמוקות, וקרא בזעם:
״מניין לך מה אני עומד להחליט י אילולא
ההאשמות החמורות, היתה חוצפה

כ ל איי ם
בתל-אביב נאשם אדם בגניבת פרה, טען
בבית־המישפט :״אני יהודי אדוק. ראיתי
את הפרה רתומה לעגלה, והתרתי אותה,
היות והתורה אוסרת לקשור פרה לעגלה
יחד עם סוס.״

הלקה למעשה
בירושלים, נכנס אהרון שטיינברג להצגת
הסרט ״מפני שאת שלי״ ,ראה את אשתו
יושבת בחברת גבר זר, תקף את הזוג,
חבט בו כהוגן.
חדירות בחיפה ניסו מבריחים לנצל את דמי המכס
הנמוכים המוטלים על בשר כשר, הביאו
200 קופסאות בשר חזיר מקושטות בכתובת
״כשר למהדרין״.
אזהרה בלוד השתכנה מישפחה, שהגיעה זה עתה
מן המעברה, בדירה שבה נתגלה לפני שבועות
מיספר בית־בושת, רצתה למנוע ביקורים
בלתי רצויים, תלתה על הדלת שלט
גדול :״כאן גרים אנשים הגונים !״
אנשים נאשם ״רומק״ גרינכרג
לדון קישוט, פני סאנשו פאנסה
זאת מספקת כדי י לשחרר את הנאשם !״
ואחר ציטט את אחד מעקרונות החוק:
״תהי לפחות מראית־עין של צדק 1״ _
תוצאות החקירה. המישטרה קיבלה
את 20 הימים וגילתה עד מהרה את תוצ אות
חקירותיה: לטענת המישטרה מכר סו-
חר־העתיקות הירושלמי, מאריין, המחאה
לחלפן הירושלמי דויטש. ההמחאה היתד,
ע״ס 6000 דולר, אולם לא היה לה כיסוי.
דויטש אסף כמה ידידים, ופרץ לחנותו
של מאריין.
מישהו הציע לפנות למישטרה. מישהו
אחר הציע לרוץ לקפה וינה הסמוך, ולהזעיק
את רומק, ידידו של מאריין, כמתווך :
המישטרה היתד, עלולה לשאול שאלות לא
נעימות בהקשר לדולרים. רומק בא, הצליח,
מאריין שילם, וד,תקרית חוסלה —
עד השבוע שעבר.
המישטרה האשימה: כל העניין בדים
על-ידי רומק כדי להכריח את מאריין
לשלם. טען רומק :״כל זה מצוץ מן האצבע.״

השמדת
מזיקים
בחיפה פנה אברהם לוי לבית־מסחר לצור כי
חקלאות, ביקש מלכודת חפרפרות, הסביר,
כי המלכודת דרושה לו כדי למנוע
את שכניו מלעשות את צרכיהם בחדר
המדרגות שלו.

#ירוחם (הג׳ינג׳י) כוהן, לשעבר
נציג ישראל בוועדת שביתת־הנשק היש־ראליודמצרית,
נאלץ להסביר מדוע הוא
עודנו כה רזה, שעה שרוב חבריו לנשק
לשעבר בפלמ״ח הוסיפו בינתיים משקל.
תירץ כוהן :״אני דואג למצב־המדינה. זה
מכרסם בי!״
#שעה קלה אחרי־כן, בשעת ארוחת-
צהריים תחב ירוחם כוהן, שטר של 100
פרוטה* לידו המושטת של קבצן, ונוכח,
במאוחר, לדעת, שד,קבצן הוא שחקן הבימה
שלמה (שליימלוס כר־שביט, שחזר לא
מכבר מאנגליה, ואסף כסף להזמנת מנה
כפולה של בשר.
#כאשר ביקר לפני כמה ימים יחז קאל
איש־כסית, כבד־הגוף וחובב-התנו-
מה, הוא השתוקק ללון במלון המפואר
לב־הכרמל, אך כאשר שמע כי מחיר הלינה
הוא בסך 13 לירות, העדיף את החיסכון
על הנוחיות, ובילה את הלילה במכוניתו.

אחרי הצגת־הבכורה של המחזה
קזבלן: שנערכה בחיפה, נכנע מחבר המחזה,
יגאל מוסינזון, ללחץ הקהל ושחקני
הקאמרי, ניסה לעלות על הבמה, למ רות
היותו לבוש תילבושת בלתי חגיגית
ונעול סנדלים. מוסינזון הופתע כאשר ניתקל
בהתנגדות עזה מצד אחד הסדרנים
שלא הכיר אותו.
#בהצגה בלתי־צפויה זכו השבוע
עוברי אורח ברחוב בן־יהודה, תל-אביב,
כאשר חל קילקול במכוניתו החדשה והמפוארת
של איש־השרירים רפאל (הרבי הלוחם)
הלפרין. מאות אנשים נאספו להתבונן
במראה המתאבק הישראלי, שהפשיל
את שרווליה והחל דוחף את מכוניתו במע-״
לה הרחוב.
* בראשית שנות ה־50׳ היו במחזור
שטרות של 50ו־ססו פרוטה.

קשר בהיול£שות

אין משקה יותר מוצלח לקיץ.

ק ח לך חופ שה ק טנ ה בבית
ע ם כוס ת ה על הקרח,
המש קה המרגיע א ת
הצמא־ ואותך

1איך מכינים
.תה על הקרח
י 60 1שניות.

תה אמיתי זה ויסוצקי כבר סגו שנה.

\ שמים בכוס גבו ההש קי ק
1ת ה ויסוצקי 2גרם |ל״תה על
\ הקרח״ דרושה ת מ צי ת חזקה).
* מוזגים מעט מי ם רותחים,
\ ש מי ם סוכר ובוחשים.
.מו סי פי ם קוביות קר ח, מי ם
\ צוגגים ופלח לימון.
.ניתן ג ם להכין מרא ש קנקן
י של ת ה על הקרח״שיהיה תמיד
במקרר ל הנ אתך ול הנ א ת אורחייך

לא כל הלבן חלבי
דונז׳אולה-סבון קוסמטי בחלב
קליאופטרה שרחצה בחלב,
כבר ידעה שאין טוב כחלב
להזנת העור
ולהענקת מגע קטיפ תי מלטף.
דונגי־או־לה הסבון ה קו ס מ טי היחידי
המכיל חלב א מי תי וגליצרין.

חזרה אל הטבע£6 3111311 .ת 0 0

__מבית קולגייט פלמוליב -צרפת__ .

מחיר מומלץ 1740ל״י כולל מ.ע.מ.
-יי רו א ז ^ ו ולז• ששםר \ ו רי \ ר>רפר1

ונוי * 0 8
רודזיה: חרוזי־הזכוכית

אבל מווו רווה
לקורא הישראלי היתה התמונה מוכרת באורח כימעט
מביך.
ראש־ממשלה בריטי חדש עולה לשילטון על מצע
ניצי ובלתי־מתפשר בלפי אפריקה השחורה. מרגרט תאצ׳ר
באופוזיציה היתר. תומכת נלהבת בממשלה החדשה, שהקים
הבישוף השחור אבל מוזורווה ברודזיה. מוזורווה הוקע
כבוגד בכל רחבי אפריקה השחורה, ו״החזית הפטריוטית״,
בראשותם של ג׳ושוע נאקומו ורוברט מוגבה ניהלה נגדו
מילחמת־חורמה. אך תאצ׳ר הכריזה שאין בדעתה לדבר
עם הגוף המתקרא ״החזית הפטריוטית״ .היא ותומכיה
היוו, מאז ומתמיד, את האגף הימני הקיצוני במיפלגה
השמרנית הבריטית, שתמך בדרום־אפריקה ובמתיישבים
הלבנים ברודזיה, ששנא בגלוי את העולם השלישי ואת
השחורים בבריטניה עצמה, ושחלם על הקמת קומונוולת
לבן.
כמו מנחם בגין, החלה גם תאצ׳ר את כהונתה ביד רמה.
בתחילת יולי הודיעה על מדיניות חדשה כלפי רודזיה. היא
לא העזה להודיע על הכרה במישטרו של הבישוף

קה, מייקל מאנלי. תאצ׳ר הועמדה פחות או יותר לפני
עובדה.
בריטניה לקחה על עצמה אחריות ליזום חוקה חדשה
לרודזיה, שתקצץ באורח דרסטי את השפעת המיעוט הלבן
בארץ זו. בריטניה תקרא לוועידה חדשה, שבה ישתתפו
״מנהיגי המחבלים״ ,מוגבה ונאקומו, ותפקח על בחירות
חדשות.
תומכיה הנלהבים ביותר של תאצ׳ר הקימו שערוריה
רבתי. חברי־הפרלמנט הימניים, ג׳וליאן אמרי וסטיבן
הייסטינגס, הוקיעו את בגידתה של תאצ׳ר והתרפסותה
לפני ״הדיקטטורים״ של מדינות העימות השחורות. הייס־טינגם
אף הוסיף שגב׳ תאצ׳ר הולכת בדרכיו של שארל
דה־גול באלג׳יריה, ומאמצת את מדיניות־החוץ הסוציאליסטית
של מיפלגת־הלייבור.
עצמאות חד־צדדיח. החל בנובמבר 1965 מסובכות
כל ממשלות בריטניה במאבקים בלתי־פוסקים עם
המתיישבים הלבנים של רודזיה מזה, ועם ממשלות אפריקה
השחורה מזה. ב־ ,1965 שנתיים אחרי שהפדרציה הרודזית
התפרקה וזמביה ומלאווי זכו בעצמאותן, הכריז מנהיג
״החזית הרודזית״ הלבנה איאן סמית, על עצמאות חד-
צדדית מבריטניה, והוכרז כמורד על-ידי מעצמת־האם.
סמית, לשעבר טייס קרבי בחיל־האוויר המלכותי הבריטי,
ביקש להנציח את שילטונו של המיעוט הלבן ברודזיה.
150 אלף לבנים שלטו ללא מצרים על ששה מיליון שחורים,
נהנו בלבדית מזכות־בחירה, משליטה על כל המשאבים
ועל כל זרועות השילטון. .
תוך 14 שנים גדלה האוכלוסיה הלבנה כמעט פי שניים.
ס 450/מרבע מיליון הלבנים ברודזיה עלו לשם מאז ,1965
כדי לנצל עד תום את ההזדמנויות הכלכליות הנדירות
שנוצרו על־ידי העבודה הזולה והמערכת המתוחכמת של
זכויות־יתר אינסופיות שצברו להם הלבנים.
איאן סמית שלט ברודזיה ביד ברזל. מורדים שחורים
נכלאו בבתי־סוהר ובמחנות־ריכוז. צבא רודזי ״מעורב״
(דהיינו מפקדים לבנים ונושאי־כלים שחורים) הלהיב את
דמיונם של הגיזענים בכל העולם במיבצעי־תגמול נועזים,
״בנוסח ישראלי״ ,נגד החזית הפטריוטית, כולל שחיטות
בסיגנון קיבייה מעבר לגבול, בעיקר בזמבייה ובמוזמביק.
מנהיגי החזית הפטריוטית נהנו מעורף מוצק ומתמיכה
רחבה בכל אפריקה, ובעיקר ממדינות העימות — זמביה,
מוזמביק, אנגולה וטנזניה.
ברודזיה שורר שילטון צבאי, והשחורים בישובי-
הספר נסגרו במעין מושבות־עונשין, תחת מישטר חמור,
כשהם נקרעים בין אהדתם לחזית הפטריוטית לבין פחדם
מתיגרת־ידה של המישטרה החשאית הרודזית.
מיתוסים של דיכוי. לבנים שהם כחמישה אחוז,
מדכאים ושולטים ללא מצרים ב־> 957 שחורים, יש תמיד
צורך בצידוקים ובמיתוסים, שיעניקו לדיכוי לגיטימציה
והגיון פנימי, אפלו מעוות.
בעשרים השנים האחרונות נכתבו מאות ספרים על

ראש־ הממשלה מוזורווה

חיילי־ מילואים רודזיים

י— ואריק שרון מרסס

העולם כולו נגדנו —
מוזורווה (כפי שבגין לא העז לספח את הגדה־המערבית
הכבושה) ,אך הודיעה שבריטניה תפסיק את הסנקציות
הכלכליות, צעד המקביל ל״הרבה אלוני־מורה״ של מנחם
בגין.
אלא שוועידת חבר־העמים הבריטיים, עמדתו של
הנשיא ג׳ימי קארטר והלחץ הכבד בעולם השלישי החזירו
את תאצ׳ר למציאות במהירות רבה. השבוע, בלוסאקה,
בירת זמביה, נאלצה לחתום על מיסמך שעורר את חמתו
של האגף הימני במיפלגתה.
המיסמך נוסח על־ידי המבריק שבכל שליטי אפריקה,
נשיא טנזניה יוליוס נייררה, ועל־ידי ראש ממשלת ג׳מיי־

צלם אנוש, בריות נחותות השטופות באמונות תפלות
ובפולחנים מיסתוריים אך מגוחכים. המתיישב הלבן למד
״להכיר את השחורים״ .התשובה היחידה למנטליות הפרימיטיבית
שלהם היא בהפעלה ברוטלית של הכוח הלבן
המאורגן והממוסד .״הם מבינים רק את שפת־הכוח״
במאה ה־ 19 רווחו בבריטניה סיפורים על אוצרות
שלמה המלך ,״זהב אופיר״ ,החבויים ברודזיה. אגדות אלה
איפשרו למייסד הנוכחות הלבנה באיזור, סר ססיל רודז,
שעל שמו נקראת הארץ, להציג את הפלישה לאיזור
כחלק בלתי־נפרד מהמסורת האירופית המקודשת, הנשענת
על מיתוסים תנ״כיים. המיתום הרודזי הלבן מעמיד במרכזו
את מיפעלו היוצר והמפרה של המתיישב הלבן. הלבנים
יוצרים אומה חדשה, מפריחים את השממה, מבערים
את הג׳ונגלים, נלחמים בפיגור השיבטי, בשם הנאורות
האירופית.
הלבנים הבינו שרק תיאוריה של עליונות גיזעית
תוכל להנציח את זכויות־היתר שלהם. סיפרותם ״מרוססת״
(כלשונו של אריאל שרון) בסטריאוטיפים שחורים נחותים,
אבל ברקע קיים גם הפחד מהאדם השחור.
בעיקר חוששים הלבנים משחורים שנהנו מחינוך ומהש־כלה
אירופיים. הטיפוס השלילי בסיפרות הלבנה הוא בוגר
אוניברסיטה מוסקבאית. הוא תפס את מקומו של רופא-
האליל כדמות הזדונית והמאיימת. כמו שביר־זית מבעתת
את שרון ורפול הישראליים, חושש הגזען הרודזי מאיש-
המחתרות הרציני, הממושקף וחמור־הסבר, שחינוכו האירופי
אינו אלא מסווה, המאפשר לו להפיץ את הרעל
החתרני ולגייס ״מחבלים״ חדשים לחזית הפטריוטית.
לא נעדר, כמובן, גם הסינדרום של ״העולם כולו
נגדנו״ .המתנחל הלבן עומד לא רק נגד מדינות אפריקה
וה״מחבלים״ ,שזכו בהכרה כלל־עולמית, אלא גם נגד
מזימה הנרקמת נגדו באו״ם, בלונדון, במוסקבה ובוושינגטון.
תמיכתה
האיתנה של דרום־אפריקה, ועוצמת המיתוסים,
לא הספיקו כדי להנציח את הדיכוי. ההתנגדות
הבינלאומית למישטר הגזעני ברודזיה, הלחץ של מדינות-
העימות, שהתגבר עם השתחררותו של מוזמביק ואנגולה
מעולה של פורטוגאל, ובעיקר הסנקציות הכלכליות הכריחו
את איאן סמית לחפש מוצא. לצורך זה הוא שלף קלף
שחור, חדש ומתוחכם. הוא העביר את השילטון לבישוף
השחור אבל מוזורווה.
הוא נוכח לדעת כי אברהם לינקולן צדק באומרו :״אי־אפשר
לרמות את העולם כל הזמן.״
פנים שחורות, ש״כ לכן. בתחילת הקיץ של 1979
הוכתר הבישוף אבל מוזורווה כראש ממשלתה של רודזיה.
היה זה הישג תעמולתי לא־מבוטל לאיאן סמית ולמתנחלים
הלבנים. בדומה למנחם בגין ולתוכנית האוטונומיה שלו,
יזם גם סמית מיבצע־הטעייה מבריק. אך נראה עתה שגם
הוא עולה על שירטון המציאות הבינלאומית העויינת.
לאיאן סמית יש נכס שבגין יכול רק לחלום עליו:

רודזיה הלבנה, מנקודת־ראותו של המתנחל. אולי קשה
לדבר על מסורת של סיפרות נחלנית, אבל קיים, כמובן,
מכנה משותף, שאיננו זר לישראלים. המתנחלים הלבנים
מתוארים תמיד כשומרי־הסף של הציביליזציה הלבנה,
בעיבורה של שממה פראית, המאוכלסת על-ידי תושבים
פרימיטיביים וצמאי-דם. בזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי של
הלבנים ברודזיה מקננים, מאז סוף המאה הקודמת, המאורעות
של ,1896—97 שבהם נהרגו כעשירית ממתנחלי
רודזיה. הלבנים לא ראו, כמובן, ב״מאורעות״ התקוממות
טבעית נגד פולש זר, אלא מילחמת בני-חושך בבני־אור.
האפריקאים השחורים מתוארים במיתוסים הלבנים כנטולי

הוא רכש לעצמו משתף־פעולה שחור, נלהב ולא נעדר*
כישרונות, כדי לשבור את טבעת־המצור שחנקה את
רודזיה ולשכנע, לפחות את המעוניינים, שרודזיה עברה
לשילטונו של הרוב השחור.
ואמנם, לפחות בישראל, הציגו אמצעי־התיקשורת את
מוזורווה ברוח אוהדת, והטלוויזיה של יוסף לפיד קשרה
לו כתרים. באפריל 1979 נערכו ברודזיח בחירות, שהנחילו
ניצחון עצום לציר מוזורווה־סמית 63.970 .מהאוכלוסיה
השתתפו בבחירות.
התעמולה הרודזית עבדה שעות נוספות, כדי להסוות
(המשך בעמוד )56

חיים ברעם

אם ידיך אינן יכולות לחכות
עד שיהיה לך די בסן ז למכונת כביסה
הזמן.
תוכלי לרכוש אותה בחצי
איך? זה פשוט וקל. את מפקידה תשלומים חודשיים .
במשך 7־ 3ו חודשים סכומים
חודשיים שווים, בה ת אם לאפ שרותך
מ־ 300 עד 3,000ל״י לחודש. בתום
התקופה את מקבלת הלוואה בגובה
סכום החסכון שלך פ חו ת שני

סכום הריבית על ההלוואה שווה
לסכום הריבית על החסכון כך
שלמעשה אינך מ שלמת ריבית על
ההלוו אה!
כך תוכלי לרכו ש את מכונת

הכביסה בעוד 6חודשים במקום
בעוד שנה, ולהמ שיך ל שלם
בהפקדו ת שאינן מכבידות עליך. כך
גם לא יהיה עליך ל חכו ת זמן רב כדי
לצאת לחופ שה, להחליף מקרר או
כל מוצר אחר.
למעשה תוכלי לע שות כמעט כל
מה שתרצי בחצי הזמן.
פרטים בכל סניפי בנק הפועלים,
בנק אמריקאי ישראלי ובנק מסד.

אריאל׳

הזמן
״בחצי
שיטת חסכון חד שה.

ההתנחלויות הן מחרה ומעשי־חרם, שען הפוובסוד ודם דינשמ״ו, דיקן
הפקולטה למישפטים באוניברסיטת תדאביב, בשיחה עם..העולם הזה״

>1־ 11 1 1
1־־— 1111* 1

!ך ם לגולדה היה תיאבון גדול ל-
//י׳ * התנחלויות. אבל היא ידע
ידעה לעשות
זאת זאת ביתר שכל מאשר הממשל ,.ה״
כחית,״ אמר הפרופסור יורם דינשטיין בחיוך.
הגבר
בן ה־ ,45 גבה־הקומה, ידוע בדיעו־תיו
על מצבם המישפטי של השטחים
הכבושים — דיעות הנוגדות לחלוטין את
דיעות השילטון. ויכוחיו המרובים עם
ראש־מישלחת ישראל באו״ם, יהודה צבי
.בלום, על נושא זה, ממלאות כמה מברכיו
של כתב־העת הפרקליט.
״יתכן שעברנו כבר את השעה ה־,12״
אומר הפרופסור .״או אולי נותרו לנו דקות
ספורות. רק ההיסטוריה תאמר זאת. על-
כל־פנים, הכתובת על הקיר היתד, דבריו
של הנשיא ג׳ימי קארטר, כי ההתנחלויות
הן בלתי־חוקיות. ארצות־הברית היא ארץ
שומרת־חוק. היא שהמציאה את הסיסמה
״חוק וסדר״ .כל דבר בלתי־חוקי הוא
תועבודנפשה.
״מילים אלה רוצות להציגנו בעיני העולם
כמדינה שאינה שומרת על כללי המיש־פט
הבינלאומי. ממשלת־ישראל עושה הכל
כדי לסייע לתדמית זו. אפשר כימעט לחשוב
שלצורך זה בילבד נבחרה. היא יוצרת
בעולם תדמית של מישהו מופרע ומתפרע,
שאין כל היגיון במעשיו.
״המרגיז ביותר הוא שכל זה הסר־טעם
וללא כל צורך ממשי. כל אותן פעולות
שעשתה ועושה מדינת־ישראל, ושעליהן
יצא הקצף במדינות הנאורות, אפשר היה
לעשותן גם באופן חוקי.״

ן ןן !1^ 11

בחזרה, מנבא דינשטיין. אם תתדיין ישראל
באחד הימים עם ירדן על הריבונות בגדה,
ייאלץ בלום לכתוב מאמרים חדשים רבים,
כדי לבסס את ריבונותה של ירדן בגדה.

איך להסתבך
__בצרות
החחלה חלאומית

— ? י י רויייי וון׳ו 1י י * ייי * י ^ 3

וו—י וי״ יי יייי״ ו**! יייי־<1 — 11

יש ריבונות
לירדן
ך אשית הוויכוח בין שני הפרופסו-
י רים היא על הריבונות בשטחים שנכבשו
על־ידי ישראל במילחמת ששודד,ימים.
לדעת הפרופסור בלום הופקעה הריבונות

אחר שמצב ישראל בשטחים המוח־
!זקים הוא מצבו של כובש, מצב של
״תפיסה לוחמתית״ ,כהגדרתו של דיג־שטיין,
חלות עליו תקנות האג מ־ 1907 ואמי
נת־ג׳נבה הרביעית מ־.1949
בעוד שתקנות האג מהוות נורמה בינלאומית,
שאין צורך להצטרף אליה פורמלית,
הרי שאמנת ג׳נבה מצריכה הצטרפות.
ישראל הצטרפה רישמית לאמנת
ג׳נבה ואף אישררה אותה. כך שבמישור
הבינלאומי היא מחוייבת לפיה. אולם במישור
הפנימי לא חוקקה ישראל את החוקים
הנדרשים לקיום האמנה בתוך המדינה,
וכך, במישור הפנימי, אין דרך להפעלת
האמנה.
כקוריוז מדגיש דינשטיין כי ישראל
תהיה הראשונה להפעיל אמנה זו, שנחתמה
ב־ ,1949 מאחר שמאז לא היו מילחמות
שהצריכו שימוש בה.
מדינת־ישראל אימצה את התיאוריות של
בלום וקודמו, יוליוס סטון. המדינה הכריזה
כי מאחר שאינה כובש זר, לא חלה
עליה אמנת־ג׳נבה. על הכרזה זו ספגנו
קיתון של רותחים בכל הזדמנות, וגם
ארצות־הברית הצטרפה לגינויים אלה.
לכן הודיעה ממשלת־ישראל ב־ 1971 כי
בלי לחזור מעמדתה העקרונית, היא מכירה
ותיישם את העקרונות ההומאניטריים
של האמנה. הצהרה זו היא בגדר שטות,
לדעתו של פרופסור דינשטיין. שהרי כל
אמנת־ג׳נבה כולה עוסקת אך ורק בעקרונות
הומאניטריים.
כך הוכיחה ממשלת־ישראל בפעם נוספת

ממשלת שראו יוצרת
בתורם תדמית שד
מישת! מונות ומתנות
שאין היגיון במעשיו

ראש מישדוזת שואל
בארס אינן נוהג
נמישנטן, אלא כעוררד־ן
של גושאגוניס

על שטחים אלה בעיקבות מילחמת העצמאות.
הצבא הירדני היה שם ככובש ביל-
בד, ומדינת ישראל זכתה בריבונות אחרי
1967 עקב זכותה לחלקים אחרים של ארץ־
ישראל המנדאטורית.
דינשטיין חולק על דיעה זו. הריבונות
על השמחים הללו בגדה המערבית עברה,
לדעתו, לממלכת ירדן. הוא טוען כי מיל-
חמת־ר,עצמאות היתד״ בעצם, מילהמת־אזרחים.
היהודים נלחמו את מילהמתם,
והישוב הערבי, כשראה כי הוא עומד.
להפסיד במילחמה, הזמין את הצבא הירדני
לעזרתו. לכן אי-אפשר לראות בצבא זד,
כובש זר, אלא מוזמן. המקומות היחידים
שבהם אפשר אולי לחלוק על כך הם
היישובים היהודיים שהיו בשטחים אלה,
כגון גוש־עציון והרובע היהודי בעיר־הע־תיקה.
שם בוודאי לא הזמינו את הלגיון
הירדני.
אך תושבי הגדר, עשו צעד נוסף בדצמבר
,1948 כשהביעו את רצונם להצטרף
לירדן. בוועידת יריחו ביקשו מאות נכבדים
מהמלך עבדאללה לספח את הגדה
לירדן.
ב־ 1950 נערכו בחירות בגדה. לדברי הפרופסור,
היו אלד, בחירות חופשיות ודמוקרטיות
ביותר .״בוודאי חופשיות מאותן
שנערכו לאחרונה במצריים.״ בבחירות
חשאיות אלה הביע רוב מוחץ את רצונו
להצטרף לממלכת־ירדן.
בהענקת אזרחות ירדנית לכל תושבי
הגדה הביעה ממלכת־ירדן את הכרתה
בסיפוח הגדה לירדן.
״כאשר טוען פרופסור בלום אחרת, אין
הוא נוהג כמישפטן, אלא כעורך־דין,״

את כישרונה להסתבך בצרות במישור ה בינלאומי
ללא כל צורך.

אפשר לעשות
את הכל

מישפטן דינשטיין
במקום ציונות בוטאנית, שיגעון־גדלות
אומר דינשטיין ,״בלום חושב עצמו כעד
רך־דין המייצג את לקוחו — גוש אמונים.
לשם כך הוא יביא את כל הארגומנטים,
וינסה לבסס את התיאוריה שלו בכל הדרכים.
הוא משול למי שצייר את עיגולי
המטרה אחרי שתקע את החץ.״
״מאחר שממלכת ירדן רכשה ריבונות
בגדה המערבית,״ אומר יורם דינשטיין,
״הרי שרק היא יכולה להעביר לנו את
הריבונות. ישראל לא רכשה ריבונות בגדה

על־ידי כיבושה. כיבוש צבאי, כידוע, אינו
מעביר ריבונות, אלא אם כן נתקיימו שני
סממנים: ראשית, שנכבשה כל המדינה
המנוצחת; ושנית, שהסתיים מצב־המיל-
חמה.״
קובע דינשטיין :״שני גורמים אלה לא
התממשו. הן ירח והן סוריה נשארו מדינות
קיימות, ומצב־המילחמה איתן עדיין
לא הסתיים.״
לכן קשה תהיה דרכו של פרופסור בלום

.דנת ג׳נכה, שיש בה יותר מ־100
י סעיפים, בעצם אינה מפריעה למדינת־ישראל
כלל וכלל. מבין כל סעיפיה, רק
שלושה מופרים על־ידי מדינת־ישראל. וגם
על שלושה סעיפים אלה אפשר היה להתגבר
בקלות.
• גירוש׳אזדחים ואנשים מו ג נים
משטחים. דבר זה אסור לפי אמנת-
ג׳נבה. ומדינת ישראל, כידוע גירשה אזרחים
רבים מהגדה בגלל פעילות עדינת,
כביכול. אילו היתה מגרשת אותם לממ־לכת־ירדן,
אפשר היה לטעון כי אין זה
גירוש כלל .״אנו פשוט מחזירים אותם
לארצם. אולם ישראל מגרשת אותם, ללא
כל הסבר, ללבנון.״
קיימת גם אפשרות נוספת, העדיפה, לדעת
דינשטיין, תחת גירוש רצוי, לדעתו,
לנקוט שיטה של מעצרים מינהליים. שיטה
זו מותרת לפי אמנת־ג׳נבה. היא עדיפה
גם בכך שאינה שולחת את האנשים ישר
לזרועותיו של אש״ף, ואינה הופכת אותם
למנהיגים פעילים בו.
9חריסת בתים. גם זאת עשתה
ישראל כענישה למישפחות־פידאיון. השמדת
רכוש פרטי אסורה, לפי האמנה. הרי־
(המשך בעמוד )56

א1111 ים בשלס

הנשיא קארל סארססנס: יחי הספווט!
פרופסור קאדל קארסטנס בן ה־ 64 נראה למעלה בתמונת-שרד
רישמית כנשיא גרמניה המערבית ומשמאל בהופעה בלתי־מכופתרת.
למטה בשעת שחייה בים, ולמעלה כשהוא עוסק באחד מתחביביו —
ניצוח על תיזמורת. בימים אלה הוכיח רוח ספורטיבית בכוונה להפוך
דוגמה אישית בחיסכון בדלק. הוא הודיע על כוונתו לערוך מסע
רגלי, לאורך 900 קילומטרים, שיתחיל בחוף הים הבלטי ויסתיים
בהרי האלפים הגרמניים. התושבים שבדרך מוזמנים להצטרף.

טדי קנדי:
האגדה חייבת דהימשר התמונה המישפחתית שמימין צולמה
במאסצ׳וסטש ב־ .1934 מארבעת
הבנים המקיפים את האב ג׳וזם קנדי
נותר רק אדוארד, המכונה טדי( .הקטן
ביותר משמאל) .רוברט (בובי) הילד
היושב מימין נרצח ב־ .1968ג׳ון העומד
משמאל נרצח ב־ ,1965ג׳וזף, הבן
הבכור, העומד מימין תיכנן קאריירה
פוליטית, אך נפל כטייס קרבי ב־.1944
התמונה שמשמאל מראה את טדי על
מיגרש הטניס עם חברו המוסיקאי ברט
באכרך. רבים תמהים על הכוח המיס-
תי הדוחף את טדי קנדי, למרות הרציחות,
האסונות המישפחתיים ופרשת
צ׳אפאקידיק להחיות את האגדה לבית
קנדי. מישהו ממקורביו אמר :״הוא
לא מוכרח להיות נשיא. הוא פשוט
לא יכול לשאת את העובדה שמישהו
אחר יהיה נשיא.״

ה עו ל ם

הז ה

2189

בלה לוגוזי ב״דרקולה״ : 1931 -לגורל מר ממוות

פרנק לאנג׳לה ב״דרקולה״ 1979 -מהפנט קרבנות במבטו

פרנק לאנג׳לה: דרקולה הטקסי והקרבן המוכן לנשוך[,

ג׳ורג׳ האמילטון ב״אהבה מנשיכה ראשונה 1979 הכובש בגלימה

כד אשה חולמת
על דרקולה

כריסטופר לי ב״האימה של ררקולה״ — 1958
העולם הזה 2189

מאז הנציח אותו בראם סטו־קר,
איש־עסקים לונדוני שהפר
סופר ב־ ,1897 לא יצא דרקולה
מן האופנה, ד.ן בדפוס והן בקולנוע.
הרוזן המיסתורי, בעל
הטירה בטרנסילווניה, הנוהג
לשאת את קרבנותיו הנשיים
אל מיטתו ולתקוע בהן מבט
מהפנט ובעיקבותיו נשיכה
עמוקה בצווארה הפך שיגעון
אופנתי בארצות־הברית. היום,
אחרי 29 שנים מאז שיחק אותו
בלה לוגוזי, הגיע הרוזן
לשיאו כשההצגה דרקולה בכיכובו
של פרנק לאנג׳לה זכתה
בהצלחה מיסחרית כה גדולה
עד שהוסרטה, ואילו בעיקבות
הצלחה זו עשה ג׳ורג׳ האמיל-
טון עם הבמאי סטן דראגוטי
את הסרט אהבה מנשיכה ראשונה
השובר גם הוא שיאי-קד
פה .״לדרקולה שלי,״ אומר
לאנג׳לה ,״הנשיכה בצוואר היא
האורגזמה, הוא מייצג כניעה
מינית מסוג שאינו אפשרי אצל
בני תמותה.״ ואילו האמילטון
אומר :״דרקולה הוא הרומנטיקה
בהתגלמותה. כל אשה חולמת
על זר שיכניע אותה, ולא
על מיצעדי־מחאה עם ואנסה
רדגרייב.״

האמילטון בלי גלימה: עם בנו אשכי()4!/2

* 11*0111ב שני ם

ווד ססקאוט.. :אינני יודע אס אני מסוגל להיות ]אמן!״
בתמונה מימין נראה הזוג הטרי, רוד ואלנה סטוארט, אחרי נישואיהם לפני כחודשיים. משמאל נראה
הזמר־האליל בתנוחה טיפוסית כשהוא מוקף בלונדיות .״זהו הצבע האהוב עלי ביותר,״ הוא אומר. זמן
קצר אחרי נישואיו למי שהיתה אשתו של ג׳ורג׳ (דוקולה) האמילטון, הכריז רוד :״נשארתי נאמן לכל
חולשותי. אינני מרגיש נשוי ואינני יודע אם אני מסוגל להיות נאמן.״ לפחות הוא מסוגל להיות כן.

אנה?!אוינה:
.,בער
מביים א ותי ד
מיז מיז: חבסידים תרשים תיפזוקת סושו!
זוהי התיסרוקת הקצרצרה החדשה שיצר הספר ז׳אן לואי דויד
ללקוחתו הקבועה, השחקנית הצרפתיה מיו מיו, שביקשה להחליף
תדמית אחרי שסיימה את הסרטת לה דרובאר. מיו מיו בעלת הפנים
עשירי ההבעה החלה את הקאריירה שלה כשחקנית בתיאטרון מיוחד
שנדד והציג את הצגותיו בתחנות־רכבת. בלהקתה היו גם ג׳רארד
דאפארדייה ופטריק דיוור. כל השלושה הפכו שחקני־צמרת בקולנוע
הצרפתי. דאפארדייה ודיוור משחקים יחד בהוציאו את ממחטותיכם
ואילו קרול לור המופיעה באותו הסרט השלימה לא מזמן סרט חדש
עם מיו מיו.

לאנה קארינה, מי שהיתה
הכוכבת הקבועה של ז׳אן לוק
גודאר (אלפוויל) ואשתו, סיבות
להיות גאה: בעלה הח דש,
דניאל דובל בן ה־ ,31 נח שב
כבמאי תיאטרון ושחקן
מעולה והוא שיביים אותה ב־סירטה
הבא: אהבה חזקה מדי,
לצד השחקן ז׳אן קארמה. בי נתיים
מופיעה קארינה במחזה
חדש של פראנסואז סאגן ״מזג-
אוויר יפה ביום ובלילה״.

בנה שד 8.8 .
הזוג הצעיר בתמונה למעלה צולם
בשנת .1960 השחקן הצרפתי
ז׳אק שארייה והכוכבת ב.ב. חובקים
את תינוקם ניקולה. מאז נפרדו
השניים ואיש לא שמע על גורל
התינוק. היום, אחרי 19 שנים, הציגה
אותו אימו לראשונה לעיני המצלמה,
כשערכה לו יום־הולדת פומבי
בביתה שבסן־טרופה בחברת
ידידיה .״מעולם לא רציתי לגדל
את בני לאור הזרקורים,״ הכריזה
ב.ב. הגאה, ואילו ניקולה,
המתופף על סיר הפוך הודיע:
״אמי ואני — הטובים שבחברים.״

212

העולם הזה 2189

אפילו אני לא הרגשתי.
אנחנו משפחה רגי ל ה:
די ר ת 3חדרי ם 2 .ילדי ם. מכוני ת יד שני הומ שכנ ת א.
ב ע לי מרויח ל א רע. אבליש חובות. ת ש לו מי ם. ב קי צו ר -
הו צ או תלא חסר.
בכלזאת אנחנו משתד לי םומצ לי חי םלח סו ךכל חו ד ש
סכו םכסף מסויים ב בנ ק ל או מי. כ ך וכך. קשה לג מו ראת
ה חו ד ש. מ א תיי ם לי רו ת יותר או פחות. כברלאמש פי עו ת,
כ ש הגי עהתמרלכתהא־( בשעה טובה) ,נוכחנו לדעת
שחש בון החס כון שלנו גדלב או פן מ פ תי ע. א פי לו אני
לאה רג ש תי(ו אני אחר אי תעלה הו צ או ת בבית) איך ח ס כנו
סכו םנכבדכלכך.
קנינו לתמר שו ל חן כ תי בהוכסא -ו א פי לו אנ צי ק לו פ די ה
(מה ל א עו שי םבש בי ל חינוך הי ל די ם?) ,ו מיד ה ת חלנו
את החס כון החד שי מחדש.
ח סכון בתש לו מי ם ב בנ ק ל או מי טוב ב ש בי ל חי 11ך י לדי ם,
בעצם טוב ב ש בי לדב רי ם רבי ם, כי ה דו אג ל ע תי ד
בחס כון מתמיד.
חסוך בלי להתא מן
בבנ ק לאומי
...וכשהניעה תחר לכיתה א׳(בשעה טובה) קנינו לה שולחן כתיבה ואנציקלופדיה

בנ ק לאונו

הבנק הצועד עם הזלון

מרשימותיו
שלמבקר
מ סעדו ת
הפעם היה בחברתי אורחו
מצרפת, ידיד ותיק ומבין ן
גדול בארוחות וביין. המסעדה
זכתה למחמאותיו, ובמידי
חד הביע פרנסוא את התפע־׳^
|לותו מיין ״פטיט סירה״.
זהו יין אדום חדש ומעולה׳
|של כרמל-מזרחי, והוא התאים
נפלא למנה העיקרית!,
צלי בקר ברוטב.
לא מכבר טעמתי עוד יין־
חדש של כרמל ,״טיגטה
ן אמרלה״ ,גם הוא יין שול־
<חני אדום משובח. אני מנד
1ליץ על היינות האלה בפני
וכל אוהבי היין הטוב. כדאי
!לכם לזכור את השמות^
החדשים האלה.
פטיט סירה וטינטה אמו׳לה
מיטיבים

איך יכול רבץ להיות ראש
ממשלה ומדוע לא קנה פרוש

אנ שי ם
מגפיים עזר
שר־הביטחון 1 ויי צ מן כעס כששמע על התבטאותו
של אלוף פיקוד הדרום
א ביג דו ר (״יאנוש״) בן־ גד
על ערביי הגליל. כאשר
התקשר אליו אמר לו וייצמן,
עוד לפני שנזף גו :״מה אתה
רוצה, להתחרות בגיס שלי לש עבר?״
וייצמו התכוון, כמובן,
לשר החוץ משה ריין, ש התחיל
השבוע להפציץ את המדינה
בטענות פרובוקטיביות.
| באותו סיור של חברי-
כנסת לגולן, התגרה ח״ב רוני
מילוא מהליכוד בחברי-הכנסת
של המערך בעניין שערוריה
אחרת של השבוע: ספרו של
ח״כ יצחק רכין וההתבטאויות
שבו על ח״ב שמעון פרס.
אמר מילוא לחברי־הכנסת של
המערך, שהיו איתו במסוק
שהביא אותם לרמת־הגולן :
״הליכוד הורס את עצמו מבפנים.
אני מבין שאתם מתחרים
בליכוד על פי השיר
011 6011ץ 8מ 1ג 1זץמ ^ ״
הידוע
1 0 1(611:61ת&ס 1

באותו נושא אמר מילוא
לחברי הכנסת של המערך
שהיו עימו :״אילו היה בישראל
מישטר נשיאותי, יצחק רבין
היה ראש־הממשלה.״
בעת הנאום של האלוף
בן־גל, הוא תקף את חוסר התקציב
הממשלתי לישובי רמת־

ף | ד 1 *11111 ראש עיריית ירושלים בא לבקר בגן־המצודה בימין־משה בבירה, עת נערפה במקום
תחרות ציורי ילדים, כאשר נושא הציור היה חומות ירושלים. קולק הצטרף
#1 |# 111 לתחרות, וישב שעה ארוכה עד שסיים לצייר את חומות ירושלים, ציור שזכה בשבחים רבים מאנשי
המיקצוע במקום. אולם טדי לא זכה בפרס. ועדת־השופטים בראשותו של הצייר הירושלמי יוסי
שטרן החליטה לתת את הפרס לילד בשם חנן. כפיצוי לאכזבתו נתנה בתו של יוסי שטרן לטדי, ספר
ציורים של אביה שנושאו ירושלים, והבטיחה לראש־העירייה כי הציור שלו יחיה תלוי, יחד עם
ציורי שאר הילדים, בתערוכת התחרות, שתוצג לקהל, אשר תתקיים גם היא בבירה, בזמן הקרוב.
עסק כל הזמן בקריאת פירקי
תהילים והתפלל את תפילת-
הדרך. אולם ח״כ פרוש נרגע
כאשר הגיע הסיור לעין־זיוון.
הוא התעניין במגפיים ובקבקבי

הגומי המיוצרים במקום, בחן
אותם שעה ארוכה וביקש לרכוש
זוג קבקבים. חברי המשק
הנדהמים הסבירו לו כי אין
במקום מכירה.

¥ 0ר שר־החינוך, הפתיע את ילדי קייטנת
מתנ״ס אשקלון, כאשר ללא חודעה מוק־י

דמת בא לבקר בקייטנה• המר התיישב עם הילדים על הארץ
והתחיל לשיר עימם ולשחק מישחקי חברה, לתדהמתם של המד-
ריכים. נראה כי הילדים התלהבו משירתו של השר. הם הצטופפו
סביבו עד שנהגו חילץ אותן לקול מחיאות־הכפיים של הילדים.
הגולן. הגיבה על כך ח״כ

שושנה ארכלי־־אלמוזלינו

מזרחי
מ כרמל
י** ח־קניראשזן י#ימחניון י׳נקב
מוקד

כשאמרה לאלוף :״אתה רוצה
להיות שר־אוצר י רק תגיד,
אנחנו נסדר לך את זה.״
! 8הסיור המפורסם של
הח״כים לרמת־הגולן נראה יותר
כמו פיקניק מאשר כסיור של
חברי-כנסת. ח״כ חיים דרולך
ימן מהמפד״ל הביא עימו את
אשתו ואת אחד מעשרת בניו.
את אשתו הביא עימו גם ח״כ
עדי אמוראי ואת ילדיהם
הביאו עימם גם ח״כ גד יע־קובי
וח״ב אבדהם בץ־
עוז. ח״כ עקיבא נוף, ה
מרבה
באחרונה להיראות עם
נשים והמפגין התעניינות בספרים
הנוגעים במין, בא גם
הפעם בחברת אשה לטיול.
אולם לא רק הנשים, הילדים
והחברות הוטסו בשני מסוקים
יחד עם חברי־הכנסת. מזכירת
סיעת הליכוד בכנסת ירדנה
מולד הצטרפה גם היא, ואפילו
סדרן־הכנסת משה שושן,
הניצב בכניסה המייועדת ל-
ח״כים, הצטרף לטיול.
ח״כ מנחם פרוש פוחד
כנראה לטוס. במשך כל
הטיסה לרמת־הגולן וחזרה, היה
הח״כ האגודאי חיוור כסיד

1 1111 יי | 1שר״התעשייה יצא לסייר בסופרמרקט ברחוב
•י ״ יו * -י י אגרון בירושלים למחרת ההודעה על העלאת
המחירים. פת ביקש לבדוק אם העלו מחירים באופן מוגזם, ואם
העלו מחירים של מוצרים שמחיריהם לא שונו באותו בוקר. כאשר
התעכב פת ליד דוכן שהיו מוצגים בו רק מוצרים זרים, כבירה
גרמנית וקורן־פלאקס אמריקאי, בחן את המחירים ואמר למלוויו :
״עוד מעט יהיה יותר זול לקנות בירה גרמנית מאשר גולדסטאר.״
העולם הזה 2189

יגאל
תומוקין
ו כב שוב

עצור את הפשיזם
1^8018*1

*8X 01

רביו מאשים את פרס. פרס מאשים
את רגין.
פרס שקרן. רביו פחדן. לרבין היו
מדים. לפרס יש נעלי-בית.
פרס מאניפולטור. רביו הססן. פרס
מדליף. לרבע חשבע־בנק. רביו רוצה לעזור
לעופר (גם פרופסור ברק פחדו !) אך
פוחד. פרס מתעלם.
רבין אינו רוצה בקדום, אך אין לו
״שלום עכשיו״ שיחזיק לו את היד. פרס
רוצה בקדום. פרס הוא רוויזיוניסט פולני,
רב־הדר, פראזאיולוג חמקמק, חסיד
פולחן־האישיות. פרס הוא האח הצעיר
של בגין. הוא במיקרה במיפלגת־חעבודה.
רבע, בעל המוח האנאליטי, הוא או-
טיסט ביחסי־אנוש, ואינו יודע לשאול
ולהחליט כשצריך.
לפרס דרוש מנהיג (פירר) כמודל. לרבע
דרוש סינור של אמא.
לרבע היתה שעה גדולה אחרי מילה-
מת״ששת״הימים על הר־הצופים. לפרס
תהיה שעה גדולה כשיפרוש מן היומרה
להיות ראש-ממשלה ו/או אופוזיציה, שבה
הוא מתנהג באופן מביש, אופוזיציונר
לויאלי ממש כמנחם בגין בשעתו.
גם בגין וגם פרס אינם מבינים מה
זאת פוליטיקה, שיש להתעסק במצוי
ולחתור לרצוי, ולא להתחיל ברצוי ול-
היגרר אל המצוי שהוכתב בידי יריב.
אני פונה בקריאה נרגשת אל האדונים
רבין ופרס: אם יש בכם אהבת״
מולדת ויחס כלשהו לישראל — לכו !
כיתבו ספרים ! דוגו דגים ! סעו !
תנו שאנס למיפלגת העבודה לחיות
משהו קצת פחות מסואב.
זאת לא דרישה מפגזמת !

גאל תומרקין

נחה נוטה של הצ״ו־הפסל הנודע, שחונצה בארץ, יוצרת סיגטן פוליטי חדש

ירוטלים, כ ״ זבתמוז תשל״ם 1979 22ביולי
לבנוד
מר י. תומרקין
של ום עליכם

תל-אבי-ב

הרינימחזיראליךבזה את כתב הפלסתרהפחובףוהמרושע
פ״לחת אלי .

ש מו ר

ל שונ ך

הג ס ה

לעפפך

ודטכםדתך.

בכבוד הראוי
ן אריה באור

נאשו שלח יגאל תומרקין חונות־זוטא (מימין) לואש־הממשלה, השיב מזכיר הממשלה במינתב זה

ישראל צועדת בראש בפיגור המיני עול
המחנכים. והתנין־ מבלבל את בורג

פנינה שלמון

אשת יחסי־חציבור של נית־מלון ב*
תל־אניב, שמחה מאד באשר הגינו
לה עונדי״המלון, כהפתעה, עוגה ליום־הולדתה• פנינה, שהיא חיפאית,
ושעדיין אינה מכירה אנשים רבים כתל־אגיב, חגגה את יום־
הולדתה בבית־המלון, וכל ידידיה החיפאים נהרו אל המסיבה.

חברת־הכנסת והראה לה שלד
של בניין בלתי-גמור, ואמר
לה :״כאן נבנה בית־כנסוז.״
1לא כל קוראי הארץ
הבינו את הכוונה הנסתרת בדברים
שאמר ח״ב עקיבא
נדף לכתב העיתון, בגנות מ־דורי־הרכילות
בעיתונות. נוף
אמר שכל כותבי הרכילות ו־קוראיה
הם מופרעים. כדוגמה
למופרעות הביא קטע של רכילות
על ג׳קדין קנדי־או־נאסיס,
שהופיע בעיתון יש ראלי,
ושבו צויין כי ג׳קלין
הלכה לבית־השימוש. נוף שכח
לציין כי את הקטע כתבה אשתו.
,מידה לוף, בעלת טור-
רכילות בעיתון מעריב. הזז״ב
נמצא בתהליד־גירושץ, המלווה
בהשמצות הדדיות עזות, ושבו
שני הצדדים מאשימים זה את
זה במופרעות קשה.
! 8נראה שאין תמימות־דעים
גם בין נוף ובין ידידו,
הסופר יותם ראובני. בשבוע
שעבר פירסם העולם הזה
( )2188 מיכתב נזעם של ראו-
בני, המתלונן על־כך שהשבר
עון פירסם תצלום שבו נראה
נוף לצד ראובני. הוא טען שיש
משום רמז גס בתצלום כזה
של נוף בחברת הסופר ההומו־סכסואלי.
יומיים אחרי הופעת
הגליון, הופיע נוף במופגן בקפה
כסית בחברת ראובני, וישב
לידו שעה ארוכה, כאילו
כדי להפריך את דבריו של
הסופר.
8כשנשאל נוף מדוע
הצטלם במופגן בישיבת ועדת-
הכנסת, כשהוא קורא בספר

אשת שר״החוץ, נתגלתה כמעריצה מושבעת
של הבובות של אריק סמית. להצגת הבכורה

#111
של האופרה ״האיטלקיה באלג׳יר״ ,בכיכובן של הבובות, הגיעה
רחל, התנצלה בשם משה דיין על כי הוא עסוק מאד, והביאה
עימה את שתי בנותיה. בתום ההצגה ניגשה אל מאחרי הקלעים,
ולא חדלה מלשבח את אריק באוזני המפיקה, מרים עציוני (משמאל
בתמונה) והזמר שמעון ישראלי (באמצע) .״אריק הוא ממש גאון,״
טענה רחל. סמית עצמו הוא ביישן, וברח כשהצלם התקרב אליו.

(״ג׳ד״) כאמן, כי נכון גם
ההיפך: ישראל צועדת בראש,
בעולם, בפיגור המיני של המ חנכים.
8להגדרת
כוונותיו של
יצחק רבין, בפירסום סיפרו
נגד שימעון פרם, ציטט דידי
מנוסי את הבדיחה הבא: נער
מגיע לבית־בושת ומבקש לקיים
יחסים עם יצאנית חולת-
עגבת. כשנשאל על-ידי המנהלת
הנדהמת לפשר דרישה
בלתי-רגילה זו, הסביר הנער:
״אם אידבק בעגבת, תידבק גם
העוזרת. אם תידבק העוזרת,
יידבק גם אבא. עם יידבק אבא,
תידבק גם אמא. אם תידבק
אמא, יידבק גם הכומר. ואת
הכומר הזה אני רוצה לדפוק
מזמן !״

השחקן, מופיע בימים אלה בסרט חדש בשם ״נישואין נוסח תל־אביב״.
11*111*1
בסרט הוא מגלם דמותו של קמצן ממוצא פולני, בשם אביגדור פומרנץ,

*י 11 ± 11
בעל חנות־גלנטריה, מזדקן, המסרב לתת לבנו, השחקן מנחם עיני, חלק מממונו הרב. ניסיונות הבן
לסחוט כספים מהאב מהווים את העלילה. זוהי קומדיה חדשה, המבויימת בידי הבמאי יואל זילברג.

1למצב בלתי־נעים נקלעו
מארגני הטיול כאשר ה אורחים
הופנו לחדר־האוכל של
עין־זיוון לארוחת־צהריים. זד
ח״כים הדתיים טענו כי אינם
יכולים לאכול, מאחר שקיבוץ
עין־זיוון שייך לאיחוד־הקבוצות
והקיבוצים והאוכל בו לא כשר.
הח״כים הדתיים היו בכל זאת
רעבים. כך אפשר היה לראות
את האורחים החילוניים אוכלים
חתיכות עבות של נקניק
יחד עם פשטידת תפוחי-אדמה,

כשלידם יושבים חברי־הכנסת
הדתיים שהסתפקו בירקות לא-
מבושלים.
כאשר הגיעו חברי-
הכנסת לקצרין, הם התקבלו
על-ידי ראש־המועצה המקומית,
מנחם הייט, אשר הציג לפניהם
בגאווה את מרכז התרבות
המפואר של העיירה. ח״כ
שרה שטרן־ קטן מהמפד״ל
שאלה אותו :״ובית־כנסת יש
לכם?״ הייט מיהר לקחת את

זיונים זה לא הכל של דן גן־
אמוץ, חיווה את דעתו שהספר
אינו עוסק רק בזיונים.
דיעה אחרת היתד, לדידי
מנוסי. כשראה בעיתון ידיעה
שבה נאמר כי ״ישראל צועדת
בראש, בעולם, בשטח החינוך
המיני למפגרים,״ טען מנוסי
כי ידיעה זו נשתלה כפירסומת
לסיפרו של בן־אמוץ.
8על אותה ידיעה אמר
במאי-הסרטים־הרופא, יהודה

8גם בימי השיא של המשבר
בממשלתו, מצא נשיא
ארצות־הברית, ג׳ימי קאר־טר,
פנאי כדי לכתוב כמה
מילים חמות לכתב הטלוויזיה
הישראלית בניו־יורק, דן שי־ילון•
שילון זכה, בשעתו, מיד
אחרי חתימת הסכמי־השלום בוושינגטון,
בראיון בילעדי עם
קארטר. לפני שבוע קיבל שילוו
מעטפה גדולה מהבית ה לבן,
שהכילה צילומים שצולמו
בעת הראיון, עם הקדשה ואיחולים
בכתב־ידו של הנשיא.
דן התבונן בצילומים והעיר
בחיוך :״הוא בחר לשלוח לי
הו א
את הצילומים שבהם
נראה טוב.״
8פחות חביבים אל שילון
היו כמה מפירחחי ני ד
יורק. באחד הערבים, בעת שדן
נהג במכוניתו במרכז מאנהטן,
בהברת רעייתו שרי, שמע
לפתע קול-פיצוץ אדיר, שב-
עיקבותיו כוסתה מכוניתו במפל
של מים. דן עצר את
המכונית, יצא החוצה, ואז הסתבר
לו כי פירחחים הפילו

מאחד מגורדי־השחקים בעיר
מיכל פלסטיק גדול מלא מים,
שהתפוצץ בדיוק על גג מכוניתו,
ומעך את הגג כליל. רק
העובדה שהגג היה עשוי פל דה
הצילה אותו ואת אשתו.
גם לכתב־הטלוויזיה ל שעבר
בוושינגטון
לא האיר המזל פנים בכל הנוגע
לענייני מכוניות. לפני ש עזב
את ושינגטון ביקש אלי
למכור את שתי המכוניות ש החזיק
שם, למען עצמו ולמען
אשתו. ביגלל משבר־ד,אנרגיה
הוא התקשה במכירת המכוניות,
וימים רבים נאלץ לפרסם
מודעות בעיתונים. לבסוף הצ ליח
למצוא קונה לאחת ממכו-
ניותיו. שמח וטוב לב יצא עם
הקונה אל הבנק, כדי לבצע את
העיסקה. בפתח הבנק פתח ניסן
את דלת תא־הנהג, ומכונית ש חלפה
ברחוב פגעה בדלת, ה עיפה
אותה ומעכה את המכונית.
מובן שהקונה מיהר להס תלק
מהמקום, וניסן נאלץ להשאיר
את המכונית הפגועה
באמריקה, כשמעטים הסיכויים
למכרה.

אלי ניסן,

8איך הגיב עזר וייצמן
על הצעת יושב־ראש חטיבת
חרות, חבר־הכנסת חיים
קוסמן, שוייצמן יכהן כשר-
האוצר? אמר עזר :״קופמן
שיחק בלגו, ויצא לו שאני
אהיה שר־האוצר וייגאל ידין
יהיה שר־הביטחון. אך אני לא
משחק בלגו.״ קוסמן הוא היבואן
של לגו בישראל.

כו עז אפלכ או ם, עוז

של יושב־ראש מיפלגת־הע-
בודה, שימעון פרם, הוא עיוור-
צבעים. זו גם הסיבה שאיו לו
רישיון־נהיגה, כיוון שאיננו
יכול להבחין בצבעי הרמזורים
המתחלפים. בועז, שהוא בעל
חוש־הומור, הצחיק באחרונה
את ידידיו במסיבה, עד לדמ־העולם
הזה 2189

אנשים
עות, בסיפוריו על אודות הבדיקות
הרפואיות שנערכו לו
בזמנו, בהתגייסו לצבא.
1איש לא היה חושד ב־שר-הפנים,
הד״ר יוסף בורג,
שאיננו בקיא בתנ״ך. כאשר
נשאל מה דעתו על דברי שר-
החוץ, משה דיין, שציטט את
הפסוק מהתנ״ך ״מיהרו בנייך,
מהרסייך ומחריביך ממך יצאו,״
השיב :״זה נכון, הפסוק
לקוח מספר ישעיהו פרק א׳״
אך צכי רימון, עורך הטלפון
האדום בגלי צה״ל, לא התעצל,
פתח את ספר ישעיהו וחיפש
בפרק א׳ את הפסוק. זה
לא נמצא שם. רימון טילפן אל
לישכת־השר והודיע זאת למזכירה.
היא אמרה לו שתברר
את העניין ותתקשר איתו בחזרה.
בינתיים טילפן רימון
אל כמה רבנים, ושאל אותם
היכן בכל זאת נמצא פסוק זה.

_ וזבות העובדים. הכיסא שעליו
ישב ידלין בשנות־כהונתו, ושעליו
ישב לאחר מכן המזכיר
משה אזידניק, שהחליפו,
הוחלף רק באחרונה בכיסא
חדש, אחרי שהישן החל נוטה
לאחור ולהתפרק. המזכיר היושב
על הכיסא החדש, משה
מקובר, הוא חבר קיבוץ
רמת־הכובש.
! 8שתי חיילות צעירות
שיחקו בתיאטרון צה״ל והתחלפו
בתפקיד הנערה במחזה
העיירה שלנו. בתפקיד עוזבת
הנערה עיירה קטנה ועוברת
אל עיר גדולה. שתי החיילות
השתחררו בינתיים, וכל אחת
לחוד השתתפה בסרט, שבו
עוזבת נערה את עיירתה ועוברת
לתל-אביב. האחת היא
ענת. עצמץ, שבסרט דיזנ־גוף
99 עזבה את כפר־סבא ועברה
לתל־אביב. השניה היא
נועה כהן־רז, המשתתפת

שנבחרה כ״מיס אל-על״ בשנת ( 1960 מימין) ,ושהביאה את מטוס ה״בואמג
1 1 *8
י ״ 707 הראשון מסיאטל, שבמדינת וושינגטון, לניו־יורק, עדיין עסוקה בייצוג

ישראל. הפעם היא עושה זאת במיסגרת מיפעל הבונדס, ומוכרת איגרות ליהודים עשירים. אחת
מהצלחותיה הגדולות היתח גיוס המוסיקאי היהודי־אמריקאי, מרווין המליש (למעלה) ,לבונדס.
באשר הסתבר לה שבמסיבת־קוקטייל בהנחייתו של המליש נמכרו איגרות ברבבות דולרים, צהלה מיכל.
טים שלו. בסירטו האחרון פרשת
דנצ׳ל, שנקרא קודם כתבת
שער, העסיק הפנר את אשתו
יעי, בהכנת התפאורה וה-
פלקטים של הסרט. גם בתו
מאיה, בת ה־ ,8משתתפת בו
כשחקנית.

מלישכת השר אמנם לא קיבל
תשובה, אך אחד הרבנים אמר
לו שהפסוק הוא מפרק מ״ט,
פסוק י״ז, של ישעיהו. רימון
הקדים בגילוי זה את עלי כותרת.

8שני חברי־כנסת לא נתפתו
בקלות להתראיין בתוכנית
גלי צה״ל בשם ״מה אבקש״.
כאשר טילפן עורך־התוכנית,
בדיד אסקרדב, אל חבר-ה-
כנסת מסיעת המערך, דני רו ״
זוליד, ואל חבר-הכנסת פסח
גרופר מהליכוד, וביקש מהם
להשתתף בתוכניתו המוקלטת
במחנה צבאי, שם מעלים החיילים
בעיות שונות לפני המרואיינים,
ענו לו, כל אחד
בנפרד, שהם מאד עסוקים באותו
יום בהצבעה העומדת
להיערך בכנסת. רק אחרי ש־אסקרוב
הבטיח לכל אחד מהם
שגם חבר־הכנסת השני, מהסיעה
היריבה, ייעדר מההצ בעה,
הסכימו, שוב כל אחד
לחוד, להופיע בתוכנית__ .
81 בחברת העובדים מתלוצצים
כי רק עכשיו נותק
הקשר האחרון של מזכיר־החב־רה
לשעבר, אשר ידלין, ל־העולם
הזה 2189

כיום בסרט מעגלים, שם היא
עוזבת את טיבעון ועוברת ל-
תל־אביב.
8צלמת-הקולנוע, נורית
אביב, העובדת באופן קבוע
בצרפת, נתבקשה על-ידי הבמאית
הצעירה עידית שחורי
לצלם את סירטה החדש, מעגלים.
נורית אמנם הגיעה ארצה
לצורך הצילומים, אך בשלושת
הימים האחרונים שנותרו ל-
הסרטה נאלצה לעזוב, כדי לצ לם
סרט צרפתי במכסיקו. את
מקומה תפס צלם מקומי.

8יצחק בשכים־זינ־גר,
בעל פרס נובל לספרות,
שכתב את סיפור הסרט הקוסם
מלובלין, הבטיח לבוא ולהיות
נוכח בהקרנת־הבכורה העולמית
של הסרט, שתתקיים בישראל.
כבר עתה נערכות ההכנות
הדרושות לקבלת־פנים
מפוארת לסופר הנכבד. באותה
הזדמנות יהיה זינגר נוכח גם
בהצגת־הבכורה בתיאטרון הקאמרי,
על פי סיפור אחר שלו,
יענטל.
הבמאי אברהם חפ־נר
אוהב את בני מישפחתו.
לכן הוא ׳משתף אותם בסר־

! 8הפנר, שנסע לפאריס
כדי להקרין שם את הסרט,
התאכזב מאד כאשר התברר
לו שהעותק שבידו לא יוכל
להשתחרר מהמכס, בגלל שביתת
העובדים שם. הוא טילפן
אל שגריר ישראל בצרפת,
מרדכי גזית, וזה חתם על
ערבות, שהעותק ייצא רק לשעתיים.
אחרי שבוע חזר ד,פ-
נר ארצה, ושוב לא הצליח
לשחרר את העותק של סירטו.
הפעם נתקל בשביתת עובדי-
המכס בלוד.

שפתחה בוטיק. אלמונים התקנאו
ברחל והחליטו לגייס לעזרה
את המכשפות למיניהן.
אחת האמונות התפלות אומרת
כי אם זורים גרגירי מלח בביתו
או בעסקו של אדם שנוא,
מדיר המזל את רגליו מהבית
או מהעסק. בשבוע שעבר פתחה
רחל את דלת הבוטיק ונדהמה
לגלות גרגירי מלח גדולים
על סף הדלת. היא מיהרה לטאטא
את הגרגירים, אולם עובדת
הניקיון שהגיעה לבוטיק
הסבירה לה את פשר הגרגירים

והציעה לרחל לזרות מיד סוכר,
כדי לגרש את רוע הגזירה.
81 הדוגמנית חלי גו;לדנ־כדג
נראית באחרונה אך ורק
במשקפי שמש לעיניה. היא
מצטלמת ומבלה ביום ובלילה
עם משקפי שמש. מסתבר כי
חלי קיבלה מחנות ידועה בתל-
אביב 12 זוגות משקפי שמש,
ובתמורה עליה להרכיב את המשקפיים
יום ולילה במשך
חודש ימים, ולספר לכל מי
ששואל אותה כי רכשה את
המשקפיים באותה חנות

! 8ערב אחד בהגישו את
תוכנית החדשות בטלוויזיה,
לקראת חצות, הקריא דניאל
פאר מתוך כתב יד פרטים
על סרט חדש, ואמר בין היתר
כי הסצנה מתוך הסרט, שתראה
על מסך הטלוויזיה, מראה
על ״התפרפרותה של אשה.״
לעומת הגדרתו ד,מפוצצת של
פאר נראתה הסצנה תמימה לחלוטין.
הסתבר כי פאר שגה
בקריאה מן הכתב ובמקום השתחררותה
של אשה, כפי שהיה
כתוב, קרא התפרפרותה של
אשה.
! 8לפני שבועיים התפרסם
במדור זה סיפור על אחת הנשים
היפות בירושלים, רחל
אולשן, אלמנתו של יורם
אולשן, בנו של נשיא בית
המישפט העליון לשעבר, י צ׳
חל, אולשן, ואשתו כיום של
התעשיין ברוך קירשטיין,

מועדון־לילה בסיגנון האיים חקאריביים במלון בתל״אביב. הוא
גם הביא מתנה למנהל המלון, ארנסט בלומרס ׳ -חולצת אותנטית
ממדינתנו. המנהל לא התעצל ולבש את החולצה בו במקום.

217

על טפחות אפשר לבנות
גם ב״טפחות 90,000״ התכנית המובילה בחסכון לדיור; מקבלים חוסכי בנק
״טפחות יותר:

ב״טפחות 90,000״ אתה צובר סכומים גדולים בהרבה:
תקרת החסכון הבסיסי ת היא 30,000ל״י וגדלה ב־ 3,000ל״י
לשנה. סכום המשכנתא הכפולה גדל לכן ב־ 6,000ל״י לכל
שנת חסכון.

משכנתא לך ומשכנתא לאשתך, למימון אותה דירה,
אם לשניכם חשבונות חסכון ״טפחות 90,000״; שתי
המ שכנתאות בתנאים מעולים. הסדר בלעדי לחוסכי
״טפחות 90,000״ לעדיפות והנחה ברכישת דירה מחברות
ו פ תו ח״,
״ שכון
״רסקו״;
״אזורים״.

הזדרז להרשם!!! תוך זמן קצר
עומד האוצר לסגור התכנית
בתנאיה המעולים הנוכחיים.

§י 1138

ויי ״ ז. ייו׳ #אוץ .$נ >י

1זי סיים > צייז י*

העולם הזה 2189

?אתה(ו ) 1ה?11*51

מאת יגא> לביב

התרגיל של אוריאל ליו
לפני שלושה שבועות כינס הממונה על הכנסות המדינה, או ריאל לין, מסי-
בת־עיתונאים, שבה הכריז כי יעשה הכל כדי להקל על הייבוא האישי, על־מנת
להוזיל את מחירי המוצרים. הוא הודיע כי כדי להוזיל עוד יותר את המחירים,
ולהכות באינפלציה, הורה להקטין ב״״/ס 10 בעין את מסי־הקניה על מוצרי הייבוא
החשמליים. לכן, הודיע לין, כל אחד ישלם מעתה כמה אלפי לירות פחות על כל
מקרר ומכשיר־טלוויזיה מיובא.
אלפי הקונים המאמינים זרמו לסוכני הייבוא האישי ולחנויות הרגילות, ונוכחו
לדעת כי כלום לא קרה, ואין כל הוזלות. האם החליטו הייבואנים של יבוא אישי
להגדיל את רווחיהם על חשבון הפחתות המסים ז
מה שקרח בפועל הוא שבעוד לין מודיע על הקטנת מס־הקניה ברעש גדול,
הורה הממונה על המחירים במכס על העלאת הערך לצורך מס של כל המוצרים
המייובאים. המכס קובע את המס על מוצר המייובא בייבוא אישי, לפי המחיר
שהוא מקבל מן הייבואן, מוסיף עליו באופן שרירותי כ 35 ממחיר הקניה, כתוספת
עבור הובלה לישראל וכביטוח, מוסיף על מוצרים מאמריקה עוד /0״ 7.5״חרמה״
,כדי שמחיר המוצר יהיה שווה למחיר הייבואן הרישמי, תוספת החרמה היא
כאילו הרווח של היבואן. גם עד כה היו קביעות אלה שרירותיות ומצוצות מן האצבע.
הובלה עולה 5ממחיר המוצר ולא ״ 35*/והחרמה היא סתם תרגיל לייקור
המוצר.
עכשיו לוקחים את מחיר המוצר, כפי שנמסר על-ידי חייבואן (ולפחות במיקרח
אחד הוכח למכס כי יבואן גדול זייף הודעות טלקס על העלאות מחירים מדומות
של מוצר, אולם המכס קיבל את ההודעות והעלה את המחירים לייבואני יבוא
אישי) ,מוסיפים את ההרמה ואת ההובלה והביטוח, ומה שמקבלים נקרא ערך-
לצורך־מס. על ערך זה מטילים את המכס ומס-הקניח. מכאן שכל אחוז תוספת
בערך-לצורך-מס מעלה את המחירים פי שלושה, שכן על אחוז זח יש מאות אחוזים
מכס ומס-קניה.
כאשר הוריד לין את מס־הקניה ב-ס/ס ,10 חורה הממונה על המחירים להעלות
את הערד־לצורך־מס של המוצרים המייובאים מאמריקה בעוד /0״ 7.5הרמה, כך
שמוטל עליהן עתה מס הרמה של ,1570 ועל המוצרים מאירופה, שעד כה לא היתה
עליהם הרמה, הטילו עתה הרמה של 7.5
התוצאה היתה כי מחירי המוצרים חמייובאים בייבוא אישי התייקרו, ולא
הוזלו !

היקוצץ ו ו103׳7ת־!הו7ו1ו
שר חוות שוון?

או ס פי ם י שנים?

שר שרץ
מים בששון
קוב לשנה. החווה מקבלת, בהיתר מייו-
חד של שר״החקלאות, תוספות חריגות
של עוד 700 אלף קוב מים.
היה מקום לצפות לכך ששר־החקלאות
יראה דוגמה אישית, וראשית כל יפסיק
לעצמו את התוספות המייוחדות.
עד כה הדבר לא נעשה.

קובי יגו החמש
המפיק קובי יגר; שהפיק עבור
״פוקס המאה העשרים״ את הסרט
״סאלטי״ ואת סידרת-חטלוויזיה בשם
זה, התמנה כנשיא של חברת החפצה
״פרנקלין״ ,השייכת לתעשיין־הפלסטיק
האמריקאי דן פומרנץ .״פרנקליו״ רכ-

איש־העסקים שאול אייזגברג נפגש
ביום החמישי שעבר עם שר-התעשיה-
המיסחר-והתיירות גידעון פת, להביע
את רוגזו על הפירטום שהיה במדור זה
בשבוע שעבר. הפירסום מסר תוכן המיכ-
תב של פקיד בכיר במינהל־התיירות, שקבע
כי רוכשי מלון ״סמדר״ בקיסריה,
קבוצת אייזנברג ורפי שאולי! מבקשים

של פרץ
מבקר-המדינה החל בחקירת הפרשה
של מסירת מיגרש למלון באילת למקורבו
של ח״כ יצחק פרא, לפי הוראה
אישית של שר-התעשיח-והתיירות, גיד-
עין פת. המבקר החל חוקר זאת בעיק-
בות פרסום הפרשה כאן, לפני שבועיים.
פת חורה לתת לאיש־העסקים הצרפתי
מאוריסיו כהן, המייוצג על״ידי פרץ,
את שטח המיגרש היקר והטוב באילת,
ללא מיכרז ובניגוד לכל ההוראות.
פת טען כי עשה זאת מכיוון שהמיג-
רש הובטח לכהן בזמנו על-ידי סגן שרה
תעשי ה בעבר — יצחק פרץ.

הסוס המשותו הנן
להפקת טלוויזיה
ממשלת-ישראל, באמצעות מרכז-הסרט,
אישרה את הסרט ״מרי ויוסף״ כסרט
ישראלי, במיסגרת הסכם הקו״פרודוק-
ציה בין ישראל וקנדה. הסרט קיבל לכן
הקלות כספיות רבות מממשלת־ישראל,
המגיעות לסרטי״קולנוע במיסגרת ה הסכם.
השבועון
״הוליווד רפורטר״ מח 19-
ביולי 1979 מדווח על תכניות-ההפקח
של חברות שונות, וביניהן של חברת ״לו-
רימאר״ האמריקאית, המודיעה כי היא
הפיקה את הסרט ״מרי ויוסף״ כסרט
להקרנה בטלוויזיה עבור רשת אן־בי-סי.
״לורימאר״ היא חברה אמריקאית,
לא ישראלית ולא קנדית. כיצד יתכן שבאמריקה
מוצג הסרט כהפקה אמריקאית
לטלוויזיה, ובישראל, לצרכי הקלות
ממשלתיות, הוא מוצג כהפקה קולנועית
קנדית־ישראלית !

שר פת

כיצד למכור

שר-החקלאות מנהל באחרונה מסע לקיצוץ
מיכסות-המים ליישובי הנגב ומאיים
במחסור חמור במים. חקלאי הנגב
נערכים למאבק בקיצוץ מיכסות-המים.
לשר-החקלאות יש חווה בדרום. מיכ-
סת״המים של חווה זו היא חצי מיליון

אייזוס־ג
נפגש ע פת

מבקר המדינה
חוקר המיגרננו

אם יש ברשותך אוספים ישנים מכל
סוג שהוא, וברצונך לממש את השקעתך
משכבר הימים, חשוב לדעת כיצד לקבל
את התמורה המלאה. ההנחה היא שאתה
מחזיק בחפץ במשך עשר שנים לפחות.
ערכן
של מכוניות עתיקות עלה בתקופה
זו במאה עד מאתיים אחוזים. הדרך
הטנבה היא למסרן למכירה באמצעות
סוחר״מכוניות״עתיקות באמריקה, שם
תקבל את המחיר הגבוה ביותר. אך גם
שם קשה להוציא יותר מ־ 20 אלף דולר
למכונית.
יהלומים עלו בתקופה זו ב״ 100 עד
400 אחוזים. כדאי למכור לסוחר ידוע,
אך אל תצפה לקבל יותר מ־ס 607 מהשווי
הנוכחי. תכשיטים מעולים התייקרו
ב 100-עד 200 אחוזים. כדאי למכרם דרך
צורף ידוע, שייקח עי 25 עמלה, אך
ישיג לך את המחיר הטוב ביותר.
הדפסות עלו ב״ 100 עד 500 אחוזים.
הציגן למכירה בגלריות המוכרות הדפסים!
ויהיה עליך לשלם עמלה של 2$0/0
לגלריה.
ספרים עתיקים עלו ב־ 50 עד 100 אחוזים•
מכרם באמצעות סוחרי־ספרים־עתי-
קים, שייקחו עמלה של 20 בערך.
שטיחים עלו ב־ 150 עד 200 אחוזים.
מחירי השטיחים הפרסיים אינו יציב,
בגלל התנודות באיראן. הצג את השטיח
למכירה אצל סוחר מתאים, והצג מחיר
מינימום הנמוך ב־ 20 אחוזים ממה שברצונך
לקבל.
ערכן של מטבעות ומדליות עלה בהתאם
לעליית ערך המתכת, שממנה חן
עשויות. הציגו למכירה אצל סוחרים מוכרים•
אל תצפה ליותר משמירת שווי ההשקעה.
בולים
מלפני שנת 1940 עלו ביותר מ-
200 אחוזים בעולם. הציגם למכירה אצל
סוחר-בולים, שייקח עד 35 קומיסיון.
שה להפצה את ״מדאם רוזה״ ואת ״רגעים״
של משה מזרחי ומיכל נת־א
ד ם. הסרט ״טריסטאן ויזולט״ של
ריצ׳ארד בארטון, שהושלם בימים אלה
באירלנד, נרכש להפצה בינלאומית על־ידי
אלכס מסיס. הסרט נמכר כבר לרשת אי-
בי״סי, במיליון וחצי דולר.

כסף קל
הלוואה לשיפוץ פרוייקט, בנימוק כוזב
שהוא משמש כמלון, בעוד שמדובר בווילות
שנמכרו לפרטיים.
בפגישה השתתף גם ראש מינהל״התיי-
רות, אמנון אלטמן! וכן יו״ר מועצת-
המנהלים של חברת ״שיכון ופיתוח״ ,דן
תיכון, שהוא שותף בחברת הייעוץ
״הלוי־תיכון״ ,היועצת לאייזנברג.
סיכומה של הפגישה היה כי מישרד-
התעשיה יבדוק שנית, וביסודיות, את
העובדות, ואם הבדיקה תצדיק את המסקנות
הנוכחיות, לא יהיה שינוי בעמדת
המישרד.

\ 7אוב >ערוך
א ת .,הכסף״

ערוץ מיסחרי -

יצחק טאי 3יערוך שבועון כלכלי
חדש, בשם ״כסף״ שיתחיל להופיע בק רוב.
יו;מי השבועון הם בעלי-המניות של

על חשס! מי?
החלטת ממשלת־ישראל להקים ערוץ
מיסחרי היא ודאית. בינתיים כבר משקיעות
חברות שונות מאות מיליוני לירות
בהקמת אולפנים וברכישת ציוד,
שמטרתו לשמש את הערוץ המיסחרי.
עוד לפני שהממשלה תורה על הפעלת
הערוץ, כבר נקבעות עובדות בשטח, ומוצאים
סכומים גדולים במטבע זר בהשקעות
לערוץ הצפוי.
ממשלות אחרות, כמו פורטוגל או אי טליה,
החלישו על הערוץ המיסחרי בצורה
שונה. יש שלוש שיטות לשידורי־צבע.
האחת, השיטה הגרמנית, היא שיטת
״פאל״ .השנייה המקובלת בצרפת, מיז-
רח־אירופה ובחלק מארצות המרחב. השלישית
היא השיטה האמריקאית.
הפעלת הטלוויזיה בשיטה מסויימת
מכריחה את האזרחים לרכוש מקלטים
הפועלים לפי שיטה זו. על כל מקלט
בשיטה מסויימת מקבלים בעלי הפאטנט
תמלוגים. חברת ״שלפונקן״ ,למשל, בעלת
הפאטנט לשיטת ״פאל״ ,הציעה לממשלות
איטליה ופורטוגל עשרות מיליוני
דולרים במענקים ובהלוואות, אם
ירכשו את הציוד בשיטה שלהן, וחברות
אמריקאיות וצרפתיות מתחרות בגרמג-
יות. רק בישראל הולכת הממשלה לה קים
ערוץ בשיטת ״פאל״ ,בלי לנסות
כלל לקבל כסף תמורת ההחלטה.

סרטן

עורף טאוב
בעל מוניטין

הירחון ״מוניטין״ .טאוב היה יושב-ראש
הרשות לניירות ערך באוצר, וקודם לכן ך
מזכיר ״בנק ישראל״.

המחירים

דייגי אל־עריש דגים סרטנים בים אל־עריש,
ומוכרים אותם במחיר של 72 לירות
הקילו לדייגים ערביים מעזה. דייגי
אל־עריש מסרבים למכרם לישראלים.

דייגי״עזה מוכרים סרטנים אלה לישראלים
במיסעדותיהם, במחיר של 210ל ק
רות הקילו. לישראלים אסור לדוג במיר|-
בצי הסרטנים בחוף אל-עריש.

פירסם עזר וייצמן עדות על אי־בושרו לפעול בתנאי־לחץ. רבים האשימו אז את וייצמן
בקנטרנות קטנונית. וייצמן השיב כי חובתו לפרסם את הדברים דווקא באותו רגע,
כשרבין עומד לקבל לידיו את האחריות העליונה — למען יידע העם וישפוט.

כד אומר עתה רכין כי חובתו לפרסם את הדכרים על פרם, כשעה
שנוצר הסיכוי — או הסכנה — שזה יקכל לידיו את האחריות העליונה.
יידע־נא העם את האמת וישפוט.

המידחמה הסמו״ה
שאלה היא ז האם אכן זוהי האמת? האם נכונות העובדות? האם נאמנה
י 1התמונה שמצייר רבין, עם כל היותה, כמובן, סובייקטיבית?

עד כמה שאני יכול לשפוט, התשובה חיוכית.

שימעון פרם לא השלים אף לרגע אחד עם בחירתו של יצחק רבין לראש־הממשלה.
הוא היה מישוכנע כי הכהונה מגיעה לו. הוא התכונן לקראתה מאז הפך, בסוף ,1953
מנכ״ל מישרד־הביטחון ונערו־חביבו של דויד בן־גוריון. לפחות מאותו רגע דבק במשימה
זו, כמו טיל מתביית. והנה, ברגע המכריע, דווקא כאשר היה השילטון צריך ליפול לחיקו
כפרי בשל, בא לו אדם מבחוץ, שלא עבר את שיבעת מדורי הגיהינום של הקאריירה
המיפלגתית, וקיבל את השילטון ממש במתנה.

קשה לתאר שני טיפוסים שונים יותר מאשר רכין ופרס. כאשר
מצאו השניים את עצמם בממשלה אחת, בהנהגת רכין, היתה ההתנגשות
ביניהם בלתי־־נמנעת.

לא היתה זאת התנגשות גלוייה, פנים אל פנים. אף לרגע לא היתר, זאת התנגשות
בין אידיאות, בין השקפות־עולם, בין דרכים מדיניות. בכל העניינים החשובים —
החל בנושא הפלסטיני וכלה בפער החברתי — לא היה שמץ של הבדל בץ גישת רבין
וגישת פרס.

ההתנגשות נערכה כזירה שכה מצטיין פרם, ושבה נטול רכין
כישורים כלשהם: האינטריגה.
כעורך־עיתון, וכמי שהיה מעורב במערכת המדינית, עקבתי אחרי מאבק זה מדי
יום ביומו. בחוגים של יודעי־סוד, בשטח־ההפקר שבין המערכת הפוליטית ומערכת-
התיקשורת, היו הדברים גלויים למדי.
פרם חסם את דרכו של רבין על כל צעד ושעל. לצורך זה עמד לרשותו אדם,
שהוא גאון בהכוונת כלי־התיקשורת: נפתלי לביא. לביא היה איש־התיקשורת של
מישרד־הביטחון, והוא עבר לשר־הביטחון פרם בירושה מקודמו, שר־הביטחון משה דיין.
בינתיים חזר לדיין, וכיום הוא ממלא את אותו התפקיד במישרד־החוץ.
לביא מנגן על כלי־התיקשורת כמו על פסנתר. הוא הפך את נשק־ההדלפה לאמנות
וירטואוזית. כשרצה להחדיר משהו לעיתוני ישראל, הדליף זאת בסוד לעיתון אמריקאי.
כשרצה לתקוף את הממשלה, שם את הדברים בפי עיתונאי אופוזיציוני. כל כלי־התיקשורת
ניזונו מידיו, כי הוא חילק פרסים ומתנות בצורת סקופים יקרי־ערך.

ך* ממשלה, מתמוטטת.

אחד משלושת שריה הבכירים, שר־החוץ, אומר שהמדינה

דומה לבר־מינן.
נדמה שכל יום נוסף, שבו תישאר ממשלה זו בשילטון, יוסיף על האסון הלאומי.
כאשר הממשלה עלולה להתפרק בכל רגע, מופנות העיניים אל האופוזיציה. השילטון
עשוי ליפול לידיה כפרי רקוב.
בא ראש־הממשלה לשעבר, וקובע כי ראש־האופוזיציה, מנהיג מיפלגתו והמיועד
לראשות־הממשלה מטעמה, הוא חתרן בלתי־נלאה, חורש־מזימות וחסר־כישורים. מיפלגת*
האלטרנטיבה נראית כמחנה שסוע, מדולדל ומנוון.
וכאילו לא די בכך, בא אחד המפקדים הבכירים של צה״ל, אלוף פיקוד הצפון,
ומטיל בהתבטאות מחרידה אחת ספק חמור ביותר בכושר־המחשבה, ביכולת־התיפקוד
ובחוסן המוסרי של הצמרת הפיקודית של הצבא.

מערכת־השילטון, מערכת־האופוזיציה ומערכת־־הכיטחון _ האם
נאחזו כולן כטירון? ץ

לכאורה אין כאן אלא צירוף־מיקרים. מיקרה הוא שכל זה קרה בשבוע אחד, בשלושה
ימים רצופים.

או שמא אין כאן מיקריות, ויש קשר כין תופעה אחת לשנייה ץ
שמא אחז טירוף־המערכות ככל מערכות המדינה, ואנו עומדים מול
משכר לאומי — מוסרי, מדיני, חכרתי — הפוקד את המערכות כולן ץ

ר 3ין: שאדה ש ד עידון
ך תחיל כפרשת סיפרו שי יצחק רבץ.
הכל כועסים עליו. עסקני מיפלגתו מזועזעים. איך זה מפרסם האיש את כתב־האישום
הזה דווקא בשעה שנראה כאילו יש למיפלגתו סיכוי סביר לחזור לשילטון? האין הוא
כורת את הענף שעליו יושב גם הוא? האין הוא קודח חור בסירה המשותפת?
גם מי שאינם חברי המיפלגה תמהים. מה טיבו של עיתוי זה? מדוע דווקא עכשיו?

--מאח

אור• אבנר
הרי רבץ הורם קודם כל את עצמו! מדוע הוא מנחית מכה קשה על מיפלגתו, בשעה
שהממשלה מתמוטטת ואין כוח פוליטי המסוגל לתפוס את מקומה, מלבד המערך?
האם האיש השתגע? האם המוח האנאליטי המפורסם שלו חדל מלתפקד? האם איבד
את השליטה על עצמו?
כל מי שסבור כך, אינו מבין את רבין.

מזה שנתיים וחצי מתהלד האיש וכליכו ההרגשה שנעשה לו עוול
נורא. הוא מאמין שחכריו ועמיתיו חכרו יחד כדי לתקוע סכינים כגכו,
שכמשן שלוש שנות כהונתו כראש־הממשלה חתר שימעון פרם כלא1
לאות תחת מעמדו. והנה כא זימרי הרשע ותוכע לעצמו את שכרו של
פינחס הצדיק. או־טו־טו יכול שימעון פרס להיות לראש ממשלת־ישראל.
יתכן כי הופעת סיפרו של רבין בשעה זו דווקא אינה אלא מיקרית. הספר פשוט
הושלם עתה ומוכן לדפוס. אך מבחינת רבין, לא יכול היה העיתוי להיות מתאים יותר.

לרכין יש יעד עליון: למנוע את מסירת השילטון כידי שימעון
פרס. אין מנוס מהמחשכה שזה חשוכ לו אף מהפלת שילטון הליכוד.
במידה מסויימת זה מזכיר את אשר אירע לרבץ עצמו. ערב בחירתו כראש־הממשלה,

פרס ורביו אחרי ]יצוינו שור ובין בוועידה
במשך שלוש שנים, לא היה כימעט מהלך מדיני של רבץ, שלא הושם לאל על־ידי
הדלפתו ברגע הקריטי. לא היה סוד מביך בממשלה, שהיה יכול להטיל צל על ראש־הממשלה,
שלא נתגלה.

אין פלא שרכין לקה כעכור זמן כתסכיך הרדיפה, ושראה את
פרס מתחכא מאחרי כל פינה — כי אכן לא היו פינות רכות ששימעון
פרם לא ארם מאחריהן.
אומנם, פרם לא היה היחידי. מאחרי אחת הפינות עמד גם אבא אבן, שהודח על־ידי
רבץ בצורה גסה, בעיקבות המאבק הממושך בין השניים בתקופת גולדה מאיר. רבץ
זילזל באבן — אך כסי שנתברר לאחר מכן, היה זה דווקא אבן אשר ירה את היריה
הקטלנית (ראה מיסגרת).

הסיסר השדי על חשסן־הדולרים של יצחק רבץ: איו הזהיר אותו..העולם חמד

ג׳ עמד מאחרי הניצוץ?
עובדי שגרירות־ישראל, וכי מגיע לו להידפק על טיפשותו.
בדיקות שעשיתי אחרי השיחה העלו כי איתן בנצור
מכהן כציר ישראל בוושינגטון, וקודם לכן היה ראש־לישכתו
ואיש־אמונו של אבא אבן. הכל היה ברור לי
עתה, והתוכנית היתה מובנת. יכולתי, כמובן, להמתין
עד לשובו של החוקר עם הקבלה, ולדאוג לכך שאקבל
את הסיפור ולפרסמו. אולם היו לי כמה הירהורים נוספים.
הימים חלפו, והגיע כבר סוף אוקטובר. היד, ברור
כי פרשיות ידלין ועופר תגרומנה נזק כבד ביותר למים־
לגת־העבודה. למערכה נגד השחיתות היו השלכות פוליטיות
מרחיקות־לכת, הרבה מעבר למטרתה. לא רציתי
לתת יד לקנוניה להפלת רבין.
סיפרתי את הידוע לי לעורך העולם הזה, אורי אבנרי,
והוא הסכים כי יש למנוע את הפלתו של רבין. הוא

אלי מיזרחי עם רבץ

איתן בנצור (משמאל) עם אכן

המידע נמסר

החוקר לא נסע

ף• סיפרו, העומד להופיע בקרוב, כותג ראש״המם־
יי שלה־לשעבר, יצחק רבין, על פרשת חשבון־הבנק,
שהביא להתפטרותו, את הדברים הבאים :״כשישה חודשים
לפני שהחשבון התגלה, העביר עיתונאי ישראלי
ידוע מידע לאחד מאנשי לישכתי, שבו נאמר שגורמים
מסויימים ממיפלגת־העבודה יודעים על החשבון ומתכוננים
לנצל זאת נגדי בשעה הראוייה מבחינתם. הם אף
שלחו חוקר לוושינגטון, שהיה לו איש־קשר בשגרירות,
שהיה אמור לסייע לו לגלות את החשבון. מדוע לא
הוריתי בשלב זה על סגירת־החשבון 1פשוט, התעלמתי
מהמידע. עבורי היתד, זו טעות טראגית.״
דברים אלה של רבין נכונים בחלקם. כיוון שאותו
עיתונאי, שהעביר את המידע, הייתי אני. יודע אני את
הפרשה כולה וכיצד באמת התפתחה, מי היו ראשי מיפי
לגת־העבודה, שרצו לנצל את החשבון של רבין, ומדוע
החשבון לא נסגר. פרטים אלה נשמרו עד כה ללא
פירסום. אולם עתה, משהתחילו אותם הגורמים במיפלגת־העבודה,
שחיסלו אח רבין באמצעות החשבון, לנסות
להילחם בו ביגלל פירסום פרשיה זו ואחרות, מן הראוי
לפרסם את האמת המלאה.
הכל התחיל בספטמבר ,1976 כשנודע לי באקראי כי
אם אתאזר בסבלנות, אקבל את הסקופ הגדול של חיי.
היה זה אחרי פירסום הפרשיות המסעירות של צבי
רכטר ואשר ידלין, ובמקביל לפירסומי על פרשת השר
המנוח אברהם עופר.
האיש שרמז לי רמזים אלה חזר וטען כי כל מה
שכתבתי עד כה הוא כלום לעומת מה שאקבל. אבל,
אמר האיש, עלי לחכות עד שיחזור מנסיעה לוושינגטון,
שם עליו לקבל מיסמך שאותו ימסור לי עם שובו.
האיש, שנקרא לו מעתה ואילך ״החוקר״ ,כפי שהגדירו
יצחק רבין(לא נמסור את שמו, בגלל הנסיבות הטראגיות
האישיות שהוא שרוי בהן) רמז לי כעבור כמה ימים כי
מדובר בראש־הממשלה. יותר הוא לא היה מוכן להוסיף.
החוקר היה ידוע לי היטב כנאמנו ואיש־אמונו מכל
הבחינות של שר־החוץ לשעבר אבא אבן. ידעתי כי
הוא קשור עימו בקשרי־עבודה ובחקירות, עושה למענו
שליחויות רבות. הוא גם היה קשור בחברים נוספים של
צמרת מיפלגת־העבודה, בעיקר עם יהושע רבינובי׳ן
ואברהם עופר המנוח, וקודם לכן היה המוציא־לפועל של
פינחס ספיר. לכן התייחסתי באמון מלא לרמזים שרמז,
ונסיתי לדלות מכל מקור אפשרי מידע נוסף. הרבה לא
הצלחתי, עד שיום אחד, בעברי ליד קפה אכסודוס בתל־אביב,
ראיתי את החוקר משוחח עם עוזרו של אבן.
השניים נהגו להיפגש לעתים קרובות, כאשר הנהג
היה מעביר את בקשותיו של אבן ומקבל עבורו מימסרים.
התקרבתי לשולחנם, מבלי שראו אותי, וישבתי לידם,
כאשר עמוד בטון מסתיר אותי, וכך יכולתי לשמוע את
השיחה. מן השיחה הבנתי כי אבן מחכה להודעה מאיתן
בנצור, שיש לו מיספר החשבון. ברגע שתגיע ההודעה
יטוס החוקר לוושינגטון, יפקיד כסף בחשבון ויביא את
הקבלה, ואז יוחלט מה ייעשה בה. השניים לעגו לרבץ,
הממשיך להחזיק חשבון בבנק שבו יש חשבונות לכל

בקרוב, בנובמבר, יסעו שניהם לארצות־הברית לביקור
רשמי, ואז תסגור את החשבון.
אלי מיזרחי גם הוסיף כי מלבד זאת הזמין רבין
את אבן לשיחה בארבע־עיניים, והודיע לו כי כל העניין
ידוע לו. מובן שאבן הכחיש הכל, אולם כאשר פגשתי
את החוקר, כעבור כמה ימים, ושאלתיו לגבי הנסיעה שלו
לוושינגטון, השיב כי אבן רותח, מכיוץ שרבץ יודע את
הכל, והנסיעה בוטלה.
בינתיים נדחתה נסיעת ראש״הממשלה לארצות־הברית
לחודש פברואר. אולם אני הייתי סמוך ובטוח כי הסכנה
חלפה. לכן, כאשר נפגשתי עם ידידי משכבר הימים, דן
מרגלית, שהיה באותה עת סופר הארץ בוושינגטון,
ואשר בא ארצה לביקור, לא חששתי כאשר ניגש אל
שנינו החוקר וקבע עם מרגלית פגישה במועד ובמקום
אחר, לדיון ב״נושא חשוב ביותר.״ ניחשתי, כמובן,
כי החוקר עומד לספר למרגלית את עניין החשבון של
רבץ, אולם הייתי סמוך ובטוח כי החשבון סגור _ומ0וגר.
מרגלית עצמו הכחיש באוזני השבוע כאילו היתה פגישה
מעין זו, וכי המידע בא מפי איש זה.
לכן לא היה איש נדהם ממני כאשר התפרסמה פרשת
חשבון-הדולרים של ראש־הממשלה על-ידי מרגלית.
בהזדמנות הראשונה שבאה לידי — היה זה ביום השישי
אחרי הודעת רבין על התפטרותו — יצרתי מגע עם עמוס
עירן, מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה. סיפרתי לעמוס את
כל הסיפור, וביקשתיו לבדוק אם אכן מסר בשעתו אלי
מיזרחי את המידע, או שמא הכשיל את רבין בכוונה.
עירן שכב באותו יום בביתו, כשרגלו שבורה, אך למרות
זאת נסע לביתו של רבץ. מאוחר באותו יום התקשר עימי
ומסר כי מיזרחי אכן מסר בשעתו את המידע. רבין ביקש
מאשתו לסגור את החשבון בבנק, בעת ביקורם בוושינגטון.
היא אכן נכנסה לבנק, שבו היו להם שני חשבונות,
האחד עובר־ושב והשני חשבון־חסכונות. לאה רבין סגרה
חשבון אחד, העובר־ושב, אך השאירה את השני. בעלה
לא ידע כי חשבון אחד נשאר פתוח. כאשר ביקש מרג־לית
להפקיד כסף בחשבון של רבין, יכול היה לעשות
זאת, כיוון שנשאר חשבון פעיל.
שאלתי את עירן מדוע אין רבין אומר זאת, שהרי
ברור כי אינו אשם בכל הפרשה. עירן השיב כי הדבר
ייראה כהטלת האחריות על אשתו, ואין רבין מוכן לכך.
הוא בעל־החשבון כמוה, הוא הבעל, והוא יישא בכל
הנזק, גם אם אשתו שגתה וגרמה לפורענות. רבין, ציין
עירן, לא יטען לעולם כי אשתו אשמה ושהוא חף מפשע.
לימים, כאשר סיים דב גולדשטיין את כתיבת הספר
של יצחק רבץ, נפגשתי עימו וסיפרתי לו את המיקרה.
גולדשטיין לא ידע כלום על העניין, ואמר כי רבין
כתב את הגירסה המופיעה בו כיום. הוא הבטיח לדבר
עם רבין, וחזר וסיפר לי כי אמנם רבין מאשר כל מילה
מדברי, אך שוב, אין הוא מוכן להטיל את האחריות על
אשתו, ולכן כתב מה שכתב.

לאה רבין
החשבון השני לא נסגר
הציע כי הוא מצידו יזהיר בהזדמנות הראשונה את רבין,
וכי אני אעביר את מלוא המידע שבידי לידיעת רבין,
באמצעות אנשי לישכתו, כדי שיוכל להכשיל את המזימה.
(לפני כחודש קיבלתי תימוכין לצעד זה מכיוון בלתי-
צפוי. רכשתי את האוטוביוגרפיה של ג׳ק אנדרסון, מגדולי
העיתונאים האמריקאיים. הוא סיפר כי בשעתו חשפו
הוא והעיתונאי דרו פירסון פרשת־שחיתות, שנגעה
לידידיו של מי שהיה אז יושב־ראש הסנאט ואחר־כך
נשיא, לינדון ג׳ונסון. ג׳ונסון ביקש מהם לגנוז את
המידע. השניים היו אז תומכיו של הסנטור אסטם קיפד
בר, שלחם בשחיתות ובפשע המאורגן, והם הבטיחו
לג׳ונסון כי המידע ייגנז אם ג׳ונסון ואנשיו יתמכו בוועידה
הקרובה של הדמוקרטים במועמדות של קיפובר.
שני הצדדים קיימו את ההסכם).
תחילה ניסיתי למסור את המידע למנכ״ל מישרד
ראש-הממשלה, עמוס עירן, אלא שהוא נעדר באותה
עת ממישרדו. דומני כי שהה בחו״ל. קבעתי פגישה עם
מנהל לישכת ראש־הממשלה, אלי מיזרחי. נפגשנו בפי־צריה
רימיני, ברחוב איבן־גבירול, מכיוון שהיה עליו
להיות עם ראש־הממשלה בבית ציוני אמריקה הסמוך.
סיפרתי לו את כל הידוע לי, מבלי להסתיר דבר.
קבענו פגישה נוספת כעבור כמה ימים, ובה הודה לי
בשם הקדקד (כך קרא לראש־הממשלה) .הוא אמר כי
הקדקד בדק עם אשתו, והתברר כי אכן היא לא סגרה
את החשבון, שהיה להם בבנק בשעה שכיהן כשגריר.
כאשר העמיד אותה על חומרת העניין, השיבה כי

היה עוד צלף שלישי, שתקן ודייקן, שצלף ממקום־סתר ושהוריד בזה אחר זה את
הדמויות שמסביב לרבץ, כמו צלף־מומחה המוריד בדייקנות ציפורי-חרסינה בגלריה-
של-ירי בלונה־פארק. היו לו מטרות משלו.

אף המיכצע המכריע, שנמשך־ יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע,
היה זה של פרם. כפעולה עקשנית, סבלנית, שיטתית, השמיט את
הקרקע מתחת לרגלי רכין.
פרטים רבים על אינטריגות אלה פירסמנו, במרוצת השנים ההן, מעל עמודי העולם
הזה. ידענו מה מתרחש, והשיטה היתה גלוייה לעינינו.
לפחות בפרשה אחת הייתי מעורב אישית. כדאי לספר אותה, כי היא מלמדת

יגאל דכיכ

הרבה על השיטה כולה.
הייתי חלוק עם רבץ על נושאים רבים, ובראש וראשונה על הנושא הפלסטיני.
עוד בשנות ה* 50 הגעתי למסקנה כי האינטרס החיוני של ישראל, המדיני והביטחוני,
מחייב את הקמתה של מדינה פלסטינית בגדה וברצועה. רבץ היה — ונשאר — מתנגד
קיצוני של גישה זו. הוא רואה ברעיון המדינה הפלסטינית סיכון חמור ביותר.
התווכחנו על כך עוד בעת כהונתו כשגריר ישראל בוושינגטון.
ב 1974-נוצר מגע ישיר ביני ובין אחד מראשי אש״ף, סעיד חמאמי, נציג אש״ף
בלונדון, שקיבל על כך אישור מפורש מידי יאסר עראפאת. הודעתי על כך לרבץ.
הוא לא זז מעמדתו הנוקשה נגד העניין הפלסטיני ואש״ף, אך היה די נבון כדי להבין

(המשך מעמוד )31
שמגע מסוג זה, מצד איש־אופוזיציה שאינו מחייב את הממשלה, יכול לא פעם להביא
תועלת רבה. ההיסטוריה הבריטית מלאה דוגמות לכך.
משום כך הבהיר לי רבץ שהוא מתנגד לחלוטין לתפיסתי, אך אינו מתנגד להמשך
המגעים. הוא הסכים לכך שאספר לו מדי פעם (״לספר״ להבדיל מ״לדווח״) על תוכן
השיחות, הרעיונות שעלו בהן וההערכות שהתגבשו. כך עשיתי.
לפחות פעם אחת הבאתי לרבין שדר־בעל־פה חשוב מצמרת אש״ף. הוא דחה אותו
מכל וכל. אך אין ספק כי מגעים אלה עזרו להשלים את תמונתו של ראש־הממשלה
על המתרחש בצד השני, על האופציות הקיימות ועל הכוחות הפועלים בשטח. הודעתי
לבעלי־שיחי שאני מספר על־כך לראש־ממשלתי.
כל עוד ניהלתי את המגעים לבדי, לא ידעו על כך אלא חצי־תריסר אנשים בישראל,
והסוד נשמר. במהלך 1976 התרחבו המגעים, קמה המועצה הישראלית למען שלום
ישראלי־פלסטיני, משני הצדדים התרחב מעגל הנפגשים, והיקף הנושאים שנדונו גדל.

והנה, לפתע, התפוצץ בל העניין.

מישהו העביר את החומר לידי שלמה נקדימון, איש ידיעות אחרונות, כיום יועץ־
התיקשורת של מנחם בגין. לא זה בלבד שפורסמו פרטים על המגעים, תוך סיכון חייהם
של בעלי־שיחנו (ואכן, סעיד חמאמי נרצח כעבור זמן על־ידי המודיעין העיראקי, בגלל
שיחותיו עימי) ,אלא שהדבר כולו הוגש לקורא בצורה שנועדה לערב את יצחק רבץ
במהלך בלתי־פופולארי. הפירסום יצר את הרושם כאילו פעלנו בשמו של רבץ
ובשליחותו. משמע שרבץ מקיים מאחרי הגב מגעים עם אש״ף, שתואר אז — ועדיין
מתואר כיום — כמיפלצת שטנית.

היה זה מהלך אופייני. רכין הושמץ והוכפש, מכלי יכולת להגיב.

זכורני שהוא חזה חזות קשה למערך, אך לא העלה על דעתו את נפילתו. כמו רבין,
הוא בז לייגאל ידץ, אך חזה נכונה את הישגו בבחירות. הוא טען כי שום מועמד של
מיפלגת־העבודה לא יצליח נגד שלמה (צ׳יצ׳״) להט.
רק לאחר מכן דיברנו על עניינו.
הוא העלה כמה מן הפרשות שפירסמנו, וביקש להוכיח כי יש להן הסברים כשרים.
כמה מהדברים הכחיש, כמה מהם אישר בגיוסה משלו. מכיוון שיגאל לביב לא נכח
(שמרנו על הפגישה בסוד כמום) ,לא ערכנו בירור.

כעיקר עמד עופר על כך יטאם הוא יייטכר, ייהרס •טילטונו שד
רכין, פרם יעדה לשילטון, וכראש המדינה יעמוד שידטון כדתי־אחראי.

הצעתי לו הצעה פשוטה: עמודי העולם הזה פתוחים לפניו. הוא יכול להשיב בהם
על כל הטענות שפירסמנו, אחת לאחת, בלי הגבלה. אם יש לו הסברים סבירים להן,
בוודאי ישכנע את הציבור.
עופר קיבל את הדברים עקרונית, אך אמר שעליו, להתייעץ עם עורכי־הדין שלו
ולהכין את הדברים בקפידה. נפרדנו בהרגשה שרווח לנו ושנמצאה דרך לטיפול נאות
ומוסכם בפרשה.

לא ראיתיו עוד. בעבור ימים מעטים שלח יד כנפשו.

אין לי הסבר למעשה, אלא על רקע היחסים הפנימיים במיפלגתו, והתחושה שחבריו
בגדו בו.
את הצד השני של המטבע מספק רבץ בסיפרו. ליבו מר על אהרון ברק. נדמה
לי שכאן אין רבין צודק. ברק ידע דברים שלא היו ידועים לרבין, ושהיועץ המישפטי היה
מנוע מלספר עליהם לראש־הממשלה. למשל, כי אחד העדים בפרשת ידלץ גילה לחוקריו
פרשה שבה העלים עופר כמה מיליוני לירות, כדי להעבירם לקופת־הבחירות של המיפלגה.

אך אין לי ספק כי רבץ כותב את הדברים כפי שהוא ראה אותם
וחש בהם, ושהוא כן כדבריו.

אין לי גם ספק בכך ששימעון פרס ניצל את הפרשות עד תום להפלת רבץ, אף
שלא יזם אותן.

כעיני רכין הצטרפו כד הפרשות האלה — פריטת ההדלפות הארסיות,
פרשת עופר, ולאחר מכן פרשת חשכון־הכנק האמריקאי —
לפרשה גדולה אחת, שכמרכזה עמד שימעון פרס.

עקרבים ונחש־ס
ן>דם ציני יכול
י־ולא רבין.
הפוליטיקה היא מאורת־נחשים ועקרבים, ומי שאינו עקרב או
נחש — אל ייכנס למאורה זו. כבל מערבת פוליטית יש אינטריגות
כלא־ספור, אנשים שאפתנים ממתינים זה לזה מאחרי פינות, ומנצח
זה שאינו כוחד כשום אמצעי.

לאמר: דווקא תיאור זה מוכיח כי פרס צריך להיות ראש־הממשלה,

גם מי שאינו ציני עד כדי כך יכול לטעון כי רבין אשם בעצמו במצב שנוצר.

רכין ופרס ליד שולחן־הממשלה ככנסת
דקירה אחרי שריטה אחרי מכה

לא הוטחה נגדו האשמה כרודה, שאפשר היה להתייחס אליה. הכל
נאמר כשפת רמזים, שהשאירו מישקע בלב הקורא.
אין לי שמץ של ספק בכך שהגילויים נבעו מלישכתו של פרם, וכי פרס שמע על
העניין בתוקף תפקידו, כשר־הביטחון, מדיווחים של שרותי־הביטחון (אשר ידעו, כמובן,
על כל העניין מתחילתו, מכיוון שלא הסתרתי מהם דבר).

פרשה זו היתה רק אהת ממאות, שאירעו כאותן •טניס, ושכולן
כאו להוסיך פצע קטן לפצעים שכיסו את גוה שילטונו של רכיז — עוד

דקירה, עוד שריטה, עוד מעיכה, עוד מורסה.

ברשת עובר
י* ל רקע זה יש להבין גם את פרשת אברהם עופר, אשר רבץ מקדיש לה פרק
׳ ע בסיפרו.

דבריו על נושא זה הם אמת. אמת סובייקטיבית. בך ראה הו א
את הדברים, ודא את הכד הוא ידע.
מכיוון שהייתי מעורב מאד בפרשה זו, הנה כמה הארות :
ערב מסירת התפקיד של נגיד בנק ישראל לידי אשר ידלץ, פירסמנו סידרת־גילויים
על מעשיו של האיש, פרי חקירתו של יגאל לביב. עד כמה שידוע לי, לא בא שום חומר
מדי שימעון פרם או אנשיו. הוא הופתע כמו רבץ עצמו.
בעיקבות גילויינו, פתח היועץ המישפטי לממשלה, אהרון ברק, בחקירה, והורה
להגיש כתב־אישום.
בשיא פרשת ידלין, התחלנו בפירסום סידרה על אברהם עופר, שהיה שייך לאותו
החוג במיפלגה. גם כאן באנו בשורה של גילויים מפורטים, פרי חקירתו של יגאל לביב.

גם הפעם לא בא שום חומר מחוגיו שד פרס.

לקראת סוף 1976 הזמין אותי רבץ לשיחה בביתו (שבו גר עתה מנחם בגין) לעת
ערב. דיברנו ביחידות במשך כמה שעות על נושאים רבים — החל במגעים האחרונים
שלי עם הפלסטינים וכלה באופיו של שימעון פרס.

לפתע הציג לי שאלה פשוטה :״האם החלטת לחסל את בל היונים
במיפלגת־העכודה, כזה אחר זה?״

הוא הזכיר לי — אף שלא היה צורך בכך — שעופר ממלא תפקיד חשוב בחוגים
היוניים התומכים בממשלת־רבין, ושאליהם השתייך גם ידלין. לדבריו, שירתו גילויי
העולם הזה, שלא בכוונה, את המערכה של אויבי רבץ, להפלת שילטונו.
אמרתי לו שאין לי ריב אישי עם עופר, אדם סימפאטי שחיבבתיו מאד, ושאני
שיתפתי עימו לא פעם פעולה בכנסת. אני גם הערכתי אותו כאיש מתון וכבעל גישה
שקולה לענייני השלום. אולם, הוספתי, איני יכול להשלים עם גילויי־שחיתות, גם
כשמעורבים בה אנשים בעלי דיעות פוליטיות חיוביות. הוספתי כי עיקר הטענות נגד
עופר אינן על רקע של שחיתות אישית, אלא של שחיתות מיפלגתית — העלמת כספם
והעברתם למיפלגת־העבודה.

כעיקכות שיחה זו התקשר עופר עם ידידי אמנון זיכרוני, שעימו
התיידד עופר ככנסת, והציע פגישה משולשת. הנחתי שהוא פעל לפי
עצתו שד רכין. פגישה זו נערכה כביתו של זיכרוני.
למרות הנסיבות, היא היתה ידידותית ביותר, מתחילתה ועד סופה. לא קיבלתי את
הרושם שעופר מדוכא או נואש. שוחחנו על נושאים רבים שבשטח מומחיותו של עופר.

אברהם עופר ז״ל
פגישה אחרי שיחה אחרי פירסוס
כאשר עמד על טיב היחסים בינו ובין שר־הביטחון שלו, היה צריך לפטר אותו מן
הממשלה, ולוא במחיר נפילת ממשלתו. רבץ עצמו התלונן פעם, באוזני, על כי אץ
לראש־הממשלה בישראל הסמכות לפטר שרים, אלא בדרך של התפטרות הממשלה
כולה. אילו רצה לפטר את פרס, היה צריך להתפטר ולהניח למיפלגה לבחור מחדש בין
השניים, אחת ולתמיד.
ערב מיבצע־סיני לא היסס דויד בן־גוריון לתבוע ממשה שרת להתפטר, בידעו כי
שרת עשוי.היה להתנגד למיבצע. יתכן שכך היה צריך לנהוג גם רבץ.
אך רבין ידע כי פרס אינו שרת. שרת התפטר בשקט, סתם את פיו וסיפר רק
ליומנו הסודי עד כמה נעלב מיחסם הבוגדני של חבריו, ובראשם גולדה מאיר, אשר
ירשו אותו בעודו בחיים.

המאבק עם פרם היה כוודאי מתנהל כצורה מזוהמת יותר, והוא
היה עלול לסבן את המיפלגה.
יכול מישהו לטעון, שאילו היה שילטונו של רבץ שילטון חזק, בעל תנופה ויוזמה,
לא יכול היה פרם לפגוע בו. עצם פעולתו של פרס להפלת ראש־הממשלה היתה סימן
לחולשת השילטון.
יש מידה של אמת בכל הטענות האלה, והיסטוריון־המחר יסיק מסקנות כאוות־נפשו.
אך מבחינת ההרגשה הסובייקטיבית של רבץ, כל זה אינו משנה דבר. כאשר נאלץ
להתפטר, בעיקבות אינטריגה שנגעה לעניין של מה־בכך (ראה מיסגחז) ,חש רבץ כי
פרם גם רצח וגם ירש אותו. יתר על כן: הוא גם האמין כי פעולתו של פרם היא
שהביאה לנפילת המערך כולו, ולעליית הליכוד לשילטון. בבואו לכרות את הענף שעליו
ישב רבין, כרת פרס בטעות את העץ כולו.

האם מצדיקה הרגשה זו את פעולתו של רבץ כעת? זהו עניין
של השקפה.
יכול פלוני לאמר: גם אם רגשותיו של ובין נסערים ומוצדקים, הוא חייב להתאפק.
החובה הלאומית העליונה ברגע זה היא להפיל את שילטון הליכוד, לפני שזה יגרום
להתפרקות כל מערכות המדינה ולאסון שאין לו תקנה. רק המערך יכול בשעה זו להחליף
את הליכוד. פרס עומד בראש המערך. לכן המשכיל בעת הזו יידום.
אד יכול אלמוני להשיב: אם המערך יחזור לשילטון בלי טיהור פנימי, תעבור
המדינה מן הפח אל הפחת. רבץ צודק בבואו לערוך תחילה בדק-בית במערך עצמו.

ואילו פלמוני יסכם: אין באן הגיון. יש רגשות. גם פוליטיקאי הוא
רק כן־אדם. מי שהאש בוערת בעצמותיו, אינו יכול לשבת כשקט. רכין
המופנם, המאופק, כעל הפנים חסרי־התזוזה, קבר כתובו את הכל.
עכשיו זה מתפרץ כמו הר־געש, זוהי תופעת-טבע. אין מה לעשות.
אשר לדעתי האישית: אני מאמין שעל הציבור לדעת. כל פירסום־אמת של עד־ראייה
על ענייני־הציבור הוא טוב, ויהיו מניעיו כאשר יהיו. טוב שרבץ פירסם את
הדברים, טוב שפרס יענה עליהם, וטוב להניח לציבור להסיק את מסקנותיו.

האם זה יציל את הליכוד? איני סבור בך. את הליכוד אי־אפשר
להציל, ברוך השם.

ד״ן: התעלומה
י• כך אנו עוברים מרבץ לדיין, מן הספר אל הראיונות.
1אין דמיון בין שני הדברים, למרות סמיכות־התאריכים. אין דמיון
בין שני הדוברים, אין דמיון כץ הדברים שאמרו, ואין דמיון כין מניעיהם.
המניעים של רבץ ברורים, כרגיל. המניעים של דיין הם תעלומה, כרגיל.
רבץ רוצה לחסל את פרם, לפני שיגיע אל ראשות־הממשלה. מה רוצה דיין?

אין לדעת.

כמו תמיד — והרי דיין חזר על תרגיל מעין זה עשרות פעמים בחייו הפוליטיים —
יש המייחסים לדיין חשבון שקול, ארוך־טווח. למשל: הוא יודע כי סופה של ממשלת־הליכוד
קרוב, והוא נוטש את הספינה הטובעת, כדי לחזור לספינת המערך.
נכון? לא נכון. דיין אינו חולם על התפטרות. מעולם לא התפטר מרצונו הטוב
מכל מקום שהוא. גם כאשר התפטר מממשלת לוי אשכול, בשנת ,1965 עם הקמת רפ״י,
עשה זאת בעל־כורחו, אחרי שהוכרח לכך על־ידי דויד בן־גוריון.

דיין לא התפטר השבוע, כפי שהיה צריך לעשות אילו נהג לפי
בללי־המישחק המקובלים וההוגנים. הוא נשאר בממשלה שאותה הוא
השמיץ. ואין גם סיכוי רב לבך שהמערך יקבל אותו כחזרה, אילו
רצה בכך.

הסבר אחר: דיין מכין את עצמו כיורש לבגין. בדרך זו ביקש להודיע על כניסתו
למירוץ.
סביר? לא סביר. קודם כל, לא נראה כאילו הוא שם את עינו במקום הראשון.
גם כאשר היה חזק יותר לאין שיעור, נמנע תמיד מלהתמודד ברצינות על ההנהגה
העליונה.

הוא נולד להיות מם׳ — 2לכן־־גוריון, לגולדה מאיר, למנחם בגין.
זהו צד באופיו, שנתגלה רק במאוחר.
אילו רצה לרשת את בגין, היה דיין צריך להצטרף לתנועת־חרות. אין לו כל חשק
לעשות זאת (ומי יוכל לכעוס עליו בשל כך?) לכל הפחות היה צריך להקים חטיבה
משלו בליכוד, וגם זאת אינו עושה. יתכן שארבעה עד עשרה ח״כים היו מצטרפים
לחטיבה כזאת. אך דיין אינו נראה מעוניין. הוא נשאר האיש־הבודד־בכנסת, בלי סיעה,
גם בלי מעמד של סיעת־יחיד. הוא אף לא טרח להצטרף להסכם הקואליציוני.
גם מצב־בריאותו ממלא כאן תפקיד. הוא החלים באופן מופלא מהתקף־הסרטן,
ועל כך אפשר להעריצו. אך האם דווקא עכשיו תצא נפשו אל המעמסה של ראש־הממשלה,
במצב שבו נתונה המדינה? אפשר לפקפק בכך .־

משה דיין >עם אשתו ועם קיסינג׳ר, בהלוויית גולדה מאיר)
בגין אחרי גולדה ׳אחרי בן־גוריון

אך אולי השפיע מצב־כריאותו דווקא ככיוון ההפוך.

יתכן.כי דיין החליט, אחרי שעמד פנים אל פנים מול מחלה ממארת, ששום דבר
אינו חשוב עוד, וכי הוא יכול להרשות לעצמו להגיד את אשר על ליבו. הוא יכול
.,לצפצף״ .אין הוא חייב למסור דו״ח לאיש. אם ויתר סופית על השאיפה לעלות מעל
לדרגתו הנוכחית, אין לו עוד ממה לחשוש.

אך יתכן כי אין לתעלומה פיתרון, מפני שאין כלל תעלומה. הרי
דיין עשה דברים מעין אלה כבל הממשלות, מלבד בממשלתו של כן*
גוריון. תמיד איים, תמיד השמיע הצהרות שעוררו סקרנות כללית
וניחושים מניחושים שונים.

בסך הכל, זוהי שיטה למשוך תשומת־לב, להעמיד את עצמו במרכז העניינים,
להפגין את חשיבותו. כאשר בעל־הבית איננו, ושאר השרים בזויים בעיניו, הפיתוי לנהוג
כך גדול שיבעתיים.

יתכן מאד שלא היתה לדיין שום מטרה מיוחדת. הוא פשוט זרק
פיצצת־סירחון, ביודעו שאיש לא יעז להענישו — ראש־הממשלה חולה,
הממשלה מתמוטטת ממילא, ואין מי שיעז להרים יד על שר־החוץ.

בר־ מיון ושורו,
ה בעצם, אמר דיין? איזו ביקורת עמוקה השמיע, עד כי המוני ישראל הגיעו
י אוטומטית ואינסטיקטיבית למסקנה ש״הוא צודק בהחלט
גם בכך יש הבדל בין רבץ ודיין. כאשר רבץ פירסם דברים אשר איש לא פיקפק
באמיתותם, אמרו רבים: הוא לא היה צריך לפרסם זאת. כאשר דיין פירסם דברים שלא
היה בהם חידוש כלשהו, אמרו הכל: סוף־סוף מישהו אומר את האמת !

בסך־הכל היו התבטאויותיו של דיין תרגיל כספורט הישראלי
המקובל ביותר: הקיטור.

הוא קיטר על הכל ועל כולם, תוך הוצאת עצמו מן הכלל. לא היה בדברים שמץ
של חידוש, שמץ של פיתרון. אין קשר בין טענה אחת שלו לשנייה, ולא פעם יש גם
סתירה ביניהן. וכל טענה בנפרד, כאשר בוחנים אותה היטב, מתגלה כפירכה.
למשל :
• 1״ישראל נראית כבד־מינן״ .אולם במקום אחר, באותו ראיון: ישראל היא חזקה,
מעולם לא היתה כל־כך חזקה, ואיש אינו יכול לכופף לה את היד, אף לא ארצות־הברית.

כל הכבוד לבר־מינן שכזה !

• 1אחרי שנתפרסם ברבים הכינוי ״בר־מינן״ (שפירושו. :מת, נפטר) שבו השתמש
בישיבת־הממשלה, ביקש דיין לתקן את עצמו ולאמר שבעצם לא התכוון לאמר שהמדינה
היא בר־מינן, אלא רק שהיא נראית כבר־מינן. ומדוע היא נראית כבר־מינן? מפני
שהשרים, ואנשי הקואליציה, ואנשי המערך — כולם מוציאים את דיבת המדינה רעה,
ומצהירים הצהרות מזיקות.

זוהי קביעה משעשעת, כשהיא באה מפי דיין במהלך ראיון שבל־בולו
מוציא את דיבת הארץ רעה. על בגון אלה נאמר: טול קורה
מכין עיניך.

אך הטענה עצמה היא ילדותית. שר־החוץ האמריקאי אינו זקוק לנאומים של שרי־ישראל
כדי לעמוד על מצב המדינה. סוכנות־הביון האמריקאית המרכזית מחזיקה צוות
גדול, שמתפקידו להעריך את מצבן של מדינות. על פי השיטות המדעיות המתוחכמות
ביותר. הודעות השרים אינן מעלות ואינן מורידות.
• אולם במקום אחר בראיון אין דיין מסתפק בתלונה על תדמית המדינה, כפי
שהיא נוצרת בפי אחרים, אלא תורם את תרומתו ליצירת תדמית נוראה. הוא מתאר
מדינה פושטת־רגל .״בבוא יום הפרעון (של חובות המדינה) יתברר כי ישראל התחייבה
מעבר לכוחה ואינה יכולה לפרוע את החובות ואינה מסוגלת כלל לעמוד בהתחייבויותיה...
אסור לנו לקחת הלוואות לא מגורמים בינלאומיים ולא מיהודי ברחוב פינסקר, שקונה

אגרות־חוב ממשלתיות כדי שהממשלה לא תבוא אחר־כך ותגיד לו: אנחנו מצטערים
מאד, אין לנו כסף לשלם לך.״

קשה להעלות על הדעת מעשה חמור יותר של שר בביר בממשלה.
דיין מעלה כאן אפשרות אשר עצם ־השמעתה ברבים עלולה להיות
בעלת בוח־הרס איום. למעשה אומר דיין למאות אלפי החוסכים בישראל:
מהר, בירחו מאגרות־החוב, מיברו אותן ככל מחיר, כי הממשלה שאני
חכר כה לא תכבד אותן.״ בך יוצרים פאניקה. הוא דומה לילד כקולנוע
מלא־אדם הצועק :״אש:״
!• כל זה בא כדי לקטר על שר־האוצר, שהסכים להמרת המענק האמריקאי להקמת
שדות־התעופה בהלוואה. אומר דיין:׳ ״ישבו שם האחראים לכלכלת ישראל — ושתקו.
שתיקה — כהסכמה. יושב שר־האוצר — ושותק. שתיקה — כהסכמה.״

זוהי אמירה פחדנית מאין כמוה, שלא לאמר: ניכזית.

כל ילד במדינה יודע מי הסכים — ואף הציע — להמיר את המענק בהלוואה.
היה זה מנחם בגין בכבודו ובעצמו. הוא לא שאל את שימחה ארליך. מובן מאליו שארליך
לא קם על בגין, אחרי שזה הבטיח לאמריקאים מה שהבטיח, באבירות פולנית.
אולם דיין לעולם אינו מותח ביקורת על מיספר — 1הפעם בגין. מכאן ההתקפה
על ארליך.

ארליך בכר מוטל על הארץ. בו אפשר לבעוט בלי פחד.

?סור שדב בד״ ח
¥ה לא הכי יפה. גם ההמשך אינו יפה יותר.
#דיין מאוכזב מן ״הגילויים השליליים. מן הגניבות במוסדות ...מן הדרישות 1 החוזרות לשכר ולטובות־הנאה. מן השביתות ומן העיצומים. מן השוטרים, שכימעט
שיבשו עלינו את חיינו...״

דיין הוא מולטי־מיליונר. המיליונים באו לו בדרבים שאינן כשרות
בל־בך.

הוא חי באורח־חיים ראוותני. הוא נתן כל חייו דוגמה אישית שלילית ביותר של
הפרת־חוק, של הפקעת רכוש־הציבור לצרכים פרטיים, של ניצול מעמדו למיסחר
בעתיקות, של גביית הון־עתק עבור הרצאות וזיכרונות, של ביקור במיסעדות־פאר וטיולים
בעולם. מי שרוצה, יכול למחול לו על כל אלה. אך כשאיש כזה מקטר על דרישות־השכר
של עובדים, שהכנסתם החודשית היא בהוצאותיו ביום־יומיים, הרי זה מעיד לפחות
על טעם רע.

על כך נאמר באנגלית 0 :זו<.11ם\ג*ד

#למרות סיפורי בר־מינן וכר, אומר דיין שישראל היא חזקה כפי שלא היתה
מעולם, והוא מוכן להישבע על כך על התנ״ך. אין הוא אומר מה פירושו של כוח בעיניו.
מצבור נשק, שקיבלנו מן האמריקאים? היכולת לערוך מילחמה במשך כך־וכך ימים,
מבלי להזדקק שוב לרכבת אווירית?
ו• תודות לכוח מיסתורי זה של הבר־מיגן החמוש, אץ להיכנע לאמריקאים בשלושה
עניינים: אין להפסיק את הפצצת לבנון, אין לזוז אף סנטימטר אחד מן הירדן, אין
להשלים עם הפרת־החוזה מצד המצרים.
דיין בן ה־ 64 לא החכים לעומת דיין בן ה־ ,39 שערך את ״פעולות־התגמול״ .יש
לו פיתרון לבעייה הפלסטינית: להפציץ, להפציץ, להפציץ. גם אם אנחנו משתמשים
באורח בלתי־חוקי(כפי שהוא אומר) בנשק אמריקאי להפצצת דרום־לבנון, לא נפסיק.
(המשך בעמוד )34

133

טי ד! י

1 1 0 1 1 1 1 1

(המשך מעמוד )33

יש משהו פאתטי כגבר זה, שעבר עליו פה הרכה, ושלא למד דבר
מנסיונות הזולת ומנסיונו שלו.
כאשר שלח דיין את אריק שרון להשמיד את כפר קיביא, בסוף ,1953 לא היו
לפלססינים אלא קומץ פידאיון, שהיו ברובם שכירי־חרב של מצריים. מאז הפציצו
דיין ויורשיו כפרים ומחנות ללא־ספור, ערכו פשיטות ומילחמות — והתנועה הפלסטינית
הפכה גורם בינלאומי ראשון־במעלה. יש לה כיום רבבות לוחמים. היא מוכרת על־ידי
מדינת שמיספרן עולה פי שניים על מיספר המדינות המקיימות יחסים עם ישראל. ארצות־הברית
עומדת על סף ההכרה בה. אך לדיין נותרה אותה תרופת־פלא בלבדית: להפציץ,
להפציץ, להפציץ.
!• לגבי האוטונומיה, דיין הוא, כידוע, מתון. אין הוא רוצה אלא ״שליטתנו הצבאית
שם (בגדה וברצועה) ,הימצאותנו שם, ההתנחלויות היהודיות שנקים ושנבסס שם, בלי
שנאלץ לסגת אפילו ס״מ אחד מן הירדן מובן שירושלים לא תיכלל באוטונומיה.
ואת המשא־ומתן על הגבול (איזה גבול? מעבר לירדן ן) ננהל רק עם ירדן .״הם יכולים
לדבר על מדינה פלסטינית עד מחרתיים!״

מה ההבדל כין גישה מתונה זו וכין הגישה הקיצונית של גאולה
כהן? לאלוהים ולדיין פיתרונים.

׳ אך דיין אינו מוכן בשום פנים להשתתף בניהול המשא־והמתן על האוטונומיה.
למה? מפני שמסרו את תפקיד היו״ר בידי בורג י חלילה. אלא מפני שתוכנית המפד״ל
אינה מוצאת חן בעיניו. במה? במה שונה גישת אלון־מורה מגישתו שלו? תעלומה.
• דיין משמיע ארוכות איומים סתומים נגד מצריים. אם ״הצד השני אינו מקיים
את חלקו, על פי ההסכם, בלי סטיות ובלי חריגות — ישראל ...לא תגשים ישראל את
חובותיה ולא תיסוג מסיני...״
הודעה כזאת היא שערורייה. אין לה על מה לסמוך. לא הין שום הפרות־חוזה.
היו חריגות פעוטות — וכפי שהודה עזר וייצמן, הן היו בשני הצדדים.

איום גס בזה של שר־החוץ, כמהלך המשא־ומתן, הוא פרובוקציה —
אולי נגד וייצמן, אולי נגד כורג, אולי נגד שניהם.

בסיכום: אוסף בבל״ת. קיטורים מקיטורים שונים, שאינם מצטרפים לתמונה כלשהי.
האיש ממשיך לסבול מחוסר־תיחכום מדהים.־* כימעט בכל העניינים, גישתו היא
פרימיטיבית.

בסך הבל אין זה אלא ניסיון זול למשוך תשומת־לב אל עצמו, תוך
ניצול העדרו הזמני של בגין, תוך התקפה על החלשים והעלובים ביותר
מכין עמיתיו, זוהי חנופה לאופנת־הקיטור של ההמונים, מכלי להסיק
את המסקנה ההגיונית המתבקשת מדכריו.
אל דאגה, דיין לא יתפטר.

אנוש והסרטן
ף י רבץ לדיין, ומדיין ליאנוש.
י• לא היה צורך בהוכחה נוספת לכך שחייל גדול יכול להיות ילד מגודל. אחד
מגדולי המפקדים של מילחמת־העולם השניה, ג׳ורג׳ פאטון, היה אינפנטיל, שלא יכול
היה לסתום את פיו. אחרי שתיים־שלוש התבטאויות מחרידות, פאשיסטיות במהותן,
נאלץ דווייט אייזנהואר לסלק אותו, אף שאהבו. ואריק שרון, שהיה גנרל טאקטי טוב,
כבר הספיק להוכיח כי הוא מצוייד במוח ילדותי.
אביגדור (״יאנוש״) בן־גל היה המפקד המצטיין ביותר במילחמת יוכרהכיפורים.
פעולתו בגולן, בראש חטיבת־שריון, כבר הפכה אגדה. כל הכבוד.

למרבה הצער, הוכיח השבוע בי השקפת־עולמו ורמת־תיחבומו
מתאימות יותר לפגן־טוראי.

הוא אמר, בלי ספק, לפני עדה של פוליטיקאים ועיתונאים, כי האוכלוסיה הערבית
של הגליל היא ״סרטן בגוף המדינה״.
הח״כים מיהרו, כמובן, אל כלי־התיקשורת, כדי למכור את הסקופ תמורת כותרת.
כולם היו אמנם, שוחרי־סיפוח נאמנים, ועל כן הוזמנו. אך סיפוק לחוד וכותרת לחוד.
תמורת כותרת מוכרים גם את הסבתא.
קמה סערה. שר־הביטחון פעל במרץ ובזריזות, כדי לכבות את השריפה. יאנוש
נאלץ להתנצל.

ההתנצלות מדאיגה אותי לא פחות מאשר האמירה עצמה.

הוא אמר שלא ידע שנוכחים עיתונאים. כלומר, לפי תפיסתו, לא הדברים עצמם הם
שערורייה, אלא השמעתם באוזני עיתונאים, שיכלו לפרסמם.
לאחר מכן באה התנצלות שנייה: הוא לא התכוון לאמר שהערבים הם סרטן, אלא
שהזנחת הגליל היא סרטן .״הזנחת הגליל״ היא הגדרת־צופן ברורה לחוסר ייהוד הגליל.
אך לא האמירה, עם כל חומרתה, חשובה. חשוב הרבה יותר להיווכח מה נעשה
בראשו של קצין בכיר בצה״ל, האחראי לחיי־אדם רבים, שניהל את פעולת־ליטאני הרת־האסונות,
והעשוי להיות ביום מן הימים לרמטכ״ל.

זוהי השקפת־עולם פשטנית עד להחריד.

הוא מתאר לעצמו שהשלום עם סוריה יושג כאשר הגולן כולו בידינו, ושהסורים
יסתפקו בפירוזו. כלומר: לא אנחנו נחזיר את הגולן לסוריה, תמורת פירוזו — אלא
הם ישאירו אותו בידינו, כשהוא מפורז.
בגולן ישבו יותר מ־ 100 אלף תושבים, הנמקים עתה במחנות־פליטים בסוריה.
השטח היה מאז ומעולם חלק משיטחה הריבוני של סוריה. אם יאנוש מתאר לעצמו שיש
אף סורי אחד שיהיה מוכן לכרות שלום עם ישראל מבלי שהגולן יחזור לסוריה —
הרי הוא חי על הירח.
יאנוש רוצה בייהוד הגליל, והוא מוכן לשם כך להפסיק את ההתנחלות בגולן.
ייהוד — ולא פיתוח. לא יצירת אוכלוסיה מעורבת, מפותחת, הרמונית, לטובת כולם.
אלא התנחלות יהודית, שתרפא את הסרטן שהוא האוכלוסיה הערבית. אין הבדל בינו
ובין ישראל קניג, מושל־המחוז הקולוניאלי.
אם נותר סיכוי כלשהו לשמירת נאמנותם של הערבים, אזרחי ישראל, למדינה —
באים אנשים כמו קניג ויאנוש והורסים אותו. הגרועים שבסוכני אחמד ג׳בריל וג׳ורג׳
חבש לא יכלו לפעול ביעילות רבה יותר להקמת דור ערבי צעיר, שונא־המדינה.
ושוב — לא ההתבטאויות הן הסכנה העיקרית, עם כל חומרתן. הסכנה היא בעצם
העובדה שאלוף פיקוד־הצפון, האחראי על איזור זה, מאמין במה שהוא מאמין. אמונה
כזאת מוכרחה למצוא את ביטוייה באלף מעשים וגילויים יומיומיים קטנים. כפי שאכן
קרה במיבצע־ליטאני.

זוהי סבנה ממשית לביטחון המדינה כטווה הארוך -גם בשהיא
באה מצד גיכוד־מילד/מה.
אין ללמוד מן היחיד על הכלל. מותר לקוות כי יאנוש אינו אופייני לדור החדש של
קצינים בכירים בצה״ל׳.יתכן כי הרוב הגדול של עמיתיו הם בעלי שכל ישר.

אך באשר אלוף־פיקוד דוגל בריעות באלה ומבטא אותן, ובאשר
הדבר בא אחרי סידרת התבטאויותיו של הרמטב״ל — זה צריך להדליק
שורה ארובה של נורות אדומות.
המערכות הולכות ונטרפות.
מי שעתיד המדינה חשוב לו חייב לתת את דעתו על דרכי הריפוי — ובמהרה.

ב מ דיינ ה
הע ם

יהוד ברחוב: פינסקר

לא נולדו בדיחות
על ממשלת1הליכוד
וזה היה הסימן הגרוע ביותר
הסובסידיות צומצמו. המחירים קפצו.
יותר ממיליון עובדים שכירים שבתו. ענן
כבד רבץ על כלכלת המדינה.
היד. זה אך סימלי כי בשבוע זה נפטר
והובא למנוחות דויד (״דוליק״) הורוביץ.
האיש שחתימתו מתנוססת על שטרות-
הכסף של ישראל, ההופכים במהרה פיסות־נייר
חסרי־ערך. בהלווייתו, לקה בהתקף־
לב חמור אדריכל אחר של הכלכלה הישראלית
בימי המערך, יהושע רבינוביץ.
בשורה של ראיונות הבטיח משה דיין
לציבור כי הממשלה תפשוט במהרה את
הרגל, ולא תוכל לפרוע חובותיה ל״יהודי
ברחוב פינסקר״ (ראה עמודים .)30—33
״אל תקח צ׳אנסים״ .את השבוע
כולו סימלה מודעה, שהופיעה במקום בולט
בעיתון הארץ. היה זה ניסיון מיוחד במינו
של יזם פרטי אלמוני, שהתחבא מאחרי
ראשי־תיבות ותא־דואר, להפיק רווחים
מהתמוטטותה של הממשלה״.
תחת הכותרת ״מפולת הצמודים — כבר
ביום הששי.הבא ז״ ותוך הסתמכות על
דברי דיין, פנה בעל־המודעה אל האזרח
בהטפה שלא היתה כמותה בתולדות המדינה.

ישלם ליהודי מרחוב פינסקר את
הצמודים?
״השקעתך בצמודים היתה עד היום השקעה
מצויינת ! היום, לפני הבחירות הבאות
(בעוד חודש, שנה, שנתיים?) הגיע הזמן
למוכרם — ורצוי מיד
״שום מדינה שפויה בדעתה לא מכניסה
את עצמה ל,בוץ־הצמודים׳ בהבטיחה לאז רחיה
רווחים (ללא מיסוי) מאינפלציה.
היום כבר ברור לך, שבקרוב תישאר המדינה
ללא מטבע זר לקנות חומרי־גלם.
ואז ניכנס למיתון עמוק שעוד לא הכרנו
כמותו ( 100,000 מובטלים?) ,מיתון שבגללו
תיאלץ הממשלה להלאים את חסכונות
הציבור (צמודים, מט״ח, רכוש וכדר).
״במצב ׳גן עדן של שוטים׳ ,שבו אנו
חיים, אתה מתפתה וממשיך לשחק את
המישחק, בתיקווה שתספיק להסתלק בזמן.
״אל תקח יותר צ׳אנסים!!
״עדיף להימלט משולחן ההימורים —
ואפילו חצי שנה מוקדם, מאשר יום אחד
מאוחר! כי היום, עדיין שוות 1,000,000
הלירות שלך כ* 40.000 דולר — סכום
נכבד ! לאחר המפולת (אמצע )! 1980 תשמח
באם שווין יהיה 15,000 דולר (לפי 60
ל״י לדולר ארה״ב).
״באם גם אתה בדיעה שהגיע הזמן לממש
את רווחי הצמודים וברצונך כי נציע לך
השקעה אלטרנטיבית...״
האחרון יבכה. לשון המודעה עלתה
על כל הבדיחות שצצו בתקופת המיתון
של ,1966 בנוסח :״בנמל־התעופה לוד
תלוי שלט — מי שעוזב אחרון, שיכבה
את האור.״
השבוע לא התהלכו בדיחות במדינה.
איש לא התלוצץ על ממשלת הליכוד.
וזה היה, אולי, הסימן הרע ביותר.

יחסים מרח ביי ם
תוכנית בילטמיר ג

במזון שבו ;עשתה
היסטוריה ציונית,
התבגסו נציגי
הפזורה הפזסמיגית
האם ההיסטוריה תחזור על עצמה?
ב־ 1942 התכנסו ראשי התנועה הציונית
בארצות־הברית במלון בילטמור בניו־יורק.
הם קיבלו החלטה שקבעה כי ״הפיכת
פלשתינה לקהיליה יהודית״ היא מטרת-
המילחמה של העם היהודי.
ההחלטה אמנם דיברה על הארץ כולה,
כך שיוזמיה ידעו כי הכוונה היא, בעצם,
לכינון מדעה יהודית בחלק מן הארץ.
ואכן ,״תוכנית.בילטמור״ קבעה את המדי-
(המשך בעמוד )38
* החברה מורכבת משני יזמים, בעלי
נטיות אמנותיות, המציעים להשקיע כסף
בחפצי אמנזת מזהב ואחרים.

ף יום הראשון השבוע התקיימה שי*
חד, חשובה בין ראש־הממשלה, מנחם
בגין, ויושב־ראש הכנסת, יצחק שמיר.
שניהם היו מתוחים באותו בוקר. ראש־הממשלה
לקראת ישיבת הממשלה הראשונה
שהתקיימה בראשותו, מאז שוחרר
מבית־החולים, ושמיר לקראת הופעתו הציבורית
הראשונה, מאז נבחר כיושב־ראש
הכנסת, שבה התעתד לשאת נאום
פוליטי — בעצרת במלאת 50 שנה למאורעות
תרפ״ט בחברון.
באותה שיחה סוכמו בין השניים מהל כיו
הפוליטיים של בגין הנוגעים לעתי ,

של שמיר.

בגין הציע לשמיר להתפטר מתפקידו
כיושכ-ראש הבנסת, להצטרך
לממשלה בסגן־שני לראש־הממשלה,״
בשהוא מבטיח לו בי
תוך שנה, אחרי ששמיר יתבסס
בתודעת הקהל והמיפלגה, יתפטר
בגין מתפקידו בראש־הטמשלה ויוריש
אותו לשמיר.

שמועות אחר>
כל מחלה
^ שמועות על מינוי יצחק שמיר כי
י יורש לבגין נפוצות בכל פעם ש־ראש־הממשלה
נופל למישכב, כאשר מת עוררת,
בעיקר בתוך תנועת־חרות ובליכוד,
השאלה מי יהיה יורשו של בגין.
שאלת היורש התעוררה במלוא חריפותה
גם כאשר אושפז בגין בפעם האחרונה.
למרות ההודעות המרגיעות של הרופאים,
מייד אחרי שבגין נכנם להדסה,
ידעו ראשי חרות והמקורבים לבגין, כי
ראש־הממשלה לקה בפגע מוחי, אשר
הסכנות בו מרובות וכי החשש לפגעים
מוחיים נוספים אף הם רבים, גם אם יחלים
בגין.
אז עלו שמות של שלושה אנשים כמועמדים
לרשת את בגץ. הליברלים,
שגם להם ברור. כי היורש חייב לבוא מחרות,
וחלק מחברי־הכנסת של חרות,
בראשותו של ח״כ חיים קאופמן, דיברו
בגלוי על שר־הביטחון, עזר וייצמן, כעל
היורש. ותיקי־חרות, שנותרו ללא מנהיגים,
מלבד בגין עצמו, יחד עם הניצים
בחרות, הציעו כמועמד נגדי את יצחק
שמיר, שלמרות שאינו מיוצאי־אצ״ל ואינו
איש־מיפלגה ותיק, מקורב אליהם
ביותר. שמיר היה באצ״ל רק במשך ארבע
* לא ידום אם הכוונה בשיחה היתה
לסגן שני לראש־המנזשלה יחד עם הסגן
הנוכחי ייגאל ידין, או סגן לצידו של
מי שסכהן היזם כשר־האוצר.

נדי רחשם את דרנו שר עזו 11צמן, מונו 11ץ
להתפטר עוד לפני תבח׳וות הבאות, ולהמליך את שמץ־

שנים, משנת ,1936 ועזב את האצ״ל יחד
עם מקימי לח״י. הוא הצטרף לחרות
ולחיים הפוליטיים בישראל רק בתחילת
שנות ה־.70
באותם ימי־מחלת בגין עלה שם נוסף :
שמו של יושב־ראש ועדת־החוץ־והביטחון
של הכנסת, הפרופסור משה (״מישר.״)
ארנס. אולם שמו של ארנס הועלה בעיקר
על־ידו עצמו, ונראה כבר אז חסר סיכוי
ממשי.
אין ספק כי במצב הפוליטי של היום,
ובמצב הפוליטי כפי שאפשר לחזות אותו
בשנתיים הקרובות, היורש הטבעי ביותר
הוא עזר וייצמן. אולם שר־הביטחון, שלזכותו
זוקפים הכל את ניצחון הליכוד
בבחירות האחרונות, הוא נטע זר בחרות.
ומה שגרוע מכך: מערכת־היחסים
בינו לבין בגין היא כזו, שבגין אינו מוכן
בשום פנים ואופן להפקיד בידיו את הירושה.

מהחוכמות,
ומי מקרב המאזינים ירוץ
וידווח על־כך לבגין או לאחד מאנשי־לישכתו.
לעיתים גם מופיעות בעיתונים
״חוכמות״ משל וייצמן על בגין.
וייצמן יודע כי דברים אלה מזיקים
לו. הוא ביקש מעיתונאים רבים שלא
לצטט את החוכמות שלו במדורים שלהם,
והעיתונאים אומנם נענים לו במרבית
המיקרים. אולם יש מי שדואג לספר עליהם
לבגין — ועל כך אין בגין, למרות
שמעולם לא העיר על כך לווייצמן, סולח
לשר־הביטחון שלו.
בגין החליט, איפוא, שלא להניח לעזר

כספיות. מרידור נחשב כהרפתקן בענייני
עסקים, עתיר הצלחות וכישלונות, ועמיתיו
במיפלגה חוששים שעסקים אלה
יזיקו למיפלגה.
נותר רק חיים (״גונדר אברהם״) לנ דאו.
לנדאו עמד בשורה הראשונה של
תוקפי בגין אחרי קמם־דייוויד והסכמי-
השלום. השניים אומנם השלימו ביניהם,
ולנדאו התיישר לפי הקו של ראש־הממשלה,
אולם אין בגין מוכן לסלוח ל־
״בוגדים״ בו. נימוק נוסף לאי־בחירתו
של לנדאו כיורש הוא שאפילו בגין,
ידידו של לנדאו במשך עשרות בשנים,

״מגחם
הראשון״
ך* אשר צנח עזר וייצמן מצה״ל ל־
^ לחיים הפוליטיים, הוא התקבל על־ידי
בגין בהתרגשות רבה. וייצמן היה אז
הגנרל היחידי שקישט את חרות. אז התחילו
לפעול נגד האלוף הנמרץ, בעל ה לשון
החדה, ותיקי חרות ועסקניה, שסובבו
את בגין במשך עשרות בשנים .״ה־מישפחה
הלוחמת״ לא אהבה מגוייסים
חדשים.
גם בגלל סיבה זו הרגיש וייצמן את
עצמו כחנוק בתוך חרות. הוא ניסה לבצע
שינויים בגישה המעשית שלה, התנגש עם
בגין ובמשך שנים רבות נחשב כמי ש בגד
בבגין ושניסה להפילו, ממש כשמואל
תמיר השנוא, בזמנו.
וייצמן הוא כיום אחד משני השרים
הבכירים ביותר בממשלתו של בגין, ושמואל
תמיר מכהן אף הוא כשר בממשלה
זו. אולם בגין ידוע כנוקם וכנוטר,
אם כי הוא די נבון כדי להסתיר רגשות
אלה, עד לרגעי־הכרעה. העובדה שווייצי
מן ״חזר בתשובה,״ הצטרף לחיים הפו ליטיים
מחדש אחרי שישב במקרר־העס־קים,
והביא לליכוד את הניצחון בבחירות,
גם היא אינה מספקת, כדי להשכיח
מבגין את ״הבגידה הגדולה״.
לווייצמן יש חיסרון נוסף, שהביא, בין
השאר, להחלטה של בגין להוריש עוד
בחייו את השילטון לשמיר. וייצמן, סמל
לסיגנון הצברי המחוספס ולדיבור הישיר,
אינו נמנע מלהתבטא בחופשיות יתרה על
״מנחם הראשון״ .כמה פעמים היו ביניהם
חילופי־דברים חריפים ביותר במהלו ישי־בות־הממשלה,
שנבעו בעיקר מהתבטאד
יותיו של וייצמן. כמה פעמים עזב וייצ־מן
את ישיבת־הממשלה בטריקת־דלת
ופעמים אחרות בשתיקה, שהיתה רועמת
אף מטריקודהדלת.
במשך השנתיים, שבהן מכהנים בגין
ווייצמן באותה הממשלה׳ היו שלוש פעמים
שבהן התכוון וייצמן להתפטר. בפעם
האחרונה, בפרשת תצהיר הרמטכ״ל
בעניין אלון־מורה, נודע רק ברגע האחרון
על כוונתו של בגין לקבל את התפטרות
שר־הביטחון שלו, ולמנות במקומו
את אריק שרון. כל הכוחות במים־
לגות המרכיבות את הקואליציה, המתנגדות
לשרון, שיגרו לבגין איומים חריפים,
ואילו וייצמן נסוג מרעיון ההתפטרות.
בעיית וייצמן שוב טואטאה מתחת
לשטיח.
חוש־ההומור הטיפוסי של וייצמן מצליף
ללא הרף בראש־הממשלה, כמו בכל
שאר אישי-הציבור, על כוס־קפה במיז-
נון־הכנסת או במסיבות שבהן משתתף
שר־הביטחון. הוא אינו מקפיד תמיד להתבונן
מסביב, ולראות מי מאזין ומי נהנה

מיקלט מדיני בצרפת ועלה לארץ רק במאי
.1948
ב־ 1955 הצטרף שמיר ל״מוסד״׳ והיה
אחד מאנשי־המינהלה הבכירים בו. עשר
שנים אחר־כך הוא פרש מהשירות הממשלתי,
אולם לא נכנס לחיים הפוליטיים.
הוא ניצל קשרים שהיו לו, מאז קיבל
מיקלט מדיני בצרפת, ואת גל הידידות
ישראל־צרפת שגאה בתקופה זו ועמד
בראש חברה כלכלית ישראלית־צרפתית.
אחר־כך הקים מיפעל למוצרי גומי ב־כפר־סבא.

ב־ ,1970 כשמסיבות שונות החליט
לפרוש מעסקים, הצטרף לתנועת־החרות,
והפך אחד מנאמני בגין. הוא צורף מייד
להנהלה, ומונה כיושב־ראש מחלקת-
העולים של תנועת־החרות, שהיתד, חשובה
בתנועה האופוזיציונית, שניסתה לת פוס
טרמפ לאומני על יהודי ברית״המו־עצות.
מאוחר יותר מונה כראש מחלקת־האירגון
של תנועת־החרות, עמדה ש היא
דבת־כוח בתנועה זו.
בכנסת שעברה היה חבר־כנסת אפור,
בלתי־פעיל ובלתי־מתבלט, אך העובדה
שהוא היה חבר בוועדת־החוץ־והביטחון
תשמש כחיזוק נוסף לבגין, כאשר יצטרך
להציג את סגולותיו של שמיר בעיני מים־
לגתו, הליכוד והציבור, כראש־הממשלה
הבא. במארס 1975 נבחר שמיר, אחרי
מאבק חריף, כמועמדו של בגין, לתפקיד
יושב־ראש הנהלת תנועת־החרות. שנ תיים
אחר־כך נבחר שמיר לאותו התפקיד,
והפעם ללא כל התנגדות.

״לא מוז
מחברון״

מנחם בגין ויצחק שמיר
תמיכה מלאה
וייצמן לרשת אותו, למרות שבגין צריך
היה לדעת שווייצמן כראש־ממשלה, או
כראש רשימת הליכוד לכנסת, הוא ער
גן־ההצלה היחידי לליכוד בבחירות הבאות.

הגוורדיה
הוותיקה געלמה
ן• ם שמיר אינו בדיוק המועמד ה־
^ אידיאלי של בגין. במצב שנוצר עתה
בתוך תנועת-חרות, יש לעג היסטורי
מסויים. במשך כל חייו באופוזיציה, היה
בגין מוקף באישים עושי־דברו הנאמנים
לו. היה זה רק טבעי שאחד מהם יבוא
במקומו. אך אריה בן־אליעזר נפטר, ואלמנתו
יורקת עתה אש וגפרית לעבר
בגין. שימשון יוניצ׳מן נפטר. יוחנן בדר
זקן, הפך אחד ממתנגדיו החריפים ביותר
של בגין.
יעקוב מרידוד מהווה בעייה לגבי הירושה.
בגין יודע כי מועמדותו של מרידוד
לא תתקבל, בגלל הסתבכויותיו ה־

המכירו היטב, אינו מעלה על דעתו ש איש
זה יהיה ראש־ממשלת־ישראל.
לגבי יצחק שמיר המצב אחר לגמרי
בעיניו של בגין. שמיר, נולד בפולין,
הארץ שבה נולד גם בגין, אחרי שלמד
בבתי־ספר עבריים, החל בכיתה א׳ ועד
לסיום הגימנסיה העברית בביאליסטוק,
פנה ללימודי מישפטים, ממש כמו בגין
עצמו. שמיר צעיר מבגין בשנתיים. כיום
הוא בן ,64 ומגיל צעיר התחנך בבית״ר.
ב־ ,1936 שנה אחרי עלייתו לארץ, הצטרף
שמיר לאצ״ל, אולם בפילוג של
1940 הלך שמיר עם אברהם (״יאיר״)
שטרן, והיה בין מקימי הלח״י. כאשר
נהרג יאיר, נמנה שמיר על השלושה
ששיקמו את לח״י ושהיוו את המיפקדה
שלו. שני האחרים: נתן ילין־מור (פרידמן)
והד״ר ישראל אלדד (שייב).
בעיני בגין, שמיר מהווה דוגמה של
לוחם־המחתרת הגא. פעמיים נעצר על־ידי
הבריטים, בשנים 1941ד ,1946 ופעמיים
הצליח לברוח מהשבי. בפעם השנייה
ברח שמיר מאריתריה, נמלט דרך
אתיופיה למושבה הצרפתית ג׳יבוטי, קיבל

מיר ידוע כנץ בחרות, וכמתנגד
* /לרוח קמם־דייוויד ולהסכמי־השלום.
הוא מקורב ביותר לדיעותיה של פקודתו
בלח״י, גאולה כהן. אולם שמיר סירב
לצאת נגד מנחם בגין במאבק הפנימי
העז שהיה בתוך חרות אחרי קמפ-דיי-
וויד, ולמרות שבהצבעה בכנסת, בליל־השימורים,
הצביע נגד אישור הסכם קמם־
דייוויד, הוא עשה זאת בקול ענות־חלו־שה.
מאז ההצבעה הוא נתן את מלוא
תמיכתו לבגין במאבקים בתוך התנועה,
בנושא זה כבנושאים אחרים. בהצבעה
על הסכם־השלום כבר הצביע עם בגין.
בגין, היודע• את ריקעו ודיעותיו של
שמיר, מודה לו על האלגנטיות שבה הוא
הצביע נגדו, ועל התמיכה שהעניק לו
מאז. העובדה שרבים, הן מתוך חרות והן
מחוצה לה, חושבים ששמיר פשוט אינו
מתאים לתפקיד ראש־הממשלה, אינה
מפריעה לבגין.
גם הסכנה שהצבתו השרירותית של
שמיר, בראשות־הממשלה, חרף ההתנגדות
העזה שצעד זה יעורר, תפלג את
הליכוד ואולי גם את חרות, ותביא אולי
ליצירת גוף פוליטי חדש בראשותו של
עזר וייצמן, אינה מרתיעה את בגין. הוא
סומך על השפעתו הרבה ועל כוחו בתוך׳
חרות והליכוד, שיעבירו את המינוי ללא
כל זעזוע פנימי.
השיקול של בגין ושמיר הוא שאם
יהיה לציבור״הבוחרים זמן להתרגל אל
שמיר כאל ראש־ממשלה, הוא יתמוך בו
בבחירות הבאות לכנסת, בעיקר אם בגין
יתן לו אח מלוא התמיכה.

את הצפוי משמיר בראש־ממש־לה
אפשר היה ללמוד בכר באותו
היום שבו נערכה השיחה בין השניים.
שמיר הופיע כעצרת לזכר
הפרעות כיהודי־חכרון, ונשא בה,
לראשונה מאז נכחר כיושב־ראש־
,הכנסת, נאום פוליטי חריף, שבו
הצהיר הצהרות לאומניות ו״נש•
כע״ כי מחברון לא נזוז.

חקירת הוצת האכזרי ביס מסתעפת, ושלג
לפגוע באישה ובילדים. סביר יותר להניח
כי היה בכוונתם לפגוע רק בעלי עצמו.
אך משהתעוררה האישה, ניסתה להתערב
כאשר היכו את בעלה ולכן נאלצו
לפגוע גם בה. על מאבקה עם הפורצים
מעידות פציעות שנפצעה בידיה, נוסף על
הפציעות בראשה. הילדים, שהתעוררו
לשמע ההמולה פרצו בבכי, וכדי להש תיקם
פגעו האלמונים, כנראה, גם בהם.
אך המישטרה איננה מוציאה מכלל אפשרות,
כי לפורצים היתה כוונה, מלכתחילה,
לפגוע במישפחה כולה.
אחרי שביצעו את זממם, יצאו מבעד
לדלודהמיסה ונעלו אותה אחריהם. הם
ירדו לחצר החיצונית המשותפת לארבעת
האחים, ופנו אל פרדס סמור, השייד ל־מישפחות
שניר, שבו נמצא ביתו של האח
סייד שניר. כוונתם היתה, כנראה, לפגוע
גם בו. אולם משניסו לפרוץ את אחד ה חלונות
בביתו, שמע זאת בנו, עות׳מאן
בן ה־ ,16 והזעיק את בני מישפחתו.
בני המישפחה, שהתעוררו משנתם לש מע
צעקותיו של עות׳מאן, מיהרו לאחוז
בסכינים ולצאת לחצר ביתם. הם הזעיקו
גם את בני מישפחות שאר האחים, אולם

וצח 1965 ,

בני מישפוזת שניר, יוסוף מלי ונווחמד, נכנסים לגית־מישפט
השלום להארכת מעצרם כחשודים ברצח סוחר הקרקעות
שריף שאנמי, שאירע בינואר .1965 הם שוחררו כחודש אחרי מעצרם מחוסר הוכחות,

ך* אלמונים שפרצו לביתו של עלי
י 1שניר ביפו ביצעו פשע עקוב מדם,
מן האכזריים ביותר שהיו אי פעם בארץ.
הם ריסקו במלומות גרזן, או כלי חד־אחר,
את גולגולותיהם של ששת בני ה־מישפחה
(העולם הזה .)2188
אבי המישפחה, עלי, ניפצע באופן האנוש
ביותר. מצבו הוגדר על־ידי רופאי
בית־החולים כמוות קליני. מצבם של
שאר בני המישפחה — האשד, לטיפה וארבעת
הילדים: רמזי בן ה־ .7ג׳מל בן
ה־ ,5ג׳מלת בת ה־ 4וליבנה בת השנתיים
וחצי — הוגדר כקשה, אך הם יצאו מכלל
סכנה. האם, שהיתה בחודש הריונה השמיני,
נותחה בניתוח קיסרי מייד עם
הגיעה לבית החולים, והרופאים הצליחו
להציל את חיי ולדה.
אחיו של עלי שניר — מוחמד, סייד
ויוסוף גילו את הפצועים, והם שפינו
אותם לבית־החולים. ארבעת האחים, מוסלמים
בדתם, מתגוררים בבתים נפרדים
בחצר אחת, בסימטה הסמוכה לבית־מרם
בגיבעת־הרצל.
המישטרה, שהוזעקה על-ידי בנו של
אחד האחים, גילתה בדרכה לזירת הפשע
את גופתו של אברהם בניטה, רוכב־אופ-
ניים שעבר בסמוך לביתו של עלי בדרכו
לעבודה במאפיית אילת, מוטלת בשולי
הכביש. הוא נורה בתישעה כדורי אקדח
ברמה 0.22מ״מ, מטווח קצר.
צוות חקירה מיוחד (צח״מ) שהוקם במרחב
יפו בראשותו של פקד מיקו בהר,
הוצרך, איפוא, לפענח שני מעשי פשע
השונים באופיים, בעת ובעונה אחת! את
מעשה־הזוועה שבוצע בבני מישפחת
שניר באמצעות נשק קר, ואת רצח אברהם
בניטה, שבוצע בסמוך למקום, באמצעות
נשק חם.

להשתיק
את הילדים

יוון החקירה הראשוני היה למצוא
את הקשר שבין שני הפשעים. לב

יצאו רק מישפחותיהם של מוחמד ויוסוף.
האלמונים כבר לא היו שם. הם נמלטו
דרד הפרדס. היחידי שהבחין בהם בדרך
מנוסתם היה עות׳מאן, שיצא ראשון לחצר.
בעוד
הם עומדים מבולבלים בחצר ביתם,
שמעו גניחות בוקעות מבעד לחלון
חדר־השינה של עלי. סייד פרץ בריצה
במדרגות העולות לבית אחיו, אך הדלת
היתה נעולה. עות׳מאן טיפס דרך הגג
ופתח את הדלת, שבעדה נתגלה מראה
הזוועה. ששת בני המישפחה שכבו במי־

מי רצח

שריף שאנטי נרצח בחדר המדרגות של ביתו בשד׳ ף רוטשילד בתל־אביב. לאחים שניר היה מניע משוער י לרצח: הוא עמד לגזול את מחצית אדמותיהם, אך לא היו הוכחות. הרוצחים לא נתפסו.

אורה, נראה היה כי האלמונים שביצעו
את מעשה הזוועה בבית מישפחת עלי
שניר, נתקלו בדרך מנוסתם באברהם
בניטה שעבר בסמוך למקום, ומחשש שמא
יזהה אותם ויביא למעצרם בידי המיש־טרה,
חיסלוהו ביריות.
צוות המעבדה לזיהוי פלילי (מז״פ),
שאסף עדויות ומימצאים בזירת הפשע,
הגיע למסקנה כי האלמונים, שלושה ב־מיספר,
פרצו לבית המישפחה דרך גג
בית־מלאכה הצמוד לבית. מן הגג ירדו
לחצר הפנימית וחדרו לתוך הבית דרך
הדלת הפונה לחצר, שלא היתה נעולה,
והמפתח היה תקוע בה מבחוץ.
הם פנו מייד לחדר השינה שבו ישנו
עלי ואישתו. לא ברור אם היה בכוונתם

טותיהם מתבוססים בדמם. האחים מיהרו
לפנותם לבית־החולים דונולו, ומשם פוזרו
לבתי־חולים באיזור תל־אביב.

מי ירה
בבניטהי
ךמהלו גכיית העדויות הסתבר ל•
• חוקדי־המישטרה כי בשלב מסויים
פרץ האח סייד בריצה אל תוך הפרדס.
באותו זמן, בערך, נשמעו יריות מעברו
השני של הפרדס, שם נרצח בניטה. סייד
סיפר למישטרה כי פחד שהאלמונים מנ סים
להתנקש בחייו, ולכן נמלט לפרדס.
אולם במישטרה הועלתה ההשערה כי סייד

קו ר בן ע לי שניר

הוא רוצחו של בניטה. החוקרים חשדו
כי בידי סייד היה אקדח, וכי הוא פנה
לרדוף אחרי האלמונים. ייתכן כי נתקל
במיסה וירה בו מתוך פחד, ומתוך מחשבה
כי הוא האיש המנסה להתנקש בו.
גירסה זו התחזקה על־ידי שתי עובדות
תמוהות, אשר לא השתלבו במסכת שנרקמה.
האחת: אברהם בניטה נרצח על־ידי
אקדח ולא בעזרת כלי הנשק הקר
ששימש את הרוצחים בבית מישפחת
שניר. והשנייה: מספרם הרב של הקליעים
שנמצאו בגופו של בניטה.
אם היה ברשותם של הרוצחים אקדח,
מדוע לא השתמשו בו גם נגד מישפחת
עלי שניר, ובחרו להשתמש דווקא בכלי־נשק
קר שיעילותו פחותה ז ואם אכן
בחרו, מסיבה כלשהי, להשתמש בכלי-
נשק שונים, מדוע התעכבו בדרך מנוסתם
וירו בראשו של אברהם בניטה תשעה
כדורים, בזה אחר זה, כאשר גם כדור
אחד די בו כדי לחסל אדם באיזור זה?
התשובות שנתנו לשאלות אלה נראו
מספקות: הרוצחים השתמשו בכלי־נשק
קר, כיוון שהיה בכוונתם להמשיך ולחסל
גם את סייד, ואולי אף את מישפחתו ואת
שאר האחים, ולכן נמנעו מלהקים רעש
באמצעות האקדח שהיה ברשותם, כדי ש לא
להעירם משנתם. אשר למיספר הקליעים
הרב שנמצא בגופו של בניטה, אפשר
להניח, כי ירו בו, בלהט מנוסתם, מיספר
רב של יריות, כדי להבטיח את מותו
של עד־הראייה היחידי.
אולם המישטרה בחרה לבדוק גם את
האפשרות כי סייד הוא שירה במיטה.
סייד נעצר ונחקר בנושא זה. הוא הכחיש
את המיוחם לו, ובבדיקה בפוליגרף נמצא
שהוא דובר אמת. הוא שוחרר כעבור
ימים אחדים. חקירת המישטרה חזרה,
איפוא, לנקודת־המוצא, שלפיה בוצעו שני
הפשעים על־ידי אותם אלמונים.
מידע מודיעיני עשיר, המצוי בידי ה־מישטרה,
מצביע על-כך כי מישפחת
שניר היא בעלת מעמד בקרב העולם
התחתון. אחדים מבני המישפחה ידועים
כבעלי עבר בעיסקי רכוש גנוב וסמים.
עלי שניר הוא הדמות הדומיננטית בשטח
זד, בין אחיו, וידוע כבעל המילה במיש־פחה.
באחרונה עסק בהשתלטות על סחר
הדגים ממל־יפו, והסתכסך תוך כדי-כך
עם בעל־זרוע אחר, שעסק בשטח זה.
המישטדה מניחה כי הרוצחים לא באו
מחוגי העולם התחתון׳ למרות הקשר העז
של המישפחה עם חוגים אלה. הנחה זו
מתחזקת על־ידי הפגיעה בילדים, שאינה
מקובלת על אנשי העולם התחתון, ועל-
ידי העובדה כי מישפחת שניר אהובה
ביפו, ואין להניח כי מעשה מסוג כזה
יעובר בשתיקה מצד גורמים המקורבים
למישפחה. בין ידידי המישפחה נימנים

של פושות ערומות מן העבר נחשנות

קו ר בו לטיבה שויר

פתחי נעצר, הודה בחקירתו כי רצח את
אשתו על רקע רומנטי, וסיפר כי מוחמר
סייע לו בעטיפת גופתה בניילונים, והטמ נתה,
בעזרת מישקולות, בתחתית הבאר.
לדבריו, באו לבאר לבדוק אם הגופה אינה
צפה, וכך נתפסו בידי המישטרה.
מוחמד נעצר אף הוא והואשם בסיוע
לרצח. למישטרה נודע כי נעימה בגדה
בבעלה, שהיה חשוך־ילדים, עם אחר. כאשר
נכנסה להריון, נתגלה לו סודה, והוא
ד,יכה אותה ואיים לגרשה. נראה כי פתחי
חיה קשור גם הוא ברצח שריף שאנטי,
ושאשתו ידעה על־כך. היא איימה שאם
יגרש אותה, תביא להסגרתו למישטרה.
לפי גירסת החוקרים, החליט פתחי למצ חה,
וביקש את עזרתו של מוחמד, שיחד
עם אחיו היה גם הוא חשוד ברצח שאנטי,
ונעימה היתד, עשוייה לסבך גם אותו.
פתחי אערידי התאבד בבית־המעצר ב-
אבו־כביר. מוחמד שניר הורשע בבית־המישפט
המחוזי, אך עירער וזוכה בבית-
המישפט העליון, שקבע כי עם מותו של
פתחי הוא לקח עימו את עדותו נגד
מוחמד — אם היתה כזאת — אל הקבר.
פתחי אערידי הוא קרוב של מישפחת

גניחות מנ עד לחרון

חדר־השינה של עלי ולטיפה שניר (הימני
בתמונה) ,עוררו את חשדם של אחיו, הג־ריס
בחצר אחת. אחד הבנים טיפס דרך הגג ופתח את הדלת, וגילה את הזוועה.
סרפי מג׳לג׳וליה. אחת הסברות היתה כי
פתחי התאבד משום שנודע לו כי הגבר,
שעימו בגדה בו אשתו, לא היד, אלא עלי
שניר. הוא לא יכול היד, לשאת את הבושה,
ולכן התאבד. מישפחת סרפי, שכבר היתד,
מסוכסכת עם מישפחת שניר על רקע
סיכסוך האדמות ורציחתו של שריף שאנטי,
האשימה עתה את מישפחת שניר באח ריות
להסתבכותו של קרובם, פתחי, ובמותו.

לילו
פרג׳יון והרצל עוזר, שני ליוויית־נים,
שדי בהזכרת שמם כדי להטיל מורא
על אנשי העולם התחתון היפואי.
משום כך הפנתה המישטרה את תשו־מת־ליבה
לפרשות מהעבר הרחוק. בין
השאר התעניינה במישפחד, היושבת ב־ג׳לג׳וליד,
שבמשולש. לאביהם של ארבעת
האחים שניר, עבדאללה, היו שתי
נשים — אמנה ופטמה. ארבעת האחים
המתגוררים בגיבעת־הרצל הם בניה של
אמנה. יומיים לפני מותו, העביר עבדא-
ללה את הבעלות על 50 דונם אדמה,
שהוריש אחריו, לידי אמנה, וזו העבירה
אותם לרשות בניה.
בניה של האשה השניה — פטמה —
הגישו אחרי מותו תביעה מישפטית
לקבלת חלקם באדמות, בהיותם בניה של
אחת הנשים. במהלך המישפט הסתבר,
כי סוחר־ד,קרקעות, שריף שאנטי, מוסלמי
שהתחתן בימי המנדאט עם יהודיה וגר
בתל-אביב, קיבל לידיו את הטיפול בתביעת
הבנים ואף רכש מפטמה את חלקה.
עוד לפני שבית־המישפט פסק בעניין.
שריף שאנטי נרצח בחדר המדרגות
של ביתו בינואר .1965 מייד אחרי הרצח
נעצרו ארבעת האחים שניר, בניה של
אמנה, כחשודים עיקריים ברצח. הסברה
היתה כי חששו שמא יצליח להביסם
במהלך המישפט. ואכן, אחרי מותו הם
זכו במישפט, והאדמות נשארו ברשותם.
אולם הם שוחררו, בסופו של דבר, מחוסר
הוכחות. הרוצחים לא התגלו עד היום.
פטמה היא בת למישפחת סרפי, היושבת
בג׳לג׳וליה. מישפחה זו היתה בידידות
עם שריף שאנטי, שרכש לו מהלכים במשולש.
על רקע ידידות זו הוא קיבל
לידיו, בזמנו, את הטיפול באדמותיה של
פטמה. משנרצח, איבדה מישפחת סרפי
את ידידה ואיבדה את אדמותיה.

כמו אגרוף

חוקרי המעבדה לזיהוי פלילי (מז״פ) של המטה הארצי
אוספים עדויות ומימצאים בחדר־השינה של עלי ולטיפה

שניר. החדר מגועל כולו בדם אחרי מעשה הזוועה שהתחולל בו שעות אחדות לפני כן.
גופה בתוך באר
^ דשה אחרת הקשורה במישפחת
#י סרפי מג׳לג׳וליה, היא רציחתה של
נעימה אערידי, לבית־זינב, שגופתה נתגלתה
בספטמבר 68׳ בפרדס מישפחת שניר.
בעלה, פתחי אערידי, הודיע חודש לפניכן
על היעדרה. המישטרה חשדה, כי
רצח אותה, והפעילה מעקב אחריו.
פתחי זה עבד במשך 13 שנה בבית־חרושת
לחמוצים, שהיד, ממוקם בשטח
מישפחת שניר, והיה שותף לסודותיהם.
צרה הוליד כעבור זמן מה
אערידי ומוחמד שניר נראו
ת ׳ חוקרי המעבדה לזיהוי פלילי, המגיעים עם רכבס לזירות־
׳־השופכין של בית־החרו־לצוללנים,
שהובא למקום. גילה 1 1 #1 11 1 1פשע ברחבי הארץ, זמן קצר אחרי ביצוע העבירה, זועזעו
הבאר את גופתה של נעימה. הפעם למראה הזוועה שנתגלתה לנגד עיניהם בבית מישפחת עלי שניר בגיבעת הרצל.

117111

^ אחת הישיבות של בית־המישפט,
יי שדן ברצח נעימה אערידי, התפרץ
אחיה, יחיה זינב, אל עבר עלי שניר,
שבא לחזות בסישפטו של אחיו מוחמד,
ודקר אותו בביטנו. זינב נשפט על מעשה
זה לארבע שנות מאסר, ונחון מאוחר יותר
על־ידי נשיא המדינה.
מייד אחרי ביצוע מעשו,־הזוועה בבית
מישפחת עלי שניר, בשבוע שעבר, נעצרו
יחיה זינב ואחיו סלאמה. אולם הם מכחישים
את החשד נגדם ואילו למישטרה אין
כל הוכחות. נגדם.
פרשות־אהבים, שיש לאח סייד שניר
עם נשים יהודיות מעניינות גם הן את
החוקרים. יתכן כי אחד מבני־המישפחה
של אחת הנשים ביקש להתנקם בסייד ופגע
בטעות בעלי, או שהיו לו סיבות לפגוע
גם בו. סייד בילה לפני חודשים אחדים
עם אישה יהודיה ועם חברו, תייר איראני,
שנורה בנוכחותו של סייד על־ידי שוטר
ברציף הרברט סמואל, בחוף תל־אביב.
האמת היא כי החקירה נקלעה למבוי
סתום. חוקרי מישטרת מרחב־יפו עושים
מאמצים לצאת מהסבך, אולם חקירה רבת-
כיוונים מסוג זה היא משימה קשה עבורם.
העובדה שהחקירה גולשת לעבר הרחוק
מקשה עליהם וגם העובדה שאין ברשותם
חומר־רקע לגבי פרשיות אלו.
בימים הקרובים תועבר החקירה לידי
היחידה המרכזית במטה המחוז, שהיא זו
שחקרה בעבר חלק מן הפרשיות שהועלו
עתה. בידי היחידה המרכזית יש ארכיון
מפורט, שיקל עליה את החדירה לסבך
העבר. עיקר החקירה יופנה, לפי הסימנים,
אל ג׳לג׳וליה שבמשולש.
המישטרה מקווה גם להיעזר בעדויותיהם
של האישה והילדים הפצועים. הבעל, השוכב
נטול־הכרה, אפסו הסיכויים להצלתו.
עד כמה שהובהר, הוא במצב של צמח,
וכנראה יאושפז בבית־לוינשטיין. האשה,
לטיפה, התעוררה ביום השישי בשבוע
שעבר מעילפונה, וכאשר נשאלה על־ידי
קרוב־מישפחה אם היא מכירה את האלמונים,
אחזה בידו והינהנה בראשה.
למישטרה יש אף יסוד להניח כי בני־המישפחה
יודעים כבר מיהם האלמונים,
אך מסרבים לשתף פעולה, ורוצים לגמור
את החשבון לבדם. האח סייד אמר לחוקריו
:״אתם לא תוכלו להוציא ממני אף
מילה ואין לכם גם מה להוציא. מי שעשה
את זה יקבל את שלו.״ חוקרי־המישטרה
נוטים להאמין לדבריו אלה. היטיב להגדיר
זאת אחד החוקרים שאמר :״בני מישפחת
שניר סגורים בתוך עצמם. קשה להוציא
מהם משהו. הם כמו אגרוף קמוץ.״

יוסי היומן !

דברהמפ לג ה ה קו מוני ס טי ת

הי שרא לי ת

לא האונלוסיה העינית היא הסרתן
נגור המרנה-אוא מדיניות ממשרת
הויכוד היא חסננו! לדוקיום נשרום
הכרזתו ו 7פוגרומיסטית של אלוף פיקוד הצפון, א .בן גל, בפני קבוצת
חברי־כנסת ברמת־הגולן ש״התושבים הערבים הם סרטן בגוף המדינה״ — היא
קריאה לפוגרום על אזרחי המדינה הערביים. הכרזה מלחמתית וגזענית זו עוררה
חרדה וזעם בקרב האוכלוסיה הערבית כולה ובקרב חוגים רחבים ביותר בציבור
הישראלי.
ההכרזה האנטי־ערבית של אלוף פיקוד הצפון מבטאת הקצנה במדיניות
ממשלת הליכוד כלפי האוכלוסיה הערבית. הממשלה הפכה את מיסמן קניג
הגזעני למדיניותה המעשית. ההסתה הפרועה נגד האוכלוסיה הערבית בישראל,
שהיא כביכול ״מחכה לשעת כושר להכות בישראל״ — היא חיפוי על מדיניות
הדיכוי הלאומי, הנישול מהקרקע והחתירה לעקירת האוכלוסיה הערבית
ממולדתה.
מדיניות זי מתבטאת לאחרונה בחוק נישול האוכלוסיה הערבית בנגב
מאדמתה, בזירוז התוכניות להקמת המיצפים המשטרתיים להחנקת הכפרים
הערביים בגליל בשם מדיניות ״ייהוד הגליל״ ,בהתקפה המשטרתית על תושבי
הכפר מעיליה וכל גילויי ההסתה נגד האוכלוסיה הערבית.
נזיפת שר־הבטחון באלוף פיקוד הצפון איננה מרגיעה את האוכלוסיה הערבית
החרדה לגורלה.
הלשכה הפוליטית של המפלגה הקומוניסטית הישראלית תובעת את
פיטוריו של אלוף פיקוד הצפון. היא תובעת לשים קץ למדיניותה הגזענית והאנטי־ערבית
של ממשלת הליכוד, המהווה סכנה לא רק לאוכלוסיה הערבית, אלא לעם
ישראל ולחברה הישראלית כולה. ממשלת הליכוד מוכיחה בפעולותיה שהיא
מוליכה את ישראל אל מלחמה, אל הגברת האיבה בין שני עמי הארץ, אל חיסול
החירויות הדמוקרטיות ואל אנרכיה כלכלית וחברתית.

ממשלת

הלי כוד חייבת

להתפטר וללכת!

הלשכה הפוליטית קוראת לכל הכוחות הדמוקרטיים, לשוחרי השלום,
האחווה ושיתוף־הפעולה, לאזרחי המדינה, יהודים וערבים, להגביר את מאבקם
המשותף והמלוכד נגד מדיניות האפלייה הגזענית, הנישול והפקעת הקרקע של
האוכלוסיה הערבית.
הלשכה הפוליטית קוראת לאוכלוסיה הערבית להדוף את ההסתה ואת
האיומים ולהגביר את מאבקה הצודק באחדות שורותיה, יחד עם הכוחות
הדמוקרטיים ושוחרי השלום היהודיים למען שוויון־זכויות וחיי כבוד במולדתם,
כאזרחי מדינת ישראל ולמען שלום צודק בין ישראל והמדינות הערביות. שלום
שיסודותיו הם הבטחת זכותו הלאומית של העם הערבי הפלשתינאי למדינתו
העצמאית בצד ישראל וכיבוד זכות ישראל להתקיים כמדינה עצמאית וריבונית.

־ ¥יפוטר אלוף פיקוד הצפון א. בן־גל !
יבוטלו תוכניות הפקעת הקרקע מהאוכלוסיה הערבית!
־ -¥יבוטל חוק נישול האוכלוסיה הערבית בנגב מאדמתה!
־ -¥יובטח שוויון־זכויות לאוכלוסיה הערבית בישראל!
12.8.1979
תל־אביב, ת״ד 26205

המפלגה הקומוניסטית הישראלית
הלשכה הפוליטית

מגן דוד אדום.
תארילך• את החיים גלעדיג

במדינה
(המשך מעמוד )34
ניות שהובילה, כעבור שש שנים, לחלוקת
הארץ.
דוכי פלסטיני. בדצמבר 1978 אירח
מלון בירטמוד כנם נוסף. כמו קודמו, לא
זכה גם כנס זה בפירסום רב, אף כי היתה
לו.חשיבות רבה.
י ועידת־בילטמור השניה לא היתה ציונית,
אלא פלסטינית. כ־ 300 אמריקאים וקנדים
ממוצא פלסטיני התכנסו והחליטו להקים
אירגץ־גג, אשר יאחד את כל יוצאי־פלס-
טין החיים באמריקה הצפונית, כדי לקדם
את העניין הפלסטיני.
המקום לא נבחר במיקרה. בני הפזורה
הפלסטינית חיקו במתכוון את בני הפזורה
היהודית מלפני דור. וגם המטרה היתה
חיקוי: להקים ״לובי פלסטיני״ ,שיפעל
על פי הדוגמה של ״הלובי היהודי״ המוצ לח
בוושינגטון.
השבוע יהיה המשך ליוזמה זו.

מדווח מארק ברוזונסקי ל״העו־

לס הזח״ :

ועידת־בילטמור הפלסטינית נולדה על
רקע ההתנגדות להסכמי קמם־דייוויד. ב-
עיקבות חוזה־השלום הישראלי־מצרי, מתאחדים
הפלסטינים, בבקשם להשיג עוצמה
מדינית.
הקמת הגוף, שייקרא הקונגרס הפלסטיני
באנגלית :
(ראשי־התיבות
האמריקאי
פא״ק) ,יכולה להוות תמרור בהתפתחות.
מתגבשת אצל. הפלסטינים ההכרה כי ״אחת
החזיתות החשובות ביותר במאבק לשיח־רור
פלסטין היא כאן, בארץ זו,׳י כפי
שציין נציג הפדרציה האמריקאית של יוצ־אי
רמאללה, שהיא האירגון הוותיק והגדול
ביותר של פלסטינים אמריקאיים עד כה.
בסוף־השבוע האחרון של יולי, נעשה
צעד נוסף לעבר הקמתו של הקונגרס.

()חוסחטס4/1/7

?01651106 4/06/8000 0009/655
סס/ 1ס 6׳\חס 0005)1)0)10001 0

411911511 7 - 1 9 , 1 9 7 9

10161־ 3 1ח 03ח 6וח 4וח 3ו 61ז 0ו51
, 0 .0 .ח 910ח 1ו\/\/351

ההזמנה לוועידה הפלסטינית
וגם מגבית מאוחדת
בהכנה לוועידה המכוננת, שתתקיים השי
בוע במלון שורהס בוושינגטון, נערכו !2
כינוסים אזוריים ברחבי ארצות־הברי,
וקנדה.
בכינוסים אלה נבחרו נציגים לוועידי
המכוננת. הוכנה טיוטה לתקנון ונבחרי
ועדה מתמדת לוועידה.
״שדות־ קרב שונים׳׳ .מלבד הנציגיו
האזוריים, ישתתפו בוועידה גם שליחי הגו
פים הפלסיניים הקיימים. ביניהם: הפד
רציה האמריקאית של יוצאי רמאללה, ה
חברה האמריקאית־ערבית, חברת בית
חנינא, האגודה הפלסטינית הקנדית, הוועז
למען פלסטין דמוקרטית, אגודת הפלסטי
ניס בניו־אינגלנד, אגודת הסעד לפלסטין
הקרן הערבית הפלסטינית, הסהר האדת
הפלסטיני והמגבית המאוחדת לארץ־ה
קודש.
״חסרים לנו אחדות, תיאום ומנהיגור
אירגונית,״ אמר ד״ר אחמד עיסא, איע
המגבית לארץ־הקודש .״על כן, הבה נדא:
לכך שהמיפגש יהווה התחלה חדשה. הבו
נפסיק לדבר, ונתחיל לעשות!״ הוועידו
תנסה להשיב על אתגר זה.
נראה כי אש״ף יהיה מיוצג בוועידה
במיפגשים המכינים נכחו פארוק קאדומי
יו״ר המחלקה המדינית של אש״ף, ושאפי?
אל־חות, ראש מישרד אש״ף בביירות. הב
הצהירו :״אנחנו בני עם אחד, הפועליב
בשדות־קרב שונים.״
עיקרון־הים וד של הקונגרס החדש מקביל
לגישת אש״ף :״הקהילה הפלסטינית־האמריקאית
דוגלת בעיקרון שהעם הפלסטיני
מהווה יחידה לאומית שאינה_יי—
לחלוקה, שפלסטין היא -מן,
ושאירגון־השיחרור הפלסר 3

נגד ההאשמות שהועלו נגדו בספר־זיכרונותיו של
יצחק רבין, הפיצה יד אלמונית במערכות
העיתונים קטע ׳מיונזני שרת, שבו התייחס ראש־הממשלה
לשעבר לאישיותו של פרס.
הציטטה, שהופצה גם בין רבים מקרב עסקני
מיפלגת־העבודה, לקוחה מכרך ח׳ (עמוד )2031 של
יומני שרת, ובה אומר משה שרת :

צמח בי* ס
את האירוויזיון
אם לא תשתנה החלטת הוועד־המנהל
של רשות-השידור, שלא לקיים כשנה
הכאה את ה״אירוויזיון״ ,יביים
במאי ה״אירוויזיון״ של אשתקד, יוסי
צמח, את ה״אירוויזיוך הבא, כבל
ארץ שכה תיערך התחרות.
הודעה ברוח זו נמסרה השבוע ליצחק (״צחי״)

״אמרתי כי אני שולל את פרם תכלית
שלילה, ורואה בעליית קרנו קלקלה
מוסרית ממארת כיותר. אקרע קריעה
על המדינה אם אראנו יושב על בטאו
של שר בישראל...״

שמעוני על־ידי ראשי האי־בי־יו, איגוד השידור
האירופאי, המארגן את תחרויות האירוויזיון.

א לפוג משפץ
סרג ״8:גא

לאמריקה ד
שר־הפנים, הד״ר יוסף בורג, ערך שיחה קשה
עם ראש־הממשלח, מנחם בגין, וטען כי
מי שהיה צריך לנסוע לארצות־הברית זה הוא,
ולא סגן־ראש־הממשלד״ ייגאל ידין.

לדברי מקורביו של בורג, נטה בגין
להסביס עם טענות בורג; אך אמר שאין
הוא יכול לבטל עתה נסיעת ידין.
בגין הבטיח לבורג שאם שליחותו של
ידין לא תעלה יפה, ייסע בורג
מיד עם שובו של סגן ראש-הממשלה.

אריק מנע
שיכון מט״סים
בחיל־האוויר הסתיימה לפני זמן־מה הרשמה
לשיכון חדש לטייסי החיל, אשר תוכנן להיבנות
ליד יבנה. הטייסים קיבלו את תוכניות הבתים
שלהם, וסוכמו עימהם תנאי־התשלום.

כשנודע הדבר לשר־החקלאות, אריק
שרון, תורה למינהל־מקרקעי־ישראל,
השייך למישרדו, שלא להפשיר את
הקרקע. אריק טען שהוא מובן
״שהטייסים ילכו לגור כביקעה.״
ההרשמה בוטלה׳ ותוכנית־השיכון של הטייסים
נגנזה.

ו״אמן אסר
על איפור
עיתונאים הממתינים לשובו לארץ שלי סגן־שר־הביטחון,
מרדכי ציפורי, מסיורו הממושך
בארצות־הברית, עלולים להתאכזב אם הם מצפים
לשמוע מפיו פרטים או רשמים מביקורו.

ערב היציאה, אסר שר־הביטחון על סגנו,
עד להודעה חדשה, להצהיר הצהרות
כלשהן לפני עיתונאים, או להעניק
ראיונות לעיתונות.

איר להערים
על מכונח־הואמת

בסיפרו סיפר רבין כי תבע שגם פרס ייחקר
בגלאי־השקר, אך פרס החוויר כסיד וסירב.

את סיפרו

נווקדת

יוסף אלמוגי, מי שהיה שר־העבודה, משפץ עתה
את הספר שהוא כתב, בעיקבות ההתקפות
על יצחק רבץ בגלל הקטעים הנוגעים לשמעון
פרם, בסיפרו של רבין.

היחידה המיוחדת של המטה הארצי, הממונה
על חקירת המישטרה עצמה, עומדת לפשוט
בימים הקרובים על חיפה.
על פי החשד, אוכלים עשרות רבות של שוטרי
חיפה, חלקם ללא תמורה וחלקם בהנחות גדולות,
באחת המיסעדות הידועות באיזור העיר.

כסיפרו של אלמוגי, הנמצא עתה כשלבי
עריכה, היו התקפות על שימעון פרס,
מהתקופה שכה התפלגה רפ״י ממפא״י.
אלמוגי טוען כספר כי פרס היה
האשם העיקרי בפילוג של שנת .1005

תצפית מוקדמת של היחידה במקום
גילתה כי את המיסעדה פוקדות למעלה
מ־ 15 ניידות ליום.

עתה ביקש אלמוגי למתן את הדברים שכתב
על פרס, כדי שלא יימצא במצבו של יצחק רבין.

ורצח שמאלני״ מדי
רשות־ד,שידור פסלה תוכנית־רדיו שהוכנה על־ידי
יוני עופו* על הזמר הצ׳ילאי ויקטור חארא.
הנימוק: הנושא ״שמאלני״ מדי.

חארא, מגדולי הזמרים של היבשת,
נרצח על־ידי אנשי ההפיכה הפאשיסטית
למחרת רציחת ידידו, הנשיא השמאלי,
סלוואדור איינדה.

מאז הסערה הציבורית שקמה כ*
עיקכות החנינה שנתן הרמטכ״ל לסגן
שרצה אזרחים במיכצע ליטאני, אין
הרמטב״ל מעניק עוד חנינות, וכמוהו
נוהגים אלופי־הפיקודים, אשר גס
להם סמכות להעניק חנינות.
ממדיניות חדשה זו נפגעים גם מי
שהיו יבולים לקבל חנינה כדין, וגם
מי שכית-המישפט הצבאי כעת מתן
גזד־הדין היה ממליץ להמתיק את
עונשיהם.
הרסטכ״ל ואלופי הפיקודים הפסיקו
גם הס לאשר דחיית ביצוע מאסרים
עד לעירעור או לכקשת־חנינה,
הליך שהיה מקובל כצה״ל.

י שדאלי ב.,ג*נסי׳
לראשונה מאז התחיל לצאת לאור, לפני 24 שנה,
עומד ספר השיאים של גינס להופיע,
כשברשימת־השיאים שלו גם שיא שהושג בידי
ישראלי. במהדורה העברית של הספר מתפרסמים,
אומנם, שיאי הספורט של ישראל, אולם
במהדורתו הבינלאומית לא נזכר עד כה אף ישראלי.

כמהדורה שתופיע כשנה הקרובה,
יבלילו עורכי הספר שיא שהושג כידי
אמן ישראלי, החי ועובד בארצות־הכרית.

הושר ניסיס

מפח גניבת

פעל לחנינה

סמי סבר מביים

עונשו של אסיר־העולם איתן חייא, השפוט
בעוון רצח, הומתק על־ידי נשיא־המדינה, והומר
במאסר על־תנאי. הפחתת־העונש עוררה תרעומת
רבה במישטרה ובשרות בתי־הסוהר, משום שחייא
היה מעורב בנסיון־בריחה ובתקיפת שוטרים
בעת שהותו במאסר. האסיר ישוחרר ב* 30 בדצמבר
השנה.

׳מי שהיה פעיל מאחרי הקלעים, ולחץ
בדי שחייא יקבל חנינה, היה השר־בלי־תיק,
משה ניסים. ניסים מודה כי פעל
כעניין זה וטען כי הוא התערב, ולא שר*
המישפטים, משום יטלחייא היו קשרים
עם שמואל תמיר.

מעצרם של אחות בית־החולים רמב״ס בחיפה
ובעלה הרופא, החשודים בגניבת סמים
מבית־החולים, הביא לחקירה מעמיקה יותר
בעניין גניבות הסמים בבית־חולים זה.

לחוקרי הזוג התברר כי גניכותיהם
הסתכמו כאחוז קטן כיותר מגניבות
הסמים כרמכ״ם, והם תגיעו למסקנה
כי השניים אינם היחידים הגונבים סמים
ככית־חולים זה.
חיסכון נוסח ״אל־על׳י

בעיקבות הוויכוח הציבורי שעוררו גילוייו של
יצחק רבין על שימעון פרס, גילה אחד מראשי
מישרד־הביטחון עובדה מדהימה.

העובד סיפר על תידרוך כידי מומחה
לגלאי־שקר, שניתן בשעתו לכל עובדי
לישכת שר-הכיטחון, בדי שיוכלו
להערים־ על החקירה במבונת-אמת,
שהיו צפויים לה בעיקכות פרשת דליפתו
של ״מיסמך רוזן״.

מישטרת חיפה

פיבצוו ליטאני
כתב זר, המשרת כשליח עיתונו
כישראל, מסיים כימים אלה כתיבת ספר
על מיכצע־ליטאני. הספר לא יופיע
כישראל .,ויהיו בו פרטים על

שרת ל עז ר ה רבי!

המיקרה המפורסם
של הסגן שעונשו הופחת.

בימים שבהם התייצבה כימעט כל מיפלגת־העבודה
לצידו של היושב־ראש שלה, שימעון פרס,

מילבד מיקרים אלה, מתכוון הכתב לתאר
מיקרי־ביזה רבים, ביניהם של קציני צה״ל בכירים
ביותר.

נוסעי אל־על, המרגישים כאחרונה
כהולשה כעת הטיסה, אינם יודעים
את הסיכה: חיסכון בדלק.
החכרה החליטה להגביה את מס־לול-הטיסה
של מטוסיה, מכיוון שבגובה
רב פוחת שימוש כדלק• אך
כאותו גובה גורם הרככ-האוויר לסימפטומים
של עייפות, אצל הנוסעים
והצוות כאחד.
כמטוס שטם לאחרונה מפאריס ללונדון,
נחסכו כדרך זו 150 דולר. כאותה
טיסה הגישה החכרה ארוחות
לנוסעים שהוקפצו למחלקה הראשונה
אך שלא שילמו עבורה. מחיר הארוחות
000 :דולר.

המירד האבוד כתבת ״ה סול ס הזה׳
יצאהכמ1

נזלו

למצוא חתן אמריקאי
עשיר, החיוו;נו 1ל
מכונית, בומיפגש שאורגן
על־ י ד הקונגרס היהודי
^ מתד־אביב

0 1פ ש 0 0 1
| התפלח אל הדיסקוטק בעזרת חבריו שעובדים במלון. בהתחלה

קיווה למצוא לו מיליונרית אמריקאית, אד עד מהרה גברה בו
הפטריוטיות שבו והוא שינה את דעתו והתחיל בחיפושים נימר־צים
אחרי ״אשה לערב אחד,״ בעיקר מבין הישראליות שבמלון.

האמריקאי בתל־אביב

התהדר

נינה ההונגריה הצליחה
להידחק למקום בעמל
(למעלה) ומייד הצטרף אליה רווק (למטה).

.נעבוד עליהם!,

כך הציע אריה מילס הישראלי,
בשעה שהורו מארגני הריקודים
כי הריקוד הבא יוקדש לזוגות מעורבים בלבד נאני נעניתי להצעתו.
^ פ ! עטקפצ תי מעורי מרוב אושר —
~ הם שוב כאן, הם הגיעו, האמריקאים
נערי־חלומותי, הרווקים האומללים, שבאו
לארץ הקודש במטרה אחת — למצוא יהודיה
כשרה, שתחזור איתם לארצם ותהיה
ידידתם לחיים, בטוב וברע, בבריאות ובחולי,
עד שיפריד המוות ביניהם.
150 רווקים ורווקות יהודיים הגיעו בפעם
נוספת לארצנו, בחסות הקונגרם היהודי־אמריקאי,
למשך שבועיים. בשנה שעברה,
כאשר הגיעה קבוצה דומה, ניסיתי לחפש
לי מישהו (העולם הזה ,)2136 אבל פשוט
לא הלך לי — ההתחרות היתד, גדולה מדי.
מלון סיני התל־אביבי, שבו התאכסנו, היה
מוצף על-ידי מאות ישראלים שבאו, כמוני,

.את מתלייה ר
שציפית

למצוא להם שידוך, ואני הייתי אז שמנה
מדי. לא התלבשתי כיאות למי שרוצה
למצוא לה חתן עשיר, וכך לא מצאתי לי
מיליונר.
עכשיו, כשאני שוקלת חמישה ק״ג פחות,
אחרי דיאטה רצחנית (העולם הזה ,)2188
אמצא אותך, המיליונר האמריקאי. עכשיו,
כשאני יפה וחתיכה, הוא רק יראה אותי,
וירוץ אלי בזרועות פשוטות .״את הבחורה
שתמיד חיפשתי!״ ילחש לי, ויחדיו נטוס
לאמריקה.
מחשבות אלה עברו במוחי בחטף, כאשר
התלבשתי בקפידה לקראת נשף הרווקים
והרווקות, שאירגן מלון דיפלומט התל-

הציע

הודיע לי אילן זמיר ממום

טאנדו שבמקום להתחיל אי

להצטרף אל המועדון שהוא מנהל, תוך ריס

אביבי למען האמריקאים, במוצאי השבת שעברה[.
שאלתי מאמי חליפת־מכנסיים לבנה הדוקה,
קושי עלתה עלי (נשאר עוד הרבה להוריד במישק[[
״סחבתי״ מדודתי שרשרת־זהב וכמה טבעות,
שהמיליונר יחשוב שגם לי לא חסר כסף. מר,י
טונות של מייק-אפ על פני השזופות.
במקומות הנכונים, וקדימה. אני נכונה ל־ע
יצאתי מהבית במונית, בדי לא לפרוע אזקילי
תי ולא להזיע מדי. התענוג עלה לי 55 ליוזד
מה זה לעומת חתונה עם מיליונר? כסף קטן.
נכנסתי בצעדים קטנים ואלגנטיים אל הלובי
מלון דיפלומט. השעה היתה רק שמונה בערב. בכה.
באתי מוקדם. נסיוני מהשנה שעברה לימד אותי ש
כל שאאחר, תהיה ההתחרות קשה יותר. בשנה
עברה צבאו על המלון מאות ישראלים וישראליו

הגיע פרי זגנר מלונג־איילנד. הוא, אומנם היה נחמד מאד, ובשי־

חתנו במעלית־המלון סיפר לי עד כמה הוא נלהב מארצנו, אך כאשר

בנעלי הפלטפורמה הענקיות שלו, החלטתי למצוא מישהו אחר וחזרתי לאולם הדיסקוטק.
שניסו לשחד את עובדי המלון שיתנו להם
להיכנס.
הנשף עמד להיערך רק בשעה תשע.
הייתי חדורת ביטחון־עצמי. ידעתי איך אני
נראית, והיתד. לי ההרגשה כי הפעם אתפוס
אותו.
תרגיל הבדידות

ך׳ אשר התרגלו עיני לשפע האורות
״ ״ הזוהרים שבלובי! ,נסוגותי לאחור מרוב
הפתעה. המקום היה מלא עד אפס מקום
רווקות ישראליות מצווחות בכל הגילים,
מפורכסות מכף רגל ועד ראש, שניסו
למצוא ברטים לדיסקוטק במחיר 60 לירות.
הן עברו מאמריקאי אחד לשני, מפקיד־קבלה
למישנהו, ולולא ידעתי לאן הגעתי,
הייתי חושבת שאני נמצאת במכירה פומבית
או בכניסה למיגרש כדורגל.
״אני מוכנה לתת 500 לירות לכרטיס!״
הכריזה אשד, כבת ,40 שהכרתיה משנה
שעברה.
״ 550 לירות!״ מיהרה אחרת להציע.
״תן לי להיכנס, חמודי, לא תפסיד!״
הבטיחה אחרת.
לפני שהספקתי להגיד ״ג׳ק רובינסוך,
התחילו הישראליות להידבק אל האמרי-
קאים, כאילו אף פעם בחייהן לא ראו
אמריקאי. לפתח המלון הגיעה אותה שעה
תיגבורת של כ־ 100 רווקים ישראליים,
הדורים בלבושם, שהוזמנו על־ידי המארגנת׳
שעל סמך נסיונה מהשנה שעברה
ידעה כי מיספר הנשים יהיה גדול ממיספר

הגברים, ושרצתה לקדם את פני הרעה.
לדעתי היא נכשלה — המקום דמה
יותר לשוק עבדים מאשר ללובי של מלון
מהודר: קטעי שיחות, שקלטה אוזני, היו
בערך כאלה :״אתה אמריקאי בן
כמה אתה כמה זמן תהיה בארץ?״ —
״אתה פנוי את נשואה מה
המיקצוע שלך יש לך מכונית?״ —
״אתה רוצה לגור בארץ?״
לא האמנתי. איך הן מעזות? האם הן
כל־כך מייואשות? ישר לעניין, בלי שום
הקדמות הן שואלות לגילו, למשכורתו,
וכבר בחמש הדקות הראשונות של השיחה
הן מתכננות את עתידן הוורוד בחיקו של
האמריקאי.
חשבתי בקדחתנות. ניסיתי להיזכר בספר
המדבר על צורות הפנייה לבן־הזוג, והחלטתי
לפתוח בתרגיל מיספר אחד :״תרגיל
הבדידות״ — אני אתפוס לעצמי פינה שקטה
בלובי, ואראה בודדה. הוא כבר יגש
אלי, זה בטוח.
מצאתי בקושי פינה בודדת ליד אחד
השולחנות, וניסיתי להתיישב, אך אבוי,
לא הבאתי בחשבון את העובדה שאני
לובשת את המכנסיים של אמא שלי. הם
פשוט לא היו מתוכנתים לתרגיל מיספר
אחד. ברגע שהתיישבתי, שמעתי מין
״קראק״ מאיים.
התרוממתי בזהירות ושעטתי אל השירותים׳
כדי לבדוק את מידת־הנזק. לשינד
חתי, עמדו המכנסיים בנטל. בחנתי את
דמותי במראה. נשמתי כמה נשימות עמוקות׳
ועשיתי תרגיל בשיכנוע-עצמי :״עוד
לא אבדה תיקוותנו, עוד לא אבדה תיק-
וותנו!״ שיכנעתי את עצמי ויצאתי.

מי היא בונדה?

האס הצעיר האמריקאי המקריח והמזוקן, והציע
לצלם המערכת ציון ציפריס לרקוד נעמו, התאהב
בו ברצינות? או שרק חסד לו לצון, ומשנענה בשלילה חיבק אחת החתיכות בדרך.

הפעם החלטתי לשנות את הטאקטיקה
ולעבור לתרגיל מיספר שלוש :״הכניסה
המרשימה״ .אחכה עד שכולם יכנסו אל
הדיסקוטק, ואז אופיע בפתח במלוא הדרי.
אחכה עד שכל המבטים יופנו לעברי, אכנס
לאט־לאט, באיטיות משגעת, וההצלחה
תהיה מובטחת. כך, על כל פנים, כתוב
בספר. אבל זה קורה רק בסרטים או בספרים,
או שאוני די מאומנת. כשעמדתי
בפתח הדיסקוטק ראיתי שאני לא החכמה
היחידה. יש עוד בחורות המכירות את
הספר.
ריחות הבשמים והתמרוקים סיחררו
את ראשי, המסוחרר בלאו הכי. הסתכלתי
נואשות שמאלה וימינה, ושוב שמאלה

וימינה, כמו לפני חציית כביש. והנה —
מציאה! אף אחת לא ראתה, חוץ ממני.
הם עמדו שם בדיוק ליד המעלית. רק
שניהם. אמריקאים עם מיבטא אמריקאי
בולט, והופעה של עורכי־דין או ביזנס-
מאן.

״מה פיתאוס
להתחתן?״
ך• אן מלאח׳י בדייקנות אחרי הוראות
• ספרי־הבלשים: חיכיתי עד שהמעלית
תגיע ורגע לפני שנסגרה הדלת מאחרי
(המשך בעמוד )42

המירידף אחר המיליונר האפור
(המשך מעמוד )41
המציאה זיקנתי לתוכה מתנשפת ומתנשמת.
השטח היה פנוי. מולי עמדו שני האמריקאים,
כולם שלי.
הושטתי בזהירות את ידי האחת, ולחצתי
על כפתור המעלית, שגורם לה לעלות ללא
הפסקה בלי פתיחת הדלת. האמריקאים קצת
הופתעו כשראו כי המעלית אינה נעצרת
בקומה שלהם אלא ממשיכה למעלה, יורדת
ושוב עולה. חייכתי אליהם, כשידי עדיין
דבוקה אל הכפתור. בידי השנייה שלפתי
סיגריה מהתיק, ושאלתי באנגלית מתקתקה :
״אולי יש לכם אש ז״
מיד נשלפו שני מציתים מהכיסים אל
עבר הסיגריה.
כיצד ביצעתי את השלב הבא לא אגלה.
זה סוד מיקצועי, אבל התוצאה היתה שתוך
דקות מעטות ישבנו, אני והאמריקאים,
בחדרם שבקומה התשיעית. הם היו מאד
נחמדים. ברני ויניק, עורך־דין בן ,39 ובוב
מרקם, מרצה באוניברסיטה בן ,36 שניהם
רווקים מאוהיו.
״אתם מחפשים ישראליות לחתונה?״
פתחתי בהחלטיות, כפי ששמעתי את
מתחרותי שואלות.
״לא!״ ענו לי מייד. הסתבר לי כי
שניהם היו בעבר ונשואים והתגרשו. בוב
הסביר לי כי הוא מרצה בחוג מיוחד

עברים. מה שהטלוויזיה יבולה לעשות לבך
אדם!
את מצב־רוחי הציל מגש עמום כוסות,
שנפל מידיו של אחד המלצרים, לקול
צחוקם של הנוכחים :״מזל-טוב, מזל-
טוב !״
אני לא •כל-כך מאמינה באמונות תפלות,
אבל מישהו אחר כן האמין. הבחנתי עוד
קודם שאהרון וייכמן, מהנדס־הבניין מתל-
אביב, מביט בי. הוא ניצל את האווירה
של פריקת־המתח עם שבירודהכוסות וניגש
אלי בצעד מהסם .״תגידי, את חברה של
ריקי מדיזנגוף?״ שאל.
״כן!״ השבתי בשימחה, שבן, באמת יש
לי חברה בשם ריקי, שגרה ברחוב דיזנגוף.
אחרי שיחה קצרה גיליתי כי הוא מתכוון
לריקי אחרת, אך דבר זה לא הפריע לנו
לשקוע בשיחה ידידותית, שהופרעה כאשר
הגיע חברו, זאביק מינץ.
זאביק ממועדון קצת אחרת התחיל להילחם
עם חברו על חברתי, ואני, שבאתי
לחפש לי אמריקאי ולא ישראלי, ניצלתי
את ההזדמנות ששניהם נכנסו לוויכוח
רציני על בעיית הרווקים בישראל ופרשתי,
בתואנה שאני הולכת לשרותים. כשחזרתי
היו השניים עסוקים כבר בשיחה עם עלמה
אחרת.

ברקת שריר

עשיתי לארנון הרשקוביץ, איש העסקים החיפאי, שבא
למיפגש הרווקים כדי למצוא לו בת־לווייה למסעותיו
באמריקה. ארנון היה דווקא בעד המיפגש :״אולי הם יתרבתו קצת אותנו,״ אמר.

במדעי־החברה על ״כיצד להישאר רווק
מאושר, מבלי להיזדקק לבן-זוג בחיים.
הוא אף שלף מכיסו, להמחשה, גזר-עיתון,
שבו היתר. פירסומת לקורסים מאותו הסוג,
הניתנים חינם אין כסף ברחבי ארצות-
הברית .״המטרה שלנו היא להראות איך
אפשר לחיות חיים נהדרים, להשתחרר,
למצוא אתגרים בחיים ולהישאר רווק נצחי,״
הכריז הממזר בפני.
״מה פיתאום להתחתן ז״ עזר לו חברו,
״את חושבת שבמשך שבועיים אפשר למצוא
כאן מישהי ז ואם אמצא, את חושבת שאבזבז
כסף, כדי לנסוע הלוך ושוב מישראל
לארצוודהברית, דק כדי להכיר מישהי
מה אני, משוגע? להיפך! באנו להכיר
את הרווקים הישראלים, ולבדוק אם אפשר
לפתוח מועדון דומה גם בארץ!״
הסתלקתי משם בבושת-פנים. כבר לא
התייחסתי לאמריקאי הג׳ינג׳י, שירד איתי
במעלית, פרי זגנר, בן ,31 מהנדס מניו-
יורק, שסיפר לי כי רק הגיע לארץ וכבר
מצא כי החיים כאן נהדרים .״האנשים
׳נהדרים, הבחורות מקסימות, השרות נהדר,
הנוף מקסים!״ הספקתי לראות את נעלי
הפלטפורמה הענקיות שלו, ולחשב כי בלעדיהן
יגיע בדיוק עד לקורקבני.
שלישיית עלי־פותדת
ך* זרתי לטאקטיקה הקודמת. נכנסתי
י י בעוז אל הדיסקוטק. מצאתי שם מכרים
מפורסמים — שלישיית הרווקים, שהתראיינו
בעלי כותרת — פדרו שלייסד, דויד
(״דודו״) דאדאל וגיל עשרוני, שסיפרו לו
כי הוזמנו על־־ידי מארגנת-הנשף, עם עוד
כשלושים חברים ממועדון קצת אחרת, כדי
לאזן את מיספר הגברים במקום.
לצערי לא הלך לי עם השלושה. הם
היו עסוקים פול טייס ג׳וב עם עשרות
צעירות חינניות, שהקיפו אותם מכל זד

האווירה במקום כבר היתד. מחושמלת.
עשרות זוגות מעורבים פיזזו על רחבת
הריקודים, ישבו ליד השולחנות, עמדו
ושוחחו. באחת הפינות צדה עיני זוג
שהתנשק בלהט, כשהם מפנים מעת לעת
את מבטיהם אלי. ניגשתי אליהם.
״תגידי לי, את לא עיתונאית, במיקרה?״
שאל הישראלי.
״למה אתה שואל?״ החזרתי.
״תראי,״ אמר בקול פסקני ,״ראיתי את
הצלם ההוא מצלם את האמריקאית שאיתי.
היא נשואה, ולא רוצה שהתמונה שלה
תתפרסם בעיתון!״
עזבתי בכעס. ישראלים עליך, בן־אדם!
פניתי לדוכן המשקאות כדי להטביע יגוני
בכוס, והנה הבחנתי בצעיר ממושקף במצב
טוב. מכיסו השמאלי הציץ מבשיר־קשר.
הוא נראה לי אירופאי. על ידו השמאלית,
הבחנתי, לא היתה טבעת־נישואין .״הוא
בטח רופא,״ חשבתי לעצמי וניגשתי אליו.
הסתבר כי צדקתי. זה היה אילן זמיר,
עולה חדש מרוסיה, בן ,35 שגר בדירת-
פאר בצפון תל-אביב, וכמובן איננו נשוי.
שיגעון.
אך לא. לא, לא. תחת להגיד לי כמה
אני מקסימה, איזה עיניים יפות יש לי,
ולהזמין אותי לשתייה, התחיל הבחור
להרצות בפני על מועדון רווקים בשם
טאנדו שהוא מנהלו.
המועדון, כך הבטיח לי, הוא אכסקלוסיבי.
רק אנשים מיוחדים, תרבותיים, עשירים
ויפים מגיעים לשם. יש ועדת-קבלה. זה
ברמת־גן, ואני נראית לו מתאימה.
למזלי ניגשה אליו באותו רגע חברתו,
שחרחורת קטנטנה, ומשכה אותו משם ברכושנות.
שוב
נשארתי לבד. הסתובבתי והסתובבתי,
כדי למצוא לי ולוא אמריקאי אחד
לרפואה. אך האמריקאים כאילו נעלמו
מתחת לפני האדמה. ראיתי רק אמריקאיות
וישראלים.
נראה שמארגני הערב הבחינו גם הם

בתופעה, והכריזו כי הריקוד הבא יוקדש
רק לזוגות מעורבים — אמריקאי וישראלית,
או להיפך .״ואנחנו נבדוק אתכם!״ איים
התקליטן.
נדחקתי במהירות ליד במודהריקודים,
השענתי רגל על רגל, הרמתי שערותי
למעלה, כמו בסרטים ועיפעפתי בעיני.
זה עבד. צעיר גבוה מאד, עם חולצת-
טריקו שעליה היה רשום באנגלית ״אני
צבר,״ ניגש אלי והציע :״בואי נעבוד
עליהם,״ בעברית .״שנינו ישראלים אבל
מה זה חשוב ! ״
רקדנו. תוך כדי ריקוד הוא סיפר לי כי
הוא בן ,26 למרות שנראה רק כבן .17
אחר־כך גילה לי הבחור, אריה מילס שמו,
כי זה עתה סיים את לימודי הפיסיקה
באוניברסיטה, ועתה הוא בחופשה. הוא
רוצה לעשות חיים .״יש לי חברים במלון,
והם הכניסו אותי לכאן. בעצם באתי כדי
למצוא אמריקאית עשירה, אבל התחרטתי.
התחלתי לחשוב על כל העניין. תראי,
אם אמריקאי פוגש ישראלית, או להיפך,
אז הישראלי או הישראלית יסעו לארצות-
הברית,״ הוסיף הפטריוט הצעיד ,״וזה
מעודד את הירידה מהארץ. לכן שיניתי
את דעתי. עכשיו אני מחפש אשר. לערב.״
״תעזוב אותי, ילד,״ גירשתי אותו, למרות
שהוא דווקא היה חמוד. אחר־כך הצטערתי
קצת. נשארתי לבד, וזה בכלל לא נעים.
הרגשתי כאילו כל המבטים ננעצים בי.
כולם רקדו. רק אני עמדתי בדד בצד.
מצב זה דורש בדחיפות את תרגיל מיספר
: 39״מצאי לך בדזוג.״ אומר הספר
הקדוש ,״לא חשוב אם הוא מוצא חן
בעינייך, העיקר להיות זאם, העיקר שיראו
אותך רוקדת, ואז תבואנה הצעות נוספות

הזמנתי את סוויט קורנדול, אחד המל צרים
התאילנדיים, העובדים במלון, לריקוד.
מייד אחריו ניגש אלי צעיר נאה, צבי
רימון, איש צבא־הקבע, ששאל אותי באנגלית
אם אני אמריקאית. השבתי שלא.
כבר לא היה איכפת לי לרקוד עם ישראלי,
העיקר להיות עם מישהו שאפשר לשוחח
איתו, לרקוד איתו, לשבת קצת בצד ולשפוך
את הלב.
תחת שאשפוך את הלב, שפך הוא את
ליבו בפני. הוא בחופשה, כך סיפר לי.
בא לכאן עם חבר, כדי למצוא בילוי
לשבועיים ,״הרפתקה״ כפי שכינה זאת,
אך הוא שינה את דעתו. האמריקאיות היו
כולן יותר מבוגרות ממנו. בעצם לא איכפת
לו למצוא אמריקאית עשירה, שתעניק לו
אזרחות אמריקאית, אבל הוא מוכן גם
להסתפק בי.
אחריו בתור היה ארנון הרשקוביץ מחיפה,
ביזנס־מאן שמסתובב הרבה באר-
צות־הברית ובאירופה. הוא הגיע למקום
כדי ליצור קשר עם כמה בחורות, שתבדר-
נה אותו במסעותיו בארץ הדוד סאם. הוא
הפגין בפני את שריריו, עשה גוף, וציין:
״בכלל לא רע כאן. אולי ייצאו מכאן כמה
שידוכים. אני חושב שכדאי שהאמריקאיות
האלה יתרבתו קצת את הישראליים. אז
ניפגש בחיפה. טוב?״

ב מ דינ ה
(המשך מעמוד )38
הבילבדי והחוקי של העם הפלסטיני. הקה
ילה הפלסטינית־האמריקאית מאשרת את
תמיכתה במאבק העם הפלסטיני להגשמת
זכויותיו הלאומיות, וביכללן זכותו לשיבה
למולדתו הלאומית, להגדרה עצמית לאומית,
לעצמאות לאומית ולריבונות לאומית
בפלסטין.״
הדברים דומים מאד ללשון תוכנית־ביל־טמור
המקורית.

או רחי ם
ינ מו לדחדמדכה

יו 8הולדתה, ש 7מלכת תאילנד
סיריקיט, נחנג בלב תל־אסיב
״~ על־ידי־נתיניה השוחיס־בארץ־
עוברי-אורח ברחוב גורדון בתל-אביב,
הופתעו בערב יום השני השבוע, למראה
חגיגה יוצאת־דופן, שהיתר, על טהרת
מלוכסני־ד,עיניים.
היתד, זו פשוט מסיבת יתדה,ולדת ל מלכת
תאילנד, סיריקיט. בעלי־הבית, ה־מלוכסנים,
הפגינו הכנסת־אורחים נדי בה,
והזמינו את קהל הסקרנים להצטרף
אליהם ולהתכבד במאכלים התאילנדים
המיוחדים, שהכינו לכבוד המאורע.
פרחים וויסקי. היו אלה נתינים
תאילנדים הגרים יחד בקומונה אחת ברחוב
גורדון בתל-אביב, ועובדים במלון
דיפלומט הקרוב (העולם הזה .)2187 מדי
שנה הם חוגגים בתאילנד את יום הולדתה
של מלכתם האהובה, ברוב פאר והדר,
וכך ביום הולדתו של המלך. זו להם
השנה הראשונה, שבד, הם חוגגים הרחק
מהבית, בישראל.
הצעה מקורית
* 4קינוח פגשתי את מרק ספיידלנדר,
* אמריקאי בן ,32 שנראה כבן .15 הוא
חזן בארצות־הברית. שם יש לו מעמד.
לארץ אינו רוצה לעלות, כי מעמדו של
חזן בארצות־הברית עולה פי כמה מונים
על מעמדו בארץ.
ערכתי לעצמי חשבון נפש מהיר. נניח
שאתחתן איתו. נגור בארצות־הברית. יהיה
לנו מעמד מכובד. הוא חזן, אבל מהצד
השני אני אצטרך לחזור בתשובה. אני
לא אוהבת שירי־חזנות, והוא בטח יחזן
לי באמבטיה. לא כדאי.
לא הלך לי. מי שהצליח, דווקא, היה
ציון ציפריס, צלם־המערכת, שנלווה אלי.
בדיוק לפני שעמדנו לעזוב, ניגש אליו
בחור מזוקן בעל קרחת, ושאל אותו באנגלית
אם הוא רוצה לרקוד איתו.
״אתה משוגע?״ נדהם הצלם התמים.
ענה הבחור !13.111618:ץ מ 1ז \ 13 .ץ 11ז
ץ 1ז ^ 011 מס{ 100111118מ. 1 ׳ 1־^ 111161׳ 611113־ 01
״!•1116 1161

הפרדתי בין ציון וברנדה. את ברנדה
שלחתי למועדון הגל החדש, וציון ואני
נמלטנו, כל עוד רוחנו בנו, מן המקום.
״אין דבר,״ ניחמתי את עצמי .״הקרב
עוד לא אבוד. הם יגיעו גם בשנה הבאה.
ואז אמצא אותך, המיליונר האבוד!״

התאילנדים ותמונות המלוכה
1,0118 111/6 1116 £(116611
לצורך• המאורע קיבלו חופשה מיוחדת
מהנהלת המלון, וכולם התכנסו לחגיגה.
הוזמנו אף מנהלי המלון וחבריהם לצוות
העובדים. רשם־קול השמיע מוסיקה תאילנדית
עממית, והחוגגים יצאו בריקודים
מסורתיים. בדיוק בשעה שמונה בערב,
הושלו הס לרגע. בל החוגגים אחזו בנרות
וברכו את הברכה המסורתית הנאמרת
מדי שנד, באירוע זה: סע1.0112 11
.1116 0116011
אחר־כך המשיכו בשירי הודיה ל
ריקיט המלכה ולפומיפון המלך. .שי
שרוח העליזות נחה>־־ שליז 85ד ה
לחגיגה והביאו עימם זרי־פדחים ווי
שבלעדיו, כמובן, אי־אפשר. עניין מיו
עוררה העוגה המלכותית, בצורת כת, ,
שהוכנה על־ידי אחד התאילנדים העובד
כטבח במלון.

יאודה יסמין ן
העולם הזה 2189

תרומות לעניים. החגיגות גבאנגקוק
שונות במיקצת מזו שאפשר היה לראות
בתל־אביב, ונושאות אופי דתי יותר. יום
הולדתה של המלכה, הנחגג ב־ 12 באוגוסט,
ויום הולדתו של המלך, הנחגג ב־5
בדצמבר, מוקדשים שם להכנת מאכלים
מסורתיים עבור כוהני הדת הבודהיסטית,
ה״מונקס״ .הרחובות מקושטים בשלל דגלים
וסרטים צבעוניים.
גם הרדיו והטלוויזיה בתאילנד משתתפים
בחגיגה. הרדיד משדר שירים ש המלך
פומיפון חיבר בעצמו, בניהם קיי־רון,
סייפון ואחרים. בטלוויזיה נערכת
מסיבה, שבה משתתפת המלכה סיריקיט,
האוספת תרומות עבור עניי העם.
התאילנדים קשורים מאד לארצם ונאמנים
מאד לזוג המלכותי ורוחשים להם
כבוד והערצה רבה. עבור התאילנדים
השוהים בארץ, משמש יום־ההולדת של
מלכתם גם יום שבו הם מתאחדים עם
בני עמם הרחוקים מהם.
געגועים לבית. אפשר היה להבחין
באהבתם הרבה למלך ולמלכה מיחסם
לתמונת דיוקנם, שהיתה תלויה כל עת
המסיבה במרכז החצר התל-אביבית. את
אהבתם ביטאו בברכות ובשירי הודיה.
רבים מהם אף נושאים תמונה קטנה של
המלך והמלכה בכיסיהם, כקמע שאמור
להצילם מצרות.
מילבד העבודה הקשה מציעה להם יש ראל
חופש ומתירנות, שלהם לא היו רגילים
בתאילנד. החיים המשותפים בקומונה
מפצים במ?ט על הרגשת הריחוק מהבית.
אחדים מביניהם אפילו החליטו
להישאר בארץ לצמיתות.

חרל

לפריס ולניצה במחיר החל

המחיר כולל טיסה הלון וחזור

אפשרות פלינה בבתי-מלון ולהשכרת רכב
בתוספת מחיר

ד ר כי אדם

יציאה :
יציאה :
יציאה :
יציאה :
יציאה :

המתאגרף

אחרי שחיכה אותם
שוק על ירד,
כיבד הבריון את
השוטרים בסוכריות

״זה לא יתכן. יש בוודאי יותר מאדם
אחד במשאית!״ אמרו שוטרי הניידת.
מכות עזות העיפו כל מי שעלה על המש אית,
וכל שוטרי־הניידת לא הספיקו כדי
להתגבר על הנהג.
השעה היתה שתיים בלילה. שוטרי הניידת
חשדו כי המשאית מובילה סחורה
גנובה. הם עצרוה אחרי מירדף, וניסו להיכנס
לקאבינה. המכות שנחתו משם העידו
כי יושבים שם בוודאי כמה בריונים. רק
אחרי שהוזמנו 12 שוטרים נוספים, הצליחו
להתגבר על הנהג. בקאבינה היה רק נהג
אחד. אבל היה זה יוסף כוגן 32 יליד
לטביה שהיה אלוף רוסיה באיגרוף.
בקאבינה של המשאית נמצא ארגז שהכיל
משקפיים אופטיים בשווי של 50 אלף
לירות. הם נגנבו שעה קודם לכן מחנות־אופטיקה.
פייר
פליי• אחרי שראה יוסף, שקיבל
בעצמו מכות־רצח במהלך העניינים, כי
הכל אבוד, אמר :״לא חשוב, היה פייר
פליי.״ הוציא בונבוניירה ממשאיתו המצויירת
בכל טוב, והציע לשוטרים סוכריות.
מישפטו
של יוסף, שהחל במרס ,1977
נסתיים רק בימים אלה. בבית־המישפט
הודה בהתפרצות לחנות האופטיקה, מאחר
שטביעת אצבעותיו נמצאה במקום.
הוא גם הודה בתקיפת השוטרים, והסתבר
כי לולא הוכה בראשו בקת אקדח
או באזיקים, אפילו התיגבורת של 12
השוטרים לא היתד, מספיקה.
השופט המחוזי דויד וולך, ששמע את
טענותיו של הסניגור, דרור מקרין, לקולת
העונש, החליט לגזור על כוגן שלושה
חודשי־מאסר בפועל בילבד. הוא התחשב
בנסיבותיו האישיות של כוגן. הוא גם
המליץ במפורש, כי את תקופת מאסרו
ירצה הנאשם בעבודות-חוץ — דבר הנעשה
לעיתים נדירות.
המפקד סירב. תוך הסתמכות על המלצת
ביודהמישפט פנה דרור מקרין לבקש
אישור לעבודות־חוץ למרשו. והנה התקבל
מיכתב החתום על-ידי מפקד מחוז תל-
אביב, הניצב משה טיומקין, שאינו מוכן
להתחשב בהמלצת השופט. לדבריו, עבירות
חמורות כמו תקיפת שוטרים מעידות
על אופי גרוע של העבריין, ואין הוא
נעתר להמלצה.
מקרין המשיך לעשות מאמצים נוספים,
אך לדבריו יש חשש כי המישטרה רוצה
לגבות את ״ליטרת הבשר״ שלה דווקא
מכוגן.
העולם הזה 2189

19.8
19.8
16.9
16.9
16.9

חזרה :
חזרה :
חזרה :
חזרה:
חזרה :

16.9ן
; 30.9
; 7.10
; 14.10

יציאות נוספות בחודשים ספטמבר, אוקטובר
פרטים:
טיולי הגליל; תל־אביב, הירקון ,142 טל 230651,230842 .־03
חיפה, טיולי זייגר, המגינים ,43 טל 522958 .־04
טבריה, הירדן ,10 טל 20550 ,20330 .־067

לה שכרה
ג ש רד
דירת 2חדרים — קומת־קרקע
שד׳ גורדאדדיזננו!*

מלכת החים 1979
תטוס לאנגליה בסוס״ תנות

להתקשר אחה״צ ובערב 418760־03

תן טרמפ
לחייל
״קאסר,״ -
רעננות,רכות, שוככות ואוירה צעירה.
״קאסר׳״ -
הנ א ה אמיתית ותחו שות נכל או ת.
״קאכרי״ ־
סכו! הנעורים של ״עץ הזית׳ מכיל
שמן קוקוס מעולה
לריכוך העור, עידונו ימח ׳וכיו
ומרכיכים ט כ עי ם ל שמירת כריאותו.

ל״ ״ קאסרי הנאהאמיתת .

״קאמרי״ -
ס מן ״חוצלארץ״ מעולה

מ תו צרת

בטכס מושים נבחרה שוון מאני, בת להודי ם

אפיריון

סימון, הזמר ממוזמביק,
הטריף שוב פעם את
הקהל. בסוף הערב היה מרכז המסיבה,

ף* אותו לילה, הציפו צלילי־המוסיקה
י הסוערת ואורות זיקוקי־הדינור, ש פילחו
באלפי צבעים את השמיים, את
חוף־אילת כולו.
האירוע החגיגי והמדליק התקיים ב־מיגרשי־הטניס
של מלון לרום המפואר
באילת. היה זה נשף בחירת נסיכת ים־
סוף, השלישי בסידרת הנשפים של בחירת
מלכת־המים, סידרה בת חמישה נש־

פים, שהחמישי שבהם יתקיים בהיכל התרבות
בתל־אביב.
היה זה נשף מוצלח ביותר. אלפי תר
שבי אילת ואורחים, שהתארחו בעיר הדרומית
לסוף שבוע, מילאו את מיגרשי־הטניס
שהוארו באורות זוהרים וקושטו
בדגלי־המדינה. מתוך הבמה המוגבהת
יצא מסלול מיוחד אל תוד הקהל, וכך
יכול היה כל אחד מן הצופים לחזות במועמדות
מקרוב ובאין מפריע.
הנשף עצמו החל בשעה תשע בערב.
אך החווייה המרגשת החלה שעות ארוכות
קודם לכן. הנסיעה לאילת באוטובוס
הממוזג של יונייטד טורס היתד. עבור
מרבית המשתתפות בתחרות חלק חשוב מן
ההנאה והחוויות שאותן ביקשו לעצמן
הבנות, כשנרשמו להשתתף בתחרות מל-
כת־המים.
בשעת בוקר מוקדמת נאספו הבנות
במיגרש־החנייה של היכל־התרבות. האוטובוס
המתין להן על־מנת להוביל
אותן לאילת. הנסיעה הארוכה המייגעת
בדרך־כלל הפכה חוויה נעימה הודות
למיזוג־האוויר, שהקל את המסע ואיפשר
לבנות ליהנות, כשהן רעננות, מן הנסיעה.
במשך כל הדרך שרו, סיפרו בדיחות,
ולא חשו כיצד חלף הזמן.
הן היו נרגשות ביותר. לרבות מהן
היתר, זו הפעם הראשונה באילת. ים־
סוף והנוף המשגע של הרי אדום קיבלו
אותן בחמימות, כמו שהם מקבלים כל
אורח הבא לאילת. כשהגיעו הבנות למלון
לרום גברה התרגשותן. מרביתן לא
ביקרו מעולם במלון בן ארבעה כוכבים.
הבנות עלו מייד לחדריהן למנוחה קלה,
הן קיבלו את החדרים המפוארים ביותר
במלון, חלק אף שוכנו בסוויטות. צמד
הספרים ז׳אק ודורז׳ט, מסלון אתר־היופי,
טיפל בשערן. שושיק המאפרת איפרה
אותן והן היו מוכנות ומזומנות לקראת
הערב. אולם עוד קודם לכן הספיקו ה בנות
לשוטט באולמות המבוא של המלון,
לבדוק את הבריכה ולאכול ארוחת־ערב
חגיגית שהוגשה בחדר־האוכל של המלון,
כשהמנד, המרכזית בה וזיתה ברווז ביין.
תיזכורת להיסטוריה
ך שן? הכחידה עבר כקודמיו בהצלחה
רבה. שוב זכתה שרי במחיאות־כפיים
סוערות, שוב הוריד מישהו את ד,מיכ־נסיים
כדי לזכות בשימלה משגעת של

ליאורה ניצן, אירגנה את הבנות בבריכת השחייה של מלון
11ן
.לרום״ להתעמלות. ליאורה, שהיא ספורטאית ולומדת במכון 111 גמישות בלתי־רגילה, ריתקה יאת קהל האורחים בבריכת השחייה.
בית־האופנה 1.8.שוב נדהם הקהל
כאשר עלו הבנות לבמה עם שמלות החופה
של אמבר ושוב שפע מני פאר
חידודי־לשון ועורר גלי-צחוק סוערים
בקהל. דליה אליעזרוב ותיזמורת הדולפינים
עשו כדרכם מעל ומעבר כדי להנעים
את הערב. הקהל שמח שוב לגלות את
קריינית הטלוויזיה, רחלי חיים, בין חברי
להקת דומינו של יעקב קלוסקי, ואפריק
סימון שיגע את הקהל בלהיטיו הידועים.
בין האורחים היו גם ארנון מילצ׳ן ושלושת
ילדיו, מפיק הטלוויזיה, אלכס גל־

שרון מאני, בת להורים יוצאי
תימן, נבחרה כנסיכת ים סוף.
שרון בעלת העיניים השחורות והבורקות והחיוך המשגע, זכתה

במחיאות־כפיים סוערות. מימין סגנית שנייה, אורנה רבינוף,
משמאל סגנית ראשונה אתי טבק. בתמונה משמאל: רפי נלסון
שכעס על כי הבחירה הפרטית שלו, רבקה סגל, לא זכתה בתואר.

וצאי תימן, כנ סי כתיס־ סו ף

מממ שנ א

חוזר 11
8181.

*י 9יייי < י 9י

עדי, ושאולי וייצמן בנו של שר־הביטחון
עזר וייצמן.
שיאו של הערב היד״ כמובן, טכס בחירת
המלכה עצמו. כמו בשני הטכסים
הקודמים, גם הפעם היתר. המלאכה קשה.
השופטים חככו בדעתם לא ן עט לפני ש הוציאו
לאור את החלטתם, שהיתר, מעין
תיזכורת להיסטוריה.
לפני מאות שנים הגיעה דרך ים־סוף
אל נמל אילת׳יסהפיה שהפכה סמל ואגדה
— מלכת שבא. לפי אחת הגירסות באה
המלכה השחומה אל שלמה המלך, מתימן.
והנה, לחופו של אותו ים־סוף עצמו,

כי המועמדת שלו, רבקה סגל ממעונה,
לא נבחרה. אך רבקה נבחרה כנסיכת-
הצפון.
שיא״השיאים של החגיגה בדיסקוטק
היה כאשר אפריק סימון החל רוקד עם
הנסיכה, שרון מאני. השניים הלהיבו את
הקהל שעמד סביבם ומחא־כפייס. רק בשעות
הקטנות של הלילה הלכו הבנות
לישון. למחרת ציפה להן יום של בילוי
בבריכודהשחייה המפוארת של המלון.
הבנות ערכו בינן לבין עצמן תרגילי־התעמלות,
תחרויות־שחייה ותחרויות־ריצה.
המוסיקה המסעירה, שהושמעה על
שפת הבריכה, עוררה אותן לרקוד וה־

בת העוגה

גזית אל עד, מאשדוד, בתה של אס השנה, הפסלת מתי אל־פרין,
היתה אחת המועמדות העליזות ביותר שהשתתפו בתחרות
נסיכת ים־סוף, שהתקיימה באילת. גזית ענדה לאוזניה עגילים תימניים גדולים,
וסיפרה כי למרות גילה הצעיר היא עובדת כדוגמנית קולקצייה, המדגימה לפני קניינים.

אווירה בכלל היתד, אווירה של חופש
ועליזות.

שיאו
של החופש
||| ן ך \ 1ר 1הדוגמן בנצי גרשון מוקף ביפהפיות לבושות בשמלות־חופה
של ״אמבר״ .מימין לשמאל: דליה שר, אביבה

1י | עיי ן
אשכנזי, נאוה חן, ליאורה ניצן ורבקה סגל, שהתגלתה כחביבתו של רפי נלסון. הבנות
בילו את סוף השבוע במלון הפאר ״לרום״ והתנסו בחוייה בלתי־נשכחת בחוף הדרומי.

ו* בות מהמועמדות הודו בפה מלא
י כי רק בגלל החוויה שציפתה להן
באילת היה שווה להשתתף בתחרות־סוף־
שבוע מהנה זה, שהיה בוודאי ללא ספק
שיאו של החופש־הגדול לגבי הבנות ש היו
במשך השנה עסוקות כל־כך בלימו
דים
ושחלקן ניגש לבחינות הבגרות.
ליאורה רשף, המצילה שבחבורה, התנדבה
להחליף את המציל של לרום. דלי
אליזם אירגנה את התחרויות, ואילו אורנה
רבינוף שיעשעה את מני פאר בחי־דודי־לשון

בשעות אחרי־הצהריים המוקדמות ארזו
הבנות את החפצים, עלו על האוטובוס
ויצאו בחזרה בדרך הביתה. עוד חוויה
מסעירה הגיעה אל קיצה, כעת נכון להן
הנשף של בחירת נסיכת הכנרת והנשף
הגדול של בחירת מלכת״הפים שיתקיים
בהיכל־התרבות.

באילת של 1979 הוכתרה שרון מאני,
יפהפיה שמוצאה אף הוא מתימן, כנסיכת
ים־סוף.
כסגנית ראשונה נבחרה אתי טבק וכי
סגנית שנייה — אורנה רבינוף.

בקבוק שלם
__של ויסקי
ייד עם תום הבחירה מיהרו הכל
לחגוג את הבחירה בנשף שהתקיים
בדיסקוטק של מלון לרום. החגיגה נמשכה
עד לשעות הקטנות של הלילה, והצטרפו
אל הבנות החוגגות גם השופטים שביניהם
משה גליק ׳,נציג חברת אברהם גינדי;
אהרון שני, נציג דן תיור ; בלה מצדי׳
נציגת אנוה, שאת בגדי הגברים שלה
הציגו דוגמנים! שבי סבח, מזכירת נעמת
באילת ! יוסי בכר, בעל בית־ספר לדוגמניות
! עופר פלג, נציג מלון לרום ;
יהודה גיטליץ נציג התעשייה האווירית!
ז׳ורז׳ט, הספרית הקבועה של התחרות!
וציפי פטיטו, גם היא ממלון לרום.
יושב־ראש חבר־ד,שופטים, מלך אילת
רפי נלסון, שגמר במהלך התחרות בקבוק
שלם של ויסקי הלך לישון. רפי כעס על

שנייה

אורנה רבינוף, מוכתרת
על־ידי משה בכר, נציג
חברת מ. ב .שנתנה למועמדות שמלות.

אתי טבק, מוכתרת טל־ידי
יעקב שריד, נציג
חברת ״עץ־הזית״ ,שהעניקה חבילות־שי.

גסיסת

שרון מאני, נסיכת ים־
סוף החדשה, מוכתרת על־ידי
מזכיר העיר אילת סמו סמוראי.

חו ב תדפי ס את
שיוה וכעסו שנים
פגש בה בסמינו
ונשא אותה ראשה
פסח גדולה מלאה עציצים, ובחוץ פרחים.
הרב, שעד לנישואיו השניים חי בדירת־פאר
ברחוב דבוטינסקי בתל־אביב, נראה
כשייך למקום. הוא השאיר לאשתו הראשונה
את הבית, עם אוספי־האמנות שבו,
כלי־כסף רבים והרבה נוחיות. היום קשה
לחשוב שהוא לא נולד וחי במטעים של
קבוצת־שילר.
במשק קיבלו את הרב באהבה רבה.
סידרו לו חדר־עבודה, בסמוך לחדר־המיש-
פחה שלהם. החברים אירגנו לו ספריה,
הביאו את המדפים, סחבו את מאות הספרים,
והציבו אותם במקום.
הם לא תיכננו די טוב, ונשאר קטע ללא-
מדפים. קטע קטן, שמעט מאד מדפים
יתאימו לו .״בדיוק אז החלפתי את הסינד
ריה בחדר שלי,״ אומרת אריאנה ,״המדפים
שהיו לי כבר 20 שנה התאימו בדיוק
למקום החסר בסיפריה שלו. ממש כאילו
נולדו לזה.״
במדפים ספרים רבים, ספרי דת״,פילוסופיה׳
ספרים שאביו ואחיו כתבו, ובמקום
אחד במרכז: הספרים של אריאנה.
הילדים של הקיבוץ מחבבים את הרב
של הטלוויזיה, שהגיע אליהם. בחדר־הע-
בודה שלו הוא משאיר את הדלת פתוחה.

הרב הפהן בקהילתו בפפר־שמריהו
״אמרו כי הלכתי לבקש אחר האלוהים״

אהבתחרבוח מוווו ת

״אני מעבירה אליך /מחצית ממישקל
גופי /חלק משנותי הטובות /וגס הלא
כל־כך טובות /אני מפקידה על שמך /
את אוסף זיכרונותי /ופותחת ׳חשבון
חדש /לתיקוות וכיוצא באלה.
״אני לוקחת ממך /את מבט עיניך
הנחות עלי /את אצבעותיך /שאיון
נחות לעולם /את כל הדברים /שחיית
במקום אחר.
״אני מבקשת את חתימתך /במקום
המיועד לכך.״
האם כתבה המשוררת את השיר לגבר
המסדים הזה, או אולי כשחשבה על מישהו
כמו הגבר הזה?

אין היא נוטה לדבר על שירי־האהבה
שלה. אך בחתונתה, שנערכה לפני כמה
חודשים, עלתה נערה בת 16 על הבמה
וקראה את השיר .״לרגע לא הבנתי מי כתב
את זה, לא הבנתי את המילים,״ אומרת
אריאנה הרן־הכהן, שנישאה לרב האהוד
של היום השישי, של החתונות והבר־מיצ־וות,
הרב שמואל אבידור הכהן .״כשראיתי
שהשיר הוא בעצם שלי, לא הצלחתי
להתאפק והתחלתי לבכות.״
היא לא נראית כמו אשת־רב, ובוודאי
לא כמו רבנית, לפי המושגים המקובלים.
היא לובשת מיכנסיים, סנדלים, חולצות
שובבות. היא גבוהה, רחבה וזקופת-קומה.
וגם הוא, הבעל, אינו מפחיד ברבנותו.
הוא לבוש בבגדים רגילים. לראשו כיפה
שחורה, שזורה חוטי־זהב. הוא חביב, מדבר
עם כולם. אינו בורח מאפיקורסים, ואינו
מתעלם מבני דתות אחרות. גם הוא גבוה,
רחב־ממדים וזקוף.
שניהם מרכיבים משקפיים, אוהבים לדבר;
שיחתם שזורה בדיחות ואגדות. שניהם
אוהבים לאכול טוב, אוהבים בני־אדם
ומאד אוהבים זה את זה.
״אנחנו מאד דומים,״ אומרת אריאנה,
״אפילו שבאנו מעולמות אחרים.״ הוא
מתנגד למושג ׳עולמות אחרים /״נכון שאני
רב, ולה אין קשר עם העניין הדתי, או
לפחות לא היה לה בעבר. אך לי תמיד
היתד, נטייה לעניין הקיבוצי. היה לי. קשה
לא להיות קיבוצניק. עכשיו זה הסתדר.״
כלתו מחייכת וממלמלת :״תפס כלה...״
שקית ברכבת
ך* עניין התחיל כבר לפני יותר
/ /י י משלושים שנה,״ אומר שמואל-
אבידור. ולכל מי שדמיונו הפורה מתחיל
לעבוד בקדחתנות, הוא מוסיף ״ב־1948
ערכתי עיתון לחיילי צה״ל. קראו לו לאור
הנרות — ספר המועדים. חיפשתי שיר.
מצאתי משהו, ששבה את ליבי מיד. משהו
שהתחיל במלים ״הנרות שוב דלקו כבכל
השנים.״ החתימה היתה א. הפנר. לא
ידעתי מי זה. חיפשתי. הדפסתי את השיר,
ואהבתי אותו. אחרי שנים התברר לי שזו
אריאנקה.״

הוא בדרך כלל מדבר במקומה .״היא
אוהבת לדבר,״ הוא אומר ,״אבל לידי
זה קצת קשה.״ הוא מספר לכל המעוניין
את תולדות־חייה, וחוויות שעברה. הוא
מכיר את פרטי הנסיעה שלה ברכבת כש עלתה
ארצה, לבד, כשהיא בת .11״אמא
שלה, עליה השלום, נתנה לה שק״ת עם
אוכל ובגדים.״
אריאנה מפסיקה אותו :״לא שקית,
שמיל, ציפית.״
״כן, טעיתי, ציפית,״ הוא מתנצל, ונראה
כאילו שכח פרק במיקרא .״היא איבדה
את הציפית. והתגובה שלה היתד, שמחה.
כן, היא שמחה שהיא לא תצטרך לסחוב
את זה יותר, זה היה כבד.״
אריאנה נזכרת ומוסיפה שאחרי הרבה
שנים, כשאמה עלתה לארץ, היא העזה
לספר לה־ על. קורות הציפית .״אמא כעסה
נורא. היא כעסה יותר ששמחתי. היא
אמרה ליי :׳את יודעת בכמה מאמצים
הצלחתי לסדר לך את זה! ואת מעיזה
לשמוח !׳״
אריאנה נולדה ברומניה. ב־ 1944 החליטה
אמה להעביר אותה לארץ־ישראל. הושיבו
את הילדה בת ה־ 11 לבדה ברכבת,
הסבירו לה בכמה מילים על העניין העומד
לפניה, והיא נסעה.
תחילה היתד, במוסדות־נוער. אחרי שלוש
שנים — קיבוצניקית בקבוצת שילר .״מאז
אני שם, לא עזבתי ולא חשבתי לעזוב.״
היא עבדה שנים אחדות מחוץ למשק,
נשלחה לסמינרים בחו״ל. עכשיו היא עורכת
את איגרת, דו־שבועון של התנועה
הקיבוצית.
״היא שולטת על מערכת שלמה,״ מציין
הבעל, שחלילה לא ימעיטו בכבוד אשתו.
היא נבוכה מעט, מחייכת, ומספרת על
הספרים שכתבה. ביניהם שני סיפרי־שירה.
שירה אישית רגישה. ספריה נקנו ב־14,000
עותקים ״ועוד ידה נטויה,״ אומר בעלה.
באחרונה פורסם ספר־בישול, ששזורים
בו קטעי כתיבה אישית, פיתזזון פה. אין
היא מחמיאה לעצמה, אבל הרב עושה זאת
במקומה .״הספר נהדר, אני לא מבין בבישול
שלו, אבל הקטעים — נהדר.״
הם גרים בחדר של אריאנה, שהרחיבו
אותו לפני כשנה .״לא בגללו, פשוט הגיע
התור שלי,״ היא אומרת. שני חדרים ומיר

לו תמיד. הילדים -המטיילים בחצרות,
מציצים מדי פעם, ומאחורי הדלת קוראים
לו :״סמואל ! סמואל !״ הרב יוצא ומשוחח
איתם.
בחדריו!עבודה שלו הוא מוכן לדבר על
עצמו, אבל מודיע מראש :״כשאדם מדבר
על עצמו, הוא נעשה טיפש.״

״העול ם הז ה״
לד תיי ם
״בוא נאסוף את הכל /את כל האמשיס
האבודים /והמחרים המקווים /את פיסות
הנייר /ופיסות׳ השמיים /את הבגידות
הקטנות /והפיוסים הגדולים /את הפרחים
היבשים /והדמעות הלחות /את
הלחישות החמות /והסכינים הקרים.
״את ידי אל תוך ידיך [ ואת ראשינו
על הכר.
״בוא, נאסוף את הכל /ונתחיל מחדש.
״בחיים שלי ידעתי לעשות הרבה התחלות,״
אומר הרב אבידור־הכהן .״במשך
20 שנה הייתי עיתונאי. ונחשבתי לטוב.
כתבתי בידיעות אחרונות, הצופה, העולם
הזה. כן, אני הרב כתבתי בהעולס הזיה.
אחר־כך ערכתי שבועון, שנקרא פנים אל
פנים, משהו שהזכיר את העולם הזה,
אך היה מיועד לחוגים הדתיים.
״אני לא סבלתי רדיפות. אך יום אחד
נמאס לי. עיסונות זה עניין של שפיכות-
דמים, רכילות ושיטחיות. לפוליטיקה לא
ראיתי את עצמי מתאים. לא נתנו לי,
ולא הלך לי. פיתאום ראיתי את הזאטוטים,
שהיו אצלי, והנה הם חברי־ממשלה.״
הוא נולד בירושלים. בגיל 19 הוסמך
לרבנות. לא עסק בזה, ורק אחרי 20 שנה
חזר. הוא התחיל לחתן זוגות צעירים.
בצורה אישית שלו. היה, קורא אליו את
בני־הזוג ערב היום הגדול ומסביר להם
על חיי נישואין. שירגישו חווייה דתית.
הוא עובר בכל רחבי הארץ, לילה אחרי
לילה, ונותן הרצאות בענייני יהדות. מספרים
עליו שבמשך שנים לא היה מבקש
את דמי־הנסיעה. עד שמישהו תפס את
העניין.
בשנים האחרונות התלוותה אליו אריא-
נה. הם היו יוצאים בשעות אחרי־הצהריים,
נוסעים לקיבוצים בגליל, בנגב או לבסיסי

צה״ל. ההרצאות נמשכו עד 11 בלילה.
הוויכוחים התחילו מיד אחרי כן, ונמשכו
עד אור הבוקר. אחר־כך הם חזרו לתל-
אביב .״עכשיו אני לא נותן לה יותר לבוא
אתי, זה קשה.״
הוא הרב של קהילת כפר־שמריהו. כל
יום שישי הוא נוסע לשם, משתתף בתפילות,
משוחח וחוזר הביתה במוצאי־שבת.
הוא גם כותב ספרים. ושעות רבות ביום
הוא מקדיש ללימודי יהדות ופילוסופיה.
״משום־מה, הרבה שנים חקרתי את מיש-
נתו של שילר, פילוסוף דגול שלא הרבה
יודעים עליו. הוא היה מנהל גימנסיה הרצליה.
תמיד נמשכתי אליו. והנה אני כאן.״
הם הכירו זה את זה באחת ההרצאות שלו
בסמינר גיבעת־חביבה. אין היא מדברת
על הנושא, הוא פשוט אינו מניח לה. הוא
מתלהב, ומוכן לספר עוד ועוד .״בוקר
אחד נסענו יחד לשם. ישבנו יחד בטכסי.
הספקנו לדבר. בהתחלה, כל מה שאמרתי
מצא חן בעיניה. לאט־לאט היא התחילה
להעיר הערות. ואז ראיתי שזה הולך בכיוון
הנכון.״
כשהתחילו להתיידד יותר ויותר, היא
עשתה כמה ויתורים בחייה. הפסיקה לעשן
בשבת .״זה היה קשה, אבל התגברתי.״
הפסיקה לנסנע בשבת. התחילה לאכול
כשר בילבד. ולצום ביום־כיפור.
״בהתחלה רק הפסקתי לאכול, אבל עישנתי.
אחר־כך, כשסיפרתי את זה לאמא
שלו, היא חייכה וקרצה לי .״נו, מילא,
העיקר הכוונה,״ היא אמרה לי. היא נהדרת,
האמא שלו, דומה לו נורא.״
היא טוענת :״אני לא דתיה. המעשים
שלי הם בשבילך.״ הוא טוען ש״יש לי
הוכחות שהיא אכן דתיה. ויותר מהרבה
אחרים.״ הוא קורא שיר שלה. את רוב
המילים הוא יודע בעל־פה. אך בהנאה רבה
הוא נעזר בספר .״אס ישאלו לי / ,אמרו /
כי הלכתי לבקש /אחר האלוהים. י אם

המשוררת הרן
״בטרם ראיתיך ידעתי כי תבוא״

שמואל אבידור הכהן ואריאנה הרן ערב נשואיהם
״אנו מחזירים לעצמנו חובות כאב מימים רחוקים״

ישאלו /לשם מה — /אמרו — כי מפתח
על ליבי תלה / ,טוב לכל השערים /ואיך
אדע?״
״ואם זה לא דתיה, אז מה כן דתיה?״ —
שואל הרב.
לצידו הוא מעמיד את המשוררת לאה
גולדברג ז״ל. גם היא אמרה פעם לאריא-
נה :״מה שמפריע לי, זה שאת יושבת
עם אלוהים על כוס־קפה, ולא מאמינה בו.״
אבל אריאנה בשלה :״אני מאמינה באלוהים.
אני לא דתיה.״
אהבתם נשמרה בסוד. הם לא דיברו
עליה. היו שגילו את הרומן ומצאו אפשרות
להשמיץ את הרב האהוד. אך לכל
ידידיו היה ברור שחיי־הנישואין שלו הס
תיימו
עוד לפני הרבה שנים .״לא היו
לי מעולם שתי נשים,״ אומר שמואל-אבי-
־דור. גם לאריאנה, שאלה לה נישואיה
הראשונים, היה קשה. היא השתדלה לא
לפרסם את העניין, מחשש שזה יפגע בו.
ויחד עם זה ידעה שזו אהבתה הגדולה.
״בכל פעם יותר /כמו — סליחה על
הביטוי — /יין ישן /אשר מחכים עם
השנים / ,אנו נעשים ראויים יותר /
לאהבתנו.
״לפני כמה זמן זה היה? /ערכנו סביבה
הקפות /עד שעייפה לנו /וכימעט שהפסדנו
/מזל.
״לא נעים / ,ניסינו ללכת באצילות /
והנה אנו אוהבים /לחם פשוט בחמאה /

עם מעט מלח /והרבה תאבון.
״כל פעם יותר /חזק, אבל פחות מהר /
אנו מחזירים לעצמנו /חובות כאב מימים
רחוקים /ומשלמים ברצון את הרבית.״
כשהוציא הרב ב־ 1977 את סיפרו לקראת
שבת, שכלל קטעים מתוכנית־הטלוויזיה
שלו, הוא ציין את תודתו למשוררת אריא-
נה הרן. כשהיא הוציאה את סיפרה פיתחון
פה, היא ציינה את תודתה לרב שמואל
אבידור הכהן. עכשיו, אחרי שנישאו, ואח רי
שכל המשמיצים גמרו להשמיץ, הם
גלויים ופתוחים.
״המדינה הזאת סובלת פילגשים ולא
מעשי-אמת,״• אומר הרב על משמיציו.
הוא שלם עם מעשיו, יודע שעשה את

הטוב .״נותרו לנו כמה שנים, למה שלא
נחיה במיטב?״
והיא :״נוח היה לי ברווקותי.״
ובראיון שנתנה לשבועון לאשה לפני
כמה שנים, היא אמרה :״פעם היה חשוב
ליי שהגבר שלי יהיה יפה. היום חשוב
לי יותר שהוא יהיה חכם ורגיש וטוב.
יכול להיות שפעם משכו אותי וריתקו אותי
צרות ומתח ביחסים בין בני־הזוג. כל־ מה
שלא היה בטוח החזיק את אש־האהבה
אצלי לזמן רב. עכשיו אני רוצה יותר
שקט. בשביל מה צריך להתעצבן כל־כך
הרבה?״ היא באמת אינה מתעצבנת. שניהם
נראים רגועים ומאושרים. כשהם הולכים
יחד, הוא מחזיק בידה.
את חתונתם ערכו בקיבוץ. הזמינו חברים
רבים. היא לבשה חליפה בהירה.
הקיבוץ חגג .״אולי זה היה לי מעט קשה.
אני הרי סבא. אבל לאריאנקה זו חתונה
ראשונה. מגיע לה.״
לא היו ספקות. היה ברור שהם יחיו
בקיבוץ .״אני חי את חיי־הקיבוץ באינטנסיביות
רבה,״ הוא מעיד על עצמו ,״אני
נכנם בערב לחדר־האוכל, והמקום מריח
כולו. אני לוקח לי עגבניה, מלפפון וגבינה
לבנה. אבל אני נהנה. נהנה מאד.״
הקיבוץ לא שינה את עצמו. וגם לא
הרב .״הקיבוץ לא היה דתי, אבל שמר
כערות תמיד,״ אומרת אריאנה ,״יש פה
גז בית־כנסת, ומתפללים בו כל שבת.״
הרב מעדיף לאכול בחדר. וגם על אריא־נה
הוא אינו מקשה. בשנים האחרונות הוא
המך צימחוני. אשתו מבשלת רק דברי-
חלב .״למה שתתחיל עם כלים ועם שני
כיורים? אני מעדיף להיות צימחוני !״
את ערמות ספרי־הבישול היא מעבירה
למדפים העליונים. מכינה לו מה שהוא
אוהב. הכל מעשה־ידיה .״לפני שבוע הבאתי
הביתה עוגיות,״ מחייך הרב ,״היא
לקחה אותן ושמה בצד. אחרי כמה ימים
פתחה את הקופסה. בשביל לא להעליב
אותי. אבל עד היום זה מלא. בבית הזה
אין דברים קנויים. ואיזה עוגיות היא
אופה? היא צודקת. לא טעמתי כאלה
מימי !״
מישפחתו קיבלה אותה באהבה. אמו
אהבה אותה מיד. ילדיו, שני בנים בוגרים
ובת נשואה, קרבו אותה אליהם .״הבת
שלו מתקשרת אלי בטלפון ואומרת: מתי
נאכל יחד צהריים?״
היא הביאה לו הרבה חברים. הוא הביא
לה מישפחה גדולה .״היא גדלה לבד, היא
צריכה מישפחה. נתתי לה.״ מסביר הרב.
״בטרם ראיתיך, ידמתי כי תבוא / .קולך
התרונן בי מאז /וידיך חוזות / ,להטו
לילותי הקרים. הן אני יצרתיך /עשוי
לבלי חת /בלילות נועדו לאהוב ; /בימים
אפורים למכאוב.
״ידעתי אין מנוס לשיר ממשורת /על
כן ידעתי: בוא תבוא.״

מ שקפי שמש פולאחיד-דוגיגה ל עיניי ם
£135565ח$11|>61*511

^50 6x11-60161
6־ 011 ?00961 7 0 0 31ץ
.־ז! 3כן 3ץ 301)1 10ח000016 1

3001 $61601ח 0 0 0 1 6 1׳
1(16 5110913556$ 77(110(1
6 7 6 5סטסץ? 001601
0115 91306 11 0(30961־?001
.־ 0( 0761־ 31<6 7 0 0 3 53161 וזז 11167 10111

91 3 8 5 6 5חט? 01300101 5

? 01300101 311019138365

)1 0113111/ .ח? 35111001 3ח51 1־? 11

30101 0113111/ .ח !0ו( ? 3 5וזו? 1031

? 01300101 511019138565
? 38111001 301010113111/ .ח311־1=11

״ 0111ץ €11211126

65ץ *6ו 014ץ *1.6
! * 116 51411ץ 0ן ת 6

1<1ו 6 3מוס 0
צי *5 6 6 ¥7113

? 3 5 (1103 3301 0113111/ .ח! ! פזו? 01300101 ?3

010(׳5 ?301005 91306 3001111(03 71016( ?11(60109ז׳ 013ק
160565 0??60 (116 0005( 0001)116(6 )100(60(100
(0 71677 טסץ 1071(65ח(1013ק 0זטס׳ו 676$.זטס /סס?
((16 0610 79 001160(100.

77111ט(1115?3511100 511077 / 0
566 (116 0610 616930( 001160(100
?0000 ? 0130010(.

משקפי?0 1 ^.1 1 0 1 0
הטובים תחת השמש
180 דגמים, מיטב העיצוב העולמי.
שילוב של יופי, הידור ובריאות.
אצל אופטיקאים מורשים בלבד

? 01300101 51139138565
? 35 (11001 33010113111/.ח! 81־? 10

? 01300101 31109138863
? 3311103 33010113111/ .ח?311ו=1

זוגות משקפי פולארויד חינם.

יש לך משקפי־שמש פולארויד, מתחשק
לך עוד זוג(חינם) .שלח(י) גלויה אל
ת.ד 26286 .ת״א בציון שמך, כתובתך,
ושלושה יתרונות של משקפי שמש פולארויד.
בין המשתתפים יוגרלו 50 זוגות משקפי
שמש פולארויד.

101 נצרוי ק׳סל-ן פנצ״רו
1979 ? 013001)1 0 0 0 )1003( 1001־ 611 103016013010 0 ? )1013001)1000 )10031100,03001101)196 00355,0.5.3ז6 9 !516׳׳? 01/101010 ׳ 15 3 1

העולם הזה 2189

יש לי שתי סיבות טובות שלא לספר
לכם במיקרה הזה את השמות של גיבורי
הפרשה המסעירה את כל צה״ל. הסיבה
הראשונה זו הצנזורה. אין לי ספק שאילו
הצנזור היה קורא את הסיפור הזה
עם השמות, הוא ישר היה לוקח את ה־מיספריים
וגוזר.
הסיבה השנייה היא שאני דואגת למד \
ראל של חיילי הקצין הבכיר, שהוא הגיבור
שלי היום. אילו ידעו כמה שהמפקד
שלהם פחדן, הם לא היו רצים אחריו
אני אוהבת את האנשים האלה הנמצאים כל הזמן במרוץ כדי
כשהוא היה נותן את הפקודה ״אחרי״.
לשבור עוד ועוד שיאים. השיא הראשון ששבר השחקן אי לי
אז הסיפור הוא כזה. לקצין פכיר
גורליצקי היה שיא ההצלחה בתיאטרון. עוד לפני שידעו מה
היה רומן עם חיילת צעירה, בת 19
זה כוכבים, ועוד לפני שבנות־עשרה סגדו להם, היה כבר אילי
בלבד, שהיא בגיל של הבן שלו. הכל
כוכב, אני מתכוונת בעיקר להצגת שלמה המלך ושלמי הסנדלר.
היה יכול להיות בסדר, מפני שרומנים
אחר־כך הוא שבר שיא נוסף, של החלפת מיקצוע. אילי,
בין קצינים בכירים עם הפקידות שלהם
כשהיה בשיא פריחתו התיאטרלית, התחיל לעסוק, כמו יהודים
הם כבר נורמה בצה״ל. כל הבסיס ידע
טובים רבים אחרים, בעיסקי מניות ובורסה. אולם בהתלהבות
על כך, חצי המטכ״ל דיבר על כך, ויש
המשגעת שלו הוא כל־כך נכנם לעניין, עד שהוא החליט לעזוב
האומרים שאפילו אשתו של הקצין ידעה
את התיאטרון בכלל ולעסוק בצמודים האלה ובעליית השערים.
על כך, אבל השלימה עם הגורל שלה,
חוץ מאשר בהליכה לים, היה אילי שקוע כל הזמן רק בחישובים,
והמתינה עד שהפקידה תשתחרר מצה״ל.
בקריאת הטורים הארוכים של מניות בעיתונים, ובטלפונים
כולם ידעו חוץ מאחד: האבא של ה למנהלי
הבנקים שלו עם ההוראות :״תמכרו! תקנו!״
חיילת. הסיפור שלי מתחיל ביום שנודע
עכשיו, לצערי הרב, יש לי לבשר לכם על עוד שיא אחד שאותו
לו על כך. הוא פשוט לקח אוטובוס, נסע
עומד אילי לשבור — שיא החתונות. אילי היה פעם בעלה של
לבסיס של הבת שלו, שיכנע את הש״ג
גילה אלמגור, השחקנית שהיא היום אשתו של יעגקלה.
לתת לו להיכנס, ופנה ישר ללישכת
אגמון. אחר־כך התגרש מגילה והתחתן עם בחורה אנגליה בשם
המפקד.
דודים, אמא לשני ילדיו, אולם השניים התגרשו ודוריס עזבה
כאשר הוא נכנס לישכה, שמע המפקד
את אילי ואת הארץ למען המולדת הישנה והטובה שלה.
את הבת שלו אומרת מהחדר הסמוך:
אז התחתן אילי עם אחת מיפהפיות העיר, רקדנית־הבלט
״אבא, מר. אתה עושה כאן?״ האבא דחף
ובעלת־הסטודיו למחול ר,דוגי לדמן. רותי, הבלונדית החתיכה,
את הבת שלו ונכנס לחדר של המפקד.
ילידת סין ובת להורים מרוסיה, התאהבה באילי כפי שרק גילה
אבל הוא לא מצא אותו שם. המפקד
ודוריס ידעו לעשות.
הבין מה קורה, ופשוט ביצע נסיגה טאק־נראה
היה כי הפעם נרגע אילי, והוא הופך בעל מסור ואב־טית
מבעד לחלון.
היא כי ידידותיה לכל הסבירה רותי בראש.
ג׳וקים בלי מישפחה,
אילי גורליצקי ורותי לדמן
בטוחה שאילי הוא הבעל הכי נאמן בעולם :״כל מה שמעניין
הכל בגלל מכונית
אותו זה המניות והצמודים.״
עכשיו, כדי לספר לכם על השיא החדש ששבר אילי, אני
מוכרחה לסטות קמעה לסיפור אחר. בסוף תבינו מה הקשר.
סימה זו לא נולדה אתמול. היא פשוט סחבה את המכונית
בחורה תל-אביבית, חתיכה בשם סי מהא׳זולאי, היתר. מיודדת
כולכם בוודאי זוכרים את הסיפור המדויד
ומיהרה למכור אותה, לפני שהוא יקח אותה בשנית.
במשך שנים רבות עם מנהל חברה גדולה בשם דויד. אלא שאותו
אז בלי להתנקם אי-אפשר. הלך דויד וסיפר לרותי, אשתו
עצוב שהתפרסם בהעולס הזה על המחזאי
דויד היה נשוי. גברים נשואים מנסים בדרך־כלל לפצות את של אילי, את כל הסיפור. כשחזר אילי הביתה, הוא מצא את
הניד לוין ואשתו, הציירת נאווה
הידידות שלהם בשווי־כסף, ודויד קנה לסימה מכונית.
הדלת סגורה ואת הבגדים שלו בחוץ, עם הוראה מרותי :״אתה
כורש. לוין ונאווה נפרדו, היא לקחה
איתרע מזלו של דויד ואותה סימה פגשה את אילי גורליצקי, עוזב את הבית.״
את בנם לאיזה ידיד שלה בארצות־הזמן כל ידעה לא רותי
הרבים. קסמיו בפני לעמוד יכלה
ולא

כל מיני חברים טובים של בני־הזוג, העובדים עתה על
הברית, הוא נסע אחריה לאמריקה, חטף
מהסיפור, אך לדויד זה נודע. כפעולת־תגמול הוא לקח מסימה רותי כדי שתסלח רק הפעם לאילי, ותחזיר אותו הביתה. אני
את הבן והחזיר אותו לארץ.
את המכונית, שהיתה אומנם על שמה, אך נרכשה בכספו.
משוכנעת שגם אתם תצטרפו למישאלה הזו.
אז הבינה נאווה כי חייה ללא הבן אינם
חיים, וחזרה בעיקבות הבן גם היא לארץ.
השהייה המחודשת בארץ־הקודש
גרמה לה לשכוח את הידיד האמריקאי
שהביא למשבר־המישפחתי שלה, אבל לא
הספיקה לה להחליט לחזור לבעלה.
בינתיים חלו שינויים במצב הרומנטי
לולא היה יושב עכישו בבית־הסוהר, בעלים מנשותיהם, זה כבר פחות משעשע.
של שני בני הזוג, שינויים כאלה המראים
למה אני מספרת לכם את כל הסיפור
אני הייתי מכניסה אותו לשם. אני מתלכם
כמה העולם שלנו קטן.
כוונת לאשר ידלין, שנשא השבוע ל־ הזד 1 ,לטלי היתד, חברה טובה, מירי
לוין לא הסתובב זמן רב בלי חברה.
אשה את טלי ליבגי (ראה עמודים סגל, שהיתר, מזכירה בשגרירות ישראל
במהירות רבה הוא מצא לו דיילת אל־
61־ .)60 לא בגלל כל מיני פרשות כל בוושינגטון, ואחר־כך מזכירה בכירה של
על, הגבוהה ממנו באיזה ראש, בשם
כליות שהמוח הקטן שלי אף פעם לא כל מיני אנשים בארץ. מירי היתה אשת־נאווה
קרן• נאווה, הנחשבת חתיכה של
מצליח להבין, אלא מפני שהוא וטלי נות סודה של טלי בתקופה שהרומן שלה עם
ממש באל־ על, היתה ידידתו הקרובה מאד
נים דוגמה לא-טובה לכל מני חברים ו אשר היה סודי, וכך הפכה גם אשת סודו
של אשר.
׳חברות שלהם.

שובו השיאים

חילופין באזויר

הדוגמה של דלין

רפי שאולי
משחקניו! לציירת

נאוה פורש
ממחזאי למסעדן
של אחד מהקברניטים הבכירים והמפורסמים
ביותר בחברה. אבל בשביל לוין
היא עזבה גם את הקברניט. כיום אפשר
לראות את השניים, כאשר היא נמצאת
בארץ, כשהם הזוג הכי מאושר בעולם.
בעצם כמעט הכי מאושר. הזוג הכי
מאושר הם נאווה, אשתו־בנפרד של חנוך
וידידה החדש רפי שאולי, בעל המיס־עדות
והקייטנות. רפי עזב למען נאווה
את ידידתו הקודמת השחקנית. אז אתם
תשאלו אותי למה אמרתי שהעולם קטן
כל־כך? כיוון שמי שיש לו זיכרון ארוך,

טלי ליפני ומירי סגל
דוגמה לא־טובה

בוודאי יזכור כי רפי שאולי, עוד לפני
שהיה כל־כך מפורסם, היה גם הוא דייל
באל־ על.

זה שידלין מצא את טלי, עוד כשהיה
נשוי לדליה ידלין, זה ידוע עוד לפני
פרשת־ידלין המפורסמת. אף אחד לא התייחס
לכך שבאה עורכת־דין צעירה ולקחה
בעל מאשתו.
אז אנחנו כולנו יודעים שזה בסדר
לפי הנורמות של היום, ויש דברים יותר
גרועים מכך. אבל זה שאשר וטלי הפכו
מיסיונרים של השיטה הזו, של לקחת

היום מתברר כי מירי ראתה כי טוב,
ואימצה את השיטה של טלי ואשר. לחתונה
של בני הזוג שנערכה בשבוע שעבר
הופיעה מירי עם ידיד חדש שלה. אני
לא יכולה לספר לכם מה שמו, כי אותו
ידיד הוא לא רק מנהל חברה הסתדרו־תית
גדולה, אלא גם נשוי ויש לו אשה
וילדים בבית.
מזה אני פוחדת, מהשיטה.

השוטרים שעצווהו ידעו שאינו חמוש. גדו ע

ננוח יעקב חסון ומוות נשו!ה שניסה דנווח?

! 03 ויס
נס ]ותירס

יעקב חסון
מדוע מעלימה המישטרה את שס היורה?
ן ל לוח המודעות של מושב קדימה
/תלויות שתי מודעות־אבל.
האחת מודיעה על הרצח האכזרי של
יוסף טרומפלדור יצחק (העולם הזה ,)2188
השניה על מותו של יעקב חסון•
יעקב חסון נורה ביום השני בבוקר על״
ידי שוטר, בעת בריחה ממעצר.
מותו מעורר שאלות נוקבות. קצין־בודק
של מישטרת מרחב־השרון מונה לשם בדיקת
המיקרה. ואלי זילבר, דובר המחוז,
טוען כי המסקנות הראשוניות מוכיחות
שכל ההליכים היו כדין. המעצר היה חוקי,
וכאשר נמלט חסון רדף אחריו השוטר,
צעק לו לעצור, ירה שתי יריות באוויר,
ורק אחר־כך כיוון וירה לעבר רגליו של
העציר הנמלט.
את שמו של השוטר שירה אין המיש־טרה
מוכנה למסור.
מדוע יופלה לטובה שוטר, שירה וגרם
למותו של אדם, לעומת כל עציר אחר?
זאת לא יכול היה הדובר להסביר. כל
עציר, שנחשד בגרם-מוות, או אפילו בעבירה
קלה הרבה יותר, צפוי לפירסום
שמו בעיתונים, אלא אם כן פסק שופט
אחרת. מדוע יהיה שמו של השוטר חסוי?
האם החשש מניקמת־המישפחה חזק כאן
יותר מאשר בכל מיקרה של נטילת חיי-
אדם?
הדובר טוען כי לפי מידע של המיש־טרה,
היה חסון עבריין אלים, ואחד מראשי
הפשע בנתניה. גליון הרשעותיו של
המנוה אינו מאשר גירסה זו. הוא נידון
לפני שש שנים על החזקת רכוש גנוב.
מאז אמנם נפתחו נגדו כמה תיקים על
עבירות־רכוש, אך זוכה ברובם. רק לפני

חודש שוחרר מבית־הסוהר, אחרי ששהה
במעצר ארבעה חודשים באשמת גניבת

מכשירי-טלוויזיה בערך של מיליון לירות•
עם תום המישפט זוכה כליל ושוחרר.
אם אמנם היה חסון אלים, מדוע לא
נכבלו ידיו בעת שהובל למכונית־המיש־טרה?
מדוע הושיבוהו השוטרים במושב
האחורי, ליד חברו דויד אמירה, שנעצר
עימו, בלי אזיקים וללא שוטר לידם?
השוטרים שעצרוהו ידעו כי חסון אינו
מזויין. הם תפסוהו ישן בתחתוניו בבית
אמירה. הוא התלבש בנוכחותם, והם ראו
כי אין על גופו נשק. אם בכל זאת חששו
ממנו, מדוע לא כבלו אותו אחרי שניסה
כבר להימלט מהדירה? הוא ניסה לרדת
במדרגות הבניין, והשוטרים עצרוהו ב אקדח
שלוף. אז אמר לו השוטר ועקנין:
״אתה יודע שאני אוהב אותך! אל תעשה
לי את זה, אל תברח!״
חסון ענה :״מה פיתאום?״

תעודות־זהות
במכונית
ין סד ויכוח על כך שיעקב חסון
י י ניסה להימלט ממעצר. השאלה הגדולה
היא: מדוע עשה זאת?
לא היה זה מעצרו הראשון של חסון.
הוא הכיר את הפרוצדורה והיה מנוסה
בה. העבירה שבה נחשד הפעם לא היתה
חמורה יותר מעבירותיו הקודמות.
הפעם נחשד על־ידי המישטרה בפריצה
לדירה בירושלים, שבוצעה לפני חודש.
נגנבו בה תכשיטים, תמונות יקרות-ערך

תרמילי הכדורים של ה״כרטה״
אילו תתזיליס נבדקו?
ומטבע זר בשווי שישה מיליון לירות.
הפורצים נמלטו מהמקום במכונית, וה־מישטרה
רדפה אחריהם. בשלב מסויים
ברחו מהמכונית שני אנשים, שהמישטרה
טוענת כי היו חסון ואלי סמילא. האדם
השלישי נתפס במכונית. בתוך המכונית
נמצאו תעודות־הזהות של הסון, סמילא
ואמו של סמילא. המכונית היתה שייכת
לסמילא, ומישפחת חסון טוענת שיעקב
מסר את תעודת־הזהות שלו לידידו סמילא,
כדי שיקבל עבורו מיסמכים של מכונית
מסויימת.
יום אחרי הפריצה ערכה המישטרה חיפוש
בביתו של חסון, ולא מצאה דבר. מאז
לא חיפשוהו שוטרים בביתו. לדברי הדובר,
חיפשו במשך הזמן הזה את סמילא, ורק

לפני ימים אחדים מצאוהו מסתתר בבית
אחותו, שם נמצא מטבע זר וחלק מהתכשיטים
שנגנבו בירושלים.
רק אז התפנתה המישטרה לחפש את
חסון. לדברי הדובר, נערך כל אותו זמן
מעקב סמוי אחרי יעקב. הוא ידע על כך
ולכן ישן באותו לילה בבית חברו.
מישפחתו של חסון טוענת אחרת. לדב ריה,
אחרי ששוחרר מבית-הסוהר בפעם
האחרונה, הזמין אותו אחיו הבכור, אלי
לבוא, לעבוד במישרד להעברת רהיטים
שבבעלותו. המישרד נמצא תל-אביב, ויעקב
עבר לגור אצל אלי בבת-ים, כדי
להיות קרוב למקום־העבודה. סיבה נוספת
להרחקתו מהמושב היתה רצון המישפחה
להרחיקו מהחברה שבה הסתובב. לדעתה

היתה לחברה זו השפעה שלילית עליו.
בערב המיקרה חגגה המישפחה שימחה
מישפחתית. שלמה, האח הבינוני
קיבל דרגת רב־סרן בצה״ל. היתה זו חגיגה
גדולה למישפחה מרובת־הילדים.
10 הילדים של מישפחת חסון עלו ארצה
מלוב, עם קום המדינה. הם התגוררו זמן-
מה במעברת קדימה, ורק אחר־כך עברו
לבניין העלוב המשמש להם בית עד היום.
האב חולה־נפש, ועול המישפחה היה מוטל
כולו. על האם. היא עשתה ימים כלילות
כדי להעניק לילדיה חינוך והשכלה. היא
הצליחה במשימתה. הבנים סיימו בתי־ספר
תיכוניים, והבנות למדו מיקצועות מכובדים•
אין להתפלא על כך שהמישפחה
היתה גאה מאד בדרגה הבכירה שבה זכה
שלמה בצה״ל.
ביום החגיגה נסע יעקב לנתניה, לקנות
בשר ומיצרכים למסיבה. הוא הסתובב חופשי
בעיר, ואף הלו להתרחץ בים. הוא
לא הסתתר ולא נהג כעבריין נמלט.
המסיבה הסתיימה בחצות, בערך. יעקב
הלך לחברו, אמירה, כדי להציע לו מקום-
עבודה. השניים היו חברים מילדות. יעקב
נשאר רווק, אך אמירה התחתן, ולו שלושה
ילדים. לא מכבר השתחרר מכלא, ולא
הצליח להשיג עבודה.
יעקב רצה לשקמו על־ידי כך שיעבוד
ביחד עימו בהובלת־רהיטים. כדי להציע
לו זאת, פנה אליו. רק טבעי היה שיישאר
לישון אצל חברו בסלון. הוא ביקש שיעירוהו
מוקדם בבוקר, שכן היה עליו לבקר
דירה בפתח־תיקווה, לשם העברת רהיטים.

קילוח-דם
מהאף
ן* ויד אמירה חי מחדש את רגעי*
האימה של היום השני בבוקר. לדבריו,
התעורר בחמש בבוקר לקול דפיקות
בדלת. אשתו ענתה והודיעה לו כי מיש-
טרה מחפשת אותו. השוטר ועקנין, המוכר
לו, ועוד שוטר אחר, בעל מיבטא זר,
עמדו בפתח. אמירה אינו יודע את שמו
של השוטר השני, אך הוא מכיר אותו
מנתניה. הוא בעל שיער שאטני, גבה־קומה
ומיבטאו זר.
השניים אמרו כי באו לחפש תמונות
יקרות־ערך, הסתכלו בתמונות העלובות
בסלון הדל, ואחר־כך שאלו מה עושה
שם יעקב .״אינך יודע שהוא עבריין מבוקש?״
שאלו את אמירה, וביקשו מהשניים
להתלבש ולבוא עימם לתחנה.
אחרי התקרית שבה ניסה יעקב לברוח
במדרגות, ירדו העצירים ראשונים, ושני
השוטרים אחריהם. השוטרים הכניסו אותם
למכונית אסקורט מישטרתית, שחנתה ליד
הבית. העצירים הושבו במושב האחורי,
ועקנין נהג והשוטר השני ישב לידו.
מיד כאשר נכנסו למכונית, פתח יעקב
את הדלת ונמלט. הוא רץ שפוף לעבר
הבניין שממנו יצאו, קפץ מעל הגדר הנמוכה
בקידמת הבניין ונעלם מאחריו.
השוטר האלמוני שלף אקדח ורץ בעיק-

אמו של יעקב, אחיו ואחותו יושבים ״שיבעה״
מי הודה לתפור את החור ליד האוזן?
בותיו. ועקנין ואמירה נשארו יושבים במכונית.
ועקנין צעק :״אל תירה בו!״
כאשר נעלמו השניים, נשמעו לפתע
שלוש או ארבע יריות. מייד לאחריהן
הופיע יעקב בחזית הבניין, כשידיו מעל
ראשו. קילוח־דם דקיק זב מחטמו, ואחריו
הלך השוטר שלוף־אקדח. יעקב אמר:
״אל תירו — אני עצור.״
כאשר נכנס יעקב למכונית אמר לו
ועקנין :״אני מוסיף לך גם בריחה ממע צר.״
חסון אמר כי נפצע והוא מבקש לנסוע
לבית־חולים. השוטרים התניעו את הרכב,
והודיעו למגן דויד כי הם בדרך. ראשו
של חסון צנח על ברכי ידידו. הוא החל
מפרפר. אמירה המבוהל קרע את חולצתו
מעליו, אך לא ראה כל פגיעה. גם דם
לא זב ממנו, אלא אותו קילוח דק מחוטמו.
יעקב לא שב לדבר. הוא רק לחץ את
ידו של חברו, ופיו התעוות. כאשר הגיעו
למגן דויד בנתניה, הורידו השוטרים את
יעקב והניחוהו על אלונקה. מאז לא ראה
דויד את חברו.
הוא הובל לתחנת המישטרה ונחקר עד
השעה .11 עיקר החקירה היה על מאורעות

הבוקר. כאשר שאל מה עם חברו, אמרו
לו כי הוא סובל מהלם.
ש לו ש

גירסות
ף* כית־החולים לניאדו, לשם הובא
* יעקב, קבעו את מותו.
לדברי אחיו, אלי ושלמה, שהלכו לזהות
את הגופה במכון הפתולוגי, נכתב בדו״ח
הרפואי כי יעקב נפטר מיריה בחזה, בצד
ימין.
האנשים, אשר עסקו בטהרת הגופה, מסרו
למישפחה כי גילו חור בכתפו הימנית
של יעקב, מאחור, וחור נוסף, שהיה תפור,
מאחורי אוזנו הימנית.
דובר־המישטרה מסר כי הכדור הקטלני
נכנס למותנו של יעקב. לדבריו נוהגים
כדורי אקדח ברמה ״להשתולל״ בגוף,
וזוהי הסיבה לכך שחור היציאה הוא ליד
האוזן. את פשר תפירת־הפצע לא ידע
הדובר להסביר, אלא אם כן ביקשה זאת
המישפחה.

הדובר טוען כי השוטר נהג כחוק. הוא
הזהיר את יעקב, ירה באוויר ואחר־כך
ירה ברגליו. כיצד נמצאו פגיעות הכדור
במקומות שנמצאו י למישטרה אין עדיין
הסבר. יתכן שהוא נורה בקפיצה, אמר
הדובר, אך אחרי שנבדק השטח, התברר
כי הגדר היחידה נמצאת בחזית הבניין,
ושם לא נורו כל יריות .״יתכן והשוטר
אינו צלף טוב,״ אמר הדובר.
המישטרה עורכת חקירה. כל המימצאים
הועברו למכון הבאליסטי לבדיקה, אמר
הדובר. כאשר נשאל אם גם תרמילי הכדורים
שנורו נמצאים שם, טען כי כן הדבר.
מישפחת חסון הראתה לכתב העולם הזה,
שלושה תרמילי ברטה, שנאספו במקום-
היריות על־ידי עדי־ראייה. לפני בוא המיש־טרה.
המישפחה, המתעתדת לחקור בעניין,
עומדת להחזיר את התרמילים למישטרה
בתיווכו של עורך־דינם, אהרון בן-שחר.
כל בני־המישפחה נחושים בדעתם לברר
את פרשת מותו של אחיהם האהוב. בינתיים
מצפים לתוצאות חקירתו של הק-
צין־הבודק, יהודה וילק. .

דויד אמירה משחזר את בריחת יעקב מעל המעקה —

— ואת שיבתו של יעקב אחרי שנתפס

כיצד נורה העציר בכתף אם השוטר ירה ברגליו?

איו לא •צאו לנו
העינייו[ באשו אם
וזאי 13 שהבננות
שלג 1יבש ות ,
והבננות שלהם
משגשגות?״

,הודם 1178

הזנו אדה!׳
ההתנחלות פורחת

היישוב ייטב השוכן צפונית לכפר עוג׳א, חפר
בארות מים, שדותיו פורחים ומסביב לבתים
יש צמחיה שמשקים אותה פעמים אחדות בשבוע. מהצד השני הכל קמל ויבש.

^ חום ככד מאד. אנשים אינם יוצאים
י י מפתח הבית. הם מסתתרים מפני ה יובש
והצמא שמחכים להם בחוץ. מחיר
הקוקה־קולה גבוה .״מספיק בשביל אוכל
לכל המישפחד, ביום.״ אומרת אשה צעירה
הנראית קשישה בכמה עשרות שנים מגילה.
פניה קמוטות, עיניה עצובות והיא
מעבירה את לשונה על שפתיה היבשות.
״מים — אין. צריך לחשוב על כל כוס,
אולי הילד צמא, אולי הגבר צמא, אולי
הכבשים צמאות. אני אחרונה בתור. לא
תמיד נשאר לי. כשאני הולכת לברז בחוץ,
המים רותחים. אי־אפשר לשתות.״
הכפר עוג׳ה שוכן כ־ 12 קילומטרים
צפונית ליריחו. תושבי המקום לא התעש רו
במיוחד מהעבודה החקלאית, אך ״הצלחנו
להביא אוכל לילדים,״ אומרים האבות.
במקום חיים כ־ 3000 בני־אדם. מחציתם
פליטים, שהגיעו למקום ב־ 1948 אחרי שהועברו
מבתיהם ביפו, חיפה, לוד ומהמקום
שנקרא היום מושב זכריה, בפרוזדור ירושלים•
בני המקום, שאבות אבותיהם התיישבו
בכפר לפני מאות שנים, הם בעלי
הקרקעות, הפליטים — פועלים שכירים.
עד לפני ארבעה חודשים, גידלו בעוג׳ה
עגבניות, חצילים, לימונים ובעיקר בננות.
השדות והעצים היו ירוקים, האנשים עבדו
קשה מאד, אך לא התלוננו. את המים
שאבו מהבאר, בדליים. את הצאן הובילו
לתעלות־המים.
עכשיו הכל יבש. הבארות חרבו, מימיהם
הוטו לכוונים אחרים. הכבשים רזות.
הן רובצות מתחת לעצים הבודדים, הן
אינן משוטטות .״הן צמאות, אם יזוזו הר בה
ירצו לשתות הרבה, ואין,״ אומר הרועה
בן השמונה, שנוהג את עדרם של אחדים
מבני הכפר.

״גשאר
רק מוות״
^ 7וכתר הכפר הוא איש קשיש מאד,
יי י אינו יוצא מפתח ביתו .״רק לבית־הקפה
בערב,״ מתלוצצים הנערים. בנו,
הר הונג׳ום, בעל חנות לדברי דואר, עיתונים,
שקים וקופסאות ריקות ובעל תא-
הטלפון היחידי במרחב של כמה קילו־

של מים מל הראש, ובגדים

סמרטוטים .״ככה כל הילדות
שלנו נראות היום,״ אומרים בני עוג׳א.

מטרים, נוהג לדבר במקומו .״לאט לאט
נגמרו החיים,״ אומר הגבר מלבוש ג׳ל־ביה
מסורתית ולראשו כפיה .״לאט לאט
הכל התייבש, הכל נובל, הכל הולד ..נש אר
רק מוות בכפר שלי.״ עיניו דומעות
כשהוא מתאר את הכפר. הוא נכנס לחנות
ומסרב לצאת .״הוא מתבייש שגבר בוכה,״
אומרים בצחוק מבוייש הנערים ה מטיילים
על הכביש, כביש הביקעה שחוצה
את עוג׳ה לרוחבה .״אבל היום כל
הגברים בוכים. גם אבא שלי,״ מוסיף מחמוד
עבדאללה עטיר, בחור בן ,19 העוסק
בריצוף בתי משואה.
אותם שיכלו להרשות לעצמם עזבו את
הכפר. הם נסעו לחיות בשכם, רמאללה או
אל־בירה. נעלו את הבתים והלכו. לא היה
צורך לשמור על השדות ועל מטעי הבננות
— הם כבר לא היו .״אני חושב שהם יצ טרכו
לחזור,״ אומר זיאד נוסייבה .״תתחיל
שנת הלימודים. כל אותם אלף וחמש
מאות האנשים שעזבו יחזרו. הגברים ייצ או
לעבוד בעדים של ישראל. או אולי יעבדו
במטעים המשגשגים של ייטב ונערן.
שם, אצל השכנים שלנו, יש משום מה
הרבה מים. שם הכל ירוק.״
זיאד נחשב הבחור המשכיל ביותר ב-
עוג׳ה. לפני עשר שנים נשלח ללמוד רוק
מטע
מור מטון

חות במדינות המיפרץ־הפרסי המתפתחות,
אך חזר לעוג׳ה .״יש לי אבא זקן. אני בן
יחיד. הייתי חייב לחזור.״ היום הוא מתגורר
ביריחו העיר. הוא בעל סוכנות אמריקאית
לתרופות ומשווק את תוצרתה
בכל רחבי הגדה. רצועת־עזה וגם בבתי-
מרקחת בתל־אביב ובירושלים. לעוג׳ה הוא
מגיע פעמיים בשבוע. אביו הוא בעל חנות
המכולת היחידה במקום. יש בה רק מוצרי
צריכה הכרחיים. אין כל מותרות. בימים
אלה מביאים מיריחו את שלושת ארגזי
העגבניות שצורכים בני הכפר במשך שלושה
ימים. לכפר אין עגבניות למאכל, למרות
שכמה מאות דונמים נזרעו בעגבניות.
//אי דלא

יצאו העיניים י״
¥יאד חו ש ש מלהביע את הדיעה הי
רווחת כאילו הוטו מימי הבאר למטרת
השקיית שדות ייטב ונערן. הוא מחפש
דרכים הגיוניות יותר ומרדניות פחות .״זד.
לא התחיל עכשיו, זה כבר שנתיים שיש
בצורת גדולה. גם בחורף לא היו מספיק
גשמים. השדות נחלשו כבר אז. ביקשו
כבר אז עזרה, לא קיבלו. האנשים אומד

המטע שגווע, בקידמת התמונה,
הוא מטע הבננות, לשעבר,
של עוג׳א. ברקע, המטע הפורח והמשגשג של ייטבז ״איזה אלו

הגיעו המים לפני כמה
חודשים, אומר מחמוד
עבדאללה עטיר ,״עכשיו אין כמעט כלום.״

ממול להתיישבות ייטב שוכן, מאות בשנים, כפר ערבי, אל

• * 111111 עוג׳א. חצי מתושביו הם פליטים שהגיעו אחרי מלחמת .1948

מאות מתושביו עזבו, אחרי שיבשו המים. שאר התושבים — עניים מכדי שיוכלו לעזוב.

הים, יהודי או מוסלמי, היה מקבל את זה?״ שואלים בני עוג׳א.
״ואתם רוצים שנאהב את השכנים שלנו.״ בייטב ונערן חפרו
בארות. הס היטו את הסיס התת־קרקעייס וגרמו. ליובש בעוג׳ה.

רים שזה בגלל ייטב ונערן. אני לא יודע.
אולי. אולי הם חפרו בארות מלאכותיים
תת־קרקעיים וכל המים של הבארות של
עוג׳ה עברו אליהם. לא יודע. באמת לא
מבין בזה.״
העובדות בשטח קיימות. השדות של עו-
ג׳ה קמלים. אין מטעים יש רק גזעים יבשים.
ואילו ממול 30 ,מטרים מאחרוני העצים
היבשים, צומחים להם, ירוקים ו*
עבותים, מטעי-הבננות של קיבוץ ייטב.
זה מול זה .״כאן יש מוות, ממול מתחילים
החיים.״ אומר עומר מוחמד עובד המכו לת
המקומית .״איד לא יכאב הלב. איד
לא יצאו לנו העיניים? אתם רוצים שנאהב
את היהודים. איך? שיבואו אנשים ויגידו
לנו איד לחשוב אחרת. איזה אלוהים,
יהודי או מוסלמי היד, מקבל את זה?״
התושבים פנו בבקשה לחפור באתת.
המימשל סרב. שלחו להם נציגים ממישרד-
החקלאות, אלה החליטו לעזור, והרכיבו
שני ברזי שתיה. אחד בעוג׳ד, עילית, ש משמאל
לכביש, השני בעוג׳ה תחתית —
מימין לכביש. כל ברז מים משרת 1,600
נפשות, ומותיר לכבשים ולפרות הבודדות
שמסתובבות בכפר הגווע.
״אם לא היו באים ממקורות, היו העניים
מתים מצמא,״ אומר בנו של המוכ תר
.״העשירים יכולים להסתדר. אבל העניים,
הפליטים, הנביא ירחם עליהם.״
לפני חודש השתנה טעמם של המים.
״הם היו חמים מאד,״ ׳אומר בחור בן ,17
ג׳מל חלף ״אבל היה בדום ריח וטעם משו־

מים ער חמורי

נים. אנשים פחדו לשתות. מי ששתה הרגיש
רע. התברר בסוף כי החליטו להש קות
את השדות של ייטב במים עם תרופות.
אותו צינור עובר דרכינו.״ הדבר
נמשך חודש ימים. התושבים, המעטים ש נותרו
והעניים מבני המקום, שכרו טנדרים
מובילי מיכליות. החלו נסיעות של
הנהגים המקומיים ליריחו להבאת מים.
כל מיכלית עלתה 400 לירות ישראליות.
התושבים שילמו מכיסם. היה כסף רק
למים עבור בני־אדם. בעלי העדר, כמה
כבשים ותיש אחד, חסכו מפיהם ונתנו
לבעלי־החיים .״הרי בלעדיהם נמות,״ אומר
ג׳מל .״אחר־כך הכל היה בסדר, עכשיו
יש מים. הם חמים מאד. אבל יש
מים בשביל לשתות. זה טוב.״
אביו של ג׳מל, הוא איש זקן וחולה.
ג׳מל הוא בנו הבכור. לאב היה שטח אדמה
קטן שבו גידל חצילים. כבר לפני
שלושה חודשים יבש השדה לחלוטין. ה אב
המיואש התיישב בביתו ולא הסכים
לצאת. ג׳מל התחיל לפרנס את המישפחה
בת 11 הנפשות. הוא עובד בחברת בניה
ומשתכר 156 לירות עבור יום עבודה.
התושבים מוכנים לתת את מכסימום
האפשרויות הכספיות שבידיהם כדי לחצוב
בארות, תחת אלה שיבשו. המימשל
מסרב. באחד מבתי הכפר נשמע רעש
של מכונת שאיבה. בעל הבית הביא אותה
כבר ב־ .19׳46 כחמישה אנשים אחרים
ביקשו אישורים להביא על חשבונם הפרטי,
מכונות לשאיבה ולחציבת באר.
המימשל אסר.
״אני לא מבין למה מרגיזים ומכאיבים
לנו,״ אומר נער בן שמונה, כשהוא מתפנה
מנשיאת שני הדליים המישפחתיים.
״אני לא מבין כלום. לא יודע מה רוצים.
למה אין לכבשים מים? למה אין בננות?
למד, אמא בוכה בלילה?״

הנשים מגיעות אל הברז שהציבה חברת מקורות
ומעמיסות על החמורים נאדות מלאי מים .״אני
שותה רק פעם ביום, על־ יד הברז. אחר כך כבר לא נשאר לי. יש בעל, ילדים וכבשים.״

קולנוע סרטים טובים הש1״ם מן האחד
הדברים שהוליווד עושה הכי טוב הם
הדברים שעשתה כבר פעם. משום כך,
היא אוהבת כל כך לחזור על עצמה, וברוב
המקרים, גם אם הביקורת אינה
כל־כך מרוצה מן העניין, הקופה מצדיקה
אותו.
הדוגמה המוחשית של התקופה האחרונה
היא סילבסטר סטאלון. שנים גילגל את
שריריו ואת הבעת הזעם־האטום שעל
פניו בין אולפן אחד לשני, ואיש לא
שם לבו אליו, עד אשר מצא עטיפה נכונה
לסחורה שלו, ואז היה בדלילה לאליל
ההמונים. שם העטיפה, כידוע ,״רוקי״.

התהילה שקנה החליט סטאלון, ה מתקשט
בכינויי חיבה כמו ״סוס ההרבעה
האיטלקי״ (באנגלית — סטאליון, פירושו
סוס הרבעה) ,שהוא אמנם כל-יכול. שני

אמנו 22 שבועות לקראת הקרב הזה ולפני
שהתחלנו את הצילומים אמרתי לו: קירל,
אתה יכול להכות בכל העוצמה, רק אל
תפגע לי באף, אחרת יהיו בעיות בשמירה
על המשכיות הסצינות.״ זאת משום
שכמה מן הסצינות הראשונות ברוקי 2
צולמו אחרי הקרב.
המשך יבוא. בסופו של דבר מסיים
רוקי את הסרט הזה בהצלחה גדולה .״אם
זה יכניס הרבה כסף, אני אעשה גם
רוקי 3״ מבטיח סטאלון .״תמיד אהבתי
את צורת הטרילוגיה ואני חושב שהמשך
שלישי מתבקש מאליו במקרה זה.״
מה יהיה בהמשך השלישי ן סטאלון
אינו מגלה עדיין את הקלפים, אבל הוא
מוכן לרמוז. למשל, יהיו לו בעיות עם
זוגתו, אדריאן (בזאת מנוסה סטאלון עצמו
היטב, מן החיים) ,מאמנו, השחקן בור־ג׳ס
מרדית, יצטרך לשבת בצד אחרי שיקבל
התקפת-לב, ויריבו לשעבר, אפולו
קריד (קארל ותרם) ,יטול על עצמו את
האימון. הקרב הסופי, שהוא כורח המציאות
ובלתי־נמנע, עתיד להיערך, לפי ה־

סילבסטר סטאלון כ״רוקי 2״
סוס ההרבעה האיטלקי
השוק האמריקאי, אין כבר ספק: הבטחת
רוקי 3תתממש.

יומן החד שו ת
סטאלון ואשתו סאשה בהצגת הבכורה של ״רוקי 2״
הקופה מצדיקה את החזרה
סרטים שבהם ניסה לכפות את כשרונותיו
ורצונותיו על הכל, פיסט וסמטת גן העדן,
באו וטפחו על פניו. שינוי העטיפה קלקל
את המוצר ושני הסרטים הפסידו כסף.
במצב נואש שכזה חובה היא לשוב
למקום מיבטחים בדוק ומנוסה. אם רוקי
אחד טוב, אז רוקי ,2טוב כפליים. חיוכים
רבים נפערו מאוזן לאוזן, כשסטא־לון
התחיל בהכנת פרק־המשף ולתולדותיו
של רוקי בלבואה, המתאגרף חסר־המזל
מפילדלפיה, הרוצה תמיד לזכות בהזדמנות
להתמודד עם אלוף־העולם. בסרט הראשון
הוא זכה לה, ולמרות המכות הנאמנות
הוכיח את כבודו־העצמי של האדם
הקטן, ובכך הזדהה עמו עולם ומלואו.
אלים ופיוטי. בסרט השני, אחרי ש נשא
לאשה את הברווזון המכוער ההופך
לברבור, טליה שייר, הוא צריו להתמודד
שוב עם האלמוניות ותנאי החיים בפרוור־עוני
בפילדלפיה, והשיא הוא, כמובן,
שוב, התמודדות עם אלוף־העולם, אפולו
קריד.
להבדיל מן הסרט הראשון, ויתר הפעם
סטאלון, על עזרתו של במאי. הוא נטל
את ההנהגה על עצמו, ולבדרי הביקורת,
הפרשה נהירה לו כל־כך מן הגלגול הראשון,
שאין לו כל אפשרות להחטיא.
הסרט מוביל שוב, דרך אימונים מפרכים,
מבחנים נפשיים וגופניים גם יחד,
לקרב הגדול בזירה, שסטאלון התאמץ
להציגו בצורה יותר ריאליסטית מאשר
בסרט הראשון .״רציתי שזה יהיה אלים
ופיוטי גם יחד,״ הוא מסביר .״מי שרואה
את צילומי התנועה האיטית בסרט יודע
שזה קרב של ממש, ביני לבין קארל ותר5ז
(הכושי שמגלם את אפולו קריד) .הת־

תוכנית, בקוליסאום של רומא, לא פחות
ולא יותר.
את הדברים הללו אמר עוד בטרם יצא
הסרט לאור. היום, כאשר רוקי 2הוא
המיתחרה הרציני היחידי של סרטי הזוועות
והמפלצות למיניהן, שהשתלטו על

למכור סרט ישראלי לטלוויזיה זה
לא עניין פשוט. מדוע? משום שבעלי
בתי־הקולנוע כואבים על כל מה שנמכר
לטלוויזיה. לכן, כאשר הוחלט לפני כמה
שנים שאחוז קטן מכל כרטיס קולנוע
יופרש לעידוד הסרט הישראלי, תבעו
בעלי־הקולנוע שבתמורה יובטח להם, כי
סרט ישראלי לא יגיע למסך־הקטן, אלא
חמש שנים לפחות, אחרי הופעתו. אבל
מה לעשות כשהקריירה של סרט ישראלי,
בשוק המקומי, מסתיימת, במקרה הטוב
ביותר, בחצי מהזמן הזה? אז צריך לבקש

רוקי כדכואה נגד אפולו קריד

רשות מיוחדת להצגתו על המם ד־הקטן.
יצחק קול לא ביקש רשות כזאת, לפני
שמכר את הלהקה, והיום הוא נתבע לש לם
קנס של רבע מיליון לירות, אם כי
לא ברור עדיין מי מוסמך לגבות את
הקנס.
דודה קלרה, סרט ישראלי אחר שאף
בית־קולנוע לא גילה, בשנה האחרונה,
עניין רב בהצגתו, ביקש רשות. אבל כדי
לקבל אותה, צריך לכנס ועדה שבה יוש בים
נציג התאחדות בעלי בתי־הקולנוע,
איש לשכת־המסחר, נציג מפיצי־הסרטים
ונציג של המפיקים. מזה כמה זמן מנסה
הוועדה הזאת להתכנס, אך ללא הצלחה.
כל אחד מחבריה טוען שהוא קובע פגי־שות
והאחרים אינם מופיעים. ובינתיים,

טיפול ירוקי בשעת הקרב נגד קריד
״רק אל תפגע לי באף״
העולם הזה 2189

הסרט שלא כיסה את הוצאותיו בהפצה
רגילה ויכול היה לאזן עצמו, ולו במקצת,
מן המכירה, ממתין בסבלנות, רואה את
ערך הלירה יורד ומיחל לישועה.
!• מעולם עוד לא זכה סרט לעידוד
ותמיכה ועזרה רבה כל־כך, כפי שתזכה
הגירסה החדשה של במערב אין נל חדש,
אשר תוסרט בקרוב בצ׳כיה. הרומן המפורסם
של אריך מריה רמארק, על מל־חמת־העולם־הראשונה,
מתרחש בתוך עיירה
חרבה, והכנת תפאורות מתאימות
עלולה לעלות׳ הון. אלא ששלטונות צ׳כיה
הציעו למפיקים עיירה שלמה, אותה יוכלו
להרוס מן היסוד, ועוד כמה יחידות
של הצבא הצ׳כי שתופענה כניצבים בסצינות
הקרב ותסייענה במלאכת־ההרס.
אין זה רק משום שבצ׳כיה זקוקים למטבע
זר ומנסים למשוך הפקות זרות. ההסבר
פשוט יותר. מתחת לכפר נתגלו מרבצי־פחם
גדולים, והיום, כאשר כל דלק הוא
יקר־המציאות, הוחלט שלא להחמיץ את
המציאה. הממשלה בנתה עיירה אחרת,
בקרבת־מקום, העבירה לשם את כל התושבים,
ועכשיו היא תצפה בהנאה כיצד
מישהו אחר מבצע את מלאכת ההריסה
לפני הקמת המיכרה, ואפילו משלם בש ביל
התענוג. אולי זהו פתרון הולם לכמה
משכונות־העוני בישראל?
• 1אפרופו עזרה להפקות זרות: הפקת
מצדה פתרה את בעיית טכס־ההשבעה
על המצדה בעזרת יחידת מישמר־הגבול,
ולא תזדקק לחיילי צה״ל כשחקנים, דבר
הנוגד, לדברי דובר־צה״ל, את פקודות ה צבא
המפורשות, ומעמיד את צה״ל חשוף
לביקורת כשהמסר הקולנועי אינו תואם
את העין הציבורית. ההפקה ניכנסה להילוך
גבוה לאחר שרק השבוע נחתם סופית
החוזה בין יוניברסל לארנון מילצ׳ן,
והמפיק דיק (״ריצ׳רד״) אירבינג, חזר
לעבודה מלאה אחרי הפסקה מאונם בעקבות
מותו הפתאומי של אחיו ג׳ול.
ג׳ול שהיה בן 54 בלבד, היד, במאי תיאטרון
ומפיק, הן בתיאטרון והן בקולנוע,
וכיהן במועצת־המנהלים של הלינקולן
סנטר לפני שהצטרף כמפיק ובמאי לאולפני
יוניברסל. הניח אחריו אשה ושלושה
ילדים, מהם הבכור הוא מפיק־במאי והבת
הצעירה שחקנית קולנוע. דיק אירבינג
יביים גם את יחידת המישנה, עזר־כנגד
הבמאי בורים סאגאל. המפיק בפועל ב ישראל
הוא ישראל רינגל, ואת שירותי
ההפקה מספק רוני יעקב, מול ג׳ורג׳ אק-
שטיין ובוב סטון מצד יוניברסל.
!• יקי יושע כבר שוקד על הפקה חדשה,
בשיתוף עם קנדה, ובינתיים, סוס־טץ
שלו ממשיך לדהור: הסרט יוצג בפסטיבל
וינה ובפסטיבל סלוניקי.
• 1סרטו הקצר של שאול דישי, איש
לבן איש שחור, הוזמן להשתתף בפס טיבל
מונטריאול הנערך בין זד 30 באוגוסט
ל־ 9בספטמבר במיסגרת הנקראת:
מחווה לקולנוע, אתמול היום ומחר.
שאול דישי הוא בן ,25 בוגר אוניברסיטת
תל-אביב בקולנוע. זהו סרטו המקצועי
הראשון וכיום הוא עובד כעוזר־במאי עם
דן וולמן במשחקי מחבואים, המוסרם
בירושלים.

מ מלכ ה
בין ה ס דיני ם
הבינו את הממחטות (צפון,
תל־אביב, צרפת) — זהו אחד מאותם
סרטים המעדיפים להציג
את צרפת כפי שאחרים היו רוצים לראותה, מין ממלכה
של אנשים שעיסוקם העיקרי הוא בין הסדינים, משחו קצת
ריקדנטי וקצת נועז וטיפה סוטה, עם סממני תרבות ברורים
שיעידו כי אכן וולטר עבר שם פעם.
מעשה בשני גברים שאינם מצליחים להוציא אשה מן
האדישות המינית שלה ולהכניסה להריון. הראשון הוא
בעלה, והוא אוהב אותה כל־כך עד שהוא מוכן להכניס
למיטתה את השני, על־אף זרותו, רק כדי לגרום לה נחת.
בשעה שהשלישיה, האשה, הבעל והמאהב, עובדים כמדריכים
בקייטנת נוער, מכניסה האשה למיטתה נער בן ,12
כדי לנחם אותו על התנכלות חבריו. בסופו של דבר, הוא
זה המנחם אותה על החידלון של שותפיה, והופך לאהבתה
הגדולה.
אם זה נשמע מופרך מיסודו וקשה לעיכול, זה לא מיק רה.
הסיפור צריך להיות מעין פארסה אבסורדית על הדרכים
המוזרות השונות של אהבת-האמת שאין להגיון מה
לחפש בהם. השלישיה שבמוקד הסרט נראית, לא מעט,
כגלגול חדש של שלישיית הפרחחים של אותו הבמאי, בר-
טראן בליאה, הן משום ששני השחקנים הראשיים (ג׳ראר
דפארדייה ופאטריק דיוור) זהים, והן משום שבשני המקרים
דובר בכישלונם של גברים לספק אשה קטנה וחלשה.

קארול לור וקטין: מוזרות דרכי האהבה
אלא שהפעם לא יכולים שני הגברים להפתיע. התברמותם
והתמסדותם נוטלות מהם את העוקץ שהיה בסרט הקודם,
וקארול לור הקנדית, המשלימה את השלישיה, נאה
מאד, בעיקר ללא בגדים, אבל אינה מתבקשת לעשות הרבה,
פרט להבעה העייפה של אשה בלתי-מסופקת.
לאורך כל הסרט ניצב הבמאי מן הצד, אדיש למדי
לדמויות וקורץ לקהל :״תיראו איזה מגוחכים״ .ניראה
שהוא צודק.

לאן נ על מ ה
אג ת ה כו>סט*
אגאתה (פאר, תל־אביב, אנגליה)
— בביוגרפיה של אגאתח
כריסטי יש חור — 11 יום בהם
אין איש יודע מה עשתה הסופרת. הסרט ממלא את החסר
בעלילה דמיונית, לפיה יצאה הגברת לחסל חשבונות עם
מזכירת בעלה שעמדה לחטוף אותו ממנה, ועוברת הרפת-
קאה ברוח הספרים שכתבה בעצמה.
הסרט ניראה מפתה בהחלט: דאסטין הופמן וואנסה
רדגרייב הם בעלי מוניטין אצל המבקרים והקופה גם יחד,
מייקל אפטד הוא במאי בריטי צעיר ומבטיח, ויטוריו
סטורארו הוא צלם מחולל (הטאנגו האחרון בפריז.)1900 ,
אבל מה לעשות, הגברת כריסטי, גם לפי האוטוביוגרפיה
שכתבה, היתה הרבה פחות מרתקת, אישית, מן הספרים
שלה. מאמציה של ואנסה רדגרייב לעשות רושם אחר
כל-כך נראים לעין, שאינם מועילים. מולה, דסטין הופמן
נמוך־הקומה, מציץ מעלה מעלה אל עיניה הנוטפות
רחמים עצמיים, ומנסה נואשות לגלם דמות שחצנית ובטוחה
בעצמה, המנוגדת לתדמית שיצר לעצמו עד היום.
העובדה ששני השחקנים צריכים להיאבק עם דמויותיהם,
ומידותיהם הפיזיות אינן מתואמות במיוחד, אינה מוסיפה
כמובן לאמינות הענין.
הקסם הדהוי במקצת של הארוגייט, עיירת־הנופש ה בריטית,
בה מתנהל כמעט כל הסרט, משמשת רקע לסי-
פור, שבו אמנם נרמזת אפשרות של התקשרות רגשית בין
שני הגיבורים הראשיים אבל העיקר הוא מעשה נקמה,

רדגרייב והופמן: רחמים עצמיים
שכוונותיו מתבררות רק לקראת אמצע הסרט, ופרשת נישואין
שעלו על שרטון, הממלאים בסגנון מלודרמתי מאד
את המחצית הראשונה שלו.
מאחר שאף אחד מן המרכיבים הללו — דרמה, מתח
ואהבה — אינם מפותחים עד הסוף, עושים הכל מאמצים
לכפר במשחק, בבימוי, בתפאורה ובתלבושות. הצופה אינו
יכול שלא להבחין במאמצים הרבים, ובמקום לעקוב אחרי
מה שקורה בהצגה הוא עוקב אחריו דרד עשייתה__ .

ת ד רי ך
חובה לראות:
תל־ אביב —

צייד ה צבאי ם, סר ט

סרט, החתונה, המשימה: מז־נ־רייקר,
ימים ברקיע.
ירושלים -מונרייקר, צייד הצב אים,
רוקמת התחרה, רציחות
קטנות שד אשפי מטבח גדולים.
חיפה -צייד הצבאים, המשימה:
מונרייקר.

תל־אביב
סרט סרט (אורלי, ארצות־הברית)
— מחווה מלא הומור וחיבה
לסרטי שנות־ד,שלושים, בעיקר למילר
דרמות על איגרוף וסרטים מוסיקליים.
במאי: סטנלי דונן.

ירושלים
רוקמת התחרה (סמדר,
צרפת) — רומן בלתי־אפשרי בין ספרית
קטנה לסטודנט למדעי־הרוח, שהפער ה חברתי
והדיגשי ביניהם אינו ניתן לגישור.
סרט רגיש, מפוקח ויפה, עם איזבל
הופר בתפקיד הראשי. במאי: קלוד גור־טה.
העולם
הזה 2189

ל ה תג עג ע אל
ה בי טלס
מועדון הלבבות השבורים

של סרג׳נט פפר (לימור, תל-
אביב, ארצות־הברית) — לזכות
הביטלס צריך לזקוף את העובדה ששנות הששים התקשטו
במצעדי-פזמונים מקוריים ומעניינים ביותר, שונים לחלוטין
מקצבי מכונת התפירה ותמלילי האיוולת השוכנים שם
לרוב. אלא שהביטלס שייכים היום כבר לעבר, מכונות
התפירה המגמגמות שבו לאופנה, והסרט הזה, שמציג א ת
פזמוני שנות הששים, כפי שהם נשמעים באוזני שנות השבעים,
יכול להמחיש היטב את ההבדל.
הסיפור המפוקפק, במידה והוא קיים, בנוי מסביב
לתקליט המפורסם הנושא אותו השם: מעשיה בכפר מאושר,
שבו שכנה להקת הקצב של סרג׳נט פפר, שהתדרדר
לכלבים כשפפר נחטף אל המצעדים. הרשעים עם המחשבים
שלהם, מנסים להשתלט על המקום חסר-ההגנה, לה ציף
אותו בדוכני־המבורגר ובכל מיני מידות מגונות אחרות,
ורק אחרי קרבות קשים, חוזר האושר לשכון במקום.
הבימוי של מייקל שולץ (הכל קורה ב-ך: \¥351נ ^3ניראה
כמו זיווג מוחמץ בין קן ראסל לוואלט דיסני. הסיפור,
התפאורה, הטיפוסים והראיונות עשויים פלסטיק ועטופים
צילופן, שצריך להסתיר על-ידי צבעים רבים, את המלא כותיות
שמאחריהם.

פיטר פרמפטון והבי־ג׳יס — פלסטיק
אשר למוסיקה, רובה נשמעת כאילו הועבר המקור של
הביטלס דרך מחשב חולח-דיסקו. הבי״ג׳יס, שעומדים במרכז
הסרט, משתמשים בהרחבה בפאלצט הגבוה והצרמני
שלהם, אפקט המוציא מן הכלים כאשר הוא הופך לשיטה.
לחובבי הביטלס זה יצרוב בלב.

עוד קטן

האמיתות מתגלות: דייו על הממשלה, רביו על המערך,
רובינשטיין על ידין. המערכת המפלגתית במשבר, גדושה
שועלים קטנים, קרייריסטים גדולים ופרופסורים אובדי-
דרך. יותר מתמיד נחוצה עכשיו —

אלט רוטבה
בואו לשמוע את אלה שאמיתותיהם עמדו במבחן המציאות :

• ח״כ מאיר פעיל
• ח״כ אורי אבנרי

מכהו

• ד״ר יעקב ארנון
מנחה: ד״ר מתתיהו פלד
כ אול ם ״ כניי־ג רי ת״ ,ר ח׳ קפלן 10ת ״ א, ביו ם ג׳ 21.8.79
כשעה 8.30כערב.
אני מבקש/ת טופס התפקדות
אני מבקש/ת חומר הסברה
אני מבקש/ת לארגן חוג בית

אני מבקש/ת לתרום סך

ש ל״י — המרכז: רח׳ הוברמן 24ת״א, טל 03 235608 .

הגזענות מ ש תו ללת

אלוף פיקוד הצפון, בן־גל, הצהיר ברמת הגולן /בפני ציבור
ח״כיס, חובבי סיפוח הגולן, כי ערביי הגליל הם ״סרטן
בגוף המדינה״ וסכנתם כה מרובה עד כי יש לחדול מלהת־נחל
בגולן ולהפנות את המתנחלים הפוטנציאליים לגליל.
למי שהיה שמץ של ספק בדבר אופי יישוב (״יהוד״) הגליל,
בא הגזען הנ״ל והבהיר לו כי גם ההתנחלויות בגליל הן
חלק במלחמת הנישול הממשיכה להתנהל נגד העם הערבי
הפלסטיני.
קודמו בתפקיד של האלוף בן־גל, הרמטכ״ל הנוכחי רב־אלוף
איתן, ביטא את אותו רעיון, ביום האדמה ב30-
במרס , 1976 כאשר פקד על חיילי הצבא ומשמר הגבול
לפתוח באש לעבר בני-אדם בלתי חמושים בכפרים הערביים
בגליל ובמשולש. כתוצאה מכך נרצחו אז 6בני-אדם.
כמו כן אין לשכוח כי קצין המחוז של משרד הפנים בגליל
הוא גזען מוצהר אחר, ישראל קניג, שתוכניתו ״לעזור״
לערבים להסתלק מהארץ זכורה לכל.
אין זאת אלא שעצבנות אוחזת בחלקים שונים של המימסד
הציוני, נוכח חששותיו הכבדים שמא ייאלץ לפנות את
הגדה, הרצועה והרמה, והוא שופך על כן את זעמו ונחת
זרועו על החלק של העם הערבי הפלסטיני החי בישראל
מאז הקמתה.
אנו מזהירים מפני מגיפה גזענית, אשר ככל שתפגע בערבים׳
תמיט שואה גם על היהודים בישראל.

כל מי שעובר בשתיקה על דברי בדגל משול למי
שתומר בו. ומי שתומר בו יהיה אחראי גם לתוצאות.

מרכז האירגון הסוציאליסטי בישראל
״ מ צפן׳
המען להתקשרות: ת.ד ,28061 .תל־אביב־יפו.

(המשך מעמוד )17
את אמצעי־הכפייה האדירים שליוו את
ההליכה לקלפי. אבל ברור ששחורים
רבים האמינו באמת ובתמים שאבל מו־זורווה
מייצג מיפגה היסטורי בדרכה של
רודזיה.
רק מעטים בישראל ידעו את העובדה
הפשוטה, שבחירות אלה נערכו על־פי
חוקה שנתקבלה במישאל שנערך בינואר
,1979 ארבעה חודשים לפני הבחירות.
במישאל זה השתתפו לבנים בילבד,
והוא הנציח את שילטונם המוחלט של
הלבנים ברודזיה תחת מסווה של ממשלה
שחורה.
הלבנים שמרו לעצמם את השליטה ב צבא,
במישטרה, הבנקאות והכלכלה, ב־שירות־הביטחון
הכלי-יכולים, ברשות ה שופטת,
במינוי הפקידות הבכירה ובכל
המישרות החשובות במינהל הממשלתי
והעירוני.
את הסעיפים המכריעים הללו בחוקה
ניתן לשנות רק ברוב של 78 צירים מתוך
100 חברי הפרלמנט. בפרלמנט יש רק
72 שחורים (מהם כשני שלישים משתפי-
פעולה) ו־ 28 לבנים, כולם חברי מיפלגתו
של איאן סמית.
אפילו האקונומיסט השמו^י, שראה בעצם
קיום הבחירות הישג לרודזיה, מודה
שממשלתו של מוזורווה מהווה גוף של
״פנים שחורות ללא אחריות שחורה״.
חלק משותפיו של אבל מוזורווה לקנוניה
עם סמית חזרו בהם, והם תומכים
עתה בהסדר שמציע נייררה בשם ועידת
חבר־העמים הבריטי, ישבו נאלצה לתמוך
גם מארגרט תאצ׳ר.
מוזורווה עצמו דוחה את כל ההתקפות
עליו. הוא נטל חלק בכל המאבקים נגד
אחיו בחזית הפטריוטית ׳ ,וחגג לאחרונה
ברוב־עם את מיבצעי־התגמול של חיילי
סמית נגד חיילי נאקומו בזמביה. מחור־ווה
לא חדל מלהשמיץ את האירגון־לאח־דות־אפריקה
ואת נציג ארצות־הברית
באו״ם, אנדרו יאנג. השבוע הציג את ה תוכניות
לחוקה חדשה, בהשתתפות החזית
הפטריוטית, כעלבון לבוחרים ול ממשלה
של רודזיה. הקוויזלינג האפריקאי
עדיין מתבצר בפאר הטקסי של מיש-
רתו הרמה, אך יותר ויותר אנשים בעולם
רואים בו מסווה להמשך קיומן של כל
זכויות־היתר המאפשרות למיעוט הלבן,
המבוטל כמעט מבחינה מיספרית, לנצל
את הרוב השחור ולהנציח את מצב ה פיגור
ותת־התזונה שבו שרויים דוב התושבים
השחורים, גם בערים הגדולות של
דודזיה.
השבוע יצא ציר הקונגרס האמריקאי,
תומס דוני, בהאשמה החמורה שמישטרו
של אבל מוזורווה ברודזיה מחסל בחשאי
עצירים פוליטיים המשתייכים לחזית ה פטריוטית.
מציאות
חדשה. התפכחותה המדינית
של ראש ממשלת בריטניה, מרגרט
תאצ׳ר, הואצה השבוע על־ידי עמדתו ה-
בלתי־מתפשרת של ראש־ממשלת אוס־דליה,
מלקולם פרייזר, לטובת מדינות־העימות
השחורות. גם ניגריה, מעצמת־הנפט
החדשה, יצאה ברמז עבה לתאצ׳ר,
כשהלאימה את חלקה של חברת ברי־טיש
פטתליוט בחברת־הנפט הלאומית
של ניגריה. .
החזית הפטריוטית אינה מאושרת מה הסדר
החדש, כיוון שגם מוזורווה, המשוקץ
בעיניהם, אמור לקחת חלק ביישומו.
אבל אין ספק שהתהליך הבינלאומי מוביל
עתה לקראת הסדר כפוי על רודזיה, ב השתתפות
בריטניה, ארצות־הברית, מדי נות
העימות האפריקאיות, החזית הפט ריוטית,
ואולי גם ברית־המועצות.
איאן סמית וחבריו ייאלצו לבחור בון
כניעה לבין מילחמה נואשת עד הסוף.
התרגיל המבריק של סמית לא נועד מלכתחילה
לפתור את בעיית־הגזעים ברו-
רזיה, אלא להונות את הקהיליה הבינ לאומית
ואת חלק מהשחורים בארץ זו.
כישלונו מבשר רעות לכל מי שמאמין
בסיפוחים, בנישולים ובכיבושים תחת
מסווה של ״אוטונומיות״.
״הילידים״ מסרבים עתה להיפרד מאוצ*
רותיהם, מחירותם ומכבודם תמורת הרד
זי-זכוכית ופסוקי־תנ״ך מתאימים.
ולממשלת ישראל אין אפילו אבל
מוזורווה.

0פחת

(המשך מעמוד )19
סה זו תהיה מותרת אם נקבעה על-ידי צו
של בית־משפט צבאי. אך עדיפה, לדעתו
של הפרופסור, אטימת בתים, דרך, זו אינה
מפירה את האמנה. היא ניתנת לחזרה.
כאשר עובר האדם ליד ביתו האטום, מת עוררים
בו הירהורי-חרטה. ואם הוא חוזר
בו, אפשר לפתוח את הבית. מנסיונו למד
דינשטיין שכבר היו דברים מעולם.
9ההתנח לויו ת. לפי אמנת־ג׳נבה,
אסורה העברת אוכלוסיה אזרחית מארץ
הכובש לשטחים הכבושים. מותרת העברת־

תחת ציחות שד עוד
עז ושד דונם,
באו חלומות גמהים -
ודנות צרחנית

צבא, ומותרת הפקעת אדמות פרטיות לצרכים
צבאיים, ובילבד שיפצו את בעלי-
האדמות.
כאן הוכיחה מדינת ישראל את שיא
כישרונה להסתבכויות שלא לצורך, ואת
מדיניות־חלם שלה, אומר דינשטיין.
האמנה אוסרת רק על ״העברה״
(״טראנספר״) של אזרחים. כלומר על הע ברה
מרוכזת ומאורגנת, הנעשית על־ידי
השילטונות. אין היא אוסרת התיישבות
פרטית של אזרחים בשטחים הכבושים.
מדינת-ישראל הקימה התנחלויות והפקיעה
אדמות לצורכיהן. מצד שני אסרה
קניית אדמות על־ידי אנשים פרטיים, ואסרה
על הקמת ישובים ללא תוכגית-על. בכך
הפכה את כל המותר באמנת־ג׳נבה לאסור
על־ידי הממשלה, ואת האסור על־ידי האמ נה
היא מבצעת כל הזמן בריש גלי.

שיגעיו הגדלות

משלת ישראל עושה את כל הטעו!
יות האפשריות, טוען הפרופסור. אמנם
גם ממשלת המערך הלכה בדרך זו,
אולם לקראת סוף שילטון המערך, ב־,1977
השתנו פני הדברים. הגירושים כמעט נפסקו
כליל. אטימת־בתים היתה לדבר המקובל,
ולא נקטו עוד בהריסה. גם ההתנחלויות
היו פחותות. לפחות, לא הצהיר
איש לפני העולם כי ימשיך בהקמת התנחלויות
לרוב.
״תחת להמשיך ב׳ציונות הבוטאנית׳ של
ברל כצנלסון, נתקפנו בשיגעון־גדלות.
תחת המדיניות של עוד דונם ועוד עז,
שלפיה נבנתה ישראל. נתקפה הממשלה
בחלומות גבוהים ובדברת צרחנית.
״כל הטעויות הללו של המדיניות היש ראלית
הובילו אותנו אל השעה ד,־.12

ישראל אינה די חוסה
לדי לעמוד מור
דעת־הקהל העולמית
!הלחצים של אמויעה
ישראל לא תפסיד את השטחים הללו, כנראה׳
במילחמה,״ אומר הפרופסור .״מיל-
חמת יום־הכיפורים הוכיחה שאנו חזקים
דיינו כדי לשמור עליהם בעת מילחמה.
״אולם אין אנו די חזקים כדי לעמוד
בפני דעת־הקהל בעולם ובפני הלחצים
של ארצות־הברית. מאז הכרזתו של קאר־טר
על אי-חוקיותן של ההתנחלויות, אנו
מתקרבים לכך בצעדי-ענק.״
דינשטיין מדגיש כי אינו יודע אם יש ראל
עברה כבר את שעת־האפס, אולם
ברור לו לחלוטין, לדעתו, כי ממשלת-
ישראל עשתה את כל הדרוש כדי להביאה
אל פי פחת.

אילנה אילון !
העולם הזה 2189

0 *1 1 3

בונו

וזי • 11* 3 1 -1 1 1 1 1

בי נ ל סו חי ת
סתה -ת קו ח•

ת ל -ס בי ב • ו

חובו

ונחרת השרון

פרוייקט חדשני ויוקרתי
ברמה בינלאומית
באזור מגורים
מרכז• ושקט!
תכנון ארכיטקטוני מרשים ע״י אדריכלי צמרת:
משרד אדריכלים ״קורה״ ,אבי רסקץ והרי המלי.
בצמרת השרון מציעים:

שני מפלסים לכל דירה
הסקה לחימום הדירות
2חדרי רחצה לכל דירה
חדר ארונות בכל דירה
ארונות מטבח מפוארים ״דג ש״
חרסינה פרחונית במטבח
רצוף קרמיקה באמבטיה ובשרותים
חדר תרבות לכל בנין
לובי מפואר בכניסה
משטחי דשא וגני נוי
מ ת קני משחקים בחצר לילדי הבית

נין 300 רוכשי דירות(החל מתאריך )19.5.1978 הערך הגרלה,
בה יזכה אחד הרוכשים בסך של 1,000,000ל״י (מליון ליר1ו>) במזומן.

משרדי מכירות: דירות גינדי -אברהם גינדי
ראשון־לציון -משרד המכירות הראשי רח׳ הרצל ( 62 ליד התחנה המרכזית ותחנת סרבול) חניה פרטית למבקרים במשרד.
פתח תקוה -רח׳ חיים עוזר ( 28 מול העיריה) רמת השרון -רח׳ סוקולוב 84

אברהם גיגדי בונה דירות שאנ שים *והבים.

1ה העשן
שחינית וו!

ב מ דיינ ה

דת כלי רמה

מיבתב המופץ ברבים ע*?,ידי
חוגים חרדיים, קורא לדב
ישראל 7או?הפסיד! הופעותיו
הרב ישראל מאיר לאו עוד לא הספיק
להתרווח בכיסאו החדש, כרבה הראשי
של נתניה, וכבר הופנה נגדו שיבטם של
החוגים החרדיים בעירו. במיכתב, שהם מפי צים
ברבים, נקרא הרב לאו, המוכר מהופעותיו
בטלוויזיה, לחדול מייד מלהופיע
בכלי־תיקשורת זה.
מתוך המיכתב, המנוסח בלשון של עצה
ידידותית, ניתן ללמוד לגבי השקפת עולמם
של חוגים אלה על המכשיר שברבים
מבתי ישראל הצפיה בו היא כיום העיסוק
העיקרי בשעות הפנאי.

וזהו מיכתכם כבתבו ובלשונו :

כאשר יצא קול וחשד שהרב מדבר
בטלביזיא, הגם שמדבר דברי חיזוק
ודברים טובים הנחוצים, וכיוון שיצא על
הטלביזיא איסור בכל גדולי ישראל ואסרו
להחזיק זה הכלי הטמא בבית־ישראל —
צריכים לעשות חשבון מה עושים, כמו
שכתוב — כשם שקיבלתי שכר על הדרי-
מגזין היוקרה
העגק

לילי וקובי ארדיטי, תל־אביב, מועמדים

בתחרות ה/׳זוג החושני״

עתון כמובחו ״ ל -בישראל !
יותר צבע!
ותר צילומים!
אילת שחר ־
מועמדת מס׳ \
בתח רו ת
..מיס עירום ישראל״

השסע ־ בכל דוכני ה ע תוני םבארץ

רב־ מושמץ לאו
מה מסריח בטלוויזיה
שה, כך קיבלתי שכר על הפרישה, כי מצד
אחד מחזק ומצד שני גורם קלקול גדול,
כי אנשים תמימים כשרואים שהרב שליט״א
מדבר בטלביזיא חושבים שמותר לקנות
טלביזיא ולהכניס לביתם, ועל חשבון זה
נתקלקלים הרבה י לדי ם...
על־כן יותר טוב להתייעץ עם גדולי
התורה ולשמוע עצתם וחוות דעתם. כי
תשועה ברוב יועץ — ולא להתיר ולעשות
בלי רשותם, כי אם יעשה זאת יכול לגרום
רעה לעצמו, כי אנשים יראים ושלמים
לא יהיו בקשר עם הרב שליט״א, כי יהיי
להם טענות נגדו ויגידו כי הרבנים שליט״א
בנתניא אשר הם נמצאים שם לא ידברו
בטלביזיא אפילו בעד כל הון •דלעלמא
שיתנו להם מחמת שזה הכלי הטלביזיא
הטמאה היא כלי מלא זימה, כפירה, אפיקורסות,
עריות, עבודה זרה ושפיכות
דמים — והרב אב״ד שליט״א שאנחנו
צריכים ללמוד ממנו יראת שמים הוא כן
מדבר בזה הכלי הטמאה בלי רשות של
גדולי התורה ונגד כל גדולי ה תורה...
על-כן אין טוב אלא תורה ולשמוע
לעצת גדולי התורה שאסרו להכניס הטל-
ביזיא לבית־ישראל, ואז ילד לבטח ויצליח...
דברי ידידים יראים ושלמים. ידידים המבקשים
טובת הרב שליט״אוהצלחתו !

עד כאן דברי המיבתב.

הרב לאו הודיע כי ידועה לו זהותם
של העומדים מאחרי המיכתב, וכי איננו
מתכוון לשמוע לעצתם .״אני מפנה את
דברי בטלוויזיה לציבור החילוני ולא לדתי,״
אמד .״הופעותי בטלוויזיה הן רק
בנושאים דתיים, ומטרתם לחנך ולמשוך
יהודים חילוניים אל חיק הדת והמסורת.
אני מודע לסכנה שיהודים דתיים עשויים
לראות בהופעותי היתר לצפות בטלביזיה,
אך אני מודע גם לתרומות הרבות שיש
לטלוויזיה בשטח החברתי והתרבותי.״
העולם הזה 2189

צת״ל עורו מיתקפה דתית על חייליו בפיקודם של ראשי גוש־אמוניס

אחתים

!112
נובוא אח צח7
ולהיות יועצו המיוחד לענייני העמקת
היהדות בצה״ל, פריד סירב להתגייס ל שרות
קבע. המדים והחוקה הצבאית היו
מפריעים לו בהתנחלויות וביתר פעולות
גוש־אמונים. תחת זאת עשה טובה לצה״ל
והסכים לקבל על עצמו את תפקיד עוזר-
קצין־חינוך־ראשי, כאזרח־עובד־צה״ל.
פריד הוא אדם פעיל ביותר, ביחד עם
צבי סלונים, אחד מראשי גוש־אמונים,
ועם מדריכים בכירים של תנועת בני-עקי-

1ן ן אחד מראשי גוש־אנווניס,
יייי 1יוחנן פריד, אשר סרב
להתגייס לצבא־קבע, מונה לתפקיד יועץ
קצין־חינוך־ראשי לנושאי העמקת היהדות.
זץ יילי קורס־ הקצינים נדהמו. הפרי
י צופים שניצבו לפניהם היו מוכרים
להם, ולא מנסיבות נעימות ביותר. בהאח־זות
הצבאית תקוע, בדרך מבית־לחם לחברון,
הם כונסו לסידרת־חינוך, חלק בלתי-
נפרד ממערכת הלימודים של הקורס.
לפני שהגיעו למקום, היה ברור לכל
אחד מחניכי הקורס, כי סידרת־החינוך
תתמקד בנושא היסטורי, כך אמרו להם
מפקדיהם. אולם כאשר הם הגיעו לתקוע,
נדמה היה להם כי נושא סידרת־החינוך
לא יהיה אלא בנושא מילחמות־אחים.
מכות כדי להכאיב
^ ותם חניכים ערכו לפני כחודשיים
י * הפסקה במהלכו הרגיל של הקורם.
הם נשלחו על-ידי צה״ל לגן־הירק של
נאות־סיני, כדי לפנות את חברי נאות-
סיני, שעות ספורות לפני ששטח גן־הירק
הוחזר למצריים.
כאשר הגיעו החיילים לגן־הירק הם גילו
שם, להפתעתם, לא רק את חברי נאות־סיני
וחברי ישובים אחרים של חבל-ימית,
אלא גם כמה עשרות חובשי־כיפות, שהז דהו
בפניהם כחברי גוש־אמונים, שבאו
לעזור למאבק חברי נאות־סיני.

קצין חינוך ראשי, תת־אלוף
אברהם (״אבי״)׳
ד, אשר דרכו מקיים הרמטכ״ל את שלו הכפייה־הדתית־במדים ודיניות כאשר החל הקרב בין החיילים לבין
המפונים, התברר לחניכי קורס־הקצינים
כי הלוחמים הנוקשים ביותר, חסרי הפשרות
והמכאיבים ביותר, היו דווקא אותם
חובשי־כיפות, חברי גוש־אמונים.
פרשת נאות־סיני הסתיימה אז בכי טוב.
החיילים יחד עם המתיישבים ניצבו במי פדר
מאולתר ושרו יחדיו, בהתרגשות רבה,
את ההימנון הלאומי. אולם לסוג אחד של
״אוייביס״־לשעבר לא יכלו חניכי קורס־הקצינים
לסלוח, לחברי גוש־אמונים. אמר
אז אחד מהם :״להם בכלל לא היה מה
לעשות כאן. החבר׳ה מנאות־סיני הגנו על
הבית שלהם, ואת זה הבנו גם כשהיו
מכות. אבל אלה מגוש־אמונים סתם באו
לסכסך. החבר׳ה מנאות־סיני בלמו אותנו,
אבל לא ניסו להרביץ לנו כדי שניפצע
וכדי שזה יכאב. אלה מגוש־אמונים נהגו
בנו כאוייב ממש.״

לא להיות
מודח

צבא ודת

מושל סיני אלוף־
מישנה משה דאהן
ואחד מראשי גנש־אמוניס ליד בית־הכנסת
המאולתר של הגוש, שהוקם בגן־הירק.

אחת הטירוניות •שעברה את החווייה הזו
סיפרה :״הייתי אצל מישפחה עם ארבעה
ילדים, שכולם התגוררו בשלושה חדרים.
ישנתי עם שלושת הבנות באותו חדר.
האוכל היה יותר גרוע מאשר בצבא. לעשן
לא יכולתי. לא היה לי על מה לדבר
איתן, ונראה שהם לא כל־כך רצו לדבר
איתי. אני לא יודעת אם המישפחות האלה
מקבלות מצה״ל תשלום בשביל לארח אותנו,
אחרת אני לא מבינה מדוע הם רצו

תה ניצכד אותם חניכי קורס־קצי־
^ נים, בפני המחנכים והמרצים שלהם
בסידרת־החינוך. היו אלה בדיוק אותם אנשים
שהיכו אותם בגן־הירק שבועות אחדים
קודם לכן, אנשי גוש־אמונים.
בקרב הצוערים היתד, התמרמרות רבה,
אך איש מהם לא העז לפתוח את הפה. אף
אחד אינו מוכן להיות מודח מקורס־הקצ-
נים, דווקא לקראת סיומו.
לו היו מפקדי העתיד של צה״ל
יודעים מה באמת קורה עתה בצבא,
בוודאי לא היו מתמרמרים. הם נאלצו
להשתתף בסידרת־חינוך עם אנשי גוש־אמונים,
שהיא רק חלק ממערך שלם שבו
כובש גוש־אמונים את המיסגרות החינוכיות
של הצבא, מתנחל כימעט בכל יחידה
צבאית, מבלי שאפשר יהיה לפנותו ממנה.
אחד ממנהיגי הגוש, יוחנן פריד, מפגין
ידוע, שהתפרסם גם בהתכתשויותיו עם
חיילי צד,״ל, הוא, עתה, אזרח־עובד־צה״ל.
אברהם
תת־אלוף
קצידחינוך־ראשי,
(״אבי״) רז, הציע לפריד להתגייס לצבא

כן 1ה התחיל

צוערי קורס־הקציניס יחד עם מתיישבי נאווז־סיני עומדים
דום ושרים את התיקווה אחרי שהושג ההסכם
שמנע את המשך הלחימה בגן־הירק. כעבור שבועות אחדים נדהמו הצוערים לגלות כי
הם נשלחו להיפגש עם אנשי הגוש, שחבטו בהם בגן־הירק, הפעם בסידרת־חינוך מיוחדת.
בא, השתלט על המידרשה־לחינוך של
צד,״ל, בית גולדמינץ, ליד נתניה. במקום
נערכים בימים אלה קורסים מזורזים להעמקת
היהדות, שבהם משתתפים קציני־צבא
ואנשי־מילואים. כל מחזור שיוצא מבית
גולדמינץ הוא חיל חלוץ במיתקפה להעמקת
היהדות בקרב חיילי צה״ל.
אך קצין־חינוך־ראשי, המקבל הוראות
ישירות מהרמטכ״ל, רב־אלוף רפאל
(״רפול״) איתן, בנושאים אלה, לא מסתפק
בחינוך חיילי צה״ל ותוקף גס את ערכי־היהדות
המדולדלים של החיילות.

לא לימדו
תפילה
ך* טירוניות של צה״ל, שזה עתה התו
1נתקו מהבית, שמחות לכל שבת חופשית
כדי לנסוע הביתה, לספר חוויות להורים,
לאכול את המאכלים של אמא במקום
את האוכל הצבאי, ולפגוש את החבר או
הידידה. לטירוניות של היום יש שבת חוט־שיה
אחת פחות מלטירוניות של לפני שנה.
כל מחזור של טירוניות יוצא_פעם אחת,
ביום שישי, לירושלים. שם מתפזרות הטירוניות
לבתי מישפחות־דתיות־אדוקות,
לנות אצלן ומבלות איתן את השבת. במו־צאי־השבת
אוסף אותן רכב צבאי ומחזיר
אותן לבסיס, חזרה לאימונים ולהרצאות,
עד לחופשת־השבת הבאה.

אותי שם.
״כל העניין היה מבייש. אפילו לא ניסו
ללמד אותי תפילה או להסביר לי את
התפילות שלהם.
״למחרת בבוקר חשבתי שיקחו אותי
לבית־הכנסת. כל דבר היה יותר טוב מאשר
להישאר באווירת הדיכאון והזרות שהיו
בבית הזה, אבל אף אחד לא הציע לי,
ואני עם האשד, והילדות נשארנו בבית.״
לא רק חניכי קורס־הקצינים, הטירוניות
ושאר הסובלים מהמהפך הדתי
העובר עתה על צה״ל אינם מרוצים מ־כפייה־דתית־במדים
זו. גם הרב הראשי
לצה״ל, האלוף מרדכי נבון, אינו מרוצה
מכך שהרמטכ״ל, דרך קצין חינוך ראשי,
פלשו לתחומו. בשיחות שהיו לנבון עם
מקורביו הוא התלונן, על כך שהפעילות של
גוש־אמונים אינה דתית טהורה אלא לאומנית,
וכי תפקידו של, הרב הראשי לצה״ל
מתרוקן מכל תוכן.
נראה כי הרב נבון צודק. מיפקדת־קצין־חינוך־ראשי,
דואגת בימים אלה לא
רק לכפות על חיילי צה״ל את מינהגי
היהדות ואת רוחו של גוש־אמונים, אלא
מציפה את הצבא בחוברות הסברה בנושאי
המחתרות. חוברות אלה מוקדשות ברובן
לאצ״ל, בחלק קטן ללח״י ואילו מקומה
של ההגנה כמעט אינו קיים בהן.
את מקומו של החינוך בצה״ל תופסת
בהדרגה שטיפת־המוח המכוונת.

יוסי ינאי