גליון 2197 מתאריך 10 באוקטובר 1979

אםמ עול םלאר אי תאתה״רד פדנ ט״
של גלי י ש לך כעת סי בהנ הד ר ת להציץ

״רד פוינט״ של גלי
בעיצוב החד ש עם התפ רי ם ה בו ל טי ם
סו ליי ת ה פו לי או רי טן ה מו קצףש איננ הנשחקת
אםאתהאחדמ״ החברה ״ (ואולי ז ה
א פילו אתהשרת מוו ה!
זו הנעל שלך
בצבעים ה מ שגעי ם ו בדג מי םהמל הי בי ם
שרק גלי יודע ת לייצר ...עבורך.

גל<> 6 3 1 1הנעלים שהחבר׳ה אוהבים

ב לי

ס בי בו

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהדה: תל־אביב,
רחוב גו־רדון ,3טל 243386 03 תא־דואר . 136 מען מברקים :
״עולמפרס״ .העור!־ הראשי: אורי אבנרי. העורר: אלי תבור ראש
המערכת: יוסי ינאי עורך־תבנית: יוסי שנון עורכת כיתוב: ענת
ישראלי. צלמי־מערכת: ציון צפריר וגילה רזין. ראש המינהלה :
אברהם פיטון. מהלקת המודעות: רפי זכרוני. המו״ל :״העולם הזה״
בע״מ מודפס ב״הדפוס החדש״ בע״מ, תל־אביב, רחוב כן־
אביגדור הפצה ״גד״ בע״מ גלופות: צינקוגרפיה ״כספי״ כע״מ.

בעמודים 71— 74 של גיליון זה
תוכל למצוא כתבת־ענק על פסטיבל ד-,

לנו כי עלינו לחכות, ככל אדם, לתשובה
בצינורות המזובלים.
ניסינו ללחוץ ולהסביר, כי עד שיס תיים
הטיפול השיגרתי יחלוף הפסטיבל.
הימים נקפו אך דבר לא זז. ממצריים
הגיעו רמזים כאילו האשרות מחכות ב־אתונה,
ואולי בקאהיר. הודעה רישמית

הזמנה מן הסוג הזה. אין תקדים לכך.
אם תסעו למצריים, תהיו אתם התקדים.״
החלטנו לנסוע ולקבוע תקדים. נסענו
לאתונה, ניגשנו לקונסוליה המצרית והצגנו
את ההזמנות שקיבלנו ממצריים. הקונסול
המצרי קיבל אותנו בלבביות אבל
שום בשורה לא היתד, בפיו. הוא אינו
יכול להעניק אשרות בלי הוראה, מקא־היר,
התנצל, ושום הוראה כזו לא התקבלה
בקשר אלינו .״אבל לדעתי,״ אמר,
״אם תגיעו לקאהיר עם ההזמנה הזו, לא
תישלחו בחזרה.״ והוסיף ״בלי נדר.״
הדרך מאתונה לקאהיר היתד, מלווה
בלחץ כבר על הקיבה. אף אחד מן ה מוזמנים
האחרים, פרט לנו, לא העז לע שות
את הדרך. כולם נותרו בישראל והמתינו
לראות מה יקרה לשפני הנסיון.
בנמל־התעופה בקאהיר קיבלו אותנו ב חיוכים.
ישראלים? נעים מאד. ויזה? שבו
בבקשה, נבדוק את הרשימות שבידינו.
נא להתאזר בסבלנות.
אחרי עשרים דקות חזר שוטר הגבול
והתנצל: שמנו אינו מופיע בשום רשימת־אשרות.
אנחנו מראים את ההזמנות ומסבירים
שאנחנו עיתונאים ובאנו לסקר את הזמינו פסטיבל הסרטים של קאהיר.
אותנו לשבת בחדר העיתונאים, רחוק מן
ההמון הסואן, הבטיחו לברר שוב. אבל
השעה מאוחרת. הסבירו לנו בסבר פנים
נעימות, כי זה יכול להתמשך קצת זמן.
התכוננו לבלות את הלילה בנמל־ד,תעופה.
מדי פעם בפעם נכנסו לחדר אנשים.
לחצו את ידינו, הבטיחו שהכל יסתדר,
חייכו ויצאו. למרות שכולם האירו אלינו
פנים, ההרגשה לא היתד, בדיוק נוחה.

דרכונים והכריז :״ברוכים הבאים למצריים
״.תוך כדי כך הראו לנו את הוויזות
חתומות ומבוילות, לאחר שכבר שילמו
עבורן. לחצו את ידינו, והעבירו אותנו
דרך המכס, נשאו את מיזוודותינו, העלו
אותנו למונית, כשבכל שלב, המתבצע
במהירות הבזק, מלוות אותנו הברכות:
״ברוכים הבאים למצריים !״
התקדים ניקבע.

ח תי מ ה
של הלולן
עד כאן סיפורם שד עדנה ודן
פיינרו.
בשולי סיפור זה כדאי אולי להוסיף
כמה מילים על מארי גאדבאן, מזכירת
פסטיבל הסרטים של קאהיר. מארי היא
עורכת מדור הקולנוע של שבועון החדשות
המצרי הוותיק אל מוסוואר. במשך
שנים רבות היינו מקבלים בקביעות עותקים
של שבועון זה, דרך מדינה אירופית,
מדווחים על תעשיית הקולנוע המצרית
בעזרת מדורה של מארי.
לפני ארבע שנים פגשתי אותה בפסטיבל
הסרטים של ברלין. היה זה שנתיים
לפני יוזמת השלום של הנשיא אל־סא־דאת.
מארי היתד, אחת המצריות המעטות
שכבר באותה תקופה לא היה ספק בליבה,
שהשלום בין מצריים וישראל יגיע, קרוב
יותר מכפי שאנו, הישראלים, משערים.
היא התרועעה בפומבי עם ישראלים, שוחחה
עמם ואף צפתה בסרטים ישראליים
שהוצגו בפסטיבלים השונים, שאותם סיק-

עדנה ודן פיינרו בקאהיר: עם מפיק־הסרטים גדאללה מסודאן (מימין) דבמועדון־הלילה ״סהרה סיטי״ (משמאל)
ברוכים הבאים למצריים —
סרטים בקאהיר, שנכתבה בידי עורכי
מדור הקולנוע של העולם הזה, עדנה ודן
פיינרו.
עדנה ודן היו כתבי הקולנוע הישראליים
הראשונים שהוזמנו על-ידי המצרים לסקר
את פסטיבל־הסרטים המסורתי שלהם.
אילם כימעט עד ליום פתיחת הפסטיבל
לא היה ברור אם יוכלו לממש את ההזמנות
שבידיהם.

לחץ כבד
על הקיבה
עד מסע הימורים שעברו, בדרכם
לפסטיבל, מספרים בני הזוג פיי־נרו

את ההזמנות שלנו לפסטיבל בקאהיר
קיבלנו עוד בפסטיבל־הסרטים שנערך
השנה בקאן, ממארי גאדבאן, מזכירת פסטיבל
קאהיר, אחרי שבמשך כמה שנים
נוצרו בינינו יחסי ידידות. הפעם הגישה
לנו טפסי השתתפות בפסטיבל ואמרה לגו
בפירוש: אנחנו מזמינים, אתם דואגים
לאשרות־כניסה.
שבנו לישראל, הגשנו בקשות לאשרות
בדרך הרגילה והמתנו בסבלנות לתשובה
ממישרד־החוץ. אבל זו בוששה לבוא.
פנינו ללישכת העיתונות, בתיקווה להיע זר
בה לזירוז ההליכים, אך נענינו, כי זו
מטפלת רק בעיתונאים הנילווים וצמודים
למישלחות פוליטיות. למרות שהוזמנו ל פסטיבל
סרטים כעיתונאים בתפקיד, נאמר
העולם הזח 2197

*.וזאו 180 4

עדנה פיינרו עם התסריטאי המצרי עבד־אד־האי. אדיב
— להתראות בחרטום
— אין. נוסעים או לא? חלק מן המוזמנים
החליט לוותר.
שאלנו גורמים מוסמכים מה לעשות.
השיבי לנו :״אתם הראשונים שקיבלתם

רה. יחסה אל עמיתיה הישראליים היה
תמיד לבבי וחם.
באחת משיחותנו ביקשתי ממנה לנסות
ולברר אפשרות של ביקור עיתונאי במצריים.
מארי הבטיחה לעשות זאת. אינני
יודע באיזו מידה עמדה בהבטחתה, שכן
ז>סיור נערך כעבור שנתיים, שלא בהתערבותה.
אולם נקודה אחת נגעה לליבי.
באותו פסטיבל סרטים בברלין השתתפה
גם כיכבת הקולנוע האיטלקיה גי׳נה
לולובריג׳ידה. מארי גאדבאן נמנית עם
מעריצותיה. כשנפגשה עמה לא התאפקה
מארי ובתום הראיון ביקשה מגי׳נה אוטו-
גראף. ג׳ינה חתמה על גבי כרטיס ביקור
שהמציאה לה מארי.
כשנפרדתי ממארי ביקשתי ממנה את
כתובתה במצריים. היא חיטטה בארנקה
והסתבר לה שכל כרטיסי הביקור שלה
אזלו. לעומת זה היא מצאה שם את כרטיס
הביקור הנושא את חתימתה של ג׳י־נה.
היא החזיקה את הכרטיס בידה ולרגע
היססה. היא התלבטה מה חשוב לה יותר:
לשמור את חתימתה של הלולו, או למסור
כרטיס אישי לעמית ישראלי, שספק אם
תיפגוש אותו שוב.
היא גתנה לי את הכרטיס. באותו הרגע
נוכחתי, שגם מצרים מוכנים להקריב
קורבנות למען השלום.

החיוכים שנשלחו אלינו כמו מנחמים :
לא נעים, אבל יש הוראות.
אחרי כעשרים דקות נוספות חזר שוטר
הגבולות בחיוך רחב, הגיש לנו את ה

זה היה 03111:1והזה שהיה
גיליון ״העולם הזה״ שראה אור השכוע לפני 25 עמה כדיוק
פירטה כתכת־תחקיר־פוליטית, תחת הכותרת ״כחידות או קנוניות?״
,על עולם הקנוניות של הפוליטיקה הישראלית ועל האופז
שכו מתבצעות הקנוגיות המיפלגתיות מאחרי הקלעים. הכתכה
הציגה את רעיון הכחירות האיזוריות ושטחה כפני הקורא טענות
כעד ונגד. כמדור ״פרשת קסטנר״ פורסמו סיכומיו של עורף־
הדין שמואל תמיר כמישפט.
השכוע לפני 25 שנה היה ״העולם הזה״ העיתון הישראלי
הראשון, שפירסם סידרת תצלומים ״מתחת פני המים״ שנעשו
כישראל. סופרו המשוטט של השכועון כאיתפה, עמוס קינן,

25 22

ראיין את החשמן טיסראן, האחראי לכעיות המרחכ כהצר
האפיפיור, והיה לעיתונאי הישראלי הראשון כוואתיקן. כתבת־•
השער ,״הליל־הקסם״ ,הוקדשה לצמד הזמרים־חלילנים אילקה
ואכיכה, מאפייני הזמר והפולקלור הישראליים של ראשית שנות
החמישים.
כשער הגיליון: זמרים אילקה ואביכה.

..נת־גרים״ יוצאת וער בתעלת סואץ ^ 1111111 ואני״
פעס ראשונה * המנה הכפולה של יוסי שטרן
העם פיהגק אדי ש
התנועה בכבישים היתה מעטה. ימי
ראש־השנה, שהיו פעם ימים של תנועה
המונית, של הצפת רבבות מטיילים את
נוף הארץ, היו השנה ימים שקטים מאד.
קשה היה להסביר את האדישות המוז רה
הזאת. האזרח הישראלי הממוצע ישב
בביתו. החדשות ששמע לא הרעישו אותו.
ועידת העמים בלונדון התקרבה לפיתרון
סיכסוך צרפת—גרמניה בדרכי־שלום, ב-
טריאסט התקרב פיתרון סיכסוך יוגוסלביה—איטליה.
היו אלה ימים של הפגת
מתיחות, וגם תקרית אחת על הגבול לא
יכלה למנוע תהליך זה.
עם התקרב יום כיפור לא השתנה מצב־הרוח.
לא היה לאיש חשק לעדור חשבון-
נפש עמוק, לתהות על קנקן התקופה,
להסיק מסקנות מכאיבות ומרחיקות לכת.
תשט״ו נולדה במזל של פיהוק אדיש.

חעלח סוא
לפני סגי דחהספר
צבי שידלו עמד על גשר־הפיקוד. הסתכל
מבעד למישקפת בחוף שנתגלה לעיניו.
הוא ידע כי הוא רב־החובל הישראלי
הראשון הרואה חוף זה. הוא ידע
כי רובצת עליו אחריות עצומה.
בירכתיים התנופף הדגל הכחול־לבן של
המדינה ברוח הקלה. עבד זמן רב מאז
הניף שידלו הנער, תלמיד בשביעית בגימנסיה
מונטיפיורי, תל־אביב, את הדגל

הזה מעל לסירת צופי־הים שיצאה מן
הירקון לים.
אז היה הנער הגבוה מאד (מעל 1.90
מ׳) והמנומש תלמיד קצת מפגר, שקוע
כולו בחלומות על סירות, דגים, אוניות.
חלק מחלומות אלה הגשים כשהיה חבר
משק־הדייגים חולתא, ואחר-כך כשפקד על
א/ק נירית, האוניה הישראלית הראשונה
שהגיעה לנמל סובייטי, אחרי פרשת מרדכי
אורן והרופאים היהודים במוסקבה.
אך כל זאת היה כאין וכאפס לעומת שליחותו
הנוכחית.
״עתה או לעולם לא״ .א/ק בוד
גלים הזעירה היתד, אוניה שנרכשה על-
ידי חברת־ספנות שהוקמה זה עתה. היא
הובילה בשר מאריתריאה לישראל. היא
היתד, האוניה הראשונה שעשתה זאת בגלוי,
תחת דגל ישראל.
הדבר לא בא לגמרי במיקרה. זה כמה
שנים שקלה ממשלת־ישראל את הצורך
להעביר בגלוי ספינה ישראלית בתעלת-
סואץ. עתה אי־אפשר היה עוד לדחות
את העניין. האנגלים עמדו לצאת מן ה־איזור,
עצרת או״ם עמדה להתכנס. אחרי
צאת האנגלים היו הסיכויים יורדים בהרבה.
היה זה עניין של ״עתה או לעולם
לא הניסיון האחרון לפני סגירת
הסכר לשנים רבות*.
החשבון: יתכן כי המצרים לא ירצו
לעורר שערוריה בינלאומית כל עוד נמצאים
האנגלים באיזור התעלה, וערב כינוס
עצרת או״ם. אם כן, יווצר תקדים.
כמו שקשה ביותר להרוויח את המיליון
הראשון, כן היה קשה ביותר להעביר
את הספינה הראשונה. אחרי היווצר התקדים,
היה המצב משתנה לטובה.
קשר צרפתי. משה שרת עצמו היה
הרבה יותר פסימי, ולא האמין כי ה *
עד שנת , 1979 כאשר צבי שידלו,
בהתאם להסכמי ישראל—מצריים, הוביל
את הספינה הישראלית הראשונה שחצתה
את תעלת סואץ.

מצרים יחששו מפני האנגלים. חששו התקיים:
הספינה נעצרה, המצרים העלו את
הטענה הכוזבת כי המלחים פתחו באש
אקדחים על דייגים. האקדח היחיד באוניה
היה אקדחו של צבי שידלו עצמו.
הקשר בין ד,אוניה והארץ נפסק. אולם
הצרפתים, שהם בעלי הרוב בהנהלת חברת
תעלת־סואץ, הציעו לישראל לקיים את
הקשר באמצעות נציגים בתעלה ובתל-
אביב. התשובה: מבול של השמצות בעיתונות
מצריים נגד ראש-ממשלת צרפת,
היהודי פייר מנדם־פראנם.
משך כמה ימים עבד הקרב מחופיה
השטוחים של תעלת־סואץ אל אולמות ה־או״ם.
גמאל עבד־אל־נאצר לא יכול היה
להיסוג, מבלי לתת פיתחון־פה לאויביו
המושבעים, האחים המוסלמים, שהכריזו על
ההסכם עם האנגלים כעל בגידה. היה
כימעם בטוח, כי שייחרור האוניה יהיה ה מכסימום
שניתן להשיג.
העברת האוניה הישראלית הראשונה
דרך תעלת־סואץ, מבלי לכבוש את חוף
התעלה על־ידי כוח צבאי, היה מיבצע
כימעט חסר־סיכויים.

חיאטחן
ה ת חל ה נאה
עד כה ניכתבו כל המחזות המקוריים,
שהועלו על במות תיאטרוני־ישראל, כ־מחזות־ממש,
והוגשו לקהל כימעט ללא
כל שינוי או עיבוד. רק בשבוע שעבר
הגיש תיאטרון הבימה את המחזה המקורי
הראשוך שעובד לפי סיפור. חדווה ואני
עובד לפי סיפורו המקורי של אהרון מגד,
תוך השמטת כמה וכמה קטעים.
עלילת־המחזה עוסקת בזוג חברי־קיבוץ
שעוזבים את המשק, עקב לחצה של בת-
הזוג, ומשתקעים בעיר. הניגודים בין ה כפר
והעיר, בין חיי עבודה פשוטים ובין
חיי המיסחר הסואנים, מוגשים לקהל בצורה
מרתקת --ולעתים גם משעשעת.
תפקידה של חדווה נימסר לשחקנית
עדה טל. היא עמדה בניסיון יפה, והצליחה
בייחוד בקטעים המצריכים פאתוס והת-
פרצות־רגשית. נחום בוכמן שיחק את׳תפקידו
של שלמה פורת* .בצורה דון־קי־שוטית
רצינית והיווה משקל נגדי מצויין
לעלילה הקומית. שלמה ברטונוב לא גילה
את יכולתו בתפקיד מזכיר־ד,קיבוץ, והצטיין
יותר בתפקיד פקיד גבייה בקריה.
מבריקה ביותר היתד, הופעתו של רפאל
קלצקין, שמילא את תפקיד חותנו של
הגיבור הראשי. כן הצליח שמואל רודנסקי
בתפקיד קיבוצניק שהפך לחבר קואופרטיב
בעיר. בסיכום: על אף כל ההשמטות
מן הסיפור המקורי והפגמים בדיאלוגים
שבמחזה, היתד, זו התחלה נאה לעונת
התיאטרון החדשה בהבימה.

ספורט
ה ס תננו ת ס פו ר ט אי ת
האוטובוס הגדול נעצר בפתח שדה-
התעופה בלוד, ועשרים ושניים הצעירים
שירדו ממנו הפסיעו לעבר המיסעדה. ה
אביו
שר משה דיין

חבר־הכנסת שמואל דיין, מי שהיה ממת־יישביה
הראשונים של נהלל ומבוניה ועסקן
נודע בנופא״ במשך שנים רבות, ישן באולם המליאה של הכנסת, בעת אחת הישיבות.

* בסוף שנות ה־60׳ הועלת מחזה זה
בטלוויזיה הישראלית, בגירסה שכונתה
חדווה ושלומיק, בכיכובם של יעל אביב
ומנחם זילברמן.

״העולם הזה״ 886
תאריך6.10.54 :
קבוצה משכה תשומת לב מיידית, הוקפה
בשאלות מכל עבר. אנשיה נתנו תשובה
קצרה: אנחנו כדורגלני מכבי פתח־תקוה.
אנו נוסעים לקפריסין.
כתב עתי״ם בשדר,־התעופה מיהר אל
הטלפון. ,ולמחרת בבוקר הופיעה ידיעה
קצרה על המסע בעיתונות, גרמה כאב־ראש
בל-ישוער למוסד מסויים, המכנה את
עצמו בשם התאחדות הספורט בישראל :
התברר שהכדורגלנים הסתננו מן הארץ
בלי ידיעתה ובלי רשותה של ההתאחדות.
היה זד, שלב נוסף במלחמת העסקנים
המפלגתיים בהתאחדות הספורט. כאשר
הגישה הוועדה המשותפת של מכבי והפועל
פתה־תקוה את בקשתה להתאחדות
לאשר לד, את הנסיעה לקפריסין, נתקלה
בהתנגדות מצד מרכז הפועל ובהסכמה מל אה
של מרכז מכבי. שחקני הפועל פתח-
תקוה התעלמו מסירוב מרכזם, החליטו
להופיע תחת שם מכבי, הסתננו מן הארץ
יחד עם חבריהם המכבים, ללא כל פרסומת.
מכרל!
ד חו ף. התאחדות הספורט בישראל
התאוששה במהרה מן התדהמה,
שלחה מברק דחוף לקפריסין, ציוותה על
המסתננים לחזור ארצה מבלי לערוך כל
משחקים. אולם כאן חיכתה לה מהלומה
נוספת: הנבחרת כבר הספיקה לערוך
שלושה משחקים.
ראשית השבוע הזה מצאה את התאחדות
הספורט חלשה וחסרת אונים יותר מתמיד.
רבים הטילו ספק אם יהיה בכוחה לשוב
ולהשליט סדר בתוהו ובוהו האופף את
הכדורגל הישראלי.

הווי
אב טי ח־ אדר.
בתל-אביב, ניפסקה תחרות אכילת־אב־טיחים
שנימשכה שלוש שעות, לאחר ש הכריז
המוכר כי מלאי האבטיחים שלו אזל.

בעלז בו ב
בחיפה, ניכנס אברהם עוזרי למיסעדה,
התלונן שלוש פעמים רצופות כי זבובים
נפלו לתוך המרק שלו, גורש מן המקום
לאחר שאחזו בו שני מלצרים, חיטטו
בכיסיו, וגילו קופסה מלאה זבובים מתים.

עלי תחבר תי ת
בחיפה, החליט בעל־ביודבושת בעיר ה תחתית
להעביר את מוסדו לווילה על הר־הכרמל,
והסביר למכריו :״אני מתבייש
להוסיף ולשבת למטה, בין כל הפושעים
האלה.״

אנשים
ו• הרמטכ״ל, משח דיין נסע בראש-
השנה בלוויית אשתו רות לנצרת, והתעכב
בדרך כדי להסתכל באוסף כדי החרם של
בעל־מלאכה ערבי ליד הכביש.
לעולם, הפעם דרך ארצות־ערב.״
!• בירושלים התלונן הצייר יוסי
שטרן על התקלות שקרו לו מאז קישט
קירותיה של מיסעדה מזרחית אחת :״אני
הולך למיסעדה ומזמין מנה צנועה, ופת אום
שמים לפני מנה ענקית של כל־טוב.
כשאני גומר בקושי את המנה בא בעל
המיסעדה ומציע לי לקשט את קירותיו.
אני כבר פוחד ללכת לאכול.״

אל תהיה אסיר
של לוח התכניות בטלוחיה!

אם יש לך
טלויזיה צבעונית של¥א30
^ו/ץ ו 4־ו? - 6הסת תו עבורך
מ ה זה 51-80006

״בטמקם״ הוא וידיאו־טייפ״קסטות לשימוש ביתי, בעזרתו
תוכל להפיק יותר הנאה מהסלויזיה הצבעונית שלך, ואם תרצה
להפוך את ביתך ל״בית קולנוע״...
עם ״בטמקם״ ,תוכל להקליט כל דבר מהטלויזה, ל הקליט
תוכנית אחת בזמן שאתה צופה באחרת, להקליט תוכניו ת גם
כשאתה אינך בבית, להקליט ולשדר סרטים תוצרת בית (ע״י
רכישת מסרטת וידיאו) ,ליהנות מספריית קסטות מוקלטות
ולהמשיך לצפות בטלויזיה גם לאחר סיום התוכניות.
51 80006

למבקשים
את הט!ב ביותר !

אתם מחפשים אתגר שיתן לכם את
ההזדמנות להוכיח את
עליונותכם. התלהבותכם
תשרה השבוע אווירה
של התלהבות על
אלה הסובבים אותכם.
כדאי להזכיר שהשנה,
היא שנה טובה לבני
מזל טלה החושבים
להינשא. לכן מוטב
21במרס -
20באפ רי ל
אולי לחזדרז לפני
סיום השנה. בת טלה
חשבי היטב, והמנעי מקניות מיותרות.

1110

אל תעשה צעדים דראסטיים.
קצת ותחשוב היטב באם
כדאי לבצע את
החלטתך החשובה. בת
מאזניים — לא תפגשי
השבוע את נסיך חלומותיך,
למרות שבסוף
השבוע יהיה נדמה לך
כי הנה פגשת אותו.
כדאי שתנצלי את השבוע
על מנת לשפר
את הופעתך. התחילי
בדיאטה, שני את התסרוקת,

הקצב הסביר בחייך העיסקייס הולך ומתגבר
; לא תקבל את זה
ברוח טובה! כי אינך
אוהב להכנע ללחץ,
׳אבל אם תתייחס לזה
כאל שלב ריגעי, תצא
מן העניין בהישגים
גדולים וגם בהכנסות
רציניות. איגרת מרחוק
תקרב יום גדול מאוד
בחייך. בת שור: תקבלי
החלטה נחושה,
וגס תעמדי בה. הקפידי על נקיון וסדר.

טבעי הדבר שקשרים חדשים מדחיקים
את הזכרונות הישנים.
אל תרגישי מוסר-
כליות על כך. תחיי
את הרגש, עוד יותר
מן הרגיל. דאג לפר-
נסתך; בייחוד לטווח
ארוך יותר. אם אתה
יכול, חתום אפילו על
חוזה או על הסכם
קבלני. גרום נחת ל-
מקורביך על-ידי -צעד
פינאנסי נבון. המנע מהימורים השבוע.

מכחבים

דאן 1וד־ראתההרמה>
על פרשת הקצין מהליטאני וה-
רמטכ״ל (״העולם הזה״ .)2194

אם תפקח עין ותתבונן היטב באנשים הסובבים ובאירועים
אותך, צפויים סיכויים
לרומן נעים, או לקידום
הקריירה והמעמד
החברתי. משא-ומתן
שהתחלת בו לפני זמן
מה, ושנראה לך בשלביו
הראשונים כהרפת־קאה
פזיזה, עשוי להתגלות
השבוע כצעד
נבון מאד, מלהיב ומרתק
ביותר. השבוע תצליחי בתוכניותיך.

את נמצאת כרגיל — על פרשת־דרכים.
אלא שמעתה ואילך לא __
תוכלי לשבת בחיבוק־ידיים.
הוא ידרוש ממך
צעדים נמרצים, ועצם
הדרישה תדרבן אותך
לעשות דברים שעלולים
לשנות את כל
חייך. בן קשת — אל
תסתבך, דווקא עכשיו
אתה זקוק עתה לכל
חושיך. זהו שבוע קשה
מאד — אם כי לא מסוכן במיוחד.

₪1תי0

שמע לעצת זקנים וחכמים סמך. בדרך זו
תצליח להתגבר על קשיים
רבים, ולהימנע מעשיית
טעויות. זכור כי
הטיפש לומד משגיאותיו
הוא, ואילו חכם
משגיאותיהס של האחרים.
אמת־חיים זו נכונה
גס לגבי חייך הרומנטיים.
וגם אם נראה
21 ביוני -
20 ביז לי
לך שספגת אצלה מפלה
אל תתייאש, נסה שוב.
כוכביך מורים כי דווקא בסוף־השבוע קיימים
כל הסיכויים שתזכה להצלחה מירבית.

סה 11

הגרעון הכספי שבו אתה נמצא לא מוצא
השבוע את פיתרונו.
בכלל, יהיה זה שבוע
איטי, חסר-קצב, וקצת
משעמם. זה לטובה :
נצל אותו לאגירת כוח
לקראת הבאות, מאחר
והחודש ידרוש
את כל כושר הניתוח
האינטלקטואלי שלך,
בתוספת של אומץ״לב. אהבה אריה, בת גדולה תתחיל לפרוח בסוף השבוע הזה.

ז*,ן ד1ן ן

1111111

רבים מטרגים על רב־אלוף רפאל
(״רפול״) איתן ויפי־הנפש זועקים על עיוות
דין, מוסד לקוי וכר. רבות כבר נאמר
על שכמותם, אגל הפעם הגדישו את הסאה.
לפני
כמה חודשים שוחררו 76 מחבלים
תמורת שיחרורו של חיל ישראלי אחד,
שהיה בשבי המחבלים. מדוע לא זעקו
אז כל יפי־הנפש נגד השיחרור? הרי
היתד, זו, למעשה, חנינה לרוצחי ילדים,
נשים וחולים. ומדוע לא שומעים עתה קול
התובע להטיל את מלוא העונש על שני
המחבלים שנתפסו בעת הטבח בכביש
החוף?
...זכותו של הרמטכ״ל לחון כל חיל ש הורשע
בדין, בהתאם לשיקוליו. כמו,
להבדיל, שזכותו של נשיא המדינה לחון
אזרחים שהורשעו בבית־המישפט. מדוע
מקטרגים יפי־הנפש על המתקת גזר־הדין
ועל עצם המעשה? והרי נאמד כבר ״צדק
צדק תרדוף״ ,אבל ״עניי עירך קודמים.״
מספיק עם ההלקאה העצמית! יש לש־

ייייז

צפוי לך שבוע סוער מבחינה רגשית. מוטב
שתהיה ער, יותר מתמיד, כדי לא לטעות
ברגשותיך האמיתיים
כלפי האנשים הקרובים
אליך. אם תשלוט
ברגשותיך, תזכה להצלחה
חברתית ותפגוש
באנשים מעניינים. במקום
העבודה — התקדמות
איטית אך
בטוחה. הדיכאון שבו
19בפב רו א ר ־
אתה שרוי באחרונה
20במרס
יחלוף במהרה. בת
דגים — הזהרי השבוע מחברים חדשים.

1זי0

רמטכ״ל איתן
— ואפילו בכוח״

זהו שבוס הממזג את המיסתורין של
חיינו הרוחניים עם כמה
וכמה הישגים מוחשיים
ביותר. שבוע טוב, במה
שנוגע להימורי״טוטו ו־פים,
לעיסקי־מניות או
להימורי־אהבה. בן־דלי
— הפסק לשרוץ בביתך
ותנצל לפחות
שבוע זה לצאת לבילו20
בי נואר -
1$בפברואר
יים ולטיולים אשר תכננת
זה שנים ולא
מצאת מכל סיבה שהיא זמן לבצע אותם.

אמנם אין איי נימנה על הזרם הרעיוני
שאותו מייצג אורי אבנרי, ואני מוצא
עצמי חולק עליו בעניינים רבים, אולם
מדי פעם הנני נוכח בשירות המצויין ש הוא
משרת את החברה בישראל. נדמה
לי שדווקא בשעה קשה זו לעם יש מקום
לחזק את ידו, גם על־ידי אזרח שרעיונותיו
המדיניים אינם עולים תמיד בקנה
אחד עם רעיונותיו.
בחומרה רבה הנני דואה את התנהגותו
של הרמטכ״ל בעניין הקצין ומשבח את

העננה הגדולה שעלתה והוסרה מעליך,
עדיין מאפשרת לך
לזוז במלוא החופשיות
הרצוייה לבני-
מזל״גדי אופייניים. על
כן דע לקחת את
הכל בשקט, בשלווה
יחסית, ללא חיפזון.
זהו שבוע של תיכנון
ושל זיכרון. שבוע של
מלאכת-בית ולא של
ביצועי-חוץ למיניהם.
השתדלי להמנע מביזבוז״יתר בשבוע זה.

אל תהיה כזה בררן. הגיע הזמן שתדע
כי אין מושלמים. כדאי
שתתחיל לעשות כמה

פשרות בעניינים הרומנטיים.
נסה להסתפק
במצוי ואל תחפש לך
כל. העת את השלמות.
ריב עם אדם, שאתה
מכבד מאוד ישפיע על
פעילויותין. כדאי ש22ב
אוגזסס -
22בספטמבר
תבדוק את הסיבה לריב
אינה נעוצה דווקא בך.
השבוע — ישמח אותך.

דבר לא יעזור לי. אני יוסף החונק
מליטאני. להיכן שאפנה ולאן שאלך —
תמיד אהיה יוסף החונק.
בניו־יורק יזהו אותי מייד. בפאריס יברחו
מפני כמו מאש. בלונדון יביטו בי
בזעם עצור.
דבר לא יעזור לי — כולי כתם.
אני הישראלי המכוער. זהו. הישראלי
המפציץ. הכובש. החונק. חלאת המין ה אנושי.
הנחות שביצורים. חיה. פעם הייתי
מישהו אחר. היום אני יוסף.
פעם הייתי מישהו אחר. היום אני יוסף.
ולא יעזור מישפט־חוזר וניסוחים ושתיקות
רמטכ״ליות. אני יוסף. וזהו.
גם אם יוכח שבעת המירדף ההוא בלבנון
שרק יוסף שירי־שלום ואף פיזר
פרחים על גוויות ההרוגים — דבר לא
יעזור. לעד אהיה יוסף החונק.
ונותר רק לשאול את ששאל המשורר:
לאן נוליך את החרפה?
אברהם שרון, עין השופט

חמות במיזרח־התיכון היתד, נמחית מעל
המפה.
ורק תארו לעצמכם כמה כסף היינו
חוסכים על תחמושת, תותחים, מטוסים,
טילים ...כן, אולי אז היה אפילו שימחה
ארליך מצליח לאזן את התקציב שלנו,
להפתעתו הגדולה.
אבל לרוע המזל, איש אינו נביא בעירו
— אפילו לא הרמטכ״ל שלנו. לכן,
הבה נשלח אותו ואת דניאל פינטו לחו״ל,
אל ידידינו הצבאיים באירופה ובאמריקה.
רפאל איתן יוכל לגלות שם את מחשבתו
האיסטראטגית, ובד,־בשער, יוכל
דניאל פינטו להדגים לפני גנרלים בריטים,
צרפתים, אמריקאים וגרמנים את
השיטה שלו, .בטוחני שהדימוי הפגוע
שלנו ישתפר לאין־ערוו, ושוב נוכל לה יות
״אור לגויים״ — כפי שהיינו לפני
עידן ראש״הממשלה בגין וראש־המטה־הכללי
המסור והנאמן שלו, רפאל איתן.
יוסף שריק, תל־אביב

קורא שריק
״יש לשנות דברים —
נות דברים במדינה — ואפילו בכוח —
ולפעול למען צדק ומוסר אמיתיים. ואת
יפי־הנפש יש להוקיע, אפילו להקיא מן
החברה — ובפומבי!
ארז רזניק, עין ורד
אנא. הרשו לי לשאת את קולי במחאה
נגד המיתקפות המרושעות על רמטכ״לנו,
רפאל איתן, המאשימות אותו בכך ששיקר
בעניינו של סגן דניאל פינטו — מי ש הצליח
לחנוק ארבעה שבויים ערבים במו
שתי ידיו.
כידוע לכולנו, רפאל איתן הוא קצין
טוב ואמיץ, וכל מה שעשה היה רק לא
לגלות את עמקותה המופלגת של מחשבתו
האיסטראטגית. אילו היה כל קצין בצה״ל
חונק ארבעה ערבים, כל סמל — שלושה
ערבים, כל רב״ט — שני ערבים, וכל
טר״ש ערבי אחד, הסיבה העיקרית למיל־

אורי אבנרי על הסיכון שנטל בפירסום
העניין, על מנת שישמש נושא לדיון וליבון
בציבור.
תופעות כמו רצח, שחיתות ואי־מוסריות
יש לעקור בכל תחום, ועל אחת כמה
וכמר, בצבא, שעיקר תכליתו להגן על
עם שנרדף שנים כה רבות בידי אחרים.
דוגמה לטוהר הנשק היה העונש שד,מרתיע
שהטיל בית־הדין, ועל הרמטכ״ל
להיות מסוגל להבחין בין טוב לרע. זכויותיו
כלוחם מעולה תעמודנה לו בוודאי
תמיד, אך כמי שמייצג את צה״ל, הרי
שנדרש ממנו הרבה יותר. למרות שב־מיקרים
רבים ביטא הרמטכ״ל את דעתי,
נראה לי שהסתבך הרבה בתצהירים מיותרים
ובניהול כושל של הצבא. הנני
מצטרף לדרישה שיתפטר הרמטכ״ל.
ח״כ אורי אבנרי, הרשה נא לי לאמץ
ידך זו ולאחל לך המשך פעולה מוצלחת
בכנסת. אני נימנה על האנשים המאמינים עדיין באימרה ״אינני מסכים עם מה
שאתה אומר, אך אלחם עד טיפת דמי
האחרונה כדי שתוכל לאמר זאת.״ הנני
חושב במלוא הכנות -כי תרמת רבות לציבור
בישראל בהיותך חבר־כנסת וכן גם
באמצעות העיתון שאתה עורך. יישר כוח
ושנה טובה.
ראובן מרקו, נתניה

באוזני נ*יג א ש״ף
הפיגוע — בירושלים, האחראים
— בביירות, הגינוי — ברומא.

ב־ 15 בספטמבר נרצח יהודי חף מפשע,
אזרח ישראל, שלא היה מעורב בפעולה
(המשך בטנזוד )8
העולם הזה 2197

131

סו סו ס ד •ר ׳( 1ר,ב 0ון

מכחכים
(המשך מעמוד )6
מילחמתית כלשהי. למחרת קיבל על עצמו
אש״ף את האחריות למעשה.
אורי אבנרי, שמרבה לגנות מעשים
כאלה ברבים, לא השמיע את קולו לגינוי
הרצח ולגינוי אותם שלקחו על עצמם את
האחריות למעשה.
יעקוב גולן, ירושלים
• אורי אבנרי גינה את הפיגוע באוזני
נציגי אש״ף ברומא (העולם הזה .)2196

זהירות -נדמילצח !
על אלגום התצלומים שנתגלה
בעליית־גג ירושלמית, הכולל תצלום
של בניין גימנסיה ״הרצליה״
עם השלמתו (״העולם הזה״
)2194

אם משווים את תמונת הגימנסיה ההיסטורית
לנוף העירוני הסואן, שירש את

עד ו מדי ם ואמויים
על הצל״ש שהעניק ״העולם הזה״
( )2194 לכתב הטלוויזיה עוזי
בירמן, בזכות כתבתו על לכידת
הנמר בעין־גדי.

במשך כמה שנים עסקתי בצילום סרט
המתעד מחקר זיאולוגי שערך לן ארונסון
על חיי היעלים בשמורת עין־גדי. מכיוון
שהאויב הטבעי היחידי שיג היעל הינו הנמר
— חיה בעלת כוח משיכה המהפנט כל
חובב טבע וצילום — ראיתי בנסיון להסריט
את הנמר, כשהוא חופשי בטבע, דבר בעל
חשיבות ואתגר.
לאחר אין־ספור מארבים, גיחות סרק
ושוטטות מייגעת במסתרי שמורת־הטבע,
הצלחתי לבסוף, בבוקר ינואר אחד, לצלם
את הנמרה היפהפיה, המכונה בקרב קהילת
חובבי הטבע ״אניגמה״ ,כשהיא פוסעת
באלגנטיות בסבכי שמורת נחל דויד. למיטב
ידיעתי, זאת הפעם היחידה עד כה, שצולם

הבניין ההיסטורי של גימנסיה ״הרצליה״
למצוא שורשים —

מאוזן :
)1רצה מאד ! )5מרטיטה ! )10 תבואה!
)11 מן הדמויות במישפט! )13 מילת־ברירה
! )14 ישן ! )15 בת-קול ! )16 כלי-
מיתר! )18 גינת־נוי! )20 יחידה בסולם-
הצלילים! )21 תלם! )22 אות־הניצחון !
)24 דקל! )25 מכלי השחמת! )26 תרנ גול!
)28 נווד! )30 יריעת־עור מעובדת!
)31 נוכח ! )32 עליכם להיות ! )34 תרמית!
)35 מציאות! )38 דיאלקט! )39 מחפש!
)41 מיניסטר! )42 מאבני החושן! )43
נהר באפריקה! )45 בחור צעיר! )47שנשמה
באפו ! )48 גזיר־עץ ! )50 השתוחח!
)51 מילת־שאלה ! )52 מן ההורים ! )54
עסיס! )57 ניסיון רב! )61 גוי גדול! )62
עץ אופייני ללבנון! )64 רשף! )65 מעונות
השנה! )66 מקל־הליכה! )67 אם־
הפנינה! )69 הקת שלו (הפוך)! )70 קי־צור־חיבה
לתמר! )72 חיית-בית! )74
בעייה חמורה ! )75 כיסוי לכף־הרגל !
)77 ספק כפיו! )78 מלחין רומנטי! )81
נהרה ! )83 קידומת הולנדית ! )85 בתוכך!
)8כתובת! )88 יחידה ברכם! )89 שואף־
נקמה ! )92 ודי בלי סוף ! )93 מילת-חיוב!
)95 לגם! )96 בה דורכים את הענבים!
)98 ישפריץ ! )100 חייב כסף ! )102 מילת-
יחס נפוצה ! )103 מן השוואים ! )104
יישוב ליד חיפה! 105 מכלי־התיקשורת.

מאונך :

)1בואו ונעשה! )2מזמר! )3,נציגות
נבחרת ! )4משתחווה ! )6ראש־אגף
(ר״ת)> )7מלך הבשן! )8מן השבטים!
)9גוף שלישי רבים ! )12 גוש־חול מוקשה!
)15 ריקוד ישראלי! )16 מין מסמר!
)17 אריה ! )19 נמצא במקום ! )29 נגמר!
)21 סחורה ! )23 מחצית מישחק־ילדים
נפוץ! )24 אפס כוחו! )26 ברכה ישרא לית
מקובלת! )27 מצבת־זיכרון! )29ב השאלה:
עלוב־נפש ! )30 נוטר ! )33
נייר־ערך! )34 נשיא באסיה (ש״מ)> )36
רץ! )37 תבלין נפוץ! )40 ידיד! )41
כינוי ! )44 אדמה המצויה בנגב ! )46
רטוב במיקצת! )47 ממהר! )49 גחלים
לוחשות ! )50 געשו ! )53 גראז 54 מט־בעות־כסף!
)55 מיקווה־מים ענקי! )56
מאור קטן! )58 תווית! )59 ניתן במשורה
! )60 מיתקן קטלני ! )62 מחודשי מש נה
העיברית ! )63 רשע ! )6שכונה ליד
תל־אביב ! )68 לא קשוח ! )71 מחלקי הפנים!
)73 גם הוא לב! )76 נעלם! )77
מלמד! )79 שכונת־מריבה בירושלים!
)80 נוי, נועם! )82 מכינויי האלוהות!
)84 דפק ! )87 נצח ! )90 שטעמו היה
מתוק ! )92 שביב ! )94 הנאה ! )96 עליכם
לגלות ! )97 מאכל הבהמה ! )99 נוכרי !
)101 מילת־בקשה ! )192 זמן! )103 מילת״
זירוז.

״מיגדל שלום״ ,על חורכות ״הרצליה״
— ולהרוס שכיות חמדה
מקומה ושניבנה על הריסותיה, אפשר
להבין, באורח ויזואלי לפחות, איזה שינויים
עברו על הארץ היפה הזו, מאז ועד
עתה. את מקומו של הבניין היפה, שהיה
בעל חזות אנושית, ירשה מיפלצת רבת־קומות,
המגמדת את האדם ומטילה עליו
מורא.
הישראלי הוא, אכן, יצור משונה. הוא
חופר באדמה כדי לחזור אל עברו ולמצוא
את שורשיו, ובו בזמן הוא הורם את
שכיות החמדה שאותם בנה במו ידיו.
יששכר אופיר, תל־אביב
• בניין הרצליה ומיגדל שלום, שניבנה
על הריסותיו — ראה תמונות.

בישראל נמר חופשי, ועם כל הצניעות,
נראה לי הדבר כ״סקום״ מכל הבחינות.
כשהתעוררה בעיית הדו־קיום נמר־אדם
בעין־גדי, פנה אלי כתב הטלוויזיה עוזי
בירמן בנושא הכנת כתבה על הנמר. הוא
הביע את רצונו להשתמש בקטעים שצי למתי,
מפני שאין טעם בכתבה ללא נמר
אמיתי בסביבתו הטבעית. הסברתי לו שה קטעים
צולמו לשם הכנת סרט גדול, שעדיין
לא יצא אל השוק, והקרנת צימוקים מתוכו
תפגע בייחודו. אך השתכנעתי כי הכתבה
חשובה והסכמתי שישתמש בקטעים. שני
תנאים התניתי עימו, שניהם מובנים מאלי הם
(ובארץ מתוקנת אין אף צורך לציינם).
האחד: קבלת תשלום סימלי עבור שידור
(המשך בעמוד )13
העולם הזה 2197

מה יצא לך מזה ו
יו תר מעשר שנים אתה משלם
לביטוח.
מה יצא לך מזה? מה קיבלתי
אם היה לך מזל ולא נגרם לך
שום נזק; לא תאונה, לא שריפה,
לא פריצה, לא גניבה...
כסף לא יצא לך מזה.
אבל קיבלת הרבה.
קיבלת את הדבר העיקרי
עבורו שילמת.
בטחון.

ב ט חון
שאם חלילה יקרה משהו,
יש מי שידאג.
מי שהו אחראי, איתן, א מין.
מי שהו שאפשר לסמוך עליו תמיד.
את זה קיבלת מן הביטוח
ולכן אתה משלם כבר עשר שנים.
הרעיון הוא שלך ו הו א טוב.

ביטוח.
הרעיון הוא שלך.

או. סי

שחם ״חשלם הזח

רחל אמנו ורחב הזונ ה
״העולם השלישי לא ישכח את פשעיה של אירופה,
אשר הנורא שבהם הוא הסתאבות ליבו של האדם״ —
פרנץ פאנון, מאבות הרעיון של גוש הבלתי־מזדהות.
ב־ 1945 נימנו 45 אלף הרוגים בדיכוי המרידה
בסאטיף, אשר באלג׳יריה. רצח המוני זה, שבוצע בידי
הקולוניאליזם הצרפתי, לא עורר שום תגובה עולמית.
ב״ 1947 נרצחו 90 אלף איש במדגסקר. שחיטה המונית
זו יצרה טורים אחדים בעיתונות העולמית. ב־1952
נקבע כי בעת דיכוי המרידה בקניה ניספו 200 אלף
קורבנות. עובדה זו נתקבלה בעולם באדישות יחסית.
האו״ם של סוף התקופה הקולוניאלית הציג תמי׳
נה עלובה למדי: ברית־המועצות על גרורותיה, ארצות׳
הברית על גרורותיה שלה ומדינות אירופיות אחדות,
ששלטו על שטחים עצומים באסיה ובאפריקה. מובן
כי לא נמצא הכוח אשר מסוגל היה להכריז על
הקולוניאליזם כעל פשע נגד האנושות. המילחמות
בקוריאה ובהודו־סין פתחו עידן חדש בממדי המאבקים
לשיחרור לאומי. אך היו אלה המרידה בבודפסט
והלאמתה של תעלת סואץ, שהיוו נקודות־מיפנה
במאבק הגלובאלי לשיחרור. העמים הכבושים זיינו את
עצמם בכל כלי־הנשק שנזדמנו לידהם, במילחמתם נגד
מבצרי הקולוניאליזם. ארצות רבות שוחררו בידי התושבים
— הילידים, כפי שהם נקראו בבוז בפי המתיישבים
הלבנים. קם גוש הבלתי-מזדהות בהנהגת יוגוסל־

המתנחלים תאבי וזסינוח
שומטים את המרגוע מתחת וגדיה
של הציונות, שהממונה
לבנות תברת־מועת
ביה, הודו ומצריים. מאז ועד היום עשרות רבות של
מדינות זכו בעצמאותו הלאומית. היום מונה גוש זה
קרוב למאה מדינות.

עד שנת 1967 עמדו הבלתי־מזדהות, פרט למצריים,
בקשרים מדיניים, כלכליים וידידותיים ביותר
עם מדינת״ישראל. כל זה נשתנה, כידוע, זמן מה אחרי
מילחמת ששת-הימים. מאז ועד היום זוכה שאיפתה
של ישראל לסיפוחים במנה גדלה והולכת של עוינות.
העולם כולו הכיר ברצונו של העם הפלסטיני לממש
את זכויותיו הלגיטימיות והתייצב רובו ככולו מאחרי
שאיפה זו. העולם השלישי, שזה עתה התנער מכבלי
הקולוניאליזם, מתייחס בעוינות מייוחדת לקולוניאליזם
הישראלי. הוא טעם את הדבר על בשרו ואי-אפשר
להטעותו בפיטפוטי הכיבוש הליברלי, כביכול. מקובל
עליו, לעומת זאת, הרעיון של חלוקת הארץ והוא

011111

דוחה בבוז את חלומות ארץ־ישראל־השלמה, לשלוט
על מיליון וחצי פלסטינים.
בצורה זאת הגענו להצעת ההחלטה בדבר גינוי
הציונות כפשע נגד האנושות. כיצד קרה הדבר ! עולם
זה איננו מוכן להיכנס לדקויות ההיסטוריה הציונית
ולחשוף את העובדה היסודית, שהציונות חיתה פרוגרמה
לבניית חברת-מופת, עד כמה שהדבר ניתן, עבור
העם היהודי בארצו. הוא מכיר במדינת-ישראל בגבולות
,1967 ואין זה מעניין אותו איזה סוג של חברה
מתעתד לבנות לעצמו העם היהודי במולדתו. הוא
מכיר רק את שפת העובדות היבשה: בארץ מתגוררים
שני עמים, אשר כל אחד מהם דורש לעצמו בית
לאומי. הנוסחה התלמודית הישנה של ״ויחלוקו״
מקובלת עליו לגמרי. אך ישראל משעבדת את בני
הארץ הערביים מעבר לגבולותיה הבינלאומיים המוכרים,
והיא עושה זאת תחת סיסמת הציונות. אין פלא,
שסיסמה זו הופכת מטרה לחיצי ההוקעה של העולם
הרחב.

כך, בדיעבד, ירקה המדינה על הדגל שבשמו קמה.
דגל הציונות. אחרי מילחמת ששת״הימים — נתעלם
מהשאלה אם היתה המילחמה בבחינת 5 15611ט 5ג 0
אם לאו — ויתרה המדינה על תהליך המשא-והמתן
להחזרת השטחים הכבושים תמורת שלום־קבע ופנתה
להתפשטות טריטוריאלית. אין זאת הציונות. ואוסיף
דבר אשר רבים וטובים בארץ אינם מבינים כלל —
גם מעולם לא היתה כזאת! מדוע* התפשטותו של
היישוב היהודי בתחומי האימפריה העותומאנית
והמנדאט הבריטי היתה פעולה לגיטימית, וזאת עקב
העובדה שהארץ היתה תחת כיבוש קולוניאלי. חיו בה
שני עמים, בעלי שאיפות מנוגדות, העם הערבי הפלסטיני
והעם היהודי, שהיה בתהליך גיבוש זהותו הישראלית.
שניהם התנגדו לכיבושה של הארץ. מבחינה
זו, ואולי מבחינה זו בילבד, אין לראות פסול בנסיונה
של הציונות להכות שורשים בארץ, שממילא היתה
תחת שילטון זר. אך כבר אז החלה ההתנגשות בין
שאיפותיהם הלאומיות של שני דיירי הארץ.
עתה נוכל לקבוע בפסקנות, כי עקב מילחמת
העצמאות וביום הקמת המדינה הסתיים תפקידה
הציוני במובן של התפשטות טריטוריאלית. ישראל
נאלצה להילחם על עצמאותה והעולם הכיר בזכותה
והעניק גושפנקה בינלאומית לגבולותיה בקו הירוק.
אך בזה תם העניין. כל אדם אשר שכל בקודקודו הבין
כי חלום שתי הגדות ,״זו שלנו, זו גם כן״ ,הוא חלום
תעתועים. מדינת־ישראל יכולה, אם בכלל, לחיות
ולהתקיים כאשר נמצא בה מיעוט לאומי ערבי, שלא
חייב להיות ידידותי דווקא (זה, כמובן, רצוי אך לא
הכרחי) אלא לויאלי לחוקיה של המדינה היהודית.
אבל בשום פנים ואופן אין היא מסוגלת לשלוט על
יותר ממיליון וחצי פלסטינים, אשר שונאים אותה
ואת שילטונה בארצם. על כן חייבת היא לוותר על
שטחיה הכבושים, תוך משא-ומתן עם כל גורם שיהיה
מסוגל לערוב לנכונותם של הפלסטינים להסכם זה.

למה, בעצם, לטוס דווקא ב״אל־על״ ,כשיש עוד
חברות בסביבה, שטסות בדיוק לאותם המקומות,
ושאצלן העובדים לא מרגישים כאילו החברה היא
של האבא שלהם. היהודים הם עם גאה, שמזמן כבר
הבין שלשרת אחרים זה לא בשבילו. שיעשו זאת
המשרתים. את היחס שמקבל הלקוח בחנויות ובמיסע-
דות הישראליות, מצד אותם יהודים גאים, הוא מקבל
גם החל מן הרגע שבו כף רגלו דורכת על כבש המטוס.
אלה שעדיין שואלים את שאלת-התם — למה
יהודים כל כך גאים מציעים עצמם לעבודה בחברת-
תעופה, שהיא ביסודה חברה־נותנת־שירותים — צריכים
להבין את החלום הישראלי הקטן על העולם
הגדול. העבודה ב״אל־על״ אינה המטרה, היא רק
האמצעי. כאשר עובדים במטוס משוטטים בעולם.
והפלא ופלא, עוד מקבלים כסף בשביל זה. ועם הכסף

10 1

91 91 91

איננו יכולים להניע את הציונות אל מעבר לתחומי
שליטתה. גבולותיה של הציונות הם גבולות המדינה
בשנים 1967—1948 וכל המקומות האחרים, אם זה
באזל, בלטימור, קבר־רחל אמנו, רחב-הזונה או חברון,
שייכים להיסטוריה היהודית והציונית אך לא לטריטוריה
שלה. אלג׳יריה או לואיזיאנה שייכים להיסטוריה
הצרפתית, אבל צרפתי רשאי לבקר שם רק עם
ויזה ביד! והרי בסופו של דבר גם הציונות שייכת
לקהיליה הגדולה של מיליארד וחצי אנשים, אשר
לחמו והשתחררו מהעול הקולוניאליסטי. עתה קיימת
סכנה, וזו סכנה נוראה, המעמידה בסימן שאלה את
עצם קיומה של המדינה, שככל שנמשיך לנפנף בדגל
הציונות, במטרה להצדיק שיעבודו של עם אחר, תחשף
ערוותה ועוונה ותישכח רוחה ויופיה המקוריים. ואיזה
עתיד צפוי לנו אז?

יצחק סו בו ל, ת ל ־ א ב ־ ב

טסי חיו ועושי מ הו מו ת
מטוסי ״אל-על״ ממריאים ריקים־למחצה, בעוד
שבקווים המקבילים של חברות-התעופה הזרות גדולה
התפוסה בהרבה — מן העיתונות.
כנראה שבקווים המקבילים, שעליהם מדובר, טסים
עכשיו כל אלה שטסו כבר ב״אל״על״ ,והזיכרונות ה־
״נעימים״ עדיין מלווים אותם.
דובר ״אל-על״ התפטר, מחלקת יחסי״הציבור
משותקת ומצפים להתפטרות כמה ממלאי תפקידים
בכירים. האם דובר מעולה ומחלקת יחסי־ציבור פעילה
היו עוזרים במיקרה זה ז אפילו איש המכירות הטוב
ביותר יכול למכור מוצר גרוע באריזה מהודרת רק
פעם אחת — בפעם השניה איש לא יקנה את מוצריו.
הדג, אומרים, מסריח מהראש. ב״אל־על״ הראש
מסריח, ועוד איך, אבל גם הזנב אינו מפגר אחריו.

מצדנו אין זה חשוב אם יהיה זה אש״ף או ג׳ורג׳
חבש. מי שמסוגל לקבל את האו-קיי של העם השכן
— יבורך. אנחנו, כמובן, יודעים כי עם זה כבר הגיע
לידי החלטה מיהו נציגו האמיתי.

אפשר להביא את העולם הביתה. וכשיש מטרה כה
חשובה, לא בוררים באמצעים. בילוי כמה שעות איומות
בחברתם של נוסעים טרדניים הוא פשוט חלק
בלתי נפרד מן העניין.
השיחות בין אנשי צוות־אוויר מתרכזות בדרך כלל
בענייני מיסעדות, בגדים, סדינים, ולאן כדאי להוציא
כרטיסים בחופשות. על המטוס אפשר לראות המון
דיילים ודיילות! אבל כשנזקקים לכוס מים נידמה

ב״ארעד וזואיש מסריח -
וסוד אין! -אבל גם הונב
אינו מבגד אחריו
שכולם נעלמו. עם הוותיקים והקבועים אין בכלל מה
לדבר — תפקידם ומעמדם מובטח, ונוכחותם במטוס
לתצוגה בילבד. הזמניים, העונתיים, הם היחידים שעובדים.
וכי יש להם ברירה ז הם כה עסוקים, עד
שפשוט אינם מצליחים להשתלט בכוחות עצמם על
כל המטוס.

91 91 91
האבטלה הסמויה בין אנשי הצוות הבכירים והוותיקים
חוגגת. פרסרים ופרסריות (כלכלים־ראשיים)
מזדקנים, שבתיהם מרופדי שטיחים וגדושים בריהוט
סקנדינווי אותנטי ובמוצרי-חשמל אמריקאיים — הכל

פרי עמלם וייבואם האישי במשך שנים — מקבלים
משכורות שמנות ויוצאים לטיסות רק ליעדים הנראים
להם ובזמנים הנוחים להם. הם טסים בעיקר ב״מצבי
חירום״ ,כשמלאי התבלינים ו/או מישחות השיניים
הולך ואוזל, כשצריך לחדש את המלתחה, או בשעות
קשות של נוסטלגיה, כשתוקפים אותם געגועים ל-
מיסעדה אכזוטית בחלק מסויים של העולם.
כנראה שהפיתרון היחידי למצבה העלוב של החברה
הוא פשוט לסגור אותה ולפתוח מחדש. אפשר
להכריז על פשיטת־רגל כללית; אחרי הכל אין שום
סיבה הגיונית לכך, שאזרחי ישראל יסבסדו את ה עובדים,
שכמה מהם מרוויחים בחודש מה שאחרים
מרוויחים בשנה. כאשר תיפתח החברה מחדש, יתקבלו
העובדים מחדש ובתנאים חדשים. ומי שלא רוצה,
שילך ללישכת-עבודה.
תחת לקיים כמה קורסי־דיילות בשנה, שעולים
הרבה כסף למשלם המיסים ונועדו להכשיר כמה עשרות
דיילים ודיילות זמניים, שיפוטרו בסוף העונה,
כדי לפנות מקום לבוגרי קורסים חדשים, וחוזר חלילה,
יש לשנות את השיטה. יעבדו כולם לפי חוזה
שנתי, שיחודש רק לטובים והיעילים ביותר.
כמובן שהקריטריונים לטוב וליעיל לא מוכרחים
להיות דווקא אלה של פרסרית מזדקנת, שחנניותח של
דיילת צעירה מרגיזה לה לפעמים את העיניים ; גם
לא אלה של פרסר נעים או של פרסר לאו דווקא נעים,
שלדיילת החדשה אין שום רצון לבדוק את מנעמיו.
כשיתחילו להבין ב״אל-על״ שמקום העבודה אינו
רק אמצעי־תחבורה נוח ליעדים שונים בעולם, אלא
בראש ובראשונה אמצעי־תחבורה עבור אלה ששילמו,
וכשיבינו העובדים כי הם אנשי־שירות, למרות האסוציאציה
הבלתי-נעימה שהמילה הזאת מעוררת
בקירבם, משוכנעת אני שמצב החברה פשוט ישתפר.

עירית רותם, ת ל ־ אגיב

לחופש
נולד תי !

הזמנים השתנו.
איזו נערה היתה מעלה בדעתה לעשות פעם מה שאני עושה בימי המחזור החודשי שליי
אני רוכבת, שוחה ורוקדת בחופשיות וללא דאגה. הכל בזב
לכל נערה צעירה החל ממחזורה הראשון לאו־בה שלושה
דרגות ספיגה: מיני ־ לבתולה ולנערה המתבגרת, נורמל
ואקסטרה לנשים עם דימום רב. או־בה בעל כושר

בעולם, מתרחב ואוטם בפני דימום וריח. או־בה 11 להחדירו. או־בה אינו זקוק למוליכים :
^811
והוא בפנים. בלתי מורגש ונעלם מעיני כל^ ! 8 1 ^ .
או־־בה בקטנותו* אני נושאת ארתו בכיס 111.
הג׳ינס או בארנק הכס^ ש[7י,
אין טוב ממנו.
נסי את או־בה

111

לב׳ ענת עצמון
או־בה מה׳ ההסברה
ת.ד ,2115 .חיפה
אבקש לשלוח אלי את
חוברת ההדרכה +השי:
3טמפונים בנרתיק

כתובת

הטמפון הקטן
שכבש את העולם

ם משתמשת בטמפונים
לא משתמשת בטמפוניס

הץום

- 7נ ס הגזעי של ג׳יפ
נועד לגברים מיו ח די ם,
גברים של עוצמה ו מ הירו ת,

ץ ותה מספיק גבר כדי לנסוע

גברים ללא גבולות ומגבלות.
הצטרף גם אתה לגברים של ג׳יפ —
אלה שנשים או ה בו ת וגברים מעריצים.

נהג ב־ 0,1-7
המחמאה הגדולה ביותר
שגבר ז קו ק לה,

מפיצים בלעדיים בישראל

5 1 1 1 1 1 1 1

1 1 1 1 3

תל־אביב: דרך פתח ־ ת קו ה ,74ת״ד , 20205 טל 336115 .־ 03 חיפ ה: דרד העצמ או ת , 104
סרסונ! 1פ

ת ״ ד , 33740 טל 524475 .־^04

מכת בי ם
(המשך מעמוד )8
הקטעים, שאינו מכפה אפילו את הוצאות
החומר והמעבדה! השני: ציון העובדה,
שקטעים אלה צולמו על־ידי — זכות הנש מרת
על־ידי הטלוויזיה עד לאחרון הטכנאים
והצלמים.
בירמן קיבל כמובן מאליו את התנאי
השני, אך טען שאין הטלוויזיה נוהגת
לקנות סרטי-חדשות ואין מה לדבר על
תשלום. התעקשתי — והעניין לא יצא אל
הפועל.
אחרי כמד, חודשים חודשה פנייתו של
בירמן. הפעם הגיע לעין־גדי עם צוות של
חמישה אנשים. אל פנייתו נוסף גם לחץ

ה ש בווו ב גו אהה־ 2 0
מה אירע כמאה ה־20׳ כשבוע שבין ה־־ 3באוקטובר עד ה־ס
באוקטובר ץ כמדור זה סוקר ״העולם הזה״ במה מן המאורעות שאירעו
ב־א 7השנים הקודמות כשבוע שבו מופיע הגליון.

_ 1911
— 10.10 החלה המהפיכה במרכז סין.
ראש־הממשלה יואן שיקאי, הנשיא סון
יט־סאן. שולשלת מנצ׳ו, ששלטה משנת
,1644 סולקה.

1912
— 14.10 תיאודור רוזוולט נפצע על־ידי
מתנקש בביקור בוויסקונסין.

1916

דת היטלר בגיל .53 שורד, של התאבדויות
בצמרת הצבא הגרמני אחרי התאבדות
רומל.

— 10.10 פלוגת פלמ״ח פרצה למחנה
ההסגר בעתלית ושיחררה 208 מעפילים
כלואים.
— 15.10 פייר לאוואל, מי שהיה ראש
ממשלת צרפת, הוצא להורג על בגידתו
במולדת. שעות אחדות לפני ההוצאה להורג
בלע לאוואל רעל, אך הוחזר לחיים
והומת בידיה.

— 15.10 אתונה נכבשה על-ידי בעלות-
הברית.

1946

4* 47

— 15.10 עשרה גזרי־דין מוות של
מישפטי נירנברג בוצעו כש־ 10 מנהיגים
נאצים הוצאו להורג בתליה: הנם פראנק,
וילהלם פריק, אלפרד יודל, ארנסט קלטנ־ברונר,
וילהלם קייטל, אלפרד רוזנברג,
פריץ סוקל, ארתור סייס־אינקארט, יוליוס
שטרייכר ויואכים פון־ריבנטרופ. הרמן

— 15.10 המרגלת המפורסמת בעולם,
מאטד, הארי, ששמה האמיתי גרטרוד מר־גרטה
צאלה, הוצאה להורג ליד פאריס.
מאטד, הארי היתר, הולנדית, ששימשה כסוכנות
גרמנית. היתה בת 41 במותה.

צלם בירמן

דודו שליטא, עין־גדי

1928

גרינג התאבד על-ידי בליעת רעל, שעתיים
לפני הוצאתו להורג.

— 11.10 טיסה מיסחרית ראשונה של
ספינת־האוויר הגרף צ׳פלין 20 .נוסעים
ו־ 38 אנשי צוות טסו מגרמניה לארצות־הברית.

1947

1952

15.10 חבר מרכז תנועת החרות
התנקש בחייו של ח״כ מאיר וילנר בתל-
אביב. הח״כ הקומוניסטי נפצע מדקירות
סכין, אך החלים.

1971

— 11.10 שידור טלוויזיה פוליטי ראשון.
השידור של המיפלגה הדמוקרטית.

1948
— 15.10 החל מיבצע יואב בנגב.

— 16.10 צומת ומישטרת עיראק סוידן
נכבשו על-ידי צד,״ל. חודשה ההאפלה בכל
רחבי הארץ.

בעיקבות ידיעה במדור ״אתה
והלידה״ (״העולם הזה״ .)2189
כתבתם, כאילו החווה מקבלת, בהיתר
מייוחד של שר-ד,חקלאות, תוספות חרי גות
של מים. קיצוץ המים בכל הארץ
ובמשקי הדרום תופס גם לגבי חוות שיק־מים,
חוותו של שר־החקלאות אריאל
שרון. מכאן שהאינפורמציה שהתבססתם
עליה אינה נכונה.
מוטי לוי, מנהל החווה, מרעית

העולם הזה 2197

1967

— 14.10 נשבר מחסום הקול. קפטן
צ׳ארלס יגר מחיל־האוויר של ארצות-
הבר !(,טס במהירות הגדולה ממהירות הקול
1078 ,קמ״ש.

— 14.10 הצוללת הגרמנית או 47 .חודרת
לבסיס בריטי ומטביעה את ספינת
המילחמה רויאל אוק 800 .אנשי צוות נספו.

שראה אור בהוצאת מישרד־הביטחון.

— 11.10 הזמרת הצרפתיה הגדולה,
אדית פיאף, נפטרה בגיל .47
המשורר, מחזאי ובמאי צרפתי, ז׳אן
קוקטו, נפטר בגיל .74

16.10.1948

— 10.10 נוסדה המיפלגה הפרוגרסיבית.

14.10 הרוסים יסדו את גרמניה ה מזרחית.

16.10 דויד בן־גוריון הגיש את
התפטרותו לנשיא.

דני גספר, נתניה

1965

מישטרת עיראק סוידן לאחר הכיבוש

בחווה) ע 1ל א רי ק עודון

המאה ה־ 20 בארץ, בתפוצות, בעולם,

טולידאנו, נפטר בגיל .80

— 13.10 צד,״ל מרחיב אחיזתו בסוריה.
כוחות שריון עיראקיים ניגפים.
— 14.10 הרכבת האווירית האמריקאית
החלה בפעולתה.

1959

...למרות הוותק. היחסי של המדור,
עדיין לא מצאה המערכת לנכון לציין, כי
העובדות המתפרסמות בו — כולל הצי לומים
והאיורים — נלקחים מדי שבוע
מתוך סיפרו של הד״ר אמיל פוירשטיין

— 13.10״הקצין הבכיר״ ,בנימין
ג׳יבלי, חזר לארץ כדי למסור עדות בעניין
הפרשה.
— 15.10 שר־הדתות, הרב יעקוב משה

— 11.10 צד,״ל פורץ לכיוון דמשק
בחזית הסורית. קרבות ארטילריה בחזית
הדרום.
סגן נשיא ארצות־הברית ספיריו אגניו
התפטר אחרי שנאשם בקבלת שוחד.
— 12.10 קרבות שיריון כבדים בסיני.
מעוז המזח נכנע.

1949

על המדור ״השבוע במאה ה״.״20

1960

— 10.10 חיל־האוויר תוקף שדות-
תעופה בסוריה. קרבות בלימה בדרום.

— 10.10 נוסד קיבוץ אשדות־יעקוב.

סודו עול מ ר 1ר

אשקלון.

1975

1955

ע ל מי כסת המים

— 10.10 פעולת־התגמול בקלקיליה.
מישטרת קלקיליה נכבשה ונהרסה 80 .הרו גים
ירדנים 18 ,הרוגי צה״ל.
— 13.10 נחנך קו צינור הנפט חלץ-

— 12.10 ברוב פאר והדר פתח השאה
הפרסי את חגיגות ה־ 2500 שנה לייסוד הקיסרות
הפרסית.

,חיה טורפת׳,..
מצד קיבוצי, שהיה מעוניין בשידור כתבה,
שתביא לידיעת הציבור את הצד של אנשי
הקיבוץ בפרשה. בירמן הציע פשרה דחוקה
בנושא הכספי ומסרתי לו את הקטעים,
לשימושו, כשהוא מבטיח חגיגית לשמור
על זכות היוצרים שלי.
האיר המזל לצוות הטלוויזיה ויום לאחר
מכן נלכדה הנמרה ״בבתא״ .הם צילמו
אותה בכלוב, כולל תהליך הרדמתה וסי-
מונה, אך נמר בטבע לא הצליחו לצלם
ונזקקו, לכן, לקטעי הצילום שלי.
נקל לשער את תדהמתי, כשבסוף הכתבה
הנמרית שמעתי את הקריין דניאל פאר
מודה לי על הסיוע בהכנת הכתבה, אך
באשר לצילום הנמר בטבע — הם מלהזכיר.
ברשימת העושים במלאכה הופיע פירוט
מדוקדק של כל צוות הטכנאים והעוזרים
וכן שמו של צלם הטלוויזיה — וזהו.
תוך התעלמות צינית מזכויות-יוצרים,
בתוספת כפיות טובה אישית, ביצע הצל״ש־ניק
תרגיל גם של גניבת־דעת, בהעניקו
את תפארת ההצלחה כולה לצוות הטלוויזיה
המסור והנאמן.
בנוסף להיבטים האישיים על מידת הגי נותו
של עוזי בירמן, מעוררת הפרשה
מחשבות נוגות על נושא זכויות היוצרים
בישראל, הפרוצות במייוחד בתחום הקול נועי
ומאפשרות לתחנה ממלכתית מונופו ליסטית
לפעול כתחנה פיראטית בלב ים.
ואחרי כל זאת אומרים שהנמר הוא
חיה טורפת...

1956

1940
— 15.10 נשיא חברת הנפט של שיקאגו
העניק 1000 דולר לאוניברסיטה העברית,
למטרת מחקר לגילוי נפט בארץ.

1951

בנימין גזיכלי
13.10.1960
— 15.10 כוח שיריון ירדני נכנם ל קרב
בגולן. כוח־צנחנים של צד,״ל צולח
את תעלת־סווים.
— 16.10 כוח גדול של צה״ל עבר
לגדה המערבית של תעלודסוויס. ישובי
הצפון סופגים הפגזת קטיושה. חברות ה תעופה
הזרות מפסיקות את טיסותיהן ל ישראל.

1941

16.10 הבריטים מדכאים מהומות
באיזור תעלת סוויס.

— 16.10 הממשלה הסובייטית מפנה
את מוסקווה ועוברת לקויבישב בעוד סטא-
לין נשאר במוסקווה.

1955

1977

— 14.10 פעולת תגמול ישראלית על
קיבייה ליד רמאללה.
— 15.10 סיר וינסטון צ׳רצ׳יל זוכה
בפרס נובל לספרות.

— 11.10 ראש־ד,ממשלה, מנחם בגין,
משתחרר מבית־החולים אחרי שלקה ב התקף

1945
— 15.10 מרד אסירים במחנה ההש מדה
סוביבור ליד לובלין.

1944
— 14.10 צבא בריטי ויווני משחרר
את אתונה.
הפילדמרשל ארווין רומל מתאבד בפקו־

1955
— 12.10 בעת ביקור נימוסין של
ספינות צי סובייטיות בנמל פורטסמות
באנגליה, נעלם איש הצפרדע הבריטי הקפטן
קראב.

1978
— 10.10 הזמר והמלחין הצרפתי, דאק
רל, נפטר בגיל .49
— 13.10 תושב בודים, יוסף נידם,
נעצר על-ידי שלטונות הביטחון בחשד של
שיתוף פעולה עם מחבלים.

!וי ...יו

כרטיס האשראי היחידי המעניק הנחות

פשנזכרת ברגע האחרון
שלאשתך יו ם הולדת היום.
שלוף י שו אכרע

שחיוכרט*
1.10.ם מ*0#מ5ז
ו 0 001 234513נ

03 ^ 80מ 1ח״׳ ג ו 08 -

י שיאכיעיומקרד.

אשראי וטוב לי בארץ ובעולם.

העולם הזה 2197

קממדד: או 91ה
שדינה מוות
העם הקמבודי עדיין גווע בהמוניו. השואה וההשמדה
בעיצומן, יום יום, ושעה שעה. אפשר לעצור את תהליך
הגוויעה של העם השקט והסובלני הזה, ששוסע לגזרים
על־ידי מפציציו של הנרי קיסינג׳ר ועל־ידי שילטון הדמים
של החמר־רוד. אוניית מיטען אחת, ובה מזון במישקל
של 100 אלף טון, תוכל להאכיל את שרידי השואה
במשך חודשיים. אבל הסיוע לא מגיע.
ארצות־הברית, שעליה האחריות המוסרית הישירה
להכחדת התרבות הקמבודית העתיקה, שלחה עד כה
מטום־מיטען אחד. בריטניה מונעת סיוע באמתלה של
מדיניותה האנטי־ויאט־נאמית. ובהתאם לקנוניה מכוערת
בין ארצות־הברית וסין העממית, תומכת סין במישטרו
המטורף של מנהיג החמר־רוז, המודח, פול פוט, משיקולים
גלובאליים אנטי־סובייטיים. בינתיים מתחלקת
ויאט־נאם העניה, הסובלת אף היא מרעב ומבצורת, בנד
זונה הדל עם קמבודיה, אבל אין בכך כדי להציל את
התושבים הרעבים, המותשים והחולים, המתים ממש
בהמוניהם.
בכל הדיווחים בעיתונות האמריקאית, המצוטטים בהרחבה
בישראל, אין זכר לעובדה שהעולם הנאור מונע
סיוע מקמבודיה בכוונה תחילה. סיפורים על קשיים טכניים
ובעיות שיוצרת ויאט־נאם אינם אלא תירוצים.
נאציזם נוסח קם בודוה. החמר-רוז׳ השמידו יותר
משני מיליון בני־אדם. בלהטם המטורף להשמיד כל שריד
של התרבות המערבית, שרפו את כל הספריות, את הכנסיות
ואת הפגודות, והרגו את רוב המשכילים .״הייתי

מעול הנאצים של חמר־רוז׳ .מארצו היפה, השאננה וה־מושחתת־קימעה
של הנסיך סיהנוק לא נשאר דבר.
בפרפר דרומי של פנום פן עומד עדיין על תילו מחנה-
השמדה של החמר־רוז ,,שבו נרצחו 12 אלף בני-אדם.
כמו הנאצים, צילמו גם מרצחי החמר־רוז׳ את קורבנותיהם
אחרי שתלו אותם, חתכו גרונותיהם, הטביעו
וחישמלו אותם למוות. מראות המחנה מזכירים את אוש-
וויץ — מחסנים מלאים בגדים, מישקפיים ושיני־זהב.
הזוועות שעברו על עם קמבודיה לא נסתיימו עם השיחרור.
לא נשארה כימעט מישפחה שלמה אחת בקמבודיה ותוש ביה
ממשיכים למות. השואה של קמבודיה עדיין בעיצומה

ברית־המועצות:
אופוזיציה משמאל
הם מתעבים את לנין הסמכותי. ,רואים בטרוצקי מתחרה
של סטאלין ולא מבינים את הפופולאריות שבה זכה
בחוגי השמאל במערב. הם מעריצים את דובצ׳ק ואת
מרכוזה, מגדלים שיער ארוך ומחקים בכל את השמאל-
החדש של . 1968
־המדובר בקבוצה מרכסיסטית חדשה, חזקה בכמות
ובאיכות, שהקימו סטודנטים שמאלניים באוניברסיטת
לנינגראד. הטיפול בקבוצה הוא נוקשה והריף עוד יותר
מהרגיל. לשילטונות קל יותר לטפל בליבראלים או

ילדה רעבה בקמבודיה

נ שי או תאר צנ ת־ ה ב די ת:

ונוי הוון

ת ע שיי תההשמ צו ת
של ו.׳ימי קארטר

עדה להשמדת 16 בני מישפחתי,״ סיפרה ניצולה קמבו-
דית בצרפתית רהוטה לצוות טלוויזיה בריטי .״הם אסרו
עלי לבכות, טענו שהבכי מבטא ביקורת מרומזת על
המפלגה. כמובן שלא ידעו שאני מדברת צרפתית. ידיעת
שפה זרה פירושה היה אחד — דין מוות!״
כתב הדיילי מידור הבריטי, ג׳ון פילג׳ר, שביקר לאח רונה
בקמבודיה, הודה בעיתונו שהחמיץ צילומים רבים
משום שפרץ בבכי פעמים אין־ספור. בבית־היתומים המרכזי
בפנום פן, מטפל צוות ויאט-נאמי וצרפתי באלפי יל דים
שנאספו ביערות. כל הילדים איבדו את הוריהם,
והם ניזונו במשך חודשים ארוכים מעשבים, קליפות
עצים וצמחים רעילים. הילדים איבדו כימעט צלם אנוש,
וחרף הטיפול המסור הם מתים בהמוניהם .״למחרת יום
הצילום חזרנו לבית־היתומים,״ מספר פילג׳ר .״מחצית
הילדים שצילמנו כבר היו מוטלים בחדר־המתים, מוכנים
לקבורה.״
נציג האו״ם, הצרפתי ז׳אק בימון, בכה בגלוי בראיון
שהעניק לפילג׳ר .״אין לי במה להציל את הילדים,״ אמר.
״אין חלב, אין אוכל, אין פניצילין, אין ויטאמינים, אין
תרופות אנטי־ביוטיות ואנטי־מאלריות. יש לי ששה חודשים
להציל את האומה הקמבודית, אך העזרה לא מגיעה.״
הדו רהכא. בימון סיפר לעיתונאי הבריטי, שאצל
85 אחוז מהנשים בקמבודיה פסק המחזור החודשי כתוצאה
מתת־תזונה, תשישות כללית והשפעת אימי החמר־רוז׳
וההפצצות הקיסינג׳ריות. מה יהיה עם הדור הבא?
שואל נציג האו״ם. כיצד תמשיך האומה הקמבודית להת־קיים^

מומחי הסטייט־ך פרטמנט, שהחליטו בתחילת שנות
השבעים, שקמבודיה מיותרת, והטילו עליה חומר־נפץ
בכמות המספיקה בדיוק לחמש הירושימות, יכולים לציין
בסיפוק כי חלק גדול ממלאכתם נעשה על־ידי אחרים.
הם יכולים להסתפק עתה במניעת סיוע ובתמיכה פוליטית
בפול פוט ובפטרוניו הסיניים. הסטטיסטיקה מד גימה
היטב, כיצד שבר החמר־רוז׳ את חוט השדרה
של האומה הקמבודית. מ־ 550 רופאים נותרו בחיים —
,48מ־ 11 אלף סטודנטים — ,450מ־ 106 אלף תלמידי
תיכון — ,5300 ומ־ 991 אלף תלמידי בתי־הספר היסודיים
נותרו רק 322 אלף, גם בניצולים אוכל המוות בכל פה.
המערב וסין מתנערים מקמבודיה ותולים את האשמה
בוויאט־נאם ה״תוקפנית״ ,ששיחררה את הארץ המעונה

בסעודת־ערב שנערכה לאחרונה בבית־הלבן,
שוחח הנשיא ג׳ימי קארטר עם אורחיו, שני חברי
קונגרס אמריקאים, על יריבו החדש במירוץ לנשיאות,
הסנאטור אדווארד קנדי. סוכני־הפירסומת
של קארטר יעצו לו להיות קשוח וספורטיבי. קאר־טר,
שמידת הספונטניות והחברמניות שלו מזכירה
בטבעיותה את חיוכיו המפורסמים של יצחק
רבין, נעזר בכוסית אחת או שתיים לפני שהתחיל
״לרדת״ על קנדי.
״אין לטד שום סיכוי,״ אמר הנשיא לאורחיו
הנדהמים ,״אני אכה בו עד שהחרא יצא ממנו.״
בתום סעודת־הערב, כשיצאו שני צירי הקונגרס
הנכבדים לביתם, החלו דוברי הנשיא במלאכת
השיפוץ והטיוח. הם הודיעו לכל העיתונים, ש־קארטר
אמר לאורחיו שהוא ״יצליף היטב באחוריו
של קנדי״ .את הביטוי הסטרילי הזה הם ניסו
למכור גם לצירי הקונגרס עצמם, בשיחות טלפוניות
לבתיהם.
הצירים הנבוכים היו מוכנים, אולי, לשתף
פעולה, אבל הדוברים הגזימו וגילו למאות עיתונאים
את מיספרי הטלפון החסויים של הצירים.
שני חברי הקונגרס הזועמים החליטו לספר מה
באמת אמר הנשיא. פרט מעניין: אף לא עיתון
אמריקאי אחד הדפים את דברי קארטר, עד שהם
פורסמו, ובהבלטה, בעיתונות הבריטית והצרפתית.

ע ר חז ה. המערכה קארטר—קנדי כבר שוברת
את כל השיאים בסיגנונה המכוער והבלתי-
ענייני. אמו הישישה של הנשיא, ליליאן קארטר,
פתחה את המסע ברמז עבה. לסכנה הנשקפת
לחייו של הסנאטור קנדי, אם אמנם ירוץ לנשיאות.
סוכניו של קארטר מדליפים לעיתונות פרטים
אינטימיים על עסקי הנשים של קנדי, על שיער-
החזה שלו, שהלבין לאחרונה, על מצב בריאותו
הירוד ועל פרטי הדיאטה שלו.
המכונה המפורסמת של מישפחת קנדי טרם
נכנסה להילוך גבוה, אבל דיווחים על פניו החיוורים
כסיד של הנשיא, אחרי ריצת הבוקר שלו
בקמפ-דייוויד, כבר הופיעו בעיתונות האמריקאית
.״זוהי המערכה המדיצינית ביותר בתולדות
הבחירות לנשיאות ארצות־הברית,״ העיר פרשן
הבי־בי־סי ,״ויש להניח שאת מקום צלמי־העי־תונות
יתפסו הפעם מכוני הרנטגן.״

בגדים, נזישקפייס ושיני־זהב
באנטי־סוציאליסטים, אבל קבוצת לנינגראד מתקיפה את
הקרמלין ואת המפלגה השלטת משמאל, בטיעונים המעוגנים
היטב בתיאוריה המרכסיסטית ובלהט־נעודים עז
ומדליק. שני המנהיגים הבולטים, אלכסנדר סקובוב ואר־קאדי
טשרקוב, הם רק בני ,19 אך שירותי הביטחון נהגו
בהם ללא רחמים. טשרקוב נידון לאחרונה ל־ 15 שנות
עבודת פרך ועוד שנתיים גלות בסיביר. סקובוב הוגדר
כחולה־נפש ונשלח לבית־חולים פסיכיאטרי, לתקופה
בלתי מוגבלת.
אכזבה מהפועדים. מבחינה אידיאולוגית משקף
השמאל הלנינגראדי את האכזבה הגדולה של האינטליגנציה
השמאלית הרוסית ממעמד הפועלים בנושא המהפכה.
מנהיגי ברית־המועצות צמחו, רובם ככולם, בקרב
מעמד הפועלים המיומנים והם מבטאים, לדעת השמ אלי
את שמרנותו של המעמד הזה. האינטליגנציה מעוניינת
מחייבים בהחלט את מהפכת אוקטובר , 1917 אבל טוענים
שהיא הגשימה רק את השלב הראשון — המעבר מה־מישטר
הישן לקפיטליזם ממלכתי. ברית־המועצות רחוקה
מאד מסוציאליזם, שלא לדבר על קומוניזם.
השמאל מאשים את מנהיגי המפלגה הקומוניסטית
בהתחזות למרכסיסטים. הקרמלין הפך את המדינה למטרה,
תחת שתהיה אמצעי, והוא שולט בברית־המועצות
באורח שרירותי, אכזרי ובלתי־יעיל. המדינה נשלטת על-
ידי בנדיטים מושחתים ובעלי-מליצה מרכסיסטית, המתחפשים
לקומוניסטים, טוענים הסטודנטים. הם תובעים
את ביטול המישטרה החשאית, הקג״ב, את פיזור הקומי
סומול, תנועת הנוער של המפלגה, ואת פירוק הביורוקרטיה
הצבאית והממלכתית. לרבים מהם נטיות רומנטיות
ואנרכיסטיות והם מעריצים את חבורת באדר־מיע-
הוף וקבוצות דומות במערב. אבל האידאולוגים המרכזיים
של הקבוצה שוללים כל אלימות.
אנדרי רזניקוב, שנאסר לראשונה כשהיה בן ,17 וכן
טשרקוב וסקובוב, דוגלים בסוציאליזם הומאני ובשיטות
של הסברה וחינוך בדרכי־שלום. כמו הפילוסוף המנוח
הרברט מרכוזה, הם רואים באינטליגנציה את המעמד
המתקדם ביותר במאה ה־ / 20 חלוץ המאבק לסוציאליזם
אמיתי.
שיטות הדיכוי של הקג״ב לא הצליחו, לפי שעה, לחסל
את האופוזיציה השמאלנית. רבים מאנשי הקבוצה חיים
בקומונות, מקיימים סמינרים וימי״עיון ושומרים על קשר
עם קבוצות דומות בליטא, לאטביה, ביילורוסיה, אוק ראינה
ואפילו בקווקאז. לאחרונה יצא גליון נוסף של
עיתון המחתרת שלהם, פרספקטיבי, שהכיל מאמרים עיוניים
בזכות האידיאולוגיה האנרכיסטית ובגנותה. הופעת
הגליון החדש עוררה שוב את גל הדיכוי והמנהיגים החדשים
של הקבוצה זכו בטיפול הרגיל: גירוש מהאוניברסיטה,
מעצר בכלא או בבתי־חולים לחולי־נפש, הכאות
ואיומים טלפוניים. ראשי הקג״ב מקווים ששיטות בדוקות
אלה ישימו קץ לתסיסה השמאלנית. משקיפים סוציא ליסטים
במערב סבורים, לעומתם, שלתנועה החדשה יש
בסיס אידיאולוגי וחברתי מוצק.

חיים ברעם

ביזם ש תפס! את אייכ מן
ביום שתפסו את אייכמן חטף מנגו שעלת מרפי
אחיו, ואנחנו חטפנו שעלת ממנגו• פל יום רביעי ויום
שבת שני היה מנגו לוקח את המזוודה הכחולה שלו,
מכניס בה פיז׳מה ומברשת״שיניים וכדור״טניס וכמה
מחברות בשביל הבלוף, והולן לעשות ביקור חובה אצל
גברת מנגו הישנה. מנגו לא אהב לעשות ביקורי־בית
לאמא שלו הקודמת, אבל היה מוכרח. לגברת מנגו
היה פתק מיוחד שקיבלה מבית״המישפט ושם כתבו
שאדון פולאק חייב לשלוח אליה את מנגו לשתי שבתות
וארבעה ימי־חול בחודש. כדי שיהיה צדק גם כתבו
שגברת מנגו חייבת לשלוח את רפי לאדון פולאק לשתי
שבתות וארבעה ימים, כל חודש. לאדון פולאק לא היה
איכפת במיוחד אם רפי בא או לא בא, אבל הוא
הקפיד מאוד שמנגו לא יחמיץ את ימי הביקור. הוא
לא רצה יותר עניינים, לא עם בתי־מישפט ולא עם
גברת מנגו הישנה. בהתחלה, כשרק המציאו את ה סידור,
ניסה מנגו כמה פעמים לצאת מהבית, עם
המזוודה, ולא ללכת לשום מקום — אבל ברגע שגברת
מנגו הישנה ראתה שיום רביעי מגיע ומנגו איננו, היתה
תיכף מצלצלת מודאגת למחסן־עצים של פולאק לשאול
מה קרה לילד, אולי יש לו גריפה או מה. ומנגו היה
כרגיל גומר את הסיפור על מיגדל־המים, כשלמטה
מחכה אדון פולאק עם החגורה, ומכבי״אש כבר בדרך.
מנגו עבר אצלי ביום רביעי אחרי הצהריים עם
המזוודה הכחולה ביד, ובכל זאת היה שמח. מנגו אמר
שאחיו רפי חטף שעלת, ושהוא כבר דבוק בזה מאתמול,
ושהוא מסכים לסדר שרפי יעשה גם לי הדבקה. סחבתי
לו את המזוודה כל הדרן בירידה עד העיר ודיברנו על
הדרבי ועל המישפט שאייכמן הולך לחטוף, ומנגו שילם
עלי באוטובוס.
גברת מנגו הישנה שמחה מאוד שבאנו ונתנה לנו
לימונדה ועוגיות יבשות, ואמרה שאסור להתקרב לרפי.
ישבנו בסלון וסיפרנו לגברת מנגו איך היה בבית־ספר
וכמה השתפרנו בזמן האחרון בלימודים ובהתנהגות.
אחר״כך, כשהיא ירדה לירקות, נכנסנו לחדר של רפי
ומנגו אמר :״הנה ארן ן, תדביק גם אותו.״ רפי נראה
די בריא, ורק כשהתחיל להשתעל פתאום נבהלתי
קצת. הוא השתעל עלי כמה פעמים ואני נשמתי עמוק.
ליתר בטחון גם שתיתי לימונדה מהפה שלו.
מנגו התחיל להשתעל ראשון. עברו עוד יומיים ולא
יצא לי אפילו שיעול קטן. מרוב פחד שאין לי סיכוי
לקבל שעלת כמו מישהו נורמאלי, עשיתי בדיקה אצל
אמא אם לא היתה לי מחלה כזאת כשהייתי קטן. אמא
אמרה חס וחלילה. אחרי עוד לילה כימעט בלי שינה
מרוב קינאה במנגו ורפי, קמתי בבוקר הרוס עם גרון
חונק ומין גירוד איום בכל הנשימה. רצתי ישר למנגו
לשאול אם ככה זה מתחיל.
ככה זה התחיל• ימים שלמים הסתובבנו בואדי
והשתעלנו וירקנו והשתוללנו, ורק לבית־ספר לא התקרבנו
שלא נדביק אף אחד, חס וחלילה. גמרנו את
השנה כימעט חודש לפני הזמן.
ביום שבת הלכנו לשפיצר־הבן־של-הספר והדבקנו גם
אותו. לשפיצר היה חבל על הזמן. הוא הלך והביא
כוס מיץ ממותק ואמר: תירקו פנימה. אספנו כל מה
שהיה בפה וירקנו לכוס והוא שתה הכל במכה אחת,
ובאמת התחיל להשתעל תוך כמה ימים חזק וברור.
עכשיו היינו שלושה, וזאת היתה חגיגה גדולה, ורק
המורה שושנה לא היתה מרוצה כי הפסידה שלושה
שחקנים חשובים להצגה של חגיגת סוף השנה, ובמיוחד
את שפיצר שהיה צריך להיות גוליית, ופתאום חטף
שעלת. גם אדון פולאק לא אהב את המחלה החדשה.
הוא אמר למנגו :״אם אתה מספיק חולה בשביל
בית־ספר, ומספיק בריא בשביל הרחוב, אז תבוא לעבוד
במחסן. שם אין פחד שתדביק מישהו.״ מנגו שנא את
חמחסן־עצים של פולאק יותר משפחד ממיגדל־המים.
המורה שושנה חיפשה מישהו גדול ומכוער במיוחד,
שיהיה מלך פלישתים. לפי ההצגה הוא צריך ללכת
דוקרב נגד עמוס, ולהפסיד. המורה שושנה אמרה ל-
שפיצר :״אתה תהיה גוליית.״ באמצע הדוקרב היה
עמוס מוציא מהכיס רוגטקה וקולע לשפיצר בראש
חתיכת גיר. שפיצר היה צריך ליפול מת.
עמוס היה בלונדי כמו דויד המלך, וגם הבין בלימודים
והרים למורה שושנה את הממוצע שאנחנו הורדנו. מנגו

ואני היינו סתם סרני פלישתים רגילים ולא הצטרכנו
להוציא מילה מהפה, חוץ מכמה צריחות כששפיצר
חוטף את האבן במוח. וכשזה היה קורה, היינו מוכרחים
לנוס בבהלה לכיוון הכיור. כל סרני פלישתים היו
צריכים להביא מהבית סדינים וללבוש אותם עם סיכות-
בטחון. מנגו הביא סדין מקומט והראה לי כתם לבן די
גדול ואמר שזה מה שנזל לו בלילה מהקטן, ושהוא
באמת חולה רציני. המורה שושנה חילקה לכל סרני״
פלישתים קסדות יפות מנייר-כסף שהביאה מהמחסן,
ועוד הספקנו לקחת אותן הביתה לפני השעלת•
עכשיו הסתובבנו עם קסדות סרני-פלישתים בואדי,
ושפיצר לבש את קסדת״גוליית שעשוייה מפח־נחושת
אמיתי. כל עממי חיפש את קסדת״גוליית והם גם עשו
משלחת אל שפיצר הביתה כדי שיחזיר אותה להצגה,
אבל שפיצר נישבע שכבר החזיר את הקסדה לפני ה-
שעלת, ושבכלל לא לקח אותה הביתה. הם לא יכלו
להתעקש ולעשות ויכוחים גדולים כי פחדו להידבק,
וככה חזרו לעממי בידיים ריקות. הקרב של גוליית נגד
עמוס היה בסכנה, וכל החגיגה שם היתה בספק כי
גם גוליית, גם הקסדה וגם החרב היו חסרים. עם החרב
לא העיז שפיצר להסתובב בחוץ, כי זאת היתה חרב
יקרה מאוד שעממי לקח בהלוואה, ושכבר השתתפה
במאה מלחמות בהצגות תנ״ך של כל הסביבה. החבאנו
את החרב בבית-חרושת לבושם ורק כשירדנו לים, לאסוף
קרשים בשביל הסירה, הוציא אותה שפיצר מהמחבוא
והוריד אותה לים.
לים לא הגענו. מנגו עצר קצת לפני הים, טיפס על
במת ראש־הממשלה, ונתן נאום ארוך ליציעים ממול,
מהצד השני של כביש החוף. במת ראש״הממשלה נשארה
לעמוד עוד מהמיצעד, ואף אחד לא בא לפרק אותה,
וכבר חודש שהיציעים עמדו ריקים והתייבשו בשמש,
ורק מכוניות שנסעו מחוץ לעיר עברו ביניהם בספיר ולא
קיבלו מחיאות-כפיים מאף אחד. עכשיו קיבלו היציעים
והמכוניות שטסו בכביש נאום חשוב ממנגו בשפה חצי
גרמנית ובקול דומה מאוד לצריחות של מר וייס,
המפקד הראשי של הצופים. שפיצר שם על הראש את
קסדת־גוליית, שלף את החרב, והלך דוקרב נגד העמודים,
שקודם היו תלויים עליהם הדגלים ועכשיו
סתם התנדנדו ברוח.
מבמת ראש-הממשלה כבר סילקו את כל העציצים
והרמקולים ואת הקישוטים היפים ששמו לכבוד ה-
מיצעד, אבל זאת היתה במה גבוהה, עשוייה מדיקטים
טובים, ואפשר היה לראות ממנה את הים ואת הכביש
עד היציאה מהעיר• כל מכונית שיצאה או באה יכלה
לראות את מנגו עם קסדת סרני״פלישתים משתעל
וצורח על הגלים. גררתי לי ארגז ריק, העמדתי אותו
על המושב הכי גבוה, וכל פעם שעבר אוטו-משא קמתי
והצדעתי וצעקתי ״אכטונג״ כמו שצרחו הנאצים הפושעים
בסרט במרכז וכמו שצרחו סרני־פלישתים כש-
חשבו בטעות שיש לשפיצר סיכוי טוב לנצח את עמוס
בדוקרב. תיכף ומיד קיבלתי התקפת שיעול איומה, עונש
מאדוניי.
שפיצר, בתפקיד גוליית, התלהב מאוד מהקרב נגד
עמודי הדגלים ולא הפסיק להכות בהם עד שהחרב
המצויינת שלו נשברה לשניים ממכה שמאלית נוראה.

״הו הו הו —״ צרח שפיצר על העמוד ״מי הפלישתי
הערל הזה שחירף מערכות אלוהים ז״
מנגו ואני התחלנו לשיר :
סרני פלישתים אנו
מגת ועזה בא נ ו
ויותר מזה לא זכרנו בעל־פה.
מנגו עלה על מדרגות במת הכבוד וחיצרץ בידיים:
ט־טם ט-טם ט״טם• אחר־כך אמר :״אדון הרמטכל,
הורים יקרים, אורחים נכבדים, רבותי וגברותי. מיסדר
יעבור לדום — מיסדר דהום!״
עמדנו דום. שפיצר עמד מאוד מתוח. אחר-כך התחיל
לגרד בביצים.
מנגו אמר :״לבמה יעלה מלך ישראל. שפיצר מלך
ישראל !״
שפיצר עלה לבמה ובדרך השאיר לי את הגופייה
ואת שני החלקים של החרב השבורה• רק הגיע לבמה,
גרר ארגז והתיישב עליו.
אמרתי לשפיצר :״תן נאום, אדון המלך״.
שפיצר אמר :״אני לא יודע מה להגיד.״
מנגו אמר לו :״תגיד מדינתיינו, דיגליינו, נישקיינו
וכאלה _ ״
שפיצר הוריד את הקסדה ואמר :״אני לא יודע
להגיד את זה. אני צמא.״
מנגו כעס ואמר :״אתה באמת מלך דביל״.
שפיצר הוציא את השמוק והשתין. בהתחלה השתין
סתם באוויר. אחר-כך כיוון על טנגו ועלי. לשפיצר היה
זרם הכי חזק בעממי• כמו לאוטו-מכבי-אש.
הוא השתין והתלהב וצרח :״מדינתיינו ! נישקיינו !
מישקיינו ! השקיינו הזרנוק שלו הרטיב לנו את
הרגליים ולא היה לאן לברוח.
הוצאתי מהר את הקטן שלי וכיוונתי עליו, אבל
לא היה לי מספיק זרם. מנגו הרים את קסדת״גוליית
והעיף על שפיצר מאחור. הקסדה עפה ליד הראש שלו,
והמשיכה הלאה. היא נחתה על מושבי הכבוד והתגלגלה
במורד, קופצת מספסל לספסל עד שהגיעה לכביש
הראשי. אוטובוס טייגר שנסע ישיר לתל-אבזב התקרב
לקסדה במהירות איומה, דר ך עליה ברעש ועשה ממנה
פלאטה. האוטובוס אפילו לא האיט לראות מה קרה.
מנגו צעק לו :״יא חרא ! יא חמור ! ״
חזרנו בעלייה לאט לאט, סוחבים את החרב השבורה
ואת הקסדה המעוכה. הרגליים שרפו מהשתן והגרון
כאב מהצריחות• אפילו להשתעל לא היה כוח. התחיל
ערב ומנגו פחד לחזור הביתה. ליד הכניסה לבית שלו
כבר חנה הפורד החלוד של אדון פולאק ומנגו ידע
שהוא הולך לחטוף, הרי אדון פולאק הזהיר אותו
מראש.
חיכינו בחוץ לראות מה קורה. מנגו הלך בשביל,
עלה במדרגות, ונעצר ליד הדלת. הוא נעמד מול הדלת
הסגורה ולא זז, אולי עשר דקות. פתאום, כשכבר כמעט
חשבנו ללכת הביתה, צרח מנגו בכל הכוח :״אבא !
אבא ! ״
מתוך הבית נשמעה גרירת כורסא. מישהו, אולי
אדון פולאק, קם לפתוח. מנגו הסתובב, ירד את
המדרגות ארבע-ארבע, ומיד ברח בריצה מטורפת אל
מיגדל-המים.

י ש תיירים המגלים את י שראל
דרך בירה מכבי.

י 1 1ן ך * 1ך ן בתי אבן. טליתות
1נ • 1לבנות. קולות
ה שוק ואויר שכולו אוירה. ידיים
מגישות שוב ושוב כוסו ת ש הק צף
עולה בהן על גדותיו.

את בירה מכבי ואת ירו שלים אוהבים
כאן בשבע שפות. כי לטעם של ביר ה
טובה וקרה אין לאום ואין גבולות.
יש תיירים המגלים את י שר אל דרך
בירה מכבי. ויש י שראלים המכירים
דרכהאת העולם.

66ל)£ 3

! בינלאומית
העולס הזה 2197

קנראים לה סנבה־פי־צבע
1יו ט לה יתתמת פי־ל
ח ד 1ת הצבע
מערבת הבקרה האוטומטית
שומרת בצורה מושלמת על גוון הצבע, עומקו,
חדותו וייצובו. אתה קולט בצבעים מושלמים גם
תחנות רחוקות וחלשות, איכות הצבע נשמרת
לאורן שנות
שמוש רבות.
הפיקוח על
ר-מוד>?. מ בקרת הצבע
מתבצע בלחיצה
על כפתור

במכשיר או

סס;, .א;י
בשלט רחוק.

רמקנלים 1ן־ 1מ
מערכת הקול של״סאבא טובה פי צבע״ ,משחזרת
בנאמנות את צלילי
המשדרים -
קונצרטים,
סרטים מוסיקליים,
מוסיקת פופ וקצב,
כולם נשמעים
בביתך כאילו אתה
נמצא במקום
התרחשותם.

בקרה מזעזלמת

חס מן באנרגיה

ב״סאבא טובה פי צבע״ מו תקניס מ עגלי
הגנה ובקרה רבים ומשוכללים: בקרת מתח -
לייצוב מתח הרשת -מ־ 60ו עד 250 וולט ולהגנה
על מנורת המסך מפני שינויי מתח פתאומיים
המקצרים אורך חייה. הגנת קליטה -לשמירה
על תמונה נקיה שאינה מושפעת מהפרעות חשמליות חיצוניות, ברקים
וסערות. בקרת
צבע -לשמירה
על רמת הצבע
הרצויה בכל
תחנה ותנאי
קליטה.

״סאבא טובה פי צבע״ בנוייה בשיטת הכרטיסים
המתקדמת ביותר בעולם האלקטרוניקה. כל כרטיס
שווה בערכו לאלפי רכיבים אלקטרוניים. בעת
הצורן, מחלין
הטכנאי את הכרטיס
והמכשיר פועל
כחדש. צריכת
האנרגיה היא
מינימלית מ־ 70 וואט
ל שעהבלבד.לם אבא
שעון דיגיטלי בעל
תצוגת שעה קבועה,
התאמה לוידיאדטייפ
אזניות סטריאו ומצג
תחנות מואר.

פוליסה מרחנק

ס אב אסוב הפי צב ט

עם ״סאבא טובה פי צבע״ בביתך אתה יכול
להפעיל את המכשיר ולהמשיך לשבת בכורסתך.
הפעלה וכיבוי, העברת
תחנות, שינוי הגוון והקונטרסט הגברת הקול
והחלשתו -כולם
נעשים ממקום מושבך
בלחיצת כפתור.
״סאבא־פי־צבע״ הינה
הטלויזיה היחידה
בעלת כפתור הייצוב
האוטומטי המתביית אופטימלית על ערוץ
השידור. לרשותך ״סאבא טובה פי צבע״ מ־20
״ 22ו־״ 26 בדגמים עד 6ו תחנות
עם ובלי שלט }חוק

קניית טלויזיה אינה עניין של מה בכך, לכן,
כדאי לבדוק ולשקול היטב. היכנס לחנות הקרובה
למוצרי חשמל, בקש
לראות את סאבא
בפעולה, השווה
אותה עם הטלויזיות
האחרות שבחנות
ותבין מדוע קוראים
לה טלויזיה ״סאבא־טובה
פי צבעי׳
להשיג בצבעי אגוז ומטליק

ע1ר 1ת תדיראן

ל-״ סאבא סובה פי צבע״ האחריו ת וה שרות
ה מעולי ם של תדיראן אשר הפכו לשם דבר
כ שהמדובר ב א מינו ת זריזות ו אדי בו ת.
לה שיג ב חנויו ת ה מובחרווג

א 1111י 1ז

ב111

זיוי

טדי קנדי מתאמן בשחייה — ראש מעל לפני המים

ג׳ימי קארטר מתאמן בריצה — עד בלות הנשימה

למה הם וצים?
הפסיכולוגים טוענים, כי הפוליטיקאים
האמריקאים מגלים
ענייו בספורט לא רק כדי לשמור
על הכושר. להיטותם אחרי
תחרויות של כושר נובעת מפחדים.
רק כך אפשר להסביר
)!ת התמוטטותו של ג׳ימי קאד-
טר, כשניסה לנצח את יריב־ו
המיקצוענים בתחרות ריצה, ואת
עיסוקו המופרז של טדי
קנדי בספורט, בעיקר בשייט,
חרף טענת חברו, כי הוא מפחד
פחד־מוות. מפני המים.
רק רוז קנדי ממשיכה להפגין
אומץ־לב אמיתי. הגברת
הישישה בת ה־( 89 בתמונה הקטנה)
עורכת קניותיה בעצמה
וכשהיא מתעייפת עוצרת טרמפ
ואומרת :״אני גברת קנדי,

בבקשה.״
קחו אותי הביתה

העולם הזה 97ז2

1111113. 11*111111

חטופים פאנויצ״ו דיאנדוה ותבחוו דור

הזמר פאבריציו ד׳אנדרה וחברתו הזמרת דורי גדי הופתעו כש־נחטפו
מחווילתם בסרדיניה. הם חשבו שהם מחוסנים, כי ד׳אנדרה
נימנה כבר שנים רבות על זמרי המחתרת השמאלנית של איטליה.
אלא שבסרדיניה אין זו מחתרת ואף לא מאפיה .״כל מי שמסוגל
לשלם כופר של יותר מ־ 10 מיליון לירות, מוטב שיבלה במקום אחר,״
אמר אחד החוטפים, המסתתרים מן המישטרה, לאחד העתונאים.

1ום־חולדת ליפהפיה בת־45
סופיה לוון:
אם כי האהבה אינה פורחת בקן, וקארלו פונטי מעדיף להיראות בחברת צעירות ממנה, זוהרת סופיה
לורן בגיל 45 כפי שלא זהרה מעולם. היא טוענת שיופיה בא מילדיה, וכי אפילו את השמלות היא בוחרת
לפי עצתם. ביום הולדתה, ב־ 20 בספטמבר, ערך לה רג׳ינאלד דיביס, צלם נזישפחת העולם, סידרה של
צילומים מרהיבים, כשהיא לובשת שימלת־תחרה שחורה מבית איב סאן לוראן, שבחר בנה, אדווארדו.

נרנוה סטו״סנד:
והיה לא וגילה

מארזיידו מאסטוויאנ :,אב ובת!
המנוחה החביבה ביותר על השחקן מארצ׳לו מאסטרויאני היא
בילוי בחברת בתו החמודה — קיארה (לצדו בתמונה) .היא באה
לבקרו ברומא, על בימת הצילומים בצ׳ינה-צ׳יטה, שם הוא מסריט
עם פדריקו פליני את ״עיר הנשים״ .קיארה חיה בפאריס עם אמה
קתרין דנב ואחיה כריסטיאן, וששה לכל הזדמנות לבקר ברומא.

מדי פעם חוזרת ברברה
סטרייסנד לאהבתה הראשונה :
המחול. אם כי את הקאריירה
שלה בנתה כזמרת, הרי למעשה
התחילה אותה כרקדנית,
עובדה המסייעת לה בכל פעם,
כשעליה לבצע תעלולי־תנועה
בסרטים או במחזות מוסיקליים.
משראתה כי סרטה האחרון עם
ראיין או׳ניל עומד להיות סיפור
הצלחה קטן מאד, הזמינה
צלם ועשתה סידרת צילומים
אקרובטיים. באחד מהם היא
מציצה בין הרגליים בכיפוף
מושלם.

העולם הזה 2197

בילי קריסטל, המופיע כג׳ודי
בסידרד ,״בועות״ (בתמונה הקטנה
למעלה) ,אינו כל כך צעיר וכל כך
הומו כמו שהוא ניראה בטלוויזיה.
הוא כבד נשוי שבע שנים לאשתו
ג׳ניס ואב לשתי בנות (בתמונה
משמאל) .בעבר היה כוכב בייסבול,
שזכה לפירסומת גברית דווקא.
״מה אני יכול לעשות אם הנשים
אוהבות אותי דווקא בדמות ההומו,״
מתנצל בילי ,״הן טוענות
שכך אני סכסי.״ הוא זוכה במיב־תבי
מעריצות יותר מכל שחקן
אחר בסידרה. אלה טוענים, שהוא
הבן־אדם הנורמלי ביותר בצוות.

ג״ו סיימזו: החלום תגזול -המטבח!
הנה כוכבת אחת החולמת להיות שחקנית אופי באמצעות המיטבח
הצרפתי. ג׳יין סיימור, לשעבר הנערה של ג׳יימס בונד ב״חיה ותן
למות״ ובעתיד ארושתו של סופרמן (כריסטופר ריב) בסרט חדש,
באה לצרפת והכריזה, שהוסיפה במישקלה כל מה שהפסידה בהוליווד,
בגלל הטניס והשחייה. היא באה פשוט לזלזול, וערכה טיול במכונית
שכורה על פני צרפת הגאסטרונומית. כמובן שלא התאפקה וטעמה
מכל דבר. החלום הבא של ג׳יין: טיול בצרפת של היקבים. זה יהיה
טיול ארוך ומתנדנד מאד.

סוזאן אנטון: גסות זהב לסילבסטר ססאלוש
היא נראית תמימה מאד עם ידידה הסוס, אך למעשה הפכה סוזן אנטון, כבר
בתחילת הקאריירה שלה, לפאם־פאטל של עולם הסרטים האמריקאי. אחרי סרט
אחד ,״נערת הזהב,״ שבו שיחקה רצה מיקצוענית המולעטת בסמי־מרץ, התפרסמה
כמי שהפרידה בין סילבסטר (״רוקי״) סטאלונה לאש׳תו.
העולם הזה 2197

הנ ה

שאתהפר צו ־..

פועל ייצור, אתה בוודאי גאה במה שאתה מייצר,
ובמוצרים שהמפעל שלך מייצא.
אבל, כשאתה הולד לקנות מוצרים אחרים,
מה אתה קונה? מוצרי יבוא?
תוצרת חוץ?
אם כולנו נקנה את המוצרים שאנו מייצרים,
והם טובים,
יש לנו טיכוי גדול יותר להגיע לעצמאות כלכלית.
קנה כחול־לבן!
מוג ש כ שי רו ת ל צי בו ר ע־יי

ובנ ק ד -ס קונ ט

העולם הזה 2197

השעון שנתן ו.יס* ג־קסזן הפסיק לפעול אסר ,
יום. וגולדה אהבה לאק שקוף על ציפורניה

בץ המיועד

לתפקיד

שר־האוצר, ח״כ יגאל הור־ביץ,
לביו סגו שר־הביטחון,
ח״כ מרדכי ציפורי, התפתח
ויכוח במיזנון הכנסת. כאשר
התרגז הורביץ הוא אמר לציפורי
:״אם לא תתנהג יפה,

אני אספר לכולם שאתה עובד
עם עזר וייצמן.״
81 כאשר ביקר בירושלים
הכומר הכושי ג׳פי ג׳ ק פון,
הוא העניק במתנה שעון זהב
לראש־העיר, טדי קולק* טדי
מיהר להסיר באופן הפגנתי

א ] 111י 0

את השעון שלו ולענוד במקומו
את השעון שנתן לו ג׳קסון.
בימים האחרונים נראה טדי
שוב כשעל זרועו השעון המקורי
שלו. התברר שאין להחלפת
השעונים שום משמעות
פוליטית. הסביר טדי :״כעבור
יום הפסיק השעון שנתן
לי ג׳קסון לפעול.״
81 לראש החברה לחקר־המיקרא,
הפרופסור חיי ם
גכריהו, יש הוכהה משלו לכך
שראש־הממשלה מנחם
בגין כבר הבריא ממחלתו.
גבריהו עומד בראש החוג לפרשת
השבוע, המתכנס בביתו
של בגין. לדברי גבריהו :״בגין
מרבה לקרוא באותיות הקטנות.
כך שראייתו בוודאי הזרה
לתיקנה.״
81 בירושלים נסגרה, בשבוע
שעבר, מספרת אישי-
הצמרת, רוברס, ובמקומה עומדת
להיפתח חנות למימכר
בגדים. ותיקי רובוט התכנסו
כדי להעלות זיכרונות מהמספרה
שהיו בה שני אגפים,
אגף־נשים ואגף־גברים. פולה
כן־גוריון היתה נוהגת להש תמש
בשרותי בעל המספרה,
אליהו ירדני, אבל רק ל-
פדיקור. כאשר סירקו אותה
פעם, התרעמה על המחיר והחליטה
להסתרק בעצמה. אל
דויד בן־גוריון היו שולחים
את הספר למעונו, וכך גם נהגו
ביחס לנשיאים זלמן שז״ד

ואפריים קציר. סוזי אכן

דרשה שיקימו פרגוד סביב ה כסא
שעליו ישבה, כדי שלא
כל אחד יוכל לראותה. אופי רה
נכון באה פעם אחת למספרה,
ואחרי זה דאגה, כי
הספר יבוא אליה הביתה. לוי
אשכול היה שוכח תמיד את
| 1 ¥ך 1ך1
11111/1
זריז הצליח
היה שונה

יצחק רביו

אחרי התקפות שיטעון פרס עליו, נראה
מאושש לגמרי בעת ישיבת הכנסת שנערכה
בשבוע שעבר. אחד הצלמים הנציח את רבין, כשהוא שקוע
במושבו באולם המליאה, ומכוון את אצבעו לרקתו, כאילו היה
זח אקדח במישחק הרולטה הרוסית. השבוע היה רבין עסוק
בתביעה שהגיש למוסד־הביקורת של מיפלגתו, בעניין המיכתבים.

היה משועמם בישיבה המייוחדת של

הכנסת, שהתקיימה בשבוע שעבר. צלם

לתפוס את בגין בעת שהוא היה שקוע בעצמו. בגין
מהרגיל, נמנע מתגובות ולא השמיע הגה.

הכסף בבית, ואחרי שהיה גומר
להסתפר היה יוצא ומבקש מהנהג
״שילווה״ לו כסף. גול ד
ה מאיר לא היתד, מסתפרת
ואף לא מסתרקת אצל רוברט,
אבל היתד, באה לעשות פדיקור,
ואהבה לאק שקוף על
הצפורניים. לעומת זאת היתה
גולדה מביאה אחת לחודש את
הנכדים שלה, כדי שיעשו גז.

לגבי הרומנים של כגן־

ראש־הממשלה, ייגאל ידין,
מאז נפטרה אשתו כרמלה,
יש סיפורים רבים בירושלים.
אולם מתברר עתה כי אשד,
אחת סיבכה את ידין עוד לפני
43 שנה. העיתונאי אדרי
מילשטיין, החוקר את תקופת
טרום־המדונה, מספר כי
במאורעות 1936 הוטל על ידין,
כמו על הרבה אחרים, לערוד
פטרולים מטעם ההגנה ברחובות
ירושלים. הפטרולים היו
נערכים בזוגות, בחור ובחורה,
כדי שהבחורה תחביא את ה רימון
או האקדח בבגדיה. ל-
ידין צורפה אחת הבחורות ה מכוערות
ביותר בעיר, והוא
אמר למפקדו :״מכירים אותי
בעיר כמי שמסתובב עם בחורות
יפות.״ המפקד סירב להח ליף
את הבחורה, ידין סירב
לצאת לפטרולים, וכעונש הוצב
להיות מדריך בים־המלח.

אריה חלצ׳״ן

ערך אף הוא בשבוע שעבר סיור ב*
ביקעה, שנוצל על־ידי היונים והניצים
במחלקת־ההתיישבות של הסוכנות כדי לנסות ולהטות את דולצ׳ין
אליהם. אולם יותר מאשר לצרכים פוליטיים ניצל דולצ׳ין את
הביקור כדי לערוך היכרות קרובה עם ילדי ישובי״הביקעה, ובכל
נקודה שאליה הגיע ביקש לפגוש דווקא בילדים. בתמונה הוא
נראה כשהוא מקבל קבוצה של ילדים, שהגיעה מיום לימודים.

העולם הזה 2197

^ \ 1 0ן 1¥1116ן * יושב״ראש הכנסת, החל בשבועות האח•
רונים במסע של סיורים בכל רחבי הארץ,
1 #1111
וגם בבסיסי צה״ל. יש הטוענים כי שמיר עורך את המסע לקראת
ההתמודדות בינו לבין עזר וייצמן על תפקיד יורשו של מנחם בגין.
כאשר ביקר שמיר באחת מהאחזויות הנח״ל בביקעת־הירדן, הוא
הוזמן לסקור מיסדר של חיילים וחיילות בתוך המגורים, מה
שנקרא בצה״ל ״מיסדר המפקד״ ,שבו בודק המפקד את הופעתו
של החייל ואת מיטתו וציודו, לפני שהחייל יוצא לחופשת״חשבת.
אולם נראה כי על חיילת הנח״ל, הנראית בתמונה, לא עשה
שמיר רושם של מפקד, והיא עמדה עמידה מרושלת ליד מיטתה.

81 הנהלת חברת בגד עור
הזמינה את אשת נשיא־המדי-
נה, אופירה נבון, לבקר באחת
החנויות שלה. אופירה נענתה
להזמנה בשימחה, אולם כש שמעה
שיהיו במקום צלמים
ביטלה את בואה. רק כשהבטיחו
לה שלא יהיה אף צלם
אחד בשטח, הסכימה לבוא.

ארליך הקים בשוו״ץ ממשלת־ליכוד מלה.
וזוובין ם אטה אינו יבול ל אכול בלי פלפלונים אדומים

מ ר שי מו תיו
ויולמבקר מסעדות
הפעם היה בחברתי אורחן
מצרפת, ידיד ותיק ומבין{
גדול בארוחות וביין. המ 0ע־|
דה זכתה למחמאותיו, ובמיוחד
הביע פרנסוא את התפיע־^
|לותו מיין ״פטיט סירה׳,
]זהו יין אדום חדש ומעולה׳
| של כרמל-מזרתי, והוא הת־ן
אים נפלא למנה העיקרית^,
צלי בקר ברוטב.
לא מכבר טעמתי עוד יין־
חדש של כרמל ,״טינטה !
)אמרלה״ ,גם הוא יין שול־
״חני אדום משובח. אני מנד
ן ליץ על היינות האלה בפני
1כל אוהבי היין הטוב. כדאי
!לכם לזכור את השמות^
החדשים האלה.

פטיט
סי ד ה
וטינטה אמו^ה
מיטיבים את האדוחות

! 8את מסיבת בר־המיצווה
של סער דיין, נכדו הבכור
של שר־החוץ משה דיין ובנו
של אהוד (״אודי״) דיין איר-
גנה הסבתא, רות דיין, על
הדשא בביתה, בהרצליה-פי-
תוח. משה דיין הוזמן על־ידי
רות, הגיע למקום בתחילת
מסיבת־הקוקטייל, שהה שתי
דקות ומיהר להסתלק.
רופאו של סער, כאשר 1 היה תינוק, הד״ר דניאל
(״דני״) כצנלסון, העלה בהזדמנות
זו זיכרונות על בר־המיצווה.
כצנלסון, שהיה תושב
צהלה, סיפר כי הוזעק יום
אחד לבית הדיינים על פי קריאתה
של רות, שאמרה לו ש־נכדה
חולה. הוא בא לבית
ופגש את משה דיין כשהוא
עוזב את הבית. שאל כצנלסון
את דיין :״מה שלום סער?״
״הוא בסדר גמור,״ השיב לו
דיין. רק כשנכנס כצנלסון לבית
הוא ראה את סער כשהוא
כחול לגמרי, במצב מסוכן, והוביל
אותו במהירות לבית־חולים
לטיפול נמרץ.
11 קרובדמישפחה אחר,
שר־הביטחון עזר וייצמן,
שרעייתו ראומה היא אחותה
של רות דיין, ניסה לשכנע את
הנוכחים במסיבת בר־המיצווה
עד כמה חשובה האימרה ״לא

ידיד המופתע במה העניין,
סיפרה לו אלוני כי בצריף השוודי
בכפר שמריהו, שהיא
ובעלה מתגוררים בו, דלף
השבוע הגשם ישר למיטתם.
! 8כנס י של יונים מכל ה־מיפלגות
נערך בתל-אביב במסיבת
החתונה של עופר,
בנו של ח״כ מאיר פעיל. את
החוגגים הפתיעה ח״כ גאולה
כהן, שהופיעה לפתע במהלך
המסיבה, כדי להביע ידידות
אישית. פעיל חבש כיפה בעת
הטכס, שנערך על־ידי ח״כ
הרב מנהם הכהן. כמוהו
עשה גם אחיו, מנהיג מצפן
עודד פילכסקי, שהחזיק באחד
ממוטות החופה, ושבגלל
זקנו וכיפתו נראה אף הוא
כרב, או לפחות כחוזר־בתשד

81 דרך מקורית לפתור
את בעיית הנסיעה ביום־הכי-
סורים מצא הצייר משה גת.
הוא רצה להגיע מביתו שבתל-
אביב אל הסטודיו שלו ביפו.
תחת לנסוע במכוניתו, נכנם
לים ופתח בשחייה עד יפו.
תוך שבע שעות קלות הגיע
ליעדו .״אני שוחה בכל יום
20 דקות, כי אם לא הייתי עושה
זאת הייתי נכנס לדגנר־ציה.
אנחנו הציירים עם של
דגנרטים!״ מצהיר הצייר. למה

ההומור שלה והציעה לבר־לב:
״אז תישען עלי!״
81 מנהלה החדש של קבוצת
מכבי תל־אביב, צכי רו זן,
הוא בעל השקפות לאומניות.
במיוחד מרגיזים את
צביקה אנשי תנועת ״שלום
עכשיו״ .לאחרונה הוא מצא
שיטה כיצד להעמיד במיבחן
את נאמנותם האידיאולוגית של

דולר למזכרת. סמי לא שינה
עדיין את דרכו, אבל את הדולר
הוא שומר.
׳ 8ראש־הממשלד, לשעבר,
יצחק רכין, יחמיץ כנראה
בעתיד הקרוב את האירועים
הפוליטיים הסוערים במדינה.
רבין עומד לצאת למסע ארוך
לחו״ל, כמסע־פירסום לספר
זיכרונותיו פינקס שירות, העד

שבוע לקראת פתיחת תערוכה חדשה של פסלים ותכשיטים אירוטיים
שלה. השבוע נראתה במסיבה, כשהיא עטוייה תכשיטי״זהב, מעשה
ידיה, בשווי כולל של 40 אלף לירות .״כל יום אני יקרה יותר,
בהתאם לעליה של מחירי הזהב בשוק העולמי,״ היא מסבירה.

אנשי תנועה זו. לבעלי מכוניות,
שעליהן מודבקת הסיסמה
״שלום־עכשיו״ ,מציע צבי
רוזן להסיר את התווית, כש־בתמורה
הוא מבטיח להם כרטיס
כניסה־חינם לאחד ממיש־חקיה
של קבוצתו.

״ייי^י׳-א

שמואר בונים

במאי התיאטרון, פתח את תערוכתו
מיספר •6לגלריה הגיעו שחקנים ו־בדרנים
רבים, ביניהם הבמאי דויד לוין, המנהל האמנותי של
״הבימה״ .לוין עבד כעוזר־במאי אצל בונים לפני שנים רבות.
גם הוא חוטא בציור, אך עדיין לא העז להציג את ציוריו ברבים.

הסוגר.ד׳
ר.זן1יו

תנאף״ .סיפר וייצמן :״פעם
יהודי אחד איבד את המטריד.
שלו, ולא הצליח להיזכר היכן
שכח אותה. הוא פנה לרבי,
וביקש את עזרתו. העצה של
הרבי היתה :׳תקרא בתנ״ך
ותגיע לתשובה.׳ החל היהודי
לקרוא בתנ״ך, עד שהגיע לעשרת
הדיברות ולדיבר לא
תינאף. אז נזכר היכן שכח את
המטריה שלו.״
! 0חברת-הכנסת שולמית
אלוני טילפנה השבוע אל
ידיד, ודיקלמה באוזניו את
השיר הבא :״גג צריפנו בעל
מום הוא, לא רעפים, לא זפת,
כל טיפה ביום גשום, על מיטתי
דולפת.״ כאשר שאל ה
בער
לו לעבוד דווקא ביום-
הכיפורים? כי בעוד שבועיים
הוא פותח תערוכה חדשה, שתהיה
הפעם בלול־תרנוגולות
במושב צופית. הוא יקרא לה,
כמובן ,״תערוכה עם ביצים״,
והאטרקציה תהיה ידידו, דן
כן־ א מו ץ, אשר יעשה חבי תות
לכל המוזמנים.
81 השחקנית חנה מרון
פגשה במזכ״ל מיפלגודהעבו־דה,
חיים ב ר־ ל כ, והבחינה
כי הוא צולע. כשחקרה אותו
לסיבת הצליעה, סיפר לד, בר־לב
כי נפל מסוס בעת רכיבה.
חנה, שאיבדה את אחת מרגליה
בהתקפה על מטוס אל־על
במינכן, לא איבדה את חוש־

> 8כתב ידיעות אחרונות
סמי גרינשפן, אינו חשוד
דווקא כדתי או כאחד מחסידי
חב״ד. להיפך, הוא ידוע בשל
הזדהותו עם המאבק נגד הכפייה
הדתית. יחד עם זאת
נושא עימו סמי קמיע, שנושאים
עימם חסידי חב״ד: דולר
שנשלח אליו על־ידי. חרכי
מלו־כאכיץ׳ .מסתבר כי בשעתו.
כאשר נערכה תערוכת-
צילומים של הרבי מלובאביץ/
היה סמי המבקר היחידי בתע רוכה
שרשם בספר־ד,אורחים
דברי־כפירה בנוסח :״הצילומים
יפים, אבל הנושא מחזיר
אותנו לחשכת ימי־הביניים.״
כשהגיע ספר־ר,אורחים לידי
הרבי הוא הבחין בדבריו של
סמי, והתעניין לדעת מיהי.
כשסיפרו לו פסק :״תגידו לאדון
גרינשפן שיקרא את ה עיתון
שהוא עובד בו מתחילתו
ועד סופו, ואז יתברר לו שלא
הכל היום הוא אור, ולא הכל
בימי־הביניים היה חושך, ובטוחני
שישנה את דרכו.״ יחד
עם הדברים שלח הרבי לסמי

מד להופיע באנגלית. בגירסה
האנגלית יכלול הספר כרך אהד
בילבד, והושמטו ממנו כל ה פרקים
העוסקים במאבקי־הפ-
נים במדינה.
! 8החגים משרים אווירה
טובה על יושבי נסית. באחד
מערבי־החג ישבו, כהרגלם,
אמנים בבית־הקפה התל־אבי-
בי. כאשר נכנם למקום בעל
הקפה, חצקל איש־כסיית,
התחילו היושבים למחוא לו
כפיים. המשורר יוגה (״יבי״)
כן־ יהודה קם ובירך את חצ :
קל. זה התרגש מאד, החל מזיל
דמעות, והחליט להזמין את כל
יושבי המקום לשתיה על חש בונו׳
לקראת השנה החדשה.
אחרי שכולם קיבלו את המש קה׳
קמו על רגליהם ושוב
מחאו לחצקל כפיים במשך
חמש דקות רצופות.
! 8רעיית הנשיא, אופירה
נבון, תשמח בוודאי לשמוע
כי נמצאו סוף־סוף עיקבותיה
של זיינה אד־כילי, מי ש היתר,
נערת־מצריים בשנת 56י,
כאשר אופירה ^ זכתה בתואר
צברית 56׳ .השתיים נפגשו ל ראשונה
בצרפת, ומאז לא התראו.
אופירה הביעה את רצונה
לדעת מה עלה בגודלה של
ד,יפר,פיה המצרית. העולם הזה
הקדיש לכך עמוד, שהגיע אל
עורך השבועון אוקטובר, אניס
העולם הזה 2197

*!! 11111
מנ צו ר, וזה איתר את זיינה
ללא בעיות. היא אחותה של
זוהרה אל־בילי, כתבת השבועון.
זיינה מתגוררת בברן, בירת
שווייץ, עוסקת שם בעבודות
תירגום, ונשואה לעיתונאי
שווייצי בשם א חמד הו פר,
שהתאסלם כדי לשאתה
לאשה. לזוג שני ילדים.
> 9מנצור סיפר לעיתונאית
(סמדר פרי, הכתבת לעניינים
ערביים של על וזמישנזר, כי
יש לו סיבה טובה לזכור את
ביקור אנוור אל־סאדאת
בישראל. בדיוק לפני שנתיים
עלה מנצור לרגל למכה, כאשר
שמע בשידור רדיו את נאום

אל־סאדאת, שבו אמר כי הוא
מוכן ללכת לכל מקום בעולם
למען השלום. מנצור טילפן לידידו
הנשיא ושאל אם באמת
הוא מתכוון לכך. כאשר אל-
סאדאת השיב בחיוב, הודיע לו
מנצור שגם הוא רוצה להצטרף
אליו .״בוא,״ אמר לו הנשיא
.״אני נמצא במכה !״
השיב לו מנצור. אל־סאדאת
שלח את מטוסו הפרטי כדי
להחזיר את מנצור לקאהיר,
ואכן הגיע עם נשיאו לירושלים.

ביחסי־ציבור טובים זכה
הפרופסור שימעון שמיר,
המומחה לעניינים ערביים, ערב

שאמנם ביים רק סרט קצר אחד בשם ״איש שחור — איש לבן״ ,נסע

לפסטיבל־הסרטים במונטריאול, בקנדה, עם סירטו. שם הוא פגש בשחקן-
#111X111 1 111
הקולנוע אליוט גולד, שהיה בעלה של ברברה סטרייסנד. גולד היהודי סיפר לדישי שהוא אומנם מעוניין
בישראל, אן יבוא רק אם תהיה לו עבודה• דישי ליווה את סירטו גם לפסטיבל־הסרטים ביוון.

צאתו למצריים לביקור פרטי.
בשבועון אוקטובר מתפרסם
מאמרו בשם ״מצריים בעיניו
של כותב ישראלי,״ שבו תיאר
מד, חושבים האינטלקטואלים
בארץ על מצריים.

והבה שידון

דיילת ״אל־על״ ,היתה השבוע עסוקה
עס ילדיה בהכנת קישוטים לסוכה.
זהבה, הנושאת בזרועותיה את בתה הטריה, תמר, היא אשתו של
במאי״הטלוויזיה יגאל שי^ון וגיסתו של כתב־הטלוויזיה דן שילון,
ואם לשלושה ילדים. עתה לקחה חופשה ללא תשלום מחברת־התעופה
למשך שנה. בנה הבכור, אייל (מימין) מצייר קישוטים.

מנפרד כץ

מלך־הפיצות מחאמבורג, השתחרר רק לפני
שבועיים מבית״הכלא הגרמני, ומיהר להגיע
ארצח. כאן השיא את בתו, אביבית בת ה״ ,21 לחברה, בני לרמן,
חטולם הזח 2197

; 8הצייר דוד (״טרטר״)
טרטקוכר נתבקש על־ידי
מיפלגת־העבודה להכין פוסטר
על דוד בן־גוריון, לקראת ערב־זיכרון
שעורכים לו. טרטר רשם
בצללית שחורה את פני המנהיג,
את חולצתו צבע באדום,
ועל חזהו צייר מגן־דויד בצבע
כחול. ראו זאת העסקנים והחליטו
לגנוז את הרישום. אחרי
דיך ודברים עם טרטר סוכם
שהוא ישנה מעט את הצבעים.
כאשר אמרו לו כי׳ זה לא נאה
שצללית הזקן תהייה בצבע
שחור, וכי מגן־דויד כחול מזכיר
להם טלאי צהוב, הגיב
הצייר :״אתם פוחדים מהצל

של בן־גוריון,״ אמר ושינה את
צבעי הפוסטר.
81 אביבה, רעייתו של
יהודה הלמן, מנהל מועדון-
הנשיאים בארצות־הברית, כת בה
כבר כמה רומנים, הזוכים
בהצלחה באמריקה. אחד מהם,
בשם במקום אהבה, מתבסס על
עבודתה כמזכירת־המערכת בירחון
קוסמופוליטן. הגיבורה
הראשית שהעניקה לה השראה
היא הלן גדלי בדאון, העורכת
הראשית. הספר מצא חן
בעיני המפיק דייוויד סוס־קינד,
שהחליט להפכו לסרט.
אביבה רוצה כי הספר יתורגם
לעברית, ומתעקשת כי ידידתה,
העיתונאית עדה הזז,
תתרגמו. בימים אלה הגיע ארצה
המוציא־לאור כדי לנהל עם
עדה משא־ומתן על התרגום.
8:לפני הבחירות האחרונות
ערך דו ב ־ מ אי ר ביקו

ה״ . 22 הזוג הצעיר (בתמונה מימין) הכיר בצבא, כחטיבה ,7
ואחרי רומן קצר נישאו במישמר־השבעה, המושב שבו מתגורר החתן.
משמאל: מנפרד כץ עס גרושתו, אלישבע, שטיפלה בו בעת מעצרו.

רים שונים באיזור תל־אביב.
למרות שפועלים רבים לחצו
את ידיו בחמימות, הצביעו
רבים על תמונות ופלקטים של
מנחם בגין, שהיו תלויים במקומות
עבודתם, ואמרו כי בחרו
הפעם בבגין. כמדי שנה
עורך בך מאיר ביקורים במיפ־עלים
לקראת החגים, לברך את
הפועלים. כאשד הגיע הפעם
לאחד המיפעלים, שכל עובדיו
הצביעו בעד בגין, התקבל על־ידי
הפועלים בתשואות. בן-
מאיר חייך ואמר להם :״הפעם
באתי לאסוף את הפלקטים
והתמונות של בגין, לאיחסון.״
81 בהקלטת התוכנית בירה
ונוצב־רוח לקול השלום, שנערכה
בבית ברנר בתל־אביב,
התקיים עימות בין בן־מאיר
וביו חבר־הכנסת ייגאל בהן־
אורגד, על ענייני כלכלה.
לשאלת המנחה, יןןקכ אג מון,
מה היתה תפילתו של כל
אחד מהם ביום־הכיפורים,
השיב בן־מאיר :״שנהיה בריאים׳
ושיהיה לנו הכוח לעמוד
בכל הצרות שממשלה זו מנחיתה
עלינו.״ באותה תוכנית
הציג טוביה צפיר שני קטעים
שהוסיף להצגתו ערוץ ,2
שבו הוא מחקה את שר־האוצר
שימחה ארליך ואת חבר־הכנסת
שימעון פרס. כאשר שאל אגמון
את צפיר־ארליך ״למה נסעת
לשווייץ?״ השיב לו זה :״להקים
ממשלה גולה של הליכוד !״
בקטע השני נתקל צפיר־פרס
במיקרופון העומד לפניו ואמר :
״שוב נתקל הבוקר שימעון פרם
במיקרה במיקרופון.״
81 חבר־הכנסת אסף יגו־רי
ביקש לדחות את ישיבת-
הכנסת המיוחדת, שהתקיימה
בשבוע שעבר, מכיוון שהיה
זה יום־זיכרון לנופלי מילחמת
יום־הכיפורים. הישיבה לא נדחתה,
אך יגורי לא ויתר על
השתתפותו באזכרה, שנערכה
בבית־הקברות בקריית־שאול
לרב־סרן איי ל שחם, בנו של
ידידו, אלוף־מישנה (מיל׳)
זאם (״זוניק״) שחם, שנפל
ברמת־הגולן.
! 8צוות אל־עד, שהטיס
לאחרונה את התיזמורת הפילהרמונית
מאירופה לישראל,
הופתע כשסירב המנצח, זובין
מאמה, להתחיל לאכול. מא-
טה דרש כי יביאו לו את תיק-
היד שלו מקידמת המטוס, שלף
ממנו שקית ניילון המכילה
פלפלונים אדומים חריפים, והסביר
כי אינו יכול לטעום
שום דבר בלעדיהם.

ואומנו ש ל אור אבנר בוו עיד ת רומא:

ידידי האניבים
ידידים יקרים,

תחילה ברצוני להודות למארחינו האיטלקיים,
על כי יזמו ועידה זו ואיפשרו
בכך דו־שיח מלב־אל־לב בין תנועודהש־לום
הישראלית ונציגי העם הפלסטיני.
אחדים מאיתנו כאן כבר נפגשו כמה
פעמים בעבר, במקומות שונים ובהזדמנויות
שונות, כדי לדבר על השלום בין
ישראל והעם הפלסטיני.

מעולם לא עליתי על דוכן״הנואמים בהרגשה רבה יותר של חובו! ואחריות,
מאשר ביום הפתיחה של ועידת־רומא, ב־ 24 בספטמבר (״העולם הזה״ .)2196
לפני דיבר חבר הוועד־הפועל של אש״ף, אחמר צידקי דג׳ני. הייתי הנואם
הישראלי הראשון.
החלטתי מראש כי לא אדקלם נאום מן הכתב, אלא אדבר באופן חופשי,
בלי הכנה, תוך נסיון למצוא מסילות אל ליבם ומוחם של חברי המישלחת
הפלסטינית. רשמתי לי רק כמה ראשי״פרקים.
הדבר ניכר במיבנה הנאום. ברגעים שבהם הבחנתי בפני הפלסטינים
סימנים של ספק או הסתייגות, המשכתי בהסברת אותה נקודה עד שהיה
נדמה לי שהתגברתי על המיכשול. ברגעים שבהם הבחנתי כי הפלסטינים
מבינים ומסכימים לדברי, עברתי לנקודה הבאה.
השתדלתי ליצור מגע נפשי כבר בפסוקים הראשונים, בהזכירי את סעיד
חטאמי ז״ל ואת סיבלות העם הפלסטיני — יחד עם הזכרת סיבלותיו של
עם־ישראל. היה ברור לי מראש, כי שתי הנקודות העלולות לעורר את
ההסתייגות הרבה ביותר תהיינה השוואת הפיגועים של אש״ף להפצצות
הישראליות בדרום־לבנון, ואיזכורם החיובי של הסכמי קמפ״דייוויד. למרות
זאת היה מנוי וגמור עימי שלא לוותר על שתי נקודות אלה, והתרשמתי
בעת הנאום כי המאזינים הפלסטיניים הבינו את גישתי לגביהן, אף כי אולי
לא הסכימו לה.
בקרב עשרות המאזינים האחרים — משתתפי״הוועידה שבאו מ״ 24 ארצות
— היתה התגובה החיובית ביותר לקטע־הנאום שבו עמדתי על חוסר״חתועלת
שבוויכוח על העבר.
הקטע שעורר באולם את ההתרגשות הרבה ביותר היה זה שדן בבעיית־ירושלים.
דיברתי
באנגלית, והדברים נרשמו בסטנוגרמה. תירגמתי אותם לעברית
תוך נאמנות מירבית למקור, בלי שום השמטות.

חיים אני להזכיר את שמו של
אדם הנעדר כאן היום. בטוחני שכולנו
מרגישים במעמקי ליבנו בחסרונו.
כוונתי לאוייבי, לידידי, לאחי
סעיד חמאמי, אדם שהקריב
את חייו, פשוטו במשמעו, על מיז
כה השלום*.
במרחב שלנו, המילחמה על השלום
עלולה להיות מסוכנת יותר מאשר המיל*
חמה בשדה־הקרב. המאבק על השלום
מחייב אומץ־לב רב יותר, הן אצל הפלסטינים,
והן אצל הישראלים. זיכרו של
מעיד חמאמי מעניק לנו את ההשראה
להגברת מאמצינו. הוא מזכיר לנו שעלינו
לנסות להבין את הצד השני, כפי שסעיד
חמאמי ניסה להבין את הצד שלנו.
מסעיד חמאמי, הפליט מיפו, למדתי דברים
רבים. למדתי ממנו להבין את סיב-
לות העם הפלסטיני בצורה האנושית, ה־בלתי־אמצעית
ביותר. במשך שנים ניסיתי
לאתר ביפו את הבית שבו נולד וגדל
חמאמי. ביליתי הרבה עשרות שעות מחיי
בחיפושים אחר בית זה. הבטחתי לשלוח
לו תצלום של הבית. לא הצלחתי לאתר
אותו לפני שסעיד נהרג.

מי מסוגל להבין את סיבדות העם
הפלסטיני יותר מאשר אנחנו,
היהודים הישראלים, שסבלנו כה
הרכה כמרוצת ההיסטוריה?
מי מסוגל להרגיש את הרגשת אי־הצ־

הקים את מדינתנו, במולדתנו המשותפת?

כוטיס
הביקוו
הרשו לי להגיש כבר בתחילת דברי את
כרטיס־הביקור של כל הישראלים — כך
אני מאמין — הנוכחים בוועידה זו.
אנחנו שייכים למיפלגות שונות, יש

פיתרון הבעייה הפלסטינית.
רביעית ז שלא. יתכן פיתרון לבעייה
הפלסטינית בלי הקמתה של מדינה פלסטינית
בגדה המערבית וברצועת־עזה,
מדינה שבירתה בירושלים. ירושלים, ש היא
קדושה לנו, שהיא קדושה לכם, ה שוכנת
במעמקי לבנו. גם אתם וגם אנחנו
חייבים ללמוד לחיות ביחד בעיר זו.
חמישית: שלא יתכן פיתרון, לא

פלסטינית. אך אוסיף מייד: לא
יתכן פיתרון לכעייה הפלסטינית
כלי שלום.

ססויוסיס •שואר״ם
אנחנו פטריוטים ישראליים. אנחנו יש ראלים
פטריוטיים.
יריבינו קוראים לנו ״סוכני אש״ף״.
קראו לי כך פעמים רבות בכנסת, הפרלמנט
הישראלי. אולם אנחנו פטריוטים
ישראליים. רוצים אנו בשלום, מפני ש אנו
מאמינים שהשלום טוב לישראל, כשם
שהוא טוב לפלסטינים, כשם שהוא טוב
לכולם. לנו, הפלסטינים והישראלים, יש
אינטרס משותף להשיג שלום ודו־קיום במולדת,
הארץ שאתם רואים בה את מו־לדתכם
ושאנחנו רואים בה את מולדתנו,
שהיא מולדתנו המשותפת מאז ומעולם.
עלינו לחפש דרך לשלום באמצעות דו־שיח
בינינו, דו־שיח ישיר, פנים־אל־פנים
! דו־שיח כן, מבלי לטשטש־ את
הבעיות הקיימות בינינו.
אנסה לתאר כמה מהבעיות האלה כפי
שאנו, בישראל, רואים אותן.
קודם כל, יכולים אתם לשאול: כמה
אתם ז מה כוחכם בישראל?

על כך אתן לכם תשובה שהיא
כגדר פרדוכס: זה תלוי כמידה
רבה בכם.

אתם

אתם שואלים אותנו: את
מייצגים?
אענה בכנות:
אנחנו מייצגים קבוצה של שיבעה־שמונה
חברים בכנסת, הדוגלים בעקרונות
אלה — אנשי שמאל, ליברלים,
ציונים וקומוניסטים.
אם נגדיר את העקרונות בצורה כללית
יותר, מפורשת פחות, ייתכן שיימצאו בכנסת
חמישה־עשר עד עשרים חברים ש יסכימו
להם. עשרים מבין מאה ועשרים
חברי־הכנסת.
נובע מימספרים אלה שאנחנו מייצגים [
מיעוט. אולם ישראל היא דמוקרטיה, ן
לפחות בגבולותיה הקודמים. בשטחים ה־ 1
מוחזקים זהו סיפור אחר.

ישראל היא דמוקרטיה. הממשלה
מושפעת על-ידי דעת־הקהל.
שינוי דעת־הקהד כישראל הוא התפקיד
העיקרי, בך אני מאמין, בדרך
לשלום.
הרשו לי לומר זאת במילים קיצוניות
ביותר: שמענו היום על הישגיו של אש״ף
בדרכו אל ההכרה הבינלאומית. אכן, אלה ו
הם הישגים מרשימים. אלה מאיתנו ה־ !
זוכרים איך התייחס העולם אל הבעייה
הפלסטינית עוד בראשית שנות החמישים,
ומשווים את המצב אז למצב הקיים
עתה, יודעים להעריך הישג זה. אנחנו
זוכרים איו התייחסו לבעייה הפלסטינית
אחרי מילחמת .1967 בהחלטה 242 אין
הפלסטינים מוזכרים כלל, אף לא כפליטים,
כפי שנדמה לרבים (בהחלטה מוזכ רת
בעיית הפליטים, אך לא בעיית הפליטים
הפלסטיניים) .והנה, כיום זכיתם בהכרה
למעשה, וגם להלכה, מצד מדינות^
רבות. העולם כולו סבור שיש לעשות
משהו בעניין הפלסטיני. זהו הישג כביר.

המלחת הפלסטינית

באמצע השורה
הראשונה מקשיב
לנאום נימר חמאד, הנציג הקבוע של אש״ף ברומא. לידו,
כשראשו נשען על ידו (וכשחצי פניו מוסתרות על־ידי היושב
דק, המכרסמת בלב הפלסטינים, יותר מאשר
אנחנו, שסבלנו כה הרבה מאי־צדק?

מי יכול לחוש את חוסר־האונים
של עם־ללא־מולדת, השואף לעצמאות,
למדינה משלו, יותר מאשר
אנחנו, שלחמנו בנעורינו כדי ל*
סעיד חנואנזי, נציג אש״ף בלונדון,
פתח במגעים עם אורי אבנרי ב־,1974
ונרצח בינואר 1978 על־ידי סוכנים עיראקיים.

לפניו) ראש־המישלחת, אחמד צידקי דג׳ני, חבר הוועד־הפועל
של אש״ף, שדיבר לפני אבנרי. מימין, בשורה הרביעית, האיש
הממושקף המשעין את לחיו על ידו, הוא מאג׳ד אבו־שראר,
מזכיר הוועד המהפכני, שהוא המוסד העליון של אירגון פתח.

לנו השקפות שונות, אך נדמה לי ש חמישה
עקרונות משותפים לכולנו.
אנחנו מאמינים —
ראשית: שלא. יתכן ביטחון לאיש פ־איתנו,
לא לישראלים ולא לערבים, לא
לכם כאן באירופה ולא לאיש בעולם כולו,
בלי שלום. אין ביטחון בלי שלום.
שניתז שלא יתכן שלום, שלום אמיתי,
אלא אם כן הוא שלום כולל וצודק,
שלום לכל.
שלישית ז שלא יתכן שלום כולל בלי

תיתכן התקדמות בדרך אל השלום, בלי
הידברות ישירה בין ההנהגות של שני
הצדדים. אנחנו מייוצגים על־ידי ממשל תנו,
ממשלת־ישראל, אם זה מוצא חן
בעיניכם ואם לא. הצד הפלסטיני מייוצג
על־ידי אירגון־השיחרור הפלסטיני. לא
תיתכן הידברות בלי אש״ף.
אנחנו מאמינים בחמישה עקרונות אלה
כבסיס לכל הבנה, לכל הידברות.

אומר זאת כקיצור נמרץ: לא
יתכן שלום כדי פיתרון הכעייה ה

כרצוני לומר דבר קיצוני:
יהיה הישג זה בכיר בבד שיהיה,
הוא כבל זאת פחות חשוב מאשר
ההישג האחד שהוא מכריע —
שיבנוע דעת-הקהד הישראלית שייתכן
שלום עם העם הפלסטיני,
שיש לכונן מדינה פלסטינית בגדה
המערבית וכרצועת־עזה, ושפיתרון
זה אינו רק נסבל מהבחינה הישראלית,
אלא שהוא טוב לישראל
כטווה הארוך.

דאו״בים דיוידם
כי מה הוא שלומו
הבה נניח לרגע

שניתן

לכפות

שלום. נניח שתשיגו את שלכם תודות
לקונסנזוס העולמי, לא רק להלכה אלא
גם למעשה. נניח שביום מן הימים תקבל
ממשלה ישראלית כלשהי בעל־כורחה,
תחת לחץ, את הפיתרון הזה.
האם שלום כזה יאריך ימים? האם לא
יהיה זה מיבנה זמני, רופף, שכל רוח
של שינוי תמוטט אותו.

השלום שעלינו לחתור אדיו, השלום
האמיתי, הוא שלום מכוסס
עד הרגשות שד שני העמים הנוגעים
כדכר, שלום המעוגן כלם העם
הפלסטיני ובלם העם הישראלי, ושיחזיר,
משום כך מעמד למרות כל
השינויים כהרכב הממשלות וב
מצכי־הרוח המדיניים.
זוהי המשימה המוטלת על כולנו, עליכם
ועלינו — משימתנו המשותפת. ליצור
מציאות זו בליבם של העם הפלסטיני,
והעם הישראלי, שני עמים החיים באותה
ארץ כאוייבים, ושיצטרכו לחיות מחר
ביחד, באותה ארץ, כידידים.
אני חולם לא רק על שתי מדינות, ה חיות
בשלום זו לצד זו. אני חולם על
קהילייה מרחבית הרבה יותר גדולה, קונפדרציה
של ארצות המרחב שתכלול את ברית ומדינת־פלסטין.
מדינת־ישראל
כלכלית, פוליטית, תרבותית ואפילו צבאית.

אנחנו יכולים לעשות ץ

אני סבור שתפקידנו בהזדמנויות אלה,
כשאנו נפגשים בפומבי, כשאנו מדברים
איש אל רעהו, הוא להבין זה את זה,
להבין לא רק מה אומר הצד השני אלא
גם מה הוא מרגיש, מה הוא חש, מה הם
המניעים שמאחרי המילים. הבה נחשוב
ביחד מה עלינו לעשות, כדי להשיג קונ סנזוס
כזה.

הייתי רוצה להעלות לפניכם ארבע מחשבות,
ידידי הפלסטינים וכל יתר הנוכ־כחים
כאן, כדי לפתוח בתהליך של הידברות.
הידברות אין פירושה שחייבים אנו
להסכים איש עם רעהו. פירושה שנתווכח
בינינו, שננסה להבין איש את בעיות
רעהו.

ראשית, אני מאמין שהגיעה ה עת
לדעת ככירור, כצורה חד
משמעית, ללא עירפול. הגיעה השעה
להבין שדו־המשמעיות הפכה
אוייכת השלום.
אנו רוצים כי ממשלתנו תצהיר בבירור
וחד־משמעית שאנו מוכנים לפנות
את כל השטחים שכבשנו במילחמת יוני
,1967 ולמסור שטחים אלה לידי העם
שחי בהם כדין, העם הפלסטיני, כדי ש ישיג
את עצמאותו, את גאוותו הלאו־

כולנו מתחבטים בה ושהנציג התורכי העלה
אותה כאן היום: איך קרה מה שקרה
בארצנו? מה קרה ב־ ,1905ב־ ,1917ב־
,1918ב־ ,1921ב־ ,1936 ובכל התאריכים
החרוטים בלבנו?

אם נתחיל להתווכח עד כך, לעולם
לא נגיע להסכם.

ציונות אחות
אני זוכר את שיחתי הראשונה עם סעיד
המאמי, מייד אחרי מילחמת .1973 נפגשנו
אז בלונדון, בנסיבות רומנטיות מאד, בני
עמים אוייבים. בנפש. ברבע השעה הראשונה
הסכמנו על דבר אחד: שלא נתווכח
על ההיסטוריה של ארצנו, לא נתווכח
על הציונות, לא נתווכח על התנועה
הלאומית הפלסטינית בעבר, מפני שלעולם
לא. נסכים על כך בינינו.
לעולם לא אדרוש מכם להכריז שאתם
אוהבים את הציונות, ושהציונות היא דבר
טוב. לא תוכלו לעשות זאת. אך אל תדרשו
מאיתנו הישראלים, מרוב הישראלים,
להכריז שהציונות היא גיזענות, שהציונות
היא פאשיזם, ומה עוד. מפני שבעיני
הרוב העצום בישראל, הציונות פירושה
שאיפת העם היהודי למולדת משלו.
יש ציונות ויש ציונות. יש ציונות של
אדם כמו נחום גולדמן (שאני מצטער על
היעדרו כאן היום, ואני בטוח שהוא ייפגש
בעתיד הקרוב עם יאסר ערפאת) .הוא
ציוני. הוא כיהן כנשיא ההסתדרות הציונית
העולמית במשך שנים רבות.

יש ציונים כמוהו, ויש ציונים
כמד אנשי גוש-אמונים. גם, הם
ציונים. הציונות היא תנועה גדולה,
כמו התנועה הלאומית שלכם,
תנועה גדודה, תנועה היסטורית.
היו כה אנשים יותר חיוביים ופחות
חיוביים, הושגו הישגים ונעשו
שגיאות, אנשים הקריבו את עצמם
למען מטרה שהיתה קדושה בעיניהם,
גם אצלכם וגם אצלנו.
כל זה.שייך לעבר. עכשיו עלינו לדבר
על ההווה. על העתיד.

..ו7דינר< ברוך
לכן, אני אומר, הבה נציג תוכניות
מדיניות ברורות.
אש״ף עומד עכשיו על סף ההכרה ה בינלאומית
הכללית בו. הוא הפך למה
שאנחנו היינו רגילים לקרוא, ערב הק מת
מדינתנו בשם ״מדינה בדרך״*.

אתם הגעתם עכשיו לאותו מצב.
אתם מדינה כדרך, עוכר של מדינה.
המדינה ככר קיימת, היא צריכה
רק לצאת אל אוויר העולם.

ט 001100 אט 1?5 [(,טכס5
ח, ק׳1/01(]6))1{ 111131 )16 1 0 .1 .׳661׳!( 16( 111$)] 651
> חן)311י0 ) 1חו .<£131 )16 חוו6
נ11ח$6ח $ 1׳6ח)131116(3165? 13 116 16
ח 1ץ ס? 0/65 / 60/ח ס /ח 656׳ונ6 /׳/

ק 3ד6ץ 0׳\ה 6 6־ 0 6 1101101!60

32,1 76017670

165ז1101116. — 116 00110)1116 6110715
א ( 3 0 7 1 ך 16 0071167111 )1 6 10.
()110115 713410166 671176 010.1767116111 0715(115117132
־ 16 !>8.165ק ט 6ק ט ) 1א1ו 3מ
1171160 64 13, 61 167061 671 66) 766677^ 0
)0/7066
?- 100116
ן<311 ^ .3

X 16־? 111( 5 1 6 8 6 8,11 611111*1 ;(1611061163

דיווח אירובי

הכותרת בלח מונד, העיתון החשוב ביותר באירופה, על
מסיבת־העיתונאים שערך אחמד צידקי אל־דג׳ני למחרת
נאומו של אבנרי, בנוכחותו :״במהלך של סימפוסיון ברומא — המטרה הסופית של
אש״ף אינה עוד יצירת, מדינה דמוקרטית׳ בכל שטח פלסטין — מצהיר נציג של הפדאיון.״

מית, את ריבונותו, את האפשרות לבטא
אח זהותו הלאומית בחופש. אנחנו רוצים
שזה ייאמר בבירור ובגלוי.

הייתי רוצה לשכנע אתכם, ידידים
יקרים, שגם. מהצד שלכם הגיעה
השעה לחד-משמעיות. אני
חושב שעליכם לומר בבירור ובגלוי,
כעתיד הקרוב, שאש״ך מוכן
עתה לחיות בשלום עם. מדינת־ישראל
ולהכיר בקיומה בדין, תמורת
כינון המדינה הפלסטינית בגדה
וברצועה, ושבל הבעיות יוסדרו
כינינו כדרבי״שלום.
הרשו לי לומר מילה על שאלה ש
מצב
כזה ברוך לא רק כזכויות
אלא גם כחובות, לא רק כיתרונות
אלא גם באחריות. ואני מאמין שהתנועה
הלאומית הפלסטינית הגיעה
עתה לשלב שבו אין לה מה
להפסיד, ויש לה להרוויח את הבל,
מקביעת עמדות ברורות לחלוטין.

לו. זוהי המכה הגדולה ביותר שאתם
יכולים להנחית על החוגים הקיצוניים,
השוביניסטיים, בישראל. הם מקווים שלא
תעשו זאת.
לא מכבר, אחרי פגישת קרייסקי־בראנ־דט־עראפאת,
היה לי ויכוח עם מר בגין.
עמדתי על דוכן הכנסת, כשם שאני עומד
על דוכן זה עכשיו, ואמרתי למר בגין:
אני יודע מדוע פגישה יזו מרגיזה אותך.
לא מפני שאתה חושש שמא יכריז מר
עראפאת שהוא שואף להשמדת ישראל,
אלא מפני שאתה חושש שיכריז דווקא,
כי אינו שואף להשמדת ישראל. מפני זה
אתה חושש.

הקיצוניות כצד האחד מזינה את
הקיצוניות כצד השני. והמכה החזקה
כיותר לקיצוניות כצד האחד
היא סימנים של מתינות, ריאליזם
והגיון כצד השני.

לכן אני חוזר ואומר: ראשית כל, הבה
נפסיק לנקוט בשפה דו־משמעית י
אינני אדם נאיבי. אני נמצא בחיים ה פוליטיים
מזה זמן רב. אני יודע אילו
בעיות יש לכם, אני יודע אילו בעיות
יש לנו. אני מיטיב להכיר את הבעייה
שלנו, אך נדמה לי שאני מבין איכשהו
גם את הבעיות שלכם. אני מכיר את ה סיבות
לכך שעדיין לא הצהרתם חד־מש־מעית.

אולם
אני מאמין כי עכשיו הגיעה
השעה להתגבר על קושיים
אלה, ולאמר כבירור לכל אדם כעולם
שאפשר לתמוך בלאומיות
הפלסטינית מבלי לשלול את הלאומיות
הישראלית, שניתן לתמוך
כזכות ההגדרה העצמית לפלסטינים
מכלי לשלול את זכות
ההגדרה העצמית מן הישראלים.

חבסקת הניגוו!,
המחשבה השנייה — ואשתדל להלביש
אותה במילים עדינות מאד.
הרבה אלימות מהלכת אימים במרחב
שלנו.

הייתי רוצה לראות את־ פניו של מר
מנחם בגין, כאשר יקרא בעיתון שאיר-
גון־חשיחרור הפלסטיני הכריז על נכונותו
להכיר בישראל, אם מדינודישראל
תכיר בזכות העם הפלסטיני למדינה מש
טבעי
הדבר — זה נובע מטבע
האדם — שבל צד רואה רק את
האלימות של הצד השני.

* הנואם אמר את שתי המליס בעברית.

הקשבתי למה שאמר כאן היום מר
אחמד צידקי דג׳ני, שדרום־לבנון הפכה

גיהינום חי, והדברים עוררו בלבי רגשות
עזים. אולי אתם יודעים שהייתי מעורב
בימים האחרונים בפרשה מסויימת, הקשורה
באלימות בדרום־לבנון. אנשים רבים
בישראל גינו אותה.

אכל אנא, אל־נשבח שיש גם צד
שני לאלימות! נשים וילדים, הנהרגים
על-ידי פצצה כירושלים,
אינם פחות אנושיים ואינם יותר
אנושיים — לא פחות ולא יותר !
— מאשר נשים וילדים כמחנה
פליטים פלסטיני כדרוס-לכנון.
אני תובע נמרצות מממשלודישראל
להפסיק את ההפצצות וההפגזות בדרום-
לבנון, תהא העילה להן אשר תהא. באותו
זמן אני מבקש מהפלסטינים להרהר אם
אכן בשלב זה, היום, מחר, האלימות
משרתת מטרה כלשהי.
האם זה עוזר למישהו? האם זה מועיל
לעניין הפלסטיני או שלהיפך, זה מזיק

האם זה לא הפך מיכשול לדו־שיח
שאנו זקוקים לו, כדי להכשיר את הקרקע
הפסיכולוגית לשלום בין ישראל וה עם
הפלסטיני? האם זה עוזר לאש״ף
לזכות בהכרה? או שמא נכון ההיפך?

אני אומר כצורה של שאלה, כמזון
למחשכה, בדי •טכל צד ישקול
כדבר. אני, כשלעצמי, מאמין שהגיעה
השעה. נקרא לזה שכיתת-
נשק, נקרא לזה הפסקת האלימות
משני הצדדים למשך תקופת זמן
מסויימת, נניח שישה חודשים, כדי
להתחיל כתהליך המדיני מכלי לחשוש
כבל יום שפיגוע אלים מכל
צד, מהצד שלבם או מהצד •טלנו,
יעורר גל בה עז של התרגשות, של
זעם, עד בי תהליך השלום ייעצר.

שיתוו נעורת
נוגעת

לדו־שיח

המחשבה השלישית
עצמו.
לדו־שיח עצמו יש חשיבות עצומה. ה עובדה
שאנחנו כאן, שאתם כאן ושאנחנו
כאן, מהווה תועבה בעיני רבים בצד שלנו
ורבים בצד שלכם. כל מי שיושב יחד
איתכם הוא, בעיני ישראלים רבים, סוכן
אש״ף, אוייב, בוגד.
(המשך בעמוד )47

אני ל א או הבלהתאמץ
אני או ה ב פיג׳ו 504״.
׳׳מי שמכיר את הפיג ו .504 מבפנים.
מוכרח לאהוב אותה גם מבחוץ.פיג־ו
504 זאת מכונית שפשוט תענוג לעבוד
עליה. מספיק לה רק שרות רגיל
וטיפולים תקופתיים כדי שתמשיך
לנסוע ולנסוע כמו מכונית חדשה.

המנוע. תיבת ההלוכים. מערכת ההגוי.
הבלמים ומערכת הדלק מתוכננים
לעבודה ממושכת. בכל תנאי מזג אויר
ובכל סוגי הכבישים.
בתור מוסכניק שעובד כבר 14 שנה
אני יכול להמליץ בלב שלם על

מכונית אחת: פיג־ו .504
ואם אתם רוצים גם הוכחות
אז בבקשה: פיג־ו 504 מסי 436-727
ה 504-הפרטית שלי.
בתור מוסכניק אני אוהב אותה מבפנים.
בתור בעל רכב אני אוהב אותה מבחוץ

מנתם וייס.מוסכניק

מ א 1י ! /ו 1ל ח 1ג 1ו ה

דוד לוסינסקי בע״מ

מפיץ פיג׳ו בישראל

!ייייייייו

ויה* חחויר קדוש!

ת״אלוף מתן וילנאי, קצין־צנחנים־וחי״ר־ראשי,
4 1הוא הגנרל הצעיר ביותר בצד!״ל (.)35
השבוע הכריז -מעל מירקע הטלוויזיה שהוויכוח הציבורי,
שהתעורר בעיקבו-ת פרשת דניאל פינטו, הביא ברכה
לצה״ל. הוא עזר, לדבריו, לחנך את הציבור, להתריע
נגד ״חריגים״ ולהעלות על נס את עיקרון טוהר־הנשק.
תת־אלוף וילנאי, צנחן לוחם ופצוע־קרב, רחוק מלהיות
שמאלן ר״ל. הוא בנו של איש ידיעת־הארץ, זאב וילנאי,
אחד מעמודי-התווך של מחנה ארץ־ישראל-השלמה, ונאמר
עליו ׳שדיעותיו קרובות לשל אביו.

הוא ביטא את דעתו של חייל הגון: שאין
להשתיק ״חריגים״ — קרי: פישעי-מילחמה
ומעשי־תועכה — אלא יש לפרסמם, לגנותם
ולחנך נגדם את הנוער. הדבר דרוש לבריאות
העם ככלל, ולבריאותו של צח״ל כפרט.

תן וילנאי הוא אינטליגנטי מדי, מכדי שלא יבין
•יי ׳ מראש את ההשלכות שהיו טמונות בדבריו, ר,ן העלו
כמה שאלות נוקבות.

לדברי תורגנסון, ניגשה צעירה ישראלית אלמונית
למערכת לוס־אנג׳לט טיימס !ומסרה לד, עותק אנגלי כזה.
המערכת פנתה אל תורגנסון, ששהה אותר, שעה בלונדון
וביקשה ממנו לכתוב על הפרשה, על סמך מיסמך זה.

אם יש כאן חטא, אני שותף לחטא. ויחד
עימי כל הצעירים הטובים והמסורים שמצפונם
ציווה עליהם לעשות להפצת המיסמך.
האם ז הו חטאו

ך* פי ״הציוי המוחלט״ של הפילוסוף עימנואל
• קאנט, חייב כל אדם לנהוג יכך שאם תתקבל התנהגותו
כנורמה בלל־יעולמית, תוביל החברה האנושית
לתפקד כראוי.

אל תעשה לרעך את אשר שנוא עליך. ו־להיפך:
נהג, כפי שהיית רוצה שינהגו אחרים.
לא יתכן כי מעשה שהוא פסול כשהוא -נעשה בידי

מדוע אסר הפרקליט־הצכאי־הראשי את
פירסום הפרשה 5מדוע התמיד הרמטכ״ל, רב
אלוף רפאל איתן, כאיסור זה, תוך שהוא מפיץ
בעצמו גירסה כוזבת׳.

חד וחלק.

מוסר הוטנטוטי? אולי לא. אך מוסר הגטו
— בהחלט כן.
במשך אלפי שנים חיו היהודים בגטאות, מסורים
בידי שילטון זר, קורבנות־תמיד לאנטי־שמיות, לרדיפות,
לפוגרומים.
תנאים אלה יצרו מיוסר מייזחד. הקהילה הקימה
סביבה חומה אטומה של שתיקה. אסור היה ״להוציא
את הכביסה המלוכלכת החוצה״ — כי בחוץ ארבו
האנטי־שמים. אסור היה למסור למישטרה אית העבריינים
היהודיים — כי -השוטרים היו שיונאי-ישראל.
מוסר זה היה פרי הנסיבות, כימו ד,השתמטות ׳מתש לום
מיסיס (׳לגויים) ,העריקה משרות צבאי (של הגויים),
אי־הקפדה על כללי המיסחר ההוגן (עם הגויים) ,ועוד.

ובמילא :

הפירסוס כחוץ־לארץ היה לטובת צה״ל,
לטובת המדינה.

הציונות קמה כדי להרוס את הגטו. היא
התכוונה גם להרוס את מוסר הגטו, את הערכים
ה״גלותיים״ של העבר הבזוי.

^ ני רוצה להעמיד קביעת אחרונה זו במיבחן המוסר
ו י וההגיון.
הבה נציג את השאלה בגלוי ובפה מלא: האם מותר
לפרסם פרשה כזאת בחו״ל, אחרי שפירסומה נגנז בארץ?

כאשר כתבתי את מיכתבי ל־ 119 חברי-מכנסת, ומסרתי
העתקים ממנו לכתבים הפרלמנטריים, היה ברור
לי כי הדברים ייודלפו, בצורה זו -או אחרת, לעיתונות
הזרה. כי הכתבים של ע״תוני־העולם יושבים בקרב
עמנו. רבים מהם ישראלים. האחרים, הכתבים מזרים
שנשלחו הנה, חיים בין ישראליים, שומעים ומדווחים.
ובחברה הדמוקרטיות הפתוחה שלנו אי־אפשר — תודה
לאל לשמור פרשה כזיו בסוד. ברגע שהיא הופכת
נושא־לשיחה בחוגי הצמרת, בקרב העיתונאים ובציבור
הנאור בכלל, היא מגיעה גם לאוזני הכתבים של העיתונות
הזרה. ואלה ימצאו !תמיד דרך — במוקדם א-ו
במאוחר — להביא את הדברים לפירסום בעיתוניהם.
מדברי כתב לוס־אנג׳לם טייטס בארץ, אמריקאי בשם
דניאל תורגנסון, עולה כי במיקרה הנדון היה התהליך
כך: נאשר מיכתבי לחברי־הכנסת נשאר בלא מענה ובלא
תוצאה, החליטו קבוצות של צעירים לפעול. הן השיגו
איכשהו עותקים של המיכתב, שיכפלו אותו במאות
(ואולי באלפים ואף רבבות) עותקים ,׳וחילקו אדיחם
בתיבות-הדואר של אזרחים בערי הארץ.
נראה כי לפחות עותק אחד הגיע לחד׳ל. כי ובארצות־הברית
החלו עשרות (ואולי מאות או אלפים) אנשי־רוח
יהודיים !לקבל יתירגום אנגלי של מיכתבי( .ניודע לי על
כך כאשר הרב של אחת הקהילות פנה אלי יושאל אם
אכן זהו -מיכתב אותנטי).

זה מותר, רצוי ונשגב כאשר זה נוגע למדינות
הגויים. זה אסור, פסול ונתעב כאשר
זה נוגע למדינת היהודים.

הפירסום היה דרוש, לדברי וילנאי, לטובת
צה״ל.
הוא לא היה אפשרי, אלא בחוץ־־לארץ.

האמת היא שלא מסרתי את הדברים לעיתון
הזר. אולם בעקיפין אני אחראי לכך, ואיני
מתכוון לנער מעלי אחריות זו.

מי שחוצה, יכול להמשיך בדרך ההגיון עד לדוגמה
הקיצונית והנוראה מכולן. כמה גרמנים — וביניהם קצין
הס״ס הבכיר קורט גרסטיין — הביאו במיליחמת־העיולם
השנייה את הפרטים הנוראים על אושוויץ ושאר זוועות
הנאצים לידיעתן של ממשלות זרות. בכך סיכנו לא רק
את חיי עצמם, אלא גם את חיי כל בני־מישפחותיהם.
בתודעת העם יהודי, דולק לזיכרם של אנשים -נעלים
אלה נר־תמיד.

^ ש הקובעים גבול פשוט בתכלית :

הציפור הרחב כלל לא ודע את פרטי הפרשה. אולם
גם אותם שקראו את מיכתבי — חברי־הכנסת, השרים,
עורכי־ר,עיתונים, ורבבות אזרחים אשר אלמונים שילשלו
לתיבות־הדואר ׳שלהם העתקים משוכפלים של מיכתבי —
לא הגיבו. עד כמה שידוע לי, הצטמצמה כל התגובה
בסידרת־מיכתבים ששלח הפרופסור הדתי אפריים אורבך,
מי שהיה מועמד לכהונת נשיא־המדינה (ואני שמח בדיעבד
שהצבעתי בעדו) ,לראש־הממשלה ולשר-הביטחון, אחרי
שמצא בתיבת־הדואר שלו עותק של מיכתבי.
יש כאן שהשרת הגיונית:

^ דבר נוגע, במידה מסויימת, לי אישית. רבים
י 1האשימו אותי במסירת המיסמך לעיתון האמריקאי.
עשרות אזרחים טרחו לשלוח לי מיכתבי גידופים ואיומים,
והטיחו בפני אשמה זו.

מי צודק ז קלגסי ארגנטינה וצ׳ילה, הרוצחים
את אנשי־המצפון תוך עינויים — או
אנשי-המצפון, המסכנים את חייהם כדי שהעולם
יידע את הזוועות, וירים את קולו נגדן ץ

שהרי זוהי העובדה: כד עוד לא פירסם
״לום־אנג׳לס טיימם״ את המיבתב שלי לחברי
הכנסת, לא נערך כארץ שום ויכוח שהוא.

האם זהו מעשה פטריוטי אמיתי, המבטא
נאמנות עמוקה למדינה ולערכי־־היסוד שלה, או
שמא זהו מעשה-נכלה, בגידה ושרות לאוייב ץ

ם חסידי ברית־המועצות יתקוממו נגד השוואה
י זו, אפשר למצוא דוגמות לאותו עיקרון גם במיש־טרים
אחרים.
קומץ של אנשי־מצפון וכתבים זרים דואגים מזר,
שנים לפרסם בעולם את זוועות המישטרים הפאשיסטיים
בכמה מארצות דרום־אמריקה. כאשר תופס המישטר אחד
מהם, הוא ״נעלם״ ,ולא נודעים עוד עיקבותיו.

מה הגבול כין מותר ואסור, כין גבורה ובגידה?ו
ובעיקר:
מדוע התעורר הוויכוח הציבורי בישראל רק
אחרי שפרטי־הפרשה התפרסמו בחוץ -לארץי

החומר מברית-המועצות. אם הפירסום הוא מילוי חובה
מצפונית, יש להצדיק גם את מפרסמי פרשת פינטו.

מתן וילנאי: הוויכוח הביא ברבה
ישראלים, יהיה מיותר ורצוי כשהוא נעשה בידי אחרים.
לא יתכן כי מעשה שהוא -בגידה בישראל, יהא אקט
מצפוני בארץ אחרת.

עלינו לבחון, איפוא, מהו יחסנו למעשה כזה
— פירסום מחוץ לגבולות המדינה של מעשי-
נבלה, שהצנזורה המקומית מונעת פירסומס -
כשהוא נעשה כידי אזרחים של ארץ אחרת.
הדוגמה הבולטת ביותר היא, כמובן, ברית־ד,מועצות.
בברית־מ-מועצוית יש קפוצות של אנשי־מצפון —
יהודיים ולא-יד,ודיים — המנסים לפרסם שם פרטים
על -מעשים שרירותיים של השילטון, דיכוי חופש־הביטוי,
מאסר פעילי־עליה יהודיים, כליאת מתנגדים פוליטיים
בבתי־חולים לחולי־רוח, הטרדות שיטתיות.

היא חינכה דור של מתנדבים לצבא, הטיפה לתשלום
מס־אמת, מתגאה בשוטר העברי, משליכה לכלא רמאים.
אך רבים עדיין לא השלימו עם כל המשתמע ממעברנו
למצב של עם נורמלי. עדיין יש בינינו נשמות מן הגטו,
המזדעזעו-ת כאשר מתפרסמות ״לעיני היגויים״ פרשות
שליליות שלנו — אף שלא היה עולה על דעתם להתנגד
לפירסום פרשות -כאלה על מדינות זרות בעיתוני־״שראל.
ביטא זאת יפה אברהם שווייצר בהיארץ, שיגדל כקו־מוניסט
בהונגריה ושהפך בארץ נושא־כליו הנאמן האח רון
של משה דיין, כאשר כתב ח״כ אורי איבנרי,
שבהיותו איש לא־דתי איננו מכיר את הפסוק המתחיל
במילים ,׳ולמלשינים אל תהא ׳תיקווה׳.״
זהו פסוק הלקוח ממחשכי הגטו. כוונתו למלשינים
שהביאו את דיבת הגטו לעולם, שהיה כולו מורכב מקו־זאקים
או מקלגסים הונגריים.

מר שווייצר ושכמותו צריכים עוד ללמוד
הרבה, לפני שיכינו את משמעותה של ממלכתיות
עברית.

קבוצות אלה מכריחות כאופן קבוע את
פירסומיהן המחתרתיים אל ארצות המערב, ושם
הם מתפרסמים כהרחבה, הן על־ידי אנשי
מצפון מערביים, הן על-ידי גופים המנהלים
מילחמה פסיכעיוגית נגד המישטר הסובייטי.

>> נחנו רוצים ׳לקבל על עצמנו נורמות מוסריות
י * כלל־עולמיות.

ביעלי הפירסומים ומבריחיהם מובאים מדי פעם לדין
בב-תי״המישפט הסובייטיים, בעוון ניהול תעמולה אנטי־סובייטית
יוד,שמצית ברית־ד-,מועצות. הם ׳נדונים לתקופות
ארוכות של מאסר וגליות, ולגבי החולים שביניהם זד,
עלול להיות עונש־מוות. האירגונים הסובייטיים מוקיעים
אותם כבוגדים, כעוכרי הסוציאליזם, כמשרתי האוייב.

נשלים עם צנזורה ביטחונית אמיתית (אם כי התועלת
המעשית ביה מוטלת בספק, בעידן זיה של ביון אלקטרונימתוחכם) .לא !נשלים עם הניצול לרעה של הצנזורה
הצבאית להעלמת פשעים ומעשי־זוועה.
כדבריו של תת־אלוף -וילנאי, נשרת בכך את צה״ל,
המופקד לא רק על הגנת מדינתנו, אלא גם על בריאותם
הנפשית של אחינו, החיילים.
בכך נשרת גם את שמה הטוב של המדינה. כי, כפי
שכתב עמיתו של מר שווייצר, אחד מכתבי הארץ באירופה :
העובדה שעשתה את הרושם העז ביותר בחו״ל היתה
שישראלים הם שהביאו לפירסום הפרשה, ושגרמו לסערה
הציבורית סביבה.

כולנו מתייחסים אל האנשים האלה באל
גיבורים.

מלמדים עליהם בבתי-הספר שלנו. עיתונינו מעלים
אותם על נם.
אך אין כל הבדל עקרוני בין מפרסמי הרדיפות
בבריית־ד,׳מועצות ׳ובין -מפרסמי פרשת פינטו בישראל. אם
המירסום הוא פסול, הוא פסול בשיני -המיקרים, ויש
לגנות ולהוקיע את היהודים והליברלים המפריחים את

לא נתבע מן הזולת את אשר איננו מוכנים
לקיים בעצמנו. נקיים בעצמנו, את אשר אנו
תובעים מן הזולת.

מול אותה אימרה גלותית נעמיד מיצווה
תנ״כית שורשית :״והיה מחניך קדוש:״

1י § §1

התנגשות עם גאולה כהן * מיסתוו׳ סדס־ההסלסה של הואיון עם ארק שרון
* סאדאת רוקח את המזון שלו לכל מסעותיו ^ קורו של ד״ן מחוספס

אילו א רי ק
נגרו!

אניס מנצור הוא העיתונאי המצרי היחידי המקפיד,
כבל אחד מביקוריו בישראד, לצאת אד הרחוב
להיפנש עם האיש הפשוט ועם שרים, אישי־מימשד
ומעצבי דעת־הקהל.
את התרשמויותיו כבד אחד משובעה הביקורים
נהג לסכם כמאמרים קצרים, מתומצתים. רק כעיקכות
ביקורו של הנשיא אנוור אל־סאדאת בחיפה יצא
כמאמר גדול, עד פני שמונה עמודים, שבו הזהיר בי
הוא עומד לגלות סודות מן החכרה הישראלית.

מישרדו של השבועון ״אוקטובר״ בקאהיר משמש
ביום מקום עליה־דרגד לאותם ישראלים, שאנים מנצור
מגלה עניין מיוחד לפגשם. מי שקנה לעצמו שם
בהגיבו של הנשיא סאדאת, כן ,50 נשוי (לאשתו
שלושה ילדים מנישואים קודמים) הוא גבר נאה, כן•
שיחה נעים, הדואג לתבל את פגישותיו עם הישראלים
בעקיצות וברמיזות על חשבון ההיסטוריה שד
הסיבסוך.
המאמר תורגם ־ 3ייי סמדר פרי.

שבר, ביקרתי חודש ימים לפני כן.
לפני יציאתי לישראל פירסם אריק
שרון, שר החקלאות, גילוי דעת ישבו
טען: לא תקפתי את העיתונאים הישראלים,
לא האשמתי אותם בבגידה, כפי
שפורסם במאמרו של כותב שורות אלה.
ועוד טען :״יש אצלי סרט הקלטה של
השיחה שהתקיימה בינינו, ואף הייתי מוכן
להשמיעו לעיתונאים — אולם ׳לפתע
גיליתי כי הנהג שיחק בסרט ומחק ממנו
23 דקות.״
קודם לכן הזמינה הטלוויזיה הישר אלית
את העיתונאים שישבו עמי בעת
הקלטת הראיון. עיתונאים אלה לא הכחישו,
כי שר־החקלאות תקף את העי תונאים
הישראליים וכי הוא יבחר שני
עיתונאים מסויימים והאשים אותם בחבלה.

תחנת הרדיו של ישראל שידרה דיון
על הדברים שאמר שרון.
שני העיתונאים השתתפו בתוכנית
הרדיו. סד,טלוויזיה, ואיימו להגיש נגדו
תביעת־דיבה. הם אף שאלו אותי, האם
אהיה מוכן להעיד.
מוזר הדבר, ששד־ר,חקלאות של ישראל
הכריז, כי הפגישה בינינו מתקיימת
למען הידוק היחסים בין מצריים לישראל.
שרון אמר: אני ערשה זאת למרות שאני
יודע מה דעותיו (של אניס. מנסור) על
ישראל ועל העם היהודי. כלומר: שרון
רצה לסייע לשיפור היחסים בין מצריים
וישראל, לכן נערכה הפגישה בעינו.
•שמעתי מפי העיתונאים הישראלים, כי
לשרון יש בעיות קשות עם העיתונות,
עם המיפלגה ועם האופוזיציה. הוא רצה
לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להשיב
לכולם. אולם העיתונאים טענו כי שרון
״כיבס את הכביסה המלוכלכת של העיתונות
הישראלית — בחוץ.״ אני הייתי
העיתונאי מן החוץ.
אולם איש לא הכחיש כי שרון תקף
את העיתונות הישראלית. ההתקפה הזאת

מאח

יס מנצור
היתה המשך להתקפותיו על האופוזיציה
בכנסת ועל הדרוזים העובדים בטלוויזיה.
פירוש הדבר הוא, שזהו עניין שיגרתי.
.ומאחר שזה עניין שבשיגרה, לא אעסוק
בו יותר מדי.
אולם זה איננו עניין של שיגרה לגבי.
יתר על כן, לא אני ביקשתי לפגוש אותו.
הוזמנתי לפוגשו. רציתי להבין, לשמוע
מפיו, מדוע הוא מציב. אתגר תקיף לדעת-
הקהל בישראל וליוזמת השלום: איך תוקם
האוטונומיה בגדה, בד בבד עם המשך
ההתנחלויות, למרות רצונם וחרף התנגדותם
של בני העם הפלסטיני.
שרון אמר שאני מנסה, באמצעות ה דברים
•שכתבתי, להפיץ זרעי פירוד בין
מצריים וישראל. זה אינו העניין היחידי
שאינו נכון. זהו ד,מיקרה שהקפדתי להמ עיט
בערכו — משום שערכו באמת קטן.
אנחנו רוצים לראות, לשמוע ולהבין, כדי
שנהיה מסוגלים ליצור הבנה הדדית ולח־יות
בצוותא. לנו, המצרים, קל יותר להבין
בעיות רבות שבפניהם ניצבים היהודים
עם הרבה ספקות, פחדים ותסביכים.

דקירה של
סכין בגב

זמית: עזר יפה עד ארמה מצדית״ -סחרת תשבה של מנצור
*י-ק •,וון.
* י י דייר. עיסה,
• י שר־ד,חקלאות, היה מתנפל עליך
ותופס בגרונך לעיני 500 המוזמנים
לארוחת־הערב החגיגית, שערך נשיא
מדינת־ישראל לכבוד הנשיא אנוור אל־סאדאת

האמת היא, שהשאלה הזאת כלל לא

עלתה במוחי. נהגתי לתאר לעצמי את
שרון צועק בכנסת או מאיים על העיתונאים.
זכרתי מיקרים ר*1ם נוספים.
אולם הרחקתי מדמיוני את האפשרות, ש שרון
אכן ינקוט בשיטה הזאת. לא השבתי
שהדבר יתרחש במסיבה המונית,
הרעיון כשלעצמו אפשרי, גם אם הת
כוונתי
לכך שייתכן כי יתפתח קרב מילולי.
או ששום דבר לא יתרחש. אולם בתוך
תוכי נולדה ההרגשה, כי משהו עלול
לקרות. התחושה הזאת הציקה לי. הסרתי
את בגדי ועמדתי מול מידפסת המלון,
כדי להתכונן לארוחת הערב׳ שהתקיימה
בגן מלון דן כרמל בחיפה, העיר היפה

*ך יקרה נום(? שלא רציתי להזכירו :
— 1שיחתי עם גאולה כהן, חברת־הכנסת
שקרעה לגזרים את הסכם השלום לעיניו
של ג׳ימי קארטר. השיחה בינינו היתד,
גלויה. פירסמתי את תוכנה. לא הסכמתי
עם דעותיה ואף היא לא קיבלה מאומה
מדברי. אין צורך שנסכים איש לדעת
זולתו, אולם עלינו להתוודע זה לזה. להיפגש.
יתכן בהחלט שאחרי הפגישה ילך
כל אחד לדרכו. ואמנם, כל אחד מאיתינו
הלך לדרכו. גאולה כהן אמרה לי: העי תונאי
הישראלי שליווה אותך לביתי הזהיר
אותי מפניך.
עניתי: אינני מבין.

אמרת: הזהירו אותי כי תתקיף אותי,
!ולא חשוב מה אומר.
הדבר הפחיד אותי. הרגשה מוזרה הציקה
לי. אם אין בדברים האלה שקר או תחבולה,
הרי שזאת דקירת סכין בגב, ללא כל
הצדקה. פירסמתי את השיחה עם גאולה
כהן. לא הסכמנו בשום נושא. היא היתד,
מרוצה מכך שפירסמתי את דבריה כלשונם,
חרף הפער בדעותינו.
ביום ישבו נסעתי לאל־עריש פירסמו
העיתונים הישראליים כי אני מחפש חולצה
לילד קטן, שעליה: מתנוססת תמונתו
של סטיב אוסטין. הידיעה, כשלעצמה,
היתד. נכונה. גיליתי כי הרבה ילדים, בני
אל־עריש, לובשים את החולצה הזאת. לא
הבנתי מדוע ושאלתי. הבעתי את רצוני
:לקנות חולצה לילד קטן מבני מישפחתי.
לא קניתי חולצה באל־עריש המצרית, אולם
הידיעה פורסמה בעמודיהם הראשונים של
העיתונים בישראל. אינני יודע איזו הישיבות
יש לכך. אינני מבין.
ראיתי בידיעה הזאת אנקדוטה. אני מכיר
את עמיתי העיתונאים. הם מחפשים ידיעות
פיקנטיות. הוטל עליהם לכיתוב, ואין
להם זמן. לכן הם חוטפים מידע ומעבירים
אותו במהירות. הדבר קורה אצלם —
ואצלנו.
ביום שבו רכשתי בהרצליה את האנציקלופדיה
יודאיקה פירסמו העיתונאים
את הידיעה בהבלטה, כאילו שהלכתי ברחוב
עירום ועריה. והרי יש לי 19 אנציקלופדיות
יהודיות ויותר מ־ 20 אלף ספרים
על ישראל !
מיקרה נוסף: העיתונאים הישראלים
ערכו תערוכת־צילומים על קאהיר. התערוכה
התקיימה בתל־אביב: והוצגו בה
הרחובות המכוערים ביותר בקאהיר, הלכלוך
— שאנו מודים בקיומו — ובעיות
התחבורה שלנו. הדבר היה מיד אחדי
היוזמה. לא מצאתי כל צידוק לכך, אלא
בעובדה שקיימים כמה גורמים בישראל
שאינם ׳חפצים בשלום או שחוששים מפניו.
׳שמא הם מעוניינים להדוף את גלי החיבה
והידידות עם קאהיר י, אולם המעניין הוא,
שמצב מוזר זה לא מנע מן העיתונאים
הישראלים לבוא למצריים בכל עת או
לבקש שניפגש עימם.

המקום ישבו התקיימה ארוחת־הערב של
נבון.
ימול מלון דן כרמל פגשתי עיתונאי
ישראלי שסיפר לי :״אסון דתי — ארוחת
הערב עומדת להתבטל!״
איש מי המוזמנים ילא ידע כי הרב של
חיפה פירסם גילוי־דעת הקורא לבטל את
ארוחת־הערב, זכי מנחם בגין, ראיש־הממ-
שלה, ובורג, ש>—הפנים, הפצירו ברב
של חיפה לא להכניס את ישראל לתוך
אסון גדול — למול עייני העולם כולו.
מה קרה י
משהו בתוך המיטבח של מלון דן כרמל.
ידוע כי הנשיא סאדאת אוכל מזון מיוחד,
דיאטה שרשמו לו הרופאים. את פריטי
המזון הוא נוטל עימו אל כל מסעותיו.
בגלל מחלת־הלב, הוא אוכל ירקות מבו־שלים׳
בשר מבושל, סוג מסויים של שמן,
ורק מעט מאד דברי מתיקה. הדברים

על כך, מפני שמה שמעניין את סולם
הוא השלום, ההבנה ההדדית, הכבוד ההדדי
והכוונה הטובה. בלעדיהם לא יהיה
שליום שיחזיק מעמד לאורך ימים.

סי מן הנעורים
של חו סיין
ך ין רצועת־עזיה לבין אדמת-ישראל
מונחים כבלים על הכביש. יחלק מהם
מוביל אל עזה. השוני בולט לעין. האנשים,
הלבוש, השמיות, הדחוסות, הבתים,
החנויות. למרות שעזה היא עיר גדולה,
׳יש בה צפיפות כאילו תושבי המקום
ממתינים לאלפי מכוניות ׳שיובילו אותם.
לאן? שום דבר איננו מוגדר.
׳תושבי עזה התרגלו לגלות זהירות
מייוחדת, כל אימת שאדם זר מתקרב. לא

מנו מ ס —
ובכל זאת תוקפני
שרות מיקרים כלליים -ואישיים.
/אינני מזכיר אותם משום שהם קטנים.
עלינו לעמוד על מקומנו, מול הענק
הגדול ונוכח משמעותו. מה שאנו רוצים,
הוא דבר יכביר, גדול־ממדים וקשה. עלינו
להישמר, להיזהר, ולהבין שהאזרח הישראלי
גדוש רגישויות ולכן הוא אף מסובך
מאד. כל המיקרים הללו התרחשו לרוב
עם העיתונאים בגלל החיפזון, הסקרנות
והמאמץ התחרותי לפרסם כל דבר. העיתונאים
כמו שאר אזרחי ישראל, משתייכים
לעשרות מיפלגות, עמדות פוליטיות
וזהויות לאומיות. אילו בחר אדם כלשהו
עשרה בתים סמוכים, בעיר: כלשהי ביש ראל,
היה מוצא כי בכמה מן הבתים הללו,
ויהיו ׳סמוכים זה לזה ככל שיהיו, חילוקי־הדעות,
הפערים והמרחקים מזכירים את
המרחק שבין אירופה לאסיה. היהודים
בישראל הגיעו מ־ 100 מדינות. כל אחד
נושא עימד תכונות: ,מסורות ולשון העם
שממנו הגיע. כיל יאחד נצמד אל המינה־גים
בכוח. אין שום דבר משותף בין
יהודי: תימן ויהודי פולין, ולא תמצא דבר
דומה בין יהודי רוסיה ויהודי מרוקו.
הישראלים עצמם מודים בכך. הם מבק־ישים
מאיתנו להבין אותם, לסלוח להם
ולגלות סבלנות כלפיהם. אנחנו מבקשים
מהם דבר דומה.
האזרח הישראלי מגלה סבלנות רבה,
ויחד עם זה הוא עצבני למדי. הוא מנומס
ובכל זאת: תוקפני. הוא עייף מן הימילחמה.
הוא רוצה שלום, וחושש ממנו עוד יותר.
היהודים לא ידעו אלא פחד מאחרים.
פחד מן הרבים. הם היו סיעות בכל מדינה,
חוץ מאשר בישראל. לראשונה הפכו כאן
לרוב. אולם הם מיעוט בקרב הערבים.
הערבים בישראל הם מיעוט, וישראל בין
הערבים הם מיעוט. עתה, בדרך השלום,
הם השלימו עם הערבים, עם הרהב הערבי !
אם כך, אין צורך שאלך אל ארוחת-
הערב החגיגית של הנשיא נבון כדי שלא
אהפוך יחלק בטרגדיה איו הקוימדיה ב־
״מיקרה״ שאין ילו כל הצדקה. ייתכן
שההצדקה היחיד נמצאת בעומקה של המדיניות
הפנים מיפלגתית בישראל.
החלטתי ללכת אל המסיבה שערך הצי
הישראלי לקצינים ולחיילים המצריים,
באולם הנמצא במרחק 800 מטרים מן

הגיעו עד כדי כך שד״ר הנרי קיסינג׳ר
ישאל פעם את סאדאת, איך הוא עושה
זאת משום שהוא, קיסינג׳ר, מנסה להפחית
ממיישקלו. נראה שזהו עניין של
שיגרה, אולם הדבר מנוגד לדת היהודית.
הדב היהודית קובעת כי כל מיסעדר,
תהיה כשרה. המזון צריך לקבל תעודה
מן הרב, המכריז כי הוא יודע שהבשר
והירקות הוכשרו בדרך הדת. כדי להכשיר,
יש להשתמש בכלים מיוחדים. ביתי־המלון
חייבים לנהוג לפי הכללים הללו. אסור
לפעול בניגוד להם. אם לא יעשו כן,
יודיע הרב כי המזון אסור, וכי בית־המלון
יעצמו טרף.
לגבינו ׳אין הדבר נישמע ייוצא־דויפן. אולם
חברות־הספנות פשטו את הרגל בגלל
ההחלטה הזאת. חברת־הספנות הישראלית
הגיעה לפשיטת־רגל טוטאלית, מפיני שה זרים
הביעו רצון לאכול בשר חזיר או
לשתות חלב, ואחרים פשוט לא אהבו את
המזון הישראלי ה״דתי״ .חברות־הספנות
וחברת־התעופה אל על לא כלו לעמוד
מול אנשי הדת.
העוסקים בהכשרת המזון במילון דן
כרמל הלכו והודיעו לרב, כי אירעה הפרה
קשה של כללי הדת• השתמשו בשיטה
לא־דתית להכנת ארוחתו של הנשיא
סאדאת. הם נשבעו לנהוג לפי כללי הדת
׳ולא להכניס מזון אסור. למול הפצרותיהם
של שרי-ישראל ומול ההסברים
שניתנו אנשי הרב יעיל השימוש בכלי-
המיטבח בשיטה שאיננה נוגדת את הדת,
התקיימה הארוחה החגיגית ׳שקיימה ישר־אל
לכבוד הנשיא סאדאת.
כך חלף המיקרה הקטן הזה. מאורע
הצריך להישאר זעיר מבלי שאיש יידע

חשוב מיהו אותו זר. אפשר להבין אותם.
כוחות הכיבוש הישראלי, לימדו אותם
לבלוע את לשונם או למיצער, להדביק
אותה אל חיכם .׳תווי־הפנים, הידיים, והביטוי
המעורפל השתלטו על ריגשותיהם.
אני מוחל להם אלף פעמים.
בימים האחרונים קיימה ארצות־הברית
מגע עם נציגי אירגון הישיחרור הפלסטיני,
וכך עשו אוסטריה, צדפת וגרמניה
המערבית. אפילו משה דיין, שר־יהחוץ
של ישראל. כל הדרכים קשות ומסובכות.
אין מנוס מלעשות משהו. אלה שאינם
פועלים, חשוב להם שלא ייעשה דבר.
זוהי הסיבה לכך שמדינות הסירוב הקרועות
והמשותקות, אינן רואות בעין יפה
מה שמצריים עושה באורח זמני או בהדרגה.
למען עתידן של עזה והגדה-
המערבית. הדבר מציק למדינות הסירוב
גם מפני שהן אינן מסוגלות לעשות משהו,
וגם מפני ׳שהפלסטינים ׳מקבלים בברכה
את הדיאלוג אם ארצות־יהברית ואירופה,
שמא אליה יימצאו פ״תרון נוסף על הפות־רון
המצרי, אחרי שמדינות הסירוב לא
הצליחו להגיע לכלל פיתריון.
בנוכחותם של ישראלים אחדים לא היה
זה הגיוני להשמיע מה שרציתי לומר וכך
נהגו גם תושבי עזה שאותם פגשתי.
עלה בחלקי להסב לשולחן אחד עם
משיה דיין ורעייתו, חסן דויהאמי וחגה
זמר -העורכת הראשית וחברת מערכת
עיתון האופוזיציה דביר. שאל אותי משה
דיין :״מה אמרו לך בעזה? באופן
טבעי הם לא רוצים קשר כלשהו עם י׳שר־אל.
ימה אמר לך א־שאווה? יומה אמר
לך חיידר עבד־אל-שאפי שאותו פגשתי?
מה אמר ילך נתישה ׳שעימו ניהלתי שיחה
ארוכה?

אמרתי לו :״אדוני השר...״
ענה לי :״לא ...קרא לי משה.״
אמרתי לו :״משה ...שכחת כי אני הוא
זה שצריך להציג לך את השאלות. כיצד
נפגשת עם אנשי ארגון־הישיחרור ובמקביל
תקפתם את אנדרו יאנג, השגריר האמריקאי
המתפטר, מפני שיצר קשר עם
אנשי, ארגון-השיחרור באו״ם?״
״*׳רחל, אשתו של דיין, קטעה את דברי
ואמרה :״אבל אנדרו יאנג לא עזב את
עבודתו בגלל המגע שקיים עם נציג
ארגון־הישיחרור, אלא מפני ששיקר לממשלתו.״
משה
דיין לא האזין לדברים שאמרח
רעייתו. שמיעתו כבדה ואולי לא רצה
להעיר על הדברים. אמר דיין :״נפגשתי
עם ישני נציגים של אדגון־השיחרור. אני
אמשיך לעשיות זאת: מפני שאני רוצה
לדעת. אני יודע ישיש אנשים שייוצרים
קשר אחר. זה איננו אסור אצלנו. מה
שאסור הוא ׳שתהיה להם פעילות כלשהי
בעזה או בכל מקום אחר. אם יפעלו,
נילחם בהם ונכניס אותם לבתי-הסוהר.
אלה שאיתם נפגשתי אינם מקיימים פעילות
אפקטיבית. יש להם מחשבות ורעיונות.

לי קשר רצוף אייתם. תקופה ארוכה.
זה טבעי למדי. עלינו ׳ללמוד. אולם
אריגון־טרור פושע, שופך דם, אי־יאפשר
ליצור עימו דיאלוג או להתעלם ממינו.״
הבחנתי כי משיה דיין חוילה באמת.
המחילה אף פגעה בקולו, שנעשה גס.
הוא מזכיר לי את קולו של טאה חוסיין
תקופה קצרה לפני מותו. רגיש עז כלפיו
ניכר בפניה של אשתו. הוא מתלהב בעת
ויכוח, שוקע בו ומניח למזון המוגש
על השולחן. רעייתו מאשרת לפנינו כי
זו דרכו !במחשבה המדינית.
אמר דיין :״שמי לא ירד מן הכותרות
משינת 1947 כאשר הייתי המושל הצבאי
של ירושלים. אין עיתון ששמי לא הופיע
ביו- .בעמוד הראשון איו בעמודים הפנימיים.
מעולם לא קריה ששמי נעלם בעוד ׳רבים
הסתלקו מן העולם: קנדי, פארוק, גמאל
עבד אל־נאצר, המלך עבדאללה, עבד
אלקירים קאסם, בן־גוריון, ישרת, גולדה
מאיר והמלך פייצל.״
אמדה חנה זמר :״משום •שאיש איננו
יכול להתעלם ממך. יאהבו אותך או
ישנאו אותך, איש לא יוכל שלא להזכיר
אותך לטוב או לרע.״
דיין חזר ואמר :״בקרוב אתפטר. אשב
ואכתוב את זכרונותי על יוזמת חשלום.
יש לי גילויים ריבים, כל הסודות. רבים
׳מהם לא ראו אור עד היום.״ והוסיף :
״המלך חיוסיין נחלש. אחד הסימנים ל חולשתו
נעוץ בעובדה שהוא התחתן ארביע
פעמים...״
״אפל זהו סימן לנעורים,״ אמרה רעייתו
של דיין.
אמר דיין :״׳אין לו זמן לשילטון ול־פוליטיקה.
הוא השליט הערבי שהאריך
ימים ביותר על בסאו. הוא יושב על
כסאו מאז...״
,אמרתי למשה דייו :״האוטובייוגג׳פיה
שלך הופיעה במצריים בשפה הערבית
בשני כרכים. אין לך זכות לתבוע מאייתנו
אפילו אגורה אחת.״
הוא ענה :״לי אין זכות, אבל בית-
ההוצאה יכול. אני מבקש שתשלח לי
ישני עותקים של הספר דשיתיעביר לי
אותם באמצעות דב שיאוו, בעליה של
בתי יעל.״
אמרתי ליו :״בפרקים שכתבת על מיל־חמת
יום־הכיפורים יש מידע לא מדוייק
וגם מידע לא נכון.״
״אני מוכן להתווכח על כל פרט,״ הוא
ענה .״לא כתבתי מילה אחת שאיגנה
נכונה. ייתכן כי המקורות שאתה מסתמך
עליהם הם שיוריש חילוקי־הדיעוית. אני
הקפדתי לדייק בכל פרט• אם יתרצה
להוסיף פרטים מסיוייימים, כתוב לי !ואני
אוסיף את הדברים הללו במהדורה החדשה
שיל הזכחונות...״
אמירתי למשה דיין :״ביעיקבות הביקור
של בתך ועל וילדיה במצריים נפוץ אצלנו
סיפור: אדם אחד הלך איל קוברה ישל
גולדה מאיר, דפק עליו. ואמר :׳גולדה,
האם תאמיני, שיני הילדים הי׳שראליים
הראשונים שנכנסו למצרים, הם הנכדים
של משה דיין.׳ אמרה גולדה, :אינני
מאמינה.׳ אמר ילה, :אם יכן, עיצמי את
עינייך פעם נוספת׳.״*
(המשך בעמוד )66
* כוונת מנצור היא לרמוז שגס ערב
יום־הכייפורים 1973 עצמה גולדה יאת עיניה,
ולא האמינה שהמצרים עומדים לחצות את
התעלה.

במדינה
העם
כלה שיד טון ל1ממא״

מועמדותו של יכאל הור&ניץ
לתפקיד שר־האוצר מג 7ה
את חוסר הכישרודת
בימין הישראלי
״הבריתה״העממיתימצאה השבוע~את הפי־תדון לבעיית האוצר :״שימחה ארליך
יישאר שר־האוצר, אך יתחייב שלא לח׳
זור לעולם. לישראל.״
אולם ארליך חזר השבוע, ואיש לא
ידע.מה יהיה עתיד התיק הכלכלי המרכזי
בממשלה (ראה עמוד .)37
מרפ״י לרפ״י. היד. לוויכוח על ה־מישרה
הרמה צד אחד, הוזות מן התחום
הפוליטי־כלכלי.
רוב אנשי הליכוד, ובראשם מנחם בגין,
היו מוכנים למסור את התיק לידיו של
יגאל הורביץ, מי שהיה שר־התעשייה־המיסחר־והתייירות.
הורביץ
לא בא מן הימין. הוא גדל
וחונך בשורות מפא״י ההיסטורית. ב־1965
הצטרף לריפ״י, הפלג של מפא״י שהלך
אחר דויד בן־גוריון. בדרכים מפותלות
הגיוע, בסופו של דבר׳ לליכוד.
אם יקבל הורביץ לידיו את תיק האוצר׳
יהיו כל העמדות הבכירות של ממשלת
הליכוד, מלבד ראשות־ד,ממשלה עצמה׳
:נתונות •בידי יוצאי מיפלת־ד,עבודה.
מידבר צחיח. כאשר ניצח בגין בבהירות,
דא היה מוכן למסור את תיק-
החוץ החשוב בידי איש מאנשי הליכוד.
הוא קרא למשה דיין, בן־דודו של הוד־ביץ,
שגם הוא גדל וחונך במפא״י.
את תיק־הביטחון מסר בגין לאיש־חרות י
— אך איש אינו מתייחס אל עזר וייצמן
כאל חרותניק אמיתי. הוא לא היה 3־
אצ׳זל, ועד לפרישתו מצד,״ל — כאשר
עבר במישרין מן המדים של אלוף לחליפה
של שר־התחבורה — לא עלה על דעת
איש שהוא מקורב לחרות.
הופעתו של הורביץ כמועמד המועדף
של רוב אנשי הליכוד לתיק האוצר מצביעה
על אחת העובדות המדהימות ביותר
של המהפך: שאין לחטיבות המסורתיות
של הימין הישראלי — חרות והליברלים
— מועמד סביר לשום תפקיד בכיר במדינה,
לא בשטח הביטחון, לא בשטח
יהסי־החוץ ולא בשטח הכלכלה.
ישני דורות באופוזיציה — תחילה ביישוב
ואחר-כך במדינה — הפכו אותה
מידבר צחיח, מבחינת הכישרונות האישיים.

עיקבותיו
של החייל, סברו בצה״ל כי
נפקד. אולי מצא בחורה בדרך ונסע עימה.
היו שחשבו כי ערק. לשווא הבטיחו הוריו,
יוצאי תימן, כי דויד הוא צעיר לדוגמה,
שלא יעלה על דעתו להיפקד מיחידתו.
התעלומה נשארה בעינה.
עד לפני חודש. אז הודיע אירגון קטן
של פידאיון, דזזית־השיחרור הערבית, כי
החייל דויד שמיר נפל בידיו שבוע לפגי
כן, בדרום־לבנון. האירגון טען, כי שמיר
היה בסיור של צה״ל, שכל שאר אנשיו
נהרגו.
צה״ל הגיב מייד, כי לא היה שום סיור
כזה. על כן באה הודעה שבייה של ה־אירגון:
כי שמיר נלכד ברצועת־עזה לפני
במה ימים. כהוכחה לכך הובאו ניירותיו.
מיסמכים בטלוויזיה. כעבור כמה
ימים נראו ניירותיו של דויד שמיר על
מירקע הטלוויזיה הירדנית, בתוכנית העברית.
הקריין הביט הישר במצלמה,
כאילו פנה אישית אל הוריו של החייל
שנעדר, ואמר: אל תדאגו. דויד שלכם
חי וקיים, ונמצא בידיים טובות. איש לא
יפגע בו לרעה. אנחנו איננו מראים אותו
על המסך, כי למדנו לקח מפרשת החייל
אברהם עמרם. מפני שהראינו אותו לעיתונאים,
נסחב המשא־ומתן לשיחרור במשך
שבה*.
בביתו בקריית־שלום בתל־אביב ישב
עמנואל שמיר, אביו של החייל, בעל
חנות בגבעתיים, ושוכנע על־ידי הקריין.
למה שקרו לו? מי יתעלל באב בצורה
כזאת? הוא רצה להאמין, כי איכשהו
אכן הגיע בנו בכל זאת לשבי, ושהוא
חי וקיים.
במישרד־הביטחון, שאליו פנה האב,
היתה הספקנות רבה יותר. היו שאלות
רבות מדי שנשארו ללא מענה. מדוע
הוחזק החייל במשך תישעה חודשים, מאז

צה״ל
טדמ 31ל חי>ל•

כחשכה ׳הגוברת גכגס החייל
למפוגית, מאז געלמו
עיקבותיו ד השבוע
רב־טוראי דויד שמיר ( )20 רצה להגיע
הביתה. ביום השישי, ה־ 2בינואר ,1979
בשעה 2אחרי־הצהריים, דיבר עם אמו,
והבטיח לה שיבוא.
אולם שמיר לא יכול היה להשתחרר.
הוא היה סמל־תורן. לפי בקשתו הסכים
מפקדו שאם יבוא חברו להחליפו, יוכל
הוא עצמו לנסוע לתל־אביב.
החבר התמהמה. כאשר הגיע לבסיס
שבו שירת שמיר, בצפון סיני, כבר ירד
הערב. בכל זאת החליט שמיר לצאת.
המפקד מצא פיתרון. הוא ציווה על
נהג של טנדר לקחת את שמיר עד ל״
צומת־אבשלום, סמוך לגבול בין סיני ו־רצועת-עזה,
ולהמתין עימו שם לתחבורה.
אם ימצא שמיר כלי־רכב שיאסוף אותו,
יחזור הטנדר לבסיס. אחרת יחזור גם
שמיר בטנדר.
קבינה כפולה. שני החיילים יצאו
לדרך, הגיעו לצומת. שם התחלקו. בעוד
שנהג הטנדר המתין במכוניתו בצד אחד
של הכביש, עמד שמיר בצד השני, כדי
לעצור טרמפ.
בחשכה הגוברת ראה נהג־הטנדר כי
פולקסוואגן בעל קבינה כפולה עוצר ליד
שמיר. שמיר נכנס למכונית, שנסעה בכיוון
לעזה.
מאז לא נראה עוד.
הסיור שלא חיה. כאשר נעלמו

רכ״ט דויד שמיר ז״ל
לילה בצומת
שנעלם, מבלי שהודיעו על כך? מדוע
לא הוצג בטלוויזיה, ולא לעיתונאים, כפי
שהוצג בשעתו עמרם? ההסבר של קריין
הטלוויזיה בשמע מופרך מעיקרו.
גופה קבורה. אולם מישרד־הביטחון
לא העז לדכא את תיקוותו של האב, או
לוותר על בידור הפרשה עד תום. הוא
פנה לצלב האדום.הבינלאומי. זה פנה אל
נציגיו בביירות, בלי תוצאות.
אחרי שהאב פנה מעל דפי העיתונות
אל אורי אבנרי, נכנס גם זה לפעולה.
הוא היה שותף לספקות של צה״ל, אך
החליט לעשות את הכל כדי לברר את
הפרשה. בוועידת־רומא (ראה עמודים
.) 26-27 הביא את העניין לפני ראשי
המישלחת של אש״ף, ביקש מטעמים הומניטריים
לברר את קורות החייל. הוא
גם השתמש בדרך־תיקשורת אחרת, לאותה
מטרה.
עוד לפגי שהתשובה הספיקה להגיע מביירות,
באה בשורת־איוב מרפיח. זרועות
הביטחון לכדו את אחד משלושת
אנשי החזית שהיו במכונית, שבה מצא
דויד שמיר טרמפ. הוא הודה, כי שמיר
נרצח במכונית, בדקירות־סכין, אחרי מאבק
עז. שני שותפיו הספיקו להימלט. ה *
אברהם עמרם, שעבר את הקווים בדרום
לבנון, בעיקבות מיבצע ליטאני,
שוחרר כעבור שנה תמורת 78 אסירים
ביטחוניים. גופותיהם של ארבעת חבריו
עדיין לא הוחזרו.

גופה נמצאה קבורה בבית־הקברות המוסלמי
ברפיח, וזוהתה מעבר לכל ספק.
האב עדיין לא ידע על כך. בשעה ש צד,״ל
ניסה לאתרו כדי להביא. לו את
הבשורה הטראגית, ישב אצל אורי אבנרי.
כדי לטכס עצה על המשך הפעולה לגילוי
האמת__ .
״מעשה נבלה״ .חזית־השיחרור ה־ערבית
היא אירגון שהוקם על־ידי עיראק,
כדי לחתור החת היסודות העצמאיים
(כמו פתח) והפרו־סוריים (כמו אל־צעי־קה)
באש״ף. הוא מופעל על-ידי העיראקים
ושייך, כמובן, לחזית־הסירוב הקיצונית.
לאירגון
זה אין שום עניין לקדם את
השלום, אלא להיפך. הוא מוכן לעשות את
הכל כדי למנוע את השלום ולהגביר את
השינאה בין העמים. הוא מתייחס אל
צמרת אש״ף, בעלת העמדות המתונות־יחסית,
כאל אוייב. משום כך לא עלה, כנראה,
בידי אש״ף לברר מה אכן אירע
לשמיר.
הסברה הסבירה: אחרי ששמיר נרצח
בינואר, עברו חודשים רבים עד שאנשי
החזית בעזה העזו או הצליחו להעביר את
ניירותיו למיפקדה שלהם בעיראק. זו השתמשה
בהם בצורה בלתי-אנושית, לתרגיל
מכוער־במייוחד של לוחמה פסיכולוגית.
יתכן, כי הטלוויזיה הירדנית לא הבינה
את המישחק, והאמינה להודעת האירגון*.

הסיגנון החוש שר
פריצת הגוהת של
גושיאמת׳* 0תולה
לקופת המרינה
עשרות דליוני
לירות : 1שבוע

דעת־ הקהל
דדברעםאש״ך
עורן-הדסוס ראה ארג
הטבלה וגדהס — הצהדדן
תיקן את השורות המבולבלות
נראה כי התוצאות כה הדהימו את עורך
הדפוס של ידיעות אחרונות, עד כי בילבל
את השורות. כעבור ארבעה ימים הדפיס
הצהרון את הטבלה בשנית, כתיקוך טעות.
היתה זאת טבלת־התוצאות של סקר-
דעת־הקהל, שנערך מטעם המנון למחקר
חברתי־שימושי רב־היוקרה, בשיתוף עם
האוניברסיטה העברית. הכותרת הסתמית
היתה :״רוב הציבור — נגד מו״מ עם
אש״ף. רק מחצית הציבור — נגד מגעים.״
מתחת לכותרת מטעה זו היתד, חבוייה
פצצה. היא התבטאה בתשובה לשאלה :
״האם אתה בעד או נגד קיום משא־ומתן
עם נציגי אש״ף, אם יכיר אש״ף בזכות-
הקיום של ישראל?״
התשובה המדהימה 559!, :בעד 450/0 ,
נגד.
המסקנה החד־משמעית: קיים עתה רוב
מוחלט בציבור הישראלי לקיום משא-
ומתן עם אש״ף על פי נוסחת אהרון יריב
וויקטור שם־טוב.
מחצית היהודים. הסקר מראה שחל
שינוי מהפכני בדעת־הקהל בישראל. עד
כה היה תמיד רוב מכריע נגד משא־ומתן
עם אש״ף בכל התנאים, לפי הקו של
מנחם בגין, שגם יצחק רבין שותף לו.
לא פחות מדהימה היתד, תוצאה של
סקר דעת־קהל שנערך כימעט בדזמנית
בארצות־הברית, בעיקבות פרשת אנדרו
יאנג. הוא הוכיח כי רוב הציבור האמריקאי
תומך עתה בהידברות עם אש״ף.
אך לא זאת היתד, התוצאה המפתיעה
ביותר. זו נגעה לציבור היהודי. הסקר
הוכיח כי 0,ץ< 44 מן הציבור היהודי־האמ־ריקאי
תומך עתה ברעיון ההידברות עם
אש״ף, למרות ההתנגדות המוחלטת של
המימסד היהודי לכד.
פחד״מוות. התוצאה האמריקאית תש פיע,
בלי ספק, על ממשלת ארצות־הברית.
היא תוכיח לנשיא כי המימסד היהודי
בארצות־הברית מייצג אומנם את העמדה
הקיצונית של ממשלת־ישראל וקבוצות של
עסקנים מקומיים, אך לא את הקונסנזוס
האמיתי של הציבור היהודי.
התוצאה הישראלית לא תשפיע, מן
הסתם, על מנחם בגין. אך היא עשוייה
לעורר מחשבות חדשות בלב הצמרת של
מיפלגת־העבודה, שהיתה עד כה אחוזה
פחד־מוות שמא יאשימו אותה בנכונות
להידבר עם אש״ף. היא עשוייה עתה להשתכנע
כי שינוי עמדה זו מתחילה להיות
כדאית גם מבחינה פוליטית.
* תגובתו של אורי אבנרי, כאשר נתגלה
שהודעות החזית היו כוזבות :״חע־ש
ה־ נבלה ו״

כ_1 11 11

717

1- 1.4

מעלה הגיבעה, כדי להקים בעזרתו את
עופרה ב /במעלה הרכס של ההתנחלות.
ליל יזלף על פי תסריט מוכר ד
י י ידוע. התסריט שלפיו נעשו פריצות־הגדר
הקודמות ולפיו ייעשו, כנראה, גם
אלה שיבואו אחר־כך. מתנחלי עופרה ד,והודיעו,
ימים אחדים קודם לכן, לכלי-
התיקשורת על כוונתם להרחיב את שטח
השיפוט של ההתנחלות שלהם. יש מי
שדואג להודיע גם למימשל הצבאי.
מהמימשל יורדות שתי הוראות לשטח.
האחת — לפנות את סורצי־הגדר ברגע
שהם יפרצו אותה, והשנייה חשובה יותר
— לא לאפשר לעיתונאים להגיע למקום.
בשעת חצות שלפני העליה על הקרקע
המורחבת הוצבו מחסומי דרכים. רכב
שבו ערבים הורשה לעבור. רכב עם מיס-
פר ישראלי נשלח חזרה. מרבית העיתונאים
מצאו דרכים עוקפות, היטלטלו ב־דרכי־עפר
לא סלולות והצליחו להגיע ל-
עופרה, עוד בשעת בוקר מוקדמת. עיתונאים
אחרים, בעיקר אלה של הטלוויזיה
הישראלית נתקעו ליד אחד המחסומים.
בשבע בבוקר החלו הרמקולים הפזורים
ברחבי ההתנחלות מצפצפים.
היתה זו ההשכמה של מתנחלי עופרה. המזכיר
חנוך קרא להם, אחרי הציפצופים,
״ללכת לתפילה, ואחר־כך להתרכז בנקר
דת־ד,ריכוז מיבצע.״
תושבי עופרה ממושמעים. בשמונה בדיוק
התייצבו כולם. מלבד הנהג של כתב
גלי־צה״ל, שהיה לבוש מדים, לא נראה
אף חייל בשטח. דחפור שהוזמן מבעוד
מועד החל עושה את דרכו לעבר הגדר.

מינצע פיושס

מיבצע פריצת הגדר והרחבת ההתנחלות היה מייועד
מלכתחילה לשמש ׳כמיבצע פורסומי והמתנחלים דאגו
להעביר את העיתונאים לאיזור. כמה עיתונאים נצלו את הדחפור כדי לקבל טרמפ.

תיר ־;נגד מי

אחרי שחתכו את גדרות־התייל המקיפות את התנחלות
עופרה, פרשו המתנחלים גדרות־תייל סביב עופרה המורחבת,
אשר כללה את השטח שהופקע על־ידם. אחרי שהתפנו פרקו החיילים את הגדר.

עד לשעה תשע בבוקר כבר היתד, דרך
חצי-סלולה, אוהל ענק הוקם, ונשים, ילדים
וכמה מבוגרים נראו במעלה ההר
כשהם נושאים על גבם סלילי גדר־תייל,
כדי לקבוע את הגבול החדש של עופרה,
וחלקי צריפים, כדי לקבוע עובדות בש טח.
מכונית רנו צבאית ובה שני קצינים
הגיעה למקום. הם התקרבו לעבר ההתנחלות
החדשה, אמדו במבטם את כמה
עשרות המתנחלים, ומיהרו להסתלק מהמקום.
הילדים צהלו :״הם -הלכו, לא
יהיו מכות עם אבא ואמא.״
אבל אבא ואמא הכירו את התסריט
בעל־פה ונשאו עיניהם לשמיים, הפעם
לא לאלוהים אלא למסוק שהיה אמור להביא
את אלוף הפיקוד או את מפקד יהו־דה
ושומרון. לא עבר זמן רב, ובמרחק
של כמאה מטרים מההתנחלות החדשה
נחת ההליקופטר. אלוף פיקוד־המרכז, ה אלוף
״משה (״מוישה וחצי״) לוי, ירד
ממנו. הוא עשה דרכו הישר אל עשרות
העיתונאים, הצלמים והשדרים. כשהוא
מתעלם מהמתנחלים שבירכו אותו מכל
עבר ורצו אליו עם מגשי קפה ועוגות.
״אני מבין שבלי צו לא תסתלקו מה מקום?״
שאל לוי. התשובה היתר, ברורה
מאליה .״טוב, אז נביא צו.״
עד שאחד הקצינים שליוו את לוי ירד
במורד הגיבעה למימשל להביא צו, ועד
שהצו הגיע, חלפה שעה. בינתיים כבר
הוקמו המיבנים, ניפרשה גדר־התייל ועוד
כמאה מתנחלים התמקמו בשטח. לוי סקר
את מאה החיילים שהגיעו אחרי נחיתת
ההליקופטר והבין כי הפסיד זמן יקר.
הוא הזעיק תיגבורת.

טי ס ת הלוך־ושוג
למנהיגי עופרה
^ אשר הגיע הצו דרש כל אחד מה *
עיתונאים לקרוא אותו בקריאה איטית•
שוב עבר זמן. אחר־כף החלו הוויכוחים
בין העיתונאים לקציני הצבא, ש בסופם
התחילו העיתונאים לרדת לעבר
הישוב עצמו. את הדרך למעלה ההר הם
עשו בדקות ספורות. הדרך במורד ארכה
יותר מחצי שעה.
רק כאשר הגיעו העיתונאים לעופרה,
הבין לוי, כי עשה טעות. מעופרה, ש הוא
ישוב אזרחי, לא יכול היה הצבא
לסלקם על פי צו. לשם כך צריך מישט־רה
וצו חדש. כל עוד העיתונאים יכולים
לצלם, אפילו ממרחק, אי־אפשר, כמובן,
להתחיל בפינוי. במכשיר הקשר הזעיק לוי
פלוגות מישמר־הגבול, לאלה יש סט־

כויות לסילוק עיתונאים גם בישוב אזרחי.
עד שהגיעו אנשי מישמר־הגבול היתד.
השעה שתים־עשרה בצהריים. העיתונאים
כבר הספיקו להתפזר בין הבתים ולנעול
את עצמם מבפנים. מיספר החיילים ושוטרי
מישמר־הגבול היה יותר מאלף. בינתיים
כבר התמקמו המתנחלים על הרכס, והפכו
אותו כמעט לישוב־קבע, עם בית־כנסת,
בית־ילדים ומיטבח.
דובר מישרד־הביטחון, דני ויינריך,
סירב להשיב על השאלה כמה עלה
מיבצע הפינוי של מתנחלי עופרה. אולם
חישוב זהיר, הכולל בתוכו את ימי ה
עבודה
של יותר מ־ 1000 לובשי המדים,
את כלי־הרכב הרבים שהגיעו למקום, את
שעות הטיסה של מסוק האלוף, שאחר־כך
גם הוביל את מנהיגי עופרה לפגישה עם
שר־הביטחון בתל־אביב והחזירם לעופ־רה,
ואת עלות הכלים הכבדים שהביא
צה״ל כדי להרוס את המיבנים שהקימו
המתנחלים, מראה, כי פרשת עופרה עלתה
בין 15ל־ 20 מיליוני לירות. ממש כפי
שעלתה למחרת היום הצגת יחסי־הציבור
הדומה של מתנחלי תקוע, שהרחיבו באותו
אופן את ההתנחלות שלהם, וממש
כפי שיעלו בעתיד הקרוב מיבצעי הפינוי
של פורצי־הגדר הנוספים.
תחרות בין־תנועתית
ין ספק שאילו היה מתחיל האלוף
לוי את פעולת הפינוי שלו מייד כש פרצו
המתנחלים את הגדר, ולא פונה
לבזבז ארבע שעות יקרות על עיתונאים,
היו הכוחות קטנים הרבה יותר וההוצאות
קטנות במיליונים רבים.
כמעט כולם הרוויחו. המתנחלים זכו במסע
יחסי־הציבור, שהיה כוונת המיבצע
כולו. העיתונאים צילמו, על אפם וחמתם
של מפקדי צה״ל. החיילים השתזפו כמעט
יום שלם בשמש הסתיווית. רק תקציב
צה״ל יצא בהפסד.
אולם מיליוני הלירות שיצאו מקופת-
המדינה לא בוזבזו לשווא. אנשי ההתנחלויות
צריכים היו להוכיח לממשלה
ולציבור, כי כוחם עדיין במותניהם, וכי
הם יכולים להעסיק את צה״ל בפעלולים
מסוג זה השכם והערב.
היה עליהם לתמוך בנציגיהם בממשלה,
בראשם זבולון המר ואריק שרון, כדי
אשר היה ממונה על בזיון הפינוי, אלוף פיקוד־המרכז האלוף משה לחזק את ידיהם בהצבעה שתיערך ב(״מוישה
וחצי״) לוי, ביזבז ארבע שעות יקרות במירדף הפרטי שאותו שבוע הבא בנושא הפקעת אדמות ערבים
ערך אחר תעיתונאים. עד שנדמה היה לו שאין עיתונים הצליחו המתנחלים להתבסס בשטח. פרטיות לשם הגדלת שטח ההתנחלויות.
הגדלת שיטחה של עופרה, שעדיין לא
הצליחה ליישב את כל השטח שהוקצה
לה באופן חוקי, ואת הגדלת שיטחי ההתנחלויות
האחרות הנאנקות תחת מצבת
כוח־האדם הלקויה שלהם.
אך היתה להם סיבה נוספת, לא פחות
חשובה, אשר הצדיקה את ביזבוז הכסף
הציבורי. מתנחלי עופרה, השייכים כולם
לאגף האקטיביסטי של גוש־אמונים, ידעו,
כי ימים אחדים אחרי מיבצע־הראווה של הם
עומד להתקיים כנס הייסוד של התנועה
החדשה, תנועת התחייה (ראה עמודים
.)48—49 ראשי גוש־אמונים, ביניהם
חנן פורת, הרב אליעזר וולדמן ושר־החוץ
של הגוש, גרשון שפט, פרשו ממנו והצטרפו
אל יובל נאמן וגאולה כהן.
על פני השטח נדמה כי גוש־אמונים
הוא הזרוע המיבצעית של המיפלגה הפוליטית
החדשה — התחייה. אולם התחרות
היא עזה וקשה בין הגוש שהתרוקן ממנהיגים
ומחיילים רבים לבין המיפלגה
החדשה שהוקמה בסערה ובהתרגשות
רבה. גוש־אמונים ומעוזו עופרה היו מוכרחים
להוכיח לכל ה״בוגדים״ שעברו ל תחייה,
שהם פעילים לא פחות מהם בפעולות
הפגנתיות הזוכות בסיקור בעיתונים.
ולשם כך 15 מיליון לירות, בעיקר
המיבנה הראשון שהוקם על־ידי המתנחלים בשטח החדש שלהם, אם הן באות מהקופה הציבורית, הן מחיר
*י 11
היה אוהל ענק שייועד לבית־כנסת. בעוד חיילים עסוקים עם זול יותר.
יוסי ינאי !
העיתונאים התכנסו בתוך המיבנה כל חברי עופרה וערכו בו שעור בתורה.

הגנור

1.313

מישנג 010 1צץ ני בפרטוריות מגלות: עיתונאים ואנשי־ציסו מישראל 1תחמון
לווום־אפויקה לשם שוחד
וסופקו לחם בילוי ים
סודיות

* בית־האוחה מיוחד הועמד לרשותם

* תחמורת־נועו־ !שלחה על חשבון קונות־בים חון

* חסיד 1של משה דייו ערר ביטאון שהיו; נדחוועמולה חשאי

ף* חדר בית־המישפט בפרטוריה הו*
עלו השמות והעובדות בזה אחר זה,
ולכל הנוכחים היה ברור כי הם עדים
לאחד המישפטים המרעישים של זמננו.
העיתונים של יום המחרת יצאו בכותרות
ראשיות, שהכריזו על חשיפת ״הקשר היהודי״
וכל סודות נזיבצע דויד.
עיתוני אירופה סיקרו אף הם את ה-
מישפט בהרחבה, ואפילו היומון סייפרוס
מייל בקפריסין הקדיש למישפט רבע עמוד.
רק הארץ שעליה דובר שתקה, וכימעט
לא הזכירה לאזרחיה את עצם העובדה
כי קיים מישפט נגד אחד בשם אשל דודי.

ישראלי ארנון מילצ׳ן בסכום של 48 אלף
דולר. את כל הכסף שילשל לכיסו.

חלק־הארי של הכספים החשאיים
הושקע. כסקטור היהודי, חן
כישראל והן כיהדות אמריקה, באמצעות
יהודי ישראל ודרום
אפריקה.
חלק אחר של הכסף הוצא להשתלטות
על עיתונים בעולם, בעיקר בבריטניה, וחלק
מן הפעולות נעשה
כגון רכישת ה־דו־שבועון
רב־היוקרה לענייני אפריקה,
היוצא בלונדון, וסם־אפריקה.

וראש־הממשלה לשעבר, ג׳ון פורסטר.
פורסטר נאלץ להתפטר באחרונה ממישרת
נשיא־המדינה, כשהתברר כי שיקר כאשר
הכחיש כי ידע על הקרנות. מולדר בא
באופן מופגן לבית־המישפט ללחוץ את ידו
של רודי אשל.

שוחד ו קניי ת
עיתונים
^ חקירה •טניהל סניגורו של רודי,
* ביום הראשון של המישפט, התברר כי
עיקר מאמצי הקרנות הופנו לקניית אה־

8 ¥ב ם_ומ 0ע \/ו\/ו 8 0ק ז 0 8קקט ^ 5זו\/ו\ 1 0ו\ו\ 1 /ק סק^וו 1_5שמ 0ו\וו 4£ /\8ו \/וח 8 £ 1 0ק

£8*1162
81100416.
(4*1¥61

000*1יזזסז!

3 0סי

8 ) 0 0 0 ) 6 * 1 8 1 0ע 1ז ק 4ך<ו 1$1ח 8$ 1( 16־)־#זט* 10י ח 6חז
מ 0מיי 3 0 0מ 1ז 610ז ק 10811( 10 £0 * 81()* 10) 11$ 10 )0 3
3 * 1 0 £יס&אסל ).א>*£6 1מע* 1ק 6054 ,ז> $03

) 64מ מ 0ג 0
*106־1116 ! 01
• 0 ! 10) 0 *108ז 160מ)* 8ק 0 6
00486 81)816־ — מ סו)

0]661 זנן )£80*0 866*6

. 88״?*0(66) !>8044״ *0
— 1) 18) 6 * 1(668106 1)00 (60
80401464 8 ) )1(6 604 0 1(6

ז ז 0קון ט 9 * 3530 902( 01) 6 4 3

רוקשו היהודי׳

כך הכתיר העיתון הדרום־
אפריקאי את הידיסה המו־סציונית
על הגילויים. למעלה, תמונתו של אשל חדי. בקטן מתוך

הסיכה העיקרית לבגידת העיתונות
הישראלית ביעודה ובקור
איה היא פשוטה: אחת מתגליות
המישפט היתה מיכצע שיחוד של
עיתונאי ישראל. עיתונאים רכים
נסעו מכאן לשם על חשבון הקרנות
הסודיות של אשל דודי, כדי
לכתום רשימות אוהדות על מיש־טר
הדיכוי הגזעני. השרותים החשאיים
הדרום־אפריקאיים שילמו
להם לא רק את הנסיעה, אלא גם
הארחה ובילויים כיד נדיבה. טיב
הבילויים לא פורט עדיין.

__ כ ס פי ם
לפעולות ח שאיות
,ף* ודי הוסגר לדרום־אפריקה על-ידי צר!
פת, שאליה נמלט, כשהתברר כי הוציא
לא רק 73 מיליון דולר בפעולות חשאיות
לשיפור תדמיתה של דרום־אפריקה בעולם,
אלא גם השתמש — כדברי התביעה — בכסף
החשאי לטובתו הפרטית. כך רכש
דירה במחיר 33 אלף דולר, מכספי הקרנות
החשאיות שהיו בשליטתו, ומכר אותה ל־

הכתבה (למטה) מדובר על הזמנת אישים חשובים מישראל לביקור
בדרום־אפריקה. ההוצאות שולמו, כביכול, מכיסו הפרטי של אחד
הורביץ, והוחזרו לו במזומן מן הקרנות הסודיות, בלי קבלות.

,ץ * 1 4 3י £מ ס 6 1 4 4 6 0 0 6ת 1
£׳ 0111*16 831 )1 1) 0 3 )1 1(6 6 0ז1׳ג
* 3 0 ) 106 10 016 4 6ק § 6 0 6 * 310 3 * 101601 ) 0 1186 0 0 0 ) 3018
111) 6 > 1* 1111* 1*4 ) 2 ) 0 101416
־ 16 £*0 0 1 1 8 * 3ק 6 0ס 00110601ז ק
103 .ז \£ו 61 ) 0 1481) 8 0 0 ) 11
0 0 1 4ז 1 6 0ז ) 1ז 3ק 7116 0 6
) 3 0 4מ 016מ ) 31ז ) 6מ £0 * 6ץ 3נן
*)* 3 ¥ 6 1 6X 1(60868, 3 0 4 >1
314 10ק 0014 136ע\ 1111* 1^1) 2
£0 * 1118ז 0116ט 0ז\ ץ נ 03811 0 * 1
31מ 0 £ 6 8 8 1 0ז ק ) 3 3 0 4ז 6 0
) 1016 .
314ק , 116 1^ 3 3ז 6ז\ 6עע 0מ
10 03811 , 3 0 4 \^ 3 8ץ 0 3 ) 1.ת1

חלק של הכסף זרם בעקיפין למימון
היומון הישראלי, שיצא לאור בניו־יורק
לפני כשנה והצי, ושלא החזיק מעמד, כיוון
שנחשפה פעולת הקרנות של אשל -.לפני
בריחתו היה רודי מנהל מישרד־ההסברה
בדרום־אפריקה, והקרנות נוהלו והוצאו בידיעה
מלאה של שר־ההסברה קוני מולדר,

מה שלא נאמר כמישפט, ואשר
נחשף כאן לראשונה, הוא כי שותפו
של אכרמסון ונציגו האישי של
דודי בחכרה האנגלית היה דרום-
אפריקאי כשם סטיוארט פאג. פאג
הירכה לבקר כישראל במטוסו הפרטי,
שקנה כתעשיה האווירית
בכספי הקרנות של דודי. פאג הזרים
כספים לעיתון היומי, שניסו
כמה ישראלים להוציא לאור כניו-
יורק. הופעת העיתון נפסקה כאשר
התפוצצה פרשת הקרנות, ורודי
ופאג נמלטו מדרום־אפריקה.
פרשה עלומה

8 !> 3130״י 1*6

£11*-ץ<$111*6 1010׳$ 18$)6)0]1

01 8 0 6101(0 *11*6 1(01 118-

(״ישר לעניין״) ,וכן שילמו תשלומי־שוחד
רבים לאישים מכל העולם.

רשימת התשלומים והקלטות שיחות עם
ד,משוחדים נמצאו במישרדיו של דודי
אשל.
קרוב ל־ 3מיליון ראנד (הראנד שווה
1.1דולר) הושקעו בחברת־סרטים, באמצעות
חשבונות בשווייץ, שהיו רשומים על
שמו של רודי אשל. בכסף הפיק אחיו של
רודי, דנים, סירטי תעמולה.
בבית־המישפט התגלה כי הקרנות הפקידו
מיליון ראנד בידי איש־עסקים ידוע, יהודי
מדרום־אפריקה בשם דויד אברמסון, ובכסף
נרשמה חברה להוצאה לאור באנגליה,
בשם מורגן־גרמפיאן. בחברה נעזרו לפיתוח
קשרים עם קהילות יהודיות בעולם.

דתם של היהודים בארצות־הברית וישראל.
לשם כך התקשר רודי עם ארכיטקט יהודי
מדרום־אפריקה בשם אוסקר הורביץ (ש נפטר
בינתיים) .הורביץ הקים חברות-
דמה בשם תור קומיוניקיישן ודיי־מינט
אינפותזיישן סרוויס.

הורביץ היה מזמין על חשבונו,
כביכול, ישראלים בעדי־השפעה
לביקור ולאירוח בדרום־אפריקה,
נוכה את הכספים במזומן מדודי
אשל ומקרנותיו.
הפרטים שהועלו בחקירת רואה־החשבון
של הקרנות, אברהם פוריה, העלו כי גם
ביקור תיזמורת־הנוער של דרום־אפריקה
בישראל מומנה בכספי הקרנות הסודיות
וכן שולם עבור מאמר בשבועון פנורמה,
שהציג ביקור זה כביקור מוצלח.
בבית־המישפט הצהיר סניגורו של דודי
כי המטרה המרכזית של הקרנות חיתה
לרכוש את אהדת יהודי ישראל לאינטרסים
של דרום־אפריקה, ולנצלם לשם אירגון
פעילות ההדדית באמריקה לטובת דרום־
אפריקה.
בקרנות מימנו את השבועון טו־דה־פוינט

ף* פרשה המרכזית, מבחינת ישראל,
י 1עדייו לא הועלתה במישפט בפרטוריה,
אם כי הוזכרה בבקשת דרום־אפריקה
להסגרת רודי אשל. היא נוגעת לרכישת
השבועון וסט־אפריקה.
שבועון זה התחיל לצאת לאור לפני
50 שנה בשפה האנגלית, והוא נחשב ב־כתב־עת
מכובד, נוסח ניו סטייטסמן, ל־ייבשת
אפריקה. לפני כשלוש שנים נכנס
השבועון לקשיים, ובעליו רצו למכרו.
שבועון זה נחשב כמתחרה לשבועון ז״אך
אפריק הנמצא בשליטה תוניסית והנוקט
עמדה -אנטי״ישראלית. עורך העיתון הוותיק,
דויד ויליאמס, ניסה לעניין גורמים
בקניית העיתון, אך ללא הצלחה.
כאשר נודע הדבר לישראלים, המעורבים
בעיסקי אפריקה, הם פנו לנציגי
ישראלי באירופה, והיפנו את תשומת-
ליבם לכדאיות רכישת השבועון.
באותו זמן התחיל איש־העסקים הישראלי
ארנון מילצץ, היושב דרך־קבע בפאריס
והעוסק בעיסקי־סרטים, להוציא לאור שבועון
לענייני תרבות וקולנוע בשם סורטייה.
פנה אליו ישראלי בשם יעקב ינאי, ש הציג
את עצמו כקשור בעיסקי־תיירות עם
דרום־אפריקה, ושאלו אם נוכח כניסתו ל עסקי
הוצאה־לאור יהיה מוכן לרכוש את
וסט־אפריקה, בשותפות עם ברון איטלקי
בשם דיזיליארי. כאשר הביע מילצ׳ן נכונות
לכך, אמר לו ינאי כי הוא חבר של
העיתונאי היהודי ג׳ון קמחי, היושב בלונדון,
שהוא המועמד לנהל את העיתון,
לאור נסיונו הרב. קמחי היה במשך שנים

181 <16)01100־10101x 11)? 11
1<11 6118 01 <116ס0
* 00000011011נ(!8יזז*]6

^1111

011/4115
ח * 110 תו
ח 1ח 10מ 1ק 0י 6 0 0 8 ./ג 11 יח 10 1

ואי 8 101* 1ז 0 0 )/א מ
קס א0^<*1 0 **14 0ז*ן י 0x1*4x10(01

ישראלי יליד נרטגיה, שהיה
חבר קיבוץ* נדד מארץ לארץ
עד ששב קץ לחייו

ו חזיחז״סן* ז*40 דא<1(3)* !0 | 106 0 1

(1 80<5 50011־<(מ104 $181*• 1$סז> 11א9
׳ 11(03

*יז6*<1 2ס( *•0מסססס־0*1*00

003*000

*>;*01 יזסז* 3*0ז*011#זס— 01*60000 זייז

ז . 0״סססיסזס)״( א ז<(41ח 1א דאומס• * 01*1י 0
01*1 >1ג<< *1x1<!<1׳ 1* 000 * 111א0זסא *מזי 00

0(01051*006*0.׳י**18!* )30*110)1א$

11(* *01661 •0* 1x111
* 0 <•130* 51)10* 060(601 יט 06ז*ז*ק(׳*0*1 0
ן1ר< (מ* * 4605X601 יזסזסז 8* 104* 0
*1(1רו 0א 6 0 *6*1א ; 10<.ס1א8ז0

81006X6 7 3 *1 * 6 6יי

0* *011111 36* 6

0 * 60ן*. >6׳נ)*6־ז6נ!*6 8

יצ*י

06״-י סיז ׳10
600116

0150
0 07ל
£160

• ז 01<0ז ע׳<16)1100 0*1

תשלום 11111113

דיווח נוסף במיתט דרוס־אפריקאי,
תחת הכותרת ״סודות
מיבצע דויד״ .מימין: רודי אשל. בקטע מתוך הדיווח (למטה)

רבות עורך שבועון בלונדון, שמומן בכספי
קרנות חשאיות של מישרד־ד,ביטחון הישראלי,
כאשר שלט שימעון פרם ב־מישרד.
הוא סולק בתקופת כהונתו של
לוי אשכול כראש־הממשלה וכשר־הביטחון,
כאשר ניהל השבועון תעמולה פרועה למען
משה דיין ורפ״י, נגד אשכול.

קשרים עם
מישרד-החוץ
ף*׳ מקביל הציע ינאי למילצ׳ן לבקר
* בדרום־אפריקה, ומילצ׳ן החליט לעשות
זאת. הוא נסע ישירות ל־קייפטאון,
שהה במלון־נופש ליד העיר,
במקום שבו גרים אישי־היוקרה של דרום-
אפריקה. שם הכיר, במישחק טניס, את
רודי אשל, ותוך כדי שיחה הביע מילצץ

מדובר על הזמנת אישים מישראל ״כדי לנסות להשפיע עליהם
למען האינטרסים של דדוס־אפריקה״ — כלומר, למען המישטר
הגיזעני. הפרשה כולה מתבררת כעת בבית־המישפט בפרטוריה.

66 )1, 3111100511 116 0031)1־116 351
031)1ע\ 11, 11131 116ו תז £1ת 01 00מ
112 זזת 113ז4מ 36<1 11 רזנך 0 1 1(6 831מ
)1ת 0״\ 1116ז 31)1 13 03811 10ק 38 זזו
1^111011 116 )11)1.

06ח 6ו 111ח1
38 56060ז*ו 16 831)1 11־ ? 031־141111ז 6וז!1ת 3ק 1116 )16מ 301106 1ז ק 31
112 זזר 16 11106 1411• 1131ק 60ק 10 336
003310168 וזז 0ז 16 £ק 60ק 10 131316
361 10 117 10 13113־83011 38 181103 ׳8־6306 111631 13 803111 ^ £1
681.־13161
031)1 11163ע\ 631 תז1־ 31ק7116 )16
111611• 63160131331631 3 3 )1־ £01ץ 3ק
63863 • 7116 )16ק א 611135 6ע103 633316 )1 001-ק מ 1 3180 001ח 6מ 3011ק

שמישרד־החוץ עבר לידיו — והדבר הובן
כהודאה בכך שמישרד־החוץ הישראלי אכן
היה קשור, לפני כן, בפעילותו של רוד־
משרתים בשכר
הגנתו, מחזיק אשל בנשק רב־עוצ־
/מה. לפני הסגרתו הבין שאם יפול
בידי ממשלת דרום־אפריקה, יוכלו לנקום
בו ולהפכו קורבן, תוך סתימת פיו, ולקיים
את הדיון המישפטי מבלי לאפשר לו לגלות
את הידוע לו. הוא טס לאמסטרדם,
אל ידידו הטוב פררי הוגנדזיק, עורך
השבועון הידוע אלסאויר, הוא הפקיד בידיו
עותקים של כל מי0מכיו י וכל הידוע
לו, התיר לו לפרסמם כאשר׳יהיה צורך
בכך כדי לעזור לדודי.

מי נסע*
לפני חמישה חודשים פירסם העולם הזה ( )2177 רשימה
חלקית של אישי-ציבור שנסעו לדרום־אפריקה.
הרשימה החלקית כוללת את האישים הבאים:
• ראש סיעת ש״י, אמנון רובינשטיין, הטוען כי נאם
שם נגד המישטר !
!• מועמד המערך לראשות עיריית תל-אביב ומי שהיה
אז יועץ מדיני של שימעון פרס, אשר בן־נתן.
• העיתונאי שמואל שניצר, מעורכי מעריב.
• רואה החשבון דן כבלי, ממקימי ד״ש, שהיה בעבד
קשור בפרוייקטים שונים של מוסדות ישראליים.
4המיזרחן הפרופסור מרדכי אכיר, הידוע בנטיותיו
הלאומניות הקיצוניות.
• 1הפרופסור דן אכי־סגרה, היחידי המודד, כי נפגש
עם אשל דודי.
העיתונאי שאול בן־חיים ממעריב, שריאיין, לדבריו,
את רודי אשל בדרום-אפריקה ובישראל.
•! .מפקד חיל־האוויר לשעבר, מוטי הוד, שחזר משם
כחסיד מושבע של היחסים עם דרום־אפריקה.
לעומת זאת טענה חנה זמר, עורכת דבר, כי הוזמנה
כמה פעמים, גם על־ידי אשל רודי עצמו, אך סירבה לנסוע.

את התפעלותו מן הנוף. אשל הציע לו
לקנות דירה, ובו במקום רכש את הדירה
שהוזכרה במיש׳פט. אחרי זמן־מה התחיל
מילצץ להסתייג מן העניין. הוא הורה
למכור את הדירה וחזר לפאריס, שם
התחיל לחקור את קמחי וינאי על עיסקת
העיתון. תוך זמן קצר החלו השניים להשיב
לו בגסות, וכעבור כמה ימים טילפן אליו
סטיוארט פאג והציע לו להפסיק לרחרח
בנושא. מילצץ השיב, לדבריו, כי הוא
מפסיק לרחרח וגם לראות את עצמו כשותף
לעיסקה, ופאג טרק את הטלפון.
אחר־כך נרכש העיתון על־ידי פאג וינאי
בלבד. קמחי הגיע לעיתון והציג אחד

בשם קנו ,£מאקנזי כעורך וכמנהלו למעשה.
פרשת וסט־אפריקה, שתצוץ במישפט,
תחשוף בוודאי את המסופר כאן, ותראה
את שיתוף הפעולה ההדוק שהיה בין ישראליים
לבין המוסד הדרום־אפריקאי,
הקרוי בוס״ס, שראשו, הגנרל הנדריק
ואן־דר־ברג, ביקר כמה פעמים בישראל,
בכספי הקרנות.
משהו מן הפרשה עלה בכנסת, כאשר
הגיש אורי אבנרי שורה של שאילתות
לשר־החוץ, תבע ממנו מידע על ביקוריי
של אשל רודי בארץ ועל קשריו עם
מישרד־החוץ. משה דיין השיב מעל הדוכן
כי אינו מוכן להתייחם לדברים שקרו לפני

ז.ולים
נפש אחת

י}*ד״>׳ג #זאסמו* <ג ן יזותוג 1*45ז0ו81ז*

8 \¥ 1 8 8 3,00011111: 1

במדינה

תיק־מיסמכים זה יפורסם אם יחשוב
רודי אשל כי מתנכלים לו, וכי ידונו אותו
יותר מאשר על גניבת הכסף שבו קנה
דירה.
כך או כך, גם המעט המתפרסם עתה על
המישפט, דיו כדי לגלות חומר על ישראל
ועיתונאיה, המעמידים אותם באור המביש
ביותר: משרתים־בשכר של מישטר־הדיכוי
הגזעני ביותר עלי אדמות, שראשיו הביעו
אהדה גלוייה לאדולף היטלר — אנשים
המוכרים את עיטם ונישמתם תמורת טו־בות־הנאה
מידי מישטר עריצות.

יגאל לביב 1

איש מבין הכתבים הישראליים הרבים,
שתרו השנה את מצריים לאורכה ולרוח בה.
לא ידע, כנראה, שהיה מי שהקדימם
בכך בשנות דור. אלי לבל, כתב צעיר
של על המישמר, הצליח לפני יותר מ־25
שינה לחדור לארץ הנילוס, שהיתר, אז
מדינת־האוייב הראשית של ישראל.
מצוייר בדרכון גרמני ובתעודת־עיתו־נאי
של ביטאון צרפתי בשם פראנס אוב־זרווטר
* סייר לבל במצריים וברצועת-
עזה, כחבר בצוות־מחקר פאריסי. כשחזר
לבירת צרפת, לחבוש את ספסל הלימודים
באוניברסיטה, כסטודנט לכלכלה ולסטטיסטיקה,
לא שכח את יומון מפ״ם, שהיה
בית־האולפנא העיתונאי שלו. תחת
שם בדוי פירסם בעל המישמד כתבה, ש תיארה
את קיבוצו, נירים, כפי שהוא
נראה למשקיף מן העבר ד,מיצרי של הקו
הירוק, בתוככי רצועת־עזה.
קשריו עם הארץ התרופפו. את קיבוצו
עזב יחד עם המסולקים ממפ״ם, בהנהגתו
של משה סנה. אך כאשר הנהיג סנה את
אנשיו אל המיפלגה הקומוניסטית, העדיף
לבל לרדת מן העגלה הפרו־סובייטית. הקומוניסטים
׳נראו לו כבר אז דוגמאטיים
מדי, ולא די מהפכניים.
הפוכר המר. כעבור שנים, כשהוכר
בפאריס ככלכלן מבריק, הוזמן להשתתף
בצוות־מחקר מטעם האו״ם, שנשלח לתת-
היבשת ההודית מוכת־הרעב. כשהסתיים
המחקר, נטש לבל את מנגנון האו״ם מרצונו,
חרף הפיתויים הרבים שהציע
האירגון הבינלאומי לעובדי־המחקר שלו.
״זהו מוסד בורגני מדי לטעמי,״ הסביר
אז למכריו המופתעים, ביניהם כמה ממוריה,כלכלה
שלו, שדחפו אותו לעשות
קאריירה מיקצועית.
הישראלי יליד ברלין, שהיה גולה־מר־צון,
נודע בפאריס של תחילת שנות ה-
60׳ כאחד מטובי הכלכלנים השמאליים,
השולט להפליא ברזי המארכסיזם. לכן
זכה בהזמנה, שהיתה אז משאת־נפשם של
אינטלקטואלים שמאליים רבים בצרפת :
לבוא להוואנה, בירת קובה, כאורח ריש־מי
של ממשלתה המהפכינית החדשה, כדי
להשתתף בקבוצת־עבודה בינלאומית, ש תציע
לפידל קאסטרו ולצ׳ה גאוורה דרכים,
כיצד להתגבר על תלותה של הכלכלה
הקובאית בענף־הייצוא היחידי —
הסוכר.
לבל בא, ראה, בדק וחקר. התוצאה:
דו״ח־ביקורת קטלני על מדיניות קאם־
טרו־גאוורה .״לפי התגובות הנרגזות של
המארחים,״ סיפר לבל כעבור שנים ,״הבנתי
שאין לי עוד מה לעשות בקובה.״
הוא חזר לפאריס.
פגישה במעלית. בבירת צרפת חי
מן היד אל הפה, עבד כדי להשיג את
המינימום הדרוש למחייה, דחה הצעות
מפתות שחייבו התפשרות על האני־מא-
מין הפוליטי שלו.
פעם. אחרי שהפך יועץ כלכלי ליד
ממשלת מאלי, השתתף עם שר־הכלכלד,
של מדינה זו בוועידה שנועדה להסדיר
את יחסי־הכלכלה בין מאלי לסנגל״ .כשעלי
הדיונים על שירטון, ושני שרי־הכל-
כלה השחורים זעמו איש על רעהו, קרץ
לבל ליועץ הכלכלי של היריב, והשניים
יצאו מאולם־הישיבות ועשו דרכם אל
חדרי־השירותים. ושם, בעברית, נימנו
וגמרו כיצד להתגבר על הקשיים. כשחז רו
אל הישיבה, בישרו לשרים כי מצאו
פיתרון.
את הסוד גילה לבל כעבור שנים: ה יועץ
הכלכלי של ממשלת סנגל היה יוסף
(״ג׳ו״) גולן, ישראלי שהירבה לנדוד בעולם׳
כשליחו ועוזרו של הדוקטור נחום
(המשך בעמוד )38
* גילגולו -הקודם של השבועון הצרפ־פתי
נוול אובזרווטר.
* שתי המדינות האפריקאיות היו מאוגדות
במיסגרת פדרציה, ב־.1959—60

או קיי.
גמרת א ת
! לממד

עכשיו,
כדי להוציא ממנו
תמונות טובות יותר,
דרוש פיתוח
על נייר של קוד אק.
ז הו ז ה. ה פי ל ם נג מר.
כל הז מן השתדלתשהכליהיהבסדר. הקפדתשהצמצם,
ה מ הי רותוהמרחקיהיומ כווני הי ט ב. השתדלתלב חו ר בזוי ת
ה נ כו נהולל חו ץ ביד י צי ב ה.
אבל יש עוד מ ש הו שאתה חיי בלהק פי ד עליו.
לדרו שאת ניי ר ה צי לו ם של קו דאק.
ניי ר ה צי לו ם של קו דאק הו א ניי ר ה צי לו ם ה טו ב ביו תרב עו ל ם,
מעלומעברלכלה שוו א ה.
עבורך פירו שהדבר הו א ת מו נותב אי כו ת טו ב ה יו תרבצב עי ם
ט ב עיי םוע מי די ם יו ת ר.
או קיי, גמרתאתה פי ל ם. עכ שיו, להשלמתהתמונה, יש עוד
משהו שאתה חייב ׳לעשות. דרו ש ב חנו ת ה צי לו ם שלך פי תו ח
והדפסה על נייר של קו דאק.

להשלמת התמונה דרוש פיתוח על נייר קודאק.

העולם מצלם בקודאק^

האם יפגעו עבירות המכס של חברת 1011 .בסיס״ מנכ״רו לשעבר, יצחק מודעי
ך* בדיחה הפוליטית הנפוצה ביותר
י 1השבוע התייחסה למועמד החדש ל תפקיד
שר־האוצר במקום שמחה ארליך.
״זה יהיה סגן ראש־הממשלה, ייגאל
ידיו !״
״מדוע?״
״כי באוצר רוצים להתחיל עכשיו מאפס.״
אותם
שלא שמעו את הבדיחה היו, כמובן,
שני המתנדבים ליטול על עצמם את
תיק־האוצר כפוי-הטובה: שר־האנרגיה
יצחק מודעי ושר״התיירות-המיסחר־והתע-
שייר. לשעבר, יגאל הורביץ. אולם ככל
שחלפו הימים ושמחה ארליך הוסיף להש תהות
בחו״ל, התבהר יותר ויותר, כי
כל חשבונות הירושה נעשו בלי בעל־הבית.
שמחה
ארליך, שהאריך, כאילו במתכוון,
את שהייתו בחו״ל כדי להרגיע את
הרוחות סביב ההחלטה שהתקבלה במרכז
מיפלגתו להדיחו, שלח איתותים מחו״ל,
כי אין בכוונתו לוותר בקלות כה רבה על
תפקיד שר־האוצר. למרות שנצר את לשונו
ונמנע מלגלות את תוכניותיו, היה ברור
לפחות דבר אחד לכל המתנבאים: שאר־ליך
עצמו לא יתמוך במודעי ולא בהור־ביץ
לתפקיד שר־האוצר.
מלבד הסיבות האובייקטיביות משחקות
לגבי שניים אלה סיבות אישיות. הורביץ
ומודעי היו מבקריו החריפים ביותר של
ארליך. שניהם היו הראשונים שהעזו
להשמיע בגלוי את התביעה להתפטרותו.
מינוי אחד מהם כיורשו יהיה לגבי שמחה
ארליך כזריית מלח על הפצעים .״אין
ספק,״ אומרים מקורביו ,״שהוא יעשה
כל שיוכל כדי לשכנע את מנחם בגין
שימנה את מי שיעלה בדעתו כשר־אוצר,
רק לא את מודעי או את הורביץ.״
אם לא די היה בהתנגדותו של ארליך
למינויים של השניים, שכבר מכינים לעצ מם,
כל אחד בנפרד, את חליפת שר־האוצר,
נערמו השבוע מיכשולים חדשים
בדרכם. כמה משרי־הממשלה, שהיו מוכנים
ברגע הראשון לקנות את מועמדותו
של יגאל הורביץ לתפקיד, התחילו להירתע
מכך במחשבה שנייה. פיתאום נזכרו
שאם יוחזר יגאל הורביץ לממשלה, הוא
לא יהיה רק השר הכלכלי הבכיר. כשר
בממשלה הוא יהיה רשאי, כמובן, להתבטא
ולהצביע גם בנושאים פוליטיים
טהורים.

מ ה לו מ ה מכיוון
בלתי־צפוי
^ מה משרי־ הממשלה הזכירו ה״
שבוע, כי הורביץ לא פרש מהממשלה
בגלל בעיות משק וכלכלה. הוא עשה זאת
על רקע התנגדותו לחתימת הסכם השלום
עם מצריים, אחרי שכינה את החזרת סיני
המצריים כ״אסוך ו״בכיה לדורות״ .״מה
השתנה במחצית השנה שחלפה מאזן״
הם שאלו ,״האם השתכנע יגאל הורביץ
לפתע, כי חוזה השלום הוא ברכה למדינה?״
מאחר
שהורביץ הוא עושה־צרות מיק־צועי
ועלול להפר את שיווי־המישקל העדין
הקיים כיום בממשלה בין הניצים
הקיצוניים והניצים המתונים יותר, נראה,
כי לפחות בממשלה עצמה יווצר רוב ש
תקבע
אם יש מקום להעמיד את חברת
רבלון לדין על עניין זה. גם נקודה זו
מוטלת בספק. שכן, המכס נוהג בדרך־
כלל, על סי החוק, בכל מיקרה של אי-
התאמה בין המיסמכים למיטען, להאשים
את עמיל המכס המטפל בכך, ולא את החברה
המייבאת.

ה ח קי ר ה הו שחתה
7במתכוון

יתנגד להחזרתו של יגאל הורביץ אל
השולחן.
שונה מזה היה מצבו של יצחק מודעי.
מודעי הצליח ליצור קונסנזוס במים־
לגה הליברלית, שלפיו תתייצב כל סיעת
המיפלגה בכנסת בתביעה להשאיר את
תיק־האוצר בידי איש המיפלגה. והנה,
דווקא בשעה שנראה לו, כי הוא המועמד
היחידי, שמיפלגתו יכולה להציע לתפקיד
שר־האוצר כדי לא לשמוט את תיק־האוצר
מידיה, ניחתה על מודעי המהלומה
מכיוון בלתי-צפוי.
ביום השישי שעבר פירסם היומון הארץ
ידיעה, כי מחלקת־החקירות של המכס
ממליצה להגיש כתבי־אישום נגד הסניף
הישראלי של חברת התמרוקים הבינלאומית
רבלון, על עבירות מכם ומס־קניה ש ביצעה
החברה, בין השאר בשנים שבהן
היה מודעי מנכ״ל החברה.
התגובה הראשונה למקרא הידיעה
היתה, כי הנה עומדת פרשת אשר ידלין
לחזור על עצמה. עד שלא הוצע לתפקיד
נגיד בנק-ישראל, לא התייחס איש ברצינות
להאשמות ולהחשדות שהועלו נגד
ידלין. אולם ברגע שעמד לקבל מינוי כלכלי
בכיר, נפתחה חקירה שבעיקבותיה
החל מתגלגל כדור־השלג שהוביל את
ידלין לבית־הסוהר, אחרי שהורשע בשורה
של עבירות פליליות חמורות.
הידיעות בדבר החשדות שהעלו שיל־טונות
המכס נגד חברה שהיתה בניהולו
של מודעי לא היו חדשות. הן התפרסמו
לראשונה כבר בחודש מארס .1978 אלא
שאז היה יצחק מודעי בסך־הכל שר־האנר־גיה.
הידיעות לא יכלו לפגוע במעמדו וב-
תדמיתו, מה עוד שהיו בגדר חשדות
בלבד. אותן ידיעות עצמן מקבלות מש מעות
שונה לחלוטין כאשר מדובר באדם
המבקש ליטול על עצמו את תפקיד שר-
האוצר.
מה הסתתר מאחרי ידיעות אלו?
בסוף חודש פברואר 1978 גילו אנשי
המכס בנמל אשדוד אי״התאמה בין מיס־מכים
שהגישה להם חברת רבלון לבין
תכולת מיטען שהגיע עבור החברה דרך
הנמל. בעוד שבמיסמכי החברה נטען, כי
המיטען מכיל חומרי־גלם ליצור שפתו־נים,
הסתבר, כי אין מדובר בחומר־גלם,
אלא במוצר מוגמר. מנהלי ׳חברת רבלון
בישראל, שהיא חברת הקוסמטיקה השנייה
בגודלה בשוק המקומי אחרי הלנה

רובינשטיין, התבקשה להסביר את פשר
אי־ההתאמה. בבדיקה הסתבר אז שמדובר
בטעות אנושית. אנשי רבלון הודו בטעות,
טענו, כי זהו מיקרה חריג והתנצלו.
העניין נראה כסגור.
אולם אנשי המכס לא הסתפקו בהסברי
חברת רבלון, כמו כמה חברות קוסמטיות
אחרות אין חברת רבלון מייבאת לארץ
בדרך־כלל מוצרים מוגמרן ם. יש לה מיפ־על
ייצור באשדוד המייצר את מוצרי ה חברה
על פי הנוסחות המקוריות שלה מ־חומרי־גלם
מקומיים או מחומרי־גלם מיובאים.
עתה ביקשו אנשי המכס לבדוק אם
אומנם היתה אי-ההתאמה, מיקרה חריג או
שגם בעבר הצהירה רבלון על מוצרים
מוגמרים שייבאה כעל חומרי־גלם.
שיעורי המכס ומס־הקניה החלים על
מוצרים מוגמרים מיובאים גדולים יותר
מאלה המוטלים על חומרי־גלם. אולם ה הפרש
הוא זעיר ביותר. ספק אם איזה
שהוא יצרן יסתכן לשלם על מוצר מוגמר
מכס של חומר־גלם כדי להרוויח את
ההפרש, מה עוד שממילא מוטלים המי״
סים על שכם הצרכן. לעומת זאת, אם
ייבאה החברה מוצרים מוגמרים, או מוגמרים
למחצה, כחומרי־גלם, הרי גם הערך
המוסף-של מוצרי הייצוא שלה קטן מהערך
המוצהר, והיא נהנתה כתוצאה מכך מ־תמריצי
יצוא שלא הגיעו לה.
ואכן, בבדיקה שערכו פקידי המכס,
הסתבר שבמשך שנים רבות נוהגת חברת
רבלון לייבא שפתונים מוגמרים או מוגמרים
למחצה, ולהצהיר עליהם כעל חומ־רי־גלם,
כיוון שהעיצוב הסופי שלהם נעשה
במיפעל החברה בארץ. חוקרי המכס
החליטו לראות בכך ניסיון להערים על
המכס, כיוון שראו בשפתונים אלה מוצר
מוגמר.
טענתה של חברת רבלון היתד, שכל החברות
בענף המוסמטיקה בארץ, המייבאות
שפתונים, נוהגות באותה צורה, וזאת
על־פי הסכם שהושג עוד לפני כעשר שנים
בין אגף המכס לבין ענף הקוסמטיקה
בהתאחדות התעשיינים. אולם פקיד המכס
הממונה החליט שאין הוא מביר באותו
הסכם שהתקבל לפני עשר שנים.
את חקירת הפרשה כולה אפשר היה
לסכם במהירות, תוך שבועות ספורים.
חוקרי המכס יכלו בבר אז לסכם את מימ־צאיהם
ולהעבירם בצירוף המלצותיהם למחלקה
המישפטית של אגף־המכס, ש

לא שכאן היה מדובר במיקרה עדין.
׳ 1הוא נגע לשר־האנרגיה יצחק מודעי.
חלק מאי־ההתאמות שהתגלו על-ידי חוקרי
המכס מתייחסות לתקופה שבה כיהן יצחק
מודעי כמנכ״ל חברת רבלון בארץ.
מודעי אינו מכהן בתפקיד זה כבר שש
שנים, מאז נבחר כח״כ. הוא מונה אז
כחבר מועצת־המנהלים של החברה, תפקיד
שממנו פרש לפני כשנתיים כאשר
מונה כשד בממשלת הליכוד.
באופן תיאורטי ייתכן שאפשר היה למ צוא
פגם אסתטי בעובדה שמודעי היה
מנכ״ל חברה שבמיסמכיה התגלתה אי־התאמה
בקשר לשיחרור מיטענים במכס.
האחריות שלו כמנכ״ל קיימת. אבל אין
מדובר כאן בעניין פלילי חמור או במעשה
הונאה מכוון בהיקף ניכר.
השאלה היא מדוע לא נבדקה הפרשה
עד תומה ומוצתה מייד אחרי שהתגלתה,
לפני כשנה וחצי? מדוע הוקפאה במקרר
ונשלפה מחדש רק עתה, כאשר נראה
שהיה בפירסומה כדי לפגוע בסיכויי בחירתו
של מודעי כשר־האוצר?
מתנגדיו של מודעי טענו, כי החקירה
בפרשה הוקפאה על פי הוראת ראשי ה אוצר,
שלא רצו לפגוע במודעי, ומתוך
חשש שיהיה צורך לחקור גם אותו ב פרשה.
קיימת גירסה שונה במיקצת, המעוררת
ספק אם הדלפת הפרשה מחדש
היתד, בכלל על רקע פוליטי. על פי גירסה
זו נחשד אחד החוקרים בפרשת ובלון
בעבירה מסוג אחד בעניין שאינו נוגע
כלל לחקירה זו. כאשר התחילו לחקור
את האיש התחיל לאיים על חוקריו:
נטפלתם אלי כדי למנוע ממני לחקור בתיק
של ובלון מתוך מטרה למנוע גילויים
על מודעי. במכס הוחלט להוציא את
האיש לפנסיה מוקדמת, אולם כדי למנוע
לזות שפתיים נקבע, כי הוא ינטוש את
עבודתו רק אחרי שיסיים את תפקידו בתיק
ובלון. כתוצאה מכך ד,ישהה האיש
במתכוון את החקירה ומשך אותה על פני
תקופה ארוכה, כדי לדחות ככל האפשר
את יציאתו לפנסיה מוקדמת.
נראה כי זאת היתה גם הסיבה לעיתוי
הפירסום המחודש של הפרשה. על פי כל
הסימנים הודלפו תוצאות החקירה על־ידי
אנשי המכס בדרגים נמוכים ולא על־ידי
גורמים פוליטיים שביקשו להתנכל ל מודעי.
כיוון
שהפרשה התעוררה, מין הדין
לסיימה במהירות ולהבהיר את חלקו של
מודעי בה, מה עוד שמודעי עצמו טוען,
כי לא ניתן להאשימו כלל בעבירות המכס
המיוחסות לחברה.
לא כדאי ליצור את הרושם שמודעי לא
הגיע לכהונת שר־האוצר בגלל עלילה ש טפלו
עליו, כשיש סיבות טובות ומשכנעות
בהרבה מדוע ימלא תפקיד חשוב זה.

_ 137

תזכיר פנימי סודי מטעם מחלקת המחקר של ״בנק ישראל״,
שנכתב בידי יעקוב לביא, קובע בי בשלוש השנים ,1980—1983
יחסרו למשק לפחות 7.5מיליארד דולר.
התזכיר מבוסס על תחזיות אופטימיות. לבן סביר יותר להניח,
כי הסכום החסר יגדל ל־ 10 מיליארד דולר.
מסקנות המחקר משמשות אזהרה של ממש, שאם לא יחזור
הליכוד מהר למדיניות הכלכלית המרסנת של המערך, הכוללת
פיקוח על מטבע זר, יעמוד המשק בקרוב לפני שואה כלכלית
ודאית.
למרות הכתובת על הקיר, אין ראשי הליכוד מראים סימנים
שהם עשויים לנקוט מדיניות מרסנת. אפשר להסביר זאת כאחת
משתי האפשרויות: או שהם מנהלים מדיניות של ״אחרי המבול״,
או שהם סבורים כי יזכו כתמיכה כספית אמריקאית נוספת,
כתמורה לוויתורים נוספים על שטחים.
ך ושא מחקרו של לביא היה ״התן
פתחויות אפשרויות בגרעון השוטף ב־מאזן־התשלומים
ובייבוא־ההון בשנים
1980—83״ .חשיבות מימצאי המחקר היא
כה גדולה, עד כי גם מי שאינו עוסק ב־מיספרים
יבשים מבין כי המימצאים יקבעו
בשנה הבאה אה גורלו האישי של כל
אזרח. המחקר הסודי של בנק־ישראל משמש
ככתובת שעל הקיר במישתה בלשאצר.
המחקר מניח כי בשלוש השנים הקרובות
יצמח המשק בשיעור של 6עד 7אחוזים
בממוצע שנתי, כשיעור הגידול של התוצר
העסקי. הייבוא יגדל אף הוא בשיעור של
ס 7.50/לשנה. בהתחשב בהעלאות במחירי-
הדלק ובמיתון העולמי, הרי בסיקרה הטוב,
הייצוא יגדל אף הוא ב/0ס 7.5לשנה.
חזרה למערך
ך תיני המחקר לגבי הייצוא מבוססים
* על ההנחה, כי הממשלה תחזור למדיניות
הכלכלית של ממשלת המערך בשנים
.1974 —77 אז ננקטה מדיניות מאסיבית
לשיפור הגרעון במאזן־התשלומים. המחיר
היחסי של הייבוא והייצוא שונה באמצעות
פיחותים, וקצב הגידול בפעילות הכלכלית
הואט. ואכן, המחקר קובע כי בשנים
1975 —78 היה שיעור הגידול הריאלי בייבוא
בממוצע שנתי זהה לשיעור הגידול
בתוצר העסקי. בדרך כלל שיעור הגידול
בייבוא עולה על זה של התוצר העסק־.
בנק ישראל ערך את המחקר על פי ההנחה,
שהאוצר ינקוט במדיניות כלכלית מרסנת,
כמו זו של המערך, ולכן נתוני המחקר
קובעים כי הייבוא יגדל בשיעור שנתי
זהה לשיעור עליית התוצר, וכן כי הייצוא
יגדל בשיעור שבו גדל בתקופת המערך.

המחקר לא אומר זאת כמילים
מפורשות, אולם קל להסיק ממנו
שאם הליכוד לא יחזור במהרה ל-

11 138 .

(המשך מעמוד )35
גולדמן, שכיהן אז כנשיא ההסתדרות הציונית.
באותה
עת השתתף, כנציג מאלי, בדיוני
הבנק העולמי בארצות־הברית. באחת
ההזדמנויות נתקע למעלית עם נציגי ישראל,
לוי אשכול ודויד (״דולק״) הורוביץ.
כשהבחינו על דש מעילו של הגבר
בהיר־השיער ובעל העיניים התכולות-
ירוקות בתווית־זיהוי, שעליה כתוב ״אלי
לבל — מאלי״ ,שאלו למוצאו. כשענה
להם בעברית כי הוא אזרח ישראלי, הפנו
אליו את גבם.
היכרות גיקאמפום. אחרי מילחמת-
ששת־הימים הצטרף למצפן, הפך אחד
האידיאולוגים של הקבוצה הקטנטנה ודוברה
באירופה. במאי וביוני ,1968 כש־מרד־הסטודנטים
הרעיד את צרפת, התבלט
לבל כ״מומחה של השמאל החדש״
לענייני המרחב, הציונות והפלסטינים.
עמדותיו האנטי-ישראליות הקיצוניות הפכו
אותו מרצה מבוקש, שידע להפעיל
את קשריו הן בעיתונות של השמאל והן
במה שנקרא בפיו ״העיתונות הבורגנית״.
באותם ימים קשר קשרים עם אישים ידועים
כפילוסוף ז׳אן־פול סארטר והמיזרחן
מקסים רודינסון.
בסערת המאבקים בקאמפוסים של פאריס
הכיר את כריסטין קופר, מרצה לאנגלית
ולסוציולוגיה, ילידת סקוטלנד,
שהיתה פעילה בהגנה על פליטים חסרי-
נתינות מארצות העולם השלישי. כאשר.
נישאו, הפך ביתם ביודועד בינלאומי.
גולים שמאלניים ממצריים ומאלג׳יריה
התארחו בו לצד מנהיגי סטודנטים כדניאל
כהן־בנדיט ואלן קראווין. בזכות הפסנתר
של כריסטין התארח בבית גם
איברהים אל־מרם, פסנתרן לעודמצוא,

גם אפון כלכלי זה מבוסם עד
הנחות מאד אופטימיות, באילו תחזור
ממשלה זו למדיניות הכלכלית
המרסנת של המערך וכי הייצוא
יגרד כשיעור שד 7.5אחוז.

נתונים אופטימיים אלה מביאים
למסקנה אחת: גם כגירוען השוטף
במאזן התשלומים האזרחי צפוי
גידול ריאלי •טל לפחות * 7.5לשנה.

לדעת
לביא, זוהי הנחה אופטימית, שכן
הוא מנבא כי הייצוא הריאלי יגדל בשיעור
קטן בהרבה, ולכן הגרעון השוטף במאזן-
התשלומים יגדל ביותר מ־ 7.50/0לשנה.
למרות זאת החליט לביא לבנות את תחזיותיו
על ההנחה — שהוא עצמו מודה
שהיא אופטימית מדי — אולי כדי שהמסקנות
תהיינה פחות מאיימות.
למשבר־הדליק יהיו השלכות על הרעת
תנאי־הסחר של ישראל ועל המשך העליה
המהירה במחירי חו״ל, בשיעור של לפחות
ס/ס 10 לשנה. כתוצאה מכד הגרעון השוטף
במאזן־התשלומים, למעט יבוא ביטחוני
ישיר ותשלומי רבית על החובות הביטחוניים,
יסתכם בשלוש השנים הבאות בסך
של 12.9מיליארד דולר. החישוב הוא
פשוט: הייבוא בשלוש השנים ,1980—83
למעט ייבוא ביטחוני ישיר ותשלומים לריבית
על חובות ביטחוניים, יסתכם ב־60
מיליארד דולר. הייבוא למלאי בתקופה
זו יהיה 450 מיליון דולר. הייצוא יהיה
47,550 מיליארד דולר. המסקנה החשבונית
הפשוטה: הגרעון יהיה 12.9מיליארד
דולר.

ניכרת בעליה מן המערב, אם כי מציין
מיד כי דבר זה מוטל בספק. הוא גם
מניח כי יחול גידול במגביות, למרות
שהוא מוסיף, שבשנים האחרונות קיימת
מגמה של יציבות בהכנסות וקשה להניח
כי יחול גידול.
בשלוש השנים הקרובות צפויות העברות
כספיות חד־צדדיות לסקטור הפרטי, ב שיעור
של 5מיליארד דולר ולמוסדות
לאומיים ואחרים בשיעור של שני מיליארד
דולר. כן צפויות הכנסות של 1.7מיליארד
דולר ממילוות העצמאות והפיתוח, ועוד
שני מיליארד מהלוואות מיסחריות אחרות.
צפויות גם השקעות מחו״ל (נטו) בשיעור
של 800 מיליון דולר.
סך־כל ייבוא־ההון הצפוי, למעט ייבוא־הון
ממשלתי, הוא 11.5מיליארד דולר.
מזה יש לשלם 3.9מיליארד הלוואות
אזרחיות, כולל הלוואות ממשלתיות שלא
עבור ביטחון, ועוד 100 מיליון דולר
השקעות ישראלים בחו״ל. כך יישאר
ייבוא־הון-נטו בשלוש השנים הבאות בשיעור
של 7.5מיליארד דולר.
הגרעון השוטף במאזן התשלומים יהיה,
לדעת המחקר 12.9 ,מיליארד דולר. מסכום
זה יכוסו 7.5מיליארד על-ידי ייבוא־הון,
ואז יחסר לכיסוי הגרעון השוטף במאזן
התשלומים האזרחי סכום של לפחות 5.4
מיליארד דולר.

במדינה

הבי ט חון בולע מיליארדים השר ארליך
אם יחזור המערך — יהיה אסון

הנגיד גפני
אם יישאר הליכוד — תהיה שואה

מדיניות הכלכלית המרסנת של
המערך, הכוללת פיקוח על מטבע
זר, לא יצליח המשק להגיע לנתוני
הגרעון במאזן השוטף, שאותם
ראה המחקר בהישג: רק 7.5מיליארד
דולר. המשך כמדיניות הקיימת
יגרום לגדעון הגדול פי
שניים, שלושה או יותר, שפירושה
שואה כלכלית ודאית.
אם הליכוד יחזור למדיניות הכלכלית
של המערך, עדיין יהיה על האוצר לגייס
7.5מיליארד דולרים חסרים. מהיכן יבואו
סכומים אלא?
לביא סבור כי תימשך ירידת שער
הדולר, ביחס למארק, ולכן יגדלו סכומי
הפיצויים מגרמניה במונחי דולרים, אם
כי לביא עצמו מוסיף כי הדבר מוטל
בספק. לביא מקווה פי תחול התאוששות

רר ה צפוי בתחום ההוצאה הביטחונית
׳ב שלו ש השנים הבאות, למעט ההוצאה
הישירה הנובעת מן ההיערכות החדשה
בנגב?
הייבוא הביטחוני יהיה בסך 5.4מיליארד
דולר. להחזר חובות ׳ביטחוניים יידרשו
2.6מיליארד דולר נוספים. סכום זה
מורכב מ־ 660 מיליון דולר להחזר קרן
ו־ 1.94 מיליארד לתשלום ריבית. סך־כל
!;הוצאה במטבע זר של מערכת־הביטחון
בשלוש השנים הקרובות תהיה 8מיליארד
דולר.
־ מול הוצאה זו מקווים כלכלני האוצר
לקבל מממשלת ארצות־הברית סכום, של
6מיליארד דולר, על פי הפירוט הזה :
סיוע ביטחוני כללי של מיליארד דולר
לשנה 600 .מיליון דולר לשנה למימון
רכש. עוד 1.2מיליארד דולר — יתרת
הסכום שיישאר בידי ישראל מהסכום של
3מיליארד דולר שיינתן, אם יינתן, כסיוע
מייוחד לישראל בעיקבות הסכמי־השלום.
מ־ 3מיליארד הדולרים ינכו האמריקאים
1.8מיליארד דולר עבור בניית שדות-
התעופה והבאת הציוד המייוחד.
מכאן שגם אחרי שלוקחים 1.2מיליארד
דולר מן הסיוע המייוחד של הסכמי־השלום
ומממנים בו גרעון אחר בייבוא הביטחוני,
עדיין חסרים 2מיליון דולר. זאת, כמובן,
בהנחה כי ההוצאה להקמת שדות־התעופה
החדשים וכל הקשור בהקמתם אכן תהיה
רק 1.8מיליארד דולר, הנחה המוטלת
בספק גדול בעיני המומחים.
התמונה בכללותה מעוררת חלחלה. אל
הגרעון השוטף בחשבון התשלומים האז רחי,
בסך 12.9מיליארד. דולר, יצטרף
הגרעון הוודאי בתחום הביטחוני בסך 2
מיליארד דולר, ויתקבל גרעון כולל של
14.9מיליארד דולר. מול אלה, מניח
המחקר, יהיה ייבוא־הון בשיעור של 7.5
מיליארד דולר, ומכאן שיחסרו עדיין 7.5
מיליארד דולר גם אם הפעילות הכלכלית
תהיה מרוסנת. אם לא ישנה הליכוד את
עורו ויילך בדרכי המערך — הגרעון
יהיה גדול הרבה יותר והשואה — בלתי
נמנעת.

מתאבד לבד*
שני האפריקאים דיברו עברית
שהיה אז נציג אש״ף באונסק״ו, והמכהן
כיום כנציג אש״ף בפאריס.
לפני ארבע שנים ילדה כריסטין את
בנם יחידם, יהונתן. ואז החלה שקיעתו
של האב. הוא שקע בדיכדוך עמוק, שהובילו
מדי פעם להסתגרות ולהתבודות.
לפרנסתו עבד כיועץ פוליטי־ספרותי ב-
בית-ההוצאה השמאלי הגדול, מספרו. אך
מן הדיכאון לא נפטר.
ביום החמישי שעבר, בגיל ,53 שלח יד
בנפשו על־ידי חיתוך ורידיו.
כמה ימים לפני כן הצביע על בנו הקט
לפני ידיד ואמר :״אתה רואה אותו —
זהו הדבר הכי חשוב בחיים!״
* בהפגנה ליד שגרירות ישראל בלונדון,
.1974
העולם.הזה 2197

6 \ 7 6 * 30£1111

מאד יוקחד,לא מאד קר.
תל-אביב,דיזנגוף סנטר, טלפון ;299947 כפר שמריהו, מרכז מסחרי,טלפון 930055

1מ£1

בקומה הראשונה —
הכל מיועד לגבר;
חליפות מהודרות של

וחולצות אופנתיות של
אותן תוכל לרכוש רק
אצלנו מחלקה חדשה
של פריטי לבוש
ספורטיביים מתוצרת
ישראל: בלוזונים,
חולצות רחבות, חליפות
ספארי, מכנסי קורדרוי.

6ז \ 6
האשה האלגנטית תמצא
את מבוקשה בקומה
השניה. אשה, שעבורה
הלבוש הוא חלק בלתי
ניפרד מאישיותה —
אינה יכולה לפסוח על
השפע האופנתי המרתק.
כל פריט כאן, סוודר
משובץ בצבעי האופנה,
מעיל של 1£1( 1.^•*11(118
חליפת שלושה חלקים או
צעיף, הכל ניבחר בקפידה
עבור האשה היודעת
להקפיד על לבושה.

111188 6 \/ 0
הקומה השלישית סוערת
בקצב הדיסקו, בדמיון
ובמעוף. כאן יכולה כל
צעירה לתת ביטוי מלא
ליופי הנעורים שלה.
קצב החיים המסחרר של
האופנה האחרונה
בדגמים נפלאים
ביצירות בלעדיות,
במחירים מפתיעים.

גרתדיגם

צבעים שנעלמיב
עד הגוון ה א חד1ן

עד ה צליל האחרון

גרונדיג סופר קולור מצויירת
נסה בעצמך להשוות ולבדוק האם תוכל למצוא
במערכת צליל בעוצמה של
עוד מכשיר טלויזיה צבעוני המציג בפניך תמונה
צבעונית עשירה כמו זו של גרונדיג סופר קולור.
15 ואט.5.ו\/ו ,.8.וברמקול חזיתי
באיכות הוגג יחד עם כפתורי
שפופרת המסך הבלעדית המשולבת בשיטת
£או_ו או וס-8וה, מוציאה לאור באופן חד וברור את
הבס והטרבל הנפרדים
כל הצבעים עד הגוון האחרון. היא שומרת על מיקוד המאפשרים איזון מדוייק,
מגיע אליך צליל מלא המלווה
קבוע של התמונה
את התמונה העשירה.
ובעזרת מייצב מתח
מיוחד נמנעות הפרעות עד השכ לו ל
ונשמרת אחידות האחרון מחשב
ובהירות הצבע.

מאז נוסד מפעל גרונדיג
קוורץ מיוחד בורר
הענק ממשיכים מהנדסי
עבורך את קונטראסט
החברה להיות חלוצים
הצבע האופטימלי
בכל הקשור לשכלולים.
ומציג בפניך את
כך גסבטלויזיה
גר ת דיג סו פ ד קו לו ר־ תוצרת גרמניה.
הדרגות הנכונות של
סופר קולות מנגנון
להשיג בחנויוח
חוזק ועומק הצבע. ומאתר סורק אוטומטי יבואנים בלעדיים: גיל אלקטרוניקה
את התחנה הרצויה

( סו ס ח

וציאה לאחו
בטלזיזיות אחרות.
בלחיצת כפתור(בעזרת
פס הפלא ס^ ,/המופיע
על המסך) ובקרת התדר
מכניסה את התמונה
להתאמה מלאה.
׳כפתור נוסף ״זוכר״ את
התחנה ויכול להחזיר
אותך אליה במדוייק.
שכלול נוסף מאפשר
חיבור מכשיר הטלויזיה למערכות סטריאו וכן למכשיר
וידאו טייפ. שלט ר חו ק 01.(-מ 7עו 0נ< £־ר 0ו£1\/ח)
המתוחכם של גרונדיג,
המוכנס כקסטה לגוף
הטלויזיה, מאפשר 25
פעולות שונות כולל
שליטה ב־ 16 תחנות,
הטלויזיה הנ מכ ר ת ביותר ב אירופ ה. התאמת צבע,
כיוונון בהירות,,
המובחרות

סזז ס)

:ע״מ, אבן גבירול 18 תל־אביב.

עו צמתצ לי ל

הפעלת וידארטייפ ותמונה ללא קול.
בלחיצת כפתור ״מעלה״ השלט רחוק על מסך
הטלויזיה שעון קוורץ דיגיטלי.

עד הפרט האחרון

קשה לדמיין עד כמה עושה גרונדיגכדי להבטיח את
איכותן הגבוהה של טלויזיות סופר קולור. כל רכיב
אלקטרוני, כל מכשיר וכל מסך־צבעוני נבדק ונבחן
עד הפרט האחרון.
טלויזיה גרונדיג סופר קולור
עוברת סדרת ״עינויים״ כולל
מבחן הטבלה ברטיבות במשך
24 שעות, מבחן עליית מתח
חשמלי, מבחן זעזועים פיסיים,
תנאי חום וקור קיצוניים 200 ,
שעות הפעלה רסססו הפעלות
וכיבוי של המכשיר. כך שאליך
מגיעה גרונדיג סופר קולור,
אמינה ומוכנה להוציא לאור את כל הצבעים עד
הפרט האחרון.

טבעי שלובשים 1 €י דלתא
גופיות, תחתונים,חולצות!,חולצות גולף. לנשי,גברים וילדים .

במיפלגת העבודה

רפאל לא יחזור

מפברקים חדשות

לפעילות במפד״ל

עוד קודם שהסתיימה פרשת המיכתבים המפוברקים
נגד יצחק רבין, שנולדו בבית מיפלגת־העבודה, צצה
פרשה חדשה: ידיעות מפוברקות בעיתונים על
פגישות שנערכו, כביכול, בין אנשי יעקב לווינסון
ומוסר, חריף לבין שימעון פרס, כדי להבטיח את
תפקיד שר־אוצר ללווינסון ועל פגישות עם מנהיגי
הליברלים. גם מקורן של ידיעות אלה הוא בבית
מיפלגת־ד,עבודה.

לא מן הנמנע שאם יימשך מסע הפיכרוק,
יתבקש המוסד לביקורת של המיפלגה לטפל
גם בעניין זה.

הממשלה על סף

הבדיקה ועל רופאו

התפרקות

ועד בגין

ההרגשה הכללית הרווחת. ככל חלקי
הקואליציה היא שהממשלה הנוכחית לא
תאריך ימים יותר משלושה חודשים.
על פי ההערכה לא יהיה מנוס מסירוק הממשלה,
ולוא גם כדי לנסות להרכיב ממשלה חדשה בהנהגתו
של בגין.
כיום ברור שאם יפרוש ארליך, ולא יבוא במקומו
שר־אוצר מקרב המיפלגה הליברלית, יגרמו הליברלים
משבר ויפרשו מהקואליציה. אם לא ייבחר יגאל
הורביץ כשר־אוצר, יפרשו שלושת חברי סיעתו.
מאחרי הקלעים כבר החלו גישושים ביו מרכיבי
הקואליציה בדבר אפשרות של הרכבת ממשלה
חדשה לפי אותו הרכב מיפלגתי, אבל בשינויים
פרסונליים קיצוניים.

הפקעת הקרקעות
הדיון בהצעה להפקיע קרקעות פרטיות לצרכי הרחבת
ההתנחלויות בגדה, לא יתקיים בממשלה עד אחרי
שבית־המישפט העליון יכריע בפרשת העתירה לגבי
הפקעת הקרקעות להתנחלות אלון מורה.

אם כית־המישפט העליון יקבע, כי ההפקעה
נוגדת את המישפט הכינלאומי, כיוון שלא
נעשתה לצרכים בטחוניים, לא ניתן יהיה
להפקיע קרקעות נוספות כגדה.
כוונת הממשלה לחוקק חוק שיאפשר לה להפקיע
קרקעות פרטיות לא תוכל להתממש גם היא. שכן
חוק כזד, הוא חוק אכסטריטוראלי ומכיוון שהגדה לא
סופחה לישראל, אין הוא יכול לחול עליה והוא
נוגד את המישפט הבינלאומי.

הפרופסור סילבאו לביא, הנוירולוג שטיפל
בראש־הממשלה מנחם בגין כאשר לקה בשטף־דם
מוחי, נפגש בנידיורק עם הד״ר ג׳ק פיין, שעל פי
טענת השבועון האמריקאי טייס בדק את ראש־הממשלה
בעת שהיה מאושפז בירושלים.

לביא נפגש עם פיין כדי לשמוע מפיו,
אישית, כיצד נולד הסיפור המסולף כ״טיים״.

לטענת הד״ר פיין באוזני לביא, הוא ״לא התייחס
ברצינות״ לשאלות, שהופנו אליו בטלפון על־ידי כתב
הטייס בישראל. הוא חזר והצהיר כי לא דיבר גם אף
עם אחד מהרופאים שטיפלו בבגין.

בייהתחיה״ כבר
בנס-היסוד החגיגי של תנועת•
התחיה, שנערך השבוע, לא מנע עימותים
מאחרי־הקלעים. בבר עתה
קיימת מחלוקת כין כמה גושים בהחדשה,
לגבי מיקום
הימנית --
רוכועד!ז היסגירג
המועמדים כד&ימת התנועה לכנסת.
כעוד שמקובל על בולם שהפרופסור
יובל נאמן יוצב כראש הרשימה, תבע
חנן פורת, מנהיג גוש-אמונים, את המקום
השני כרשימה לעצמו, כטענה
שהמיצכור האלקטורלי.הגדול כיותר
של התנועה הוא כקרבי אנשי הגוש
ותומכיו. כראש המתנגדים לבך התייצב
ח ״כ משה שמיר, שלא תבע
את המקום לעצמו, אך טען בי במקום
השני צריך להציב ״איש-רוח״.

ברור שקבלת חוק כזה תעורר מיד גל של
מישפטים חדשים שיזכו לתהודה בינלאומית.

,.שלום עכשיו״ -
לפיפלגח העבוד ה?
אנשי־צמרת במיפלגת העבודה מפיצים באחרונה את
הידיעה שמתנהל משא־ומתן אינטנסיווי בינם ובין
קבוצת־המנהיגים של התנועה ״שלום עכשיו״.

לדבריהם, צפוייה הצטרפות רוב ראשי
״שלום עכשיו״ למיפלגה, והצבתם במקומות
בולטים ברשימתה לכנסת.

בביקור מישפחת
המנהיג הקשיש של המפד״ל, זרח ורהפטיג
( ,)74 צורף למישלחת ישראל באו״ם כדי
לאפשר לו לראות את כתו היחידה,
המתגוררת כניו-יורק.
בתו של ורהפטיג נשואה לשליח הסוכנות, ולא
התראתה עם אביה זמן רב. המפד״ל החליטה לשלוח
דווקא אותו, כדי לאפשר לו לשהות במחיצת בתו וחתנו.

המצרים מתכנגים
מוטל בסיני
ממשלת מצריים מעודדת משקיעים
אמריקאיים לכנות מוטלים כסיני, לאורך
כביש החוף כין אל־־עריש ל*
קנטרה, לקראת המועד שכד ייפתח
הגבול עם ישראל, ותיירים ישראליים
יוכלו לנסוע במכוניותיהם למצריים .
הדבר בא כדי להתגבר על מצוקת•
האיכסון כבתי־יחמלון כקאהיר.
׳חכרה אמריקאית, הבודקת אפשרות
לכנות חמישה מוטלים בסיני.
ככר פנתה לגורמים ישראליים, כדי
לבדוק אפשרות לשתף אותם כעבד
ת ת הבנייה.

סיפרו של ידל״ן
לבי קו רת מיש פ טית
אשר ידלין, המרצה עונש מאסר על גניבה
ושוחד, משלים את כתיבת סיפרו בכלא.
פרקים מהספר, שנמסרו לעיתון המבקש לרכוש את
זכויות הפירסום, הועברו לביקורת מישפטנים, כדי
לבדוק אם אין בהאשמות הכלולות בספר, כלפי אנשים
חיים ומתים, משום הוצאת־דיבה.

מנהיגה לשעבר של המפד״ל, יצחק
באל, שהודח כידי הברד ערב ה*בהירות האחרונות, דחה גישושים,
שנעשו מצד כמה מחברי סיעתו*
לשעבר במיפלגה, כדבר אפשרות שו*
בו לפעילות פוליטית.
רפאל, שחזר לאחרונה מביקור כפולין,
דחה מכל וכל את הרעיון;ל׳י
התייצב שוב כראש גוש כמפר ״ל, טען
שאין לו כל עניין לחזור להתמודדות
מיפלגתית.
מגבית לחיסול ,.הצופה,,
במפד״ל עוסקים עתה בגיוס 30 מיליון ל״י, הסכום
הדרוש לתשלום פיצויים לעובדי יומון המיפלגה,
הצופה, כדי שאפשר יהיה לחסל את העיתון סופית.

הלק מסכום זה יבוא ממכירת בית ״הצופה״
כתל־אכיב, שעל קנייתו מתחרים ״מעריב״
ו״בנק המיזרחי״.

עזר מייבא
יין ממצריים
מכל ביקור שלו במצריים ההר שר־הכיטחון
עזר וייצמן כשבידיו שני ארגזי יין :
ארגז של בקבוקי יין לכן וארגז של יין אדום.
שני הארגזים
המצרים. עזר
כמתנה לסעד
שחגג בשבת

ניתנים לו במתנה על־ידי מארחיו
עצמו גילה זאת כשהגיש ארגז יין מצרי
דיין, נכדו שה שר־החוץ, משה דיין,
האחרונה את חגיגת הבר־מיצווה שלו.

שופרי בגין
פאבילים פפגיוים
השוטרים ואנשי־הביטחון המופקדים על שמירת ביתו
של ראש־ד,ממשלה בירושלים מכינים באחרונה אוכל
ומשקה חם לאנשי חבל ימית, המפגינים זה שישים
יום מול ביתו של ראש־הממשלה. בין השומרים ואנשי
מישמרוודהמחאה נוצרו קשרים ידידותיים.

שומרי בגין מסייעים למפגיני ימית לרשום
גם את השעות שכהן יוצא בגין ונכנס
לביתו, וכן מספקים להם מידע על ביקורי
רופאים ואחיות אצלו.

לפיד חזיר
את ואגנר
מנכ״ל רשות-השידור, יוסף(,,טומי״)
לפיד, עשוי להעלות לדיון במליאת
דשות־השידור את ההצעה לבטל את
החרם המוטל על השמעת יצירותיו
של המלחין הגרמני האנטי-שמי רי*
כארד ואגנר, כ״קול ישראל״ .כשיחות
פרטיות עם כמה מאנשי הרשות
הביע לפיד את דעתו, כי החרם הוא
מטופש, ובי הגיעה השעה לבטלו.

לעג ל בו רג
התגובה לאיומו של שר הפנים׳ ,וסף בורג, שלא
להעביר כספים לעירית תל־אביב, בגלל חתימת הסכם
שכר, חריג לדעתו, עם כבאי העיר, היתד, תגובה
של ליגלוג. הנהלת עירית תל־אביב הודיעה לבורג
כי היא שמחה על שהתפנה מעיסוקיו בענייני
האוטונומיה כדי להתעסק גם בפרובינציה.

אם ימשיך בכך, מסרו מחוגי הנהלת העיר,
תהיה עירית תל-אכיב מוכנה לתמוך
כדרישה להעלאת שברו של בורג׳,נובח
התמרמרותו על שכרו הזעום.

עם שר־הפנים, הד״ר יוסף בורג, לנכי
האפשרות שהמישטרה תפנה בכוח את
מישמרת־המחאה •טל תושבי ימית, המוצבת
ככר יותר מחודשיים ליד ביתו של בגין
בירושלים.
בורג הסביר לראש־הממשלה כי צעד זה יעורר
תסיסה גדולה בקרב החוגים המקורבים לאנשי ימית,
והציע שלא לפנותם בכוח. נראה כי ראש־הממשלה
כועס במייוחד, מאז שנודע לו כי המפגינים מקיימים
רישום על תנועותיו ופירסמו כי הוא עובד רק ארבע
שעות ביממה.

ערב חג־הסובות פירקה המישטרה, בכוח,
סוכה שהקימו המפגינים, על פי פניה
ישירה של אנשי לישכת ראש־הממשלה
למישטדת ירושלים, לא דרד שר־הפנים.

המישטרה פתחה בחקירתה מבלי לקבל
אישור מוקדם לכד מבורג, השר הממונה על
המישטרה. כאשר נודע הדבר-לבורג, הורה
להטיל על החקירה איפול מלא.
הוגים כמישטרה חוששים שמא יפעיל בורג
את סמכויותיו, ויורה למישטרה להפסיק
את החקירה.

.פרס המשארי״ ,על שם נציג אש״ף בפאריס, שנהרג
בשנת ,1972 הוענק
לעיתונאית מרמאללה, רמונדה טוויל, על סיפרה
מעצר בית, שהופיע בצרפתית. הפרס הוענק לה
על־ידי האגודה הצרפתית־ערבית בהעדרה, בנוכחות
רביו בניו ש ל
א ל־ סאדאת לארץ
כתר של נשיא מצריים, ג׳יהאן עות׳מן,
הביעה את רצונה לבקר שוב כישראל,
הפעם כביקור פרטי, יחד עם אחיה.
נראה בי פרטי הביקור יוסדרו כעת ביקורו
הבא של שר־הביטחון, עזר וייצמן, במצריים.

לו ח צי םעל
מבקרהמ דינ ה
מבקר־המדינה, ד״ר ארנסט נבנצל, הודיע לראש־הממשלה
כי אין הוא מתכוון כלל להתפטר מתפקידו
לפני תום הקדנציה, בעוד שנתיים וחצי.

בעיקכות הודעה זו מופעלים עתה לחצים
על המבקר, להתפטר בכר כתחילת השנה
הכאה. לאחרונה שוחחה כעניין זה אישיות
בבירה עם מכקר־־המדינה, וביקשה ממנו
להקדים את התפטרותו.
אותה אישיות רמזה למבקר שאם לא יתפטר, צפויה
מערכה ציבורית נגד מחדלים שהתגלו, כביכול,
בעבודת מישרדו.

ו ״ צ טן

י תי ר

סיקור עיתונאי
שר־הכיטחון הבטיח בי להבא לא יאסרו
שילטונות הצבא על עיתונאים להיות בשטח
שבו מפנים התנחלויות.

1החעע 1״ ה ה אווירי ת
במיסגרת מילחמתו בח״ב יצחק רבין, מפיץ בימים
האחרונים יושב־ראש מיפלגת העבודה, שימעון פרם,
את הסיפור כאילו רכשה התעשייה האווירית 4000
עותקים מסיפרו של רבין פינקס שרות, ושילמה
עבורם 1.2מיליון לירות.
רבין עצמו לא שמע על התעשרותו הפיתאומית, אם
כי ידע שהיו דיונים בדבר רכישת 1000 עותקים
מספריו.

דובר התעשייה האווירית, דורון סוסליק,
טען תחילה כי התעשייה האווירית רכשה
רק 50 ספרים. באשר שמע את גירסתו של
רכין, נזכר כי המוסד שהוא מייצג אומנם
מתכוון לרכוש 1000 עותקים מהספר.

קרע בין
פרס לי ע קו ב׳
לח״כ גד יעקוכי נודע, בי פרס אמר מתעתד ממקורביו שאין הוא
וווי! וי״ 1תעתר
לכמה 11,^1.1יו
לצרף את יעקוכי לממשלה, אם ובאשר
יעמוד כראשה.
יער,וכי רואה עצמו מועמד לתפקיד
שר־האוצר כממשלת המעיד, אולם
הכין כי יתכן ותפקיד זה יפול בחלקו
של יעקוב לוינסון. אם לוינסון ימונה
כשר־אוצר, מובן יעקוכי להסתפק כתפקיד
של שר כלכלי אחר.
אולם עתה נודע ליעקוכי בי ידידו
מרפ״י ,־שימעון סרס^,פנה לו
למרות שיחה שהיתה כין השניים,
שכה ״הבטיח״ פרם ליעקוכי תיק
בממשלה הכאה, אין יעל,וכי מאמין
עוד לפרס.

י ד לין

צעיר הליברלים

ל בי תהבראה

מכינים פי לו ג

השבוע עומד אשר ידלין לעכור מכלא
רמלה לכית-ההבראה של חמישטרה
בנעורים, ליד נתניה, שם יכלה את
יתרת מאסרו.
ככית-ההכראה של המישטרה יעסוק
ידלין, העומד להשתחרר בחודש פנה
דואר הקרוב, בעבודות פקידות. הוא
יהיה חופשי כתוך בית־ההכראה, אך
ייאסר עליו לצאת משטה המוסד.
המחסומים המוצבים בכל פעם סביב ההתנחלויות,
והכרזת השטח כשטח סגור תוך גירוש העיתונאים
ממנו, עוררו מורת־רוח רבה, בעיקר בקרב עיתונאי־החוץ
המשרתים בארץ. למרות זאת הגיעו שילטונות־הצבא
למסקנה, כי כל האמצעים נגד העיתונאים לא
הועילו, וכי אלה הצליחו תמיד׳ לצלם בהסתר.

החלטת וייצמן לאפשר לעיתונאים לצלם
בצורה חופשית תעורר כוודאי מחלוקת עם
הרמטכ״ל, שלדעתו ״מוטב שעם־ישראל לא
ידאה איך יהודים מרביצים זה לזה.״

חברי דור ההמשך של המיפלגה הליברלית, בראשות
יחזקאל פלומין, מתכננים לפלג את המיפלגה אם לא
תיעננה דרישותיהם להתפטרות ארליך ולקיום ועידת־המיפלגה
בעתיד ההרוב.

נראה שאם יכריזו אנשי פלומין על פילוג,
יצטרף אליהם גם היטר יצחק מודעי. כוונת
המתפלגים היא לשקול אפשרות להישאר
בקואליציה, על אף הפילוג.

הכתב הוו טו ל בי רו ר
כתב ״טייס״ כישראל, דויד (״דודו״) הלוי,
הוזמן למערכת עיתונו כנידיורק לשם
עריכת בירור כפרשת פירסום הידיעה על
הרופאים שבדקו את בגין.
ידידיו של הלוי בישראל חוששים שמא יוסקו נגדו
מסקנות חמורות במייוחד.

הו ט ל אי פו ל

בגין רצה

עלהח קי ר ה

ד פנו ת ט פגיני ם

המישטרה חוקרת עתה חשדות של הונאה
נגד אחד הפקידים הבכירים כמישרד־הפנים
כאיזור המרכז, הידוע במקורבו של שר
הפנים, הד״ר יוסף בורג, וכידידו האישי.

ראש־הממשלה קייס כשבוע שעבר שיחה

פלא טו הוציא
15 טיליו!
ח״ב שמואל פלאטו־שרון הוציא 15
מיליון לירות כמיתקפת־פירסום שהוא
עורך כימים האחרונים. פלאטו מפרסם
מודעות־ענק בעיתונים, הקוראות
לציבור לתמיד בו ולהצטרף לתנועה
שהוא מקים, תוך איזכור פעולה דיכד
יונית שלו ככנסת. פלאטו שיגר גם
פרוספקט הסברתי ל* 400 אלף כתי•
אב כישראל.

הנציג הנוכחי של אש׳יף בפאריס, איבראהים אל־סוס.

הדבר נחשב כצעד נוסף של אש״ף לעבר
עמדות מתונות, מכיוון שרמונדה טוויל
תומכת בספרה כדו־קיום ישראלי-פלסטיני
ומעלה על נם את מחנה־השלום הישראלי.

למעריב״ רו ב ש
עיתונים ט קו ט ״ ם
הצהרון מעריב הצטרף לקו של היומון הארץ, ועומד
לפתח רשת של עיתונים המבוססים על פירסום. משא־ומתן
בין בעלי השבועון הירושלמי ירושלטון ובין
עורכי מעריב נמצא בשלב מתקדם, ונראה כי ירושלטון
יימכר למעריב.

כפגישה שנערכה השבוע כין שלום רוזנפלד,
עורף ״מעריב״ ,וכין בעל ״ירושלטון״ ,זמיר
כר-לב, נדונה העיסקה הצפוייה.

*הביטה״ נגד
בי תקפה
תיאטרון ״הבימה״ עומד להגיש תלונות
למישטרה ותביעות לכית־המישפט נגד
כית-הקפה ״א־פרופו״ ,שנפתח בגן־יעקוב
הסמוך לבית ״הבימה״ בתל-אביב.
לבית־הקפה אין רשיון, ולכן הוא לא חובר לרשת־החשמל.
במקום מופעל גנרטור גדול, המקים רעש
המפריע לשכנים ולבאי אולם הבימה. גם אנשי הבימה
טוענים כי מיכל־הדלק הגדול, הצמוד לגנרטור, מהווה
סכנה לציבור, מאחר שאין לו שום אמצעי־הבטחה
מפני שריפה.

ש רי דנגד
ה קי בו צי ס
ח״כ המערך יוסי שריד עומד לצאת
כמיתקפח על. צתי התנועות הקיגו*
ציות שהתאחדו, האיחוד והקיבוץ
המאוחד. שריד טוען כי תרומתם ה;
כילעדית של תנועות אלה למיפלגרד
העמדה היא תככים ומדנים בתוך
המיפלגה, כעוד שכוחם האלקטורלי
הוא אפסי.
יושב־ראש מיפלגת העבודה
פרס, ינסה למנוע משר
הקיבוצים, כדי של* י...
כאילו שריד מדכר כעניין זה כשמו
של סרס.

יוסי ינאי

האס שורו המאהב
את ביסמת הבקבוק
כדי לענות את
הילד של ידידתו?

ו!דג

רחל קקון העידה בבית המישפט כי ידעה שהתינוק מת :״מכיוון שהסנטר
71 ^ 11
שלו היה יבש.״ היא יצאה מהבית בליל המוות למשך חצי שעה והמאהב

נותר לבדו עם הילדים. בעדותה סיפרה כי טיפלה בתינוק לאחר שחזרה. מתי מת התינוק?

שלום סוור, נאשס כי
הרג את תינוקה בן השנתיים
של אהובתו, רחל, במכות בבטנו.
אכל! מישפטי סוער התחולל השבוע
י סביב שני בקבוקי־תינוק שפטמותיהם
שרופות.
התובעת במישפט רצתה להציגם כדי
להוכיח כי שלום סרור ( )38 הנאשם בהריגתו
של התינוק שמעון קקון (שנתיים)
הוא בעל נטיות אלימות. היא ספרה כי
שלום הוא אשר שרף את פטמות הבקבוקים
וגרם באמצעותן כוויות מכאיבות על
גרונו ועל לשונו של התינוק.
שלום סרור היה מאהבה של אם התי נוק,
רחל קקון, במשך יותר משנה. בתקופה
זו נהג להימצא בביתה בנתניה זמן
רב. כאשר נמצא התינוק מת בלילה גשום
בחודש מאי השנה, היו שני האנשים
האחרונים עימו בדירה: אימו רחל, וש לום
סדור מאהבה. איש לא ראה כיצד
נהרג התינוק, אך התעודה הרפואית מעידה
כי הוא מת ממכות שהונחתו על בטנו
וגרמו לקריעת הלבלב.
המישטרה חקרה את האם ואת מאהבה
על קורות אותו לילה. גם שכנים, גננת
וקרובים נחקרו. לבסוף החליטה המישטרה
כי ההוכחות מצביעות על כך שטרור הוא
שהרג את התינוק. מאחר שלא היו עדים
למעשה ההריגה עצמו, ציפתה התביעה
למאבק קשה בהוכחת אשמתו של סרור.
המישפט הפלילי המכיר בכך שאדם
הוא חף־מפשע עד שהוכחה אשמתו, אינו
מתיר להביא עדויות על מעשים פליליים
או התנהגות גרועה שאינה קשורה לעבירה
הנדונה. אלה, מקומם רק אחרי שהורשע
האדם, והדיון הוא על חומרת העונש.
החריג העיקרי לכלל הזה הוא כאשר
מנסים להוכיח שלנאשם יש שיטה מיוחדת
שבה הוא פועל באופן רגיל, וכי גם
העבירה הנוכחית נעברה באותה דרך. אז
מותר להביא בפני בית־המישפט הוכחות
על מעשים דומים בעבר שאין להם נגיעה
ישירה למיקרה הנידון.

כוס־חלב
לפגי ה מוו ת
^ אשר ניסתה שרה פריש להגיש
את הבקבוקים דרך החוקרת המיש־טרתית,
התנגד מיד הסניגור משה ישראל.
הוא טען בלהט כי אין כל רלוונטיות בין
הבקבוקים ומעשה ההריגה. ולכן יש בה צגתם
רק משום השחרת אופיו של הנאשם
בטרם הורשע. הוא טען כי השיטה שאותה
מותר להוכיח במעשים דומים היא שיטה
טכנית בלבד. כלומר, אם פורץ משתמש

^ 1**3^ 111 להתעללות קודמת של המאהב בילד מהווים בקבוקים שפטמתס נשרפה.
י * י * י י התביעה טוענת כי היה זה כדי לענות את התינוק בן השנתיים. האס
אומרת כי היה זה כדי לגמול אותו משימוש בבקבוק, וכי הכוויות היו מקריות.

כרגיל במכשיר חריג מסויים, או אנס נוהג
בכבילת ידי הקורבנות, או חונק את הנשים
בצעיף או בגרב ניילון, אפשר להוכיח
שיטה ומעשים דומים. במיקרה הנוכחי
אין כל טכניקה מיוחדת, ואין כל קשר
בין הבקבוקים והמוות.
שרה פריש הביאה ציטטות מתקדימים
ומסיפרי מישפט והסבירה לשופטים שאין
בכוונתה להשחיר את אופיו של סדור.
אולם מאחר שאין לד, כל עדות פוזיטיבית
על מות התינוק, ואיש לא ראה את סרור
מכה את התינוק למוות בזמן הרלוונטי,
עליה להוכיח על סמך התנהגות בעבר
שהוא רגיל לנהוג באלימות כלפי הילדים.
מכיוון שסרור הכחיש בהודאתו ב־מישטרה
כי ד,יכה אי־פעם את הילד, רצתה
להוכיח כי שיקר. כי נהג באכזריות חודש
לפני המוות, כאשר שרף במתכוון את
פטמות הבקבוקים וגרם בהן כוויות מכאיבות
לילד. הכוויות נתגלו על־ידי הגננת.
התובעת גם טענה כי סרור נהג באלימות
כלפי התינוק ואימו גם בהזדמנויות
אחרות. באמצעות הוכחות אלה היא מתכוונת
לסתור כל טענת הגנה אפשרית
שלו, כאילו נפל הילד ונחבל במיקרה.
בית־המישפט, בראשותה של השופטת
הדסה בן־עיתו, דן בשאלה ולבסוף החליט
לקבל את הבקבוקים. את נימוקיו יתן בית־המישפט
יחד עם פסק־הדין. האם הסבירה
בעדותה כי סרור שרף את פטמות הבקבוקים
כדי לגמול את הילד מבקבוק,
לדעתו היה הילד גדול מכדי לשתות
מבקבוק.
תוך כדי עדותו של הפתולוג ד״ר משה
רוגוב מהמכון לרפואה מישפטית, נתברר
כי אחרי קבלת המכות שהביאו למוות,
שוב לא יכול היה התינוק לתפקד. רק עם
שמיעת עדותה של האם, רחל, התבררה
חשיבותה של קביעה זו.
האם סיפרה שבאותו ערב, נשאר סרור
כעשרים דקות לבדו עם הילדים בעת
שהיא נסעה במונית להביא מכשיר טייפ
שתוקן עבורה, סרור עזב את הבית !והיא
הלכה לישון. היא התעוררה כאשר שמעון
התינוק ביקש חלב והיא השקתה אותו
כוס חלב. אם אומנם נכונה קביעתו של
הפתולוג, הרי בעת שתיית החלב טרם
קיבל הילד את המכות הקטלניות. ומכיוון
שהנאשם עזב את הבית שעות אחדות
קודם לכן, ולא חזר לשם יותר עד לאחר
מותו של התינוק — נשארת השאלה :
מי הרג את התינוק ז
בחקירה הנגדית שערך משה ישראל
גילתה האם שהיא אשד, עצבנית, שקבלה
טיפול פסיכיאטרי וכי נהגה גם היא להר ביץ
לילדיה.
עם תום הישיבה הרהרה התובעת שנית
במשמעות העדויות והחליטה להזמין שנית
את הפתלוג. היא הגישה בקשה מיוחדת
לשם כך לבית־המישפט.

במדינה

אבטיח

מי שפט
<?י 3ו!ק ומ*ר 3

חוריית הסמים חשדה —
אך השופט זיכה
אה החשוד
־־״לא לזוז״״,יא״מאנייאק!״ קראו השוט־רים
שהתפרצו לדירתו של מורדכי אזו־אלום
מאור־עקיבא. אזואלוס, שעמד אותה
שעה על הסולם בסלון דירתו והדביק
טפטים על הקיר, לא הספיק לומר
מילה. תוך שניות היה שרוע על הריצי
פה, כשהשוטרים מכים בו ודורשים שיגלה
להם היכן המחבוא של הזולה*.
מורדכי אזואלוס בן ה־ ,39 צבעי, נשוי
ואב לארבעה ילדים קטנים, הוחשה בחודש
מרם השנה בסחר בסמים, על סמך
ידיעות מודיעיניות של מישטרת מרחב
השרון.
ב* 25 במרס ערכו אנשי מיחלק־הסמים
של מרחב השרון תצפית ראשונה על ביתו,
ברחוב הרצל .6מאוחר יותר סיפר
אחד השוטרים, שהיה בתצפית, כי באותו
היום, בשעה 8בערב, ראה תנועה גדולה
של אנשים היוצאים והנכנסים לדירה.
בשעה 8.30 הבחין השוטר בשוטר אחר
עם ילד כבן ,12 הפוסעים לעבר הבית.
השוטר והילד נפרדו, הילד נכנס לחצר
הבית, דפק בדלתו של אזואלום. אזואלוס
פתח את הדלת, החליף כמד. מילים עם
הנער, נכנס שוב הביתה, יצא ומסר לנער
חבילה. הנער החזיר לאזואלום שטרות-
כסף אחדים, יצא מהחצר ומסר לשוטר,
שחיכה לו, את החבילה. באותו היום לא
פעלו אנשי המישטרה נגד אזואלום.
אקדח כדקה. הם חזרו לתצפת את
ביתו ארבעה ימים אחרי־כן, ב־ 29 למרס
בערב, בשעה 9החליטו לפרוץ לדירה.

סזזסז״מ )מאר 01מ ר.ממ

על אשר התרחש כאותו מעמד
סיפר אזואלוס:

//סנו״טופג־ריחות״

הכניסי את
״סנדסופג־ריחות״ .הוא
יספוג כל ריח זר במקרר
במשך ששה חודשים
תמימים.
״סנו־סופג־ריחות״ יעיל
גם במזווה ובכל ארון.
קחי אותו לעזרתך ותהני
מאבטיח בריח של ...אבטיח.

את פותחת את המקרר
וריח בצל מקדם את
פנייך. ריח הכרוב
המבושל נדבק לבשר.
וכשאת מקרבת את אפך
לאבטיח הטרי — נודף
ממנו ריח של דגים.
צריך לספוג את הריחות
ש״מטיילים״ במקרר.

סו!-לעזרתך תמיד!
ערבי צעירים
במועדון 5
לתרבות חדשה
רח׳ הס ,5תל־אביב,

טל׳ 297263

961־731

בואו

אלטרנטיבה

יום שלישי 16.10

ראיון החודש עם
ח״כ מאיר וילנר
מזכ״ל
המיפלגה הרן ומוניסטית הישראלית

תן טרמפ
ל חיי ל

ח״כ אודי אבנרי
חיים ברעם

ד׳׳ר מתי פלד
דן דדיו

מנחה: יעקב ארנון
כאולם בית אגרון בירושלים, יום ד׳ 17.10.79
בשעה 8.30 כערב.

לעליזה ואלברט פרס
ברכות נאמנות

להולדת הבת
עובדי ״ ה ד פו ס החד ש״

אני וחבר שלי היינו בבית. אשתי היתד
בחדר השני, עם הילדים. בתי הגדולה
יצאה החוצה, לזרוק שאריות של טפטים.
חמישה שוטרים, שחיכו כנראה בחוץ,
דחפו אותה ונכנסו לסלון. נפלתי מה סולם.
אחד השוטרים הצמיד אקדח לרקתי
ונתן לי מכה בכת בלסת. הוא צעק :״לא
לזוז ! אם תזוז אדפוק לך כדור בראש !״
נדהמתי, איבדתי את ההכרה. כשהתעוררתי
ראיתי שני שוטרים מחזיקים את
החבר שלי, שהוא נכה־צה״ל. אחד כיוון
עליו את האקדח, והשני התחיל לבעוט
בו, כשהחבר שלי צועק :״הרגל! הרגל!״
והם מוסיפים לו עוד ועוד מכות.
הבת שלי, בת ד ,12-,היתד, עדה לכל ה-
מיקרה. היא הציצה דרך חלון־הדלת. לשוטרים
האלה לא היה צו־חיפוש. הם לא
הזדהו, היו באזרחית.
הוציאו אותי לכביש. היתד, שם פודד
קורטינה ועוד שתי ניידוודמישטרה. ראיתי
שהשוטרים שבחוץ עוצרים את כל מי
שהיה בסביבה, ועושים עליהם חיפוש.
אותי הם לקחו לחורשה שמול ביתי,
עם פנסים. חיפשו שם משהו, לא מצאו
כלום ואז הביאו כלבים. השאירו אותי
במכונית. הם חזרו אחרי כמה דקות ואמרו
לי :״הנה, מצאנו את הזולה, מצאנו
את הזולה!״
משם לקחו אותי לפוסטה ** של המיש־טרה.
כבלו אותי מאחורי הגב והכניסו לי
אגרופים בפרצוף, כי לא מצאו בכיסים
שלי כלום. גם כשהם נכנסו לבית שלי,
ותפכו אותו, הם לא מצאו כלום. רק בחצר
מצאו צינצנת, שהילדים הקטנים
משחקים בה, שלחו אותה למעבדה ולא
מצאו כלום.
במיגרש שליד הבית שלי הם מצאו
חומר, אבל אמרתי להם, שזה לא שלי,
שלא אני שמתי את זה שם. הם אמרו לי
אחר־כך שהיד, כתוב על זה השם שלי.
אפילו הייתי סוחר, אני לא מטומטם! אי זה
סוחר כותב על החומר שלו את שמוי
זה כמו רוצח שכותב את שמו על הגוויה
שהוא הרג.
לקחו אותי לתחנת חדרה. הכניסו אותי
לחדר־ד,חקירות והתחילו לקרוע אותי
במכות. הם אפילו לא חקרו אותי, רק
הרביצו. כל פעם שהתעלפתי שפכו עלי
(המשך בעמוד )98
* מצבור סמים בשפת העבריינים.
** ניידת להובלת אסירים.
העולם הזה 2197

— ידידי ה אויבי ם
(המשך מעמוד )27
בעוד כמה שבועות עומדת להיערך ועידה
בארצות־הברית * ,ורבים מן העסקנים
הישראלים שהוזמנו אליה אמרו: כן, אבל
אין אנחנו מוכנים להיפגש עם אנשי־אש״ף.
זהו עדיין בגדר טאבו שהעסקנים
פוחדים להפר אותו.

אכל אנחנו חייבים לשכת כיחד,
לדכר כיחד, לטכס עצה כיחד:
עלינו לכרר כיחד איך אתם יכולים
לעזור לנו לשכנע את דעת־חקהל
כישראל, ואיך נוכל אנו לעזור לכם
לשכנע את דעת־הקהל הפלסטינית
כרחכי הפזורה הפלסטינית הטראגית.
אתם לא תוכלו לעשות זאת
לכדבם. אנחנו לא נוכל לעשות זאת
לכדנו. דרוש דו־שיח רצוף ומתמיד.

אבל כל ההתנחלויות האלה תפורקנה, כך
אני מאמין, עד האחרונה שבהן. וזה יהיה
קל יותר אחרי התקדים של קמם־דייוויד.
הצד השלילי של קמפ־דייוויד--
אתם מכירים אותו, אנחנו מכירים אותו,
אין צורך להרחיב עליו את הדיבור כאן.
אולם הייתי רוצה להצביע על תכונה אחת

אני סכור שעלינו לחשוב על מעשים
גדולים, דרמאתיים, שיביאו
לפריצת-דרך פסיכולוגית גם לעבר
פיתרון הבעייה היותר-קשה של
השגת השלום כין ישראל ופלסטין,
כין הייטראלים והפלסטינים.

וממשה רוממי י
והמחשבה הרביעית: יש מישקע עצום
של שינאה בין קני עמינו. אתם יודעים
זאת, אנחנו יודעים זאת. יש לה שורשים
עמוקים בעבר. המילחמה בינינו נמשכת
זה הדור השלישי. נולדנו בתוך ה־מילחמה
הזאת, גדלנו בתוך השינאה
הזאת. כל פיגוע אלים מצידכם ומצידנו
מזין שינאה זו.

עו־אנאת בכנסת

אני מאמין שיש צורך כצעדים
דרסטיים, דרמתיים, כדי לשנות את
עוכדות־היסוד הפסיכולוגיות.
אינני רוצה להיכנס עתה לבעייה של
הסכמי קמנן־דייוויד ויוזמת־השלום של
הנשיא אנוור אל־סאדאת. יש בהם יסודות
שונים, חיוביים ושליליים. אני סבור שהיסודות
החיוביים חשובים לנו יותר מאשר
לכם.
רק כדי לתת לכם מושג, אצביע על
העובדה שנוצר כאן תקדים חשוב וחיובי.
אני סבור שהעובדה, שנחתם חוזה־שלום
שעל פיו מחזירה ממשלת־ישראל
את כל השטחים המוחזקים בגיזרה המיצ־רית,
מפרקת את כל ההתנחלויות שהוקמו
בסיני ומכירה בכך שאפשר לבסס את
ביטחון־ישראל על סידורי־ביטחון ולא על
כיבוש, יצרה בישראל תקדים פסיכולוגי,
אשר יקל בבוא היום גם על חוזה־שלום
איתכם. אמנם, הבעייה תהיה יותר קשה,
כי השטחים שלכם קרובים יותר לתל-
אביב. הוקמו בהם התנחלויות רבות יותר.
* הכוונה לוועידה מטעם כתב־העת הישראלי
ניו־אוטלוק, האמורה להתקיים
בוושינגטון בסוף חודש אוקטובר.

למרבה הצער, אין זה עדיין שינוי כולל.
לא היה שינוי כלפי הפלסטינים. אך
הוא יצר שינוי כביר כלפי מצריים, שבה
נלחמנו במשך שלושים שנה. הייתי חייל
באותה מילחמה. והנה, במעשה דרמתי
גדול אחד, הכל השתנה בן־לילה.
אני זוכר את היום, ערב בואו של אל־סאדאת,
כאשר ראינו על מסכי הטלוויזיה
מעמד קטן שסימל את הכל: התיזמורת
של צבא־הגנה־לישראל ניסתה לנגן את
ההימנון המצרי, מבלי שהיו בידיה ה תווים.
זה היה מעמד כה מהפכני, כה בל־תי־נתפס,
עד כי יצר מציאות פסיכולוגית
חדשה.

) *1 (11 ״1 *1הכומר המארוני מוברק, שנשא
נאום בזכות אש״ף.

אחריו אינדיאני וכושים מארצות־הברית.

לבסוף, מילה אחת על הוויכוח שהתנהל
כאן היום בין אופטימיזם ופסימיזם.
נדמה לי שהיה זה מר פאז׳טה * שאמר,
כי אינו אופטימיסט. אחרים אמרו שהם
אופטימיסטים.
אני רוצה להכריז שאני נמנה עם האופטימיסטים.
אני מאמין, כי יבוא היום
— ואני חוזר כאן על מה שאמרתי בכנ סת
— אני מאמין כי יבוא היום ויקרה
הדבר שלא־ייאמן. יאסר עראפאת יעמוד
על דוכן הכנסת וינאם באוזני הכנסת,
כפי שאנוור אל-סאדאת עמד ונאם שם.
אני מאמין באמונה שלמה, כי המדינה
הפלסטינית קום תקום. אין דרך למנוע
זאת.
כי כשם שיש לאומה הישראלית הזכות
להגדרה עצמית. ,כן — ובאותה מידה —
יש זכות זו לאומה הפלסטינית. וכשם ש אנחנו
הגשמנו זכות זו, הפלסטינים יגשימו
אותה. על כך אין שמץ של ספק
בליבי.

השאלה היא: איך זה יקרה זו
של יוזמת אל־סאדאת, שכולנו. יכולים
ללמוד ממנה.

האם זה יקרה ברוח של הסכמה הדדית
— לא אגיד ברוח של אהבה, אך ברוח של

אני מתכוון להלם הדרמתי של
המעשה האחד, הנסיעה לירושלים.
מעשה אחד זה, המרגש, הדרמתי,
יצר שינוי בכיר בדעת־הקהל הישראלית.

ז׳אן־קארלו פאז׳טה, מראשי המיפלגה
הקומוניסטית האיטלקית, שהיה מעורב
בעבר בנסיונות להפגיש ישראלים וערבים
בוועידות־הידברות.

חי סכון ב אנ ר גי ה אי!

*0011311

על פי פרסומים ממשלתיים מתברר למעלה מכל ספק כי
הנסיעה באוטובוס חסכונית פי סו ומעלה באשר
לתצרוכת הדלק׳ .הנסיעה באוטובוס חסכונית פי 25
ומעלה באשר להוצאות התשתית. היא חסכונית פי 12
ומעלה בהוצאות מטבע חוץ.

׳שואלים

ד״ר יעקוב ארנון
יושב ליד אורי אב־נרי
בעת נאומו של אחמד צידקי אל־דג׳ני.
לפניהם: ד״ר צבי לם, פרופסור לחינוך.

הסכמה, שתהפוך בהדרגה לידידות, לא
רק מיסגרת פורמלית של דו־קיום, אלא
גם הרצון לחיות ביחד. או שזה יקרה
כתוצאה ממאבק מר וממושך, כפיתרון
כפוי מן החוץ.
אני• סבור שזה תלוי במידה רבה בנו,
הנמצאים כאן — אתם, אנחנו, כל אחד
הנאבק למען עניין השלום.
יבוא היום כאשר הדגל הפלסטיני —
שהוא כיום בלתי־חוקי בישראל ובשטחים
המוחזקים — יתנופף מעל לשגרירות
פלסטינית בירושלים המערבית, ודגל יש ראל
יתנופף מעל לשגרירות ישראלית
שליד הממשלה הפלסטינית שתשכון, כך
אני סבור, בירושלים המיזרחית.

השלום כוא יברא. אנא, הכה נעזור
איש לרעהו דהכיא אותו כמהי־רות
האפשרית :

בעיתאר היי ב !

101111חסכון
הנסיעה. באוטובוס בטוחה פי 15 באשר לתאונות הדרכים. הכל
יודעים כי החסכון הוא הכרח מיידי. לכל ברור כי איננו משופעים
במקורות אנרגיה ומטבע חוץ.

ממשלה, רשויות מקומיות -
עדיפות לתחבורה הצי בורית א ינטר ס לאומי
דגז\^

עדיפות לתחבורה הציבורית־אינטרס לאומי !
העולם הזה 2197

במדינה(המשך מעמוד )46
מים ואמרו :״בן זונה, איזה כוח־סבל יש
לו !״ ואני צעקתי כל הזמן שאני חף
מפשע, שבחיים לא הייתי מסתבך, שאני
מפרנס את מישפחתי בכבוד, והם מרביצים,
מרביצים, וצועקים שהם יודעים ש־סיממתי
את הבן שלי, בן ה־.11

עד כאן.הסיפור.
למחרת מעצרו של אזואלוס הוא הובא
לפני שופט שלום בחדרה, כשהוא כבול
באזיקים. לדבריו, ראה השופט את סימני
החבלות שעל פניו, אך השוטרים טענו
כי הוא התפרע .״איך יכולתי להתפרע,
כשהייתי כבול כל הזמן 7״ שאל אזואלוס.
״פעולות מתוחכמות. השופט האריך
את מעצרו. למחרת היום נבדק אצל רופא
מישטרתי. לדברי אזואלוס התעלם
הרופא מסימני החבלות שבגופו. משם
הועבר אזואלום לכלא רמלה.
הוא שהה חצי שנה בכלא עד למישפט.
במישפט יצא זכאי. היה זה ניצחון לפרקליטו,
מאיר זיו.
הגיב על הפרשה דובר מרחב מישטרת
השרון, אלי זילבר :״הפעולה נגד אזו־אלום
תוכננה במשך זמן רב, אחרי תצפיות
ופעולות המוגדרות כמתוחכמות. היחידה
שפעלה במקום היא חולית־הסמים
של היחידה המרכזית של מרחב השרון.
״זהו מקרה ראשון שחשוד, שנעצר על-
ידי יחידה זו, זוכה. אני רוצה להדגיש
כי יחידה זו פועלת קרוב לשנה, והיא
מוכרת כיחידה המעולה ביותר, המובילה
במיספר לכידות סוחרי־הסמים הגבוה ביותר
בארץ במשך תקופה זו.
״כמקובל עלי, כדובר, השתתפתי בפעולה
זו לכל אורך הדרך. ידוע לי כל משלב
התדריך של מפקד תחנת חדרה ועד לסיומה
נדרשו כל הפעילים בשטח לשמור
על קור־רוח ואיפוק מירבי.״

נשם 1דגחף ןן, דנום ינסק׳ ואדתדמן חתקנצו ברים כל
המיפלגות כדי למצוא להם חיים פוליטיים חדשים

תחיית המתים

ב ד ־ ק ת ־ ד ם?•עד־תמדינה
האם סיפקה המישטרה
כמיס?עד כדי
שיעיד לטובתה?
בקשה חריגה מאד ביקש עורך-הדין
דויד יפתח מבית המישפט המחוזי השבוע.
יפתח גבה־הקומה מייצג את הרצל אבי־טן,
הנאשם בשוד הבנק ברמת־אביב. כעד־מדינה
מופיע בתיק זה אורי •וולף.
במישפט קודם שהתנהל לפני השופט

מנהיג התנועה החדשה, הפרופסור ומי שהיה אלוף
^* 1** 1בצה״ל, יובל נאמן, התגלה כאישיות משעממת ן לא־כאריזמטית
למרות שהיה היחידי שלבש חליפה ועניבה בכנס.

¥1| | 1יךח״כ משה שמיר, שהתנועה החדשה היא גלגל
ההצלה שלו, היה מנחה הערב ונאם נאום פרטי
* 11111
בין כל אחד מהנאומים המשעממים שנישאו בכנס הייסוד.

שופטת כן־עיתו
אין

דויד וולך גילה וולף כי היה מכור ל־סמים,
ואף ניהל תחנה למימכר-סמים.
יפתח רצה להסביר לבית־המישפט כי
וולף מוכן לעשות הכל כדי לקבל את
מנת הסם שלו! זו הסיבה לכך שהפך
עד־מדינה, וזו הסיבה לכך שהוא מעיד בתיק
זה נגד חבריו.
כדי להוכיח זאת, ביקש הסניגור מבית־המישפט
להרשות לו להביא אחות, אשר
תיקח מידגם מדמו של וולף מיד אחרי
הישיבה, ואז יתבדר אם הוא עדיין מקבל
סמים ואם כן — האם המישטרה היא המספקת
אותם. השופטת הדסה בן־עיתו
הבטיחה לדון בבקשה אם תוגש כדין.
הבקשה נדחתה, לבסוף, על-ידי בית־המישפט,
בגלל התנגדותו הבלתי־מנומקת
של נציג התביעה, עוזי שראטר. נקבע כי
אין אפשרות לכפות בדיקת־דם, כאשר התובע
מתנגד.

הד״ר ישראל שייב־אלדד, מפקדה של גאולה כהן
בלח״י ואיש ארץ־ישראל־השלמה, לא הוזמן לנאום,

אולם היה אחד האישים המקובלים ביותר על באי הכנס.

טוח

מנהיג גוש־אמונים לשעבר, חנן פורת, שהצטרף
למיפלגה החדשה, זכה במחיאות־הכפיים הסוערות
ביותר והכריז על המיבצע הראשון של התחייה: קטיף תפוזים.

גאולה נהו מתבוננת בתדהמה במועל היו עור משה שמץ מימין
ך* יה אולי משהו סיימילי בכך שישלו־י
1שת אלפי צירי הוועידה הראשונה
של תנועת־היתחייה נכנסו לאולם בבנייני
האנמיה דווקא מהדלת הצדדית. הדלת
הראשית של ההיכל הייתה חסומה׳ ביגליל
יריד ירושלים הנערך במקום.
הכל התנהג ההייפך ממה ׳שתוכנן. גאולה
כהן עמדה בפתח והתחננה בפני העיתונאים
:״איל השמיצו ! זח דביר חדש ויפה
! תנו לנו צ׳אנס !״ בחוץ עמדו צעירים
ממצפן והפגינו ברשיון. עוד קודם

דור־ההמשך של תנועת־התחייה, ואלה
התיישבו בצורה הפגנתית ומאיימת מול
המטורפים של יוסי דיין. זה הספיק כדי
לשמור על השקט, אפילו של מזל כהן.
חברי תנועת כך, שראו כי תוכניותיהם
סוכלו, הסתלקו לאחר זמן קצר מהאולם.
יגם כמה צעירים ׳מגוש-אמונים, אשר
לא הבינו כל־כך את ״הבגידה״ של חגן
פודה, הרב וולדימן ׳וגרשון שפט, באו
למחות נגד התנועה החדשה, אשר פירקה
מכל !תוכן את גוש־אמוינים. דקות ספו־

יוביל ׳נאמן נישא את נאום־הבכיורה ושליו
כמנהיג התחייה. הוא היה היחידי מכל
באי בנייני ׳תאומה שילבש חליפה, הזוה
ועניבה והצליח להרדים את הקהל בנאום
ארוך ומייגע, שהבשורה היחידה ישבו
הייתה שלתחייה אין מנהיג כאריזמטי.

ד מויו ת
מוכדות
^ ת הנואם הרביעי, אפריים בן־חיים,
הכירו עד לפני חודש רק חברי קיבוצו,
בית־אורן, וכמה פקידים ׳ותיקים של מיש־רד־החוץ.
אולם בן־חיים הופיע לפני כחודש
בנולי כותרת וסיפר לירון לונדון על
יחסיו עם יורשיו שיל הקיסר ביוקאסה המודח,
דאקו. עובדה זו הספיקה ׳כדי להופכו
לאחד ׳ממנהיגי התחייה, וגם כדי שבן-
חיים ישא ׳נאום בן יותר מחצי שעה.

שילוח, טוען בלהט, כי אילו היו בן-
גיוריון, אילתרימן וז׳ביוט״נסקי בחיים, הם
בוודאי יהיו מצטרפים להתחייה.
אחד העיתונאים התלוצץ :״אילו היד.
לשלום עכשיו שכיל, הם היו פולשים הלילה
לכל ההתנחלויות ומחסלים אותן. הן
פשוט יריקות.״ ואכן, אי-יאפישר הייה שלא
להבחין כי מרבית מבאי הכנס הם דמויות
מוכרות מהפגנות ׳גוש־אימיונים וימהתינח־לידות.
אט־יאט
התחיל הקהל להתפזר. גם ׳תנועה
חדשה אינה אוהבת נאומים ארוכים.
מאיר היר-ציון כילל לא נכנס לאולם.
הוא ישיב בחוץ עם חברים. אברהם יפה
כימעט נרדם. ישראל גפן, אביו של
יונתן וגיסו ישל משה דיין, ישב זקוף
כיל הערב כחייל ממושמע. הזמרת נחמה
ליפשיץ, שלפתע גילו ־אותה מחדש, דאגה
שהאיפור שילה, לא יימס באור הזרקורים.

שניים
מראשי גוש־אמונים, שהצטרפו לתנועת התחייה,
בילהה שפר מקדומים והרב אליעזר וולדמן מרבני הגוש.
״הבגידה״ של הנהגת גוש־אמונים בגוש שלהם הביאה לקרע כמעט גלוי בין קיצוני
גוש־אמונים המתכוונים עתה להקצין את פעולותיהם כדי להוכיח כי נוחם עימהם.
לבן

כדי

סגרה אותם המיישטרה בימין כלוב
המורכב ממחסו׳מי-מישטרה, בעיקר
להגן עליהם מזעמם של חברי־התגיו־הנלהבים.

מנהיג
ללא
כאריזמה
ל תנועת כך, כתריסר צעירים, מלבד
הרב כהנא, היושב במעיו־מאסר-דה-
לוכס, הופיעה לכנס. היו שם יוסי דיין,
מזל כהן, הייורקת המפורסמת ,׳ועוד כמה
צעירים נושאי־ינשק, ישישבו ביציע שמ אחורי
הבימה. חברי כך באו לפוצץ את
כנס־הייסוד של התחייה. לדעתם, הקמת
׳תנועה אחרת פוגעת בתנועה של ה״ריב״
שלהם.
ציחי הניגבי, בנה שיל גאולה כהן, אסף
סביבו כמה מצעירי-חרות-ילשעביר, היום

דיות לפני שהחל הכנס קרא להם חנן
׳פורה לשיחה. כשהוא משתמש בשמו שיל
הרב צבי יהודה קוק, רבו של גוש־אמו־נים
לשעבר, והיום הרב הפרטי של התחייה,
הגיע איתם להסכם: איש מהינו־אסים
לא ישא את ישימו המקודש של
גיויש־אמוינים לשווא ,׳וחברי הגוש לא יפריעו.
תוכנן
גס שהעצרת תהייה קצרה, תמציתית
וחגיגית. נדמה היה שהאלוף (מיל).
יובל נאמן למד אירגיון. בצה״ל, ושחנן
פורת למד אירגון בגיוש־יאמונים. אולם
כל התורות לא עמדו לפני יצר הנאום
של קבוצת אנשים שנתנו להם מיקרופון,
זרקורים וימחיאות־כיפיים סוערות כימעט
יעל פי פקודה. ח״כ משה שמיד לא רק
לקח לעצמו 30 דקות יקרות ומשעממות,
אלא בתוקף תפקידו כמנחה הערב, נישא
נאום־זיוטא בין נואם לינויאם. גאולה כהן
דיברה בקצרה, אך דברים מלב אל לב.

מזל כהן, היורקת המפורסמת מנאות־סיני ומי
: | 0ךהח 11,1191ר 1ן|11
ששפכה מלח לקפה של שר־הביטחון באלון־

י י 1י נ
מורה, הופיעה יחד עם אנשי תנועת כך, במגמה לפוצץ את הכנס. רק אחרי שאלה נתקלו
בשומרי־ראש בראשותו של צחי הנגבי, בנה של גאולה כהן, החליטו לוותר על ההפגנה.
היה יזה נאום הרצפלדי טיפוסי, שביו
חזרה המילה ״חברים״ בנימה רוסית בכל
מישיפט.
כאן !־.ביינו גם מארגני הכנס שהקהל
כבר עייף. כדי ׳לשבור את מיקשת הנאומים,
עלו לבמה שני קריינים וקראו
מיצירות ׳נתן אליתרמן, אורי צבי גרינברג,
דויד בן־גוריון, זאב דביוטינסקי ר
׳נעמי שמר. אחרי הקריינים המשיכו בנאומים,
אך הקהל כבר היה עייף. עייף מכדי
לשמוע איך איש ארץ־ישראל-השלמה, צבי

חנן פורה טען ביתום רב :״מחר יום
חדש!״ הוא הציג את המיבצע הראשון
ישל חברי התנועה החדשה: יציאה לקטיף
תפוחי־זהב. אולם המיבצע שיל ראשי
התנועה, החל מ״מחר ׳בבוקר״ ,הוא לנסות
ולאחות את הקרעים ביניהם. על הכיל
מוסכם כי יובל נאמן הוא מיספר אחד —
אך לפחות שישה אחרים מתחרים על
המקום השני.

י! ווו

יוסי ינאי

419

ווו1חווו 111₪מ!1שו!ו
הכל נשאר
במישפחה

החושבים בסתר
כיף היה יכול
של פרודים, יש
להם את החשק

לכל הנשואים האלה
ליבם העמוק מאד כמה
להיות אילו היו על תקן
לי סיפור, שאולי יוציא
לזה.
אני מתכוונת לזמר אבי טולידאנו
אשר ניפרד מאשתו היפהפיה ליאורה.
בני הזוג טולידאנו לא כל כך עושים את
זה יפה, יש פה ושם מריבות, פה ושם
צווים של בית־מישפט ופה ושם ליכלו־כים.
אבל זו לא הבעיה של אבי וליאורה.
הבעיה האמיתית שלהם זה חוג הידידים.

אני
לא יודעת אם לשמוח או לבכות,
אבל בסו־הכל נדמה לי שהכל הסתדר.
אתם זוכרים את אורנה עמרמי היפה,
זו שהיתר. אשתו של שלמה גרוניך
כששניהם היו צעירים ורעננים ז זוכרים.
זוכרים את אחותה היפה, ,טלי עמרמי,
זו שגרה פעם בראש־פינה ואחר־כך באיזה
כפר בסביבות כפר־סבא ועכשיו היא
גרה בבית משגע בעין־כרם? זוכרים. ואת
יענקלה ר ומבליט, המכונה ״האדום״,
זוכרים? בטח זוכרים, איך לא?
אז ככה, פעם פרחה האהבה בין טלי
ויענקלה. כולם אמרו שהיא התחילה לצייר
יותר טוב והוא התחיל לכתוב שירים יותר
טובים, כל זה בגלל האהבה. אורנה
היתד, בטיול במיזרח הרחוק. היא טיילה
וטיילה, נגעה קצת במהרישי וחסתה תחת
כנפיו של קונפוציוס. היא בלעה אמונות
וחזרה לארץ כשהיא שלווה ורגועה, שרו־

אבי לא המתין הרבה עד שמצא לו

איזו ילדה צעירה, בשם לאה אבג׳י,
המלווה אותו לכל מקום ונועצת בו עיני
עגל של מאוהבת. אולי היה טוב לזמר,
שהמאזינות שלו כבר הפסיקו להשתולל
בגללו, שהוא פיתאום מצא מעריצה פר־

טלי עמרמי ויעני,לה רוטבליט
נדאחות לאחות
הידידה נחשפה
אני לא מחדשת לבם שום דבר כשני
מספרת לכם על המשבר הקיים בחיי הנישואין
של מנכ״ל כלל אהרון דוברת
ואשתו דליה. את זה יודעים כולם, וגם
כולם יודעים שהרבנות בירושלים עסוקה
כבר זמן רב בהליכים שלהם.
אני גם לא אחדש לכם שום דבר כאשר
אספר לכם שכל העניין הלא־נעים הזה
של הגירושין בא אחרי שדליה גילתה
שהבעל הנחמד שלה מחזיק לו ידידה.
אולי זו לא היתד. הסיבה היחידה, אבל
זה בטח עזר.
אבל הסקופ שלי הוא אחר לגמרי. אם
תהיו ילדים טובים אני אגלה לכם, מה
שזמן רב רציתי.לספר, אבל מסיבות שונות
לא יכולתי, מי היא אותה עלמת־חן
שדוברת?ובכר אותה על יפני אשת חיקו.
מה פיתאום דווקא השבוע? אני לא
החלטתי לחשוף את הבחורה, אלא דוברת
עצמו. בעוד הוא נמצא בעיצומם של הלי-
כי־ר,גירושין שלו, נסע לניו־יורק, ומבלי
להכחיש, להסתיר או להסוות, לקח איתו
את הידידה שלו לנסיעה זו, כבת־זוגו
הרישמית.

עוד

יה במה שנקרא נירוונה. היא נשארה
חתיכה כמו תמיד, אך משהו השמין אצלה
קצת. היא עברה לגור בירושלים ואחרי
כמה חודשים, נולד, לשמחת כולם,
עמרמי ג׳וניור. הוא, כמובן, יפה וח

כמו האמה והדודה. אורנה גידלה אותו
לבד ותמיד ראו אותה מאושרת ,״מצאתי
את הגבר של חיי״ סיפרה בעיר.
הילד גדל, והאהבה בין טלי ויענקלה
דעכה, טלי התאהבה בבחור בשם איתי,
זה שפעם גר בראש־פינה ושילהב שם
את הזרוקות. אחר-כך עבר לעין־כרם
לשלהב שם את הירושלמיות.
אבל למה לחלק את היופי והכישרון
למישפחות אחרות? יענקלה רוטבליט
החליט שמישפחת עמרמי זה הסטייל שלו,
הוא עבר לאורנה. חברים מספרים שב־שיענקלה
גר בבית הכפרי שלו בהוד-
השרון, הוא נהג לשחק עם הילדים במחבואים
.״הוא תמיד אהב ילדים,״ מספר
חבר טוב שלו ,״אבל תמיד הקפיד על
כך שהילדים לא יהיו שלו.״ אז עכשיו
הוא מסודר. יש לו עם מי לשחק. ואצל
דודה טלי, גם שם הכל פורח. השניים
עוברים מבית לבית בעין־כרם כי הם עוד
לא החליטו איזה בית משרה עליהם אווירה
יותר טובה ויוצרת. לפעמים בשבתות
ובימים טובים רואים את הרביעיה מטיילת
וקוטפת כלניות בהרי ירושלים.
העיקר שהכל נשאר במישפחה.

לאה אבג׳י
מבט מעריץ
טית, אבל מד,אשד, אי־אפשר להיפרד. לכל
מסיבה אליה מוזמן טולידאנו, וכמובן לוקח
את לאה איתו, נמצאת שם גם ליאורה.
ליאורה אינה פוחדת להיות לבד כמו
הבעל שלה, ואין לה ליווי קבוע, והיא
באה לכל מסיבה עם מישהו אחר, אבל
לאבי וללאה לא כל־כך נעים כל העניין.
שליאורה תחייה עד מאה ועשרים, אבל
זה לא מזכיר לכם קצת את ד,סידרה החדשה
בטלוויזיה רבקה?

אז אני לא אחזיק אתכם יותר במתח.
הבחורה אינה אלא עורכת־הדין
סגל, מי שהתפרסמה לפני כמה שנים
כידידה אינטימית של איש־מדינד, בכיר
ונשוי, ומאוחר יותר כחברה הכי טובה
של בני הזוג טלי וא שר ידדין.
אז שיהיה להם כל טוב, ושהנסיעה חזו
ביחד לאמריקה לא תעלה לדוברת יותר
מדי ביוקר, בדיונים שלו לפני הרבנים.

מירי

מירי סגל
נסיעה רישמית

אחת פחות

אני מוכרחה להשתתף בעזרתכם האדיבה בכאבם של כל זאבי תל־אביב, סביון
וירושלים. לא מכבר הם נאלצו להיפרד, במסיבה עליזה, אבל בכל זאת מסיבת פרידה,
מאחת החתיכות הכי רציניות בארץ, ולא סתם חתיכה, אלא גם עם אחת עם ייחוס. אני
מתכוונת לעליזה ארנם, בתו של יושב־ראש ועדת־החוץ־וד,ביטחון של הכנסת,
הפרופסור מיטה ארנם.
עליזה, שלמדה ארכיטקטורה בטכניון בחיפה, עברה כמה משברים בעת האחרונה.
נראה כי המשבר הכי גדול שלה היה שהכתב הצבאי של הטלוויזיה, עמירם ניר,
שחיזר אחריה במרץ, החליט לעזוב אותה, כמובן אחרי שהצליח לכבוש את ליבה,
ולחזור לידידתו משכבר הימים, איה עשת.
בגלל עמידם ואחרים, ואולי קצת בגלל המצב של המדינה הזאת — מצב אשר
,ביצירתו שותף גם האבא היקר שלה — החליטה עליזה לעזוב לכמה שנים טובות את
הארץ ולהמשיך את לימודי הארכיטקטורה שלה בארצות־הבדית.
מובן שהבת של יושב־ראש ועדת-החוץ־והביטחון אינה יורדת. אבל ברגע של, אמת,
באותה מסיבה עליזה, אמרה עליזה :״מי יודע כמה שנים אני לא אראה את הארץ?״

אהבוה יפה
קשה שלא לזכור את השחקנית ליאו רה
ריכלין. לא רק שהיא שחקנית מצו*
יינת, אלא שהיא היתד, פעם אשתו של
השחקן והבמאי עודד קוטלר.
אחרי שליאורה ניפרדה מקוטלר היא
התאהבה בשחקן גדליה כפר* השניים
חיים יחד כבר תקופה ארוכה כשהם מאוהבים
כמו זוג שזה עתה גילה את האהבה,
וכאילו הכירו רק אתמול, למרות שהרומן
שלהם והחיים המשותפים שלהם הם כבר
עניין של כמה שנים.

לאורה ריבלין
יופי אמיתי
הם אומנם חיים ללא חופה וקידושין,
או מה שאומרים לעיתים הקיצוניים ש בינינו
״חיי חטא״ ,אבל זה מעולם לא
הפריע להם, וגם לא הפריע לליאורה לגדל
את צמד התאומים שלה מעודד.
אבל כמו לכל דבר, גם לאהבה יש פי-
רות. אני שמחה לבשר לכם שליאורה
וגדליה מצפים או־טו־טו לצאצא משותף.

ן ז? ד ^ו ע

מאת יגאל לביב

נעלם ונמצא תיק המס
של ציון לוי
תיק״חקירה על חשדות בעבירות מס־ערך־מוסף
של המיסעדן ציון ליי /בעל
מיסעדת ״ציון״ ושותף בפיר בחברת
״סבן-אפ״ ,נעלם בנסיבות מיסתוריות ממשרדי
מס־קניה בתל״אביב. התיק הוח־
פגעי בטיחות במכוניות הרשויות הפדרליות בארצות־הברית
החזירו לתיקונים שורה נוספת של דגמי
מכוניות, שנמכרו באמריקה ברבע הרא שון
של השנה.
במשאיות קלות תוצרת ״פורד״ התגלו
פגמים במערכת־ההגה, כתוצאה מחוליה
חלשה, העלולה להינתק בלחץ ולגרום
לתאונה.
״פורד מוסטנג״ — פגמים בתיבת-
ההילוכים, העלולים לגרום לאובדן השליטה
של הנהג במכונית.
״ב.מ;וו.״ דגם — 3201 מערכת השאיבה
החשמלית במיכל־הדלק לקויה, ויכולה
לגרום לזרימה לא״יציבה של דלק,
העלולה לגרום לתאונה, כתוצאה מהא טת
המנוע.
״פיאט 124 ספורט ספיידר״ — מע-
רכת־פלסטיק במערכת-הבלמים האחורית
לקוייה, ויכולה לגרום לחדירת מים לבלמים,
העלולה לגרום לשבירת הבלמים.
״וולוו״ ,מרבית הדגמים — פגמים
במיכל-חדלק, היכולים לגרום לביזבוז־דלק
ולהתאיידות מהירה באזורים חמים,
כתוצאה מסדקים במיכל-הדלק.

אלוף השש׳בש

הבסיו 20 ודליון
בחרטה גסותו
מי שהוכתר כאלוף בשש-בש, עזר א
טיסונה, הפסיד לאחרונה 280 אלף
לירות אנגליות ( 20 מיליון לירות ישראליות)
במישחקי רולטה במועדוני״ההי-
מורים בלונדון ״קארזון״ ו״קלארמונט״.
אחרי ההפסד הגיע טיסונה ארצה, ונש

בדואר אחרי כמה שבועות, וצורפה
אליו בקשת התנצלות אנונימית. בדיקה
העלתה כי כמה מיסמכים מקוריים
נעלמו מן התיק.
לפני כמה שבועות גילו אנשי מס־הקניה
ברחוב אחד־העם בתל־אביב כי
נעלם תיק מימצאים אחרי פשיטת־קו־

מיסעדן לוי
נזיכתב הסבר
מנדו של מס־ערך״מוסף על מיסעדת
״ציון״ .היחידה לחקירת פשיעה חמורה
במישטרת ישראל, בראשותו של תת-ניצב
סזובןמינקובסקי, חקרה את עובדי
מס״הקניה. כמה ימים לאחר מכן הגיע
בדואר התיק, בצירוף בקשת התנצלות
אנונימית על ההטרדה וההחשדות נגד
העובדים.
אר כאן עד שהושג הסכם בינו לבין בתי-
ההימורים, שלפיו ניתנה לו דחייה של
שנה לפירעון החוב, והותר לו להמשיך
לשחק במקומות אלה בשנה הבאה.
טיסונה נוהג לשחק בשש־בש במקומות
אלה. במישחק זה הוא נחשב כשח קן
מעולה, אם כי הוא רחוק מרמת
השחקנים האמריקאיים, העולים עליו
בהרבה, והזוכים בכל האליפויות הנערכות
בכל שנה במונטה־קרלו ובלאס-
וגאס. בתי־ההימורים בלונדון מתירים
לו לשחק שש־בש, בתנאי כי ישחק גם
מישחקים אחרים שבהם אינו חזק.

מישדחת איז בישראל:

משיכות יתד
ללא דבית

ותתתנחוסח מקשות על

לעו בדי ב ל יל

ההנצצווו בלבנון
אישורי הסיוע לישראל
ראש מישלחת״חקר של אי״ד (גוף אמ ריקאי
פדרלי, הנותן מענקים למדינות
נזקקות) ,ג׳ון בנט, ונציגי השגרירות
האמריקאית בישראל, הבהירו בשיחות
עם חברי ועדת־הכספים של הכנסת, כי
המשך ההפצצות בלבנון וההתנחלויות
מקשה על המימשל בהשגת תמיכה לבקשות
הכספיות של ישראל.
האמריקאים נפגשו לחוד עם יושב״
ראש ועדת־הכספים, ח״כשרמה לו-
רנץ, ועם ראש סיעת המערך בוועדה,
ח״כ עדי אמוראי. בשיחה עם אמוראי
ביקשו האמריקאים לדעת אם ישראל
תוכל להחזיר את הסכומים החל
בשנת , 1981 לאור קשיי המשק כבר
היום. אמוראי הבהיר, כי מצב המשק
ישתפר, שכן השילטון יהיה בידי המערך.
גם דעת״הקהל באמריקה תהיה נוחה
יותר לישראל, הבהיר אמוראי, ביגלל
שינויי המדיניות, ויהיה קל יותר לממשלה
האמריקאית להשיג תמיכה לסיוע
מוגבר לישראל. האמריקאים הדגישו בשיחה
כמה פעמים כי מעשי ממשלת-
ישראל יוצרים נוגדנים בדעת־הקהל הא מריקאית,
ומפריעים לרצון הממשלה
להמשיך בסיוע.

..גאוראן•:
יש וחגב! 1
את היבוא לאנגדה
בעוד שישראל ממשיכה במדיניות-
הייבוא־החופשי והפיתוח לכל, ומבזבזת
את יתרת המטבע שלה על מוצרי־מות-
רות ( 200 מיליון דולר יבוא בשנת ,)1979
קרא הביטאון הליברלי בבריטניה ״גאר-
דיאן״ לחקיקה להגבלת הייבוא, כדי
לגונן על המשק הבריטי מפני אובדן
יתרות־מטבע .״גארדיאן״ קבע כי מח צית
1979 הסתיימה בגירעון במאזן-
התשלומים בסך 1.9מיליארד לי״ש.
הממשלה תצטרך לעשות משהו, והיא
שוקלת צעדים דפלציוניים, שיובילו לאבטלה
ולמיתון.
המאמר מסביר כי השפל הצפוי באר-
צות־הברית יגרום להפניית כמויות גדולות
יותג של סחורות לשוק הבריטי,
בעוד שחיזוק הלירה־שטרלינג ימנע הגברת
הייצוא. ההצעה היא להגביל את
הייבוא ברמה הנוכחית, באמצעות הק צאת
מטבע לשם יבוא ברמה של הייבוא
עתה, ומתן האפשרות לייבואן לבחור
את הסחורה שייבא בסכום שאושר לו.

מלון..באזל־ ינהל

את..סמזאל״

מהמר טיסונה
סיכוי נוסף

בעלי מלון ״באזל׳־־ בתל-אביב, קבוצת
הקבלן מ אי ר שפיגל /חתמה על
חוזה שלפיו תנהל את מלון ״סמואל״
בתל-אביב, וכן את מלון ״טירת בת-שבע״
בירושלים .״באזל״ מנהל כבר את מלונות
״סיטי״ ו״טל״ בתל־אביב, ועתה יהפוך
לרשת״ניהול גדולה. מנהל חטיבת המלונות
ב״באזל״ הוא לסליאדלר.
מלון ״סמואל״ שייך במחציתו למשקיע
הגרמני מנ דרמן (בעל מחצית מלון
״הסלע האדום״ באילת) ומחציתו ל-
״חברה לישראל ב״׳ .בעלי המלון התחייבו
להשקיע 10 מיליון לירות בשיפוצים
בו. מלון ״טירת בת־שבע״ שייך לתעשיין
מרד כי ב ן -חיים, שהוא בעל
מחצית מיפעל ״פרומין״ בשדרות. המח צית
השניה בידי ״כור״ .מלון זה נחשב

בעוד הכל עוסקים מדי פעם בעובדי
חברת-החשמל, שאינם משלמים עבור ה חשמל
שהם צורכים, התברר עתה כי
נוהג דומה יש ב״בנק לאומי״ לגבי משי-
כות״היתר של עובדיו.
בחוזר של אגף כוח־האדם בהנהלה
המרכזית לכל הסניפים, נאמר כי הנהלת
הבנק החליטה לדחות בשלב זה
את חיוב הריבית הרבעונית בחשבונות
עובדי־הבנק לתקופה יולי-ספטמבר. הדחייה
באה כמחווה של רצון טוב מצד
יושב״ראש הנהלת הבנק.

הליברליזציה וב׳מל
הסובסידיות -הש1יאות
שהרסו את המדידות
יושב-ראש ועדת״הכנסת, ואחד מראשי
המיפלגה הליברלית, ח״כיצחק בר מן
/סבור כי שתי השגיאות שחרצו את
גורל המדיניות הכלכלית של הליכוד הן
ההחלטה על הליברליזציה במטבע וביטול
הסובסידיות למיצרכי־יסוד. לולא
שתי שגיאות אלה, היה משק המדינה
ממשיך להתנהל כמו בימי המערך, ללא
בעיות מייוחדות.
ברמן טוען כי מצע הליכוד קרא לביטול
הפיקוח על המטבע בצורה הדרג-

ח״כ כרמן

שומע 1

תית, תוך מיספר. שנים, וכחלק ממדיניות
כוללת. כן קרא לפיחות הדרגתי
של שער הלירה בשיעור של * 5לשנה,
כדי לעודד את הייצוא. ראשי האוצר
הורו על פיחות מיידי של * ,50 וביטול
מוחלט של הפיקוח על המטבע. החלטות
אלה גרמו, לדעתו, לסיחרור האינפלציוני.
החלטה
חמורה נוספת היא ביטול
הסובסידיות בבת אחת. לדעתו היה מקום
לבטלן תוך חמש־שש שנים, מבלי לגרום
לזעזועים במשק. הביטול לא הביא כל
חיסכון, שכן גרם מייד להתייקרויות,
שהגדילו את הוצאות הממשלה בסכומים
דומים. ברמן טען כי ניסה, בשעתו,
לשכנע את ראשי האוצר שלא לבטל את
הסובסידיות, אולם לא היה מי שיקשיב
לדבריו.
כשר למהדרין ומקובל על היהדות הח רדית.
באחרונה
הגיעו תלונות רבות אל מיג־הל״התיירות
על רמת״השירותים בו, ובעליו
התחייבו לשפצו כדי להביאו למצב
מניח את הדעת.

בהניה מיסתורית, מנהלת ושת־סמים בינלאומית, נמרה נוקמת, שונות רוצחים ־
כך מצטיירת מיכל חזן בעיני המישטוה. אולם השופט שיחרר אותה בלי צורו בתרבות

;ותותי, בת השנון
יל פהפיה?זיסתורית, סנהלת רשת־סמים
בינלאומית, שגבולותיה משתרעים
מתאילנד ועד צרפת. נמרה נוקמת
ונוטרת . ,אשר שכרה רוצחים שכירי־חרב
כדי לנקום את דם אחיה. כך תוארה מיכל
חזן על־ידי המישטרה, ובאמצעי־התיק-
שורת.
.מיכל נעצרה לפני חודש ימים באשמת
רצח האחים אברהם (״בבר״) ודויד (״דדה״)
עמר בנתניה. המישטרה ניפנפה במידע
סודי, המקשר את היפהפיה בת ה־ 27 לשני
צרפתים שכירי־חרב, שרצחו את האחים
ועזבו מיד את הארץ. הסיבה לרצח צויינה
על-ידי המישטרה כניקמת-דם. בבר עמר,
בן ה־ ,24 נפצע בחודש אפריל השנה ב-
דירת־סטודיו בפאריס. באותה דירה נמצאו
מתים שני אחיה הצעירים של מיכל,
דויד ומרקו חזן.

שלום ושופט מחוזי אחד דחה ערר ...או־״
לם בסופו של עיון באתי לכלל מסקנה
שלא היתה ואין ראייה מספקת למעצר.״
מיכל שוחררה אף ללא ערובה.
כיצד נרקמה אגדת הסמים והרצח סביב
האשד. הצעירה והעדינה ן
כאשר נרצחו אחיה בפאריס, נמצאה
בדירה, מתחת למיטה, כמות מיסחרית של
סם המכונה ״סוכר חום״ ,שהוא הרואין
בלתי-מזוקק. המישטרה הצרפתית העלתה
סברה כי האחים ניסו להיכנס לעסקי הסמים
בצרפת, וחבורה אחרת התנכלה להם
ורצחה אותם.
מאחר שהרצח בוצע בדירתה של מיכל,
והיא היתה גם זו שגילתה את הגופות,
היא נחקרה במישטרת צרפת. בדרכונה
נתגלתה חותמת כניסה לתאילנד (הידועה
כמקור סמים) בחודש מארם השנה. התברר
כי היא גם נסעה לגרמניה לסוף-
שבוע, סמוך לתאריך הרצח. גם נסיעותיה
התכופות לישראל עוררו חשד. אולם ה-
מישטרה הצרפתית לא מצאה יסוד למעצ-
רה. היא שוחררה מיד וחזרה לישראל,
עם גופות אחיה. השניים הובאו לקבורה
ברוב-עם בקבר־אחים בבית העלמין ב-
באר־שבע.
גם ביום שבו נפגש צוות העולם הזה
עם מיכל, חזרה זו מבית־הקברות. לפי
מינהג יהדות מרוקו, עולים הקרובים לקבר
בשנה הראשונה מדי שני וחמישי
בשבוע. על הקברים המטופחים מונחים
פרחים רעננים בכל שבוע.

מוו ת
בפאריס
ף* עולם הפשע הישראלי רבים הגב,רים
האלימים והפסיכופטים הקשו חים,
אולם נשים יפות מעטות בו מאד.
אמצעי התיקשורת הירבו לתאר את מיכל,
צעירה אכסוטית, שעבדה כדיילת־יופי של
לון וכדוגמנית של גוטקם, ואשר לפני
כחמש שצים עזבה את ישראל ונסעה ל לונדון
ללמוד קוסמטולוגיה.
סממן נוסף, שהגביר את ההתעניינות
ביפהפיה, היא עובדת היותה בחודש השמיני
להריונה, כאשר אינה נשואה. לכל
שאלות החוקרים סירבה מיכל למסור
מיהו אבי תינוקה. בפגישה עם העולם הזה
הסבירה כי סירבה לערב אדם שהינו חף-
מפשע בכל החקירה הנערכת בארץ. היא
גילתה כי אבי התינוק הוא צעיר צרפתי
בן ,26 נוצרי תושב פאריס, העובד בחב-
רת־ביטוח. את קשריה עימו ניתקה לפני
שגילתה כי היא בהריון. עובדה זו נתגל תה
לה רק שבוע לפני הירצחם של אחיה,
ואז היתה כבר בחודש השני להריונה.
מיכל היתה קשורה מאד לשני אחיה,
הצעירים ממנה בשנים, עם דויד ( )25 התגוררה
בשנתיים האחרונות בפאריס. הוא
נשא לאשר, צעירה אלג׳ירית תושבת פאריס.
פטריסיה, ומיכל התגוררה תקופת
מה עם שיניהם. דויד עסק במיקצוע המיש-
פחתי — תפירת נעליים, מיקצוע שבו
עסק אבי-המישפחה עוד בקזבלנקה שב
קרובי

שואין

מיכל חזן על ל,כר שני אחיה
מה היא עשתה בתאילנד?
מרוקו. מיכל עצמה עבדה כמלצרית ב-
מיסעדה ישראלית בפאריס.
מרקו, האח הצעיר, בן ה־ ,20 השתחרר
מצה״ל, אחרי שסיים את שירותו בחיל-
האוויר. מכיוון שעמד לשאת לאשה את
פולט היפה מבאר־שבע, בא לפאריס לקנות
מוצרי־חשמל וחפצים שונים לחתונה.
הוא נרצח בדירתה של מיכל יום לפני
מועד חזרתו לישראל. בכרטיס שנותר
חזרה מיכל לארץ, עם גופות שני אחיה.
אחרי שחזרה לישראל, היא מתגוררת
עם הוריה בשיכון ד׳ בבאר־שבע, בבית-
דירות עלוב ועממי. מהחצר עולה צחנת
ביוב שלא תוקן זה זמן רב. הדירה מרוהטת
בניקיון אך בפשטות רבה, ברהיטים
ההכרחיים בילבד .״האם זו נראית לך

בדירתם של סוחרי סמים בינלאומיים?״
שואלת מיכל בחיוך שובה לב.
נסיעה לתאילנד
** רב יום־הגיפורים שוחררה מיכל
*״ ממעצרה הממושך על-ידי השופט
בנימין כהן, נשיא בית־המישפט המחוזי
בתל־אביב. בהחלטה סוחפת וחסרת־תק-
דים ביטל השופט לחלוטין את המידע הסודי
שהציגה המישטרה .״לא. נעים לי
שאיני מבקש מהסניגור חיים קאזים לטעון,״
ציין השופט ,״הדבר לא !נעים לי
מכיוון שאני שומע שכבר שני שופטי-

ן* גורל ׳העיוור הפגיש בצורה מיק י
י רית ושטנית אך מישפחות עמר וחזן
כמה פעמים במשך השנים, ורקם מסכת-
יחסים מיקרית וקטלנית בין שתי המיש-
פחות.
גם בבית־העלמין של נתניה מצוי קבר-
אחים, לשני בניה של מישפחת עמר,
בבר ודדה.
שתי המישפחות הן יוצאות קזבלנקה
במרוקו. ההורים עוסקים באותו המקצוע,
סנדלרות, ואף הכירו היכרות שיטחית זו
את זו עוד בחו״ל. מאז עלותם ארצה,
ב־ ,1962 לא התראו כלל. אולם בדצמבר
בשנה שעברה התאהב מרקו חזן בחברתו
ללימודים מבאר־שבע, פולט עמר, והח ליט
לשאתה לאשה. פולט היא בת-דודה

של עמר מנתניה. אולם גם אז לא חודשו
הקשרים עם הענף מנתניה, ובני הדור
הצעיר לא הכירו זה את זה כלל.
בבר, שלפי דבריו לא היה ״טלית שכולה
תכלת״ ,הסתבך בישראל בעניינים
שונים עם המישטרה. הוא נחשד בניהול
חבורת סמים, ברצח אלי ועדש, בפיצוץ
דיסקוטקים בנתניה ובעוד מעשים שונים.
לפני יותר משנה עזב את הארץ ונסע
לפאריס, שם נשא לאשה צעירה צרפתיה.
בדרך מיקרה הכיר מרקו חזן, זמן קצר
לפני מותו, את בבר במועדון־לילה בפאריס.
כאשר התברר לשניים שהם עומדים
להפוך קרובי־מישפחה, עם נישואיו של
מרקו לפולט, התיידדו, והחליטו לבלות
את הערב האחרון של מרקו בפאריס יחדיו.
הם קבעו פגישה בדראג־סטור מטי־ניון
באותו ערב.
לדברי בבר להעולם הזה, בראיון שנתן
כאשר חזר ארצה, טען כי הפגישה נקבעה
לשעה עשר בערב, וכי הוא הוזמן
עם אשתו. לעומתו טוענת מיכל כי אחיה
קבע פגישה עם בבר רק לשעת חצות,
וכי לא ידע כלל על קיומה של אשתו.
בבר סיפר שמרקו הופיע לפגישה בעשר.
אך ביקש להיעדר לכמה דקות, ואמר
כי ילך לסטודיו וישוב מיד. כאשר
לא הגיע אחרי שעה וחצי, נסע בבר ב מונית
לסטודיו, צילצל בפעמון הפנימי
ונענה. הוא עלה לקומה השלישית וראה
את דלת הכניסה עומדת פתוחה במיקצת.
לשאלתו :״מרקו?״ נפתחה הדלת לרווחה,
והוא נכנס פנימה. שם תפסוהו זוג
ידיים אדירות והטילוהו לארץ בכניסה
לדירה. הוא שמע התלחשויות, ויריה כורתה
ברגלו. שני אנשים עזבו את הדירה,
ובאור הקלוש שבקע מחדר־המדרגות הבחין
שאחד מהם היה כהה־עור.
מיכל הגיעה לדירה כדי לעזור למרקו
לארוז את מיזוודותיו, יחד עם
המישטרה הצרפתית, שהגיעה כדי לאסוף
את בבר הפצוע לאמבולנס.
מיכל ראתה את ההמולה, אך לא הכי-

רה את בבר, ולא התעניינה בנעשה. היא
עלתה לדירה ומצאה את הדלת נעולה.
אולם גניחות שנשמעו מתוך הדירה דה-
פוה לנסות לפרוץ את הדלת. היא לא
הצליחה, ולבסוף נכנסה לדירתה דרך מיר־פסת
של דירה סמוכה.

קורבן
או רוצח!
^ חדר מצאה את שני אהיה, שות־תים
דם, מוטלים על הארץ, כשסימני-
תיגרר, ניכרים מסביב. מרקו היה כבר מת,
אך דויד עדיין גנח. מיכל החזיקה אותו
בזרועותיו כעשרים דקות, עד שמת. את
אשר אמר לה בשעת גסיסתו, אם בכלל
היה מסוגל לדבר, אין איש יודע.
בבר הכחיש כל ידיעה מדוע נורו היריות,
מדוע פגעו בו, וטען כי היה קורבן
מיקרי שנזדמן לדירה באקראי, מתוך
ידידות עם מרקו. לדבריו — כוונו היריות
אל האחים חזן, והוא היה קורבן
תמים.
מיכל מעלה גירסה שונה. לדבריה היו
אחיה בחורים טובים וחרוצים שלא הס תבכו
מעולם עם החוק. לדעתה, גילה בבר
כי מרקו עומד לשוב למחרת לישראל,
וכי הוא בחור תמים וצעיר, ולכן ניסה
לשלוח דרכו את הסמים לישראל. מטרת
הפגישה בדירה היתה, לדבריה, אריזתו
של הסם במיזוודותיו של מרקו.
היא מניחה שבבר לא בא לבדו, אלא
בלוויית שותפיו לעיסקת־הסמים.
כאשר סירב מרקו להפוך בלדר, פרצה
תיגרר, ובמהלכה. נהרג הצעיר. דויד, האח
הגדול, הגיע בדיוק אז לדירה כדי לחפש
את מרקו, מישהו פתח לו את הדלת והלם
בראשו במכשיר כהה, ואז ירה בו שתי
יריות. את הדברים הללו היא מחזקת בתוצאות
הנתיחה־שלאחר־המוות . ,שקבעו
כי דויד נורה מאוחר יותר, והוכה על
ראשו במכשיר כבד.
יוליה בבאר־שבע

פרקליט קאזים
המידע הסודי לא היה

*ץ דמן נורה בבר? לכך אין לה הס ס!
בר, אלא אם כן היה זד, לצורך יצי רת
אליבי, או תוך מריבה עם שותפיו
לעיסקה. על כל פנים, הקליע שפגע ב־בבר
נמצא, לדבריה, על ידי מישטרת
צרפת בתוך הדירה, ליד המירפסת, דבר
המפריד את טענתו כי נורה בכניסה ליד
הדלת.
מיכל מספרת כי כלי־הרצח נמצא כעש רים
מטרים מבבר, על המדרכה שליד הבניין.
היה זה אקדח עתיק-יומין ונדיר,
אשר לדברי מישטרת-צרפת משמש בעיקר
עבריינים מבראזיל, דבר המסביר את
העור הכהה שעליו דיבר בבר.
למחרת הרצח בפאריס, כאשר שוחררה
מיכל ממעצרה, טילפנה להוריה בבאר-
שבע. ההורים כבר ידעו על האסון מהודעות
ברדיו הישראלי. היא ביקשה לשוחח
עם פולט, ארוסתו של האח מרקו.
אולם פולט, שהיתר, שטופת דמעות,
סירבה לדבר עימה. ואז אמרה מיכל להוריה
כי כאשר היא תחזור לישראל, אינה

דויד ואשתו ומרקו חזן
מתחת למיטה, כסות מיסחרית של ״סוכר חום״

רוצה לראות את פולט לנגד עיניה, מכיוון
שהיא בת דודתו של בבר ,״ובבר קשור
לרצח של האחים שלי.״
על שיחה זו התבססו עיקר חשדות ה־מישטרה.
מכך הבינו השוטרים שמיכל
חשדה בבבר ברצח אחיה, וכי היא תיב־ננה
את הנקמה, שכרה רוצחים בצרפת
והביאה למותו של בבר ואחיו הצעיר
דויד, עין תחת עין.
מיכל אינה מכחישה כי לדעתה, היה
בבר מעורב ברצח, אולם היא סבורה ש היו
לו שותפים. ימים מעטים אחרי הרצח,
כאשר היתה בדירתה בפאריס, טילפן
אליה אלמוני ואמר ״מישל? (כינויה של
מיכל בצרפתית) כאן מדבר דדה, תיזהרי
לך וצחק צחוק שטני. לדעתה, היה
זה אחד הרוצחים, אשר הזהיר אותה. לא

היה זה בבר, מכיוון שהוא היה בבית-
החולים תחת מישמר כבד.
תינוק בבטן
ך 0אביה של מיכל, אברהם, נעצר
^ שלושה שבועות אחריה, כחשוד ברצח
האחים עמר. אולם גם הוא שוחרר
יחד עימה.
מיכל אינה מתכוננת לשוב עוד לפאריס.
אחרי מות אחיה, החליטה כי עליה
ללדת את התינוק שבביטנה. הוא יהיה
זכר לאחיה. והוריה, למרות היותם ממיש-
פחה מרוקאית מסורתית, מסכימים עימה
ומוכננים לעזור לה לגדלו.
מיכל אינה מתכוננת להינשא. היא עברה
אכזבה קשה בחייה, ולא תיתן עוד
מקום לאהבה בליבה.
אביה סיפר כי בהיותה בת 17 הכירה
בחור מבאר־שבע. השניים התאהבו ,״ואהבה
כזו לא ראיתי בימי חייו,״ אומר
האב. הם יצאו חמש שנים והחליטו להת חתן.
אחרי
האירוסין נסע החתן לאילת כדי
להרוויח כסף. חברה טובה באה למיכל,
שעבדה אז כדיילת־יופי, וסיפרה לה ש אהובה
בוגד בה באילת. מיכל נסעה לשם
ותפסה אותו בקלקלתו עם האשד, האחרת.
היא השליכה בפניו את תכשיטי־הזהב
שנתן לה לאירוסין ואמרה :״אם יכולת
לעשות כזאת לאהבתנו, איני רוצה לראותך
עוד!״ ומאז לא הסכימה לראותו.
הוא חיכה לה עוד שנה תמימה, עד שהתייאש
ונשא אשד, אחרת. כמה חודשים
אחרי כן עזבה מיכל את הארץ בפעם הראשונה.
״אני
בטוחה שזה בן זכר,״ אמרה מיכל,
״הרגשתי אותו זע בביטני עוד בחודש
השני. רק בנים נעים כל-כך מוקדם.״
התינוק המצופה, וטיהורם של אחיה,
הם כל רצו׳נד, של מיכל חזן, אשר בית־המישפט
לא מצא די יסוד למעצרה, אך
מצא יסוד לרחרח סביבה ״שמא תיכנונה
או עצתה עומדים מאחרי הרצח.״

אילנה אלון

קולנוע סרטים הגרגץ נים הצעירים
הקולנוע הדינאמי, הצעיר והתוסס ביותר
היום באירופה, הוא הקולנוע המערב־גרמני.
הגרמנים
יכולים להתגאות היום בסיד*
רה של יוצרי סרטים מן השורה הראשונה,
שאפילו הוליווד הגדולה והכל-יכולה,
׳מתחילה לחזר אחריהם. אין לראות בכמות
-הסרטים הגרמנים המופצים בישראל
מדד לחשיבותם. ההפצה הישראלית
פיגרה תמיד בכמה שנים, כשמדובר על
הכרה בכיוונים חדשים בקולנוע.
מזלו של חובב־הקולנוע בישראל הוא,
שהרשויות בגרמניה תפסו את חשיבות
התרומה התרבותית שיש לקולנוע היום,
בארצם, ולכן משתדלים להביא את בשו־

דורף, במאי שלפחות אחד מסרטיו, הכבוד
האבוד של קתרינה בלום, זכה בהפצה
מיסחרית בישראל ולהצלחה לא־מבוטלת.
שלנדורף הקדים, למעשה, את חבריו,
גם בניסיון וגם בהופעה ראשונה על מסכי
העולם. הוא כיום בן ,40 ואם כי סגנונו
הוא פחות אישי מזה של עמיתיו, הוא
מהווה חלק בלתי-נפרד מקבוצת הצמרת הזאת.
בהיותו נער חי בצרפת, שם החל גם
בעיסוקיו הקולנועיים, כשהוא משמש בין
השאר עוזר במאי לכמה מן היוצרים ה בולטים
בגל החדש, כמו שאברול, לואי
מאל ואלן רנד( ,עימו עבר למשל על אשתקד
במריאנבד) .עם שובו לגרמניה, הצטרף
לכל המתקוממים נגד המצב היסוד
של התעשיה שם, שבתחילת שנות השישים
פעלה עדיין תחת ההלם של מילחמת־העולם,
והשתדלה שלא לנגוע בשום נושא
כואב ומשמעותי, מתוך ההנחה שהקהל

פולקר שלנדורף (ממושקף) משתעשע עם גיבורי ״תוף הפח״

פסטיבל קאן 1979 נתן את הפרס לבמאי שיבקר בישראל

הלם מילחמת העולם השנייה
רתם לכל מקום בעולם, באמצעות מחלקות
התרבות של השגרירות הגרמנית
או על־ידי מכון גיתה.
כך קרה גם בישראל. חודש אוקטובר
בוסלושת הסינמטקים יספק לישראל
תמונה מהימנה של הקולנוע הגרמני.
אם בשבועות קודמים של קולנוע גרמני,
עשה הקהל הכרה עם סירטי פא-
סבינדר, ונדרס והרצוג, שאפשר להתייחם
אליהם כמעט כמו אל השילוש הקדוש
של התעשיה הגרמנית הצעירה, תורחב
היריעה הפעם לטובתו של פולקר שלג־

הרחב רוצה בידור ובידור בלבד.
סירטו הראשון של-שלנדורף ראוי להיחשב
ליצירה הקולנועית המקורית הרא שונה
של הקולנוע הגרמני הצעיר. הכוונה
לטרלם הצעיר, עיבוד לספר מפורסם
מאד של הסופר היהודי־שווייצי, דובר מוזיל,
אודות פנימיית נערים בגרמניה ש לפני
מילחמת״העולם הראשונה, שבה מתעללים
הילדים הנוצרים בנער יהודי, תוך
כדי גיבוי מלא של ההנהלה ורק מוחא
אחד ויחידי מוצא את עצמו, בסופו של
דבר, נאלץ לפרוש מן המקום.

פאסכינדר מביים את ״נישואיה של מריה בראו]״
מילחמה נגד עיוותים חברתיים —

אנג׳לה וינקלר כ״בבוד האכוד של קאתדינה כלום״
נושא כאוב ומשמעותי

מעמד מתוך סירטם של שלנדורף ופון מרוטה ״ירייה של חסד״
— ובעד מעמד צודק לאשה בחברה
העולם הזה 2197

הסרט, שנראה כתמונה של גרמניה הנאצית
בזעיר־אנפין, גילה גישה ביקורתית
חריפה של שלנדורף לבני עמו, ועשה
רושם חזק ביותר בפסטיבל קאן.1966 ,
מאז הצטיינו סרטיו של שלנדורף בגישה
הליברלית שלו, ברצון העז ללחום
נגד עיוותים חברתיים וסוציאליים, במיוחד
מתוך התחשבות בעבר הקרוב של
גרמניה, ובנטיה שלו להשתמש מדי פעם
בפעם במקורות ספרותיים מכובדים מאד,
כמו, למשל, קלייסט (מיכאל קולהאס),
ברכט (בעל) ,היינריך בל (הכבוד האבוד
של קתרינה בלוס) ,הנרי ג׳יימס (מניעיה
של ג׳ורג׳ינה) ,או מרגריט יורסנר (יריה
של חסד).
כרבים מחבריו בגל החדש הגרמני,
רגיש שלנדורף במיוחד למעמד האשה בחברה,
והדבר משתקף בסרטיו, לא מעט
בשל שיתוף הפעולה ההדוק בינו לבין
רעייתו התסריטאית והשחקנית מרגרטה
פון טרוטה, שהפכה באחרונה גם במאית.
לא רק היחס לקתרינה בלום, בסרט ש ביימו
יחדיו, מצביע על כך, אלא גם
סרטים נוספים כמו אשה חופשית, המציג
את סירוב החברה להתייחס אל אשה כאל
יצור שווה־ערך, או ידיה של חסד,
שבה צריכה אשה לשלם בחייה על העובדה
שאינה מתייחסת לאנשים במיל־

נש>ם גזובות
>ותר
אחת שרה, השנייה לא
— אנ- הבולטת במידה
מרשים,
שהפבה

(פריז, תל־אביב, צרפת)
יאט ורדה היא ביום
בבמאיות הקולנוע של צרפת, וסרטיה מצטיינים
רבה של אהבת אנוש, בתוספת עיצוב אסתטי
המזכיר שוב ושוב את העובדה שהיתה צלמת לפני
במאית.
אלה גם התבונות הבולטות בסירטה זה, שהוא כבר
כבן שנתיים, ואשר זבה להיות מוצג בישראל, אחרי
שצפו בו בשבוע־הסרט״הצרפתי האחרון, שנערך בתל״אביב.
מעשה בשתי נשים הנעות במסלולים מקבילים, וב־פגישותיהן
במשך שנים אחדות. הסיפור מתחיל כשהאחת,
בת ,17 מגישה עזרה לשנייה, המבוגרת ממנה, והנשואה
לצלם. ההמשך מראה כיצד מוצאות שתי הנשים את
מקומן, כנשים וביצורי־אנוש, בצרפת של היום, וכיצד הן
מצליחות להגיע ממעמד של יצורים מסוג ב׳ ,לבנות־אנוש
עצמאיות ומשוחררות.
הצעירה יותר עוזבת את הבית, הופכת זמרת מחאה,
שרה בחוצות וחיה מחוץ למימסד, עד שהיא מתאהבת
בסטודנט פרסי, נוסעת עימו לביתו, ומגלה שאהבה בפא ריס
אינה דומה לחיי״נישואין במדינה מוסלמית. המבוגרת
יותר מתאלמנת, אחרי שבעלה מתאבד, היא הופכת עו-
בדת־סוציאלית ועוזרת לנשים אחרות לעמוד על רגליהן.
בסופו של דבר היא מוצאת את אושרה בחברת רופא, אולם
רק אחרי שזה מסבים להכניס סדר בענייניו המישפחתיים.
ורדה מאמצת לעצמה את נקודת המבט של האשה

ואלרי מרם ותת ליוטר: האושר
לבל אורך הדרך, והגברים בסרט זה, מן הראשון ועד
האחרון, הם לסירוגין חלשים, אטומים ומוגבלים, וקצת
לא ישרים. בל זה לא מתוך רוע לב, אלא בתוצאה מחיים
וחינוך מסוג מסויים מאד של חברה, שהיא החברה המערבית
שאותה מבקרת ורדה. אם התחלת הסרט היא
זה מזכיר קצת את גישת הבמאית באושר, שאף הוא
הוצג מנקודת מבט נשית, אבל בשני המיקרים, זו נקודת
מבט מעניינת שכדאי לראותה.

מצוד אדזר>
צד>ק
חמישה ימים מן
מרגרטה פון טרוטה
במאית תסריטאית ושחקנית
חמה כאל חיילים, אלא כאל יצורי-אנוש.
פון טרוטה ושלנדורף, העומדים לבקר
בשבוע הבא בישראל, אחראים לחמישה
מתוך 12 הסרטים שבשבוע הגרמני. טר־לס
הצעיר, העושר הפיתאומי של אנשי
קומבאך שאותו ביים שלנדורף ומרגרטה
פון טרוטה שיחה בו והשתתפה בכתיבתו,
הכבוד האבוד של קתרינה בלום (שלג־דורף
ביים, פון טרוטה כתבה) ,ידיה של
חסד (שלנדורף ביים, פון טרוטה כתבה
את התסריט ומשחקת) ויקידתה השנייה
של קריסטה קלאגה (פון טרוטה ביימה).
סרטי זה הוא אולי המינשר הפוליטי ה־מילטנטי
הטהור מבין כל החמישה, כשהוא
מתאר כיצד אשה משכנעת כמה חב רים
לשדוד בנק, כדי שיהיה בידיהם
הכסף הדרוש לקיום מעוך יום לילדים,
מעון חיוני עבור האימהות שרוצות לעבוד
ואין להן היכן להשאיר זאטוטיהם.
הסרט, שהוצג כבר בפסטיבלים רבים,
מהווה ביקורת חריפה מאד על המימסד
הגרמני ועל אטימותו המהוגנת, אך לא
רק עליו. אנשי דת וסתם בורגנים שפוחדים
לחשוב וחוששים לנקוט עמדה,
זוכים בקיתונות של רותחין לא פחות
מן המימסד הרישמי. הסרט אינו מתיימר
אף לרגע להיות אובייקטיבי, הוא מתאר
את האירועים מנקודת המבט של קריסטה
קלאגה, הגיבורה ששדדה בנק כדי לעזור
לילדים, והוא עשוי להעמיד במבוכה אנ שים
שאינם יכולים להשלים עם הרעיון,
כי לעתים, המטרה מקדשת את האמצעים.
כאילו על מנת לתת. יתר תוקף לאירוע
זה, יתחיל מוסיאון תל-אביב, להציג, החל
בשבוע הבא את נישואיה של מריה בדאון,
אחד מסרטיו החדשים של פאסבינדר,
אפוס המתאר, את כל הלכי הרוח הפוליטיים
והפסיכולוגיים בגרמניה המתחדשת.
מצד שני, סינמטק תל־אביב יציג כעש רים
פעם, במשך החודש הקרוב את ידיה
של חסד של שלנדורף ופון טרוטה, סרט
שנמצא בישראל כבר שנתיים, אבל אף
בית־קולנוע לא הסכים להסתכן בהצגתו.
אם להוסיף לרשימה את שני סרטיו של
הרצוג שהופצו כבר בישראל, קאספר
האוזר וסטרושק, נראה שהקולנוע הגרמני
בכל זאת מתחיל לחדור לתודעה.
ה עו ל ם הז ה 2197

הבית

(אופיר, תל־אביב, ארצות־הברית)
— ג׳ורג׳ פפארד, שהחליט, כנראה,
שאיד ווכה בתשומת־הלב שהוא ראוי לה, עשה סרט
זה בכוחות עצמו. אם לשפוט לפי התוצאה, נראה שהאח רים
צודקים, לא הוא.
הסיפור שייך לשיגרה הישנה והרגילה ביותר של סירטי
המתח ההוליוודיים. אדם בורח מן הכלא והמישטרה מנסה
ללכוד אותו. מאחר שהנמלט הוא פפארד עצמו, ובראש
המצוד אחריו ניצב נוויל בראנד, בעל ותק בתפקידי נבלים
מכל הסוגים, ברור כבר מן הרגע הראשון לצז -מי
צריך לעמוד הקהל. אם הרמז אינו ברור די הצורך, תוך
זמן קצר מסתבר שחנמלט הוא שוטר מעולה לשעבר,
שהרג את המאהב של אשתו, פשע מכובד בהחלט, והוא
נמלט מן הכלא ימיים אחדים לפני שיחרורו החוקי, מפני
שבנו נפגע בתאונת״דרבים, והוא רץ לעמוד למראשותיו.
שוב, לב אם יהודיה לא תובל לעמוד בפני שמאלץ שכזה.
הסרט הוא סידרה של הרפתקות ותכסיסים שבעזרתם
מצליח פפארד להערים על רודפיו, כשבכל אחד מהם הוא
מתגלה כאביר בשריון לבן, איש צדק מופתי שלא יפגע
לרעה אפילו בעכבר.

ג׳ורג׳ פפארד: האביר בשריון הלבן
בסך־הכל, זה אחד. מ או ת ם הסרטים, שהיו נראים
מתקבלים בהחלט על הדעת אילו הוצגו בערב כלשהו
בטלוויזיה, כאשר אפשר לשבת בכורסה וללגום בוסית.
הקולנוע צריך היה לספק קצת יותר מזה.

חיקוי חיוור
למל ב רו ק ס
רבי אברהם במערב הפרוע
ארצות־תל־אביב,
(מקסים,
הברית)
— הרעיון כשלעצמו
אינו רע: רב יהודי נשלח מעיירתו שבפולין, להנהיג קהילה
בסן־פרנציסקו, והוא נאלץ בדרכו, לחצות את היבשת
האמריקאית מחוף אל חוף, בימים שבהם חיה המערב
הפרוע עוד בשיאו.
אבל כידוע, רעיון אינו סרט, ועובדה זו מתבררת אחרי
בחמש דקות. רוברט אולדריץ׳ שיבול להיות במאי מזהיר
של סירטי פעולה ( 12 הנועזים) ,וסירטי אימים (מה קרה
לבייבי ג׳יין) או דרמות חזקות (הסכין הגדולה) נראה
כאן אבוד לחלוטין בתוך עולם זר לו, עולם שמחציתו
הושאלה ממל ברוקס ומחציתו השנייה מסדרות טלוויזיה
במו סמית וג׳ונס.
הרבי השלומיאל, שאותו מגלם ג׳ין זילדר, נתקל, בבר
עם צעדיו הראשונים ביבשת החדשה, ברמאים וגנבים
המפשיטים ממנו את מיבנסיו, הלבה למעשה. מי שמושיע
אותו מן הצרה הוא גנב עוד יותר מוכשר, אשר מוביל
אותו לבל אורך הדרך, ומסיים את הסיפור בידידו בלב
ובנפש.
וילדר מנסה להפוך את הרבי למעין מוקיון מלבב
והאריסון פורד משתדל להיראות במו גלגול חדש של ג׳ואל

ג׳ין וילדר: מוקיון מלבב
מקראה. אלא שווילדר מתקשה למצוא את הטון הנבון
לתפקיד זה, ובכל פעם שהוא עובר מרצינות לצחוק
ומצחוק לרצינות חורקים המהלכים בקולי קולות, ואילו
לפורד חסר היום בדיוק מה שהיה חסר למקראה בצעירותו
— קמטי הפנים המעידים שאבן מדובר באיש מנוסה,
שעבר את המערב בכל הכיוונים ואין עוד מי שיכול להפתיעו.

חזיות ״שנטל״ מצטיינות
במראה אופנתי עם שיק
באיכות הבד והתפירה
ובהתאמה אופטימלית לגופן־.
״שנטל״ היא התשובה לנשים
המבינות את היחס בין
המחיר לאיכות.

?^818

להשיג בחנויות המובחרות

סלון מלכה, פסג׳ הוד, דיזנגוף 101ת״א • סלון לילי, ריינס 20 פינת פרישמן ת״א
בוטיק גינט, דיזנגוף 204ת״א • פאם־פאטל, ככר המדינה ת״א
סלון זיווית, דרך הי ,5חיפה • סלון שלווה, רח׳ הרצל ,36 חיפה,
סלון אביבית, בן יהודה ,17 ירושלים• סלון חנה, ביאליק ,19ר״גי בוטיק ארמון, הרוא״ה ,2ר״גיטלון אורית, רוטשילד 79פ״תיסלון קליין, ק.ק.ל 117 .באר־שבע
לבני שירי, פסג׳ רוטשילד בת־ים יסלון ציפורה, סמילנסקי ,1נתניה •פנינת חן, שנקר ככר ויצמן, חולון• סלון רימונה, שינקין נ, גבעתיים• סלון דואט, מרס דקל, נהריה
סלון אינטים, מרס מסחרי — כפר שמריהו• סלון ונוס, מרס מסחרי א׳ ,אשדוד • בת־חוה, רח׳ הרצל ,192 רחובות •שלין לי־לה, סוקולוב ,70 רמת השרון

תצוגת המזרח, שוק נצרתיאופנת ענו העתיקה, עכו העתיקה •מדי ׳,רח׳ הרצל ,7חיפה

העולס הזח 2197

שיחר
צל״ג

הבזיון זוו־ם

!• לתסריטן ולבמאי יוסי גודארד,

עבור תוכנית התיעודית־כביכול על השומרים
אלכסנדר זייד וחבריו, ששודרה ביום
החמישי.
היה זה מערבון גרוע, שבו התרוצצו
האינדיאנים הרעים (הערבים) בצורה מגוחכת
ותת־אנושית, כשכל משאת־נפשם
היא לרצוח יהודים. ולעומתם הקאובוים

התוכנית הבידורית לציון יום הנח״ל,
ששודרה בשבוע שעבר בטלוויזיה, היתד.
אחת התוכניות הגרועות ששודרו אי-פעם
בטלוויזיה הישראלית. לא היתד. זו רק
אשמת צוות הטלוויזיה, שצילם אותה, אלא
גם אשמת מארגני המופע, בראשותו של

ציצי גרא.

נראה שצוות־הטלוויזיה ידע מד. עומד
לקרות, וצילם לפני המופע, בעת החז רות,
צילומי־מגן, שיאפשרו הכנת תוכנית
אם צילומי המופע ייכשלו. ואמנם, הסתבר
כי צילומי־המופע לא עלו יפה, והיה
צורך להשתמש בצילומי-המגן.
אולם אלה לא הספיקו, ואחרי שהתברר
הבזיון, נאלצו מפיקי־ד,טלוויזיה לבקש
מכמה מהזמרים להישאר במקום ולהצטלם
בשלישית. כך אירע שהזמרת נחמה (״הל״
נד,״) הנדל נאלצה להשאר בנח״ל־עוז עד
שעד, ארבע לפנות־בוקר.
למרות הכישלון אמר אחר-בך מנהל
מחלקת־הבמאים של הטלוויזיה, יעקוב
(״ג׳קי״) גורן ז ״ראינו הערב את ישראל
היפה.״

כתב גלי־צה״ל, שנשלח לסקר את פרי-
צת־הגדר של מתיישבי עופרה, קיבל הוראות
משילטונות הצבא שלא להיות בשטח
הפרוץ, אלא רק ביישוב עצמו.
רק אחר־כך הובן מדוע קיבל הכתב
הוראות אלה. דובר צה״ל בירושלים, סגן-
אלוף עמי גלוסקא, מונה כמדריך שלו.
גלוסקא סיפק לכתב מידע, שהתאים יותר
למה ששילטונות צה״ל רצו שיפורסם,
מאשר לעובדות בשטח.

חו שש, מר.ממ?;רת

שורשים 11ס ח יע 1ראל

בתקופה הקרובה עומדת מבקרת רשות־השידור,
רומה אבישי, להגיש את
דו״ח־הביקורת שלה.
נראה כי דו״ח זה יהיה קטלני במייו־

למי שהיה מנכ״ל רשות־השידור, י צ הלו
לי כני, היה רעיון בפינה הקבועה
שלו בגלי־צה״ל. ליבני הציע למאזינים
לקחת רשמקול, ולראיין את בני מישפ־חותיהם
על תולדות המישפחה. הוא הש מיע
בתוכנית הקלטות שבהן הקליט את
אביו, שנפטר כבר לפני 14 שנה ושבהן
היה האב גלוי־לב וכנה.
בעיקבות השידור הגיעו אל ליבני עש רות
מיכתבים, המבקשים ממנו פרטים נו ספים
על הצורה שבד, הוא ממליץ לערוך
את השורשים הביתי שלו.

מנהל לכ-ארי
הטובים (השומרים היהודיים)
גבורה, תושיה ודבקות־במשימה.
יתכן שכך הצטיירו הדברים לפני 40
שנה ויותר, כאשר התרחשו המאורעות
שתוארו בתסריט, בעיני השומרים. אך
כיום, אחרי כימעט שני דורות, אפשר
לדרוש מתסריטן ישראלי שתהיה לו הבגרות
המינימלית הנדרשת מכל תסריטן
מודרני בארצות־הברית המתאר את מיל-
חמות־האינדיאנים — לראות את שני צדי
המטבע, להבין את הצד האנושי משני
עברי המיתרס, ולהטיל אור חדש על ה מורכבות
הרבה של ההתנגשות היהודית-
הערבית בארץ.

טענות נגד דן שילץ, כתב הרשות ב-

המגלים

מאח רי המסך
ל ג ־ א ר 8*1 ,ב ח
מנהל-הרדיו, גדעון לב־ ארי, פתח
במיתקפה חזקה על סמנכ״ל רשות־השי־דור,
שלמה עכאדי. לב־ארי טען, כי
השיטה המינהלית־כספית ברשות־השידור
מגבילה אותו, דרש יותר סמכויות בעג-
ייני־כספים ,״ולהפסיק את המצב שעל כל
לירה אני צריך לרוץ לעבאדי.״
הסיכסוך בין לב־ארי לבין עבאדי הגיע
להכרעתו של המנכ״ל, יוסף (״טומי״)
לפיד עבאדי תבע להמשיך בשיטה הקיימת,
ואילו לב־ארי הודיע יכי יתפטר
אם לא יתנו לו יותר סמכויות. לפיד החליט
לקבל את דרישותיו של לב־ארי, ומעמדו
של עבאדי התערער עוד יותר.

* 1188 איו־דיד

ברשות־השידור חוששים מפני האפש רות
ששימחה אדליד יפסיק לכהן
כשר־האוצר.
ארליך הבטיח, בזמנו, לרשות־השידור
ערבות ממלכתית להלוואה בת שיבער. מיליוני
דולר, מגרמניה. לכל היה ברור אז,
כי אין זו ערבות אלא תוספת תקציב בת
שיבעה מיליוני דולר, מאחר והיה ברור
שהרשות לא תוכל לפרוע את החוב והגרמנים
היו פונים לערבים — קרי :
לממשלה.
אולם ארליך עדיין לא נתן את הערבות,
ולכל ברור כי יורשו יתכחש להבטחה.
העולם הזה 2197

הכתב גע 1א 1מחוץ

בי ח ־ הארחה סיו ־יו ר ה

האיום הצליח