גליון 2302 מתאריך 11 באוקטובר 1981

כד גרגר

קפה טהור טע טהור.1000/0,
עלית לקחה את הטעם הטוב שבקפה ונצרה אותו בכל גרגר
ספלנ די ד !

החרוש הטכנולוגי הנפלא
״קפה נמס המיוצר בשיטת האגלומרציה״ הגיע לישראל.
ס פ לנ די ד !

עתה בא אל שולחנך וטעמו על לשונך...
ספלנ די ד !

קנו אותו, כל גרגר...
ס פ לנ די ד !

קפה (סס.־ו טהור

א ח רון הפושוים
ך ופלים ה הולכים ראשונים.
* מי שטבע אימרה זו, חשב על הנופלים במילחמה.
על האמיצים שבחיילים, המסתערים בראש, והנקצרים
ראשונים על-ידי כדורי האוייב•
אך הגבורה שבמילחמה היא כאין וכאפס לעומת
הגבורה שבמאבק לשלום. כי זוהי, לעיתים קרובות,
גבורה של בודדים, העומדים באש הצולבת מלפנים
ומאחור.
במרחב השמי, על כל ארצותיו — ארצות־ערב וישראל
— אין מאבק מסוכן מן המאבק לשלום. הפחדנים,
הכדאיניקים, הקארייריסטים, השואפים להצלחה קלה
ונוחה — הקנאות הלאומנית בפיהם, הפאתוס הבאנאלי
של המילחמה, בשורת״הכזב של דת אוכלת-אדם•
ורק האמיצים ביותר, הטהורים ביותר, שולחים את
עיניהם אל היעד הנאצל מכל: השלום. והם יודעים
שהם מסכנים את חייהם.
סעיד חמאמי, חלוץ השלום במחנה אש״ף, נקטל
בידי מרצחים, בני עמו• חבריו ויורשיו נרדפים על
צוואר, ורק מזל רחמני הציל את חייהם עד כה.
עכשיו נרצח הגדול מכולם.

ניו דאכ -קי אדאת היה, בעיניי, גדול המדינאים
י * של דורנו. ואולי היחידי.
אחרי דור־הנפילים של מילחמת״העולם השנייה —
צ׳רצ׳יל ורוזבלט, היטלר וסטאלין, מאו, מוסוליני, טיטו,
גאנדי ודה״גול — היה הוא ענק בודד בנוף שומם.
בעולמם של קארטר ורגן, ברז׳נייב וקוסיגין, בגין ופרס,
דמה להר שגיא, המזדקר מן המישור הצחיח•
במה שונה המנהיג ההיסטורי, המדינאי הדגול, מן
הפוליטיקאי 1
במה שונה הצייר הגדול מן הצבען
גם הצבע עוסק בצבעים. וגם הוא מכסה שטחים
בצבע. הוא בוודאי עושה מלאכה מועילה.
אך הצייר רואה בעיני רוחו עולם אחר. בדמיונו
נרקמת תמונה מופלאה, אמת חדשה, ואת התמונה
הזאת הוא מבקש להעתיק אל הבד המתוח, או אל
תיקרתה של כנסייה, או אל קירו של היכל. לשם כך
עליו לשלוט במלאכת הצבעים — אך המלאכה היא
רק מכשיר בידו, חומר בידי היוצר.
הפוליטיקאי הוא יצור באנאלי, בעל־מלאכה שיגרתי.
הוא מחפש את הפופולאריות הזולה, כדי להגיע אל
השילטון ולהחזיק בו. לשם כך הוא מחניף לדיעות
הקדומות של ההמון, אוזנו קשובה לרחשי־הלב של
האספסוף, והוא מבטיח במילים חלקות לספקם.
לכן פועל הפוליטיקאי במיסגרת הרעיונות של שילשום,
שהתקבלו על דעת ההמון אתמול.
המדינאי — גם הוא פוליטיקאי. הוא מוכרח
לשלוט בטכניקה הפוליטית, במכניזם של השילטון, כדי
להגשים את חזונו. שלולא כן, לא יהיה אלא נביא —
אדם המבשר את רעיונות המחר, המכשיר להם את
הקרקע הרוחנית, מבלי לגשת בעצמו להגשמתם בפועל.
אך בידי המדינאי, הפוליטיקה היא רק מכשיר.
אין הוא מחפש את הפופולריות הזולה, שמקורה
בהתרפסות לפני האינסטינקטים הפרימיטיביים ביותר
של האספסוף. אין הוא חוזר בפעם המיליון על ה רעיונות
השחוקים של העבר, שרק הם מובנים להמון.
המדינאי רואה לנגד עיני״רוחו תמונה של העתיד,
חזון מקורי שנולד בנפשו — והוא ניגש להגשימו בכלי-
העבודה של הפוליטיקאי. אין הוא יורד אל ההמון,
אלא מלהיב את ההמון בחזונו החדש ומעלה אותו
לרמה חדשה• הוא רואה את המציאות הקיימת, ואת
המציאות שהוא רוצה כי תתקיים מחר — והוא מוביל
את עמו מזו אל זו. כסולמו של יעקוב, רגלי חזונו
באדמה וראשו בעננים, והשלבים מובילים מפה לשם.
מסוכן, מסוכן לטפס בסולם שכזה. כי תמיד יימצאו
אלף ידיים המבקשות להפיל את הסולם, יחד עם
המטפסים בו. כל הכוחות האדירים של האתמול, של
הקיים, של המקובל והמוסכם, יקומו נגד המנהיג. כל
הדיעות הקדומות, כל השינאות השגורות, כל האמונות
הטפלות שהשתרשו בלב ההמון, המהווים את עולמו
המוכר, המעניקים לו תחושה של ביטחון ושלווה —
יתגייסו להדיפת המנהיג החדשן, המערער את המוסכמות,
הרואה מבעד לערפל את נופו של עולם חדש —
בעוד שההמון אינו יכול לראות אלא את הערפל עצמו.
אך איש כזה, כאשר הוא קם, אחד בדורו — מי
ישווה לו, מי ידמה לוז
£000 1101110 קרא פונטיוס פילטוס, הנציב הרומאי,
כשהובא לפניו ישוע מנצרת.
בכל פעם שראיתי את סאדאת, בכל פעם ששמעתי
את דבריו, בכל פעם שזכיתי להחליף עימו דברים,
עלו שתי מילים אלה בליבי 10 .ת .£006 £10 ראה, הנה
אדם !

במאי הזז״סטוריה
לץ פוליטיקאי חי בהווה, ולמעשה בעבר• במישטר
י י הדמוקרטי, הוא רואה את הבחירות הבאות.
במישטר של דיקטטורה, הוא רואה את הבעיות של
קיום המישטר בשנה הבאה.
המדינאי רואה את הדורות הבאים__ .

על תמונתו במהדורת־החדשות של הטלוויזיה. המדינאי
חושב על מקומו בסיפרי־ההיסטוריה.
אנוור אל-סאדאת היה מודע מאוד לתפקידו ההיסטורי.
הוא לא היה רק שחקן טוב, כמו כל פוליטיקאי
מוכשר. הוא היה במאי ההיסטוריה, אדם
שהעמיד מעמדים אשר ייזכרו לדורות.
מי מאיתנו ישכח אי-פעם את הרגע היחיד-במינו,
האחד-בדורות, כאשר נפתחה דלת המטוס בנמל״התעופה
בלוד, ומתוכו יצא המצביא של מילחמת יום־הכיפורים,
גדול האוייבים, ועמד דום בראש הכבש, רציני ומכונס-
בעצמו, כאשר החצוצרות של צה״ל מריעות לקראתו ז
מי ישכח את אנוור אל-סאדאת, בכורעו ברך במיס-
גד אל-אקצה, על הר־הבית, ואוזנו כאילו שומעת קולות
מעולם אחר ן
מי ישכח אותו בעומדו על דוכן הכנסת, כשהוא
מטיף בתבונה, מזהיר בעדינות, מצייר תמונה נהדרת
של מרחב חדש, באוזני פוליטיקאים נרגשים, שקטנו
מלהבינו ז
גם מי שקצר מבטו מלראות, מי שדלה אוזנו

רבים ניסו לתאר אותו, ולא הצליחו. לא ארהיב
עוז בנפשי לעשות זאת עתה.
היו בו ניגודים רבים. תכונות־אופי שונות וסותרות
דרו בו זו לצד זו• ובכל זאת — ואולי ביגלל זה —
היתה בו שלמות האדמונית, שלווה פנימית, ביטחון
עצמי גמור.
השלווה היא התכונה הנחרתת בזיכרון יותר מכל —
אותה שלווה מצרית עתיקה. ולצידה — התבונה.
מי שרגיל לשמוע מליצות שדופות מפי פוליטיקאים,
הרואים את אירועי-היום מזווית״הראייה של נמלה,
מוכרח היה להשתאות מתבונתו של בן־כפר זה מן
הדלתא של הנילוס, שמבטו חבק עולם בטווח של
דורות .״מניין לו תבונה זו שאל את עצמו בעל־שיחו,
ולא מצא תשובה אלא זאת: זוהי תבונת הדורות של
עם עתיק מאוד, רגוע מאוד, מנוסה מאוד, שנמסרה
מדור לדור.
יהיה גורלה של מדינת-ישראל כאשר יהיה — בעוד
מאה שנה יקרא ההיסטוריון את נאומו של אנוור
אל״סאדאת בכנסת, ואת השיחות והראיונות וההודעות
שנתן לנו, ויגיד: הנה האיש אשר הבין את הבעיות
האמיתיות של ישראל כפי שרק ישראלים מעטים מאוד
הבינו אותן, אדם שתפס את העיקר, בעוד שהפוליטיקאים
הישראליים רדפו אחרי מיקסמי-שווא במידבר
ריק-ממחשבה. כאשר דיבר אל-סאדאת על הצורך של
ישראל למצוא מסילות אל ליבם של העמים במרחב,
ועל ערכם של שלום והבנה וצדק והשלמה הדדית לעומת
ההישגים הנמוגים של כיבוש וסיפוח, ועל השותפות
ההיסטורית בין הישראלים והפלסטינים על אף ה טרגדיה
ההיסטורית החוצה ביניהם והמאחדת אותם
— דיברה מגרונו חוכמה שהיא עתיקה כימי הספינכס,
כימי הפיראמידות.
היתה בו מידה של נאיביות, שכאילו סתרה את
מידת״התבונה — אך למעשה היו שתי המידות כאחת.
אלברט איינשטיין היה אדם נאיבי, וכמוהו אלברט
שווייצר. ואולי גם משה רבנו, וישוע מנצרת, ומוחמד
הנביא. יתכן שכל אדם גדול-באמת הוא נאיבי —
אם נאיביות פירושה הריחוק מן הפיקחות של יום־יום,
מן התיחכום השיטחי של חכמים־בלילה.
כאשר בא לירושלים, היה משוכנע כי מעשה בעל
תנופה היסטורית כה עצומה יגרור אחריו מעשה דומה
מצד ישראל, מעשה עצום של התפייסות עם הפלסטינים״
אמונה זו לא התגשמה — ובכך הוכשלה גם
אמונתו השניה, שהעולם הערבי — אחרי היסוסים
ראשונים — ייסחף על כנפי ההתפייסות ההיסטורית
ויבוא בעיקבותיו.
פיקחים יכולים ללעוג לאמונות אלה, ולקבוע שהנשיא
היה נאיבי, שחשבונותיו התבדו, שכמה ממעשיו
סוכלו. זוהי הפיקחות של בני-האיוולת, שאינם מרחיקים
ראות אלא עד קצה אפם. כי מוחמד אנוור אל-סאדאת,
עם כל כישלונותיו ואכזבותיו, שאותם ספג ועיכל בסבלנות
אין־קץ, הוא שניצח.
הוא ניצח — כי שמו ייזכר בדפי ההיסטוריה של
ארצו, של ישראל ושל המרחב כולו כאשר יישכחו
מבקריו כקצף שעל פני המים• זיכרו יעורר התפעלות
והערצה בדורות שלא נולדו עדיין.
הוא ניצח, כי העולם שלאחר סאדאת שוב אינו
העולם שהיה לפני עלותו לשילטון• במשך 11 שנים,
ובייחוד בארבע שנותיו האחרונות, הטביע חותם אישי
בל-יימחה על המאורעות.
יקרה עתה כאשר יקרה — והאפשרויות רבות, והכל
תלוי באנשים חיים׳ וגם בך ובי — רוחו של סאדאת
תרחף על התהליכים והמאורעות עוד במשך זמן רב.

מלשמוע, לא גס ליבו מלחוש את גדולת הרגע• הכל
הרגישו: זוהי שעה היסטורית, שעה של גורל• ואיש
אחד יצר אותה.
שאלתיו, בשיחתנו הארוכה ביותר, מתי עלה בליבו
הרעיון לבוא בגפו לירושלים, בירת האוייב — מסע
שאולי אין דומה לו בהיסטוריה הידועה כולה• כימעט
ושאלתי: איך נגלה לעיניך החזון הזה ז
הוא שקע במחשבה, הירהר בקול רם, הימהם כדרכו
בחפשו את המילים הנכונות, ולבסוף השיב תשובה
שגם הוא — כך היה נדמה לי — לא היה בטוח בה.
ואכן — איך אפשר להשיב על שאלה כזאת ז מתי
עלה בליבו של בטהובן בפעם הראשונה המוטיב של
הסימפוניה החמישית! מתי הגה ליאונרדו דה-וינצ׳י
את רעיון הסעודה האחרונה ! מתי החליט משה בן-
עמרם לצאת בראש עמו ממצריים !
אין ספק שהרעיון גמל בו במשך שנים ארוכות, אף
המחיו ־
מבלי שהרגיש בכך׳ ככל שהתחשלה אישיותו בנעוריו
בכפר, בתא של בית״הכלא, בשנות הכהונה בצילו של
^ היסטוריונים יתווכחו עי ני ע על ה׳עאלד:
עבד-אל-נאצר. ויום אחד — אולי באמת במטוס, מעל
י י האם האיש מעצב את ההיסטוריה, או שההיסלעננים,
בדרכו מבירה אחת לשניה — התגלה לו הרעיון
טוריה מעצבת את האיש. האם הגיבור יוצר את התהכולו,
כאילו יש מאין.
ליכים, או שהתהליכים יוצרים את הגיבור.
האיש מן הכפר מיט-אבו-אל-כום היה מודע מאוד
בעיני היה זה תמיד ויכוח״סרק. בוודאי, איש כמו
למקומו בהיסטוריה. הוא חש בו בכל רגע. הוא צמח
אנוור אל־סאדאת מבין את התהליכים הפועלים סביבו
באדמה שבה חרשה ההיסטוריה במשך שמונת אלפים
וחש בצרכים האמיתיים של היום ומחר — ובכך
שנה, ברצף היסטורי הארמוני, בזרימתו של היאור
גדולתו. אך בלי התערבותו של האיש, של הגיבור, אין
עצמו, אשר הפרעונים הפכוהו מקור לחיים ועורק-
תהליכים אלה מגיעים לידי ביטוי. והוא הקובע את
חיים לתרבות•
צורת הגשמתם.
רבים רואים בפרעונים הגדולים רק שליטים ומדכ־ ,
גמאל עבד״אל״נאצר הבין את הצורך בשלום עם
אים, נוגשים ורודנים דמויי-אלים שבנו פיראטידות. אך
ישראל, ובשנותיו האחרונות הגה בכך. אנשי״רוח גדולים
הפרעונים היו בראש-וראשונה נותני״חיים, האנשים אשר
במצריים הטיפו לכך, אף שכמה מהם פנו לאחר מכן
יצרו את התרבות החברתית הראשונה בעולם כדי
נגד סאדאת• גם יאסר ערפאת יודע שהשלום עם ישראל
לאפשר צמיחה ופרייה. הם עיצבו ביד-ברזל מישטר
הוא צורך חיוני לעמו.
שחפר תעלות־השקייה ושאיחזק אותן, כדי שבני מצריים
אך איש מהם לא היה מוכן ומסוגל לעשות את
הקדמונית יוכלו להוסיף ולהתקיים בארץ הצחיחה
המעשה הגדול, הדרמתי, האישי, הנועז, המסוכן מאין
אשר הנהר האחד לבדו העניק לה את סם־החיים.
כמוהו, שהיה דרוש כדי לשנות את מהלך ההיסטוריה.
כאשר דיברתי עם אנוור אל-סאדאת נזכרתי לא
מוחמד אנוור אל-סאדאת עשה.
פעם בפניהם החנוטות של פרעונים אלה, כפי שראיתים
זה היה מעשה כביר. וכזה היה גם מחירו.
בארונותיהם במוסיאון המצרי, ואמרתי לעצמי שוב
הוא עצמו.
ושוב: הנה אחרון הפרעונים !

איש ו 3ון היה
ך שאלתי לא פעם על־ידי פשוטי־עם וגדולי-עם :
י איזה מין אדם הוא ז איד הוא מתנהג בשיחה

לנצ׳יה ( 1300/
צריכת הדלק שלה
מזכירה אוטוביאנקי.
כל אחד יודע שהאוטוביאנקי
חסכונית להפליא. לא לחינם אנו
שכירים אותה ואת הלנצ׳יה ס
בנשימה אחת. צריכת הדלק של
הלנצ׳יה ם מפתיעה ביותר שסית
לגשלה. הכיצד? התשובה נעוצה
בכך שאנשי מחקר ופיתוח של
לנצ׳יה מקדימים את עשתיהם
בחברות המכוניות האחרות.

למרות שהלנצ׳יה ס שוקלת יותר
מהרבה מכוניות אחרות בסדר
גודל זה, היא צורכת פחות דלק
מהן. עובדה-השווה את צריכת
הדלק שלה לאחרות. בנהיגה
במהירות של 90 קנד׳ש היא
צורכת 1ליטר דלק ל—715,6ן׳מ.
בנהיגה בעיר הממוצע הוא:
1ליטר דלק ל 9.8-ק״מ( .עובדות

ומספרים אלה סופקו ע׳׳י הקהיליה לנצ׳יה ס-מכונית שתשרת אותך
בצורה חסכונית לכל אורך הדרך.
הכלכלית האירופאית. לא ע״י
לנצ׳יה).

ר וני!״ *11

:1*1111111המיב חו

יך* מיכחןהאמיתי לשלום הישראלי*
מצרי בא עתה.

מאז יומו הראשון. ריחפה עדיו
שאלה, שנשאלה פעמים דלא־טפור
כגלוי, בלחש או כמחשבה כילכד :
האם יחזיק השלום הזה מעמד
אחרי שאנוור אל־סאדאת יסתלק 1

היתה זאת שאלה טיבעית. כי על ה שלום
הזה היה טבוע חותמו של איש
אחד, אשר יצר אותו יש מאין. אחרים
מילאו תפקידים בהשגתו — מנחם בגין,
עזר וייצמן, משה דיין, ג׳ימי קארטר,
בוטרוס־ע׳אלי. אך הכל ידעו כי איש
אחד הגה אותו, כפה אותו על העולם.
איש זה איננו עוד. השאלה שהיתה תי אורטית
הפכה מעשית מאוד. מה שהיה
אפשרות היפוטתית היה למציאות.

האם׳ זה יחזיק מעמד?

היא:
זי״ תשוכה הסבירה

היתה איוולת פושעת גם בימיו שד
אד־סאדאת. עכשיו היא פשע אווילי.

^ שה לדעת מה תהיה דמותו של
ת| המישטר החדש.

כדי להבליט קושי זה, כדאי לזכור
מה קרה כאשר מת גמאל
עבד־אל-נאצר.
רבים היו שונאיו של המנהיג בעל-
הכאריזמה, שעמד מול ישראל בשלוש
מילחמות. בישראל ראו בו רבים ״היטלר
של המיזרח התיכון״ (כדברי בגין) ,״הרו דן
המצרי״ (כהגדרת דויד בן־גוריון) ,אר־ייב
מושבע וניצחי. אך הכל הכירו בכוחו,
ביכולתו, בשיעור-קומתו.
יודעי-סוד מעטים ידעו כי ב־ 1970 הגיע
עבד־אל־נאצר להכרה שצריכים לעשות
שלום עם ישראל. שיחות פרטיות עימו,
שהוקלטו, לימדו על כך בבירור. הכל

והוא הותיר אחריו מצריים מרוששת.
ואילו אנוור אל־סאדאת הצליח גם ב-
מילמה וגם בשלום. הסיסמה ״גיבור ה-
מילחמה וגיבור השלום״ ,שהושמעה ה שבוע
בפי חסידיו, אינה מליצה ריקה.

קשה ללמוד מנסיון זה לנכי המצב
המתגבש עתה, אך בדאי לזכור
את הלקח.

ן-ן וסני מוברק נודע, עד כה, רק
• • כעוזרו וכיד-ימינו של אל־סאדאת.
אין לדעת ברגע זה דבר על כישוריו,
ועל יכולתו להחזיק מעמד בשילטון.
יתכן שיהיה, כמו אל־סאדאת, שליט
בזכות עצמו. יתכן כי יהיה מנהיג־מעבר,
ושאחריו יבואו אחרים.

כך או כך, השילטון הוא עתה
כידי ממשיכי דרכו״ של אל־סא
דאת, אנשים שדוגלים במדיניותו.

כל מי שהתנגד למדיניות זו סולק מזמן.

י י אבל.״
כן — מפני שאנוור אל־סאדאת פעל
במיסגרת המציאות, וגם שינה את המצי אות.
אלמלא התאים השלום לצרכים ה אובייקטיבים
של העם המצרי ולמצב־רוחו,
הוא לא היה קם מלכתחילה.
אבל — ליד ההגה המצרי לא יעמוד
עוד אדם בעל כוח אישי כה כביר,
אשר היה מוכן ומסוגל לקבל על עצמו
העזה כה עצומה. יכולת־הספיגה של אל-
סאדאת, סבלנותו, אורך־רוחו, נכונותו
לראות את הטווח הארור ולהתעלם, לא
פעם, מן הטווח הקרוב — כל אלה שוב
אינם קיימים עוד.

אך זאת תהיה טעות נוראה.

כי ברגע זה מתחדדים כל החששות
והחשדות של המצרים. כשם שהישראלים
יבדקו עתה בשבע עיניים מה קורה ב מצריים,
כן יבדקו המצרים בשבע עיניים
מה קורה בישראל. כל רחש, כל סימן
לשינוי בישראל, כל ידיעה העלולה לה טיל
ספק בנכונות ישראל לעמוד בהת חייבויותיה,
יכו גלים בתודעה המצרית.

אם אכן צפוייה סבנה לעתיד
השלום — כל צעד ישראלי לא־נבון
עלול להביא למימושה.

לפני ישראל עומדות עתה שתי סכנות
שונות ומנוגדות:
ראשית, הסכנה שמא יתגלה אחרי הח זרת
כל סיני, כי חל שינוי במצריים,
וכי רוחו של אל-סאדאת נמוגה !
ושנית, הסכנה שהתכחשות של ישראל
להסכם, או אף חשד של התכחשות כזאת,
יביאו להתערערות השלום.

מכין שתי הסכנות, השניה היא
החמורה יותר.

כי ישראל כבר החזירה את מרבית
סיני, את השטח ואת הנפט. היא השיגה
שלום ונורמליזציה. אם תתכחש עתה ל הסכם,
היא ״תציל״ כמה בתים בימית
וכמה התנחלויות של צעקנים, אך כל
הישגיה בארבע שנים האחרונות, וכל
מיפעלו הכביר של אל-סאדאת, יירדו ל טמיון.
ישראל תאבד את השלום ואת
מרבית סיני גם יחד.
זהו חשבון פשוט. המדיניות הנבונה
היחידה היא להמשיך בתהליך כאילו לא
שינה מותו של אל־סאדאת דבר, לקוות
כי מיפעלו של אל־סאדאת יעמוד ב־מיבחן
גם בילעדיו, למנוע כל עצירה.

הסיסמה ״לעצור את הנסיגה״

ישראל צריכה להקל על יורשי-
סאדאת,״והיא יכולה לעשות זאת.

הדבר האחד שבודד את אל־סאדאת ב עולם
הערבי היה החשד הערבי הכללי
שהוא השיג מה שהשיג למען מצריים, אך
לא השיג דבר למען הפלסטינים. ומכאן
האישום: שהוא מכר את הפלסטינים כדי
להחזיר את סיגי למצריים.
מי שהכיר את אל־סאדאת ידע כי אין
זו אמת• הוא דאג לעניין הפלסטיני בכל
ליבו. הוא — והמצרים כולם — היו
רגישים לטענה כאילו בגדו בפלסטינים.
הוא — והם — האמינו כי למצרים יש
חוב־של-כבוד כלפי הפלסטינים, ושעליהם
לעמוד בהתחייבות זו.

ממשלת כגין לא איפשרה לאל•
סאדאת לשלם חוב זה. כבואו אל
הפלסטינים, היו ידיו ריקות.

אל־סאדאת היה מסוגל לעמוד במצב
זה. הוא היה בטוח כי לאט״לאט, בסבל נות
ובתיחכום, יביא את הישראלים ב מוקדם
או במאוחר להבנת הבעייה הפלס טינית
וישכנע אותם לגשת לפיתרונה.
אין להניח כי ליורשיו תהיה סבלנות
כזאת, וכי יוכלו לעמוד זמן רב במצג כזה.

הם ירצו לחזור אל העולם הערכי.
הם ירצו לשים קץ לבידוד.

לצמרת הישראלית כדאי מאוד
לקחת זאת כחשבון.

1 1 1
ר ל משלת ישראל יושבת עתה על
קרניה של דילמה קשה ביותר.
אל־סאדאת נהרג ב* 6באוקטובר. את
שארית סיני יש להחזיר בסוף אפריל.
בין שני התאריכים מפרידים פחות מאשר
שיבעה חודשים.
הנטייה הטבעית של כל ממשלה, ב־מיקרה
כזה, היא לעכב את התהליכים, או
לפחות להאט אותם. התגובה הטיבעית
היא ״הבה נחכה ונראה מה יתרחש.״

לישראל יש אינטרס חיוני בכך שיורשיו
של אל־סאדאת יצליחו, יחזיקו מעמד ו ימשיכו
בקו שלו.
משמע: לישראל יש אינטרס חיוני ב־חיזוקם,
בהקטנת העומס המוטל עליהם,
בהסרת המיכשולים מדרכם.

עלי, סאדאת ומוברק: האם זה יחזיק מעמד!
הסכימו ש״אם נאצר ירצה, הוא יוכל״.

לבן, כאשר מת, האמינו רבים
כי הגה מת סיכוי גדול לשלום.
האיש שבא במקומו לא עורר רושם
חיובי, ולמעשה לא עורר רושם כלל.
סגן־הנשיא אנוור אל־סאדאת נחשב כאיש
אפור, חסר־אשייות, שהתמנה לתפקידו
דווקא משום שלא היה מסוכן.
כמה מן המומחים הגדולים ביותר ל ענייני
מצריים — אנשי־שמאל מצריים
— דיברו על אל-סאדאת בזילזול מהול ב רחמנות
.״זהו איש צר-אופק, שמעולם
לא דיבר עם זרים, אף לא עם זרים שהם
מוסלמים,״ אמרו .״זהו איש אפסי, מוג בל,
זר לעולם, פלאח.״ במצריים נפוצו
עליו בדיחות רבות כולן בלתי-מחמיאות.
איש לא האמין כי אל־סאדאת יחזיק
מעמד בנשיאות. נאמר שהוא ״איש־מעבר״
,ממלא־מקום בלתי־מזיק שיישאר
בשילטון עד שיוסכם על יורש מתאים.
תחת זאת הדהים. אל-סאדאת את ה עולם.
חודשים אחדים בילבד אחרי הגיעו
לשילטון כבר הודיע רשמית לשליח ה אדם
שהוא מוכן לשלום עם ישראל. כא שר
גולדה מאיר השיבה את פניו ריקם,
בבוז האווילי שהיה אופייני לה, פתח אל־סאדאת
במילחמת יום־הכיפורים. הישגו
בשלב הראשון של המילחמה העניק לו
ממדים של אישיות עולמית. כאשר פתח
ביוזמתו ההיסטורית ובא לירושלים, הפך
אישיות היסטורית.

ההשוואה כין עבד־אל־נאצר ובין
אל-סאדאת היתה השבוע בודה
לטובת האחרון.
ממיפעלו של עבד-אל-נאצר לא נותר
כימעט דבר. כל מאמציו נכשלו. הוא
נחל תבוסה בכל מילחמותיו. מאמציו
לאחד את העולם הערבי נכשלו כליל,

המישטר הנוכחי מעוגן במדיניות של
אל־סאדאת, ויש לו עניין חיוני בהמשכה.
השיכבה החברתית, שעליה התבסס אל-
סאדאת, מעוניינת בשלום ובאוריינטציה
עם ארצות־הברית. זהו מעמד שאינו מוכן
בשום פנים ואופן לחזור לימי עבד-אל-
נאצר, הזכורים לו כימי-אימים.
הקצונה השלטת בצבא שייכת למעמד
זה ושותפה להשקפותיו.

משום כך יש סיכוי רב — לא
יותר מזה, אף גם לא פחות מזה
— שהמדיניות של אל-סאדאת
תמשיך להתקדם גם בילעדיו, ובי
השילטון החדש יהיה, כעיקרו,
שידטון־של־המשך.
כל יש ״אבל״ — וכדאי מאוד ל י
מנהיגי ישראל לחשוב על כך.
מדיניותו של אל-סאדאת הובילה אותו
לעימות טוטאלי עם העולם הערבי כולו
(כימעט) .אופיו האישי, שהיה בו לא
מעט מן ההתנשאות המצרית כלפי שאר
הערבים, תרם להחרפת העימות. כיום
נתונה מצריים במצב של בידוד מוחלט.
אל־סאדאת היה מוכן לעמוד זמן ממושך
במצב כזה, אם כי לא ציפה לו — כנראה
— מראש. הוא היה בטוח כי העולם
הערבי יקבל את מנהיגותו ויילד אחריו,
בדרך אל השלום, אחרי שלב ראשון של
תדהמה והיסוס. כשנוכח לדעת כי אין זה
כך, התאים את עצמו למצב החדש. הוא
היה גא מדי מכדי להראות בצורה כל
שהיא שבידודו בעולם הערבי הכאיב לו.
קשה להניח כי יורשיו יתייחסו לבעייה
זו באותו שיוויון־נסש.

יש לבך השלכה חשוכה ביותר
לגבי ישראל.

עוזריו של אל-סאדאת היו תמיד רגי שים
לבעייה זו. פעם אחרי פעם הוא
דחה את עצתם, כדי לתת לישראל ארכה
נוספת לפיתרון הבעייה הפלסטינית. עכ שיו,
כאשר יועצים אלה יצטרכו להחליט
בילעדיו, יש להניח כי יהיו פחות סבלניים.
אם רוצה ישראל שהצמח העדין של
השלום יעמיק את שורשיו באקלים החדש,
.עליה לעשות צעדים משמעותיים כדי להו כיח
לעולם הערבי כי היא אכן מוכנה
לפתור את הבעייה הפלסטינית בדרך ה אחת
המקובלת על כל הערבים, ועל כל
המצרים: ההכרה בזכות הפלטינים להג דרה
עצמית והתחלת התהליך למימושה.
אם תתמיד ישראל בעמדתה השלילית
לבעייה זו, היא עלולה להעמיד את ה־מישטר
המצרי החדש במצב בלתי-אפשרי.

כמוקדם או במאוחר — ואודי
כמוקדם — ייקרע המישטר כין
רצונו להמשיך כדרכו של אל־סאדאת
וכין שאיפתו לחזור לעולם
הערכי.

י* חוצות טריפולי, דמשק וביירות
השתוללו מרוב שימחה ידידיהם של
הרוצחים, שהפילו את אנוור אל-סאדאת.
האחים המוסלמים חגגו.
בארץ צהלו אנשי התחייה. חסידיו ה מטורפים
של הרב מאיר כהנא שתו ״לח יים״
מול השגרירות המצרית בתל־אביב.
האחים היהודיים חגגו אף הם.
בין המטורפים למיניהם, עובדי האלילים
השונים, מצוי המחנה הגדול של בני-
המרחב השפויים — מצרים וישראלים,
ערבים ויהודים.

הם יצטרכו להסתגל למצב החדש,
שנוצר עם מותו של האיש
הגדול, שכד אחד מאיתנו חייב לו
חוב שלא ישולם עתה לעולם.
אין טעם להתעלם מן הסכנות הכרוכות
במצב החדש. אין טעם להתעלם מן החששות
הסבירים, לקחתם בחשבון.
אך קול ההגיון. מצטרף אל קול הרגש,
בהצביעו על הדרך שיש ללכת בה :
הדרך שאל־סאדאת עצמו צעד בה את ה צעד
הראשון.
המיבחן האמיתי בא עכשיו. אם השלום
יעמוד במיבחן זה או לא — זה תלוי
בבני־אדם.

זהו גם — ואולי כעיקר — ה*
מיכחן הלאומי שלגו.

ראיון זח של אודי אבינו׳ עם אגזור אדסאואת הופיע ב. העולם הזה־ באפריל 80׳

.א!* ר מו ז 1[1ז\וי*ונ
הפצצה היתה כלולה כבר במישפטים ה*
ראשונים.
הנשיא ישב בחליפת-סאפארי כחולה,
מתחת למפת־תבליט ענקית של כל עמק-
הנילוס — מן המקורות ועד אלכסנדריה.
כאשר ק ם כדי לקבל א ת פני, נראה תמיר
וספורטיבי מאוד, כיאה לאדם המקפיד על
כושרו הגופני, והצועד מדי יו ם במשך שעה.
בעת הנסיעה בת חצי-השעה מק אהיר
לביתו של הנשיא, ב״מרצדס״ המפואר של
אניס מנצור, עורך ״אוקטובר״ ואיש-אמונו
של הנשיא, הכנתי לי כמה פתיחות לשיחה.
אן כשנכנסתי לחדרו, בווילה היפהפיה, ה מוקפת
מידשאות ופרחים, שאלתי באופן
ספונטאני מדוע אינו בא שוב לנאום בכנסת.
הנשיא שילח בי מבט מוזר, כאילו קר א תי
זה עתה א ת משבותיו באופן טלפאתי, ו גילה
לי את הסוד הכמוס ביותר שלו.
אבנרי: מדוע אינך בא שוב, לשאת נאום נוסף
בכנסת?
סאדאת: אם יהיה צורך, אם יהיה צורך, אעשה
זאת. איו לי כל התנגדות לכך.
אבנרי נ אתה האדם היחידי היכול להסביר לציבור
הישראלי את הבעיה הפלסטינית. אנחנו ניסינו במשך
זמן רב לעשות זאת ולא הצלחנו. רק אדם כמוך, שכבר
השפיע על הקהל הישראלי ושלימד אותו את משמעות
השלום, מסוגל להביא לכך שיבין את ההבטים הביטחו ניים
האמיתיים של הבעיה הפלסטינית.
סאדאת: טוב, זה באמת רעיון חשוב מאוד. תן
לי להגיד לך זאת — האמן לי, אני חשבתי על כך
שאלך לכנסת בפעם השנייה, מפני שבמשך השנתיים
האחרונות אנחנו השגנו הישגים גדולים.
אילו היה בא אלי מישהו לפני שנתיים, והיה אומר
שכל זה יקרה תוך שנתיים — לא הייתי מאמין. ברור

^ 1111

1 1 1

שהנאום שלי בכנסת, והפנייה הישירה שלי לציבור
הישראלי, בנוכחות העולם כולו, שינו את מהלך ה היסטוריה,
במידה שלא הייתי מאמין מראש.
עכשיו, כאשר אתה מציע את זה, אגלה לך שחשבתי
על זה במשך השבועיים האחרונים.
אכניי: באמת ו
פאדאוז: כן, ואסביר לך מדוע. השגנו הישגים

אידו חייתי בנעלי! של בגין
הייתי נותן לפלסטינים אוטתתדה
חלאה בלי שוס עש!איותתן
גדולים. למשל: שאין מילחמה אחרי מילחמת אוקטובר.
יש יחסים נורמליים. אפשר לבוא במכונית מישראל

לקאהיר...
אכנרי: עשיתי זאת.
סאדאת: טוב מאוד ! יש גבולות פתוחים, זרועות
פתוחות, לבבות פתוחים. השגנו את זה, ולעולם לא
היינו משיגים זאת אחרת.

אך עדיין נותר השלב הסופי. ומהו השלב הסופי?
פיתרון הבעיה שהיא לב הסיכסוך — הבעיה הפלסטינית.
ו 1 1
חשבתי על זה במשך שבועיים. לא סיפרתי על כך
לאיש. ורק מפני שאתה עוררת את זה, באמת, אני
מספר לך זאת. כאשר אתה תפרסם את זה, זאת תהיה
הפתעה גם לכל העוזרים שלי.
במשך. השבועיים האחרונים חשבתי על כך שאלך
שוב לכנסת, ואגיד לכם, הישראלים: אחרי הביקור
הראשון שלי השגנו זאת וזאת. למה אתם מהססים
להשלים את כל התהליך? אל לכם לעצור באמצע
הדרך!
ועוד דבר אחד שאני צריו להגיד לך: אנחנו מכירים
את הפסיכולוגיה שלכם, אבל אתם אינכם מבינים
את הפסיכולוגיה של המצרים או הערבים. אתם עושים
שגיאות חמורות.
למשל, כאשר דיין, אחרי מילחמת 67׳ ,אמר שהוא
רק יושב ומחכה לטלפון — זאת לא הפסיכולוגיה של
המצרי או הערבי. במצב כזה הוא ימות ולא יצלצל !
כאשר החלטתי את ההחלטה שלי, ערב מילחמת
אוקטובר, הסובייטים, שהם מעצמת־על, אמרו שחציית
התעלה וקו בר־לב אפשרית רק בעזרת פצצה אטומית,
ושסאדאת וכל הכוחות שלו יטבעו — שלפחות 40 אלף
איש יטבעו בתעלה לפני שיגיעו לחוף המזרחי שלה.
הם לא הפחידו אותי כלל. אני מוכן למות, אך למות
על רגלי, לא במצב של ״לא שלום ולא מילחמה״ ,לא
במצב של השפלה.
כך, כאשר אני עוסק בכם, אני לוקח בחשבון כל
פרט, ויהיה הקטן ביותר, בפסיכולוגיה הישראלית, במנ טליות
הישראלית, בכל כיוון.

אתם עושים שגיאה חמורה. כי אתם עדיין חיים
עם מצריים של אתמול. למשל, אחד השדים שלכם היה
בארצות־הברית ונאם שם ואמר :״מה יקרה אחרי סא-
דאת? בכל רגע יכולה להתחולל במצריים הפיכה, ואז
מה יהיה? אתם האמריקאים לא צריכים לתת נשק מו דרני
למצריים, מפני שהוא יפול לידיהם של מי שיבואו
אחרי ההפיכה, ואלה יהיו אוייבי ישראל.״ זה היה אחד
השרים שלכם.
אפנדי: אריק שרון?
סאדאת ז לא שרון, תמיר, שר המישפטים.
אתם אינכם מכירים את הפסיכולוגיה של המצרים וה ערבים.
אבל אנחנו — אני מכיר את הפסיכולוגיה שלכם.
אסור לכם לחשוב כך, מפני שזה ייצור אשליות.
כאן, במצריים, אחרי מילחמת אוקטובר — ואתם רואים
זאת כי אתם חיים עכשיו איתנו, אתם יכולים לבוא
בכל רגע, אתם יכולים ללכת לכל מקום, לדבר עם כל
אדם — אנחנו, זאת אומרת אני והעם שלי, איננו מק-

כאשד ד״ן אמו 1־1967
שהוא ושב ומחכה לסינון -
ואת היווה שגיאת חמורה
דישים שום תשומת-לב ל־ 5,000 שהצביעו (במישאל ה עם
המצרי) נגד השלום.
מי הם? המיפלגה הקומוניסטית, האופורטוניסטים,
היסודות הריאקציוניים, האירגונים המוסלמיים הקנאיים.
כולם ביחד מהווים 5,000 קולות, מתוך 41 מיליון.
99.9אחוזים הצביעו בעד השלום, מפני שאחרי מיל-
חמת אוקטובר איבדנו כל תסביך של השפלה, של מרי רות
ושל שינאה, כל תסביך הנחיתות, מפני שאתם הר בה
יותר מתקדמים מאיתנו, ההרגשה שזהו קרב בין
שתי ציוויליזציות.
• איבדנו את כל התסביכים האלה במילחמת־אוקטובר.
מפני שיש מורשה ארוכה ועשירה מאחורי כל מצרי.
אפילו אם הוא אנאלפאבית, יש לו מורשה של 7,000
שנים. התרבות הראשונה בעולם, המדינה הראשונה,
הממשלה הראשונה. אמריקה היא בת .200 אנחנו בני
7,000 שנים. אותם הסבורים שמצריים היא כמו העולם
הערבי, שתהיה אצלנו הפיכה מפני שמישהו צועק בבג דאד
או בפאריס או בוושינגטון — זו טעות גמורה. אחרת
לא הייתי יושב איתך כאן כמו שאני יושב, ולא הייתי
מקבל את כתב־ההאמנה של השגריר הישראלי.
אני ממלא את ההבטחה שהבטחתי לכם, לצעוד שני
צעדים קדימה, כאשר אתם צועדים צעד אחד.
למשל, בעניין הנורמליזציה, אין לי שום תסביכים.
דברים שהיה עלינו לדון בהם תוך שישה חודשים —
דנו בהם וסיימנו אותם תוך חודשיים.
אתם צריכים ללמוד להבין את הפסיכולוגיה של המצ רים
שאתם עוסקים איתם, מפני שאנחנו מכירים את
הפסיכולוגיה שלכם. האם זה עונה על השאלה שלך?

אפנדי: כן, תודה. עד כמה שזה נוגע לפסיכולוגיה
הישראלית, הבעיה היא עכשיו בעיית פלסטין.
פאדאת: אהה.
אפנדי: לישראלים רבים יש כאן מחסום נפשי.
פאדאת: אהה.
אפנדי: יש לזה היסטוריה. המילחמה בין מצריים
וישראל היתר. מילחמה קצרה, יחסית 30 ,שנים. אך הסי-
כסוי בין היהודים והפלסטינים בארץ־ישראל התחיל הרבה
לפני כן.
פאדאת 1אני לא מסכים עם זה. לפני שלושת אל פים
שנה כבר היתה לנו מילחמה. קדום כל משה היה
מצרי. שנית, היה יוסף.
העם הישראלי התחיל להיות עם כאן, במצריים. רק
אחר־כד עזבו את מצריים ועברו לסיני. כך שהיחסים
בינינו הם הרבה יותר עתיקים.
אפנדי: אבל המילחמה הנוכית התחילה רק לפני
32 שנים. אני זוכר, מפני שהייתי במילחמה ההיא, ב-
פלוג׳ה.
פאדאת: מה עם נאצר?
אפנדי ג כן, הייתי עם נאצר באותו המקום ממש.
בפלוג׳ה, ובמקום שנקרא גיבעה , 105 היינו באותם ה מקומות.
אני נפצעתי בפלוג׳ה, והוא נפצע בגיבעת . 105
סאדאת ז בדיוק.
אבניי: הייתי שם, באותו לילה. היינו קרובים
מאוד זה לזה.
סאדאת: אני הייתי בכלא, באותו זמן.
אפנדי: האם אתה חושב שההתערבות המצרית
במילחמה ב־ 1948 היתד. שגיאה?
סאדאת: לגמרי לא ! אתה צריך להבין את הפסי כולוגיה
של עמנו.
למשל, אני אדם ללא שינאה. השינאה משבשת את
רגשותי. כך שאני מעולם לא הייתי איש של שינאה.
אני מרגיש אז חלש מאוד, ולכן אני מנסה להיפטר מכל
רגש של שינאה.
תן לי לספר לך — אני מספר זאת בפעם הראשונה,
זה יופיע בספר השני שלי — במילחמה הראשונה, המיל־חמה
של , 1948 כאשר מטוסי חיל-האוויר שלכם הפציצו
את קאהיר באמצע חג הראמאדאן, אתם חשבתם שאתם
פוגעים במוראל של העם המצרי, בדיוק כמו שאמר

אל־סאדאת סמל־התעוכה בסד, עם סאן זביקווו תהיססווי
דיין אחרי מילחמת , 1967 שהוא יושב ומחכה לטלפון.
זאת לא הפסיכולוגיה המצרית או הערבית: לגמרי ל א!
מאז שהפצצתם את מצריים בראמאדאן — ואני הייתי
אז בתא — 54 היתד, לי טינה עמוקה כלפיכם. ואילו
הייתי אז בשילטון, היית לוחם בכם.
לכן ההתערבות שלנו ב־ 1948 היתד, טבעית לגמרי,
לגבי כל מישטר ערבי.
אבל עכשיו, אחרי שמצאנו את עצמנו, בתהליך-השלום
שפתחנו בו, לא הייתם צריכים להסס, כמו שאתם מהססים.
1 1 1
אפנדי: אני חושב שעליך להופיע שוב בכנסת, ול ספר
לישראלים על הפלסטינים.
פאדאת: אתה יכול לגלות את זה בפעם הרא שונה,
אפילו היועצים שלי אינם יודעים זאת. אני מספר
לך זאת מפני שאתה הזכרת את זה, וזה חכם מאוד. כן,
במשך השבועיים האחרונים אני חושב על ביקור חדש
בכנסת. אני רוצה לדבר שם על סעיף אחד בלבד: ה בעיה
הפלסטינית. על הפסיכולוגיה של הבעיה הפלסטי נית.
מדוע
צריכה ישראל להביא על עצמה את איבתם של
800 מיליון מוסלמים, ולגרור את ארצות־הברית לאותו
מצב? אתם יכולים לזכות בתמיכה שלהם, אם נסכים
על ירושלים! ובעניין ירושלים אין מחלוקת — אמרתי
שאנחנו מוכנים להסכים לכך שהעיר לא תחולק שוב.
אך כשם שזהו עניין רגשי מאוד ל־ 16 מיליון יהו דים
— 17 מיליון — זהו גם עניין רגשי מאוד ל־800
מיליון מוסלמים.
באמת, קשה לי להבין זאת, מפני שאילו הייתי ב נעליו
של בגין הייתי בוחר בדרך שלי.
האם הוא רוצה באמת שישראל תחייה ותהנה מיח סים
טובים עם 800 מיליון מוסלמים ותזכה בתמיכה של הם
או לא? האם הוא מחכה לזד?.
אבל אתם חיים עדיין בעבר. כאן, במצריים, התגברנו
על זה במאה אחוז. לכן אני באמת התחלתי לחשוב על
הביקור הזה בכנסת. אני מספר לך על כך בפעם הרא שונה.
כן, רק למען עניין מסויים אחד, הבעיה הפלס טינית.

אפנדי: יש לכך חשיבות עצומה. לגבי העניין ה פלסטיני
יש אצלנו בעיה פסיכולוגית בעלת שורשים עמו
קים.
אין זה רק עניין של מר בגין. מד רבץ, שאני
מחבב אותו מאוד ...יש לו אותה בעיה ממש. אתה יודע,
אני מקיים מזה הרבה שנים מגעים עם אנשי אש״ף...
פאדאת: שמעתי שהם סירבו לדבר אתך, אורי.
אפנדי: מי, אש״ף?
םאדאת: לא, חאלד, חאלד מוחיי־אל־דין. אניס
(מנצור) סיפר לי שביום שקיבלתי את כתב ההאמנה של
השגריר שלכם, חאלד סירב להיפגש אתך ולהכניס אותך

מאז שחפצצתם 1־1948
את קאחיו בחג הראמאואן,
ה׳תה די טינה עמומה כלפיכם

למסיבת העיתונאים שלו. זהו חלק מהתמונה הערבית.
יש שיטה של דלתות סגורות ויש שיטה שלי.
אפנדי: זה היה מוזר. נפגשתי עם חאלד מוחיי־אל־דין
בוועידת בולוניה ב־...1973
פאדאת: אני יודע !
אפנדי: ואז הוא דיבר על שלום.
פאדאת: אבל עכשיו היחס שלהם שונה, מפני ש־ברית־המועצות
היא עכשיו נגד.
אפנדי אבל נחזור לעניין הפלסטיני, יש לנו
מחסום נפשי.
פאדאת: כן, אורי, אבל זה לא רק בעניין הבעייה
הפלסטינית. אתה זוכר, סיפרתי שלפני היוזמה שלי בי קרתי
אצל צ׳אושסקו. מדוע? זה לא רק בעניין הבעייה
הפלסטינית. זוהי גישה כללית, בגלל העבר, ובגלל ה־מישקע
של 32 השנים האחרונות.
הלכתי לצ׳אושסקו לשאול אותו: ראשית, האם בגין

ראיון עם סאדאח
(המשך. מעמוד )7
מוכן לשלום? ושנית. האם בגין הוא די חזק כדי לעמוד
מול דעת הקהל הישראלית.
מדוע? הייתי בטוח שבן־גוריון היה די חזק כדי לטפל
כזה. הייתי בטוח שהגברת מאיר היתה די חזקה. אבל
למרבה הצער, בגלל מילחמת אוקטובר היא פרשה מתפ קידה.
הייתי שמח לנהל עמה משא־ומתן. באמת.
אכנריג זה היה יותר קשה.
סאדאת: אני יודע. אני עסקתי אתה בהסכם־ההם־
רדה הראשון. אני חושב שאילו עמדה עכשיו בראש יש ראל
היינו כבר משיגים עד עכשיו שלום והסכם כולל.
היא נוקשה מאוד, קשה מאוד, אך כאשד היא מש־הכנעתדהיא
אישיות חזקה ויכולה להתמודד עם הכנסת
יעם דעת־הקהל הישראלית.
לכן הלכתי לצ׳אושסקו ושאלתי אותו על כך. מדוע?
למשל? — ואת זה אני מספר בפעם הראשונה — לעו לם
לא הייתי יכול להגיע אתכם לשום דבר, אילו נש ארתם
באינץ׳ אחד של אדמתי בסיני. מאידך • ,מכיוון

לכן זה כל־כך קשה לו לזוז. זד, לא בגלל דעת־הקהל.
אילו קם בגין ואמר: אנחנו נפסיק את הקמתן של הת נחלויות
חדשות, הרוב הגדול של דעת־הקהל הישראלית
היה מקבל זאת בברכה. העניין הזה של חברון הוא
בלתי-פופולרי מאוד בישראל.
סאדאת: כך אני מרגיש.
אבנריז הרוב הגדול של דעת־הקהל מתנגד לשי כון
יהודים בתוך העיר חברון. אבל הוא (בגין) קיצוני
יותר• הוא מושפע עכשיו עלי־די אריק שדון. הוא דחק
הצידה את עזר וייצמן, שהוא יותר נבון משאר אנשי־הצמרת.
בגין בודד אותו. זה טראגי.
סאדאת: זה טראגי מאוד.
אככ רי: כדאי שתגיד לווייצמן שלא להתפטר. אתה
האיש היחידי שיש לו השפעה עליו. תגיד לו שלא להת פטר.
סאדאת:
אני מסכים אתך לגמרי. האיש הזה הוא
כן מאוד, כן מאוד, בעד שלום, בעד הבנה אנושית, באמת.

אומר: לעולם לא נכיר באש״ף, לעולם לא נסכים ל מדינה
פלסטינית.
סאדאת: אגיד,לך, דיין באמת צדק כאשר אמר:
למה ל 5ו לכפות את עצמנו על אחרים, שאינם רוצים
בנו?
אילו הייתי בנעליו של בגין, הייתי נותן לפלסטינים
את האוטונומיה המלאה בלי שום משא־ומתן. הייתי נותן
אותה למחרת היום (אחרי החתימה בקמם־דייוויד).
הייתי אומר: כדי שתקבלו הגדרה עצמית, אנחנו
צריכים לשבת יחד ולדון על הפרטים. אם אתם רוצים
בהגדרה עצמית — הבה נשב ונדון. אם אינכם רוצים,
תמשיכו באוטונומיה, עד שתהיו מוכנים. אילו הייתי
בגין, הייתי נוהג כך. מזמן.
אכנדי: הלוואי והיית בגין! מדוע לא תתחלפו?
אתה תהיה ראש־ממשלת ישראל, ובגין יהיה נשיא מצ ריים.

אדאת ( :צוחק) או, לא ! אתם שלושה מיליון ולי
יש 41 מיליון! (צוחק ממושכות) .והיה משה, כמה הוא
סבל !
אבנרי 5אם כן, כבר היה לנו ראש־ממשלה מצרי
אחד( .סאדאת צוחק) .שיהיה לנו עוד אחד.

יש בעייה לגבי מר בגין. אתה בוודאי יודע שעד בי קורך
בירושלים, מר בגין לא דיבר מעולם באופן רציני
עם אדם ערבי. אף פעם לא.
סאדאת: אף לא פעם אחת?
אכנרי: אף לא פעם אחת. אפילו בן־גוריון, שהיה
ראש־ממשלה במשך 15 שנים, לא ביקר אף פעם אחת
בכפר ערבי בישראל.
פאדאת: בן־גוריון?
אכנ ״ י: כן. כשביקר בנצרת עילית, היהודית, לא
ירד לבקר בנצרת הערבית. ומר בגין, שבא לארץ רק
ב־ , 1942 אינו יודע דבר על הערבים.
פאדאת: זוהי שגיאה גדולה. אתם חיים במרחב
הזה, אתם צריכים להכיר את העובדות במרחב הזה,
ואתם צריכים להכיר את האנשים שעמם אתם תחיו.
אבגרי: אתה משמש כיום כקשר הישיר היחידי בין

הייתי שמח לנהל
עם גולדה מאיר
את ענ״ו׳ השלום

אל־סאדאת ע בתו מגדיו נעת בישרו חאחוון של בגין במצו״ס
שאני יודע את הפסיכולוגיה שלכם, אני יודע שאף אחד
בישראל לא יכול לעמוד מול הכנסת ודעת־הקהל ול הגיד:
הבה נפנה את ההתנחלויות בסיני. אני יודע.
למרות שזאת לא האדמה שלכם. אני יודע, אני מכיר
את הבעיות שלכם.
לכן זאת לא רק הבעייה הפלסטינית. בכל צעד ש עשיתי,
לקחתי בחשבון את המימד הזה.

אבנרי: למרבה המזל, למר בגין אין מחוייבות נפ שית
עמוקה לגבי סיני, כמו שיש לו לגבי הגדה־המער־בית.
ברוחו יש גבול בין השתיים. כי בעיני מר בגין,
סיני אינה ארץ־ישראל, ואילו הגדה־המערבית ורצועת
עזה הן ארץ־ישראל.
איני חושב שמד בגין פוחד מפני אופוזיציה. האופו זיציה
היחידה שלו היא בתוכו פנימה. גוש־אמונים הוא
גורם קטן מאוד, מיעוט מבוטל ובלתי־פופולרי.
פאדאת: כמו האופוזיציה אצלנו, מיעוט מבוטל.
אכנריג כן. גאולה כהן והאחרים. אבל הם משתמ שים
נגד בגין בסיסמות שבגין עצמו המציא אותן, שיש
לנו הזכות להתנחל בכל מקום. כאשר שלטה ממשלת
מיפלגת־העבודה, הוא הלך לכל ההתנחלויות שהוקמו ב אופן
בלתי־חוקי, ועודד אותן. הם חוזרים כיום רק על
דברים שהוא עצמו אמר להם.

אכנרי: הוא היה פעם נץ קיצוני, בעיקר בעניין
הגדה־המערבית, והוא השתנה מאז היוזמה שלך. זה מו כיח
שאתה יכול להשפיע על ניצים, לכן עליך לבוא
שוב לכנסת.

9 ! 91
אשר לאש״ף, מה אתה חושב לעשות כדי להשפיע
עליהם?
סאדאת: אגיד לך, אורי, הצהרתי פעמים רבות,
ואני מצהיר שוב — מי שיש לו אלטרנטיבה, אני מוכן
ללכת אחריו. אבל מי שאין להם כל אלטרנטיבה —
למדתי מן החיים, שבמוקדם או במאוחר הם יבואו. כי
אין אלטרנטיבה• ההיסטוריה אינה הולכת אחורה. במוק דם
או במאוחר הם יבואו.
עכשיו הם מאשימים אותי בבגידה. פעם הם אמרו
לקרייסקי שהבעיות ביניהם וביני הן פחות חמורות מאשר
הבעיות ביניהם ובין המלך חוסיין, ועכשיו הם מהללים
את המלך חוסיין. הזיג־זיגים האלה במדיניות, בלי בסיס
יציב, יביאו לכך שבסופו של דבר ילכו אחדי מי שיש
לו הדרך הנכונה.
אבניי: אני התרשמתי תמיד שכל הצמרת של
פת״ח היא, ביסודו של דבר, פרו־מצרית. הם שונאים
את סוריה ואח המלך חוסיין, ויש להם אהדה טבעיתלמצריים. חבל שמר בגין אינו מקל עליהם, כשהוא

ישראל והעולם הערבי. על־כן יש לך תפקיד חינוכי כלפי
שני הצדדים. זה נכון גם לגבי תפקידם כלפי הפלסטינים.
רק אתה יכול לעשות זאת. הישראלים מאמינים בך מאוד.
פאיאתנ אני גא מאוד בזה.
א כנרי: זה דבר מייוחד במינו. אילו היה נערך
כיום סקר דעת־קהל בישראל, סקר של פופולריות, והיו
מופיעים בו השמות של בגין, וייצמן ואתה, אתה היית
מופיע במקום הראשון, וייצמן במקום השני ובגין במקום
השלישי.
וייצמן עומד כיום במקום הראשון בסיקרי־דעת־קהל
בישראל.
פאדאתז הוא אדם טוב מאוד, באמת. והוא כן.
באמת• והוא כן. הוא בעד שלום ובעד הביטחון של
ישראל. האמין לי, לא הייתי מכבד אותו אילו היה הפכפך
לגבי עניין כלשהו.
הוא כן מאוד. ויש לו הבן שלו בבית. בכל רגע הוא
רואה לנגד עיניו את תוצאות המילחמה( .הכוונה ודא
לפציעתו של שאול וייצמן במילחנזת ההתשה) .למה
להמשיך בזה?

9 ! 91 91
אכנריז הייתי רוצה לשאול אותך: האם מה שקרה
ב־ 1977 יכול היה לקרות ב־? 1971
פאיאת: לא, מפני ש...
אבניי ג אילו השיבה אז גולדה מאיר תשובה חיו־ !
בית * ,מה היה קורה?
פאדאת: אני ביקשתי זאת באותה עת. ביקשתי
שישראל תיסוג מהשטחים שכבשה ב־ 1967 וכמחווד— ,
שישראל תיסוג למיצרים (הכוונה: למיצרי המיתלה והגידי)
ושגואנר יארינג יעבור בינינו הלוך ושוב, עד שנשיג
הסכם־שלום ביחד.
הייתי מוכן לחתום. זאת היתד, הפעם הראשונה, אחרי
22 שנים, שמנהיג ערבי הכריז בפומבי: אני מוכן (
לחתום על הסכם־שלום עם ישראל.
* הכוונה לפנייתו של מתווך האו״ס, גונאר יארינג,
לממשלות ישראל ומצריים ביום ה־ 8בפברואר, 1971 ,
ובה ביקש ממצריים להצהיר על נכונותה לעשות לשלום
עם יישראל, ומישראל להצהיר שהיא מוכנה לסגת לגבול
הבינלאומי בין ישראל ומצריים תמורת שלום. הנשיא
סאדאת השיב על פנייה זו •בחיוב ב־ 15 בפברואר ,1971
וזוהי ההצהרה הרשמית הראשונה של מנהיג ערבי על
נכונותו לעשות שלום עם ישראל. השגריר יוסף תקוע
השיב בשם ישראל ב־ 2בפברואר , 1971 ותשובתו כללה
סירוב מוחלט של ממשלת ישראל לחזור לגבול הבינלאומי.

בוודאי יכולנו למנוע את מילחמת־אוקטובר במיקרה
זה, מילחמת אוקטובר לא היתד. מתרחשת כלל.

אדנריז האם נכון שהחלטת את החלטתן־ הסופית
(לפתוח במילחמה) אחרי ששמעת על מצע מיפלגת־העבודה,
שכלל את ההחלטה להים את העיר ימית*?
סאדאת: לא. אבל אגיד לך, אורי — ימית היתה
אחד המניעים העיקריים להחלטתי בענייו מילחמת אוק טובר.
מפני שזה היה חלק מן ההשפלה, ולא רק מן
המפלה — להקים עיר חדשה על האדמה שלי! זה היה
אחד הגורמים החשובים.
אכנרי: מה יקרה בימית, אחרי שישראל תחזיר את
השטה?
סאדאת: אני מתכנן את המשך קיומה של העיר,
עם נמל. אני מתכוון לבנות שם נמל, ועיר של לפחות
מאה אלף איש — לפחות !
מייד אחרי שהעיר תעבור לידינו, מייד היא תאוכלס !
אבנרינ זה יהיה רגע פסיכולוגי מכריע בישראל,
כאשר הטלוויזיה תראה את המצרים נכנסים לבתי ימית.
כמה נאומים נאמתי (בכנסת) נגד הקמת ימית !
לפני שבועיים היה לנו ויכוח בכנסת, ואחד השרים —
השר נסים — אמר שיש עכשיו קונסנזוס של 110 חברי-
כנסת, מתוך , 120 שלעולם לא תקום מדינה פלסטינית,
ושלעולם לא נחזור לגבולות הקודמים. אמרתי לו בקריאת־ביניים:
הרשה לי להזכיר לך שהיה בשעתו קונסנזוס
של 110 חברי־כנסת שלעולם לא תוחזר פיתחת־רפיח
למצריים.
סאדאת (צוחק) נכון.
בגין אמר לי, באחת הפגישות שלנו, באסואן, לא —
באלכסנדריה, שההתנחלויות בסיני יירדו עימו לקבר.
לקבר שלו.
אבניי: הוא גם הכריז פעם, לפני היוזמה שלך,
שהוא רוצה להיקבר שם, באחת ההתנחלויות בצפון־סיני.

הרשו . .לי לשאול אותך שאלה אחרת: האם היית
בא לירושלים, בנובמבר , 1977 לולא היתד. קודם לכן
השיחה של חסן תוהמי עם משה דיין, שבה הובטח
לך שישראל מוכנה להחזיר את כל סיני?
סאיאת: אין לזה שום קשך עם הביקור שליל״שום
קשר ביכלל.
תן לי לספר לך איך זה קרה.
בפברואר 1977 ביקרתי בפעם הראשונה אצל קארטר,
חודש אחד בילבד אחרי השבעתו כנשיא. הסכמנו בינינו
שיש להמשיך בתהליך השלום, שבו התחילו לפניו ניכסון־
קיסינג׳ר ופורד־קיסינג׳ר. בשעתו, כשפתחנו בתהליך זה,
הוסכם שיש לטפל בהשגת הסדר כולל, אחרי הסכם-
ההפרדה השני.
ובכן, השגנו את הסכם־ההפרדה השני בתקופת־הכהונה
של פורד־קיסינג׳ר, וכאשר נפגשתי עם קארטר, אחרי
בחירתו, הסתבר לי שהנרי קיסינג׳ר תידרך אותו היטב.
קארטר אמר לי: אני מבין שהסכמת עם פורד שהצעד
הבא יהיה השגת הסדר כולל, זאת אומרת ז׳נבה. אמרתי :

התחלנו בהכנות. זה היה בפברואר , 1977 כפי שאמרתי
לך. בסוף קיץ 1977 היה ברור לגמרי שברית־המועצות,
יחד עם סוריה ואש״ף, מתמרנת כדי שלא לכנס את
ועידת־ז׳נבה, מפני שידעה כי הגורם היחידי שיש לו
השפעה על ישראל הוא ארצות־הברית, ולא ברית־המועצות
או מעצמה אחרת. הסובייטית פחדו שההסדר שיושג ייזקף
לזכות ארצות־הברית, ובייחוד לאור העובדה שהיו לי
יחסים טובים עם ארצות־הברית. מצריים היא המפתח
לכל העניין, ואנחנו השגנו ביחד (עם ארצות־הברית)

את הסכמי־ההפרדה, הראשון והשני.
היה ברור לי שעמיתיי בעולם הערבי אינם רוצים
בוועידת־ז׳נבה, ומתמרנים רק כדי להרוויח זמן. גם
קארטר הרגיש בזה.
היה ברור לי שמשום כך נחזור למצב של ״לא
שלום ולא מילחמה״ ,שהוא מסוכן מאד עבורנו, אך
נעים מאד לניצים בישראל׳ .
כשזה הסתבר לי לגמרי, באותה עת...

ימית היתה אזוז
המזיעים העיתויים להחרטת׳
בעניין מיוהמח אזקנתבו
סליחה, אורי, שכחתי מה היתד. השאלה שלך.
אבניי: דיברנו על הקשר עם שיחת תוהמי־דיין.
סאדאת ז אה, כן.
בסוף הקיץ, כשנוכחתי לדעת שתהליך השלום נכנס
למבוי סתום, מפני שאחד השותפים העיקריים מתמרן
כדי שוועידת־ז׳נבה לא תכונס כלל, ביגלל הסיבה ה •
הכוונה היא למצע־הבחיוות שקיבלה מיפלגוד
העבודה ב־ , 1973 ובו הכריזה לראשונה על ההחלטה
להקים את העיר ימית. המצע נוסח על־ידי ישראל גלילי,
אחרי שמשה דיין הגיש אולטימטום ואיים לפרוש מן
המיפלגה אס לא יוחלט על הקמת ימית.

אליסאדאת אתו׳ נאומו ההיסטורי בכנסת, בין עציר, שמיר ובנין
פשוטה שברית־המועצות אינה רוצה לתת לארצות־הברית
נקודת־זכות כלשהי, ושהיא רוצה לקבל את החלק שלה
בעניין — שלחתי את תוהמי להיפגש עם דיין, לשיחה
על ועידת ־ זנבה.
א מ רי: כן?
סאדאת: ועידודז׳נבה ! על זה ולא שום עניין
אחר, ביגלל הסיבה הפשוטה שעד אוקטובר, עד סוף
אוקטובר וראשית נובמבר, ביכלל לא היה לי שום רעיון
של יוזמה ושל ביקור בירושלים.

ווו
תן לי לספר לך זאת: בשיחה שלי עם הנשיא
קארטר, בפברואר , 1977 כאשר קיימנו בינניו את הדיון
הראשון, היה הסעיף השני בסדר־היום שלנו ״מהות
השלום״ .זאת היתד. הכותרת: מהות השלום.

זה חיה חוק מן
ההשפלה להקים עיר
על האדמה שלי ! י כאשר שאל אותי הנשיא קארטר :״למה שלא יהיה
לכם יחסים נורמליים עם ישראל?״ אמרתי לו :״פתחתי
ביוזמת־השלום הראשונה שלי ב־ , 1971 ואילו היו ארצות-
הברית וישראל מקשיבות לי אז, לא היתה פורצת
מילחמת־אוקטובר.
״אולם,״ הוספתי ,״תן לי להגיד לך, בכל הכנות,
אדוני הנשיא — אחרי חמישים שנה, ארבע מילחמות,
גיוס, שינאה, מרירות — איני יכול לבוא לפתע אל
עמי ולהגיד לו: בואו נכונן יחסים נורמליים עם
ישראל. והרי הם מחזיקים בשטחים ערביים ! י
״המכסימום שאני יכול לעשות זה שאם נשיג הסכם
על הנסיגה מן השטחים שנכבשו ב־ , 1967 אני מוכן
תוך חמש שנים — נקבע את התאריך בהסכם, ונגיד:
ביום ־זד. וזה, אחרי חמש שנים, נשב יחד ונכונן יחסים
נורמליים.״
זה היה בפברואר . 1977 היוזמה שלי היתה בנובמבר
. 1977 תראה איזה שינוי חל בינתיים!
זאת היתה דעתי — שלא אוכל להביא את עמי
לכונן יחסים נורמליים עם ישראל. אני עצמי גדלתי
והייתי מגויים נגד ישראל. אני עצמי.
כאשר היד. ברור לי לגמרי שמתמרנים כדי למנוע
את כינוס ועידת־דנבה, שלחתי את תוהמי להיפגש עם
דיין. ואם דיין או מישהו אחר אומר שדובר שם על
משהו מילבד ז׳נבה — הם טועים.
לגמרי לא ! באותה עת, י שום דבר אחר לא היה
ביכלל בראשי.
אילו אמר לי מישהו אז — זה היה בחודש אוקטובר
— אילו אמר לי מישהו אז: אתה תעשה את זה
בנובמבר — הייתי אומר לו: אתה מטורף! (צחוק רס).
מה, אני אלך לירושלים? באמת!
לא, לא היה שום קשר.
אבנרי: אם כן, באיזה רגע עלה בך הרעיון?
ס אי א ת: הרעיון של היוזמה? אחרי שצ׳אוצ׳סקו

שיכנע אותי שבגין הוא כן, ושנית, שהוא די חזק.
אז התחלתי לתכנן.
לפני ביקורי אצל צ׳אוצ׳סקו קיבלתי איגרת אישית
מקארטר. במיכתב זה, שהיה כתוב בכתב־ידו, הוא הניח
לפני את כל פרטי המצב. לא הייתי זקוק לקארטר כדי
שיסביר לי מה המצב .,כי אני חי כאן, במרחב הזה.
קארטר הבין שמה שקורה. בינינו, הערבים, הוא הרבה
יותר גרוע מאשר מה שקורה בינינו ובין ישראל. זוהי
המסקנה שקארטר הגיע אליה.
התחלתי לחשוב על תשובתי לקארטר, וכתבתי :״יש
צורך בפעולה נועזת.״
אבניי: אמרת זאת במיכתב הזה?
סאיאת: כן, בכתב״היד שלי, במיכתבי לקארטר.
איזו פעולה נועזת? עדיין לא ידעתי. זה היה בתת-
ההכרה שלי. כאשר קראתי שבגין ביקר אצל צ׳אוצ׳סקו,
שאלתי את צ׳אוצ׳סקו מייד אם אני יכול לבוא ולבקר
אותו.
אתה יודע שיש שם מחוז בשם סיני? מחוז סיניה.
ברומניה.
אבניי: באמת?
באיאת: כן ! יש שם מחוז בשם סיניה. מדוע הוא
נקרא כך? מפני שמלך רומניה בנה שם שני מינזרים,
לפי הדגם של סנטה־קתרינה. לכן זה נקרא סיניה,
ברומניה.
המחוז הזה הוא הררי, ירוק. יש שם הרים כמו בטירול
באוסטריה. זהו אחד המקומות היפים ביותר בעולם כולו.
אני אוהב אותו, גם מפני שזה נקרא סיניה.
יש גם שני ארמונות שנבנו על־ידי המלך. אחד הוא
ארמון לאורחים, ותמיד, כשאני מבקר ברומניה, אני
מתבודד שם במשך יומיים או משהו כזה, ביגלל ההרים
הירוקים. זה משהו נהדר.
ובכן, מייד שלחתי מיכתב לצ׳אוציסקו. הוא ענה ש אני
אתקבל בברכה בכל עת שתראה לי. ואני נסעתי.
אחרי שצ׳אוצ׳סקו שיכנע אותי, התחלתי לחשוב על
פרטי היוזמה שלי, אותה ״פעולה נועזת״ שלי, שעל
הצורך בד, כתבתי לקארטר. באותה שעה זה לא היה
עדיין מגובש.
אבניי: ברומניה.
סאיאת: לא ברומניה, לא. ברומניה זה לא היה
עדיין מגובש.
זה התחיל להתגבש אצלי, חלקית, בשמי תורכיה.
נסעתי באותה עת מרומניה לאיראן, לבקר את השאה,
והטיסה ארכה כחמש שעות, מבוקרשט לטהראן. טסנו
מעל לתורכיה, מעל להרי אררט. אני זוכר שהבטתי
מבעד לחלון בהרי אררט, כי — איני יודע אם אתה
יודע זאת או לא — שם היה המבול בזמנו של נוח,
והתיבה של נוח היתד, שם, על הר אררט.
ובכן, הסתכלתי דרך החלון, וכל העניין התחיל להתגבש
בראשי.
אולם לא הגעתי לשום דבר סופי עד שחזרתי לקהיר.
בדרך ביקרתי אצל השאה, ולאחר מכן, בסעודיה, אצל
המלך. חזרתי למצריים, ושם גיבשתי סופית את הרעיון
של יוזמתי.
אבניי: אני סבור שאין לזה תקדים היסטורי בכלל.
סאדאת: ביכלל.
אכנרי: כתבתי בשעתו שהדבר היחידי שאני יכול
להשוותו לביקור זה הוא דריכת האדם הראשון על אדמת
הירח.
סאדאת: כן.

א כנ רי:

הייתי רוצה להציג לך שאלה היפותטית:

— ראיון ע סאדאת
(המשך מעמוד 9
מה היה קורה, לדעתך, אילו חי גמאל עבד־אל־נאצר
עוד עשר שנים? האם משהו מכל זה היה קורה ן
סאדאת: אני בטוח ! אני בטוח נ משהו. אני לא
יכול לומר שזה היה קורה כך. אך משהו היה מתרחש.
ומדוע?
אתה זוכר, בשנה שבה הוא מת, הוא התחיל לכוון
את הדו־שיח שלו ישר אל הנשיא האמריקאי, בפעם
הראשונה מאז המפלה שלנו. באחד במאי , 1970 בשנה
שבה נפטר, הוא אמר בנאומו בחג־הפועלים: אני קורא
למר ניכסון כך וכך וכך, אתה צריך לבוא ולעשות
את שלך, ואם אינך מסוגל — אנא, אמור לנו בגלוי
שאינך מסוגל לעשות זאת.
ומדוע? מייד אחרי המפלה שלנו ב־ — 1967 אולי
קראת זאת בזיכרונות שלי — אנחנו נתנו לסובייטים
את הזכות לדבר בשמנו. למה? הם תמיד מלאים ספקות.
החשדנות היא הטבע השני של כל רוסי. בוודאי יש
לכם אותה בעייה אצל היהודים הרוסיים, זה מוכרח
להיות. זה טבע שני אצלם, גם תחת שילטון הצאר וגם
תחת שילטון הקומוניסטים.
מייד אחרי המפלה שלנו הרגשנו שהסובייטים הם
רגישים מאוד כלפי המגעים שלנו עם ארצות־הברית.
אנחנו ניתקנו את היחסים עם ארצות־הברית. ובכן, נאצר
החליט על כך (לתת לסובייטים לדבר בשם מצריים),
ואני הייתי היחידי בהנהגה שידע על כך. הוא לא יכול
היה לספר זאת לאחרים, ביגלל סיבות מסויימות. הנחנו
לסובייטים לדבר בשמנו.

עושה זאת) ,ביגלל היחס של ברית־המועצות. הסובייטים,
כפי שאתה יודע, הם דוגמטיים. אצלם הכל שחור־לבן.
או שאתה סוכן שלהם, או שאתה נגדם.
א בנ רי:
שלהם.

כל הקומוניסטים הם כך, זה במנטליות

סאדאת :
היה כזה*.

כן, גם (ג׳ון פוסטר) דאלם האמריקאי

אבנרי: אדוני הנשיא, מה היית רוצה לאמר
לתנועת השלום בישראל? מה עליה לעשות, לדעתך —
חוץ מאשר להחליף את הממשלה בישראל, והרי את זה
אינך יכול לאמר.
סאדאת ז

סליחה? !

אכנרי: חוץ מאשר להחליף את השילטון בישראל.
ואת זאת אינך יכול לאמר.

סאדאת

(פורץ בצחוק רס):

לא! לא! זה עניין

פנימי שלכם!
הייתי רוצה לאמר להם זאת: אל לנו לעצור באמצע
הדרך! עלינו להמשיך, בייחוד אחרי מה שנעשה כבר
על־ידי העם המצרי והעם הישראלי — המעשה שנרשם
בהיסטוריה כנקודת־מיפנה !
אבנרי 5תודה רבה, אדוני הנשיא.
(כאן היתה השיחה צריכה להסתיים. אולם הנשיא
אל־סאדאת המשיך לדבר וחזר לנקודה שהועלתה בראשית
השיחה)•
סאדאת :

זאת תהיה אפתעה לרבים, גם בישראל

הסובייטים היו אז היחידים שסיפקו לנו נשק, והיה
עלינו לבנות מחדש את כוחותינו, אחרי מפלה זו. לכן
החליט נאצר להרגיע אותם ולשחרר אותם מכל ספק.
הוא אמר להם: אתם תטפלו בעניין שלנו אצל האמרי קאים,
וכל מה שתשיגו — אנחנו מוכנים לקבל.

אבנריג אבל אתה גיבור. כל אחד יכול לפתוח
במילחמה, אך מעטים מאוד־מאוד היו מסוגלים לעשות
מה שאתה עשית בנובמבר (.)1977
מנהיגים רבים פתחו במילחמות, במצבים קשים מאוד,
וקיבלו החלטות קשות במילחמה. אך לקבל החלטה
כזאת למען השלום — זה דבר מייוחד במינו. אין לזה
תקדים אמיתי בהיסטוריה. ביקורו של ניכסון בסין הוא
כאין וכאפס בהשוואה לזה.
סאדאר! :אתם הייתם יכולים לעשות את אותו הדבר,
אילו היה מישהו מכם בא מייד אחרי הניצחון של . 1967
זה יכול היה להצליח, אפילו אצל נאצר!
אבנריו אני בטוח בזה * .תמיד חשבתי שנאצר
מוכן לשלום• אולי מפני שהיינו יחד במילחמה.
היה לנו אז ידיד משותף. איני יודע אם אתה מכיר
את השם — ירוחם כהן. הוא היה השליש של יגאל אלון,
כאשר אלון היה מפקד חזית־הדרום.
כאשר כותר הכוח המצרי בפלוגץ*״ שלח אלון את כהן
לפגישה עם נאצר, כדי לדון בדברים טכניים — פינוי
הגופות שנותרו בשטח בין הקווים. השניים התיידדו
מאוד. ירוחם סיפר לי את כל הסיפור. זהו סיפור נהדר.
באחד הימים, כאשר נאצר היה מדוכא מאוד־מאוד,
הוא אמר לירוחם :״לעולם לא נצא מכאן. נמות כגיבורים
אך לא נצא מכא!״ ירוחם — הוא תימני, בחור נחמד
מאוד — אמר לנאצר :״יא גמאל, אל תתייאש, כולכם
תצאו מכאן, ועוד יהיו לך ילדים.״
אחרי המילחמה, כאשר שירת ירוחם כהן בוועדת
שביתת־הנשק (הישראלית־מצרית) ,סיפר לו הנציג ה מצרי
:״זה עתה נולד ילד לידידך עבד־אל־נאצר.״ ירוחם
שלח לו מתנה, דרך ועדת שביתת־הנשק, ועבד־אל־נאצר
שלח לו כתודה חבילת ממתים מגרופי.
כאשר הגיע (הגנרל מוחמד) נגיב לשילטון (במהפכת
1950 במצריים) ולא ידענו מיהו־מי במישטר החדש —

אולם באחד במאי 1970 קרא נאצר רישמית ופומבית
לניכסון. מדוע?

אם בגין יעצור באמצע
1הדרו, הוא י א יזכה
בשום הרע
שר חההיוה

אילו אמו די גישהו
באוקטובר שאלו בנובמבר
לירושלים היית, אומר
דו: אתיר! מטורד !

כהן ואמר :״כתוב מאמר על גמאל עבד־אל־נאצר. אני
בטוח שהוא המנהיג האמיתי.״
סאדאת: אני יודע.

הסובייטים נהגו בו בהתאם לאופיים, בצורה זדונית*.
חודשיים לפני מותו חזר נאצר מברית־המועצות, אחרי
שהות של 21 ימים שם. אני כיהנתי באותו זמן כממלא־מקום
הנשיא, הפלתי לכם אז 12 פאנטומים שלכם.
קראו לזה ״טבח הפאנטומים״.
ובכן, כשנאצר חזר מביקור זה, אמרתי לו במכונית,
בדרך מנמל־התעופה לביתו ,״היית שם 21 ימים, נראה
שסידרת שם את הכל והשגת הסכם מלא עם הסובייטים.״
הוא השיב :״אנוור, ברית־המועצות היא — הוא
אמר זאת באנגלית — 01055 0350ק( 3 110 עניין אבוד).
קיבלתי בקרמלין את יוזמת רוג׳רס, בנוכחות כל המנהי גים
הסובייטיים!״
הוא סיפר שברז׳נייב היה עצבני מאד, קפץ ממקומו
ושאל את נאצר :״האם אתה מוכן לקבל פיתרון של
האמריקאים?״ על כך ענה לו נאצר :״אחרי שנהגתם
בי כפי שנהגתם, אני מוכן לקבל פיתרון של השטן!״
כך הוא קיבל בקרמלין את יוזמת רוג׳רס** ,בשעה
שאני כאן, בתפקידי כממלא־מקום הנשיא, דחיתי את
יוזמת־רוג׳רס והכרזתי על כך רישמית. אבל כשחזר
נאצר וסיפר לי את הסיפור אמרתי לו :״אץ לנו
ברירה אלא לקבל יוזמה זו.״

אכנרי: הקשבתי פעם לראיון שהעניק נאצר ב פברואר
1970 לעיתונאי אריק רולו מלה מונד. זה לא
פורסם מעולם, מפני שנאצר, אחרי שהעניק לרולו ראיון
ארוך מאוד, ביקש ממנו שלא לפרסם את רובו. זה נמשך
שעתיים־שלוש. הקשבתי להקלטה. נאצר אמר שהוא
מוכן לעשות שלום עם ישראל. רולו שאל אותו :״האם
זה כולל גם יחסים דיפלומטיים ומיסחריים?״ ונאצר
אמר :״אחרי זמן־מה, כן.״ זה מוקלט.
סאדאת: אני בטוח שאילו היה חי (הוא היה
• הנשיא השתמש במילה אנגלית $טס 101׳\.
*• ״יוזמת רנג׳רס״ ,על שם שריהחוץ האמריקאי
ויליאס רוג׳וס, הביאה באוגוסט 1970 לסיום מילחמת־ההתשה.
יש להבדיל בינה ובין ״תוכנית ווג׳רמ״ מהשנה
הקודמת, שהתוותה קווים להשגת שלום כולל במרחב,
וש נדחתה על־ידי ממשלת גולדה מאיר.

אכנרי: אתה יודע?
סאדאתג שמעתי על האיש, אני בטוח.

וגם בארץ שלי, שאני רוצה ללכת לכנסת ולהגיד להם :
יש לנו עכשיו נורמליזציה, יש לכם שגריר בקאהיר,
היו־נא נינוחים. מה אתם עושים?
אבנרי: דרושה התחלה חדשה.
סאדאת 5בישראל.
אכנרי: בישראל. השלב הראשון הגיע לסיומו.
לפני חודשיים אמרתי למר בגין בכנסת: כידיד אני
מייעץ לך להתפטר ב־ 26 בפברואר, כאשר השגריר
הישראלי יגיש את כתב־ד,אמנתו לנשיא מצריים. זוהי
תחנה בדרך, סיומו של שלב. מה שעשית הוא הישג
היסטורי. היית ראש ממשלת ישראל כאשר זה קרה.
אך בשלב הבא — השלב הפלסטיני — אינך יכול לפעול.
תישאר בהיסטוריה כמי שעשה שלום עם האומה הערבית
הגדולה הראשונה, והנח למישהו אחר להתקדם מכאן.
לא הצלחתי לשכנע אותו.
סאדאת (צוחק) :טוב, אילו הייתי במקומו ...אתה
באמת מתחת אותו**.
כי לעצור באמצע הדרך ...מי שיסיים את מלאכת־השלום
יזכה בכל התהילה, ובגין לא יזכה בשום
חלק של התהילה אם יעצור באמצע הדרך.

אחרי שנאצר הגיע (רישמית) לשילטון, הוא שלח
לירוחם כהן הזמנה, לבוא למצריים. ירוחם הלך למשה
שרת ושאל אם מותר לו לנסוע למצריים, ומשה שרת אמר
לו :״אם נאצר רוצה להזמין ישראלי, שיפנה אל מישרד־החוץ
שלנו, ואנחנו נקבע מי ייסע.״ בזה נגמר כל העניין.
סאדאת (נדהם) .מה, באמת?
אבנרי: כן. שררה אז אותה הפסיכולוגיה.
ביגלל הסיפור הזה אני בטוח שעבד־אל־נאצר, לפני
, 1956 לפני פברואר ,**1955 חשב על יוזמה כלשהי
(להשגת שלום עם ישראל).
סאדאת: אני בטוח בזה.
אבניי: ובכן, אני מודה לך מאד על שהקדשת לי
זמן כה רב.
סאיאת: בסדר, אורי.
.אבניי: ואני מקווה לראות אותך בקרוב בכנסת.
להתראות.
(המשך בעמוד )23

אבנרי: אם תצליח לשכנע את מר בגין לתת
לפלסטינים אוטונומיה אמיתית, אתה גיבור יותר גדול
מכפי שאתה חושב.

סאדאת:

אבניי: וכך הייתי האיש הראשון בעולם שכתב
מאמר על עבד־אל-נאצר וגילה מיהו האיש הקובע מאחורי
נגיב.

אני לא חושב את עצמי לגיבור, אורי.

לעולם לא!
* ג׳ון פוסטר דאלס היה שר־החוץ של הנשיא דוייט
אייזנהואר בשנות ה־ ,׳50 והוא שדחף ביחסו הנוקשה
והגס את נזצריים לזרועותיה של ברית־המועצות.
** הנשיא אמר? 11110)1 1115 102 :ץ 0311ז 11ץ.

* התאפקתי כאן מלספר לנשיא כי ביום החמישי
של מילחמת ששת־הימים הצעתי לואש־הממשלה, לוי
אשכול, לנהוג בדיוק כך, ולהציע לפלסטינים הצעת־שלוס
דרמתית.
*• באוקטובר 1956 פתחה ישראל במילחמת־סעי. בלילה
האחרון של פברואר 1955 תקף כוח של צה״ל,
בהנהגת אריק שרון, מתנה צבאי מצרי בעזה. התקפה זו,
שבה נהרגו כ־ 50 מצרים, ושמניעיה לוטים ערפל עד היום,
גרמה לתפנית בגישתו של עבד־אל־נאצר, כפי שהוא העיד
בעצמו.

״ אני לנכשסב רי נ ה
סי מן שזה טנ ב ״
״כדי להגיע לשלמות במשחק אני זקוק
לציוד מושלם. אני לובש מוצרי סנרינה
כיוון שהם טובים, אמינים ומקנים לי הרגשת
חופשיות ונוחות. במשך המשחק-ולאחריו.
לכן, אני ממליץ על סברינה״.

תחתוני גברים

113 חנ 831
חרריו ה

חיתו הזזה חור

סב רינה.
יצרנית תחתונים, גופיות, גרביי
וחולצות לגברים לנשים ולילד1

מומחה צבאי שואל: האם יהיה רישואר סוו־סוו שו־ביסחון
שיקדיש את כוחו לביצוע ונורמה בצה״ד, או שתתרחש

!יי צ ה דז צ ^
וווי? 111111
ייד כשפשט את מדיו אחרי המילחמה האחרונה,
י שאותה כינה, בצדק ,״הקודרת מכולן״ ,אמר אריק
׳שרון :״בצה״ל דרוש טילטול שלא היה כדוגמתו, אם
לא רוצים לעמוד שוב במצב שבו היינו במילחמת יום־
הכיפורים1״
כשנשאל אז למה אינו נשאר בצבא, לנהל את מאבקו
מבפנים, השיב :״בפנים אי־אפשר לגמור את הדברים.
אני התנסיתי בכד !״

הוא צודק לגמרי — מבפנים, כצה״ל, אין
כל סיפוי לתיקון.
עתה, אחרי סידרה ארוכה ומפותלת של תעתועי־גורל,
ניצב שרון בדיוק באותו ״׳חוץ״ שממנו ביכולתו לטלטל
את צה״ל — טלטלה שבילעדיה תהיה המילחמהיהבאה,
אם חלילה תהיה, לא רק הקודרת שבכולן, אף יותר
מיום־הכיפורים, אלא, כנראה, גם המילחמה האחרונה.

השאלה היא: האם יהיה שרון שר־ביטחון
של ממיט, או שילך כדרכי כל קודמיו ץ

מבן־גוריון
ע ד _ויי צ מן
ד היום היו לישראל שיבער, אנשים שיישבו על
< כיסא שר־ד,ביטחון. אבל אף אחד מהם לא היה שר־ביטחון.
בישראל,
כבשאר מדינות העולם, שר־הביטחון (או
״שר־ההגנה״) הוא שר־הצבא, הנושא באחריות המיניס טריאלית
לבניין הכוחות המזויינים, לאירגונם׳ לניהול
המשאבים האנושיים והחומריים שהאומה מעמידה לרשו תם,
להכנתם למילחמה ולכוננותם׳ ליעילות תיפקודם,
לקיומה ולד,חזקתה של התשתית הנדרשת עבורם, וכמובן
— לכפיפותם המלאה ולהיענותם היעילה לדרג המדיני
המוסמך, קרי: הממשלה.

הראשון והאחרון לשרי־הכיטחון שניסה לתפקד
כשר־צכאיהיה דויד כן־גוריון. אך אחד
מיורשיו לא הקדיש, כמוהו, זמן ותשומת־לב

לפרטי מיבנה צה״ל, אירגונו, הפעלתו, אימוניו
וניהול משאכיו.
יורשו, פינחס לבון, היה ראשון שרי־הביטחון שלא
כיהן גם כראש־ממשלה, והתחיל לחדור לעומקם של
הנושאים הצבאיים המובהקים, אלא שהקארייוד, שלו היתד,
קצרה מדי.
לוי אשכול היה עסוק מדי בתפקיד ראש־ד,ממשלה.
וגם היו חסרים לו האותוריטה ׳והכישורים — נכון לומר :
היומרות חסרות־ד,כיסוי — של בן־גוריון בתחום הצבא.
במיבחן הקובע, ערב מילחמת ששת־הימים, הודה למעשה
באהלת־ידו כשר־הביטחון, העביר את עיקר נטל התיפקוד

ו״צמן התנוון נמות י תנסו
כשו־הצבא, אבי מצא
שמיאנה 11 היא מעי וכוחותיו
י ^ 6 6
הזה לרמטכ״ל, יצחק רבין, ואחר כך נאלץ להדיח את
עצמו ולמנות במקומו את דיין.
משה דיין, למרות — ואולי ביגלל? — היותו החייל
הראשון בכהונת שר־הביטחון׳ ניתק את עצמו, למעשה,
כימעט כליל מן התחום הצבאי, ועסק בענייני פוליטיקה
גבוהה וניהול השטחים המוחזקים.
שימעון פרם עסק, כדברי עוזרו הראשי מרדכי יהוד,
״בעשיית פירסומת לעצמו״; ויצחק רבין בוודאי יוסיף
שגם עסק בחתרנות תחת ראש־הממשלה.
מאז יום־הכיפורים העסיק עצמו עזר וייצמן בביקורת

שרון עם כן־גוריון (ליד התעלה)
היחידי שטיפל בצה״ד
נוקבת על מערכת־ד,ביטחון והנעשה בה. לכן, משמונה,
בעיקבות מהפך , 1977 פשר־ד•,ביטחון, פרחו העיתונים
בכותרות נוסח ״שר-ד,ביטחון הראשון במיישרה מלאה״.
אין ספק שווייצמן התכוון בכנות לתפקד גם כשר-
הצבא, אבל מצא שהמלאכה הזאת היא הרבה מעל לכו חותיו.
אין ספק שחסר לו השילוב של ההבנה המיקצועית,
הסבלנות והעוצמה האישית, שבלעדיהם אכן נגזר עליו
לסיים את תפקידו ״בלא שהזיז בצה״ל אפילו מאפרה״.

יומרתו כרפורמטור הגדול של צה״ל ומיש־רד־הכיטחון
התחילה והסתיימה כטיפולו ה
שיטחי, הרשלני וחסר־האחריות כהצעה הרצינית
והחשוכה שהבין ישראל טל.

משבא אנוור אל־סאדאת לירושלים, פנה וייצמן כל-
כולו לענייני חוזה-השלום. בצד,״ל נזכר רק לצורכי
התחשבנות עם יריביו בממשלה (״אני הולך להכין את
הצבא למילחמה״) ,והצטלמות עם חיילים לטובת התיק
שורת והתדמית.

ו״צמנידציה של שרון
(המשך מעמוד )13
לכן, אם יחליט שרון ויצליח להתרכז בטיפול בכוחות
המזויינים הוא יה״ה אמנם השביעי ליושבים על כורסת
שר־הביטחון — אבל שר־הביטחון האמיתי הראשון של
ישראל.
מישאלה זו קל להשמיעה וגם להסכים לה מאשר
לממשה, בעיקר למי שעיניו נשואות לכהונות רמות
יותר. שתי סיבנת עיקריות לדבר. האחת, שרוב התפקידים
האחרים, המוטלים על שר־הביטחון — או שיש ביכולתו
לכבוש לעצמו — מאפשרים לבנות מעמד ותדמית פולי טיים
במישור הלאומי והבינלאומי — דבר שהוא קשה
מאוד, או אף בלתי־אפשרי, כאשר עוסקים בפרטים של
מיבנה הצבא, אירגונו, כוננותו, אימוניו, ושאר עניינים

הקילקול הזה רובץ כולו, בשלמות, על הדרג המדיני,
וביותר על מחדלי שר־הביטחון ביחס לטיפול בצה״ל.
כיום, הקריטריון הקובע בפועל אצל האזרח ברחוב
וגם אצל הפוליטיקאי, לגבי התאמת כל אישיות מסויימת
לתפקיד כשר־הביטחון היא עמדותיו הפוליטיות. ההתאמה
המיקצועית והאישית באה, במיקרה זה, רק כקריטריון
שני.

אכל אם נקבל ולו לצורך הדיון כלבד —
שקריטריון ההתאמה הוא הקובע, קשה מאוד
שלא להסכים לכד, כי כמכלול המועמדים האפשריים
והמוכרים לתפקיד זה — שרי-ביטחון
לשעבר, רמטכ״לים ואלופים מיל׳ _ אריאל
שרון הוא המוליך; ויתרה מזאת — הוא

שר־כיטחון לכון
קאריירה קצרה מדי
הזמן ותשומית־הלב, גם של אדם כאריאל שרון. אבל די
שיחליט.׳שרון כי הוא נוטל לטיפולו האישי והקבוע ״רק״
— נאמר — את הטיפול בשטחים המוחזקים ובאוטונומיה,
ואת הקשרים הביטחוניים עם ארצות־הברית, כדי שבמשך
365 ימי השנה 24 ,שעות בכל יום, לא יוכל למצוא
אפילו חלק קטן מן הזמן הנחוץ לטיפול בצה״ל.
בל נטעה אחרי מערכת הקיצוצים בצד,״ל, שמפעיל
כעת שרון. בעשותו כן הוא פועל כזרוע ביצוע, או
כמסייע, לשר־האוצר ולמדיניותו, יותר מאשר כישר־הביטחון.
אילו היה מישרד־האוצר בנוי ומתפקד כיאות,
כבארצות־הברית או בבריטניה, למשל, ודאי שקיצוצים
כאלה יכול היה לתכנן ולהכתיב בעצמו. הרי מדובר
בקיצוצים סתמיים, מיכניים, שאינם מתייחסים בכלל
לאירגון הצבא ולתיפקודו׳.
מכיוון שאי-אפשר לדרוש משר־הביטחון כי, בנסיבות
הנתונות, לא יבצע את אותם תפקידים נוספים שכיום
אין מישהו אחר היכול או הנכון למלאם, הדרך הפתוחה
בפני שרון היא אחת: את הטיפול השוטף והקבוע בכל
התפקידים הללו עליו להעביר, במידה המירבית האפשרית,
לפונקציונרים אחרים, שיפעלו כעושי דברו, לפי הוראותיו

שר־ הביטחון והרמטכ״ל
״להעביר במידה האפשרית לפונקציונרים אחרים...״
כאלה. לרוב המכריע של האזרחים וגם הפוליטיקאים,
נראים אלה כנושאים טכניים, והבנתם בהם מועטה אן,
אפסית. חשיבותם העצומה נגלית רק בפרוץ מילחמה.

אריאל שרון
הוא המוליך
^רי־הכיטחון נוטים לנטוש את תיפקודם העיקרי
— לטובת תפקידיהם האחרים, מסיבה נוספת :

רמטכ״ל צה״ל, המטכ״ל והאלופים, כצד
שכנגד בהתדיינות או כיעדים לפיקוח, הם
קליינטים קשים, עיקשים ובעייתיים הרכה יותר
מאשר הנשיא אל־סאדאת, שר־ההגנה של אר־צות־הכרית
או ראשי־הערים בשטחים המוחזקים.

היום, ובמיוחד מאז מילחמת־יששת־הימים, המימסד
הצבאי הצליח להתיש ולנטרל, לרוב ללא מאמץ מיוחד,
כל נסיון מבחוץ — ולצורך זה, שר־הביטחון הוא לגמרי
״מבחוץ״ — לקבוע או, חס וחלילה, להזיז או לשנות
משהו כלשהו בתוך צה״ל.
קשה לערער על הקביעה, ישכיום צמרת צה״ל היא

אהי׳ל הוא הצבא היחידי
נעול שבמשך 33 שנים
לא עבו בדי1ן הח 31 חרש או
דאוומיוגיח( שול ש!

שרי־ביטחון דיין דוייצמן
״אני הולך להכין את הצבא למילחחה...״

כנראה היחידי שמשימה זו אינה מעל לכוחותיו.

ובפקוחו. רק כך יוכל לפנות את זמנו ואת תשומת־ליבו,
במידה הנחוצה, לתיפקודו העיקרי — אשר רק בו אין
לשר־הביטחון, חוקתית ועניינית, מחליף או תחליף —
והוא הטיפול הישיר בצה״ל ובמערכת־הביטחון בכלל.

צה״ל של היום הוא צכא, שגם אירוע כיום־
הכיפורים לא השאיר בו כל רישום שלי ממש,
ולא גרם אפילו להירהור קל של הצמרת, שלא
לומר לביקורת עצמית או רפורמה.

לאחרונה העירו לשרון אנשי גוש־אמונים, למשמע
התרשמויותיו הנלהבות מביקורו במצריים, שהוא נתון
בתהליך שיל וייצמניזציה. מי שדעותיו אינן כאלו של
אנשי הגוש בוודאי לא יצטער על תהפוכה כזו אצל שרון,
אם אמנם היא מתרחשת.

הוא הצבא היחידי בעולם אשר מזה 33 שנות קיומו
לא יזם ולא עבר כל בדיקה־מחדש או ריאורגניזציה.
מתוכננות ושלמות כלשהן (שאר הצבאות עברו, בזמן זה
לפחות שלוש ריאורגניזציות, ורובם יותר).
לטיפול בצבא כזה נדרשים רוב משאבי־הנפיש ורוב

אכל אם בתחום הכיטחוני-הצכאי יהיה
שרון לוייצמן שני, ייחשב מועל למעשה כתפקידו,
ויתן — כל עוד הוא שר־הביטחון —
לכל אזרח, ללא הבדל השקפה פוליטית, סיכה
טובה מאוד לצער ולדאגה.

אולם אם נשפוט את שרון על פי מעשיו עד כה
במישרתו, יש מקום לחשש כי במהרה יצטרף גם הוא
לרשימת כל קודמיו, שהמטכ״ל שחק וניטרל.
המימסד הצבאי החזק ביותר במדינות המתוקנות בעולם,
ובוודאי בדמוקרטיות. זאת בכל הנוגע לניהול הצבא
וענייניו — להוציא, כמובן, הפעלת הצבא לפעולות לחימה,
עניין, שבו עליונות הדרג המדיני בישראל ושליטתו הן
מוחלטות, ככל שהמצב המעשי (אבל לא החוקי הפורמלי)
נוגע.
מימסד צה״ל אולי ראוי לביקורת על שההרגל הרע
הזה הפך אצלו טבע, והוא נלחם לקיים מצב זה גם כאשר
מנסים לשנותו. אבל אין ספק כי האשם להיווצרות

ה מחלק ה הראשונה ב מ טו סי אל על
הי תהת מיד ה מ קו םהטב עי עבורך ן
בטיסותיך המרובות. ב טי סתך
הבאה תמצא בה פינו ק נוס ף :
בורסת שינה חדי שהש הו ת קנ ה
לנוחותך בכל מ טו סי הגימבו
במחלקה הראשונה. בו רסתה שינה
מעניק ה לך י שיבה נוח הומ רוו ח ת
או, א ם תרצה, שינ ה עריבה ו שקטה.
בורסתה שינה. תן לה לק לו טאת
גופך ברבות מ ר עננ ת ו תני ע לי עדך,
נינוח ורענן.בן, באל על אתהת מי ד
יבול לטו סבשקט. עכ שיו אתה, גם
יבול לישון בשקט.

אני רו צהל טו ס אל־על

סל הליז•

מ כ חני ם
מעשיה ב מ כנ סיי ם
מעשה נורא שאירע לו,
מספר הקורא
שעה שרחצתי לי בכינרת, גנב
מישהו את מכנסי ובהם כסף מפ תחות,
שעון ומסרק, בתוספת ה כתפיות
והחגורה. הלכתי למישט־רת
טבריה. הדבר הראשון שה־יומנאי
ביקש לדעת היה שמו של
אבי• ״ברנרד״ ,אמרתי.
הוא נד בראשו. היה ברור ש־
״ברנרד״ לא נשמע יהודי ביותר,
חוץ מזה, גילה לי, באותו מקום
עצמו גנבו לסבי חצי־שעה חמור.
ואילו אני איבדתי רק זוג־מכנ־סיים.
״חתום
כאן״ ,אמר לי השוטר.
״ובפעם הבאה, אנא, אל תבוא

קסרהץ וובסקורה
— ת א רח ביאליק , 23 טל 03-658677 .
׳ -רחוב בצלאל , 6טל 0 2 -2 3 3 5 0 2

קורסים לצילום, פיתוח והדפסה
נמשכת ההרשמה לכל הקורסים
שלבים א׳תזתחידים) ב׳ ו-ג׳
ה שנוו שנ מוננ דו ת־לתל מיוי ם חופשי
לקהל-נ ת ש לו ם לפי שונות
פרטים והרשמה בשעות 10-22

קורא אוחיון
הדרכון לא ׳נגנב

קורא שריק
בן לברנרד
בבגד־ים רטוב לתחנת מישטרה.
מה אתה • חושב שזה כאן, חוף
הכינרת?״
״בסדר, קודם אסע לקיבוץ
נאות־מרדכי, ושם אשאל זוג־מב־נסיים
מגיסי,״ הרגעתי אותו.
שבועות אחדים מאוחר יותר
הודיעו יום אחד ברדיו, כי נתפ סו
צעירים שעסקו בגניבת ביגדי-

הבנתי אותו.
כתבתי מיכתב לתחנת־המישטרה
של טבריה. שום דבר.
ידידה שלי התכוננה לנסוע ל טבריה,
ואני ביקשתי ממנה שתי גש
לתחנת־המישטרה שם, ותימסור
ביד עותק של מיכתבי אליהם, אך של שלא תגלה להם את שמו
אביה, שהיה יארוסלאב•
״הוא קיבל מיברק מאיתנו?״
שאל אותה שוטר .״לא,״ השיבה.
״אז מה בוער י שיחכה עד ש יקבל
אותו...״
מעניין אם הייתי מקבל את ה מכנסיים,
הכסף, המפתחות, המס רק,
הכתפיות והחגורה, אם שמו
של אבי לא היה ברנרד אלא מנחם

חומייני

מיים, פעם כיוספוס פלא-
מיום בעמוד ,39 ופעם
כרוח״אללה חומייני בעמוד
( 40״העולם הזה״
)2300
נס קרה לו לרבי משה בן מיי-
מון, שפעם אחת התגלגלה דמותו
לאחור, מרחק מאות בשנים, והו פיע
כבן־דמותו של יוסף בן־
מתיתיהו הידוע גם כיוספוס פלא-
וויוס, ופעם שניה קרתה לו תחיית
המתים, מרחק עמוד אחד משם,
והופיע כבן דמותו של דוח־אללה
חומייני. ועל־כך ייקרא שם העו רך:
רבי אורי בעל הנם.
אהרון צלין, ירושלים
י • גם הקורא טעה. הגלופה ש־

פדאוויוס

הרמב״ם
נס לא קרה פה, העיתון טעה — וגם הקורא

״לא טוב היות האדם לבדו״

ך— ןןן ־ ך ן הכרויות למטרת נישואין
1 1יןן 19 שנות מוניטין
נ— * העסק הנבחר לשנת ׳1981

סל ;03 282932

^ תל א בי ב. ר ח׳ בן יהודה 58

מתרחצים וחמורים על חופי הכינ

טילפנתי
לתחנת המישטרה ב טבריה
.״גש למישטרה בתל־אביב,
וביקש מהם שישלחו אלינו מיב־רק,״
יעצו לי שם.
״שטויות,״ אמר השוטר בתח נת
המישטרה בתל־אביב. למה
שאנחנו נשלח מברק אלי הם?״

(כמו
בגין) ,או אריאל (כמו שרון),
אולי
או יוסף (כמו בורג) ,או
אפילו אברהם (כמו שפירא)...
מסף שריק, תל־אביב

נס גדול
תמונתו של הרמב״ם, טוען
הקורא, הופיעה פע-

הופיעה פעמיים היא, תנדונתו ה־מצויירת
של יוספוס פלאוויוס, ודא
של הרמב״ם.

מי התחמק
בעל הדבר מוחה על ה-
טעויות בכתבה אודותיו
(המשך בעמוד )18
העולה

הזה

תמיד חשבתי
שיש רק
סיגריה אחת -
עד שגיליתי

80מ״מ,
תערובת אמריקאית,

ז 1שנץ

העול הז ה

מכחבים

2301
(המשך מעמוד ) 16

(״מעגל הגיר הלונדוני״,
העום הזה )2300

מאוזן :
) 1שלוות נפש מוחלטת ;
)5רצועת הגנה בדרום הארץ
שהתמוטטה לפני 8שנים ;
) 10 סוכות 11 רעננות, חיו ניות
13 התאריך בחודש
תשרי שהוא א׳ סוכות 14
מהערים שכבש יהושע 15
נוכח בשעת מאורע מסויים ;
) 16 נקודה באות לשם חיזוקה;
) 18 נישא ; )20 מיניסטר ;
)21 חומר צביעה כחול המש מש
כאינדיקטור ; )22 יושר,
שלמות ; )24 מעוקב ; )25 אל
היערות במיתולוגיה היוונית ;
)26 נסיך סעודי ; )28 גאון
בפומבדיתא במאה ה־)30 ; 10
עורך תכנית הרדיו ״מחפשים
את המטמון״ (ש״מ 31
נחל אכזב ; )32 עירו של יה־מהר״ל
; )34 סירת מפרשים
קטנה ; )35 מיני פטריות ה מתפתחות
בתנאי לחות ורק-
בון ; )38 כלי קיבול לנוזלים,
משתמשים בו ברפואה ; )39
כלי הקשה מוסיקלי ; )41
בכור יהודה ; )42 אסון, חל חלה,
זוועה ; )43 שם תואר
הולנדי; ) 45 מועצת הזקנים
ברומא העתיקה ; )47 גוף ;
)48 מפרחי העונה ; )50 רב,
עצום 51 יביא לנו את הג שם
52 שליח ציבור 5£
כינוי לתכשיט שהיה תלוי על
מצחו של הכהן הגדול ; )57
הון שבא בגזל ; )61 מסמר ;
1/100 )62 הדונם ; )64 ענו,
צנוע ; )65 בן נח — לפי ה מסורת
נקראת על שמו עיר
עתיקה בארץ ; )66 לבונה ;
)67 תפר ; )69 ביטול החל טה
בתוקף סמכות ; )70 שם
חיה מקראית ! )72 הוולד ה בכור
היוצא מרחם אמו ; )74
אגם גדול ; )75 האיזור הנמ צא
מאחורי קו המלחמה ; )77
דבר שפורשים אותו; )78
סלח ; )81 לוח מישורי המונח
בשיפוע ; )83 אות הנצחון ;
)85 הביא בבריתו של א״א ;
) 86 נבל, יבש ; )88 בעל חיים
שעליו נאמר כי הוא ״מסריח
מהראש )89 :כינוי לפרי ה צמחים
ממש׳ הקטניות 91
מערב ; )93 מילת שלילה ;
)95 רגע ; )96 קני השבלים
לפני התבן ; )98 ניצב על
רגליו 100 תו מוסיקלי ;
) 102 חלק, שיעור ההשתתפות;
) 103 בלל 104 מילה אומ ללה
במערכת הבחירות לכנסת
105 זהר, צחות.

מאונך :

) 1יבש מאד ; )2מספר
עיקרי הרמב״ט ; )3תינוק ש נולד
; )4בונה התבה מפני
המבול ; )6ממציא מכונת ה קיטור
; )7יסוד הימי אל־מתכתי,
מצוי בטבע רק ב הרכבות
8החלק העליון
של צינור העכויל ; )9ראש־מילה
לציון שייכות לתהליכי
חיים 12 אמן ישראלי ובין־
לאומי >ש״מ 15 מארבעת
המינים — בלי ריח ובלי טעם;

בכתבה נאמר; ״ארמנד התחמק
ודחה את מועד הבאת הילדה מ שבוע
לשבוע,״ בשעה שהיה צריך
להיות כתוב :״מרדכי אוחנה הת חמק...״
כמו
כן נאמר שדרכונינו, שלי
ושל אשתי, נגנבו. זה אינו נכון.
דרכונינו הוחרמו על־ידי מישט־רת
ישראל ומוחזקים על־ידה מזה
4שנים, ולכן איננו יכולים לנסוע
ללונדון ולנהל את העניין משם.
המישטרה מסרבת להחזיר לנו את
הדרכונים, בניגוד להחלטה מפור שת
של השופט קוורץ, בלי שום
נימוך הגיוני.
ארמנד אוחיון, הדר־יוסף

לאט ובעת
שר־הביטחון הסביר את
חשיבותה של ישראל ל-
ארצות״הברית כאשר הגדיר
אותה כנושאת-מטו-
סיס שאינה טובעת
...אינה טובעת — ניחא. אבל
נושאודמטוסים יכולה להישרף,
רחמנא־ליצלן, לעלות על שירטון,

להיות מופצצת בניטרונים, ועוד
כיוצא באלו. אני מקווה שלשר־הביטחון
יש ביטוח מכגון־דא.
גרשון ורד, תל־אביב
) 16 ראש המכון, או מה׳ ב אוניברסיטה
17 חומה, קיר
גבוה 19 תכנית לבנייה; ,
)20 מחזאי אירי ; )21 אישה
של דבורה הנביאה ; )23 מילת
שאלה ; )24 אחרית ; )26
מחוז בהודו ; )27 שבט משב טי
ישראל ; )29 כוח, גבורה ;
)30 שיח מחטני ממש׳ חברו־שיים
; )33 סימן של רצון
טוב 34 ניקוי, נגוב ; )36
בלוי, מרופט ; )37 ממיני ה עצים
במקרא — כאן בנקבה;
)40 מס עירוני (ארמית) ;
)41 קולמוס ; )44 עוף טרף;
) 46 אבי אבנר ; )47 קיבוץ
בדרום ; )49 שם אחר לאבץ
בתלמוד ; )50 פסל, אליל ;
) 53 אחד משמותיו של חג ה סוכות
; )54 חקר, הקשיב ;
)55 יודע — רק חצי ; )56
מילה מלשון שבועה ; )58

אוכל לא בא אל פיו ; )59
בלתי צלול, דלוה ; )60 מיו שב
בדעתו, צלול בשכלו :
)62 בן־בקר ; )63 ידית הרו בה
; )66 מובן, כוונה 68
ישוב בשרון הצפוני ; )71 הפ רדה;
)73 הכיש, דפק; )76
טהור ; )77 הזדווגות 79
כינוי גנאי לאיש לא שפוי ;
) 80 מודד ; )82 אריג 84 .
מידת אורך הנהוגה באנגליה;
)85 מלחמת יום הכיפורים
(ר״ת 87 מפקד מחלקה
(ר״ת 90ג׳וק 92 נער
גוי פוחז ושובב 94 דרך ;
)96 כינוי לפירוית בגמר הבש לתן
97 עוזרו של רוביגזון
קרוזו ; )99 החלק הפנימי הרך
של הצמח 101 מילת קרי אה
102 מתכת מרוקעת ל לוח
דק 103 מספד הצדי קים
על־פי האגדה היהודית.

ה מ כון הי שרא לי ל 890״ 1ונ
ו שי קו סססיקהופ די קו ר
סנוות נשי 0־קוסס(1יקה-פדיק 1ו סניקוד |
הוצאת שער בח שמל (אפילציהו
יעי
* סלון זממו

תסרוקות, תספורות,החלקות,סלסול,
צביעה,פסי^טיפול פנים.,איפור.
הוצאת שיער ב שעווה

*הכ 11נ מות*

מחיוים קגומ״ס • שדות מעולה •

תל-אביב יודפת 4ליד דיזגגוף 229388 226066 190

רמח־גן הרצל 8 6חול בניו אואזיס ״סלון אור•״

קנ ה ראוץ
הנימוקים לשיתוף הפעולה
האיסטרטגי עם ארצות-
הברית אינם תקפים, טוען
הקורא
שר״הביטחון מנסה להבהיל את
בית ישראל מפני האיום הסובייטי
על ישראל. צריך להבהיר שכלל לא
ברור שאכן ישראל היא יעד רוסי.
ברית־המועצות מחפשת משאבים,
מרחבים ודרכי תחבורה לאסיה(
לאפריקה ולאמריקה. ישראל אינה
עונה על היעדים הללו.
אם יש לשר־הביטחון מטרות
אחרות שלא פירטן, כדאי שיזכור
שכל המדינות שחיפשו את עזרת
ארצוודהברית הפסידו, אם כאשר
התמוטט המישטר הפנימי, ואם ב מאבקם
נגד מדינות שכנות. גם
ארצות־הברית עצמה הפסידה את
1מערכותיה הצבאיות בקובה, ב־וויאט־נאם,
באיראן ועוד.
יותר מכך, ארצות־הברית נחל צה
תמיד להציל את אוייבי יש ראל
מידה, ומדינות ערב מצאו
אצלה תמיד אוזן קשבת.
ואולי מחפש שר־הביטחוו ב־ארצות־הברית
סיוע למימשל ה פנימי
בישראל — גם מבחינה
זאת ארצות־הברית היא משענת
קנה רצוץ. ואפילו מבחינה כל כלית
אין מצבה של ארצות־הברית
מאפשר לה לתמוך בישראל, וזה
אולי מזלה של ישראל שתצטרך
לזנוח משענת זאת, ולסמוך על
כוחות עצמה בלבד.
עמי ליבנה, עין־חרוד נזאוחד

ה ב דו או ם,
החד לי ם ו הז ע38
בשבועות האחרונים אנו
שומעים במקביל על שני
מקרים של הפגנות אזרחים.
במיקרה אחד מוחים
החרדים על החפירות בעיר
דוד שבירושלים, ב-
מיקרה השני, מתנגדים הבדואים
לנישולם מאדמותיהם
באיזור תל״א־מלח שבנגב בשני המיקרים מפעילים המפ גינים
כוח, זורקים אבנים, מפזרים
מסמרים ומציבים באריקדות. ב ירושלים
מתרחש הדבר מול ה־מישטרה.
בנגב — מול טרקטורים
של מינהל הביצוע ושוטרי מישמר־הגבול.

כאן מסתיים הדימיון.
כאשר מדובר בבדואים, מדווח
מעריב מה־ : 8.9.81״מפקד יחידת
מישמר־הגבול השתמש בנישקו ל אחר
שהמתפרעים לא שעו לאזה רותיו.
הוא ירה שלוש יריות־אזהרה
באוויר. לבסוף הצליחו אנשי מיש־מר־הגבול
להשליט סדר במקום.״
לא יהיה זה מיותר להזכיר ל ציבור
הישראלי כי ״השלטת סדר״

מסוג זה נגד הבדואים גרמה ב־
26.2.81 למותה הטראגי של ראני-
מה סביח אבדלגיימה, בת ,30 אם
ל־ 6ילדים. חייל צה״ל, שפעל על־סמך
פקודה׳ ירה שלוש יריות ל עבר
טנדר שבו נסעה. אחד ה כדורים
פגע בראשה. למרבה דד

תענית
יו הגיבורים
לפני שמונה שנים פרצה
מילחמת יום־הכי-
פורים
אם ישנם יעוד כאלה (אפי קורסים)
,אשר אינם לוקחים
חלק בהילכות יום־הכיפורים,
אז לפחות יתייחדו עם נשמות
הגיבורים?!חרפו נפשם למען
הגנתה של׳מדינת ישראל, ו־יקחו
אף הם חלק במינהג
אבותינו: יצומו, אפילו חצי
יום, יבקרו בבתי-כנסת לאמי רת
הקדיש ולשמיעתו, לא
יעשנו בפומבי ולא יסעו כבלי
ריכבם. ועל כך נאמר:
הישנה במשך יום־הכיפורים /
לא נעשן ולא נדליק גפרורים
/לא נאכל ולא נשתה /
לא נצחק, לא נבכה /ולא
נשכח את נשמות הגיבורים.
אס, תל־אביב
בושה נשפט החייל ל״ 38 ימי כלא,
והקצין הפוקד אפילו לא הועמד
לדין.
על פי תיק שהועבר ליועץ ה משפטי
לממשלה, הפרופ׳ יצחק
זמיר, ב־ ,21.1.80 על־ידי האגודה
לזכויות האזרח בישראל, התרחשו
יב־ 3השנים האחרונות לפחיות 15
מקרים ׳שבהם השתמשו רשויות
חשילטון בנשק חם נגד אזרחים
בדואים בלתי חמושים בנגב.
(המשך בעמוד )20

ע 6שני אחריות נאד ח לוד ה
ב מכוניו ת נוסעי

ה מ חי רהחלמ־* 255,070ש׳

£11 0 1 5 0 4כ[

ה מ חי רהחלמ־*

ה מ חי רהחלמ־*

ה מ חי רהחלמ־־

291,046ש׳

505ז 6 1 (£ 0 €ק

176,357ש׳

195,102ש׳

ז £ 0 €ע 6ק

305

סטיישן

המפיץ הבלעדי: דוד לובינסקי בע״מ, תל־אביב: רח׳ שונצינו , 16 טל6 333214 ירושלים: רח׳ הם 3טל. 228488 .סוכנויות ירושלים: מוסך גסנר,
איזור התעשיה טל2 523221 חיפה: אוריאל כהן, רה׳ אלנבי ,51 טל3 .־.531282 רכב הצפון בע״מ שדרות בן־גוריון(שד׳ הכרמל) 8טל,520461 .
נצרת: מישל וזוהיר סרוג׳י, מרכז התעשיה החדש, טל .56860 - 71339 .חדרה: קל־נע שיווק רכב בע״מ, הרברט סמואל ,25 טל .31689 .שכם:
עומר כליפא, רה׳ פייסל, טל .7894 .רמאללה: מכון ״אל מצרי״ אל בירה, איזור התעשיה, טל .3657 .באר שבע: מוסך אכספרס, איזור התעשיה,
טל .78292 .אשנב הנגב, דרך חברון .3טל.33210 .אשקלון: אלבי ושות׳ סוכנות לרכב פיג׳ו, איזור התעשיה, טל 52757 051 כפר סבא: מוסך פוספלד,
טל .20161 .נתניה: לוינקופף הרמן, רה׳ שוהם ,4טל.35081 ;37821 .

מבחנים

ברמת־גן תכנון ועיצוב פג

נ׳ ני ם ^

איכות ללא פשרות

(המשך מעמוד )18
עד היום לא התקבלה כל תגובה,
מהממשלה בנוגע לתיק זה.
אנו קוראים לממשלה להורות
למישטרה, למישמר־הגבול, לצבא
ולסיירודד,ירוקה להפסיק את ה שימוש
בנשק חם נגד אזרחים
בדואים בנגב, ולהעמיד למישפט
את נציגי השילטון שהשתמשו ב נשקם
בעבר.

הרב יונתן פרדמן,
דג קולר,

באר־שבע

הגנ ה עלי הנגבר
אסתר רטנר תקפה את
הארכיאולוגים אשר לדבריה
השתתפו כפסטיבל ה
השכבות
התחתונות ביותר (התקו פה
הכנענית) .אסתר שואלת :״מתי
שמעתם שמצאו מימצאים על העבר
הערבי בארץ זיו, ופירסמו אותם ז״
כותבת נכבדה: לכי אל הלכסיקון
הארכיאולוגי של פרופסור אברהם
נגב, או אל האנצקלופדיה לחפירות
ארץ ישראל ומיצאי ערכים
רבים שמתייחסים לאתרים ולמיס־צאים
ערבים.
מאות מאמרים בנושאים אלה
פורסמו בכתבי העת קדמוניות.
הטענה הנוספת תמוהה עוד יו תר:
שהארכיאולוגים לא מתעניי נים
בתולדות האדם הקדמון. ה אמנם?
האם לא שמעה אסתר
רטנר על החפירות בנחל המערות
במשך עשרות בשנים, בנצרת וב־עמק־הירדן?

יה ,3תל־אביב

ל ה חז ב11ן ד ^ו די מן מי אדה
יש לארגן מחדש את מערכת
הספורט בארץ

עיי ד ־ין
רמת־גן,קר>ניצי 0ו( עי כו פ ר־ הי שו ב! 407 וג7

__ ,עמיחי

הדברת מזיקים

קורא יהב

מומחים לחדגרת תיקנים (ג׳וקים),
תולעי עץ, חרקי ספרים ובגדים.
נסמירח על בריאותך ורכוסך,

בעד הארכיאולוגים

גן, ת ו מודמרן .18ת.ד 2מ2

לאומנות (״פורום״ ,העו-
לם־הזה )2297

7 9 0 1 1 4 -8רש׳ מס־ 21 עסק 481/75י

הארכיאולוגים חופרים באתרים
שונים, החל מד,שיכבד, העליונה ו התקופה
התורכית־ממלוכית, ועד

כדי שיהיה לנו חומר לאולימ-
פיאדות הבאות ונוכל להעמיד ב־ י
דום לשמע ההימנון שלנו את טו־ 1
בי הספורטאים בעולם, צריך לאר גן
היטב את הספורט, וטובה שעה
אחת קודם. שבהכנת אנו חייבים לדעת לא לאולימפיאדה ספורטאים מתחילים חודשיים לפניה, גם לא
שנה או שנתיים. הרבה קודם.
צריך להסיר כל מיכשול כלכלי.
הספורטאים עצמם חייבים לדעת,
שמרגע קבלת התנאים הכלכליים
המשופרים הם משעובדים לשררת
המאמנים.
אני מזהיר: אין להתרכז בספור־טאים
בודדים, כמו שהיה במיקרה
של אסתר שחמודוב, האחת וה יחידה.
יש לנו בארץ הרבה ״נדיה
קומנצ׳י״ ,שפשוש לא גילו. אותן,
ואם לא נבצע חיפוש מעמיק, אנו
עלולים לאבד את נקודת־האור ה יחידה
שהצית טל בדודי כשהעלה
אותנו על המפה.
רפי אליהו, חיפה
היכן הבושה?

תעריפון המנויים ש ל
תחל 0־1.10.81

ה סו ל ם הי ה

לשנה בשקל
יויי

תעיתוו
בארץ לארצות תבל דואר רגיל
545 545

לחצי שנה בשקל
חסנאוה משלוח
45 145

מע״מ

סת״ב

סח״כ

380 660
420 773

דמי המנוי לארצות חוץ
בדואר אויר
545 545

240 607

94 138

470 879
720 1290
אירופה ארה׳׳ב, קנדה, מ ק סי קו
ונצואלה, ברזיל, ארגנטינה, קולומביה,
פרו, אוסטרליה, ניו זילנד
גאנה, חוף השנהב, ניגריה,
דרום־אפריקה, טוגו, חבש, קני ה
פנמה, טאיוון, יפן

545

1252

203

1050 2000
545 545

723 910

152 175

750 1420
890 1630

תאילנד, הונג־קונג, סינגפור, קוריאה

545

741

154 . +

780 1440

עם תום מעשה המרכבה ה קואליציוני
נגלה לעינינו הנדהמות
מבול ההצעות, שהכינו
הדתיים, למען הפעלתה של
כפייה דתית במערומיה. ומה
הם מבקשים י
20 מיליון שקל לאגודת־יש־ראל
על חשבון הקפאת התק נים
בבתי־החולים — קיצור
דיו מרשים לשם הגדלת רוו חיה
של חברת־הקדישא המונו פוליסטית.
נושא גיור כהלכה
הפך ל״צייפור נפשה״ של ה אומה.
איסור מוחלט בשיווק
בשר חזיר. כניעתם של ארליך,
פת וגרופר בנושא תפעולה של
הכרמלית בחיפה. ובתל־אביב,
כניעתו החפוזה לד,מתנצלת של
צ׳יצ׳ בנושא הדולפינריום ב שבת.
ועתה שטח ג׳י בחפירות
עיר־דוד בירושלים.
הגבלות טפלות לכאורה הול כות
ומתרבות בקצב מסחרר
והן מצטרפות, אט־אט, למעשה
שיזור חרוזים על חוט — מע שה
מחרוזת. ואם זכורה לנו
עדיין תחילתה של הכפייה
הדתית הרי את סופה אין רו אים
באופק. ההיפך הוא הנכון :
שרשרת ההתנכלויות לחרויות
האדם החופשי היא רק בראשית
דרכה !
האיש הנאור חש כי נעשה
כאן לא רק מעשה ברברי ה מחזיר
את האזרח לחשכת ימי
הביניים, אלא אף מעשה זנות
רוחנית.

קורא סובול
ר ש הקודש
וכל זה נעשה תוך כדי הע מדת
פנים דמוקרטית ונאורה,
בסבר פנים צדקני, למדני,
חמור וקפדני ...הרב גורן נראה
כמו רוח הקודש, שלבשה פתע
דמות בישר־ודם ועברה איסור
אינטנסיבי באולפני הטלוויזיה.
השרים, סגני־השרים וחברי־הכנסת
הדתיים מספרים לנו,
מול מצלמות הטלוויזיה •ורגד
קולי הראדיו, מה יפה היתד,
הארץ אילו בידם מצוי היה
השילטון המוחלט. ולמרות כש־לונה
של מפד״ל בבהירות הם
מתנהגים כאילו אספו את כל
ההצלחות האפשריות, ועוד ידם
נטויה...
בסוסו של דבר, מסתבר כי
הם יותר רומנטיקאים בעימקי
נשמתם מאשר פוליטיקאים
מפוכחים: על: חסרונותיה של
המציאות הרצויה הם מפצים
עצמם באשליות דמיוניות.
והיכן הבושה?
יצחק סו בו ל, תל־אביב

התפרהאירופאישל פזגז.
מ ^01־יחמם לך גם את הלב
אולמר הינו תנור בי שול ו א פי ה חדי שומ שוכלל, בעל
עיצוב חד שני, מ קו רי ויו צ א דו פן. לאולמר ד פנו ת
מני רו סטה אל־ חלד, משטחלה בו ת מני רו סטה או
א מיי ל על פי ב חי רתך, ומכסה עליון עשוי ז כו כי ת
מ ר הי ב ת עין. לאולמר 4ל ה בו ת גז עם הצתה
אלקט רוני ת, ושני מ צ בי פעולה -להבהג דו ל ה
ו מ הי ר ה, ולהבהק טנ הוחס כוני ת. לאולמר תאא פי ה
ח ש מלי ה מ צויי דבטר מו סטט חדי ש, ה שו מ ר על
טמפר טו רהר צוי ה ופיזו ר חו ם א חי ד.
לה שיג גםב דג מי ו\וו־ם1ו 8ל כי ריי ם נפ רדי ם.

מ*101ס־יופיעם טעם
תנור אולמר נועד להקל עלייך אתה חיי םבמטבח,
לפיכך הו א לא רק יפה, אלאגם נו ח לבי שול, ק ל
ל תפעול ו לנ קוי. ת פ קו ד ה תנו ר פ שו ט וקל, הגי ש ה
לתאהא פיי ה נו ח ה ביו תר, ואתי כו להלר או תאת
הנ אפה דרך ה ח לון הרחבב עז רתהת או רהה פני מי ת.
לאולמר שעון דיגי ט לי חדי שהמאפשר הפ על ה
והפסקהאוטומט יי םומשחרר או תךמה טי רחה
ה כ רו כהבהמ תנ ה ל סיו םהא פיי ה.

1ו1014ס-מכית טוב-פזגז
פזגז, חברת הגז הג דו ל ה בארץ, החברהשק רוב ל ח צי
מ ליון ע ק רו ת בי ת מ רו צו ת מ מנ ה ונו תנו ת בה א ת
א מונן. כן, אנו מ צי עי ם לך א ת תנו ר היו קרה של
אולמר עם ה שי רו תוהאח ריו ת של פזגז -עו בדה
נו ספתשתחמם לך א ת הלב.

8,950ש מחיו היכרות מיוחד
לזמן מוגבל.
חסכון של 2,500ש:
* לא כולל מעי׳מ.

כד אי לך ל ר או ת ול קנו תאתה תנור ה אי רו פ אי של פזגז.
תנור ח\1/עו_ו - 0כעת ב מ חי ר הי כ רו ת מיו ח ד של
* 8,950.-שקל בלבד!
הכיני אתמטע מי ה חגי ם בתנור ה אי רו פ אי
היו ק ר תי, עם האח ריו תוה שירות ה מ עו לי ם של פזגז.

^ @5ה תנור משיםעםטעם טוב.

סולרה 1600ץ ,5סולרה , 151300 טלבו מסחרית ,1100 טנדר טלבו ,1100
הורייזן _5 1100ו, הורייזן ,011300 הורייזן .5 x 1500
מכ שירי תנו ע ה בע״ס: ת ל ־אביב -דרך פ תח־ תקו ה ,74 טל׳ • 336115 חי פ ה -דרך העצמ או ת ,104 טל׳ 524475־ • 04 סוכני משנה: אי ל ת -מוסך ״אורים״ טל׳ 74066־• 059
באר שבע -נגב, מומך כרמלי, דרך חברון, מל׳ 77021־• 057נגב, ט ל׳ 75824־ • 057 בני־ ברק -דנ ש,ז׳ בו טינ ס קי ,162 טל׳ • 704646ט ב רי ה -א חי ם כהן -טל׳ 90878־• 067
ירו שלים -שייקביץ, ת ל פיו ת, ט ל׳ 715867־ • 02נצרת -א חי ם סרוג׳י, טל׳ 71339־ • 065 נתניה -לוינ קו פ ף, ם פי ר ו, טל׳ 35082־ #053ע פו ל ה -שחף, שרת , 10 טל׳ 298301־• 065
קרית שמונה -״רכב הבשן״ טל׳ 40939־ • 067 רא שון־לציון -י.מ. בע״ מ, ה ר צל ,2טל׳ • 995643/942770 רמתיים -א ל עו ר לב, ה שיקמיכו ,41 טל׳ 34218־• 052

__הדרד למכונית טובה עוברת בבית טוב— מכשירי תנועה __

הגיעו דגמי טלבו 1982

ג״יהאן סאדאת
מסבות עד בערה
בראיון שעו ו
עמה עורר
העו&סחר

בדצמבר

1977

אבנרי ג בעלך הותיר רושם עמוק ב לב
העם בישראל. הוא היד. יכול לרוץ
עתה בבחירות לראשות הממשלה (ג׳י־האן
צוחקת) מה היה חלקך ברעיון הזר? .
נ׳יהאן: ובכן, במועד מוקדם הרבה
יותר שלחתי את המיכתב (אל אמו של
חייל ישראלי שנהרג במילחמה)״ .י
אבניי: כיצד עלה במוחך הרעיון
לשלוח את המיכתב?
ג׳יהאן: היא שלחה אלי מיכתב, והוא
נגע לליבי מאד, כאם. הזדהיתי עם דיג־שותיה.
לא התייחסתי ללאומיותה.
למרות הנסיבות, עליך לזכור שהיתה
זו תקופה קשה מאד. זה היה במהלך ה־מילחמה.
עדיין לא היתד, אפילו הפסקת־אש,
ואני השבתי על המיכתב זמן קצר
לאחר־מכן. לא חיכיתי זמן רב.
אני זוכרת שטילפנתי אל שר־הביטחון,
וביקשתי ממנו לסייע (למצוא את גופתו
של החייל הישראלי שנהרג ).הוא עשה
כמיטב יכולתו. היו שם שניים, בנה של
האשה וחייל נוסף. מצאו את החייל השני,
אבל את בנה לא מצאו. הוא אמר לי
זאת, אחרי שעשה כל מה שהיה לאל־ידו
לעשות.
אבניי: מי, גמאסי?
ג ׳דהאן: לא, זה שקדם לו.
אכנרי ג איסמעיל?
ג׳יהאן: כן, איסמעיל. ואחר־כך כתב תי
לה תשובה על מיכתבה, מעומק ליבי
אבל ידידי אמרו שאין זה הזמן המתאים.
אבניי: האם נועצת בבעלך בקשר

לכך? את פופולארית כאן, העם אוהב
אותך. וזה בוודאי לא מצא חן בעיניו.

1 1 1
ג׳יהאן: אומנם זה לא היה נוח, אבל
אני לא שמעתי בעצתו של איש. יש
לי בן, ואני העמדתי את עצמי במקום
האשה ושאלתי את עצמי: אילו איבדתי
את בני, כיצד הייתי מרגישה? וברוח
זו השבתי לה. ידידי אמרו :״זה לא טוב.
האם שאלת את בעלך?״ ואני אמרתי:
״לא,״ אחר־כך, כשהלכתי אל בעלי ו סיפרתי
לו על מיכתבי אל האשה היש ראלית,
הוא אמר :״לא עכשיו. מוטב
לחכות.״ ואני אמרתי :״אבל כבר עניתי
לד.,״ אז הוא שאל :״אם כך, מדוע באת
לשאול בעצתי?״
האמן לי, כך הרגשתי אז, וכך אני
עדיין מרגישה. מעל לכל אני מאמינה כי
כולנו חייבים להיות אנושיים. במועד
מאוחר יותר כתבתי גם לסטודנט ישראלי.
אבל היו לא רק מיכתבים. יום אחד
שמעתי שהיהודים בארצנו סובלים מבע יות
שונות. שמעתי זאת מאחד מידידי.
אז ביקשתי ממישרדי שיתקשרו אל —
איך אתם קוראים לזה אל הרבי.
כשהוא שמע שהגברת הראשונה מבקשת
להיפגש איתו הוא היה נרגש מאד, ו אמר
:״מה עשיתי? תנו לי זמן, אדבר
עם עורך־הדין שלי.״ ואז אמרו לו :
״היא מבקשת רק להיפגש אתך, זה הכל.״
הוא אמר :״אבל לא ביקשתי שום דבר !״
הוא שאל אם מדברים ממעונו של ה נשיא,
וכשענו לו בחיוב ביקש :״תנו לי

גייחאן סאואת ואווי אבנר נמ׳שווה של ג״האן בגונו הש״שם בקאהיז
את מיספר־הטלפון ואני אתקשר אליכם
בחזרה.״ הוא חשב שזאת בדיחה. הוא
לא האמין.
אני רוצה לספר לך מה קרה בביתי.
נגשתי אל בעלי וסיפרתי לו שהיהודים
בארצנו סובלים, והם עניים מאד. והרי
הם אזרחים שלנו. ילדי ישבו שם, ו האמן
לי, הם אמרו — כל אחד מהם —
״אמא, אנחנו מוכנים לתת את כל כס פנו.״
יש להם כסף מועט מאד, כמובן,
אבל אתה יודע מהי ההרגשה .״אנחנו
רוצים לספר לו,״ אמרו ,״אנחנו רוצים
להיפגש איתו.״ ואני אמרתי :״חכו עד
שתשמעו מה שיש לאביכם לומר.״
ואז אמרתי לבעלי :״לפני שאני מבטיחה
לו משהו, אני רוצה לדעת שאתה

פני בעלי בחמימות גדולה, שנגעה לליבו
מאד. אבל כעת אנו ממתינים לשילטונות
ישראל שיתנו אותו הדבר לעם המצרי.
אני מאמינה שישראל ומצריים, וכל שאר
אומות העולם, ממתינים עתה לראות מה
תהיה התשובה הישראלית לבעלי.
אבנרי: מה היית רוצה שתהיה תשו בתה
של ישראל ו
ג׳יהאן 1כמו מעשהו של בעלי. אנו
רוצים לחיות בשלום, ואנו מקבלים את
ישראל כעובדה קיימת. ברצוני לומר לך
שאמרתי זאת גם במהלך מילחמת אוק טובר,
כשטיפלתי בחיילינו. כשביקרתי
אצלם בבתי־החולים, אחדים מהם אמרו
״בפעם הבאה כשניפגש, זה יהיה בתל-
אביב.״ ואני אמרתי :״לא. אם אתם

בבית. יצאתי לסעוד עם ידידים. בשובי,
מצאתי את בתי הצעירה, הקרויה אף היא
ג׳יהאן, והיא אמרה לי :״אמא, את יו דעת
שאבא נוסע לישראל?״ גם בעלי
ישב שם. ואני שאלתי :״האם זה נכון?״
הוא אמר לי :״כן,״ איני מסוגלת לתאר
מה עבר בליבי ובמוחי באותו רגע. נהג תי
כאשד, ששכחה את גילה. הייתי מאו שרת
כילדה. אמרתי לו :״הרי זה הדבר
הנפלא ביותר שאמרת בחייך! אתה ב אמת
מתכוון לכך, אנוור?״ הוא אמר :
״כמובן. הרי את מכירה אותי, ג׳יהאן.
אני מתכוון לכל מה שאני אומר.״ ואז
שאלתי :״אבל האם הם ישלחו לך הז מנה?״
והוא השיב :״אני יודע שאקבל
הזמנה.״ אמרתי :״תהיה לך התנגדות

תעזור לו מצד הממשלה. או אולי אתה
רוצה שאתן לו באופן פרטי, מכספם של
ילדי? הוא אמר :״ברור שאני אחראי
לכל אחד במדינה הזאת.״ ואז הרבי ציל-
צל ובא להיפגש איתנו, והוא נפגש גם
עם ילדי. ואני שאלתי :״האם אתם סוב לים
עוני?״ אמרתי לו שאין לו צורך
לפחד מדבר. כולנו מצרים, מישפחה אחת.
הוא אמר שהם אינם סובלים, אבל ביקש
את מיספר הטלפון שלי ואמר שיטלפן
אלי בכל פעם שיזדקק למשהו. הוא אכן.
טילפן כדי לספר לי שקרה משהו לקב רים
היהודיים.
אבניי: מה היתה תרומתך לרעיונו
של בעלך לבקר בישראל?
ג׳י דז אן: אם לדבר בכנות, האמן לי —
שמעתי זאת לראשונה בטלוויזיה, כמו כל
האחרים. אבל הייתי מאושרת מאד.
אמרי: אין ספק שהיתר, לך השפעה
בלתי-ישירה רבה בעניין זה.
ג׳י ה אן: בעלי מאז־ומתמיד האמין
בשלום, ויש לו אישיות כל־כך חזקה עד
שאיני מאמינה שהוא זקוק לעצות ממני,
האמן לי. כולנו כל המישפחה — כולל
הילדים — מאמינים בשלום.

רוצים להיפגש איתנו, ניפגש בסיני, לא
בתל-אביב. כיוון שתל־אביב היא ארצם.״
א מרי: תמהני, יודעת את, כיצד
הגיע בעלך לכלל רעיון יחידי-במינו זה?
ג׳יהאן: הוא אדם אוהב־שלום, האמן
לי. הבה ואספר לך. במהלך מילחמת
אוקטובר, כאשר חש שמצריים הגיעה
כבר לשיאה, אמר :״הגענו לשיא.״ ואז
הלך לפרלמנט ונשא את נאומו. הוא קם
ואמר :״אני שולח את ידי לשלום.״
מאוחר יותר פתח את תעלודסואץ, כדי
לאפשר לכולם לחזור לבתיהם שבסואץ
ובאיסמעיליה, והיתה התנגדות גדולה
לכך. אמרו שזה לא הזמן המתאים, אבל
הוא אמר :״אני עושה זאת למען ה שלום.״
הוא יודע מה הוא עושה, והוא
עמל למען השלום.
א מ רי: העמל למען השלום אינו זהה
לעשיית צעד כה יוצא־דופן. הייתי רוצה
לשאול אותך, ואותו: כיצד עלה במוחו
הרעיון?
ג׳יהאן: הבה נראה מה קרה אחרי
המילחמה. מה אנחנו רוצים? אנחנו רו צים
את אדמתנו. האם זוהי בקשה מופ רזת?
בסדר, מדינת ישראל היא עובדה.
כבר הודינו בכך. ומה עכשיו? איננו רו צים
יותר לאבד רבים מבנינו. איננו רו צים
לאבד עוד מתקציבינו המוקדש ל מאמץ
המילחמתי. ובכן, הבה נחשוב: מהי
הדרך הקצרה ביותר אל השלום? וזה
מה שהוא עשה.
בוא ואספר לך. באותו הערב לא הייתי

גדולה, גם אצלנו.״ והוא השיב :״אני
יודע.״
ואז אמרתי לו, כמו שאמרתי לפני
מילחמת אוקטובר :״אני אדם שרוצת ב שלום,
ולא רק רוצה בכך. יותר מזה.
אבל אני גם מאמינה שעלינו לבנות את
ארצנו. לפני שיצאנו למילחמת אוקטובר,
למרות התוצאה האפשרית — אם ננצח
בה או נובם — עדיין יוותר לנו האמון
בעצמנו. איננו מסוג האנשים המשאירים
את ארצם כבושה. אנו נכבד את עצמנו
והעם יכבד אותנו — ותהיה התוצאה
אשר תהיה. כך הרגשתי אז.״
״אבל עכשיו אני מרגישה שאנו רו צים
בשלום, ואתה יכול לחוש בכך ב ביקורך
בארצנו.
אבניי: בעלך חייב לשמור על הקצב
הנוכחי, ולא להניח שאחרים מבחוץ יב למו
אותו.
ג׳יהאן: לא, לא. הוא אדם חזק ל מדי
לשם כך. אל תדאג.
אבניי: יודעת את, חיפשתי מקבילה
היסטורית לביקורו של בעלך בישראל,
ולא מצאתי כזאת.
(מזכירו של הנשיא :״אנו משווים זאת
לסלאח אל־דין.״)
אבניי: סלאח אל-דין? כן ...פגישתו
עם ריצ׳ארד לב־הארי ...אבל הם השיגו
רק שביתת־נשק, בעוד שמר אל־סאדאת
שינה את כל השקפת־העולם של שני
עמים בן־לילה.
(המשך בעמוד )24

אבניי: אילו אמרתי לך שכל נשות
ישראל מאזינות לך ברגע זה, מה היית
אומרת להן?
ג׳יהאן: הייתי אומרת להן שהנשים
בישראל הן בדיוק כמונו, בתשוקתן ל שלום.
כל בני העם הישראלי קיבלו את

יייייי הו א ה״האדחוק >
(המשך מעמוד )23
ג׳י ה אן? כן, זה לא היה קל. זה לא
היה קל כלל וכלל.
אבנרי זה הצריך אומץ־לב רב.

אכנרינ ישראל כולה הפסיקה לעבוד
כשבעלך הגיע. אני גר ברחוב ראשי בתל-
אביב, וכשבואו של בעלך שודר בטלווי זיה
בשידור חי, אשתי קראה לי להביט
מבעד לחלון. לא היתה אף מכונית ב כביש,
לא היה אדם על המידרכה. ראית־רק
חתול אמד.
ג ׳ יהאן: מי היה מאמין...
אבנרי: זה היה דבר שלא-ייאמן. אבל
הרגע המרגש ביותר אירע כשבעלך ביקר
במיסגד אל־אקצה. אני רוחש כבוד רב
לאנשים בעלי אומץ־לב פיסי. הוא ברע
שם בשורה הראשונה, כשמאות פלסטי נים
מאחוריו. כל אחד מהם היה יכול
להיות חבר באירגון פדאי. אבל בעלך
לא הסב את ראשו לאחור אפילו פעם
אחת. הבטתי בפניו, ואפילו כשקמה מהו מה
קלה מאחוריו הוא לא הביט לאחור.
אני חייב לומר שכבר ראיתי אנשים מפ גינים
אומץ־לב, אבל דבר כזה עדיין לא

גייהאן סאואח הנת !1סנות ער אביה ועד תונניותיו לעתיד
בראיון חושם׳ שעון־ עמה ואש מעונת העוד הז ה
• איך לקרוא לך?־ כת הנשיא,
הנכרת עות׳מאן, ג׳יהאן?־
ג׳יהאן. אנחנו מדברים, זאת אומרת
שאנחנו ידידים. אתה תקרא לי ג׳יהאן,
ואני אקרא לך יוסי.

• כת כמה את ץ

אני בת . 18 לא רואים ז

• יש לי בעייה. איני רוצה
לראיין אותך. אה פעם לא ידעתי
לראיין נשים יפות.

וביני — הם יחסים נהדרים. אני יודעת
שאני הבת האהובה עליהם. יכול להיות
שזה מפני שאני הבת הצעירה, ויכול
להיות שזה ביגלל התנאים המיוחדים, ש אני
עכשיו בבית. אני מתגוררת איתם.
גם אמא וגם אבא שוכחים לפעמים בת
כמה אני, ומתנהגים אלי כמו אל תינוקת.
לפעמים זה נוח. אני מפונקת. אני יודעת
שאני מפונקת ושהם מפנקים אותי. אבל
הם תמיד יודעים את הגבול. כאשר צריך,

אז בוא נשוחח, על כל דבר שבעולם.
אתה תגיד מה שיש לך להגיד, ואני אגיד
מה שיש לי.
אני אתחיל. אני מוכרחה לספר לך
על מה שראיתי עד עכשיו.
כשהגענו לחיפה ראיתי עיר יפה. אחרי
זה היה הטקס בנמל. אוני כבר רגילה ל טקסים,
אבל התרגשתי, משום שהטקס היה
בישראל. אבל ההתרגשות הכי גדולה שלי
היתה בחדר המלון. עמדתי על המירפסת
והתבוננתי בנוף היפה של חיפה. ראיתי
תמונות של חיפה, הרבה תמונות, אבל
הנוף היה נהדר.
לא יכולתי להתאפק ומהמירפסת שלי
קראתי לאמא, שהיתה על מירפסת של
חדר אחר.
אמרתי לה :״מאמא, תראי איזה יופי.״
היא הסתכלה על הנוף והתפעלה ממנו כ מוני.
אמא התרגשה אפילו יותר ממני מכל
העניין של הביקור פה. אז עד שלא
קראתי לה למירפסת, היא לא שמה לב
כל־כך לנוף.
אבל אמא זה אמא. פיתאום היא הבחינה
שאני מטפסת קצת על המגבהה של ה מרפסת,
מפני שהמעקה הסתיר לי קצת
את הנוף, אז כבר קיבלתי ממנה על הראש
שאני לא נזהרת.

אבל אם נדבר על היחסים בין ההודים

אופירה נכון וג׳יהאן סאדאת
שתי נשיאות
ראיתי. זה הותיר רושם עמוק בישראל.
אני סבור שבאותו הרגע החל עמנו
מאמין לו.
ג׳יהאן: כן, באותו הרגע ילדה בתי,
ואני לא ידעתי אם להביט בטלוויזיה או
בבתי.
(לאחר-מכן התבוננה ג׳יהאן בשער גיל-
יון־המזכרת של העולם הזה וצחקה, כיוון
שמן התצלום נראה כאילו בגין ואל-
סאדאת נושקים זה לזה. היא התבוננה
בענייו רב בתצלומים של בעלה מן ה תקופות
השונות בחייו ובתצלומי הביקור).
ג׳יהאן: ראיתי הכל בטלוויזיה. הת בוננתי
בפניו של בעלי. הוא מאופק מאד,
יודע אתה. הוא אינו חושף את ריגשו־תיו,
אלא כולא אותם בתוכו. אינך רואה
על פניו דבר. לפני שיצא למסע, אמר תי
לו :״גלה חמימות. אם יחזירו ׳ לך
חמימות, תדע שהכל בסדר.״

• יש לך

תסביך־אבא?ו
אני
חושבת שכן, ולא רק מפני שאבא
הוא הנשיא. אני פשוט נהנית, בעיקר
אינטלקטואלית, לשהות במחיצתו. לפע מים
איני יודעת אם אני מפריעה לו או
לא, אבל אני מחליטה שלא, כדי שאוכל
להיות איתו. כאשר אבא יושב עם אנשים,
ואני נכנסת לחדר, והוא לא רוצה שאני
אהיה שם, אני מבינה את זה יפה מאוד,
גם בלי שהוא יגיד לי.

• מה למדת מאביך?־
למדתי ממנו הרבה, וגם למדתי ממנו
לעשות דיאטה. עד לפני שנתיים הייתי
שמנה, והרבה פחות יפה. הייתי בעצם
מכוערת. אני לא אומרת שעכשיו אני
יפה. זה אתה אמרת. לפני שנתיים לא היית
אומר את זה. אתה מכיר את הצומות של
אבא, יש להם פירסום בכל העולם. אני
עשיתי דיאטה קשה מאוד של מיצים. רק
שתיתי מיץ, והורדתי הרבה מאוד ב־מישקל.
אבל הדיאטה הזו טובה לא רק
להוריד במישקל. פיתאום הבנתי יותר טוב
את אבא, והבנתי שדיאטה כזו עוזרת
למחשבה• היא נקיה יותר.

• כשהיית קטנה, מה רצית
להיות?ו
הכל.
דיילת, מורה, אחות, פוליטיקאית.
אני חושבת שלא היד, דבר שלא רציתי
להיות.

• ומה תהיי כשתהיי גדולה

את זה אבי
את הלימודים
של אבא. זה
להיות, ואבא

• איך היחסים בינך לכין הוריך,
אמך ואביו?־
אני כבר יומיים מותחת את אמא, ו אומרת
לה כל הזמן שאלי שמים לב ב ישראל
יותר מאשר אליה. אמא צוחקת
ונהנית מזה, אבל אני יודעת שזה לא
נכון. אתה לא ביקשת לראיין את אמא,
וביקשת לראיין אותי. זה עניין שלך. אבל
הרבה יותר ביקשו לראיין את אמא.
גם מה שקרה ברחוב בחיפה, כשהלכתי
לקנות נעליים (התנפלות המונית על ג׳יהאן
הצעירה, שכימעט וסיכנה אותה) לא קרה
מפני שאוהבים אותי כאן יותר מאשר אותה,
אלא שלאמא יש הרבה יותר אנשים
ששומרים עליה. אז האנשים לא יכלו ל התקרב
אליה כמו אלי.

אבל החינוך שלי הוא בכל זאת בידי
אמא. ממנה למדתי הרבה. אני חושבת
ששניהם קשים אלי באותה מידה כאשר
צריך להיות קשה, ושניהם מפנקים אותי
באותה מידה כאשר אפשר לפנק.

גייהאן בכפר לחזי בגליל
שניהם יודעים להתייחס בנוקשות. הייתי
קוראה לזה נוקשות חינוכית...

• מי יותר נוקשה כלפי, אבא
או אמא?וזר,
משתנה לפי הנסיבות. אני מה שנקרא
הבת של אבא, אולי מפני שאני יותר
דומה לו, ואולי בגלל שאני מתעניינת
מאוד במה שהוא עושה.
אני זוכרת, מזמן שהייתי תינוקת חיפש תי
כל תירוץ כדי להיות עד כמה שאפשר
יותר עם אבא.
יודעת שלי, הדבר מסכים

בדיוק.
כאשר אסיים
אני אהיה מזכירה
היחידי שאני רוצה
לזה.

• הצעירות הישראליות, שעסקו
במיבצע־הענק של קכלת־הפנים
למישפחתך, קיבלו הוראה להת־לבש
כצניעות, לא חשוף מדי ולא
מוגזם מדי, לכבודכם. לפתע את
יורדת מהאוניה כשאת לבושה כשימלח
קייצית, בעלת כתפיים
חשופות.
זה לא היה יפה? שמעתי שאתם ארץ
מודרנית, וככה אני מתלבשת גם בארץ
שלי, שאתם חושבים שהיא פחות מודרנית.
ראיתי איך הנשים, ובעיקר הצעירות, מת לבשות
בישראל. איני מדברת על הכפר
הדרוזי שהייתי בו. זה דבר אחר. אבל על
חיפה, ראיתי את הבחורות שהיו ברחוב,
שלא קיבלו הוראות איך להתלבש. אני
חושבת שהן לבושות בדיוק כמוני.

• מי הרשים אותר כיותר כביקור
שלך כאן ץ
אומרים שאשת־הנשיא שלכם, הגברת
אופירה, היא אשד, מקסימה. לי לא ד,יו
הרבה שיחות איתה, אבל אמא שלי מוק סמת
ממנה. אבי ממש מאוהבת בשלושת
הבנות הצעירות של המנהיגים שהיו איתי.
ליטל (ידיו) היא צעירה נחמדה, ומצאנו
שפה משותפת. חסיד, בגין היא אשה מק סימה׳
חכמה. רואים מייד שהיא הבת של
אבא שלה. למרות שהיא הבת של ראש־הממשלה,
ונראה כי כולם אוהבים ומערי צים
אותה אצלכם, היא מתנהגת בחופשיות
רבה עם כולם, וזה מה שמצא חו בעיני
אצלה• מיכל, הבת של עזר, היא מקסימה
כמו האבא שלה. פתוחה מאוד, לבבית
מאוד. אני חושבת שהיא החברה הכי
טובה שלי בישראל.

• את מסכימה עם כל הצעדים
של אכא שלך כקשר לשלום עם
ישראל ץ
כן. אבא הוא אדם אמיץ וחכם. עברו
שנתיים והוכח כי מה שהוא עשה זה נכון.
קבלת־הפנים שד,יתד, לאבא ולנו בחיפה,
הוכיחה לי שאף אחד לא הגזים כאשר
באו וסיפרו לי איך קיבלו בישראל את
אבא בפעמים הקודמות. עד שלא רואים
את זה בעיניים, אי־אפשר להרגיש את זה.
העם שלכם הוא עם יפה וחם. הוא מאוד
דומה לעם המצרי. בכלל, כשהסתובבתי
ברחוב לא הרגשתי הבדל כל־כך גדול
בין כאן לאלכסנדריה. האנשים הם אותו
הדבר, אם כי כאן משכתי יותר תשומת־לב,
בגלל עצם האירוע והחידוש. אני
מקווה שבפעמים הבאות, כשאהיה כאן,
זד, כבר יהיה יותר טבעי, ועם פחות דחי פות.

תבין אותי לא־נכון. גם כאשר דחפו
אותי ברחוב בחיפה, אולי קצת נבהלתי
יהתחלה, אבל הבנתי שזה מתוך אהבה

11ס בי ךאגא !י
וידידות. לא רק לי: לאבא, לאמא, לעם
שלי. אני לא כועסת בשום פנים ואופן
על מה שקרה ברחוב.

• ואת תשוכיץ

הרבה יותר מוקדם מכפי שאתם חוש בים׳
ואפילו הרבה יותר מוקדם מכפי
שההורים שלי חושבים. יש לי עוד הרבה
מה לעשות בחיפה, ובכלל בישראל. אני
צריכה לפגוש עוד הרבה אנשים, אנשים
מכל הסוגים. אני צריכה לעשות קניות.

• את לקוחה קשה. היית כ
חנות־הנעליים יותר מחצי שעה.

זה עוד כלום. לולא היה הלחץ על
הדלת של כל הקהל, הייתי נשארת שם
עוד יותר, וקונה אולי עוד. יש לי טעם
משלי, ואני לא קונה שום־דבר שאינו
מוצא חן בעיני עד הסוף. חוץ מזה, קניתי
לי דברים, ואני מוכרחה לקנות גם ל אחיות
שלי ולאמא, ובעיקר לאח שלי.
יש לי רק אח אחד, ואני אוהבת אותו
יותר מכל דבר אחר בעולם. אני מוכרחה
להביא לו מזכרת מישראל. דק כדי להביא
לאח שלי מזכרת מכאן היתד, שווה לי כל
הנסיעה• אז אתה יכול להבין כמה אני
אוהבת אותו!
אני גם רוצה ללמוד כמה מילים בעב רית
לפני שאבוא לכאן, אם כי לפעמים
נדמה היה לי שכולם יודעים כאן ערבית.
אני יודעת שזה לא נכון, ושרק יוצאי-
מצריים יודעים כאן ערבית, אבל יש כמה
מילים בסיסיות שכולם יודעים, לכן היה
נדמה לי שיודעים.
גם אני יודעת מילים בעברית :״שלום״,
״אני אוהבת או ת ך /״אני מעריצה אותך.״
את המילים האלה למדתי ברגע שהגעתי
לישראל, כדי שאוכל לאמר אותם לאבא.

• אנחגו התחלנו לדכר על פוליטיקה.
כואי נדכר קצת על מה

שאכא שלך מדבר. פלסטינים, ירו,
שלים,
שלום כולל.
לא כדאי. אולי אני לא מבינה את הכל
כל־כך טוב. בוא נשאיר את זה לאבא
שלי.

• אם לא פוליטיקה, אז אל
תתני לי תשוכה דיפלומטית לשאלה
הכאה: איך הסתכלת
עלינו, הישראלים, לפני שהתחילו
כעניין הזה של השלום?
כל מה שאני אומר עכשיו, צריך להבין
שכך חשבתי כאשר הייתי ילדה קטנה. לא
אהבתי את הישראלים. הם היו האוייב
שלנו, ולקחו לנו את האדמה. הייתי ילדה
בת 13 כשד,יתד, מילחמת אוקטובר, וב וודאי
שלא אהבתי אתכם. אבל לא שנאתי.
קיבלתי חינוך בבית שלא לשנוא אף
אחד. אבל ללא ספק הסתכלתי עליכם
כעל אויבים, עם כל ההיבטים השליליים
של התבוננות כזאת. עכשיו אני יודעת
שטעיתי.
אבל לא הייתי היחידה. כולם במצריים
טעו, ואני משוכנעת שכולם בישראל טעו
לגבי העם שלי. היו גם דברים מכוערים,
שכל אחד מהצדדים עשה בשנים האלה
של המילחמה. אבל כל מי שמודה עכשיו
שהוא טעה, נסלח לו על הדברים המכוע רים.
זה טיבו של שלום, לא?

• אם הרגשת בך, איך קיבלת
לראשונה את הידיעה על בך שאבא
שלך עומד לצאת לישראל ץ
אני מתכוון כפעם הראשונה.
אז לא חשבתי על העניין של השלום,
אלא על אבא. אני זוכרת איך זה היה.
אבא קרא לי אליו לחדר. הוא ישב שם
בפנים רציניות. למרות שאבא כימעט
תמיד רציני, אני יודעת מתי הוא רציני־רציני.
היינו לבד בחדר, והוא אמר לי ש הוא
מתכוון לצאת לישראל.

נבהלתי. אמרתי לו מייד :״אני באה
איתך!״ רציתי לשמור עליו, שלא יקרה
לו שום דבר רע, אני יודעת שזו שטות,
אני לא יכולה לשמור עליו אם מישהו
רוצה לעשות לו רע׳ אבל פשוט נבהלתי.
זה עתה אמרתי לך מה היו המחשבות
שלי על הישראלים. אבל אבא אמר לי
שלא יתכן שאני אבוא איתו. לא אני ולא
אמא.
בדרך כלל אני לא מתעקשת כשאבא
אומר לי לא, כיוון שאני יודעת מהנסיון
שזה לא עוזר. כל מה שהוא אומר, הוא
אומר אחרי שכבר חשב על זה. אבל הפעם
התעקשתי. הבנתי שהרגע הזה הוא גדול,
ולא רציתי לבכות, אבל כימעט בכיתי.
התעקשתי שהוא יקח אותי איתו, אבל,
כמובן, הוא לא הסכים.
אחר־כך הסבירו לי שאין סכנה מצד
הישראלים בנסיעה של אבא, וחוץ מזה
ישמרו עליו טוב. אבל גם אז, רציתי,
בכל זאת, לבוא. רציתי להיות עם אבא
דווקא ברגעים גדולים, ובשבילי הנסיעה
לישראל היתד, מהפכה.

• הכה נחזור אליך. הרושם
שלי הוא שאת קצת יותר מתקדמת
ופתוחה מצעירות מצריות
אחרות, ולא רק מצריות, וגם הרכה
יותר פתוחה מכנות־המישפחה
של מנהיגים אחרים.
כן, אבל אני יודעת לשמור על הגבול.
מעולם לא קיבלתי נזיפה או הערה מהורי
על איזה דבר שעשיתי, או על-כך שביישתי
אותם, גם כהורים וגם כנשיא ואשתו,
והאמן לי שאילו היה צורך להעיר, הם
היו מעירים לי. קיבלתי הערות מכל מיני
אנשים מסביב, שזה לא כל-כך עניינם,
אם כי אני יודעת שכוונתם היתד, טובה,
אבל נראה כי הם פחות מבינים מההורים
שלי.

• שאלה לסיום...
מה כבר? אני לא ממהרת!

• ככל זאת, שאלה לסיום. את
אמרת שאת אוהבת את מה שראית
כאן, אוהבת את הישראלים.
אמרת שאת מסכימה עם מהלכי־השלום
של אכא שלך, ואמרת גם
שתחזרי הנה מהר. מה את, ג׳י•
האן, כזכות עצמך וכתור כתו של
הנשיא, יכולה לע שות בדי לקדם
עוד יותר את תהליך השלום?
אני חושבת על זה מהרגע שהגעתי
הנה. אני בטוחה שכאשר נחזור הביתה,
תהיה לי שיחר, ארוכה עם אבא שלי על
הנושא הזה, ואני אקבל ממנו הדרכה. מה
שאני בטוחה זה שגם כאשד, מצריה צעירה
וגם כבת של הנשיא, אני אעשה כל מה
שאני יכולה, כדי שהשלום לא יהיה רק
חתימות ופגישות של מנהיגים, אלא גם
שלום בין האנשים ברחוב המצרי ובין
האנשים ברחוב הישראלי, בין צעירים
כמוני וצעירים ישראליים.
יש לי העקשנות של אמא שלי והיסודות
של אבא שלי, וגם הרבה מאוד ידידים
בגיל שלי, שישמחו להצטרף לכל יוזמה
כדי להביא את השלום לרחוב, וזה יהיה
השלום המלא. אני מבטיחה לך שעוד
תשמע הרבה על מה שאני אעשה בכיוון
הזה.
אבל עכשיו יש לי שאלה אליך, אפשר?

• כבקשה.
במצריים היית?

אתה לא מתבייש שעיתונאי ישראלי לא
ביקר במצריים? אתה לא חושב שאתה,
העוסק בהשפעה על אנשים, חייב לבקר
במצריים במיסגרת המאמצים להפוך את
השלום לעמוק יותר?

215

האיש המו1יד על עצמו שאיונו
והוא איש מישפחוז חם, או על
טיבעי איני פוחד משום דבר. גם
בעת ההתנקשות עצמה׳ לא הד גשתי
פחד, אפילו לשניה אחת, אם כי
הייתי מזועזע. איני פוחד כלל. אם אי-
פעם ארגיש פחד, מוטב יהיה שאעזוב
את תפקידי,״ הצהיר מי שמיועד להיות
נשיא מצריים החדש, חוסני מוברק, ימים
אחדים אחרי רצח אנן ור אל־סאדאת. מי
שמכיר את מוברק, לא הופתע מסיגנון
דברים זה של סגן הנשיא, האיש המסמל
במצריים, יותר מכל אדם אחר, מאז
מילחמת יום־הכיפורים, את זקיפות הקו מה
של העם המצרי, ובעיקר של הצבא
המצרי.
מוברק, שמכונה על־ידי מצרים וזרים
כאחד, האיש בעל פני הספינקס, עשה
את דרכו לצמרת המצרית במהירות רבה.
הוא נולד לפני 53 שנה בכפר אל־מצלחא,
באיזור אל מנופיה בדלתה של הנילוס,
למישפחת פלאחים ענייה. הוריו היו אדו קים
בדתם, והחינוך שאותו קיבל מוברק
היה חינוך דתי נוקשה.
מוברק הילד חלם על קאריירה של
חייל. לשם כך אף אימן עצמו לבדו, בא מונים
גופניים קשים. ידידיו מהכפר יוד עים
לספר שהוא היה יוצא לבדו למס עות
ליליים קשים, עורך לעצמו מיבחני־

יתר טייסי חיל־האוויר המצרי הוא ילא
הספיק להתרומם מעל פני הקרקע. אך
דווקא במילחמה זו התחיל קידומו ה ממשי
לקראת הצמרת.
אחרי המילחמה שם הצבא המצרי את
הדגש על שיקומו של חיל־האוויר המו בס.
שנה אחרי המילחמה מונה מוברק
כמפקד בית־הספר לטיסה — תפקיד שבו
כיהן רק שנה. הוא שוב הוקפץ בדרגה,
ומונה כראש מטה חיל־האוויר המצרי.
ב־ 1969 הוא קיבל דרגת אלוף, ושלוש
שנים אהר־כך, כשהודה מפקד היל־האוויר,
מוצטפא עלי בגדאדי, מונה כ מפקד
חיל-האוויר. מוברק הכניס רוח חדשה
לחייל. הצעיר שעזב את הלימודים
הדתיים בכפר בגיל , 16 ואחר־כך הקדיש
לילות ארוכים ללימודים במיסגרת האק דמיות
הצבאיות במצריים ובברית־המוע־צות,
ידע את כוחה של ההשכלה. הוא
ניסה לבנות את חיל־האוויר המצרי ה חדש
על כוחות משכילים, קידם בדר גות
קצינים בעלי השכלה ועודד את ה אחרים
ללמוד ולהשתלם. עד היום ידיע
מוברק כמי שמקדיש שעות רבות מדי
לילה לקריאת ספרות יפה. מוברק היה
מפקד נערץ בחיל־האוויר המצרי, לא רק
על קצינים, אלא גם על חיילים — דבר

חמושות

חשתומת

כושר ומיבחני-אומץ. לא אחת היה חוזר
לביתו מלא חבורות ושותת דם.
בגיל 16 הפסיק את לימודיו ועזב את
כפרו. במשך כמה חודשים הסתובב ב רחובות
קאהיר כשהוא סופג את אווירת
העיר הגדולה.
מוברק התגייס לצבא, ובגיל 20 סיים
את הקולג, הצבאי וקיבל דרגת קצונה.
יאז החליט לשנות מסלול, לוותר על חיי
השדה, שבהם אימן עצמו בשנים האח ,רונות,
ולהפוך לטייס קרבי. הוא הצטרף
;לקורס־טיים ושנתיים אחר־כך, סיים אותו
;כחניך מצטיין. הוא מונה, מעל ראשי
החניכים האחרים שלמדו איתו באותו
קורס, כמדריך טייס בבית־הספר לטיסה
והפך עוזרו של המדריך הראשי. .
מפקדי חיל־האוויר המצרי הבחינו ב טייס
המבטיח. הוא מונה כשליש בסיס-
ההדרכה, ואחרי תקופת מה בתפקיד זה
נשלח להשתלמות במוסקווה, שאליה היו
נשלחים רק הטייסים שהוכנו מבעוד מו עד
להיות קאדר מפקדי חיל־האוויר ב עתיד.

הו ד
ואינו מ חיי ג
ף* מוסקבה הוא קיבל הדרכה על מטו סי
טופולב 16 וטופולב ,28 וכשחזר
לקאהיר מונה למפקד טייסת המפציצים.
בגיל 30 כבר קיבל תפקיד, שלו זו כים,
בדרך־כלל, רק קצינים בעלי ותק :
נספח צבאי. מוברק נשלח להיות הנספח
הצבאי של מצריים בלוב. תפקיד זה
הכין אותו במידה רבה לקאריירה בשני
תחומים מרכזיים: הדיפלומטיה וההיכרות
העמוקה עם לוב, אוייבתה הגדולה של
מצריים היום.
במילחמת ששת־הימים מצא עצמו חוסני
מוברק, שנודע כבר אז בחיל־האוויר
המצרי כטייס מעולה, כמפקד בסיס. כמו

שהוא נדיר ביותר בצבא המצרי, שבו
המגע בין קצינים, בעיקר הבכירים, ובין
החיילים הוא מועט. הוא נודע כמפקד
נוקשה, שאינו מחייך, אך הגון וישר.
מילחמת יום־הכיפורים הפכה אותו ל אחד
מגיבורי מצריים. במילחמת ששת־הימים
לא הצליח חיל־האוויר להתרומם
מעל פני הקרקע והפך לסמל המפלה.
במילחמת יום־הכיפורים לחם החיל וסי מל
למיליוני מצרים את השוני שבין שתי
המילחמות. שנתיים אחרי המילחמה נש לף
מוברק מהצבא ומונה על־ידי סאדאת
כסגן נשיא מצריים — מינוי שהיה בו
יותר מהפתעה לצמרת המצרית.
הפגישה הראשונה בין סאדאת למוברק
היתד באל-עריש שנים רבות קודם לכן,
כשמוברק היה קצין זוטר וסאדאת סגן-
אלוף. השניים שוחחו ביניהם שיחה ש בעקבותיה
אמר סאדאת למלוויו :״שימו
לב לבחור הצעיר הזה, הוא עוד יגיע
רחוק.״ סאדאת עצמו דאג מאז שמוברק
יגיע רחוק, ועקב אחרי התקדמותו.
יש הטוענים שיחסו של סאדאת למו־ברק
נבע בתחילה מהקשר המיידי שנו׳-
צר ביניהם. שניהם באו מאותו מחוז,
שניהם היו כפריים וקיבלו אותו חינוך.
מאוחר יותר היה סאדאת קשור למוברק
יותר מכל בגלל נאמנותו של מוברק
אליו. בני מישפחת סאדאת ידעו לספר
שהיחיד שסאדאת סומך עליו בכל ליבו,
והיחיד שמעולם לא איכזב את הנשיא
המצרי המנוח, היה מוברק.
גם הליכותיו האישיות של מוברק מצ או
חן בעיני סאדאת. מוברק מתגורר עד
היום בדירה צנועה בבית משותף ברובע
הליופולים בקאהיר. אשתו סוזי, משכילה
ערביה, נאה ונעימת הליכות, מזכירה ב־
׳חיצוניותה במידה מסויימת את ג׳יהאן
סאדאת. לבני הזוג שני בנים, ערה בן
ה־ 20 וג׳מאל בן ה־. 17
מוברק הוא איש מישפחה למופת, ו למרות
עיסוקיו הרבים אינו מחמיץ אף

פוחד עשה כילד מיבחני אומץ
הזדמנות לבלות במחיצת רעייתו ושני
ילדיו. למרות היותו איש מישפחה חם,
הוא תקיף גם בביתו ודעתו היא הקו־בעת.
כשרצתה סוזי ללמוד פסיכולוגיה,
עמד על כך מוברק שהיא תלמד מדעי-
המדינה באוניברסיטה האמריקאית. סוזי
מוברק למדה מדעי־המדינה, מקצוע שב וודאי
ישרת אותה עכשיו כאשת הנשיא.
לשרותו של חוסני מוברק כסגן ה נשיא
שני מאפיינים, השונים והסותרים
לכאורה זה את זה. מצד אחד הוא הק פיד
להיות תמיד בצילו של סאדאת,

לתפקיד הנשיא. הוא הבין שמוברק, בן
הכפר שעלה בדרגות הקצונה, הוא חסר
כל נסיון דיפלומטי. הוא הטיל עליו עש רות
שליחויות מעבר לים. היה זה מו ברק
שהכין את כל מסעותיו של סאדאת
בבירות המיזרח והמערב, והיה זה מו ברק
שהמשיך, אחר־כך, את המגעים ה אפורים
עם אותן מדינות, ודאג לפרוע
את השטרות שקברניטי אותן מדינות
חתמו לסאדאת במהלך הביקורים הטיב־סיים.
מוברק נשלח על־ידי סאדאת פע מים
רבות לוואשינגטון. הוא היה בן-

כשיא וראש־ ממשלה
חוסני מוברק ומנחם בגין

אשת הנשיא
סוזי מוברק
כשהחליט סאדאת לבוא לישראל, דחק
עצמו מוברק לפינה. הוא ידע שזו הבי מה
הגדולה והמפוארת ביותר שבנה ל עצמו
סאדאת, ולא רצה לגזול, ולו ב מעט,
מתשומת־הלב ומהתרועות למנהיג
שלו, בישראל הוא ביקר רק פעם אחת,
וגם זאת בביקורו הפחות מרשים של
סאדאת כאן, הביקור בבאר־שבע. למרות
זאת, היה מוברק שותף לכל מהלכי פא־דאת,
השתתף בצורה פעילה ביותר ב שיחות
קמפ־דייוויד, ובעיקר במגעים
עם ארצות־הברית. כשנשאל בראיון עי תונאי
מדוע לא ביקר יותר מפעם אחת
בישראל, השיב בפשטות :״לא הוזמנתי.״
למרות סגירותו הרבה הוא קשר יח סים
הדוקים עם שני אישים ישראליים,
עזר וייצמן והשגריר הראשון של ישר אל
בקאהיר, ד״ר אליהו (״אלי״) בן־אלי-
שר. בינו ובין וייצמן נוצרו יחסים ה מסוגלים
להיווצר רק בין שני טייסי קרב.
לפי עדויות וייצמן, במפגשים חברתיים

מסויימים הסיר מעליו מוברק את הזוה
הספינקס, והתגלה כאדם מבריק, נעים
ו״אפילו צוחק.״
מוברק היה זד, שנשלח על־ידי טאדאת
לעשות את ״העבודה השחורה״ בכל מה
שנוגע ליחסים עם ישראל. בכל פעם
שסאדאת היה רוצה לשלוח אצבע מאיי מת
לכיוון ראש־הממשלה מנחם בגין,
היה מוברק יוצא בהצהרה, כמו הצהרתו
בחודש ינואר בשנה שעברה, שבה אמר :
״בגין מציב מיכשולים בדרך להשגת
הסדר מקיף ובר־קיימא במיזרח־התיכון,״
הצהרה שהקפיצה את ראש־הממשלה.
לעומת זאת, היה זה מוברק שהביע
פעם את ההצהרה הפשוטה, החמה והלב בית
ביותר, שנאמרה על־ידי אישיות מצ רית
בכירה, כשתיאר את היחסים בין
ישראל ומצרים :״אתם, הישראלים, ד ד
מים באופייכם ובמיזגכם לנו, הנוצרים,
ועובדה זו היא הערובה הטובה ביותר
לשיתוף־פעולר, בעתיד.״ יוסי ינאי;!

נשחמ ואופוזיציה
אבא אבן, חוסני מוברק, שמעון פרס וחיים בר־לב
ללמוד עד כמה שיותר מהליכותיו של
הנשיא, ומעולם לא להידחק לאור הזר קורים.
מצד שני ריכז מוברק כוח רב,
שאותו העניק לו סאדאת: הצבא, שירו-
תי־הביטחון, הממשלה, המיפלגה והמיל־חמה
בקיצונים הדתיים.

נבו א ת
סאדאת
^ ופרק הכין היטב את תפקידיו כ ׳
סגן נשיא, ובאחד מראיונותיו לעי תונות
ציטט את סאדאת, ביום שבו קרא
לו הנשיא מחיל־האוויר והודיע לו על
המינוי המפתיע. אמר אז סאדאת בשמץ
של נבואה :״איש אינו יכול לראות את
הנולד, ואסור שרק אדם אחד ידע את
סודות המדינה. אני צריך סגן שיחלק
עמי את האחריות בכל הרמות.״
נראה היה שסאדאת בונה את מוברק

בית במישרד־החוץ האמריקאי ובבית ה לבן.
למעשה, חזר מוברק לקאהיר משלי חות
בארצות־הברית רק יומיים לפני ה התנקשות.
סאדאת
עצמו שמר על מוברק מפני
כל מתנגדיו. מטבע הדברים, כשאדם מת קדם
במהירות כה רבה, יש לו מקנאים
ואוייבים רבים. סאדאת דחה כל שמועה
וכל השמצה שהגיעו אליו עלי מוברק,
לעיתים אף בכעס רב. הוא שילח מעליו
בבוז את אותם שבאו למסור לו מידע,
כביכול, על חתירתו של מוברק נגדו.
כשעיתונאי של היומון הישראלי בשפה
האנגלית, הג׳רוסלם פוסט, כתב על הי-
לוקי־דעות, כביכול, בין סאדאת למוברק,
ועל חתירתו של מוברק לשילטון, נאסר
על אותו כתב ועל יתר כתבי הג׳ווסלס
פוסט להיכנס למצריים. לעומת זאת הק פיד
מוברק עצמו לדחות, בחוסר סבל-
לנות, כל רמז או שאלות עיתונאים
ביחס לתפקידו כיורש.

שני נשיאים
יצחק נבון וחוסני סוברק
<019

ריתמוס

תל-אביב — סלון מרכזי, בן־יהודה ; 32 סלון אדיר, אלנבי ; 55 סלון אלנבי , 113
אלנבי 113־; שיווק הוגן, דיזנגוף סנטר ; אילו, בן־יהודה ; 170 ירושלים —
פרידלנדר, יפו ; 50 אחים לוי, שלומציון המלכה ; 18 שיר יחזקאל, יפו ; 117 ליאור,
שמאי ; 23 אלקטרו בית, יפו ; 72 חיפה — רדיו אורון, ככר מאירהוף ; אילת —
דרור אלקטרוניקה, מרכז עברונה ; קמי טל אלקטרוניקה, מרכז עברונה ; טופז, שד׳
התמרים ; 133 אשרוד — סוכניות דרום, מרכז א׳ ; 31 אשקלון — כהנא, צה״ל
פינת הרצל ; באר־שכע — סלון צמרת, החלוץ ; 114 ארמקם, ההסתדרות ; 37 סלון
מרכזי, הרצל פינת רמב״ם ; גת-ים — סלון הוד, בלפור ; 48 סלון צמרת, רוטשילד ; 40
דימונה — כליפה, מרכז מסחרי ; פיליפ יצחק, רימון ; 443 הרצליה — אמפיסל, סזקולוב
; 16 הדרה — חשמלית, הרברט סמואל ; 68 גלקור, הנשיא ; 71 רדיו הכט־רוטשילד ; 38
חולון — אמדו, סוקולוב ; 65 טבריה — קובי, רה׳ הגליל ; יבנה — פיזנטי, מרכז מסחרי ;
ירוחם — סוריה רוני, מרכז מסחרי ; בפר־סגא׳ — בן שלוש, רח׳ וייצמן ; 101 כרמיאל

— אחים סט, מרכז מסחרי; אלקטרו, מרכז מסחרי; לוד — פאוזי, הרצל ; 66 נהריה
— גורה אברהם, גבעת כצנלסון ; נפ-ציונה — פינקלשטיין, וייצמן ; 27 נצרת —
מנסור, פאולוס השישי ; אלקטרו סנטר, מרכז מסחרי רסקו ; נתניה — חשמלית, שמואל
הנציב ; 26 נתניה לעולה, הרצל ; 29 נתיבות — לוגסי, מרכז מסחרי ; •עכו — אחים
סט, בן־עמי ; 43 עפולה — שושני, ברנר ; 3פרדס־כץ — שעשוע, ז׳בוטינסקי ; 114
פתח־תקווה — גלה־ , 120 ההגנה ; 16 טבל, ההסתדרות ; 13 קדית־אתא — שפרן, עצמאות
; 58 קרית־גת — סלון טוקיו, מרכז מסחרי ; קרית-ים — נפתלברג, שד׳ ירושלים ; 3
קרית־מלאכי — לוגסי, מרכז מסחרי ; ראשון־לציון — ורד־אלקטרוניקס, ביאליק ; 10
סלון מרכזי, הרצל ; 103 רחובות — אלקטרוניקה שרות, בית הפועלים ; 4נחום את
מזרחי, הרצל ; 187 רמלה — אוניברסל, ביאליק ; 2רטת-גן — פינדר, ביאליק ; 75
שלח, שד׳ ירושלים ; 40 רעננה — סלון אפי, אחוזה ; 109 שדרות — סעדון יהודה,
מרכז מסחרי ; תל־מונר — חקיה, מרכז מסחרי.

תו ש ב *רושדיס. תייא והמר כז!

בואו לחזות בתצוגות והדגמות בהשתתפות נציגי
זניט בישראל ב״יריד לזוג הצעיר״ ,גני התערוכה ת״א,
.10.10—20.10ב״יריד ירושלים״ בנייני האומה, ירו•

שיחר
צ ר ״ ש

עז רלארצה ליהאמין
#למערכת החדשות של גלי צה׳׳ל לא
יכול היה להיות יום מתאים פחות, לסי קור
ארוע בעל חשיבות כה גדולה כרצח
אנוור אל־סאדאת, מאשר היום ה שלישי
האחרון. מנהל החדשות של ה תחנה
הצבאית, יוסי עבאדי, היה ב־חוץ־לארץ.
ממלא מקומו, אבי ברזילי,
שכב מרותק למיטתו. את שרביט ניהול
השידורים לקח לידיו יוסי עוזרד, ש בימים
בתיקונם הוא עורו יומן חדשות
ועורך ראשי של התכנית נכון לעכשיו.
תוך כמה דקות, מרגע היוודע ההתנק-

הראשונה בעולם ששידרה את הידיעה על
ההתנקשות בחיי נשיא מצריים אנוור
אל־סאדאת מהווה הישג ממדרגה רא שונה
לקול ישראל. אולם הישג זה הושג,
כמו במקרים רבים דומים, תודות ליד
המקרה.
כתב מערכת החדשות אריה גום לא
הרגיש בטוב באותו יום ונשאר בביתו.
גיוס החליט להקליט את מהלך מיצעד
השישה באוקטובר בקאהיר. לפתע הפסיק
הקריין המצרי את שידוריו ׳וחידשם כעבור
דקות מיספר. גום טילפן במהירות למער כת
החדשות ׳והודיע :״קרה משהוא במצריים.״
תחרות בריאה
התחרות
היא בדרך כלל בין השלושה :
הטלוויזיה, קול ישראל וגלי צה״ר. כמו
בארועים רבים בחודשים האחרונים, יצאה
הטלוויזיה מהמירוץ כבר בשלבים הרא שונים
ונותרו שניים: מנהל הרדיו גיד*
עץ לב־ ארי ומפקד גלי צה״ל צבי
(״צביקה״) שפירא.

הוא מיהר למערכת כשהוא נוטל עימו
את סרט ההקלטה ואת הרשם קול האישי
שלו. במערכת חזרו להשמיע את הסרט
ואז שמעו את קוליות נפץ היריות ואף
אזעקת אמבולנס או רכב בטחוני אחר.
י אז היה ברור
מצריים ,׳והתחנה
אישורים נוספים
קול ישראל את

שמשהו רציני ארע ב נכנסה
לפעולה. כשהגיעו
לחשדות של גום, שידר
הידיעה.

מנהל לב־ארי
— מי היה טוב יותר?

01 הילט>ן בט1*7ג־ז׳ר.

את כל הכוחות שלהם למאבק וגרמו ל רבים
להזיז את מחוג המקלט שלהם הרחק
ימינה, לעבר גלי צה״ל.

בכל מערכות העיתונים ברחבי העולם
יזכר היום השלישי, הששה באוקטובר,
כיום שבו נרצח נשיא מצריים. במערכת
החדשות של הטלוויזיה בירושלים כבר
יש שם אחר ליום זה :״יום הילטוך.
בשעות אחר־הצהריים, כשכבר היה ידוע
זוהיתה התנקשות בחייו של נשיא מצ-

בעוד קול ישראל הקדים בכמה דקות
את גלי צה״ל בהודעה הראשונה על ה התנקשות,
הוכיחו אנשי גלי צה״ל את
כושר הבימוי והתיזמון שלהם. הגל הפתוח
של גלי צה״ל היה מהיר, עדכני זמגיון.

מפקד שפירא

מפיק עחרד

מי היה הראשון —

נכון לתמיד

בתחילה נדמה היה שידו של קול ישר אל
על העליונה. הוא היה הראשון ששידר
את דבר ההתנקשות בנשיא מצריים אנוור
אל־סאדאת, ומנהלו נתן הוראה לפתוח
מיד את הגל.
אך גלי ציה״ל לא פיגרו. הם הכניסו

בתחנה מפקד גלי צה״ל, צבי
שפירא וסגנו אלץ שלו.

שות, היו
(״צביקה״)
השניים רק פיקחו על עבודת הצוות, לא
התערבו בעבודה ויכלו לחכך ידיהם ב הנאה.
תוך
שניות הופעלה, בפעם הראשונה
מאז הוקמה, מערכת שידורי החירום של
התחנה. כתבי גלי צה״ל ברחבי העולם
הוזעקו וקיבלו הנהיות לשידורים חיים.
רפי מן, איש התחנה בנידיורק, נשאר
במשך שעות ארוסות צמוד למכשיר ה טלפון
כשמולו שלושה מקלטי טלוויזיה,
של שלושת הרשתות הגדולות בארצות-
הברית ,׳והוא מדווח לארץ דיווחים שוט פים.
פרשנים הוזעקו לאולפן ואישים קיב לו
הודעות: עוד מעט נראיין אתכם. פע מים
רבות היו אלה עובדי גלי צה״ל
ש״ביישרו״ לאישי המדינה על מה שארע
בקאהיר.
עוזרד וחבריו להפקה השכילו להבין
את גודל הדראמה באותן השעות שבהן
לא היה ברור אם סאדאו* רק נפצע או
שהוא נהרג. הם קטעו את שידורה של
תמר גולן, שדיווחה על התגובות בפאריס,
כדי למסור את הודעת רפי מן על
כך שהנשיא המצרי מת. תוך שניות הת בקשו
אישי המדינה להגיב על מותו של
סאדאת ומשך הדקות הוכנסו לשידור כת בים
מכל רחבי העולם ׳שהביאו עוד ועוד
אישורים לכך שסאדאת אכן נהרג.

יצחק נבון, מנחם בגין, שימחה
ארליך, שימעון פרס, יום!? בורג
וראש מכון שילוח איתמר. רכינוכיץ
׳שיתפו פעולה עם גלי צה״ל והגיבו על
האסון. רק אחד, מידידיו הישראלים ה קרובים
של סאדאת, שר־הביטחון לשעבר
עזר וייצמן, סירב לקבל את מותו של
סאדאת כעובדה. הוא רצה להאמין שסא־דאת
אכן חי. כשהחל חוסני מוברק ל שדר
את ההודעה הרשמית על מותו של
סאדאת הועלה ׳וייצמן על קו הטלפון ו אנשי
גלי צה״ל השמיעו לו בשידור
ישיר את דבריו של מוברק. רק אז נתן
וייצמן תגובה נרגשת שהיוותה עוד מיס־מך
עיתונאי מעולה מאלה שהשיגו עובדי
התחנה באותו היום.
מאחרי

המסך

טוב דהיוס חולד.
העובדה ישקול

ישראל היתה

התחנה

תחנה השכנה, ירדן, הביאה מהדורת חדשות
מקצועית יותר מזו הישראלית.
יעד

מנהל סער
לנוח במלון
ריים, הייתה מערכת החדשות של הטלווי זיה
שקטה ושלווה. הידיעות מוושינגטון
טענו בתוקף רב שאנוור אל־סאדאת
פצוע קשה, אך כל מי שאוהב חיים קלים
קיבל את הידיעות ממצריים שהנשיא רק
נפצע בידיו.
כל תחנת טלוויזיה בעולם המכבדת את
עצימה, פתחה באותו רגע יגל פתוח. גם
הטלוויזיה הישראלית עשתה זאת בעבר
פעמים רבות, בעת אדועים חשובים ב פיגועים
במבוי במעלות ובביקורי אישים
חשובים במדינה. מנהל החדשות בטלווי זיה,
טוביה סער, לא השב שהארוע
׳מצדיק מאמץ מייוחד. הוא הודיע לעוב דים
:״אני הולך לנוח בהדרי במלון
הילטון. הזעיקו אותי רק אם יהיה משהו
חשוב.״
איש לא הבין מה יכול להיות תשוב
יותר, מהבחינה העיתונאית, מאשר התנק שות
בחיי נשיא מצרים. רק בשעה חמש
הצליח עורך מבט, מיכה לימור, ל שכנע
את סער, שנח בחדרו בהילטון,
להסכים למהדורה קצרה. המהדורה, כמו
המהדורה הנרחבת ששודרה בשעה תשע
בערב, שעה שגם סער הבין את חשיבות
האירועים, היתר. בושה לאינטליגנציה
של צופי הטלוויזיה בישראל, אפילו ה
נשאר
בארץ

כתב הטלוויזיה הישראלית לענייני ער בים,
אהוד יערי, הבין כבר ברגע ה ראשון
את החשיבות הפוליטית והעיתונ אית
של מה שעומד להתפתח במצריים
אחרי ההתנקשות באנוור אל־סאדאת.
יערי התחנן לפני מנהליו לאפשר לו ל צאת
מיד לקאהיר, אולם אלה השיבו לו:
״זה לא מספיק יחשוב.״
יערי החליט לצאת על ׳חשבונו לבירה
המצרית. למחרת יום ההתנקשות הוא
התקשר עם מישרד הנסיעות שלו אך אז
התברר שהוא איחר במיקצת. השגרירות
המצרית הקפיאה ליום את נתינת האש רות,
עד שיתבררו דברים.
אולם יומיים אלה שחלפו לימדו גם
את מנהליו של יערי פרק בעיתונות והם
הסכימו לנסיעתו. בעוד אריה גום מ הרדיו,
שנסע ביום ההתנקשות למצריים,
בבירכתו של מנהל הרדיו גדעון לב־ארי,
משדר שידורים ישירים מהבירה
הסוערת, יצא יערי רק בערב ההלוויה.

לשיאה הגיעה התחרות בין השניים ב רגעי
הדרמה האמיתית, כשהידיעות על
האפשרות שאנוור אל־סאדאת לא רק נפ צע
בידו אלא מת, החלו להגיע בטלפונים
ובטלפרינטרים. גלי צה״ל היו הראשונים
ששידרו את הידיעה על אפשרות זו, בעוד
שבמערכת קול ישראל עדיין היססו. כתבי
ועורכי התחנה הצבאית הבינו כי זו ה דראמה
האמיתית של השידור הרדיופוני,
והצליחו לחפות על ההפסד בנקודות ש היה
להם בצהרי היום, כשקול ישראל
השיג אותם בידיעה הראשונה, ואף השיגו
יתרון על הרדיו הממלכתי.

עקב כמו רבים אחרים אחרי שידורי ה רדיו׳
אחרי שנודע על ההתנקשות בנשיא
מצריים.
חבר־הכנסת הפעלתן, היודע עיתונות
מהי, מיהר להתקשר אל יושב־ראיש הוועד
המנהל של רשות־השידור, הפרופסור
ראובן ירון, ולדרוש ממנו שלא לסגור
את הרדיו ביום־הכיפורים. הסביר וירשוב־

ר? ל א בג ד ה
בעוד מנהלי מחלקת החדשות בטלווי זיה
נמו, גילו דווקא ראשי רשות-השידיור
עירנות מפתיעה, מייד עם היוודע ה התנקשות
ב א גוו ר אל־סאדאת.
יושב־ראש הוועד המנהל של רשות ה שידור,
הפרופסור ראובן ירץ, ומנכ״ל
הרשות יוסף (״טומי״) לפיד מיהרו ל הוריד
הוראה חד-משמעית מייד עם קבלת
הידיעה על ההתנקשות: אין לראיין את
תושבי הגדה המערבית ואסור לקבל את
תגובתם על רצח הנשיא המצרי.

ו, ו־ ש 1בסק׳ רו צ ה רדיו
ח״כ סיעת שינוי

מרדכי וירשוכסקי

כתב יערי
לא מספיק חשוב

סקי לירון :״העם כולו מרותק למה
שקורה במצריים. יחבל שכולם יאזינו ל־בי.בי.סי.
ולתחנות הערביות במקום לקול
ישראל.״
מבלי להעלות כלל את הנושא לדיון
בוועד המנהל דחה ירון את בקשתו של
וירשובסקי.

הארץ נולה שמעה את הידיעה בתדהמה, מל בד הו

הנסנחיס הצבאיים מתלוצצים תהניס במסיבה
ארץ התחיל הכל במסיבה.
״ ״ בשעה שאנוור אל־סאדאת עמד על
בימת־ההצדעה באיצטדיון נאצר בקאהיר
והצדיע לחיילים שעברו על פניו, ערך
השגריר המצרי בתל־אביב, סעד מורתדא,
מסיבה בביתו בכפר־שמריהו.
על טופס ההזמנה נרשם, בכתב־יד:
״כדי לחגוג את יום הצבא המצרי ואת
סף המילחמות בין מצריים וישראל.״
מועד המסיבה היה בלתי־רגיל: מ־12
בצהריים עד 1.30 אחרי־הצהריים.
הפחדגים שלא באו
ף* שגה שעברה עוררה מסיבה כזו
סערה בישראל, כאשר אנשי־התחייה
מחו בקולי־קולוח נגד חגיגה שנערכה ב־יום־השנה
למילהמת יום־הכיפורים, שבה
נפלו חיילים ישראליים כה רבים. לשווא
אמרו שוחרי־השלום כי דווקא יום־השנה
למילחמה הוא המועד הנכון לחגוג את
השלום• שהרי קורבנות המילחמה הביאו
את השלום, והשלום הוא משאת־נפשו של
כל חייל, בצאתו לקרב.
נראה כי נסיון זה של השנה שעברה
עשה את שלו. השנה פחדו הפוליטיק אים
לבוא.

\ ש1״ 0שנאו: נו ס ש מיד

מכל חברי־הכנסת, רק שימעון פרם
העז להופיע, כשהוא לבוש בחולצה
כחולה פתוחה. אף אחד מחברי־הממשלה
לא בא. מי שהאמין כי לפחות אריק
שרון, חוצה־התעלה, יבוא באופן הפגנתי
למסיבה זו, אוכזב. אריק הלך לחגוג

משתאות ופלאפל: האורחים הישראליים המעמיס

השגריר האמריקאי מספר לשגריר 1

ווגג׳ בשגרירות המצרית

דאגה וזעזוע: סער גורתזא שומע על פציעת נשיאו מב
סעד מודתרא היה אולי מאוכזב שלא באו שרים
אר נרחםשקיבל את
בהתנחלות חדשה• גם עזר וייצמן לא בא.
על הדשא של בית־השגריר (השייך
למחותנו של יצחק רבין, שלא בא גם
הוא) ,עמדו, שוחחו, שתו ואכלו פלאפל
הנספחים הצבאיים של השגרירויות ה שונות,
במדיהם הססגוניים, וביניהם קצין
ישראלי אחד: אברשה טמיר, נציג ישר אל
בוועדה הצבאית המשותפת המצרית־ישראלית,
שנשלח על״ידי שרון.
מלבדם נכחו במקום הכתבים לעניינים
ערביים, כמה שגרירים, כמה נכבדים

הידיעה

מקרב ערביי־ישראל,
לענייני-חברה.

המרה כמה

עיתונאיות

מעמד
סו רי א לי ס טי

ם הי ה מורתדא מאוכזב, לא הראה
זאת. הוא התלוצץ עם אורחיו והפ גין
את כושרו הדיפלומטי.
כך עברה השעה — 1השעה שבה

ד״ן בפתח השגרירות
הודיע קול ישראל לראשונה כי קרה
משהו במיצעד בקאהיר. איש במסיבה לא
שמע על כך• גם אנשי השגרירות המצ רית,
שכולם נכחו במסיבה, לא ידעו.
החגיגה נמשכה.

מ ד ומה שקרהבקאהיד

למחלת היוס 101 :מביע תנחומים בשגרירות

בדיעבד היה למעמד משהו סוריאליסטי.
בעוד שבארץ החלה הידיעה מתפשטת
וגורמת להתרגשות ולתדהמה, נמשכה
החגיגה בבית השגריר בכפר־שמריהו,
כאילו היה זה אי בודד בים.
בשעה , 1.30 כאשר רוב האורחים החלו
עוזבים, הופיע במקום השגריר האמרי קאי,
סם לואיס. בפנים רציניות התלחש
עם השגריר המצרי. יתכן כי בהתלחשות
זו נמסר לשגריר המצרי לראשונה על
מה שקרה•
על כל פנים, רק אחרי שרוב האורחים
הלכו נודע למורתדא כי קרה משהו חמוד
מאוד במצריים.
האורחים חזרו למחרת היום — לבניין
השגרירות, כדי להביע תנחומים לשגריר
ולחתום בספר המתאבלים.

מטעם צה״ל על המגעים הצבאיים עם מצריים. שיאון
לא הצליח למצוא מקום במטוס שיביא אותו לארץ,
הגיע לישראל רק בשבת, ולכן לא השתתף בהלוויית
הנשיא המצרי.

,ואל־עלי 1שקלה
עוד טיסה
מייד עם היוודע דבר ההתנקשות כנשיא
מצריים אנוור אל־סאדאת, שקלה הנהלת
״אל־על״ לפנות לשילטונות המצריים
להרשות לה להפעיל עוד טיסות ממצריים.
במה אלפי ישראלים שהו כיום ההתנקשות
במצריים, וב״אל־על״ חשבו שאלה ירצו
לצאת במהירות מארץ זו.

הנשיא

מאוחר יותר התברר שאין דרישה גדולה לכרטיסים
לישראל, ואל־על לא פנתה לשילטונות המצריים.

ראה לנסוע
נשיא המדינה יצחק נבון רצה להיות הנציג הישראלי
הבכיר בהלוויית נשיא מצריים אנוור אל־סאדאת.
הנשיא העביר את בקשתו לראש־הממשלה מנחם
בגין באמצעות מזכיר־הממשלה אריה נאור, בטענו
שעל־פי כללי הטקס צריך נשיא להשתתף בהלוויית
נשיא.

עתה התגלה שכל מערכת השמירה האישית על
נשיא מצריים מומנה ותודרכה על־ידי הסי־איי־אי.
לשומרי הראש המצריים ניתנו האביזרים המשוכללים
והחדישים ביותר, והם נחשבו לשומרי הראש
המצויידים ביותר בעולם.

מוברק ראה
את ו! מערי ב״

דיוו 3יץ
חזור לזירה
השגריר האמריקאי הנודד סול לינוביץ, עומד לחזור
לזירה. לינוביץ, אשר חוזהו הותר עם עליית רונלד
רגן לשילטון בארצות־הברית, ואשר חזר להיות
עורך־דין פרטי בוושינגטון, חתם באחרונה על חוזה
מייוחד עם מישרד החוץ האמריקאי.

שר־החוץ האמריקאי אלכסנדר חייג, הצליח
לשכנע את רגן להחזיר את לינוכיץ
לשירות, למרות שלינוכיץ היה אחד מאבות
ההסכם על תעלת פנמה, לו התנגד רגן
כמערכת הבחירות שלו, ולמרות שלינוביץ
היה ידוע כאחד מתומכיו של הנשיא
הקודם ג׳ימי קארטר.

אריס וזחכזן

הראיון היה ביוזמת מוברק. לפני בחודשיים
העניק מוברק ראיון לכתב ״מעריב״ עודד
גרנות. מוברק היה מרוצה מהראיון כפי
שפירסמו גרנות, וחיפ׳ט ביוזמתו את כתב
״מעריב״ כדי לתת לו ראיון בילעדי.

שר־הביטחון אריק שרון מכין כבר את אנשי
ציוותו לרגע בו הוא ייבחר כראש־הממשלד, זאת
על־פי הצהרותיו של מי שהיה עוזרו של שרון, אלי
זילבר.

בן־אדישר
מייד עם היוודע דבר ההתנקשות בחיי אנוו 4אל־סאדאת,
חיפשו ממישרד ראש־הממשלה את שגריר
ישראל לשעבר בקאהיר, הד״ר אליהו בן־אלישר.
התברר שבן־אלישד יצא באותו הבוקר את ישראל
עם רעייתו ניצה לטיול בספרד, מבלי שהשאיר
כתובת היכן אפשר למצוא אותו.

נראה כי כן־אלישר נמצא כעיירה נידחת
כה אין רדיו, אחרת אין להכין כיצד לא
התקשר לישראל אחרי שפורסמה
ההתנקשות כסאדאת.

בדזוץ־לארץ ״נתקע״ גם תת־אלוף דב שיאון, הממונה

חדד טען לפני מקורביו, שהמפב״ל ״חייב
לי הרכה״ ,עוד מהתקופה שאיכצן לא היה
מפב״ל, וכי מוטב לו למפב״ל לפרוע עתה
חוב זה.

ידיו לא נוהג

לעתיד

לאן וערם

שמו של חדד שורבב לפרשת הסמלת שניסתה
להתאבד, בטי עובד. הוא הואשם בכך שביגלל שלא
איפשר לה להיפגש עם המפכ״ל, היא נטלה את כדורי
השינה. כן סיפרה הסמלת לחוקרי הפרשה, על פרשה
בה ניסה חדד להטריד אותה בבית־מלון בטבריה.
על-פי מסקנות צוות החקירה, היה זה בסמכותו של
חדד שלא לאשר לסמלת עובד פגישה עם המפכ״ל.
לגבי הפרשה בטבריה טען הצוות שאין לה קשר
ישיר עם הפרשה, למרות שהיה בה טעם לפגם.

ההנפקות כישראל ייעשו באמצעות ״בנק
לאומי״ ,שגם יתן הלוואות לרוכשי המניות,
בערכות הממשלה.

בתחרות בין הצהרונים בישראל היכה בסוף השבוע
מעריב את ידיעות אחרונות, כששליח מעריב לקאהיר,
הצלם שייע סגל, קיבל ראיון בילעדי עם יורשו של
סאדאת, חוסני מוברק.

אגב, מעריב החליט לשלוח את סגל לקאהיר אחרי
ההתנקשות, לגמרי במיקרה. השגרירות המצרית
בתל־אביב סירבה יום אחרי ההתנקשות להוציא
אשרות כניסה לעיתונאים ישראלים. סגל נושא
בדרכון זר ואינו צריך אשרה למצריים, ולכן הוא היה
זה שנשלח על־ידי המערכת שלו.

סגן מפקד המחוז־הצפוני של המישטרה,
תת־ניצב רחמים חדד, מפעיל לחצים כבדים
על מפכ״ל המישטרה, רב־ניצב אריה
איכצן, למנותו כמפקד המחוז הצפוני.

מישרד האנרגיה עומד להוציא הנפקות בבורסה
לחברות לחיפושי נפט בישראל, לא רק בחוץ־לארץ
אלא גם בארץ.

שומרי הראש
על־פי דיווחים וניתוחים של מומחי ביטחון
אמריקאיים, ברחו ארבעת שומרי הראש של
של נשיא מצריים אנוור אל־־סאדאת,
שניצבו כין בימת הכבוד ובין מסלול
המיצעד, כרגע שבו נפתחו היריות והפקירו
את הנשיא.

על המפכ״ל

הנפקות נפט בישראל

תגובתו של כנץ היתה :״לא. אני נוסע
ושנינו לא יכולים לנסוע.׳׳ בגין בלל לא
העלה את כקשת הנשיא במליאת הממשלה.

ברחו

חדד מא״ם

זילכר עזב לאחרונה את לישכתו של שרון
ועבר לכהן כעוזרו של השר יצחק מודעי.
לדברי זילכר, שירותו אצל מודעי הוא זמני
בילבד, משום ״שאריק הבטיח להחזיר אותי
אליו כרגע שהוא יהיה ראש־ממשלה.״

ש מי ר יוו ת ר
למודעי
שר־החוץ יצחק שמיר עומד להענות לבקשתו של
ראש־הממשלה מנחם בגין, ולהוציא מידי מישרד
החוץ את כל נושא הסברת החוץ. בגין ביקש זאת
משמיר מאחר שהשר יצחק מודעי הסכים לקבל
את תיק ההסברה רק אם הסברת החוץ תעבור
למישרד החדש.

עד בה לא הסכים אן! שר חוץ אחד לוותר
על הסברת החוץ. על רקע זה התפטרו
בעבר שר ההסברה אהרון יריב ויועצו
של בגין לענייני הסברה, שמואל כץ.
ויתורו זה של שמיר יגרור ללא ספק
התנגדות עזה מצד עובדי מישרד החוץ.

סגן ראש־הממשלה לשעבר, הפרופסור
ייגאל ידין, נשמע לדרישת רופאיו והפסיק
לנהוג.
ידין מכר את מכונית התלוו הישנה שלו, והוא
משתמש עתה בשרותי מוניות.

דן בן־אמוץ
ל א שלם
למרות שהכתבה האחרונה של דן בן־אמוץ במיסגרת
מדורו הנהלת חשבונות הנפש, פורסמה במעריב תחת
הכותרת :״מוגש במודעה מטעם המחבר,״ לא ישלם
בן־אמוץ את דמי המודעה העולה כ־ 150 אלף לירות.

עורך ״מעריב״ שמואל שניצר, סירב לפרסם
בשבוע שעבר את מדורו של כן־אמוץ, בו
היתה התקפה חסרת רסן על יהודים דתיים
ועל תפילות יום־הביפורים. שניצר, שהבטיח
לכן־אמוץ שלא תהיה צנזורה על מדורו,
הסכים להסתכן כבד שכן־אמוץ יפסיק
לכתוב ל״מעריב״ וכילכד שהמדור לא
יפורסם.
לפי הסכם פשרה שהושג בין הצדדים הוחלט,
שבן־אמוץ יפרסם את המדור כמודעה בתשלום.
המחיר למודעה לא נקבע, אך חוגים במעריב .
יודעים לספר שלא יישלח חשבון לבן־אמוץ עבור
מודעה זו.

מ ע רכ ת

העו ^ס פם
עשתה מאמץ מייוחד להוציא גליון מייוחד
זה לפני המועד המתוכנן, כדי לסקר את
פרשת ההתנקשות בנשיא מצריים. בחלק
מגליוגות העיתון, מיספרי העמודים אינם
תואמים את המספרים הנכונים.

הגילי!!

הבא

ובו סקירת עורך השבועון, אורי אבנרי, על
מסע הלוויית נשיא מצריים ודיווח על
פגישותיו עם אישים מצריים, יוקדם אף
הוא, ויופיע ביום שני, ה־ 19 באוקטובר.
ברחובות תל־אביב יימצא העיתון למכירה
כבר ביום הראשון ה״ 18 באוקטובר, בשעות
הערב.

ך* צץ המישמרת בבסיס חיל־הים
׳ \ שקיבל את הידיעה לא האמין למשמע
אזניו: סטי״ל (ספינת טילים) של חיל-
הים מסוג סער 3עלה על החוף הסעודי
ואנשי ציוותו אינם מצליחים לשחררו.
קצין המישמרת התחלחל, הוא ידע מה
שידע כימעט כל קצין בחיל־הים: על ה־סטי״ל
היו בנוסף לאנשי ציוותו למעלה
מ־ 20 אורחים,
סטי״לים של חיל־הים, קצין בדרגת אלוף־
וכן שתי נשים קצינות.
בעוד המטכ״ל כולו מוזעק, מילבד ה־רמטכ״ל
שהיה באותה שעה בארצות-
הברית,

מסוקים של חיל האוויר הוזנקו לעבר
הסטי״ל התקוע ופינו את מרבית הקצי נים,
החיילים והאורחים שעל סיפונו. כל

האם נרדמו על גשר הניקוד? האם היה איום סעודי?

מפקד חייל אלמוג
לא רק בעיות טכניות
מי 1שלא היה שייך לצוות הסטי״ל, כולל
שתי הקצינות, פונה לחוף ישראלי. כן
פונו כמה מאנשי הצוות. על הסטי״ל נות רו
רק 15 אנשי צוות. ספינות של חיל-
הים, ביניהם דבור אחד, נשלחו לאבטח
התרכזה ב את
הסטי״ל.
בסיס ספוד לאילת, מוכנה להיות מוטסת
לכיוון הסטי״ל, אם יתערבו הסעודים.
מייד החלו גם מגעים דיפלומטים.

השגרירות האמריקאית הוזעקה
והתבקשה להעביר, שדר לסעודיה :״זו
רק תקלה. הסטי״ל נתקע בחוף בשגגה
וישראל רק רוצה לחלץ אותו. אין כל
כוונה מילחמתית.״
האמריקאים העבירו ישדר חוזר מסעו דיה.
על־פיו לא ינסו הסעודים להפריע
לעבודות החילוץ.
חיל-
־ וכמה
הים החלו לבדוק את מצב קרקעית ה־סטי״ל.
התברר
כי ארבעת מנועי הסטי״ל נתק עו
בריף סמוך לחוף. להבי המנועים נת קעו
כה חזק בריף, שאי־אפשר היה ל נתק
אותם, וכן אי-אפשר היה לנסרם.
נאלצו לפוצצם. כמו־כן נבקעו
כמה בקעים בגוף הסטי״ל, אשד אותם
הצליחו לסתום. העבודה פולה ארכה שלו שה
ימים, משלושת הימים המתוחים ביותר
שידע צה״ל בעיתות שלום. רק כשהס תיימו
העבודות, דחפו
את הסטי״ל לתוך ה מים
והוא נגרר על־ידי כלי שייט למיספ־נות
באילת.
למרות שהיה ברור שידיעה כזו, שבה
מעורבים שילטונות סעודיה וארצות־הברית
לא תוכל להישמר בסוד זמן רב,
מנעה הצנזורה מעיתונאים ישראליים ל־

1חווו11
ב חו ף
סונו ד ״וי
פרסמה, גם אחרי שהסטי״ל כבר היה
באילת. רק אחרי שתחנת שידור אמריק אית
פירסמה את הידיעה, הותר גם לצי בור
הישראלי לדעת על הפרשה.
הרמטכ״ל, רב־אלוף רפאל איתן, הורה
להקים ועדת חקירה שתבדוק איך אירעה
התאונה.

הוחלט להוסיף לוועדה, ה מורכבת
כולה מקציני חיל־הים, גם איש יות
חיצונית,
הוחלט לצרף לוועדה מפקד
חיל־ים לשעבר. הכוונה הראשונה היתה
לפנות לאלוף (מיל ),בנימין (״בני״) תלם,
אולם מפקד חיל־הים, האלוף זאב אלמוג,
לא היסכים לתלם. היחסים בין השניים
אינם טובים במייוחד. אלמוג הסכים ל צירופו
לוועדה של מפקד אחר לשעבר
של חיל-הים, האלוף (מיל ),אברהם (״צי־טח״)
בוצר.
השאלה המרכזית היא כמובן כיצד זה
קרה שהסטי״ל התקרב בכלל לחוף ה סעודי
ועלה עליו. הגירסה החצי־רשמית

חיל. אישור לעליית אנשים שאינם מ הצוות,
ובעיקר אם המדובר בנשים, צריך
להינתן בכתב על־ידי מפקד חיל־הים עצ מו.
יש הטוענים שמפקד חיל־הים נתן את
אישורו למה שמכונה עתה ״הפלגת ה תענוגות
/ ,ולצירופן של שתי הקצינות.
אישור בכתב לא קיים, ועל הוועדה ל החליט
אם אכן נתן האלוף אלמוג אישור
בעל־פה, או שהוא מחפה עתה על מחדל
של פקודיו־ידידיו, שהעלו את האורחים
ואת הקצינות על הסיפון.
שהקצינות קיבלו ״צ׳ופר״ :הפלגה
בין חיפה ואילת דרך תעלת סוויס. צ׳ופר,
בעגה הצבאית, פירושו מתנה הבאה אחרי
שירות טוב או מעשה הצטיינות. בינתיים
עוד לא הוברר לוועדה מה היה פשר
המעשה הטוב או במה הצטיינו הקצינות
שקיבלו את הצ׳ופר, מילבד היותן ידידות
של כמה קצינים בכירים בחיל־הים. כן
לא בדור בינתיים לוועדה אם יתר האור חים
על הספינה,
קיבלו גם הם את ״הפלגת התענוגות״ כ תוצאה
מהצטיינות או שירות טוב, או
שגם הם נמנים עם פרוטקציונרים ועם
״אנשינו״.

של חיל־הים, כפי שנמסרה לוועדת ה חקירה,
היתה שמערכת החשמל בסטי״ל
התקלקלה וכי בעקבות זאת שותקו ה־ג׳יירוסקופ
ומערכות המכ״ם של ספינת ה טילים.
נראה
שגירסה זו נכונה,

איש לא! שם לב
לקילקול ואיש גם לא שם לב לכך ש־האוניה
מתקרבת לחוף ועולה עליו.

האס האלוף
מחפה!
״ 7שאלה השנייה היא מה עשו על
י י הספינה למעלה מ־ 20 אורחים ושתי
קצינות. לקצינות אין כל קשר לפלגת ה־סטיל״ים.
אלה הן קצינות ותיקות ומוכ רות
בחיל־הים, המשרתות במיפקדת ה
לפני
שבועיים, כשעלה הסטי״ל על ה־מערך
שירטון
בחוף הסעודי, הוזעק
החירום של צה״ל. מיליוני שקלים הוצאו
כוחות, מילבד
על הכוננות ועל
הנזק הגדול שנגרם לסטי״ל עצמו. אם כל
אלה היו ביגלל רשלנות פושעת
אסור לצה״ל לטייח את העובדות ולעבור
על כך בשתיקה.

יוסי ינאי !

אין מוח
לשרונה

דויד אכידן, סופר, משורר, מחזאי,
במאי, מה לא? הוא כותב, מביים ותמיד

בדרך־כלל היא זו שמשגעת להם את השכל. היא יפה,
בעלת גיזרה נהדרת ודוגמנית מבוקשת. אני מתכוונת לשרונה

מרש.

רק להזכיר לצעירים שביניכם מי זו שרונה. אז ככה, היא
התחילה מוקדם מאוד. כבר בגיל 16 היא היתד, נערת ישראל,
ושנתיים אחר־כך נישאה לקריין, שהיה פעם פופולארי, עמק
פרי. כמובן שהם התגרשו, ושרונה שוב נישאה, אבל גם נישואין
אלה לא החזיקו מעמד זמן רב.
מאז הפכה שמנה לאחת המבלות הגדולות של תל-אביב,
כשהרומן שלה שזכה להכי הרבה פירסום, היה עם שדר־ד,ספורט
אלכם גילעדי, וזאת משום שאלכם השמיע איומים על חתונה,
אם כי נסוג מהם במהרה.
אחרי גילעדי המשיכה שמנה לשגע את הגברים וההגברברים,
וכשאני אומרת לשגע, אני מתכוונת לשגע שיגעון של ממש.
אבל השבוע שמעתי סיפור, שנוגד את התיאוריה הזו. שמנה
ניהלה רומן קצרצר, עם איש העסקים הצרפתי העשיר ז־׳אן
מסמי. במשך שבוע שלם היא התגוררה איתו במלון היאט
בתל-אביב, וחשבה שכמו את כולם, היא משגעת גם אותו.
למסייד, מסטי דנן היה עוד דבר שמשך את שמנה, פרט
לעושרו ופרט לקשר שלו לאופנה — שכן השניים נפגשו
במיסגרת שבוע האופנה שבו שמנה דיגמנה, והוא בא לרגל
עסקים. יש לאותו אדון מסטי מכונית בלתי רגילה, רולס רויס
לבנה, שכל מי שראה אותה השתגע אחריה. שמנה, כשלא היתה
בחדר בהיאט נסעה לה ברולס רויס, עד אשר שמעתי שז׳אן
מסטי סיים את יחסיו איתה, ושלח אותה לחפש מחזר אחר.
פניתי לז׳אן, ושאלתיו מה קרה. הוא אמר לי :״די, נגמר
לי. בשבוע הבא אני חוזר לצרפת, ואין לי כוח לרומנים ארוכים.״

שרדנה מרש
בלי רולס־רויס

אהבה. לא באמריקה
יש לה הכל לבחורה הזאת. היא גם
חתיכה, גם בלונדית׳ גם עשתה דיאטה
בזמן האחרון, גם עיתונאית, גם סטודנ טית
וגם בתו של הבעלים ועורך ידיעות
אחרונות. אני מתכוונת לג׳ודי מוזס,
שזינקה בחודשים האחרונים מהפרוביג־ציה
של שיכון הוותיקים ברמת־גן, שם
היא מתגוררת, אל המסיבות והאירועים
הכי חשובים של תל־אביב.
לג׳ודי, מטבע הדברים, היו יותר מחז רים
מאשר לכם לירות בכים. אבל יום
אחד היא קמה והחליטה לעשות לה סדר
בראש. פשוט ׳לארגן את הרשימה, לנפות
את כל מה שהיא קוראה ״זבלה״ ולהתחיל
לחשוב על החיים ברצינות.
ג׳ודי ידעה שאם היא תעשה את החוש בים
הזה בארץ זה לא כל־כך יסתדר לה,
משום שהיא תהיה׳ נתונה להשפעות של
כל מיני אינטרסנטים שרוצים בה ואותה,
אז היא עלתה על מטוס ונסעה לה רחוק־רחוק,
לניו־יורק הדוויה. המצב בארץ,
נכון לרגע שבו ניתקו גלגלי מטוסה
מארץ הקודש: שני לבבות שבורים אבל
עם תיקווה. האחד של פוליטיקאי צעיר
שהתפרסם לאחרונה, והשני של זמר
צמרת שמפורסם כבר הרבה זמן.
ניו־יורק חייכה אל ג׳ודי, וג׳ודי אהבה
את ניו־יורק. כבר בימים הראשונים היא
החליטה לעצמה: יהיה מה שיהיה, לפולי טיקאי
ולזמר אני לא חוזרת. אבל למי
כן, היא לא בדיוק ידעה.

ואז זה הגיע. כימעט באקראי, או נכון
יותר באקראי מתוכנן, פגשה ג׳ודי את
משה קורצל, בחור ישראלי שנמצא

נשאר לו זמן גם לאהבות. עובדה, דויד
היה נשוי פעמיים. אשתו הראשונה היא
עורכת לאשה גדודיה אכידן, היום
כדיר, לאחר נישואיה לעורך-הדין. אש תו
השניה היתה לילי אכידן, דוגמנית
ושחקנית. השלישית לא היתד, כל־כך אש תו.
הבמאית דליה מכורך היתד, חברתו
משך כמה שנים, והם חיו יחד ללא נישו אין
עד שסיפור אהבתם נגמר.
עתה יש לדויד, אהבה חדשה. אהבה
זו החלה, כאשר דויד עמד לנסוע לפסטיבל
קאן להפיץ את סירטו ,׳שדר מן העתיד.
התברר לו שהוא מאוהב בחיילת יפה ש השתתפה
בסרטו בתפקיד קטן. שמה של
היפה הוא נילי, אבל דויד מסרב למסור
עוד פרטים :״היא חיילת שקטה ונחבאת
אל הכלים, היא עדיין צעירה ולא אוהבת
את רעש הפירסומת.״

האהבה התעוררה מחדש, אך הפעם היא
היתד, מבוגרת ותכליתית יותר. לא עברו
יומיים של הכרות מחודשת׳ ,וג׳ודי כבר
בישרה לכל המושבה הישראלית בניו-
יורק: אני מתחתנת.
אלה לא היו דיבורים בעלמא. אביה
של ג׳ודי, נוח מוזס, הגיע יחד עם
ראש־הממשלה מנחם כנין לניו־יורק.
מהם אבא בוודאי שמח על הפגישות שלו
עם כל מיני אישים חשובים, אך הוא שמח
יותר מכל על כך שהבת היקרה שלו
הודיעה לו שהיא מתחתנת, עם החבר
מאז, ולא, רחמנא ליצלן, עם הזמר או עם
הפוליטיקאי.
סיפור עם הפי־אגד? לא בדיוק, או
אולי כן בדיוק, אני לא מכירה את קורצל•
ג׳ודי חזרה לארץ והחליטה: עוד לא הזמן
לסיים את חופשת הנעורים. היא הודיעה
לכל מי שהיה מעוניין, זאת אומרת קורצל-
אבא מוזס וכל הידידים הוותיקים: אני
לא מתחתנת.

ג׳ודי מוזס
יותר טוב בארץ
עתה בניו־יורק לרגל לימודיו. זו לא
היתד, היכרות חדשה. עוד בתקופה שלפני
הפוליטיקאי ׳והזמר, ולפני שקורצל הח ליט
להיות סטודנט אמריקאי, הוא היה
החבר הקבוע׳ של ג׳ודי. הם נפרדו, היא
נשארה בארץ והוא המריא לו.

צילום מצב
צחי

סקופ ב אי חו ר
מכשיר הקשר הוא אהבתו הגדולה ביותר. הוא יושב ומקשיב לו ומדווח מייד
לאומה, על כל דבר המתרחש בעולם. הוא בדרך כלל הראשון שיודע. אם לא הבנתם
עד כאן על מי אני מספרת לכם, סימן שאתם לא מאזינים לחדשות. מיכאל (״מיקי״)
ו״ורדום, קשבנו הנודע, הוא האיש.
אבל לא רק מכשיר הקשר משמש לו ידיד ורע. מיקי היד, נשוי לי רדקח
קירשנבוים. במשך כמה שנים חי לו הזוג ביחד, עד שלפני שלוש שנים נפרדו דרכיהם.
במשך תקופה ארוכה הם חיו בנפרד זה מזה, לפני כשנה התגרשו רשמית, ומיקי הפך
רווק.
הסיפור של הגירושין, הגיע אך לאחרונה לאוזני האנשים, שלא כמו הסקופים
שלו שמגיעים מייד. בד בבד עם סיפור הגירושין, נודע לי שיש למיקי חברה חדשה.
שוחחתי איתו והוא סיפר לי :״נכון, התגרשתי לפני כשנה מירדנה, אבל אנו כבר לא
ביחד כימעט ארבע שנים. נכון שיש חדש בענייני הלב אצלי, אך זד, לא קונקרטי ולא
חשוב, לכן אני מעדיף לא לדבר על כך.״

כימעט וסתמתי את הגולל על
אוסטרובסקי הצלם, והכרזתי עליו כעל
רווק ניצחי. כזה שמוקף אומנם בחתיכות,
אבל נשאר לבד בסוף. אז יש לי הפעם
חדשה מרנינה דווקא. כבר הרבה חודשים
שמחלקת איתו את דירת הרווקים שלו
בחורה בשם אילונה, שהיא גם נאה
מאוד וגם חכמה.
לאילונה, שניהלה את אחת המחלקות
במלון ש רתון, נמאס מאחריות והיא לקחה
שנת חופש. בתקופה זו היא פגשה את
צחי, הוקסמה ולא ויתרה. וכמה שהוא
בעט יותר, ככה היא יותר ויותר לא
ויתרה לו. אז היום אני שמחה לבשר
לכם שהם גרים יחד כבר הרבה חודשים,
משתזפים על הגג שלו מבסוטים ואוהבים.
הוא שאמרתי לכן, בנות. איתם שם
המישחק הוא סבלנות.

צחי אוסטרוכסקי
להשתזף על הגג

שוב נחייה !

אני הולכת לספר לכם על טלי עומר
היפה והנחבאת אל הכלים. טלי, שהיא בתם
של הסופרת דבורה יעומר ומנהל תיאט רון
הבימה שמואל עומר, עובדת כרגע
כאשת יחסי־ציבור. היא גרושה טרייה
מאוד, ולא סתם. היא היתד, נשואה לבנו
של פרסומאי המיפלגזת הגדול אליעזר
דורבין. אבל נישואים אלה לא החזיקו
מעמד זמן רב, והזוג נפרד. טלי להרגע
לארץ,
שהוא

נסעה לארצו של הדוד סם כדי
ולהתחיל בחיים חדשים, וכשחזרה
נפלה לזרועותיו של משה שגיא,
חתיך אמיתי ועובד באותו מקום

עסקים ואהבה
אתם זוכרים את רות חפר 7מי לא זוכר אותה? היא
היתד, פעם התל-אביבית הכי יפה בין התימניות והתימניה הכי
יפה בין התל־אביביות.
אבל לא רק ציידי החתיכות של תל-אביב נהנו מיופיה הרב,
עורה השחום ועיניה הגדולות, אלא גם הרבה יהודים וגם לא
יהודים בחוצלארץ. כי כמו כל יפה, שכיבדה את עצמה באותם
הימים, כך גם רותי הצטרפה לחוג דיילות אל־ על וסחטה קריאות
התפעלות בכל מקום שאליו הגיעו מטוסי החברה.
כל השיגעון הזה הסתיים כשרותי הכירה את המשורר חיים
חפר ונישאה לו. חיים היה עסוק בכנסים לזכר הפלמ״ח ובכתיבת
בלדות, שקריאתן והקראתן היתד, אז ספורט לאומי. רותי חיפשה
לה עיסוק. היא פתחה גלריה למכירת אמנות אפריקאית. פסלי
השנהב והעץ התאימו לבעלת הגלריה, שמשכה אליה קונים
רבים.
ידידו הטוב של חיים, מי שהיה אז שר־החוץ יגאל אלון,
סידר לחיים ג׳וב של קונסול בלום אנג׳לס ורותי נאלצה לסגור
את הגלריה וללכת בעקבות בעלה לגלות.
אחרי שחזרו מלום אנג׳לס, נפרדה רותי חפר מבעלה, המשו רר
והקונסול חיים חפר, ופתחה חנות בשוק הפישפשים. היא
ניתקה עצמה מחיי העולם הגדול, שהיתה שרוייה בהם, וגרה בדירה
צנועה ברחוב גאולה עם אשר, החבר הנוכחי שלה, שגם לו יש
״סלון״ בשוק הפישפשים.
אשר, שצעיר מרותי בכמה שנים טובות, נראה שהחזיר לה
את שימחת החיים וחדוות היצירה, והשניים נראים כל הזמן
ביחד, פורחים בעסקים ובאהבה.

רותי חפר
בשוק הפישפשיס

שביט חדש

טדי עומר
טריה־טריה
שטלי עושה לו יחסי־ציבור. לאחר שבו עיים
של ביחד־ביחד גפרדה טלי גם מ משה,
וכרגע היא גרושה טריה־טריה,
ופנויה טריה־טריה.
אז קדימה, אל ׳תשאירו את טלי לבד.
אני בגדול כי מפחדת אני לא

דוג מניז ת
זוכרים, סיפרתי לכם לא מזמן על ה לביאה
אשר לחופש נולדה? על

עירית

שעה טובה דגו1י
ד,שימחה קפצה עלי, כי אני אספר לכם על עוד סב מאושר בישראל, והסב המאושר
הזה, הוא איש הרכש מוניה מדרור, מנכ״ל רפא״ל לשעבר, שכתב לאחרונה ספר
מרתק על עבודתו ברפא״ל.
לסבא המאושר, יש בת נחמדה ושמה בישראל גוני ספיר. גוני היא תחקירנית
בתוכנית הטלוויזיה של מני פאר שעה טובה. היא עבדה ממש עד הדקה התשעים
לפני תוכנית החג, הספיקה לחגוג עם כל הצוות את חזרת התוכנית מהחופשה והתחלת
הקרנתה.בצבע, ונסעה לבית־החולים וילדה במזל־טוב בת ושמה דנה.
שעה טובה לרוני וגוני סביר.

עירית לביא
גס הבעל מאושר
לביא היפה, שלאחר תקופת ציפייה
ארוכה מאוד, קיבלה את הגט המייוחל
שלה מאיש העסקים בעל מיפעל לשקיות
!ילון יורם אורן ז־

רוני וגוני סביר
-סבא מאושר

פגשתי בעירית ושאלתיה מה חדיש אצ ל־
והיא אמרה שדווקא יש לה סיפור
בשבילי, על בעלה לשעבר. היא ידעה
לספר לי, שיורם יוצא עתה עם הדוגמנית
היפה שרי חן, שיש לה עוד אחות דוגמ נית,
נאוה חן. היא הוסיפה, בלי שמץ
של קנאה, ואמרה לי שהשניים נראים
יחד וטוב להם כך. יורם פשוט לא זונח
את היופי. הוא מחזר רק אחרי היפות ב אמת,
ואוהב אותן דוגמניות זוהרות.

ציפי שביט אכישי ואסן?
יש גם תמר
לה אבישי דקל לבית החולים, לע בור
ניתוח קיסרי. הניתוח עבר בש ילום
וילדה במזל־טוב בת קטנה וחמו דה,
במישקל של שני ק״ג ושמונה מאות
גרם, ושמה תמר. במישפחת שביט—דקל
שמח. הם ציפו מאוד להולדת הבת, שתהיה
אחות לתפארת לאסף.

יצחק נבון קיצר את א רו חתהצהד ״ ם. עזר וייצמן
חזר ל היו ת שר־הביט חון ומאיר כ הנ אשתה לחיי ם
01 נשיא המדינה יצחק
נכון אירח בביתו, ביום שבו
נרצח נשיא מצריים אנווד
א ל ־ סאדאת, את יושבי ה ראש
הקודמים והנוכחי של
ועדת החוץ והביטחון של ה כנסת.
בדירת הנשיא סעדו עם
נבון ה״כ משה ארנם,

חיים צדוק ודויד הכהן,

ותוך כדי הארוחה הודיע דו בר
הנשיא לסועדים על ה ידיעה
הדרמטית ששודרה ב רדיו:
הארוחה קוצרה, נושאי
השיחה שונו, ונבון מלבד
האזנה לרדיו, עמד בקשר
ישיר עם ראש־הממשלה ועם
מישרד־החוץ.
01 נבון היה בין הבודדים
שיכול היה לדווח לראש־הממשלה
מנחם כנין על
אופיו של יורשו של סאדאת.
כשביקר נבון במצריים, הוא
נפגש לארוחת צהריים ולשי חה
של שעתיים עם סגן ה נשיא
חופני מוכרק. בשי חה,
שהתנהלה בערבית, גילה

אנוור אל־סאדאת, נתקב לה
באי-אמון במיזנון העיתו נאים
בבית־סוקולוב בת״א.
מישהו נכנם וסיפר על הידי עה
שדיווחה סוכנות הידיעות
רוייטר, ומישהו אחר שאל:
״רוייטר או התחיה?״ כעבור
דקות, כשהעיתונאים נצמדו
לטרנזיסטורים שהובאו למקום,
איש לא צחק יותר.
01 ביום השלישי התכנסה
צמרת תנועת שינוי, כשהגיעה
הידיעה על ההתנקשות. בישי בה
נזכרו, שאחרי נאומו ה היסטורי
של סאדאת בכנסת,
הסתובב מי שהיה אז מנהיג
ד״ש, הפרופסור ייגאל ידין,
בתחושה שזהו תרגיל הסחה
ברור, ורמז שהוא אינו מא מין
בכל העסק. למחרת, ב חמש
לפנות בוקר, קיבלו כל
הח״כים של ד״ש טלפון בהיל
מעוזרו של ידין, שהודיע להם
על ישיבת סיעה דחופה. ידין
בא לישיבה ואמר שאכל ארו חת
ערב עם סאדאת והוא

משוכנע שהנשיא המצרי רו צה
בשלום.
01ח״כ יחודה פרח, ה עוסק
בימים אלה בהכנת שי טת
לימוד חדישה ללומדי ער בית
בארץ, שמע את הידיעה
על ההתנקשות בביתו .״אני
מקווה שתהליך השלום יימשך,
ומיספר לומדי הערבית בארץ
יגדל,״ הגיב.

עדי אמו
01ח״כ
המערך
ראי המתין בבית
העבודה בתל-אביב לעוזי
שמעוני, ממחלקת ההסברה
של המיפלגה, לדיון בענייני
הסברה כלכלית. שמעוני בא
וסיפר את מה ששמע ברדיו.
מובן שהשיחה ההסברתית לא
התקיימה.
מיפלגת

01 אמוראי נזכר שבנובמבר
1977 היה באו״ם, כאשר נו דע
שסאדאת מתכוון לבוא ל ירושלים.
הוא מיהר לבטל את
כל פגישותיו בנידיורק, והו דיע
למי שהיה אז שגריר

אריק שוו!

בא לנמל״התעופה כשיצא השבוע לקאהיר מלווה ביועצו האישי, אלי לנדאו,
וסירב לדבר עם העיתונאים שהקיפו אותו• שרון בא לשדה מכניסה צדדית,
כדי להימנע מלענות לשאלות, אך העיתונאים חדרו לשטח המגודר וביקשו את תגובתו לרצח סאדאת.
שרון מיהר למטוס, אן נאלץ להמתין ליד כבש המטוס עד לעלייתו של ראש־חממשלה.

״ ייי ״ ׳ב 0

פלד׳ 7ל י

אמריקנו אמרטו
רום __
וודקה לימון הרביעיה החדשה
של ״כרמל״

משקה ראשון• אצלכם בבאר

1*£כרמל מזרחי
תיקני ראשו! דזניוין וזנרון י ע קב

0 1כתבי הרדיו היו נרגשים
ביותר בשידורים על מותו של
סאדאת. כשרואיין בקול־ישר־אל
עזר וייצמן, הציג אותו
עזר
כ״שר־הביטחון הכתב וייצמך. כשרווח בגלי צה״ל על
כך שעורך העולם הזה אדרי
אכנרי היה בין הראשונים
שבאו לשגרירות המצרית לה ביע
את תנחומיהם, הגדיר
אותו הכתב כ״ח״כ אורי אב־נרי״.

מותו של סאדאת גרם
לביטול פגישה מתוכננת ש היתר
צריכה להתקיים במיש־רד־התיירות,
בנושא נסיעתו
של שר-התיירות אברהם
שריר למצריים, בסוף החו דש
,״ועדת מצריים״ ,שעמדה
לדון בכל הקשור בביקור, לא
נפגשה. לשריר לא נותר אלא
לשלוח מיברק תנחומים.

ישראל באו״ם
שהוא חוזר לארץ. בבנק פר טה
לו את הכסף פקידה ממו צא
מצרי, וברכה אותו, כש אמר
לה שהוא נוסע לפגוש
את הנשיא שלה. אמוראי
הביא עמו אז מארצות־הברית
את התווים של ההמנון המצ רי
ודגלונים מצריים שנתן ל,
הרצוג. בלוד התברר לו ש יצחק
גרציאגי, המנצח על
תיזמורת צה״ל הקליט את ה המנון
מהרדיו, ומה שניגנה
לבסוף התיזמורת לא היה שו־נמה
מהרשום בתווים, שהב־א.

0 1מי שהצטער על שעזב
את גלי צה״ל היה העורך
והמגיש הקודם של מבזקי ה חדשות
של התחנה, צבי במיסדרון בהיותו
רימון.
מישרד־התיירות, קרא לעברו
מיכה גידרון דובר המשרד :
״אמרו ברדיו שסאדאת נורה.״
רימון רץ לחדרו, פתח את
המקלט על גלי־צה״ל והאזין
לשידורים החייט של התחנה.
במהלך אחר הצהריים הדרמטי
הוא התקשר לתחנה ועודי את
אנשי המערכת.

סג!מיי 0

חיים הרצוג,

0מנכ״ל רשות השידור ל שעבר,
יצחק ליכני, נזכר
ששבועות אחדים לפגי שה נשיא
המצרי הודיע על כוונ תו
לבוא לביקור לירושלים,
הציע מי שהיה אז מנהל מע רכת
הספורט של התחנה וה אחראי
על האירועים המיוח־

נבון שלפניו יושב אדם פתוח
ולבבי, איש שיחה מרתק ו בעל
רעיונות מתקדמים. היכ רותו
של נבון עם מוברק,
היתד, אחד ממקורות האינפור מציה
החשובים של ראש
הממשלה, במוצאי יום השלי שי
האחרון.
0ראש־הממשלה מנחם
בגין היה בדרכו למכוניתו,
כששמע את הידיעה על ההת נקשות
בסאדאת. הוא יצא
לביתו ומשם עמד בקשר עס
שרץ
שר־הביטחון אריק
ועם השגרירות האמריקאית,
וסירב בתוקף לצאת אל 150
העיתונאים שהמתינו לו בפתח
ביתו, עד ששמע שסגן נשיא
מצריים חוסני מוברק הודיע
רשמית על מות סאדאת.
! 0מאיר פעיל, ששמע
את ׳הידיעה ברדיו, אמר ש עכשיו
הוא חושש מהקואלי ציה
האפשרית שעלולה להי ווצר
בין הקיצוניים מלוב וה־מתנועת
לאומנים
היהודים
ה תחיה בארץ.
01 הידיעה על ההתנקשות
בחייו של הנשיא המצרי,

חסיה מ׳

בתו של ראש״חממשלה, מנחם בגין, ששימשה כמלווח שלן בביקורן האחרון
בוושינגטון, במקום אשתו עליזה, באה להיפרד ממנו ביום השישי האחרון,
כשיצא בראש המישלחת הישראלית שכללה גם את שרי הביטחון, החוץ והפנים להלוויית הנשיא
העולם הזה 2302

0*111111

דים, אדכס גלעדי, להכין
תוכנית מפורטת של היערכות
הטלוויזיה לביקור אפשרי של
סאדאת בארץ. ליבני ואחרים
ראו ברעיון עניין לא רציני,
אך לבסוף הסכימו שיעברו
על כך, כנראה מתוך תחושה
שאם משה דיין נפגש עם
חאסן תוהמי במארוקו, הרי

שהכל אפשרי. כשנודע שסא־דאת
מגיע לכנסת, לא נותר
לראשי הטלוויזיה אלא להפ עיל
את התוכנית שהכין גל עדי.

01 ליבני, נזכר שהטלוויזיה
עמדה אז על כך שכל השי דורים
ייעשו על-יד־ הישרא־

0 1 5 )1ל ׳ 111

הכתבת הפרלמנטרית של מחלקת החדשות בערבית של הטלוויזיה הישרא־

לית, גילתה עירנות והציצה דרך עדשת מצלמת הטלוויזיה, במתרחש,
1 בשדה. לידה עמד צלם הטלוויזיה שעסק במדידת האור. הכתב לענייני מיפלגות של הטלוויזיה, ניסים
משעל, שאף הוא בא לכסות את אירוע הפרידה מבגין, פרש לצד ועיין בעיתוני הצהריים.
לים, למרות הציוד הדל שהיה
בידי הרשות. הוא נזכר שהיו
מגעים, שסאדאת ירואיין לט לוויזיה
הישראלית אך לבסוף
הראיון לא יצא לפועל, וסא-
דאת התראיין עם בגין לרש תות
האמריקאיות.
! ח״כ ׳משה שחל סעד
ארוחת צהרייט בתל-אביב עב
מיפלגת־העבודה
יושב־ראש
שימעזן יפרם, כאשר מישהו
הודיע לשניהם שנורו יריות
לעבר סאדאת במיצעד .״בי קשנו
מייד מכשיר רדיו, וקי ווינו
שזו אכן רק פציעה ביד.
הצעתי לפרס שבישיבת הליש־כה
שנועדה לאותו יום, נדלג
על העניינים הקשורים במים־
לגה, ונצטמצם בעניינים הפו ליטיים,
וכאשר התקבלה ההו דעה
במהלך הישיבה על מו תו
של הנשיא, הפסקנו את
הישיבה.״

יח אדום

שנפרש עד בבש המטוס הוביל את
בגין, שרון ושמיר למטוס שיצא ל-
קאהיר. בשדה־התעופה לא התקיימה מסיבת עיתונאים, ולא
התקיים כל טקס רשמי. ראש־הממשלה עצמו צעד לצידו של השטיח
האדום, ולא עליו, וליד המטוס לחץ את ידו של השגריר המצרי.

| 8שחל נזכר, שכאשר נפ גש
סאדאת עם חברי הכנסת,
בירך שחל את הנשיא בער בית.
סאדאת שאל אותו מאי זה
מוצא הוא, ושחל ענה ש הוא
מעיראק. על כך העיר לו
סאדאת בחיוך :״אולי אתה
יכול להשפיע עליהם שיהיו
יותר מתונים ן״

אנוור אל״סאדאת. חסיה המתינה ליד אחותו של בגין, רחל הלפרין. בין השתיים
שוררת מתיחות מאז שבגין החליט לקחת את בתו ולא את אחותו לביקורו
בארצות־הברית• חסיה (בתמונה האמצעית) לא יפלה להתאפק ופרצה בבכי
העולם הזה 2302

דיעו לו המצרים שהרעיון
מוקדם מדי. לפני הבחירות
אישרו המצרים את הביקור,
אך שיטרית עיכב את תשו בתו
עד אחרי הבחירות.

! 0רק בודדים באו לבניין
השגרירות המצרית ברחוב
בזל בתל־אביב ביום השלישי
בערב. אחרי שסגן נשיא מצ ריים
הודיע שסאדאת נהרג.
חוץ משכנים ושוטרים, היו
במקום רק עיתונאים ישרא לים
וזרים שבאו לקבל את
תגובת השגריר המצרי. ב שעה
עשר בא למקום מאיר
כהנא, מנהיג הליגה להגנה
יהודית, והשיק כוסיות לחיים
עם חבריו, על מות סאדאת.

! 1ספן השלום אייבי נתן
היה המום כששמע במישרדו
את הידיעה על ההתנקשות
בנשיא המצרי. אייבי, שבמשך
שנים כתב לסאדאת, נזכר ש הנשיא
המיצרי נתן לו בזמנו
אישור מייוחד לעבור בתע לה,
עוד לפני שנחתם הסכם
השלום עם ישראל. אייבי סי פר
שהוא נפגש אישית עם
הנשיא ורעייתו, וסאדאת אף
זכר אותו במסיבות העיתונ אים
שבהם השתתף אייבי.

! 1מזכירו של הרב כהנא,
יוסי דיין, שלא האזין ל רדיו
ולא שמע על הודעת מו ברק,
שאל עיתונאי שהיה
צמוד לטרגזיסטור :״תגיד, ה כלב

1ח״כ מאיר שיטרית
אירח בביתו ביום השלישי את
ראש עיריית באר־שבע אל יהו
נאווי. שיטרית, שלא
האזין באותו בוקר לשידורי
הרדיו, נדהם כשנאווי סיפר
לו על ההתנקשות בסאדאת.
לדבריו, הוא החמיץ בעיקבות
הרצח פגישה אפשרית עם ה נשיא
המנוח. שיטרית ניסה
לארגן לפני שנה חילופי
מישלחות של מועצות מקומ יות
עם מצריים, ובתחילה הו

1הפרופסור
ישעיהו לי־ג
ופיץ, לא התרגש מהאירו עים
בקאהיר כשנשאל מה דע תו
על הצער האישי של יש ראלים
רבים על מותו של
הנשיא המצרי, השיב :״אין
זה מעניין אותי.״ ולגבי הנד
שך תהליך השלום אמר :״זו
היתה שביתת נשק עם המצ רים,
שלא היתד, מתקיימת גם
אם סאדאת היה חי, כל עוד
נמשיך להחזיק בשילטון ה שטחים
הכבושים.״

אחרי שנפרדה מאביה. היא קיבלה את הידיעה על רצח סאדאת בצורה קשה.
לידה נראים נהגו של ראש־הממשלה מנחם דמתי, מזכירתו, יונה קלימוביצקי,
ואחותו. עם סיום הטקס, עזבה חסיה את נמל התעופה (בתמונה השמאלית).

סיפור ע ל ניוון ה חייל הי הו די
של ה ״ ארד פאסט
במוצר״ם

בימים אלה ראה־אור בהדפסה מחודשת
אחד מחשובי הספרים של סופרי העליה־השלישית,
הספר כאוו יהל מאת יהודה
יערי* .ספר זה הוא נסיון מעולה לתאד
את הרקע לעליית בני דור זה לארץ ושלבי
הגישוש החלוציים שלהם.
כאור יהל נפתח בתיאור ״יום א׳ של
ראש־השנה, תרע״ה. אדמת העיירה רו עדת
מן התנועה של הצכא הכורח. הדר כים
מכוסות עגלות ממולאות כני-אדם
פצועים וכצדי־הדרכים נמשבות שורות־חיילים
עלובים ויגעים, עיניהם שוממות
ומכוהלות, עיניים שהמוות משתקף בהן״.״
יערי מתאר בחלקו הראשון של סיפרו
באופן מפורט וקפדני את תהליך התפור רות
המלכויות וחילופי המישטר במרכז־אירופה
ומיזרחה, תהליך שגרם לפרעות
ביהודים, שכתוצאה מהם נוצק הגרעין
לעליה מאסיבית לארץ.
עיירת מולדתו של המספר עולה באש
ומתרוקנת כבית־עלמין, ואז :״הקוזאקים
באו ! הדם כמו נקרש בעורקים מפחד...״
היהודים מתכנסים, רועדים ופוחדים, ו קולות
פראיים נוהמים מבחוץ ״פיתחו,
יהודים ארורים, כי נשכור את הדלת!״
המחבר מספר על המהפך העובר עליו,
מהפוגרום, דרך הצבא, שיבתו מהמילחמה,
הפיכתו לחלוץ, עלייתו ארצה, עבודתו
בין חלוצים ויציאתו לירושלים.
בין השורות צפה ועולה לה תמונת
הווי העיירות הקטנות בימי הסער והאי מה,
כאשר הדת ופרנסיה רודפים את ה ציונות
(״דוקטור הרצל דוקטור שמרצל!
לידי שמד יביא הנפש־הפועלת העיק רית
בכאור יהל יום]? דנדא, מביא את
תהליך שינויו. הוא נקשר אל גדלי,
נכה בשתי רגליו, שכינור על ברכיו, ו הוא
:״סיפר לי דברים הרבה על החייל
היהודי ; על אותו חייל הנלחם בכל חזי תות
העולם ללא פשר וללא טעם, נלחם
בנגד מחנה שאיננו אויבו, כעד מהנה
שאיננו אוהבו ...החייל היהודי!״ ,ובדלי
נכה־המילחמה מספר לצעיר :״אירע לי
שהרגתי חייל במלחמת־פנים־אל־פנים. כ שנפל
ארצה התחיל צועק, שמע ישראל׳
בקול מחריד מאוד ברלי שרגליו קפאו
במלחמה, מנגן בפני יו׳סף לנדא את
ניגון ״החייל היהודי
עד מהרה מקבל לנדא צו־גיוס :״כשם
רוממותו האפוסטולית הקיסר ירום הודו
הנני מכריז ומודיע וברלי אומר לו,
במעט ציניות :״ובכן, הגיע גם תורך
להיות חייל יהודי במילחמת שגעון זו. צר
לי עליך, יוסף, צר לי עליך...״
המילחמה עוברת על יוסף לנדא, בצר
ובקושי, עד אשר ״בראשית החורף הגיע־תנו
הידיעה בדבר המהפכה ונפילת ה קיסרות
באוסטריה, ומיד נתפרד כל חיל
הכיבוש; נתפקע כנאד נפוח שנתקעה
בו מחט אלא שלא די בכך, והדרך
מהמילחמה בחזרה הביתה קשה לא פחות
מהמילחמה עצמה. לנדא וחברו מצטרפים
לפורעים קוזאקים :״למעלה מחודש ימים
עברו מאז נספחנו אל צבא ההידמאקים
ועדיין לא מצאנו בל הצדקה על מעשנו.
חיילים היינו ; חיילים פשוטים כתוך
מחנה של פראי־אדם, שרצח ושוד כמשחק
הוא בעיניהם...״
חברו של לנדא, אומר לו :״אתה
* יהודה יערי — כאור יהל ; הוצאת
ספרית פועלים ; 322 עמודיגז(כריכה רכה).

עלייתה ! ש קי עתהשלב רי ת־ ה מו ע צז ת

״בך היתה כו תבת אמו ש ל חיים נחמן בי א לי ק

ליל הוידויים

הרומן ה ״ישראל׳

יודע, יוסף? איני יכול להבין איך הם
יכולים לגזול, לאנוס ולרצוח וגם לשיר
שירה נפלאה בזאת דבט נא אליהם,
יוסף! הלוא כילדים הם עתה. שרים על
געגועים, אחכה ורחמים ואחר השירה ה זאת
עלולים הם לצאת ולעשות טבח באנשים
ונשים נאהבים ולרמש ילדים

כמנהג אותה תקופה בלתי־ ודאית ש אחרי,
המילחמה העולמית, לנדא וידידו
עוברים ממחנה למחנה :״למחרת בלילה,
כשיצא הירח והכסיף את ראשי האילנות
כיער, פשטנו את בגדי הקוזאקים מעלינו
ולבשנו בגדים אוסטרים, שהיו שמורים
עמנו בילקוטים שני החברים־לנשק
מחליטים לרחוץ עצמם בנחל, קודם ש יעברו
את הגבול (״הביטו נא עלי!...
רכונו של עולם! הן הקוף יפה ממני!
למה לא אמרתם לי שזקני דומה לשל
תיש? הייתי משחית אותו אפילו באש,
כה אחיה השנים מתרחצים, והסירחון
והצחנה מכים באפיהם עמדנו על
פגרי מתים שהיו מוטלים בנחל מעור-
מים זה על גב זה ...מוטב שנמשה אותם
מן המים ונקבור אותם. אי־אפשר להניחם
#כך ...ובעזרת ׳אתים צבאיים, הם מתחי לים
במלאכתם. והמתים ״יהודים היו.
על פי הזקנים, שהיו דבוקים עדיין על
הפנים שנתפוררו מרקב, על פי הקפוטות
הארוכות והטליתות הקטנות...״
יוסף לנדא נפרד מחברו, ומגיע לעיי־

(״לאחר שתקענו את אוהלינו על תל־החרבות
ובנינו את, המצודה׳ מאבני ה מקום
להגנה ולשמירה הם מתגבשים
ונאבקים באדמה, מעמתים את הרומנטיקה
החלוצית שלהם בריאליזם היומיומי של
החלוציות.
יערי מתאר את א ״ד גורדו! כצדוק
הגלילי :״זקן לכן־זקו וכפוף־גב, חבוש
כובע לראשו ולבוש בגד שעיר ואפור
כעין השק וצדוק הגלילי אומר ללנדא
״במידה שאדם מתעלה יותר, הוא סובל

היווארד פאסט

הסופר :״ימים טלאי תוגה כאו על תל־מאיר...״
אחד החברים מתאבד, ואחת מה חברות
עולה באש (״שם על־יד הגדר היה
מוטל האוד העשן, שהיה פעם גופה של
רינה ...שם היתה מוטלת ערמת־הדשן ה לוחשת
של מקדשי, של מקדש תל־מאיר
השרוף ויוסף לנדא יוצא לירושלים.
בירושלים הוא מתעלף מקדחת שדבקה
בו, ברחובה של העיר העתיקה :״נת עוררתי
ומצאתי כלב עומד על ידי ומלקק
כלשונו התמה את אצבעותי. גירשתיו
בזוועה מעל פני. כל גופי רטט מן ה חלום
ומצינת־האבנים וכחזי היתה מה לומה
רכה לנדא מאושפז בבית־החו־לים,
בו הוא מחלים, ואחר החלמתו מגיע
אל בית־ד,פועלים ״עמדו שם כמבוא הבית
חבורות חבורות והתווכחו ביניהם
בהתלהבות. עם ישראל, ציונות, סוציא ליזם,
אימפריאליזם, שחרור האנושיות...״
לנדא מעדיף לעבור אל תושביו התימנים
של כפר־השילוח (סילואן) ,שם הוא מגיע
למסקנה :״באן אשאר ! כאן, ביו יהו דים
אלה השוכבים על הארץ, מתבוססים
בכאבם ולוחשים, חביבים יסורים״ .כאן
אבנה לי את עולמי מחדש...״
כאור יהל, שייך לקלסיקה של הספרות
הארצישראלית, וטוב עשתה הוצאת ספרית
פועלים שפירסמה אותו מחדש (אם כי
המהדורה מצולמת, ומצויים בה שיבושים
מן המהדורה הקודמת) .כאור יהל הוא
התמודדות ספרותית מעולה עם עולמו
של דור שלם, דור שיהודה יערי הוא
אחד מאחרוניו בחיים. חבל רק, שההוצאה
מצאה לנכון׳ להביא אחרית דבר, שדופה
רדודה ויומרנית של מוקי צור, המתיז
בה מילים חסרות משמעות, מנותקות מה ייחוד
של ספר זה, מישראל של שנות ה שמונים
ומניוונד, ההדרגתי של התנועה
הקיבוצית.

קבר בקריית ענבים

יום(* חיים
אריה לפי־

יהודה יערי
דוקטור הרצל, דוקטור שמרצל
רתו, שבה אינו מוצא טעם להמשיך. ואז
מגיע לביתו מי כ ל האמיד ומספר :
״כנופיא של נערים ונערות, הם בולם
ישראלים, באו אלי בשבוע שעבר, רוצים
הם לעבוד באחוזתי, הם אומרים. טוב!
אומר אני, ומגרד את ראשי וצוחק, כי
לא נבראו ישראלים לעבוד בשדה ו הישראלים
(יהודים) החלו לעבוד, ומיכל
ממשיך ומספר :״לארץ הקד־ושה רוצים
הם לנסוע ולעבוד שם את האדמה ו־לנדא,
כמו עובר שינוי בו בין רגע:
״הרגשתי ברעדה עוברת בחוט השדרה
שלי.כזרם חשמלי, שעברה עד מהרה מ אבר
לאבר. קמתי ופתחתי את הדלת. יצא תי
מחדר־כלאי והייתי כעולה מתוך
קבר הוא מצטרף לחלוצים, ומאוחר
יותר עולה איתם לפלסטינה .״הננו בארץ־
ישראל. עם דמדומי שחר ראינוה מרחוק,
מעל סיפון האוניה...״
ביחד עם חבריו מגיע לנדא לגליל

יותר״ (במכאן ומכאן מאת
כרנר, מתואר א״ד בדמות
מ ת, אם כי תפקידו כדמות־אב משפיעה
על הצעירים מעוצבת אצל שניהם בדמיון

החלוצים מקימים את תל־מאיר, על שם
אחד מחברי הקבוצה שהנרג בפרעות ב עיירה•
תל־מאיר היא בעצם ביתניה, אותו
מקום שנוי במחלוקת, אשר נתן כיס-
טריצקי תיארה בימים ולילות נקודת
התיישבות של השומר הצעיר, אשר ב משך
שני דורות היו מסוכסכים עליה
מנהיג מפ״ם מאיר יערי, ונגיד בנק־ישראל
לשעבר דויד הורוכיץ. קורותיה
של ביתניה רשומים גם בקובץ קהיליתנו,
עוללות שהומחזו בחד־צדדיות בידי יהו שוע
סוכול בליל העשרים.
יהודה יערי מביא את גירסתו שלו ל ליל
העשרים, גירסה אותה הוא מסיים
כך :״כזה נסתיימה השיחה, בזה נגעל
ליל הוידויים. הכל דיברו בלילה זה, מל כד
שלושה, מנחם וגם הבחורות אשר לא
נאהבו, לא אמרו דבר לנדא חש
בשיממון שבא על המקום לאחר ליל ה וידויים
״למן אותו ליל הוידויים עמדו
ריקנות ושממון בתל־מאיר. במין חלל
לוהט נתהווה בנפש הקבוצה. אותו לילה
גילינו יותר מדי, שיחות כאלה משאי רות
תמיד חלל בנפש...״
צדוק הגלילי מגיע לתל־מאיר ומוכיח
את החברים מתלחשים על היחוסים
כין איש ואשה שאינם אצלכם בשורה.
מדברים על יווניות, על אהבה חופשית
ועל כיוצא באלה ועד מהרה, כמאמר
״ נתן ביסטריצקי —.ימים ולילות;
הוצאת ספרית פועלים; 310 עמודים
(כריכה רכה).

בדני כוהן
בשנות החמישים, היה הסופר היהודי־אמריקאי
׳הווארד פאסט, אחד הסופרים
המתורגמים ביותר לעברית, הן בשל יה דותו,
והן בשל השמאליות של נושאי
כתיבתו, אשר תאמה לקו הריאל־סוציאליס־טי
של השמאל הישראלי דאז. ספרים
כמו אזזי גיבורי התהילה, ספארסקוס, טור־קמרה,
סילס טימברמן, פרשת וינסטון ועוד
אחרים, גדשו את מדפי הספרים של ארץ־
ישראל־העובדת. פאסט, שהיה אחד מ קורבנות
צייד המכשפות של הסנטור
ג׳וזן* מק״קארתי, היה במעמד של
גיבור תרבות בישראל של שנות החמי שים.
במשך
יותר מעשרים שנה ירדה קרנו
של פאסט בארצות־הברית ובישראל. ו ספריו
לא זכו יותר לאותו הד, לו הם זכו
קודם לכן. לפני כמה שנים החל פאסט
בפירסומה של טרילוגיה-פופולארית, ש החזירה
אותו אל מדף רבי־המכר בארצות־הברית.
הכרך הראשון בטרילוגיה, שעל-
פיו נעשתה גם סידרת סרטי טלוויזיה,
שהוקרנה גם בישראל, היה המהגרים, בו
פרש פאסט את קורותיהן של ארבע מיש־פחות:
פרוטסטנטית, קתולית, יהודית ו-
סינית, אשד נקלטו בעולם החדש. הספר
השני בטרילוגיה, הדור השני, מתאר מיש־פחות
אלה בשנות ה־ ,30 כאשר עיקר
העלילה מתמקד ביהודים ובנם ברני

כוהן.

באחרונה ראה אור בעברית הספר ה שלישי
בטרילוגיה, תחת הכותרת הטיט־

׳המון פוי בפו־ילי

אפשר לאכול אותו או
פרילי מעדן חלב
עם המון תותים,אוכמניות, לשתות אותו.
אננס,או משמש,מה יכול להשיג בכל עונות השנה.
להיות טעים יות י׳ בריא

תנו ב ה
כל טוב מן הטבע

•1גורט דר 014101144 חישגוש טב 14־
וזסיונזסץ 800001 זו*?׳*ס)

פייו

תגובה 0¥3ח111-1111

הנעל שאת נועלת היא יותר מסתם נעל. היא כח איחטי, מפתח להבנת
אישיותך ופענוח המסתורין שבך. גבר מנוסה ילמד על אופייד דרך נעלייך
לפני שיחליף אתך מילה.

בוודאי מסקרן אותך לדעת מה
חושב הגבר הישראלי עלייך ועל
נעלייך. איך הוא אוהב אותך?
חצופה בנעל עור בוהקת בניצנוע
מתגרה? משוחררת בנעליים
חטובות? או אולי ביישנית במגפיים?
דו״ח חזי יתן לך את התשובה:
הציגי לפני בעלך או אחד מחברייך
מודעה זו .״צווי׳׳ עליו לגזור את
נה האהובה עליו ולהכניסה
ה בצירוף שמך וכתובתך.
הולכת לקנות את נעלי חזי
,בקשי ממנו שיתלווה אליך.
א מהחנויות ממתינה לו ת. ד.
לתוכה יזרוק את המעטפה.
בין משתתפי הדו״ח נגריל
75 זוגות נעלי חזי.
תוצאות ההגרלה והמחקר יפורסמו
בעיתונים בסוף העונה.
בוו לאף אחד. אדום ומבריק זה הסגנון. מצידה, שבל
ובצת כוכבים. כדאי להזהר מהשפיע שלה.

סולידית ואלגנטית, הליידי. בנעלי משבצות שחור לבו ועקב פיקולו
דוגמת פריז ורומא.
ת״א: רוזי-דיזנגוף סנט ר
חנות הנופעל-בו אביגדור 20
ארו-דיזנגוף 8ו ו
גייני-׳הורה המכבי 6 1
ויוה-דיזנגוף 7נ ו
רווחה-אלנב׳ ונ
ר־ג: אטרנה-ביאליק ג5
בני־ברק: קנגורו-עקיבא 7
קיראוו: אנניר-נורנז כוסחר׳
חולון: ל״ די -שנקו 52
נת־ים: ל״ו׳-בלפו ר 4נ
ראשל־צ: א.נו.או-.רוטשילד 5 2
רמת־השרון: ד1־ר - 1ס 1ק 1לוב 9נ
הרצליה: הרצל׳ה-סוקול וב 2 6
רעננה: אורלי-אחוזה 102
רנות״ם: נעלי גרוס
נתניה: פופ-דיזנג 1ף 2 6
חדרה: אנינ -ה נ שי א 49
זכווו יעקב: נעלי עוז
ירושלים: פרידנק-יפו 45
רחובות: באוס -הוצל 1 6 6
רמלה :׳וגלה-הרצל 85
אשדוד: עלית-נורנז א׳
קרית מלאני: חו-נורנז מסחרי
אשקלון: ספירנוו-העבודה 2
באר־שבע: עופר-יאיר 55
נזרית-נוורד׳ הגט אות 4 0
ערד: אוניח-מר נז מסחרי
חיפה: דן גבריאלי-הרצל 1 8
נתו-הרצל 4נ
צנורת-שד׳ הנשיא 117
שנט ר-הר צל 55
קרית אחא: וול קו-העצנואות 5 8
קרית טבעון: חו-נורנז מסחרי
קרית ים: טלי-מרטיו נובר 5/3
קרית ביאליק :׳וספה-סביני ה
קרית מוצקין: שרה-השופ טים 74
עפולה: לילד-רח׳ הרב לזיו
עכו: ארבע עונות-בן עמי > 4
נהריה: ר!זי-שד׳ הגעתון 26
טבריה: א׳לנה-רח׳ הגליל
קרית שמונה: גלי-בניז ר. 1.א.

נושאת הדגל של שחרור האשה. את דרכה אל הקריירה היא עושה
במגף המהפכה עם תפר מודגש וסמל תרנגול מוזהב. התוספות הו שלנו...

מלאך קטן. ממש נשמה טובה. תמימה, ביישנית, עם משיכה חזקה
לפינות. תמיד תמיד במגפיים לבנים.

חופשייה, טבעית, מתרחקת מטקסים. כתוהה עם הצבעים השולטים
בטבע: שמלה ירוקה ומגפו! חום עם צווארו! מעוטר בשרוך.

סד* ,ובו סיפור נישואיהם של ברני כוהן
עם כארכרה לאווט, והתאכזרות הגורל
אליהם. ברני כוהן, שלחם במילחמת־האזרחים
בספרד בבריגדת לינקולן ה אמריקאית,
פגש בבארברה בפאריס ב-
1939׳ לאחר שחצה את הרי הפירנאים.
הוא לחם אחר כך במילחמה העולמית,
היה בקיבוץ, והחליט לשוב לאמריקה.
סיפור העלילה נפתח כאשר עצרת ה־אומות־המאוחדות
מחליטה על הקמתן של
שתי מדינות בארץ ישראל. חברים מן
העבר הציוני באים ושולפים את ברני מ תוך
השיגרה האידיאליסטית שלו (למרות
שאשתו עתירת־הון, הוא מעדיף לעבוד
במוסך) ,ומוציאים אותו למילחמת השח רור•
ברני מוציא כספים מהמיליונר לא-
ווט, אבי אשתו, ומממן בסכום זה רכישת
מטוסי תובלה לישראל, היוצאים מארצות-
הברית, נוחתים בצ׳כוסלובקיה, מעמיסים
נשק ומגיעים להציל את המדינה שבדרך.
אלא שברני כוהן נהרג במילחמה. אשתו,
שהיא סופרת מתקדמת, נלכדת במבוך
צייד המכשפות. תיאור חקירתה של באר-
ברה בישיבת ועדת־הקונגרס לחקירת פעולות
אנטי־אמריקאיות, הוא מיסמך מדהים,
המבוסם על תולדות חייו של פאטס. באד־ברה
מסרבת למסור רשימת שמות .,ובעוון
בזיון הוועדה היא מגיעה לאחר כמה
דרגי דיון מישפטיים לבית־הכלא הפדרלי,
כאשר ילדה ,׳יתומו של ברני כוהן, בחוץ.
המימסד הוא סיפור דו־מישורי. מצד
אחד הוא עוסק בכאב ובמסירות היהודיים,
עליהם מוסר ברני כוהן את חייו, ומצד
שני הוא מספר על אמריקה הדורסת את
חופש־הביטוי, והמעוותת את האמון שבין
אדם לרעהו• לקראת סיום הספר חושף
פאסט את אותו גוף מיסתורי המנהל את
חייה הכלכליים והפוליטיים של ארצות-
הברית, גוף אותו הוא מכנה בשם המימסד.
בגוף זה חברים תעשייני צוללות, טאג-
קים, אלקטרוניקה, תיקשורת ונפט, גוף
אשר דחף את ארה״ב אל מסע צייד ה מכשפות.
ספר
זה מומלץ, כדוגמה וכמשל, לסיגנון
כתיבה, שחסר על מדף הספרים המקורי
בארץ.

עדות

גוספודין הייכל
מוחמו־ חפנין הייכל, בעבר עורך
אל־אהרם, ידידו האישי שליג מאל עבד־אל־נאצר,
וזמן מה גם שר־ההסברה ה מצרי,
נאסר באחרונה בידי אנוור אל־סאדאת
במיסגרת הטיהורים במצריים.
הוא ליווה מאז ראשית ימי המהפכה ה מצרית
ועד לראשית שנות השבעים, ב מ שך כעשרים שנה, את תהליך קשירת
הקשרים בין ברית״המועצות למצרים ו־התפוררותם.
בספר
זיכרונותיו על עלייתה ושקיעתה
של ההשפעה הסובייטית בעולם הערבי,
והקומיסר* ,הוא מביא אוסף

הספינקס
של פרטים לא נודעים והתרשמויות אי שיות
מתהליך זה. יש בסיפרו של הייכל
גם רישום של חצר השלטון בימי הנשיא
אל-נאצר במצריים. את המהפך ד,גושי ש עבר
על מצריים מתאר הייכל באמצעות
קביעה של ד״ר הנרי קיפינג׳ר, ש אמר
למצרים :״כל מה שהרוסים יכולים
־ לתת לכם הוא נשק ; אנו, האמריקאים,
יכולים לתת לכם שלום.״
סיפור הספינקס והקומיסר, שהוא ב בחינת
מישחק-לשון על כותרת סיפרו של
ארתור קסטלר היוגי והקומיסר נפתח
במה שמכונה עיסקת הנשק הצ׳כית, ש היתר,
ראשית ההסתננות הסובייטית ל מרחב.
חדירה שאל־נאצר שיחק בה תפקיד
מרכזי, וידע כיצד להתמודד ברוסים. הייכל
מספר כי אל-נאצר טען שמנהיגי ערב
אינם יודעים כיצד לטפל בברית־המועצות,
ואמר :״רוצה הייתי לכתוב על כף ספר,
־מעין מדריד שימושי כמו, מדריד לרכישת
* הווארד פאסט — המימסד ; עברית :
עמיהוד ארבל; הוצאת זמורה־ביתן־ומודן•,
362 עמודים (כריכה קשה).
* מוחמד חסנין הייכל — הספינקס ו הקומיסר
1עברית: איה סלע ; הוצאת
אופקים — עם עובד ; 288 עמודים (כריכה
רכה).

מכונית חדשה ובשותפות עם הייכל,
הציג אל־נאצר את תסריט היחסים הצפוי ;
חשדנות; שלב ביניים; ירח־דבש ; מריבות;
מיקום; מצוות, עשה׳ ; מצוות, אל
תעשה׳ ועוד. הייכל מסכם נושא זה ב-
שאלה,־קביעה :״האם הסוכייטים חיברו
גם הם מדריד דומה לתועלתם של אלה

אנרי קוריאל (בן למישפחת בנקאים
יהודית עשירה, שנרצח בפריס בשנת
,) 1978 ועוד יהודים רבים. את עיתון
המיפלגה איסקרה (הניצוץ — ע״ש עיתונו
של לנין) ערך יהודי בשם הילל שוורץ.
בהמשך עוסק הייכל בתהליך התפוררות
יחסי מצריים והמערב עם הלאמת תעלת
סוויס, ונטייתה לעבר ברית־המועצות. הוא
מספר על תגובתו של ניקיטה חרוש־צ׳
ב למיבצע קדש ולשותפות של ישראל
עם בריטניה וצרפת במטרה לשחרר את
תעלת סואץ :״קיצצתם את זנבו של
האריה הבריטי ואנו עקרנו את שיניו!
עתה לא יובל עוד לשאוג ואף לא לנ שוף

חיזוק המגעים בין מצרים לברית-
המועצות הביא למיפגשים הולכים וגוב רים
בין צמרת הצבא המצרי לצבא ה סובייטי,
מיפגשים שלא תמיד היו ברוח
הידידות המופגנת בין הסובייטים למצרים
(ראה: ציטוטון).
סיפרו של הייכל הוא תערובת של
אגאטומיה ופוסט״מורטום של יחסי מצרים
וברית־ד,מועצות. הייכל אינו חוסך בתיאורי
הניגוד האידיאולוגי שבין שתי המדינות,
הדיונים על מעצרי קומוניסטים במצרים,
ומורת הרוח על כך אצל הסובייטים.
הוא מתאר את יחסם של המנהיגים ה סובייטים
לאורחיהם המצרים ומספר כיצד
באחד מביקוריו של נאצר בברית־המועצות
הוא יצא עם פמלייתו ועם צמרת ההנהגה
הסובייטית לצייד ברווזים ולדייג דגים,
אחרי הצלחה בל־תאמן בדייג, אמר ה דוקטור
פאוזי, שר־החוץ המצרי בעבר,
על הצלחתו :״זהו אגם של המיפלגח
או אגם של יחסי־ציבור? הדגים באים
אליד מרצונם החופשי!״
במיפגשים שונים שימש מוחמד חסנין
הייכל מעין שליח או שגריר אישי של
אל־נאצר אל חרושצ׳ב, שכינהו לא פעם

בשם סבתא מוזם* מהלליה של הסבתא
מוזס היו אשפי יחסי־ציבור ועיתונאים
שוליים, שחיפשו את הייצרים הנבערים
של ההמון, שלא חונך להבנת אמנות.
בישראל ישל ראשית שנות השבעים
דרך כוכבה של משוררת נאיבית ממאה
שערים בשם זלדה מישקוכסקי, ה חותמת
על שיריה וקבצי שיריה בשם
זלדה. בראשית דרכה בשירה העברית,
היה מי שתיאר את שירתה בנוסח :״כד
חייתה׳ מחכרת שירים האמא של כיאליק
אם היתה משוררת״ .קהל ניבער משירה,
ומבקרי שירה ועורכי כתבי־עת לספרות,
המנסים להיבנות מדמותה, עולמה ו־דתיותה
של זלדה, הפכו אותה לסבתא
מחם של השירה העברית החדשה.
בימים אלה ראה אור קובץ נוסף משי ריה
של זלדה, תחת הכותרת השוני ה מרהיב*
.זלדה מתעלמת לחלוטין מהחברה
הסובבת אותה, מהתפתחות הלשון העברית.
היא פותחת את הקובץ ב״חדלתי מתקי
אף לא ארוץ /אל דבש הידעונים...״
צירוף שבעידן ר בי רן ו רי ץ ״וו ל ך, הינו
אנארכיסטי לחלוטין• צירוף שירי אחר
בשיר בחלומי, הנפתח ב״טיילנו כעיר
לילית /וחוגגת /פאר אפלולי היח
סביבנו /וקהל שוקק ...שהוא חריזה
מיושנת, חסרת מסר שירי.
שיריה של זלדה מישקובסקי עוסקים
בנושאים בנאליים. הטבע, הירק, הגנים,
המטעים, וד,חורשות של מאה־שערים

״נוספודין (אדון) ה יי כל״.

הספינקס והקומיסר
רוזנטל, שטיין קוריאל וכו׳
המקיימים מגעים עם הערבים? זאת לא
נדע. ואולם ידוע לנו שהם ניסו, בצורר,
נואשת במעט, להבין את הערכים. הם
נחלו כישלון...״
בפרק ראשוני הגלים האדומים מתאר
הייכל את סיפור תולדות החדירה הסוב ייטית
למרחב, מאז ראשית המהפיכה ה רוסית,
תוך ציטוט מובאות מלנין. הוא
מתאר גם את סיפור ראשיתה של המיפלגה
הקומוניסטית המצרית, שבדומה כימעט
לכל מיפלגה קומוניסטית אחרת כעולם,
מקימיה ומייסדיה היו יהודים :״הודות
למאמציו של הצורף היהודי יוסף רוזנטל
קמה כנמל אלכסנדריה קבוצה שכינתה
עצמה ׳מפלגה סוציאליסטית אד ויק־טור
שטיין יהודי אנגלי, ממכריו של
של רוזנטל ששרת כצבא הכיבוש והיה
קומוניסט קנאי — סייע לדחוף את ה מפלגה
לכיוון האינטרנציונל השלישי. כ שנת
1921 נוסדה מיפלגה קומוניסטית
מצרית באלכסנדריה.״ למיפלגה הצטרפו
מאוחר יותר דמויות כמרסל ישראל,

פרק מילחמת ששת הימים, מבהיר את
סיבות המפלה, כפי שנראו לנאצר, והאופן
שזה האמין כי בו ניתן להשיב לישראל
כגמולה. כאשר מונה הייכל ב־ 1970 כשר-
ההסברה, גוברת מעורבותו במיסדרונות
השילטון המצרי, אך מותו של אל-נאצר
מקטין מחשיבותו. פרעה הולך ופרעה בא,
והצמדת מתחלפת.
הספינקס והקומיסר הוא ספר מרתק, ה כתוב
בידי עיתונאי מהמעלה הראשונה,
שהיה מעורב בתהליכים הפוליטיים וה מדיניים,
יותר מכל עיתונאי אחר בתקופתנו.
יש בספר זה ללמד הרבה על אורח-
המחשבה המצרי, ועל ייצר העצמאות ה מצרי,
שהוליד את מצריים מראשית ימי
המהפכה המצרית ועד היום, בדרך מורכבת,
אך עיקבית, שמטרתה האחת היא, עצ מאותה
ואי־תלותה של ארץ־היאור- .

זלדה מישקוכפקי
סבתא מוזס של השירה הסבריה

סבתא זלדה

בארצות־הברית של סוף שנות החמי שים
דרך כוכב של גברת זקנה, שציירה
ציורים נאיביים, נטולי ערך אמנותי רב,

אדמירל רוסי שרוע על בטנו
בפרק סופה בשמי עיראק בסיפרו הספינקס והקומיסר (ראה • עדות) מספר מוחמד
חפנין הייכל, סיפור לא ידוע על עימות בין קצינים מצרים לסובייטים בברית י,מועצות

1ובהיותנו בעיר קייב אורגנה לכבודנו ארוחה במיטעדה אצל שולחן שהוצב על
0 0המדרכה. מפקד צי הים־השחור הסובייטי נכח בארוחה ומקומו נקבע לצידו
* ׳ של אדמיראל סוליימן עזת, מפקד הצי המצרי. שני האדמיראלים שתו כמויות
נכבדות, אך סוליימן עזת הוכיח בעבר שהוא מסוגל לעמוד בתחרות עם מארחיו.
במוסקבה הוזמן להתחרות בשתייה עם מארשל טימושנקו — וניצח ! הוא לגם
עשרים ושבע כוסות וודקה בלא להניד עפעף, ונשאר איתן כסלע, כפי שהיה בהתחלה.
כנראה שבמהלך השיחה אמר האדמיראל הרוסי לאדמיראל עזת, ,מישהו בצוותך
מרגל למען האמריקאים,׳ וביסס את האשמתו על כך שלאמריקאים נודע דבר בואה של
הצוללת הסובייטית הראשונה לאלכסנדריה ...עזת חש עלבון צורב. הוא קם על
רגליו, הניף גם את האדמיראל הרוסי ומשכו לעבר רחבת הריקודים של המיסעדה.
לנו, שאר הנוכחים, לא היה כל מושג על מה שהתרחש, עד שלפתע נשמע קול חבטה
וראינו את האדימראל הרוסי שרוע על בטנו על הרצפה. עזת, ללא רבב על מדיו
הלבנים, ניצב מעליו. התאספנו סביבו וביקשנו לדעת מה קרה, .הוא כינה את אחד
מקציני מרגל׳ ,אמר עזת, .אינני יכול להרשות זאת׳ .חיש מהר הופיעו במקום
אדמיראל רוסי אחר וקצין נוסף והרימו את מפקד צי הים־השחור. המסיבה
נמשכה אך האווירה, כמובן, נעכרה...

באים לכדי ביטוי שירי בהם, אם לנקוט
בלשון של היפוך. כותרות כמו ידידות
היסמין הלבן וענף של יסמין או הפרפר
הכתום מעוררים תחושות של פיברוק
מראות ונופים, באמצעות מילון.
שיר בשם שיו^ ישן על גן־החיות המוקדש
לאחת עזקה, הוא אנטי־שיר שכל קשר
בינו לבין שירה, שגם אם היתה מחברת
אלתו אמו של ביאליק אם היא היתד,
משוררת, הוא מיקרי בהחלט. חרוזיה של
מישקובסקי נקראים לעיתים כהעתקת־שמש
של שירת המאה הי״ט, בלא מעלותיה של
שירה זו (״שמעתי צעדי חאיש /נמשל
לתקווה /בחצרות הכואבים
בהקדשותיה נוהגת מישקובסקי כממלי־כת
מלכים וכמעניקת מלכויות, כמו הכו תרת
כרכום של שדות אותו היא הקדישה
לירדנה כוהן נסיכת הריקוד התנ׳׳כי, עד
שסביר כי באחד מקבציה הבאים, תקדיש
שיר, למלכת הריקוד התנ״כי, ולקיסר
הריקוד התנ״כי.
משל לניתוק של זלדה מישקובסקי, מ המציאות
המילולית של ישראל שנות
השמונים מצוי בשירה נדרתי אלף נדרים :
״התפללתי שלא יבכה נרו /נדרתי אלף
נדרים /נדרים שנולדים באוניה טובעת...״
מישקובסקי היא אפיזודה סוציולוגית
בנצח השירה העברית, אפיזודה שחרגה
בהרבה ממימדי הפיקנטריה הספרותית,
והמסמלת הבולטת של המרכיב המנוון
בשירה הישראלית בהווה.
* זלדה — השוני המרהיב ; הוצאת ה קיבוץ
המאוחד; 46 עמודים (כריכה רכה).

אומרים מה הם אומרים ...מה הם אומרים מה הם אומרים..

אורל ניב:

אהורו! קירר:

איד! רוזנברג:

אבא אבן הוא
בינתיים אני נופשת! עלא כיף כיפאק! כחומר ביד היוצר!
אילן רוזנברג הוא צלם סרטים ידוע. מאחוריו
סרטים כמו ״טרנזיט״ ,״העייט״ ,״סוסעץ״ ,״מחבואים״,
״לא לשידור״ ,וסירטי טלוויזיה רבים כמו ״מננה״,
״מונולוג של אשה״ ו״בעקבות ראשי הציפורים״ ,הסרט
שנרדמתי עליו בראש השנה. בקרוב עומד אילן להתחיל
בצילומי ״מתחת לאף״ ,סירטו של הבמאי ינקול גולד־ואסר.
בד בבד עסוק אילן בצילומי סידרת הטלוויזיה
האמריקאית על תולדות העם היהודי, בכיכובו של
ח״כ אבא אבן.

• אתה רגיל לצלם סרטים לקולנוע ולטלוויזיה,
סרטי עלילה וסרטים דוקומנטריים כנושאים
מרתקים. לא משעמם אותך לצלם כל
הזמן את אכא אכן?
להיפך, זהו אתגר. אבא אבן הוא לא שחקן מיקצועי,
ובשבילי להוציא ממנו צילומים טובים ואמינים זה אתגר.
הכרתי את אבא אבן תוך בדי עבודה ואני רוצה להגיד
לך שהאיש מתנהג כמו שחקן מיקצועי. הוא מגיע לאתר
הצילומים בזמן, ממלא אחר ההוראות׳ ואין איתו שום
בעיות. הוא פשוט עלא כיף כיפאק.

• אתה רוצה להגיד לי שהוא עומד כדי
שתכוון עליו את הזוויות ץ
׳תראי, הוא בכל זאת אדם מבוגר. כדי למנוע ממנו
נטל מיותר, אנחנו מודדים את הזוויות על מישהו אחר,
וברגע שהכל מוכן הוא נכנס לתמונה.

אני לא יודעת מה איתכם, אגל אני מתגעגעת
לאורלי יניב. אורלי חזרה לפני כמה שבועות מחופשה
בארצות״הברית• את החופשה היא בילתה עם החבר
הצמוד שלח, אספן המכוניות המשומשות ושחקן סירטי
הפירסומת, יהודה אלבויים.

אורלי, מה שלומך ץ

יש לו בפיל ץ

הסאונדמן של הסרט, שבתאי שריג, הוא בגובה של
אבא אבן. הוא עומד במקומו ואיני עושה עליו את כל
הכיוונים.

שיים ץ

נוצרו כינך וכין אכא אכן יחסים אי
הוא
׳נקשר לכל הצוות, לא ירק אלי. נראה לי שהוא
בא לעבודה בשימחה.

קודם־כל ׳מגיע לי מזל טוב!

• העכודה על הסרט עם אכא אכן מעניינת
אותך, או שאתה עושה אותה כשביל
הכסף ץ

לא, קיבלתי טלפון !

זו תישלובת של עניין רב ושל כסף רב. לכל עבודה
יש שכר, אבל בסרט כזה אני לומד המון גם מהאתרים
בהם אנחנו מצלמים, וגם מאבא אבן.

התחתנת ץ

• מזל טוב, מתי את חוזרת לטלוויזיה ץ
בינתיים עוד לא ביקשו ממני לחזור.

אז מה את עושה כזמנך החופשי

אני נופשת. מת, זה רע

הוא יודע?

ועוד איד! הוא פתח לי את הראש לא פעם. אחרי
יום צילומים אני חוזר הביתה ומחפש ספרות ספציפית
על הנושא שעליו דיבר אבן ביום הצילומים.

אהרון קידר היה ארכיטקט מצליח ואיש בוהמה
ידוע, תושב קבוע של ״כסית״ ואוהב בילויים מושבע.
לפני עשר שנים נסע ללונדון, השתלב שם במישרד
אדריכלות ועשה חיל במיקצועו. לפני תשע שנים נסע
עם חברו, הפרופסור למתמטיקה דהיום והסטודנט
למתימטיקה דאז מיקי נוימן לאי כימעט בילתי ידוע
בשם פורמנטרה, ששוכן לא הרחק מהאי הספרדי אי-
ביצה. אהרון בא, הוקסם, חיסל את עסקיו בלונדון,
והשתכן בפורמנטרה.
מאז הגיעו ארצה כל מיני שמועות: אמרו שהפך
להיפי מושבע, אמרו שהוא חי בבית בלי חשמל ובלי
מים ומעבד את האדמה, אמרו כל מיני דברים. עד
שיום אחד, בהיותי בלוס־אנג׳לס, התגלגל לידי עיתון
גרמני ובו ראיתי את תמונתו המחייכת של אהרון קידר.
מן הכתבה הבנתי שאהרון הציג בהצלחה עצומה תערוכת
פסלים במינכן. הכתבה לא שכחה לציין כי
מדובר בישראלי תושב פורמנטרה• עבודותיו זכו בהצלחה
גם ברומא ובפאריז, והכתבה אף הישוותה אותו לדאלי.
השבוע הוא הגיע לישראל. פגשתי אותו, ושאלתי :

• כשעזכת את הארץ היית אדריכל. איך
הגעת לפיסול.
יום אחד ישבתי בחצר הבית שלי בפורמנטרה והתחלתי
לשחק בגזע עץ. שיחקתי, פצרתי, יצרתי במשך חודשים
ארוכים, שהגעתי למצב שהעץ נראה כמו שי״ש. יצרתי
פסל.
מישהו שהגיע לפורמנטרה התלהב וקנה ממני את
הפסל ב־ 2000 דולר. זו היתד, ההתחלה. כך התחלתי
לפסל, בערך לפני חמש ישנים. האמת היא שאז, לפני
חמש שנים. הייתי בביקור בארץ. בני מישפחתי ניסו
לשכנע אותי לחזור ארצה. חזרתי לפורמנטרה לסגור
עניינים, ואז התחלתי לפסל, ומאז זה מה שאני עושה.

איך התפרסמת כאירופהז־

אחרי שיצרתי כמה פסלים הצגתי אותם בבית של
חבר. למקום הגיעו סוחרי אמנות ובעלי גלריות והציעו
לי להציג ברומא. התערוכה ברומא זכתה להצלחה. משם
עברתי לערים אחרות והצגתי גם בארצות־הברית. כיום
אני מוכר כל פסל שלי במחירים הנעים בסביבות 10,000
דולר, ונדמה לי שאני מה ׳שקוראים בארץ ״עולה על
המפה״ .עיתונים גדולים באירופה, כמו הישפיגל והשטר!
שולחים כתבים לפורמנטרה במייוחד כדי לכתוב עלי.
אני מקצר את ביקורי בארץ כי מחכה לי תערוכה נוספת
במינכן• אני אוהב את מה שאני עושה. נדמה לי שמצאתי
את דרכי.

חה הם אומרים...הה הם פוחדים ...מה הם *ו מ רי ם ...מה הם אונז

ד31

3ר 3רה קררה:

הלן סוויבט:

הצוות האמריקאי ״אם יסדרו לי עבודה,
להיראות כמו אפולו! הוא פשוט מפונק! אשאר בישראל!

בימים אלה עולה על בדי הקולנוע סידרת הטלוויזיה
האמריקאית ״מצדה״ .בזמן צילומי הסרט, שהושלמו
באולפנים בהוליווד, נפגשתי עם כוכבת הסרט ברברה
קררה. עיתוני הוליווד היו מלאים בסיפורי הסקנדלים
שהתרחשו באתרי הצילום בארץ. סיפורים על הרעלות
קיבה, על חוסר מקצועיות ועוד צרות צרורות הופיעו
חדשות לבקרים הן בעיתוני הרכילות, והן בעיתונות
המיקצועית של תעשיית הסרטים. שאלתי את ברברה
קררה :
דובי גל הוא שחקן מצחיקן. אתם יכולים להגיד
עליו מה שאתם רוצים: שהוא בחור עלא כיפאק, שהוא
שחקן מצטיין, שהוא מצחיק עד דמעות, שהוא נשוי
לשרה ואב לשרון וחי בעושר ובאושר בחולון — אבל
דבר אחד אתם לא יכולים להגיד: אין מה לעשות,
דובי גל רחוק מלהראות כמו כובש נשים, שאשה אינה
יכולה לעמוד בפני קסמיו. לכן, כששמעתי כי קיבל
את התפקיד הראשי בסרט ״נשים נשים״ העומד לצאת
בימים אלה אל המסכים, טילפנתי אל דובי ושאלתי
אותו :

• אתה חושב שמישהו יאמץ שנשים נופלות
כסרט אחת אהרי השניה מפני שאינו
יכולות לעמוד כפני קיסמן־ץ
גבר לא צריך להיראות כמו אפולו. מספיק שהוא
נותן יחס חם, שהוא מחניף, שהוא יודע לנגוע איפה
שצריך לנגוע. אשד, לא מחפשת מראה חיצוני אצל גבר,
ואני בתפקיד של מסג׳יסט בסרט, ,נותן לנשים שבאות
אלי את מה שאין להן בבית. מקשיב לצרות, נוגע פה,
נוגע שם, אומר מילה טובה, וזה עובד. תשאלי בל אשר,
ותראי שזה עובד.

כאמת היה כל כף גרוע כישראל

גרוע? היה נפלא ! ישראל היא ארץ נהדרת. זו היתד,
אחת התקופות היפות בחיי, התקופה בה ביליתי בצילומים
בישראל. אז לצוות האמריקאי לא היה נוח, אז מה?
אל ׳תשכחי שזהו צוות מפונק שאינו אוהב לנסוע רחוק
מהבית. הצוות רגיל להמבורגרים שלו, ואם נותנים לו
לאכול אוכל שאינו מוכר לו, הוא ישר מתלונן והופך
חולה. הצוות הזד, מרגיש דע לא רק במידבר בישראל,
אלא גם במידבר באריזונה.

מה דעתך על הגכרים הישראליים ץ

או, אלוהים, הישראלים הם הגברים הכי שוביניסטיים
שפגשתי אי־פעם בימי חיי. הם תמיד חושבים שהם
יודעים הכל יותר טוב ממך, וחסר־וחלילה אסור לך
להתווכח איתם. אבל שלא תחשבי ישלא היו לי ידידים
גברים בישראל, ועוד איד היו.

מיץ

דן בן אמוץ, שלמה צפריר, רפי שאולי, מויישלה
שגיב. גברים אחד אחד !

הלן סוויפט היא אחת מדוגמניות הצמרת של
אירופה• במשך רוב חודשי השנה היא מתגוררת בספרד,
ובכל עונה היא יוצאת לצילומי אופנה ברומא, פריז,
לונדון ומינכן. בימים אלה ביקרה הלן סוויפט בישראל.

• הלן, איך מוצאת־חן כעינייך ארצנו
הקטנטונת ץ
ארץ נהדרת. את יכולה לסדר לי עבודה? אם כן,
אני מוכנה להישאר בישראל.

ומה עם אירופה ץ

אירופה הזקנה והטובה יכולה לחכות. צריך לתת
צ׳אנס לארץ חדשה לא?

. 2הכפיל (ארה״ב)

. 1קאגמו שה (יפאן)

* * הסרט הטוב תשמ״אהס
ויץ אמינו או לא, הרגלי הצפייה בקול !
• נוע של הקהל הישראלי משתפרים.
לא במה שנוגע להתנהגותו בבתי־הקולנוע.
בעניין הזה הוא ממשיך להתחרות בתרבות
של גני־החיות. אבל בבחירת הסרטים
שהוא מעדיף יש בהחלט שינוי לטובה.
זה נשמע מוזר, הלא כן? הרי ג׳יימס
בונד וסופתזן הם עדיין אלופים ושיפשוף
נעים מחזיק עדיין בשיא השנתי הישראלי.
אבל למרות הכל, אם צריך להצביע על
המאפיינים של הסרטים שהוצגו השנה
בארץ ועל מידת ההצלחה שלהם, לא היו
אלה הפקות הענק של הוליווד או סרטי
הבורקאס של ישראל אשד בלטו לעין,
אלא דווקא התוצרת המיזרח־אירופית —
שהחלה שוב לטפטף על המסכים שלנו,
סרטים מטורפים מאמריקה ששוברים את
כל המוסכמות, וסרטים שמרכזם חזרה אל
החיים בחיק־המישפחה. כאשר קאגמושה
מצליח ולבוש לרצח נכשל, ובשעה שאנגי
ורה הוא להיט ואילו מסע בין כוכבים
נופל למים, אי־אפשר להיות לגמרי פסימי.
אומנם, מה שנוגע לתעשייה המקומית,
המצב עדיין צולע מאד. מתוך עשרה
סרטים חדשים שיצאו השנה אל המסכים,
אחד בלבד יכול לטעון במצפון שקט
שהחזיר את ההשקעה בו, הלא זה אותו

שיפשוף נעים שהוזכר כבר, ולאו דווקא
לטובה. שאר מיבצעי החנופה לקהל, כמו
פיצעי בגרות או עם ישראל חי, הוכיחו
שלא די להתחנף, צריך גם לדעת איך.
וכאשר התוצאה היא גם לא טובה וגם
לא משתלמת, זה באמת עצוב. לעומת
זאת, צריך לציין שחנופה משופשפת,
כזאת שנוסתה כבר בעבר בהצלחה, מעלו תיה
הוכחו שוב קבל־עם־ועדה. נורית,
צ׳ארלי וחצי וסנוקר, שאווררו בהקרנות
חוזרות הקיץ, הביאו יותר צופים מכל
סרט ישראלי אחר, פרט למחזיק בשיא.

הונגרים, רו סי ם,
פולנים

שחקו

השנה:

שחקנית

השנה:

טימותי האטון

ג׳סיקה לאנג׳

״אנשים פשוטים״

״הדוור מצלצל פעמיים״

.1ניז׳ינ סקי (ארה״ב)

^ לישייה זו הביאה יותר צופים מן
הסרטים האיכותיים, אם כך אפשר
להגדיר את אותן הפקות אשר זכו לעידוד
של הקרדלסרטי-איכות. עצם הפעולה של
הקרן היא בוודאי מבורכת, והעובדה ששי שה
מתוך עשרת הסרטים של השנה נהנו
מעזרת הקרן, מצביעה בבירור על החשי בות
שלה בתוך מיכלול התעשיה היש ראלית.
אבל התוצאות של סרטים אלה
מדאיגות, ולו רק משום שמסתבר כי מה

. 2מעגל לשניים (קנדה)

.3חלום של קוף (איטליה)

.4דודי מאמריקה (צרפת)

רט הטוב תשמ״א*הסדט הו
שיש לקולנוענים הצעירים הללו לומר,
ומה שהם מנסים לומר בכל הרצינות
והכנות — ובמידת הכישרון בה התברכו
— לא מעניין במייוחד את הקהל. מדוע
זה קורה? על כך אפשר לעשות מחקר
ארוך ולא תמיד מחמיא לקולנוע הישראלי
הצעיר. ואולי כדאי שמישהו יעשה אותו
בהקדם, לפני שהצופים יברחו סופית מן
הסרטים הללו. כי זאת צריך לזכור: די
בשניים או שלושה שמאכזבים, כדי שהקהל
יחליט שמוטב להמר על יבוא, שאיכותו
בטוחה הרבה יותר.
ושלא יהיו טעויות. הלק מן היבוא הזה
מופק באמצעים שאינם עולים, בסך־הכל,
על אלה שעומדים לרשות התעשיה היש ראלית.
מכאן ניתן להסיק, שברוב המקרים
אפשר היה לעשות סרטים כאלה גם ביש ראל,
אם היה רק מי שיעשה אותם.
הנה לדוגמה, הסרטים ההונגריים. עד
אשר היה מפיץ אשר העז להציג את
לילה מוסרי מאד, וגם זאת כנראה משום
שהעלילה כולה מתרחשת בבית־בושת, לא
סבר איש בארץ שהקולנוע ההונגרי המו דרני
עשוי לעורר עניין כלשהו. אחרי
הצלחת הסרט הראשון, התגנבו ספקות
בלב המפיצים. אולי יש בכל זאת משהו
בסרטים הללו שלא הבחינו בו קודם לכן?

ומאחר ואת הסחורה אפשר לרכוש במחי רים
נמוכים יחסית, ניסו עוד פעם. התוודעות
הוצג בתל־אביב יותר מחצי שנה.
אחר־כך באו האשת האחרת, אנגי ורה
ובקרוב — מפיוסטו;
הקולנוע ההונגרי הוא כבר שם־דבר,
והישראלים גילו שאפשר לדבר על פולי טיקה.
היסטוריה, אהבה ואפילו מין, בצורה
שונה, אינטליגנטית ומעניינת. אחרי ש חונכו
על ברכי הקולנוע האמריקאי והאמינו
שרק מעבר לאוקיאנוס יודעים מהו קצב,
מהו משחק ומהי איכות של תמונה, למדו
להעריך אווירה שונה, פנים חדשות ועידון
חזותי מסוג שונה.
וליד ההונגרים, מוסקווה אינה מאמינה
בדמעות שיכנע את הישראלים שלרוסים
אין קרניים והם מתנהגים ככל שאר בני-
האדם, ואילו ללא הרדמה רמז לשיטה של
סתימת פיות טוטליטארית, שהיתה מעין
הקדמה למה שעתיד היה לקרות מאוחר
יותר בפולין.
שחקנית־מישנה

השנה

שחקן־מישנה

השנה:

דולי פאוטון

פיטר גאלאגר

״תשע עד חמש״

״כוכב עולה״

.3שוגון (ארה״ב)
אמריקאים מטורפים

בלשלא תהיה טעות. גם מאמריקה
הגיעו השנה מנגינות חדשות. ג׳ון

.4זוהי אמריקה (ארה״ב)

סירטי השנה

(המשך מעמוד )61
לאנדים, האחים צוקר וג׳ים אברהמס,
ובמידה מסויימת אפילו הנרי יאגלום,
החליטו להחזיר את האנארכיה לשילטון
מאחרי המצלמה. בחוצפה תהומית הם
ליגלגו על כל מיני ערכים מקודשים, צחקו
על מה שהכל אוהבים, פרקו עול והתעללו
בחוק ובסדר, בסידרה של סרטים כמו
טיסה נעימה, האחים בלוז, סרט מטוגן,
או משומשות במצב טוב. מאז הסרט
האילם לא נערכה התקפה חזיתית ופרועה
כזאת על הכבודה הבורגנית. וגם אם
המבקרים האמריקאים, בחלקם, עיקמו את
אפם לנוכח גסות הרוח המחוספסת של
חבורת הפרחחים הצעירה, הם נאלצו
להודות שיש בהם חיונית ומרץ שהקולנוע
היה זקוק להם כבר זמן רב.
אשר לחיק המישפחה, אמריקה החליטה
לשוב ולהתעניין בו אחרי שנים ארוכות

ז׳ראר דפארדייה על בובת הקוף הענקי כ״חלום של קוף״ פירטו של מארקו פרדי
תחזית של סוף העולם על חוף ניו־יורק

ארט קארני

לי שטראפבורג

ג׳ורג׳ פרנם

שלושה —

זקנים —

מחזיקים סרט

של מחאה ציבורית והטחות אשמה נגד
המימסד. בשנה שעברה היה זה קרמר
נגד קרמר, שסחף את הקהל בסערת ההת רגשות,
למראה זוג שנפרד וילד החצוי
בין אביו ואמו. השנה, היה זה אנשים
פשוטים שמילא את אותה המשימה, ורוברט
רדפורד, בסרטו הראשון כבמאי, הוכיח
שהוא למד את כל הטכסיסים של הבמאים
שבמחיצתם עבד.
אנשים פשוטים, אשר בדרכו השקטה
והמאופקת לכאורה, הצביע על כל השב ריריות
שבמישענת המוסרית הבורגנית
האמריקאית, היה ללא ספק אחד הסרטים
הבולטים של השנה. לצידו אפשר להצביע
על איש הפיל, שמעבר לתיאור מיקרה
סנסציוני, התייחס לחוסר הסובלנות הטבוע
גם במתיימרים להיות נאורים. על המטרו
האחרון של פרנסואה טריפו, שהזכיר
לצרפתים שהם היו פחות מקדושים במיל-
חמת העולם השניה, ועל תהילה, התפרצות

מרשימה של כשרונות צעירים
וירטואוזי של הבמאי אלן פארקר.

בסרט

קורוסאווה,
רנה ואחרים

ריי שארקי
רושם עז

על כל סרטי השנה בלטו השנה
״ י שניים, ואין בכך פלא. קאגמושה
והדוד מאמריקה הם מעשי ידיהם של
שניים מן הענקים האמיתיים המעטים של
הקולנוע בכל הזמנים.
אקירה קורוסאווה, בגיל ,70 צייר על
המסך תמונה מרהיבה ועוצרת נשימה של
יפאן במאה ה־ , 16 וסרטו, המתאר את
מילחמותיהן של כמה מישפחות על השלי טה
בממלכה, הוא בראש ובראשונה מחזה
ראווה מאין כמותו. אולם מעבר לזה,
מדובר כאן בהרהור סקפטי למדי, ואולי
אפילו ממורמר, על מהות התהילה ועל

ערך הכאריזמה, על הכוח שיש בשם, גם
כאשר אין מאחריו מאומה, ועל אדם הנופל
שבי אחרי התפקיד שהוא ממלא בפקודת
אחרים. אומנם, קורוסאווה מדבר על
תקופה מוגדרת ואירועים מוגדרים, אבל
מה שקורה במילחמה יכול לקרות גם
ביצירה אמנותית, בפוליטיקה או בחיי
המיסחר.
אלן רנה, הזאב הבודד של הגל החדש
הצרפתי, לא השתלב בעצם אף־פעם בזרם
הזה. הוא התעקש לעשות סרטים בדרכו
שלו, כאשר הוא חוקר את מערכת היחסים
שבין העבר להווה וטוען שההווה אינו
אלא סך־הכל של ריגעי העבר. השנה הוא
מצא הזדמנות נוחה להדגים כמה מן
התיאוריות שלו, כשהוא נשען על תורתו
של הביולוג והחוקר התנהגות האדם הצר פתי,
הפרופסור הנרי לאבוריט. התוצאה
היא סרט יוצא דופן, העוסק במדע אך
מדגים את ההשלכות שיש לנוסחות המדעיות
על יצורים חיים, משווה בין מעבדה
לחיי היום־יום, ומשלב במה שצריך היה
להיות תיזה יבשה וקשה לעיכול, כמות
נכבדת כל־כך של הומור, עד שהיו מבק רים
אשר כינו את הסרט הזה ״הקומדיה
הראשונה של אלן רנה״.
סרט ההפתעה של השנה, מהרבה בחי נות,
היה הכפיל של ריצ׳רד ראש. מומחה
לסרטי פעולה, בהם גילה מקצוענות בלתי
רגילה בשימוש באמצעי הטכניקה הקול נועית,
הוא הגיש הפעם סרט מבריק,
מרתק ומפתיע, אבל עם זאת גם מלא
הרהורים ותהיות על מהות הקולנוע, על
היחס בין מציאות ודמיון, על האחריות
המצפונית של האמן, ועוד כל מיני דב רים,
שאין מוצאים בדרך כלל בסרט פעו לה.
במישחק תעתועים בלתי-פוסק, כאשר
לא הדמויות ולא הצופים יודעים מתי
מאחזים את עיניהם בתרגילי קולנוע ומתי
מראים להם את האמת, כאשר במאי כמעט
שטני צץ בכל רגע ממקום אחר לתקן
ולסדר את העלילה לפי צרכיו, מחזיק ראש
את צופיו במתח מתמיד במשך שעתיים
עד שחלק גדול מהם לא תופס, אפילו
בסוף, עד היכן הגיע הסיפור ואיזה חלק
ממנו היתד, מתיחה.
הסרט הרביעי, חלום של קוף, אינו סרט

חדש, אבל הוצג בישראל רק השנה.
הבמאי, מארקו פררי, הוא אחד היוצרים
המוזרים ביותר של הקולנוע, מעין נביא-
זעם־וחורבן חסר פשרות, ששאב כנראה
חלק מן ההשראה שעה שחי בספרד,
ממקורות דומים לאלה של בונואל. חלום
של קוף הוא תחזית של סוף העולם על
חופי ניו־יורק, כאשר העכברים אוכלים
את התרבות המתנוונת של האדם, ורק
האשה נותרת בסוף על החול, מול השמש
השוקעת, בתבל שבה התרבות הגברית
נכשלה כישלון חרוץ. העוצמה החזותית
של הסרט, וכמה מן הסצינות הסוטות בו
בוודאי לא היו יכולות להיות לטעם הכל,
אבל אין ספק שמדובר כאן בביטוי עז
של איש קולנוע יוצא דופן.
באשר לשחקנים, השמות הצצים מיד
הם של פיטר או׳טול, שזכה השנה

מרי טיידור־נזור

ג׳ודי דיוויס

גוררי האון

מיפלצת מעודנת

פצצה של מרץ

הנסיכה היהודיה

סיסי ספייסק
התבגרות נפשית

ג׳ינה רולנדם וג׳ון אדאמס ב״גלדריה״
הדליקה את המסך

ורוניקה פאם
פניה הנפלאות
לתפקידו הטוב ביותר מזה זמן רב, כבמאי
בהכפיל, וכמובן, כמו תמיד, רוברט דה־נירו,
שהחליף שוב אישיות מן הקצה אל
הקצה, כדי לחדור לתוך דמותו של אדם
אשר האלימות היא אמצעי הביטוי היחידי
שלו, בשור הזועם. בין השמות הפחות
מוכרים צריך להצביע על ריי שארקי, שלא
הצליח להציל את וילי ופיל של פול
מאזורסקי, אבל לעומת זאת הותיר רושם
עז בקלילות התנועה, בזריזות, בביטחון
המעורב בחרדה, וביכולת שלו לשחק,
לשיר ולרקוד בכוכב עולה. שם נוסף שבלט
השנה, ולו רק בשל ההבדל העצום שבין
שני התפקידים שבו נראה, היה ז׳ראר
דפארדייה, כגבר גולמי על כל קסמיו
ומיגבלותיו בחלום של קוף, וכשחקן
מאוהב ושונא גרמנים במטרו האחרון.
עם זאת, ההפתעה, ואולי גם המישחק
המעמיק, משום שהיה גם המאופק ביותר,
הוגש על־ידי צעיר בן ,20 שמעטים ידעו
על קיומו קודם לכן. טימותי האטון, בנו
של שחקן קולנוע שהלך לעולמו, היה

הצעיר שכורע תחת תחושת האשמה על
מות אחיו, ואינו מוצא ניחומים אצל אמו
שמנסה למחוק את העבר מתודעתה, ב אנשים
פשוטים. באורח מגוחך למדי, זכה
האטון בפרס האוסקר על תפקיד מישנה,
למרות שהן מבחינת החשיבות, והן במה
שנוגע לזמן שהוא מופיע על המסך,
תפקידו הוא המרכזי והחשוב ביותר בסרט
כולו.

פצצת הסכס
המוכשרת
ף* שימת השחקניות הבולטות השנה
ארוכה במיוחד. ורוניקה פאפ ר.הונ־ 1 גדיה ופניה הנפלאות מאנגי ורה, מרי
טיילר־מור, המיפלצת המעודנת והנאה
ביותר למראה באנשים פשוטים, גולדי
האון, הנסיכה היהודיה שלומדת להיות
אשר. משוחררת בטוראית בנג׳מין, סיסי
ספייסק, שעוברת על המסך את תהליך
ההתבגרות הנפשית של הזמרת לורטה לין
בבתו של כורה הפחם, ג׳ינה רולנדס,
שהדליקה את המסך במילחמתה הפרטית
במאפיה בגלוריה, ג׳ודי דייויס, המבקרת

עתה בארץ, פצצה של מרץ וחן שמילאה
את הקריירה הנפלאה שלי בתוכן וחיוניות.
אבל נראה שמכולן, זאת שזקפה לזכותה
השנה את פריצת הדרך החשובה ביותר,
היא ג׳סיקה לאנג׳ .הדוגמנית הבלונדית,
שהיתר. אהובתו של קינג קונג, לא עוררה
עד עכשיו אמון רב, כשחקנית. לכל היותר,התייחסו אליה כאל קולב נעים למראה
שאפשר לתלות עליו כל מיני בגדים יפים.
והנה, בדוור מצלצל פעמיים, היא מסירה
מעצמה את כל המחלצות ולובשת חלוקי-
בית מרופטים, מוותרת על איפור, ועם
זאת מפיחה בתוך הדמות של אשד, צמאה
לאהבה כל־כך הרבה ערגה, תשוקה, זעם
וכמיהה חייתית לבן־זוגה, ג׳ק ניקולסון,
שאפילו כוכבו הזוהר עומעם. וזהו, לכל
הדעות, הישג לא מבוטל.
תפקידי מישנה היה קשה יותר
למצוא השנה. אפשר, כמובן, להתייחס
לאחד או שניים מבין שלושת הישישים
הווירטואוזיים, לי שטראסברג, ג׳ורג׳ ברנם
וארט קארני (בשוד שנות השמונים) כאל
שחקני מישנה, אך האמת היא שהם הח זיקו
את הסרט, יחדיו. היינץ בננט במטרו
האחרון ודאי היה יותר משחקן מישנה.
כך גם סטיב ריילסבק בהכפיל. שחקני

מישנה אחרים לא בלטו די הצורך, מילבד
שניים: שני אלילי הפופ ד,מפוברקים מול
המצלמה על־ידי יוצר הכוכבים בכוכב
עולה. בין השניים, הפליא פיטר גאלאגר
כמלצר נבוך, וחסר כישרון, שלומד את
סודות המיקצוע ומשיר לאט אבל לבטח
את הביישנות הטיבעית שלו, כדי לפרות
מברווזון אלמוני לחיה אלביסית טורפת,
שהבימה והקהל מונחים בכיסה.
בין שחקניות המישנה, את הרושם העז
ביותר הותירה דולי פארטון. ברעמת
השערות הבלונדיות שעל ראשה, ובחזה
המשתפך שלה, הפכה כבר זמרת זו
לאלילת מין וקאריקאטורה גם יחד, שזכתה
להצלחה רבה בהופעות אישיות וגם בטל וויזיה
האמריקאית. מתשע ׳עד חמש היה
סרטה הראשון, ותפקיד המזכירה שהכל
חושדים בכשרותה ביגלל הופעתה החיצו נית,
היווה לא רק המשך אלא גם הירהור
על הצדק שבתדמית שנוצרה סביבה בכלל.
ושעה שהיו כאלה שסברו כי שתי חברותיה
המפורסמות ביותר, ג׳יין פונדה ולילי
טומלין, בבר הזהירו יותר בעבר, ברור
היה מעל לכל ספק שזהו אולי סרטה
הראשון של דולי, אבל בשום פנים ואופן

לא האחרוו•

1עדנה ודן פיינרו
163

וה היה העול שוה שהיה
בליון ״העולם הזה״ שראה אור השמע לפני 25 שגה בדיו?,
פירסם כתכת־ענק ושער על ״קרם קלקיליה״ ,עם ונמוגות אשר
פורסמו בצד הירדני. בפתיח לכתבה צויין :״ליל קלקיליה
לא היה רק ליל הדמים האכזרי ביותר מאז תום מילחמת תש״ח.
הוא היווה גם מיפנה בפעולות הגבול. כי הפעם נערן־ הקרב לא
סביב מוצב נידח, כי אם בלב הריכוז החזק ביותר של בוהות
הלגיון הירדני, בסיוע תותחים ושריון. כליל זה נתקל צה״ל
לראשונה כצבא אוייב שחייליו היז מוכנים לצאת מייד להתקפת־נגד.
מול כל אלה נתגלתה עליונותו של הלוחם העברי, על
הטוב והמסוכן שבה...״
תחת הכותרת ״הנמר שכתב שירים״ העניקה מערבת ״העולם
הזה״ תואר ״איש מופת״ לקצין ירמיהו בורדנוב, שנפל בקרב

על קלקיליה• בנוסף כתב עורף השבועון רשימה אישית על
היכרותו עם הגיבור, תחת הכותרת ״ירפד״ .כשני עמודים נוספים
התפרסמו תצלומים של חללי הקרב, תולדותיהם ותמונות מטקס
הטמנתם באדמה.
עמום קינן המשיר בסידרת גילוייו את הארץ, והפעם תחת
הכותרת ״אל החולה נעפילה״ .סידרת תמונות הציגו לקורא
השבועון את מראה העיירה קלקיליה למחרת הקרב.
בשער הגליון: לוחמי צה״ל במהלד׳ קרב קלקיליה.

המרגלת, חופש העיתונות והצלם הלוואי שנזנח
לראות את המישטוה מבריאה הסיסמה ״רק לא נ ו
מריניוח המריץ א ל הירדן
״״בהתאם׳*׳לשסול האמיר״ עבד־אל־איללה
הוא עבד האל. אך למעשה היה מאז ו מעולם
עבד הבריטים. אליהם ברח כאשר
גורש, בימי מילחמת־העולם השנייה, על-
ידי המורדים הלאומניים, שתמכו בנאצים.
במשוריין שלהם חזר לבגדאד. גם בן־
אחיו, פייסל השני, מלך עיראק חונך
בדוח זו.
השבוע ישב עבד־אל־איללה בחברת קרוב
מישפחתו, חוסיין מלך ירדן, ושירת את
אדוניו הבריטים שירות אחרון. הוא ניסה
להסיר את המיכשולים האחרונים לפני
כניסת הצבא המלכותי העיראקי לירדן,
דבר, שפירושו למעשה, סיפוח ממלכת
ירח לעיראק.
מי רצח? המערכה הוכנה ביסודיות
רבה על־ידי הבריטים, ותיקים מומחים
במ״שחק מעין זה. ברמת־רחל, בכביש
סדום ובאבן־יהודה נהרגו לפתע יהודים,
בצורה שאי-אפשר להתעלם ממנה. כמה
תחנות שידור ערביות האשימו בגלוי את
סוכני הבריטים בפרובוקציה. צה״ל יצא
לתגמול בחוסאן ובקרב קלקיליה, וגרם
למצב־רוח של בהלה בממלכת חוסיין.
באווירה של פחד כללי מפני פלישה ישר אלית,
לא היה קשה לגרום להזמנת עזרה
עיראקית להצלת שארית פלסטץ.
השעה כוונה יפה. כל זה קרה ערב
הבחירות הכלליות בירדן ,׳שהיו מביאות
בלי ספק לניצחון הצד הפרדמצרי, אם לא
תהיה התערבות חמורה. החשבון היה
כפול: המתיחות בגבול ירדן־ישראל הכינה
מצד אחד את פלישת עיראק, שבאה להק דים
את חדירת המצרים לירדן, ובאותה
שעה גם שיכנעה את גמאל עבד־אל-נאצר
לסיים בחיפזון את סיכסוך סואץ, כדי
להתפנות לעסקי ירדן.
שעת הכושר. בכל המישחק הזה היתה
ישראל אובייקט חסר אונים מבחינה פו ליטית.
הנהגתה, שלא ידעה מה היא רוצה,
ושלא היה לה שום קו מדיני ברור,
התנדנדה על פני הגלים הסוערים, נדחפה
בהתמדה אל פי התהום, מבלי שתיזום
כימעט דבר לשינוי התמונה. אמר משקיף
ישראלי :״או שהמדיגאי משתלט על ה מצב,
או שהמצב משתלט על המדינאי״.
הדבר השני קרה למדינאי ישראל.
תחילה היה ברור כמעט לכל שיש לקדם
את פני הפלישה העיראקית ולהשתתף
בכוח הנשק בחלוקת הירדן. אולם בינתיים
קרו כמה דברים שעוררו מחשבות שניות.
בריטניה הודיעה בפירוש שתכריז מילחמה
על ישראל, אם צה״ל יפלוש לירדן. ואילו
הפשרה שהושגה בעניין הסואץ שיחררה
עתה את כוחותיו של גמאל עבד-אל-נאצר,
שהיו מרותקים במשך כמה חודשים לחופי
התעלה.
כמו תמיד היתד, הפאסיביות המוחלטת,
עטופת המליצות הנבובות בעוכרי המדיניות
הישראלית. מאחר שלא היתד, מסוגלת ל החליט
כל החלטה עקרונית מצידה, לא
יכלה גם לנקוט פעולה בכל קו שהוא.
היא נאלצה לחכות לפעולות הזולת, במקום
ובשעה שהזולת ירצה.
אכו־עגילה שניה. אף שהשבוע נמ שך
מישחק האיומים והאיומים־הנגדיים,
נעלמו בהדרגה האפשרויות של פלישה
ישראלית לירדן. בפעמים בילתי ספורות
הודיע ראש־ממשלת ישראל, בכנסת וב וועידות
מפלגתיות, שלעולם לא יתן לצד,״ל
פקודה העלולה לגרום לקרב בין חיילי

ישראל ובין חיילי בריטניה. הדברים נאמרו
בכנות גמורה. האיש שהחזיר את חיילי
צה״ל ב־ 1949 מאבו־עגילה, כדי למנוע
התנגשות פוליטית עם אמריקה, לא ישלחם
עתה לפעולה ׳שאמריקה מתנגדת לד, ב פירוש.
למראית
עין, אפשר למצוא לבך גם
הסבר הגיוני. מבחינת האינטרס הישראלי
רצוי יותר ־שירדן תיכבש בידי עיראק, בת
ששת מליוני התושבים, מאשר בידי מצ ריים,
בת 22 מיליוני התושבים. כיבוש
מצרי היה הופך את כל גבולות ישראל
לגבול אחד. כיבוש עיראקי משאיר את
הגבול מחולק בידי שני מחנות יריבים,
חסרי פיקוד צבאי משותף.
אולי זוהי אשלייה זמנית. לא יכול להיות
כימעט ספק כי אחרי ניצחונו בסואץ
יצליח עבד־אל־נאצר לשבור גם את מיש־טרו
של עבד־אל־איללה בעיראק, ולשעבד
את עיראק למעצמה המצרית החדשה*.
* שנתיים מאוחר יותר אכן התחוללה
הפיכה בעיראק, ובית המלכות הורד מכיסאו.
הערכה נכונה נוספת של העולם
הזה בדבר הפעלתה בידי מעצמות המערב
מבחוץ, הוכחה כנכונה חודש מאוחר יותר,
כאשר הברית המשולשת, אנגליה צרפת
וישראל, הביאה למיבצע קדש.

מגל ה סו דו ת
במשך השבועיים ששהתה בישראל, הצ ליחה
מרי פראנסס האגן לעשות כימעט
את כל השגיאות של מרגל חובב. על כן
לא היה קשה כלל וכלל לשים קץ לפעי לותה
ולהביאה למישפט באשמת ריגול
עבור מעצמה אוייבת.
מרי, אמריקאית בת ,29 שהתאהבה ב פקיד
המודיעין הסורי, ואספה למענו חומר
מודיעיני בישראל, היתה צפוייד, לעונש
חמור ביותר. למרות שהחומר שליקטה
היה מן הסוג הגלוי לעיני כל תייר ב ישראל,
קבעה בפני החוק רק העובדה
שהיא עשתה את אשר עשתה למען מדינה
אוייבת.
המהלך הראשון בפתיחת מישפטה לפני
נשיא בית־המישפט־המחוזי בירושלים, ד״ר
בנימין הלוי, היתה בקשתו של היועץ,
המישפטי לערוך את הישיבות בדלתיים
סגורות. לפ צו השופט, נאסר על ה עיתונות
לפרסם את שמה של המרגלת,
או לגלות את זהותה בכל צורה שהיא.

״העולם הזה״ צעע
תאריך 11.10.1955 :
תחילה נראה הדבר מובן מאליו מטעמי
ביטחון. אולם התיאורים המקוטעים ש הופיעו
בעיתונים שונים הכילו מספיק
רמזים ׳ועקבות כדי שהמעוגייגים בכך
יוכלו לקבוע את זהותה של הנאשמת.
ממקורות שונים החלו נשמעים רמזים כי
האיפול הוטל לפי בקשתה של ממשלת־ישראל.
ארבעה ימים אחרי פתיחת ה־מישפט,
הוסר מסווה הסודיות לחלוטין.
סופר הניו יורק טיימס, שידע את פרטי
המיקרה באותה מידה שידעו חבריו ה ישראליים,
ניסה להבריקם למערבתו בניו־יורק.
אך המיברק עוכב בידי הצנזורה.
הכתב עלה על המטוס הראשון לקפריסין,
ושיגר את כתבתו מניקוסיה. למחרת ב בוקר
אפשר היה לקנות את המהדורה
האירופית של הניו יורק טיימס ובה כל
הפרטים שנאסרו לפירסום בישראל.
השופט לא שכח. ראשון קפץ על
המציאה עיתון ידיעות אחרונות. בכותרת
שהשתרעה לכל רוחב העמוד הראשון,
בישר לקוראיו :״פרשת המרגלת — הסי פור
המלא !״ ומתחתיה תמונה ענקית שבה
אפשר היה להבחין בצלליותיהם החשוכות
של היועץ־המישפטי חיים כוהן ושל הנא שמת,
בפנים אולם ביודהמ״שפט.
הסיפור היה למעשה כיתוב של סיפור
הטיימם ואילו התמונה צולמה על־ידי צלם
העיתונות הירושלמי ורנר בראון, שטיפס
על עץ מול בית־המישפט כדי לצלמה.
כעבור שעה הופיע מעריב עם אותו
סיפור. צו האיסור של בית־המישפט נשכח.
כאשר פירסמו גם דבר, למרחב וקול העם
את אותו סיפור למחרת בבוקר, נראה
היה כי תמה פרשת הסודיות סביב מרי
האגן.
אך השופט עצמו לא שכח. אומנם,
סיפור הטיימם הסיר את הלוט, אך השופט
לא הסיר את צו איסור־הפירסום. חמשת
העיתונים נתבעו לדין, באשמת בזיון בית־המישפט.

שים

יוחנן כאדר
ככור שדום

רס־־ו מש1ו נ01א בפוב קלקיליה שזחת־ל־
י תמונה זו, שפורסמה השבוע לפני 25 שנה, נבצר ממערכת העולם הזה לפרט את שמות
הלוחמים, ולכן צויין :״קבוצת לוחמים בפתח המיבצר שנכבש. פעולת הטיהור נשלמה
ועתה מחכים הס לפקודת־חזוזה. בחגורת הלוחם משמאל תקוע פגיון שנלקח שלל״.
הלוחם, השני, הינו רב־סרן משה ינוקא. בקרב נהרג איש המופת ירמיהו בורדנוב.

• ח״כ חרות ד״ר
בברכו את שר־המישטרה
שיטרית, ששב לכנסת אחרי שהחלים
ממחלה ממושכת :״הלוואי שנזכה לראות
גם את המישטרה מבריאה״.
ו • חבר הכנסת הראשונה שמואל
מרלין :״בימי המאבק נגד הבריטים
היתה הסיסמה היחידה הנכונה: רק כך.
כיום הסיסמה היחידה הנכונה היא: רק
לא כך.״
• שר הדואר ד״ר יוסף כורג ב תשובה
לשאלה כיצד הצליח לרזות באופן
ניכר :״קצת מדיאטה וקצת מהמצב.״
• שר המיסחר והתעשיה פנחס ספיר
טען השבוע כי אין זה נוח לו כלל ועיקר,
להתגורר בשעת שהותו בתל־אביב במלון
דן. הסביר השר :״פשוט אינני יכול
להתמצא בכל הסדינים המגבות והממח־טות.״

הסופר שמואל יוסף עגנון הוזמן
השבוע לסעוד בביתו של נשיא המדינה
יצחק כן־צכי. עגנון נענה להזמנה,
אך ביקש את מארחיו לעיין בעמוד מסויים
בכתבי ח״נ כיאליק. כשפתחו את הכרך,
התברר כי היתה זו דרכו העדינה של
עגנון לרמה על הרכב התפריט הרצוי לו.
בכתבי ביאליק נדפסה הקדשה שרשם
פעם לעגנון על אחד מספריו בלשון זו:
״לעגניון, רב הסגנון, רב־ספרא ורב־מג
המודר מבשר ואוכל דק דג /׳ושותה
יי״ש גם על גג...״

כשקבלתי את המחזור 1/

כמו כולן, גם אבי קצת
נבהלתי כשקבלתי את המחזור
בפעם הראשונה. אבל אמא
שלי הרגיעה אותי.
היא משתמשת שנים
בטמפקס, ולכן גם המליצה
על הטמפון של טמפקס.
אני אישית מעדיפה
טמפקס בלי מוליך,
יותר קל לי להחביא
אותו בארנק. אבל חוץ
־ 1מזה יש לו
את כל היתרונות שיש רק
11 בטמפון
של טמפקס. כושר ספיגה
מעולה, התאמה למבנה
האנטומי של האשה ובטחון
כפול. אבי לא יודעת למה
עושים עבין גדול מהמחזור.
עם טמפקס זה עובר
בקלי קלות.

הראשון קצת נבהלתי,
(וזה טבעי, לא?) 1
התיעצתי עם אחותי
הגדולה(בת )19ן
היא המליצה לי על
מיני טמפקס. טמפון קטן
עם מוליך החדרה. כבר
בפעמים הראשונות
השתמשתי במיני טמפקס.
אחותי טענה שהטמפון של
טמפקס הוא הטוב ביותר
בגלל כושר הספיגה המעולה
שלו, בגלל התאמתו למבנה
האנטומי של האשה ובגלל
החוט שלו שתפור בתפר
כפול, ואני מאשרת שזה נכון.
כשאבי משתמשת בטמפקס
עם מוליך הטמפון מגיע
בדיוק למקום הנכון שלו.
ולכן אני לא מרגישה בו כלל.
אני לא יודעת איך הסתדרו
הנשים לפני שהמציאו
את טמפקס.

חדש!

לכבו ד
אינווסט אימפקס בע״מ
(יבואני טמפקס)
ת. ד 60*0 .תל־אביב
מיקוד 61060

כתובת

נא לשלוח לחומר
הסברה ע ל העדרוד
בטמפוני טמפקס
ודוגמאות ודנם^ 1 .

דיי

סימן מסחרירשום

ההמצאה הגדולה ביותר
מאז מג׳ימיקס

הייצרנים של מג׳י מי ק ס אינ םמפ סי קים
להפ תי ע בשפע של שכלולי ם, חידו שים והמצ או ת
ל רוו חתה של עקרתה בי ת. קו דםהםהמ צי או א ת
מג׳י מי ק ס -ה פו ד־ פ רו ס סו רהרא שון( ש כו לםמנסים
ל ח קו ת או תו) ,ועכשיו הםמ בי אי ם לנו חידוש
מ הפכני, י חיד במינו:

מג׳ימיקס 3500 גדול ומתוחכם.

א ם יש לך משפחה גדול ה או שאת ידוע הבהכנסת
ה או ר חי ם שלך — מג׳י מי ק ס 3500 הו א ה פו ד ־ פ רו ס סו ר
ה אי די אלי בשבילך. הו א גדול, קו לטכ מויו ת כ פו לו ת

של מזון, יש לו מנו ע חז קמאדו הו א מו פעל
ע״י מ תג אלקט רו־ מגנ טי. רמתהב טי חו ת שלו ג בו ה ה
ב מיו ח ד ונ ש מר ת ע״יבלם מיידי. יש לו מערכת
נו ריו ת־ סי מון — ״רמזור״ ,מפסקהפעלהתלת־ מ צ בי
ו ס כיני ם ב אי כו תתע שיי תי ת.

כ שרו אים א ת מג׳י מי ק ס 3500ב פ עו ל ה — נדמה שכבר
אי אפ שר להמ צי א פו ד־ פ רו ס סו ר יו תרמ תו חכםמ מנו.
אבלא צל יצרני מג׳י מי קסהכלי כול ל היו ת. ה ם עוד
י כו לי םלהפ תי ע או תנו בדג ם שגם מב של, או פ ה או
א פי לו יוצא ל קניו ת. מ ה דעתך?...

...ושוב מג׳ימיקס יאשון.
מגץמ תן ס

תיו ומצליף בדיבורו ללא התחשבות בזולתו.

בני מזל תאומים אפשר לומר שהם
טקטיים מאוד ודיפלומטיים. למרות שהסיבה
שונה מזו של בני מאזניים. לבני
תאומים ראש ממולח ומוח חריף• אם
פוגעים בהם הם מסוגלים להשיב לפוגע
בצורה בל״בך מתוחכמת ושנונה, שאפילו
הוא לא ירגיש ברגע הראשון בגודל ה פגיעה.
הם יעשו זאת בצורה צינית ולעגנית,
אך דיבורם המעודן והמהירות שבח
הם פועלים, יבלבלו בל אחד• ועד שזה
העומד מולם מרגיש מה התרחש כאן,
הם כבר נעלמים, מלאי שימחה וסיפוק
על שהצליחו ״לסדר״ אותו. זה שהתנסה
בתקרית מעין זו, לא במהרה יהיה
מעוניין לחזור עליה.

מאו 1״ם

סרטן

בני מזל מאזניים ידועים כאנשים בעלי
התחשבות וטקט, לעולם אינם פוגעים
אם אפשר להמנע מכך. גם באשר הם
מעירים למישהו, או כועסים על עוול
שנעשה להם, הם משתדלים לא להטיח
את האמת בפנים, ויבטאו את כעסם
סחור סחור, עד שלפעמים זה שעומד
מנגד, זקוק לאותן תכונות של דיפלומטיה
על־מנת להבין למה הם מתכוונים.
מצד אחד תבונה זו מעוררת התפעלות,
מכיוון שהדרך שבה הם נוהגים מקורית
ומאפיינת אותם בלבד• מצד שני, תכונה
זו היא גם חולשתם — מכיוון שכל־בך
לא נעים להם לפגוע, עד שפעמים הם
מסתבכים בתוך חצאי אמיתות. דווקא
דרך זו מרגיזה את ידידיהם ומקורביהם
יותר מכל אמת שנאמרת בצורה חדה
וחלקה.
כאן נראה אם גם שאר המזלות ניחנו
בשקט ובדיפלומטיה, או שמא זו נחלתם
הבלעדית של בני מזל מאזניים.

להביט על מזל טלה, שגם בגלגל המזלות
הוא קוטבי למאזניים. לבן ברור שלבני
מזל טלה חסרה בדרך בלל תבונה של
טקט• הם לעולם לא הולכים סחור
סתור, גם אינם נוהגים לתכנן את מעשיהם.
סיסמתם ״נעשה ונחשוב״ :קודם
הם אומרים את דעתם ורק לאחר מכן
הם מוסרים לעצמם דיו״וחשבון. קורה
להם לא פעם, שלאחר מעשה הם מתחרטים
שפגעו בזולתם. אך כעסם, המתלקח
בשנייה, אינו מאפשר להם להתאפק
ולהמתין•

שור

את בני מזל סרטן לא קל לחגדיר.
על״פי רוב הם מנסים להתנהג במירב
הטקט וההתחשבות בלפי זולתם. הם
עצמם מאד רגישים ונפגעים במהירות.
הם כל-כך מזדהים עם הסבל של האח-
רים, שהם משתדלים לא להכאיב לאיש.

אך אם פגעו בהם — זה בבר עניין
אחר. בני סרטן לעולם לא ישכחו עלבון

או פגיעה אישית בחם, הם ינטרו, וגם

המאזניים הם דיפלומטים מלידה. הם
מצטיין 1
ני 1נ שוי, ואשי־ו!גמשדה,
ו1ודכי־זויו ,1פוליטיקאי! 1ושגריר,

אם לדבר על היפוך של תבונה, יש

גם השוורים לא ״המציאו״ את הטקט
והדיפלומטיה. אך לעתים קרובות אנשים
נוטים להאמין שאין במותם מתחשבים
בזולתם. וזאת ביגלל טבעם השליו וה
לערער
את שלוותו. אך אם בבל זאת
יפגעו בו ויביאו אותו לידי כעס וחימה,
במיקרה כזה הוא אינו בורר את מילו-

לאחרונה אתם נאלצים לעמוד בדרישות
של בני״זוג ושותפים, והדבר מעיק עליכם
וגורם לכעס מצטבר
שאינו מוצא לעצמו
פורקן. נדמה לכם שאתם
צריכים לוותר
יותר מדי והדבר מכ-
ניסבם למתח רב• אלה
שחיים איתבם צפויים
השבוע להתפרצות של
: 1 21מרס ־
זעם נגדם, ובדאי לכם
1 20נאפ רי ל
להזהירם מראש. עניינים
כספיים כדאי
להשאיר בפי שחם, ולא לעשות כעת
ספקולאציות או שינויים מרחיקי לבת.

הרומן החדש אינו מתפתח כפי שציפיתם,
והאכזבה אינה מאחרת לבוא. עד מהרה
יתברר שהיחס הקליל
של בן־ הזוג שונה לחלוטין
מיחסכס אליו.
טוב לפקוח כעת את
העיניים ולהבין מהי
הכוונה האמיתית. המ תיחות
בבית גורמת
לעצבנות ולירידת כושר
הריכוז. בני־הזוג תובעניים
ושוכחים לעתים
קרובות לכבד את פר־כסף
טיותכס
ואת זמנכם הפנוי. סכום
שיבוא אליכם במפתיע ישמח את לבכם.

תוכניות חדשות לגמרי גורמות לבם
לשנות את השקפתכם על עניינים שונים
ואפילו עקרוניים. בן-
הזוג, שגורם לבם התלבטות
וקשיים, מא שים
אתכם בהאשמות
שווא. בדאי להעמידו
במקומו ולהוכיח לו
שהאשמה אינה בכם.
אלה שנדמה להם שזהו
קשר בלעדי, טועים.
קשר חדש עשוי
לשמח אתכם בקרוב.
נסיעה קצרה תביא אף היא שינוי
מרענן, אחרי שבוע של עבודה שיגרתית.

טלה

שקט• גם אם פוגעים בשור, הוא מעדיף
להתעלם מהפגיעה, שהרי על־מנת לכעוס
ולהעלב צריך לבזבז המון אנרגיה. ולא
הוא שימהר להסיק מסקנות שעלולות

תאומ

בני מאזנ״ם
התבונו בטקט
וב ובהתחשבות
בחלת

אחרי 20 שנה המיקרח ישאר בזיכרונם £
כאילו קרה רק אתמול. הם לא יעירו
(המשך בעמוד ^ )54

11 ול ה

עבודה קשה ואחראית מוטלת עליכם
בתקופה זו. אתם רוצים לנוח ואינכם
מוצאים פינה שקטה
ושלווה נפשית שתאפ שר
לכס להרגע. מצב
הבריאות מעט רופף
ויש לשמור ולא להזניח
הרגשה לא טובה.
בני־הזוג אינם נראים 11111 באור שבו ראיתם אותם
21באפ רי ל ־
בעבר, הם מסתירים
20ב מ אי
מכם דברים ואינם יש התייחסו
רים
כלפיכם.
אליהם בזהירות והקטינו מעט את אש
האהבה, על־מנת שלא תיפגעו מלהטה.

בתקופה זו אתם מרבים בנסיעות אולם
דווקא בעת, עליכם להשגיח במייוחד
מכיוון שאתם נוטים
להתנהגות ספונטנית
מדי, ומסבנים את
עצמכם ואת הקרובים
אליכם. הכבישים מסובנים
עבורכם, וג ם המכשירים
החשמליים
בביתכם• הרפתקה רומנטית
מיוחדת ומלהיבה
עומדת להתרחש
בימים אלה. התקשרות
מהירה, אולם קצרה. לכן הימנעו
מלבנות מגדלים באויר, וחשבו צעדיכם.

רוח התלהבות ושימחת חיים מלווה את
׳ התקופה. בעבודה קשה להתרכז, מאחר
ואין חשק להיבנס ל־מיסגרות
מחייבות ול-
שעות קבועות ושיג-
רתיות. אתם מרגישים
שעבודתבם לא מוערכת
כראוי וזה מרפה את
ידיכם• שימו לב לאנשים
העובדים אית-
כם, הם עלולים להערים
עליכם השבוע.
מאידך תמצאו סיפוק
בתחביבים, אהבות ונסיעות. מיכתב או
ידיעה מחוץ־לארץ יגרמו לכם שמחת.

עניינים הקשורים למקום העבודה מעסיקים
אתכם השבוע יותר מדי• הצעות
חדשות שאתם עשויים
לקבל יגרמו להתלבטו יות
ולחוסר יכולת ל החלים.
ההתלבטות היא
בין עבודה שאתם פחות
אוהבים ושמבחינה כס פית
יותר משתלמת,
ולעומתה עבודתכם ה קבועה
והמקום שאליו
>>11171? 1 1 1
אתם רגילים ואפילו
אוהבים. היכרות חדשה

עשויה להפתיע אתכם בעיקר ביגלל
המקום והזמן הבלתי צפויים מבחינתכם.

תאוחיס

33812X0

מאץ נ״ס

תקופה לא קלה עוברת עליכם, בעיות
בעבודה מציקות וברגע זה אי־אפשר
להזיז דבר. זה גורם
לכעס ולשתיקות רבות.
גם החיים החברתיים
לא מוסיפים הניאה, ו אתם
מוצאים את עצמכם
מבודדים. לפתע
לא ברור לאן נעלמו
כל הידידים• חשבון־
: 1 22א 1קסובר -
הנפש שבו אתם עסו;!2בנ
ובמבר
קים יכול להביא למסקנה
מהפכנית ש בעקבותיה
עשוי להתחולל שינוי, בתחום
לגמרי בלתי צפוי, שלא חשבתם עליו כלל.

עקת

למרות האכזבות שהיו מנת חלקכם
לאחרונה, כעת מורגשת הקלה במצב.
ידידים באים לעזרתם
ומציעים את עזרתם.
שאיפות עשויות להתגשם
השבוע למרות
שעד הרגע האחרון
קשה יחיה להאמין
בכך. חיי האהבה מתחילים
להתעורר, סי כויים
רבים לפגישות
} 2בנו במבר ־
20בדצמבר
__ חדשות או מחודשות
עם בני המין השני,
שיבקשו׳ את חברתכם, וידעו להעריך
את אישיותכם, שתעשה עליהם רושם.

למרות הלחצים במקום העבודה תמצאו
לכס דרך נעימה להתנער מכל החובות ן
והדרישות. טיול או
בילוי מעניין יוסיפו ;
לבטחונכס. פגישה עם *
חוג חברתי שונה מזה *
שלו אתם רגילים יז־ *

כירו את חוש ההומור
שלאחרונה הוא חבוי
עמוק בתוככם. אכזבה *
מידיד קרוב צפויה, ו־ 5
21בדצמבר -
19 בינו א ר
טוב מוקדם מאשר מ־אוחר
מדי, כפי שאמר £
כבר פעם תחכם הסיני לאו־צה. אל תהססו *
לנצל את זמנכם הפנוי לטיול סתווי• *

הבטחות גדולות שהובטחו לכם במקום ן
העבודה עלולות לגרום לאכזבה השבוע* .

יש להזהר מדיבורים

ראוותנים של מנהלים
ושותפים לעבודה. גם

לכם כדאי לחשוב הי׳

טב על כל מילה ש-

אתם מוציאים מפיכם,
ולא להתבטא בצורה

על מנת שלא
וז^-ן ף ןין לן *
לגרום לעצמכם נזק
זז דזזי ר ח ^
בגלל שלא תובנו כ- 5 הלכה. ידידות מענ-
יינת עם בני מזל קשת עשויה להתפתח
לקשר עמוק ומשמעותי, למעלה מהצפוי{ .

מצב־ רוח קצת קודר צפוי לבני דגים
השבוע. הצטברות של דברים שאינם
נראים לכם גורמת לכס
למתח ולחוסר יכולת
להוציאה במקום הנכון.
תוכנית לנסיעה עלולה
להידחות או להתבטל,
ובנסיעה שכן תצא אל
הפועל צפויות בעיות
ן לי 8
לא מעטות• בעיקר אי־בוד
חפצים או איבוד
19בפב רו א ר ־*
20במרס
סכומי כסף מבלי ש תהיה
לכם יכולת לב־דוק
לאן הם נעלמו. אהבה חדשה עשויה
להתפתח במקום העבודה. שבוע מוזוייו

אוי(א מומה
להסתפח במהות.
יכולתי לקנות דלת בג 1חון זולה.

שלישית: רק לפלדלת של רב־בריח מנ עו ל
בטחון רב־בריחל המיוצר ב ה שג ח ת מכון ה ת קני ם
-עובדה בעלת ח שיבות מכרעת.

יכולתי למצוא דלתות במחיר נ מוך ב, 570-
570ו ועד ־ 257 ממחיר הדלת שקניתי.

דבר נוס ףשה תגל ה לי הוא כי לרב־בריח 200
טכנ אי ם מ קצו עיי ם עם מ כוניו ת שירות אשר
בכל אחת קשר אלחוטי, אל כל א חד מ 13 -
מו קדי שירות והת קנ ה בכל רחבי הארץ.

אבל, כשמדובר בבטחון בני מ שפחתי, אני לא
מוכנה לשום פשרות. בדק תי דלתות בט חון של
מספר יצרנים וגילי תי דברים מדהימי ם:
קודם כל, דלתות הבסחון המיוצרות כיום בארץ
הן חיקוי של דלת אחת: פלדלת של רב־בריח.
שנית: התברר לי כי מי ליוני אנ שים, בישראל
ובעשרות מדינו ת בעולם מ שתמ שים יום יום
במוצרי רב־בריח.
ואין זה פלא. לרב־בריח, היצרן הרא שון ו הו תיק
ביותר של דלתות בטחון, מ חלק ת תכנון ופיתוח
מתקדמת, השומרת על ה עדיפו ת ה טכנולוגי ת
של מוצרי רב־בריח על פני כל האחרים.

דלת ב ט חון קוני ם רק פעם בחיים. דו ק א משום
כך, ח שוב להק פיד ל קנו ת אותה מהחברה
האחראית, ה מנו סהוהא מינ ה ביותר.

אינני מספיק עשירה כדי לרכוש חיקויים זולים!.
מנעול הבטחו! הרב בריחי של פלדלת היחידי בה שגח ת מכון התקנים

קניתי פלדלת. נ? פלדלת יען רק אחת| .

פלדלת

עו ד פ רי צתד דן ־ נוומולו גי ה.

רב-בריחו
אתה ביד״ טובו ת

תי׳א283166 :־ 3( 03 קווים)
ר״ג722111 :־ 3( 03 קווים)
חולון 844145 :־ 3( 03 קווים)
רחובות 1,73198 :ו 731־ 2( 054 קווים)
חיפה 725114 :־ 3( 04 קווים)
קריות 725111 :־ 3( 04 קווים)

טבריה 20024 :־067
נתניה-חדרה 34688 :־053
ב״ס־השרון 32490 :־053
פ״ה919383 :־03
ירושלים:ו53326־ 3( 02 קווים)
באר שבע 76840,79516 :־057
אילת 72750 :־059
י ״י -״יייי

ה דו מי ם

פ רו ת

המצב וע: צריך והתברר
הובהשיהיהט וב
שמחוץ לגוש הקומוניסטי, מעמדה כשל-
טת בשוק היהלומים העולמי לא נפגע
עד לאחרונה.
עתה מופיע איום נוסף באופק: יבולי
החיטה בברית־המועצות ירדו השנה ל שיעורים
של משבר. ברית־המועצות נא לצת
לקנות כמויות עצומות של דגנים
מארצות״הברית, קנדה ואוסטרליה. עבור
אלה צריך לשלם. במזומן, והמדובר במיליוני
דולרים. כדי לממן חלק מקניות
אלה תיאלץ ברית״המועצות למכור מטילי
זהב ויהלומים. יהלומים אלה ילחצו

שר פת
להקטין הסיוע
בשנה האחרונה ירדו מחירי היהלומים
המעובדים ב 40 ולאחר נפילה כה
גדולה החל המחיר להתייצב. חברת
״דה-בירס״ הדרום אפריקאית, המשווקת
ס/ס 80 מיהלומי הגלם בעולם, אינה שבעת
רצון. המלאי שלה גדל והולך וכבר עתה
הגיע להיקף של ״ /ס 90 מערך המכירות
שלה בשנת •1980 עובדה זו אילצה את
החברה להקטין את תפוקת המיכרות
בפעם השלישית השנה, ב־—50/0 7ה עודפים
של יהלומי-נוי ותעשיה הם כל-
כך גדולים, שכל תוכניות הפיתוח של
החברה עומדות עתה בפני שינוי דראסטי,
הכולל גם הצעה מרחיקת לכת, שחברת-
בת תתחיל בעיבוד יהלומים, שפירושה
מכת״מוות לתעשיית היהלומים בארץ.
מה בעצם גרם למשבר הארוך בענף
היהלומים ז שני גורמים: המיתון הכל-
כלי ברחבי העולם, ושערי הריבית הגבוהים
בארצות-הברית. קונים פחות יהלו מים,
ואלה שקונים, קונים אבנים קטנות
יותר וזאת למרות ירידה ריאלית של
ס/ס 50 במחירן. כימעט שאין קונים יהלו מים
להשקעה. את מקומם של אלה
תפסו השקעות הנושאות תשואה של
עד ס. 20״/
כאשר נשאלו מנהלי ״דה-בירס״ איך
יוכלו לעמוד לאורך זמן בהחזקת מלאי
עצום של יהלומים, השיבו :״קיצוץ נוסף
בתפוקה אינו בלתי אפשרי. אנחנו בידי
השוק.״ עם זאת, חברת ״דה-בירס״ תעשה
כל שביכולתה כדי לשמור על חלקה
בשוק יהלומי״הגלם. אף־כי החברה כורה
רק 40 מהיהלומים המופקים בארצות

נשיא שניצר
צריך להתפלל

טו בהל בו רסה

יש רגליים לתחזית שנובמבר יהיה
חודש טוב לבורסה. יש אומרים ש״נו-
במבר״ זה יתחיל כבר בשבוע האחרון
של אוקטובר. עכשיו רמת השערים נמוכה
ואחרי ״התגובות הטכניות״ ,תבוא
גם העליה ברמת השערים.
אם ארידור ימשיך ב״כלכלה הנכונה״,
ימשיך לדכא את האינפלציה על ידי
סובסידיות מסיביות ואי־העלאת מחי רים
ומדד ספטמבר ינוע בין 7ל8-
אחוזים, יש לבורסה סיכוי טוב. זה גם
מה שיקרה א ם מדדי אוקטובר ונובמבר
יהיו פחות מ״>/ס , 10 כך שהאינפלציה ה שנתית
תגיע לפחות טמאה אחוזים. ה מחיר
הכלכלי האמיתי יבוא לידי ביטוי
יותר מאוחר.

מה פיתאוס וולפסון
שמעתם על האחים מאיר ן כן, אלה
של מיגדל-שלום. ובכן, הם חולשים על
חברת וולפסון, שעיקר נכסיה הם בניין
עיריית תל־אביב, שבו שוכנים מישרדי
העיריה, המשלמת לחברה שכר-דירה
צמוד. נכס שני הוא פרוייקט הבנייה
על השוק. הציפיות למכירת היצף קומו ניסטית,
כבר עושות את שלהן.
מי שקורא את המפה נכון, יבין גם
מה צפוי לענף היהלומים בארץ• ההתאוששות
אינה נראית באופק וכל התח זיות
ץ ל ירידת שערי הריבית בארצות-
הברית עדיין לא נתממשו. כל המומחים
טוענים שהשיפוד מאיתנו והלאה. בנק-
ישראל, הבנקים המיסחריים העוסקים
במתן אשראי ליהלומנים, ולאחרונה ה אוצר
ומישרד״התעשייה״וחמיסחר, החלו
למשוך ידם מעיסקי היהלומים.
אפילו נשיא בורסת״היהלומים, משה
שניצר אומר :״כל תפילותינו ומאוויינו
הם לצוף על-פני המים ולהחזיק מעמד.״
הבנקים לא אומרים. הם לוצים על
היהלומנים להחזיר חובות ומהר• לעומ תם
אומר גדעון פת, שר התעשייה־וה-
מיס חר :״מדיניות מישרדי היא להקטין
את הסיוע לסוחרי היהלומים. מעתה
לא יהיה כדאי יותר ליהלומנים לעשות
מעין מניפולציות של ייצוא לחברות ה קשורות
בהם.
לסיכום: המצב גרוע.

עי ריו ת

מתי צריך
יום חמישי, ה 1-באוקטובר, למחרת
ראש״השנה. אני מוצא בתיבת הדואר
שלי ״הודעה לתשלום מיסים ומים אוק-
טובר־נובמבר 1981״ ,ובתחתית ההודעה :
״אזרח יקר, חסוך במים — חסוך כספך.
המועד לתשלום 1באוקטובר , 1981 שלם
והמנע מהצמדה״ .מה, א ם כן, צריך

מיס,
לתשלום הוא אומנם ה 1-באוקטובר,
אך לא כתוב ״מועד אחרון״ ולא כתוב
״מועד חוקי״ .על-פי החוק, או חוקי-
העזר של תל־אביב, אפשר לשלם חשבון
זה גם בסוף נובמבר, ב״ 30 בחודש. ה תשלום
יהיה במועד וגם חוקי ולא תחול
הצמדה או ריבית, או קנס. אך אם

תונסוקה

מיומנו של אחד שלא מבין: למה החיילים
המשוחררים לא פונים לתעשיה ז
הרי נותנים להם המון הטבות. חייל
משוחרר מקבל בשנה הראשונה שבע
נקודות זיכוי ממס. כן, עד 70 אלף
לירות לחודש פטורים ממס ! מחפשים
עובדים בענפי התעשיה, בבניה, בחקלאות,
בטכסטיל, בחשמל ובאלקטרוניקה,
בנגרות, בדפוס, בתעשית הפלסטיקה ;
למה הם לא באים ן למה הם נרשמים
כמובטלים כדי לקבל דמי-אבטלה 1אולי
משום שבבנקים יש מיזוג־אוויר בקיץ ו חימום
בחורף ן

לעשות אזרח ממושמע של תל-אביב כמובן,
לרוץ לבנק כל עוד נפשו בו, ולשלם
עבור מים — אותם עדיין לא צרך, ועבור
מיסים — שאינו חייב בהם, כי עדיין
לא קיבל שרותים עירוניים לחודשים
אוקטובר נובמבר, וגם העיריה אינה
משלמת משכורת מראש.
פניתי לרוני רימון, דובר העיריה ו שאלתי
הכיצד ן ובכן, מה שכתוב הוא
נכון, אבל לא כל-כך. למשל: המועד

ה״אזרח היקר״ ישלם את החשבון ב״1
בדצמבר, או יותר מאוחר, תחול על כל
הסכום הצמדה מלאה עבור החודשים
אוקטובר ונובמבר. אם כך, למה כתוב
״המועד לתשלום 1באוקטובר 1981״ 2
לכך יש הסבר, בדף שצורף לפינקס ה תשלומים
בראשית שנת התקציב. מי
שלא טרח לקרוא או לא הבין את ה כתוב
שם, ישלם ב 1-באוקטובר. מי
שקרא והבין, יחכה עד ל־ 30 בנובמבר,

היוקרתי ״קריית־וולפסון״ בירושלים, ו הנכס
הגדול הוא, כמובן, שיטחי מיש-
רדים במיגדל-שלום, כולל השטח של
כלבו-שלום• כלבו-שלום שייך לאחים
מאיר, ובתור שכזה משלם שכר-דירה לא
ריאלי לחברת וולפסון, או במילים אח רות,
כלבו־שלום מסובסד על חשבון
מניות וולפסון. גם הפרוייקט ב״קריית-
וולפסון״ הוא מעניין. למה? כי בפרוייקט
זה, כימעט כל החוזים עם קבלני ה-
מישנה וחברות הבנייה הם בבעלות
בעליה העיקריים של וולפסון, כך גם
מרבית הרווחים עוברים לחברות־הבת.
בעסקים האלה יש רווחים גדולים
מאוד, אך הנהנים העיקריים אינם בעלי
המניות הקטנים, אלא בעיקר בעלי ה שליטה
בחברת וולפסון. עכשיו מספרים
לי, יחול שינוי. וזו אולי הסיבה לעלייה
בשערי מניות וולפסון 1שקל•

קדגות סגורות בשביל
החבר׳ה הטובים
כתבתי בזמנו על הקרנות הסגורות
הקטנות. ק חו למשל את ״כוכב״ של
בנק הפועלים, הסגורה על 20 מיליון
מאוד להשיג סחורה.
שקל. קשה
אחד מהברוקרים הפרטיים קנה בזמנו
חבילה גדולה ועושה היום חיים. הוא
קנה לעצמו. כל מיני מקורבים קנו לעצמם.
אף אחד לא מוכר• לא יפה. למה
קרן עם ביצועים כל כך יפים, לא יכולה
לחיות ״נחלת הכלל״ ן
אבל יש קרן עוד יותר סגורה, ועוד
יותר קטנה, של חברת הברוקרים ״בטוחה״
,המסונפת לחברת ״כלל״ והנחשבת
לברוקר הפרטי הגדול בארץ• הקרן היא
״סביון״ (כמו השכונה) מיוחסת ומוגבלת
ב 5-מיליון שקל בלבד. הקרן היא, מה
שקוראים ״סגורה חופשית וגמישה״• סגו רה
משום שאי-אפשר להנפיק יותר• חופשית
וגמישה משום שמנהליה רשאים
להשקיע את אמצעי הקרן ככל העולה
על רוחם. למי יש חלק ונחלה בקרן זו ז
למקורבים של ״כלל״ ומי שאנשי ״כלל״
רצו ביקרם. חם גם דואגים להריץ את
המניה, מעלה כמובן, וזה באמת לא קונץ
גדול. בקרן של חמישה מיליון שקל
אפשר לעשות הכל. מקובל שהנפקה מיו עדת
לציבור, לא רק למקורבים. במיקרה
זה המקובל הוא חריג• אין שום אפשרות
לרכוש משהו בקרן, אף אחד לא מוכר,
והיא עולה כפורחת.
מי אישר קרן זו ז הרשות לניירות ערך
כמובן. וגם הבורסה לא התנגדה. עכשיו
יש לי חדשות: עוד מעט יקחו ממנהלי
הקרן את הרישיון להדפיס כסף, כי לא
הכל הפקר. מישהו ברשות לניירות ערך
יציע לוועד הפועל של הבורסה לדון בהפסקת
המיסחר בתעודות של הקרן.
אם הקרן סגורה הרמטית, מדוע להמשיך
ולהעניק לה יתרונות של קרן פתוחה ן

תרגיל: מתי רבע
שווה פי ארבעה
למרות חוקי ה מת מטיקה, בבורסה
הכל אפשרי: אפילו 2 = 8בנסיבות מיו חדות.
למשל: חברת ״אביק״ למוצרים
פרמצאוטיים, גודלה כרבע משל ״טבע״,
שהיא החברה הגדולה ביותר בארץ בענף
הרפואות ומניותיה ניסחרות בבורסה.
מישהו (ככל הנראה ״כור״) קנה את כל
מניות ״אביק״ ב 6-מיליון דולר. מחיר
השוק של ״טבע״ הוא 50 מיליון דולר,
אך היא שווה לכל היותר 24 מיליון
דולר• ועכשיו אנו מגיעים לעיקר :״תרו״
היא חברת-רקק לעומת ״אביק״ שנמכרה
ב 6-מיליון דולר, אך לעומת זאת ערך
מניות ״תרו״ בבורסה הוא 12 מיליון
דולר, ואם היה בא מישהו ומציע לקנות
אותה ב־ 5מיליון דולר, היו בעליה עושים
את עיסקת חייהם.
ויקטין את האוברדראפט בבנק.
מדוע הודעת תשלום עירונית בה כתוב
שהמועד לתשלום הוא ה 1-באוקטובר
1981 מגיעה רק ביום האחרון לתשלום
אל תיבת הדואר שלי ז זו בעיה של
חלוקה, נאמר לי. ואולי גם, כדי לא
לקלקל לנו את מצב-חרוח ערב החג.
מועדים לעוימחה.

הו רו ס קופ
(המשך מעמוד )51

על פך בציבור, אן אם יזדמן להם לפגוש
בפוקע כיחידות, הם יאמרו כל שבליבם.
אריה האריות ניחנו גם בטקט וגם נדיפ־לומטיח,
אן אלו לא דומות כלל לתפונות
כפי שהן באות לידי ביטוי אצל בני מזל
מאזניים. האריות מרגישים את עצמם
משכמם ומעלה וגם כאשר פוגעים בהם,
הם אינם יורדים לרמה של ריב פשוט
או הטחת עלבון בחזרה. הם ימצאו
להם דרך מייוחדת להביא את זולתם
להתנהג כרצונם.

סתזדה
אם ישאלו את בני מזל בתולה אם
לדעתם הם בעלי טקט והתחשבות, התשובה
תהיה חיובית• הם בטוחים שאין
כמותם מתחשבים בזולתם. אך לא כן
מתרחשים הדברים בחיי היומיום. הנכון
הוא שעל פי רוב בני בתולה מעוניינים
להיטיב עם האחרים, אן הביקורתיות,
שהיא תכונתם הפולטת, אינם מאפשרת
להם לנהוג בהתחשבות. הם מעירים
על כל דבר במהירות, כי הרי הצדק
עימם, הם רואים כל חיסרון עד הפרט
האחרון שבו, ואינם יכולים לשתוק.
קשת בני מזל קשת לא ניחנו באותן תכונות
המאפיינות את בני מאזניים. טקט
ודיפלומטיה זרים להם לחלוטין. הם כלל
לא מבינים דר,ן התנהגות כזו. את אשר
בליבם הם אומרים, הם גלויי לב, ולא
מעלים בדעתם שדבריהם פוגעים. הם כמובן
לא מתכוונים להעליב, ותמיד יצדיקו
את עצמם בכן שהם הרי אמרו את
האמת• למזלם ידידיהם מכירים אותם
וסולחים להם.
עקרב טקט ודיפלומטיה — שתי מלים אלו
אינן מתאימות לבני מזל עקרב. התייחסותם
ודרן התנהגותם על-פי רוב שונים
מהמקובל. הם מופנמים ומתייחסים ברצינות
רבה לכל מילה היוצאת מפיהם.
חם לא אמונים על שיחות בטלות, ודברי
נימוסיו שאין מאחריהם דבר• כשהם
אומרים דבר״מה, הם מתכוונים לכן, או
שהם שותקים. זהירותם ורגישותם מונעות
מבעדם להתייחס בקלילות לאנשים.
גדי בני מזל גדי כל־כן רגישים, שגם אם
אין להם טקט הם לא יראו זאת• הם
זהירים ומחושבים מאוד, ולא ירשו לעצמם
להעליב ולפגוע באדם ללא סיבה
מוצדקת. על־פי רוב הם אוהבי חברה,
ומעוניינים שאנשיה ירגישו נוח בחברתם.
דלי אחד הדברים המאפיינים ביותר את
בני מזל דלי, היא היכולת ליצור קשר
עם רוב האנשים• הם מרגישים <זיזה
מילה יש לומר על״מנת להתחבב על
השני, יודעים כיצד לדובבו, ומה לומר
על מנת לתת לו הרגשה טובה. אפשר
לומר עליהם שאין כמותם בעלי טקט.
דגים דגים — כשמם כן מינהגם. מצד אחד
הם מלאי התחשבות וטקט, חיוכים מקסימים
ומזמינים, עד שנדמה שכל רצונם
בחיים הוא להפגש איתן. מצד שני,
כשאתה נינוח לידם ובטוח שהגעת למקום
שבו מבינים אותן ורוצים בטובתן, לפתע
נוחתת מכה בלתי צפויה. הדג, שכבר
הספיק להכיר את חולשותין, אינו מסוגל
להתאפק, ואינו יכול שלא לתת איזו
מכה או פגיעה. אם זה שבטח בהם
ינסה לפגוע בחזרה, יקרה דבר מעניין:
למרות רגישותם ופגיעותם, כאשר הדגים
אינם רוצים להפגע, הם פשוט אינם
נפגעים, ומתנהגים כאילו הפגיעה לא
היתה מעולם•

תחתנרד כן .23 כמעט ילד

/ /י י יחסית לאנשים שמתחתנים ב־חו״ל,
אך בכלל לא ילד בהרגשה. רציתי
בית, על כל ההתחייבויות שכרוכות בכך,
והלכתי אל זה בהכרה מלאה. עליה אני
לא רוצה להרחיב את הדיבור.״
גבי הרשקוביץ, מיקי גבריאלוב ודני
יצחקי הם שלושה ״קרמרים״ ישראלים.
שלושתם אבות המגדלים את ילדיהם. עם
הגירושין סירבה האם להמשיך ולטפל
בילדים .״זו גם הבעייה שלך !״ הטיחו בהם
נשותיהם.
טענתם החוזרת ונשנית של שלושת
הגברים היא שנשותיהם, כדיבריהם ,״קצת
מעורערות״.
עוד בסוף המאה הקודמת תיאר הנריק
איבסן בבית הבובות את נורה, הנוטשת
את בעלה וילדיה משום שהיא מרגישה
צורך למצוא את דרכה מחדש. האם אכן
צודקים גברים אלה, או שמא עדים אנו
להתפתחות של גל שבו הנשים נוטלות
את ־גורלן בידיהן, ובדרך למימושן העצמי
כאדם, הן נוטשות את ביתן ואת כל הביט חון
שיש בכוחו של מוסד זה להעניק?
הייתכן שצעד זה הוא כה חשוב עבורן,
שהן מוכנות להעמיד כנגדו מימוש עצמי
מקודש וראשוני יותר — האימהות?

״גיוס הראשון
בכיתי״
^ סרט קרמו* נגד קרנזר מוצגת ה *
בעייה במלואה: זוג נפרד כי האשד,
יוצאת לעשות קאריירה, ועל האב נופלת
האחריות לגידול בנו.
גבי הרשקוביץ הוא המתופף של הבדרן
גדי יגיל, מזה עשר שנים. הוא בן ,31
גרוש. מגדל את בתו, דנה. השניים חיים
בדירה גדולה ומרווחת בבית רב־קומות
בנתניה.
הרשקוביץ ואשתו החליטו להתגרש. הם
החליטו שייטב לבת לגדול אצל אביה.
גבי טורח על ארוחת הצהריים במיטבח.
הדירה הגדולה מבהיקה בנקיונה.

מספר הרשקוביץ :

אחרי שהתגרשנו עזבתי את המוסיקה
לתקופה של הרבה מאד חודשים, כי הבנתי
שעלי להתמודד עם מצבי החדש: אב
שמגדל בת.
לא רציתי שיהיה לילדה חלל ריק, כשגם
אבא ואמא לא נמצאים בערבים. בתקופה
הראשונה קמתי בשש בבוקר, הייתי מכין
ארוחת־בוקר, רץ עם הילדה לגן, ונוסע
לתל-אביב לעבודה. לאט־לאט אירגנו גם
יופי של סדר יום: פעם בשבוע נסענו
למושב או. לקיבוץ, ושיחקנו עם פרות,
כבשים וסוסים.
בערבים, כל הזמן הייתי איתה בבית.
כל ערב כמעט הקראתי לה סיפור. רק
אחרי שנה וחצי חזרתי לתופף. בהתחלה
היה קשה לי להסתגל לכל מה שכרוך
בניהול משק־בית — הבגדים והכביסה
היו יוצאים עם כתמים צבעוניים, כי לא
ידעתי שצריך להפריד ביניהם. וכשניסיתי
לבשל, שרפתי את האוכל, עד שעברתי
לבישולים קלים יותר.
כיום, אני מנקה אחת לשבוע ניקיון
יסודי, ופעם בשבוע אני עושה קנייה אחת
מרוכזת. מוצרי־חלב וגבינות — לעתים
קרובות יותר. כיום אני כבר מוצא במלא כות
אלו הנאה רבה. ואני מוצא עצמי
תופר לה מכפלות לחצאיות, כפתור שנופל,
או חור בגרב.
אני מוכרח להודות שהעיסוקים האלה
שברו לי את הסטריאוטיפים המוכרים של
תפקידי אשה־גבר. וגם ברור לי, שאם
אינשא שוב, אהיה הרבה יותר גמיש.
המצבים הקשים ממש הם כשהילדה חולה,
ואז הורי עוזרים לי מאוד. אבל אני משתדל
שלא להעמיס עליהם.
כשלקחתי אותה ביום הראשון לכתה
א׳ ,בכיתי. התרגשתי מאוד. הילדה הזו
היא כל חיי. זה ממש כיף להכין לה
ארוחת-בוקר: שותים קפה ביחד, משו חחים.
אני נותן לה סנדוויץ׳ ואומר:
״מותק, אל תשתוללי יותר מדי בבית-
הספר,״ וגם ״תיזהרי כשאת עוברת את
הכביש.״

אכא הרשקוביץ מכשל
״בהתחלה היה קשה לי להסתגל —
בפעם הראשונה כשבאתי לבית־הספר,
כשהיא חיבקה אותי ואמרה לגננת ב גאווה
:״זה אבא שלי!״ הרגשתי התרו-
ממות־רוח. פעם שאלתי אותה, איך היא
מרגישה בלי אמא, כשלכולם בבית־הספר
יש אמא. היא ענתה :״זו לא בעייה
שלהם.״ וזה מאוד הפתיע אותי, הבגרות
הזו.
זה גם ממש תענוג ללכת עם ילד ולמדוד
לו בגדים. יום אחד הלכנו לחפש לה
חצאית, ולא מצאנו. הכל קונפקציה ולא
מונח עליה טוב. אז קניתי שני בדים
ונתתי לתופרת. זה ישב עליה נהדר.
היא מפונקת, אבל היא יודעת שכשאני
אומר ״לא״ אז זה ״לא״ ,בלי להתווכח
הרבה. בדרך־כלל היא מקבלת כל מה
שאני חושב שמגיע לה.
לפעמים אני שואל את עצמי איך
אתמודד עם הסיפור של המחזור והחזייה.
אבל אני יודע שיש לי עוד זמן עד אז,
ואיני מוטרד מכך היום. אז למרות כל
המיגבלות שהמצב יוצר, אני חושב של
גדל
ילד זו ההנאה הכי גדולה שיכולה
להיות. עצם העובדה שזה בשר מבשרך,
ושאתה רואה בכל יום מה שקורה לבן-
אדם. השבוע, למשל, הייתי שלושה ימים
עם התיזמורת הפילהרמונית בירושלים.
התקשרתי אל בתי ושמעתי אותה אומרת :
״אבא תחזור, אני מתגעגעת אליך !״ אז מה
אני צריך לשמוע יותר מזה?

״מי שפמיגיסט
זה אני!״
די מוסיקאי מילוי גבריאלוב, מגדל שני
י י בנים. הגדול, ורן, בן תשע, והקטן,
אביב, בן ארבע. אחרי שנפרד מאשתו
לתקופת ניסיון, היא טענה שאינה רוצה
יותר את הילדים. שהמשא כבד עליה,
ושהיא רוצה להשתחרר ממנו. את הטענה
הזאת מיקי לא מקבל.

מספר גכריאדוכ:

להיות משוחרר זה לא לשאת בעול.

אכא הרשקוכיץ כארוחת־כוקר עם דנה
— והיום זה ממש כיף ! ׳
מה שייכת האחריות ללא להיות משוחרר?
בן־אדם צריך להיות משוחרר אצלו בראש.
כשהילדים היו אצלה, הם היו הרבה יותר
עצבניים. הגדול היה מאחר באופן קבוע
לביודהספר. עכשיו זה חלק מהיום שלו

יכול להיות קרוב אליה בכל השטחים.
אני לא מבין למה המוסדות הסוציאליים
לא נרתמים לעזור. יש הרבה גברים
שמטפלים בילדים שלהם, וזה קשה. אז
למה שהממשלה לא תכשיר מטפלות מיק-

רימתה אותי. היא גרושה והאב חי. דני
תבע להתגרש. עם הולדת הבת הם הת גרשו
והוא שכר למענן בית לחודש. לאחר
חודש היא הפקידה בידיו את הילדה ל שבוע,
כדי שתוכל למצוא דירה חדשה.

ואישרו שהאבא ייגדל את הילדה.
פיתאום אני מוצא עצמי עם ילד. הר גשתי
מאושר מאוד. לא הספקתי לדעת
איך זה להיפך. גם התייחסתי אל זה
בצורה הכי טיבעית.
בתי לא מכירה את האמא שלה. סיפרתי
לה שאנשים מתחתנים ומתגרשים, ופעם
הילד נמצא אצל האמא ופעם אצל האבא.
בתחילה גרנו עם ההורים, אחר־כד
עברנו לדירה שכורה, קרוב אליהם. סדר
היום שלי היה כזה: לוקח את הילדה לגן
בבוקר, הולד לעבודה, ומחזיר אותה מה מעון
בארבע. אוכלים, מתקלחים, מתלב שים,
יוצאים לטייל עד שבע בערב. מגיל
חודשיים עד גיל ארבע עשינו כך יונדיום.
זה היה כיף. נהניתי מכל רגע. יש הבדל
גדול אם האשד. מגדלת או אתה מגדל.
כי האשד. היא זו שתמיד תראה את החיוך
הראשון של התינוק ואת הצעד הראשון.
ואצלי — אני רואה את הצעד הראשון,
את החיוך, את החרא בידיים, ואת החיתו לים
המלוכלכים. אתה לומד לאהוב את
זה או לא לאהוב את זה. אתה קונה לה
נעל עבור הצעד הראשון, ואתה אומר
לעצמך: היום היה הצעד הראשון או,
היא הפסיקה ללכת עם חיתולים, היום היא
חייכה. ואת זה אתה לא מספר לחברים,
אך אתה מבסוט. אתה יוצא החוצה לרחוב
ואתה צוחק, אתה מאושר — הבת שלך
אומרת :״בוקר טוב אבא״ .מילה ראשונה :
״אבא, באבא״ .אלוהים, איזה אושר!
אתה יוצא החוצה ורואה את כולם מדב רים,
מקשקשים ואתה חושב לעצמך: על
מה הם מדברים? איזה דברים נפלאים
יש בחיים, שהם בכלל לא מכירים אותם!
אז זוהי הרגשה עילאית. כשהיתה תינוקת,
הייתי מטייל איתה בעגלה, וזה היה נפלא.
אתה הולך הולך ויש מישהו איתך. אתה
לא צריך לצלצל לחבר או חברה. אתה
מטייל איתר, ומדבר אליה, ולא משנה
בת כמה היא, חודש או עשרה חודשים.
אתה מספר לה סיפורים, ובעצם אתה

לאם־לאט גילי תי שאני אוהב את זה ...אני מוצא עצמי תופר...
היום איני מאמין שילדם מפריעים להאשמה אישית. הוא אני הפמיניסט!
ופיתאום אתה נן ונה דה נעריים עבוו הצעד חואשון, ואתה אומו לעצמו...״
לבוא עם תיק-אוכל וילקוט מסודרים. יום
אחד אשתי באה ואמרה :״יש שני ילדים.
אתה הורה ואני הורה, אני נמאס לי מזה.
אני עוזבת!״
הבנתי שאין לי הרבה אפשרויות. אבל
אני גם יודע שיום אחד היא תדפוק בדלת
ותרצה אותם. ואני לא יודע מה אעשה.
כעת יש לי חיים אישיים משלי, חיים
מוסיקאליים וחיים עם הילדים. בהתיזלה
זה היה קצת מבולבל. ההופעות לד היו
קבועות. הפרנסה לא היתה קבועה, ומאוד
השתדלתי שבבית לא ירגישו בזה. עכשיו
המצב השתנה לטובה — אני מתקדם
לכיוון אחר, הפרנסה יותר קבועה, יש
רוטינה של עבודה. כשהראש שלי נסתם,
ואני לא יכול לעבוד, אני מבשל לכולנו
להנאתי. יש לי סבלנות רבה, ואני תופר
ומנקה את הבית. אני לוקח אותם לטייל
וקורא להם סיפורים כשיש לי זמן.
הגדול עצמאי, אוהב לשחק בחוץ, והקטן
אוהב לשחק עם עצמו. בשבתות אנחנו
נמצאים הרבה יחד, וזה מאוד מקרב אותנו.
הם עברו תקופה מאוד קשה. הגדול היד׳
בן שמונה והקטן בן ארבע, כשהם הגיעו
אלי. הסברתי להם שקשה לאמא שלהם
לטפל בהם, ושהם יגורו אצלי.
הגדול גם מקבל מחמאות מהמורה. היא
אומרת לו שהוא נראה טוב מאז שהוא
נמצא אצל אבא. קודם הוא ידע והרגיש
שהוא מוזנח. הוא מראה לי את זה באותות
חיבה -הוא מחבק אותי, והוא אומר שהוא
אוהב אותי. יום אחד ׳גם שרתי בבית־הספר
שלו, וזח עשה לו טוב.
אבל לקח לו שנה וחצי להבין שזהו,
שהוא גר פה. יש לו חדר משלו וצעצועים
משלו. אני לא אגיד שאני כל הזמן נהנה•
במצב יש הרפה בעיות. בסך־הכל, לטפל
בילדים זה לא קל. אבל זו אחריות שאיני
לקחתי אותה על עצמי במודע. למרות
המיגבלות שזה יוצר, יש לי תמורה באהבה
וברגשות חמים.
אם אני מביא לפה נשים? יש הרבה
נשים שבאות לכאן, אבל אין לי בעייה
להביא אותן לכאן בגלל הילדים. הם יוד עים
שיש לי ידידות. אני התגרשתי כבר
פעם, ואני לא מוצא כעת אשה שאני

צועיות לעניין הזה? הרי בארץ נזרקים
כספים לכל הכיוונים, וסתם. חברת־הכנסת,
מה שמה, שולמית אלוני, מטפלת בדברים
כאלה, לא? אז כמו שהיא עוזרת לנשים
מוכות, כך היא צריכה להירתם ולעזור
לגברים שנשארו עם הילדים.
פעם ביקשתי מויצ״ו שישלחו מטפלת.
הגיעו שתיים. הן לא שאלו כלל למה
הילדים זקוקים. עוד לפני שאמרו ״שלום״,
הן אמרו :״אנחנו רוצות 30,000ל״י
לחודש.״ אמרתי להן :״סליחה, הדלת שם.
שלום.״
איזה מין דבר זה? מה העניין, כסף?
את באה לעבוד? בסדר, תקבלי כסף. אבל
קודם תראי את הילדים, תראי את הבית,
את האווירה. איך את מרגישה? ינוח לך
בבית? הילדים נחמדים? את יכולה ליצור
קשר איתם? וזאת ישר באה ומציגה
תנאים. כאילו היא מתעסקת כאן עם
קופסות קרטון...
שתבוא מי שתבוא ותטען שהילדים
מפריעים לה להגשמה אישית, היום אני
לא מאמין בכך. מי שפמיניסט כאן זה אני.
אני מאמין שבן־אדם צריך שיהיה לו
עניין, שיהיה אחראי למעשיו, שיעבוד,
שיתקדם. מי שלא נושא באחריות הוא
סתם כלום. אז שלא יבלבלו לי במוח
עם פמיניזם...

מאז נעלמה. דני מצא עצמו עם תינוקת
בת שישה לשבועות.
׳מספר יצחקי ג

נמצא עם בן־אדם שהכי קשור אליך. לפע־מים
אני נדהם שכל זה קורה בעצם לי.
ואני הוא זד, שכשצועקים אבא, אז צריך

״רואים את
החרא בידיים״
ך*;י יצחקי הוא בן .29 בעל חברה
י להפצת מכשירי-חשמל. הוא מגדל את
בתו אורנה בת החמש. סיפורו של דני
הוא יוצא דופן — הוא נשא אשה שהצ ליחה
ל״סדר״ אותו, לטענתו. כשהכיר
אותה ואת בנה, סיפרה לו שהיא אלמנת
מילחמת יום־כיפור. לאחר שלושה חודשים
בישרה לו שהיא בהריון, ושאינה רוצה
לעשות הפלה.
דני, שלא התכחש לאחריותו, נשא אותה
לאשה .״הייתי אז אחרי מילחמת יום־
כיפור, והסיפור של האלמנות שלה עבד
עלי מאוד. אחרי זמן מה הסתבר לי שהיא

אפא גכריאלום עם ילדיו ורן ואליה
״תמורה באהבה וברגשות...״
אני לא יודע איפוא היא, רק יודע שהיא
כל הזמן בנדודים. אני גם לא מחפש
אותה. חיכיתי חודש, חודשיים, שלושה
וארבעה. אחר־כך הלכתי לבית־המישפט
וביקשתי שיוותרו לי על תשלום המזונות.
הם שלחו עובדת סוציאלית שמצאה שהילדה
גדלה טוב, אז ביטלו לי את המזונות

לענות ״כן״ .עדיין קשה לי, לפעמים,
לקלוט זאת, שיש לי משהו שהיה כזה קטן
ופיתאום הוא בן־אדם — הוא הולך, קונה,
נוסע באוטובוס, מספר סיפורים ויודע
לצאת מדברים, וזה שלך העניין הזה.
אם יש לי תרעומת על האשד?,אני
ממש אוהב אותה בולל זד 1

לפינה קולרה אמיתית
לא צריך להוסיף כלום
רק למזוג ולשתות.

לחופשה משגעת במסגרת ״עיסקת הנופש
הטובה ביותר״ -ארקיע מעניקה
לטסים לאילת מכונית אווים צמודה חינם.
פינה המשקה שעושה חיים מעניניסטס.
יבואנים ומסיעים בלעדיים בישראל: י.ד, עסקים בעם.ו ד א טל 832236 ,
מחסן עתיקות

בתאום מראש ( 24 שעות לפחות) תחכה
לכם אוטוביאנקי או פיאט 127 בשדה
התעופה באילת -אתם משלמים רק את
דמי הקילומטרג׳ וכיסוי נזק ראשוני .
נופשי ארקיע שלא ישתתפו במבצע
ארקיע-אווים מוזמנים להצטרף
לטיול חינם לשארם א־שייך מאילת,
באוטובוס ממוזג׳ ובליווי מדריך.
* אפשרות לטיסה מחיפה בתוספת מחיר.
* אפשרות לרכב גדול יותר בתוספת מחיר.
* כפוף לתקנות השכרת רכב: לנהג מעל גיל 23
ובעל רשיון בתוקף שנה לפחות.
מספר המכוניות מוגבל
הרשם בהקדם בסניפי ארקיע:
ת״א-נופש 411223-4-5 :־.03
ירושלים 225888 :־02
חיפה 643371 04
נתניה 23644 :־.053
ובכל סוכנויות הנסיעות

ריהוט עתיק מחר״ל:
שידות, שולחנות אוכל, כסאות,
ארונות, מדפים ועוד
מחסן ,11 נמל ת״א, סוף רחוב הירקון
פתוח יום יום מ־ 9עד 1
בחול המועד סוכות רצוף עד 4

חדש!

ע1י

פרינטיל— דיאודורנט ומי בושם
ק* בבקבוק אחד!

1000/0חומר פעיל ב בק בו ק הזלפה —

־ £ 0 7ללא גאז׳ •
מבו שם במ תינות ומשתלב יפה עם שאר
תכשירי הטיפוח שלך.

! 7צין ה מי שטרה
ך כאורה נראה כי היה כאן נסיון
להסתיר מפני הסניגורית ומפני
בית־המישפט קיומה של ראיה, שיכולה
היתד. להיות חשובה בבירור העניין. ומן
הראוי כי עניין זה יחקר באופן יסודי.
אנו מורים על כך שהעתק מפסק־הדין
הזה יועבר ליועץ המישפטי, לשם עריכת
חקירה כאמור.״ כך קבעו השופטים ה עליונים
יצחק כהן, מנחם אלון ודוד בכור
ב־. 12.12.79
השבוע, כמעט שנתיים מאז פסק־דין זה,
הועמד יעקב גבאי, פקד במישטרת־ישראל,
לדין, באשמת עדות שקר העלולה לגרום
לשיבושי מישפט. העונש על סעיף עבירה
זה הוא שבע שנות מאסר.
העולם הזה ( )2299 תבע חקירה כדי
לגלות מי האחראים להעלמת חומר־ראיות
במישפטם של הנאשמים ברצח חמאד
אבו־רביע, וכאשר יימצאו — להעמידם
לדין פלילי לפני בית־מישפט רגיל, ולא
בבית־הדין המישמעתי של המישטרה.
פרקליטות מחוז תל־אביב, והתובע עמרם
בלום, ראויים לשבח על שהגישו את
כתב־האישום נגד גבאי, לפי המלצות
העולם הזה, בבית־המישפט הפלילי הרגיל.
אך מדאיגה העובדה כי קצץ־מישטרה
בדרגת פקד. המשמש כחוקר בכיר, המ שיך
לעבוד בתפקידו במשך שנתיים אחרי
שנפתחה חקירה נגדו בחשד של עדות-
שקר והעלמת ראיות מבית־המישפט. אם
אמנם יימצא גבאי אשם, מי ערב לכך
כי במשך השנתיים שעברו, מאז המיקרה
האחרון, לא חזר עליו ז כאשר נפתחת
חקירה כזו נגד חוקר בכיר יש להשעותו,
או לפחות להעבירו לתפקיד שבו לא יהיה
לו מגע עם ראיות ועדים.
השיחה הוקלטה
ל תיק שכו העיד גבאי לא היה תיק
י י רצת. היה זה תיק שוד שיגרתי למדי,
והעונש שהוטל על הנאשם בתיק, יעקב
(״קוקו״) בלגזל, היה חמש שנות מאסר.
אד האסיר המשיך לצעוק ולטעון כי הוא

פרוצה לוי מצביעה במקום השוד
״נסיון להסתיר נזבית־המישפנו...״

הלך לפרדסים שליד יבנה, שם עובדת
חברתו, ציונה לוי, בזנות. כאשר הגיע
למקום מצא אותה בחברת ערבי צעיר,
שהשתולל, צעק ובכה, וטען כי ציונה
כייסה אותו בשעת המגע המיני וגנבה
מכיסו סכום של 15 אלף לירות. בלגזל
התערב ורצה לעזור לו. הוא ביקש מציונה
להחזיר לו את הכסף, אך היא טענה שלא
גנבה.
בלגזל עדך חיפוש בארנקה של ציונה,
אך לא מצא שם את הכסף. כאשר הערבי
המשיך לצרוח וציונה המשיכה להכחיש,
שיכנע אותה בלגזל להחזיר לערבי סך
של 50 לירות לפחות, כדי שיוכל לחזור
לכפרו. היא שלפה אח מגפה, הוציאה

הכחישה אומנם לראשונה את הכל, אך
אחרי ששמעה שידידה כבר סיפר את
האמת, חזרה בה. היא הוכנסה לחדר
עם בלגזל, והחוקר גבאי הפעיל מכשיר
הקלטה סמוי כדי להקליט את שיחתם.
עוד הם משוחחים, הוזעק החוקר לטלפון,
והשניים נותרו לבדם לכמה דקות. כאשר
חזר הקצין הודתה ציונה בכל. היא סיפרה
סיפור שתאם כמעט בכל פרטיו את
סיפורו של בלגזל.
המישטרה החליטה בכל זאת להעמיד
את בלגזל לדין. החוקרים לא האמינו
לציונה, וחשבו כי לקחה על עצמה את
פישעו של חברה. הם האמינו כי באותם
רגעים שבהם נשארה לבדה עם בלגזל,

בעת האלגנטית נורית שניט.
המערכה הבאה התקיימה במישרדו של
עורד־הדין הגלר, שקיבל עליו להגיש
את העירעור. הוא פנה למישטרה וביקש
לקבל מהם את הסליל שאינו ניתן לפיע-
נוח .״אולי אנחנו, בעזרת מומחים נצליח
במקום שהמישטרה נכשלה,״ אמר עורך-
הדין המנוסה. ואמנם, בעצת בתו, עורכת־הדין
עדנה קפלן, נמסר הסליל למעבדה
מיוחדת בטכניון, תשובת המומחה לא
איחרה לבוא. הוא הגיש לעורכי־הדין
תמליל מלא של כל סליל ההקלטה. לדב ריו
לא היה כל קושי לפענח ולתסלל
את הסליל.
הסניגור פנה בבקשה לבית־המישפט
העליון לקבל ראיות נוספות לפני העיר-
עור. למדות שזוהי בקשה בלתי-מקו-
בלת הסכים בית־המישפט העליון לקבל
את התמליל. בכך השתנתה כל התמונה.
הסתבר כי גם בסליל ההקלטה, כששני
המשוחחים לא ידעו על קיומה, חזרו
על הגירסה שלהם, כי ציונה היא אשר
גנבה את כספו של הלקוח הערבי בזמן
המגע המיני והחביאה את הכסף בתחתו ניה.
לא היה זה מיקרה ראשון לציונה.
היא כבר נאשמה ונשפטה בעבר על
׳גניבה מלקוחות.
אומנם, בשלבים מסויימים של העימות
היו התלחשויות, ולא ניתן לדעת מהנאמר
בהן. אד הן נמשכו זמן קצר ביותר.
״בשום פנים ואופן אין זה מצדיק את
עדותו של גבאי שהסליל אינו ניתן
לפיענוח,״ קבע בית־המישפט העליון .״אין
אנו יודעים האם מר גבאי אמר את דבריו
על העדר אפשרות פיענוח הסליל מתוך
ידיעה אישית, או על־פי ידיעה שנמסרה
לו על ידי אחר,״ המשיך בית־המישפט
העליון, וקבע כי לכאורה היה כאן נסיון

להעלים מבית־המישפט ומהסניגוריה רא .
יות•
הוועדה תבדוק

ית־המישפט העליון זיכה את
* בלגזל, וקבע כי למתלונן היו כמה
סיבות טובות לשקר, ולהעביר את זירת
השוד מהפרדסים ומהזונה לרחובות יבנה.
טלאל הוא מוסלמי ונשוי, ולא היה זה
לכבודו שייוודע כי ביקר אצל זונה
יהודיה, ושכספו נגנב על-ידה. על כן
היתד, לו סיבה לבדות סיפור על שוד

ה ל קו ח טען שחברהשלהפ רו צהשדד
אתכס פו, החוכר ה כ חי ש, ה מי שטרה
ה ק לי טהאךהע לי מהאחסלילההקלטה

סניגורית קפלן
תקיפה בחוד מיטוייה
חף־מפשע. הוא ביקש מעורד־הדץ הוותיק,
יעקב הגלד, ליצגו בעירעור ושיכנע אותו
כי למרות עברו הפלילי את השוד הזה
הוא לא ביצע. הוא גם ידע היטב מי
ביצע את השוד, וסיפר זאת למישטרה
מיד עם מעצרו, אד זו לא האמינה
לגירסתו >העולם הזה .)2208
בלגזל סיפר לעורך־דינו כי הכל התחיל
בבוקר גשום של אפריל . 1978 הוא, קוקו,

מתוכו שטר בן 50 לירות, וזרקה אותו
על הארץ לפני הערבי.
כאשר נעצר בלגזל על ידי המישטרה,
יום אחרי השוד, סיפר גירסה זו בדיוק
לשוטר גבאי שחקרו. אולם המתלונן, ה ערבי
טלאל בוג׳י מוסה, האשים את בלגזל.
בפיו היה סיפור אחר לגמרי. הוא לא
ידע דבר על זונה. לפי גירסתו בא באותו
בוקר ליבנה מכפרו לקנות אלטע־זאכען.
בכיסו היה סכום של כ־ 15 אלף לירות
לשם עריכת קניות. הוא שוטט ברחובות
העיירה כאשר פגש בו בלגזל. הם שוחחו,
וטלאל הלך עם בלגזל לביתו, שם אמור
היה לקנות חפצים שונים. אולם בחדר
המדרגות בלגזל התנפל עליו, ושלושה
גברים אחרים הצטרפו אליו. הם היכו
את טלאל מכות חזקות ושדדו את כספו.
הוא מצא את עצמו מוטל מעולף ברחוב,
במרחק כמאתיים מטר מהבית שבו נש דד,
לדבריו.
חוקרי המישטרה ששמעו את שתי ה־גירסות
הזמינו את ציונה, כדי לאמת
את גירסתה עם זו של בלגזל. ציונה

תאמו השניים את גירסותיהם. השוטרים
לא הכחישו כי השיחה בין השניים אמנם
הוקלטה, אך טענו שביגלל פגמים שונים
אין אפשרות לפענח את הסליל ולשמוע
את השיחה.

תמונה שוגה

ל* חוקר גבאי עלה על דוכן העדים
בבית־המישפט ונשבע באוזני השופט
חיים דבורין כי סרט ההקלטה אינו
ניתן לפיענוח. השופט דחה על כן את
סיפורו של הנאשם, והתרשם לרעה מע דותה
הססגונית של ציונה. הוא קבע כי
הוא מאמין לטלאל והרשיע את בלגזל
בשוד. הנאשם נשלח למאסר של חמש
שנים.
לא רק בלגזל השתולל מכעס. ציונה*,
שחשבה כי נעשה עוול, וכי עולמה מת מוטט
עליה, חיכתה בפתח דלת אולם-
המישפט ונעצה את חוד מיטרייתה בתו-

בחדר־המדרגות, ולהאשים את הגבר ה יחידי
שבו פגש באותו בוקר בפרדם —
בלגזל.
חמש שנים מחייו הרוויח בלגזל כאשר
בית־המישפט קיבל את עירעורו, וה שופטים
הורו על חקירה. רק כאשר
יסתיים מישפטו של קצין־המישטרה, אפ שר
יהיה לדעת אם נעשה הדבר בזדון,
מתוך רשלנות או שיכחה, אבל מבחינת
שילטון־החוק ודרכי־מישפט תקינות אין
לעבור על כד לסדר היום, בעיקר כאשר
מתגלים מיקרים חדשים ודומים.
מדבריו של היועץ המישפטי, יצחק
זמיר, מתברר, כי הוקמה בינתיים ועדה,
בראשות פרקליט מחוז ירושלים, מיכאל
קידש. על הוועדה יהיה לבדוק מהו החומר
החייב להימסר לפרקליטות, ומהו החומר
המודיעיני החסוי, שאותו יכולה המיש־טרה
להשאיר בתיקה היא.
העולם הזה מברך על הקמת הוועדה,
ומקווה כי תוציא את מסקנותיה בהקדם,
כדי למנוע הישנות מיקרים חמורים כאלה
אילנה אדון !
בעתיד.

בריטניה: מוות נעים
לא חייבים להיות קוראים נלהבים של אגתה כריסטי
נדי לדעת שלבריטים יש יחס פילוסופי, מיוחד במינו.
למוות. לפני כעשר שנים נפטר אביו של כוכב קבוצת
הכדורגל הלונדונית צ׳לסי, צ׳ארלי קוק. קוק השתתף
בהלוויה ביום שישי, והצטיין בחוליית הקישור של צ׳לסי
בשבת. איש לא ראה בכך דבר יוצא־דופן. המת זוכה
לכבוד הראוי לו, כולל טקס קבורה מכובד, בארון
מרופד בפרחים מרהיבים. החיים ממשיכים לחיות.
ספר המתאבדים. בתרבות כזו אין פלא שקיימת
אגודה בשם ז 1צ ( £יציאה) ,המסייעת למתאבדים לממש
את רצונם ביעילות. אלפי חברי האגודה משלמים כ־70

09111

הוון

דולר עבור התואר, הנשמע קצת אירוני — חבר כבוד
לכל החיים.
בשנה שעברה הוציאה האגודה ספר הדרכה למתאב דים.
הספר עולה רק 11 דולר, ומכיל אוצר בלום של
הצעות מעשיות להתאבדות קלה ומהירה. מחברי הספר
עיבדו חמש שיטות בסיסיות להתאבדות בעזרת תרופות
וחפצים שונים, הנמצאים בשימוש ביתי. הוא מכיל גם
42 מירשמים לתרופות המבטיחות פיתרון מהיר לבעיות
קיומיות, שהפכו למעמסה בלתי ניסבלת. עד כה מכרה
האגודה 7000 עותקים מהספר, והיא מעיינת עתה בהצעה
להדפיס מהדורה שניה.
רמות צעיר. לאחרונה הסתבכו ראשי האגודה
בסידרה של מישפטים פליליים בעוון רצח וסיוע להת אבדות.
מאז 1961 אין ההתאבדות פשע פלילי בבריטניה
(עד אז היה קיים, לפחות באורח תיאורטי, עונש־מוות
לעבריינים!) .לעומת זאת צפויים מסייעים למעשי התאבדות
לעונש מאסר של 14 שנים. התאבדותו של

מוסיקאי צעיר, בן ,22 במלון פאר לונדוני, גררה
האשמה פלילית נגד המזכיר הכללי של יציאה, ניקולאם
ריד. ליד גופתו של המוסיקאי נמצא ספר העזר למתאב דים,
וריד מואשם בסיוע פעיל למעשה.
עזרה אחרונה. חבר פעיל אחר באגודה, מארק
ליונס, שרוי בצרה גדולה עוד יותר. ליונס הוזמן על־ידי
זוג מבוגרים לסייע לאמו החולה והזקנה ( )90 של הבעל
להגאל מיסורי מחלה חשוכת-מרפא. הוא הגיע לביתם
עם תיק מיוחד, שאפשר אולי לקרוא לו: תיק עזרה־אחרונה.
ליונס הלעיט את הישישה בסמי־שינה ואח״ב
עטף את ראשה בשקית ניילון. הזקנה נלחמה על חייה
והמשיכה לנשום במשך כמחצית השעה. לבסוף מתה.
ליונס חזר אל בני הזוג מלא הערכה כלפי האם
הזקנה :״היא היתד, קשוחה למדי, העוף הזקן.״ ליונס
נאסר, ועומד עתה לדין בעוון רצח.
ליונס זה מילא את תפקידו באגודה בדבקות גדולה,
אולי אפילו בלהט קצת מופרז. אשד. אחת העידה במיש־טרה
שהיא פנתה לאגודה בבקשת סיוע להתאבדות
אבל אחר־כך התחרטה, והחליטה להמשיך לחיות. ליונס
פרץ לביתה כמעט בכוח, וניסה לשכנעה שאין לה שום
סיכויים להחלים ממחלתה הממארת. הוא הבטיח לה מוות
נעים. מאוחר יותר טילפן אליה והפחיד אותה כמעט
עד מוות בקול ״זדוני ומעורר חלחלה״.
לראשי האגודה יש גם חוש מיסחרי מעולה. אשה
שהזמינה מתכון להתאבדות נדהמה לשמוע ממפיק תוכ ניות
טלוויזיה מקאנדה, שהוא מעונין לשבץ בסרט על
נושא ההתאבדות דיווח מצולם של ״התהליך שלה״.
מכיוון שהוא יצג חברה קטנה, הסובלת מקשיי מימון,
הוא ביקש ממנה בנימוס רב לגמור את העניין תוך
שבועיים. לדברי האינטרנשיונל האוולד טריביון התלוננה
האשה במשרדי האגודה. המזכ״ל ניקולאס ריד לא התרגש
במיוחד :״לכמה זמן את זקוקה?״ שאל.
האגודה דוחה, כמובן, בשאט־נפש את כל הביקורת.
דובר יציאה, מארש דיקסון, טען שיש לה שליחות
הומנית .״אנו מסייעים רק לחולים חשוכי־מרפא ולמבו גרים
מעל גיל .25 מיקרהו של הצעיר בן ה 22-היה
פשוט תאונה מצערת.״ דיקסון אף סיפר שעל חברי
האגודה נימנות 800 אחיות מוסמכות :״בלי להתחשב
בתוצאות המישפטים, אנו נמשיך בשליחותנו, ונסייע
למוכי־גורל למות בכבוד.״

טאייוון:
חזית ה סי רוב

מיוחד של הליגה האנטי־קומוניסטית העולמית. באולם
מפואר ונוצץ התאספו 358 נציגים מ־ 105 מדינות. רובם
היו אנשי־עסקים, חלקם סנאטורים מכובדים, חברי פרי
למנט, עיתונאים, מומחים לאסטרטגיה בינלאומית. כולי
היו שייכים לשוליים המטורפים של הימין העוי׳י־מאמינים
חולניים בתיאוריות קונספיראטיביות.
ברית־המועצות הוצגה, כמובן, כאוייב העיקרי
המין האנושי. אבל הנאספים סירבו לקבל את סיו
העממית כבעלת ברית נגד הסובייטים. נויל דה בורלן,
מבלגיה, מריו סנדובאל מגווטאמלה (סגן־הנשיא לשעבר!)
או קוג׳ו אמואה מגאנה התנבאו באותו סיגנון :״אדומים
נשארים אדומים, גם כשהם שונאים איש את רעהו
שינאת מוות.״
כוכב הוועידה, ראש־ממשלת טאייוון, סרן יון־סואן,
קטל את ממשלת פקין בבוז תהומי. הקומוניסטים, טען
סון, נכשלו בכל תוכניות המודרניזציה שלהם. כל יומרו-
תיהם בשיטחי החקלאות, התעשיה, המדע והטכנולוגיה
לא עמדו במיבחן. פקין סוגרת מיפעלים, גורמת לאבטלה
מבטלת חוזים עם חברות זרות. אין לה כל
המונית,
וכמובן שאי־אפשר לסמוך עליה במאבק נגד
אמינות,
הסובייטים. ב־ , 1980 טען ראש־הממשלה, היתה ההכנסה
לנפש בטאייוון 2,101 דולר, לעומת 238 בלבד בסין
העממית.
ראש* חץ. השבוע הוכיח סון שגם המחוות ד,פ -ז
סניות של הקומוניסטים הסיניים אינן משנות את עמד! .י
הבסיסית. הוא דחה מכל וכל את הצעת הסינים לאיחוד
מדיני. אפילו ההצעה האופורטוניסטית של פקין, לאפשר
לקיים את המיבנה החברתי־כלכלי שלה ללא לטאייוון שינוי, לא מהווה פיתוי של ממש. סון הודיע שהוא
רואה בארצו את ראש־החץ של המאבק האנטי־קומוניסטי
העולמי. טאייוון לא תנטוש את ערכיה הנעלים ולא
תשרת את השטן מפקין.
משקיפים בוושינגטון נוטים לחשוב שסין העממית
רוצה בכנות ביחסים משופרים עם טאייוון. מנהיגי פקין
רואים בברית־המועצות את האויב העיקרי. הם מצדיקים
זאת במיכלול מסובך של טיעונים פוליטיים, אסטרטגיים

טווי בן
כ ש טן

לפני כחודש התכנס בטייפה, בירת טאייוון, מושב

מדוע הציגה הטלוויזיה הישראלית את מועמד
השמאל לתפקיד סגן מנהיג הלייבור, טוני בן,
כשטן בדמות האדם, ואת יריבו (האנטי״ישראלי
דווקא) דניס הילי, כהתגלמות בל המידות הטובות1
הסיבה
היא פשוטה למדי. הילי מצהיר בגלוי
שאין בדעתו לקיים את מצע הלייבור, ושאין הוא
רוצה לחתור לסוציאליזם 1בן, לעומתו, מקבל את
המצע ברצינות, ושואף לשינויים מיבניים בדרך לכינון
חברה סוציאליסטית בבריטניה• לכן הפך
בן נושא לשינאתה של עיתונות הימין בבריטניה,
וגם בישראל.

ואף אידיאולוגיים. שיתוף הפעולה עם ארצות־הברית
הרכושנית מוסבר בנימוקים מרכסיסטיים ומאואיסטיים,
שעיקרם — העדיפות למאבק נגד חתירתם של הסובייטים
להגמוניה כל־עולמית. זוהי גם הלגיטימציה לפעילותם של
אלפי אנשי צבא סינים בפקיסתאן, לצד ״יועצים״ אמרי קאיים
ומצרים, כדי לסייע למורדים האפגניים במאב קי
נגד הצבא הסובייטי ומישטרו של נשיא אפגניסתא

בבראק קרמאל.
״נוסח האויב הסובייטי״ .גם המחוות הסימליות
של סין העממית זכו לקיתונות של בוז. ממשלת פקין
הציעה לטאייוונים לחגוג במשותף את המהפכה הלאו מנית
של אבי סין המודרנית, סון יאט־סן. מהפכת
1911 נחשבת בשתי הארצות כאקט מתקדם, שסייע
לשחרר את סץ מהמישטר הפאודלי־הקיסרי הישן, ופתח
בתהליך בניית סין המודרנית. אבל מנהיגי טאייוון
רואים בקומוניסטים בוגדים באידיאלים הלאומניים-
ליברליים של סון יאט־סן.
״הקומוניזם מנוגד לרוח החופש,״ הצהיר ראש־הממ-
שלה סון ,״והאידיאולוגיה האינטרנציונאליסטית מנוגדת
ללאומנות.״
מעט מאד נשאר מהאינטרנציונאליזם בפקין. מנהיגי
סין העממית זנחו כבר מזמן את מאבקי העולם־השלישי
ואת תמיכתם בתנועות שיחרור ברחבי העולם. השבוע
הם הכריזו שמדיניותם הפייסנית כלפי טאייוון תימשך :
״נוכח האוייב הסובייטי,״ הכריז המנהיג הסיני־עממי,
מרשאל יה ג׳יאנינג ,״אין בדעתנו לבזבז משאבים על
המאבק לסיפוח טאייוון. הצעותינו הן סבירות, וסופן
להענות.״

חדש בי שראל

כלמהשאהבתםבמ כנ סי1*€
•• חאה בן זוז רבסטרץ יותר צ מו ד

׳ ינ ת רנ מי ש,יו תר נ 1ח .

עו ש ה אנ שים יפים

סטרץ׳- 1££פלנל

סט י ^קוידוח י י י * 1׳
סטרץ׳ -1££קנבס

סטרץ׳-1_££ג׳ינס

שנה 46

דדי 18 שי!לי8

(כולל מ.ע.מ).