גליון 2205 מתאריך 5 בדצמבר 1979

התרגיל שר עזר ו״צגן:
מהפכה בצה״ל - מהפר במטכייל

תדר-אירנת עלגלגלים.
^ ^ ה אתה מצפה מחדר אורחים
מהודר?
כורסאות מרופדות התומכות בגווך
ובראשך בנוחות מירבית? שטיחים
מקיר לקיר? מרחב פנימי גדולי
תאורה נעימה ואינטימית?
מאפרות בכל פינה? פינת עיתונים?
את כל אלה תמצא בפיג׳ו 505
011 או 811 החדשה.
אלא שבניגוד לחדר האורחים
שלך, חדר האורחים שבפיג׳ו 505
גם נוסע. פיג׳ו 505 תוארה ׳׳מימד
חדש במכוניות היוקרה באירופה״
לא רק בזכות העיצוב החדשני שלה.
זוהי מכונית יוקרתית, חדשנית,
המשלבת בתוכה את כל מה שחלמת

תמיד שאפשר יהיה להגשים במכונית
אחת:מנוע׳ 800-200000ו חסין, שקט
ואמין ביותר המיוצר במיטב מסורת
האיכות והנסיון של פיג׳ו. מערכות
מכניות מתוחכמות; היגוי מדוייק,
בלימה קלה ובטוחה,יציבות מופלאה,
מרחב פנימי לנהג ולנוסעים ועוד.
בפיג׳ו 505 תמצא מגוון אבזרי
יוקרה אשר תוכננו כחלק ממכלול
חדשני ומתקדם ונועד להעניק לך
נסיעה נוחה, שקטה, רגועה
ומתפנקת; פגושי ״אל תגע בי״
מפוליאוריתן יצוק, מד סיבובי מנוע,
פנס אחורי נגד ערפל, מנגנון כוונון
גובה הפנסים הקדמיים מתא הנהג,
פנסי האלוגן ועוד ועוד.

באולמי התצוגה של פיג׳ו בכל
רחבי הארץ תוכל להוובח במו
עיניך כי אין עוד מכוניות רבות
הראויות לתו אר ״מימד חדש
במכוניות היוקרה באירופה״ יותר
מפיג׳ו 505 החדשה.

מימד תדעו
במכתינת החקרה באירנפה.

/48 אר-אלי

״העולם הזה״ ,שכועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תל־אביב,
רחום גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר . 136 מען מברקים :
״עולמפרם״ .העורך הראשי: אורי אבנרי. העורך: אלי תגור ראש
המערכת: יופי ינאי עורך־תבנית: יוסי שנון. עורכת כיתוב: ענת
ישראלי. צלמי־מערכת: ציון צפריר וגילה רזין. ראש המינהלה :
אברהם סיטון. מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו״ל :״העולם הזה״
בע״מ. מודפס ב״הדפום החדש״ כע״מ, תל־אכיב, רחוב כן־
אביגדור * הפצה ״גד״ כע״מ. גלופות: צינקוגרפיה ״כספי״ כע״מ.

״אז מה ״,אמר איש־שיחי ,״החומיי־ניזם
משתולל גם אצלכם ז!״
הוא אמר זאת, ספק בנימה של שאלה
ספק תוך קביעת עובדה, בעת שעיין בעיתון
הבוקר הגרמני שהחזיק בידו. זה
היה אחד מאותם יומונים נודפי חשיבות
ורצינות, שמאמרי הפרשנות והפובלציס־טיקה
שלהם משתרעים על פני עמודים
שלימים.
על פני שני העמודים, שהיו פרושים
לפניו על שולחן ארוחודהבוקר, היו מודפסים
שלושה מאמרים. האחד עסק בפרשת
החזקת בני־הערובה האמריקאים בטהראן
ובהשלכותיה הבינלאומיות. השני
דן בבעיות הפנימיות של בית־המלוכה
הסעודי בעיקבות תפיסת מיסגד האבן־
השחורה במכה. המאמר השלישי הוקדש
למעמדו והשפעתו של גוש אמונים ב־מדינת־ישראל,
על רקע פרשת אלון מורה.
לגבי הקורא האירופי הממוצע אין צורך
ביותר מזה, הוא אינו צריך אפילו לקרוא
את מה שנכתב במאמרים. די לו בעילעול
מהיר ובמבט חטוף בכותרות כדי להסיק
את המסקנה הבלתי נמנעת: גל של טרור
דתי שוטף את המיזרח.
מי שאינו מתעמק בבעיות מגיע בהכרח
לגזירת גיזרה שווה כימעט בין מה שמתרחש
באיראן, בסעודיה ובישראל. די
בביקור חטוף באירופה — כשם שהזדמן
לי לבקר בשבוע שעבר — על מנת להיווכח
כמה טבעית נראית בעיני האירופי
אנאלוגיה מחרידה מעין זו.
עד כמה שייראה הדבר מוזר, הדברים
אינם נעשים מתוך שינאת־ישראל, או כתוצאה
מהתנגדות למדיניות הרשמית של
מדינת־ישראל. עיתונים רבים בעולם, בהם
כאלה — המתמעטים והולכים — האוהדים
את ישראל, מפרסמים בסמיכות את
פרשות בני־הערובד, האמריקאים באיראן
ומתנחלי אלון מורה, המסרבים לקבל את
פסק בית־המישפט העליון, מתוך שיקול
עיתונאי טהור. מנקודת השקפה מיקצועית,
אלה הם סיפורים עיתונאיים מאותו הסוג
כימעט.
מי שמיתקשה עדיין לעכל את ההקבלה
הזו, צריך להיזכר בהופעתו של הד״ר
ישראל אלדד בתוכנית מוקד בטלוויזיה הישראלית
בשבוע שעבר. הלהט הקנאי הדתי
והנימוקים האידיאולוגיים שהעלה, כדי
להוכיח שחזון לאומני מצדיק הפרת חוק,
לא היו מצלצלים באזני צופה זר שונים
מאלה של דובר הסטודנטים האיראנים בשגרירות
האמריקאית בטהראן.

הלילה של
ה כ פיי ה הד תית
ע מי ד תן של ש תי הפרשיות במרכז
ההתעניינות של דעת־הקהל העולמית, מדד
יירה אותנו שוב אל גיליון השנה של
העולם הזה ( )2194 שעליו התנוסס דיוקנו
של איש־השנה, האיית־אללה רוח־אללה
חומייני. לפני שבועיים, במדור זה, אוזכר
הדימיון שבין אותו שער של העולם הזה,
העולם הזה 2205

ושערי שבועונים אחרים בעולם, שהופיעו
כעבור חודשיים, כמו שערו של שבועון־
החדשות הגרמני דר שפיגל (ראה גלופה).
אלא שלא רק השערים מצדיקים עיון
מחדש באותו גיליון. מאורעות השבועות
האחרונים בארץ ובמרחב כאילו נחזו מראש
בכתבת־הענק על איש־השנה תשל״ט, חו־מייני.
הם אינם נותנים רק תוקף מחודש
לבחירתו של חומייני כאיש־השנה, אלא

״אוייב אללה״ ,ובתור שכזה הוא ראוי ל-
כיתת־יורים, שהפכה סמל־הנודינה.
אין חומייני יודע רחמים כלפי ״משרתי
השטן״ .הוא גוזר מוות, מרחוק, על מאות
ואלפים, מבלי להניד עפעף...
המאה ה־ 20 הכירה תנועות קנאיות רבות,
שזכו בשמות שונים ומשונים. הפאשיס־טים
שאלו את שמם מצרור־הזרדיס והגרזן,
שהיו סמל הסמכות הרומאית. הנאציזם
זכו בכינויים על פי השם הכוזב שהעניק
אדולף היטלר, כימעט בעל־כורחו,
לתורת תנועתו הנאציונאל סוציאליזם.
שמם של הבולשביקים בא להם מן העובדה
המקרית שבאחד הכינוסים של מיפלגת
האם שהתפלגה, הס מצאו את עצמם ברוב,
אף שהיו למעשה במיעוט.
לתורתו של חומייני אין דוגמה במילון
הפוליטי המערבי. היו שהדביקו לה את
תווית הפאשיזס.
אכן יש בה סימני־היכר מסויימיס, המזכירים
את הפאשיזם האירופי: הסמכות
המוחלטת של המנהיג הכל־יכול, הדרישה
לכניעתו הטוטאלית של הפרט, השינאה
לדמוקרטיה, היומרה להיות דרך שלישית,
מול הקפיטליזם והקומוניזם, הטרור הפנימי,
דיכוי כל מיעוט רעיוני ולאומי ואף
הנימה האנטי־שמית.
אך למרות שזוהי השוואה מפתה ...זוהי
תווית כוזבת. הפאשיזם האירופי העמיד
מעל לכל את הגזע או את הלאום. לגבי
האיית־אללה, אין ממשות למושגים אלה.
למרות הלאומנות האיראנית המתנגנת במעשיו
ודיכוי המיעוטים הלאומיים בארצו,
אין הוא מייחם ערך לגבולות, לגזע, ללאום.
הממשות העליונה היא האיסלאם.
...זוהי תופעה שהיא~זרה לתרבות המערב
מזה מאות בשנים. מאז שנשרף על המוקד

מערבי מגן־עדן, כפי שהכרובים בעלי להט
החרב המתהפכת, גירשו את האדם המקורי
מגן־עדן.
בפרוס תש״ם, היתה זו אפשרות מעשית.

שבויים בידי
ה חו מי עיז ם

אותו מאמר ערך גם את האנאלוגיה
הראשונה בין החומייניזם לבין התופעות
הדומות לו בארץ.
קטע לדוגמה: האיום האמיתי של ה־חומייניזם
על ישראל לא היה חיצוני. הוא
היה פנימי. מזה שנים הרימה את ראשה
בישראל תופעה, שעד לעליית האיית־אללה
הפרסי לא היה לה שם מתאים. גם.לתופעה
זו הודבקה לעיתים קרובות, בטעות,
תווית הפאשיזס. רק השנה נמצא לה השם
המתאים: חומייניזם.
החומייניזם הישראלי, לא היה חיקוי
לתופעה האיראנית. הוא היה תופעה ישראלית
מקורית. הוא צמח על קרקע היהדות
הישראלית, כשם שהחומייניזם הפרסי צמח
על קרקע השיעה האיראנית.
החומייניזם הישראלים האמינו, כמו ה־איית־אללה
המזוקן, כי יש להם קשר ישיר
עם הקדוש־ברוך־הוא, המנחה את צעדיהם
ומכוון את מעשיהם. הס כפרו בסמכותה של
הממשלה החילונית, גס כשזו היתה קרובה
לתפיסתם. הם ראו את עצמם זכאים,
ואף מחוייביס, להפר את החלטות הממשלה
בכל עת ובכל מצב, כאשר היה
נדמה להם שהן מגבילות את מעשיהם.
הם דגלו בעליונות מוחלטת של חוקי־הדת
העתיקים, בפירושם הפשטני ביותר,
על פני החוקים של החברה המודרנית.

האיית־אללה חומייני כשערי ״העולם הזה״ וה״דר שפיגל״ הגרמני
לראות את הנולד באימה
אף מעניקים משמעויות חדשות לניתוחים
המדיניים, החברתיים ומוסריים שנכללו באותה
כתבה.
שבועות ספורים בילבד אחרי שהתפרסמו,
נראים קטעים רבים מכתבת איש-
השנה תשל״ט אם לא כנבואה, הרי כ־ראיית־נולד
אימתנית אך מפוכחת.
התיאוריה הבסיסית של הכתבה, בדבר
״סוף העולם שהכרנו״ ,מקבלת חיזוק מיום
ליום, עם כל מהלך נוסף בעימות בין
איראן החומיינית לבין ארצות־הברית. ואילו
להבנת המתרחש באיראן כיום, אפשר
לחזור ולצטט קטע מאותו מאמר.
באיראן השתלט מישטר של טרור, שלא
נפל באכזריותו מזה של השאה, ושדמה
במידה רבה למישטרו של מקסמיליאן דה־רובספייר
בשיא הטרור של המהפכה הצרפתית
...על איראן ירד הלילה של הכפייה
הדתית הטוטאלית. מי שלא מצא חן
בעיני המיסטיקן הקנאי, שהסתגר שוב ב־מידרשה
הישנה שלו בקום, הוגדר. כ־

ג׳יארולאמו סאבאנארולה, הנזיר הדומיניקני
הקנאי, שהקים במאה ה־ 5ו מישטר
של כפייה דתית קנאית בעיר פלורנץ,
כימעט ולא נודעה תורה כזאת במרחבי
המערב. היא נוגדת לחלוטין את התרבות
המערבית המודרנית, מאז ימי מארטין לו־תר,
המפרידה בין דת ומדינה.
...כשם שאיש לא ניבא בשלהי תשל״ח
את נפילת השאה, כך לא היה איש בשלהי
תשל״ט יכול להיות בטוח בנפילתו של
חומייני, ולא כל שכן החומייניזם כתופעה
רוחנית. היא עלולה לאיים בעתיד על העולם
המערבי יותר מכפי שאיים עליו
אי־פעם הקומוניזם ...כבר עתה מסכנת
עוצמת־הנפט, בדמותו החייכנית והמיושבת
של שייח׳ אחמד זקי אל־ימאני, את הכלכלה
של המערב ואורח־חייו. רק דימיון
קודר יכול לתאר לעצמו מה יקרה בעולם
אם תתחלף דמות זו במטיף דתי
קנאי הנושא בידיו את חרב האיסלאם
הכובש. הוא עלול לגרש את האדם ה־

במילא הס היו אנטי־דמוקרטים קיצוניים,
אף שלא תמיד הודו בכך. הס כפרו
בזכותו של הרוב לחוקק חוקים הסותרים,
לדעתם, את רצון האלוהים. הם שללו את
זכותה ואת חובתה של הממשלה לפעול
על פי רצון הרוב. מתנגדיהם היו, בעיניהם,
אוייב האלוהים, שליחי השטן.
ההקבלה הזו הולכת והופכת בשבועות
האחרונים לנחלתם של חוגים רבים ב רחבי
העולם החופשי. בין שאר ההשלכות
שעלולות להיות לכניעתה של ממשלת
מנחם בגין לגוש אמונים, זוהי אחת החמורות
ביותר: תדמית חדשה לישראל,
כמדינה השבויה בכבלי החומייניזם המקומי
שלה.

!ה היה הונוב ה 1ה שהיה
בגיליון ״העולם הזה״ שראה אור השבוע לפני 25 שנה כדמה,
פורסמה כתכת־תחהיר מהיפה, תחת הכותרת ״מוות על הפסים״,
שבה שיחזרו כתבי השבועון את אחת התאונות המחרידות והמזעזעות
של אותם ימים, שבמהלכה פגעה רבבת באוטובוס
שנעצר על הפסים. בתאונה נהרגו 11 מנוסעי האוטובוס ונפצעו
25 אחרים. מדור ״תצפית״ הבע, בי ״ההשיים הדיפלומטיים בין
ישראל וגרמניה־המערבית יוסדרו בינואר ...1956״ מדור ״הגבול״
שיחזר תהרית כאמור ביתר, בגבול הישראלי־ירדני, שבמהלכה
נהרגו ונפצעו כמה חיילים של הלגיון הערבי.
צוות כתבי וצלמי השבועון היה עד למהומות השבת שהת
חוללו
בירושלים, על חופש האמונה במדינה. מדור המודעות
פירסם מודעה בזו הלשון :״,למרחב׳ — עיתון יומי, מופיע ביום
ב׳ ,יי״א בכסלו 6בדצמבר 1954״ .כתבו של ״העולם הזה״ באירופה,
עמוס קינן, במדורו ״הסכין המשוטט״ ,תיאר את ביקורו
בנאפולי ובעיר קאפרי.
תצלום השער: מהומות דשבת בירושלים.

גאד ארון כמתווך ^ זאב דנוסינסק על עיתונאים
* יוחנןבאדר על השירט 11המשחית

העם

חעשיה

11 : 138
כגנ ב ב לי ל ה
דם זרם ברחבי הארץ, מעשי אלימות
מילאו את כותרות העיתונים.
בצפון התווכחו ענקי התחבורה מי אשם
באסון שקטל את מחצית יושביו של אוטובוס
הדמים.
בירושלים התנגש הגיטו עם שוטרי המדינה
ועם אזרחים שוחרי־חופש נסערים,
במאבק שהונצח בתמונות הנראות כאילו
ניגזרו מעלון תעמולה אנטי־שמי חולני
(ראה: שער).
בגבולות הדרום ניקטלו אורבים ירדניים
על־ידי האש הפיתאומית של ישראלים
מאומנים, שהגיעו אל עורפם והשאירו את
גופותיהם כעדות מתה לפרובוקציה (ראה:
תצלום).
כשנוזל הדם, טוב קול השלום. אולם
שאגת הדם היא שפת הרגע החולף, ואילו
לחש השלום הוא קול השנים. השבוע נשמע
לחש זה במיסדרונות ממשלת-ישראל, וחדר
כגנב לאוזני המיליונים במרחב.

1ר ב־־ אמף

המסגר מרדכי מרדיקס היה טיפוס דון־
קישוטי, אולם הוא לא נילחם בטחגות־הרוח:
אויביו העיקריים היו מכונות־התפירה
מתוצרת חוץ, שהציפו את שווקי
הארץ. מרדכי מרדיקס היה משוכנע כי
אפשר לייצר מכונות־תפירה על טהרת התוצרת
הישראלית. הוא הפעיל את ניסיונו
הרב בשטח המסגרות, והצליח לייצר
מכונות מחלפים ישראליים. תוצרתו מצאה
לה קונים רבים, אולם הוא אפילו לא היה
יכול לחלום על ייצוא: מכונות־התפירה
של מרדיקס עלו 300ל״י, שעה שמחירה
של מכונת־תפירה בשוק הבינלאומי היה
60 דולר (כ־ 150ל״י של אותם הימים).
אולם הצעד הראשון כבר נעשה. בעיק-
בותיו של חלוץ מכונות־ד,תפירה הלכו
אחרים, בעלי אמצעים גדולים יותר: שני
השותפים שומאן וגולדבלום, עולים חדשים
מפולין, שעסקו במכונות־תפירה בארץ-
מוצאם, בדקו את האפשרויות ומצאו שאפשר
להקים בארץ מיפעל גדול לייצור
מכונות־תפירה, מיפעל אשר ייצא את
תוצרתו לארצות הסמוכות.
השותפים הביאו את חלפי המכונות העיקריים,
שעלו כ־ 80 אלף דולר, מחוץ-
לארץ, במיסגרת של העברת הון. אחר
הזמינו דוושות, גלגלי־דוושות וראשים ב־בתי־יציקה
ישראליים, והטילו על מיפעלי
הנגרות הארגז ותחיה להכין את משטחי
השולחנות למכונות־התפירה. התוצאה :

מכונת־תפירה מושלמת, שנתקבלה בהתלהבות
בשוק התורכי.
התורכים לא היו היחידים שהתלהבו. גם
אילי ר,תעשיה והמסחר של ישראל התפעלו
מן המוצר החדש, ונחלצו לסייע בהפצתו.
התעשיין גרשום גורביץ רכש 50 אחוז
ממניות מיפעל המכונות. האחים מאיר
העמידו לרשותו את מנגנונם המסועף לעסקי
ייבוא וייצוא. מכונות מתוצרת דד
מיפעל נמכרו.
השבוע נודעו התוצאות הראשונות של
הפעולה 2000 :מכונות־תפירה עומדות ל הישלח
לתורכיה מנמל חיפה. מישרד־האוצר
עומד לקבל 138 אלף דולר, תמורת
11 אלף הדולרים שהוא הקציב לייצור המכונות.

ספורט
•:לאחר
ששחקני־הכדורגל של מכבי
פתח־תיקווה לא היו יכולים להשלים עם
הרעיון, שנאסר עליהם להופיע על מיגרש-
המישחקים במשך מחצית השנה הבאה,
החליטו, בשיתוף פעולה עם אגודתם, להקים
קבוצה חדשה בשם מכבי עין־גנים
(על שם הפרבר הפתח־תיקוואי) ולהופיע
בשמח במשך ששת החודשים הקרובים.
• 1קבוצת הכדורגל ההונגרית הידועה
הונבד הביעה את רצונה לבקר בישראל
בסוף דצמבר. במיסגרת הקבוצה יבואו
לארץ חמישה מאנשי ניבחרת הפלא ה

2א דו פי ם

מצביא טוב יודע לבחור, בשעת הצורך,
את הזמן הטוב לכניעה. השבוע הוכיח
מצביא הפלמ״ח, יגאל אלון, כי הוא יודע
גם לבחור את השעה הטובה להכנעה.

תאריך 2.12.54 :
הונגרית: פושקאש, גרושיץ, טיבור׳ קו-
צ׳יש ובוז׳יק.
•:השבוע הפרו כדורסלני ישראל מסורת
ארוכת־ימים: הם דחו הזמנה בלגית לש לוח
קבוצה ישראלית לטורניר הכדורסל
שייערך בחג־המולד בבריסל. נימוקי הדחייה:
רוב הכדורסלנים של הניבחרת
הישראלית חזרו רק לפני כמה ימים מ־סיורם
בדרום־אמריקה.
!• יואב רענן, אלוף אסיה וישראל בקפי צות
למים, זכה במקום הראשון בתחרות
קפיצות למים, שנערכה ביוהנסבורג, דרום־
אפריקה. ניצחנו עשה רושם עצום על
חובבי ספורט זה בדרום היבשת, והפדרציה
הציונית של דרום־אפריקה פנתה אל
חברת אל על, שבה עובד רענן, וביקשה
לאפשר לו להשתתף גם באליפות טראנ־סוול
בקפיצות למים.

אנשים
•:עורכו של ידיעות אחרונות, הרצל
רוזנכלום, העלה השבוע אימרתו של
עיתונאי אחר, זאכ ז׳כוטינסקי, שהביע
פעם את דעתו, כי לכל עיתונאי יש רק
מאמר אחד ויחיד, ו״כל אשר אנו (העיתר
נאים) עושים הוא לכתוב את אותו המאמר
מאות פעמים בצורות שונות.״
•:ואילו אחד מתלמידיו של ז׳בוטינסקי,
ח״כ חירות יוחנן כאדר, הסביר למנהיג
סיעתו, ח״כ מנחם כגיל, את הנקודה החיובית
היחידה בעובדה שתנועת החירות
טרם הגיעה לשילטון: מכיוון שכל שילטון
משחית את האדם, ניצלו אנשי חירות
מסכנה זו. תגובתו הסותרת של בגין:
״אבל כדאי להיות בשילטון, כדאי לתת
אפשרות לאחרים ללמוד מן השגיאות (של
השליט!)״
>• דובר עברית חדש שנתגלה הוא
בישוף חיפה, נצרת והגליל (לאורתודוכסים)
ג׳ו רג׳ חכים. בביקורו האחרון ב־מישרד
ראש־הממשלה חתם את שמו באותיות
עבריות, אליהן צירף צלב. ליתר
ביטחון תחם מן העבר השני גם את
תוארו, אך באנגלית.

את ידיעתו זאת הוכיח כשקם ממיטת
החלמתו, בבית ההבראה הקיבוצי* ,יצא
לחיפה לתווך בץ שובתי הטכניון להנהלתו.
קדמו לו אלוף יוחנן רטנר, ניספח צה״ל
במוסקבה לשעבר, ובעצמו פרופסור בטכניון
(לבניין) ,שניכשל בניסיון התיווך,
וראש עיריית חיפה שופע המרץ, אבא
חושי, שניכשל אף הוא.

• 1עיסוקו של הסופר שלום אש,

׳בערביו הירושלמיים — טיול ברחובותיה
— הופרע בשבוע שעבר על-ידי עצמו.
אש התעכב במשך רבע שעה ליד דוכן
רוכלים, והסביר לרוכל בעזרת חישובי
לירות־דולרים כי המחיר ( 170 פרוטה) שלקח
ממנו הרוכל עבור שתי אשכוליות
גבוה מזה המקובל בניו־יורק.

יגאל אלון, שחש באווירת העייפות משביתה
של 1400 השובתים, ניפגש עם
מנהל. הטכניון, רב־אלוף יעקוב דורי, לשיחה
מושכת, שב לסטודנטים השובתים,
ייעצם להפסיק את השביתה. בינתיים פנה
רטנר שנית אל יעקוב דורי, והוציא ממנו
הבטחה, כי ביצוע סעיף התקנון הקפדני,
ששימש כעילת השביתה, ייעשה ב״עין יפה
וברוח טובה״.

ו• את חילופי המיכתבים המרירים בין
הנהלת תיאטרון אוהל לבין מבקרו התיאטרוני
חומצתי של הארץ, ד״ר חיים
גמזו, סיכם האחרון בהצעה מחדשת:
״אם ההצגה הבאה של אוהל תר,יד, גרועה
כמו מתחת לגשר, אדפיס את ביקורתי
עליה במיסגרת שחורה!״

המנצח האמיתי לא היו שני אלופי
מילחמת העצמאות (אלון ורטנר) ,כי אם
רב־אלוף מילחמת העצמאות (דורי) .למע שה
נוצחו הסטודנטים לאורך כל הקו, ויצטרכו
ללמוד גם להבא לפי תקנון מחמיר,
החורץ את דינו של סטודנט, אם ניכשל,
במיקרים מסויימים, אפילו בבחינה אחת.

* יגאל אלון סבל מפצע ישן ברגלו.
ונזקק מדי פעם לתקופות הבראה.

״העולם הזה״ 894

לגיונרים הרוגים:

שני חיילים הרוגים של הלגיון הערבי,
צבאו של חוסיין מלך ירדן, לאחר
קרית אש עם חיילי צה״ל שהפתיעו אותם, בגיזרת ביתר שבגבול ישראל־ירדו.

• 1יותר מתונה היתה דעתו של הרשם
אכיגדור אריכא, שחזר מסידרת תערוכות
בארצות סקנדינביה. כי בשוודיה
גילה אריכא חדשה מדהימה: המבקרים
לאמנות במלכה הצפונית מקבלים משכורת
ממשלתית — כדי שלא יוכלו לשחדם.

הצלחות
המעופפות

מסידרת הפטפתים 1־ ?$זומ 80
7 2 0־ 3ק

את ״הצלחות המעופפות״ בסידרת
הפטפונים 3-7ק-ץ א 80״מעיפים״
המנועים החדישים מדגם
-163$( 051.ו81 טז )6חמהוים פריצת דרך
בדור החדש של הפטפונים.

הנעה ישירה; מנוע מיוחד — ללא
מברשות עם בקרה בשיטת ס/ח;50
מנגנון מיוחד לדיוק המהירות
(סטרובוסקופ); ראש מגנטי ומחט
יהלום.

5 -7 3 0ק

הישג טכנולוגי זה של מעבדות ץ א 30
מעלה את הפטפונים מסידרה זו,
למקום הראשון מבחינת אורך חיי
המנוע, יציבות המהירות(ע״י בקרת
0״ז )58 ורמת הרעש הנמוכה
מהמקובל.
לבל אלו מתווספים עיצוב מרהיב עיין
והפעלה נוחה.

הנעה ישירה; מנוע מיוחד — ללא
מברשות עם בקרה בשיטת 0׳\ז;58
הפעלה ע״י לחצנים אלקטרוניים;
מנגנון מיוחד לדיוק המהירות
(דטרובוסקופ); זרוע משוכללת עם
מנגנון המונע החלקה(<3ח-81<811ו1ח;)8
ראש מגנטי עם מחט יהלום.

למבקשים את הטוב ביותר
פרסום רזיניקן רסאיטירא*

11*117ץ

הזד

מכוזבים

2205
ט ל טו הר הנעוק

מי הוא שבוי מילחמה ומי לא.

הדיון המתנהל מעל דפי העולם הזה
בשאלת טוהר הנשק מתעלם מעובדה בסיסית:
המדובר ביחס לאנשי גרילה, שפעו לותיהם
אינן כפופות לאמנות הבינלאומיות
הקשורות במילחמה. דעתי, שעלינו להקפיד
על טוהר הנשק גם במיקרה זה, אולם
בארץ ישנם רבים החולקים על עמדה זו.
האם אדם שרצח נשים וילדים, והרים
לאחר מכן את ידיו, זכאי ליחס של שבוי-
מילחמה? יש פנים לכאן ולכאן.
אני מציעה לפתוח בוויכוח בשאלה זו,
כדי שתישמענה כל הדעות.
שלומית ל,רגר, פתח־תיקווה
6מדור המיכתבים ופורום העולם הזה
פתוחים בפני הקוראים — גס בנושא זה.

ל א 3גין, דאפרס
על כלבים
ודעת־קהל.

ואנשים,

מישאלים

מפעם לפעם עורכים אנשי סקר־דעת־הקהל
שלנו מישאלים, ושואלים את האזרחים
את מי הם מעדיפים: את מנחם
בגין או שימעון פרם? כדי להיפטר מהנוד־ניקים
משיבים הנשאלים 45 :אחוז בגין,
38 אחה פרם ...או להיפך, בהתאם למזג-
האוויר ולמצב העיכול שלהם. אחדים אפילו
מעמידים פנים שהם רוצים חצי־אחוז
אריק שרון, ואפס אחוזים פלאטו שרון.
הכל הבלים, כמובן. מניין אני יודע?
ובכן, לפני כמה ימים פירסמתי מודעה
בעיתון בזו הלשון :״שמונה גורי־בוקסר
מקסימים מחפשים בית חם״ .הטלפון שלי
לא חדל לצלצל מיום שישי עד יום שישי,
משחר עד חצות־ליל. עכשיו אני יודע מה
רוצה עם ישראל )1( :גורי־בוקסר )2( ,גזע
טהור )3( ,זכרים )4( ,ובחינם.
מישהו חושב שהיו טורחים לצלצל אלי,
אילו כתבתי במודעה ״שמונה בגיגים״ או
״שמונה פרסים״?
יוסך שריק, תל-אביב

רזית, שנשמעו באחרונה נגד ציר־הפרלמנט
הרדיקלי לאמבראקיס. כמה נציגים של הימין
בבית־הנבחרים שלנו מתארים את
לאמבראקיס כ״עיוכר יוון״ ,המפיץ דיבתה
רעה בין האומות.
לאמבראקיס מואשם, למשל, שהוא מחלק
בין עיתונאים זרים תזכירים על התארגנו־יות
פוליטיות ואנטי־דמוקרטיות בצמרת
הצבא והמישטרה. לפי הטענה, אין הוא
פוגע רק בגנראלים, אלא מגיע עד קולונלים
ואפילו קפיטאנים.
צירי הפרלמנט המשמיצים מדברים על
״גייס חמישי״ ,של ״עוכרי יוון״ ,המוכרים
את כבודה של המולדת מוקפת־האוייבים.
עלי להזהיר בכל כובד־הראש, שאם לא
יחדלו האדונים ההם לחלק ציונים לפטריוטיות
של לאמבראקים — הם מתירים
את דמו, וההיסטוריה, אל נכון, עוד
תשפוט אותם.
גורלו של לאמבראקים אינו חשוב. מה
שחשוב הוא מה יעשו הקולונלים, כאשר
לאטבראקיס ייעלם מן הזירה. אני מפציר
בכל בגי יוון להאמין, שהתחנה הבאה של
הקולונלים היא אתונה — מי יודע, אולי
עוד לפני סוף .1967
עם אחד מקוראי העולם הזה סבור ־שאני
׳מטורף, ומה שאני כותב כאן הוא לכל
היותר רעיון טוב לתסריט — הצדק איתיו.
יש לי אפילו הצעת־שם לסרט.2 :
יואב ל,רני, לונדון

שיח מומחי
בעיקבות הסיפור במדור ״אנשים״
(״העולם הזה״ ,)2203 על הצעתו
של יעקוב חלפון, לסייע לנשיא
ג׳ימי קארטר במסע הבחירות
לנשיאות ארצות־הברית.

כתבתם שהמילטון ג׳ורדון דחה את הצע

באדיבות, באומרו :״אנחנו מומחים ב
עניין
הזה הרבה יותר ממך.״
האמת היא, שקיפלתי מיכתב מהימילטון

באוזני גוש אמוזיס פיתרון מורה.

מהפכני לבעיית אילון־

יש לי רעיון שיספק את כל החוגים
בעם ׳ויימנע פינויו של ישוב. על אנשי

יעקב חלפץ
״אנחנו מומחים״

מאוזן :
)1מאיים ; )5יישוב בגליל ; )10 רסיסי־בוקר;
)11 מטבע ישראלי (ר״ת)! )13
״־בשר, שמן ; )14 היה אלוף בצה״ל
(ש״מ); )15 מן ההורים; )16 סיום; )18
מידת־יבש עתיקה ; )20 מילת־ברירה ; )21
ירושת עם ; )22 רשע> )24 ארג דק ויקר ;
.)25 קידומת הולנדית ! )2שכונה ליד ירושלים;
)28 גוש־עפר; )30 כיצד? )31ה עור
העליון בנעל; )32 כלי המשמש ל קציר;
)34 אנוכי; )35 ניסיון רב; )38
ידידו הטוב של האדם ; )39 מושת על כל
אזרח ; )41 ענף ; )42 עוף־טרף ; )43 נישא;
)45 מונארך ; )47 מינחה ; )48 תחום ; )50
הבן שלהם; )51 מילת־זירוז (הפור); )52
מתגורר; )54 ציר הדלת! )57 חווה חקלאית;
)61 שאין נשמה באפו; )62 קיבוץ
בצפון! )64 חס־וחלילה (ר״ת); )65 אסורים;
)66 נצח; )67 סימן הכפל; )69
איש המארינס )70 :הוציאי את הלחם מן
התנור; )72 עוף־טרף; )74 נגן בכלי-
קשת; )75 משא־ומתן (ר״ת); )77 בחיפזון;
)78 אבן טובה; )81י מן החושים!
)83 ריקבון; )85 סוללת־מגן; )86 שביב;
)88 נהר באיטליה ; )89 התרשמויות ; )91
מיקווה־מים ענקי! )93 מכלי השחמת;
)95 בלעדי )96 :בן־אדם; )98 אביון!
)100 מיקצב אמריקאי בשנות ה־ 20׳! )102

ג׳ורדון, המודה לי על התוכנית ששלחתי

זהב )103 :ישן )104 :אצילה אירופית
; )105 עץ נוי ממיישפחת המישיים.

יעקב חדפדן,

מאונך :

)1שיח קוצני; )2מנעול פטנטי; )3
מענית )4 :גרו יאיר (ר״ת 6מרושע ;
)7נפח רוחו; )8שן הפיל; )9מין נשק
קר )12 :הגיד; )15 האטמוספרה מלאה
בו; )16 בן־צבע; )17 מעשה מיקלעת;
)19 מין גביע ; )20 להבה ; )21 פירושים ;
)23 אביון; )24 קול הצאן! )2יישוב בארץ;
)27 בת־קול; )29 יחידה בכרם;
)30 התאגדות; )33 שיש בתוכו )34 :שיח
ירוק-עד ; )36 עצם הדבר ; )40 תרופה ;
)41 בתוכך )44 :לא מבריק! )46 מבלה
את הלילה ; )47 עצם בפה ; )49 מן הצבעים;
)50 אולם )53 :יושב בארץ; )54
קיבוץ בצפון ; )55 בה דורכים את הענבים ;
)56 הרגיש; )58 דיבר; )59 שבועה חמורה
; )60 כלי המשמש באח ; )62 מזל ;
)63 חיוני לקפיצה־לגובה )66 :קיבוץ בשומרון
; )68 כינוי לציון ! )71 רחש הגלים ;
)73 חרסה ; )76 מהלך בשחמת ; )77 בה־מת־עבודה
; )79 קורה גדולה ; )80 כעס
גדול ; )82 מעופף ; )84 האזנה דרוכה ;
)85 עליך לחיות! )87 כינוי; )90 תבלין
נפוץ )92 :עצם ; )94 רפואה ; )96 חבלה ;
)97 מידת־אורך קדומה; )99 וזיר; )101
ממצבי הצבירה ; )102 פור בלי סוף ; )103
עוף־טרף.

שרותי בחירות ישראל, תל־אביב

הגיון עקו ם
על תוכניתו של שר־האוצר, הידוע
כתומך בהתנחלות־רבתי בשטחים
הכבושים.

רלך הלינגר
ברוש הרב
גוש־אמונים להחליף את שם ההתנחלות
מאלון־מורה לברוש־הדב, למשל. שהרי
אין פסק־דין האוסר על ישוב בשם זה
להתקיים על פיסת קרקע כלשהי.
ה. רלף הלינגר, מהנדס, תל־אביב

יש-הגיון בתוכנית הכלכלית של. ייגאל
הורביץ: המשך ההתנחלויות נעשה לבטח
במיסגרת הגברת הייצוא. ומי יכול למתנגד
לכך?!
גורי קרביין, חיפה

הצהדחל כו רחדשה
בית לאומי לפלסטינים.

רעיון ט 31לתס רי ט
על הגייס החמישי באתונה ועל
עוכרי״יוון המשמיצים.

אני מבקש להגיב על התבטאויות חמו־

לפני כמה שבועות (ב־ 2בנובמבר) חיל
יום השנה להצהרת־בלפור ההיסטורית. בהתחשב
בהתפתחויות הפוליטיות בארץ ו־בארצזתחזברית,
אני מציע לפרסם הצהירה
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 2205

שוש
דולר׳ עפי ברוח
רק מעט ידוע בישראל על רוחב הביס שמגלה חברת
״אל על״ בביזבוז בספים בחוץ־לארץ. כבר נאמר לא
אחת, כי עלות החזקת מישרדי ״אל על״ בחוץ־לארץ
עולה יותר מאשר משכורות הטייסים. השאלה היא,
מדוע חברה המסובסדת על״ידי משלם המסים הישראלי
חייבת להמשיך בהחזקת מישרד בגון זה שיש ל״אל על״
בשטוקהולם ן מישרד שלא נוצר אלא בדי לספק תעסוקה
לפקיד בביר, וזאת במחיר של 2 — 1.5מיליון
דולר לשנה. במונחים של בסף ישראלי, פירושה של
הוצאה זו הוא תשלום משכורות בסך 50 מיליון ל״י
לפחות.
ל״אל על״ קו טיסה לקופנהאגן. קו זה יבול היה
להוכיח את עצמו בדיווחי, אילו לא היה המישרד
בשטוקהולם מוטל על עלות הקו באבן־ריחים.
קיומו של מישרד שטוקהולם, החסר בל תעסוקה
של ממש, למרות התואר ״מישרד ראשי״ הריהי בדיחה
חלמאית, שעולה בספים מרובים.
בל העבודות הקשורות לתיפעול הקו קופנהאגן —
תל״אביב מבוצעות על־ידי עובדי מישרד ״אל על״ בקופנ־

האגן, אולם האיש היושב במישרד זה והנושא בתואר
״מנהל מסחרי״ כפוף למרותו של פקיד בביר נוסף,
מר ואגנהיים, הנושא בתואר ״מנהל כללי״ .תפקידו
היחיד של ואגנהיים הוא לפקח על עבודתו של מישרד
קופנהאגן; משמע: כל הניירת הקשורה לטיסות ״אל
על״ חייבת לעבור תחילה לשטוקהולם, ורק לאחר
אישורה על־ידי המנהל הכללי מוחזרת הניירת לקופנ־האגן.
לצורך
פיקוח קיים, כידוע, מישרד ראשי בישראל,
ולעבודת החלם הנעשית בשטוקהולם יש מטרה אחת
ויחידה: לבזבז את בספי ״אל על״ לשם קיומו של
מישרד ראוותני שאין לו תפקיד של ממש.
בבר בשנת 1974 המליץ המבקר הפנימי של ״אל
על״ על חיסולו של מישרד ״אל על״ בשטוקהולם. אך
לחצם של עובדי הצמרת של החברה מנע סגירת המיש־רד,
וזאת מחשש שהדבר ישמש תקדים לסגירתם של
עוד בתריסר מישרדים ברחבי העולם, שאין להם תפקיד
(ולא קו טיסה) ,ושבל קיומם בא לצורך מתן
מישרת־חו״ל לפקיד בביר.
בדי להבהיר הדברים יש להוסיף, בי ״אל על״ אינה
מוכרת במישרין ברטיסים לנוסעיה. בהתאם לחוקת

והר הוויכוח סהנשק)
של אישי ציבור בנגד גזר־דינו הסופי של ברנס. אפשר
גם להביא מיקרים של גזר-דין מוטעה, כמו ״פרשת
טוביאנסקי״ .ותקצר היריעה).
(ד) ואלה הספקות שהעלינו: הזכרנו העובדה
שפינטו הורשע באשמת רצח על-פי עדות־יחיד של
קצין, שהעיד, כי הנאשם סיפר לו על הרצח. גם אם
איננו מישפטנים, אנו מבינים בי מדובר בהרשעה על
בפורום
״העולם הזה 2201 נתפרסמו תגובותיהם
של מר גנות ומר קוקס על מיבתבנו הגלוי לפרופ׳
אפריים אורבך (״העולם הזה״ )2199 אפשר שתמצי-
תיות מיכתבנו גרמה לאי הבנות. נבהיר ונענה להשגות :
מיבתבנו הופנה לאיש״רוח ולא למישפטן. מטרת מאמרנו
לא באה להציבנו באינסטנציה מישפטית המזכה
את פינטו או מרשיעה צד אחר. פנינו לאיש־רוח שהטיח
מלים פוגעות ומבזות ברמטב״ל (בסמכות צב־אית־שיפוטית)
מתוך נקודת מוצא מוסרית. ראינו חובה
לעצמנו להתייחס לנקודת מוצא זו. פתחנו מאמרנו :
״במי שהיו תלמידיו ...אנו מקווים שיישמע גם קולנו״.
לא פסלנו השמעת עמדה אחרת. ביקשנו שיותר לנו
להציג את האמת והצדק גט מנקודת הראות שלנו.
(א) טיעוננו התמקד בשאלת המוסר הכפול של פרופ׳
אורבך וחבריו: מדוע לא נקטו אותה לשון חריפה
בלפי בית־הדין לעירעורים, שמצא לנבון להפחית מעונשו
של פינטו, ועשו בן רק בלפי הרמטב״ל. לשאלה
מוסרית מובהקת זו מתפרץ המישפטן קוקס בסימון
פסקני וחד :״באשר בית־הדין הצבאי יושב על המדוכה
בעירעור וממצה בל נימוק אפשרי לקולא, כדי להפחית
בעונש מ־ 12 שנות מאסר ל 8-שנות מאסר, הרי על פי
כל הגיון ומידה, העונש סביר והולם את חומרת העבירה.״
שימו לב לסימון :״על פי בל הגיון ומידה״.
אין הגיון אחר ולא ייתכנו שיקולים אחרים ...כה פסק
המישפטן קוקס. אבל קוקס יודע, שיש לרמטב״ל סמכות
חוקית לשקול את העונש. מכיוון ששיקול דעתו הפסקני
של קוקס קבע נחרצות ש־ 8השנים שחרץ בית־הדין
הן העונש המתאים ״על פי כל הגיון ומידה״ ,הרי
שבהבל פיו שלל בבר את זכות הרמטכ״ל להפעיל שיקול
דעת אחר. אם אבן היה לרמטב״ל שיקול דעת שונה,
יש בכך, לדברי קוקס ,״טעם לפגם ומקור לתמיהות״.
שאלתנו פשוטה: האם בשלילתו של קוקס את
זכות-הרמטב״ל להפעיל שיקול דעת נוסף, אין משום
פגיעה בסמכות שיפוטית ן האם בכך אין ״טעם לפגם
ומקור לתמיהות״ מצידו של מישפטן צעיר! איננו מיש־פי
הודאה, כביבול, שלא בין כותלי בית־המישפט.
פטנים ולא התיימרנו להציג עצמנו כבאלה. הצגנו שאלה
וזו הודאה שאינה נתמכת בסיוע כלשהוא...
הצגנו את העובדה שפינטו הורשע על״פי עדות
באשר למוסר הכפול של פרופ׳ אורבך וחבריו. שאלה (ה)
זו טרם זכתה למענה. יתר על כן: עולה שוב שאלת
יחיד של ״קצין קנאי בעל עבר מפוקפק״ .לקוקס נרהמוסר
הכפול — והפעם של קו ק ס: במישפטן הוא
אית עמדה זו ב״הטלת רפש״ באותו קצין צנחנים.
מכבד רשות שיפוטית אחת ומביע הסתייגות מסמכות
הבה נדגיש: גירסת פינטו בדבר יחסי האיבה והתחרות
שיפוטית אחרת.
בינו לבין אותו הקצין היא האמת שלו. נתאר לעצמנו
סיטואציה היפותטית: יריב של הקצין של קוקס קינא

בו וידע על באר, שאליה הוטלו גוויות כפותות של
(ב) טענה אחרת שהשתלבה במסכת טיעוננו ה מרכזי
היתה — התנערותם של מבקרי הרמטב״ל מעיסוק
כלשהו בנושא החנינה בכלל. שאלנו :״אם אתם
בל בך להוטים אחרי מוחלטותם של פסקי־הדין ה־מישפטיים,
מן הדין היה שתיאבקו נגד רעיון החנינה
בכלל.״ שאלה זו מוחרפת בעקבות עמדת־קוקס, ה מקבל
פסק-דין של בית-דין לעירעורים בסופי ,״על-פי
בל הגיון״ .לא שמענו את קוקס ואת שאר מבקרי
הרמטב״ל משמיעים דעתם זו, באשר זבו רוצחים אחרים
בפריים. באשר שמע אותו יריב מפי הקצין קוקס על
לחנינה...
מיקרה של שני לבנונים שהרג מתוך הגנה-עצמית, חשב ב מישפטיים, בפרטים אבן עסקנו במאמרנו

לעצמו
שאפשר לטפול עליו את רצח הכפריים. הולך
הצגת ספקות על הרשעתו של פינטו. לצערנו, הבין זאת
אותו יריב ומספר למפקדיו, כי שמע מן הקצין קוקס
קוקס בחדירה (״פלישה״ בלשונו) לתחום עיסוקו. אילו בי רצח, חנק והטיל גוויות לבאר. והקושיה: במיקרה
קרא דברינו היטב והבין את נקודת המוצא שלנו, היה
שבו ההאשמה מבוססת רק על עדות שמיעה עקיפה
מבין מה מגמתנו: גם במי שמוסמכים במדעי הרוח
של קצין קנאי, שנזכר בדברים מאוחר, מדוע אין זה חריצת והיהדות (ולא בתחום המישפט) נהיר לנו בי
לגיטימי להטיל ספק בהרשעה שבזאת האם הטלת את לקבוע
דין של בית-מישפט אין בה התיימרות
רפש כסגן פינטו (גם הוא קצין צנחנים) מותרת ובחברו
העובדות שהיו לאשורן. הוא נקרא לקבוע לאיזו גירסא
אסורה.י האם אין זה צד נוסף של שאלת המוסר
הוא מאמין. יש כללי ראיות ויש שקילת עדויות ובו׳.
הכפול ן
אבל, ראוי שגם מישפטן במר קוקס יבין, כי מי שמטיל
ספק בפסק-דין ורואה בו ״שגגה״ אינו בבחינת מופקר

ודמגוג ופוגע במערכת המישפטית (כדוגמא :״הארץ״
(ו) הצגנו גם את העובדה שפינטו נאשם כי עשה
בהכרזתו :״שגגה יצאה מפי השופטת״ .או מאבקם

ציבור חובות, צריו דה1סיע
את האלימות המילולית

יאט״א היא חייבת למכור רק באמצעות סוכני נסיעות
מורשים. משמע: אפילו ברטיסי־טיסה אין המישרד ב־שטוקהולם
יבול למכור.

פרשת מישרד ״אל על״ בשטוקהולם זכתה השנה
לפירסום, ב״הארץ״ וב״על המישמר״ .נוכח המצוקה
הכספית של ״אל על״ מן הראוי היה להסב את תשו-
מת-ליבו של שר התחבורה לפרשה מוזרה זו.
מאחר ואין ל״אל על״ קו טיסה לשטוקהולם, ואין
בל כוונה לפתוח קו בזה בעתיד הקרוב או הרחוק,
מן הראוי היה למליץ על חיסולו המיידי של המישרד
ולהעביר את תפקידיו או למישרד הראשי בתל-אביב או
למישרד העושה את המלאכה הממשית בקופנהאגן. את
מישרות המנהל הכללי והמנהל המסחרי יש לאחד.
אין צורך בשני מלבים, שאחד עושה את המלאכה
והשני תופר את בגדי המלך ועושה רושם באילו שיש
הצדקה לקיומו.
את מיליוני הדולרים ניתן לנצל בצורה יעילה יותר,
תחת תשלום שבר־דירה למישרד מפואר במרכז העיר
ותשלום משכורות בהתאם לרמה הנהוגה בשוודיה,
שהיא גבוהה יותר מזו הנהוגה במערב־גרמניה ובאר״
צות־הברית.

ב ו?׳ זהבי, עו טו ק הו ד ם

המעשה יחד עם שניים מחבריו, שעה שההרשעה היא
כלפיו בלבד (נאשם אחד זוכה, והאחר בלל לא תועמד
לדין) .האם אפשר שהוא נותר לבדו והצליח לחנוק
ארבעה אנשים ז בעינינו זה לא סביר.
(ז) ולעניין ההבדל בין מערכת המישפט הצבאית
המחמירה, למערכת המישפט האזרחית המקילה: כתבנו
זאת בעיקבות מאמר של מישפטן בשם דניאל הופר
ב״מעריב 28.9.79 בעיקבות זאת, פירסם פרופ׳ פלר
ב״מעריב 12.10 מיבתב-גלוי לנשיא בית־המישפט
העליון, לשר״הביטחון, לשר־המישפטים, לפרופ׳ יצחק
זמיר. במיכתבו מבקשם פלר להפריך האשמה זו. איש
מהם טרם עשה בן.
אנו מקווים שהעלאה חוזרת של שאלה נוקבת זו
על-ידינו, מעל דפי ״העולם הזה״ ,תעיר את מבותביו
של פרופ׳ פלר להשיב מענה לשאלה מהותית גחשובה
זו. באותו עניין: הופר סבור כי בית-מישפט אזרחי
עשוי היה לזכות את פינטו כליל (בבית״הדין הצבאי
גרמו ״נסיבות הספק״ רק להקלה בעונש).
(ח) ולעניין מכונת האמת: במאמרנו המקורי קישרנו
בין מיקרה-פינטו לבין פרשת הרס״ל שהזין את
המחשב הצה״לי בבינוי גנאי לרמטב״ל (לצערנו, דווקא
עניינו של הרס״ל קוצץ, אולי משום שנראה לעורך
״העולם הזה״ בבלתי״חשוב) .הקישור שעשינו היה
נחוץ: לדברי אותו רס״ל, סירובו להיבדק בפוליגרף
גרם להרשעתו.
(ט) במיבתבנו לפרופ׳ אורבך שאלנו: כיצד יכול
היה לפנות לפינטו להודות באשמה ולוותר על ה־המתקה,
שעה שפינטו טוען בעקשנות לחפותו. השאלה
בעינה עומדת: האם פנייה כזו מוסרית!
(י) ומכיוון שיצאנו למאבק לא במישפטנים אלא
באנשי־רוח, אנו רוצים לסיים בשאלה ציבורית: קוקס
אינו מקבל כמובנת מאליה את השמעת קולנו בשאלה
מישפטית (למרות השלכותיה הציבוריות) משום שאיננו
עורכי-דין. בך אינו נוהג כלפי פרופ׳ אורבך
וחבריו, הקרובים לו בדעה. האם אין כאן שוב שאלה
של מוסר בפול ! האם גישה זו נכונה ! האם אין זה
מתפקידם של אזרחים המגלים מעורבות בענייני ציבור
להשמיע קולם !

(י״א) לבאן מתקשר סיגנונו האלים של קו ק ס:
הוא משבץ בייטויים תוקפניים במו :״מסכת חבלים״,
״חרש, שוטה וקטן״ ,״רעיונותיהם השטחיים והרדודים״
ובו׳ .באשר השתמשנו בדגם של ״הבל לעומת אחד״
(המוכר אצל חז״ל) משוכנע קוקס, המומחה ללשון,
שזהו תחביר לקוי. ומה שחמור — הוא פוסק בהכללה
:״אינם מסוגלים לנסח מישפט פשוט מבלי להפוך
את הגיונו הפנימי.״ בצד ביטויים תוקפניים, נוקט
קוקס בשיטה אחרת של אלימות מילולית: הצגת
היריב לוויכוח בקוריוז קומי, בדי להמעיט מערך טיעוניו
הענייניים.
ידענותו המישפטית מקנה לו, מן הסתם, סמכות
גם בענייני לשון, שירה וגם בענייני היסטוריה. את
השוואת פינטו לדרייפוס הוא מכנה ״בורות היסטורית
אלמנטרית״ (לבל בר־בי־רב היה ברור, שהכוונה חיתה
לסיטואציה שבה קצין מורשע בשל עדות של קצין
קנאי) .אולי יתמיה אותו לדעת שזכינו בשני פרסים
ספרותיים, ושהסופר א.ב. יהושע היה זה שהמליץ על
קבלתנו לאגודת הסופרים העבריים...
נראה לנו שציבור תרבותי, הרוצה בהמשך קיומם
של חופש הדיבור והדעה, צריך להוקיע אלימות מילולית
מסוג זה. הבה נישמר כולנו מן הגישה האומרת:
זו דעתי — ואני מקבל רק אותה. נבבד-נא את יריבינו
ונשמור על טוהר הוויכוח, בדיוק בפי שאנו רוצים
בטוהר הנשק.

הרצלובלפור חקק• ,ו־זשל׳ם

מדוע הארכיטקטים קוני רהיטי
דוקא בבית מ ר סי
כי דווקא הארכיטקטים יודעים, שהכל מתחיל בחדר
כי כל ארכיטקט מנוסה יודע עובדה פשוטה: בבית מרס
השינה, דום ״מוצלח״ — הוא תוצאה של מנוחה שלמה
ן על 4קומותיו הוא ימצא את מבחר הריהוט המיובא
ושינה עריבה בחדר שינה מעולה. מרס מציגה מבחר
הגדול בישראל,כשהוא מוצג בהרחבה על שטח של
עצום של כ־ 100 חדרי שינה משגעים המוצגים
10,000מ״ר.
ב־ 2הקומות הראשונות עומדות לבחירתו עשרות מערכות ישיבה בשלמותם בקומה השלישית. כל ארכיטקט יעיד, כי לכל דירה
ולכל כיס ניתן להתאים את אחד מחדרי השינה האירופיים של
סלוניות מהודרות של מיטב יוצרי אופנת הריהוט באירופה:
מזנוניכן לעשרות בסגנונות שונים; פינות אוכל מרהיבות, וריהוט מרס. המיטות הזוגיות מעוצבות בצורה מהודרת עם מסגרות
מעץ, מתכת ועוד, ובשלל גוונים המתמזגים בצורה מרהיבה עם
משלים כפינות סטריאו, בארים למשקאות וכר.
מערכות הטואליט והאיפור, ועם ארונות הקיר רבי־התכולה.
כן לרשותו שפע אביזרי פירזול ביעד רהיטים בקומה הראשונה.
כי אף ארכיטקט מנוסה לא יתפשר עם ״כמעט״ מטבח
^ • מושלם, ביודעו, שהמטבח הוא ״לב הבית״ .בקומה
הרביעית בבית מרס מוצאים הארכיטקטים מטבחים
^ 4חדישים ומשוכללים, קומפקטיים או מרווחים העושים
את השהייה בהם לחגיגה אמיתית.
המטבחים מוצגים בשלמותם בשפע של סגנונות וגוונים;בעץ
טבעי, בפורמאיקה בשילוב בייץ, בעיצוב כפרי, אלגנטי או
אולטרה מודרני.

רהיט קוני ם ב

כי אין כמו הארכיטקטים להכיר בדרישות ״הדור
הצעיר״ לחדר צבעוני, שובב ומרווח. חדר נוער,שאפשר
^ .ל ״ כייף ״ בו, ללמוד ולארח חברים. עשרות חדרי
4 1נוער מוצגים בקומה הרביעית על כל אבקריהם
ושכלוליהם. מיטות נוער בצורת מכונית; ספריות לנוער בשילוב
עם מערכות סטריאו; מיטות דו־קומתיות מעניינות, שולחנות
כתיבה מיוחדים, ועל כל אלה הצבעים, העיצוב והגימור המעולים
הם השובים את ליבו של הארכיטקט הקפדן.

ש בד ה.

המירשם למסיבה
מוצלחת מוצלחת!!!

3035
סאאוא
טיים־דק קסטות

תם־50ב־1.נ< א.0ו_ו0ק* 4
תם־35־סנ<**
המוסיקה רועמת
התופים קורעים
רינה מזיזה ת׳תחת
דני את רגליו מרים
״ניקו ״ לא עייף אף פעם
״ניקו״ מנגן בלי סוף
״דיסקו־גיקו״ זה הטעם
״דיסקו־ניקו״ עד אין סוף!

הרסיבר שלא רק נראה טוב— אלא נשמע הרבה
יותר טוב! אין לו מתחרה במחיר ובוודאי לא
בחידושים המיוחדים של קונצרן <0ואוא יפאן.
עוצמה 715:וח , 2x1577 רג!שות מקלטעט.2.0
<1<0 3035 ווא — יחידת מוסיקה נהדרת.
דרוש שישמיעו לך אותה בבל חנות סטריאו
מקצועית.

חשוב לביס שלך ן
בדוק והשווה א ת מחירי המכשירים עם המתחרים
לא תמצא עיסקה יותר טובה בסטריאו. נקודות

ם י־ם ל

המפיצים: צלילי גיתית בע״נו,
ירמיהו ,46 תל־אגיב, טל׳ 445121

112

העולם הזה??05

0311*1)11111
פרק נוסף בסידרה
השלטת בפד תחומי ה ח

פני כמה חודשים התעוררו תושבי
) מדינת־ישראל משנתם, ומצאו את עצמם
לפני תופעה חדשה ומאלפת. עיתוני-
הבוקר בישרו להם כי שורה ארוכה של
מוצרים, בכמה ענפים של מוצרי־צריכה
בסיסיים, התייקרו בן־לילה באחוזים רבים.
המוצרים שהתייקרו — בעיקר מיצרכי
מזון — מייוצרים בכמה בתי־חרושת, בסקטורים
השונים של המשק. המיפעלים
והחברות, אשר ייקרו את מוצריהם בה
בעת, הגיעו להסבם מוקדם לא רק באשר
לעיתוי העלאת המחירים, אלא גם — והדבר
חמור לא פחות — באשר להיקפה
ולגובהה.
בציבור קמה זעקה, ושר התמ״ת, גירעון
פת, נאלץ להגיב. הוא טען שינסה לאלץ
את המיפעלים לחזור בהם מהעלאת המחירים,
ואף הזהיר שיחזיר שורה ארוכה
של מוצרים לרשימת המוצרים הנתונה
תחת פיקוח על המחירים.
מובן שדבר מכל אלה לא נעשה. ההסתדרות,
האמורה להגן על הצרכנים מפני
שרירות ליבם של הקפיטליסטים הנוראים,
הקימה אף היא קול זעקה, אך השתתקה
עד מהרה: בדיקה שיטחית העלתה שחמישה
מתוך תישעת המיפעלים, שהעלו
את המחירים, שייכים להסתדרות.
כיוון שטענות, זעקות ואזהרות מצד מח*
ליטני הדרג הפוליטי אינם מפחידים במיוחד,
כשאינם מלווים במעשים, אימצה
לה מאז התעשייה הישראלית מינהג קבוע,
ומדי כמה שבועות מתבשר הציבור על
שורה של מוצרים שמחיריהם עולים במועד
ובשיעור הנקבעים מראש על־ידי
בעלי המיפעלים. רשימת המוצרים הנתונים
לפיקוח היא קצרה למדי, והתוצאה של
תהליך זה היא שהוועדה לפיקוח על המחירים
נאלצה להעלות את מחיריהם של
המוצרים הנמצאים תחת פיקוחה, בעיקבות
עליית־המחירים הכללית.

כך, למשל, איבדה הממשלה לחלוטין
את השליטה כמהירים במשק:
אין היא שולטת במחירי
הכסף ובקצב האינפלציה הנקבעים
על־ידי מחליטני הבנקים, ואין היא
שלטת במחירי מוצרי התעשייה,
הנקבעים על-ידי מהליטני התעשייה.
תופעה
זו ידועה בלשון הכלכלנים כקרטל׳
או אוליגופול* .בארצות־ה״ברית ו*
שילטונן של כמה חברות גדולות במחירי
ענף מסויים, על־ידי הסכם ביניהן,
המונע תחרות.

את הרכב השיפבה
הכוח שלה

עלים וחברות לצורך שליטה על המחירים,
ואיש הישר בעיניו יעשה.
אם עד כה יכולה היתה הממשלה לפקח,
לפחות להלכה, על רמת המחירים של מוצרים
רבים על־ידי פיקוח על מחיריהם
של כמה מוצרים חיוניים (ומעט מאד השתמשה
הממשלה באמצעי זה) ,הנה עתה
באה תוכניתו הכלכלית החדשה של שר-
האוצר, ומונעת גם אפשרות זאת. רק
מחירי התחבורה הציבורית והלחם נשארו
בפיקות הממשלה. עתה מופקר המשק לחלוטין,
ללא שום הסוואה, ובלי תנאים,
לשרירות ליבם של כמה יצרנים גדולים
בכל ענף, הקובעים את המחיר מתוך הסכם
ביניהם.

כשם שמחיר הכסף נקבע עד־ידי
מאה מחדיטנים כשלושת הבנקים
הנדודים, בך נקבע מחיר מוצרי
הצריבה השונים, המיוצרים כישראל,
על־ידי במה מאות מחליטנים
מקרב כעלי־התעשייה מן הסקטור
הפרטי ושליטיה מן הסקטור ההסתדרותי.
יותר מכולם קובעים
הקונצרנים הגדודים, שבהם בא
לידי ביטוי כאופן ממוסד ורישמי
שיתוף הפעולה המלא בין ״המעמד
השליט״ ו״המעמד החדש״.

ספיר עם יעקב לווינסון
המרובע השולט במשק הישראלי
המחליטנים הכלכליים באים מאותן שכבות חברתיות שמהן מגיעים
גם המחליטנים האחרים, ורבים ביניהם נולדו באותן שכבות. כימעט כולם
אשכנזים, ותיקים בארץ או ילידיה. לא במיקרה הגיעו אל צומתי־ההשפעה
הכלכליים, בהם מתקבלות ההחלטות הגורליות לכלכלה הישראלית.
בפרק הקודם גיסקרו הבנקאים שבין המחליטנים — ואולי החשובים
שבכולם. היקפו של ענף הבנקאות והפיננסים בארץ הוא אדיר, ללא אח ורע
בעולם. מאה האנשים היושבים בהנהלות ובמועצות־המנהלים של שלושת
הבנקים הגדולים והחברות שבבעלותם שולטים בתשעים אחוז ויותר מענף
הבנקאות הישראלי. בתוקף מעמדם זה הם קובעים את המחיר החשוב ביותר
בכלכלה הישראלית — מחיר הכסף. גם אילו רצינו להניח שהממשלה מבקשת
ברצינות לנהל את כלכלת המדינה, לעולם לא היתה מצליחה לעשות זאת
בתנאים הקיימים, בלי שתניח את דעתם של הבנקאים ובלי שתבטיח להם
כי ריווחי־הענק שלהם לא ייפגעו.
בפרק זה נעסוק בקבוצות נוספות של מחליטנים כלכליים — האנשים
המקבלים את ההחלטות הנוגעות לגובה המחירים והרווחים, לגובה השכר
ולחלוקת ההכנסה הלאומית.

מאח

שיל גלה פ רנ ק ל

במדינות מעדב־אירופה אסור הדבר על פי
חוק. האמת היא שקיומו של החוק אינו
מונע מחברות־הענק בארצות אלה להגיע
להסכם ביניהן על גובה המחירים: אין
מגישים מישפטים רבים על הפרת חוק זה.
לעתים קשה להוכיח את האשמה, ובכל

מיקרה משתלם לחברות־הענק לשלם את

הקנסות המוטלים עליהן ובלבד שיוכלו
להעלות מחירים כרצונן, בלי לחשוש מ־מתחרותיהן,
המעלות מחירים באותה עת
ובאותם שיעורים.
אך בישראל אין נשמרת אפילו העמדת-
הפנים של ״התחרות חופשית״ .אין שום
חוק ממשי האוסר על התאגדותם של מים־
מזון וטבק
^ גאל הורביץ עצמו הוא אחד ה-
מחליטנים הגדולים של ענף החלב ומוצריו.
ענף זה חשוב במיוחד בארץ, בגלל
מחירי הבשר הגבוהים, כאשר שכבות רחבות
של האוכלוסיה משתמשות בחלב ובמוצריו
כמקור עיקרי לאספקת חלבונים
למזונן.
!• יגאל הורכיץ נולד ב־ 1919 בישראל,
ומתגורר בכפר ורבורג. את הקריירה
שלו עשה בתנועת המושבים, במפא״י, ב־רפ״י
ובליכוד. מישפחת הורביץ היא בעלת
אחד משלושת מיפעלי־החלב־ומוצריו הגדולים
בארץ, הקובעים את כל המחירים
בענף זה: מיפעל טנא־נוגה. יגאל הוד־ביץ
שייך לאחת המישפחות הגדולות והמסועפות
של המשק והפוליטיקה הישראלית
(על כך — באחד הפרקים הקרובים).
• מיכאל שטראום קוא המחליטן
החשוב השני בענף החלב ומוצריו. הוא
תעשיין בן תעשיין, חבר חשוב בהתאחדות
התעשיינים ובעל מחלבות שטראוס ב־נהריה.

ספיר
עם כנו גיטר

ספיר עם מרק מושכיץ

שיתוף־פעולה פוליטי —

— ואי־תחרות כלכלית

(המשך מעמוד )13
! 9סגדו דויד הוא יו״ר מועצת ד,מנהלים
של תנובה, ומיכאל וינר הוא מנכ״ל
החברה.
ארבעת האנשים הללו קובעים את מחירי
החלב ומוצריו בארץ.
!• בענף הטבק שלטת החברה המונופו־לית
דובק. חברה זו נשלטת על־ידי בני
משפחת גהל — ,מרטין גהל, שנולד ב־
1904 בברלין ושעלה ב־ ,1934 ובנו זרח
גהל, שנולד ב־ 1946 בתל-אביב.
! 9מונופול קיים גם בענף הקפה. חברת
עלית שולטת בייצור הקפה בארץ, וקובעת
את מחיריו כרצונה: מחיר הקפה בארץ
עולה תמיד, גם כאשר מחירו בעולם יורד.
מיפעל עלית, שרכש את כל מיפעלי־הקפה
המתחרים, נוסד על־ידי מישפחות מושביץ,
פרומצ׳נקו וקופילוב.
9מארק מושכיץ, יו״ר מועצת המנהלים
של החברה, נולד ברוסיה ב־,1920
ועלה ב־ .1940 הוא למד בלונדון ובקנד
ברידג .,הוא היה נשיא התאחדות התעשיינים
ויו״ר מועצת־המנהלים של הבנק, הבינלאומי
הראשון, שעבר לאחרונה משליטת
רוטשילד לשליטת אייזנברג.
ענף הספנות הישראלי נשלט על־ידי
שלוש חברות ענק: צים, החברה הימית
להובלת פרי, ואל־ים, הנמצאת בבעלות
בנק דיסקונס.
חברת ציס שייכת לממשלה, לקרן היסוד,
להסתדרות ולמשקיעים הפרטיים, המאוגדים
בחברה לישראל. עד כמה אמיץ שיתוף
הפעולה בצים בין הגורמים הללו — על
כך יעיד המיקרה הבא: לפני כשנתיים,
בעת שביתת־הימאים הגדולה, התכנסה הנ הלת
החברה כדי לקבוע את מדיניותה
ביחס לשובתים. ההחלטה היתח קשוחה ביותר׳
ונגדה את מאמצי־התיווך של ההסתדרות.
אך בין המצביעים בעד ההחלטה
בהנהלת צים היו גם אדם רנד, חבר
קיבוץ עברון של השומר הצעיר, ואחד
מראשי הכלכלנים בתנועה הקיבוצית, וכחל
רפטור, מנהיג־פועלים ותיק, איש
אחדות־העבודה.
6מנכ״ל ציס הוא יהודה רותם, חבר
קיבוץ שדוודים. הוא נולד ב־ 1920 בפולין,
עלה לארץ ב־ 1926 ולמד בגימנסיה, הרצליה.
רותם ניהל את חברת־הספנות של
הקיבוץ המאוחד, והיה מרכז המיפעלים
הכלכליים של תנועת התיישבות זאת.
החברה הימית להובלת פרי שייכת לשני
שותפים, שזכו בעזרה ממשלתית נדיבה,
ולא בכדי: שכן יעקב מדידור ומידה
כרנר משתייכים למישפחת־המחליטנים
המסועפת והגדולה ביותר של המשק והפוליטיקה
הישראלית,
9יעקב מרידוד הוא יו״ר מועצת-
המנהלים של החברה. הוא נולד בפולין ב-
,1913 ועלה ב־ .1932 היה מפקד אצ״ל לפני
בגין, וח״כ מטעם תנועתשזחירות.
׳ 9מידה כרנר הוא מנכ״ל החברה.
ברנר נולד ברוסיה ב־ 1921 ולמד באוני-
ברסיטוז לונדון. היה פעיל בהגנה, ושירת
בצבא הבריטי. בדנר הוא גם שותפו של
הח״כ לשעבר, איש מפא״י דויד הכהן
בחברת־הדייג אטדנטיק, יחד עם יוסף
קרמרמן, חותנו של מרידוד.
הברת אל־ים היא בבעלות משפחת רקאנ־טי,
שלה שייך בנק דיסקונט. יו״ר החברה
ומנהלה הכללי הוא רפאד רקנטי, שבו
כבר דובר בפרק הקודם.

לגידי ם
וכל השא ר
ך* ענף הדכידיס קיים קרטל בין חמישה
מיפעלים גדולים, השולטים בענף
כולו. חלק עצום מתצרוכת הנייר הישראלית
מסופק על־ידי מיפעלי נייר חדרה,
הנשלטים על־ידי בנק דיסקונט, במועצת
המנהלים של החברה ניתן למצוא את כנו
גיטר (דיסקוננס, ריצ׳רד ערמון (בנק
הפועלים) ,אכא פרומצ׳נקו (עלית) ויהודה
ראש (בנק לאומי) .מונופולים
ואוליגופולים קיימים גם בענפי הצמיגים,
התרופות, האלקטרוניקה, השיווק החקלאי
והתחבורה הציבורית.
בין מחליטני הכלכלה הישראלית ניתן
למנות עוד כמה אנשים שידם בכל:
! 9עוכד כן עמי, נצר למישפחת דג-
קנר הביל״ויית עתירת-ההון, נולד ב־1905
בפתח־תיקווה. בן־עמי היה ראש־עיריית
נתניה, ומחזיק במחצית ממניות מעריב.
הוא היה פעיל בהגנה, וחלק נכבד מהונו
עשה באדמת אשדוד, בעזרתה האדיבה של
ממשלת־ישראל.
9יקותיאד פדרמן נולד ב־ 1914בגרמניה,
ועלה ב־ .1940 את הונו עשה בעבודות
למען הצבא הבריטי. פדרמן היה

ממייסדי קבוצת מיאמי, שאיגדה בעלי־הון
אמריקאיים וישראליים, מבעלי ישאסבסט,
והוא בעל הברת מלונות דן. אחיו, שמואל,
גם הוא מבעלי רשת־מלונות זאת.
9מישפחת סחרוכ ידועה דווקא בגלל
אחד האחים — יחזקאל סהר, מי
שהיה מפכ״ל המשטרה, והיה מעורב בפרשת
שורת חמתנדבים. אך שלושת ה אחים
האחרים -ישראל, אליהו ואה רון,
עוסקים בשורה ארוכה של עסקים,
החל בביטוח וכלה בקרקעות.
! 9אכרהם קליר, יליד רומניה, ש סיים
את לימודיו בצרפת, הוא יו״ר מועצת־

! 9מנכ״ל התאחדות התעשיינים הוא
פלג וזמיר, שנולד בישראל ב־ 1928 וש־למד
בבית־הספר הריאלי בחיפה ובוושינגטון.
תמיר הוא נצר למישפחת זאב ז׳בו־טינסקי,
והיה חבר אצ״ל.
תפקיד מקביל ממלאים אליהו איזק־סץ,
נשיא התאחדות האיכרים, שהוא גם
חבר מועצת־המנהלים של בנק המיזרחי
המאוחד, ואבנר כן ־י לן י, יו״ר איגוד
לישכות־המיסחר בישראל, איש עסקים ותעשיין
יליד תורכיה, בוגר תיכון גאולה.
אדירי־התעשייה, הבאים מן ״המעמד החדש״
,מתרכזים במיפעלים השונים של

ספיר עם שאול אייזנכרג וגולדה

ספיר כין אדמונד דה־ רוטשילד ומיכאל צור
ההון הזר מתווך בין המחליטנים
המנהלים של ארגמן, והיה נשיא התאחדות־התעשיינים.
אחיו, שמעון קליר, נולד
ב־ 1937 ברמת גן, והוא מנכ״ל ארגמן,
ארגטן, ארטקס וחבר מועצת־המנהלים ב אוצר
לתעשיה. שימעון קליר מתגורר בסביון.
עוד
אפשר להזכיר בין אבירי-ההון את
מישפחות פקר, גורביץ, מאיר, רוזוב, פיינ-
לוב, ורבות אחרות. אך לא כל מחליטני
הכלכלה הם מיליונרים גדולים. חשובים
לא פחות — ואולי אף יותר — הם אלה
הניצבים בצומתי-ההשפעה השולטים בכלכלה
הישראלית.
אחד ממוקדי־הכוח הללו הוא התאחדות
התעשיינים.
! 9נשיא התאחדות התעשיינים, אברהם
(״בומה״) שביט הוא אמנם תעשיין בן-
תעשיין — אך לאו דווקא מהגדולים שבהם.
הוא נולד ב־ 1927 בתל־אביב, ושירת ב-
פלמ״ח. שביט למד בקמברידג /והיום הוא
גם יו״ר לישכת־התיאום של האירגונים
הכלכליים.

המשק ההסתדרותי: כור, תנובה, המשביר
לצרכן ואיגוד התעשייה הקיבוצית.
91 נפתלי סלומנטל הוא מנכ״ל כור.
בלומנטל נולד ב־ 1922 בגרמניה, ועלה ב־
.1934 הוא החל את דרכו בסולל בונה,
וטיפס בהירארכיה ההסתדרותית עד ש הגיע
לרום־מעמדו.
מנכ״ל כור הקודם היה ח״כ (ש״י) מאיר
עמית, אלוף (מיל׳) .אחרים, התופסים
מישרות בכירות בכור, הם צכי צור,
אלוף(מיל׳) ישעיהו גכיש ואלוף(מיל׳)
כנימין ג׳יסלי. חברים חשובים אחרים
בהנהלת כור הם שכח אופיר, משה

כלה, איפר הימן, יוסף לוי וגוריון
מלצר.

כל אגשי
ספיר

ותר מכל אדם אחר, היה זה פינחס
ספיר שידע לממש עד תומו את

שיתוף־הפעולה הפוליטי שבין מפא״י והציונים
הכלליים, בתיווכה של ההסתדרות.

ספיר, כמיסגרת תפקידיו בממשלה!
,־זיה האיש שהוכיל שיתוף־
פעולה פוליטי ואי-תחרות כלכלית
לדפוס של שילוב ומיזוג כלכלי כין
הסקטורים הכלכליים השונים כמשק
הישראלי. ספיר יצר את ה־מרוכע
השולט כחלק עצום של המשק
הישראלי: הון ממשלתי, הון
פרטי, הון הסתדרותי והון זר.

תחילתו של התהליך היתד, בהקמת הבנק
.לפיתוח התעשייה, ב־ .1956 בייסוד הבנק
השתתפו ממשלת ישראל, בל״ל, בנק דיס־קונט,
בנק הפועלים, חברת העובדים והתאחדות
בעלי התעשייה, כאשר תוך זמן
לא־רב הצטרפו אליהם כמה בנקים אחרים,
ומשקיעים פרטיים מהארץ ומחו״ל. כוחו
של הבנק בא לו מכך שהעניק הלוואות
בריבית נמוכה ונוחה־בהרבה משהיו מוכנים.
הבנקים האחרים להעניק. לצד הבנק
נוצרה חברה להשקעות, שרכשה בעלות
או שליטה בכמה עשרות חברות ומיפעלים
במשק הישראלי. מנכ״ל הבנק הוא אב רהם
פרידמן, שעוד ידובר בו.
אך גולת הכותרת של המיזוג בין הסקטורים
השונים של המחליטנים באה
לידי ביטוי ביסוד קונצרן כלל ב־.1962
החברה הוקמה בעיקבות ועידה כלכלית
במיאמי, פלורידה, ביוזמת פנחס ספיר,
אז שר־המיסחר-והתעשייה. מייסדי החברה
היו הבנק לחקלאות (ממשלתי) ,הבנק לפיתוח
התעשייה, בל״ל, כור, סולל בונה,
בנק הפועלים, החברה המרכזית (בעלי הון
פרטיים בישראל — גורביץ, צימרמן,
טייבר, פקר ועוד) ובנק דיסקונט.
כלל, שנולדה מלכתחילה כדי למשוך
הון מחוץ־לארץ, הפכה לשדה־מערכה,
שבו נאבקו על השליטה שלושת הבנקים
הגדולים. ברגע זה מוליך דווקא בנק הפועלים,
שברשותו מעט פחות מ־ס/ס50
ממניות כלל.
בבעלות מלאה או חלקית של קונצרן
כלל נמצאים היום כ־ 200 מיפעלים וחברות.
כמה מהבולטים שבהם: כיתן דימונה,
נשר, אורדן, מכשירי תננעה בע״ם,
אזורים, כתר, כללטקס, בנק טפחות ו־ישראלוס.
כלל
שולטת היום בחלק עצום של המשק
הישראלי, ומחליטני קונצרן זה מהווים
את אחד החוטים החשובים המאחדים את
האגפים השונים של מחליטני הבנקים השונים
והסקטורים השונים.
! 9מנכ״ל כלל הוא אהרון דוכרוז,
שנולד ב־ 1931 בארגנטינה, ושעלה ב־,1959
דוברת נישא בארגנטינה לבתו של שגריר
ישראל שם, יעקם צור, ובביתו הכיר
את פינחס ספיר, שגרם לבואו לארץ.
את הקאריירה שלו עשה דוברת במרכז
להשקעות ובמישרד־המיסחר-והתעשייה.
9אברהם פרידמן הוא מנכ״ל
משותף של כלל. הוא נולד ב־ 1905 בחיפה,
והינו גם יו״ר מועצת המנהלים של הבנק
לפיתוח התעשייה, החברה המרכזית, ונשר.
פרידמן חבר גם במועצות המנהלים של
סיבים כימיים, ק.ב.ע. בע״ם וחברות אחרות.
9 :רב־אלוף (מיל׳) צפי צי ר (איבו
קרוב לצבי צור מכור כימיה) הוא מנכ״ל
חטיבת התעשייה בכלל. צור נולד ב־1923
ברוסיה, למד בארצות־הברית ובצרפת, והיה
רמטכ״ל צה״ל. צור הוא גם מנכ״ל
החברה המרכזית (משקיעים פרטיים) ,וגר
בצהלה.
! 9בייח* כרק הוא חבר מועצת־ה-
מנהלים של כלל, ונציגו של המיליונר
האמריקאי ויקטור קרטר. הוא נולד ב-
1928 בגרמניה, ועלה ב־ .1937 ברק למד
במיקווה-ישראל, ועשה את הקאריירה שלו
במישרד־האוצר, בשרות־החוץ ובמישרד הביטחון.
ברוך ברק מתגורר בנווה-אביבים.
מחליטנים חשובים אחרים של כלל הם

רוכרטו אהרון, יהודה דידסון ויוסף
הרפז.

הצלחתם של הבנק לפיתוח התעשייה
וקונצרן כלל הוליכה להקמת החברה
לישראל, שנבנתה על אותם יסודות.
מי שסבור שמיזוג סוגי־ההון השונים
ויצירת כוח מאוחד ומגובש של מחליטנים
נעשו במיסתרים, אינו אלא טועה. במאמר
בדבר, בדצמבר ,1969 נאמר כך:
״חברת כלל הוקמה בזמנו ביוזמתו של
שר־האוצר דאז, פינחס ספיר ...היא הוקמו׳
על יסודות מיוחדים — כחברה ציבורית,
בשיתוף הון ממשלתי, ציבורי, הסתדרותי
והון פרטי ...היתד׳ זו גישה עקרונית
נכונה, כאשר הממשלה — ובראש
וראשונה שר־האוצר — הבינה שבתקופה
זו של בניין מישקנו הלאומי יש לקבל
את עיקרון קיומו של משק פלורליסטי,
(המשך בעמוד )19

חומרים טבעיים מעולים חוברו יחדיו,
כדי לשיר שיר הלל לרוך ולעדנה
שבמגע ידך.
לנולין, שמן אבוקדו טבעי, סיליקון
וגליצרין, פרוטאינים וויטמינים —
בתרכובת מתוחכמת המזינה את
העור, מגינה עליו מפני אובדן לחות
ומבטיחה את חידוש התאים.
כל אלה, וניחוח פרחי הקאמיל העדין
בקרם אבוקדו.

\ו בו רז די

אישי ויפה. ה שיק היפה של בנ ק די ס קונ ס,
הנו שא את פרג 1י ך האי שיים.
יפה ונוח. מודפס על רקע רישומים ע תי קי ם
מנוף הארץ. מעוצב בתבנית מו קסנ ת,
כדי שיהיה נוח לשאתו בכיס או בארנק.
נוח ומהודר. ה שיק שניתן לקבלו בנרתיק
מהודר, ה מיו ע ד לפנ קסה שיקים, למזומנים,
לכרסיסי אשראי ולכרסיס הנ ס פו מ ס.

טו בלע בו דעם

(1בנ ק דיסקונט

הצדה אנו שי שה המטבע

נשיאות ארצוח־הס־יח: הגיטגוטים של טד קנדי
קשה להניח שסרט של דוריס דיי וג׳יימם גארדנר היה
זונה היום באוסקר. אמריקה השתנתה. ווטרייגט והכישלון
הצורב של ההרפתקה הנפשעת בוויאט־נאם הרסו לא
רק את הקונסנזוס הלאומי בארצות־הברית, אלא גם את
האופטימיזם. ג׳ון קנדי המנוח מכר לאמריקאים חלומות
ורודים על גבולות חדשים וחברה נטולת אנוכיות. בוזמנית
סיבך את ארצו בהרפתקה הוויאט־נאמית ובנסיעות
כושלים לחסל את המהפכה הקובאית. הרתוריקה הדינאמית
והדמוקראטית, וגם גישתו הליבראלית יותר לשחורים
שבארצו, לא הסתירו את מדיניות החוץ התוקפנית שלו.
הוא נרצח ב* 1963 וכך ״זכה״ יורשו, לינדון ג׳ונסון,
להיות הקברן הראשי של עשרות אלפי אמריקאים ומאות
אלפי ויאט־נאמים וקמבודים בהודו־סין.
אגדת קנדי נשארה, ורציחתו של רוברט קנדי רק
העמיקה אותה. השם קנדי מכר מיליוני עיתוני־נשים,
והעניק קסם וכוח-משיכה, לא רק לרכילאים אלא גם
למדעני־המדינה ולפסיכולוגים בכל העולם. אפשר אולי
לשמר אגדה לתקופה ארוכה, אבל אסור לפתוח קופסת
שימורים ולטעון שהמדובר הוא בבשר טרי...
וזה בדיוק מה שקורה עתה לסנטור אדווארד (״טד״)
קנדי. מאז הכריז רישמית על מועמדותו לנשיאות, הפכה
אישיותו השנוייה במחלוקת מוקד לדיונים אינסופיים.
העיתונות הצהובה לא הפסיקה לחטט בענייניו האישיים.
הסיפור הישן של צ׳אפאקווידיק, טביעתה המיסתורית
של חברתו מארי־ג׳ון קופצ׳ני, ומחדליו בפרשה זו חזרו

להוציא כמה מישפטים שלמים מפיו, הם נשמעים כחיבור
לא מוצלח של תלמיד שמינית, בבחינת בגרות באזרחות.
כשנשאל בטלוויזיה האמריקאית מדוע החליט לרוץ לנשיאות,
ענה קנדי בזו הלשון:
״החלטתי לרוץ כי יש לי אמונה עמוקה בעתידה. של
הארץ הזאת. יש לה יותר אוצרות טבע ויותר כושר
טכנולוגי מכל מדינה בעולם, וגם השיטה הפוליטית
הטובה ביותר בעולם.״
אפילו לנאומי הבחירות של ייגאל ידין היה יותר
תוכן מהותי מדברי הבל האלה. את ההבדל בינו לבין
ג׳ימי קארטר (התשובה הנכונה לפותרי חידונים ותשבצים :
אין הבדל!) הסביר קנדי בפנינה מזהירה של שנינות
מגושמת, שלא היתה מביישת אפילו כמה ח״כים ישראלים
:״ובכן, העניין הוא ...הומ ...אתם יודעים שצריך
לטפל בבעיות שונות ש ...אה ...ש ...אה ...אנו מתייצבים
בפויהם. אני מתכוון לומר שצריך לטפל בבעיות השונות.
בעיות הכלכלה ובעיות האנרגיה.״ מבריק.
מועצת נס״ציונה. האם אפשר לשווק מוצר כזה
לאמריקאים 1אחרי הכל, סנטור קנדי הוא מוותיקי הסינאט,
ובטוח שיוכל לגשר על פער האימון השורר כיום בין
הבית־הלבן לרשות המחוקקת. קשה לדעת. הציבור האמריקאי
מאוכזב מאד מג׳ימי קארטר, ופרשת איראן מוסיפה
לתיסכול העמוק השורר עתה ברחבי ארצות־הברית. קנדי
עצמו לא מציע שום פיתרון לבעיה האיראנית, או לבעיה
יסודית אחרת כלשהי.
ב־ 1979 קשה לפסול מועמד לנשיאות בגלל ענייני
נשים או פרשיות רומנטיות מהעבר. קנדי עצמו מנסה

־411

מ *3י*נ ••1111•• 1״
1 #11 *115. 11111
*1נ*1 *111111* 1
•.זוס!*! 1/011
1 <10x1*1 41111^1

056 נן נן1 811

•••1^1151 <10X11111)6
עאזן זם 41(0111

^140111

קנדי כמסיבת עיתונאים
הרבה ״אה״ ו״הום״

מועמד קנדי
לא אינטליגנטי
שוב לכותרות. אבל לדעת כל הפרשנים הרציניים
בעיתונות העולמית, אין בפרשות אלה כדי לפגוע בסיכוייו
לזכות במועמדות המיפלגה הדמוקרטית לנשיאות. אם
ייכשל קנדי יהיה זה פשוט משום שזמנו עבר. קנדי
מנסה להשתיל את תדמיתו הישנה בעידן החדש. סיכויי
הצלחתו אינם ברורים.
לא אינטליגנטי. רוב הפרשנים סבורים שהסנטור
קנדי פשוט אינו מבריק במייוחד. בשיחות פרטיות הם
מצמידים לו שמות תואר אפילו פחות מחמיאים. הבעיה
העיקרית היא, שאין לו עמדה בשום נושא. הוא מנסה
לחפות על דלותו הרעיונית במישפטים סתומים, או בנאומים
שנכתבו על־ידי ריצ׳ארד גודווין, שכתב גם את
רוב פניני הרתוריקה המפורסמים של הנשיא המנוח
ג׳ון קנדי.
אבל לטד קנדי יש בעיה חמורה נוספת. קשה לו
להגות אפילו מישפט אחד ברור בלי לגמגם. אמרות־שפר
נשגבות, הנאמרות בגימגומים אומללים, עתירי ״אה״
ו״אום״ ,מהווים אסון בעידן התיקשורת האלקטרונית.
גם הטקטיקה הקלאסית — לא לנקוט עמדה ברורה בשום
נושא — היא מיושנת כיום. כשסנטור קנדי כבר מצליח

המניה: סרח! ה^שות
שר לקוראי ציאוציסקו
מאז מות סטאלין ב־ 1953 לא היה בגוש המיזרחי
מנהיג ריכוזי ורב־עוצמה כניקולאי צ׳אוצ׳סקו. מדיניות
החוץ העצמאית שלו כלפי מוסקבה הפכה אותו
למדינאי פופולארי בישראל ובמערב. רבים נוטים
לשכוח שרומניה היא דיקטטורת־ברזל בנוסח הישן.
יחסית לרומניה מהווה הונגריה הסמוכה מבצר של
ליברליות, פתיחות, חופש דיבור ויצירה. לאחרונה
גבר ברומניה פולחן האישיות של צ׳אוצ׳סקו. הצמיחה
התעשייתית בשיעור מדהים של 9*54,לשנה, והעובדה
שב־ 1990 תהיה רומניה עצמאית מבחינת אנרגיה
הגבירו עוד יותר את יוקרתו. המאמץ הכללי הוא
על חשבון רמת־החיים, שהיא הנמוכה ביותר במיזרוד
אירופה.
לובה הרומני. פולחן האישיות הוא בעיקר
ביטוי ללאומנות הרומנית, האנטי־רוסית. נאומו הארוך
של צ׳אוצ׳סקו בוועידת המיפלגה הקומוניסטית הרומנית
— חמש וחצי שעות! — שוסע 27 פעמים במחיאות
כפיים סוערות, ובקריאה קצובה של שמו. בכל פעם
שהזכיר נואם כלשהו את הנשיא, פרצו הכל בתשואות
וברקיעות רגליים, שהזכירו את ימיו הטובים של
סטאלין.
את החגיגה קילקל אחד מוותיקי המיפלגה, קונסטנטין
פירוולסקו בן ה־ .84 פירוולסקו הדהים את שומעיו
בדרישה לרוטציה בתפקיד ראש המיפלגה, והאשים
את צ׳אוצ׳סקו באוריינטציה מדינית מסוכנת, כלומר:

אנטי־סובייטית. התגובה דמתה להפליא להתנהגות
אנשי מרכז מיפלגת העבודה בוויכוח המפורסם בין
לובה אליאב וגולדה #איר, לפני מילחמת 73׳ .פיר־וולסקו
הושתק, ספג עלבונות וקריאות־ביניים שמידת
הספונטניות שלהם אינה ברורה. עיתונאים מערביים
שביקשו לראיין את הזקן הסורר נענו בשלילה .״הוא
פשוט סנילי,״ אמר דוברו של הנשיא בטון כימעט-
אנושי ,״אחרת היה מבין גם הוא את הישגיו הגדולים
של נשיאנו.״

להתחמק מכל חיטוט בפרשת צ׳אפאקווידיק על-ידי ניסוח
מעורפל. לדעת יועציו יזנחו כלי־התיקשורת את הנושא
אם יימנע קנדי מלספר פרטים חדשים על הפרשה. קנדי
הצליח במלאכת העירפול בכישרון כה רב, עד שהפך
לנושא לצחוק וללעג גלוי. תשובתו בפרשת קופצ׳ני
הפכה כבר ליצירה קלאסית.
״האם אפשר בכלל להאמין לגירסתך המוזרה בפרשה
זוז״ נשאל קנדי. תשובתו המוחצת לא איחרה לבוא:
״אה, הבעיה היא ...שמאז אותו הלילה ...מצאתי את
התנהגותי ...את מעשי ...אני עצמי לא יכול להאמין,
אני מתכוון לומר שזה מה שהיה ...אבל אני חושב ש...
ש ...ש ...זה היה כפי שזה היה ...זה פשוט התרחש
כפי שהתרחש.״
עם תשובה כזו קשה לנצח אפילו בבחירות למועצת
נס־ציונה.
נגד קארטר. לאסונו של קנדי מתחרהו העיקרי,
הנשיא ג׳ימי קארטר, קרוב אליו בהשקפותיו כימעט
בכל דבר. קארטר תמיד ראה את עצמו כממשיכו של
ג׳ון קנדי. ליבראליזם, קשר הדוק עם הקהילה השחורה,
והצביעות הקלאסית במדיניות החוץ (ראה פרשת קוריאה,
בוליביה וכר) ,המאבק למען דמוקרטיה בכל מקום, תוך
תמיכה בדיכוי החברתי והכלכלי, כל אלה הם מאפיינים
קנדיים טיפוסיים.
טד קנדי התחיל אמנם בביקורת מיימית על הנשיא,
בשל ״היעדר מנהיגות״ .עתה הוא התחיל להשמיץ את
קארטר ולהציג אותו ככישלון חרוץ בכל השטחים. כתגובה
על כך הופיעו בשטח מממנים מיסתוריים לסרטי קולנוע
וטלוויזיה על פרשת צ׳אפאקווידיק. מקורבי קנדי מקווים
שהוא יתחיל בקרוב לדון בנושאים ספציפיים כמו שימור
אנרגיה, מדעיות רווחה יותר שיוויונית, תוכנית לצימצום
האבטלה ויוזמות חדשות במדיניות החוץ.
לאחרונה מנסים יועציו לנתק אותו בהדרגה מהמסורת
שעוצבה על־ידי שני אחיו המוכשרים והמפורסמים יותר.
הם מפיצים שהוא מעדיף ששם המישפחה קנדי לא יהיה
נושא במערכת הבחירות. טד רוצה להתמודד בזכות
עצמו. הגורם הקרוי ״זכות שמיימית של שבט קנדי
לשילטון״ מתחיל להוות מיטרד. עוזרי קנדי שואלים
את עצמם אם יוכל להחזיק מעמד לאורך 38 מערכות
של בחירות פנימיות במיפלגה הדמוקרטית, עד יולי . 1980
טד אינו אלא בובה. המושכים בחוטים הם היועצים
הזקנים והממולחים של שבט קנדי. הנשיא ג׳ימי קארטר
יעשה כמיטב יכולתו למקד את תשומת־הלב הציבורית
באישיותו של יריבו. עוד כמה הופעות טלוויזיה אומללות
של קנדי עשויות לשנות את המאזן לטובתו.

חיים ברעם

לקראת חג החנובה-יוצרים עבורכם ב״כל גיל״ את הרגע היפהביותר!

צילום ענק
710.6

>10. 5 X

של ילדיכ ם

כל קניה ברהיטי ״כל גיל״ במשך תקופת
המבצע (עד )31.12.79 מבטיחה לכם
ולילדיבם הנאה כפולה: צילום ענק של
ילריכם חינם, בצירוף רהיטי נוער
מעולים ממבחר הריהוט המודולארי
של רהיטי ״כל גיל״*מנגריית קיבוץ
גבעת ברנר.
לבחירתכם ריהוט חדרי ילדים
ונוער, במגוון צבעים ודגמים —
חגיגה אמיתית לחג החנוכה.
* תוקף ההצעה לכל. קניה מעל
סכום של 5,000.-ל״י.
פרטים על המבצע בכל סניפי
כל גיל״ בארץ.

רהיטי כל גיל-
מנגריית גבעת ברנר.
תצוגה מרכזית ויי עו ץ -תל אביב: דיזנגוף ; 201 גבעתיים: וויצנון סו;
סניפי ״בל גיל״ המ שתתפים במבצע :
חיפה: בית הזורע שמרת,אלנבי . 117ה ר צל ;32 יתר סניפי ״בל גיל״ -תל אביב :״רהיטי שם״ ,בוגרשוב ; 26״שילב״ ,אבן גבירול ; 14
הרצליה :״כל גיל״ ,סוקולוב ;99 רחובות :״רהיטי אלון״ ,א חד העם ;22 ירושלים :״בל גיל״ ,אבן י שראל ;5״ג׳מבו״ ,ינאי ;3

העו ל ם הזה 2205

וזמחדי טנים

השבוע בסאה ה־ 2 0

(המשך מעמוד )14
ובהקמת מיפעלים בסיסיים לשתף את כל
הגורמים הראשיים הפועלים במשק. על
יסודות אלה הוקמו: הבנק לפיתוח התעשייה,
כלל, חברת דלק, החברה לישראל,
ובתקופה קודמת — חברת ים־המלח, חברת
צים, חב, כימיקלים ופוספטים ועוד״.
פחות נתונים ניתן למצוא לגבי מעורבותו
של ההון הזר בישראל.
מכמה בחינות קסם המשק הישראלי להון
זר: כוח־העבודה הזול, הביורוקרטיה המערבית,
יציבות המשטר, והעובדה שהשוחד
אינו הכרחי תמיד. החסרונות העיקריים
היו הצורך לתרום למגבית ולקנות
אגרות־חוב של הבונדס, כדי לזכות
בסיוע ממשלתי, והסיכסוך המדיני שמדי
פעם התפרץ בצורת מילחמה, שעירערה
את יציבות הכלכלה.
השמות החשובים, באשר למעורבות הזרה,
הם של מישפחת רוטשילד. סיר
איזיק וודפסון, המיליארדר היהודי-
היפאני שאול אייזנברג, פילים ותומס
קלוצניק מארצות־הברית, מיש-
פחות ג׳ייקוכם ושנור (דובק) ,סם
רוטכרג, בראונר וריגר (גרמניה),
רפפורט (שותף לשק״ם) ,נסים גאון,
שידלוכסקי (מנועי בית שמש) ולאחרונה
גם מישפהת רייפמן הקנדית.
מעט על ממדיו של ההון הזה ניתן
ללמוד מכך שהברון אדמונד דה־רוטשילד
העביר לידי שאול אייזנברג את השליטה
בבנק הבינלאומי הראשון, השולט מצידו
בבנק למלאכה.

מה אירע כמאה ה־20׳ בשבוע שכין ה־ 5בדצמבר עד ה־ 11 בדצמבר 1
כמדור זה יסקור ״העולם הזה״ כמה מן המאורעות שאירעו כ 78-השנים

הקודמות בשבוע שבו מופיע הגיליון.

; — 10.12 בפעם הראשונה חולקו פרסי
נובל, ביום השנה למותו של מייסד הפרס
אלפרד נובל. מייסד הצלב האדום, הנרי
דונאן, זוכה בפרס נובל לשלום, והפיסי-
קאי הגרמני וו. רנטגן זוכה בפרס נובל
על גילוי הקרניים הנושאות את שמו,

<955
— 0.12 דויד בן־גוריון התפטר מרא-
שות־הממשלה ויצא לשדה־בוקר.

<955

<912
<915
— 10.12 מורי ותלמידי הטכניון ב־בחיפה
הכריזו על שביתה אחרי שהשפה

הגרמנית הוכרזה כשפת הלימוד בטכניון
ובמוסדות־לימוד אחרים בארץ.
המונה־ליזה נמצאה, אחרי שנגנבה
שנתיים קודם לכן. היא הוחזרה על-ידי
האיטלקי ווינצנזיו פרוגיה, אשר גנב אותה
בגלל אהבתו לאיטליה.

הון זר מעורב גם בבנק הפועלים (באמצעות
אמפל) ,בבנק דיסקונט (באמצעות
פי־אי־סי) ובבנק לאומי. הון זר שולט
בחברות כאלקטרה ואי־סי־אי (אלקטרוניקה)
,קוקה־קולה, וחברות השקעות רבות
— אפריקה־ישראל (בל״ל) ,ישראל איו־דסטרס
קורפוריישן ועוד. להון הזר יש
חלק חשוב בחברת הדלק סומל, ובשורה
של חברות ביטוח: הום (בריטית) ,אסור
נס ג׳נרל דה פראנס (צרפתית) ובנרלי
(איטלקית) .ההון הזר — יהודי ולא-יהודי,
מושקע בכל ענפי הכלכלה הישראלית,
בשותפויות אמיצות בכל הסקטורים, כשהוא
משמש מתווך יעיל בין המחליטנים
השונים.

בכלכלה הישראלית נוצר דגם
אחד ואחיד בימעט של מחליטן,
שכימטט אין זה חשוב מאיזה סקטור
מוצאו, ואף לא מה היו דפוסי
הקאריירה שלו. כין שנולד לתעשיין
עשיר וכין שנולד בחבר מושב
או קיבוץ, הוא מוצא את עצמו גר
בסביון או בצהלה, בדניה או ברחביה,
כשמאחוריו לימודים באחת
הגימנסיות הידועות כארץ,
ובאוניברסיטה בריטית או אמריקאית.
המהליטן הכלכלי עוכר ללא
בעיה מהסקטור ההסתדרותי לסקטור
הממשלתי או הפרטי, או שהוא
מייצג משקיעים זרים ושותף
להם. האינטרסים שהוא פועל כשמם
אינם משתנים במעברים אלה
ממישרה למישרה. הם תמיד האינטרסים
של המחליטנים בולם —
של שיככת־אנשים המונה פחות
מעשירית האוכלוסייה, והשולטת
כיד רמה כמדינת ישראל.

— 8.12 סרן עוזי גל זוכה בציון־
לשבח מאת הרמטכ״ל רב־אלוף משה דיין
על המצאת העוזי.

<960
— 11.12 ראש ממשלת לאוס, הנסיך
סוואנה פומה, נמלט לקמבודיה.

— 10.12 ברית־המועצות ניתקה
קשריה עם אבלניה.

<965
— 11.12 בנו של פראנק סינטרה שוחרר
על-ידי חוטפיו, אחרי תשלום כופר
בסך 250 אלף דולר.

<917

<96 5

— 5.12 דויד בן־גוריון ופנינה (פולה)
מונבז, חובשת שבאה לארצות־הברית כ ילדה,
באו בברית־הנשואים.

— 8.12 מרדכי נמיר נבחר כראש עיריית
תל־אביב.
— 0.12 נשיא ברית־המועצות, אנס-
טאם מיקוייאן, התפטר ובמקומו נבחר ני-
קולאי פודגורני.

— 0.12 ההתפוצצות הגדולה ביותר בעולם,
עד להירושימה. אוניית־משא נור ווגיה
התנגשה באוניית־המשא הצרפתית
מונבלאן, שהובילה חומרי-נפץ, בנמל
הליפכס 1963 .נהרגו 9000 ,נפצעו ו־199
התעוות.
פינלנד מכריזה על עצמאותה ועל אי־תלותה
ברוסיה.

— 8.12 הסופר העברי והאידי שלום
יעקוב אברמוביץ, אשר כינויו הספרותי
היה מנדלי מוכר־ספרים, נפטר בגיל .81

<921
; — 6.12 הוכרז על ייסוד מדינת אירלנד
החופשית.
— 10.12 אלברט אינשטיין זוכה בפרס
נובל לפיסיקה.

1924
— 10.12 מנחם שינקין, מראשי ציוני
רוסיה וממייסדי תל־אביב נפטר בגיל

<956
— 10.12 :המלך אדוארד השמיני מתפטר
׳אחרי שלטון בן 325 יום בלבד, מאחר
שלא ניתן לו לשאת את אהובתו. במקומו
בא הדוכס מיורק, ג׳ורג, השישי.
גדול הקוסמים בעולם, היהודי ההונגרי
אריך וייס, שכינויו היה הודיני, נפטר
בגיל .52
הישוב היהודי הראשון של חומה ומג.דל,
תל־עמל, כיום ניר דויד, הוקם.

<95 9
— 11.12 החלה ההתגייסות לחיל-החפ־רים.

— 7.12 מפציצי יפן מכים את פרל

העו ל ס הזה 2205

<950

; — 8.12 יצחק בן־צבי נבחר לכהן כ נשיאה
השני של מדינת ישראל. הוא הביס
בבחירות את פרץ ברנשטיין, יצחק גריג־בוים
ומרדכי נורוק.

— 5.12 נוסדה רוחמה.

— 10.12ש״י עגנון תלי זקש קיבלו
את פרס נובל לספרות.

<967
— 8.12 ארונו של שלום שווארצבארד,
נוקם הדם היהודי בנאצי פטליור, הועלה
לארץ ונקבר באביחיל,

<970
— 0.12 האלוף (מיל ).עזר וייצמן נבחר
כיושב־ראש הנהלת חרות.

<952

10.12.1901

כומה שביט

הארבור בפיליפינים, ובכך מצטרפת יפן
למילחמה. שש אניות אמריקאיות טבעו,
מטוסים רבים הושמדו על הקרקע 2897 ,
חיילים אמריקאים נהן־גו ו־ 879 נפצעו.
שמעון דובנוב, ההיסטורית היהודי, נרצח
על־ידי הנאצים בגיטו ריגה. היה בן

— 11.12 בית־המישפט העליון באר-
צות־הברית קובע, כי אין לאלץ אדם
להעיד נגד עצמו.

אלפרד נובל

תעשיין בן תעשיין

<966

4 9 7 2

— 7.12 אפולו 17 שוגרה לירח ובה
שלושה אסטרונאוטים.
— 11.12 האדם הראשון צעד על ה ירח.
שלושת האסטרונאוטים של אפולו
17 נחתו בעמק טאורוס ליטרוב על הירח.

<975
— 0.12ג׳ראלד פורד הושבע
נשיא ארצות־הברית.

כסגן

<974
— 0.12 בית־המישפט בירושלים גזר
12 שנות מאסר על הארכיבישוף הילריון
קאפוצ׳י.
— 11.12 שניים נהרגו כאשר מחבל
הטיל רימון בקולנוע חן בתל־אביב.

<976
— 6.12 שביתת מיסחר הוכרזה בחברון
בגלל הטלת מס־ערך מוסף.
; — 11.12 שלושה •מטוסי אף־ 15 ראשונים
נחתו בשדה־תעופה צבאי בארץ.

<977
— 10.12 נשיא־המדינה הפרופסור
אפריים קציר הכריז על פתיחת חגיגות ה־

— 11.12 דויד הולדן, כתב הסודי
טיימס נרצח במצריים.

<978
— 8.12 גולדה מאיר נפטרה.
— 10.12 נשיא מצריים אנוור אל-
סאדאת וראש־ממשלת־ישראל מנחם בגין
קיבלו את פרם נובל לשלום.

יבוא אישי
שד ה־ד 12י

עד אחריותך
האישית
כא שר אתה קונה את 12771 ביבוא איש
אתה מפ סיד 2שנו ת אחריות
ואתה משלעש רו ת אלפי לי׳ ב שנ ה
עבור פולי שוטפים

מה אתה מרוויח אצל הנציג הבלעדי
של ״פיאט״ בישראל״
2שנות אחריות הניתנות לך רק ע״י
הנציג הבלעדי של ״פיאט״ בישראל -
סוכנות מכוניות לים התיכון בע׳׳מ.
שרות וטיפול מקצועיים הניתנים
לך חינם במסגרת האחריות

ב־ 35 מוסכים מורשים ברחבי הארץ.
אפשרות לתוספת אבזרי נוחות
ובטיחות מיוחדים בשתי רמות גימור.
שקט נפשי מובטח לך. אתה קונה
מכונית מקורית מיבואן שכבר סיפק
18,000 יחידות של ה־ 127 והמייבא
מכוניות ״פיאט״ לארץ מזה עשרות
שנים.

תמורה מלאה לכספך. אתה מקבל
מכונית אמינה באיכות גבוהה ובמחירי
נמוך יותר מיבוא אישי:
2 - 127 דלתות*) 10.
החל מ 315,504.-ל״י כולל מע״מ
4 - 127 דלתות ) 010
החל מ 347,928.-ל״י כולל מ ע״ מ
המחיר בהתאם למחירון החברה מס6/80 .
האחריות כפופה לתנאים בפנקסי האחריות.

נהג בתבונה. קנה ״ 127״ מהנציג הבלעדי

העו ל ם הז ה 2205

ששים בשורם
י־ 9י

הא״ת־אללה תומ״נ׳ :הנפיל המבלבל את המוסלמים המאמינים
צופי הטלוויזיה היו מבולבלים: הייתכן שימי המשיח הגיעו — האיית־אללה חומייני משתעשע
במיטה עם נערה חשופת־שדיים, בנוכחות צלמים ו רק מי שמכיר את תוכנית הטלוויזיה במיטה עם
ידע את הסוד שמאחרי הבדיחה הנועזת. לא היה זה המנהיג האיראני הפאנאטי, כי אם הבדרן־חקיין
אליגיירו נוציסה המגיש ברשת טלוויזיה פרטית מישדר סקסי־הומוריסטי, התוקף בחיצי לעג מנהיגים
ואישים ידועים, כשבכל פעם לובש נוצ׳סה דמות אחרת. החיקוי של חומייני היה, בלי ספק, אחד
המצחיקים והמפתיעים ביותר, גם למי שלא ירד לעומקו של הדו־שיח בינו לבת־זוגו.

ריאוגוד בתשט״ן: איוו מפיצה לגובה
המנצח הטוב ביותר בין המלחינים, המלחין הטוב ביותר בין
המנצחים. לכינויים אלה זכה ליאונרד ברנשטיין, שבגלל אורח חייו
והתנהגותו יוצאת־הדופן, רבו המקנאים בו והדיעות עליו, בדומה
להתייחסותם של מבקרי הקולנוע לכוכבים ולא לשחקנים. גם אם
מכנים אותו ״אלוף הקפיצה לגובה בין המנצחים,״ הוא מצפצף.
לראיה: הוא הצטלם בפאריס בהתעמלות־בוקר בקצב המאמבו.

פ״טח ואיבודה:
הרקדן המפוצץ
כוחו של גורל: לפני שלוש
שנים היה פייטרו ואלפרדה רק דן
ומורה לבלט. הוא עמד ל הופיע
באופרה של קאליארי
(בסרדיניה) כרקדן ראשי בכוחו
של גורל לוורדי, כשה-
מישטרה עצרה אותו בעוון הנחת
פצצה בפיאצה פונטאנה.
ואלפרדה, שהיו לו קשרים עם
אינטלקטואלים שמאלנים קיצוניים
למיניהם, טען שהוא חף
מפשע, אבל הושלך לכלא. הוא
ישב שלוש שנים תמימות עד
שהמישטרה הצליחה ללכוד את
הטרוריסט האמיתי. משיצא לחופשי
החליף מיקצוע, הוא
פתח חנות ספרים :״אומנם,
במשך כל זמן שבתי בכלא
שמרתי על כושר, בתרגילים
מתרגילים שונים, אבל אחרי
מה שעבר עלי אני מעדיף לפרוש
לעולם שקט יותר״.
העו ל ם הזה 2205

סטיב שזית: הכו רמען הגיס והניס
בין האישים המרכזיים במערכת הבחירות של טדי (״אדווארד״)
קנדי בולט גיסו, סטיב סמית (בתמונה עם אחותו הבכירה של-טדי
יונים שרייבר) .״סטיב קרוב לי יותר מאח,״ אומר טדי על גיסו, בעלה
של אחותו הצעירה ביותר, ומי שבמשך 20 שנה מנהל את עסקיה
הפיננסיים של מישפחת קנדי. עתה בגיל ,51 אם כי מראהו כשל בן
,35 מנהל סטיב את מערכת הבחירות של קנדי.

) )1111113. 11*1111

סילביה פ״ן: משלם לא האמנתי שאופיע לפני המצלמה

היתד, הפעם הראשונה בהיסטוריה שמישהו פנה אל דני קיי בשם ״מר פייך, רק מפני שאשתו
היתה זו שהופיעה לפני המצלמה. זה קדה אחרי שבארצות־הברית שודרה תוכנית טלוויזיה שיוחדה
לתולדות המחזמר האמריקאי, ומישהו הגה את הרעיון המבריק להפקידה בידי סילביד, פיין, תמלילנית
מחוננת שכתבה את יצירותיה הראשונות כשהיתה בת .11 היו אלה פארודיות מושרות על־ידי גילברט
וסאליבן.
״הוא לא היה מסוגל לשלם עבור מה שכתבתי עבורו, אז החליט לשאת אותי לאשד״״ התבדחה
סילביה (הנראית בתמונה כשהיא מלווה יאת בעלה בפסנתר) כשסיפרה על נישואיה לדני קיי לפני 39 שנים.

שוו קונו : ,הזדמנות
מישנחתית נוידה
האנס ׳ורגו וישנ״בסק : ,ג׳״מס בונו מבון
השר לענייני המדינה של ממשלת גרמניד*,המערבית ידוע בכיבוי
״סוכן־ 007 מבון״ או ״בונד מבון״ .זאת, מפני שהאנס יורגן
וישנייבסקי הוא מה שמכונה ״האיש שלנו בערב״( .הוא לבוש בהתאם
בתמונה שלמעלה) מומחיותו: התרת תיסבוכות פוליטיות עדינות,
שאליהן ניקלעת ארצו, דוגמת חטיפת שלושת המטוסים הגרמניים
ב־ ,1972 או פרשת מוגדישו.

אשתו הראשונה של שון קונרי
היתה כוכבת בזכות עצמה, ואולי
זו היתד, הסיבה שנישואיהם לא
החזיקו מעמד. אשתו הנוכחית,
מישלין (בתמונה עימו) ,מצטיינת
בעובדה שהיא נחבאת אל הכלים,
ונראית רק בהזדמנויות חגיגיות.

האתיות פוליאקוב. זיכרונות משותנים ברוסית
רבים בישראל מכירים אומנם רק את האחת, שהיא מארינה ולאדי (בתמונה, קיצונית מימין) ,אבל
גם שלוש אחיותיה האחרות שחקניות, ולכולן אותו השם מבית אבא פוליאקוב. הן נחשבות לרביעיית
האחיות המאוחדת ביותר בצרפת, שלא הגברים ולא הקאריירה יכלו להפריד ביניהן. מארינה, אולגה,
הלן ואודיל (קיצונית משמאל בתמונה) כתבו יחד ספר בשם באבושקה .״הספר שלנו,״׳ הן טוענות ,״אינו
סתם ספר זכרונות של שחקניות, זהו ספר של נשים עם שמחותיהן ועצבונן,״.

ה עו ל ם הז ה 2205

גיוריה גיינוז.. :כן נשארתי מדם ד
לגבי גלוריה גיינור משמעות המילים ״אשאר בחיים״ אינה רק
שם להיט. מילים אלה מבטאות בדיוק מה שקרה למלכת הדיסקו
הכושית. בתחילה היה זה משבר אישי, כשגלוריה ניפרדה מאהבת
נעוריה. בנוסף, השפיעה עליה תאונה גורלית נוראות: היא נפלה
על הבמה, וניזקקה לניתוח בעמוד־השידרה, ולשישה חודשי אישפוז.
אד גלוריה יצאה גם משם כשידה על העליונה. היום היא חיה עם
מנהל העסקים שלה ואמרגנה, לינווד סיימון, וחולמת להופיע בקולנוע.

דאון ראנלפ: התוכי שורק את ההימנון חצרפתי
היא אומנם רק בת ,19 וילידת טכסם, אך אין בעולם מקום שבו לא דרכה כף רגלה. אביה של
דאון דאנלם היפה הוא מהנדס נפט, וכך בילתה את ילדותה בין טכסס לוונצואלה, עם חניות בפאריס.
שם גילה אותה דייוויד האמילטון, שצילם אותה כפי שרק הוא יודע לצלם, ושם למד התוכי שלה לשרוק
את ההימנון הצרפתי. פניה היפים של דאון נישאים אל הקולנוע.

אנדרה אליסון

היקוות הטניס

אליזבט הופרט: מהפוליטיקה לתיאטרון
היא סיימה בהצטיינות את בית־הספר היומרני ביותר בצרפת אקול
נאסיונאל ויכלה להיות, בקלות, לפחות שר כמו אחרים שסיימו
בית־ספר זה בפחות הצלחה ממנה. אולם אליזבט, אחת מארבע
אחיות למישפחת הופרט (השלוש האחרות הן ז׳קלין קארולין ואי-
זאבל, שהופיעה ברוקנזת התחרה) ,מעדיפה לעסוק במישחק על
הבימה, אחרי שכתבה שני ספרים. היא מלאה שימחת־חיים, אוהבת

לשחק טניס, לבשל, לחיות בכפר ולהיות נאהבת.
העו ל ם הזה 2205
האמריקאי לילד בן ה־( 8בתמונה יחד
עם ביורן בורג) עתיד של כוכב,
וחבטה של אלוף. על אנדרה
אליסון אומר בורג :״הוא הגאון
של המחבט.״ יש להניח,
אומרים מוריו, שבתוך חמש
שנים יעמוד לתחרות בינלאומית
מיקצועית.

הסחנה הכבולה
הורים קרים במבאע 71י 1111 אתס תקנליס עבור
ילדיכם 2מת1ות במחיר עול מתנה אמת
נן״דגמ ל ״ 2ו 9

הרוכש אחתמ מערכות אלה :״לגו 912״ ״אוניברסלי׳ למתקדמים. מקבל ב מ תנ ה מ ערכ ת ח מי שיי ת
610ק -המשחק שכבש את העולם
״לגו 232״ -לבנות לגו 182״ -רכבת נוסעים עם מנוע.
״לגו 855״ -״לגו הנדסי״ משאית מנוף לגו 853״ -״לגו הנדסי״ בובות טפוסיות המניעות ידיים
ורגליים ומשנות הבעותיהן.
מכונית מירוץ לגו 928״ -ספינת חלל ממערכות ״לגו חלל״.

£0X4$

הליקופטר ענק של>ר~~
״פישר פרייס״ -דגם 305׳

מערכת בסיסי ת
מבצע הנחות ״לגו 50״ ו״לגו 89
״רחוב הפלאות״נמ שך! (בשל
עיכובים שהיו ב אספקה מחו״ל)

^י מיווז די

ד רי ש י ^ זחיים.

המפיצים:
״סוכנויות קופמף׳ בע״מ,
חשמונאים 105 תל־אביב.

נזי־טל

אנ שים

מה דעתו של

התיקשורת והאנרגיה, יצח*
מודעי, על העיתונות ו את

זאת אפשר היה לדעת בעת
שמודעי ענה על שאילתה של

ח״כ שושנה ארכלי־־אל־

מוזלינו בעניין מיפעלי ים-
המלח. ארבלי ציטטה ידיעה שהופיעה
בעיתונות, ושאלה את
השר :״האם הפירסום בעיתון
תואם את המציאות?״
תשובתו של מודעי :״בדרך-
כלל לא.״
! 8ומה דעתו של פורש
הדמוקרטים, ח״כ מרדכי
אלגרבלי, על מנהיגו לשעבר?
בנאומו בכנסת שלח אל-
גרבלי ברכות החלמה מהירה
לידין, באומרו :״אני רוצה
לשלוח מכאן ברכה נאמנה לראש
התנועה הדמוקרטית, ייגאל סגדראש־הממשלה
ידין, על כך שלמרות שכל
הבניין בוער, הוא ממשיך ב־עיקביות
לשפץ את החלונות
שבבניין.״
8הח״כ החיפאי מהליכוד,
גוסטכ בדיאן, הגיש הצעה
לסדר־היום בעניין זיהום האוויר
על-ידי בית החרושת נשר
במיפרץ חיפה. מאוחר יותר
נודע לבדיאן כי חבר־כנסת
חיפאי אחר, איש־המערך;משה
עמאר, הגיש גם הוא הצעה
דומה. התרגז בדיאן ואמר ל־ח״כ
חיפאי שלישי, אמנון

הארכי־מדגל הבריטי הוא ידידו של טדי ק 1לק.
וגאולה כהן הורידה את הכיפה של בן־מאיר

! 8את יחסה לח״כ אהוד
או למרט ביטאה סגנית יושב-
ראש־הכנסת חייקה גר,וס מן,
בעת שניהלה את ישיבת-
הכנסת. אמרה גרוסמן לאול־מרט,
אחרי שזה קרא קריאת-
ביניים :״ישנם כמה חברי-
כנסת שברגע שהם נכנסים לאולם,
אני יודעת שמיד תהיד,
מהומה.״
81 אחרי שהתפוצצה באנגליה
פרשת־הריגול של היועץ
האמנותי של בית־המלוכה.
אגתוני בלאנט, נזכרו בירושלים
כי בלאנט הוא ידיד
ותיק של ראש העירייה טדי
קהלקי לפני 15 שנה ביקר
בלאנט בארץ, והקים כאן את
המוסיאון לאמנות האיסלם.
קולק, שהיה אז מנכ״ל מישרד־ראש־הממשלה,
ושהתחיל כבר
לעסוק בתיכנון מוסיאון ישראל,
ניסה לשכנע את בלאנט
שלא להקים מוסד חדש, אלא
לשלב אותו במוסיאון הלאומי
העומד לקום. בלאנט לא שוכנע
אז על־ידי קולק.
! 8אגב, קולק ערך בשבוע
שעבר שערורייה כאשר ביקר
בבית העס בירושלים, והבחין
בארבע מנורות דולקות, למרות
שהשמש זרחה בשעה זו.
״אתם עוזרים ל(איית־אללה

דוח־אללה) חומייני,״ צ

קולק על מגהלי־הבית.

ו9ות נ ח

השתתף באזכרה שנערכה ליד קיברה של ראש״הממשלה לשעבר, גולדה מאיר,
ביום־השנה למותה. בגין ניצב בגשם השוטף ליד נשיא״המדינה, יצחק נבון.
שלישו הצבאי של הנשיא, ישראל ירקוני, אחז מיטריה פרושה מעל לראשו של נבון, ואילו בגין נרטב
מהגשם. אחר־כן עבר בגין ליד מישפחתה של גולדה, אולם לא החליף עם בני־המישפחה מילה (למטה).

פסת. כל מאמציה של תמר
להסביר את ההבדל בין שני
ההור(ו)ביצים עלו בתוהו, והסבל
טרק אחריו את הדלת
כשהוא מפליט :״כולב אותו
הדבר !״
81 למי שהיה מנכ״ל־מיש־רד־המיסחר־והתעשייה,
הד״ר
משה מגדלכאום, יש הסבר
מדוע הועלה מחיר־החלב :
״מפני שהעלו את מחיר המים.״

אליתו בן־אלישו

81 בראיון־רדיו אמר ח״כ
האגודה, מנחם פרוש, שהוא
מתנגד לזריקת האבנים בכביש
רמות בירושלים. המראיין,
יצחק גולן, שאל אותו מדוע
אינו מתייצב עם אנשיו בשבתות
בכביש רמות, כדי להש קיט
את הרוחות. השיב לו
פרוש :״מה פיתאום ו הרי
אנחנו נקבל את כל האבנים!״

מנכ״ל מישרד ראש־חממשלת,
היה בשבוע שעבר אורח בתע-
רוכת״ציורים שנערכה על־ידי נשות הדיפלומטים בישראל, שהוקדשה׳
למטרות צדקה. בן־אלישר מצא בתערוכה פורטרט של עצמו, אולם
טירב לקנות אותו בטענה ש״יש לי המקור, והוא יותר טוב.״

יוסי בנאי

! 8למחרת הגזירות הכלכליות
של שר־האוצר יג אל
הורביץ, ערך סבל ירושלמי
שערוריה דווקא לפרופסור ל־מדע-המדינה
דן הורוביץ,
בנו של מי שהיה נגיד בנק
ישראל, דויד (״דוליק״) הו רוביץ.
הסבל הביא לביתו
של הורוביץ רהיט, שנרכש
קודם לכן על־ידו, וכאשר ראה
את השלט על הדירה, החליט
כי זה ביתו של שר־חאוצר,
והביע בפני רעייתו של דן.
תמר הורוביץ, את דעתו
על המדיניות הכלכלית החדשה,
בלשון הסבלים המחום־

81 הפרופסור
שלום נזכר השבוע
מכאובים קיבל, מר ט ין כובד
את תואר־הפרופסור שלו .״בסנאט
הראשון של האוניברסי
לין,
מלע״ם :״הוא גנב לי
את ההצגה ותפס טרמפ על
הליכלוך של נשר !״
8 :ח״כ דב שילנסקי זעם
בשאילתה, שהגיש לשר־החי-
נוך זבולון,חמר, על כך שה טלוויזיה
מקדישה זמן-שידור ל זמרת
הלנה הגדל. עיקר
טענתו נגד הזמרת היתה שהיא
״שינתה את שמה לשם לועזי.״
סגן שר־הביטחון, מרדכי
(״מוטקה״) ציפורי, לא יכול
היד. להתאפק ושאל את שי־לנסקי
:״ומה לגבי השמות ה לועזיים
של חברי־הכנסת?״
העולם הזה 2205

81 השחקן
ערך את הופעת־הבכורה של
הצגתו החדשה גלילאו גליליי
בירושלים. בין הבאים אל מאחרי
הקלעים היו נשיא־המדי-
נר״ יצחק נבץ, ואמו של
בנאי, ציפורה. נבון התגלגל
כימעט על הריצפה מצחוק, כ אשר
שמע את אמא בנאי אומרת
לבנה; ״מה אתה מדבר
כל־כך הרבה? שעתיים אתה
מדבר ולא מתעייף? תן קצת
לאחרים לדבר גם כן !״
גרשום באיזה

טה העברית, לפני 40 שנה,״
סיפר שלום ,״הוחלט להעניק
תואר לבובר. במשך ארבע
שנים היו ויכוחים איזה תואר
לתת לו, עד שלבסוף החליטו
לתת לו את התואר של פרופסור
לפילוסופיה של החברה.״

! 8ח״כ בנא״י גאולה כהן
כעסה השבוע על ח״כ המפד״ל,
הד״ר יהודה בן־מאיר, מפני
שהפקיע לעצמו את הטיפול
באילון־מורה. גאולה קראה לעברו
של בן־מאיר :״יותר טוב
שתוריד את הכיפה!״

׳ 8מזכ״ל ההסתדרות, ירד
חס ;משל, מצא לו בשבוע
שעבר זמן לארח קבוצה של
חברי אירגון הידידות ישראל־

גרמניה. אחת האורחות מגרמניה
סיפרה למשל כי היא מצטערת
על הביקור הקצר, כיוון
שנבצר ממנה להיפגש עם אישים
שונים. השיב לה משל:
״אין בכלל בעייה. אני מיד
מסדר לך שביתה בנמל־התעד
פה, ואת תשארי איתנו עוד
כמה ימים.״
! 8סגן־ראש-עיריית ירושלים,
האלוף (מיל׳) אלעד
פלד, כעם על הפירסומים סביב
הלוואת־המתנה בסך 220 אלף
לירות, שקיבל מהעיריה לרכי שת
רכב פרטי (העולם הזה
,)2203 הגיב פלד על פירסר־מים
אלה :״גם יגאל הורביץ
לא נכנם למישרד־האוצר על
קורקינט !״

210

יאלז שביט משנה את שמן לילובסקי,
אתרי שניצח בוושינגטון על קרבות ק׳ בקי

כומליטה יש חגיגה!

1תת־אלוף (מיל ).אה רון
(״יאלד) שביט, מי ש היה
הנספח הצבאי בשגרירות
ישראל בוושינגטון, השתחרר
באחרונה משרותו בצה״ל והצטרף
לחברת סחר־הנשק אלול,
שבבעלותם של יקותיאל
פדרמן, דויד רובין (בנו
של הצייר ראובן) ודויד קו״
ליץ. עם הסרת המדים הגיש
יאלו בקשה למישרד־הסנים לשנות
את שם מישפחתו. לפני
שמונה כנספח צה״ל בוושינגטון,
הוא נאלץ לעברת את שם
מישפחתו מילובסקי לשביט.
עתה הוא מבקש לחזור אל שם־
מישפחתו המקורי: ילובסקי.
1כאשר שואלים את
שביט־ילובסקי כיצד עברו עליו
שנות שירותו בוושינגטון, הוא
משיב :״ניהלתי שם קרבות
ק׳ ב־ק/״ השואלים מעלים הבעת
תמיהה על פניהם. הם מכי רים
את המושג ״קרבות ש״ין
בשי״ן״ ,שפירושם קרבות שיר־בשיריון,
אבל על קרבות ק׳
ב־ק׳ טרם שמעו. מסביר להם

כ ר מלי ט ה סנגריה -
אין מ ה להוסיף,
הכל כבר בפנים.
כר מלי ט ה סנג רי ה־מ
תחרהבה צל ח ה
מז ה 10 שנים בסנגריות הספרדיות
ברחבי העולם,
עשוייה מ מי ט ב
הענבים של כרמל.
כר מלי ט ה סנגריה ־
זה מ ה שהיה חסר
אצלכ ם בחגיגה.
כדמליטה סנגריה

הלהיט החדש של מזרחי

0יקנ•רא׳טון ל׳ניין זוכרת*׳>קג

6וב

81 בערב שאירגנו נשות
דיפלומטים בתיאטרון ירושלים,
כדי לאסוף כספים לגלריה
של אמנים צעירים, מכרו
השגרירים יצירות־אמנות מעשה
ידיהם. שגריר הולנד,

כריסטיאן בנימין ארי־

אנס, צייר פורטרטים של ה שופט
העליון משיה לנדאו
ושל מנכ״ל מישרד־החוץ, יו סף
צ ׳הנובר, שרכשו את
הפורטרטים שלהם. בהגרלה
שהתקיימה באותו ערב, כאשר
הפרס הראשון הוא טיסה ל בריטניה,
זכתה נירה אב״
ניאלי, עוזרת מנהל תיאטרון
ירושלים. היא תטוס כאשר
יחזור מוסינזון מפירנצה.
81 באותו ערב נמכרה במכירה
פומבית עוגת־רום ענקית,
שנאפתה על־ידי אחת מ

״1161י !!*1111 11 השחקנית ילדה בן שני לבעלת, הבמאי
#111 11 1111י וגי אדר (מימין) .בטכס בוית-המילה
זכתה בנשיקה מהבדרן דורי בן־זאב, שקפץ ארעה מאמריקה,
שם הוא שותה עם אשתו אירית. דורי הגיע לסידרת הופעות בפסטי-
בל־הזמר לילדים. לידם המציל דויד מלמד, שגם בן השתתף בשימחה.

81 מי שהיה חבר־כנסת,
ומנכ״ל סולל בונה דויד ה כהן,
השתתף בשבוע שעבר
בכינוס מרכז מיפלגת־העבודה,
שנערך באולם אוהל בתל-
אביב. אחרי שהסתיימה הישיבה,
נראה היה הכהן כשהוא
ניצב על הכביש ומחפש טרמפ
לתחנת הרכבת, שתיקח אותו
לחיפה. כשאף מכונית אחת לא
עצרה לו, הקים הכהן שערו־ריה
באמצע הרחוב כשהוא צועק
:״כאשר לי היה אוטו
תמיד נתתי טרמפ!״ במקום
עבר שחקן הבימה, שמואל
רודנסקי, שניסה להרגיע את
הכהן, אך זה השיב לו :״כל
התל-אביבים הם זיפתים!״
׳ 8בעל קפה־הבוהמה בירושלים,
מעמון, מרדכי
קופ, העלה את מחיר הקפה

נאווה פתקפווט
מוקד

יאלו, כאשר הוא משקשק בכוס
הוויסקי שלו, הגדושה קוביות
קרח :״ניהלתי שם קרבות
קרח בקרח, במסיבות ה־קוקטייל.״

שלו
ל 20-לירות, אך השאיר
את מחיר התה כפי שהיה. כאשר
נשאל לסיבת האפליה, הוא
השיב :״זה משיקולים סוציאליים.
קפה שותים העשירים,
ותה שותים התפרנים.״
81 בעיקבות ביקורת על
הממשלה שהושמעה במיזנון
ח״כים, נאנח ח״כ חיים קוס מן
ואמר :״כיום לא קשה
להיות חלש...״

! 8ח״כ אסתר הדליץ
ממיפלגת־העבודה התנגדה להצעה
של הדתיים לדון בכנסת
במגורים המשותפים של תלמידות
ותלמידים של האוניברסיטה
באר־שבע. טענה הר־ליץ
:״רק בימי־הביניים היו
האוניברסיטות קשורות במיג־זרים

1 | |11 1^118ו| המיסעדן, שהתפרסם בין השאר כאשר נחשד
] 11 1בניסיון־הברחה כגשר דמיה, וכניסיון של הב־

רחת״זהב בנמל״התעופה בלוד, פתח מחדש את מיסעדתו ככיכר
מלכי ישראל בתל״אביב. רונן חיפש שם מתאים למיסעדה, והפיז־מונאי
דידי מנוסי הציע בבדיחה את השם ״אלי המבריח״ .להפתעת
הכל אימץ רונן את השם, ואף קבע אותו בשלט גדול מעל מיסעדתו.

אמה של מעצבת־האופנה דורין, הגיעה למלון ״שרתון״ בתל־אביב
כדי לחזות בלהקת שיבא. שלוש הכושיות, שהגיעו מדרום־אפריקה
והמופיעות כאן בשירי דיסקו. הבת דורין תיכננה עבורן את תלבושת ההופעה, וגם תלבושת״ערב,
שבהן נראות הזמרות בתמונה. מימין: קארן דימקצי, דורין, הרייט סטיוני, נאווה וג׳ואן סיסי.

עובדות השגרירות האמריק אית
בישראל. מכרה אותה
אשת השגריר, סאלי לויאיס.
העוגה נקנתה ב־ 2500 לירות.
כאשר מסרה סאלי את העוגה
לקונה, ציינה כי לא רק הקרם
טעים, אלא גם טביעות־אצב־עותיה
נעוצות בו.
81 כאשר התנוסס שמו של
כתב ידיעות אחרונות אי לן
כ פי ר בצהרון מעריב, חשבו
רבים כי הכתב החליף את
מקום־עבודתו. אולם כפיר נשלח
מטעם מעריב וידיעות אחרונות
לסקר את אירועי אל-
עריש, ומעריב פירסם באופן
חד־פעמי את כתבתו של העי תונאי
המתחרה לו.
81 בעת שהותו האחרונה
בלונדון רצה יועץ ראש־הממ־שלה,
דן פ תי ר, לפוש מעט
מעסקיו הפוליטיים, ולחזות ב־מישחק
כדורגל. אך • בלונדון
חובבת־הספורט קשה להשיג
כרטיסים למישחקים גדולים.
פתיר פנה לכתב על המישמר
שם, אכימלר, וזה טילפן
אל מנהל קבוצת טוטנהאם,
ואמר לו שבעיר נמצא פתיר,
והוא רוצה לחזות במישחק.
השם פתיר, הסתבר להם, מוכר
היה לאנגלים, והם נתנו לו
כרטיס ומקום מכובד באיצטד-
ה עו ל ם הזה 2205

אנווויגו
יון. מלר, שהוא חובב מושבע
של כדורגל, החליט לשחק בקבוצה
של חובבים בלונדון,
אך לרוע מזלו שבר את רגלו
כבר במישחק הראשון.
11 אחרי שפירסם הכתב
יהודה סתיו רשימה על ה מלחין
האמריקאי ממוצא רוסי,
דימיטרי טיומקין, התקשרו
אל סתיו מקול ישראל וביקשו
ממנו להשתתף בתוכניתה של
רויטל עמית, שתהיה מוקדשת
ללחנים הידועים מאד מ-
מערבונים אמריקאיים. סתיו
הגיע לתקליטיה באולפן, ולתדהמתו
גילה כי בל התקליטים
של הלחנים המוכרים
נעלמו. אחרי חקירה קצרה נתברר
לו שלילה קודם־לכן הם
נלקחו על־ידי עורכי-מוסיקה
אחרים לירושלים. נשארו רק
מנגינות בלתי־ידועות של ה מלחין.
לסתיו לא נותרה ברירה.
ובמקום אילתר סיפורים
ואנקדוטות על לחנים אלה.
1קורה שלסיפור אחד
יש שתי גירסות. בשבוע שעבר
פורסמה במדור זה גירסה אחת
על שיחה שנתקבלה בטלפון
האדום של גלי צה״ל. הפעם
קיימת גירסה שנייה ומדוייקת
יותר. כאשר שידר צגי רי מון
בטלפון האדום את הידיעה
על שלישיית האחיות, העומדת
להינשא לשלושה אחים
מפתח־תיקווה, התקשרו אליו
שני הצהרונים, כדי לקבל פר
טים
מדוייקים על החתונה.
רימון מסר לעיתונאים את ה פרטים
המבוקשים. כעבור
שעות אחדות טילפן לרימון
העורך האחראי של ידיעות אחרונות,
נוח מוזס, ושיבח את
עבודתו של רימון ברדיו. מוזם
התלוצץ ואמר לרימון :״חבל
שאי-אפשר לחבר את הטלפון
האדום לטלפון של ידיעות אחרונות,
כדי שסיפורים יפים
כמו שיש לך יגיעו גם אלינו.״
81 התיקווה הגדולה בטניס
הישראלי הוא עמוס מנס־דורף
בן ה־ .14 הנער אינו
משחק רק טניס ארבע שעות
בכל יום, אלא גם לומד בכי-
תת־ספורט מיוחדת בחטיבת-
הביניים ברמת־השרון, מקום
מגוריו. הילדים בכיתה זו מקדישים
שש שעות בשבוע לחינוך
גופני, ושלוש שעות לאתלטיקה
קלה. הוא גם תלמיד
מצטיין בשאר המיקצועות.
! 8מאמנו של עמוס הוא
סטיפן ׳קוכלסקי, שעלה מפולין
לפני כמה שנים. המורה
שלו היא נעמי, שהיא גם אש תו
של אורי שפר, סגן מנהל
בית־הספר למאמנים בנזמן 1ינ־גייס.
בראש המכון עומד גלעד
דיינגרטן, שהיה בתחילת
שנות ה־60׳ קופץ־לרוחק מצטיין,
יחד דויד קושניר. עד
היום לא הצליחו אתלטים יש ראליים
להגיע לרמתם של שני
אלה.

שחקן שלא הועסק בארץ כשנה וחצי,

זכה בהפקיד של ניצב בסרט ״מצדה״.
י 1י במאי הסרט החליט לתת לדידי תפקיד נכבד יותר, ואפילו לקחת
אותו ללוס״אנג׳לס להשלמת הצילומים. אולי יגלו שם את דירי, והוא
יהפוך כוכב בינלאומי. דידי הוא אחיו של הצייר היפה, יורם לוקוב.
העולם הזה 2205

אביבה גוררמן

אשת־חברה וכותבת סיפרי־בישול, כיהנה כשופטת בתחרות •של אשפי
המבורגר, שנערכה בתל״אביב. לידה (בתמונה) צבי רימון, איש הטלפון
האדום בגלי צה״ל ודויד מגן, שבחסותו נערכה התחרות. השופטים טעמו שישה מתכונים של
המבורגרים, כאשר קהל סקרנים שעבר ברחוב פרישמן בתל״אביב בוחן אותם בסקרנות.

81 בבניין הטלוויזיה בירושלים
התקלקלה מערכת־זד
חימום דווקא בשבוע שעבר,
כאשר ירד גשם עז, מלווה ברוחות
עזות וקור. מרים
רוטשילד, מנהלת מחלקת־הסרטים־הקנויים,
כתבה מיב־תב
אל הבוס שלה, יוסף!
לפיד, שבו הודיעה לו כי בחוזה
שלה לא כתוב שעליה
להיות חולה. ביגלל חוסר־החי־מום
היא הרשתה לעובדיה ש לא
לבוא לעבודה. את המיכתב
נתנה ללפיד, אך העתק ממנו
תלתה על אחד הקירות המרכזיים
שם. באותו יום, באולפן
קר ביותר, הוקלטו ארבע תוכניות,
כאשר כל המשתתפים
בהן רועדים מקור.
! 8יהושע כהן, איש
לח״י לשעבר, שהיה מעוזריו
הקרובים של דויד כן־גור״
יון בתקופה שבה פרש לשדה־בוקר,
העלה בשבוע שעבר זיכרונות
מהימים שבהם שהה במחיצתו
של הזקן. בין השאר
סיפר כי כאשר פרש בן־גוריון
לראשונה לשדה־בוקר, ואנשי
הקיבוץ התחילו להקים לו צריף
למגורים, אמר להם בן־גוריון:
״לי יספיק לצורך זה עץ. אבל
אם אפשר, אבקש לבנות עבור
פולה שירותים בתוך הצריף.״
81 בהופיעו בערב שבתרבות,
שעורך סופר הארץ בנגב,
מר! כי (״מוטקה״) א ד ״
צי א לי בבאר־שבע, גילה יהושע
כהן כי בן־גוריון היה נוהג
להציגו לפני אורחיו במילים
הבאות :״הכירו טרוריסט
מובהק. אילו היה פוגש בי
בשעתו — היה יורה בי. ואילו
אני, אילו הייתי פוגש בו —
הייתי יורה בו. עכשיו אנחנו
חברים טובים.״ באחד הימים
התמרמר יהושע על דרך הצ גתו
זו. הוא אמר לבן־גוריון:
״אילו היית פוגש בי בשעתו,
אני משער מה היית עושה לי.
אבל דע לך שבלוחם וכמהפכן
אתה מעליב אותי בדבריך.
אתה הרי יודע שאילו רצינו,
היינו יורים בך.״ הדברים השפיעו,
כנראה, על בן־גוריון,
שכן אחריהם הוא החל מציג
את יהושע כהן במילים הבאות:
״הכירו חבר שלי. טרוריסט
מובהק, אילו היה מקבל פקודה,
היה יורה בי בלי היסוס.״
! 8סגן ראש עיריית תל-
אביב, דויד שיפמן, הוא בעל
הרעיון של ״תוכנית סינגפור״,
המיועדת להקל את לחץ התנועה
בתוך העיר על־ידי סגי-

ש!א1ר אדר

מהנדס אנרגית ומנהל חברה, זכה בפרס
הראשון על מתכונו בהכנת המבורגר.
הוא הביא עימו את אמא, ריבה אדלשטיין, שתעזור לו בתכנת
הסלטים המלווים את קציץ־הבשר. האמא היתה מורה לבישול
בחדרה, עיר מגוריה, וזכתה ארבע פעמים בתחרות של מלכת המיט׳
בח של איזור השומרון. על הסינר כתוב :״טבח ראשי״.

רת צירי־התנועה המובילים אל
מרכז העיר. בשבוע שעבר, כאשר
בעיקבות השיטפונות קרס
תחתיו גשר נחלת־יצחק, מיהרו
למקום ראש עיריית תל־אביב,
•טלמה (״צ׳יצ,״) להט וסגנו,
שיפמן, עם עוזריהם. ראה עוזרו
של צ׳יצ׳ ,חגן כן־ יהוד
ה, את הגשר ההרוס ואמר
לשיפמן :״זוהי תחילת הגשמתה
של תוכנית סינגפור. מה צד
הזה כבר לא ייכנסו לעיר.״

81 העיתונאי הוותיק גכ״
ריאל ציפרוני פגש השבוע
את ידידו, איש ההסתדרות הוותיק
אליעזר קופפר־
*טטיין, וסנה אליו בתואר
״מר״ .התמרמר על כך קופפר-
שטיין ״ממתי אני בשבילך
׳ מדד׳ השיב לו ציפרוני:
״מזמן שחבר לחבר הוא זאב,
אתה בשבילי מר.״
! 8אגב, ציפרוני הוא גם
אחד המומחים הגדולים בארץ
להערכת שוויים של שטיחים
פרסיים. לא מכבר הוזמן לבי

של קבלן עשיר, כדי להעריך
שטיח פרסי שעמד לרכוש
הקבלן. ציפרוני ניסה להסביר
לו שאין זה משנה כמה עולה
השטיח, הוא חייב למצוא־חן
בעיניו לפני הרכישה, כיוון ש יהיה
עליו לחיות עימו שנים
רבות. השיב לו הקבלן :״אם
הוא שווה כמה שמבקשים בש בילו,
אז הוא ימצא חן בעיני !״
! 8על כך ששר האוצר יג ״
אל ה הרביץ קיצץ דווקא בסובסידיות
לחלב, הקשורות ב-
בית־החרושת של בניו, אמר
הבלשן אבשלום קור, בפינתו
אמרוסב בגלי צה״ל :״על
הורביץ חל הפיתגם: חוסך
בנו — שונא שיבטו.״
81 סבא דואג הוא משה
נוידרפר, מי שהיה בעבר
הממונה על הכנסות המדינה,
וכיום מנכ״ל בנק בוקליס־דיס־קונט,
ביום השישי האחרון
הגיע בדחיפות אל רופא-ילדים
עם נכדתו בת ארבעת החודשים.
הקטנה הצטננה, והסבא
דאג.

293ל״י

י4 1 1£

הלאם.

כל המלאי בהנחות ענק.
בתצלום שלפניך רק הלק קטן מתוך מאות המוצרים,
שתמצא עכשיו בשוק המציאות ב״קלאם״ .עוד אלפי
מוצרים ומתנות במהירים מפתיעים,מהנים לך במחלקות קלאם.

מתנות קרמיקה זכוכית מו צ רי קש ונצרים
אהילים וגופי תאורה כלי מיטה מנ כו ת
מערכות סכו״ם מ תנו ת לגבר שטיחים
כלי עץ • כלי כי ת • צמחים ריהוט קולוניאלי ופלוני
.1סט ווכן למיגון(מחבת, רשת לייבוש האוכל וכף רשתית),
מתאים לאוכל סיגי. במקום 675. -ל״יירק 405. -ל״י.
־ .2סט קפה מפורצלן בדוגמת פפיטה כמקום 1640 -ל״י רק 984. -ל״י.
:.3ם ל0לות דקורטיביות מנצרים בגדלים שונים.
במקום -ההל ם 319 - 135 -ל״י רק ההל מ 207.- 87 -ל״י.
.4סט סכו־־ם ל 4-איש עם מתקן דקורטיבי לתליה בשלל צבעים.
במקום 798. -ל״י רק 558. -ל״י.
.5מערכת קפה מקרמיקה 15 הלקים. במקום 1649 -ל״י רק 824. -ל״י.
.6פט הגשה לאורהים, שילוב עין ואלומיניום, עם 6מזלגות.
כמקום 798.-ל״י רק 399. -ל״י.
6.7כופות ומאפרה תואמת, מתנה נהדרת.יבמקום 497.-ל״י רק 349.-ל״י.
.8קומקום שורק בצבע הנחושת, עם ידית עין. במקום 489.ל״י רק 293.ל״י.

03699

שוק המציאות -בעת ובעונה אחת בכל רחבי הארץ.

תל אכיב:קלאם־ דיזננוך , 224פ תו ה מ 9כבוקר עד )=108101*38 20.00־ דיזננוף שנטר,מ 9בבוקר עד 20.00
רמת השרון:קלאס־ רה׳ פוקולוב , 47פ תו ה 16.00-21.00,9.00-13.00 חיפה:קלאם־ רה׳ הנביאים , 9פתוה מ 9בבוקר עד 20.00
דשל״צ:קלאם-רה׳ זבוטינפקי , 65פ תו ה 16.00-21.00,9.00-13.00 נצרת:קלאס־ בזרבז שופ׳ נצרת עילית,פתוה 16.0 21.00,9.00 - 13.00
ירושלים: מיטל־ רה׳ הרצוג ,61 פתוה 416.00 - 21.00,9.00 - 13.00 כפר שמריהו:קלאם־ ההורש 2מ.מם הרי,פתוה 16.00 - 21.00,9.00 - 13.00

במוצ״ ש מבירה מיוחד ת בכל ה חנויו ת -מצאתח שכ ת עד חצו ת.

העו ל ם הזה 2205

פעמון נ נ 1סת
זכיר*הכנסת לחץ על
* ) הסמוי, המפעיל את הפעמון.

הכפתור

כאותו רגזן ישכד כאולם־המלי־אה
כתריסר ח ״כים, שעקבו אחר
הוויכוח עד הצעת-החוק.
הפעמון מצלצל במיזנון ובמיסדרונות,
והוא מודיע לחברי־הכנסת שעומדת להיערך
הצבעה במליאה. הח״כים שהיו שקועים
בשיחות עם ידידים במיזנון לגמו לגימה
חטופה אחרונה מסיפלי־הקפה שלהם,
נגסו נגיסה אחרונה מהעוגה, ומיהרו אל
האולם. ח״כים אחרים, שישבו בפינות שונות
ושתיכננו ביחד קנוניות מיפלגתיות
מסזבכות, קמו ואצו גם הם אל המליאה.
עשרות הח״כים שהתקבצו מכל פינות
המישכן הגיעו אל האולם ברגע שהחלו
ההצבעות. היה צורו להצביע על כמה
וכמה הסתייגויות להצעת־החוק, על כל
סעיף של הצעת־החוק בנפרד (בקריאה
השנייה) ועל הצעת־החוק כולה (בקריאה
השלישית, האחרונה).

בתיקון זה יוצא המישפט הישראלי לדרך
חדשה. ויש אומרים: הוא נסוג מרחק של
מאות שנים אחורה.

ון<ש כתיקון סכנה, שכל קורא-עיתד
נים יכול לעמוד עליה בנקל.
בשלושים השנים האחרונות הפכה מיש-
טרת ישראל גוף אלים מאד. נדמה כי תהליך
זה גבר מאז כבשנו את ״השטחים
המוחזקים״ .קל היה להפעיל שיטות של
לחץ גופני ונפשי על עצורים מאותם
השטחים, שהרי המטרה היתה להגן על
ביטחון המדינה, על חיי נשים וילדים. החוקרים
החרוצים לא התקשו לתרץ בעיני
עצמם את שיטותיהם.
מאז פשטה האלימות לחדרי־חקירות
רבים ברחבי הארץ. חשודים יהודיים —
גם לפי ההגדרה המחמירה ביותר של מד

אומנם, קודם לכן התגלגלה ההצעה במשך
חודשים רבים בוועדת החוקה־חוק-
ומישפט. שם היו דיונים ענייניים רבים.
אך הופעלו בה לחצים מצד מישרד־המיש-
פטים, על רקע המילחמה הנטושה בין
השר, שמואל תמיר, ובין יו״ר הוועדה,
דויד גלאם, המתעבים איש את רעהו.
רבים מחברי־הוועדה אמרו לי, בשיחות
פרטיות, שדעתם אינה נוחה מהצעת־החוק,
אף שנאלצו להצביע בעדה.

ההכרעה הסופית היתה במליאה.
ושם הכריעו הידיים המורמות של
יושבי-המיזנון.

מחרת היום נערכה הצבעה דומה
מאד על חוק אחר, שגם הוא מקעקע
כמה מאשיות־היסוד של חברתנו.

הם הביטו בחברי מיפלגותיהם, ששהו באולם
בעת הוויכוח, והצביעו כמוהם. אחדים
עשו זאת ברגע שנכנסו מבעד לדלת,
ותוך כדי פסיעה אל מושביהם. אחדים
שאלו תוך כדי כך :״על מה מצביעים?״
וכך ידעו, לפחות, את שמה של הצעת-
החוק. אחרים לא ידעו גם זאת. איש מהם
לא ידע, ולא יכול דיה לדעת, על מה היה
נטוש הוויכוח, ועל אילו פרטים בהצעת־החוק
הם מצביעים.

אך כאותם רגעים הפכה הצעת
החוק לחוק-המדינה, החל עד כל
אדם כישראל.

התרופה שנמצאה היא שבית־המישפט
יהיה מוסמך לקבל כראייה עדות של עד,
שנמסרה במישטרה, גם אם העד עצמו מכחיש
אותה בבית־המישפט, או שאינו מופיע
למישפט כלל. זהו תוכנה של הצעת-
החוק, שהובאה לכנסת.

^ אן התעוררה שאלה חדשה: האם
* אין התרופה גרועה מן המחלה, שאותה
היא באה לרפא?

או, דפי הדימוי הידוע, האם אין
שופכים את הילד יחד עם מי
האמכט המלוכלכים ץ

אחת מזכויות־האדם היסודיות היא הזכות
למישפט הוגן. לפי התפיסה האנגלדסב־סית
המקובלת אצלנו — ברוך השם! —
הזכות למישפט הוגן כוללת את זכותו של
הנאשם במישפט פלילי לחקור את העדים
המפלילים אותו חקירה שתי־וערב, כדי
לנסות ולהוכיח כי עדותם אינה אמת.

זכות זו נהרסת עתה. יכול אדם
להיות מורשע, ולהישלח לכלא לכד
ימי־חייו, מכלי לראות כדל את
העד, ולא בל שבן לחקרו.

גם המחייבים תיקון זה וגם השוללים
אותו יודעים כי זוהי מהפכה מישפטית.

תמכתי כמגמה זו, והצבעתי כעד
הצעת־החוק. אך נדהמתי להיווכח
בי רק שלושה חכרי-כנסת מצאו
•לנחוץ להשתתך בדיון על הצעה
הנוגעת לכל אדם כמדינה.

הצעת־החוק נתקבלה (בקריאה ראשונה)
אחרי שלושה נאומים בילבד, על־ידי הכנסת
בעזרת ח״כים שהוזעקו מהמיזנון.

הוא הרס את אחד מעמודי•
התווך של החוק הקיים, שנכנה
כמשך מאות כשנים ככריטניה.

אין ספק כי מצב זה הוא בלתי
נסכל. אין להתיר לקומץ של פושעים
לסכל את חוק המדינה.
השאלה היתה: איך לעשות זאת .1

^ פשר להביא דוגמות רבות, אפילו
מאותו שבוע בכנסת.
ביום שבו נתקבל החוק, השולל מן
הנאשם את ההגנה העיקרית שלו, נדונה
במליאת־הכנסת הצעת־חוק בעלת חשיבות
רבה לחיי־המשק. ההצעה מבטלת חוק
לחיסול ״הצ׳יק הדחוי״ ,שנתקבלה בכנסת
לפני 15 שנים. במשך כל 15 השנים האלה
התעלם המשק מן החוק, והצ׳יק הדחוי
הוסיף למלא תפקיד מרכזי ביחסי־המיסחר.
הצעת־החוק החדשה באה להחזיר את
עטרת הצ׳יק הדחוי ליושנה, ולהכשירו
מבחינת החוק הפלילי והאזרחי.

(בתקופת,הליכוד, הדכר היחידי
שאינו פוחת הוא אורך היום. תחת
להצמיד את הקנס לדולר, לסל
המטבעות או למדד, הוחלט להצמיד
את הקנסות לשנות־המאסר).

חוק שנתקכל בשבוע שעבר בדרך
י י זו משנה סידרי־בראשית בחוק הישראלי.

אין
צורך להיות מישפטן כדי להבין
את הסוגיה:
בשנים האחרונות זוכו ואשמים רבים
בישראל מפני שהעדים נגדם חזרו בהם
מעדויותיהם, שנמסרו במישטרה. קל לנחש
את הסיבה: כוחו של העולם התחתון לפגוע
בעדים גדול הרבה יותר מכוחה של
המישטרה להגן עליהם. עדי־מדינה נרצחו,
אחרים התמוטטו תחת לחץ של איומים.

שוב לא הוכרעו הדברים כין
כעלי שתי הדיעות. הם הוכרעו
על-ידי עשרות ח״כים שנהרו אל
האולם מן המיזנון, שם היו עסוקים,
כין השאר, בהתחנפות לעיתונאים,
בדי שאלה יקדישו להם
במה שורות בעיתוני המחר.

היו אלה, חוץ ממני, רק הח״כים משה
עמאר (מפ״ם) וגידעון האוזנר (ל״ע).
אותם שלושת הנואמים, והם לבדם,
השתתפו גם בדיון, על הצעת־חוק אחרת,
שהוגשה באותו יום על־ידי שר־המיש־פסים,
שהגדיר אותה כ״מהפכנית״ .היא
באה להגדיל את כל הקנסות במדינה.
העניין הוא תוצאת האינפלציה, שהפכה
את סכומי־הקנסות, שנקבעו לפני שנים,
למגוחכים. אך בעל־ההצעה לא הצמיד
את הקנסות למדד־יוקר־המחייה. הוא מצא
פאטנט אחר. מכיוון שברוב סעיפי החד
קים נקבע כי העבריין צפוי לעונשי־מאסר
ו/או לקנס, הצמידה ההצעה החדשה את
גודל הקנס המירבי לאורך תקופת־המאסר
המירבית הקבועה בכל סעיף.

מוכן מאליו שחח״כים הנכנסים
לא ידעו כלל על מה מצכיעים,
אכל זה לא הטריד אותם.

אחרים הצביעו בעדו, לפי מיטב הכרתם.

יו״ר הכנסת: לקטוע גם את הרגל השנייה
עצת־גדולי־התורה — מתלוננים במיקרים
רבים על הפעלת שיטות של עינויים בעת
החקירה. במיקרים לא־מעטים נתקבלו
תלונות אלה גם על־ידי השופטים. בפסק-
דין בוטה אחד עמד השופם־העליון חיים
כהן על שיטות המישטרה במילים שהזכירו
מישטרי-אימה.

גם הפעם היתד. הכנסת צריכה להכריע
בין שתי רעות, והיו נימוקים מכאן ומכאן.

הנושא: הטלת החוכה על רופאים
ופסיכיאטרים לדווח לרשויות
על חולים, אשר לדעתם אינם מסוגלים
לנהוג כרכב ככיטהה, מסיכות
גופניות או נפשיות.

החוק החדש מהווה, למעשה,
תמריץ לחוקרים להשתמש בעינויים,
כדי להוציא מן החשודים
הודאות ולהפכם לעדי־המדינה.

בהצעת־החוק המקורית של מישרד־התח־בורה
היה זה סעיף קיצוני מאד. התרעתי
נגדו בקריאה הראשונה, וכמה ח״כים אח רים
הצטרפו לדעתי.

עד כה הם היו צריכים לחשוש שמא עדים
כאלה יתכחשו לעדויותיהם מעל דוכן בית-
המישפט, כשמורא המישטרה לא יהיה עוד
עליהם. מעתה יהיו משוחררים מחשש זה.
העד לא יוכל לחזור בו. וגם אין צורך
להביאו אל הדוכן. אפשר להבריחו לחו״ל,
שם יצטרף לחבריו במאפיה המקומית.

חוכת־דיווח כזאת מערערת את
אחד היסודות של חיינו: יחסי
האמון כין רופא ופאציינט.

אחת ההסתייגויות ביקשה לקבוע,
לפחות, שלא יתקכלו בראייה
עדויות שהושגו ״כדרכים פסולות״.
גם הסתייגות זו נדחתה כאותה
הצבעה אוטומטית.

יני בא לפקפק בכוונות הטובות של
בעלי הצעת־החוק. איני בא גם להכחיש
שהיו בפיהם נימוקים טובים מאד.
בוויכוח זה עמדה רעה מול רעה. מצפוני
אמר לי להצביע נגד הצעת־החוק, אך
איני כועס על ח״כים אחרים, שמצפונם
אמר להם את ההיפך.
אני בא רק לקבוע כי אנחנו, שהצבענו
על פי מצפוננו כך או כך, היינו
במיעוט.

הצעת־החוק נתקבלה על־ידי דוב
גדול של חברי-כנסת, שלא היה
להם מושג על מה הם מצביעים.

מקובל שאסור על רופא של גוף ונפש
לגלות לזולת פרטים רפואיים על החולים
המבקשים את עזרתו. העניין חשוב במיץ-
חד לגבי חולי־נפש. ידוע כי קשה מאד
להביא חולי־נפש, ואף אנשים מופרעי-
נפש שאינם בגדר חולים, לטיפול פסיכולוגי.
יתר על כן, אין לטיפול זה סיכוי
להצליח, אם אין המטפל נהנה משיתוף-
הפעולה המלא של המטופל.
האם יגלה החולה את כל האמת לרופאו,
אם יידע כי הרופא יהיה חייב למסור
את סודותיו לשילטונות, ושהדבר עלול
להרוס את פרנסתו? האם הרופאים עצמם
ימלאו אחרי הוראת החוק, אם ינגוד
הדבר את מצפונם ושבועתם המיקצועית?
בעיקבות מחאתנו, נדון הדבר בהרחבה
בוועדת הכלכלה של הכנסת. הסעיף צומ צם
בהרבה, והוא יחול עתה רק על נהגים
מיקצועיים של רכב ציבורי ומיסחרי.
הוועדה ניסתה להכריע בין צורכי הבטיחות
בכבישים ובין קדושת הסוד הרפואי.
הצבעתי נגד הצעת־החוק בקריאה השלישית,
אחרי שנימקתי את הסתייגויות .,

מכחינה זו דומה הכנסת לצה״ל :
הצכא הסדיר הקטן נמצא כחזית
המליאה, ואילו כוחות־המילואים
שוהים כמיזנון, כמיסדרונות ובחדרים,
עד לצו-הגיוס.
** אליראן אמר כי ״המילחמה היא
עניין הרבה יותר מדי רציני מכדי
להשאירה בידי אנשי־הצבא.״ החקיקה היא
עניין הרבה יותר מדי רציני מכדי להשאיר
על כנם את הסדרים הנוכחיים בכנסת.
בזמן האחרון פשטה בארץ האופנה של
הכפשת הכנסת — אופנה מסוכנת, העלולה
לסלול את הדרך לפני הפאשיזם. את ה כנסת
יש לת ק ן, לא להשמיץ.
הוצעו גם הצעות־סרק שונות ומשונות,
כשכל מציע רוצה לקדם את עצמו ואת
מיפלגתו. כך הציע יו״ר הכנסת, איש הליכוד,
פיתרון לכל חוליי הכנסת, שרבים
מהם התפתחו דווקא בימי כהונתו. הפי-
תרץ: להעלות את אחוז־החסימה, ולסלק
מן הכנסת את הסיעות הקטנות.

לפי אותו ההגיון אפשר להציע
לחולה, שהנמק אחז כרגלו האחת,
לקטוע גם את הרגל השנייה.
אין זה מיקרה שמבין שלושת הנואמים
בוויכוח שהזכרתי זה עתה, שניים היו
שייכים לסיעות קטנות. כי הסיעות הקטנות
— משמאל .,מימין ומהמרכז גם
יחד — מספקות לכנסת את התסיסה האינטלקטואלית,
את החיות הפרלמנטרית,
את הנוכחות הגופנית ואת הצעות־הפיתרון
האלטרנטיביות בכל השטחים. סלק אותן,
והכנסת תשתווה לפרלמנט של פאפואה
ידידתנו.
לכנסת יש תפקידים רבים. החקיקה היא
החשובה שביניהם, כי היא משפיעה במישרין
על חייו של כל אדם בארץ.

אני מציע לחשוב על רפורמה
יסודית כמילוי תפקיד זה.

י 1ן ןיי
בונה ברמת השרון,בראשון לביון,בפתח תקוה,ברחובות
ועכשיו גם ב-

תכנון ארכיטקטוני מרשים ע״י האדריכלים רשקס-גולרמן, תל־אביסעיצוב פנים וחזית -אבי רסקין, הרי המלי, תל־אביב

בנין בן 5דירות בלבר, דירה בכל קומה
תכנון פנים לפי דרישת הקונה
שני מפלסים בכל דירה

חימום לכל הדירה

• שנ י חד יייחצה

רצון) מיוחד בסלון ובפינת האוכל
רצוף קרמיקה בחדרי הרחצה ובשירותים
ארונות מטבח מפוארים
חדר ארונות

* לובי כני סהנ,פואר ו עו ד•׳

י8 11

משרדי המכירות של אברהם גינדי ^=1ז= 1י
רמת השרון -רח׳ סמזולוב 84
ראשון לציון -רה׳ הרצל 62
פתח־תקוה -רח׳ חיים עוזר 28
תנאי רכישה נוחים:
מחיר הדירה סופי ובלתי צמוד משכנתא של 600,000 -ל״י

שד דומה לחייל הנשכב ער גורהת״ל, כדי שחבריו יעבדו על
גופו *נ לא לשאול מה פופולרי, אלא מהי האמת * אין אנו באים
לתקן פוט זה או אחו במישטו הקיים ־ אנחנו שוללים אותו כול־* 1
יש קשו בין הכיבוש והשחיתות, בין ההתנחלות והפער החבות׳ *
תותחים או תמאה * נקים את קיו־הבחל נגד הפאשיזם.״״

1ש 3ג עז
ג דו תיו

י* 1־וזזח{ן ןי

זחו נאום־חפתיחת של אורי אננרי
בוועידמ״האיחוד של של״י, שנערכה
בשבוע שעבר.

ידידים יקרים,
ברגע גדול זה, שבו אנחנו נפרדים
מתנועות אשר להן הקדשנו את לבנו
במשך שנים רבות של מאבק ומאמץ,
באשר אנחנו הופכים לתנועה מאוחדת,
אני רוצה להזכיר קודם כל את האיש
שנמנע ממנו להופיע כאן הערב: לובה
אליאב.
עומדת לנגד עיני תמונה מלפני קרוב

חזוי ! זוס תערות במלוא לחבריו ולכבוש

על יעד מבוצר. חייל זה נשכב
גופו על גדר התיל, כדי לאפשר
לדרוך עליו, לעבור את המחסום
את היעד.

זה לא נעים. זה מסוגן מאד. אכל
מישהו מוכרח לעשות את זה.

מכל מה שנאמר על של״י, ועל התנועות
שקדמו לה ושהתפרקו לפני שעה, זהו
התיאור הנכון ביותר.
מעבר לכל מהות רעיונית ומדינית, זוהי
רוחה של של״י, וזהו המאחד את כולנו:

לא לעשות חשבון של כדאיות,
לא לשאול מה פופולרי יומה לא,
אלא ללכת כראש ולומר את האמת,
גם כשהיא מעוררת התנגדות
ושינאה, ולשלם את המחיר.

הוטבליסה הישראלית

השנייה

לובה אליאב
״אתה האיש ! ׳
לשלוש שנים. הלכנו, רחל אשתי ואני,
לבקר את לובה אליאב בביתו. הוא חלה
בשפעת ושכב במיטה. ישבנו לרגליו, על
מיטתו, והפצרנו בו ליטול לידיו את היוזמה
לאיחוד מחנה־השלום.
אמרנו לו :״אם יתייצבו הפלגים בנפרד
בבחירות, יוכו כולם. לכל מחנה השלום
והקידמה לא יהיה שום ייצוג בכנסת הבאה.
יש לאחד את המחנה. רק אתה יכול לעשות
את זה. רצה אלוהים או הגורל שאתה
תהיה האיש. אין אחר!״
לובה היסס. הוא היה עייף. לא היה
לו חשק להתייצב בראש מאבק חדש. אבל
אחרי שהלכנו, עשה את חשבון נפשו.
כך קם המחנה.
•מחנה של״י קם, במארס ,1977 בהשראתו
של לובה אליאב. והוא גם נתן לו את
השם.
מכל מה שאמר לנו לובה, בסיגנונו
הציורי המיוחד, אני רוצה להזכיר דימוי
אחד. בהסתמכו על נסיונו, כחייל בחיל־החפרים
בצבא הבריטי, רגיל לובה להש וות
אותנו לחייל הרץ בראש חבריו בהס
זוהי
התשובה לכל המציגים לנו את
השאלה: היכן אתם במפה הפוליטית ן
שמאל? מרכז ז מרכז־שמאל? ואולי
שמאל-קיצוני? האם אתם נמצאים בין
מפ״ם ורק״ח? בין ד״ש למפ״ם?
התשובה היא: אנחנו כלל איננו שייכים
למפה הזאת של אתמול. אנחנו שייכים
למפה אחרת, למפה של מחר. אין אנחנו
רוצים להיות משובצים במערכת העבר.
אנחנו החלוצים של מערכת המחר.
אין אנו באים לתקן פרט זה או אחר
במישטר הקיים במדינה, בשטח המדיני,
הכלכלי, החברתי, התרבותי. אנחנו שוללים
את המישטר הזה כולו, על כל חלקיו
ומרכיביו. אנחנו נושאים בלבנו דגם אחר
של מדינת ישראל, על כל חלקיו ומרכיביו.

כימעט והייתי אומר: אנחנו
רוצים להקים את הרפובליקה הישראלית
השנייה.
למה אנחנו מתנגדים ז להתעלמות מ קיום
העם הפלסטיני? לפער חברתי? לכפייה
דתית? לשילטון ההון השחור?
לשוביניזם ההורס של החינוך הישראלי?
לשחיתות?
אני אומר: כל אלה אינם אלא סימפטומים
שונים של אותה המחלה, גילויים
שונים של אותה המהות.
אזכיר שוב את הסיפור היווני העתיק
על חמשת העיוורים הנוגעים בפיל. האחד
נוגע בחדק ואומר — הפיל צינור דק
וארוך. השני נוגע באוזן ואומר — הפיל
הוא סמרטוט גדול. השלישי נוגע בשן ר
אומר — הפיל הוא חלק חד. הרביעי
נוגע ברגל ואומר — הפיל דומה לעץ.

החמישי נוגע בבטן ואומר — הפיל גדול
ומחוספס.

אכל הפיל הוא אחד. כל חלקיו
קשורים זה כזה. יש קשר כין דיכוי
העם השני וחוסר ההומניזם כעם
שלנו. כין הכיבוש והשחיתות. כין
ההתנחלות והפער החברתי. כין
הכפייה הדתית והתמוטטות הדמוקרטיה.
לכל
אלה אנו מציעים אלטרנטיבה —
והיא אחת ויחידה. זוהי הרפובליקה הישראלית
השנייה: לאומית ושוחרת שלום.
הומניסטית ומודרנית. ליברלית וסוציאלית.
ואם תרצו — סוציאליסטית.
אנשי גוש־אמונים והדתיים־הלאומניים
טוענים שלהם יש חזון, ולכל האחרים —
אין. זהו השקר הגדול. אין גדול ממנו.
יש לנו חזון, והגיע הזמן להכריז עליו
בקומה זקופה ובפה מלא.

אנחנו מאמינים
אנחנומאמינים בישראל שעל
סף המאה ה־ ,21 מדינה מודרנית, משולבת
בחברת העמים, בת־חורין ובוחרת חופש.
מאמינים שמדינה זו אנחנו תחיה בשלום, בשכנות טובה ובשיתוף־
פעולה הדוק עם העם השני החי בארץ
הזאת, העם הפלסטיני, ושמדינת ישראל
ומדינת פלסטין החופשית תחיינה ביחד,
זו לצד זו, בשותפות משגשגת ופורחת.
אנחנומאמינים שישראל תהיה
שותפה חשובה בקהיליית־העמים של המרחב
הזה, קהילייה מדינית וכלכלית וצבאית,
שכל חברותיה תפרינה זו את זו.
העושר של הנפט הערבי, הטכנולוגיה הישראלית,
האוצר האנושי של מצריים,
הדינמיות החדשה של העם הפלסטיני, יחד
עם הכישרונות והמשאבים של כל שאר
עמי המרחב — הם יהפכו את המרחב הזה
למעצמה גדולה חדשה, כפי שהיה בימי
קדם.
אנחנומאמינים שכל המרחב,
ואנו בתוכו, שייך לרצועה הגדולה של עמי
אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית, השואפים
לפריקת העול של כל מעצמוודהעל,
לקידמה אנושית, לשיוויון, ליצירת העולם
החדש של המאה ה־.21

מול חזון הגיטו שד ארץ־ישראד
השדמה, שהיא ארץ־ישראל קטנה,
מגומדת, מנותקת, מכודדת, מכו־צרת,
החיה על חרכה — אנו מע
מידים
את האידיאל של ישראל
המתקדמת והמתפתחת, הפתוחה
לעולם, שותפה כמישפחה הגדולה
של עמים כני־חורין.

נ סו אויז ם די1א!זי
וכלפי פנים —
החברה הישראלית מתמוטטת. במקום
אומה חדשה ושופע ת-חיים קמה פדרציה
של עדות, חברה של מקפחים ומקופחים,
חברה שבה נולד ילד אחד לעושר, וכל
נתיבי החיים פתוחים לפניו, ונולד ילד שני
לעוני, לדלות, כאשר על חייו נגזר הניוון
עוד לפני שהתחילו.

לא זו החכרה שאנו רוצים לחיות
כה, ולא עליה חלמנו כאשר
יצאנו למילחמת-העצמאות.

אנו רוצים בחברה שבה כל המשאבים
ינוצלו לטובת הכלל — לא לכלל מיסטי,
העומד מעל לפרט, אלא לכלל המורכב
מפרטים. אנו רוצים בחברה שבה כל ילד
יתחיל בחייו, כאשר לפניו הזדמנות שווה
לפתח את עצמו ולהגשים את כישוריו
ולחיות בכבוד ובאושר, חברה שתחזיר לאדם
את חדוות־היצירה ושימחת־החיים,
חברה שתדאג לכל החלשים, החולים, הזקנים,
הנכים ומקופחים, חברה שאין בה
דיכוי וקיפוח בגלל גזע ולאום ומין ועדה
והשקפה פוליטית.
הסוציאליזם אומר (לפי תפיסתי) —
תיכנון המשאבים של החברה וניצולם למען
הכלל, למען כל אדם בחברה. הליברליזם
אומר (שוב, לפי תפיסתי׳׳ :חרות האדם
מעל לכל.

אנחנו רוצים כהכרה שיש כה
גם זה וגם זה.

תרצו, תקראו לזה סוציאליזם ליברלי.
תרצו, תקראו לזה ליברליזם סוציאלי.
תרצו, תקראו לזה הומאניזם רדיקלי.

לא המילים חשוכות. חשוב החזון,
חשוב התוכן, חשוכה היכולת
להגשים.

זוהי, לפי דעתי, המשמעות האמיתית של
הפלוראליזם, הרשום כעיקרוך יסוד בסעיף
הראשון של תקנון תנועתנו החדשה, של״י.
אין זה עיקרון שיש לתפוס אותו על
דרך השלילה: השלמה מאונם של האחד
עם אידיאולוגיה שונה של השני. זהו עיק רון
שיש לתפוס אותו על דרך החיוב :
ההנחה שאנשים רבים ושונים, בעלי הג־
(המשך בעמוד )48

כל אחת והדיאטה שלה
יעל המשמר
י מחשהדר׳.ג

יד .5.ד2

י לתו
הא!ללאלהה המכדד,יגת

׳= סדר יזנינית לים.

ומפי הדת כדל ימיני
רימת קי,
ג׳לי
י גועות!
ויכרי, בממתי ^ י ^ קיס ^ רזו

דאליה יני,לרי 1979״את מייה ^ ך
!דיאטה בטעם דבש ואגו״-ם

1979

25׳33

\ אט ה בטעם דבשראגרזים
8ק ג בחוד;״)
כמעט חלב.

סולד מ ״ ליז ׳ששדמה? ״ ייכל מיני

(יריית

נוגי• קפה או תהי

• ז 63׳^ס 0־לבו שלים רק ציי־ קישואים

דחם ל׳דקה
מרגריבה

גביע ייגירטם ארילבן,

י ״;ג ן ןים מגי־כי ׳

א7זרי ג, ת
^ 0 2סס
3ן ס־׳ת 3/11ץ-יעלל)
^ 0ל, ה6/
נט עסי ^ י ר ׳ י לי

)0 *00,צ׳

/16,ז

ובין1

י מ שניעי׳

׳״ל,ים י

כילים

4״ל מכ ,

מבצע מיס נוגי בזהב!

׳נד>י־בר ״ _
!״יזגבל כן ןיד ״ י ׳זפמ

את יכולה לזכות
^הערכדות ׳ ליבקרב
במדליון זהב או כסף
תי -לד י יהשרמרית
בדמות ״מים נוגי״
^כריך כם הגדטירז יי 17-
שילחי 10
עטיפות ריקות ^׳דבר
של מוצרי נוגי הסיסמה ותשתתפי

דיאטה יבייא & ידכדרד כלי
1שומרי ה?דיאטה הכפויה על
מחד ׳ מניו*,תל ש ד להם למצואי יתר מנל רי ם כיון שמזון

ליי עתהא ״ייי

ן ביי אות הוי? 1״ו להם מדגי ״ ,נ׳
המתמשך ימגאו 7

פיות רעבים•
מאכל
י כ אינם
״ נוגי מיצת יי י ״ מ משמרי ם, צכ עי מאכל
-י — ^לאכותיים^

(במלל׳
״הארץ״ 31.5.79״סל הקניות של
אריקה״ אריקה עוזרמן
על אלה המבקשים לשמור על
גיזרתם לאכול נוגי־בר אהד כיום
אך מומלץ לילדים ולאנשים
פעלתנים, כמו ספורטאים ונשים.
זהו תחליף מומלץ לממתקים
אפשר לאבד הרבה קילוגרמים בלי
לסבול מצוקת רעב
נוגי־בר משווק באריזה נאה. הוא
עשוי להועיל במיוחד לאשה
העובדת. שמים אותו בארנק ואפשר
לאכול אותו במשרד׳ בארוחת
צהריים.,עם בום תה ופרי -במקום
אותו כריך משמין להחריד. נוגי־בר
מרחיק את הרעב למשך שלוש עד
ארבע שעות.,בתנאי שאוכלים אותו _
לאט ובנגיסות קטנות. המקלון מ תו קן
וטעים ואפשר לבחור בין ארבעה
טעמים. אני מעדיפה את האגוזים.

:הי 1-1ד־יר־נ :

1-111 יי בד
ספקי מזון בריאות

טלסון 03-743934 .
03-334876

כ־ו ק ץ צו הווג־ ך ^

לכבוד נוגי ישראל
ת.ד 9051 .תל־אביב
אנא שתפו אותי בהגרלה הקרובה של ״מיס נוגי׳
השלמתי את הסיסמה:
נוגי ...בשבילך!

)01(10

סולו״ ״״

ה עו ל ם הזה 2205

משתמעת לשתי פנים, כי תביעת הגוש להצהרה
ממשלתית, שתבהיר את המעמד המישפטי של
ההתנחלויות בשטחים, תוכל להתמלא, רק תמורת
הצהרה נגדית מצד מזכירות הגוש.

המחיר הנתבע מגוש־אמונים הוא הבעת
הסתייגות מוחלטת מתנועת התחייה ומחנן
פורת, המייצג, כביבול, את גוש־אמונים
כתנועת התחייה.

הצהרה מעין זו היא חיונית כיום למפד״ל, הרואה
בתנועת־התחייה איום על הכוח האלקטוראלי שלה.

שר־החינוך, זבולון המר, שרחם את
מילחמת גוש־אמונים בממשלה, רמז לאנשי
הגוש, שהמשך הגיבוי בהם מותנה
בהזדהותם עם המפד״ל.

אריק דבגין:

היבוא ה שאה

ואור הוא המד לי ף

ד בי קו ר בי שרא לי

כשיחה אישית, שהיתה כשבוע שעבר
לשר־החקלאות אריאל שרון עם ראש
הממשלה מנחם בגין, שכה ניסה
לשכנעו בי עזר וייצמן חותר תחתיו
ומנסה להקים ממשלה בראשותו,
האשים אריק לראשונה כאופן גלוי
את מזכיר־הממשלה, אריה נאור, בכך
שהוא מדליה את תוכן ישיבות־המכד
שלה לעיתונות.
כעבר ניסה אריק לגרות את כגץ
בהערות מסוג ״אני מוכן לגלות ל־ראש־הממשלה
מיהו המדליה.״ אבל
כשעברו שבועות אחדים, ובגין לא
התעניין מהו המידע שבידי אריק,
התנדב אריק לחשוף את המדליף
ביוזמתו, כשהוא פורש לפני בגין את
נימוקיו לטענתו. גם הפעם התעלס
בגין לגמרי מהאשמה זו.

מזכיר מפ״ם

מנכ״ל מישרד־החוץ, יוסף צ׳חנויבר, התבקש
כיום הראשון השבוע להשיב, האס תעניק
ממשלת־ישראל אשרת-כניסה לשאה
האיראני, אם יבקש לבוא לישראל. תשובתו
של צ׳חנוכר היתה :״אם תתבקש
הממשלה להעניק מיקלט מדיני לשאה,
היא תדון בכך.״

פלאטו טוען שהכין מכך בי לא תהיה
התנגדות לכניסת השאה. לדבריו, הודיע
למזכירו של השאה, כי הזמנתו לשאה
שרירה ועומדת, אלא שזו הזמנה אישית־פרטית,
ללא בל מחוייכית או מעורבות
של ממשלת־ישראל.

ה סודו ת יישארו

אולם בקרב כמה מבכירי האוצר מתגבשת
הדעה שאין מנוס מהעלאת שיעורי־המם,
אם רוצים להעלות את הכנסות הממשלה
ולספוג מהציבור כספים נוספים, שכן כל
ההצהרות כדבר המילחמה כהון השחור
וספיגת־כספים מכעלי־היבולת נועדו
לצרכים תעמולתייס, ובטווח הקצר
לא יהיו להם בל תוצאות ממשיות.

ש ם־ טוב יהיה

אלא שהפנייה למישרד־החוץ לא נעשתה על־ידי השאה
עצמו, שהועבר מבית־החולים בניו־יורק לבסים חיל־האוויר
האמריקאי בטכסאס, כי אם על־ידי ח״כ
שמואל פלאטו־שרון. בשעתו, אחרי בריחת השאה
מאיראן, פירסם פלאטו, כאחד מתעלולי־הפירסומת
שלו, כי שיגר לשאה מיברק שבו הזמין אותו לבוא
לישראל. השבוע, לדבריו, התקשר עימו אחד
ממזכיריו של השאה, וביקש לדעת אם ההזמנה
עדיין עומדת בעינה. אין לדעת מה מידת האמת
בסיפור זה.
פלאטו הבטיח לענות אחרי שיברר זאת עם מישרד־החוץ.
לדבריו, אמר לו צ׳חנובר, כי כשהזמין את
השאה, הוא לא ביקש לכך את אישור הממשלה.

ההכנסה, מסתמנת נטייה בקרב ראשי מישרד־האוצר
להגדיל את שיעורי־המס לקראת שנת־התקציב
החדשה.
אם אומנם יוגדלו שיעורי־המם, ישים הדבר קץ
לרפורמה במיסוי, על־פי מסקנות ועדת בן־שחר.
הפגיעה תהיה שוב בעיקר בציבור השכירים
ובבעלי ההכנסות הבינוניות — המרכיבים את
מרבית הכוח האלקטוראלי של הליכוד.

1 0 1

יעם הופעת הברך החמישי של יומנו
המדיני של משה שרת, הוחלט להפסיק
כהוצאת היומן מטעמי תקציב.
התוצאה: סודות רכים מראשית
שנות ה־40׳ ,וכץ השאר כפרשת
קסטנד, לא ייוודעו לציבור הרחב.
דויד הכהן, ידידו של שרת, מתכוון
לפתוח כפעולה לשינוי ההחלטה.

הודכייץ חוזה
״קטסטרופה׳
שר־האוצר יגאל הורביץ נפגש בשבוע שעבר עם
עורכי העיתונות היומית, בניסיון לשכנע את
העורכים לתמוך במדיניותו הכלכלית וליצור דעת־קהל
אוהדת לצעדים הבלתי־פופולאריים של האוצר.
בפגישה זו תיאר הורביץ בצבעים קודרים את מצב
המשק, וטען כי הוא חמור פי כמה מכפי שחזה
לפני שנכנס לתפקידו.

הורכיץ טען גם שאפילו הצליח לעצור את
האינפלציה, צפוייה למשק שואה חמורה
תוך שנתיים, ואין הוא יודע איזו ממשלה
תצליח למנוע אותה .״לא יהיה לנו בסף
לא לחומרי־־גלם ולא לדלק,״ ניבא.

פגו ש־אמונים
למזכירות גוש־אמונים נרמז לאחרונה, בצורה שאינה

מוקד ס ח
חד ש ב לי ב ר לי ם
כנס צעירי הליברלים, בראשותו של עורך
הדין גד אסולין, העומד להתכנס כשבת
הקרובה כבפר־המבכיה, עשוי להפוך
מיפגן־בוח של גורם חדש כמיפלגה, שיערער
כעיקר על זכותה של סיעת דור-ההמשך,
לדבר כשם צעירי המיפלגה.
במיסגרת צעירי הליברלים מאורגנים כאלפיים
חברים, רובם חדשים, והסיעות השונות במיפלגה
מחזרות אחריהם. עד כה טרם הזדהו הצעירים
אף עם אחת מהסיעות במיפלגה. לכנס הוזמן
כאורח־כבוד שימחה ארליך. הזמנה זו מיועדת
להבהיר ליצחק מודעי ולגירעון פת שאין הצעירים
תומכים בהם בהכרח.

לנסק־י מציע לחלץ
א ת קרן בגין
נציגיו של מאיר לנסקי, מי שהוגדר בשעתו
באחד מראשי סינדיקאט־הפשע האמריקאי,
הציעו לרכוש עשרת אלפים מטכעות-זהב,
מתוך שלושים אלף המטבעות שהנפיקה
קרן ״קורת־גג״ שבחסותו של ראש
הממשלה מנחם בגין, אם תאושר לו
תעודת־עולה או אשרה לישיכת־קבע בארץ.
הקרן, שמנחם בגין רואה חשיבות עליונה בהצלחתה,
טרם הצליחה עד כה בהפצת המטבעות, שתמורתן
מיועדת לבניית שיכונים למפוני שכונות־העוני.
למרות תנאי־האשראי הנוחים, נרכשו עד כה
מטבעות מעטות בילבד. הצעתו של לנסקי, העשוייה
להכניס כ־ 600 מיליון ל״י לקופת הקרן, נועדה
ליצור אהדה לבקשתו המחודשת להיתר כניסה
לארץ, אחרי שגורש מישראל בשנת .1972

דגי בהגדלת
שיעודי־הולס
למרות ההתנגדות המוחלטת של הממונה על הכנסות־המדינה
ונציב מם־ההכנסה להגדלת שיעורי מס־

שר־־הכריאות לשעבר, ויקטור שם־טוב,
הוא המועמד הכימעט־ודאי לתפקיד של
המזכיר הכללי הבא של מפ״ם, כמקומו
של מאיר (״יודקס״) תלמי, המכהן כתפקיד
זה שבע שנים ושיפרוש מתפקידו בוועידת
מפ״ם הקרובה.
שם־טוב, איש האגף העירוני במפ״ם, מקובל גם על
אנשי הקיבוץ הארצי, שתרמו עד כה את אנשיהם
לכהונת המזכ״ל, וגם על צמרת מיפלגת העבודה.

סרג מנס ה עדיי!
מכו נית־־ הפאר
שר־הפנים, יוסף בורג, ממשיך עדיין לנסות את
מעלותיה של מכונית אולדסמוביל חדישה,
שמחירה היה בשעתו כמיליון וחצי ל״י, והצורכת
ליטר דלק לכל ארבעה קילומטר.
בשעתו, לפני כמה חודשים, כאשר נתקלה רכישת
המכונית עבור הד״ר בורג בביקורת ציבורית,
טען בורג כי הוא קיבל את המכונית בתוקף תפקידו
כיו״ר ועדת־השרים לענייני רכב ממשלתי, כדי לנסות
אם היא טובה וראוייה לנסיעות שרים.

מסתבר שהשר בורג הוא קפדן מאד
כקכיעותיו, שבן הניסוי עדיין נמשך.

..חס מב ה,,
יוצאת ל עול

סידרת ספרי חסמבה של יגאל מוסנזון, שהפכה
ספרות־חובה עבור ילדי ישראל, עומדת להיות
מופצת בין כל ילדי העולם.
הוצאת אלסוויר ונלסון האמריקאית עומדת לרכוש
מיגאל מוסנזון את הזכויות לתירגום 24 סיפרי
חסמבה (ראשי תיבות של ״חבורת סוד מוחלט
בהחלט״) למיספר שפות, כדי להפיצם ברחבי העולם.
בין השאר יתורגמו הספרים גם ליפאנית.

כשלב הראשון יקבל מוסנזון מיפרעה עבור
מכירת זכויות התירגום והמכירה, כסך של
כ־סד אלף דולר.

בגין ל א יכול
לרדתלתל־ א כי ב
המסיבה המסורתית השנתית, שעורך
ראש־הסמשלה עם עורכי העיתונים
לקראת יום הכרזת המדינה, בכ״ט
בנובמבר, נדחתה השנה. המסיבה עמדה
להיערך בכית אגודת-העיתונאים
כתל-אכיב, לפני שבועיים, ואז הודיע
ראש״לישכתו של בגין, יחיאל קרי״
שאי, כי ״בגין אינו מפוגל לרדת
לתל־אביב.״ כתחליף יקייס ראש־חמכר
שלה כקרוב מסיבה עם עורכי־העיתו־נים
כ״כית־יאגרון״ כירושלים.

אלי ח בו ר

אישיות •הגיע ידיו את רצונו להתפטר
מהממשלה ומהכנסת, ולחזור לארכיאולוגיה.
ידידים אלה טוענים כי ידין סוכל מעייפות
פוליטי, לא רק כיגלל כישלונו, אלא גם
כעיקכות התקן ז־הלב בו לקה.

אריה ואור
הכין חיקי
מזביר־הממשלה אריה נאור הכין תיקים
אישיים לכל אחד מראשי המערד, שכיהן
בממשלות הקודמות. נאור ניצל, בין היתר,
את ארכיון הממשלה, הנמצז* עתה
בשליטתו, כדי להכין את התיקים, והוא
מספק מהם חומר לשרי הממשלה הנוכחית
נגד השרים לשעבר.

בגין מאיי:
ל א ארוץ !
ראש־הממשלה מנחם בגין הודיע למקורביו
שאם הממשלה תיפול כשבועות הקרובים
וייערכו בחירות חדשות, הוא לא יעמוד
כראש רשימת־הליכוד.
במיקרד. נזה נראה כי חרות, בראשותו של עזר
וייצמן, תפרק את הליכוד ותתמודד ברשימה
עצמאית לכנסת הבאה. וייצמן טוען כי חרות לבדד.
תשיג יותר מנדאטים מאשר חטיבת חרות ברשימת
הליכוד. כן טוענים מקורבי וייצמן שברור להם
לגמרי שאם הליכוד יפסיד בבחירות, יעזבו הליברלים
את הליכוד אחרי הבחירות, כדי להצטרף
לקואליציה עם המערך.

על רקע זה ברורה גם סיכת הכישלון של
הניסיון שנעשה השבוע לשכנע את עזר
להתייצב כראש רשימה עצמאית.לכנסת,
אם תיפול הממשלה כקרוב. וייצמן הודיע
החלטית שהוא ימשיך לפעול במיסגרת
חרות.

ברעם שי כ נע
אוו ה אגו ד ה
החלטתם של מועצת־גדולי-התורה שלא
להסכים לפשרה, שהוצעה על־ידי ח״ב
המפד״ל דויד גלם, הושפעה כמידה רכה
דווקא על־ידי ח״כ המערך, עוזי כרעם.
כרעם התקשר עם רכנים־ידידים שלו
מירושלים, המקורבים למועצת־גדולי־התורה,
ובירך אותם על הצעת הפשרה.
כרעם סיפר לרבנים אלה כי המערך יתמוך
כהצעת־הפשרה, מאחר והמערך רואה אותה
כמספקת את העקרונות של מתנגדי־התיקון.
התרגיל
של כרעם עשה את שלו, ובמועצת•
גדולי־התורה הכינו בי הציבור יראה
כתיקון סעיך 4ניצחון של המתנגדים
לתיקון סעיף ,5ועל כן החליטו
להתנגד לו.

הממ של ה
מתעלמת מאמ״ן
חוגים מדיניים שמו לב לבך שמאז שעלתה
ממשלת־הליבוד לשילטון הוזמן ראש אמ״ן
רק פעם אחת למסור סקירה בישיבות
הממשלה. בממשלות הקודמות היה ראש
אמ״ן מוזמן בתדירות ממוצעת של אחת
לחודש, למסור לממשלה סקירה מודיעינית.

א שתו של נאור שומטת שיעבדו גם אחה״צ — ויחסלו את התיקים בישראל
עורכת־הדין מרים נאור, רעייתו של מזכיר הממשלה,
אריה נאור, מונתה השבוע השופטת שלום בירושלים.

נגד האוצר כדרישה שהאוצר יעמוד
בהתחייבויותיו וישלים את תוכנית*
ההשקעות של המיפעל.

חקרת פרשת דירו ת
המישטרה חוקרת עתה בחברת הבנייה קלרין ובחברה
הבונה את מלון־הדירות טיבויוס קלוב הוטל
בטבריה, אם אין חברות אלה נמצאות בבעלותו
המוסווית של אפריים אברון, המרצה עתה עונש־מאסר
בכלא.

ההכרות רשומות על שם עוכדים־ככירים
לשעבר כהכרת ״פאן־לוך, שהיתה שייכת
לאבדון.

אוספים פ ר טי ם
וול פופ״ל־ה אוצו־חוגים
מדיניים, וביניהם חוגים במפד״ל, מנסים עתה
לאסוף חומר על עברו של מנכ״ל־האוצר החדש,
הפרופסור יעקוב נאמן, מתוך מגמה לצאת נגדו
במערכה ציבורית.

מרים נאור כת ה* 32 היא צעירת שופטות
ישראל.

פרו״?ט ^היוקרה
נפ של

המי שמר ה אזר חי

הברת רסקו אינה מצליחה למכור את הדירות
שבנתה בפרוייקט־היוקרה שלה ברחוב ויסוצקי
בתל־אביב.

כמישרד־־הפנים ובמישטרה בודקים עתה
את האפשרות לחסל את המישמר האזרחי,
תחת לערוך קיצוצים במישטרה עצמה,
שיביאו לפיטורי 1000 שוטרים.
כבדיקה ראשונית שנערכה התברר כי
כמישמר האזרחי מאות תקנים וכ־ 700 כלי
רכב.
גם אם יחוסל המישמר האזרחי, תישארנה
כיתות־כוננות כבל יישוב.

תו בני ת
2 0אלד?ידים
בסודיות מוחלטת עוסקת עתה הרשות*
לתיכנון־בוח־האדם כמישרד־הרווחה בהכנת
תוכנית להסבת 20,אלן! .עוכדיי־מדינה
לעבודות יצרניות, מחוץ למיסגרת
הפקידות הממשלתית.
כראש הצוות עומד מנכ״ל מישרד־הרווחה,
ישראל גורלניק.

אליהו ואטע ד
ל ח רו ת
למדות שח״ב שלמה אליהו ושפיק אסעד
מהתנועה הדמוקרטית מנהלים משא־ומתן
עם פלג שוסטק של לע״ם על הצטרפות
אליו, נראה כי השניים יצטרפו כקרוב
לתנועת־חרות.

החברה אינה מצליחה למכור את הדירות
כפרוייקט זה, שכל אחת מהן עולה 7.5
מיליוני לירות, למרות תנאי־אשראי נוחים,
שהיא מוכנה לתת.

חייבי ימנעו
מהצבעת
אם יבוא, כסופו של דבר, להצבעה התיקון
כחוק ההפלות על־פי הצעת פשרה זו או
אחרת, יצביעו כמה מחברי הקואליציה,
שתמכו כתיקון בהצבעה הקודמת,
ברגליהם, או שיישבו כאולם ולא ישתתפו
בהצבעה.
בידי מיפלגות האופוזיציה שמות של כמה חברי־כנסת
שהבטיחו לנהוג כך, מאחר ולדבריהם הם
נגד המיסחור של כל נושא חוק־ההפלות, כפי שנעשה
על־ידי הנהגת הקואליציה.

אגם*
דו ב ר הפנים
מי שהיד. ראש לישכת נשיא־המדינד. ודוברו, יצחק
אגסי, חזר למישרד־הפנים, שממנו הושאל לפני שהגיע
ללישכת־הנשיא.

אגסי דרש לקבל חזרה את מישרתו הישנה
כדובר מישרד־הפנים, ושר־הפנים החליט
לקבלו.

החל באחד בדצמבר הסך דובר מישרד־הפנים, יחזקאל
לביא, ראש לישכת שר־הפנים, ואגסי יהיה הדובר.

עם אליהו ערכו כמה מראשי מיפלגה זו שיחות
על הצטרפות לחרות, וביו שני הצדדים הושגה
תמימות־דעים מלאה.

חוגים בירושלים טוענים כי אי־הזמנתו של ראש
אמ״ן יכולה להביא למצב שהממשלה תהיה מוזנת
בנושאי־מודיעין רק משר־הביטחון ומהרמטכ״ל.

מ חורי מיל חמה
ידיו תפט רי
ידידיו של סגן־ראש־הממשלה, הפרופסור
ייגאל ידין, יודעים לספר בי בשיחות

האחים אדי והוגו שוורץ, בעלי מיפעל סרטי בלמי
דימונה, מכינים התקפה נגדית על האוצר, אחרי
שאדי שוורץ נעצר בשבוע שעבר בעיקבות חשדות
הנוגעים למס־ערך־מוסף.

האחים שוורץ נפרדו מעורך־יהדץ שלהם,
משה פורת, ושברו את שרותיו של עורך•
הדין שרגא כירן, כדי שהוא ינהל מערכה

אין מניות בויפוטטיי
חברת אמפל, חברת־בת של בנק הפועלים, מציינת כי
בניגוד למה שהופיע במדוד זה (העולם הזה )2203 אין
לה מניות בג׳חסלם פוסט והיא גם אינה מתכוונת
לרכוש מניות בעיתון זה. לפיכך אין שחר לידיעה
כאילו יעקב לווינסון מתכוון להשתלט על הפוסט.
העולס הזה מצטער על הפירסום המוטעה.

יוסי ינאי

במדינה
הי ע ס

ד ר מו ת ! ד ר מו ת8
ה תי קון?חוק־חיחסרות
או מ ד: ה כ 7י ר מו
א ת הכל, מגלוי
ו ל עיני מל
מי מנסר. לרמות את מי?
המסקנה היחידה הנובעת מן התיקון
שהוצע לחוק־ההפלות היא: הכל ניסו
לרמות את הכל.
• בקואליציה הסכימו הכל לרמות
איש את רעהו ברוח טובה — כשכל אחד
מן המרמים מרמה גם את שולחיו ובוחריו.
בקמם־דייוויד הומצאה שיטה: כששני
הצדדים אינם מסכימים איש עם רעהו
על שום דבר, ניתן למצוא נוסחה שכל
צד יוכל לטעון לגביה שהיא מכילה את
עמדתו שלו — ביודעו מראש כי הצד
השני יטען את ההיפך. כך נולדה ה,׳אוטונומיה״
האומללה, כשהמצרים טוענים
שפירושה מדינה־פלסטינית־בדרך, וממ־שלת־בגין
טוענת שפירושה ריבונות־יש־ראלית־בדרך.
השבוע
הסיקה מישפחת העמים את המסקנה
הסבירה: העצרת הכללית של
האדם לא גינתה את חוזודהשלום היש־ראלי-מצרי,
אך גינתה את אותו חלק
של ההסכמים המתייחס לעם הפלסטיני.
עתה ניסו לעשות את אותו הדבר לגבי
ההפלות. הוסכם על ״תנאים סביבתיים״,
המאפשרים את הפסקת־ההריון אם הם
גורמים נזק נפשי חמור ואם אין להם
תיקון סביר. ועוד לפני שיצאו בעל-,
הנוסחה מן החדר שבו הושג ההסכם עליה,
טען כל צד שפירושו של הסעיף המתוקן
הוא הפוך מזה שבפי חברו. לדברי אנשי
אגודת־ישראל: זהו איסור חמור על הפלות
מטעמים חברתיים. לדברי הליברלים:
זה היתר להפלות מטעמים חברתיים.
אלה גם אלה יצאו מייד לרמות את
שולחיהם. הליברלים יצאו לרמות אח בוחריהם,
הדוגלים בזכות־ההפלה. אנשי האגודה
יצאו לרמות את גדולי־התורה, המתנגדים
לכך.
• ככנסת חגגה השחיתות הציבורית
הגלוייה.
במשך שבוע ימים הופעלו בכנסת, כיכד
עט בפרהסיה, כל אמצעי השיחוד וההם־
חדה. הצעות לטיולים־מסביב־העולם, ל־שינוי-חוקים
כדי לספק את תאוותו של
ח״כ מתוסכל זה או אחר, להטבות אישיות
ומיפלגתיות, עפו לכל עבר. במיזנון חבר-
הכנסת דובר עליהן בגילוי-לב ציני, כש־הח״כים
מדברים בבוז גלוי על עמיתיהם,
ה״סרבנים״ האופנתיים מאתמול, שנכנעו
השבוע.
עניין ההפלות הוא, לכל הדיעות, עניין
של מצפון — הן בעיני השוללים בתום־
לב (״רצח של עוברים״) ,הן בעיני ה תומכים
(״זכות האשד, לשלוט בגופה״).
השקפה דתית והשקפה הומאניסטית מתנגשות
כאן חזיתית.
באמצע עמדו כמה ח״כים, בעלי מצפון
גמיש מאד, שקצרו כותרות ונהנו משני
העולמות: הם הצביעו נגד התיקון לפני
שלושה שבועות, ואז קצרו פופולריות ד
פירסם־עצמי. ואילו השבוע תמכו בתיקון,
מאחר ש״מצפנם בא על סיפוקו״ .אפשר
היה רק לנחש מהו טיב הסיפוק.
הרמאות הציבורית הגיעה בכנסת לשיאה.

כוועדדת לאישור ההפלות היה
התיקון הופך את הרמאות לכלל מקובל,
כשכל חברי־הוועדות היו משתכנעים, בצדק,
כי זהו, בעצם, גם רצון הממשלה
והכנסת.
בוועדות אלה יודעים הכל כי ההפלות
דרושות, וכי ריבוי הילדים בשכבות המפגרות
ביותר של האוכלוסייה הוא קללה
מישפחתית ,״סביבתית״ ,חברתית ולאומית.
משום־כך היתד. נוצרת אוטומטית
קנונייה כללית. פשוט היו קובעים כי ההפלות
בשכבות אלה הן תוצאה של. תנאים
סביבתיים״ ,הגורמים לנזק נפשי חמור,
ושאינם ניתנים לתיקון סביר.
ואילו היתד, נמצאת אזרחית אמיצה
אחת, היה כל העניין מתגלגל לבית־המיש־פט
— כמו כל שאר העניינים הלאומיים
והחברתיים בעידן זה של ממשלה־לא־ממ-
שלה (ראה להלן).
מדינת הרמאים ז אם כן, מי היה
יוצא ניזוק?
העולם הזה • 2205

מן הסתם, היו מפילות גם להבא כל
מי שמפילות במצב החוקי הקודם.
הממשלה היתד, נשארת שלמה, לתקופת-
חסד נוספת.
חברי־הכנסת היו מצילים את נפשם,
את כיסאותיהם ואת הטבותיהם..
רק גוף אחד היה מפסיד: מדינודיש־ראל.
כי תרגיל נוסף זה של רמאות צינית
היה חותר עוד יותר תחת יסודות האמון
הלאומי והתודעה דמוקרטית, המעורערים
בלאו הכי.
אבל מול כל הגופים שרימו ושהיו מוכנים
להיות מרומים, בלטה דווקא מועצת־גדולי־התורה
של אגודת־ישראל, לטובה.
היא לא רצתה להיות מרומה — ובעיקר
לא על־ידי חברי־הכנסת של האגודה, שאינם
אלא נערים־שליחים של הגדולים.

פרשת שבעה
איו וצאיס מז ה *
בשני הצדדים רצו
הכל לצאת מן הבוץ,
אך נתקעו בו
יותר ויותר
הכל היו תקועים בבוץ, ולא ידעו איך
לצאת ממנו.
צמרת מערכת־ד,ביטחון, שנגררה לתוך
פרשת בסאם אל־שכעה בניגוד לרצונה,
חיפשה מוצא של כבוד. היא רמזה למעוג-
יינים שהיא מוכנה לפשרה: בסאם אל-
שכעה יתפטר מתפקיד ראש־העירייה של
שכם, אך יישאר חבר מועצת־העירייה.
חוץ מזה יצהיר פומבית כי הוא מתנגד
לרצח נשים וילדים.
בהתיעצויות פנימיות, נטו רוב מנהיגי
הגדה המערבית לקבל פשרה מעין זו.
אולם כאשר התקיימה ישיבה כללית, ב־מישרדה
של עורכת־הדין פליציה לנגר,
התהפכו היוצרות. המנהיגים התחרו איש
ברעהו בנאומים קשוחים, תבעו במפגיע
כי אל־שכעה יחזור לתפקידו כראש־העי־רייה.
אחרת, איימו, תתפזרה כל העיריות.
הזאב והכבש. בשני הצדדים גברה
המבוכה. ועדת־הערר הצבאית, ששמעה
את עירעורו של אל־שכעה על צו־הגי־רוש,
בשעה שאשתו עינאייה ועמיתיו עמדו
בחוץ בגשם השוטף, ישבה וישבה, ולא
הגיעה לכלל מסקנה.
ועדה זו אינה בית־מישפט, אלא חלק
מן הרשות המבצעת של המימשל הצבאי.
על כן היה מותר לה להיות מושפעת
משיקולים מדיניים. אין ספק שהיא היש־התה
את החלטתה במשך ימים ארוכים,
כדי לאפשר לצמרת מישרד־הביטחון ולראשי
הציבור בגדה המערבית להגיע לידי
פיתרון מוסכם.
מאחרי הקלעים נמשכו המאמצים ה קדחתניים
בשני הצדדים למצוא פיתרון.
שישביע את הזאב (היוקרה של המימשל
הצבאי) וישאיר את הכבש (ההנהגה בגדה)
שלם. בקרב אנשי-הגדה נשמעו האשמות
הדדיות, כאשר אחדים מהם מאשימים את
הקומוניסטים בניצול המצב לעשיית הון
פוליטי למיפלגתם המחתרתית, בעוד ש הקומוניסטים
עצמם הטיחו האשמות פרועות
בכל מי שהעלה את הסברה כי פליציה
לנגר, הפרקליטה של אל-שכעה, שהיא
גם עסקנית של רק״ח, אינה מסוגלת להושיט
לראש־ד,עירייה את ההגנה הטובה
ביותר* .
כדי להקהות את עוקץ הטענה, הופרחו
ידיעות על נכונותם של פרקליטים זרים
* השבוע פתחה רק״ח בהתקפה רבתי
על אורי אבנרי, מפני שהשמיע בחוגים
סגורים בגדה סברה דומה.

לקורא

לבוא ארצה ולהשתתף בהגנה על אל־שכעה
— כאילו היה בכך סיוע לעניין.
אסון בעל כורחו. הכל חרדו מפני
ההמשך. אם יתגלגל העניין חזרה לבית־המישפט
העליון, וזה יחליט כי אין לגרש
את אל־שכעה, יפליטו הכל אנחה של
רווחה. אך המצב המישפטי הוא מסובך,
ואם בית־המישפט לא ישוכנע באי-חוקיות
צו־הגירוש, לא תהיה למישרד־הביטחון
כימעט ברירה אלא לגרש את האיש —
כשהוא משוכנע בעצמו כי זהו אסון.

מישפט
ם טיר הדמקליט -םתר
כ? הקלטות הסתר שנערכו
עד היום על־ידי המישטרה,
הוכרזו ככלתי־רן כילות
כאשר ישבו יוסף אפון ויוסף ישראל
בבית־הקפה שליד תחנת המישטרה, לא
ידעו כי יחד עם החביתה בפיתה שסיפקה
להם המישטרה, היא גם הטמינה מכשיר
הקלטה משוכלל. השניים היו עצורים באותו
הזמן, באשמת ניסיון לפרוץ לבית״
המישפט המחוזי בתל־אביב ולהבריח משם
את הרצל אביטן וחבריו, החשודים בשוד
בל״ל.
מכשיר ההקלטה התגלה כיעיל. סליל
ההקלטה וכן התמליל של אותה שיחה הוגשו
לבית־המישפט כמוצגים, על־ידי התובעת
ריקי שפייזר.
אלא שאז קם סניגורו של ישראל, יעקוב
כהן, והשמיע טענה מפתיעה. מאחר
שהשיחה הוקלטה אחרי חודש יולי השנה,
היא היתד, חייבת למלא את תנאי החוק
להאזנודסתר. איש מישטרה המקליט במקום
ציבורי, חייב אף הוא בהסמכה מיוחדת.
אמנם היתה הסמכה לכל ״אנשי ה־מישטרד,
הנמנים על יחידות החקירות והלחימה
בפשע,״ מד,־ 11 בנובמבר ,1979
חתומה על־ידי ניצב אהרון שלוש. אולם
הסניגור טען כי הסמכה זו אינה מספיקה.
החוק דורש הסמכה מייוחדת לכל מקליט
ברשות הרבים, ואילו הסמכה גורפת כזו
של ניצב שלוש אין בה כדי למלא את
דרישות החוק.
התובעת טענה כי אמנם אין זו הסמכה
אישית, אך אין זו גם הסמכה גורפת וכללית.
היא לא הסמיכה כל שוטר לעשות
הקלטות כאלה, אלא רק את אנשי החקירות
והלחימה בפשע! הסמכה כזו היא
די מייוחדת כדי למלא את הוראות החוק

הסו&ס הי ה

העלייח חמסחורת של הוצאות־הייצור של השבועון מחייבת את ״חעולם
חזה״ להעלות את מחיר-הגיליון בהתאם לקצב האינפלציה.
בדי להקל על הקוראים, החליט ״העולם הזח״ להעלות את המחיר באופן
הדרגתי, על״ידי העלאה מתונה מפעם׳לפעם.
השבוע עולה המחיר מ־ 30ל־ 35 לירות — עלייה של * 1$בילבד .״העולם
הזה״ מקווה בי קוראיו״אוהדיו יתייחסו בהבנה להעלאה הכרחית זו, וגם
להעלאות הבאות שיתחייבו מן המצב הבלבלי בעידן הליכוד.

החדש להאזנת־סתר.
קצה הקרחון. השופט חיים דבורין
נכנס ללישכתו, וכאשר יצא משם היו
אנשי המישטרה בצרות. החלטתו העקרונית
של השופט קבעה, כי הסמכתו של
ניצב שלוש אינה מספקת כדי למלא את
הוראות החוק החדש. החוק, שנולד אחרי
מילחמות ומאבקים רבים, מיועד למנוע
האזנות־סתר. וכל יוצא מן הכלל, כמו
הסמכתו של איש מישטרה להקליט במקום
ציבורי את שיחתם של העצירים, צריך
הסמכה אישית מיוחדת ונפרדת. הסמכתו
של ניצב שלוש אינה מספיקה. השופט לא
קיבל את סליל ההקלטה ואת התמליל.
יהיו אשר יהיו השלכות החלטה זו ב־מישפט
הנוכחי, אפילו ייצא ישראל זכאי,
אם לא תהיינה ראיות מספיקות נגדו ללא
הסליל, זהו רק קצהו של קרחון מישפטי.
אין לדעת כמה הקלטות בנוסח זד, עשתה
המישטרה מאז חודש יולי השנה ועד
היום. אך ברור כי כולן הסתמכו על אותו
היתר גורף של ניצב שלוש. פסילתה של
הסמכה זו, הן לעניינים פליליים והן לעניינים
אזרחיים, על־ידי השופט דבורין,
מעמידה בספק את הצלחתם של כל ד,מיש־פטים
התלויים בהקלטות אלה.
התכיעה כמידבוד. הדרך היחידה לערער
על החלטה זו היא במיסגרת העירעור
על פסק־הדין במישפט כולו. שכן אין דרך
לערער על החלטות ביניים במישפט פלילי.
אי לכך יאלצו המישטרה והתביעה לחכות
עד תום המישפט הנוכחי, ולהגיש עירעור
אם אחד הנאשמים ייצא זכאי. במיסגרת
עירעור זה׳ יוכלו לבקש את שינויה או
ביטולה של ההחלטה בעניין הקלטות־סתר.
אולם אם, למשל, לא ייצא אף אחד מהנאשמים
זכאי, תהיה התביעה במילכוד גואש.
היא לא תוכל לערער על פסק־דין של
הרשעה, וההחלטה הפוסלת את הקלטות-
הסתר תישאר בינתיים בתוקפה.

המ י שטור
נליגלשג־;ול־״ז־ ,מ*ש 3ט
בצמרת המדינה נוצר
הלל ריק — וביתלחמישפט
העליון נ 8פנ לתוכו
״הממשלה היא פרלמנט־זוטא, העוסק
בוויכוחים אינסופיים, כשכל מילה דולפת
החוצה עוד לפני תום הישיבה. הכנסת
היא גוף משותק, כשהשיתוק מלווה בשערוריות
קולניות. רק בית־המישפט מתפקד
כראוי. אז ביודהמישפט מנהל עכשיו
את המדינה״
הערכה צינית — או מפוכחת — זו,
הושמעה השבוע בשיחה פרטית מפי אחד
הפקידים הבכירים ביותר במדינה. היה לה
על מה לם מוך.
שלוש פרשות. בזו אחר זו, התגלגלו
כל ההכרעות החשובות במדינה אל בית-
המישפט. בין השאר:
• פרשת אילון־מורה. הממשלה
(המשך בעמוד )36
* בהפגנה בשעה שוועדת־הערר דנה
בעניין בעלה. אחת המפגינות האחרות מלבישה
לה כסות נגד הגשם השוטף.

במדינה

יעקב שרת:

האישמן המאד־ס
לפני י מי םאח די ם ה תנו ססה מפה מר שימה של
תוכני ת ההתיי שבות הי הו די ת ביהודה ובשומרון,
שהובנה בכל הנר אה במישרד החקל או ת, ואולי
במחלקת ההתיי שבות של ה סו כנו ת הי הו די ת (מדור
בעד) ,ל פ חו ת בעמוד א׳ של עיתון־ערב ישראלי
חשוב.
ה מפה המר שימה או תי באופן מייוחד, שבן בבן
הארץ חשתי, כי מ שהו חסר בה עד בדי תחו ש ת
אי־נו חו ת.
מה חסר !
אגלה לכם מייד: ציוני היי שובים הערביים
הוו תי קי ם נעדרו מן המפה הי הו די ת ל חלו טין.
אנ חנו, מביני המפה, פשוט לא רו אים א ת
ה״גרים״ הללו. לדידנו ה ם אינ ם. כלומר, אין להם
זכות קיו ם. כלומר, ה ם לא יהיו. ועיניכם ה רו או ת
במפה מאש רו ת: אין ערבים ביהודה ושומרון.
לעזאזל הילדי ם ה אי דיו טי ם ה אל ה בבג״ץ, שלא
קנו א ת העיתון והשתמשו ב מפה אחרת, מלפני
ה מיל חמהה מיו חלתהבאה.

חו מייניזם פירושו הז כו ת הבילעדית שנוטל בשר
ודם יחיד, או נוטל חוג מאורגן כלשהו, לפרש מ הו
״רצון האל״ ,או ״רצון שר ה או מ ה ״ ,או ״ ה מ הל ך
הבלתי-נמנע של ה הי ס טו רי ה ״.
כלומר, אין צורך להר חי ק לטהרן.
הצורך העדרי, שיש לבעלי-חיים אנו שיים באשר
הם שם בתי ש-רועה (משכוכית, בעברית צחה) הו א
עובדה ניצחת, אבל ההתמס רו ת ה מו חלטת של

מיכתב דחוד לכבוד יומן!השבוע מהדורה א׳
23.11.79
״קול־ישראל״ ,ירושלים

בתגובה אזרחית ספונטאגית לראיון,עם אב
מישפחת מצוקה (/2: + 2נ )11 בירושלים, היום,
רצוני לתרום באמצעותכם, כיוזמים ואחראים
למישרד המזעזע בפשטנותו וכקרתנותו המש־חיתות,
אם המלבוש החיוני מכל-לפיישפחה
שבה מדובר — קונדום אחד.
אגב, אולי כדאי להסביר להנ׳׳ל, בי אפשר
לפשוט את המלבוש הזה אחרי השימוש;
ומאחר שיש להנ״ל מבונת-כביסה, ראוי להסביר
שמדובר במלבוש עדין, הטעון כביסת־יד.
כברכת ציון וירושלים,
(—) יעקב שרת
הרבים בידיו של ״חומייני״ מ ד הי מהפ חו ת מביט חונו
ה מו חלט של חומייני הי חי ד בדרכו ; ה מפ קי ד
א ת עצמו בידי א ח רי ם הו א חסר-דעת, אבל ה״ חו-
מייני״ אינו בר-דעת — הו א עומד במדרגת מי-
שיצא-מדעתו. מ קו מו יכירנו ב או תו מ קו ם השורץ
נפולי אונים, שאצבעותיהם ת קו עו תכת קע בשקע
חשמל ״ ה הי ס טו רי ה ״ ,ומעוצמת הזרם ה ם צועקים :
״ אנ חנו אי מפרי ה ! ״
בקיצור, אםר אי ת ם בזמן האח רון איז ה חו־מייני
ב סביב ה הק רוב ה, ואתם לא ב טו חי ם לגמרי
א ם הו א כן או לא, שאלו או תו על ה אי מפרי ה
שלנו ובדקו ב איזה שקע נעוץ התקע שלו.

מה שלא עשה שר-אוצר אחדמ קו ם ה מדינ ה ועד
ארליך (ועד בכלל) ,העז האיש הזה לעשות. אבל א ם
הוא בל כך אמיץ, א ם הוא כל כך ישר, מדוע הו א
מב טי ח אגורה אחת להתיי שבו ת בי הו ד ה ושומרון,
בדעתו כי צרורו נקוב, שלא לדבר על מניעות מדי ניו

יוצא בן־אדם מ ה בי תהא טו ם מ מול, מסביר לך
איך תרכיב א ת הגלגל, שברגיו ה תרופפו והתעו פפו,
בעזרת בורג אחד מכל אחד משלושת גלגלי
מכוניתך האח רי ם, ומה אפשר לע שו ת! הוא חוזר
אליו. שלא לדבר על כך שבסוף, כאשר ה מו בטח מפי
ייגאל לא יתגשם, יא שימו או תו, בנוס ף לבגידה, גם
במעילה ב א מון.

חומייניזם

*גאל האמיץ

ווריאציות

— עת לפרוץ ועת לבנות ! הירסו, הי ר סו ב חו רים
א ת פל ס טין הקמה לעיניכם — ל מי יש זמן,
משאבים, אנרגיה לבנות אית ישראל י
— ואיזו מדינה תס ת ערו למנוע א חרי חורבן
פלסטין, שאותה אצתם למנוע בשם חורבן י שר אל!

קדימה לאיראן

משה דיין הגה רעיון מ קו רי מ ד הי ם: א ם אר-
צות-הברית תראה לבצע פעולה צבאית נגד איר אן,
תוכל להס תיי ע ב שדות-התעופה ש ה קי מ ה ישראל
בסיני (ועדיין מצויים בר שותה ; רמז דק: ה א מרי ק
אי ם עדיין יכולי םלהתחרט ולמנוע א ת אובדן
השדות הללו לעולם המערבי).
*האמריקאים פשוט לא היו מ סוג לי ם להגיע במו-
מו ח ם למח שבה מ קו רי ת שבזאת (ואילו הגיעו —
ההיו מעזים לפנות לי שראל, ולו גם בח שאי, ולהס תכן
בסירוב ה מזל, שמשה דיין נמצא עכשיו שם,
באמ רי ק ה, ונו א ם לפני א חינו בני ישראל. אחרת לא
היה נמצא לישראל שום צינור ליידע א ת וושינגטון
מהן אפ שרויותיה.
ו מה טוב שכל זה נעשה בפומבי גדול, בלי דיפ-
לו מ טיה -ש מידלו מ טי ה. זבנג וגמרנו וביצת-קולו מ-
בוס-דיין עומדת. א ם זה נוח לאמ רי ק אי םואם זה
טוב לישראל לעתיד לבוא — מ ה אי כפת! ל פ חו ת
זה טוב לדייו-תמיד-בחד שות.
היה מעניין לדעת מ ה חושב שר-החוץ שלנו
בפועל על העניין הז ה, אבל נניח לו. הו א ע סו ק עכשיו
בין שלב אל״ף ושלב בי״ ת של אילון־ מור ה
א חד מני רבים.

תסביך אונס

תסביך מצדה ! ת סביך שואה י יכול ל היו ת. אני
מפרש א ת זה א חר ת. לא אחת נד מה לי, ש ה סכי מ ה
של כל ה ה תנ הגויו ת ש מו — מדינית, צבאית, חב רתית,
כלכלי ת — שורשה ב מ אוו ההכ מו ס להתמוט׳ט
באופן שיוליך ל שליטה א מ רי ק אי ת מו חלטת וגלויה
בנו. ויש רגעים, והם תוכפים, שאני משוכנע נחרצות
כי כך הו א.
ב מילים א ח רו ת — ת סבי ך אונ ס. ולח שוב שהרב-
נ אנ סי ם שלנו נחשבו כולם, איש בשעתו הגדולה,
לרב -אנ סי ם׳

(המשך מעמוד )35
לא היתה מסוגלת להחליט. מבחינה בינלאומית,
היתד. צריכה לדבוק בעובדה שהשטחים
המוחזקים הם שטח כבוש, הכפוף
לחוק הבינלאומי. מבחינה אידיאולוגית
ופוליטית, דבקה בטענה ההפוכה — שזהו
שטח ישראלי משוחרר. ההתנחלות של
אילון־מורה נולדה על רקע זה. בית־המיש-
פט הוא שהצביע על הסתירה, וציווה להר חיק
את המתנחלים. גם אז לא זזה הממי
שלה. אלא תחת הלחץ הפסיכולוגי המתמיד
של פסק־הדין, כשהיא מנסה עד הרגע
האחרון להוסיף ולהתחמק מאחריותה.
• פרשת כסאם אל־שכעה. אח רי
שהממשלה הסתבכה בתסבוכת שאין
לה מוצא, מתוך צירוף של מעשי־איוולת
וחוסר אומץ־לב (ראה לעיל) ,היא לא ידעה
איד לצאת מן הבוץ. כל העיניים הופנו
אל בית־המישפט, מתור תיקווה שאמי רה
חד־משמעית של השופטים תפטור את
הממשלה מאחריותה ותספק את הפיתרון.
+פרשת השביתה הכללית. ההסתדרות
הכריזה עליה, בתגובה על ההחלטות
של שר־האוצר החדש, ייגאל הור-
ביץ. הממשלה הגיבה בהתקפת־נגד מוח צת,
בעזרת כלי־התיקשורת הכפופים לה,
כדי לשבור את השביתה עוד לפני שנערכה.
אף אחד משני הצדדים לא היה
מסוגל לסגת. כאשר נוכחה ההסתדרות
לדעת שהיא עלולה להיכשל, ושחלקים
גדולים של ציבור־העובדים לא יישמעו
לפקודתה, חיפשה באופן נואש מוצא של
כבוד. הוא סופק על־ידי בית־המישפט, ש הציע
לצדדים ״פשרה״ — דחיית השביתה.
כשהוא אסיר־תודה באופן פרטי ושו פע
רוח־קרב באופן פומבי, קיבל ירוחם
משל, מזכ״ל ההסתדרות, את ״הפשרה״
מפאת ״כבוד בית־המישפט״.
~־מהפכה׳ב׳גלימה שחורהריבכל אחד
מן המיקרים האלה, ובשורה שלמה של
מיקרים פחות חשובים, עבר העניין לבית-
המישפט ביגלל אי־היכולת של המערכת
המדינית לתפקד כראוי ולקבל בעצמה את
ההחלטות הדרושות.
הלחצים בתוך הממשלה, המנטרלים זה
את זה, ואי־היכולת של מיפלגת־העבודה
לתפקד כאופוזיציה לוחמת ועיקבית, יצרו
מצב של חלל ריק.
בית־המישפט הישראלי אינו רוצה לנהל
את המדינה. הוא משתדל, ככל יכולתו,
להתחמק מהכרעות שיש להן משמעות
מדינית. אך בהיותו מופקד על החוק, אין
לו ברירה, כאשר עניינים כאלה מובאים
לפניו.
מצב כזה אינו חסר־תקדים. בארצות-
הברית של שנות ה־50׳ ,כאשר שלטה
ממשלתו של הנשיא החלש דוויט (״אייק״)
אייזנהואר, נזרק לבית־המישפט הכדור
של שיוויון־הגזעים. לא הממשלה ולא ה קונגרס,
אלא בית־המישפט העליון, בניצוחו
של השופט־העליון ארל וורן, הוא
שקיבל את ההחלטה ההיסטורית על מי-
זוג־הגזעים בבית־הספר, וחולל שורה שלמה
של מהפכות נוספות.
בתקופת כהונתו של יצחק רבין כראש־הממשלה,
כאשר נוצר חלל ריק דומה, הוא
התמלא על־ידי ד׳יועץ־המישפטי דאז, הפרופסור
אהרון ברק, שזכה בתואר. ה־מנכ״ל
של המדינה״ .היה זה ברק שקיבל
את ההחלטות החשובות במיקרים ה רבים,
שבהם לא היתד, הממשלה מסוגלת
עוד לתפקד. בסופו של דבר הביא ברק
גם להתמוטטות שילטון המערך, בפרשת
״חשבון הדולרים״ של מישפחת רבין.
אין כדירה. עתה נוצר חלל ריק חמור
מאין כמוהו. בעניינים החשובים ביותר
מתקיימת המדינה על החלטות בית-המיש־פט
העליון, ועל פיו יישק דבר. את התפקיד
שמילא ברק בתקופת רבין ממלא
עתה בית־המישפט העליון כולו (וברק בתוכו)
בתקופת בגין.
הדבר הוא מוזר שיבעתיים, מפני של-
מדינת־ישראל אין חוקה, המקנה לבית־המישפט
העליון את הסמכות לבטל חוקים
של הכנסת או החלטות של הממש לה,
אם הם סותרים — לדעתו — את
עקרונות־היסוד של החוקה, כמו בארצות-
הברית.
הדבר מוכית כי החיים חזקים מן הנייר.
בית־המישפט שולט, לא מפני שזה כתוב
באיזשהו מיסמך, אלא מפני שאין ברירה.
כאשר הממשלה זוחלת על ארבע, והכנסת
מברברת, נאלצים השופטים — שלא
הוכשרו לכך מעולם — לקבוע את דרכן
של המדינה והחברה.
העולם הזה 2205

שדושה עדים
במיבצע אחד
השיג ו״צמ1
נשהחויד אח
הארור סד
וצבא: ניסווד
שר ובור ^
ודש ררמסדר ־
ואירגון חדשני
אשד חזיר
היוקרה לצה׳ ל

המהפכה וווו טדיק

תי תוכל לעכור לגייסות ה-שיריון כסגן המפקד ז״ שאל הר־מטכ״ל,
רב־אלוף משה דיין, את אלוף-
מישנה ישראל טל.
זה היה בתהילת שנת ,1957 זמן קצר
אחרי סיומו של מיבצע קדש. ישראל טל,
אז מפקד בית־הספר לקצינים של צה״ל
ומי שעמד זמן קצר קודם לכן בראש
חטיבת־רגלים, שלהמה בקרבות המרים
של אבו־עגילה, היה קצין חי״ר מובהק.
,תוך שבועיים ...שלושה 1״ היסס ישראל
טל בתשובתו לרמטכ״ל.
״לא,״ תיקן אותו משה דיין ,״אני
התכוונתי באיזו שעה תוכל לעבור ל-
שיריון 1״
השבוע, כעשרים ושתיים שנה אחרי
אותה שיחה, שהפכה לאחת האגדות המסופרות
ביותר בצה״ל, נדמה היה, לפ חות
למראית עין, כי הסיפור חוזר על
עצמו. במה שנראה כלפי חוץ כשליפה
מהמותן, הפעם של שר־הביטחון עזר
וייצמן, התבקש שוב האלוף במילואים יש ראל
טל, המוכר בכינוי החיבה שלו
״סליק״ ,לארוז את חפציו במהירות ולהעבירם
מלישכת הממונה על ביצוע פרוייקט
טנק המרכבה במשרד־הביטחון, אל
לישפה חידשה, שתוקם למענו בבניין המט-
כ״ל הם מוך. הפעם הוטל עליו לעמוד
בראש מיפקדת כוחות השדה של צה״ל,
או בלשון הצבאית: המפכ״ש — מילה
שצריך יהיה להתחיל להתרגל אליה.
בסערת המאורעות מבית ומחוץ העוברי
על המד״נה ומרתקת את תשומת־הלב
של אזרחיה, לא עוררה ההחלטה על הקמה
׳׳מיפקדת כוחות היבשה והצבתו של
האלוף טל בראשה, את התהודה שהיא
היתר:.ראויה לה. בתודעתו של האזרח היא
נפלה איישם בין הכיסאות של חוק ההפלות;
פרשת גירוש באסם שכעה או פינוי
אלון מורה. למעשה היה זה מאורע

דרמתי, שיהיו לו בעתיד השלכות מרחי-
קות־לכת, הן על דמותו של צה״ל ואולי
גם על דמותה החברתית והפוליטית של
המדינה.

כי החזרתו של האלוף טל בן ד.י 55ל-
שורות הצבא, צירופו מחדש למטכ״ל, ו־מינויו
למעשה כחייל מיספר שניים בצה״ל
אחרי הרמטכ״ל. אם לא למעלה מזה, מבש-

רים תחילתה של מהפכה, שתירשם בוודאי
בתולדות צה״ל כמהפכה של טליק.
חזרתו של ישראל טל לשורות צה״ל,
מחזירה למעשה את צה״ל לתקופת

האלוף שואל סר עם הומטנ״ל ח״ס בר־לב והומסנ״ל רפאל איתן ()1967

חסהסנה 1111 נוויק
(המשך מעמוד )37
״דור הגנראליס״ ,שאיש מהם כבר לא
נותר בשירות. טליק הוא בן־דורם ותקו־פתם
של האנשים שהטביעו את חותמם
ורישומם על צה״ל עד היום: חיים בר־לב,
דויד אלעור, אריק שרון ואחרים. או לם
בעוד שכל חבריו פרשו עם עזיבתם
את הצבא מהשירות הבטחוני (מילבד השירות
במילואים) ,עברו לחיים הפוליטיים
או למשק הפרטי והציבורי, נותר
טליק קשור בטבורו אל מערכת־הביטחון.
היתה לכך סיבה, אולי בלתי מודעת.
טליק לא פרש מעולם מהצבא. הוא לא
הגיע למצב שבו חש כי מיצה את עצמו ואת
יכולתו לתרום לצה״ל. פעמיים עזב את
הצבא בטריקת־דלת.
בפעם הראשונה היה זה בחודש מארם
1969 בשיאה של מילחמת ההתשה, אחרי
ארבע וחצי שנים שבהן היה מפקד גייסות־השיריון.
הוא היה אז מועמד טבעי לכהן
בתפקיד הרמטכ״ל הבא, אחרי שרב־אלוף
חיים בר־לב יפרוש מתפקידו.
אבל טליק לא עשה את שיקול הכדאיות
והקאריירה שלו. הוא לא יכול היה להשלים
אז עם הקונספציה של הרמטכ״ל, לגבי
צורת ההתגוננות והלחימה בקו תעלת״
סואץ, ועל צורת נוהל הצבא. היתה לו
ביקורת קשה ומרה על קו בר־לב. גם
אחרים, כמו אריק שרון, השמיעו אז ב־מטנ״ל
ביקורת נוקבת על תפיסותיו ה־בטחוניות
של חיים בר־לב, אבל טליק
החליט להסיק את המסקנות. למרות שהוצע
לו אז תפקיד אלוף פיקוד הדרום,
הוא דחה את ההצעה והתפטר.
בתוקפת חופשת־השיחרור שלו הוא יצא
לארצות־הברית, שם עמד להתמנות לתפקיד
בכיר בחברה בינלאומית למחקר ופיתוח.
הוא חזר לארץ כדי לשמוע ביום שישי,
ה־ 28 במארס, את ההודעה על שיחרורו מ־צה״ל.
ביום ראשון כבר נמסרה הודעה על
מינויו מחדש. משה דיין הציע לו הצעה
שלא יכול היה לסרב לה: להתמסר לפיתוח
טנק מתוצרת ישראל. טליק, שהתייסר בנפשו
על שהוא נוטש את המערכה בעוד
מילחמת ההתשה ניטשת בגבול עם מצריים,
מיהר לקפוץ על ההצעה כדי לחזור
למערכת־הביטחון. כעבור שנה מונה כראש
אג״ם וכסגן הרמטכ״ל, כאשר דדו מונה
לדמטכ״ל.

וועדת-אגרנט, הדביקו לטליק את הכינוי
של ״עד המלך״ .אולם הוא לא זז מעמדתו.
באשר פרש הצהיר כלפי גולדה מאיר,
משה דיין והרמטכ״ל :״לא ייתכן מצב
שבו ישבו שלושה אנשים במיטבח ויחליטו
על גורל המדינה.״ לרגע היה נדמה שהוא
עומד להצטרף לאחת מתנועות המחאה שקמו
אחרי מילחמת יום־הכיפורים. אולם
אחרי שהתריס כי ״הגיעה השעה לדפוק
על השולחנות!״ הסתגר טליק בביתו ה צנוע
שברחובות, התמסר לספרי הפילוסופיה
שלו ולתחביביו באסטרונומיה וב־אסטרונאטיקה.

היה זה סוף הקאריירה שלו. הוא
נשאר בעמדת המתנה, כאילו ציפה שיקראו
לו שוב לתפקיד שכה נכסף לו: כהונת
הרמטכ״ל. הוא רצה בה לא כדי לטעום את
טעם השררה, אלא כדי שיוכל לעצב את
צה״ל בדרכו ועל פי השקפותיו, כפי שבנה
ועיצב בשעתו את גייסות השיריון. מסיבה

סוף הקאריירה הביטחונית של טליק. מבחינה
פוליטית היו השקפותיו בקצה השני
של הקשת, מאלו של הליכוד. הם הביאו
לכך שבבחירות האחרונות אף הוצע לו
מקום ברשימת מועמדי המערך, על חשבון
מקום שהגיע למפ״ם. טליק שוב דחה את
הרעיון. הוא החזיק עדיין באופציה ה צבאית
שלו.

יוגה בשובך
של ניצים
^ לילן לא הסתיר את השקפותיו, שהיו
* * יוניות מובהקות. הוא גרס, ונתן
ביטוי לדיעותיו, כי במציאות הגיאופוליטית
החדשה אין עוד ערך צבאי לשטחים. הוא
החזיק בדיעה שניתן להחזיר את רוב השטחים
שנכבשו במילחמת ששת־הימים לערבים
ולהקטין בכך עד למינימום את

תפגית פ ת או מי ת
א צל שר־ הבי ט חון
סירוב למלא פקודה
ף*! פעס השנייה נטש טליק את צה״ל
• בחודש מארס . 1974 בשלהי מילחמת
יום־הכיפורים, אחרי שהאלוף גונן סולק
מתפקידו כאלוף פיקוד״הדרום, בא טליק
במקומו של חיים בר־לב כמפקד חזית
הדרום. הוא היה אחראי לחזית זאת בימים
שאחרי הפסקת־האש, כאשר מילחמוד
ההתשה התחדשה, הפעם על שטח מצריים
מצידה המערבי של תעלודסואץ.
טליק, בעל השקפת העולם המגובשת,
ומי שהחדיר בצה״ל את יסודות המישמעת
הקפדנית יותר מכל מפקד בודד אחר,
הגיע אז למצב שבו היה עליו לסרב למלא
פקודה של שר־הביטחון. היה זה כאשר
משה דיין הורה לו להגביר את כמות ה פגזים
והאש שיונחתו על המצרים בתגובה
לכל התגרות שלהם. טליק טען שפירוש
ההוראה שקיבל מדיין היא פתיחתה מחדש
של זזמילחמה. על כך, גרס, צריכה להחליט
הממשלה בולה. הוא סרב למלא פקודה.
כאשר חזר למטכ״ל הסתבר לו, כי
סמכויותיו כסגן הרמטכ״ל נשללו ממנו.
האלוף יצחק חופי, מי שהיה אלוף־פיקוד
הצפון במילחמה, מונה כראש אג״ם .״נשאר
לי לשבת ולהסתכל על הקירות,״ אמר.
טליק תבע אז ממשה דיין להודיע לו אם
הוא נכלל ברשימת המועמדים לתפקיד ה־רמטכ״ל
הבא, כדי להחליט על המשל
דרכו. כאשר סרב דיין להבטיח לו זאת,
הגיע טליק למסקנה שאין לו מה לעשות
בצה״ל. היתה לו ביקורת קשה מאוד על
המתרחש בתוככי צה״ל ועל דרך ניהולו
אז. כתוצאה מכך התערערו היחסים בינו
לבין הרמטכ״ל, דויד אלעזר, והידידות
הממושכת ביניהם הגיעה לקיצה. לא במעט
גרמה לכך טענתו של טליק כי הוא הזהיר
מראש מפני המילדומה המתרגשת ובאה,
ואיש, כולל הרמטכ״ל וראש אגף־המודיעין,
האלוף אלי זעירא, לא שעו לאזהרותיו.
הוא עצמו התייסר על שהתריע על ה הפתעה
שמכינים צבאוודערב רק בפני ה ממונים
עליו ולא בפני הדרג המדיני.
כתוצאה מעמדה זו הוא רכש אז שונאים
רבים בקרב הקצונה של צה״ל. בעת ש־צה״ל
עמד בביקורת נוקבת של הציבור

3811

עולם עלו אליו לרגל מומחים והיסטוריונים
כדי להתייעץ עימו ולקבל את חוות-דעתו.
היה ברור כי הוא יכול עוד לתרום רבות
למערכת־הביטחון.
יותר מאשר בפני וייצמן ניצבה הבעיה
בפני טליק. הוא הודה אז :״ברור ש מבחינה
פוליטית השקפת־העולם שלי שונה
מזו של הליכוד. אינני מזדהה עימם בתחום
זה. אבל איני רואה בל קשר בין זה לבין
שירות ממלכתי בתחום הביטחון.״
בידי טליק הושאר פרוייקט המרכבה.
בנוסף לכך הטיל עליו עזר וייצמן, באוגוסט
,1977 להגיש למטכ״ל תוכנית לארגון מ חדש
של כוחות־היבשה לקראת שנות ה שמונים.
בן היה טליק צריך להמציא חוות-
דעת, כיצד ישפיע אירגון מחדש זה על
מיבנה המטכ״ל.
הרעיון להקים מיפקדה מיוחדת לכוחות־היבשה
בצה״ל לא היה חדש. הוא הועלה
לראשונה כבר בשנת ,1965 בתקופת כהונתו
של יצחק רבץ כרמטכ״ל. אחר כך
דנו בו שוב במטכ״ל ב־ ,1969 בתקופת כהונתו
של חיים בר־לב כרמטכ״ל, וב־,1972
בתקופתו של דדו. בכל הפעמים נדחה הרעיון
על הסף.
אולם ב־ 1975 מונה האלוף שמואל (״גו־רודיש״)
גונן להכין תוכנית־אב למיפקדת
כוחות־יבשה. גונן גיבש תוכנית מפורטת,
שהוגשה לרמטכ״ל, מוטה גור, ב־ .1976 היא
נגנזה. טליק היה צריך לעבד אותה מחדש
ולבחון את השלכותיה והשפעותיה.

האלוף טל — עכשיו
האלופים רגזו :״מכניסים את שלום־עכשיו למטכ״ל !״
זו דחה את הרעיון, שהשתעשע בו, להכנס
לחיים הפוליטיים.
כעבור שנה, כאשר כיהן שימעון פרס
בתפקיד שר־הביטחון וקרא לו לחזור לשירות,
לא היסס טליק. היתד, זו התקופה
בה התגלו שחיתויות וביזבוזים במערכת־הביטחון.
פרם היה זקוק אז לשיפור תדמיתו,
שנפגעה מאוד. הוא ביקש ליהנות
מהסמכות המוסרית שהקרינה אישיותו של
טליק, מינה אותו כעוזרו והטיל עליו את
התפקיד של תיכנון הרפורמה במיבנה
מישרד־הביטחון.
טליק גיבש הצעה מפורטת, שחלקים
מרכזיים ממנה לא בוצעו מעולם. הוא
התאכזב גם מפרס, נשאר בתפקיד העוזר
לשר־הביטחון, אולם צימצם את כל פעילותו
לתחום פיתוח אמצעי־הלחימה ה משוריינים
ובמיוחד ייצור טנק המרכבה,
שהוא הגה, תיכנן ופיקח על ייצורו.
כאשר התחולל המהפך הפוליטי במדינה
במאי ,1977 נדמה היה כי זה

המוטיבאציה שלהם למילחמה.
״גבולות ביטחון ועומק איסטרטגי,״ טען
פעם ,״אינן שאלוודיסוד שצריכות להכתיב
לנו תפיסה לגבי מהותה, דמותה וגודלה
של המדינה בעתיד, כשיבוא השלום...
״גורם האש אינו מכריע לגבי שאלת
הגבולות. הוא לא ה.יה כזה בהיסטוריה
העולמית והוא יהיה עוד פחות משמעותי
בעתיד.״
היו. לו גם השקפות מגובשות לגבי ה סכנה
המוסרית הכרוכה בשילטון צבאי על
יותר ממיליון ערבים.
כאשר התמנה עזר וייצמן כשר־ביטחון,
היה ספק אם יש מקום ליונה בשובך ה־ניצים
של מישרד־הביטחון. אבל עזר העריך
את כושרו האינטלקטואלי של טליק
ואת הידע הצבאי שלו.
מאז מילחמת ששת״הימים הפך טליק
המומחה מיספר אחד בעולם למילחמות־שיריון.
הוא המשיך להרצות בנושאים אלה
במיכללה־לביטחורלאומי ובפו״ם. מכל ה

יה ב רו ד מראש מה יהיו מסקנותיו
י 1של טליק. הוא תמך בהקמת מיפקדה
מיוחדת לכוחות־היבשה. על פי השקפתו,
בגלל ההתרחבות העצומה של צה״ל מאז
מילחמת ששת״הימים, מתקשה המטכ״ל
במיבנהו הנוכחי לתפקד, במיוחד בפונקציה
של מיפקדת כוחות־היבשה. בתוצאה
מכך נפגעים תחומים חיוניים כמו גיבוש
תורות־לחימה, הכשרת כוחות לקרבות
משולבים ופיתוח אמצעי־לחימה. בנוסף
לכך מתבזבז כוח-אדם חיוני ויקר, כתוצאה
מריבוי מיפקדות וכפילויות.
כאשר הגיש את תוכניתו, לפני בשנ תיים,
המליץ טליק גם על הקמת פיקוד-
תחזוקה מיוחד לצה״ל ועל שינויים באגף-
האפסנאות. כך, למשל, תבע להוציא את
כל ענייני הרכש והציוד מידי מישרד־הביטחון
ולהעבירם לאגף האפסנאות.
כמו בעבר, נתקלה גם הפעם תוכניתו
ש,ל טליק בהתנגדות. הנימוקים נגדה היו
הנימוקים הקלאסיים, שהועלו בכל פעם
שהועלתה ההצעה להקים את מיפקדת כר
חות־היבשה.
הטיעונים העיקריים בפי שוללי התוכנית
היו כדלהלן:
!• מיפקדת כוחות-יבשה תיצור חייץ
מסוכן ביו הרמטכ״ל לבין חילות־השדה.
יווצר מצב בלתי רצוי שבין מפקדי החילות
השונים לביו הרמטכ״ל יחצצו כמה דרגים
נוספים.
י• התוכנית לא תחסוך בכוח־אדם אלא
להיפך, תגרום להקמת מיפקדות נוספות
ולביזבוז משאבים וכוח־אדם נוסף.
רוב קציני המטה־הכללי גרסו שיש
אומנם צורך בארגון מחדש של צה״ל,
אבל לא בהקמת מיפקדת כוחות־יבשה.
בראש המתייצבים נגד תוכניתו של טליק
התייצב הרמטכ״ל מרדכי גור, ששלל
אותה בחריפות. גם יורשו, רב-אלוף רפאל
(״רפול״) איתן, לא גילה התלהבות יתרה
לאמץ את תוכניתו של טליק. היא נקברה
בצורה אלגנטית.
המטכ״ל דן בה פעמיים, כשרפול עצמו
לא התבטא בנושא אף פעם, לא לחיוב
ולא לשלילה. אחר כך הועברה התוכנית
לדיון במיכללה־הביטחון־לאומי. שם, סברו,
תהיה קבורתה.
שר־הביטחון עזר וייצמן, שבשנתיים ה ראשונות
לכהונתו לא הקדיש יותר מדי
זמן לצה״ל, בהיותו טרוד בנושאי ך,סכם
השלום, נתן גיבוי מלא הן למוטה גור
והן לרפול, בקבורת תוכניתו של טליק. לא
היה לו זמן וכוח לעימות עם הרמטכ״לים.
עזר וייצמן ידע לפני שנה וחצי לגייס
את מיטב כוח השיכנוע שלו כדי להסביר
מדוע אין ליישם, בשלב זה, את תוכניתו
של טליק. הטיעון העיקרי שלו היה שלא
ניתן לחולל בצה״ל שינויים משמעותיים
כאשר הופקד עליו דמטכ״ל חדש וכאשר
הוא ניצב בפתח תקופה חדשה שבה יהיה
עליו לבצע נסיגה גדולה ולהיערך מחדש.
כל הנימוקים האלה היו טובים עד ל אמצע
השבוע שעבר, כאשר החליט לפתע

האלו ו טל עם האלוף גביש(מימין) ער אם הר וו בעיצ1מה של מידתמת שש ת הימים
עזר וייצמן לשנות את דעתו מקצה אל
קצה, להכריע לטובת אימוץ תוכניתו של
טליק

* * ה נרם לתפנית הקיצונית והפת־אומיתז
היתה
זו החלטה בלעדית של שר־הבי־טחון
עזר וייצמן, בהשפעת סגנו, מרדכי
ציפורי, ויועצו לענייני ביטחון־לאומי,
האלוף אברהם (״אברשה״) טמיר.
עזר וייצמן נמצא במצבו של שימעון
פרס בשנת .1975 יוקרת צה״ל ומישרד־הביטחון
נמצאות בשפל המדרגה. הסתבכותו
של הרמטכ״ל, רפאל איתן, בפרשת
חנינת הרוצחים בצה״ל ובפרשת תצהירו
בעניין אילון־מורה, וכן הסתבכותו של עזר
וייצמן עצמו בפרשת בסאם שכעה, האירו
את מערכת־הביטחון כולה באור שלילי.
מישהו גם לחש, ככל הנראה, באוזני
וייצמן שהוא עלול לסיים את תפקידו כשר־ביטחון
מבלי שתקופת כהונתו תטביע את
חותמה על צה״ל. הוא לא חולל שום
שינוי, הוא לא ריענן וחידש דבר בתקופת
כהונתו כשר־ביטחון.
לוייצמן נשקפה סכנה נוספת: לא מן
הנמנע שיווצר מצב שבו ייאלץ הרמטכ״ל
הנוכחי להתפטר, מבלי שיהיה מועמד טבעי
לרשת את מקומו. לא מוטה גור ולא
רפאל איתן לא הכשירו את האישיות ה צבאית
שניתן יהיה למנותה ללא ערעור
לתפקיד הרמטכ״ל. אלופי הפיקודים הנר
כחים הם חסרי ניסיון קרבי מעשי בפיקוד
על עוצבות גדולות.
הפיתרון היה אימוץ חלק מתוכניתו של
טליק לאירגון מחדש של צה״ל, ובעיקר
החלק הנוגע להקמת מיפקדת כוחות־יבשה.
אחת הסיבות שמנעו בעבר הקמתה של
מיפקדה כזאת היתה, שלא נראה מי שיהיה
מסוגל לעמוד בראשה.
עתה נמצא פתאום האיש המתאים לתפ
קיד.
הוא היה שם גם קודם לכן, אלא
שקודם לא העז איש לעלות בדעתו להחזיר
לצה״ל אלוף בן ,55 כשגיל הפרישה הממוצע
של אלופי צה״ל הוא .45 איש גם
לא חשב שניתן להחזיר לצה״ל את אחד
מראשי ״דור הנפילים״ של הגנראלים אשר
הטביעו חותמם על צה״ל, מבלי לערער
ולזעזע את כל מערכת הפיקוד־העליון.
אבל וייצמן קנה את הרעיון של מינויו
של טליק לתפקיד מפקד מיפקדת כוחות־היבשה.
במינוי זה היה כדי להחזיר מיד
לצה״ל ולמערכת־הביטחון את היוקרה שאבדה
לה. היה בו גם כדי לצרף למטכ״ל
כוח אינטלקטואלי, שהוא משכמו ומעלה
מעל אלופי צה״ל הנוכחיים ולהעניק ל־מטכ״ל
את ממד החשיבה האיסטרטגית
שכה חסר בו.
יותר מזה: למרות שטליק לא היחנה
זאת ולמרות שלא הובטח לו דבר בנושא
זה, ברור שמינויו הופך אותו מיד כמועמד
לתפקיד הרמטכ״ל הבא, אחרי שרפול ילך
הביתה. מתחריו לתפקיד זה הם אלופים
כמו אביגדור (״יאנוש״) בן־גל, אלוף פי-
קוד־צפון, או משה לוי, אלוף פיקוד-ד,מר כז,
שהיו סרנים כשטליק היה כבר אלוף.
עם מינויו של טליק אין ספק שהוא
יהפוך לדמות הדומיננטית ביותר במטכ״ל.
למרות כל ההסברים, שלא יהיה במינויו
משום פגיעה בסמכויותיהם של סגן ה־רמטכ״ל
והרמטכ״ל עצמו, ברור שפגיעה
כזו היא בלתי־נמנעת.
פגיעה מסוג אחר נפגעו כל אלופי ה־מטכ״ל,
עקב ההחלטה על הקמת מיפקדת
כוחוודהיבשה ומינויו של טליק למפקדה,
על רקע זה כבר סער השבוע ה־מטכ״ל,
השאלה
המרכזית היתד, כיצד הסכים
הרמטכ״ל, רנדאלוף איתן, למהפכה של
טליק, כאשר 24 שעות קודם להודעה על
המינוי עדיין התנגד לה בתוקף ז
הסכמתו של רפול הושגה אחרי שיחה
ישירה שהיתה לו עם שר-הביטחון. עזר
דיבר אל רפול גלויות. הוא אמר לו, בערך,
כדברים האלה: אני נותן לך גיבוי מהיום

בו מיניתי אותך לרמטכ״ל. לא היה רמטכ״ל
שדרשו את ראשו כמו את ראשך. אני
עומד תמיד מאחוריך ונותן לך את כל
הגיבוי. מגיע גם לי פעם שתתן לי גיבוי.
רפול קיבל עליו את הדין, העלול לבשר
גם את קץ ד-קאריירה שלו.

הגנרל שרצה
ל היו ת אינ סטל טו ר
ך ץ זרתו של טריק לצד,״ל ולמטכ״ל
1 1תחולל מהפכה. כי טליק אינו בבחינת
עוד אלוף. הוא אישיות יוצאת־דופן, שאפשר
להסכים עמד, או לשלול אותה, אבל
אי אפשר להתעלם ממנהיגותה ומהסמכות
שהיא מקרינה סביבה.
בנו של בן־ציון טל, שעלה ארצה בגיל
17 מביאליסטוק, ושמשפחתו נשאה את
השם טל עוד במאה שעברה, נולד במושבה
מחניים בגליל, שאותה הקימו הוריו.
המושבה התפרקה בגלל מחסור במים.
אביו של ישראל החל לעבוד כפועל בתחנת
הכוח של רוטנברג בנהריים. את מישפחתו,
שהתגוררה בצפת, ביקר רק בשבתות.
כשטליק היה בן ,5התנפלו פורעים
ערביים במאורעות 1929 על ביתם בצפת,
סתמו את פתח הבית באבנים והציתו את
הבניין. קבוצת צעירים יהודים הצליחה
להגיע לבית, לחלץ את אמו של טליק,
אחותו ואותו, ולהסיע אותם במשוריינים
לתחנת־המישטרה. שכנתם נשרפה.
האב הגיע עוד באותו יום מנהריים
כשהוא חמוש, אבל יצא להגן על בית־היתומים
בצפת, עליו הסתערו פורעים. רק
כעבור יומיים מצא את מישפחתו בתחנת־המישטרה
בצפת.
הוא העביר את המישפחה מצפת לכפר־יחזקאל
וכעבור שנה פרש מנהריים והיה
בין מקימי באר-טוביה. בבאר־טוביה התגלה
טליק ככישרון טכנולוגי. הוא אהב
לרכוב על חמור ננס ולטפל במכונות. כנער
היה מייצר כלי־נשק מתוצרת־בית,

כמו ״רובה חפרפרות״ עשוי צינור.
הוריו קיוו לגלות אצלו כישרון מוסיקאלי.
בילדותו פרט על מנדולינה יחד
עם כל בני כיתתו. אבל כשהגיע מועד
הקונצרט החגיגי של הכיתה סרב המורה
לנגינה לשתפו במופע, מטעמים מוסיקאליים.
כל הבנות בכיתה הודיעו אז כי
יחרימו את המופע. לבסוף נמצאה פשרה :
הושיבו את טליק על הבמה בבגדים חגיגיים
עם מנדולינה ביד, כמו שאר הילדים,
והוא פרט על יד המיתרים, לא עליהם.
מעולם, כך סיפר פעם, לא חלם להיות
חייל. וזאת למרות שכנער כבר שימש
כרץ־קשר בהגנה ובגיל שבע־עשרה וחצי
בשנת ,1942 התנדב לצבא הבריטי. הוא
עשה זאת בניגוד לדעת הוריו, שהפצירו
בו שיילך למילחמה רק בתום החורף, אחרי
שיסתיימו הגשמים, כדי שלא יתקרר, ובניגוד
לדעת בוגרי באר־טוביה שניסו לעצור
בכוח את צעירי המושבה שביקשו
להתגייס. טליק הצליח להסתנן דרך המחסום
ולהגיע למחנה הגיוס בסרפנד.
הוא צורף לחטיבה היהודית הלוחמת,
לחם באיטליה כמיקלען תחת פיקודו של
חיים לסקוב. בתום המילחמה נפגש עם
שרידי השואה במחנות, היה ביחידת הנוק מים
הסודית של יוצאי הבריגדה, ששמה
לה למטרה לזהות פושעים נאצים ולחסלם.
כשחזר לארץ רצה לעבור קורם טייס
אבל נחשב כמומחה מיספר אחד לנשק
מסייע ונאלץ לעסוק בהדרכה. בתפקיד זה
יצא לצ׳כוסלובקיה אחרי פרוץ מילחמת־העצמאות,
כדי לרכוש את הבזות הראשונות
עבור צד,״ל. במילחמה היה מדריך בחטיבת
פלנו״ח־הנגב, מפקד מחלקת מיקלעים ב־נדבצע
נחשון וקצין־מיבצעים של חטיבה
שבע, שכבשה את נצרת והגליל המערבי.
הוא לא ראה אז את הצבא כייעוד, אבל
נשאר לשרת בצה״ל גם אחרי המילחמה.
השירות הזמני הזה נמשך עשרים ושש
שנים. פעם אמר טליק בהומור :״בסך
הכל רציתי להיות אינסטלטור, לתקן מגופות
וברזים.״ עד היום הוא מחזיק בביתו
הצנוע ברחובות בית־מלאכה פרטי קטן.
כששואלים אותו מה הוא עושה במסגריה
(המשך בעמוד )42

!319

גשם, גשם נא ־ ומדמו הוצאו

!,ה לא שולי

גילתה רחל שלום סנס־ציונה, שסיפרה
כי את מעיל־הצמר האדום־כחול שאלה
מחברה. היו לה מיכנסי־ג׳ינס אפורים, חגורת־עור דקה וקסקט ״בלזם״.

ביד מלונדון, צעיף ת

מיצעו ש ש
מיקצועה. היא נעלה סנדלי־עור שחורות
(״המגפיים ניקרעו לי ולא הספקתי לקנות
אחרות״) ,גרבי ניילון שחורות, מכנסי /4ג
אפורות מצמר, סוודר איטלקי מצמר דק

לבן, מעיל־בד בפסים כחול־אפור, ועניבת משי שח
איטלקית (״רק 30 לירות לפני שנתיים״) .ולק•
כובע צמר לבן א־לה גרטה גארבו.
וציפורה אייזן — רק בת , 18 אבל !

ן ״רק נכסו

דרשה דוגמנית אלמונית תוצרת חדל להצטלם היא נעלה
מגפי־עור לבנים ולבשה אוברול סגול ומתחתיו חולצת טריקו
| לבנה, ועל כתפיה נזעיל־עור ־רוק. למטה, ציפורה אייון מגבעתיים במעיל־בלשים חאקי.
ז* חתיכות של תל־אביב חיכו לגשם
י י בכליון עיניים. כמו החקלאים. ואולי
קצת יותר. וכשטעמו את טעם הגשם ה ראשון,
מיהרו ושלפו את בגדי־החורף
מהארונות ויצאו אל רחובות העיר — לראות
ולהיראות.
מה הן לובשות השנה? סקר מהיר ברחובותיה
הרטובים של תל-אביב גילה צעירות
רבות, שחילופי הגברי במישרד־האו-
צר אילצו אותן להצטמצם. רובן לא מתכוונות
כלל לקנות בגדים חדשים.
השחקנית גילה אלמגור היתה תמיד
צנועה. היא נעלה מגפי־עור אפורות מלפ ני
שלוש שנים ולבשה מכנסי ג׳ינס אפורות
ישנות. סוודר טורקיז מצמר ומעליו
ז׳קט אפור מפרוות־כבש. אולי לא בדיוק
לפי צו האופנה, אבל בהחלט מלבב. גילה
סיפרה, כי היא מעדיפה ללבוש בחורף
מגפיים, מכנסיים וסוודרים וכימעט
שאינה לובשת שמלות.
קצת בהידור (״הכל מגרמניה״) טופפה
רחל טננבאום 29 עקרת־בית תל־אבי-
בית. היו לה מגפי לאק לבנות (״ 1000 לירות
לפני שנה״) .גרבי 3/4נוצצות סגולות
(״צו השעה״) .חצאית־בד פרחונית,
סוודר בורדו ארוך מצמר (״ 400ל״י לפני
שנתיים״) ,מעיל מפרוות שפן (״600
לירות לפני שלוש שנים״) וכובע ־צמר
לבן מגרמניה.
היתר. גם טיפוס הליידי — נלי לוריא,
( ,)22 עולה חדשה מליטא ועיתונאית ב־

40-1

גילה

אלמגור השחקנית לבשה מגפי־עור
אפורים, מיכנסי ג׳ינס
אפורים, סוודר טורקיז וג׳קט אפור חורפי.

שובבה

היא אירית, ציירת בת 22
שנעלה מגפי אינדיאנים
בבד, מיכנסי־גוף כחולים וסוודר־צמר לבן.

בגדי־החורף מהארון

גס לכלבלב

מגיע להתלבש, דרורה טענה
זכרוני בקבקבי ״חביב׳׳ ,מיכנס קורדרוי וסוודר.

יתאים ל

ציינה עידית שלבשה
סוודר צמר ארוך סרוג
1אם, מתחת חולצת טריקו ירוקה ומיכנסיים חומים.

יודעת להתלבש. היא נעלה מגפי ז ׳מש
קצרצרות, שחורות (״מדיזנגוף, לפני
שנה״) ,לבשה מכנסי צמר סגולות, סוודר
בז׳ עם וי ושרוול ארוך, חגורת גומי סגו־

! ! דןךיייך • התגנדרה רחל טננ־באום
בסגפי־לאק לב!

נים, גרבי 3/4נוצצים בסגול ומעיל פרווה.

המיסתווץ!

שסירבה להזדהות
לבשה מעין בגד־ריקוד
שחור, חגורת־סרם וריקמה מם דוגמה.

הדוגמרת

חבקוק

קנתה

לשעבר, סילבי חליפת־מיכנסיים.

לה, ומעיל־בלשים בצבע חאקי. היא נר אתה
כמו דוגמנית.
דרורה זיכרוני, עקרת־בית, התלבשה
והלבישה גם את כלבתה, צ׳יקי. קבקבי־עור
חומות (״ 750 לירות השנה״) מכנסי-
קורדרוי אפורות (״רק 1000ל״י)״ חגורת-
עור דקה חומה (״מתנה מלונדון״) ,סוודר
גולף חום מפארים, ומעיל מפרוות שפן
אמיתית, שתפר למענה חייט ברחוב בן־
יהודה ב־ 3,500 לירות. הכלבה צ׳יקי המפונקת
לבשה סוודר אופנתי לכלבים, שהובא
במייוחד מדרום־אפריקה ועלה 350
לירות.
בחנות בדיזנגוף סיימה את הקניות סיל־בי
חבקוק, דוגמנית לשעבר. היא אוהבת
רק צבעים בהירים, ובחרה בחליפת מכנסיים
מגבת־קטיפה בצבע בז /ב־1450
לירות, ומגפי 3/4מעור בצבע בז /ב-
2,500 לירות.
ובין המיזדנגפים הקבועים לחש אחד,
מטורזן בחליפת פייר קארדן, בצבע כחול-
פלדה :״מה זה חשוב מה הן לובשות?
העיקר מה שמתחת!״
החורף עוד ארוך וזאת רק ההתחלה.

נלי לורי׳א, נעלה
סנדלי-עור שחו־ר־ם
גרבי־ניילון כהים, מיכנסי 3/4וסוודר.

בגשם

זללו מרגלית והב (מימין) במגפי־בוקרים בבז׳ (2000
לירות) ,ג׳ינס משופשף ישן, סוודר שחור סרוג ביד, ולידה
ריקי פינקלשטיין, סטודנטית להוראה, במגפיים של ״ברמן״ ,אוברול של ״לי״ וסוודר שחור.

0 1המהפכהשלט לי

סיעת הליכוד בכנסת גועשת -ויש וברים בגו

(המשך מעמוד )39
הפרטית שלו הוא משיב :״שום דבר.
ממש שום דבר. רק חותך ברזל ומרתך
ברזל.״
ידידיו טוענים כי אין דבר מסוכן יותר
מאשר להראות לו מרזב פגום, ארובות-
איוותר סתומות או אקדח צעצוע שהפסיק
לפעול .״זה אסון,״ הם אומרים ,״הוא לא
ישקוט ולא ינוח עד שיתקין אותם.״

ק אג ט, שפיגוזה
ובונגלור־טורפדו
לרצונה שלה לנסוע במישלחת דומה לאר-
צות־הברית.
כאשר הבחינו כמה מחברי-הכנסת של
חרות כי ירדנה אומללה ביגלל מערכת־היחסים
העכורה י בתוך הליכוד, הם החליטו
לסיים את הפרשה ולדאוג לפיטוריה
של רות.
ההסבר הרשמי לפיטוריה היה, שלדעת
חברי־הכנסת של חרות היא משרתת יותר
את חברי-הכנסת של הליברלים מאשר
אותם .״אנחנו לא צריכים לשלם עבור
ההודעות לעיתונות שמוציאים הליברלים,״
אמר ח״כ רוני מילוא, שהוא גיזבר חטי-
בת־חרות בליכוד, ושהוא היה צריך לח תום
על צ׳ק המשכורת של רות.
רות עצמה דוחה את הטענה :״אין לי
שום השקפות פוליטיות, וזה מה שמרגיז,
אולי, את אנשי חרות, שאצלם מי שלא
שייך למישפחה הלוחמת, או לא בן של
מי שהיה שייך למישפחה הלוחמת, הוא
בוגד וזר. אילו היו אומרים לי להיות
אשת־יחסי-ציבור של ביסקוויטים, הייתי
עושה יחסי־ציבור לביסקוויטים. זד. היה
אולי יותר מעניין מאשר לעשות יחסי-
ציבור לחברי־הכנסת של חרות. אני נתתי
את אותו השרות לחברי־הכנסת של חרות
כמו לחברי-הכנסת של הליברלים ולאלה
של לע״ם.״

ת סיעת הליכוד בכנסת מעסיקה
\ * בימים אלה המילחמה. לא המילחמה
על חוק ההפלות, לא המילחמה על אילוץ-
מורה ואפילו לא המילחמה על הירושה
של מנחם בגין. מה שמעסיק בימים אלה
את חברי־הכנסת המתוסכלים של הליכוד
הוא פרשת המילחמה בין מי שהיתר דוברת
הליכוד בכנסת, רות הישראלי, ובין
מזכירת הסיעה, ירדנה מלר.
ישיבה שלמה של הנהלת חרות בכנסת
הוקדשה לנושא זה. בסופה של הישיבה
הוחלט לפטר את רותי הישראלי ולתת
לירדנה מלר את מלוא הגיבוי. אולם ראשי
החטיבות האחרות של הליכוד הרימו את
נם־המרד. הם לא היו מוכנים לוותר על
הדוברת למען המזכירה והודיעו לחטיבה
הבכירה, חרות, כי לגבי דידם רותי הישראלי
ממשיכה להיות הדוברת.
איש אינו יודע כיצד התחיל הריב בין
השתיים, שגרר אחריו את הריב בין חב־רי-הכנסת
של הליכוד. ירדנה טוענת :
״אני המלצתי עליה, כדי שיקבלו אותה
לעבודה אצלנו. לא היה לי שום דבר נגדה.״
רות טוענת :״אני המלצתי על ירדנה,
שיהפכו אותה מכתבנית למזכירה.
לא היה לי שום דבר נגדה.״
במשך חודשים אחרים היה הריב בין
השתיים נחלת מעטים בילבד. כדי לשמור
על שלמות התנועה הן הסתירו את הריב
ביניהן, וכלפי חוץ הכל היה בסדר. הן
חייכו זו לזו במיסדרונות הכנסת או ב־מיזנון,
אם היו אנשים זרים בסביבה׳,והתעלמו
זו מזו כאשר היו נפגשות שלא בנוכחות
אחרים.

ה ח ״פי ס
המנדנדים
מיכתבים אגוגימיים
^ י ד ככל זאת פרץ הריב החוצה?
על כך יש שתי גירסות.
הגירסה הראשונה היא של רותי :״כאשר
ירדנה היתד. עוד כתבנית, הייתי נותנת
לה את ההודעות לעיתונות שאני
מוציאה, כדי שתדפיס לי אותן. אני חוש בת
שזה עניין פסיכולוגי, למרות שאני
לא פסיכולוגית. אני משוכנעת שהיא התקוממה
באופן תת־הכרתי נגד העובדה,
שהיא צריכה לעשות עבודה בשבילי, ולהדפיס
את כתב־היד שלי. אני חושבת ש זה
עניין ידוע בפסיכולוגיה.״
לירדנה יש הסבר אחר :״לי לא היד.
איכפת להדפיס לה את הדברים שלה. זו
העבודה שלה, וזו העבודה שלי. אבל הבחורה
הזאת היא נחש. היא התחילה להש מיץ
אותי בכל הארץ. אני לא יודעת מה
יש לה נגדי, אבל אני לא אוהבת שמש מיצים
אותי ואחר־כך עוד מחייכים לי
בפרצוף. אז הפסקתי להגיד לה שלום.
אחר־כך התחילו להגיע המיכתבים לעיתו נים
עלי. אני לא חושבת שהיא כתבה
אותם, אבל אני חושדת בה שהיא יזמה
אותם. וזה כבר דבר מלוכלך.״
ואכן, נגד ירדנה מלר החלו להגיע מיב-
תבי-השמצה לעיתונים. סיפרו על יחסיה
הקרובים מדי עם חברי־כנסת, ובאו בטענות
אל העיתונאים על שהם לא ״חוש פים
את השחיתות״ ,משום שגם הם ידידים
של ירדנה.
מיכתבים אלד, היו, כמובן, שטות מוח לטת.
ירדנה ידועה כאחת ממזכירות-
הסיעות המסורות והיעילות ביותר בכנסת.
היא מצליחה לשלוט בחברי־הכנסת שלה
ביד רמה, אולם תוך כדי חיוך ומילה
טובה.
עבודתה של ירדנה היא קשה. בין היתר
עליה לשכנע את חברי-הכנסת של הליכוד
להיכנס אל אולם המליאה כאשר מתקיימת
שם הצבעה שאינה נראית להם
חשובה, וזאת תוך נטישת ארוחת־הצהריים
באמצע, או במהלכה של שיחה עם ידידים

מזכירה הישראלי
מי שלח את הנזיכתבימד
(ראה הנדון) .ירדנה, בחן הטבעי שלה,
מצליחה לעשות זאת.
ירדנה אינה טוענת כי רות הישראלי
היא ששלחה את המיכתבים. גם השוואה
של כתב־היד של המיכתבים האנונימיים
המשמיצים לכתב־היד של רות מלמד, ש לא
היא כתבה אותם. אולם ירדנה משוב-
׳נעת כי רות עמדה מאחרי המיכתבים האלה.

נסיעה

א מ רי ק ה
רן רשה אחרת היא פרשת הנסיעה
יי של ירדנה לארצות־הברית.
ירדנה הוזמנה על־ידי האמריקאים להש תתף
במישלחת, שבה היו חברים עוד כמה
מזכירי־סיעות בכנסת. אחד מחברי-הכנסת
של חרות יודע לספר, כי רות ניסתה להתקשר
עם ידידים שלה בשגרירות האמריקאית,
ולמחות על־כך שדווקא ירדנה
נבחרה.
רות מכחישה זאת בכל תוקף :״אני לא
הייתי, ולא שוחחתי בטלפון עם השגרי רות
בעניין הנסיעה של ירדנה.״ מה שידוע
הוא, שרות שוחחה עם אנשים בשגרירות
האמריקאית, אבל היד. זה בקשר

;ף* ליכוד נהוג שכאשר אחת החטיבות
״ ״ אינה חפצה בדובר מסויים, הוא מפוטר
על דעת כל החטיבות. כאשר החליטו
אנשי־חרות כי רות הישראלי תפוטר, היה
להם ברור כי הליברלים ולע״ם יסכימו
איתם. אולם לרות הישראלי יש יחסים
הדוקים עם אנשי הליברלים ולע״ם, בעיקר
עם ח״כ אברהם שריר. שריר הודיע
לחבריו מחרות, כי לא עולה כלל על דעתו
להסכים לפיטוריה של רות.
אז הבינו גם אנשי חרות כי המילחמה
חדלה להיות המילחמה הפרטית שבין ירדנה
שלהם לרות של הליברלים, והפכה
מילחמה בין שתי החטיבות. רוני מילוא
החליט כי רות לא תמשיך, בשום פנים
ואופן, לשרת את חרות, והוא הודיע לה
על כך.
בתגובה על כך פנה אברהם שריר אל
כל אחד מחברי-הכנסת של מיפלגתו, ובי קש
מהם להקציב אלף לירות לחודש מה הקצבה
שלהם, כדי להרכיב את משכורתה
של רות הישראלי.
אל שריר הצטרף גם ח״כ יגאל כהן
מלע״ם, שהודיע כי הוא נותן גיבוי מלא
לרות, וגם חברי לע״ם יתרמו כל אחד
אלף לירות לחודש למשכורתה של הדוברת
נמוכת־הקומה, בעלת השיער הארוך.
את מקומה של רות כדוברת חרות תפ סה
ירדנה, נוסף על יתר תפקידיה בסיעה.
בינתיים עושה ירדנה את עבודתה כהלכה.
חברי־הכנסת של חרות מעולם לא
״ זכו לסיקור עיתונאי כה טוב כפי שזכו
מאז החלה ירדנה לעסוק בעניין.
אולם גם רות הישראלי מאושרת. מש כורתה,
אחרי שפוטרה מחרות, גדולה הרבה
יותר מאשר קודם לכן ,״ומיספר האנ שים
שמנדנדים לי לפרסם אותם בעיתונים
קטן יותר, אם כי הרבה חברי-כנסת
של חרות עדיין מבקשים את השרותים
שלי, ולא נעים לי לסרב להם.״
יודעי דבר בליכוד משוכנעים, כי בכך
לא הסתיימה הפרשה .״עוד יגיעו מיב-
תבי-השמצה נגד ירדנה, ועוד תהיינה תגו בות
של ירדנה על מיכתבים אלה,״ אמר
השבוע חבר־כנסת של חרות .״אם ימשיכו
להיות מילחמות, אנחנו ניתן אולטימטום
לליברלים, ונדרוש מהם לסלק
את רות מבניין הכנסת. ירדנה יותר
מדי חשובה לנו מכדי שהיא תסתובב עם
מצב-רוח רע.״

ת הקאריירה הצבאית שלו קטע
י טליק בשנת ,1962 כדי ללמוד שנתיים
באוניברסיטה בירושלים, וזאת אחרי שרק
ב־ 1953 עבר את בחינות־הבגרות שלו וסייע
גם לדדו לעמוד בהן. במאמץ מרוכז
סיים טליק את הלימודים לתואר ראשון
בפילוסופיה ובמדעי-המדינה. הפילוסופים
האהודים עליו מאז הם קאנט ושפינוזה,
אבל הוא מתקומם כשמכניס אותו פילוסוף.
שנה קודם לכן, ב ,1961-זכה בפרס ביטחון־
ישראל על המצאת הבונגלור־טורפדו, צינור
הנפץ באמצעותו הצליח צה״ל בתקופת
פעולוודהתגמול להבקיע פרצות
בגדרות־התיל של יעדים מבוצרים. את
ההמצאה, כמו את טנק המרכבה, יצר מבלי
שתהיה לו כל השכלה הנדסית פורמאלית.
תרומתו הגדולה ביותר של טליק לצה״ל
היא בבניית גייסות־השיריון. עלילותיו בתחום
זה הריהן כתובות בחשופיס בצריח.
תורת המילחמה שלו ועקרונות המישמעת
המיוחדים שטבע, הוכיחו את עצמם בעת
שעמד בראש אוגדת השיריון שהבקיעה
במילחמת ששת־הימים את מיתחמי רפיח
וגרמה להתמוטטות השיריון המצרי. אז
היד. רפול מפקד חטיבת צנחנים במיסגרת
האוגדה שלו, לפני שנפצע בראשו והוחלף.
מאז שמור בליבו של טליק יחם מיוחד
לרפול. הוא רואה בו את ״החייל הטוב
ביותר של צה״ל״ ,היה בין ראשי התומכים
במינויו של רפול לרמטכ״ל.
זהו תו בולט באישיותו המיוחדת במינה
של טליק: הכבוד שהוא רוחש ללוחמים.
הוא יודע להפריד בין חילוקי הדיעות ה פוליטיים
והיחס האישי שיש לו כלפי אנשים
מסויימים, לבין הכבוד שהוא רוחש
להם כלוחמים.
האלוף נמוך הקומה, בעל הפנים המוצ קות,
הגבות העבות והעיניים החומות החודרות,
הוא אב־הטיפום של הקפדן. מדיו
מגוהצים תמיד עד הקפל האחרון. דיבורו
הוא תמיד צונן ורשמי, ודבריו מנוסחים
תמיד בהיגיון והקפדה.
הוא מחמיר עם עצמו יותר מאשר׳ עם
אחרים בענייני חיסכון והקפדה על טוהר־המידות.
הוא מסתפק במועט וישר עד
לקיצוניות. לא היה חשבון הוצאות בליש־כתו.
הוא היה משלם עבור הכיבוד לאורחיו
מכיסו. בצעירות נאלצו בנו ובתו
לנסוע לים באוטובוס, כיוון שהוא פסק
שהרכב הצבאי הצמוד שלו מיועד לשימוש
צבאי בילבד.
אבל מעבר לקשיחותו החיצונית אין הוא
מצליח להסתיר את רגישותו. היא באה
לידי ביטוי קיצוני בטכס חלוקת סיכות
המ״מ לבוגרי בית־הספר לקצינים שהש תתפו
במילחמת ששת־הימים תוך מהלך
הקורס, ושחלקם נפלו בקרב. אחרי היזכור
עלה טליק לדבר. הוא הצליח לומר רק:
״השורות שממול אינן מכסות על הנופלים״.
ואז פרץ בבכי.
פעם ביקר אצל חייל פצוע מיחידתו
בבית־חולים והבחין בחיילת צעירה ש שכבה
באותה מחלקה. סיפרו לו שזו חיי לת
נח״ל, שנפצעה בהפגזה בעת שביקרה
באחד ממעוזי קו בר-לב. טליק החל מטפל
בה והפך לה מעין אפוטרופוס. הוא אימץ
אותה ודאג לשיקומה כאילו היתד. בתו.
האיש המיוחד במינו הזה, שיש לו הרבה
מעריצים אבל גם הרבה מאוד שונאים,
ביחוד בתוך הצבא, יטביע עתה שוב את
חותמו על צה״ל. הוא עשה את הבלתי אפ *
שרי כמעט והחזיר את עצמו למירוץ אל
הרמטכ״לות, שש שנים אחרי שפרש מ־צה״ל.
ייתכן,
שהמחסום למינויו כרמטכ״ל ב־ 1
עתיד יהיה דווקא מחסום פוליטי. כ ך^ ,
למשל, אם יבוצעו חילופי שילטון ב מ דינ ה *
המערך יחזור לשילטון וחיים בר־לב, למשל,
יהיה שר־הביטחון, אין כל סיכוי
לטליק להיתמנות כרמטכ״ל. עד כמה שה דבר
ישמע אבסורדי, בר־לב לעולם לא
יסלח לו את הביקורת הקטלנית שלו עליו
בעת שהוא כיהן כרמטכ״ל.

אלי תבור !
העו ל ם הזה 2205

התאבדות? רצח? תאונה?

וד ו שוו

שי מימין(לפני חודש)
״ילד נחמד ושקט״
;ך* בן שלי לא התאבד, זה לא יכול
/ /י י להיות. משהו מוזר קרה לו, וצ ריך
לגלות מהו,״ אומר שמואל בנימין,
אביו של שי בן ה־ , 10 שנישרף חיים
בארגז-עץ (״ליפט״) ,סמוך לביתו ביפו.
״לא היה חסר לו כלום בבית. כולם אהבו
אותו — גם בבית וגם בכל השכונה. אלה
שאומרים שהוא התאבד עושים עוול
גדול.״
ביום החמישי בשבוע שעבר נתגלתה
גופה חרוכה, בתוך ארגז עץ גדול, שניש-
רף בחצר הגרוטאות של סבו של שי.
חוקרי המישטרה סברו תחילה, כי המדו בר
בגופתו של שלמה קלמיס, סוחר־סמים
מיפו, הנעדר מאז דד 2בנובמבר. שמועות
שרווחו בקרב אנשי העולם התחתון סיפ רו
כי קלמיס חוסל.
אך אחרי בדיקת הגופה, שנישרפה כליל,
התברר כי אינה של אדם מבוגר. התעלומה
נפתרה כאשר אמו של שי גילתה
שהוא בושש לחזור מבית־הספר. היא
יצאה לחפש אחריו, ומשלא נמצא הודיעה
למישטרה. החוקרים קישרו בין שתי הפ רשות,
אך בגלל מצב הגופה התקשו לק בוע
בוודאות כי אכן זוהי גופתו של הילד.
לבסוף נערך הזיהוי באמצעות פיסת בד
מחולצה שנמצאה על הגופה. חוקרי המע בדה
לזיהוי פלילי השוו אותה עם חולצה
אחרת שקנו הוריו של שי לבנם. תוצאות
הבדיקה קבעו כי הן זהות.
על בית מישפחת בנימין ירד אבל כבד.
שי היה הבן האמצעי מבין חמשת ילדי הם.
אולם מבחינת כישוריו היה הראשון.
״הוא היה משהו מייוחד,״ אומרת אימו,
שרה .״תמיד רצה רק ללמוד. כימעט ולא
היה יוצא לשחק. הוא היה בולע ספרים
והם מילאו את כל עולמו.
״השנה הוא התחיל ללמוד אנגלית ב־בית־הספר.
תוך כמה חודשים הוא התחיל
לקרוא ספרים שלמים, כאילו שזה עברית.
הביאו לו מחוץ־לארץ סידרה של ספרים
באנגלית, על נשיאי ארצות-הברית. הוא
למד אותם בעל-פה וידע מתי נבחר כל
נשיא. במייוחד אהב את הנשיא קנדי. הוא
העריץ אותו. חשבנו שגם ממנו ייצא פעם
משהו גדול. זה היה טבוע באישיות שלו.
אבל עכשיו מה נישאר עוד להגיד?״

״זה לא
הגיוני״
א חת ההשערות שהועלו על-ידי
י * חוקרי המישטרד, היתד, כי שי הת
אבד.
היא התבססה על העובדה שהארגז
היה פתוח ואפשר היה להימלט מתוכו,
וכן על השמועות כי באחרונה פקדו דיכ אונות
את הנער. תלמידי בית-הספר חש מונאים,
שבו למד שי, סיפרו כי היה מסו גר
בתוך עצמו ונהג להתבודד. תלמידים
שפגשו בו בבוקר האסון סיפרו, כי אמר
להם שלא ישוב עוד לעולם לבית-הספר.
חבריו לספסל הלימודים סיפרו, כי באח רונה
התנהג שי באורח מוזר ובעטיה של
התנהגות זו הוזמנו הוריו לשיחה עם
הפסיכולוג של בית-הספר. הועלתה ההש ערה,
כי שי חשש מפגישה זו וכי החשש
היה המניע להתאבדות. אולם מנהל בית־הספר,
יהודה ישראלי, מכחיש גירסה זו
בתוקף .״לא היה ולא ניברא,״ אמר .״אני

לא יודע איפה המציאו את זה, הוא דייה
תלמיד חרוץ ולא הבחנו אצלו בשום התנהגות
מוזרה. הוריו גם לא הוזמנו לשי חה
עם הפסיכולוג. הוא היה ילד נחמד
ושקט. לא היתר. כל סיבה נראית לעין
שיתאבד.״
עם זאת נודע מפי הדוקטור יאיר אב רהם,
פסיכולוג שערך מחקר מקיף על
התאבדויות בקרב בני־נוער, כי מיקרי
התאבדות בגיל זה ידועים. חוקרי המיש־טרה,
שביקשו לפענח את התעלומה, התייעצו
עם ד״ר אברהם .״האפשרות קיימת,
והיא מופיעה גם בספרות המיקצועית,״
אמר להם הפסיכולוג .״גם העובדה שהילד
היה פיקח אינה גורעת ממנה. גם
טיפשים וגם חכמים יכולים להתאבד.״
הוריו של שי דוחים בתוקף את גירסת
ההתאבדות .״אם מישהו יתן לי סיבה אחת
הגיונית להתאבדות, אני אקבל את זה,״
אמר האב .״אבל סתם ככה, לבוא ולהגיד
שהוא התאבד?! למה? כל מה שכתבו
בעיתונים זה לא נכון. הוא היה ילד ש
אהב
ללמוד הרבה, במקום לשחק, ולכן
לא היו לו הרבה חברים. אבל הוא לא
היד, מדוכא ולא היו לו שום בעיות ב-
בית־הספר.
״בעיתונים כתבו גם שחיו לו גפרורים
ושהיד, חומר דליק בארגז. הגפרורים היו
אצלו בגלל שלילה לפני כן היו אצלנו
הפסקות חשמל והוא הדליק נרות. חומר
דליק, עד כמה שידוע לי, כלל לא נמצא.
ובכלל, הוא נשרף זמן קצר אחרי שיצא
מהבית. איך הוא הספיק להשיג נפט או
דלק? זד, לא הגיוני. יש כאן חשבון של
זמן, שלא מסתדר.
״עכשיו אנחנו יושבים שבעה, ואין לנו
זמן לחקור. אבל אני רוצה שידעו שאנח נו
לא נשתוק. אנחנו נילחם עד שהאמת

תצא לאור. שי היה יותר מסתם בן. הוא
היה הכל בשבילנו. הוא היה יכול להיות
פעם אישיות ולהביא כבוד למישפחה. גם
הפרופסורים לא נולדו פרופסורים. הם
גדלו. והתפתחו. ואצל שי הרגישו מגיל
קטן שיש לו את הכישורים לכך.
״אי אפשר לדעת מה קרה. אולי הוא
ראה משהו ומישהו רצה לחסל אותו. אבל
זה הכל השערות. דבר אחד אני יודע
על־בטוח: שי לא התאבד!״

הפרח
של ה מי שפחה
;ך*׳ דוד אברהם ראה את שי כבנו.
1 1״הוא היה הפרח של המישפחה,״
אמר ,״מותו הוא פצע שלא יגליד לעו לם,
ועל זה עוד זרעו לנו מלח עם הסי פורים
שהוא התאבד. זה הכי גרוע.
״אין לי שום מושג איך זה היה יכול
לקרות. אולי הוא בא במיקרה לשחק ב-

חצר של סבא שלו וראה משהו, ואז חיס לו
אותו. אולי זה היד, רצח על רקע עויין
למדינה. יש גם הרבה שאלות שלא קיבלו
תשובה. לא נישאר שום זכר לילקוט שלו,
לספרים, לנעליים ולכל מה שהיה איתו.
לא יכול להיות שהכל נישרף.
״הילד קם בבוקר ולקח איתו אוכל ל-
בית־הספר. ילדים סיפרו שראו אותו או כל
סנדוויץ׳ בדרך. אני עוד לא שמעתי
על אדם מדוכא שאוכל. אני עצמי מדוכא
מאז מותו ולא אכלתי כבר שלושה ימים.
לא יכול להיות שהוא התאבד. מישהו הרג
אותו. אם הייתי יודע מי, לא הייתי נח
רגע עד שהייתי נוקם את דמו. הייתי מוכן
להקריב את חיי. אבל את הסוד מי הרג
אותו לקח שי איתו לקבר.״

1.אפיליו אם *ישב בבית־הסוהו נר הודה,
אנה!! 1תנקם בור אומרים הוויה
של בלה תורגימן על הרוצה האלמוני

ן | 1 !|1 ׳7 | 1ן האולם במלון ״מקסים״ בנתניה, שבו היתה אמורה ל״
י היערך שימחת־הכלולות של בני הזוג. בני שתי המיש־י
פחות
פתחו בהכנות לחתונה כבר לפני חודש. שכרו את האולם, קנו בגדים ושלחו הזמנות.

הורי הכלה

הורי החתן

ס>מ> ואברהם תורג״מן

יונה וסעדיה דיע

נ תני ה

נ תני ה

שמחים\להזמינכם להשתתף בשמחת כלולות בניהם

בלה

עב״ל

מנ ח ם׳

החופה תתקיים אי״ה ביום חמישי כ־ג בכסלו תשיב! 13.12.79
בשעה 7.00 בערב באולמי •מקסים• ,רח־ דוד המלך - 8נתניה.

״1 1ך 1מימי תורג׳מן (נתמכת במרכז) ,שטה קלה לפני שחת־
\ 11 #4 #111 11#11 חילה הלוויה. כאשר הגיע הקומנדקר הצבאי עם ארונה
של בלה, השתחררה האם מתומכיה־מלוויה, ופרצה ביללות :״אתה (הרוצח) תבוא אחריה.״

ד.ז10ה

המען למבדקים: אץ. כולם באים!

|) 1 !1ן שלא תיערך לעולם, שלחו בלה ומנחם לידידיהם וקרו־
11 * 1ביהס. החופה עמדה להיערך ביום החמישי ה־13
:דצמבר. מנחם, שלדברי הוריו חזר למוטב, עבד ימים ולילות כדי לממן את האירוע.

( הנ ח

להיוולד

בעוד

בביתם של מנחם ובלה ברחוב רמב״ם 6בשכונת בן־ציון עמדו
בני־הזוג לחיות את חייהם ולגדל את התינוק שהיה אמור
ארבעה חודשים. דרך חלון החזית נורו היריות הגורליות.

^ יפה המצפון שלך, יא־מניאק !
למה ירית בה, למה?״ התייפחה
סימי תורג׳מן, אמה של בלה, בהיסטריה.
״שלחנו הזמנות לחתונה, אבל אלוהים
רצה שהן תהיינה הזמנות לרצח!״ לחש
סעדיה דיין, אביו של מנחם, כשהוא מכו נם
בפינת הדירה ופניו חיוורות.
הרצח הכפול בנתניה זיעזע את תושבי
העיר. צרור יריות מתת־מיקלע עוזי פילח
ביום הרביעי שעבר את גופותיהם של

בלה בת ה־ 19 ומנחם בן ה־ ,30 שהיו בעיצומן
של ההכנות לחתונתם. הם אף שכרו
את אחד האולמות המפוארים בנתניה,
ובהזמנות לחתונה כתבו :״מען למיבר־קים:
אין. כולם באים!״
אך הגורל רצה אחרת. ובעיצומו של
ליל הסערה, כאשר השכנים נמו במיטותיהם
ולא שמעו דבר, שבר הרוצח את
חלון דירתו של מנחם, ברחוב רמב״ם ,6
בשכונת בן־ציון, וירה צרור ארוך. שי-

סוהר, ושם יש בתי־ספר נהדרים לעבריי נים.
אבל הוא היה גבר לעניין. היה לו
לב זהב. תמיד היה מוכן לעזור לחברים.
למשל, אם היה חסר למישהו כסף, הוא
היה מסדר לו, ואם למישהו היה סיכסוך
עם כנופייה מסויימת, מנחם היה מתווך
ביניהם ועושה סולחה.
לפני חמש שנים נסע מנחם לבית־החו-
לים של אמו. גנב אותה משם והביא אותה
הביתה. הוא הלביש אותה בבגדים

יפים, קנה לה מתנות, וקיווה שהכל יחזור
להיות כמו פעם, כשהיה ילד קטן. אבל
החיים רצו אחרת.
לפני שבע שנים הוא נעצר לשנה, כחשוד
ברצח של פועל נקיון. הוא יצא
זכאי, כי לא הוכיחו. אחר־כך ישב בערך
ארבע שנים בכלא רמלה, על זה שרצה
להתנקם בשני האחים שהלשינו עליו.
הוא השתחרר לפני שמונה חודשים ו אמר
לי אישית, שהוא רוצה לפתוח דף

׳-ע1גו 1גו.1

מנחם דיין, שהתפרסם
411*1 1 411 בנתניה נאחד הגברים
המבוקשים ביותר בקרב הצעירות שבעיר.

שה כדורים פגעו בבלה ושניים במנחם,
בשעה שישנו במיטה. השניים נהרגו במקום.

הגופות גילה בן־דודו של מנחם,
בבוקר המחרת. הוא נשלח על־ידי אביו
להביא קפה לזוג המאורס ומצא את ה
חדש.
הוא באמת החליט לחזור למוטב,
להשתפר. קיבל רשיון מהמישטרה לפתוח
דוכן־ירקות בשוק, והיד. עובד כמו מטורף
כל היום וכל הלילה, בשוק ובבית.
לא היה לו חשמל והוא היה עובד לאורם
של נרות. זה היה הבית של אבא שלו,

גוו -*,ו נ

היא צולמה חודשים אחדים לפני הרצח,

11.ל 1141171 סעדיה דיין(מסתיר את פניו בידיו) נתמך בעת הלוויה
1111111*4 * 144 על־ידי מקורביו. שני משמאל נראה האח, שמשון.
בזמן ההלוויה לא התאפקו השניים ובכו, אך אחריה שמרו על קור רוח ואיפלק.

אח לצרה

היה חיים עמר (מזוקן) אביהם של האחים עמר שנרצחו בנתניה.
חיים, שידוע בסביבתו כאחד הגברים שעל פיהם ישק דבר,
בא להלוויית השניים ועזר לשמור על הסדר. הוא ביקש מאנשים לא לעשן ולא

לצעוק ולנהוג בהתאפקות. אחר־בך הלך לבקר את קבר בניו הנמצא בקירבת מקום.
בבית־הקברות התאספו מאות קרובים ומכרים של שני הנרצחים. בין קהל הנאספים
היו שוטרים לבושי־אזרחית אשר בחנו בתשומת־לב מיוחדת כל דמות שנקלעה למקום.
שעבר לגור לתל-אביב ופתח גם כן דוכן
בשוק הכרמל.
כולנו עזרנו לו להשתקם. כולנו שמנו
יד. צבענו לו את הבית, שמנו סיד, טיח,
זפת, אינסטלציה. זה בית שהיה פעם חורבה
והפך להיות ארמון.
את בלה הוא הכיר לפני שלוש שנים.
כשהיא היתד, בכלא צבאי. הם הכירו דרך
החברים שלה. יצאו, התאהבו והחליטו
להתחתן. היא נכנסה להריון והיתד, בחודש
החמישי, כששיחררו אותה מהצבא.

שניים מתגוללים בדמם.
ביום הראשון נערכו בשכונה שתי הלוויות.
מנחם דיין ניקבר ראשון, ובלה
תורג׳מן ניקברה שעה קלה אחריו, בטכס
צבאי מרשים.
בבית־הקברות התאספו מאות קרובים,
מכרים ושכנים, ביניהם קציני־מישטרה
באזרחית. מנחם היה ידוע בזמנו כאחד
מראשי העבריינים בנתניה והשוטרים, ש עדיין
גיששו באפילה אחר הרוצח, בחנו
בעיון כל דמות שנקלעה למקום.
אחרי שהקהל הרב התפזר, הירשו לעצי
מם כמה מידידיו של מנחם להתקרב אל
הקבר הרענן. היו שם גברים קשוחים,
שבכו כילדים קטנים.
״הוא היה אכבר גבר בשכונה,״ גילה
אחד הידידים, שבחר לא להזדהות.

עד באן סיפורו של הידיד.

סיפר הידיד:

היכרתי אותו מכיתה אל״ף. תמיד היי,נו
ביחד. הוא התדרדר לפשע בגיל צעיר,
בגלל שטויות. אביו נשא אשה אחרת ואמו
חלתה קשה. היא מאושפזת עד היום,
וקיבלה אישור מיוחד לבוא להלוויה.
למנחם יש אח אחד, שימשון, שגר בן
אילת, ושלוש אחיות. כולם יצאו בסדר,
אבל הוא היה מסתובב הרבה בחוץ, יצא
בחברה לא טובה ולמד להיות עבריין.
כימעט כל החיים שלו הוא ישב בבתי-

אביה של בלה

(במרכז) אברהם תורג׳מן פסע בין החיילים שנשאו את
הארון בדומייה, והתבונן בארון בחוסר־אמונה. אברהם
קיבל את הידיעה על מות בתו בצורה קשה ביותר. גם החיילים לא עצרו כוח, ובכו.

במקום הרצח, ברחוב רמב״ם, התכנסה
מישפחתו של מנחם. מבעד לחלון הפתוח,
שדרכו נורו צרורות העוזי, הציצו כמה
שכנים. הוריו של מנחם, אחיו ושלושת
אחיותיו ישבו על הספה בשתיקה. בחדר
התכנסו גברים למניין.
האב, סעדיה, היה עצור .״מנחם כבר
הלך לבית־הפנסת, היה מדליק נרות שבת,״
סיפר בקול רועד .״מנחם היה אומר לי:
,אבא, גמרתי את כל העסקים המלוכלכים
שלי. אין לי יותר חברים. רק אשה ו־ובית.״
״הוא
רצה להרוויח כמה שיותר כסף,
כדי לגמור את הבית עד החתונה. אך
אלוהים נתן לו מכה גדולה. וממי 1מה-
(המשך בעמוד )46

הז מנ הלרצח
מודעת תפוס ולבש של
6 4ה\ £

כעמוד 76 הודפסה כטעות.

מקיים מיכצע הנחות של
ס/״ 30 על כל המלאי.

״איש לא הצליח
לברוח רואמזטדז...
ואף אחד
גם לא יצליח״.

(המשך מעמוד )45
חבר שלו הכי טוב, מציון כחלון *.שיהיה
בריא הציון הזה. אם הוא הרג את הבן
שלי אז הוא נתן לנו מתנה טובה לחתונה.
״אני בטוח שלכחלון זה יש יד בעניין
בגלל הזהב שיש אצלו. היה לו זהב של גו,
כך. שמעתי מהבן שלי. אם הוא לא
רצח את הבן שלי אז שכיר־חרב עשה את
זה בגלל כסף. למנחם היה טיכסוו ארוך
עם כחלון. היתר. ביניהם עיסקת־זחב ומ נחם
רצה לקראת החתונה לגמור את ה עניין.
הוא דרש מכחלון חצי מיליון לירות
כדי שיוכל לגמור את הבית ואת
הוצאות החתונה. כמה ימים לפני הרצח
היה להם ויכוח חריף מאד על הכסף. אני
נתתי למנחם 35 אלף לירות ביום החמישי
שעבר, והוא החביא אותם אצל כחלון.״
שמשון, אחיו של מנחם התפרץ לשיחה
:״אל תלכלך סתם בנאדם, אבא. אתה
לא יודע שום דבר. גם אני לא יודע כלום
ולא רוצה לדעת. אנחנו נדע מי הרוצח,
ואז נדע איך לטפל בו, אבל עד אז שום
מילה.״

״ אתה שגדעת
שני פרחים״

נ סו טו שר

דון סיגל
(״הוי המזוהם׳[
הבריחה מאלקטדז
£ 1 0 3 1 1 -3 2

ת׳סז?

שכוע

״חך תל־אביב
״ארמון״ חיפה
״אדיסוך
ירושלים
״אואזיס״
רמת־גן
סיס סרמונט נהסוגת

צ>וד ב ג\ ח ו 1בע״־מ

ישפחתה של כלה שמעה על די-
אסון ביום החמישי בבוקר. אחותה
הבכירה של בלה, סימי היא נכה. מיש־פחתה
עזרה לה להביא את בנה לבית־החולים
לבדיקות.
סיפרה סימי :״כל הזמן היתה לי הרגשה
לא טובה. בכיתי כל הזמן. אמרו לי :
,תפסיקי לבכות, מה אם הילד קצת חולה,
הוא יהיה בסדר.׳ בדרך־כלל אני לא בוכה,
אבל היה לי משהו בלב כאילו שידעתי.
״כשחזרנו מבית־החולים לקחו לי את
הילד מהידיים ואמרו לי, :אחותך ניפ־צעה.׳
לא עיכלתי בראש שום דבר. לא
עיכלתי שזה יכול להיות הכי גרוע, שהיא
מתה. אחר־כך הגעתי לבית של אמא שלי
וראיתי שם את כל האחיות שלי. אמא
שלי שאלה, :איפה מנחם?׳ אמרו לה:
,מנחם מת.׳ ופיתאום הבנתי שאין לי יותר
אחות.״
מישפחתה של בלה עלתה ממארוקו.
אביה, אברהם, היה עד לפני שנים אחדות
טבח ראשי בבית־ההסתדרות בנתניה.
לבלה נשארו שמונה אחיות, מהן
שתיים שלומדות בתיכון והשאר נשואות.

סיפרה האם :

אנחנו מישפחה טובה. בלה היתד׳ מצטיינת
בלימודים, זכתה בכמה גביעים על
ריצה בתחרות בעין־גדי. היא אהבה לצ חוק
ואף פעם לא ראיתי אותה בוכה.
מנחם בא אלינו הביתה לבקש את בלה
לאשה. הוא היה בחור זהב. בהתחלה שמ ענו
עליו כל מיני שמועות ולא הסכמנו,
אבל אחרי שראינו שהוא באמת משתדל
להיות בסדר, הסכמנו. הוא הביא לנו שני
פמוטים מכסף לשבת. איזה עבריין היה
עושה דבר כזה? הוא היה בא בערבי שישי
הביתה, ואומר לי, :תראי מה קניתי
לבלה, תראי איזה בגדים איזה צבעים?׳
ביום שלפני הרצח הוא היה איתה אצל
האחות הגדולה. היא ביקשה מהם להישאר
ללון בבית, אבל הוא לא הסכים
ובלילה הם נרצחו.
יומיים לפני שהיא מתה היא הלכה עם
אחותה לטיפת־חלב והאחות נתנה לה לש מוע
את התינוק עם הקרש (הסטטוסקופ).
אני רוצה להגיד דבר אחד לרוצח:
,אתה שעשית את זה, איפה המצפון שלך?
לעזוב 11 נפשות ככה סתם, ובשביל מה?
איך אתה מסוגל? איפה הנשמה שלך, ומה
עם המלאך הקטן שהיה לה בבטן? איך
לא היה לך לב אליו? אנחנו לא ניסלח
לך לעולם. אנחנו נחפש אותך אפילו אם
המישטרה לא תמצא אותך, אתה שגדעת
את שני הפרחים הכי יפים שהיו לנו בגן.״

עד פאן סיפורה שד האם.

מ שווקי תוצרת
מגן גולדמן גע״מ
מציע לרגל ה פ תי ח ה :
כספות גיתיות, קופות
פלדה, ארונות חסיני אש,
תאים מיוחדים ליחלומניס.
בתנאים ובמחירים מיוחדים

״ציוד ב ט חון ״ גע״ מ,
טלפון 244093
אבן גבירול ,9תל״אביב

מי אחראי לרצח הכפול בנתניה, עדיין
אין יודע איש, פרט לרוצח עצמו ואולי
כמה מחבריו.
צוות החקירה המיוחד בראשות מפקח
דויד ארנולד, שמכונה החל מהשבוע בשם:
״צח״ם סערת-רוחות״ עדיין מגשש באפילה.
אחרי ההלוויה נעצרו כמה חשודים
לחקירה ושוחררו תוך כמה שעות, אולם
מישפחות הקורבנות מאוחדות ברעיון
אחד: הם דורשים נקמה לרוצח ולו גם
יצטרכו לבצעה במו ידיהם.

יאירה יסמין

* כחלון נעצר בסוף השבוע -שעבר
כחשוד עיקרי ברצח. מעצרו הוארך בשישה
ימים.

במדינה
תל־אביב
וזוושה ו מזו ד ד
הרבה גנריות ,׳הרפה שריפות,
הרבה גגיבות —
ומעט ת?ו;ות ממישטרה
ברחוב אילת בתל־אביב יש הרבה נגד יות׳
ויש הרבה שריפות. במישפט שהת ברר
בימים אלה בפני השופט ישי לויט,
נתגלו כמה דברים מוזרים בקשר לרחוב
אילת.
שלמה בדדה* הוא בעל חנות למיסג-
רות ברחוב אילת. מפעם לפעם שילם לאנשים
מסויימים סכומים שונים, כדי ש־
״יצבעו״ את חנותו ויעשו למענו שירותים
שונים אחרים שלא היה זקוק להם.
הוא גם המשיך לשלם את דמי הביטוח
לחברת־הביטוח, עבור כל הציוד, המכונות
והתמונות שהביאו אליו הלקוחות.
יום אחד נגנבה מחנותו מכונה לעשיית
מיסגרות. כאזרח הגון התלונן במישטרה
על הגניבה, ואף פנה לחברת־הביטוח. אולם
כמ^־שבקיא בנעשה ברחוב אילת, ניסה
לברר בין ההחבר׳ה מה עלה בגורל
המכונה. ואמנם אחרי זמן קצר נמסר לו
היכן מצויה המכונה. הוא לקח אותה והביאה
לבית אביו. תמורת מה הוחזרה
המכונה, זאת לא גילה לאיש.

שפרו מכל עמלו — תביעה. לא
היתר. זו הגניבה היחידה באיזור. והמיש-
טרה, מצידה, התעניינה בנעשה שם. קצין
מישטרה הגיע מיוזמתו לחנות ושאל אם
היו גניבות. שלמה הודה כי נגנבה ממנו
מכונה, וכי הודיע על כך למישטרה ול-
חברת־הביטוח. אך המכונה נמצאה בינתיים.
מדוע לא הודיע על מציאתה? ה תשובה
שבפיו היתד, מובנת היטב לאיש
המישטרה, הוא חשש כי אם יוודע לגנבים
שהוא מסר למישטרה על מציאת המכונה,
יתנקמו בו ויציתו את חנותו.
לדברי שלמה, מרבית בעלי העסקים
שברחוב אילת למדו שאין לבטוח לא ב־מישטרה
ולא בחברות־הביטוח. הם משל מים
את דמי-החסות הנתבעים מהם, ומנסים
להמשיך בעסקים, כרגיל. אולם מפעם
לפעם גוברות הדרישות ועסקים נשרפים.
במיקרים רבים אין מתלוננים כלל במיש־טרה
על גניבות ועל הצתות.
המישטרה שיכנעה את שלמה לשתף
פעולה. והוא עשה כן. הוא סיפר מיהו
האדם שמסר לו על מקום הימצאה של
המכונה, והמישטרה חקרה גם אותו. הוא
הבטיח לעזור למישטרה לארגן את בעלי
העסקים ברחוב אילת, כדי שיפנו למיש-
טרה ולא יעלימו עבירות. שכרו מכל עט-
ללו היה תביעה בבית־מישפט השלום, על
שניסה להונות את חברת־הביטוח. כיוון
ששלמה קיבל את המכונה בחזרה ולא
מסר על כך לחברת־הביטוח, הרי שבכך
ניסה להוציא כספים במירמה, טענה התביעה.
המישטרה
לא מצאה די ראיות כדי להעמיד
לדין את האדם אשר ״מצא״ את
המכונה, זלא עצרה שום חשוד בגניבה.
חפמי מישפנז אנגליים. בפני בית-
המישפט סיפר שלמה את כל הסיפור כולו,
וסניגורו העלה טענה מישפטית מחוכמת.
כאשר מסר שלמה את ההודעה על הגניבה
לחברת־הביטוח, עשה זאת בכנות, מבלי
שידע כי המכונה תימצא על-ידו. לכן
אפשר לתלות את נסיונו להונות את חב־רת-הביטוח
רק בכך שלא מסר כל הודעה
נוספת למישטרה ולחברת־הביטוח, כאשר
קיבל את המכונה בחזרה. אולם זה לא
היה מעשה, אלא מחדל בילבד.
לאור תקדימים ובהתאם לדעותיהם של
חכמי-מישפט אנגליים, הוכיח הסניגור לשופט
כי אין די במחדל, כדי להוות עבי רה
של ניסיון.
בית־המישפט הבין ללבו של שלמה,
שחשש לספר למישטרה על מציאת המכונה,
פן תישרף חנותו. השופט זיכה אותו
בפסק-דין מפורט ומנומק, בגין נסיון לרמות
את חברת־הביטוח.
* השס בדוי.

** סע פירסום חסר־תקדים מתנהל ב־ימים
האחרונים באמצעי־התיקשורת.
הוא נועד להציג את רשות־הנמלים כתאגיד
היעיל, המעולה, החסכוני והטהור
ביותר בין כל החברות והרשויות הממשלתיות.
מנהלו, אלוף־מישנה (מיל ).יצחק
רהב, מוצג כסמל הישראלי היפה, דמות
יוצאת־דופן בחברה הישראלית המעוותת.
במאמרים ובמוספים מיוחדים בעיתונות,
נעשה ניסיון נואש להציל את תדמיתה של
הנהלת רשות־הנמלים, שסבלה בחודשים
האחרונים פגיעות חמורות ביותר.
כך, למשל, מציג מאמר בשם ״רשות
הנמלים — הפלגה בטוחה ברוח טובה״,
שפורסם בשבוע שעבר בדבר, את הרשות
כבית־חרושת להישגים וחדשות חיוביות,
עם אפס ליקויים. מנכ״ל הרשות, יצחק
רהב, מתואר שם ״כמו הצד הטוב של
פני המדינה. ישראלי יפה ללא מרכאות״,
שבתקופת כהונתו ״שקט הים״.
נכון שבמשך שתי שנות כהונתו של
איזי רהב כמנכ׳׳ל לא היו בעיות מיוחדות
עם פועלי הנמלים. הים שקט. אולם לעומת
זאת גועשת הקרקע מתחת לרגליה של
הנהלת הרשות. מסע הפירסום המפוברק
והיזום לא נועד אלא לכסות על יחסי
העבודה המעורערים בתוך הרשות, ובמיוחד
באגפי הבינוי וההנדסה שלה.
כך, למשל, אין מאמרי הפירסום מזכירים
במילה או בחצי מילה את המיקרה
של מהנדס רשות־הנמלים רחמים (רמי)
לויה.

סי כוני ם אי שיים
גדולים
^ מי דויד! בן ה־ 30 התקבל לעבודה
1בחטיבת ההנדסה של רשות־הנמלים
ב־ 1במארס ,1978 בתפקיד ״ממונה על
מעקב ובקרה״ על עבודות המבוצעות בנמלים.
האיש שהביא אותו לעבודה ברשות
היה המהנדס הראשי, איתן כהן. הוא הכיר
את סגולותיו האישיות והמיקצועיות מהתקופה
שבה עבדו שניהם בצוותא בחברת
החשמל. היה זה כהן שביקש מרמי לויה
לבוא ולעבוד ברשות.
רמי, יליד עיראק, למד הנדסה בבר•״
טניה. הוא בוגר בעל תואר ראשון בהנדסת
תעשייה וניהול, ובעל תואר שני של אוניברסיטת
לונדון בהנדסת מכונות. תהום
התמחותו: הנדסה גרעינית.
במיסגרת תפקידו ברשות־הנמלים היה
עליו לעקוב אחר עבודות הפיתוח והתח זוקה
המבוצעות בנמלים, משלבי התיכנון
הראשוני ועד לשלב גמר הביצוע. במהלך
המעקב היה עליו לדווח להנהלת הרשות
ולמהנדס הראשי על התקדמות העבודות
מבחינת לוודהזמנים, ומבחינת היקף ה תשלומים.
הוא היה צריך להתריע על
תקלות ועיכובים, ולהמליץ על דרכים
לתיקון המצב.
נראה שהוא ביצע את עבודתו לשביעות
רצון הממונים עליו, כולל המהנדס הראשי
איתן כהן. שכן בחודש מארם 79׳ ,אחרי
שנת עבודה אחת על־פי חוזה אישי מיוחד,
הוארך החוזה המיוחד שלו לתקופה של
שלוש שנים נוספות.
אלא שאז, לפתע, התחיל רמי לויה
להתנהג לא כפי שציפו הממונים עליו.
כתב המהנדס לויה במיכתב לשר־התחבו־רה
חיים לנדאו :״תוך כדי עבודתי השוטפת
הבחנתי בליקויים ובאי־סדרים בניהול
ובתהליך ההתקשרות עם קבלנים ומתכננים
לביצוע עבודות. הערתי על כד
למהנדס הראשי, בעל־פה ובכתב, על-ידי
כתיבת דו״חות ומיכתבים.
״כאשר נתגלו אי־סדרים בניהול התקין
של עבודות הרשות והחלו הבדיקות של
מחלקת הביקורת הפנימית של הרשות,
ובהמשך, כאשר הועברו המימצאים למיש-
טרה לחקירה, ראיתי זאת מחובתי האישית
והמוסרית לסייע לביקורת הפנימית ול-
מישטרה בחקירותיהם. נפגשתי מיספר
פעמים עם קצין־הביטחון של הרשות והודעתי
לו על הליקויים ואי־הסדרים, בעיקר
בתהליך בחירת קבלנים ומתכננים לביצוע
עבודות.
״המהנדס הראשי הזמין אותי למישרדו
פעמיים, במשך החודשים יוני ויולי, והז היר
אותי שלא לשתף פעולה עם מהנדס
המיבנים הימיים, מרדכי שטרום, שהעלה
חשדות לאי־סדרים בפרוייקט נהל צין
ובעבודות אחרות. המהנדס הראשי אמר
לי, שמאחר והוא הביא אותי לרשות־הנמלים
והוא חושב שאני ׳בחור טוב׳,
אל לי להיגרר ולשתף פעולה עם המבק רים׳
מאחר וזה יתנקם בי בעתיד, כדבריו,
׳אחרי שכל העניין יסתיים׳.
״כפי שציינתי, ראיתי זאת מחובתי כאזרח
מדינת־ישראל וכמהנדס ברשות־ה־נמלים
לסייע לביקורת הפנימית ולמיש-

י הכרך

כתבה 3ב סידר ה על המתרחש ברשות־הנמל־ם

חבישות1וטת 11 מו

רשות, סיפר שם לעובדים כי ביקשו ממנו
שישיג אישור לביצוע עבודות בהיקף של
10 מיליון ל״י, כדי שיוכל להשתתף ב־מיכרז.
האיש
התקשר עם חברה קבלנית, ש ביצעה
בעבר עבודות עבור מישרד־הביט־חון
ושהיה לה אישור לביצוע עבודות בהיקף
של 7מיליון ל״י. חברה זו כתבה
לרשות שהיא עומדת להשתתף במיכרז
יחד עם אותו קבלן, כשסכום האישורים
שבידיהם מגיע ל־ 10 מיליון ל״י. ראש
אגף הבינוי אישר שותפות מוזרה זו ל־מיכרז.
אלא
שאותו קבלן לא נצר את פיו. ימים
רבים לפני שנשלחו פרטי המיכרז לאותם
שביקשו להשתתף בו, הוא התרברב שכל
הפרטים כבר בידיו. בין השאר הוא השמיע
דברים אלה באוזני רמי לויה.
באותה תקופה חקרו אנשי המישטרה
את רמי לויה בקשר לפרוייקט המסוף
שבנתה הדשות בנחל צין בערבה. הם
שמעו מפיו על הקשרים המוזרים שבין
אותו קבלן לעבודות חשמל לבין ראש
אגף הבינוי. הם ביקשו הוכחה לדברים
שסיפר להם. לצורך זה ביקשו ממנו להק ליט
את הקבלן.
המישטרה היא שציירה את רמי לויה
במקלט. הוא הזמין לביתו את קבלן עבודות
החשמל. זה חזר בפניו על הדברים
שסיפר לו קודם לכן, ואף נתן להבין
שתמורת העבודות הגדולות שהוא מקבל

טרד. בגילוי אי־סדרים וליקויים חמורים
בנוהל, על מנת להגיע לניהול תקין והוגן
של גוף ציבורי גדול כמו רשות־הנמלים.
״תוך כדי הסיוע ושיתוף־הפעולה עם
חוקרי המישטרה, נאלצתי לחשוף את עצ מי
לסיכונים אישיים גדולים, להזמין לביתי
ולהקליט קבלן אשר קיים יחסים
אישיים קרובים עם בעלי תפקידים בכירים
ברשות.״

גי קו ר לילה
ב חבר תהא רו ס ה
י 6מעשה היו אדה חוקרי מחלקת
* ההונאות במטה הארצי של מישטרת-
ישראל שפנו אל רמי לויה. הם ידעו כי
הוא נמצא ביחסי ידידות עם קבלן חשמל
מסויים, שביצע כמה עבודות עבור רשות-
הנמלים.
אותו קבלן, תושב כפר־סבא, היה מקו רב
לראש אגף הבינוי בחטיבת ההנדסה
של רשות־הנמלים, יעקב עינבר. כשהש תחרר
מהצבא הוא קיבל עבודות חשמל
בחדר המחשב של הרשות, בהיקף של
כ־ 40 אלף ל״י. היה לו אישור לביצוע
עבודות בהיקף של 3מיליון ל״י.
והנה, באחד הימים, עמדה הרשות לפרסם
מיכרז על ביצוע עבודות חשמל בנמל
אשדוד, בהיקף של כ־ 10 מיליון ל״י.
אותו קבלן החל להסתובב במישרדי ה

3 1סמ 8פ 3וגוו]י

שוז :1ד א עו

ת ל ־ אביג נ ״ הבתשרי תש ״ מ
16באוקטובר 1979

: 1י מי׳ ר ח מי ס לוי ה
באמונות הס הנ דס הראשי.

הנדוך:

הפסקת טי רות -
הור ע ה טו קד ס ת

בהמטללטיחתנו 1 5 . 1 0 . 7 9 - 0ובהתבססעל סעין < 11ב ׳
ה אי שי המיוחד סי ר ס 15/2/79הריני, להודיעך על הפסק ת שירותך
ב רש ות הנמליס התל ב . 1 5 / 4 / 8 0 -

מ ה חוז ה

פד לסופדהאמוריהיהעליךלנצלאתמלואיתרת הח ופש ה
השבתיתשתעמודלזכותך, סועדייציאתך לח ופשהיתואמופס
ה ס מוני ס

ע לי ך.

ב מי ד ה ות מע א מ קו ם ע בו ד ה אחר ות חיה ספונין
; ללאתשלום ) לפני 6 1החדטיסלאתהיהסצידנו 10יפתלכך .

בניתוק הקטר

ס מוך

לסיוםע בו דתך תו עבר להנהלת החשבונות הנחייה

לפריכת נסר חשבון.

נברכה ,

העתק - :
מהנדס רא שי

תלאניב. דוופתחתקוה 74
ת. ד 20121 .

עלפי! ; 8911-9 :
ט לי ז׳ ש

עברי 077

הודעת הפיטורין לרחמים לויה
עונש על עזרה למישטרה

מכל,ר יסעור
אישפוז במקום עדות

ברשות הוא נותן טובות הנאה לבכירי
הרשות. כך, למשל, סיפר על מכשיר
טלוויזיה שהוא עומד לתת במתנה ליעקב
עינבר. הדברים הוקלטו ונמסרו לחוקרי
המישטרה.
בעיקבות ההקלטה שמו חוקרי המיש־טרה
מעקב על ביתו של עינבר. ואומנם
באחד הימים הופיע הקבלן בביתו של

מנרק ׳ ם: ר ש 1תגר
מספרמיקוד 67215

תל א

עינבר, כשבידו אריזה של מכשיר טלוויזיה
מיטלטל. אולם להפתעת השוטרים,
שעצרו את הקבלן כשיצא מביתו של עינבר,
היה מכשיר הטלוויזיה בידו.
בחקירה סיפר עינבר כי הקבלן היה
פיקודו בצה״ל, וכי בא לביתו כדי להציג
בפניו את ארוסתו .״בשעה אחת בלילה
הוא הוציא את מכשיר הטלוויזיה. אמרתי
לו שיואיל לקחת את המכשיר עימו ושעבודות
ברשות־הגמלים כבר לא יקבל,״
טען עינבר. במישטרה העלו את החשד,
כי לעינבר היה מידע על המארב המיש־טרתי
שהוצב בפתח ביתו.
כאשר נחקר הקבלן במישטרה, הוא הכחיש
תחילה כי התכוון להעניק לעינבר
טובת־הנאה. אולם אז הושמעה בפניו ה הקלטה
שהקליט רמי לויה. נראה כי היא
שיכנעה את הקבלן לדבר. אבל הוא דיבר
לא רק במישטרה. הוא רץ לידידיו בר.נ־הנהלת
רשות־הנמלים גילה להם כי עובד
הרשות, רמי לויה, שיתף פעולה עם ה־מישטרה
והקלים אותו בסתר.
ב 14-באוקטובר השנה הוזמן רמי לויה
למישרד המהנדס הראשי ׳.זה הודיע לו,
לדבריו, כי מאחר שאת התפקיד שהוא
ממלא, כממונה על מעקב ובקרה, יכולה
למלא גם פקידה ואין צורך במהנדס לשם
כך, אין הוא רואה כל סיבה מדוע ימשיך
להעסיק אותו בתפקיד הזה .־המהנדס איתן
כהן הודיע לרמי לויה, כי הוא נותן
הוראה לאגף־כוח־אדם של הרשות להפסיק
את החוזה האישי המיוחד עימו ולפטר
אותו מעבודתו. איתן כהן לא הזכיר אפילו
במילה אחת אם יש קשר בין פיטוריו
הפיתאומיים של לדה לבין הגילוי על
שיתוף־הפעולה שלו עם המישטרה.
קבל רמי לויה במיכתבו לשר־ד,תחבורה
:״האם זה גמולו של עובד הגו:
ומסור, החושף ומסכן את עצמו (ועל זה
יעידו חוקרי המישטרה ואנשי הביקורת
הפנימית ברשות־הנמלים) למען הוצאת
הצדק לאור? הכיצד ייתכן שאנשים הח שודים
במעילה וד,נחקרים על-ידי המיש-
טרה באופן סדיר יתנכלו לעובדים מסורים,
העושים מלאכתם ביושר?״
ומה קרה לאותו קבלן עבודות־חשמל?
לטענת לויה במיכתבו לחיים לנדאו:
״הוא ממשיך לבצע עבודות עבור הרשות
בנמל חיפה, וגם גובה תשלומים מוגזמים
עבור העבודות שהוא מבצע, למרות טענות,
שתשלומים אלה בלתי מוצדקים.״

המהנדס שאישר תשלומים אלה והואשם
על-ידי המישטרה נשלח בינתיים על־ידי
רשות־ד,נמלים לפנסיה מוקדמת.

ה מ הנ ד ס

99ד לסיום עבודתו, בחודש אפריל
,1980 /מנוטרל למעשה המהנדס רמי
לויה ברשות־ר,נמלים. הוא מבצע את עבודתו
השוטפת, מסיים עבודות שהחל בהן
לפני שפוטר. אין מטילים עליו משימות
חדשות. אין מזמינים אותו לישיבות. אין
משתפים אותו בדיונים.
שר־התחבורד, חיים לנדאו, אליו פנה
לדה, התרשם אומנם מטיעוניו. גם הוא
לא סבר שמגיע לעובד עונש על ששיתף
פעולה עם המישטרה. הוא פנה להנהלת
הרשות בבקשה להחזיר אח רמי לויה
לעבודתו.
אבל בקשתו של השר בעניין זה זכו
לאותו יחס שבו זכו בקשותיו האחרות.
חיים לנדאו אינו רוצה צרות. הוא מנסה
להגיע להסכם עם רשות־הנמלים, כדי
שלא יתעוררו בעיות בתחום הנתון לאח ריותו.
מסיבה זו הוא הסכים לתביעת
הנהלת הרשות, לנטרל את יחידת הביקורת
הפנימית. בתמורה הוא תבע להחזיר
לעבודה את כל המבקרים בתוך הרשות,
שכתוצאה מביקורתם הושעו או
פוטרו מעבודתם.
הנהלת הרשות אינה ששה לעשות זאת.
לאנשיה יש השקפה מיוחדת על תפקידיה
של הביקורת. לדעתם לא הוקמה יחידת־ביקורת־פנימית
בתור תאגיד ממלכתי כדי
לחשוף שחיתויות או לגלות מעשי הונאה
ותרמית. זד, תפקידם של המישטרה ושל
מבקר המדינה. יחידת הביקורת הפנימית,
על פי הגדרתה, היא מכשיר בידי המנכ״ל
והנהלת הרשות, כדי לגלות ליקויים ב־תיפקוד,
ולהעביר רק אליו את מימצאיה.
והוא שיחליט מה לעשות בהם.
יחידת הביקורת הפנימית ברשות־הננד
לים לא תיפקדה כפי שציפו ממנה. לפי
הגדרת ראשי הרשות, החלה ״הביקורת
משתוללת״ .אנשיה החלו לחפש ליקויים
ומעשי שחיתות בכל תחום, ובמיוחד באגף
הבינוי, גרמו לאווירה עכורה ולמצב שבו
אין העובדים מסוגלים עוד לתפקד.
על שיתוף הפעולה שלה עם המישטרה
נענשה כל יחידת הביקורת הפנימית, ונוט־רלה.
ועדת־ביקורת המורכבת מחברי מועצת
רשות־הנמלים היא הבודקת עתה את
הפרוייקטים שביקשה יחידת הביקורת הפנימית
לבדוק. קל לשער גם מה יהיו
מימצאיה.
בינתיים הגיעה הפרשה עד לוועדת הכלכלה
של הכנסת, שעמדה לבדוק את
העימות חסר התקדים בין הנהלת רשות-
הנמלים לבין יחידת הביקורת הפנימית
בה, ובין המהנדסים שהתריעו על חשד
של מעשי שחיתות. הוועדה ביקשה לשמוע
את דעתו של המבקר הפנימי של הרשות.
יואב יסעור.
אלא שיואב יסעור אינו יכול להעיד
בפני הוועדה. לפני כשבועיים, בעיקבות
ההתפתחויות הדרמתיות בהנהלת הרשות,
הוא לקה בליבו ואושפז בבית־ד,חולים רנד
ב״ם בחיפה. יסעור, שעבר לפני כשלוש
שנים ניתוח ראש מסובך, ושנאלץ להתמודד
גם עם טרגדיה אישית אחרי שאשתו
נפטרה לפתע ממחלה מארת, ייאלץ להיות
מאושפז, ככל הנראה, עוד כשבועיים במחלקה
הקרדיולוגית בבית־ד,חולים רט-
ב״ם. אחר כך ייצא להחלים בבית־הבראה.
יעברו כמה שבועות עד שרופאיו יתירו
לו להעיד בפני ועדת הכלכלה של הכנסת.
בינתיים, חוגגת הנהלת רשות־ד,נמלים
את ניצחונה על ״הביקורת המשתוללת״.
מנכ״לה, איזי רהב, יכול להצהיר בשבי-
עות־רצון עצמית בפני אמצעי־התיקשורת:
״יש אצלנו ברשות חדשות למכביר. אלא
שאלה הן חדשות חיוביות. אין אלה חדשות
מהסוג העושה כותרות ן״

שגו טרל

אלי תכור
_ 4 7יי

לשכב על גדר־תיד
(המשך מעמוד )31
דרות אידיאולוגיות שונות לאחרית הימים,
יכולים לשתף שעולה, לגבש ביחד פיתרונות
אמיתיים לבעיות ההווה ולהילחם ביחד
להגשמתם, תוך טיפוח חזון משותף. ומי
יודע — אולי נגיע ביחד, תוך מאבק
משותף והידברות מתמדת, להגדרה אידיאולוגית
חדשה, גם לאחרית הימים.
לשם כך עלינו לוותר על הגדרות ישנות,
שאבד עליהן הכלח, ולחפש הגדרות חדשות,
המתאימות למציאות של היום ושל
מחר.
אל־נא ישאלו הסוציאליסטים שבינינו:
״מה אמר קארל מארכס ב־? 1848״ אלא :
״מה היה אומר אילו נולד ב*? 1948״ והליברלים
שבינינו, אל־נא ישאלו מה אמרו
הוגי המהפכה הצרפתית, אלא מה היו
יורשיהם אומרים היום, במציאות של
חברה תעשייתית מודרנית, חובקת־עולם.

אני מאמין שפלוראליזם דינאמי
זה תואם את מהותה של תנועה
מודרנית, על סף המאה ה*— 21
ולא רק כארץ, אלא כעולם כולו.

וא הדיבור, לא חוזעוך
ומכאן ליעדים המיידיים.
הליכוד מתמוטט. הוא זורע סביבו
וחורבן. נאמר על מלך באגדה שכל
שהוא נגע בו הפך לזהב (וגם סופו
רע) .הליכוד מראה לנו פאראפראזה
הרס דבר
היה

וועידה הזאת, עולה בדעתי שזו יכולה
להיות ממשלה לגמרי לא דעה.
האם אתם מכירים מועמד יותר טוב
לתפקיד שר־הביטחון מאשר האלוף־במי־לואים
מתי פלד ז שר־אוצר טוב יותר מאשר
ד״ר יעקב ארנון, מי שהיה מנכ״ל
מישרד־האוצר (בימיו לא היתה אינפלציה
של ס/״סלז !) הוגנב לאוזני שמאיר פעיל
היה רוצה להיות שר־החינוך, ולתפקיד
זה יש לנו גם מועמד טוב שני, דן ביתן
(האחראי. על חינוך המחוננים במישרד־החינוך)
.מי יכול להיות שר־מישפטים טוב
יותר מאשר המנצח של אילוך סורה, אמנון
זיכרוני ו מי יהיה שר־חקלאות יותר טוב
מרן כהן, חבר קיבוץ גן־שמואלז ומי
מתאים לתפקיד שר־הרווחה יותר מסעדיה
מרציאנו?
ובממשלה שאני חושב עליה בצריכה
להיות שרה להבטחת מעמד האשה —
והנה יש לנו נעמי קים. ודרוש שר לשילוב
הציבור הערבי במדינת-ישראל —
והמועמד הטבעי הוא ואליר צאדק. ואם
מותר לי להזכיר את עצמי — מזה שנים
רבות אני חולם על תפקיד של שר־לענייני־המרחב,
שר לענייני השלום.
.מובן שיש בעייה לגבי תפקיד ראש־הממשלה.
לא מפני שאין לנו מועמד, אלא
מפני שיש לנו מועמדים רבים מדי.
אבל הבה נהיה מציאותיים — זה לא
יהיה. לא אחרי הבחירות הבאות.

אם כן, מהו תפקידנו הריאלי
בבחירוו^ אלה ואחריהן?

להישאר ליד הקערה, וליהנות משני העולמות
ז לעשות מעשי זימרי ולהשמיע
נאומים של פינחס, תמורת השכר של
פינחס?
אני יודע שלרבים מהם יש רצון טוב.
אבל הם אנשי אליבי. אליבי בשני הכיוונים.
מצד אחד הם מספקים את האליבי
למיפלגותיהם, הממשיכות בדרכים הקלוקלות
הישנות, בעודן אומרות לציבור ה טוב:
הנה, יש לנו גם כאלה, הצביעו
בעדנו. ומצד שני הם מספקים אליבי לחלק
מהציבור הטוב ומאפשרים לו להצביע
בעד מיפלגות חסרות מצע ועקרונות.

אי־אפשר ״לשנות מכפנים״ .זה
הוכח עשרות פעמים. השינוי יכול
לכוא רק מכחוץ, באמצעות תנועה
לוחמת, האומרת דכרים כדורים,
שאינה פוזלת לפופולריות של רגע,
ושתהיה די חזקה כדי לכפות את
מצעה על המערך.
לשם כך היא זקוקה לקולות, לכוח,
ומיקסם־השווא של אנשי־האליבי למיניהם
הוא מיכשול חמור בדרך זאת.
היום התפרסמה בעיתונות הודעה של
ח״כ שולמית אלוני, התוקפת אותנו במילים
בוטות ביותר בשל הופעתנו בסימפוזיון
ניראאוטלוק בוושינגטון. היא אומרת ש וויתרנו
על שינוי האמנה הפלסטינית.
היא אומרת שהצללים של לובה אליאב,
מתי פלד ואורי אמרי נפגשים עם הצל לים
של מנהיגי אש״ף.
אלו צללים, הגברת אלוני ז לובה אליאב
השיב על סיסמה כוזבת זו עוד בסימפוזיון
ניו־אאוטלוק. היא הושמעה שם
על־ידי הסוכנים השכירים של ממשלת־ישראל
בקרב העסקנים היהודיים האמריקאיים.
אלו
צללים ו האם סעיד חמאמי, שליחיו
של יאסר ערפאת ונציג אש״ף בלונדון,
שעימו נפגשתי לראשונה בחדר של בית-
מלון לונדוני לפני חמש שנים, היה צל?

האם הסוכנים העיראקיים, שרצחו
אותו כגלל פגישותיו עמי,
הרגו צל?

האם אנשי אש״ף, שעימם אנחנו נפגשים
מזה שנים, כדי לשנות את עמדות
אש״ף ואת עמדות ישראל, הם צללים?
אלו מין דיבורים הם אלה, ואת מי הם
משרתים?

דגים מלוחים מעזשנים
האנגלים רגילים לדבר על 116)1
11125ז־161ה .1אלה הם דגים מלוחים מעושנים,
שיש להם ריח חזק מאד. כאשר
פושע נמלט מפני שומרי־החוק, הנעזרים
בכלבי־גישוש, הוא מורח דג מלוח מעושן
על השביל, כדי שהכלבים יאבדו את ריח
עקבותיו.

צירי ועידת־־של״י מקשיבים לנאום
מול חזון הגיטו של אוץ־ישראל השלמה, המגומדת, המנותקת, המבוצרת, החיה על חרבה...״
אגדה זו: כל דבר שהוא נוגע בו -הופך
המערך, שהושלך לפני שנתיים מן ה־שילטון,
ובצדק, לא השתקם. לא רעיון
חדש, ולא אנשים חדשים, ולא מדיניות
חדשה. כפי שהוא הוכה, כך הוא רוצה
לחזור לשילטון. כמו שושלת הבורבונים
בשעתם, הוא לא שכח דבר ולא למד דבר.

אל נשכח אנחנו: המערך הוא
שהכיא עלינו את כל הרעה הזאת.
שום דכר, כשום שטח, לא הומצא
על־ידי הליכוד. המעיד הוא שהתחיל,
הליכוד ממשיך, אף כחומרה.
הכיבוש, הדיכוי, שלילת עצם קיומו של
העם הפלסטיני, ההתנחלויות בצפון, בדרום
ובמיזרח (רק סיבות טופוגרפיות מנעו זאת
במערב) — המערך התחיל בהן.
ממשלה של מיליונרים, בשם המיליונרים
ולמען המיליונרים — המערך הקים אותה,
והוא גם שייצר את המיליונרים.
הפער החברתי, החינוך השוביניסטי, הכפייה
הדתית — כל אלה נולדו בימי שיל-
טון המערך.

אנו הולכים לקראת כחירות.
אני מאמין שהתמוטטות הליכוד
תכיא להקדמתן. מה יקום אחריהן?

הלוואי ויכולנו לומר: אין אנחנו רק
אלטרנטיבה רעיונית ומדינית, אלא גם
אלטרנטיבה מעשית. אנחנו נקים את הממשלה
הבאה.
אמנם, לא חסרים לנו הכישרונות לכך.
כשאני מסתכל בשולחן־הנשיאות של ה

לנו תפקיד — והוא חיוני מאין
כמוהו, בגלל מצבו של המערך.
אנחנו נגיד לציבור: חנו לנו להיות
המפד״ל של הכנסת הבאה. תנו לנו 10
מנדטים.
ואם להיות מינימליסטים: תנו לנו להיות
אגודת־ישראל של הכנסת הבאה. ראו כיצד
יכולה סיעה נחושת־החלטה, שיש לה אר־בעה־חמישה
מנדטים, לכפות את מצעה
על הממשלה. כולנו רואים זאת: לא הכלב
מכשכש בזנב, הזנב מכשכש בכלב.

תהיה לנו מועצת־גדולי־תורה
משלנו. מועצת גדולי השלום והצדק
ההכרתי. היא תספק למערך חסר־העקרונות
את עמוד השידרה הרעיוני
והמדיני.

אנעו׳ האדני
מילה אחת על אנשים שאני קורא להם
״אנשי האליבי״ שבמיפלגות השונות, אותם
הטוענים שהם ״נאבקים מבפנים״.
אני מכיר את המנגינה הזאת. אני שומע
אותה מזה 40 שנה. אני יודע לאן היא
הובילה, לאן היא מובילה את בעליה.
יש אנשים במיפלגת העבודה, במפ״ם,
בש״י, בר״ץ, המשמיעים דברים יפים ונעימים
לאוזן :״הבה נילחם מבפנים ! רק
בפנים אפשר להשפיע!״
מי משפיע כאן על מי, ומה טיב ה השפעה?
האם
אין זה לרבים מהם תירוץ נוח

בפוליטיקה, דג מלוח מעושן הוא
עניין כוזב, שנועד להסיח את
דעת־הציבור ולטשטש את עקכות
האמת.

האטנה הפלסטינית, שנולדה בימים ה שחורים
ביותר של העם הפלסטיני, הוא
מיסמך נפסד. מובן מאליו שאנו דוחים
אותו מכל וכל. אך לא נשתמש במיסמך
זה כדי למנוע משא־ומתן לשלום עם
העם הפלסטיני, באמצעות ההנהגה שהוא
קבע לעצמו, אש״ף.
כאשר החליטו האמריקאים לפתוח דף
חדש של שלום עם ברית־המועצות, לא
תבעו שהנהגת הקרמלין תכריז תחילה
רישמית על ביטול הסאניפסט הקומוניסטי,
שתצהיר כי ויתרה על חזון ד,מהפיכה
העולמית. כאשר בא אנוור אל-סאדאת לירושלים,
לא תבענו ממנו לבטל רישמית
את שלושת הלאווים של חרטום, שנתקבלו
ביוזמת קודמו בתפקיד. ואם יבוא מחר
יאסר עראפאת וידרוש, כתנאי למשא-ומתן
עימנו, שממשלת ישראל תודיע רישמית
שהיא מבטלת את ההבטחה האלוהית —
״לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצריים
עד הנהר הגדול נהר פרת״ — נצחק
לו בפנים. וגם אם ידרוש שנבטל רישמית
את תוכנית בילטמור משנת ,1942 שבה
נקבע כי מטרתנו היא הפיכת ארץ־ישראל
כולה למדינה יהודית.
אבל אם מדינת ישראל תטיל עלי לנהל
משא־ומתן לשלום עם העם הפלסטיני, אני
מתחייב מראש לכלול בחוזה-השלום סעיף
אשר יקבע כי כל המיסמכים ההצהרות והאמנות
של שני הצדדים, הנוגדים את
הסכם־השלום, בטלים ומבוטלים.

הכה גניה לדגים המעושנים.
ישתעשעו כחם אותם המחפשים
מתחת לפני האדמה תירוצים לאי

הצטרפותם למחנה השלום והקיד־מה,
כעוד רוממותם של אידיאלים
אלה כפיהם.

התקנה היקבית
למי מייועדים דברינו? מי היא האוכלוסייה,
שאליה נפנה בבחירות הבאות?
כאשר עלתה שאלה זו, נתן כל אחד
מאיתנו תשובה אחרת — וכל התשובות
נכונות.

בצה״ל למדתי מה זה הגנה היקפית.
המשימה שלנו כיום היא
התקפה היקפית, מכל הכיוונים.

נפנה אל מתוסכלי מפ״ם, הרואים כי
מיפלגתם אובדת בביצה של המערך, ו נקרא
להם: בואו אלינו. נפעל למען ה אידיאלים
שבהם חונכתם — שלום, שיוויון
ואחוות־עמים.
נפנה אל מאוכזבי מיפלגת־העבודה, ונאמר
להם: למיפלגה הזאת אין תקנה
מבפנים. בואו אלינו ונקים כוח, שיכוון
וידרבן גם אותה — מבחוץ.
נפנה אל מיואשי ד״ש ונסביר להם:
השינוי, אשר חפצתם בו, לא יבוא באמצעות
תרופות־פאטנט והתחמקות מהבעיות.
בואו אלינו ונתמודד ביחד עם האתגרים
הגדולים. אנחנו נושאים את השינוי!
נפנה אל בני שכונות־ד־,מצוקה, ונקרא
להם: בואו. ונילחם ! אתם בחרתם בבגין
שוב ושוב. עכשיו אתם רואים את מי ואת
מה מייצג בגין. יש קשר בין ההתנחלויות
•ובין מצוקתכם, יש קשר בין מחיר התותחים
ומחיר החמאה.
ואנחנו נפנה אל הציבור הערבי בישראל
ונאמר לו: אל תתייאשו משיתוף־ד,פעולה
בין יהודים וערבים בארץ הזאת! הבה
נאבק יחד למען השיוויון בין בני שני
העמים בישראל, ולמען השלום בין ישראל
ומדינה פלסטינית.

הפאשיזם לא יעבור !
ולבסוף — מכרסם בלבי פחד גדול, ואני
חייב להשמיע אותו.
נולדתי בגרמניה, ובאוזניו החדות של
ילד קלטתי את הצלילים.
במשך חצי שנה הייתי היהודי היחידי
בבית־ספר של אלף תלמידים, תחת שיל־טונו
של היטלר, עד שבאתי ארצה.
היום קולטות אוזני צלילים דומים, צלילים
המדליקים נורות אדומות בראשי.
צלילים של פאשיזם נשמעים בארצנו.
״עם אדונים״ .״מרחב מחייה״ .תת־אדם״.
״תחייה״ .״דם ואדמה״ .״התנחלות״ .״אתה
בחרתנו״ .״האוייב הפנימי״ .״גייס חמישי״.
״סוכני אש״ף״ .״העולם כולו נגדנו״.
אני שומע את המילים האלה, ואני מתר גם
אותן בחזרה לשפתן המקורית.
אנחנו יודעים היכן נשמעים הצלילים
האלה, ומי משמיע אותם — מחוץ לממשלה,
אבל גם בתוכה.

דגגד עיני עול-ה סיוט: המערך
יחזור לשילטון, כלתי־משוקם, חסר
מעוף וחזון, חסר מנהיגות ודרך,
מעוכש ומושחת וכושל, כפי שהיה.
ואחרי זמן־מה ימאס כו הציבור
שנית, וישליך אותו שוב מן
השילטון. אל מי יפנה הציכור אז?
,הליכוד, כפי שהיה, לא יהיה קיים
עוד. כמקום הליכוד, שעם כל
שגיאותיו ומיגרעותיו הרי הוא ככל
זאת כעל השקפה דמוקרטית,
תקום אז האלטרנטיבה הפאשיס-
טית, זו של גוש-אמונים והתחייה,
של אריק שרון, כני קצוכר, הרם
כהנא, משה שמיר.

הפאשיזם הוא מחלת־רוח לאומית. אין
עם ד,מחוסן מפניה, כשם שאין אדם ה־מחוסן
מפני מחלת־רוח. אבל יש נסיבות
שהן, בהצטרפותן יחד, מכשירות את התנ אים
להתפרצות המחלה הזאת.
כאשר שיכבות־ד,מצוקה מאבדות את.ה־תיקווה
להגיע לרמת־מחייה הוגנת, כאשר
הציבור כולו מתייאש מן המוסדות הדמוקרטיים,
כאשר הסתה לאומנית יוצרת
תחושה של סכנה והשפלה, כאשר היצרים
הפרימיטיביים של שינאה ופחד גוברים
על השכל והתבונה — אז מצלצלים ב־פעמוני־האזעקה.

תנאים
כאלה הולכים ונוצרים.

תפקידנו הוא למנוע זאת. עלינו להקים
את קיר־הברזל מול הפאשיזם הישראלי.
עלינו להקים את ישראל האחרת, המת קדמת׳
שוחרת־השלום, הדמוקרטית —
לפני שההמונים יאבדו כל תיקווה ותוחלת.

אין תחליף לשל״יי

ה עו ל ס הזה 2205

ו הגי ד ה
מאת יג א ל לבי ב

השד פת
משאין מתן עם
חותנו ער גובה השניוות ישישים
מישדדו לבתי־הקירור של מישפחתו
לפני חודשיים הסתיים מועד חוזה
השבירות של בתי״הקירור של ״טמפו״
באשדוד על־ידי מישרד־התעשיה. בהתאם
לחוזה הקודם, שבר מישרד״התעשיה את
בתי־הקירור לבל השנה, לאיחסון בשר
קפוא ועופות. נפח הקירור של בתי-
קירור אלה הוא 5000 טון.
בתי הקירור שייבים בחלקים שווים
למשה בורנשטיין, בעל מיפעל־המש-
קאות ״טמפו״ ,ולמישפחת קרול פי-
קל. שר״התעשיה, גידעון פת, הוא
בעלה של אן פיקל. קודם לבניסתו
לממשלה טיפל פת באופן פעיל בהשקעות
של חותנו, שבללו גם חדרים
בבורסת־היהלומים ברמת־גן. פיקל הוא
יהלומן ידוע בני״יורק, ויצרן וייבואן של
תכשיטים.
באשר קיבל גירעון פת את תפקיד

הייבוא הביאה למילוי בל נפח הקירור,
ובתוצאה מכך להתייקרות במחירי־הקי־דור.
אם לפני שנה דרשו מחסני־הקירור
ב־ 200 לירות לטון, הרי היום הם דורשים
1000 לירות לטון.
גם מחסני ״טמפו״ מלאים,־ ובעלי ה מחסנים
דרשו, עם גמר החוזה לפני
חודשיים, את המחיר הגבוה והחדש.
פקידי מישרד־התעשיה מנהלים עתה
משא־ומתן עם בעלי ״טמפו״ על חוזה
חדש, שיכלול מחירים חדשים, באשר
הם יודעים מי הוא בעל מחצית המחסנים.
ברור
בי פת אבן חרד מפני אפשרות
של מחסור בבשר, ולא הביא בחשבון
כי ייקור מחיריו יגרום להקטנת צרי בתו.
הוא ידע על העלאת המחירים, ביוון
שרכש את הבשר במחירים גבוהים. אם
בך הדבר, הרי הוא פשוט טיפש, ויד-
ימינו אינה יודעת מה שעושה יד שמא לו.
התוצאה היא שמחסני חותנו מלאים,
ועתה ישלמו לחותו מחיר כפול ומבופל.

יהיועץ המישפטי לממשלה בודק תלונת
עורר ידיו נגר מישטרת ת דאב* ב,
בתיק חקירת בעלי ״מיגדל־שרום־
היועץ המישפטי לממשלה הודיע לעו־רן־הדין
יור ם שפטל בי יבדוק את
תלונת מרשו נגד ניצב משה טיו מ קין,
מפקד מישטרת תל־אביב, ונגד סגן־ניצב
מנ ח ם שרף, שהיה מפקד מחלקת
רמאויות במישטרת רמת-גן, וביום מנהל
מחלקת-החקירות במכס. עיקר התלונה
הוא על סירובם לחקור תלונות נגד שי
מאיר, בנו של מרדפי מ איר, בעל

עורך־דינו, וזאת למרות ששי מאיר לא
התקשר אליו בלל. לדעת סמל-שני וייס,
הוזמן עורך־הדין על-ידי המישטרה. בתום
החקירה שוחרר שי מאיר ללא כל ערבות.
אחרי שהחקירה הושלמה, טען
סגן־ניצב שרף כי קיבל הוראה ממפקד
מישטרת מחוז תל-אביב, טיומקין, להעביר
את התיק אליו, בדי שיחליט מה
יהיה גורלו. התיק הועבר בספטמבר
טיסונה 1371־

חלקו
* 3 7 1 *1 1 1 3״

השר פת בודק בשר
משא־ומתן עם מישפחתו
שר״התעשיה, בדצמבר ,1978 הבריז בי
מלאי הבשר הקפוא בארץ הוא מתחת
לקו האדום, ויש לעשות הבל לייבא
בשר, בדי שהמדינה לא תעמוד לפני
מחסור בבשר. באותה עת היו במחסני-
הממשלה בולם ב״ 3000 טון, וחלק״הארי
במחסני ״טמפו״.
מאז נבנס לתפקידו, שקד פת לרבוש
בשר יבבמויות גדולות, בבל מקום ובכל
מחיר. התוצאה: מחסני-הממשלה מלאים
עתה, עד אפס מקום, בכמות של
8000 טון בשר קפוא. שתי אוניות עם
בשר קפוא ממתינות מזה שבועיים בנמל
אשדוד, ואין היכן לאחסן את הבשר.
בל יום־המתנה של אוניה עולה
עשרות אלפי דולרים לממשלה.
נוסף על בן הצטבר מלאי של ב־9000
טון עופות קפואים, שגם אותם אין היכן
לאחסן. המשחטות מסרבות לקבל עופות
מן המגדלים לשחיטה, בי אין היכן
לאחסן אותם.
הסיבה העיקרית לסתימת המחסנים
היא, במובן, ייקור מחירי הבשר על-ידי
הממשלה. באשר הורה פת לקנות בשר
בבל מחיר, מכרה הממשלה קילו בשר
קפוא ב־ 54 לירות לסיטונאי, והיום ה מחיר
לסיטונאי הוא 103 לירות. צריבת-
הבשר, ובן העופות, ירדה בחצי, בגלל
ההתייקרות. ירידת הביקוש מול הגברת

אלי טי סונ ה, בעל רבע ממניות
״וימפי ישראל״ ,מבר את חלקו בחברה
לבעלי״המניות האחרים. שותפיו בחברה
הם מנהל החברה ובעל-מניות בה, זאב
הולצמן׳ ואחרים. טיסונה שוהה בימים
אלה במיאמי שבאמריקה, שבה
הוא רוצה לפתוח רשת-מיסעדות.
טיסונה היה בעבר סגן־מנהל ״וימפי
בישראל״ ,ורכש בה חלק עם קבוצת
הולצמן, עת החליטה חברת ׳,וימ-
פי״ האנגלית למכור את החברה
בישראל .״וימפי״ הפעילה עד לפני חצי
שנה מיפעל פירוק־בשר בשם ״בר-בקר״,
שאותה שכרה מבעליו, ר ח מי םאח רו ני
וטוביה אושרי. ביום מפרקת
״וימפי״ בשר במיפעל אחר, בגיבעת-
עליה .״בר-בקר״ ,שהשופטת שולמית
ולנשטיין הקדישה לו מקום רב ב-
פסק־דינה במישפט בצלאל מיזרחי-
״הארץ״ ,מנוהל על-ידי אהרוני, והושקע
בו בסף רב בשיפוצים ובשיפור המצב
התברואתי.
״וימפי״ הפסידה במה מאות אלפי
לירות בעיסקה שעשתה עם דויז* בר-
טונו ב ס קי, לשעבר סמנכ״ל החברה לקירור
ואספקה .״וימפי״ וברטונובסקי
שברו מיפעל בבת-ים והחלו לייבא דגים
ולשווקם בצורה מעובדת. הם רכשו מבונה
מיוחדת לשם כך מחברת ״אטלנ-
טיק״ .המוצר לא נקלט, והשותפות פורקה,
תוך מימוש הפסד של חצי מיליון
לירות.

מרדכי מאיר וניצג טיומקין
מה קרה לתיק?
״מיגדל שלום״ ,שנחשד בהונאות המדינה
ועיריית תל-אביב באמצעות ניחול־ספרים
לקוי.
התלונה ליועץ המישפטי מסרה בי
ביולי 1978 הגיש ארי ה ליפסון, שהיה
מנהל המיסעדות ב״מיגדל שלום״,
תלונה במישטרת מרחב-הירקון על העלמות
היטל״סעד במיסעדת ״כל-בו שלום״.
התלונה התקבלה רק אחרי פניות אח דות
בכתב ובעל-פה, מצד עורך־הדין
שפטל, לסגן־ניצב שרף. ליפסון מסר בתלונה
בי בשנים ,1976—1974 שבהן
עבד במנהל המיסעדות ב״בל־בו שלום״,
הצהיר הבל-בו, לפי הוראות אישיות
של שי מאיר, על היקף מבירות נמוך
מן ההיקף האמיתי, בדי להתחמק מתשלום
היטל־סעד. את החקירה בתלונה
ניהל סמל־שני יגאל ויי ס (שאישר
לעורך־הדין שפטל את בל פרטי התלונה
ליועץ המישפטי) ,אשר פרש מן המיש־טרה
אחרי חקירה זו.
אחרי קבלת התלונה נערכה פשיטה
במישרדי הבל-בו, נתפסו ספרי-חשבונות
וחומר נוסף, והוברר, לדברי עורך־דין שפטל,
כי בל פרטי התלונה נכונים, ובי
בשנים 1974 עד 1976 שילם הבל-בו
היטל־סעד נמוך במיליון לירות ממה
שהיה עליו לשלם, אילו הצהיר על מח־זור־מבירות
אמיתי. בעיקבות גילוי זה
נשלח סמל״שני וייס לעצור את שי מאיר.
שי מאיר הובא למישרדי מיחלק הרמאויות
ברמת-גן, שם המתין לו כבר

יענראליס משקיעים בפרוייקט ענק ביוסטון
פרוייקט״ענק, הכולל בניית 2000 דירות ביוסטון שבטבסס, מוצע עתה למשקיעים
שונים באמריקה, באמצעות חברת ״ג׳י״סי״אר דוולופמנט״ ,השייכת לאילן אייגר
וראובן דלאל. העיסקה נראית אטרקטיבית, ביוון שיוסטון נמצאת עתה בתנופת-
פיתוח גדולה.

,1978 ומאז לא נשמע דבר על התיק.
קצינים בכירים במחלקת הרמאות במיש-
טרת רמת־גן הביעו לפני וייס את סלי דתם
מדרך הטיפול בתיק.
עורך־דין שפטל מציין בי אין צורך
לפרט את חומרת המעשים של שרף
וטיומקין, אם העובדות הן באלה. שפטל
מבקש כי היועץ המישפטי יורה על
חקירה יסודית בפרשה, בדי להעמיד את
קציני המישטרה לדין, אם אבן לא
נהגו בשורה.
שר מאיר עצמו, שנשאל בזמנו לגבי
התלונה, השיב בי אין בה ממש.

קש״ם לסונד־ב־טוח
הגבלות האשראי הבנקאי פוגעות
קשות בסוכנויות־ביטוח. לפחות סוכנות
גדולה אחת ,״נאמנים״ ,השייכת לאב ר
ה ם אורני וחברת ״הסנה״ ,צימצמה
את מישרדיה בצורה משמעותית.
עד בה נהגו הסוכנים לתת ללקוחות
בביטוח אפשרות לשלם בתשלומים,
באשר הסוכנים נשארו חייבים לחברות-
הביטוח, ולא העבירו מייד את הפרמיות
על חשבון הביטוח. הגבלות האשראי
גרמו לחברות״הביטוח לדרוש מסוכניהן
מייד את הפרמיות שהם חייבים, ואלה
מנסים לגבות פרמיות אלה מן הלקוחות,
שלא כולם יבולים לשלמן. חב־רות-הביטוח
נמצאות במצב קשה גם
ביגלל הודעת המפקח על הביטוח, בי
פרמיות שלא תשולמנה עד סוף השנה
לא תוכרנה בהכנסה בחשבון הרווח וההפסד
של החברה. מדובר במאות מיליוני
לירות של הכנסות עתידות, שעד
כה נבללו ברזרבות של החברה, ועתה
יוצאו מהן, ובך יקטן היקף נכסי החברה
והיקף פעילותה.

אז שאלו אותי עוד ועוד שאלות, עד
שסיפרתו להם את ד,כל.
אחרי זה ניכנס אלי רב־פקד פרידמן
(ראש מדור הבילוש במישטרת מחוז תל-
אביב) ואמר לי :״תיראה סמי, אנחנו
חשבנו עליד והגענו למסקנה שאתה נפלת
במיקרה לכל העניין הזה. אתה לא פושע
ואנחנו לא מחפשים אנשים כמוך. אבל
מה שעשית נקרא סיוע שלאחר מעשה.
אתה יכול להיכנס בגלל זה לבית־הסוהר.
אנחנו רוצים לעזור לד. הנה, כאן יש דף
שרשום בו כל מה שסיפרת לנו. אתה תח תום
עליו ואחרי זה ניתן לך חסינות, ש לא
יאשימו אותך בבית־המישפט. אני גם
אחתום יחד איתך. אם אני אמות, אז המח ליף
שלי ידע שהבטחנו לך חסינות.״
פרידמן הקריא לי את מה שהיה כתוב
בדף. היה רשום שם כל מה שאמרתי, אבל
הם הוסיפו עוד דברים שבכלל לא אמרתי.
אמרתי לפרידמן שיש דברים לא נכונים,
אז הוא ענה :״עכשיו כבר אי אפשר
למהוק. לך זה כבר לא משנה, אתה מקבל
חסינות.״

עשר שנים —
עס זוגות
ך* איתי שפרידמן מדבר ברצינות,
י האמנתי לו וחתמתי. גם פרידמן חתם.
אחרי זה שיחררו אותי ולא אמרו לי
שהדף שחתמתי עליו זה הסכם שאני עד-
מדינה. רק אמרו שיש לי חסינות. לא
ידעתי שאצטרך אחר-כך להעיד נגד האחים
של אשתי. אם הייתי יודע, לא׳היי תי
חותם.

ויי נגד עיניהם של באי בית-המישפט
י בתל-אביב התמוטט, לפני כחודש וחצי,
עד-המדינה שמואל (״סמי״) שיפרטו.
הוא נפל על הספסל, באולמו של השופט
דויד ולך. פניו היו לבנות כפני מת. עיניו
הופנו הצידה, בהבעה של חוסר שפיות.
מפיו נזל ריר ורגליו היו מקופלות כמשו־תקות
(העולם הזה .)2198
בלשי היחידה המרכזית גררו אותו מהאולם
כפגר מת. הוא הועבר לבית״החולים
איכילוב הסמוך, שם קיבל טיפול רפואי.
הבלשים ניסו לגרור אותו מבית־החולים
חזרה לאולם המישפטים .״קום!״ אמר לו
אחד מהם ,״אל תעשה הצגות. אתה הולך
עכשיו להעיד!״ אולם שיפרטו לא היה
מסוגל להעיד. הוא נימצא במצב נפשי
ירוד ואיבד את כושר הדיבור שלו.
שיפרטו, בן ה ,31-אמור היה להופיע
כעד־פדינה בשני תיקים: במישפטם של
נאשמי השוד המזויין בבנק לאומי ברמת-
אביב, ובמישפטם של שני האחים של
נאשמי השוד, שהואשמו בסיוע־שלאחר-
מעשה. לטענת התובע, עורך־הדין סברין
שרטר, הגיש שיפרטו סיוע רפואי לאחד
הנאשמים, אברהם (״דובצק״) קשאני, ש-
ניפצע במהלך השוד. שרטר ביקש להז מין
את שיפרטו לדוכן העדים.
אשתו של שיפרטו, סימה, היא אחותם
של הרצל ואהרון אביטן. הרצל הוא אחד
מנאשמי השוד ברמת־אביב, ואהרון הור שע
בינתיים על סיועו לשודדים. סמי נקרע
בין לחץ המישטרה להעיד נגד האחים
אביטן לבין הלחץ הנגדי של מישפחת
אשתו, שלא להעיד.
כך נקלע סמי למעגל של פחד ואיומים.
כשלא ראה מוצא מן הסבך הסתגר בתוך
עצמו, איבד את כושר הדיבור והתנתק
מכל הסובב אותו.
למחרת ההתמוטטות ביקר אצל סמי
השופט ולך. כשראה את מצבו, ציווה
לשחררו מייד. הוא אף פטר אותו מלהעיד
בבית-המישפט, כל עוד לא יחול שינוי
במצבו. מאז שוכב שיפרטו בביתו שבנווה-
שרת, בתל-אביב. אישתו מטפלת בו ומספקת
לו את כל מחסורו.
אחרי שהסתיים מישפט המסייעים בשוד,
מבלי שסמי העיד בו, הוא צריך להעיד
במישפטם של השודדים עצמם. אורי וולף,
עד-מדינה אחר, הספיק כבר להעיד בינתיים
ונשלח אחר כך על-ידי המישטרה
לחו״ל, כדי להגן עליו מפני נקמת העו-
לם־החחתון. המשך המישפט נידחה לחו*

11י

דש הבא, ואז תינתן עדותו של שיפרטו,
אם יחול שינוי לטובה במצבו הנפשי.

דף מוגש
ל ח תי מ ה
הקרינה הטלוויזיה,
*״ במיסגרת מבט, סידרת כתבות שעסקה
בלחץ על עדים ועל בני מישפחותי-
הם. בשתיים מתוך שלוש הכתבות הוצג
סיפורו של סמי שיפרטו. הוא צולם מיוסר
במיטתו, ולצופים נאמר כי עדיין אינו
מסוגל לדבר ולקיים קשר עם הסובבים
אותו.
עד היום לא חל כימעט שיפור במצבו.
אך בסיוע אשתו הצליח לספר את סיפורו.
הוא דיבר במישפטים מקוטעים, כשאשתו
משלימה ומקשרת ביניהם.

שהמישטרה עצרה את האחים של אשתי
בקשר לשוד. ביום שהם נעצרו באה ה-
מישטרה אלי הביתה ועצרה גם אותי.
לקחו אותי לצפונית וחקרו אותי כל הזמן.
לא רציתי לשחף איתם פעולה, אז הם
לקחו אותי לשופט, שהאריך לי את ה מעצר
בעשרה ימים.
אחרי זה הם הביאו לי את שלמה קשא-
ני, האח של דובצ׳ק. הוא הודה במיש-

סיפר סמי שיפרטו:
אני לא עבריין ואף פעם לא ביצעתי
פשע. הסתבכתי בכל העניין הזה בגלל

שיפרטו ואשתו לפגי הפרשה
״הרגשתי שאני משתגע״

טרה שעזר לאחיו אחרי השוד ושיתף
פעולה עם החוקרים שלו. הוא אמר לי
לפני השוטרים :״אני צילצלתי אליך
בלילה שאחרי השוד וביקשתי ממך להביא
רופא לאחי דובצ׳ק. אתה באת אלינו
הביתה לפרדם־כץ, למחרת בבוקר, בלי
הרופא, אבל הבאת איתך תחבושות ואג-
טי-ביוטיקה וחבשת בעצמך את דובצ׳ק.
אמרת לנו שהרופא לא רצה לבוא, אז
לקחת ממנו עזרה־ראשונה ובאת לעזור.״
אחרי שקשאני אמר לי את הדברים האלה
נשברתי והודיתי לפני החוקרים שזה
נכון. הם דאו שאני מתחיל לשתף פעולה,

כשחזרתי הביתה אשתי סיפרה ש-
המישטרה עשתה חיפוש בכל הבית. הם
הפכו את הכל, קרעו ושברו כל מה ש תפסו.
אישתי סיפרה שהשוטרים צעקו על
הילדות — יש לי ארבע בנות קטנות —
ואמרו להן :״אתן כולכן תהיו בוויצו.״
ועל אשתי צעקו :״את תשבי עשר שנים
עם הזונות, ובעלך יקבל עשרים שנה.״
אני נהייתי חולה מכל הפרשה. פחדתי
שבסוף הם יאשימו גם אותי וישלחו אותי
לביודהסוהר. זה לא נתן לי מנוחה. נהיי-
תי יותר עצבני מיום ליום. הייתי שותף
במיסעדת סט1פ אין, בדרך הרצליה, אבל
לא הייתי יכול להמשיך. כל מיני אנשים,
ששמעו שאני מעורב בפרשה, באו למיס-
עדה ושאלו שאלות. בסוף יצאתי מהשותפות.
מאז
אני לא עובד. הייתי הולד לים
להרגע או יושב בבית. לא הייתי יכול
לסבול את השאלות של האנשים. ברחתי
מהם. המישפחה של אשתי שולחת לנו
אוכל וככה אנחנו חיים. מי שסובלות הכי
הרבה ממכל העניין זה הבנות שלי. אשתי
ואני עצבניים מאד וכל זה נופל על הראש
שלהן.
ככה ינמשך המצב כמה חודשים, עד ש יום
אחד באו הביתה הבלשים של פריד־מן
ואמרו לי :״בוא איתנו, פרידמן רוצה
לדבר איתך.״ שאלתי אותם בשביל
מה, והס אמרו לי שזה רק לחצי שעה
ותיכף יחזירו אותי.
פרידמן הסביר לי שאני עד־מדינה וש אני
צריך להעיד בעוד שבוע נגד הגיסים
שלי. אמרתי לו שזה, לא בא בחשבון. אף
אחד לא אמר לי לפני׳ כן שאני צריך להעיד,
ואפילו לא קיבלתי הזמנד. לבית־

מישפט.
פרידמן ראה שאני עושה״ בעיות! אז
הוא הביא אותי לשופט ואמר שאני מנסה
לברוח מהעדות וצריך לעצור אותי. השופט
נתן לו הארכת מעצר. משם לקחו אותי
למלון שלום, ברחוב הירקון, וכל הזמן
הייתי עם כמה בלשים, שהתחלפו ביניהם.
במלון הם התחילו לאיים עלי. אמרו
לי: אם לא תעיד, תלך לבית־הסוהר ו אשתך
תבגוד בך. כל הזמן איימו עלי
ולא נתנו לי לישון. הם אמרו שיש הס כם
שאני עד־מדינה ושום דבר לא יציל
אותי מהעדות. כל הזמן דיברו ובילגלו
אותי לגמרי. לא נתנו י לי מנוחה אפילו
רגע.

״כל מה שקרה לי -זה ביגלל המישטוה, ולא ביגלל המישפחה! א1
מעדיף ללכת לביח ־הסוהו 11 וא !להעיד!״ טוען סמי שיפוטו,
עד ־המדינה במישנט שודדי בל״ר שהתמוטט בניתיהומ י שפט
זקנה וחולה, ניצולת השואה. היא גם היתד.
שם. כשראתה את המצב שלי צעקה על
השוטרים :״הייתי באושוויץ ואפילו שמה
לא ראיתי דברים כאלה. מה עשיתם לבן
שלי?״ גם אשתי ניכנסה להיסטריה. היא
התחילה לצעוק שתהרוג את פרידמן. זאת
האמת, וצריך שידעו אותה.

עד כאן סיפורו של סמי שיפרטו.
נודבדי אחרי שחם ראו שגם זה לא עמר, לקחו
אותי ברכב והתחילו להסתובב איתי בכל
הארץ. לקחו אותי לכל הגבולות של המדינה
ואמרו לי ״זה טיול״ .בנסיעות דיב רו
כל הזמן ולחצו עלי להעיד בלי שנתנו
לי מנוחה. בסוף כבר לא הייתי יכול
לסבול ולא ידעתי מד, שנעשה איתי.
הם החזירו אותי למלון והמשיכו לאיים
ולצעוק. הרגשתי שאני משתגע. התחלתי
לצעוק. הייתי לגמרי מטושטש. לקחו אותי
פעם או פעמיים לבית־חולים והחזירו
אותי למלון. בסוף סחבו אותי לבית־מיש-
פט. אני כימעט לא זוכר מד. שקרה שם.
אני רק זוכר שהלכתי בקושי ושהיו שם
הרבה אנשים וצעקות. פתאום נעשה לי
הכל שחור והתעלפתי.
מאז אני שוכב בבית, ולא יצאתי ממנו
אפילו פעם אחת. רוב הזמן אני מטושטש
ולא יודע מה קרה לי. קשה לי לדבר ולחשוב.
כל זד, בגלל הלחצים שהפעילו עלי
להעיד.
אני גר כאן עם המישפחד, של אשתי.
הם כולם פה שכנים שלי. אני לא
יכול להעיד נגד הבנים שלהם. איך אני
אחיד. איתם אחר־כך? המישטרד, לא מוכנה
להבין. הם רוצים רק דבר אחד —
עדות. ומה אחר־כך?
המישטרה באה הביתה גם אחרי שהתמוטטתי.
באו בלשים והטרידו אותי. רצו
לראות אם אני כבר מסוגל להעיד. פעם
אחת הם באו, אמרו לי שלום סמי ולחצו
לי את היד. פתאום התחלתי להקיא, אז
הם נבהלו והלכו. אחותי כתבה אחרי זה
מיכתב לניצב משד, טיומקין (מפקד מיש-
טרת מחוז תל-אביב) .הוא הזמין אותה
לראיון ואחרי שהיא סיפרה לו על המצב
שלי הם באמת הפסיקו להטריד אותי.

זמרים, מגי ס
וצגחגיס
^ ני מכקש רק דבר אחד — שיעזבו
י * אותי במנוחה. אני לא יכול להעיד.
אם יקהו אותי עוד פעם, זה ישבור אותי
לגמרי. אני מעדיף ללכת לבית־סוהר ולא
להעיד. היחידי שמבין אותי זה צבי ידין,
הפסיכולוג של המישטרה. הוא עזר לי כל
הזמן, בא אלי וטיפל בי. אם לא הוא,
אני לא יודע מד, היה קורה לי.

כתבו בעיתונים שהתמוטטתי בגלל ש־המישפחד.
של אשתי צעקה עלי בבית-
המישפט לא להעיד. זה לא נכון. כשהביאו
אותי לבית־המישפט כבר הייתי שבור.
כל מי שהיה שם ראה את זה. יש לי אמא

שיפרטו חונך על חוק וסדר. בצבא
שירת בסיירת צנחנים, ואילו בבית חונך
על־ידי אביו, שהיה שוטר במצריים .״אם
הנאשמים לא היו אחים שלי, לא היתד.
בעייה,״ אומרת סימה שיפרטו .״בעלי היה
מעיד, אני לא נגדו, אבל צריך להבין את
המצב שלנו.״
הגיבור האמיתי בכל הפרשה הוא הפסיכולוג
המישטרתי. רב־פקד צבי ידין הוא
שעלה לדוכן העדים תחת שיפרטו ותיאר
בפני השופט את מצבו. אחרי ששמע ה שופט
דברים אלד. הסכים לשחרר את שיפרטו
ולפטור אותו מן הצורך להעיד, עד
שיחול שיפור במצבו. למרות שהוא איש
מישטרה, פעל ידין במיקרה זה אך ורק
מתוך אחריות אנושית, כפסיכולוג הנאמן
למיקצועו.
קצינים מסויימים במישטרה לא היו
מרוצים מעדותו זו של ידין. אולם ידין
נהנה מתמיכתו של מפקד המחוז, משה
טיומקין, ואין נישקפת סכנה להמשך
עבודתו.
״קיים אצל שיפרטו קונפליקט חזק,״
אמר צבי ידין ,״הנובע מהלחץ הדו־סיט-
רי, הן מצד המישטרה והן מצד בני מיש-
פחת אשתו. כתוצאה מכך הוא לקה בשיתוק
מפחד, שהתבטא באובדן כושר הדיבור.
זהו תהליך פסיכולוגי ידוע, שקורה
אצל אנשים שונים, זמרים מאבדים את
קולם לפני ההופעה, נגנים נעשים משותקים
בידיהם לפני קונצרט, וצנחנים נעשים
משותקים בגופם לפני הצניחה. זוהי

פסיכולוג ידין
קונפליקט חזק
תופעה זמנית, שנוצרת כתוצאה מלחץ
ואימה. במצב זה העד אינו כשיר להעיד
ואיו להטרידו עד אשר יחול שיפור במצבו.
״זהו
קונפליקט שתלוי בזמן. יתכן כי
בשלב מסויים יחזור אליו כושר הדיבור,
בשלמותו או בחלקו. אולם כל עוד לא
יוסר כליל האיום של העדות אין לצפות
לשיפור. ככל שיתקרב מועד העדות ילך
מצבו ויחמיר. לעומת זאת, אם יוסר איום
העדות הנא יחזור לאיתנו.״

יוסי היימן :

קולנוע סרטים הכסף המך
״פונדקאי שרצה להיות שנון וצנוע גם
יחד, קרא לפונדק שלו, :היין המר /הוא
אומנם הגיש שם יין מצויין, אבל לקוחות
רבים שקראו את השם בחוץ, עיקמו
את האף והתלוננו שהוא מר.״
הסיפור שייך לבמאי האיטלקי לואיג׳י
קומנצ׳יני שרואה זהות בין גורלו של הפונדקאי
לגורלם של רבים מבמאי הקול נוע
של איטליה .״אצלנו מתייחסים בבוז
לקומדיות עממיות, ורק סרטים פוליטיים
יומרניים זוכים לתשומת־לב הראויה לשמה.״

רק אצלם. גם בישראל. סירטו של
קומנצ׳יני הכסף של הזקנה מסתובב בארץ
כבר כמה שנים ואינו מוצא בית-
קולנוע. זאת משום שאותם מסכים המת מחים
בהצגת קומדיות עממיות, סבורים
שהסרט אינו גם, בוטה וגרוטסקי במידה
מספקת, ואילו בתי־הקולנוע שמחפשים
יוקרה, טוענים שהסרט אינו רציני די
הצורך. מי שבוודאי לא היה מופתע מתגובות
אלה הוא קוסנצ׳יני עצמו, שאמר
פעם כי ״מי שמצפה לעשות כסף עם סרט
אינטליגנטי, משול לאדם שמנסה לדוג
דגים בידיים.״
יתכן שזה רק עניין של פיגור באופנה.
באירופה כבר לפני כמה שנים התחילו

הזוג העני: סילכאנה מאנגאנו ואדברטו טורדי

הגברת העשירה: כט דייווים

״מי שמצפה לעשות כסף עם סרט אינטליגנטי משול לאדם הדג דגים בידיים״
נוף המרהיב של רומא, כדי לשחק בקלפים
עם הזקנה ועם נושא כליה. מזה
שמונה שנים הם חיים בתיקווה שיום יבוא
והם יזכו במישחק, ואז ייצאו ממעגל העוני
המחפיר שבו הם חיים, ומזה שמונה
שנים, אינם מצליחים להוציא מן הזקנה
אפילו פרוטה שחוקה אחת.
לצידם של השניים עומדת, כמובן, כל
השכונה. מישחק הקלפים הוא האירוע המרכזי
שם, עוזרת־הבית של הזקנה מדווחת
בדייקנות של פרשן ספורט על כל
תנועה ושינוי שחל במישחק, ומסביב לטלפון
שבקפה הרעוע, יושבים דיירי הפ חונים
ורוקמים חלומות על תבוסת העשירה,
ועל כל מה שאפשר יהיה לעשות
בכסף שהיא תפסיד.
ואכן, לילה אחד מתחילים העניים לזכות.
הזקנה מתעייפת, הרופא רוצה שהיא
תפסיק לשחק, אבל היא אינה מוותרת.
אפילו על ערש־דווי היא תמשיך. בין מתן
הוראות לסוכן שלה בניו־יורק לבין מע
אסור
עכשיו להסתפק בפרוטות. הניצחון
צריך להיות סופי, יש להרוס את הזקנה,
לקחת את כל כספה, עד שלא ישאר לה
מאומה.״ מהמר מיקצועי, שחיזר בעבר
אחר עובדת־הנקיון, ואשר ניסך, לשכנע
אותה שהוא חבר למישחק הרבה יותר
טוב מבעלה, טוען :״כל הזכייה הזאת
היא אשליה. את הזקנה אי־אפשר להביס
כי היא מסוגלת לשחק עד אינסוף, ואין
מי שיוכל לעמוד נגדה כל כך הרבה זמן.״
ואכן, מישחק־הקלפים הופך מיבחן סבילות.
מי יצליח להחזיק מעמד זמן רב
יותר? הישישה שכוחותיה הפיסיים כלים
והולכים או שני העניים שאימת ההפסד
גדלה והולכת ככל שרווחיהם הולכים וטופחים.
מאחר שיש סיכוי שהסרט בכל
זאת יוצג בארץ, לא יהיה זה הוגן לגלות
כאן כיצד נגמר המאבק, ודי לציין שהאלגוריה
נושאת בחובה את מוסר־ההשכל
המר שמתחייב בנסיבות אלה.
אהבת־אנוש. העימות האמיתי בס
דייווים
בסירטו של קומונצ׳יני :״הכם!? שד הזקנה״
כסף זה יצירת השטן
לגלות את ערכיה הסמויים של הקומדיה
האיטלקית, וסביר להניח שבעוד כמה
שנים זה יקרה גם בארץ. כשזה יבוא,
יהיה לכסף של הזקנה תפקיד חשוב, ב דיוק
כמו באירופה.
ניצחון מובטח. הרעיון לסרט זה נולד
אצל התסריטאי רודולפו סונגו באחד
מביקוריו בנאפולי .״הייתי במלון מפואר,
כאשר אשה זקנה, שירדה מרולס־רוים,
פנתה אל השוער ושאלה עם צ׳צ׳יליו ו-
פפינו, שני נאפוליטנים עניים, נמצאים
במקום. השוער ענה כי השניים נמצאים
וכי הם עומדים לרשותה. אחר-כך הסביר
לי שהגברת באה מזה כמה שנים לנאפולי,
שם לא הכירה איש. בכל פעם, היא
נהגה להזמין את שני הקבצנים, להלוות
להם כסף ואחר־כך לשחק עימם בקלפים.
מדי לילה שיחקו, ובכל בוקר יצאו ה שניים
ללא פרוטה בכיסם. הזקנה אומנם
נתנה להם כסף, אבל הצליחה תמיד לגבור
עליהם במישחק להרוויח את כל כספה
בחזרה.״
מסיפור זה נולד תסריט בשם ״לו סקו-
פונה שייינטיפיקו״ (שמו של מישחק קל פים
נפוץ באיטליה, הדומה במקצת ל־
״מילחמה״).

קומנצ׳יני, שנטל את התסריט של סוג-
גו, ושמר על שמו המקורי (הכסף של הזקנה
הוא שמו הצרפתי של הסרט והוא
שימושי, פשוט מפני שאין תרגום מדו-
ייק לשמו של מישחק הקלפים) ,הוסיף
דמויות ועלילות מישנה, עד שנתן לו
ממדים של אלגוריה שמטפלת בעימות הנצחי
שבין העשירים לעניים, שתוצאותיו
כידוע קבועות: העשירים נעשים עשירים
יותר והעניים, הופכים מרודים עוד
יותר.
שיל חמת־ מעמדות. בסרט, הזקנה
הזקנה (בט דייווים) היא ישישה הנודדת
בעולם בעיקבות האביב בחברת נהגה-
מזכירה (ג׳וזף קוטן) .בכל מקום שבו היא
מבקרת, יש לה צמד קורבנות שמשחקים
עימד, קלפים. היא תמיד כותנת להם כסף
כדי שיהיה להם במה לשחק, ותמיד מחזירה
אותו לעצמה, על השולחן הירוק.
מולה בעל ואשד, המטופלים בארבעה
ילדים, מתגוררים בפחון עלוב הממוקם
בשכונת פחונים עלובה. הבעל (אלברטו
סורדי) מוכר ״אלטע זאכך, האשד( ,סיל-
בנה מאנגנו) היא עובדת־ניקיון בחנות.
מזה שמונה שנים הם ממהרים, לקראת
האביב, אל הווילה המשקיפה על פני ה
שחקנים
סורדי, קוטן, מאנגאנו ודייוויס כמישחק הקלפים
כסף זה מילחמת מעמדות
קב אחר מחיר הדולר בגרמניה, היא ממשיכה
במרתון המישחק, והעניים ממשי כים
להרוויח. בכל מישחק הם מכפילים
את הונם. האם עליהם להמשיך ולשחק,
או שמא הם צריכים לחדול, לקחת את
מה שנמצא כבר בידיהם ולברוח. לשכונה
כולה יש דיעות בנדון. הכומר טוען
כי ״כסף הוא יצירת השטן״ .האיינטלק-
טואל המובטל, מכריז כי ״זו מילחמת מעמדות,
וכבכל מילחמה צריך לקבוע יעדים
מן הרגע הראשון. שגיאתם של בני־הזוג
היא שלא חשבו על כך מהתחלה, אבל

רט זה, לדעת סונגו וקומנצ׳יני, הוא לא
בין העשירים לעניים, אלא בעיקר בין
הזקנה לילדה, בתם הבכורה של שני ה עניים.
היא נכה, אינה מחייכת אפילו
בשיא תנופת הזכיות של הוריה, ובסצנד.
האחרונה, כשהיא ניצבת מול הישישה, זו
אומרת לה :״יש לך עיניים יפות, אבל
מוזרות מאד.״ הילדה היא היחידה שאינה
משתכרת מסיכויי העושר, היא זו ש גוררת
את אחיה הקטנים, הבולעים בלהי טות
כל חדשה ממיגרש מישחק הקלפים,
חזרה הביתה, כדי להמשיך בהכנת זרי-
העול ם הזה 2205

קבורה .״לפחות שהכסף הזה יחיד. בטוח,״
היא אומרת.
יש בסרט הזה כל מה שמאפיין את
קומנצ׳יני בפרט, והרבה מן הקומדיה העממית
האיטלקית בכלל. אהבת־אנוש,
התחושה של שותפות בגורל מעורבת ב-
אינדיווידואליזם קיצוני, הומור שגובל לעיתים
בבורלסקה (בעיקר בהעוויותיו של
אלברטו סורדי) ,המעורב בפאתום ובמרי רות
(במיוחד בהופעתה המרשימה של
סילבנה מאנגאנו) ,ונכונות לראות את הצדדים
החיוביים אפילו בנבלים הגדולים
ביותר. צריך להוסיף לכך את אהבתו הגדולה
של קומנצ׳יני לילדים, שלהם הקדיש
כמה סרטים וסביבם עשה סידרת טלוויזיה
תעודית מרתקת בשם הילדים ואנחנו,
ואת נכונותו להראות את הנשים
כדמויות דומיננטיות חזקות. בט דייווים
וסילבנה מאנגאנו מכתיבות את אופי הסרט
הזה, לאור כל אלה אפשר לראות
הקסם הרומנס>
אהבה

מנשיכה

רא שונה

(אורלי, תל־אביב, ארצות־הברית)
— הסופר האמריקאי, בראם
סטוקר, המציא את דמות הרוזן דראקולה לפני כ־90
שנה. מאז הפן דראקולה חלק בלתי־נפרד מן הפולקלור
של סיפורי וסרטי האימים. בגלגולים שונים, ותחת שמות
שונים, הופיע כבר בסרטים אין־ספור, שלפחות כמה מהם,
כמו נוספרזוטו של מורנאו, שייכים לקלאסיקה של הקולנוע.

חידוש אופנת הערפדים והאימים, מובן שלדראקולה
שוב יש קליינטים, שחלקם מתייחסים לעניין ברצינות וחלקם
בצחוק, כמו ג׳ורג׳ האמילטון, הכוכב הראשי בסרט
זה, שהוא גם שותף בהפקה, והבמאי סטאן דראגוטי,
שעיקר עבודותיו עד היום היו לטלוויזיה.
בגירסתם, מגרש המישטר הסוציאליסטי הרומני את
״מוצץ דמו של הפרולטריון״ משירתו העתיקה, והוא יוצא
לניו־יורק, למצוא נערת־שער, שצדה את עינו באחד הירחונים.
בעולם
החדש הוא צריך להתמודד עם ציניקנים שאינם
מאמינים בקיומו, ועם כופרים שכמעט מבשלים אותו בסיר,
מפני שהוא נראה להם כעטלף. הוא פוגש, בזרוקים ובנר-
קומנים ובכל שאר מאפייני החיים המודרניים, והעזרה
היחידה שיש לו באה ממשרתו העתיק והנאמן, זולל
המקקים.
הקסם הרומנטי המופלג שלו כובש את נערת-השער

ג׳ורג׳ האמילטון: לילה־טוב, דראקולה
התמהונית (סוזן סיינט ג׳יימס) ,המעדיפה אותו על ידידה
הקבוע, המרובע והריאליסטי, פסיכואנאליטיקאי, שעיקר
משיכתו בכך שאינו גובה ממנה תשלום על טיפולו בה.
כל העניין מוגש כבדיחה, עם הרבה מאד קריצות לעבר
סרטים מפורסמים מתולדות״הקולנוע, ועם הברקות קטנות
ומשעשעות נוסח הפריצה של דראקולה ועוזרו ל״בנק דם״.
איש אינו מתייחס לעניין ברצינות, ואם גם הצופים ינהגו
כך, יש להניח שיחנו.

בעק בו ת
ו ה סר 7זור>ם

סוף המישחל : ,הזוג המוכס
כל זכייה היא אשליה
שמתחת לחיצוניות המדומה של בדיחה
פשטנית חבויים הרבה רבדים מעניינים
ומעוררי מחשבה.
להבדיל מכמה סרטים אחרים שעשה,
אין בסרט זה שום נטייה להראות אנשים
מאושרים בעוניים או אומללים בעושרם.
סרט זה יכול אולי להיות שיעור מאלף
גם לקולנוע הישראלי, הסבור כי קומדיה
עממית חייבת להיות אווילית, שטוחה,
המונית וחסרת־טעם, כדי להצליח. הכסף
של הזקנה שהולם בהחלט את ההגדרה של
קומדיה עממית, מוכיח שקיימות גם אפשרויות
אחרות.
תדריך חוכה לראות נ תל־אביב: צייד
הצבאים, ימים ברקיע, הטנגו האחרון
בפאריס, נורמה ריי, נישואיה של מריה
בראון, הבריחה מאלקטרז.
ירושלים ז הבריחה מאלקטרז, הסינדרום
הסיני.
חי פ ה: הסינדרום הסיני, הבריחה מ־אלקטרז,
מה נשמע דוק.

תל־אביב

נישואיה של מריה בראון
(מוזיאון, גרמניה) :קורות הרפובליקה הפדרלית
הגרמנית בשנים הראשונות ש לאחר
מילחמת העולם השנייה, כפי שהם
משתקפים בחייה של אישה הנישאת לחייל
ערב תום המילחמה. סרט מורכב
ומרתק, של ריינר וורנר פאסינדר.
הכריחה מאלקטרז ( חן, אר־צות־הברית)
:הבמאי דון סיגל והשחקן
קלינט איסטווד הם שילוב מושלם בסרט
חסכוני ומותח זה המתאר את הבריחה
האחרונה מהכלא, לפני שנסגר.

ירושלים הסינדרום הסיני (אוריון,
ארצות־הברית) :כתבת טלוויזיה וצלם
חושפים דליפה בכור גרעיני, שמפעיליו
ניסו להסתיר מן הציבור. סרט מתח עשוי
למהדרין על בעייה אקטואלית. עם ג׳יין
פונדה, מייקל דאגלס וג׳ק למון.
העולם הזה 2205

ה חי בו קהאח רון (בן־יהודה,
תל־אביב, ארצות־הברית) — סרט
זה מהווה מחווה לאלפרד היצ׳־
קוק. אפשר לפגוש כאן בין השאר את מיגדל־האימים
מורטיגו, את המיקלחת מפסיכו, אתרי-תיירות בסימון
מזימות בינלאומיות או פסיכואנליזה נוסח מארני.
הוא מספר על סוכן חשאי שאשתו נהרגה לצידו,
בתאונת־עבודה, עם שלושה בריונים, והוא נושא בקירבו
רגש־אשמה על כך. אחרי טיפול לשיקום־העצבים, הוא
חוזר לחיים הנורמליים, ומגלה שיש המעוניינים לחסל אותו.
תחילה נדמה שזוהי פאראנויה, אך עד מהרה מסתבר שזו
מציאות. בפרשה יש תפקיד בולט לרשת רועי־זונות יהודיים
ותיקים בניו־יורק, שעליה מתחקים בעזרת כתב עברי, וביקור
בקהילות שונות.
קשה לומר שזה הסיפור המקורי או המשכנע ביותר
בעולם. דברים שקורים בתחילת הסרט אינם מוסברים
בסופו, והדמויות שטוחות ושיגרתיות. שלא כמו אצל
היצ׳קוק, אין כאן הרבה אמונה בדמיון הצופה, והסרט
דוחף מדי פעם בפעם את העלילה בכף גדולה, כשהוא
מגלה כמה קלפים בטרם־עת, ולא בצורה מתוחכמת ביותר.
אבל לצופה אין פנאי לקטנות שכאלה, כאשר הבימוי
הנמרץ של ג׳ונתן דם מציג סימני שאלה לצד חוט העלילה
המרכזי, ודואג שתעלומה חדשה תצוץ עוד לפני שנפתרת
קודמתה. בקצב כזה, כשהמצלמה נעה ללא הרף וכל מת

שיידו תזארגולין: ד״ש מהיצ׳קוק
שהיא קולטת הופך במוקדם או במאוחר גורם למתח, קשה
שלא להיסחף בזרם העלילה. רוי שיידר וג׳אנט מארגולין
אינם מתעדנים יתר על המידה במישחקם, ונעים לראות
שוב שחקן־מישנה בשם סם לוין, שהופיע לעיתים קרובות
בשנות החמישים, חוזר אל המסך בתפקיד הישיש שמסייע
לפתרון התעלומה.

טו ב ל חיו ת
כדי לכנו ת
זה ה סו ף שלי (תל אביב, תל-
אביב, ארצות־הברית) — ברט
ריינולדס, בהיותו אחד מעשרת
כוכבי״הקופה הראשונים באמריקה, יכול להרשות לעצמו
שעשועים שנושאם הוא ברט ריינולדס עצמו. סרט זה נראה
בהחלט כשעשוע פרטי שלו ושל חבריו.
התסריט, שנכתב על-ידי איש הטלוויזיה ג׳רי בלסון,
נשען על רעיון אחד: ריינולדס, גברתן הפוחד מכאב פיסי
ומסבל, מגלה שהוא חולה אנוש, ושנותרו לו רק חודשים
אחדים לחיות. מאותו הרגע, הוא מנסה להתאבד, מרחם
על עצמו, ומחפש רחמים אצל סביבתו, אם כי ברור שהוא
פוחד מן המוות יותר מכל דבר אחר.
מחצית השעה הראשונה, שבה מתעלל ריינולדס בדי־מוי״העצמי
שלו כגבר אידיאלי וכחלום מיני, משעשעת בהח לט.
הוא ממרר בבכי לשמע בשורת הרופא, אינו מסוגל
להביא את נערתו לידי אורגזם, אשתו לשעבר אינה רגישה
לקסמו, ובתו חכמה מדי עבורו.
אולם מן הרגע שהונחו היסודות, אין לריינולדס, שום
מושג לאן לפנות. הוא ממשיך לסחוט שוב ושוב את
רעיון ההתאבדות בצורות שונות. התסריט סובב סביב
עצמו, והצופה מתחיל להתגעגע לוודי אלן, שאהבה ומוות
יכולים בסרטיו להיות לא רק מצחיקים, אלא גם מעו-

ריינולדס ווודוורד: איפה וווי אלן?
ררי מחשבה.
בעזרת חבריו, סאלי פילד, ג׳ון וודארד, דום לה־לואיז,
נורמן פל, דייוויד שטיינברג ואחרים, המצטרפים לחינגה,
מקבל הסרט כולו ציביון של מסיבה פרטית. חסידי ריינולדס
ישמחו בוודאי להצטרף במחיר כרטיס-קולנוע בלבד.

הבויהם של ]אשמים בשוד בל יל ניסו ושחור![ ממעצר
במרתפי ״היכל המישפט״ בתל־אביב 11-עצרו עדי[ו׳ מהבד שהיה שוסו
!ך ץ שוטר אשר אקוקה מילא בליל
י י תחילת ספטמבר השנה משימה מיש־טרתית
מיוחדת. בבגדים אזרחיים עמד
בשעת לילה מאוחרת, חבוי מאחרי תא-
טלפון־ציבורי, וצפה לעבר היכל המישפט
בתל־אביב.
השעה היתד. כבר אחת־עשרה בקירוב,
כאשר שלושה גברים הופיעו בסביבה,
אקוקה הוציא את ראשו ממקום המסתור
כדי לצפות בהם, ואז גילוהו השלושה.
בסמכותיות ניגשו אליו וביקשוהו להזדהות.
השוטר מצא את עצמו במצב מביך.
מסביבו ישבו שוטרים נוספים במארב,
והנה ניגשים שלושת החשודים, ומבקשים

ממנו פרטים על מעשיו. הוא השיב להם
בגמגום כי הוא מחכה לחברתו, שעימר.
קבע פגישה. אך השלושה לא נראו מרוצים
מתשובתו זו ואחד מהם, בעל מיב־טא
רוסי, אמר לו :״המצב הבטחוני היום
במדינה הוא מאד עדין, אנו חוששים
ממחבלים.״
היה זה הקש ששבר את גב השוטר.
הוא התרגז מכך שהחשודים מזהים אותו
עם מחבלים, ומיהר לעצרם. גם חבריו
שהיו חבויים בסביבה קפצו ממקומותיהם
והתנפלו על השלושה. הם כבלו אותם
באזיקים ובחוט שהיה בידם והביאום
לתחנת המישטרה.

חוזי בתל-אביב. לפי דברי התביעה, היה
בכוונתם להחליף את אחד המנעולים ה סוגרים
את פיתחי האיוורור, להגיע לתאי-
המעצר שבמרתף בית־המישפט, ולהסתיר
שם שבע משוריות. השלושה הם בני נווה־שרת,
והפריצה לבית־המישפט בוצעה ערב
מישפטם של הרצל אביטן, יוסף (״דוב־צ׳ק״)
קשאני, ויהושע אשר, הנאשמים
בביצוע השוד הגדול בבנק לאומי, בסניף
רמת־אביב.
כשעה אחרי מעצרם של השלושה, הבחינו
השוטרים שנשארו במקום. בבחור
נוסף המסתובב ליד הסורגים, ושור?
כאשר עצרוהו התברר כי שמו יצחק כהן,

וכי גם הוא תושב נווה־שרת. הוא טען
כי מכוניתו התחממה ורתחה, ולכן חיפש
מים דווקא בחניון בית־המישפט. כאשר
נעצר היתר. השעה כבר אחרי חצות, והד
מישטרה השלימה את מיכסת־המעצרים.

״כ מה חבל
שהלכנו״
^ מישפטם של שלושה מתוך האר•
* בעה, המתברר בימים אלה בפני ה שופט
חיים דבורין, בבית־המישפט המחו זי
בתל-אביב התגלו כמה עובדות מאל פות.
יוסף אפון הפך להיות עד־מדינה,
והוא העיד נגד חבריו. בעדותו סיפר כי
היתד, התארגנות לשחרר את גיבורי ה שכונה,
אביטן ושותפיו. פוסלובסקי סיפר
לאפון על תוכניתו לחדור לתאי־המעצר
של בית־המישפט ולהחליף את המנעול.
התוכנית לא נראתה לאפון. כדי לשכנעו
לקחוהו שניים מהנאשמים לבית-המישפט.
הם פרצו כבר קודם את אחד המנעולים,
ופוסלובסקי ירד במינהרות האיוורור עד
למרתפי בית־המישפט ובדק להיכן מוליך
הפתח שאת מנעולו פרץ. הסתבר כי פתח

עד המדינה יוסף
אפון מצביע על המנעול
הפרוץ. בתום עדותו נשלח לחו״ל.
מהירות זו כמעט עלתה לתביעה הכל לית
בכל הראיות שהיתר. זקוקה להן, שכן,
בפזיזותם עצרו השוטרים את החשודים
לפני שהספיקו אפילו להגיע ליעדם.
לדברי התביעה הכללית בכתב־האישום
שהוגש, היו השלושה בדרכם לבצע ״עבודה״
חד־פעמית בהיסטוריית הפשע של
מדינת ישראל.
השלושה, יעקב פוסלובסקי, יוסף יש ראל
ויוסף אפון, היו בדרכם אל סורגי
מיתקני-ד,איוותר של בית-המישפט המ
נ54

זה מוביל למישרד, ולא לתאי מעצר.
ביום שבו הביאו עימם את אפון גילו
שהמנעול השבור הוחלף. הם ניסו לפרוץ
מנעול אחר, שלפי חישוביהם צריך היה
להוביל לתאי-המעצר. אך מוט הברזל שהביאו
עימם למטרה זו לא התאים. קוטרו
היה רחב מדי, והוא לא פרץ את המנעול.
אולם בביקור לילי זה שוכנע אפון, כי
תוכניתם של חבריו היא ברת־ביצוע והסכים
להמשיך בה עימם.
יומיים אחר כך חזרו אפון, פוסלובסקי
וישראל לחניון בית־המישפט בשעות הערב
המאוחרות. הם התכוונו לעשות הפעם
את העבודה עד הסוף, מפני שהיה
זה ערב מישפטם של אביטן וחבריו. ואז
קרתה התקרית עם השוטר אקוקה, וכל
הנאשמים נתפסו.
התוכנית היתד, תוכנית אפשרית. אילו
לא השאירו את המנעול הפרוץ על תא
האיוורור, יתכן מאד שהיו מצליחים. שכן
רק גילוי המנעול הפרוץ על-ידי השוטרים
השומרים על וזיכל־המישפט עורר את
חשדם. ואז הושמו מעקבים ומארבים על
היכל־המשפט בשעות הלילה.
אם היו מצליחים להחליף מנעול של
אחד מסורגי האיוורור, והיו מטמינים את
המשוריות בתא המעצר, ומכונית היתד,

ליד פת^זי האיוותר של בית־הנזישפט בתל־אביב. דרך
פתח האיוורור של הבניין רצו החשודים לפרוץ לחדר
המעצרים של בית־המישפט ולהבריח משם את נאשמי שוד בל״ל, רק במיקרה נתפסו.

מחכה לבורחים ליד חניון בית־המישפט —
יתכן מאד שהיו מצליחים לבצע את זממם.
אפון סיפר כי הוא היה אמור לסיים
את חלקו באותו ערב ופוסלובסקי היה
אמור להביא את מכונית הבריחה למח רת
אל בית־המישפט.
כל הארבעה נעצרו ולא הסכימו לדבר.
אך השוטרים עשו תרגיל מחוכם. באחת
החקירות הפגישו את אפון וישראל ב־מיזנון,
ליד תחנת־המישטרה. כאשר יש בו
השניים ואכלו חביתה בפיתה, הסתל קו
השוטרים לדקות אחדות. השניים חש דו
כי המקום מצוייד במכשירי הקלטה,
והציצו מתחת לשולחן. אך לא גילו דבר.
ואז אמרו :״כמה חבל שהלכנו״.
השיחה אכן הוקלטה על־ידי המישטרה,
וסליל ההקלטה הוגש לבית־המישפט. איש
המדור המרכזי, עודד אילן, אשר תיכנן
את ההקלטה, סרב בחיוך לספר היכן הוטמן
מכשיר ההקלטה בהצלחה כזו. הסני גורים
יעקוב כהן, סמי קינג וכרמלה
חנוך התנגדו להגשת ההקלטה, וטענו כי
לא מילאה את דרישות החוק.
אפון עמד על דוכן העדים והביט בחב ריו
למזימה. השלושה ישבו על ספסל
הנאשמים, כשכיפות גדולות וחדשות לראשיהם,
והקשיבו לעדויות.

סניגוריהם רמזו כי אפון הינו בעצם
המתכנן העיקרי והרוח החיה בכל פעולת
הפריצה לבית־המישפט, והפיכתו לעד-
מדינה הסעירה אותם. עוד פרט שהתגלה
במהלך המישפט היד, בעל משמעות ציבורית.
כאשר נשאל אפון על-ידי התו בעת,
ריקי שפייזר, הנמצאת בחודשי הריונה
האחרונים, אם הוא מכור לסמים,
ענה בחיוב. הוא סיפר כי היה מכור ל סמים,
בעיקר לחשיש ואופיום. הוא לא
פחד לדבר על כך, מכיוון שיש לו הרש עות
קודמות ואינו צפוי למישפט נוסף.
הוא סיפר כי החל את תהליך הגמילה
כשנה וחצי לפני מעצרו, וסיים אותו רק
לפני שבוע ימים. לשאלתה של הסניגורית,
כרמלה חנוך, אמר העד כי גמילתו
נעשתה בעזרת הסם חתאדון.
למרבה הפלא היד, אפון מנהל של בית-
הנוער בנווה-שרת במשך כשנה. היד, זה
בתקופה אשר לפי עדותו היה מכור ל סמים,
וכבר היו לו הרשעות על כך. אם
אלה הם מחנכי הנוער״בנות׳,־שרת, כדאי
אולי לעשות שם מהפך בחינוך.
עם סיום עדותו יוצא אפון ממדינת יש ראל
בעזרת המישטרה, כפי שהובטח לו,
כחלקו בעיסקה של עד המדינה.

אילנה אלון

שיחו־־
3א 3ומתחמק מדיון
במשך שבועיים עומד על סדר־יומו של
הוועד־המנהל, במקום הראשון, הסעיף על
התנהגותו של חבר הוועד־המנהל אהרון
פאפו בפרשת מיסמך השמאלנים של

במשך חודשים אחדים מבטיחים הסובייטים
לשרות־השידור האירופי אי־בי־יו|,
כי יאפשרו לגילעדי להגיע לכנס־ההכנה
של שדרי־הספורט במוסקווה. המועד ה אחרון
שהציב אי־בי־יו לרוסים, כדי לתת

עמום גורן.

למרות שפאפו אינו מפסיק להצדיק את
עצמו ולהסתבך בפרישה זו, בראיונות שהוא
נותן לעיתונים, אין הוא די אמיץ כדי
להתמודד עם הנושא בדיון מעמיק בוועד־המנהל.
שליחיו
של פאפו מצליחים להערים בכל
פעם על חבר הוועד־המנהל גיסים אל מוג,
שדרש את הדיון בהתנהגות פאפו,
ולדחות את הדיון בשבוע, כשכוונתם היא
להימנע מהדיון עד שהנושא יפסיק להיות
רגיש מהבחינה הציבורית.
אותם הדואגים לדחייה הם מנכ״ל הרשות,
יוסף (״טומי״) לפיד, ויושב ראש הוועד־המנהל,
הפרופסור ראוכן ירון.

עורך טסלר
מילואים

הרדיו וגד דן שידון
עובדי חטיבת־החדשות וענייני־היום ברדיו
החליטו להכריז מילחמת־חורמה על
שליח רשות־השידור בניו־יורק, דן שילון,
ונגד מנכ״ל הרשות, יוסף לפיד, שהגן
על שילון בשבוע שעבר.
העובדים טוענים כי שילון אינו עובד
די הצורך ודי טוב עבור הרדיו, ומקדיש
את כל זמנו לשידורי הטלוויזיה ולתחנת־השידור
של היורדים בניו־יורק, כאן ישראל,
שעבודה הוא עורך עבודות בשכר.
הם התלוננו על כך אצל לפיד, אולם
לפיד טען כי לדעתו עובד שילון די טוב
עבור הרדיו.
תשובתו זו של לפיד קוממה את העובדים,
ששיגרו למנכ״ל מיכתב חריף. בין היתר
הם טענו נגד לפיד, כי מאחר שהוא ביקר
ברדיו רק פעמיים מאז נכנס לתפקידו,
אין לו הכלים להחליט מי עובד היטב ומי

אולם העובדים לא הסתפקו רק במיב־תבים.
מכיוון ששילון אינו שולח די
ידיעות וכתבות לרדיו, הם היו נוהגים
להשתמש בחומר שהיה שולח אליהם מעי*

כתס יערי
חוץ־לארץ
את האשרה לגילעדי, היה היום השני לפני
שבוע. היום השני חלף והאשרה לא הגיעה.
אז שלחו ראשי אי־בי־יו, שרובם ככולם
הם חברים אישיים של גילעדי, טלקם ל״
מוסקווה, שבו איימו במשבר. מהטלקס
יכלו הסובייטים להבין, כי אירופה לא
תצפה בשידורי־האולימפיאדה, אם גילעדי
לא יוכל להיכנס לברית־המועצות.
שעות ספורות אחרי שהגיע הטלקס המאיים
למוסקווה, הגיע טלפון לביתו של
גילעדי בירושלים. הרוסים בישרו לו כי
ממתינה לו אשרה ברומא. גילעדי מיהר
לבדוק מתי יש מטוס לבירה האיטלקית,
וכעבור שלוש שעות כבר היה במטוס זה.

פירסונלח עדח שבון
ק מ בו די ה

עורך־דין פאפו
התחמקות מדיון
תונאי אריה מקל. מקל עובד עבור
רשות־השידור כפרי־לאנס, ומקבל שכר
עבור כל כתבה. עתה החליטו העובדים
שלא לשדר עוד ידיעות או כתבות של
מקל, כדי להכריח את שילון לעבוד יותר.
נראה כי צעד זה לא הועיל הרבה.
כאשר העולם כולו רגש בעיקבות נסיוך
ההתנקשות בסנאטור אדווארד (״טד״)
קנדי, לא שידר על־כך הרדיו מילה.
שילון לא שלח כתבה, ואילו את הכתבה
של מקל לא רצו העובדים לשדר,

האיום שיכמו אתה רו סי ם
העובדה שאלכס גילעדי קיבל לבסוף
את אשרת־הכניסה לברית־המועצות חסכה
למארגני האולימפיאדה של 1980 בעיות
רבות.
העו ל ם הזה 2205

את ראשי הטלוויזיה. בדיקה קצרה מסבירה
את פשר הירידה. במחלקת־הספורט אין
חיילים, כתבים היוצאים לשדה, וכל עובדיה
זכו בתוארים המחייבים אותם להישאר
עד כמה שיותר מאחרי המכתבה,
ולתת הוראות.
מנהל־המחלקה׳ ,אלכם גלעדי, עסוק
במיבצעים, כשהמיבצע הנוכחי שלו הוא
הכנת הסיקור של אולימפיאדת מוסקווה.
מי שהיה כתב המחלקה, יואש אלרואי,
קיבל תואר של עורך־בכיר. כתב אחר,
אורי לוי, הוא עתה עורך מבט ספורט.
כתב שלישי, יצחק (״איציק״) גליקס־ברג,
הוא מפיק־בכיר. שלושת הכתבים
של המחלקה, משה גרטל, כני אורי ואמנון
לנגזם, אינם סתם כתבים, אלא
כתבים־עורכים.
נראה כי גם גילעדי שם לב לירידת ה איכות
של המחלקה שלו׳ והוא מתכוון

במועצת עובדי הטלוויזיה, שהתכנסה
בשבוע שעבר, נשמעו השגות חמורות לגבי
התנהגותה של הנהלת הטלוויזיה בפרשת
קרן קמבודיה של הטלוויזיה.
כאשר יצא פיטר נדליק, הרוח החיה
של המיבצע לשליחותו בקמבודיה, הפקיעה
הנהלת הטלוויזיה את הטיפול בקרן מידי
העובדים, והפכה אותה לקרן פיר^ומת
להנהלת הטלוויזיה.
איש אינו יודע מה בדיוק קורה עתה
בקרן. כספים שהגיעו בימים האחרונים לא
נרשמו, ואיש אינו יודע היכן הם מונחים.
מובן שלא הועלו חשדות של מעילה, אולם
אין ספק כי הסדר הציבורי, בכל הנוגע
לפרשה זו, גובל בשערוריה.
יוסף (״טומי״) לפיד דואג, באמצעות
דוברו מיטה עמירס, להוציא לפחות
הודעה אחת לעתונות מדי יום על פרשת
קמבודיה, כדי לנפח את הפירסום העצמי
שלו. ואם לא די בהודעות לעיתונות, החלה
הטלוויזיה לפרסם בעיתונים מודעות־ענק
בתשלום, המוסרות כביכול דיך וחשבון
לציבור על מה שקורה עם הכסף, ועל
פעילותו של מיליק.

כתב־צכאי ניר מילואים חופשה של יותר מחודש בארצות־הברית.
יאיר ׳טטרן יצא לחופשה, אחרי שנולד
לו בן, ואילו הכתב התל־אביבי, חנן עזרן,
יוצא למילואים.
הכל מצפים לשובו של העורך, ישראל
סגל, שהחליט לנסוע לארצות־הברית לטיול
״התבודדות.״ סגל לא רצה לנסוע
עם איש, והחליט כי את הטיול הזה הוא
עורך מבלי לדבר עברית אפילו פעם אחת.

ה ס פו רטהתדרד רו ת
הירידה התלולה, שחלה בזמן האחרון
ברמת שידורי מחלקת־הספורט, מדאיגה

מנהל־ מחלקה גילעדי
הספורט מתדרדר
לערוך בה שינויים מרחיקי־לכת, אחרי
שובו ממוסקווה.

וקו מ 1מי שרד־י הברי אות

מילואים וחו ץ־דארץ
שוב נמצאת מחלקת־החדשות לפני מחסור
בכוח־אדם.
המחלקה אינה בנויה, בגלל בעיות של
תקנים ותקציבים, למצב בו יהיו כמה
מאנשיה במילואים או בחופשה. וכאשר
יותר מאיש אחד יוצאים לחופש או למילואים,
מתקשה מחלקה זו לתפקד.
בשבוע שעבר שרר מחסור חמור בכוח־אדם.
שימעון טסלר, עורך נזבס שני,
נמצא במילואים, וכמוהו גם הכתב הצבאי
של הטלוויזיה, עמירם ניר. אהוד יעדי
ביקש חופשה ונסע בגפו לארצות־הברית,
וערך שם כמה חלטורות, שהכניסו לו שכר
נוסף.
הכתב הכלכלי אכי אגג׳ל נמצא בתקופה
סוערת זו של כלכלת־המדינה ב
פווכ
שילץ
חרם ברדיו