גליון 2268 מתאריך 18 בפברואר 1981

י״ד אדר א׳ תשמ״א18.2.1981 ,

מיספר 2268

68 עסידיס

שנה 45

ה מ חי ר 11 :שקלים (כולל מ.ע.מ).

פ גו ע ב גו ט ד׳
בו ־ ח צי ר א הוו ה ר

״בהפסקה אני צריך
על לחם או לחמניה
לאכול את הכריך,
שוקולד למריחה,
אמא שמה בילקוט
כמו עוגה מן התנור
לא השארתי אף פירור
הפתעה של מתיקות...
הממרחית הכי הכי
הממרחית הכי הכי
של עלית!״
של עלית!
טו ב לי ע ם £ 2 3

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערבת והמיגהלה: תל•
אביב, רחוב גורדו־] ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136 מען מברקים :
״עולמפרס״ העורך הראשי: אורי אכנרי ראש המערכת: יופי ינאי .
עורך־תבנית: יוסי שנון. עורכת כיתוב: לילית כוארון צלמי מערכת :
ציון צפריר וענת סרגוסטי. כתב כביר: יוסי היימן ראש המינהלה :
אברהם סיטון. מחלקת המודעות: רפי זכרוני. המו״ל :״העולם הזה״
כע״מ. מודפס ב״הדפוס החדש״ כע״ס, תל־אכיב, רחוב כן־
אביגדור. הפצה ״גד״ כע״מ. גלופות צינקוגרפיה ״כספי״ בע״מ.

הסנדלר הולך יחך. לחייט איו חליפה
הגונה. העיתונות מסוגלת להילחם על כל
דבר שבעולם, אך לא על חופש־העיתוגות.
בחודשים האחרונים צפיתי בתיסכול
גובר בחוסר־האונים של אמצעי־התיקשורת
מול פני המיתקפה המרוכזת, הנערכת
עליהם בכנסת. שוב ושוב הזעקתי את
עורכי היומונים, העמדתי אותם על חומרת
הסכנה. אך רק השבוע, בשעה ה־ 12 ממש,
התעוררו לפעולה.

כ ע רי ק
נ&שדה־הקר ע
חו פ ש־ ה עי תו נו ת אינו זכות המוקנית
לעיתונות, לשם קידום האינטרסים
שלה. חופש-ך•,עיתונות הוא נכס של הציבור
כולו, המופקד בידי העיתונות.
חופש־העיתונות אינו אלא זכותו של
כל אזרח לדעת — לדעת מה עושים שליטיו
ונבחריו, לדעת מהו גורל הכספים
הנסחטים ממנו באמצעות המיסים, לדעת
מה קורה בחברה סביבו, לדעת איך פועלים
שופטיו ושוטריו.
בלא ידיעה זו, הופכת הדמוקרטיה טפס
ריק־מתוכן, קאריקטורה של שילטון־העם.
שהרי אם אין לאזרח ידיעה נאמנה על
פעולות השילטון, כיצד יוכל להחליט אם
השילטון הוא טוב או רען אם אינו
יודע כיצד פועלת המישטרה, איך יוכל
לפקח עליה? אם אינו יודע איך שופטים
שופטיו, איך יידע אם יש להשאיר את
החוקים הקיימים על כנם או לתקנם?
מכל הבחינות האלה, העיתונאי הוא משרת
הציבור — לא פחות מאשר השר,
חבר־הכנסת, השופט והשוטר. לא פחות.
ואולי יותר. כי לכל אחד מאלה יש אינטרסים
משלו, העלולים לנגוד אי־פעם את
טובת הכלל. ואילו האינטרס של העיתונאי
הוא לגלות, לחשוף, לפרסם — וזהו האינטרס
הציבורי בה״א־הידיעה.
משום כך אין לעיתונאי הזכות לוותר
על חופש־העיתונות, ואף על חלק
זעיר שלו. אם אינו מוכן בכל עת לקום
ולהילחם על כך, הוא מועל בתפקידו —
כמו חייל העורק משדה־הקרב.
לצערי קשה לאמר כי עיתונאי ישראל
עומדים תמיד במיבחן זה.
לפני כמה ימים עברה בכנסת הצעת־חוק
פרטית, שעליה חתמו שלושה ח״כים :
דוב שילנסקי, בנימין הלוי ודויד גלאם.
שני הראשונים הם בעלי תפיסה מוגבלת,
ואין ספק כי לא הבינו כראוי את
התוצאות של מעשיהם. השלישי, לעומת
זאת, מבין אותם היטב — ותפקידו של
איש־מפד״ל זה במאבק נגד חופש־העיתד
נות ראוי לתשומת־לב מייוחדת•
הצעת־החוק באה לאסור את פירסום
שמותיהם של חשודים, מהרגע שהם נעצרים
ועד לרגע שמוגש נגדם כתב־אישום.
לכאורה זוהי הצעה טובה והוגנת, שנועדה
להגן על ״האיש הקטן׳ /הרבה אנשים
נעצרים, ומשוחררים כעבור זמן מבלי שמוגש
נגדם כתב־אישום. מדוע יפורסם
הדבר ברבים? מדוע יתפרסם שמם בהקשר
בלתי־נעים זה?
ה עו ל ם הז ה 2268

כך זה נראה למראית-עין. כל בדיקה
רצינית תוכיח בעליל כי נכון ההיפך.
התקופה שבין מעצרו של חשוד ועד
להעמדתו לדין (אם ביכלל יועמד לדין)
היא התקופה הקריטית ביותר, שבה הוא
חשוף ללחצים ולסחיטה גופנית ונפשית.
באותה תקופה הוא נקרע באכזריות מן
ההווי הרגיל שלו, ממישפחחו ומעבודתו.
הוא נכלא בתנאים בלתי-אנושיים במיתקנים
שאדם הגון לא היה סוגר בהם
חיות. הוא מופקר לחלוטין, כשהוא חסר־אונים
וחסר־ישע, לשרירות ליבם של
שוטרים, המבקשים להשיג ממנו בכל
מחיר הודאה בביצוע העבירה. הוא מוש פל,
מדוכא, ולעיתים קרובות גם מוכה.
לאחרונה התפרסם מיקרהו הנורא של
דני חנוך, שהודה ברצח שלא ביצע —
אך ורק מפני שלא היה מסוגל לעמוד
בתנאים הנוראים של מעצרו. לא היה
צורך בעינויים — די היה בריח החריף
והמאוס ששרר במקום, כדי לשבור את
האיש ולהכריחו להודות בפשע הנורא.
הגילויים הנוראים על חקירתו של עמום
ברנם מתייחסים אף הם לתקופה זו של
מעצר, לפני הגשת כתב־האישום.
והנה באים ״מחוקקים״׳ ומציעים הצעה
שתביא בהכרח לכך שהעיתונות תסיר את

נות טובות״ .כוונותיו הטובות של כסיל
עלולות לגרום לאסון הרבה יותר גדול מ אשר
הכוונות הרעות של איש פיקח.
לכאורה נועדה הצעת־החוק להיטיב עם
אנשים, הנעצרים על לא עוול בכפם.
למעשה היא גורמת לתוצאה הפוכה: אחרי
שהעיתונות תסיר את הפיקוח שלה מעל
תחום זה, תוכל המישטרה לעצור אנשים
על ימין ועל שמאל. בכל פעם שהיא
תעמוד מול פשע שקשה לפענחו, היא
תנקוט את האמצעי הפשוט ביותר: תעצור
כל מי שקשור איכשהו לעניין, תפעיל
על בל חשוד לחץ מירבי בתנאי מעצר,
מתוך תיקווה שמישהו יישבר ויודה. חוץ
מזה זה יועיל ליוקרתו של מפקד־מישטרה
אם יוכל להודיע, שעה קלה אחרי ביצוע
של פשע :״נעצרו חמישה חשודים.״
אנשים פשוט ייעלמו מבלי שהציבור
ישמע על כך. הזכרתי בהקשר זה את
שיטת הנאצים, שהעלימו אנשים במה
שהם כינו ״לילה וערפל״.
אילו רצתה הכנסת בכנות לשים קץ
להפקרות של מעצרים בלתי־מוצדקים,
יכולה היתה לחוקק שני חוקים שהיו
פותרים את הבעייה במידה רבה:
#חוק שיחייב את המישטרה לשלם,
מתקציבה, פיצוי קבוע עבור כל יום של
מעצר של אדם שנעצר ושלא הועמד לדין,
או שהועמד לדין וזוכה. אם יהיה זה
תשלום אוטומטי, כמו תשלום עבור ימי
שרות במילואים (ובאותו השיעור) —
יחשוב כל קצין פעמיים לפני כל מעצר.
•• חוק שלפיו יועמד לדין בבית-
המישפט הרגיל כל שוטר שיישבע לשקר
בעת הוצאת פקודודמעצר. למרבה הצער,
זוהי כיום תופעה רגילה לגמרי: נציג
המישטרה מופיע לפני שופט, שם את ידו
על התנ״ך ונשבע כי יש בידי המישטרה

בדיד
*ד של ויימאר
תמיר נקמה ושיכחה
ראיות חותכות לאשמתו של עצור. ב־מיקרים
רבים אין לשוטר ההוא כל מושג
על ראיות כלשהן. הוא נשבע ביודעו כי
המישטרה תגן עליו. במיקרה קיצוני יועמד
לדין מישמעתי. אך אם יידע כי יישפט
על־ידי שופט רגיל ויישלח בעצמו למאסר
— יושם קץ לנוהג פסול זה.
אף אחד ממגיני-האיש־הקטן בכנסת לא
יזם הצעת־חוק כזו. מדוע? יש לכך סיבה
פשוטה: הכוונה האמיתית אינה להגן על
עצורים, אלא לסתום את פי העיתונות.

שמאה
תת־הכרתית

גל א ס
לילה וערפל
הפיקוח שלה על מיגזר חיוני זה של
השמירה על זכויות־האדם. אם לא יוכלו
לדווח על עצירים, לא יקדישו אמצעי־התיקשורת
את המשאבים המצומצמים ש להם
לפיקוח על גורלם. האדם פשוט
ייעלם ברגע שהוא נעצר, ויופיע מחדש
כעבור זמן — אולי כמואשם על פי הודאה
שנסחטה ממנו, אולי כמשוחרר, שלא
היה כל יסוד למעצרו מלכתחילה.

ה דיו
לגיהינום זוהי דוגמה קלאסית לאימרה הישנה
האומרת כי ״הדרך לגיהינום רצופה בכוו
שורת.
נאום חשוב כאילו לא ננאם, אם
אין מדווחים עליו. חבר־כנסת רגיל, העוסק
בעניינים של מה־בכך, עלול להיעלם
לגמרי. לכן מקדישים ח״כים רבים את
עיקר מירצם בכנסת לחיזור אחרי עיתונאים,
התחנפות אליהם ורכישת חסדיהם.
אין זה פלא שבליבם מצטברת טינה עמוקה
לאנשים העושים לו כאילו טובה כשהם
מזכירים את שמו.
בדיוני הוועדה זה בולט מאוד. שם,
הרחק מן הזרקורים והמיקרופונים, שוררת
אווירה אנטי־עיתונאית קיצונית. אפילו
ח״כ המפונקים על־ידי העיתונות, כמו שולמית
אלוני, מתגלים שם כרחוקים מאוד
מגישה ליברלית לגבי חופש־העיתונות.
מעניינת במייוהד עמדתו של המערך,
הממלא בפרשה זו תפקיד אפל. בוועדה
תומך המערך בכל ליבו בכל יוזמה לסתום
את פי העיתונות. במליאה נדם קולו. איש
מאנשי מיפלגודהעבודה כלל לא השתתף
בוויכוח על הצעת־החוק לאיסור שמות
חשודים. אך בטלוויזיה תקפו את ההצעה.
התוצאה הממשית האמיתית של הצעת-
החוק תהיה להגן על אנשי־ציבור מוש חתים.
כאשר תפרוץ פרשת־ידלין הבאה,
לא תוכל העיתונות לדווח כי המועמד
לתפקיד נגיד בנק ישראל נעצר בחשד
של קבלת־שוחד. הציבור לא יידע (אם כי
תתפתח, מן הסתם, חרושת־שמועות פרועה,
אשר תפגע בחפים־מפשע ).אילו היה
החוק בתוקפו, לא היינו שומעים זמן רב
על פרשת אהרון אבו־חצירא, על הקשר
של מישפחת ג׳אבר מועדי עם רצח קודמו,
חמאד אבו־רביעה, ועוד ועוד.
המערך מתכוון לחזור לשילטון. הוא
יודע מראש כי שילטונו יהיה גם הפעם
עשיר בפרשות עסיסיות — כי שיטות
המערך מוימיחות פרשות־שחיתות כימעט
באופן אוטומטי. לכן הוא מעוניין בהחלט
בכל חקיקה שתכבול את ידי העיתונות
בחקירות של פרשות כאלה. ואם המלאכה
נעשית על־ידי הכסילים של הליכוד —
הרי זה רק מוכיח שמלאכתם של צדיקים
ולא־צדיקים נעשית בידי אחרים.

הצעת ־ חוק זו עברה את הקריאה ה טרומית,
שהיא לעיתים קרובות המכרעת.
העיתונאים כתבו כמה שורות של ביקורת,
ובזה נגמרה ההתקוממות של אמצעי-
התיקשורת בשלב החשוב ביותר.
לפני שבועיים חזרה הצעת־החוק ל-
מליאת-הכנסת, ועברה בה בקריאה הראשונה.
לגבי הצעת־חוק פרטית, זוהי קריאה
כימעט־סופית. כי הדיון בוועדה לאחר מכן,
החוזר על קודמו, אינו מחדש דבר ושוב
אינו אלא פורמלי. הצעת־החוק תוכן במהרה
לקריאה שניה ושלישית, ותהפוך
לחוק המדינה.
מדוע שונאים חברי־הכנסת את העיתונאים?
לדעתי יש לכך סיבות עמוקות,
הכרתיות ותת־הכרתיות. הצלחתו של חבר-
כנסת תלוייה בפירסומו באמצעי־התיק-

כד זהו אינו אלא הקדמה למערכות
חמורות עוד יותר. מנוי וגמור עם דויד
גלאם להעביר עוד בכנסת זאת בקריאה
סופית חוק־תועבה שיהרוס את יסודות
חופש־העיתונות וחופש־המידע — החוק
המתעטף בשם ״ההגנה על הפרטיות״.
על חוק זה מרחפת רוחו הרעה של
שמואל תמיר, שהפך עתה רבו ומורהו
של גלאס. אמר לי על כך אחד מחברי-
הכנסת :״תמיר שונא את העולם הזה
שינאה פאתולוגית, וביגלל זה הוא מחוקק
חוקים שיפגעו בכל העיתונות.״
דווקא אישיותו של תמיר מבליטה את
חוסר־האונים של העיתונות. מילבד משה
דיין, אין אדם בישראל שפונק על־ידי
העיתונות כמוהו. אדם אחר, בעל עבר כמו
שלו, היה נעלם מזמן בבושת־פנים מן ה במה
הפוליטית. תמיר נשאר בה תודות
ליחסה של העיתונות. גאוניותו טמונה
בכך שהוא מוצא מדי פעם עיתונאי תמים,
מתלבש עליו במלוא כובד מישקלו, מתחנף
אליו ,״מורח אותו בוואזליך (כדברי
אחד ממעריציו) וזוכה בתיאור נלהב של
עצמו, לרוב בלוויית תצלום מלפני 25
שנה, המראה אותו כעלם נמרץ ויפה־תואר.
כך קרה לאחרונה בשני עיתונים שונים.
בעצם הימים שבהם כופה תמיר, בעזרת
גלאס -על הוועדה לחוקק חוק שיסתום את
פי כל העיתונים, הוא מתואר בכמה מהם
כמדינאי דגול וכהוגה־דיעות ליברלי.
אין ספק שהעיתונות תתעורר באחד
הימים, כשזה יהיה מאוחר מדי, ותשמיע
קול זעקה מרה. היא גם תצא למאבק,
כי לא תהיה לה ברירה. יתכן שאז יהרהרו
כמה עורכים בתופעה מוזרה של דממת־התיקשורת
בשלב המכריע, כאשר התגבשו
ונחקקו מזימות אלה.
כל מוסדות הדמוקרטיה הישראלית מתקרבים
למשבר מסוכן. נדמה לי שאמצעי-
התיקשורת זקוקים לחשבון־נפש, אם לא
ירצו ללכת בדרך שבה הלכה העיתונות
במדינות רבות בעולם, החל ברפובליקה
של ויימאר וכלה בארגנטינה של ימינו.

נזכחבי ם
ח״ם וע 1ר
הד״ר חיים וייצמן הופיע
נ״עמוד האש״ והזכיר
משהו לקורא.
עזר וייצמן כבר היה מפקד חיל-
האוויר ושר־הביטחון. יש אומרים

דירת

כל מה שמתרחש בשטחים מריח
מנקמת־דם, ואין צורך בכל
התיאוריות האידיוטיות על הערבים
הפרימיטיביים ובו׳ .הפגיעה
בראשי הערים כשלעצמה נושאת
חותם ברור של נקמת־דם. האמירה!
״לא עין אחת, אלא שתי עיניים!
תחת עין אחת״ נאמרה, כזכור, על
חדרים אפשרי מגורים +עסק
250 דולר לחודש

״שמי
צימאלגרסי. אנימסרבלרדת למרותשאין לי
דירה?

ת״א, אכן גפירול
מול העירייה
טל. כערב 246276־.03

קבעת מודעות
לכל העיתונים
במחירי המערכת

פירשם אידיאי

אגן גבירול 110 תל״אביב
(פינת אנטוקולסקי)
טלפון 772118 ,227118

כמי שעמד בראש ההפגנות של הזוגות הצעירים
בתל־אביב וכמי שנלחם למען פתרון מצוקת הדיור,
אני נשאל :״מה הביא אותך לשינוי?״
הצטרפתי לשינוי כדי להיאבק למען שינוי המצב כאן
בארץ. שינוי פועלת למען פתרון הגיוני ומעשי לבעיותינו.
שינוי תמכה ותומכת במאבקינו בצורה שקטה ועניינית.
שינוי נותנת לנו גיבוי מוסרי וייעוץ ענייני ונאבקת יחד
איתנו למען מחוסרי הדיור.

מנעל
ת.ד 921 .ת״א
* על בסיס אנושי-
תרבותי לא מסחרי !
* בשיטה מקורית-
יעילה המונעת
ביזבוז בזמן, עצבים,
אנרגיה וכספים
בגלל הכרויות סרק י
* שלח(י) גלוייה לשם
קבלת פרטים
מלאים.
דירות לזוגות הצעיר׳־
סכו ת ודא בחסד

דרו ש ^י

כהסתדרות

0 0100 00 00 00 00 00 00 0 00 0 00 00 00 00 ^0 ^0 00 00ן

אל ציון אלגרסי-סיעת שינוי בהסתדרות
רח׳ שי״ר 5תל־אביב
אני מעוניין להפגש איתך לשיחה
בנושא דיור לזוגות צעירים.
שם ומשפחה.
כתובת __

טלפון .

אחיין עזר דומה שהוא רוצה להיות ראש״הממשלה.
ספק אם יהיה פעם נשיא מדינת־ישראל,
אך אין ספק שהוא דומה
לנשיא — דודו חיים וייצמן ז״ל.
אברהם גלר, חיפה

ניקמת־־דס *הודית
תגובה על מיכתבו של סמי
וקט(״העולם הזה״ ,)2260
המאשים את דיין כמי שמוציא
דיבה ומסית, ב-
אמרו שיהודים ישראלים
גרמו לפגיעה בראשי הערים
בגדה המערבית.
כל עיתון, שידור רדיו או טלוויזיה
(להוציא עיתונים יהודיים המגינים,
כל עוד רוחם בה, על כל
המתרחש בישראל) דיווח בעבר
וממשיך לדווח, שהדעה הכללית
הרווחת בישראל היא שיהודים אח ראים
לכריתת רגליהם של ראשי
הערים, והציבור בחו״ל אינו זקוק
לחוות־דעת פומבית של משה דיין,
העולם הזה או מישהו אחר בענ יין

קברו של אדם שאיני רוצה להזכיר

את שמו.
רות שירטון, גלזגו, סקוטלנד
• הקוראה שירטון מתכוונת
לקריאה ן קהושמעה בהלווייתו של
אלי הזאב בחברון.

נגד ה כ דו ר
על הקריאה לפעול להפ-
לרת מי השתיה (״השיניים
אוכלות אותן״ ,״העולם
הזה״ )2265 כסגולה
נגד עששת.
כידוע התפרסמו כבר מיכתבים
רבים בכל העיתונים, מטעם אנשים
מוסמכים ובעלי ידע בנושא, וביניהם
הד״ר ג׳רי ווסטין, יו״ר האגודה
מגז לצרכן, אשר הביאו מחקרים
רפואיים רבים שנעשו באר-
׳ צות־הברית והמוכיחים כי בכל
מקום בו הופלרו מי השתיה, עלתה,״
עקומת הסרטן ומחלות כליות וכבד.
וההסבר לכך הוא פשוט: ה סרטן
(לפי מה שידוע עד כה) נגרם
(המשך בעמוד )6
ה עו ל ם הז ה 2268

״ 3-27ק 071\/!-2711

רק ב טלויזיו ת הציבעוניות של ¥א $ 0תמצאאת
א 11110א ,1 * 1ה שי ט ה הבלעדי תהמק רינ האת
ה ת מונ ה בעזרת תו ת ח חד־ קנ הוט כני קתמסך
מ שוכללת, ה מ אפ שר ת ק בל ת ת מונ ה חד ה ובעלת
ב הי קו ת גבוהה בצבעים טבעיים.

״20-4£מ 2020־*7
דגמים נוספים 20-7-2024£״* 7-1400 6-14
¥א 8 0

ה עו ל ם הז ה 2268

מכחכים

דנשבץה עו ל ם הז ה

(המשך מעמוד )4
בעיקר עקב גירויים חיצוניים, או,
במילים אחרות: עקב מגע גוף
האדם עם חומרים מגרים (וכמעט
כל החומרים האלה הם חומרים
בלתי־טבעיים או מלאכותיים, כגון
צבעי־מאכל מסויימים, עשן סי גריות,
עשן מכוניות, אסבסט,
חומרי שימור, חומרים מייצבים,
מקרישנים, מלבינים, מקציפים
ועוד).
כל חומר שאינו טבעי, המוחדר
למזון או לשתייה, ללא בדיקה ממושכת
ויסודית על גוף האדם במשך
עשרות שנים, הינו פשע
נגד הבריאות.
שימעון נימרי, רמת־השרון

מאוזן :
)1מושג ( 2מלים) — משמעו
— שרות שתוצאתו תקלה!
)5מרחב של ערבה קפואה !
)10 אחד מן האיים הקטנים בבריטניה
! )11 כבוש ! העבר
לרשותך!! )13 הנקבה במשפחה
להוריה! )14 התקיים, היה
לממשות! )15ר״ת ליד שמו
של אדם חי ! )16 כבד־פה !
)18 בסיס! )20 שחה! )21 כינוי
לכל אחד משדי הבוקר!
)22 חכמה, הבנה ! )24 מן ה אנשים
שתרו בארץ, לשבט מנשה
! )25 אביון ! )26 וני...
ויצי (יוליום קיסר)! )28 קבוץ
בדרום; )30 בעל־בריתו של
אברהם אבינו (בראשית י״ד,
י״ג)! )31 רגל, שוק של בעל־חיים
! )32 צביון, אווירה !
)34 חמלו! )35 החריץ שעושה
המחרשה בשדה ; )38 אוסף
דברים יקרי־ערך! )39 כמות
כללית; )41 תו מוסיקלי! )42
חרדה ! )43 ראשי חדשים
(ר״ת 45 מרמה ; )47 מילת
ברירה ; )48 בקיע בעצם ; )50
בן־יותם מלך יהודה ! )51ב־שום־אופן;
)52 מילת זרח;
)54 בושם מרפא! )57 שיער
במברשת; )61 חברה להספקת
דלק ! )62 כלי תקיעה מוסיק לי!
)64 מרקיז וסופר צרפתי
שסבל מסטיות מיניות ושחיתות
(ש״מ)! )65 התווכחות,
פולמוס; )66 אחד מראשי ה משפחה
! )67 גם היא ראש
למשפחה ; )69 משקל נקי ;
)70 אוסף מסמכים השייכים
לעניין מסויים ! )72 רגל, יחי-
דת־אורך ! )74 פילוסוף אנגלי
במאה ה־( 17ש״מ)! )75 צפור
הבאה אלינו בפברואר ועוזבת
ביוני ! )77 מעשה, פעולה ; )78
עונת־מעבר! )81 תפקיד דיפלומטי
; )83 סופו של שוק ;
)85 מכשיר כתיבה ; )86 מול,
פנים־אל־פנים ; )88 קוץ הנוצר
על גבעול ! )89 ריקוד חב רתי
עממי ! )91 כחוש, צנום !
)93 תבלין מזרחי; )95 העובד
בהתקנת קוי טלפון; )96 כלי
לנשיאת מצרכים ; )98 קול גברי
נמוד; )100 סס הבגדים; )102
חומר מנקה ומטהר (כתיב
חסר); )103 בית (יחד עם 103
מאונך = כלי); )104 בני עם
מעוטים בארץ; )105 בסטטיסטיקה
— כל אבר בשורה של
מספרים.

מאונך :

)1רדיפות־דת; )2שירה:
)3שניים (ארמית); )4מפלגה
שנתפרקה ; )6סוף טוב )7 :
מתכת המתקבלת מהתכת שתי
מתכות; )8די )9 :בירת הולנד
; )12 כספר בבנק —
המונח הלועזי; )15 ענק! )16
העלה עובש ; )17 מיתר שרירי!
)19 הפוכה של נקודת הזניט;
)20 עבר, כנף; )21 כלב בעל
3ראשים במיתולוגיה היוונית;

שיו 1יון מלא
על השאלה המונעוררת -3
עיקבזת הכתבה 3ה תואר
המקרה של בני הזוג אברהם:
האשה סרבה למלא
את ״חובותיה״ באשה,
כבי שהובנו על״ידי בעלה
(״העולם הזה״ .)2253
לדעתי, כדי למנוע בעתיד סיב־סוכים
כנ״ל וכדי לבחור בחיים
של שיוויון אמיתי. וצדק חברתי, ה פתרון
הוא זה: הסכם זוגי מפורט
לפני הנישואין, שיכלול, בץ ה שאר׳
תיאור עיסוק והגדרת 0מ־

בונ ההמ די ד ה
הפדס טי ד ח
איו שום רע, בעצם, בבנייה
המואצת בהתנחלויות.
אריאל
שרון, הגיבור של ארץ־
ישראל-השלמה, מפעיל את מרצו
ספורטלטיבים הקורא מציע להנהיג
מדור חדש ובו פניני־לשון
של כתבי ספורט,
כתבים אחרים וסתם
מרואיינים ברדיו.
להלן כמה דוגמות שקצרתי
לאחרונה :
קיוויתי, מבט ניפים ספורט 17 ,בינואר : 1981
9בישראל — הכדורגל 1 מהווה קינוח לחמין של שבת.
9המזל הבלומפילדי לא
עמד היום לבאר־שבע. מבט 9יורם א רכד,
ספורט 17 ,בינואר : 1981
9הכדור צחק וברח לו.

ח״כ אליהו
על בסים שלא יכולתי

)23 נצח; )24 סופר צרפתי
שסיים חייו בבית חולי־רוח
(ש״פ); )26 שיח השנף; )27
בגימטריה — )29 ; 18 ראש־מילה
בהוראת = שש )30 :
חושך ; קדרות (איוב) )33 :
שליט חבש ; )34 צמח במבוק ;
)36 העיר שקלל המלאך (שי־רת־דבורה)
על שלא באו לעזרה
; )37 אחת מערי המסכנות
במצרים; )40 בדרך זו; )41
מורה ודגול בתורה )44 :כלל,
אופן קבוע (כתיב חסר))49 :
הכהן הגדול בשילה ! )50 בעל-
חיים, אחיו ההסטוריים הצילו
את רומי ; )53 מיטה, משכב ;
)54 כלי קבול קטן, פך! )55
סוד! )56ה״גבר״ ברפת; )58
כן באנגלית )59 :דייקן, קפדן;

)60 בן־שת, בן־אדם ! )62 מלאכותית
)63 :בקשה; )66 קו
המשווה — הקו הדמיוני המחלק
את כדור־הארץ! )68 רוח-
רעה ב״פאוסט 71 מסוגי
הארבה ; )73 רגולטור )76 :
סוף; )77 דחיית דבר לזמן
נוסף; )79 שם נרדף לבוזז,
פרא המחריב תרבות )80 :כלי
לאשפה ; )82 מציאות ; )84האנגלי
שגילה את ניו־זילנד
(ש״מ); )85 גן תנ״כי; )87
מודד ; )90 אש )92 :שי, מנחה
(בראשית ל׳ כ׳) )94 :שם
רע. דיבה )96 :לבוש הודי :
)97 חבל ארץ באנגליה; )99
זעף; )101ר״ת שמו הפרטי
של סופר ישראלי גדול; )102
בן )103 :ראה 103 מאוזן.

שער ״העולם הזה״ 2253
הסכם זוגי מפורט
כויות, כולל זכויות וחובות שני
הצדדים.
המסקנות העולות מכל זה הן:
( )1הבעיה דלעיל אינה אופיינית
למדינת־ישראל, וכבעייה גלו באלית
אין להאשים את הגבר
הישראלי דווקא באי מציאת פית־רון•

)2אם המטרה הסופית היא
שיוויון זכויות לנשים ולא סתם
לגמור חשבון עם גברים, הצלחה
של !.־0/סס! של מהפכת־הנשים ב־

ח״כ שלמה אליהו, גלי
צוז״ל ,״יומן הבוקר״ 14 ,בינו־
: 1981
9אני פרשתי (מהדמוקר־טים)
על בסים שלא יכולתי
לשבת.
מגש ה אמיר, קול ישראל.
ב״חצי היום״ 19 ,בינואר :1981
׳ 9זה היה הקש האחרון.
לפני זה היו קשים יותר כבדים
וקשים.
צבי צפריר, מנכ״ל הרכבת,
גלי צה״ל ,״יומן הבוקר״,
19 בינואר : 1981
׳ 9הגרעון שלנו, שאפשר
לקרוא לו סיבסוד.
דויד דקל, תל־אביב
ולוחץ להקמת עשרות ישובים בגדה
המערבית של הירדן• מאידך,
לוחצים שליטי מדינות־ערב להחזרת
הפלסטינים לגדה המערבית.
הם בעלי מקורות האנרגיה, בעלי
השפעה רבה באו״ם, ועלולים ל השיג
את מטרתם. הם מבקשים ל־.

מי ה בו ג ד *
בעקבות מישלוח מיכתבי-איום לקיבוצי השומר־הצעיר.
כקיבוצים רבים קיבלנו גם אנו מיכתבי-איום מאירגון המכנה את
עצמו ״טרור נגד טרור״ .מובן שהגשנו תלונה במישטרה. מעבר לזאת
אנו רואים בחומרה רבה תופעות פאשיסטיות מסוג זה. אך תופעות
אלה אינן צומחות על אדמת בור. במדינה בה אזרחים היושבים בנגב,
על גבול המדינה, נקראים בוגדים ועוכרי ישראל, בגלל הכרתם בזכות
ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני, אל יתפלא איש שקמים
מטורפים ההולכים שלב אחד קדימה ומאיימים לפגוע ברכושם ובחייהם
של ה״בוגדים״.
אנו חקלאים ואנשי־שלום, וכשם שלא הפחידונו האוייבים מחוץ,
לא יפחידונו האוייבים מבית.

קיבוץ כרם שלום

עתיד, לדעתי ״/״סל ממנה יהיו
זכויות של גברים, ומבחינה חברתית
תהיה זו מהפכה של שיוויון
אמיתי.
ברגרד קובנו, רמת-גן

היפטר מהפליטים הפלסטינים, ש־הינם
גורם בלתי-נאמן ולא-רצוי.
כך יוצא, שבסופו של דבר יוכלו
היישובים של אריק שרון לש מש
לקליטתם ושיכונם של הם־
(המשך בעמוד )8
ה עו ל ם הז ה 2268

כ ש הנעתי לחברת רב-בריח חשב תי שאני יודע ה כל.
חשבתי שאחרי הנסיוןהקודם שלי אין לי יותרמה
ל ל מו ד .
כאן התברר לי כמה ידע, נ סי וןומיומנות עלי עוד
לרכוש כדי לע מו דברמההמקצועיתהג בו ה ה של
החברה.
רמה מקצו עי ת פירושה מתקיניםמעולים, עוב די ם
מ עו לים, ומוצ רי םמעולים. כל פריט, החל בבו רג הקטן
ביותרוכלה במנגנוני הנ עיל ההמתוחכמים עו ב רי ם
בדיקותאיכותקפדנ יו ת כדי להעניקלךאתתחושת
הבטחוןהמושלם של רב-בריח. ביקורתהאיכותא ינ ה
מסתימת במפעל. חברת רב-בריח עורכתביקורת
איכותמדג מי תגם על טיב ההתקנה שלי. אחריהכל ,
כל אחד או ה ב להרגיש שהוא ביד יי םטובות .

רב-בריח
סניפים-
ת יא י< 28316 ינ ( 0נ קוים)
ר״ג גבעתיים 1 :ו 3( 7221 קיים)
חולון 5 ( 844145 .קרים)
רחובות 73198 :־054

מפיצים רא שיי ם :
חיפה 725111 :־ 4 ( 04 קוים)
טבריה 92969 .20024 :־067
ה שרון 34688 :־053
פ ית 919383 :־03
ירו שלי ם533661/8 :־02
באר שבע 76840 :־057
אילת 72750 :־059

רב-בריח
אתר. ביד״ טובות

אדוחה עסקית
בהחל מ ״ 60.שקל!!
בחלונות הגבוהים של
ירושלים

מכוזבים

( 3מנות +קפה)
(המשך מעמוד )6
ליטים הפלסטינים, ואריאל שרון
יירשם בהיסטוריה כבונה המדינה
הפלסטינית ומניח יסודותיה.
א. רז, קדית־טבעון

סדר קמע
דלזורא הקבוע
מי שחשג שלוקחים עיתון
וקוראים נו סתם פן —
מזומנות לו הפתעות.
* יום רביעי: חג קטן. פותח
את העיתון, מתרגז קצת כאשר
הדפים אינם חתוכים (וזה המצב
בדרך כלל) ,מדפדף (מימין לש מאל)
,מציץ שוב בשני השערים,
וקורא את המדורים הראשונים
(קורא יקר, מיכתביס, פורום, דף־
תשקיף).
• יום חמישי: מוקדש ב-
דרד־כלל לקריאת המדורים אנשים
בעולם, אנשים, ממסיבה למסיבה
(צריך להיות מעודכן!) ואפילו —
לעתים — קטעים נבחרים מרחל
המרחלת (אוי לעיניים
0שישכת: כמעט ולא קורא
העולם הזה. יש עיתוני־ערב
בשפע (אין להסיק מזה שהם תח ליף).
9יום
ראשון: מוקדש למאמרים
״הכבדים״ ,פוליטיקה, כל-

ב מסעד ת
״ירו שלים של מעלה״
בראש ״מגדל העיד״(קומה)22
ירושלים: בן־יהודה 34
(ליד המשכיר לצרכן) ,טל 02-233281 .

תפריט בינלאומי עשיר ומגוון(כ שר)
נוף פנורמה מרהיב של העיר הע תיקה והחדשה
מ קו ם מפגש מס 1 .בירושלים
מו סי ק ת רקע ופסנתרן מארח בערב בר חנייה במרתף המגדל
בהנהלת אליעזר (״לייזי״) ריבלין
לשרותכם גם אולם לאירועים עסקיי ם ומ שפחתיים

שנם, במדינה ו ...המתנה לגיליון
הבא.
משה כנען רמת־השרון

מר 11ס העוו?
מתי כבר יוציאו את השוק
הסיטונאי מתחומי העיר
תל-אביב ז
ראשי עיריית תל־אביב מצהירים

ה די פ לו מטכטק טו ס
קריקטורה מקליפורניה מלמדת מה חושבים שם על בגין.
הכתבה, אליה התלוותה הקריקטורה, מוכיחה שלא הרבה אמריקאים
יהיו עצובים אם מנחם בגין ילך. תחת הכותרת ״הכנות לנופף לבגץ
לשלום״ ,מתאר סן־פרנסיסקו אקסנזינר את בגין בדיפלומט עם
תכונות של קקטוס. כאדם שאינו מדיף כל חום אנושי .״הוא אולטרה-
מסורתי קשוח, אשר משתמש בתנ״ך כבספר־אחוזה של נכסי דלא-
מוסיקה מוסיקה, מוסיקה
יש פוליטיקה, יש חברה,
יש אופנה, יש
מסיבות, יש חוק, מי-
שפט וכלכלה, יש קולנוע
וביקורת-ספרות ב-
״העולם הזה״ ,טוען
הקיבוצניק —
אז בכל זאת מה חסר?
אמנות, מוסיקה, תיאטרון. אין

ניידי כדי לקבוע מהם גבולות מדינת ישראל,״ נאמר בכתבה.
מה שמראה שהפאתוס הבעל־ביתי שלו, שהפסיק מזמן לעבוד
על הישראלים, לא עובד גם על צופי הטלוויזיה האמריקאים. רגן
מהמערבונים נראה להם יותר טוב.
דזג י ד עי דון, סן־פרנסיסקו, קליפורניה
בהזדמנויות שונות, כי יפעלו ל העברת
השוק הסיטונאי הנמצא
ברחוב חשמונאים אל מחוץ לעיר.
הם טוענים — ובצדק — כי השוק,
במקומו הנוכחי, מהווה מיפגע
תחבורתי ואקולוגי לתושבי האי-
זור. התרשמותי היא, כי מילבד
הצהרות לצורך יחסי־ציבור, לא
עושים ראשי העיריה דבר בעניין
זה, והציבור ימשיך לסבול.
אלי אלון, מושב חמד

סגור בימי ששי ובשבת בצהרים
סמל* הסלאבל־,
בעד מאבקו של גדי אלגזי
כותב קורא, המתפעל גם
מאומץ ליבו של אבי החייל,
שהביע תמיכה ב
החולצה
הקלאסית

ן*;ור

אנוה-כרטיס הכניסה שלך ושלך לאופנת העולם.
בית אנוה׳ חד דב פרידמן 8רמת גן,טל5:־03730152

בנו במדור זה (״העולם
הזה״ .)2263
קראתי את מכתבו של יוסף אלמי,
אביו של גדי. מיכתב מאלף.
איזו גבורה! איזו הנאה היתד! לקראו!
קשה לתאר במילים.
לך, אב יקר, אומר רק שבנך
הוא סמל המאבק הצודק. סמל של
כל אוהבי החופש והצדק החברתי.
לך, גדי היקר — המשך במא בקך.
רבבות בעם הזה נאבקים,

צידוק לכך שהעולם הזה לא
יקדיש מדור קבוע לנושאים
אלה. פה ושם יש רסיסים, על
הצגה יוצאת־דופן, אך למוסיקה
אין התייחסות. כאשר מופיעה,
למשל, זמרת כמרצדם
סוסה, ראוי להקדיש לכך יותר
ממה שהוקדש. אני מעז לומר
שזוהי קצת ״בגידה״ ברוח השבועון,
בעיתון חי ומדווח.
מושון, הראל
כלה, אקטואליה, חשיפת שחיתויות.
לאן הגענו שהנושא האחרון הפך
כבר לשיגרה עיתונאית...
0יום שני: יום של כיף.
מוקדש למדורים האהובים עלי ביותר;
חשבון עובר ושב, לא לגברים,
איש ממאדים, יומן אישי
והנידון.
0 ,יום שלישי: חיסול זנבות.
נמר של נייר, העולם הזה לפני 25

כדי שהשפיות תחזור למדינה. הייה
חזק.
לד, רמטכ״ל יקר — השירות
בקריית־שמונה אינו חשוב פחות
מהשירות בשומרון או ברצועת
עזה!
לכם מזדהים ותומכים — הרימו
קול צעקה, והתלכדו לכוח אחד
שיביא לשיחרור גדי שלנו!
חיים אליעז, קריית־שמתה
כה מעטים הם אלה שדעתם
זהה לדעתם של גדי וחבריו, ולבן
אין חשש מסחף לכיוון זה. ואם
אמנם ישנו חשש, האם אין בכך
כדי לערער, אולי, על רמת המוסר
שלנו?
רבים, לצערנו, משתמטים משי-

ש בו ע ת
א מונים
שבועת האמונים הקיימת
אינה מספיקה
בנסיבות הנוכחיות.
נדמה לי שכל מה שמתרחש
עכשיו, והעובדה שבקרוב תיבחר
כנסת חדשה, מחייבים
שינוי קטן בשבועת חברי־הב-
נסת והשרים. זו צריכה להיות
כמו בשורות הבאות:
״אני, חבר־בנסת/השר ...מתחייב
למלא את התפקיד המוטל
עלי ולמלא באמונה את כל
חוקי מדינת־ישרל, ובמן כן
אני נשבע: לא אשקר, לא
ארצח, לא אגנוב, לא אענה
ברעי עד שקר וכר״
שמואל איילון, תל־אביב

רות צבאי בשל ריעות דתיות, חוסר
מוסריות ורדיפת בצע. לא שמענו
כי מישהו מהם נשפט לתקופה
כה ארוכה, אחרי שהצהיר כי לא
ישרת בשל מניעיו ודעותיו.
אין זאת, אלא שהמישטר והחברה
בהם אנו חיים אינם בטוחים
במוסריותם, בצידקתם ובכנות מעשיהם,
לכן לא נותר להם אלא
לפגוע בזולתם, הנלחם עד תום על
דיעותיו.
דן יהם, תל־ אביב
ה עו ל ם הז ה 2268

ויזה ־ אתה רואה את האשראי
מאחורי הכרטיס.
גם כאשר אני משלם, אני רוצה לדעת שעשיתי עסק טוב. וכשאני משלם
בויזה — אני רואה היטב א ת הרווח שלי.
חשבוני יחוייב רק בחודש הבא ואשראי כזה — הו א רווח! אני משלם בויזה,
ונהנה מאשראי ב 5000-בתי עסק מתוכ ם 106 אופטיקאי ם, זאת, מלבד העובדה
שאני פטור מלשאת איתי כסף מזו מן או אפילו פנקס המחאות.
והכבוד?
לכן ויזה תמיד איתי. יש לי אשראי, זה נוח, זה בטוח.

זה ־ ׳יתי טיב מכסי׳

ה טו ל ם הז ה 2268

ויזה זה אשראי.

ה ו רו ס7ו 01

מדים בנימיני

איו מסתדו
הדג עם
יתר המזלות?
דגי ע ד גי ם
בשמנשים לתאר חיים משותפים של
שניים שמשתייכים למזל כפול, מיד מצטיירת
תמונה של חיים בקבוצה ולא
בזוג. כידוע, בן דגים עצמו מרגיש לפעמים
כשני אנשים. כך ששותפות מסוג
זה הופכת דבר שקשה לעמוד על טיבו.
אך אם בכל זאת יתעקשו שניים מבני
דגים לחיות יחדיו — הם יוכלו ליהנות
מקשר כזה רק אם עבודתם תהיה קשורה
לעזרה לזולת, ושיחותיהם יתרכזו
בעיקר בנושא עבודתם. הם עלולים לקפוץ
מקיצוניות אחת לשניה. הפגיעות,
הרגישות והנטיה לקינאה, יפריעו למהלך
תקין ונורמלי של החיים השיגרתיים.
בני דגים זקוקים לפינוק רב ומעדיפים
להישען על בן־זוגם, לכן עדיף שיתחברו
עם בן־זוג חזק וסמכותי, הנהנה לפנק
ולדאוג.

דגי 011טלה
בשותפות מסוג זה ירגיש עצמו בן

תוכניות שתיכננתם, בעיקר אם הן קשורות
לנסיעה לחוץ־לארץ, תתעכבנה לפחות
כחודש. רצוי להיזהר
בדרכים ולהימנע
מנסיעות שאין צורך
בהן. תרגישו עייפות
ורצון לנוח. רצוי
לקחת חופשה בימים
אלה, ולהתמסר לתח ביבים
שבהם אתם
מצטיינים. ילדים ייגרמו
לכם שימחה והק-
לת-מה במצב״הרוח.
גילוי מפתיע של סימפטיה מצד בן
המין השני יחמם ויעודד את הלב.

דאגות כספיות יימצאו את פיתרונן במפתיע,
ותוכלו להתפנות לעיסוקים נעי־מים
ומענגים יותר. בשטח
העבודה — תזכו
להערכה של חברים וידידים.
תוזמנו למסיבות
ואירועים הקשורים
בפעילות ציבורית.
יש להקפיד על פרטים
ולדייק באיבחונים ומסירת
דוחות, כיוון
שהנטיה לפיזור עלולה
לגרוס אי־נעימות מיותרת.
את שטח האהבה אין צורך להזכיר,
היא תבוא מאליה במפתיע, ויש להתכונן.

אתם שרויים לאחרונה במצב״רזח כבד
ופסימי, שלא אופייני לאישיותכם הקלילה
בדרך־כלל. שינוי״
מה יפתיע אתכם בימים
אלה, והוא
קשור בעיקר לנסיעות
שלכם או של בני-הזוג.
אל תתפלאו אם תוכ-
ניתכם לנסיעה תעוכב,
ובני-הזוג יסעו בגפם,
אתם תוכלו להצטרף
בפעם אחרת, או בשלב
מאוחר יותר. כל
מה שקשור בדירתכם ידרוש הוצאות
בלתי-צפויות שבקושי רב תוכלו לממשן.

דגים פגוע בדרך־כלל, אך מלא-תקוה שהעתיד
יחזיר לו את מה שהיה לו בעבר.
הטלה רגיל להתלהב מכל קשר חדש,
נהנה טההערצה ומההסכמה של בן-
הזוג לכל מעשיו, ולא במהרה ינטוש ויעזוב,
כהרגלו. ולאחר זמן, כשההרגל
יהפוך את הקשר לקבוע, יתכן שיחושו
שניהם בהבדלי הגישה ביניהם. בן דגים,
האידיאליסט, הרגיש והקנאי, לא יוכל
לסלוח להרפתקות הקצרות והחולפות
של הטלה, ולא יוכל להבין ולשכוח.
ואילו בן טלה לא ירצה להתייחס לרגישויותיו
המרובות של בן דגים. הוא
יתעייף, זה ימאס עליו, והדבר עלול
לגרום לניתוק הקשר.

דגי םעם שור
שני אלה אינם מהווים צירוף אידיאלי,
למרות שקיימת משיכה. השור נמשך
לרוך ולתמהוניות של הדג, והדג ליציבות
ולביטחון שמשרה עליו השור. בחיים
היומיומיים ייתכנו התנגשויות על דברים

דגים לעזור לכל הסובלים והמסכנים לא
אהוד על השור, המעדיף להתרחק מעיסו-
קים שיפריעו לשלוותו ומנוחתו.

דגי ע תאומי
קשה למצוא חוסר״התאמה בולט כל-
כך כמו בין שני מזלות אלו. גם כאן
מופיעה הכפילות באישיותו של כל אחד
מהם, והופכת את הקשר ביניהם לקשר
קבוצתי ולא זוגי. לכן עדיף שייחפשו
להם שותף שמשתייך למזל יותר יציב.
בין דגים לתאומים יכול להיווצר קשר
מהיר ונעים, הם יכולים להסכים אפילו
על דברים רבים. אך כל אחד מהם חי
במישור שונה. לדגים נטיה להיות בעלי
סודות, ואילו התאומים, כמו ילדים,
מסוגלים להאמין לכל אחד, ולגלות את
ליבם באוזני כל מי שמגלה אהדה. הדברנות
והפתיחות של בן תאומים עלולים
להפחיד את בן־זוגו ממזל דגים,
וליצור מצב שלאחר כל שיחה עם אדם

לדג אסור להתחבר עם דג, טלה,
שוו, תאומים וקשת ובדאי ל 1להתחבר
עם 0ווט!ן, עקוב גדי ודלי
קטנים, והשלום לא ישכון במעונם. כשדבר
קטן וחסר-חשיבות ירגיז את בן
דגים, הוא יפרוץ מיד בבכי. הדמעות
הנשפכות במהירות, והחשיבות שמייחס
בן״דגים לבכי, עשויים לעצבן את ה-
שור, שלעיתים־רחוקות מגיע למצב שבו
אינו שולט בדימעותיו. גם הצורך של בן

צפוי שינוי במקום שבו אתם עובדים,
יתכן שאתם עצמכם תחליפו מקוס־עבודה,
או שאנשים חדשים, שלהם
תהיה השפעה חזקה
עליכם, יבואו לעבוד
איתכם. המצב הכספי
גורם לכם דאגות, ואתם
מתחרטים על ההוצאות
הנמהרות של
הימים האחרונים. יש
להחייחס במישנה־זהי־
21 ,גיוגי -י
26 ביולי
רות לכל עיסקה כספית,
ועדיף לחכות מיספר
שבועות לפני כל עיסקה כזו. תיתכן
הצעה פיתאומית לנסיעה לחוץ־לארץ.

אתם מתחילים את השבוע באופטימיות
ובכוחות מחודשים. הפתעה כימעט בלתי-
אפשרית תכניס אתכם
למצב״רוח תלוש מהמציאות.
אולם יומיים
לאחר מכן יפוג הזוהר
של ההפתעה, ואתם
תרגישו מאוכזבים ו-
מתוסכלים. מצב־הרוח
ישתנה מקיצוניות אחת
לשניה, ואתם לא תדעו
במי לתלות את האשמה.
בן־הזוג מתנהג
בצורה שאינה מובנת לכם, ואת הבטחותיו
הוא אינו מסוגל לקיים ברגע זה.

ענייני דיור יעסיקו אתכם בימים הקרובים׳
תיאלצו להוציא כספים על תיקונים
ושיפוצים בלתי־צפויים
בביתכם. אל תכניסו
עצמכם למצב של רוגז
ודאגה, כספו של בן־
הזוג, או של בן המין
השני, יבוא לעזרתכם
בעוד מיספר שבועות.
אך ברגע זה גס הוא
22 באוגוסט ־י
אינו יודע על כך. נסו
22 בספטכלגר
לשמור על קור־רוח ויחסים
טובים עם שכנים
וחברים לעבודה. נטייתכס ברגע זה
היא לריב ולהתרגז סל כל דבר קטן.

זר יתכנס בן הדגים בתוך עצמו, ועל
התאומים יהיה לפייסו.

דגי ע רטן
דגים וסרטן שייכים למזלות המים,

ולכן ההתאמה ביניהם כימעט מובטחת .
שניהם רגישים, רגשניים ומזילים דמעות

בין־רגע. הדגים נשלטים על-ידי הרגשות ,

ולעיתים נתפסים לרגשנות מופרזת שאינה
במקומה. בקשר מסוג זה על הסרטן
להיות המעשי שבין שניהם, הוא לא

יוכל להרשות לעצמו להפליג בדימיונות .
העזרה לאחרים והאהבה לבילויים ב
מקומות
מיימיים משותפת לשניהם. גם
כשהם רבים, קצת מים יוכלו מיד לכבות
כל מריבה לוהטת. החמקמקות של הדגים
עלולה לעצבן את הסרטן, הרגיל

לומר כל מה שבלבו, ויושר הוא אחד
מעקרונותיו החשובים. אך סלחנותו תביא

אותו למצב שבו יאמין שוב־ושוב שבן -

זוגו מעט תמהוני, וכך יקבלו.

ד גי ם נוס א רי ה

בין דגים לאריה נוצר על־פי-רוב קשר
מוזר, ביגלל ההבדלים באופיים ובגישתם
לחיים. האופטימיות והאקסטרוברטיות
של האריה, לעומת הפסימיות, הדאגה
והמופנמות של הדגים, יוצרים קשר
עצוב. אך אין ספק שבן־דגים עשוי להיבנות
מקשר זה, בעוד שהאריה ינסה
תמיד להבין מחדש את הלך־הרוח של
שותפו ולעודדו. היתרון עבור האריה הוא
בכך שבן דגים לעולם לא יערער על שיל-
טונו, יסכים להיכנע ולחיות עבד נרצע
של אדונו, ללא התנגדות גלויה.

ד גי ם עם כחולה
הם מנוגדים ודומים בעת״ובעונה אחת.
למעשה הם יוצרים יחסי שיתוף וניגוד,
מכיוון שהם ניצבים האחד מול השני
בגלגל-המזלות. דגים — רך חולמני, חסר-
מעשיות ונוטה לעצלות. לבתולה כל התכונות
ההפוכות — חרוץ, מעשי, חסר-
אשליות ובעל ביקורת חריפה. כאשר הם
חיים יחד, בן״הבתולה עוזר לדגים לראות
את המציאות כפי שהיא, ודואג לכך
שהלה לא יישקע בחלומות־בהקיץ. בן-
(המשך בעמוד )58

קשרים שהחלו לא מזמן גורמים לאכזבה,
משום שבן־הזוג שונה מהרושם שהשאיר
עליכם תחילה. יתכן
שדווקא כעת שיפוטכם
מוטעה, ועוד תתרשמו
לטובה. ידידים שתכירו
בנסיעה קצרה ישנו
את תוכניותיכם לעתיד,
וייגרמו לכך שתמצאו
את עצמכם
מתכננים נסיעה לחוץ-
לארץ בעיקבות אותה
היכרות. בסוף השבוע
תחושו עייפות וחן סר־מרץ, התפנקו והרשו
לעצמכם לנוח כדי לחדש הכוחות.

הצעות עבודה חדשות תזרומנה אליכם, מעורבות גדולה בחיי־הציבור צפויה ביתכן
שיהיו קשורות לארצות אחרות. היו חודש הקרוב. תוזמנו לחוגים ולמיפגשים
זהירים ואל תמהרו לה־חברתיים,
לחוגי-בית
ענות בחיוב, או לחפוליטיים,
ובכלל לעיתום
על חוזים, מכיוון
סוק בענייני פוליטיזוועכשיו
אין באפשרוקה.
אתם תתבלטו בתכם
לראות את הפגבלתי־שיגר- רעיונות מים
שמסתתרים מאחתיים,
ולכן צפו להצרי
ההצעות. סכום כסף,
עות מפתיעות בקשר
שהיה אמור להגיע מ־לעתידכם
הקרוב והקרובי־מישפחה,
עלול
רחוק. יש להיזהר בכל
שלא להגיע. העיכוב
מה שקשור לכסף —
אינו תלוי בכס, חכו
עדיף לסרב לבקשות
בסבלנות, הוא עוד יגיע. אהבות חדשות של ידידים שתלוו להם מכספכם, כיוון
ידליקו בכם כוח, מרץ ושימחת״חייס
שיעבור זמן רב עד שתראו אותו בחזרה.

השינוי הגדול של חייכם עומד בפתח,
שינויים דרמטיים בקאריירה עומדים להתרמז
ממנו כבר יראה וישמע בשבוע זה.
רחש. אל תהססו ואל תחששו, קבלו את
הכל יראה אחרת, אל
השינוי בברכה. היו
תמהרו לבצע את הזהירים
בקשרים החדשינויים
ובוודאי שלא
שים והקפידו טל כל
להחליט בחיפזון, כל
פרט קטן בחוזה, או בצעד
נמהר עלול לעלות
חידוש העומד להתחוביוקר.
תכננו את הלל•
הצעות חדשות שנסיעה
לחוץ־לארץ ביביאו
בפניכם לא תרקפידה,
יש דברים שאינה
באור הנכון ברגע
ברגע זה אינם יכולים
זה. השהו את תשובולצאת
לפועל, ובעוד
תיכם מיספר שבועות.
מיספר שבועות יתברהיזהרו
מלהשלות את
רו כקלים לביצוע. באשר לידידות החד עצמכם בעינייני כספים, המצב לא כל־כך
שה שהתפתחה — שימרו על אש קטנה. טוב כפי שהוא אולי מצטייר בדימיונכם.

הנסיעה שעליה חלמתם ושאותה לא הצלחתם
להגשים, תתברר כאפשרית. אך
יש לעכב את התיכנון
לזמן מאוחר יותר, כיוון
שכל תוכנית שעליה
תחליטו עלולה להתפרש
בצורה שונה מזו
שלה התכוונתם. יתכן
שתתחילו לחשוד בכוונותיהם
של אנשים
הקרובים אליכם, אך
נסו לבדוק את עצמכם
דווקא, הם מתכוונים ל־טזבה.
אהבות נסתרות, מרתקות ומפתי־עות
יכניסו עניין ומתח לשבוע זה.

קשת

׳ינ^זי•
תקן

ע ס טו ותר מ ת מיד.

מבצע

א מצע הדרן
אתר. יבול להקדים ול קבל א ת הטלויזיה במח צי תהד רו
בא שר יתרת הת שלומים פטורה מריבית
ב ל הנר שם למבצע, אמצע הדרן־״
לרכי שת טלויזיה ״ 20נ הנ ה
מ מלו א ה הנ חהבמס קל ה
בהתאם לחוק החד ש. מוגבל עד 7.5.01

צרחנו באעור אמרנו:

דא צייר למהר צריורק לצאת

כל ה שו לחת לו ש זר. ע ם כוונו ת ר ציניו ת
י קב ל שי ארנקלכסחקטןנושאמפתחות .
לוח הצעות רכי שתט לויזי ה ״ ק פ רי 26 עם של ט רחוק.

מזומן

הצעה
7,500

5,500

3,500

7,500

5,500

3,500

7,500

5,500

3,500
־ * ר 7,500
ו ו 5.500
3.500 ! 12
ה מ חי רי ם

לוח הצעות רכי שתט לויזי ה ״פלנז ה״־ סג בלי של ט רחוק.

מועד אספקה

תשלום סהי־כ המחיר כולל אתריות!
מס־ת
שלומים חוד שי למסך ולחל קי ם ל 5-שנים
. 400ו ו
1,300,

, 800ו ו
2.100

2,200ו
2,900 . 3
, 500ו ו
1,000

. 900ו ו

1.600
12.300
2,200

11.600
820

12.000
1.300

12,400
1,780

11,700
700

12,100
ן 1,100

12.500
| 1^00

א ח רי ה הנ חהבחם חני ה
בשח לי ם ־ כו ללחעח
כעבור 3
כעבור 3
כעבור 3
כעבור 4
נ ע בו ר 4
כעבור 4
כעבור 5
כעבור 5
כעבור 5
כעבור 6
כעבור 6
,כעבור 6

חוד שים
חוד שים
חוד שים
חוד שים
חוד שים
חוד שים
חוד שי ם
חוד שים
חוד שי ם
חוד שים
חוד שים
חוד שי ם

תלוש ש׳
״ביתמץ י׳רה׳ מודיעין 9ו בני ברק מיקודו 51263
1אני מעונין לדעת יותר על אפשרויות רכישת נזלויזיה צבעונית במחיר
1מינימלי, וברצוני לקבל פרטים על תכניות הרכישה של ״מץ צבע ו8־
״ , 26עסשלטר חו קכב לי שלטר חו ק

ן * ברצוני לדעת היכן נמצא סוכן ״מץ״ הקרוב לביתי.
| שם כתובת 11111*11111*1*111*11111***111*111*11י#1111111***1111,

הצעה

מזומן
5.500
4,000
2.500
5 500
4,000
2,500
5,500
4,000
2,500
5,500
4,000
2,500

ה מ חי רי ם
מסי תשלום סה־־כ ה מחיר כולל אח ריו ת
תשלומים חודשי למסך ולחל קי ם ל־ 5שנים
7,600
700

1,300

7,900
1,900

8,200

7,700
550
8,000
1,000

8,300
1,450
7,800
460

8,100
820

8,400
1.180

7,900
400
8,200
700

8,500
1,000

בשח לי ם ־ כו ל ל

חעח

א ח רי

מו עד א ספק ה
כעבור 3
כעבור 3
כעבור 3
כעבור 4
כעבור 4
כעבור 4
כעבור 5
כ עיו ר 5
כעבור 5
כעבור 6
כעבור 6
כעבור 6

חוד שים
חוד שים
חוד שים
חוד שים
חוד שים
חוד שים
חוד שים
חוד שים
חוד שים
חוד שי ם
חוד^/ים
חוד שי ם

ההנחהבח חני ה

ל ה שיג במרכז יימק ימודיעיו ,19ב1י־ברק מיקוד 51263:ואצל סוכנים מורשים שליימקייבכל רחב• הארק

נאו ה פריד השל אור׳ א בנ ר׳ מן הכנסת

..בוץ לביא,
מישבסן בן ,23
סרו במילואים,
תו ז ו אלצה
אחרי 20 שנה...״

הנ 7נגדל חלום
ביום פרישתו מן הכנסת, ב־ 11 בפברואר,
בהתאם להסכם רוטציה שהוצע על־ידו לשל״י,
נשא אורי אבנרי נאום־פרידה. הוא עשה זאת
במיסגרת של הצעה לסדר־היום, שנשאה את
הכותרת ״ההיערכות המדינית, התרבותית והביטחונית
של המדינה לקראת הבאות״.
על ההצעה השיב בשם הממשלה שר־המיש־פטים,
משה נסים, שהתפלמס עם דיברי אבנרי
בצורה מאופקת, וסיים את דבריו בדברי־ברכה

הייתי רוצה להרים היום את עיני אל אופקים רחוקים,
ולהקדיש את דברי האחרונים בכנסת זו לבעיות הקיומיות
של עמנו ומדינתנו.

הוד * ,נעיר בווינה
לפני שלושה דורות, לקראת סוף ימיו, כתב בנימין
זאב הרצל תיאור דמיוני בשם אלט־נוי־לנד ,״ארץ נו־

ואידיאליסטית, שהרצל מתאר אותה לפרטי־פרטיה.

אין זה ספר עתידני. הרצל לא בא לחזות
את הנולד, כמו סופרי המדע הבידיוני. הוא
כיקש לצייר יעד — כדי לכוון אליו את המאמץ.
הספר מסתיים כמילים כל המעיט של כני
אדם היה לפני־כן חלום, והופה חלום לאחר
מכן.״
בראשית הספר מתאר הרצל את קיתונות הבוז והלעג׳
שנשפכו על הציונים המעטים שהיו בווינה של

שוק שמי משוחד ...מעצמה עולמית חדשה ...שמונה ](׳דיון יהודים
אשה תהיה ומטני לית
אן והיים ...יוח־דבש בקאזאבלנקה...
פדרציה עם מדינה פלסטינית ...אימונים משותפים עם צבאות סעודיה,
מצדים ועיראק ...י אס ו עו אפאת ישא בכנסת דבה לעם י שראל

לאבנרי. יו״ר הישיבה, משה מרון, צירף לכן
דיברי־ברכה משלו.
להלן נאומו של אבנרי במלואו:

אדוני הידטם־ראיט, כנסת נכבדה.
בתום נאומי זה אניח על שולחן היושב־ראשאת

כתב־התפטריתי מן הכנסת. היא תיכנס לתוקפה בעוד
48 שעות. אני עושה זאת בלי צער — הן מפני שאני
מפנה את מקומי לאדם הראוי לתפקיד זה, הן מפני
שמראה הכנסת הנוכחית אינו משובב את נפשי.
הכנסת היא זירה למאבקי הרגע. עיניה דבקות בפיסת
הקרקע שלרגליה. אך ברשותן, אדוני היושב־ראש,

1 1 2

ווו.

שנה־חדשה״ .הוא תיאר בו יהודי וינאי צעיר, פרידרין
לוונברג בן ה־ ,23 שנואש מן החיים. השיממון הרוחני
שפקד את יהודי מרכז אירופה, חיי הצביעות והפחד,
האנטי־שמיות, המצוקה הכלכלית — כל אלה הביאוהו
אל סף ההתאבדות.
המוצא למצוקתו נמצא לו על־ידי אציל קשיש, המזמין
אותו לפרוש יחד עימג אל אי בודד באוקיינוס
השקט. שם הם מבלים עשרים שנה, כשהם מנותקים
כליל מכל המתרחש בעולם. ואז, בשנת ,1923 הם חוזרים
לביקור באירופה. בדרך הם מזדמנים לארץ־ישראל,
והנה מתגלה להם עולם חדש — חברה יהודית חדשה
שקמה על בירכי הציונות, חברה אידילית, אידיאלית

ימיו. אך בזכות החלום הזה אנחנו נמצאים כאן, ובצדק
נשקף עלינו כאן דיוקנו של הרצל, כקישוט יחידי ב אולם

כעמוד הפתיחה יטל הספר מתנוססת הסיסמה
:״אם תרצו, אין זו אגדה״.

קאריק טו רהשל הז־צד
אדוני היושב־ראש, מזה זמן רב אני שואל את עצמי :
אילו קם הרצל עתה מקיברו, והיה נדרש לחבר כרן
שני לאותו ספר — מה היה כותב?
אני רואה בדמיוני את העלילה הבאה: נכדו של

פרידריך לוונברג — נניח ששמו פרץ לביא, מישפטן
צעיר בן ,23 סגן במילואים, חי עתה בארץ. הוא משקיף
סביבו, וליבו מתפלץ.
מה רואות עיניו?

הוא רואה חכרה שהפכה קאריקטורה אכזרית
של ההדום שד הרצד.
הרצל עצמו שם קאריקטורה מעין זו בפי איש המופיע
בספר, יהודי אנטי-ציוני, המלגלג על מדינת־היהו־דים
אשר תקום :״בשאבעס תהיה הבורסה סגורה, וה מלך
יעניק את עיטור־דויד למצטיינים בשירות המולדת
והבורסה.״
לעגם של האנטי־שמים והאנטי־ציונים הפך מציאות.
הבורסה עומדת במרכז המדינה, יותר מאשר קריית־המדע,
היכל-האמנות, מישכן הדמוקרטיה, הקיבוץ ובית־החרושת.

היהודי
הנודד גודד שוב. גודה חדשה, ישר־אדית,
וכה צברים כני הדור השני והשדישי,
פושטת מדוס-אנג׳דס עד כרדין, מאדינבורו עד
קייפטאון.

החלום של כור־ההיתוך, אשר בו ייעלמו ההבדלים
בין עדות־המוצא, נגוז מזמן. ההפלייה, המרירות וה־שינאה
מרימים את ראשיהם, כנחשים ארסיים, בתהום
הפעורה שבין העדות. תחת אומה אחת, רבת־גוונים
ועתירת־סיגנונות, קמה קאריקטורה וולגארית של עיי רה
אשכנזית, הבזה לכל התרבויות, בעודה מתפרקת
במהירות גם משרידי תרבותה שלה.
חזון החברה ההומאניסטית, שבה נועד האדם להיות
הערך העליון, ושבה נועדה לכל אדם ההזדמנות לפתח
את עצמו עד לקצה גבול יכולתו — חזון זה נמוג מזמן.
העבודה היוצרת נדחקה לפינה, עונש ללא-יוצלחים.

זבה האכזרית ביותר, מציגה לעיני הציבור מדי שבוע
מחזה מביש של עדת־עסקנים מתקוטטת ומשתחצת, כעדת
חתולים סומים בשק.
והכנסת עצמה ! לא היתה עוד ככנסת התשיעית.
המהפך הפך פח. התיקווה הגדולה של ד״ש הולידה
מורסה של מוגלה, המותזת לכל עבר. עסקנים מיקצו־עיים
ועסקנים־לשעה מתרוצצים בכנסת, כיחידים ובקבוצות,
קופצים מעגלות ועולים על עגלות, מציעים
קולות למרבה במחיר, ללא יומרה של יעוד ורעיון. ה מאבק
על עקרונות, ההתמודדות בין רעיונות, החתירה
למציאת פיתרונות גדולים ונועזים למצוקות המדינה —
מה להם במידבר פרלמנטרי צחיח זה, שבו כל קיקיון
נראה כעץ פורח, וכל שתיל של עץ אמיתי מעורר אך
בוז ולעג ושינאה?
באווירה של התנכרות לחזון הדמוקרטי הולך הציבור
לקראת בחירות, הולך בלי חדווה, בספקנות צינית,
כשהוא רוצה להיפטר מן הליכוד, ואינו תולה תיקווה
במערך, שלא שכח דבר ולא למד דבר בארבע שנות
גלותו.

ויש ככר הנושאים אה עיניהם — מי כ•
•תיקווה זדונית, מי בחרדה עמומה — לקראת
המיטבר הקיומי של המישטר הדמוקרטי עצמו,
הצפוי כעוד שנתייפ-שלוש, אחרי כישלון ה•
מערך. הסיוט של ויימאר מרחף על כולנו.
אין זה הסיוט היחידי. תוך שלוש עד חמש שנים
ירחף עלינו הסיוט של הסכנה האטומית, על כל השלכותיה
המחרידות. השלום, שנראה בהישג ידינו לפני
שנתיים, מתרחק שוב. המעשה המדיני הגדול היחידי

הוא מספר למתבודד הנדהם כי בשנים שחלפו נפל
המחסום בין ישראל והעולם הערבי. שוק שמי משותף
וליגה של המדינות השמיות מאחדים את המרחב מצפון
עיראק עד דרום מארוקו, וישראל בתווך. ידיד משותף
מנהל מיפעל־מים ענקי בבגדאד, אחר משמש כמדריך
חקלאי בסודאן, שלישי הוא מפקח מטעם האיחוד הגרעיני
המרחבי.
״האם המעצמות הגדולות אינן מתנגדות לשיתוף־
הפעולה הזה?״ שאל לביא.

״הן עשו את הכל כדי שזה לא יקום,״ השיב
ידידו .״אכל זה לא עזר להן. עכשיו אנחנו
מעצמה בעצמנו. לרוסים יש צרות, וגם לאמריקאים.
אנחנו משגשגים. תאר לך: גוש של
150 מיליון כני-אדם, הנמצאים כתהליך נמרץ
של התקדמות, עם כל הנפט והכסף, שיתוף
פעולה של יותר מ־0צ מדינות — וגם קצת מוח
יהודי. מי יכול לעמוד כפני זה?״

נו ס טדגי השלט רו רי ס טי ם
בבואו לתל-אביב מגלה פרץ לביא כי בתו התחתנה
זה עתה בטכס אזרחי מרשים — כי בישראל החדשה
מתחתן כל אדם על פי הכרתו, בטכס אזרחי או דתי,
אורתודוכסי או רפורמי, ואיש באמונתו יחיה.

את ירח-הדכש מתכוון הזוג הצעיר לכלות
כמסע כמכונית מתל-אביב לקאזאכלאנקה, דרך
אלכסנדריה, טריפולי ותוניס.
״לאיזו עדה שייך החתן?״ מבקש לביא לדעת.
״אני לא יודעת,״ אומרת בתו.

שיככה דקה של מיליונרים ופרוטקציונרים,
פקידים כבירים, עסקני־מיפלגות, ספסרי כורסה,
אבירי ההון השחור — שיבכה זו ״נותנת את
הטון״ כמדינה, כיטהיא קובעת את הנורמות
המוסריות והציבוריות, את המדיניות הכלכלית
והחברתית, את חוקי המדינה ואת מושגי ה־תיקשורת.
באווירה
זו של התנוונות רוחנית, מתפרעת האמונה.
הדת היהודית המפוארת, רבת הפנים, הפכה כדור מישחק
בין כיתות של עובדי-אלילים, מקדשי עצים ואבנים,
המקימים מזבחות דמויי־התנחלות על כל גיבעה רמה
ותחת כל עץ רענן — ובין אורתודוכסיה מאובנת, שוג־אודחיים,
המבקשת להקפיא במגע ידה את פרץ חיינו
הלאומיים והאנושיים. היא זורעת היום את רוח הכפייה
הדתית, ותקצור מחר את. סופת הכפייה האנטי ־
דתית.

חישוקי חיינו מתרופפים. איכות חיינו יורדת.
האלימות פושטת ברחובותינו ובליבנו.
היצירה התרבותית מתגמדת.
הכנסת והממשלה הפכו בבואה נאמנה של מצב עגום
זה. כל מוסדות השילטון הדמוקרטי אחוזים צירי־משבר,
שחומרתם גוברת משנה לשנה. ממשלת גולדה מאיר
התמוטטה בשל המחדל הנורא. ממשלת יצחק רבין התמוטטה
מחוסר יכולת לתפקד. ממשלת מנחם בגין, האכ
הרצל
בבאזל
״בל מעש אנושי היה לפני־כן חלום...״
בתולדות המדינה — השלום עם מצריים — הולך ונחמץ.
הולד ומוחמץ.

כשטחים המוחזקים גוברים המרד והדיכוי,
נחפרות תהומות של שינאה. הכיבוש משחית
את הכובש, והוא אוכל את גופנו ואת נפשנו,
כסרטן שאינו יודע רחם.

הפחד מפני ההתמודדות עם בעיית־הבעיות של ה ארץ
— קיומו של העם הפלסטיני לצד העם הישראלי —
מעביר אותנו על דעתנו, משבש את שיכלגו, מכה אותנו
בסנוורים, גוזר עלינו קיום פאראנואידי בעולם מדיני
דמיוני של רוחות ושדים.

א דו וי כוו נהבג ״ ד ה
אדוני היושב־ראש, את כל זה היה רואה, בכרך
השני של הרצל, אותו פרץ לביא, מישפטן צעיר, סגן
בצה״ל, דור שלישי בארץ. בהמשך הספר הוא נואש.
תחת להתאבד או לרדת לברוקלין, הוא נזכר באי הבודד
באוקיינוס השקט, שם חי סבו. הוא נוטש את אשתו
ובתו, עוקר לאותו אי מנותק — בלי עיתונים, בלי רדיו,
בלי טלוויזיה. והנה, אחרי עשרים שנה, בשנת ,2001
הוא נתקף געגועים, ומחליט לחזור ולהעיף מבט במולדתו
הישנה. וזהו הסיפור.

ידין ובגין בעת הנאום
״בשרות המולדת והבורסה...״

כאשר עוגנת ספינתו כנמל ג׳דה, הוא נדהם
לפגוש שם ידיד־נעורים, אלוף־מישנה בצח ״ד.
״מה, כבשנו את סעודיה?״ הוא תמה .״מה
פיתאום!״ צוחק האיש ,״אני מפקד כאן על
חטיבה של צה״ל, המשתתפת באמונים המשותפים
של צבאות סעודיה, עיראק ומצריים.״
משה שמיר: נ;ד מי?
אורי אבנדי ז נגד אוייב חיצוני.

״נדמה לי שהוא רבע מארוקאי, חצי פולני ורבע
פאלאשי. האם זה חשוב?״
כי במאמץ לאומי משותף, לאורך חזית רחבה, חוסלה
האפלייה. בכספים ששוחררו על־ידי השלום מתקציב-
הביטחון התחוללה מהפכה בשיכון, בחינוך, בכלכלה.
השלום עם העולם הערבי לא גרם רק לשיגשוג -חומרי,
הוא גם נטע גאווה תרבותית חדשה ביוצאי ארצות־ערב,
זקף את קומתם והפך את הדיעות הקדומות למגוחכות.

״כמה יהודים יש כישראל?״ שואל פרץ
לביא, ומופתע לשמוע כי מיספרם מגיע לשמונה
מיליון.
.,איך זה קרה? האם פשט גל אנטי־שמי בעולם?״
הוא חוקר ונענה :״לא, פשוט נעים להיות כאן. איכות-
החיים שלנו מושכת עולים. הכלכלה פורחת. ישראל
הפכה אחד ממוקדי החרושת והמיסחר של המרחב, ורמת-
החיים שלנו עולה על זו של אירופה.״
״האם הערבים אינם מתנגדים לעליה כזאת?״ שואל
לביא .״וכי מדוע יתנגדו?״ תמהה הבת .״הסעודים והעיראקים
שמחים שיש מאגר גדול של מומחים מיומנים
בישראל, כשם שאנחנו שמחים שיש אינטליגנציה
ערבית גדולה בקאהיר ובדמשק.״
הבת מספרת שהיא מתכוונת להמשיך בקאריירה שלה
בצה״ל — ״עד שאהיה הרמטכ״לית הראשונה.״ כאשר
צוחק לביא, היא מתרגזת :״זאת לא בדיחה! קרה משהו
בעולם מאז שעזבת. השוביניזם הגברי הוכה שוק על
ירך. אם אני מוכשרת, אני אגיע לכל תפקיד שארצה.
גם מבחינה זו אנחנו רוצים שהמדינה שלנו תהיה דוג מה
לעולם !״
הזוג הצעיר מזמין את האב לביקור בשכם .״האם
(המשך בעמוד )49

1£טז<0 1 ^ 1

1£טוו טו ם ו-ו

40!\/11¥1£ד1

/1£ץ וו\/ו 0ו-ו
1£טוו/ץ ו 0ו־ו

כולם מציע הנחות של

5 *^3חליפות, מכנסיי ם,
ובלוזונים ^עוו_ו 0עוו<ו

^ חולצות £5עו ^0ססועוו מוצרי ג׳ינס
סוודרים 54888 חליפות קורדרוי
מחלקה מיוחדת לחתנים, ועוד...

• 1£טוו טו ם ו ־ו

כ שתבקר אצלנו תיווכח כי הנח ה זו אכן, א מינ ה,
מציאותית והמק סי מ לי ת שניתן להציע על ב ג די
הי בו אהאלגנטיים שברשותינו.

תל אביב,
רח׳ אלנב 94#

• £ה ץ וו טו ם ו-ו

רשת בתי האופנה סמ מציעים לד
הנחה ריאלית על כל מוצרי ההלבשה
לגברים, ממיטב היצרנים בעולם
בשיעור 1 0 0/0עד 200/0

• /1£וו 01¥1ו-ו

זה לא מציאותי

0 >1>1 £מ

תל אביב,
דיזינגוף 119
11 0 > 1 > 11:

רעננה;
רח׳ אחוזה 137
1 £ו 11ו ן 1 1 0

ולנשים)
תל־אביב,
רח׳ אלנבי 74
/1£ץ1-101¥11
לגברי טפרקית...דרגושץ ב7כי!רה0י1ץ ז
מץ ז>\יץ מ.

ה עו ל ס הז ה 2268

*!שינו בעולם

המלכה אליזבם: בחנוה לביתיהמבות עם הנסיר הקטן
כשהיתה המלכה אליזבט בת חמש, היא קיבלה במתנה בית יוצא־דופן: אורכו היה שיבער, מטרים,
רוחבו שניים וחצי מטרים, וגובהו מטר ו־ 55 סנטימטר. הוא נועד לאכלס את אוסף הבובות הוולשיות שלה,
ומעל דלתו נחרט שמה של האחוזה המלכותית בוולש, דוויתן באך. היא ואחותה, מארגרט, בילו בו את
השעות היפות ביותר של ילדותן (בתמונה העליונה) .היום, כשנכדה היחיד, מארק פיליפס, בן חמש, היא
הורישה לו את הבית המכונה ״הקוטג׳ הקטן״ ,ומיליוני צופים באנגליה ראו מעל מסך הטלוויזיה כיצד
מזמין מארק פיליפם את סבתא (בתמונה משמאל) לשתות תה בבית־הבובות.

ונא לבסק: דוקשר כבוד של ז!.שומן״ בשדה
גולת־הכותרת של הביקור ההיסטורי שערך ראש־ממשלת קוויבק בצרפת היתה הרגע שבו העניקה
לו שרת־האוניברסיטאות, אלים סונייה־סייטה, תואר דוקטור־כבוד של אוניברסיטת סוובון. מסביב ללבסק
כירכרו בצוותא הנשיא, ואלרי ז׳יסקאר ד״אסטין, וראש־ממשלתו ריימונד באר, ואילו אי־שם, בעולם
שכולו טוב, בוודאי נהנה הנשיא דה־גול הנאה גדולה, כשהכריזו כי צריך לשאוף לאחדות כלכלית,
פוליטית ותרבותית בין קנדה לצרפת.
׳־ ה עו ל ם הז ה 2268

הנסיבה קאוזלין.. :העתיד קושר ב׳לדים י״
למרות הדימיון המפליא, אין זו ילדתה של קארולין ממונאקו.
קארולין, שזה עתה התגרשה מבעלה, פילים ז׳ונו, חזרה למונאקו
והלכה לחזות בקירקס־ילדים. בהצגה החזיקה ילדה, וכששאלו אותה
לפשר הדבר אמרה :״העתיד קשור בילדים, ועתידי קשור במונאקו.״

-80,ז

א*1111 בו בעולנז .

דייייד כחסם: הקרחון שנמס
כל נבואותיו של פליט־סטריט (רחוב מערכות־העיתונים) בלונדון
נמוגו, כשבני־הזוג שבתמונה, לין פרדריק ודיוויד פרוסט הגיעו
לאחוזת הוריו של פרוסט והודיעו כי הם נשואים. אחרי ששורת
בנות־ילוויתו הקיפה פוליטיקאיות, נסיכות וכוכבות, הוא בחר בלין
פרדריק, אלמנתו של פיטר סלרס וידידה ותיקה שלו.

פיטר צאדק: השתקפויות אינסופיות של היטלו על הבמה
בתיאטרון שילר בברלין מעלה הילד הנורא של התיאטרון הגרמני, הבמאי היהודי פטר צאדק,
מהזה ראווה מהמם, כשמופיעים בו בצוותא עשרה היטלרים: כלומר, שחקנים שלבושים, מאופרים
ומסורקים בדיוק כמו אדולף היטלר. זהו רק אחד הביעותים החיים שצאדק מעלה בעיבוד חדש של הרומן
האחרון שכתב הסופר הידוע האנס פאלאדה, כשהיה בן ,53 כל אחד מת לבד — על השתקפות הרייך
השלישי בעולמו של איש רוח, שנאלץ ליצור יצירות בעלות משמעות כפולה, כדי לשמור על צלם
אדם ובכל זאת להישאר בחיים בעזרת אלכוהול וסמים. זו הפעם הראשונה שיצירה זו מועלית בתיאטרון,
ויש בה עושר פראי של סאדו־מאזוכיזם.

גיווייטה מסינה :
נתווה

לוה סטואוה

פאי דאנווי: חאדסווה אלגנטית
אמנם הציבו לה שומדי־ראש בהסרטת חייה של אווה פרון, בשל
ערכם הרב של היהלומים שענדה, אך עובדה היא שפאי דאנווי היתד,
אשה עשירה לכמה שעות ביום בילבד. כי בתום ההסרטה הזדרזה
להצטלם עבור ירחון־אופנה, חאלטורה אלגגנטית שהכנסתה מרובה.

27 שנים לאחר שחבשה כובע
עגול ומצחיק וזכתה לכינוי
״הליצן העצוב״ בתפקיד גל-
סומינה, שבה ג׳ולייטה מסינה
לקצור זרי־דפנה בפאריס, כש הצרפתים
עורכים לה מחווה
מיוחדת ומעלים שוב על האקרן
את יצירת המופת של
בעלה, פדריקו פליני. מסינה,
שגרירת־איטליה ליוניצ״ף, תי־עצב
בעתיד עבור הטלוויזיה
האיטלקית גברת איטלקיה בעלת
חשיבות ניכרת: קתרינה
דה מדיצ׳י.
ה עו ל ם הז ה 2268

בארבוה באן :׳השנה שד דינגו
כולם היו עסוקים מדי. רק רינגו סטאר ובת־זוגו החדשה, בארברדי
באך (בתמונה׳משמאל) באו אישית לניו־יורק, כדי לנחם את יוקו
אונו כאבלה על חברם המשותף ג׳ון לנון. פול היה עסוק, וג׳ורג׳
הודיע שהוא בעיצומן של הקלטות .״רינגו הרגיש צורך להיות עם
אונו. תמיד היה כזה רגיש, רק כלפי חוץ חשבו שהוא הליצן״.
כך הסבירה בארברד, באך, היפהפיה, נערת פלייבוי, דוגמנית (בתמונה
מימין: זהו אחד מצילנמיה המיקצועיים, שפירסם השבועון שטרן
בכתבה מיוחדת על הזוג) .גם אמו של סטאר התחתנה פעמיים,
כותב השטרן, המוצא הקבלה מעניינת בין חיי הנישואין של רינגו
לחיי הוריו. כידוע היה רינגו נשוי כעשר שנים למוריו קוקס.

ויאן וושנוו
שחקן נשאר שחקן, בין אם
על הבמה או ליד שולחן ה־פינג־פונג.
זאת הוכיח ז׳אן
רושפור, השחקן הידוע בקולו
העמוק מן הבמה והבד הצרפתי,
כשהתייצב בטורניר ל גברים
בפינג־פונג, שנערך ב-
קוברטין, בצרפת. הוא לבש
חולצת טי, עיצב את שערו ב־סיגנון
ביורן בורג, והלך לשחק
בכל הרצינות נגד אדי ברק-
ליי, אשף התקליטים. אפילו
כשברקליי ניצח, הפגין רוקד
פור מישחק מעולה, כשהוא
מחייך מפה לפה.
ה עו ל ם הז ה 2268

ויד* ]יחון: לצחוק נוי ונ ס ח
האיש המגיח מקרון הרכבת ולוגם לגימה הגונה מן הבקבוק הוא
וילי נלסון ולא לסלי הווארד, השחקן המנוח. למעשה, אין שום
דבר דומה בין השניים, לבד מן העובדה שסירטו החדש של וילי,
וזאניסאקל רוז, הוא גירסה חדשה של אינטרמצו, שבו הופיע בשעתו
לסלי הווארד באותו תפקיד עצמו, שהביא לו הרבה תהילה.

שעור

9י י

מר ישראל בן־משה הצטרף אלינו, ל״טפחות
גמל״ ,ב 31-בך צמבר . 1979 בן־משה נקט צעד
זה, לאחר שערך מחקר על מ חיו ת קפות הגמל
השונות, ואכן צך ק במחקרו.
הנה חשבונו ליום 31 בז־צמבר : 1980
הפקיד בטפחות גמל
10,000 שקל
ביום 31.12.79
לזכותו ב 25,050 31.12.80 -שקל
15,010 שקל ()150.50/0
רוח במלזך השנה
רוח זה של חברי טפחות גמל גבוה בהרבה
מעלית המדד ( )1330/0ומשמעותו תשיואה ראלית
שנתית של /0י< 7.5נטו.
רוח מעל המקבל בענף קפות הגמל.
שוב הוכיחה טפחות גמל שמאז הקמתה היא
בין המעולות שבקפות.

טפחות ג מל

לה^טו־פות $נה לסניף בנק טפחות הקרוב או
בדאר ל-ת.ד 93 .ירושלים.

הדימזיים המיניים של גאולה כהן

אנשים .

ומקורות האנרגיה של יצחק מודעי

ביקור־נימוסין

אצל

ראש־הממשלה, מנחם כגין,
ערך השבוע סטיוארט איי־זנשטאט,
מי שהיה אחד מ
יועציו
הקרובים ביותר של
הנשיא האמריקאי לשעבר,
ג׳ימי קארטר. אייזנשטאט,
יהודי מאטלנטה, עסק בענ-
ייני־פנים בממשלה הקודמת.
ביקורו הקודם בישראל היה
ב־ ,1978 כאשר ביקר פה סגן-
הנשיא האמריקאי, וולטר
מנדייל. הוא סיפר לבניו כי
סבו וסבתו קבורים בפתח-
תיקווה. לביקור הנוכחי הביא
גם את אשתו, פראן, שהיא
בוגרת אוניברסיטת ברנדייס
ודוברת עברית. כאשר ביקר
הזוג בלישכת ראש־הממשלה,
קראה פראן את השלטים על
הדלתות, הכתובים בעברית.
היא סיפרה לראש־הממשלה
שאחד הדברים הזכורים לה
ביותר הוא סדר־פסח שערכו
בוושינגטון מיד אחרי חתימת
ההסכם בקמם־דייוויד. לאותו
סדר־פסח הזמינו את הקאר־טרים,
והנשיא האמריקאי גילה
בקיאות רבה בכל דברי
ההגדה שהוקראו באותו ערב.
עם חילופי־הממשלה באמריקה
החליט אייזנשטאט להישאר
בבירה האמריקאית, ולא לח זור
לעירו בג׳ורג׳יה. הוא הצטרף
למישרד של עורכי־דין,
והדבר הראשון שעשה הוא
ביקור בארץ.

אצל בגין ביקר השבוע
גם יושב־ראש הבנק האמריקאי
צ׳ייס מנהאטן, דיי
וויד רוקפלר. אמר לו בגין:
-,אתה יודע, לכם יש וושינג־טוו־די־סי
(מחוז קולומביה)

ולנו יש ירושלים־די-סי, ש פירושה
דייוויס קאפיטל, בירת
דויד. אולי זה מעורר בך
אסוציאציות, משום שגם שמך
דייוויד. אך זה לא על שמך.
שלא יחשבו כי מישפחת רוק-
פלר רכשה את ירושלים.״
רוקפלר חייך באדיבות לשמע
ההלצה, שבגין חוזר עליה
מזה זמן רב.
! 8ביקור אחר אצל ראש־הממשלה
ערך הסנטור הטק־ססאי,
ג׳ון טאואר. שגריר
ארצות־הברית בישראל, סמוי
אל לואים, העיר לבגין כי
טאואר הוא הסנטור הוותיק
היחידי שעדיין לא ביקר בארץ
בעבר, ועכשיו, עם ביקורו
כאן, המעגל נסגר. טאואר
הבטיח לראש־הממשלה כי יח זו
לבקר שוב בארץ, הפעם
עם אשתו .״הבטחתי לקחת
אותה לישראל ואני מתכונן
לעמוד בהתחייבות שלי כל פיה.״

אף העובדה שיועצו
של מנחם בגין לענייני־תיק־שורת,
דן פתיר, רצה לערוך
במצריים ביקור פרטי, החליטו
המצרים להעניק לו טיפול של
אח״ם. כאשר בא דן במכונית
למסוף המצרי, ערכו לו
שם חגיגה שארכה שעה והצי,
עם כיבוד של קפה ועוגות.
פתיר גם גילה שקצין־הקשר
המצרי שם הוא בן־אחיו של
שגריר מצריים בישראל, סעד
מורתדא. אחר־כך חצמ-ידו
לפתיר ולאשתו יעל, שנסעו
עם ראש מכון שילוח, הפרופסור
איתמר רכינוביץ ואשתו
אפרת, מלווה, שנסע
עימם עד לקאהיר. את החבו־

רד, ליוותה מכונית בעלת צופר,
שפינתה להם את הדרך,
ועזרה להם לחצות את התעלה
מבלי להמתין בתור הארוך
שהיה שם.
החבורה של פתיר טסה
לאסואן, ושם השתכנו במלון
אובווי, שבו שהה גם ראש־הממשלה
בגין בעת ביקורו
באסואן.
^ 8את מישכן־הכנסת עזב

81 בפגישה בין שר־האוצר
יורם ארידור לשר־הבריאות
אלי עז ר שז סטק אמר ארי-
דור :״אתה אומר שאני לא
מכיר את החומר, ואני נוטה
.להסכים איתך.״ ענה לו שום־
טק :״גם אני לא יודע את
החומר.״ השיב לו ארידור :״מי
שיודע שאינו יודע, יודע בדרך
כלל יותר.״

יושב־ראש

הכנסת,

דים, ללא תמיכה וגם ללא
כסף. הלכתי לאחד הבנקים
וביקשתי הלוואה. הם אישרו
לי 150 אלף לירות, בתנאי
שאביא כערבים את משה

דיין, שימעון פרס, ויוסף

אלמוגי. אלמוגי ופרס חתמו,
אבל דיין כתב, אשתדל׳.״

בכנסת נערכה ישיבה
של ועדת־הכנסת כדי לדון
בתקציב הנוסף מס׳ ,3באותו

מנחם בגין

כפי שהוא מופיע בסאטירה הפוליטית ״הסטריפ-טיז האחרון״ .במחזה, שאותו
כתבו הילל מיטלפונקט ויהושע סובול, מלגלגלים המחברים על הממשלה
ומציגים את חבריה כסוטי״מין• בסצינה האחרונה מעלה גדליה בסר את המסיכח הענקית, בדמותו
של בגין, על פניו, ואינו מצליח, כביכול, להוריד אותה. לכן הוא מחליט שלא לעשות כלום, לא
לתפקד וגם לא להתאמץ להורידה כדי לשנות דברים, זאת לאחר שכל השחקנים מתאמצים להוריד אותה.

שלגו! גו ון

חרג הראשי לישראל, כפי שמחקה
אותו טוביה צפיר. בערב שנערך באולפן
השתתפו כל האנשים שאין טלפון בביתם, והפגינו מד
אנשי מישרד־חתיקשורת, המתמהמהים בהתקנת הטלפונים. כל
המערכונים שהגישו האמנים עסקו בטלפונים• צפיר ליגלג על הרב
הראשי הקורא לעצמו, לדברי המחקה, הראשון־לציון, ומציין כי
יש גם ״שני לציון״ ,הרב הספרדי עובדיה יוסף. גורן, לפי גירסתו
של צפיר, טילפן אל אולסי פרי ושאל אותו על תחליד״הגיור שעבר.
ה עו ל ם הז ה 2268

השבוע שר־ו־,אנרגיה יצחק
מודעי בריצה, כאשר נהגו
רץ אחריו. כאשר נשאל מדוע
הוא רץ, השיב :״זה יוצר
אנרגיה.״
81ח״ב גאולה כהן פנתה
אל שר־האוצר, יורם
ארידור, ואמרה לו :״הממ שלה
איבדה את כוח־הגברא
שלה, מה אפשר לעשות? הממשלה
לא נכנעה. ייגאל
הורכיץ יצא אבל עכשיו
אתה נכנם. אתה לא יוצא,
וכאן יש חור אחד שהוא קיים.
יש חלל ריק אחד, והוא ההלל
של ההתנחלויות. זה החור ש אותו אתה צריך לסתום. אתה
חייב לסתום אותו, ויגידו מה
שיגידו.״

יצחק ברמן, אירח את יו־שב-ראש
הפרלמנט הנורווגי,

אשבורן האוגסטבט, לא-

רוחודצהריים. האורח סיפר
על אמנים ישראלים המבקרים
באוסלו והקוצרים הצלחה. ל פתע
שאל את ברמן :״כמה
סיעות יש בכנסת?״ השיב לו
ברמן :״.21״ נדהם האוגסט*
בט ושאל :״בשביל מה כלבך
הרבה?״ ענה לו ח״כ חיים
קורפד, שהשתתף בארוחה :
״הרי אמרת בעצמך שיש אצלנו
הרבה ארטיסטים !״
בערב ראיונות עם
ירון לונדון, סיפר ח״כ ייגאל
הורביץ :״בזמנו ב־,1965
מאוד כאב לי, כאיש רפ״י,
שאנחנו הולכים עם הזקן מנו-

היום שבו הונח על שולחן-
הכנסת. ח״כ נפתלי פדר
אמר :״איך אתם רוצים ש־נצביע
עכשיו? אפילו לא הספקנו
לראות את התקציב!״
העיר על־כך ח״כ דויד
גלאים :״תקציב כזה יותר
טוב לא לראות!״
8מרכז־הבנייה אירח השבוע
את שר־הקליטה, דוי ד
לוי, אך לאנשים שדאגו להביא
את האוכל לאירוע קרתה
תקלה, והם הביאו פחות אוכל
משהבטיחו. מנכ״ל מרכז־הב־נייר״
מיכה רייסר, התנצל
לפני הבאים ואמר :״אני מצ טער
שהתפריט הרוחני שהוגש
על־ידי השר היה יותר מזין
מאשר התפריט הגאסטרונומי.״

בריזה

ל ק 1ותסנסוא ״

מוסיקסה

הרברט סמואל 80 טל* 656992 .

3ל 13 , 11ל ק ,
כל יום א׳ ג׳ 1

הגיעו דגמי ! 1981
•רסיברים
•פטיפונים
• מגברי ם
• ט״ פ רקורדרים
•רמקולים

פתוח כל יום כולל יום א׳ משער 21.00

בריאות

במלון

5 0 7 1 5 1 £ 1 .

גל זוהר ׳-המלח
190שקל* מ ע ״ מ לאורח
בחצי פנסיון, סלל:
•קפה ועוגה בשטה 4אווודצ
•בידור, בינגו, קולנוע, דיסקוטק ווודיאוט״פ
• 6כרטיסי כניסה חינם לבריכות הגופרית
לאורח השוהה לפחות 6לילות
•תוספת לפנסיון מלא-

30 שקל-י מטית בלבד!

זוהר ••המלח
ל הז מנ ת מ קו מו ת: ת ״ א שדי רוט שילד 66
טל.0 3 -6 1 5 3 9 8 | 10
ם ה מל ח מלון גל זוהר טלפון 0 5 7-90851

היבואן: ארמגון אלקטרוניקה ושווק רחוב בן־יהודה ,210

תל־אביב

האביב מתקרב ובא!
צלם את הטבע המתחדש בצבעים
ופתח את סרטיך אצל

״פוטו — ברנד״
על ניר קודק או ניר יפני.
שלם בכרטיסי \,¥157 או ישראכרט.

צלומי פספורט בן־רגע !
העתקת מסמכים במקום!
מכירה — החלפה — קניה.
בימי שלישי סגור כל היום.

זטז-בדנר
תיפה,רח 1בהח לו ק 31
תו טומנ
לחייל

כבר ביום שלישי ־
תוכל להשיג את

הו 1וו! 0הנה
גסב חנו ת לירי ק
רח׳ דיזנגוף 190ת״א
פתוח עד חצות

סדר -אתה בסדר
ובכל זאת

כיצד ניתן לשפר י חסי ם בינאישיים בחיי היום יו ם!
חב׳ ״מעגלים״ מקיימת סדנאות .^.יך ללימוד התנסותי
של יחסים בינאישיים, בהנחיית מכון ״יהב״•
הסדנאות מבוססות על גישת ״ניתוח עסקות בין אישיות״ ,שפותחה
לאחרונה בארה״ב ומיועדות לכל אדם המעוניין בשיפור מודעותו
העצמית ומערכת יחסיו עם סביבתו.
הנך מוזמן להרצאת מבוא ולדיון שיתקיימו בבית־החיל, ויצמן 60ת״א,
ביום א׳ 22.2.81 בשעה 20.30 בהשתתפות :
הפסיכולוגית ורדה רזיאל ויזלטיר ומר גדי ברייר, יועץ ארגוני.
במקום תתאפשר הרשמה לסדנאות.
על המעונינים בפרטים נוספים, למלא ולשלוח את השובר הרצ״ב :
לכבוד
״מעגלים״ בע״מ
גרונימן ,6רמת אביב 69972 שם גיל כתובת עיר
אנא שלחו אלי פרוספקט לפי הכתובת הנ״ל
אנא התקשרו אלי טלפונית למספר ...
מיקוד חתימה

ה עו ל ם הז ה 2268

עסקי לאמריקה

שר־האוצר לשעבר ייגאל הורביץ ובנו יוני יצאו בשבוע שעבר לוונצואלה
ומכסיקו, בדי לחתום על חוזי־ענק עם ממשלות שתי הארצות האלה.
מישפחת הורביץ מתבוננת בשלב הראשון להשקיע ב־ 1ג מיליון דולר בשתי
המדינות, בפיתוח איזורי חקלאות. בוונצואלה מתכוונים האב ובנו להכשיר
שטחים גדולים לגידולי ירקות תחת מעטה פלסטי. מישפחת הורביץ עומדת לחכור
במה גושי קרקע חקלאית, כל אחד בגודל של 1000 דונם, כדי לכסות אותם בפלסטיק
שיגונן על הירקות.
בוונצואלה ובמכסיקו עומדת המישפחה להקים מיפעלים שייצרו אביזרי־מים
מתוחכמים, דוגמת הטפטפות של קיבוץ חצרים• הכוונה להקים מיפעלים שיספקו את
התוצרת המקומית של ארצות אלה וגם ישווקו לארצות חוץ. כן מתכוון ייגאל הורביץ
לזרוע כותנה על שטחים נרחבים במכסיקו ולהקים ליד שטחי הכותנה מיפעלים
לעיבודה.
כלכלנים בארץ מעריכים, שאם אמנם יחתום הורביץ על ההסכמים, יועתק מרכז
הכובד של עיסקי המישפחה, מבחינת ההשקעה הכספית׳ מישראל לדרוס״אמריקה
ולמרבזה.
1סוחסוב משיב סילחמה
התעשיין אליהו סחרוב, שמיפעל
הפורמייקה שלו תעשיות תבור בעפולה
נסגר לפני שבועיים, החליט להשיב מילח-
מה שערה.
סחרוב שיגר מיכתב לכל העובדים המפוטרים,
שבו תיאר בפניהם מהלך אירועים
קפקאי שהביא לסגירת המיפעל.
במיבתבו מעלה סחרוב כמה שאלות ותמיהות
לגבי התנהגות שר״התעשיה
גידעון פת ופקידי מישרדו, שמגמתה

כמה פעמים בחודשים האחרונים ניסה
שר-החקלאות אריק שרון להעביר חוק
שיאסור על 14 יצואני־הפרחים הפרטיים
בישראל לייצא פרחים שלא באמצעות
אגרקסקו 7000 .מגדלי הפרחים טוענים
נגד היצואנים הפרטיים, שהם מורידים
את המחירים ושובו)ים את שוק
הפרחים הישראלי בארצות אירופה.
מול אריק שרון ניצב ח״כ לעם יגאל
כהן, חבר מושב תל-עדשים• בכל פעם
ששרון מנסה להעלות את הנושא בוועדת
הכספים, מצליח בהן לטרפד אותו. שרון
ניסה להעביר את הנושא גם בישיבת הממשלה,
אך כהן ערך לובי פרטי משלו
בין שרי המיפלגה הליברלית, שמנעו את
קבלת ההצעה.
לפני שבועיים לקה כהן בהתקף־לב.
אחד מסדרני הכנסת הבחין בו, שומט
את ראשו ביושבו באולם המליאה. בהן

הנהג שד ]אמן
כשנכנס לתפקיד מנכ״ל מישרד״האוצר,

לפני בשנה, הכריז הד״ר יעקב כאמן
שתי הכרזות• האחת, שיחליף את מכונית
הוולוו־שרד שלו במכונית קטנה יותר;
והשניה, שיוותר יעל שירותיו של הנהג
הצמוד.
מכונית הוולוו של נאמן הוחלפה במכונית
סובארו 1600 חדשה. רכישת ה־סובארו
החדשה עלתה יותר מאשר ה־וולוו
בן השנתיים של המנב״ל הקודם.
אולם הנהג לא שוחרר. נהגו של נאמן
היה נושא לרחמי נהגי השרים והמג־כ״לים
האחרים, מכיוון שהיה ידוע שהוא
עובד קשה יותר מכל נהג אחר ומשמש
?ם כנהגה של מישפחת נאמן.
שבוע אחרי התפטרותו יצא נאמן לטיול
בארצות־הברית, יחד עם רעייתו
הדסה. עד לנסיעה המשיך הנהג לשרת
את מישפחת נאמן, למרות שראש המישפ־חה
כבר אינו מנכ״ל האוצר. לפני כשביע
שבה הדסה נאמן לארץ בלי בעלה. בעק-
בות מיברק שהגיע למישרד האוצר מניו״
יורק, המתין לה הנהג בנמל״התעופה,
העמיס את מיזוודותיה על המכונית והסיע
אותה לירושלים.

תעשייגית־ יועצת אדינסון
עזרה מאבא

ח״ב־מושבניר, בהן

פגי ש ה סו די ת לונדון בשבוע שעבר נפגש שר״התעשייה גיד־עון
פת עם סיר אייזיק וולפסון. פת
תעשיין סחרוב
מה קרה ב״אופ־אר״ ?
היתה, לדעתו, להביא לסגירת המיפעל.
סחרוב מגלה במיכתבו שאחרי שתתגלי
קשיי המימון של תבור, הוא הגיש
לממשלה תוכנית הבראה• על פי תוכנית
זו התחייבו בעלי המיפעל להשקיע 60
מיליון לירות ממשאבים עצמיים שלהם,
בנוסף ל 100-מיליון שכבר הושקעו על-
ידם בהון המניות. חלקה של הממשלה
בתוכנית ההבראה היה אמור להתבטא
ברכישת המיבנים של המיפעל לתקופת
זמן מוגבלת, במחיר שהיה פחות ממח-
צית שוויים האמיתי. תעשיות תבור הת-
חייבו לשלם לממשלה דמי־שבירות גבוהים
ועל-ידי בך לכסות את הריבית של
ההשקעה. פת דחה את ההצעה מבלי
שנתן לסחרוב אפילו אפשרות להסביר
את פרטיה.
התנהגות זו של פת מעוררת חשד,
במייוחד לאור התייחסותו למיפעל אופ־אר
של דב יעקובוביץ באופקים. פת
עצמו הציע את אותה הצעה של סחרוב
לאופ-אר אן היא נדחתה על״ידי יעקובו-
ביץ. בסופו של דבר השקיעה הממשלה
מכספם, ללא השקעה מקבילה של בעלי
אופ-אר והמיפעל לא נסגר.
מיפעל אחר שנקלע לקשיים, כיתן בית־שאן,
השייך לקונצרן כלל, מקבל מהממשלה
2מיליון לירות לחודש כהשתתפות
בהפסדים, למרות שלאיש אין

יועצת מנכ״ל מישרד״הפנים לענייני
אוטונומיה, טובה אלינסון, הקימה
לאחרונה מיפעל טכסטיל במעלה־האדו־מים.
אלינסון
בת ה־ 37 הקימה את המיפעל
יחד עם משקיע מארצות־הברית בשם
הרי קנציה. לשניים אין רקע קודם
בטבסטיל. קנציה הוא שרכש 14 נולים
חדישים בחוץ״לארץ והביא אותם ל-

ערך סיור בלונדון, כדי לחציל את ענף
היהלומים הישראלי.
פת היה בין הלוחצים למכירת שליש
ממניות חברת פז, שהיו בידי וולפסון,
לקבוצת שאול אייזנברג. גם אחרי
שהתבטלה העיסקה התבטא פת, בעל הקשרים
ההדוקים עם אייזנברג ועם אחד
מנציגיו בישראל, מיכאל (״מיקי״) אלבין
:״לא נורא, הממשלה תרכוש את
המניות ותמכור אותם אחר-כך לאייזנ-
ברג.״
אחרי שנודע על הפגישה בין השניים
סירב פת לספר על מה שוחח עם וולפ־סון
ולהגיב על השאלה אם נושא מניות
פז עלה בשיחה.
ספק שכלל יכולה היתה לספוג הפסדים
אלה.
בחודשים האחרונים הרוויח תבור ב״9
מיליון לירות לחודש, אולם הריבית, שהגיעה
ל־ 200 אחוז לשנה, אכלה רווחים
נאים אלה.
מעניין שהקש ששבר את גב הגמל היו
דווקא שילטונות המכס• תבור היה חייב
למכס 15 מיליון לירות והמכס הטיל
עיקול על חשבונות הבנקים של המיפעל
ומנע מבעליו לשלם משכורות לעובדים.
דווקא הבנקים המיסחריים והנושים הפרטיים,
להם היה חייב המיפעל סכומים
גדולים הרבה יותר, לא הערימו
קשיים על דרכו של סחרוב. חישוביהם
הראו שהמיפעל עשוי להבריא, לכן לא
הטילו עיקולים על חשבונותיו.

לנצל את ההזדמנות
הובהל לבית״חולים, שם נקבע בי לקה
בהתקף־לב ובי עליו להעדר כמה שבועות
מהכנסת. שרון החליט לנצל את
העדרות המתנגד החריף ביותר לחוק,
ובשבוע הבא הוא מתכוון להעלותו שוב.

מו ע דוגי־ הליל ה
פו ר חי ם
בעוד המצב הכלכלי חמור, נראה בי
דווקא מועדוני־הלילה ובתי-הקפה היקרים
עושים עסקים טובים.
בעוד חודשיים עומד להיפתח בחיפה
מועדון־חברים. המועדון הוקם על-ידי
הישראלי היורד גל זאבי, השוהה מרבית
הזמן בקניה. זאבי רכש קרקע באחד
המקומות היקרים ביותר בחיפה, ליד
גן־האם, והקים במקום מועדון מפואר.
ההשקעה היתה כ־ 40 מיליון לילות.
עשירי חיפה נקראו להירשם כחברים
במועדון. עד היום נרשמו כ״ 600 חברים,
שכל אחד מהם שילם 15 אלף לירות. כך
הצליח זאבי לכסות 25 אחוז מההשקעה
עוד בטרם פתח את שערי המועדון.
עסק אחר העומד בפני התרחבות הוא
בית-הקפה היקר ביותר בתל-אביב, קפה
אפרופו, ליד היכל התרבות. בעל אפרופו,
נחי לאור, עומד לפתוח בימים הקרובים
בית״קפה שישא את אותו השם באולם
התיאטרון הקאמרי ברחוב דיזנגוף
בתל-אביב• בעוד כחודש יפתח סניף של
אפרופו באילת. שותפיו של נאור באפרופו
אילת הם כמה ממתיישבי נאות-
סיני, שהכניסו לעסק את דמי פיצויי
הפינוי שקיבלו.

מעלה״האדומים• המיפעל נקרא הרטו,
שילוב שמות הבעלים.
חלקה של אלינסון בהשקעה היה בקשירת
קשרים עם בנק הטיזרחי המאוחד,
שמימן חלק ניכר מההשקעה במיפעל.
טובה היא בתו של יהודה אלינסון,
אחד מעסקני המיזרחי וחבר הנהלת הסוכנות
היהודית.
מנב״ל מישרד־הפנים, חיים קובר-
סקי, גילה לעמיתיו במישלחת המצרית
לשיחות האוטונומיה שאלינסון הקימה
מיפעל בשטחים. לדברי קוברסקי הגיבו
על בך המצרים בחיוך.
בעיקבות הקמת המיפעל בוטל החוזה
של אלינסון עם מישרד הפנים, והיא עובדת
עתה רק לפי שעות. למרות זאת עומד
לרשותה חדר במישרד.

אין ש ק די

בהסכמתו של טנכ״ל מישרד־התחבורה,
אריה גרוסברד, ביטלה חברת אל־על
את השקל בהליך חוקי בחברה. בעיקבות
אל־על הלכו, במובן, כל חברות״התעופה
הזרות הפועלות בישראל.
על״פי חוזר של גוף המתקרא פנל חברות
התעופה הפועלות בישראל׳ יפורסמו
החל מה״ 1במארס השנה מחירי כרטיסי-
הטיסה רק בדולרים. חברות־הנסיעות,
המשלמות לחברות־התעופה עבור הכרטיסים
שהן רוכשות בבל 15 בחודש שאחרי
מועד רכישת הכרטיס, ישלמו את הכסף
על-פי שער הדולאר ביום זה. חברות״
הנסיעות גובות את דמי הכרטיס מהנוסע,
בין 45ל 15-יום לפני שהן משלמות
לחברות-התעופה, על-פי מחיר הדולר
ביום קניית הכרטיס על-ידי הנוסע.
לחברות-התעופה אסור לגבות דולרים
מאזרחים ישראלים, כך שהן מפסידות
בגלל עליית מחיר הדולר.
חברות־התעופה הזרות רצו כבר מזמן
לבטל את השקל בכל הליך הנוגע לנסיעות
לחוץ־לארץ, אולם חברת-התעופה
הלאומית התנגדה. לפני כמה שבועות
היה זה דווקא מנהל אל־על, יצחק
שנדר, שהציע לבטל את השקל ולהחליפו
בדולר האמריקאי, וחברות־התעופה
האחרות קפצו על ההצעה ברצון״.

י יצב־ מישנה שלמה גל הביו שבידיו
חומר־נפץ. גל, קצין־מישטרה צעיר
ומוכשר, מונה לחקור את פרשת השיחזור
של רצח רחל הלר. אחד המשחזרים, ניצב-
מישנה עוזי נבות, הסכים להעיד על
״שגיאות״ שהיו בעת השיחזור. נבות רק
ביקש הבטחה, שהוא לא יועמד לדין, על
ששיקר בבית־המישפט בעת מישפטו של
עמוס ברנם. תמורת זאת היה מוכן לספר
את כל האמת.
מפסל המישטרה החדש, רב־ניצב אריה
איבצן, מיהר עם ההצעה של נבות אל
שר־הפנים, הד״ר יוסף בורג. בורג היפנה
אותו אל היועץ־המישפטי-לממשלה, הפרופסור
יצחק זמיר, וזה הסכים להבטיח

כאשר המישטרה מויפח
ר א יוות 1 -ה רו 1אן־
כאשר קצי! בכירים
מחפים על כר -זה נורא

קצינים הבכירים. איבצן, שאישית לא
היה מעורב בחקירת ברנס, החליט שלא
להסתבך עם אישי מימשל, בעבר, בהווה
ובעתיד, עם שופטים בכירים ועם קצינים
בכירים, המרכיבים את המטה שלו.
היה זה דווקא שר־הפנים, הד״ר יוסף
בורג, ששם לב לכך, שבדיווח שהועבר
אליו חסרה תשובה לשאלה מדוע שתק
נבות עד כה. בורג דרש הסברים, והאמת
התגלתה לו. בניגוד למה שהיה כתוב
השבוע בעיתונים, לא הדליף מקור רם-
דרג במישרד־הפנים.
עדותו של עוזי נבות מתחלקת לשלושה
חלקים עיקריים: השאלה אם מרכוס אכן
היה נוכח בעת השיחזור, השאלה אם ה
מעמד
של עד־מדינה קנבות, בכל הליך
מישפטי העשוי להתנהל בפרשה זו.
גל הבין שנבות עומד להעיד נגד
קציני־מישטרה ושוטרים שהשתתפו כשיחזור
ואולי אף להפליל אותם. הוא גם הבין
שעדותו עלולה לסייע לדורשים מישפט
חוזר לעמוס ברנס. אבל גל לא שיער
בנפשו, באותו הרגע, שעדותו של נבות
עלולה לסבך קציני־מישטרה בכירים בעבר,
אישי מימשל ומישפטנים בכירים
בהווה ולגלות קשר־שתיקה, העלול להסעיר
את הארץ כולה.
ונבות אמנם דיבר. נראה היה ששש
השנים האחרונות היו עול כבד על נבות,
עול שאותו הוא מנסה כעת להסיר.
לדעת נבות, שהיה עד לפני כמה שבועות.
,מפקד יח״ף, היחידה לחקירות פנימיות
במישטרה, עמוס ברנס אכן רצח
את רחל הלר, אך הוא ידע שההרשעה
של ברנס היתה, בין היתר, תוצאה של
חקירה בלתי־הוגנת ובלתי־חוקית, שבה
היו מעורבים רבים ממפקדי־המישטרה באותה

דו הישיר של נבות באותה תקופה, סגן־
ניצב מאיר קפלן וסגנו של קפלן, תת־ניצב
אברהם אופטובסקי.
גל והמפכ״ל, שאליו הובא הגילוי החדש
של נבות, הבינו שבידם חומר־נפץ.
היתד, בדבריו של נבות עדות ממקור ראשון
על קשר של שתיקה, של הקצונה
הבכירה של המישטרה, נסיון מוצלח להונות
את בית־המישפט־ד,מחוזי בחיפה ואת
בית־המישפט־ר,עליון שדנו בפרשת ברנס.
פרשת קשר־ד,שתיקה חמורה אפילו יותר
מהעובדה שברנס הורשע בסופו של דבר,
בין היתר, על סמך העדויות המזוייפות
והשקרים של אנשי המישטרה.
השאלה הראשונה המתעוררת בעיקבות
עדותו של נבות, היא כמה מקרי ברנס
היו במדינה ן כמה אנשים יושבים, ישבו
או יישבו בכלא, בין היתר משום ששום*
טיהם רומו על־ידי חוקרים וקצינים בכירים.
אולם
הפצצה האמיתית בעדותו של נבות
— שאותה חיזק הקצין בעזרת בדיקה
בגלאי־שקר, בדיקה שהראתה שהוא דובר
אמת — היתד, בזהותם של האנשים של־עברם
הצביע נבות באצבע מאשימה. אריה
שור כבר איננו בין החיים, אך מחליפו,
יעקוב קדמי, שלטענת נבות ידע על הפרשה,
הוא היום שופט־מחוזי נכבד. יחזקאל
קרתי יצא מתקופת הצינון שלו ב־מישטרה,
והוא היום אחד מעמודי התווך
של הספ״כ, המטכ״ל של המישטרה. מאיר
קפלן הוא קצין בדרגת תת־ניצב (המקבילה
לתת־אלוף בצד,״ל) ונושא בתפקיד
בכיר במטו־,־הארצי.
אך לא רק שלושה אלה מערערים את
שלוות־נפשם של מפקדי המישטרה היום.
הם חוששים שאם יעמיקו לחקור, וייתגלה
שנבות אכן דיבר אמת, ודיווח למפקדיו,
עלולה הפרשה להסתבך ולהגיע לעוד גלריה
של אישים, שהיו חייבים לדזיות מדווחים
על קשר השתיקה, וייתכן שכמה מהם
אף היו מעורבים בו.
אם מקבלים את גירסתו של נבות, ש התובע
במישפטו של ברנס -עדי בראונר,
אכן ידע שמרכוס היה נוכח בעת השיחזור,
וניסה למנוע מנבות לגלות זאת לבית-
המישפט, הרי שבראונר חייב היה לדווח
על־כך לממונים עליו. אחד הממונים הוא
מי שכיהן אז ומכהן היום כפרקליט-
המדינה, גבריאל בך. בפרשה כה עדינה,
שהסעירה אז את הארץ, קשה להניח שה-
יועץ־המישפטי־לממשלה דאז לא שותף
בסוד. היועץ־המישפטי־לממשלה בתקופת
מישפטו של ברנס היה מי שמכהן היום
כשופט בית־המישפט־העליון מאיר שמגר.
אם נכונה גירסתו של נבות, לפיה שמעו
שור וקדמי מפיו על השקר שבשיחזור,
היה חייב שור לדווח על־כך למפכ״ל. המפסל
באותה תקופה היה שאול רוזוליו,
מי שהיה אחר־כך שגריר ישראל במכסיקו
וכיום מנכ״ל התאחדות התעשיינים. סידרי
מינהל תקינים חייבו את המפסל לדווח
על-כך לשר־המישטרה. שר־המישטרה דאז
היה מי שהיום ח״כ המערך, שלמה הילל,
ומועמד מיפלגה זו לתפקיד יושב-ראש הכנסת.

שיחזור
נערך כהלכה, והשאלה אם קצינים
בכירים ידעו על השקרים וייעצו לו לשמור
את פיו נעול. נבות נחקר לגבי שלושת
השאלות האלה, ואף התבקש להשיב, כש הוא
קשור לגלאי־השקר, על שאלות הנוגעות
לכל שלושת הנושאים. תוצאות החקירה
והבדיקה בגלאי־השקר אומרות שמרכוס
היה נוכח בחקירה, שד,שיחזור היה
פחות או יותר בסדר, שאיש, ככל שנבות
יודע, לא כיוון את בתם להצביע על
מקומות במהלך השיחזור, וכי קצינים שמ
האם
המפקדיס
ידעו?
ף* פרשה כולה התעוררה סביב שאלה
י * אחת, שהיא שולית לכאורה. האם
היה ראש צוות־החקירה, שאול מרכוס,
אז סגן־ניצב, והיום עורך־דין פרטי, נוכח
בעת שיחזור־הרצח או לאן
בזמן מישפטו של ברנס טען הנאשם
שהוא הוכה במעמד ד,שיחזור, על־ידי שני

אנשי צוות־החקירה. פקד, היום רב-פקד
יהודה אלבז, וראש־הצוות שאול מרכוס.
בעזרת מכות אלה ניסה במס להסביר
מדוע הוא שיחזר בפני המצלמה את הרצח,
שלדבריו לא ביצע. י
נערך מישפט זוטא לגבי קבילות השיח־זוד.
מרכוס טען שלא היכר, את ברנס
וכי כלל לא היה נוכח במעמד השיחזור.
אלבז הכחיש גם הוא, כי היכה את
ברנס או שכיוון אותו להצביע על מקומות
הקשורים ברצח, וחיזק את עדותו של מרכוס,
שהוא לא היה במקום.
גם סגנו של מרכוס, סגן־ניצב ד״ד
יחיאל פיקהולץ, שצורף לצוות־ד,חקירה
ביגלל העובדה שהוא כימאי, סיפר שהיה
נוכח בשיחזור וכי מרכוס לא נכח בו כלל.
לדברי עוזי נבות הוא התבקש על־ידי
מרכוס ועל־ידי התובע במישפט, עורך־
הדין עדי בראונר, להעיד במישפם ה זוטא.
נבות סרב, משום שלא רצה לשקר
במישפט. העובדה שנבות לא העיד לא
עוררה כל תמיהה. אפילו פרקליטו של
ברנס לא שאל מדוע לא הובא נבות להעיד
במישפם־הזוטא.
בעת השיחזור היה נבות דק הצלם שצילם
את השיחזור, ולא חבר בצוות-
החקירה.
לאחר שהשיחזור התקבל כעדות קבילה
בבית־המישפט, הוזמן נבות להעיד. על
דעת איש לא עלה שנבות ישאל אם אכן
מרכוס היה נוכח בשיחזור או לא. סוגיה
זו כבר ״נסגרה״ במישפט־הזוטא. נבות
התבקש להביא את סרט־השיחזור ולהעיד
על אמיתותו.
אולם השאלה נשאלה בכל-זאת.
נבות הימר אז על הקאריירה והקידום
שלו במישטרר, וטען שמרכוס לא היה
בעת ד,שיחזור.
כשעלתה לפני שלושה שבועות הגירסה
של נבות, לפיה מרכוס כן היה נוכח,
לפחות בחלק מד,שיחזור, נשאלה מיד ה שאלה,
מדוע הוא לא סיפר על כך לאיש,
ומדוע הוא שיקר בבית־המישפט. נבות
טען לפני גל שהוא אולץ על־ידי מפקדיו
ושוכנע על-ידי בראונר לשקר בבית-
המישפט. אולם הפצצה האמיתית היתה
בהמשך עדותו של נבות. לדבריו הוא כן
סיפר את האמת למפקדיו וידידיו במיש-
טרה. אך אלה הורו לו לסתום את פיו,
׳ולא לחזור על הסיפור. בצורה זו תירץ
נבות את שתיקתו משך כל השנים.

מי עוד
מעורב?

חוקר מרכוס
האס שיקר —

ך י דברי נכות הוא סיפר על כך למי
• שהיה ראש אגף־ד,חקירות במטה-
הארצי, ניצב אריה שור. שור, שפרש
באותה תקופת מהמישטרה ונפטר כמה
חודשים אחר־כך, היה בתקופת חפיפה
עם יעקוב קדמי, שקיבל את התפקיד מידו.
קדמי, היום שופט בית־המישפט־המחוזי
בירושלים, נכח בכל הפגישות והדיונים,
אותם קיים שור, וגם בישיבה שבה סיפר
נבות לדבריו את האמת על השיחזור.
כן נכח בחדר, לדברי נבות, תת־ניצב.
היום ניצב, יחזקאל קרתי, הממלא כיום
את תפקיד ראש־אגף־החקידות.
קרתי, שהיה אז ראש מת״ק, מחלקת-
חקירות שבאגף־החקירות, וראה עצמו מועמד
לתפקיד ראש־האגף זעם על כך ש-
קדמי, אדם מבחוץ, הובא על פניו.
כן ידעו על הגירסה האמיתית, לדברי
נבות, גם ראש־המחלקה לזיהוי-פלילי, מפק
להאמין
במה
_ __שנוח
ך־ מפב״ל החליט לבנות קשר של
י * שתיקה על קשר של שתיקה. הסוד
השמור ביותר במדינה בשבועות האחרונים
היה עדותו של נבות, המאשימה את ה-

עד־ מדינה נכות
— גלאי־השקר ן
עו מנבות על־כך שמרכוס נכח כשיחזור.
אך המישטרה החליטה להאמין לגלאי-
השקר רק באותם נושאים הנוחים לה.
התקבלה גירסתו של נבות, לפיה מרכוס
היה נוכח בעת השיחזור. עזר לכך סירובו
של מרכוס עצמו להיחקר בגלאי־השקר.
המלצת המישטרה היא להעמיד את מרכוס׳
אלבז ופיקהולץ לדין על עדות־שקר.
איבצן יכול להופיע בפני הציבור כמי
שאינו חושש וכמי שמנקה את המישטרה
מכל אלמנט בלתי־חוקי.
ככל הנראה, יקבל היועץ־המישפטי-
לממשלה את גירסתו של נבות לגבי מהלך
ד,שיחזור. נבות טוען שהוא לא ראה שום
דבר חריג בשיחזור. אם יוחלט על ביטול
מישפטו של ברנס, או על עריכת מישפט
מחדש, יודיע, ככל הנראה, זמיר, שהוא
מבקש זאת מכיוון שהיו כמה דברים שלא
היו כשורה בעת השיחזור, ולא משום ש הוכחה
חפותו של ברנם.
אך אמון המישטרה בגלאי-השקר, שבדק
את נבות, הוא בערבון־מוגבל. המישטרה
אינה מעוניינת להסתבך, והיא החליטה ש דברי
נבות, לפיהם היד, קשר של שתיקה,
הם על-פי הודעת דוברת המישטרה :״רכילות
המבוססת על קובץ הדלפות בלתי-
מדוייקות.״ שוב, כדרכו מאז מונה כ-
מפסל, מסתתר איבצן מאחרי העובדה
שנושא מסויים נמצא בחקירה, או בידי
היועץ־המישפטי, כדי להימנע מלגלות לציבור
את האמת לגבי נושא אחר. היועץ•
המישפטי-לממשלה צריך להחליט אם להע מיד
שלושה קציני מישטרה לדין באשמת
עדות-שקר, והאם יש לערוך לעמוס ברנס
מישפט חוזר. על המישטרה והיועץ־המיש־פטי־לממשלה
להודיע אם אכן נעשה ה חמור
מכל: האם היה קשר של שתיקה,
שבו מעורבים כמה מגדולי מערכת ה־מישפט
והמישטרה בארץ.

יוסי ינאי !

הא הס ידעו? הא החיפו?

שופט מחוזי קדמי

הדמות המעוררת סקרנות בפרשת קשר
השתיקה היא שופט בית־המישפט־המחוזי
י בירושלים, יעקוב קדמי. בעת מישפט עמום
ברנם הוצנח קדמי, שלא היה אז בשרות
המישטרה, לתפקיד הבכיר של ראש־אגף־
חקירות, במקומו של ניצב אריה שור, שעמד
לפרוש. במשך כמה שבועות היה קדמי —
שמינויו עורר תסיסה רבה במטה־הארצי
והתנגדות, בעיקר מצידו של מי שמכהן
היום בתפקיד, ניצב יחזקאל קרתי — צמוד
ממש אל שור ולמד ממנו את התפקיד.
שור הקפיד לקחת איתו את קדמי לכל
ישיבה ודיון, לשתף אותו בכל בעיה, ולהעביר
לו לקריאה כל מיסמך.
עוזי נבות טען בחקירתו במישטרה,
שקדמי היה נוכח בחדר, בעת שהוא דיווח
לשור שראש צוות־החקירה של רצח רחל
הלר, סגן־ניצב שאול מרכוס, אכן היה
בשיחזור. נבות לא זכר בחקירתו אם קדמי
השתתף באופן פעיל בשיחה, או רק שמע
אותה•
ניצב־מישנה שלמה גל שוחח עם קדמי,
בלישכתו של קדמי, בבית־המישפט המחוזי
בירושלים, על עדותו של נבות. קדמי הכי
< חיש, לדברי גל, שידע כלל על העניין ולא
זכר מעמד שבו הופיע נבות בפני שור
ובפניו. גל לא הציע לקדמי להיחקר בגלאי־שקר.
קדמי סרב להגיב על הפרשה, כשפנו
אליו עיתונאים, ואמר שאת כל מה שהיה
לו לומר, אמר כבר לגורמים המוסמכים.

ביגלל שלא יחסתי לעניין כל חשיבות,
לא דיווחתי על־כך לאף אחד בירושלים.
אני שיתפתי בעניין את פרקליט־מחוז־חיפה־והצפון,
טיגליץ, ואני לא יודע מה
הוא עשה עם זה• גם הוא לא ייחס לעניין
כל חשיבות.
״עוזי נבות מעולם לא טען בפני ש לחצתי
עליו. אני לא ביקשתי ממנו להעיד
עדות־שקר, וגם לא מנעתי ממנו להעיד
מה שהוא רוצה. אני לא מבין על מה כל
הרעש.״
עדותו של עוזי נבות עומדת מול דבריו
של בראונר. אם נכונים דבריו של נבות,
יש להניח שבראונר דיווח על כל עניין
לא רק לפרקליט־מחוז, אלא גם לפרקליט־המדינה,
גבריאל בך, שעימו הוא היה בקשרים
אמיצים.

להניח שהוא עשה זאת משום שחשב שייתר
הראיות מספיקות להרשעת ברנס, ולא
רצה לעורר שערוריה ציבורית.

ואש *1־ 3קפלן

ואעדאגף קרת׳
תת־ניצב יחזקאל קרתי היה באותה תקופה
במשבר, בכל הנוגע לעבודתו במיש־טרה.
למפכ״ל שאול רוזוליו ולשר־המיש־טרה
הילל הגיעו שמועות לגבי פרשות
אישיות של קרתי, שאינן נוגעות לעניין
ברנם, ואלה החליטו שלא לקדמו. קדתי
היה באותה תקופה במצב־רוח קשה. יש
להניח שהוא לא תיפקד אז במלוא־כושרו,
וגם אם נכונה העדות של נבות, לפיה גם
קרתי ידע על השיחזור, יתכן שקרתי לא
התייחס לעניין בכובד־הראש הראוי לו, וכי
שכח את הפרשה.
כיום נושא קרתי בתפקיד החשוב של
ראש־מחלקת־החקירות, ואם תתפתח הפרשה,
הוא עלול לסכן את מעמדו. דוברת־המישטרה,
רבקה ויינטראוב, קיבלה ממנו
הוראה לומר לעיתונאים שהוא לא ידע
\נל הפרשה דבר. לעיתונאים המקורבים אליי
מסר קרתי גירסות שונות על הפרשה. עם
עיתונאים אחרים הוא סרב לדבר.

תת־ניצב מאיר קפלן מסרב להגיב על
האשמת נבות, כאילו גם הוא היה שותף
לקשר השתיקה. לגבי קפלן יצאה הודעה
רשמית של המישטרה, לפיה כל עוד החומר
נמצא בידי היועץ־המישפטי־לממשלה, מנוע
קפלן מלהגיב. בינתיים לא הושעה מתפקידו.
חוגים במישטרה טוענים, שאם יצטרך
קפלן להעיד לפני בית־מישפט על העניין,
צפויות הפתעות ״שייזעזעו את אמות־הסי־פים.״
יתכן שקפלן מבין שהקאריירה שלו
במישטרה הגיעה לקיצה ושיחליט לקחת
עימו עוד כמה אישים בדרך לפנסיה.
מי שהיה סגנו של קפלן, סגן־ניצב אברהם
אופטובסקי, שפשט את מדיו ושעובד
היום כקצין־ביטחון בבורסת־היהלומים ב־רמת־גן,
אישר השבוע שנבות סיפר לו כי
דיווח לשור, קפלן ובראונר את האמת על
השיחזור. לדברי אופטובסקי, נבות גם אמר
לו ש״היו הרבה דברים שלא היו בסדר
בשיחזור.״

שר לשעבד הילד
שר־המישטרה באותה תקופה, ח״כ שלמה
הילל, היה מנותק לגמרי מהמפכ״ל. השניים
כימעט ולא שוחחו זה עם זה. המפכ״ל
היה ממעט לדווח להילל. בדרך־כלל היו
דיווחיו באים רק אחרי שהילל דרש אותם
במפורש. לידידיו סיפר הילל שהוא לא
תמיד האמין לדיווחי המפכ״ל שלו.
הילל טען השבוע, שאינו יודע אם נבות
דיווח על השיחזור לקצינים־בכירים ב־מטה־הארצי
.״אני רק יודע שהם לא דיווחו
לי על־כך.״

תובע בדאזוי־אחת
מדמויות המפתח בפרשה הוא התובע
במישפט ברנס, עורד־הדין עדי
בראונר. בראונר עזב אחרי המישפט את
שרות המדינה, פתח פרקטיקה פרטית, וזכה
לכמה הצלחות בהגנה על נאשמים. אחרי
המישפט אמר בראונר לידידים :״אם אני
הייתי מגן על ברנם, הוא היה יוצא זכאי,
למרות שאני משוכנע שברנס הוא הרוצח.״
בראונר עזב את הארץ, בעיקבות האסון
שבו נרצחה אשתו, יעל, על-ידי ידידתו.
הוא מתגורר עתה במינכן, ומגיע לארץ
לביקורים ולהופעות בבתי־מישפט, במיש־פטים
שאותם החל. בשיחת־טלפון עם מינכן
אמר בראונר :״עוזי נבות אמר לי לפני
מישפט־הזוטא, שהוא לא בטוח אם מרכוס
היה או לא היה בשיחזור. לא העלתי אותו
לדוכן־העדים משום שהוא לא היה דרוש
לי, בעיקר משום שהוא לא זכר בדיוק.
״ אחד־כך, במישפט, עוזי נבות כבר היה
בטוח בעניין, והעיד שמרכוס לא נכח
בשיחזור.
״לא ייחסתי לכל העניין חשיבות. אם
נבות לא בטוח, הוא לא יכול להיות עד.

נה הבכירה במישטרה, בתקופת רוזוליו,
משאירה את כל האפשרויות פתוחות לגבי
ידיעתו של המפכ״ל לשעבר שאול רוזוליו,
גם אם שור אכן ידע את האמת.
היחסים בין שור לרוזוליו היו מעורערים.
שור פרש לגימלאות, משום שלא היה מוכן
להמשיך ולשרת תחת פיקודו של רוזוליו.
קיימת האפשרות שגם אם שור ידע על
העניין הוא לא דיווח על-כך לרוזוליו, עימו
היה משתדל להמעיט בשיחה. קצינים ששירתו
עם שור טוענים, לעומת זאת, שלא
יתכן שהוא לא דיווח לרוזוליו על נושא
כה רגיש, למרות מערכת־היחסים המעורע רת
ביניהם.
קצין־מישטרה בכיר גילה שנערכה בשבוע
שעבר שיחה בעניין זה, תוך הדגשה
על המילה שיחה ולא חקירה, בין המפכ״ל
לשעבר לבין שלמה גל. בפני מקורביו הכחיש
רוזוליו שידע על העניין. רוזוליו גזר
על עצמו שתיקה, בכל הנוגע למישטרה,
מאז פרש מהמפכ״לות.

שופט־עויון שמגז
שופט בית־המישפט־העליון, מאיר שמגר,
היה באותה תקופה היועץ־המישפטי־לממש־לה,
ולמעשה, שר־המישפטים בפועל. אם
דיווח בראונר לבך על השגותיו של נבות,
אין כל ספק שבך דיווח על־כך לשמגר.
כימעט שלא היה נושא בפרקליטות שאל
פרטיו לא נכנס שמגר.
אך כל מי שמכיר את שמגר יודע, ש־היועץ־המישפטי־לממשלה
לא היה עובר
על מידע כזה לסדר היום. לפני ידידיו
טען השבוע שמגר, כי הוא כלל לא ידע על
הפרשה כולה, ולדעתו לא יתכן שבך ידע
עליה.
שמגר לא הי#ס, בהתקליות קודמות שלו
עם המימסד הפוליטי ועם פקידים בכירים,
לעמוד על דעתו, למרות שמדי פעם
היה ברור לו שעמדתו תביא להתפרצות
שעוריות או למשברים. מאז מונה כשופט־עליון
מסרב שמגר לשוחח עם עיתונאים.

ואש־אגף שוו
ניצב אריה שור נפטר כמה חודשים אחרי
שפרש מהמישטרה. שור היה ידוע כקצין־
מישטרה נעים־סבר, הבוחל בצעדים בלתי־חוקיים,
אך אוהב שקט ופשרות וסולד
משערוריות ציבוריות. יש הטוענים .,שאם
אכן דיווח נבות לשור על פרשת השיח־זור
המזוייף, יכול היה שור להמליץ לפני
נבות שלא לעורר שערוריה.
באותה פגישה, אם לקבל כאמת את עדותו
של נבות, הוא גם הרצה את דעתו לפני
שור, לגבי עצם השיחזור, וטען שככל
הידוע לו, מילבד העובדה שמרכוס היה
במקום, נערך השיחזור כהלכה. אם נכונה
הגירסה של נבות, שהוא סיפר לשור את
האמת, ושור השתתף בקשר השתיקה, יש

פרקליט המדינה בן־

עפנ זל לשעבר והוריו
מערכת היחסים המעורערת בתוך הקצו
פרקליט־המדינה,
גבריאל בך, מי שהיה
גם באותה תקופה. פרקליט־המדינה, טען
השביע שהוא כלל לא ידע על גירסתו של
נבות, עד שהיא לא נאמרה בפני חוקרי־המישטרה.
לפני כמה חודשים אמר בך, ש לדעתו
יש לקיים מישפט חוזר לברנס, אם
יתגלה חומר חדש שיצדיק זאת.
בך יכול היה לדעת על גירסת עוזי נבות
ועל קשר השתיקה רק אם נבות צודק בהאשמותיו
כלפי בראונר ורק אם בראונר
דיווח גם לו על השגות נבות.

עם ישראל יהיה אורגזמה לגז״ם
והריקוד החסידי ומסתיים בזריקת אטים
1בהנחותו דיון על ״כלי־התיקשורת
והמוראל הלאומי״,
בכנס של האיגוד ליחסי-
ציבור, ציטט העיתונאי אורי
סלע מחקר על סיקור השואה
בעיתונות העברית בארץ.
הוא גילה כי ביום בואו
של יואל בראנד מהונגריה,
בשליחות ההיסטורית שלו מטעם
אדוקז אייכמן וי ש ראל
קסטנר, פורסמה הידיעה
על בואו בכמה שורות בעמוד
פנימי של דבר, ואילו
הכותרת בעמוד הראשון של
אותו גליון הביאה את קריאתו
של דויד כן־ גורמן:
״מי שאינו מצביע בבחירות הוא הפקידים להסתדרות עריק.״

את כרמליטה
למשקה אישי
העשוי בסגנון
שלכם, לאנשים
שאתם אוהבים.
שתו והגישו
כרמליטה סנגריה
קראו חם,לבה
בזוגות, במסיבה
ובכל מקום.
ט־מליטה פונש

חממו את הכרמליטה בסיר
טמוק.הוסיפו פלחי פרי הדר
טבעי. פירות הסונה וקינמון
דסימקטטם.

כרמליטה 7זר

הוסיפו לכרמליטה קוביות קרח,
פלחי לימון, או פרי הדר אחר.
פלחי תפוחי עץ, וקינמון
לפי הטעם.

51 עורכת דבר דהיום
ח;ה זמר, ציטטה חברת־כנ־סת
אלמונית באחת הכנסות
הקודמות, שפתחה את נאומה
במילים :״לפני שאדבר, אני
רוצה לומר משהו...״
111 זמר גם הזכירה כי
אלמנתו של לנין, קרופסק־ייה,
עוררה על עצמה פעם
את זעמו של סטאלין. הרודן
קרא לה ואמר :״אם לא
תפסיקי, נצטרך למנות מישהי
אחרת בתור אלמנתו של
לנין.״
( 8הבטאון הספרותי עכשיו
חגג 20 שנה לקיומו, במרתון
ספרותי שנערך במועדון צוותא
בתל־אביב. כשנשאל הכד
שורר־סופר מנח כ כן, שכתב
את פלונטר, אם הוא שותף
לתגובה המסתייגת של מנחה
הערב, איש גלי צר,״ל מיכאל
הנדלזלץ, מריקוד הסטריפטיז
של בחור צעיר בן ;,1
שהדהים את הקהל במקום,
אמר :״להיפך. הצעיר היפהפה
עשה לי מה ששירה צריכה
לעשות: הזכיר לי את גופי
המתבלה ואת כרסי המשמינה,
והאיר לרגע את מוחי.״
01 עורך־הדין הירושלמי,
אכי כרדוגו, נשאל איך
הוא ישן בלילה מאז נפילת
הבורסה בשבוע שעבר. השיב
ברדוגו :״אני ישן כמו היניק
— חצי שעה ישן וחצי שעה
בוכה.״

8תו 1ח1׳110
? 6ח 311 5011
!$111 1118

#ו ן ! דין 1 מי שהיתה מלכת״המים, וכיום מנסה את כוחה בארצות״הברית כשחקנית,
הצליחה להגיע לתמונת שער גשבועון הצרפתי ״שינה״ .אורלי שהתה
*1 1 1 1
\#111
בביקור קצר מאוד בישראל, כדי להיות עם הוריה, שחזרו זה אל זה אחרי 15 שנות גירושין.
01 עוד בדיחה בארץ, ושמקורה
בברית־המועצות: מהו
ההבדל בין גיהינום סוציא ליסטי
לגיהינום קפיטליסטי.
בגיהינום הקפיטליסטי טובלים
האנשים בשמן חם ואחר־כך
מתגלשים על סכיני גילוח.
בגיהינום הסוציאליסטי טובלים
האנשים בשמן חם ואחר־כך
מתגלשים על סכיני גילוח.
אם כך מה ההבדל י בגיהינום
הסוציאליסטי פעם יש שמן
ופעם אין, פעם יש סכיני-
גילוח ופעם אין.

תמר איש־כס״ת

בת השנה זכתה במסיבת יום־הולדת שערך לה אביה, משה איש־כסית,
שעל בטנו היא רוכבת. איש־כסית כינס את בני המישפחה
וערן להם ארוחה. ציין כי התאריך 13 הוא בר־מזל במישפחתם. באותו יום ילדה בת-אחותו תאומות.

! 0איש־המישטרה, הניצב
דויד קראום, נושא בארבעה
תוארים במישטרת יש ראל:
סגן המפכ״ל, ראש
יושב־ראש
אגף־המיבצעים,
אירגון השוטרים הבינלאומי
וראש אגף כוח־האדם. את התואר
האחרון קיבל בימים
אלה, אחרי שאלי עשת פרש
מהמישטרה.
! 0בעת מישפט בעניין מכירת
חשיש טרח הסניגור, צכי
דידסקי, להוכיח לשופטת
הדסה כן־עיתו כי השוטר
הסמוי, אשר קנה את החשיש
מהנאשם, נראה מיסכן מאוד,
וכי רחמיו של הנאשם נכמרו
עליו, כיוון שטען כי הוא
ה עו לםהזה 2268

בלונים
יתום .״תפסיק,״ אמרה השופטת
,״עוד מעט נרחם עליו
ונפתח קרן תרומות-חשיש ליתומים.״

השחקן
יוסי גרבר,
היוצא לחופשה ללא תשלום
בת שנה מן התיאטרון הקאמרי,
עומד לנסוע לארצות־הברית
בעוד כמה ימים, כדי
להסדיר את הופעת תיאטרץ־
הבובות של אריק סמית
שם. עם שובו מאמריקה יתחיל
יוסי לעבוד ברדיו, שם
מתלוצצים כבר שקול ־טראל
נקרא עכשיו ״בית גרבר״.

! 0כתב המודיע מוטל
פליפוי הציע לראש עיריית
ירושלים, טדי קולק :״אם
יעבדו בירושלים לחמישה ימי־

מאת דניאלה שמי

אור לגויים, אלא גם אורגזמה
לגויים.״

בפסק־הדין שבו זיכה
השופט דויד ילד את מנכ״ל
חברת־המחשבים בנימין יו־חננו!?
מאשמת מתן שוחד
לשני קציני־צה״ל בכירים,
כתב בין היתר :״ברצוני לציין
כי היה זה תענוג אינטלקטואלי
מיוחד לדון במיש־פט
זה. זה היה מישפט אלגנ טי,
ללא עדי־מדינה. האם ניתן
ברצינות לייחס קבלת שוחד
לקציני־צה״ל הנאשמים, כאשר
תנאי האירוח הוא הצטופפות
של שניהם בחדר אחד בכל
מלון? השלושה מחליטים לעשות
בדרך תחנת־ביניית ב־לאם־וגאם,
והנה הפלא ופלא
— דווקא בעיר זו, שיצא לה

עימו שני תימנים אחרים, המפורסמים גם הם: שחקן־הכדורגל
של שמשון תל־אביב, גדעון (״גידי״) דמתי (מימין) והזמר ניסים
גרמה, שהשבוע נולדה לו בת ראשונה, שהוא קורא לה קמליה,
על שם שיר חדש משלו, המושמע בימים אלה מעל גלי האתר.
עבודה, לא יצטרכו לערוך
מישחקים דווקא בשבת.״ השיב
על־כך גיזבר העיריה.
עוזי וכסדר בהלצה ישנה:
״קודם רצוי שננהיג בירושלים
יום עבודה אחד או שניים.״

טדי קולק התארח השבוע
בבית התפוצות בתל־אביב.
שם סיפר כי זה ביקורו
הראשון בתל-אביב מזה חמש
שנים, והוסיף :״היום אני
משוכנע יותר מתמיד כי בית
התפוצות היה צריך להיות
ממוקם בירושלים.״

אחרי שפרש גדליה
שרייכר, יושב־ראש המועצה
הדתית בירושלים, מתפקידו
זד, ומונה כמנכ״ל מיש־רד־הדתות,
הציעה ח״כתמר
איטל :״זו ההזדמנות למנות
אשר, כחברה במועצה הדתית.
אני מוכנה לקבל על עצמי
את התפקיד הזה.״ הגיב ח״כ
מנחם פרוש :״ריבונו של
עולם, איזו מחשבה1״
01 איש קול־ישראל א בי
אתגר, התחיל לראיין בערבי
ראיונות. לפני שפתח את ערב־הראיונות
הראשון שלו אמר:
״אחרי שפניגה רוזנבדום
הפכה לייצור הנפוץ ביותר בארץ,
היא נסעה עם מכבי תל״
אביב לחוץ־לארץ. עכשיו כבר
אפשר לומר שאנחנו לא רק
ה עו ל ם הז ה 2268

שם של סדום ועמורה של
ימינו, או עיר המיועדת במ יוחד
לבילויים — שם יא
הופעל השוחד.״
! 0בהצגת־הבכורה של
להקת־המחול ירושלים, בבי מויו
של יונתן ברמון, ש התקיימה
השבוע בתיאטרון
ירושלים, בנוכחות נשיא המ דינה
יצחק נבון ואשתו או פירה,
נוכחו כל הרקדנים
והרקדניות שרקדו אי-פעם באחת
מלהקותיו הרבות של
כרמון. אחרי שהופיעה הלהקה
בריקוד חסידי אשכנזי, העיר
הצייר יוסי שטרן, שגם הוא
נוכח במקום :״הריקוד היה
כל־כך אמיתי, שחשבתי כי
בעוד רגע יתחילו החסידים
לזרוק אבנים על הקהל!״
0המחזאי מוטי בה״
רב תבע את רשות־השידור
לדין על הפרת־הסכם. הוא
כתב תסכית עבור הרשות על
לניו־וירק. שירדה בחורה
רשות־השידור הבטיחה לו כי
תיערך הקלטה פומבית של
התסכית בצוותא בתל־אביב,
שאליה יוזמן ראש־הסוכנות
אריה דולצ׳ין. משפנו אל
דולצ׳ין, אמר שאינו עוסק
בירידה, אלא בעליה. רשות-
השידור החליטה לבטל את
ההקלטה הפומבית, ועל כך
תובע המחזאי פיצויים.

יותר קרוב

פרות בנהלל.

ת ק רי חבקא הי ר
את הדגל הפלסטיני לצד דגל ישראל. לדעתי, הוא היה
הרבה יותר חכם מבן־אלישר ומראש־ממשלתנו. ישראל
היא המעוניינת בהרגלת העולם כולו והעולם הערבי
בפרט למראה של הנפת הדגל הישראלי לצד הדגל
הפלסטיני. רק כך יתרגלו למחשבה כי ישראל קיימת

השבוע הטיל אנוור אל־סאדאת אור על פרשה סתומה,
שאירעה לפני יותר משלוש שנים, ושהייתי עד־ראייה לה.
זה היה במלון מינה האוס, ליד הפיראמידות של גיזה.
בבניין, שהיה מוקף גדודים של אנשי־ביטחון, עמדה
להיפתח הוועידה המצרית־ישראלית הראשונה.
המישלחות כבר תפסו את מקומותיהן באולם מועדון*
הלילה של המלון. בראש המישלחת הישראלית ישב
אליהו בן־אלישר. לצלמים ולעיתונאים ניתן להיכנס
לאולם לכמה דקות, כדי לצלם ולהנציח את המעמד,
בטרם נפתחו הדיונים רשמית.
גם אני נכנסתי לאולם, לחצתי את ידיהם של בן־
אלישר ועמיתיו, החלפתי כמה מילות־אדיבות ויצאתי.
ירדתי במדרגות, כאשר עצר אותי בהתרגשות רבה
איש־ביטחון ישראלי.
״טוב שתפסתי אותך!״ אמר בחוסר־נשימה ,״אתה
בטח יודע! איך נראה הדגל של אש״ף?״
״אין דגל של אש״ף,״ הסברתי לו .״יש דגל לאומי
פלסטיני.״ שלפתי עט וציירתי לו, על גבי פיסת־נייר,
את הדגל: שלושה פסים — שחור, לבן, ירוק, ומשולש
אדום.
״זהו!״ זעק האיש בקול חנוק, וקפץ כנשוו־נחש
במעלה המדרגות.
בצאתי מן הבניין הבינותי מה מקור ההתרגשות.
אחרי שהמישלחות כבר תפסו את מקומותיהן באולם,
הניפו המצרים בחזית הבניין את דיגלי כל המדינות
שהוזמנו להשתתף בוועידה (ושלא הופיעו) ,וביניהם את
הדגל הפלסטיני. בכינוסי הליגה הערבית נהנית פלסטין,
באמצעות אש״ף, ממעמד השווה למעמד כל המדינות
הערביות הקיימות.
ראיתי במחווה זה ברכה רבה. הנה התנופפו דגלי
ישראל ופלסטין זה לצד זה — הוכחה דרמאתית לכך
שזה אפשרי, וששני העמים יחיו בשלום זה לצד זה
כחוק, וכי קיומה אינו מונע את פיתרון הבעייה
— אם לא היום, אז מחר.
אבל בן־אלישר ראה את הדברים אחרת. תחילה הפלסטינית.
באותה רוח הצגתי השבוע בכנסת את הדגל הפלסטיני
קיבל פתק מאת כתבת על המישמר, סמדר פרי, שהעירה
לצד דגל ישראל (ראה עמודים 13־ )12 לא היתה זאת
את תשומת־ליבו לכך שבחוץ הונף הדגל הפלסטיני. הוא
הפעם הראשונה. כבר עשיתי זאת במארס ,1968 פחות
שלח את איש־הביטחון לבדוק, וזה אישר לו שאכן אירע
משנה אחרי מילחמת ששת־הימים, בוועידתה של תנועת
הדבר הנורא. בפתח הישיבה מחה בן־אלישר על כך
ואיים שאם לא יורד ״הדגל של אש״ף״ מייד, תעזוב העולם הזה — כוח חדש. אז לא היה לכך כל הד, כי
העולם לא חלם אז על הצורך בהקמת מדינה פלסטינית.
המישלחת הישראלית את הוועידה.
עתה יש קונסנזוס עולמי ברוח זו, והמחווה שלי בכנסת
המצרים הגיבו כדרכם. הם התנצלו ואמרו כי היתד,
עורר הד עולמי, כפי שעשתה מחווה דומה של מתי
זאת יוזמתו של מנהל בית־המלון, ושהדגלים יוסרו מייד.
לאחר מכן, במסיבת־עיתונאים, הסביר מנהל־ד,הסברה פלד לפני חודש בכנס בירושלים.
בשעה שהצגתי את הדגלים בכנסת, התעורר מנחם
המיצרי, ידידנו מורסי סעד־אל־דין, כי הדגלים הונפו
בגין לפעולה. הוא בא לשמוע את נאומי בחברת ייגאל
כדי לסמל את העובדה שהמדינות הוזמנו. אחרי שנעשה
ידין, והקשיב בשקט גמור. אך כשהגעתי לנקודה זו,
הדבר הם הורדו, מפני ששוב לא היה צורך בהם. מאותו
רגע ועד לגמר הוועידה, שהסתיימה בלא־כלום, לא הונפו החל לכתוב בקדחתנות על פתק. איני יודע מה רשם,
ולמי היה מייועדהפתק, כי סיימתי את הנאום לפני
עוד דגלים כלל.
שסיים לכתוב.
באותה תקרית קטנה כבר היה חבוי זרע כל הכישלונות
כמה עיתונים סיפרו על המעשה בכתבם שהצגתי את
שבאו לאחר מכן, עד להתמוטטות המשא־והמתן על
.,דגל אש״ף.״ אילו צפו העיתונאים בסידרד, עמוד האש
האוטונומיה בימים אלה.
עכשיו, בעת ביקורו של אל־סאדאת באירופה, הניף — ואני ממליץ על כך מאוד — היו נוכחים לדעת כי
המנהיג הפלסטיני ג׳מאל אל־חוסייני נאם בראשית שנות
ד,־ 40 ליד דגל זה, וכי ארונו של קאזם אל־חוסייני,
שהובא לפני כן לקבורה על הר־הבית, היה עטוף באותו
הדגל. אש״ף נוסד בראשית שנות ה־ .60 איך יכול היה
״הדגל של אש״ף״ להתנופף בארץ עשרים ואף ארבעים
שנה לפני כן?
הדגל הלאומי שלנו אינו ״דגל הסוכנות היהודית״,
ומעולם לא היה כזה. הוא גם לא היה ״דגל ההגנה״ או
״דגל לח״י״ .הדגל הלאומי הפלסטיני אינו ״הדגל של
אש״ף.״ כינויים מטופשים כאלה אינם מרמים איש, מילבד
בעליהם.

יהודים על הסבץ

דגלי ישראל ופלסטין (משמאל) ב״מינה־האום״
אחד העיתונאים דגל פלסטיני, כדי למחות נגד הקו של
השילטון המצרי. על כך הגיב הנשיא :״אני האיש
שציווה להניף את הדגל הפלסטיני בפתיחת הוועידה
הראשונה עם ישראל, אחרי ביקורי בירושלים !״
הנה כי כן, אושר הדבר ששום בר־דעת לא יכול
היה לפקפק בו מלכתחילה: שהנשיא אל־סאדאת הניף

הייתי בן 8או ,9כשהצטרפתי לתנועת־נוער ציונית.
זה היה בגרמניה, כשנה לפני שעלינו לארץ.
היו לנו מדים בצבע אפור, ובראש הכיתה נישאה
חנית ועליה דיגלון. היה בו סמל משונה של איזמל המנסה
לשווא לפרוץ עיגול — כי האחדות חזקה מכל כוח.
היינו יוצאים בשבתות למסעות, ולא פעם היינו ישנים
בלילה בשדה, מכורבלים מסביב לחנית הדגל. אני זוכר
שבאחד הלילות התעוררתי כשקבוצה של גברים עברה
במסע, ואחד הגרמנים אמר במיבטא עממי, בנימה של
הומור :״נו, איזה מין תחתונים תלויים שם על המוט?״
גרמניה היתד, אז מלאה תנועות שלבשו מדים ושהיו
להן חניתות ודיגלונים, ואיש לא יכול היה לדעת כי
אנחנו יהודים דווקא. לא פעם נתקלנו בדרך בכיתות
של התנועה הגדולה מכולן, הנוער ההיטלראי.
אני זוכר שפעם עברה כיתתנו על פני כיתה שבאה
מן הכיוון ההפוך. התמונה נחרתה בזיכרוני, כי הכיתה
ממול היתד, נאצית, ואנשיה שרו במלוא־פד, את השיר
כאשר דס יהודי יותז מן הסכין /הכל יהיה סוב יותר.
הם לא ידעו שאנחנו יהודים, ואנחנו לא התגרינו בהם,
כי היינו קטנים ומעטים.
נזכרתי בשיר ובמנגינה, כאשר באה אלי התחקירנית
של עמוד האש, עדנה וייס, ותיחקרה אותי על כך. הזכרתי
את השיר בסיפרי צלב הקרס, שבו הנצחתי גם את
זיכרונות־הילדות שלי על תקופת עלייתו של הנאציזם
לשילטון. הייתי עד ליסודיות עבודתם של עורכי ד,סידרה,
שביקשו לברר פרט קטן זה (ראה עמודים .)46—48 יכולתי

לאשר לתחקירנית בביטחה כי המילים אינן שייכות
להימנון הנאצי (שיר הוריסט וסל) וכי המנגינה היתד,
אחרת. אך יותר מזה לא ידעתי גם אני.
אני צופה אדוק בעמוד האש. לא החמצתי אף פרק
אחד. כשהחלה הקרנת ד,סידרה, הייתי בטוח שהיא תעצור
את התנועה בארץ, כמו תחרות־ספורט ביעלאומית. מסתבר
שהגזמתי. הצפייה רבה, אך היא רחוקה מלהקיף את
הציבור כולו.
זוהי חידה בעיני. הסידרה היא נהדרת, והיא מרתקת
כל מי שהעבר הלאומי שלנו חשוב לו במידה כלשהי.
את הדור שאינו יודע דבר על עברו הקרוב היתד. הסידרה
צריכה לעניין שיבעתיים.
נדמה לי שאנו נתקלים כאן בפאראדוכם מוזר. כל
ישראלי יכריז בקולי־קולות שהוא ״ציוני״ ,ואין האשמה
חמורה יותר מזו שפלוני הוא ״אנטי־ציוני״ .אפילו היורדים
הם, לדבריהם, ציונים לעילא ולעילא. אך כשהישראלי
המצוי שומע את המילה ״ציונות״ ,הוא מפהק. סידרה
על ההיסטוריה הציונית דוחה אותו מראש.
וזה חבל, חבל מאוד. אם לא נתמודד עם העבר
הקרוב שלנו, לא נגיע לעולם לראייה מאוזנת של ההווה
והעתיד.

קולומבוס בא״׳
מול מחינה האדישים עומד מחנה הזועמים על עמוד
האש. הם מרוגזים על כך שבסידרה, המבקשת להקיף
בכמה שעות תהליך היסטורי כביר, לא הוקדשה תשומת-
הלב הראוייה לפרשה זו או אחרת. וייתכן שפסוק זה
או אחר אינו תואם את ההשקפה של חוג זה או אחר.
כך פורסם השבוע מיסמך שיש בו כדי לבייש את
בעליו — קריאה ילדותית ממש של שישה מאנשי הימין
הקיצוני, ובראשם מיודעינו הד״ר ישראל אלדד (שייב)
והפרופסור בנימין אקצין, להפסיק את הקרנת ד,סידרה.
יש במיכתבם של השישה כמה טענות הגובלות בקנטר נות
— מדוע לא הוזכר בסידרה פלוני או אלמוני, שאנשי
הימין רוצים בייקרם? מדוע לא הובלטו הגדודים היהודיים
במילחמת־העולם הראשונה, ובפרט גדוד נהגי־הפרדות
של יוסף טרומפלדור?
לדעתי הובלטו הגדודים יותר מדי. השפעתם על מהלך
המילחמה בארץ היתד, אפסית. חשיבותם היחידה היתד,
לגבי גיבושו של היישוב העברי עצמו. זה נכון, כמובן,
גם לגבי האפיזודה המעניינת אך חסרת־ד,חשיבות של
נהגי־הפרדות בגאליפולי.
הם היוו מיתוס יותר מאשר
עובדה חשובה. כל הפלישה
לגאליפולי היתד, הרפתקה
מטורפת וכושלת, וחלקם
של נהגי־הפרדות אף אינו
מוזכר בכל ספר רציני
עליה.
אך טענות השישה הן
בעיקר בשני תחומים צפויים,
הנוגעים לתפיסה הרוויזיוניסטית.
ראשית:
מדוע טענה ה-
סידרה שהכל התחיל בהרצל
ובפרשת־דרייפום, תחת ל הדגיש
כי בכל הדורות רצו
היהודים לחזור ארצה? אני קולומבוס הייתי משיב על כך: מפני
שהדבר פשוט אינו אמת.
במשך אלפיים שנה היו ליהודים הזדמנויות ללא־ספור
לנצל מצב היסטורי ולעלות בהמוניהם לארץ־ישראל.
הם לא עשו זאת. מדוע? מפני שלא היו אומה פוליטית,
ומפני שהתפילה לארץ־קודש אינה דומה לשאיפה מדינית
לארץ־מולדת. אם אכן היה כריסטופר קולומבוס יהודי
כולו או בחלקו, מדוע לא הפליג לארץ־ישראל, תחת
לחפש את איי־הודו?
הציונות היא תולדת העידן הלאומני באירופה, ולא
במיקרה גולדה כאשר נולדה. אפילו הד״ר אריה אלטמן
והד״ר ראובן הכט לא ישנו זאת בדיעבד, למרות כל
הלהט הרוויזיוניסטי שלהם.
שנית: מדוע תוארה התנועה הלאומית הפלסטינית?
מדוע לא נאמר כי התנועה הזאת הומצאה על־ידי הבריטים,
שהסיתו אח הערבים נגד היהודים?
תמהני איך אנשים אינטליגנטיים יכולים להמשיך
ולדבוק בשטות זו, שהיתר, בשעתו סיסמת־תעמולה כדי
להפריך את קיום התנועה הלאומית הפלסטינית. אם
אין פלסטינים, ברור שמישהו המציא אותם. מי? האנגלים
הרשעים ! הם אשמים בכל !
בשנות ה־ 40׳ הראשונות היתד, זאת סיסמת־תעמולה
פופולרית. כבר אז גרמה נזק רב, כי היהודים התחילו
להאמין בה. למרבה המזל לא האמין בה בן־גוריון, ועל כן
הכין כראוי את המילחמה בפלסטינים שלא היו קיימים.
אשר לששת אנשי-הרוח: לפני שיילכו לכבות את
עמוד האש, אולי יקראו שוב את מאמרו של זאב ז׳בו־טינסקי,
קיר הברזל. הם ימצאו שם שז׳בוטינסקי הכיר
בקיומו של עם פלסטיני נפרד, והציע להתכונן למילחמה
בו. הוא לא אמר שהאנגלים המציאו אותו.
אך טוב שמתעורר סוף־סוף ויכוח כלשהו. כל מילה
בסידרה זו היתד, צריכה לעורר מחשבה וויכוח — וזהו
תפקידה האמיתי.

במדינה העם שלושת ה3150 תרם
אגשי המוסד לשעבר
עומדים בראש
מישרד־החוץ, אך
ב? הסדרות גפרצו
מיברקיו של שגריר ישראל ב־קאהיר
אל ראשי מישרד־החוץ היו
צריכים להיות המיסמכים המוגנים
ביותר במדינה. כי גם המוען וגם
הנמענים אמונים על הסודיות, יותר
מאשר כל פקיד אחר במדינה.
הסיבה: הם אומנו לכך במייוחד.
כי לשלושת האישים — השגריר
אליהו בן־אלישר, שר־החוץ יצחק
שמיר ומנכ״ל מישרד־החוץ, דויד
קימחי — יש רקע משותף. שלושתם
נמנים עם ותיקי המוסד למודיעין,
ה״מוסד״ המפורסם ורב־היוקרה,
שפעולותיו הסודיות ריתקו
את דמיונם של סופרי־מתח בעולם
כולו.
אם הרקע המיקצועי של שלושת
המובחרים האלה אינו מספיק כדי
לשמור על סודיותיו של סיסמד
דיפלומטי — הרי כלו כל הקיצין.
דימוי כ מ קו ם דיין. פרשת ה-
מיברק המודלף מסמלת את המצב
הנוכחי של מוסדות השילטון בארץ.
שום
ממשלה אינה יכולה לתפקיד
כראוי, אם אינה מסוגלת
לקיים דיונים סודיים, לקבל שדרים
סודיים או לנהל מגעים סודיים
עם ראשי מדינות אחרות.
כאשר כל שר בממשלה יודע כי

יש לב? אין שכד!
ה הם חושכיב לעצמם, שאני ייגאל ידין ד״ רטן שר׳
האוצר. איש ממקורביו של יורם ארידור לא ראה אותו כה
זועם. האמת היא שארידור כימעט שאינו כועס. אך בסוף השבוע
שעבר הוא רתח מכעס. על פניו האדמדמים בדרך כלל — הוא
ממעט להתגלח — הופיעו כתמים לבנים. ידיו, העסוקות תמיד בשלווה
בהצתת מיקטרת, התנופפו לצדדים.
מה שהרגיז את ארידור היתרי ההודעה שמסר לו דוברו-ידידו דוב
קול. הלה נכנס ללישכת השר וסיפר
לו :״הודיעו לי מהטלוויזיה
שהשידור לא יוצא, נשרף
להם הפילם.״
באותו בוקר קיבל קול הודעה
מהטלוויזיה שכתבת־צבע ,״יום
עם שר־האוצר״ ,שבמיסגרת הכנתה
גררו אנשי הטלוויזיה את
ארידור לשווקים ולבתים של אזרחים,
לא הצליחה מהבחינה ה טכנית.
כפי שקרה בעבר לסגן־
ראש־הממשלה ייגאל ידיו. תגובת
ארידור דמתה לתגובת ידין.
ארידור היה משוכנע שהטלוויזיה
מתנכלת לו .״זה עוד פעם
חוכמה של שפיגלמן,״ פסק השר
ביבושת.
עורך השבוע — יומן אירועים
יורם רונן, הציע לאדידור ראיון
באותו ערב, תחת הסרט שלא
היה ראוי לשידור מבחינה טכנית•
אך ארידור הכועס סרב. הוא
החליט לצאת למילחמה — נגד
הטלוויזיה ונגד שפיגלמן.
בשעה מאוחרת יותר באותו היום
קרא ארידור לקול ולמנכ״ל
מישרדו, עזרא סדן, ללישכתו.
הוא פתח בפניהם ספר, וקרא באוזניהם
את סעיף 46 של חוק
רשות־השידור. תחת הכותרת ״זכויות
הממשלה בשידורים״ קובע החוק
:״הממשלה זכאית שהודעד
תיה, וכן הודעות המטכ״ל של
צה״ל והודעות ראש הג״א, ישודרו
על־ידי רשות־השידור, בהתאם
לסדרים שיקבעו בתקנות.״
״נזכרתי בתקנה הזו, היה לנו
פעם ויכוח של מישפטנים עליה,״
סיפר ארידור, שהוא עורך־דין ב-
מיקצועו, לסדן ולקול, והוסיף :
״אני מתכוון להשתמש בה.״

מאותו היום ועד ליום החמישי שעבר היה יורם ארידור שקוע
בהכנת נאום ״השכל והלב״ שלו. הוא לא התייעץ עם הדובר
שלו, דב קול, מכיוון שידע שהוא שולל את השידור. רק ביום
החמישי בבוקר, יום השידור האומלל, הוא גילה לקול שהחליט
לכפות על הרשות שתקצה לו זמן שידור. קול ניסה שוב לשכנעו
לוותר על הרעיון, אך השפעת בגין על ארידור גדולה הרבה יותר.
באותו בוקר ניגש ארידור בעצמו אל מישרד ראש־ד,ממשלה ונטל
ממזכיר הממשלה את המיכתב ל־רשות־השידור,
המחייב את הרשות
להקצות לשריד,אוצר דקות
שידור יקרות. היה זה ארידור עצמו
שקבע, שהנאום שלו יפתח את
מבט. נהגו של ארידור הביא את
המיכתב המחייב של נאור ליוסף
(״טומי״) לפיד. לפיד מיהר לטל פן
לארידור ולשאול אותו במה
דברים אמורים, אך ארידור סרב
לאמר לו.
מאותו הרגע החל המירוץ העיתונאי
אחרי ארידור, בראשו עמד
דווקא שפיגלמן. כתב הטלוויזיה
לא תאר לעצמו שהנאום הוא
פעולת ענישה על ״היחס של הטלוויזיה
ושל שפיגלמן לשר־ד,אוצר״
,חשב לתומו שארידור מתכוון
להודיע הודעות כלכליות
חשובות. כעיתונאי, היה שפיגל-
מן מעוניין לדעת מראש את תוכן
ההודעות, כדי שמערכת החדשות
בטלוויזיה תוכל להכין כתבות-
רקע, שיוקרנו אחרי נאומו של
השר.
אולם שפיגלמן נתקל בקיר של
שתיקה. איש לא יכול היה לאמר
לו מה הן התוכניות או הגזרות
הכלכליות המחייבות נאום־חירום
לאומה. גם כשהגיע ארידור לבניין
הטלוויזיה, ניסה שפיגלמן
להשיג מפיו מידע, כדי להכין
כתבת־פרשנות מהאולפן, אך ארי־דור
מילא פיו מים.
נאום הבחירות המגוחך והבל-
תי־חוקי של ארידור היכר, את
הכל בהלם. המגיש, חיים יבין, לא
יכול היה לכבוש את צחוקו. המדינה
כולה לעגה לשר החדש.
המערכה השניה התנהלה למחרת.
בהשבוע — יונון אירועים.

ארידור שוכנו! שלא לשדר לאומה ־
בגין שיכנו! אותו -ואחר־־כך הכחיש
מובחר כן־אדישר
כל אנשי המוסד
דבריו יצוטטו תוך שעה ברדיו,
שוב אינו יכול להתבטא בדיונים
באופן חופשי. תחת לדבר לעניין,
הוא חושב על התדמית שתיווצר
לו בטלוויזיה. במילא שוב אינו
בא לפתור בעיות, אלא להכין
לעצמו פסוקים יפים לפירסום.
כאשר כל שגריר צריך לחשוש
שמא שדדיו לממשלה יתפרסמו
למחרת היום, שוב אינו יכול לחבר
שדרים ענייניים, לדון בבעיות,
למסור דו״ח. כל התיקשורת בין
הממשלה ובין נציגיה בעולם מש תבשת
כך בהכרח.
כאשר ראשי ממשלות אחרות
צריכים לחשוש שמא כל מילה שלהם
לנציג ישראלי הופכת למחרת
היום סנסציה בתיקשורת העולמית,
שוב אין הם מוכנים לנהל הידברות
של ממש. השיחה הדיפלומטית, שהיא
תמיד עדינה, הופכת בלתי־אם־
שרית. המעשי רכוש גנוב. הנזק
(המשך בעס>ד )29
ה עו ל ם הז ה 2268

סדן ניסה להניע את ארידור מלעשות כן .״אתה לא יכול
להשתמש בחוק. צריך לעשות דיון בממשלה. הממשלה צריכה
להחליט על הודעה, והדבר ידלוף לעיתונים עוד לפני השידור,״
הוא אמר לשר שלו. לקול, המומחה ליחסי־ציבור, היו נימוקים
אחרים :״אתה תעורר עליך את חמת כל הטלוויזיה. גם הציבור
יכעס עליך.״
שלושה ימים אחר-כך, ביום השני בשבוע שעבר, ביקר ארידור
בלישכת ראש־ד,ממשלה. בחדר היה מילבד ראש־הממשלד, מנחם
בגין גם מזכיר הממשלה אריה נאור. המזכיר הממושקף שלא ידע
דבר על פסילת השידור עם ארידור, שאל אותו :״מתי תהיה
התוכנית עליך בטלוויזיה?״ חרונו של ארידור גאה. הוא סיפר לבגין
ולנאור בכעס רב, שהשידור בוטל וכי הטלוויזיה מתנכלת לו.
אחרי שנרגע סיפר לשניים, כקוריוז, את הרעיון שעלה בדעתו
— להפעיל אח הסעיף בחוק רשות־ד,שידור. נאור ידע במעורפל
שקיים חוק כזה. בגין לא ידע כלל. ארידור סיפר לבני שיחו על
נימוקי סדן וקול ועל כך שהוא נוטה לקבל את דעתם.
כבר זמן רב לא נראו עיני בגין ניצתות בהתלהבות כפי שאירע
כשארידור גילה לו את סעיף 46 בחוק רשות־השידור. הוא ביקש
מנאור שיביא לו את נוסח החוק. כעבור כמה דקות הכניסה מזכירתו
של נאור לחדרו של ראש־הממשלה את החוברת המתאימה. בגין
עיין בחוק במשך דקות ארוכות, קרא אותו באוזני ארידור ונאור
בהטעמה ואחר־כך אמר :״אתה יכול ללכת לטלוויזיה עם החוק
הזה ולדבר אל העם.״
נאור נצמד למקומו. הוא הבין את ההשלכות הציבוריות של צעד
כזה. אולם הוא מכיר׳היטב את בגין ויודע שכל מילה שיאמר תתקל
בתנועת ביטול מצדו של הבוס, וזה החליט שארידור ישדר לאומה
על פי החוק שנועד לעת חירום.
ראש־הממשלה ושר־האוצר המשיכו בשיחתם ונאור יצא למישרדו.
במיסדרון הוא פגש את שר-התעשיה גידעון פת, שהמתין לפגישה עם
דאש־הממשלה בנושא אחר לגמרי. נאור, העיתונאי לשעבר, היה
עדיין נרעש מההחלטה להפעיל את סעיף .46 הוא סיפר לפת על
השיחה שהתקיימה כמד, דקות קודם לכן בחדרו של בגין.
לא רק מזכיר הממשלה יודע על היריבות בין פת לארידור.
לנאור היה ברור שפת יתנגד לרעיון. הוא נכנס איתו לחדרו של
ראש־הממשלה, אך להפתעתו תמך פת מכל הלב בשידור הכפיה.
ליצני מישרד ראש־הממשלה טוענים, שפת ידע שהתגובה הציבורית
תפגע בארידור, ולכן המליץ על השידור.

וזו !1ר־ווו־ 1ז^ר* ־־סי --ן׳- -

ארידור פנה אל מנהל מחלקת-ד,חדשות, טוביה סער, וביקש
להופיע ביומן. הוא רצה להסביר את השידור האומלל שלו מאתמול.
סער, יחד עם עורך היומן, יורם רונן, הסכימו, ואז התנה ארידור
תנאי :״המראיין שלי לא יהיה אלישע שפיגלמן.״ עוד קודם לכן
הסביר דוברו של ארידור :״שפיגלמן רודף את השר, לכן נאלץ
השר להפקיע את המסך.״ סער התנגד :״רק אנחנו נקבע מי יהיה
המראיין.״ ארידור עמד על שלו עד שהתפשר עם סער: את
שר־האוצר יראיינו שניים —שפיגלמן ועורך היומן יורם רוגן.
שפיגלמן קיבל הוראה להתכונן לראיון עם ארידור יחד עם רונן.
דבר הפשרה הגיע אל וועד עובדי החדשות. חבר הוועד, הכתב
הצבאי עמירם ניר, רתח מכעס. הוא הודיע לסער ולרונן שאם
שפיגלמן לא יהיה המראיין הבילעדי, לא ישודר היומן ומחלקת
החדשות תושבת. ראשי רשות־השידור הבינו שהם עומדים בפני
שביתה כללית של הטלוויזיה, ואולי גם של הרדיו, אם תהיה כניעה
לשר־האוצר. סער חזר לעשתונותיו והחליט בסופו של דבר להודיע
לארידור על ביטול הסכם הפשרה. להפתעתך הסכים ארידור להתראיין
בילעדית אצל שפיגלמן.
השיחה בין השניים היוותה עוד מכה לדימוי של ארידור. למרות
שקודם לכן החליטו הוא ושפיגלמן על ראיון מתון, ללא עלבונות
אישיים, ואף לחצו ידיים לפני ההקלטה, לא יכול היה ארידור
להתאפק. אולי לראשונה בחייו הפגין מה שנחשב בעיניו כ״אומץ
לב״ ותקף את שפיגלמן. תגובותיו של המראיין היו מאופקות והוא
לא יצא מכליו. בעדינות לימד את ארידור בפני העם כולו, הילכות
נימוס, שפגעו בדימוי של שר־האוצר יותר מאשר השידור הראשון.
נראה שהמערכה עדיין לא תמה. מישפטנים הכינו חוות־דעת
לפיה היה השידור לא חוקי. ארידור לא הפקיע את זמן השידור
על פי החלטת הממשלה, כפי שמחייבת התקנה, אלא על פי החלטת
שר אחד ומזכיר הממשלה. היו מישפטנים שאף פיקפקו אם הפירוש
הנכון של החוק הוא שהממשלה יכולה להפקיע את המסך הקטן שלא
לעניין ביטחוני.
יושב־ראש ועדת הבחירות המרכזית, השופט משה עציוני, פגה
ליועץ המישפטי לממשלה בבקשה שיתן חוות-דעת אם נאומו של
אדידור פגע בחוק אחר, חוק הבחירות, האוסר הופעת מועמדים
לכנסת 150 יום לפני הבחירות.
ארידור, שנכנע להחלטה בלתי שקולה של בגין, משלם ביוקר
רב, לפחות מבחינת הדימוי הציבורי שלו, עבור הנאומים הטפלים
והמגוחכים שהשמיע.

12 7

במדינה
אין מכינים

אייריש קופי

עכשיו זה כבר
פשוט מאד...
מוסיפים 3/4כוס
מים חמים
וכפית קצפת
ל 1/4כוס

ן 151ז. 1

1^ €ס 0ן ץ$ו,ו1

וזה עולה
לראש...

(המשך מעמוד )27
חמור• אך הנזק המוסרי חמור עוד
יותר.
אדם בתפקיד של אמון, המפרסם
את סודות המדינה, מועל באמון.
המדליף אינו פועל, בדרך כלל,
מתוך דאגה למדינה, אלא מתוך
דאגה לעצמו. הוא מוכר את ה־
״סקופ״ תמורת תועלת פרטית. ה סידור
המקובל: שר או פקיד בכיר
מספק לכתב מסויים חומר סודי,
ובתמורה דואג הכתב לשבח את
האיש ולרומם אותו בכל הזדמנות.
העיתונאי פועל תוך מילוי תפקידו:
עליו להביא לציבור את
מירב המידע שהוא יכול להשיג.
אך המדליף פועל בניגוד לתפקידו.
במוכרו את סודות המדינה, הוא
דומה לכל גנב, המוכר את רכוש
הזולת.
משום כך מהווה מכת־ההדלפות
סימן נוסף להתרופפות הנורמות
המוסריות בחברה הישראלית. אין
היא מוגבלת לממשלה דווקא, אם
כי שם היא בולטת ביותר. לא פחות
חמורה מפרשת המיברק של בן־
אלישר היא פרשת הפגישה של
שימעון פרס, איש האופוזיציה.
ערב ועידת־טאיף, ביקש שים־
עון פרס להיפגש עם מלך מארוקו,
חסן ה־ .2לא ברור אם המלך ידע
על כך, ואם רמז מראש על נכונותו
לפגישה כזאת. על כל פנים,
פרם הגיע לניצה בצרפת, והפגישה
לא יצאה לפועל. המלך מיהר
לוועידה המוסלמית. יתכן שלא היה
לו זמן, יתכן כי קרא את מצע
מיפלגת־העבודה (המופץ עתה על-
ידי אש״ף בעולם) והחליט שאין
זה בסיס לדיון.
למחרת היום פורסם דבר הפגישה
המתוכננת על־ידי חוגים של
מיפלגת־העבודה בתל-אביב. מבחינת
המלך חסן, היה זה פירסום
זדוני, שבא לחתור תחת מעמדו
בוועידת-טאיף. הוא הכחיש את
העניין בזעם•
אם כך יתנהלו ענייני הממשלה
הבאה, היא לא תהיה שונה מבחינה
זו מן הממשלה הנוכחית.
יפויימצ פין. השבוע גינה
יצחק שמיר בחריפות את הדלפת
המיברק, דיבר על ״יסורי המצפון״
של המדליף האלמוני, איים על
כלי־התיקשורת שפירסמו את ה הדלפות.
אך הוא לא קבע שמוסד-
הביטחון יחקור את הפרשה.
כארץ, שבה המובחרים מנהלים
את מדיניות־החוץ, אין המובחרים
חוקרים את המובחרים.

בג׳ ץ

¥11x11140)11x14114

,יז 1^/ן ^7#

שי-ספרון מתכוני אייריש קופי.

להשיג בכל-בו שלום, במעדניות
ובבתי הקפה המובחרים.
יבואנים: תמוז ב 7מ 03*476149

מתח גבו ה
שאלת השבוע: האם
השר מודעי מבין
רמזים, באשר הרומז
הוא בית־המישפם?
במקום שאין איש — היה איש.
במקום שבו אין. שכל לממשלה
— היה אתה בעל־שכל.
נדמה כי בית־המישפט העליון
של מדינת־ישראל פועל על פי
כלל זה. השבוע, בהחלטה המזכירה
את מישפט שלמה, הוא נתן דוגמה
של תבונה מדינית — אחרי שהממשלה
נתנה את הדוגמה ההפוכה.
הנושא: חברת החשמל הירושלמית
(המיזרחית) ,המעסיק הגדול
ביותר בגדה המערבית.
השמל ״ערכי״ .יצחק מודעי
החליט להפקיע את החברה, שעליה
גאוות הציבור הערבי בגדה ובירושלים
המיזרחית. הסיבות הכלכליות
לכך: קלושות. המצב הקיים לא
הזיק לאיש — לא למדינה, לא
לצרכנים, אף לא למתנחלים ול-
מחנות־צה״ל׳ המזדקקים לחשמל
״הערבי׳/
אבל תחת לחץ המתנחלים, שרד
חשמל האוייב פגע ברגשותיהם
הלאומיים, החליט יצחק מודעי ל השתמש
בסעיף מפוקפק בזיכיון

שר־החוץ שמיר
מה הוא יגלה?
המקורי, שהתיר לממשלת המנדאט
(וליורשתו, ממשלת ירח) להפקיע
את החברה. ממשלת־ישראל טענה
שהיא הממשלה־היורשת הנוכחית.
על כך היה נטוש הקרב בבית-
המישפט. מודעי היה בטוח בניצחונו,
הכין כוחות גדולים של
מישטרה, מישמר הגבול ועובדי
החברה הישראלית. התוכנית: להשתלט
על כל מיתקני החברה
במיבצע־בזק. ההירושלמית
תוכנית
היתד. ידועה, ובגדה כולה
שרר מתח גבוה.
אמנם הבטיח מודעי כי איש מן
העובדים הערביים לא יפוטר, אך
היה ברור כי הקרב יהפוך למאבק
לאומי, וכי הפועלים הערביים יסרבו
לעבוד למען החברה המופקעת.
היה חשש שיגנו בכוח על המיתקנים•
אילו קרה כך, היתר. הפרשה
מעוררת הד עולמי, מגייסת את
העולם הערבי כולו סביב החשמל
הירושלמי הקדוש.
רמז לקשי־ תפיסה. איש״לא
יכול־ היה לעצור את ריצת-האמוק
של מודעי ושות /מילבד בית־המישפט.
מוסד זה אזר אומץ ועשה
כן, בידעו שהוא נכנס לעניין פוליטי
מובהק.
הפיתרון היה שיא של תיחכום.
קבע בית״המישפט: הממשלה יכולה
להפקיע את החברה בירושלים׳
מאחר שהעיר סופחה כחוק
למדינה. אין היא יכולה לעשות
כן בשטחים המוחזקים הבלתי-
מסופחים, כי שם קיים מישטר
צבאי זמני. במישטר כזה אסור,
על פי האמנה הבינלאומית, לחולל
שינויים שאינם קשורים במישרין
בניהול המשך המילחמה, אשר ב־מיסגרתה
נכבשו השטחים. עיקרון
מישפטי זה, שזכה בכינוי ״עיקרון
אילון־מורה״ ביגלל פסק־הדין ה מפורסם,
הוחל גם כאן.
איך להפקיע את הרגליים של
החברה, התקועות בירושלים, מבלי
להפקיע את זרועותיה, החובקות
את הגדה? אין ספק שבית-
המישפט ביקש לרמוז לממשלה
לחדול מהעניין כולו. וכדי להבהיר
את הרמז לקשי־תפיסה, הוסיף
בית־המישפט הערה: אם. השר
ירצה להפקיע את החלק הירושלמי
של החברה הירושלמית, עליו לתת
לבעלים שהות נוספת לפנות שוב
לבית־המישפט.
שאלת השבוע: האם מודעי מסוגל
להבין רמזים ן
מדיניזוז בעיקבווז קולונ 007
במה, מובן מגחס
בגין 7ש 7ם עבור
ברטיס לארצות־הברית?
כריסטופר קולומבוס יצא לגלות
את איי״הודו, וגילה יבשת חדשה.
יצחק שמיר יצא לאמריקה כדי לגלות
את המדיניות האמיתית של מנד
שלת־רגן. איש אינו יודע מה יגלה.
דבר אחד בטוח: הוא לא יגלה
את רונאלד רגן של ימי־הבחירות,
האיש שהגדיר את אש״ף בכנופיה
של טרוריסטים ושהתחנף לישראל
בצורה שביישה אף את יריבו, ג׳י־מי
קארטר.
רמז דק מדי. רמז עבה לכך
ניתן בשבוע שעבר.
במהלך מערכת־ד,בחירות אמר
רגן כי ההתנחלות הישראלית בשטחים
הכבושים אינה בלתי-
חוקית. הוא חזר על כך אחרי כניסתו
לבית הלבן, אך בצורה מסויי-
גת: ההתנחלות אמנם אינה בלתי-
חוקית, אמר הפעם, אך גם אינה
נבונה.
בירושלים אין מבינים רמזים
דקים. הרושם היה כי רגן חוזר
ומצהיר, כי ההתנחלות אינה בלתי-
חוקית, ושזהו היתר לתנופת־הת־נחלות
גדולה. מייד הופקעו שיטחי־אדמה
גדולים בכל רחבי הגדה וה רצועה.
התגובה
הפתיעה את ירושלים.
עיתוני אמריקה מלאו בדיווחים על
ההפקעות ועל ההתנחלויות המתוכננות.
דוברי הערבים ואמריקאים
הצהירו, כי הדבר בא בעיקבות
הצהרתו של רגן, וכי על כן האמריקאים
אשמים במזימות הישראליות
החדשות.
התוצאות: הודעה כימעט חסרת-
תקדים של דובר מישרד־החוץ האמריקאי,
שגינה את ההפקעות, בהזכירו
בשמם המפורש את רונאלד
רגן ואת אלכסנדר הייג, כמי ש מגנים
את המעשה.
מהבים לפרס. נראה כי ממשלת
רגן קיבלה את דעתו של
אנוור אל־סאדאת, כי אין עוד מה
לצפות מן הממשלה הנוכחית. כמו
סאדאת, ממחין גם רגן לשימעון
פרס.
הדבר מרגיז את ממשלת־בגין.

יוסף בורג תבע השבוע לדרוש מן
האמריקאים את המשך המשא־וה־מתן.
על האוטונומיה. מכיוון ש־משא־ומתן
זה משמש הזדמנות
להאדרת שמו של בורג עצמו, כראש
הצוות, יש לו עניין אישי
בכך. הוא הדין לגבי אריק שרון,
המבקש אף הוא להבליט את עצמו
במשא־ומתן זה.
התשובה ניתנה על־ידי סאדאת,
בשיחותיו השבוע עם ברונו קרייס־קי:
יש לחכות עד אחרי הבחירות
בישראל. קרייסקי הסוציאל־דמוק־ראט
רוצה לעזור לעמיתיו בישראל
לחזור לשילטון. בניגוד לדבריו
של יצחק רבין, כאילו מעדיף
סאדאת (כמו רבין עצמו) את בגין
על פני פרס, שוכנע סאדאת שבגין
אינו יכול לתת דבר.
במצב זה אין תיקוות רבות ליצחק
שמיר. הוא נסע לאמריקה,
שם יחליף דיברי־נימוסין, יכיר את
הייג. מכיוון שהייג, מפקד נאט״ו
בעבר הקרוב, רוצה בהידוק היחסים
בין אמריקה ואירופה .,ומכיוון
שאירופה רוצה בשיתוף אש״ף ב־מהלכי־השלום
— יד,יד, קשה לש מיר
לשכנע את הייג כי היוזמה האירופית
היא פסולה.
אירוע לבחירות. המטרה המשוערת
של שמיר: להשיג לבגין
הזמנה לארצות־הברית, באורחו של
רגן, כתרומה למערכת־ד,בחירות
של הליכוד. מדרבנת אותו הידיעה
כי פרס מארגן לעצמו אירוע
הפוך: ביקור של ראשי האינטרנציונל
הסוציאליסטי בירושלים,
ערב הבחירות ממש, לשם עריכת
כנס־תמיכה. הוא כבר הזכיר את
האישים שישתתפו, נבוך כאשר
הלמוט שמידט ובדונו קרייסקי הכחישו
את בואם.
האמריקאים ישאלו, מן הסתם,
איזה מחיר מוכן בגין לשלם עבור
כרטיס לאמריקה, במטבע של ויתורים
מדיניים. זוהי שאלה טובה, ש התשובה
עליה תעניין גם את הציבור
הישראלי.

שי עז טי ם
בין שיו* ר,צ בת
בין מכייסי החזית
וסוב;י השב״ב —
קשה להיות ערבי
בישראל בוזרמגיה
קשה להיות ערבי בישראל. קשה
עוד יותר להיות סטודנט ערבי מישראל
בחו״ל.
כל סטודנט כזה מהווה באופן
טיבעי יעד לאירגוני־הפדאיון, המבקשים
לגייסו. וכל סטודנט כזה
מעורר אוטומטית את חשדם של
מוסדות־הביטחון הישראליים.
משום כך חוששים סטודנטים
אלה לדבר עם איש, להופיע בכנ סים
פוליטיים, להתרועע עם ישראלים
ועם ערבים כאחד. הם נתונים
בלחץ פסיכולוגי מתמיד, חוששים
להיעצר ברגע שהם דורכים
על אדמת הארץ. בעיקבות דו״ח־קניג
המפורסם, מאמינים רבים
מהם כי מטרתה של ממשלת־ישר־אל
היא למנוע את לימודיהם ב־חו״ל,
או את שיבתם לישראל.
ירידה בכלא• השבוע נידון
לשנתיים מאסר הסטודנט נביל
ואגיד ,)24( ,תושב עכו העתיקה,
בנו של מדריך־תיירים. הוא נאשם
בכך שהתגייס בגרמניה לחזית ה עממית
לשיחרור פלסטין.
פרשתו של נביל כבר עוררה סע רה
בטכניון הברלינאי. הסטודנטים
הגרמנים התגייסו להגנתו, שלחו
נציגה מישפטית לברר מה מצבו
בארץ.
נביל בא ארצה לחגיגת נשואיו
של אחיו, בליוויית ידידתו הגר־מניה.
בבואו נעצר, יחד עם הצעירה,
ששוכנה באותו בית־הכלא.
לאחר מכן טען כי הודה בהתגייסותו
לחזית ביגלל לחצים גופניים
ונפשיים, ובעיקר מפני שידע כי
ידידתו סובלת ביגללו. כאשר הורה.,
היא שוחררה וגורשה.
איש לא טען כי נביל ביצע מע־
(המשך בעמוד )32
ה עו ל ם הז ה 2268

מתחו אנשי בנק ישראל ביקורת חריפה על המדיניות
התקציבית של הממשלה באוזני מישלחת הביקורת
של קרן המטבע הבינלאומית, השוהה עתה בישראל.

תוצונן יף

אירוח ווו ד ה

דרוזי איימו

600אלף

ע ל לין

פגישת הדירקטוריון של הסוכנות היהודית תעלה
לסוכנות יותר ממיליון לירות.

הפגישה נערכת כמלון ״דן קיסריה״,
והסוכנות תשלם עכור 50 המנהלים שלה
סכום של 000 אלף לירות לאירוח, מי-לכד
הארוחות.

דיין יכריז

ה או צ ר 3ס ה

ב־>33 4ארס

להע לו תאתהמס

ח״כ משה דיין יכריז ב־ 4במארס על הקמת
רשימתו לכנסת. דיין ינצל לשם כך את כנס
,,כמה׳ /המאורגן על־ידי ח״כ זלמן שוכל
מרפ״י ככפר־המככיה כרמת־־גן.
בכנס יציג דיין לפני הנוכחים את המצע שלו, ויבקש
ממי שמוכן להצטרף לגוף החדש, שיתייצב בבחירות,
לחתום במקום•
המצע של דיין כבר נמסר לדפוס, והוא יהיה מוכן
השבוע. את החלק החברתי־כלכלי במצע חיברו עבור
דיין כמה פרופסורים, ובראשם השר ישראל כץ.

ה ר צוג יצא

כמישרד־האוצר עומדים לדון כשבוע הכא
כהחזרת מס־הנסיעות. לדעת כלכלני האוצר
מפסידה המדינה כחמישה מיליארד לירות
כיגלל כיטול המס.
הכוונה היא להחזיר את המס לקראת עונת־הנסיעות
הקרובה, הנפתחת מיד אחרי הבחירות, ב־ 1ביולי.

שרי הליברלים יתנגדו להחזרת המס,
שכיטולו היה סמל המהפך הכלכלי של
ארליך.

אישי יצאו

1ג ד 3ר0
האלוף (מיל׳) חיים (״ויוויאן״) הרצוג,
מועמדו של שימעץ פרס לתפקיד שר״
ההסברה, מארגן עתה קבוצה של אישים
במיפלגודהעבודה, מתוך כוונה לקיים בנס
שייצא נגד רעיון ״האופציה הירדנית״ של
שימעון פרם.
לדעת הרצוג פשטה ״האופציה הירדנית״ את הרגל,
בעיקבות התגובות המגיעות מאירופה, מארצות־הברית.
מירדן וממצריים. הרצוג טוען שעל מיפלגת־העבודה
להציג רעיונות מדיניים נוספים, ולא ״להידבק
לרעיון של האופציה הירדנית, שהוא הדגל הפוליטי
היחידי של פרם.״

דו ב רו שלא רי דו ד
תפטר
דב קול, דוברו האישי של שר־האוצר יורם ארידור,
עומד להתפטר בקרוב מתפקידו, בעיקבות השידור
האומלל של ארידור בטלוויזיה, שקול התנגד לו.
קול, שהוא דובר הביטוח הלאומי, הושאל למישרד*
האוצר בחודש שעבר, עם התמנותו של ארידור כשר־האוצר.

קול
הוא ידידו האישי של אריידור. לבן
אינו רוצה להתפטר מיד אחרי השידור.
קול יחזור לכיטוח הלאומי.

דיין מא שי
אחר פין
ח״כ משה דיין מאשים את ח״כ יצחק רביו בהפצת
שמועות, כאילו דיין הציע לרבין להצטרף לרשימתו
החדשה. דיין טוען כי מעולם לא שוחח עם דבין
על אפשרות כזו, ובוודאי לא הציע לו מקום שני
ברשימה.

לטענת דיין, מפיץ רבין שמועות אלה כדי
״להפחיד את מיפלגת־העכודה, וכדי לחזק
את מעמדו כה.״

פקידים בכירים ממישרד־הכיטחון
הם כין המוזמנים לחתונת כנו שד
סוחר־הנשק היהודי־מכסיקאי מרכוס
כץ, הנערכת הישכוע כמכסיקו־סיטי.
ברא׳ט המישלחת שיצאה מהארץ, הכוללת
גם כמה עיתונאים, עומדים
הרב הראשי לישראל, הדם שלמה
גורן, ומי שהיה מנכ״ל מישרד־האוצר,
הד״ר יעקוב נאמן.
מרכוס כץ הוא ששילם את דמי״
הכרטיסים ואת האירוח לכל הישראלים
שנסעו לחתונת כנו.
מרכוס כץ התפרסם כיטנתיים האחרונות
כשורה של מעשים מפוקפקים
ובפרשות שקילקלו לתעשייה
הצכאית ולתעשיה האווירית כמה
ן עיסקות-נשק גדולות.

חידון הרפורמה
ב שו ק ההון
הממשלה מתכוונת לדון בישיבתה הקרובה בדו״ח
הוועדה, שבראשה עמד הד״ר בן־עמי צוקרמן,
לרפורמה בשוק ההון.

הכוונה לערוך דיון כזה נשמרת כסוד כדי
למנוע לחצים, כעיקר מצד הכנקים, שלא
לקכל את ההמלצות, שפירושן יהיה הקטנה
רכה כמעורבות הממשלה כשוק ההון.

ה או צרנגד
התק צי ב
כלכלני אגף־התקציבים במישרד־האוצר מתנגדים
לתקציב שעומד להגיש בשבוע הבא שר־האוצר, יורם
ארידור.

ראש אגף־התקציכים כמישרד-האוצר,
ישראל חיים ארקין, אסר השבוע :
״התקציב שווה רק את מישקל הנייר עליו
הוא מודפס.״

..בוק ישראל׳, משמיץ במישרד־האוצר קיימת התמרמרות רבה על ראשי
בנק ישראל. לדברי פקידים בכירים במישרד־האוצר

כמה דרוזים, ממקורבי ח״כ שייח׳ ג׳אכר
מועדי, איימו על ח״ב אמנון לין. לדברי
לין לא היו האיומים ישירים, אך היו דרוזים
שהבטיחו לו ״לבקר אצלך כבית בחיפה.״
הדרוזים כועסים על לין, המקורב לעדה הדרוזית,
ביגלל העמדה שנקט בפרשת רצח ח״כ חמאד אבו־רביעה.

ערורי ה
,3דאל־עלי* ]יו־יורק
למרות מדיניות קיצוצי־המשכורות
כ״אל־על״ ,הציעו כשכוע שעבר יושב־ראש
מועצת־־המנהלים של החכרה, אברהם
(״כוסה״) שביט, ומנכ״ל ״אל־על״ ,יצחק
שנדר, משכורת של 850 אלף לירות לחודש
לסטים כרגר, כדי שינהל את סניף החכרה
בניו־יורק, כמקומו של ירחמיאל שרם,
העוכר לרומא.
ברגר הוא יהודי אמריקאי, העובד עתה בחברת
טראנס אמריקה, והמקבל שם משכורת המגיעה לחצי
מהשכר שהציעה לו אל־על. ברגר דחה את הצעת
שביט־שנדר. הוא דרש שכר של 1,5מיליון לירות
לחודש.

כעוד ש״אל־על״ מוכנה לשלם משכורות־ענק
לאנשים שאינם עוכדי־החברה, היא החלה
לאחרונה למכור חלפים ממחסני־הציוד שלה
כניו־יורק וכלוד. עד כה מכרה החכרה
חלפים כערך של שלושה מיליוני דולר,
והיא נמצאת כמשא־ומתן למכירת מנוע
שלם של ״בואינג״.

צפוי ה שערוריר.
מזכיר מחוז חיפה של מיפלגת־העכודה,
אורי אגמי, עומד לפרסם מיסמכים, אשר
יגלו, לדבריו, פרשות הקשורות כמזכיר
מועצת־פועלי־חיפה, משה ורטמן.
בהתמודדות, שנערכה בשבוע שעבר בין ורטמן לאגמי
על •תפקיד מזכיר מועצת־הפועלים, הביס ורטמן את
אגמי, ולדברי אגמי הוא גילה גילויים שונים במהלך
ההתמודדות.

מאבק
עלה שיו ״ ם
חברת־הביטוח דיקלה, חברת בת של הסנה, עומדת
להציע תוכנית ביטוח־שיניים. עד כה עסקה בשטח
הביטוח רק חברת שילוח, ולה כ־ 70 אלף מבוטחים.

״דיקלה״ עובדת כשיתוף פעולה עם קופת
החולים של ההסתדרות, ועומדת לנסות
לקחת לקוחות מאורגנים גדולים של
״שילוח״ .הלקוח הראשון, שעימו מקיימת
״דיקלה״ משא־ומתן, הוא ״בנק הפועלים״,
שביטח ב״שילוח״ את עובדיו.

יתייקר! ה טי סו ת
ל אי לחים
שר־האוצר, יורם ארידור, החליט להקטין
את השתתפות הממשלה בטיסות ״ארקיע״
לתושכי אילת.
עד לפני כשנה היתה ההשתתפות העצמית של
תושבי־אילת במחיר הכרטיס רק 21 אחוז. שר־האוצר
הקודם ייגאל הורביץ, העלה את ההשתתפות העצמית
של האילתים ל־ 42 אחוז, ואילו ארידור מתכוון
להעלות אותה ליותר נד 60 אחוז.

ראש עיריית אילת, גדי כץ, הודיע לארידור
שאם תקטין הממשלה את השתתפותה
במחיר הכרטיסים ,״לא ימריא ולא ינחת
אף מטוס אחד באילת.״

האיש שנדקר בטכניון בשפה שעון פוגווס

בערבים -הוא איש הסרתו שד צחי הנגב׳

ן נו הם פוצו

של הסטודנטים הערביים במעונות שבטכניון
ברשות התוקפים היו המפתחות המתאימים
| לחדרי קורבנותיהם. הס היו מצויידים באלות ובשרשרות. פניהם כוסו בכובעי־גרב.
י ץ או רו ת כ בו במפתיע. אל תוך דירת
י י הסטודנטים פרצו שמונה ביריונים,
חמושים באלות כבדות ובשרשרות ברזל.
פניהם כוסו בכובעי־גרב. בידיהם היו
המפתחות המתאימים לדלתות החדרים של
קורבנותיהם.
הם התחלקו לשתי חוליות. כל אחת פנתה
לחדר אחר. תוך שניות נשברו עצמות
הקורבנות השותתים דם.
המשימה הצליחה.
זאת יכולה להיות סצינה מתוך סרט על
פרעות בסטודנטים יהודיים, באוניברסיטה
גרמנית, בסוף ימי הרפובליקה הוויימרית.
סרט כמו קבארט או ג׳וליה.
השבוע זה קרה בחיפה, והקורבנות היו
שלושה סטודנטים ערביים מהטכניון. הם
הופתעו בשעה 4לפנות בוקר בחדריהם
שבמעונות־הסטודנטים על־ידי קבוצת פורעים,
שערכה בהם פוגרום.
משסיימו את מלאכתם, נעלמו הביריונים
אל תוך החשיכה. הם האמינו שאיש לא
יוכל לזהותם. אולם בתוכניתם, שהייתה
בנוייה כמיבצע צבאי לכל דבר, חל שיבוש.
תוך כדי שהתעללו באחד מקורבנותיהם,
ברקאת חאג׳־חוסיין ( )23 מכפר-מכר. תלמיד
השנה הרביעית בהנדסת־מכונות,
הצליח זה להשתחרר לרגע-קט ולאחוז
באולר קטן שהיה בחדרו. באמצעות אולר
זה !ניסה להגן על עצמו ודקר את אחד
מתוקפיו. הוא לא הצליח לזהות איש, אך
הוא ידע לבטח שאחד מהם נפצע מאולרו.
פציעה זו הביאה לחשיפת הפורצים.

0 1 1על הקיר מראה סימון חורטדו,
י *י שכנם של המותקפים, שהית כל
עת הפוגרום בחדרו, אך הוא חשש לצאת.

1.111.1 3 0 -

איומים מסגנו
של כהנא
רבע וחצי שעות אחרי התקיפה,
י * בשעה 8.30 בבוקר, נמצא הסטודנט

אלי אדיר 26 כשהוא שרוע על הארץ
לייד הווספה שלו, שחנתה בסמוך לחדרו
במעונות הטכניון. הוא היה פצוע מדקירות
בצד גופו.
אלי אדיר הוא אחד ממנהיגי תנועת יש
(״ישראל שלנו״) בטכניון, שחבריה עוסקים
בהסתה אלימה כנגד הסטודנטים הערביים.
נוסף על כך הוא נמנה עם כנופייתו של
צחי הנגבי, בנה של ח״כ גאולה כהן. לפני
חצי שנה עמד יחד עם הנגבי בראש קבוצה
של אנשי־הימין הקיצוני, שהסתערו על
אוניברסיטת חיפה, במטרה להכות את
הסטודנטים הערביים שם ולשלול מהם
את זכות־הדיבור (העולם הזה .)2234
אדיר מזוהה גם כתומך בתנועת כך
של ה״רב״ מאיר כהנא. אחרי שנודע על
פציעתו של אדיר, שלח סגנו של כהנא,
יוסי דיין, מיברק לנשיא־הטכניון, עמוס
חורב, שבו הודיע כי אדיר הוא חבר
בכך, ואיים לנקום את הפגיעה בו.
עם מיטען כזה של ״תארים״ היה החשד
נופל על אדיר גם בלעדי פציעתו מדקירת
האולר. אולם חבריו מתנועת יש, שמיהרו
להיחלץ לעזרתו, טענו שלאדיר אין כל
קשר לפוגרום. הם ניסו להעלות גירסה,
שלפיה הוא נדקר בקירבת חדרו, כמה
שעות אחרי תקיפת הסטודנטים הערביים,
כנקמה על מה שנעשה להם. אך העובדות
1 1 1 1 1 1 11 עטיף עומרי סובל משני
סתרו גירסה זו.
שברים בגולגולת, וחב*-

מייד
אחרי שנתגלה, הועבר אדיר לבית -לות קשות בכתפיים, בגב, בפנים ובראשו.
החולים רוטשילד בחיפה. מצבו הוגדר
כקשה. כתוצאה מהדקירה נפגעה אחת
אנשי צוות החקירה המיוחד (צח״מ),
מריאותיו והוא איבד דם רב. הרופאים
עמלו במשך שלוש שעות כדי להציל את שמינה מפקד מישטרת מרחב חיפה, תת־חייו.
לפי אבחנתם, מצביעה הכמות הגדולה ניצב אברהם תורג׳מן, כדי לחקור את
של הדם שאיבד על־כך שהוא נפצע כמה הפרשה, סבורים שכל הנסיבות והראיות
שעות לפני שהגיע לבית־החולים, בערך אכן מצביעות על־כך שאדיר נימנה עם
בזמן שבו פרצה פלוגת הסער לחדריהם התוקפים. לפי גירסת המישטרה הוא הסשל
הסטודנטים הערבים. בחיפוש שנערך תתר׳ כנראה, במשך כמה שעות בחדרו.
בחדרו נמצאו גם בגדים ותחבושות מגוא כאשר הרגיש כי כוחותיו אוזלים, ניסה
להגיע בכוחות עצמו לביודחולים או לרופא
לים בדם רב.
עובדה נוספת נתגלתה על-ידי המישטרה. פרטי. ואז התמוטט. על חדרו בבית־החולים
השוטרים שהגיעו לזירת הפשע, מצאו את הוצב שוטר, המשגיח עליו 24 שעות ביממה.
המקום מגואל כולו בדם. אנשי המחלקה הוא ייעצר, כנראה, כאשר יקום ממיטתו.
לזיהוי פלילי (מז״פ) אספו דגימות מהדם.
22 תפרים
חלק מהדגישות תואמות את דמו של
אדיר. בראש המישטרה הגיעה למעונות כרבע שעה
אחרי האירוע. במשך כל שעות הבוקר
^ ינתיים עצרה המישטרה את בררחש
המקום שוטרים, שעסקו באיסוף קאת, שלא הכחיש כי השתמש באולרו
ראייות. הם מצאו אלה ושרשרת, שהשאירו להגנה עצמית. מעצרו הוארך בשישה
אחריהם התוקפים, וכן שעון־יד של אחד ימים, למרות שהוא סובל מחבלות בכל
מהם, שכנראה נפל בעת המאבק.
חלקי גופו. בעיקבות החקירה נעצרו גם
השוטרים עסקו גם בתיחקור שכניהם הסטודנטים גבריאל גוזלן ושלמה כהן,
של קורבנות הפוגרום. חדרו של אדיר החשודים בכך שהשתתפו בהתפרעות הנמצא
אף הוא לא הרחק משם. גם אם אלימה. סטודנט נוסף שנעצר הוא אברהם
רצה מישהו לפגוע בו, אחרי תקיפת לוגסי, האחראי על הביתן שבו אירעה
הסטודנטים הערביים, לא יכול היה לעשות התקרית. הוא חשוד בכך שמסר לידי
זאת, ואף לא היה מעז, בשל נוכחותם התוקפים את מפתחות חדריהם של הסטושל
השוטרים במקום.
דנטים הערביים. נשיאות האוניברסיטה

יי יי 1

לפני כן ואחרי כן אלי אדיר (11ם הרמקול, ליד צחי הנגבי) ובבי ת ץ! חולים

החליטה להשהות מלימודים את כל החשודים,
עד לסיום החקירה.
הנפגע הקשה ביותר מהפוגרום הוא עטיף
עומרי ( )23 מכפר סנדלה, תלמיד השנה
הרביעית במדעי הפיסיקה, שישן בחדר
הסמור לברקאת. הביריחנים שפרצו לחדרו
הותירו בו שני שברים בגולגולת וחבלות
קשות בכתפיים, בגב ובפנים. בראשו
נתפרו 22 תפרים. הוא אושפז למשך כמה
ימים בבית־החולים כרמל בחיפה ושוחרר
לביתו.
בעת התקיפה שהתה בחדרו של ברקאת
חברתו, וואפה אליאם 20 מכפר יאסיף,
תלמידת השנה הראשונה בהנדסה. הפורעים
לא פסחו גם עליה. היא הוכתה קשות
בראשה וברגליה, שכוסו בסימנים כחולים
מחבטות בשרשרת.
בטכניון לומדים 230 סטודנטים ערביים.
ברקאת ועומרי לא נבחרו במיקרה כקורבנות.
ברקאת הוא יושב־ראש ועד־הסטו־דנטים־הערביים
בטכניון, ואילו עומרי הוא
פעיל בחזית הסטודנטים הערביים בטכניון,
שרובם ככולם משתייכים לרק״ח. בשל
כך הם היו על הכוונת של אנשי הימין
הקיצוני, שאינם בוחלים באלימות, על־פי
מיטב המסורת הפאשיסטית. לא אחת הופנו
אל ברקאת ועומרי איומים, ובעת האחרונה
הם היו תחת חשש מתמיד לחייהם. וואפה
הותקפה, כנראה, מכיוון שהייתה יחד עם
ברקאת. אך גם היא פעילה ברק״ח, וייתכן
שהתוקפים ידעו זאת.
את דרכי הפעולה התווה צחי הנגבי,
מנהיגו של אלי אדיר, בעת ההפגנה שהתקיימה
באוניברסיטת־חיפה .״עכשיו אנחנו
עדיין מדברים, אבל זו רק ההתחלה,״
אמר אז הנגבי, ההולך בעיקבות אמו,
שמתנגדת להסכמי־השלוס .״אם זה לא
יספיק, אנחנו נשתמש גם במקלות. ואם
יהיה צורך — לא נימנע גם מלקחת נשק
לידיים \״
השבוע עברו עושי־דברו של הנגבי
לשלב המקלות. העיתוי לכך היתד, מסי בה
מזרחית, שערכו הסטודנטים הערבים
בבית־הסטודנט בטכניון. במהלך מסיבה
זו, שהתקיימה לרגל סיום הסימסטר, לא
הושמעו כל נאומים או סיסמאות. אך גם
בריקודים ובשירה היה די כדי לעורר
את כעסם של הביריונים, הששים לקראת
כל הזדמנות להפגנת שריריהם. כדי להשבית
את שימחתם של הערבים, נשלחה
פלוגת הסער לתקוף.

עד לסוף המסיבה, בשעה אחת אחר חצות.
רוב הנוכחים היו סטודנטים ערביים, והוא
כימעט שלא דיבר עם אף אחד.
אני, ברקאת, וואפה ושני חברים נוספים,
נשארנו לנקות אחרי סיום המסיבה.
בשעה שתיים גמרנו והלכנו לדירה שלי
ושל ברקאת, שבה אנחנו מתגוררים ביחד
עם עוד שני סטודנטים יהודיים. בערך
ברבע לארבע הלכו שני החברים שעזרו
לנו לנקות. אני פניתי לחדרי לישון
וברקאת נכנס לחדרו עם וואפה. למרות
שדלת הדירה הייתה נעולה, נעלנו גם את
דלתות החדרים. כך אנחנו מקפידים לעשות
כבר במשך זמן רב, מאז קיבלנו מיכתבי
אייום על חיינו.

אני נרדמתי ועל מה שקרה אחר־כך
שמעתי מברקאת. כמה דקות לפני ארבע
כבה לפתע האור בדירה. המפסק הראשי
נמצא בחדר־המדרגזת של הביתן, כך שכל
אחד יכול לנתק אותו מבחוץ. עם כיבוי
האורות נפתחה דלת הכניסה לדירה.
לנכנסים היה מפתח מתאים.
חלום בלהות
ייד אחרי כן שמע ברקאת שמישהו
מכניס מפתח לחור־המנעול בדלת
חדרו. הוא שאל מי זה, אך במקום תשובה

נפתחה הדלת ולחדר פרצו כמה אנשים,
שפניהם היו מכוסים בכובעי גרב. אבל
בחשיכה המוחלטת ששררה בדירה לא ניתן
היה לזהותם, גם אם פניהם היו גלויים.
הפורצים תקפו מייד את ברקאת באלות
ובשרשרות. הם היכו גם את וואפה, שזעקה
לעזרה, אך איש לא בא. היא נשכבה על
המיטה וניסתה להתגונן ברגליה. אחד
התוקפים היכה על רגליה בשרשרת. ברקאת
ניסה להיחלץ לעזרתה, אך הם היו ארבעה
או חמישה איש והתגברו עליו בקלות.
למרות זאת הוא הצליח להשתחרר לכמה
שניות, ואז הוא דקר את אחד מהם.
׳(המשך בעמוד )40

על אשר התרחש פיפר עטיף
עומרי :

הגעתי למסיבה בשעה 10 בערב. בכניסה
ראיתי את גבריאל גוזלן, המוכר לי
כפעיל בתנועת יש. הוא נעץ בי עיניים
וניגש לטלפון־ציבורי שנמצא בסמוך.
אחרי שטילפן הוא נכנם לאולם ונשאר

שיחזור התקרית

קאת את אלי אדיר, מתוך הגנה־עצמית. בתמונה משמאל משוח
זרת
התנוחה שבה נמצא אדיר שרוע על הארץ, לייד הווספה
שלו. בתמונה למעלה מימין נראה אחד הסטודנטים שנעצר בחשד
להשתתפות בפוגרום, גבריאל גוזלן, מאחרי כתפו של צחי הנגבי.

במדינה
(המשך מעמוד )28
שי־חבלה, או שהתאמן לקראתם.
אך השופטים הצבאיים הניחו, כי
מי שמתגייס לאירגון כזה ״סופו
שייקח חלק פעיל במעללי האיר־
0בדאי להתבודד. המצב ה עובדתי
היא שכל אירגוגי־הסטו־
־נטים הפלסטינים מסונפים ריש־זית
לאש״ף, כמו כל האירגונים
זמיקצועיים של פלסטינים בעולם.

יבואן כטשל
אפשר בלי —

לפני כשנתיים ביקר בטשל בישראל
.,הוא צפה בתצוגת־אופנה ש בה
השתתפה הדוגמנית אורנה
גלזן. וולמר התאהב ותקע יתד
בישראל .״היא פשוט התאימה לחלום
הגדול שלי לגבי האשה האי דיאלית,״
הוא טען. לאחר כמה
חודשי היכרות חייב היה המיליונר
השרי להמשיך את מסעות ה עסקים
שלו ברחבי־העולם. הוא
לקח איתו את אורנה•
אורנה בת ה־ 25 נהנתה בתחילת
המסע ממעמד של אשת־מיליו־נר,
העסוקה רוב היום במסעות־קניות
וביחסי־ציבור למען בן-
זוגה. אך הצעירה ששימשה בארץ
דיילת־אוויר ודוגמנית, החלה להשתעמם
ודרשה לחזור לארץ.
בטשל לא יכול היה לסרב. אין
לו בארץ כל קשרים מיסחריים,
היכולים להעסיק אותו בתקופת
שהייתו כאן, ולכן חוא החליט לה ביא
רעיון חדש. יחד עם אורנה
הוא מנסה להחדיר לשטח הקום־
מטיקה־הטיבעונית חומר חדש,
המיוצר מצמח מידברי, המכונה
אלה־ורה.
תחליף לניתוח. הסידרה שאותה
הביאו מכילה תכשיר המשמש
מסכה לפנים. לדבריהם, מסכה זו
הינה תחליף לניתוחי מתיחת עור*
הפנים .״ניתוח מתיחת״הפנים אפשר
לעשות רק שלוש פעמים במשך
החיים. כמה שנים אחרי
הניתוח, הופך העור רפוי, וחיי
דוגמנית
ואשת עסקים גזלן
— מתיחת פנים
לו אירגוני הסטודנטים הישר-
ים בחו״ל כפופים כולם לימין
צוני, ואין בהם מקום לערבי.
:ך נתפס כל סטודנט ערבי מאל
בין שיניים של צבת. אם
ו מתבודד מוחלט, סופו רע.

עסקים
לח 3ומקום ניתנת
כומר אוסטרי התאהב
בדיילת ״אל״על״ והשניים
מנסים להטיל את
נשות ייטראל
לכבוש את העולם!״ זוהי סיס־של
וולטר בטשל, כומר פרו־זנתי
מאוסטריה, השוהה כיום
ראל ומבקש לכבוש גם אותה.
טשל שימש שנים רבות כומר
־ אקוסבורג שבאוסטריה. הוא
שלושה תארים אקדמאים,
אשה שילדה לו שתי בנות
מות, אך יום אחד מאם בכל
ליט לפנות אל עולם־החומר.
נטש את ביתו, פנה־עורף לה
והחל להסתובב בעולם,
• אחר ההצלחה הכספית.
־,צלחה לא אחרה לבוא, כעבור
י שנים הפך בטשל אדם עשיר
ז־מידה בינלאומי.

בים לחזור על התהליך מחדש,״
מסביר בטשל ,״התכשיר העשוי
מאלה,־ורה, משמש תחליף מכובד
לניתוחים. הוא מטשטש קמטים,
מסיר כתמים ומרכך את העור באופן
טיבעי.״

דרכי אדם
<>זתדה לדוגמנית
העולם התחתון המתין
שנה תמימה עד שאיריס
ד־ווידסקו יצאה ממחבואה
חוקרי המישטרה, שהגיעו באחד
מימי השבוע שעבר לבית־החולים
צהלון ביפו, הכירו מיד את הפצוע
ששכב במיטה שאליה הוזעקו. כשעה
קודם לכן טילפנו למישטרה
מבית־החולים, ודיווחו על צעיר
שהגיע לצהלון כשהוא שותת־דם
מדקירת סכין.
החוקרים מצאו מולם את אחד
הנרקומנים הידועים של יפו. כפי
שהם צפו מראש, סיפר להם הנרקומן
שהוא אינו יודע מי תקף
אותו .״צילצלו בדלת, פתחתי אותה
ואז תקעו לי את הסכין. אני
לא מכיר את אלה שעשו את זה.״
אך המישטרה הכירה את הנרקומן
וגם את ידידיו .״איריס היתד,
(המשך בעמוד )37

ל דעתי שזה יקרה,״ זעק
/ /ניצב־מישנה יגאל לושי,
מפקד מישטרת רמת־גן, בבוקר
היום הראשון שעבר. היה זה אחרי
שנודע לו, באמצעות דיווח טלפוני,
על נסיון ההתנקשות בחייו
של ישראל גוטליב, עד־המדינה ב־מישפטו
של שר־הדתות אהרון
אבו־חצירא.
א.צ אברך ג׳ינג׳יבך ,43
עובד יהלומים, המתין ביום הראשון,
החל משעת בוקר מוקדמת,
בחדר הסמוך לחדרז של סגן ראש־עיריית
בני־ברק ישראל גוטליב.
גוטליב לא היה אמור להיות באותו
היום במישרד. על פי התיכנון
הראשוני היה עליו לפתוח את
רשימת העדים במישפטם של אבו־חצירא
ושלושה מעמיתיו, העומדים
לדין בירושלים.
השתלשלות של מיקרים הביאה
לכך שעד־המדינה המפורסם ישאר
באותו היום בביתו. אחד מפרקליטי
שר־הדתות, שלמה תוסיה־כהן,
החליק שלושה ימים קודם לכן
על ריצפת האכסדרה של מלון
דיפלומט בתל־אביב ושבר כמה
מעצמותיה הפרקליט רם כספי,
שותפו של תוסיה־כהן בהגנה על
אבו־חצירא, ביקש מבית־המישפט
לדחות את הישיבות שנועדו לשמיעת
העדויות. בית־המישפט
סרב, ואז פנה כספי אל פרקליט
המדינה גבריאל (״גבי״) בך, וביק שו
לשנות את סדר הופעת העדים.
ההגנה היתד, מעוניינת שגם תו־סיה־כהן
יוכל לחקור את גוטליב.
בך הסכים, שמשך השבוע יעידו
רק עדים טכניים וקציני-מישטרה
במישפט המפורסם, כך שגוטליב
נשאר בבני־ברק.
* שופט בית־מישפט השלוס ב־תל־׳אביב
הוציא צו בלתי־חוקי האוסר
את פירסוס שמו של החשוד.
הנימוק לצו היה שאמו של החשוד
בנסיון־ההתנקשות חולה, ופיוסוס
הידיעה עלול לפגוע במצב בריאותה.

גוטליב
אינו שש לבוא לבניין
העיריה, בו כיהן עד לפני שנתיים
כראש עיר. מרבית עובדי העי-
ריה, כמו רוב התושבים הדתיים
של בני־ברק, שוטמים אותו ורואים
בו בוגד. מדי פעם נזרקות
לעברו הערות מעליבות, לעיתים
על גבול האיום. אולם כפי שאמר
גוטליב השבוע :״אם הייתי יושב
כל הזמן בבית, הייתי מש תגע.״

הדיצפה,
בלי הכרה

ף משך יותר משעתיים עבר
— גוטליב על עיתוני הבוקר.
מזכירתו, עליזה הורביץ, דאגה,
כדרכה, להניח על שולחנו את
הצופה, המודיע, הארץ ודבר. בערך
ב־ 10 לפני הצהריים, ביקש
גוטליב מעליזה שתרד לקיוסק ה סמוך
ותביא את הצהרונים וכריך
של גבינה.
א.צ ,.שהמתין כל העת ב-
סמוך להורביץ, כשהוא מתפלל
וקורא תהילים, ציפה לרגע זה.
כשהיתה הלישכה ריקה הוא נכנס
לחדרו של גוטליב, שלא הופתע,
לדבריו, לראותו .״אני מכיר אותו
כבר הרבה שנים, וגם עשיתי לו
כמה טובות,״ אמר גוטליב לחוקרי
המישטרה.
״איד אתה מרגיש ז אתה מתפקד
טוב?״ שאל א.צ. את סגן־ראש-
העיר. גוטליב השיב בחיוב ואז
הכנים א.צ. את ידו לכיסו, שלף
מוט קטן של ברזל, הטיח בגוט־ליב
אגרוף והמשיך להכותו במוט.
גוטליב שתת דם והחל לזעוק :
״די, די, מספיק ! רחם עלי !״ א.צ.
לא ריחם והמשיך להכותו.
עליזה הורביץ שמעה את הצע קות
בהיותה בקומה הראשונה של
בניין העיריה, בדרכה החוצה. היא ,
מיהרה לשוב על עקבותיה• כש נכנסה
לחדר כבר לא היה א.צ.
במקום. הוא הסתלק משם בריצה,

נאשם דם קד
שותפים בעסקים
כשהוא דוחף כל מי שנקרה בדרכו.
עליזה נבהלה. היא וכמה עובדי
עיריה אחרים שנזעקו לחדר,
ראו את גוטליב שותת־דם, מוטל
על הריצפה ללא הכרה.
״הם הצליחו לרצוח אותו. הם
רצחו אותו לפני העדות,״ נשמעו
צעקות מכל עבר. עובד עיריה בעל
תושיה מיהר להביא דלי מלא מים,
אותם שפך על פניו של גוטליב.
סגן ראש־העיר התעורר והובל ל־בית־חולים.
מאוחר יותר, בבית-
החולים בילינסון, קבעו הרופאים
שגוטליב סובל מפציעה קלה ביל-
בד .״כנראה שהתעלף מפחד,״
אמר אחד הרופאים.
לושי, שהגיע חיש מהר לבניין
עיריית בני־ברק קלט מפיו של
גוטליב את שמו של התוקף. א.צ.
המתין למישטרה בביתו, כאילו
דבר לא אירע. הוא נעצר, אך ר.כ־

חיש מייד את ההאשמה :״אני לא
היכיתי את גוטליב. לא ראיתי אותו
בכלל. נכון, הייתי היום ליד
העיריה. אבל כלל לא נכנסתי פנימה.״
כשהימשיכו החוקרים בשאלותיהם,
נמאס המישחק על א,צ.
הוא החל לקרוא תהילים ולהתפלל,
כשהוא מתעלם לחלוטין מחוקריו.
יש להניח שאם אמנם היה ה אברך
הצעיר תוקפו של גוטליב,
נעשה הדבר על רקע מישפט אבו-
חצירא, אבל לא בגלל השר עצמו.
א.צ. עובד במילטשת היהלומים
של שמואל דסקל בבני-ברק. כמה
פעמים אף נכנס לעיסקות עם דם־
קל, הקשורות בייבוא יהלומים,
והשניים היו ידידים קרובים. אין
ספק שמעצרו של דסקל והעמדתו
לדין, יחד עם שר־הדתות, פגעו
בידידו הטוב א.צ.

השר התבקש
להרגיע

^ די להכין את החשש מפני
~ התנקשות בחייו של עד־המדי־נה,
ישראל גוטליב, יש להביו את
עוצמת הסערה שפקדה את החוגים
הדתיים, כשנודע שגוטליב עומד
להיות עד־מדינה נגד אהרון אבד־חצירא.
הרוחות געשו הרבה יותר
לשמע ידיעה זו, וגם לשמע הידיעה
שחבר־סיעתו של אבו־חצירא,
ח״כ דויד גלם, העיד במישטרה נגד
השר, מאשר מעצם העבירות שיוחסו
לאבדחצירא.
אנשים שהיו מתנגדיו של שר־הדתות
הפכו לפתע לחסידיו. חסידיו
הפכו לאנשים רדופים ורודפים
אחרי המתנכלים לו.
אנשים דתיים רבים לא יזדעזעו
גם אם אבדחצירא יורשע בסופו
של דבר בקבלת שוחד. השיטה
שבה הועברו כספים למוסדות־דת,
השילוב המתמיד בין כסף ציבורי
לבין כסף פרטי, כשהדבר נוגע
לישיבות ולרבנים, הם חלק ממערכת
חיים שלמה. יש רק מעט
אנשים במפד״ל, ובוודאי בחוגים
הדתיים הקיצוניים יותר, שלא יודעים
על מעשים חמורים יותר מה מעשים
שבהם הואשם שר־הדתות.
רבים רואים בו קורבן, ורבים עוד
יותר טוענים שעצם החקירה נגדו
והעמדתו לדין היא תוצאה של
מערכה אנטי־דתית. רבנים וחניכי
בני־עקיבא רואים עצמם יושבים
על ספסל הנאשמים, בדיוק כמו
אבו־חצירא.
הכעס על תת־ניצב בנימין זיגל,
שהצליח להעלות חשדות חמורים
נגד שר־הדתות, הופנה בחלקו הגדול
לעבר ישראל גוטליב. גוטליב
נחשב בקרב החוגים הדתיים כבוגד.
הוא פנה אל החילוניים, המנסים
להכשיל אדם דתי, ועזר
להם. מוסדות המפד״ל, שבהם היה
גוטליב חבר בכיר, הוקיעו אותו
מתוכם, עוד לפני שבית־המישפט
פסק את דינו בפרשת אבו־חצירא.
ידידים קרובים שלו החרימו אותו.
גוטליב מצא עצמו מבודד לחלוטין.
חוקרי המישטרה גם ידעו שקהל
תומכיו של אבו־חצירא מורכב בחלקו
מחמומי־מוח, הרואים את ההגנה
על שר־הדתות כשליחות.
צעירים בני העדה המרוקאית, שהיד.
מי שדאג להסיתם, יצאו להגן
על נכדו של הרב יצחק אבו-
חצירא, המנהיג הדתי החשוב ביותר
של העדה המרוקאית בישראל.
אחרים נפגעו קשה כש״האשכנזים״
ניסו לפגוע באחד מנושאי המיש-
רות הבכירות ביותר במדינה מקרב
בני העדה המרוקאית.
הפגנות האהדה שנערכו, ליד
מישרד־הדתות בירושלים לשר,
עוד בתחילת החקירה, רמזו על
מה שעלול להתרחש. אלפי אנשים,
צעירים וזקנים, הגיעו מכל רחבי
הארץ לירושלים, כשהם נושאים
בידם פרחים, שאותם הגישו לשר
החשוד. קציני המישטרה, שהיו
נוכחים במקום, ידעו שפרחים אלה
עלולים להפוד תוך שניות מיספר
למוטות ברזל, שיופנו נגד מי ש מנסה
להתנכל ל״נער הפרחים״.
אין קצין־מישטרה שקינא ב־

עד־מדינה נוטלים (מלפנים) ומעריצים
להפחיד את הנזישפחה
גוטליב אחרי שהתפרסמה עובדת
היותו עד מדינה. גוטליב אמנם
חשש מחרם חברתי ודתי, אך קציני
המישטרה חששו בעיקר מנסיון
התנקשות בו.
ניצב־מישנה לושי לא ידע על
הקשרים של א.צ. עם דסקל, כש
הדתות
אהרון אבו־חצירא על־ידי
ניצב־מישנה בנימין זיגל וניצב
יחזקאל קרתי. פעם, אחרי שכבר
הסתיימה החקירה, ביקש קרתי
לשוחח עם אבו־חצירא בארבע עיניים•
קרתי אמנם לא הטיח בשר
האשמה ישירה, אך סיפר לו על

כה המישטדה לשמור על חייו. ה־מישטרה
חששה שגוטליב יסרב
בסופו של דבר להעיד. גוטליב
סירב לבקשת המישטרה להצמיד
לו שוטר .״אי אפשר לשמור על
כל המישפחה שלי, וזה גם לא
ייראה יפה בבני־ברק אם אני אלך

למטה־׳הארצי הגיע מידע על התארגנויות
להתנקשות נ עו המדינה שואל גוסליב
שר־הדתות ונאמנו אלי רונן הוזהרו * השומר
האישי של גוטליב נעדר
קיבל את הידיעה על נסיון ההתנקשות
בגוטליב.
אולם הוא ידע שבאחרונה, הגיעו
למישטרה לפחות שלוש ידיעות
על כוונה להתנקש בעד־המדינה
גוטליב. הכוונה לא היתה לרצוח
את גוטליב, אלא רק לפגוע בו
ובבני מישפחתו בצורה שתפחיד
אותו ותניאו מלמסור עדות במיש־פט
אבו־חצירא.
לראשונה הגיע מידע לקצין המודיעין
של מישטרת רמת־גן לס־ני
כחמישה חודשים. על־פי המידע
פנו כמה אנשים אל חתנו לשעבר
של גוטליב. הוא היה ידוע
כמי שהסתכסך עם אבי גרושתו
ואף התנדב לתת לפונים אליו את
המידע שהיה דרוש להם. הפונים,
שהמישטרה יודעת בבירור את
זהותם, ביקשו מהחתן־לשעבד פרטים
על דירתו של גוטליב ועל
נוהגיו: מתי הוא קם בבוקר, מתי
הוא נמצא לבדו בבית וכר.
המישטרה דאגה להזהיר את מי
שהיה חתנו של גוטליב, אך לא
נקטה נגדו באמצעים כלשהם. הוא
לא עבר על החוק.
בהזדמנויות אחרות הגיע מידע
מהמטה־הארצי למישטרת רמת־גן.
אגף המודיעין של המטה־הארצי
קלט שביבי מידע על התארגנויות
לפגוע בגוטליב. על פי המידע
התכוננו כמה צעירים מדרום ה ארץ
להתפרץ לביתו של גוטליב,
להכותו, לפגוע באשתו חנה ובבנו
משה.
המיסעדן אלי רונן הוזהר בעקיפין•
הוא התבקש על־ידי המישט-
רה להרגיע את הרוחות בקרב חסידי
אבו־חצירא בדרום הארץ. משך
כמה ימים גם היה מעקב סמוי אח רי
רונן• גם חבר־כנסת ששמו
שורבב לפרשה גילה, כי גונבה
לאוזניו ידיעה, שיש כוונה לפגוע
בגוטליב. אחרי שמסר את המידע
למישטרה הגיעו לביתו של אותו
חבר־כנסת איומים טלפוניים. מידע
זה נמסר בתקופה שבה נחקר שר-

המידע שהצטבר וביקש ממנו שירגיע
את הרוחות בקרב חסידיו.
אבו־חצירא השיב :״אני לא יודע
על כך דבר, ואין לי מה לעשות.״

נהג צמוד
עם אקדח
^ ייד אחרי שנודע כי גוטל־ב
״ י הסכים לשמש עד־מדינה, נער־

כל הזמן עם שוטר,״ הוא אמר
לחוקריו.
בשבועות הראשונים היה גוטליב
מצוי במעקב סמוי, מבלי שידע על
כך. אך כשראתה המישטרה שאיש
אינו מנסה להתנכל לו, הסירה את
המעקב הסמוי, כן הסירה המיש־טרה
את ההאזנה על קו הטלפון
של גוטליב.
אולם כל אותה עת היה מוצב
שוטר ליד ביתו של גוטליב, ברח׳

מוזהר רונן
מעקב סמוי או הזנחת

הגרא״ה 11 בבני־ברק. השוטר בדק
כל מי שנכנס לדירה ובירר אצל
בעלי־הבית אם האורח רצוי. גוט־ליב
שכר נהג למכונית הפיג׳ו שלו,
ומימן את שירותיו, לדבריו, מכיסי.
הנהג, איש מיש טרה לשעבר, הומלץ
על־ידי המישטרה, שנתנה לו
גם אקדח ברשיון ותידרכה אותו
כיצד לשמור על עד־המדינה. בשבועות
הראשונים ישב הנהג ב־לישכתו
של גוטליב, בבניין העי־ריה,
בכל עת שגוטליב עצמו שהה
בה• בשבתות היה הנהג מגיע ברגל
לביתו של גוטליב ומלווה אותו ל־ביודהכנסת.
אולם
בשבועות האחרונים פג
המתח, גם אצל הנהג. על פי ה־תיכנון
המקורי לא היה אמור הנהג
להסיע את גוטליב למישפט
בירושלים. התוכנית היתה שגוט־ליב
יעיד ביום הראשון. גוטליב
עמד להיות מוסע במכונית מיש־טרה
אזרחית. אלא שאיש לא טרח
לספר לנהג על השינוי, ולכן הוא
לא התייצב לעבודתו ביום הראשון
שעבר.
עתה הוא השבוע המסוכן ביותר
לגוטליב, אם אכן נותרו עדיין חמו־מי־מוח
וחסידים־שוטים שירצו למ נוע
באמצעים אלימים מתן עדות
נגד אבו־חצירא ושאר החשודים.
אם אכן ישנם כאלה, הרי שמעשהו
של א.צ. שיבש את תוכניתם.
עתה שומרת המישטרה בכוח מוגבר,
על גוטליב ועל בני מישפחתו,
בעזרת שוטרים במדים ובלי מדים.

האם שוב יחסל

עות לפני הבחירות לכנסת, המום ונבוך.
תחת לשאול את עצמו ״איך למנוע את
שיבת הליכוד לשילטון?״ עלול הציבור
לשאול את עצמו :״איך למנוע שילטון־
יחיד של המערך?״ אז עלולה להתפתח רי־אקציה,
זרימה של המים האלקטורליים
מן המערך אל רשימות־ביניים או אל הלי־כוד.
המסקנה
ההגיונית: כדאי למערך לד*
חות את הבחירות בהסתדרות עד אחרי
הבחירות לכנסת. אך אין איש במערך
המעז להעלות רעיון כזה. כי מנוי וגמור

ן * אם הוא יע־שזז זאת שוב?
י 1האם, כפעם המי־יודע־כמה,
מתכונן משה דיין לגזול את פרי
עמלו של שימעון פרס ץ
בימים האחרונים הופצה על־ידי שימעון
פרס עצמו וראשי מיפלגת־העבודה גירסה
חדשה על מה שעלול להתרחש בבחירות
: 1981
9משה דיין יקים את רשימתו, רח״ל,
ויזכה בשיבעה, שמונה או עשרה מנדא-
מים.
• מיפלגת־העבודה תנצח בבחירות וה מערך
יהיה שוב לסיעה הגדולה ביותר
בכנסת.
• הליכוד יוכה בבחירות, ויאבד הלק
ניכר מכוחו.

• תקום קואליציה של הליכוד,
דיין, המפד״ל, אגודת־ישראל וה תחייה.

המערך יישאר באופוזיציה, יחד עם
של״י ורק״ח.

• ניצחון מונח מיס?
ך* יו שראו בגירסה זו תכסיס תעי
י מולתי של המערך.
ראשי המערך חוששים עתה מפני ״סיח־רור
הניצחון״ — בטרם הושג הניצחון.
בארץ ובעולם נפוצה הדיעה כי ניצחנו
של המערך הוא ודאי, וכי שימעון פרם

יהיה בלי כל ספק ראש־הממשלה הבא של
ישראל. במסעותיו האחרונים כבר התנהג
פרס כראש־הממשלה, וגם בעלי־שיחו דיברו
עימו כאילו בחירתו כראש־הממשלה
שוב אינה אלא עניין פורמלי.
הנכס החשוב ביותר של המערך בשעה
זו הוא הרצון הציבורי להיפטר מן הלי־כיד.
רצון זה עשוי להביא המוני בוחרים
אל הקלפי, ואל פתק־ההצבעה של
המערך, אף שאינם אוהבים את המערך
כלל וכלל. הסיסמה ״הצילו את המדינה
מפני הליכוד !״ תדרבן אותם.

אך אם הכל יהיו כטוחים מראש
שהליכוד גמור וכי המערך יגיע
לשילטון, עלול גכם זה להיעלם בטרם

בעיני מארגני־הבחירות של המערך
קיימת סכנה כזאת כבר עתה, והיא תלך
ותגבר למחרת הבחירות בהסתדרות.

הקדמת הבחירות כהסתדרות לבחירות
לכגסת היא שגיאה המורה
כיותר מבחינת המערך. ראשי המערך
יודעים זאת היטב, אך קצרה
ידם מלהושיע.
כי בהסתדרות עומד המערך — לכל
הדיעות — לנחול ניצחון גדול• כל הזעם
על הליכוד, כל האכזבה ממנו, כל המחאה
נגד מעשיו עומדים להתנקז בנהר כביר
של קולות לטובת המערך.
אם ניצחון זה יהיה אכן מוחץ, עלול
הציבור לעמוד למחרת היום, עשרה שבו-

סגן שההביטחון ושיו

נוס עם הזקן כ ל חייו ח פרב

ד״ן עם הדקו

ו״ן את נו ס ברגע האחרון?

וחם משל לזכות בניצחון מוחץ, ש ניצחונו
האישי. למשל יש עכשיו
ה מכרעת במוסדות המיפלגה ובמנג־וגם
מי שסבור כי הדבר יביא לאסון
ינו מעז אלא לרטון בחדר־רחדרים.
עומדת לפני ראשי־התעמולה של
ד שאלה טאקטית חשובה: איך לנד
רגשה של ניצחון בטוח? איך להג־אוהדים
ולבוחרים את ההרגשה שלא
לבד שהניצחון אינו מונח בכים, אלא
עדיין סכנה מוחשית של שיבת הלי־
1שילטון?

התכסיסים של משה דיין מספקים למערך
את הכלים לפך. הסכנה או הדחליל
של דיין מאפשר למערך לטעון כי כלי הז
דעקות המונית לעזרת המערך עלול הסיוט
של הליכוד להימשך עוד ארבע שנים.
אולם הסבר הגיוני זה לפחדו של המערך מפגי
דיין אינו ההסבר היחידי. יש בפחד זה גם יסוד
אישי, כימעט בלתי־רציונלי.

כי מאז ומתמיד רובצת על שימעון פרס
קללה: ככל פעם שהוא שולח את ידו אל
השילטון, והפרי נראה קרוב־קרוב — הוא
נשמט מידיו כרגע האחרון. ובימעט כבל

מנכ״ל מישודהבימחון עם השר לסן

ה ומטביל חוגג את ניצחונו בשארם
פעם גרם לכך משה דיין.
הסיפור של טאנטאלום המודרני * התחיל
עוד בשנות דד ,50 כאשר כיהן פרס כמג־כ״ל
מישרדהביטחון, ואילו דיין היה ה־רמטכ״ל.
הם היו מעורבים יחדיו בעלילות
הימים ההם — העסק־ביש, פרשת־לבון,
פעולות־ה״תגמול״ ,ההכנות למיב־

חקלאות בממשלתו עול בן־גווייוו ()1960

* באגדה היוונית, טאנטאלוס הרגיז את
האלים. הם גזרו עליו לעמוד ליד עץ־
פרי, שפירותיו התרחקו ממנו בכל פעם
ששלח את ידו אליהם.

צע־סיני, המיבצע. פרס עשה הרבה מן
העבודה השחורה, אך הזוהר דבק בדיין.
בימים ההם התגבשה ״קבוצת נערי־החצר״
של דויד בן־גוריון, קבוצה של
צעירים שטופחו על־ידי ״הזקן״ ,וששלטו
בשמו. פרם היה איש־המפתח בקבוצה זו,
אך כלי־התיקשורת נהרו אחרי דיין. פרם
הצטייר כביורוקראט אפוד, כסוחר־נשק,
כאיש שאין להאמין לכל דבריו. דיין
הצטייר כגיבור בלי חת ובלי דופי, גבר,
חייל.

ליטיא הגיעו הדברים כשלהי

ב צלו של דיין, החוטף 117191 את פרי עבודתו ערב הנצחון
ה בי ט חון

ה בי ט חון

החקל או ת

רמטכ ״ל

ה בי ט חון

רפ ״י
מנכ״ל
ה בי ט חון

1977

*1973 197

1969

1965 1967

1959

1953

ה מי רדף
(המשך מממוד )35

ע5ע ,±אחרי הכחירות לכנסת ה
רכיעית. נערי־החצר הגיעו, סוף
סוף, אל המישרות הכבירות. אך
שוכ גכר דיין על פרס. דיין הפך
שר־החקלאות, חכר מלא כממיטלה,
אחת הדמויות הכולטות כה. שיכד
עון פרס נאלץ להסתפק כמישרת
סגן־שר־הכיטחץ.
יכלו לטעון כי לסגן־שר־הביטחוו יש
עוצמה ממשית רבה יותר מאשר לשר-
החקלאות. אך מבחינת המעמד הציבורי,
פרס יצא כמפסיד. נקבע כי דיין, המבוגר
מפרס בשמונה שנים, הוא בעל מעמד
בכיר.

• ויין כוכב עליון
ך״ ך נמשך המצב עד לפרישתו של
״ ״ דויד בן־גוריון ממפא״י והקמת רפ״י.
פרס הלך אחרי הזקן בלי היסום. הוא
הפך המפעיל העיקרי — וכימעט הבילעדי
— ׳של רפ״י. הוא עבד בלי לאות, נדד
מסניף לסניף ומעיירה לעיירה, י אירגן,
נאם, הסביר, קשר קשרים.
ואילו דיין היסס. לא היה לו שום חשק
להצטרף להרפתקה, שהוא לא האמין בה.
רק ברגע האחרון ממש, ובאי־רצון בולט,
התפטר מן הממשלה והצטרף לרפ״י.
בבחירות נחלה המיפלגה החדשה אכזבה,
חרף מאמציו העל־אנושיים של פרס.
התנועה שבראשה עמדה גלריה מבהיקה
של אישים בעלי־שמות — בו־גוריון, דיין,
פרם, יוסף אלמוגי, טדי קולק, יצחק נבון,
הרמטכ״ל לשעבר צבי צור — זכתה בעשרה
מנדאטים בילבד, ונותרה באופוזיציה.
הגאולה באה במאי .1967 גמאל עבד־אל-
נאצר ריכז את צבאו בסיני, בארץ השתררה
אווירה של חרדה• הכל הסכימו כי
אין להניח את ענייני הביטחון בידי לוי
אשכול. העם התגעגע לאיש חזק, לדמות
ביטחונית שתקבל לידיה את צה״ל. תחילה
הוזכרו שמות אחדים — בדגוריון, ייגאל
אלון, ייגאל ידין, משה דיין, שימעון פרס.
לכולם היה עבר ביטחוני־צבאי. אך כאשר
עבדו הימים׳ התמקדה התשוקה הציבורית
באיש אחד: משה דיין. שמו של פרם
פשוט נעלם.

היה זה רגע מר. כשיא המשכר

ויין אחו׳ התפטרותו מממשלת בגין, פוס ממתיו לניצחון
מוזר כדו״ח ועדת-אגרנט, סולק
דיין מן השילטץ.
אולם גם הפעם לא האיר המזל פנים
לפרס. העם רצה באיש חדש, והבחירה
התמקדה ביצחק רבין, שהיה היפוכו
של פרס: צבר, חייל, חסר עבר מיפלגתי.

אחרי התמודדות קצרה, שכה
הפסיד פרס, הוא נכנס לממשלה
כמס׳ צ וכשר־הכיטחון.

דיין נראה כגמור. הוא ישב בצד, מתוסכל,
העביר את הזמן בהרצאות תמורת
שכר־עתק.
היו אלה שלוש שנים קשות מאוד לדיין.
אך גם פרם לא רווה נחת. הוא נשאר מס׳
.2הוא הפסיד גם בהתמודדות נוספת נגד
רבין, לקראת הבחירות לכנסת התשיעית.

סת כנציג מיפלגת־ד,עבודה המבוסת, קפץ
קפיצה נחשונית — ישר אל ממשלתו של
מנחם בגין המנצח.
הציבור נשאר המום. וכשם שסלח לדיין
כל דבר, סלח לו גם קפיצה זו. תוך זמן
קצר שוב הפך דיין איש חשוב, נער-
השעשועים של העולם המערבי. הסכם-
השלום עם מצריים נזקף במידה רבה לזכותו,
כמו הניצחון ב־ — 1967 ובאותה מידה
של הצדקה.

• שד נעם?
ף* כל אותן שנים, כאשר דיין השתזף
באור הזרקורים של הפירסומת,עבד פרס בלי לאות, כדי לשקם את המיס־לגה•
לא היה זה שיקום פנימי, אך מבחינה
חיצונית קמה המיפלגה על רגליה. פרס
הפך מנהיגה הבלתי־מעורער, ובהתמודדות
הסופית היכה את רבין שוק על ירך.
בינתיים חל שינוי הפוך אצל דיין. הוא
התפטר בעוגמת-נפש, אחרי שתפקידו
התרוקן מתוכן עם חתימת הסכם־השלום.
ענייני האוטונומיה נמסרו לאחר — השר
יוסף בורג.
בעוד שפרס זינק למעמד בינלאומי
מחודש והוכר כראש־הממשלה־של-מחר,
ישב דיין לבדו במיזנון הכנסת, כשהוא

של דיין להבטיח לעצמו כסא בכנסת
הבאה, כדי שלא להיעלם מן החיים ה ציבוריים.
ייגאל הורביץ הכין לו רשימה,
שבראשה יוכל לעמוד, ושבעזרתה יוכל
להיכנס לכנסת.
אך בהדרגה החלה החרדה גוברת בחוגו
של פרס. המצב הפוליטי והפסיכולוגי בארץ
התגבש כך שדיין יוכל להיות, אולי,
יותר מסתם חבר־בנסת, היושב בפינה.
מול העיניים קם הסיוט של ״קואליציית־ניר״
— תקדים משנות ה־ ,50 כאשר כל
הסיעות בכנסת עשו יד אחת כדי למנוע
את בחירתו של נציג מפא״י כיו״ר הכנסת.
בעזרת קואליציה זו של הימין והש מאל
נבחר נחום ניר, איש אחדות־העבו־דה,
כיו״ר הכנסת.

האם זה יתכן גם כמישור ה ממלכתי

עד כה לא היה תקדים בישראל שראש
הסיעה הגדולה ביותר נכשל בהקמת קואליציה.
לפי החוק מטיל הנשיא את ה תפקיד
של הרכבת־הממשלה על נציג הסיעה
הגדולה, וזה מנצל את עמדת־הכוח
שלו כדי לרכוש את השותפים הדרושים
לו. לשם כך עומדים לרשותו כשישה שבועות,
שבהם אפשר לתמרן, להבטיח, לש חד,
לאיים. מכיוון שתמיד יש כמה סיעות
שאפשר לרכוש, נושא מאמץ זה פרי.
אך בתיאוריה יתכן שכל הסיעות האח
האם
גם הנעת ׳ וווו אותו זיין?
קמה ממשלת־הליכוד־הלאומי, שכה
הפך משה דיץ כוככ-עליץ, כשר•
הכיטחון. ואילו פרם נשאר כחוץ.
דיין זכה בכל התהילה של מילחמת־הבזק.
במשך שש שנים היה האליל ה לאומי,
כימעט סמל מיני בינלאומי, נער־השעשועים
של אמצעי־התיקשורת בעולם
כולו. ואילו פרס לא היה כלום — עסקן
אפור. בקושי נכנם לממשלה ב־ ,1969 כשר
זוטר (קליטת־עליה, דואר. כדי לרומם ב־מיקצת
את מעמדו, החליף את השם ״מיש־רד
הדואר״ בשם ״מישרד התיקשורת״).
עם פרישת הליכוד מן הממשלה, באוגוסט
,1970 הפך שר־התחבורה, במקומו של עזר -
וייצמן.

ניקמתו של פרס באה כמילתמת
יום־הכיפוריס. האליל נפל מן הבן,
והתפוצץ לאלף רסיסים. הורים
שכולים הטיחו כפני דיין את המילה
״רוצח״ .על אף טיחורו ח
׳516

ואז קרה הנס: התגלה חשבון־הדולרים
של מישפחת רביו בארצות־הברית.
הדרך היחה, סוף־סוף, פנוייה. בצר לה
פנתה המיפלגה אל פרס. פרס היה המועמד
לראשות־הממשלה. השילטון נראה כאילו
מונח בכיסו, שהרי מעולם לא היתד,
בישראל ממשלה שבראשה לא עמד הנציג
של מיפלגת־העבודה.

ואז, כשהפרי היה ממש כהישג־היד,
הוא התרחק כאופן דרמאתי.
כא המהפך.
פרס הפך ראש מיפלגת־אופוזיציה, מוכה
ושבורה. בזיכרון הציבור נחרתה תמו־נת־הטלוויזיה
של הבית הנטוש של מים־
לגת־העבודה בלילה שלאחר הבחירות, כשאיש
לא המתיו לתוצאה הסופית.
למחרת הבהירות ביצע דייו את בהיסטוריה אחת הבגידות הגדולות
של המדינה. האיש שנבחר זה עתה לכנ־

מנסה מדי פעם למשוך תשומת־לב אל
עצמו באמצעות נאום או תעלול פירסומי.

נראה כי סוף־סוף התהפכו היוצרות:
פרס יהיה ראש־הממ•
שלה, דיין יהיה גמור.
ואז בא התכסיס האחרון של דיין. הוא
הודיע כי הוא ״יושב על הגדר״ ,אך
יקים תנועה כדי להגשים את ״רעיונותיו״.
אוהדיו שוב החלו מתלכדים מסביבו.
תחילה נראה שאין זה אלא נסיון טבעי

רות יעשו מראש יד אחת, יודיעו לנשיא
שלא ישתתפו בקואליציה בראשות מיפ־לגת־העבודה,
ויקימו קואליציה משלהן,
שיהיה לה רוב בכנסת.

הסכירות — נמוכה. אך היא די
גדולה כדי ששימעון פרס יחשוש
שוס מפני הקללה הנושנה. מעולם
לא היה השילטון כל-בך קרוכ
אליו, כמו עתה — אך שמא זה
יתפוצץ כרגע האחרץ שוכזו

במדינה
(המשך מעמוד )32
אצלך בבית כשזה קרה?״ הם
שאלו. באותו הרגע החליט הפצוע
לספר את האמת .״איריס לא היתד.
אצלי, אבל בימים האחרונים מטלפנים
אלי ואליה ומאיימים עלינו.
לאיריס אומרים שיחסלו אותה, כי
היא זמרת המישטרה. עלי מאיימים
שיחסלו אותי, כי אני חי עם
זמרת.״
הזמרת — כינוי שאותו נותן ה־עולם־התחתון
לכל מי שמשתף
פעולה עם המישטרה ומלשין על
עבריינים, לא היתד. סתם נרקומנית,
ידידה של נרקומן. גם השוטרים
וגם הפצוע ידעו על מי
מדובר. אירים דווידסקו, אחת ה נערות
היפות של תל-אביב, שחקנית
קולנוע, דוגמנית וציירת ל שעבר,
כבר אינה יפה, כבר אינה
מופיעה בחוגים הנוצצים וגרוע
מכל: המישטרה משוכנעת שה-
עולם־התחתון הוציא עליה גזר־דין
מוות.
המישטרה נכשלה. לפני כשנה
עלה שמה של אירים בבית-
המישפט. סוחר־סמים הועמד לדין,
ובמיסגרת הדיון גילה אחד מחוקרי-
המישטרה שאיריס שיתפה פעולה
עם השוטרים בהצלחת המעצר. הת ברר
אז שאירים יצאה עם אותו
שוטר לתחנה־למימכד־סמים לרכוש
סם מהסוחר שהכיר אותה כצרכנית
סמים. היא הובילה את המיש־טרה
ישר לתחנה. כששאל סני גורו
של סוחר־הסמים את חוקר-
המישטרה מעל דוכן־העדים אם
תמורת עזרתה של איריס ב
דוגמנית
דווידסקו
איום על החיים
לכידת הסוחר ביטלה המישטדה
תיקים נגדה, הרשה בית־המישפט
י״ לקצין המישטרה שלא לענות על
השאלה.
אולם העולם־התחתון לא היה
צריך את התשובה. מה שנאמר
במישפט אישר את החשדות שרווחו
כבר זמן רב בקרב הנרקומנים
וסוחרי־הסמים נגד איריס,
שהיא משתפת פעולה עם המיש־טרה.
איריס ירדה למחתרת.
במשך שנה שלמה לא הצליח
איש למצוא אותה. סוחרי־הסמים
המתינו בסבלנות. הם ידעו שאירים
זקוקה לסם, וכי במוקדם או במאוחר
היא תיפול לידיהם.
בשבוע שעבר התברר להם כיצד
לא הגיעה עד כה איריס לתחנות־למימכר־סמים.
היא התחברה עם
נרקומן, שהיה מביא להם את הסמים
לביתם המשותף.
היה מי שדאג לשלוף את גזר־
* דין המוות שהוצא נגד איריס.
דקירת הסכין, שאותה ספג ידידה,
היתד. סימן אזהרה לדוגמנית ל שעבר.
העולם
הזה 2268

הפדביגללקפה קט ן
חת הפקידות בלישכת
׳ * מפקד חיל־הים, האלוף
זאב אלמוג, התבקשה על־ידי
אחד הקצינים בלישכה להכין
קפה. היתר. זו בקשה רגילה.
אותה פקידה מכינה בחודשים

הקפה במו ידיהם. היו גם כאלה
שטענו, שאם תוכלנה החיילות
לסרב להכין קפה למפקדיהם,
יערער הדבר את מוראל היחידה
כולה ואת סמכותיותו של
המפקד.

עיתונאי ארז

ראש־אב״א נתיב

הכחשת האמת

האחרונים כמה פעמים ביום
קפה לקציני הלישכה. אולם
התשובה שקיבל אותו קצין
מהחיילת הצעירה היתה :״המפקד,
כתוב בעיתון שחיילות

נתיב ניסה להרגיע את המפקדים
שטילפנו אליו ולשכנע
אותם שהקפה אינו סוף העולם.
אט-אט החלו להגיע סיפורים
על עשרות תלונות שהוגשו

מאות טלפונים

לא צריכות להכין קפה למפק דים
שלהם.״
הקצין התבונן בה נדהם.
הוא ויתר על הקפה שלו, אך
אותה חיילת ספגה תלונה על
הפרת פקודה והיא ממתינה
עתה למישפט.
הטלפונים בלישכתו של ראש
אכ״א, האלוף משה נתיב, לא
הפסיקו לצלצל בימים האחרונים.
קצינים בכירים, אלו פים׳
תתי־אלופים ואלופי־מיש-
נר. טילפנו לנתיב בבהילות
וביקשו הנחיות: איד לנהוג
בפקידות המסרבות להכין קפה.
צה״ל כולו עמד בשבוע
שעבר ץ!ל הרגליים. בעשרות
יחידות קיבלו קצינים תשובת
סירוב כשביקשו מהפקידות
שלהם להכין קפה. אחדים מהם
התעקשו, כמו אותו קצין ב-
לישכת מפקד חיל־הים. אחרים
נהגו בחוכמה ולא התעקשו.
הם החליטו להמתין עד שתעבור
הסערה, להימנע עד אז
מלשתות קפה או להכין אותו
בעצמם.
גם בישיבת מטכ״ל השבוע
נערך דיון במרד החיילות נגד
מפקדיהן. הרמטכ״ל, רב־אלוף
רפאל (״רפול״) איתן, התייחס
לפרשה כולד. בחיוך. לרפול
לא איכפת כלל אם הקצינים
שלו יעשו בעצמם את הקפה.
אולם גם רפול הבין לפתע עד
כמה חשוב למפקדים לקבל
שירות זה מחיילותיהם.

על קוצו
של קפה
ך* פרשה כולה החלה כש1הכתב
הצבאי של מעריב,
יעקוב (״יענקלה״) ארז, פירסם
ידיעה קצרה במיסגרת העמוד

האחרון של עיתונו. ארז סיפר
על חיילת שסירבה להכין קפה
למפקדה, בטענה שאין זה תפקידה.
היחסים בין אותה חיילת
לבין המפקד שלה הם יחסים
ידידותיים. השניים החליטו לפנות
במשותף לפרקליטות-
הצבאית ולבקש חוות־דעת, האם
החיילת חייבת להכין קפה
למפקדה או לא.
על־פי הידיעה של ארז קבע
הפרקליט הצבאי הראשי, ש־חיילות
אינן חייבות להכין קפה
למפקדיהן. אזרחים שקראו את
הידיעה התייחסו אליה בחיוך.
אנשי צבא שקראו אותה הבינו
שהיא תעורר סערה בצה״ל,
שאפילו פעולת־תגמול גדולה,
הפלת מיגים סורים או, להבדיל,
גילוי פרשיות שחיתות
כמו זו של הקמצ״ר לשעבר,
ברוך ארבל, יהיו שקטות לעומתה.

הרעת תנאי־שרות

קיבל את הידיעה מ-
\ 1מקור מהימן. הוא בדק אצל
דובר־צה״ל וקיבל אישור ל נכונותה,
למרות שהדובר ביקש
ממנו שלא לפרסמה. החיילת
ומפקדה פנו לפרקליטות־הצב-
אית, אך התשובה שהגיעה
אליהם לא היתד. מהפרקליט
הצבאי הראשי בכבודו ובעצמו,
אלא מאחד מפרקליטי צה״ל.
ברוח זו כתב ארז את הידיעה
שלו, אך משכתב העיתון הח ליט
משום-מד. שנותן חוות־הדעת
היה הפרקליט הצבאי
הראשי ותיקן את הידיעה של
ארז.
כשפרצה הסערה ושטפה את

הצבא כולו, החליט צה״ל להגיב.
לכתב הצבאי של ידיעות
אחרונות הודלף סיפור כאילו
חוות־הדעת היא אחרת. בידיעות
אחרונות הופיע הסיפור
על החיילת והמפקד, אך לדעת
העיתון, חוות־הדעת קבעה שעל
החיילת למלא כל פקודה, גם
אם זו פקודה להכנת קפה.
ידיעות אחרונות הביא את
חוות־דעתו של הפרקליט הצב אי
הראשי, המטילה על החיי לות
להכין קפה למפקדיהן.
אולם הטלפונים המשיכו להגיע
ללישכתו של ראש אכ״א.
מפקדים בכירים התייחסו לפר-

רובד צזל״ל מכל,ש לרב־ודר,
בי לא רפילדיט הצב־אי
הראשי ודא סרקדיט
צבאי אחר, נתן חוות דעת
כסוגיית הבנת קפה על״יהי
חיילות כצה״ד.
הדובר מוסיף, כי במסגרת
החוק הצבאי, כל חייל וחיילת
חייבים למלא כל הוראה הניתנת
להם על־ידי מפקדיהם
במסגרת מילוי תפקידיהם הרשמיים,
לרבות הכנת קפה.

הודעת דובר צה״ל
כן קפה
שה ברצינות שהצחיקה אפילו
את נתיב. קצונת צה״ל ראתה
בהוראת הפרקליט האלמוני
פגיעה במעמד המפקד והרעת
תנאי-ד,שירות שלו. קצינים
בכירים, הידועים כמפקדי־שדה
שעברו מילחמות ותרגילים ב־תנאי־שדה
קשים, מחו על כך
שיהיה עליהם להכין את ספל

נגד חיילות, ועל מיקרים רבים
של לשכות־קצינים שחדלו לתפקד
בגלל הוראת הקפה.
הכבוד האבוד
ך* שלב זה החליט צה״ל
יי להשיב מילחמה שערה.
דובר צה״ל, המקמץ בדרך־כלל
בהודעות לעיתונות, והמביע
את דעתו רק במיקרים של
פעולות צבאיות, הוציא הודעת
דובר מייוחדת, שמעריב נדרש
לפרסמה. הודעת דובר־צה״ל,
שיצאה ביום הראשון האחרון,
היתד, מנוסחת ברצינות רבה:
״דובר צד,״ל מבקש להבהיר כי
לא הפרקליט הצבאי הראשי
ולא פרקליט צבאי אחר נתן
חוות־דעת בסוגיית הכנת הקפה
על-ידי חיילות בצה״ל.
״במיסגרת החוק הצבאי,״
ציין דובר צה״ל בהודעתו ,״כל
חייל וחיילת חייבים למלא כל
הוראה הניתנת להם על-ידי
מפקדיהם במיסגרת מילוי תפקידיהם
הרשמיים, לרבות הכנת
קפה.״
כבודו האבוד של קצין צה״ל
ניצל על־ידי הודעה רשמית
ויבשה של דובר־צה״ל. אולם
השמועה כבר פשטה בקרב
החיילות. החובה השנואה עלי הן
ביותר, הכנת הקפה והגשתו
למפקדיהן, נפרצה. גם הודעה
של דובר־צה״ל וגם איום ב־מישפט
לא יעזרו. המרד של
הפקידות בצבא נמשך ומכריח
יותר ויותר קצינים למחול על
כבודם וללמוד להכין קפה
לעצמם. השלב הבא יהיה,
כמובן, שהקצינים יכינו את
הקפה לפקידותיהן.

ס שחסיס ותדע השחיתות
יץ יים טיירו קם ממקומו ונופף ב•
* אגרופו .״האיש הזה לא ייבחר!״
צעק ,״הוא אינו ראוי לאמון! הוא הבטיח
לי את ניהול המיזנון ולא קיים את ההבטחה,
למרות שאני אירגנתי לו שייבחר
בחוג להיסטוריה הפרופסור דניאל
קארפי ספג מהלומת אגרוף בפניו. שלמה
חזן ניצל את המהומה, ובקפיצה אקרובטית,
מחלון הקומה השניה, נמלט על
נפשו. חיים טיירו פנה לעבר המדרגות,
ופתח במירדף רגלי אחרי חזן בחוצות
רמת־אביב.
כשקרה המיקרה, לפני שנתיים, היה
טיירו חבר ועד מן השורה. היום הוא
משמש סגן יו״ר הוועד של אגודת־הסטו-
דנטים בתל־אביב. חזן היד. יו״ר הוועד
עד לפני שנה. הפרופסור קארפי היה
נוכה בישיבת המועצה שבה אירע ה־מיקרה,
כדי לשמור על כשרות הבחירות.
מיקרים כאלה אולי אינם מתרח שים
רק בישיבות מועצת הסטודנטים של
האגודה בתל־אביב, אך שם הם מתרחשים
חדשות לבקרים.
לאלי דלל, היו״ר הנוכחי של אגודת
הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב יש
סיבה טובה לדאגה: הבחירות החוזרות
למועצת אגודת־הסטודנטים תיערכנה בתחילת
הסימסטר, בשבוע הבא.
אם הזיופים וההונאות שאיפיינו את
סיבוב הבחירות הראשון יחזרו על עצמם,
תאבד האגודה סופית את הכרת האוניברסיטה.
פירושו המעשי של צעד זה הוא
גזר־דין מוות לאגודה, שכן זו, לא תוכל
להתקיים ללא המישרדים, הטלפונים והתמיכה
הכספית של האוניברסטיה.
אם לא יחזרו הזיופים, והבחירות תהיינה
כשרות, עלולים אלי דלל וחבריו
בוועד האגודה לאבד את הרוב שלהם
במועצת אגודת־הסטודנטים, ויחד עימו
גם את מישרותיהם ואת טובות־ההנאה
הנילוות להן.

איך מבשלים
מועמדותי
י י מרות כל אמצעי הזהירות שננקטו
* על־ידי הנהלת האוניברסיטה בתל-
אביב, נפסלו חמש מתוך 15 הקלפיות
בבחירות שנערכו ב־ 14 בינואר. הקלפיות
שנפסלו כוללות 24 אזורי-בחירה (הבחירות
הן אישיות־אזוריות) .המכנה המשו־

של המאבק על השליטה באגודת־הסטו־דנטים.
לכאורה, זהו מאבק פוליטי בין
הימין, הכולל את הליכוד והתחייה, וכן
סטודנטים דתיים־לאומניים מתומכי גוש
אמונים, ובין השמאל, הכולל את אנשי
המערך, שליי ורק״ח. למעשה — זוהי

מי שהיה יו־ ו ועדת ה ב חי רו ת
מנהר את המיתון -הוא הגיש
עתירה לדחיית הבחירות נגד משהיה
הסיו־׳ו, המכהן עתה כיו־־ר -
הסיו־־ר הנוכחי נימעט הרביץ לידר
הקורס משלא קיבל את הזכיוו למיזנון -
המפעיל הקורס של המיננון סולק בגלל
מבירת טנסי בחינות -בראש מיפעל
השיכפול עומד מי שהיה ידר האגודה
לות נספרו, והתברר שהמועמד הנגדי
מוביל בהפרש עצום. לפתע כבו האורות.
לוח החשמל הראשי של הבניין נתלש
על־ידי מישהו. הספירה התחילה מחדש,
לאור גרות, בחדר סמוך, ובאורח-פלא
זכה הפעם מועמד הוועד. המועמד שהוביל
קודם לכן לא זכה אפילו במיספר
הקולות שבו זכה בספירה הראשונה !
על הצורה שבה נבחר שלמה חזן כבר
סופר. לאחר חיסורים שליוו את בחירתו,
דאג חזן לפצות את עצמו: הוא שילם
לעצמו במשך חודשים רבים החזר־הו־צאות־רכב
בסך 2000 לירות בחודש (בערכים
של היום — כ־ 500 שקל) ללא
אישור מועצת״האגודה.
אחרי שלמה חזן נבחר למישרת היו״ר
קודמו של דלל, קלוד מלכה. תקופת

באנגלית — אך חרף סילוקו המשיך
לשמש חבר ועד ולהפעיל את המזנון.
עוד מקור לא אכזב לרווחים הוא
מיפעל השיכפול, שאותו מפעילה אגודת־הסטודנטים.
יו״ר הוועד המנהל של מים־
על השיכפול הוא דובי ברגמן, עסקן
של חרות שמילא כבר תפקידים שונים
ומגוונים במוסדות הסטודנטים בעשר השנים
האחרונות. במיפעל השיכפול מקובלות
משכורות נאות, הנעות בין 60ל־80
אלף לירות בחודש, והסטודנטים מתלוננים
על כך שמחירי הספרים בו אינם
נמוכים מהמחירים הנהוגים בחנויות אחרות.
אחת
הצורות שבהן תומכת אגודת״
הסטודנטים במיפעל השיכפול, היא חלוקת
תלושי־הנחה לסטודנטים. רק מעטים מבין
הסטודנטים יודעים על קיומם של
תלושי־הנחה אלה, המחולקים במישרדי
האגודה. וגם לכך יש סיבה.

האנרכיה״

יו״ר דלל
״נבחרתי באופן דמוקרטי״
מילחמת קיום של קבוצת עסקנים המבקשת
לשמור על עמדות הכוח שלה.
עמדות אלה חולשות על תקציב של
מיליוני לירות, ומאפשרות חלוקה של
טובות הנאה לעסקנים ולמקורביהם.
העיוותים בבחירות השנה אינם המרי- תקדים אלי דלל, מנהיגם המוכתר של 12 אלף
סטודנטים, ומי שאחראי לתקציב שנתי
של 600 אלף שקלים, טוען :״אי-אפשר
לומר שנבחרתי בצורה לא דימוקרטית.״
דלל נבחר באוקטובר 1980 בקולותיהם
של 45 חברי מועצת אגודת־הסטודנטים.
אלה נבחרו בבחירות שנערכו בינואר
,1980 בקולותיהם של 236 סטודנטים —
שני אחוזים בילבד מכלל בעלי זכות
הבחירה.
שיעור הצבעה כה נמוך אינו זכור,

מועמד שפרלינג
״אם תתלה את המודעה, נתלה אותך !״
שילטונו לא היתד, חסרת פרשיות. היום
משמש מלכה כסגן יו״ר ההתאחדות הארצית
של הסטודנטים. עיתון הסטודנטים
של אוניברסיטת תל-אביב, יתוש, גילה
שקלוד מלכה מגיש תביעת־דיבה נגד
הארץ, שפירסם את דברי הסטודנט דויד
וולמן, כי מלכה נתן לו שוחד בחירות

ך* סטודנט אורי טימרמן הגיע לי
1מישרדים כדי לקבל תלושי־הנהה.
נודע לו שהוא זכאי לקבל ששה תלושים.
כיוון שהיה צורך לרשום את דבר
קבלת התלושים הבחין טימרמן בעובדה
שחיים טיירו, סיו״ר האגודה, המופיע
מעט לפניו ברשימת הסטודנטים, קיבל
לא פחות מ־ 14 תלושים, המזכים את בעליהם
בהנחה של מאות לירות. לשאלתו
של טימרמן השיבו: לחבר ועד מותר
לקחת תלושים ״גם למען חברים״ ,זכות
שאינה מוקנית לכל סטודנט.
כשנשאל על כך היו״ר אלי דלל. השיב:
״אינני מסוגל להאמין שחבר ועד יקח
יותר תלושים ממה שמגיע לו. חבר
ועד צריך לשמש דוגמה לקהל הסטודנטים.״
מיקרה
נוסף קשור ברכז הביטוח, אבי
שני. לפני כשנתיים מצא מבקר האגוך ה
טעם לפגם בכך, שאיש הביטוח של האגד
דה משתמש לצרכיו הפרטיים בפירטי
הסטודנטים המועברים אליו על־ידי אגד
דת־הסטודנטים. אבי שני משמש עד היום
כרכז הביטוח של אגודת־הסטודנטים, ומקבל
משכורת מטעמה.
פרשיות אלה ודומות להן הדאיגו מאוד
את הנהלת האוניברסיטה, שאגודת הסטד

בך הצליחה חבורה של עסק]׳ ל חל ק בין חבריה את
השלל של השילטון -תוך שימוש בחוויות מ״פלגחיות
תף לרוב אזורי־הבחירה שנפסלו: למועמד,
ועד האגודה לא היה סיכוי לזכות
בהם. בקלפיות הללו התגלו זיופים שמטרתם
לא היתד, להביא לבחירתו של מועמד
זה או אחר — אלא להביא לפסילת
הבחירות. לקלפיות הוכנסו צרורות גדולים
של פתקי-בחירד״ כדי לשבש את
ההתאמה בין מיספר המצביעים הרשום
ובץ מיספר הפתקים.
שיטות מסוג זה מצביעות על חריפותו 11 ייי• 1111.1111 3 0

בתולדות אגודות הסטודנטים בארץ, שמעולם
לא הצטיינו בשיעור הצבעה גבוה.
הסיבה לכך: הבחירות הוחרמו הפעם
על-ידי האופוזיציה, ש־ 45 ממועמדיה נפסלו
על-ידי ועדת־הבחירות בתואנות שונות
ומשונות.
לפני שנתיים התקיימו במועצת האגודה
בחירות לגיזבר האגודה. היו שני
מועמדים עיקריים, שאחד מהם נתמך
על-ידי יו״ר האגודה, שלמה חזן. הקד

בצורת תלושי-מנזה בסך 1,200 לירות.
המזנון שליד מועדון אגודת־הסטודנטים
בר־מינן מהווה מקור לא אכזב של רווחים.
ההכנסה שלו מסתכמת בכ־1,000
שקלים מדי ערב, והזיכיון להפעלתו ניתן
ללא מיכרז. עד לפני כחודשיים הפעיל
את המנזה אמיר ישי, ששימש קודם לכן
חבר הוועד לענייני תרבות. ישי זה סולק
מהלימודים על-ידי שילטונות האוניברסיטה
בעוון מכירת טופסי בחינות־כניסה

דנטים פועלת תחת חסותה. מונו שתי
ועדות. הראשונה שבהן, בראשות רואה־החשבון
דוב כרמלי, כתבה במסקנותיה :
״אותם סימנים של אי־סדרים וחוסר
אחריות ניהולית וציבורית של האגודה,
עליהם הצבעתי כבר בדו״ח קודם, הלכו
והחריפו, למעט תיקונים זעירים, אך לא
התיקונים שנתבקשו. הבעייה מוצאת את
ביטוייה בכל הקשור בשימוש בכספי
האגודה, ואחריות הנבחרים לגביהם, החל

בכספים שהוצאו שלא לצרכי האגודה,
ועד לגילוי של מעילה באמון ובכספים
של אחד העובדים, מחוסר ביקורת ובקרה.
נראה כי התהליכים הולכים ומחריפים
ומגיעים לסף האנרכיה, אם כבר לא
למעלה מזה.״
דו״ח זה הוגש בראשית .1980 חצי שנה
לאחר מכן הוגש דו״ח נוסף, של ועדה
בראשות עורך־הדין ברוך גרוס. הומלץ
בו, שאם לא יהיה שינוי רדיקלי בתקנון
האגודה, בסידרי הבחירות ובניהול הכספי,
תסיר האוניברסיטה את חסותה מהאגודה.

מעט פוליטיקה
— הרבה כטף

! 111 שהסטודנטים יתעוררו סוף־
1 1י 1י סוף ויבינו שזהו ועד המנסח
להאזזז בשילטון, אומרת ויטה סבח.

השתתפתי

בבחירות, אומרת
חמר מהדיפור,
אני לא יודעת מר! קורה שם.

זיפת

של שנה, אין שוס פעילות,
ואם יש כבר פעילות, היא
לטובה, אומרת אביבה ג׳יבלי.

ן** תקנון לא שונה. הבחירות האחרו־י
י נות נערכו בהתאם לתקנון הקודם,
שחובר על־ידי מי שהיה פעם יו״ר האגורה
והיום הינו חבר־כנסת מטעם חרות,
רוני מילוא. תקנון זה מאופיין בכך שהוא
מעניק סמכויות בלתי־מוגבלות לוועד ה אגודה
ולוועדת הבחירות בכל הכרוך
בפסילת מועמדים ובקביעת סידרי הבחירות
— לתועלת מי ששולט באגודה.
מדוע לא שונה התקנון ז אומר אלי
דלל :״לצערי לא הצלחתי לכנס ארבע
חמישיות מתוך חברי המועצה, הדרושים
לשינוי התקנון.״ כלומר: בתקנון הישן
יש גם אמצעי המבטיח את הנצחתו. אם
יו״ר האגודה אינו מצליח לכנס את חברי
המועצה, נשאר התקנון על מכונו.
רק מעט פוליטיקה ניתן למצוא באגודת־הסטודנטים
— אך הרבה מאוד כסף.
כ־ 12 אלף הסטודנטים מעבירים את מיסי־הם
לאגודתם בתחילת שנת הלימודים,
באמצעות האוניברסיטה. הסכום שנאסף
בדרך זו מגיע לכדי 5מיליון לירות
בערך. דלל טוען כי תקציב האגודה מתקרב
ל־ 6או 6.5מיליון לירות. על פי
חשבון שערכו במשותף אלי דלל וכתב
העולם הזה מקציבה אגודת-הסטודנטים
כ־ 5מיליון לירות לתשלום משכורות
לשבעה חברי־ועד, לרכזים ולמנהל חשבונות.
רק כמיליון לירות נותר לפעילות
השוטפת של האגודה, ובמצב זה קשה
לתבוע ממנה שתקיים פעילווית של ממש
לטובת הסטודנט.
כאשר העסקנים מחליפים ביניהם תפקידים
בשרשרת ומגיעים לבסוף אל המנוחה
ואל הנחלה במזנון, במיפעל השיב־פול,
בהתאחדות הארצית, באיסת״א (סוכנות
הנסיעות של הסטודנטים) או בכנסת,
ברור מדוע כה חשוב להם לזכות בבחירות,
או לא לקיים כלל בחירות הוגנות.
דו״ח כרמלי, דו״ח גרום והפיקוח שהטילה
האוניברסיטה על הבחירות השנה
באמצעות הפרופסור שלמה סימונסון אנד.
נם היו מדאיגים, מבחינה זו, אך לכל
דבר יש תקנה.

״אינני רוצה
נקיפות מצפון״
וי ס השנה ניסתה ועדת הבחירות ש־מנ
מונתה על־ידי ועד האגודה לפסול
בסיטונות את מועמדי האופוזיציה, בטענה
שאינם סטודנטים. הפעם לא עלה הדבר
בידה. השופט רב לווין, שהמועמדים ש נפסלו
עתרו בפניו, ציווה לאשר את
מועמדותם של ארבעה מהם (החמישי
שירת במילואים) וקבע בפסק־דינו, בפנותו
אל נציגי ועד האגודה:
״אינכם אדונים על הבחירות ואינכם
יכולים לעשות כל מה שאתם רוצים.
גופים הרבה פחות אינטליגנטים מקיימים
בחירות בצורה הרבה יותר תרבותית.
אין פלא כי בכל שנה מגיעות הבחירות
באוניברסיטה בתל־אביב לדיון בבית־ה־המישפט.
״ועדת־הבחירות
מתעקשת על שטויות,
על עניין שאין לו שחר ואין לו אחיזה.
לפי התקנון נהגתם שלא כהלכה, לפיכך
יש למועמדים את הזכות להיות מוע־מדים
כדין״.
שבוע לפני הבחירות כתב יעקב״גרוס־מן,
חבר ועדודהבחירות, אל המפקח על
הבחירות, הפרופסור סימונסון, והודיע
על התפטרותו :״אינני רוצה נקיפות
מצפון, יש אי סדרים בעבודת ועדת
הבחירות.״ ועוד טען גרוסמן, כי סגן יו״ר
אגודת הסטודנטים (חיים טיירו) איים
עליו.
אלי דלל טוען :״גרוסמן לא שפוי.״
מקרים כאלה לא הפריעו למפקח על
הבחירות, להנהלת האוניברסיטה ולדיקן
הסטודנטים לגלות עמדה מוזרה כלפי
הוועד.
דיקן הסטודנטים, קצין המישטרה ל
שעבר
אהרון שלוש, אסר על כל תעמולת
בחירות בתחומי הקמפוס. פירוש הדבר:
רק לשילטון הקיים של הליכוד מותר
לעסוק בתעמולה, כאשר זו מוסווה כ־
״הודעות״ על פעולותיו החיוביות של
הוועד, וכ״תגובות״ על ההתקפות עליו
בעיתונות. אך שלוש לא הסתפק בכך.
הוא אף הוציא כרוזים ומודעות שנתלו
בכל רחבי הקמפוס, שבהם שיבח והילל
את הוועד :״ועד אגודת־הסטודנטים וה יושב
בראשה עושים מאמצים כנים ורבים
כדי לקיים מערכת בחירות הוגנת וחופשית
מתקלות ...הנהלת האוניברסיטה רואה
בחיוב את פעולות אגודת־הסטודטנים
למען ציבור הסטודנטים ומצפה לפעילות
רבה יותר ומעורבות רבה יותר של ציבור
הסטודנטים.״
הצהרה ברוח דומה הוציא גם מנכ״ל
האוניברסיטה, עורך־הדיו אמנון גולן. בהודעה
שהוצאה מטעמו נאמר, כי לדעתו
״עושה מר דלל מאמצים רבים״ לפעילות
תקינה של אגודת־הסטודנטים ולקיום הבחירות
למועצת האגודה בצורה מסודרת.

אי־סדרים
בעת הספירה

היא שריטה הראל (תיאטרון)
אינה יודעת הרבה על
פעילותו של ועד אגודת הסטודנטים.

ך* בחירות לא נערכו במועד שבו
י י אמורות היו להתקיים, ב־ 6בינואר.
בלילה שלפני הבחירות הגישו שני סטודנטים
— אחד מהם מיקי אביסרור,
מי שמפעיל היום את המיזנון ושהיה קודם
לכן יו״ר ועדת הבחירות — בקשה לצו־מניעה.
הם דרשו לא לקיים את הבחירות
בגלל שביתת המרצים שהיתר. באותו
היום. למחרת הופיעו באי־כוח הוועד
לפני השופט, שהביע תמיהה על הסכמת
השופט שקדם לו לתת צו־מניעה. אך
באורח־פלא לא ביקשה אגודת הסטו־

בבוקר שלמחרת הבחירות הודיע הפרופסור
סימונסון כי אם לא תיערכנה
בחירות חוזרות בקלפיות שנפסלו בתוך
שבוע, יתפטר מתפקידו כמפקח על הבחירות.
ועד האגודה ועימו ועדת הבחירות
דחו את התביעה האולטימטיבית. ועדת
הבחירות הודיעה, שדרוש לה זמן כדי
״להפיק לקחים״ לצורך עריכת בחירות
מסודרות בסיבוב השני. תגובת האוניבר־סטיה
היתד, מיידית. היא הודיעה על הסרת
הכרתה בוועד האגודה, ועל כוונתה לבוא

האמת

היו״ו קפץ מהחלון וברח -
סגנו רדף אחריו ברחובות העיר
דנטים מהעותרים לפצותה על הנזקים
הכספיים שנגרמו לה מדחיית הבחירות.
כשנשאל אלי דלל אם היה תיאום בינו
ובין מגישי העתירה השיב שלא היה
תיאום, ושהופתע.
שאלה: מדוע לא הגשתם תביעה על
הנזק שנגרם לכם 1
דלל (מחייך) :״זו נקודה מעניינת,
נחשוב על זה.״
לקראת הבחירות שנערכו ב־ 14 בינואר
שכרה ועדת הבחירות 30 סטודנטים ל וועדות
הקלפי. כל אחד מהם קיבל שכר
בסך 1800 לירות. נוסף לכך נשכרו גם
אנשים מחברת סדרנים. דלל אינו יודע
כמה סדרנים נשכרו, וכמה שכר קיבלו,
אך היו ״לפחות שניים לכל קלפי״ והשכר
שקיבלו היה ״לפחות כמו זה של הסטודנטים.״
יוסי
שפרלינג, יו״ר תא הסטודנטים
של המערך באוניברסיטה, מספר :״רציתי
לתלות מודעה ביום הבחירות. באו אלי
שני אנשים, ואמרו לי שאם אתלה את
המודעה יתלו אותי. הלכתי להתלונן אצל
אנשי הביטחון של האוניברסיטה. הם באו,
והתברר ששני הביריונים אינם סטודנט־ם.
כך נודע לי ששכרו סדרנים.״
סימונסון התיר רק לאנשי ועדת הבחירות
וועדת הביקורת להימצא בחדר בעת
ספירת הקולות. ואף על פי כן נמצא
שם בעת הספירה גם דובי ברגמן, שאף
טרח לצאת מדי פעם כדי לדווח למת-
גודדים ליד החדר על התוצאות.
כשנשאל אלי דלל על נוכחותו של
דובי ברגמן בחדר שבו נספרו הקולות,
אמר :״אני לא ראיתי אותו. אינני יודע
אם היה שם או לא היה. עובדה שאותי
סילק סימונסון מהחדר, למרות שאני
יושב־ראש האגודה.״
אלי דלל טוען, שאין לו ספק בכשרות
הבחירות בקלפיות שלא נפסלו, ואילו
באחרות — לא ברור לדבריו אם היו
זיופים או אי־החאמות.
״בין זיופים ואי־התאמות יש הבדל
גדול,״ הוא מסביר .״זיוף זה בכוונה.
אי־התאמה, זה כאשר אין התאמה בין
מיספר המצביעים ומיספר הפתקים שנמצאו
בקלפי.״
שאלה :״ואם זו אי־התאמה גדולה
^ 50 יותר
במיוחד, כאשר בקלפי יש
פתקים ממצביעים 1״
דלל :״אני לא יודע אם היו זיופים
או אי־התאמות. אחד מהשניים בטוח ש היה.״

בדברים
עם הצירים שכבר נבחרו.
ועד האגודה לא נבהל כה מהר. האוניברסיטה
לא נקטה בשום צעד ממשי,
כגון סגירת משרדי האגודה או ניתוק
הטלפונים. כספי המיסים ששולמו השנה
על־ידי הסטודנטים כבר הועברו לאגודה
במלואם, ולא היה חשש לשלום המש כורות.
בעיקבות
הסרת ההכרה באגודת הסטודנטים,
מיהרו גורמים שונים לתקוף
את הנהלת האוניברסיטה, כאילו
היו לה שיקולים פוליטיים. היו אלה יו״ר
התאחדות הסטודנטים הארצית, איש ה תחייה
צחי הנגבי, ועימו איש חרות ה־ כ
רוני מילוא. הללו הזדרזו להגן על ועד
האגודה, והנגבי אף איים בהשבתת הלימודים
בכל האוניברסיטות בארץ אש תממש
האוניברסיטה בתל־אביב את החלטת
הוועד המנהל שלה.

שרמה פרנקל !

ף י 11

בלימודיס, ואין לה
מושג על מה שקורה
אוווז רי ח

ר הו

ה לו חדח

1פדוגח־־הסער
(המשך מעמוד )31
באותו זמן תקפו ארבעה אחרים
אותי בחדר הסמוך. אני התעוררתי
ומצאתי את עצמי על הריצפה,
לרגלי המיטה. תחילה חשבתי שחלמתי
חלום־בלהות ושנפלתי תוך
כדי כך מהמיטה. ניסיתי לקום
ואז הרגשתי פיתאום שמכים אותי
באלות ובשרשרות בראש ובגב.
ניסיתי להתנגד. אבל לא יכולתי
לזוז. שניים מהם תפסו אותי
חזק וריתקו אותי למקום. כך הם
היכו אותי ללא״הפסק במשך כעשר
דקות.
ברקאת היה הראשון שהתאושש.
הוא נכנס אלי לחדר, וכשראה את
המצב שלי, גרר אותי למיטה שלו.
אני הייתי מגואל כולי בדם. דיממתי
במיוחד מהראש וירקתי דם.
במשך כל זמן התקיפה היו שכנינו
היהודים בחדריהם, אך הם
פחדו לצאת. התוקפים פסחו על
חדריהם ולא נגעו בהם. רק אחרי
שהכל נגמר הם יצאו מהחדרים
והזעיקו אמבולנס ומישטרה.
מייד כשהשוטרים הגיעו, הם
שאלו אותי אם אני חושד במישהו.
אמרתי להם שאני חושד ב״
אלי אדיר ובגבריאל גוזלן. אולם
למרות שהם מתגוררים לא רחוק
מאיתנו, המישטרה לא טרחה כלל
לגשת אליהם לחדרים. כך קרה
שאדיר נתגלה רק כמה שעות מאוחר
יותר, אחרי שאיבד דם רב.
לדעתי, כל הסבל הזה היה נמנע
מאיתנו, אילו המישטרה הייתה
פועלת כבר מזה זמן נגד הבריונים
האלה. בקיץ האחרון התנפלו
15 אנשי יש על סטודנטים ערביים
והיכו אותם. הוגשה תלונה במיש־טרה,
אך התיק נסגר. גם נשיאות־האוניברסיטה
גילתה אוזלת־יד. בשנת
הלימודים שעברה היו כמה
גילויי אלימות נגד סטודנטים ערביים.
נגד התוקפים לא ננקטו כל
צעדים.
עז* כאן סיפורו של עומרי.
בטכניון ובאוניברסיטת חיפה
יש מיספר גדול יחסית של סטודנטים
ערביים. כמה מהם תומכים
באש״ף ודוגלים בהקמת מדינה
דו־לאומית תחת מדינת ישראל.
אחרים רוצים בהקמת מדינה פלסטינית
עצמאית לצד מדינת ישראל.
אנשי תנועת יש רוצים בסילוקם
של סטודנטים ערביים. לדעתם,
אין להם מקום באוניברסיטה
ישראלית. במאבק זה הם מקבלים
תמיכה מתנועת, קסטל שב־אוניברסיטה?
העברית , ,שבראשה
עומד צחי ד,נגבי
״אני קורא. ,לסט 2 $זים בכל האוניברסיטאות,
עאר׳ץ,״ אמר הנג-
בי ,״להתאחד למאבק אחד, המאבק
על כך שחל הסטודנטים יקיימו
את חוקי־המדינה.
״עלינו לדאוג שלא ינשאו סיסמות
כגון, מוות לציונות וליהודים׳
באוניברסיטאות, ושלא יחוב־לו
אנדרטאות־זיכרון. זהו מאבק
שכל סטודנט חייב להתגייס למענו!״
מאבק
זה הולך והופך אלים.
הוא מופנה בעיקר נגד מנהיגי
ציבור הסטודנטים הערביים.
בחודשים האחרונים הותקפו
סטודנטים ערביים כמה פעמים.
אחד מהם הוא עומרי מוחמד, מזכיר
ההתאחדות הארצית של ה סטודנטים
הערביים, הלומד בטכניון.
סטודנט
אחר שהותקף הוא
ג׳אבלי פייצל. פייצל הוכה בעת
הפגנת הימין, שהתקיימה באוני״
ברסיטת-חיפה .״הייתה להם רשימה
של סטודנטים ערביים,״ סיפר
פייצל .״הם הסתובבו בשטח וחיפשו
את האנשים שמופיעים ברשימה.
״כמה
מהם ניגשו אלי ושאלו
אותי אם אני פייצל. אני לא
ידעתי כלל במה מדובר. אישרתי
שזה אני, ועוד לפני שהספקתי
לשאול אותם מה הם רוצים, הם
התנפלו עלי והיכו אותי.״

יוסי !היימן ן

410

שואלי צירם וגדווח ער אהד האירועים הגוזרים בעורם
בשעות־הערב הלכנו לישון ב־עיבראיקה
— המרכז הקהילתי הגדול
של הקהילה היהודית. יהודי
ריו יודעים, שבעור שלכל ברזילאי
אחר יש עבודה רבה בהכנה לקר-
ניבל, להם יש עבודה כפולה —
לקבל ולארח את מאות הישראלים
המגיעים ישר מהארץ הקדושה לארץ
הקפה. השולחנות והכיסאות
מוצאים משיבעה אולמות־ענק. על
הריצפה ישנים, בתוך שקי־שינה,
כ־ 300 ישראלים .״אהלן איציק,״
״המולאטיות משגעות,״ ״מצאתי
מיסעדה זולה,״ הם השולטים בכל
אחד מהאולמות.
היו שם כאלה שזו להם הפעם
השניה או השלישית שהם מתייצבים
בריו בחודש פברואר. אלה
הם המומחים האמיתיים. הם מיי עצים
לאיזה בית־ספר לסמבה כדאי
ללכת כדי לראות את ההכנות, היכן
לבקר בריו, ואיך אפשר לנסוע
בזול לערים סמוכות.
מי ל א

נורמאלי?
א ך את העצה הטובה ביותר
> קיבלתי דווקא מישראלי אחד
שאמר לי :״הקרניבל אמנם משגע׳
אבל אם אתה רוצה לראות
משהו עוד יותר משגע׳ לך היום
לרחוב קום קבנה, שלאורך חוף-
הים.״ לא הבנתי בדיוק למה הוא

^ ש כאלה שמגיעים במייוחד
בחודש פברואר לדיו, כדי
לראות את הקרניבל. הבראזילאים
הגיזעיים אוהבים יותר את הקר-
ניבלים בערים אחרות, בבאהיה,
שעל שפת־הים, או בסנטום, ליד
סאן פאולו — רק רחוק עד כמה
שיותר מהתיירים האמריקאיים,
ואולי אפילו מהתיירים הישראליים
שמציפים גם הם את ריו דה־ז׳נרו
בימי הקרניבל.
כשהגענו לברזיל .,כמו כולם,
דווקא בפברואר כדי לעבור את
הקרניבל, חיפשנו את האחר, את
השונה. ידידים מקומיים שלחו אד

תנו לאולמות זזגדולים — בתי־הספר
לסמבה, שם מתכוננת ברזיל
כולה לארבעת ימי התחרות
של הקרניבל• ילדים בני יומם

מתכננים את ההופעה שלהם ביום
הגדול יחד עם זקנים חסרי־שיניים
וכפופי־גו — כולם בקצב המטרף
של הסמבה.

החזה השעיר 2ד־־׳

אליו כמו אל חגם הלאומי של ההומוסקסואלים וה־קוקסינלים.
לגביהם הלבוש הנשי אינו יוצא־דופן,
וכדי להרגיש בקרניבל אמיתי הס לובשים תילבושות

מתכוון. הקרניבל עצמו היה צריך
להתחיל רק למחרת.
אבל כשבברזיל אומרים לך ללכת
אתה הולך.

מוזרות, פאות מקוריות וצובעים את פניהם, החזיה
של הגבר מימין חושפת חזה גברי, שעיר. בתמונה
מימין: יאחד ההומוסקסואלים שהתחפש לנימפה מעכס
בפני הקהל. קרניבל העליזים שנולד לפני 12 שנה
נערך בריו יום לפני הקרניבל הרגיל המפורסם.

המראה שהתגלה בקופ קבנה
היה ממש מדהים. אלפי גברים,
רובם לבושים בבגדי־נשים, מאופרים
ומפורכסים, רוקדים ברחוב,
משלבים ידיים, מתנשקים, מעכסים.
ההומוסקסואלים, הטרנסווס־טיסטים
והקוקסינלים חוגגים ביום
זה את יומם הגדול. הם רוקדים
ברחובות, כשחיוך ניצחון על פניהם,
הם כובשים את אחד הרחובות
הראשיים של ריו, וגורמים
לקהל האלפים הצופה בהם להרגיש
שדווקא הוא — הקהל המרובע
— הוא שלא בסדר, הוא שלא
נורמאלי.
לפני 12 שנה, בעת הקרניבל
הגדול, עלה אחד מזמרי הסמבה
הידועים ביותר בברזיל באותה
תקופה, קיטוני ואלוסו, על אחת

מבימות ההרקדה, כשהוא לבוש
בגדי אישה. הקהל, שחיפש נשים
יפות בקרב הרקדניות, נדהם, אך
רק לשניות מעטות. ההתלהבות

מהופעתו של ואלוסו היתה עצומה.
כך נולד הקרניבל של ההומוסקסואלים.
יום לפני הקרניבל הם
חוגגים את הסמבה הפרטית שלהם.

שני צעירים ברזילאים, האחד לבוש חצאית
קצרצרה וחשוף חזה והאחר בשימלת־ערב
בעלת מחשוף עמוק ופאה־נוכרית. בתמונה מימין: חתן וכלה: החתן
בתחתונים וגרבונים, עם מיקטורן ופאפיון, אוחז בידו של ה״כלה״,
הלבוש שימלת־חופה לבנה קצרצרה, הינומה, ואוחז בידו זר־פרחיס.

אפילו 300 הישראלים מהעיב־ראיקה
ועוד ישראלים, שישנו במקומות
אחרים ובאו לקרניבל המוזרים,
השתלבו היטב באווירה.

איש לא צעק :״תראו את ההומו
הזה,״ ואיש לא קרא :״מותק,
מה אתה עושה בערב.״

אבנר גבריאלי ,

* 1* ! 71(^11י ! 1 ! 11ן ך תמונת־מחזור של כמה מהגברים ש־השתתפו
בקרניבל המוזרים האחרון.
יי * י י * י
לרוב הגברים הלבושים בבגדי־נשים גם פאות־נוכריות, ציפורניים
מטופחות, כפפות לבנות ארוכות וחיקי־יד נשיים. הגברים המופיעים
בקרניבל נותנים לצופים מן הצד הרגשה, שדווקא הצופים אינם נורמאלים.

המדינה מפסידה -הקונה
ף* זול־ בזול 1פסטיבל־הילדים בעש•—/
/רים שקל בלבד, שתי חתיכות
בשלושים וחמישה שקל, בזול־בזול, לגברת
ולאדון, מוסיקה אוריינטל, דקמוש וצלילי
הכרם אוריגינאל, ברברה סטרייסנד, שימי
תבורי, אריק עם מישקפיים ובלי מישק־פיים,
למה ללכת לדיזנגוף, כאן הכל
בזול !״
צלילים אלה בוקעים מדי יום בשוק-
הכרמל בתל־אביב, בין קילו עגבניות,
תות־שדה מחשטחים, מחוכים וחזיות, יש
כאן דוכני־מוסיקה. בין הצעקות והרעש
הרב נשמעים ברחבי השוק צליליהם המוכרים
של השירים עודני ילד, סבא בא,
אבא בא, מתוך פסטיבל־הילדים האחרון,
וכן קולה הנפלא של הזמרת ברברה
שטרייסנה, השרה את הלהיט החם ביותר
1ו1זווגווח חשדודות

קולותיהם ישל.הזמרים מתערבבים כאן
עם צעקותיו לול דזרוכל המכריז על מרכולתו
בראש חוצות בואו לקנות מציאה,
כל קסטה עשרים שקל.״ קסטה ועליה כל
שירי פסטיבל־שירי-הילדים עולה כאן 20
שקל בלבד, בעוד שבחנות התקליטים
הרגילה מחירה 60 שקל, ועוד מס־ערך-
מוסף.
סוחרי הקסטות השחורות מתרכזים ב־שוק־הכרמל,
בתחנה־המרכזית וליד הדואר־המרכזי
של תל-אביב. כן ממוקמים דוכנים
כאלה גם בשכונת־התקווה, בחיפה ובירושלים.
הקסטות הפירטיות האלה נמכרות
לאור היום ואין פוצה פה ומצפצף. סוחרי
הקסטות עושים רווחים קלים על חשבון
אלה שטרחו והשקיעו וזון תועפות בתקליטים
אלה, בלי לשלם מס־קניה, בלי לשלם
מס־ערך-מו0ף, ובלי לשלם עבור זכויות
יוצרים.
הקלטות פראיות
^ ל אדם בעל ידע מינימלי בהקלטות
יכול להיות יצרן קסטות מוקלטות
בשעות־הפנאי שלו ובביתו. אם יש לו
מערכת־סטריאופונית סבירה, המסוגלת להקליט
מן המקול (פטיפון) או רשם־קול
קסטות, הוא כבר יכול להיכנס אל תוך
הביזנס. ואומנם, מוכרי הקסטות השחורות
או הפירטיות הם בעלי אולפן־הקלטות
פרימיטיבי וביתי כזה .״אני מוכר כאן
מה שהולך היום בשוק. תביאו לי איזה
תקליט שאתם רוצים ואני אעשה לכם
ממנו כמה העתקים. אחד? עשרים? ארבעים?
רק תביאו, אני עושה לכם את
זה בסיטונות, אכסטרה פרופסיונל,״ טוען
מוכר בתחנה־המרכזית.
היום קמה תעשיה שלמה של הקלטת
קסטות פראיות. ישנם מיפעלים לשיכפול
בלתי-חוקיים. התהליך פשוט ביותר. לוק חים
תקליט, עושים ממנו מסטר, ומעתיקים
כמה שרוצים.
אבשלום רובין, בעל חברת התקליטים
ישראדיסק ומפיק פסטיבל־שירי־ילדים,

אחת החנויות החשודות: התחנה המרכזית
׳אולפן הקלטות פרימיטיבי
אומר :״העניין הזה נמשך כבר ארבע-חמש
שנים ועד היום לא נעשה דבר מצד הגורמים
הקשורים לנושא. העניין נראה מוזר
ובלתי ניתן לעיכול. כאשר פקיד־בנק מועל
בסכום של 50 אלף לירות, הוא יוכנס תוך
זמן קצר לבית־חסוהר. גנב שייפרוץ לחנות
ויגנוב טלוויזיה ציבעונית שערכה 100
אלף לירות, ייאסר מיד. והנה, כנגד זה,
גונבים כמה אנשים מיליוני שקלים כל
יום, ודבר לא נעשה נגדם על־ידי השיל-

עבירות על תועי ההקרטות מבוצעות
מד 01 באונן גלו* ברחובות הד אנינ,
או רשויות תשי לטון וחברות התקליטים
11111110 גור 1תשנעה ו 111101 אונים
טונות המוסמכים אשר הופקדו על אכיפת
החוק במדינה.״
לפי הערכה זהירה נמכרו עד היום יותר
מ־ 50 אלף קסטות פראיות רק של פסטיבל-
שירי־הילדים ולפחות עוד כמות כזאת
תימכר בשבועות הקרובים. כלומר, היקף
הגניבה רק של פסטיבל־שירי־הילדים
יסתכם בסך כולל של יותר מ־ 35 מיליון
לירות. גורמים רשמיים המפיקים תקליטים
חייבים לשלם 50 אחוז מס־הכנסה, כך שגם
המדינה לבד נשדדת בכ־ 25 מיליון לירות.
זכויות יוצרים

חשוד: ליד הדואר המרכזי
רווחים קלים —

תעשיית התקליטים :״עוד בתאריך 4.10.77
הוגשה תלונה למישטרה. נמסרה להם קסטה
פירטית, שנקנתה מאדם מסויים, שנחשד
שהוא עוסק בזה. קיבלנו צו־חיפוש, מצאנו
קסטות ומסרנו אותן לבדיקה במישטרה,
כדי להוכיח שהן אינן חוקיות, כן מסרנו
חוות־דעת מישפטית על עניין זכויות-
יוצרים. המישטרה לא מצאה, לדבריה,
מספיק ראיות, אף־על־פי שפרשת הקסטות
היא עבירה מפורשת על החוק, והיום

דוע המישפזרה שותקת? מדוע
המכס אדיש? מדוע מישרד־התעשיה
לא אוכף את חוק הפיקוח על המיצרכים?
מסביר עורך־הדין יצחק שפר, המנהל-
הכללי של הפדרציה הבינלאומית של

הפשע מבוצע על דוכנים בתחנה־המרכזית
ובשוק־הכרמל לאור היום.״
שלושה חוקים חלים על קסטות:
חוק זכויות־יוצרים, שקובע שלא יורשה
לאדם פרטי לעשות קסטה פירטית, ואם
עשה כן, עבר על החוק!
חוק פיקוח על מיצרכים ושירותים, צו
בדבר סימון תקליטים 1957 זהו חוק
שעל ביצועו ממונה מישרד־התעשיה. החוק
הזה מציין במפורש :״לא ימכור אדם
הקלטה, לא יציענה למכירה, אלא אם
ההקלטה מסומנת בהתאם להוראות של
החוק הזה, והסימן הזה חייב לכלול בשפה
העברית את שם בעל ההקלטה ומענו,
או סימן המיסחר הרשום שלו. ב .שם
היצרן ומענו או סימן המיסחר שלו —
הרשום שלו כגון: סי־בי־אס או הד
ארצי וכר.
סעיף 8בחוק קובע חד־משמעית: לא
יסמן אדם או סוחר הקלטה, לא יתארן
ולא יגרום לסימונם או לתיאורם שלא
בהתאם להוראות צו זה.

חוק .3חוק מס־קניה — כל אזרח
במדינה חייב לשלם מס־קניה. ביצוע חוק
זה שייך למכס, שמדי פעם ערך פשיטות
בהיקף זעיר ללא־תוצאות.
המכס טוען שיש עדיפות ראשונה לסקטורים
אחרים, וגניבה בסדר גודל כזה
אינה עושה עליהם רושם.

פשע
מ שתלם
פי הערכת הפדרציה, אומדן כמות
• המכירה של קסטות פירטיות הוא
כמיליון יחידות לשנה. יוצא איפוא שההפסד
השנתי למדינה, לאומנים, ולחברוו!
התקליטים הוא כדלקמן:
מס־קניה ומס-ערך־מוסף למדינה ב־
14 מיליון שקל.
מס־הכנסה 11.8מיליון שקל.
סך־הכל מיסים למדינה 2.62 מיליארד
שקל.
האומנים מפסידים 4.6מיליון שקל.
היוצרים מפסידים 2.4מיליון שקל.
החברות מפסידות על-ידי מניעת הכנסה,
הוצאות מימון והוצאות כלליות 13.4מיליון
שקל לשנה.
מוסיף עורך־דין שפר :״מישרד־המיסחר-
התעשיה־והתיירות שולח אמנם פקחים,
אבל לחברות החוקיות, כדי לבדוק את
הסחורה החוקית. לשאלתנו מדוע אינם
נוהגים כך כלפי הפירטים, שמוכרים קסטות
שחורות בשווקים, התשובה היא
חוסר כוח אדם. נפגשנו עם אוריאל לין,
הממונה על הכנסות המדינה, אשר חקירות
מס־הכנסה והמכס עובדות איתו. לין
הבין, אמנם, את חומרת המצב, אבל לצערנו
לא זז דבר בעניין בצורה משמעותית.״
בהונג
קונג היו קסטות פראיות בסדר
גודל של כ־ 90 אחוז מהשוק. הואיל ושיל־טונות
המדינה נרתמו לפעולה בנגע הזה,
ירד אחוז הקסטות הפירטיות ל־ 4אחוזים
בלבד. בארצות־הברית עבירות אלה הן
עבירות פדרליות של המדינה, והקנסות
הם בסדר גודל של 20 אלף דולר• אצלנו
החוק הוא משנת 1911 והקנס על עבירה
מסוג זה הוא 250 לירות בלבד. לסוחרי
הקסטות העסק משתלם מאוד ואפילו מעודד
פשע מסוג זה.
מישרד-המישפטים הבטיח לשנות חוק
זה, אבל בינתיים לא זז כלום בעניין.
אפשרות של החרמת ציוד יש רק למכס
ולשילטונות. לכוחות פרטיים אין את הכוח
להילחם בתופעה זו. יוצא שהמצב ידרדר
במשך זמן קצר מאוד, ושוק־התקליטים
יתמוטט לחלוטין, מכיוון שקסטות חוקיות
כמעט ואין קונים מכיוון שמחירן כפול
מזה של הקסטות הפירטיות__ .
הנזק כפול ומכופל מכיוון שהמדינה
מפסידה את הרווחים, אבל ממשיכה לגבות
מיסים בסך עשרות מיליוני שקלים לשנה.
אם תתמוטט תעשיית־התקליטים, תיפסק
ההכנסה גם מחברות־התקליטים ואז הפסדה
הוא כפול. י

חשוד: רח׳ אלנבי
— ללא מיסיס

אמנות

רישומים רבים שהיא מציירת בקבוצה,
יחד עם ציירים אחרים, כ־שנגנים
האוחזים בכלי־נגינה עתיקים
משמיעים יצירות לא מוכרות.
למעשה החלה דליה לצייר לפני
כעשר שנים, כשאביה האהוב נפטר.
אם בתחילה היה הציור ביטוי
לכאבים אישיים, הרי כיום היא
מתמודדת עם בעיות אמנותיות,
במו כל צייר, וחושפת תוך כדי
כך את עולמה, בניגוד למה שהורו
לה המורים האקדמיים. אז היתד,
מציירת את העולם החיצוני, כפי
שרואות עיניה ; היום היא משק פת
את עולמה הפנימי, כאקט של
מרידה, אך גם כצורך פנימי חזק.

ריכקה

הידד הנודא
נעל שנות ה־60
כשהיה מיכאל דרוקס צעיר
מאוד, נחשב לילד הנורא של האמנות
הישראלית. בבית־הספר ה גבוה
לציור שבו למד לא החזיק
מעמד זמן רב. פרק הזמן אותו
הקדיש ללימודים היה קצר, אך
היה בו די כדי לתת לצעיר המוכשר
כלים לצייר וליצור מה ש נחשב
לא־מימסדי ולא־קונבנציו-
נלי ועורר עליו את זעם המבקרים.
התחריטאית מספרת
פרידמן .״ואז, זה תלוי מה מצב
רוחי. אם אני עצובה — יצא ציור
עצוב, ולהיפך.״
אמנית מוכשרת זו מציגה באולם
הקטן והאינטימי של בית־האנזנים
בתל־אביב, בכניסה לסדנת ההדפס,
שבה רכשה את מיומנותה.
דווקא אולם קטן וחמים זה -בניגוד
לאולם הגדול והקר שמעליו,
מצליח להציג עבודות של ציירים
צעירים, בעלות מימדים קטנים ובינוניים,
בצורה הולמת. בכך הוא
מגדיל את מיספר התערוכות האפשריות
בבית־האנזנים.

החיכריכ־ם
של דן;ו 1ח1רי
יום אחד קם אדם ומחליט לע רוך
קבורה לזכרונותיו, למשברים
שעברו עליו בעת האחרונה. כדי
לתת לקבורה אופי טכסי, הוא יוצר
עבודות מצילום והקרנות, וממסגד
אותם במיסגרת־אבל שחורה מבד.
זהו, בערך, הרכב עבודותיו של
הצייר, המורה ומבקר־האמנות רן

שחורי.

בבית האוזנים בירושלים מציג
שחורי את סידרת עבודותיו, שהן
כעין תיעוד רגעים בחייו בעת ה אחרונה.
החל בטיול ביוון, יחד עם
תלמידי המדרשה, בו נראים חופיה
המקסימים של יוון, עבור בצילומי

ריקוד -תחריט שד רבקה פרידמן
טכניקה של תחריט בשילוב צילום
ללמוד במכון אבני כפי שתינד
ננה .״את לא זקוקה למיסגרת,״
אמר לה. הקורס היחידי שעשתה
היד. קורס של תחריט באגודת־האמנים.
יכולתה המופלאה להש תמש
בכל מיגוון האפשרויות הגלומות
בטכניקה גרפית זו ונסיונה
הקודם בצבע, יוצרים עבודות מק סימות
ביופיין. את היפות ביותר
היא מחביאה בביתה, מחשש ש־תסוווגנה
כקישט. הדבר היחיד המפריע
לה הוא התעלמות הביקורת
מתערוכותיה. יש לשער שאחרי
תערוכה מרנינה זו לא תחסר ה ביקורת,
שכן מבקרי האמנות יפקדו
את תערוכותיה.

דליה המרדנית

האדון זאס -תדפיס שד מיכאל דרוקס וחנון• לוין
חזרה הביתה לגלריה ״גורדו!״
הגלריה שטיפחה אותו, יחד עם
אמנים אחרים שנחשבו ליוצאי־דו־פן
בשנות ה־ ,60 היתד, גלריה גורדו!.
בימים
אלה חוזר מיכאל להציג
בגלריה זו. אמנם הוא קצת התבגר,
עבר להתגורר דרך קבע בלונדון,
שבה התברגן והסתדר, אך
את פרי שובבותו מני אז, שלא
העז להציג באותם ימים, הוא מציג
עתה• המרדן בתחום התיאטרון וה שירה
היה אז חנוך לווין, שמחזהו
נזלכת האנזבטיה עורר זעם
ציבורי בשל לעגו למיתוס ׳הגבורה
והנופלים בקרב. טרם היות
מלכת האמבטיה חבר חנוך לווין
למיכאל דרוקס, ויחד יצרו סידרה
של ציורים פלוס שירים, או שירים
מאויירים, שאותם הדפיסו רק
לאחרונה.
אמנם כצייר לא מרשים דרוקם
במיוחד בציוריו אלה, אך יחד עם
שיריו המקבריים והציניים של
לווין, הופכים דפי האלבום התלויים
בגורדון ליחידה הומוגנית
אחת, המתארת בצורה מדוייקת
התפתחות הלך־רוח, שהפך מאוחר
יותר לאב הרוחני של כל תנועות-
השלום.

לריבקה היה רקע כלשהו בציור,
אותו רכשה במיסגרת לימודי עיצוב
בטכניון, אך רק הדחיפה של
בעלה הוציאה את כושר הביטוי מן
הכוח אל הפועל.
אחרי כמד, שנים בהן ציירה בצב־עי־שמן,
הציגה וניסתה לרכוש
ידע נוסף. אך בעצת צייר ומורה
ידוע, חיים קיווה, לא נכנסה

בשערה השחור הגולש בפראות
על כתפיה ובציוריה המלאים זעם,
פחד וחששות בלתי־ידועים —
דליה חרץ (לא המשוררת) היא
נערה קטנה ויפה, אך גם נביאה
סוררת ומרדנית. את ציוריה ניתן
לראות בגלריה שנער 2בתל־אביב.
דמויות אנשים מעוותות, המצויירות
ספק בתמימות ילדותית מלאת־דמ־יון
וספק בעיוות מכוון ממלאות
את ציוריה.
דליה, ילידת ירושלים, שגדלה
והתחנכה בתל-אביב, מציירת ב-
סיגגון שקשה לסווגו לפי הקבוצות
המוכרות בארץ. את מקוריותה ניתן
לייחס לעובדה, שכמעט ולא למדה
בבית־ספר לאמנות. בכך נחסכה

הזרה -פוטומונטאז׳ של רן שחורי
זיכרונות בתכריכים

האדם בתחריט
״אני מתבוננת בפלטת הנחושת
החלקה, ופתאום מבריק בה משהו.
אני מתחילה לחרוט בה, וזה יוצא,״
ה עו ל ם הז ה 2268

דמויות גרוטסקיות -ציור של דליה הרץ
נערה עקשנית ונמרצת

ממנה ההשפעה המוחצת הננחתת
על תלמידי בתי־הספר השונים, ה מתחלקים
אחר־כך ל״אסכולות״ ויוצרים
קבוצות־לחץ בהתאם לאופי
ולרקע המשותף.
בציוריה יש דמויות מל אות
צער, סבל ופחדים, בדומה לפרנסים
בייקון האנגלי ולרפי מטר
היושב בפאריס, ואפילו בדומה לצייר
המנוח מריאן. נערה עקשנית
ונמרצת זו, שהציור הוא לגביה
אובססיה, דחף בלתי ניתן לכיבוש,
תעשה עוד רבות ותעניק לקהל רד
תל-אביבי הזדמנות נוספת לחזות
בעבודותיה, כשהצד של הצבע יתחזק
ויתגבר על הצורך לרשום ולצבוע״
את הרישום, כפי שהיא
עושה בתערוכתה הנוכחית.
את הדמויות המעוותות אין היא
מעתיקה מהמציאות, והן מיזוג של

החתיכות, שאת גופן המעורטל,
החשוף לשמש הים־תיכונית, הנציח
בשנים עברו בציורי־פופ מצודדים,
וכלה בצילומי פנים־בית, בו
נראים קומקום מיותם וחלון־מיט־בח
עזוב והוא אפוף תחושה עזה
של חדירה לעומק רגשותיו של
הצייר באמצעות הצצה לפינות
בית שעזב.
מדוע הוא קורא לציוריו ״תכרי כים״?
כי תכריך אמנם עוטף, אך
גם משמר (לפי מיתולוגי נוצרית,
כפי שבא לידי ביטוי בציורי ימי־הביניים)
.המוות בתערוכה אינו
מוות פיסי של מישהו אמיתי, כי
אם סמל לדברים שחלפו ואינם,
לרגשות שמתו ולדברים היפים ש רוצים
לשמר בזכרונות. לכן ״עטף״
אותם רן, אך גם שיתף את הקהל
בצער הפרטי ובחוויותיו האישיות.

קולנוע סרטים הויצוץ !?מטורד
התמונה המופיעה על המסך מרהיבה
ביופיה. עין המצלמה מלטפת שורה אינסופית
של צמרות עצים, חוצה את גדות
האגם ועוקבת אחרי מכונית פולקסוואגן
זעירה המטפסת במעלה ההר, בין עצי

בקולנוע המסוגל לבחור ב״כה אמר זא-
ראטוסטרא״ כדי לפתוח את אודיסיאה
בחלל — 2001 וללוות מעמד של אלימות
מסמרת שיער בתפוז המכאני ב״שיר אשיר
בגשם״ .ומרגע שברור כי חותמו של קוב־ריק
מוטבע בניצוץ הרי שחרף הפחד (שכן
אם היה פעם סרט־אימים מפחיד, זה הסרט)
מלווה את הצופה ההרגשה שכל צעד מכוון,
כל תמונה מתוכננת, כל צליל מחושב.

שלי דוכאד בתפקיד וונדי טוראנם
המניע — פחד
אורן גבוהים, דרך ערבות מושלגות והרים
לבנים. נוף פאסטורלי עוצר נשימה ביופיו,
ולמרגלותיו פנינת־מרגוע: בית־מלון רחב
ידיים, אידיאלי לנופש ולמנוחה.
רק המוסיקה המלווה את התמונה השלווה
הזו מבשרת רעות ,״דיאס אירה״,
תפילת יום־הדין הגורמת לצופה לרעוד
על מושבו עוד לפני שמתרחש דבר מד,
על המסו• השילוב הדמוני בין המוסיקה
לתמונה אינו משאיר מקום לספק: זהו
עוד סרט של סטנלי קובריק, האיש היחיד

׳ומן החד שו ת

הצופה מתפעל מיופיים של האימים ומן
היד הגאונית המכוונת אותם• לכן סרט
האימים של קובריק אינו סרט אימים כלל
וכלל.
ובכל זאת — מן הרגע הראשון שבו
מופיעה הכותרת התמימה של החלק הראשון
,״הראיון״ ,רועד הצופה בכיסאו, וממשיך
לרעוד לאורך כל הסרט, כשכל סצינה
וסצינה טומנת בחובה מתיחה שבסופה
הטעייה. האיש המופיע לראיון אינו אלא
בעל הפולקסוואגן הצהובה שבראשית

ניקולסון בתפקיד ג׳ק טוראנס כ״ניצוץ׳׳
הייעוד: רצח
הסרט• זהו ג׳ק טוראנס, מורה לשעבר, אלכוהוליסט
שנגמל המנסה להיות סופר. ה־

נאו חנ ש מידנו ומצא מים

לאחר שנה יבשה לחלוטין בשדה ההפקות
הזרות בישראל, נראים סימני התעוררות
מעודדים בדמות גן העדן — הפקה
קנדית חדשה, שהובאה לכאן על-ידי
ג׳ין קודמו.
קורמן, החוזר לכאן אחרי שעבד בישראל
על החטיבה הגדולה האדונות ועל
נזרי וג׳וזף, ראוי כבר למעמד של תושב
חוזר, וישנם שהציעו לתת לו את ייצוג

ירוק ופורח. קורמן מקווה שעד 21 במארס,
מועד תחילת הצילומים, יספיק המידבר
להתייבש. גיבורי הסרט יהיו שני צעירים,
שכוכבם הפסיק לדרוך בטלוויזיה האמריקאית:
פיבי קייטם, היפהפיד, בת ה־,17
ווילי איימס. הבמאי הוא סטוארט גילארד,
והצלם הוא מיודעו של קורמן, אדם גרינברג.
יותר
קל לייצא ישראלים לעולם הקול-

הבמאי פרנסואה טריפו עשה היסטוריה,
כשסירטו הנוטרו האחרון בפאריס זכה
בעשרה מתוך שנים עשר פרסי הסזאר
האפשריים. המטרו זכה בתוארי הסרט ה טוב
ביותר של השנה, הבמאי הטוב, השחקן
הטוב, השחקנית הטובה (קאתרין דנב),
התסריט הטוב, המוסיקה הצילום, הקול,
העריכה והניהול האמנתי.
הפרסים הנותרים נפלו בחלקם של דאק

דויד מט לון

פרנסואה ט רי פו

ג׳*ן קורמן

התעשייה הישראלית בלוס־אנג׳לם. אבל
הפעם ציפתה לקורמן, הנחשב למומחה בבחירת
אתרי־צילום בישראל, הפתעה:
הוא היה זקוק למידבר צחיח, כדי לצלם
בו סיפור אהבה המתרחש בתחילת המאה
ה־ .19 החורף היה גשום כל־כך, והמידבר

נוע מאשר להביא קולנועים לישראל. כך
לפחות אפשר לחשוב אחרי עלייתו המסח ררת
של דויד מטלון, הבכיר בבניו של
אלברט מטלון המנוח, שבגיל 37 זכה
להתמנות לסגן־נשיא בכיר בפועל ומנהל-
כללי בינלאומי להפצת סירטי קולומביה.

דפילו, שחקן־מישנה בבן הרע ונאטאלי
באי, שחקנית־מישנה בסרטו של ז׳אן לוק
גודאר כל אדם לעצמו. פרם הסזאר לסרט
הזר הוענק לקאגמושה של הבמאי היפאני
אקירה קוראסוואד, המוצג בימים אלד, בישראל.

ראיון נועד לתת לו מישרה של שומר־המלון,
שיתחזק את המקום במשך חמישה
חודשי החורף, כשהמלון סגור לאורחים.
המנהל מסביר פנים לטוראנם ובאלגנטיות
רבה חושף בפניו את הקוץ. שבאליה: זהו
ג׳וב נעים מאוד, רק שקודמו בתפקיד יצא
מדעתו בשל הבדידות והניתוק, שכופים
השלגים הכבדים בעונת החורף. כתוצאה
מכך קטל את אשתו ושתי בנותיו בגרזן
וביתר את גוויותיהן.
המועמד לתפקיד מחייך (חיוך מעוקם
כפי שרק ג׳ק ניקולסון מסוגל לחייך) וה צפה,
הזוכר אותו מקן הקוקייה מבין שה־מטורף
המסתתר מאחורי החיוך המנומס
עתיד להיות רוצח. זהו. האימה כבר
עומדת בשער. מעטה הנועם והשלווה רק
מדגיש את הסכנה החבוייה.
מעלית נדטפת־דס. אבל העמד הבא
מעקר את הסכנה מן הגיבור ג׳ק טוראנס,
אבי המישפחה, המתעתדת לאכלס את
בית־המלון המפואר, ולהפוך אותו לבית-
רפאים לבנו דני. זהו ילד הניחן במה
שמכונה ״ניצוץ״ ,כלומר, יש לו כישרון
על-טבעי לזכור דברים מן העבר הרחוק
ולדעת את העתיד. לרגע חושש הצופה
שהרעה תבוא מכיוון הילד. אלא שאז מש תנה
התמונה: הילד המרגיש כי אסון עומד
להתרחש פוחד בעצמו עד מוות, מחדד
את תחושת האימה הנשקפת מכל חדר
ומכל מיסדרון. ריקנות המלון הענקי הופ כת
למימד נוסף של פחד, כאילו לא האב
ולא הבן הם מקור הרעה כי אם הבית!
הקלאסטרופוביה שהוא מדביק במישפחה
הקטנה היא היא הסכנה האמיתית.
מרגע זה הופכת החופשה הנעימה, אותה
מתכננת וונדי, אשתו של ג׳ק טוראנס,
לה ולבנה, בחמישה חודשי החורף הצפויים׳
במלון, לשורה של אירועים מזרי אימים.
יופיו וריקנותו של הבית משמשים כתפאורה
מפחידה. חדר 237 הופך תעלומה
מגרה והמעלית הנוטפת דם, יחד עם ה כתובת
האדומה ״רצח״ ,מקפיצים את ה צופה
ממושבו, כל אימת שכותרת תמימה
כמו ״יום שני״ או ״יום שלישי״ מופיעה
על הבד. אבל אין בין אימים אלה
לבין סרטים דוגמת ליל הנזסיכות או הלי־ה
עו ל ם הז ה 2268

לה ה־ 19 שום דבר משותף, שכן סיגנון
האימים שבו בחר קובריק אינו אלא אמצעי,
שרק במאי גאון יודע להשתמש בו
כדי להעביר את המסר שלו, כשם שאודי־סיאה
בחלל היה לא רק אפוס החלל הראשון
בקולנוע, אלא נועד גם כדי לנתח
את יחסי האדם והחלל והמטאפורות השונות
המתרחשות בתודעת האדם ; כשם
שד״ר סטריינג׳לוב לא היה רק סרט אנטי-
מילחמתי ראשון מסוגו, כי אם גם ניסיון
להתמודד בדרך ההומור השחור עם חדלונו
של האדם מול השיגיו; כשם -ש־כארי
לינדון לא היה רק סרט תקופה יפהפה,
כי אם גם ניסיון להתמודד עם בעיית
הניוון והנטייה הטבעית של האדם לפשע ;
כך גם הניצוץ, הנובלה המקורית והמפחידה
של סטיבן קינג, משמשת בידי קובריק
אמצעי לחקור את המיבנה הפסיכולוגי
של המישפהה ואת מפחדים הטבועים באישיותו
של כל מרכיב בתוכה: האב, האם
והילד•
רוצח כ תי ח פו ש ת. באחד הראיונות
הנדירים שנתן קובריק (הוא שונא להתראיין,
אך כשהוא עושה זאת הוא מק
הגילגול
השג*
של הבעל
אני אשתי ובעלה (בן־יהודה,
תל״אביב, ארצות־הברית) — במקורה
זוהי מהדורה נוספת של
חיי נישואין בנוסח סופרסטאר — המצחיקון המומחז של
אמריקה, פול סיימון.
אחרי פרק ב — שם הסתתרה דימעה פרטית של
סיימון על אשתו הראשונה שנפטרה ועל ניסיונותיו להסתגל
לקשר הנשי השני בחייו — בא המחזה ניראה כמו בזמנים
הטובים, שבויים עלי״די ג׳יי סאנדריץ׳ ,ומגולל סיפור של
אשה שנישאה בשנית, ולהבדיל, בעלה הראשון חי וקיים,
אלא ממשיך להכנס לתוך חייה, ולא למורת רוחה המלאה.
האשה, גולדי האון, היא עורכת-דין בעלת לב של זהב,
שיירשה הרבה מאוד ממרילין מונרו. היא לא רק בלונדית
הנראית מטופשת. היא גם קומיקאית מחוננת, נוגעת־ללב,
שמעוררת סימפטיה בשלומיאליות שלה, הנובעת מפל־כך
הרבה רצון טוב, שבמציאות מוביל לא פעם לגיהינום, אבל
במצחיקון הכל עובר, חביבי.
היא מצליחה לחלץ מבית־הסוהר את כל הפושעים
המבקשים את הגנתה, על״ידי שופט קבוע המבין לליבה
תמיד, וכדי להשאירם תחת פיקוח ולא לשלוח אותם
ישר לעזרה סוציאלית, היא מוצאת להם עבודות בביתה.
יחד איתם היא מעניקה חסות לשורה שלמה של כלבים.
בכל יום שבעלה, התובע־הכללי העתיד של האיזור, שב
הביתה מן העבודה, הוא מוצא בן־בית חדש על ארבע,
שותף למיטתו. אם היא עשוייה זהב הרי שלו יש סבלנות

גולדי האון וצ׳בי צ׳יי ס: ב חן וב הו מור
של פלטינה, שכמעט פוקעת כשבעלה הראשון של הגיבורה
מסתבך שוב, ומבקש את הגנתה של עורכת־הדין שהיתה
פעם פרטית שלו.
במובן שאין לחפש הרבה היגיון בכל השתלשלות הדברים׳
וגם אין זה חשוב. גם המסר — שעם כל הכוונות
הטובות לתקן את העולם, יש איזושהי חולשה להשאיר
גם פינה אחת לחולשות״אנוש, וכי אהבה חדשה אינה
קוברת את הישנה, לא לגמרי, בכל-אופן — נדחק לפינה.

בנצ> בארץ
ה ח לו מו ת

רני לוייד כתפקיד דני טוראנם
הכח: פארפסיכולוגיה

במאי סטנלי קוכריק
השפה :

קולנוע

פיד על כל פרט ופרט, כפי שהוא עושה
בסרטיו) אמר :״הניצוץ הוא דוגמה עילאית
לז׳אנר של סיפורי־אימים, אבל מה
שמעניין אותי הם הרבדים העמוקים יותר
שיש בסיפור הזה. לדעתי ישנו משהו תורשתי
ומעוות בנפשו של האדם. משהו
מושחת ביסודו. אחד מן הדברים שיש
ה עו ל ם הז ה 2268

שיפשוף נעים (שחף, תל-אביב,
ישראל) — אחרי כל ההשמצות
שהוטחו בסרט זה בכל אמצעי-
התיקשורת, יש להניח שכל עם ישראל יודע כבר במה
המדובר. אכן, אי-אפשר להתווכח עם מי שטוען כי אין
באן תסריט, שהדמויות עלובות, שהדיאלוגים מעוררים
גם גיחוך וגם צמרמורת — שור בחנות חרסינה היה נחשב
לעדין יותר. על מישחק אין מה לדבר, ופס הקול, המורכב
גם הפעם מפיזמוני העבר, מצטיין ברמזים ובקריצות עין
שהיו מזעזעות גם עיוור.
אך יחד עם כל זה, אסור לשכוח שזהו מיצרן שהקהל
חפץ בו. אם המבקרים עדיני״הנפש אינם שובעים נחת —
שיישבו בבית. ממילא איש לא הזמין אותם, ובצדק. מה
הם מבינים בחגיגות-מין, המבקרים האלה י מדוע הם
רוצים לקלקל את הנאתו של הקהל בדיוק בשיא התענוג,
כאשר נותנים לו להציץ ולראות, וכאשר מספרים לו סיפורי
אהבה, קינאה, פיתוי ומין, שלידם אפילו סרטי יום ו׳
בטלוויזיה נראים כמו שקספיר בהתגלמות!
שיישבו להם האדונים המבקרים בבית, שיניחו לבועז
דוידזון להביא את המוני מעריציו אל שיאי ההנאה, עד
שיתחילו לזמר זמירות גדולות. ואם יש מי שאינו נהנה מכל
המעשיה, הדלת פתוחה בפניו והוא רשאי לצאת.
כי זאת צריך לומר: הסרט אינו מעמיד פנים, אלא
מכריז מן הרגע הראשון על כוונותיו. הוא פותח בעיניים
חמדניות של נערים שבל שיכלם בין רגליהם, המציציים

בכוחם של סיפורי־אימים לחשוף, הם
נקודות־מוצא בתת-מודע של ׳האדם. אנחנו
יכולים להתבונן בצד האפל שבאישיותנו
בלי הצורך להתמודד איתו חזיתית. סי-
פורי־אימים עונים גם על הצורך והתשוקה
של האדם להפוך בן־אלמוות. אם הוא מפחד
משדים ורוחות, משמע שהוא מאמין
בקיומם. אם הם קיימים הרי השיכחה אינה
מחוייבת המציאות.״
ואמנם הניצוץ משאיר את עניין הרוחות
והשדים, גילגול־נשמות ומסר מעולם אחר
בסימן שאלה, המהווה רובד נוסף בצד
הסיפור המישפחתי מסמר השיער שבמרכז
הסרט. לפעמים נדמה כי החזיונות המוזרים
הנגלים לעיניו של ג׳ק טוראנס הם
ממשיים יותר מן הדברים המתרחשים אצלו
במציאות. הוא רוצה לכתוב, אבל דימ־יונו
ריק לחלוטין. כל מה שהוא מצליח
להעלות על עשרות דפים, במכונודכתיבה
ובכתב צפוף, הוא מישפט אחד עלוב :״רק
לעבוד ולא לשחק הופך את ג׳ק לילד משעמם.״
בסוף
הסרט, כשהמצלמה מתקרבת לתמונה
התלוייה על הקיר, מתוכה ניבט דיוקנו
של ג׳ק טוראנם בדמות צ׳ארלס גריי־די,
הרוצח שהיה קודמו בתפקיד השומר,
כאילו ג׳ק טוראנס אינו אלא גילגול נוסף

כ רי ס טינ ה ש מיד ט מר וי הונ תן סג ל: כדוד
לתוך מקלחת הנשים. מי שמזדהה עם העיניים הללו ועם
בעליהם, שיישב ויבוא על סיפוקו. האחרים, שלא יבואו
כלל.
ובאשר להערת הצנזורה, שהחליטה כי הסרט מתאים
לבני 18 ומעלה, זו רק הוכחה נוספת לתלישותה• כל מי
שעבר את הגיל הזה הולך לעשות בעצמו את אותם הדברים
שהסרט מדבר עליהם. רק קטינים נאלצים עדיין להסתכל

של גריידי, הבא לסגור את המעגל, אי
אפשר שלא להיזכר בסוף של אודיסיאה
בחלל. נידמה כאילו סטנלי קובריק עומד
מן הצד ומחייך. אם באודיסאה בחלל
מגיע האדם בסוף המסע אל ראשית הזמן,
הרי ג׳ק טוראנס חוזר אל עצמו והוא אינו
אלא רוצח בתיחפושת.
רוח־ רפאים במיסדרון. ובאשר ל-
מבוך, זהו אחד היסודות שבהם משתעשע
קובריק כבאמצעי משוכלל ליצירת מתח
קולנועי. ליד המלון מצוי מבוך מרהיב
ביופיו, עשוי שיחים ירוקים מהוקצעים.
דגם מוקטן של המבוך ניצב בטרקלין, שם
מנסה ג׳ק לכתוב את יצירתו. בשעה שווג־די
ודני (האם, השחקנית שלי דובאל,
והבן, דני לוייד) משתעשעים במבוך בחוץ,
מתבונן האב במבוך המוקטן והתמונות
נחתכות זו לתוך זו ׳,כשדעתו של ג׳ק הולכת
ונטרפת עליו. מאוחר יותר, בתוך
המבוך המושלג, עתיד ג׳ק לרדוף אחרי
בנו. המבוך הופך למלכודת האבדון הסופי
של ג׳ק.
אי אפשר שלא להתפעל מן ההקבלה שבין
המבוך הזה לבין המלון הענק. המים־
דרונות הסימטריים, הארוכים והמסובכים,
משמשים מבוך עבור המישפחה הקטנה,
ורק אחד יודע למצוא בהם את דרכו. הילד

דוהר במיסדרונות על אופניו, בדומה
לרכבת־שדים, והצופה מצפה בכל סיבוב
להתגלותה של רוח רפאים או לקטסטרופה
כלשהי.
חמש שנים תמימות נטל הניצוץ מחייו
של סטנלי קובריק בן ה־ .53 אבל עובדה
היא, שבמאי המסוגל לצלם ״שוט״ אחד
83 פעמים, אינו מרגיש תיסכול אם הוא
מוציא סרט אחד כל חמש שנים. יתכן
שזו הסיבה לכך, שקובריק, יליד הברונקם,
בחר לעבוד מחוץ לאמריקה, שבה הזמן
הוא כסף. מאז עשה את לוליטה, ב־,1961
הוא חי וכותב באנגליה, לא רחוק מלונ דון,
בחברת אשתו הציירת ושלוש בנותיו.
ישנם המאשימים את קובריק במחשבה
קרה ובחוסר ספונטאניות, אך ניראה כי
הוא עצמו הקדיש מאמצים רבים לרסן
את רגישותו המופרזת :״נהגתי לשחק שאת
12 שעות ביום ברציפות. אתה יושב מול
הלוח ופתאום לבך קופץ. אתה נכסף
להזיז את הכלי, אבל המישחק מלמד אותך
לשבת שם בשלווה ולחשוב: האם זה
באמת מהלך טוב או שמא ישנם רעיונות
יותר טובים.״ ואמנם התוצאה נראית מחושבת
מדי,וזהו החיסרון היחידי, אפשר לסלוח
לקובריק. סוף־סוף, השאיפה לשלמות
עדיין לא מבטיחה את השלמות. העיקר
שהניצוץ -קיים.

413

מתי ענוה חנה ו הצלם העובי שצילם ו מה ונש! א נש י
מרון את סמל 11 את הלווייתו של 1הגסטאפו בקונגרס
צלבהקרס? 11 בנימין זאב הוצל 1הציוני התשסשוה?
זוכר את המילים האיומות האלה, ורובם
משוכנעים שאלה מילים מתוך הורסט

הייקים באו לצלם

הפרק השביעי של עמוד האש מציג,
תחת הכותרת חשרת הסופה, את הנבואות
השחורות של הציונות על עתיד יהודי
אירופה, המתחילות להתגשם עם עליית
אדולף היטלר לשילטון.
המוני פליטים זורמים לארץ־ישראל,
ותוך ארבע שנים מזנק מיספר היהודים
בארץ מ־ 120 אלף ל־ 400 אלף. תל-אביב
עולה כפורחת והופכת עיר גדולה. המים־
גרות שהונחו על־ידי העליות הקודמות
הופכות תשתית המבצרת את המשכיותה
של התרבות העברית. התגשמות התחזית
ההרצלית מבטיחה, באופן כימעט פרדוב־פאלי,
ניצחון להשקפות אחד־העם.

״דם יהודי
יותז מן הסכין״
אחת מתמונות־הפתיחה של הפרק מספרת
על ״פלוגות־הסער של המיפלגה הנאצית,
הס״א, שצעדו שיכורי־נצחון ברחובות,
בחולצות חומות, בנעליים מסומרות, שרות
על הדם היהודי הניתז מן הסכין...״
זהו סיפור אופייני לצוות עמוד האש,

שבכוחו להמחיש את מאמץ היצירה והבדיקה
של עובדי הצוות.
משימת־הבדיקה של קטע זה נמסרה
לעדנה וייס, עוזרת־הפקה העובדת בסידרה
מראשיתה, שהתמחתה בשנה האחרונה
בענייני מוסיקה ואפקטים.
עדנה וייס :״בספר צלב הקרס של
אורי אבנרי מופיע חצי בית מתוך שיר־לכת
נאצי, דם יהודי יותז מן הסכין — /
אז הכל יהיה טוב יותר...׳
״יגאל לוסין ביקש ממני להשיג הקלטה
של השיר הזה; פניתי לכל מיני אנשים,
שהיו בגרמניה באותה תקופה. מאחר
וההורים שלי הגיעו מאוסטריה, מרבית
החברים שלהם הם יוצאי גרמניה. פניתי
לידידים של הורי, שהיו בגרמניה באותה
תקופה, ולאחרים, שהיו מעורים בתרבות
הגרמנית, ושאלתי אם הם מכירים את השיר
הזה. בקיצור, כל מי שפניתי אליו זכר
את השיר הזה בבירור, וגם חזר וציטט את

46.י 1

עניין הדם יהודי יותז ...לא פגשתי באדם
שהיה בגרמניה באותה תקופה שלא זכר
את השיר הזה. אבל כאן החל סיפור-
מיסתורין שלם.
״היו אנשים שאמרו לי שזה מתוך
שיר הורסט וסל, ההימנון הנאצי. באופן
מיקרי מאוד התגלגל אלי פסקול של
שלושה רבעי אינטש, ובו שירים נאציים
אותנטיים. מאחר וברדיו מצוי רק תקליט
אחד, מאוד שחוק, של נאומי היטלר ושירים
נאציים, היתד. בפסקול זה ברכה
גדולה. בין השירים שהיו בפסקול היה
גם שיר הורסט וסל, ועוד שירים מלאי
צימאון־דם, אבל בלי פיסקה על הדם
היהודי שיותז מן הסכין.
״גם לפסקול זה יש סיפור משגע. הוא
נמסר על-ידי איזה צוות־טלוויזיה גרמני
לבני לים (כיום כתב-הטלוויזיה לענייני-
בריאות, ובעבר מקליט) כמתנה על עזרה
שלים העניק לאותו צוות: בלבנון במיבצע
ליטאני. לא היו בו השורות הללו.
״אחרי התייעצות נוספת חשבנו שאולי
עשו לשורות האלה צנזורה. עברנו על
השיר. על השירים ועל עוד שירים עם
דברים מאוד חמורים, שירים שהבטיחו
לגרש את היהודים. שירים שהמוטיב החוזר
בהם הוא מוטיב הדם והמוות, אבל את הדם
יהודי יותז מן הסכין ...לא מצאנו.
״אז היפנה אותי יגאל לוסין לספר שכתב
פוזנר מיד־ושס. בספר היה כתוב שהמילים
הללו אינן מתוך הורסט וסל, כפי שרבים
נוטים לחשוב. אז פניתי גם לאורי אבנרי,
שילדותו היתד. בגרמניה, ושכתב על אותה
תקופה, והוא אמר לי מיה בהתרגשות,
שהוא זוכר את עצמו, כילד, נתקל בפלוגות
של תנועת־הנוער הנאצית. אבנרי טען
שהשיר הזה היה שיר של תנועת־הנוער
הנאצית, והוא זוכר אותו, כאילו ושמע
אותו רק אתמול. הוא רואה את עצמו ניצב
ברחוב ושומע את השיר. גם אבנרי טען
בביטחון שהשיר אינו מתוך הורסט וסל.
״פניתי ליד־ושם, והם אמרו שהם חקרו
את העניין, וכי השורות הללו אינן מתוך
הורסט וסל וקבעו שהשורות הללו לקוחות
מתוך השיר הנאצי שנפתח בה נס
אל על אבל לדעתי הם טעו, היות
ובהורסט וסל המילים הראשונות הן הנס
אל על ...ביד־ושס מצאתי כמה שירונים
נאציים אותנטיים, עדיין בגרמנית, בתעתיק
גותי, שהם נדירים למדי, והיה לי קשה
לשכנע אותם למסור לי אותם. הבאתי
את השירונים אל אילן הראל, העובד
בטלוויזיה, כדי שיתרגם ויבדוק את השירונים.
עברנו בהם שורה אחר שורה,
* ״הנם אל !על! /את השורות לכדו־נא
! /יס״א צועד /בעוז וביטחון / .אחים
אותם רצחו /ריאקציה וקומווה / ,עימנו
צועדים /לניצחון התירגום של אבנרי
בסיפרו צלב הקרם ).זהו שיר הורסט וסל
שנקרא על שם מחברו, ביריון נאצי שנהרג
בקטטה עם קומוניסטים. השיר הפך ההימנון
הרישמי השני של גרמניה הנאצית.

כדי למצוא את המישפט דם יהודי יותז
מן הסכין ...ולא מצאנו..
״אחרי יד ושם פניתי למכון ליאו בק,
המתמחה במורשת יהודי גרמניה ומרכז
אירופה. הם היו ממש נחמדים, כאלה יקים
זקנים. הם ערכו עבורי מחקר שלם בעניין
הזה. הם פנו אל כל מיני יוצאי־גרמניה,
המתמצאים במוסיקה והמתמחים בתקופה,
וניסו לגלות את השיר. זה מאוד סיקרן
אותם, ואז, לבסוף, הם אמרו שהם חושבים
שהשיר הזה הוא מעין שיבוש מקובל
ולא־רשמי, שיבוש השגור בפי העם, משהו
כמו, להבדיל באלף אלפי הבדלות, בערבות
הנגב איש מגן נפל ...שקיים בשיבוש
פופולארי עם מילים אחרות.
״אבל אני חוזרת ומדגישה, מתוך בדיקה
שערכתי, כי אין כימעט יוצא־גרמניהשלא

קטעים רבים מתוך הפרק חשרת הסופה
מבוססים על סרט קרן־היסוד, ששמו באנגלית
היה לאוד אוף פרומים (״הארץ
המובטחת ובגירסתו העברית לחיים
חדשים. במניין הקולנוע העברי, סרט זה
נחשב כסרט הקולני השני בעברית, אחרי
זאת היא הארץ של ברוך אגדתי, שנעשה
שנה קודם לכן, ב־. 1934
קל להבחין בקטעיו של סרט זד. בין
שאר מרכיבי הפרק, היות ובאיכותו הוא
מתעלה מעל לכל דבר אחר שצולם בארץ.
יגאל לוסין :״אין זה סרט ישראלי, למרות
שהוא הופק בידי קרן־היסוד. סוד מעלותיו
הוא בכך שייצרו אותו אנשי־צוות יהודיים
מגרמניה, שהגיעו ארצה. הצוות צילם
ושב לגרמניה. אנשי־הצוות ביקרו בעיקר
בריכוזי העולים־החלוצים מגרמניה. מקומות
כמו קיבוץ גיבעת־ברנר שימשו
השראה ליוצריו. השיר של המלחין דניאל
סמבורסקי, באה מנוחה ליגע, שכבר הוקרן
בסידרה (בהעמק הוא חלום) נכתב במיוחד
לסרט — המוסיקה והתמליל.
״הדברים המרשימים ביותר בסרט הם
בתי־הקפה בנוסח וינה, ויותר מזה ברלין,
שבני העליה החמישית הקימו בתל־אביב.
ניתן לראות בסרט את דור־האימהות שלנו,
עם כובעי־לבד שנראים כמו סירים, מראשית
שנות ה־ ,30 נוסח מרי פיקפורד.
״אנחנו לא יודעים איפה בגרמניה ערכו
את לחיים חדשים. אני לא חושב שהוא
נערך באולפני אופא, מפני שהכניסה לשם

כבר נאסרה ליהודים. אבל זו עובדה
שב־ 1935 עדיין יצאו ונכנסו יהודים חופשית
לגרמניה.
״ילידי־הארץ ראו את הסרט הזה מילדו תם•
לכולם זכור הסרט בשל שירו של
סמבורסקי. אבל אנחנו בעמוד האש פירקנו
את הסרט הזה לגורמיו, והשתמשנו בו
בתיפזורת, בהתאם לצרכים התיעודיים
שלנו. הצופה חד־העין יבחין מיד בפיזור
של הקטעים המעולים לאורך הפרק הזה.
״את קטעי־הסרט המעולים השיגו אנשי
הצוות היהודי מגרמניה בעזרת מראות
שמיקדו את קרני-השמש לאתר המצולם.
מהבחינה הטכנית הצילומים של לחיים
חדשים הם ברמה ובאיכות של סרט עלילתי.
הצוות צילם את הכל. את היהודים
ואת הערבים. את הרחובות ואת בתי־הקפה.
את הכפרים ואת החקלאות. בכל זאת,
הכל ביחד אינו מסתיר את העובדה שזהו
סרט־תעמולה. סרט קרן־יסוד משעמם.
אחרי הכל, קשה לראות רצף של תמונות
בלי כל קשר עלילתי.״

אם המרתף יתפוצץ החל בפרק חשרת הסופה הופכים סרטיו
של נתן אכסלרוד הציר המצולם העיקרי
של הסידרה.
יגאל לוסין :״בסרט שהוקרן בשבוע
שעבר היה קטע.מתור סרטיו של אכסלרוד,
שהוא בבחינת אבן־דרך בקולנוע הארציש ראלי.
לאכסלרוד יש קטלוג של סרטיו
מאז שנת ,1935 ונוסף על קטלוג זה מצאתי
אצלו, במרתף, מחברת שבה רשם ופירט
את הסרטים שהכין בתיפזורת קודם לכן,
בתקופה שהיו לו עדיין יומרות של במאי
אמנותי, והוא הפיק סרטים אמנותיים כ־עודד
הנודד, הסרט הלא־גמור על אלכסנדר
פן ואחרים.
״אותו מרתף, שבו מצאתי את המחברת
של אכסלרוד, יתפוצץ יום אחד, ואז הכל
יגידו כי, אוצרות־האמנות הקולנועיים וההיסטוריים
הנדירים ביותר בארץ הלכו
לאיבוד/
״אבל אם לשוב למחברת, מצאתי בה
רישום, ובו כתוב, לוויית נכבד ערבי על
הר־הביוד. שאלתי: מי זה? והוא לא ידע
להשיב. אבל בנו של אכסלרוד, אהרון,
אמר לי שהנכבד הזה הוא מוסד. קאזם
אל־חוסייני. והרי האיש הזה הוא אבי
התנועה הפלסטינית, ואכסלרוד הנציח
בעדשתו את לווייתו של זה! תאר לך
מה זה עבור הפלסטינים. זה משול לצילומים
שכאילו צילם פלסטיני בלווייה של
תיאודור הרצל.
״ומי קבור בהר־הבית? הרי המופתי
החליט להפוך את המקום למין פנתיאון,
למשהו דומה להר־הרצל שלנו, בניסיונו
ללכד את העולם המוסלמי למען מילחמת
העם הפלסטיני, כדי שאלה לא יגידו כי
מדובר בסיכסוך דתי מקומי, אלא בעניין
בל-מוסלמי. המופתי היה חכם. וכאשר מת
חוסיין איבן־עלי, שהיה אבי תנועת־התחייה
הערבית, הוא נקבר בהר־הבית וכך גם
מוחמד עלי, מי שהיה המנהיג של מוסלמי
הודו (כיום פאקיסתאן) ,וכאשר מת מוסה
קאזם ציווה המופתי לקבור גם אותו שם.
כעבור כמה שנים קברו שם גם את בנו,
עבד-אל-קאדר אל־חוסייני, שנהרג במיל׳
חמת תש״ח בקרב על הקאסטל.
״אבל אם לשוב לאכסלרוד, הרי שהוא
הגיבור האמיתי של הסידרה עמוד האש.
אכסלרוד היה צריך כבר מזמן לקבל את
פרס גשדאל. עבורי המדד לפרס כזה הוא
פשוט מאוד. אני שואל את עצמי לצורך
זה: אני שומע לפעמים מוצארט, ושואל
את עצמי איך היתה המוסיקה בלי מוצארט?
בעוד שכאשר אני שומע את שומאן, אני
חושב שאפשר היה גם בלי שומאן. לקחתי
דווקא שמות גדולים. וכאשר אני שואל
את עצמי: תאר לעצמך שאכסלרוד לא
היה, ומייד אני עונה לעצמי שהכל היה
שונה. זה קנה־המידה להעריך דברים.
צופי עמוד האש חייבים לדעת שבילעדי
אכסלרוד, כל מה שנעשה בארץ בשנות
ה 30-לא היה מומחש להם.
״בפרק הנוכחי יש קטעים רבים של
אכסלרוד. הקטע, סלינו על כתפינו/...
נאומו של המשורר שאול טשרניחובסקי,
שלונסקי ועוד קטעים שלו. ניתן גם להבחין
בקטעים של אכסלרוד בגלל האיכסון הגרוע
שלהם. הם מקבלים בסרט גוון אפור בהיר.
הם כבר לא סרטים בשחור־לבן. ואם לא
יתחילו לשמור ולטפל על נכסי-צוללויד
אלה, מצבם ילך ויתדרדר, והם לא ישארו
לדורות הבאים. זה שלא נזכרו עד עצם
היום להעניק לאכסלרוד את פרס ישראל

זה מעליב, ועוד יותר מעליב היחס המזלזל
באוצרותיו.״

אגווד גוסייבה
וגאולה כהן
לאנוור נוסייבה, אחד ממייצגי המגמה
הפלסטינית בעמוד האש לא הזדמן לראות
את הפרקים הראשונים.
על הקרנה מיוחדת, שנערכה עבורו
במערכת, מספר לוסין :״צילצל אלינו
אהרון גדיש מהעיריה ואמר לנו שכולם
אומרים לנוסייבה שהיתר. לו הופעה מוצ לחת
בעמוד האש, והוא מעוניין לדעת
אם ניתן להקרין לו הקרנה מיוחדת.
״נעמי קפלנסקי הזמינה מיד את נוסייבה.

הוא היד. מאוד מנומס במהלך ההקרנה.
לא ידעתי מה הוא חושב. אבל הוא ראה
את התמונות של המרד במדבר, את הסרט
של כניסת פייצל לדמשק, תקופה שהיא
היסטורית ומאוד חשובה לערבים, והוא
ממש נרגש, שהרי זו תקופה שתחנות-
הטלוויזיה הערביות טרם התמודדו איתה.
״הוא אמר, :איזה חומר מצולם!׳ הוא
הילל אותנו אפילו על האובייקטיביות
שלנו, דבר העשוי לעלות לנו ביוקר רב
מצד גאולה כהן!״

חנה מרון:
סיכה על כיסא
עדותה של שחקנית התיאטרון, חנה

מרון, היא מרכזית ביותר בפרק זה. עבור
צוות עמוד האש מהווה חנה מרון נציגה
של דור ושל תרבות שלמה.
יגאל לוסין :״בהפרש של שלוש שנים
היא מייצגת שתי תרבויות — הדרך מהקולנוע
הגרמני (בסרט אס של פריץ לאנג)
אל הקולנוע הארצישראלי.
״חנה מרון מייצגת עבורנו עוד פרק
מהמיסתורין בהיסטוריה היהודית — היצי-
אה־לדרך של הרצל ואחד־העם, כאשר
האחד אינו מכיר בשני ותהום פעורה
ביניהם, ולפתע הכל משתזר ביניהם באופן
מדהים.
״חנה מרון היא הדוגמה לכך. היא לא
באה להיות פליטה בארץ הזאת, כפי
שהרצל חשב, אלא הפכה, מרכז רוחני

— עמוד האשי-
(המשך מעמוד )47
כפי שכתב אחד־העם, והיא מוכרת שרוכי
נעליים בסרט של אכסלרוד.
״אם להתעלם לרגע מחנה מרון, הרי
שהסרט שרוכי נעליים היה חלק מהיומונים
של אכסלרוד. תמיד היה לו בהם איזה
חלק אמנותי, משהו בנוסח הכתבה התרבותית
של השבוע — יומן אירועים. היה
לו גם קטע כזה על מוכרי־הנקניקיות
הייקים בתל־אביב, וזה נעלם.
״חנה מרון היא הכוכב של הפרק הזה
ושל העניין כולו,׳דווקא מפני שהיא ממלאת
תפקיד מרכזי בתיאטרון שלנו, והיתר
יכולה למלא תפקיד מרכזי גם בתיאטרון
הגרמני.״
עדותה המצולמת של חנה מרון לפני
צוות עמוד האש היתר. ארוכה, ורק קטעים
מעטים מתוכה הובאו בפרק זה ובפרקים
אחרים. כמה וקטעים מתוך עדותה מימי
ילדותה בגרמניה, מובאים כאן.
חנה מרון :״לוצי היתה חברה טובה
שלי, ויום אחד שם לה בילי מסמר על הכיסא.
הדבר, כמובן, שלא מצא כן בעיני
לוצי, וגם לא בעיני המורה ...לוצי הקימה
צעקות, ואז באה המורה ושאלה את בילי
למה הוא עשה את זה, ובילי אמר, :ספני
שהיא יהודיה...׳
הייתי אולי בת שש או שבע. זה היה
בהתחלה, ונראה לי נורא משונה. ואז,
אני זוכרת שהמורה אמרה , :אבל למה
עשית את זה או שאני שאלתי, :למה
לא שמת לי מסמר על הכיסא? אני אמרתי;
,גם אני יהודיה.׳ אני לא יודעת
למה אמרתי את זה — נראה שבכל זאת,
איפה שהוא, ידעתי שהיא ואני ...ואז הוא
אמר , :כן, אבל את לא שמנה. זאת אומרת,
ההסבר הגזעני אצלו היה גם די מטושטש...

1932 והתחלת 1933 היה בכניסה
לבית שלנו רוכל, שמכר כל מיני דברי״
סידקית. כשהיה לי קצת כסף־כיס, הייתי
קונה אצלו שמונצעס. ילדים אוהבים כל
מיני שטויות. אני זוכרת שיום אחד באתי.
מבית־הספר וראיתי אצלו איזה מין סיכות
קטנות, חדשות, שנורא מצאו חן בעיני.
הם היו בצבע כזה שחור־אדום יפה, ועם
איזה מין צורה מאוד מעניינת, שחורה,
באמצע. נורא מצא חן, קניתי ושמתי עלי,
אבל כשבאתי הביתה, אבא שלי מייד הוריד
לי את זה בכוח, וגם קיבלתי סטירת־לחי.
הוא אמר, :שאני לא אראה אותך
עם זה אף פעם!׳ ולא הסבירו לי.
״אם מותר לי עכשיו לומר, שני הורי
כבר לא בחיים, אבל אני חושבת שפה
היתר״ אם אפשר לומר, איזו שגיאה חינוכית
גדולה מאד. ליי אף פעם לא הסבירו
שום דבר, רק אמרו מה לעשות, ובזה נגמר
העניין. אני שאלתי , :למה? זה יפה.״
אמרו לי , :לא !׳ וזהו זה. אז אני התעקשתי
וקניתי לי עוד אחת. ואז קיבלתי שתי
סטירות־לחי. ואז הבנתי שלא צריך לקנות
את זה.״
הקונגרס שלא רקד
צוות עמוד האש חיפש תקופה ארוכה
אחר חומר מצולם שיתאר את הקונגרסים
הציוניים. ומכל הקונגרסים הציוניים נמצא
לפתע בארכיון האד בהר־ד,צופים חומר ש הכיל
גלגלים על גלגלים מהקונגרס הי״ט,
אחד הקונגרסים הלא־חשובים, שנערך ב־לוצארן,
בשווייץ.
סיפור גלילי. הסרטים מקונגרס זה, ושיבוצם
בעמוד האש, הוא סיפור מאפיין על
עשייתם של סרטים תיעודיים על העבר
שכימעט ואינו מתועד בצוללויד.
נאנח לוסין :״כאשר אתה כבר מוצא לבסוף
קונגרס מתועד בצולאלויד, זה קונגרס
שבאינדכסים הציוניים אפילו מתעלמים
ממנו.
״חיפשנו בנרות סיפורים על הקונגרס
הזה, ולא מצאנו. הסיפור היחידי הקיים,
סיפור שהאנשים שכחו אותו, הוא שב־קונגרס
זה דרך כוכבו של דויד בן־גוריון.
בקונגרס זה שב וייצמן להיות נשיא ההס תדרות
הציונית. גילינו שבקונגרס הזה
לא העלו על סדר-היום את הנושא^מם׳ 1
של עם־ישראל באותה תקופה: ההגירה
מגרמניה, והרדיפות שפגעו ביהודי גרמניה.
עשינו סיפור מאי־הסיפור, כדי שלא
נבזבז את החומר הפילמי הנהדר הזה.
הח.לטנו להביא קריינות ועוד קריינות, כדי
שהצופים יראו איר היה נראה קונגרס
ציוני לפני המילחמה העולמית השנייה.
להמחיש כיצד נראה אותו פרלמנט נודד
ומוזר של עם־בלי־ארץ.
נוסף על כך מצאנו יהודי בשם איזי
אייזנר שסיפר לנו כיצד הוא לווה, במה לך
הקונגרס, בידי איש־גסטאפו, וציין את

העובדה שהיו אנשי־גסטאפו באולם הקונגרס.
בכל
פעם שמנהיג יהודי ארצות־הברית,
סטיפן וייז, ניסה להרים את קולו על מה
שקורה ליהודי גרמניה, הנציגות של יהודי
גרמניה, בראשות זיגפריד מוזס * מנעו
זאת בעדו.
מוכרי הנקניקיות
מי שגדלו בתל־אביב, בחיפה ובירושלים
של שנות ה־ 30 וה־ 40 זוכרים את
מוכרי הנקניות הייקים•
בנו פראנק, המופיע בכמה מפרקי עמוד
האש, ובעיקר בפרק זה, הוא אביו של
רעיון זה.
על בנו פראנק מספרת עורכת־הראיר
נות, נעמי קפלנסקי :״שלוש פעמים בחייו
עלה בנו פראנק לארץ־ישראל. בראשונה
הגיע כחלוץ לקבוצת יבנה, בסוף שנות
ה־ .20 הוא חלה וחזר עד מהרה לגרמניה.
שם הוא למד באוניברסיטה מישחק ובימוי,
בניגוד לרצון הוריו. שם גם נתקל, לראשונה,
בנאציזם, כאשר נשלח, ביחד עם
כמה מחבריו, להכין איזו מסכת לחג נאצי.
הוא העמיד את הבמה, את השחקנים, וה מעשה
כולו נראה לו די נורמלי, שהוא,
היהודי, עושה זאת. וכאשר הוא הכין את
החזרות ביחד עם ידידיו׳ הם אפילו התבדחו
על כך. אבל התקופה היתה עדיין
חופשית יותר, והוא השתייך לאותם שהנאצים
כינו אותם מאוחר יותר בשם, הדג־נראטים
היהודיים׳.
״בנו פראנק היה עד־ראייה לאותה פריחה
תרבותית נהדרת של הריפובליקה ה־וויימארית.
פריחה של תיאטרון, מוסיקה
וקאברט סאטירי. ב־ 1933 מונה כמנהל ה אופרה
העירונית של המבורג, ועוד באותה
שנה פוטר בשל יהדותו• אז עלה פראנק
בשנית ארצה, וביחד עם כמה מחבריו
ניסה להתקבל בתיאטרון הבימה. המימסד
התיאטרוני המאוד־רוסי של אותם ימים
לא הראה כל רצון לקלוט את הייקים. הרוסים
צחקו מהמיבטא של הייקים, ואלה
סבלו מכך. צחקו להם ולעגו עליהם.
״בהתחלה ניסה ׳בנו פראנק את כוחו
בכל מיני מלאכות. הוא הקים בירושלים
את הג׳רוזלס תיאמר האנגלי, ביחד עם
כמה קציני־מנדאט בריטיים ונשותיהם,
אלא שלא היה בכך כדי לפרנסו. ואז צץ
בראשו של אחד מהשחקנים הייקים הרעיון
של מכירת נקניקיות כמופע תיאטרוני.
האמת היא, שבנו פראנק, וחבריו השחקנים
הגיעו כימעט עד לרעב, ומוסד זה של
מוכרי־נקניקיות ייקיים התמסד מאוד בשלוש
הערים. עם השנים נעלם התיאטרון
שבהם, ונותרו רק הנקניקיות. קראו להם
חטוף ואכול.
״מאוחר יותר התבקש בנו׳פראנק לנסוע
ולארגן תיאטרון יהודי בפילדלפיה. הוא
ירד מהארץ ונשאר בארצות־הברית, שם
עשה המון תיאטרון של כושים ושל יהודים.
כאשר הצטרפה ארצות־הברית למיל־חמה
העולמית, הוא התגייס לצבא האמרי-
* לאחר־מכן מבקר־המדינה של מדינת־ישראל.

כדורגלן
איזי שפייר
לא הגון בלי סרסיפיקאט

:רי־הנקניקיות הייקים כתל־אכיב
התיאטרון נעלם, הנקניקיות נשארו
קאי בדרגת קולונל, ועבד במיסגרת המחלקה
ללוחמה פסיכולוגית. הוא פלש
לגרמניה עם הצבא האמריקאי.
בתום המילחמה עבד בפיענוח כתבים,
בצוות שהכין את מישפטי נירנברג. מאוחר
יותר שב לארצות־הברית, והמשיך לעסוק
באירגון של להקות תיאטרון, בפילדלפיה
ובבוסטון. ב־ 1967 החליט פראנק לעלות
בפעם השלישית ארצה. בנו חי בקיבוץ
והוא התגורר עד למותו, לפני כמה חודשים,
בירושלים.
הספורטאי שרצה לחזור
מלאכת איתורם של הייקים, בדומה
לאיתור מרואיינים אחרים, הוטלה על נעמי
קפלנסקי.
״חיפשנו אנשים מהמכביה. כאלה שבאו
להשתתף במכביה ונשארו בארץ,״ מספרת
קפלנסקי .״התקשרתי אל מרכז המכבי, והם
היפנו אותי לכפר־המכביה, שם יש
,ארכיון המכביות׳ .הם שלחו אותי מאחד
אל השני, ומהשני לראשון. אז אחד לא
היח מגרמניה, ואחר היה מ,הכוח וינה/
ושלישי מצ׳כוסלובקיה. עד שלבסוף הגעתי
לאישה שהשתתפה במכביה כשחיינית. היא
מתגוררת בכפר־שמריהו, ושוחה עד עצם
היום.
״כאשר באתי אליה, היא בדיוק שבה
משחייה בים. אשד, מבוגרת ונחמדה. לא
ראיינתי אותה, מפני שחיפשתי מישהו
שבא אך ורק עם קבוצת־הכדורגל או הכדוריד.
היה לנו קטע מצולם בפילם - 8
מישחק־כדורגל במבביה הזאת. חיפשנו
התאמה סיפורית לתצלום. הגברת הזאת
נתנה לי את השם של איזי שפייר. וכך
מצאתי אותו.
״שפייר היה סטודנט, והתחשק לו לבוא
למכביר, במיסגדת נבחרת יהודי-גרמניה.
את משתתפי המכביה שיכנו בדירות פרטיות,
והמישפחה שאצלה התגורר שפייר
שימעד, אותו שלא כדאי לו לחזור לגרמניה.
הוא נורא התלבט, מאחר והשאיר
שם את הוריו ואת בני־מישפחתו, וגם
מפני שלדבריו זה לא היה הגון להישאר
בארץ ללא סרטפיקט (היתר־כניסה בריטי).
״יש דבר אחד מאוד מעניין בעלייה
הייקית• האנשים האלה הביאו לארץ את
הגימור. את המאכלים הטובים, את ה־

איכות־חיים, את המוסיקה הטובה. את תודעת
האזרחות הטובה. אבל זו היתר,
עליה שלא התקבלה חכי טוב.
״רציתי לראיין יקה אחד, קוליגה שלי,
עיתונאי. הקוליגה לא היה מעוניין להתראיין,
מאחר ולדבריו, על העברית שלי
היו צוחקים, בגרמנית אני לא מוכן להתראיין,
ומה פיתאום שאתראיין באנגלית?,
״לייקים יש עד היום רגישות בעניין
המיבסא שלהם. היה לי ויכוח עם הרבה
מאוד יקים על הנושא הזה. אמרתי להם
שיש להם סופר־רגישות בעניין המיבטא.
כארו היה הראשון שהיה מוכן להתגבר על
זה• אבל אותו עיתונאי, קוליגה שלי,
אמר שהדרך העיקרית של תיקשורת בין
בני־אדם היא השפה, ועל דרך זו להיות
נקייה מכל סייג, אחרת זה, מין לבנטיני-
זציה׳ ,לדבריו. זה נכון, במידה מסויימת,
ומתאים לחוש לשלמות הגרמנית. אני
נורא אוהבת ייקים, אבל זה, כנראה, מפני
שאני חצי־ייקית.״
את פרק־הייקים מסכם יגאל לוסין :״הסרט
הזה מציג את המהפכה שהייקים הביאו
לחיים הארצישראליים. הם לא היו
רבים. הם היו פחות 8־ 100 אלף, אבל
הם עשו מהפכה שלמה, למרות שכולם
בארץ לעגו להם. הם הביאו את הארכיטקטים
של הבאוהאוז, ובראשם אריך מנדל-
סון, שבנה את מעונות־העובדים בגרמניה
של שנות ה־ ,20 ושהקים בארץ את בית-
חולים רמב״ם בחיפה, את בניין בנק לאומי
בירושלים, ואת גולת הכותרת שלו: הדסה
בהר־הצופים, מיבנה שבו הוא ניסה לצאת
ממסורת־הבנייה הגרמנית של הקווים ה ישרים
והעניק שלוש כיפות מזרחיות ל-
בית־החולים הירושלמי. אבל מיד שב לבנייה
פונקציונלית.
״הייקים העניקו את מימד התרבות ל חברה
המתפתחת בארץ־ישראל.״

דן עומר !
בשבוע הבא, הפרק השמיני ו ״מאורעות
ומרד״ ,שבו מסופר על המופתי הירושלמי
חאג׳ אמין אל־חוסייני, שחש כי שנת
1936 היא שנת״ההכרעה, ושאם הוא לא
יפעל מיד — ארץ־ישראל תאבד לערבים.
בהנהגתו פורץ מרד מזויין נגד הבריטים.
ועדה מלכותית שבאה לארץ לחקור את
המאורעות, מוצאת כי אין שום אפשרות
להגיע לפשרה מוסכמת בין היהודים
והערבים. הפתרון: חלוקת הארץ והקמת
שתי מדינות, יהודי תוערבית.

הללבגללת לונו
(המשך מעמוד )13
זה לא מסוכן?״ דואג לביא .״להיפר,״ נאמר לו בחיוך,
״במדינה הפלסטינית אנחנו מרגישים כמו בבית.
כבר שכחנו שפעם לחמתם בהם.״

״והטרוריסטים ז״ שואל לביא .״הטרו
ריסטים־לשעכר משני הצדדים מסתדרים
ביניהם טוב מאוד,״ צוחק הזוג הצעיר ,״הם
עורכים ביחד ערבי נוסטלגיה:״
בדרך חזרה משכם מזדמנת המישפחד. לירושלים,
ועוברת על פני בניין גדול ומפואר, שכמה דגלים
מתנופפים מעליו בעליזות.
״זהו מרכז הקונפדרציה של ישראל והמדינה
הפלסטינית,״ מסבירה הבת בסבלנות .״גם ירדן
הצטרפה לאחרונה. עוסקים פה בהרבה מיפעלים
משותפים בתעשיה, במיסחר, בהשקייה ובמדע.״

שני דגלים
״אבל איך כל זה התחיל?״ מבקש לביא לדעת.
הבת משיבה :״זה התחיל מזמן, כשהייתי קטנה.
אז היה קיים אירגון בשם אש״ף. בני שני העמים הרגו
זה את זה, עד ששניהם הבינו שהם זקוקים לשלום,
מפני שהמילחמה עומדת להרוס את שניהם, ואת
הארץ כולה, בעידן האטומי. הם פתחו במשא־ומתן
סודי.

״ולבסוף ביקש יאסר ערפאת לבוא לכנסת
ולשאת את דבריו לעם הישראלי, כפי

שאר במישדר ארון, נשפה הערבית, של רדיו מונטה־קארלו
מניירות. בעיקרי הודגשה המחווה של אבנרי
בהצגת שני הדגלים המשולבים. הדבר גם צויין
בשבועון המצרי ״אוקטובר״ ,המקורב לנשיא אנוור
אל״סאדאת.
להלן הכתבה שפורסמה על־ידי ״סוכנות־הידיעות
הצרפתית״ ,ושהועתקה בעיתונים רבים בצרפת ובאירופה

ישראל: הדגל הפלסטיני מופיע במפתיע בכנסת.
ירושלים 11 ,בפברואר. הדגל הפלסטיני (לבן,
שחור, אדום, ירוק) הופיע במפתיע ביום הרביעי
על דוכן הכנסת, הפרלמנט הישראלי.
חבר״הכנסת אורי אבנרי ממיפלגת של״י נופף
לוח בגודל של 20 עד 30 סנטימטר, ועליו הדגל
הפלסטיני, כשלצידו הדגל הישראלי הכחול־לבן.
״שני דגלים אלה, האחד ליד השני, הם המפתח
של השלום,״ הוא הצהיר .״שני העמים כשהם חיים
זה לצידו של זה, כל אחד תחת דיגלו ועם הכרתו
הלאומית — זהו הפיתרון של חסיכסון״.
אולם־המליאה, הגועש מאוד לפעמים, נשאר
אילם מרוב תדהמה. בשורה הראשונה הניד ראש-
הממשלה מנחם בגין את ראשו מימין לשמאל בהבעה
של שלילה.
שר״המישפטים, משה נסים מהליכוד (ימין לאומני)
,שעלה על הדוכן אחרי מר אבנרי, אמר:
״לשים את הדגל הפלסטיני לצד הדגל הישראלי —

^^:3888888888888888

שכונת נוה^ליעזר

״ א ני מסגר -חז ד.
האםההסתד רו ת
דו אגתלי? ״
עד עכשיו חשבתי שאני חבר בקופת חולים.מתברר שכל
הזמן הייתי גם חבר הסתדרות. מאז שחרורי מצה״ל אני
עובד כמסגר־רתך, אך עד עכשיו לא היה לי שום קשר
עם ההסתדרות.
האם ההסתדרות מודעת לשכר שלי?
האם היא שבעת רצון מהתנאים הסוציאלים שלי?
האם היא מעלה על דעתה את תנאי העבודה
הקשים בהם אני עובד?
מדוע תומכת ההסתדרות בכך שעובדי שירותים ומשרדים
יעבדו פחות שעות ממני?
מדוע ההסתדרות נגררת אחת הוועדים החזקים, שלא
זקוקים לעזרתה, ומפקירה אותי ואת חבת — עובדי
הייצור, תושבי שכונות המצוקה, והזוגות הצעיתם?

ערפאת נואם בכנסת (ציור כעיתץ בריטי)
״היו מהומות, אל תשאל!״

שעשה לפניו הנשיא של מצריים. הוא הציע
שלום אמיתי, תוך הכרה הדדית.
״תחילה היו חששות וספקות. אך במשך הזמן ראו
שני העמים שזה כדאי להם. עכשיו השלום הוא כבר
מובן מאליו.״
״ואיש לא התנגד?״ שואל לביא.
״בוודאי, התנגדו — אצלם ואצלנו. היו מהומות.
?!ל תשאל ! אבל דורנו הבין שהשלום הוא סם־החיים
למדינה, כשם שהסבא שלך הבין בשעתו כי הציונות
היא סם־החיים לעם.

״שני הדגלים האלה, הישראלי והפלסטיני,
כשהם משולבים יחד — זה היה ה מפתח.
הוא פתח לנו את השער למה שאנחנו
קוראים עכשיו, המהפכה הציונית
השניה׳.״

(כאן הרים אבנרי לוח ועליו שני הדגלים, זה ליד

ואכן, אדוני היושב-ראש, שני הדגלים
האלה, כשהם מופיעים יחד, האם יש בהם
איום? האם אין זו משאת-נפשנו, ששני
העמים האלה, החיים בארץ הזאת, על דגליהם,
על הכרתם הלאומית, ישלבו יחד את
גורלם בשלום, מתוך כבוד הדדי ץ

אס תרצו
עד כאן, אדוני היושב־ראש, הסיפור של הכרך
השני של אלט־נוי־לנד, כפי שאני רואה אותו.

יי גם עליו מתנוססת הסיסמה הישנה של
הרצל :״אם תרצו, אין זו אגדה. א ם
תרצו, אין זו אגדה.״

נאומו של אבנרי צוטט בהרחבה בסוכנויוה-
הידיעות הבינלאומיות ובביטאונים הערביים, ובין ה ה
עו ל ם הז ה 2268

זה בעיני רוב המכריע של הישראלים המשך ה־מילחמה
וסיכון קיומנו.״
גאולה כהן, ממיפלגת הימין הקיצוני התחייה,
אמרה :״להניף את שני הדגלים, זה כמו להניף
דגל אחד בילבד, הדגל הפלסטיני, ופירוש הדבר
חורבן ישראל.״
״מר אבנרי ניצל לרעה את חסינותו הפרלמנטרית
וביצע פשע, מפני שהדגל הפלסטיני אסור על
פי החוק,״ הוסיף מר משה שמיר, גם הוא ממיפלגת
התחייה.
זוהי הפעם הראשונה שהדגל הפלסטיני הופיע
בכנסת, אולם זוהי הפעם השניה תוך חודש שהוא
הוצג בפומבי בירושלים.
ב״ 12 בינואר הציג אותו הגנרל מתי פלד בכנס
של ״המועצה הישראלית למען שלום ישראלי-
פלסטיני״ ,שבה חבר מר אבנרי, בהודיעו כי שני
הדגלים יהוו מעתה את סמל המועצה. הרשויות
הישראליות אסרו את הדגל הפלסטיני בישראל
ובשטחים הערביים המוחזקים, בגדה המערבית ובעזה.

אורי אבנרי נאם בכנסת את נאום־הפרידה
שלו. הוא התפטר ביום הרביעי, בהתאם להסכם-
רוטציה, כדי להעביר את מושבו לחבר אחר של
של״י, מר ואליד צאדק, מורה צעיר מכפר טייבה.

בנאומו הגדיר מר אבנרי כ״הרת־שואח״ את
המדיניות של ממשלת בגין. בגנותו במייוחד את
הכיבוש בגדה המערבית וברצועת-עזה, אמר כי
״הכיבוש משחית את הכובש והורס את גופנו ואת
נפשנו, כמו סרטן שאינו יודע רחם. הפחד מפני
ההתמודדות המציאותית עם חבעייה החשובה ב
במצב 1
יותר, הבעייה הפלסטינית, גורם לנו להתקיים
פאראנואידי״.

שינוי לא הבטיחה לי דבר, אך את פעיליה פגשתי
בשכונה שלי הרבה זמן לפני הבחירות. חבריה פועלים
למעני ולמען חבת בצורה שקטה ועניינית, בלי דמגוגיה
ובלי לדרוש תמורה.

שינוי תובעת השוואת תנאי העבודה ושעות העבודה של
עובדי הייצור והמשרדים.

שינוי בהסתדרות
היא הבתובתשל׳

אל: עמי בן שמעון — סיעת שינוי בהסתדרות
רח׳ שי״ר .5תל־אביב
אני מעוניין להפגש אתך לשיחה בנושא
תנאי העבודה של עובדי הייצור.

שם ומשפחה ן
כתובת טלפון__:

שידור
צל ״ש
ט^ווידה חופ שי ת
• לכתב הכלכלי של הטלוויזיה, א לי ש ע
שפיגלמן, שהצליח בראיון שערך עם
שר־האוצר־והתיקשורת, יורם אדידור,
בהשבוע — יומן אירועים, ליצור עימות
ישיר בין עיתונות חופשית ובין נבחר־ציבור
שהיה מעדיף עיתונות בלתי־חופשית.
שפיגלמן המחיש לצופי הטלוויזיה את
״אי־צידקה של הממשלה, שניצלה סעיף־
חירום בחוק רשות־השידור לשם הפקעת
המיקרופונים והמצלמות.״
האופן המכובד שבו נימק את עצמו
במהדורת השבוע — יומן אירועים מנכ״ל
רשות השידור, ירסן ש לפיד, שהגן על
עובדי הרשות כפי שרק מעטים מקודמיו
עשו, מאז שנחקק חוק רשות־השידור, הוכיח
שגם אחרי עריפת־הראשים שנעשתה
בטלוויזיה, כלי־תיקשורת זה נשאר ממלכתי

על כישלונות ממשלת הליכוד

ליס, הכין סידרת־כתבות על המשבר
בהשתלת־אברים (בעיקר כליות וקרנית)
בבתי־החולים, ועל ירידת שיעור ניתוחי
ההשתלה בעשרות אחוזים מאז שתוקן חוק
נתיחת־המתים. ח״כ שרה דורון פנתה
למנכ״ל דשוודהשידור, בטענה שכתבותיו
של ליס יצאו נגד החוק. הפניה הביאה
את מנכ״ל-הרשוח, יוסף לפיד, להגיב
ולומר :״טוב שיש לבני ליס כיפה על
הראש״ — רמז לכך שלא ניתן להחשיד
את הטלוויזיה בניסיון לצאת נגד הדת.

העיפוה בין טובי ה סוור
דבין עמ״רס ד ר
היתקלות מילולית בטונים גבוהים התנהלה
באחד מחדרי־העריכה של הטלוויזיה
בין הכתב הצבאי עמירם ניר לבין מנהל
מחלקת־החדשות ועורך מבט בפועל, טוב יה
סעי• העילה להיתקלות מילולית זו:
כתבה שהכין ניר על הדיון החוזר על
תקציב־הביטחון בוועדת־החוץ־והביטחון של
הכנסת, שאותה ליווה במה שסער כינה
״מישפט פרשנות״.

ססקונל
חו ה ובשר

נציג כלוך (עם פאפו)
המנכ״ל הבא רואה את הנולד

כתב כלכלי שפיגלמן
לשרת אח הציבור, לא ׳את הממשלה
— לא ממשלתי. הטלוויזיה נועדה לשרת
את הציבור, ולא את הממשלה.

ה ע תיד שדח ״ ס *סין
השמועה החמה ביותר בבניין הטלוויזיה
מספרת על הידוק-קשרים הדרגתי, שמתרחש
בימים אלה בין השדר הבכיר ומנהל
מחלקת-החדשות בעבר, חיים יכין, ובין
עסקנים בכירים במיפלגת־העבודה, על
מינויו כמנהל־הטלוויזיה אחרי הבחירות.
מיכשולים רבים ניצבים בדרכו זו של
יבין, והגדול שבהם — יחסיו עם מנכ״ל-
הרשות, ידם ן 5לפיד, העומד לשמש בתפקידו
עוד כשנתיים וחצי, אם לא יוחלף
על־ידי הממשלה הבאה מייד אחרי הבחירות,
לפי סעיף בחוק המאפשר זאת.
בינתיים עוסק יבין בערבי־ראיונות עם
פעילי-ההסתדרות ברחבי הארץ. במהלכם
הוא מבהיר את עמדותיו העקרוניות בענייני
תיקשורת. הוא עושה זאת גם
ברשימות, בנוסח מאמריו בספר־השנה של
עיתונאי ישראל ובירחון מפלגת העבודה

מיגוון.

ע פי ר ב -סוף
דובר רשות-השידור, משה עמירב,
עומד לפרוש מתפקידו. האיש שליווה את
הרשות במשך כמה שנים בתפקיד הדובר,
נטל חלק נכבד במערכת עיצוב מדיניותה
של הרשות ותדמיתה.
השמועה טוענת שעמירב מתפטר מתפקידו
במיסגרת החוק התובע מפקידים
ומעובדי שירות־המדינה לפרוש מעבודתם,
אם יש בכוונתם לרוץ לבחירות.

ה תופ ש הגוהפני
של יעקב ^ח? 9*1איר
צחוק הגורל מנע בשבוע שעבר מיעקוב
א חי מ אי ר, עורך מבט, לראות את הפרק
השישי של הסידרה עמוד האש, שאביו
הוא אחד מגיבוריו. בפרק זה מתואר כיצד

הרעש הציבורי שעוררה כתבתו המעולה של עמידם ניר על ארבע שנות
כהונתה של ממשלת בגין היה כאין וכאפס לעומת הרעש שעוררו דבריו של
חבר הוועד־המנהל של רשות־השידור מטעם המערך, כתב דבר דניאל בלוף,
שביקר את כתבתו של עמירם ניר, וטען שהיא היתד. בלתי-מאוזנת ובלתי-
ראוייה לשידור. בלוך טען בעקשנות כי היו דברים חיוביים בפעולת ממשלת
הליכוד, שלא הוצגו בכתבתו של עמירם ניר. עמיתו של בלוך בוועד־המנהל,
ניטים אלמוג, ישב פעור־פה והמום לנוכח האיזון העיתונאי של עמיתו
למיפלגה.
בלוך הצטרף בביקורתו זו לדבריהם של עורך־הדין אהרון פאפו, יו״ר
הרשות אריאל ויינשטיין ושליח המפד״ל עורך־הדין מיכה ינון, שטענו
כי הכתבה היתד, גרועה, בעלת משוא־פנים ורבת־עיוותים. מנכ״ל הרשות, יוסף
לפיד, שאישר את הקרנתה של הכתבה במיסגרת השבוע — יומן אירועים,
המשיך להתייצב מאחריה, תוך שהוא משבח את מעלותיה העיתונאיות והדיווחיות.
גירסה רווחת במיסדרונות הטלוויזיה טוענת שבלוך, המתעתד לקבל מינוי
כמנכ״ל רשות־השידור מטעם שימעון פרס, שאת הביוגרפיה שלו הוא מחבר
בימים אלה, אמר מה שאמר בוועד־המנהל כדי שבהיותו בתפקיד ביצועי, יוכל
לומר :״גם כאשר הייתי באופוזיציה בוועד-המנהל, טענתי שיש להציג בטלוויזיה
הישגים חיוביים של הממשלה.״
אגב, על דבריו של דניאל בלוד בוועד־המנהל לא דווח לקוראי דבר —
היומון שבו מכהן בלוך כחבר־המערכח.
אביו, אבא אחימאיר, כתב מאמרים שבהם
כינה את הד״ר חיים ארלוזורוב בכינויי-
גנאי כ״הינוקא האדום״ או ״ערל־זה־רב
הבא לזחול לפני היטלר על ארבע...״
הסיבה להיעדרו של יעקוב אחימאיר
מן הארץ: ביקורו בגרמניה, כאורח ממשלתה.