גליון 2194 מתאריך 19 בספטמבר 1979

; המחיר 30.00 :ל׳׳י(כולל מ.ע.מ1.

מיספר 2194

120 עשדיס

אלול תשל״ט19.9.79 ,

י כ £ן זיז ר ^ ע פ ^ פ עי ג )

: 13.12.78 גולדה מאיר הלכה לעולמה.
״לטובה או לרעה, היתה אשה גדולה.״

: 21.2.79 בפעם הראשונה בתולדות המדינה
נכנס ח״כ לכלא, בעודו ממשיך לכהן.

: 28.2.79 ארליך מגלה תוכנית כלכלית
חדשה ,״העולם הזה״ מנבא את האסון.

: 7.3.79ג׳ימי קארטר עורך ביקור״בזק
בירושלים ובקאהיר, כופה חוזה״שלום.

זהותו טל איפ -הטבה תטל״םמסגירה, יותר סכל מאמר או נאום, את

חפיבותוהגוברת טל ה עו לםהזהבפרוסטנת תטיים. אם ירצהמיטהו לתאר
לעצ מו את היפוכוה מו חלט טל החומייניזם -במהדורתוהעולמית
והיטראלית -ה רי יעלהבדמיונו את ה ט בוע וןהזה .

אלמלא היהה עו לםהזהקיים, היו עתה צריכיםלה מציא אותו .
דילהזכיר, לצורךזה, את המתרחש באמצ עי -ה תי קםורתהממלכתיים. עם

,מינויקומיסארפוליטי ׳ ב ר שו ת -ה שי דור, וע ם ה ״ טיהור ״ ה ב רו ט א לי טנער ך
בטלוויזיה, התחוורכיאין תח לי ףלטבועוןהמסויים. כל עודהואקיים ,
לא ת הי ה אפשרות להשתיק את האמת, למנוע מי דעמןהציבור, לערוך מערכת
טוטאליתויעילה טל טטיפת -מוח .

: 29.3.79 חוזה״השלום נחתם בוושינגטון,
קארטר, בגין וסאדאת משלבים ידיהם.

*ך כמה מאנ טי -הסררההחד מי םהבינוזאת. אחרי 14 בינות הפוגהנעמה טו ב
בסי וולהח מי ר את חוק -לטוו -הדע, שנחקק במקורו במטרה מוצ הר תלס תו ם את

: 5.4.79 בגין ליד הפיראמידות, הביקור
הראשון של ראש ממשלת ישראל בקאהיר.

פי העולם הזה ה שנה, בפעם הרא שונ המאזקוםהמדינה, ה וג שנגד העו ל ם
הזה מי טפטפלילי . ,על פי ס עי ףביטחוניחמוד, בעווןפירסום מיכתב ל מע רכת.
י הק רב הי שן על חופט -העיתונות לא נדם אף לרגע. ה טנ ה עבד לשלב חד -
ופובעומדה עו לםהזה *דד* וגר 1ןטונה >

2 -הטבועוןנכנם לקרב ז ה, כפהואחזקיותר מאמר היהאי -פעס .

בטנהה 43-טל שבועוןזה, ובטנהה־ג< 3לקיום המערכת הנוכחית ,

התפתח הטבועוןב הת מ דה. ת פו צתד /עלתה מחודש לחודט -אולימפגי הו ל כי ם
ו ר בי םהאנסיםהמביניםכיבעידןזה הו אדרוםיותרמתמיד ^ /צורתוהחיצונית
השתכללה עט ה כנ סתעמודי -צבעלעיתון, והעברת ההדפסה טל הסער ל סי ט ה חדשה.
מי טפדעמודיוגדל, עד כיגליוןמ מוצע מכיל עתה 80עמודים -פי ארבעה
יותר מאשר באפריל , 1950 כאשד הפכתי עורכו. אז היהמ תיר הגליוו 75מיל
( 7אגורותוחצי ) ,טהיוטוויםאזיותר ממחיר הגליוןהזה .

מ הו היפוכו טל החומייביזם?
פירוטו: התרחקות מןהקנאות. ל חי מהבלתי -בלאיתלמ ען זכויות האדם,
כערך עליוןהעומד מעל לכלאידיאל מו פשט. ה ד רי ט ה הנמרצ תלהע מי דער כי ם
מ קו ד שי םבמיבחןהצונןלההגיון. הנכונות להאבק במרדה הרוחניתוהמדינית ,
למרודבעריצות טל סיסמותמ שלהבות, לטבור ״ קונסנזוס ״ המבו סס על יצרים

: 1.5.79 הממשלה מחליטה להפעיל את
עונש־המוות נגד מבצעי התקפות אכזריות.

בלתי -רציוגלייםאו המשמש אליבילמגמותחשוכות .
ה טבה, ב מו בכלהפניםהקודמות, שירת העולם. הזה מסרות אלה. מפום. כך
גטאר שנואבעינירבים, יעדלאיומים, כ תו בתל הט מצות -כבים טאחרים אהדו
ואולי אף אהבואותו, אלה ג ם אלה מעידים על אופיו טל טבועוןזה, טלא נכנם
לטום תל ם, מלא בכלא בשום מימגרת, אוליזהוסודהנעורים .

טובעבדנד דרך טל 51טבועות. גליוו -גליון והמתח פלו, שמחו תי ו

וממבריו, ניצחונותיווכישלונותיו, ה ר די פ ה אתרי סקהפי ם חמקמקים וההרגשה
מפעם לפעם! -טעטינו את שלנו, שחטפנו מזימהפסולה, טמנע בו עוולאואסון, טשב דנו ק ט ^ ג מ תי ק ה, הצבענו על פיתרון ׳ נכון : ,אםכיבלתי -פופולרי .
ב לי מורא, ב לי מ & ו א -פ ני ם !

: 27.8.79״העולם חזה״ מגלה כי משה
דיין נותח לשם עקירת גידול ממאיר.

: 25.7.79 מנחם בגין אושפז אחרי
שמעד. קריש״דם חסם עורק קטן במוחו.

מכתבים
מפפ א•

שנה טו ב ת
איחולי קוראים
החדשה.

לקראת

השנה

זה כל כך באנלי, אבל בכל זאת —
מי יתן ותהיה תש״ם שנת שלום.
אמירה כרקאי, טבריה
הלוואי שתהיה השנה הבאה עלינו
לטובה בעלת שיעורי אינפלציה כמו ה שנה
שחלפה.
הרצל אליהו, ומת-גן

הממלכה השכיע־ת
איך סיכם ״העולם הזח״ את ביקורו
של נשיא מצריים בחיפה,
מייד בתחילתו, שעות ספורות
אחרי שכף מלו של אנוור אל-
סאדאת דרכה על רציפי הנמל
(״העולם הזה 2192

קניתי את הגיליון של שבועונכם בבוקר
של היום הרביעי, והופתעתי לקרוא בו

עות שלמים של המתנה מורטת עצבים.
הדף היומי היה בשבילי, באותם הימים,
כמשקה צונן להלך במידבר. זד. היה הדבר
הנכון בזמן הנכון — ניסוח תמציתי
ואמין של המתרחש, בלי הבירבורים והד
מלל האופייניים כל כך לעיתונות הרגילה.
העיתון הוגדר אז כ״עיתון לימי חירום״.
הגדרה מעניינת ומחייבת גם היום, שהרי
עתה אנו חיים בימי חירום גורליים יותר
מאשר ימי החירום של .1967 בדיעבד קל
לקבוע, שאם הוצאתו לאור של דף היתה
מוצדקת אז, היא מוצדקת היום פי כמה
וכמה. בתיקווה שהבנתם את הרמז.
פינחס לס, פתח־תקווה
הפיכתו של דף תשקיף לשני עמודים
— דף ותשקיף — מהווה ניצחון של הרעיון
הליבראלי־דימוקרטי על פני הרעיון מדור תחת
הסוציאליסטי־טוטאליטרי.
אחד, אנונימי, המבטא את ״קול אדוניו״,
שני מדורים נפרדים, חתומים על־ידי כותביהם,
המתחרים זה בזה על נפש הקורא.
מי שמפיק מכך את מירב התועלת הוא
הקורא של השבועון.
עמי קאהן, ירושלים

מילון בדשאלה
מהי אוטונומיה, אליבא ד׳מילון
ובסטר האמריקאי?

סתם שנד. טובה — בלי אירועים מייד
חדים, היסטוריים וגורליים.
אורי דינר, תל־אביב
הרשו לי לאחל לכם שייתגשם בכם
בשנה החדשה כל מה שאיחלתם לי בשנה
שחלפה.
ח״כ שמואל פלאטו־שרון, סביון
שנת שלום — גם עם ירדן.
אודי כרי, ירושלים

כלהכבוד לר א שון־לציון
הרב הראשי הספרדי, עובדיה יוסף,
הצהיר, בהתבססו על ההלכה, כי
יש להחזיר שטחים, כדי למנוע
מילחמה ולהציל חיי אדם. בכך
התייצב בעמדה מנוגדת לזו של
עמיתו, הרב הראשי האשכנזי,
שלמה גורן.

בהפגינו את רצונו בשלום השמיט דד
ראשון־לציון, עובדיה יוסף, את הקרקע
מתחת לרגליהם של קנאי־הדת הלאומנים,
גוש־אמונים והרב שלמה גורן.
שוב הוכח, כי הסתמכות חסידי הסיפוח
וארץ־ישראל השלמה על התורה ועל ה

הכותרת על ביקור אל־סאדאת :״אין
עננים בחיפה״.
ידוע לי, שגיליונותיו הראשונים של
השבועון נימכרים כבר ערב קודם לכן,
בתל־אביב. פירוש הדבר הוא, שלקחתם
סיכון ונתתם כותרת אופטימית לתיאור
פיסגת־חיפה כבר בראשיתה, מבלי שאפשר
היה לנחש כיצד תסתיים.
מה אתם — עיתונאים, פרשנים, מגידי-
עתידות או סתם חזאים של מזג האווירי
יוסי כנשלום, רעננה
• על כך תוכל להשיב בעצמך, בעזרת
הקטע שסיים את הכתבה על ביקורו
של אל־סאדאת בחיפה :״כך או כך, שום
דבר לא העיב על הידידות בטווח הקצר.
לא היו עננים קודרים בשמי חיפה. היו
הרבה חיוכים, ומעט חיכוכים. הבעיות
הגדולות היו חבויות עדיין מעבר לאופק.
שני הצדדים יכלו להעמיד פנים, בחיבוק
הדדי, שאינן קיימות.״

נזדמן לי לאחרונה לעלעל במילון ובס-
טר, מהדורת .1952 והנה, בערך ״אוטו נומיה״
נאמר :״הכח או הזכות למימשל
עצמי: מצב של עצמאות פוליטית״
16 813.1:6 0£ ? 0111:1031 111)16^611ל׳ד) 11(.״)161106
אני מציע בזאת ל״ערביי ארץ־ישראל״,
המתכונים להשתתף במהלכים המדיניים
בעתיד, שיקחו עימם לכל ישיבה את המילון
הנ״ל. אני מוכן להשאיל את מילוני
לצורך זה, בתנאי, כמובן, ששר-
המישפטים, שמואל תמיר, יתחייב שלא
להעמידנו לדין באשמת בגידה או הסתה
למרד.
איצי? בן־אזר, פתח־תקווה

מ־פג שים מן ה סוג הדייני
על פגישותיו של שר״החוץ משה
דיין עם תומכי אש״ף בשטחים.

מעולם לא נימנתי על חוג מעריציו של
משד. דיין, גם כשהיה בשיא תהילתו. או
נירון
3 1גי|
על השעשועים שסיפק נידון להמונים
ברומא והנאומים של בגין.

כשהעריץ הרומאי נירון לא יכול לספק
לרומאים שלו לחם זול, הוא אירגן עבורם
״שעשועים״ בצירקוס מאקסימוס, שם
השליך נוצרים לפני אריות טורפים.
כשמנחם בגין אינו יכול לספק לחם
זול לישראלים שלו, הוא מארגן שעשועים
במלון דן כרמל בחיפה.
מיהם הנוצרים של בגין? המוסלמים
של הגדה המערבית ורצועת־עזה. ומיהם
האריות? חברי גוש־אמונים ותנועת כך.
שעה שהאריות זללו את הנוצרים, דיק-
לם כירון אחד השירים המפורסמים שלו.
שעה שגוש-אמונים וכך מפקיעים אדמות
ומכים במוסלמים, מדקלם בגין אחד הנאומים
המפורסמים שלו.
ההבדל? — בזמנו של נירון עדיין לא
המציאו את הטלוויזיה הציבעונית.
יוסף שריק, תל־אביב

לם מוכרחים להודות, שהראש שלו עובד
ללא הרף, מפיק רעיונות וטריקים, פותר
בעיות ועוקף מיכשולים יותר טוב מכל
שר אחר בממשלה.
לכן אסור לשוחרי-השלום להשתתף באורגיה
האנטי־דיינית האחרונה, שאותה
יזמו קיצוני הקואליציה, כדי לטשטש את
הרושם החיובי שנוצר בעולם בעיקבות
פגישות דיין עם תומכי אש״ף בשטחים.
גד פרל, נצרת עילית

הלכה, אינה אלא מעשה רמייה, שנועד
לכוף את כל קדשי ישראל למען הפוליטיקה
הלאומנית השלטת היום בכיפה.
כל הכבוד לרב הספרדי!
יוסי כרמן, באר־שבע

סיפורו של אלי תבור על הדף היומי
שהוצאתם בימי המילחמה, לפני תריסר
שנים, עורר בי זיכרונות >4ל אהבה יש נה.
הייתי באותם ימים מילואימניק, שעשה
מילואים לראשונה בחייו, ובמילחמה
אמיתית — לא בתרגיל. וזאת, לאחר שבו
טעות
בזיהוי
היא לקוחה מסרט אחר, כזאת אני, בכיכובה
של אנסטסיה קינסקי. סרט זה עדיין
לא הוצג בארץ.
גידי תימור, תל־אביב
• הקורא תימור צודק. סצנת הנשיקה
— ראה תמונה.

ישר לסת
על מיכתבו של הקורא ד. ורדי
(״העולם הזה״ ,)2186 שבו תקף
את השבועון ואת עורכיו ואת
כתביו.

פירסום המיכתב, שבו לא זכה אורי
אבנרי בשבחים דווקא, משמש דוגמה ליישומה
של סיסמת השבועון ״בלי מורא,
בלי משוא פנים״ .ואמנם, עצם הפירסום
חיזק בי את הביטחון באשר לחופש הביטוי
מעל דפי העולם הזה.
למרות שפתו המחוספסת של הקורא
ורדי וחרף הסתייגותי מסיגנונו, הריני
מסכים עימו בכמה נקודות.
(א) רוב קוראי השבועון אינם מזדהים
עם השקפותיו הפוליטיות של העורך הראשי.

אני, ודומה שגם שאר הקוראים,
איני מעוניין לקבל דו״ח שבועי על כל
מילה שיצאה מפיו של העורך מעל דוכן
הכנסת.
(ג) סיגנון כתיבתו של אבנרי מהווד,
זילזול באינטליגנציה של הקורא. במרבית
מאמריו מוזכרת עובדת פציעתו ב־מילחמה
ב־ 1948 והרי לפי דו״חו האחרון
של מבקר. המדינה יש בארץ, לצערנו,
כ־ 24 אלף נכי צה״ל. לפיכך, עובדת פציעתו
של העורך לפני 31 שנה אינה אטרקטיבית,
ומעוררת לפעמים חמלה. למותר
לציין. כי דרגתו של העורך חינה
רב״ט, למרות שמאופן כתיבתו בנושאים
צבאיים עלול להשתמע אחרת.
לסיכום: יופרדו מאמריו הפוליטיים
של אבנרי מגוף העיתון, כדי שיוצאו
כניספח נפרד. בעזרת שיפור זה יוכלו
הקוראים המעוניינים בכך — לדעתי,
מרביתם — להשליך את הניספח לפח
האשפה הראשון הנקרה על דרכם.
ד. בייער, תל־אביב

קינאת סופר• תרפה ׳בוווימי
על הדו״קרב הספרותי שביו יורם
ברונובסקי לבין דן בן־אטוץ
(״העולם הזה״ .)2191 ,2193

פאכססססססס...

נחוץ דףחדש
לזיפרו של ״דף״ — העיתון היומי
שהוצא לאור בימי מילחמת ששת-
הימים (״העולם הזה״ .)2129

קינסקי ומסטרויאני ב״כזאת אני״

ישקני מנ שיקות פיהו
על טעות שנפלה בזיהוי ישבנה
של השחקנית, הזוכה בנשיקה
מפיו של מארצ׳לו מסטרויאני
(״הצנזורה אינה אוהבת משו לשים״
,״העולם חזה״ .)2191

ובכן, סצנת הנשיקה אינה לקוחה מן
הסרט אשה פילגש, כפי שציינתם בטעות.

רות לנגר, תל־אביב

יתכן באמת שלברונובסקי יש שיניים
תותבות — אז מה? מד, שבטוח הוא, ש-
לבן־אמוץ יש פה מלוכלך.
שולי שפירא, תל-אביב
העמדתם עמוד שלם לרשותו של דן
בן־אמוץ. האם תעשו כן גם למענו של
יורם ברונובסקי, אם יבקש זאת?
סמי שפיר, תל-אביב
• בוודאי !
העולם הזה :194

הצלחות
המעופפות

מסידרת הפטפונים

?8-1זח 801

את ״הצלחות המעופפות״ בסידרת
הפטפונים ־ו3 -ק-ץ א ״ 30 מעיפים״
המנועים החדישים מדגם
-1.033( 881 וו8טז )0המהוים פריצת דרך
בדור החדש של הפטפונים.

3 720ק
הנעה ישירה; מנוע מיוחד — ללא
מברשות עם בקרה בשיטת 0׳\ז;38
מנגנון מיוחד לדיוק המהירות
(סטרובוסקופ); ראש מגנטי ומחט
יהלום.

5-730ק

הישג טכנולוגי זה של מעבדות ץ א 80
מעלה את הפטפונים מסידרה זו,
למקום הראשון מבחינת אורך חיי
המנוע, יציבות המהירות(ע״י בקרת
ס\/ז {30 ורמת הרעש הנמוכה
מהמקובל.
לכל אלו מתווספים עיצוב מרהיב עיין
והפעלה נוחה.

הנעה ישירה; מנוע מיוחד — ללא
מברשות עם בקרה בשיטת 0׳\ז;36
הפעלה ע״י לחצנים אלקטרוניים;
מנגנון מיוחד לדיוק המהירות
(דטרובוסקופ); זרוע משוכללת עם
מנגנון המונע החלקה(ן)ח811ז-81ו1ח;)#
ראש מגנטי עם מחט יהלום.

:עיזינ ס

למבקשים את הנווב ביותר
סוסוססיניקן רפארטיואן

פינג׳ן
תענוג הקפה הטורקי החדש של עלית

קפה פינג׳ן הוא משהו
ובנוסף לכל אלה — האריזה
מיוחד במינו...
היפה והסגורה הרמטית שבאמת למי
הוא מיועד
השומרת על טריות
יודע מהו קפה טורקי!
וניחוח הקפה (אח, איזה ריח)
תערובת פולי הקפה מורכבת קנו פינג׳ן
במיוחד לטעמן והיא
תענוג הקפה החדש של ״עלית
קלויה וטחונה בדיוק כפי
ותאמרו:
שצריך —

טוב לי עם קפה
פרסום וימר יטקבסון

העונה מטמט מאת
או ויאבנו ׳
השייח׳ אחמד וקי אול־ימא! מנופף רו בהבפ גי שתשר -הנפט

פוך חש 1ם שחנו1ו
^ שה להעלות על הדעת נציג טיפוסי יותר של העוצמה האמריקאית מאשר ג״ימס
\ /שלזינג׳ר. הגבר יפה־התואר, בעל השיער המכסיף וההופעה הסמכותית, ייצג את
העוצמה הצבאית האמריקאית בכהנו כשר־הביטחון, ולאחר מכן את העוצמה הכלכלית
האמריקאית בכהנו כשר־האנרגיה.
בשלהי תשל״ט פיטר הנשיא ג׳ימי קארטר את שלזינג׳ר מתפקידו, בשל עצמאותו
היתרה. דברי־הפרידד. של השר רב־היוקרה זיעזעו את בעלי־־המחשבה במדינה, שהיתה
ידועה פעם כ״ארץ האפשרויות הבלתי־מוגבלות.״

שלזינג׳ר דיכר על ״הנון? הגיאו־איסטראטגי״ ,והשליו• לתוף החלל
נכואה קודרת. אם ישתלטו כוחות עוינים על כרז־הנפט כמיזרח התיכון,
אמר ,״פירוש הדבר יהיה סוף העולם שהכרנו.״

היו אלה מילים מחרידות, בפי אדם הידוע בשל התבטאותו המאופקת והשקולה.
הוא הוסיף על כך קביעה שנייה: הביטחון של ענייני ארצות־הברית במיזרח התיכון
״תלוי בחסדי אללה.״
למדינאי האמריקאי התקיף היתה מטרה בהשמיעו הכרזה זו. הוא ביקש להמריץ
את ממשלתו להקים כוח צבאי נייד, שיהיה מוכן לכבוש את חצי־האי הערבי בעת
הצורך, בעזרת המיתקנים והעוצבות של צה״ל. אך הסיגנון הקיצוני של דבריו חרג
בהרבה מן השרות למטרה זו.

שלזינג׳ר מאמין כי אכן צפוייה סכנה של ״סוף העולם״ — סוף
העידן שכו שלט המערכ, כהנהגת ארצות־הברית, כעולם כולו.
הוא היה הבולט ביותר בקרב נביאי־הזעם, אך לא הקיצוני שבהם. היו בארצות-
הברית, ובשאר ארצות המערב, נביאים פחות קולניים, אך קודרים עוד יותר.

לדעתם ,״העולם שהכרנו״ ככר הגיע לקיצו.

,.#שקיעה המערב
פני שני דורות כתב היסטוריון גרמני בשם אוסוואלד שפנגלר יצירת־ענק
€קודרת, שהיתה לה השפעה עצומה על מחשבת המאה ה־ .20 שמה העיד על תוכנה :
שקיעת המערב.
שפנגלר חילק את ההיסטוריה העולמית ל״תרבויות״ .כל תרבות היא, לפי הגדרתו,
יחידה רעיונית־מדינית־חברתית. גורלה של תרבות הוא כגורל האדם: היא נולדת,

צומחת, משגשגת, מתנוונת ומתה, כשהתהליך כולו הוא בלתי־נמנע, ואורך כאלף שנים.
בין התרבויות אשר מנה היו תרבות מצריים, תרבות סין, התרבות העתיקה (מראשית
יוון ועד לסוף רומא) ,התרבות השמית העתיקה (בבל ואשור) והשנייה (מעזרא ונחמיה
ועד לממלכת האיסלאם) ,תרבות מכסיקו.

אלף השנים האחרונות, מאז קארל הגדול מלך הפראנקים, היו, לפי
שפנגלר, עידן התרכות המערכית. היא צמחה, פרחה, ככשה את העולם
כולו. כמאה השנים האחרונות היא התנוונה ללא תקנה. כמו כל
תרכות שוקעת, היא מכקשת לה מיקלט כקיסרות מאחדת.

שפנגלר עצמו, שנפטר ב־ ,1936 האמין כי גרמניה היא שתקים קיסרות זו. אולם את
נבואתו הגשימה הארץ המערבית הצעירה ביותר, ארץ־ספר רענגה־יחסית: ארצות־הברית.
הקמת הקיסרות היא, אליבא דשפנגלר, פירפור־הגסיסה האחרון של התרבות. המוות
הוא בלתי-נמנע. תרבות חדשה, בארבארית ותוקפנית, תתפוס את מקומה. שפנגלר
האמין כי תפקיד זה יפול הפעם על רוסיה. תשע שנים אחרי מותו היה נראה כי
נבואתו החלה מתגשמת, כאשר צבאות ברית־המועצות עברו כמכבש על פני אירופה
המיזרחית, והגיעו עד למרכז גרמניה.
כל ההיסטוריונים המערביים הושפעו, מאז, בצורה זו או אחרת, על־ידי יצירתו של
שפ;גלר. ארנולד טוינבי הבריטי ירש את תפיסתו הכללית, אך הרחיב אותה בהרבה.
לעומת הפסימיות של הגרמני הציב את האופטימיות של האנגלו־סאכסי. הוא אמנם
הודה שכל התרבויות שהיו עד כה מתו, אך האמין כי המערב יכול להימלט מגורל
זה, ללמוד משגיאות התרבויות הקודמות ולרפא את מחלותיו בעוד מועד.
היסטוריון בריטי אחר, צ׳ארלם נורתקוט פארקינסון, ממציא ״חוק־פארקינסוך
הקולע והמשעשע, תיקן את שפנגלר בנקודה חשובה. כשם שהממלכה הביזנטית, שהיתה
שנואה ובזוייה במערב, הגנה במשך מאות בשנים על המערב מפני הסתערות האיסלאם,
כך מגינה עתה רוסיה, לדעתו, על העולם המערבי מפני העוצמה הגוברת של
סין. לדעתו, רוסיה אינה עומדת מחוץ לתרבות המערבית ואינה יריבה לה, אלא
להיפך — היא המיבצר המגן על אירופה וארצות־הברית.

ה שר גי״׳מם שלזינג ר בשיחו? עם •ומחק דבי)

כשנת תשל״ט היה נדמה כי כל הנכואות והתפיסות האלה מתגשמות
כצורה שלא היתה צפוייה עוד לפני עשר שנים__ .

(המשך מעמוד )7
מעל לתרבות המערב מרחפת סכנה של שואה. ומכיוון שכל תרבות רואה בחורבנה
את ״סוף העולם״ ,נראו דבריו של שלזיבג׳ר כסבירים.

אך איש מכין יורשיו המערביים שד ירמיהו הנביא דא העדה עד
דעתו מניין תיפתח הרעה, ומה תהיה דמותה.

שמאמיני האים דאם פונים דעכר מכה, החדו אידי־הכדכדה בעודם פונים
דעכר ריאד.

ונציה של רימידבר

0המלך ננס

ך* מעצמה החדשה חולשת כיום על אספקת־הנפט של המערב. היא יכולה לגרום
1 1לחורבן עולמי על־ידי הפסקת־האספקה. היא יכולה לגרום למשבר עולמי על־ידי
צימצום האספקה או עליית מחיריה.

ופה של תרבות מצטייר בספרי ההיסטוריה כשואה של דם ואש ותימרות־עשן.
יי רומא נכבשה על-ידי הגותים הגרמניים. התורכים פרצו לקונסטנטינופוליס בסערת־מילחמה.
התרבות האצטקית במכסיקו נפלה לרגלי הכובשים הספרדיים.
מי שחשב בעבר על שקיעת המערב, ראה בעיני־רוחו את מילחמת־העולם השלישית,
שואה שבה ייספו מאות מיליוני בני־אדם תוך שעות מעטות, כאשר פצצות גרעיניות
נופלות מן השמיים ומחזירות את העולם לתקופת־האבן.

אך אין זה הנשק היחידי שבידיה. שליטתה המוחדטת כשוק־הבספים
העודמי, תודות דמשאכים שבכר נשאבו עד־ידה מן המערב, מאפשרת
דה דשכור את הדודר ודהרוס כמהי־יד את הבדכדה שד מדינות רבות.

אך ״סוף העולם״ שתואר בנבואתו שד שדזינג׳ר היה מסוג אחר.
לא דקירת־־חרב, כי אם חנק איטי. דא אובדן דם, כי אם הוסר־־חמצן.
התרבות המערבית כולה תלוייה בתקופה זו בשמן־האדמה. הנפט הוא מקורר,חיים.
הוא המסובב את הגלגלים הכבירים של הטכנולוגיה — היצירה המרכזית של
רוח־המערב. אם ייסגרו הברזים של צינורות־הנפט, ייחנק המערב, פשוטו כמשמעו.
בתי־החרושת יידומו, ועשרות מיליוני עובדים מזי־רעב ייפלטו משעריהם. בני ארצות־הקור
יישארו בלא הסקה, וירעדו מקור כמו שוכני־ד,מערות בימי האדם הקדמון.
המכונית, סמל התרבות המערבית כולה, תעמוד בגרוטאה, לצד השרידים הנטושים של
תרבויות עברו.
האיש המאיים על תרבות המערב אינו ג׳ינג׳יס חאן חדש, הבונה פיראמידות של
גולגלות־מתים. אין הוא גם מדען מטורף, הלוחץ על הכפתור של טיל גרעיני. אין הוא
כובש מכוכב אחר, המגיע בצי של חלליות המשגרות קרני־מוות.
במקומם של כל אלה באה דמות, ששום סופר של מדע בדיוני לא העלה אותה
בדימיונו.

השייח׳ אהמד זקי אד־יטאני אינו רוכב עד סום או טאנק, אדא
נוסע כמכונית ״קאדידאק״ שמרנית. הוא ההיפך מניכור כובש. הוא
דיפדומט אדיב, חייכן ופיקה. אודם הוא מייצג את המעצמה החדשה,
המסוגדת עתה דהמיט שואה עד ״העולם שהכרנו״ ,ה עוד ס שד המערב.

אך כגודל כוחן של סעודיה וגרורותיה, כן רבות חולשותיהן. אין בכוחן לעמוד
מול התקפה צבאית מערבית, אם אי־פעם תקום במערב ממשלה שתהיה מוכנה להסתכן
בהרפתקה כזאת, העלולה להביא להתערבות סובייטית ולהמיט שואה על הכל.

שדיטיה פוחדים פחד־מוות מפני מהפכה פנימית, שתיעזר כשבנים
חורשי־מזימות.
פגיעה בכלכלת המערב עלולה לפגוע גם בערך השקעותיה שלה ברחבי העולם.
לכן משתדל השילטון הסעודי לפעול בדרכים מתוחכמות, תוך שימוש זהיר
בעוצמתו הכלכלית, נגיעה עדינה בלבד בברזי־הנפט, הפעלת שיטות דיפלומטיות דיסקרטיות.
דוברו אינו איש־כוח מצחצח־חרבות, הדופק על השולחן, אלא הדיפלומט עדין-
הקול ונעים־ההליכות, השייח׳ אל-ימאני.
סעודיה דומה, יותר מאשר לכל שאר מעצמות העבר, לעיר־האיים, ונציה. בימי
זוהרה, במאה ה־ ,15 היתד, ונציה מעצמה כבירה. היא שלטה בים־התיכון, חלשה על
המיסחר הבינלאומי. דברה היה חוק. היא עשתה זאת בכוח כסף. שפתה היתד, שפת
הדיפלומטיה והתככים. בכוח הכסף שכרה חיילים וימאים, שלחמו את מילחמותיה.
בכוח הכסף קנתה בעלות־ברית ושיחדה אויבים פוטנציאליים. היא מימנה את מסע-
הצלב הרביעי, שכבש את קושטא. ספינות־הקרב השכירות שלה עצרו את התורכים
התוקפניים. מדינות זרות לחמו למען ענייניה. ויליאם שקספיר הפך את גיבורו הכושי,
אותלו, למצביא שכיר של דוכסי ונציה.

ריאד, המוקפת מידבר כשם שוונציה מוקפת ים, פועדת כשיטות
דומות. היא מאזנת את הדחצים הפנימיים והחיצוניים, משחדת תנועות
מהפכניות, פועלת מאחרי הקלעים.

מעולם לא היתד, קיימת מעצמה כובשת מוזרה יותר. ערב הסעודית משתרעת על
פני מידבר אדיר, שהוא כימעט ריק מאדם. אוכלוסייתה לא נפקדה מעולם. יש המעריכים
אותה בחמישה מיליון נפש. יש הסבורים כי גם זוהי הגזמה פרועה. השילטון
בה נמצא בידי חבורה של נסיכים, צאצאיו של ראש־שבט שהשתלט על הארץ אחרי
מילחמת־העולם הראשונה, ושהוליד מאות בנים באמצעות 300 נשים. כוחותיה המזויינים
מהווים בדיחה, מרבית עובדיה הם זרים מייובאים. החוקים השולטים בה נקבעו לפני
1300 שנים. היא חולשת על קבוצה של נסיכויות עשירות, ריקות ודלילות־אוכלו־סין
כמוה.

אודם מעצמה זו רובצת עד האוצר החשוב ביותר בעודם — הנפט.
עד דפני מאה שנים היה זה אוצר חם ר־ערך. ההתפתחות המופדאה שד

ה תו ר כי םמסתע רי םעל חומותיה ש ל קו ש ט *,

קרב בין רומאים נבארבא רי ם גרמניים, במאהה שלי שי ת
התרבות המערבית הפכה אותו דסם־חיים. עתה הוא מאיים עד עצם
קיומה שד תרבות זו.
הכיבוש הסעודי החל ב־ 6באוקטובר .1973 בעיקבות סירובה של גולדה מאיר לסגת
מתעלת־סואץ, והחלטתה להקים את העיר ימית, חצו גייסות מצריים את התעלה, ואילו
הסורים הבקיעו את חזית־הגולן. היה נדמה שאין זו אלא מילחמה נוספת בין מדינות־זוטא.
אך בפרספקטיבה ההיסטורית, היתה זאת ההתמודדות הראשונה בין המעצמה
הערבית העולה והמעצמה המערבית השוקעת.

כאותו יום דא נפדו רק מעוזי קו כד־דב המהודד. יחד עימם נפדו
מעוזי העושר שד המערב.
אמבארגדהנפט הערבי היה לאין שיעור חשוב יותר מאשר המאורעות הדרמתיים
בשדה־הקרב. עליית מחירי־הנפט גרמה להתחלתה של מהפכה כלכלית, שהיתה בתשל״ט
עדיין בעיצומה. היא העבירה את הץ־העתק של העולם המערבי לידי הערבים. אחרי
שפירות עבודתם של עמים שלמים הופקעו במשך מאות בשנים על־ידי המעצמות המערביות,
החלו הערבים מפקיעים את פירות עבודתם של עמי־המערב.
מחירי־הנפט עירערו את יסודות הכלכלה של העולם. הם גרמו לאינפלציה דוהרת.
רמת־המחייה של המוני העובדים באירופה ובאמריקה קפאה. העולם השלישי התרושש.

הסמד המקודש שד עוצמת המערב כמאה ה״0צ — הדודר האמריקאי
— כרע תחתיו, ניסה דהתאושש, נפד שנית ושדישית. בשם

145 3

כאשר ביקשה להשמיע אזהרה באוזני האמריקאים, הנחיתה בשקט, במיסדרונות
הדוממים של הבנקים, מכת־מחץ על הדולר האמריקאי, שהסתחרר והתנדנד. כאשר
ביקשה להמריץ את ארצות־הבדית לנקוט פעולה למען הפלסטינים, הירהר שר־הנפט שלה
בקול רם, באוזני עורו־שבועון אמריקאי, בעת טיסה במטוס-פאר פרטי, על הלבטים
העלולים להביא את סעודיה לצימצום תפוקת־הנפט. דבריו העבירו חלחלה קרה בעצמות
המשק האמריקאי.
ברחבי ארצות־הברית, ארץ שכל אורחות־חייה קשורות במכונית הפרטית, עמדו
בעלי־מכוניות בטורים של מאות מטרים לפני תחנות־הבנזין. קבוצה של ממתינים־בתור
התנפלה על אשד, הדה והיכתה אותה באכזריות, מפני שנדחקה לתור לפניהם. נהג שחשד
בחברו כי הוא מנסה להידחף לפניו, שלף אקדח ורצחו נפש.

האומה בודה נאחזה בהיסטריה. היא האשימה את הנשיא, את
חכרות־הנפט הגדודות. אך הבד חשו בי אי־שם, מרחוק, הרכה מעבר
דאופק הדאומי, שודט כנורדם כוח מיסתורי חדש.

• אדוניס ומשרתים
^ אשר מיטתנה העודם, אין הבריות מסוגלות לתפוס זאת. האנשים דבקים בעולם
שהכירוהו. אין הם מוכנים להשלים עם העובדה כי אכן הגיע ״סוף העולם שהכרנו״.
ההפרעה נראית להם כתופעה חריגה, זמנית, והם בטוחים שאחרי שתחלוף יחזור
הכל לקדמותו.
הערבים, שהתהלכו בלונדון כאדונים, נראו כחריגים מוזרים. בעיר סיפרו על אודות
מושל־מחוז בריטי לשעבר בארץ ערבית, שהפך נהג־שכיר של שייח׳ ערבי. המיליונרים
בעלי הכפייה, שהימרו על מאות אלפי דולרים בערב באולמי־הקאזינו של לאם־וגאס,
סיפקו חומר לקאריקטוריסטים נרגזים.

אך אין זו הפעם הראשונה בתדדדות העודם שאדונים ומשרתים

399

חיל־־יהים ש ל זנציה 1בעל 1דז־בר־ ת ה !מנצח א ת הצי שלה סו ל ט אן ה תו ר כי בקרבשללפ אנ טו 1571 ,
החליפו את מקומותיהם, כעיקבות שינוי שרירותי במערכת־הכו־חות
כעולם.
מלומדים יווניים, שעמדו בפיסגת התרבות של ימיהם, הפכו עבדים למצביאים רומאיים
גסי־רוח ונבערים־מדעת. כעבור כמה מאות שנים הפכו צאצאי רומאים אלה,
שצברו בינתיים תרבות ומסורת, מורים־פרטיים בבתיהם של בארבארים גרמניים, שכבשו
את איטליה. מדענים ערביים, יורשיה של מסורת תרבותית מפוארת, שירתו בממשלת
הסולטאן התורכי לצד היוונים, יורשי התרבות הביזגטית.

ביום עומדים אשפי־הכספים של המערב כתור בדי להתקבל לעבודה
שכירה בסעודיה. גנרלים אמריקאיים עטורי־מדליות מוכנים לארגן את
צבאה הננסי. בנות־אצילים בריטיות מבקשות להשכיר את עצמן באומנות
לבני השייח׳ים.
כל התהליכים האלה היו בעיצומם בשנת תשל״ט. אנשי־מערב פסימיים היו בטוחים
שזהו תהליך שאין לו תקנה, חלק משקיעת המערב, בנבואתו של שפנגלר. אחרים סברו
כי התהליך הוא עדיין בחיתוליו, וכי ניתן יהיה לעצרו ואף להפוך את הקערה על פיה.
היו שחלמו על מיבצעים צבאיים כדי לשנות את המצב, והיו שחלמו על שינוי במשק-
האנרגיה העולמי, שיחזיר את הג׳ין הערבי לבקבוק שממנו נחלץ.

המשך התהליך חבוי בנבבי השנים הכאות. בתשל״ט היה ברור
רק זאת: עלייתה של מעצמת־הנפט הערבית הטביעה את חותמה על
מאורעות השנה כולה.

#מבלטו עד קאוטו
ן*שראל לא היתד, צופה קטנה ופאסיבית ביציע, כאשר התרחשו המאורעות האלה.
להיפך, היא מילאה בהם תפקיד מרכזי, הרבה מעבר לכוחה ולממדיה.
תיאודור הרצל לא השתוקק להקמת המדינה היהודית, שעליה חלם, בארץ־ישראל
דווקא. הארץ לא מצאה חן בעיניו. אקלימה נראה לו כבלתי־מתאים בהחלט למהגרים
מאירופה. השכנים לא נראו לו כלל. השליטים התורכים ועם־הארץ הערבי דחו אותו
במידה שווה. הוא חלם על ארגנטינה, הקרירה והרחוקה.
דעתו של הרצל לא נתקבלה, וחסידיו כפו עליו את ״ארץ ציון וירושלים״.

בכך גזרו על המדינה היהודית, שקמה כעבור 50 שנה, מיקום
ששכן כמרכז העולם הערבי, ביטולי ארצות-הנפט, עד נתיבי היבשה
והים שד הנוזל השחור.
כל מעשיה של ישראל משפיעים על מעצמת־הנפט, ומושפעים ממנה.
כימעט מראשית דרכה היתד, הציונות קשורה בענייני הנפט, לטובה ולרעה. אחד
המניעים העיקריים, שהמריצו את בריטניה להעניק לה את ״הצהרת בלפור״ ,היה
הרצון הבריטי להשתלט על השטח שבו היה אמור לעבור צינור־הנפט מן הבארות
בצפון־עיראק לים־ד,תיכון. סיכויי ההצלה של יהודי אירופה הושפעו, בימי השואה,
מפגישתם של הנשיא האמריקאי פראנקלין דלאנו רוזבלט עם מלך הנפט הערבי,
איבן־סעוד.

אך מעולם לא היה הקשר בין גורד ישראל ובין הזהב השחור בה
בולט, מיידי ובלתי־אמצעי, כמו בתשל״ט.
היו שלאו אפשרות לכריתת ברית חדשה בין ישראל ומעצמת־הנפט. היו שחלמו
על מיבצע צבאי ישראלי להשתלטות על שדות־הנפט של חצי־האי הערבי. היו שביקשו
לרכז את מאמצי ישראל במערכה, שנועדה למנוע בעד ארצוודהברית ״להיכנע לסחטנות־הנפט
הערבית״.

אך הכל תבינו כי מאבק־הקיום של ישראל הפך חלק מן המאבק
הגלובלי שבין מעצמת־הנפט הערבית ובין העולם המערבי.
אילו, קם בישראל בתשל״ט אדם שהיתה בפיו תשובה מהפכנית חדשה לאתגר
זה, ושהיה בכוחו ליישם אותה — היה בוודאי הופך איש־השנה. אך איש כזה לא
נמצא. מול האתגר ההיסטורי עמדה ישראל הרשמית, על כל חלקיה, בקואליציה ובאו-
פוזיציה, חסרת־מענה וחסרודאונים.
לכן לא היה בתשל״ט הבדל בין איש־השנה העולמי ואיש־השנה הישראלי. זה גם זה
לא היה יכול להיות אלא האדם שהיתה לו ההשפעה הגדולה ביותר על העימות
הגדול — העימות בין הנפט הערבי לעולם המערבי, בין הרוח הגואה של איסלאם לבין
תרבות מערב, וגם בין ישראל והמרחב הסובב אותה.

מזנטזומה, מלךה אצ טק־ם, מקבל פני קו רטסהספר די

היה איש כזה. הוא הטביע את חותמו על השנה, יותר מבד אדם
אחר. הוא היה איש־השנה תשד״ט.

ברודווי-שווה באיכותה לסיגריות המפורסמות ביותר בעולם
סופר קינג סייז
תערובת אמריקאית
תוצרת דובק

פרסום וימר יענקבסון
העולם הזה 2194

ן• כיא התקופה החדשה היה גם הקורבן הראשון
ישלה: מוחמר ריד׳ה פאהלווי, השאה של איראן.
השאה, בנו של הרפתקן צבאי שהכתיר את עצמו
כמלך־המלכים, הטיף במשך שנים להעלאה קיצונית של
מחיר הנפט. הכסף היה דרוש לו כדי להגשים חלום,
שגבל בשיגעון־הגדלות: להפוך את איראן למעצמה צבאית
כבירה, כפי שהיתה כמה פעמים בהיסטוריה הארוכה
והמפוארת שלה, מאז ימי כורש.
לשם כך המציא תורה, שהיתה סבירה למדי. הנפט
הוא אוצר חד־פעמי, שנוצר במשך הרבה מיליוני שנים
משמנים של חיות וצמחים. אין הוא מתחדש. הוא הולך
וכלה במהירות. הטכנולוגיה המערבית, הפרי הוולגארי
של התרבות האירופית־אמריקאית, צורכת נפט זה בבז-
בזנות נוראה, תוך הזנחת כל שאר משאבי־הכוח. המחיר
הזול של הנפט הוא בעוכריו.

לכן, אמר השאה, יש להעלות את מחיר
הנפט כאופן דראסטי ודרמתי. המחיר חייב
להיות סל־כך גבוה, עד כי לא יהיה כדאי
להשתמש כו לשם הנעת מכוניות, למשל,
ולשם כל צויד אחר שאינו מייצר נכסים.
יש לשמור את הנפט לתעשייה הפטרו־כימית.
במשך שנים היה נראה כאילו קולו של השאה השאפתני
הוא כקול קורא במידבר. ואז, לפתע, הסתבר כי
הוא זרע זרע שנבט באיטיות. מילחמת יום־הכיפורים סיפקה
את הרקע הדרמתי למפיקי־הנפט הערביים להעלות את
המחיר.
לפתע החלה מהפכת־הנפט. העולם המערבי התוודע
למושגים כמו אופ״ק (ראשי־התיבות האנגליים של ״איו-
גון המדינות המייצאות נפט״) .גלגלי השיגשוג של העולם
התעשייתי נעצרו.

אולם לשאה קרה מה שקרה לנביאים רבים :
הוא לא הספיק להיהנות מהגשמת נבואתו. אמנם,
כניגוד למשה רבנו, ניתן לו להיכנס לארץ
המובטחת. אך לא לזמן רב. כמשך חמש שנים
יכול היה להתמוגג כארץ זבת נפט וזהב. ואז
קרס תחתיו כס־המלכות.

• הברית הקדושה
פרוס תשל״ט עדיין לא חלמו שליטי המערב על
אפשרות זו. מהפכת־הנפט שלאחר מילחמת יום־הכי-
פורים פגעה בהם קשות, אך הם התאימו את עצמם
איכשהו למצב חדש.

לנגד עיניו של המימסד האמריקאי הצטיירה
תובנית־אב מרהיבה להבטחת היציבות
כמרחב: שרשרת־כרזל של ארכעת־הגדולים של
המרחב — מצריים, ישראל, סעודיה ואיראן.
לשרשרת זו נועד לא רק התפקיד לחסום את דרכה
של ברית־המועצות, אם תנסה לשלוח את ידיה הארוכות
בנפט היקר, אלא גם להבטיח את היציבות באיזור־הנפט
ולמנוע מהפכות רדיקליות.
היה זה אחד היעדים העיקריים של יוזמת הנשיא המצרי,
אנוור אל־סאדאת, שהטביעה את חותמה על שנת
תשל״ח. ברית קאהיר—ירושלים—ריאד—טהראן היתה צריכה
להבטיח עידן של שלווה סמכותית, ולהחניק באיבה
כל רוח מהפכנית במרחב, כפי שעשתה ״הברית הקדושה״
של וינה, ברלין וסנט־פטרסבורג באירופה של המאה
זד.19

חלום זה נקבר תוף כמה חודשים תחת עיי
מפולת.
סעודיה נטשה את הברית עוד לפני שקמה. היא חששה
מפני הלחץ המהפכני של הפלסטינים ובעלי-בריתם.
בוועידת־הפיסגה של בגדאד העמידה סעודיה את עצמה
בראש המחנה המאוחד של כל העולם הערבי, שדחה מכל
וכל את הסכמי קמפ-דייוויד ואת יומרתו של אל־סאדאת
לנהל משא־ומתן בשמו.

אך השובה עוד יותר היתה ההתפתחות,
שזיעזעה את איראן, ושהחרידה את העולם
כולו.
השאה הפרסי* המאיס את עצמו על כל תושבי הארץ.
הזרם האדיר של הכסף, שזרם אל תוך איראן תמורת
הנפט שזרם החוצה, הופקע בחלקו על-ידי מישפחת השאה
ובני־חסותו המושחתים. הון־עתק בוזבז על צבא, שאיש
לא הבין את מטרתו. המישטרה החשאית של השאה,
סאוואק, שאומן על-ידי אמריקאים וישראלים, דיכא באב-
* מרס ה״א המחוז הדרומי־מערבי של הארץ, שקיבלה
במרוצת הזמן כולו את שמה. השושלת של כורש
היתה פרסית. אביו של השאה האחרון העניק לממלכתו
את השם איראן, שמקורו בשם אריאן, המציין את המוצא
הגיזעי של כל השבטים שכבשו את הארץ בימי־קדם. מכאן
שאלו הנאצים את שמו של ״הגזע הארי״.

עיור של דג ליס

שם־דבר

זריות נוראה כל סימן של התנגדות, והפך
לדיראון.
עמי־המיעוטים התנגדו לשילטונו הריכוזי. השכבות
המתקדמות התנגדו לשחיתות ולנחשלות. הדתיים התנגדו
לרוח המערבית המתירנית, שהציפה את השכבות
העליונות. הלאומנים התנגדו לנוכחותם של הזרים, ובעיקר
של האמריקאים, שהפכו את איראן לגרורתם. הדתיים־
הקנאים התנגדו לנוכחות הישראלית הבולטת. האיכרים
התנגדו להמשך נחשלותם. כל השכבות התנגדו לתדמיתו
של השאה כפליי־בוי של העולם המערבי, שנשותיו
המתחלפות פיארו את טורי־הרכילות של עיתוני-
העולם.

שמאל וימין, דמוקרטים וקנאים, קומוניסטיים
ודתיים אדוקים ראו כשאה את אויבם הגדול.
כרגע המכריע, יהם התאחדו בדי למגרו.

שום דבר לא הכשיר את מוחמד ריד׳ה פאהלווי
לתפקיד הקשה שעמד לפתע לפניו: לעמוד מול מהפכה
עממית גדולה, להתפשר עימה או לדכאה.
הוא גדל בצל אביו — ענק שהתנשא לגובה 1.98
מטר, נועז, מהיר־חימה, ערמומי וברוטאלי. ריד׳ה חאן,
כפי שהאב קרא לעצמו בנעוריו, נולד בכפר הררי בקיר-
בת הים הכספי. בגיל 14 התנדב לגדוד-קוזאקים של
הצבא הפרסי, שבראשו עמדו קצינים של רוסיה הצארית.
בקרב הצבא של הממלכה הפרסית דאז, שהיתה רקובה
ומנוונת, עלה במהירות בדרגה.
ב־ 26 באוקטובר 1919 ילדה אשתו, קווקזית נמרצת,

זוג־תאומים: הבת אשרף, וכעבור 20 דקות הבן מוחמד.
היה זה ילד חולני, שהנחיל אכזבה לאביו, שעלה באו תם
הימים מדרגת אלוף־מישנה לדרגת אלוף, ושהפך
שר-הביטחון, ולאחר מכן גם ראש־הממשלה.
קצין־הקוזאקים הפרסי העריץ את מהפכתו של ראש
המדינה השכנה, מוצטפה כמאל התורכי. על פי דוגמתה
רצה לשנות את פני המדינה והצבא. הכריז ריד׳ה חאן:
״רפובליקה בריאה שווה יותר מאשר ממלכה מושחתת,
שאינה מסוגלת לתפקד.״ רק כעבור קרוב ל־ 50 שנה,
הגשימה פרס עצה זו. כי ריז״ה עצמו לא הקים רפובליקה.
הוא הדיח את אחרון המלכים של השושלת הקודמת,
ומינה את עצמו כשאה (מלך).
מוחמד ריד׳ה הבן התחנך בבתי־ספר אכסקלוסיביים
בשווייץ, התאהב במכוניות ובמטוסים, חיבב נשים,
לא התעניין בעיסקי־המדינה. רק כשחלה האב במחלת־קיבה,
הוא נאות לקחת עימו את בנו בסיורים ברחבי
הארץ. הוא לימד אותו את תורתו: לשלוט ביד חזקה.
האב גם בחר לצעיר בן ה־ 19 את אשתו הראשונה:
פאוזיה, בת ה־ ,17 אחותו היפהפיה של פארוק, מלך
מצריים. הם נישאו ב־.1939
כעבור שנתיים נאלץ הנסיך־הפלייבוי להתעניין לפתע
בענייני־מדינה. באוגוסט ,1941 כאשר התקרבו הגרמנים
לקווקז ולמצריים, פלשו בעלות־הברית לפרס, כדי
למנוע את נפילתה בידי הנאצים. ריז״ה שאה היה חובב-
גרמנים, והקיף את עצמו ביועצים גרמניים. הסובייטים
פלשו מצפון, הבריטים מדרום, ורידיה שאה הודח. תחי־י

יעו תיירים המגלים את י שראל
דרך בירה מכבי.

י ר 11ליח בתי אבן. טליתות
1 1ש 1 /יי • 1לבגות. קולות
השוק ואויר שכולו אוירה. ידיים
מגישות שוב ושוב כוסות שהקצף
עולה בהן על גדותיו.

אריאלי

את בירה מכבי ואת ירושלים אוהבים
כאן בשבע שפות. כי לטעם של בירה
טובה וקרה אין לאום ואין גבולות.
יש תיירים המגלים את ישראל דרך
בירה מכבי. ויש ישראלים המכירים
דרכה את העולם.

בינלאומית ׳

תיו 11 חתושתווו1״ע

(המשך מעמוד )11
לה הוגלה לאי מאוריציוס באוקיינוס ההודי, ולאחר מכן
לדרום־אפריקה, שם נפטר.

י 0110 #סד כס הסווס
ף !,שעת הדחתו ביצע ריד׳ד. שאה תחבולה אופיי -נית.
הוא קרא לפרלמנט והתפטר לפניו כדת וכדין.
אך מייד לאחר מכן, עוד לפני שמישהו יכול היה

אולם כעבור ארבעה ימים, באוגוסט ,1953 הצליח
הסי-איי-אי בכל זאת להפיל את מוצאדק, בהשקעה של
390 אלף דולרים. השאה חזר לפרס כמנצח, ומאז הקים
בה שילטון של עריצות, שהתרחק יותר ויותר מן העם.
תאוות־הבצע שלו לא ידעה גבול. אפילו שר־הנפט הסעודי,
אחמד זקי אל-ימאני, אמר על יחסו למחירי־הנפט:
״הוא רוצה לאכול את הפרה, תחת לחלוב אותה.״
בעיקבות מילחמת יום־הכיפורים ומהפכת־המחירים
הראשונה, עלה התוצר־הלאומי־הגולמי (תל״ג) של איראן
מ־ 13.4מיליארד דולר ל* 45.4מיליארד. הכנסות־הנפט
של איראן עלו לבדן על כל התוצר הלאומי של מדינה
תעשייתית מפותחת כמו שוודיה.

הטווס עד ״כם־הטווס״ — כפי שנקרא
כס־המלוכה הפרסי מימי קדם — היה בטוח
כעצמו. בעודו מקים כניין־קדפים מפואר וחולם
עד קיסרות ככירה, נרקכו יסודות מלכותו. אח
שמעטים הכינו זאת, היה די בדחיפה קטנה
כדי להפילו.

#נמו חמאה בשמש
ת הדחיפה סיפק אדם, שריתק את דמיון העולם
בשנת תשל״ט. הוא נשא בתואר שמעטים ידעו בפרוס
השנה על קיומו. בסוף השנה לא היו רבים בעולם שלא
הכירוהו.
״איית־אללה״ (בערבית: אות־אלוהים, פסוק של הקוראן)
הוא תואר שאינו מוענק על-ידי מוסד כלשהו.
מורה־דת פרסי הופך איית־אללה כשם שמורה־דת יהודי
הופך אדמו״ר — כאשר ציבור של חסידים מקבל את
סמכותו הדתית מרצון.
המאה ה־ 20 ראתה הפיכות רבות. במערב הצליחו לא
פעם דמגוגים, שהקימו תנועוודהמונים גדולות, להפיל את
המישטר. אך בדרך כלל עשו זאת בהסכמת הצבא ובעזרתו.
אדולף היטלר הוזמן לשילטון אחרי שנבחר כחוק.
בניטו מוסוליני חולל מהומות וערך הצגה היתולית-
למחצה של ״מיצעד לרומא״ ,אך הוא הגיע לשילטון מפני
שהצבא ואילי־המשק כפו אותו על המלך המהסס. המהפכה
הבולשביקית הגדולה, ששינתה את פני המאה, החלה
בהתמרדות מצומצמת של חיל־המצב בעיר־הבירה, שנעזר
על־ידי המוני העיר. המהפכה המצרית היתה מרד של
קבוצת קצינים זוטרים. בסין נפל המישטר הישן והרקוב
אחרי שהותש במילחמת־אחים של שנים רבות.
לעומת כל אלה היתד. המהפכה האיראנית מהפכה
״קלאסית״ אמיתית. היא התפרצה ממעמקי ־ התודעה של
העם. במשך שבועות ארוכים יצאו ההמונים מדי יום

דידה חאן עאשראף ומוחמד ) 1920
לצאת מן הבניין, הושבע בנו, מוחמד רידד״ כשאה החדש.
שרותי־הביון של הסובייטים והבריטים הופתעו. נאמני
השאר. הזקן הגניבו את הבן אל תוך בניין הפרלמנט,
כשהוא שוכב בתחתית של מכונית ישנה, מוסווה
בכומתה ובמישקפי־שמש.
בעלות־הברית השלימו עם העובדה הקיימת. השאה
בן ה־ 22 נכנס לתפקידו. אולם מעצמות־הכיבוש התעלמו
ממנו כליל. רק אחרי שהן פינו את פרס אחרי המיל־חמה,
בלחץ האמריקאים, הפך השאה הצעיר שליט אמיתי.
גם אז התעניין יותר בנשים ובבילויים באירופה,
מאשר במדינתו.
מכיוון שפאוזיה המצרית לא ילדה לו בנים, הוא
גירש אותה ונשא לאשה יפהפיה פרסיה־גרמניה, המאכלסת
מאז את טורי־הרכילות של עיתוני־הנשים: סוראיה
אספנדיארי. כעבור שנים גירש גם אותה, בגלל אותה
סיבה, ונשא את פארה דיבה, המתחלקת עתה בגורלו.
החיים לא היו כולם תענוגות לשאה. בפברואר 1949
ירד. בו אנארכיסט, שהתחזה כצלם־עיתונות, חמש יריות־אקדח
מטווח קצר. השאה נפצע בפניו, אך הצליח להי מלט
בקפיצות. בניגוד לפקודתו נהרג המתנקש. מייד,
וכך לא נודע מה היו מניעיו.
לא היה זה סוף הצרות. להיפך. ראש־הממשלה, מד
חמד הדאדאת מוצאדק, זקן כאריזמטי בן 74 שקרא לעצ מו
״פרקליט העם״ ,ליכד ב־ 1951 סביבו את אנשי־הדת,
הלאומנים, הסטודנטים ומיפלגת־טודה השמאלית. ההמונים
צעקו ברחוב :״הנפט הוא שלנו!״ ו״ד,אנגלים לתוך
הים !״ מוצאדק הלאים את שדות־הנפט — מעשה נועז
חסר־תקדים בימים ההם, שעשה רושם כביר במרחב כולו,
ושהלהיב בייחוד את הקצינים הצעירים במצריים — שחוללו
תוך כמה חודשים מהפכה משלהם.
מוצאדק, זקן חלוש ובכייני, ששלט במדינה כשהוא
שוכב, לבוש בפיג׳מה, במיטה, הרים את נס האנטי־קו־לוניאליזם
והאנטי־אימפריאליזם. כאשר ירה הצבא במפגינים,
חסידי-מוצאדק, שילח המנהיג הזקן את כל מיש-
פחת השאה לגלות בחו״ל. אנשי המוסד המרכזי לביון
של ארצות־הברית (סי־איי־אי) שלחו קומנדו מייוחד לפרס,
כדי להדיח את מוצאדק. זה גילה את הקשר, וברגע
האחרון הצליחו השאה וסוראייה לברוח במטוס קטן.

רירה פאהלחי: שיגעון גדלוח שבשופר
בנו, סייד מוצטפה אל-מוסאווי, הוליד שישה ילדים.
רוח־אללה היה הצעיר שבהם. כמה חודשים אחרי שנולד
— כנראה ב־ 17 במאי — 1900 נרצח אביו, בעלותו
לרגל לעיר הקדושה אל־נג׳ף בעיראק, מקום קבורתו של
עלי, חתן מוחמד. נראה כי הרקע היה סיכסוך על זכויות-
מים, אף שברבות הימים ייחסו לרצח מניעים מדיניים.
אמו של רוח־אללה העידה נגד הרוצח, שהוצא להורג.
הילד רוח־אללה היה עילוי. מספרים שהוא אהב
לשחק כדורגל, ושגם בתקופה מאוחרת יותר אהב להס תכל
בתחרויות. בעת גלותו הקצרה ליד פאריס, ערב
עלותו לשילטון, חזה בהן בטלוויזיה הצרפתית.
הוא למד תחילה בבית־הספר הדתי בכפר חומיין,
ועבר לאחר מכן לעיר הסמוכה, ארק, כדי ללמוד במחיצתו
של חכם נודע, עבד־אל־כרים אל־חיירי. ב־1920
עבר אל־חיירי לעיר קום והקים שם מידרשה דתית
מפורסמת, מדוסת אל־פייזיה. קום היא עיר קדושה,
שבה התמקם חיל-מצב ערבי למחרת הכיבוש של פרס
בידי צבא־האיסלאם. רוח־אללה חומייני גר שם מאז,
מלבד שנות גלותו.
בקום התעמק רוח־אללה בתורת התצווף, המיסטיות
המוסלמית. זו החלה את דרכה עוד בתקופת־הראשית של
האיסלאם, כשהיא מעכלת יסודות שונים — החל בהשפעות
יווניות וכלה ביסודות בודהאיים. היא גם ינקה מן
היהדות, והשפיעה מצידה על הקבלה ויסודות מיסטיים
יהודיים אחרים. במאות הראשונות היו הצופים חשודים
על המוסלמים האדוקים, אך במרוצת הזמן השתלב זרם

מו תמד מואאדק., :הנפט הוא ש ל1ו!״
לרחובות, מול פני צבא חזק ורצחני, בהשאירם אחריהם
על הכביש חללים לרוב.

כסופו שד דבר התפרק השילטון מחוסר
כוח־רצון ואמונה. הצבא נמס כמו חמאה כשמש.
השאה כרה כל עוד נפשו כו.

אל תוך החלל הריק נכנם האדם אשר הדהים, הל היב,
הביך, החריד וריתק את העולם כולו.

זקן כן 79 הפך איש־השנה תשל״ט: רוח•
אדלה חומייני.

#וי באשה אחת
י?^ ומיין הוא כפר מדרום לטהרן, כ־ 250ק״מ מעיר•
• הבירה.
לשם בא לפני שני דורות סייד אחמד אל־מוסאווי,
בן חבל כורסאן, החבל הצפוני־מיזרחי של איראן, שהוליד
לא פעם בעבר אסכולות של מיסטיקה שיעית. אל-
מוסאווי היה, מן הסתם, צופי (מיסטיקן) .הוא נדד להודו
והתיישב בסופו של דבר בחומיין.

ריד ד, השאהו אז ר ח איראני: נ שיקת נ על

היש השנה תשריט
(המשך מעמוד )13
זה באדיקות המוסלמית הכללית, והוא תופס עתה מקום
נכבד הן באיסלאם הסוני (הזרם המרכזי) והן באיסלאם
השיעי (הסיעה הפורשת, השלטת באיראן).

רוח־אללה הושפע עמוקות מתורתו של אפלטון
שתיכנן את הרפוכמקה המושלמת, שכה
ישלוט מלך־פילוסוף. בתפיסתו המתוקנת של
חומייני, הוחלף הפילוסוף היווני כחכס-הדת
המוסלמי כשליט כל-יכול.
שלא כמו דויד בן־גוריון, שהעריץ גם הוא את
אפלטון, לא ראה חומייני בתורה זו מישחק אינטלקטואלי.
היה מנוי וגמור עימו להגשים את האידיאל במולדתו.
כנאה לפרסי, כתב רוודאללה גם שירה לירית. הוא
חתם עליה בשם־העט ״הינדי״ (הודי) ,אולי לכבוד סבו,
ששהה זמן־מה באותה ארץ. לאחר מכן העליל עליו וד
סאוואק של השאה שאינו כלל איראני, אלא הודי.

1111111

לקראת סוף שנות ה־60׳ אימץ דוח־אללה
אל-מוסאווי לעצמו את השם חומייני, על שם
כפר־מולדתו. הפיכה אינה ידועה. יתכן שהיה
זה תחילה שם־עט או שם־מחתרת.

הוא גם נשא אשה, שהוזכרה במקומות שונים בשמות
שונים — קסיראן וחאדייה. מכאן האגדה כאילו היו לו
שתי נשים. הדבר מותר על פי תורת הנביא, שהתיר
למאמין לשאת עד ארבע נשים בעת ובעונה אחת. אולם
חומייני קבע כי ״די באשה אחת״ .לדברי מקורביו,
־מעולם לא היתד, לו אשד, שנייה.

אללה חיה מרוב
ף* אותה תקופה כבר היה חומייני מוסלמי אדוק
ביותר, מיסטיקן מתנזר ומסתגף, שהאמין — כדרך
הצופים — כי בדרך ההתנזרות מהבלי העולם הזה מתקרב
האדם לאללה ומתמזג ביישותו.
השבועון טייס סיפר עליו שני סיפורים, המעידים על
אופיו — לפחות כפי שהוא משתקף בעיני חסידיו.
לפי סיפור אחד, טבעה בתו הקטנה של חומייני לפני
35 שנים בקום. אשתו תלשה את שערותיה בייאוש. כאשר
בא ידיד לנחמו, מצא את התלמידשזכם המזוקן כשהוא
מתפלל בשלווה על גופת בתו, הצעירה מבין ששת
ילדיו .״ידעתי שהוא אוהב את הילדה,״ סיפר הידיד,
״אבל לא ראיתי בפניו שמץ של אבל. לא ניכרו בו
שום רגשות, שום צער, שום התרגשות. כשסיים את
תפילתו, אמר בשקט, :אללה נתן לי את הילדה, אללה
לקח אותה בחזרה.׳ הוא לא חש באבידה, כי הוא מאמין
שאללה נמצא עימו כל העת.״
סיפור אחר מספר כי זמן־מה אחרי נשואיו יצא לחג/
העליה־לרגל למכה. בדרכו חזרה הסתבך במיסגד בדמשק
בקטטה עם קבוצת מתפללים סוניים. כמינהג השיעים,
הניח חומייני מעט אדמה על מרבד־ד,תפילה שלו. הסונים
התנגדו לכך בזעם. חומייני השיב בשקט, כי אל
לו לאדם להניח את ראשו על המרבד עצמו, שמא ייחשב

השאהוה קי ס רי ת סוריאה, בפי קני ק, לאחרהדחת מז צאדקו שיבתו מ ה גו ל ה 1953
הדבר כהתנשאות כלפי אללה. הסונים עמדו נבוכים
והניחו לו.

כקום דרך סוככו של המלומד הצעיר. הוא
לא הסתפק כהסתגרות כד׳ האמות של מורה־דת.
כמידרשת ״פייזיה״ הוא הטיף לתורה מל
היפה: שעל מורה־הדת המוסלמי להתערב כ*
חיי-הציכור ולהנהיג את העם גם כמאכקי העולם
הזה, כפי שעשה הנביא עצמו.
באיסלאם אין הפרדה בין השילטון הדתי והחילוני,
כמו בתרבות־המערב. בניגוד לישו׳ מנצרת, לא אמר
מוחמר :״תנו לאלוהים את אשר לאלוהים, ולקיסר את
אשר לקיסר.״ באיסלאם, ראש־ד,מאמינים הוא סמכות
דתית וחילונית כאחת, אפיפיור וקיסר, ולא ניתן כלל
להפריד בין השתיים. כי האיסלאם הוא תורת־חיים, המסדירה
את כל היחסים בין אדם לבורא, בין אדם לשילטון
ובין אדם לחברו. ההלכה הדתית היא מערכת־חוקים
מסועפת, הנוגעת לכל שטחי־החיים.

מבחינה זו, קרוב האיסלאם ליהדות המסו
רתית
הרבה יותר מכפי שקרובים שניהם לנצרות.
חומייני
הטיף להקמת מישטר דתי, שיעי אדוק, בארצו.
היתד, זאת תורה מסעירה ומתסיסה, שנגדה את האידיאולוגיה
הרשמית של המישטר.
למרות זאת, ואולי משום כך, גברה הפופולריות של
חומייני בקום, ושמו הלך לפניו. הוא לימד את תורת
המוסר, אך למעשה הטיף להשקפת־עולם מדינית. בתום
השיעורים, התכנסו אצלו הסטודנטים, והוויכוח נמשך במשך
שעות. חומייני עודד את תלמידיו לקום ולהתמודד עימו,
לחקור ולהתווכח.
כך חינך במשך הזמן 1200 מנהיגים דתיים, המהווים
כעת את ד,שיכבה המוסלמית השלטת באיראן.

לכולם החדיר תערוכת של לאומנות, תודעה
הכרתית ואדיקות שיעית. הם למדו ממנו כי
על מורה-הדת לצאת מן המיסגד ולהתמסר
לעם, שעליהם להאכק למען העם ככל מקום
שכו הוא רעב ומדוכא, שעל איראן להשתחרר
מכל צורות הקולוניאליזם, המערבי והמיזרחי
כאחד, ולחזור למקורות המישטר המוסלמי.
סיפר מי שהיה אחד מתלמידיו באותה תקופה :״בסוף
השבוע, כשלא היו שיעורים, הוא פתח את שערי ביתו
ולימד כל מי שבא. לפני ציבור זה דן בבעיות המוסר.
הוא הסביר בפשטות את הבעיות המסובכות ביותר. הוא
שיכנע אותך שתורתו באה ממעמקי לבו. זה היה הסוד
שלו. אתה הרגשת שאללה קרוב. אללה נכח תמיד במחיצתו
של חומייני.״

#״דבי מזכ 1יליחתד
,ר• יד׳ה שאה ניסה לחקות את מעשי שכנו, מוצ־
• טפה כמאל אתא־תורכ, שהיה קצין־צבא מיקצועי
כמוהו. היה מנוי וגמור עם אתא־תורכ להפוך את תורכיה׳
במכה מוחצת אחת, למדינה אירופית, מערבית
ומודרנית. הוא רדף את כוהני־הדת, ביטל את הכתיב
הערבי, אסר את חבישת התרבוש והפז. עד היום דבקים
נאמניו בקיום מדינה חילונית, ובהפרדת הדת מן המדינה.

ריד׳ה לא הרחיק לכת עד כדי כד, אד גם
הוא פעל נגד השפעת הדתיים. כמהלך שנות
ה־30׳ הצטמק ציכור־התלמידים של המידרשה
כקום, שמנה פעם אלפים, ל־ .500 לשווא ניסה
חומייני להמריץ את ראשי המידרשה לקום
ולמחות. שינאתו למישטר השאה גכרה והתעמקה.
שינאתו
של חומייני לשולשת לא פחתה עם הדחתו של
ריד׳ה והמלכת בנו תחתיו. הוא פירסם חוברת ארסית נגד
מישפחת פאהלאווי.

כשכא השאה הצעיר לבקר כמידדשה, היה
חומייני היחיד שסירכ לקום לככודו.

האייח־־אללה ב עי ר קו ם אחר שיבתו מהג לו ת: קערת יוגורט זכמד, ח פז ח -אדמר.

למרבה הפליאה לא תמך חומייני במוחמד מוצאדק,
שעלה לשילטון ב־ ,1951 אף שזה גירש את השאה והביא
לעם בשורה אנטי-קולוניאלית. מוצאדק היה דתי, אך
לא די דתי. לעומת זאת תמך חומייני באיית-אללה עבד-
אל-קאסם קשאני, בעל־בריתו של מוצאדק. תמיכה זו
לא פחתה גם כאשר רב קשאני עם מוצאדק ועזר לסי-איי-אי
להפילו. יתכן כי האהדה נבעה מתמיכת שניהם באירגון
פידאיון אל־איסלאם, מחתרת דתית־קנאית שפעלה נגד
המישטר החילוני.
אנשי המימסד הדתי לא ראו בעין יפה את המורה
המתסיס והממריד, שהיה עלול להביא עליהם את זעם
(המשך בעמוד )17

סגמן חיים!

קמיל בלו אל סבון בתחליב מן הטבע-מכיל אזולן שמקורו בפרחי הקמומילה
הידועים מזה שנים רבות בתכונותיהם המועילות לעור.
אל סבון קמיל בלו -מותאם במיוחד לחומציותו הטבעית של העור, הוא אינו מסיים
פעילותו בגמר הרחצה ושומר על העור בפני יובש וגירויים, יוצר שכבה מגינה על העור
ומקנה לו רכות ורעננות.
קמיל בלו -הינו ממשפחת מוצרי הקמיל אשר פותחו ויוצרו במעבדות דר׳ פישר
המתמחות במיוחד בייצור תכשירים קוסמטיים טבעיים בידע רפואי.
ק מילבלו טבעי...כל מה שעורך מבקש.

אל סבון בתחליב-יש לו טבע לפנק.
מוצר של

דר־פיו 11ר

תיש חשש תשריט
(המשך מעמוד )14
השילטון. אך בקרב ההמונים גברה תהילתו במהרה. ב־
1950 הפך איית־אללה* .עם גבור פופולריותו, גבר גם
מאבקו במישטר.
ב־ 1962 עמד בראש שביתה כללית של כוהני־הדת,
שהכריחה את הממשלה לוותר על כוונתה לבטל את
השבועה על הקוראן.
כעבור כמה חודשים באה התנגשות שנייה. שילטון
השאה הפקיע את רכושה של מישפחה, שתרמה חלק
ניכר מהכנסותיה למוסדות־הדת בעיר קום. המישטרה
תקפה את המידרשה, הרגה 18 תלמידים. חומייני שיגר
מיברק־מחאה נזעם לשאה. בפעם הראשונה — אות
לבאות — קמו הסטודנטים של טהראן נגד השאה, תוך
תמיכה באנשי־הדת של קום.

״ליבי מובן לכידדנים של קלגסיף. לעולם לא
אשקוט!״ כתם חדמייני לראש־הממשלוז, אם ד-
אללה עלאם.

ב־ 1963 כבד נאם חומייני באוזני המונים של 100 אלף
איש בעיר קום, ובישר להם כי ״די בתנועת אצבע״ כדי
לסלק את השאה.

$ש1ש־מוות על סטירה
ך* התנגשות היתה בלתי־נמנעת. המישטרה ירדה על
י 1ביתו של חומייני, הטילה עליו מאסר־בית. עם שיח-
רורו העמיד חומייני את עצמו בראש תנועת־המחאה נגד
הצעת־חוק, שנועדה לשחרר אתזזחיילים האמריקאיים באי ראן
משיפוט בתי־המישפט המקומיים, ולמסרם לבתי״המיש-
פט הצבאיים שלהם בלבד. שוב נעצר חומייני, והפעם הוח זק
במאסר במשך חצי שנה.
עם שיחרורו הוזמן אל ראש־הממשלה, חסן מנצור,
שתבע ממנו להתנצל ולקבל את מרות הממשלה. חומייני
סירב. בהתקפה של זעם, סטר מנצור את לחיו. חומייני
לא הניד עפעף.

בעבור שבועיים נרצח מנצור על-ידי חברי
המחתרת של ״פידאיון אל־איסלאם״ .ארבעה
מהם הוצאו להורג.

באביב 1964 הוגלה חומייני לתורכיה, ומשם עבר לעיר
הקדושה אל־נג׳ף בעיראק. שם שהה במשך 14 השנים
הבאות, כשהוא מלמד במידרשה המוסלמית וכותב ספר על
מהות הרפובליקה המוסלמית.
חסידיו באיראן ובפאקיסתאן שלחו לו יותר מ־ 100 אלף
דולר לשנה, ואת רוב הכסף חילק לסטודנטים ולעניים.
באופן קבוע שיגר הביתה נאומים מוקלטים, ששוכפלו
ושהופצו במיסגדים ברחבי איראן. דרשה לוהטת במייוחד
תקפה את החגיגה המפוארת שערך השאה באוקטובר ,1971
במלאת 2500 שנים לקיסרות של כורש, ושעלתה 11 מיל יון
דולר. חומייני תקף את ״הפסטיבל הקיסרי״ ,קרא למאמינים
להתקומם נגד ״יורשו של אטילה המגואל-בדם״**.
במאי 1977 מת בלונדון, בנסיבות מיסתוריות, מורה־דת
נודע מן העיר הפרסית משהד. הכל היו בטוחים
שנרצח בידי סאוואק. כעבור שישה חודשים מת מוצטפה,
בנו בן ה* 49 של חומייני, בעיר אל־נג׳ף, אחרי ביקורם
של שני זרים אצלו. גם הפעם האמינו רבים כי הוא
נרצח בידי סאוואק השנוא.
לעומת זאת, רוח־אללה היא שמו הפרטי של האיש.
** אטילה, מלך החונים המונגוליים, שהשתקעו בהונגריה,
הקים במאה החמישית ממלכה אדירה, שהשתרעה
מדנמאר?) עד פרם, ושהיתה ידועה באכזריותה.

ה א ״ ח־־ א לל ה רו ח־־ אללה חזמי־ני -ימים א ח די םלפ 1שיבתו מפא רי םלטהר אן
לרגל מות בנו, שיגר חומייני איגרת לעם האיראני,
הנחשבת עתה כנקודת־מיפנה בתולדות המדינה. הוא גינה
את ״הגיחוך של סוכן חדל־אישים זה (השאה) ומישפחתו
הבוזזת,״ וקבע כי ״על הצבא האיראני ומפקדיו רובצת
האחריות לשיחרור הארץ.״

ק־ העמיד חומייני את עצמו בראש המהפכה
להפלת השאה, וקרא לצבא להתייצב לפקודתו.
מאות אלפי העתקים של האיגרת הופצו
ברחבי המדינה.
כדרכו של מישטר שוקע, עשה השאה את כל השגיאות
האפשריות. כל אחת מהן האדירה את שמו וכוחו של
האיית־אללה האגדתי, תחת להחלישו. הוא ניסה לפגוע
בו על-ידי הפצת השמועה שהוא סוכן עיראקי. באמצע
1978 תבע השאה מממשלת עיראק לגרשו. ארצות־הברית
סירבה לקבלו, והוא עבר לצרפת. ממשלת־פארים שאלה
לפני־כן, ברוב אדיבותה, אם השאה מסכים לכך.

השליט השחצן השיב כזילזול :״לא איכפת
לי מה קורה לחומייני.״
פסוק זה התנקם בבעליו. חומייני הגיע לפאריס, שם
עמד במרכז הזרקורים של אמצעי־התיקשורת העולמיים.

• אויבי אלוה ומשות׳ דועוטן

חסיד ה אי׳ח־־ אלל ה, בבגדים מגו א ל׳ םברם, בהפ גנו תנגד השאר. שאר בו 13ת 1ד ש

ך ן עוד שהעיתונאים והמדינאים עלו ברגל לביתו
-הקטן, בכפר שמחוץ לפאריס, ניהל האיית־אללה
ממרחקים את המהפכה שהתחוללה בארצו. ככל שירדה
סמכותו של השאה, מיום ליום, כן גברה סמכותו של
איש־הדת הרחוק. כל פלגי האופוזיציה, מימין ומשמאל,
חילוניים ודתיים, קיבלו עליהם את מרותו.
השאה התנדנד על כסאו. באיחור רב תפסו האמריקאים
כי לרודן משוגע־הגדלות יש כרעי־תרנגולת. במאוחר,
כרגיל, החליטו לסלקו, כדי להציל את המישטר הפרו־מערבי.
השאה הוברח, תחילה למארוקו ולמצריים, ולאחר

והרבה
שנות נסיעה
עם מצבר
גולד

601110

המצבר האמין והמתוחכס ביותר

36ח11ע ׳1אחריות

פרו רטה

ללא טיפול-ללא הוספת מים.
סוכנים לישראל•.

אחיס 3ולק >
תל אביב, רח׳ דינקו־דן 9ו, טל 284976 03ת.ד884 .
הפצה תליאביב והמרכז: אחים קרן ,333398 מוסך• עמיר ,476595 מוסך אורי. א\.ועו .33742 6 8 .יוחננוב אליהו ,257210 שרות חשמל סמי ,800938 ארמה
חיימי חדד פולקסווגן ,832268 שרות חשמל עוזי שחמורוב ,878230 זיק אור ,253802 מכון השחר עוזרי משה ,803265 היימליר יעקב ,331817״מוטקה״
,832859 מגדל שלום ,50984 חיימוב יעקב .85422 2בני ברק: אור נע .774236 אזור נתניה: יורם רז כפר ויתקין 96804־ ,053 טכנואור חשמל ״אורי״ 38013־053
חשמל מוטי 22579־ ,053 פתח־תקוה הלר פסח ,912977 רמלה: מוסד מאור 25094־ ,054 אשקלון: חשמל אוניברסל 23271־ ,051 פולקסווגן ליד פז 23822־,051
תלמי הנגב 97311־ ,051 רחובות: פולקסווגן רכב הנגב 951650־ ,054 טכנו אור 51484־ ,054 מוסך זאב אודי פולקסווגן 55809־ ,054 רמת השרון: חשמל
״דודקה״ ,476693 רעננה: חשמל תובל 27980־.052
הפצה באר שבע והדרום: שרות חשמל לרכב ״שאול״ א. התעשיה כביש חברון 35111־ .057 חשמלאים מורשים אזור הדרום: המניע, צומת גילת 83424־,057
מוסר ברעם פולקסווגן ב״ש 72011־ ,057 גרשון את רפי א. התעשיה ב״ש 74782־ ,057 מוסד קוניו א. התעשיה דימונה 53713־ ,057 מוסך הנאמן פולקסווגן
באר שבע 77195־.057
הפצה חיפה והצפון: מצברי גולד חיפה גולדנר ג״מ. לפני בתי הזיקוק 702519־ .04 חשמלאים מורשים חיפה והצפון: אוטו אור 666922־,04
מרויץ ושות 669710 04 רוני אור 723362־ ,04 פולקסווגן השמשוני ובניו 724743־ ,04 טוני עוקל 740921־ ,04 גוטמן זאב 705057־ ,04 פיקס
אור 720371־ ,04 בורים עינב 532969־ ,04 קונטם בן ציון ובנו 722731־ ,04 ליפשיץ ובנו 524148־ ,04 זיק אור 723369־ ,04 חדרה: אלקטרו רכב
26200־ ,063 חנות ברונו גולדשטיין 22685־ ,063 גבעת עדה: חשמל מיכאלי יעקב 88504־ ,063 פרדס חגה: שמיר כהן 79407־ ,063 נצרת:
בודג׳נה יוסף 56438־ ,065 מוסך הצפון פולקסווגן 72046־ ,065 טבעת: עציון 932062־ ,04 בית־שאן: מפעלים אזוריים חנניה ארמה
,88282 צפת: אוטוסטרט 31142־ ,067 קרית שמונה: רכב הבשן פולקסווגן 40939־ ,067 דויטש צבי 40864־ ,067 קואופרטיב הגליל

העליון 40713־ ,067 עפולה: קואופרטיב התבור 93504־ ,065 נהריה: אלקטרוסקס 923681־ ,04 עכו: חשמלאות יהודה 910433־04

סקס 911693־.04

הפצהירושלים: פאול בירגידה רח׳ בן סירה 2 2 1 1 3 2 18־ . 0 2חשמלאים מורשים אזור ירושלים: מוסך אתי פולקסווגן 535 1 1־ 0 2
מוסר גסנר פג׳ו 5 2 3 2 2 1־ , 0 2מוסך יוניסי 7 1 6 6 2 2־ , 0 2תחנת דלק צלילי האורנים 7 1 2 0 5 5־ , 0 2מוסך דמיטרי ריזק 2 8 3 4 8 4־ . 0 2
פרסום מלניק

העולם הזה 2194

1 1 איו
תו וש 1וו״0

(המשך מעמוד )17
מכן לאיים הקאריביים ולמכסיקו. השילטון נמסר למדינאי
אופוזיציוני מתון. אבל זה היה מאוחר מדי.

חומייני חזר למולדתו כמסע-ניצחון. למן
הרגע שדרך על אדמתה, הפך שליט כל־יכול
וכלתי־מעורער כמדינה כת 40 מיליון התו-
שכיס.
העיתונאים המערביים, שזכו לבוא לפני כן במחיצתו
של האיית־אללה הגולה ליד פאריס, ראו בו קוריוז מרתק,
נושא מצויץ לכתבות, דמות ססגונית למישדר־טלוויזיה.
מעטים מאד טרחו לבדוק את טיב תורתו — מה גם
שדבריו לא היו מצויים בתרגום לשפה מערבית.

עיתונאי מצדי ככיר ששוחח עימו אז, ושקרא
את ספרו כערכית, הזדעזע. מתוך הספר נשכה
רוח של קנאות פרימיטיבית, מוחלטת וכלתי־מתפשרת.
האיש, שעמד לקכל לידיו את השיל*
טון כאחת המדינות החשוכות כעולם, שלל
מכל וכל את רעיון הדמוקרטיה המערכית, דגל
כיטילטון מוחלט של אנשי־הדת ובהפעלתם הטוטאלית
של חוקי־האיסלאם ככל מערכות־החיים.

היהודים דיבר בשפה אנטי־שמית מובהקת, וב־שיחדור
ירושלים ראה מיצווה דתית עליונה.
הוא הביע שינאה לוהטת לקומוניזם האתיאיסטי, מבלי
להביע אהדה רבה יותר לקפיטליזם הליברלי של המערב.
זה גם זה היו, בעיניו, דרכים לגיהינום — וחומייני
מאמין בכל ליבו שיש גיהינום, כשם שיש גן־עדן. הוא
היה מוכן ומזומן לפתור את כל הבעיות הסוציאליות
באמצעות המירשם הבדוק של האיסלאם, והוא שיכנע
את חסידיו כי שיסה סוציאלית זו היא מתקדמת, צודקת
ושיוויונית יותר מאשר תורות מוסקווה ופקץ גם יחד.
תורתו ״הסוציאלית־מתקדמת״ כוללת מערכת־בנקאות חס־רת־ריבית,
אירגוו יסודי מחדש של הכלכלה, החינוך והצבא.
יתכן
שגם אותו עיתונאי לא האמין כי האיית־אללה
המזוקן אכן ינסה להגשים את תורתו באיראן המודרנית,
שבה הושקעו מיליארדי דולרים בתיעוש ובבניין־ערים.
אם כן, הוא טעה.
חומייני חזר לאיראן. הוא גירש בבושת־פנים את
הממשלה הליברלית, שנתמנתה על־ידי השאה ערב הדחתו,
בהשפעת האמריקאים. הוא מינה ממשלה משלו, אך
התעלם מקיומה כימעט לחלוטין. השילטון היה מרוכז
בגופו.

באיראן השתלט מישטר שד טרור, שלא
נפל כאכזריותו מזה שד השאה, ושדמה כמידה
רכה דמישטרו שד מכסימידיאן דה־רובם
פייר כשיא הטרור שד המהפכה הצרפתית.
אנשי המישטר הישן, ולא רק רבי־הטבחים ואמני-
העינויים שלו, הוצאו להורג בסיטונות על-ידי בתי־דין
מהפכניים, שהקדישו למישפט חצי שעה או שעה. הומו־סכסואלים
הועמדו לפני כיתות־יורים, יחד עם מנהלות
של בתי־בושת. נואפים הולקו בפומבי. ידיהם של גנבים
נקטעו. מפקיעי־שערים הוצאו מחנויותיהם והולקו ברחוב,
יחד עם שותי משקאות חריפים. הנשים הצטוו להסתיר
את פניהן בפומבי מאחרי צעיפים שחורים.
על איראן ירד הלילה של הכפייה הדתית הטוטאלית.
מי שלא מצא חן בעיני המיסטיקן הקנאי, שהסתגר שוב
במידרשה הישנה שלו בקום, הוגדר כ״אוייב אללה״,
ובתור שכזה היה ראוי לכיתת־הייורים, שהפכה סמל־

המדינה.

אין חומייני יודע רחמים כלפי ״משרתי
השטן״ .הוא גוזר מוות, מרחוק, עד מאות
ואלפים, מכדי להניד עפעף.
אף שיש הסבורים כי הוא אדם רגשני ביותר, ושאינו
נעדר חוש־הומור, הוא כופה על עצמו שלווה. קדושה,
אינו מראה לעולם סימנים חיצוניים של זעם או התרגשות.
הוא עצמו נותן דוגמה אישית. הוא התרחק מארמונות־הפאר
של השאה, הסתגר במישרד הישן שלו בעיר קום,
אינו אוכל אלא קערת יוגורט בצהריים וכמה תפוחי־אדמה
בערב.

י • לוחו לא חזה כאן
^ מאה ה ־ 0צ הכירה תנועות קנאיות רבות, שזכו
י י בשמות שונים ומשונים. הפאשיסטים שאלו את שמם
מצרור־הזרדים והגרזן, שהיו סמל הסמכות הרומאית.
הנאצים זכו בכינויים על פי השם הכוזב שהעניק אדולף
היטלר, כימעט בעל־כורחו, לתורת תנועתו — הנאציונל־סוציאליזם.
שמם של הבולשביקים בא להם מן העובדה
המיקרית שבאחד הכינוסים של מיפלגת־האם שהתפלגה,
הם מצאו את עצמם ברוב, אף שהיו למעשה במיעוט.
לתורתו של חומייני אין דוגמה במילון הפוליטי
המערבי. היו שהדביקו לד. את תווית הפאשיזם.
אכן יש בה סימני־היכר מסויימים, המזכירים את
הפאשיזם האירופי: הסמכות המוחלטת של המנהיג הכל־יכול,
הדרישה לכניעתו הטוטאלית של הפרט, השינאה
לדמוקרטיה, היומדה להיות ״דרך שלישית״ טול הקפי טליזם
והקומוניזם, הטרור הפנימי, דיכוי כל מיעוט רעיוני
ולאומי, ואף הנימה האנטי־שמית.

אך למרות שזוהי השוואה מפתה, כייחוד
לאור העוכדה יטהדכרים מתרחשים כארץ
שממנה שאל היטלר.את שם ״הגזע העליון״
שלו, זוהי תווית כוזכת.

הרוג ה א ״ ח ־ אללד : .גנ ר לי ם וקציני ־־מישטרה שנורו אחר שנ שפטו על־יד בית־רזד־ן
הפאשיזם האירופי העמיד מעל לכל את הגזע (בגרמניה,
בדרום־אפריקה) או את הלאום (באיטליה, בספרד
ובארצות רבות אחרות) .לגבי האיית־אללה, אין ממשות
למושגים אלה. למרות הלאומנות האיראנית המתנגנת
במעשיו, ודיכוי המיעוטים הלאומיים בארצו, אין הוא
מייחס ערך לגבולות, לגזע. ללאום. הממשות העליונה
היא האיסלאם, במהדורת השיעה.
האיסלאם הפרסי ירש מן הממלכה הפרסית שקדמה לו
את הסמכותיות ואת הערצת־המדינה. השיער. האיראנית
מזדהה עם רעיון המדינה הכל־יכולה, הסמכותית. יש הטוענים
כי באיראן המיסגד אינו רק מקום־מיפגש דתי, אלא
גם — ואולי בעיקר — מרכז־הסמכות. העם, הרגיל למיש־טר
סמכותי, צמוד למיסגדים.
משום כך אין באיראן סתירה בין שילטון־הדת ושילטון-
המדינה. חומייני איחד את שניהם, בהתאם למסורת הפרסית,
במיבנה תיאוקראטי אחד.
זוהי תופעה שהיא זרה לתרבות־המערב מזה מאות
בשנים. מאז שנשרף על המוקד ג׳ירולאמו סאבאנארולה,
הנזיר הדומיניקני הקנאי שהקים במאה ה־ 15 מישטר של

כפייה דתית קנאית בעיר פלורנץ, כימעט ולא נודעה
תורה כזאת במרחבי המערב. היא נוגדת לחלוטין את
התרבות המערבית המודרנית, מאז ימי מארטין לותר,
המפרידה בין הדת והמדינה.

כלית כדירה, נקראה התנועה
כתשל״ט על שם מנהיגה: חומייניזם.

כולה

#גוחמד מול פאוסט
^ דוע הצליחה דווקא תשובה זו לאתגר שעמד לפני
י ! האומה האיראנית? מדוע התפתחו תופעות דומות,
מקבילות או מועתקות, גס במדינות אחרות של העולם
השלישי? מדוע נפל פחד החומייניזם על כל המישטרים
הערביים?
ההסברים השיטתיים מנסים להסביר את ניצחון ה־ ׳
חומייניזם בצירוף של מיקרים, או בנסיבות מקומיות.
אך אין ספק כי יש לתופעה שורשים עמוקים הרבה יותר.

יתכן״ בי החומייניזם הוא תשוכת המיזרח

היש השש תשדט

(המשך מעמוד )19

לאתגר המרכזי של הדור: שמיעת המערב.
שקיעה זו מוצאת את ביטוייה בראש וראשונה
בשטח הרחוק כיותר מן העין השיטתית:
בשדה הרוח.
במשך מאות בשנים, שבהם השתלט המערב על העולם
כולו, הוא כבש לבבות בערכיו הרוחניים והחומריים.
הרציונליזם, האובייקטיביות, הטכנולוגיה החומרית הבטיחו
לעמים גן־עדן עלי אדמות. אוסוואלד שפנגלר קרא לרוח
זו ״רוחו של פאוסט״ ,על שם המלומד הגרמני האגדתי
שמכר את נשמתו לשטן כדי לדעת את הכל ולכבוש
את הכל.
רוח זו תאמה את העולם בעידן ההצלחה של הכלכלה
המערבית. מי שלא מצא בה את מקומו, יכול היה לאמץ
לעצמו רוח זו במהדורה הקומוניסטית, שינקה מאותם
המקורות.

אולם במקביל לשינוי יחסי־הכוחות העולמיים
בשטח הכלכלי, עם עליית עוצמתו של
הנפט, משתנים גם הכוחות הרוחניים. העולם
השלישי החל מתאכזב מרוח המערב הקאפי*
טליסטי והצפץ הקומוניסטי. הוא חש בחלל
הריק בליבו. הוא נכסף לרוח חדשה, שתספק
את נפשו.
לתוך החלל הזה חודר האיסלאם. הוא מביא עימו
תורת־חיים שלמה, טוטאלית, בעלת סמכות. הוא צמח
על הקרקע של העולם השלישי, ואינו מוכתם בירושה
קולוניאלית, כמו הנצרות.
ברחבי אפריקה הוא כובש נפשות, על חשבון ת־יתו
של ישוע. באסיה הוא מציע את עצמו כביטוי לדור
החדש, המיאס בייבוא האמריקאי והסובייטי. הוא מעניק
עצמאות רוחנית לבני העולם השלישי, ומטפח את גאוותם.
לעמים, העולים על נחשול הזהב השחור, הוא מעניק
מיסגרת רוחנית להגדרה עצמית, התואמת את כוחם
החדש.
בתודעה הערבית, האיסלאם קשור קשר בל־יינתק
בתקופת־הזוהר של עמי־ערב, כאשר הם שלטו בעולם
התרבותי מבחניה מדינית, צבאית, כלכלית, מדעית,
ספרותית ואמנותית.

שנתיים לחיות, והבטיח לנצל זמן זה כדי לבצר את
שילטון הדת.

המערבי יותר מכפי שאיים עליו אי־פעם הקומוניזם.

משקיפים
רכים ניבאו למישטרו סוף קרוב
יותר. המיכשולים לפניו היו כבירים.

אמנם, מבין שני הענקים של מעצמות־הנפט במרחב,
איראן נופלת בהרבה מסעודיה. בסוף תשל״ט הגיעה
תפוקת הנפט של סעודיה ל־ 9.5מיליון חביות ליום. אותה
שעה ירדה תפוקת הנפט של איראן ל־ 3.5מיליון חביות
ליום. עתודות־הנפט של סעודיה עולים לאין שיעור על
העתודות של איראן. והצבא האיראני הכביר, שהיווה
בימי השאה איום על סעודיה השכנה, התפרק למעשה.
אולם בסעודיה שלטת חמולה אחת, שהעושר ריכך
את כוחה, ושהקנאות הדתית של אבותיה, אנשי הכת
הווהבית, דהתה מזמן. מבחינה רוחנית, כמו מבחינה
צבאית ומבחינת גודל האוכלוסיה, סעודיה היא חלל ריק,
שאין בו אלא שיגרה מוסלמית מסורתית. התעוררות
חדשה של קנאות מוסלמית, נוסח חומייני, עלולה להתפרץ
לחלל ריק זה ולמלא אותו.

במשך מרבית ישנות ההיסטוריה הארוכה שלה, היתד,
פרם שקועה במילחמות־אחים בין עממים, בין מחוזות,
בין דתות, בין שושלות יריבות. היה נדמה כי גורל זה
עומד לפקוד אותה מחדש.

הרודנות הקנאית והמגואלת-בדם של הו
מייני נושאת בחובה זרע של פילוג. כיתת
היורים אינה המכשיר המוצלח ביותר לשמור
על אחדותה של מדינה מרצון.
במערב התקוממו הכורדים הסוניים, בבקשם להגשים
את חלומם הנצחי — כורדיסתאן עצמאית ומאוחדת, או
לפחות אוטונומיה מקומית. בצפון המתינו האזרבייז׳אנים,
דוברי־התורכית, לחידוש התמרדותם, שדוכאה לפני דור.
בצפון־מיזרח חיכו התורכומנים, בדרום־מיזרח הבאלוצ׳ים
ובדרום־מערב שני מיליוני הערבים הסוניים, לפירוק המדינה
האיראנית, שנכפתה עליהם.
שני אירגוני־מחתרת חזקים ופופולריים — האחד
שמאלי־מארכסיסטי, השני דתי־שמאלני — היו מוכנים
להפעיל נשק נגד המישטר, בעוד שמיפלגת־טודה המתינה

לאות ממוסקווה.

אך כשם שאיש לא ניבא בשלהי תשל״ח,
את נפילת השאה, כך לא היה איש בשלהי
תשל׳׳ט יכול להיות בטוח בנפילתו של הו־מייני,
ולא כל שכן של החומייניזם כתופעה רוחנית.
היא עלולה לאיים בעתיד על העולם

אם תפול עוצמת־הנפט בידי מישטר מוסלמי
קנאי, בעל אידיאלים תוקפניים, ישתנו פני
העולם. השינוי יחדור לפינה הרחוקה כיותר
של אירופה ואמריקה הצפונית.
כבר עתה מסכנת עוצמת־הנפט, בדמותו החייכנית
והמיושבת של השייח׳ אחמד זקי אל־ימאני, את הכלכלה
של המערב ואורח־חייו. רק דמיון קודר יכול לתאר
לעצמו מה יקרה בעולם אם תתחלף דמות זו במטיף
דתי קנאי, הנושא בידיו את חרב האיסלאם הכובש. הוא
עלול לגרש את האדם המערבי מגן־עדן, כפי שהכרובים
בעלי להט החרב המתהפכת גירשו את אדם המקורי מגן-

בפרום תש״ם, היתה זאת אפשרות מעשית.

כתודעה הפרסית, קשורה השיעה המוסלמית
בימי-הזוהר שלה, לפחות ב־ 1300השנים
האחרונות. הפרסי חש שזוהי תורתו
הלאומית, המיסגרת להגדרתו העצמית הלאו מנית,
אף שהאיסלאם עצמו אינו מכיר הגדרות
לאומניות.
אולם החומייניזם לא היה תופעה בארץ אחת בילבד.
בסעודיה הסמוכה והיריבה, מיבצר האדיקות הסונית,
חששו השילטונות שמא יתפשט החומייניזם גם אצלם,
במהדורה סונית, והחמירו את חוקי־הדת. במצריים, שבה
קיימת הרגשה דתית עמוקה, אך בלתי־קנאית, הירבה
השילטון לשלם מס־שפתיים לערכי האיסלאם. עיראק
השיעית, שבה שולטים סונים, וסוריה הסונית, שבה
שולטים בני הכת העלאווית השיעית, ניסו להתאחד מול
פני הסכנה החומייניסטית, שאיימה על שני מישטרי-
הבעת היריבים, הדוגלים בלאומנות חילונית. בנסיכויות-
הנפט של המיפרץ הפרסי חרדו השליטים הסוניים מן
המחשבה שמא ידבק החומייניזם במושבות הגדולות של
העובדים השיעיים בתחומיהן.
אפילו ההתלהבות של אש״ף הצטננה במהרה. חומייני
קיבל את יאסד עראפאת בתרועת־ניצחון ומסר לו את
בניין השגרירות הישראלית בטהרן, כאות־תודה על הסיוע
שהגיש אש״ף, תוך ראיית־הנולד, לאירגוני־המחתרת ה-
איראניים, בשעה שישראל השליכה את יהבה על השאה
הכושל. אך הלאומנות החילונית של אש״ף אינה יכולה
לדור בכפיפה אחת עם החומייניזם, מה גם שכמה מאירגוני
אש״ף לא יכלו להישאר אדישים מול פני מאבקו של
המיעוט הערבי, באיזוד־הנפט הדרומי של איראן, לאוטונומיה.

מרתקת
עוד יותר היתה תגובת השמאל בארצות
המרחב.
הגדיר אותה אחד מראשי האופוזיציה השמאלית ב מצריים
:״למארכסיזם אין בטווח הקצר סיכוי לנצח
בארצות הערביות. ההמונים פנו לעבר הדת. עלינו לרכב
על הגל הזה. כל אנשי השמאל בעולם הערבי יצטרכו
להתאים את עצמם לאופנה הדתית, כדי להשתלט על
התנועה, ולהסיח אותה בבוא היום לאפיקים מהפכניים
אמיתיים.״
כך נהג השמאל האיראני, שקיבל על עצמו את עולו
של חומייני, בימים הראשונים של המהפכה. מיפלגת״טודה,
(״העם״) המחתרתית, המאורגנת היטב, שניצלה את ה מהפכה
כדי למלא את מחסני־הנשק שלה ממחסני הצבא,
לא התמרדה נגד חומייני. אולי לפי פקודת מוסקווה,
אולי לפי שיקול עצמי, היא החליטה להמתין. כך עשו
גם תנועות־השמאל האחרות.

היתה בכד הודאה אילמת בכוחו של האיסלאם
התוקפני, הקנאי — ובחולשת הטאדכסיזם
הערבי, היונק את ערכיו מתרבות המערב.

• להט ר<תר 1ר15 דתהבכת
ף * שלהי תשל״ט היה עתידו של חומייני לוטה
4ערפל. הוא עצמו ניבא שנותרו לו רק שנד, או

ה מ עריצות עול ה א ״ ת ־ אללה 1 :ע1ים א־ראניוח, לבו ע!זת ב״עואודיר׳׳ המ׳סורת

סנפיר מרכזמ
בנמל תל-אביב

ציוד ימי,
קורסים להשטת יאכטות
וייעוץ לבניית סירות.

ארד

סירות,
גלשני מפרש,
וקורסים לשיט
וגלישה.

קורסים לצלילה.
ילות מודרכות

וציוד תת מימי
סנפיר מרבז ימי נמל תל אביב
טל4 50995,450366 : |19

212

העולם הזה 2194

!מנחם בג׳ןבבית ־ הכנסתבקא הי ד, חומ״נו ב מי דרשהה דוזי ח ב קו ם: ב ר ־ ח ת ־ השל 1םוהמהפכהב איר אן הו של מו כ־מעט ביחד
ותו עיתונאי מצרי, שריאיין את האיית־אללה
י רוח־אללה חומייני בפאריס, ערב שיבתו לאיראן.
אמר לידיד ישראלי :״כדאי לכם למהר ולעשות שלום
עם העולם הערבי. כיום עוד יש לכם עם מי לדבר —
אנשים סבירים כמו סאדאת במצריים, ולאומנים רציונליים
כמו יאסר עראפאת בקרב הפלסטינים. מחר אתם עלולים
למצוא את עצמכם מול קנאים דתיים, שלא תוכלו לדבר
עימם.

״אתם עלולים לאחר את המועד:״
בראשית תשל״ט היה נדמה שישראל שעתה לעצה
ידידותית זו. המחצית הראשונה של השנה עמדה בסימן
התהליך, אשר הוביל לחוזה־השלום הישראלי־מצרי, שנחתם
כימעם בדיוק באמצע השנה. שני המאורעות הגדולים
במרחב ובעולם — ניצחון המהפכה של חומייני
באיראן וכריתת השלום הראשון בין ישראל ומדינה ערבית
— הושלמו כימעט בעת ובעונה, אחת. המהפכה ארכה 13
חודש, המשא־ומתן לשלום ארך 16 חודש.
אולם ברגע שנחתם החוזה, בטכס חגיגי על מידשאת
הבית הלבן בוושינגטון, נעצר תהליך השלום. המדיניות
הישראלית לא הסתערה קדימה, מבעד לפירצה שנפרצה
בחומת האיבה הערבית, כדי להגיע במהירות לשלום
כללי — שרק הוא יכול לבסס ולבצר את מקומה במרחב,
שבו החלו נושבות רוחות מסוכנות.

הרה ההיפך: במחצית השנייה שד תשל״ט
התרחקה ישראל מן השלום, שנראה כהישג־היד
כמחצית הראשונה.

ידי ממשלת־ישראל למצב שבו היה קל להציגה כבוגרת
בעולם הערבי כולו, ובעם הפלסטיני בפרט.
באחת מנקודות־המשבר של תהליך השלום אמר איש־השנה
תשל״ח, עזר וייצמן :״ביקורו של סאדאת בירושלים
יצר מצב הדומה לזה שהיה קיים במאי ,1967 כאשר ריכז
גמאל עבד-אל-נאצר את צבאו בסיני. אז נדרשה החלטה
אמיצה לצאת למילחמה, עם כל הסיכונים הכרוכים בכך.
עכשיו דרושה החלטה אמיצה לעשות שלום, עם כל
הסיכונים הכרוכים בו.״
השוואה זו היתד. נכונה אף מעבר לכוונתו של וייצמן
עצמו. ביוני 1967 נחלה ישראל נצחון צבאי, אך החמיצה
את פירותיו מפני שלא היתה מוכנה להחזיר את השטחים
שכבשה, תמורת שלום. במארס 1979 הצליחה ישראל
לכרות שלום עם המדינה הערבית הגדולה ביותר, אך
לא היתד. מסוגלת להפכו לשלום כולל, מפני שלא היתה
מוכנה להחזיר את הגדה המערבית ורצועת־עזה.

כמחצית השנייה של והשד״ט החמיץ השלום,
שהוש; כמחצית הראשונה.

• חזמתיזס ישראלי
ייד עם השתלטו במולדתו, קרא האיית־אללה
י י חומייני למילחמת העולם המוסלמי כולו בישראל,
כדי לשחרר מידי היהודים את ירושלים, אחת משלוש
הערים המקודשות לאיסלאם.
אולם, לפחות בטווח הקצר, לא היווה החומייניזם
האיראני סכנה לישראל. להיפך, הוא הכריח את עיראק
להעביר את תשומת־ליבד, מחזית ישראל לחזית איראן,
ובכך הקל על הלחץ׳ הצבאי הפוטנציאלי של ״החזית
המיזרחית״ על ישראל.

אמנם, במישור הישראלי-מצרי התקדמו הדברים ל־מראית־עין
כשורה. נפגשו מישלחות, נערכו ביקורים
הדדיים, התקיימו טכסים ממלכתיים מפוארים. מנחם. בגין
ביקר בקאהיר. ולאחר מכן באלכסנדריה. אנוור אל־סאדאת
ביקר תחילה בבאר־שבע, ולאחר מכן בחיפה.
האיום האמיתי של החומייניזם על ישראל
אולם השלום הישראלי־מצרי איבד את נשמתו, ושרך
את דרכו בקושי תחת עומס הנסיבות העוינות שהועמסו. לא היה חיצוני. הוא היה פנימי.
מזה שנים הרימה את ראשה בישראל תופעה, שעד
עליו. הוא נראה בגלוי כשלום־נפרד. מצריים נדחקה על־

לעליית האיית־אללה הפרסי לא היה לה שם מתאים. גם
לתופעה זו הודבקה לעיתים קרובות, בטעות, תווית ה-
פאשיזם. רק השנה נמצא לה השם המתאים: חומייניזם.
החומייניזם הישראלי, שהטביע את חותמו על המחצית
השניה של תשל״ט, לא היה חיקוי לתופעה האיראנית.
הוא היה תופעה ישראלית מקורית. הוא צמח על קרקע
היהדות הישראלית, כשם שהחומייניזם הפרסי צמח על
קרקע השיער. האיראנית.

אך הדמיון כין שתי התופעות היה מפתיע,
ולעיתים מדהים.
החומיינים הישראליים האמינו, כמו האיית־אללה ה מזוקן,
כי יש להם קשר ישיר עם הקדוש־ברוך-הוא,
המנחה את צעדיהם והמכוון את מעשיהם.
הם כפרו בסמכותה של הממשלה החילונית, גם כשזו
היתה קרובה לתפיסתם.
הם ראו את עצמם זכאים, ואף מחוייבים, להפר את
החלטות הממשלה בכל עת ובכל מצב כאשר היה נדמה
להם שהן מגבילות את מעשיהם.
הם דגלו בעליונות המוחלטת של חוקי־הדת העתיקים,
בפירושם הפשטני ביותר, על פני החוקים של החברה
המודרנית.

כמילא הם היו אנטי־דמוקרטים קיצוניים,
א!? •טדא תמיד הודו כבך. הם כפרו כזכותו
שד הרוב לחוקק חוקים הסותרים, לדעתם, את
רצון האלוהים. הם שלדו את זכותה ואת הוכתה
של הממשלה לפעול עד פי רצון הרום. מתנגדיהם
היו, בעיניהם, אויכי האלוהים, שליחי
השטן. י
אם היו הבדלים בין שתי התופעות, הרי הם נבעו
מן ההבדלים שבין שתי הדתות — היהדות והשיעה.
השיער, האיראנית הפכה, במרוצת הדורות, ביטוי נאמן
של הלאומיות הפרסית. מהפכת חומייני היתה, במהותה
גם מהפכה לאומנית. אך הדבר לא נאמר בפירוש. כי

תד־רא!
אוטומט וחצי
עם הקיוסקהפרט
הצלתה גוררת הצלחה
תדיראו 4 0 0תדיראן
וחצי ...ועכ שיו...
אנו גאים להציג את תדיראן אוטומטי
וחצי המקרר עם הקיוסק הפרטי

תדיראן אוטומט וחצי
כל היתרונות של המקררים האמריקאיים
ובנוסף גם התאמה לדרישות המיוחדות
של המשפחה הישראלית.
תדיראן אוטומט וחצי
נו פרוסט 0 8 1ח:ז 0ו\ו בתא
ההקפאה; הפשרה אוטומטית
בתא האחסון לה שגת
חסכון בחשמל
באנרגיה.ובהוצאות

תדיר אן
אוטומט ורוצי
המקרר היחידי עם הקיוסק
הפרטי -מיכל של 3.5ליטר
( 18 כוסות) המותקן בגוף
המקרר וברז בצידה החיצוני׳
של הדלת, ל א ספ ק ה שוטפת
של משקאות, מיצים, שוקו קר,
קפה קר וכר. ללא צורך
בפתיחת הדלת ובזבוז
בחשמל
תדיראן אוטומט וחצי
תא הקפאה ענק ושטח
אחסון מירבי, עיצוב
חדשני, ניצול נפח מושלם,
שכלולים טכניים, מדפים
מתכוונים, מקום ל סיפולוק ס
ועוד.

תדיראו אוטומט וחצ הצלחה גוררת הצלחה

העולם הזה 2194

תיש השש תשריט
(המשך מעמוד )23
השיעה, כמו שאר זרמי האיסלאם, אינה מכירה בגבולות
של לאום וגזע.
ואילו היהדות התגבשה במשך הזמן כדת־של־עם־אחד.
קל היה לחבר אותה ללאומנות קנאית וצרה, ואף להכניס
בה מידה של גזענות. הרי יהודי הוא מי שנולד לאם
יהודיה, ולא ניתן להיכנס למעגל היהודי הסגור אלא
לטיפטוף דליל של מתגיירים.
התוצאה המעשית היתה שווה בשתי התופעות. דד
חומייניזם הפרסי דיכא ביד רמה את המיעוטים הלאומיים
הרבים בארצו, וכך נהג החומייניזם הישראלי כלפי
המיעוט הלאומי היחידי הנמצא בישראל. כשם שאנשי
חומייני היו בטוחים בעליונות המוחלטת של השיעים,
בהתכוונם לשיעים האיראניים, כן היו החומיינים הישראלים
משוכנעים בעליונותם הגמורה של היהודים, במהדורה
הישראלית.
באיראן ובישראל היו החומיינים בטוחים כי מותר
להם להרוג, לשדוד, להפקיע ולשלול מן הזולת אח
זכויות־האדם — היסודיות — כי אכן, זוהי חובתם הקדושה.
לכלל האומר כי ״המטרה מקדשת את האמצעים״ ,המייוחס
לישועים, לא היתה משמעות בעיניהם, שהרי היו בטוחים
כי גם האמצעים שלהם קדושים הם.

• נוונסוו בדוס וו1ואבאת
תיהתופעות צמחו במקביל, בלי שום קשר זו
א עם זו, ואף תוך עוינות הדדית אוטומטית. משום־
כך היה סביר להניח כי היתד, להם קרקע-צמיחה נפשית
וחברתית משותפת.

אין מנוס מן המסקנה שיש להם שורשים
משותפים.
החומייניזם הישראלי, כמו אחיו־אויבו האיראני, הוא
ביטוי נוסף לשקיעת המערב כמקור־השראה תרבותי.

הריק חודרת תפיסה דתית־לאומנית, הדוגלת
כפה מלא בתפיסות ארכאיות, תוך שימוש בשיטות
עכשוויות. בך זה היה באיראן, וכד
קרה כישראל.
אולם היה הבדל חשוב אחד בין שתי התופעות.
באיראן קם מנהיג כריזמטי, שנטל לידיו את המנהיגות
הבילעדית. לחומייניזם הישראלי לא היה חומייני אחד.

כשנת תשל״ט לא קם איית־אללה יהודי,
אשר יכול היה לתבוע לעצמו את תואר איש־השנה.

#סאטזזאו
זהבאביץ
ך• מיתקפה הדתית היהודית בישראל לא היתר,
1 1מלוכדת כולה במחנה אחד, המוכן לקדם מילחמה
למען יעד אחד.
למרבה מזלה של ישראל החילונית, לפחות בשנת
תשל״ט, התפלגה המיתקפה בין שני ראשי־חץ, שהלכו
בכיוונים שונים.

הדכר מצא את ביטויו האנרטי כמילחמתם
העקשנית — ואך המשעשעת לעיתים — של
שני הרבנים הראשיים, איש ברעהו.

הרב הספרדי, עובדיה יוסף, ביטא את האורתודוכסיה
הקלאסית. כפיית הפולחן הדתי היתד, חשובה בעיניו יותר
מאשר כל יעד פוליטי. הוא תבע סגידה בלא-פשרה
למיצוות־הדת העתיקות, בלי תיקונים ושינויים. לעומת
זאת היה מוכן להצהיר כי מותר להחזיר את השטחים
הכבושים בגדה המערבית וברצועת־עזה לנוכרים (קרי:
ערבים) ,בהתאם לכלל שפיקוח־נפש דוחה שבת. הוא
היה מוכן להסתפק בחוות־דעתו של קצין מיקצועי —
שהוא שכיר־ד,ממשלה החילונית, כמו הרב הראשי עצמו
— שאכן החזקת-ד,שטחים עלולה לגרום למילחמה ולסיכון
נפשות. על סמך קביעה כזאת מותר, לדבריו, להחזיר
שטחים.
יריבדעמיתו, הרב האשכנזי שלמה גורן, הלו בדרך
הפוכה. הוא היה מוכן להיות יותר גמיש בכפיית מיצוות

גם זרם אורתודוכסי זח של הדת היהודית פתח השנה
במיתקפה קנאית. אנשיו השליטו שילטון של טרור
בירושלים, עסקו במשך חודשים ארוכים במאבקים אלימים
נגד התנועה בכביש־רמות בירושלים, ונגד הקמת איצטדיון
בשטח הכבוש מצפון לעיר. הוא ניצח במאבק הפוליטי
לשיחרור הבנות מחובת השרות הלאומי, והתכונן בסוף
השנה למיתקפה פוליטית לחיסול החוק המתיר הפלות
מלאכותיות.

בל זה הזביר את האיית-אדדה. אכל ההזי־מיינים
הישראליים האמיתיים היו מצויים כפלג
אחר של ההתעוררות הדתית. אם סימל
האדמו״ר מסאטמאר את הפלג האחד, סימל
האדמז״ד מלוכאכיץ, הרב מנחם שניאורסון,
את הפלג השני.

#תשר שה1א 1811
>> ילו התחפשו אנשי המישמרות המהפכניים של
חומייני וחבשו כיפות סרוגות, הם היו דומים כימעט
בכל לאנשי גוש־אמונים. אילו לבשו אנשי גוש־אמונים
את המדים של המישמרות המהפכניים של האייודאללה,
לא היה איש מכיר בהבדל.

האידיאולוגיה של הגוש היתה זרה לחלוטין
לערבי המערב. אך האיית־אללה הפרסי היה
מכין אותה בנקל — אילו היה מובן להקשיב

בצורה הבוטה ביותר בוטאה האידיאולוגיה הזו במיסמך
אשר תוכנו היווה סתירה מוחלטת לכתובתו — בית ד,מישפט
החילוני העליון של מדינת־ישראל. בתצהיר
מישפטי, שהוגש על־ידי שני חברן גוש־אמונים, תושבי
אלון־מורה, לבית־המישפט המודרני, שנתבע להכריע
בפרשת ההתנחלות על פי קריטריונים יבשים של חוק
רציונלי ודמוקרטי, קבעו השניים:

״חברי כגרעין אלון-מורה ואנוכי התנחלנו
כאלון־מורה משום שנצטווינו לרשת את הארץ
אשר נתן האל לאבותינו.

הנ ע רי תשלהא ״ ת ־ אללה: ח ב רו ת ה מי ש מ רו תהמהכ כנינ ת באיראן, ו ה׳ורקת מואוח־סינ: מזלכ הן ורקח פ *1111 1וייזמן
החומיינים הישראליים נשאו לא פעם את רוממות המערב
בפיהם, ואף ראו את עצמם כלוחמי המערב וכמגיניו.
אולם הם פסלו את ערכי־היסוד של התרבות המערבית —
המחשב הראציונלי, הכמיהה לאמת אובייקטיבית, העיקרון
כי האדם הוא הערד העליון, הדבקות בזכויות-האדם,
הסגידה לחוק החל על השילטון כשם שהוא חל על
האזרח.

בל הערכים האלה מכוססים על הפרדה גמורה
בין המדינה והדת, והעברת הדת לתחום
הפרטי.

בד בבד עם שקיעת המערב מבחינה מדינית וכלכלית,
נאלצים גם ערכיו לגונן על חייהם. בחברה היהודית היו
לערכים מערביים אלה תמיד שורשים עדינים ביותר.
תנועת ההשכלה ביהדות האירופית והזרמים המתקדמים
ביהדות הדתית היו ונשארו צמחים חלושים, שנפגעו
עוד יותר בתקופת השואה באירופה. בקרב יהדות ה־מיזרח
לא צמחו כלל.
כשם שד,מכבים דחו את הערכים של ההלניזם
ורצחו בסיטונות את ה״מתיוונים״ ,וכשם שהקנאים התקוממו
נגד הערכים של התרבות הרומאית והרגו את
חסידיה, כן דוחים כיום החומיינים הישראלים את ערכי
המערב.
מבלי להרגיש בכך, הם שייכים מבחינה זו לעולם
השלישי, ומתרחקים מן העולם המערבי. ראש מישלחת
ישראל באג״ם, הפרופסור יהודה בלום, דומה לאיש מערבי
מכל הבחינות — בצבע־העור, בהופעה, במעמד האקדמי,
במיבטא. אולם כאשר דיבר במועצת-ד,ביטחון על הזכות
האלוהית של עם־ישראל על ארץ־ישראל, המבוססת על
ספר קדוש מלפני אלפי שנים, היה לדבריו צליל זר ומוזר
באוזניהם של ג׳נטלמנים בריטיים ואמריקאיים. לעומת
זאת, לדבריו של יאסר עראפאת, יו״ר אש״ף, שהתיימר
לטעון בזכות ערכים מודרניים כמו זכות ההגדרה העצמית
של העמים, זכויות־האדם ומגילת־האו״ם, היה צליל הרבה
יותר מערבי.

ערכי המערב נסוגו כישראל. לתוך החלל

ופולחנים על הציבור, אך ניסח חוות־דעת דחית שאסרה
על החזרת השטחים הכבושים בכל התנאים והנסיבות.

כעוד שהספרדי רבב על גל דתי אהד, רכב
האשכנזי על הגל הדתי תשני.

הגל שעליו רכב עובדיה יוסף לא היה מלאכותי או
קל-ערך. חוות־דעת דומה לשלו . ,שהסתמכה על הנמקה
דתית דומה, מסר איש שהוא חשוב יותר בציבור הדתי
האדוק: הרב אליעזר שך, האיש החזק של מועצת־גדולי-
התורה, הסמכות הדתית העליונה של אגודת־ישראל.
רבנים אלה מייצגים את האסכולה הקלאסית של הדת
היהודית, שאינה מייחסת ערך לשטחים ולשילטון מדיני,
אלא אך לנאמנות עם־ישדאל לאביו־שבשמיים. הקיצוניים
שבמחנה הזה מצאו את סימלם העליון באדמו״ר מסאט-
מאר, הרב יואל טייטלבוים, שהלך השנה לעולמו. עד הרגע
האחרון סירב לבקר בישראל או להכיר במדינה. הוא
התנגד לציונות בחמת־זעם, וראה במדינה את המצאת
השטן.
כאשר קם תיאודור הרצל, העיתונאי הווינאי המתבולל,
והטיף לרעיון המדינה היהודית, התנגדו לו כל גדולי-
התורה, בלא יוצא־מן־הכלל, בחימה שפוכה. הם ראו
ברעיון הציוני כפירה נוראה, והם קיללו את הרצל במילים
שאין דומות להן בימינו, מילבד במילון של האייוד
אללה הזועם.

בעיניהם לא היה הרצל.רק נכיא־שקר, אדא
גם איש־זדון ועובר-ישראל. כנסיונו להביא גאולה
לישראל כאמצעים חילוניים, הוא מנע את
בוא המשיח והביא על עם־ישראל שואה נוראה.
אחרי שואת־אירופה והקמת המדינה, השלימו חלקים
גדולים של האורתודוכסיה היהודית עם העובדה המוגמרת,
ואגודת־ישראל אף התמחתה בהגדלת חלקה בשלל מן
הקערה הציונית. היא לא השתתפה בהתעוררות הדתית
הלאומנית. היא הסתפקה בניצול המכשירים של השילטון
החילוני כדי לשמור על שמורת-הטבע שלה באמצעות
החינוך העצמאי, ולשם כפיית הפולחן היהודי על האזרחים
בכוח החוק.

״...אלון-מורה הוא לב־ליבה של ארץ־ישראל, במובן
העמוק של המושג. אמנם גם מבחינה גיאוגרפית ואיסט-
ראטגית, אך קודם כל הוא המקום שבו הובטחה הארץ
הזאת לראשונה לאבינו הראשון, והוא המקום שבו נעשה
הקניין הראשון של אבי־האומה, שעל שמו נקראת הארץ
הזאת ארץ־ישראל.״
אילו היתה קבוצה של אינדיאנים מעזה להגיש מיסמך
כזה לבית־המישפט העליון של ארצות־הברית, היה הדבר
מעורר רעמי צחוק. אילו היו שני דרואידים, כוהני־דת
מבני הגזע הקלטי העתיק, מגישים תצהיר כזה לביתר,לורדים
הבריטיים, היה הדבר מתקבל בתעלול משעשע.
בישראל של תשל״ט נתקבלו הדברים ברצינות גמורה,
ולא עוררו אף חיוך. הם נראו סבירים בהחלט, טבעיים
ותואמים את רוח הזמן.

גוש־אמונים הוא ראש-החץ של החומייני
זם הישראלי. הוא יצא להתקפה כרגע שנחתם
חוזה-השלום.

התופעה עצמה התפתחה במשך כמה שנים, מאז
מילחמת ששת־הימים. היא פונקה על-ידי פוליטיקאים
שונים, שראו בה, תחילה, חיית־בית שניתן ללטף אותה,
$אמן אותה ולנצל אותה לצרכים שונים. היו שראו בה,
מתוך אי-הבנה גמורה, מהדורה חדשה של תנועת־התייש־בות,
מפני שאחת משיטותיה היתד, ההתנחלות. כאשר
יגאל אלון רץ לחברון, כראשון בין השרים, כדי לברך
את קבוצת ה״מתנחלים״ שרימו את צד,״ל ושהגיעו לשם
באיצטלד, של מי שמבקשים לשהות במקום רק כדי
לחגוג את ליל־הסדר, הוא לא העלה על דעתו כי חתול-
הבית אינו אלא גור־נמרים.
כאשר העבירה הממשלה את הקבוצה תחילה לבניין
המימשל הצבאי בחברון, ולאחר מכן הקימה למענה
שכונה קטנה בשם קריית־ארבע, כבר נוכחו השרים לדעת
כי יש כאן חיית־טרף קטנה.
בימי שילטונו של יצחק רבין, כאשר התנגשו אנשי
גוש־אמונים ברחבי הגדה המערבית עם חיילי צד,״ל, כבר
הפך הגור לנמר קטן. רבין לא העז לסלק את הנמרון

סיטרואן
מזמינה אחזך להכיר
מ 1שג חדש
של שחת ובטיחות

״סיטרואך מזמינה אותך לנסיעה
חלקה בכביש משובש.
מוזר? אולי כשמדובר במכוניות
אחרות.
״סיטרואך מסחררת מצוין ע .
כביש משובש: היא מחליקה
בקלות רבה על כל מכשול
ומשאירה מאחוריה מכוניות
־׳מקפצות״ וכמה נהגים נדהמים.
איך היא עושה זאת?
התשובה היא. ק.רו.
״סיטרואך מתאימה אורסצמה
לכל סוג דרך באמצעות מערכת
מיתלים הידרופניאומטיח.
מערכת זו מאפשרת לכל גלגל
בנפרד להצמד לקרקע בגמישות

דוד לובינסקי בע״מ, תל־אביב, רח׳ שונצינו , 16 טל.
6־ .333214 סוכנויות: תל־אביב :
ג. מוסכים
ומפיצים בע״מ, רח׳ חרוץ , 12 טל 331339 .־.03

המבטיחה נסיעה חלקה ללא
תנודות. ושומרת על גובה קבנע גם
כשהמכונית עמוסה.

במקרים קשים במיוחד. כאשר
הדרך רצופה מכשולים כמו
אבנים פזורות או שלוליות עמוקות
מתגלה ״סיטהאך בשיא כושרה:
ירית מיותרת מגביהה את המכונית
בשתי דרגות גובה נוספות
ומאפשרת לה להמשיך בדרכה
בנסיעה חלקה וללא הפרעות.
אך הם ערכת.ההי 1חפניאומטית
אינה רק ענין של נוחות מירבית:
יתרונותיה מורגשים היטב גם
בתחום הבטיחות.
המערכת ההידרופניאמטית

דו ד לוב ב ע ״ני
מ פי ץ סי ט רו אן בי שראל

^0 1 7 8 0 £ 1\ 1

שומרת על איזון תמידי של
המכונית ומעניקה לה יציבות
ורכות בנסיעה בכל תנאי דרך
ומעמס.

זוהי אחת הסיבות בגללן זכו דגמי
ה 0 5 -ו־ ^ xשל״ סי טרואך
בפרסי בטיחות רבים. אם אתה
באמת אוהב לנהוג ־ הכנס
לסיטרואן 0 x ^ 0 5נסה אותה
ותגלה את יתרונותיה של המערכת
ההידרופניאומטית.
אנחנו קוראים לה בקיצור.ק.ז־ו
מגם זה שין של נוחות
ירושלים: רח׳ הס ,3טל .228888 ,222666 .חיפה :
בע״מ, שד׳ בו־גוריון ( 8שד׳ הכרמל) ,טל.
גאר־שבע: אשנב הנגב, דרך חברון ,3טל.
נ תני ה: לוינקופף חרמן, רח׳ שוהם ,4טל,37821 .

המחיר נכון ׳ליום .13.9.79

רכב הצפון
538228־.04
33210־.057
35081־.053

ת1ע חטושתו 11 דט

(המשך מעמוד )25
מן האתר שבו הופיע, והניח לו להתמקם בקדום. איש־השנה
תשל״ח, מנחם בגין, אף ניסה לרכב על הנמר
אל השילטון.

השנה: וכה בגין לדעת כי הרכיכה עד: מרים
היא ספורט מסוכן.

בגין עצמו, בנו של פקיד הקהילה היהודית בברסט־ליטובסק,
בגבול פוליו־רוסיה, נקרע כל חייו בין זיקתו
לתרבות־אירופה, שהיתר אהובה על זאב ז׳בוטינסקי,
ובין זיקה דתית־לאומנית, הקרובה יותר לדת המיסטית
של מתאבדי־מצדה.
כאשר חתם בגין על חוזה־השלום, קם עליו הנמר.
באחת הסצנות החשובות ביותר של תשל״ט, בחווה חקלאית
מיצרית שהפכה גן־הירק של נאות־סיני, התנגשו
חסידיו של בגין ואנשי גוש־אמונים עם חיילי צה״ל,
שפעלו בפקודת ממשלת־בגין.

בדיחה זו מבטאת מציאות פוליטית, שהיא אופיינית
לישראל, המצאה מודרנית העולה על המטוס־ללא-טייס
או על המשדר האלחוטי.

אפשר לקרוא לה: דתיות ללא דת.

יש טיפוס של פוליטיקאי ישראלי, האוכל בשר־חזיר
בהנאה, אך המאמין בהבטחה האלוהית. הוא זולל צדפות
בתוספת יין־נסד, אך תומך בחינוך הדתי כמכשיר ל־
״ליכוד האומה״ ,וסבור כי הזכויות ההיסטוריות, המעוגנות
בסיפרי־קודש, הן הבסיס האקטואלי הנאות למדיניות
ישראל.

לשתף אותו במהלכים הפוליטיים, שבהם לא נכלל עד
כה. אנשי גוש־אמונים לא האמינו בו, או לו. עמיתיו
של אריק עצמו טענו כי ״מחר הוא יכול להגיד את
ההיפך, אם יחשוב שזה כדאי לו.״ השחיתות הגלוייה של
אורח־חייו, כשהוא ממשיך להיות בעל חווה חקלאית
גדולה שנהנתה מכל החלטות שר־החקלאות, הגבירה את
הספקות לגבי אמיתות השקפתו. אחד מסימני־ההיכר של
החומיינים, בישראל ובאיראן, הוא היושר האישי הקיצוני,
המציין קנאים דתיים.

אולם יתכן מאד שכל אלה עשו עוול לאריק

נערת גוש־אמונים, אשר ירקה כפניו שד עזר
וייצמן, איש־השנה תשד״ט, היתה דקוחה ישר
מאדכוס-התמונות שד המישמרות המהפכניות.

#מיני-א״ת־אדרה
^ תקפת״ הנגד של אנשי גוש-אמונים לבשה צורות
י 1שונות, והיו לה קורבנות שונים.

אך תמיד היתה הכוונה לשכור את הממ־שדה,
לסכל את רצון־הרוכ שהתכטא ככנסת,
להפוך את הקנאות הדתית הלאומנית לחוק־המדינה.

ערכו סיורים אלימים ברחבי הגדה, פרצו לבתים
של ערבים והכריחו אותם לסלק מחסומים. הם ירו במפגינים
ערביים, והרגו בהם. הם כפו, בהצלחה רבה,
על הממשלה מדיניות מטורפת של התנחלויות, שהקימה
את העולם כולו נגד ישראל. ההתנחלות איימה למוטט
את השלום הישראלי־מצרי העדין — וזו, אכן, היתה
מטרתו האמיתית של גוש־אמונים.

מסכיכ דגוש הסתודדו כמה קכוצות אחרות.
אנשיו של הרב מאיר כהנא, מין מיני־איית־אללה
מפלאסטיק, פרצו לכתים ערכיים בחברון,
ערכו פוגרום־זוטא.
אחרים כרתו גפנים בכרם שמול קריית־ארבע.
נשות הקרייה ערכו פסטיבל מתמשך בבניין בלב
חברון, שהיה שייך ליהודים לפני חמישים שנה — ובכך
סיפקו עילה מצויינת לפלסטינים לדרוש בחזרה את כל
הבתים שהיו שייכים לערבים לפני 31 שנים.
אנשים מפוכחים התייחסו בזילזול לפעולות הגוש
ומחקיו, האמינו שזוהי תופעת־שוליים קולנית וראוותנית,
שתמוג ותיעלם בהדרגה. כך גם חשבו, לפני שנה־שנתיים
בילבד, עמיתיהם וידידיהם, אנשי השאה באיראן,
על הקבוצות המקבילות בארצם.
אולם במהלך תשל״ט הצליח גוש־אמונים במידה רבה,
הרבה מעבר להישגיו הגלויים. הוא הצליח לכפות על
הממשלה מעשים ומחדלים, שהוציאו את הנשמה מן
השלום הישראלי־מצרי. בסוף תשל״ם, כאשר ערך הנשיא
אנוור אל־סאדאת את ביקורו הממלכתי בחיפה, נותר אך
מעט מאותה התרוממות־רוח, שאפפה את סעודת־הגן
הקסומה שערך אל־סאדאת לאורחיו הישראליים בארמון
בשולי קאהיר, למחרת החתימה.

הגוש לא עשה זאת, כמוכן, לכדו. היו לו
עוזרים רכי־כוח.

#האיש סוש
^ דיחה שנפוצה השנה בעולם אומרת כי ״הישראלי
המצוי אינו מאמין באלוהים, אך הוא מאמין כי
אלוהים הבטיח לעם־ישראל את ארץ־ישראל.״

ה בו ל דו זרשלא ריק שרון: פ רי עתהדרךאל אלון־מודה. בלב הי שוב הער בי
הדגם המושלם שד טיפוס זה הוא אריק
שרון, איית־אדלה-כלי-אללה, קנאי־כלי־כיפה.
אם היה השנה ישראלי שהתקרב למעמד של איש־השנה,
היה זה אריק שרון. במשך שנים תמך, מאחרי
הקלעים, בגוש־אמונים, כבאחד המכשירים לעת־מצוא
שניתן להשתמש בהם. בו־זמנית פלירטט גם עם חוגים
שמאליים, ניהל משא־ומתן עם הליברלים־העצמאיים לשם
הקמת מיפלגה יונית משותפת, הציע את עצמו כיועץ
לראש־הממשלה יצחק רבין, פזל לעבר כם־הרמטכ״ל.

אך כתשל״ט הניח שרון למישחקים אלה.
הוא החליט כי עתידו קשור כחומייניזם הישראלי,
והוא אימץ לעצמו מעין מהדורה חילונית
של הקנאות הדתית הקיצונית כיותר.

לשיאו הגיע אריק שרון השנה כאשר שתל את
התנחלות אלון־מורה, במרכז הריכוז הערבי באיזור־הלב
של הגדה המערבית. התנחלות פרובוקטיבית זו, שהמרידה
את הגדה כולה, ושגרמה לפילוג עמוק בציבור הישראלי,
היתד. קריאת־תגר על מצריים, שהעמידה עדיין פנים
כאילו היא מאמינה בהתקדמות לקראת ״אוטונומיה״
בשטחים הכבושים.
היו שראו במעשיו של אריק שרון תעלולים בילבד,
נסיון של פוליטיקאי ממולח לבנות לעצמו ציבור־בוחרים,
למשוך אליו תשומת־לב ולהכריח את ראש־הממשלה

שרון. מתחת לסתגדנות של האיש, שאפתנותו
האישית הנפוליונית, חוסר־המעצורים שלו
ונכונותו להשתמש ככל תעלול ופעדוד לקידום
עצמי, חכוייה השקפת-עולם אמיתית, אותנטית,
פרימיטיבית וקנאית.
כאשר הוא מפלרטט עם שמאלנים, או מתיימר להיות
ליברל מתקדם, אין הוא משכנע. אך כאשר הוא מדבר
על ״עובדות בשטח״ ,על ״צירי אורך׳ ו״צירי רוחב״,
הוא משכנע מאד. כי אז הוא מבטא את האמת שלו.

#לחזו וניחת-יו׳
ריק שרון רחוק מלהיות איש דתי. מיצוות ופול׳
חנים אינם מעוררים בו עניין. אך יתכן מאד שיש
לאומנות נוסח ישראל, היונקת משורשים דתיים עמוקים,
למרות שאין בה סממנים דתיים חיצוניים.

גם כחינוך החילוני-ככיכול של מערכת-החי־נוך
היהודית כארץ, היתה תמיד נימה של
קנאות לאומנית־דתית.

הוא העלה על נם את הקנאות החשוכה של הקנאים,
שהרימו את נס ההתאבדות, ושהמיטו שואה על עם־
ישראל. ספר־יהושע נלמד כ״היסטוריה״ ,ללא נימה של

ויי

כ׳ ת ח היר שלהא ״ ח־־ אללה: אנש ה מי ש מ רו ת המהפכני ש ל חומי־!״ מוציאי ל הו ר ג בסי טונו תאחה מו ד די ם הבורר

בושת ניגסו: האמת

ויאמר: מה עשיתן
קול דמי אחין צועקים אלי מן האדמה

ך* מד דמו של הבל, קורבנו של קין,
״• דם הקורבנות של מעשה־זוועה צועקים
מן האדמה. שום כוח בעולם אינו
יכול למנוע מן הזעקה להישמע.
כך קרה למעשזדהזוועה שביצע הסגן
דניאל פינטו, אחרי מיבצע-ליטאני.
במשך ששה שבועות שררה דממה, והיה
נדמה כי קולו של הדם הושתק.
השבוע, לפתע, הכל התפוצץ והדי ההת פוצצות
כשמעו מסביב לכדור־הארץ.

הסערה הראשונה
ך• אשרנ תג ל ה לראשונה כי מתנהלת
חקירה נגד קצין בצה״ל, המואשם
במעשה חריג במיבצע־ליטאני, הסכימו כל
העיתונים — וגם העולם הזה — שלא
לפרסם את הפרטים. הובטח כי האיש יועמד
למישפט. ניתן למערכת־השיפוט לעשות
את מלאכתה. באותם הימים היה איש-
המילואים אברהם עמרם מוחזק בידי אחד
הארגונים הפלסטיניים הקיצוניים בלבנון,
והיה חשש שמא פירסום הדברים עלול
לסכן אותו.
גם כאשר נדון האיש ל־ 12 שנות מאסר
בערכאה הראשונה, וכאשר עונש זה הופחת
לשמונה שנים בערכה השנייה, לא היה
פירסום. הכל חשו כי נעשה דידצדק,
ואפשר להסתפק בכך.
ואז באה הידיעה שקוממה וזיעזעה את
המעטים שידעו על כך: הרמטכ״ל החליט
לבטל את גזר-הדין של בית־המישפט
הצבאי לעירעורים, והעמיד את עונשו של
הרוצח על תקופת־מעצר מגוחכת: שנתיים,
שהן למעשה שנה ושליש (מפאת ניכוי
השליש).
הדבר עורר סערה ראשונה בכנסת.
מאיר פעיל ואורי אבנרי, שולמית אלוני
ויוסי שריד, ובצורה אחרת דויד גלאס
ושמואל טולדאנו, מחו על מעשה הרמטכ״ל
מצל דוכן־הכנסת. אולם איש לא ידע עדיין
את הפרטים המלאים של המעשה, שעליו
הורשע הקצין. צנזורה קפדנית מאין כמוה
מנעה פירסום כלשהו.
כדי לשבור את קשר־ההשתקה ולהזעיק
את הציבור, הגישה סיעת של״י הצעה של
אי-אמון בממשלה. אף אחד מאנשי המערך,
ש״י, ר״צ ול״ע לא הצביע בעד ההצעה.
כך הוסר העניין מסדר־היום של הכנסת,
ללא מחאה וללא זעקה מצד חברי־הכנסת
— וביניהם אותם חברי־הכנסת שהזדעקו,
לפתע, השבוע.
אולם מעשה־הנבלה הטריד את מצפונם
של יודעי־דבר, והם לא יכלו לשבת בשקט.
כאשר פירסם הרמטכ״ל בראיון מוזמן גיר־סד,
כוזבת לחלוטין של הפרשה* ,החליטו

להלן נוסח המיבתב כמלואו :

.23.7.79

אל: חברי הכנסת
מאת: ח״ס אורי אבנרי

הגשתי הבוקר הצעה דחופה לסדר־היום,
שמטרתה להביא לפיטורי הרמטכ״ל, רא״ל
רפאל איתן, בעיקבות מסכת־השקרים ש-
פירסם בראיון מוזמן, שערך העיתונאי
ישראל הראל, איש ״גוש אמונים״ ,בעיתון
ידיעות אחרונות.
אני מרגיש כי תפקידי כחבר־כנסת מחייב
אותי להביא לידיעת כל חברי־הכנסת את
העובדות בפרשת הקצין־הרוצח, כדי לאפשר
לחברי־הכנסת לשקול בעצמם את
העניין, כדרוש למילוי תפקידם נאמנה.

ואלה העובדות:
במיבצע ליטאני חנתה הפלוגה המסייעת
של אחד הגדודים בכפר הלבנוני עין־בעל,
כחלק ממערך גדודי, שהיה חלק ממערך
חטיבתי. כלומר: המאורעות קרו בתוך
שטח שהיה כבוש בידי צה״ל, ללא קשר
לפעולה קרבית.
על הפלוגה המסייעת פיקד זמנית סגן
דניאל פינטו, מ״מ חבלנים, אחרי שמפקדיו
יצאו מכלל פעולה.
לפי הגירסה שנתקבלה על־ידי בית-המישפט, יצאו פינטו ושני רב״טים,
לצייד־אדם, ותפסו ארבעה כפריים
לבנוניים, ביניהם נער בן .16 הם
הובילו את הארבעה לבית, והכניסו כל
אחד מהם לחדר כפרד, כשהוא כפות בידיו
וברגליו בחוטי-ניילון.
סגן פינטו נכנס לכל חדר, בזה אחר זה,
ועינה את קורבנותיו במשך שעות בצורות
שונות ואכזריות. בסופו של דבר רצח אותם
בזה אחר זה בחניקה, בידיו ממש ובחוט-
ניילון. לאחר מכן זרק את ארבע הגופות
לבאר, במרחק של כמה עשרות מטרים
מהבית.
פינטו ושני הרב״טים קשרו קשר של
שתיקה, ולא דיווחו על כך לאיש.
כעבור כמה שבועות, אחרי שהכוח חזר
לשטח ישראל, ואחרי שנתמנה מפקד-
פלוגה קבוע לפלוגה המסייעת, ישב פינטו
במסיבת־רעים.
עם מפקד זה,
על המעשה
תוך כדי כך סיפר פינטו
לפרטיו, תוך פירוט העינויים שבהם עינה
את הארבעה טרם רציחתם, אך השביע
אותו לשמור על הדברים בסוד.

8 1 3 ^ 111§ 11161<16111
§ 0 0 0 1 1 0 0 1 0זק 38 116־!ס׳*!
״35 3 10131 116.׳*!

הרב״טים — אך לא את המודיע, שיכול
היה לזהות את המחבלים. פינטו פרץ לבדו
לבית, שבו נמצאו השניים, וכשאלה התנפלו
עליו, הרג אותם בצרור־כדורים.
בכיסם מצא תעודות של אירגון אל-צעיקה.
הוא החזיר את התעודות לכיסיהם וזרק
את הגופות לבאר, מבלי למצוא לנכון
לדווח על כך לאיש.
אחרי שפלוגת פינטו הוצאה מן הכפר,

€ 611801*8

הבחינה היחידה המחליפה בריח של גופות
שעלה מן הבאר. המפקד שלח חיילים
להוציא את הגופות, אך רק שתי גופות
הוצאו, מפני שנתגלו בבאר סדקים אשד
יכלו לסכן את חיי החיילים. פינטו ידע
זאת, ומכאן גירסתו לגבי שני הרוגים,
במקום ארבעה.
בחקירה !נבדקו הגופות מחדש, ונמצא
שהן כפותות בחוטי ניילון, בידיים וברגליים.
הסתבר שלא היו בהם כל סימנים
של יריות, ושהם מתו בחניקה. כן נמצאו
על הגופות סימנים רבים של עינויים.

181*3611 0 6 1 1 6 1 * 3 1
ח 80ז§€ז 0ד 0121ץ 8

16 ) 11101100

8י £ 11 30

0 6 0 .

3 8 1( 1011811110 1116 1 0 1 0 *5 5 6 0 1 6 0 0 6
1$ 111$ז 11׳ * 3 01׳ ( 5 3 11 60 11 00 13י 1) 0 65 56 1
• \ 1 0 0 !. 3 0 ) 1 1( 6נ 151. 81111130111׳ ! 3011
3 0 0 - 0 0 0 )1)1 6 0 0 6זס 6 1116 133818 וח 0 3
1 3 0 )1־ 061 11 0 1 6 10111316 ) 1 1
ז 1101$16׳\ 1016 1׳(1־111$ 511611 ? 31
1^ 6 0 3 0 1 1 6 0 1
8י 8 6 £ 1 0
1ת 6יז 1מז 8 0 ׳׳6
גז ו 7י70311

• 3 6ז 1. 1 3 — 7116 ! 5ק , 5 6א 0ס א
• 56 )1 1116 11111 5 10צ 6זקק1> 1135 $11ז 1ז ^ 11
5 813 ( 0 0 8י 0 1 1 0 8 11611160301׳( 3זס ץ ז
־( 10 £ 6 1ז 6 3׳( 3 !3 01¥111308 1351ז\ /ז1011
׳<1 01ז 6 0 0ז 0110 )15 111311116־ 81 סס 3 0 0 0
) 1116 1*11165 0 6 )1 1ז 131 15 0 0 ¥ 6־1115 11
ז 0 1 3־1זם . 3 0 0 3 1 6 1381 511010161.ק $111 זס 0 6 0 5
0׳ *!1131 0 0 0 ¥ 1 0 1 6 )1 £ 1 1010 0 0 1
655 1138 1( 6 6 0 101 ) 1זק 361 , 1116ז 10 15
, 16 ) 11106)1 11101 10ז 6ג<ז0011015 0 ) 0111
) 01116ץ 1חז /1131 1116 3י 1 0 0 1ז 0ק 6ת 10
1¥ 3 ! 6 3 0 ) 1 5 6 0 1 6 0 0 6 ) 1זק ־3 01 ) 01־1116 1

6 1( 6 )11118ז8 0 1 )1161׳ 4.007186 )1 171 1 ׳01 ׳111

0 / 4 €161110,718 171 1101 )1 071 €61 ( 071071
־ 6 )1 0 0 1116 1186 6 ) 0 6 0ז 10 0 3 8 6 0 6 0 1 6
ק 5111ז 5 0

111(11031100 0 1ק 6 ¥ 6 0 1זק 10
1 0 8 11116 3110׳*!
׳ ( 6 0 5׳\5 10 0 § 1־ 101 1116 ¥61 זק 5 10ז 6ק 3ק
8 110 ) 11085י1־1116 00111

הכותרת בעמוד הראשוך שד ״הראדד טריכיוך בפאריס
לכרוזים, לעיתוני־קיר ולחו״ל
המ״ם התלבט במשך כמה ימים, אך
כאשר שמע כי אחד משני הרב״טים,
עומד לזכות בתואר חייל־מצטיין
מידי כשיא-המדינה, נשמע לקול מצפונו
ודיווח על המעשה. הדו״ח הגיע בשרשרת-
הפיקוד לידי אלוף פיקוד־הצפון, שציווה
לפתוח בחקירה.
בחקירה מסר פינטו גירסה שסתרה את
דיברי המ״פ, אולם בחקירה בפוליאגרף
(גלאי שקר) נמצא כי פינטו משקר לאורך
כל הדרך, וכי מפקדו דובר אמת.
גירסתו של פינטו היתה כי מודיע גילח
לו ששני ״מחבלים״ עומדים לפקוד בערב
בית מסויים. פינטו לקח עימו את שני

כמה אנשי־ביטחון לעשות מעשה שנועד
להפר את יזשר־השתיקה. הם התקשרו עם
אורי אבנרי ומסרו לו את הפרטים המלאים
של הפרשה.
אחרי התלבטות קשה, החליט אבנרי
לנקוט פעולה יוצאת־דופן. הוא ניסח מיכתב
אל 119 חברי־הכנסת האחרים, ובו תיאור
מלא של הזוועה וספיחיה.
* הרמטכ״ל אמר למראיין: הוא (הקצין)
עמד יחידי, וללא עזרה, לפני סיטואציה
קיצונית, שלדעתי היה בה כדי לאיים על
חייו, ושיקול־הדעת שלו היה צריך להיות
מהיר ביותר.״

תחילה, אך קיבל את הדעה שבהתחשב
בנסיבות הזמן יש להסתפק בעונש של
שמונה שנים.
הצנזורה הצבאית אסרה את פירסום
הפרטים, אחרי שהמישפט התנהל בדלתיים
סגורות (בפקודת ראש אכ״א, ולא לפי
דרישת השופטים עצמם) ,אך הירשה פיר־סוס
גירסתו של פינטו, שנתגלתה כגירסת־שקר
מאלף עד תו.

בית־המישפט הצבאי פסל מכל וכל את
גירסתו של פינטו, והרשיע אותו ברצח
בכוונה תחילה. שני שופטים גזרו עליו
עונש של 12 שנים, ואילו השופט השלישי,
שדעתו היתה כדעת שני חבריו בכל,
התחשב בנסיבות הזמן והציע עונש של
שמונה שנים.
בבית־המישפט הצבאי לעירעורים ישב
הרכב של חמישה שופטים, מהם שלושה
מישפטנים (בראשות השופט העליון מאיר
שמגר) ושני חיילים מנוסים — מפקד
שהשתתף במיבצע-ליטאני, חטיבה ומפקד חטיבת חי״ר. בית־מישפט זה אישר
פה אחד את הרשעת פינטו ברצח בכוונה

בראיון המוזמן לקח הרמטכ״ל את גיר-
סתו של פינטו, ששמונה שופטים בשתי
ערכאות החליטו שהיא כולה שקר, על סמך
הוכחות שלא הותירו מקום לשמץ של ספק,
והציג אותה כאילו היתד. אמת מוכחת.
הוא עשה זאת ביודעו כי הצנזורה, הכפופה
לו, תמנע כל פירסום אחר.
אין שמץ של ספק, לצערי, כי הרמטכ״ל
שיקר ביודעין, ביודעו כי כל מילה שאמר
היא כזב מוחלט. אני מאמין באמונה שלמה
ששלום המדינה וטובת צה״ל מחייבים את
הרחקת האיש מתפקיד כביר־אחריות זה,
ואני מבקש את חברי-הכנסת להצטרף
לתביעתי להדחתו לאלתר.

הסערה השנייה
ד כאן נוסח המיסמך. הוא נמסר בו
2ביום לכל חברי־הכנסת, לחברי־המכד
שלה ולכתבים הפרלמנטריים.
במשך כמה שעות הוא הטביע את חותמו
על מיזנון הכנסת. הח״כים ישבו ליד השולחנות,
יחידים ובקבוצות קטנות, קראו את
הדברים. רבים מהם היו מזועזעים עד
מעמקי נפשם, ודיכאון עמוק ניבט מפניהם.
אחרים התרגזו רק על אבנרי.
כעבור כמה שעות מצא אבנרי הזדמנות
להעלות את העניין מעל הדוכן. במיסגרת
הדיון על תקציב מישרד־המישפטים השמיע
נאום חריף. אך יו״ר הישיבה, בנימין הלוי,
הפסיק את אבנרי אחרי כשאך התחיל
לגולל את פרטי הפרשה עצמה, ואסר עליו
להמשיך בכך. איש־הצנזורה, שנכנס לאולם
ברגע שאבנרי עלה על הדוכן, הריץ ליו״ר
פתק — שהלה התייחס אליה כאל פקודה
— ותבע למחוק את הדברים מפרוטוקול
הכנסת. הלוי נענה לכך מייד, ובכך ניטלה
האפשרות לפרסם אח הדברים ברבים. לפי
החוק, דברים הנמחקים מפרוטוקול הכנסת
אסורים לפירסום.
אף אחד מחברי-הכנסת לא מחה על
פעולה זו של הלוי, איש ארץ־ישראל
(המשך בעמוד )90

(המשך מעמוד )27
ביקורת או שיוך לתקופה מסויימח, קדומה וארכאית.
הטירוף של בר־כוכבא, שגונה על-ידי מחברי התלמוד,
שהבינו את תוצאותיו, הוצג בישוב החדש כאידיאל.

חינוך זה עשה את שלו. אץ אדם שהתחנך
כישראל, ולוא גם כבית־,הספר החילוני כיותר,
שלא נזרע כו זרע של לאומנות דותית ארכאית.
ז׳דפול סארטר אמר פעם כי כל אדם הוא גיזען.
יש רק הבדל בין מי שלוחם בנטייתו הכמוסה הזאת
והמשתדל להתגבר עליה, ובין מי שנכנע לה. יתכן שזה
נכון גם לגבי הקנאות הלאומנית החבויה בלב כל ישראלי.

כרגע של התגלות, אמר השנה עמוס עוז,
אחד הדוכרים המוכשרים כיותר של מחנה
השלום כישראל, איש-קיכוץ וסוציאליסט :״יש
גם כי איש־אמונים ק טן
אריק שרון הוא התוצר המושלם של חינוך כזה.
כאשר קבע השנה בכנסת, שכל מי שאינו מסכים עימו
אינו ״ציוני״ ,אלא ״גייס חמישי״ ,הוא דיבר בשפתו של
חומייני, מבלי להזדקק לסמלים דתיים. באותה מידה של
הגיון יכול היה לאמר כי יריביו הם ״אויבי אלוהים״
ו״שליחי השטן״.

מבשיר-העבודה של אריק שרץ אינו כיתת•
הירי, במו אצל חומייני, אלא הבולדוזר. אך
התוצאה היא אותה התוצאה: דריסת בל התנגדות,
נישול ודיכוי של כל מי שאינו שייך
לעם או לדת השליטים, פריעת כל, חוק הנוגד
את מטרת הקנאים, זילזול כמימשל זרדמוק־רטי,
הענקת מעמד של קדושה לדוקטרינה
העומדת מעל לזכויותיו של האדם.
חומייניזסי חילוני־כביכול זד. לא היה נחלתו הבילעדית
של אריק שרון. השנה קמו חומיינים רבים מסוג זה,
בכל הגדלים והצורות. הם השתלטו על רשות־השידור,
בדמותו של יוסף (״טומי״) לפיד, שהיה אמנם פעיל
בעבר במאבקים נגד הכפייה הדתית, אך שהוא לאומי
קיצוני, לפי הדגם האירופי. בעזרת דמויות קצת יותר
אסיאתיות, כמו אהרון פאפו, נערך טיהור יסודי באמצעי-
התיקשורת המרכזיים.

מדאיגות עוד יותר היו מגמות שהחלו מתבלטות
כגוף, שחיה כעבר — אולי כאופן פרדוכסלי
— מיבצר של שפיות-הדעת, המתינות
והרציונליות.

רב-אלוף ובתפיסתו חוות-דעת
התפיסות

דברים מוזרים קרו בצה״ל, בהנהגתו של
רפאל (״רפול״) איתן, אדם הדומה באופיו
לאריק שרון. בפרשת אלון־מורה — מסר רפול
ביטחונית לבית־המישפט שנועדה לשרת את
ואת המיבצעים של שרון.
כבר בתשל״ט, בניצוחו של הרמטכ״ל מרדכי(״מוטה״)
גור, איש מיפלגת־העבודה, ערך צה״ל מילחמה בלבנון,
שהיתה שונה מבחינה מוסרית מכל מילחמותיו הקודמות
של צה״ל. במהלך תשל״ט התגלו פרטים על מיבצע-
ליטאני, שעוררו לבטים קשים בלב ציבור, שעדיין לא
נדבק בחומייניזם. השיטות הבלתי־הומאניות של יצירת
אדמה חרוכה באמצעות הפגזה והפצצה, על פי דוקטרינת-
אש הרסנית, נמשכו בתשל״ט בדרום לבנון, ביתר שאת.

הן עוררו רתיעה עמוקה כדעת־הקהל באירופה
ובאמריקה, ואיימו לתרום תרומה נכבדה
לסילוקה — או להסתלקותה — של ישראל
ממישפחת עמי המערב.

רפול הדהים רבים, כאשר המתיק את עונשו של איש-
הג״א, שרצח בדם קר ערבי עובר־אורח בירושלים,
והשאיר לו רק תקופת־מאסר מגוחכת. התדהמה גברה
שיבעתיים, כאשר חזר על כך לגבי הקצץ־הרוצח ב־מיבצע־ליטאני,
שחולל פשע־מילחמה כה נתעב, כלפי
אזרחים חסרי־אונים, עד כי הצנזורה לא הרשתה אף
את פירסום הפרטים.
רק בסוף תשל״ט התפוצצה הפרשה, כאשר עיתונים
זרים פירסמו את התיאור המלא של מעשה הזוועה.
הקצין נידון ל־ 12 שנות־מאסר. בערעור הופחת העונש
לשמונה שנים — והרמטכ״ל המתיק את העונש עד שהיה
צפוי, בסוף תשל״ט, לשיחרור.
כאשר הותקף הרמטכ״ל על החלטות אלה, התייצבו
לימינו חוגים רבים — ראשי ציבור הסטודנטים, אזרחים
פרטיים, קבוצות פוליטיות, מיפלגות.

היה זה מיפקד מרשים שד החומייניזם
הישראלי — פסילה מודעת שד הערכים ההומאניים,
וקביעת נורמה חדשה.

! #היבונחסס׳ סו חומייני
ף* סוף תשל״ט היה תהליך זה בעיצומו. אנשים
* אופטימיים קיוו, עדיין, כי זוהי תופעה חולפת, וכי
השפיות היסודית של האומה הישראלית החדשה, ושל
העם היהודי כולו, תגבר בסופו של דבר.
אחרים היו פחות אופטימיים. הם ראו בחומייניזם הישראלי
תהליך בלתי־נמנע, חלק מתהליך עולמי.

אילו שמע זאת כנימין זאב הרצל, היה
מתהפך כקכרו.

כאשר תיכנן את מדינתו, עמדה לנגד עיניו חברה
אולטרה־מודרנית, מערבית מובהקת, דמוקרטיה ליברלית
שגבלה באוטופיה.

ביומניו קכע כמפורש בי כמדינת־ישראל
לא יהיה מקום לרבנים ולקצינים, שיתערבו
בפוליטיקה. מקומם של הקצינים הוא בקסר*
קטין, כך קבע, ושל הרבנים בכתי-הכנסת.
הוא בוודאי לא העלה על דעתו כי במדינת־היהודים
יחברו יחד דווקא הרבנים והקצינים, ויכפו על המדינה

בליל, שהרצל עצמו היה רואה בו ״ברבריות אסיאתית״
— אותה ברבריות שנגדה היתד. מדינת-היהודים צריכה
לשמש, לדבריו במדינת היהודים ,״חלק מחומת־המגן של
המערב״.

לא פחות מהרצל, ואודי עוד יותר, היה
נדהם זאב ז׳כוטינסקי, אידו ראה את המתרחש.

כי ז׳בוטינסקי, אשר בשמו ניהל מנחם בגין השנה
את המדינה, היה מתעב בכל נימי נפשו את דמותו של
האיית־אללד, החומייני, ואת עמיתיו בעלי הכיפות הסרוגות.
דבוטינסקי לא השאיר את גישתו, בעניין זה, בסוד.
הוא העלה אותה על הנייר במאמר עקרוני חשוב ביותר,
שנגנז בהתמדה על־ידי התנועה הרוויזיוניסטית ותנועת־החרות
— מטעמים מובנים.

בי יש כמאמר פגיעה חמורה כיותר ככני
עדות־המיזרח, המספקים את כשר-הכחירות של
מנהיגי התנועה, ילידי־פולין.

המאמר ״המיזרח״ של זאב דבוטינסקי פורסם לפני
53 שנים בביטאון הרוויזיוניסטי ראסווייט( ,״השחר״),
שהופיע בשפה הרוסית בפאריס. וכך אמר בו אביו הרוחני
והמדיני של הליכוד:
״לנו היהודים אין שום דבר משותף — תודה לאל —
עם המיזרח.
״...אנו עולים ארצה־ישראל, ראשית למען נוחיותנו
הלאומית! ושנית, לפי הגדרתו של מכס נורדאו, למען
,הרחב את גבולות אירופה עד לפרת.׳ במילים אחרות,
עלינו לשרש מקרב יהודי ארץ־ישראל היום ובעתיד כל
עקבות של, הנשמה המיזרחית׳.

״,המיזרח׳ שואף להחדיר את הדת כבל
שיטחי־החיים וההווי שלו. הוא מעריץ מאד את
גושפנקת האל, המטביעה את חותמה על הכל :
על התחיקה, על האופי של המחקר המדעי, על

בילוי הזמן, על הלבוש, על המיטבח, ובו׳.
״לעומת זה, במערב, ניתן לבטא בשיטחה המוגבל של
הדת רק את יחסו של הפרט אל האל. בארצות מתורבתות
באירופה אין הדת מתערבת לא בתהליכי התחיקה, לא
בפילוסופיה, לא במדע ולא בדיאטה. ובשטח ההווי ה־מישפחתי
מצטמצמת השפעתה בטיכסיות של חגים בילבד.
הדת במערב אינה מכוונת את חיי־המישפחה.
״...אנו היהודים שייכים למערב, ואין לנו שום דבר
משותף עם המיזרח.
״...ידועה לי עובדה עצובה אחת: אצלנו, בחוגי נטורי-
קרתא והקרובים אליהם, שמורים עדיין שרידים פראיים
של, המיזרחות׳ המקורית: שינאה למחקר חופשי, התער בות
הדת בהווי האנושי, אשד, עם פאה נוכרית, לגבר
אסור להושיט לה יד. אילו היינו מאמינים לרגע קט כי
שרידים אלה מאפיינים את מהותה המקורית של היהדות,
היינומוותריםעלהנצחתה.
״יהודי מתורבת מהגר לאסיה כמו אנגלי מתורבת —
לאוסטרליה. אבל היהודי מביא עימו בנישמתו את
,אירופה׳ ,כדי להמשיך בארץ־ישראל לפתח ולטפח את
תרבותו הנפשית בת אלף ויותר שנים.
״נאחל לשכנינו באסיה שיצליחו להשתחרר מד״מיזרח׳
במהרה.״

זאב ז׳בוטינסקי לא היה מתחלחל רק למראה
דוח־אללה חומייני. הוא היה מתחלחל
שיכעתיים למראה המעשים שנעשו בתשל״ט
כישראל. אילו שמע את הדכרים הנאמרים
כ״מצודת־זאב״ כזכות גוש־אמונים, תוך שילוב
הלאומנות והקנאות הדתית נוסח חומייני, היה
קופץ מן התמונה התלוייה על הקיר.
* ציור של דב ל יפ.

הסנה

ביטוה לקואת המאה הבאה

תפיסה ביטוחית חדישה של ״הסנה״
ביטוח חיים פרי חשיבה מ תקד מ ת לעתיד.

הסנה 100ת,ד 805 .ת״א

הסנה
ביטוח ריזיקו יחיד המחזיר לך א ת כל ה ס כו מי ם
ששילמת, ב תו ספת הצמדה, עם הגיעך לגיל .65

הסנה

םוד

לכבוד

ה. ה19.9 .

תכנית ביטוח״הסנה ״100 מעניינת אותי.
שלחו אלי סוכן שיביא עמו ספרון שי
מסדרת ספרוני היעוץ ללא כל התחייבות
מצידי.

ס/ס 100 ביטוחי
ס /ס 100ח ס כון
100 0/0הצמדה

תכנית ביטוח זהה לרשותך בכל אחתמ חברו ת
הבת של קבוצת ״הסנה״.
פנה עוד היום לסוכן הביטוח שלך.

פרסים ל-ססג ה מ בו ט חי ם היא שונים.
הסנה רדבנו־ו־ז ו*1ד־<׳!רי י ד ^ 1בי טוו ־ ד 11ו_ 1״ מד

העולם הזה 2194

תיש חשש תשריט

חיי חס ויי

^ ול דמותו הדומיננטית של האיית־אללה האימתני,
״•) שסימל את הקנאות הדתית־הלאומנית הגואה ברחבי
המרחב ובישראל, לא סיפקו החיים הפנימיים בישראל
בשנת תשל״ט מועמד סביר לתואר איש־השנה.

לא חסרו כישראל התפתחויות פוליטיות
וחברתיות, סערות גדולות וסערות בצלוחית־מים.
אולם אף אחת מאלה לא העלתה אישיות
שהטביעה את חותמה על השנה.

לכפות את רצונו על איש. הוא הלו־ מדחי אל
דחי, כשהוא פותח מדי פעם כיוזמה חדשה
וכורח ממנה כל עוד נפשו כו.

שליחו המייוחד, רוברט סטראוס, בא למצריים ולישראל
וחזר הביתה בבושת־פנים. הנסיון להביא את מו־עצת־הביטחון
לקבלת החלטה חדשה, שתאפשר את השתתפות
הפלסטינים במהלכי־השלום, התמוטט בצורה עגומה
ואומללה, כאשר הנשיא נאלץ לאיים בהטלת וטו על
הצעת־החלטה שהוא עצמו יזם אותה. גירושו של אנדרו

ובמחציתה כמועמד הוודאי. בראשית תשל״ט עמד על
הדוכן באוסלו, זכה בפרם־השלום המייוחל, הנקרא על-
שמו של ממציא הדינאמיט, אלפרד נובל.

כסוף תשל״ט נראה כנין מתאים יותר ל
פרס־הדינאמיט, מאשר לפרס־השלום.

במחצית תשל״ט הגיע בגין לפיסגת חלומותיו. הוא
הצליח במקום שבו נכשל דויד בן־גוריון, יריבו הגדול,
וחתם על חוזה־השלום הראשון עם מדינה ערבית. הוא
חי בענן של אויפוריה. הוא חיה משוכנע כי חתם על

1111 #של סיגנ״שאוה
^ עובדה המפתיעה ביותר היא, אולי, שהמאורע
1 1המרכזי של השנה, חתימת חוזה־השלום הישראלי-
מצרי, לא סיפקה לתשל״ט את איש־השנה.
ערב כניסת תשל״ט נחתמו הסכמי קמפ-דייוויד. באמצע
תשל״ט נחתם חוזה-השלום. בימים האחרונים של
השנה ביקר הנשיא אנוור אל-סאדאת בארץ, בליוויית
רעייתו הזוהרת ג׳יהאן. אך חוזה־השלום ההיסטורי הט ביע
את חותמו על השנה פחות מאשר גל הקנאות הל אומנית,
שבא בעקבותיו, ושביטל במידה רבה את רישומו.
אף אחד משלושת החותמים על חוזדדהשלום באותו
מעמד חגיגי לא יכול היה להיות איש־השנה תשל״ט,
וגם לא איש מבין השרים הבכירים בישראל שעמלו למען
השגתו.
ג׳ימי קארטר כפה את הסכמי קמפ-דייוויד על אנוור
אל־סאדאת ועל מנחם בגין. הוא נעזר בתערובת של

ה בי קו רבקא הי ר: הדגל הי שד אל• ע ל מכנניח! ש ל מנח בגין לי ד ה פי ר א מי דו ת
יאנג, בשל פגישה עם נציג פלסטיני, היה תעודת־עניות
סופית.

הוא לא היה איש־השנה של תשל״ט.

אנוור אל־סאדאת לא
יותר. שילטונו במצריים
היה נאלץ לבצע מאסרים
לראשונה מזה זמן רב.
מסימפטיה רבה, אך ענן
למדיניותו.

מצא את עצמו במצב מאושר
נשאר בלתי־מעורער, אך הוא
המוניים בין מתנגדי מדיניותו,
ברחבי העולם הוסיף להיהנות
של סימני־שאלה התקבץ מעל

אין ספק ככך שהתנגדות העולם הערכי למע
שה־היחיד שלו הרחיקה לבת אף מעבר לחששות
החמורים כיותר שלו. הוא נודה על־ידי העולם
הערכי. מיטב ידידיו נטשוהו. זרם הזהב הערכי,
שהגיע כעכר למצריים, נותק כליל.

בוואשי 1גטון: קארטר, ג ־האן וק־ם־נגיר
הבטחות ואיומים. הוא חזר על תרגיל זה בביקורו ה־דרמאתי
בירושלים ובקאהיר, שהביא במישרין לחתימת
חוזה־השלום.
אך נראה שבכך מיצה קארטר את שארית כוחותיו.
בהמשך השנה נראה ונהג כפגר פוליטי. לא היה עוד
בכוחו לכפות דבר על איש. הוא לא הצליח לשכנע את
סעודיה להצטרף ליוזמת־השלום של אל־סאדאת, או לפחות
להתייחס אליה בשלווה נייטראלית. הוא לא הצליח
למנוע את גירושה של מצריים מן העולם הערבי. הוא
לא הצליח לכפות על מנחם בגין גישה חדשה כלפי ה־בעייה
הפלסטינית, שהיה בה כדי להקל על המצרים ולתת
תנופח חדשה לתהליך השלום.

בשלהי תשל״ט העריכו רוב המומחים כי
אין לקארטר סיכוי להיבחר לתקופת־כהונה
שנייה ככית־הלבן. כמילא ניטל ממנו הכוח

במצב זה, כשהוא תלוי כל־כולו בנשיא האמריקאי
החלוש והמותש, נאלץ אל־סאדאת לעמוד מנגד ולסבול
בחריקת־שיניים חרישית כיצד ממשלת־ישראל יורקת בפרצופו
כימעט מדי יום, מכסה את השטחים הפלסטיניים
הכבושים בהתנחלויות חדשות, הופכת את דיוני־האוטד
נומיה לבדיחה גלוייה ומעליבה.
גם אירועי-ראווה דרמאתיים לא יכלו לחפות על מציאות
זו. מירוץ חחגיגות לא נפסק. אחרי קבלת פניו של
בגין בקאהיר והחזרת אל-עריש, בא אל-סאדאת לבאר-
שבע. בגין נסע לאלכסנדריה. על רקע של ספינה מפוארת,
דגלים ציבעוניים ומלחים בלבן, דרך הזוג הנשיאותי
המצרי על אדמת חיפה. אך לא היו חיבוקים ונשיקות.
גם הטכסים, האהובים על שני המנהיגים, הפכו שיג-
דתיים.
בסוף תשל״ט לא היה איש בטוח לאן תהיינה פניו
של אל־סאדאת מועדות, כאשר יתברר סופית כי ממשלת
ישראל לא תאפשר לו לפרוץ מן המצור הערבי.

האם ימשיך
ישנה את הקו
חצי־האי סיני,
שיקבל כחזרה
תש ״ם?

במדיניותו עד הסוף? או שמא
אחרי שיקבל כחזרה את כל
באביב ,1982 או בבר אחרי
את מחצית חצי־האי, כמהלך

גם אנוור אל־סאדאת לא היה איש־השנה של תשל״ט.
גם מבין השלישיה המובילה בישראל לא יכול היה
איש לזכות בתואר.
איש־השנה תשל״ז, מנחם בגין, נראה בראשית השנה

חוזה שהוא שלום־נפרד לא רק בצורתו, אלא גם במהותו,
וכי מצריים משלמת רק מם־שפתיים לעניין הפלסטיני.

#רינירמ1:ל לא התגומד
^ עתיד נראה לו ורוד. כמו המצרים עצמם, היה
י 1בגין משוכנע כי ״הערבים אינם יכולים לערוך מיל־חמה
בלי מצריים״ ,וכי על כן חסל סדר המילחמות במרחב.
התנגדות שאר חלקי העולם הערבי לחוזדדהשלום
לא הטרידה אותו. פחות מכל הטרידו אותו הפלסטינים.
אמנם נאלץ לחתום בקמפ־דייוויד על הסכם שהכיל נוסחות
מרחיקות־לכת בדבר קיום ״העם ה׳?לסטיני״ ו״זכויו־תיו
החוקיות״ ,ועל הצורך לפתור את ״הבעייה הפלסי
טינית על כל היבטיה״ ,אך הוא הסתייג מכך מייד במיכ־תבי-לוואי,
והיה בטוח כי העניין יישכח במהרה במציאות
החדשה, שתיווצר בעיקבות הברית הישראלית-
מצרית.

כסוף תשל״ט לא נותר דכר מתיקווה זו.
העניין הפלסטיני לא זה בלכד שלא אכד עליו
הכלח, אלא להיפך: הוא עמד כמרכז התודעה
העולמית, בפי שהוכיחה פרשת השר אני
דרו יאנג, ראש המישלחת של ארצות־הכרית
כאו״ם.
חדוות־השלום במצריים פגה. אנשי־מדינה מצריים הוסיפו
להסביר פנים לעמיתיהם הישראליים, בהתאם למ סורתם
בעלת אלפי השנים, אך החיוכים היו רחוקים מל שקף
את המציאות.
המילה המכוערת ביותר שנולדה בתשל״ט היתה אנדרוגינוס
בלשני — ״נירמול״ .מאחרי הצליל המכוער
לא הסתתרה מציאות מלבבת. ה״נירמול״ בא טיפין־טי-
פין, מתוך מילוי קפדני אך חסר־חשק של התחייבויות
החוזה. בלי פיתרון הבעיה הפלסטינית, היתה לחוזה ה-
מצרי-ישראלי רק משמעות מוגבלת.
היתה לבגין סיבה אחת לשימחה אמיתית במחצית
השניה של תשל״ט: העובדה שסתימת־העורק במוחו,
שבה לקה, היתה קטנה ובלתי־מסוכנת. בכל השטחים
האחרים היה מצבו בכי רע. סיקרי דעת־הקהל ניבאו לו
תבוסה מוחצת בבחירות. בכל השטחים הכלכליים והחברתיים
קצרה ממשלתו חורבן, ועצם תיפקודה הלקוי

ואילו וייצמן עצמו התפטר מוועדת המשא
והמתן על האוטונומיה, מתוך גועל־נפש כולט.
(המשך מעמוד )31
הפך נושא ציבורי מרכזי. הישגו הגדול האחד — חוזה-
השלום עם מצריים — כימעט ונשכח באווירת התיסכול
והדיכאון. היה צורך להזכיר מדי פעם את קיומו בטכסים
מפוארים.

אישייהשנה תשל״ז לא היה איש־השנה
תשל״ט.

בסוף תשל״ט ־היה גם עתידו של וייצמן לוטה ערפל
סמיך. היו שקיוו כי ישתלט בבוא היום על הליכוד,
ושישליט בוי את היסודות הליברליים שוחרי־השלום. היו
שקיוו, לעומת זאת, שהוא יידחק אל מחוץ לליכוד, וכי
ייטול לידיו את היוזמה להקמת מחנה שלישי גדול, אשר
יהיה בכוחו לשנות את מערכת הכוחות הפוליטיים בישראל.

ם איש־השנה• תשל״ח לא יכול היה לזכות ה-
שנה בתואר זה בשנית. עזר וייצמן נשאר חביב הקהל
הישראלי, והישראלי הפופולרי ביותר במצריים. אך
מצבו בממשלה היה בכי רע.
הוא דחף להעמקת השלום ולפריצת־דרך במיגזריו
השונים, אך נתקל בקיר אטום. יחסיו עם מנחם בגין
נשארו קרירים, במיקרה הטוב ביותר. כמה מחברי מיפ־לגתו,
תנועת־החרות, חיפשו בקדחתנות מועמד אחר —
מועמד כלשהו — שיחיד, מוכן לקבל לידיו את רסן ה־שילטון,
אם ייאלץ בגין להשמיטו מידיו.

אך הדבר לא הפריע לו. ספי שהיה נאמן
לדויד כן־גוריון ולגולדה מאיר, למדות כל תעלוליו
ופעלוליו, הפרות-המשמעת והמעשים
מאחורי־הגכ, כן נשאר נאמן לכגין.

לבגין, ולבגין בילבד. הוא לא נמנע מלנעוץ מדי
פעם סכין בגבו של עמית, שהיה בקירבה נוחה, לזלזל
בגלוי בחברי ממשלתו, למאום בהם פומבית. כמו וייצמן,
סירב לשרת בוועדת המשא־והמתן לאוטונומיה, תחת
שרביטו של יוסף בורג, כשהוא מביע בוז תהומי לא רק
לבורג עצמו, אלא גם לאריק שרון, לשמואל תמיר ולמשה
ניסים. בכך הביע, כמובן, גם זילזול עקיף באיש שיצר
קאריקטורה דבת־רגליים זו. כאשר נאות להשתתף באחת
מישיבות־ הוועדה, עשה זאת כמי שכפאו שד.

אילו הצטרף השנה הסוס של הקיסר קאדי־גולה*
לתנועת־החרות והיה מציג את מועמדותו
כיורשו של כגין, היו רכים מעסקני
חרות מעדיפים אותו על פני וייצמן.
לא פעם שקל וייצמן בגלוי את התפטרותו מן הממשלה,
אך בכל פעם פסל רעיון זה, כנראה מחשש שמא
תעבורנה סמכויותיו לידיו של אחד מבין אויבי־השלום
וחבלניו, כמו אריאל שרון. כך נגזר עליו להישאר חבר
בממשלה ולשאת באחריות למעשים שנגדו לא פעם את
כל תפיסותיו, הגיונו ומצפונו. בשביל איש כמו עזר
וייצמן, היה זה בוודאי גורל מר ממוות.
גם בתחום הצר של סמכותו, נאלץ וייצמן לשאת
באחריות עבור מעשים שלא יכלו להיות לרוחו. כשר-
הביטחון נשא באחריות עבור חוק־השערוריה, שנחקק

קטיביות ונסוג מהן, אחרי מטר של כותרות וכותרות-
נגדיות.
פעם הודיע כי אש״ף הוא עובדה קיימת, ורמז על
הצורך להידבר עם חלקו ״האזרחי״.
פעם הישווח את רמת־הגולן לחצי-האי סיני, ורמז
על האפשרות להחזירה, בנסיבות המתאימות, לסורים.
פעם הישווה את הממשלה, שהוא אחת מדמויותיה
המרכזיות, ל״בר־מינך.
פעם הדליף שהזהיר את הממשלה מפני המשך המילחמה
בלבנון.
בסוף השנה נפגש בהפגנתיות ובשיטתיות עם תומכי
אש״ף וחבריו בשטחים הכבושים.
כושר־הנפילה וכושר־השיקום עמדו לדיין השנה שוב,
כאשר לקה בסרטן, נותח, התאושש באופן מפליא למחרת־היום
והמשיך בתוכנית ביקוריו ברחבי העולם, כאילו
לא קרה דבר.
בארצות־חוץ נוכח לדעת כי קרנה וכוחה של ישראל
יורדים בהתמדה, וכי גם ידידיה הנאמנים ביותר מפקפקים
בשפיות־הדעת של מדיניותה.

משה דיין היה רהוק מלהיות איש־השנה
תשל׳׳ט. אך לפחות הפיג מדי פעם את ה-
שיעמום.
במינוח האמריקאי, ממשלה שאין לה סיכוי להיבחר
מחדש זוכה בכינוי הציורי ״ברווז צולע״.

אנשי ״שדו עפשיו ,,מפגינים נג ד שדון

לא רק הנשיא גיימי קארטר היה כסוף
תשל״ט כרווז צולע. גם כל ממשלת ישראל

טכ סי וג*נו1י : 0בגין כטכסקבלת תו א ד דו ק טו רכבוד
השנה, שהעניק הכשר־של-השתמטות לרבבות בנות דת-
יות־כביכול, תוך הכבדת העול על הנשים ההגונות.
בשטחים הכבושים התנהלה מדיניות של דיכוי מטופש
והרח־אסון, כשווייצמן מגסה מדי פעם להקהות את
חודו ולהרגיע את המצב. בלבנון התנהלה מילחמה־זעי-
רה מכוערת ומתמדת, חסרת תכלית לטווח-ארוך, כשעיקר
המילחמה מופנית נגד האוכלוסיה האזרחית. באלון-
מורה הוקמה התנחלות פרובוקטיבית, בניגוד מפורש
לחוות־דעתו של וייצמן, שפורסמה ברבים. הרמטכ״ל,
שנתמנה על-ידי הממשלה על־פי המלצתו של וייצמן,
בניגוד לעצת רבים, הצליח בתשל״ט לכרות בפעם הרא שונה
בתולדות המדינה תהום בין מערכת־הביטחון ובין
חלק ניכר מן הציבור, בשרשרת של מעשים תמוהים.
* הקיסר קאליגולה, שלקה בשיגעון, מינה את הסוס
האהוב עליו כקונסול.

אלה גם אדה קיוו כי יטכיע את חותמו על
השנים הכאות. הוא לא עשה זאת כתשל״ט.

#מים־תשס}׳צחי
ך ם משה דיין לא יכול היה לזכות בתואר. אחרי
י* שהשיג את השיא וזכה בתואר זה פעמיים, ברווח
של עשר שנים — בזכות מיבצע־סיני בתשי״ז ובזכות
מילחמת ששת־הימים בתשכ״ז — לא שיפר שיא זה על-
ידי השגת התואר בשלישית, בתום 12 שנים נוספות.
לא שחסרו בשנה זו אירועים סביב משה דיין ובזכותו.
נחום־תקום ניצחי זד. של המדיניות הישראלית היה פעיל
כמו תמיד. כדרכו, הסעיר את הארץ בהכרזות פרובו-

דמתה

לייצור

מיסכן

כסוף

השנה.

אף אחד משרי ממשלת־ישראל לא התקרב למעמד
של איש־השנה תשל״ט. כי בכל התחומים של המימשל
והמינהל, זרעה ממשלה זו סביבה הרס וחורבן.
שר־האוצר שימחה ארליך הפך כימעט איש־השנה,
בזכות כישלונו המונומנטלי. הוא לא חידש דבר לעומת
ממשלת־המערך, אך הקצב הואץ בצורה הרת־שואה.
ההתדרדרות האיטית של החברה והכלכלה, שציינה את
29 שנות שילטון המערך, התחלפה בהתדרדרות דוהרת.
הדברים הגיעו לשיא דרמאתי ב״ליל הברווזים״ — אחד
המאורעות הבולטים של תשל״ט — כאשר כונסה הממשלה
בישיבת־חירום. הארץ כולה עצרה את נשימתה
במשך כמה שעות, ואז נמסר כי הממשלה לא היתה
מסוגלת להחליט על הנושא שעמד לדיון: ביטול הסוב סידיות.
שד־האוצר הודיע כי קיבל לידיו את המיספרים
רק ברגע האחרון, ואז ״חשכו עיניו״.

המנהיגות הכלכלית לא רק נכשלה כימעם בכל —
כישלונה היה חמור שבעתיים מפני שבלט לכל עין.
כאשר נכשל פינחס ספיר, איש־השנה תשכ״ו, וגרם
למיתון מכאיב — עדיין נשארה על כנה התדמית של
שר־אוצר חזק, היודע את אשר הוא עושה, גם כשהוא
עושה מעשה רע. ואילו השנה היה ברור לכל ששר־האוצר
לא רק נכשל, אלא שגם אינו יודע מה הוא
עושה.
ארליך היה ביש־מזל, מפני שאת כישלונו ניתו היה
למדוד במיספדים חד־משמעיים: מדד־יוקר־המחייה. את
האינפלציה הדוהרת אי־אפשר היה להסתיר או להסוות.

מכחי;ה זו היו שאר השרים מאושרים
יותר — אך לא כהרכה.

.. #לחתור את הלשון ר
ר־ התחבורה החדש, חיים לנדאו, ותיק נושאי/הכלים
של בגין, קיבל לידיו מערכת־תחבורה חסרת־תיקווה.
הוא שיחק ברעיונות־סרק מזיקים וראוותנים
כמו שבתון־הרכב• אך למעשה היה אובד־עצות.
שר־החקלאות, אריק שרון, עסק בהתנחלויות בשטחים
הכבושים. לא נותר לו כימעט זמן לעסוק גם בחקלאות
— שם השפיעה כל החלטה מיניסטריאלית שלו במישרין
על הריווחיות של חוותו הפרטית.

עובדה זו קבעה נורמה חדשה של שחיתות
ציבורית, שנזקפה כולה על חשבון הליכוד.

שר־הפנים, יוסף בורג, השתזף באור הזרקורים, כראש
צוות המשא־והמתן על האוטונומיה, שהפך קירקס נודד.
באותה שעה התמוטטה מערכת השילטון המקומי, בגלל
המחסור באמצעים והעודף בניהול כושל. המישטרה הלכה
מדחי אל דחי, מחוסר מנהיגות. בפעם הראשונה בתולדותיה
ראתה הארץ הפגנה בלתי־חוקית של השוטרים
עצמם, שהתקומקו בהמוניהם נגד הצמרת הלא-איכפתית.
המרד דוכא, והדבר ניבא רעות לעתיד המישטרה.
שר־העבודה-והרווחה, ישראל כץ, ניצח על התמוטטות
מערכת הסעד. במישטר האינפלציה הגיעו נתמכי־הסעד
לחדפת־רעב. נזרע זרע של פורענות, שינבוט בשנים
הבאות בסטאטיסטיקה של הפשיעה האלימה.
במישרד־הבריאות של אליעזר שוסטק התחלפו ה־מנכ״לים
בקצב הבזק, כשאיש לא רצה להיות אחראי
לשקיעתה האיטית של המערכת, שהיתה פעם פאר המדינה
ואחד המקורות העיקריים לגאוותה.
שר־התעשייה-המיסחר-והתיירות, גידעון פת, התקוטט
עם שר־האנרגיה-והתשתית, יצחק מודעי, על מנהיגות
המיפלגה הליברלית, שלא נשמטה עדיין מידי השר שימחה
ארליך. אולם אף אחד משניהם לא יכול היה לבסס את
יומרתו למנהיגות על הישגים בתחום־אחריותו.
מצב התיירות בישראל היה בכי רע, אף שפרחה
ברחבי העולם כולו. בתי-המלון היו ריקים למחצה.

התעשייה זעקה חמם. בשעה שבעלי ההון
הלבן והשחור עסקו בספקולציות פרועות בבורסה.
כאילו רצו להנשים, כעידן זקיפות־הקומה
של הליכוד, את הנבואות הארסיות ביותר של
האנטי־שמים.
השר מודעי נשאר בלי תשתית, כי המים והקרקע
נשארו בידי אחרים. אך הוא הצליח לשבש את מערכת־החשמל,
שנמסרה לרשותו, בשערוריה של סיכסוכים
ועיצומים, בעוד שמבחינת התיקשורת התקרבה ישראל
לרמתה של מצריים יותר מאשר בכל שטח אחר.
אך השר מודעי הפיק זרם של כותרות מבארות הנפט.
הוא טייל בין ישראל ומצריים, כשהוא מביא עימו בכל
פעם שלל של סנסציות. פעם גילה לעיתונאים דברים
שנאמרו לו, בשיחה פרטית, על־ידי ראש־הממשלה המצרי
בגנות השר בורג. פעם אחרת הגיש בהבל־פיו אולטימטום
לנשיא המצרי, איים שלא להחזיר לו את שדות־הנפט,
וכימעט הצליח לחבל בביקורו של אל־סאדאת
בישראל. קריאת־הזעם של אחד מראשי השילטון —
״צריכים לחתוך לו את הלשון!״ היחד, טובה גם לרוב
השרים האחרים.
את השר אהרון אבדחצירא שמעו אך מעט, למרבה
מזלו. הוא הסתפק בפיקוח על חלוקת השלל, שנשדד
מקופת-הסדינד, ושהועבר למוסדות־הדת של אגודת־ישראל,
כדמי־לא־יחרץ, ולמפד״ל. לעומת זאת שמעו
הרבה את הקטטות הפרטיות הבלתי־פוסקות של שגי
הרבנים הראשיים, שלמה גורן ועובדיה יוסף.
בעוד שמערכת־החינוך נרקבה מלמטה, הצליח שרד,חינוך
זבולון המר להרשים את הציבור בתוכניות גרנדיוזיות,
כגון יום־לימוד ארוך, בבחינת אדם עירום
הלובש צילינדר.

אך מערכת-החינוך לא חבשה צילינדר,
אלא כיפה סרוגה. מתוך ספרי-הלימוד נעלמו
הצברים בעלי הבלוריות המתנופפות, ובמקומם
באו ילדים־טובים־ירושלים, חבושי כיפות בקפידה.
השר גם מצא את הכסף הדרוש כדי
להכניס לכל בית-ספר ממלכתי-דתי רב*תושב.
לא פחות חמורה היתה פעולתו של המר בתפקידו
כשר הממונה על רשות־ד,שידור. הוא ניצח במישרין, אך
ממרחק בטוח, על הטיהור האכזרי שנערך בכלי־התיקשורת
המרכזיים של המדינה, באמצעות המנכ״ל החדש שמינה,
טומי לפיד. זה הרס, במהרה, כמה מן הנכסים החשובים
ביותר של החברה הישראלית: האמינות של התיקשורת
הממלכתית, הפלורליזם של הדיעות וההשקפות והסובלנות
ההדדית, תוך התמודדות רעיונית.
שני השרים־בלי־תיקים, משה נסים וייגאל ידין, לא
יכלו להזיק. הם גם לא הועילו. הם השתעשעו במישחקים
תמימים, נאמו והתרוצצו במכוניות־השרד, כשסגן־ראש־המכשלה
ידיו הוסיף לחיים הציבוריים לפחות נימה של
הומור, בעל כורחו. תרמה לכך גם להקת הגורילות
שנשתרכה אחריו, וששמרה מכל מישמר על ראשו היקר,
המייוחד במינו.

יתכן שהשר המסוכן ביותר בממשלה היה דווקא
שר־המישפטים, שמואל תמיר.

בעוד שתרומתו לחקיקה החיובית היתה
קרובה לאפס, נתגלעו בימי כהונתו בקיעים
חמורים כיותר כשילטון־החוק.

• חיבן הבריחות נוון?
ף* פסק־דין חסר־תקדים נזף בית־המישפט העליון
בממשלה בפרשת הבדואים בנגב. התוצאה היתד, ד,צ־עת־חוק
של תמיר, שהוציאה את בית־המישפם אל מחוץ
לתחום לגבי הפקעת אדמות הבדואים בנגב.
עם קומה, ירשה מדינת־ישראל מערכת־מישפט מפוארת,
אולי הנכס החשוב ביותר שקיבלה מידי שילטון־
המנדאט. במשך 29 שנים שמרו הממשלות על נכס זה,
תודות לשורה של שרי-מישפטים תקיפים והגונים, שעמדו
על המישמר. עתה, אחרי ששמואל תמיר בא תחתם,
נערכה ההתקפה האלימה הראשונה על מערכת זו.

האיש, שעלה לגדולה כסניגור במישפטי־דיכה
סנסציוניים, תוך ניצול מירכי של העיתונות,
פעל השנה להחמרת חוק־לשון־הרע הררא
קוני ולצימצום חופש־העיתונות.
ואילו שר־השיכון, דויד לוי, השתמש בקולו הבומבסטי
כדי להכריז מדי פעם על פיתרונות מפוארים לבעיית־ד,שיכון,
שהגיעה לממדים של שואה חברתית. בתפקידו
כשר־ד,קליטה פירסם הודעות מרוממות־רוח על שיבת
היורדים. גם אלה חיו בגדר אחיזת־עיניים.

בשנה הקודמת היה היטר לוי נושא לבדיחות
בלא-ספור. השנה נעלמו גם בדיחות אלה.
היה זה אהד הסימפטומים החמורים ביותר
של מחלת-הליכוד — הבדיחות שמילאו את
הארץ תמיד בעיתות חירום או מצוקה חדלו
מלנסר כחלל של תשל״ט. השנה היתה שנה
ללא בדיחות.
גורם אחר לדיכאון היתה הירידה.

השנה הסתבר כי יותר מחצי מיליון ישראלים
— למעשה כל ישראלי-יהודי חמישי ירד
לחו״ל.
חצי מיליון ישראלים נוספים נסעו השנה לביקורים
בחו״ל. אחוז גדול מאד וחשוד מאד נסעו לארצות־הברית
דווקא, דבר שהעלה את הסברה כי רבים מהם יצאו
לבדוק את השטח ולהכין את ירידתם, כשם שמרגליו
של משה תרו בשעתו את הארץ — אך בכיוון הפוך.

סימפטום מקביל היה אחוז הנשירה של
המהגרים היהודיים מברית-המועצות.

ההתעוררות היהודית בברית־ד,מועצות, אחרי מילחמת
ששודד,ימים, נחוגה בשעתו כניצחון כביר של הציונות,
.ואף כמיפנה היסטורי בתולדות המדינה. עתה נסתבר כי
היהודים משתוקקים יותר לצאת מן המחנק של מדינת־

קרא את
האותיות הקטנות
נכון, זה לא כל כך קל.
כל חוזה משפטי
איננו קל לקריאה ולהבנה.
כך גם ה פו לי ס ה -
החוזה שלך עם חברת הביטוח.
ק שה לקרוא אותה.
אבל כדאי מאד...
כדי שתדע בדיוק
איז ה זכויות
הי א מעני ק ה לך,
ומה אין הי א
מעניקה.
כדי שלא תחמיץ
דבר שמגיע לך
ולא תצפה לדבר
שאינו מגיע.
כדי למנוע
אי הבנות
וטרדות מיותרות.

לכן, כדאי לקרוא בעיון
א ת כל הפוליסה,
אתה או תיו ת הגדולות והק טנו ת.
ואם אינך מבין דבר מ ה אל
תהסס,
שאל א ת סוכן הביטוח שלך.
הוא יענה לך ברצון.
כי רעיון הביטוח הו א שלך
וחברות הביטוח
עוזרות לך להגשימו.

ביטוח.
הרעיון הוא שלך.
מוג שעל־ידי

)יויגוד
חברות הביטוח
בישראל

תיש חשות תשריט
(המשך מעמוד )33
הסובייטים, מאשר להצטרף אל מדינודהיהודים<0 .׳ל70
מן היהודים שהורשו לצאת השנה מברית־המועצות, בשיעור
שגבר והלך, החליטו להמשיך בדרך אל ארצות-
הברית.
הירידה והנשירה _גם יחד הצביעו באצבע מאשימה
על עובדת־יסוד של ישראל בתשל״ט: המדינה לא הייתה
מושכת. בכך פגעו בלב־ליבה של הבטחת הליכוד :
שהמדינה תתעורר בימי שילטונו לחיים חדשים, שהאומה
תזקוף את קומתה, שרוח חדשה ורעננה תפרה את. מערכות
היצירה אחרי השיממון של המערך, כמו שהיורה מכסה
את נוף הארץ בפרחים אחרי חודשי הקיץ הצחיח.
בסוף תשל״ט נשמעו הבטחות אלה כבדיחות עגומות.
הרגשה של מועקה היתה פרושה על פני הארץ.
חדוות־היצירה בה גססה. היה בדור כי הממשלה אינה
מתפקדת, שאין לה שליטה על המתרחש, שכל כוחה הוא
בהקמת התנחלויות חדשות, פרובוקטיביות וריקות. השרים
נכשלו כולם, ללא יוצא מן הכלל, מי יותר ומי פחות,
בתחומי אחריותם. הם שנאו איש את רעהו, חתרו זה תחת
זה, הדליפו בסיטונות אף את הדברים הכמוסים ביותר
שנאמרו בישיבות סודיות.

הסיסמה הפופולרית ביותר, כתום מחצית
הקדנציה של הממשלה החדשה, היתה ״רק
שנעבור אה הליכוד כשלום!״

איש מחברי הממשלה הזאת וממשרתיה לא היה יכול
להיות איש־השנה.

• ..חתרן ברזוי־נלאה׳
ונה זו היתד, צריכה להיות תקופת־הפריחה של המע-
^ רך. שנתיים ושליש בלבד אחרי שהודח מן השיל־טון,
בבושת פנים, נכשלו מדיחיו כישלון חרוץ, ואילו
ההבטחה הגדולה להקמת כוח שלישי נקברה תחת גלי
הלעג והאכזבה.

יעקוב לווינסון. האיש שהפך את בנק הפועלים לאימפריה
כלכלית עולמית, הפך ״הסוס השחור״ במיפלגה.
בסבלנות, הרחק מזרקורי־הפירסומת השנואים עליו, עמל
להקים תשתית אירגונית חדשה למנהיגות המיפלגה, תוך
מציאת שותפים בתנועה הקיבוצית, שהוא עצמו היה
פעם חבר בה. אם יצליח תהליך זה, הוא עשוי להשפיע
על המיפלגה בטווח הארוך. אך לא נראה כאילו הוא כבר
יקבע את דמות המיפלגה בבחירות הבאות, והבשורה
המדינית והחברתית הטמונה בו היתה שרוייה עדיין
בערפל.

לא רק מנהיגים אמינים חסרו למיפלגה,
אלא גם — וכעיקר — כשורה אמינה.

•לא מבחינה חברתית, לא מבחינה כלכלית, לא מבחינה
מדינית היה למיפלגה מה להציע, מלבד המליצות
הישנות, העייפות והכושלות. הדבר לא ניבא טובות למדינה,
אם יחזור המערך לשילטון רק מפאת התמוטטות
הליכוד, ללא התחדשות אמיתית.

#העיוורים והפיסחים
דמוקרטיה פועלת באמצעות מיפלגות. כימעט
כל המיפלגות בארץ היו בסוף תשל״ט במצב של
התמוטטות. במצב זה היה טמון זרע של חורבן הדמוק רטיה,
בטווח רחוק יותר.
הליכוד איבד את הבכורה בסיקרי דעת־הקהל. הקמח
מיפלגה חדשה, לאומנית־רדיקלית, קיצונית, סיכנה את
אגפו הימני. אי־אפשר עדיין להעריך את סיכוייה של
מיפלגה זו, בהנהגת הפרופסור יובל נאמן — מין מהדורה
ישראלית של ד״ד סטריינג׳לאב הקולנועי — .יחד עם
גאולה כהן ומשה שמיר. אך לא היה ספק בכך שהיא
תנגוס מתנועת־החרות.
הליברלים היו מסוכסכים ללא־תקנה, יד איש ברעהו,
ואיש לא ידע לשם מה קיימת מיפלגה זו בכלל. היא
קיוותה לזכות באופן אוטומטי בחלקה בשלל, כעגלה
הרתומה לסוס של חרות, מבלי שהדבר יהיה תלוי בטיב
מנהיגותה ובבוח־ד־,משיכה העצמאי שלה.

סקרי דעת־הקהל אמנם הראו על שיכה המונית
אל ה״ערך. אך דא היה זה מסע־ניצחון.
עריקי המערך של מאי 1977 חזרו מן הליכוד
וסד״ש בפי שחזר ״הצכא הגדול״ שד נפוליון
ממוסקווה: מוכס, מתוסכל, מייואש.

ההר שד ד״ש הוליד שני עככרים.
התנועה הדמוקרטית ידעה שלא תעבור את אחוז־החסימה,
ומנהיגיה התלבטו כיצד להציל את עצמם. הם
פזלו לעבר הליכוד בכלל או לעבר תנועת־החרות בפרט,
כשכל אחד מהם תוהה כיצד יצליח להפקיר את עמיתיו
ולהאחז לבדו בקרנות־המיזבח. הציניקאים הימרו
על שמואל תמיר.
הפלג השני לא נמצא במצב טוב יותר. גם תנועת
ש״י התנדנדה בסקרים סביב אחוז־החסימה. תחת לערוך
את חשבון נפשה, לבדוק במה שגתה ולפתוח דף חדש,
עסקה מיפלגה זו במישחקים עקרים, כגון תוכניות של
איחוד עם ל״ע חסרת־התוחלת — בבחינת איחוד של
העיוור עם הפיסח.
הדתיים, על כל פלגיהם, היו במצב יציב — כמו
תמיד. להם לא יכול היה לקרות כלום, מילבד אובדן כמה
קולות של גוש־אמונים.
רק״ח, לעומת זאת, מצאה את עצמה, להפתעתה, במצב
דומה למדי לזה של חרות — אולם בצד השני .״בניד,כפר״
הערביים, המקבילה הערבית לחזית־הסירוב היהודית,
נגסו מכוחה, סיכנו את שליטתה המסורתית ברחוב
הערבי, שם הפכה זה מכבר למימסד.

אם תתגשם תיקוות אש״מ, והוא ימצא דרך
להיידכדות עם ארצות-הכרית, צפוי לרק״ח
הפרדסוכייטית גורל מר בקלפיות.

מחנה של״י פעל בשקט לאיחוד מרכיביו בתנועה
אחת וקיווה לחיזוק כוחו, אחרי שהליכוד הואשם בכך
ש״הגשים את תוכנית של״י״ בדרום, ואילו השוליים
הימניים של המערך האשימו את מנהיגיו בנסיונות לבצע
״של״יזציה״,
גם שולמית אלוני נראתה, בסיקרי דעת־קהל, כבעלת
בסיס קטן אך יציב.

מלכד כמה פינות מוארות, דמתה הכמה
המיפלגתית לשדה-חורכות. היו שקיוו להקמת
כוח שלישי אמיתי, שוחר-שדום וליברלי, למרות
מורשת האכזבה והתיסכול ששרדה מנסיון•
הנפל של ד״ש. אך גם אלה הודו שנותרה
כמדינה רק אישיות אחת המסוגלת לבצע
זאת — עזר וייצמן. וזה לא הראה בל נכונות
לכך — אלא אם יודח על-ידי עמיתיו בהרות.

השנים באופוזיציה לא היטיבו עם המערך. לא קם
בו איש חדש, בעל כריזמה וסמכות, שיכול היה לשלוח
את ידו אל תואר איש־השנה. כמו הליכוד, היה גם המערך
מסוכסך, מפולג, מלא מרירות הדדית והאשמות הדדיות,
שקוע בבוץ של רכילויות קטנות, חסר בשורה ויעוד.

גדודי האופטימיסטים של המערך לא קיוו
אלא לכך שהמערך יחזור לשילטון כגלל האכזבה
ההמונית מן הליכוד — כאין ברירה.

• אביו עד סוס מן

צמרת המיפלגה לא השתנתה. בראשה עמדו עדיין שני
האויבים המסורתיים: האיש שעמד בראש הממשלה שכהו־נתה
נסתיימה בתבוסה, והאיש שניצח על מערכת־הבחי־רות
שבה הוכה המערך שוק על ירך.
עם השנים לא נשכחה השינאה בין שימעון פרס
ויצחק רבץ. להיפך, היה נדמה כאילו גברה. לקראת סוף
השנה פירסם רבין את ספר־זיכרונותיו, שבו ערך חשבון
צונן וקטלני עם יריבו, כינה אותו ״חתרן בלתי״
נלאה״ והאשים אותו בכך שבנסיונו להפיל את רבין,
הפיל למעשה את שילטון־המערך.
הדבר היה פוגע בפרס פחות, אילו הוכיח את
עצמו כמנהיג האופוזיציה. אך כהונתו לא היתר, מרשימה.
אמנם, הוא נמנע משגיאות חמורות, ידע להשיב תשובה
טובה וחלקה בכל הזדמנות, לא נכשל גם במיפגשים
בינלאומיים. אך לצד הישגים שליליים אלה לא עמדו הישגים
חיוביים. הוא לא הדליק במיפלגתו ניצוץ חדש.
תשובותיו החלקות היו רדודות, ולא עוררו אמון רב. בעת
ביקורו במצריים זכה ביחס אדיב, אך לא הרשים שם
איש..ואילו בכנסת היתד, סיעת המערך עלובה, בלתי-
רצינית וחסרת־מעש, כשכמה רודפי־פירסומת מאפילים
על עמיתיהם הרציניים.
גרוע יותר: פרס התחמק מכל התמודדות עם הבעיות
הגדולות של המדינה, נרתע מכל תשובה אשר יכלה
להרגיז מישהו, נאחז בכל כוחו ב״קונסנזוס הלאומי״,
שהוכתב על־ידי מנחם בגין. הוא פסל מכל וכל הידברות
עם אש״ף, גם כאשר משה דיין הכריז שאין להתעלם מגוף
זה. הוא גינה את ברונו קרייסקי, כאשר זה נפגש עם
עראפאת במיסגרת האינטרנציונל הסוציאליסטי.

ף, יו טמונות בתמונה זו שתי סכנות, שלא היו אלא
י 1שני הצדדים של אותו המטבע: האנארכיה והרודנות.

סכנה אהת היתה כי ההתנוונות הדוהרת
של המיפלגות תגיע לשלב כזה, שלא תהיה
עוד אפשרות לקיים כמדינה מימשל דמוקרטי
תקין.

עלול להתפתח מין מישחק פינג־פונג בין שני גושים
פוליטיים מתפוררים, כשאף אחד מהם אינו מסוגל לנהל
את המדינה, ולא כל שכן להנהיגה ולהלהיבה.
לפי תחזית זו, עומדים בוחרי ישראל לשנות את
ממשלתם אחת לארבע שנים, כאשר בכל פעם הם מצביעים
נגד הממשלה הקיימת, מבלי לקוות לישועה מן הממשלה
החילופית.
הסכנה השנייה היתה שבמצב כזה יתגברו במהרה
נטיות קנאיות, טוטאליטריות, פאשיסטיות או חומיי־ניסטיות.
לכך קיווה יובל נאמן, כאשר הכריז, ביומרה
שעוררה גיחוך, שהוא מצפה ל־ 20 מנדאטים בבחירות
הבאות, ומוכן בהחלט להיות ראש־הממשלה. וגם איש
כמו נאמן עלול להימצא על-ידי חסידים־קנאים כמתון מדי.

תחת הדגל •טד ״החזרת החוק והסדר״,
״דיכוי האנארכיה והשביתות״ ,״היסוד הבוגדנות
של בגין ושות׳ ״ ו״השיכה לאלוהים״,
עלול להופיע ״אכיר על סוס לכן״ ,פירר ישראלי
או איית־אללה יהודי.

כאשר עלה הליכוד לשילטון, היו שהתנחמו במחשבה
שעם־ישראל צריך לעבור פעם אחת את הנסיון הזה,
כדי להיווכח על בשרו כי הלאומנות של ארץ־ישראל
השלמה אינה יכולה להבטיח לו ביטחון ושיגשוג. תיקווה
זו התאמתה בתשל״ט, ואחרי שנתיים נוספות של שיל־טץ־הליכוד
עשוי לקח זה להילמד היטב.
אולם עלולה לקרות התפתחות, שמעטים חזור. מראש.
הליכוד היווה, במידה מסויימת, מחסום לפני מגמות קיצוניות
יותר, שהיו חבויות בנבכי הציבור. הוא היה מעין
שסתום־ביטחון של המימסד.

ככל הזדמנות השתדל פרם לאגוך את הליכוד
מימין, לגגות את החזרת צפון־סיני למצריים,
להאשים את הליכוד כנכונות להחזיר
את הגולן תמורת שלום, להתמרמר על הזנחת
ההתנחלויות ככיקעת־הירדן, לטעון כי הליכוד
מוכיל להקמת ״המדינה האש״פית״ הנוראה.

המיפלגה התלכדה איכשהו סביב פרס, בהעדר מנהיג
אחר. אך בחדרי־חדרים החלו העסקנים לטכס עצה
על העמדת אדם אחר בראש המיפלגה במערכת־הבחירות
.הבאה, שתהיה גורלית למיפלגה. אולם לא נמצא מועמד
טבעי. דובר על נשיא־המדינה, יצחק נבון. היו שהעלו מן
הגניזה את יגאל אלון. אחרים דיברו על חיים בר־לב,
מזכ״ל המיפלגה, כאיש המסוגל לאחד את המחנה.
האיש שהכריז על עצמו פעם כעל מועמד טבעי לרא־שות־הממשלה,
מוטה גור, נפגע קשה במהלך השנה.
תדמיתו המוסרית נהרסה, כאשר נודעו פרטים מלאים
יותר על הדוקטרינה הבלתי־אנושית שהנחתה את מיבצע-
הליטאני, המילחמה היחידה שהתנהלה בימי רמטכ״לותו,
ועל מעשי־ד,זוועה שבוצעו במהלכו על־ידי פרטים, שנש פטו
בינתיים.
לעומת זאת הופנתה תשומת־הלב אל איש אחד,
שצורף יחד עם מוטה גור ללישכת מיפלגת־ד,עבודה :

שאר חטיבות הליכוד היו במצב כה מתקדם של
התפוררות, עד שאיש לא ידע בדיוק מהן. האם קיימת
מיפלגה אחת בשם לע״ם, או שתיים 1ומי משתייך
אליהן י אילו צרות צפויות מן הח״כים הבודדים, שעלו
על עגלת הליכוד כימעט במקרה, כדי לנצל הזדמנות,
והתרים עתה אחרי אפשרויות אחרות למלט את נפשם ז
המערך קיווה להיהנות מן ההפקר, כשמפ״ם דבוקה
בחוסר־ברירה במיפלגת־העבודה הכושלת, באין רצון ובאין
תיקווה להצלחה כמיפלגה עצמאית. כמו הליברלים, איבדת
גם מפ״ם מזמן את הכושר להתמודד בבחירות.

אם יישבר מחסום זה, עלולים להשתחרר
כוחות אשר בהשוואה אליהם ייראה הליכוד
עצמו, בדיעבד, כסמל המתינות, הדמוקרטיה
ושפיות-הדעת.
כל אלה היו חששות לעתיד, ולא לעתיד הקרוב. אך
בסוף תשל״ט שוב אי־אפשר היה להתעלם מהם.
אם תתממשנה סכנות אלה או לאו — זה יהיה תלוי,
בסופו של, דבר, בשאלה הגדולה של תשל״ט, שנשארה
בלא־תשובה בסוף השנה: האם יישאר השלום הישראלי-
מצרי אפיזודה חולפת, או שיוביל אל השלום הכולל,
אשר יעקור את שורשי הסיכסוך?

ה א לי ם

הכויס: ייג אל ידיו במצ ריי ם

כמרכז השאלה הזאת עמדה הכעייה שהוגדרה
כהסכמי קמפ-דייוויד כמילים רכות-המש-
מעות :״הכעייה הפלסטינית על כל היבטיה״.

הובר 4014
ה״חובט״.

הובר — 427
נייד על גלגלים,

הובר — 867
בשיטת ה״רחפת׳

הובר — 1016
חובט ומבריש

הובר 3005
ה״צלחת
המעופפת׳

לקראת החגים
הובר 4070־.8

תקדים!
הנחות ללא
מבצע

הובר — 8-4070 עוצמה עד 850 וואט — המילה האחרונה
בתחום שואבי האבק! שפע של אביזרים בלולים בשואב:
צנורות הארבה, מברשות מיוחדות לריפוד, לווילונות ולפינות
הקפידי לדרוש תעודת אחריות מקורית של ״חוסן״.
רק תעודה זו מבטיחה לך שירות אמין, צוות מקצועי מעולה
ומלאי חלקי חילוף מקוריים.
הובר פירושו איכות ונוחות.

להשיג בחנויות החשמל המובחרות ובחנויות השקם.

תיש חשש תשריט

! ; קונ סנזו ס

^ שיחה החשוכה ביותר של תשל״ט התנהלה
י י במסוס־סילון פרטי, שטם ב־ 1ביולי מז׳נבה ללונ דון•
המטוס היד. שייך לממשלת סעודיה, והוא עמד
לרשותו של מי שהנהו, אולי, האדם החשוב ביותר
בעולם: השייח׳ אחמד זקי אל״ימאני, שר״הנפט הסעודי.
לכאורה, יש לפחות שני אנשים חשובים יותר ממנו:
הנשיא ג׳ימי קארטר בוושינגשון והנשיא ליאוניד
ברדנייב במוסקבה. כל אחד מהם יכול להביא להריגת
מאות מיליוני בני־אדם, תוך כמה דקות, על־ידי לחיצה
על הכפתור האדום, המשלח את צי הטילים הגרעיניים
הביניבשתיים. אולם חוץ מהתקפה של טירוף, אין חשש
לכך שהם אכן יעשו כן.

כעל*

לעומת זאת מחזיק השייח׳ הסעודי
הזקנקן את אצבעו על ברז הנפט. כל סיבוב
קטן כברז זה, שפירושו מיליון חביות־נפט יותר
או פחות כיום, מביא כימעט אוטומטית לגאות
או לשפל כמשק העולמי, מבטיח שפע או גוזר
אבטלה ורעב על מיליוני עובדים בעשרות ארצות.
אל־ימאני
הזמין לטיסה, בת 70 הדקות, עיתונאי אמריקאי
בכיר, המתמחה בענייני המרחב. היתד, לו כוונה
בהזמנה זו. הוא שוחח עם האיש בחופשיות אלגנטית.
אך דבריו כללו פצצה שהרעידה תוך כמה שעות את
אנשי המדינה והמשק בעולם כולו, החרידה את הבורסות
ואת אילי החברות הכלכליות הרב־לאומיות.
הנושא היה המחסור בנפט, שהורגש בעולם כולו,
ושגרם בארצות־הברית לתורים ארוכים של מכוניות ליד
תחנות־הבנזין. הסיבה הישירה למחסור, שהגיע ל״800
אלף חביות ביום, היתה צימצום השאיבה באיראן, בעיק-
בות המהפכה של איש־השנה, האיית־אללה רוח־אללה
חומייני. התפוקה האיראנית ירדה לשלושה מיליון חביות
ליום — הרבה פחות מן התפוקה הרגילה בימי השאה.
בשיא המהפכה האיראנית, פסקה השאיבה כליל.
הבשורה העיקרית של הראיון היתד, כלולה בקטעים
אלה :
אד־ימאני אתה יכול להניח בביטחה, שאם יקרה
במרחב משהו, שיגרום לירידה נוספת של שלושה מיליון
חביות ליום — וזה יכול לקרות — המחיר יקפוץ במהרה
ל־ 50 דולר לחבית (כ־ 160 ליטר נפט גולמי) .רוב המיפ־עלים
בעולם המערבי יצטרכו אז להיסגר, וזה יהיה
גרוע מן המשבר של .* 1929
שאלה: למה אתה מתכוון במילה ״משהו״ ?
אל־ימאני נ ראה מה קרה (כמה ימים לפני כן),
כאשר הפילו הישראלים חמישה מטוסים סוריים מעל
לבנון. דבר כזה יכול לגרום במהירות להסלמה. הישראלים
מחפשים תירוצים כדי שלא יצטרכו להתמודד עם
הבלתי־נמנע — מולדת לפלסטינים ונסיגה מהגדה המערבית.
היאוש של הפלסטינים גובר והולך, ולא אופתע אם
יטביעו ביום מן הימים מיכלית־ענק אחת או שתיים
במיצר הורמה*• ,כדי להכריח את העולם לעשות משהו
לגבי מצוקתם ולגבי העקשנות של ישראל. זה יחסום את
המעבר, שבו עוברות 19 עד 20 מיליון חביות ביום —
תישעה מיליון מסעודיה, שלושה מיליון מאיראן, שלושה
מיליון מן האמירויות הערביות המאוחדות, שני מיליון
מכוויית ושני מיליון מעיראק. זה יגרום למשבר, שבחש*
אווה אליו ייראה המחסור הנוכחי כמישחק־ילדים. או
שארצות־הברית יכולה להכריח את ישראל לבצע את
החלטת מועצת־ד,ביטחון 242 ולסגת לגבולות שמלפני
יוני ,1967 או שאינה יכולה. אם אינה יכולה, עליה
להיות מוכנה לשאת בתוצאות.
שאלה: במילים אחרות, אתה אומר שאם יושג
הסדר כולל כזה, יהיה מצבנו הרבה יותר טוב, מבחינת
הנפט?
אל־ימאני: זהו בדיוק מה שאני אומר. איני סבור
שאתה יכול לצפות מן הערבים לשתף פעולה, אלא אם
כן יש לכך תמריצים מדיניים חיוביים. ואם הערבים יראו
שארצות־הברית אינה רוצה או אינה מסוגלת לאלץ את
ישראל לסגת משטחים המייועדים להוות את המולדת
הפלסטינית, אין הם יכולים אלא להניח שארצות־הברית
מוכנה להשלים עם המשך הכיבוש הישראלי.

היה זה אולטימטום עירום.
למחרת השיחה, שילם אל־ימאני, במחווה אופיינית
לו, מפרעה של רצון־טוב לאמריקאים. הוא סובב את
הברז, העלה ״זמנית״ את תפוקת־הנפט הסעודית מ־8.5
ל־ 9.5מיליון טון ליום.

האמריקאים נשמו לרווחה — אך המדינאים
* המשבר של ,1929 שנמשך עד מילחמת־העולם השנייה,
החל בהתמוטטות הבורסה של ניו־יורק. הוא גרם
לאבטלה של מיליונים רבים בכל ארצות המערב. לדעת
כל המומחים, הביא משבר זה, בין השאר, לעליית אדולף
היטלר לשילטון.
•* מיצר צר, על שם אי קטן השוכן מול החוף האיראני,
המפריד בין איראן וחצי־האי ערב.

והכלכלנים הכינו אה הרמז. הוא גרם להם
לסיוטי־לילה.

ישראלי-מצרי הנפרד שתי סכנות חמורות
כיותר לעצם קיומו של המישטר הסעודי —
האחת חיצונית, השניה פנימית.

#בלישה שד צהיר רסעוויה

הסכנה הראשונה נובעת מעצם פרישתו של הצבא
המצרי, גדול הצבאות הערביים, מחזית־העימות עם ישראל•
פרישה זו הבקיעה פירצה אדירה בחזית הערבית.
הפירצה מסכנת את מקור אונה והונה של סעודיה: הנפט.
לדעת הסעודים, עלול המצב החדש שנוצר, כאשר שום
כוח יעיל אינו עומד עוד מול העוצמה הצבאית הישראלית,
להוות פיתוי אשר ישראל לא תוכל לעמוד בפניו
לאורך ימים.

כריו של אל־ימאני לא באו׳ כהפתעה לשירותיהמודיעין
וללקוחותיהם, אשר רשמו לפניהם סקופ.

עיתונאי, שפורסם בשבועון המופיע באחת הארצות
הקטנות במרחב.
יותר מחצי שנה לפני אותה שיחה סילונית, פירסם
השבועון המסדים כתבה, שהוא הגדיר אותה רשמית
כ״סקופ״ ,דבר שהוא נוהג לעשות לעיתים רחוקות.
הסיפור היה כה דמיוני, עד כי קוראים רבים התייחסו
אליו בספקנות. לא כן אנשי־המיקצוע ברחבי העולם.
חלקם הופתעו ונחרדו, חלקם ראו בכך אישור לחששות
שעלו בליבם עוד לפני כן.
תחת הכותרת ״מיבצע סודי״ פירסם העולם הזה
( )2155 גילוי, שנמסר לעורכו הראשי על־ידי אישיות

הסעודים חושיטים מפני פלישת־פתע של
צה״ל לבארדת-הנפט, אם כמיכצע עצמאי, אם
כשיתוף עם האמריקאים, לפי הדגם של הפלישה
הישראלית־צרפתית־כריטית למיצריים
באוקטובר (( 1951״מיבצע קרש״).
חששות אלה הסתמכו על דברי־הרהב האוויליים של
אישים ישראליים, ובראשם אריאל שרון, שאיים בכך לא
פעם. הם הסתמכו גם על ידיעות, שהתחזקו לאחר מכן,
על הכנות מטכ״ל הכוחות המזמינים של אדצות־הברית
להקמת כוח־משימה קבוע, שיהיה מסוגל לתפוס במהירות
את שדות־הנפט באיזור המיפרץ, תוך הסתייעות בצה״ל.
מכאן גם ההתלהבות האמריקאית לבצע את בניית שדות-
התעופה החדשים בנגב, העשויים — בבוא היום —
להקל בהרבה על מיבצע כזה. אחד המועמדים הרפוב־ליקאיים
לנשיאות ארצות־הברית, רונאלד רגן -ביטא
רעיון זה בפה מלא, ושר־האנרגיה המתפוטר, ג׳יימס
שלזינג׳ר, רמז עליו בחצי־פה.

כפי שאמר המקור הבכיר :״יתכן שיש רק
סבירות נמוכה לביצוע מיבצע כזה. אד כשאתה
יושב על אוצר־הנפט הגדול כעולם, עליד לקחת
כחשבון אפשרויות שיש להן סבירות נמוכה״.
הוא לא ידע, כמובן, כי למילים ״סבירות נמוכה״
יש משמעות מייוחדת באוזני ישראלים *.
לעומת זאת יש סבירות גבוהה מאד לסכנה השנייה,
הטמונה בהסכמי קמפ-דייוויד — וסכנה זו הלכה והחמירה
במרוצת השנה, כאשר התגלו הכוונות האמיתיות של
מנחם בגין ועמיתיו לגבי פירוש המילים ״שילטון עצמי״,
״אוטונומיה״ וזכויות ״תושבי יהודה, שומרון וחבל עזה.״

#לווחזיו את ה1״ן רבסבוק

הוגדיחים החדישים ב מי סגד׳ מכה

^ אות אלפי פלסטינים חיים ועובדים בסעודיה, ב•
כוויית, באמירויות המאוחדות ובשאר נסיכויות־הנפט
שלחופי המיפרץ הפרסי.
זהו כוח־אדם מיומן. רבים מהפלסטינים עובדים
במישרות בכירות ובינוניות במינהל הציבורי, בשדות־הנפט,
במערכת הכלכלה, בשירותים החברתיים. רבים
מהם גרים במושבות פלסטיניות, שבהן קיימת הירארכיה
פלסטינית, הכפופה למוסדות אש״ף ולאירגוניו.

(קאריקטורה שווייצית)

אלה הם ריכוזים •טל חומר-נפץ, העלולים
כיום מן הימים להתפוצץ כמהפכה גדולה, שלא
תיפול מזו של האיית-אללה •טמעכר למיפרץ.

ערבית בכירה, המקורבת לצמרת הסעודית. המטרה היתה.
כנראה, למסור בצורה העקיפה ביותר אזהרה — שלושה
חודשים אחרי חתימת הסכמי קמם־דייוויד, שלושה חודשים
לפני חתימת חוזה־השלום הישראלי־מצרי.
באותם ימים עדיין האמינו הכל, שסעודיה תומכת
מאחרי הקלעים ביוזמת אנוור אל־סאדאת, למרות הודעותיה
הפומביות ההפוכות. אל־סאדאת עצמו היה בטוח
בכך, וכן גם ג׳ימי קארטר ומנחם בגין. הם היו משוכנ עים,
כי אחרי כמה שבועות או חודשים של המתנה
דיסקרטית, תעניק סעודיה את בירכתה ליוזמה, יחד
עם כל המחנה הערבי הפרו־אמריקאי, ממארוקו וסודאן
ועד לכוויית ולאמירויות־המיפרץ.
הכתבה הזהירה שזוהי אשלייה, וכי סעודיה תתייצב
בראש הלוחמים נגד הסכמי קמפ-דייוויד.

כדי למנוע התפוצצות כזאת, תומך המישטר הסעודי
באופן ישיר ורצוף במימסד של אש״ף — הזרם המרכזי
של פתח, שהוא לאומני, שמרני, מתון, וחסר אידיאולוגיה
סוציאלית רדיקלית. לעומת זאת פוחדת סעודיה פחד־מוות
מפני האירגונים הרדיקליים הקטנים, המטיפים
למהפכה כלל-ערבית. מכאן הנימה החוזרת, בנאומיהם
של מנהיגים סעודיים, ומנהיגים ערביים אחרים, על
ה״יאוש״ וה״תיסכול״ ההולכים וגוברים אצל הפלסטינים.
הסעודים יודעים כי המצב הנוכחי אינו יכול להימשך
לאורך־ימים. אם לא תצליח הנהגת אש״ף בעתיד הנראה־לעין
להשיג פיתרון סביר לבעיית העם הפלסטיני היא
תאבד את השליטה על המחנה. במוקדם או במאוחר ישאף
הדור הפלסטיני החדש לפיתרונות רדיקליים יותר, ויכריז
מילחטה על המישטרים הערביים ה״ריאקציוניים״,
שאותם הוא מאשים בבגידה בעניין הפלסטיני.

היא גם גילתה פרט סודי מדהים: שהנפילה
התלולה של הדולר האמריקאי, שאירעה כשבועות
שלפני כן, היתה תוצאה ישירה של
מיבצע יזום של הסעודים, אשר זרקו לשוק
כמויות מתאימות של דולרים, מן האוצר הכביר
שלהם. הפעולה המבוקרת לא נועדה למוטט
את הדולר, אלא אד להנחית עליו מכה חד-פע
מית ומכאיבה לדוגמה — כאות אזהרה. המטרה:
למנוע את חתימת חוזה־השלום, לפני
הפיכתו לעובדה מוגמרת.
המקור הערבי הבכיר הסביר את הנימוקים שהביאו
את סעודיה לנקיטת עמדה כה חריפה ובלתי־צפויה. תוך
כדי כך חשף מערכת־שיקולים, שלפחות בחלקה באה
כהפתעה לרבים, גם בקרב הקהיליה הדיפלומטית הבינ לאומית.

לפי
ההערכה הסעודית, טמונות בשלום ה־

כל העוצמה הצבאית האדירה שד השאה
לא הצליחה למנוע את המהפכה הדתית של
חומייני, וכד הכפף העצום של האוצר הסעודי
לא יוכל, כמיקרה כזה, למנוע את המהפכה
הרדיקלית שד הפלסטינים. את זאת מבינים
השליטים כריאד -היטב.
לכן עושה המישטר הסעודי את הכל כדי לשמור על
מעמדו ויוקרתו של יאסר עראפאת. בשיא מילחמת־האזרחים
בלבנון, בקיץ ,1976 כאשר הצבא הסורי עמד
לכבוש את המובלעת הפלסטינית בלבנון, הגיש המלך
הסעודי אולטימטום לסוריה, ועצר את ההתקדמות. זרם
של כסף סעודי מקיים ומחזק את אש״ף.
* במילים אלה הגדיר ראש אנז״ן, אלי זעירא, את
הסיכויים של התקפה מצרית, ערב מילחמת יום־הכיפורים.

317

היש השש תשדיט

(המשך מעמוד )37
כל זה לא נעשה רק לשם שמיים, וכדי למצוא ח!
בעיני אללה. המדיניות הסעודית נובעת מאינטרסים
סעודיים בסיסיים, כפי שהם נראים לשליטי סעודיה. זוהי
אחת מעובדות־היסיד במרחב ובעולם בפריס תש״ם.

המטרה שד סעודיה היא להחזיר את הג׳ין
הפדפטיכי לבקכוק. הכקכוק יהיה כצורת מדינה
פלסטינית עצמאית כנדה וברצועה, אשר סירתה
כירושלים (המיזרחית).
במדינה זו תשלוט, לפי הערכת הסעודים, הצמרת
השמרנית של אש״ף, יחד עם הצמרת השמרנית של
האוכלוסיה המקומית. שם יתרכז המרץ הלאומי של הפלסטינים,
ושם ימצא את ביטויו במאבקים פנימיים, כמו
בכל מדינה. לשם יחזרו איתם פליטים פלסטיניים שלא
יוכלו או שלא ירצו להישאר בנכר.
הפלסטינים שיישארו בסעודיה ובשאר הארצות הערביות
יירגעו, יחיו ויעבדו בשקט, כמו היהודים בכל הארצית.
הבעייה הפלסטינית תחדל מלהיות בעייה, ואחת
הסכנות הגדולות ביותר לקיומו של המישטר הסעודי,
העשיר ביותר בעולם, ולשאר המישטרים הערביים השמרניים,
תחלוף.

זהו החזץ הסעודי. ומכיוון שסעודיה מחזיקה
עתה בעמדת-מפתה בכלכלה ובמדיניות
שד העולם• ,טאיפה זו הטביעה את חותמה עד
כל מאורעות תשד״ט.

• אללה, נפט ופלסטינים
חת האימרות ההיתוליות של תשל״ט נאמרה
י על־ידי פרשן ישראלי. היא הגדירה את המצב כך:
״אללה נתן לערבים את הנפט, ואלוהים נתן לנו את
יהדות ארצות־הברית. נראה מי ינצח בעימות ביניהם.״
ואכן, פיזור היהודים בעולם מביא עימו ברכה גדולה
לישראל. היהודים אינם מספקים לישראל רק נשק,
אלא גם תמיכה מדינית מאסיבית, ודווקא בזירה המכ רעת
— ארצות־הברית. אילו היו ששה מיליון היהודים,
החיים בארצות־הברית, קמים באחד הימים ועולים כולם
לישראל, יתכן כי כוחה המדיני של ישראל היה פוחת
ולא גדל.
זהו אחד הפאראדוכסים של ההיסטוריה, שהרי הציונות
קמה כדי לקבץ את הגלויות ולחסלן. בתשל״ט היתה
למנהיגי ישראל סיבה רבה לשמוח על כך, שלפחות
הגלות האמריקאית לא חוסלה. לחץ ה״לובי״ היהודי בוושינגטון,
בעזרת ההשפעה העצומה של היהודים על
אמצעי־התיקשורת האמריקאיים, על הפוליטיקה המקומית
ועל חלק מן המשק, איזן במידה מסויימת את לחץ
הנפט הערבי.

ביטא בפה מלא ובמעשים את אשר אומרים כל מעצבי
המדיניות האמריקאית בשיחות פרטיות, מאחרי דלתות
סגורות. ברית־המועצות והגוש הקומוניסטי ביטאו אותו
מאז ראשית שנות ה־ ,70 וזהו, אולי, הנושא היחידי שבו
הם תמימי־דעים עם סין הקומוניסטית. ביטא אותו העולם
השלישי, בוועידה העולמית הגדולה שהתכנסה בסוף
תשל״ט בהוואנה, ושבה התקוטטו כימעט על כל הנוש אים
האחרים. ביטא אותו האו״ם, כאשר העניק לאש״ף
מעמד של מדינה־בדרך, והזמין את יאסר עראפאת לנאום
לפניו, כאילו היה ראש־ממשלה. גם מצריים שותפה עק רונית
לקונסנזוס זה, למרות שהיא טוענת שיש לה דרך
משלה להגשמתו.
אף שהדברים מופיעים בניסוחים שונים בהצהרות
ובמיסמכים של המדינות השונות, ניתן למצות קונסנזוס
זה בארבעה עקרונות:

* המשך הסיכסוך הישראלי-ערבי מסכן
את יסודות הכלכלה העולמית והיצירות הכיני
לאומית.
לא יתכן שלום אמיתי כמרחב כלי פית־רון
הבעייה הפלסטינית.
9אין פיתרץ לכעייה הפלסטינית אלא
על-ידי הקמת מדינה פלסטינית כגדה וכרצועת־עזה,
לצד ייטראל.
0־ אין מנהיגות פלסטינית יעילה, שעימה
ניתן לשאת ולתת על כך, מילכד אש״ף.
בשינויים קלים בניסוח יכלו לחתום על עקרונות אלה
ליאוניד ברז׳נייב וואלרי ז׳יסקאר־ד׳אסטנג, היו״ר הואה
ובדונו קרייסקי, הלמוט שמידט ויוליוס נייררה, מאר-
גארט תאצ׳ר וג׳ושוע אנקומה, אנדרו יאנג ונחום גולד-
מן, ניקולה צ׳אוצ׳סקו והמרשל טיטו, חאפז אל־אסד
ואנוור אל־סאדאת, ואילו העזו — גם זביגנייב בז׳ז׳ינסקי
והנשיא ג׳ימי קארטר.
בישראל תמכה בהם תנועת של״י וחלק ממחנה־הש-

מעטים שמו לב לכד שאותו הדבר עצמו
קרה לפלסטינים.
הפזורה הפלסטינית היא תוצאה של הטרגדיה הלאומית
של עם זה, שמחצית בניו נעקרה מאדמת הארץ
בשתי מילחמות, בעוד שהמחצית השניה חיה בארץ
מאז תש״ח תחת כיבוש ירדני ומצרי, ואחר־כך ישראלי.

הפזורה מעניקה לעם הפלסטיני, שהגיע
השנה ל־ 4.2מיליון נפש, עוצמה שלא יכלה
להיות לו, אילו היה מרוכז כולו בשטח אחד.

הקיבוצים הפלסטיניים בסעודיה ובנסיכויות הנפט,
בירדן, בלבנון, בסוריה ובארצות אחרות, המהווים איום
מתמיד על המישטרים והשליטים, מהווים תמריץ כביר
למישטרים אלה לפתור את הבעייה הפלסטינית. המהפכה
של חומייני באיראן, והחשש שהפלסטינים עלולים להידבק
בחיידק החומייניסטי, מחזקים תמריץ זח.
כל זה היה ברור גם לאנוור אל-סאדאת, למרות ש־מצריים
עצמה פגיעה פחות מאשר המדינות הערביות
האחרות, משום שהקיבוץ הפלסטיני בה קטן, ועומד תחת
פיקוח מישטרתי חמור. כשחתם אל־סאדאת על הסכמי
קמפ־דייוויד, הרגיע את עוזריו מלאי־החששות. הוא
האמין כי תוך כמה חודשים יתחילו שיחות רציניות על
המימשל־העצמי הפלסטיני, וכי בדיונים אלה תוכיח מצריים
בעליל לכל העולם הערבי, שהיא לוחמת כארי על
ישות לאומית אוטונומית, שתוביל תוך חמש שנים להקמת
מדינה פלסטינית עצמאית.
אם אכן קיווה הנשיא המצרי לכך, טעה. בתום תש-
ל״ט, שנה אחרי חתימת הסכמי קמפ-דייוויד וחצי שנה
אחרי חתימת חוזה־השלום, התברר סופית לכל בר־דעת
בעולם הערבי, כי ממשלת־ישראל אינה חולמת כלל על
אוטונומיה אמיתית, שתהווה פרוזדור לטרקלין של עצמאות•
תנופת ההתנחלות הישראלית גברה, כל גילוי
מדיני עצמאי בשטחים הכבושים דוכא ביד רמה. ישראל
כאילו יצאה מגידררה כדי להצדיק את הטענות החריפות
ביותר של הפלסטינים נגד הסכמי קמם־דייוויד.

כמצב זה עמד אל־סאדאת לפני כדירה אכזרית:
לפוצץ לאלתר את המשא־והמתן, או
להשלים עם המצד, לצמיתות או לפהות עד
החזרת שטחיו. הוא כהר כדיר השניה, וככד
הוציא את עצמו עוד יותר מן הקונסנזוס הערכי,
שהפך, למעשה, קונסנזוס עולמי.

• ארנונה מושכלים ראשונים
ך• יומו של קונסנזוס זה הוא עתה העובדה הבול-
טת ביותר בגישת העולם לענייני המרחב.
ביטא אותו אנדרו יאנג, בפרשה שהסעירה את אר-
צות־הברית לקראת סוף תשל״ט. יאנג פוטר מפני ש־

לום, המאוגד בתנועה שלום עכשיו ובמועצה הישראלית
למען שלום ישראלי־פלסטיני.
בסוף תשל״ט זה נראה כדבר מובן מאליו, חלק מן
המציאות. אולם הדבר נראה כימעט. כנם, אם משווים
עובדה זו לגישת העולם לבעייה הפלסטיניוד לפני 25 שנים בילבד.

#״ מנשבל ״ה רעוה״
ר* סוף 53ע 1הושמע הרעיון של דו־קיום ישראליפלסטיני
בשתי מדינות לאומיות שכנות בפעם הראשונה
בעולם — מעל עמודי העולם הזה. לרגל המהומות
שפרצו אז בגדה המערבית, קרא השבועון למדינת ישראל
לעודד את הקמתה של תנועת־שיחרור פלסטינית,
לצייד אותה בנשק״ בכסף ובתחנת־שידור, ולסייע לה
להשתחרר מן השילטון ההאשמי תוך ברית עם ישראל.
בצורה מפורטת ומגובשת הגיש העולם הזה תוכנית זו
בחג השבועות.1957 ,

כאותם הימים לא היה גורם אחד כעולם
שתמך כרעיון זה.
כל מדינות העולם, במערב ובמיזרח, תמכו בסטא-
טוס־קוו של חלוקת הארץ בין ישראל, ירדן ומצריים.
כל המדינות הערביות תמכו בכך אף הן. הן תבעו מיש ראל
למעשה רק להעניק לפליטים הפלסטיניים את הבחירה
בין שיבה למולדת ובין קבלת פיצויים.
גם הציבור הפלסטיני היה רחוק מרעיון המדינה בגדה
וברצועה. הוא שלל את עצם קיומה של ישראל,
ועדיין נלהב אז לסיסמות כגון ״לזרוק אותם לים״.
כאשר קם אש״ף בראשית שנות ה־60׳ הוא אימץ
לעצמו את האמנה הפלסטינית המפורסמת, הקוראת לה קמת
מדינה פלסטינית לאומית בכל רחבי הארץ, וחיסול
י קאריקטורה של ביל מולדין, שהוא בדרך כלל
פרו־ישראלי, בעיתוני ארצות־הברית.

הישות הציונית. לאחר מכן המיר את השאיפה הזאת
ברעיון של ״רפובליקה דמוקרטית חילונית״ ,שבה ״יחיו
ביחד מוסלמים, נוצרים ויהודים״.

״מזימה נגד העם הפלסטיני״.
גם מילחמת ששת-הימים, שאיחדה את כל הארץ
שממערב לירדן תחת שילטון ישראלי, לא שינתה מצב
זה. הקונסנזוס העולמי שלמחרת־המילחמה בא לידי ביטוי
בהחלטת מועצת־הביטחון ,242 המתעלמת לחלוטין
מקיומו של העם הפלסטיני. ההחלטה, שנתקבלה בנובמבר
,1967 חמישה חודשים אחרי מילחמת ששת־הימים,
תבעה למעשה להחזיר את הסטאטוס־קוו־אנטה-בלום —
המצב שהיה קיים לפני המילחמה.

12-3השנים שהלפד מאז התקדם העניין
הפדסטיני כצעדי־ענק, אף שמעולם לא היה
נדמה כאילו זז משהו. הדכר הזכיר את מישהק־הילדים
הקרוי בשפת ילדי הארץ ״מכשפד׳ה
רעה״.

העיקרון: שורה של ילדים מנסה להתקרב אל קו
היעד, שם עומד ילד כשגבו אליהם. בכל פעם שהילד
מסתובב, חייבים כולם לעמוד במקום ללא תנועה. אך
בכל פעם הם עומדים קפואים במקום קרוב יותר לקו־הסיום
— עד שהם מגיעים אליו.

#הנשק של ..אין נויו ת״
** ה גרם ליצירת הקונסנזוס העולמי, לא רק לגבי
י עצם הפיתרון שהכל דחוהו לפני זמן כה קצר, אלא
גם לגבי רוב פרטיו החשובים — כגון בעיית־ירושלים?

אין מנוס מן המסקנה, שפעולות־הטרור תרמו
תרומה רכה לכך .״לולא כיצענו פעולות אלה,
לא היה איש שם לב אלינו ואל כעייתנו,״
טוענים גם פלסטינים הסודדים מאדימות.

הפלסטינים, האוהבים להשתמש בדוגמות מן ההיסטוריה
הציונית, מצביעים על העובדה שכך קרה גם ל רעיון.
הציוני .״דווקא מעשי־הזוועה החמורים ביותר —
רצח הלורד מוין, פיצוץ מלון המלך דויד ותליית שני
הסרג׳נטים על-ידי אצ״ל שיכנעו את האנגלים להסתלק
מכאן,״ אמר היסטוריון פלסטיני. גם פרשנים בריטיים
סבורים כי דווקא מעשה־הזוועה הקיצוני ביותר — תליית
שני הסמלים הבריטיים החפים־מפשע, בצורה ברוטאלית
ביותר, כתגמול על תליית אנשי־מחתרת עבריים
— הוא שהגדיש את הסאה אצל האנגלים וגרם להחלטתם
לסיים את המנדאט.
מעשי־הזוועה של הפלסטינים בעולם, כגון רצח ה ספורטאים
הישראליים במינכן, פיצוץ מטוס סוויס־אייר,
חטיפת־המטוסים — נוסף על המעשים שבוצעו בישראל
עצמה, כגון הזוועות בנמל־התעופה לוד, בבית־שאן, ב מעלות,
בכביש־החוף, והשנה בנהריה, החדירו לתודעת
העולם שיש בעייה פלסטינית, ושיש לפתור אותה.
הטרור־הנגדי הישראלי, שהופעל בלבנון באמצעות
הפצצות, הפגזות ופשיטות, עזר גם הוא למקד את תשו־מת־לב
העולם לבעייה הפלסטינית. האירועים משכו את
אמצעי-התיקשורת, ואלה החלו מדווחים על אספקטים
שהעולם התעלם מהם עד כה — קיומו של עם בלי מו לדת,
הפליטים הנמקים במחנות מזה 30 שנים ויותר,
החלטת הפלסטינים להגיע לידי עצמאות לאומית.
בתשל״ט עבר מרכדהכובד לא פעם אל המתרחש
בשטחים הכבושים עצמם, שם הופיעו לראשונה הסימנים
המובהקים של מרי לאומי קלאסי, המוכרים לעולם,
ופעולות־הדיכוי של שילטונות־הכיבוש, המוכרות לא
פחות. סגירת בתי־ספר ומיכללות, הטלת עוצר, מעצרים
המוניים, תלונות על עינויים, שביתות כלליות, ההפגנה
ההמונית של תושבי שכם, כשבראשם צועדים כל ראשי
הציבור — כל אלה דיברו בשפה שהיתה מובנת לכל.
היו שהאשימו את מחדלי התעמולה הישראלית בסחף
הגובר בדעודהקהל העולמית, והתפעלו מן הגאוניות של
התעמולה הערבית. לטענות אלה אין שחר. התעמולה
הישראלית־הציונית־היהודית היא הטובה ביותר בעולם.
היא מאסיווית ובלתי־נלאית. היא נעזרת בשליטה הכיס־עט־טוטאלית
של היהודים בכלי־התיקשורת בארצות
רבות. ובייחוד בארצות־הברית. התעמולה הערבית נש ארה
צולעת, חובבנית, בלתי־מתואמת. במשך שנים רבות
כימעט ואי־אפשר היה לערבי לזכות באיזכור בעיתון
אמריקאי או גרמני.

אולם התעמולה הגאונית כיותר אינה יכולה
להצליח, כהכרה חופשית, כשהיא נוגדת את
מושגי־היסוד המקוכלים.
ברבע האחרון של המאה ה־ ,20 זכות ההגדרה העצ מית
של העמים היא מושכל-ראשון, שכל אדם נאור מקבל
אותו כדבר מובן מאליו. ברגע שהעולם השתכנע שקיים
עם פלסטיני, היה ההמשך מובן מאליו: ההכרה בזכותו
להגדרה עצמית, למדינה משלו ולייצוג עצמאי על-ידי
הנהגה שהוא רוצה בה.

כאשר נצטיירה לעיני העולם התמונה הקלאסית
של מישטר-כיכוש, המדכא עם השואף
לעצמאות, היתה התוצאה נתונה־מראש. שום
תעמולה כעולם אינה יכולה להצליח כאשר
הטלוויזיה מראה חיילים חמושים, המסתערים
על תלמידי כית־ספר, או ילדים מרוסקים כ
מחנה־פליטים מופצץ. שום הסכר הגיוני, טיעון
מתוחכם או תחכולה תעמולתית אינם יכולים
לעמוד לפני תמונות אלה.
כך, בהדרגה, יום אחרי יום, מבלי שאיש עמד על כך,
נוצר קונסנזוס בינלאומי. הוא נוצר, כמו כל קונסנזוס
כזה, תחילה בליבותיהם של מיליוני בני־אדם, בני עמים
שונים, שהגיבו בצורה אחידה על מראה עיניהם. בהד-

אסר עראכאת! ,מק״ קשרע 1ס ׳ עמו ־ ולאש* ה צי בו רשל שם עולים בראשהפ גנ ההמ מי ת על ח סי מהשל צהי׳ל
רגה תירגם המכניזם של הפוליטיקה הפנימית את ההכרה
הזאת של יחידים רבים לעמדה של ממשלות. בזו אחר זו
הכירו המדינות באש״ף, קיבלו החלטות התומכות בזכות
הפלסטינים להגדרה עצמית. הלחץ של מדיניות־הנפט הסעודית
נתן לתהליך זה תנופה גדולה — אך לא יכול
היה להצליח, לולא היו כבר התנאים הנפשיים מוכנים לכך.
אל הנשק הגלוי של הנפט נתווסף הנשק הסודי, ש שימש
פעם את היישוב העברי: הנשק של ״אין ברירה״.
פשוט לא נראה שום פיתרון אחר לבעייה הפלסטינית.
ישראל, שראשיה הכחישו בעקשנות את עצם קיומו
של העם הפלסטיני (גולדה :״אין פלסטינים!״ בגין:
״השם פלסטין הומצא על-ידי אויבי ישראל!״) לא היתד.
מסוגלת לספק פיתרון לבעייה ש״אינה קיימת״ .העולם,
שהתעייף במידה גוברת והולכת מן הבעייה שהטרידה
את מנוחתו, הבין כי אין לה פיתרון, מילבד זה שהפך
נושא הקונסנזוס העולמי.

הקונסנזוס הציף את העולם. בסון? תשל״ז
הוא החל שוטף גם את מרגלות המיכצר האחרון
שעמד מנגד — ממשלת ארצות־הכרית.
ואז קרה דכר שעשוי היה לכלום אותו, או
להסיט אותו לאפיק אחר לגמרי — יוזמתו
ההיסטורית של אנוור אל־סאדאת.

#וגדוע ז8וא עשה ואח?
^ אז נוכמבר 15(77 ועד היום שאלו חוקרים ופר ׳
שנים את עצמם: מדוע הוא עשה זאת? ומדוע עשה
זאת דווקא אז?

השנה נמסרו על כף שתי עדויות כימעט
זהות, מצד שני אנשים הרחוקים מאד זה מזה :
ראש־הממשלה לשעבר, יצחק רדין, ומי שהיה
סגן שר־החוץ של מצריים, איסמאעיל פאהמי,
שהתפטר כמחאה על יוזמת אל־סאדאת.
התיאור העולה מדבריהם ומראיות נוספות, הוא זה:
בסתיו 1977 גמלה בלב האמריקאים ההכרה שיש לכפות
על הצדדים את סיום הסיכסוך. האמריקאים הבינו
כי הדבר מחייב את שיתוף הפלסטינים, תוך שילוב אש״ף.
לצורך זה הגיעו להסכמה עם הסובייטים, שהתבטאה בהצ הרה
המשותפת. התגבש הרעיון לכנס מחדש את ועידת-
ז׳נבה, והפעם בהשתתפות ראשי אש״ף או לפחות פלסטינים
חשובים אחרים אשר יקבלו לצורך זה יפוי-כוח
מטעם אש״ף, כגון פרופסורים פלסטיניים הפועלים באר-
צות־הברית.
כדי לגבור על התנגדותה של ממשלת ישראל, נמצאה
תחבולה: שכל הערבים יופיעו בוועידה במישלחת משותפת,
שתמונה על־ידי הליגה הערבית, כך שישראל לא
תצטרך להכיר במפורש באש״ף, או להסכים במפורש
להשתתפות פלסטינית רשמית.
המימסד היהודי התגייס נגד תוכנית זו, וכאשר הגיע
משה דיין לארצות־הברית ביצעה הממשלה האמריקאית
נסיגה ופירסמה מיסמך חדש, שהתעלם במידה רבה מן
המיסמך הקודם. אך התוכנית עצמה לא נגנזה.
אל־סאדאת ראה בתוכנית זו סכנה לעצמו. במישלחת
כל-ערבית משותפת, היתד, מצריים יכולה לשחק רק תפקיד
מישני. היו שולטים בה יריבו, נשיא סוריה חאפז
אל-אסד, ואנשי אש״ף. היתר, ניתנת להם, למעשה, זכותי
וטו על המדיניות המצרית. הסובייטים היו ממלאים בוועידה
תפקיד חשוב. ואילו אל־סאדאת רצה להגיע לשותפות
ישירה ואינטימית עם האמריקאים.

יוזמת אד־סאדאת, שלא תואמה עם איש,
לא עם האמריקאים ודא עם הסעודים, טרפה
את כל הקלפים.
הרעיון של ועידת־ז׳נבה, טורפד. ברית־המועצות נדחקה
שוב אל מחוץ לתמונה. הסורים, הפלסטינים, וגם
הסעודים עמדו מן הצד, חורקים שיניים, ואילו אור הזרקורים
התמקד כולו על נשיא־מצריים, שסחף עימו את
האמריקאים והפך גיבור דעת־הקהל בארצות־הברית וב
עולם
כולו. מאז, ועד אחרי חתימת חוזה־השלום, היה
הכדור בידי אל־סאדאת.
יש בתיאור זה כדי לתרום להבנת השיטה והעיתוי
שנבחרו על-ידי אל־סאדאת. הוא גם מסביר מדוע רואים
הפלסטינים ביוזמת אל־סאדאת התנקשות ישירה בהם.
במשך שנה וחצי הוסחה תשומת־הלב מן הפלסטינים, הן
בכלי-התיקשורת העולמיים, הן במיסדרונות הדיפלומטיה.
הפלסטינים הכריזו משוכדכך מילחמה על היוזמה, וכך
עשה העולם הערבי כולו.

יתכן שאל־פאדאת היה מצליח ככל זאת
לכפות את רצונו עד המרחב, אילו עלה כידו
להשיג ממנחם כגין ויתור כלשהו, שהיה כו
כדי לשכנע את העולם הערכי כן אכן האוטונומיה
תסלול דרך להגדרה עצמית פלסטינית.
נשיא מצריים לא השיג זאת — ועל כן נכשל הינסיון
לאגוף את העניין הפלסטיני. שבועות מעטים אחרי חתימת
החוזה הישראלי־מצרי, כבר היה ברור לעולם כולו
כי אין הוא מביא שלום של ממש, אלא בגיזרה המצומצמת
של יחסי ישראל־מצריים. העניין הפלסטיני חזר
למרכז הבמה, בתאוצה גוברת. שום טכס של בגין—סאדאת,
שום מיסדר צבאי, שום גינונים של ידידות, שום ביקורים
שופעי-אהבה, אינם יכולים לסכל או להשכיח קונסנזוס
זה, אלא לשעה קלה.

#האוגדות עור הס 11ס1וו0
ן* חיים המדיניים, חוק־הקונסנזום משפיע על התהליכים
כמו שחוק־הכבידה משפיע על אפיק הנהר.
הנהר שואף אל הנקודה הנמוכה ביותר. הוא מתאים
את עצמו למיבנה השטח. לכן אין הוא עובר בקו ישר
מן המעיין אל השפך. הוא מתפתל. כשהוא נתקל במיכ־שול,
הוא עוקף אותת הוא מתקדם באפיק עקלקל, בזיג-
זאגים. לעיתים נדמה ׳שהוא עומד במקום, ממלא אגם —
ואז הוא ממשיך בדרכו. לעיתים הוא כאילו חוזר על
עיקבותיו, מתרחק. אך בסופו של דבר יגיע אל יעדו.
הקונסנזוס קובע את התנאים הנפשיים, שבהם מתנהלים
החיים המדיניים. כאשר הרוב הגדול של בני־אדם
סבור שמשהו הנהו נכון וצודק, התהליך המדיני מתאים
את עצמו לכך. במישטר דמוקרטי, קיימת תימסורת ישירה
ומהירה יחסית. אך גם מישטר דיקטטורי אינו יכול
לפעול, לאורך ימים, בניגוד לקונסנזוס.
במישור הבינלאומי התימסורת היא ארוכה יותר, מסו בכת
יותר. אך בסופו של דבר, התוצאה שווה.

אין דוגמה טובה יותר לכד מאשר הציונות.

היא התחילה כרעיון של כמה משוגעים לדבר, שנראו
גם בעיני ידידיהם וקרוביהם כמטורפים. אף ברגע אחד
של חייו לא כבש תיאודור הרצל אלא את לבו של חלק
זעיר ביותר של הפזורה היהודית.
במרוצת השנים קיבלה התנועה תנופה, והרעיון החל
מתפשט. המעשים בארץ־ישראל, האידיאליזם וההקרבה-
העצמית של יוצרי הקיבוץ, המצוקה הגוברת של היהודים
בעולם, השואה הנוראה, העלייה הבלתי-ליגלית וגד
עשי־הטרור של אירגוני הפורשים — כל אלה החדירו
לתודעת העולם בהדרגה, את ההרגשה כי אין פיתרון אחר,
קל וחומר פיתרון צודק אחר, מאשר הקמתה של מדינה
יהודית, לפחות בחלק קטן של ארץ־ישראל.
נוצר קונסנזוס עולמי — באותו חלק של העולם ש היה
בעל ביטוי פוליטי בשנת ,1947 כאשר חלקים גדולים
של אפריקה ואסיה היו עדיין משועבדים או חסרי-
קול. הביטוי המדהים ביותר לקונסנזוס זה ניתן על-ידי
אנדרי גרומיקו, נציג ברית־המועצות, משרתו.של סטא-
לין, כאשר הפתיע את העולם כולו והכריז באו״ם, בשפה
ציונית מובהקת, שמגיעה לקורבנות־הנאצים מדינה.

מאותו רגע היתה הקמתה של המדינה
מובטחת. היו דרושים קורבנות, היתה נטושה
מילהמה. העם היהודי עצמו מילא תפקיד
מרכזי. אך הקורבנות לא היו מספיקים, לולא

היה קיים הקונסנזוס, שדירבן את הממשלות
לעזור ליישוב, לסבל את המזימות נגדו, לאפשר
אספקת נשק לכוחות-ההגנה, ולוא כהחכא.
אותו סטאלין, שהוסיף את הנידבך הסופי לקונסנזוס
העולמי בדבר הקמתה של מדינה יהודית, הציג פעם
שאלה צינית :״כמה אוגדות יש לאפיפיור?״
גם סטאלין לא היה חוזר על שאלה זו השנה, למראה
האפיפיור יוחנן פאולוס ה ,2-שביקר במולדתו הפולנית
והפך את הארץ הקומוניסטית על פניה.

תשובה זו נבונה גם לגבי הקונסנזוס. רק
אנשים תמימים יכולים לשאול :״במה אוגדות
יש לקונסנזוס העולמי?״ התשובה היא: אף
לא אוגדה אחת אף הקונסנזוס חשוב מן האוגדות
— בי הוא משפיע על החלטותיהן של
הממשלות שיש להן האוגדות.

.. #ד1זה, ו נו הזוחוח?״
זץ מיבצר האחרון שעמד עדיין מול קונסנזוס זה
י י היה השילטון של ארצות־הברית. הוא התבצר מאחרי
הבטחה, שניתנה לממשלת-ישראל ב־ : 1975 שלא לדבר
עם אש״ף כל עוד לא הכיר האירגון בזכות־קיומה של
מדינודישראל, וכל עוד לא קיבל את החלטת מועצת-
הביטחון .242
״מדיניות מגוחכת!״ אמר על כך בסוף תשל״ט אנדרו
יאנג. דוברים רבים בארצות־הברית הסכימו עימו בפה
מלא. ביניהם — תופעה ראשונה בארצות־הברית — כמה
וכמה מבין הפוליטיקאים המתכוננים להציג את מועמ דותם
בבחירות לנשיאות בעוד שנה.
הם ניגנו על מיתר רגיש בתודעה האמריקאית. בעוד
שהתעמולה הציונית ניגנה על מיתר רגיש אחר — הסי רוב
להיכנע ל״סחיטה״ (של מפיקות־הנפט) — ניצלו
ידידי הערבים תחושה לאומית לא פחות חשובה — ש צריכים
לדבר כדי ליישב סיכסוך. כל אמריקאי יונק
אמונה זו עם חלב־אמו: שאדם סביר, הגון, הנתקל ב־בעייה,
משתדל להידבר עם יריבו, ליישב את חילוקי-
הדיעות בשיחה פנים־אל-פנים, על דרד הפשרה.
הטענה שאסור ביבלל לדבר עם מישהו זרה
לחלוטין לאופי האנגלו-סאבסי.

כאשר ניסח הנרי קיסינג׳ר, בעצה אחת עם ממשלתו
של יצחק רבין, את אותה התחייבות מוזרה, המגבילה-
מרצון את חופש־הפעולה המדיני של המעצמה הגדולה
ביותר בעולם, הוא הכניס בה שני מחסומי-ברזל. הוא
היה בטוח כי אש״ף לא יכיר רשמית מראש בזכות־הקיום
של ישראל לפני ההידברות. וכי לא יקבל את ההח לטה
,242 המתעלמת לחלוטין מן הבעייה הפלסטינית.

למעשה נדריט כאן אבסורד ; שהפלסטינים
יכירו כקיום היריב, ובו-זמנית יקבלו על עצמם
החלטה שאינה מבירה בקיומם שלהם עצמם.

בכל זאת נשאלה בתשל״ט, בחוסר־סבלנות גובר והו לך,
כימעט בכל בירות העולם השאלה: למה, לכל הרוחות.
איו הס עושים זאת, למרות הכל?

אילו עשו זאת, היו טורפים את הקלפים
של ממשלות וושינגטון וירושלים, הורסים את
הביצורים הפוליטיים האחרונים החוסמים את
דרכם, זוכים כאהדה כללית והופכים את הגשמת
מטרתם לכלתי-נמנעת.
מדוע אינם עושים זאת?
יש לכד סיבה גלוייה וסיבה סמוייה.

הנימוק הרישמי של אש״ף הוא שזהו ויתור
גדול מצידם, שאינו יבול להינתן לפניה
משא־והמתן, כתנאי למשא־ומתן, מפני
שהוא צריד לשמש קלף־מיקוח בעת המשא
ומתן עצמו.
כפי שהסביר זאת, בשיחה פרטית, סעיד חמאמי, האיש
הראשון בצמרת אש״ף שיצא בגלוי למען הקמת
מדינה פלסטינית בגדה וברצועה, תוך שלום עם ישראל,

תיש השש תשריט

ליי&י

(המשך מעמוד )39
ושנרצח בתשל״ח על־ירי סוכנים עיראקיים ביגלל פגי־שותיו
עם ישראלים :״איך אפשר לעשות כן? זה טירוף !
״מחר יתחיל משא־ומתן בינינו. אנחנו גדרוש מכם
(הישראלים) מאה ואחד דברים: החזרת כל השטחים
שכבשתם, פיתרון לבעיית ירושלים, פיתרון לבעיית״
הפליטים, ועוד ועוד. תמורת כל הנכסים המוחשיים האלה,
מה אנחנו יכולים לתת לכם ז רק נכס אחד ויחידי: ההכרה
שלנו בזכות־הקיום של ישראל, והנכונות לחיות
עימה בשלום. זה דרוש לכם, כדי לעשות שלום עם כל
העולם הערבי.

,,אם ;יתד לכם את הדבר האחד הזה מראש,
כלי שום תמורה — הרי ;שב לייד שולחן ה־משא־והמתן
עירומים. לא יהיה לנו עוד מה
לתת. אז מדוע אתם תתנו לנו אז את הדברים
שאנחנו זקוקים להם?״
זהו נימוק סביר למדי, והוא נתקבל על דעתם של
מדינאים מנוסים, ידידי ישראל.
אך האמריקאים תבעו כי אש״ף יספק את הסחורה
לפגי כל משא-ומתן, מבלי לקבל בתמורה אף את ההבטחה
שהאמריקאים יתמכו לאחר מכן בהקמת מדינה פלס טינית.
כל אשר האמריקאים היו מוכנים להבטיח בתמורה
היה כי הם יסכימו להידבר עם אש״ף.

אד מאחרי הנימוק הסביר, שהוא טאקטי
כעיקרו, התחבא נימוק אחר, השום יותר.

#אשיף,

ואצ״ר

^ אש״ף אין מנגנון של שילטון. אין לו מישטרה,
/בתי־סוהר. אין הוא יכול לקיים בחירות.
מבין 4.2מיליון הפלסטינים בעולם, רק כמה מאות־

טיני מוכן להסיק כיום את המסקנות ולהשלים עם המציאות.
חלק אחר אכן מוכן לכך מבחינה שיכלית, אך
צריך עדיין להתגבר לשם כך על רגשות עמוקים ביותר.
״עראפאת יוכל להעביר זאת, כאשר יעמיד לפני העם
הפלסטיני את הוודאות שהדבר יביא לכינון העצמאות
הפלסטינית לפחות בחלק מן הארץ. אין הוא יכול לעשות
זאת לפני כן,״ אמרה השנה אישיות פלסטינית.
יתכן שהדבר יביא להתמודדות מזויינת בין אירגונו
הדומיננטי של עראפאת, פתח, ובין הגופים הקטנים של
חזית־הסירוב, שכוחם הכמותי זעום, אך שיש להם כיום
היכולת להשפיע על הקונסנזוס הלאומי, כשהמנהיגות
נוקטת עמדה בלתי־פופולרית. מנהיגי אש״ף, הרגילים
להשוות את מוסדותיהם למוסדות המדינה־בדרך הציונית,
מצביעים גם בעניין זה על הנסיון הציוני :״דויד בן־
גוריון חיסל את אצ״ל ולח״י רק אחרי שקמה מדינת־ישראל,
בפרשות של אלטלינה ושל רצח בדנאדוט. רק
אחרי החלטת עצרת־האו״ם בנובמבר 1947 הפכה ההגנה
לצבא הבילעדי שלכם. איך אתם דורשים מההגנה שלנו
לחסל את אצ״ל ולח״י שלנו כשאין לנו מדינה, ואף לא
הבטחה של מדינה?״
במהלך תשל״ט השמיע עראפאת עצמו כמה הצהרות
נועזות, מבחינתו, על נכונות אש״ף להקים מדינה בגדה
וברצועה. בהסכימו לבצע זאת תוך שלום עם ישראל.

אולם מכאן עד להעברת החלטה רישמית
כזו כמוסד המבטא את הקונסנזוס הכל־פלסטיני
— המועצה הלאומית הפלסטינית — עדיין
יש דרך, שעראפאת יצטרך לעכור אותה, צעד
אחרי צעד. במוקדם או במאוחר יעשה זאת.

#ארבעת הדאווים של שואל
* אסר עראפאת אינו המנהיג היחידי שבעיותיו
הפנימיות מונעות ממנו לבצע את המהלכים המחויי־בים
על־ידי הערכה מפוכחת של האינטרסים הלאומיים
של עמו.

ד״ר יעקוב הרצוג המנוח, מי שהיה מנכ״ל
מישרד ראש-הממשלה ואחד הראשים ההכמים
בצמרת הדיפלומטית של ישראל, אמר פעם :
״כחיים המדיניים, הפוליטיקה הפנימית היא
הקובעת את הפוליטיקה החיצונית.״

מעשים רבים בהיסטוריה, הנראים בדיעבד כגילויים
של אידיוטיזם טהור של השליטים, בוצעו על־ידי אנשים
חכמים שהיו משועבדים לשיקולים של מדיניות־פנים,
שניסו לפעול במיסגרת הקונסנזוס הלאומי של שעתם.
מבחינה זו לא היה מצבו של ג׳ימי קארטר מאושר
ממצבו של עראפאת. אמנם, עמדו לרשותו כל כלי-
השילטון. הוא חולש על אחת משתי המדינות החזקות
ביותר בעולם. אך במהלך תשל״ט הוכיח שוב ושוב —
כמו קודמיו — שאינו חופשי לפעול על פי האינטרסים
הלאומיים של ארצות־הברית, ביגלל לחצים פנימיים.

את המושגים ״עם פלסטיני״ ,״פיתרון הבעייה הפלסטינית
על כל היבטיה״ ו״הזכויות הלגיטימיות והצרכים הצודקים
של העם הפלסטיג״ ,מרדו בו כמה מחסידיו. ההתחייבות
לפרק את ההתנחלויות בפיתחת־רפיח גרמה אף
היא להתמרדות ולהקמת מיפלגה חדשה מימינו.
כל זה היה מכאיב, אך לא הגיע לממדי משבר. מאחרי
בגין עמד קונסנזוס לאומי מלא, שהקיף את הרוב הגדול
בציבור הישראלי ואת כל מיפלגותיו הגדולות — הליכוד
והעבודה, המפד״ל וכל פילגי ד״ש. קונסנזוס זה
אמר שאין לאפשר בשום פנים את הקמתה של מדינה
פלסטינית, ושאין לנהל בשום פנים משא־ומתן עם אש״ף.

מול הקונסנזוס העולמי עמד הקונסנזוס הישראלי.
מול ארבעת ה״הנים״ של החכרה
העולמית עמדו ארבעת ה״לאווים״ של המימסד
הישראלי.
זה היה המצב בתום תשל״ט.

#תנקיד 1זתנש את נעלי!
ן אן הוא מוביל י איך -תסתיים התנגשות זו?
• המאבק נגד הקמתה של מדינה פלסטינית נידון
לכישלון. בצורה זו או אחרת ישיג הקונסנזוס העולמי
את שלו. הנהר יגיע אל הים.

אך יש הבדל עצום כין הדרכים השונות
להגשמת הרעיון.

כאשר העלה קומץ קטן של ישראלים לראשונה את
רעיון הקמתה של מדינה פלסטינית בגדה וברצועה,
לפני יותר מ־ 25 שנים, עמד לנגד עיניהם חזון מסויים:
שבדרך זו ייפתר הסיכסוך ההיסטורי בין שני העמים
לא רק בפועל, על פני הקרקע, אלא גם בלב ובנפש.
בהגישו את עזרתו לעם הפלסטיני בשעתו הקשה ביותר,
כאשר כל העולם חבר נגדו, יכול היה עם ישראל לבנות
גשר בין הלבבות, שישמש ערובה נאמנה לדו־קיום —
לא רק בין ישראל ופלסטין החדשה, אלא גם בין ישראל
והמרחב השמי כולו.

כסוף הדרך קרץ הרעיון שד כרית מרחבית
גדולה — מדינית, כלכלית, ביטחונית — שתאפשר
לישראל להתפתח ולשגשג כצורה שלא
תתאפשר כבד דרך אחרת.
כל הרעיונות האלה יתרוקנו מתוכנם, אם תיוולד
המדינה הפלסטינית בדרך של כפייה עולמית, על אפה
ועל חמתה של ממשלת־ישראל, כשהפלסטינים אינם
חבים דבר לישראל, אלא להיפך.
אפשרות עגומה זו הופיעה באופק של תשל״ט. אף
ידידיה החדשים של ישראל בקאהיר הזהירו מפניה.

משום כך אין השאלה רק א פ תקום מדינה
פלסטינית, אלא גם איך היא תקום.

הקונסנזוס השולט בישראל בפרוס תש״ם הוא בבחינת
״עיצרו את העולם, אני רוצה לרדת.״ באופן רגשי, הוא
מוצא את ביטויו בסיסמות כגון ״העולם כולו נגדו״.

קאדטד כעיניים א מריק איו ת: כניעה
אלפים חיים תחת שילטון פלסטיני מעשי — בחלק הדרומי
של לבנון ובמערב ביירות, שם קיימים בפועל
שילטון פלסטיני, מינהל פלסטיני וכוחות מזויינים פלס טיניים.
אך גם מובלעת זו נמצאת, למעשה, תחת כיבוש
סורי, המעניק לסוריה לפחות מעין זכות־וטו.
כל שאר בני העם הפלסטיני חיים תחת כיבוש צבאי
ישיר (בגדה המערבית וברצועת עזה) או במדינות ש בהן
קיימים מישטרים דיקטטוריים, שבהם יש למישטרה
החשאית יד חופשית לדכא באכזריות כל פעילות בלתי־רצוייה
לשילטון. באופן פאראדוכסלי, רק 600 אלף הפלס טינים
שהם אזרחים ישראליים נהנים מזכויוודאזרח
כימעט מלאות.
אש״ף הוא אירגון גג. הוא מורכב מאירגוני־פידאיון,
הפועלים באופן חוקי וחופשי רק במדינת־זוטא הפלסטינית
בלבנון. מיליוני הפלסטינים במרחב ובעולם מקבלים
את מרות האירגון מרצון חופשי, מתוך אמונה שזוהי
המנהיגות הלאומית היחידה המסוגלת לפעול להגשמת
מאווייהם הלאומיים.

משום כך, בעודו מבקש להגשים את מטרותיו
באמצעות הקונסנזוס העולמי, פועל אש״ף
עצמו באמצעות קונסנזוס לאומי. אין הוא יכול
לעשות צעד, לקבל החלטה- ,לשנת עמדה, מבלי
להיות בטוח שרוב בניינו ומניינו של העם הפלסטיני,
לתפוצותיו, מוכן לכך.
עובדת־יסוד זו מסבירה את אופייו וכישוריו המיוחדים
של יאסר עראפאת. הוא אמן הקונסנזוס. אין הוא
כופה את דיעותיו של הציבור הפלסטיני באמצעות איש יות
כריזמטית ודומיננטית, שהכל חייבים לאמר אחריה
אמן. הוא טכסיסן גאוני, מפשר בין הפלגים, יוצר הקונסנזוס.
הוא חש בכל שלב מה מסוגל עמו לקבל, בדרכים
של שיכנוע, הסברה והטפה, והוא מתקדם צעד קטן
אחרי צעד קטן, עקב לצד אגודל. כאשר נאמר משהו
נועז מדי, או נעשה מעשה קיצוני מדי — כמו בשלבים
מסויימים של הידברות אש״ף עם נציגים ממחנה־השלום
הישראלי — באה חיש־מהר הכחשה מרגיעה.

בגין מזל התקפה מימין: איש גוש־אמונים קובץ על מכוניתו של ראש־הממשלה

ההכרה הרשמית כזכות־קיומה של ישראל
כדין, מצד העם הפלסטיני, תהווה תפנית
היסטורית, שתאפיל לאין־שיעור אף על ביקורו
הדרמאתי של אל-סאדאת כירושלים.

שוב ושוב הצליח הלחץ המאורגן הכביר של המוסדות
היהודיים, הכפופים לממשלת ישראל, להכריח את קארטר
לבטל את החלטותיו. שוב ושוב נאלץ לסגת, בבושת-
פנים, ממעשיו ומהצהרותיו. החל בדיבוריו על ״מולדת
פלסטינית״ ,שהתרוקנו מתוכנם, דרך ביטול ההצהרה
האמריקאית־סובייטית המשותפת למחרת ניסוחה, וכלה
בהחלטה לסלק את אנדרו יאנג ולהטיל וטו על הצעת־החלטה
פרו־סלסטינית מתונה שארצות־הברית עצמה
יזמה אותה למעשה במועצת־הביטחון — נכנע באופן
רצוף ל״לובי״ היהודי. לשווא הזהירו אותו יועציו הקרובים
ביותר, כי הדבר עלול להביא למשבר־נפט ולהמיט
שואה על האינטרסים הלאומיים ביותר של ארה״ב.

שלושה דורות פלסטיניים סירבו לעשות זאת, ושילמו
עבוד מחדל זה מחיר נורא. חלק ניכר מן הציבור הפלס־

אמנם, כאשר נאלץ לכלול בנוסח הסכמי קמפ־דייוויד

מצבו של מנחם בגין היה הרכה יותר טוב.

מבחינה נפשית הוא מתעטף בתורה של שדים ורוחות,המוציאה את הבעייה הפלסטינית מכל מיסגרת רציונ לית
של הערכת סיכויים וסיכונים. ראש״הממשלה עצמו
הפר השנה את הבטחתו לדון על נושא זה בכנסת.

כא׳טר מופיעים השדים •טל הכעייה הפלסטינית,
אפשר להשבית את התאים האפורים
של השכל.
בסוף תשל״ט היה דרוש בישראל אדם שיכול היה
לשבור את הקונסנזוס האומלל הזה, למנוע את ההתדרדרות
לעבר חומייניזם ישראלי, ולבנות קונסנזוס
ישראל חדש, שפוי ורציונלי. השעה עדיין אינה מאוחרת.
זהו תפקיד המחפש את בעליו.

אם יימצא בזה, הוא עשוי להיות לאיש
השנה של תש״ם.

טבלה ליקי
מלא חג
טעמם וני חו ח ם של ת פוזי י שראל
עם קו ר טו ב של שו קולד מו בחר
הגש או תו שי ל א חרי ם וגם לעצמך .

אפטר שייב ב שבילו
בושם ב שבילה
הוא מעניין
היא מסתורית*
מ תנ הנפלאה בי חד ו כל אחד לחוד.
116 ן ארו , 1_0ח 6וח ׳ *01ח 10
מ תנ ה יקר ה ל אדם יקר.
ח 6וזו ׳ 161ח 1_0לגבר -אפטר שייב,
פואס׳ שייב, אנ טי פרספירנ ט, סבון
6טן 10 חס_ 1לא שה
או־דה־טואלט, בודי סו פ טנ ר,
בודי די אודורנ ט, סבון?
מעיין היופי

משווק ע״י לון
להשיג בתמרוקיות המובחרות, בשק״ם,
במשביר לצרכן ובכל־בו שלום.

אנ שי םאלהסימלוב שנ תתשל ״ טאת הי ש גי הםוכיש לו נותיהם של ישראלוה עו ל ם.
הםנבח רו על־ידי ״ ה עו לםהזה ״ תו ךבחינתכלמאורעותה שנ ה

ה עול ם

לא היתד. זאת שנה טובה לעריצים. אבל ברוב המיק-
רים לא היתד. זאת גם שנה טובה לאזרחים, שהשתחררו
מן העריצים.
באוגנדה נפל סוף־סוף העריץ המגואל־בדם, אידי
אמין דאדא, ונסתבר כי הספיק לרצוח נימי שילטונו
מאות אלפים מתושבי ארצו• אד האוגגדאים לא יכלו
לנשום לרווחה. צבא־המישלוח של טנזניה, שהיווה אח
חוד־החנית של המיבצע להפלת אמין, לא מיהר לחזור
הביתה. הטנזנים נשארו, הרגו בני־אדם. וחיות. יחד
עם חיילי המישטר החדש, הם השליטו בקמפלה ובערי-
השדה מישטר של טרור ורצח. ואילו הפוליטיקאים, היורשים
של אמין, לא יכלו לשתף פעולה בינם לבין עצמם,
והדיחו זה את זה.
לא נפל, בינתיים, עמיתו של אמין, הקיסר בזקאסח
הראשון בקיסרות המרכז־אפריקאית, שכבש השנה את
הכותרות כאשר ערך במו ידיו, יחד עם חייליו, טבח
מחריד בכמה מאות ילדים וילדות, תלמידי בית־ספר,
שנכלאו מפני שסירבו ללבוש את המדים האחידים שתיכנן
הקיסר.
פרשת אוגנדה חזרה על עצמה בארצות אחרות. הצבא
הוויאט־נאמי, בעזרת הסובייטים, פלש לקאפוצ׳יאה (קמ בודיה)
השכנה, והפיל את מישטרו של העריץ פול פוט,
שנתמך על־ידי הסינים. מסתבר כי העריץ המודח ואנשיו
הספיקו, תוך שנים מעטות מאד, לרצוח כשלושה מיליון
מקרב שיבעת מיליוני בני-עמם, במהלך מיבצע מטורף
לחסל את הערים ולהקים חברה חקלאית חדשה.
סיבלות הקמבודים לא תמו עם הכיבוש. הרעב השתולל
בארץ המקוללת, ואיים להרוג גם את מי שנותר בחיים.
צבא ויאט־נאם לא נטש את המדינה, אף שהיה עסוק,
בתשל״ט, גם במילחמה חמה בגבול הסיני. ואילו אלפי
ויאט־נאמים, שברחו בסירות רעועות מארצם, נטלטלו
על גלי האוקיינוס, טבעו, נאספו על־ידי אוניות חולפות,
נדחקו במחנות־פליטים, נשלחו בחזרה ללב ים, כשהעולם
המתנכר פועל אך בקושי כדי לפתוח לפניהם שערי־הצלה.
הסיפור העגום של אוגנדה וקמבודיה חזר על עצמו
גם באיראן, שם הפיל איש־השנה, האיית-אללה רוח־אללה
חומייני, את מישטר־העריצות של השאה מוחמד
ריד׳ה פא,הלווי, והקים במקומו מישטר חדש של טרור,
שבו תפסה כיתת־הירי את מקומו של מרתף־העינויים.
ביגלל דוגמות מחרידות אלה, בלט כפליים, כמופת
חיובי, המישטר החדש בניקאראגואה. אחרי מילחמת־אחים
עקובה-ימדם הצליחו כוחות השיחרור הסאנדיניסטיים
להפיל את מישטר העריצות האכזרי של הרודן־השודד,
אנאסטאסיו סומוסה. העריץ דומודח היה ידיד
ממשלת־ישראל וקיבל ממנה נשק לרוב — ממש כמו
השאה האיראני וכמו אידי אמין, בראשית שילטונו.
בניגוד ליורשי העריצים האחרים, נהגו הסאנדיניס־טים
בתבונה ובהתאפקות. הם שמרו על הקואליציה הרחבה,
הליברלית-סוציאליסטית־קומוניסטית, שהתגבשה בעת
מילחמת־השיחרור. הם נמנעו מפעולות־נקם אכזריות,
חוקקו מייד חוקה זמנית דמוקרטית, והחזירו לציבור
את זכויות־האדם.
פחות ברור היה המצב במדינה, שזכתה בתשל״ט בשם
חדש: זימבאבווה, היא רודזיה לשעבר. איאן סמית,
מנהיג המיעוט הלבן, הבין כי ימיו בשילטון ספורים,
והחליט לעשות מה שמנחם כגין לא היה מוכן לעשות
בגדה המערבית: להעביר לפחות חלק מן השילטון לידי
הרוב השחור. ראש־הממשלה החדש, אכל מדזוראווה,
ניסה להחזיק מעמד בראש יצור־כלאיים זה, אשר לוחמי-
השיחרור השחורים התנגדו לו. ראש־הממשלה החדשה
של בריטניה, מארגארט תאצ׳ר, האשד, היחידה שעמ דה
השנה בראש שילטון בעולם, אחרי נפילתן של הנשים
ששלטו בהודו, בשרי-לנקה, בישראל ובארגנטינה, גילתה
במפתיע גמישות רבה, וניסתה לשלב את לוחמי־השיחרור
במעבר מוסכם והדרגתי לשילטון שחור מלא.
האיש שהכשיר את הקרקע לפיתרון כזה ברודזיה היה
אחד האישים האהודים ביותר בעולם: ראש מישלחת
ארצות־הברית באו״ם, השר אנדרד יאנג. אך לא בשל
כך זכה בתואר איש־השנה של תשל״ט. הוא הפך מרכז
תשומת־הלב העולמית כאשר ניסה להגשים את אותם
העקרונות גם לגבי הבעייה הישראלית־פלסטינית, ונפגש
לשם כך עם נציג אירגון־ד,שיחדור הפלסטיני באו״ם, זהדי

לביב טרזי. אחרי שהישראלים גילו זאת, ופירסמו
את הידיעה בכל רחבי העולם, נאלץ הנשיא האמריקאי
הכושל, ג׳ימי קארטר, לפטרו — ובכך נפערה תהום
בין שישה מיליון היהודים בארצות־הברית ובין 20 מיליון
הכושים האמריקאיים, שהפכו בן-לילה תומכי אש״ף.
אחד הרגעים המרגשים של תשל״ט היה כאשר נשא
יאנג דברי־פרידה נרגשים מעל כס יושב־ראש מועצת־הביטחון
של האו״ם. הוא הפנה אל ישראל ואל הפלסטינים
פנייה נרגשת, שעיקרה היה: הפסיקו להרוג זה את זה,
התחילו לדבר איש עם רעהו !
ירידתו של הנשיא קארטר, מאיגרא רמא של מעמד
חתימתם של הסכמי קמפ-דייוויד לבירא עמיקתא של
פרשת ׳יאנג, היתד, אחת הטרגדיות של תשלי׳ט. הנשיא
החלש והסימפאטי נכשל כימעט בכל, בענייני פנים וחוץ
כאחד, ובסוף תשל״ט צללה פופולריותו לנקודת־שפל
כימעט חסרת־תקדים. בפרוס תש״ם האמינו רבים שהוא
נכנס למירוץ העיקרי של השנה — המירוץ אל כס־הנשיאות
של ארצות־הברית — כשהוא צולע בשתי רגליו.

ארבעה אנשים סימלו השנה את כיווני הרוחות המנשבות
במרחב, וכל אחד מהם היה מועמד סביר לתואר
איש־השנה: האיית־אללה רוח־אלדה חומייני באיראן,
הנשיא אנוור אל״סאדאת במצריים, שר־הנפט השייח׳
אחמד זקי אל־ימאני בסעודיה והיושב־ראש יאסי
עדאפאת במובלעת של אש״ף בלבנון.
איש־השנה חומייני חולל מהפכה כבירה באיראן, השליט
בה מישטר קנאי אלים, גרם להתעוררות דתית גם בעולס
הערבי ובשאר ארצות האיסלאם, הטיף לסילוק ישראל
מירושלים הקדושה.
בקצה השני של הבמה עמד אל־סאדאת, איש־המרחב
של תשל״ח, כשהוא מטיף לשלום עם ישראל ופועל
לבדו. הוא מצא את עצמו מנודה לחלוטין בעולם הערבי,
כשגם ידידיו הקרובים ביותר מאתמול אינם מעזים
להתייצב לימינו, בעוד שהפופולריות שלו בעולם המערבי
הגיעה לשיא.
בפרוס תשל״ט נראה כאילו יאסר עראפאת נמצא
בשפל המדרגה. הסכמי קמם־דייוויד נראו כסיפור של
הצלחה. המצרים והאמריקאים האמינו כי סעודיה וירדן
תצטרפנה אליהם במהרה. אש״ף דחה בתוקף ובזעם את
ההסכמים ביכלל, ואת תוכנית האוטונומיה בפרט, כמזימה
קטלנית מצד ארצות־הברית, מצריים וישראל לחיסול
הבעייה הפלסטינית.
בסוף תשל״ט היה המצב שונה מאד. השנה כולה
היתה מסע־ניצחון של אש״ף. העולם הערבי, מילבד
מצריים, התלכד סביב אש״ף — לפחות להלכה. בוועידת-
הפיסגה בבגדאד נתקבלה החלטה שתואמה עם אש״ף,
והמביעה את עמדתו הנוכחית: הסכמה לשלום כולל
עם ישראל, תמורת הקמתה של מדינה פלסטינית בגדה
וברצועה. הגוש הקומוניסטי, סין, אירופה המערבית, אפריקה,
האו״ם והוועידה של המדינות הבלתי־מזדהות
בהאוונה התייצבו כולם לימין הדרישה הזאת, במידה זו
או אחרת־ של תקיפות מילולית. ואילו במדינה האחרונה
שעמדה מנגד — ארצות־הברית — נשבר המחסום, וחלקים
גדלים והולכים של דעת־הקהל החלו מכירים בצורך בהידברות
עם אש״ף, כפי שהוכח בפרשת איש־העולם, אנדרו יאנג.
רוב הניצחונות האלה לא היו אפשריים בלי האיש
שהחזיק את אצבעו על עורק־החיים של העולם המערבי —
השייח׳ אל-ימאני. חומייני מלהיב ומטיל אימה. אל־סאדאת
הוא אמן הדראמה ויחסי־הציבור. עראפאת מפליא
בכישרונו לשמור על אחדות התנועה רבת־ר,פלגים שהוא
עומד בראשה, ובמאבקו להשגת ההכרה בלגיטימיות. אולם
אל-ימאני הוא המאקיאוולי של העולם הערבי.
הוא ידע שכל פעולה שלו יכולה לזעזע את העולם.
לגרום לפאניקה נפשית וכלכלית. הוא השתמש בכוח
הנפט בצורה מחושבת, כשהוא מגביר את כמות האספקה
ומקטינה, מעלה את המחיר ומקפיאו, מעביר רזרוות
כספיות ממקום למקום — הכל כדי לשרת את המטרות
של המדיניות הסעודית, הכוללת את הקמתה של מדינה
פלסטינית בגדה וברצועה, בהנהגת הצמרת המתונה
והשמרנית של הזרם המרכזי באש״ף. הוא השפיע בעקיפין,
ולרוב מאחרי הקלעים, על רוב האירועים בדרך־ההישגים

(המשך מעמוד )43
של אש״ף ובשיתוק התנופה של אנוור אל־סאדאת.
כאשר הופיע לעיני הציבור המערבי, נראה בדיפלומט
מתוחכם מאין כמוהו, שלעולם אינו מאיים, שלעולם אינו
מפגין כוח גס, העוטף את האגרוף הקטלני שלו בכפפות
של קטיפה, ואת הרמזים האולטימטיוויים של דבריו
במילים של משי. שום מנהיג ישראלי לא התקרב אליו
בדרגת התיחכום, וגם בעולם המערבי והמיזרחי לא
היו רבים אשר יכלו להשתוות אליו.

לשחק א1תה

מ ד עיו ת
״זהו שיא הקאריירה שלי!״ אמר הדוקטור יוסף
כורג, כשהוא קורן מאושר.
ואכן, הייקה היחידי בממשלה הגיע רחוק. מאז הכנסת
השניה, הוא כיהן כימעט בכל ממשלות ישראל — תחילה
כשר־הבריאות, אחר־כך כשר־הדואר, לבסוף כשר־הפנים.
בכל תפקיד שהחזיק, גדל כוחו בשקט ובהתמדה. כשר-
הפנים, הוא השתלט עתה גם על האימפריות של המישטרה
ובתי־הסוהר, ועוד ידו נטוייה. כעסקן מיפלגתי טיפס
בהתמדה למעלה, עד שהפך מנהיג עליון של המפד״ל,
המיפלגה היחידה שבלעדיה אי־אפשר לשלוט בארץ.
ההלצה אמרה השנה, כי משום כך מינה אותו מנחם
בגין, במפתיע, כראש צוות־השרים לניהול המשא־והמתן
על האוטונומיה .״ברור שהוא היחידי מבין כל חברי
הממשלה הנוכחית שבטוח מראש כי יכהן גם בממשלה
הבאה. זה מבטיח את הרציפות של המשא־והמתן.״
יתכן שהיו לבגין מניעים אחרים. המפד״ל התחילה
לעשות לו צרות. כדי לשמור על קולות אנשי גוש־אמונים,
שראו בהצבעת המיפלגה למען חוזה־השלום בגידה וכפירד,
בעיקר, נאלצה המפד״ל להציג לממשלה תוכנית קיצונית
ואולטימטיבית לסיפוח הגדה והרצועה. כדי להקהות את
העוקץ, הטיל בגין על מנהיג המפד״ל לעמוד בעצמו
בראש המשא־והמתן.
בכך הרגיע גם את תיאבון המפד״ל, שתבעה נתח
גדול יותר מעוגת הממשלה, אחרי שהתנועה הדמוקרטית
של ייגאל ידין ירדה מ־ 15ל־ 7מנדאטים בכנסת, אך
המשיכה להחזיק בשלושה כיסאות ליד שולחן־הממשלה.
ובעיקר: פנחס כנין ידע כי המשא־והמתן על
האוטונומיה נועד מראש להוות תיאטרון־בובות, הצגה
ריקה מתוכן אמיתי. הוא לא התכונן להסכים לשום
פיתרון שאינו מאפשר את המשך השליטה המוחלטת
של ישראל בגדה וברצועה, ואילו המצרים לא יכלו
להסכים לכך — לפחות לא באופן רשמי. לכן היה צורך
״לשחק אותה״ ,לנהל משא־ומתן בלי סוף ובלי תוכן,
להעמיד פנים ״כאילו״.
יוסף בורג מוכשר מאין כמוהו לנהל מישחק כזה.
ואכן, הצוות שלו זכה במהרה בכינוי ״בורג־תיאטר״,
על שם התיאטרון הווינאי המפורסם, שבו הוצגו בשעתו
גם מחזותיו של תיאודור הרצל.
האיש, יליד־דרזדן, שחגג השנה את יום־הולדתו ה־,70
שהיה בעבר מורה בגימנסיה הרצליה, הוא מזיגה מושלמת
של כושר־שרידות, פיקחות ויכולת־תימרון. הוא יכול
להיות נץ ויונה לפי הצורך, כשהוא מתמרן בין הפלגים
של מיפלגתו — וגם בין מיפלגתו ובין אשתו הניצית,
ילידת חברון, בת מישפחת סלונים הנמצאת בארץ מזד.
חמישה דורות. לא היו לו דיעות משלו, וגם בענייני
האוטונומיה לא הונחה על־ידי עיקרון כלשהו.
השנה הפך בורג דמות בינלאומית, הופיע על מירקעי־הטלוויזיה
ברחבי העולם, הכריז הכרזות, קיבל מישלחות,
ונהנה מכל רגע. הוא היה התוצר המושלם של התהליך
הפוליטי הישראלי.

י הדו ת

קרייסק׳ :ואש יהוו1

הפצצה התפוצצה ברעם, שהידהד סביב העולם, ושעורר
סערה של זעם ושינאה בישראל. ראש־הממשלה של
אוסטריה, הקאנצלר ברונו קרייסקי, קיבל בכבוד-
מלכים את יו״ר אש״ף, יאסר עראפאת, בווינה.
המיבצע נשא את כל סימני־ההיכר האופייניים של
קרייסקי. הוא בא כאפתעה מהממת. הוא נראה כמיבצע־ראווה
סנסציוני. אך מאחריו עמדה מחשבה מפוכחת
וכוונה מחושבת. קרייסקי לא פעל כראש־ממשלה, אלא
כאיש המיפלגה הסוציאליסטית, ושיתף בעניין את דילי
בראנד האהוד, הלוחם האנטי-נאצי הוותיק, יו״ר האינטרנציונל.
הדברים תואמו מראש, מאחרי הקלעים, עם
ארצות־הברית ומדינות אחרות. הכוונה היתה לסלול את
הדרך בפני שילוב אש״ף במאמצי־השלום — כוונה שלמענה
פעל, כעבור כמה שבועות, גם איש־העולם של תשל״ט,

אנדרו יאנג.

מייד עם היבחרו מחדש, ברוב גדול, כראש ממשלת
אוסטריה, בניגוד לציפיות, החליט קרייסקי כי לא יעסוק
עוד בענייני המרחב, אלא למען מטרה אחת בילבד:
לעשות עבור עראפאת את אשר עשה, קודם לכן, עבור
אנוור אל־סאדאת. היה זה קרייסקי שהכניס את
אל־סאדאת למישפחת ראשי־המדינות המערביות, ושהכי
שיר את הקרקע הפסיכולוגית ליוזמתו ההיסטורית של
נשיא־מצריים. כך רצה קרייסקי להעניק לעראפאת מכובדות
בינלאומית, לשלב אותו בצמרת העולמית, לקשר
בינו ובין ארצות־הברית, ובכך לעזור לאש״ף להתגבר
על הקיצוניים שבתוכו ולעלות בגלוי על דרך השלום.
אילו היה קרייסקי אוסטרי קאתולי, לא היה המעשה
מעורר שינאה וזעם בישראל. אחרי ככלות הכל, גם
ני קולא צ׳ או צ׳ ס קו פעל בכיוון דומה, גם וילי בראנד

נפגש עם עראפאת, וגם אנדרו יאנג נפגש עם פלסטינים,
מבלי לעורר אליו שינאה בישראל.
אך ברונו קרייסקי הוא אחד משני ראשי־הממשלה
היהודיים היחידים המכהנים עתה בעולם — והיחידי מחוץ
לישראל.
חסידיו טענו, כי גישתו מבטאת את חוכמת־החיים
העתיקה של היהודי הנצחי, לא פחות מאשר את המסורת
המדינאית האוסטרית, בעוד שמנחם בגין מבטא את
היוהרה קיצרת־הרואי של ישראל החדשה.
מעשיו של קרייסקי עוררו מחדש את השאלה המסעירה:
האם חייב כל יהודי בעולם לשרת את ישראל? האם
מותר ליהודי, גדול או קטן, לחלוק על מדיניותה של
ממשלת־ישראל, למתוח עליה ביקורת פומבית, ואף לפעול
נגדה 1
קרייסקי נתן על כך תשובה קיצונית ונועזת, ועל כך
זכה בישראל בגילויים של שינאה, שגבלו בהתבטאויות
אנטי-שמיות. תשובה הפוכה נתן על שאלה זו יו״ר ועדת־הנשיאים
של האירגונים היהודיים בארצות־הברית, תי ־
אודור !מן, שבא לארץ כדי למחות נגד ההתנחלויות
הישראליות בגדה המערבית, וששינה את עורו תוך 24
שעות. הוא שוכנע שאסור ליהודים למתוח ביקורת על
ישראל, ושעליהם לעבור לדום ולהצדיע, בהישמע דבר
ראש ממשלת־ישראל.
אנשים כמו מן עדיין שלטו השנה ביהדות ארצות־הברית.
אך סימנים שונים העידו על אי־שקט נפשי גובר
והולך בקרב היהודים. פרשת יאנג הגבירה את אי־המנוחה.
רבים שאלו את עצמם, בשקט: מה יעשו היהודים, אם
יהיה אי־פעם ברור לכל, שקיימת סתירה מובהקת בין
האינטרסים החיוניים של ארצות־הברית ובין מדיניות
ישראל 1
האיש שהזהיר במשך שנים ארוכות מפני מצב כזה
הוא ד״ר נחום גזלדמן, מי שהיה נשיא הקונגרס היהודי
העולמי ונשיא ההסתדרות הציונית. הוא ניבא כי במיקרה
כזה יישברו היהודים ויפנו עורף לישראל. גולדמן עצמו
הודיע בסוף תשל״ט שהוא מוכן להיפגש עם עראפאת,
אם יוזמן.
שאלות מעין אלה לא הטרידו עדיין את סימון דייל,
יהודיה שהגיעה השנה למעמד רם ביותר. היא זכתה
בהכרה כללית כאשר נבחרה כיושבת־ראש הפרלמנט
האירופי החדש, הראשון שנבחר בבחירות ישירות. עוד
קודם לכן זכתה במעמד של הפוליטיקאי(ת) הפופולרי(ת)
ביותר בצרפת. היו שניבאו השנה כי סימון וייל עשוייה
להיבחר בבוא היום כנשיאת צרפת — ובכך תחולל פלא
חסר־תקדים: להיות ראש־מדינה שהיא גם אשה וגם
יהודיה, ולא בישראל.
משפגו שולמית ולנשטיין ישבה על כס בית־המישפט
המחוזי, ושמעה את המישפט שהגיש הקבלן בצלאל מיזרחי
נגד עורכי הארץ וכתביו, שבו הופיע הצמד שלמה
ליכלין* ורם כספי משני עברי המיתרם. לפניה עברה
תהלוכה אינסופית של פושעים ושוטרים, אנשי העולם
העליון והתחתון. מפעם לפעם זרקה לחלל האולם הערה
מבודחת, מדי פעם גערה בעדים מתחצפים. אחרי שמיעה
מאראתונית זו ניסחה פסק־דין, שהיה מלאכת־מחשבת של
ניתוח העדויות ושיבוצן בתמונה סבירה, אף שאנשי הארץ
עירערו על הקביעה המישפטית שבסופו: שהארץ לא
הוכיח די הצורך את האמת שבפירסומיו.
ולנשטיין סימלה גם את חדירת הנשים למיקצוע שהיה
פעם גברי בילבד. מיספר גדול והולך של מישפטניות
חדר, בעיקר, לפרקליטות המדינה. הבכירה שבהן, פרקלי־טחרהמחוז
שרה סירוטה, זכתה בניצחון, כאשר נסגרו
שערי בית־הסוהר מאחורי חבר־הכנסת שמואל רכטמן.
המישפטן הראשי בשרות המדינה, הפרופסור יצחק
זמיר, העז השנה להגיש כתב־אישום נגד עמיתו של
רכטמן, חבר־הכנסת שמואל פלאטו־שרון. אף שלא כבש
את הדימיון כמו קודמו בתפקיד היועץ המישפטי, שופט
בית־המישפט העליון אהרון כדק, איש־המישפט של
תשל״ח, יצר זמיר השנה כותרות לא־מעטות, כשמעשיו
שנויים לא פעם במחלוקת.
השנה כולה עמדה בסימן ההתערבות הגוברת והולכת
של בית־המישפט העליון בתהליכי המדינה והחברה. בית-
המישפט העליון לא חולל מהפכה ולא יצר נורמות חדשות,
כמו שעשה, בשעתו, בית־המישפט העליון בארצות־הברית,
בתקופת השופט העליון ארל וורן. לבך חסרו לו גם
הטמפרמנט הפוליטי־סוציאלי וגם הסמכויות, שמעניקה
החוקה האמריקאית לבית־המישפט.
אך במיסגרת מיגבלות אלה, פעל בית־המישפט לא
פעם בתקיפות. בהנהגת הנשיא יואל זוסמן הוא זיעזע
את הארץ, כאשר החליט לנזוף נזיפה חמורה ביותר בזרועות
השילטון, בפרשת שוד־האדמות של הבדואים בכפר
?הייה. היתד, זאת מהלומה מוחצת על ראשו של שר־המישפטים
שמואל תמיר, שדמותו בעיני המישפטנים
הלכה השנה וקדרה עוד יותר.
מהלומה שניה נחתה על הממשלה כאשד החליט בית־המישפט
העליון לאסור, בצו־מניעה זמני, את הפעולות
בהתנחלות הפרובוקטיבית אלון־מורה, ליד שכם. גיבור
פרשה זו, עורך־הדין הצעיר אליאם דאוד חורי, ייצג
דור חדש של מישפטנים ערביים, חניכי ישראל, המוכנים
להאבק באולמות בתי־המישפט. הדיון בעתירה זו, שבו
התייצבו זה מול זה אלופים ניציים ויוניים, אנשי גוש־אמונים
ופעילי מחנה־השלום, עמד במרכז החיים המיש־פטיים
בסוף השנה.
את החוקיות של ההתנחלויות, מבחינת החוק הבינלאומי
והישראלי, שללו גם מישפטנים ישראליים בעלי
תודעה מדינית, ובראשם הפרופסור יורם דינשטיין —
היפוכו של פרופסור אחר למישפטים, ו הו ר ה כלום,

סוהר תנשק

שניסה לבצע את אשר אינו ניתן לביצוע: לייצג באו״ם
את הטיעון המישפטי והמדיני של ממשלת־בגין בזכות
ההתנחלות.
למרות מיבחר עשיר זה של משפטנים, שהיו ראויים
לתואר איש־המישפט של תשל״ט, נפל התואר בחלקו של
אדם שהיה, אולי, ההיפך הגמור של מישפטן: הרמטכ״ל
של צה״ל, רב-אלוף רפאל (״רפול״) איתן. כי התערבותו
בענייני המישפט היתר. השנה הרת־סכנות ורבת־משמעות
יותר מכל פעולה מישפטית אחרת.
לצד מערכודהמישפט האמיתית של מדינת־ישראל,
המייצגת את מדינת־החוק, פועלות שלוש מערכות שיפוטיות
צבאיות — לחיילים ולאזרחים, בישראל ובשטחים
המוחזקים — כשהתחום ביניהן ובין בית־המישפט הסדיר
מטושטש למדי. אך בית־המישפט הצבאי יכול להטיל
עונש־מוות. והשנה עודדה אותו הממשלה לעשות כן
במיקרים מסויימים. ואילו הקצינים הבכירים מוסמכים,
משום־מה, להעניק חנינה ולהפחית עונשים — סמכות
המסורה במערכת הסדירה רק בידי נשיא־המדינה.
השופט העליון מאיר שמגר, מי שהיה בעצמו פרק-
ליט־צבאי־ראשי לפני שמונה יועצה המישפטי של הממש לה,
עמד בראש ועדה שהציעה לבטל סמכויות אלה ולחולל
רפורמות נוספות. המלצותיה נדחו. השנה היה ברור
מדוע: שלוש פעמים לפחות השתמש הרמטכ״ל עצמו
בסמכותו להפחית עונשים, ובכל שלוש הפעמים עוררה
החלטתו גלים של התרגשות וזעם.
ישראל לדרמן, איש הג״א בן ,43 הרג בדם קר עובר-
אורח ערבי ברחוב, רק על שום היותו ערבי. משום־מה
הועמד על רצח פשוט זה לפני בית־מישפט צבאי. מכיוץ
שבית־המישפט הצבאי אינו חייב לדון רוצח למאסר־עולם,
כפי שחייב בית־המישפט האזרחי, נדון לדרמן ל־ 20 שנות-
מאסר בילבד. בערכאה השניה הועמד העונש על 10 שנות-
מאסר. הרמטכ״ל הפחית את העונש לשלוש שנים, שמהן
ינוכה השליש המקובל. בינתיים קיבל האסיר הדתי חופשות.
מיקרה זה פורסם. לא כן המיקרה השני, החמור פי
כמה, שנגנז על־ידי הצנזורה עד שניתן לפרסם לפחות
חלק קטן ממנו, תודות לכמה חברי־כנסת ואיש־העיתונות
של השנה, נחום ברנע. קצין שהשתתף במיבצע־ליטאיי
ביצע מעשה־זוועה מחריד, שפל מאין כמוהו בצורתו. זה
קרה מחוץ לאיזור־הקרבות, אחרי שוך הקרב, נגד אזרחים
לבנוניים חפים־מפשע. בית המישפט הצבאי דן אותו
ל־ 12 שנות־מאסר. הערכאה הצבאית השניה אישרה את
ההרשעה במלואה, אך הפחיתה את העונש לשמונה שנים.
הרמטכ״ל המתיק את העונש לשנתיים — שמהן ינוכה
השליש, ושאת חלקו הגדול מבלה האסיר בחופשות.
כאשר גבר גל המחאה על כך, פירסם הרמטכ״ל ראיון
מוזמן, באמצעות כתב השייך לגוש־אמונים, ולהצדקת
מעשהו פירסם תיאור של המעשה שממנו השתמע, כאילו
הוא מקבל את גירסת־השקר של הנאשם, שנפסלה פה־אהד
על-ידי כל השופטים בכל הערכאות — בעוד שהצנזורה
הצבאית, הכפופה לו, אוסרת את פירסום הגירסה האמיתית,
המיפלצתית.
בשיא הסערה פירסם הרמטכ״ל הודעה, שבה שלל
פשעי־מילחמה והריגת אזרחים ושבויים, ועמד על חשיבות
העיקרון של טוהר הנשק.

ה כנ ס ת
״מי האשד. הזאת?״ שאלו מיליוני צופים בכל רחבי
העולם, כאשר ראו על מסכי־הטלוויזיה שלהם חיזיון חסר־תקדים:
הנשיא האמריקאי ג׳ימי קארטו* ישב כאורח
הכבוד ליד יושב־ראש הכנסת, יצחק שמיר, ואילו מן
האולם פרצה אשד, שחורת־שיער ושחומת־עור בצעקות
פרועות.
כך התוודע העולם לגאולוה כהן, שהנהיגה נמשך
כל השנה את האופוזיציה הימנית להסכמי־השלום של
מנחם בגץ. היא עשתה זאת תוך פריעת הסדר והתקנון,
וגרמה להחרפה כללית של הסיגנון בכנסת.
אחרי התדהמה הראשונה, הכירו רוב חברי־הכנסת
בזכותה של כהן לעשות כן. היא פעלה לפי הכרתה, ייצגה
את הרעיונות שלמענם נבחרה לכנסת וניהלה מאבק
לגיטימי. הכל הסכימו כי מניעיה הם טהורים, ואינם
בגדר רדיפה עקרה אחרי פירסומת או תועלת אישית.
בניגוד לחבר השני של סיעתה החדשה, משה שמיר,
היא גם עוררה מידה של חיבה אצל מתנגדיה החריפים.
ככל שהתקרבה הכנסת לדיון על שאלות־החיים של
המדינה, כן גברה חריפות הסיגנון בה. סיעת של״י ניהלה
מילחמת־גרילה פרלמנטרית בלתי־נלאית למען מדיניות־שלום,
מילאה תפקיד שהוא בהרבה מעבר לכוחה המיספרי.
אריק שרון כינה את אנשי־השלום בשם ״גייס חמישי״,
ועורר גם אצל אנשי־המערך תגובות חריפות, כאשר מיכה
חריש ועוזי ברעב קראו לו, במקהלה מדברת ,״אינפנטיל״.
מעשה־מופת
נדיר ראתה הכנסת כאשר אחד מחבריה
המכובדים ביותר, אריה (״לובה״) אליאכ, כיבד הסכם
רוטציה והתפטר לטובת הבא־אחריו. היה זה מעשה בולט
במייוחד בכנסת, שרמתה המוסרית הדרדרה בצורה מבישה.
אחרי שח״כ שמואל רכטמן נשלח לכלא בעוון לקיחת-
שוחד, והתפטר מן הכנסת רק תחת לחץ כבד, שללה הכנסת
את חסינתו של ח״ב •טמואל ׳של אטו־ שרון, שהטיל
צל שחור על הכנסת כולה. נגד ח״כ פסח גרופר, איש־הכנסת
של תשל״ט, התנהלה חקירה, ואילו אשמו של
ח״כ עקיבא נוף תבעה להעמידו לדין פלילי בעוון
תקיפה גופנית. נגד נוף נטען גם כי מסר בבית־המישפט
תצהיר־שקר, בעוד שעמיתו־יריבו, ח״כ אהוד אולמרט,
נקרא פומבית בשם שקרן, המפיץ דיבות־זדון בחסות
חסינותו הפרלמנטרית.
כבר במחצית הקדנציה שלה איבדה הכנסת התשיעית

את חזותה כבבואה של הציבור. סקרי דעת־הקהל הוכיחו,
כי כוחו הציבורי של המערך עלה בהרבה על כוחו הפרלמנטרי,
שהליכוד איבד בציבור את הכוח הדומיננטי שיש
לו בכנסת, וכי שתי סיעות פרלמנטריות גדולות — התנועה
הדמוקרטית של סגדראש־הממשלה ייגאל ידיין וסיעת
ש״י של ח״כ אמנון רובינשטיין ירדו בציבור אל מתחת
לאחוז־החסימה.
הכנסת התשיעית הפכה, בלי ספק, כנסת מוזרה מאד.

כלכלה

ודן: נת1בת ער הקיר

בליל־הברווזים הפכה הטרגדיה לפארסה. אי-אפשר
היה עוד להתייחס אל קברניטי הכלכלה הישראלית
ברצינות.
פושטי־הרגל, שהובילו את המשק אל עברי־פי-פחת,
שכל נבואותיהם ותחזיותיהם נתבדו, המשיכו בתפקידם
ובשיטתם. היה זה כאילו הוסיפו האלופים של יום־הכיפו־דים
לנהל את צזז״ל, על פי השיטות שעלו בדם ואש ביום־
הדין.
איש הכלכלה של תשל״ח, י חז קאלפ דו מין, נטש
את הספינה הטובעת, אך גם בפיו לא היתה בשורה חדשה.
גם שאר נביאי־הזעם, כמו אברהם (״בומה״) שביט
יגאל הזרביץ או גד יעקובי, לא היו מסוגלים למח שבה
חדשה.
אחד שעשה לפחות נסיון כזה היה היועץ הכלכלי של
האוצר, הפרופסור אסף י זין. במיכתב לממשלה, שעורר
תשומת־לב רבה, ניתח רזין את הסכנות והציע פיתרונות.
היה בהן לפחות יסוד אחד חדש: הרעיון כי הורדת שכר־העובדים
אינה עוצרת את האינפלציה, אלא להיפך, מדרבנת
אותה. את רעיון־הכפירה הזה העלתה והוכיחה
כלכלנית צעירה אחרת, אסתר אלכסנדר, שמחשבותיה
החדשניות קנו להן אחיזה בכמה חוגים, אך לא בקרב
המימסד הקובע.
רזיו סיים את מיכתבו בקריאה לממשלה, לראות את
הכתובת שעל הקיר. הממשלה אכן ראתה והסיקה את
המסקנה: היא פיטרה אותו מתפקידו.

הכצעקתה?

•לא היתד. זאת שנה מפוארת לדת ישראל. שוב הוכח
כי אי־הפרדת הדת מן המדינה מזיקה לדת לא פחות מאשר
למדינה. היא אסרה את חיי־הרוח באזיקים של עסקנות
פוליטית. המדינה החילונית, באמצעות מוסדותיה ומיפלגו-
תיה, כפתה את עצמה על חיי הדת, ואילו העסקנים
הדתיים ביקשו לנצל את מכשירי־הכוח של המדינה החילונית
כדי לכפות את חוקי ההלכה על הציבור החילוני.
העימות הרדום בין דתיים וחילוניים התעורר מדי פעם
לחיים. לפעמים באלימות, כמו לאורך כביש־רמות בירושלים׳
שם נערכה מיתקפה דתית ממושכת, או במאבק על
האיצטדיון הירושלמי, שגרם להפגנות. במישור הממלכתי
בא העימות לידי ביטוי בנסיון הקואליציה החילונית,
התלוייה בקולות של עסקנים דתיים, לבטל את חופש־ההפלות
של האשה, אחרי שנחקק חוק הפוטר מחובת־שרות
כל נערה, כנה או שקרנית, המצהירה על עצמה כעל
דתית. במישור הפוליטי התגלה העימות בהתנגשות בין
חסידי החומייניזם הישראלי, שוחרי הסיפוח, ובין מחנה־השלום,
שיצא לרחובות בהפגנות־ענק, ושבהן לא נעדרו
כמה כיפות.
אך התופעה הבולטת ביותר בחיי הדת של תשל״ט
היתד. המילחמה הרצופה והצמודה של שני הרבנים
הראשיים איש ברעהו. הרב שלמה גורן נואש מן הסיכיי
להיבחר מחדש, ועל כן כפה על הממשלה והכנסת את
דחיית הבחירות לרבנות, בצורה נלוזה הממיטה קלון על
הרבנות כולה. כדי לשפר את סיכוייו, המשיך לרכב על
הגל החומייניסטי, כשהוא קובע כי ההלכה אוסרת את
החזרת השטחים הכבושים תמורת שלום. הוא גם שלל
את חוזה־השלום עם מצריים והחרים את הטכסים שנערכו
בעיקבותיו.
אולי מתוך שיקולים טאקטיים, אולי מתוך שיכנוע
עצמי, התייצב הרב הראשי הספרדי, עובדיה יוסף,
נגד החומייניזם של גורן. הוא פירסם חוות־דעת היסטורית,
הקובעת כי מותר, על פי ההלכה, לוותר על שטחים בארץ-
ישראל, על פי העיקרון של פיקוח־נפש, אם מסתבר
שאחרת תפרוץ מילחמה ויישפך דם. בראיון עיתונאי אף
חיווה את דעתו, שהמשא־והמתן למען השלום היה מצליח
יותר, אילו ניהלו אותו בני העדה הספרדית, המעורים
בתרבות המרחב. עמדה אמיצה זו הפכה את יוסף, בלי
ספק, לאיש־הדת של תשל״ט.
אך איש במימסד הדתי לא התפנה כדי לטפל בבעיות
המוסריות והחברתיות של המדינה. שום רב לא הרים
את קולו, למשל, במהלך הסערה סביב ״הקצין הרוצח״,
שמעשודהזוועה שלו אחרי מיבצע־ליטאני הרעיש את
הארץ. שום רב גם לא עמד על האספקטים המוסריים
של שליטת ישראל בעם אחר, על התרחבות הפער החברתי
בישראל עצמה, על התמוטטות הערכים המוסריים בחיי
הציבור.
את זאת עשו דווקא שני אישים דתיים קשישים,
השונים מאד איש מרעהו, אך שמשותף להם הלהט הקדוש
שציין פעם את נביאי ישראל: הפרופסור (לביוכימיה)
ישעיהו ליבוביץ, בן ה־ ,76 נביא־הזעם שרבים הודו
השנה בנכונות נבואותיו הקודרות, והפרופסור (לחינוך)
עקיבא ארנסט סימון, בן ה־ ,80 שההומאניזם הלבבי
שלו, הטבול בהומור, כבש השנה לבבות רבים, כאשר
״גילו״ אותו אמצעי־התיקשורת.

לחופש
נולדתי!

הזמנים השתנו.
איזו נערה היתה מעלה בדעתה לעשות פעם מה שאני עושה בימי המחזור החודשי שליל
אני רוכבת, שוחה ורוקדת בחופשיות וללא דאגה. הכל בזכות סמפון או־בה, המומלץ
גדלים, בשלש
לכל נערה צעירה החל ממחזורה הראשון לאו־בה שלושה
למרבית הנשים
דרגות ספיגה: מיני ־ לבתולה ולנערה המתבגרת, נורמל ־
הספיגה הטוב
ואקסטרה לנשים עם דימום רב. או־בה בעל כושר
קטן וקל
בעולם, מתרחב ואוטם בפני דימום וריח. או־בה
דחיפה קלה
להחדירו. או־בה אינו זקוק למוליכים:
גדולתו של
והוא בפנים. בלתי מורגש ונעלם מעיני כל.
הקטן של
או־בה בקטנותו. אני נושאת אותו בכיס
הג׳ינס או בארנק הכסף שלי.
אין טוב ממנו^ .
נסי את או־בה

--לב׳ ענת עצמון 1
1אבקש לשלוח אלי את

^ כתובת

הטמ פון ה ק טן
שכב שאתה עו ל ם

א שה

סמדר הון 3 :קברים

שתי נשים זוהרות עמדו על הרציף בחיפה, וייצגו
את הטוב שבשתי הארצות. מכאן היופי הבשל, המתורבת,
של ג׳יהאן אל־סאדאת, ומכאן היופי הרענן, הצברי,
של אופירה נכון.
קשה היה להעלות על הדעת כי רעייתו של נשיא-
ישראל עברה, כמה ימים לפני כן, ניתוח להרחקת גידול
ממאיר — מכה שהיתה עלולה לשבור את רוחו של כל
אדם, ועל אחת כמה וכמה של כל אשד, צעירה. אך בכוח
נפשי וגופני, שנראה מופלא, מילאה אופירה נבון את
תפקידה, כשהיא שופעת חדוות־חיים ישראלית.
קשה היה גם להעלות על הדעת שרק שבועיים לפני
כן שיכלה רעייתו של נשיא־מצריים את אמה הבריטית.
אולם אשת־השנה של תשל״ט היתה דמות שונה
לגמרי — האשה הטראגית, שכל לב בישראל היה נתון
לה בליל־ד,זוועה, שאין נורא ממנו.
סמדר הרן התחבאה באינטרסול בדירתה, יחד עם
בתה ושכנתה, כאשר תקפו הפידאיון את הבית ברחוב
.ז׳בוטינסקי 61 בנהריה. בעלה והבת השניה, עינת, נעלמו,
ולאחר מכן הסתבר כי נהרגו.
יעל בת השנתיים בכתה. סמדר כיסתה את פניה
כדי להשתיקה.
איש לא יידע לעולם מה התרחש בראשה של האשד,
המבוהלת באותם רגעים גורליים. האם התנגשו בנישמתד,
שני יצרים אנושיים בסיסיים — יצר הקיום־העצמי ויצר־האמהות
— והשני נוצח? האם פעלה בלא־הכרה, מבלי
לדעת מה היא עושה?
יעל נחנקה.
אילו רגשות התרוצצו בלב האם כאשר עמדה ליד
הקבר הפתוח של שלושת יקיריה — הבעל ושתי הבנות,
מישפחתה כולה?
הארץ כולה השתתפה בצער האם, בגל של רגש שהציף
את הלבבות. אך כעבור ימים היתה ריאקציה, והיו שמתחו
ביקורת על התנהגות האם. סמדר ניסתה למיין את
רגשותיה, להסביר ולפרט אותם, אך לא הצליחה.
רק מי שעמד אי־פעם במצב דומה יכול היה להעז
לשפוט — ומי עמד במצב כזה?

צעיר

רגב: סומר הוברח

הצעירים והצעירות של ישראל הרשימו השנה לא פעם
בנכונותם להקריב נוחיות וקאריירה למען אידיאלים.
הם לא עשו זאת במיסגרת המיפלגות, שגידלו בדרך כלל
זן מאוס למדי של עסקנצ׳יקים. הם עשו זאת בתנועות
לוחמות, ולעיתים גם כיחידים.
הדוגמה היפה ביותר של נכונות למאבק אידיאליסטי
טהור על עניין צודק, ניתנה דווקא על־ידי הצעירות
חיילות־ד,מילואים, שהתקוממו נגד החלטת הקואליציה
לשחרר כל בת משרות־חובה אם היא מצהירה על דתיותה,
בלא בדיקה וחקירה, תוך הגברת העול על הנשים
המשרתות במילואים. בסידרה של שביתות־רעב ושביתות-
שבת הצליחו אסיה חסון, רינת לוי וחברותיהן להעניק
ממד דרמאתי למאבקן. הן הלכו לבית־הסוהר הצבאי,
נשפטו וסבלו, מבלי לוותר. אך מול החומה הנחושה
של הקואליציה, התלוייה עתה כולה בחסדיה של מועצת־גדולי־התורה,
ומול האדישות של רוב הציבור, לא היה
סיכוי למאבקן.
קבוצה אחרת של צעירים המשיכה להפעיל את תנועת
שלום עכשיו, שרשמה השנה כמה דפים יפים בתולדותיה.
לשיאה הגיעה בתשל״ט, בהפגנה הגדולה של שוחרי־השלום
מכל הארץ, לרגלי ההתנחלות הפרובוקטיבית
אלון־מורה.
צעיר שפעל כיחיד היה הסטודנט כני ציטרין, ששיגר
למערכת העולם הזה מיכתב, שבו הביע את סלידתו מן
המתרחש בשטחים הכבושים, וקרא להסיק מסקנות. כאשר
פורסם המיכתב במדור־המיכתבים של העולם הזה, טען
שר־המישפטיס כי איש כזה אינו קיים. ציטרין עמד
במיבחן, קם והזדהה פומבית, ועל כן הואשם, יחד עם
עורכי העולם הזה, בקריאה לכוחות־המזויינים לאי־ציות,
על פי סעיף ביטחוני חמור בחוק הפלילי.
בצד השני של המיתרס עמדו אנשי גוש־אמונים והמתנחלים.
יותר מכל עוררו תשומת־לב המאבקים של מתנחלי
פיתחת־רפיח, שהתיישבו בשעתו על האדמה אשר יושביה
הבדואים סולקו ממנה על־ידי אלוף־הפיקוד אריאל שרון,
בפעולה שהיתה כה אכזרית עד כי ננזף רשמית על־ידי
הממשלה. בשעתו זכתה ההתנחלות בבירכתם של גולדה
מאיר, שגרמה למילחמת יום־הכיפורים, ביגלל החלטתה
להקים את העיר ימית, ושל מנחם בגין, שהבטיח להקים
לעצמו בית באחת ההתנחלויות.
בהנהגת אי צי ק רנ ב מנאות־סיני וחבריו, יצאו
המתנחלים למאבק אלים, שהתחיל בקרב עם החיילים
בגן־הירק של נאות־סיני, שהיה בעבר חווה חקלאית
ניסיונית של המצרים, והנמצא בשטח שהוחזר למצריים.
בקרב זה נשפכו חומרי־הדברה רעילים על החיילים
ואלוף־הפיקוד שאל טלפונית את שר־ד,ביטחון אם עליו
לפתוח באש.
המאבק נמשך לאחר מכן, במקומות שונים ובדרגות
שונות של אלימות. לציבור הנדהם נתגלה, כי המתנחלים
תובעים סכומים אגדתיים של כסף, כפיצוי על השנים
שהקדישו להתנחלות, שהיתר, בעיניהם מיצווה חלוצית
ולאומית. המתנחלים עצמם התפלגו לקבוצות שונות,
שהציגו תביעות שונות. אולם העירבוב של תאוות־בצע עם
אידיאליזם לאומני היד, תופעה חדשה — לפחות בצורה
גלוייד, כזאת.

ב ט חון

חדאד: הופסקה מפוקפקת

צד,״ל נסוג בסיני, והתכונן להיערכות העצומה בנגב,

כשלפחות הוגה־דיעות צבאי אחד — האלוף (מיל ).מתי

פלד — מטיל בגלוי ספק בתהליך קבלת ההחלטות,
שהביא להיערכות זו. לדעתו של פלד, אין צורך בכוחות
עצומים אלה בנגב, ולא נערך כלל ויכוח רציני על סדר-
הכוחות הדרוש אחרי חתימת חוזה־השלום, פינוי השטחים
הנרחבים של המידבר, פירוז סיני וקיצור קו־הגבול.
ויכוח תיאורטי אחר, שגם בו היה מעורב פלד,
התנהל במילחמת־תצהירים בבית־המישפט העליון, כאשר
הרמטכ״ל, רפאל (״רפול״) איתן טוען, כי יש חשיבות
ביטחונית להתנחלות אלון־מורד״ ואילו איש־השנה תשכ״ט,
הרמטכ״ל־לשעבר חיים כר־לס, יחד עם פלד, קובעים
את ההיפך. איש־השנה תשל״ח, שר־הביטחון עזר וייצמן,
שלא הופיע במישפט, הודיע כבר קודם לכן כי הוא שולל
את ההתנחלות.
בעוד שהרמטכ״ל הפליג בשבח ההגנה המרחבית, גם
ברמת־הגולן, טען אלוף פיקוד־הצפון, אכיגדור (״יאנוש״)
כן־ גל, כי ההתנחלות ברמת־הגולן חשובה פחות מאשר
ההתנחלות בגליל. באותה הזדמנות הפליט (או שלא
הפליט) פסוק שהסעיר את הארץ: שהערבים בגליל
מהווים ״סרטן״ בגוף המדינה.
סערה עוד יותר גדולה עוררה החלטתו של הרמטכ״ל
להמתיק את עונשו של קצין זוטר, שביצע מעשו־,־זוועה
נורא בשלהי מיבצע־ליטאני בתשל״ח — החלטה שהפכה
את רפול לאיש־המישפט של תשל״ט. מעולם לא היד,
נטוש ויכוח כה נוקב על עיקרון טוהר־הנשק, כמו בעיק-
בות החלטה זו.
אך הפעולה העיקרית של צד,״ל התרכזה, השנה, בדרום־
לבנון. שם ניהל צה״ל מילחמה של ממש, רצופה ועקובה-
מדם (של הצד השני) .היתד, זאת מילחמה מסוג חדש
לישראל, שהזכירה במידה גוברת והולכת את מילחמתם
של האמריקאים בוויאט־נאם — מילחמה באמצעות באיכות,
תוך הפעלה מירבית של נשק־השמדה בלתי־אישי,
מטוסים ותותחים, והשארת הלחימה על הקרקע בידי שכירים
זרים, בעלי מוטיבציה מפוקפקת.
ראשם של שכירים אלה היה איש־הביטחון של השנה,
הרב־סרן (של הצבא הלבנוני) סעד חדאד, הרפתקן
מקומי שקיבל לפתע פירסומת עולמית, רובה שלילית
ביותר. כמו ״בעל־הברית״ של האמריקאים בוויאט־נאם,
המרשל תיו, היתה גם אישיותו של חדאד שנוייה במחלוקת
— ספק שכיר־חרב, ספק אידיאליסט עדתי, ספק
קוויזלינג, ספק לוחם־שיחרור.
ישראל נימקה את התערבותה בדרום־לבנון באותם
הנימוקים שהובאו על־ידי האמריקאים בוויאט־נאם —
הצורך לעצור תוקפנות ולהגן על המולדת מרחוק. אולם
לבנון קרובה יותר לישראל, מכפי שהיתה ויאט-נאם
לאמריקה. יצירת חגורת־ביטחון, שעליה מגינים בניד,מקום,
נראתה תחילה הגיונית בעיני רבים. אך במהלד
תשל״ט לא היה תמיד ברור מי מכשכש במי — הכלב בזנב
או הזנב בכלב. כפי שלמדו האמריקאים בוויאט־נאם,
מעשה גורר מעשה, ההתערבות מתרחבת מעצמה, וקל
יותר להיכנס להרפתקה כזאת מאשר לצאת ממנה.
הצל של מילחמת־לבנון דחק לא פעם את האור שיי
השלום עם מצריים, כשאווירת המילחמה מתחרה בהצלחה
באווירת השלום. ביגלל מילחמת־לבנון הושחרו פני ישראל
בעולם, אחרי שזכתה ביוקרה של אנשי־השלום בעיקבות
הענקת פרס־נובל למנחם בגין.
בפרוס תש״ם היה פרוש ערפל כבד על עתידו של
סעד חדאד, ועל עתיד המילחמה שהוא עומד במרכזה.

עי תונו ת

ברנע: קצין 0111

בצניעות אופיינית אמר נחום ב רג ע :״ההוקרה
אינה מגיעה לי, אלא לאנשים מתוך המערכת שמצפונם
הטריד אותם, ושהעבירו את החומר אלי.״
החומר שהועבר לברנע היה סקופ, שכל עיתונאי בעל־מצפון
היה ברצון מוותר עליו: סיפור על מעשה־זוועה
שביצע קצין־זוטר בתום מיבצע־ליטאני בדרום־לבנון, ושעליו
נשפט והורשע בשתי הערכאות הצבאיות. הוא נידון
תחילה ל־ 12 שנות־מאסר, ובעירעור ל־ 8שנים. הרמטכ״ל
הפחית את פסק־הדין, והעמידו על עונש־מאסר מגוחך
של שנתיים (ראה מישפט).
הצנזורה הצבאית אסרה את פירסום הידיעה. ברנע —
בעל טור של ידיעות פוליטיות בדבר השבוע, הנחשב
בקרב העיתונאים כמדור המעולה ביותר מסוגו — הרעיש
שמיים וארץ כדי להביא לפירסום הפרשה. הוא לא הצליח
להביא את הפרטים לידיעת הציבור הרחב, אך הם נודעו
לכל צמרת המדינה, לא במעט תודות למאמציו.
באותו שטח הצטיין גם חברו-למערכת, אמיר אורן.
עוד לפני פרשת הקצין־הרוצח פירסם אורן גיליויים חשובים
על החבלה במערכת־השיפוט הצבאית.
היו אלה דוגמות בולטות לעבודה עיתונאית בעלת־יעוד,
כאשר העיתונאים רואים את עצמם כשליחי הציבור,
הממלאים תפקיד חשוב ביותר למען טוהר המדינה והחברה.
מבלי להידבק ברעוודהחולות של העיתונאים: ציניות
פשרנות ,״יד רוחצת יד״ ולא־איכפתיות.
מתחרה רציני על תואר איש־ד,עיתונות של השנה היה
מוטי גילת, איש ידיעות אחרונות, שפתח במערכת־הגילויים
הגדולה על מגן דויד ׳אדום, ותוך כדי כך גרם
למהפכה באותו אירגון, שהתקיים במשך שנים רבות
מחוץ למעגל תשומת־הלב העיתונאית, ומשום כך הסתאב.
עיתונאי, שעמד השנה בעצמו במרכז של דיווח עיתונאי
רב, היה הכתב הפלילי של הארץ, אכי ולנטין,

11 התכונות המופלאות
של ״רך׳ לסוכת הכביסה
ומכונת הכביסה

שלושה סוגי דטרגנטים +אחד

רענון צבעי הבד

ב״רן״ יש שלושה סוגי דטרגנטים:
אחד— מיועד להסרת שומנים.
אחד— להסרת כתמים צמחיים.
אחד— להסרת כתמים מחלבונים,
ואחד נוסף — להסרת לכלוך הנגרם
מיין, מקקאו, מתה ואפילו מדם...

חומר נוסף ב״רן״ ,מרענן את צבעי
הבגדים:
האדום— אדום יותר, והלבן—לבך
יותר.
כך שגם לאחר כביסות רבות, הבגד
נראה חדש.

פעולת ריכוך מים

הבטחת פעולה תקיגה של
המכונה

חומרים נוספים שהכנסנו ב״רן״ הם
פוספטים, המיועדים לרכך את מי
הכביסה ומאפשרים הגברת יעילות
הכביסה.

ישנן אבקות כביסה רבות, המפריעות
לפעולתה התקינה של מכונת הכביסה.
אחד מהחומרים הקיימים ב״רן״,
מיועד ליצור שכבת מגן על משטח התוף
ולמנוע יצירת קורוזיה.

דחיית כתמי חלודה

חומר מיוחד ב״רן״ דוחה כתמי חלודה,
הנוצרת בצנרת ובמכונות הכביסה.
חומר זה מפרק אותה, ולא נותן לה
סיכוי לבוא במגע עם הבד.

טיפול מיוחד בצוארונים
כתמי זיעה עקשניים מתהוים על
הצוארון ובאיזור בית השחי.
ב״רן״— חומר פעיל המסיר את
הלכלוך, ללא צורך בשפשוף האיזור
לפני הכביסה.

מניעת שקיעה חוזרת של לכלוך

באבקות רבות את נתקלת בגושים,
שנוצרו עוד לפני השימוש הראשון
באבקה.
ב״רן״ יישמנו לאחרונה פיתוח מיוחד,
לפיו האבקה עוברת תהליך סינון.
כדי שלא תפגשי גושי אבקה, המסרבים
לצאת מן האריזה.
גם זה— פיתוח מיוחד ל״רן״.

בושם עדין ומרענן
ל״רן״ בושם עדין ו״נקי״ ,החשוב כל־כך
לתחושת הנקיון.

״רך־אבקת כביסה ,
שיש בה הכל חוץ ממלח

ב״רן״ אין אף גרגר אחד של מלח

המלח, כידוע, גורם להחלדת חלקי
מכונת הכביסה.
לכן, ב״רן״ אין אף גרגר אחד של מלח!

פעולת הלכנה, בככיסה
בטמפרטורות גבוהות

פיתוח מיוחד באבקת הכביסה ״רן׳/
הוא חומר הלבנה, הפועל רק עם
הפעלת המכונה בטמפרטורות גבוהות
(כביסת לבנים ומגבות) .כך שאין צורך
ולקנות אבקת הלבנה יקרה!

״רך־אבקח נגיס ה
שיש בה הבל חוץ ממלח

אבגתן7זרמון |שיפריז |נעמ1

במי הכביסה מתהווה משקע של
לכלוך, הנפלט מן הכבסים.
חומר מיוחד— - 01^10 שהוספנו
לאבקת הכביסה, מונע שקיעת לכלוך
זה על הבגדים.

מניעת יצירת גושים לפני פתיחת
האריזה

(המשך מעמוד )47
הנתבע העיקרי במישפט שהגיש הקבלן בצלאל מיזרחי
נגד הארץ. באותו מישפט נחשפו שיטות־העבודה של
עיתונאי מתחת לזכוכית מגדלת, והדבר גרם לוויכוח
ענייני ומוסרי על שאלות־יסוד, כגון: מה מותר לעיתונאי
ומה אסור, מה מותר לפרסם ומה לא, איך יש לוודא
ולאמת ידיעה לפני הפירסום, מהו טיב השיקול של העורך,
ועוד. ולנטין ועיתונו הפסידו במערכה בבית־המישפט
המחוזי, כשהשופטת קבעה שאמנם היה מקום לרבים
מן החשדות שהועלו בכתבותיו של ולנטין, אך שהכתב
הגיע למסקנות שלא הוכחו. ולנטין עצמו לא עלה דוכן־
העדים, כדי להעיד על שיטות־עבודתו.
פסק־דין צפוי לעירעור בבית־המישפט העליון, ועל
השופט המחוזי לקבוע אם הארץ חייב בפיצויים, ואם
כן — מה גובהם. כל אלה הן קביעות חשובות ביותר
לעתיד העיתונות הישראלית, שישפיעו במישרין על
כושרה למלא את תפקידה. אותה שעה פתח שר־המישפט־ם,
שמואל תמיר, בהתקפה איטית אך שיטתית על חופש-
העיתונות. בין השאר העביר השר בכנסת חוק המחמיר
עוד יותר את חוק־לשון־הרע, הגיש מישפט פלילי נגד
העולם הזה על פירסום מיכתב למערכת של איש־מילואים
המסרב לשרת בשטחים הכבושים.

ט לוויזי ה

צעירים וחדשניים, שבשום צורה אחרת לא היו מצליחים
להציג במיסגרת כה מכובדת ומימסדית.
לצד פעילות ברוכה זו בלטו השנה כמה וכמה אמנים :
דליה מאירי, שהציגה פסלים מקוריים ורבי־עוצמה ,
יגאל תרמרקין, שהתערוכה מחווה לפאזוליני שלו
היתה פנינה* נוספת בשורת הישגיו, יוככד ויינפלד,
שבתערוכת־יחיד במוסיאון ישראל יצאה בחשיפה עצמית
אכזרית, וידעה להפוך אובססיות אישיות ליצירה אמנותית,
ועופר לאלוש, שבתערוכה בגלריה לא־ידועה הציג את
עצמו כרשם מעולה.
. 1,תומרקין קבע השנה נורמה חדשה של מעורבות האמן
במאבקי דורו. הוא הציג תצוגות־מחאה בשטחים המוחזקים,
כדי להפגין נגד מעשי־עוולה, צייר והפיץ פוסטרים רבי-
עוצמה לגינוי החומייניזם הישראלי ושימש בכך דוגמה
לאחרים.

חרבי<; :אעז 01$01*1ש;<

הטלוויזיה לא הסתפקה השנה בסיקור מאורעות. היא
עצמה סיפקה לשנה מאורעות רבים.
יותר מכל שטח אחר במדינה, שימשה הטלוויזיה
יעד למיתקפה של החומייניזם הישראלי. אחרי שהיושב-
ראש של רשות־השידור, הפרופסור ראוכן ירון, איש
ארץ־ישראל השלמה, לא נראה בעיני שולחיו תקיף
ותוקפני די צורכו, שולח ברשות־השידור מנכ״ל חדש,
כדי שיעשה את המלאכה. לא במיקרה נבחר אחד מדוברי
הימין הקיצוני ביותר במדינה, המקורב לגוש־אמונים
יותר מאשר לליכוד: העיתונאי יוס ף (״טומי״) לפיד.
בצורה ברוטאלית, מבלי, לעסוק בגינונים של אחיזת-
עיניים, מילא לפיד את התפקיד אשר למענו התמנה על-
ידי מנחם בגין וזבולון המר: לסלק מאמצעי־התיקשורת
החשוב ביותר במדינה את אנשי השלום והקידמה, שכונו
על־ידי יריביהם בשם ״המאפיה השמאלנית״ ,ולשים במקומם
את החומייניסטים הישראליים, חסידי הלאומנות
הדתית, שיכלו להיקרא במידה רבה יותר של צדק ״המאפיה
הימנית״ .הרייך השלישי המציא בשעתו מילה מיוחדת
לציון תהליך זה ,010101150113.11:11118 :שפירושה חיבור
כל המכשירים לזרם אחיד.

השנה עמדה כולה בסימן של הדחות ועריפת־ראשיב.
כדי להביא את לפיד, היה צורך לסלק מרשות־השידור
את המנכ״ל הקודם, הבלתי־מיפלגתי, יצחק ליפני, דבר
שהיה קל לבצעו ביגלל המריבות הישנות בין אנשי-
השידור עצמם, שלא תפסו עדיין מה מתרחש.
לאחר מכן גבר המומנטום של הטיהור. בזה אחר זה
סולקו יעקב אגמון משתי תוכניות־ראיונות — עלי
כותרת בטלוויזיה ובירה ונזצב־רוח ברדיו. ,מוטי קיר־שנדאום,
עורך התוכניות בטלוויזיה, ומנהל הטלוויזיה,
ארנון צוקדמן. את רוב התפקידים הפקיע לפיד לעצמו,
באורח ״זמני״ ,כדי לבסס דיקטטורה מושלמת. היעד
הסביר הבא, בפרום תש״ם, היה חיים יכין, האיש שתחת
הנהגתו הוסיפה מחלקת־החדשות של הטלוויזיה להצטיין
בסיקור מאורעות. יעד אחר היה ירון לונדון, שהצטיין
בתוכניתו המחודשת עלי כותרת.
מול התקפה דורסנית זו, עמד ציבור של אנשי-
טלוויזיה, שהתקבצו באורח מיקרי במוסד זה, שהפך
לפתע מיבצד חיוני של הדמוקרטיה. עורכים, כתבים,
קריינים מצאו את עצמם, לפתע, לוחמים־בעל־כורחם,
כשהם נקראים להגן על חרות־המידע, שהיא חיונית לתיפ-
קוד התקין של מישטר דמוקרטי. שום השקפת־עולם לא
איחדה אותם, שום גוף פוליטי לא הדריך אותם. הם פעלו
מתוך רוח מיקצועית כימעט אינסטינקטיבית, כשהם מתקוממים
נגד נסיונות־הצנזורה, מוחים על ההדחות, ומש תדלים
להמשיך במלאכתם היומיומית ביושר ובנאמנות.
כל אחד מהם יכול היה להיות איש־הטלוויזיה של
השנה. את כולם ייצג הכתב המצטיין רפיק חלפי, ששימש
יעד אישי להתקפה פרועה של השר אריאל שרון
מעל דוכן הכנסת — אולי מפני שהיה חשוף ונוח ביותר
להתקפה, בהיותו בן העדה הדרוזית. חלבי עמד במיבחן
באומץ־לב, לא התכופף, המשיך במילוי תפקידו כראוי —
ובכך נתן לכל עמיתיו דוגמה אישית מרשימה.

א מנו ת

שנס:

האיש שתרם יותר מכל לאמנות הישראלית בתשל״ט
היה. מארק שפס, מנהל מוסיאון תל־אביב. האיש,
שקיבל את הנהלת המוסיאון לפני כשנה וחצי, הצליח
לשנות את אופיו — ממוסד לתצוגות ציור ופיסול בילבד,
של אמנים מעטים ומסווגים, למרכז תרבותי כמו מרכז
פומפידו בפאריס, או כמו הסיביק סנטר של סן־פרנסיסקו.
בין כתלי המוסיאון נערכות בו־זמנית הצגות־תיאטרון,
הקרנות סרטי־איכות, קונצרטים של מוסיקה קאמרית,
הרצאות בתחומים שונים ופעילויות יצירתיות לילדים
ולנוער.
אך גולת־הכותרת של פעילות מרק שפס היתה מתן
אפשרות לתצוגה לכל אמן באשר הוא, במיסגרת התערוכה
אמנים בוחרים אמנים. בתערוכה זו לא היה למנהל בל
יד וחלק באירגון, אלא להיפך. ניתנה יד חופשית לאגודת־האמנים.
כך אפשר היה להציג בין כתלי המוסיאון אמנים

יתכן שמכל שטחי־החיים בישראל, המדע הוא היחידי
המשמש מקור לגאווה בלתי־מעורערת. מכון וייצמן, בהנהלת
הנשיא־המדען, הפרופסור מיסאל סלע, ושאר
מוסדות החקר והיצירה בארץ, פעלו גם השנה בשקט,
כימעט בלי פירסומת, אך ברמה בינלאומית, לטובת
הקידמה האנושית. הם רכשו למדינה כבוד, יוקרה וגם
משאבים.
היו מועמדים רבים לתואר איש־המדע של תשל״ט.
פרופסור מישל ראוול, יהודי דתי משטראסבורג, מדען
בעל שם עולמי הנמצא רק שבע שנים בארץ, פיתח את
החומר הקרוי אינטרפרון, הפועל נגד וירוסים. חומר
זה הומצא לפני 30 שנה על־ידי יהודי-אנגלי, וטרם ברור
מהו מנגנון־הפעולה שלו.
האינטרפרון, שאינו קיים בטבע, פועל נגד מחלות
רבות, וביניהן הסרטן ומחלות־עיניים. עד כה עלתה המנה
לאיש אחד כ־ 80 אלף דולר. הפרופסור ראוול, איש המחלקה
לווירולוגיה בפקולטה לביולוגיה, פעיל כדי להגיע
לייצור תעשייתי זול. החומר מיוצר על־ידי תרבית באמצעות
תאים חיים — למשל של עורלות, שהן חומד
מועדף. התיקווה היא, שניתן יהיה לייצר אותו באופן
סינתטי, על-ידי הכנסתו לגנים של חיידקים.
פרופסור הגס ליגדנר, חתן פרס־ישראל, ראש המח לקה
לחקר ההורמונים בפקולטה לביולוגיה, הצטיין בחקר
ההורמונים מבחינת הפוריות והעקרות. אף שהוצעו לו
מקומות באוניברסיטות רבוודיוקרה בעולם, נשאר ופעל
בישראל.
בחקר האנרגיה עסק הפרופסור מרדכי אכרון ב-
בעייה המרכזית של תשל״ט: איך לרתום את אנרגיית
השמש לצורכי האדם. הדרך הרגילה — תירגומה לחום,
ואחר־כך לחשמל — היא בזבזנית ביותר. אם ניתן להפוך
את אנרגיית השמש במישרין לחומר כימי, תהיה הניצולת
,10070 תחת .10 /0
ים־המלח אינו לגמרי ים־המוות. אמנם אין בו דגים,
אך יש בו אצות. כדי לחיות, נאלצות אצות אלה לפתח
חומר העומד מפני המלח. חומר זה הוא גליצרין. באגם
ליד אילת, המלא מי-מלח, מגדל אברון אצות אלה לשם
ייצור גליצרין, והתיקווה היא שניתן יהיה לייצר במישרין
גם חומרים כימיים נוספים מן האנרגיה של השמש.
הדוגמה הטובה ביותר של שיתוף־פעולה פורה בין
מומחים לשטחים שונים, תוך שיתוף התעשייה המקומית,
הוא יצור ויטאמין ד /העוזר נגד התפוררות העצמות,
בייחוד אצל זקנים, על־ידי קליטת קאלציום. גוף האדם
אינו מייצר חומר זה בעצמו.
הפרופסור והודה. מזור, איש הכימיה האורגנית בפקולטה
לכימיה, וד״ר שמואל אדדשטיין, איש הפקולטה
לביוכימיה, בשיתוף־פעולה עם בית־החולים איכילוב,
שביצע את הבדיקות, הכינו שיטה לייצור ויטאמין ד׳ על-
ידי חיבור שני חומרים, שכל אחד מהם פועל לחוד,
ויכול לשמש בנפרד מטרות מסויימות. החומר נמסר
לייצור במיפעל ישראלי, המייצר אותו עתה לעולם כולו.

ס פ רו ת

טמפיז

נוצץ: שלם חוש

השנה הצמיחה הסיפורת הישראלית שם חדש, שדומה
כי ניער אותה מתרדמתה בשנים האחרונות. זהו שמו של
יעקוכ דוצץ, שסיפרו שני חיים יעקב ראה אור בהוצאת
ספריית פועלים.
סיגנון כתיבתו של בוצ׳ן הוא חושפני מאד. הוא מזכיר
את עוצמת הכתיבה של פינחס שדה בהחיים כמשל,
שפורסם בסוף שנות ה־/ 50
מחבר שני חיים יעקב הצליח להביא בסיפרו מעולמו
של האיש החדש, המתבגר בישראל של היום, והוא עשה
זאת באופן משכנע, ובסיגנון מרשים.
ספר מעניין, על גבול הספרות וכתיבת־המאמרים,
היה באור התכלת העזה מאת עמוס עוז, הממשיך את
ממורת מעורבותו של הסופר העברי בפוליטיקה היומיומית,
תוך שמירה על ״זכות הזעקה״ ,אשר לה טען
אבי מסורת זו, י״ח ברנד.
ספר חושפני, שעורר מחלוקת ציבורית וספרותית
גדולה, היה סיפרו של הסופר המיומן דן כן־אמוץ,
זיונים זה לא הכל, המתנהל בשני מישורים — אידיאולוגי
דליל למדי וספרותי בעל איכותיות — שיש בכוחם לעורר
את קינאתו של כל סופר. ואכן, הוא מעורר תגובות של
קינאה.
סיפרו של המשורר. מ;חפ כן, פלונטר, עורר ריגשה
רבה בעולמם של המשוררים, תוך שהוא הביא לעולם

החמודות של ׳ש/יזזר:
אתה תופ ת ע מעוצמתן המוסיקלית.

״ 3 1612ז״ ח£ס £1א 508

ח£ם £1אא —50 כולה אומרת
פאר ועצמה. לשניידר 2מערכות
מיוזיק־סנטר, צנועות במחירן,
ומפתיעות באיכותן ובעצמתן
המוסיקאלית. כל המערכות
מיוצרות בהתאם לתקן הגרמני
המחמיר 45500 אום
אחריות ׳׳שניידו״ מקצועית ־־
מעבדה ארצית לשרות מהיר
ומיומן עם מלאי חלפים מקוריים.

מיוזיק סנטר בדגם זוק 00*-נ<
כולל רסיבר משוכלל, טייפ־דק
אוטומטי, פטיפון חדיש בתוספת
תואמים 18:112.5

112״ £8£0 3£1ז 3״ ח£ס £1אא 50
השילוב האידיאלי של טייפ־דק
אוטומטי עם רסיבר משוכלל
ו־ 2רמקולים תואמים 112.5־18

י׳610161 חו1ס 3

*.צלילי גיתית גע״מ, ונל־אביב, רח׳ יי מיהו ,46 טל,443121 .

להשיג בחנויזת הסטריאו המובחרות׳
העולם הזח 2194

(המשך מעמוד )49
הפרוזה כישרון מרגש, שאף הוא עסק בחישוף עצמו
ועולמו.
ריגש עד למאד יצחק כן־־נר בסיפור ארץ רחוקה,
שפורסם בהארץ.
השירה העברית קפאה השנה על שמרי חרוזיה. רק
קבציהם של המשוררים הוותיקים נתן זך, חיים גורי
ונתן יונתן הותירו חותם של ממש בשירת השנה
שחלפה.
בצידם של משוררים אלה סללו את דרכם שלושה
משוררים צעירים, דודו ברק, יותם הראוכני ו-
תנחום אפגר, העתידים, מן הסתם, לסתום את הפער
השירי בינם לבין דור־המשוררים שהגיע לשיאו.

ס פו ר ט

אבי נהו:

אכזר מכל הקהל. ובמייוחד קהל אוהדי הספורט. הוא
עשוי להתפלש לרגליו של אליל־ספורט נערץ, להריע לו
עד כלות הנשימה, לשאת אותו על כפיים. ולמחרת היום,
אם אך יאכזב האליל במופע בודד אחד, או שלא יממש
את ציפיות הקהל, הוא יושפל עד עפר. זאת יכול היה
ללמוד השנה על בשרו אליל הכדורסל התורן של ישראל,

מיקי ברקוביץ/

כוכבו של מיקי לא זרח השנת. מזה כמה שנים הוא
קוצר את אהדת ציבור חובבי הכדורסל, כשהוא מופיע
במדי האלופה, מכבי תל־אביב. השנה התעלה מיקי על
עצמו דווקא במדי נבחרת־ישראל בכדורסל. במישחקי
אליפות אירופה הוא הוביל את נבחרת הכדורסל הישראלית
להישג הגדול ביותר שלה בכל הזמנים: ניצחון על אלופת
העולם ואירופה, נבחרת יוגוסלביה, וזכייה בתואר סגנית-
אלופת־אירופה.
במשך כמה שבועות היה ברקוביץ׳ גיבור לאומי. אולם
תוך ימים ספורים הוא איבד את יוקרתו, זכה בקיתונות
של בוז וכימעט הוכתר בתואר ״בוגד״ .כל זאת, משום
שרצה לנצל את פירסומו והצלחתו, ואת העובדה שהוא
בשיא כושרו, כדי לשחק באחת הקבוצות של הליגה
המיקצוענית האמריקאית — פיסגת חלומותיו של כל
כדורסלן מקצועי, כבוד בלתי־מבוטל שגם שכר נאה בצידו.
מרגע זה נראה מיקי כעריק, כמי שנטש את שדה
המערכה הלאומי ומעדיף את טובת־ההנאה הפרטית שלו
על טובת המדינה. התופעה יכולה היתה להיראות כביטוי
נוסף להקצנה בלאומנות הישראלית, לולא הגיב אותו
הציבור, בצורה הפוכה לחלוטין, על פרשה דומה, אבל
בתחום הכדורגל.

מה שהיה מיקי ברקובי׳ף בתחום הכדורסל היה אבי
כהן בתחום הכדורגל. הליברו של אלופת המדינה בכדורגל,
מכבי תל־אביב, התעלה תוך שנים ספורות אל
צמרת הכדורגל הישראלי, הפך שחקן־מפתח הן בקבוצתו,
הן בנבחרת הלאומית. הוא תרם לזכיית קבוצתו באליפות
הכדורגל לא פחות משתרם מיקי לזכיית קבוצתו ב־באליפות
המדינה בכדורסל. הוא נישא על כפיים, הפך
אליל־ההמונים.
בשיא הצלחתו הוא צד את עיניהם של ציידי הכישרו־נות
של אלופת בריטניה בכדורגל, קבוצת ליברפול, הנחשבת
כיום כקבוצת הכדורגל הטובה בעולם. אלה ניהלו
משא־ומתן מהיר, רכשו את אבי כהן כדי שישחק בקבוצתם
— בשלב הראשון בקבוצת המילואים, עד שיקנה את
מקומו בקבוצה הראשונה.
היה ברור שזוהי אבידה בלתי־חוזרת לכדורגל הישראלי.
מי שהולך לשחק בליברפול לא יחזור עוד לשחק
בפרובינציית הכדורגל הישראלית. גם נבחרת ישראל לא
תוכל להעזר בכישוריו של מי שזכה בכינוי ״הרגליים
של המדינה״ ,בעיקבות מישחקיו הבינלאומיים. למרות זאת
היתד. תגובתו של ציבור אוהדי־הכדורגל שונה לגמרי מזו
של אוהדי־הכדורסל.
דווקא מהרגע שבו חתם את החוזה עם ליברפול, עלתה
קרנו של אבי כהן. איש לא פיקפק בזכותו לנטוש את
קבוצתו ולשחק במדי הקבוצה הטובה בעולם. להיפך.
העובדה שכדורגלן ישראלי יופיע במולדת הכדורגל ניפחה
את האגו הלאומי. בל מה שהיה טרף לגבי ברקוביץ/
הפך כשר לגבי אבי כהן. הצטיינותו כספורטאי-השנה,
ולא הצטרפותו לשורות ליברפול, היא המזכה את אבי
בתואר ספורטאי־השנה.

מה שנחשב לגבי אבי כהן כהישג, מדוע הפך בגידה
כשהמדובר במיקי ברקוביץ׳ז ייתכן שהדבר נובע מהשוני
שבין שני המישחקים. מיקי הוא וירטואוז היכול לסחוף
קבוצת כדורסל להישגים בינלאומיים. על כדורסלן ברמתו
יכולה לקום או ליפול קבוצה או ניבחרת. חסרונו של אבי
כהן בנוף הכדורגל הישראלי יורגש, אך לא יהיה קריטי.
בכדורגל אין כדורגלן בודד אחד יכול לשנות, בצורה
קיצונית, את רמתה של קבוצה. לא כן בכדורסל.
יכול להיות שהסיבות לשוני ביחס אל שני הספורטאים
נובעות ממקורות אחרים. סיפורו של אבי כהן הוא סיפור
סינדרלה. מה שאירע לו מתרחש בדרך כלל רק באגדות.
ואילו מיקי הוא, לגבי המון מעריציו־אוייביו ,״סתם״ אחד,
המנסה לנצל את הצלחתו כדי לעשות כסף.
סיפורם של השניים היה השנה הסיפור המרתק ביותר

מיקי ברקוביץ בפריצה לסל
בספורט הישראלי, שראה התקדמות נחשונית גם בענפי
ספורט אחרים. במיסגרת ההכנות לקראת הופעותיה של
ישראל באולימפיאדת מוסקבה, נשברו שיאים לאומיים
רבים על מסלולי האתלטיקה ובבריכות־השחיה. דור חדש
של ספורטאים עלה לכותרות. בין אלה בלטו השנה יותר
מכל נידעון הרמט, ספורטאי צעיר מקיבוץ יד־חנה,
שתוך זמן קצר קבע הישגים מרשימים בקנה־מדה ישראלי
בקפיצה לגובה, ויאיר קרני, מקיבוץ העוגן, שקבע
בארצות־הברית את הזמן הטוב ביותר בכל הזמנים של
רץ ישראלי בריצת המרתון ( 42.195ק״מ) והפך
הספורטאי הישראלי הראשון שחלף על פני הישגי-
המינימום המקנים כרטיס־השתתפות בניבחרת האתלטיקה
הישראלית באולימפיאדת מוסקבה. בין השחיינים הצליחו
שלושה צעירים -אמיר גניאל, ניר שמיר ורון
קרמן — להדליק את הבריכות. אבל התהילה נשארה
עדיין בחיקם של כוכבי המישחקים הקבוצתיים.

תי א טדוו

נורה צילמו

התיאטרון הישראלי לא בלט השנה בשל מחזה גדול
ומקורי, המביא קאתארזיס לנפש המדינה. אך היו נסיו־נות
רבים, לרפא את המחלה של אמנות־הבמה, לקרבה
לחיים ולהפכה רלוונטית לחיי בני־אדם.
כמנהלה אמנותי של הבימה, ניסה דויד לוין דרך
משלו: להרבות בכמות, גם אם אץ בה איכות. ההנחה
היא, שככל שמעלים על הבמה מחזות מקוריים רבים
יותר, ולוא גם ברמה ירודה, כן יגבר המאמץ, ובסופו
של דבר יביא המאמץ המוגבר לרמה יותר גבוהה. הכמות
תוליד את האיכות. הביקוש ייצור את ההיצע.
הנחה זו היתד, שנוייה מאד במחלוקת. האסכולה הנגדית
טענה, שכל פשרה על זן איכות תעצור את עליית
הרמה. המחזות חסרי-ההשדאה, המועלים על הבמה, יקבעו
את הנורמה.
בנסיונות מסוג אחר עסקה נולה צ׳לטון, הבמאית
והמורה־למישחק, עולה מארצות־הברית, הפועלת מטעם
תיאטרון חיפה. במיסגרת פרוייקט של שחקני תיאטרון
חיפה בקריית־שמונה היא הביאה את התיאטרון לילדי
הקרייה הגלילית, בקירבת חזית המילחמה היחידה של
ישראל בתשל״ט. תוך עבודה עם מחזאים מקוריים, כמו
יהושע סוכול ואיציק וייננרטן, ולמידה מתוך השטח,
מעמידה אשת־התיאטרון של תשל״ט דוד חדש של
שחקנים, מעוררת גם בלב השחקנים והשחקניות הוותיקים
והמצטיינים את החשק לעבוד עימה.

מאהוד כל
הצעה טובה
תמצא ג
טלוויזיה טובה

טלוויזיה צבעונית ״ 26 ללא ״שלט־רחק״ 37,500.-ל״י בלבד במזומן*
טלוויזיה צבעונית ״ 26 עם ״שלט־רחק״ 42,500.-ל״י בלבד במזומן*.
37,500.-ל״י הוא המחיר הנמוך ביותר המוצע היום בשוק עבור טלוויזיה מאיכות

גבוהה של יצרן מוכר ובעל מוניטין דוגמת מץ. תשלום במזומן * מועד האספקה
תשלום סכום זה במזומן מבטיח לך טלוויזיה צבעונית ״ 26 ללא ״שלט־רחק״ ומבטיח׳
אותך בפני עליית מחירים מסחררת 37.500 .ל״י בלבד כעבור שנה
אם יש בידיך היום 37,500ל״י במזומן כדאי לך להשקיע אותן בטלוויזיה הצבעונית 39.500ל״י
״ 11 חדשים
של מץ, כי רק כך אתה יכול להפוך תוך שנה את שידורי הצבע לחלק בלתי נפרד 41.500ל״י
״ 10 חדשים
מחייך, באיכות ובמחיר ללא תחרות 43.500 .ל״י
״ 9חדשים
שמורה לך גם האפשרות להקדים את מועד האספקה בעבור תשלום
המועד 45.500 .ל״י
״ 8חדשים
של 2,000 -ל״י על כל חודש של הקדמת
לפניך טבלת המחירים 47.500 .ל״י
״ ד חדשים
* לא כולל מע״ני

המחיר המומלץ לצרכן
לטלוויזיה ם ץ-צבע״ם 2
כם פטמבר.-ם םם 7 3 ,ל י

האם מישהו הציע לך תבנית טובה יו תר?
השבוע יועצי מץ ישמחו לפגוש אותך בסלון מרכזי, רח, בן יהודה — 32 בנין 3ל-על בתל־אביב
תחנות ההרשמה אן ורק בחנויות המורשות למכירת מוצרי מץ, אשר בידיהן חוזה קנייה רשמי של מץ לתוכנית ״מץ צבע 80״.
רשימת מפיצים חלקית: טץ — אויב תצונה טרפזי: רחוב מודיעין , 19 בני־ברק — רמת־גן. תל־אפיב ; סלון להיט, אבן גבירול ; 20 שילה, בן־יהודה ; 1מ.ש.י,.
בז־יהודה ; 3פופר, אלנבי ; 122 חללה את ורדי, בן־יהודה ; 100 גדלד, דרך.שלמה ; 39 שואה, אצל , 1שכ׳ התקוה ; צליל אור, אצ״ל ,44 שכ׳ התקוה. כת־ים :
סלון פאר, רוטשילד ; 32 סלון הוד, בלפור .48 אילת: שרות מהיר, מרכז חנויות מור. אור יהודה: יטלופ אהרן, רח׳ ההגנה .47 אשדוד: סוכנויות דרום כע״ט,
רוגווין ; 31 פלון ושרותיס טבעי־צבעוני, מרכז א׳ . 118 אשקלון: פלון אלקטרוני קה — כחלון, הרצל ; 9סלון ברזילי, הרצל ; 37 פעדון, העבודה .27 אופקים: רהיטי
צאלח, מרכז מסחרי. כאד־שכע: סלון צמרת כע״ט, החלוץ ;144א.א. אלקטרוניקה העצמאות .48 כית־שמש: שטיינברג, מרכז מסחרי. נכעתיים ; נתנאלי משה, כצנלסון
. 12 דימונה ; פיליפ יצחק, מרכז מסחרי .443 הוד השרון: חמד, דרד השרון . 94 חיפה: סלון הפנקים, הבנקים ; 1פלון מץ, הרצל . 1חולון ; סלון פכוי, רחוב
סוקולוב .77 חדרה: רדיו הפט, רוטשילד .38 פרדס כץ: מרכז החשמל, ז׳בו טינסקי 129־; סלון שעשוע, רחוב ז׳בוטינסקי . 114י פו: אלקטרו יפו, שדרות
ירושלים ; 121 נדון ישראל, יפת . 103 לוד: פאוז מופה, הרצל .68 צפת ; אח ים כוכניק, רחוב ירושלים ; חדד עמום, ירושלים .20 טבעון: אלקטרו טבעון,
מרכז מסחרי. מכריה ; ״פופנות־פל״ ,ככר העצמאות. ירוחם: רוני פוריה, טרפז מסחרי. ירושלים: טטרון, פית פלל, רחוב יפו ; אלקטדיק ,2001 רחוב הפלד ג׳ורג׳
; 21 סלון פיני, בן־יהודה ; 6סלון השלוס, רח׳ יפו ; 68 סלון אמפיסל, ככר ציון. יהוד: אלקטרו רון, קבוץ גלויות . 47 נם ציונה: א.ק. אלקטרוניקה, ויצמן . 14
נתניה: פטמז, עמק חפר ; 4טפט אוניפרפל, ויצמן ; 2אלחוט, שד׳ בנימי! .5טפו: ראובן סט, בן עמי ; 27 אחים עובד, חנות חשמל עכו העתיקה. פתח־תקוה :
פלון פרק, חובבי ציוו .30 קרית־גת: אלקטרו אלבז, מרכז מסחרי .44/48 קרית׳ מלאכי: פלאח שלמה, מרכז מסחרי. קרית שמונה: בזק (פהנים יעקב) ,מרכז
מסחרי .2קריסה: חזקיה דוד, מרכז מסחרי. ראשל״צ: רמזור (פדריה) ,רוטשילד .36 רחובות: נחום את מזרחי, הרצל ; 187 אלקטריק סנטר, שטיינברג, בנימין .4
הסיח: יולזרי חיים, הרצל ד .7רסת־נן: פאלי, ביאליק ; 75 שטוליק אלקטריק, ביאליק .73 רעננה: אלקטרוניקה בורוכוב . 15 תל־טונד: חקיח יופי, מ .מסתרי.

לכב׳ מץ (ישראל)
בע״מ
רח׳ מודיעין , 19ר״ג 1
ברצוני לקבל פרטים נוספים
על תכנית ״מץ — צבע 80״ |
ללא התחייבות מצידי שמי כתובתי

עורך־הדין תושב קר יית־ארבע, אלייקים העצני, אשר עמד בראש
וי • י ו ההתנחלות הראוותנית שהסתיימה באסון, נותן את האות להתנחלות,
כאשר במו ידיו הוא מפיל לארץ קטע מהגדר שהוקמה סביב קריית־ארבע.
ך* עיתוי היה כמעט מושלם. לא רק
י י המימשל הצבאי הופתע, אלא גם מרבית
תושבי קרייודארבע. הפעולה הרא שונה
של תנועת התחיה־בנא״י, תנועתו
החדשה של הפרופסור יובל נאמן, נקבעה
בכוונה ליום החמישי השבוע.
מארגנה ויוזמה, עורו־הדין אלייקים
העצני, אחד מראשי תומכיו של נאמן ותושב
קריית־ארבע, עשה לעצמו את החש בון
הבא: שר־הביטחון, עזר וייצמן,
שוהה בארצות־הברית. עד שידווחו לו על
הפעולה, עד שהוא ישלח לארץ את הוראות
הפינוי, ועד שצה״ל יתארגן לפינוי
זה תכנס השבת, ומפגיניו ירוויחו יום נו סף
של פירסומת.
העצני חשש גם מרבה של קריית־ארבע,
הרב משה לווינגר. בין השניים קיימים
חיכוכים זה זמן רב. לווינגר אינו אוהב
את הפעולות הראוותניות של העצני ונד,
כנה אותו בשם ״דנ>גוג זול״ .לדעת לווינ־׳
גר פוגמות פעולות העצני, וכן עצם הק מת
התנועה הפוליטית, התחיה, בפעולות
״האמיתיות״ שבהן הוא תומך. לווינגר
אוהב התנחלויות ואף השתתף ברבות מהן,
אולם הוא גורס כי יש לתכנן אותן כך,
שהסיכויים יהיו רבים שאלה לא תהיינה
רק פעולות ראווה אלא שהישוב אומנם
יוקם.
לווינגר לא היסס להשתתף בהתנחלות
הראשונה של אלון־מורה, אשר פרצה את
הדרך להקמת ישוב־קבע ולשורה נוספת
של התנחלויות. רעייתו של לווינגר עומ דת
בראש קבוצת הנשים שתקעו יתד ב בית
הדסה בחברון, ונראה כי הן לא תפו־ננה
משם אי־פעם. בגן־הירק שבנאות־סיני
לא היה לווינגר. הוא ידע כי המאבק
שם חסר־תקווה ותכליתו ראוותנית.
לווינגר גם כועס על התנועה הפוליטית
של נאמן והעצני. תנועה זו ״גזלה״ מגוש־

| 1 1*111 1¥ך | ך חיילים רודפים אחר מתנחל
( 111111 1111 באמצע) .לפני תקרית השרי11

פה, התנהגו החיילים בעדינות רבה כלפי המתנחלים, מה שגרם

חייל צה״ל שנכווה קשה
בעת הפינוי מהידלקות
סולר שנשפך עליו על־ידי המתנחלים.

לכך שגם אחרי שמתנחל נתפס ופונה, פעמים רבות הוא הצליח
לברוח מהחיילים או מהאוטובוס שאליו פונה, וניסה להגיע חזרה
לאתר־ההתנחלות. בתמונה נראים חיילים לוכדים מתנחל כזה.
אמונים, שבו יש היום ללווינגר מעמד
מכריע, כמה מטובי אנשיה, כחנן פורת
וגרשון שפט. דעתו של לווינגר כי אל
לו לגוש־אמונים להיות תנועה פוליטית
וכי הוא חייב להיות תנועה שתנגוס בכל
המיפלגות, לא התקבלה על דעתם של
פורת ושפט שפרשו מהגוש והצטרפו ל־התחיה.

חיילי ם
א סו רלה כו ת

1ן!| 9י 1ן בתמונה מימין, חיילים משתלטים על מתנחל, לבוש
אף הוא מדי־צה״ל ומנסים לפנותו. בתמונה למעלה,
אותו מתנחל מנסה להשתחרר מלוכדיו ובועט בהם תוך כדי כך.

^ מה צעירים, הידועים כחמומי-
^ המוח של קריית־ארבע, פרצו ביום
החמישי שעבר את הגדר המקיפה את
קריית־ארבע. בראש פורצי הגדר עמד
אלייקים העצני. פעולה פשוטה של ״הש כבת״
גדר על הארץ, הביאה מאוחר יות״
להפגנה האלימה, ביותר של מתנחלים, ש תוצאותיה
היו אף חמורות מהקרב שנערך
בגן־הירק.
כשהם מתרחקים רק מטרים ספורים
מבתי קריית-ארבע ומהגדר שנפרצה, הקי מו
העצני וחבריו התנחלות סימלית, אשי
באה להתריע כנגד כך שאין הממשלה עו זרת,
לדבריהם, להתפתחות קריית־ארבע.
קראוון אחד, צריף פח אחד ושני אוהלים,
שאחד מהם התמוטט מהרוח עוד לפני
שהחל הפינוי, היוו את כל ההתנחלות.
על פי מסורת ההתנחלויות הובאו למ קום
נשים וילדים, צידניות־מזון וג׳ריק־

(המשך בעמוד )54

557

ל פי ד חי בחב רון
(המשך מעמוד )53

נים, שבתחילה נדמה היה שהם מלאים
רק במי־שתיה. במהרה הגיעו למקום קצי־המימשל
וחייליו, אולם אחרי שיחה עם
העצני, שבה ניתנה לו האפשרות לשאת
נאום נימלץ, התחילו החיילים במילוי ה משימה
האמיתית שלהם: הקרב נגד ה עיתונאים.
עיתונאים
וצלמים שהגיעו למקום, על פי
הודעה מוקדמת, נרדפו ברחובות הס מוכים
של קריית-ארבע ועל רכסי־הגבעות,
כשהמושל מנופף בצו המכריז על הקרייה
כולה כשטח סגור, ומאיים לעצור כל עיתונאי
שייתפס בשטח.
עם עלות השחר ביום הששי שעבר, היה
ברור כי תיכנון הזמנים של העצני לא
היה מדוייק. אל המקום הובאו פלוגות של
חיילי בסים הטירונים של צה״ל, אמבולנ סים,
שתי מכוניות גרר גדולות ואוטובוס
של אגד, שהפכו חלק בלתי־נפרד ממיב-
צעי פינוי התנחלויות.
הכל הלך לפי התסריט הידוע. המושל
נשא נאום בפני כ־ 30 מתנחלים מפוחדים,
עשר נשים וכמה פעוטים שישנו בתוך
הצריף. הוא הסביר כי אישית אין הוא נגד
המתנחלים אך הוא קיבל הוראה לפנותם.
כאשר הסתיים חלק זה של התסריט,
ניתנה הוראת הפינוי. הטירונים קיבלו קו דם
תידרוך קצר :״אסור להכות את המתנחלים,
יש לספוג מכות ועלבונות בשקט.
לקחת כל אחד מהם, להכניסו אל תוך האוטובוס
ולסיים בכך את המשימה.״ גם הבטחתו
של העצני, שהמתנחלים לא ירימו

ר שת אול מי ״ אמבר ״
ה ציג הבתחרות

מלכת המי
א ת מיבחר הדגמים
של שמלות כלה
לשנות ה־80

שבאו לפנותם. החיילות, שהובאו במיוחד
לפינוי הנשים־ד,מתנחלות, כדי שיד גבר
לא תיגע בהן, גילו לפתע כי התחשבות
זו אינה במקומה. הגברים מקרב המתנחלים
לא היססו לגעת בגסות בחיילות.
אט אט החלו המתנחלים נגררים לעבד
האוטובוס, כשהיה צורך בחמישה־ששה
חיילים כדי להתגבר על כל מתנחל מש תולל.
היחידי שהלך בשקט היה העצני
עצמו, הוא לא רצה לחטוף מכות. אחד
האוהלים הופל, צריף־הפח נהרס במהירות.
באותו רגע חשפו המתנחלים את הנשק
הסודי שלהם. צמיגים, שאיש תחילה לא
שם לב אליהם, הפכו מוקד האירועים.
מתנחלים, שבידיהם ג׳ריקנים מלאי סולר,
התחילו להתיז את הסולר על הצמיגים
ולהציתם.

ז עקו ת
השרוף
ך! אותו רגע אירע האסון. אחד ה קצינים,
שניסה למנוע ממתנחל שבידיו
ג׳ריקן סולר מלהמשיך בהצתה, התחיל
לדלוק אחריו, כדי להוציא מידיו את
הג׳ריקן. המתנחל הנמלט נתקל בחייל
אחר, הסולר נשפך על בגדיו של אותו
חייל. מתנחל אחר, שתפקידו היה להצית
את הצמיגים לא שם לב לכך, והצית גם
את החייל ספוג הסולר.
במשך שניות ארוכות צפו המתנחלים
והחיילים הנדהמים בלפיד־חי. היו אלד,

איתן עמיחי
הדברת מזיקים
מומחים דהדכרת תיקנים (ג׳וקים),
תולעי עץ, חרקי ספרים ובגדים.
כשמירה על בריאותו ורכושו•

רמת־גן, רח׳ מודיעין 8ו. ת.ד 2272 .־*י^ץ
ט6 .7־ 7 9 0 1 1 4 5רע 1׳מס׳ 21 עסק 481/75
ירוסלים . 664015 -אילת 3012 -־ 059

החגים מתקר בי ם!
קכה עוד היום מכשיר בזק !
קצה מקרן!
קניה — החלפה — מכירה
לשקופיות ולסרטים שצלמת
בימי החופש,
מבחר גדול בחנות המקצועית
צלומי פספורט בן־רגע!

,,פוטו ברנד״
כימי שלישי סגור כל היום!

לאה פלט שר
גאה להציג את בתה

דורית מילשטייו
מנהלת בית סיפרה המחודש
מודיעה בזה על פתיחת
קורסים :
* עידון נשי -ישפר גופך
ויציבתך, יופייך ונימוסיך,
יקנה לך ביטחון עצמי. מתאים
לנשים ובנות מגיל . 16
* דוגמנות -מיקצוע
מתאים לך: באם הינד נאה
מאוד, תמירה ובעלת השכלה.
הכנה חיונית למקצועות דיילות,
יחסי-ציבור ותחרויות
יופי.
* ה תע מלות וג׳אז על.
ידי מורים מעולים ישפרו גופך,
תהיה גמישה, תחזקי
שרירים ותרזי אם ברצונך.
יחס אישי, אווירה אדיבה
ומלאת חן.
השעורים מתקיימים בוקר
ואחר־הצהרים.
טלפני לראיון והתייעצות
בלתי־מתייבת.

אבן גבירול 50ת״א,
טל. 267682 .
לתלמידותי הרבות שנה טובה
והימנה אישית לבקר
__באולפן המחודש__ .

\ * 111י 1111 כדרכם בקודש מביאים המתנחלים נשים וילדים לאתר־
**11׳! 1111114, ^ 1ההתנחלות כדי להקשות על הפינוי. אחת מתושבות קריית־ארבע
עם שלושה מילדיה, צידנית וג׳דיקן, ממתינה לחיילות שיבואו לפנותה. אותה
מתנחלת לא היססה אחר־כך להכות בחיילות המפנות, למרות שהן לא השתמשו בנח.
יד על חיילים ויתנגדו רק ״התנגדות פא-
סיבית״ ,הבהירה כי הפעם הפינוי יהיה
חלק ומהיר.
חלק גדול מכוח־החיילים מונה לדאוג
לכך שהעיתונאים שהצליחו להסתנן בכל
זאת לשטח לא יוכלו לבצע את מלאכתם•
אל המקום הובא נציג דובר צה״ל
בירושלים, טגדאלוף עמי גלוסקא. בדרך־
כלל תפקידו של גלוסקא הוא למסור מי דע
לעיתונאים ולעזור להם בתפקידם. ה פעם
שימש גלוסקא כמזהה. היה עליו
לזהות את העיתונאים, שהוא מכיר מעבו דתו
השוטפת, ולהצביע עליהם בפני הח יילים
שיועדו לסלק עיתונאים. אחר כך
התנצל גלוסקא בפני כתב־ידיד :״אני
יודע שזה לא נכון מה שאני עושה, אבל
זו הוראה אישית של הרמטכיל.״
בעוד החיילים דולקים אחרי עיתונאים,
מסלקים אותם מהשטח או עוצרים אותם,
ומנסים להחרים סרט-צילום, הובאו למ קום
שני ג׳יפים שעליהם זרקורים גדולים.
זרקורים אלה כוונו לעבר חלונות הדירות
של הבתים הסמוכים להתנחלות, שאליהם
הצליחו כמה עיתונאים להסתנן. הבורות
של דובר־צה״ל גרמה לכך שהוא יחשוב
כי אלה יצליחו למנוע את הצילום.
בעוד כוח אחד משקיע את מאמציו
בחיסול אדיב א׳ — העיתונאים, הת חיל
הכוח האחר לפנות את המתנחלים.
לפתע התברר כי למילים ״התנגדות פא-
סיבית״ יש יותר ממובן אחד. המתנחלים
התחילו לחבוט מכות נאמנות בטירוניס

דווקא המתנחלים שהתעשתו -ראשונים.
בעוד החייל בוער וחבריו החיילים בור חים
מהאש, הסתערו עליו במד, מתנחלים
גילגלו אותו על הריצפה וניסו לכבות את
האש. אולם נראה כי היה זה מאוחר מדי.
בגדי החאקי של החייל היו מפוחמים והוא
עצמו סבל מפגיעות קשות. זעקותיו,
לפני שהתעלף, הזעיקו שמיים וארץ.
מאותו הרגע קיבל הפינוי קצב אחר.
החיילים הזועמים התחילו להכות במרץ
רב את המתנחלים, בעוד מפקדים דולקים
אחריהם ומנסים למנוע את המכות. צע-
קות ״נאצים״ של חבריו של העצני, בעי קר
של הנשים שביניהם, ליבו את המהומה
תוך דקות ספורות, מאז שילם אחד ה חיילים
מחיר יקר ביותר עבור התאפקותו
והתאפקות חבריו ומפקדיו, כבר היה המקום
מפונה. גרר גדול נכנס לשטח, ש נראה
כמו אחרי קרב דמים ארוך וממו־שך,
וגרר אחריו את הקאראוון.
גם החסידים הנלהבים ביותר של ההת נחלויות
מודים היום ני מיבצעו, הפרטי
כמעט, של אלייקים העצני היה חסר טעם
ותפל. בהתנחלויות הסוערות ביותר, מ-
סבסטיה ועד לפינד גן־הירק, היו מדי פעם
בפעם חיילים שנשריטו או נפגעו ממהלד
מה -אך מעולם לא היה פצוע קשה ומ עולם
לא נשרף חייל. האם מצביעה הת נחלות
שני האוהלים שמעבר לגדר על
הסיגנון החדש שלו אפשר לצפות מהתנועה
הפוליטית החדשה שבה חבר העצניז

יוסי ינאי י

העולם הזה 2194

12 זוגות מכנסיים $ ,מגבות,
4זוגות תחתונים 4 ,סינורים,
4סדינים 6 ,מגבות קטנות,
2חבילות צמר גפו, שמיכת פיקה,
שתי מכוניות צעצוע, בובה,
וזה עוד לא הכל...

מ ה עו ד ר צי תלהכניסלששה מגי רו ת ב:

מיטת הארונות
החדשה
של א.מ.י
א. מ.ירהיסייל די ם ונו ע ר בע׳־מ

להשיג בחנויות המובחרות.

העולם הזה 2194

גברתי, באם בקשת לרכוש דגם מסויים של תנורי שביט׳
ונתקלת בקשיים בהשגתו, אנא, התקשרי אלינו
בטלפון מספר 03-475111 ואנו נמסור לר
את רשימת הסוכנים המורשים באזורך.

ן ן ^ רםז ^ רז

להיות ראשונים זו כבר מסורת אצלנו
גם השנה זכינו במקום הראשון
במשאלי דעת הקהל, המוצר הנבחר ,79
הקניה הטובה .79
יותר מ־ 50 שנות נסיון והתחדשות
מתמדת עשו את תנורי שביט
לקניה הטובה ביותר
ולתנור הנמכר ביותר בישראל
(כולל יבוא).

לתנורי שביט המבחר הגדול ביותר
של דגמים לבישול ואפיה, חשמל וגז,
גז וחשמל וכולם בשיטת ה־ 9חוח 163ס *561
שרות מהיר ומהימן ואחריות לכל הדגמים.

* אנו זוכים במקומות הראשונים
במשאלי דעת הקהל שנה שביעית ברציפות.

אולם תצוגה ומכירה: תל־אביב,רח־ אלנבי 39 וסוכנים מורשים ברחבי הארץ.

הי קו צץ
ת ק צי ב ־ ה בי ט חון *

אמינות הרמטכ״ ל
ב מי ב חן מי שבט׳

לפרשת הסגן פינטו, הקצין שרצח שבויים במיבצע
ליטאני, יהיו הדים מיידיים בבית־המישפט העליון
הדן בעתירתם של תושבים ערביים בגדה נגד
התנחלות אלון־מורה.
פרקליטי העותרים מבקשים לערער בעזרת תגובתו
הבל\1י־מדוייקת של הרמטכ״ל בעיתונות בפרשת
הסגן הרוצח, על אמינות התצהיר שמסר הרמטכ״ל
לבית־המישפט לגבי השיקולים הביטחוניים שהינחו
את בחירת מקום ההתנחלות.

אחד השלבים הקרובים בניסיונותיה הנואשים של
הממשלה לעצור את ההתדרדרות הכלכלית תהיה
הצעה לקצץ באורח משמעותי בתקציב־הביטחון.
בקרב צמרת הליכוד הולכת וגוברת ההכרה, ששותפים
לה גם כמה מראשי מערכת־הביטחון, כי ללא קיצוץ
בתקציב־הביטחון תהיע המערכה על עצירת
האינפלציה אבודה.

גם מתנגדים מושבעים כעבר לכל קיצוץ
כתחום זה הולכים ומשתבנעים, כי ניתן
לקצץ כתקציב, מכלי לפגוע כביטחון
המדינה או בכוננות צה״ל.
מפי כמה מדוברי הליכוד ניתן לשמוע עתה,
כי הרמטב״ל הקודם, מרדכי(״מוטה׳ )1גור,
כסיועו של שר־־הכיטחון הקודם, שימעון
פרם, ניפחו את צה״ל לממדים כלתי־סכירים,
שצימצומם לא יפגע בעוצמתו ובכושרו.
הוויכוח סביב קיצוץ תקציב־הביטחון עשוי להוות
בחודשים הקרובים אחד הנושאים המרכזיים, שיעסיקו
את דעת־הקהל.

גאון ו א ״ זו ברגבפ? *ן
נוכחותם כעת וכעונה אחת של שני אנשי-
עסקים יהודיים, הידועים פמקורכים
לראש־הממשלה, כאותו כית־מלון בפקין,
כירת סין, הולידה שמועות, כאילו עוסקים
השניים בתיווך כין ממשלות סין וישראל.

כטענות פרקליטי העותרים, שהוגשו השבוע
לכית־המישפט העליון, יש התייחסות
לעניין זה, תוך הנמקה שאם אמינות
הרמטב״ל לא עמדה כמיכחן בעניין אחד,
לא מן הנמנע להצביע על אי־אמינותו גם
כעניין אחר.

המדובר הוא באיש־העסקים שאול אייזנברג מיפאן
ובאיש־העסקים ניסים גאון מז׳נבה, ששהו לפני
שבועיים בפקין. אייזנברג, שאינו מקורב לבעיות
המדינה, ושבניגוד לרושם שנוצר גם אינו מחסידיו
של בגין, עומד בקישרי־מיסחר עם הסינים, ואין זה
ביקורו הראשון בפקין. אולם נוכחותו של ניסים
גאון בפקין, יחד עימו, היא שהולידה את הידיעה

כאילו קשורים השניים בניסיון לקשור קשרים
בין סין וישראל.

א חרי ב גין ־ ה מ בו ל

למנוע אינ פ ל צי ה

כמה ממקורביו של ראש־הממשלה, מנחם בגין,
המתקשים להסביר את אי־תיפקודו ואת חוסר־האונים
שלו בשבועות האחרונים, פיתחו תיאוריה חדשה,
שעל פיה אין התנהגותו של בגין נובעת רק ממצבו
הפיסי, אלא משקפת מצב פסיכולוגי חדש, שאליו
נקלע.
על פי גירסה זו, המנסה להסביר בעיקר את
האפאתיה המוזרה שמגלה בגין בנושאים כלכליים
ובנושאים של מדיניות־פנים — המגיעה לאחרונה עד
כדי התחמקות גלוייה מדיון בהם — שרוי בגין כיום
במצב של ״אחרי — המבול״.

הוא רואה את מקומו כהיסטוריה כמובטח,
במי שהכיא להסכם־השלום עם מצריים,
ואיבד כל עניין בנושאים אחרים.
המקורכים, שהם מחסידיו של בגין, טוענים
כי הם נוכחו לדעת שלכגין לא איכפת כלל
שהוא יהיה המנהיג הראשון והאחרון של
הליכוד, ששימש כראש ממשלת־ישראל.

החברה תבונ ה באי החכרה הכונה כאילת וכסעודיה —
אחת ההכרות האמריקאיות השותפה
כתאגיד הכונה את שדה-התעופה החדש
ליד אילת, עכור חיל־האוויר
הישראלי, קיכלה כאחרונה עכודה
הקשורה, ככל הנראה, כשירותי־המו•
דיעין של סעודיה.
החכרה ״לואי ברג׳ר״ מניו־ג׳רסי, שיא
הזרוע המתכננת והמפקחת כ•
קכוצה הקבלנית ״סריגי״ ,הבונה את
שדה עוכדה, קיבלה תפקיד של פיקוח
על הקמת פרוייקט רגיש כיותר כערב
הסעודית. זהו מרכז.מודיעין של
מישרד-הפנים הסעודי, שיכלול גם
מחשכים מודרניים כיותר, כמגמה
לעקוב אחרי כיל הנוסעים הנכנסים
ויוצאים למדינה. כרור שפרוייקט זה
קשור ישירות לשירותי המודיעין של
ערב הסעודית.
החכרה האמריקאית, הכונה את מרכז
המודיעין לסעודים (כולל אספקת ה•
מחשכים) היא חכרת ( 0.5.0חכרת
מדעי־המחשב) ; חכרת ״לואי כרג׳ר״
רק מפקחת על הקמתו.

שלש לו ש ספרותיי
משימתם העיקרית של ראשי מישרד-האוצר
מכוונת עתה למנוע מצב, שכו יגיע שיעור
האינפלציה השנתית כסוך השנה הנוכחית
לשיעור של 100 אחוז.
על פי כל התחזיות עלול שיעור האינפלציה בקצב
הנוכחי לעבור את גבול מאת האחוזים. זהו קו אדום
מבחינה פסיכולוגית, ובאוצר סבורים שאם יגיעו אליו
ייפרצו כל הסכרים ולא ניתן יהיה עוד לעצור את
הסחף האינפלציוני בשנה הבאה.
משום כך מוכנים השרים הכלכליים להסתכן אף
בסיכסוכי־עבודה חריפים, ובילבד שלא לאפשר,
כדבריהם ,״עידן אינפלציה של שלוש ספרות״.

ת צו מצם
ה לי ב ר לי ז צי ה
במטבע הז ר
אל תאמין להכחשותיהם הנמרצות של שר־האוצר,
שימחה ארליך, ושל ראשי בנק ישראל, כאילו אין כל
כוונה להחמיר את הפיקוח על המטבע הזר ולבטל
את הליברליזציה בתחום זה, שהיתר, אחד מסמלי
המהפך הכלכלי.

ההכחשות החריפות נועדו לכלום את
הרכישה המוגברת של מטבע זר, והכרחתו
לחו״ל.

אולם בקצב הנוכחי של הבריחה אל המטבע הזר
עלולה התופעה לפגוע ברזרבות תוך חודשים מעטים,
ולהקדים את המועד המשוער של המצב הקריטי
במאזן־התשלומים. לפיכך לא יהיה מנוס מביטול,
חלקי לפחות, של הליברליזציה.

בכמה בנקים בכר מייעצים המנהלים
ללקוחותיהם להוציא את פיקדונות המטבע
הזר שלהם, ו״לשמור את הדולרים מתחת
לכלטות״.

הזדהו עד כה עם אף אחת משתי הקבוצות.

כראש קבוצה זו עומדים הה ״כים מיכה
חריש ועדי אמוראי, המתכוונים ללכד
מחנה שיפעל לשילוב כין שתי הקבוצות
וליטיתוף־פעולה כין מנהיגיהן.

היועץ ה פו ר ש
מיכה רייסר, אחד מארבעת עוזריו של שר־הבינוי־והקליטה,
דויד לוי, עשוי לפרוש מתפקידו.

רייסר עמד לקבל מינוי של סמנכ״ל, אולם
תכע שמינוי זה לא ישלול ממנו את מעמד
היועץ לשר.

מכיוון שאין הדבר ניתן, פרצה מחלוקת בינו לבין
השר לוי, ונראה שרייסר יסיק את המסקנות ויפרוש.
רייסר הוא מראשי צעירי־חרות, והוא מרכז בידיו
כוח ניכר במרכז תנועת ־ החרות.

רב! שו ל ח
נזתנה ל מ ן
ראש־הממשלה לשעכר, יצחק רכין,
שלח עותק אחד של ספר זכרונותיו,
״פינקס שיירות״ ,לשר־הכיטחון עזר
דייצמן, כשהוא רושם על גכי הספר
הקדשה חמה. כזמנו היה זה עזר
וייצמן, שיצא במערכה גלויה נגד
מינויו של רבין בראש־ממשלה, כמענה
שאץ הוא מסוגל לעמוד כמצבי
לחץ. הפרשה עצמה מתוארת בספרו
של רכץ.
למרות מחירו היקר >כת 454ל״י) אזלה
המהדורה הראשונה של הספר, שהודפסה
כששת אלפים עותקים, תוך
ימים ספורים.

ו א די באל ביי ם
במאי־הקולנוע• הצרפתי הנודע, רודה ואדים, עומד
להגיע השבוע לישראל, כדי לתכנן את מופע־השלום
הענקי שיוזם נשיא מצריים בסנטה־קתרינה, במלאות
שנתיים לתחילת יוזמת־השלום שלו.
תחילה נראה היה כי התוכנית תבוטל. אולם אחרי
שישראל הסכימה להקדים את החזרת סנטה־קתרינה
למצריים, חידשו המצרים את תוכניתם לערוך את
החגיגה במקום.

ואדים יגיע לייטראל כדי להקדים ולבקר
בסנטה־קתרינה, עוד לפני שתוחזר למצרים.

ד! *71ק ודיו ץלמצ ריי ם
ראש עיריית ירושלים ,׳טדי קולק, ושגריר ישראל
לשעבר בוושינגטון, שימחה דיניץ, עשויים לבקר בסוף
החודש בקאהיר, כדי להשתתף במסיבת־הסיום של
פסטיבל הסרטים הקאהירי, שתתקיים ב־ 26 בספטמבר.
במסיבה זו ישתתף, ככל הנראה, הזמר פרנק סינטרה,
שהוחרם עד כה במצריים מפני שהוא ידיד־ישראל.

סינטרה, שהוא ידידם של קולק ודיניץ,
כיקש לשתפם כמסיבה כסיום הפסטיכל,
והשניים בכר עושים את ההכנות לצאת
לקאהיר יחד עם נשותיהם.

צח״םבבת ־ ־
צוות־חקירה־מייוחד הוקם על־ידי מישטרת בת־ים,
כדי לחקור את הגידול המדאיג במיספר מיקרי
הפריצות לבתי־מגורים ובתי־עסק בעיר. בראש הצח״ם
עומד רס״ר אלי דדון, וכבר ניכרים סימני־הצלחה
ראשונים בפיענוח תיקים ובאיתור עבריינים.

זהו מיקרה יוצא־דופן של מינוי צח ״ם
למשימה כללית. כדרך בלל ממנה המישטרה
צח״ם כדי לחקור תיק מסויים, שכו בוצע
פשע חמור, אולם נראה כי ריבוי מיקרי־ההתפרצויות
ככת־ים הביא את מישטרת
המחוז למסקנה, בי רק מינוי צח״ם עשוי
לכלום את התופעה המדאיגה.

ה שו ק מו צרח שי ש

ה מ תוו בי םמת ארגני ם

אחרי תקופה ממושכת למדי, שבה שדר יובש בשוק
החשיש בישראל, בעיקר בגלל חסימת נתיבי־ההברחה
מלבנון, שוב מוצף השוק בכמויות גדולות של הסם.

מול התארגנותה האידיאולוגית של הקבוצה המכונה
״קבוצת לווינסון־חריף״ במיפלגת־העבודה,
וההתארגנות הנגדית של תומכי שימעון פרס,
מתארגנת עתה קבוצה שלישית של עסקנים, שלא

למרות שתמה תקופת המחסור בסם, לא גרם ההיצע
המוגבר לירידת־מחירים.

אנשי־מישטרה טוענים בי מקורו של חלק
ניכר מהסם, המצוי כשוק, הוא כמדינות
כמו הודו ופאקיסתאן.

מרדכי וירשובסקי לבדוק אצל ראשי
מיפלגתו, אם יש להם התנגדות להשתתף
בקואליציה עם הדמוקרטים של ידין. תשובת
ש״י היתה, שאין כל התנגדות אישית לידץ
ולאנשיו, ואם תושג הסכמה על העקרונות
לא תהווה היריבות האישית קושי כלשהו.

מינו ש פי ר סובי

שקיף ת בגין י שוח חבנפרד

מינויו של האלוף הרצל שפיר כמפכ״ל
הבא •טל המישטרה הוא סופי. שפיר ככר
מסר על הסכמתו והחל משוהח עם אנשים
שונים, מחוץ למישטרה, כעניין איוש
לישכתו.
הידיעה על ההצעה שאותד, קיבל כביכול האלוף
משה (״מוסד,״) פלד, לשמש כמפכ״ל, אינה מדוייקת.
אל פלד פנה מי שהיה מפקד המישמר־האזרחי, מולה
כהן, מבלי שהיתה לו סמכות לכך. גם ח״כ יהודה
בן־מאיר פנה אל פלד, אך הוא לא עשה כן בשמו
של השר יוסף בורג, האחראי על המישטרה.

עם ש ריו

עבי תבפקד

ראש־ד,ממשלה מנחם בגין עומד לפתוח השבוע
בסידרה של שיחות אישיות עם כל אחד משרי
הממשלה.

בשטרח חיפה

כשיחות אלה מתכוון בגין לשכנע את
השרים להפסיק את המריבות וההשמצות
ההדדיות ולשקם את תדמיתה של הממיטלה.

את מקומו של תת־ניצב אברהם (״תורגי״)
תורגמן, מפקד מרחב חיפה של המייטטרה,
יתפוס תת־ניצב משולם עמית, ראש מחלקת
ההדרכה של המישטרה.

דיין חדש שי חו תיו

מינוי זה, כמו שאר המינויים הצפויים במישטרה,
יידחה עד לחילופי המפכ״לים.

עם ה פל ס טיני ם
שר־החוץ משה דייו הבטיח לראש־הממשלה מנחם
בגין להפסיק לזמן מה את שיחותיו עם אישים
פלסטיניים.

דיין הדגיש, עם זאת, כי כאשר תחלוף
הסערה סביב שיחות אלה, הוא יחדש אותן.

ה בי ש פחה בבקשת

נראה כי נמצא פתרון לבעיית כביש רמות. על אחד
משני המסלולים של הכביש הדו־סיטרי תבנה העיריה
מיגבהה קמורה מאספלט, שאומנם תהפוך את המסלול
בלתי־עביר, אך תסתיר את המסלול האחר מעיני
התושבים הדתיים.

ראשי הדתיים הבטיחו, בי אחרי שייבנה
המסלול הם יפסיקו את ההפגנות, ואילו
שר־הפנים, הד״ר יוסף בורג, הבטיח לממן
את הבניה ולהעביר לעירייה סכום של יותר
מ-ט 1מיליוני לירות.

החל כהפגנת השבוע הבא בכביש רמות
לא יובלו השוטרים לעשן.
הוראה זו עומדת לצאת ממיפקדת המחוז הדרומי של
המישטרה לכל השוטרים שיופקדו על שמירת הסדר
בכביש רמות.

בו רגבעד
הקרבתהב חי רו ת

פ עו לתר אוו ה

גם במיפלגה הליברלית קמו לאחרונה חוגים הדורשים
את הקדמת הבחירות. שר־האוצר, שימחה ארליך,
תומך בהקדמתן וטוען כי אם הבחירות תערכנה
בחודשים הקרובים, תהיה מפלת הליכוד קטנה יותר
מאשר בעוד שנתיים.

קו א לי צי החדשה
לאחרונה נערכו מגעים בין כמה חברי־כנסת לדיון
באפשרות להקים קואליציה חדשה, מבלי להקדים את
הבחירות. לדעת חברי־כנסת אלה אפשר יהיה להקים
קואליציה בראשות המערך, שבה ישתתפו שני פלגי
ד״ש, המפד״ל וחברי־הכנסת הבודדים שולמית אלוני,
גידעון האוזנר ויצחק יצחקי, ואולי גם של״י.

ח״כ המפד״ל דויד גלם ביקש מח״כ ש״י

נראה בי הנבחר יהיה דויד רקנאטי.

א ר לי ךבא שי ם
אח דין
שר־האוצר שימחה אדליד טוען כי הממונה
על הכנסות המדינה, אוריאל לין, חותר
תחתיו ומדליף מתוך מישרד-האוצר חומר
שנועד לפגוע כמעמדו של השר.
בשיחות אלה לא אמר ארליך בדיוק במה הוא
מאשים את לץ, הידוע כאחד ממקורבי סגו־השר־לשעבר,
יחזקאל פלומץ.

זי גללא שו ב ע טו ב
כאשר תת־ניצב בנימין זיגל הקליט
בהסתר את קברניט ״אל־על״ ,עקיבא
פרסמן, החשוד כהברחת זהב, הוא
אמר לו :״דבר כקול רם, אני לא
שומע כאוזן ימין ובכלל לא שומע
טוב.״ בך מתברר מתמליל ההקלטה
הנמצא כתיק־החקירה. כהמשך השיחה
פיפר זיגל לפרסמן, כי הוא אינו
שומע טוב מאז שנפל לידו פגז, כזמן
המילחמה.

חהארץ״ ב ב שי ד
ל ר כו ש עיתונים
היומון הארץ ממשיך במדיניותו לרכוש ולהקים
עיתונים מקומיים.

לאחרונה רכש ״הארץ״ 5צ אחוז ממניות
השבועון החיפאי-המקומי ״כל-בו״ ,ואחוז
דומה ככית־הדפום של אותו שבועון.

שו טרי םלא עשנו

לווי נגר ב כין

שר-הפנים, הד״ר יוסף בורג, ההל מקיים
מגעים בתוך מיפלגתו, כמטרה להפעילה
למען הקדמת הבחירות. בורג רוצה כהקדמת
הבחירות, כהיותו משוכנע כי תוך שנתיים
צפוי מרד צעירים נגדו כמפד״ל, וכי מקומו
כרשימה לכנסת הבאה אינו מובטח. תומך
בו, בצעדו זה, ח״כ יהודה כן־מאיר,
ומתנגדים לו היטרים זבולון המר, אהרון
אכו-חצירא וח״ב דויד גלם.

דוברו וראש לישכתו של נשיא־המדינה, יצחק אגסי,
עומד לפרוש מתפקידו. נשיא־ד,מדינה מחפש עתה
דובר אחר, וכבר שוחח על כך עם אנשים אחדים.

פ תרון ל כ בי ש ר בו ת

ב ב גין להתפטר
אשתו ובתו של ראש-הממשלה,
מנחם בגין, מפעילות עליו להציב בכדים,
כדי שיתפטר מתפקידו.
ללחצים של עליזה בגין וכתה, הסין?
מילוא, אין קשר למצב הממשלה, אלא
למצב בריאותו של ראש-הממשלה.

הנשיא בחפשדובר

הרב משה לווינגר מקריית־ארכע מתכנן
פעולת־ראווה גדולה, שתשמש משקל-נגד
להתנחלות מעבר-לגדר של חסידי עורך
הדין אלייקים העצני כקריית-ארכע, כסוף
השבוע שעבר.
לווינגר, שהתנגד למעשיו של העצני ושטען שהם
ראוותניים, מתכנן פעולה ממשית ורחבת־היקף, שבה
יקחו חלק כוחות שמחוץ לקריית־ארבע.

לנ ד או רו א ה
ש בי תהב,ו א ל־ ע ליי
שר־התחכורה, חיים לנדאו, אמר למקורביו,
כי ״אני אהיה הראשון שאשמח אם תיפרוץ
שכיתה ב,אל־על׳.״
לנדאו מתכוון ללחום בתוך הממשלה למען סגירת
אל־על, כדי להופיע בעיני׳ הציבור כאדם חזק אשר
הצליח לשבור את עובדי חברת התעופה־הלאומית.

במגרתו של לנ ד או קיי מ ת תו כ ני ת מוכנה
לסגירת ״אל־על״ ולהיערכות התעופה
האזרחית מישראל ואליה עד להקמת חכרת•
תעופה חדשה.

קנד התסרב
לקבל פו ש עי ם

ה שופ ט ב כי ר

שילטונות ההגירה הקנדיים יסרבו לתת
אשרות־בניסה לישראלים כעלי עבר־פלילי.

את הנ אשם

עד כה לא בדקו הקנדים בציציות הישראלים שביקשו
אשרות כניסה למדינה זו, ועובדה זו נוצלה על־ידי
מישטרת־ישראל, אשר היתד ,״מגלה״ פושעים מועדים
ישראליים לקנדה.

בחוגים מישפטיים כירושלים הוב עה
תמיהה, על כך ששופט־השלום
הראשי, ישראל ויינר, לא בלל עצמו
בהרכב שדן כמישפטו של ח״כ שמואל
פלאטו-שרון. עתה מתברר בי ויינר
מכיר מזה זמן רב את יעקוב חלפון,
שהוא אחד מן הנאשמים.
מינוי שלושה שופטי־שלום במישפט
פלאטו־חלפון-כן-אודיס מאיים לשתק
את פעולתו הרגילה של כית־מישפט
השלום כירושלים.

ה סיג ריו ת
י תיי קר! שו ב
שר־התעשיה, גדעון פת, ייכנע, ככל־הנראה, לדרישות
חברת דובק, ויתיר העלאה נוספת במחירי הסיגריות,
תוך מיספר שבועות.

ההעלאה החדשה תהיה כגובה של 15 עד
0צ אחוז ממחירי הסיגריות ביום.

יוסי נאי

3ן26 שגן5י\/ 03ק\8438!(^8/

1^116111(116311X11801388
6׳\€311 )16 10116116, 31״161• 8113
3111 160)101ק$03
16ז§010כ) 1ח 0ק 8ח16ז3
ו311ר1
61• §61׳\\8110
§ )03111ח5113\׳1
168־$ 36668801י1ז16ח

:דיז£״0ז

צבעים שנעלם
עד הגוון האחרון
עד ה צליל האחרון
נסה בעצמך להשוות ולבדוק האם תוכל למצוא
גרונדיג סופר קולור מצויירת
עוד מכשיר טלויזיה צבעוני המציג בפניך תמונה
במערכת צליל בעוצמה של
צבעונית עשירה כמו זו של גרונדיג סופר קולור.
5וואט.5.ו\/ו ,.8.וברמקול חזיתי
שפופרת המסך הבלעדית המשולבת בשיטת
באיכות הווה. יחד עם כפתורי
או ו88־וה, מוציאה לאור באופן חד וברור את
הבס והטרבל הנפרדים
כל הצבעים עד הגוון האחרון. היא שומרת על מיקוד המאפשרים איזון מדוייק,
קבוע של התמונה
מגיע אליך צליל מלא המלווה
את התמונה העשירה.
ובעזרת מייצב מתח
מיוחד נמנעות הפרעות עד השכ לו ל
ונשמרת אחידות האחרון ובהירות הצבע. מחשב מאז נוסד מפעל גרונדיג
קוורץ מיוחד בורר
הענק ממשיכים מהנדסי קונטראסט עבורך את
החברה להיות חלוצים
הצבע האופטימלי
בכל הקשור לשכלולים.
ומציג בפניך את
כך גם בטלויזיה
סופך קולור מנעון גרונדיג סופר קולור־תוצרת גרמניו[
הדרגות הנכונות של
להשיג בחנוי!
חוזק ועומק הצבע.
אוטומטי סורק ומאתר
יבואנים בלעדיים: גיל אלקטדונילן
את התחנה הרצויה

( סוסון

1בטלויזינת אחחת

הפעלת וידארטייפ ותמונה ללא קול.
בלחיצת כפתור(בעזרת
בלחיצת כפתור ״מעלה״ השלט רחוק על מסך
פס הפלא ,4^ 0המופיע
הטלויזיה שעון קוורץ דיגיטלי.
על המסך) ובקרת התדר
מכניסה את התמונה
עד הפר טהאחר1ן
להתאמה מלאה.
קשה לדמיין עד כמה עושה גרונדיג כדי להבטיח את

״זוכר״
כפתור נוסף
איכותן הגבוהה של טלויזיות סופרקולור. כל רכיב
התחנה ויכול להחזיר
אלקטרוני, כל מכשיר וכל מסך־צבעוני נבדק ונבחן
אותך אליה במדוייק.
עד הפרט האחרון.
שכלול נוסף מאפשר
טלויזיה גרונדיג סופר קולור
חיבור מכשיר הטלויזיה למערכות סטריאו וכן למכשיר עוברת סדרת ״עינויים״ כולל
וידאו טייפ. שלט רחוק 01-(-חזא £1¥101£ 0 0ח) מבחן הטבלה ברטיבות במשך
המתוחכם של גרונדיג,

24 שעות, מבחן עליית מתח
^ /המוכנס כקסטה לגוף

חשמלי, מבחן זעזועים פיסיים, 25 מאפשר
הטלויזיה,

* 0 תנאי חום וקור קיצוניים 200 ,
\ פעולות שונות כולל
1 שעות הפעלה רסססו הפעלות
שליטה ב־ 16 תחנות,
וכיבוי של המכשיר. כך שאליך
צבע,
הטלויזיה הנמכרת ביותר באירופה. התאמת
מגיעה גרונדיג סופר קולור,
כיוונון בהירות,
ת המובחרות
אמינה ומוכנה להוציא לאור את כל הצבעים עד
תל־אביב. 18 גבירול
ה בע״מ, אבן
עוצמת צליל,
הפרט האחרון.

רק את ואךך

קרם ידיים

חדש! ניחוח נוסף
אדג־יו ספורט

מ.קליפר
ש.שסטוב־ץ

שידור ׳
צל׳ ש
שלושה ימי ונמרה
• צל״ש לכתב עוזי כירמן, אשר
הוכיח כי עיתונות טובה פרושה, לעיתים,
לא רק זריזות ומהירות, אלא גם סבלנות
מרובה.
בירמן וצוותו ישבו במשך שלושה ימים

11ו!ובץ

ה11ו כ הו ה

אחדים שחזרו על עצמם, ונושאים בלתי-
חשובים. כאשר הבחינה כי במקום אחד
משבחת כבר ג׳יהאן את אופירה, היא
קיצצה את הקטע שבו היא מספרת על
דיוניה עם אופירה ועל ניירות־העבודה
שקיבלה ממנה. חן קיצצה גם את הבעת
דעתה של ג׳יהאן על האינפלציה ואת
הסברה מדוע לא הגיעה לישראל עם בעלה
בשני ביקוריו הקודמים בארץ.

הו צ או תמח דו ת
צכי ודלו* אינו רק צלם טלוויזיה, אלא
גם חבר־ועד, ולהנהלה החדשה של רשות־השידור
כדאי ליצור עימו קשרים טובים.
בשבוע שעבר יצא וולף לגרמניה, על
חשבונו הפרטי, כדי לעבור שם קורם
השתלמות. ערב יציאתו נודע לו כי קיבל
מתנה משמיים. מנכ״ל הרשות, יוסף
(״טומי״) לפיד, הורה לאגף התקציבים
של הרשות להעניק לוולף סכום של 15
אלף לירות כהוצאות אש״ל לנסיעתו.
היתד. זו הפעם הראשונה שבה שולמו
הוצאות אש״ל לאדם שנסע על השבונו
הפרטי, מבלי שעשה עבודה לטלוויזיה ב-
חוץ־לארץ.

בתב בירמן

שמועות נו ס פו ת

הסבלנות משתלמת
ושלושה לילות בעידגדי, כשהם ממתינים
לרגע שבו תילכד הנמרה בבתא, וזאת
מבלי שהיו כלל בטוחים, כי היא אכן
תילכד. בלילה השלישי, כאשר נלכדה

בבתא, יכלו עוזי וצוות הצלמים והטכנאים
שלו להביא למסך הקטן את לכידתו של
הנמר והטיפול בו לאחר־מכן. זהו מיסמך
נדיר ביופיו, לא רק בארץ, שבה אין,
בדרך־כלל נמרים, אלא גם בעולם.

מאחרי המסך
מדוע קו צצה או פי ר ה
חבר הוועד־המנהל של רשות־השידור,
דניאל (״דני״) כלוך, הגיש שאילתא
לגבי הראיון שערך ויקטור נחמיאס עם
אשת נשיא־מצרים, ג׳יהאן אל״
סאדאת. בלוך טוען בשאילתא שלו, כי
עורכת השבוע יומן ארמנים, יעל חן,
קיצצה חלק גדול מהראיון, ודווקא את
הקטע שבו שיבחה אשת הנשיא המצרי
את רעיית נשיא־ישראל, אופירה נכון.
מתברר כי בלוך לא היה הראשון ש העלה
את הבעיה. עוד לפני שידור ה ראיון,
ואחרי שהוא נערך, החליט נחמיאס
כי נעשה לו עוול בכך שאין הראיון משודר
במלואו, והרעיש שמיים וארץ. בין השאר
גרם נחמיאס לכך שנשיא־המדינד.
עצמו, יצחק נכון, יורה לאנשי לישכתו
להפעיל לחץ על חן, כדי שתשדר את
הראיון במלואו עם דברי השבח על רעייתו.
יעל חן טוענת כי הראיון התמשך
לאורך של 14 וחצי דקות, והיא הח ליטה
לקצצו ל־ 10 דקות בלבד, מטעמים
מיקצועיים טהורים. היא חתכה נושאים
העולם הזה 2194

למרות מאמציו של זכולון המר, לא
נראה עדיין כיצד יוכל למנות את דן
מרגלית כמנהל־הטלוויזיה (ראה להלן)
מבלי לעורר זעזועים ברשות-השידור.
הוועדים בטלוויזיה קיבלו איום, שאם

הם ואגודת־העיתונאים לא יסכימו לעריכת
מיכרז, ימונה מנהל־הטלוויזיה על-ידי הממשלה,
כפי שממונה המנכ״ל.
כדי למנוע מצב זה עומדים הוועדים
להסכים לעריכת מיכרז, דבר שהתנגדו לו
עד כה, אך ידרשו כי יהיר, זה מיכרז
פנימי.
אם אמנם ייערך מיכרז פנימי, נראה
שיגשו אליו המועמדים הבאים: יצחק
ו״צחי״) שמעוני, חיים יכין ו אלכס
גילעדי. שימעוני הוא המקובל ביותר על
הוועד המנהל ועל היושב-ראש שלו, הפרופסור
ראוכן ירון, ועל המנכ״ל יוסף
(״טומי״) לפיד. שמו של חיים יבין הודלף
לאמצעי־התיקשורת, כמועמד אפשרי, עוד
לפני שיצא בשבוע שעבר לחוץ־לארץ. יבין
יכול להיות מקובל בתנאים מסויימים על
לפיד את ירון מתוך תיקווה שאם יקבל
יבין את התפקיד הוא ישלם עבורו ב־התיישרות
לפי הקו של המנכ״ל־הקומיסאר.
השם החדש שהועלה הוא שמו של אלכס
גילעדי. לגילעדי אין סיכוי רב, אך אילו
היו המנכ״ל והיושב־ראש חושבים יותר
היה הדבר מעלה את סיכויו. גילעדי הוא
איש מינהל ואירגון ובדברים אלה יעסוק,
אם ינהל את הטלוויזיה ויתרחק מהתכנים
של השידורים ומהצד הפוליטי שבהם. אם
הוא יהיה מנהל־הטלוויזיה יוכל לפיד לעסוק
באין מפריע בצד הפוליטי של החדשות
ושל התוכניות, כשאת גילעדי יעניינו
(המשך בעמוד )65

מאוזן :
.1חל בה שינוי .5 ;.עיסת־שקדים!
.10 נישא; .11 פרפר־לילה; .13 מטבע
ישראלי (ר״ת 14 חימר .15 ; ,תחמושת
קדומה ; .16 מלאך ; .18 עשוי־למחצה ;
.20 בור לאצירת מי־גשמים; .21 משמשת
להעלאת אנשים ומשאות ; .22 מבלה את
הלילה ; .24 מן המזלות ; .25 אדון
(הפוך 26 עליצות ; .28 מפירקי הגוף ;
.30 נוכח ; .31 פרי גינה ועץ ; .32 חוזק ;
.34 עסק בנטיעות; .35 דו; .38 ספר*
.39 גיבעה קטנה; .41 קליפת העינב;
.42 פרח־נוי; .43 מצבת־זיכרון! .45 מל בוש;
.47 מן השבטים; .48 הריגה בכור
נה־תחילה ; .50 יחידה בכרם ; .51 מילת־שאלה
לזיהוי ! .52 מילת־ברירה ; .54
במקום ההוא; .57 גרניט; .61 בילבד;
.62 צמח ; .64 כלי-קיבול גדול ; .65 אסורים
; .66 שן המפתח ; .67 מבני נוח ;
.69 כף־אשפה ; .70 בוץ ; .72 משמש לכיסוי
הגג; .74 לוז .75 :ציר הדלת; .77
אבי המדע הבידיוני (ש״מ) .78 :מלחין
צרפתי ; .81 תפקיד צבאי ; .83 מטבע יפאני
; .85 גם אותה כבש יהושע ; .86 מורכבת
מחורים המחוברים בחוטים .88 :חדר
באונייה ; .89 שיעור השימושיות .91 :מן
הגפיים; .93 מציאות; .95 נתיב־מים
קטן .96 :בגד-שרד ; .98 בוא הלום ! .100
ראש־אגף (ר״ת 102 עליך לדעת ! .103

שופט ; .104 אסירי״מילחמה .105 :שזהותו
אינה ידועה.
מ אונ ד :
.1אל ההר! .2כינוי; .3מין מסמר;
.4אפס כוחו; .6רוצה לומר (ר״ת):
.7מידבר באסיה; .8אות בא״ב העיברי:
.9שמן־האדמה ; .12 גוי ; .15 מסביר*
פנים .16 :חומר הפקק; .17 החיה הגדולה
ביותר ; .19 תרף ; .20 מזל ! .21 סחורה
.23 :נזכר־לעיל (ר״ת) .24 :שביב;
.26 מלחין צרפתי .27 :בת־קול; .29 רעדה
; .30 בארמן .33 :נאמר ; .34 פריך :
.36 קיבוץ בגליל העליון ; .37 מריבה ;
.40 משאבת הגוף; .41 רשע .44 :עולז;
.46 תנועת־מים בים; .47 עלה בספר:
.49 חרסה ; .50 חתיכה גדולה .53 :צורת-
יישוב חקלאית; .54 אבר-תנועה.55 :
ריקבון; .56 נצח .58 :מרגיש; .59 רחב־ממדים
.60 :תשלום עבור הכלה; .62
אבר־תנועה; .63 רטוב במיקצת; .66
תאוותנית; .68 אבן־חן ; .71 משמעות;
.73 עבודה ; .76 לאן .77 1ללא־עוררין1
.79 כלי־דם בגוף; .80 נמל־תעופה (ר״ת):
.82 בה דורכים את הענבים .84 :פנורא־מה
; .85 כבד־לשון ; .87 בלוטת־הנקה ;
.90 רבים כאלה בעץ .92 :נתקל ב.94 ;-
מן האמהות .96 :מס־ערך־מוסף (ר״ת);
.97 גוף ראשון יחיד; .99 שים עצמך
על כיסא! .101 קידומת שמשמעה שלילה;
.102 אביון; .103 מתנודד (הפוך).

אנחנו משקיעים עבודה בבגדי ילדך
באילו ת פ תו שמלה עילית בשבילך

ביצירות אורפז עיצוב אופנתי ונוח

ביצירות אורפז גיזרה מעולה

| יייי1| | 8

ביצירות אורפז הבדים והאביזרים מעולים

...וכל זה
בשביל ילדיך

ביצירות אורפז בקרת איכות קפדנית

יצירות אורפז אופנת ילדים ונוער
אודפ ! -ד ח?פז) ב או פנ ה !
דרו. דיברי 4ר ז די*-יו ביבטדי 3 - 3 3 0 3 5 7 :

1!7ד המפרס ם בעי׳ מ

את הדגמים המעולים
של יצירות אורפז ניתן
להשיג באגרופה -ובארץ
ברשתות השיווק
הגדולות ובחנויות
ההלבשה המובחרות
לילדים ונוער בכל רחבי
הארץ.

שיחר
(המשך מעמוד )63
רק הצדדים המיקצועיים־אירגוניים: של
עבודת הטלוויזיה.
אולם לגילעדי יש נקודה שחורה גדולה
אצל לפיד וירון. הוא היה אחד מהתומכים
הנלהבים ביותר של ארנון צוקרמן,
ואף הפיק את מסיבת הפרידה שנערכה
לכבוד המנהל שהודח. לעומת זאת לא
השתתף גילעדי בהפגנות הסוערות שהיו
בטלוויזיה נגד סילוקו של צוקרמן.

מוסקווה גו רמתמשבר
נראה כי אלכם גילעדי מעורב בעוד
פרשה המעסיקה היום את הטלוויזיה.
עובדי הרדיו, בתמיכתו האילמת של מנהל
הרדיו גירעון לב־ארי, עומדים לשגר

הא מסול1נדון
ב די שהה פגנ תי ת
בשבועות האחרונים הפך ירון לונדון
ילד טוב ירושלים. רשימת המרואיינים
של עלי כותרת מועברת בזמן לקומיסר
יוסף (״טומי״) לפיד, אין ויכוחים בינו
לבין מערכת עלי כותרת, ושום הדלפה על
פסילות אינה מועברת לעיתונים.
הראיון שהיה בשבוע שעבר עם ח״כ
יצחק רבין, היה אחד מהראיונות המעטים
שמילא את התוכנית כולה, כשמלבד
המתופף אהרון (״אהרלה״) קמינסקי,
היה בו רבין כוכב בודד. יש טוענים כי
קיים קשר בין ראיון־ענק זה לבין העובדה
שלפיד יחזור לצהרון מעריב, שהוציא
לאור את הספר של רבין.
אולם איש אינו חושד בלונדון כי התקפל
לפתע והפך אחד ממלחכי־הפינכה של
לפיד. המקורבים ללונדון מספרים כי הוא
החליט להפסיק השתתפותו בתוכנית עלי
כותרת וכי בעתיד הקרוב יתפטר. לונדון
רוצה להתריע בהתפטרותו נגד המישטר
החדש בטלוויזיה ולכן הוא צובר שורה
ארוכה של מיקרים שבהם נפסלו מרואיינים
בעלי כותרת, כדי לפרסם אותם
במקובץ עם התפטרותו.

וי דוי ים איש״
למי שסוגר את מקלט־הטלוויזיה, כאשר
הוואי חמש אפס מתחיל לפעול, ופותח
את רשת ב׳ של קול ישראל, צפוייה הפתעה
נעימה. מדי יום שישי מביא מי

עיתונאי מרגלית

השבוע הזה הוא מסוכן. מוטב שלא
תקבל על עצמן עבודות
רבות מדי בשבוע
זה. מיכשולים
קטנים עלולים לשבש
את לוח״הזמנים שלי
ולגרום לד אי-נעימות
רבה• ייתכן כי תזכה
להכרזת-אהבה לה ציפית.
נסי להיות יותר
21במרס ־
20באפ רי ל
מציאותית, אל תחשבי
שמתאכזרים אליד בכוונה
תחילה. צאי למנוחת סוף שבוע.

שאיפתך לסובלנות תפגע בך; היה יותר
תקיף ועמוד על שלך
ביתר עוז. התנגשויות
בינך לבין חבריך לעבודה
או שותפיך
עלולות להועיל לך אס
לא תהיה רכרוכי. קשה
לך לכתוב מכתב חסויים,
אולם השתדל. יית!
1 21 באפריל ־
כן ויהיה זה בעזרך.
0 1׳ 2במאי
נסה לגוון את צורות
החיזור. שלך. אל תסרבי
לענות למחזריך לבל תהיי מבודדת.

שוו

אתה מלא מרץ ויוזמה ואתה מרגיש
שאתה יכול לגשת להגשמת
תוכנית מסו-
יימת, אותה תיכננת
כבר זמן רב קודם לכן.
יגישו לד עזרה חשובה,
אך נטיותיך העצמאיות
עלולות להרגיז את
ייייד ומכריד• במישור
החברתי צפוייה
לד פגישה שתפיג את
רוב אשליותיד• השבוע
לא יהיה שבוע של הרפתקות ואירועים.

ד0111,
ק 31

חבר מפד״ל
מיכתב למנכ״ל הרשות יוסף (״טומי״)
לפיד נגד גילעדי.
במיכתב יובע איום גלוי, שלפיו אם יסע
גילעדי לבדו לסוסקוחה בחודש ינואר הקרוב,
כדי להכין את שידורי האולימפיאדה,
מבלי שיתלווה אליו מפיק מטעם
הרדיו, הם יפתחו בעיצומים. עובדי הרדיו
העלו מקרים אחדים, שבהם נשלח בעבר
גילעדי לחוץ־לארץ, כדי להכין תשתית
למיבצעי שידור, ודאג רק לטלוויזיה בעוד
שהוא מזניח את הרדיו.

אל תסכן את סיומה של עיסקה מוצלחת
בהססנות או בהתפרצות
כעס. זכור כי האנשים
שמקנאים לך
מחכים שתעשה מיש־גים
כדי להשתמש בהם
נגדך. מסע קצר עשוי
לגרור בעיקבותיו פגישה
רומנטית מרתקת
מאד ומלאת חוויות
21 ביוני -
20 ביולי
מרגשות ומסעירות. נסי
להיות יותר מודרנית
בלבוש ובאיפור. נסי את הצבע הכחול.

ב חו ר טו בוחברהמפ די׳ ל
שר־החינוך, הממונה על חוק רשות-
השידור, זבולון המר, עדיין לא התייאש

סוו 11

עורך לונדון (כהפגנה דצוקרמן)
אוגר פסילות

שהיה מנכ״ל רשות־השידור, יצחק ליכ־

מנהל יבין
מועמד חדש
מהסיכוי למנות את עיתונאי הארץ, דן
מרגלית, כמנהל־הטלוויזיה. בשיחה שנערכה
לאחרונה בין המר לבין שר־האוצר
שימחה ארליך, ניסה המר לשכנע את
ארליך לתמוך במועמדותו של מרגלית,
באומרו :״מרגלית הוא בחור טוב. הוא
בחור טוב משלנו. הוא דתי, שומר מיצוות
וחבר המפד״ל.״
העולם הזה 2194

ני, וידויים אישיים של אישים מוכרים,
במיסגרת תוכניתו בין שישי לשבת.
חנה מרון סיפרה לליבני כי מאז פציעתה
במינכן היא נפגעה כאשה. מרון אף
ניתחה את סגולות־המישחק של ראש־הממשלה.
מנחם כגין, וטענה כי הוא
שחקן טוב, אך חוזר על עצמו. הסופר
יהודה ׳עמיחי, אשר את יצירותיו לומדים
לבחינות־הבגרות, גילה כי ציון ה בגרות
שלו בספרות היה .6ח״כ גד יע קוב,
נמצא, מאז התחתן עם דיילת אל־על
גד ה פרלמוטר, בטראנס של וידויים
אישיים וחשיפה עצמית. נוסף על גילוייו,
במקומות אחרים, הוא התחיל לפתע לכתוב
שירים, גילה שהוא כותב רומן רגשני.
שר־הקליטה דויד לוי סיפר כי לראשונה
מאז נבחר כשר הצליח להרחיב את
דירתו בבית־שאן, ויש לו פינת־עבודה,
הרחק מ־ 11 ילדיו. לוי גם הודה כי הוא
״אוהב מאד להתלבש יפה.״
מאזיני הרדיו, מאותם האוהבים מידע
מתוך־הנפש ומתוך־המיטבח, מאושרים מכך
שליבני הודח מתפקידו כמנכ״ל הרשות,
ועל-כך שרשת ב׳ רכשה לעצמה
מראיין חודר-לבבות.

אנשים רבים מציעים לד הצעות מעניינות,
אבל חשדנות דוחפת אוייד לדחות
הצעות אלו. אחד מידידיך
יעזור לך לעשות
צעד גדול בתחום
האינטלקטואלי או ח-
אמנותי. מכתב נרגש,
שירגש גם אותך, יגיע
אליד השבוע. גילויי

א ף !1
חיבה מאנשים שהסתייגו
ממך עשויים ל!1ג
ביולי ־
21באוגוסט
עודד אותך מבחינה

חברתית. קריאה־ ,שמי-
עת מוסיקה והליכה לתיאטרון לא יזיקו
לך• אדרבה, הם ישפרו את מצב רוחך.

דווקא ברגע שתעמוד על סף השינוי המיוחל
בחייו תרגיש כבול לעבר. עליך

לפעול בהגיון, אל תתן
לרגש לשלוט בך. צפו־ייה
לך הפתעה נעימה.
אשר לענייני הלב מוטב
לא לנקוט גישה הנוגדת
את רגשותיך, בייחוד
לגבי בן זוגך.
גלה יותר הבנה למש פחתך,
אפילו אם הנך 1זז? 8י.־ו1.ז
עייף וחסר סבלנות. נסי
לעורק את -נטיותיך ה־אמנותיות,
ייתכן, שהן תמלאנה את החסר
במצבך הנפשי, שכתוצאה מכך את עצבנית.

חאזניים

אם תשכיל לרסן את הרגשנות המופרזת
שלד, תוכל לזכות בתוצאות טובות יותר.
חופשתך תמה ועליך
להרתם עתה ל-
התחייבויותיך שהזנחת
עקב העדרך. אחריות
נוספת תחיל עליך מ עתה
והלאה אך אל
יתעוררו אצלך רגשי
גדלות והתנשאות. בת
עקרב — צפויה לד מתנה
שתעור בך התרגשות
אד לא תביא לך
תועלת ממשית. עתה הוא הזמן לצאת
לחופשה, שחיכית לה והדרושה לד ביותר.

עקת

אתה עלול להיסחף בסערת הרגשות המקיפה
אותך ולאבד את כושר השיפוט שלך.
אם אתה שואף לחידושים
באורח חייך, מקום
מגוריך והסובב אותך,
עשה זאת השבוע. לבן
את כל האפשרויות, בצורה
מחושבת ומתוכננת.
אל תסמוך על ניחושים.
פגישה רומנטית
מאכזבת טומנת בחובה
לקח חשוב לעתיד. היזהרי
מנטייה לסיכונים
בענייניך הפרטיים, היי רצינית ומעמיקה
יזתר מתמיד. הבזבזנות עלולה להזיק לך.

קשת

היסודות האיתנים שבנית יתנו את פריים,
והמצב שלך ייעשה
מבוסס יותר. מכתב
מעורר סקרנות יגיע
אליך. מוטב שתנהג
מעתה ביתר עדינות

באדם האוהב אותך.
כשאת מנסה להיות
ערמומית או רעה, את
מצליחה, א ד המחיר
ו 2בדצמבר ־
ביניאר סי שאת משלמת גבוה

מדי• נסי להיות יותר
מאופקת ונוחה ביחסך לסובבים אותך.

אתה מתהולל יתר על המידה. שתייה מופרזת,
פרשיות רומנטיות
ומישחקי־מזל אינם
עיקר החיים. נסה
להבטיח את זכויותיך
במקום עבודתך. אתה
מסוייג אך טוב־לב
והאדיבות הן תכונות
שכלל אין לזלזל בהן.
בת דלי — העדיפי
את בן מזל תאומים
על פני בני מזל עקרב
ודלי. השבועי הוא שבוע מסוכן להימורים.

תחילת השבוע לא תהיה טובה ביותר,
אבל תודות לעזרתו של אחד מבני מזל
עקרב תצליח להשיג
את התוצאות הרצויות
לך. בעניינים רומנטיים:
קלות־דעת ובי-
טחון־עצמי מופרז לא
יביאו לך כל תועלת.
מוטב שתרסן את עצמך
נמו(ו!
כל עוד אינך בטוח ברגשותיך.
היי יותר
22 באוגוסט -
.22 בספטמבר
סנטימנטלית, אל תקבלי
דברים הנאמרים
לך בהבעת פנים קשוחה, והשתדלי להיות
מטופחת ונשית ותיהני יותר מהסובב אותך.

במישור המיקצועי יהיה עליך לקבל
החלטה קשה בזהירות בלתי רגילה. ידיעה
מסויימת תעורר בך
התרגשות, אף כי אי נה
נוגעת לך במישרין.
קינאה שתתעורר
באשמתך תקלקל את
בילוי החופש שלך.
תחושות הקינאה שלך
עלולות לסבך אותך
יותר מאשר בילוי סוף
19 בפ ב רו א ר
__ שבוע. רצוי שתלד ל20ב
מרס
רופא או פסיכולוג אם
הנך מרגיש עצבות יתר. נסח לעסוק בעיסוקים
מרגיעים. אל תקצצי את שערותיך.

ום רביעי

• מר אד (שעה .)7.00
אד, הסוס המדבר, מושאל על-
ידי בעליו לתלמידי תיכון כדי
שישמש להם קמיע למישחק.
הקבוצה היריבה גונבת את
אד, ותלמידי התיכון מנסים
להצילו מידיהם עוד לפני שיתחיל
המישחק.

סנדי למצוא את חלק־הלווין
וללכוד את המרגל.

שבת

• כית־שמש (.)9.35

הפרק האחרון של סידרה זו.
בפרק זה אין אפילו את המתה
של ערב הבחירות. הוא
דן בנושאים הלא־מוגדרים של
בעיית הזהות העצמית, הדימוי
העצמי של תושבי בית־שמש
ומתמקד על בעיות הדור הצ עיר
כמעט חסר־התקווה של
המקום. גיבורי הסרט הפכו
מפוליטיקאים־בפרוטה לאנשים
מתונזכלים הנושאים עימם מועקה
כבדה.

@ בועות (שעה .)11.15

22. 9
• חידושים והמצאות
0.02 מתרכז הערב בנושא
אחד: המכון לחקר ימים ואגמים,
מכון סקדיפס בקליפור ניה,
שם נערכים מחקרים שמטרתם
למצוא דרכים לניצול
אוצרות המזון והמינרלים ה חבויים
במעמקי הים.

• שירים בצוותא עם
שושנה דמארי (.)8.15
הגיע תורה של הזמרת־ציירת
שושנה דמארי לשמש כמוקד
התוכנית שירים בצוותא. דמא-
רי שרה משירי לי לה לו, שירי
הפלמ״ח ושירים של היום.
אורח הכבוד הוא, כמובן, מלווה
הקבוע של דמארי ומי ש כתב את מרבית הלחנים שהיא
שרה משה וילנסקי. אילי גוו־

מכלובן, לשרוף אוהלים ולחתוך
חבלים. לעזרתו נחלצות
שלוש החתיכות המתקבלות ל עבודה
בקירקם: קלי כאופ-
נוענית, קרים כמטרה לזורק-
סכינים וסברינה כליצנית. הן
מגלות לדעת כי יש מי שמנסה
לחסל גם אותן.

• קץ הדרכים (.)10.35

על בסים סירטו התעודי של
מאייר לוין, שצילם את הפלגת
אניית המעפילים לא תפ־חידונו
בסוף שנת ,1947 מגיש
שרות הסרטים של מרכז ההסברה
על פי תסריט ובימוי של
יגאל בודשטיין. תולדות ההעפלה
הבלתי־ליגאלית לארץ-
ישראל מתוארים משך 80 דקות
שבהן מופיעים על המסך־הקטן
חמישה ממעפילי לא תפחידווו,
ראש הבולשת הבריטית בא-
רץ־ישראל הורן, מזכירו הפרלמנטרי
של ארנסט בווין,
כריסטופר מייהו, לורד שינוול,
שר בממשלת בווין, דויד (״דולק״)
הורביץ, מפקד לא־תפחי־

על אדונים ומשרתים: לסלי אנצ׳און
יום רביעי, שעה 8.00

• על אדונים ומשרתים
8.00ג׳יימם והייזל מוזמנים
לסוף־שבוע לסומברי-
פארק, בית־הכפר המקסים של
הלורד והליידי ניוברי. אולם
סוף־שבוע זה, שהיה אמור
להיות מסע תענוגות, הופך
סיוט להייזל. לפתע היא מגלה
שבאלמי צדק: אץ היא
מורגלת במינהגים המיוחדים
של בני־האצולה. היא גם יודעת
שאחת מבנות הבית,
דיאנה, היא ידידה קרובה של
ג׳יימם וכי פעם אף דובר על
נישואים ביניהם. רוז מצטרפת
אל השניים כמשרתת איש ת
של הייזל, ואדוארד מצטרף
כדי לשרת את ג׳יימס.

ברט ממשיך להתנהג בצורה
מוזרה ועולה ההצעה לשלוח
אותו למוסד לחולי־נפש. האב
טים מבקר בדירתן של אינג־ריד
וקורץ כדי להיפרד מקו־רין
לפני שהוא יוצא למינזר
מרוחק בקנדה, בעיקר כדי
לשכוח את קורץ. ג׳סיקה מנסה
להמלט מהארץ כדי לברוח
מהעונש, אך בנסון מונע זאת
בעדה. צ׳סטר מסביר לקלייר
כי הוא חייב למכור את הדירה
והמכונית שקנה לה, כדי
לממן את המאבק המיש&טי
של ג׳סיקד. וכתגובה מסגירה
אותו קלייר לוועדת הבורסה
לניירות־ערך.

• יומה (שעה .)10.05
נראה כי עידן ח״כ פסח נ תפר
הגיע בכל זאת לטלוויזיה,
המשדרת הערב מערבון מסוג
ד ,,אשר צולם במיוחד לטלוויזיה.
שריף קשוח מנסה להתמודד
עם כנופיה מאורגנת היטב
העושה הון מעיסקות מפוק פקות
עם הצבא וממכירת מוצרים
שונים ומזון לאינדיאנים
המתגוררים בשמורה־צבאית.
השחקנים הם קלינט ווקר ובארי
סאליבן שגם צופי טלוויזיה
מובהקים אינם מכירים את
שמותיהם.

פרנטה

וטייכר

11.15 בכל פעם שלטלוויזיה
אין מה לשדר צריך מישהו
לבחור בין ג׳יימס לאסט
ותיזמורתו לבין צמד הפסנתרנים
פרנטה וטייכר. הערב נפלה
הבחירה על הצמד.

יום חמישי
20. 9
• סוד במוס (.)5.30
תוכנית הפרידה של דליה
מזור היוצאת לטיול ממושך ב־ארצות־הברית.

פליפר (שעה .)0.32
מתחרה השבוע בהאיש השווה
מיליונים. חלק מלווין נפל לים,
סמוך לשמורה, והגיע לידיו
של מרגל זר. פליפר עוזר ל 1
616

יום שי שי
21 9
• נוער תשל״ט (.)3.00
דליה ברונשטיין המתעקשת
להבין בענייני נוער, מגישה
סרט דוקומנטרי הסוקר את ה נוער
הישראלי בשנה שחלפה,
ומנסה לחדור למחשבותיו באותה
שנה.

• שעה טובה (.)0.35
מני פאר עורך ניסיון נוסף,
ומבטיח כי הפעם התוצאות
תהיינה טובות יותר מאשר
הופעת הבכורה של תוכניתו
החדשה. פאר מביא אל המסך
הקטן בתוכנית הבידור המיש־פחתית
שלו את חווה אלבר־שטיין,
שהיא תמיד טובה, את
לאה לופטין, מפליטות שוקולד
מנטה מסטיק, את הפנטו־מימאי
עזרא דגן, ואת מי שנכשלה
בהגשת תוכניות־ספורט
בטלוויזיה רחלי חיים.

• מיכאל שלי (.)10.25
למי שהחמיץ את הגירסה הקולנועית
של מיכאל שלי, היצירה
הכי מפורסמת של הסופר
עמוס עוז, יש הזדמנות נוספת.
סירסו של דני וולמן
יוקרן הערב בטלוויזיה ובתפקידים
הראשיים אפרת לכיא
ועודד קוטלר. סרט זה מגלם
בתוכו את כל מה שהטלוויזיה
הצליחה להכין לקראת ערב
ראש־השנה.

חגיגית אך נדהמים לראות כי
לזוג הצעיר יש תוכניות אחרות
לגמרי.

• סוראמללד (.)0.35

לפני כחודש הלכה לעולמה
אחת הדמויות הציוריות ביותר
של ירושלים, סוראמדלו. חוד שים
אחדים קודם לכן נערכה
לסוראמללו מסיבה במלאת לו
80 שנה. המסיבה בויימה וצולמה
על־ידי חיים גיל והשתתפו
בה ידידיו של סוראמללו כרבקה
מיכאלי, שייקר! אופיר,
שאול ביבר, חיים לסקוב ודן
בן־אמוץ.

• שירת הספן שבע
הימים 10.10 התסריטאי

מלווין בראג והבמאי קן ראסל
עסקו משך חודשים רבים בליקוט
חומר על קבוצת המשוררים
שהצטופפה סביב ויליאם
וורדסוורת בסוף המאה ה,19-
הקבוצה אשר ערכה את מהפך
הרומנטי בשירה האנגלית. הסרט
מתרכז באחד מבני ה קבוצה,
המשורר סמואל טיי-
לור קולרידג ,,אשר התמכר
לאופיום ולא יכול היה למצוא
שלווה נפשית. קולרידג׳ התרחק
מאשתו שרה, התאהב באחותה
של מרי הצ׳ינסון, אש תו
של וורדסוורת וניתק מגע
עם כל ידידיו, כולל וורדסוורת
עצמו, עד שמצא חום ואהבה
בביתו של ד״ר גילמן בלונדון.
בתפקיד וורדסוורת מופיע
דיוויד וורנר מי שהופיע בתום
ג׳ונס, מורגן וכלבי הקש
ואילו קולרידג׳ הוא השחקן
דיוויד המינגס הזכור מיצרים.
קמלוט ובן־המלו והעני.

יום שלי שי
25. 9
• למישפחה (.)7.00
שירים בצוותא עם שושנה דמארי
מוצאי. שבת, שעה 8.15
ליצקי ויונה עטרי שרים קטעים
משוק המציאות.

ולהתחיל

מחדש

0.15 המפיק ישראל וינר
הכין תוכנית שאולצה במיוחד
לראש־השנה המספרת על התחלות
חדשות ומחודשות ובוחנת
שאלות מהות תוך עשיית
חשבון־נפש.

דנו, גד לסקר, עדה סירני מל חים
וחיילים בריטיים, אנשי
הגנה והמוסד לעליה ב ,,אנשי
מחתרת איטלקים וכמובן
אנשי האצ״ל. כן אפשר יהיה
לשמוע את קולותיהם של דויד
בן־גוריון, הארי טרונזן, דוויט
איזנהאור וארנסט בורן.

סועאד קרמאן מראיינת את
ד״ר עדנאן כאמל על בעיית
פצעי הבגרות. המצלמה המ שוטטת
של התוכנית גילתה
מיספר סטודנטים ערביים ל

אגדה כחולות (שעה

10.05 להקת עינבל עם ה־כוריאוגראפית
רנה שרת וה מלחין
יוני רכטר משוטטת תוך
ריקוד בתל־אביב, החוגגת בימים
אלה את יובל ה־ 70 שלה.
ריקודי הלהקה מבוססים על
יסודות פולקלוריסטים שהיו
בתקופות שונות של תל־אביב
והרקדנים צולמו על רקע גן־
הפיסגה ביפו, דרך־הנמל, חוף-
הים, נווה־צדק, רחוב דיזנגוף,
אוניברסיטת תל־אביב והלונה־פארק
שבגני־התערוכה.

איר לחייג רצח

10.35 קולומבו, הוא פיטר
פאלק, חוזר בהזדמנות
חגיגית זו של ראש־השנה ומביא
עימו הפעם את השחקן
הבריטי ניקול וויליאמסון.

יום שני
24. 9
• מדרשה (שעה .)8.00
אנשי מחלקת הדת של הטלוויזיה
מנסים להוכיח באותות
ובמופתים את יתרונו של הלוח
העברי על פני הלוח הגרגוריאני
ועל פני הלוח המוסלמי.

הכל נשאר כמשפחה

8.30 ארצ׳י ואדית מכינים
למייק וגלוריה ארוחת־פרידה

יום שלישי, שעה 8.30
אמנות, המשמשים חלוצים בשטח
זה ופינת־האופנה מצביעה
על החזרה לאופנות היש נות.

סטאלין — האדם
ותדמיתו 8.30 במסגרת

יום ראשון

מנהיגים שעיצבו את פני המאה
מוקדשת התכנית לסטלין,
אשף שיכתוב ההיסטוריה אשר
הכיר בכוח אמצעי התיקשורת
בשירות השילטון. פרק זה ב-
סידרה חושף את כל כיעורו
של המנהיג הסובייטי.

23. 9
#מסד גדול מסד קטן
0.05 גם מערכת תוכנית
זו עשתה לעצמה חיים קלים
הערב. ניסיס דיין יגיש לקט
של קטעי סרטים שהוצגו במשך
השנה על מסכי־הארץ.

• המלאכים של צ׳אר־

לי 0.45 יאנוס, מנהל קיר-
קס צועני, מסרב לפנות למיש-
טרה למרות הנסיונות החוזרים
ונשנים להרוס את הקירקס
שלו. מישהו דואג לשחרר חיות

מנהיגים: סטאלין

שירת הספן: ורנר
יום שני, שעה 10.10

ערוגות

הבושם

0.35 עיריית קריית־שמונה
מציגה את הווי המיזרח בעז רת
יפה ירקוני, אורי שבח,
הפרברים, להקת מחול גרוזי נית
וכל זאת בהנחיית לילית
נגר, אהובת המלחים המצרים.
התוכנית כולה צולמה בחור-
שת-טל היפהפיה.

ו ב רגי ל
א ע לוו

עודותר

ב ״טבחות ונד 120״
כל סבוס שתפ קי ד ב תנו פתהמבצע 31ח
בתע 1קשל 2570 בתו בבל הבנק.
בל סבות שתפ קי ד תעבר ל ת קופ תהתבצע
( בתש! ש 1ה) ונויר ל או תו ה ש בון ו ב בן
1בה בתע 1קעדס
בתקות 147 בבנ קי ח האחרית.

ותרזתן
התבצע בב 1ק טפחות ע ד סור חו ד ש ספסתבר !

אלתסתפקבפ חווו -ה סו ך ב בו ק

בנק משכנתאות לישראל בע״מ
ירושלים רח׳ הלני המלכה # 9ז־ת! פארן ,59 ככר דוד טנה • .מ ר כז
״כלל״ רח׳ יפו 97 תל־אניב רת׳ החשמונאים 123 רח׳ פרישמן . 42
חיפה רח׳ פל ים , 9בית צים • .רח׳ אחד העם 15 פאר שבע רח׳ מצדה
מרכז הנגב. אשדוד מרכז מסחרי ד /רח׳ מ. ח .שפירא. נתניה רח׳
הנוטע ( 16 סמילנסקי ) 13 נצרת־עילית מרכז מסחרי חדש של שו״פ.
אילת רח׳ האלמוגים 215/3

4כווני איכות חיים
בדירות נ אות דברת
רמת חיים ברמת־השרון
החלטתם לרכוש דירה?
דירה חדשה לא קונים בקלות ראש.

רבים מדייריגו אומרים שדירות
״נאות דברת״ הינן ״רמת חיים -
ברמת השרון״!!

אנו מציעים לכם לראות ולבחון
דירות רבות. לשוחח עם דיירים
ולבדוק איכויות ומחירים.
אנו נשמח אם תעשו זאת, שכן, אז
יהיה לכם קל יותר להיווכח כי
דירות״נאות דברת״ ברמת־השרון הן
באמת אלגנטיות, מתוכננות להפליא
ומבטיחות לכם 4כיווני איכות
חיים ללא פשרות.

הם יודעים מה שהם אומרים כי
דירות״נאות דברת״ בנויות בבניינים!
מהודרים ביותר בעלי חזית מעוצבת
ומסוגננת בהידור. בכל בנין: חדר
תרבות ומשחקים, לובי מפואר
ומתקני משחקים לילדים בגן
הבית. בדירות״גאות דברת״ ריצוף
כהה בסלון ובפינת האוכל, מטבח
אמריקאי וקרמיקה וחרסינה
פרחונית במטבח.
בואו לגור ברמת חיים ובחברה
טובה. ברמת־השרון.

סלון 600/387

פ.אוכל
מטבח

240 240

380/277

/,חדר

340/220

.ילדים

385 280

דירה יוקרה
י 4£חדרים
ברחי מרדכי

1א 1ת דברת בניו* א

משרדי ההנהלה: רצושוו-לציוו, רחי
^ .ד בו ת! משרד המכירות ראשון-לציון, ו חי

במדינה עסקים ממונית בד מזומנים
חברה חדשה מבטיחה זהפיד
את הח7ום לרכוש
מכונית חדשה לאפשרות
מדי יום ביומו מתפרסמות בעיתונות
מודעות ענק תחת הכותרת מגא־ רון, המבטיחות
לציבור ״מכונית חדשה מכל הסוגים,
בהתאם לתקציבך, בתשלומים ללא
ריבית מ־ 20 עד 50 חודש.
מאחרי נזגא־רון עומדת חברה חדשה,
שהוקמה על-ידי סמט מילטון ולואים קו-
טק, שני עולים חדשים מארצות־הברית.
אזרחים תמימים ההולכים שבי אחרי ה־פירסומים,
מגיעים למישרדי החברה, שלה
סניפים במקומות שונים בארץ. הם מאמינים
כי אכן יקבלו מכונית חדשה, וישלמו

כמה פעמים בחח־ש את קתה בשר? כמ כל

עקרת בית מודרנית, גם לך מגיע מקפיאון ״פיילוט אינדסיט״ ,בו אפשר לאחסן ירקות, בשר ועוגות
למשך חודשים ולשמור על טריות המזון(גם מזון מבושל!) .את תחסכי לך קניות רבות, שעות בישול
ארוכות וכמובן את עליית המחירים. המקפיאון שלנו אינו מחליד ואת תוקסמי מעיצובו הקומפקטי

והיפה עם ציפוי הפורמאיקה מבחוץ. ובפנים -יש בו קבולת נטו של
/ 3 125 ליטר והוא היחידי עם מדחס מקורר המאפשר נצי ל ות גיו הה

#י 381
יותר. קני אותו עכשיו, במחיר 17,144.-ל״י במזומן (כולל מע״מ).
ין -י
ותזכי גם בשי מיוחד: שנת ביטוח חינם (בנוסף לשנת האחריות) 1 1; .

קני מקפיאה
פיילוט אינדסיט

יוזם מילטון
כל אחד מומחה
במשך הזמן את מחירה בתשלומים;
האמת שונה לחלוטין. חברתם של מיל-
טון וקוטק פועלת לפי שיטה, הקיימת בארצות
אמריקה הלאטינית כבר עשרים
שנים. לפי שיטה זו אין אפשרות לקבל
מייד רכב, אך יש בה הימור מעניין ומושך.
מכונית
ואיגרת־ פייס. במישרדו ה מפואר,
שבבית אסיה בתל־אביב, ישב סמט
מילטון והסביר את עיקרי השיטה :״השיטה
מבוססת על חלוקת הנטל הכספי הכרוך
ברכישת מכונית, בין אנשים אחדים.
החברה מאגדת את הרוכשים לקבוצות ה מונות
כמה עשרות איש כל אחת. כל קבוצה
רוכשת, באמצעות תשלומים חודשיים
של חבריה, שתי מכוניות בחודש, ומוסרת
אותן לחברים בקבוצה, לפי הגרלה.
״באופן כזה אנו הופכים בעיה לאפש רות.
הבעיה כיצד לרכוש מכונית חדשה
הופכת אצלנו אפשרות לרכוש אותה ללא
מזומנים, ובתשלומים ללא ריבית.״
החברה גובה עבור שירותיה עמלה של
תשעה אחוזים מערך המכונית. בהתאם לשיטה,
מורכבות קבוצות־הרוכשים לפי
מיספר התשלומים. כל חברי הקבוצה משלמים
אותו מיספר תשלומים, אך בשיעור
שונה, בהתאם לערך המכונית המסויימת.
קיימות קבוצות של 40 ,30 ,20ו־ 50 תש לומים
חודשיים. מיספר חברי הקבוצה
תמיד כפול ממיספד התשלומים. לפיכך,
בקבוצה של 30 תשלומים, יהיו 60 חברים.
אם נניח כי מחיר ממוצע של מכונית
בשוק הוא היום 600 אלף לירות, אזי בקבוצה
של 30 תשלומים חודשיים, המונה
60 חברים, תיפעל השיטה כך: כל אחד
משלם בממוצע 20 אלף לירות לחודש.
הקבוצה אוספת איפוא מיליון ומאתיים אלף
לירות בחודש. באמצעותם היא רוכשת
שתי מכוניות עבור חברים בקבוצה.
רכב אחד, מתוך השניים, יירכש עבור
מי שמיספר החוזה שלו עם החברה זהה
לשתי הספרות האחרונות של איגרת מיס־על
הפיס, שזכתה בפרס הגדול ביותר בהגרלת
הפיים השלישית באותו חודש. אם
אין מיספר זהה, יקבל את המכונית מי
שמיספר החוזה שלו קרוב ביותר למיספר
האיגרת כלפי מטה.
(המשך בעמוד )70
העולם הזה 2194

להשיג בחנויות המובחרות המורשות ע״י פיילוט. אולם תצוגה: רח׳ הצפירה , 19 תל־אביב, טל. 336231 .

מבצע מתנות ״לגו״ לילדים ולהורים בעיצומו.
בהגרלת ענק לכל רוכשי ״לגו״ יוגרלו: אופני מירוץ £3-1ט, 8£80
אורגו חשמלי( 5)105 וק!ע1£1א , 80 כדורגל שולחן <00£41-1ח\/
ועוד אלפי פרסים יקרי ערך.
כמו כן יוענקו חינם! משחק הטניס ״היט רקטה״ על כל קניה של אחת
ממערכות לגו ,912,182 ,855,853,232 :ו״תשבצ-עת״ המשחק
החינוכי המרתק על כל קניה של .50,1589,911 ,231,856 ,524 :
מהרו ורכשו עוד היום את אחת ממערכות ״לגו״ והשתתפובמבצע!
פרטים במודעות בעיתונים ובחנויות הצעצועים המובחרות.
המפיצים: סוכנויות קופמן בע״מ, ת״א, חשמונאים ,105 טל.268155/6 .

7ז ג \ ימצ 7ף !
סרים ואלבומים בנושאים:

• סר מתנות
• במבחר הגדול בייתר
• במחירים הנוחים ביותר

אמנות •תחביבים • מוזיקה • קולנוע • צב א
גננותיבישוליעיצובסנים •ילדים ועוד
1 8 1 0 8 ¥מ 0 8 X 8 8 1
אלבום בכריכת רכה המציג את
אמנות הפוסטרים 232 .עמודים,
רובם בצבעים.

120 .ל״י בלבדבמקום — 295.ל״י
8X01*8א ^ 1851 1ס ס 1
ספר המציג בתי כנסת עתיקים
שנחשפו בחפירות.

מחיר רגיל — 875.ל׳׳י
מחיר בארץ ־
— 593.ל״י בלבד

הכתובה בעיטורים
אלבום בקופסא מהודרת עם תדפיס
כתובות נדירות בצבעים מרהיבים

144 עמודים מדום 48 בצבעיו
העזים של דאלי
— 120 .ל״י בלבד במקום 278ל״י

\ 81( 8 8 8 0 8 .1£8118¥0£1 \ 1ג 1 8 8
אלבום מפואר המציג לראשונה, בצבעים
מלאים, אוסף אמנותי עשיר ורב״חשיבות
מאוצרותיה הקדומים של הכנסיה הארמנית
בירושלים

— 348 .ל״י בלבד

3 !¥ 8 8 8 8 11* 0 0 X 0 8 8 8
ספרה האחרון של יעל דיין

מחיר בארה״ב — 331.ל״י
בארץ — 210.ל״י בלבד

תעודות ש

״הייתי מוכן להרוויח את לחמי בזיעת
אפי, אך לא בדם אצבעותי,״ אמר בן־עמי
זוהר, חבר חדש בפרקליטות מחוז המרכז.
הגבר החייכן 49 החליף לפני שבועיים
את הנגריה שלו בגלימת־הפרקליטים.
הוא נולד בפולין, עלה ארצה בגיל צעיר,
סיים את חוק לימודיו בגימנסיה בלפור
בחולון, ואחר כך למד מתמטיקה ופיסיקה
באוניברסיטה העברית בירושלים.
לאחר שנשא אשה, והיה נאלץ להרוויח

מחיר בחו׳׳ל 1,000. -ל״י
מחיר בארץ — 680 .ל׳׳י בלבד

רשת חנויות הספרים הגדולה ביותר
הקובעת את הרגלי הקריאה בישראל
סססו ספרים חדשים בכל חדש

דרכי חיים
אצבעות הנגר
נקטעו; והאיש
הפך פרקליט

^ 1ג ^ 8ס 8 8 8 8 \¥מ * 100£ 8 1ג
ספר ראשון הסוקר את התפתחות המחזאות
העברית החל מ״הוא הלך בשדות״,
וכלה במחזות של נסים אלוני,
הניר לוין ויהושע סובול.

(המשך מעמוד )69
הרכב השני יירכש עבור אחד מחברי
הקבוצה על־פי מיכרז, שנערך בין חברי
הקבוצה.
בדאי לבדוק. בהתאם לשיטה אין
משלמים ריבית על התשלומים. לעומת
זאת, משלמים עלויות במחיר הרכב. ה עלויות
הן בעיקר על המכוניות האחרו נות
שמסופקות לחברי הקבוצה, שכן לגביהם
עבר הזמן הארוך ביותר מאז הוחל
לשלם עבורם ועד שנמסרו לבעלים. אולם
העלויות מתחלקות שווה בשווה בין כל
חברי הקבוצה.
מי שמתחיל לשלם את שלושים התש לומים
החל מהיום, יקבל את ריכבו לכל
המאוחר בעוד 29 חודשים. לכאורה, נראה
כי מי שמקבל את ריכבו קודם הרוויח,
אך אין הדבר כך. מי שיקבל את ריכבו
בחודש הראשון, יקבל רכב משנת ייצור
,79 וישלם עבורו, יחד עם העלויות המתחלקות
בץ כל חברי הקבוצה ותישעת
אחוזי הרווח של החברה, מחיר של רכב
משנת ייצור .80 לעומת זאת, מי שיקבל
אחרון, ישלם אומנם גם הוא עבור רכב
משנת ייצור / 80 אך יקבל רכב משנת
ייצור / 81
השיטה נראית מסובכת. הישראלי הממוצע
חושב תמיד, כי כלכלה זה עסק מסובך
אפילו יותר מענייני צבא וביטחון.
ההיפר הוא הנכון. הכלכלה נוגעת לכיסו
של כל אחד, ובאשר לכיס הרי כל אחד
מומחה. אין זה מעשה נבון להיחפז, אך
כדאי לבדוק את כדאיות השיטה.