גליון 2199 מתאריך 24 באוקטובר 1979

66מ מציגו!

משתתפים:
־טינו פני פוקר״ במכנסי קורדרוי וחנלצת פלנל בד.
־אהובה רגל קלה־ בחולצת קטיפה עם *קפישון״ בצבעים מדליקים

1 6 6עו ש ה אנ שי ם י פי ם

לום ולעכל חומר־לימודים זה. יותר מכך :
הוא עמד בהצלחה לא רק ב־ 27 בחינות-
הגמר הנדרשות לסטודנט רגיל כדי לז כות
בתואר דוקטור לרפואה, אלא גם ב שמונה
מיקצועות נוספים. כל הבחינות
נערכו בפומבי ובכל המיקצועות זכה ה צעיר
בן ה־ 18 מהרצליה בציון ״מעולה״.
פירסומי העולם הזה בפרשה זו זכו
בשעתו לתהודה בינלאומית, הועתקו ב מרבית
העיתונים החשובים בעולם. רק אז
נזכרה גם העיתונות הישראלית האחרת
לטפל בפרשה.

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי י המערכת והמינהדה: תל־אביב,
רחוב גורדון ,3טל .03*232262/3/4 .תא־דואר . 136 מען מברקים :
״עולמפרם״ .העורך הראשי: אורי אכגרי. העורך: אלי תבור * ראש
המערכת: יוסי ינאי עורך־תכנית: יוסי שנון. עורכת כיתוב: ענת
ישראלי צלמי־מערכת: ציון צפריר וגילה רזין. ראש המינהלה :
אכרהם סיטון. מחלקת המודעות: רפי זכרוני. המו״ל :״העולם הזה״
כע״מ. מודפס כ״הדפום החדש״ כע״ם, תל־אכיכ, רחוב כן•
אכיגדור הפצה ״גד״ כע״מ גלופות: צינקוגרפיה ״כספי״ כע״מ.

פיענוח של מיסתורין הוא ללא
ספק אחת החוויות המרתקות ביותר במיק-
צוע העיתונאי. מנסיוני הצנוע אני יכול
להעיד שזוהי אולי גם החוויה הסוחפת
ביותר במיקצוע זה. כמו המדען הניצב
מול תופעה שאין לה הסבר ומקדיש לעי תים
את כל ישותו כדי לגלות את סי בותיה
ואת המסתתר מאחריה, כמו הבלש
הנרתם למשימה של פיצוח תעלומת פשע,
כך גם העיתונאי המנסה לחשוף את האמת
מאחרי חידות אנושיות הצצות מדי פעם
בחדשות.
אני רוצה לשתף אותך בהרפתקה עיתונאית
מסוג זה.
יום אחד, לפני שלוש שנים, הגיע אל
המערכת סיפור מוזר. הוא סיפר על הת גלותו
של גאון אנושי חדש המעורר תמיהה
והתפעלות בכל מקום בו הוא מופיע. היה
לנו עניין מייוחד בכך, משום שהמדובר
היה בבחור ישראלי.

סמו אודות אבי בן־אברהם בחו״ל היו חס רי
יסוד, פרי דימיון כותביהם בלבד, הטיל
העולם הזה ספק בעצם עובדת היותו של
אבי בן־אברהם דוקטור לרפואה.
כעבור שבוע נאלצנו להודות בטעו-
תנו. בירור יסודי שערכנו בעזרת כמה
אנשי־מדע ישראליים מהבכירים ביותר,
חשף את העובדות לאשורן: אבי בן־אב־רהם
הוא, ככל הנראה, בעל רמת אינטלי גנציה
מופלאה, כזו של גדולי גאוני האנו שות•
הוא הצליח ללמוד ולקלוט תוך שנ תיים
את כל חומר הלימודים בפקולטה
לרפואה של אוניברסיטת מילנו, במקום
שש שנים הנדרשות לסטודנט רגיל לק־

מאז שוך אותה סערה נתקלנו מדי
פעם בשמו של אבי בן־אברהם. הוא נק שר
תמיד לפעילות מדעית רצינית, בת חום
חקר־הסרטן, בו החליט לעסוק. סופר
על מכוני־מדע מפורסמים בגרמניה וב שוודיה
המאפשרים לרופא הישראלי הצעיר
לעסוק במחקריו. אבל את אבי עצמו
לא פגשנו אף פעם. הוא נמנע מראיונות
עיתונאיים.
בשבוע שעבר פגשתי את הד״ר אבי
בן־אברהם בנסיבות מוזרות ביותר, אם
לנקום בלשון המעטה.
היה זה במסיבה שערכו אולפני ההס רטה
בהרצליה. באולפן הענקי התכנסו
כמה מאות אנשים שזללו, פיטפטו ורקדו.
את תשומת־הלב הכללית משך, כמובן.
שחקן הטלוויזיה האמריקאי דוויד סול,
הלוא הוא הבלש האץ׳ מסידרת הטלוויזיה
סטארסקי והאץ׳ .הנוכחים הצטופפו סבי בו
כדי לחזות בו מקרוב.
באותה שעה ממש הבחנתי בצעיר לבוש
חליפת־פסים כהה, בעל שיער שחור כ פחם
שגלש על עורפו. זיהיתי אותו מייד,
למרות שלא ראיתי אותו קודם לכן פנים
אל פנים מעולם. לא היה ספק בכך: זה

בן־ אכרה ם עם דוויד סול
התחזות בגיל 21

הד״ר כן־אכרהם כחן קר סרטן כמידאנו 1976 ,
מיסתורין באיטליה

כן־אכרהם כשער ״העולם הזה״
גאון בגיד 18
הסתבר אז, שבמשך מיספר חודשים
פירסמו כימעט כל עיתוני אירופה סיפו רים
וידיעות על גאון ישראלי צעיר,
שמשום מה לא הגיעו לארץ.
המדובר היה בצעיר ישראלי מהרצליה,
אבי בן־אברהם, בנו של מורה יוצא עי ראק,
שבגיל 18 כבר קיבל תואר דוק טור
לרפואה מהפקולטה לרפואה של או ניברסיטת
מילנו. הוא הוצג כקרוב מיש־פחה
רחוק של אלברט איינשטיין וכונה
בשם ״המיפלצת האינטלקטואלית״.
היה זה סיפור תמוה מאד, שעורר מייד
שורה ארוכה של סימני שאלה. נטלנו על
עצמנו לבדוק את התעלומה. תוצאות
הבדיקה פורסמו (העולם הזה )2036ב־כתבת־שער
ספקנית ביותר, שעירערה על
אמיתות הפרשה.
כאשר הסתבר כי פרטים רבים שפור־ה
עו ל ם הז ה 2199

ז הו ת
שאולה

היה הד״ר אבי בן־אברהם, שהגיע לאול פן
כבן לווייתו של דוויד סול.
מובן שניגשתי אליו מופתע :״אתה
הד״ר בן־אברהם!״
הוא התבונן בי והשיב לי בעברית:
״לא, אתה טועה. זה לא אני.״
אחר־כך שכח לפתע את השפה העברית
וטען כי אינו שולט בה כלל. הוא הציג
את עצמו כ״בן בלקין״ ,מפיק סרטים מ־שווייץ,
הנלווה אל דוויד סול.
״אם כך,״ אמרתי לו ,״יש דימיון מופ לא
בינך לבין רופא ישראלי צעיר בשם
אבי בן־אברהם.״
״כן,״ הוא השיב לי ,״אתה לא הראשון

שאומר לי את זה. אומרים לי זאת בכל
מקום בעולם. אבל אני איני מכיר כלל
את הבחור.״
ברגע זה התעקש ״בן בלקיך למשון
אותי אל דוויד סול, להצביע עלי בפניו
ולומר לו :״תראה, הוא חשב שאני הד״ר
בן־אברהם
בירור קצר עם האנשים שפגשו את
מלווהו זה של דוויד סול באותו ערב,
העלה שהוא הציג את עצמו בפני אנשים
שונים בשמות שונים. לא היה ספק: זה
האיש המנסה להעלים את זהותו האמיתית.
אם אומנם כך, מדוע הוא עושה ז א תי
ומה עושה חוקר הסרטן המפורסם בחב רתו
של כוכב הטלוויזיה המפורסם עוד
יותר ז
הסיפור נראה יותר מיסתורי מאשר אי
פעם.
לחלק מהשאלות שהתעוררו הצלחתי
לקבל תשובות. הסתבר כי הד״ר בן־אב־רהם,
המתגורר במלון שרתון בתל־אביב
תחת שם בדוי, הכיר במלון את השחקן.
הם התיידו. בן־אברהם סיפר כנראה לדוויד
סול על עצמו, שכן סול ידע שמיקצועו הוא
רופא וחוקר־סרטן. זאת גם הסיבה שבג ללה
משך אותי הד״ר בן־אברהם אל סול
כדי להעיד באוזניו שזיהיתי אותו. הדבר
שימש לו ככל הנראה כאישור לכל הסי פורים
שסיפר לסול.
למחרת עזב דוויד סול את הארץ. בן-
אברהם המשיך להתגורר בסוויטה שלו ב מלת•
שעות ספורות אחרי שניסינו לאתר
אותו שם ולהביא אליו את אביו, שהופ תע
לשמוע כי בנו שוהה אינקוגניטו בארץ,
הוא עזב את המלון. עקבותיו נעלמו.
מה עושה הד״ר בן־אברהם בארץ? מדוע
הוא מסתתר מאחרי זהות שאולה י מדוע
לא התקשר עם בני מישפחתו ן מדוע נעלם
ברגע שהתברר לו כי זוהה?
כמו בסידרת הטלוויזיה בועות, אלו הן
שאלות שהתשובות להן יתפרסמו אולי ב פרק
הבא של סיפור מיסתורץ זה.

כן־אכרהם משוחח עם אלי תבור כמסיבה בהרצליה
תעלומה בתל־אביב

1ה היה הונוב
גיליון ״העולם רזר׳׳ ,שראר אור השבוע לפני 25 שנר
בדיור״ פירסם בתבת־סיקור מל,יפה תהת הכותרת :״הסמל אר מן
מהתה: זכאי״ .הבתבה תיארה את מישפטו של סמל שהואשם
כבית־המישפט הצבאי בהתנהגות כלתי־הולמת לחייל צה״ל ובדיון
פומבי על שאלות מדיניות. מרתח נידון לתישעה חודשי מאפר —
והשבוע לפני 25 שנה הוא זובה כידי כית־המישפט הצבאי
הגבוה. מדור ״פשעים״ הוקדש כולו למישפט הנאשמים כרצח
רמי רוזנברג כרחובות, שהסעיר את הרוחות כעיר הדרומית. עמוס
מינן, במדורו ״הסכין המשוטט״ ,סיקר את פסטיבל הפרטים
הבינלאומי מונציה, תחת הכותרת ״תצוגת חתיכות, מונציה״.

וצח בעיגון מוגבר 1954 :

את העיתונאים
העם גאנגסטר* תוצרת הארץ
בין שאר סחורות הייבוא שמביאה מדי-
נת־ישראל מעבר־לים, נכללים מדי שנה
כמה מאות סרטי־גאנגסטרים. הקהל המבו גר
צוחק מהם, מניח אותם לילדים. השבוע
נוכח לדעת כי לא היה זה שעשוע מצחיק
כלל וכלל.
בחודשים האחרונים הזדעזעה המדינה
כמה פעמים על־ידי מקרי־רצח שלא בוצ עו
לשם טובת הנאה חומרית, אלא היו
תוצאה של נשמה חולה, או נקמנות. כזה
היה מעשזדההדג של הנכה שאול נחמיה,
האיש שקטל את בעל־ביתוי, הופיע ה שבוע,
בלוויית שני ז&ותסיו, מחייך בבית-
המישפט.
אחרי מיקרה זה בא הרצח ברמת־גן,
שאירע בגלל פח־זבל. רצח זה מצד אדם
שהזמין כוס סודה לפני שדקר את ה מגיש
— הידהד בארץ.
אולם שניהם היו כאין וכאפס לעומת
הרצח הנורא שהמס השבוע את רחובות.
כי הפעם באה האופנה החדשה לכלל גי לוי
ברור. כנופיות-נוער המבצעות מעשי־שוד
ורצח לשם תענוג, כדי להיראות כגי בורים
הדומים לאלילי־הסרטים ההוליבו־דיים,
הן תופעה נושנה ורגילה בארצות-
הברית, אולם הן חידוש בארץ.

שחיה

25 _/<2

הגיעה בירה עד ג 3ש

• אביו של יהושע בן־ציון, מי שהגיע
לכלא הישראלי כמנהל בנק ארץ־ישראל-
בריטניה, ושוחרר מהכלא טרם זמן בטענה
של מחלה ממארת.

הענלס
הובא

ה ש בו עון ח סגוי ר

לאי-גפורסביה
האסתשמור טל מ קו מן• בכנסת
כ ב הי רו תהב או ת?
ההיזון הבא הונן על־ידי צמת מיוסד
של חוקרי העולם הבא, בהדרכת הפסיכולוג
האמריקאי הנודע לשמצה ביל מק־בוהן
או׳לוי. אם משוס־מה אינן הבר־כנסת,
אל תמרח לפתרו.
נכנסת (בטעות) לישיבת הכנסת

בר, עומד על סדר היום תיקון פקוות
מם השעשועים הנגבה מביצים צבעוניות
בל״ג בעומר. ארה :
(א) מסתלק מיד,
(ב) מבקש רשות הדיבור, למרות
שאין לך מושג במה העניו,
(ג) יושב, עוקב בעדן אחרי הויכוח
משך לא פחות משלוש
דקות, קם פתאום כאילו נזכרת
בישיבה השובה והולך לשר
קפה.

משפט מותה

המדור ״מדע״ סיקר את כנם הארכיאולוגים באשקלון בכתבה
שהוכתרה כד :״בשדות פלשת 1954 מני ה ואנגר, כתבת
״העולם הזה״ לענייני אופנה דיווחה על ״אופגת הסתיו בפא ריס״
,שכללה דגמי בריסטיאן דיור ושאר אשפי הלבוש של
כיקת האופנה הבינלאומית.

סצץ מישטרה מעומר

א בו ה ם שלונסקי והגנבים

דה לכבוש את כל שווקי־אירופה״ .הכרזה
זו והכרזות דומות לה נשמעו בחוגים כל כליים,
כאשר החליטו מיפעלי הבירה היש ראליים
אביר ונשר להתחיל בייצור מוג בר
של בירה מעולה לייצוא. הכל היו
בטוחים כי הזרם הצהבהב־מקציף ישטוף
במורד גרונותיהם של בני לאומים רבים,
ויביא לישראל זרם של דולרים, שטרלינ גים
ופרנקים.
התיקוות נתגשמו רק בחלקן. הבירה
אומנם זרמה במורד הגרונות, אך היו אלה
גרונות ישראליים טובים, ובעליהם שילמו
תמורתה בלירות ישראליות רגילות בהח לט.
בירת הייצוא הציפה את השוק המקו מי,
והבירה הרגילה נעלמה לאי-שם.
בסופו של דבר הגיעה בירה עד נפש,
והצרכנים רטנו מרות :״מדוע כופים עלי נו
לשתות בירת ייצוא, אשר שונה מן
הבירה המקומית רק במחירה הגבוה?״
האינדכס והכיס. מישרד המסחר
והתעשייה לא האזין כלל לריטון שהלך
וגבר. להיפך, הוא התייצב לצידם של יצ רני
הבירה, ונתן השבוע לפעולתם גוש פנקה
חצי רשמית, והיו לו שיקולים משלו :
העלאת מחיר הבירה הרגילה בגרוש, לפי
דרישת היצרנים, היתד, עלולה להעלות את
אינדכס יוקר־המחייה בשבר של נקודה.
האינדכם הממשלתי היה חשוב מכיסו של
הצרכן: מוטב היה לכפות על הצרכנים
בירת־ייבוא יקרה מן הבירה המקומית
בשילינג שלם, ובלבד שהאינדכם לא יעלה.
קיימת שנה ץ

כנופיה

המשתוללת

לא חסרות כנופיות בארץ.

בות.

אני מתכוון לכנופיה כרחו

כאן לא חסרות כנופיות.

• האם ידעתם בי גם כרחובות
קיים עולם תחתון מאורגן ץ
הוא קיים כאן, כמו בכל מקום אחר.

• האם ידועה זהותו של מנהיג
העולם התחתון.
על שאלה זו לא אענה.

• האם נקטתם כצעדים נגד
עולם תחתון זה זו
בוודאי ובוודאי.
תלונה.

אנחנו מטפלים בכל

• האם, חוץ מתלונות, נקטתם
גם כאמצעי פיקוח ץ
כמו בכל מקום אחר.

• האם יש לבם מספיק כוח*
אדם להילחם כעולם התחתון זז•
מקומי זו
הכוח לא חסר לנו.

• לאחר מיקרה זה, מה תוב*
ניותיכם כנוגע לחיסול העולם
התחתון זו
לא נהסס.
העיתונאים יצאו מהלישכה באותה ההר גשה
המעורפלת בה נכנסו אליה.

פשעים
״לא גהסס״

״הבירה הישראלית אינה נופלת בטיבה
מן הבירה הפילזנית המפורסמת. היא עתי

נתח
ברחובנת

ביום א׳ שעבר עמדה קבוצת עיתו נאים
בלישכתו של עמ״מ יוסף זינגר, קצין
מחוז דרום של מישטרת ישראל, וחיכתה
להבאת אחד עשר הנאשמים ברצח רמי רו זנברג
ברחובות. הזדמנות זו נוצלה בידי
כתב העולם הזה, כדי לקבל אינפורמציה
על שאלות שונות שעניינו את השבועון:

#מר זינגר, האם ידעתם ש
.2אהה
משתתף בישיבה על מצבי׳ ה־בכהון
של המדינה ולפתע נוכח שנשארת
יחידי: אולם. אתה :
(א) אינך מרגיש בכך, כי אתה
ישן,
(ב) ממשיך לנאום, כאילו לא קרר,
כלום, וחוזר בלי הרף על המלים
״כוננות״ ,״קוממיות״,
״משימה״.
>ג) מגיש את נאומך המוכן לפרסום
בגליון יום ו׳ של עתון המפלגה
ומזכיר למערכת בי
גלופת תמונתך נמצאת בידר..
. 3מתנהל כינוס בינפרלמנטרי בחוץ־
לארץ ושמך לא נזכר ברשימת הנוסעים.
אתה :
(א) נוסע•
(ב) מתריע נגד הייצוג הלקוי של
מדינת ישראל בחוץ־לארץ.
(ג) מוותר, ומסכים לנסוע לחופשה
סתם על חשבון המפעלים הכלכליים
של המפלגה.
תמוכותו סי כו ם: כל תשונה
היא הנכונה. תן לעצמך 10 נקודות על
כל תשובה נכונה. אתה מתאיב בהחלט
להיות חבר־כנסת, והבל שאינך שר.
דאג לתיקון המצב.

מי מכיר י מ׳ יודע י•
בתל־אביב, שכר שלמה אבנון חדר, נתן
עשרים לירות דמי קדימה לבעלת־הבית,
חזר לבית־המלון בו התגורר קודם, כדי
לקחת את חפציו, שכח את מקום החדר
החדש.
מסתגנטרון בקיבוץ בארי, בשעת הצגת מחזה־חו־בבים
תנ״כי, שבו השתתפו שחקנים ארו כי
גלימות, חבושים כפיות, פנה אחד ה ילדים
אל אביו ושאל בתימהון :״אבא,
מדוע מרשים למסתננים לעלות על הבמה?״

רצ1ן טוב
בחיפה ניגש סרסור לדבר־עבירה אל
צעיר שעבר ברחוב הרצל ושאל :״אתה
רוצה משהו?״ וקיבל תשובה מיידית:
״אני רוצה לזכות במיפעל־הפיים.״

דרכי אדם
הדקו הכחול
השבוע הופיע ברוך הכלר בבית־מישפט
השלום, תל-אביב, מגולח למשעי: הוא
ידע כי זקנו כחול.
הוא ידע גם כי לשאת אשה אחת בחייה
של האשה השנייה היא עבירה פלילית בכל
מדינה תרבותית. אולם, לדעתו, לא חל
חוק זה על נישואים עם אשד, שלישית.
טעותו הובררה לו על־ידי מישטרת־יש־ראל,
שהאשימה אותו בפוליגאמיה.
הנסיבות היו מסובכות למדי: שעה ש ערק
הכלר מן הצבא הפולני, כבש הצבא
האדום את פולניה, גייס אותו שנית.
הכלר מצא את עצמו בקויבישב, ברית־

חץ!!דוחו!11ד 631223
אמזזשתו בפאויס
ויזו• מ־שזו ;95+

״העולם ׳הזה״ 888
תאריך 20.10.54 :
המועצות. הוא לא השתעמם שם, פגש
במהרה בגברת מרמוביץ ונרשם אתה ב-
מישרד־ממשלתי כבעלה החוקי.
לחוק, יד ארוכה. הכלר לא נשאר
בקויבישם זמן רב, הועבר לריגה, בירת
לאטביה. ג טשם הוא לא השתעמם, פגש
בנערה בשם פרידה קורגאנובה, נרשם גם
איתה במישרד ממשלתי כבעל ההחוקי.
אולם יד־החוק ארוכה. מישטרת ריגד,
עצרה את הכלר, האשימה אותו באי
תשלום מזונות לילדו מאשתו הראשונה.
את כל השנה לאחר מכן בילה בבית־הסו-
הר, התכתב ברציפות עם אשתו השנייה.
ההתכתבות הגיעה לקיצה כאשר קיבל
הכלר מיכתב שבישר לו כי גם פרידה
ילדה בן. מייד לאחר שיחרורו מבית
הסוהר קיבל הוא ויזה ישראלית, עלה
ארצה, שירת בצה״ל בזמן המילחמה. עם
שיחרורו נרשם בלישכת־ד,עבודה כצבעי
ואב לשני ילדים.
גם בישראל לא סבל הכלר משיעמום.
הוא פגש בצעירה בשם קלארה אידל,
נשרם איתר, לנישואים — הפעם במיש־רדי־הרבנות.
החיים
המישפחתיים המאושרים נפסקו
עם בואה של פרידה קורגאנובה לישראל.
גם לה היתה יד ארוכה.
במישטרה, לא הכחיש הכלר דבר. לה,י־פך,
הוא התפאר בריבוי-נשיו, הסביר כי
הוא יהודי דתי ואינו מכיר בנשואים
אזרחיים בבדית־המועצות ...קרץ הוא ל חוקר
:״בחוץ־לארץ יכולתי לעשות הכל,
ולא חשבתי שנוצריה יכולה לבוא ארצה.״

הוא לא ידע כי אדם חייב לשלם את
המחיר גם על מעשים שנעשו בחוץ־לארץ.
את המחיר הסופי יקבע הפעם השופט.
אנשים במלאת עשרים שנד, לפרלמנט ה מהולל
של נסית, היה נטוש ויכוח חריף בין
הקואליציה לאופוזיציה, אם לעבור לשיטת
הבחירות האחוריות, כהצעת דויד כן״
גוריון. התומך העיקרי היה: נתן
(״הטור השביעי״) אלתרכון. ההצעה שנת קבלה
היתה להפוך את המישטר הפרלמנ טרי
למישטר מלוכני, ולבחור את הנשיא
הקבוע יחזקאל פיינכרג, איש הנהלת
הבימה, למלך הנשיאים. הבחירה לא תשנה
את פעילותו העיקרית של הפרלמנט: חי סול
ארוחות שמנות.
!• בעיסוק חדש החל זאב יוסיפון,
מנהל תיאטרון למעברות * ,שמינה את
עצמו לסדרן של אחת מחברות המוניות,
וניצב בחצות לילה ברחוב דיזנגוף התל-
אביבי והכריז בקולי-קולות :״יהודים!
התעוררו ורדו אלי ! חסרים עוד שני מקו מות
לכיכר המושבות!״
!• גניבה ספרותית מייוהדת במינה
נערכה השבוע בביתו של המשורר אכ״
רהם (״על מלאת״) שלונסקי, כשד,גנבים
שחדרו לדירתו, לאחר הרמת תריס, לא
הסתפקו בזוג־מיכנסיים, שהכילו ארנק
ובתוכו 120ל״י, ונטלו איתם גם שני
תיקים מלאים בכתבי־יד. לחצי נחמה זכה
המשורר בעל רעמת השיער הלבנה, כאשר
הובאו לו התיקים למחרת על-ידי פועלי
הנקיון של העירייה, כשבתוכם חסרים רק
שני פרקים מהתירגום לעברית של הרומן
הדון השקט.
־ יוסיפון ייסד בראשית שנות החמישים
את תל״ם (תיאטרון למעברות) שעסק
בהבאת תיאטרון לישראל השנייה.

כרסום נזרניקן רסאלטיראן

כמו בכל השנה, תיווכח גם השבוע כי
שום דבר לא בא לן נדרש בקלות. אתה
אחת להשקיע לא מאמצים שאינם עומדים
בשום יחס לתוצאות.
בני מזל טלה
שעיסוקיהם קשורים
בידיהם, יהיו ברי מזל 0לו1 יותר. ילדים שיוולדו
ב כו ר ס ־
באפ רי ל
השבוע יצטיינו בעתיד
בבריאות מעולה וב-
אינטליגנציה מעל לרמה. מאורע הקשור
באיבוד ידיד יעיק עליכם השבוע. בן מזל
טלה עשוי להצטיין בספורט ולזכות בפעילות
זו להישגים יוצאים מן הכלל.

המתח עולה — ועוד עתיד לעלות, בטרם
תראה נחת מפעילותך
הנוכחית. העיקר הוא
לא להסתכסך, השבוע,
נוספים.
עם אנשים
לקחת את הכל בשקט,
ולעשות טובות, כש אתה
נדרש לכך. גס
אם האנשים שמבקשים
0 6 6 3 ! 8 6 8 1זאת ממך, הם בדתי־
023*3981
נסבלים. בכלל, קצת
טאקט לא יזיק. שינויים
רציניים יחולו עם הירח החדש ביום (7׳ הבא.

כמו בשבועות האחרונים, הבעיות המרכזיות
שלן הן: חוסר־הכסף ושיעמום.

במישור הפינאנסי אין
רגיעה. מוטב שתתחיל
לחשוב על חריגה
חיצונית מעיסוקין
— הרגילים. אם לא
תשנה את המצב, אתה
עשוי להיתקע לצמי תות.
במישור הרומאנטי,
בת תאומים, אין
עוד טעם רב לרומא-
נים הקצרים והקלים.
שמא תחשבי על משהו קצת יותר רציני
ז מצד שני, דווקא האדם המדבר
הרבה, איננו האדם המתאים לן ביותר.

תא1מי0

אחרי שנה רצופה אכזבות ומרורים, סוף-
סוף זה הגיע: תוך שבועיים אתה מועלה
בדרגה, וזוכר לשכר
ויחם בהתאם. אס רק
תיזהר מלהפוך ל״עבד
כי ימלוך״ — כי אז
ודאי שהעלייה בדרגה הרבה תהיה הבאה יותר קרובה, ובעלת יותר הרבה
אפקט.
משכנם. שיחת טלפון
21 בי וני .
20ב יו לי
עם מישהו מעיר אח רת,
תביא לתמורות
רציניות בתחום החברתי בשבוע הבא. כדי
שלפרי יהיה ערך, עליך לפתוח בפעולה.

שמע לעצת זקנים וחכמים ממן. בדרן

זו תצליח להתגבר על
קשיים רבים, ולהימנע
מעשיית טעויות.
זכור כי הטיפש לומד
משגיאותיו-חוא, ואי לו
חכם, משגיאותיהם
של האחרים. אמת•
חיים זו נכונה גם לגבי
חייך הרומאנ-
21 ביו לי -
ז 2באוגזסס
טיים• וגם אם נראה

לן שספגת אצלה מפ-
לה — אל תתייאש, נסה שוב. כוכבין
מורים כי דווקא בסוף־השבוע קיימים
כל הסיכויים שתזכה להצלחה סוף־סוף.

אתה נמצא שוב בנקודה שאתה שונא —
אבל לה אתה זקוק כדי לפעול כמו בן־
אדם: בקרהגנה. תוק פים
אותך חזק, וחזקה
שתדע ביצר לפעול כדי
להשיב מילחמה־שערה,
או למנוע את פני ה רעה.
בת־בתולה: חב.

קנאית עלולה לק חת
אותו ממך. אך אם
22באנגוסס -
הוא חשוב לך באמת,
22בספס כו ב ר
או אם חשוב לך לסדר
אותה — תזכי לבר נש
מתוק. בת בתולה לבשי סגול בהיר.

נתון ו!

יום שלישי הוא יום
ובעיות כספיות. הק פד,
איפוא, לא לק בל
כל החלטה מר־חיקת־לכת
ולא להסתבך.
בכלל, נסה לנצל
את השבועיים הבאים
לריכוז מחדש, לעבודה
שוטפת, ולחידוש קש־ריך
עם האהובים עליך.
בת־מאזניים: אל תזגס
ל ניחי
אנתו.
אחרים יש בעיות. לבשי ורוד או אדום.

מכחבים

התנגשויות

מאזנ״ס

ועי 38כ־ד מוי יודע
על ראש־הממשלה, מנחם בגין.

איפה הוא ז
לא שומעים אותו ולא רואים אותו.
מי שיודע פרטים על מקום הימצאו,

שי מ שון שיכק,בני-ברק

..אד תבואו לותדס־ידו

בדומה למלח מנוסה, הייה נכון לזוזז
עם כל רוח. העיקר —
שלא תיתקע במקום
אחד, שלא תקבל התמרחיקות-
חייבויות

לכת,
ושלא תבטיח
הבטחות. אתה עשוי
לגרום צער לאשה
מבוגרת, וגס עשוי להביא
לידי ניתוק עם
גבר השוחר את טו-
בתן. אין זה שבוע

לרומנטיקה. מסעות קצרים יביאו הנאה.

השבוע עליך לשים קץ לבטלנות ! כמה
זמן תוכל עוד לשבת ולקלום בהקיץ, ומבלי
לעשות אפילו את
אותם דברים המוגשים
לך לע מגש כסף?
זהו שבוע מצויין לתיכ־נון
לטווח קצר ובינוני;
בעוד שב!עיים־שלושה
תוכל לעבור למעשים,
ובקצב נמרץ ובלתי־רגיל.
הקפד על סילוק
מיכשולים מן הדרך, ושלם
חובות קטלים ו־טורדניים.
אך היזהר, בן קשת: מתחרה
מסוכן עלול לצוץ בשטח, אם לא תדע
לשמור עליה. הימנע מטיולים. לבש לבן.

אוף ! חשבת שלא תעבור את זה, נכון ז
אבל עדיין לא הגיע
הזמן להירגע. רק עכשיו
אתה זקוק לכל
כוח־הריכוז שלן ולכל
העצבים שלן. בת גדי,
קחי עצמן בידיים.
הם דבר רומאנים חשוב, אן בריאותן
עדיפה. קשר מישפחתי
21בדצמבר
10גיוואר
יגרום לן לעונג בלתי-
צפוי. היזהרי משפעת,
בייחוד בעונת־מעבר זו. לבשי תכלת.

הוויכוחים והמריבות
לא יעזרו להפגת המתח,
אלא רק יגרמו לך ל־דפרסיה.
במייוחד הימנע
מאי־נעימויות עד
יום ראשון, אז תתחיל
להרגיש בהפגת המתח.
התאזר בהרבה סבלנות.
לך לראות סרט סוב,
רציני, לבד, או עם
חברה, ותיווכח שצפוייה
לך הנאה לא רגילה.

שאתה שותף להם

בעיקבויז החלטת הממשלה, שלא
לשלוח שרים הלוויות קורבנות
הפידאיון.
בעיקבות החלטתכם, הריני פונה אלי כם,
שרי־ממשלה חסרי־בושה: אל תבואו
להלווייתי, אם אהרג בפיגוע כזה, גם אם
תשנו עד אז את החלטתכם. גם לפני הח לטתכם
לא היה זה כבוד גדול לארח
אותכם באירועים שונים, ועתה תהיה זו
ממש חרפה.
יוסי זיו, תל־אביב
על תנועותיו ועל מעשיו — מתבקש
להודיע על כך בדחיפות לעם ישראל,
באמצעות המדור לחיפוש נעדרים.
יוכל רותם, תל-אביב

ארי? שדון -חנוד ב ת שוב ת
״שימחת הביזיון״ — הקפות שימחת
תורה באלון־מורה, בהשתתפות
שרים, ח״כים, המושל הצבאי
והמנכ״ל של בגין (״העולם הזה״
.)2198
אריק שרון חבש כיפה ונשא בידיו,
באהבה גדולה, ספר תורה. כל זאת לעי ני
המוני החוגגים באלון־מורה. ושאלות
לי אל שר־החקלאוון: האם מבטא הדבר

עירנות רוחנית תאפשר
לן להתגבר על כל
מיני התנגדויות צפויות רעיון ובלתי־צפויות.
מבריק, אם יבוסס
על-ידי תיכנון לעומק,
עשוי לעצב את עמדתן.
הציבורית בצורה
ובמידה בהן טרם נת-
סו בפב רו א ר
נסית. זהו שבוע טוב
20במרס
לביקור אצל התופרת.
אל תסמון על ידידים. עשה הכל בעצמך.

כן ׳בדוש, לא בדוש
על התשקיף בדבר פרישתו הצפויה
של ניצב חיים אבינועם, מפקד
המחוז הצפוני של המישטרה
(״העולם הזה״ .)2196
לצערי, התשקיף אינו משקף את העוב דות.
ניצב אבינועם אינו פורש מהמיש־מרה
וימשיך לכהן בתפקידו הנוכחי. ה פרוגנוזה
הרפואית שנתן כתבכם לפציע תו
של ניצב אבינועם אינה עומדת במיב־חן
המציאות. הניצב חזר בימים אלה ל עבודה
מלאה.
כני פרידמן, דובר הטחוז הצפוני,
נצרת
#חרף הכחשתו של דובר המחוז ה׳

אריק שרון כאדון־מורה
כיפה לראשו — תורה בידיו
שינוי ערכים אצלך 7או משהו כמו חז רה
בתשובה 7האם הפסקת לאכול טרי פה
ואתה מקפיד מהיום ואילך על כש רו
תו ואולי חדלת מנהיגה בשבת? ועוד
שאלה חשובה: האם מקפיד שרון על
שנת שמיטה בחוותו?
תמר רדכינשטיין, חיפה

20בינואר -
18בפב רו א ר

פחות מזון. ובכל מה שנוגע לייצור —
לא היינו מפסידים הרבה, כיוון שהרוב
המכריע של אזרחי ישראל ממילא אינו
עובד בייצור, אלא עסוק בשביתות, שי רותים,
שתיית תה וקריאת עיתונים.
ואם יחסרו עובדים בייצור, הרי אלה
מצויים בשפע בסביבתנו הקרובה — מ עבר
לקוו הירוק.

יום כיבוד 3 -וומו״ם כ שבוע
אין להגיע לעצמאות כלכלית
ולחברה מתוקנת — בלי להתאמץ.
כפי
שנמסר בכלי־התיקשורת לא אירעו
תאונות דרכים ביום־הכיפורים, ואפילו
גניבות לא בוצעו. למה, אם כן, לא נח גוג
את החג הזה לפחות פעמיים בשבוע.
יתרונות נוספים לעניין: ככל שנדבה
לחגוג את יום־הכיפורים, כך נתקרב יו תר
אל העצמאות הכלכלית שעליה אנו
חולמים. שכן עם ישראל היה מבזבז פחות
דלק מכפי שהוא עושה היום, וגם צורך

צפוני, עומד ניצב אבינועם לפרוש. הוא
דחה את מועד הפרישה עד להחלפת ה־מפכ״ליס.

אלנורנטיבה
דשידטו;
תרופות לא יועילו — דרוש ניתוח
כדי לרפא את המשק והחברה
בישראל.
מחדליה ומעלליה של ממשלת הליכוד
בתחום הכלכלי־חברתי הולמים בציבור
הרחב בצורה חריפה. על מיפלגות ה שמאל
במדינה — שלי ומפ״ם — להת אחד
עתה ולהקים חטיבה אחת, עם מי פ־לגת
העבודה, שתהווה אלטרנטיבה ל־שילטון
ותכריע את הכף ביום הבחירות.
גם אם יחזור המערך לשילטון, ספק
אם יעלה בידו לתקן את מחדלי הכל כלה
החמורים של הליכוד. זהו פצע עמוק,
שאותו לא ניתן לרפא על־ידי תרופות,
אלא באמצעות ניתוח שקול וזהיר. רא שית
יש להנהיג סובסידיות לחלשים,
(המשך בעמוד )8
ה עו ל ם

הז ה 2199

אוהבים 1114£

פרסיח ריר יעקבסן ן

דובק מייצרת סיגריות איכות למעלה מ 40-שנה

דנשבץ

2199

מכחכים
(המשך מעמוד )6
להטיל מיסים ישירים על בעלי היכולת
ולהקטין את המיסים המוטלים על המע מד
הבינוני והמעמד הנמוך יותר. כמו
כן יש להנהיג הקפאת מחירים, פיקוח
על מטבע זר והגבלת עיסקות במט״ח.
אלה הם מעט מן הצעדים הדרושים
לתיקון המעוות, ויש עדיין הרבה לעשות
כדי לרפא את חוליי הכלכלה והמשק ב ישראל.
יוסף
פנחסי, רמת־גן

על מ־שמר המוסר בצהי׳ל
״על מפקדים וחיילות״ ועל מוסר
החיילות נצה״ל (״העולם הזה״
.)2196
הכתבה שלכם הרגיזה אותי. משתמע
ממנה, שכל החיילות בשירות קבע הן לא
מוסריות, וכל הקצינים — נואפים. כך
עשיתם עוול לרבים וטובים, ולרבות ו טובות,
המשרתימ/ות בקבע מתוך הכרה
בחשיבותו הלאומית של התפקיד, ומתוך
ציונות צרופה ואידיאליזם טהור.
אני מרשה לעצמי לחלוק על תוכן ה כתבה,
כי אני אם לבת המשרתת בקבע
מזה עשר שנים — בדרגת רס״ן. היא
לא רווקה, לא גרושה ולא ידידת־המפקד,
אלא נשואה ואם לשלושה, הממלאת תפ־

אני קוראת קבועה של עיתונכם מזה 30
שנה (כל יום רביעי, ב־ 6.30 בבוקר,
בקיוסק) ,והרבה פעמים הכתבות שלכם
׳הרגיזו אותי. אלא שהפעם, כשהפגיעה
נראית לי אישית — אני מגיבה.
עליזה רוזנברג, בת־ים
י• העולם הזה מסכים עם הקוראה רוזנברג
כי רבים/ות וטובים/ות משרתים/ות
בצה״ל מתוך הכרה בחשיבותו הלאומית
של התפקיד, מתוך ציונות צרופה ואידיאליזם
טהור. בכתבה לא נאמר כי התופעות
האלה הן כלליות, אלא צויין ש זוהי
בעיה שצה׳׳ד מתמודד עימה.
• 1בכתבה ״על מפקדים וחיילות״ (העו
לם הזה ,)2196 שדנה בבעיות שבינו לבינה
המתעוררות בצה״ל, שובצו כמה
תצלומים לצורכי איור בילבד, תוך ציון
מפורש שאין כל קשר בין החיילים והחיילות
הנראים בתצלומים ובין הדברים
המתוארים בכתבה.
למרות זאת פנה דובר צה״ל אל מער כת
העולם הזה וביקש לחזור על הודעה
זו שוב, כדי לסלק כל אפשרות של ספק.
המערכת נענית לכך ברצון. לבנות המו פיעות
בתצלומים אין קשר כלשהו לתק ריות
המפורטות בכתבה, וזה אמור גם
לגבי החיילת אירית מנצור, הנראית באחת
התמונות כשהיא מעבירה קורם־נשק
לחיילי מילואים.

צדיק בסדום
נעיקבווג ״המחליטנים״ — ה־סידרח
המנתחת את הרכב ה־שיכבה
השלטת בכל תחומי הח יים
במדינה (״העולם הזה״
6־.)2195
כיוצא עדות המיזרח, היחידי מבין כת בי
החדשות ברדיו, בירושלים, אני מחזק
את ידו של שלמה פרנקל על סידרת ה כתבות
שלו.
למדתי ממנה דברים נוספים, שלא ידע תי
— ותודתי על כך.
יצחלן אלון, ירושלים

ג*ע 1ללדאבחל ושרק

וו ״ נ 1ו ו 1וי•
שער ״העולם הזה״ 2196
״לא רווקה, ולא גרושה —

מאוזן :
) 1ציפור ססגונית; )5דג־מאכל)10 :
צאצאה 11 מזמר 13 עושה עיגול ;
) 14 בירה אירופית; )15 מן השבטים:
) 16 מלאך־המוות; ) 18 שופט; )20 חזר;
)21 זמרת ישראלית (ש״מ); )22 בהש אלה:
פתי )24 :גוון אדום עז )25 :כעס
גדול ; )26 עליצות )28 :הביטו 30
סופר אמריקאי (ש״מ); )31 יחידת־זמן:
)32 בן הנכד; )34 התגוררו )35 :צמד;
)38 היא די־זהב; )39 סייר; )41 משקה
קל; )42 נציגות נבחרת )43 :מנעול
פטנטי; )45 לוח־עץ; )47 גיבעה; )48
אביון; )50 עכשיו; )51 עבורך; )52 מי-
לת־שלילה ; )54 תרופה משלשלת, מין
שמן ; )57 טמפרמנט ; )61 הגיע ; )62 מק דים
את הרעם; )54 בור לאצירת מי־גשמים
; )65 מטבע אנגלי קטן ; )66 פרי״
בטן; )67 קריאת-יגון )69 :מלחין רומנ טי;
)70 מלך שקספירי; )72 צמית)74 :
מעמסה ; )75 פער גדול ; )77 חומר־נפץ
מרסק (ר״ת); )78 נוזל חיוני; )81 במהי רות
גדולה ; )83 מצבת־זיכרון )85 :נרו
יאיר (ר״ת 86 בהמת־עבודה ! )88 קול
הפרה; )89 נשמח )91 :קידומת הולנ דית
)93 :מילת־בקשה )95 :מאכל ה בהמה
; )9מן ההורים ; )98 מיכל לנוז לים
100 קינה 102 מילת־ברירה ;
) 103 בן־אדם 104 סופה עזה ; )105 שיר.

על ירוחם משל, מזכ״ל ההסתדרות
/והפועלים חזרים בישראל.
מזכ״ל ההסתדרות, ירוחם משל, עורר
לאחרונה סערה בלתי־שיגרתית בנושא
העסקת פחנלים זרים בבניית שדוודהתעו-
פה בנגב. בכך חשף עצמו אחת ולתמיד
כאינטרסנט וצבוע.
שנים רבות מועסקים בצי הסוחר היש־

מא ונך:
) 1חומר־הצמדה ; )2סיומת לרבות ;
)3מידה אנגלית ; )4שמא ; )6רטוב ב־מיקצת
; )7שמן משובח ; )8קידומת צר פתית
; )9אביזר חיוני במכונית )12 :
גשם; ) 15 עשיר גדול; )1שדה קצור;
) 17 זיקוק; ) 19 שקל לנתקו; )20 עצם
בפה ; )21 גניאליות ; )23 הכניס בבריתו
של אברהם ; )24 רוח רעה )26 :מלחין
צרפתי ; )27 בת־קול ; )29 מן השבטים ;
)30 אשרה ; )33 למה? )34 כלי לשתיית
יין ; )36 דיאספורה ; )37 שידו פתוחה :
)40 בילבד; )41 אפם כוחו; )44 בילה
את הלילה ; )46 חיוני בקפיצה לגובה ;
)47 סגן ; )49 מגילגולי הארבה ; )50
בחור צעיר; )53 משמש לתקיעות; )54
שאפשר לקבלו ; )55 בגימטריא ; 11 :
)5מידת־שטח; )58 קליפת הענב)59 :
ספר ; )0מחריד ; )62 מבין ; 63 פס ישר ;
)6בן לכת האצילים בהודו; )68 אל
הטוב בתרבות פרס ; )71 ישמח לבב
אנוש ; )73 עלייך לנסוע ; )76 מלכודת ;
)77 בעל חשיבות; )79 מקום שלם בגוף;
)80 קרס )82 :מיקווה־מים ענקי )84 :
הכרה )85 :דג; )87 לאן? )90 ממוצרי
החלב 92 עיר קדושה למוסלמים ; )94
יהיה ; )9עוף בית )97 :משמעות ; )99
מסולם־הצלילים 101 בהמת־משא טי בטית;
)102 קידומת שמשמעה שלילה:
)103 מילת־זירוז.

החיילת אירית מנצור כמדריכת חיילי מילואים
לצורך איור בילבד
קיד טכני־מיקצועי. בחיים האזרחיים
היחד, יכולה לעבוד באותו התפקיד פחות
שעות, ולהרוויח יותר כסף. גם חברותיה
במצב דומה.
ובאשר לחתני — גם הוא בצבא הקבע
— סא״ל. הוא לא מתעסק עם הפקידות
ולא בוגד באשתו.
אנא׳ היו הגונים ואל תיצרו רושם רו שם
בציבור שבצה״ל כולם מושחתים.

ראלי ימאים זרים, בתנאים המנוגדים ל אמנות
בינלאומיות שעליהן חתומה ההס תדרות.
ימאים אלה משתכרים הרבה
פחות מכפי שנהוג בארץ ובעולם, וזאת
מבלי לדבר על תנאים סוציאליים, שאי נם
קיימים כלל.
במשך שנים רבות תובעים הימאים את
התערבות ההסתדרות ואת התערבותו
(המשך בעמוד )14
ה עו ל ם

הז ה 2199

2/3מפל לק)ח)ת הבנקים
נהנים בבד ה שירו ת• כם פ 1חט
אם יש לך כרטיס כספומט
לשרותך עומדים 52 כספומטים ברחבי הארץ
המותקנים בסניפי בנק לאומי ובנק דיסקונט.
הבנקים הגדולים חברו יחדיו
כדי שאתה תוכל ליהנות
משירות טוב יותר,
ביותר כספומטים,
במקומות רבים יותר בארץ.
האם ביררת כבר היכן נמצא
הכספומט הקרוב לביתך? למקום עבודתך?
— אם אתה לקוח של
בנק לאומי, בנק דיסקונט
בנק אגוד, בנק ברקליס־דיסקונט או בנק ערבי־ישראלי
ואין לך עריץ כרטיס כספומט
היכנס לסניפך, אחד מ־ 600 סניפי
קבוצות בנק לאומי ובנק דיסקונט ברחבי הארץ
ובקש כרטיס כספומט
הנותן לך שירות בנקאי — 24 שעות ביממה!

נ ב כנ פספ

שרות מ שו מ ר של מקל או מי• מ ק דיסקועט
מ ק איגוד •בגק ברקלי - 0וי ס ק ; 1טמק ערב ישראלי•

פירסום וימר יעקובסון

לחופש
נולדתי!

הזמנים השתנו.
איזו נערה הי ת ה מעל ה בדע תה לע שו ת פעם מה שאני עו שה בימי המחזור החוד שי ש ליי
אני רוכבת, שוחה ורוקדת בחופ שיות וללא דאגה. הכל בזכות טמפון או ־ ב ה, ה מו מל ץ
׳׳ .גדלים, בשלע
לבל נערה צעירה החל ממחזורה הראשון. ל או ־ ב ה שלו שה
למרבית הנ;
דגו ת ספיגה: מיני ־ לב תולה ולנערה המתבגרת, נו רמל
הספיגה הטו
ואקסטרה לנשים עם דימום רב. או ־ ב ה בעל כושר ,

טוב ממנו

לב׳ ענ ת עצמון
או־בה מה׳ ההסברה
ת.ד , 2115 .חיבה

אבקש לשליח אלי את
חוברת ההדרכה +השי:
3טמפונים בנרתיק

כתובת

הטמפון הקטן
שכבש א ת העולם

משתמשת בטמפונים
לא משתמשת בטמפונים

בגנות המורה ו בז כו ת הר מ טכ״ל
אנו כותבים בעיקבות מאמרו של הפרופסור אפרים
אורבאן ,״מי גורם נזק למדינה הארץ׳ 18 /בספטמבר
.)1979 במסכת קידושין יש מימרה יפה :״דברי
הרב ודברי התלמיד — דברי מי שומעיו?״ כמי שהיו
תלמידיו באוניברסיטה העברית; אנו מקווים שיישמע
גם קולנו.
אין לנו דבר נגד מאבקן למען חוסן מוסרי וטוהר
הנשק. גם אנו בעד ערכים אלה. עם זאת נראה לנו,
שאתה ועמיתיך הפרופסורים (ה״ה דבורצקי ורוטג-
שטריין) מתנהגים כאילו נבחרתם לייצג את המוסר
הצרוף. לעניות דעתנו, יש בדבריכם משום הטעיית
העם.
כל כן למה? אתם אומרים ״מעשהו של הרמטכ״ל
ממיט קלון לא יכופר עליו ועל כל מי שתומן בו.
,שיקול דעת׳ זה של הרמטכ״ל מקעקע את היסודות
המוסריים לקיומנו״ וכו׳ .אם אין אתם מחזיקים
במערכת של מוסר כפול, מדוע לא נקטתם באותה לשון
גם כלפי בית־הדין לעירעורים, שהרשה לעצמו להפחית
מעונשו של ״החונק בדם קר ארבעה אנשים תמימים״
ארבע שנים מן העונש? מדוע נזעקתם רק על
זה שהפחית (גם הוא, בהלין חוקי) שש שנים?

נקודה שניה: אתם יושבים לכם במיגדל השן של
האידיאות המוסריות הנעלות, ושוכחים שפסק-דין מיש-
פטי אינו מתיימר להיות התגלמות הצדק והמוסר. יש
הבדל עצום בין מערכת השיפוט הצבאית (המחמירה
והדראקונית) לבין מערכת השיפוט האזרחית. תנו
דעתכם על כן, שבבית-מישפט אזרחי לא יכול היה
פושע לקבל פחות ממאסר עולם עבור ״רצח וחניקה
בדם קר של ארבעה כפריים״ .אם היה ספק באשמתו,
היה מזוכה לחלוטין. האם שאלתם עצמכם מדוע על
עבירה כה חמורה קיבל אותו סגן פינטו רק 11 שנים
בערכאה המחמירה ביותר? האם חשבתם מדוע מצא
בית-חדין לעירעורים (שלא שמע כל עדויות) להקל
בעונשו ולהפחית ארבע שנים?
במישפט אזרחי — ״נסיבות של ספק״ ,כפי שעמדו
לפני שופטיו הצבאיים של פינטו, היו מביאות לזיכויו
ולא לעונש־ביניים, בין זיכוי לבין מאסר-עולם. אם

אמנם נכספים אתם למוסר צרוף, מדוע שלא תילחמו,
למשל, נגד העיוות שבקיום מערכת כפולה של מישפט
אזרחי מקל לעומת מישפט צבאי מחמיר?
נקודה שלישית: אם נפשכם רודפת צדק ואתם
רגישים לדיני נפשות, מדוע לא תראו גורלו של אותו
סגן צעיר, הטוען בעקשנות לחפותו, כאשר כל העדים
מעידים לטובתו, ולמרות זאת מורשע בגלל עדות־יחיד
של קצין קנאי בעל עבר מפוקפק. הוא מואשם ברצח
של ארבעה אנשים, כשלא הוכח כי אכן נרצחו ארבעה.
שני חבריו, שכביכול סייעו לו, לא הורשעו כלל. האם
יתכן שהוא עמד יחידי וחנק ארבעה אנשים?
עיתונים רבים (וכן הקצין פינטו) הדגישו את העובדה
שהוא נכשל בחקירתו במכונת־אמת. אבל האם
יתכן שהדין יוכרע על חודה של ראיה מעין זו, שאינה
קבילה כלל במערכת השיפוט האזרחית?

תאומים1)111 הסעת התחייה -
בזכות הרמסנ״ל ובגנות מבקדי!
וכאן הנקודה הרביעית. אתה מסיים מאמרך:
״בסוף פונה אני לקצין הצעיר ...אתה, שמוכן היית
להשלין את נפשן מנגד בצאתן לקרב, יש לן הזדמנות
להוכיח אומץ לב מייוחד. שקול יפה את עתידן וחשוב
אם לא נאה לן לקום בפני בית־הדין שדן אותן, ולהצהיר
קבל עם ועדה , :דין אמת דנתם׳ ,ולבקש את
ביטול החנינה שהוענקה לן. ויפה שעה אחת קודם.״
אכן מעשה שקשה לנו להבינו. הכיצד ניתן לפנות
לאדם הרואה עצמו קורבן של עלילת דם לבוא ולהודות
בפשע שהוא טוען בעקשנות שלא עשה? מי שמן
לדעת מה האמת המוחלטת, מה הצדק המוחלט?
מניין ההתנשאות הזאת? כיצד תרגיש מחר אם יוכח,
במישפט חוזר, שאותו ״דרייפוס ישראלי״ זוכה והוחזרו
לו דרגותיו?

_ השונו הזח

ניתן לחלק את היסטוריה של הציונות לשלוש
תקופות״מישנה. בכל אחת מהן מתוגבר היישוב היהודי
בארץ בחומר אנושי מסוג שונה.
בתקופה הראשונה, מראשית ההתעוררות הציונית
ועד תחילת שנות ה״20׳ ,מגיעים ארצה צעירים, בחלקם
סטודנטים או אינטלקטואלים למיניהם, המשוכנעים
שהרעיון הציוני אינו רק אידיאל להבטחת קיומו של
העם היהודי, אלא שיש להגשימו גם לאור השקפות
הומאניות סוציאליסטיות והשקפות כלל-אנושיות אח רות.
מעטים
הגיעו, ועוד פחות נשארו ; דויד בו־גוריון
הצהיר על עלייתו (חעליה השניה ,)1904—1914 ,שפחות
מעשרה אחוזים מאנשיה נשארו בארץ. שחרי כדי
לחיות בארץ־ישראל לא הספיקו כוחות הנפש, היה
צורן גם בכוחות פיסיים — האתגר לא היה רק מצד
השכנים העויינים אלא גם מצד איתני הטבע, המחלות
(קדחת, שחפת, טיפוס) ,הארבה והרעב.
לפיכן אין פלא בדבר, שמתוך שלושה מיליון יהודים
שנדדו בעולם באותה התקופה, מצאו את מישכנם
בארץ פחות מ־ $0אלף איש. אלה שנשארו בארץ לא
היו רק המשוכנעים ביותר, אלא גם החזקים ותמובח-
רים ביותר.
התקופה השניה היא זו שמשנות ה״20׳ עד הקמת
המדינה. בנוסף לאותו חומר אנושי מייוחד, המאפיין
את התקופה הראשונה, באים יהודים גם מסיבות אח רון}
.אחרי מילחמת-העולם הראשונה, וכתוצאה מן
הקשיים הכלכליים שגרמה, חלה הקשחה בתנאי ה•
הגירה במדינות רבות בעולם שהיו יעד מרכזי ליהודים,
במייוחד ארצות״הברית. עם חקיקת חוק המיכסות,
ב־ג ,192 נחסם בפני היהודים היעד הראשי. התפתחויות
דומות חלו גם ביעדים מסורתיים באירופה ובדרום״
אמריקה. ארץ־ישראל משמשת עתה מטרה חדשה
למעמד הבינוני שעוזב את פולין עקב חוקי המס של
שר-האוצר שלה, גרבסקי, וכן ליהודי גרמניה העוזבים
עם עליית הנאציזם.
המיפנה חל בתקופה השלישית, המתחילה עם קום

הרצלובלפורחקק* ,רו>ו1ל־ם

1־11ע.,1ו ו1(1ו

המסטר האחרון
כאשר מנתחים היום את הסיבות לקיפאון, ואולי
אפילו לנסיגה, בהגשמה הציונית, אי אפשר שלא להיתקל
בתופעה ייחודית, שאינה שכיחה בהיסטוריה
המודרנית של מדינות או תנועות לאומיות. תופעה זו
מתבטאת בנסיגה בולטת בחומר האנושי, המרכיב את
התנועה הלאומית הציונית. בעוד שהעולם מסביב מצוי
בשיאו של תהלין התפתחות תרבותי־השכלתי, הרי
שהתנועה הלאומית הציונית מצויה בתהלין הפוך, של
נסיגה והתאבנות, בכל הקשור לחומר האנושי המרכיב
אותה.

אנו מקווים שתחזור בן מדבריך ומקווים מאד
שאתה וחבריך הפעלתנים תילחמו במרץ גם נגד חנינות
לרבי״מרצחים. ואגב: מדוע אינכם נלחמים נגד מוסד
החנינה בכלל? אם אתם כל כן להוטים אחרי מוחלטותם
של פסקי״הדין המישפטיים, מן הדין היה ש-
תיאבקו נגד רעיון החנינה בכלל.
עכשיו, אחרי יום־הכיפורים, אולי נכון היה לבקש
סליחה מן הרמטכ״ל על הבליסטרות העכורות שהטלתם
בו ורק בו.
אם אתם מבקשים להיות אורים ותומכים בענייני
מוסר וצדק, אנו מחכים לקולכם. דברו, הסבירו, וירווח
לנו.

כתבת כי ״מעשהו של הרמטכ״ל ממיט קלון לא
יכופר עליו ועל כל מי שתומן בו״ .כיצד נסתובב מעתה
עם אות קלון? האם כן יאה, לגדול בתורה, לפגוע
בכבוד תלמידיו, שגם הם, כמותו, רודפי צדק?

המדינה. העליה חדלה לחלוטין להיות סלקטיבית.
בבת אחת נקלטו שתי קבוצות ענקיות של עולים,
שהסיבה לעלייתן היתה שלילית. מצד אחד נקלטו
הניצולים משואת אירופה, שנשאו עימם צלקות פיסיות
ונפשיות עמוקות. מן העבר השני הגיעו הפליטים היהודים
מארצות־ערב.
אנשים אלה, עם תרבותם המייוחדת, הגיעו לארץ
עם שפה, מינהגים וקצב״חיים שונים מקודמיהם. סביבתם
החדשה חייבה אותם להסתגלות מהירה, כשלרובם
לא חיו הכלים הכלכליים או ההשכלתיים הדרושים
לכן. מחלק מאנשי קבוצה זו נדרש לגשר על פער
השכלה של מאות שנים, ומכל הקבוצה נדרש להיקלט
בסביבה זרה במינהגיה, בשפתה ובדפוסי-מחשבתה.
ברוב המיקרים, אותה סביבת כימעט שלא הגישה
עזרה מספקת לעולה, ובוודאי שלא היתה מסוגלת
להבין את הלס״חתרבות של הפליטים היהודים מאר-
צות״ערב.
בפעם הראשונה נפגעה אחידותו של המחנה הציוני,

ה1יוע ₪והמיסטיקה
הם ומדפי־ונ־ונות
כאשר נוצרו שני מחנות מוגדרים, שהעוינות ביניהם
גוברת בהתמדה. מאוחר יותר כונו המחנות בשמות
״ישראל״ ו״ישראל השניה״.
ניתן לסכם תקופה זו לא רק בירידת איכותו של
החומר האנושי הציוני, אלא אף בהיווצרות תופעות
חמורות של ניכור ואיבה בין קבוצות בתוך היישוב.
תופעות אלה לא נוצרו מסיבות אידיאולוגיות או פוליטיות,
אלא על רקע של מוצא, עדה, הצלחה כלכלית
והשתלבות חברתית.
לירידה באיכות החומר האנושי ישנם מאפיינים
רבים. לאסונה של התנועה הציונית אלה ממשיכים
להתרבות. משבר המנהיגות היא תופעה ידועה. היא
מתבטאת, בין השאר, גם בכן שאחרי מות המנהיגים
הוותיקים ,״הגדולים״ ,נתפסו מקומותיהם על-ידי אנשים
קטנים, חסרי חוט־שידרה אידיאולוגי. זהו מאפיין
של כל המערכת הפוליטית, הוא מקיף את כל המיפל-
גות והתנועות בישראל.
ביטוי מעניין ומסוכן לנסיגת החומר מצוי בתחום
הרוח. מערכת החינון לא רק שאינה מסוגלת לספק
תשובות לבעיות ומענה לאתגרים חינוכיים, אלא אף
משקרת לעצמה. אחד המיבחנים החשובים שהיו נהו
גים
בעבר היה הסקר בכיתה ח׳ .סקר זה, שהיה המדד
ליכולתו של התלמיד לקראת בית-הספר התיכון, היה
אחד הכלים הבודדים והחשובים ביותר לבדיקת המצב
האמיתי בבתי-הספר. המצב לא היה משביע רצון, וכמו
בת־יענה העדיף מישרד החינון לבטל את הסקר. אן
על־ידי הטמנת הראש בחול לא נפתרה הבעיה.
הנסיגה באיכות החומר האנושי הביאה בהכרח
לנסיגה ברעיון הציוני עצמו ובתהליך הגשמתו. הרעיון
הציוני, שהיה עבור הראשונים בבחינת הוויה שלמה,
נעלם כשהוכנסה הציונות למרכאות. הציבור הישראלי
התחיל להתייחס בציניות ובביטול לרעיון חציוני ומצא
לו תחליפים. חלק מצא סיפוקו במירוץ העכברים
הכלכלי, בבחינת אכול ושתה כי מחר נמות. אחרים
מצאו את סיפוקם בשיבה לדת. קבוצה אחרת מצאה
את סיפוקה בטוויית רעיונות מיסטיים ומליטאריס־טיים,
בדבר שיחזור בית דויד, עם ממלכה צבאית מנחל
מצריים עד נהר פרת.
אולם המאפיין המסוכן ביותר והבולט ביותר של
התדרדרות החומר האנושי הציוני מתבטא בהיעדר
סובלנות. הערכים ההומאניים והכלל־אנושיים של החלוצים
הוחלפו בחוסר סובלנות, תון אפליית דתית,
מינית ועדתית.
מרבית הישראלים, החיים את הרגע, אינם מוטרדים
מן המחשבות על העתיד. ובמציאות מתפתחת
מערכת, המשנה לרעה נורמות וערכים ופוגעת ביסודות
החינון — בסובלנות.
מערכת השיפוט הצבאי מעניקה חנינה לרוצחי ערבים,
ומבטאת גישה גזענית, לפיה יש הבדל בערכם של
בני־אדם בהתאם למוצאם ודתם. המערכת הפוליטית
מעבירה נכסים (בעיקר על-ידי הפקעת קרקעות)
ומשחררת אזרחים מנשיאה בעול המדינה (על פי הצהרות
אמונה, שבחלקן הן פיקטיביות) .בחורי ישיבה
מקבלים מילגות לימודים של אלפי לירות בעוד שהסטודנטים
משלמים שכר-לימוד של אלפי לירות וכו׳.
המימסד הפוליטי מורכב היום מאנשים שאין להם
מושג מינימלי מחי הציונות. אנשי חמימסד תפוסים
בהשקפות דתיות מאולצות, בגישות גזעניות ובחלומות
מיסטיים מוזרים. אך אלה הם תחליפי-ציונות ולא
הציונות עצמה. לאסונה של הציונות מנסה היום ה־מימסד
הפוליטי להשליט את התחליפים המסוכנים
האלה במקום הציונות.
את ההוכחה הסופית להתדרדרות החומר האנושי
הציוני מספקים הפועלים הזרים והחברות הכלכליות
הזרות. מעדיפים אותם על פני הישראלים בעבודות
השלום, שהוא השאיפה המרכזית של הציבור הישראלי.
זהו המסמר האחרון (לעת עתה) בארונה של התנועה
הציונית.

א ב• א 1ט מן, חל־אב*ב

לא חשוב מה התוצאה העיקר שייגמר ב2-־2

״אחרי משחק,
כשאתה מרגיש את העייפות הנעימה
של ספורט מוצלח,
מה מתאים יותר
לצמא מבירה קלה, קרה מאד.
2-2היא בירה מיוחדת,
פחות ממלאה, יש בה פחות אלכוהול
ופחות קלוריות אך אותו טעם
מרווה שאתה אוהב בבירה.
בארוחת הצהרים, בפגישה חברתית
או כשאתה סתם צמא למשהו קר ומרווה-
קח בירה, קח עוד אחת,
עם 2-2קל יותר ליהנות מבירה״.

אריאל

בעידן בגין וולד מיקצווו חד ש:
אתה חצה להצטלם עם
ד אגדה מספרת כי בביקורם בחיפה
י י נפגשו הנשיא אנוור אל-סאדאת וראש
לישכתו, חסאן כמאל עם האמרגן יצחק
תוראל. כאשר הראה האמרגן לנשיא ה מצרי
את פסל שלושת הנשיאים, סאדאת,
בגין וקארטר, חותמי הסכם השלום, נעץ ה נשיא
המצרי מבט ארוך בפסל, והפטיר:
״באמת, זה פסל יפה מאד! אבל מי האנ שים

בתיה לישנסקי תמורת הפסל. על כל
פגישה נוספת של המממנים עם נשיאי
מצריים וארצות־הברית הם ישלמו לתוראל
עוד עשרת אלפים דולר עבור כל פעם.
עיסקה זו היא הגדולה והאחרונה, בי נתיים,
במה שניתן לכנות כמיקצוע החדש
בישראל: ניצול תאוות־הפירסום של בגין

פ מ דאש־הממשלה? בבקשה -שלם!
זוכה בכבוד, ובעלי־המיקצוע, שראוי לק רוא
להם מתווכי־הכבוד, מקבלים רווחים
נאים.
אחת הדוגמות הראשונות לעיסקת־כבוד
מסוג זה, היא זו שערך גי זרביב מן העיר
ליון בצרפת. זרביב הוא תעשיין עשיר
ובעלי בית־חרושת לחולצות בליון, ואוהד
של תנועת החרות. מובן שהוא גם פעיל
בעסקי המגבית. בין השאר, זרביב הוא
יושב־ראש קבוצת הכדורגל של ליון, או־לימפיק,
שהיא בין הטובות באירופה. עקב
עיסוקי הספורט הכיר זרביב אישי ספורט
בישראל כראובן ריבלין, מנהל בית״ר
ירושלים. לפני כשנה וחצי סיפר כמה עז

ז׳בוטינסקי, הוצג. זרביב לפני אנשי ליש־כתו
של בגין כראש יהדות ליון וכתורם
גדול לתנועת החרות. אחר-כך התברר כי
שמו של זרביב אינו ידוע כלל לאנשי
הכספים של תנועת החרות או קרן תל־חי
לשעבר. נקבעה פגישה בין זרביב לראש-
הממשלה, התבליט נמסר, האירוע הונצח
בצילומים ואף הוזכר בעיתונות והכל היו
מאושרים. בגין זכה בתבליט של ז׳בו-
טינסקי תמורת לחיצת־יד, וזרביב בכבוד
הראוי. גם המתווכים באו על שכרם בעין
יפה. אמר אחד מהם כאשר נשאל אם אינו
מוצא טעם לפגם בתיווך הכבוד :״אתה
יודע כמה מתנות יש לבגין? אתה חושב

מתווך תוראל עס בגין (באמצע: היועץ שדמה נקדמיון)
ניצול תאוות פירסוס

מיסעדן רונן עם בגין (מאחור: תוראל)
קשרים עס הלישכה

תוראד עם קארטר (מימין: הצייר סטיינוכיץ)
כסף תמורת כבוד
סיפור זה מוכחש, כמובן, נמרצות על-
ידי תוראל, הדוחה אותו כעלילה. והטוען
כי סאדאת התלהב מן הפסל והורה לקח תו
באונייתו למצריים ולקבוע מועד שבו
יצולם בשעת קבלתו מידי מממן העיסקה.
אולם תוראל נפגש לא רק עם סאדאת.
בימים הקרובים עומד ראש ממשלת יש ראל׳
מנחם בגין, להיפגש עם יצחק תו־ראל,
עם המיסעדן ג׳קי רונן ועם שותפם
למימון העיסקה, פליקס פשדבורסקי מבל גיה.
אחרי הפגישה של המממנים עם בגין,
ישלמו אלה עשרת אלפים דולר לתוראל,
אחרי ששילמו לו כבר מיקדמה בסכום
זה, שמחציתה שולמה לפסלת הישישה

לעשיית כסף, על־ידי הפגשתו עם תורמים
המשלמים תמורת הפגישה.
לצורך עשיית כסף מבגין, יש כמובן, צו רך
בכמה נתונים. הנתון הראשון הוא למ צוא
תורמים המוכנים לשלם כסף תמורת
הכבוד, וכאלה יש למכביר. אחר־כך
צריך קשרים הולמים עם לישכתו של בגין
להסדרת הפגישות המוצעות על־ידי בעלי
העיסוק החדש, כתוראל ושות /הדרישה
השלישית היא לעטוף את הפגישה במוטי בים
הולמים להצדקתה מבחינה ציבורית.
מפגישות כאלה יוצאים כל הצדדים נש כרים.
ראש־הממשלה מקבל מתנה נאה
וזוכה בכותרת ובתמונה בעיתונים, התורם

תוראד עם סאדאת (באמצע: צייר סטיינוביץ)
״יפה מאד, אבל
רצונו להיפגש עם מנחם בגין, וכמובן
להנציח את הפגישה, ולא חשוב כמה
הדבר יעלה. הרעיון התגלגל אל תוראל.
האמרגן הזריז הציע לרכוש תבליט ישן
של פסל של זאב ז׳בוטינסקי, מעשי ידי
הפסלת בתיה לישנסקי. הוא גם ידע היכן
יש למצוא תבליט כזה ורכש אותו ב־12
אלף לירות. אחרי שהושג התבליט של

שרק אני בעסק הזה? כולם עושים כסף
מהפגישות שלו.״
דוגמה אחרת היא של הליטוגרפיה על
מתן פרס נובל לשלום. תוראל נסע עם
הצייר זמי סטיינוביץ לאוסלו, שם הת קיים
טכס הענקת הפרס. במלון באוסלו
ניגשו תוראל וסטיינוביץ לבגין, לאחר ש-
(המשך בעמוד )58

] השסעב 1ואהה־ ם 2
מה אירע כמאה ה־ 20 כשבוע שכין ה־ 24 באוקטובר עד ה*30
באוקטובר? כמדור זה סוקר ״העולם הזה׳׳ כמה מן המאורעות שאירעו
כ־ 78 השנים הקודמות כשבוע שכו מופיע הגליון.

1902

כעבור שמונה חודשים
מווינדזוד.

— 30.10 אלטנוילאנד, הרומן האוטו־פוי
של הרצל על מדינת־היהודים יצא
לאור.

1959

1904
— 27.10 הרכבת התחתית מתחילה
לפעול בניו־יורק.

נישאה

לדוכס

— 24.10 חומר חדש מופיע בארצות־הברית
ושמו ניילון. חברת דיפונס הוציאה
עליו פטנט. תוך יום אחד נמכרו
780 זוגות גרבי ניילון.

1911

1944

— 20.10 יוסף פוליצר, עיתונאי ועורך
יהודי אמריקאי, שעל־שמו פרסי העיתו נות
המפורסמים, נפטר בגיל .64

— 24.10 התיאטרון הקאמרי נולד
בנשף מערכונים מאז ועד עתה בבימויו
של יוסף מילוא.

— 25.10 ארנו גרו, מזכ״ל המיפלגה
הקומוניסטית ההונגרית הודח, ויאנוש קא־דאר
מונה במקומו.
— 20.10 ישראל מגייסת את צבא המי לואים.

28.10 החשמן סטפן וישינסקי שוח רר
ממעצרו בפולין.
ממשלת־ישראל התכנסה בשעה 10 בבו קר
לישיבה מייודת שבה אישרה את מיבצע
קדש.
— 20.10 החל מיבצע קדש. בשעה 5
אחרי הצהריים נחת גדוד צנחנים במעבר
המיתלה בעומק של 200 קילומטרים. כו חות
צה״ל פורצים את הגבול.
אנשי מישמר־הגבול הורגים עשרות מתו שבי
כפר קאסם אחרי שלפי טענתם הפרו
את העוצר. זעזוע בציבור הישראלי. הוק מה
ועד ת־חקירה.
— 30.10 בציר המרכזי בסיני תוקפת
חטיבה 4את קוסיימה בסיוע של חטיבה
.7הצנחנים ממשיכים בהתקדמות בציר
הדרומי, וכובשים ללא קרב את מתחמי
תמד ונח׳ל.
ממשלות בריטניה וצרפת מגישות אול טימטום
לישראל ולמצריים, שלפיו עליהן
להפסיק, עד למחרת בבוקר, את הקרבות,
ולהסכים לכניסת כוחות אנגלו־צרפתיים
לאיזור החייץ. שרת־החוץ גולדה מאיר
מקבלת את האולטימטום ושליט מצריים,
עבד אל־נאצר, דוחה אותו.

מכת בי ם
(המשך מעמוד )8
האישית של משל, כדי להפסיק נוהג נפ סד
זה, המהווה גם תחרות בלתי־הוגנת,
המפלה לרעה את הימאים הישראלים.
אך לשווא.
אי השקט והשביתות הרבות שפקדו את
הספנות הישראלית בזמנו נבעו, בין ה יתר,
מאותן הסיבות שעתה יוצא נגדן
משל, בהניפו. את דגל הסולידאריות ו אחוות
הפועלים. בעשותו כך, עכשיו, מו כיח
משל שלא טובת פועלי ישראל נגד
עיניו, אלא אינטרסים פוליטיים צרים ו שקופים,
טבולים בצביעות ממדרגה רא שונה.
אור
כן״יהודה, ימאי צ/ק, חיפה

מנ>7־זמ״ הכס
אזרח ישראלי בירך את האפי פיור,
וזכה במענה לנגי. להלן
מיכתבו :
הוד קדושתו,
הנני בא בימים, בן 77 שנים. ארץ מוצ אי
היא רומניה ומזה 31 שנה הנני אזרח
ישראל, ארץ אבותי. חייתי ברומניה ב עיירה
שאוכלוסייתה היתה כימעט כולה
קתולית. וזוכרני שבעת התקוממות איכ רים,
ב־ , 1907 ביקש כהן העדה — כש־

בריטניה וצרפת משתמשות בווטו במו-
עצת-הביטחון נגד החלטה אמריקאית להפ סיק
את האש בסיני.
אימרה נוג׳ מבטיח בחירות חופשיות
לפרלמנט בהונגריה.

1960
— 25.10 משה שרת הודיע כי לדעתו
הוטלה על פינחס לבון אשמת־שווא. צמרת
מפא״י גועשת. הוקמה ועדת שבעת-
השרים.

1967
— 25.10 בהפגזה ארטילרית, כתגובה
על הטבעת המשחתת אילת, עלו בלהבות
בתי־הזיקוק הגדולים של העיר סוויס. נזק
של 60 מיליוני לירות מצריות.
1969 האפיפיור יוחנן פאולום ה־ 2

— 28.10 בחירות כלליות במדינה.
ירידה למערך. הרשימה הממלכתית והמרכז
החופשי נכנסו לכנסת.

1970
— 24.10 סלוודור איינדה נבחר כנשיא
צ׳ילה.
— 25.10 נמנעה התנגשות אווירית בין
מטוס שהטיס את ראש־הממשלה גולדה
מאיר לניו־יורק לבין מטוס ישראלי אחר.

1971
— 24.10 ליצרן הדגלים הירושלמי משה
ברמן ולרעייתו הדסה נולדה חמישייה.

— 20.10 סין העממית התקבלה ל-
או״ם, ופורמוזה גורשה ממנו.
משה זנבר מונה כנגיד בנק ישראל.
— 28.10 פרופ׳ יובל נאמן נבחר
כנשיא אוניברסיטת תל־אביב.
1975 מפת מיכצע קדש
29.10.1956

— 24.10 חבש מנתקת את יחסיה עם
ישראל.
— 25.10 ישראל העבירה פלזמה ל-
ארמיה השלישית המכותרת.

1918

1948

— 28.10צ׳נוסלובקיה נולדה. תומאס
מסריק נשיא ואדוארד בנש שר־החוץ.

— 20.10 בית ג׳וברין נכבשה על־ידי
צה״ל. המצרים פינו את אשדוד, ניצנה
וחממה.

— 24.10 הממשלה החליטה להמליץ
על מינויו של איתן גפני כנגיד בנק ישראל.

1949

1977

1922
— 28.10 פאשיסטים איטלקים לובשי
חולצות שחורות יוצאים מנאפולי ועולים
על רומא כשבעיקבותיהם נוסע בקרון־רכבת
מנהיגם בניטו מוסוליני.

— 24.10 הנשיא טרומן מניח את אבן-
הפינה למרכז החדש של האו״ם בניו־יורק.

1956

1951

— 26.10 נחתם חוזה הציר נ ץ ברלין
לרומא. גרמניה הכירה בסיפוח חבש
על-ידי איטליה, הוחלט על תמיכה במיש־טר
פראנקו בספרד ועל עזרה הדדית
במיקרה של מילחמה,
— 27.10 וולים וורפילד מבולטימור
ארצוודהברית מתגרשת בעיר האנגלית
איפסוויץ מסוכן הביטוח ארנם סימפסון.

— 25.10 בבחירות הכלליות בבריטניה
חוזר וינסטון צ׳רצ׳יל לרחוב דאונינג .10

1956
— 24.10 טנקים סובייטים מכים במורדים
האנטי־קומוניסטים בהונגריה. אימ־רה
גוג׳ הוכרז כראש־ממשלה.

1976

— 24.10ד״ש קבעה את שריה לממ שלה:
ייגאל ידין, מאיר עמית, ישראל כץ
ושמואל תמיר.
— 30.10 המהפך הכלכלי. בוטל הפי קוח
על מטבע זר.

1978
— 20.10 הקרדינל הפולני קרול ווי-
טלה נבחר כאפיפיור ה־.264
— 27.10 ועדת פרם נובל הודיעה כי
אנוור אל־סאדאת ומנחם בגין הם חתני
הפרס לשלום.

האדמה הקדושה
הצלב, סמל האמונה והחסד, בידיו —
חנינה ממפקד פלוגת הפרשים, למען ה איכרים
שנידונו למוות בעוון גניבת מעט
חיטה, כדי להזין את ילדיהם הקטנים.
בזוכרי את הכהן הזה ואת העבר, אני
מברך את הכל־יכול, אשר בחר בך כיור שו
של הקדוש יוחנן ה־.23
עקבתי בעניין, בעיתונות ובטלוויזיה,
אחרי ביקורך ההיסטורי במכסיקו ובפולין.
צפיתי בהתרגשות במחווה האצילי שלך,
כאשר נשקת את האדמה הקדושה של
פולין, מולדתך, מייד עם ׳רדתך מן ה מטוס.
האוכלוסיה הקבילה פניך באהבה
אין־קץ, והפגינה בכך כי סמל הנצרות,
הצלב, איתן יותר מן המגל והפטיש, סמל
האופל.
הקשבתי לדרשתך המרשימה באוש־וויץ
ובבירקנאו, בתי־החרושת המחרידים
למוות, שבהם נמוגו בתאי־הגזים ובמשר פות
מיליוני ילדים, נשים וגברים ...בהע לותך
את זכר קורבנות השואה רכשת את
הכרת צאצאיהם. אחדים מניצולים אלה
חיים היום בישראל, והם כמהים עדיין
לשטח ולמנוחה, הנשללים מהם על־ידי
תליינים אחרים; רוצחים אחרים. בלבנון
טובחים את הנוצרים, בישראל רוצחים
נשים, קשישים וטף.
מישאלתנו מופנית אל הוד־קדושתו:
אנו משתוקקים לראותך אצלנו, בינינו.
נקבל פניך באהבה ...אנו משוכנעים, כי
בנוכחותך תצליח להביא לניצחון הטוב,
הצדק, האמת. אני, אזרח צנוע, אהיה בין
ההמונים שיבואו להקביל את פניך. אנו
מצפים לך, הוד-קדושתך, יוחנן פאולום

עבדך הנכנע,

מרקו יום ין ,8תל־אביב
• מזכירות מדינת הוותיקאן שלחה לקורא
יוסיף את ״רגשי תודתו של האב
יוחנן סאולוס ה־ ,2על הפגנת אהדתך המכובדת
והכרתך, אשר נגעו לליבו.״ אל
האיגרת צורפה מזכרת והובעו בה מיטב
איחולי האפיפיור לאזרח הישראלי ולכל
אלה היקרים לליבו.
העולם הזה 2199

חדש
בישראל!
אופנה

תשלומים!
(ההצעה בתוקף עד )30.11.79

,,אלסקה״
מקנה לך אפשרות
לרכוש מלתחה שלמה
לסתיו ולחורף!
ב־ 4תשלומים
חדשיים שווים.
לכל קניה מעל ־ 4,000.ל״י
מ תון המבחר האופנתי של
,,אלסקה״
קני החורף
בלירה של האביב

בבית האופנה לב דיזנגוף
(ז 16ח 90 ?{ 0 6ח 126ט )

בחולון: שד׳ קוגל פינת סוקולוב
במפעל: רח׳ יעבץ ,30ת״א
ובקרוב:״אלסקה״ ברמת־גן.

את נראית נהדר<• -ו;>}>0 . 1

ו;; 1או; 1ו;

*51111

^ 4 1 1 1־1 1
מאת יגאל לביב

השערורייה של עיסקת

הסנה״ עם דני זינמן

דניאל וינמן היה סובן־ביטוח צעיר
בגיגעתיים, שידע היטב מאיזה צד של
הלחם מרוחה החמאה.
הוא הצטרף לקבוצת חברי־הבנסת
מיכה חריש ועדי אמוראי, הפך
איש״הביצוע־והמימון שלהם במקום,
טייע להם במילחמתם להדחת קובה
קרייזמן, ראש עיריית גיבעתיים.
במהלד המילחמה גילו אנשי קרייזמן
בי וינמן ואשתו רימו את מישרד־השיבון,
קיבלו דירה בתנאי זוגות צעירים, למרות
שלא עמדו בתנאים. המישטרה חקרה
תלונה שהגיעה אליה, והגישה את החומר
לפרקליטות, שהורתה להגיש כתב״
אישום. וינמן פנה ליועץ המישפטי לממשלה,
שהורה על עיכוב ההליכים.
בינתיים התקדם וינמן, ומדירת הזו־

חיים, שלמרות הפרמיות הגדולות לסוכנים
עוד הראו רווח. אולם וינמן יודע
כי ראשי ״חברת העובדים״ אינם טורחים
לקרוא מאזנים, ואיש״הקיבוץ ה׳
תמים, שמונה כיושב־ראש מועצת־המנה-
לים שלו, אדם לאנד, יסתפק בהודעת
וינמן לעיתונות, שכולה שקר ורמיה.
בעיצומה של מערכת הסברת״ההפס־דים
גילה חבר-הבנסת מאיר כהן (ליכוד)
,בי ״הסנה״ חתמה על הסכם מוזר
עם וינמן. חברה״בת רדומה של ״הסנה״,
בשם ״אשל״ ,נמכרה בחלקה לוינמן
40 מהמניות) בסכום של 4מיליון
לירות, ואילו הוא מבר חלק זה לסוכני-
ביטוח שונים, בסכום של 16 מיליון
לירות. בהן שאל מדוע נתנה ״הסנה״
לוינמן במתנה 12 מיליון לירות, שהרי
יבלה למכור את מניות ״אשל״ ישירות
לסוכנים, ולשמור על הרווח אצלה.
וינמן הסביר, בתגובה על כך, בי תמורת
המניות שרכש מ״הסנה״ התחייב
להביא לחברת ״אשל״ ביטוחים בסכום
של 40 מיליון לירות פרמיות, תוך חמש
שנים, באשר העמלה תהיה עד ס/ס.60
זהו, לדבריו, המחיר העיקרי תמורת המניות.
אולם
גם חבר״הבנסת כהן לא הצליח
לגלות את פרטי ההסכמים, המצויים בידי,
והחושפים את אחת השערוריות ה גדולות
בעולם־הביטוח ההסתדרותי. שע־רוריה
זו מקבילה אולי לפרשה של עיס־קת
הפרדסים ״יכין חק״ל״ לפני תריסר
שנים, מהבחינה של עשיית הרווחים תוך
ניצול כספי הציבור.
ב 25-בספטמבר השנה כתב דני וינמן
מכתב על נייר-מיבתבים של עורך־הדיו

״שימשוך״ ו״אשל״ גם יחד, כיצד יבלה
לחתום עם וינמן חוזה על יזמן התחייבות
בזו ן
באותו יום שבו נכתב המיכתב נחתם
חוזה בין ״הסנה״ לבין חברת ״דני
מיפעלים כלכליים״ ,השייכת לוינמן ולאשתו.
בחוזה מוכרת ״הסנה 40
ממניות חברת ״אשל״ לחברת ״דני מיפע-
לים כלכליים״ .מניות אלה שוות 10
מיליון לירות. סעיף 14 בחוזה קובע, כי
עסקי ״אשל״ ינוהלו מתוך מישרדי קבוצת
״הסנה״ .גם זה סעיף מוזר ביותר,
שנעשה על חשבון ״הסנה״ ובעלי מניותיה.
סעיף אחר קובע״,״כי ״אשל״ תהיה
זכאית להנפיק מניות לציבור בבורסה.
חוזה מקביל נעשה בין חברת ״וינמן
שירותים״ ,שהיא בעל השליטה בחברת
״דני מיפעלים כלכליים״ ,אשר רכשה את
מניות ״אשל״ לבין סוכני ביטוח שו נים.
לפי החוזה מוכר וינמן לסוכנים
״ 40״/ממניות ״דני מיפעלים כלכליים״,
בסכום של 16 מיליון לירות, ונשאר עם
ס/״ 60 בחברה השולטת ב-״/ס 40 ממניות
״אשל״ ,ששותפתה היא ״הסנה״ .השווי•
היחידי של מניות ״אשל״ טמון בהיותה
חברה של ״הסנה״ .הסוכנים הסכימו לשלם
את הסכום בדי להיות שותפים
עם ״הסנה״ בחברת־ביטוח.
למה רוצה ״הסנה״*י>להעשיר את דני
וינמן, ולגרום לבך שירוויח בשלב ראשון
12 מיליון לירות — וכאשר ״אשל״ תנפיק
מניות בבורסה, ירוויח פי כמה וכמה

אחד ההסברים לבך הוא, שזה חלק
מהמחוייבות של מנב״ל ״הסנה״ ,איתן
אבניאין, בלפי חברי־הכנסת מיכה
חריש ועדי אמוראי. סיוע לווינמן הוא
סיוע לקבוצת חריש— אמוראי. שמועה
עקשנית טוענת, בי וינמן התחייב לתרום
חלק ניכר מרווחיו למימון קבוצת הכדורסל
של הפועל רמת״גן, שאפוטרופ-
סיה הם חריש— אמוראי. לקבוצה זו
הוצאות רבות, ביגלל שחקני-הרבש ה אמריקאיים,
ושני חברי-הבנסת מגייסים
לה תרומות מכל מקום. מקורות בקבוצה
הצביעו על כך, שקיבלו בימים אלה
תרומה של 100 אלף לירות מעיריית
גיבעתיים, שניתנה על פי הוראה של
ראש־העירייה, יצחק יריה וסגנו, משה
תאריך

מנהל וינמן
שימשון הגיבור

- 3-9-79

לכב ד ד
״הסנה ״ -חב רה ישראליתלביטוח בעיים
רחובאלנבי 115
ח ל -א בי ב.

גות הצעירים, שקיבל במירמה לפני חמש
שנים, עבר לגור ברחוב הדרום 16ב-
סביון. מסובן־ביטוח קטן הפך למנב״ל
הנדון: אשל -חבדד. לבטוח בע״ט -חוזה .
חברת הביטוח ״שימשו!״ ,חברה״בת של
קבוצת ״הסנה״.
הריני סאטר בזאר. כי א ני ערב אי שית כלפיכם לר.ל ה הוו יבוי ות.
הפתיחסות לסדסיה הדשה בלבד טל החברה ד ני ספעלינו כלכי׳י.י( 1ב עיי ם
בתפקידו החדש הדהים וינמן את עו־להלן
״החברה״ ע פ״י חוז ה ב ני כ ס, ל בי ן התבדה סיו ם 5ל 1! 5 . 9 .ב ע ני ן
לם־הביטוח, באשר תוך שנתיים, מאז
קיבל את ניהול החברה לידו, הצליח
הנדון להלן ״ ה חו ז ה ״.
להביאה מרווחים להפסדים. בשנת , 1977
אני עתחייב בזהה לכהן ב פנכ״ל ״השל״ — חברה לבשוה בע״ט
שבה לא נוהלה ״שימשו!״ על״ידי וינמן,
ללא כ ל.חפדרה בל עוד טרם מול או בל ה ת חי בויו ה החבר־ עם״ י ה חוז ה,
הראה מאזנה רווח של 5.4מיליון
לירות. בשנת ,1978 בניהול וינמן, הראה
הפתיחסוח לפרטיה הדסה בלבד.
מאזנה הפסד של 2.6מיליון לירות. יש
בעוז כ הונ תי כטנב״ל ״אשל״ אן די סנלזס גי טו־צי ו כי ש ו רי
להביא בחשבון בי זו שנת אינפלציה, וו
ק שרי ל קי דו ם עשקיה של ״של ואדאג לפלא כל ה ת חי בויו ס החברה סי מור
אילו היה וינמן רוצה לשמור על רווחיו
ב־ 1978 ברמה של ,1977 היה עליו להרל
עי ל.
אות רווח של 10 מיליון לירות לפחות.
תחת זאת הגיע להפסד, היינו: הפסיד
את יתרת הרווח הקודמת, ועוד הפסד
נוסף — בסך הבל הפסיד 12.5מיליון
לירות בערבים ריאליים.
בדי לנסות ולהצדיק את ההפסדים
המדהימים, הודיע וינמן לעיתונות בי
דני רי נ טן.
אלה נגרמו בגלל תנופת״יתר של ׳,שימ-
שון״ במכירת פוליסות ביטוח״חיים חדשות.
ביוון שסוכני־הביטוח מקבלים עממיכתב
ההתחייבות שד וינמן
לה של יותר מ-ס/ס 100 של הפרמיה בכל
זמני, מרצי וכישורי
שנה הראשונה, טען וינמן, הרי ההפסד
הוא טכני, והוא מצביע על המכירות האברהם
בריר אל חברת ״הסנה״ .ב־שכ
טר /ובהעדר הגיזבר, השוהה בחו״ל.
גדולות של פרמיות ביטוחי-חיים.
מיבתב התחייב לכהן כמנכ״ל חברת
המקורות טוענים כי תרומות מקבוצת מנהל שכן
גם הסבר זה דחוק מאד,
״אשל״ לביטוח, ללא בל תמורה, עד
״הסנה־שימשון״ הגיעו בעבר בסכומים ל העמלות
נבון
יקפיד על בך שממוצע
מיל 40 להשגת התחייבויותיו שימולאו
נכבדים
לאגודת הידידים של הקבוצה.
סוכנים בבל סוגי־הביטוח לא יעלה על
יון ל״י פרמיות בחמש שנים. בעת כהונאלה
הם ידיעות שאיש אינו מוכן לההכנסות
השוטפות מביטוחים.
תו במנכ״ל ״אשל״ הוא התחייב להק אשרן.
אין הן הופכות את המצב נאה
דיש את בל זמנו, מרצו, כישוריו וקשריו
יותר, ועדיין אינן מסבירות מדוע גרמה
אולם מה לעשות, ומאזן ״שימשו!״
לקידום עסקי ״אשל״.
״הסנה״ לוינמן שירוויח 12 מיליון
מראה כי וינמן פשוט אינו מגלה את
לירות .״הסנה״ צריבה גם להסביר את
זוהי התחייבות מוזרה, שהרי וינמן
האמת. המאזן מראה בי בשנת 1978
פשר החוזה שחתמה עם וינמן, שלפיו
הרוויחה ״שימשו!״ בסעיף ביטוחי-חיים. מכהן בשכר גדול כמנכ״ל חברת ״שיט-
יקדיש את כל מרצו לחברה שאינה
שון״ .אם יקדיש את בל זמנו, מרצו ו221
אלף לירות, ואילו בסעיף ביטוח
״שימשו!״ .אחרי הבל ,״הסנה״ היא חבכישוריו
לניהול ״אשל״ ,מתי ינהל את
כללי (אלמנטרי ורכוש) הפסידה 2.5
רה ציבורית הרשומה בבורסה, ועיסקי
״שימשון״ הסובלת בבר מהפסדים ז כיוון
מיליון לירות. מבאן: ההפסד בא מביטווינמן
פוגעים בבעלי המניות.
ש״הסנה״ מכהנת כבעלת מניות של
חים גרועים ברכוש וברכב, ולא מביטוחי־

כרובי מנר
שסקי!ו בלוסנגילס
המיסעדן משה כרובי /ממייסדי ומבעלי
רשת ״מי ומי״ בישראל, מכר את
חלקו ברשת זו באמריקה לשותפו לני
לוונגראוב (בעלה של הפסלת אילנה
גור) .כרובי החזיק במחצית המניות,
וקיבל 450 אלף דולר. הרשת היא בעלת
שורה של מיסעדות״פלאפל ומיסעדות־יוקרה
בערים שונות בקליפורניה.
ברובי הקים את מיסעדת ״מי ומי״
הראשונה לפני שש שנים בלוס־אנג׳לס,
והכיר את לוונגראוב, שהציע לו להקים
רשת המבוססת על פלאפל. הרשת פרחה
והגיעה לעשרות סניפים. לפני שנה פתחה
הרשת מיסעדת־יוקרה במרכז העיר.
ברובי החליט לחסל את עסקיו באמרי קה
מסיבות אישיות. הוא חזר לניהול
רשת הסטייקיות בשם ״מי ומי״ בישראל,
ומקים מיסעדה רזדש ר -רמת-ד.שדוו.

ע מי ת ינ ה ל
פרוייקט סיגי
חבר״הבנסת מאיר עמית מועמד לנהל
את פרוייקט הפיתוח בסיני, האמור
להיות משולב — ישראלי ומצרי. הפרוייקט
הוצע על-ידי ראש־הממשלה,
מנחם בגין /לנשיא מצרים. בגין ביקש
מאיש-העסקים שאול אייזנברג לרכז
את הפרוייקט, וזה פנה למאיר עמית בהצעה
שיעמוד בראשו.
הפרוייקט מבוסס על הקמת מרכז
אטומי גדול בסיני, שייצר אנרגיה חשמלית,
שתשמש לפיתוח המדבר. אייזנברג
היה קשור בעבר בהקמת תחנות-בוח
גרעיניות בדרום־קוריאה, ולכן נבחר על״
ידי בגין לקידום העניין. הוא בבר ביקר
במצריים לבדיקות ראשונות של ההצעה.

סנק לאומי״
מחתרת
מי שעבר בימי השביתה ליד סניפי
״בנק לאומי״ יבול היה לעתים לראות
את מנהל הסניף, בלוויית אנשים נוספים,
מתגנבים לסניף בחסות החשיבה
מבעד לדלת האחורית, יורדים בחשיכה
לחדר־הבספות וחוזרים בשקט החוצה.
המתגנבים היו בעלי בספות, שהפקידו
את דרכוניהם בכספת, ונזקקו להם
לצורך נסיעה לחו״ל. בימי השביתה הצליחו
במה מאלה להוציא את דרכונם
בדרך הבאה: פניה להנהלה המרכזית
של הבנק, שאינה שובתת. אלה פנו למנהל
האיזור השובת. זה היה עשוי
להתרצות אחרי בקשות רבות, ולהסכים
לבקש ממנהל הסניף לסייע, בתנאי שתישמר
חשאיות מוחלטת, והבל יתבצע
בסודיות.

משוע השק
רגבי זזות יחיד
שילטונות־המס הבינו הצעת־חוק, המשנה
את הסטאטוס של דירות־יחיד
מבחינת המיסוי.
לפי המצב ביום, בתיקון מיספר 7
לחוק מס־שבח, בעל דירת־יחיד משלם
מס מופחת בעת המכירה. דירת-יחיד
היא דירה המשמשת למגורים (לא חשוב
של מי) רוב ימות השנה, היינו: לפחות
ששה חודשים ויום.
לפי ההצעה החדשה, יינתן הפטור רק
אם הדירה שימשה למגורים 75 מן
התקופה שבה מובר״הדירה היה בעליה.
מטרת התיקון היא לדרבן בעלי דירות,
העומדות ריקות במשך חצי שנה, להשכירן,
ולהגביר את היצע-הדירות בשוק.

תומכי

פרס: ירוח ם

ייד לאחר מפלת מיפלגת־העבודה
• י בבחירות האחרונות, אי־אפשר היה
לדבר עם מי שהיה מייועד לראשות הממ שלה
מטעם העבודה, ח״כ שימעון פרס. אל
פרס הגיעו, ערב הבחירות, הסקרים הסו דיים
שניבאו את המפלה, בדיוק כימעט
מוחלט. אולם בסתר-ליבו הוא קיווה שהם־
קרים משקרים, וכי השילטון ההיסטורי של
מפא״י יימשך.
תוצאות הבחירות היו גם מפלה אישית
של פרס. בשיחות שקיים אז, כשעיניו טרו טות
ורוחו נכאה, הוא אמנם תלה את עיקר
האשם בפרשת הדולרים של לאה ויצחק
רבין, אולם גם לו היה ברוד כי המפלה
פירושה הרס המיפלגה, ומה שיותר חשוב
לו — הרס של שימעון פרס כראש״
ממשלה.
היו רבים שניסו לדבר על ליבו להת אושש.
עסקנים וחברי-כנסת, ידידים ובני־מישפחה
ניסו להוציא את פרס מהדיכאון
ומחוסר־המעש, אך נתקלו באדישות מוח לטת
של המנהיג. פרס התנהג כאדם שעולמו
חרב עליו. כשהיו באים אליו, לדון בבע יות
שוטפות, המתחייבות מתפקידו כיושב־ראש
המיפלגה, היה שומע בקושי, ולא
מחליט. עסקנים משופשפים יותר מפרס,
אותם שלא רצו לראות באובדנה המוחלט
של מיפלגת־העבודה, ניסו לעודדו או כפי
שהגדיר זאת אחד מהם ,״להחזיר אותו
למסלול״ .אולם מה שלא הצליחו לעשות
עסקנים אלה, הצליח לעשות בגין.
כאשד התחילה ממשלת־הליכוד להת פורר,
וכאשר הסקרים התחילו להצביע על
ירידת הפופולריות של הממשלה, שחייבה
בעליל את עליית המערך, הפך פרם איש
חדש. הסיכוי להיות בכל זאת ראש־ממ־שלה
עוררו והוציאו אותו מהאפתיה הכללית,
שבה היה נתון.
מאבק רביף פרש
^ ולס לא רק פרם התעורר. יצחק
רבין, אשר ההתמודדות הגדולה שלו
עם פרס לפני הבחירות — ההתמודדות
שבה זכה דווקא רבין — השאירה בו
טראומה עמוקה, התעורר אף הוא, ואף

משל, יוסף שריד, משה שחל !אליהו

וילון

מתמודד אלון

מתמודד פרס
לא לדבר ולא לראות
מהר יותר מפרס. אישים כמו יעקוב לווני-
סון, שהצטרף לחיים הפוליטיים, מוטה גור,
שצורף אליהם על-ידי פרם, ואחרים, התחילו
לפעול, בעיקר מאחרי הקלעים. בל
חבר־כנסת ועסקן מקומי, אשר התחיל ל הריח
שוב את ריח השילטון, התעורר
לפעולה בשטח.
חברי־כנסת ביקשו לחזק את מעמדם
ולהבטיח את מקומם ברשימה לכנסת
הבאה. חלק מהם התחילו לייצור קבוצות-
לחץ ו״לובים״ ,כדי להבטיח להם כיסא
ליד שולחן־הממשלה. ככל שנעשה לראשי-
העבודה ברור יותר, כי הניצחון בבחירות
הבאות מובטח להם, שלא באשמתם, כן
גברה הפעילות בסניפים ומאחרי הקלעים.
מיפלגת־העבודה מזכירה כיום את ה ימים
הטובים של שרגא נצר ופינחס ספיר.
היה ברור כי גם מקומו של פרס, כיושב-
ראש המיפלגה וכמועמדה לדאשות־הממ־שלה,
אינו מובטח. העיניים נישאו לכיוון

יצחק רבין, אשר הביס את פרם בהתמו דדות
האחרונה שהיתה במיפלגה על תפ קיד

רבין השתעשע תחילה ברעיון ההתמו דדות.
אולם רבין של היום אינו רביו
של אז. בינתיים אירעו פרשת הדולרים
ומישפטה של אשתו, לאה. בינתיים ביסס
פרם את מעמדו בתוך המיפלגה. בעבודה
לא זכור אף מיקרה אחד שבו לא הצליח
מנהיג־המיפלגה להביס את המתחרים על
מקומו, ורבין יודע זאת.
בשלב מסויים החליט רבץ לוותר על
ההתמודדות, אך לא על הרעיון להכות את
פרס. סיפרו של רבץ, פינקס שרות, שבו
נכתבו דברים קשים ביותר על פרס, נראה
למי שאינם מכירים את הפוליטיקה היש ראלית
כבומראנג. הכל נחלצו להגנת ה חלש,
פרם, אולם לאחר שוך הסערה, נותר
רק המישקע של עצם הדברים שגילה רבין,
ודימויו של פרס התערער. פרשת המיב־

תבים המזוייפים, והציטטות הלא־נכונות
מציתבי משה שרת, חיזקה את רבץ. רבים
נזכרו לפתע, כי בראש המיפלגה עומד אדם
שהיה ׳מעורב בפרשיות פוליטיות רבות
ולא נקיות ביותר, החל בתקופת היותו
פקיד במישרד-הביטחון ועד למילחמה ה גדולה
נגד רבץ ערב הבחירות, כאשר
פרם השתמש בכל משאבי מישרד־הביטחון,
שעליו היה מופקד, כדי להילחם ביריבו.
רבין החליט להטיל את יהבו על יגאל
אלון. הדימוי של אלון בקרב הציבור
המיפלגתי הוא טוב. אלון לא היה מעורב
בשום פרשה מהסוג שבה היו מעורבים
גם פרס וגם רבין. מתנגדו הגדול של אלון
בתוך מיפלגת העבודה, משה דיין ׳,כבר
אינו בה. הכיתתיות בתוך מיפלגת־העבו־דה
איבדה מהמשמעות הגדולה, שהיתה
לה, כך שהעובדה שאלון שייך לפלג אח-
דות־העבודה שוב אינה מפריעה כיום לאנ שי
מפא״י-לשעבר, מה גם שהאלטרנטיבה
היא איש־רפ״י לשעבר.
אלון היסס. הוא שבע התמודדויות, ש בזין
הפסיד. ידידיו של אלון, אנשים שניג שו
אליו ברחוב מבלי שהכיר אותם,
ושביקשו ממנו ״להציל את המיפלגה״,
ולחצם של רבץ ואנשיו עשו את שלהם.
אלון החליט להתמודד, אם כי עדיין לא
הודיע על־כך. הגדיר זאת אחד ממקורביו:
״הוא נוקט במדיניות קנדי.״ (הכוונה ל-
סנאטור טד קנדי).
לאלון אין מה להפסיד* .ם יגבר על
פרס, רבים סיכוייו להיות ראש־ממשלה.
אם יובס על־ידי פרס, מובטח לו מקום
שני בהירארכיה המיפלגתית, ותפקיד של
שר-ביטחון או שר־חוץ, לפי בחירתו, אם
המערך אמנם יחזור לשילטון.

הקרב
על הצירים
צב הכוחות בתוך המיפלגה מעור •
! פל. אמנם, כלפי חוץ, ולאנשים ש מחוץ
לקלחת הפנימית במיפלגת־העבודה,
נראה, כי ידו של פרס על העליונה. פרס
עושה חריש עמוק בסניפים, מקרב אנ שים,
מפזר הבטחות. אם יצטרך פרס לממש
את כל הבטחותיו או רמזי־ההבטחות שלו

תומכי אלון: יצחק רביו. שדמה הילל, אורה נמיר ויוסף
ע 18

שפייזר

אל מוג

האם תקום הברית שתנצח? חיים בר־לב, יצחק רביו ויגאל אלון
למקומות בממשלה, תמנה הממשלה הבאה,
אם יעמוד פרס בראשה 50 .,שרים-לפחות.
לפרס יש עוד יתרון אחד קבוע וחשוב
על פני אלון: הוא יושב היום בראשות
המיפלגה, שולט על משאביה ועל שכי ריה,
העושים כל שביכולתם כדי להילחם
ביריביו.
פרם אוסף הבטחות והצהרות מפי בכי רים
ועסקנים נמוכי־דרגה לתמיכה בו. הוא
משחר לפתחי מחוזות, גושים והתכנסו יות,
ומדבר עם כל קבוצה או אדם בלשון
שנדמה לו כי תמצא חן בעיני איש שיחו.
אלון נוקט, בינתיים, בשיטות אחרות. אין
הוא יכול להבטיח הבטחות, הן משום
שעדיין לא הצהיר על מועמדותו, הן משום
שאינו נושא בשום מישרה רשמית בתוך
המיפלגה. אולם אלון דואג להופיע הרבה
בכנסי־המיפלגה. רק בחודש זה יש ל אלון
27 הופעות מיפלגתיות, בנוסף על
אירועים אל-מיפלגתיים הזוכים בסיקור ב עיתונות.
פרס
יודע כי הוא לא ייבחר על-ידי
מישאלי־דעת־קהל, וגם לא על־ידי כלל
הציבור. הוא ייבחר על-ידי מרכז ד,מיפ־לגה
או הוועידה שלה. הוא עדיין זוכר
כי על פי הרשימות שערך, ערב ההתמו דדות
עם רבין, היה ניצחונו מובטח. יותר
מ־ 55 אחוזים מצירי ועידת מיפלגת־העבו־דה
הבטיחו לו את תמיכתם. רק אחרי
ההצבעה התברר כי רבים בגדו בו וביכרו
את יריבו על פניו.
גם לאלון וגם לפרס ברור לגמרי, כי
את עיקר העבודה יש לעשות בקרב צירי
הוועידה וחברי־המרכז. לשם כך יש צורר
להגיע להסכם עם אישים בכירים בתוך
המיפלגה, אשר להם כוחות בוועידה, ועם

הממתינים

הקבוצות שהוקמו לאחרונה, ושיוקמו בוודאי
עד לבחירות.
קבוצות הלחץ
^ קבוצה המרכזית היא חוג בית!
1ברל, או — נכון יותר — מה שהתפתח
מחוג בית־ברל הראשון. האיש המרכזי
בקבוצה זו הוא יעקוב לווינסון, מנכ״ל
בנק הפועלים לשעבר, התיקווה הגדולה
של מיפלגודהעבודה בתחום הכלכלי, ומי
ששואף לקבל נוסף על תיק האוצר, גם
את הירושה השנייה של שר־אוצר אחר
שהיה למיפלגת העבודה — פינחס ספיר.
בכינוס בית ברל השתתפו אישים שו נים,
ביניהם המזוהים עם מחנה אלון
והמזוהים עם מחנה פרם. בהתכנסויות ה מצומצמות
יותר של אנשי בית־ברל, ש נערכו
מאז, נשרו כבר אנשי פרס, כמו
ח״כ משה שחל, יושב־ראש סיעת המערך
בכנסת, ונותרו בחוג רק תומכי־לווינסון
המוצהרים. לווינסון נוקט בעמדה של לא-
להחליט באופן רשמי. הדמויות הדומיננ טיות
במחנהו של לווינסון, בינתיים, הם
מוסה חריף ויעקוב צור, מנהיגי שתי ה תנועות
הקיבוציות שהתאחדו, האיחוד
והמאוחד, ועוזי ברעם, איש ירושלים.
אין ספק כי לפרס חשובה במייוחד תמי כתם
של אנשי לווינסון. יש הטוענים כי
תמיכה זו, אם לא תאחר את המועד, תב טיח
לפרס את הניצחון, בעוד שתמיכתם
באלון עשויה לסתום את הגולל על פרס
מהבחינה הפוליטית. לכן נראתה הידיעה,
שהתפרסמה בעיתונות, כאילו דחה פרס
עיסקה שהציעו לו אנשי בית־ברל —

תמיכה תמורת הבטחת תיק האוצר ללווינ־סון
— מוזרה ביותר.
אחר־כך התבררה האמת. עוזי ברעם, מי
שהיה מתומכי פרם בקרב הקודם פרס־רבין,
שוחח עם יושב־ראש התנועה. בשי חה
בין השניים הועלו כמה אפשרויות עתי דיות,
בין היתר גם האפשרות שחוג בית־ברל
יתמוך בפרס. ברעם ניסה בסך הכל
להבטיח א תעתידו הפוליטי האישי, אם
יגבר מחנהו של פרס על זה של אלון,
אך לא הציע, וגם לא היה מוסמך להציע,
את תמיכת לווינסון בפרס.
עוד לפני שנסגרה הדלת מאחרי ברעם
בבר דאג פרס להדליף, בשיטות המוכרות
שלו, על ההצעה שלא הוצעה. הוא גם
הדליף כי דחה אותה, מהטעם שאין הוא
חושב שמן הראוי להבטיח תיקים. מי
שמכיר את פרם ואת שיטותיו, יכול היה
דק לחייך, אך על ציר־הוועידה בנצרת
עילית או ביבנה אולי עשה דבר רושם.

מ חנ ה
פרס
מי׳ קרית זו דחפה את חוג לווינסון לעבר
4 1אלון יותר מאשר כל שיחה בין אלון
ללווינסון.
קולו של חבר־כנסת במרכז או בוועי דה
שקול כקולו של כל ציר אחר,
אולם כל חבד-כנסת או אישיות פוליטית
אחרת מרכז סביבו אוהדים רבים, שיש
להם אצבעות מכריעות. לכן ברורה החשי בות
של האישים הבכירים במיפלגה לגבי
הקרב שייערך, בלי ספק, בין פרס לאלון.
אפשר לחלק היום את המיפלגה לשלו שה
מחנות: מחנה פרס, מחנה אלון, ומחנה

יעקב לווינסון, חיים בר־־־־לב,

הממתינים, בין אם הם ממתינים כדי לר אות
איך יפול דבר, ולאן כדאי יהיה להצ טרף,
ובין אם הם ממתינים מטעמים של
טאקטיקה.
בראש מחנה תומכי־פרס נמצא כיום מי
,שהיה שר־החוץ, אבא אבן. בין אבן לאלון
ורבין שוררת טינה ישנה־נושנה, אבן גם
החליט כי הצלחתו של פרס מובטחת.
אבן רוצה לחזור לתפקיד שר־החוץ, ופרם
הבטיח לו תיק זה.
ח״כ יוסי שריד הוא איש מובהק של
פרס. שריד שרף את גשריו עם רבין אח רי
שהתייצב במפתיע ובהמולה של יחסי-
ציבור מאחורי פרס בהתמודדות הקודמת.
ירוחם משל תומך בפרס, ובשיחה שהי-
תה בין השניים יכול היה משל להבין
מפרס, שהמשך כהונתו בהסתדרות ייפסק
רק אם משל יקבל תפקיד של שר כלכלי
בכיר בממשלת פרם.
הח״כ החיפאי, משה שחל, תומך בפרס.
פרס מינה את שחל כיושב־ראש הסיעה
בכנסת, ונתן בידו עמדת־כוח גדולה. אח רי
שנודע כי שחל השתתף בחוג בית ברל
הראשון, קרא לו פרם לשיחה ואמר לו :
״בשביל מה לך חוגים? מקומך בממשלה
הבאה מובטח!״ שחל סבור כי הוא יהיה
נציג העדות בממשלתו של פרס.
תמר אשל, אשת־ירושלים וחברת מו־עצת־העיר,
היא תומכת נלהבת של פרס,
לו נתונה גם תמיכת ראש עיריית ירו שלים,
טדי קולק. עמום הדר מוצא עצמו
שוב במחנה אחד עם יריבו האידיאולוגי
בתוך מיפלגת העבודה, יוסי שריד, ותו מך
אף הוא בפרס. כך גם שני הצעירים
המיקצועיים של מיפלגודהעבודה, חברי-
הכנסת מיכה חריש ועדי אמוראי. חריש
(המשך בעמוד )42

גד יעקוב׳ ומנח הכהן

שוות׳ קסטות לוידיאוטי״פים
השם האומר את הבל בהקלטות ושכפול לוידיאו
האולפן המקצועי היחיד בארץ
* ״וידיאוקסט״ — אמינות מושלמת ברכישת קסטו ת
מוקלטות לוידיאוטייפ.
* ״וידיאוקסט״ — האולפן המקצועי היחיד שכל עיסוקו
הקלטות !!!
* ״וידיאוקסט״ — ארבעה מוניטורים לרשותן להשוואת
איכויות ההקלטה ; כל מוניטור מפירמה שונה וגודל
אחר וכל זאת ע״מ שאתה הלקוח תבחר בעצמן ולפי
ראות עינך מהו החומר הטוב עבורן וכיצד הוא יראה
בביתן!!!
* ״וידיאוקסט״ — אנו מייעצים לן באופן אוביקטיבי
לחלוטין בכל שאלה או בעיה בתחום הוידיאו הביתי.
* ״וידיאוקסט״ — ידוע לנו שב־ 950/0מהמקרים אינן
מקבל הסבר נכון כיצד להפעיל המכשיר היקר שברשותן
ובאיזה סוג קסט ה לבחור ע״מ להפיק מירב ההנאה.
אצלנו, ב*ס/ס 100 מהמקרים תקבל אינפורמציה אוביק-
טיבית לחלוטין וזאת מאחר ואיננו עוסקים במכירת
מכשירי וידיאו או טלביזיות— עיסוקנו אך ורק בקסטו ת
ו הקלטו ת! הידע הרב והנסיון שהצטברו אצלנו בתחו מים
אלה עומדים כולם לרשותן ובחינם !!!
* ״וידיאוקסט״ — רק לאחר שתשמע מאיתנו הסברים
ותקבל הנחיות כיצד ואין להשתמש בקסטה המוקלטת
שרכשת מאתנו, תבין כמה כסף אתה עשוי לחסוך וכמה
עוגמת נפש תמנע מ מן עקב שימוש בלתינכון
במכשיר הוידיאו שלן.
* ״וידיאוקסט״ — ברכישת קסטו ת מוקלטות אצלנו אתה
מקנה לעצמן בטחון מקסימלי בעובדת היות הקסטה
חדשה לחלוטין ומוקלטת לראשונה ועבורן בלבד.
״וידיאוקסט״ — אנו מתחייבים בזאת — פומבית —
שאצלנו הקסטו ת הינן מהפירמות הידועות ביותר
בעולם וכולן באחריות מלאה. 1<. :נ.1י ; 1ס.¥.ן; ¥א ; 50
¥ 0א 10 ^ 34 4־ •4X4.1 — 500

* ״וידיאוקסט״ — אנו מעניקים לבם מבחר עצום ומגוון —
ללא בל תחרות — של תכניות בידור שהן המילה האח רונה
בעולם. א ת סוגי התבניות השונות אנו משלבים
עבורכם — לפי הזמנתכם — באופן מקצועי טהור כפי
שרק בעלי מקצוע מהשורה הראשונה מסוגלים לעשות.
* ״וידיאוקסט״ — לנו הידע והמקצועיות הגדולים ביותר
בארץ ב ת חו ם הקל טו ת וידיאו ושילוב תבניות — הכל
עומד לרשותכם בעת ההזמנה.
* ״וידיאוקסט״ — לבחירתך באולפננו מעל 600 שעות
של בידור קל, מופעים, הופעות, אומנים, ל ה קו ת קצב,
פופ מ תקדם, רוק וכר.
* ״וידיאוקסט״ — לפי טעמך — 150 סרטים עלילתיים
באורך מלא.
* ״וידיאוקסט״ — להיט העונה — הקל ט ת סרט עלילתי
באורך מלא במחיר של — 475ל״י בלבד ( +מס ערן
מוסף).
* ״וידיאוקסט״ — 400ל״י לשעת ה קל ט ת בידור מכל
שילוב שהוא (כולל מע״מ).
* ״וידיאוקסט״ — בל המכירות כוללות מס ערך מוסף
ובצרוף חשבונית מס ״וידיאוקסט״ — עוסק מורשה
לענין מס ערך מוסף מס׳ . 846031557
* ״וידי אוקס ט״ —
. 54-013978-9

פירמה

רשומה — תעודה

* ״וידיאוקסט״ — מעבדה צמודה לתיקוני וידיאו ע״י
ה מו מחים מהשורה הראשונה מ ת חו ם הוידיאו —
לרשותן בבל עת.
* ״וידי אוקס ט״ — לאחר הז מנ תן (הן ע״י הזמנה בטלפון
או ע״י ב קורן באולפננו) ולפי רצונך — ישלחו הקס טו ת
ה מוקל טו ת לביתן בגוביינא באמצעות שרותי ״אגד
חבילות״ — עלות המשלוח על חשבון המזמין —
ביטוח המשלוח על חשבוננו. שים לב — אנו היחידים
המציעים לך שרותי משלוח בגוביינא ובאחריות מלאה,
ובכך מקרבים אולפננו לכל קצוות הארץ!!!

צבור בעלי הוידיאוטייפ הביתי
לאחר שקראתם בעיון האמור לעיל ולאחר שברור לכם
שברשותכם ציוד יקר ועדין תבינו שהקלטות לוידיאוטייפ
אינן משחק ילדים. קיימים בארץ מספר גופים ״העוסקים״
בהקלטות וידיאו כ״חלטורות״ תוך כדי מבירת ציוד וב-
״עבודה צדדית״ .זכור: רק אולפן מקצועי שכל עיסוקיו
מרצו וזמנו מוקדשים להקלטות וידיאו, חידוש המבחר
ושיפור האיכויות, מסוגל להעניק לך הלקוח תמורה מלאה

״וידי אוק ס ט אולפן מקצועי מ ס׳ 1

ב״ו-ד-אוקסט״ עוסקים

לכספך (הקלטות אינן דבר זול) הנאת צפיה מושלמת וחוויה
ויזואלית בלתי נשכחת. ברובשך קסטו ת מוקלטות מאיתנו
אתה מקדים ב־ 10 שנים את הנאותיך מהטלביזיה שברשותך
— ואין זו הגזמה — זוהי עובדה. אל תעמיד עצמן
כשפן נסיונות — לן על בטוח — התקשר עמנו ותווכח
שכל מילה מהאמור לעיל — אמת לאמיתה !!!

,,וידי או קסט ״ ל שרותן 24 שעות בי ממה

ורק בהקלטות!שכסוים. זוהי ההתמחות שונו ־ זהו היתרון שלו

״וידיאוקסט״ ,ראשון לציון, ברניצקי ,35 טל 997329 .־00

ה עו ל ם

הז ה 2199

א 1111י ם

בעולם

מוגזם חאציו: ברם נהחדם!
ראש ממשלת בריטניה, החוגגת החודש את יום
הולדתה ה־ ,54 הפתיעה את נתיניה בפירסום צילום
מדירתשזשרד שלה, שברחוב דאונינג , 10 כשהיא צו בעת
בעצמה את מיטבחה. אין זו הפתעה מצד מי
שהציעה פעם אמבטייה משותפת לשבי בני זוג.

חאן צ״ן צאנג: החסנה הואשחה
לתמונה זו ערך תיעודי־היסטורי. זו הפעם הראשונה שרעייתו של נשיא סין
נאותה להצטלם. היה זה כשבעלה, הואה גופנג, העניק ראיון מייוחד לכתב פליקס
גרין, דודנו של הסופר גרהם גדין, בפקין. הנשיא ורעייתו לבשו בגדים זהים —
חולצה ומכנסיים. לזוג ארבעה ילדים. האן צ׳ין צ׳אנג עובדת באחת מחברות היבוא
הגדולות בסין, ורוכבת לעבודה על אופניים .״כל בני מישפחתי אוהבים לשמור על
אלמוניות,״ הסביר הואר, את העובדה, שאף לא אחד מהם נראה אי־פעם בצילומים.

מאויו טאואס:,
אסיו מ!שווון ורו
השר האיטלקי היחיד שישב
בכלא, שוחרר אחרי 16 חודשי
מאסר, למרות שנידון לשנתיים,
בעוון חלקו בפרשת השוחד של
לוקהיד. אחרי ה,מישפט אמר:
״גזרו עלי עונש, משמע ש עשיתי
טעות כלשהי.״ הוראה
זו הספיקה כדי להקל בעונשו
(בתמונה: יוצא נזמכונית מיש־טרה)
.בעתיד יזכה טאנאסי
לטיפול משקם: לימודי היס טוריה
וסוציולוג־ה באוניבר סיטה.

עו ל ם הז ה 2199

שעמו באהחיאר: א״ת־אדוה מחנה
זהו אחד מצילומיו האחרונים של שעפור באחתיאר, ראש־הממשלה
לשעבר של איראן, שנעלם בפאריס לפני כמה חו דשים.
האיית־אללה חומייני אינו מסתיר את תאוותו הרבה
לראשו של באחתיאר. כשנשאל חומייני מה דעתו על הבטחת
באחתיאר, כי ישוב לתפקידו עם ממשלה חדשה, ענה בלעג:
״שיבוא, שיבוא, אני מצפה לו בכליון עיניים. לו ולשאה גם
יחד. שישבו שלובי־ידיים על כס המישפט

11 *111111

בשלנו

ליאוניד ברדנייב ואריק ומנקר! :שיקה מיזחזית
ראש ממשלת ברית־המועצות ומזכיר המיפלגה הקומוניסטית נתקבל על־ידי נשיא גרמניה המיזרחית
בקבלת־פ.ים מיזרחית — נשיקה׳ ארוכה על השפתיים — כמו היו במיזדח־התיכון ולא במיזרח־אירופה
(בתמונה למעלה) .ברז׳נייב היה במצב־רוח מרומם, הבטיח הבטחות פוליטיות חשובות כשחיוך נסוך על
פניו. אך בריאותו הרופפת הסגירה אותו שוב: כשירד ממדרגות הפרלמנט המיזרח־גרמני נאלץ עמיתו,
אריך התקר, לתמוך בו (בתמונה משמאל) ,יחד עם אחד מאוזיריו. השבוע פשטו במערב השמועות כי
ליאוניד ברז׳נייב נפטר וכי הסובייטים מעכבים משום מה את ההודעה על מותו.

נטולת קדאדק: אמא בחופשה
פטולה קלארק האנגליה קיבלה עליה את כל מת־הגי
הצרפתים הטובים, כשנישאה למלחין קלוד וולף.
אחד מהם היא החופשה השנתית, עם הילדים והבעל,
בסנם־טרופה. שם הווילה של השניים לה טוסקאנה.
והשכנים הקרובים הם ז׳ילבר בקו, חברתו קיטי
והילדים. כך, בחוג המישפחה והמוסיקה, אפשר לש מור
על נעורים.

סופיה ל1רן וסרג׳ לאמה: אהבה נשירים
החדשות בדבר גירושיה הקרובים של סופיה לורן מקארלו פונטי כבר נתיישנו
קימעה. עד עתה נראה רק הבעל בפומבי עם נשים אחרות. אלא שהדיילי מירור הבריטי
מיהר להכריז, כי גם לסופיה אהבה חדשה: הזמר־מלחין סרג׳ לאמה. לפי שעה מכחישה
סופיה כי יש ביניהם יותר מקשר אמנותי .״אני מאוהבת בשירים שלו,״ טענה. אבל
צילומי ה׳יעיים בצוותא, כשהם זוהרים, חזקים מכל הכחשה.

ה טו ל ם

הז ה 2199

יזבל ה־ 25 שד נערות כלי־בזי: השנים חולפות
אימפריית הפלייבוי, בראשותו של יו הפגר, חגגה את יובל דד 25 שלה באוסף
המרשים ביותר של חזות נשיים. בין 136 הנשים שבאו לחגוג בלטו שלוש, מתקופות
שונות (מימין לשמאל) :ג׳אנט, ראמונה וקנדי, שכל אחת מהו היתה בשעתו נערת־

אבל התזה, תשווה עידונים, לעולם עותר
החודש. כולן התחילו בעזרת צילומי העירום (הנראים בתמונות) בקאריירות מזהירות,
כדוגמניות, פירסומאיות או נשים נשואות הגונות בעלות ממון. מסתבר כי ההופעה בעירום
בעמודים המרכזיים של הפלייבוי כננורת־החודש לא הזיקה לקאריירות שלהן.

גברת ז׳ואל מורגנסן היפה-
פיה בחרה לה ספורט מקורי :
היא דהרה 40 קילומטרים על
קטנוע זעיר זה, וכימעט עצרה
לצמיתות את נשימתם של מע ריציה
ושותפיה ללהקת הזמר
— הנרי וסרג׳.
העולם הזה 2199

גיור! ,האמילטון: ירושה פוטוגנית
כך נראה דראקולה ההוליוודי, כשהוא בחיים
הפרטיים: נאה מאד, בן ,40 כשלידו ליזה טרידוול,
שחקנית בלונדית צעירה ופוטגנית, שהיתה כבר אשתו
של זמר הרוק רוד סטוארט. צווארה שלם עדיין.

פרסום צים ם₪/ש
וסרמן

א ם שאיפתך לרזות, אך אינך
מ א מינ ה ב ״ניסיסד
א ם חשוב לך לל מוד כיצד ל שמור
על גזרתך בעתיד.
אםאת נרתעת (ובצדק) מז רי קו ת
ח ס רו ת תכלי ת,
ומ״עינוייס״ א חרי ם.
א ם כוונ תך לרזות בצורה מכובד ת.
מקצועית. ב פי קו ח רפואי רציני.
יש לך, כיום, רקכ תו בתאחת
בישראל.

ס לי מ ליי פ.
ה מכון הו תי ק המיי שם אתה שיטה האמ רי ק אי תשלא ,\ 7 1 0ב) 171ס 11 \ 1 0ט .8714 7 0
לימוד דפו סי ה תנ הגו ת והרגלי א כי ל ה נכונים, בעזרת פעילותגופניתוהסברה יעילה,
מ בו ססת על ידע בינל או מי ונ סיון רב, גם כאן בישראל.
הרשי לנו ל הז מינ ך לבי קור אצלינו, לל א כל ה ת חי בו ת מו קדמת מצידך.
א ת מוז מנ תלה תר ש ם ול הוו כ ח בעצמך. ההחלטהה סו פי ת ת הי ה שלך. רק שלך.

מכבדים כרטיסי אשראי״ישראכרד .

השיטה האמריקאית להרזיה נכונה.

המרכז: תל־אביב, אורי 8טל׳ 223545 סניפים: חיפה טל׳ ( 86649 לקביעת פגישות -ימי ראשון בין השעותסס 19.־)15.00
הרצליה: טל׳ ( 937674 בשעות הערב, או טלפונית למרכז בתל־אביב).

טד* ק 1ל ק קיבל ..תעודת מיסכן,,
ורפי נלסון חושב שכל הממשלה משוגעת

ג׳״מס קאדחאן

מי שהיה ראש ממשלת בריטניה, ביקר בשבוע שעבר במרחג,
ובמיסגרת ביקורו בישראל נלקח על־ידי אלוף פיקוד״המרכז משה
לוי, לטיור במעלה־אדומים• כאשר הגיעה הפמליה למקום, הם הבחינו בתמונה גפסטורלית: ששה
כסאות מוצבים באמצע המידבר, כשלפניהם מישקפת. אחרי שהתיישבו על הכיסאות, קיבלו האורחים
הסברים על המקום, וקאלאהן עמד שעה ארוכה מול המישקפת, כשהוא צופה על האזור.
81 נראה כי יומן סיני של

שר־החוץ לשעבר, משה דיין,
עדיין משמש כחומר הראוי ל ניצול.
דיין הרוויח על יומן
סיני, המסקר את התקופה שבה
היה רמטכ״ל, סכומים הנאמדים
במאות אלפי לירות. עתה מת כוון
גם מי שהיה ראש־לישכתו
באותה העת, ואחר-כך קצץ־
חינוך ראשי של צה״ל וראש
מחלקת-הנוער-והחלוץ, מרדכי
(״מורלה״) כראץ, לנגוס נתח
מאותה תקופה : .מורלה, שמאז
המהפך הוא מחוסר-עבודה.
הכין את הדוקטורט שלו על
פירקי־זיכרונות מתקופת סיני
שעדיין לא פורסמו. אך שיל־טונות
האוניברסיטה העברית
בירושלים סירבו לאשר את
העבודה, עד שיתקבל אישור
מוועדת־השרים, בראשות שר־המישפטים
שמואל תמיר,
לפירסום החומר. כיוון שהוועדה
עדיין לא אישרה את הבקשה,
מתכוון מורלה להגיש את
הדוקטורט שלו בארצות־הברית.
81 שר־החקלאות אריאל
(״אריק״) שרץ ביקר באילת
לפני שיצא עם בני־מישפחתו
למצריים. באילת הוא פגש את
רפי נלסץ, ואריק שאל את
נלסון :״נו רפי, מה יהיה?
אתה נשאר במקום או שמחזי רים
את הכפר שלך למצריים 1״
תגובתו של רפי :״כולם הש תגעו!
במקום להודיע לי מה
גורל הכפר, הם שואלים אותי!״
81 אגב, נלסון יוצא בשבוע
הבא למסע בארצות־הברית. ל דבריו
הוא נוסע לשתי מטרות :
להביא מכונית חדשה ולהש תתף
בכנס בינלאומי של אל כוהוליסטים.

אל לישכת ראש־עיריית
ירושלים, טדי קוללו, הגיע
מיכתב אישי ובו ״תעודת מיס כן״
,מסוג התעודות שהיו מקובלות
לפני 15 שנים בקרב ה סטודנטים.
בתעודה היה כתוב
כי ״טדי קולק, מרחוב רשב״א
6בירושלים, נתגלה אחרי בדי קות
קפדניות כיצור מיסכן
מאד. לכן מתבקש הציבור ל התחשב
בו, כדי למנוע אי-
ה עו ל ם הז ה 2199

נעימויות.״ טדי שם את ה תעודה
בכיסו, וטוען שהיא
תהיה סגולה ״לפחות בילבולי-
ראש.״
81 מנהל בית־החולים שערי
יצדק, דויד מאיר, כועס על-
כך שאישי־מדינה ממשיכים ל אכול
במיסעדת מישכנות שא ננים
בירושלים, למרות שההב־שר
של המיסעדה ניטל ממנה.
מאיר התלונן לפני ראש־עיריית
ירושלים על כך שהוא אירח
את המנהיג הכושי, ג׳סי ג׳ק־

ס ץ, ואת ראש ממשלת־ברי-
טניה־לשעבר, ג׳יימס קא־לאהן,
במיסעדה זו. לעזרתו
של קולק בא דווקא יריבו ב עירייה,
ראש סיעת־הליכוד
הליכוד יהושע מצא, שאמר :
״את האורחים לא עניינה ה כשרות,
אלא האוכל.״
81 מי שהיה מושל בית-
לחם, שבתאי כריל, ערך
מסיבת בת־מיצווה לבתו ב מאהל
בדואי. אולם כיוון ש אשתו
של בריל, תלמה, היא

צימחונית, היתר, זו מסיבה
בדואית על טהרת הצימחונות,
שבה אכלו רק גבינות ופיתות
בדואיות. כפיצוי הרכיב ברילאת כל אורחי המסיבה שלו על
גמלים.
׳ 8עתה התגלה מדוע כועס

ראש־הממשלה, מנחם בגי,],
על מפגיני ימית המפגינים בפתח
ביתו. לבגין נודע שהמפגינים
עורכים רישום מדוייק
של תנועותיו, ובין השאר רוש מים
מתי הוא יוצא מביתו, ו מתי
הוא חוזר אליו. אחר־כו
פירסמו שהוא עובד רק ארבע
שעות ליום. חרונו של בגין
עלה כאשר הגיע יום אחד לביתו
וראה את אחד השוטרים,
המופקדים על שמירתו, מגיש
כוס־קפה לשובתים. לכך בגין
לא יכול היה להסכים, ואחרי
שערך שערוריה־זוטא לשוטר,
הורה לבורג לפנות את המפגינים.

אחת ההצעות המשעשעות
ביותר הועלתה בישיבה
של מועצת עיריית ירושלים ב שבוע
שעבר. חבר המועצה,
שדמה הלוי, הציע להפוך את
אתר האיצטדיון בשועפט ל־בית־קברות.
בדברי־ההסבר ל הצעה
שלו טען הלוי כי באיצ־מדיון
נקברו כבר כל-כך הרבה
מיליוני לירות, שירדו לטמיון
ביגלל התנגדות הדתיים להקמת
האציטדיון במקום, עד שהיעוד
המתאים לו ביותר הוא בית-
קברות.

׳ 8ח״כ מרדכי וירשוב־

^ 11י 1111 בנו של שר-התעשייה גירעון פת, ניצל את חופשת״הסוכות וליווה את אבא שלו לישיבת
י -י * הממשלה, שנערפה בשבוע שעבר. העיתונאים הרבים, שהמתינו בפתח מישרד ראש-

הממשלה, שלחו את אפי בן ה־ 10 לחדר־הישיבות כדי שיחזור ויספר לחם ״מה קורה בפנים.״
אפי התגלה כדיפלומט, וכשחזר אמר לחם :״אני לא יכול לגלות לכם מה מדברים, אבל אני יכול
לגלות לכם שמדברים הרבה, ושחישיבח תיגמר מאוחר.״ הוא לא ניכנע לשידולים נוספים של העיתונאים.

סקי פגש בשבוע שעבר את
מי שהיה, מייועד להיות שר-
האוצר, ח״ב יגאד הורכיץ,
שהתא גם בעל מחלבות, ואמר
לו :״יגאל, מתי כבר תהיה
שר־אוצר ז אולי אז נתחיל
׳ללקק גלידה, במקום החרא ש אנחנו
מלקקים עכשיו.״
8לקט קריאות־הביניים ש נורו
לעברו של שר־החקלאות,
אריק שרון, בישיבת הכנסת ב שבוע
שעבר: שקרן, דיקטא־כור,
אסון לאומי מיניסטריא לי׳
פטפטן־מילחמה, ראש ה אימפריה
הגמדית.

מרשימותיו שרמבקר מסעדות
הפעם היה בחברתי או ר ח!
מצרפת, ידיך ותיק ומבין |
גדול בארוחות וביין. המסעדה
זכתה למחמאותיו, ובמיוחד
הביע פרגסוא את התפע־
| לו תו מיין ״פטיט סירה׳,
]זהו יין אדום חדש ו מ עול ה׳
| של כר מל-מזרחי, והוא הת־ו
אים נפלא למנה העיקרי ת!,
צלי בקר ברוטב.
לא מכבר. טעמתי עוד יין׳
חדש של כרמל ,״טינטה !
)אמרלה״ ,גם הוא יין שול־
.חני אדום משובח. אני מנד
יליץ על היינות האלה בפני
1כ ל אוהבי היין הטוב. כדאי
|לכ ם לזכור את השמות^
החדשים האלה.
פטיט טידה וטינטה אמילה
מיטיבים את הארוחות

חים ארד וזה־ובמ שחק טניס. או־יאר וידבר מגדל
פורחים. ומשה סימור עלה ל ד רג ת מסיפא
0השבוע צילצל הטלפון
בביתו של העיתונאי אילן
כפיר. על הקו היה מוצטא־פה
ח׳ליל, ראש ממשלת מצ ריים.
בשיחה זו הבהיר ח׳ליל
לכפיר כי מדיניות הפקעת־ה־אדמות
בשטחים פוגעת בהס־כם־השלום.

פתיר,

:מי שחושב שלן
יועץ־העיתונות של ראש־הממ-
שלה, ואפ רי ם פירן, יועצו
הצבאי, עסוקים רק בעבודה
ואינם מנצלים את חוש־ההומור
שלהם — טועה. בסיורם האח רון
במצריים החליט פורן ל הפחיד
קצת את פתיר. השניים
קבעו להיפגש באלכסנדריה,
ליד אחד הארמונות, בחצות.
פתיר הגיע ראשון למקום ה־מיפגש.
פורן, לעומתו, הגיע
במונית, וביקש מהנהג לצעוק
לעבר פתיר ״דן ! דן !״ כאשר
שמע זאת דן, נדהם מכך שמ זהים
יותו בשעת לילה זו ב חושך,
והתחיל לסגת. אז, כמו בן,
יצא פורן מהמונית להרגיעו.

8ח״כ יוסי שריד מכ חיש
בהחלט את הדברים ש יוחסו
לו במדור זה בשבוע
שעבר. טוען שריד ״סיפור כם
על הדגים הגדולים והדגים
הקטנים של ח״כ אברהם
מלמד מסריח מן הראש, ואין
בו עצם של אמת.״
8איש־הטלוויזיה חיים
גיל הגיע לבניין הוועד־הפועל
של ההסתדרות כדי להכין שם
סרט שהוא מביים. ראה אותו
מזכ״ל ההסתדרות, ירוחם
מ של, והחליף אותו בטעות
בחיים פלטגר, כתב־ההס*
תדרות של הטלוויזיה .״אני לא
פלטנר, אני גיל,״ תיקן אוהו
חיים .״לא חשוב,״ השיב לו
משל ,״בשבילי אתם כולכם
פלטנר.״
:ר׳ אורי זוהר קרא
את בנו החמישי, שילדה לו
אשתו איליה בחג־הסוכות, ב שם
אהרון. וזה על שום מה 1
על פי המסורת היהודית מבק רים
אושפיזין (אורחי הסוכה)
בחג הסוכות בסוכותיהם של
המאמינים. כיוון שהרך נולד
ביום שבו אמור היה אהרון,
אחי משה, להיות האושפיזין,
נקרא הילד בשם אהרון.

אלוף־הארץ בטניס, לתחרויות
מקצועיות באירופה.
81 מי שהיה כדורסלן ב מכבי
תל־אביב בתחילת שנות
ה70-׳ ,כוב פדרהרסט, מנהל
כיום את מרכז־הטנים החדש
בקריית־שמונה. בוב משחק גם
כדורסל בקבוצת הפועל בפר-
גילעדי, המשחקת לראשונה ב תולדותיה
בליגה הלאומית.
הוא קנה לעצמו משק במושב
בית־הילל.
8החתיך המבוקש של
טורניר־הטניס האחרון, שהת קיים
ברמת־השרון, הוא ללא

ספק הטניסאי השוודי פאר
יירדקויסט, שנוצח על־ידי
הטניסאי ההולנדי תום או־קר.
הוא היה מוקף נשים ב משך
כל שהותו בארץ, וכל־כך
התפעל מהישראליות עד שהב טיח
לבוא גם בשנה הבאה.
8הטניסאי האוסטרלי קי
לין דיכלי, שניצח את השח-
קן־ליצן איליח נסטסח,
התלהב ממרכז־הטנים החדש
בקריית־שמונה והסכים להפגין
שם מישחק־ראווה נגד אלוף
הנוער בארץ, תומי פרי*־

׳ 8שדרן־הטלוויזיה טוב ־
יה סער כל־כך רותק למיש־חקי
הטניס ברמת־השרון, ש־

בתם בת השנה ושמונת החודשים של שחקן ,,הבימה״ אלכס פלג ושחקנית־הכדורסל
של ניבחרת ״אליצור״ ,גילה, הגיעה עם הוריה אל לול התרנגולות,

שם הציג הצייד משה גת את עבודותיו. מאיה לא התעניינה בתמונות, אך גילתה עניין רב בתרנגולות
שהיו לצד הגלריה. מאיה כבר מצליחה להפתיע את באי הבריכה בתל״אביב בשחייתה. בזכות אמה
הספורטאית, שהיא גם מורה לספורט, שוחה הקטנה בבריכת המבוגרים, ללא כל בעיות.

ייייי י1

כאשר בא לחזות במישחקו של
נסטסה התלוצץ :״אם איליה
ינצח, אני אראיין את שיט חה
ארליך לתוכנית מוקד
ממרכז־הטנים.״ איליה הפסיד,
וארליך רואיין בירושלים.

! 8איש הגובלנים מעיד
הוד, איצ׳ה ממבוש, שהיא
מידידיו הוותיקים של אורי זו הר,
בא לחגיגית ברית־המילה
לבנו של זוהר ובידו שי המ חאה
שהחזיק בתוך מעטפה.
בנו הבכור של אורי, אפריים
פישל, שלא מזמן חגג את
הבר־מיצווה שלו, עבר בין ה אורחים
ואסף מידיהם את ה מתנות.
אמר לו ממבוש :
״שמור על המעטפה, כי יש
בה צ׳ק.״ השיב לו פישל זוהר:
״ואם אין בה צ׳ק, לא אשמור
עליה?״
8אם יש אדם במדינה
החושש מח״כ אחוד אוד׳
מרט, הרי זה הבדרן מוטי
גילעדי. מוטי סירב, לפני
שבועות אחדים, לקרוא ברריו
פיזמון של דידי ימנוהי, שבו
תקף את הח״כ. אחר־כך הס ביר
גילעדי :״אני גדלתי עם
אולמרט. אני מכרכור והוא מ־בנימינה.
חסר לי רק שהוא
יידע שאני תוקף אותו...״

! 8הטניסאי הצעיר חיים
ארלוזורוס, נכדו של המנהיג
הציוני המנוח בעל אותו השם,
החליט לדחות את תוכניתו
ללמו דרפואה ולנסות את מזלו
כטניסאי מיקצועי. הוא יצא׳
עם שלמה גליקשטיין,

81 המשקיף הרישמי של
איגוד הטניסאים המיקצועיים,
האמריקאי,
פרנק סמית
הופתע לשמוע כי אותו מרכז-
טניס שוכן שלושה קילומטרים
בלבד מגבול לבנון .״אני מק ווה
כי בעתיד הקרוב ישחקו
כאן כולם טניס, וטילי קטיושה
לא יעופו עוד, רק כדורי-
טניס,״ אמר. סמית הוא טייס
קרבי, ששירת בצי הששי של
ארצו.

( 8מיבזקי הידיעות של
גלי צה״ל סייעו במידה רבה
להתארגנותה של חברת אל־על,
בשעותיה הראשונות של
השביתה הפיתאומית שעליה
הכריזו עובדי־התחזוקה והפקי דים
של החברה. ההודעה הרא שונה
על השביתה נמסרה מ־אל־על
לכתב לענייני־תעופה,
עדי טלמדר, בשיחה טלפו נית
לביתו, באחת ושלושים
אחרי־חצות. הכתב מיהר להו דיע
על־כך לעורך מיבזקי ה ידיעות
באותו לילה, אדי נח־מי
א ם, וזה שידר אותה בכל
מיבזקי הלילה.
׳ 8הזמר אריאל זילכר
לקח את פרישתו מעולם הבי דור
ברצינות רבה. הוא התחיל
בטיפוח חממת צימחי־נו ב־כפר־מלל,
שם הוא מתגורר עם
חברתו, רחל הודארד ובתה
גילה. יש לו 10 אלפים צמ חים,
והוא עסוק בקריאת ספ רים
על צמחיה וחממות- .אם
עניין החממה לא יצליח —
אחזור להופיע,״ מבטיח הזמר־מלחין.

14 1{ 1ך 1\ 1חבר״הכנסת, הגיע גם הוא אל מושב
11 11/111 ,צופית, כדי לחזות בציוריו של משה גת. 111 הוא לא עמד בפיתוי של הביצים, הישר מן הלול, ורכש מגש אחד.
באי־המקום התלוצצו :״עדי רוצה להוכיח שלמערך יש ביצים.״

! 8בעלי מלונות רבים מת לוננים
שהתיירות בארץ הלשה
מאד. לכן מנצל כל אחד מהם
להרוויח יותר תיירים. אחד
ה עו ל ם

הז ה 2199

אנ שי ם
גם סמר פדרנץ,
מלונות דן, שהס
כזה
הוא
בעל רשת
כים לתרום גביע לתחרות־גולף
שתיערך בשבוע הבא בקיסר יה.
הוא מקווה כמובן, שהתיי רים
ינהרו למיגרש־הגולף ה יחידי
בארץ, כדי לחזות בבי״
לי קאספר, מי שהיה אלוף-
העולם במישחק הגולף, שיגיע
ארצה כדי להשתתף בתחרות.
קאספר נמנה עם כת המורמו נים,
שאינם מאמינים באמצעים
למניעת הריון, ושמשפחותיהם
הן בדרך כלל מרובות־ילדים.
הכת חונכת מרכז רוחני על
הר־הזיתים בירושלים.

הפסלת

הישראלית

החזרות על קטעי־הריקוד נד חו.
המפיקים התנחמו רק ב־אמרם
״הזורעים בדימעה —
ברינה יקצורו״.

משה טלנם
8השופט אמר לאחד העדים במישפט של
שוד בנק לאומי ברמת״אב־ב,
שקולו נשמע בקושי, שידבר
אל תוך המיקרופון ״כאילו הוא
זמר״.
י לאחר שסיים את עדו תו,
פנה העד במישפט־סמים
אל השופט מנחם אילן והז כיר
לו כי היה זה הוא שהת נגד
להוריד לו שליש, כאשר
ישב בוועדה לעיון בעונש. אז

1ג,י׳1יי, י !1 7 1 1 1 711 אשתו של המצחיקדלשעבר, אורי זוהר (מימיו) ,הצליחה להשפיע גם על
אחותה, סנונית, לחזור בתשובה. סנונית, שהיתה אלמנטת טייס, ושנשארה
11111 11 # 1 1
עם שלושה ילדים, נישאה לחוזר״בתשובה בוהמי אחר, איקה ישראלי. כיום היא בהריון. השתיים
מקפידות להתלבש בצניעות, ולהתרחק מהבזקי המצלמות.
יבנה, לשם לקח את אשתו
שלומית ובתו הפעוטה. שלו מית
עובדת כמורה בקרית־מל־אכי,
ואילו׳בן עובד עם נוער
טעון־טיפוח, כאשר אינו עסוק
בתירגומים ובהרצאות.

נה. את ההצגה כתבו יהושע
סוכול, והילל מיטלפונקט,
ושניהם מסרבים לגלות מי
כתב מה. הקיבוצניקים קיבלו
את הסאטירה, המספרת בין ה יתר,
על רציחת שבויים ועל

! השדרן משה (״מר
שיק״) טימור עלה בדרגה,
לפחות בסרט החדש חמש
חמש, שבו הוא משתתף. מו־שיק
שיחק בגירסה המקורית
של המחזה, לפני כעשרים שנה,
ואז גילם חייל טירון, השייך
לקבוצת הצעירים במחזה. כ יום,
בגירסה הקולנועית, הוא
מגלם את י מפקד הפלוגה של
הטירונים.
! שיבושים רבים חלו
בימי ההסרטה הראשונים של
סרט זה. מילבד הגשם הסוחף
ששיבש את הצילומים, נפטר
גם אביו של מדריך־הריקודים
בסרט, יעקוב קלוסקי, וכל

81 השופט העליון שלמה
שמגר מתעקש, בכל פעם ש נכנס
לבנק שלו בירושלים,
לעמוד בתור כמו כולם. מנהל-
הבנק מציע לו אמנם להיכנס
למישרדו, ולקבל יחם מיוחד,
אך השופט מסרב לו תמיד.
! 8הסופר הצעיר
(פלונטר) ,כן, שספרו הראשון
עורר תשומת־לב רבה, החליט
שחיי העיר נמאסו על-ו. הוא
שכר בית במושב הדרומי גן-

מנחם

הפרקליט

לגדשטיין השווה את תגובת
הממשלה על ההסכם עם הפ רקליטים
לתגובתה של אשה
צעירה אחרי נישואיה. האשה
הצעירה אומרת לבעלה הטרי:
״אס תעמוד על קיום הסכם-
הנישואין בינינו, דע לד כי
אני חלשה, ואם אעתר לך אהיה
נאלצת להיעתר לכל המדינה.״
בכך רמז לנדשטיין לסירובה
של הממשלה להכיר בהסכם
שנחתם עם ועד־הפרקליטים,
מחשש לתביעות־שכר של גור מים
אחרים.

אכרהם

שאל אותו השופט :״האם אתה
חושב שאני רשע?״
! 8בעת מישפט שבו נעצ רו
גרוזינים בשל גניבה בנמל-
התעופה בו־גוריון, לא התאפ האדמונית,
הסניגורית קה עדנה
קפלן, ולהפתעתו של
השופט, חיים דכורין, צי טטה
בסיכומיה את עוטה עור
הנמר מאת שוטה רוסת־ודיילי,
הרומן הקלאסי של
גרוזיה.

! 8איש עסוק ביותר הוא
כן־ ציון שירה, העוסק
יחסי״ציבור. הוא נתמנה דובר
של התנועה החדשה ה׳ באייר,
נוסף על היותו דוברה של חב־רת-הכנסת
שולמית אלוני.
הוא גם מסיים בימים אלה
כתיבת ספר על תולדות תנועת
שינוי, ששבקה חיים בינתיים,
ואם כל זה לא מספיק, אז הוא
גם פתח בית־ספר ללימוד תו רת
יחסי־הציבור.

! 8לא רק בממשלה קיי מים
סיכסוכים אישיים. עיריית
תל־אביב אינה מפגרת אחריה.
אחרי שראש העיר, שלמה
(״צ׳יצ׳״) להט דאג שארבעת
סגניו יקבלו מכוניות חדשות,
התקיף אותו על כד עורך־הדין
חיים לפיקין. צ׳יצ׳ לא הי סס,
נישל את ליפקין מלישכתו
בקומה האחת־עשרה, לקח ממ נו
את מזכירתו וביקש ממנו
לעזוב את הנהלת העיריה. ו אילו
את חבר־ההנהלה החדש
אכי גכע, שבא במקומו של
דויד רוטלוי, מכנה צ׳יצ׳
״המופרע הקטן״ .למה ז כי אבי
תוקף את ראש העיר בכל הז דמנות
ואף דרש להדיחו מ תפקידו.

11י 1מי שהיה ידוע לפני שנים ב״אריק מחקה
החיות״ ,וששינה את מיקצועו והפן פסל,

נמצא בסיור״לימודים בארצות״הברית. כאשר נקלע למושבה של
אינדיאנים, והראה לראש״השבט את אלבום פסליו, הודיע לו
הצ׳יף :״לא תצא מכאן חי עד אשר תפסל נשר ותרנגול, שהם
חיות קדושות בשבטנו!״ אריק נענה, ויצא מהמקום בשלום.
אריאלה שמיי, המתגוררת
בארצות־הברית, גאה מאד ב עובדה
שאירגון יהודי רכש את
אחד מפסליה ומעביר אותו
עתה למצריים. הפסל הוא ראש
של אשה מצרייה. פסל שלה
מקשט גם את אחד האולמות
באוניברסיטה של תל־אביב.

הצגת־אופרה, שנכתבה על־ידי
ג׳ילכרט וסליכאן. כעבור
עשר דקות עזב את האולס,
מאוכזב ביותר.

]אווה חן

מלכת״המים, נסעה בעיקבות התחרות ליוון
ולבריטניה. באחד הימים, כאשר ערכה מסע־קניות
ברחוב לונדוני, פגשה לגמרי במיקרה את אחותה, שרה חן,
(מימין) ,מי שהיתה מלכת״המים לפני חמש שנים. שרה עובדת
כיום כדוגמנית בגרמניה. היא קפצה לחופשה קצרה בלונדון. שרה
שיכנעה את נאווה לבוא עימה לגרמניה, לעבוד שם כדוגמנית.

נסים ציון

! 8הקיבוצניק
מרשפים, המשמש גם כמנהל
צוותא בתל־אביב, הפיק סאטי רה
פוליטית חדשה בשם ויהי
חור. הוא רצה להציג אותה
לראשונה לפני ידדייו בקיביין,
אך כאשר גילה כי ההצגה
איננה מוכנה במועד שהבטיח
לקיבוץ, ביטל אותה וכעבור
כמה ימים הזמין את כל חברי
המשק לצוותא, להצגה הראשו־

התנחלויות,
סוערות ביותר.

במחיאות־כפיים

׳ 8העיתוניי אילן שחו רי,
שסייר בארצות־הברית,
החליט שלא לוותר על זמר־הפופ
האהוב עליו, ג׳ילכרט
אדסדיכאן. באחד הערבים
נודע לו שהזמר מופיע בניו־יורק.
אילן מיהר להגיע למ קום.
לאכזבתו הרבה נקלע אל

איש יחידת־הקומנדו
,101 מאיר הר־ציון, חגג
השבוע את חגיגת הבר־מיצווה
של בנו משה. החגיגה נערכה
בחוותו של הר־ציון בכוכב-
הרוחות, והשתתפו בה רבים
מוותיקי היחידה. באתה הז דמנות
נחוג גם מאורע אחר:
גיוסו של בנו סלע לצה״ל
לצה״ל השבוע. להר-ציון יש
בת, המשרתת עתה בצה״ל.

217
ה עו ל ם הז ה 2199

בעבודה שלי אני מוכרת
פיג׳ו .504 יש לה הופעה
סולידית וביצועים
של מכונית ספורט״
במו שצריך. לזנק טוב, לקחת סיבובים
״בשאני יוצא עם הפילו 504 שלי
לעבודה ב שטח. אני יודע שיש לי בלי ב קלו ת ולבלום באופן בטוח .
אבל הפילו 504 שלי היא לא רק בלי
עבודה שאני יכול ל ס מוך עליו. בתור
עבודה. גם בתור מכונית מ שפחתית
קצין בטחון פירו ש ה דב ר עבורי הוא
אני מעדיף את ה 504-על פני כ ל
מכונית עם ביצועים טובים. מכונית
מכונית אחרת. היא מרווחת מאד
שיודעת לעקוב כמו שצריך. לעקוף

מבפנים. נוחה לישיבה וחסכונית
בהוצאות.
ועוד משהו. בחוד איש בטחון שאסור
לו ל ה תבל ט בשטח. ל ־ 504 יש יתרון
נוסף עבורי: יש עוד 20.0000 כמוה
בכבי שי ישראל״.
ת.ל. קצין בטחון

לו ל

ל 1*31

|0״||ן! מפיץ פיג׳ו בישראל

*77* ^ 5מ*ר*

1יי

6 8ך ך .

.הדגל השחור של אי־החוקיות והדגל הצהוב של הפחדנות...

שדתה אי שי ת

^ די יום ממשיכים להגיע מיכתבים
י של גידופים ואיומים. מדי פעם מע ביר
הטלפון הודעה על חטמנת־פצצה או
איום בהתנקשות.

ישר מכל ישר. פעם, כאשר שיבחתי ב אחד
ממאמרי את הקפדת צה״ל על עיק רון
טוהר־הנשק, טרח לגשת אלי במופגן
וללחוץ את ידי.

שני חברי־כנסת תבעו להעמידני לדין
באשמת בגידה.

אך בראשית , 1973 כאשר דדו נתן את
הפקודה ליירט את המטוס האזרחי הלובי
ולהפילו, עליתי על דוכן הכנסת ותבעתי,
בנוכחותו .,את, סיטוריו. והרי אותו מיקרה
לא היה, חלילה, פשע־מילחמה, אלא אך
מישגה טראגי בשיקול.
(לא פעם אני שואל. את עצמי אם לא
היה דדו יוצא נשכר, אילו. התפטר אז).

קשה לי להעלות על הדעת שקר
גס יותר.

אילו היה רפאל איתן יונה מופלגת,
חכר רשום כתנועת ״שלום
עכשיו״ ומתנגד קיצוני להתנחלות
אלון־מורה, וככל זאת היה ממתיק
את עונשיהם של פושעי-מילחמה,
לא היה הדכר משנה כמאומה את
יחסי אליו כפרשה זו.

דרכי בשלושים ושתיים השנים האח רונות
רצופה פרשות. ,שבהן פעלתי ל חשיפתם
ולהוקעתם של פישעי־מילחמה.
במהלך מילחמת־העצמאות הייתי עד
לכמה פשעים, שהכתימו את דמותו של
הצבא הנהדר, הצעיר והיפה, שקם במה לך
הקרבות.

פרשת־פינטו ממשיכה רכעכע,
כמו הלאכה כלוע של הר־געש.
ואין זה מפתיע.
כאשר החלטתי לצאת למערכה לחשי פת
פרשה זו, לא עשיתי זאת בלב קל.
ידעתי שפרשה זו תעורר את היצרים
העמוקים ביותר בנישמת ההמון, שתעורר
חמת־זעם והתנגדות לוהטת. ידעתי ש זעם
הציבור הנאור יפנה נגד מי שד,כ־פיש
את כולנו במעשה נתעב, אך שאצל
רבים־רבים יפנה הזעם דווקא גגד מי ש גילה
את הפרשה — זעם עיוור ומסוכן,
שישתולל ויחפש לו פורקן נגד היעד
הקרוב ביותר.

אלא עלילת-שווא, שנועדה להסיח
את הדעת מן הפרשה עצמה. י

הטענה השלישית: ששתקתי
י עבר לנוכח פישעי־מילחמה מסוג זה.
ואף גרועים מהם, והפכתי חסיד של טו-
הר־הנשק רק בימי מימשלת הליכוד, כדי
לנגח את השילטון.

היה ברור לי כי פעולתי בפרשה זו תביא
עלי שינאה תהומית מצד חוגים מסויי-
מים, שינאה שכדוגמתה לא ראיתי עד כה.

אך לא היתה לי כל כדירה. אנסה
להסביר מדוע.

י *,ודם כל עלי לסלק מן הדרך שלוש
•\ טענות — אוויליות וזדוניות מאין
כמוהן — שהוטחו בפני בשבועות סוערים
אלה, כאשר נפרץ הסכר והוצפתי בגידו פים
ובאיומים.

הטענה הראשונה • :טפעלתי
כדי ״לעשות הון פוליטי״.
צריך אדם להיות כסיל גמור — או
לחשוב שאני כסיל גמור — .כדי להעלות
על דעתו, שאכניס את ראשי לעניין כזה
מתוך תיקווה להיבנות ממנו.
פוליטיקאי פיקח הוא אדם המנסה למ צוא
חן בעיני הרבים, ולא להרגיז אף את
המעטים. כאשר עולה. פרשה של פשע-
מילחמה, הפוליטאיקאי הממולח ירחק
ממנה — כפי שאכן עשו אצלנו כל הפו־ליטאיקאים
הממולחים, שהסתפקו בהפ רחת.סיסמות
סתמיות על ״טוהר הנשק״.
אפשר להפיק הון פוליטי מהוקעת ה פשעים
שמבצעים האחרים נגדנו. אך אי-
אפשר להפיק הון פוליטי מחשיפתם ומי
הוקעתם של פשעים -המבוצעים מצידנו.
אמיל זולא לא הפך תביב־הקהל, בימי
חייו, בעיקבות חלקו בחשיפת הפשעים
של המטכ״ל הצרפתי. הוא נמלט אך ב קושי
ממישפט־לינץ׳ שלז האספסוף המוסת.
ודברי ימי ישראל מלאים בדמויות שמחו
נגד עוולות ופשעים ושסופם היה מר.
הקיצוניים אני ״1
מקווה שגם יריכי וי
כיותר יאמינו שאני די אינטליגנטי
כדי להכין זאת.

ך* טענה השניה שעשיתי מה ש י
1עשיתי כחלק ממילחמה פוליטית או
אישית נגד הרמטכ״ל, רב־אלוף רפאל
איתן, מפני שדיעותיו^נוגדות לדעתי.

לשון אחרת * :היי תי מצדיק
רמטכ״ל הממתיק * ת עונשיהם של
פושעי־מילחמה, א 3המכצע מעשה
חמור אחר, אילוי־היה קרוב ד־דיעותי.
מכל
הרמטכ״לים ^ צה״ל עד כה,
חשתי קירבה רבה ביותר לדדו, הוא
דויד אלעזר. הוא היה אדם הגון, טהור,

אז את אותה השינאה שבאה עלי עתה
בעיקבות פרשת פינטו.
הספר הוחרם, למעשה. אחרי הופעת
מהדורתו הראשונה, ולפי רמז מגבוה,
עשו המו״לים קנונייה שלא לפרסם מה דורה
נוספת. באותם הימים היה הנייר
כפוף לקיצוב, ולא היתה כל אפשרות
לפרסם ספר באמצעות מו״ל מוכר.
זה היה ב־ , 1950 כעבור שלוש שנים
בוצע פשע-מילחמה מחריד, כאשר היחי דה
,101 בפקודת אריאל שרון ובהשתתפות
כמה ממגיניו הנלהבים ביותר של רפאל
איתן כיום, ביצעה טבח נורא בכפר ה ערבי
קיביה. נרצחו עשרות גברים, נשים
וילדים.

גיניתי מעשה זה כמאמר חתום
מעל עמודי ״העולם הזה״ .כעכור
כמה ימים התנקשו כי ״אלמונים״
כחשכת־לילה, ונשכרו שתי ידי.
באוקטובר 1956 ביצעה יחידה של מיש*
מד־הגבול, שהיתה כפופה לצה״ל, את
הרצח ההמוני הנורא ביותר בתולדות
מדינתנו — הטבח של כפר־קאסם; 47
עובדי־אדמה חפים מכל פשע, נשים ויל דים
הועמדו בשורות, ונרצחו בדם קר.
השילטונות כיסו את הפרשה במעטה
חמור של סודיות. הצנזורה אסרה עלינו
לפרסמה. אנחנו, חברי מערכת העולם הזה
(פרץ עופר ז״ל, אלכם מסים, אורי סלע,
אלי תבור ועוד) ההלטני להפר את הוראת
הצנזורה ולהסתכן אף בד ניד״ למאסר.
הודענו על כך לשילטונית -וזהו הדבר
ששיכנע את דויד בן־גוריון לפרסם את
הפרשה ולהעמיד את הפושעים לדין.
התוצאה היתד, אותו פסק-דין של בית-
המישפט הצבאי, שקבע כי אסור לחיילי
צה״ל למלא פקודה, שעליה מתנופף ״הדגל
השחור של אי־חוקיות״.
״בעיקבות מיבצע־ליטאני,
מן הראוי לעיין מחדש
בפסק־דין היסטורי זה).
במהלך מילחמת ששודהימים• ומייד
אחריה, התערבתי כמה וכמה פעמים אצל
הרמטכ״ל דאז, יצחק רבין, אצל ראש־הממשלה
לוי אשכול ואצל שרים בכי רים,
וביניהם מנחם בגין, כדי לחשוף
ולהפסיק פישעי־מילחמה. כך עשיתי אצל
הרטכ״ל חיים בר־לב, במיקרה מכאיב
אחד שבו היה מעורב קצין שנפל לאחר
מכן בקרב.

הרשימה ארוכה ומעציכה. רק
שקרן מועד יכול לטעון כי התעוררתי
לפתע, כימי הליכוד. האמת
היא הפוכה: פישעי־המילחמות
כאילו רדפו אחרי.

בכל אחד מן המיקרים האלה, במידה
שנודעו ברבים, עוררתי על עצמי שיר
אה. אם אינני האדם הפופולרי ביותר במ דינה,
הרי לפעולתי זו יש חלק רב בכך.
אין הציבור אוהב שיטרידו את מצפונו,
שיספרו לו דברים שאינו רוצה לשמוע,
שיכריחו אותו להתמודד עם האינסטינקטים
האפלים ביותר שבליבו.

ה צנ חני ם ליד הכו תל : 1967 ,כל חייל יודע אתה הבדל
תמהני על כך שאין בעלי טענה נפס דת
זו תופסים שזוהי חרב־פיפיות. הרי
הם שמים בכך את הדגש על העובדה,
כי מבחינת דיעותיו הפוליטיות, איתן
שייך לקבוצת־שוליים קיצונית, ושמקומו
אי־שם בין תנועת־התחייה וגוש־אמונים.
אילו היה זה נכון שאנשים רבים וטובים
תובעים את פיטוריו של הרמטכ״ל אך ורק
בשל דיעותיו הפוליטיות — היתה עובדה
זו כשלעצמה מצדיקה את פיטוריו. שהרי
הרמטכ״ל הוא ראש הצבא של העם כולו,
ועליו לשלוח לקרב ולמוות — במיקרה
הצורך — ניצים ויונים, אנשי ימין ו שמאל,
דתיים וחילוניים.
אך הסיפור על המניעים הפוליטיים, כב יכול,
של התערבותי בפרשה זו, כוזב
מעיקרו. זוהי השמצה, וזזו לא.

אני משוכנע כי י רום. המעלים
אותה יודעים היטם שאכן אין זו

במשך כל אותה מילחמה כתבתי רשי מות,
שאותן קיבצתי בתום המילחמה ב־סיפרי
בשדות פלשת .1948 ספר זה הפך
אותי, במשך זמן־מה, לחביב־המימסד.
עיתוני השילטון העלו את הספר על נם.
לפעמים במילים שהעלו בפני סומק של
מבוכה.

אולם מצפוני הטריד אותי. כת־כתי
כאותו ספר את האמת, ורק
את האמת. אכל לא כתכתי כו את
כל האמת. לא יכולתי להעלותה
כמהלך המילחמה המרה והאכזרית,
כעודי חייל לוכש-מדים.
לכן, בעיניים פקוחות, עשיתי מעשה
שהפכני בדלילה לאוייב המימסד ולמוקד
של ׳?מנאה ציבורית עזה. כתבתי את סיפ־רי
הצד השני של הנזטבע, שבו רשמתי
בין
את אשר החסרתי בספרי הקודם.
השאר תיארתי כמה פישעי־מילחמה. אני
מצרף למאמר זה כמה קטעים מאותו
ספר. הם יסבירו מדוע עוררתי על. עצמי

איני מאסוכיסט. איני נהנה מזה
ששונאים אותי. אני מעדיף כהחלט
שיאהכו אותי. מדוע, ככל זאת,
עשיתי זאת?
כדי להסביר זאת, עלי לנגוע בדברים
אישיים מאד, ואבקש על כך מראש את
סליחת הקורא.

ף* ימים האחרונים של , 1948 אחרי
ייצט שנה של שירות קרבי, נפצעתי
מול התל של עיראק־אל־מנשיה, במקום
שבו עומדת עתה קריית־גת, במהלך קר בות
כיס־פאלוג׳ה.
מכדכף ישראלי וארבעה מתנדבים מ־מארוקו
הצילו את חיי, תוך סיכון קיצוני
של חייהם. תודות להם, הגעתי בעוד מ ר
עד לבית־ד,חולים. במשך שלושה שבועות
לא אכלתי, וכימעט לא ישנתי. היה לי
הרבה״הרבה זמן לחשוב — כפי שלא
חשבתי מימי לפני־כן, וגם לא אחרי־כן.
שכבתי במיטה וחשבתי על דרכי. היתה
בליבי ההרגשה, כי חיי ניתנו לי במתנה
על-ידי הגורל, ועל־ידי חמישה בחורים

(המשך מעמוד )29
אמיצים. שהחיים ד,ם פיקדון שנמסר לי
למען מטרה כלשהי. שחייב אני חוב.
למען הדיוק: שני חובות. אחד גדול,
אחד קטן.
החוב הגדול היה לעניין השלום. שנאנו
את המילחמה בכל ליבנו. החלטתי שאק דיש
את השנים שנותרו לי — רבות או
מעטות — למאבק זה.
החוב הקטן נגע לעניין מצומצם יותר.
הזוועות שראיתי עמדו עדיין לנגד עיני.
בעוצמי את עיני ראיתי אותם שוב, וה דבר
גרם לי כאב גופני ממש. החלטתי
שלעולם, לעולם לא אחריש לנוכח פיש־עי־מילחמה.
מאז
עברו ימים רבים, ימים של חול,
ימים אפורים. סטיתי לא פעם מן הדרך.
עשיתי פשרות עם עצמי. לא פעם הת נהגתי
כפי שלא הייתי רוצה להתנהג.
אך אני רוצה להאמין שנשארתי נאמן
לשתי •ההחלטות שהחלטתי אז.

של שכוי כפות או כלתי-כפות, שנשקו
פורק ממנו, או שלא היה
לו נשק כלל. כפי שקרה
כמיכצע ליטאני,
קל וחומר שאין דמיון בין מעשה קרבי
כזה ובין רציחתם בדם קר של ארבעה
אזרחים בלתי־חמושים, כפותים, תוך כדי
עינויים — כפי שעשה דניאל פינטו.

אני טוען — ואני מאמין שכל
חייל קרכי יאשר זאת כלי היסום
— כי כ־^ 99 של המיקרים ההכדל
כין מעשה קרכי וכין פשע-מילחמה
כדור לחלוטין, לא רק אחרי מעשה,
אלא גם תוךכדי מעשה,
ואף לפני מעשה.

חינוו, של אילוף מוסרי, מכסה
אותה.
אין זו נשמה של חיית־טרף אמיתית.
קונראד לורנץ עמד על ההבדל הזה.
חיית־טרף, המצויידת בנשק קטלני —
אריה, זאב, נשר, צפע — משתמשת בנ שק
זה רק כדי לצוד טרף למאכל. הטבע
דאג לצייד אותה במערכת עכבות נפש יות,
המונעת ממנה לטרוף את בן־מינה.
שהרי אחרת היה הגזע משמיד את עצמו
לפני מיליוני שנים, וכלל לא היה מגיע
עד ימינו.
הטבע לא צייד את הקוף האנושי במער כת
עכבות כזאת, מפני שלא היה לו נשק
קטלני. אולם המוח האנושי, המסוכן מכל
נשק, המציא ברבות הימים חניוזות, רו בים,
פצצות גרעיניות.

^ חד ממיכתכי השיטנה, שפורסמו
י על״ידי מ׳גיניו של דניאל פינטו ב מהלך
הפרשה, טען, כי רק מי שהיה
בקרב מסוגל להבין את פינטו, וכי חושפי
הפרשה אינם יודעים על מה הם מדברים.
הרמז היה כי הם חיילים קרביים, ואנחנו,
״יפי־הנפש״ הארורים, לא היינו כאלה.
לעומת זאת, שני הח״כים שהאשימו
אותי השבוע בבגידה התרעמו עלי מאד
מפני שציינתי את העובדה ששניהם הש תמטו
משירות קרבי בצה״ל. אחד מהם
טען, כי עצם ציון העובדה הזאת יש בו
משום ״מיליטריזם פרוסי״.

בניגוד מוחלט לפינטואיסטים, אני מעז
לאמר :

רק מי שהיה כקרב, יכול לתעכ
את פושעי־המילחמה מעומק הלב.
מפני שכל מי שהיה אי־פעם בתנאי־קרב
יודע את האמת הגדולה:
רובצת תהום בין פעולה קרבית ובין
פשע־מילחמה.

וכל חייל קר כ י יודע
כדיוק היכן התהוםה־ז

בפסק־דינו ההיסטורי על פרשת כפר-
קאסם, אמר השופט בנימין הלוי, כי כל
אדם סביר יודע להבחין בפקודה שהיא
בלתי־חוקית בעליל, מפני שמתנוסס עליה,
כדבריו ,״הדגל השחור של אי־החוקיות״.
בנימין הלוי לא היה חייל קרבי. גם
לא השופט המיקצועי השני באותו מישפט.
אך יחד עימם ישב חייל קרבי למופת,
יצחק דווידסון (תיבון) ,שהיה הסמג״ד
שלי במילחמה. ובעירעור ישבו, לצד שלו שה
שופטים מיקצועיים, שני חיילים קר ביים:
מאיר פעיל ובן־ציון טחן ז״ל. הם
אישרו את פסק־הדין.
מה שנראה כבלתי־חוקי בעיני ״אדם
סביר״ כלשהו, ייראה כפשע בעיני חייל
בעל נסיון קרבי.

כי כל חייל יודע כדיוק את
ההכדל כין מעשה קרכי וכין רצח.
אתה מסתער על כפר תוך חילופי-אש.
קופצים מבית לבית. יורים. בכל בית
יכול להיות צלף. כל חושיך ואבריך דרוכים.
כשאתה רואה תנועה — אתה יורה.
יכוללקרות שאתה יורה, בטעות,
באזרח בלתי־חמוש. אינך יכול לבדוק
לפני כל יריה אם הדמות בחלון ממול היא
חייל חמוש או אזרח בלתי־חמוש.
לא יעלה על הדעת לתבוע לדין חייל
שהרג אזרח בתנאים מעין אלה — אם
הדבר אכן נעשה בתום־לב, ואף אם יש
מקום לספק.

אכל אין שו םדמיון כין
מעשה כזה וכין הריגתו כדם קר

נשים פרימיטיביים עצרו אותי
כמה פעמים ברחוב, בשבועות ה אחרונים,
ושאלו אותי :״למה אתה מגן
על ערבים? למה אתה לא מגן על יהר
דים?״
השאלה עצמה כוזבת, כמובן. אני מטיף
נגד מעשי־זוועה מכל סוג שהוא, ובאוזני
כל הצדדים הלוחמים — ישראלים ופלס טינים,
מסכ״ל צד,״ל ואנשי אש״ף. אך לא
זוהי התשובה האמיתות לשאלה.

שום אדם שצה״ל יקר לו באמת, אינו
יכול לסבול פישעי־מילחמה — לא מטע מים
מוסריים ולא מטעמים צבאיים.
אגיד כמד. מילים על יחסי לצה״ל.
אותם נוכלים פטריוטיים, שגינו אותי
השבוע מפני שהזכרתי את השתמטותם
משירות קרבי, טענו, כי אני ״מיליטריסט
פרוסי״ .זוהי האשמה קצת מוזרה כלפי
מי שהואשם על-ידם, עוד בבוקרו של אותו
יום, כמי שנועץ סכין בגב צה״ל. או־או.
אך אני מודה בקצת מן האשמה. לא
פעם בחיי הואשמתי בכך שיש לי יחם
ריגשי לצה״ל. כרבבות אחרים, קניתי
בו מניית-יסוד, במחיר של דם. אני אוהב
את שיריו. לפעמים אני אף מסוגל להת רגש
למראה מיצעד צבאי.
מעולם לא הייתי פאציפיסט, במובן של
6ף פך שירות. אמנם, תמיד כיבדתי סרב־ניק
מצפוניים, אך השתדלתי לשכנע או תם,׳•
כי דרך זו מוטעית. פאציפיזם אמיתי
— השאיפה לשלום — אינו מתחיל בפי רוק
הצבא, אולי־אולי, ברבות הימים,
יביא השלום לפירוק הצבא. אולם עד
אז יהיה הצבא דרוש כדי להגן על עצמנו
ועל עצמאותנו, כדי להשיג אח השלום
וכדי לשמור על השלום — עד שיימצא
לו בסיס איתן יותר.

אלה גם אלה טועים. אכן היינו
חיילים קרכיים — ואכן עוכדה זו
היא רלוונטית מאד לוויכוח זה.

צכא המתיר פישעי־מילחמה בוגד
כעצמו.

התשובה היא: היוצא דמאכק
נגד פישעי-מילחמה, אינו מגן על
ערכים, אלא על יהודים. לא על
אש״ף, אלא על צה׳׳ל.

גלי־שינאה, נידופים ואף! התנקשויות,
חמורים ככל שיהיו — כעיני
הם כאין וכאפס לעומת ה סכנה
שכאחד הימים אצמיד להסתכל
כראי ולאמר לעצמי: אינך
עוד אותו האיש שרצית להיות,
כאשר שככת ככית־החולים של
חזית-הדרום ככפר־כיל״ו. כגדת.

בית־ספר העוצמת
אונס של מוריו.

עין למראה

מעשי־

חיילי ״קד ש״ :חייל קרבי א מי תי בז לפו שע־מילח מה
יתכך מאד שאין זה ברור לאזרחים או
לג׳ובניקים, שלא שמעו מעולם שריקה
של כדור. קשה להם לדמיין לעצמם את
המצב כהווייתו. הערצתם לחיילים הקר ביים,
המחרפים את נפשם למען האומה
והמולדת, עלולה להביאם לכך שיצדיקו
פשעים, בהאמינם בתום־לב שהחייל לא
ידע להבחין. לכן אני סולח בליבי לכל
המשטינים. מן הסוג הזה, ששיגרו לי ממד
תבי השמצה ואיומים.

אולם אני אומר: שום צידוק
כזה לא יעמוד לאדם שהיה כקרב.
יודע.
הו א
יתר על כן, אני מעז לאמר שכל חייל
קרבי אמיתי ב ז מעומק־ליבו לפושע־המילחמה.
מי שחירף את נפשו אינו יכול
כלל שלא לבוז לאדם הרוצח בדם קר
בני־אדם בלתי־חמושים, בלי כל סכנה
לעצמו.

רק מופרע עלוכ-נפש יורה כ
שכוי. רק פחדן יורה כחיילים כל•
תי־חמושים, רעכים וצמאים, ה
כורחים על נפשם כמידכר —
לא רק הדגל השחור של אי־החוקיות
מתנופף מעל למעשים כאלה,
אלא גם הדגל הצהוב של הפחדנות.

ץ׳ עוד בעייה, שרק חייל בעל עבר
1קרבי יכול להבינה היטב:
בקרב מתגלה אופיו של האדם. בקרב,
כאשר כל אדם נמצא לבדו מול המוות,
הוא נבחן בחינת־אמת.

כקרב אתה לומד כי כל אדם
הוא חיה, ככל אדם שוכנת נשמה
של מיפלצת פראית, אשר רק שיככה
דקה של תרכות אנושית, של

לכן האדם הוא אחת החיות המעטות
בטבע הטורפת את בנימינה.
התרבות
האנושית פיתחה, במשך הזמן,
מערכת מלאכותית של עכבות מוסריות
ותרבותיות, שבאה למנוע השמדה הדדית
מתמדת. במדינה קיים חוק המונע רצח
והמסדיר סיכסוכים. בין המדינות עדיין
אין חוק מחייב, שיש בכוחו למנוע
מילחמות. אך במשך הזמן התפתח מוסר־המילחמה,
שבא למנוע •הרג מיותר וחסר־תכלית
ומעשי שוד והרס, גם במילחמה.
כל חייל יודע עד כמה דרושה מערכת
זו. היא עדינה ורופפת. היא מלאכותית.
אין לה שורשים עמוקים בנפש האדם.
אך אלפי שנים של תרבות, דת ומוסר
הביאו לריסון כלשהו של האינסטינקטים
החייתיים האפלים ביותר גם במילחמה,
שבה ניתן לאדם היתר רשמי להרוג. מב חינה
זו כל המילחמות דומות, ויש דימ־יון
מפתיע׳בין התיאורים בספרי הצד השני
של המטבע ובין סיפור הצנחן מ־מיבצע-ליטאני,
שרואיין על־ידי עדנה
פאר.

מוסר-המילחמה הוא חלק כלתי
נפרד מתרבותו של עם, וגם מחוסנו
של צכא.
צבא המתיר לאנשיו לרצוח, לשדוד,
לאנוס, אינו צבא, אלא כנופיית־רצח. צבא
הגון, צבא ממושמע, צבא יעיל (וכל ה מושגים
האלה קשורים זה בזה במציאות)
מונע פשעי־מילחמה של אנשיו. וכאשר
הם קורים, הוא מעניש אותם בכל,חומר
הדין, ואף בחומרה יתרה, למען יראו
וייראו.
ריבוי פישעי־המילחמה הוא סימפטום
לירידתו של צבא — לא רק ירידה מוס רית,
אלא גם ירידה סיקצועית, ירידה
תיפקודית. פיקוד צבאי העוצם עין למר אה
פשעי־מילחמה דומה — בצורה חמו רה
פי אלף — להנהלת־בנק העוצמה עין
למראה מעילות של פקידיו, או הנהלת

אך אם מצווים אנחנו, כדורנו,
להחזיק כחרם — מוטל עלינו לדאוג
לכך שלא תהיה מורעלת. הסיסמה
״נשק טהור״ יכולה להיראות
לרבים כדמגוגית, או כרומנ־טית-אווילית,
או כסתירה־כפני־עצמה•
אף כמציאות, אין היא כד•
יש כה ממשות.
יכול עם לשמור על שפיות־דעת ועל
תום־לב גם בתנאי מילחמה. זה קשה
מאד, אך דווקא משום כך זה כל־כך חשוב.
אין אומה תרבותית יכולה להשלים עם
פישעי־מילחמה בצבאה — כי השלמה
כזאת פירושה ששוב אינה אומה תרבו תית,
אלא אספסוף. אומה ששורצים בה
פושעי-מילחמה, יגדל בה גם דור של
פושעים בימי־שלום.

ף אים וטוענים: בכל הצבאות יש
פישעי־מילחמה. וגם בצה״ל היו פיש־עי-מילחמה
מאז ומתמיד.
איני מקבל את המסקנות הנובעות, כב יכול,
מטענות אלה.
בוודאי, חיילי כל הצבאות ביצעו פיש־עי־מילחמד״
וביניהם פשעים מחרידים.
אך הטובים שבצבאות לא השלימו עימם,
ובתקופות של חוסן מוסרי אף נקטו צע דים
דראסטיים מאד לחיסול הנגע. בצב־
<5ו(ז: רבים הוציאו להורג רוצחי־שבויים,
הודגי־אזרחים, בוזזים ואגסים.
אך •,נניח שהטענה עצמה נכונה — אז

מה ז
איננו רוצים להשגות את צבאנו למה
שמקובל, כביטל ל אחרים, ובוודאי
לא למה שמקובל ! האדיב. אנחנו רו צים
להשוות אוז• ?!ד׳ל לצה״ל — לצבא
שעמד לנגד עיני מ עי רי ם שהקימה אותו
ושנפלו בשורותיו הטוביםש
בהם

זהו קנה־המידה. לא נשלים עם
פחות מזה.
(המשך בעמוד )44

קטע מחוך סנה של אורי אמרי.. ,הצו השני שר המטבע ; 1950
זהו קטע מסיפרו של אורי אכנרי ,״הצד השני שד המטבע״ ,שיצא
לאור באביב .1950
אף שהספר כתוב כמעטה ספרותי, אץ זה אלא ספר זיכרונות, שבו
תיאר המחבר את מלחמת תש״ח כפי שראה אותה, בחייל כפלוגה כ׳
של גדוד ( 54 חטיבת גיכעתי) ,שזכתה כמהלד המידחמה כתואו״ההצ־טיינות
״שועלי שימשוך. היתה זאת פלוגה שהחלה את דרכה כחי״ר,

ושהפכה לאחר מכן לפלוגת־קומנדו ממונעת, עד גבי ג׳יפים וזחלים.
אכנרי כתב את הספר, בסיגנון של דיווח יבש וחסר־־רגשות, כדי
להמחיש את מוראות המילחמה כצורה, כלתי־אמצעית (ראה ״הנדון״).
לדמויות המופיעות כספר ניתנו כינויים והפרטים שונו, כדי למנוע
את הזיהוי.

״פי! פי!״ צועק קבאב ורועד מצחוק .״האת מאסא-

אנחנו יושבים במחנה, בקנטינה• של חיל־האוויר. ה קנטינה
הגמדית שלנו נמצאת בבסיס הקרבי, יחד עם
מטה הגדוד, השירותים וכל הפלוגות. במחנה שלנו אין
כלום, אפילו הבחורות ניצלו את העדרו של המג״ד והס תלקו
לתל-אביב. לא היתד. לנו ברירה אלא להיכנס לקר
טינה של חיל־האוויר. נכנסנו כולנו יחד, שמונה־עשר
איש, הקמנו רעש גדול ותפסנו מקום במרכז החדר. מלב דנו
נמצאים במקום רק כמה מאנשי חיל־האוויר, שאנו
מתיחסים אליהם כאל משתמטים. אנחנו שונאים את אג־שי־האוויר,
מפני שבגללם גרשו אותנו מן הצריפים היפים
שהיינו שוכנים בהם לפני שהוקם חיל ארור זה.
״היי, הבא בירה!״ צועק נחצ׳ה, כדי להסיח את דעתו
של קבאב.
המוכר מעווה את פרצופו .״זאת קנטינה של חיל-
האוויר,״ הוא מודיע בבוז .״אנחנו לא נותנים כלום לאנ שים
מחיל־הרגלים !״
״באמת לא?״ שואל נחצ׳ה. קולו עדין ורך. אנו נהנים
בחשאי. כשנחצ׳ה משתמש בקול עדין זה הריהו זומם
משהו.
״לא!״ איש הקנטינה מגלה גרגר אבק על חולצתו
הנקיה ומסלק אותו בתנועת־יד רבת־משמעות.
״חבל,״ אומר נחצ׳ה.
איש הקנטינה מתכופף במהירות הבזק. נחצ׳ה שלף
אקדח גדול. שלושת הכדורים יוצרים משולש של חורים
בתקרת־העץ.
״מיקבץ קובע נחצ׳ה בסיפוק. כאילו היה נמצא
במטווח.
איש הקנטינה רותח. פניו עודן חיוורות .״אני אודיע
על זה למפקדי המחנה!״ הוא צורח .״הם כבר ידפקו
אתכם !״
״תחוב אותם בתחת,״ מציע נחצ׳ה ומשחק בניצרת
האקדח .״אבל לפני זה תביא לנו בירה, שלושים וששה
בקבוק !״
״מהר !״ תובע קבאב .״אחת־שתים !״
״ושיהיו קרים!״ מוסיף הצוציק.
איש הקנטינה מביא את הבקבוקים.
״פי! פי!״ מתפרץ קבאב מחדש .״האת מאסארי!
סי י סי 1״
״אתה כבר שוב מתחיל?״ מתרגז נחצ׳ה.
הבוקר התקפנו את אלדאבה. היתד. זאת כמעט הצגת
קולנוע. כמה קצינים, אורחים וקצין־התרבות עלו על
מגדל־המים של הקיבוץ הסמוך כדי לחזות במחזה. אנחנו
התפרסנו בשורה רחבה, עשרה מטרים בין ג׳יפ לג׳יפ,
ודהרנו לקראת הכפר. תוך כדי דהרה ירינו אלפי כדו רים•
קשה לירות במקלע תוך כדי נסיעה, ביחוד מתוך
המקלע האחורי אשר לועו שלו נמצא בין אזניהם של
הנהג והמקלען הקדמי. בשעת הנסיעה נשמט המקלע
מתוך ידיו של נחצ׳ה והכדור עבר בין רגליו של טרזן,
שישב לפניו,
בכפר עצמו לא מצאנו אף נפש חיה אחת. הפלאחים
ברחו כשראו אותנו מרחוק. בפתחיהם של כמה בתים
עוד בעדו פרימוסים ופחמים. הפרענו להם בארוחת ה־צהריים.
משועממים
במקצת עברנו את הסימטאות הצרות,
אשר הג׳יפים הצליחו רק בקושי לעבור בהן. חלמנו על
ארוחת הצהרים שנאכל ברחובות ועל המקלחות במחנה.
אחרי פעולות קטנות מסוג זה אנחנו רגילים ״להיעלם״
לכמה שעות, בדרך חזרה אל הבסיס הקרבי.
פתאום ראינו אדם. זה היה מוזר מאד, לראות אדם
חי במקום כזה. לרגע היססנו. היתד. זאת אשד. זקנה,
לפחות בת ,80 עטופה בסחבות, שישבה בפתח ביתה.
בברחם מכפריהם משאירים הפלאחים תמיד את הזקנים
והעיוורים מאחריהם.
אנחנו, ברים הראשון, עצרנו מיד. החלפנו מבטים.
״לא כדאי,״ השיב סאנשו על השאלה שלא נשאלה.
בפינת הרחוב שמנו לב שהג׳יפ השני בו ישבו נחצ׳ה,
טרזן וג׳מום, לא בא אחרינו. בעמל רב הפנינו את הג׳ים
שלנו, וחזרנו על עקבותינו. הג׳יפ השני עמד ליד ביתה•
• בימים ההם עדיין לא השתמשו במושג שק״ם.
״קנטינה״ היא מונח שבא מהצבא הבריטי.

של הישישה. נחצ׳ה עמד לפניה וניפנף את אקדחו מול
פניה.
״האת מאסארי! האת מאסארי!״ צעק. כרוב הבחו רים׳
האמין גם הוא כי לכל ערבי אוצר גנוז, קבור אי
שם באדמה.
״מאפיש, יא חוואג׳ה,״ יללה הזקנה בקול בכייני.
״פי ! פי !״ קרא נחצ׳ה בכעס וירה ארבעה כדורים
לתוכה. הכדורים הקפיצו את גופה המצומק שנשאר יושב
בפתח נשען אל המשקוף. כך ישבה, מתה, באותה צורה
שישבה כשראינוה לראשונה...
עתה מתבייש נחצ׳ה במעשהו ואינו רוצה שיזכירוהו.
אצלו זה תמיד כך. אין הוא מסוגל לרצוח בפשטות, לשם
הנאה, כמו קבאב, ולהרגיש את עצמו כגיבור שתרם את
תרומתו למאמץ המלחמה. מדי פעם, אחרי שרצח פלאח
או, שבוי, הוא משתדל לשכוח את מעשהו ומתרגז כש מזכירים
אותו.
אולם קבאב אינו מוכן להניח לו. נחצ׳ה הוא ״אינט ליגנט״
,בעל משרד גדול, ורצח זה גורם לו, לקבאב,
סיפוק רב. אם אדם כזה מסוגל לרצוח פלאחים, משמע

לנו לדפוק את כל הגברים מבני 15 ומעלה. הערבים
המטונפים אפילו לא ברחו. הם עוד לא הכירו אותנו.
אז אני נכנם לבית אחד ומוציא איזה ערבי מטונף ש נראה
כמו בן ,50 אז ילדה בת 15 מחזיקה אותי ומת חילה
להתחנן שלא אשכיב אותו מפני שהוא האבא שלה.״
״אז מה עשית?״ שואל הצוציק בסקרנות.
״מסרתי את האבא לחבר אחר וחזרתי אל הקטנה.
בהתחלה היא לא רצתה, ונשכה אותי בידיים, אבל כש כיוונתי
אליה את הרובה היא שתקה. היא היתה מלוכ לכת
נורא, אבל היה לה גוף נהדר, לגמרי מפותח, כמו
אצל אשה. חבל שהייתי צריך להרוג אותה אחר־כך.״
״מה? הרגת אותה?״ הצוציק מאוכזב, כאילו קיווה
לפגוש את הילדה בעצמו.
״גועל־נפש !״ מעיר טרזן .״גם כן מעשה־גבורה !״
״היתה לי ברירה?״ מצטדק קבאב .״אתם לא יודעים
מי היה אז מפקד־הפלוגה שלנו. החמור הזה, עדי, היה
בחור נהדר, אבל בעניינים כאלה היה משוגע. הוא נש בע
לנו לפני הפעולה שיתקע כדור בכל מי שיגע בנשים.
אמרו לנו להשכיב רק את הגברים. לוא היתה הקטנה
רצה אליו ומקימה צעקה היה עושה לי משפט צבאי !״
״אני לא הייתי עושה את זה,״ קובע טרזן .״לדפוק
ילדה ואחר־כך להרוג אותה, זה כבר יותר מדי!״
״רק אל תעשה את עצמך צדיק,״ תוקף אותו קבאב.
״אתה חושב שאני לא יודע שכולכם חולמים לפני כל
התקפה לתפוס בחורה ערביה?״
״פשוט אין הזדמנות,״ מעיר הצוציק בצער .״עכשיו
הן תמיד בורחות לפני זה. אם כבר נשארת מישהי אז
זו זקנה כמו באלדאבה.״
״אבל איך שהגוף שלה קפץ כשנחצ׳ה תקע לה את
הכדורים,״ נזכר קבאב .״עם אקדח כזה אפשר להרוג
שלושה חמורים בכדור אחד.״
נחצ׳ה מסתכל בפאראבלוס שלו, כאב בבנו הבכור.
״קודם רצו לתת לי מ׳אוזר מחורבן. אבל אני ראיתי את
הפר הזה, אז אמרתי להם — או זה או כלום. אז הם
נתנו לי אותו.״
״חמור!״ אומר רמוס .״מאוזר הרבה יותר טוב. לא

שני מיקלעים מוכנים לירי: גי פ של השועלים בפשרה
שגם הוא, קבאב, שאיננו אלא פועל במוסך, יכול עוד
להימנות על האנשים ההגונים.
לכאורה אן־אפשר לכעוס על נחצ׳ה. אין הוא אשם.
תאוות־הרצח תוקפת אותו כמחלה, והוא חסר־ישע לעו מתה.
חוץ מזה הוא בחור כהלכה. לעולם לא ישאיר חבר
פצוע בשדה. האם לא ירד במשלט 125 ברגע הנורא
ביותר מן הג׳יפ, במרכז העמדות המצריות, כדי להעמיס
עליו את הגוויה של נינו? ביחס לקבאב אינני בטוח
כל כך. לא הייתי רוצה לצאת איתו, לבדנו, לסיור מאחרי
קוי־האויב.
״מה יש?״ שואל קבאב .״אתה מתבייש שהשכבת
את הערביה הסרוחה הזאת?״
״די כבר! מה אתה חולם כל היום על ערביות?״
טרזן יוצא להגנתו של נחצ׳ה. השניים הם ״זוג״ ,אף כי,
כרגיל, אין כל דמיון ביניהם.
״מה אתה מתערב?״ פונה אליו קבאב .״הרי לך אין
דם להשכיב אפילו ערבי אחד!״
טרזן מתרגז .״לי אין דם? אני יכול להרוג לך כפר
שלם אם אני רוצה.״
האמת היא, כמובן, שלטרזן אין דם להרוג ערבים
מחוץ לקרב. עם כל עוצמתו הגופנית יש לו לב רך מדי,
והוא מתבייש בזה מאד.
״מה אתם יודעים?״ ממשיך קבאב בקול חולם .״אתם
זוכרים שכבשנו את אבו־שובאק, בהתחלת המלחמה?
לא, אתם לא הייתם שם. הייתי אז בפלוגה א׳ .אמרו

הייתי נותן את הכלי שלי בשביל שלושה פאראבלומים.״
רמוס מקנא בנחצ׳ה. הוא היה הראשון שהביא אקדח
לפלוגה, ובעצם היה הוא אבי אופנת האקדחים. יום אחד
חזר מחופשה כשמאוזר ענק תלוי מחגורתו וכמעט מסיר
מעליו את המכנסיים. הוא טוען שקיבל אותו מהקיבוץ
שלו כמתנה, אך קרוב לודאי שסחב אותו ממחסן הקיבוץ.
במשך זמן מה עמד המאחר שלו במרכז ההתעניי נות
הפלוגתית, אולם כאשר הופיע נחצ׳ה עם הפאראב־לוס
נדחק המאוזר לפינה. הכל מסכימים שהפאראבלום
הוא יותר יפה.
מאז התחיל מירוץ־האקדחים. נקבע׳חוק אילם — אין
זה נאה לאיש הפלוגה להתהלך בלתי־מאוקדח. למג״ד
אין אקדח. גם לסמג״ד אץ אקדח. אולם לרוב אנשי ה פלוגה
נמצאו במרוצת הימים אקדחים מסוגים שונים
ומתקופות שונות — החל מן האקדח החלוד של טרזן,
אשר השמועה אומרת שמתושלח עצמו השתמש בו לרא שונה,
וכלה בוובלי המבריק של נחמיה הנהג, שעבר ב ירושה
לסאגשו כשנחמיה נפצע. לא חשוב כמעט מה
טיב האקדח ומה מוצאו. כל עוד יוצא הכדור בצד הנכון
ונשמע רעש הגון, הרי כבודו מובטח.
היו גם אומללים אחדים שמאמציהם עלו בתוהו, וש־נידונו
לקיום שפל של פרולטארים חסרי־אקדחים. אחדים
מהם, כמו נינו המנוח, נכנעו למרי גורלם ואף ניסו לה עמיד
פנים שחצניים, כאילו כל העניין הוא למטה מכבודם.
אולם גורלו של הצוציק שלנו הפך לטרגדיה. הוא

311

דמותו של פושע־מילדומה
(המשך מעמוד )31
חלם על אקדח עשרים וארבע שעות ביממה, בהקיץ ובשינה.
מדי ראותו בית ערבי נטוש שמרם נפרצו דלתו תיו,
או פגר עזוב שטרם נבדקו כיסיו, ניצנצה בליבו
התיקווה שהנה בא הרגע הגדול. אולם הערבים החליטו,
כנראה, להרגיז את הצוציק, ובלעו את אקדחיהם לפני
מותם. אפילו בנטשם את בתיהם לא שכחו לקחת עימם
את כלי־השעשועים. רק לפני שבוע השיג הצוציק סוף*
סוף אקדח משלו. קבאב טוען שקנה אותו בכסף טוב,
עשרים לירה שהשיג מאביו העשיר שהוא חרשתן.
עתה מוציא הצוציק את אקדחו, בשלוות־נפש מעושה.
״משוגע מי שסוחב איתו תותח כמו נחצ׳ה וג׳מום,״ הוא
קובע בבוז המסתיר בקושי את קינאתו .״אני מעדיף אק דח
קטן ונוח!״ יש לו פי.בי. קטן, בעל קוטר של 7.65
מ״מ, מודל ישן שהשתמשו בו במלחמת־העולם הראשו נה,
אם לא לפניה.
״ענבי רום,״ מלגלג נחצ׳ה.
״מה יש?״ הצוציק נעלב עד מעמקי נפשו_.״לי זה
מספיק. אני יכול להרוג בזה כל בן־אדם שאני רוצה!״
״בזה?״ קבאב פורץ בצחוק גדול .״בזה לא תוכל גם
לעקור שן של זבוב!״ לקבאב יש צוחק משלו, המקמט
את פניו ומעלימן, ונשארות רק עיניו הקטנות והירוקות.
״אני עוד אראה לכם!״ רותח הצוציק .״את הערבי
הראשון שנפגוש אני אשכיב בכדור אחד!״
״שילינג בשביל כל ערבי שתהרוג עם הצעצוע הזח,״
מציע נחצ׳ה.
״אני נותן עשרה גרוש״ ,מעלה קבאב את המחיר.
כולנו צוחקים. הצוציק מגוחך קצת. לולא פרצה המלחמה
היה יושב עתה על ספסל הלימודים.ומשנן את ההיסטוריה
של יהדות ליטא במאה הי״ט.
האקדח, משום מה, אינו מתאים לו. אין הוא תלוי על

״שתהיו כבר כולכם פגרים מסריחים,״ מאחל לנו
קבאב .״מי נותן לי לירה אם אשתה את כל הבקבוק ז בבת אחת?״
״אל תספסר. עשרים גרוש יספיק!״ טבעו הגאליצאי
אינו מרשה לסאנשו להציע סכום מבלי לעמוד על הסקת.
״לך קיבינימאט! כלב מי ששותה בקבוק כזה בשביל
פחות מחצי לירה.״
״אל תשתה,״ מוותר סאנשו. פתאום צץ בו רעיון.
״כל אחד יתן שילינג, וזה יהיה יחד חצי לירה.״
״או־קיי!״ מסכים קבאב.
אנו מסתכלים בו כבסוס במירוץ. כל אחד מחשב את
הסיכויים בליבו. קבאב כבר הריק שני בקבוקי בירה,
ולא אכל כלום. גם ארוחת־הצהריים ברחובות, אחרי ש חזרנו
מאלדאבה, היתה דלה. לציבילים כבר אין מה
לאכול. ההגיון מחייב שחצי בקבוק יספיק כדי לשכרו
לחלוטין. בוודאי צפוי לנו מחזה משעשע.
הנוזל נעלם בגרונו של קבאב, תחילה בלגימות גדו לות
תכופות, אך לאט־לאט נחלש הקצב, הלגימות מת מעטות
וקטנות. מסביב שוררת דומיה גמורה. אפילו
אנשי חיל־האוויר הפסיקו את פיטפוטיהם ומסתכלים ב בקבוק
בצפיה מתוחה.
כבר אחרי השליש הראשון מתחיל קבאב להתיאש.
נראה שלא יגיע אפילו למחצית הבקבוק.
״אתה זקנה או חייל?״ מאיץ בו נחצ׳ה.
״מרץ! מרץ!״ צועק הצוציק, כמו במגרש כדורגל.
קבאב אוזר כוח ולוגם כמה לגימות אמיצות. הוא
עובר את החצי הראשון ומגיע כמעט לשני שלישים
לפני שהוא נכנע.
״זה ל־לא קוק-קוניאק,״ הוא ממלמל .״ז-זה שתן של
ז־זבובים !״
אנחנו שותים את השארית. הבקבוק עובר מפה לפה,

במחלו הסיור: חקירה של פלאח ערבי שהסתנן ונתפס*
גופו באותה טבעיות נאה כעל גופם של טרזן או ג׳מום.
רק הצוציק אינו צוחק. פניו קודרות.
״אל תתרגש מנחם אותו נחצ׳ה .״בואו, נשתה עוד
משהו.״
״זו גם כן שתיה?״ מתמרמר קבאב .״אני יכול לגמור
הבית של בירה מבלי להרגיש כלום.״
״צריך לשתות קוניאק בחיל־הזונות הזה.״
׳״אני בטוח שיש להם! הקצינים שלהם בודאי לא
שותים בירה. הסמרטוט הזה מן הקנטינה בודאי יש לו
קוניאק במקום נסתר.״
איש־הקנטינה יושב ליד הדלפק ומסכם חשבונות.
״הי, אתה שם!״ צועק לו נחצ׳ה. ההוא לא זז.
״אתה רוצה עוד חור בתקרה?״ נחצ׳ה מרים את ה־פאראבלוסו
שם את אצבעו על ההדק.
״מה אתה״רוצה?״ איש הקנטינה מואיל בטובו לקום
ולגשת אלינו.
״תביא בקבוק קוניאק!״ תובע נחצ׳ה.
״אין לנו קוניאק. לפי פקודות מטכ״ל אסור להביא
משקאות לשטח של מחנה. גם את הבירה אנחנו מביאים
באופן פרטי.״
״אל תנאם לנו ציונות. קח לירה!״ נחצ׳ה מנפנף את
השטר לפני עיניו.
״טוב, אני אראה!״ איש-הקנטינה נעלם ומביא את
הבקבוק.
״איזה עסק !״ החוש המיסחרי של •סאנשו מתעורר.
״לירה בשביל בקבוק קוניאק!״
״מה אתה צריך בסף? מחר תמות בין כה וכה !״
״אכלו ושתו כי מחר נמות!״ מדקלם הצוציק.
״איני-יודע,״ מהרהר סאנשו .״אפשר שיורידו לנו רק
רגל ואז צריכים כסף.״
״המולדת תדאג לך!״
״אל -תצחיק אותי ! המולדת תתן לך מדליה ובעיטה
בתחת?״ ׳

32 1יו

והנוזל הבוער מחמם את ליבנו. ארבע לגימות מספי קות
כדי לשכר את הצוציק כאילו שתה עשר כוסות.
״אני עוד אראה לכם!״ הוא מאיים .״אני אדפוק את כם
אחד־אחד באקדח שלי!״
״עשה דו-קרב עם קבאב!״ מציע טרזן.
קבאב הוא בדיוק במצב־הרוח המתאים. הוא שולף
את האקדח הצ׳כי המשונה שלו וטוען כדור בקנה.
״החזיקו אותו! הוא שיכור!״ צווח הצוציק בבהלה.
אנחנו צוחקים וקמים מן השולחן. הגיעה השעה לח זור
לבסיס הקרבי.

״בן־דודי הוא גיבוווווור,״ מכריז קבאב .״הוא הרג אר בעה
אנגלים בלחיייייי !״
ההצגה מתחילה להימאס. מחר יהיה לנו סיור גדול.
אנחנו רוצים לישון.
״מרים שלי מזדיינת עם בן־דודיייייי !״ קבאב מגביר
את קולו, כאילו עומד הוא לפרוץ בבכי .״היא שוכבת
איתו בגן הדסאאאאאא!״*
לעזאזל, שישתוק כבר ! אהבותיו העצובות אינן מענ יינות
איש.
״אוי מרים, מריאאאאאם. למה עזבת אותיייייי! אני
פחדן ובן־דודי הוא נבילאאאאה!״
״די, שתוק כבר!״ צועק נחצ׳ה.
״קחו אותו והשכיבו אותו רחוק בפרדם,״ מציע סאנשו.
״אי־אפשר להשאיר אותו לבד!״
״אפשר להשכיב את הצוציק על ידו!״
הצוציק ניעור, מסכים. אחרי מנה כזאת של קוניאק
הוא מסוגל לישון אפילו ליד סוללה של תותחים בני
מאה ליטראות.
״אני רוצה לנשק את מריאאאאאם,״ שר קבאב, כש־נושאים
אותו לעברו השני של הפרדס .״למה את מזדיינת
עם בן־דודיייי י
מניחים לנו לישון עד הצהרים. בשתים־עשרה מעי רים
אותנו, מגישים לנו ארוחת־צהריים טובה, ושולחים
אותנו לסיור. גם קבאב משתתף. הוא רענן לגמרי ושכח,
כנראה את כל מעשיו בלילה הקודם. כשמזכירים לו
בעדינות שהיה שיכור הוא צוחק, כאחד היודע שמות חים
אותו.
״אני שיכור? הייתי פיכח לגמרי! רק העמדתי קצת
פנים! אני יכול לשתות עשרים בקבוקי קוניאק ולא
להרגיש כלום!״ הוא מדבר בכנות. פשוט שכח את הכל.
אנחנו יוצאים בשלושה ג׳יפים. לפני היציאה קוראים
לנו משהו מתוך גליון מודפס במכונת כתיבה. אנחנו
עוסקים אותה שעה בהרכבת המקלעים, והמלים השיגר־תיות
מצלצלות כמיותרות למנוע בעד הערבים שעב רו
את הגבול לחזור ולקצור את השדות הנטושים...
להרוג את כל האנשים והחיות ...לשרוף את הגרנות...״
הנוף מרהיב עין. השמש לוהטת, אך אינה מטרידה,
רובנו מגולים עד לחגורה, ויושבים במכוניות לבושים
מכנסינו הקצרים בלבד. הדבר מנוגד לפקודות־הקבע,
אך אין בכוחה של פקודה להתגבר על סיסמתנו :״ללחום
ולמות — בנוחיות!״ בסיורים כאלה אין לנו, כמובן, כל
סיכויים למות, אלא בתאונת־דרכים. הפלאחים, המסת ננים
לשטח זה כדי לקצור מעט דורה ולהחזירה למש פחותיהם
הרעבות בסביבות חברון, אינם אנשי־מילחמה.
בדרך כלל הם באים בלילות וחוזרים עם שחר. בשעה
זו אין לנו סיכוי רב לפגוש אותם.
ליד שער הקיבוץ מצטרף אלינו אחד מבוגר, מאנשי
הקיבוץ, הטוען שהוא סייר.
אלדאבה. אנו עוברים את הכפר. הזקנה, שנהרגה את מול
בידי נחצ׳ה, עודה יושבת בפתח הבית, כשהיא נש ענת
אל המשקוף. היא כבר התחילה להסריח. הסרחון
המתוק ממלא את הסימטה ומעורר בנו בחילה. אולם
בלעדיו אי־אפשר היה להרגיש שמתה.
בקצה הכפר ישנן גרנות ענקיות. מצויין. יש מה לש רוף.
אם אינך סובל מהתקפות פילוסופיות, אין לך
מלאכה משעשעת יותר. היא מצריכה מומחיות רבה, שה אדם
רוכש אותק רק מתוך נסיון של ימים רבים. יש
להעלות אש קודם־כל בצד המוסתר מן הרוח. גם אז
אין בטחון שהגורן תישרף כולה. יש ונשרף רק חלק,
ואז אפשר להצית את החלק השני בסיור הבא.
כעבור רבע שעה בוערות כל תריסר הגרנות. מחזה
מרהיב עין, ממש אסתטי. ברגעים כאלה אתה מבין לנפ שו
של נירון קיסר, וגם לנפשם של טימיר־לנג והוואג־דאלים.
מרוב התלהבות ניגשים ג׳מוס וחבר־הקיבוץ ה אורח
אל בתי־החימר הסמוכים ומציתים גם אותם.
הלאה. עלינו לסייר את שטח הגבעות המשתרע מז רחה,
בכיוון לכפר רומייל.
בעברנו את הרכס השלישי עומד לפנינו חמור. אין
זה מטבעו של חמור להתהלך לבדו. יש אנשים בסביבה.
בובי, המם־מם הצעיר שלנו, ממריץ אותנו להתקדם. או לם
אין אפשרות לכך. הצוציק כבר שלף את האקדח
שלו וקפץ מן הג׳יפ. אנו מסתכלים במחזה בעניין. האט
אפשר בכל זאת להרוג חמור בפי.בי. קטן כזה?

״הוא לא ימות,״ מנבא קבאב.
״נראה,״ סאנשו דוחה את פסק־דינו.
הצוציק ניגש אל החמור בזהירות עד למרחק של
מטר, מרים את הכלי ותוקע בו כדור בין העיניים. ה חמור
מרים את הראש ומסתכל בצוציק כאילו מתוך
רחמנות, מבלי להראות כל סימן שקרה לו משהו.
אנחנו צוחקים.
הצוציק מתרגז ותוקע בראשו של החמור כדור שני,
שלישי, רביעי וחמישי.
החמור אינו מגיב.
״זוז!״ צועק קבאב ומרים את רובהו. גם בשאר
החברים אחז יצר־המיטווח. שני מקלעים וחמישה רובים
ממלאים את החיה בעופרת. לרגע קט הוא מוסיף לעמוד.
פתאום, בלי כל תנועה קודמת, הוא׳מתקפל ונשכב.

בלילה אץ קבאב מניח לאיש מאיתנו לישון. עד עשר
בערב הקיא. מימי לא ראיתי אדם מקיא כל כך הרבה.
השכבנו אותו באחת השוחות. זמן מה שתק, והיה נדמה
לנו שיישן לפחות עשרים וארבע שעות. אך היתד. זאת
תיקוות־שוא. מאז חצות נואם הוא לנו נאומים אינטי מיים,
כחולה קדחת. ואין אלה נאומים, אלא שירים. הוא
שר אותם בקול הדגוני, כל משפט באותה מנגינה, כדרך
המתפללים בבתי־הכנסת התימניים, או כקוראי־הקוראן
בתחנות־הרדיו הערביות: שתי שורות של שירה, הפס קה
ארוכה, ושוב שתיים־שלוש שורות.
״פעם הייתי גיבוווווור,״ בוכה־מתפלל-שר קבאב ,״עכ שיו
אני פחדאאאאן!״
הפסקה גדולה. אנחנו נהנים, כמו בקולנוע, רק ה־

צוציק ישן.
ידענו תמיד שקבאב הוא פחדן בעומק-ליבו. רוב ה אנשים
המתפארים ברציחות הם פחדנים המנסים להסוות
את חולשתם. ישנם גם פראים אמיצי־לב, כמו נחצ׳ה,
אבל אלה אינם מתפארים בדרך כלל במעשיהם.

ודאי הספיקו המסתננים לברוח אל מעבר לרכס השני,
ואנו דולקים אחריהם.
מאחרי הרכס עומד גמל.
״חכו! תני לי?״ צועק נחצ׳ה, ומזאן את רובהו.
נחצ׳ה מתיימר להיות צלף.
הכדור השני פוגע בצווארו של הגמל. סילון של דם
מזנק בקשת גדולה, כמו ממזרקה. זרם הדך נמשך ונמ־
(המשך בעמוד )*37

* תמונה שצולמה על־ידי אורי אבנוי במהלך אחד
הסיוריס. ערבי זה נלקח לעורף ונמסר חי למטה הגדוד.

* גן־הדסה, במקום שבו עומד כיוס בניין עיריית תל־אביב,
היה אז מקום פופולרי למיפגשי־אהבים.

ערבי צ עי רי ם
במועדון 5
לתרבות חדשה

בכל בקר

רח׳ הס ,5תל־אביב,
טלי 207263

ב־ 7 .5 0

במועדון :

רבי־שיח פולי טיי ם
ס ר טי ם ו תוכניו ת
א מנו תיו ת

קנ ה עוד היו ם
מכשיר בז ק!
* לשקופיות ולסרטים שצלמת
בימי החופש

קנה מקרן !
* מבחר גדול בחנות המקצועית

״פוטו — ברנד״
* קניה — החלפה — מבירה
* צלומי פספורט בן־רגע!
כימי שלישי סגור כל היום!
ט 1ג 11ברבר
חיפה, רחובהחלוק 31

לאתונה ומשם לכל הסולם

שבת ששי חמשי רביעי שלש׳ שני ראשון
! 531זקס וו 7 0 6 6 4 7ח ס ^ חט 5

9 10 11 12 13

1.5 16 17 18 19 20 21 1

22 23 24 25 26 27
,2 9 30 31

מספרי הטלפון
החדשים של מערכת

!122122511

232262־03

ה עו ל ם הז ה 2199

פרטים במשרדי ״אולימפיק״ ובסוכנויות הנסיעות.

ף* משך שבועות ארוכים חיפש משה
• י דיין אמתלה דרמתית כדי לנטוש את
הממשלה. חיפש ולא מצא.

אם כן, מדוע התפטר י ומדוע לאלתר י
ברור כי מצב בריאותו של דיין ממלא
תפקיד מרכזי בשיקוליו.

לפני שבועיים סבר כי מצא את העניין:
הפקעת הקרקעות הפרטיות בגדה. אך ה ממשלה
התחכמה לו וקיבלה החלטת פו שרת,
שאמרה דבר אחד והתכוונה לדבר
אחר. דיין נאלץ להסכים עימה.
לבסוף החליט דיין לפרוש ״א־פרופו של
שום דבר״ .התירוץ הרשמי היה דחוק
ביותר, וגם הוא עצמו הבין זאת.
האמתלה: אין הוא יכול לנהל את
יחסי־החוץ, כאשר מישהו אחר מנהל את
המשא־והמתן על האוטונומיה .״אני לא
עוסק במה שאני רוצה לעסוק, ועוסק
במה שאני לא רוצה לעסוק.״
לא היתה זאת אמתלה משכנעת. אמנם,
המשא־והמתן על האוטונומיה הוא קומדיה
בהמשכים. אך את התסריט לקומדיה זו
כתב דיין עצמו, כאשר חיבר בקמם־דיי-
וויד, יחד עם מנחם בגין, את הסכם-
המיסגרת על האוטונומיה, שהעלים את
הניגוד התהומי בין התפיסה המצרית ובין
התפיסה של ממשלת־ישראל.
אין מצריים יכולה לנטוש את התפיסה
שלה, מבלי להיראות כבוגדת בעיני כל
ערבי בעולם, ואף בעיני מצרים רבים.
ואילו דיין אינו מציע כלל לנטוש את
הגישה השוללת אוטונומיה אמיתית, ש תביא
להקמת מדינה פלסטינית. להיפך.

הדבר בולט באופן חיצוני באי-יכולתו
של דיין לשבת זמן ממושך במקום אחד.
במהלך של ארוחת־ערב טיכסית, הוא יוצא
כמה פעמים. בעת ביקור בחוץ־לארץ, ראה
עיתונאי, שהמתין מחוץ לאולם־הישיבות,
שהשר דיין יוצא מן האולם ונשען על
המשקוף. העיתונאי ניגש ושאל בדאגה
אם יש בכוחו לעזור. דיין אמר לו שאינו
רואה, וביקש ממנו להוביל אותו לחדרי־השרותים.

בימים כתיקונם התקשה דיין לשבת
בישיבות. הוא נהג בבני־אדם בגסות, כדי
לסיים ישיבות או שיחות, ורבים ראו בכך
תכונה של אופי בלתי־סבלני. היו שידעו
כי הדבר נובע מכאבים בתושבת העין,
כאשר הוא עונד את רטייתו המפורסמת.
כדי לחוש בנוח, צריך דיין להסיר אח
הרטייה, ואכן הוא עושה כך בבית ובמיש־רד.
בני־ביתו ומקורביו רגילים לכך, אך
אין הוא יכול לנהוג כך בנוכחות זרים,
העלולים להיבהל.
עתה הוחמר המצב שבעתיים. דיין סובל
בעבודתו.
חשוב יותר: דיין מאמין כי ימיו ספו־

כוונתו היתה לעזוב עד רקע
עניין עקרוני חשוב, אשר יבהיר
לכד כי אין איש עקרוני כמוהו
יכול עוד לשרת בממשלה זו.

מאז שעבר ניתוח להוצאת קטע
מעיים שהיה נגוע כסרטן, נמצא
דיין כמצב קשה. הוא נתקף כהת־קפות
של חוסר־ראייה, גם כעינו
הימנית. נראה כי יש לו גם טיפולים
אחרים, הגורמים לו אי־נוחות
רכה.

עוד בדברי־הפרידה שלו האשים את שיט־עון
פרס, יגאל אלון ואבא אבן בכך, שהם
היו מחזירים שטחים של הגדה המערבית
— ומכאן נובע שאין לדיין עצמו שום
כוונה כזאת.
יתר על כן: אם לא הסכים דיין לני הול
המשא־והמתן, מה קרד. דווקא השבוע
שהכריחו להסיק מסקנות ז מדוע לא לפגי
ארבעה חודשים, כאשר הוקמה הוועדה
שזכתה בתואר ההיתולי ״בורג־תיאטר״ ?
אין מנוס מן המסקנה כי התירוץ אינו
אלא תירוץ. הוא בא, מפני שלא נמצא
תירוץ אחר.

ומכאן: לדיין לא היה זמן להמתין
לתירוץ יותר טרם. הזמן
דחק לו.
3)41

דים. ניתוה־הסרטן — אף שהצליח ונראה
כי הסרטן לא התפשט בגוף — לימד אותו
להתייחס בצורה חדשה לגמרי למימד־הזמן.

דיין
רוצה לנצל את הזמן שיש
לו, כדי לכתום ספר גדול עד ה
משא־ומתן ליטלום עם מצריים.
הוא חושש שאם לא יעשה כן, יועלם
חלקו בהשגת הסכם־השלום עם מצריים,
ולהיפך — שהוא עלול להצטייר כמי שחיבל
במשא־ומתן והפריע לו, כל עוד היה
עזר וייצמן בך התפנוקים היחידי של ה מצרים.
זוהי דיעה מקובלת, ודיין החליט
לשרש אותה, ולהטביע את גירסתו שלו
על המאורעות, כדי להבטיח לעצמו את
מקומו בהיסטוריה.
את ההודעה הראשונה על כך כבר מסר

לפני שישה שבועות, בעת ביקורו של
אנוור אל־סאדאת בארץ, ודווקא לעיתונאי
מצרי. בדיווח הארוך שלו בשבועונו, אולר
טובר, שפורסם על־ידי העולם הזה (,)2197
סיפר אניס מנצור כי בארוחת־הערב הח גיגית
בחיפה אמר לו דיין :״בקרוב אן ז־פטר.
אשב ואכתוב את זכרונותי על יוזמת-
השלום. יש לי גילויים רבים. כל הסודות.
רבים מהם לא ראו אור עד היום.״
הגילוי של מנצור היה סקופ עולמי,
שלא זכה בתשומת־הלב הראוייה. משה
דיין איים פעמים רבות להתפטר, עד כי
איש לא האמין גם הפעם כי יממש את
כוונתו.

יתר, ב!
ף* עולם לא התפטר דיין מרצונו. בימי
יו כהונתו של לוי אשכול התפטר מתפקיד
שר־החקלאות מחוסר־ברירה, מפני שבן-
גודיון הכריח אותו להצטרף לתנועת רפ״י
החדשה, שדייו לא האמין בה. בימי גולדה
מאיר נאלץ דיין להתפטר ביגלל הזעם
שהתעורר אחרי מילחמת יום־הכיפו-
רים.

האייט •טאיים מאות פעמים כהתפטרות,
התפטר השכוע כפעם
הראשונה כחייו מרצון.

נעים היה לחשוב כי ברבות הימים
הפך משה דיין יונה, וכי משום כך
לא יכול היה עוד לסבול להימצא בחברת
הניצים הטורפים וההרפתקנים המשתו ללים,
מסוגו של אריק שרון.
אין אסמכתות רבות להערכה זו.
אמנם, בחודשים האחרונים הפליט דיין

כמה פעמים הצהרות, שיכלו להתפרש ב הכשרת
הקרקע להידברות עם אש״ף, והוא
גם נפגש עם אישים בגדה וברצועה הידו עים
כתומכים נלהבים של אש״ף. אך לא
היתד, בכך גישה אמיצה ועיקבית חדשה.
להיפך, בליל־שבת, ערב התפטרותו ה רשמית,
השמיע דיין הצעה שהיתר, יונית
למראית־עין, אך ניצית בתוכנה. הוא הציע
״לאזרח״ את המימשל הצבאי הישראלי
בגדה וברצועה. כלומר: להוציא את ה־מימשל
הצבאי, ולהחליפו במימשל ישראלי
אזרחי, כשהביטחון הפנימי בידי המיש־טרה
הישראלית, שתכלול ערבים מקומיים.
במבט ראשון, יכול היה מישהו להת פתות
למחשבה כי זוהי הצעה מתקדמת,
צעד לקראת השלום עם הפלסטינים. אך
למעשה זהו צעד בכיוון ההפוך.
על פי האמנות הבינלאומיות. מדינה כו בשת
רשאית לשלוט בשטחים הכבושים
רק באמצעות מימשל צבאי. היא יונקת
את זכויותיה בשטחים אלה רק מצרכים
צבאיים, והשילטון יכול להיות רק צבאי.
עם השגת השלום נעלם הצורך הצבאי,
והכיבוש מגיע לסיומו. אסור לכובש לע שות
בשטחים אלה דבר שאינו נובע מצו רך
צבאי ישיר, במהלך ניהול המילחמה.
אסור לו לשנות את החוק הקיים. המימשל
הצבאי הוא זמני מטיבעו, והוא הדין לגבי
כל מעשיו.
״איזרוח״ המימשל בשטחים אלה פירו שו
המישפטי הוא אחד: סיפוח השטחים
לישראל.
בשעתו הצטרף דיין לממשלת־ו־,ליכודי,
למחרת בחירתו לכנסת ברשימת המערך,

בתנאי פומבי אחד: שמנחם בגין יתחייב
לפניו שלא לספח את השטחים המוחזקים.
להצעתו האחרונה של דיין יכול להיות
רק אחד משני פירושים: או שחזר בו,
או שלא הבין כלל מה משמעות דבריו.
לאור הצעה זו ודומותיה, קשה להתייחס
ברצינות להודעת דיין כי מטרתו העיקרית
היא ״חיים משותפים בשטחים״ — אלא
אם כן כוונתו לחיים משותפים בין שלי טים
ישראליים ונשלטים ערביים. מבחינה
זו לא השתנה דיין מאז הימים שבהם כיהן
כשר־הביטחון וכסולטאן של השטחים ה מוחזקים,
כאשר המציא את רעיון הגש רים
הפתוחים והמצאות אחרות, שנועדו
למנוע לחצים בשטחים, בעוד שהשילטון
הישראלי משתרש והולך.
מסיבת העיתונאים שערך דיין ביום בו
נכנסה התפטרותו לתוקפה, הוכיחה שוב
כי האיש לא השתנה וכי הוא נשאר נץ
שבניצים.

מחול שד שוטים
^ תכן שדיין לא היה מסיק את המס קנה
ממצבו הבריאותי והפוליטי, לולא
היה בטוח כי ימיה של הממשלה ספורים.
לדיין יש חושים ״מחודדים״ ,והוא מר גיש
מניין נושבת הרוח. את ספינת המערך
נטש אחרי שכבר טבעה, במעשה־בגידה
שלא הוסיף לו כבוד( .גם השבוע לא
העלה על דעתו לוותר על המושב שלו
בכנסת, שבו זכה כמועמד ברשימת־ה־מערך).
יתכן
כי החליט לנטוש את ספינת־הלי־כוד
לפני שזו טובעת. דיין יודע כי דפנו־תיד,
מתבקעות, וכי טביעתה אינה אלא
שאלה של זמן. אין לו חשק להיגרר
עימד, למצולות.

ואכן, התפטרותו שד דיין היא
סימפטום לשקיעת הליכוד, ומסמר
נוס(? כארון־המתים שד הממיטדה.

אולם אנשי־הליכוד עצמם לא הבחינו
בכך. הם ערכו השבוע מחול של שוטים,
שהיה גרוטסקי ממש.
גם הפניות הפורמליות, המקובלות ב־מיקרים
כאלה, השייכות להווי הפוליטי
הישראלי, לא באו. מאז הודיע דיין למנחם
בגין, לפני שלושה שבועות, כי בכוונתו
להתפטר, לא עשה בגין מאומה כדי להני או
מכוונתו. גם שום שר אחר לא הפציר
בו לשקול מחדש את החלטתו ולחזור בו
בתוך 48 השעות, שהחוק קבע בדיוק
למטרה זו.
במדינה העם
יש ר׳ 01-01ח*

יש דין, אין דיין —
זה היה סיכוס השבוע
המרגש בחיי המדינה
לשוחרי ישראל השפוייה, היה זה שבוע
שבו ימי־החג רדפו זה את זה.
.ביום השבת יצאו רבבות לרחובות, ל הפגין,
תחת מיטריית שלום עכשיו, נגד
מדיניות הממשלה ונגד ההתנחלויות (ראה
להלן) .היה זה מפגן מרשים של ארץ־ישראל
היפה, כשבני-קיבוצים צועדים בגשם הקל
עם בני־העיר, קשישים עם צעירים. הוא
הוכיח כי מול המוני גוש־אמונים עומד
ציבור הרוצה בישראל אחרת.
ביום הראשון התפטר משה דיין. ההער כות
על המניעים והתוצאות של ההתפט רות
היו חלוקות (ראה נזיסגרת) ,אך ה מעשה
נתקבל כעדות נוספת להתמוטטות
ממשלת־הליכוד, שלדעת רבים הפכה מי־כשול
בדרכה של המדינה בענייני פנים
וחוץ כאחד. רבים האמינו כי נפילת ממ שלה
זו קרובה.
ביום השני באר, הידיעה המרעישה מכל
— החלטת בית־המישפט העליון של ה מדינה
לחיסול התנחלות אלון־מורה, סימן־
דרך מישסטי וציבורי (ראה כתבה).
ביום השלישי פתח הקורא המפונק את
עיתוני־הבוקר ושאל את עצמו :״מה,
אין כלום?״
לקראת הכרעה. היה לכל המאורעות
האלה מכנה אחד משותף: הם היו סימ נים
לכך שהמאבק הפנימי בישראל מתקרב
לנקודת־ההכרעה.
התפטרות דיין יכולה ללמד על התקרבות
הבחירות. החלטת בית־המישפם קבעה
תקופה של חודש לסילוק המתנחלים על־ידי
הממשלה וצה״ל. היא גם העמידה לפני
הממשלה ברירה פשוטה: לספח את ה שטחים
לישראל, ובכך להכריז מילחמה
על העולם ולבטל את הסכמי־השלום עם
מצריים, או להפסיק למעשה את מדיניות
ההתנחלויות.
זהו מאבק על נפשה של ישראל. הוא
לא יהיה קל.

הממשלה כולה הפליטה אנחה
של הקדה, כאשר התפטר דיין.
לא מפני ששמחה עד הליכת האיש,
אלא מפני שזה פתר את הבעיות
הפרסונליות העלובות של הקואליציה.

הצליב
1המז1זר.
בזיכרון־יעקב זוהי
מזימה חשוכה ברמאללה
זוהי מיצווה?אומית.

מייד ישבו העסקנים הקטנים וחישבו
איך לחלק את השלל. איך לפטור את
בעיית שימחה ארליך, ואת בעיית יגאל
הורביץ, ואת בעיית ייגאל ידין, ועוד.
פסח גרופר, שחקן־האופי הקומי הטוב
ביותר על הבימה הלאומית, אמר בכל
הרצינות :״בהזדמנות חגיגית זו אפשר

בזה אחרי זה הופיעו חברי־הממשלה
לפני מצלמת הטלוויזיה, כדי להגיב על
התפטרות דיין.

בדיחה ישנה מספרת על הוויכוח בין
נוצרי ויהודי על עיקרי שתי הדתות.
היהודי טען כי הנצרות היא דת אלי לית.
ולראייה: הנוצרים מנשקים את ה צלב,
שאינו אלא חתיכת־עץ.
״אבל אתם הרי מנשקים את המזוזה!״
תמה הנוצרי .״מה ההבדל?״
״מוח של גוי!״ מתרעם היהודי .״אתה
משווה את המזוזה לחתיכת־עץ?״
כפילות מוסרית. כפילות מוסרית זו,
המייחדת סוג מסויים של קנאות יהודית,
בלטה השבוע על המירקע של הטלוויזיה
הישראלית בצורה מבהילה.
כתב בשם דויד גילבוע תיאר את המת רחש
במושבה זיכרון־יעקוב, שבה רוכ שת
כת נוצרית מגרמניה אדמות, מקימה
מיפעלים ומפתחת מעין מרכז רוחני.
התיאור הזכיר את התיאורים האנטי שמיים
הקלאסיים על המזימות האפלות
של היהודים, המשתלטים על ערים ומדי נות.
הנוצרים תוארו כטיפוסים אפלים ו־במחשכים.
חורשי־מזימות
מיסתוריים,
שר־המישפטים
שמואל תמיר, המשגשג ב עולם
של מזימות וקנוניות, רמז על מזימה
סעודית לקנות את אמריקה ומזימה
גרמנית לקנות את הארץ, ברוח הפרוטוקולים
של זיקני ציון. המישדר כולו נטף
גיזענות אפלה.
אך היה למישדר מוסר־השכל ברור :
אין לסבול כי זרים יקנו אדמות של יהו דים
במושבה יהודית. מי שמוכר להם
אדמות הוא בוגד. דרוש חוק חדש כדי
למנוע זאת.
שני צידי המטבע. כתבה זו נערכה
ימים מעטים בילבד אחרי שממשלת־ישר*
אל התירה את קנייתן של אדמות ערביות
בגדה המערבית בידי אזרחים ישראליים.
הערבים מתנגדים לכך בחריפות — וכל
הטענות של איכרי זיכרון־יעקוב נגד ה גרמנים
תקפות שיבעתיים כלפי היהודים
הקונים אדמות ברמאללה.

היתה זאת תהלוכה מדהימה שד
מוקיונים וחידלי־אישים, מדושני־עונג,
שלא הרגישו כלל שהם מתבוססים
בבוץ, ועלולים לטבוע בו
ככד רגע.
התוצאות הממשיות של התפטרות דיין
הן, איפוא:

• שום דבר לא ישתנה כמדיניות
הממשלה. בסך הכל הוסר מחסום

בלתי-יעיל מדרכם של הניצים• עזר וייצמן
יישאר מבודד לגמרי, ואריאל שרון יהיה
מעתה השליט הבלתי־מעורער.

• כיגדד התדמית היונית שדיין
יצר לעצמו כזמן האחרון, תיפגע
עוד יותר תדמית הממשלה בעודם,
והיא מצטיירת עתה כעדת קנאים, אשר
שפיותם הפוליטית מוטלת בספק חמור.

• בטווח האדוק נחלשה הממשלה
עוד יותי, וסיכוייה לסיים את
תקופת־הכהונה שלה בשלום פחתו שוב.
• בטווח הקצר ניתנה לממשלה
ההזדמנות להתגבר על בעיות קואליציוניות
פנימיות, והיא יכולה ל התחזק
לזמן־מה מבחינה פנימית.
ומכיוון שהממשלה מורכבת מפוליטי קאים,
שהבעיות הפוליטיות היומיומיות
הקטנות חשובות להם לאין־ערור יותר מ אשר
אינטרסים לאומיים ארוכי־טווח, יכלו
השרים להתאפק רק בקושי מלגלות ברבים
את שימחתם על ההתפטרות.

אורי אכנרי

אילו היה לטומי לפיד חוש־הומור, אפ שר
היה לחשוד כי המישדר על זיכרון־
יעקוב נועד להיות פארודיה על פעולות
המימשל הישראלי בגדה. אך הכתבה לא
העידה על חוש־הומור, אלא רק על אי-
יכולת מדהימה לראות את שני הצדדים
של המטבע.

תנועות
<.עאור את הננאשיוס!׳>

?ראשונה בהפגנת שלוס־עכשיו
נשמעה קריאה?התפטרותו ש?
מנחם בגין ולהקמת
״כוח פוליטי דמוקרמ-י
עובד ולוחם,,
זוג רגליים מפושקות וביניהן עובר
זרם מים. למטה — גבר ממושקף שעיניו
פקוחות בתדהמה. הוא נראה רועד. המיט-
ריר, שהוא אוחז בידיו אינה מצליחה להגן
עליו מפני המטר. הפנים — פניו של מנחם
בגין .״זה לא הגשם, זה הגוש !״ מסבירה
הכרזה את זרם המים.
מנחם בגין אוחז במיתרי מצנח. הוא
נסחף כלפי מעלה. עיניו נראות כמפו־דות.
המצנח אינו מצנח, אלא כיפה סרו גה
.״מי מושך את מי?״
הקהל קורא :״בגין התפטר, לא רוצים
אותך יותר! בגין התפטר, השלום שווה
יותר מאז הקמת תנועת שלום־עכשיו
לא נשמעו קריאות להתפטרותו של בגין.
היו טענות רבות נגד שרי ממשלה שונים,
בעיקר נגד אריק שרון ונגד שרי המפד״ל.
אך הפעם היתד, הקריאה ברורה :״נקעה
נפשינו מסוכתך, סוכת ממשלת־ישראל ה נופלת!״
קרא אבשלום (״אבו״) וילן, בן
נגבה, ממקימי התנועה .״אפשר להוליך
שולל חלק מהעם בחלק מהזמן, אך לא
את כל העם כל הזמן ! אתה מוליך שולל
את עצמך! הגיעה שעתך ללכת!״
״את נפשו של ארליך אתם רוצים?״
שאל אורגד ורדימון ,״כולכם ארליכים !
18 ארליכים עם ארליך אחד בראש!״
אחדות מהכרזות הופנו נגד המנהיגות
הדתית של גוש אמונים. כרזה אחת —

פרופסור יורם בן־פורת מאוניברסיטת
ירושלים דיבר על נסיונות ממשלת־ישראל
לחסל כל דרך לשלום .״אתם מנווטים
את ספינת־השלום לביצה שלא נוכל לצאת
ממנה ! לא ייתכן כל דו־קיום בין קוזקים
של הקדוש־ברוד־הוא ובין חקלאים המסד
לקים מאדמותיהם. בממשלה זו חברו יחדיו
הרשע והתם ומי שאינו יודע לשאול, בדי
להפוך את מגילת־העצמאות לקוריוז ב־סיפרי
ההיסטוריה!״
ירון בן־ארי, איש שלום־עכשיו קרא ;
״העם בישראל רוצה בתחיה, אך לא ב־תחיה
של הפשיזם ! אנחנו רוצים את ה־תחיה
של הציונות הנאורה, ההומנית, זו
השואבת מתוך הכרה בזכויות־האדם. זו
.ען ידה בצדק ובזכויות־האדם, באשר הוא
אדם ולא באשר הוא יהודי.״
״חוק שווה לכולם״ .בין אחרוני
הדוברים היה הפרופסור אוריאל סימון
מאוניברסיטת בר־אילן. הוא התייחס לדב ריו
של אריק שרון, שנשמעו בישיבת
הכנסת, כאשר התבטא ואמר ש״האויב
המסוכן ביותר הוא ההתרפסות בפני זרים
ושנאה עצמית״ ,בהתייחסו למחנה השלום
בארץ. פרופסור סימון כינה את שרון בשם
״שר ההתנחלויות;״ ואמר :״מי ששונא
את עצמו — חולה מאד. מי שאוהב רק
את עצמו ולא מסוגל להתייחס לזולת,
חולה אף הוא. מי שעושה באדמת יהודה
ושומרון כבתוך שלו, ללא התחשבות בזכו יות
ובמאוויי הזולת, מרוקן את האוטו נומיה
ועושה אותנו ללעג ולקלס.
״אפילו את בגין הצליח השר הזה לזע זע,״
הוסיף הפרופסור רימון ,״הוא בא
אליו ואמר לו :׳איך זה ששישה אנשים
יקבעו את גבולות הציונות?׳ והוא הרי
התכוון לששת שופטי ביחיהמישפמ העל יון!״
הפרופסור חבוש הכיפה השחורה
סיים בברכה :״השם עוז לעמו יתן, השם
יברך את עמו בשלום.״
גם השוטרים התחשבו בבאים. מאות
מכוניות פרטיות חנו על המדרכות ברחו בות
הסמוכים. עשרות שוטרים הסתובבו
באיזור, איש מהם לא רשם דוחות חניה.
״אם המישטרה כבר בעדנו,״ אמרו שלו שה
צעירים לבושי החולצות הכחולות בע־

מפגיני ״שלום עכשיו״ ליד מוסיאון תל־ אביב הישן
לווינגר = חומייני
שני דיוקנות. שניהם בעלי זקנים ועיני
שניהם יוקדות בלהט. לווינגר וחומייני,
שניהם בקלף אחד. אין מילות הסבר.
בכרזה אחרת מצוייר הרב לווינגר כש עיניו
מאיימות ומאחוריו מיתמרת פיטריית
עשן .״סכנה גרעינית!״ ״גרעיני גוש-אמו-
נים פצצת זמן !״

״קוריוז

בסיפרי

ההיסטוריה״.

מארגני ההפגנה ביקשו את מרדכי בן-
טוב, מאחרוני חותמי מגילת־העצמאות ומי
שהיה שר בממשלה הזמנית, לבוא ולשאת
דברים. קשה היה לו להגיע ולכן שלח
מיברק תמיכה, שבו כינה את מעשה ההת נחלויות
״עבודת אלילים״ .מיכתבו מסתיים
בקריאה :״תחזקנה ידיכם!״

לות השרוכים הלבנים ,״אז אני כבר לא
יודע מה קורה כאן. ימות המשיח באו !״
השלום ארי? מלן אוד

הזבוב הגדול כהת |
על הדבש המצרי;[
אך לא נלכד |
בשיא המשבר במשא־ומתן הי שראלי!-
מצרי, לפנו חתימת הסכמי קמפ-דייוזיד§|,
פנה שר מצרי אל עיתונאי ישראלי ושאל*
(המשך בעמוד ) 43

לשקוע
בכורשא
של ״וורדי׳
ולהתחיל
את היום מחדש לחזור הביתה למזוג כוסית
ולשקוע בכורסא היפהפיה של
״וורדו״ .להתרווח במערכת
הישיבה הנוחה, לחוש את מתח
היום פג ולהתחיל את היום
מחדש...
״וורדו״ מייבאת ומציגה
מערכות ישיבה, חדרי שינה,
חדרי ילדים, מזנונים ופינות
אוכל מסקנדינביה, איטליה,
בלגיה, הולנד, אנגליה ומתוצרת
״וורדו״.
תני לביתך את הסגנון והאוירה
שאת אוהבת. וורדו.

רח׳ ז׳ בו טינ ס קי 22
(מול ביח״ר עסיס) רמת־גן
פ תו ח כל יו ם מ־20.00— 9.00 ברציפות ביו ם ג׳ מ־ 14.00— 9.00
במוצ״ש מ־22.00— 19.00
אד מון

ה עו ל ם

הז ה 2199

למותו של פושע מילחמה

(המשך מענזוד )32
שך. הגמל מסתכל בנו בעיניים עצובות
נורא. פתאום כושלות רגליו הקדמיות.
כעבור רגע מתקפלות אט־אט רגליו ה אחוריות.
הכל נעשה בתנועות מוזרות,
רבות חן, כמו בבאלט.
אין דבר עצוב יותר בעולם מאשר חיה
גוועת. היא כאילו שואלת אותך לפשר
מעשיך. אין היא מבינה אותך.
המבינים אנחנו את עצמנו?

אנחנו סורקים את שדה־הדורה. יודעים
אנחנו שהערבים מתחבאים כאן באיזה
מקום. יש להם רק סיכוי אחד להינצל :
לשכב ללא תנועה.
אד הנה מתנועע משהו לבן, הג׳יפים
קופצים לשם.
שני ערבים.
״קומו, כלבים !״ צועק קבאב בקול גדול.
הוא קופץ מן הג׳יפ ובודק את כיסיהם.
לאחד יש פגיון יפה. קבאב שם אותו ב כיסו.
עוד מזכרת.

אך בינתיים כבר הגיע קבאב. אי־אפשר
לעצור בו.
״אל תהיה ילד!״ הוא צוחק.
זה ארגומנט קטלני. בובי הוא בן , 19
צעיר בשש־שבע שנים מרובנו. הוא רגיש
מאד לעובדה זו. בלבו הוא ילד טוב, ואי נו
אוהב מעשים כאלה. אך הוא חושש
להיראות רכרוכי, ילדותי ובלתי־גברי.
והפקודה...
הערבי מחייך, אותו חיוך מעושה ונו רא
של היודע כי גורלו נחרץ ברגע זה
לחיים או למוות, והסבור משום־מה שרד
בעודפנים שקטה ובטוחה תעזור לו להש פיע
על שופטיו.
החיוך מרגיז את קבאב עוד יותר .״מה
אתה צוחק?״ הוא אומר לו .״אנתה בת-
מות!״ עיניו הקטנות נוצצות, כעיניה של
חית טרף.
״אינשאללה,״ אומר הערבי.
קבאב טוען כדור בקנה. אני רוצה להסב
את פני ואיני יכול. הקיבה שלי מתהפכת.

רח התב1ר ,4 4ת א,טל 103 653035 .
להשיג: ברשת חנויות שגעון
ובחנויות המובחרות.

שרפת גוון ע״י״והשוסליס־ במהיו סיור
שניהם בני 50 או .60 הם משתדלים
לעמוד, אך ברכיהם כושלות. הזעה מטפ טפת
מפניהם. הם מנסים לחייך, אך פניהם
רק מתעוותים בהעוויה עמוקה.
טיפשים נוראים, מדוע חבשו את הקפ־יות
הלבנות, המגלות אותם למרחקים?
ג׳מום שואל את השאלות השיגרתיות.
הם אנשי אלדאבה שברחו לסביבת בית-
ג׳יברין, אין להם מה לאכול. יש להם נשים
וילדים. הם באו לקצור דורה.
בשעה שהם מדברים, משפטים קצוצים
ומבולבלים, נשמעת נקישה.
קבאב טען כדור בקנה.
עתה הם מתבלבלים לגמרי. הם שופכים
את המלים, כשעיינהם פעורות בהבעה
איומה.
״דחילחום, ודחיל רבכום! מא בידנאש
נמות! מה בידנאש !נמות!״
אין הם רוצים למות, והם יודעים בביט-
חה איומה שהם עומדים למות. הם מדב רים
משהו, על ילדים ועל נשים, מתוך
איזו תיקווה נואשת שכל עוד הם מדב רים
לא יקרה להם כלום.
קבאב מאזן את הרוב. אחד מן השניים
כורע ארצה ותופס את ידו.
״יא חאואג׳ה,״ הוא צועק.
מימי לא שמעתי תחנונים כה מיואשים.
״הי, שים לב!״ צועק פתאום הצוציק.
במרחק, בקצה שדה הדורה, התרומם
עוד ערבי ובורח. הג׳יפ שלנו קופץ מן
המקום ודולק אחריו.
חמור! לוא שכב בשקט בין גבעולי ה דורה
לא היינו מרגישים בו כלל.
עוד לפני שאנו מדביקים אותו אנו שומ עים
מאחרינו שתי יריות.
••¥ י הערבי מבין שאין לו מנוס. הוא עומד
ומחכה לנו.
הוא מדבר בשקט. שמו אחמד. הוא תו שב
אלדאבה. הוא מכיר היטב את היהו דים
מן הקיבוץ השכן.
״זה נכון!״ מאשר חבר־הקיבוץ, שנל ווה
אלינו .״אני מכיר אותו. הוא תמיד
חי בסדר איתנו. פעם רצה אפילו למכור
לנו אדמה.״
בובי, המם־מם, מהסס .״אולי ניקח או תו
שבוי?״ הוא שואל בקול ספקני.
ה עו ל ם הז ה 2199

ריבונו של עולם, מדוע לא אוכל להתרגל
לעולם למחזה הזה 1
גם טרזן החוויר. חבר הקיבוץ פוער את
פיו, כאילו רצה לאמר משהו, אך אף הגה
אינו נפלט מפיו. הוא יודע כמוני ששום
דבר לא יעזור.
אך בינתיים תפס הצוציק את זרועו של
קבאב.
״תן לי!״ הוא צועק ,״אני רוצה לנ סות
את האקדח!״ פניו הילדותיות, פני
תלמיד בית־הספר, סמוקות. האקדח רועד
בידו.
״לך לעזאזל !״ קבאב דוחף אותו בגסות.
״אתה כבר הרגת שניים!״ הצוציק עו מד
על זכותו.
קבאב מגדף, אך מוריד את רובהו. הוא
שוכנע, כנראה, שמן הצדק הוא להשאיר

גם לצוציק חלק.
הצוציק מרים את האקדח. הערבי מס *
תכל

״הסתובב!״ צועק הצוציק. קולו דק ו־היסטרי.
אין לו האומץ לירות כשההוא
מביט בו.
הערבי אינו זז. יש איזו שלווה עילאית
בפניו, כאילו השלים את חשבונו עם
אללה. יתכן שהוא בז לנו ברגע זה. אפי לו
אינו עוצם את עיניו.
הצוציק יורה שתי יריות. הערבי נופל
על גבו, מהדף הכדור. הוא נאנח אנחה
חרישית של גסיסה, אך גופו מתנועע.
״ימח שמך!״ אומר קבאב, והולם בצר
ציק מאחוריו עד שזה כמעט נופל על האדם
הגוסס.
קבאב מצמיד את לוע רובהו אל ראשו
של הפצוע ולוחץ על ההדק. הגולגולת
נפתחת ומשהו לבך נשפך מתוכה על ה ארץ.
הפצוע
הפסיק להתנועע.
קבאב מפרק את התרמיל וצוחק צחוק
פראי. על פניו מצטייר רגש הסיפוק של
אומן אשר עשה את מלאכתו.
״אתה רואה?״ הוא שואל את הצוציק
בלעג .״האקדח שלך לא שווה כלום, הכי
טוב זה רובה.״
׳ תצלום שצולם פל־ידי אורי אבנרי
במהלך סיור בגיזרת תל־אל־צאפי.

בטאו! שמ^ול עצה*ו
זה־עת׳ה יצא־לאור. עתה׳ )7( 3

ביטאון שמאל עצמאי
התוכן: יומן המערכת (פלשתין בצד ישראל ; תחי כורדיסטן
העצמאית ; על מפולת ה״ליכוד״ ומיגבלות ה״מערך ראיון עם עמוס
עוז ; מאמר ממצה של פ. סוויזי על הסיבות למשבר העולמי של הקא-
פיטאליזם, וביחוד ל״סטאגפלאציה״ ,במחצית השניה של שנות ה־ ; 70 שיחה
(עם רמי פורטים, סמי בירנבך ויוסי מר־חיים) על מוסיקת ה״פופ״ ועל
הקשר בינה ובין מאבקים חברתיים ורוחניים בישראל ; על השמאל הישראלי :
חיים כרעם ויוסי זעירא ; על הדרך (הארוכה) למפלגה סוציאליסטית
עצמאית >מ.ם.ע) :גבריאל מוקד ; על האינפלציה בישראל: תמר
גוז׳נסקי ; על הבעיה הלאומית הפלשתינאית: ד״ר אמיל תומא ; על
רעות־חולות במפעל הסתדרותי אחד: שלמה פרנקל ; ראיון עם סלים
תמרי, איש מיכללת כיר־זית: דוד מנדל; שמאל בינלאומי, תיאוריה
ופראכסיס (טרוצקי וביקורת סטאלין) :אורי רם ; ברה״מ והציונות :
אליעזר פיילר (שומרניק) ; חינוך, פוליטיקה וסטודנטים ערביים
בקמפוס: ריכז שחדי אכן־ברי; ראיון עם נעים גלעדי, ממנהיגי
ה״פנתרים״ וההתעוררות בשכונות ; דבר המערכת: מעתה ואילך ! ביקורת-
ספרים (סאנטיאגו קאריליו על אירוקומוניזם, יונה יגול על קץ
ההגמוניה של תנועת־העבודה הציונית-סוציאליסטית: א.ה. טומא ו ח.
דרין־דרכקין על המימד הכלכלי של מדינה פלשתינאית בצד מדינת
ישראל).

הרכב מערכוד,עתה׳ משקף רצון של א) פירסונך ביטאון שמאלי בעל
רמה אידיאית ופובליציסטית גבוהה, כ ) מאבק על׳ הקמת חזית־שמאל
שבמרכזה של״י, חד״ש, פורשי ״מערך״ וגופים שכונתיים ו״פנתריים״ •
ו-ג) לדעת חלק מחברי המערכת, מאבק על הקמת מפלגה סוציאליסטית
עצמאית >מ.ס.ע) ,שתבטא, על בסים סוציאליזם ישראלי עצמאי והמחשב
המארכסיסטי, בראש־ובראשונה את העובדים־השכירים, הנוער והאינטליגנ ציה
הצעירה בארץ בתקופת סיום תוקפה הרעיוני של תנועת־העבודהי
הציונית־סוציאליסטית. ליד, עתה׳ הוקמה אגודת ידידי, עתה׳ לצורך
תמיכה במטרות א׳ ו־יל׳ מבין המטרות המנויות לעיל.

כתובת המערכת והמינהלה: ת.ד ,3421 .ת״א. המו״ל: אגודת ידידי
,עתה׳ ואגודת, יעומת׳ .העורף: ד״ר גבריאל מוקד. מ ״ מהעורף :
שלמה פרנקל. המערכת: שחדי אבן־ברי; אריה ארנון! ירון ב קר,
חיים ברעם: ינוס דמיאניס ! דוד הלוי ; יוסי זעירא ! אליעזר פיילר
(שומרניק); ד״ר נעמי קיס( .מיספר חברי-מערכת נוספים לא השתתפו
בהכנת גיליון זה) .הנהלת אגודת ידידי, עתה ׳ :ד״ר שמואל אמיר, צבי
ברייטשטיין, יצחק לודן. דמי-מנוי ל־ 4גיליונות (מתוך עיקוף האינפלציה):
200ל״י. בכל ענייני המערכת מטפל בימי שהותו של העורך בחו״ל: שלמה
פרנקל.

,עתה׳ מצוי למכירה בכל הקיוסקים בארץ. הפצה :
הגדוד העברי ,64 טל ,334496 .ת״א.

של ח״כ אורי אבנרי בין חברי־הכנסת בפרשת פינטו,
באמצעות חקיקה מתאימה. שמיר הודה השבוע
בשידור־רדיו שאבנרי פעל במיסגרת החוק הקיים.
ספק אם יוגש חוק מיוחד בעניין, אך אין זה מן
הנמנע שתוצע תקנה האומרת כי מיכתבים מסוג
זה יהיו טעונים ביקורת הצנזורה הצבאית עוד לפני
הפצתם.

הרמטב״ד לא העביר
את תיק 11313

שו 3טים 11ל*11ם
ונדודים להתפטר
אנשים המקורבים דשפטי בית-המישפט
העליון הזהירו השבוע את שרי הממשלה
מפני בל ניסיון לחוקק חוק רטרואקטיבי
שיאפשר את המשך התנחלות אלון מורה,
כניגוד לפסיקת כית-המישפט העליון.
אותם חוגים הבהירו כי בל חקיקה או פעולת

התחכמות אחרת, שתראה כניסיון לעקוף את בית־המישפט
ולפגוע ביוקרתו עלולה להוביל להתפטרות
מחאה של שופטים עליונים ובעקבות זאת להתמוטטות
מערכת המישפט בישראל.

בלום כשר־׳החוץ?
ראש־הממשלה מנחם בגין שומר על שתיקה מוחלטת
בכל הנוגע לאישיות אותה הוא רוצה לראות כשר־חוץ
במקומו של דיין. כל השמות שהועלו השבוע
כמועמדים הם מועמדים מכוח עצמם או שמות שהועלו
בניחושים וספקולציות, מבלי לדעת כלל מה דעתו של
בגין.

כין הניחושים מסביבתו הקרובה של בגין :
ראש־הממשלה עשוי להציע את התפקיד
לשגריר ישראל באו״ם, יהודה כלום, אם לא
ימצא אישיות אחרת הנהנית מיוקרה
בינלאומית.

הרמטכ״ל, רב־אלוף רפאל איתן, טרם נענה לדרישת
ועדת־החוץ־והביטחון של הכנסת להעביר לעיון חברי־הוועדה
את התיק המישפטי של הסגן דניאל פינטו,
כדי שיוכלו ללמוד את פרטי הפרשה ואת השיקולים
שהינחו את הערכאות המישפטיות ואת החלטת
הרמטכ״ל. התביעה הועלתה עוד לפני כחודש על־ידי
ח״כ יצחק רבין, אך עד כה טרם נענתה.

נראה כי חכרי־הוועדה יפנו אל יו״ר
הכנסת בדי שיורה לשר־הכיטחון למלא
אחרי החלטת חכרי־הוועדה.

׳שאר
במישרד־החוץ
נפתלי לביא, מי ששימש כמשך שנים
רכות כדוברם של משה דיין ואחר־כך
של שימעון פרם, בשרי־־הביטחון, לא
יפרוש ממישרד־החוץ כעיקכות התפטרותו
של משה דיין. לביא, העובד
כיום על תקן של ״יועץ לענייני ציבור
•טל שר־החוץ ודובר מישרד־החוץ״
מבקש להמשיך כתפקיד זה גם כשירותו
של שר־החוץ הבא. אם השר
שימונה לתפקיד לא ירצה בו, יבקש
לביא להשתלב כתפקיד אחר גמיש•
רד-החוץ. לטענתו, אחרי שנתיים
וחצי כמישרד־החוץ הוא התאהב
בעבודת המישרד ורואה את עצמו
כעובד מן המניין כתחום המדיני.

מושל הוגד ה

תעשיינים

לנ7סע בארהייב

משהיעיס בחו״ל

תת־אלוף בנימין (״פואד״) בן־אליעזר, מושל הגדה
המערבית, עומד לצאת לארצות־הברית למסע
הרצאות למען המגבית והבונדס.

כשל אי הבהירות כמצב הכלכלי כארץ
נוטים יותר ויותר תעשיינים
ישראליים להשקיע בספים כמיפעל*
תעשייה כחו׳׳ל ,״בדי לא לשמור את
כל הביצים כסל אחד״ ,כטענתם.
כחודשים האחרונים הקימו במה תעשיינים
סניפים למפעליהם כמדינות
אחרות. אחרים בודקים אפשרויות
השקעות ושותפויות. מה שהיה עד כה
כבחינת תופעה חריגה הולך ומתפשט
בממדים מדאיגים.

שר נוסף לחרות
פרישתו של משה דיין מהממשלה מקנה לתנועת
החרות זכות לשר נוסף מטעמה בממשלה, שכן משה
דיין שולב בממשלה על חשבון שר שי^ תנועת החרות.

גם אם לא יתמנה איש חרות כשר־החוץ
יהיה צורך כצירוף שר נוסך מחטיבה זאת.

מועמדים שהוזכרו השבוע: יורם ארידור, איתן לבני,
יצחק שמיר.

חוגים כיהדות ארצות-הברית מתכננים
להפגין בהופעותיו נגד ההתנחלות ונגד
הפקעת הקרקעות בשטחים הכבושים.

א ר נס ורוט
יצטרפו לחת ח״ה י
אנשי תנועת־התחייה מפיצים שהם מנהלים מגעים
עם ח״כי חרות מישה ארנס ויוסף רום, על הצטרפותם
האפשרית לתנועתם — אם לא עכשיו, הרי סמוך
לבחירות, בעת שיוחלט עליהן.

לטענת אנשי-התחייה, הוויכוח עם השניים
הוא על מיקומם כריטימת מועמדי המיפלגה
לכנסת. גם ארנס וגם רום ביטלו בליגלוג
שמועות אלה.

צנזורה עד
חבר הכנסת

שם של איש חדש הועלה בימים האחרונים בקרב
חוגי היונים במיפלגת־העבודה, כמי שעשוי להתמודד
עם שימעון פרס על תפקיד מועמד העבודה לראשות־הממשלה.

היוזמה
לכך באה מצד יו״ר הכנסת, יצחק שמיר,
שביקש למנוע את מה שאירע בעיקבות הפצת מכתבו

ט״ס בישיבה
מפקדו של קורם מדריכי טייס כחיל-האוויר
החליט, ככל הנראה• ,טלטסים במרומים
תהיה גישה ישירה יותר ליושב במרומים,
אם ישתלמו גם כישיבה.
על דעת עצמו החליט מפקד הקורם לשתף את
החניכים בהשתלמות דתית בישיבת אור שמח
בירושלים. הדבר נעשה במיסגרת השתלמות שקיבלו
חניכי קורס מדריכי־הטיים באוניברסיטה העברית
בירושלים, בנושאי הדרכה.

באשר נודע למיפקדת חיל-האוויר בי חניכי
קורס־המדריכים לומדים כישיבה על חשבון
השתלמות חשוכה יותר, הוחלט להפסיק
מיד את השתלמות הטייסים כישיבה.

מתחדש מישבט
״הארץ״
הלקה השני של תכיעת-הדיכה שהגיש
הקבלן והמלונאי בצלאל מיזרדוי

נגד |||1 להתחד כחלק
יי שנגרמו ׳למיזרחי כגץ לשון יהרס
וציא עליו העיתוי
השופטת המחוזית שולמית ולנשטיין
הקציבה לחלק זה של התביעה שלחי
שה ימים, אולם לא מן הנמנע ני
הוא יתמשך יותר,

הגילוי ש!ל מודעי
בחוגי הממשלה מספרים כיצד תירץ בשעתו שר ד,אנרגיה,
יצחק מודעי, את נסיעת הנפל שלו
לנורבגיה, בניסיון לרכוש דלק ממדינה זו.

מודעי סיפר לחבריו בממשלה :״נסיעתי
לא היתה לשווא. למדתי שרכישת דלק היא
עניין פוליטי:״

פוגל מאיים
על שוחט
דויד פוגל, איש מישרד־הפירסום עידן, אשר זייף את
מיכתבי־התמיכה בפרס שהכילו ציטטות מסולפות
מיונוני שרת נגד יצחק רבין, מאיים לתבוע לדין את
תחקירנית הטלוויזיה, אורית שוחט, ביגלל מה שהוא
מכנה ״הפצת לשון הרע״.
בעיקבות המיכתב שכתבה אורית ליו״ר המוסד
לביקורת של מיפלגת־העבודה, ארי אנקוריון, שבו
האשימה את פוגל בשקרים, הודיע לה פוגל במיכתב:
״יש בכך משום הוצאת דיבתי רעה, שכן את מציגה
אותי כשקרן, וזאת באמצעות מיכתב בעל תפוצה
לאישי־ציבור, שדעתם עלי חשובה לי״

אורית שוחט הודיעה לפוגד כי׳אינה
מתכוונת להתנצל־ לפניו, והיא תעמוד עד
גירסתה גם אם יתבע אותה לדין.

בינתיים הפיץ אורי בן־משה, מנהל משרד הפירסום
עידן בו עובד פוגל, מיכתב שהיפנה למנהל הטלוויזיה
ולחברי הכנסת. במיכתב מאשים בן־משה את אורית
כי היא ניצלה את מעמדה בטלוויזיה לעריכת
חשבונות עם שימעון פרס בגלל הסיכסוך שהיה ל־פרס
בשעתו, כשר־הביטחון, עם אביה, קבלן עבודות
העפר, שייקר, ירקוני.

תיד ק1דק
לראשות הממשלה

כמישרד־המישפטים מחפשים עתה
התחכמות מייטפטית, שתאפשר להבא
למנוע מה ״כים להפיץ ככנסת מיבתכיס
שיש בהם משום גילוי סודות צבאיים, מכלי
לפגוע להלכה בחסינות חכרי־הכנסת.

קורס מדריכי

המועמד הוא דווקא איש רפ״י לשעבר, תדי
קולק, ראש עיריית ירושלים.

כמה מאנשי חוג בית ברל, וכן כמה מיוני מיפלגת־העבודה,
טוענים כי קולק הוא אישיות כאריזמטית,
העשויה למשוך קולות בראש רשימת המערך. כאיש
רפ״י לשעבר הוא עשוי ללכד יונים וניצים במיפלגה,
ולשמש מועמד מקובל על סיעות יריבות.

אלי חסר

השר־ללא־תיק של הליברלים, משה ניסים,
שהוא עורף־דין כמיקצועו, יהיה שר
המישפטים. הוא גם הבטיח ליהודה
כן־מאיר מהמפד״ד תפקיד של סגן־שר־החוץ.
לפני מקורביו, שביקרו אותו בבית־החולים, הביע
ידין התמרמרות על פעולותיו של תמיר ואף אמר:
״בחדר הזה הוא ניסה לשכנע אותי שחשוב שאני
אהיה שר־חוץ, ובחוץ הוא חותר נגדי.״ במיוחד
מרוגזים מקורבי ידין נוכח השמועות שתמיר מספר
לבעלי־שיחו כי ידין חולה מאד, בעוד שבטלוויזיה
אמר תמיר כי לידין יש ״אדמומיות בריאה.״
מנוי וגמור עם המפד״ל להצביע נגד הממשלה, אם
תמיר ימונה כשר־החוץ. לעומת זאת מוכנה המפד״ל
שידין יהיה שר־החוץ ובן־מאיר סגנו.

כיתרון ונבא׳
בורג *אלץ לוותר
יתכן כי שר־הפנים, חד״ר יוסף בורג, היה
רוצה להיות שר״החוץ, אף נראה שיצטרף
לוותר עד כך.
על בורג לוחצים עסקני מיפלגתו, אשר מישרד־הפנים
הוא לגביהם עמדת־כוח חיונית להשגת תקציבים
ולרכישת קולות. אומנם סבור בורג כי תפקיד שר־החוץ
היה יכול להעלות את קרנה של המפד״ל
בעיני הציבור, אך לגבי המפד״ל יש חשיבות לשלושת
המישרדים המשופעים בתקציבים: הפנים . ,החינוך
והדתות.
השרים זבולון המר ואהרן אבו־חצירא היו שמחים
אילו קיבל בורג את מישרד־החוץ, כשיטה כדי
״לתמרן אותו החוצה.״

שינויי

לאלון מורה
חוגי ראש־הממשלה טוענים כי הפיתרון
היחיד לבעיית אלון־מורה הוא להעכיר את
הישוב דכסים־הדרבה צבאי גדול, אשר
אינו מרוחק מאלון־מורה.
נראה כי כאשר תועלה הצעה זו, שכה
תומך ראש־הממשלה, יתנגדו לה כחריפות
רכה גם שר־הכיטחון, עזר וייצמן, וגם
הרמטכ״ל, רכיאלוף רפאל (״רפול״) איתן.

ח״כ נוסד לה ת חייה
קיימת אפשרות כי סיעת־התחייה בכנסת, שבה חברים
היום רק גאולה כהן ומשה שמיר, תזכה בח״כ נוסף.

ח״ב חרות איתן ליכני מאושפז בכית
החולים, אחרי התקף־לב קשה, שבו לקה
כפעם השלישית. ליכני הודיע למקורביו בי
אחרי שייצא מכית־החולים, הוא יתפטר
מחכרותו ככנסת.

המועמד הבא של הליכוד הוא משה שרם, קונסול

אם ימונה ייגאל ידין שר-חוץ, יגרום הרכר
בעיות כהרכם ועדת־השרים לענייני
אוטונומיה. יש להניח כי ידין ידרוש לעמוד
כראש ועדה זו, וייתקל כסירוב מוחלט
מצד הד״ר יוסף בורג ושרי המפר׳׳ל.
אולם גם אם יוותר ידין על ראשוודהוועדה, הוא
בוודאי ידרוש להיות חבר בה, ואז תיווצר בעיה
שלשרי הדימוקרטים יהיו שני שרים בוועדה זו,
מאחר ששמואל תמיר הוא חבר־הוועדה. למצב זה
לא תסכים המפד״ל.

תמיר בכר הודיע בי כשום תנאי לא יסכים
לוותר עד מקומו כוועדה.

בץ 3י 31ז
?* 30 יד לירות
שר הרווחה הד״ר ישראל פץ הגיע
כ-טכוע שעבר מגרמניה לישיבת הממשלה
המייוחדת שנערכה כנושא
הפרקליטים.
השר הפסיק את סיורו בגרמניה כדי
להשתתף כישיבה ונחת כארץ כיום
השני שעבר כשעה 10 כלילה. למה*
רת, כשעה חמש אחר-הצהריים המריא
חזרה לגרמניה. רק אחדיכך הת*
כרד כי כואו הכחול של כץ לארץ
היה לשווא, מאחר ותוצאות ההצבעה
כישיכת הממיטדה היו 0לעומת 3
ו?ך לו של כץ לא שינה דבר לכאן או
מהי?׳-״הקפיצה־ -לארץ, שבא מתקציב
מישרד הרווחה: אסא&צ דירות.

תמיר חותר תחת ידין
בסיעה הדמוקרטית צפוי קרע חריף בין מנהיג
מיפלגה זו, הפרופסור ייגאל ידין, לבין שר־המישפטים
שמואל תמיר.

אד חדרו שד ידין ככית־החולים הגיעו
ידיעות על פעילות קדחתנית של תמיר,
כשמטרתו דקכד את תפקיד שר־החוץ.
תמיר נפגש עם שרים, חכרי־כנסת,
עיתונאים ומקורבי כגין, ומציע להם את
השינויים הבאים בממשלה: הוא עצמו
יקכל את תפקיד שר-החוץ ; ידין יקבל את
תפקיד שר־הרווחה ויוותר על סגנות-ראש-
הממשלה ; שימחה ארליך יהיה סגן ראש
הממשלה ; השר השלישי של הדמוקרטים,
הד׳׳ר ישראל כץ, יהיה שר־ללא־תיק ; ואילו

>וו 3ד המ 3 3ד
ס-ביו הדוואוזז
8£8זיד 83,ז * 3.ז?53
ההלוואות ניתנו לעוכרי מישרד טג•
קד-המדינה כריכיה! שד 11 אחוז ד•
ן>קזפה !ארוכה. סך כד ההלוואות מס
תכס כ* 15 מיליון ליח־ת.
ישראל בג׳נבה, אולם שרם כבר הודיע כי אינו מסכים
לכהן בכנסת ולוותר על עבודתו בג׳נבה.

המועמד הכא, אחרי שרם, הוא הכר
מזכירות התחייה, צכי שילוח. עתה נעשים
מאמצים כליכוד לשכנע את ליכני שלא
להתפטר מהכנסת, כדי שלא להגביר את
בוהה שד התחייה.

אדון פגה לבג״צ
ח״ב יגאל אלון החליט דפנות לבית-המישפט
הגבוה לצדק, אם יחליט יושב־ראש מיפלגת
העכורה, שימעון פרם, לבנם את מרכז
המיפלגה ברי שיבחר את מועמד המיפלגה
לראשו תהממשדה.

אל־על, אולם ארליך הבין כי לא יהיה לו ״בשלב זה״
רוב בממשלה לסגירת החברה, ולכן ויתר על הצעתו.

כניגוד דפירסומי שר־התחכורה, מעריך
ארליך בי הפסדי ״אל־על״ השנה יגיעו ל־25
מיליוני דודאר, שהם כיום כ־ 750 מיליוני
לירות.

מיסדר״דת
של הרמטכ״ל
הרמטב״ל, רב אלוף רפאל (״רפול״) איתן,
הורה כי כל חיילי אחד הבסיסים הגדולים
כארץ, כסיס צריפין, יחזרו לכסיסם
מחופ-טת-החג ערכ שימחת־תורה, ולא
כבוקר המחרת, כנהוג.
הרמטב״ל עמד על כ~
כך ־שהחיילים י-טתתפו
שנערכו ככית־הכנסת שד
כולם בהקפות ...
הבסיס.
מדים לשומרי האישים
חוליית שומרי האישים ,״הגורילות״,
הושפעה ככל הנראה מהמיפגש עם
שומרי האישים המצריים, הלובשים
חליפות ספארי כחולות, ועתה לובשים
חכרי החוליה מדים מייוחדים.
מדי שומרי האישים, המופקדים על
שמירת ראש-הממשלה והשרים הבכירים,
הן חליפות דמויות חליפות
ספארי בהירות מבד דק. לאירועים
חגיגיים יתייצבו הגורילות בחליפות
ועניבות. עד בה היו שומרי־הראש
לובשים בגדים אישיים שלהם.

אמריקאים יחקרו
1צוא פושעים
כתבי רשתות־טלוויזיה אמריקאיות בישראל קיבלו
הוראות מהמערכות שלהם לחקור אם מישטרת־ישראל
הבריחה מיספר גדול של פושעים מועדים מישראל
לארצות־הברית.

לדעת השידטונות האמריקאיים קיימת
מאפיה ישראלית גדודה כארצות־הכרית,
והיא קשורה עם הפשע המאורגן הישראלי.
מישטרת-ישראל סירבה כשנים האחרונות
לבקשת שילטונות ארצות־הברית להעכיר
להם מידע על פושעים ישראליים השוהים
כארצות־הכרית.

היורקח -
גננת באלוהמורה
מזל כהן, היורקת המפורסמת מגן־הירק
שכנאות-סיני, ומי שמהלה מלח כקפה
שהוגש דשר־הכיטחון עזר וייצמן, מונתה
עד־ידי חכרי אדץ־מורה כגננת של הישוב.
הסתייגויות שד כמה הכרים, שטענו בי
מזל כהן אינה יכולה לשמש כתפקיד של
מחנכת, נדחו על-ידי המזכירות.

לדעת יועציו המישפטיים של אלון, יהיה כינוס כזה
של המרכז, לפני שנבחרה ועידה חדשה למיפלגה,
בלתי־חוקי, ויש סיכוי שבג״צ ימנע אותו.

אם לא יצליח אדון בפנייתו לכית־המישפט,
הוא יורה לאנשיו להחרים את ישיבת
המרכז ולמחרת היום יודיע עד מועמדותו
שדו לתפקיד.

אדליד רצה לסגור
את ייאל־־׳עליי
בישיבתה האחרונה שד הממשלה סיפר שר
האוצר שימחה ארליך כי הוא עמד לסגור
את חכרת ״אל־על״ ,״כהסכמת שד
התחבורה״ ,כאשר פרצה שכיתת־האזהרה
כת היום האחד.
באותה ישיבה תמך גם שר־התעשייה בסגירת חברת

במקו -עקיב-
את הצעת אי־האמון בממשלה מטעם סיעת־המערך,
שהוגשה השבוע, עמד להציג ח״כ גד יעקובי. אולם
אחרי שנודע על התפטרות משה דיין מהממשלה,
עמד יושב־ראש המיפלגה, שימעון פרם, על כך שהוא
ינמק א תהצעת אי־האמון. פרס טען כי ״בנסיבות
הקיימות אי־האמון הזה הוא בעל משמעות היסטורית.״

מקורביו •טל יעקובי ניסו לשכנע את פרס
לוותר על דרישתו, כטענה בי גם יעקוכי
״יכול לנאום בהזדמנויות היסטוריות,״ אולם
פרס עמד על שדו ויעקוכי ויתר.
כאשר נפגשו השניים אמר יעקובי לפרס :״אני תמיד
מוכן שאתה תמלא את מקומי, בכל שטח שהוא.״

אתי ליבני
הגנה עצמית

אילנה גור

שולמית אדוני

יורה מייד

בפרופורציה

• חכרת־ הכנסת שולמית אדו ני
:״אני חושבת שאונס הוא מעשה ברו טאלי׳
והתפרצות כזאת היא גרועה מרצח,
מבחינת העושה את הדבר ומבחינת הנפ געת.
זה שניסה לאנוס ומת לא מרגיש
יותר דבר, אבל הנאנסת לא תשכח את
המעשה כל חייה. לדעתי, תגובתה של או תה
צעירה היתה בהחלט בפרופורציה. אני
לא הייתי מהססת לעשות כמוה.״
^ הפסדת אילנה גור :״הייתי מתה
מפחד, אבל הייתי יורה בו, כי הייתי עו שה
חשבון שזה או הוא או אני. אז ברור
שהייתי חושבת רק על עצמי, כי אם יש
לו סכין אינני יכולה לדעת אם הוא רק
רוצה לאנוס אותי או גם לרצוח אותי.
לכן הייתי יורה מייד. אם לא היה לו נשק
הייתי חושבת פעמיים, אבל בגלל הנשק,
והסכנה שזה מטורף שאינו יודע את מה
שהוא עושה, הייתי יורה.״
$עורבת-דין אתי ליבני :״הייתי
נוהגת כמו שנהגה הבחורה מירושלים.
הייתי מנסה להגן על עצמי. מבחינה מיש-
פטית זה בדיוק מיקרה של הגנה־עצמית.
זה בדיוק מה שהחוק מצפה ממך שתעשי.
לא הייתי מנסה לדבר איתו, כי זה לילה,
וחושך, ואני התעוררתי מהשינה בבהלה,
ואני׳• ,רואה שמישהו מנסה להיטפל אלי,
אז אני ישר יורה. או שהייתי מאפדת את
העשתונות, או שהייתי מגיבה בצורה אלי מה.״

ריכקה
רובינשטיין
בהחלט הורגת

* הפסנתרנית פנינה זלצמן:

״ממתי אונסים עם סכין? אבל אם לתאר
מיקרה כזה, לא הייתי ישנה עם אקדח
מתחת לכר, כי הייתי מפחדת שתיפלט
ירייה בזמן שאני ישנה. אם היה לי אק דח,
הייתי מנסה להכות אותו ולא לירות
בו, כי אף פעם בחיי לא יריתי באדם.״
• הסוציולוגית רות רזגיק, מנ הלת
המיקלט לנשים מוכות בהרצליה :

״לאף אחד אין זכות לפרוץ לדירה שלי
בלי רשות. אם מישהו רוצה לדבר איתי
הוא יכול לצלצל אלי, אבל אם הוא נכנס
לדירה בלי רשות וכוונתו זדונית. לא היי תי
מהססת לרגע אחד לירות בו. אם לא
היה לי אקדח, הייתי משתמשת בכל נשק
אחר שהיה ברשותי. הייתי נאבקת, שו ברת
לו לבנה על הפרצוף. הכל.״
+השחקנית גילה אלמגור :״ה מחשבה
על כך מטרידה אותי מהרגע ש קראתי
על זה בעיתונים. מאז ששיחקתי
במלכת הכביש והיתה שם סצנה של או נם,
אני מרגישה שאני יודעת במה מדו בר.
מאז יש לי סיוט חוזר, שברגע כזה
לא אוכל להוציא קול מהפה, שבשעת סב נה
אני אצעק ולא ישמעו קול. אני קור את
לעזרה ואף אחד לא שומע. לי אין
נשק ואינני יודעת להשתמש בנשק. אם היה לי אקדח, אני מקווה שלא הייתי
מאבדת את העשתונות. אני מפחדת שאת-
בלבל, אבל אני יודעת שבזמן סכנה אנ שים
מגלים כוחות עליונים. אני חושבת
שהייתי נלחמת על חיי. אני יודעת, מ קריאה
בעיתונים, שהרבה נשים משתפות
פעולה עם אנסים, כדי שלא ירצחו אותן.
אבל אם היה בא אלי מישהו עם סכין —
הייתי נלחמת. אם היה בלי סכין — אולי
הייתי מעדיפה להאנס ולא לירות. כשאני
חושבת על זה, הדמיון שלי נעצר במקום
מסויים, ואני לא יכולה לדעת מה אעשה
ומה יקרה.״

* העיתונאית ריבקה רובינ שטיין(
,עתי״ם) :״הייתי בהחלט הו
דויד
היון
לירות באוויר

רגת אותו. בנסיבות האלה אין דרך חזרה.
אני גם לא חושבת שבאותו הרגע זה היה
בשיקול דעתי. כשאת נכנסת ללחץ, והוא
עומד מולד עם סכין, ואת יודעת שהוא
מסוגל להרוג, את יורה מייד. כי מצבים
של לחץ מביאים אנשים להרבה כוח.״

בהקו
״את נמצאת לבדך בחדר־־
עליונה. לפתע פורץ אל החד!
בכוונתו לאנוס אותך. אין אי
בעיקבות המיקרה, שאיר
צעירה ירתה למוות גבר שניסה
מישאל-רחוב. במישאל השתתפ
וגברים באחד, ואישי-ציבור,
• איש־עסקים דויד היון 27 מאש קלון
:״היום זה פופולארי גם לרצו וגם לאנוס.
בצבא, למשל, יש נוהל: כשאדם זר נכנס
לבסיס ולא מזדהה, יורים יריית אזהרה באוויר.
אחר כך ברגליים. במיקרה של בחורה, אם הוא
בכל זאת מנסה לעשות משהו היא צריכה לנסות
לירות באוויר, כדי להפחיד אותו, ואם זה לא
עוזר — אפילו לירות בו.״

+הסטודנטית לאמנות ולמקרא טלי
ורדי : )21( ,״חשבתי על זה המון בימים האח
רונים,
ולא הגעתי לשום מסקנה מה אעשה.
אני חושבת שאפילו אם היה לי אקדח לא היה
לי מספיק אומץ לירות בו. קרוב לדוואי שהייתי
מתאבנת מרוב פחד. חברות שלי חושבות שצריך
הרבה אומץ בשביל לירות. אני מעדיפה שלא
להשתמש בנשק, אלא כמוצא האחרון.״
• החייט חסידי אכן־רמאללה, מחב רון
:״אסור להרוג בן־אדם. צריך שהבחורה
תנסה איכשהו לצאת מהבית. שתצעק, שתקרא
לשכנים. היא צריכה לנסות להגן על נפשה
בכל מחיר, כי הראם (איסור דתי באיסלאם)
להרוג נשמה. זה בני־אדם, זה לא חיות. אסור
להרוג סתם.״
• ד״ר ברנה הרמנה, רופאת אף־אוזן-
רגון מתל־אביב :״אם אין לי אקדח, אמות
מפחד, ואם יש לי אקדח, בטח שאירה בו. ישר !

כרנה הרמנה

אורלי אשבול

מרגלית מור

שימעון כר

להרוג את מלם

רק בדיבורים

להזעיק את המישטרה

להשתדל שלא להרוג

פרץ לדירתה,
זוג ם ו אנו ס יאותה

ת״דו

ושינה, בדירה הנמצאת בקומה
אדם חמוש בסכין. יתכן כי
מלבדך בבית. כיצד תגיבי!״
בירושלים בשבוע שעבר, שבו
אנוס אותה, ערך ״העולם הזה״
אנשים שנבחרו באקראי, נשים
תתבקשו להשיב על השאלה.
לפי דעתי צריו להרוג אותם. למה שאנס
גנב או פורץ יוכל, כך סתם, להיכנס אלי לדירה,
אחד כזד. לא צריך להסתובב בין אנשים. לא
צריך לתת לו לחיות בחברה שלנו. אם הוא
רוצה רק לגנוב, אולי לא אירה אבל אם הוא
רוצה גם לאנוס או להרוג, אני אירה. כל הזמן
אני חושבת מה יקרה אם מישהו יכנס אלי
לדירה. אצלי תמיד מסתובבים כל מיני אנשים,
כי אני רופאה, ויש כאלה שחושבים שרופאים
הם עשירים, מזמן רציתי לקנות אקדח, אבל לא
היה לי זמן.״

• האסט רו לו גי ת או רלי א שכול 25
״לא הייתי יורה. אני חושבת שהייתי נבהלת
לרגע, מחייכת, מנסה להסביר לו. אני מאמינה
שבדיבורים אפשר לעשות משהו, לירות, בטח
שלא. אני לא רוצה לקת רצח על אחריותי ועל
המצפון שלי.״
+ה פ קי דהמ רג לי ת מו ר 34 נשואה
ואם לילד :״הייתי משתדלת לאיים עליו, ואם
לא היה הולך אז הייתי יורה, אבל משתדלת לא
בראש. אני מאמינה שאם הייתי מאיימת עליו,
היה נרתע מהאקדח ולא עושה כלום, והייתי
מזעיקה את המישטרה. הייתי משתדלת שלא
לפגוע בו, בעיקר בגלל הילד. יש לי ילד בן 14
בבית.״

פנינ ה זלצמן

רו ת רזני ק

לא לירות

לא מהססת

* השח קן שי מ קון כ ר :״אני מצ טער
מאד, אבל אני חושב שהיא היתר,
צריכה לירות בו אם הוא בא לאנוס או תה•
וזאת מתוך הנחה שהיא איננה יודעת
קאראטה. אם היא יודעת קאראטה, זה
כבר סיפור אחר.
כזה קשה לעשות
חשבונות. אז אם
ברירה, ויש לה
אקדח, שודרה. ת׳
שלא להרוג, אבל
יודעים מה
גם לבת שלי,
את אשתי. אני מע־יחסרת

טובה,
ונכנס אליך
טבעי או שתז־רקי
עלזדזמ ^ ₪שאת צועקת או שאת
יורה. זה אינסטעקטיבי. אם יבוא אלי בן־
אדם הביתה ויבקש פרוסת לחם, אתן לו
לחתוך בעצמו. אבל אם רואים שכוונתו
לא טובה, אוהו, היה לי אחד כזה בדיזג־גוף.
הוא חטף סטירודלחי. בבית אני פחות
חסרת ישע. יש שכנים, יש מה לזרוק
עלץ, ואם היה לי אקדח, הייתי יורה.״
׳ 9הרס ״ ר יוסי מו ר 45 איש חיל-
אוויר :״לירות בו ישר, בלי להסס, מפני
שאני חושב שחוק המדינה לא מגן מס פיק
על נשים כאלה, והמישטרה לא עו שה
מספיק כדי למצות את הנושא. במיק־רים
של האנסים וסוטי־המין אני ממליץ
לירות, כדי שידעו שלא כל אחד יכול
לעשות את זה מתי שהוא רוצה. שיהיה
איזה גורם מרתיע.״

<• •המיסעדך

מתאבנת

ה קו ס מ טי ק אי ת שלי ויי פ ה אוז:
״הייתי יורה בו ישר, בלי היסוס. כשמת־

בלבלים לא רואים לאן יורים, אבל הייתי
משתדלת רק לפצוע אותו ולקרוא למיש־טרה.״

או רלי אגרהמי 21 סטודנטית
לסיינטולוגיה מתל-אביב :״פעם זה קרה
לי. התעוררתי באישון־לילה, ככה סתם,
ומצאתי יד על הכר שלי. היד היתה מחו ברת
לבחורצ׳יק, ששלושת גפיו האחרות
היו עדיין על השטיח. כמובן שקצת נב הלתי.
לא היד, לי אקדח. הגבתי בשיא
הטבעיות. זינקתי מהמיטה, נעמדתי יציב
על הארץ וצעקתי מעומק נשמתי. כש גמרתי
לצעוק עוד הספקתי לראות זוג
סנדלים שנעו מהר, כמו פרופלור, לכיוון
הדלת האחורית. כשהגעתי לדלת הוא כבר
אמי צעקה אלי, אם הכל בסדר.
אבי חשב בהתחלה שסתם חלמתי. אני לא
חושבת שצריך אקדח. מספיק לצעוק.״

* עקרת ־ הביתט רז ה ב לו מנ ט ל
מתל-אביב :״הייתי שמה לו כדור בראש
או זורקת עליו את מה שהכי קרוב אלי.
לא הייתי הולכת לקחת את המטאטא. ב־ארצות־הברית
זה יותר קשה, בגלל החוק.
פעם קרה מיקרה כזה לאשה. היא ירתה
בו והוא דרש פיצויים, הפסיק לעבוד. מאז
ועד סוף החיים שלה היא צרכיה לשלם,
בשביל מה שהיא עשתה. זד, חוק טפשי,
לדעתי. אני חושבת שאם מישהו רצוד,
להרוג אותי, אז גם אני יכולה להרוג או תו.
למה לא?״

מי קי רו ט מן 30

״אם יש לה רשיון לאקדח, אז שתירה בו.
מד, פתאום שייכנס אליה מישהו הביתה ו
אם זה גבר אל גבר, זה סיפור אחר, אבל
לבחורה?״

גילה א ל מגו ר
להיאנס ולא לירות

ח סי די א בו־ רמאללה
אסור להרוג סתם

השחק ני ת

ש לו מי ת

ג תי ב :

״אולי הייתי מנסה לדבר איתו יפה קו דם,
בלי להשתמש באקדח. אחרת הייתי
יורה בו. יש לי גם מוט ברזל בבית, ליד
המיטה. אם לא היה לי אקדח, הייתי פו רצת
בצרחות ומשתדלת להוציא את מוט
הברזל ולהכות אותו ברגליים או בגוף.
אבל אני לא מאמינה שהיתה לי אפשרות
גדולה לחשוב, הייתי אפילו מתעלפת.״

יעל זקס

יו סי מו ר

סטירת לחי

מי קי רו ט מן

שלי ויי ס ה אוז

לירות ישר

לירות ברשיון

רק לפצוע

ברם ע ד אילזון י * ^
(המשך מעמוד )19
הוא נאמן פרס מזה שנים אחדות, ואמו ראי
נאמן לחריש יותר מאשר למסורתו,
בהתמודדות, ולנציגה אחדות־העבודה,
יגאל אלון.
ח״כ אליהו שפייזר הוא דמות עלובה
מבחינת החיים הפרלמנטריים. שפייזר,
שזו לו הכנסת הראשונה, ממעט לבוא
לכנסת, ויש הטוענים כי מעולם לא נאם
בה נאום מעל הבימה. שפייזר נמצא ב יריבות
מתמדת במחוזו, מחוז תל־אביב,
עם מזכיר המחוז דוב בן־מאיר. בן־מאיר
הוא תומך של פרס, ואחרי כינום בית־ברל
רצה שפייזר לעלות על יריבו המקו מי,
ולכן מיהר לכנס את חוג יחדיו, ש מטרתו
היתה להראות כי יש לפרס תמי כה
בתוך המיפלגה נגד בגידה אפשרית
של חוג בית בדל. אלא שכנס יחדיו היה
עלוב ובלתי־משמעותי.
בראש מחוז אחר, מחוז ירושלים, עו מד
עוזי ברעם, שהוא איש פרם, אך הטיל
את כל יהבו על לווינסון. לברעם לא
תהיה ברירה אלא לתמוך באלון, כאשר
לווינסון יחליט על בחירה זו.
המחוז הגדול, מחוז חיפה, מפולג ומ פורר•
שחל חייב לפרס הרבה, ולכן הוא
תומך בו. מי שהיה האיש החזק של חיפה,
יוסף אלמוגי, התעורר מתרדמת־החורף
שלו, חזר לפעילות שמטרתה אחת —
להילחם בשימעון פרס, ידידו מרפ״י־לש-
עבר. גם אורי אגמי, מזכיר המחוז, הוא
איש רפ״י־לשעבר, מתנגד לפרס ומתחיל
לארגו -את הכוחות בחיפה. מצב זה הציב
את מזכיר מועצת פועלי חיפה, משה ורט-
מן, ואת סגן ראש־העיר, יוסף בלושטיין,
במחנהו של פרם, כפי שהגדיר זאת בלו־שטיין
:״לא מאהבת פרס כמו משינאת
אלמוגי ואגסי.״
בפרס תומכים גם כל אלה שאותם הוא
הכנים לפעילות. בראשם עומדים הרמט־כ״ל
לשעבר, מרדכי (״מוטה״) גור, שהצ היר
על כוונותיו להיות ראש־ממשלה ב עתיד׳
ואליהו נאווי, ראש עיריית באר-
שבע, ש״בגד״ במיפלגתו בבחירות למו עצות
המקומיות, אך הוחזר לחיקה על-
ידי פרס.

מ חנ ה
אלון
! ץומ כיו ה מו ב ה קי ם של אלון בתוך
המיפלגה מיוצגים בראש ובראשונה
על־ידי יצחק רבץ, מחולל התמודדותו
של אלון.
שר־המישטרה לשעבר, שלמה הילל, ש כוחו
רב בקרב העדות, הוא איש אלון,
וכן גם הח״כ הבדואי של המיפלגה, מוח מר
אבו־רביע, שהחליף באחרונה את שי-
חות-מיזנון־הכנסת שלו עם משה דיין ב שיחות
בערבית רהוטה עם אלון. אנשי
אחדות־העבודה־לשעבר, שושנה ארבלי
אלמוזלינו ויעקוב (״ז׳אק״) אמיר, תומ כים
באלון, וכך גם הח״כ הדתי, מנחם
הכהן.
אברהם כץ ואלי מויאל תומכים באלון
וכך גם ח״כ אורה נמיר, שהיא ידידה
אישית של יצחק רבין.
קבוצת הבלתי־מזדהים היא, בשלב
זה הקבוצה הגדולה ביותר. במרכזה
עומד, כמובן, חוג בית ברל בראשותו
של לווינסון, עסקני הקיבוצים וברעם מ ירושלים.
לעורכי הטוטו בתוך מיפלגת ה עבודה
נדמה שאילו נפלה ההכרעה כיום,
היה לווינסון מטה את הכף לטובת אלון.
גם גד יעקובי, שר־התחבורה לשעבר,
צריך היה להיות קול מובטח של פרם.
אולם יעקובי, שצעד כיברת־דרך ארוכה
עם פרם, מכיר אותו. יעקובי יודע ש פרם׳
אם יזכה, יפנה עורף לנאמניו, שקו-
לותיהם ״בטוחים״ לגביו, וינסה לקנות
את המהססים במישרות ובתיקים. יעקובי
ראה בעצמו מועמד לתפקיד שר־האוצר,
אולם היום הוא מוכן להסתפק בתפקיד
שר — כל שר. ליעקובי נודע ני פרס
התבטא בהזדמנויות שונות, ש״יעקובי לא
יהיה אצלי שר״ .בין השניים מפריד עתה
קרע חריף, אולם נראה כי פרם יצליח
לשכך את זעמו של יעקובי בהבטחות נו ספות׳
ולהחזיר אותו אל מחנהו.
על פי המיפוי הפוליטי העכשווי של
מיפלגת־העבודה נראה, עד כמה שהדבר
תמוה, שכיום כוחו של אלון גדול מכוחו
של פרס בקרב צירי־הוועידה. הרשימות
של שמות צירי־הוועידה שבידי העסקנים,
המסומנות באותיות פ׳ ו־א ,,מראות ב עליל
כי למרות מה שנראה על פני ה שטת׳
סיכוייו של אלון גדולים יותר.

412

בעיקבות פסק־הדין

אדון־מורה :

המרד ו ת1טב1
וד לפני שהוחל
^ ^ דהדץ.
פ ר ^ מ ^ ןרשל תושבי הכפר רוג׳יב,
שאדמותיהם נתפסו כדי לישב עליהן את
התנחלות אלון מורה, היו משוכנעים ב־צידקת
טענותיהם המשפטיות. אולם גם
עורך־הדין אמנון זכרוני וגם עורך־הדין
אליאס חורי התקשו להאמין שבית־המיש-
פט העליון, בשבתו כבית־מישפט גבוה
לצדק, בהרכב של חמישה שופטים, יאמץ
את טיעוניהם.
ההרגשה כי מצפה להם הפתעה באה
להם בבוקר יום הקראת פסק־הדין. מיס-
דרונות בית־המישפם המו משוטרים ומ אבטחים,
מעבר למקובל במקרים כאלה.
היה ברור כי המישטרה ואנשי־הביטחון
הגיעו למקום על פי הזמנת בית־המישפט.
היה ספק אם הם גוייסו כדי למנוע תגובה
נזעמת מצד העותרים הערבים, למקרה
שעתירתם, לבטל את תפיסת קרקעותיהם,
תדחה על־ידי בית־המישפט. סביר יותר
היה לשער שהמישטרה גוייסה כדי למנוע
מהומה מצד אנשי גוש אמונים, מתנחלי
אלון מורה. אלה אומנם מילאו את ספסלי
אולם בית־המישפט.
זה היה הרמז לגבי הצפוי בפסק־הדין.
ואומנם, כאשד קרא ממלא מקום נשיא
בית־המישפט העליון, השופט משה לנדוי,
את ההחלטה הקצרה המצווה על ממשלת
ישראל, שר־הביטחון והמפקדים הצבאיים
של האיזור, לפנות את מתנחלי אלון מורה
מהאדמות שנתפסו תוך 30 יום, היתה
ההפתעה מוחלטת.
היתד, זו סטירת-לחי פומבית מצלצלת
לא רק לאנשי גוש אמונים אלא גם
לממשלת־ישראל, שעל פי החלטתה ובסיו עה
הוקמה התנחלות זו.
אולם ההחלטה, שהוקרא בקצרה, היתה
רק סיומו של פסק־דין ארוך ומנומק, ה משתרע
על פני 39 עמודים. למעשה כולל
פסק־הדין שלושה פסקי־דין נפרדים, ש אינם
חולקים זה על מסקנותיו של השני,
אלא רק מחזקים האחד את משנהו. את
פסק־הדין המרכזי כתב השופט משה לנדוי
והצטרפו אליו השופט שלמה אשר והשופטת
מרים בן־פורת. בנוסף לו כתבו גם
השופטים אלפרד ויתקון ודויד בכור פסקי-
דין משלהם, בהם הם מדגישים נקודות
משפטיות וציבוריות שהתעוררו במהלך
הבירור המישפטי, הראויות לדעתם להב לטה
מיוחדת.
פסק־הדין חסר התקדים על הסרת ההת נחלות
ועל החזרת הקרקעות הפרטיים של
פלחי הכפר רוג׳יב לבעליהם, התקבל פה
אחד, תוך הסכמה כללית של כל חמשת

השופטים, ללא כל הסתייגות. היו אלה
אותם חמישה שופטים עליונים בדיוק,
שדחו בעבר עתירות דומות, כמו בפרשת
הפקעת הקרקעות להתנחלויות ליד בית-

העיון בפרטי פסק־הדין, שהביאו להח לטה
על סילוק ההתנחלות, מראה בעליל
כי המהלומה הציבורית העיקרית הונחתה
לא על גוש אמונים ולא על הממשלה,
אלא על מי שגויים על־ידי הממשלה כדי
להצדיק ולהכשיר את החלטתה: הרמטכ״ל
רב־אלוף רפאל (״רפול״) איתן.

הממ שלה סיבכה
א ת הרמטכ״ל
ףרמטכ ״ ל לא !היה אחד המשיבים,
• שחוייבו על־ידי בית־המישפט העליון
להשיב לעתירתם של כפריי רוג׳יב, שביק שו
לדעת מדוע לא יוחזרו להם אדמותיהם
שנתפסו.
הוא סובך בפרשה על-ידי הממשלה, ש הורתה
לו, באמצעות ראש־הממשלה, למסור
לבית־המישפט תצהיר מפורט, בו יסביר
מדוע היה צורך צבאי ובטחוני בתפיסת
האדמות להקמת התנחלות אלון מורה.
חשוב להסביר מדוע היתה הממשלה
זקוקה לתצהיר כזה של הרמטכ״ל.
ממשלת ישראל לא סיפחה את השטחים
שנכבשו בידי צד,״ל במילחמת ששת־ה־ימים,
להוציא את ירושלים המזרחית. כתו צאה
מכך לא הוחל המישפט הישראלי על
שטחים אלה. נשאר בהם המישפט ששרר
בהם עד לכיבוש. לגבי הגדה המערבית
פירוש הדבר הוא, שהמישפט הירדני מו סיף
להיות שם המישפט הקובע. המימשל
הצבאי בגדה המערבית שולט שם מכוח
מינשרים שהוציא מפקד איזור הגדה ה מערבית
על פי התקנות המקובלות במיש־פט
הבינלאומי הנוהגי, המחייב גם את
מדינת-ישראל.
על פי סעיפי אמנת האג, הקובעים
את המישפט הבינלאומי הנוהגי, שממנו
יונק מפקד צבאי של שטח כיבוש את
סמכותו, יכול צבא כובש לתפוס קרקעות
או רכוש של אנשים פרטיים ״לצרכים צב איים
הכרחיים ודחופים״ .צרכי צבא אלה
הם ״כל מיני מטרות הנדרשות על־ידי
צרכי המילחמה״ וכן ״תנועות הצבא, שי כון
של חיילים ובניית ביצורי־הגנה.״
גם תפיסות מסוג זה של קרקע לצרכי
הצבא, אינן בבחינת הפקעות. הן תפיסות
זמניות בילבד החייבות להסתיים כאשר
יסתיים הכיבוש. כאשר אישר בית־המישפט

העליון את תפיסת הקרקעות בבית־אל
לצורך הקמת התנחלויות עליהן, הוא שוכ נע
כי הדבר נובע מצרכי הצבא וכי מדובר
בהתנחלויות זמניות בילבד.
פרקליט המדינה, גבריאל בך, הצהיר
אז בפני בית־המישפט :״הישוב האזרחי
יוכל להתקיים באותו מקום רק כל עוד
מחזיק צה״ל בשטח בתוקף צו תפיסה.
החזקה זו יכולה לבוא לידי גמר באחד
הימים, כתוצאה ממשא־ומתן בינלאומי ה עשוי
להסתיים בהסדר חדש, שיקבל תוקף
לפי המישפט הבינלאומי והוא אשר יקבע
את גורל הישוב הזה.״
כדי להעניק גם לתפיסת אדמות אלון
מורה את התואנה של ״צרכי הצבא״ ,נזק קה
הממשלה לחוות־דעת מקצועית, שלפיה
דרושה תפיסה זו מסיבות בטחוניות וצב איות.
שר־הביטחון עזר וייצמן, המתנגד
להפקעת ותפיסת אדמות פרטיות להקמת
התנחלויות, סרב לתת תצהיר מעין זה בפני
בית־המישפט. התפקיד הוטל על הרמטכ״ל.
ואומנם, בתצהירו קבע הרמטכ״ל :״ה שטח
שנועד לתפיסה צבאית, אותר למט רה
זו על-ידי גורמי צה״ל באישורי.
האישור ניתן לאחר שהגעתי לכלל דעה
כי הקמת הישוב במקום זה נחוצה מטע מים
בטחוניים.״
לכאורה פתר תצהיר הרמטכ״ל את כל
הבעיות. הוא הוכיח לבית־המישפט שהכל
נעשה כשורה: הרמטכ״ל הגיע לכלל דעה
כי צרכי הצבא מחייבים הקמת ישוב
אזרחי באלון מורה, הוא נתן הוראה ל־צה״ל
שיאתר שטח מתאים ואחרי שהשטח
אותר, אישרה הממשלה את תפיסתו.
ספק אם איזה שהוא ביודמישפט יש ראלי
היה מערער על קביעה זו של רמט-
כ״ל צה״ל בתצהיר. בבג״ץ קודם קבע
בית־המישפט העליון הלכה, על פיה ״דרו שות
ראיות משכנעות מאוד כדי לסתור
את החזקה שמי שמדבר בשם אלה המופ קדים
בפועל על שמירת הביטחון בשט חים
המוחזקים, טעמיו המקצועיים הם טע מים
כנים.״

__ ה ת מונ ה כפי
שהתגלתה ״בסוף״

^ מהפךהת חו ל ד כאשר התבקש
י 1בית־המישפט לאפשר לחקור את ה־רמטכ״ל
על תצהירו.
ההיענות לכך על־ידי בית-המישפט היתה
בבחינת תקדים היסטורי. מעולם קודם לכן
לא נאלץ רמטכ״ל צה״ל להחקר בבית-
המישפט, בחקירה העלולה להוכיח כי הוא

שיקר או לא אמר אמת. לא היתד, חקירה
כזו כיוון שלא היו תצהירים מסוג זה
שנתן רב־אלוף איתן. כיוון שהגיש את
התצהיר, אי אפשר היה למנוע את ה חקירה.
גית־המישפט
מצא מוצא. במקום חקירה
הוא הציע להגיש לרמטכ״ל שאלון, שיכ לול
את השאלות שמבקשים פרקליטי העו תרים
לשאול אותו בעקבות תצהירו. ואומ נם,
שאלון כזה הוגש לרמטכ״ל ובו שא לות
ישירות שנוסחו על־ידי השופטים
שלא הותירו לו מקום להתחמקות. ה־רמטכ״ל
נאלץ להשיב תשובות מלאות.
אז הסתברה עובדה מזעזעת ומדהימה, העו ברת
כחוט השני לאורך כל פסק־הדץ
של בית־המישפט העליון.
הסתבר כי בתצהירו ניסה הרמטכ״ל,
רב־אלוף רפאל איתן, להטעות את בית-
המישפט. אף אחד מהשופטים לא טען
אומנם כי רפול שיקר, אבל בפסקי־הדין
נאמרים על רפול דברים קשים מאוד, ש אינם
משאירים מקום לספק, שאילו היה
בית־המישפט סומך רק על מה שאמר
בתצהירו היה מסתמך על עובדות מטעות
ולא נכונות.
רפול ניסה ליצור רושם מוטעה ומסולף
כי הפקעת הקרקעות להתוחלות אלון מורה
נעשתה ביוזמת הצבא ועל פי דרישתו,
והדרג המדיני רק אישר את התביעות ה צבאיות.
תשובותיו על השאלון שהוגש
לו הוכיחו כי ההיפך הוא דנכון.
אומר על כך השופט לנדוי :״בתצהיר
התשובה מסביר הרמטכ״ל כי הגיע לכלל
דעה שהקמת הישוב האזרחי באותו מקום
דרושה מטעמים ביטחוניים ושעמדתו בדבר
חשיבותו הביטחונית של השטח ושל הקמת
ישוב בו, הובאה לידיעת ועדת השרים
לענייני ביטחון, אשר החליטה בישיבותיה
מיום 8.5.79ד 10.5.79 לאשר את תפיסת
השטח בצו תפיסה לשם הקמת ישוב...
התשובות על השאלון, ומיסמכים נוספים
שפרקליט המדינה המלומד הורשה להגיש
להשלמת התשובות לשאלון, זרקואור
הפרשה,
עובדות
נוסף על
מעבר למה שנכ לל בתצהירו
של ר ב ־ אלוףאיתן. וזוהת מונה
כפי שהיא מתגלה לב סוף:
״ביום
,7.1.79 בעקבות הפגנה בלתי
חוקית של אנשים מגוש אמונים על כביש
באיזור שכם, נתקיים דיון בוועדת־שרים
לענייני־ביטחון, אשר בו התקבלה ההח לטה
הבאה: הממשלה רואה בגרעין
אלון־מורה מועמד להתנחלות בעתיד הק רוב:
על מועד ההתנחלות ומיקומה תח ליט
הממשלה בהתאם לשיקולים הנאותים:
בעת קביעת איזור ההתנחלות לאלון מורה
תתחשב הממשלה ככל האפשר במישאלו־תיו
של גרעין זה.
״בעקבות החלטה זו של ועדת־השרים,
קויים סיור על־ידי נציגי ועדת־השרים
לענייני־התישבות, שנועד למצוא שטח
מתאים לישוב גרעין אלון מורה והוצעו
חמישה מקומות חילופיים באיזור, שנמ סרו
לבדיקה על-ידי צה״ל ...ביום 11.4.79
נתן הרמטכ״ל אישור לגורמי צה״ל המופ קדים
על הנושא לתפוס את השטח לצרכים

צבאיים. חוות דעתו של הרמטכ״ל הובאה
לידיעת ועדת־השרים לענייני־ביטחון בעת
שדנה בהקמת הישוב ביום .8.4.79״

ת מונ ה
מל א ה יותר
ך * לו מ ר: יו זמת ועדודהשרים קדמה
• להחלטת הרמטכ״ל ולא להיפך, כפי
שניסה רפול להטעות את בית־המישפט
בתצהירו. אומר על כך השופט לנדוי:
״הגעתי לכלל דעת שהשקפה מקצועית זו
של הרמטכ״ל, היא עצמה, לא היתד, גורמת
לקבלת החלטה על הקמת הישוב באלון
מורה, אילמלא סיבה אחרת, שהיא היתד,
הכוח הדוחף לקבלת ההחלטה בוועדת-
השרים לענייני־ביטחון, דהיינו: רצונם
העז של אנשי גוש אמונים להתנחל בליבה
של ארץ־ישראל, קרוב ככל האפשר לעיר
שכם.״
קובע השופט לנדוי בצורה שאינה מש תמעת
לשתי פנים ושניתן לראות בה משום
נזיפה פומבית ברמטכ״ל והבעת אי־אמון
בו מצד בית־המישפט :״כאשר בצרב־הצבא
מדובר, הייתי מצפה לכך שרשויות
הצבא תיזומנה את הקמח הישוב באותו
אחר דווקא, ושהרמטכ״ל הוא אשר יביא
על פי יוזמה זו את דרישת הצבא בפני
הדרג המדיני, כדי שזה יאשר את הקמת
הישוב, אם ימצא שאין נימוקים מדיניים
המונעים זאת.
התשובה של ה־
״מתצהיר
אומנם השתמע ש רמטכ״ל

זה היה התהליך של קבלת
ההחלטה. אילו כך היה, הייתי אומר
שעצם סדר האירועים מעיד שהשיקול
הצבאי המקצועי היה השיקול הדומיננטי
גם בדיוני הדרג המדיני. המלאה התמונה
״ אבל מן
שה־אחרי שנתקבלה יותר
השאלון על השיב
רמטכ״ל

מתברר שהתהליך היה שהוצג הפוך: היוזמה באה מן הדרג המדיני
והדרג המדיני ביקש מהרמטכ״ל לחוות
את דעתו המקצועית ואז הביע הרמטכ״ל
דעה חיובית בהתאם לקונצפציה הנקוטה
בידו מאז ומתמיד.״
מוסיף וקובע השופט לנדוי :״לחצם
של אנשי גוש־אמונים הוא שהמריץ את
ועדת־השרים לד,זקק באותה ישיבה לנושא
של התנחלות אזרחית בשכם ...לצה״ל לא
היתד, יד בקביעת אותם חמשת אתרים ש נקבעו
על-ידי הדרג המדיני ...תחילה באה
משאלתם של אנשי גרעין אלון מורה
להתיישב ככל האפשר קרוב לעיר שכם,
ורק אחר־כך וכתוצאה מן הלחץ שאלה
הפעילו, בא האישור של הדרג המדיני,
ולבסוף בא גם האישור של הדרג הצבאי.״
כיוון שכך, קבע השופט לנדוי, כששאר
השופטים מצטרפים אליו, לא היה צורך
בתפיסת השטח לצרכי הצבא. הנימוק ה ביטחוני
אינו תופס ויש לבטל את התפיסה
הנוגדת את החוק הבינלאומי המינהגי,
השולל פגיעה של כובש בקניין הפרט.
נימוק נוסף שהעלה השופט לנדוי לפסי לת
התפיסה והסרת ההתנחלות: אנשי

גוש אמונים, שצירפו את עצמם כצד למיש־פט,
טענו שבכוונתם להקים ישוב קבע
במקום וכך גם הובטח להם על־ידי שרי
הממשלה וראשה.
הכוונה להקים ישוב קבע סותרת את
המישפט הבינלאומי הקובע, כי אין מימשל־צבאי
יכול ליצור בשטחו עובדות לצרכיו,
שנועדו מראש להתקיים גם אחרי גמר
השילטון הצבאי באותו שטח.

העלמת עובדות
מבית-המי שפט
ף י בדבביד של חרמטכ ״ ל טוענים לה ׳
גנתו כי פסק־הדין קבע במפורש כי
אין בית־המישפט מטיל ספק בכנות חוות־דעתו
המקצועית של הרמטכ״ל.
אלא שאין מדובר בכנותו המקצועית
של הרמטכ״ל. מדובר בנכונות תצהירו
על תהליך קבלת ההחלטות בממשלה. וכאן
ציין השופט אלפרד ויתקון :״לא בכנות
שיקולו עלינו להשתכנע, אלא בנכונותו.״
הרמטכ״ל לא שיקר בתצהיר הראשון
שהגיש לבית־המישפט. אבל הוא עשה
מעשה חמור לא פחות משקר: הוא העלים
עובדות מבית־המישפט ובעיקר את העוב דה
שחוות־הדעת המקצועית שלו ניתנה
אחרי שוועדת־השרים לענייני־ביטחון כבר
קיבלה החלטה על הקמת התנחלות באלון
מורה. כל פסק־הדין של שופטי בית־המישפט
העליון מבוסס למעשה על כך,
שאין הם מקבלים את תצהירו הראשון
של הרמטכ״ל, אחרי שהתבררה להם האמת.
על ניסיון להטעות את בית־המישפט
העליון חייב רב-אלוף רפאל איתן להסיר
את מדיו וללכת הביתה.
בעבר כבר ניסה רפול להטעות את הציבור
באמצעות סילוף עובדות בראיון עתו־נאי,
בפרשת הסגן דניאל פינטו. הוא חזר
בו מסילופים אלה והתנצל. עתה קובע
בית־המישפט העליון של המדינה, בצורה
שאינה משתמעת לשתי פנים, כי הרמטכ״ל
ניסה להטעותו, וכי הדברים שמסר לבית-
המישפט תחילה אינם כפי שגילה אותם
בית־המישפט לבסוף.
אין מדובר כאן רק על כך שיושרו
האישי של רמטכ״ל, שבית־המישפט מציג
אותו בצורה כזו, מחייב אותו להתפטי
מתפקידו — ביוזמתו.
מדובר בכך ששרידי האמינות של ה־רמטכ״ל,
המקנים לו את סמכותו כמפקד
העליון של צד,״ל, נופצו לרסיסים בפסק-
הדין בפרשת אלון מורה. רמטכ״ל המניח
לדרג המדיני להפוך אותו מכשיר לצרכיו
הפוליטיים ולנסות להטעות באמצעותו את
בית־המישפט העליון של המדינה, אינו
יכול לזכות עוד באמון.
זהו אותו רמטכ״ל, שאם יישאר בתפקי דו,
ייאלץ בעוד שלושים יום להורות
לצד,״ל לסלק את מתנחלי אלון מורה
מהמקום, שהוא הצהיר בשבועה שישיבתם
שם חיונית לביטחון המדינה. איזו אמינות
תהיה אז לרמטכ״ל, הן בעיני הציבור והן
בעיני פיקודיו?
רפול חייב ללכת. וככל שימהר לפשוט
את מדיו כן ייטב — לצה״י* דאזח-

ומאחד ארוך מורה חוגגים את! ..חנוכת ...ישיבם שרב פסק־הדן

במדינה
(המשך מעמוד )35
אותו בייאוש :״מה רוצה אריק שרון
זה? מדוע הוא מפריע לשלום?״
לעיתונאי היתר, תשובה חלקה :״שרון
הוא אגו־מאניאק. הוא רואה את הכל ב יחס
לעצמו. את המשא־והסתן מנהלים מנ חם
בגין, עזר וייצמן ומשה דיין. אריק
שרון בחוץ. אז הוא מחבל.״
השר המצרי תמה :״אם כן, מדוע אין
בגין משתף את שרון במשא-ומתן?״
ה רכ שוה חו מ ץ. תשובה זו מסבירה
מדוע הוזמן אריק שרון לביקור ידידותי
במצריים.
בעיני הפלסטינים, היתד, הזמנה זו פרו בוקציה
גלוייה. שרון, המסמל את ההפק עות
ואת ההתנחלויות, הפטרון הגלוי של
גוש־אמונים — מדוע הוזמן דווקא הוא
למצריים?
גם במחנה־השלום הישראלי עוררה ה הזמנה
תמיהה מרוגזת. שרון מגדיר את
אנשי־השלום כגייס חמישי וכבוגרים.
מדוע זכה דווקא איש זה בכבוד מייוחד
במצריים, עוד לפני שבאה לשם המיש-
לחת של שלום עכשיו?
אך טרוניות אלה אינן לוקחות בחשבון
את הפסיכולוגיה המצרית ואת נסיון־
החיים הארוך של עם־היאור. המצרים
מאמינים כי ניתן להשפיע על כל אדם
בדרך החיובית: על-ידי הזמנה אדיבה,
יחס יפה, דברי־נועם. ד,מיצרים דוגלים
במהדורה מיזרחית של האימרה האירו פית
:״לוכדים זבובים רבים יותר בעז רת
דבש מאשר בעזרת חומץ.״
מי ט עני ־נפץ. ואכן, אריק שרון זכה
בכל הטיפולים המצריים המסורתיים: בי קורים,
מועדוני־לילה, פגישה פרטית עם
הנשיא, שיחות עם אנשי־צמרת. אך הזבוב
לא נלכד.
המצרים יודעים בוודאי, כי לכל כלל
יש היוצא-מן־הכלל. אריק שרון שחזר
ממצריים לא היה שונה מאריה שרון ש יצא
למצריים. הכבוד שזכה בו רק חיזק
בליבו את האמונה, כי בסתר ליבם אין
המצרים מתנגדים להתנחלויותיו, וכי הם
מצפצפים על הפלסטינים. והיוקרה הנוס פת,
שבה זכה במצריים, אך תחזק את
כוחו להטמין כמה מיטעני״נפץ נוספים
מתחת לרכבת השלום.

חיות
> 8ש1געי 0על הסוס

חר ף. ה מ חיר הי ק ר
ו הו צ או תהא חז ק ה —
יש בי ש ר אז 6,000 סו סי־ ר כי כ ה
״לאלף סוסים פראיים באפריקה — זד,
היה דבר שיגעוני!״ אמרה יעל ארצי-
תישבי, וליטפה את סותר, בחיבה.
״אני התאהבתי בסוסה, ומאז אני משו גע
לעניין!״ התגאה עורך־הדין אוריאל
גניהר, ופרץ בדהרה עם סוסתו, דונה.
״אם לישון, אז רק באורווה, ליד הסו סים,״
הודיע גבי זינדר, מקיבוץ סער.
״עכשיו, אם אעבור לגור בעיר, אחפש
ראשית כל מקום שאפשר לשים בו את
הסוס !״
יעל, אוריאל וגבי הם רק שלושה*מבין
מאות הישראלים מכל שכבות החברה,
כפריים ועירוניים כאחד, שנדבקו בשנים
האחרונות בשיגעון לסוסים.
בשבוע שעבר התקבצו עשרות אוהדי
סוסים במושב רישפון, בחוות לירון, ש־אירגנה
״תחרות משולבת תלת־יומית״
של סוסים.
רא שמל פני ם — זנ במא חו ר. כמה
שבועות לפני התחרות התחיל בעל ה חווה,
אליעזר לירון, לבנות גדרות ומיב־שולים,
להזין את סוסיו במזון מיוחד,
לטפל בהם ולאמנם לקראת התחרות.
בשלושת ימי התחרות התקבצו.בחווה
אנשים, נשים וילדים מכל רחבי הארץ.
חלקם התמקם עם שקי שינה באסם הג דול
שבחווה, אחרים הביאו איתם אוהלים.
אחדים העדיפו לישון באורווה, ליד הסו סים
.״כך טוב יותר,״ אמר גבי, שבא
לתחרות עם חברתו ההולנדית, מרים
ולטרזון, שגם היא משוגעת לסוסים.
״הפעם באנו בלי סוס, ולכן אנחנו עם
אוהל.״
כיצד מתבטא השיגעון לסוסים?
סיפר גבי: פעם ידעתי כי לסוס יש
(המשך בעמוד )45

הנדון

רחל הלו־

(המשך מעמוד )30
ואשר לטענה, כי מאז ומעולם היו ב צד,״ל
פישעי־מילחמה.
מד, מזה? היו פשעים. קרו דברים ב־מילחמת־העצמאות,
כפי שתיארתי אותם
בספרי. היה הרצח ההמוני המתועב ש בוצע
על־ידי שמואל להים בכפר לבנוני,
ועל. כד נשפט. היתר, פרשת דיר־יאסיו,
והיא לא היתה יחידה. היו מעשי היחידה
, 191 והטבח הנורא של קיביה. במילחמת־קדש
אירעו מיקרים של הריגה סיטונית
של חיילים בורחים אחרי שוך הקר בות,
תחת לקחתם בשבי. אותו הדבר
קרה גם במילחמת ששת־הימים.

צה״דבג דו ל תו שפטאתה פו ש עים.
צ ה ״ ל, בקטנותוע צם עין.
המאבק על טוהר־הנשק היה קיים
תמיד, והוא מאבק רצוף. לפעמים הוטל
איפול על המישפטים, לפעמים פורסמו.
הכל היה תלוי בחוסנם המוסרי של האח ראים
המדיניים והצבאיים.
נאבקנו בכל פעם לביעור הנגע. לפע מים
עשינו זאת בשקט. לפעמים על־ידי
פירסום. לפעמים על-ידי פעולה מאחרי
הקלעים. לפעמים על־ידי חשיפה או איום
בחשיפה. בכל פעם שאלנו את עצמנו:

מהי הדרד הטובה ביותר כדי לבער את
הרע?
מיבצע־ליטאני היה רע מקודמיו, וגם
טוב מהם. הוא היה רע, מפני שהוא הת נהל
באווירה עכורה של זילזול בחיי-
אדם, שהתבטא בצורות שונות — ועל
הרמטכ״ל דאז, מוטה גור׳ רובצת אחריות
מוסרית נוראה. יתכן שהפינטואים למי ניהם
היו מושפעים מן האווירה שאפפה
אותם. לעומת זאת, יש לציין, כי כל ה אשמים
שנתגלו הועמדו לדין ונשפטו.

לולא פרשתהמתקת ־ ה די ן
ה שי ט תי ת, אשרה עני ק ה
מעין אי שו ר־ ב די עבד לפ ש עי ם, ו א
שריצרה נו רמהפ סו להמ עי קרה,
לא היינו נז ע קי ם.

האנחנו רו צי ם ץ
יו אנחנו רוצים כי יפסיקו לדבר על
״חריגים״ — מילה סלחנית, מילה ממעי טה.
אנחנו
רוצים כי נקרא לילד המכוער
הזה בשמו. כי ידובר על פישעי־מילחמה,
פשוטו כמשמעו. כי העונשים יוכיחו לכל
חייל שהצה״ל מתעב פשעים כאלה.
אנחנו רוצים כי כל פרשה כזאת תת פרסם
ברבים, על פרטיה ומסקנותיה, כדי
שהגינוי וההוקעה והעונש ישמשו לקח
ותמרור-אזהרה.
אנחנו רוצים כי ייפסק הנוהג הנפסד
של המתקת דינם של פושעים כאלה בידי
המפקדים וכי ביכלל לא תהיה להם ה אפשרות
לחון או להמתיק-דינם של פוש־עי־מילחמה.

כ עי ק ר: אנחנו רו צי ם כי הכל לים
של מו ס ר ־ ה מי לחמהו טו ה ר־הנ
שקי היו פ רו רי ם ל חלו טין, כי כל
חייל יל מ ד או תםיחד עם ת רגי לי־ה
סדרו אי מוני־ השדה, וכי כל י חי ד ה
צ ב אי ת, היו צאת לפ עול הקר בי ת,
תקבל על כ ך הו ראה נו ספת, ת קי פ
ה ונ מרצת.
יתכן שאי־אפשר למנוע לגמרי פישעי-
מילחמה, כשם שאי־אפשר למנוע דלגמרי
פשעים אזרחיים. כל עוד אנחנו נאלצים
לתת נשק בידי כל הצעירים ולשלוח אותם
לקרב — את הטובים והרעים, השפויים
והפסיכופאטים — יהיו פושעי־מילחמה
גם אצלנו. אך אנחנו יכולים להביא לכך
שכל אדם בישראל יידע שפושע־המילחמה
הוא אדם בזוי, שהוא בוגד במדינה, ש הוא
נטע זר בצד,״ל.
מפקד שאינו מסוגל להשליט רוח כזאת
בין אנשיו, אינו ראוי להיות מפקד בצבא
שלנו. רוח שילטון שאינו מסוגל להשליט
כזאת בצבא, אינו ראוי להיות שילטון
במדינה שלנו.

ואנו

נ שתוק.

וו תהח קי ר ה המיוחד (צח״מ) ,ש •
הוקם במישטרת מרחב-הנגב, הוצרך
לפענח את הרצח האכזרי של החיילת ורד
וינר. חוקרי המישטרה מצאו את גופתה
לפני שבועיים, בבוקר שלמחרת ליל ה עלטה,
כשהיא שכובה על גבה בצידי ה דרך
המובילה לקיבוצה, מישמר-הנגב, פניה
מרוסקות ומגואלות בדם, חלק מגופה
מעורטל וחזייתה כרוכה בחוזקה סביב
לצווארה.
בבדיקה שנערכה לאחר המוות נמצאו
סימני זרע בגופתה של הנרצחת ונקבע
בוודאות כיא היא נאנסה לפני שנרצחה.
המשימה שהועמדה בפני החוקרים היתה,
איפוא, להתחקות אחר עיקבותיו של ה רוצח
האכזר, שביצע בחיילת את זממו ו נמלט
אל תוך האפילה.
הראשונים שנחקרו היו חברי הקיבוץ.
עקבות שנמצאו ליד הגופה הוליכו לעבר
המשק. אחת האפשרויות שעלו היתה כי
אחד מחברי הקיבוץ או אחד מהמתנדבים
הוא שביצע את הזוועה מתוך התקפת אמוק
ואחר־כך חזרה אליו שפיות דעתו. נחקרו
גם קשריה החברתיים של ורד עם אנשי
הקיבוץ ועם המתנדבים שם.
נחקרים אחרים בפרשה היו סוטי-מץ
המוכרים למישטרה, ואנשים שהוגדרו כ־
״פסיכופאטים״ .סביר היה להניח כי אחד
מהם עבר במקום וכשהבחין בחיילת, ש ירדה
מהאוטובוס ועשתה את דרכה לבדה
מהכביש הראשי לעבר הקיבוץ, תקף אותה.
אולם עד עתה לא הצליחה המישטרה ל הניח
את ידה על סוטה שיכול היה להי מצא
בסביבה באותו הלילה.
בכיוון אחר נחקרו תושבי ישובים אח־

השוסוים התוסוים אח וצח הזדרת ורו וי 1ו בודקים בחר—ת
את הו*מי 11 המונו בינו יבין וצח החיילת וחל הלו

לו ת נו ־ צ ח
רים מהסביבה, בדואים המתגוררים במא-
חלים בקירבת מקום ובני-מיעוטים אחרים
ששהו באזור. אופי העבירה פסל את
האפשרות כי הפשע בוצע על רקע פעילות
חבלנית, אולם נבדקה האפשרות שהמעשה
בוצע על־ידי בן המיעוטים.
אחת מהמסקנות החלקיות, שאליהן הגי עה
המישטרה בשלב זה של החקירה, היתה
כי הרצח לא בוצע מתוך כוונה תחילה.
אפשר היה להסיק זאת מן העובדה שה רוצח
לא הכין כלי־רצח מראש. הוא הש תמש
באבנים שהיו במקום כדי לחבוט
בראשה שה הנאנסת, וחנק אותה באמצעות
חזייתה ובאמצעות צינור־גומי העובר ב מקום
הרצח והמשמש להשקייה בטיפטוף.
אפשר להניח כי הרוצח ביקש רק לאנוס
את ורד. כדי להסוות את זהותו לא צריך
היה לרוצחה. החשיכה ששררה במקום
מנעה אפשרות להבחין בתווי־פנים מדו-
ייקים גם ממרחק של סנטימטרים אחדים.
הוא יכול היה להמלט מבלי שוורד תצליח
לזהות את פניו בבירור. אילו רצה יכול
היה להסוות את פניו גם באמצעות פיסת-
בד או כובע גרב. במקום השומם מאדם,
שבו בוצע הרצח, איש לא היה מבחין
בהופעתו יוצאת־הדופן.
ייתכן שמה שהניע את הרוצח לקטול

את חייה של ורד היתד, התנגדותה העי קשת
לאונס. גם הבדיקה שלאחר המוות
אינה שוללת אפשרות של מאבק. הרוצח,
שביקש, כנראה, להתגבר על התנגדותה,
הלם בראשה באבנים שהיו בהשג ידו,
כשהוא רוכן עליה והיא שרועה על הקרקע.

אגס מטורף או
מ א הב מ תו סכל!

עמום ברבם זועק אחרי
שנידון למאסר־עולם על
רצח החיילת רחל הלר. הוא טוען כי חינו
חף־נופשע. ייתכן כי עכשיו יוכרז זכאי.

^ מ מי שטרה לא התעלמה גם מה י
1אפשרות שוורד וינר הכירה את רוצחה.
אפשרות זו מחזירה את החקירה להנחה
כי הרוצח ביקש למנוע את ורד מלהסגירו
למישטרה, אחרי שביצע בה את זממו
ולכן רצת אותה.
אם אכן הכירו הרוצח וקורבנו זה את
זה, אפשר גם להניח כי הרצח בוצע על
רקע רומנטי ולאו דווקא על רקע מיני,
כפי שעולה מהבדיקה שלאחר המוות. יית כן
שהרוצח היה בחור צעיר שהתאהב
בוורד, ושנדחה על ידה. הוא יכול היה
לדעת את מהלכיה ואולי אף עקב אחריה,
או שהמתין לה ליד תחנת־האוטובום של
הקיבוץ.
אחת ממסעות האוטובוס, שבו נסעה ב

ורד ! נר

אותו ערב ורד לקיבוץ, העידה במישטתז
כי הבחינה בדמות של גבר לבון! בגדים
בהירים, שעמד לצד הדרך בעת שוורד
ירדה מהאוטובוס. אם היה זה מחזר, שוורד
הכירה אותו, היא בוודאי הניחה לו ללוותה
בדרך השוממה, שאורכה כחצי קילומטר,
המובילה מהכביש לקיבוץ.
ייתכן שבשעה שעשו את דרכם ניסה
לשכנעה פעם נוספת להיעתר לחיזוריו,
ומשסירבה לו דחף אותה מתחת לעץ שעמד
בצידי הדרד במרחק כ־ 150 מטרים מהכביש
הראשי. אם אומנם כך אירע הדבר, היה
האונס מבחינה זו רק פורקן יצרים עבור
מחזר מתוסכל. את תיסכולו ממש פרק
על־ידי רציחת הנערה שאהב ושסירבה
להיענות לחיזוריו.
אפשרות שונה לחלוטין שהועלתה על-
ידי המישטרה היתד. כי הרצח בוצע מתוך
כוונה תחילה. העובדה שלרוצח לא היה
כלי־רצח מוכן מראש עמדה אומנם בסתי רה
לאפשרות זו, אך היא קיבלה את
חיזוקה מכיוון אחר. החוקרים נדהמו לג לות
דמיון מפתיע בין רצח החיילת ורד
וינר, לבין רצח החיילת רחל הלר, שהס עיר
את המדינה לפני חמש שנים (ראה
מיסגרת).
הדמיון המפתיע דחף את המישטרה ל הניח
כי הרוצח ביקש פשוט להסוות את
המניעים האמיתיים של הרצח, ולכן יצר
מסכת של עדויות שיטעו את המישטרה
ויובילוה למסקנה כי הרצח בוצע על רקע
מיני. המישטרד. מיאנה להאמין כי רצח
•כול להיות דומה למישנהו בפרטים כה
רבים. היא העדיפה את האפשרות שהרוצח
ביקש להתנקם או לחסל את ורד מסיבה

רצה מתוות לעץ

גופתה של ורד וינר נתגלתה
כשפניה היו מרוסקות
ומגואלות בדם, החצאית הצבאית מופשלת כלפי מעלה והתחתונים

מיסתורית כל שהיא, לכן ארב לה ורצח
אותה, תוך שהוא מעתיק בצורה גאונית
את נסיבות הרצחה של רחל הלר, כדי
להטעות את המישטרה.
בנקודה זו משתלב סיפור חייה של ורד.
מאז גרושי הוריה לפני 12 שנים, נטתה
להתבודד והתרחקה מחבריה בקיבוץ. היא
לא התגוררה עם בני גילה בדירותיהם,
אלא השתכנה בדירה ששימשה פעם את
הוריה. עם גיוסה לצה״ל התיידדה ורד עם
בני־נוער שוליים. מבאר־שבע. יחד עימם
נראתה בבתי-קפה ובמועדוני ביליארד ה

ת א רי ךושעת גי לוי ה גו פ ה :
רחל: ה־ 24 באוקטובר ,74 בשעה 9.00 בבוקר.
ור דנה״ 10 באוקטובר ,79 בשעה 5.45 בבוקר.
• מקום גי לוי ה גו פ ה :
רחלנ על החול, במרחק מטר משולי כביש קייט ושייט,
כחצי קילומטר מצומת קייט ושייט, באיזור קיסריה.
ור ד: מתחת לעץ בשולי הדרך המובילה מכביש פלוגות
לקיבוץ משמר״הנגב, במרחק כ 150-מטר מתחנת האוטובוס,
על הכביש•
• מצב הגו פ ה:
רחל: עירומה לחלוטין, מילבד רצועת חזיה לבנה,
הכרוכה בחוזקה על צווארה, וסנדל בעל עקב גבוה, הלופף
ברצועות עור את ברך הרגל השמאלית. הגוף נקי מפגיעות
בולטות לעין.
ורד: פנים מרוסקות ומגואלות בדם, החצאית הצבאית
מופשלת כלפי מעלה והתחתונים תלויים על שוק הרגל
הימנית. חולצת החאקי פתוחה, החזיה כרוכה בחוזקה
על הצוואר.
• ז מן מוותמ שו ע ר:
רחלנ בסמוך לשעה 4.00 בבוקר.
׳ ור ד: בסמוך לשעה 10.00 בערב.
• א ב חנ תהפ תו לוג:
רחל: מתה בחניקה, אחרי שהממו בה במכה אחת
בראשה, בעזרת מכשיר רך, בלתי מזוהה (במקום הפגיעה
בראש נמצאו שרידי אבן) .על הגב נמצאו סימנים רוחביים,
הנראים כסימני גרירה, ושרטת, שאפשר שניגרמה ממכשיר
חלול, הדומה בטיבו ובגודלו למכשיר לניקוי קישואים.
לא נתגלו סימני זרע בנרתיק. על שיער הערווה נתגלו סימנים
של מעט תאי־זרע, וייתכן שקויים עמה מגע מיני
בלתי־שלם.
ורד: מתה בחניקה אחרי שהממו בה במכות אחדות
בראשה. לא נקגע בוודאות שהפגיעות בראש נגרמו כתוצאה
מאבנים דווקא, אם כי זאת הייתה ההנחה הראשונית
של המישטרה. נתגלו סימני זרע בנרתיק, המעידים כי
המנוחה נאנסה. לא נתגלו סימני הריון בחודשים הראשונים,
כפי שפורסם, והידיעות על כך משוללות כל יסוד.
• סי מני מאבק :
רחל: על הבגדים, שנמצאו מאוחר יותר, נתגלו סי
תלויים
על שוק הרגל הימנית. חולצת החאקי וזיתה פתוחה
והחזיה כחכה על הצוואר. תגופה נמצאה מתחת לעץ, בשולי
הדרך המובילה מכביש פלוגות אל קיבוצה מישמר הנגב.

משמשים מקום כינוס לעבריינים. ייתכן כי
רציחתה קשורה ביחסים עם חוגים אלה.
וכי התקיפה המינית היתר, רק מסווה לכך.
לעומת אפשרות זו עמדה ההנחה הפשוטה
יותר, שאומרת כי אין כאן בימוי של
תקיפה מינית אלא תקיפה מינית ממש.
המישטרה לא יכלה להתעלם מן העובדה
כי הדמיון בין שתי פרשיות הרצח יכול
להתפרש גם בדרך שונה. דווקא עובדה
זו היא שהדאיגה את חוקרי המישטרד.
יותר מכל.
ההצהרות הסנסציוניות של דוברי ה־

מני גרירה וליכלוך, דבר המעיד על האבקות או על גרירה
על הארץ.
ורד: הפגיעות הברוטאליות בראש יכלו להיווצר גם
מתוך מאבק, אם כי אין בכך ביטחון.
• זי רתהפשע:
רחל: מקום שומם מאדם. אין חפצים או סימנים
נוספים מסביב לגופה.
ורד: מקום שומם בדרך כלל. ליד הגופה נתגלו ארבע
אבנים מוכתמות בדם, וצינור גומי המשמש להשקייח בטיפ־טוף.
הצינור, שגם עליו נתגלו סימני דם, נמצא פגום ודלפו
ממנו מים, שיצרו שלולית מסביב לגופה.
• ח פ צי םאישיים :
רחל: בגדי המנוחה וחפציה נארזו בתוך תיק שחור,
ותיק זה הושלך במרחק 12.5קילומטר מהמקום שבו נמצאה
הגופה, מתחת לגישרון, המשמש למעבר מים מתחת
לכביש.
ור ד: החפצים האישיים של המנוחה נמצאו בתוך
שקית שהושלכה במרחק כ 200-מטר מהמקום שבו נמצאה
הגופה, מתחת לגישרון, בקירבת תחנת האוטובוס, בכביש
פלוגות.
• ת נו עו תהמנוחהל פני הרצח :
רחל: לפי גירסת בית״המישפט אין ביטחון שיורם
ביכונסקי, חברה של רחל, דיבר אמת בכל הנוגע לעובדה
שהביא אותה, בין השעות 7.15ל־ 7.30 בערב, לטרמפיאדה
שבצומת הרחובות ארלוזורוב ודרך חיפה, בתל-אביב• עם
זאת, קבע בית־המישפט, כי רחל חזרה, ללא ספק, אחרי
השעה 6.30 באותו הערב אל חדרה, במעונות החיילות אשר
בבית רוטנברג בחיפה. משם, על״פי פסק הדין, יצאה בדרכה
האחרונה יחד עם רוצחה — עמוס ברנס.
ורד: לפי עדות חברתה של ורד, ליוו היא ובחור נוסף
את ורד בשעה 8.30 בערב, לתחנת אגד בבאר״שבע. שם עלתה
על האוטובוס המאסף, מס׳ 371 לתל״אביב, העוצר
במשמר-הנגב. אחת מנוסעות האוטובוס העידה במישטרה,
כי הבחינה בצעירה המתאימה לתיאורה של ורד, שירדה
בתחנת האוטובוס של משמר־הנגב, בכביש פלוגות. בעדותה
הוסיפה, כי הבחינה מבעד לעלטה גם בגבר לבוש בגדים
בהירים, שעמד לצד הדרך. מאז לא ראה עוד איש את ורד
בחיים, מלבד רוצחה.

מישטרה, אחרי גילוי גופתה של החיילת
רחל הלר ב־ 4ד, הביאו אז נזק חמו\
לחקירה והכניסו את המישטרה לאחת ה פרשיות
העגומות ביותר שלה. חוקרי ה־מישטרה
הבטיחו אז לציבור, מעל גבי
דפי העיתונים, כי הרוצח האכזרי ייתפס
תוך זמן קצר. הבטחות אלה נתגלו כ חסרות
כיסוי. המישטרה הכניסה את עצמה
למלכודת של זמן, שהביאה למעצרו הפזיז
של יורם ביכונסקי. אחרי כמה חודשים
התבררה הטעות, ביכונסקי שוחרר, הקצי נים
האחראים למעצרו ״התפוטרו״ מד,מיש-
טרה וברצח הואשם והורשע אדם אחר —
עמוס ברנס.
הפעם למדה המישטרה את הלקח. על
החקירה הוטל איפול, ולא הושמעו כל
הצהרות בנוגע לזהותו של הרוצח ומועד
תפיסתו. מאחרי שתיקתה של המישטרה
בפרשה זו עומדת סיבה חשובה נוספת
ושונה לחלוטין.
אם מניחים כי הדמיון בין שתי הפרשיות
הוא טיבעי ולא נוצר בצורה מלא כותית,
אין מנוס מלהתייחס גם להנחה
כי שתי הרציחות בוצעו על־ידי אותו
אדם.
הנחה זו היא שהרתיעה את המישטרד.
יותר מכל. הפניית החקירה לאפיק זה
טומנת בחובה משמעויות מרחיקות לכת.
פירושה הוא כי המישטרה בודקת ברצינות
את האפשרות שעמוס ברנם, המרצה עונש
מאסר־עולם, הוא חף מפשע, ואילו הרוצח
האמיתי מסתובב עדיין חופשי וממשיך
לאנוס ולרצוח.
ההסבר לשתיקה שכפתה המישטרה על
עצמה טמון, איפוא, באפיק הבלתי־שגרתי
שאליו נתגלגלה החקירה. המישטרה אינה
׳כולה להרשות לעצמה, אחרי פרשת יורם
ביכונסקי, פרשה נוספת מסוג זה. היא
החליטה לבדוק, למרות זאת, את האפשרות
הבלתי־נעימה, אך העדיפה להקיף את
עצמה בחומת שתיקה.
בכיוון זה שמה המישטרה לב לעובדה
בולטת נוספת. רציחתה של ורד וינר
הופיעה בסמיכות רבה לפירסומים אודות
אירגון מאבק־ציבורי למען עריכת מישפט
חוזר לעמוס ברנם, ולחילופין — למען
חנינתו. הרצח בנסיבות אלה כאילו בא
לחזק את הגירסה הטוענת כי ברנם חף
מפשע.
עובדה זו עלולה לעורר את החשד כי
הרצח בוצע על-ידי אדם המעוניין לסייע
בידי עמוס ברנס, הטוען כי הוא חף מ פשע,
להשתחרר מהכלא. מאידך אין ל התעלם
גם מהאפשרות כי הדמיון מיקרי.
בלבד, וכי אין כל קשר בין שתי הרציחות.

יוסי היימן !

> במדינה

חדק מהנאגסות

(המשך מעמוד )43
ארבע רגליים, ראש מלפנים וזנב מאחור.
אהבתי לראות מערבונים — בגלל השלי טות.
אבל עכשיו אני אוהב לראות מער בונים
בגלל הסוסים. אפשר ללמוד מהם
הרבה על צורת הרכיבה והטיפול בסוסים.
היום אני לא מסוגל לראות את עצ מי
בלי סוסים לידי. זה הכל בשבילי.
בקיבוץ, ונתפסתי -לזה
התחלתי^ן־־כב
שנים, ומאז הכל אצלי סובב
לפני

| שרירים. למזלו של גבי
בוץ, ולכן אינו צריך לדאוג
!אחזקת סוסתו. אולם הדוק־
^מד, למשל, רופאת-לב בבי־
)ילמת 2,800 לירות בחודש ל־לסתה,
גלינה.
התחיל בגלל בני, גיא,״ סיפרה.
מדא היה רוכב על חמורים, ופיתאום
והחליט שהוא רוצה סוס.״ את מחירה של
הסוסה לא גילתה האם, אך סיפרה כי
אחזקתה עולה הרבה יותר ממה שאפשר
לתאר. אוכף, למשל, עולה בין 9,000 לי רות
ל־ 25 אלף, ויש גם צורך בבגדי-
רכיבה, בראשיה לסוס, בספרים על סו סים
— הוצאות המסתכמות בכמה אלפי
לירות לחודש.
רות התחילה לרכב בגיל צעיר, והפ סיקה.
במשך 20 שנים כמעט ולא רכבה.
אך ברגע שעלתה שוב על הסוס, הרגי שה
כאילו אף פעם לא ירדה ממנו .״זה
כאילו שתמיד הייתי על הסוס,״ סיפרה,
״עכשיו אני שואבת סיפוק מהידיעה ש אני
שולטת במסה עצומה של שרירים,
שיש לה רצון משלה. זאת הרגשת שיח דור
ועוצמה, יותר לא אוותר על זה.״
אינגריד מישר מהולנד היא בת .34
לפני שלוש שנים התחילה לרכב בחוות
לירון, והיום היא עובדת בחווה, מטפלת
בסוסים ומאמנת אותם, תמורת החזקת
סוסה שלה בחווה.
בעלה, יונתן, אינו להוט כל־כך לרעיון.
הוא מסביר :״מאז שאשתי התחילה להק דיש
את כולה לסוסים, ידעתי שמספיק
משוגע אחד במישפחה. לי יש רק זמן
לרכב, אבל לא להתעסק בכל מה שקשור
בזה. זה מתבטא בכך, שכל פעם שמת אספים
חובבי־סוסים הם מדברים רק על
סוסים, מחלות של סוסים, סוגי סוסים,
אביזרים לסוסים, אימונים של סוסים. אני
מעדיף להתעסק במחשבים וליהנות מה רכיבה.״
אדם
וחיה. בין מארגני התחרות ה־שרופים־לדבר
היה עורך־הדין גניהר. הוא
נולד במושב בגליל, וכנער, רכב לעיתים
תכופות בחוות גורדון בתל־אביב. אחר־כך
קנה סוס והתחיל להשתתף בעצמו
ברכיבות תחרותיות .״אני לא מסוגל לת פוס
איך אדם נולד, חי ומת בלי שידע
מה זה סוס,״ אמר ברצינות .״בשבילי, בן־
אדם כזה לא יודע לחיות. כמה שזה טוב
לצאת לרכב אחרי מישפט מייגע, לקחת
את הסום לאיזה שדה, להסתובב איתו
בשטח ולהרגיש את הטבע מעל הסוס!
זה לא כמו ללכת ברגל או לנסוע במכו נית.
זה אדם וחיה ביחד, בטבע.
״פעם הייתי שרוף על מכוניות־ספורט.
אבל ידיד אמר לי פעם, :תראה לי את
המכונית שתצהל לקראתך כאשר תבוא
אליה למוסך.׳ אני חושב שפה קבור ה כלב,
יש יחם בין הסוס ורוכבו. שניהם
מרגישים אחד את השני. זה קשר בהדר !״
חיה רגישה. יעל ארצי שהיא גם
צוללנית וצנחנית, קנתה את סוסתה, של הבת,
ב־ 30 אלף לירות. זהו כיום המחיר
הממוצע לסוס. היום רוכבות גם שתי
בנותיה על הסוסה, והיא טוענת כי בארץ
יש כ־ 6,000 סוסי־רכיבה, שעל כל אחד
מהם רוכבים שני אנשים.
מה נותנת לה הרכיבה? ״שאיפה לאת גר.
כאן יושב אדם על חיה, שהיא הרבה
יותר חזקה ממנו, והוא חייב להביא או תה
לידי זה שתעשה את מה שהוא רו צה.
השאיפה ברכיבה היא להגיע ליחידה
נכונה עם הסום׳ להכיר, למשל, את התגו בות
שלו, כשמשהו מבהיל אותו.
״סוס הוא חיה מאד רגישה, וצריך.
לדעת להבין אותו. פעם, כשהייתי יותר
צעירה -היו לי אתגרים לקפוץ הכי גבוה
עם סוס. הגעתי פעם למטר שמונים. אף
אחד לא הגיע בארץ עם סוס לגובה כזה.
הסוסה שלי מפורסמת בארץ כסוסת־מרו־צים
מן הטובות. היא מכירה אותי. כש אני
קוראת לה, היא מסובבת את הראש.
(המשך בעמוד )57

שהורכב על־ידי המישטרה לפני התקרית, מגלה קווי דמיון
רביס בין סימון חאחיאשווילי לבין האלמוני שאנס לפחות
כמה מ־ 16 הנשים. לפחות אחת מקורבנותיו של נסיון האונס, קוסמטיקאית בשם מרים,
שעזרה למישסרה להרכיב את הקלסתרון, זיהתה בתמונתו של חאחיאשווילי את האנס.

1ן! 1י]|( ך סימון חאחיאשווילי, שנורה
1למוות בידי הצעירה הירו
שלמית,
בתמונה שצולמה לפני גיוסו ל־צה״ל.
סימון היה ידוע כצעיר שקט וחביב.
ף• חודשים האחרונים היו מפקדי
מישטרת ירושלים שרויים במתח רב.
העובדה שאנס פעיל מסתובב חופשי ומ בצע
את זממו, הן בילדות בגיל 14 והן
בנשים בגיל ,60 הטרידה אותם. אולם מה
שהדאיג את מפקדי מישטרת ירושלים וה מרחב
הדרומי במייוחד היה שטח הפעו לה
של האנס.
את מרבית מיקרי האונס הוא ביצע
בשכונות היוקרה של ירושלים — רחביה
וטלביה. נסיון האונס שבו מצא את מותו
סימון האחיאשווילי התרחש באיזור יוק רה
שבו גרים, בין השאר, ראש־הממשלה,
שר-הפנים הממונה על המישטרה, שופ טים
עליונים, פקידים בכירים, עורכי-דין
ורופאים ירושלמים מפורסמים.
תלונותיהם של אישים שונים הונחו על
שולחנו של שר-הפנים, הד״ר יוסף בורג,
על כך שהמישטרה אינה מצליחה לתפוס
את האנס. התלונות הדירו שינה מעיניו
של ניצב אריה איבצן, מפקד המרחב ה דרומי.
עוד ועוד כוחות נישלחו בפקוד תו
לרחביה ולטלביה. שוטרות רבות הוצ בו
כשהן לבושות אזרחית, כדי לנסות
ולשמש פתיון לאנס האלמוני. הקלסתרון,
שהורכב על פי עדויות נשים שנאנסו או
שכימעט נאנסו על-ידו, הפך להיות בן-
לוויה לכל שוטר במישטרת ירושלים.
שלושה שבועות לפני שהצעירה הירו שלמית
ירתה למוות בסימון חאחיאשווילי,
ניסה צעיר לפרוץ לדירה בבית שבו מת
גוררת
אותה צעירה *.הוא טיפס על מרזב
לגובה של ארבע קומות, בבית־מגורים
מהודר בירושלים, שבו מתגורר אחד ה רופאים
הידועים ביותר בבירה. אשה כבת
,45 המתגוררת בגפה באותה דירה, הב חינה
באדם שניסה לפרוץ פנימה. היא
נתקפה פחד ונזכרה במיקרי האונס ש בוצעו
בסביבה. לכן החלה לצעוק :״אנס,
אנס! הצילו! האלמוני ניבהל ונמלט מה מקום.

שוטרת
מחופ שת
בפתיון
ך* מישטרה שהוזעקה למקום על-ידי
( | הדיירת שניצלה, החליטה לנסות ולת פוס
את האלמוני — פורץ או אנס — בנסיון
הבא שלו לבצע את זממו. השוטרים ד,ני שמה
של הצעירה ועוד פרטים מזהים
שמורים במערכת, אך אינם מתפרסמים,
מפני שקרובי מישפחה של חאחיא־שווילי
איימו להתנכל לה, אם יגלו את
זהותה.

חו, כי ינסה שוב את מזלו באותה ה סביבה.
הם שמו־לב לכך שבאותו הבניין,
באותה הקומה, בדירה סמוכה, מתגוררת
בגפה צעירה נאה. חוקרי המישטרה שי ערו,
כי אותה צעירה עלולה להיות קור בן
לנסיון האונס הבא של האלמוני.
האשד, בת ה־ 45 מיהרה להזמין בנאים,
שסגרו ברשת את מירפסת ביתה ואת ה חלונות.
שכנתה הצעירה קיבלה אקדח
מידי המישטרה. השוטרים שנתנו לה את
האקדח כלל לא טרחו להדריכה ולאמנה
בשימוש בו. היא נאלצה לבקש את אחד
משכניה, שילמד אותה כיצד מפעילים
אקדח.
אולם המישטרה לא הסתפקה בכך. ב בית
סמוך שכרה המישטרה דירה והצי בה
בה את אחת השוטרות החתיכות של
מישטרת ירושלים. אותה שוטרת, שהצי גה
עצמה כסטודנטית, בת להורים עשי רים
מתל-אביב, טרחה להפיץ בשכונה
שהיא מתגוררת בגפה, שאין לה חבר וש היא
מנסה ליצור קשרים חברתיים עם
בחורים.
המישטרה נקטה בצעדים נוספים. במשך
שלושה שבועות הוצבה שוטרת בפתח

מרחמת

>׳! ח? שהוא גם
התיירות.

ודתי הדרי
רק לתונזכי בגין־
שאני עושה פירסומת, וגם כדי שלא חרד
צו מיד לשם ותשתקו את העבודה.
אבל רותי׳ רווקה בת 28׳ שבקושי היי־תם
נותנים לה . 18 הגבירה בשנה שהיא
עובדת באותה חברה את המכירות. מה
זאת אומרת הגבירה ו שילשה אותן!
היא יודעת שהקליינטים באים דווקא
לחברה שלה׳ משום שאחר־כך הם גם
מבקשים את מיספר־הטלפון שלה, ולא
מכיוון שהמכוניות של החברה שלה יותר
טלפד .,ד,יא נם נותנת אה עיספד־העלפלן
ואפילו מוכנה לעאת לארוחחרערב או לר-
קוד קצה, אבל יש לה כמה תנאים.
התנאי הראשון הוא, שהמחור הוא חסיד
של ראש־הממשלה, מנחם מיו. אם ל״
אין פגישה. יש עוד כמה תנאים לא
כל־כו מהותיים, כמו שהבחור יהיה יפה,
לא־נשוי ועוד כל מיני ״שטויות״ כאלה.
שבועה צופית
כשאני הייתי פספוסה, וההורים שלי
שלחו אותי לצופים, הם אמרו לי :״שם
ילמדו אותך להיות מוסרית, נאמנה ואז
בעיקר
אגי לא
מיבחו ש ^ הוא עומד. ופלגה
ר תי מטיזהז גטיגייו * מל שריה, באום-
רה להם. יש לכם רק יה שבועות להר־איתם
שאתם ב סיי י? עושים את כל
מהממשלה_ אם א תצליחו, נעיף
הממשלה בסדר.
^ ף חצ 7חו, נע ף
אתכם

נדמה ~

כל ׳ כד מבינה בפוליטיקה, אבל
שזוי משימה בלתי־אפשרית.

אני יש עיז מיבחן אחה שבו עומד
במם אלה גידיון פת. אמנם יש לו קצת
סיכויים במיבחן רזה, אבל תאמינו לי ש-
הוא מורט את עצזיו יותר מאשר המיב־חן
הפוליטי. אני נתכוונת למיבחן במי-
שור המישפחתי, עג אשתו החוקית, אן
גירעון ואן הכירו כשהיו, גירעון תושב
ארצות־הברית. אחרי שהכירו — התחתנו,
וגירעון התחיל לעבוד בעסקים של האבא
שלה, ג! פיקד לאבא לא רק שיש הר בה
כסף אלא גם הרבה אהבה לבת שלו.
הוא היד׳ מוכן להשקיע כסף אפילו בחתן.
כאשר הודיעו לגירעון פת כי יש לו
סיכוי להתקדם במישור הפוליטי בארץ,
הוא מיהר לארוז את החפצים, לקחת את
האשה וגם כמה השקעות טובות של חות נו
ולעלות ארצה. אחרי במד׳ שנים נראה
היה שההימור הצליח. מי שהיה פקיד זו־רחית
טובה,״ וההורים צדקו. תראו איזו
נהדרת אני!
אבל לא רק אני הייתי בצופים. גם
יהודה ברקאי היה בתנועה הזו. אמנם
איזה דור שלם הפריד בינינו, אבל בעוד
שאני כבר שכחתי איך מעבירים זקנה את
הרחוב ואיך עושים מעשה טוב מדי יום

רחל בן־צכר ויהודה ברקאי
לנדוד, לנדוד תשוקת צופה

אן וגירעון פת
ששה חודשי ניסיון
טר ומשרתם של שרים, הפך. בעצמו שר.
למד, אני מספרת לכם את כל זה? מפני
שלצערי הרב, עלי לדווח לכם על חתול
שחור שעבר בין גירעון לאן, חתול ה מאיים
על המשך השותפים שביניהם.
נתחיל מההתחלה. כמו כל איש־עסקים
מכובד, ובעיקר כמי שמייצג את אדון
פיקל הנכבד והוא גם הבעל של בתו, בנד׳
לו גירעון וילה בסביון. אני מוכנה ־ להי שבע
שאילו היה יודע מי השכנים שלו,
היה מבכר לגור בצריף בשכונת־התיקווה.
השכן שאני מתכוונת אליו באופן מייוחד
הוא הד״ר אברהם (,אייב״) פרויידיד,
מנהל המחלקה הפנימית בבית־ד,חולים
שיבא בתל־ד׳שומר, המחלק את עיתותיו
חצי בחצי, בין סביון לניו־יורק.
אז בחצי-השנה של פרוייליד בסביון,
ד,תפתח. רומן סוער בינו לבין אן פת. הוא
היד, בל-כך סוער, עד שאן החליטה לוותר
על השר למען הרופא.
גירעון המייואש לא ידע אל מי לפנות.

אני, במיקרה כזה, פונה לאלוהים, אבל
אני חושבת שגירעון עשה ינתר בשכל.
היא פבה לנציגו עוי2 דו מ אי די

הלא הוא ח״כ המפד״ליהורה. ג י
שהוא לא רק ידיר טוב של השר ושל
אשתו, אלא גם שכן לווילה בסביון, וממילא
גם שכן של הדוקטור, .
בן־מאיר ראה זאת כשליחות קחשד— ,
להחזיר את אן לחיק בעלה .־׳הוא שוהה
עם גירעון, קיים שיחד, קשה עם אייב
פרוייליך ואחר־כך ניגש לשכנע את אן.
במשך שש שעות ערך יהודה בן־מאיר
את המו״ם המייגע ביותר של חייו. אן
המאוהבת התעקשה. היא רוצה כנראה
את הדוקטור. אולם במקום שבו לא עמדו
ראשי ממשלה ושרים, לא יכלה ׳לעמוד
גם אן. יהודה שלף את הקלף המכריע,
המוכר בכל משא־ומתן שבו משתתפת ה-
מפד״ל. הוא הציע הצעת־פשרה, שאפילו
אן לא יכולה היתר, להתנגד לה.
מכיוון שהדוקטור עומד לנסוע לחצי
השנה שלו לארצות־הברית, הציע בן־
מאיר שאן תנסה, בכל זאת, לחיות עם
בעלה החוקי במשך אותה חצי־שנה. כאשר
יחזור הדוקטור לארץ, בעוד שישה חוד שים,
היא תשוב ותדון בעניין ותחליט
באיזה בית בסביון היא רוצה לגור.

ביומו, החליט יהודה להמשיך בעניין. ה יום
הוא ממלא תפקיד חשוב בהנהגה של
הצופים.
אז אני שואלת אתכם — במתח כזה,
לא שאין לו דברים אחרים לעשות. יהו כמו
המתח שבו שרוי שר־ד,תעשיה של דה
ברקאי, שהדמיון הכי־פרוע לא יכול
כם, היה מישהו מכם מסוגל לעמוד?
לתאר את הכרם שלו, את השיער הלבן
שלו ואת הראש המקריח שלו בתוך תל בושת
צופית, הוא גם מנכ״ל קואופרטיב
הארגז, זה שעושה רהיטים, וגם בזאת לא
די לו. בשעות הפנאי — ותהרגו אותי אם
לה שאיש כל-כך חשוב, כמו מנהל מים־
אני יודעת היכן הוא מוצא אותו — יהו על
הנגרות ועסקן־הנוער, מאוהב בה. ה דה
הוא גם יושב־ראש אגודת דייל קרנגי
שניים מתגוררים עתה בקן משותף, שבגו
בישראל, האגודה שמלמדת אנשים, תמו ברחוב
בלפור בתל-אביב.
רת סכום הולם, כיצד להיות אנושיים
אם יבואו אלי כל יפי-הנפש ויגידו,
יותר ומנומסים.
שאין קשר בין החלפת נשים לבין עקרו צודקים.
מיאני,
נות הצופים, הם יהיו
אני לא יודעת איך הרהיטים של הארגז,
שאטיף מוסר ואשמור על קדושת המיש^
אבל מד, שאני כן יודעת הוא, שהעקרו פחה?
נות
של הצופים לא כל-כך עובדים על
יד,ודד, ברקאי, ובוודאי לא כללו היחסים
אבל הצרה היא, שהסידור,
והנימוסים, כפי שמלמדת האגודה שלו,
פיע כפי הנראה רע מאז^
דייל קרנגי.
הפך עצבני, תוקף
ידיים ומנבל א[[
יהודה התאהב לו באשד, אחרת, ועזב
נוכחת פע@
את אשתו ואת ילדיו בבית. האחרת שלו, התנפלה רחל כן־צכר, התגרשה מבעלה, סוחר־כל
השטיחים
שריה בן־צגר, כאשר נודע

• יוכל החמישים שלד מצויץ לא רר, בתערוכה
רטרוספקטיכית, שאותה אתה עומד
לפתוח כשכת הקרובה, אלא גם כאלכום מסכם
של יצירותיו, שיצא זה עתה לאור. כאלבום
זה מופיע, לצד הציורים, גם מאמר. שכו אתה
מנסה כאילו להסכיר את יצירותיך. נוצר הרושם,
שיש לך עוד משהו להגיד, שאין אתה
אומר אותו כציור ומכקש לומר אותו כמילים.
מה האמת כהתרשמות זו?

רגל כדי להגיע אל המדרגה. היא היתד, מחוקה שם ד,יא
בכלל לא היתד, קיימת. על־ידי האלימות והגסות ש יי׳
אנשים שמסביבה, ושל הדלת שנסגרה לה שם בנצוף׳
היא לא היתה. המציאות הזאת היא הכואבת לי. אי.שהוי
בסוף, הגעתי אל הבד ורשמתי את התמונה הז ^ .ומה
שקרה לזקנה הזאת הוא בשבילי מין ביטוי, אלימות
שבמציאות שלנו.
או ניקח עניין אחר. יש לי ציור שאני מכנה אותו

אני לא חושב שיש משהו שאני רוצה לומר, ושאיני
יכול לומר אותו בציור. אבל חשבתי שכדאי, אולי, לתת
באלבום אילוסטרציה של מילים. בדרך כלל נותנים אילו סטרציה
של ציור. אני בחרתי במילים. אני מחשיב מאד
מאד את הטנייו הזה של תכנים. את הדברים שאפשר
תגדיר במי׳וד״ באידיאה, במחשבה. יתכן שבאיזה שהוא
מקום רציתי לתת מפתח למסתכל בציורים, שיסייע לו
בעת ההתבונות בציורים.

י, יי; לי׳ ׳י״וכזי 0י?לד־י. קיה יי
באופז אישי יאותי מה שקרה לנו בשנים האח־
״יי שואלים את עצמנו הרמז
כמי שד׳וא חל? מ
דיייית שלנו -מי אנחנו?
מנוח׳ לדעתיי 1׳וא
מתי שאלות׳ לגבי״ ע״י^ר ״לנין והתוצאה הישירה אצלי
למה אנחנו? למי^ ,ייייח ״אלה שיצרתי קודם, שאם־
^ 1בסלין, הולכים ונ׳

״ ייייי ״
שי ^יי׳ אצלי זד לא מעניין אותי. זה כבר לא מעניין
אותי למכור תמונה כדי שהיא תהיה תלויה באיזה סלון

להם ביר^אוז ווי -־ יי י ק

+כסיפור היצירה שלד, בפי שאתה עצמד
מספר אותו, כולט לעין המאבק המתחולל כתוכו
זה שלושים שנה, למיזוג התוכן והצורה,

_ ן ןיא חייבת >!בן א >,ידי ביטוי. לא שד, א ״ח בת נ
תית, מבחוץ. היא באד, ופורצת מבפנים.

אזי לא •סל לחמשיר לצייר
תגתות יפות בשנותו
עוברים חולה טראומטית

אני מתיש צורך
לתת ביטוי לכל
חדבוים שסאבים לי

אז אני לא יכול להמשיך לצייר תמונות יפות בשביל
לתלות אותם בסלונים. באים דברים שהם אגרסיביים
יותר, גדולים יותר ומאיימים יותר.

״הזוג הטרדן״ ,כפי שאתה מכנה אותם. אתה
קובע, כי כשנים האחרונות הולכת ומתחרדת
בך התחושה לקשור את הציור בקשר אמיץ
וישיר יותר עם האירועים, כולל האירועים הפוליטיים.
איך זה מסתדר בתוכך כאמן?

איך לתת ביטוי למציאות, זהו, בקיצור, מה שאנחנו
יץ מה שמתחולל סביבנו. אנחנו
רוצים להגיד. קייר
החרא הזה עשרים וארבע שעות
חיים את זה ויי׳ ״
אדם. הבעיה היא: איך מבט ביממה•

מזאת, של המציאות שבחוץ,
^ אים עיי
מרגיש את זה. זו מעין
לזרום לתוכך וזה מגיע
־יתחיל לתת את האו מה
שרואים בהן.

בשם ״שררה״ .הוא צמח בסך הכל מדו״ח חניה שקי בלתי
פה, ליד הסטודיו שלי, ולדעתי שלא בצדק. אז לא
הלכתי למישפט על זד״ אבל התחלתי בהתכתבות רצינית
ביותר. וזה הבהיר לי את כל העניין — שאתה נמעך
בידי השררה האלימה; האגרוף של המציאות לוחץ,עליך
ודופק לך בראש.
חוץ מהדברים הישירים האלה, המגיעים אליך ישי רות
מהמציאות, יש גם דברים עקיפים יותר. דברים יותר
פרטיים ואישיים.

־אב לי .״יאללה,
־ 1טת על החב-
יתופעה, אלא
׳י־חוב ופית-
חש בזה
ח זקנה,
•ר־אדם
עלות
׳י־ים

זה בדיוק מה שאני אומר. המציאות שלנו זה לא רק
אם להחליף את ממשלתו של מנחם בגין בממשלה אחרת.
לא באופן ישיר כל כך. אבל אם אני נוגע בהיבטים כמו
אלימות, שררה או הכלבחתולים, זו נגיעה במה שקורה,
כולל במציאות הפוליטית.

• ומה קורה עם המציאות הפוליטית, האם
גם היא כאה לידי ביטוי כציורים שלך?

• כן, אכל זה קרה לך רק כזמן האחרון.
הציורים שלך היום שוגים מאלה שציירת עד
לפני כמה שנים. האם זו השפעה של השינוי
כמציאות החברתית והפוליטית בארץ?

ואז, איך זה מתבטא בציורים שלך?

אז אני מרגיש צורך להתפרש על בדים גדולים יותר,
על חיספום גדול יותר, על צבע יותר תוקפני, על אלי מות
בביטוי. לא איכפת לי שהדברים יהיו כל כך נקיים,
כל כך מחושבים ומעודנים בעיצוב. הדברים הם יותר
ספונטאניים מאשר היו אי פעם, מתפרצים יותר. הם יותר
בבחינת אמירה ישירה. אני מרגיש שאני נסחף לתוך
הזרם הזה, ואני מוכרח לומר שאני מרגיש מאושר בתוך
ההיסחפות הזאת. אני מרגיש שאני יותר נושם בה, יותר
חי, יותר שייך.

• זה יפה מאד להציג ציורים כאלה בתערוכה,
אולי אפילו כתור הפגנה. אתה
מאמין שהקהל ירצה לרכוש ציורים כאלה,
שהם ביטוי למציאות, פדי לחיות איתם?
זו בעיה שלהם. לא שלי. אני יכול רק לומר, שמה
שאני חש הוא מה שאני רוצה לעשות, ואיך שאני רואה
את המציאות, זה מה שאני עושה .׳

• האם השינוי הזה, שאתה מדבר עליו,
היה תהליך מתמשך או פתאומי?

זה תהליך שנמשך כבר שנתיים שלוש, בעיקבות מה
שקורה במציאות שלנו. בזמן האחרון הדברים רק יותר
התחדדו.

• אכל אתה לא רק משקף את המציאות

עם בגין

הכל יודעים שחתיכות זה טוב לעס קים.
ראיתם פעם בחורה מכוערת במו־דעת־פירסומתי
אבל יש חברות עסקיות,
שלא רק יודעות אמת היסטורית זו, אלא
מגשימות אותה הלכה למעשה.
אבי מוכרחה לספר לכם על רותי
ז!דרי, צעירה מהמושב מבואות־בית״ר
שליד ירושלים, העובדת בחברה להש-
כרת רכב. ליד מלון המלך דויד. אני לא
אומרת לכם איזו חברה, כדי שלא יגידו

השת האשה
זה לא עניין קל, להיות חבר
:וודאי שלא י — *1ייח ש י

:רלית׳

ק״דר

בזמן האחרון צצים מתוך הציורים שלי דברים יותר אימתניים, יותר
מיפלצתיים ...זה ביטזי ע 1ל האלומות המשתלטת על המציאות1עולנו...״
כשבת הקרובה עומדת להיפתח כאכסדרת תיאטרון ״הבימה״
תערוכת ציוריו של הצייר דן קדר. כמה מהתמונות שיוצגו בתערוכה זו
מבשרות תפנית קיצונית כדרכו האמנותית של הצייר כן ה־ ,50 חגיך
הסטודיות של אהרון אבני, שטרייכמן וסטמצקי ותלמידו של מרדכי
ארדון ב״כצלאל״ כירושלים. קרוב לוודאי שהן יעוררו פולמוס ציבורי.
קדר, יליד תל־אכיב, חניך השומר הצעיר ובוגר כית־הספד תיכון

חדש, נטש בשעתו את הציור לתקופה של עיטר שנים, כה ניסה למצוא
את דרכו כעולם התיאטרון. הוא למד ככית*הספר לתיאטרח ״אולד ויק״
באנגליה וביים מיספר הצגות. כאנגליה וכארץ. מאז חזר אל הציור לר*י
כעשר שנים, ישב תקופה של כשנה וחצי בפאריס. תערוכתו האחר
הוצגה לפני שנה כמונטריאול שבקנדה, לרגל חגיגות השלושים ל
עד המסתתר מאחרי התפנית שבציוריו, מספר דן קדר כראי

הזאת• יש לד נם משהו להגיד עליה. מה הם
הדכרים שאתה רוצה להגיד ץ
אני חושב שאני מתריע על ההתדרדרות שלנו. יש לי
ציור שאני מכנה אותו בשם ״דברי בלע״ .זה ציור ש נולד
בעיקבות ראיון שנערך בתוכנית הטלוויזיה עלי
כותרת, שם דובר על כך שסטודנטית יהודיה לא יכולה
להתגורר עם ערבים *במעונות סטודנטים בבאר־שבע. מה
שצץ לי מתוך כל זה — כל תורת הגזע. לא יכול הייתי
לשתוק על זה. הייתי מוכרח להגיב. אז אמרתי בציור
את מה שהיה לי להגיד. מיד ציירתי אח ״דברי הבלע״
— ציור של אדם המדבר אל תוך המיקרופון, אבל מתוך
הפה שלו פורצת מיפלצת וחודרת אל תוך המיקרופון.
כי זה הרי מיפלצתי, לשמוע דברים מעין אלה.
אני שם־לב, שבזמן האחרון צצים מתוך הציורים שלי
דברים יותר אימתניים, יותר מיפלצתיים. אפשר לראות
את זה בציור שאני קורא לו ״כלבחתולים״ .ציירתי שם
יצורים שהם ספק חתול ספק כלב, והיצורים השעטנזים
האלה מסתובבים במעין מעגל קסמים, כשהאחד נושך
את זנב חברו. איך נולד ציור כזה? הוא נולד תוך כדי
הקשבה לכל מה שקרה בשעתו בקמפ־דייוויד.
בגין הסתובב שם וארז את החפצים. הנשיא אל סאדאת
כמעט קם וארז את החפצים. וקארטר תיווך והלך אל
האחד כדי לפייסו ואל השני כדי לרצותו. איזה מין דבר
זה י זה שלושה כלבחתולים הנושכים האחד את השני.
מה ייצא מכל זה ו לאן אנחנו הולכים, כשהאחד נושך
לשבי בזנב? אבל זה יכול להיות זה, וזה יכול להיות
גם דברים אחרים. זאת אומרת, שאין זה חייב להיות
ישיר כל כך, לגבי הצופה. כי כל המציאות שלנו היא
מציאות של כלבחתולים, של נשיכת זנבות.

• זו עשויה, אם פד, להיות תערוכה שונה
מכל אלה שערכת עד כה
התערוכה הזו בשבילי סוגרת מעגל ופותחת מעגל.
היא סוגרת את המעגל של הדברים המאורגנים, המסו דרים
שאולי ימצאו־חן בעיני אנשים, למרות שאני לא
עשיתי אותם בשביל למצוא־חן. עשיתי אותם משום שה אמנתי
בהם. אבל אני מרגיש שהתקופה המלוטשת הזאת
הולכת ופגה. מעתה לא איכפת לי שיהיה קצת מלוכלך
ויהיה חסר העידון. העיקר שתהיה האמירה הישירה.

המישפטים האלה אומרים את הכל, אם אני רוצה למצות.
הראי של אותה קבוצה לאומית הוא ראי של שלגיה
ושבעת הגמדים, ראי של חלומות, ראי שלא שייך ל מציאות.

איך אתה מסכיר שרק כודדים כקהילה
האמנותית כארץ מתייחסים ישירות למציאות ץ
למרבית האמנים קשה להתנער. הם עובדים שנים
רבות, שקעו באיזו שהיא דרך, נאחזו במשהו שאין הם
יכולים לצאת ממנו. יש אנשים שיש בהם חוסר פתיחות
אל מה שקורה מסביב. אבל יש גם כאלה שנפתחים יותר
ויותר. אני מאמין שבסופו של דבר מה שיקרה בתקו פה
לא רחוקה, הוא שתקום קבוצה די גדולה של אמנים
שיחשבו כמו עמוס עוז, כמו עמוס קינן, שיחשבו כמו
קבוצת אנשים שהולכים בעיניים גלויות אל המציאות.
זה יקרה וזה יבוא לידי ביטוי באמנות.
נתן זך, בספר השירים האחרון שלו, עשה את זה
כבר. משירים הכי מעודנים, הבי יפהפיים שיכולים להיות,
מה הוא עשה? הוא !נתן לך אגרוף בפרצוף. ועם איזו
יכולת? ! וזה מה שיקרה פה גם לאחרים.

• כאיזו מידה משפיע עליך הניתוק מכל
מה שעשית עד עכשיו ץ
• האם זה לא כדיוק מה שאתה עושה,
אכל מכיוון הפוך ץ
לא, חס ושלום. אני חושב שהטעות שלהם היא שהם
נסוגים מהחוויה הראשונית לעבר אידיאות שהן מחוץ
לעצמם, או מחוץ למציאות. זאת הבעיה. הבעיה אינה
בכך שביני לבינם יש איזו שהיא התנגשות בתפיסה ה לאומית.
החוויה בסופו של דבר מצטמצמת — ואני חושב
שנתן זך כתב זאת נהדר בשיר שלו שנקרא ארס פואטיקה
:״המרחק בין החוויה לדף יש בו יותר תנודות מאשר
בבורסה.״ בסוגריים, באותו שיר, הוא כותב :״מה היא

— 9 9י

• להוציא כמה תופעות בודדות כעולם
האמנות הפלסטית כישראל, זו מגמה די נדירה.
יש מצד אחד תומרקין, שהגיע לקיצוניות עד
כדי הדכקת ציוריו כפלקטים כרחובות הע

והוא עושה את זה מצויין. הדברים שהוא עושה בתחום
זה הם יוצאים מהכלל. אני בהחלט מרגיש הערכה רבה
למה שהוא עושה. האחרים, להוציא אותם בודים שעוס קים
בחשיפה עצמית מליאה, שקועים בפטפטת. זה לא
רלבנטי מה שהם עושים. אמנים נמנעים לגעת בליכלוך,
אולי מפני שהם יודעים שאת זה הם לא ימכרו. מה ש מכתיב
כיום את נושאים עיסוקיו של הציור הישראלי
הוא בעיקר מה שאפשר למכור.
אני לא שייך לזרם זה או אחר. אני יודע מה שמו ליך
אותי. אותי מוליד דבר אחד: החוויה שלי בהת ייחסות
למציאות.

חדבו הייה? שזזשוב
ניוס זה לשים את
היד יד החפה!

• מה היית רוצה שיקרה לאנשים שיבקרו
כתערובה שלו?

הקשר עם הקהל לגבי הוא גם חשוב וגם מפחיד, הכל
ביחד. הייתי רוצה לברוח מזה ויחד עם זאת אני רוצה
בזה. מאין הסכיזופרניה הזאת?
קיים רצון לדבר אל הזולת. יש רצון לשמוע את
ההדים, להשפיע ולראות את התגובה. מצד שני קיים גם
פחד נורא. הפעם התחושות האלה הן באופן מיוחד חרי פות.
תמיד קיימים הפיקפוק ואי הוודאות. אילו הייתי
יכול הייתי רוצה ״ארבע שנים של מגירה״ .כלומר, לשים
את מה שעשיתי בשנה האחרונה לעוד שלוש שנים במגי רה,
לשבת על זה ולראות מה עשיתי. אבל מצד שני
אני רוצה להגיד משהו, לא בשביל המגירות. זו הדרך
שלי להגיד. ומה שיש לי להגיד זה הדברים האלה. ה חוויה
שלי. זה בבחינת יהרג ובל יעבור.

+האם יש משמעות מיוחדת לכך שאתה
מציג את התערוכה הזאת כבנין התיאטרון
הלאומי ״הבימה׳׳ דווקא?

החוויה? נערה מלאה, קיבה ריקה.״ זאת היא החוויה
זאת המציאות.

כל הקוריקולום־ויטה שלי,
כפולות או לא, זה הכל הבל
הדבר היחידי שחשוב היום היא
מקום את היד על הדופק. רק
אמנות טובה.

כל הצלחותי במרכאות
הבלים. לא שווה כלום.
הרלבנטיות. לשים באיזה
אז אתה יכול להגיע ל
אכל
קיימת גם החוויה המיסטית

זאת בדיוק הבעיה. היא נופלת בין ריאליזם ומיסטיקה.
בכל מקום שיש זיוף של המציאות יש גם זיוף של ה חוויה.
החוויה מתרחשת במציאות עצמה ולא מיופה.
באיזושהיא מציאות מיסטית. אני בטוח ביושרם האישי
של אמנים אלה. הם בטוחים שהם עושים את הדבר ה נכון,
אמת לאמיתה. אבל זה זיוף המציאות.

• אכל אותה מציאות עצמה מולידה גם
חוויות מסוג שונה. רק לאחרונה שמענו על אותה
קבוצת אמנים ישראליים, שכעקכות אותה
מציאות פוליטית והכרתית מדברת על אמנות
יהודית ל או מי ת...

• האם זה לא מה שעושה, כדרך כלל,
האמנות ץ

כן, מדובר באברהם אופק ידידי ועוד אמנים. אני מח שיב
את אופק כאמן מחונן מאוד. אבל אני חושב שהוא
טועה. הוא טועה כי הוא חוזר לז׳דנוביזם. כלומר, הוא
חוזר אל אידיאות שהן מחוץ לאמנות. הוא מנסה להפוך
את האמנות לשרת העם.

אמר על כך ויליאם שכספיר יקירנו, בהאמדס, בצורה
הכי יפה. כשהוא מדבר על השחקנים הוא מגדיר בפי
האמלט את תפקידם :״לשמש ראי לדור ולעצם התקו פה.״
זאת היא האמנות. ואני מוכרח להוסיף את גוגול
מיד :״מה יתאונן אדם על ראי ופניו עקומות?״ שני

זה ביכלל לא דבר מקרי. האמת שזה התחיל בדבר
אחר לחלוטין. את התערוכה הזאת רציתי להציג על המג רש
העזוב שמול לסטודיו שלי ברחוב גאולה בתל-אביב,
ליד חוף הים, מול הריסות מלון מבוי. רציתי להציג כאן,
בין הסרסורים והסמים ברחוב והזונות, עם האשפה ווד
ליכלוך והכל. התחלתי כבר לטפל בעניין. רציתי ליישר
את השטח ולהציג תחת כיפת השמיים במשך שלושה
ערבים. אבל התחילו בעיות עם בעלי המיגרש שלא אינד
שרו את זה. ואז רציתי להציג במקום פומבי, לא בגל ריה
מיסחרית. ופתאום צץ, הרעיון הזה של בניין הבימה.
אמרתי ״אוקיי! למה לא?״ זאת בונבוניירה יפה. זה לא
מפריע לי להגיד דווקא שם את הדברים שיש לי לומר.

• ככל זאת, מדובר כתיאטרון הממל

גם אני חלק מהממלכה. יש לי עדיין זכות להגיד
בממלכה הזאת ובלאום הזה את כל מה שאני רוצה לה גיד.
אני לא אומר לברים נגד הלאום הזה. אני אומר,
אני מקווה, דברים חשובים, שהם בהחלט בעד הלאום הזה.

קדר וציורו ״דודי בלע״

קדר וציורו ״הכלכחתולים׳׳

מיפלצת מתוך הפה

אחד נושך דשני בזנב

קולנוע
סרטים
תח״ת הדווים
כאשר סדט מצליח בהוליווד, חושבים
מייד על האפשרות להפיק חלק שני.
אבל מה עושים אם הגיבורים מתו בחלק
הראשון? אז אפשר לעשות סרט על
הילדים, על האשד ועל הנכדים של הגי בורים,
ולקוות שמשהו מן הזוהר יוקרן
גם על כתפי הצאצאים. זה מה שקרה ל קיר
וקאסידי, המערבון על שניים מן ה שודדים
המהוללים ביותר במערב, בסוף
המאה הקודמת. עם פול ניומן ורוברט
רדפורד בתפקיד׳ הראשיים, היה זה אחד
הסרטים הקופתיים ביותר של אותה שנה.
מאז, אפשר היה לראות בסרטי טלוויזיה
שונים ששודרו בארצוודהברית, ולפעמים
גם אצלנו, מה׳ קרה לאשתו של האחד,
לזוגתו של השני ולילדים שלהם.
אבל אף אהד מן המקורבים אל השניים
לא הצליח לסחוף באמת, ומשום כך הח ליט
ויליאם גולדמן, מחבר התסריט ה מקורי,
שהדרך היחידה להצלחה היא
להחזיר את הצמד לחיים. ואם אי־אפשר
לספר לאיש, שהם לא נהרגו אי־שם ב־דרום־אמריקה
,׳בעיקבות שוד בנק לא־מוצלח,
כי הרי זה רשום בספרי ההיס טוריה,
אפשר לפחות לגלות לציבור הרחב
מה עשו השניים לפני שהפכו להיות
רדפורד וניומן. מכאן הדרך אל קיד וקא־סידי,
השנים המוקדמות, שייקרא בעב רית
בשם המטעה שובם של קיד וקא־מידי.
שיהיה ברור: השניים אינם חוז רים
כמו רוחות־רפאים נוסח השמיים
יכולים לחכות, אלא נחשפים כשחלב ה אם
טרם ייבש לגמרי על שפתותיהם.
הצמד זזמתוחכם. בעצם, זה שוב
מערבון מן השורה, אוסף של הרפתקות.
בתחילה עובד כל אחד מן השניים בגפו.
בהמשך הופכים השניים לצמד קונדסי
ומתוחכם; שמסוגל לשדוד קרון רכבת
גם מתחת לאפה של פלוגת פרשים מזויי־נת.
ההבדל
היחידי הוא בגישתו׳של הבמאי

במאי ריצ׳רד לפטר
אסתטיקן מושבע
לסיפור. בסרט הראשון בחר ג׳ורג׳ רוי
היל לאמץ את סיגנון סיפור האהבה ה גברי,
רומנטיקה כימעט מושלמת עם אשה
אחת (קאתרין דוס) באמצע, כדי למנוע
רינונים הומדסכסואליים. הצופה הוזמן
לראות אגדה יפה, שבה אישיותם של שני
השחקנים הראשיים האפילה בהרבה על
הדמויות שהיו צריכים לגלם.
בסרט החדש הבמאי הוא ריצ׳רד לסטר,
מי שהצליח ברוב סרטיו להציג מושגים
כמו גבורה, הצלחה, אהבה ועוד ערכים
נשגבים של המין האנושי, באור קצת
מגוחך, בין אם מדובר בארבעת המופלאים

;ני 3

תום כרנגיר וויליאם קט ב״שובם של ר,יד ולוא ס ידי״ ()1979
הדימיון לכוכבים המקוריים — מכסימאלי
אחד ממפיקי הצמרת של הוליווד, עד
.שהחליט כילם בהיר אחד להחליף מיק צוע׳ ועשה מאז סרטים כמו הבלש ונערת
,תטלפון . ,המנוקב וכל אנשי הנשיא. פא־קולה>
:יהודי ממוצא. פולני גילה התעניי נות
רבה בבעיותיהם של יוצרי סרטים
צעירים בישראל, והקדיש את הערב ה ראשון
לביקורו בישראל לשאלותיהם של
אנשי קולנוע ובמאים ישראליים .״הופ תעתי
לגלות בעצמי את רגש ההזדהות
עם ישראל כיהודי וזאת בתום 24 שעות
ראשונות לביקורי הראשון כאן״ אמר פא־קולה,
והוסיף: יי ״מעולם לא הרגשתי כך
בלונדון ולא בפאריס — כאן אני. מרגיש
בביו־נ״ .פאקולה מתגורר היום בניו־יורק
ומתכונן לביים את בחירתה של סופי רב י
מכר מאת ויליאם סטיייץ. ביקורו בן
.עשרת -הימים נועד לעריכת י היכרות מק ׳
רוב עם ישראל ובעיותיה ;,במקווה למצוא
נושא מתאים לסרט פוליטי — הקרוב
לליבו.
• הקהל הישראלי לא נהר לראות את
-, .פרשת וינשל. לא עזרו מעשי הטבח של
ד,מפיק. יעקב קוצלן י, שמינה, עצמו ל רוכרט
רדפורד ופול ניומן ב״קיד וקאסידי״ ()1969
סמכות עליונה וחתך יותר מ־ 12 דקות
להחזיר׳ את הצמד לחיייס
מן הסרט, הקהל בכל זאת לא בא. לעומת
זאת, אנשי פסטיבל־ד,סרטים בשיקאגו, קו אסתטיקן
מושבע, ההולך שבי אחרי יופיין
(הביטלס) או ארבעת המוסקטרים של
ראו את הסרט בשלמותו(לא תודות למפיק
של תמונות, אם כי גם בהן הוא מן ן5א
אלכסנדר דיומא.
קוצקי) החליטו. שהוא מתאינן למיסגרת
לעתים את הצד ד,היתולי. אנשים נבלעים
הפשע כייעוד. וזה היחס שלו גם
בתוך גבעות לבנות מכוסות שלג, דו לדמויות
של קיד וקאסידי צעירים ,׳ש קרב
מתנהל מתחת לעצים בשיא פריח בחרו
בפשע כיעוד בחיים, מתוך תערובת
תם, ויש דמיון מוזר לפרקים בין מרחבי
מוזרה של מניעים, שרדיפת הבצע הוא
ההרים של קולוראדו בחורף, לדיונות לו רק
אחד, לא העיקרי. פירסום .,זוהר, הר הטות
בקיץ. ולבסוף, שני השחקנים ה פתקנות,
סירוב להתמסד — מהווים אצ ראשיים.
לסטר השתדל לבחור שניים, דו לם
דחפים חשובים לא פחות.
מים ככל האפשר לצמד ניומן־רדפורד :
אשר לאגדה הקולנועית, הרוצה לר תום
ברנג׳ד, ההומו־סכסואל הרוצח את
אות בקרב אקדחים את הבלט המתנהל
דיאן קיטון כמחפשים את מר גודבאר,
לפי חוקים קבועים מראש, מציג לסטר
וויליאם קט, הבלונדי שהזמין את קארי
שתי גירסות משלו לדבר. הראשונה: קרב
למסיבת המחזור בסרט האימים של בריאן
אקדחים לפי המסורת, עם שליפות־בזק,
די־פאלמה. הם הודרכו, הולבשו ואופרו
עם צליפות שפוגעות תמיד ביד היורה
כך, שהדמיון לכוכבים י המקוריים יהיה
ואינן גורמות אף פעם יותר משריטה
מכסימאלי. התרגיל המצליח במייוחד אצל
ובהלה, ועם קפיצות אקרובטיות למהד רין.
הגירסה השנייה: קרב בתוך שלו קט, שנראה לפרקים ממש כג־לגול צעיר
של רדפורד, אחרי שמקשיטיט את פניו
לית, כשהבוץ והמים מקלקלים את כל
בשפם.
הזוהר, והסאדיזם הגלוי מכתים את הזוהר
האבסטרקטי של התמודדות בין מהירים
ואם שניהם אינם בשלים עדיין כמו ה י
למהירים
יותר.
מודל שהם מנסים לחקות, אולי זה כורח
המציאות. זה קורה, כשמנסים לפתח מי בעיני
לסטר (ובזאת הוא דומה להיל)
תולוגיה בהילוך לאחור.
זו גם תקופת־מעבר במערב מפרוע. וזקו פה
שבה הכבוד הדדי בין אדם לרעהו
היה הקשר׳ היחיד בין החוק לבין המת־נכלים
לו. פך סברו הוותיקים, שהיו מוכ נים
לשחרר אסיר מן הכלא בתמורה להב 9מישרד־החוץ
הישראלי עשה צעד
טחה. לא כך סברו הצעירים, שכל מעשה
אחד קדימה. הוא הזמין לביקור את
נבלה בדרך הצדיק את המטרה בסוף.
במאי אלן ג׳יי פאקולה
במאי הקולנוע האמריקאי, אלן ג׳יי
חילוף לאחור. לסטר היה ונשאר
פאקולה, מי שהיה במשך שנים ארוכות
אורח בישראל

יומן החדשות

וז עולז! הז 2199 3

שלהם׳ והסרט אכן עומד להיות מוצג
שם בתחילת חודש נובמבר. עדיין לא
ברור אם הבמאי אברהם הפנר יוכל להת לוות
אל הסרט. נראה שאין איש במדינה
הזאת שסבור, כי נסיעה זו חיונית, פרט
לכמה משוגעים לדבר, שהמשותף ביניהם
הוא שאין להם האמצעים או ההשפעה
הדרושים כדי להזיז משהו בנדון. בינ תיים׳
ניראה שההתעללות של המפיק ב סרט
התקבלה בשלווה, כמעט חשודה,
על־ידי כל המעורבים בדבר. וזה בהחלט
משונה כאשר ידוע שחלק גדול מן ה תקציב
להפקת פרשת וינשל בא ממוסדות
ממלכתיים, הטלוויזיה והמועצה לתרבות,
•שהשתתפו במיבצע בגלל המוניטין של
הבמאי הפנר, ולא בזכות המיומנות ה־מיקצועית
המופלגת של המפיק קוצקי.
שזה היה סירטו העלילתי הראשון. אז
למה אין עושים מאומה כדי.למנוע תק ריות
כאלה? או שמא לא היה איש נבון
די הצורך כדי לצפות מראש את הנעשה,
ואין שום בסים חוקי לטענות?
• הבמאי הגרמני פודקר שלנדורף במאית השחקנית־תסריטאית
ורעייתו,
מרגרטה פון פזרוטה, שביקרו בשבוע
בשבוע שעבר בישראל, במיסגדת שבוע
הסרט הגרנוני שנערך בשלושת הסינמ טקים׳
נהנו משהייתם הקצרה בישראל
*מרות שתי תקריות צורמות. הראשונה
קשורה בתוף הפח, הסרט שזכה השנה ב־
ההיגיון וצא ל חופ ש ה
חתנים

צמודים

לדולר

(בן־יהודה, תל־אביב, ארצות־הברית)
— יש צורך בבמה דקות,
כדי להתרגל לעובדה שהסרט הזה אינו מתכוון לומר שום
דבר מייוחד. אין לו מסר ואין לו משמעות. הוא בסך הבל
רוצה לבדר, ולעשות זאת בדרן הפחות מחייבת. אבל מן
הרגע שהצופה מבחין בבן, אין עוד בעיות. אפשר להתרווח
במושב ולחייך למראה מעשי הקונדס של פיטר פולק ואלן
ארקיו, וליהנות למראה ההמצאות שבתסריט של אנצריו
ברגמן. הבימוי של ארתור הילר חלקלק ויעיל.
הרגעים הראשונים אמנם מבלבלים במיקצת: מעשה
שוד של מכונית הנושאת גלופות של שטרי 500 דולר.
לרגע מתקבל הרושם, כאילו מדובר בגירסה קולנועית של
מותחן נוסח סטארסקי והאץ׳ ,עם מהלומות, יריות
והרוגים־בחיון. אבל עד מהרה יוצא המרצע מן השק.
פיטר פולק, המציג עצמו בפני בל בסוכן שירות הביון
המרכזי, מבקר בחברת אשתו ובנו בבית הורי כלתו
המיועדת, רופא־שיניים מצליח ורעיתו. בזמן הארוחה
הוא מספר למסובים על נפלאות מסעותיו בוונצואלה, ועל
פגישותיו עם זבובי״ענק שמרימים בני־אדם במלתעותיהם.
ומאותו הרגע אוחז הטירוף בכל הסיפור, שבו נאלץ רופא־השיניים
לסייע לסוכן במיבצע הסחה, שבהצלחתו תלוי
בל שוק המטבע הבינלאומי.
בל מה שבא אחר־בך הוא אוסף של בדיחות, שבהן
ארקין, רופא״השיניים הנבוך, ופולק, שהוא מרגל ווירטו־

פולקוארקין: מעשי קונדס
אוז, מחליפים ביניהם רפליקות בידענות של ותיקים במיק־צוע.
ואילו התסריט מספק להם כל מיני מהמורות, כמו
חברת״תעופה מופעלת על״ידי מהגרים מפורמוזה, רודן
לאטיני שרוצה להנציח שדי פרוצתו על הדגל הלאומי,
מירדף לולייני באוטוסטראדה עמוסה, וחתונה חגיגית עם
תיזמורת הטיילת מהוליווד. מי שמוכן להוציא את ההגיון
שלו לחופשה בת שעתיים, יבוא בוודאי על שכרו.

ל שחק

1יוו—ח^״וי^-סז

מתוך

וואדסקה גרט
מתנה לסינמטק

פולקר שלנדורף
הבמאי שדאג
פרם הגדול בקאן (יחד עם אפקוליפסה
עכשיו של קופולד!) .שלנדורף, שביים
את הסרט, הביא עימו עותק והכוונה
היתה לערוך הצגה מיוחדת בסינמטקים,
לכבוד הבמאי. מפיץ הסרט בישראל
יורם פלט! ,,הודיע מייד על התנגדותו,
מפני שחשב כי העיתוי מוקדם מדי, וזה
יקלקל את ההד שהוא מתכונן להשיג כ אשר
יוציא את הסרט לשוק עם בכורה
חגיגית, אולי בהשתתפות נשיא־המדינה
ואולי בהשתתפות ראש־הממשלה. שלג־יי
דורף, שבא מסביבה שבה כבודו של ה במאי
הוא לא פחות חשוב משיקולים מיס-
חריים שתבונתם מוטלת בספק, נמנע מ עימות
ישיר, אך דאג שהסרט בכל זאת
יוקרן, לחוג סגור, ביום הרביעי אחרי ה־צהריים,
בסינמטק בתל־אביב.
ה עו ל ם הז ה 2199

שעה

ילדי סנשז (אורלי, תל־אביב,
מכסיקו) — הסופר האמריקאני
אוסקר לואיס חי כשנה וחצי במחיצתה
של מישפחת סנשז, לפני שכתב את הספר התי־עודי
שעליו מבוסס סרט זה. ספר שדרכו משתקפת, לדעת
הביקורת האמריקאית, הנשמה האמיתית והאופי הנבון
של העם המכסיקני בולו.
התסריטאי צ׳זארה זאוואטיני והבמאי האל בארטלט
לקחו את הספר של לואיס וטבלו אותו בשמאלץ, ריבה,
מרורים וים של דמעות. התוצאה: תעודה אנושית שלבשה
את בל צבעי האיפור המזוייפים של הקולנוע או, לסירוגין,
מילודרמה המתביישת להודות בזהותה, ומנסה להסתתר
מאחרי יומרות דוקומנטריות.
גיבור הסרט, סבל חסר פרוטה בשם סאנשז (אנתוני
קוויו) ,הוא אב־טיפוס של הטאציו, גבר שכמו הקוקיה,
השאיר ילדים בבל קן נשי שנקלע בדרכו, בנוסף לצרור
שגידל במחיצתו שלו. חלומו הגדול הוא שיבה אל הקרקע,
פיסת אדמה שעליה יובל להקים בית לבל צאצאיו, מכל
האמהות השונות, ושבו יוכל להרגיש עצמו כפאטריארך
במלוא מובן המילה. מזלו, שהבתולה הקדושה נוטלת
בסופו״של־דבר את היוזמה לידיה ושולחת לו כרטיס פיס,
המאפשר לו להגשים חלומו. אלא שזה רק צעד קטן
לקראת פיתרון בעיות המישפחה הסבוכות.
בל זה מוצג על המסך בצבעים חריפים, במישחק
מודגש עד בדי ניקור העיניים, ובבימוי מלאכותי המזכיר
התקרית השנייה אירעה בסינמטק ירו שלים•
קהל המורכב ברובו מדוברי־גרמ־נית
מבוגרים שבאו לראות את סירטו
ההתעשרות הפתאומית של עניי קומבאך,
גילה סרט קשה התוקף בחריפות מוסר
בגר גני ומציג דמות אמביוולנטית• של יהו די•׳
כמה מן הנוכחים השמיעו מחאותיהם
בוקל רם מאד, באוזני הבמאי, ולא הש תכנעו
כלל מתשובותיו. הם ציפו לסרט
מן הסוג הישן והמתקתק, לא לסרט מן
הסוג של הקולנוע הגרמני החדש הזועם
והפותה. אך שלנדורף התרשם לטובה מ־מיפגשים
שערך עם הקהל הצעיר של
הסינמטקים בישראל. בסירטו ירייה של
חסד מופיעה באופן מבריק שחקנית בשם
וואלסקה גרט, אישיות יוצאת־דופן ב-
בוהימה הגרמנית. בשנת 1917 הגישה
תוכנית קאבארט מיוחדת משלה וייסדה
אסכולה של אשד, אחת בשטח זה. הופעתה
בסירטו של שלנדורף היתד, זמן קצר
לפני שנפטרה, אחרי שהבמאי יצר סרטי
תעודי על חייה. בביקורו בישראל הבטיח:
להעניק סרט זה במתנה לסינמטק בתל-
אביב׳ מחווה בעלת ערך ייחודי.
• המפיץ מיכאל שווילי גאה לציין
שהוא הראשון שזכה באישור מסוג חדש
מצד המועצה לביקורת מחזות וסרטים,
הלא היא הצנזורה. שווילי הביא סרט בשם

אנתוני קווין ובת־זוג: כמו הקוקיה
הן את ״בן ללא הורים״ והן את בינון סבילה ואנטוניו
דה־קורדובה. אפילו הסיפור עצנן ו עושה רושם מפוקפק,
כשהוא מוצג בדרך זו. ואשר לאנתוני קוויו, ניראה שדמות
הגבר העממי, הפשוט והחיוני, המחוספס והרגיש, החושני
והרגזן, הפכה להיות אישיות המישנה שלו. הוא מסוגל
לגלם תפקידים כאלה מתוך שינה. יתכן שזה בדיוק מה
שהוא עשה כאן.

אני שייכת לי הפקה איטלקית שנעשתה
כולה על־ידי נשים (הישראלית
אכיכ צילמה את הסרט) ,והכוונות הן,
כמובן, פמיניסטיות מאד. אבירי המוסר
הרדום ראו את הסרט והכריזו שמותר
לראות אותו בהגבלה ״מגיל 18 ומעלה״.
ההגבלה המקובלת היא מגיל . 16 ההגבלה
עצמה היא, כמובן, מעשה צביעות מאחר
שבתי־המישפט • כבר הסכימו בעבר, ש אין
שום אפשרות לאכוף על בתי־הקול־נוע
בדיקת גילם של המבקרים, מאחר
שאין לסדרן כל סמכות לבקש מן הנכנ סים
להציג תעודות־זיהוי, דאין אפשרות
להכריח אותו לנהוג כך. כלומר, התוצאה
הישירה של החלטת חכמי ציון שבירוש לים,
היא פירסומת לא רגילה לסרט,
כאשר כל מי שמשתוקק לסצנות נועזות
וחריגות ירוץ לקנות כרטיסים. יש עוד
המעזים לטעון שהצנזורה מתנכלת למפי צים.

1אולי זה בגלל החורף המתקרב, ואולי
בגלל הרגלי הצפיה של הישראלי. עוב דה
היא שד 1,ריים־אין בתל־אביב הח ליט
לפתוח במיבצע חדש: שני סרטים
בכרטיס אחד. כלומר, הצופה בעל הרכב,
מוזמן לקחת את המישפחה להצגה ראשו נה
שבה יישבו הילדים במושב הקדמי ו אילו
הוא ואשתו יעסקו בענייניהם, במו
נורית

האחורי. ואחר־כך, סבלי שיצטרכו
לצאת ולרכוש כרטיס נוסף, יוכלו פשוט
להעביר את הילדים למושב האחורי ש־יילכו
לישון, ואילו הם יוכלו לחנות מן
ההצגה השנייה. להנות — כמובן בתנאי
שלבד מן הכרטיס יהיה גם מה לראות
על הבד.
תדריך חוב הלר או ת
ת ל ־ אכים: לאהוב מחדש, הסינדרום
הסיני, ירייה של חסד, צייד הצבאים, נישואיה
של מריה בראון, אשה לא נשואה.
ירושלים 1אשה לא נשואה, מיפגשים
הסוג השלישי, צייד הצבאים.
חיפה ז צייד הצבאים, המשימה מוג־רייקר.

-א ביג :
נישואיה של מריה פראון
(מוזיאון תל־אביב, גרמניה) :סרטו של
וורנר ריינר פאסבינדר על מעמדה של
האשד, בחברה הגרמנית המורעבת וד,נצל נית
שאחרי מילחמת העולם השנייה. סרט
קשה ומרגיז שחובה לראותו כתעודה היס טורית.
מישחק טוב של חנה שיגולה.

פנמת לוינסון־

דירות מקרה
עם איבות חיים

אברהם גמדי

בונה א ת פרוייקט היוקרה
באזור היפה ביותר

בראשון לציץ

בניני אברהם גיגדי מציעים את ה״שלגר״ של שנות
ה־ .80 פנינת לויגסון,באזור המגורים המעולה ביותר
בעיר. שני בנינים יוקרתיים ברמה בינלאומית עם
היתרונות הבלעדיים:
* שני מפלסים בכל דירה * שגי חדרי רחצה בכל
דירה * חדר ארונות * ארוגות מטבח פורמיקה
בפנים ובחוץ * רצוף מיוחד בסלון ובפינת האוכל * חרסינה פרחונית במטבח *
קרמיקה ברצפת חדר האמבטיה ובשרותים * חדר תרבות בכל בנין * לובי־כניסה
מפואר * משטחי דשא וגני גוי * מתקני משחקים ושעשועים * גני ילדים ובית
ספר מעולה ליד הבנינים. יתרונות אלה ורמת הבניה המעולה של אברהם גינדי
עושים את פנינת לוינסון למקום עם איכות חיים, מקום שבו תרצה לגור עם משפחתך.

דירו 4 /2 /חדרים

חטנח

400. 200

משכנתא של־ 600.000 .ליי

אברהם גמדיבמה דירותשאגשים אוהבים
משרדי מכירות: ר א של״ צ, רח׳ הרצל ( 62 ליד התחנה המרכזית) ,חניה פרטית למבקרים במשרד• פ״ת, רח׳ חיים עוזר ( 28 מול העיריה) .רמת השרון,

רח׳ סוקולוב 84
ה עו ל ם

הז ה 2199

שירוו־על•
3ו1ז*1ח תמשיך
בטלוויזיה יש שמועות עקשניות על
הכוונה להמשיך בתוכנית עלי כותרת גם
אחרי שירון לונדון יפרוש ממנה, בסוף
השבוע הבא.
המועמד לרשת את תפקידו של לונדון
הוא איש גלי צה״ל׳ צכי רימון, מי ש המציא
את הטלפון האדום בתחנה הצב אית•
רימון משתתף גם בתוכנית החדשות
לילדים מה העניינים. הוא נטל חופשה
מגלי צוו״ל כדי להתכונן לתפקיד.
עדיין לא ברור מי מצוות־התחקירנים
של עלי כותרת יישאר עם צגי רימון.

לפיד -פון־מטשיץ -קמבודיה
כאשר הגיעו לישראל התמונות הרא שונות
על שואת קמבודיה, ניגש עורך
השבוע יומן ארועים, אורי גולדשטיין,
אל מנכ״ל־הרשות־מנהל״הטלווי־זיה
יוסף (״טומי״) לפיד. גולדשטיין,
כבל קוראי העיתונים בארץ, יודע את
רגישותו של לפיד לשואה היהודית ואת
העובדה שלפיד דואג לציין את קישרו
לשואה בימעט בכל שיחה עימו.
אולם גולדשטיין גם הספיק להכיר
את לפיד, ולכן הוא פנה אליו בעקיפין
:״אני בטוח,״ אמר גולדשטיין ללפיד
,״כי בשנת 1940 ניגש כתב-רדיו
באיזו תחנה לבוס שלו ואמר לו , :יש
שואה באירופה. אני רוצה לצאת ולדווח,
לצאת ולחשוף אחר־כך פנה גולדשטיין
אל לפיד וביקש ממנו לאשר שליחת
כתב לקמבודיה.
לפיד לא ענה מיד. את התשובה הוא
העביר לעורן מבט, יעקב אחימאיר.
״הנושא לא מצדיק את ההוצאה הכספית.״
במערכת
החדשות חרקו שיניים. ה־ביזבוז
ברשות־השידור גדל מאז נכנס
לפיד לתפקידו. על מיבצעי-ראווה שונים
ועל מינהל בושל הוצאו סכומים גדולים
יותר מאשר על שליחת כתב לקמבודיה.
למחרת היתה ללפיד החוצפה לבקש
מדובר־הרשות, משה עמירב, להוציא
הודעה לעיתונות ולדאוג לכך שהיא תופ
י ע בבל עיתון :״תקליטיו של המנצח
לוורו פון־מטשיץ לא יושמעו עוד
בקול־ישראל. הוראה על-כן הוציא היום
מנכ״ל רשות־השידור יוסף לפיד. ה־מנכ״ל
מציין במיכתבו למנהל הרדיו, כי
פון־מטשיץ היה נאצי פעיל בתנועת ה־אוסטאשי
בארץ מולדתו של לפיד, הונגריה
ופושע-מילחמה.

מנב״ל לפיד אובל וילדה קמבודית דעכה
שואה חשובה ושואה לא־חשובה

שדר רימון
הכחשה
גם אם יגיש רימון את עלי כותרת, ימונה
לתוכנית עורך אחר, בעוד שלונדון כיהן
גם כמגיש וגם כעורך.
רימון עצמו מכחיש מכל וכל את מו עמדותו
להגשת עלי כותרת.

ח״ם יסין אחר
מנהל מחלקת־החדשות חיים יכין, ש חזר
בשבוע שעבר מטיול בן חמישה שבו עות
בארצות־הברית, הוא חיים יבין אחר
מזה שיצא לאותו הטיול. יבין חזר עצ בני׳
צועק על העובדים ועל הקריינים,
כפי שלא צעק מעודו, ויוצר מתח רב
במחלקת־החדשות, שהיתה רגועה, וש-
תיפקדה היטב כאשר את מקומו של יבין
מילא יעקוב אחימאיר.
יש האומרים כי עצבנותו של יבין נו בעת
מתקרית שאירעה לו בניו־יורק.
יבין •נפגש שם עם שניים מידידיו, שליח
הרשות בניו־יורק דן שילץ ומי שהיה
מנהל הטלוויזיה, ארנון צוקרמן. שיפד
חת־הפגישה היתה גדולה, עד שיבין סי פר
להם על מחשבותיו לגבי קבלת תפ קיד
מנהל־הטלוויזיה. מאותו הרגע הח רימו
אותו שניהם, ומלבד כמה שיחות-
עבודה עם שילון, סירבו להתראות עימו.
יבין עצמו מכחיש סיפור זה.
יש אומרים כי מצב־הרוח נובע מכך
שהיה מי שדאג למסור ליבין שלמרות
מאמציו אין בינתיים כל סיכוי לכך שהוא
יהיה מנהל־הטלוויזיה.

* 0־ 1מס״ושל נוס ה?ו?י
תדהמה רבה עורר חיים יכין ביום ה חמישי
לפני שבוע, כאשר הורה לקצץ
בכתבה של אי,תן אורן על התקרית ש אירעה
בפיתחו של נמל־התעופה בן־גור-
יון, שבה הוכו ערבים על־ידי שוטרי
מישמר־הגבול. את התנצלויותיו של מפ קד
מישמר־הגבול, ניצב צכי כר, שידר
יבין במלואם, אולם את טענות הערבים-
המוכים הוא קיצץ.
למהדורת־חדשות זו לא היה די חומר,
והיא הסתיימה חמש דקות לפני המועד
הקבוע.