גליון 2303 מתאריך 19 באוקטובר 1981

ג׳ורדאע! בינם
הצלחה דוהרת
בארצו ת הברית

9£כ<^ם מ 0נ

להשיג: בתל־אביב :״סופר ג׳ינס״ ,יהו.דה׳זל5יכ5י־ 57 טל׳ ;456351 חנויות ״מצקין איוניך־פולגת״ ,דיזינגוף !9ז־ד?ג*ו* 0״ אלנבי ,31 דיזינגוף ,119 אלנבי ; 74״גיינס סנטר״ ,דיזינגוף ; 66״מייגיינס״בן־יהודה ; 14״ווסטגיינס״דיזינגוף ,171 בן־יהודה
; 1״בוטיק 109״ אבן גבירול 7; !09 אפנת סגל העליה ;6״צמרת״ העליה ; 7״לי״ בזר אמריקאי, סלומון .20 יפו :״מזן״ ,שד׳ ירושלים ; 48 אפנת גזר, שדי ירושלים ;43 בת־ים:״זה מה שיש״ ,רוטשילד ; 27 רחובות :״סופר גיינס״ ,הרצל ; 181 רמת־גן:
״סופר ג׳ינס, ד״ר כהן ( 2פנת ביאליק ;)66 גבעתיים:״טופג׳ינס״ ויצמן 23 אשדוד:״רוקי״ פתח תקוה:״שאול״ ,חיים עוזר 10 רמת השרון:״לי״ סוקולוב 64 רעננה1£:״וו״ו 0״ אחוזה .137 הרצליה:״לי״ סוקולוב 47 חולון:״אפנת דבש״ ,סוקולוב;66
נתניה :״בלו ג׳ינס״ ,דיזינגוף פינת הרצל; ״אדם וחווה״ ,הרצל .29 ירושלים :״סופר ג׳ינס״ ,יפו 50 בנין עמודים ; ״מצקין״,׳׳ספורט רחביה״ קק״ל ; 29״מחסן הג׳ינס״ ,שץ ;8״לי״ בן הלל .7באר־שבע:״ג׳ינססנטר״ ,החלוץ 81 קריתמלאכי:״רוקי״.
הי בו אני םוהמ פי צי ם: א חי ם נק ש
חיפה :״מצקין״ ,״אור הג׳ינס״ ,הרצל ; 7קרית ביאליק :״ג׳ינס לי״ אילת :״במבי״ ובחנויות נוספות בכל הארץ.

נעלם

מנוף

חיינו

ש הו
מותו.
משחו שהיה שייך לנוף הארץ, משהו
שצמח כאן, שהיה אמיתי ואותנטי.
משהו שהעסיק אותנו, ידידים ומתנגדים
כאחד, במשך שלושים שנה ויותר.
משהו שסימל את גורלה של מדינת-
ישראל במשך דור שלם, על הישגיה
המזהירים וכישלונותיה המרים, מעלותיה
הגדולות ומיגרעותיה הגדולות לא
פחות.

ך* מי יגאל אלין -יריבו ומת״
חרהו — היה הצבר בה״א הידיעה.
וכמו על הדור הצברי כולו׳ מרחף
סימו״שאלה גדול גם על חייו.
הוא עשה כה הרבה — ובכל זאת
לא הותיר אחריו מיפעל־חיים. לא מסכת
של הגות, לא רעיון גדול, של מעשה
מושלם• הכל נראה ארעי, מאולתר,
מקוטע.
האגדה מספרת, כי בילדותו הועמד
משה רבנו במיבחן. פרעה הגיש לו עט-
רת־זהב וגחלת בוערת• אילו הושיט התינוק
את ידו אל הכתר, היה מועד
להרג. משה שלח את היד לעבר הזהב
הנוצץ, אך מלאן מן השמיים הסיט
אותה, וכן נגע בגחלת הלוהטת והכניסה
לפיו.
משהו מעין זה קרה למשה דיין• כל
חייו שלח את ידו אל הכתר, וכל חייו
נגע בגחלים בועררות. הכתר נשאר, איכשהו,
מחוץ לתחום השגתו. לא מפני
שגורל חיצוני מנע אותו ממנו, אלא
מפני שהוא עצמו היסס תמיד ברגע
האחרון. המלאך המונע שכן בו פנימה.
כמה פעמים חיה נדמה כאילו הנה-
הנה שולח דיין את ידו אל המנהיגות
העליונה! כמח פעמים הגיש אול-
טימטומים, הציג תביעות, גרם למשברים!
ותמיד-תמיד נגמרו הדברים איכשהו
בכן שמשה דיין נשאר מס׳ — 2
גם כשכבר היה אליל לאומי ובינלאומי.
כמו יגאל אלון היה מס׳ 2ניצחי —
תחילה לדויד בן״גוריון, אחר-כך ללוי
אשכול, אחר-כן לגולדה מאיר, אחר-
כן למנחם בגין.
וזה היה מוזר.

הגועין הסלע•
כל מיליוני התצלומים של איש
מושן־מצלמות זה׳ התצלום הנחרת
ביותר בזיכרון הוא זה שבו מחבק
יצחק שדה את דיין מימינו ואת אלון
משמאלו, בחניתה של 4938
שדה אהב את דיין, כשם שאב אוהב
את בנו הסורר. הוא סמן על אלון,
שבו ראה את בכורו ויושרו, אן נפשו
יצאה אל דיין.
זמן קצר לפני מותו של שדה, הוא
השביע את אחד העיתונאים לשים עין
על דיין :״זהו האיש המסוכן ביותר
מדינה. יש לשים עליו עין, ולא לה-
^רה ממנו לעולם. זהו אדם המסוגל
£ל, חסר כל מעצורים. הוא אינו מוסרי
ולא בלתי-מוסרי• הוא פשוט אי-
מוסרי — אדם חסר מוסר כלשהו״.
האם מאחורי החזית הנוקשה של
האיש הבודד, חסר-הידידים, הלוחם-
בלי־חת, הסתתר ילד נהללי עדין, שכתב
שירים בסתר׳ ושהרטייה השחורה
שימשה לו כתחפושת וכהסוואה!
האם חסר לו הגרעין המוצק, הקשוח,
הסלעי, הדרוש לאדם כדי להיות
למנהיג עליון!
האם סימל בכן את הגורל של כל
בני-דורו הצברים, האלופים הראשונים
של צה״ל, בני העילית של היישוב ובני-
התפנוקים של דור המייסדים — יגאל
אלון ויצחק רבין, ייגאל ידין ועזר
וייצמן !
האם למרות הכל, ועל אף החזות
החיצונית, היה גם הוא אחד מילדי-
תנובה, ילדי-הבננות, שנרתעו מפני ה-
מיבחן הסופי, האכזרי, של המאבק ל-
שילטון !

ד? שה לאמו־ מה בדיוק היה משה
•\ דיין. קשה לשים את האצבע על
ייחודו, שהכל הבחינו בו•
בתקופת־הזוהר שלו היה אליל. הוא
עמד מעל לחוק, מעל לכל הכללים.
הוא יכול היה לעשות ככל העולה על
רוחו, ואף עשה כן, והכל נסלח מראש
והגביר את ההערצה אליו.
מותר היה לו להזיז חביות מהכביש,
לסחוב עתיקות, לאמר דיברי״כפירה,
להירדם באמצע קרב, לגרום למשברים,
לקפוץ ממיפלגה למיפלגה, להפר הבטחות,
לבגוד בעקרונות ארם אחר היה
נשחק בין אבני-הריחיים של הביקורת.
ואילו דיין, האליל, גבה עם כל מעשה
כזה.
אבל אליל — מהו, בעצם !
מי יוצר את האליל!
האם האליל הוא חיזצר סביבו הער
ביא
הוא אדם הבונה כוחות והמעצב
איסטראטגיה גדולה.
במילחמת תש״ח היה קצין כושל.
כאשר היה לרמטכ״ל, החזיר לצח״ל
את רוח״הקרב ואת חדוות-ההסתערות,
אן לא בנה צבא ולא מטכ״ל מתפקד.
בחסותו השתלט האילתור הצברי, איל-
תור הוא שם־נרדף לחוסר-חיכולת לתכנן
מראש.
מילחמת״סיני של אוקטובר ,1956
שהחודש ימלאו לה 25 שנים, היתה
כולה שלו. מבחינה צבאית מיקצועית,
היה זה מיבצע כושל, מבורדק, חסר״
תיכנון של ממש. אן הוא חיה בה
לגנרל עטור-ניצחון, חביב אמצעי-התיק-
שורת העולמיים ,״שועל המידבר״ ,״רו-
מל הישראלי״.
במילחמת ששת״הימים היתח תרומתו
הצבאית שולית. לא הוא בנה את
הכוח, ולא הוא קבע את התוכניות.

לן, לאור הלפידים, פיתח רעיון זה וקבע
למאזיניו גורל: להרחיב את הגבול
עוד ועוד, כפי שעשו אבותיהם, ולעולם
לא לא מר די.
היתה זאת קונספציה שהתאימה ל-
נחלנים הלבנים באמריקה, שלפניהם
השתרעה יבשת כימעט־ריקה, ושמולם
לא עמדו אלא אינדיאנים חסרי־מגן. במציאות
המרחב, בשליש השלישי של
המאה ה־ ,20 היתה זאת תפיסה רומנטית,
שיטחית להחריד.
במישור זה היתה לו ההשפעה ההרסנית
ביותר על הדור. הוא טיפח את
הרומנטיקה הנחלנית, הפסבדו־תנ״כית,
של ״השיבה לענתות״ ,מין מיסטיקה
תנ״כית חילונית. בשנות ה־50׳ הראשונות
הטביע את חותמו על גורל המדינה
כאשר העלה אותה על דרן חמילחמה
בערבים, בשרשרת של פעולות־״תגמול״
ובמיבצע־סיני. בשנות ה״60׳ הטביע את
חותמו על רוח הדור, והעלה אותו על
דרן פסיכולוגית שממנה לא היה מסוגל
לרדת גם בבוא השלום.
בשנים האחרונו! ,של חייו השתתף
בעשיית השלום עם מצריים. אן את הרעיון
הגה אנוור אל״סאדאת לבדו, ואת
המעשה עשה המנהיג המצרי. מנחם בגין
נענה לו. עזר וייצמן היה הראשון שתפס
את מלוא המשמעות של הפריצה ההיסטורית.
ואילו דיין לא התלהב. הוא
עזר, בדרכו האופיינית. הוא מצא את
הפיתרונות לבעיות המעשיות. הוא הציע
תחבולות לעקיפת מיכשולים. זאת היתה
תרומה חשובה — או מישנית. תרומה
של טכנאי מדיני, לא של מדינאי.
האיש שהקים את ימית, ושגרם ביג-
ללה למילחמת יום־הכיפורים, היה גם
האיש שהסכים לפרקה אולי יש משום
סימליות בכן שמת לפני שהדבר בוצע.

עורם שחוב

צה — או שמא המעריצים הם היוצרים
את האליל !
האם דיין הפן למה שהפן מפגי שהמוני
ישראל היו זקוקים לגיבור, נכספו
אליו, היו כמהים לו, והוא רק
הניח להם לטלטל אותו על גלי הערצתם

יתכן שזה היה הכישרון האמיתי, הבסיסי,
הייחודי של משה דיין: הוא
משן אליו עובדי-אלילים והערצת״אלי-
לים כשם שהמגנט מושן אליו את הברזל.
הרטייה השחורה, החיון השובב,
העין הפיקחית הנוצצת, החזות הנערית
הניצחית — כל אלה הפכו אותו חו־מר־גלם
אידיאלי לחלומות ההמונים,
נושא אידיאלי לאמצעי־התיקשורת.
כל מילה שיצאה מפיו זכתה בתהודה
לאומית ועולמית, אף שמעולם לא
השמיע רעיון עמוק כלשהו. כמו אצל
סופרים מסויימים, לא תוכן הדברים
נתן להם מישקל, אלא המירקם שלהם.
כל דבר שיצא מפיו נשמע כמעניין —
אף שאיש לא חיה מסוגל להסביר, בדיעבד,
למה ומדוע. כי ככל שהיה מקורי
ומרתק, כן היה שיטחי ורדוד.
ההמונים רצו להאמין במשה דיין.
הם יצרו אותו, והם לא חיו מוכנים
להניח לאיש לגזול אותו מהם. בימי
אלילותו, היו מוכנים לקרוע לגזרים כל
מי שפגע בחלומם. וכאשר נפל, במיל-
חמת יום־הכיפורים, ניפצו את הפסל
בזעם של אוהבים אשר אהבתם אוכזבה.
שום דבר לא סימל את ייחודו של
דיין כמו חאכסטאזה שאחזה בחיילי-
המילואים המגוייסים, בימי־החרדה הנוראים
שלפני מילחמת ששת״הימים,
כאשר נודה להם שהנה התמנה משה
דיין סוף־סוף כשר־הביטחון.
הם קפצו מן השוחות, חיבקו איש
את רעהו, שתו לחיים.

בארונות נרי ניחזון
^ שה להגדיר מה היה משח דיין.
ין קל יותר להגדיר את אשר ל א
היה.
הוא ל א היה מצביא — אם מצ
במילחמת
יום־הכיפורים, שהוא היה
אחראי לה יותר מכל ישראלי אחר,
נשברה האגדה ונשבר האיש•
הוא ל א היה מדינאי — אם מדינאי
הוא אדם בעל חזון מדיני מגובש,
המבקש להגשימו במעשה עקיב ומחושב.
לדיין לא היתה מעולם תפיסה מקורית
משלו. היו לו פיתרונות מצויינים,
מקוריים, אינטליגנטיים, בלתי-שיגרתיים
לחלוטין. אן ל א היה לו הפיתרון.
יותר מכל דבר אחר איפיין אותו רעיון
״הגשרים הפתוחים״ .היה זה רעיון נועז,
בלתי״שיגרתי לגמרי, המנוגד לכל המוסכמות
והמקובלות• רק אדם שלא
קרא מעולם ספרים יכול היה להגות
רעיון כזה. הוא החזיק בו בניגוד לכל
העצות והאזהרות• הוא הצליח.
בעזרת רעיון זה הרדים דיין את אוכלוסיית
השטחים שנכבשו ומנע את הפיכת
הגדה המערבית לסיר-לחץ מסוכן.
הוא הרוויח שנים רבות של שקט יחסי,
במצב של כיבוש• בזה היה כוחו.
אן חיו אלה שנים מבוזבזות, כי לדיין
לא היה פיתרון לבעייה הפלסטינית.
היה נדמה לו שאם ישמור על השקט
ויתעלם מן הבעייה, היא תיעלם איכשהו
מעצמה• בזה חיתה חולשתו.

..גזיות רזונו־•
^ פני שלא היה מסוגל להגות ב-
יו פיתרון, האמין בעדיפותו של חו-
סר־הפיתרון. הוא הפן את חוסר-הפית-
רון ליעד, כימעט למטרה בפני עצמה.
בנאום החשוב ביותר בחייו, ביום־הו-
לדתו ה ,41-על קבר רועי רוטברג, ביטא
זאת בצורה ברורה :״דור ההתנחלות
אנו, ובלי קובע־הפלדה ולוע-התותח לא
נוכל לטעת עץ ולבנות בית ...אל נירתע
מלראות את המשטמה המלבה וממלאת
את חיי מאות אלפים ערבים, היושבים
סביבנו. לא נסב עינינו, פן תחלש ידנו.
זו גזירת דורנו, זו ברירת חיינו —
להיות נכונים ׳וחמושים, חזקים ונוקשים
— או כי תישמט החרב מאגרו-
פנו, וייכרתו חיינו.״
בנאומו החשוב השני, אחרי מילחמת
ששת־הימים, בערב של נוער ברמת־הגו

נייר אל־סאדאת מת ביום־השנה
י למילחמת יום־הכיפורים, שבה דרו
כוכבו• משה דיין נפטר כעבור עשרה
ימים, ביום־השנה לשיאה של אותה מיל-
חמה, שבה נותצה לרסיסים דמותו כאליל.
אחרי
שהיה אחראי לחוסר ההכנה של
צה״ל לאותה מילחמה, הסתובב בין
האלופים והשרים כרוח־רפאים ; שבר-
אדם שניבא את ״חורבן בית שלישי״.
בדיעבד קשה להבין כיצד העלה על דעתו
פריצה מצרית לעבר ישראל, מול כוחו
המקובץ של צה״ל שהתגייס בינתיים —
דבר שהיה בלתי־אפשרי לחלוטין. הזיל-
.זול התהומי בערבים, שהביא להחלטה
על הקמת ימית ולחוסר-הגיוס של צה״ל
ערב יום־הכיפורים, פינה לפתע את מקומו
לראיית סכנות נוראות, שלא היו
ולא נבראו. בין אריק שרון, חיים בר-לב
ודויד אלעזר, ששמרו על קור״רוחם, איש-
איש כדרכו, הסתובב דיין כמי שחרב
עליו עולמו.
עולמה של המדינה לא נחרב, אן
נחרב עולמו של דיין.
באותם ימים מת משה דיין הדמות,
אף שמשה דיין האיש הוסיף לחיות
במשן שמונה שנים נוספות. באותן שנים
אכל את עצמו, פשוטו כמשמעו. האיש
שסבל תמיד מאולקוס, מחלה פסיכו-
סומאטית מובהקת, לקה בסרטן, ולאחר
מכן מהתקף־הלב הקטלני. האיש שתמיד
קונן בו יצר של הרס-עצמי הרס את
עצמו ממש.
הוא הוסיף למשוך תשומת״לב, וכל
מילה שלו הוסיפה לקבל תהודה באט-
צעי״התיקשורת בארץ ובעולם. אן הוא
עצמו ידע כי שוב אינו אלא צל של
עצמו — פוליטיקאי באופוזיציה, שר-
חוץ בחסד בגין, מתפטר־בלא״סיבה, מייסד
מיפלגה חדשה שנחלה תבוסה ממאירה
בבחירות.

עץ 1נ ו
ה מילים הנאמרות על גופתו חווי
י רות על עצמן :״מקסים״ ,״מקורי״
,״בלתי-שיגרתי״ ,״סמל״.
איש מרתק היה תמיד, אדם שאפשר
היה להילחם בו בחדווה, עץ שתול בנוף
חיינו שלא דמה לכל צמח אחר.
העץ נפל, ונוף־חיינו התדלדל.

יומיים 137׳ מותו אמר משה דיין לידיד, וביום מותו אמן

האיש שתג
ך* א מ בו לנ סשה גי ע בקול צופר עז
״ י לרחוב יואב בצהלה, הנה במשך שעה
ארוכה ליד הבית מיספר .11 בתוך הבית,
ביתו של משה דיין, נערכו ויכוחים עזים.
מהצד האחד, משה דיין, מבט עינו מזוגג,
קולו שקט, צרוד אך תקיף :״אני לא נוסע
לבית־חולים. אני נשאר בבית.״ מהצד
האחר, רחל דיין ולצידה רופאו האישי של
דיין, בוליסלאב גולדמן, המנסים לשכנע
את דיין לצאת לאמבולנס ולנסוע לבית-
החולים שיבא בתל־השומר.
אחרי שעה תמימה של ויכוחים נכנע
דיין לרצון הסובבים אותו, אולי בפעם
הראשונה בחייו. בכוחות עצמו הוא עלה
על האמבולנס. מדי פעם אפשר היה לשמוע

אותו גונח־ מכאבים — גם זו תופעה נדירה
אצלו.
ביום החמישי האחרון אושפז משה דיין
במחלקה לטיפול נמרץ בבית־החולים הקרוי
על שמו של הרופא שהציל אותו כמה
פעמים ממוות, ד״ר חיים שיבא* .הוא דרש
שיביאו לו עיתונים ופתח את מכשיר הטרנזיסטור
שרחל דחפה לתיקה, לפני
שעלתה גם היא לאמבולנס. דיין התלונן
על כאבים עזים בחזה וביד שמאל ועל
קשיים בנשימה. הרופאים ידעו שאלה הם
סימנים מובהקים של התקף־לב.
לא היתה זו הפעם הראשונה שרחל
דיין ליוותה את בעלה לבית־החולים.
היא טיפלה בו כשלקה במחלת הסרטן.

היא נסעה עימו לניתוחי עין בארצות־הברית.
עוד לפני שיישאו, היא עקבה —
מרחוק אומנם — אחרי פציעתו, כשגיבעה
שלמה התמוטטה עליו בעת שחפר קבר
עתיק, איימה לקבור אותו חי וריסקה את
עצמותיו.
אולם בפעמים הקודמות, למרות הדאגה
הרבה, ולמרות. תחזיותיהם הקודרות של
הרופאים, אמרי לרחל החוש המייוחד של
האשד, האוהבת שדיין יצא חי, בריא ושלם
מהתאונות ומהמחלות. ביום החמישי האח רון,
למרות שדיין תיפקד כאילו כרגיל,
ולמרות שבעיקבות הבדיקות השמיעו
הרופאים דברי הרגעה, היא היתד, מודאגת.
אותו חוש אמר לה, שהפעם היא מאבדת

ך[ ן 1אסי, בן הזקונים של דיין, היה
י י ^ 1גם הוא בין הבאים לבית אביה
מאוחר יותר באה גס גרושתו, אחרונה.

1קךץ 1יעל גילתה את אופיה הדייני
י - 11י •י כשהתאוששה במהירות, וערכה
§ את כל הסידורים הטכניים. למעלה :
| דב שיאון, בעלה של יעל, עם בתו.

של נכדנ של דיין, בנה של בתו יעל, משוחחת בשבת האחרונה,

של משה דיין פקודיו, ואזרחים שהתאבלו עימה על מות בעלה.

את האדם היקר לה מכל. היא לא יכלה
לשכוח את דבריו של דיין אליה באותו
היום :״נמאס לי, אין לי כוח יותר, אין
לי חשק לחיות.״
לפני כמה שנים, ואפילו לפני כמה חודשים,
קשה היה להאמין שמשה דיין יכול
להוציא מילים כאלה מפיו. אחרי כל אחת
מפציעותיו הוא המשיך להילחם ולעג
למוות בחוש ההומור ד,דייני שלו. אחרי
המשברים הגדולים של חייז, התנפלות
ההמונים המוסתים עליו בעיקבות מילחמת
יום־הכיפורים, או כישלונו המוחץ בבחירות
האחרונות, הצהיר דיין לפני כל מי שהיה
מוכן לשמוע — ואת דיין היו מוכנים
לשמוע בכל מצב :״אני אמשיך להילחם,
למרות הכישלון.״
אולם בשבועות האחרונים התגלה דיין
אחר, מובס כלשהו, קורם תחת הצטברות
הכישלונות. נראה שהדבר שהשפיע עליו
ביותר היתד, העובדה שהוא היה למעשה
עיוור בשבועות האחרונים. לפני שלושה
חודשים הוא עבר ניתוח מסוכן בעינו
הבריאה. העין התעייפה ממאמץ של ארבעים
שנה. הוא נסע לארצות־הברית,
ושם עבר ניתוח עדין בקרן לייזר. דיין
לא הסכים שירדימו אותו, עקב במשך
כל הזמן אחרי הניתוח, ואף ביקש, במהלך
הניתוח, פרטים והסברים. הניתוח הצליח,
ונדמה היה שראייתו של דיין מובטחת.
כימעט עיוור
ולס לפני כמה שבועות שוב הסתבך
י מצב העין. רופאי העיניים טענו שיש
לערוך בעינו ניתוח נוסף, הפעם פשוט,
להסיר דוק שכיסה את האישון ושהפריע
לראייה. אולם הם ביקשו לתת לעין לנוח
עוד כמה חודשים אחרי הניתוח בארצות-
הברית, ובינתיים נגזר על דיין לגשש
כסומא כשהוא מבחין בין אור וצל, ורואה
במטושטש, רק את מה שהוא מקרב לעינו.
אדם כמו משה דיין הרגיש חסר־אונים
אל מול העיוורון, למרות שהובטח לו שהוא
זמני. הפחד מפני איבוד הראייה בעין
הבריאה מלווה את דיין מאז איבד את
עינו. רחל ושומר ראשו הנאמן, שלום,
עזרו לו להמשיך לתפקד, ועזרו לו להסתיר
עובדה זו מכל מי שבא עימו במגע. הם
הוליכו אותו, רמזו לו מה ומי עומד מולו.

נשיקה לידידה

הראיון שממנו הוחרדו כל הצופים למראהו
החולה והמותש, כבר לא יכול היה כימעט
לראות. בעת שהגיע אל שגרירות מצריים
בתל־אביב, למחרת מותו של אנוור אל*
סאדאת, כדי להביע את ניחומיו, הוא הובל
בעדינות, כימעט בהסתר, על־ידי רחל.
דיין היה איש שאהב להיות עסוק, וב עיקר
אהב את המאבקים וההחלטות. כש־התפטר
מתפקידו הממלכתי האחרון, כשר-
החוץ, הוא הודיע שהוא יקדיש את רוב
זמנו לכתיבה. לגבי דיין כתיבת ספרים
ומאמרים היתד, מקור הכנסה, אך גם צורה
של מאבק, מאבק קל יחסית, משום שבדרך-
כלל לא באה תגובה מיידית. דיין, שאף
פעם לא הכחיש את אהבתו לכסף, דרש
וקיבל סכומי עתק עבור כל אחד ממאמריו
והרוויח כסף רב מספריו.
אולם חיידק העשייה הממשי לא חירפה
גמנו. אחרי ישיבה ארוכה על הגדר,
כשהוא מותח את עצביהם של חסידיו
הנצחיים, שהלכו עימו לכל אשר הלך,
הוא החליט בסופו של דבר לעמוד בראש
הרשימה החדשה תל״ם.
בודד ומבודד
** ערבת הבחירות של תל״ם ד,ת*!
נהלה סביב סיסמה אחת בילבד :״עם
דיין כן״ ,סיסמה שנלקחה ממערכת בחירות
שנערכה עשרים שנה קודם לכן, כשמפא״י,
בראשות בן־גוריון, ביקשה מהציבור :
״הגידו כן לזקן״.
הסקרים של ערב הקמת הרשימה הבטיחו
׳•רבות 18 ,15 ,ואפילו 20 מנדטים. נדמה
היה שהציבור המאוכזב מהליכוד, אך
שאינו סולח עדיין למערך, ראה בדיין
פיתרון. עם הקמת הרשימה כבר ירדו
הסקרים לכ־ 10 מנדטים, וערב הבחירות
הם דיברו על כחמישה עד שיבעה. בליל
הבחירות התברר כי תל״ם קיבלה רק מנדט
אחד, וכי דיין יהיה האיש הבודד בכנסת.
רק אחרי ספירת קולות החיילים וסיום
כל החישובים, הצליח גם מיספר שניים
ברשימה, מרדכי בן־פורת, להיכנס לכנסת.
היה ברור שזה כישלון מוחלט, וכישלונו
האישי של דיין. יריביו של דיין, שהאשימו
אותו מבריחה מאחריות בעיקבות יום-
הכיפורים, ראו עתה דיין הלוקח על עצמו
את כל האחריות. דיין שרצה לחזור לפו-

אילו היה דיין רואה את אשתו. בשבת האזזרונה, עת
קיבלה את כל מנחמיה כשהי׳א מנסה לנחם אותם,
נעימה כתמיד, חברותית ומצליחה לשמור את כאבה, הוא ללא ספק היה גאה בה.

של מ שה.דיין כפי שצולם בשגרירות המצרית
בעת שבא להביע את תנחומיו על מותו של סאדאת.
דיין היה כבר עיוור כימעט לחלוטין, והובל בעדינות על־ידי אשתו ושומר־ראשו.
דיין, שקיווה בוודאי להיות לשון המאזניים
ולהציב את תנאיו, כפי שעשה פעמים כה
רבות בחייו, מצא עצמו יושב בספסלים
האחוריים של הכנסת, נטול השפעה ופעמים
רבות בודד אפילו ליד השולחן במיז׳נון
הכנסת.
משה דיין, שהובל באמבולנס ביום
החמישי האחרון לבית־החולים, היה אדם
שבור. שנים מספר קודם לכן, כשהיה
עובר ברחוב, אפשר היה לחתוך את המתח
שבאוויר בסכין. כשהיה מופיע במישחקי
הכדורסל של מכבי תל־אביב היו התשואות
חזקות יותר מאשר לסל של טל ברודי.
מכשירי הטלפון שבביתו היו מצלצלים
עשרות פעמים ביום, בין *אם למסור דיווחים
ובין אם לבקש החלטות והכרעות.
עתה לא היה כימעט איש שבא לבקרו.
אפילו האורחים החשובים מחוץ־לארץ
לא• תמיד ביקשו להכליל במיסגרת פגי-
שותיהם מיפגש בצהלה. במישחקי הכדורסל
מחיאות הכפיים מנומסות, שלעיתים

וג ע שר דומיה

נמהלו בקריאות בוז, והטלפון צילצל
בעיקר לרחל, שלה יש ידידים וידידות
רבים.

הוא מ ת
כועס
^ פני ביבנה בא דיין לבית בתו של
• אחד מידידיו הטובים, אהוד אבריאל,
שנפטר. אבריאל קיבל התקף־לב פיתאומי
בעת שנשא נאום בבית התפוצות בתל-
אביב. אחרי ביקור הניחומים אמר דיין
לידיד :״איזה מזל היה לאהוד. הוא מת
באופן פיתאומי, לא היה צריך להיות
מאושפז בבית־חולים ולסבול את הביקורים
של בגין וכל היתר אצלו. הייתי רוצה
שכך זה יבוא גם עלי.״ אולי משום כך
ביקש דיין, ימים לא רבים לפני מותו,
שתי בקשות הנוגעות לטקס קבורתו :״אני
(המשך בעמוד )72

בהפסקה בת כמה דקות בזרם הבאים לנחם אותה,
נראית רחל בגינת הבית בצהלה כשהיא עם עצמה
ועם יגונה. במשך שעות היא קיבלה כל אחד מהמנחמים שבאו לפקוד את הבית.

ג״האן אל־־־סאדאח שוחחה ע אורי א סרי:

>וז ^ז חז מן

מז ר \ו־גמ 1ב אנס־

יל, שבתי אצל בוטרוס בוטרוס־ע׳אלי
בארמון שר־החוץ בכיכר־השיחרור, הנקראת
עתה כיכר־סאדאת. בתום השיחה׳
שהיתר, שלא־לפירסום, שאל אותי השר,
איש מבריק מבחינה אינטלקטואלית
אך פשוט־הליכות, אם יוכל לעזור לי
במשהו.
אמדתי: אני מרגיש שאיני יכול לצאת
ממצריים מבלי להביע את תנחומי האישיים
לג׳יהאן אל־סאדאת. אך איני רוצה
להתפרץ אליה, ואיני יודע אם ביקורי-
תנחומים רצויים לה.
למחרת היום הגיעה אלי הודעה דחופה
ממישרד־החוץ: ג׳יהאן אל־סאדאת תקבל
אותי בשעה 5אחרי״הצהריים באותו יום.
ציפיתי בהתרגשות-מה לשעה היעודה.

אך בשעה 4צילצל הטלפון בחדרי במלון
הילסון, שעל גדות־הנילום. הדובר הזדהה
כמזכיר בכיר בלישכת־הנשיא, והוא
ביקש ממני סליחה. הגברת אל־סאדאת
אינה חשה בטוב, הודיע, וביטלה את
כל פגישותיה לאותו יום אחרי־הצהריים.
האם אוכל לבוא אליה למחרת היום?
הבעתי את צערי, וציינתי שעלי לטוס
בחזרה לישראל כבר למחרת, השכם בבוקר.
ביקשתי מן האיש למסור לה את
תנחומי.
בשעה 5צילצל הטלפון שוב. שוב דיבר
המזכיר. הגברת ג׳יהאן אל-סאדאת, אמר,
שמעה מפיו כי אני עומד לטוס למחרת-
היום בבוקר, והחליטה לקבל את פני
מייד, על אף עייפותה. האם אוכל לבוא?

מיהרתי אל בית־הנשיא במרכז העיר,
הבניין השמור עתה ביותר בקאהיר כולה.
גוש־הבניינים שבו הוא שוכן מוקף בשרשרת
של שוטרים במדים לבנים וחיילים
לבושי־חאקי. התנועה לפני הבית הופסקה•
ענת
סרגוסטי, צלמת־המערכת, ואני
עברנו שתי שרשרות של אנשי־ביטחון,
עד שנפתח השער הקטן לביתו הפרטי של
אל־סאדאת — בית לבן נאה בגינה מטופחת,
ליד הבניין הלבן הגדול והמהודר
שבו נמצאה לישכת־הנשיא. אחמד פאוזי,
מזכירה של ג׳יהאן, המתין בראש המדרגות
הלבנות. גם את אחמד המשופם,
המדבר אנגלית אוכספורדית רהוטה, הכר תי
לפני ארבע שנים. הוא היה מדוכא,

וכולו אמר אבל עצור ומאופק — הסיג-
נון הכללי של מישפחת אל־סאדאת ב ימים
אלה.
ישבנו בטרקלין. על השולחן ממול עמדה
תמונה גדולה של אנוור. כעבור שתיים־
שלוש דקות נכנסה ג׳יהאן.
שאלתי את עצמי מראש: איך לקבלה?
מה אומרים בשעה כזאת? איך מתנהגים?
אך כל זה נשכח ברגע שנכנסה לחדר.
כבר לפנע ארבע שנים, כשפגשתיה לראשונה
(הייתי אז הישראלי הראשון ש הכירה
בחייה) התפעלתי מכישרונה זח
של אשת־הנשיא, בעלת הפשטות של אצילה
אמיתית, למנוע כל מבוכה אצל אור חיה,
ולתת להם כבר בשנייה הראשונה
את ההרגשה שהם מבקרים בבית-יריד.
הפעם, בנסיבות הטראגיות, בלט כישרון
זה במיוחד.
ישבנו. ג׳יהאן דיברה. בפשטות, כאילו
הפסקנו לשוחח רק אתמול. בשטף, בלי
היסוסים. כאחת היודעת בדיוק מה על
ליבה, וד,מוצאת, אולי, פורקן בדיבור על
הטרגדיה שנפלה בחלקה.
הסתכלתי בעיניה, מאחרי המשקפיים.
הן לא נראו כאילו בכו. אך הן נראו
כאילו הן מתאמצות מאוד-מאוד שלא לבכות.
היא
לבשה שימלח שחורה פשוטה,
והיתה מטופחת כרגיל, בצורה בלתי־בו־לטת.
רק החיוך הרגיל שלה נעלם. היא
דיברה בלי פאתום, בלי יומרה, מבלי

נרגע האתו1ן
מבין סאואח
שמה, תחגסשזת מדו.
הוא הם על וגליו
והוא.. :לא ר
להרגיש בצורך להבליט את גודל האסון
והכאב.
משרת נכנם והביא מגש ועליו קפה,
תה ומשקה אדום, כנראה מיץ־רימונים.
הוא הגיש לי קפה והתכונן להגיש לג׳י-
האן את המשקה שלה. אך היא רמזה
לו לשרת תחילה את ענת הצלמת, שיש בה
במרחק של כמה צעדים מאיתנו.
לא ערכתי ראיון. באתי להביע תנחומים•
לא רשמתי את הדברים שאמרה. אך
הם נחרתו בזיכרוני, ואני מדגיש צורך
למסור אותם לציבור הישראלי, כדי לשתף
אותו בחווייה.

ג׳יהאן ובנותיה ליד הקבר הפתוח
סיגנון עצור ומאופק

ר? ודם כל, סיפור המעשה המחריד
* | עצמו, כפי שהשתקף בתיאורה:
ג׳יהאן היתד, ביציע-ד,מכובדים בעת ה־מיצעד
שהסתיים בטראגדיה. אנוור ישב
מלפניה, על בימת-ההצדעה, והיא ישבה
קצת מאחור, יחד עם ארבעת נכדיה.
אין זו אמת שאל־סאדאת קם להצדיע,
כאשר הסתערו עליו המתנקשים. כאשר
הם רצו לעברו, הבין ברגע האחרון מה
מתרחש. הוא קם וקרא ״לא!׳׳ נראה כי
רצה להגיד לחוסני מובארק, שישב לימינו,
כי זהו קשר. אך הוא לא הספיק.

הכדורים קצרו אותו באותה שנייה. הוא
איבד את ההכרה, וזו לא שבה אליו עד
שנפטר.
שומר־הראש שלה משך את ג׳יהאן למטה
והוציא אותה מהמקום. היא נסעה מייד
לבית־החולים, שאליו הובא בעלה. כשנכנסה
אליו ראתה שהוא שוכב בלי הכרה.
לא ניכר בפניו דבר, מלבד נפיחות קלה
ליד העין הימנית, הוא נראה כאילו ישן.
בחוץ ישבו שרי הממשלה וסגן־הנשיא.
גם ג׳יהאן המתינה.
כאשר איש לא יצא אליה למסור לה
על מצב בעלה, הבינה כי הכל אבוד. היא
פנתה אל מובארק ההמום ואמרה לו:
״אנוור נגמר. צריכים להכין את העם!״
אניס מנצור, עורך אוקטובר, שגם הוא
חש למקום, שמע את דבריה והתפרץ :
״אל תגידי דבר עזה! אסור להגיד דבר
כזה !״
ג׳יהאן השיבה בשקט :״אנוור נגמר.
מצריים נמשכת!״ היא ביקשה ממובארק
להודיע לציבור כי הנשיא נתון בטיפול
רפואי, כדי להכינו לקראת ההודעה המחרידה.
לשרים ההמומים, שישבו מסביב
כאחוזי־הלם, אמרה לצאת מבית־החולים,
לכנס ישיבת־ממשלה ולטפל במצב.
באותם רגעים היתד, ג׳יהאן אל־סא-
דאת האדם היחידי ששלט במצב .״הייתי
כמו גבר,״ אמרה לי.
יותר׳מאוחר לקחה את הילדים לראות

ישב בתא־בידוד במשך 31 חודשים רצופים,
אחרי השתתפותו ברצח המדינאי
המצרי הפרדבריטי, אמין עותימאן, איש
מיפלגת־הוופד( .אל־סאדאת זוכה מחוסר-
הוכחות).
הוא היה עני מרוד, מובטל, חסר־כל,
גרוש זה עתה מאשתו הראשונה, שהיתר,

הבימתי שהוא מת.
טית׳ אל ממרק ההמום
ואמות :0אנוזו בגמר .׳
׳111111

בת־כפרו. ג׳יהאן היתה בת ,15 בת-דוד
של אשת ידידו של אנוור.
היא נישאה לו כעבור זמן קצר, במאי
,1949 חודשיים לפני שמלאו לה 16
שנים.
כשסיפרה לחברותיה־לכיתה בגימנסיה

ג׳יהאן אל־סאדאת בשיחה עם אבנרי
״אשלח לך מקטרת של בעלי למזכרת״

אכוור וג׳יהאן כנשואיהם 194
אהבה בגיל 15
את פני אביהם. הוא נראה רגוע. היא ידעה ז שהוא מת.
י 1ווי
^ עכור יומיים התקשר עימה הד״ר
מוחי־אל־דין פואד, ראש־הממשלה בפועל,
וביקש בדחילו ורחימו דבר שקשה
מאוד לבקשו מאשה במצב כזה: היתר
לבצע נתיחה לאחר-המוות,כדי להוציא
מכתפו כדור העשוי לעזור לחוקרים.
״אם הדבר דרוש לחקירה, עשו זאת,״
השיבה ג׳יהאן .״אך אני רוצה להיות
נוכחת.״
האיש ההמום ביקש להניאה מכך. הוא
חשש שמא תתעלף למראה הגופה. אך
ג׳יהאן עמדה על שלה. היא חשה שעליה
להיות עם גופת בעלה .״ידעתי שזהו רק
גוף, שהנשמה עזבה אותו. אך רציתי
להיות לידו בשעה זו.״
היא לקחה עימד, את גמאל, הבן,שחש
בחזרה מאמריקה אחרי הרצח.
כשהוציאו את הגופה מן המקרר ניגשה
אליה וחיבקה אותה. היא לא בכתה.
״הוא נראה כמו ישן. אבל בחייו, כשהיה
ישן, נראה תמיד כמוטרד על־ידי
הבעיות. הוא לא היה אף פעם רגוע
לגמרי. ואילו הפעם נראה רגוע ושליו
כפי שלא ראיתיו מימי.״

ל /יהאן הימה בת 15 כשהכירה את
י ״ אנוור. זד, עתה יצא מן הכלא, שבו

על כוונתה להתחתן, שאלו אותה אם הוא
עשיר.
״לא,״ השיבה .״הוא עני מאוד.״
״האם הוא בעל מישרה חשובה?״
״הוא מובטל.״
״אם כן, מה יש לו?״ שאלו.
״כשתכירו אותו, תבינו מה יש לו. זהו
איש מיוחד לגמרי!״
כשסיפרה זאת השבוע, ידע כל העולם
שהיא צדקה. אך איך ידעה ילדה בת 15
שהצעיר בן ה־ 30 הוא אדם מיוחד? איך
מצאו זה את זה שני בני־אדם כה מיוחדים,
שכל אחד מהם התפתח והפך אישיות
נדירה?
״אהבתי אותו מן היום הראשון, כ
שהייתי
בת ,15 ואהבתי אותו כך עד
היום האחרון,״ אומרת ג׳יהאן בשקט.
בנסותה לתאר אותו, נפלטו מפיה כמה
מילים יפהפיות :״הוא היה מוצק — מוצק
כמו הר. ויחד עם זה הוא היה שקט —
שקט כמו אגם.
״כשאמר — משהו — הוא התכוון למה
שאמר• הוא היה איש ישר, איש אמת.
מעולם לא אמר דבר והתכוון לדבר אחר.
גם אתם, הישראלים, נוכחתם בכך.״
כל אדם המאבד את יקירו מנסה להס תדר
איכשהו עם האבידה ולמצוא לעצמו
נחמה במחשבות על פועלו. אצל ג׳יהאן
קורה משהו הרבה יותר עמוק. ימים מעטים
אחרי מותו כבר ראתה את ההגדה
ההירואית של אנוור אל־סאדאת, חייו
ומותו, בפרספקטיבה היסטורית.
״כולנו נמות. זהו הגורל.
״אם נגזר עליו למות עכשיו — אני
שמחה שהוא מת כך.
״אילו היה מת במיטה, זה היה עצוב.

בעל ארוב את בגין,
למוות בל חצרות, בהוא
אחב אנשים חזקים

עם בעלה ובגין במסיבה כבית הלבן אחרי ׳השלום
בגין עדיף על פרס

הוא היה חייל. למרות שלא אהב מיל-
חמות, הרגיש כמו חייל. לנכד שלו הכין
חליפת-מדים, שהיתה העתק מדוייק של
חליפת־המדים שלו.
״אילו ניתן לו לבחור בעצמו את צו רת
מותו, היה רוצה למות כך!״
(גם אחמד פאתי, המזכיר, אמר לאחר
מכן :״אם היה עליו למות, טוב שמת
(המשך בעמוד )68

צ״ר מצוי ה₪יש את התע הס דאגי: סאואת 00 ער וגליו 11ל בימת־ההצדעה
ומושיט יד, מובארק מתכופף, אחז המתנקשים יורה ב מקרוב

וז ד1ד 1זוז ו* 1ד\ד*1
ך* ממה מוזרה.
• מעולם לא נראתה קאהיר כך.
עיר 11 המיליונים כאילו התרוקנה מאדם.
רבבות התיירים, בני כל הלאומים,
נעלמו. האוטובוסים והחשמליות, שבדרך
כלל תלויים בני־אדם מחלונותיהם ומדל-
תותיהם, ריקים ומעטים. הקאקופוניה המשגעת
של צופרי־מכוניות, המוסיקה ה
אופיינית
של קאהיר, נאלמה.
העיר הענקית, מנמל־התעופה במיזרח
ועד הפיראמידות במערב, מרחק של בימעט
20 קילומטרים, כאילו עוצרת את נשימתה
— שעה, יממה, שבוע שלם.
משהו מוזר, משהו מייוחד, משהו בלתי-
נתפש, מתרחש. איש אינו יודע מהו. לאיש
איו הסבר.

כאשר נפטר גמאל עבד־אל־נאצר, לפני
11 שנים, נהרו מיליונים אל הרחובות,
זעקו, צווחו, קרעו את בגדיהם, התייפחו.
מכל אורכה של מצריים, ארץ אלפי ה קילומטרים,
נהרו ההמונים המיותמים אל
הבירה. הם ישנו ברחובות, בחדרי־המד־רגות,
על גגות המכוניות החונות, כדי
להשתתף בהלוויה.

בהלוויה עצמה שלטה ההיסטריה. גדולי-
העולם באו ונעלמו. הקיסר נמוך־הקומה
של אתיופיה נקרע בדוחק מפמלייתו, ונמצא
כעבור זמן במרחק של חמישה קילומטרים,
המום ובלי יכולת לדבר.
כך קרה גם בהלוויותיהם של אום־
כולתום ושל כמה מאלילי־הזמר של ארץ־
היאור.
והנה, אחרי מות אנוור אל-סאדאת, הדממה
המוזרה הזאת, המעיקה הזאת.
ההלוויה — בלי השתתפות הציבור,
מאחרי שרשרות של חיילים ושוטרים,
בקטע סגור ומסוגר של העיר. גדולי-
העולם ואנשי הצמרת המצרית צועדים
מאחרי חומה של אנשי-ביטחון במדים לבנים,
ירוקים, שחורים ומנומרים, שרוביהם
מכודנים ואצבעותיהם על ההדק. עוד
באמצע הטקס נעלמים הנסיכים והנשיאים
והשרים הזרים במכוניות השחורות ה משוריינות,
שהביאו עימם במטוסי־תובלה
— מילבד מנחם בגין, כמובן, שגנב את
ההצגה בצעידה רגלית.
ההמונים — אינם, הרחובות בכל חלקי
העיר ריקים. המיליונים עוקבים אחרי ההלוויה
בדל״ת האמות של בתיהם, מול
מקלטי־הטלוויזיה. הקבורה, בלי הספדים,
בלי תפילות, בטקס צבאי מאוד, רשמי
מאוד, קר מאוד, כאילו נערכת בחלל ריק.
הכל יודעים שמת אדם בעל• שיעור-
קומה ׳היסטורי, אדם שפועלו כבר נרשם
בספר תולדות־העולם. זוהי תחושה בלב.
אין היא מוצאת ביטוי בשום דבר חיצוני.
כאשר חזר אל־סאדאת מביקורו ההיסטורי
בירושלים, טבעה העיר בים של
צבע וצהלה. אלפי קשתות ססגוניות הוקמו
ברחובות, רבבות סיסמות ותמונות נתלו.
מי שהיה שם לא ישכח התפוצצות זו של
רינה.
עתה, כאשר מובל אל־סאדאת בדרכו
(המשך בעמוד )68

במדינה
העם

אדם ל כל עת
עתה, משעבר משה דיין
לעולם האגדה; יוכל
כ 7אדם לבכות לעצמו את
אגדת־דיין הפרטית שלך

זה היד. יותר מדי.
האזרח הישראלי היה עדיין אחוז
התרגשות על מותו של אנוור אל-
סאדאת, האיש שהטביע את חותמו
על חייו בארבע השנים האחרונות
— והנה ירדה עליו הידיעה על
מותו של משה דיין.
האבל על מותו של בן הכפר
מיט-אבו־אל-כום בדלתה של הנילוס
התמזג עם האבל על מותו
של בן הכפר נהלל׳ עד שקשה
היה לקבוע תחום בין זה לזה. גם
הדמויות של השניים — שהיו כד,
שונים זה מזה — התמזגו איכשהו
בדימיון הציבור והתיקשורת.
אמצעי־התיקשורת העולמיים, הנתפסים
בקלות לשיגרה, החלו
מדברים על דיין כאילו העתיקו
את הספדיהם על סאדאת. שוב
תוארה דמותו של הגיבור, האיש
שניצח במילחמה, ושהקדיש את
שנותיו האחרונות לעשיית השלום.
זה היה, אולי, נכון מבחינה פורמלית.
אך לא זאת היתה האמת
של משה דיין.
״לדבר עם הערבים״ .אולם
האמת ההיסטורית נמוגה במהירות,
כשנולדת אגדה, הרצוייה להמונים.
בתעשיית־הסרטים האמריקאים
הופכת עתה גולדה מאיר לאמא
יהודיה טובת־לב, אשר. אוהבת ו־מקרבת־לבבות.
באגם הזה של
קיטש מתקתק נעלמה דמותה של
גולדה מאיר האמיתית, שרייתה
אשד, קנאית, נוטרת ונוקמת, קשוחה
וסארקאסטית.
כבר בשעות הראשונות אחרי
מותו של דיין איים גורל דומה
גם על זיכרו. כאילו על פי הסכמה
בינלאומית נולדה האגדה כאילו
היה דיין מוכן לשלום עם הפלסטינים,
כאליו הבין את בעייתם.
גם הערבים, ממצרים עד מרוקו,
הפיצו גירסה זו.
האמת היתה, כמובן, הפוכה. משה
דיין המציא תחבולות שנועדו, כפי
שקיווה, לחסל את הבעייה הפלסטינית,
יחד עם הישות הלאומית
של עם זה (ראה עמוד .)3כאשר
דיבר על הצורך ״לחיות עם הערבים״
לא חלם על הצורך להעניק
להם את הזכויות הלאומיות והאנושיות
המגיעות לכל עם —
הזכות לעצמאות על פיסת־אדמה
משלו, ולכינון מישטר משלו.
בחייו ניסה דיין עצמו לטפח
את האגדה כאילו הוא האיש ״היודע
לדבר עם הערבים״ .ישראלים
רבים האמינו לו. אך האגדה התרוקנה
מתוכנה עוד לפני שנפטר.
מנהיגי הפלסטינים בשטחים המוחזקים
דיברו עימו רק מאונס, ומתוך
אי־רצון בולט ומוצהר. עד לוועידת
קמם־דייוויד, העדיפו גם המצרים
את עזר וייצמן על פניו.
אך יום אחרי מותו זכתה האגדה
השדופה במילוי חדש.
לחכות לטלפון. לא תהיה
זאת האגדה היחידה שתירקם סביב
זיכרו של משה דיין. דווקא אופיו
הססגוני, הבלתי־מוגדר, יקל על
רקימת אגדות מכל הסוגים.
בחייו היה משה דיין אדם לכל
עת — נץ ויונה! רודף הפלסטינים
והטוען לצורך להידבר עימם!
מקים ימית ומחסל ימית! האיש
שהעליב את הערבים פעמים ללא־ספור
(״אני מחכה לטלפון!״) וזד
מפייס אותם! האיש שהצהיר כי
הוא מעדיף את שאדם־אל-שייח׳
על פני השלום והאיש שפעל ל השגת
השלום תוך ויתור על שארם.
כבר בחייו, יכול היה כל אדם
לבנות לעצמו דיין משלו. עתה,
משעבר דיין לעולם האגדה, יוכל
כל אדם להמציא לעצמו אגדה
דיינית פרטית.
העולם הזה 2303

7א היו אדה נ היוו ח רני הוזושג־ס
הי שו א ל״ ם. היה זז! טכס עממי עליז

חבדוה

נהוטות

4^8*1

!1למובארקי

י הפלאקאט היחידי המודבק בעיר
כולה אומר :״כן להמשך השלום
והדמוקרטיה והרווחה ...כן לאחדות, הלאומית. כן לביטחון ולשלווה,
לחרות ולאחריות, לקידמה ולבנייה — כן למר מוחמד חוסני מובארק.״

נתק הצנעה

שנדרשו הבוחרים לסמן הכיל תמונה
משובשת של מובארק, שנראתה כמורה
מעיתון, והשאלה :.״האס אתה מסכים לבחירת מוחמר חוסני מובארק
כנשיא רפובליקת מצריים הערבית?״ העיגול הימני בא לסמן ״מסכיס״.

תמונתו של חוסני מובארק והשאלה
״האם אתה מסכים לבחירת מו־חמד
חוסני מובארק כנשיא המדינה?״
,עיגול ־לבן (״מסכים״)
ועיגול בעל מיסגרת שחורה עבה
(״לא מסכים״) .הבוחר נדרש •לסמן
את העיגול הרצוי.
לשם כך מתוחה שמיכה בפינה.
שם ניתן לבצע את הסימון בחשאיות.
אך מעטים טורחים לנהוג
כן. הם עומדים ליד הקלפי, מסמי
נם בגלוי ומכניסים את הפתק —
אין מעטפות — לתוך תיבודהעץ
הגדולה.
בעיני ישראלי, הרגיל למערכת־בחירות
סואנת נוסח־ישראל, כל
זח אינו מזכיר בחירות.

ברחובות אין תמונות של מועמדים
וראשי־מיפלגות, אין כרזות
צועקות, אין המולה, אין תעמולה.
אופוזיציה איל מ ת
ד י רחובות הראשיים הודבקו
כרזות הנושאות את תמונתו
של המועמד היחידי, המציינות
כי הצבעה בעדו היא הצבעה בעד
השלום, הדמוקרטיה והרווחה. כך
נאמר גם בעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה.
אין
מועמדים אחרים. רוב מים־
(המשך בעמוד )10

תחנת־המישטרה של אלעגוזה
(״הישנה״) ,בצד המע רבי
של הנילוס, מועטת התנועה.
למי שעובר ברחוב קשה לנחש
שיש כאן תחנת־קלפי.
בכניסה לחצר הבניין עומדים
כמה שוטרים צעירים, נחמדים
מאוד. הם בודקים בקפדנות בכלי
הנכנסים. מול הכניסה, מאחורי מח סה
של שקי־חול בגובה החזה,
עומד שוטר ובידו רובד. מכודן,

לשם מ ה
פרגוד!
ך תנועה דלילה. גבר בודד
י י בגלביה לבנה, אחריו אשד,
בלבוש אירופי, פקיד בחליפה, צעיר
בחליפת־ספארי. עוברים בדיקה בכניסה
לחצר, עולים בשביל המוביל
אל התחנה עצמה, מזדהים שם לפני
שורה של שוטרים היושבים מאחרי
שולחן, גם הם בחסות איש חמוש
מאחרי שקי־חול, השומר על הכניסה
לבניין.
בבניין עצמו, בחדר הקצין התורן,
מול תמונה ישנה של הראיס
המנוח, יושבים שני גברים המכהנים
כוועדת־קלפי. כל הנכנס מציג
את תעודתו, מקבל פתק שעליו

הד ונהלס תו ת

הרחק מקאהיר, לומדת מפי חבר ועדת־הקלפי כיצד

למלא את העיגול המסמן את הסכמתה לבחירת
מובארק! — כל זה על גבי תיבת־הקלפי עצמה.
מאחור מסתכלות עליה נשים אחרות שבאו להצביע.

למובארק
זה זמן מתאים למריבות על הירושה.
ערב
יום־המישאל שידרה הטלוויזיה
לא רק את הסרט המלא
והמחריד על ההתנקשות באל־סאדאת,
אלא גם דיווחים ממצים
מאוד על מאורעות־הדמים בעיר
הדרומית אסיוט. שם התנפלו, ביום
השישי אחרי רצח הנשיא,
קבוצות של קנאים מוסלמיים
מאורגנים־היטב על תחנות־המיש-
טרה ומישדדי שדות-הביטחון, ירו,
פצעו והרגו.
המסר שבשידורים אלה היה
ברור לגמרי: אם לא ייבחר מייד
מנהיג חדש וסמכותי, צפוי בארץ
תוהו־ובהו. מצריים עלולה להיות
לאיראן. השיכבה המבוססת, ש היא
מסד המישטר, רצתה בביט־

בארק י שום דבר. אולי הוא טוב,
אלי הוא לא טוב. אז אני לא מצביע,
עד שאהיה בטוח.״
מוכר באחת החנויות, בוגר אוניברסיטה
המדבר כמה שפות :
״מישאל־עם זה עניין של נייר.
מי צריך את זהי אני מביע בליבי!״
הוא לא פירש.
יש לראות את האקט במיסגרת
המישטר והחברה של מצריים. אין
אלה בחירות במובן המקובל במערב.
זוהי יותר חגיגה עממית
גדולה, הבאה להדק את הקשר בין
ההמונים והשילטון, ולתת לגיטי־מיה
למנהיג הבא לרשת את מקומו
של הנשיא שנרצח.
הבחירה האמיתית נעשתה, כמובן,
בדרך אחרת לגמרי. סאדאת
עצמו בחר ביורשו. קיום רצונו

(המשך מעמוד )9
לגות־האופוזיציה הקטנות הודיעו
פומבית על תמיכתן במובארק. הקומוניסטים
והאחים המוסלמיים,
המתנגדים לו בחריפות, פועלים
מחוץ לחוק, ואין להם דרך להודיע
רישמית על דעתם. גם מיפלגת־האיחוד
השמאלית, שהיא עדיין חוקית
אך שרבים מחבריה נעצרו,
הודיעה על התנגדותה לבחירה —
אך הדבר לא פורסם בשום כלי-
תיקשורת.

״מי צייד
את זה!׳,
ףלי שמתנגד למועמד היחידי
י•י פשוט אינו הולך להצביע. אמנם,
ההצבעה היא חובה חוקית, ועל

ההסברה ושרות־הביטחון, הוא מוביל
אותם לבניין בית־הספר. שם,
בשלושה חדרים, יש קלפיות. בחצר
מסתודדות בעצלתיים נשים
כפריות בלבוש שחור וכמה גברים.
איש לא נראה כאילו נחפז
להצביע.
אך המצלמה מחוללת פלאים.
תוך דקות מסתדר תור מסודר
ליד אחת הקלפיות, והכפריות מצביעות.
איש־הקלפי, מורה צעיר
בחליפת־ספארי, מראה להן איך

הכנסת־אורחים המציינים כל מצרי,
גדול וקטן, עשיר ועני, עירוני
וכפרי.
קירדאסה מצביעה בעד מובארק,
ברוב של ,10070 כמו אל־עגוזה,
כמו כל שכונה וכפר במצריים. רק
מיספר המשתתפים במישאל מוטל
בספק.
אם יש בקירדאסה אופוזיציה,
אין רואים אותה. ובוודאי לא בעינו
של זר.
מה התגובה על הרצח? ״אנחנו

1ל ן 1 | 5/1;11ן [1של הנשיא המנוח הסתדר טור של
111#ו נ 11#ייז מצביעים. מאחוריהם — שמיכה תלויה,
המשמשת כפרגוד למצביעים. רק מעטים מצאו צורך להשתמש בה.

בתחנת המישטהז

־ב לנילוס, שוכנת תחנת־קלפי של מישאל־העם. אחרי
שהאזרחים עברו בדיקה ביסזזונית קפדנית בכניסה

!י חוק מוטל קנס של לירה אחת
כ־ 17 שקל) על מי שנמנע מלמלא
זפקיד אזרחי זה. אך חוק זה
־ומה לחוקים רבים אחרים בארץ־
זיאור: אין הוא מופעל.
נהג מונית :״אני הייתי בעד
זאדאת. הוא היה איש טוב. לא
:מו עבד־אל־נאצר. נאצר היה רע.
זאדאת שיפר את תנאי־החיים
שלנו. מי שרוצה לעבוד, יכול
והרוויח יותר כסף. גם השלום הוא
זוב. אבל מה אני יודע על מו־

לחצר, הם עוברים על פני שולחן של שוטרים,
הבודקים את זהותם על־פי רשימת־הבוחרים. מאחור
שומר עליהם שוטר בעל רובה מכודן, מאחרי מחסה
של שקי־חול. מישאל־העס התנהל בצורה רגועה.

אחרי מותו היה תלוי במרכזי-
הכוח העיקריים במדינה — שתתי־הביטחון
הכל־יכולים, הצבא הגדול,
מיפלגת־השילטון שהיא כימעט
מונופוליסטית, מוסדות המישטר.
כל אלה הסכימו ביניהם מן הרגע
הראשון כי מובארק הוא האיש.
היה הגיון בבחירה זו. כי ה־מישטר
היה זקוק לאדם חזק, בלי
חוכמות, שיקיים את הביטחון הפנימי
מול סכנה שאיש אינו בטוח
לגמרי במידת חומרתה. לא היה

מראה כפרי רגיל: ילדה רוכבת על חמור
לפני תחנת־הקלפי, הממוקמת בתחנת־
;מישטרה של הכפר. בפתח הבניין — שוטר חמוש, ליד מחסה של שקי־ול.
בכפר עברו אוטובוסים, מקושטים בתמונת מובארק, וגייסו בוחרים.

חון ובהמשך מדיניותו של אל־סאדאת•
המסקנה:
מובארק הוא האיש.

;,הלב רעד
לנו !״
ך* עיתונאים הזרים הובלו ב*
סיור מאורגן, באוטובוסים נוחים,
אל תחנות־קלפי מובחרות, כדי
לחזות בהצבעת ג׳יהאן ובני־מיש־פחתה
(ראה עמודים )6—7וגדולי-
המדינה. הם ראו תנועה סואנת,
תורים ארוכים של מצביעים, השתתפות
נלהבת.
במציאות נראו הדברים בצורה
הרבה יותר רגועה, פאסיבית, מצרית.
בכפר
קירדאסה, מרחק כמה קילומטרים
מקאהיר, התמונה היא
כפרית. כמו בקאהיר, החנויות פתוחות.
קירדאסה היא מולדת השטיחים
הארוגים, המקשטים עתה
בתים רבים בתל־אביב ובירושלים,
ויש ברחובה הראשי, הבלתי־מרוצף,
כעשרים חנויות לתיירים. אך תיירים
אין. בעלי־החנויות יושבים
בחוץ, לפני חנויותיהם, קוראים
עיתונים, מסתכלים בשתי תיירות
גרמניות, היחידות בכפר, המסתכלות
בהתפעלות בארנקים מעור־נחש
ומעור־תנין. לולא הרצח, היה
רחוב זה מלא עתה במאות תיירים,
בני עשרים מדינות.
היכן הקלפי? מצביעים על תח־נת־המישטרה,
בשביל צדדי רדום.
שוטר חמוש מסתכל בחלל באפס־מעשה.
אין תנועה.
הופעתם הבלתי־צפוייה של שני
אורחים מישראל גורמת לסמל־המישטרה
הקשיש, בעל הפנים
המקומטות והחייכניות של בן־כפר,
לקחת אותם תחת חסותו. אחרי
בדיקת התעודות מטעם מינהל-

1ל 11ך׳ 111| ,בכפר קירדסה, לא הרחק מקאהיר, מחזיקה פלא־חית,
בשימלה כפרית רקומה, בתעודתה. היא
היתה אחת מ־סססג בעלי זכות־הבחלרה! בכפר! המונה 15
אלף נפש, רובן ילדים מתחת לגיד הבחירה הנהוג במצריים.

יי*•-יי יי*

לסמן את העיגול הנכון. אין כאן
יומרה של סודיות. הכל נעשה
ברוח טובה, באווירה של טקס
ציבורי עליז.
בחוץ, על הקירות, מודבקות כמה
כרזות של מובארק. אפשר לקבל
אחת? מסתבר שלא נותרו, אבל
אין בעייה. שני פלאחים אדיבים
בגלאביות מורידים כרזה מן הקיר
ומגישים אותה לאורחים הישראליים,
בנימוסים המסורתיים של

עצובים ואנחנו מתביישים,״ אומר
בעל אחת החנויות .״כשנסע סא־דאת
לישראל, דאגנו לשלומו. ידענו
שממשלת ישראל רוצה שלום,
אך לא ידענו שום דבר על העם
הישראלי. כשראינו בטלוויזיה ש הוא
מתפלל במיסגד אל־אקצה,
פחדנו ממש. הלב רעד לנו.
״והנד — .הוא נרצח אצלנו,
בליבה של מצריים, בזמן מיצעד
צבאי. איזו בושה !״

חדשות
אפשרויות
עם כרטיס אשראי ויזה
מעתה ניתן לקנות את מצרכי המזון לבני המשפחה בנוחות מירבית, ממש בקרבת ביתך
וגם להנות מאשראי עד חודש ימים וכל זאת במאות חנויות מזון: מינימרק טי ם חנויות
מכולת, מעדניות, איטליזים וחנויות פירות וירקות.
לקבלת רשימת החנויות באיזור מגוריך, פנו לסניף בנק לאומי או בנק דיסקונט הסמוך.

״אני לובש סברינה
סימן שזה ט1כ״.
״כדי להגיע לשלמות במשחק אני זקוק
לציוד מושלם. אני לובש מוצרי סנרינה
כיוון שהם טובים, אמינים ומקנים לי הרגשת
חופשיות ונוחות. במשך המשחק-ולאחריו.
לכן, אני ממליץ על סברינה״.

תחתוני גברים

831(11113

סב רינה.
יצרנית ת ח תוני ם, גו פיו ת, גרביי ם
ו חנ ל צנ תלגב רי ם לנ שים נלילדים

ידי ע ה שהדיבור ניצת
בנחירות ביגוד הצבעה
עדתית בעד בגין. הריבוד
ניצח גשום שהעובדים
והשכבות החרשות הבינו
שמדיניותו שד א די דוד
היא נבונהוצודקת
יורם ארידור

העוגעידה1י1הה
את המערך
ר־ לי ה תי ק שו ר ת שוב מעמידים לפנינו ראי עקום
~ של המציאות. כותרות ענק, ראיונות, מיכתבים,
פרשנויות ומאמרים ראשיים מספרים לנו על אש השיג-
אה שאחזה בבני אשכנז ובבני עדות־המיזרח, והם,
או־סדטו יאחזו איש בגרון רעהו. הם גם מספרים
שהמערך הפסיד את הבחירות כי אנשי השכונות, בני
עדות־המיזרח, ראו בהנהגתו הלבנה את נציגות המימסד
האשכנזי המדכא. לכן הם הצביעו בעד הליכוד, שהנהגתו
אינה לבנה פחות, אך מאיזו סיבה מיסתורית אין בה
אשכנזים מדכאים אלא אשכנזים מושיעים דווקא. ההסבר
הרציונאלי היחיד לתופעה כזאת יכול להיות רק שאנשי
בני עדות־המיזרח הם עיוורי־צבעים.
האמת היא, שאילו עוצמת השינאה הבין־עדתית
ב־ 1981 היתה דומה לעוצמת השינאה ששררה בשנות
החמישים, העיתונות לא היתד, מעיזה לכתוב עליה
בחופשיות כזאת. בימי ואדי סאליב, כאשר נציגי המימסד
ועולי מרוקו ירו אלה באלה במציאות, ולא על דפי
העיתונות, אפפה שתיקה עמוקה את כל הנושא הזה,
ובצדק. כי אם היו כותבים אז אותם הדברים שממלאים

חיי ב ן ־ שחר
לא כן, הוא לא נחשב כנציג. עובדה.
כאן מתעוררת השאלה: מדוע שכבות מקופחות
אלה חיפשו את הנציגות שלהן דווקא בליכוד, שלא
הציב רשימה ספרדית יותר מאשר המערך? האם באמת
הם ראו בבגין האשכנזי את התשובה לבעיותיהם העדתיות?
הדבר
המדהים הוא, שעיתונאים, פוליטיקאים ומרצים,
שמנסים לנתח את הסיבות להצבעת עדות־המיזרח עונים
על השאלה הזאת בחיוב. ברור שההצבעה בעד בגין
מסיבות עדתיות היא התנהגות בלתי רציונאלית, ומכאן
שכל המימסד המפואר הזה החליט שאחינו בני עדות-
המיזרח הם ייצורים בלתי רציונאליים שמצביעים בבחירות
לא מתוך האינטרסים שלהם, כפי שעושה כל בר
דעת (אשכנזי?) אלא מתוך מניעים אמוציונאליים, פסיכולוגיים(
,ונכתב גם שאפילו מתסביך אדיפוס הם סובלים
— ראה ידיעות אחרונות מיום )4.2.81 סימליים
ועוד מיני דברים.
קביעות כאלה לא רק שהן עלבון חמור לעדות־המיזרח,
אלא, קודם כל, שטות מוחלטת. בני עדות־המיזרח
הצביעו מתוך שיקול־דעת והבנת המערך הפוליטי.
אם היתד, הצבעה בלתי רציונאלית בבחירות האחרונות
היתה זאת ההצבעה למען המערך, מתוך נוסטאלגיה
ל״ארץ־ישראל־ר,עובדת״ של שנות החמישים,
שבינה ובין המערך בדמותו היום, כל קשר הוא מיקרי
בלבד.
שיגוי פתאומי

רוחם משל

יגאל הורביץ

דל תווית ״מצביעיום בלתי רציונאליים״ מודבקת לא
י י על כל מצביעי הליכוד מעדות המיזרח, אלא למקו־פחים
שביניהם מן הבחינה הכלכלית: הפועלים, אנשי
השכונות ועיירות־הפיתוח, החקלאים מן ההתיישבות החדשה
(יש הרבה מקופחים מן הבחינה הכלכלית שאינם
שייכים לעדות־המיזרח דווקא, אך אף אחד לא שואל
איך הם הצביעו. כנראה, כי אין בזה מן הפיקנטיות של
המטעמים העדתיים ; אולי גם הם הצביעו ליכוד?).
אין השאלה שחייבת להשאל: למה רוב יוצאי עדות-
המיזרח הצביעו בעד הליכוד? אלא: למה שכבה עמלה

אילו היה הורביץ ושאר במישו־ד־האוצר־ -היה הליכוד
מפסיד בבחירות לכנסת כשם שהכסיד להסתדרות
היום את דפי העיתונות על יחסי אשכנזים וספרדים,
היתה פורצת מילחמת-אחים. עצם העובדה שהיום כותבים
בחופשיות כזאת על ״שחורים״ ו״לבנים״ ,מוכיחה יותר
מאלף עדים על כך שהשינאה הבין־עדתית הולכת ודועכת.
אך יש כנראה אנשים שדבר זה לא מוצא חן
בעיניהם, והם מנסים ללבות את אש השינאה כדי להעביר
את הפוליטיקה הישראלית לפסים עדתיים.

לא די
להיות ספרדי

ין זאת אומדת שמלבי אש השינאה והתיאורטי-
י קנים שלהם פועלים בחלל־ריק. יש בהחלט בסיס
לריגשות הקיפוח, שאותם מרגישים רבים מבני עדות-

המיזרח. הם גם צודקים מאוד כאשר הם תובעים נציגות
פוליטית, בעמדות הכוח, במימדים שיתאימו למשקלם
באוכלוסיה. אך אם מתבוננים מקרוב בדרישה זו לנציגות
פוליטית הולמת, מתבררת עובדה מפתיעה: השתייכות
עדתית בלבד אינה מספיקה. עובדה שאין הם רואים
במשה ניסים ובשלמה אליהו את נציגותם הפוליטית
כפי שאין הם רואים במישפחת רקנטי את נציגותם
במימסד הכלכלי. לדידם כל אלה שייכים למימסד הלבן,
ספרדים או לא ספרדים.
אך הם רואים כנציגיהם את השר דויד לוי, ואת
השר אהרון אבו־חצירא. כדי לייצג היום את בני עדות-
המיזרח לא די להיות ספרדי. ספרדי זה צריך לבוא מן
השכונה או מעיירת־הפיתוח או מההתיישבות החדשה.
הוא בפירוש צריך לבוא מהמקומות המקופחים מן
הבחינה הכלכלית ולא רק מן הבחינה העדתית, שאם

ויוצרת זו בשכונות, בעיירות־הפיתוח ובחקלאות הצביעה
בעד הליכוד? האם מתוך אמוציות של נקמנות׳ על
פישעי העבר של המימסד המפא״יי דאז? האם באמת
זה הדבר שהדאיג אותם? האומנם? מי שטוען כך
מתעלם משתי עובדות מרכזיות:
!• הקבוצה הפועלית, השכירה והחקלאית הזאת,
הצביעה ברובה בבחירות להסתדרות, לפני זמן לא רב,
למען המערך. למען משל האשכנזי מתל־אביב, ולא
למען דויד לוי מבית־שאן.
• עד ינואר 1981 הראו סיקרי-דעודהקהל יתרון
עצום למערך, שכלל גם את הפועלים והחקלאים מבני
עדות־המיזרח. האם בחצי השנה האחרונה לפני הבחירות
הם הספיקו לפתח את האמוציות האלה שהביאו אותם
אל מחנה הליכוד? עובדה שניה זו גם מראה שהבחירה
(המשך בעמוד )56

מכחכים
לאבי פרידמן מנב״ל חברת

קול העיטים
אל־סאדאת נרצח ואוייבי
השלום מאושרים, טוען
הקורא
רק נודע על מותו של נשיא
מצריים, וכבר מחרישים אוזניים
בציווחותיהם הניצים, הבזים, ה עיטים,
התנים והצבועים, התובעים
לבטל את הסכם־השלום. ציור
חותיהם עולות ממישכן-הכנסת ב

ד כ לז ליז4

לא נשכח את הרגע בו הופיע /
על כבש המטוס, עולם כולו מפתיע
/אז כבר ידענו — האיש שכך
עשה /הוא גדול, עמוד יעמוד
במשימה.
ידענו כי השלום הוא קרב איתנים
/לא פיללנו שהוא ישלם את
מחיר הדמים /ועתה נלקח הוא
מכל יקיריו ומקרב עמו /בטרם
הצליח להשלים את מלאכתו.
הקנאים אשר פעלו בעיוורון ה־שינאה
/לא יוכלו לבטל את מהלך

עבור הטיול המטרף
וקבלת הפנים בכרתים
* מירי זכרוני * רפי זכרוני * שרית ישי * ציון ציפריס
וכל המתמודדות על תואר מלכת המים : 1981
* אילנה סיכוני * חיה אייגס * מירי בלוקי
* גילה גולשני * דליה כהן * אופירה אוחנה
* אורנה אירני * רונית בן־דוד * איריס נאדל
* רלי בחבוט * אורלי חיון +מיכל בנישתי

דנבי *ד
1 0 8 9 6020#
ב קו מ די ה

הנו טו רסת:

סרטו עול סרד!!וט״נהרדט
בהשתת סו ת:
*לברט בהן
אסת• קו סו בי צ ק׳
או רנ ה לב*
ר 1ה טירון
*ריח מאיר
נטעא הובי
נורית בהן
מירב נר
וסף ו*וילוח

בכורה עולמית בעת ובעונה אחת:

חיפה
״רון״

גבעתיים
״הדר״

גבעתיים
״שביט״

חולון
״רינה״

גת-ים
״אורנים״

באר שבע
״שביט״

נתניה
״אסתר״

הרצליה
״תפארת״

הסרט
לא יוקרן
בתל אביב
עקב מדיניות המיסוי העירונית

ירושלים, ממפירי החוק בתלמי-
יוסף, ממתנחלי הגדה־המערבית,
הם וכל מרעיהם.
אל־סאדאת משול לפרומתיאום
שהביא את האש לבני־האדם. כך
הביא הוא את הסיכוי לשלום ב-
איזור. ואלה הצווחים משולים לאותו
הנשר שהיה מנקר בכבדו של
פרומתיאוס. אך הנשר לא נטל את
האור מבני־האדם, והבה נקווה כולנו
שהבזים והעיטים לא יטלו את
השלום מאיתנו.
אמיר קולניק, תל־אביב

אנוור אל־סאודאת
לרגע עמדו שתי האומות מלכת/
כל ישותן המומה ומייד נדרכת /
האיש שהביא את בשורת השלום /
לא יובל עוד לתמוך במימוש החלום.
הוא
עמד לבדו מול ארצות ה־איסלם
/וקרא תיגר על מוסכמות
כישלונם /שליט יחיד היה בעל
כורחו /אך כל מצוקת עמו נצורה
בקירבו.
אחרי הניצחון המר במילחמת
יום־הדין /ואחרי סקירת כל בתי־העלמין
/עמדו, אלה מול אלה,
יגעים ומאוכזבים /צאצאי המכבי
ויורשי הפרעונים.
לא מנצחים מול מנוצחים של
אתמול /אלא שווים מול שווים
בתיקו הגדול /מתחושת האין־יכול
ומעומק האכזבה /התחיל נרקם
בסתר רעיון ההשלמה.
ובמשך ארבע שנים, פעמיים בשנה
/בנדוד הציפורים מצרימה
וחזרה /הן נשאו עמך ניצני רעיונות
/איך את האיזור אפשר לשנות.
אולי בזכות חכמי מצרים העתיקה
/אבותיו, או ביגלל תבונה
כפרית תמימה /בשיכלו הישר ד
דיבורו המגמגם, בלי אופוריה /
הוא ידע לפענח את רזי ההיסטוריה.

המאה /העיקר כבר נעשה: ניתוץ
החומות /של איבד, וניכור, יצירת
הקשר בין הלבבות.
ודאי יהיו עוד נסיונות של פטריוטים,
כביכול, ללבן יצרים ול חדש
מריבה על מידבר החול /
אך בדרמה הממושכת של מצריים

א לו ף

הקורא טוען שחיבר
את החמשיר עוד לפני
שנודע על מותו של
אל״סאדאת, אך כוחו
יפה גם היום
זהו מוחמד אנוור אל־סאדאת /
המנהיג הגיבור האחד /בן
כפר מית־אבדאל־קום /שניצח
את היקום /בתרגיל מתוחכם
בשחמת.
אס, תל־אביב
וישראל /כבר קבעה ההיסטוריה
את דמות הגיבור הגואל.
צכי מרום, רמת־ השרון

ובעד בגי!
מה צריך להיות קו ההסברה
של היונים
לדעתי, קו ההסברה העיקרי של
היונים חייב להיות שהשלום הוא
מטרה רצויה, השווה קורבנות, גם
אם התהליכים החברתיים והפוליטיים
באיזורנו אינם תומכים בו
בתקופה זו. לא הביטחון בתוצאות
המיידיות, אלא פריצת הדרך ה־
(המשך בעמוד )16
העולם הזה 2303

מתאים

תמיד חשבתי
שיש רק
סיגריה אחת-
עד שגיליתי

80מ\1580,

מוקד

80מ״מ,
תערובת אמריקאית.

לוח טיסות מוזלות

14.00
21.00
12.00
20.20

14.00
12.00
20.20

16.00

אילת-ירושלים

12.00

12.00

ירושלים־אילת

12.00

12.00

חיפה-אילת

11.15

11.15

נתב״ג-איל ת

14.00
19.00

איל ת-נ תב״ג 20.20

(המשך מעמוד )14
פסיכולוגית, היא ההישג העיקרי
של הסכמי קמפ־דייוויד.
והערה לגבי מנחם בגין. ברור
ללא ספק שדרכו אינה דרכנו, אולם
תיתכנה נסיבות שבהן ייאלץ
מחנה השלום לתמוך בעמדתו. בגין
לא ניגש לנושא בגישה מתוחכמת,
ארוכת־טווח, אלא מתוך תפיסה
ליגליסטית ופורמאליסטית, ופועל,
כנראה, בדהפו של יצר הראוותנות.
עלינו להביא בחשבון שתיתכנה
נסיבות שבהן דווקא המערך יעורר
נימוקים פטריוטיים, כביכול, נגד
הסכמי קמפ״דייוויד, נימוקים שייאלצו
את בגין לנקוט בעמדה
קיצונית לא רציונאלית, דוגמת
דחיית הנסיגה מסיני, דבר שיאפשר
להטיל על ישראל את האחריות
לכישלון. חשוב הוא שהמחנה ה יוני
יו1ייצב, בנסיבות אלה, לצד
מחייבי ביצוע ההסכם, אף אם יש
בכך תמיכה בעמדת ראש־הממשלה.
עדנה שטדלר, ניו־יורק

שר שמיר

ראש־ ממשלה בגין
בני ברית —

10.00

מנחם 3גץ ושזוו׳
של מים ו ב רי א׳ ם

פרטים והזמנות בסניפי ארקיע:
ת״א 426262 -
ירושלים 02-225888 -
חיפה 04-643371 -
נתניה 053-23644 -
ובכל משרדי הנסיעות.

ארקיע מחוף אל חוף

מלכות המים מתלבשות
באפנת ניבה ן

מי היה בטוח בקאהירז
בהלווייתו של נשיא מצרים אל-
סאדאת, איש לא היה בטוח יותר
מחברי מישלחת ישראל, שבה השתתפו
מנחם בגין, יצחק שמיר,
אריק שרון ויוסף בורג.
״האחים המוסלמים״ הם אולי
קנאים — אבל לא עד־כדי־כך שיפגעו
לרעה בבני־בריתם הנאמנים
ביותר.
יוסף שריק, תל-אביב

שיר ׳ תהלל
תגובה לכתב״ההמה של
יגאל תומרקין על תרבות
המערב (״העולם הזה״
)2297
שיר ההלל והשבח שמזמר יגאל
תומרקין לתרבות המערב חייב ב כמה
סיוגים. תרבות המערב זה
לא רק גלילאו וגיוטון. תרבות
המערב זה גם הפשיזם האיטלקי,
תאי הגאזים של הנאצים והאם־

שר שרון

שר בורג
— נאמנים ביותר
מתרבות המערב, אם לאת הבה
נתפשר על־כך כי הדיכוי בחלק
האירופאי של ברית־המועצות
יהיה שייך לתרבות המערב והדיכוי
בחלק האסיאתי של ברית-
המועצות יהיה שייך לתרבות ה־מתרח
המפגרת ...את הדיכוי ה ישראלי
כלפי הפלסטינים יוכל יגאל
תומרקין למקם כרצונו, כי הוא
משתלב הן בתרבות המערב והן
בתרבות המיזרח.
אני מאוד מקווה כי יגאל תו־מרקין,
לפחות הוא, יוותר בחיים
אחרי שהמערב יחסל את כל האנושות
במילחמה מימנית תרבותית.
הוא יוכל לחבר אז את קינת
המערב ולהכות על חזהו הבודד,
מדוע לא נשארנו בפיגור המיזרחי.
גדעון ספירי, ירושלים

31ג די םבבעםחשדה
שולי לטרי, היא שרון
לסלי, באה ללבוש את
הארץ — ומתברר שאין

אפנת הנשים היפות
הראשון הנסיון

(״העולם הזה״ )2301
אתם אינכם יודעים בעצמכם
מה שאתם כבר עשיתם. את שולי
לסרי כבר ניסיתם לגלות לנו לפני
תריסר שנים כימעט, בתחרות
מלכת המים של שנת .1970 זה לא
הלך אז, אז אתם רוצים לנסות
עכשיו שוב ו
ג. דיגה, יפו ראה הצדק עם הקורא
גלופה•

חידת התשבץ
מי זוכה בפרסי ״העולם
הזה״ ז
פתרון התשבץ נראה כמשימה
בלתי אפשרית. בהתחלה חשבתי
לתומי כי יתכן שהשכלתי אינה
מספקת אך כששמות מסויימים מופיעים
כזוכים כמעט בכל גליון,
עלה בי החשד שמא לא בזוכים
מדובר אלא בגאוני הדור.
אילנה סט!־ ,תל-אביב
• בטעות התפרסמה בכמה גליו־נות
עוקבים של העולם הזה אותה
רשימה של זוכים.

מרתף ״לי רי ק
דיווגוף. 190ת-א

||||י| • ספרים
•תקליטים

•ציורים
מ ין
פתוח יום יום(כולל מוצ״ש)
עד .00 וו בלילה

ה אור בקצר הגלנהרה
קורא ספירו
המערב ייחסל
רטהייד של דרום־אפריקה. תרבות
המערב זה גם המילחמה האמריקאית
בווייט־נאם והמילחמה הסובייטית
באפגניסתן.
תרבות המערב זה גם פצצות
הירושימה ונאגסאקי, פצצות המימן
במחסני ארצות־הברית ו־ברית־המועצות,
ולאחרונה פצצת
הניטרון הנקיה (איני יודע אם
לשים את המלה האחרונה במרב־אות).
בהקשרים
אלה משתלב הרב
גורן יפה מאוד בתרבות המערב,
כאחיו התאום של הקו־קלוס־קלן
בארצות־הברית, שגם הוא חלק
מתרבות המערב.
לגבי דיכוי החרויות בברית־המר
עצות יש לי בעיה — האם זה חלק

שולי לסרי
תגלית חוזרת

תגובת על מיכתבו של
משה מלמד מבריסל, שהתפרסם
בסידרת הכתבות
על מסתורי האורגזמה ההזה״
נשית
(״העולם
)2299
כולם, או לפחות רובם, שכחו, כי
במיטה יש שני פרטנרים, אשר,
כפי שציין בצדק מר מלמד, ציפיותיהם
שונות זו מזו, ובפטפט־נותם
כי רבה גמרו הלל על ידע-
נותם הפסאודו־מדעית, כאילו בטכניקה
בילבד מסתכמת הבעיה
והטכנאי הטוב ימצא דרך ללב
בן־זוגו או בת־זוגתו. אפשר לחשוב
שהבעיה — עם כל חשיבותה —
היא היא הבוערת ביותר, והיא
העומדת בראש סולם מעיינותינו
ושאיפותנו, ולא הדאגה לקיום ה־מישפחה
העוברת משבר, לחינוך
ולגידול הילדים, למילחמת־הקיום
הלא ברור במה הדברים אמורים?!
(המשך בעמוד 18ך
העולם הזה 2303

כיעכ שיו
ל צ ^נ עוניוז ־

6.500:

בסזומו והטלוויזיה
בבית!

ע׳זטאוס• ״״ייאו־0י9,

י ״ ״ייוז.

בייי טיי פכל או ״,

עכשיו גם אתה יכול להרשות לעצמך את מטלוויזיה שכל כן רצית

ב ל או פונ קטצב עוני ת !
י 6.500.ש קל ב מזו מן
בתש לו מי ם חו ד שיי ם
והשתת פו ת ב הג רלה הג דו ל ה של ב ל או פונ לז ט
פרטים על מבצע התשלומים באולם התצוגה של בלאופונקט, רח׳ בוגרשוב ,70ת״א,

מכתבים
*א״ נ די ב א בי דן

מאוזן :
.Iבעבר קיצץ שיער, ללא
שהיות (.)6
.4מרוב פחד הוא מהל בו
משהו שונה (מ 5
.7למרות שהוא כבר גדול,
הוא עדיין יונק (.)5
.8האם דייר כזה מתגורר במקלטו
לא בהכרח (.)4
.10 אגב חיסול המנה האחרונה,
דאגה גם להיגיינה באפה

.IIלאף גוי יש נטיה מוזרה
לסיים כך (.)6
.12 חקר ומצא שכך מגיבים כשהטמפרטורה
יורדת (.)3
.13 איזה תינוק משונה נחת

.14 מנקודת ראותה של אשת
האב, הוא באמת יוצא דופן .

.15 כשהם נכנסו בצ׳כיה לזירה,
התברר שהשוד השני לא
הופיע (.)4
.17 חור מוזר ביום קר (.)3
.18 המקק ער לעובדה המשונה,
שאינו יכול להשתמש בכנפיו
(לפחות באופן זמני 5
•20 מלך בלי רצון (.)3
.21 היא מחזיקה ״אלוף״ ב-
שרותים וזה לא מכובד, אולי,
אבל בהחלט מקובל (.)4
.24 משתמשים בניאון להפגת
החשכה, האז עכשיו, אולי,
תוכל האוסטרלית להירגע (.)7
.26 משב מתכתי (.)3
.27 הזד חזר ולא איפשר לה
לישון (.)3
.28 בנהר, הוא השתמש ב־

(המשך מעמוד )16
מסופקת אני אם ויכוח עקר בעיתון
והבעת־דעות שונות ומשונות
יפתרו את הבעיה, המטרידה אנשים
כה רבים...
מה עוד כי הוויכוח כולו גלש
לא פעם ולא פעמיים לדברי־הבל
ורגשנות מתקתקה, לא אחת על
סף הזיות והשתפכות סהרורית. זה
יוצא לי כבר מהאף — האוננות
הרוחנית אינה בשבילי!
יפתור לו כל אחד את בעיותיו
המיניות בדרך שימצא לנכון. ה וויכוח
בוודאי שלא יביא לפיתרון
שיספק אותו, ומלל צעקני אינו
האור שבקצה המינהרה.
הלנה מרמורשטיין, תל־אביב

החוק ל א שווה
ביבשת־הרש נוסח ישראל 1981 אנו רוצים לספר על מיקרה ש אולי
הוא אופייני, אך מרגיז ומוכיח
כי החוק בישראל הוא לא
שווה לכל אחד.
המיקרה הוא של פלג סביחאת
משבט אל־עזזמה. פלג זה ישב

גבת
פורסם בי לאבא אחי״
מאיר יש שני בנים
(זה היה העולם הזה
שחיה ,״העולם הזה״
)2301
...יש לו גם בת, מאשתו הראשונה,
ושמה זאבה דווידוב.

משוטים בצורה לא מקובלת,
לכן יגיע רק בעוד יומיים (.)6
.29 מאחר שהאביב הגיע, הוא
עורך נסויים (.)5
.30 בשמש זרה הלוואי שנוכל
לקבל אורחים (.)4
.31 דין המטבע הישן, כפי שנקבע
ע״י עובד־אדמה (.)5
.32 היא חושפת את עצמה באופן
שיטתי (.)5
.33 בעל התלתלים שמת מהצ־טננות

פ ת רון תשכצופן * 230

מאונך :
.1זה יוצא מהכלל שהנס חוזר
על עצמו (.)3 ,3
.2מצדד בשימוש בלוגרתמים
— מיד בהתחלה (.)6
.3כלי ביטוי לתקשורת המונית

.4תר׳ליד הנשירה עושה לו
חור בראש (.)5
.5לחפש בקפדנות בין המסמכים

.6זה מפחיד לחשוב, שבשנת
תשמ״ד יחליף העץ את הסולר
בהסקה המרכזית (.)5 ,3

ה ס נון
נ שי

הי שרא לי

.8הוא עולה בכוח הזרוע 1זה
לא כל־כך נורא (.)4
.9בחיי אלוהים שטוב באמריקה

.12 בתהליך מדעי לא רצוי להיתפס
לרגשנות (.)5
.14 בהעדר אוירה מתאימה,
בחרה ״הקטינה״ לחיות באוי־רה
מלכותית (.)5
.16 כדי לשמוע נעימות עממיות,
צריך לדלג מעליו ובחשאי

.17 מכל הפרסומת, נשארה
בהמת אחת בלבד (.)5
.19 חכה ! שישים שניות (.)3 ,3
.21 דרך אגב הוא מצדד בחוטמו

.22״כל הכבוד״ אמר הטורף

.23 כל מטרה ערוכה מחדש ע״י
רפול (.)6
.25 הטלה מכאיבה לבריאות

.26 סלח לחיילים הזרים (.)3
.28 סמים מיוחדים לשמוש פקיד
השומה (.)4

* 111 *1 9 0

קו ס הווי קהו 9ו ״ ד !וו

ור^ ם סבוות! שיס-קוססעינה-נדיסוו 113*10־1
הוצאת שערבחשסל (אפילציהו
* סלון וסמן •ובי
תסרוקות, תספורות,החלקות,סלסול,
צביעה,פסים,טיפ 1ל פנים, איפור.
הוצאת שיער ב ש עוו ה

*( 01111ל1ג*

הדויריס עגזמ״נז • שרית מעולה•
תל-אביב יודפת 4ליד דימגוף 229388 226066 190
רנות-הן הרצל 86 מול בנין אואזים ״סלון אוה״

מנהיג אחימאיר
אב לזאבה
היא נקראה זאבה על־שם זאב
ז׳בוטינסקי.
א.ג•* ,ירושלים
* השם והכתובת שמורים
במערכת.
בשלום ובשלווה באיזור שבין רביבים
לחלוצה, על אדמותיו (יש
תעודות משילטונות המנדט ומי
מישרד הסדר־הקרקעות) ,עד אשר
הצבא ביקש לפנות אותו בתואנה
של ״שטח אש״ .אחרי מאבק בין
כוחות לא שווים אלה (צה״ל מול
הפלג) ,הועבר הפלג באפריל 1980
לאיזור משאבי־שדה, ואדמותיו הועברו
בחלקם לקיבוץ חדש —
״רתמים״ (כאילו ששטח אש לא
מפריע לקיבוץ יהודי אלא רק ל פלג
בדואי) .ההעברה לאיזור
משאבי־שדה נעשתה על-ידי כוחות
צה״ל.
מאז ההעברה לאיזור משאבי־שדה
החלה התנכלות ״הסיירת ה ירוקה״
לפלג. לשיא ההתנכלות
הגיעו ב ,17.6.81-עת החרימו 354
עזים ללא פיצוי. בקיצור, קודם
לקחו את האדמה ולאחר מכן את
הרכוש.

סלח סולימן אל־עורג׳אן,
נח סגל^ הנגב

באילת

מבצע מיוחד ו חגי ם
דירות מרווחות במחירים ובתנאי ח שלום נוחים בולל מענקים

דדוקר זכריה בע מ
חברה קבלנית לעבודות אזרחיות בנין ופיתוח בע״מ

ראשי :

דרך העצמ או ת ,102 חי פ ה, טל 04-510235,512271 .

משרד מ כי רו ת
בימים א׳—ה׳ 9.00— 18.00 וביום שישי 9.00— 14.00

פ ר סו סן 9 0

• די רו ת בכל הגדלים בבנינים נמוכים וגבוהים
• הדירות מוצעות במסגרת תוכנית הבניה של משרד
הבנוי והשיכון, וכן למפעל חסכון לבנין ותוכניות בר־מצווה
• האתר נמצא בשכונה מתפתחת ובקרבת
שרותים קהילתיים.
•זכאים לרכוש דירה ולקבל מענק גם בעלי דיור
• המכירה
במשרדי החברה־מרכז תיירות חדש,בנין 4אילת, במרכז הארץ.
טל.ו7557־059
• לכוחות הבטחון 20/0הנחה.
בחג ובמוצאי החג 600-1900ו ובימי חול 900ו600-ו 400ו900-

הורוסהוס מדים בנימינ׳

חזו החודש:

מאזני 3
שליט במאזניים

מזל מאזניים הוא מזל היופי, האה־בה,
האמנויות, השותפויות והנישואין.
הכוכב ונוס, שליט המזל, הוא הגורם
לשפע התפונות שבהן מבורכים בני ה-
מאזניים. ונוס מסמל באסטרולוגיה את
ההרמוניה, את האהבה והיופי. למזל
מאזניים אין חזקה בלעדית על כוכב זה,
ושותף לו מזל שור• שגם בו שולט ונוס.
אם משווים את בני המזלות שור ו-
מאזניים, קשה להאמין ששניהם נשלטים
על״ידי אותו כוכב. מזל שור כידוע
הוא מזל אדמה, ומזל מאזניים שייך למזלות
האוויר. כבר כאן ניתן להתחקות
על השוני הגדול בטיבעם. מאזניים מע-
דיף ״לרחף״ מעט באוויר, ולפעמים אף
להתעלם מהמציאות, בייחוד אם אינה
נעימה, או שקשה לשאתה כפי שהיא.
שור מרגיש עצמו מספיק חזק ומוצק
ואינו חושש להתמודד עם קשיים. גם
הוא מעדיף סביבה שקטה והרמונית,
ומנגינות נעימות שילוו אותו בעיסוקיו.
המתח שאתם חשים לאחרונה, מביא
עמו גם הפתעות — חלקן נעימות וחלקן
פחות. בקשרים עם
בני־המין השני עליכם
יהיה לוותר הפעם
ולהיכנע לרצונם, שכן
שיפוטם נכון משלכם
בתקופה זו. עניינים
כספיים מצריכים זהירות
מירבית, משום
הפחות
* 8 0 8 2 6 1 0 1שההפתעות
נעימות קשורות דווקא
לשטח זה• אל
תבואו בדרישות מוגזמות ואל תגלו מהן
התוכניות לעתיד. קשרים יק;׳מו אתכם.

השוורים נמצאים בתקופה חסרת יציבות
ורגישה. בעבודה כדאי להקפיד על שיטה
וסדר, משום שחוסר

| מזןןז 3 $־

שורות — עדיף לא
לקבל את הנאמר כ־פשוטו.
לבני־הזוג תוכי 0 2ם 0 £
* 233* 0
נית מסויימת, ועליכם
לגלות עירנות וזהירות.
בענייני כספים התקופה אינה נוחה: חלק
מבני־המזל, הרגילים לבזבז, ייאלצו לחסוך.

תאומים יוכלו ליהנות מנסיעות עם
ידידים ומביקורים הדדיים. חיי״חברה
סואנים, מסיבות ובילויים,
יעזרו להרחיב
את חוג המכרים. היכרות
מיוחדת במינה עם
מישהו שיבוא מארץ
אחרת, או הקשור לשם
בצורה כלשהי, תוסיף
התרגשות ותיקווה. יש
לנצל את התקופה הרומנטית
כדי לבסס
קשרים ולוותר על הנטייה
להתייחס בקלילות לקשרים ש-
^ עשויים להיות חשובים בעתיד הקרוב.

ו₪חו0

פנימי, המתחיל בין האצבע הראשונה

והשניה, ומסתיים בין השלישית לזרת .
זהו קו שנראה כחצי עיגול, או כסידרת

קווים שבורים אשר ביחד יוצרים פחות

או יותר עיגול. ההסברים המסורתיים

לחגורה זו הם רבים. קוראי כפות אחדים
סבורים שקיומה מעיד על נטיות
הומוסקסואליות. אחרים קובעים שהדבר

מלמד על אופי מיני מאוד, דבר שמקשה
על האדם, שיש לו חגורה כזו, להיות

נאמן לבן-זוג אחד זמן ממושך.

דבר אחד ברור לכולם — חגורה זו

נמצאת בידיהם של אנשים רגישים מאוד
ובעלי תאווה. לעתים קרובות הם אינ -

טלגנטים מאוד ורגישים ליופי ולקסם

אישי. הם אידיאליסטים ולא כל-כך ריא
ליים.
הם חסרי מנוחה, אימפולסיביים
וקשה להשביע את רצונם. אין להם סבל
נות
לחוקים ומיגבלות, כל מיסגרת שהיא
מעצבנת אותם או גורמת להם להרגשת

חנק ורצון לברוח ולצאת לחופשי.

הם מבלים את חייהם בחיפוש מת
מיד
אחר האידיאל שלהם. כשנשוא
אהבתם מתגלה כאנושי ובעל מגרעות
אנושיות או נתון לכישלון, הם סובלים

מרה ביסודי השתחררות מאשליות. ה
חיים
עבורם הם כעין מטוטלת של רגשות,
אבל אפשר לומר עליהם שהם ל
עולם
אינם משתעממים.

הם מחבקים את האהבה והאהוב בלהט
ובשיכנוע עצמי שהנה בא מה ש
חיפשו,
ולמשך תקופת מה הכל נפלא .
ואז ...כשהדבר הפעוט ביותר לא מסתדר
— הם מייד מאבדים את התלהבותם
וניגשים למשהו או למישהו חדש.

מכל זאת ניתן להבין שאלה טיפוסים

מעוררי עניין והתלהבות, נחמד להסתו

בצילם אך גם קצת מעייפים, ולא
קל לחיות אתם. הם חריפים, בעלי אינטואיציה
טובה ולפעמים אף חוש נבואי ,

תפיסה חדה ומהירה, חוש הומור וטעם

טוב באמנות ובסיפרות. הדבר שמפחיד
אותם יותר מכל הוא השיעמום.

אם להשוות סימן זה, המופיע בכף״
היד לאחד ממזלות האסטרולוגיה, קל
למצוא בו תכונות המאפיינות את בני -

מזל מאזניים, אם כי לא את כולם .
סימן זה יימצא בידם לעיתים קרובות.

אך השור נשאר תמיד על האדמה. מאזניים
בנוי בצורה מורכבת יותר, ולבן מזל
שור לא תמיד קל להבין את הלך רוחו
ומחשבתו. בן מאזניים רגיש ועדין ותגובותיו
בלתי-צפויות ומתחמקות.
בכף־היד קיימים שני איזורים שנקראים
על שם כוכב ונוס, ובעזרתם ניתן
לעמוד על ההבדלים. החשוב שביניהם
נקרא גיבעת ונוס, המשמשת כעין בסיס

לאגודל — זו הגיבעה הגדולה ביותר ב-
כף״היד. מקיף אותה קו־החיים. גיבעה
זו מלמדת על היכולת לאהוב, על מקורות
האנרגיה של האדם, על בריאותו
הפיסית ונכונותו ויכולתו להתמודד עם
קשיים בחיים.
האיזור השני בכף־היד שקרוי אף הוא
על שם ונוס, נמצא במקום שונה לחלוטין
— זו חגורת ונוס. זהו מעין קו לב

המתיחות שליוותה את השבוע שעבר
חלפה, וכעת קל יותר, ואפשר שוב לנשום
לרווחה .־אורוזים שהו־

תקופה מוזרה ביותר עוברת עליכם —
מתעורר בכם רצון לשנות את השיגרה
שבה אתם חיים• זו
תקופה טובה לתיכנון

חוסר־צדק שנעשה לכם במקום שבו אתם
עומדים גורם להרגשת מרירות ותיסכול.
הפתרון היחידי לבעיה

נישואין, טוב יעשו אם
יענו בחיוב, זו תקופה
שבה אפשר לבנות שותפות
לטווח-ארוך. ידידים
ששבו מחו״ל מוסיפים
עניין והנאה
לחיים, ומביאים עימם רוח רעננה.
בנסיעה קצרה צפוייה היכרות מעניינת.

אי־שקט ועצבנות מאפיינים את התקופה,
נאתם נוהגים בחוסר־זהירות. כל מעשה
נמהר עלול לסכן אתכם.
פיזזר־דעת גורם לכס
לאבד כספים, מפתחות,
תעודות, מיסמכים וחפצים
דומים. יש להשגיח
במיוחד על הבריאות
כדי למנוע סיבוכים
מיותרים. גם בדרכים
נשקפת סכנה, בגלל 22באוקטובר
22 בנ ובמבר
נהיגתם של אחרים.
עניינים כספיים עשויים
להסתדר השבוע ולהפתיע אותכס לטובה.
אהבה חדשה מתפתחת לאיטה בשבוע דה.

את חוג המכריס. ותוך
שבועות ספורים תרגי־

שו שינוי ממשי בחיי־כס.
בני המין השני
!3 3 3 3מתנהגים בחוסר התחשבות,
ויש להעמידם *
במקומם הם אינם מודעים לצער שהם *
גורמים, משום שרגישותכם גבוהה משלהם .

עניינים מישפטיים מטרידים אותכם ל* -
אחרונה, אך אל״דאגה, אלה יסתדרו ^
על הצד הטוב ביותר,
ואתם תוכלו לפנות
לעיסוקיכם. קשרים עם
אנשים השוהים בחוץ
לארץ עלולים להסתבך
בגלל אי־הבנה או חוסר
יכולת ליצור תיק-
שורת נכונה בזמן• התאזרו
בסבלנות — תוך
20ב׳5גו אר
שבועיים תוכלו להב8ז
בפבדואד
היר את עצמכם• ההתלבטויות
בקשר למקום העבודה ימצאו ן
פיתרון מהיר ומבריק, כמתאים לדליים* .

סיכסוכים שהיו במקום העבודה הגיעו
לסיומם השבוע, אך זאת אחרי התפרצות £
לא נעימה שאין יכולת
להימנע ממנה. עניינים *
כספיים מעוררים את *
רוגזכס ביגלל האשמות
בלתי־צודקת. מצב ה־ 5
בריאות דורש השגחה
מיוחדת בתקופה זו* ,
ואס אתם בריאים, יתכן
שמצב הבריאות של בן־ *
9ו בפברואר ־
20 במרס
הזוג, או קרוב מישפ־חה
אחר, יעורר דאגה *
זמנית. ידידות מיוחדת במינה --
הופכת

מאוד.
בימים אלה לרומן מעניין ומרתק

צפויים, ולכן יש להימ־נע
מספקולציות. כדאי
11111^ 65
להשאיר בינתיים את
המצב כפי שהוא. אבי־זרים
ביתיים מהווים
סכנה לבני־הבית — יש להשגיח במיוחד
על הילדים שלא ישחקו בדברים מסוכנים.

נסיעות משותפות עם בני המישפחה
גורמות להתרגזויות והתפרצויות. נסו
לתכנן לעצמכם חופשה
בת יום או יומיים ולהתרחק
מכל ההמולה.
התרגזויות שאתם
חשים באות לפתע ונעלמות
באותה מהירות,
אך עצביכם עומדים
במבחנים לא קלים,
לכן כדאי להתרחק
מעט. אהבה חדשה
עומדת בפתח, וזו
קשורה למישהו בעל קסם אישי וחוכמה.
בסוף השבוע צפוייה מסיבה.

עניינים לא מובנים, שהדאיגו אתכם,
יתחילו להתבהר השבוע. במקום העבודה
יש לכס ידידים שכדאי
להיזהר מהם. פיהם וליבם
אינם שווים. המצב
הבריאותי ראוי
להשגחה מיוחדת, ואין
לזלזל בהרגשה ׳לא
טובה — זו עלולה
להתגלות כרצינית יותר
**ו׳>:נג-ג^ו מכפי שהיא נראית.
בעניינים כספיים אסור
לגלות דבר לאיש, נסו
לנהוג בסודיות ולכלכל את מעשיכם בזהירות.
בן־הזוג עשוי להיות לכם לעזר רב.

עניינים כספיים גורמים לדאגה ולאי-
שקט, ידידים ותיקים יבואו לעזרתכם
ויגרמו להקלת מה
במצב. למרות העזרה
שתקבלו רצוי לא ל-
הרבות בדיבורים _
* 1 0 ^,גילוי של דברים חשו-
בים בטרם עת עלול
| ^ 7| 11| 7 8לגרום לנזק ולדחיה
של תוכניות חשובות.
^ 1.111111<811 בני מישפחה מבוגרים
מכבידים עליכם, ויש
בהחלט להעמידם במקומם.
תיכנון של נסיעה לחוץ לארץ
בתקופה זו יביא עימו רעיונות נפלאים.

נשיא המזינה שבוי בידיו של שד־ ה מי שב סי ם בכל הנוגע דמינו ת, אינו
רוצה ואינו יכול להעתר לתחינות נשות האסירים וילדיהם המבקשים חנינה
?ל ולך יסור 1נשיא המדינה (תשכ״ד,
• )1964 קובע בסעיף 11ב׳ :״לנשיא
המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים
ולהקל בעונשים על־ידי הפחתתם או
המרתם.״
13 מילים יבשות אלה של החוק מהוות
פתח תיקווה לאלפי אסירים ולעשרות אלפי
בני-מישפחותיהם. ליתר דיוק, בשנה האחרונה
היה פסוק זה קרן התיקווה היחידה
ל־ 1800 אסירים שהגישו בקשות חנינה
לנשיא. אולם רק מעטים מהם יודעים
שההחלטה אם להעניק להם חנינה או להקל
בעונשם אינה של הנשיא, אלא של האיש
העומד בראש המנגנון שהכניס אותם
לכלא — שר־המישפטים.
כאשר מגיע ללישכת נשיא־המדינה בירושלים
מיכתב שבו בקשת חנינה, מעבירה
פקידת הדואר את המיכתב ישירות
לאביבה גיתאי, האחראית על מחלקת ה-
חנינות בלישכה. מזכירתה של גיתאי שולחת
מייד טופס סטנדרטי למבקש החנינה,
שבו היא מודיעה לו שבקשתו התקבלה
ונמצאת בטיפול.

ןין _ 2ב צ

המגכ״ל

יכתב זה אינו מגיע לידיו של ה׳
נשיא. הוא מועבר למחלקת החנינות
במישרד־המישפטים. בראש מחלקה זו ער
מד פקיד קשיש בשם משה ברוידא, אך
הוא, למעשה, אינו מנהל אותה כלל.
סגניתו של ברוידא, ימימה גבאי, היא
המחליטה בסופו של דבר אם להעניק
את החנינה למבקש. ימימה גבאי מעיינת
בתיק־המישפט של מבקש החנינה, ואז
ממליצה לפני שר־המישפטים אם להעתר
לבקשת החנינה או לא.
.מתוך 1800 הבקשות שהוגשו השנה,
פחות מ־ 200 נענו בתשובה חיובית חל קית.
היתר נידחו.
השנה לא הוענקה אף חנינה מלאה
אחת. מיספר החנינות המלאות שניתנו
מאז קום המדינה יכיל להמנות על אצ נשיא שתחת

בעות יד אחת. מה שנקרא חנינה הוא,
לאמיתו של דבר, הפחתת העונש, בדרך-
כלל בכמה חודשים לפני שיחרורו. של
האסיר.
האבסורד בהליך כולו הוא שמיש־רד־המישפטים.
,שאליו שייכת פרקליטות
המדינה, הוא הקובע אם למבקש
החנינה תהיה חנינה או לא. אותו גוף,
שהגיש את כתב־האישום נגד האסיר, שלחם,
במרבית המיקרים מילחמה קשה,
כאילו אישית, נגד האסיר בבית־המיש־פט
ודאג שאותו אסיר ייכנס לכלא, הוא
זה שקובע אם להקטין את גודל הני
צחון
שלו — שיכנוע בית־המישפט להכניס
את האסיר לכלא. כדי להמחיש את
האבסורד אפשר לציין שימימה גבאי היא
רעייתו של מנכ״ל מישרד־המישפטים,
משה גבאי.
בקשת החנינה עם התיק־המישפטי מוע ברת
עם המלצת גברת גבאי לשד־המיש־פטים,
משה ניסים. לא ידוע אפילו על
מיקרה אחד, בתקופת כהונתו של שר-
המישפטים הנוכחי, שהוא פעל בניגוד
לדעתה של גבאי. פקידי מישרד־המיש־פטים
טוענים שהשר עובר בקפדנות רבה
על כל בקשות החנינה ועל תיקי-המישפט

של כל המבקשים. נראה שטענה זו אינה
נכונה. אדם אחד אינו יכול, גם אם יעסוק
בכך במשך היום כולו, כל ימות
השנה, לקרוא את כל התיקים־המישפטיים
של מבקשי החנינות.
גם לימימה גבאי יש עוזרים ומזכירות,
ולשר־המישפטים יש תפקידים רבים אחרים
בנוסף להמלצה על חנינות.
אחרי שהוא עובר או לא עובר על
התיק, ומעיין בהמלצת גבאי, ממליץ שר־המישפטים
את המלצתו לפני נשיא־המדי־נה.
התיק־המישפטי, עם בקשת החנינה של
האסיר או של בני־מישפחתו ועם המלצת
שר־המישפטים, חוזר ללישכת נשיא-
המדינה, שם הוא מונח על שולחנו של
הנשיא. הנשיא מעלעל בחומר וקובע את
החלטתו.
עד היום היתד. החלטת הנשיא תואמת
במדוייק את המלצת שר־המישפטים, חוץ
מהמיקרים, שבהם גילה נשיא־המדינה שאירעה
תקלה במישרד־המישפטים. תקלה
כזו קורית כאשר שני אסירים שנדונו
באותו תיק מגישים, בנפרד, בקשות חנינה.
אם ימימה גבאי לא מבחינה שלפניה
אותו עניין, היא יכולה להמליץ על חנינה
לאחד, ולדחות את בקשתו של השני.
גם אז לא מחליט הנשיא לשנות את המלצות
שר־המישפטים ונותן חנינה לאסיר
שלגביו לא ניתנה המלצה. הוא שולח את
התיק בחזיה לשר־המישפטים ומצביע על
הסתירה, ומבקש משד־המישפטים לשקול
שוב את המלצתו. רק אם שר־המישפטים
קובע שאכן אירעה טעות ומשנה את
המלצתו, חותם הנשיא על חנינה, או על
הקטנת העונש, גם לאסיר השני.
עוד לא אירע מיקרה, שבו פעל נשיא
המדינה בניגוד להמלצת שר־המישפטים,
אולם גם אם הוא יגלה לפתע עצמאות
ויפעל על־פי הסמכויות שהעניק לו החוק,
הוא צפוי להיתקל במיכשול. סעיף
12 בחוק נשיא־המדינה, המופיע מייד אחרי
הסעיף המקנה לנשיא את הזכות לחון
אסירים, קובע :״חתימתו של נשיא המדי נה
על מיסמך רשמי טעונה חתימת קיום
של ראש־הממשלה או של שר אחר שהח*

נשיא חותמת גומי
ובפרקליטות, הופכת כל חקירה וכל מיש־פט
לעניין אישי של החוקרים ושל התובעים.
הם יודעים שקידומם בדרגה אינו
תלוי בכך אם עזרו לעשות צדק, אלא אם
הצליחו להשיג הרשעה.
לאותם אנשים, שאחרי חקירה או מישפט,
שבהם הם היו להוטים להכניס את האסיר
מאחרי סורג ובריח, קבעו את יחסם אל
מי שהיה נאשם והיום אסיר, ניתן שיקול־הדעת
אם להעניק לו חנינה או לא. גם
לאנשים בעלי נפש גדולה מהמקובל אצל
השוטרים ותובעי-הפרקליטות, קשה להתעלות
מעל עצמם במצב כזה.
בשנים האחרונות התפרסמו לפחות ארבעה
מיקרים של חנינה או של אי־מתן
חנינה.

(המשך מעמוד )21
ליטה עליו הממשלה.״ הממשלה החליטה
שאת חתימת הקיום על חנינה או הפחתת
העונש יעניק שר־המישפטים.
לכאורה, יכול נשיא המדינה לחתום על
חנינה ושר־המישפטים יסרב לתת לה את
חתימת הקיום והחנינה כאילו ולא ניתנה.
קשה להניח ששר־מישפטים היה פוגע
בכבודו של נשיא־המדינה פגיעה שהיא
כסטירת־לחי למוסד הנשיאות. ולא מכבד
את חתימתו, אך על-פי החוק הדבר אפשרי.
הנשיא לא העמיד מעולם שאלה זו
במיבחן — הוא קובע תמיד את עמדתו
על-פי המלצת שר״המישפטים.
הנשיא יצחק נבון, כמו הנשיאים

לאישי-שילטון, תועלם מעיני הציבור.
היתד, זו השחיתות הצינית הראשונה
של ממשלת בגין, לה היד, אחראי אישית
ראש־הממשלה עצמו. נשיא־המדינה דאז,
הפרופסור אפרים קציר, לא התנגד לדרישת
שר־המישפטים בפועל, מנחם בגין, שהמליץ
בפניו על חנינה לבן־ציון, וחתם על
החנינה.
אחרי שבן־ציון כבר קיבל את החנינה
התברר שהוא בריא לגמרי. היום אפשר
לראותו משחק טניס מדי בוקר. גם את
הקנס שהטיל עליו בית-המישפט הוא מסרב
לשלם, ומאחר שקיבל חנינה, אי-אפשר
לעשות לו דבר.
מילבד החנינה האינדיבידואלית קיים
גם מושג של חניעה כללית. חנינה כזו
ניתנה אחרי מילחמת ששת הימים. מאז
נפוצו שלוש פעמים שמועות שתבוא חנינה
כללית נוספת ונטעו תיקוות בלב האסירים.
היה זה אחרי מילחמת יום־ד,כיפורים,
ערב חגיגות ד,־ 30 למדינה ואחרי חתימת
חוזה השלום עם מצריים.

שדירות

שר־מישפטים לשעבר כנין
רמייה

שר־־מישפטים לשעבר תמיר נוקשות אשר קדמו לו, שבוי בסעיף 12 של חוק
הנשיא. אולם יצחק נבון אינו יכול להתלונן
על מצב זה. לפחות במיקרה שלו
קרה הדבר מתוך בחירתו החופשית. מיש-
פטנים שהבינו את האבסורד שבחוק זה,
לפחות בענייו החנינות, הכינו הצעת חוק
שתיתן לנשיא יד חופשית בהענקת חנינות,
מבלי להיות תלוי כפוליטיקאי זה
או אחר, המכהן בתפקיד שר־המישפטים.

הנשיא
לא רצה
דלי ה שהיה אז יושב-ראש ועדת החו-
י קה *,חוק ומישפט, עורך־הדין דויד
גלם, מעיד שהחוק היה עובר בוועדה
ובכנסת. אולם היה זה דווקא נבון עצמו
שפנה אל גלס וביקש ממנו :״עזוב את
החוק הזה. אני רוצה שהמצב הקיים
ימשך.״
מוסד החנינה הוא מוסד הומאני ביסודו.
מלבד מיקרים נדירים ביותר, אין
החנינה באה במקום החלטה של בית־מישפט.
החנינה ניתנת אם השתנו ה תנאים
של האסיר מהתנאים שהיו בעת
שבית־המישפט גזר עליו את העונש. כותב
אחד המישפטנים הידועים במדינה,
הפרופסור ש.ז. פלד, במאמרו הרהיבילי־סציה

״אין להוציא מכלל אפשרות מיקרים
שבהם, לאחר החיוב בדין ועד לריצוי

העונש במלואו, יתערבו נסיבות ושיקולים
חדשים: התנהגות הנידון בזמן ריצוי העונש,
שינויים בעמדתו החברתית ומצבו
האישי או המישפחתי, שינויים באפשרויותיו
החומריות או ביכולתו הפיזית לשאת
את העונש או להמשיך בנשיאתו, שינויים
בהשקפת החברה עצמה על חומרת המעשה
שבוצע וכיוצאים באלה, גורמים
ושיקולים אחרים העשויים להצריך ולהצדיק
התאמה מחודשת של האחריות הפלילית
שנקבעה סופית על־ידי הרשות השופטת.״

המחוקק, שקבע את מוסד החנינה והפחתת
העונש, הבין ששום בית־מישפט לא
מתכוון להרוס חיי־מישפחה בצורה מוח לטת,
להביא למחלות קשות או אפילו
למוות של בני־המישפחה או של האסיר
עצמו על-ידי הטלת עונש המאסר. אם
הסבל הנגרם לאסיר או לבני-מישפחתו
הוא גדול בהרבה מזה שהתכוונו לו המחוקק
והשופט בעת ששלח את האסיר
לכלא, יש מקום לשיקול־דעת של האזרח
הראשון במדינה, ומופעלת מידת הרחמים.
להוציא
מיקרים נדירים ביותר, לא משמשות
החנינה או הפחתת העונש כהבעת
דעה על העונש, ואינן באות להצביע על
חפותו של הנידון. המערכת המנחה את
נותן החנינה, נשיא־המדינה, שוקלת שיקולים
אנושיים ומביאה בחשבון סיבלות
האסיר ובני־מישפחתו. כמובן שנבדקת גם
השאלה כיצד התנהג האסיר בבית־הכלא.
בתנאים אלה מפליאה ביותר דרך קבלת
ההחלטה. לא הנשיא ולא שר־המישפטים
אינם פונים לרשויות המדינה שעיסוקם
במידת הרחמים. איש אינו מבקש חוות-
דעת ממישרד־הסעד, מהאגודות לשיקום
האסיר, המתחילות לטפל באסירים עוד
בהיותם בכלא, או מעובדים סוציאליים.
לעיתים נדירות מבקשים חוות־דעת בנוסף
לעיון בתיק-המישפטי, כפי שמודה
אביבה גבאי :״לפעמים אנחנו מבקשים
חוות דעת. מהמישטרה.״
לא די שמי שקובע אם תינתן החנינה
או לא הוא מישרד־המישפטים, המוסד
שהביא להטלת העונש על האסיר, אלא
שמבקשים חוות־דעת מהמוסד שהביא את
החומר, שעליו הסתמכה הפרקליטות ב־מישפט
— המישטרה.

שר־מישפטיב ניסים העלמת המיקרה המפורסם ביותר היה של יהושע
בן־ציון. בן־ציון, בנקאי, איש־עסקים, נידון
למאסר בעוון גניבה ומירמה. בן־ציון נידון
למאסר בתקופת שילטון המערך ורבה
היתה שימחתו י כשהליכוד עלה לשילטון.
הוא היה אחד מתומכי חרות, תורם גדול
לקרן תל־חי המסואבת שלה, וידיד אישי
של ראש־הממשלה, מנחם בגין.
מזלו הטוב של בן־ציון היד, שעם הרכבת
הממשלה הראשונה שלו, נטל אליו בגין

חנון כן־ ציון
בדיקות מזוייפות

^ חגיגות ו־ 30-,כימעט והוחלט להע י
* ניק חנינה כללית. היה זה אחרי עליית
הליכוד לשילטון וראשיו רצו לשתף בשימ־חתם
גם את האסירים ובני-מישפחותיהם.
שמואל תמיר שמונה אז לשר־המישפטים
התנגד בתוקף רב לחנינה הכללית, וכפה
את רצונו על הממשלה כולה.
בבתי-הסוהר הורגשה תסיסה מאיימת.
נשות אסירים ובני־מישפחותיהם יצאו להפגנות
אלימות מול בית ראש־הממשלה
בירושלים כשילדים קטנים, נושאי שלטים
״אני רוצה את אבא !״ עמדו מול השוטרים
ששמרו על בית ראש־הממשלה, ועיניהם
הדומעות הביעו תחינה.
כדי להרגיע את הרוחות הקים שר־המישפטים
ארבע ועדוודחנינה, כדי שידונו
בכל מיקרה לחוד ויקבעו אם מגיעה חנינה,
או המתקת עונש או לא, לכל אסיר שהגיש
בקשת חנינה.
העיוות שבחוק החנינות הוכח שוב. לא
היה זה נשיא המדינה, נותן החנינה על
פי החוק, שהקים את הוועדות, אלא שר

חגדן צור
ניקמת תמיר
חגיגה בעקבות זיוף
^ אחרונה נתגלו מיקרים רבים בהם
• שיקרו קציני מישטרה ושוטרים, אפילו
בביה״מ. בלהיטותם להביא חומר ראיות נגד
מי שצפה פעם במישפט
החשוד שלהם.
פלילי הבחין בלהיטות התובע להרשיע
את הנאשם, כאילו והיה לו בכך עניין
אישי. ואכן, במערכת הקיימת במישטרה

נשיא לשעבר קציר
בגין מעל הנשיא

* מישפטים, כרך א /חוברת ו /ספטמבר
,1968 עמוד .504
•* רק בימים אלה מתנהל בבית־המישפט
המחוזי בירושלים מישפטט של
קצין המישטרה לשעבר, מרקוס, ושל הקצין
אלבז בהאשמה ששיקרו בבית״המיש־פט
ברצונם להרשיע את עמוס ברנס ברצח
החיילת רחל הלר.

אסיר אבו

חנון פלד

הנשיא לא ידע

ללא רחמים

גם את תיק המישפטים. בן־ציון מיהר
להגיש בקשת חנינה שנומקה במחלה קשה.
כדי שהבקשה תיראה אמיתית, היה מי
שדאג לזייף את הבדיקות הרפואיות של
בן־ציון, שלא היה חולה בשום מחלה.
היה מי שדאג שאת השתן שהיה על בן-
ציון למסור למעבדת בית־הכלא ישתין
אסיר אחר, שהיה חולה בסוכרת, והיה מי
שדאג לכך שעובדה זו, שהיתה ידועה
גם לאסירים, גם לשילטונות הכלא וגם

המישפטים, שבמיקרה זה היה שמואל
תמיר, מתנגד החנינות.
בכל ועדה ישבו שופט עליון, רופא ונציג
הפרקליטות. הוועדות היו מגישות את
המלצותיהן לשר־המישפטים וזה היה קובע
אם הוא מקבל את דעת השופט העליון,
הרופא והפרקליט או דוחה אותם, כשלנשיא
אין כל חלק בהחלטה.
מיכאל צור נפל קורבן לשרירות ליבו
(המשך בעמוד <40

יכולתי לקנות דלת בטחון זולה.

שלישית: רק לפלדלת של רב־בריח מנעול
בסחון רב־בריחל המיוצר בהשגחת מכון התקנים
-עובדה בעלת חשיבות מכרעת.

יכולתי למצוא דלתות במחיר נמוך ב,570-
> 150/ועד/,״ 25 ממחיר הדלת שקניתי.
אבל, כשמדובר בבסחון בני משפחתי, אני לא
מוכנה לשום פשרות. בדקתי דלתות בטחון של
מספר יצרנים וגיליתי דברים מדהימים:
קודם כל, דלתות הבטחון המיוצרות כיום בארץ
הן חיקוי של דלת אחת: פלדלת של רב־בריח.
שנית: התברר לי כל מיליוני אנשים, בישראל
ובעשרות מדינות בעולם משתמשים יום יום
במוצרי רב־בריח.
ואין זה פלא. לרב־בריח, היצרן הראשון והותיק
ביותר של דלתות בטחון, מחלקת תכנון ופיתוח
מתקדמת, השומרת על העדיפות הטכנולוגית
של מוצרי רב־בריח על פני כל האחרים• .

דבר נוסף שהתגלה לי הוא כי לרב־בריח 200
טכנאים מקצועיים עם מכוניות שירות אשר
בכל אחת קשר אלחוטי, אל כל אחד מ13-

מוקדי שירות והתקנה בכל רחבי הארץ.
דלת בטחון קונים רק פעם בחיים. דוקא משום
כך, חשוב להקפיד לקנות אותה מהחברה
האחראית, המנוסה והאמינה ביותר.

אינני מספיק עשירה כדי לרכוש חיקויים זולים.
מנעול הבטחון הרב בריחי של פלדלת היחידי ב ה שגח ת מ סן התקנים

קניתי פלדלת. כי פלדלת יש רק אחת.

ג לו ל ת

עוד פריעת דד! נטמולוגיה.

דב-בריחו
אתה ביד״ טובות

ת׳׳א283166 :־ 3( 03 קווים)
ר״ג722111 :־ 3 ( 03 קווים)
חולון 844145 :־ 3 ( 03 קווים)
רחובות 73111,73198 :־ 2 ( 054 קווי ם )
חיפה 725114 :־ 3 ( 04 קווים)
קריות 725111 :־ 3 ( 04 קווים)

טבריה 20024 :־ 067
נתניה -חדרה 34688 :־ 053
נ״ס־ה שרון 32490 :־ 053
3״ת919383 :־ 03
ירושלים; 533261־ 3( 02 קווים)
באר שבע 76840,79516 :־ 057
אילת 72750 :־ 059

מבצע חד־ פעמי

לקוטג׳ים בלב רמת־השר
קוטג׳ים ראשונים יימכרו בהנחה
לדוגמא: קוטר מדגם ^ במקום

ש ל 20,000 .-

$לקוטג׳.

רק $179,000

מכוניות אוטוביאנקי מודל 1982 יוענקו חינם (כולל מיסיס) ל־ 5רוכשי
הקוטג׳ים היוקרתיים הראשונים.
מינויים משפחתיים לקאונטרי קלוב שברמת־השרון למשך 3שנים, יוענקו חינם
ל־ 5רוכשי הקוטג׳ים היוקרתיים הראשונים.
שפע של שכלולים הכוללים:

כל קוטג׳ על שטח אדמה של עד 500מ״ר.
בכל קוטג׳ 3מ פל סי ם נוחי ם +מרתף פרטי.
חי מו ם דירתי והכנה למזוג אוויר.
ט לוויזי ה במעגל סגור לזיהוי מו שלם של
אורחיך.
3חדרי רחצה.
ריצוף מיו ח ד בסלון ובפינת האוכל.
שטיחי ם מ קי ר לקיר בחדרי השינה.
ריצוף ק ר מי ק ה בחדרי הרחצה.

תנאי רכישה למבצע:
$ 1,000 בהרשמה
350/0 .עם חתימת החהה
• היתרה במשכנתא ובתשלומים חודשיים
נוחים.

מבצע מכירת דירות 5 ,3!/2,3חדרים
ודירות גג ב״גני שרוף׳ שברמת השרון —
נמשך עד ליום ראשון .18.10.81

•המחיר אינו כולל מע״מ • .המבצע כפוף לתקנון הנמצא במשרדי ההנהלה.

*נברהס נווד
תל-אביב
ככר המדינה ה׳ באייר סו

רמת השרון
סוהולוב 84

פתח -תק וה
חיים עוזר 28

ראשון־-לציון
הרצל 62

\וברהם גמדי בונה דירות שץ ונשים ץ ווהבים

ה קינ א ה

מי ־נקב •

בנפול
או>>בך
גן, אני שמחה ! אגי לא אסתיר זאת.
אני שמחה וגם צוק הקטן שלי שמח.
נכון שאתה שמח, צוק ז אז תצחק קצת,
תראה לדוד שאתה שמח. תיראה אדוני,
כשבאנו לכאן בפיתחה, בזמן האחרון,
חשבנו שזו הפגנה פוליטית חשובה, אבל
רק הפגנה. עכשיו אנו יודעים שעל־ידי
כך הוכחנו לבורא־עולם את עוצמת אמונתנו
וגם הוא שיתף פעולה.
מה, יש לן ספק שזה מעשה ידי
השם! אתה שומע מה הדוד אומר,

או כ לו!
הקינאה אוכלת אותי כשאני רק חושב על העברת השילטון
החלקה במצריים. תתארו לעצמכם — רק תתארו — שאצלנו
היה צריך לנהל העברת שילטון כתוצאה מאיזה מאורע נורא
ואיום כזה.
לא שחס־ושלום אני מאחל לבגין משהו כזה כמו שקרה
לאל־סאדאת, כי הרי אצלנו, כידוע, ביטלו את המצעדים
וכבר מזמן לא היה ניצחון רציני, אבל בכל זאת.
נניח — רק נניח _ שמסיבה כלשהי, במהלך ביקורו
במצריים לרגל ההלווייה, היה ניטל מראש״הממשלה שלנו
כוח הדיבור שלו. איזה גידול לא ממאיר על הלשון, אילי.
נו, בגין בלי הלשון יכול להיות ראש־ממשלה ! ברור שלא.
ואילו מלוויו, השרים שמיד ובורג, גם הם היו נתקפים
על־ידי איזה וירוס מיסתורי שמקורו ביאור, והיו חוזרים
אלינו קצת צמחים, ככה. שמיר היה חוזר קצת פטרוזיליה,
ובורג — קצת אפרסק. שרון, כמובן, היה חוזר עם איוו
תחבושת על המצח, כמו שהוא רגיל לעשות כשהוא הוזר
ממצריים.
נו, נו, רק תחשבו איזו העברת שילטון היתה מתרחשת
כאן!
ראשון היה מתעורר מנחם סבידור. בתור יושב־ראש הכנסת,
הוא היה טוען, אין שום ספק שהוא ממלא מקומו החוקי
של ראש־הממשלה. מייד היה לנו כאן כינוס חגיגי של הכנסת,
כשכולם מופיעים בחליפות פסים כמיצוות היו״ר, ולאחר
טקס ההשבעה היה סבידור מסתובב ומחלק לכולם אותות
הצטיינות חגיגיים ונוצצים.
כמובן שמי שהיה צוחק הכי־הרבה במיקרה כזה, היו
שרי הליברלים. מודעי היה עושה ח^בון מהיר, שאם יש
לו תישעים אחוז כישורים להיות שר־חוץ, יש לו לפחות
ששים ושלושה אחוז כישורים להיות ראש־ממשלה, ומייד
היה מציג את מועמדותו. ארליך, לעומתו, היה פועל בהליכים
המקובלים, ומכנס את מרכז הליברלים כדי ששם יסבירו
בעדינות לסבידור שארלין, בתור סגן־ראש־ממשלה, דווקא
הוא זכאי לשאת בתואר הרם.
במרכז תנועת החירות היה שיגעון. הצייר ההוא, קלצ׳ינ-
סקי, היה טוען מייד שמישהו מנסה לדפוק את חברי המרכז,
ותובע החלטה מפורשת שכל מישרה פנוייה תאוייש על־ידי
החיילים האלמונים והנאמנים.
דויד לוי, בתור סגן־ראש־ממשלה היה מודיע שהוא •ואה
את עצמו מועמד, כי הוא מחקה הכי טוב את בגין, ומוכן
אפילו להסתפר. אריק שרון היה מודיע מייד שהתחבושת זה

רק כאילו, ומוריד אותה כדי להוכיח
מהפעם הזאת, ולא מהפעם הקודמת
דב שילנסקי היה נזכר מייד שגם הוא
צורה, ומציג את מועמדותו כנציגו של
הממשלה.
וזה עוד כלום לעומת מה שהיה קורה במפד״ל• ״ראשות־הממשלה
ללשון המאזניים היה זבולון המר צועק מייד.
דרוקמן היה משיג מייד כתב המלצה מהרב קוק, ובן־מאיר
היה מחתים את בן״נתן על התחייבות לתמוך בו לסגנות
ראשות־הממשלה, אם וכאשר.
מובן שגם במיפלגת העבודה. לא היתה משתררת שתיקה.
פרס היה דורש בחירות חדשות לאלתר, מסיבות מובנות,
ואילו רביו היה קורא לחידוש ההתמודדות, גם כן מסיבות
מובנות. אין צורן לומר ששפייזר היה קורא לממשלת אחדות
לאומית, ושולמית אלוני היתה מצהירה שוב שהיא תהיה
שרת־הפנים ; וגם לאוטונומיה אין לה התנגדות. אם בורג
יכול, גם היא יכולה.
בשלב זה, כמובן, היתה גם קמה תנועה בין־עדתית, ביו־מיפלגתית
ורב־גונית למען יצחק נבון כראש״ממשלה, ובאותה
הזדמנות גם לביטול מס״הכנסה, מס-עסקים ומס שבח־מקר-
קעין. ואז — בדיוק אז — היה קולו של בגין חוזר אליו,
וכל מה שקרה עד עתה זה כמו גן־ילדים לעומת מה שמתחיל
לקרות מעכשיו.

עיתונות שמאלנית
בתקופה כזאת — דווקא בתקופה
כזאת — כדאי לשים לב לדברים שהם
כאילו לא חשובים. הנה, לפני שבוע
ומשהו הראו לנו סרט נפלא בטלוויזיה.
סרט ישן וטוב ,״גשר ווטרלו״ עם ויויאן
לי ורוברט טיילור, אני לא מתבייש לומר
שכימעט בכיתי בסרט.
אתם בטח זוכרים איך הסרט הולך.
קצין יפה מתאהב ברקדנית יפה, וגם
היא מתאהבת בו בחזרה, והם מחליטים
להתחתן, אבל לא יוצא להם ביגלל
שהכומר עובד עד שלוש. אז הקצין יוצא
למילחמה, והרקדנית נשארת בבית, ויום
אחד היא קוראת בעיתון שאהובה יפטר
ויורדת לזנות. אחר-כך, פיתאום רוברט
טיילור חוזר, והוא לא יודע מכל הסיצוק
ז הרי זה ברור שהכל מעשה ידיו.
אנחנו ארבע שנים התפללנו לזה, ועכשיו
זה בא. הוא קצת מתח אותנו, היושב
במרומים, אבל בסופו של דבר הכל
בא על מקומו. לא, לא בשלום. אל
תזכיר לי ביכלל את המילה הזאת.
אתה אומר לי שכתוב בנפול אוייבן
אל תשמח! זה נכון, אבל אני, בתור
אשה מאמינה, יכולה להגיד לך: יש
גזירות שהציבור לא יכול לעמוד בהן.
וחוץ מזה, תראה את הערבים האלה.
זה האנשים שרציתם לעשות איתם
שלום• מת בן־אדם, לא חשוב איזה בו-
אדם, כל בן״אדם נברא בצלם — והם
חוגגים, מאושרים ! חיות־אדם, אני אומרת
לן. אין אפשר לשמוח בצורה כזאת
כשאדם מת ! צוק ! תזיז את הפה שלך
משם ! גמרת לינוק כבר לפני שלוש
שנים !
תראה, אני לא אומרת שיהיה קל.
אין ארץ נקנית אלא ביסורים. ברור
שיכולה להיות מילחמה, כאשר לא נחזיר
את היישובים. אז תהיה מילחמה,
בבקשה ! אהלו־וסהלן ! שוב נפליא
בהם את מכותינו. הנה, גם צוק הקטן

יהיה חייל בצבא השם. נכון שאתה
רוצה להרוג ערבים !
תסלח לי שאני ממהרת וצריכה לעזוב
אותך עכשיו. יש לנו איזו מסיבה קטנה
היום, ואני אחראית על התוכנית האט־נותית.
עליזה ושרה מכינות את הכיבוד.
הן הכינו עוגה נהדרת, אני אומרת לך,
פשוט נהדרת. הן ציירו על השוקולד
החום עם קרם לבן את כל המחזה, איך
שסאדאת עומד שם במצעד ויורים בו.
נכון שאתה אוהב עוגת שוקולד עם קרם,

צוק !
מה יהיה בתוכנית האמנותית, אתה
שואל ! ובכן, יש לנו בחורה אחת שכותבת
שירים, שירים נהדרים. אפילו לנעמי
שמר, עם כל הכבוד־ ,יש מה ללמוד
ממנה. במיקרה, גט לבחורה הזאת קוראים
נעמי. היא כתבה אופרטה, משהו
נהדר, לפי המנגינה של ״תחזקנה״ ,על
מות סאדאת, ואנחנו, הבנות, נבצע אותה.
יהיה גם חידון עם פרסים לילדים,
ושירה בציבור וריקודים עד אור הבוקר.
נכון שאתה שמח שסאדאת מת, צוק !
מה אתה אומר! שאבא שמח יותר!
הא, ראית איזה ילד חמוד ופיקח !

פור הזה שהיא ירדה לזנות, ורוצה
להתחתן איתה, אבל הלב שלה לא ורונו
לה, פשוט לא נותן לה. מה, שקצין יפה
כמו רוברט טיילור יתחתן עם זונה שכמותה
ז אז היא הולכת וקופצת מתחת
למכונית שנוסעת על הגשר•
זה הסיפור. עכשיו, אפשר ללמוד ממנו
דבר מאוד חשוב.

הרי ויוויאן לי ורוברט טיילור היו
מתחתנים בסוף וחיים באושר, אם היא
לא היתה יורדת לזנות.
והיא ירדה לזנות, רק ביגלל שקראה
בעיתון שהוא נפטר.
וברור לגמרי שהידיעה לא היתה נכונה!
הוא הרי לא מת! זה מה שמראה
לכם מה כוחה של העיתונות השמאלנית,
שכבר אז, באנגליה, גרמה לטרגדיות
כאלה !
אני מברן את טומי לפיד שהוא מקרין
בערבי שבתות סרטים כאלה חינוכיים
וחשובים.

שאין שום צלקת, לא
שהיתה שם תחבושת.
סגן של בגין באיזושהי
האדם הקטן לראשות-

191־ 1 1ה

מו כי ח
זה שאל-סאדאת מת, זה מוכיח שצדקנו
כל הזמן ! הרי אנחנו אמרנו
שאם יהיה מנהיג ערבי שיעיז לעשות
שלום עם ישראל הוא ימות מכדורי
מרצחים ! מה נאמר לכם ! חבל שער-
פאת לא עשה איתנו שלום !
זה שאל־סאדאת נרצח, זה מוכיח
שצדקנו כל הזמן! אמרנו שכל עוד
לא תיפתר הבעייה הפלסטינית, חייו
של הנשיא המצרי בסכנה — והנה הוא
נפל מכדורי מרצחים !
זה שאל־סאדאת נפל מכדורי מרצחים,
זה מוכיח שצדקנו כל הזמן ! אי-
אפשר לסמוך על העולם הערבי ! כל
יום רוצחים שם איזה מנהיג, ואין שום
ערך לכל ההסכמים שאתה עושה ! ורק
בעולם הערבי זה קורה ! הנה, ברגן
התנקשו, והוא ניצל. באל״סאדאת התנקשו
— והוא מת !
זה שאל־סאדאת נרצח זה מוכיח שצדקנו
כל הזמן! אסור למכור את
האייוואקס לסעודים ! המישטרים בעולם
הערבי לא יציבים, ומי יודע אם
מחר לא יפלו המטוסים לידי הסובייטים!
זה שאל־סאדאת נרצח, זה מוכיח שצדקנו
כל הזמן ! מוכרחים למכור את
מטוסי האייוואקס לסעודים. זה המיש־טר
הכי יציב בעולם הערבי, ועלינו לחזק
אותו ולתמוך בו !
זה שאל-סאדאת הומת, זה מוכיח
שצדקנו כל הזמן! הדיאלקטיקה ה-
לניניסטית מוכיחה שאין שום חשיבות
למנהיגים, היום הם כאן — ומחר הם
אינם !
זה שאל־סאדאת מת, זה מוכיח שצדקנו
כל הזמן! אין חזק מכוחה של
אמונה ! אין שום אדם שיכול לעמוד
נגד אנשים מאמינים ! ורצוי שגם בגין
ילמד את הלקח הזה !

( 0 7 9

מליון ק

9יש ₪וד?1

פרס
50.000שקל

המשקה עזעושה חיים מענינים סם...

יוגרל בין הזוגות המתחתנים באולמי
אמבר בחודשי גובמבר-דצמבר-ינואר

יבואנים ומסיעים׳בלעדיים בישראל: י.ד. עסקים נעמ, ת ״ א טל 832236 .

.1981-2

ההגרלה תתבצע בנוכחות הזוגות
שנרשמו לנישואין, נציג ההנהלה,
משרד הפרסום ונציג רואה חשבון.

מרתף ״לי רי ק״
ד*?וגוף 9 0ו.ת־א

כל הזוגות זוכים במתנות חינם של
רשת אמבר:
שמלת כלה.
טיפול יופי לכלה ולחתן.
2שמלות לשושבינות.
טיפול ל־ 2מלוות.
ליל כלולות לחתן ולכלה במלון
׳ מפואר.
הזדרזו והבטיחו מקום בהקדם!

|)1י ספריט
!1ן יי|{ •תקליטים
•ציורים
־מ ין
פתוח יום יום(כולל מוצי־ש)
עד 11.00 בלילה

1111ס יבואני ומפיצי מוצרי ואביזרי מיו

איכות

ודיסקרטיות

ת.ד 31424 .תל־אביב

לרבוד ״וונוס״ ,ת.ד 31424 .תל־אביב
נא לשלוח לי באריזה אטומה וללא
ויברטור מגומי מהירות משתנה
ויברטור פלסטי קטן
ויברטור פלסטי בינוני
ויברטור פלסטי 6חלקים שונים
ויברטור (דמוי אבר מין נשי) לגבר
בובת אהבה בגודל טבעי
בובת אהבה בגודל טבעי
אצבע תאווה סינית
קסטת טייפ מלאה
קטלוג לבוש נועז ואקסקלוסיבי
משחק לבני הזוג
אמצעי מניעה — 29 יחידות
ויברטור כפול
9ספרים שונים בצורות האהבה ובתנוחות
(ציין במה היינן מעוניין) מחיר ליחידה
אבר מין זכרי עם חגורה
ועור 20 סוגי פריטים

אולמי אמבר, חולון, ז׳בוטינסקי ,6טל. 855680.
סלוני אמבר, ת״א, בן־יהודה ,64 טל.226692,277394 .

׳׳לא טוב היות האדם לבדו״
* ר ־ ן !יין יייין הכרויות למטרת נישואין

ן 1 1י 1ן 19 שנות מוניטין
+ +י— י העסק הנבחר לשנת ¥ 1981

^ תל אביל, רח: נן יר,ודוז: 5$

טל;292932

גזור

ושלח

זיהוי השולח
530ש׳
80ש׳
140ש׳
450ש׳
600ש׳
600ש׳
800ש׳
55ש׳
100ש׳
65ש׳
250ש׳
80ש׳
550ש׳
200

520

נא לצרף דמי משלוח בסך 15 שקל
סמן את המוצר שהינך מעוניין בו ושלח צ׳ק או
המחאת דואר• המכירה רק לבוגרים מעל גיל .18
במידה והנך צורך מוצרים אחרים או באם רצונך לקבל
ההזמנה לא דרך הדואר — נא לתאם טלפונית.
1 העולת הזה רחר?

)(11*1111

ב של1ו

חואן קאודוס וסופי: המדנים היחפים
המלך הספרדי חואן קארלוס ואשתו סופי החליטו להפיג מעט את
דאגות החולין של היום־יום וביקשו חופש מן המתח הפוליטי. הם
עשו זאת בתחרות יאכטות במונטה־קארלו, ושם על היאכטה המלכותית
נראו לא מכופתרים בהחלט.
בתמונה הימנית נראה המלך יחף, לאחר שקיבל השראה מן הנסיך
קאדים אגא חאן, אחד מידידיו הקרובים וחובב שייט מושבע. המלכה
לא היססה והורידה גם היא את נעליה. הקהל האחר שהשתתף בשייט
יכול גם הוא להרשות לעצמו לחלוץ את נעליו: היו אלה הברון אד־מונד
דה רוטשילד, המנצח הרברט פון קאראיין והמיליונד
הקליפורני גזים קילרוי. מעליהם טס ליווי חגיגי של אניילי, בעליו
של פיאט.

נם׳ ד״יים וגן :
יה שהתיז את אבא
בדרך־כלל נראית כך מסיבת־עיתונאים. איש חשוב במרכז ולידו
סוללה של מיקרופונים ועיתונאים. ובדרן״כלל האיש שבמרכז הוא
נשיא כמו רונאלד רגן. הפעם התהפכו היוצרות ובמרכז יושבת
בתו, השחקנית פטי דייווים רגן. אף שפניה היו מחייכות, היא
באד. לדבר בעניין רציני מאוד. יחד עם קהל של שמונה עשר אלף
איש הפגינה נגד השימוש בנשק האטומי, כשחבריה להפגנה הם
הזמרים ברום ספרינגסטץ ולקפץ כראץ.
בפעם האחרונה הרגיזה פטי את אביה כשהפגינה נגד מילחמת
ויאט־נאם, ואם כי עברו כמה שנים מאז ופטי מפתחת קאריירה של
שחקנית, היא עדיין פעילה מאוד בעניינים פוליטיים. ודרך אגב,
גם על עניינים מיקצועיים היא חלוקה עם אבא — היא מתנגדת
להחלטתו של רגן לקצץ בתמיכה למילגות לשחקנים צעירים.

קמבודיה
כמו בכל שנד, נוטל עליו שבועון זד, את התפקיד,
הלא כל־כך סימפאטי, להזכיר לממשלת ישראל עוון
פול פוט. מנחם בגין, ניצול השואה ומגדולי ממסח־ריר,
לצרכים פוליטיים שוטפים, נתן שוב הוראה לנציג
ישראל להצביע בעד הכרה בראש החמר רוד כנציגה
המוכר והמוסמך של קמבודיה.
כזכור, רצח פול פוט באורח מתוכנן ושיטתי מיליונים
מבני עמו. מיסמכים שנתפסו בקמבודיה, ושתור־גמו
לכל השפות האירופיות, מצביעים ללא ספק על
רצח מאורגן, על מחנות השמדה, על הסעות למקום
ההריגה ואפילו על מיצעדי מוות בנוסח הנאצי.
כיום משרת פול פוט את הציר האמריקאי־סיני נגד
הסובייטים. זוהי סיבה טובה להכשר וגם לסיוע מא־סיבי,
המאורגן על־ידי הסי-איי-אי.
השנה הצליח רונאלד רגן להפעיל לחץ על שבע

שוב

אירה אותה אדישה לחלוטין. טרנסקאי פירושה רעב,
במובן הפשוט והראשוני של המילה. בקייפטאון שורר
ניצול- ,והשחורים עובדים בפרך תמורת משכורות עלובות.
היחס אליהם הוא כאילו היו תת־אדם. אבל הם יבולים,
לפחות, להאכיל את ילדיהם.
הסתערות המישטרה על מעברת נייאנגה היתה מהירה
ויעילה. תינוקות וילדים צורחים, מבוהלים עד מוות,

פול

פוט

מניהו
פ א שי ס טי
שונא

ונוי 1119
רשימה שהופיעה לפני כשבועיים בשבועון האמריקאי
סיים, ותיארה את התופעה המוזרה של
פחד ושינאה כלפי חתולים, גררה מכתבי קוראים
רבים.

ראש־ממשלה מגחם בגין
נתן את ההוראה
מדינות נוספות ולשכנען. להצביע בעד המרצח — ספרד,
ג׳אמייקה (שעברה מהפך ימני בבחירות השנה),
האמירות הערבית המאוחדת, בוסטוואנה, חוף־השנהב,
סווזילנד והרפובליקה המרכז־אפריקאית. אוסטרליה, ש הצביעה
בשנה שעברה בעד החמר רוד, החליטה השנה
להימנע.
מומחי תיקשורת בעולם מאוחדים בדיעה, שנושא זה
איבד את ערכו כ״חדשות״ .בארץ קיים קשר שתיקה
מוחלט בעניין זח. בדרך־כלל ממעטת העיתונות למסור
מידע על דרך הצבעותיה של מישלחת ישראל באו״ם.
מדוע שלא יהיה בישראל חוק, המחייב את ראש־מיש-
לחת ישראל באו״ם לפרסם פעם בשנה מודעות בעיתונים,
שיכילו דיווח מפורט על העמדות שנקטה המדינה
במוסדות האירגון־הבינלאומי 1

דדובד אפ ריקה:
תוכניות טבח
מאות השוטרים, שהקיפו את שכונת הפחונים הענקית
ליד קייפטאון, היו נחושי החלטה. הכלבים המאולפים,
האלות, הנשק החם וכל שאר הציוד המופעל באקציות
הדרום־אפריקאיות היו במצב הכן. גם העיתוי היה אידיאלי
— בשעה 4לפנות בוקר אפשר יהיה למצוא את
הפועלים השחורים בבתיהם.
פקודתו של פיט קורנהוף, שר־הפיתוח של פרטוריה,
לא השתמעה לשתי פנים — הפועלים השחורים הם זרים.
אין לחם רשיון עבודה בדרום־אפריקה. יש לגרש אותם
ואת בני מישפחותיהם ל״מדינתם״ ,טראנסקאי. כל האמצעים
לכך כשרים.
כולדמרים, כלבים וילדים צורחים. לממשלת
דרום־אפריקה לא איכפת במיוחד שמדובר, בעצם, באנשים
שנולדו במדינה. גם העובדה שבטרנסקאי אין עבודה
ואין שיכון עבור המגורשים ובני מישפחותיהם, מש
רוכזו
במגרש רחב־ידיים עם האמהות. הגברים הושלכו
על משאיות פתוחות כאילו היו שקי תפוחי־אדמה. נשים
וגברים שגילו התנגדות פעילה הותקפו על־ידי הכלבים,
ששיסו בהם השוטרים. אחרים, שרוססו בגאז מדמיע,
רבצו מקיאים וחסרי-נשימה לעיני עיתונאים גרמניים
והולנדיים נדהמים. מאוחר יותר הופעלו הבולדוזרים
שהרסו את הצריפים העלובים ומחצו ממש את שרידי
רכושם של תושבי נייאנגה, השוכנת קילומטרים ספורים
משכונות הפאר של ליבני קייפטאון.
בל הסיפור מחדש. האקציה בנייאנגה התרחשה
לפני ימים ספורים, בעיצומו של החורף הדרום־אפריקאי.
נשים וילדים המתינו לגירושם בגשם סוחף ובקור עז.
המגורשים הובלו לטראנסקאי, מדינה עצמאית־כבי-
כול, שהוקמה על-ידי דרום־אפריקה כדי להיפטר מעודפי
שחורים. שילטונות טראנסקאי סירבו לקבלם. יש להם
כבר מספיק רעבים משלהם. אלפי בני-אדם נזרקו לגורלם.
מצבם הנואש לא הותיר בידם שום ברירה. רובם
המכריע פתחו מיד בצעדה ארוכה חדרה לדרום־אמריקה.
כל הסיפור יתחיל מחדש. אפלייה גיזעית, ניצול כלכלי,
העדר כל זכויות־אזרח, השפלה יום־יומית, חוקי גזע
נוסח נירנברג. אבל, למצער, יש אולי סיכוי לפת־לחם.
פרשת נייאנגה יצרה רוגז רב באירופה. נשיא צרפת,
פרנסואה מיטראן, דרש ממדינות אירופה לנקוט פעולה
משותפת נגד דרום־אפריקה בעניין זה. עד כה נענו רק
הגרמנים, ואף הם המליצו על גישה דיפלומאטית זהירה.
בהולנד ערכו צעירים שמאלניים הפגנה נגד האפרטהייד.
זהו.
ידיעות מדרונדאפריקה מספרות שתושבי ד,״מעברות״
בכל רחבי המדינה, בכללם גם אזרחים אסייאנים ובני-
תערובת, מתארגנים להתנגדות פסיבית נגד האקציות.

ג׳ין וילקינסון מווירג׳יניה מצטטת ״פיתגם סיני״
,אותו המציאה כנראה, לצורך המיכתב :״מי
ששונא חתולים היה כנראה עכבר בגילגולו הקודם.״
דוברת
האיוגון להגנת החתולים הסבירה שבדיחות
אנטי־חתוליות גוררות מעשי אלימות, אותם
היא מתארת בפרטי פרטים, כמעט בהנאה. קורא
אחר סבור שאדם ניכר ביחסו לחתולים, ושונאי
החתולים הם בדרך כלל הגרועים שבבני־האדם.
כרגיל בעיתונים אמריקאיים, מביאים גם עובדות
מהחיים. נאדין קולברט כותבת לטייס שבניטו
מוסוליני, נאפוליאון בונפארטה, לואי ה־ 14 ואלכסנדר
הגדול שנאו כולם חתולים. לעומתם היו אברהם
לינקולן, אלברט שווייצר, ויקטור הוגו ומארק
טוויין, חובבי חתולים ידועים.
לך ותוכיח את ההיפך.

ללא סיוע בינלאומי נרחב, סיכויי ההצלחה שלהם זעומים.
רוב ממשלות העולם מתעבות את האפרטהייד,
אבל מעט מאד נעשה בעניין.
מומחים ישראליים לענייני ביטחון סבורים, שלממשלת
דרום־אפריקה יש תוכניות ברורות לביצוע גירו-

איןל
במו יגאל הורביץ בשעתו, אימץ הבנק העולמי
לעצמו את הסיסמה: אין לי. ראשי הבנק אמנם
מנהלים ויבוח עקשני נגד מגמות הקיצוץ הדראס־טיות
בסיוע״החוץ האמריקאי, ומנסים לשכנע את
רונאלד רגן שהתעלמותו מנושא יחסי צפוו״דרום
מזיקה, בסופו של דבר, לאינטרס המעצמתי של
ארצות־הברית. אבל הנשיא מתעקש, ורזרבות הבנק
מידלדלות.
בינתיים הודיע הבנק העולמי על קיצוץ משמעותי
בהלוואות לפיתוח למדינות העולם השלישי.
מנהיגי המדינות המתפתחות הופנו לבנקים פרטיים
בארצות־הברית, מערב אירופה ויפאן 31 .מדינות
באפריקה, הסובלות ממצב בלבלי קשה במיוחד,
בבר הודיעו שלא יובלו לעמוד בתנאי ההלוואה
של בנקים מיסחריים. העלאת שיעורי־הריבית בארצות
התעשייתיות הפבה את ההלוואות ליקרות,
ולמעשה לבלתי־ניתנות להשגה על״ידי רוב מדינות
העולם השלישי.

שוטרי דרום־ אפריקה מתבוננים לאקציה
טונסקאי פירושה רעב
שים המוניים ואף פעולות טבח בקנה־מידה גדול, אם
יעריכו שהאיום על עצם שילטון האדם הלבן במדינה
הוא רציני.
אין כל ספק שאמצעי הלחימה של חצבא והמישטרה
מספיקים בהחלט לצורך זה. אף אדם רציני בדרום־אפרי-
קה אינו משלה את עצמו ש״האפרטהייד בכסיות משי״,
כלומר ההפעלה הסלקטיבית של שיטות הדיכוי לפי דוקטרינה
של ״הפרד ומשול״ ,נוחלת הצלחה. לכן תהליך
המיליטריזציה הוא בלתי־!נמנע.

העולם הזה 2303

ן לבני הכותנה המעולים

1ס מ ^ איו

לא הגדול ביותר-אבל הטובים ביותר [ לכבוד חברת״ארקום״
נורדאו ,28ת״א,טל 459425.

אני מצה
מסג׳יסטץ ת צמוד/ה בבית
אני רוצה לראות/לנסות/לקנות* את וואס-אייר, המכשיר המקצועי הנותן לי עיסוי
תת מימי באמבטיה, אצלי בבית בכל רגע שמתחשק לי.
אנימעוניין/ת בוואס-אייר במיוחד מהסיבה הבאה ציין^ ,/

הוא מרגיע מתח נפשי, עצבנות וחוסר שינה.
מוריד נפיחות מהרגליים ומרפה וורידים נפוחים.
הוא מרכך את העור המנקה את ועקבזביזת מרעלים.
הוא מרפה שריתם תפוסים וזמרכך שתרים נוקשים.
הוא עוזר למערכת הנשימה ומטפל באסטמה, בתנכים ושיעול.
הוא מאזן חמגרה את הפעילות המינית.
הוא מצויץ לעיסוי לאחר לאחר הלידה ולהורדת נפיחות מכדורים למניעת החזן.
הוא עוזר לחילוף חומרים נכץ, ולהרזייה.
עוזר להחזיר לעור את גמישותו ומונע קמטים.

שם __כתובת __טלפון__ ?1,88/111
* מחק את המיותר.
ניתן לרכוש את וואס־אייר במחסני היבואן או בבתי המרקחת המובחרים

נפ תחה מרינ ה צ׳ ״ני ס
במלון מרי! ה בזו

שד׳ בן־גוריון , 136 טל 03-594111 :

מסעדה נוספת בשרשרת המסעדות הסיניות הכשרות של

רשת מלונות ח. שיף
לרגל הפתיחה — הנחה של 150/0על כל ארוחה
בחודשים ספטמבר — אוקטובר

תפריט סיני בשר. טעים ואותנטי.
מסעדות סיניות כשרות נוספות ברשת ח. שיף :

במלון מרינה, תל־אביב

מלון הנשיא, ירושלים

רח׳ אחד ;העם 3
כיכר אתרים
טל 631273 .־02
טל 282244 .־03
המסעדות פתוחות צהריים וערב
מלבד יום שישי וצהרי שבת

טרמ3
לחייל העולם הזה 2303

11*111111

! 8בישיבת הממשלה ה אחרונה
נשאל שר־הפנים, ה־ד״ר
יוסף בורג, אם לבש
אפודת־מגן בעת שהשתתף בהלוויית
אנוור אל־סאדאת
בקאהיר. בורג השיב :״בשביל
מה אני צריך אפודת מגן? י
אני לבשתי ציצית.״
׳ 8באותה ישיבה סיפר שר
העבודה והרווחה אהרון אבו
חצירא, על הקמת מיפלגה
חדשה באיראן. כשנשאל לאיזו
מיפלגה הוא מתכוון השיב :
״מיפלגת הבלתי תלויים.״
! 8שר־האנרגיה יצחק
ברמן טוען שהצטרפותה של

מדוע תמך •צחק בדמן באדיק שדון.
ומה הגן על יוסף בורג במצריים?

! 8רייסר, המתגורר כיום
בראשון־לציון, יעבור להתנחלות
החדשה בשלב מאוחר יותר,
ולא עם כל שאר המתנחלים.

8הח״כ הג׳ינג׳י י*א התרגש
מהפירסומים על קשריו
עם המיליונר היהודי־יפאני
שאול אייזגברג (העולם
הזה .)2301״דע לך,״ הוא אמר
לעיתונאי ששאל אותו על ה מכונית
שקיבל מהמיליונר,
״שכל פעם ששמי מוזכר ביחד
עם שמו של אייזנברג, זה עוזר
לי מאוד.״
! 8אחרי שנה, שבה לא

יגאל ג ויעל

סגן ראש עיריית תל־אביב, אינו
מאיים על ראש־העיר שלמה להט.
בנוכחות שלמה אליהו, שוחחו השלושה על תצוגת ׳האורות שחנכה
את בית אליהו. להט לחץ בכפתור שהפעיל התצוגה חאור־קולית.

ח״כ שולמית אלוני למערך
היתה הצלה בשבילו .״עד ה הצטרפות
שלה, כששאלו אותי
איך אני יכול להיות בממשלת
הליכוד, לא ידעתי מה לענות.
אחרי שהיא הצטרפה למערך
אני עונה שאם שולמית אלוני
יכולה להיות במערך, אני יכול
להיות בממשלת הליכוד.
81 ברמן גם טוען שהוא
תמך לאורך כל הזירך במינויו
של אריק שרץ לספקיד שר־הביטחון
.״נאמר על אריק שהוא
יביא טנקים למישרד
ראש־הממשלה. אחרי שראיתי
מי הם השרים, אני בעד, אם
כי נדמה לי שאריק הולך לאכזב
אותי בעניין זה.״
^ 8כשפגש הבדרן דודו
טופז את שר־הפנים, הד״ר
יוסף בורג, הוא אמר לו שמאז
מערכת הבחירות האחרונה הוא
הסך למעריץ אמיתי שלו .״אח רי
הנסיון הקצר שלי, של שתי
דקות בפוליטיקה, שהביא אותי
לאן שהביא, אני מעריך את
כושר ההישרדות שלך כבר 30
שנה.״
8ח״כ חירות, מיכה
רייסר, כמעט שדחה את נסיעתו
לארצות־הברית, בגלל
חובת־שמירה. רייסר הוא חבר
גרעין תגר, המתעתד ליישב
את ההתנחלות החדשה, כוכב
יאיר, הנמצאת מעבר לקו־הירוק
ליד כפר־סבא. טקס ה־עליה
על הקרקע ייערך בימים
הקרובים, ועד אז התבקשו ה חברים
לשמור על הציוד שבמקום.
רייסר היה צריך לש מור
בישוב החדש בחול־המועד
סוכות. הוא הסביר לחבריו שהוא
יהיה בחו״ל, אך אם לא
ימצא לו מחליף, הוא מוכן
לדחות את נסיעתו. לבסוף
נמצא חבר שהסכים להחליף
אותו, ורייסר יצא בשבוע שעבר
לניו-יורק.
העולם הזה 2303

ביקר ח״כ אבא אכן באר-
צות־הברית, הוא יצא לשם ב שבוע
שעבר. כששאל דיפלומט
אמריקאי מהם שלושת הנושאים
המדוברים ביותר, כיום,
בארצות־הברית, השיב הדיפלומט
:״אחד — האייוואקס.
שתיים — האייוואקס, שלוש
— האייוואקס.״
8כשנשאל סגן שר־התח־בורה,
דויד שיפמן, אם בעקבות
רצח אנוור אל־סאדאת
יש טעם בהקמת ממשלת ליכוד
לאומית, השיב :״לא מקימים
ממשלת ליכוד לאומי על
כל קומדיה או טרגדיה.״
! 8לדבריו, תל-אביב זקוקה
כיום ל־ 150 אלף מקומות
חניה, כדי לפתור את בעיות
התחבורה בעיר, אך השטח ה־

^ ליי 111 בורע ברך, אך אינו משתחווה בפני מנכ״ל החברה שלו, מפכ״ל המישטוה
1171 ^ 111
11 #1 # 1 *1י ייי המודח, הרצל שפיר. אליהו העדיף להתכופף מתחת לסרט, שאמור היה
להחתך בפתיחת בית אליהו ולא לשחרר אותו. אחר־כך כשבא הרב ידידיה פרנקל למקום, הסירו הסרט.

סגן ראש עיריית תל״אביב, פתח את תע-
רוכת ציורי הילדים מניו״יורק, הנערכת
י י |#ייי ^
בכניסה לבניין העירייה. בתום ה טקס פנה ארצי לשולחנות הכיבוד.

יחידי שניתן להכשיר למטרה
זו הוא שטח הים שבין תל-
אביב לקפריסין, שאותו יש
לייבש.
! 8שיפמן נשאל אם עבר
חתול שחור בינו ובין שר־התחבורה,
חיים קורפו .״לא
עבר ביננו שום חתול כי לחתולים
אין לוחיות זיהוי כמו
למכוניות.״
81 שיפמן גילה שהוא שומר
מסורת ואינו נוסע בשבת.
הוא סיפר שלערב הראיונות,
שאליו הוזמן, הוא הסכים
לבוא, אחרי שמנהל המלון,
שבו נערך ערב הראיונות, נתן
לו חדר שבו יוכל לשהות מכניסת
השבת ועד למועד ה ראיון.

8ח״כ הליברלים פגחס
גולדשטיין, שהוא שומר
מסורת, התפלל בימים הנוראים,
בבית־הכנסת המרכזי של
כפר־סבא. גבאי בית־הכנסת
הושיבו אותו במקום שעליו

ישב במשך שנים פנחס ספיר.
! 8בערב ראיונות התייחס
מנהל מחלקת־החדשות של הטלוויזיה,
טוביה סער, לדבריו
של עורך־הדין אהרון
פאפו, שחשש שהוא יזקין עם
חיים יכין על המסה אמר
סער :״עם, פאפו בטוח שלא
נזקין, כי הוא לא יכול לכהן
בוועד־המנהל של רשות־השי־דור
אלא שתי קאדנציות בל בד.
לעומת זאת, יבין ימשיך
להופיע על -המסך גם אחרי
שפאפו ילך.״
9בהצגה אחרון הפועלים,
שבמרכזה דמותו של א(ה־רון)
ד>ויד) גורדזן, מסתובבים
השחקנים באחת הסצנות,
בתוך הקהל ושואלים את הצו פים
אם כסף מעניין אותם. באחת
ההצגות האחרונות נגשה
השחקנית גדיה ישי לצופה
קשיש ושאלה אותו :״כסף
מעניין אותך?״ הקשיש השיב
בשלילה אך הוסיף :״אבל מה
עם מין?״

> 3ות
•מת שבא לבנות
טוב, בביתה של מאפרת הטלוויזיה
חנה כלפון, הסתובב השדר
ש ט רן, ומילמל בפה מלא :״אחרי
יום עבודה ארוך וקשה כמו זה
שהיה לי, לא יכול להיות דבר טוב
יותר מאשר מסיבה אצל חנהל׳ה.
שמתם לב ליין ד 101 יאן
נדנווג, בעלה של חנה, שהוא
ארכיטקט הולנדי, קיבל את פני
האורחים לבוש בגלביה שחורה.
״לרקוד, לרקוד!״ הוא ציווה על
הבאים ,״זו מסיבה או ל אז שאף
אחד לא יגיד שהוא עייף ! מה קרה
לכם, הזדקנתם אני
כבר לא גר יותר בירושלים,״ סיפר
בימאי הסרטים עלי כהן, שבא
למסיבה עם אשתו אתי .״אבל

יאיר

111׳.ן בלבד, אמר איש הטלוויזיה יאיר

• י 1י י 1שטרן, כשפגש במסיבה בירושלים
אתי אולמן התל״אביבית, העוסקת ביבוא אביזרי אופנה.

גרביה

שחורה לבש יאן גונווג ההולנדי. יאן, בעלה של חנה,
הנראית לצידו בתמונה, היה הרקדן הרציני ביותר
בחבורת האורחים שהיתה עסוקה בהתבוננות בנוף ובאכילת המטעמים.

האופנאים

אילן ואביבה פיפקו, מעצבי האופנה, פגשו
במסיבה את הדוגמנית מיכל אדר, שניסתה
לברוח מהצלמים. למטה: מלכת המים אילנה סיבוני, באה יחד עם
יוסי, שלא הסבים לגלות את שח מישפחתו, למסיבת סיום התחרויות.

יקוד סוער

רקדה נעמי שדמי, שבאה למסיבת יום־
ההולדת של קארין יחד עם בעלה אשר.
יטה: נדב מרגלית, שחגג את יום־הולדתו יחד עם קארין.

11 111

זוזהבת, קיבלה
יאיש העסקים

קארין, לבושה
בחולצה עליונה
איחולים רבים
וולטר בייצ׳ל.

שנת תשמ״א אומנם כבר הס תיימה,
אך לא נגמרו החגיגות לכ בוד
סיומה ותחילתה של השנה
החדשה• סביב שולחנות עמוסי כל

הא חדו

איי אייו׳ ח־יי
1תקליטן, סיפר
שהוא חובב משקפיים שונים.

׳׳ ה ך | 1ד 1ג׳וקי ארקין פגש במשיבה חברה ותיקה שלו, ברי מור.
ייי 1 • ¥השניים הכירו כשעבדה ברי באירגון אמני ישראל שבו
חבר ג׳וקי. במשן כל הערב לא נח ארקין אפילו דקה. הוא היה
עשוק בריקודים והקפיד להזמין לריקוד כל אחת מן הבנות.

האופנה האחו 1ש

- 37 5

או חולצה ארוכה. אחת מאורחות המועדון שבאה

לבושה בשימלה כזו היתה עשוקה כל־כך בריקודים
עד שלא שמה לב לרן ששימלתה התרוממה להנאת
כל השובבים אותה, שכמובן לא טרחו להעיר לה.
כת המיס ,81 במסיבת סיום התחרויות
שנערכו ברחבי הארץ 1
אילנה סיכוני, מלכת המים,
באה מתנשפת בלוויית החבר הפרטי
שלה, שהיה מפקדה כששירתד
בשירות חובה בחיל־הצנחנים :
״היה לי יום עבודה ארוך,״ היא
התלוננה לפני הבנות שרוצות להיות
דוגמניות ,״זה לא כל־כך קל
ופשוט כמו שזה נראה״ ו
בעלי המועדון, אהרל׳ה כן־

אהרון, שלום פנסטנר ודוכי

ויקו ד מלכותי

הבנות היו עליזות מאוד במשיבת
שיום התחרויות ורקדו במרץ רב. הן
לא שמו ליבן לכל מבטי המעריצים שהעניקו להן אורחי המועדון.
מי שהיה ירושלמי לא יכול ליהנות
במסיבות פרט לאלה שבירושלים״
התל־אביביים המעטים שהיו
במסיבה רטנו ואמרו שמסיבות
תל־אביביות הן סוערות יותר .״יש
אצלנו יותר אקשן,״ הסביר חנוך
עי נ ג, שבא למסיבה יחד עם ידי־דתו
חנה גלאץ .״בוא ניסע
לתל־אביב ,״היא ביקשה ,״שמעתי
על מסיבה נהדרת שם. פה אפילו
לרקוד אין חשק. כולם עסוקים
בצפייה על הנוף ואף אחד לא מס
תכל
עלי. פה לא בודקים אחד את
השני,״ היא התריסה באכזבה
ו• ״מי אמר שמסיבה מוצ לחת
היא רק זו שרוקדים בד? ,״
ניסה דודו ראש העיר ללמד את
התל־אביביים• ״ראיתם כבר את
הנוף? באמת שאתם לא מבינים
כלום! הרגשתם כבר את הרוח
הנהדרת 91 הלהיט האחרון
בין המועדונים התל־אביביים, מועדון
קיסר, אירח את שתים־עשרה
היפהפיות שהשתתפו בתחרות מל
בערהבית

אהרל׳ה
חיזר במידה שווה אחר כל אחת
מהבנות, דאג להשמיע להן את המושיקה
שהן אוהבות ולהשקות אותן בשמפניה ולהאכילו בחטיפים שהוגשו.

טייג, הכינו מבעוד מועד בקבוקי
שמפניה, והבנות ששוחחו בעליזות
על חוויותיהם, ונזכרו בפעמים שבהן
באו במבוכה משאלותיו של
מני פאר, נהנו מאירוח מלכותי
ג׳וקי ארקין, שבא לחגוג
יחד עם היפהפיות שהיו לבושות
לפי צו האופנה האחרונה
בשמלות מיני צבעוניות, בא בלוויית
ידידתו דניאלה
הדוגמנית קארין דו־נסקי קיבלה
הצעה שאי־אפשר לסרב לה
מנחת תצוגות האופנה אילנד
מרגלית ערכה לה מסיבת יום־
הולדת משותפת עם בעלה ש?
אילנה, קפטיין אל־על נדכ מדג״
לית .״תאריך יום ההולדת ח?
בעצם בסוף החודש,״ סיפרה קא־רין
,״אבל פחדנו שיהיה קר ואולי
אפילו גשום, אז מי שעוד לא הביא
מתנה יש לו עוד צאנם.״

מה עשה מפביזל המישטרה בבית הרב -
ומהי הנשמת ציונות חלקית אצל ח״ם בן־שחר?
| 9בהרצאה על מדיניות־החוץ
של ישראל, דיבר ח״כ
שגה וייס, בין היתר, על
המהפך האנטי־ישראלי באפריקה.
הוא תיאר את היבשת
האפריקאית כיבשת הפראדוב-
סים :״אידי נקרא אמין. למדינה
שנמצאת באמצע קוראים
צ׳ד. מצרים העילית נמצאת
בתחתית המפה של מצרים
ובליבריה (מלשון ״חופש״)
משתולל משטר רודני.
מה הפלא שהם החזירו לנו
רעה תחת טובה?״
! 91 סער סיפר על הראיון
שהעניק ראש־הממשלה, מנחם
בגין, לטלוויזיה הישראלית בערב
ראש־השנה. כידוע מסרב
בגין שיערכו מחדש את ה־ראיונות
עימו, וכשנשלח אליו
הכתב ישראל סגד, הוא
הסביר לראש־הממשלה שאורך
הראיון יהיה שמונה דקות, ולכל
היותר עשר דקות. בתום
הראיון התברר שבגין דיבר
20 דקות. סגל שאל את בגין
מה יהיה גורל הראיון ובגין
אמר לו :״עליך אני סומך,
אתה יכול לקצץ.״
! 9שני אנשי יחסי־הציבור,

אבי דיין ואכינועם הג־

| |¥י | ,ן 11י 1ך י | איש הליכרלים מאזין גתשומת לב לסוד שלוחש לו ח״כ חרות מיכה וייסר,
1בפתיחת מועדון היקב שבהנהלת השניים. רייסר חיה נלהב מאוד באותו ערב

מההיענות של מוזמני המועדון הלאומי. אלבין ישב ליד רייסר בשולחן המכובדים ורווח נחת גם הוא.

מיי 0
^ ״ייי
§ אנ מ

* ם ייי׳ מ

ז׳ ל י ׳ ולגיעם 2זי

לובי ם

אמריקנו אמרטו

וודקה לימון
הרביעיה החדשה

משקה ראשון• אצלכם בבאר

* $כומל מז ר
מ׳יזג• ראשו! לציו! וזכרו! •עקב

ג ד סער

הופיע

האב.

בת ה־ ,15 לוחשת לאחיה רן בן ה״ ,12 שיבקש מאביהם, טוביה סער, שיבקש
מהצלמת שלא תצלם אותה. משיפחת סער, באה בהרכב מלא לערב ראיונות שבו
האם ישבה בשולחן אחר, וסער ישב עם שני ילדיו, בשולחן המוזמנים.

דליפמן, החליטו להזמין כ־אורח־כבוד
לתערוכת יצרני
רהיטים, שנפתחה בשבוע שעבר
בתל־אביב, את הרמטכ״ל
רפאל איתן, הידוע באהבתו
למיקצוע הגגרות. הם שלחו לו
הזמנה רישמית, בדואר רשום,
שבועיים לפני.האירוע, אך כשרצו
לברר בטלפון, ערב ה אירוע,
אם רפול יבוא, נאמר
להם שכל מיכתב אזרחי שנשלח
לרמטכ״ל מגיע ללישכתו
שבועות ביג-
רק אחדי
לל בדיקות ביטחוניות. אם
הם רוצים שהמיכתב יגיע
לפני כן עליהם לבוא אישית
לקריה, להזדהות ולמסור את
המיכתב. ץ
! 9שימחה דיניץ, מיספר
61 ברשימת המערך לכנסת,
אמר שהוא מאחל לעצמו שבשנה
החדשה המצב לא יהיה
כל־כך טוב כפי שראש־המנד
שלה מתאר אותו, ולא כל כך
גרוע כפי ששימעון פרם
מתאר אותו.

בת רב. את הצמרת המישטר־תית
אירחה אשת הרב.
מנכ״ל חברת שופרסל
הפורש, אלוף (מיל׳) יוסף
גבע, סיפר בגאווה שהוא לא
עובר לשום תפקיד בכיר אחר.
״החלטתי לקחת שנה־שנתיים
חופש ולהקדיש את כל זמני
לקריאת ספרים.״
! 9מי שהיה מועמד המערך
לתפקיד שר-האוצר, הפרופסור
חיים כן־שחר, יצא בשבוע
~שעבר לארצות־הברית, כדי
לחתום על הסכם להקמת מרכז
לימודי בארץ שימומן על־ידי
האמריקאים, ושיאפשר ליהודים
ללמוד בארץ. בן־שחר, שהוא
נשיא אוניברסיטת תל-
אביב, אומר שהוא מצדד בהגשמה
חלקית של הציונות,
ואם יצליח לגרום לכך שיהודים
מחו״ל ילמדו בארץ לפחות
שנה אחת, הרי שהוא
יראה את תוכניתו מוגשמת.
) 9בן־שחר טוען שהוא לא
נעלם מהפוליטיקה, ויש לו מה
לומר על הצעדים הכלכליים
של שר־האוצר, יורם ארי״
דור, אך הוא יעשה זאת ברגע
שיפרוש מתפקידו באוניברסיטה,
ואז הוא יהיה ״ראש

9את המחנות המתמודדים
על ראשות מיפלגת־העבודה
תיאר ח״כ שבח וייס :״ישנם
מפריסי פרס(ה) .יש כת גור(ו)
חדשה. יש מי שסוברים שהנכון
יצחק אחרון, ואילו אני
נוהג אחרי רבין להטות.״
׳ 9אחד האירועים הפליליים,
שבהם טיפל מפקד מיש-
טרת מחוז תל־אביב, משה
טיומקין, לפני שפרש, היה
פריצה לביתו של הרב יצחק
ידידיה פרנקל, וגניבת חפצים
יקרי־ערך מאוספו. טיונד
קין בא לביתו של הרב יום־
יום וניחם אותו. אחרי שחלק
מהרכוש הגנוב נמצא, סיפר
טיומקין לרב, שכעבור יומיים
הוא פורש מהמישטרה. פרנקל
הציע לו מיד, שיבוא עם מחליפו
בתפקיד, אברהם תור גמן,
לקבל ברכה לראש־השנה.
לטקס הברכה בא במיוחד מירושלים
גם מפכ״ל המישטרה,
אריה איבצן, שאשתו היא

אומיה לבקוביץ

בא עם אשתו, יעל, למסיבה
שנערכה לכבוד נשיא בופד
טוצואנה, לוקאס מנגופה. הנשיא הציע לאמציה שיבוא לארצו
וישמש כיועץ לשר־הספורט שם. אמציה מהסס, ביגלל
החרם שהוטל על המדינה״כביכול, שהוקמה ביוזמת דרוס״אפריקח.
העולם הזה 2303

האופוזיציה הכלכלית,״ כדבריו.

יצחק ליבני מתאמן,
בימים אלה, בסידרת הערות־גנאי,
שהשמיעו מורים בארץ
לפני דור או שניים, ושיש בהן
כדי ללמד על רמתו של המורה
הישראלי אז. כשהיו רוצים להשתיק
את המפריעים היו אומרים
להם :״הס כל בשר״ .או :
״בל יחרוץ כלב לשונו.״ ל-
דבר־שטות היו מגיבים בפסוק :
״יפה שתיקה לחכמים, קל וחומר
לכם.״ אחרים היו אומרים
למפריעים :״שית לועך
בעפר.״ או :״יסכר פי רשעים.״
המעניין הוא שהם השתמשו,
כימעט תמיד, בביטויים
השאולים מהתנ״ך. ליבני מספר
שכיום הוא פונה בלשון
דומה לשני ילדיו, שעדיין אינם
חובשים את ספסלי בית-
הספר.

סדום, אבל אונס קבוצתי שבו
משתתפים 15 אסירים, בתוך
התא, אינו סטיה מינית, אלא
צעד לצורך השפלה של אדם
שחושדים בו שהוא מלשין.
רוזנפרל סיפר, שהיו מנהלי
בתי־כלא, שכדי לצמצם את
כוחם של מנהיגי הכלא, היו
תופסים את אחד המנהיגים בזמן
הסיור בחצר, מחבקים אותו
ונותנים לו סיגריה, כדי
שאחרים יחשבו שהוא בעצמו
משתף־פעולה.

בלנני ם

מאת

דניאלה שם׳
אמרתי לו :
״ידידי מובראק״

. 81 מימון לוי, מנאשמי
הרצח־הכפול, המרצה את עונשו
בבית־המעצר ברמלה, החזיק
בתאו תוכי. חבריו לתא
הגיעו למסקנה שהתוכי מלשין
לסוהרים, ודרשו שמימון יוציא
אותו. עכשיו נמצא התוכי
במישרדו של עורך־הדיו יה־לי
כהנוב, פרקליטו של מימון,
והוא צועק כל הזמן :
״מימון, מימון!״

הוא אמר לי :
״ידידי בגין״

הוצל ליפשיץ

האסטרולוג, אוכל בתיאבון רב
עוגה, לפגי שעלה לבמה להתראיין
בערב ראיונות, אחרי רצח אנוור אל־סאדאת. ליפשיץ היה
במצב־רוח מרומם, וטען שרוב מנהיגי העולם הערבי יעלמו בקרוב.

! 8העיתונאית תמר א בי ־
דר, שהיתה ניספחת לענייני
נשים בשגרירות הישראלית ב וושינגטון,
סיפרה השבוע ש החברים
הכי טובים של המשלחת
הישראלית באו״ם הם
שוערי הבנין, משום שהם יהודים.

לפני שנכנס צבי רי מון
לתפקידו כדובר מישרד־התיירות,
הוא נסע לטיול של
שבועיים באנגליה עם בנו בן
ה־ 13 גיא. לפני שעזבו את
לונדון הוא לקח את בנו לטיול
בטאוור המפורסם, ולצערם
של השניים הם לא הצליחו
לסיים במקום את הסיור,
בגלל קצר חשמלי. אלפי אנשים
ששהו במקום המתינו בסבלנות
לתיקון התקלה, אך
כעבור כשעה החלו רבים לנוע
לכיוון היציאה. בפתח העמידו
האחראים במקום שולחן, וכל
מי שיצא רשם את פרטיו כדי
שיוכל לקבל את כספו בחזרה.
הפרשה אירעה ב 14-באוגוסט,
ורימון כבר הספיק
לשכוח את העניין. כעבור
שיבעה שבועות, בתחילת אוקטובר,
קיבל רימון לביתו מ יכ־תב
מהנהלת האתר, ולדברי ההתנצלות
היו מצורפים 3.7
לירות שטרלינג, מחיר שני ה כרטיסים
.״זו דוגמה לתיירות
למופת,״ אמר הדובר.
׳ 8מנהל כלא מעשיהו,
ש או ל דוזנפדל, סיפר ש אומנם
במעשיהו אין מעשי
העולם הזה 2303

! 8כשנשאל שלמה צדוק,

שהתפרסם כמי שקרא למרד
עדות המיזרח, בערב ראיונות,
איך לדעתו אפשר לגשר על
הפער שבין אשכנזים וספרדים,
הוא פנה לקהל ושאל :״מישהו
כאן מוכן לתת לשלמה
צדוק את בתו לאישה י״
81 כשנשאל האסטרולוג
הרצל ליפשיץ, אחרי הרצי
חו של אל־סאדאת, מה צפוי
במרחב, הוא השיב: נשיא
סוריה, חאפט׳ אל־אסד
ייעלם. בכלל, הוא היה צריך
להיעלם כבר לפני חודשיים.״
! 8הממונה על הכנסות-
המדינה, אוריאל לין, נשאל
על-ידי יעקוב אגמץ, בתוכנית
שאלות־אישיות מדוע
שינה את שם מישפחתו הקודם,
אסולין. לין, עורך־דין
במיקצועו, לא היסס :״לא ידעתי
אז שאהיה איש־ציבור.״

81 כשקיבל השחקן גדי.
יגיל גביע־מגן, מטעם קבוצת
מכבי רמת־גן, על היותו אוהד
מסור, הוא החליט לברכם בדרך
היתולית וחיקה את ראש־הממשלה,
מנחם בגין, המברך
את הקבוצה .״לרמת־גן יש
כבוד גדול כי מעליה התאמן
חיל־האוויר שלנו לפני שהפציץ
את הכור בבגדאד. את
הכיפה מעל קולנוע רמה, דימו
לגג של הכור, ומסביב יושבים
עיראקים.״

קפהטה < ר, טעםטהור1 0 0 0/0 /
עלית לקחה את הטעם הטוב שבקפה ונצרה אותו בכל גרגר
ספלנ די ד !

החדוש הטכנולוגי הנפלא
״קפה נמס המיוצר בשיטת האגלומרציה׳ הגיע לישראל.
ספלנ די ד י

עתה בא אל שולחנך וטעמו על לשונך...
ספלגדיד!

,קנו אותו, כל גרגר...
ספלנדיד!

טו ב ל• עםקפה

העולם הזה 2303

הבורסה תרדמהשל חג
ג׳ יטיס מיטעני יצוא ועצב נו ת מ תו ךהרגל

חקלאי :״ א ר עד או ״קאד?
עד 1976 הטיסה ״אל־על״ את מרבית
מיטעני הייצוא החקלאי. באותה שנה
הקים מוטי הוד (מפקד חיל־האוויר לשעבר)
את חברת ״קאל״ (קווי אוויר
למטען) יחד עם האירגונים החקלאיים.
״קאל״ התחילה להטיס את מרבית
מיטעני הייצוא החקלאי ומה שחשוב
לא פחות, מיטעני יבוא, שאיפשרו הקטנת
מחיר הטסת הייצוא. קרה עוד
משהו: הוד יצא מהתמונה וחלקו הועבר
לידי ״ניר שיתופית״ ,שהיא הזרוע
הפיננסית של המרכז החקלאי, שלה
״/״ 50ב״קאל״ ,והמחצית השניה בידי
מועצות הייצור (פרחים, ירקות, פירות)
שבשליטת מישרד החקלאות.
כל עוד עסקה ״אל-על״ בריאורגניז-
ציה והייצוא החקלאי היה בשיאו והמחירים
היו טובים, לא היו בעיות והחקלאים
חיו שבעי״רצון. לאחרונה השתנה
משהו: כמה כישלונות בתיכנון ובתחזיות
של ייצוא, שנעשו על ידי
״אגרקסקו״ ,הביאו לעליה בהוצאות ההטסה,
כאשר נחכרו יותר מטוסים שעבודם
חיה צריך לשלם ; מחירי התוצרת
החקלאית מישראל נפלו, גם בשל
התחרות בין המגדלים והיצואנים הפרטיים.
עכשיו
התחיל המאבק האמיתי.
עוד לפני פירסומו של דו״ח מבקר המדינה
על ״אגרקסקו״ ,רווחו שמועות
שונות על חריגות וחריקות ב״קאל״ ,ב
התוצרת
החקלאית ללא מיכרזים.
בהתאם לחוזי המיסגרת של ״קאל״
עם ״אגרקסקו״ ,כיסתה האחרונה את
כל הפסדי הראשונה, ועל כך מעיר מבקר
המדינה בלשונו העדינה קאל׳ היא
גוף מישפטי ומיסחרי עצמאי, שלאגרק־סקו
אין במישרין חלק בבעלותו, ולא
בהכרח בכל המיקרים האינטרסים של
שתי החברות זהים״.
״חוגים מקורבים לאל־על, החלו לעבוד
שעות נוספות ולהציג שאלות בדבר
זכות קיומה של ״קאל״ ,בטענה שהיא
אינה אלא חברת נסיעות פרטית לעסקו-
נה החקלאית. על כך השיב מנכ״ל
״קאל״ בהמצאת רשימה של 151 איש
שנסעו בעונת 1980/81 במטוסיה. ברשימה
מצאנו 62 אנשי ״קאל״ 74 ,אנשי
״אגרקסקו״ ו״ 17 אחרים, כולל עתוג-
אים.
טענה אחרת אמרה שעובדי החבדה
( )50 עובדים רק חצי שנה (עונת הייצוא
החקלאי היא מאוקטובר עד מאי).
על כך משיבה ״קאל״ שבמשך שבעת
החודשים עובדים כל עובדי החברה במסופי
חמיטען ובמישרדים, במשמרות,
בחגים ובשבתות, ולזכותם ימי עבודה
נוספים אלה• מילואים וחופשות מנוצלים
בעונה המתה .״נכון, יש בעיה של
חודש בשנה ״.טענה אחרת שהושמעה,
היא ביחס לניצולת המטוסים. בעונת
1979/80 נחכרו על ידי ״קאל״ 560 טי
מישהו
ממקורבי הבורסה הגדיר השבוע
את הבורסה כשקועה בתרדמה
מעצבנת. התרדמה מיוחסת לחגים ו-
למיספר המועט של ימי״המיסחר. העצבנות
היא המשך טיבעי לאי־הוודאות
ביחס למניות החופשיות. הן עולות, הן
יורדות, וחוזר חלילה. אז, אם אין בור-

מותי הוא/היא משקרים פשוט מאוד, כשנדלקת הנורית האדומה.
מחשב מתח־הקול אינו גלאי-שקר,
טוענים היצרנים. כל מה שעושה מכשיר
קשר זה (ראה צילום) הוא, מדידת נוכחות
של רעדים זעירים בקולו של הנבדק.
המחשב הזעיר שבמכשיר משווה בין

מחשב מתח־ קול לגילוי שקרים
אדום — שקר, ירוק — אמת
רמה נורמלית של מתח־קול ובין רמות
גבוהות יותר. את ההבדל בין השתים
אפשר לראות על המכשיר, באמצעות שתי
נוריות, האחת ירוקה, המסמנת שהנבדק
אינו נתון בלחץ, והשניה אדומה, המסמנת
לחץ־יתר בקולו של הנבדק. המחיר
ללא מס הוא כ־ 250 דולר.
כדי להשתמש במכשיר, כל מה שיש
לעשות הוא להוכיח, שהאדם שאתה
חושד בו שהוא משקר, נמצא במתח
כתוצאה מהשקר( .כדאי, כמובן, לומר
בתחילת השיחה משהו מרגיע) .היצרנים
ממליצים להשתמש במכשיר בשיחות עם
סוכנים למיניהם המנסים למכור לך
באמצעים שונים מוצרים שאינך נזקק
להם או שאינך רוצה בהם. אין המלצות
ביחס לבעלים או נשים נשואות ואחרים.

מטוס מיטען של ״אד־על״
העיקר שהמחיר לא יעלה
הסכמת שני הצדדים. התברר שהיה בהן
מעט מאוד אמת. התברר ש״קאל״ משמשת,
למעשה, גורם מתווך בין ״אגרק-
סקו״ ובין חברות המחכירות מטוסים
(ביגיהן ״אל-על״) ושהיא זוכה בהטסת

סות ובפועל היו רק .240 יש לזכור —
התשלום הוא עבור הטיסות החכורות.
על כך משיבה ״קאל״ שהתיכנון של הייצוא
החקלאי נעשה על״פי מודל של
״אגרקסקו״ ,ולפיו היא נוהגת, וכשיש

״ברוך״ ישלם מי שמתכנן, וכך היה.
למה הייצואנים הפרטיים מעדיפים את
״אל-על״ ז פשוט מאוד :״אגרקסקו״ אינה
מוכנה שהמתחרים שלה יובילו את
מיטעני הייצוא שלהם ב״קאל״ ,הקשורה
עימה בחוזה .״קאל״ טוענת שהיא הטיסה
עד לאחרונה טונה של יצוא חקלאי
במחיר ממוצע של 750 דולר ; אנשי
״אל-על״ טוענים שאפשר בפחות, ושבכל
מיקרה המחיר שבו נוקבת ״קאל״ אינו
עומד במיבחן. על כך משיבים אנשי
״קאל״ ,שלפני 5שנים גבתה ״אל-על״
1000 דולר לטונה מיטען, ואילמלא הם
נכנסו לתמונה, היו המחירים מרקיעים
שחקים.
מה אומרים החקלאים ן יש טענות
נגד ״קאל״ ונגד ״אגרקסקו״ ,אבל מוטב
״קאל״ מאשר ״אל-על״ .הם עדיין זוכרים
איך סידרו להם מחירים לפני היות

לסיכום: טוב שיש תחרות• בעונה הבאה
תצטרף לתחרות על חסדי החקלאים
חברה חדשה ,״מעוף״ .זו אינה שייכת,
לא למימסד החקלאי ולא לממשלה.
הפתעות צפויות. איך אמר לי חקלאי :
לא חשוב מה, לא חשוב מי, העיקר שהמחיר
ירד, או לפחות לא יעלה.

סה, לפחות שמועות וסיפורים יש למכביר.
אחד
מחכמי הבורסה הציע לי השבוע
שתיים משורה ארוכה של ״פניני חוכמה״
,המתארות את מצב הבורסה ה-
תל״אביבי: האחת — ״תוכנית חומש״
מיוחדת לבורסה, שפירושה בעגה הבורס-
אית, תחזית לחמישה ימים. וה״פנינה״
השניה ״תחזית שמועתית״ (מלשון שמועה)
,שפירושה כפשוטה, אילו מניות
חופשיות ילוו השבוע בשמועות, כדי לעזור
בהרצתן.
00689635 משום שמיסחר כמעט ואין, נעסוק
השבוע במערכת השמועות האחרונה, שכמה
מהן נראות משכנעות והאחרות
פחות, ואולי משום כך תיתאמתנה. סדר
הבאתן של השמועות והסיפורים אינו
חשוב, ו״כמות״ האמת שבכל אחת
תלויה במפיץ השמועה ובאלה שמוכנים
לאכול אותה, להינזק ואולי גם להרוויח
משהו. ראשית, נביא מובאה מדבריו של
ברוקר המתלונן על הבנקים :״הבנקים
הורסים את הבורסה. אם הבנקים נותנים
0.5כל יום, אין שוק חופשי״.
״עוז״ .מישהו
• שוב מדברים על
טרח לגלות ש״עוז״ תצא בהנפקה פנימית
לבעלי זכויות, או תצא במיכרז
פנימי לרכישת ההנפקה לבעלי הזכויות.
לא ברור בדיוק מה. מה שכן ברור ש-
״עוז״ עמדה כמה ימים ב״מ״ וזו בהחלט
סיבה טובה לסיפורים מן ההפטרה.
• זה זמן רב שלא עסקנו ב״חלב
מקרקעין״ .הטבה של 100 תהיה
באמת, אך דיבורים על הנפקה נוספת
לא עושים אותה למה שהמחזיקים בה
רוצים. בקיצור, איך אמר לי המומחה :
״לא שווה, לא כך ולא כך ״.תרשמו
לפניכם.
• מה קורה ל״פז השקעות״ .אומרים
שיש תביעה מישפטית. למי זה יעזור,
אני לא יודע. נדמה לי שהשמועה הזו,
היא כמו מזל״ט (מטוס זעיר ללא טייס),
שנשלח לתצפית כדי לדווח כמה יאכלו
את השמועה וינהגו בהתאם, מבלי לדעת
למה.
• ״ישרס״ — זה כבר דבר רציני;
קבוצת מרידור שרכשה את ״רסקו״ ובנותיה
במחיר של מציאה, הולכת בדרבי
קבוצת אייזנברג• או בקיצור, איך
לרכוש חברות בלי לשלם עבורן מכיסך.
כדי שהעניין יהיה מובן, ניתן את הדוגמה
הקלאסית של קבוצת אייזנברג,
שרכשה את ״לודזיה״ ו״אתא״ ,ומיד
הנפיקה מניות לציבור ושילשלה מיליונים
לכיסה הרחב. כאמור, עם מרידוד
יתחיל העסק לעבוד בערך כך: קודם
כל יעשו שיערוך של נכסי ״ישרס״ ,עם
שורה של מניות הטבה לבעלי המניות,
ואחר כך יצאו בהנפקה לציבור. זה יהיה
טוב לבעלי העניין וטוב אפילו ליתר חברות
הבת של ״רסקו״.
״גב־ים״ .מישהו אוסף סחורה וזו
אמת. הכוונות עדיין לא ברורות. בכל
מיקרה ,״האספן״ מתכונן לעשות מעט
כסף ולנוח. ראו הוזהרתם.
• ״שילטון — מניה סולידית באמת.
יש לה מסורת שבסוף השנה היא עולה,
מהסיבה הפשוטה שהיא מחלקת דיבידנד
של ס/״ 30 במזומן י־״ 30</הטבה, בינואר.
השאלה היא אם רמת שערים זו
של היום 110 ,נקודות, תישמר עד אמצע
דצמבר. אז יהיה כדאי לקנות. פה חשוב
העיתוי.
ס ״אתא ב ק״• הביקוש גוז#ה.
״אתא ג 136 נקודות עם מחזור
גדול. אלה העובדות, אך מה מסתתר
מאחריהן ! סיפרו לי על שני יהודים
כשרים, ששמו הרבה כסף על ״אתא״,
״כדי להכפיל את הכסף״ .יהיה האל
בעזרם. ואם הוא לא יעזור, אז בוודאי
האוברדראפט המאושר בבנק. אני מצטער
אם קילקלתי למישהו את החג.
0שמתם לב שהבנקים נותנים כל
חודש 10—14 עד מתי תימשך החגיגה
ז עד דצמבר.
0מי שלקח השבוע טרמפ על מט״ח
אירופי, עשה משהו. אך אל דאגה, הדולר
עדיין מספיק חזק. מה שחשוב הוא
הפרשי הריבית בין הדולר למט״ח האירופי
— הפער הולך ומצטמצם.

מורה אמויתאית הביאה לארץ את ויקזדי־הבטן שו

1דיים למעלה

חשיבות רבה בריקודי הבטן יש לתנומות הידיים. טל
הרקדנית לדעת ליצור אלפי תנועות סיבוביות השונות
אזזת מהשנייה, כדי להמשיך ולעניין את הצופה, וכדי לרקוד ריקוד שיביע רגשות.

מוסיקה מזרחית התנגנה ברקע. כ־10
נערות לבושות בלבוש מיזערי ישבו על
הכסאות בדממה מוחלטת. ברברה רוחמס
האמריקאית קמה ממקומה, החלה מניעה
את גופה לקצב המוסיקה, מסובבת את
מותניה ומפתלת את ביטנה כנחש. ברברה
המתולתלת היא רקדנית־בטן מיקצועית
שהעבירה קורסים שבהם למדו בנות יש ראל
את רזי ניענוע הבטן.
סיפרה דבקה הילל, שחרחורת צעירה
שסיימה את הקורס :״אני לומדת להפעיל
1הקודמת המורה,

היא

בוגרת
ברברה תחמם,
הרווארד.

כל אבר מאברי ולהתאים את התנועות
לקצב הבילתי מוכר ולצלילים החדשים.״
כרמית יצחק, שלמדה גם היא בקורס
זה, באה במטרה ללמוד היטב כדי שתוכל
להיות רקדנית מיקצועית .״אני רוצה
לרקוד ריקודי בטן כמיקצוע,״ היא סיפרה.
״מה יש, ריקודי ג׳אז טובים יותר מריקודי
בטן?״
בארצות־הברית הפכו הקורסים לריקודי
בטן למבוקשים. נשים רבות שוכבות במשך
שעות תמימות באמבט מלא מים,

ורה גולדמן, שתפסה את | ל 1ין ¥1 | 11 1ין ךן^ץ |111י{!!
מקומה של ברברה .״פי 1 * 1 1 1 1 1 /ייע
תחתי לעצמי שיטת לימוד שבה אני מתמקדת.״ ״תמיד רציתי ללמוד לרקוד ריקודי

רוצה כרמית יצחק, שהביאה
לחוג גם את אחותה אביבה.
בטן,״ סיפרה כרמית ,״אולם לא

היה לי איפה ול!
רוצה להשתפר ול
הזילזול בסימני תו

מנסות להעלות את הבטן מעל לפני המים
ולהגיע את המותניים לפי רצונן. מאחר
שבדרך כלל התופעות !?מלהיבות את האמריקאים
באות לארץ, באיחור, הגיעו אלינו
הניענועים האירוטיים הרבה־הרבה אחרי
שהאמריקאים שכחו מהם, למרות שפה
הם קרובים יותר למקור.
ריקוד הבטן התחיל כפולחן מסביב למי
ידעתי
מי יוכל ללמד אותי. עכשיו אני
<וך לממש מיקצועית ולהופיע בארץ ובחו״ל.״
ת־המיזרח פג, כשאלה הופכים ללהיט באמריקה.

טתה של היולדת. עמי המיזרח שניסו, במעשי
קסם, לעזור להתגשמות פעולה או
להחשת תופעה, חיקו את תנועות הלידה
בתנועות המוכרות כיום בריקודי בטן,
והכניסו את האשה היולדת לטראנס תוך
כדי קצב התנועות. בשלב מאוחר יותר
התפתחו תנועות אלה לריקוד של בידור,
כשאשה מופיעה לפני אסיפה של גברים.

..לא מע 1״ן
תלמידות לא

נראה

כלבה של

אזזת מן ה
מתעניין בריקוד

נשיא חותמת גומי
(המשך מעמוד )22
של שר־המישפטים תמיר. רות צור
הגישה את בקשת החנינה בשם בעלה
בחודש פברואר .1978 הבקשה הוגשה לנשיא
המדינה שהעביר אותה לשר המיש־פטים.
במאי 1978 נידון׳ עניינו של צור
בוועדת־החנינה שהוקמה לרגל שנת ה־.30
בספטמבר אותה שנה, לפני החגים, נודע
לרות צור, וממנה גם ליתר בגי־המישפחה
ולבעלה הכלוא, שהוועדה החליטה להפחית
מעונשו ארבע שנות מאסר. פירושה
של ההחלטה היה שיחרורו המיידי של צור.
החגים עברו וצור ישב עדיין בכלא.
בחודש מאי ,1979.שנה אחרי שוועדת
החנינות דנה בעניינו, הודיע שמואל תמיר
שהוא אינו מקבל את המלצות הוועדה
ואינו מוכן לחון את צור. נשיא המדינה
כלל לא התערב בעניין.
קמה סערה ציבורית. חברי־כנסת ואפילו
שר־המישפטים שקדם לתמיר, עורך-הדין
חיים צדוק, שיגרו מיכתבים לתמיר (ולא
לנשיא) וביקשו ממנו לשקול שוב את
החלטתו השרירותית.
במשך שנה תמימה עמד תמיר בלחץ,
ורק בחודש מאי ,1980 שנה ושמונה חודשים
אחרי שהוועדה החליטה על חנינה לצור,
ושנתיים וחודשיים אחרי שרות צור הגישה
את החני׳נה בשם בעלה, הגיע החומר
לידיו של הנשיא עם המלצה לחנינה,
וצור שוחרר.
תמיר לא יכול היה לטעון שהתנהגותו
של צור בכלא היא שמנעה ממנו להמליץ
על החנינה. שלא כבן־ציון, שנתפס בכלא
כמה פעמים כשהוא מנסה, ולפעמים גם
מצליח, לשחד סוהרים, בין השאר כדי
להעביר בניגוד לתקנות מכתבים לידידו
מנחם בגין, היה צור אסיר למופת. הוא
לא היה רק ממושמע ועשה את כל שהטילו
עליו שילטונות הכלא, אלא דאג לריווחתם
והשכלתם של אסירים אחרים.
מיקרה נוגע ללב אחר הוא המיקרה
של דויד פלד, מי שהיה מנהל המכס
שנות מאסר בעוון קבלת
ונדון לחמש
שישב בכלא לקתה אשתו
שוחד. בעת
של פלד במחלה ממארת ושכבה על ערש
דווי. פלד ביקש חנינה. הוא רצה להיות
עם אשתו, שסבלה כה רבות בעת מישפטו
ובעת החקירה הקולנית שערכה המישטרה
נגדו, ברגעיה האחרונים. היה ברור שלא
לעונש כה אכזר, לפלד ולאשתו, התכוון
השופט, כשהטיל עליו חמש שנות מאסר.
תמיר סירב להעניק לפלד חנינה. ידידיו
של פלד, שחלק ניכר מהם הכיר את
תמיר, ידעו שאין טעם לפנות אליו בבקשות
והם פנו ישירות לנשיא־המדינה.
הנשיא נבון הביע את הזדעזעותו מהטרגדיה
של פלד אך סירב להתמודד נגד תמיר.
רק חודשים ספורים לפני מועד השיחרור,
קיבל פלד המתקת עונש סימלית.
הפרשה שהתפרסמה לאחרונה היתה
פרשת השפוט למאסר עולם סלומון אבו.
התעוררו ספקות רבות לגבי אשמתו של
אבו. נשיא בית־המישפט העליון, משה

לנדוי, הורה, בהחלטה נדירה, לערוך לאבו
מישפט חוזר, אחרי ששוכנע שיש מקום
להצגת ראיות חדשות.
אולם לנדוי לא הסתפק בכך. בהחלטה
חסרת־תקדים הוא כתב בסוף פסק־הדין
שלו, שהורה על עריכת מישפט חוזר
לסלומון אבו :״אין בהחלטתי זו (למישפט
חוזר) למנוע מנשיא המדינה להעניק חנינה
לסלומון אבו.״
היה זה יותר מרמז לנשיא המדינה.
לנשיא גם היה קל להעניק חנינה לסלומון
אבו. בקשת החנונה הוגשה לו שנה וחצי
קודם לכן. אולם הנשיא, שבמיקרה לא
קרא בעיתון על החלטת נשיא בית־המישפט
העליון, לא ידע כלל על בקשת החנינה
ועל המלצת לנדוי. הבקשה הועברה, מיד
כשהגיעה, למישרד־המישפטים ושכבה שם
מבלי שאיש טרח להודיע עליה לנשיא.
רק כשהפנה ידיד של הנשיא את תשומת
ליבו לבקשת החנינה שהועלמה ממנו ולהמלצת.
נשיא בית־המישפט העליון, התעורר
נבון, ונדמה היה שבמיקרה זה
יוכרע סוף־סוף בידי מי באמת נתונה
ההחלטה על החנינה. נבון ביקש מעוזריו
לפנות ללישכת שר־המישפטים ולשאול מה
עלה בגורל בקשת החנינה.
מישרד־המישפטים לא טרח כלל להתנצל
בתשובתו על כך שבמשך תקופה
כה ארוכה איש לא טרח לספר לנשיא
על הבקשה. שר־המישפטים טען אז :
״לסלומון אבו לא מגיעה חנינה כי הוא
ניסה פעמיים, במשך תקופת מאסרו, לברוח
מהכלא.״ תגובת הנשיא על תשובה זו
היתה :״אני במקומו הייתי מנסה לברוח
10 פעמים.״

הנשיא
לא נאבק
^ ינתיים גם הגיעו לנשיא פניות
שיחון את אבו מעשרות חברי־כנסת.
שלא כבמיקרה של צור, שגם בו פנו
חברי־כנסת בבקשת חנינה, אי-אפשר היה
לטעון שחברי-הכנסת מכירים את אבו.
להם, כמו לנשיא בית־המישפט העליון,
כמו לציבור כולו, חרה שקיימת אפשרות
שאדם חף־מפשע יושב למעלה מ־ 11 שנה
בכלא על לא עוול בכפו.
שר־המישפטים הבין שהוא צריך למצוא

אשת אסיר כהפגנה למען החנינה ז
.המישטרה והפרקליטות מחליטים

ח״ב לשעבר גלם כביקור בכלא
הנשיא לא רצה סמכויות

שר־מישפטים לשעבר צדוק
בקשה אישית מתמיד

תירוץ אחר מאשר נסיונות הבריחה של
סלומון אבו מהכלא, כדי להסביר את סירובו
העקשני להעניק לאסיר חנינה. זלוא
העלה נימוק חדש :״אני לא רוצה לבוא
במקום בית־המישפט.״ כוונתו של ניסים
היתד. שאם הוא ימליץ על חנינה יפגע
הדבר בעצם המישפט החוזר שצריך לק בוע
אם אבו אשם או חף מפשע.
כדאי לשים לב שניסים לא אמר :
״לדעתי נשיא המדינה לא צריך לבוא
במקום בית־המישפט,״ אלא ״אני לא רוצה
לבוא במקום בית־המישפט.״ ניסים
יודע שההחלטה על החנינה נתונה בידי
שר־המישפטים, בעוד שנשיא המדינה הוא
למעשה רק חותמת גומי.
לגופו של עניין, נימוק זה הוא מתחמק,
אינו נכון ומהווה סטירת לחי לנשיא
בית־המישפט העליון. היה זה נשיא
בית־המישפם העליון שקבע את המישפט
החוזר, בו נתלה שר המישפטים בסי
רובו
לתת את החנניה, אך אותו נשיא
בית־מישפט עליון גם קבע שאין מניעה
בהענקת חנינה לסלומון אבו.
במיקרה של אבו עמדו לפני ניסים
ונבון שתי דרכים. הדרך האחת היא להעניק
לו חנינה מוחלטת, שהיתה מוחקת את
העבירה, ההרשעה ותקופת המאסר כאילו
ולא היו. אז גם לא היה מקום למישפט
חוזר, משום שעל־פי החנינה המוחלטת,
כלל לא היתד. עבירה.
האפשרות השנייה היתד. להמתיק את
עונשו של סלומון אבו, כדי שיוכל להש תחרר
מהכלא לאלתר. ההמתקה לא היתד.
מונעת עריכת מישפט חוזר, ואם היה
סלומון אבו מורשע בו, והשופטים היו
קובעים שמגיע לו עונש מאסר נוסף,
הוא היה חוזר לכלא.
יש אומרים שאינטרס המדינה היה לתת
לסלומון אבו חנינה מוחלטת ומלאה, ש-
היתה מוחקת את העבירה וחוסכת מיש־

פט חוזר. קיימת סכנה שבמישפט החוזר
יתגלו דברים שיטילו צל כבד על המיש־טרה
ועל הפרקליטות, ואולי אף על שי-
קול־הדעת ועל כישוריו של בית־המיש־פט
ששפט את אבו. כן צפוייה המדינה,
אם אכן יזוכה אבו במישפט החוזר, לתביעת
פיצויים בגודל של עשרות מיליוני
שקלים מצידו של אבו.
אולם המאבק על זכותו של נשיא-
המדינה לתת את החנינה מול האפשרויות
של שר־המישפטים להעלים ממנו את
בקשות־החנינה, או למנוע מהנשיא להעניק
חנינה, לא פרץ. ניסים הטריח עצמו לבית
הנשיא, וערך עם נבון שיחה בארבע עיניים
בעניין סלומון אבו. בסופה של ה שיחה
יצאה הודעה לעיתונות, לפיה החליט
הנשיא שלא להעניק חנינה לסולומון
אבו. אגב, לא אבו ולא פרקליטיו,
נחמה וזלמן סגל, לא קיבלו עד היום
כל הודעה מלישכת הנשיא על כך שבקשת
החנינה שלהם נדחתה.
הפיתרון היחיד לעיוות האנושי הנורא
במצב הדברים הקיים הוא שינוי החוק.
על־פי סעיף 12 בחוק יסוד: נשיא המדינה
צריך כל מיסמך רישמי של הנשיא לקבל
חתימת קיום של ראש־הממשלה או של
אחד השרים, אחרת אין הוא שווה את
הנייר שעליו הוא נכתב, מלבד שני מיק רים,
הקבועים בחוק: מיסמכים הקשורים
בכינונה של הממשלה, או כתב-
ההתפטרות של הנשיא, כשזה רוצה להתפטר.
יש להוסיף חריג שלישי, והוא מיס-
מכי החנינה שעליהם חותם הנשיא.
צריו להקים בלישכת הנשיא מחלקת
חנינות אמיתית, תחת הפיקציה הקיימת
עתה, אשר תהיה מורכבת ממישפטנים,
אנשי־רוח, שופטים לשעבר, רופאים ועובדים
סוציאלים. אלה, ולא אנשי מישרד־המישפטים,
צריכים להכין חוות-דעת לנשיא,
אחרי התייעצות עם אנשי מישרד־הסעד
והעובדים הסוציאלים המטפלים באסיר
או במישפחתו, תחת התייעצות עם
התביעה והמישטרה.
נשיא־המדינה חייב להיות חופשי מכל
לחץ או השפעה של פוליטיקאים ואנשי
שילטון בבואו להחליט את ההחלטות ההומניות
ביותר שניתנו לו מכוח החוק :
הפיכתו של אסיר סובל ומוכה לאדם
יוסי ינאי !>
חופשי.

במדינה
עי תונו ת
ניצחון בעוד קרב
.הקרב בץ ה3ה 7ת ״א7־ע7״
ובין היומון ״הארץ״
הסתיים בגיצחון חברת
התעופה

המילחמה בין מערכת הארץ וכתבה
לענייני תעופה, עמוס חדד,
ובין הנהלת אל־על ויושב־ראש
,מועצת המנהלים שלה, אברהם
(״בומה״) שביט, נכנסה כבר לפולקלור
של עולם העיתונות בישראל.
בומה החליט שהארץ מתנכל
לו אישית, ולחברה שבראשה
הוא עומד, ופתח בכמה צעדי נגד.
שביט שוחח עם עורכי הארץ,
וניסה לדרוש שהם יעבירו את חדד
מתפקידו, אך ללא הועיל. אחר־כך
הורה שביט לאנשי מחלקת הפיר־סום
שלו להפסיק את המודעות
להארץ. היומון לא נכנע והמשיך
לפרסם ידיעות וכתבות שלדברי
שביט היו לא נכונות ומשמיצות.
גם כשהוכיח שביט, בעזרת מאזן
החברה ובעזרת מאות מיכתבי נוסעים,
כי חל שיפור אמיתי באל־על,
וכי הנס אכן נעשה ,״לא ירד
ממנו,״ לדבריו, עיתון הארץ והמשיך
לכתוב מאמרים וידיעות שלא
היו לרוחו של יושב-הראש הנימרץ
של מועצת מנהלי אל־ על.
שביט החליט להלחם ביומון.
הוא פנה בשורה של תלונות נגד
הארץ ונגד חדד. מועצת־העיתונות
הקימה ועדה לבדיקת התלונות.
בראשה עמד עורך־הדין יצחק מו־ריץ.
יחד עם מוריץ היו חברים
בוועדה עורך על הנזישנזר, מרק
גפן, ועורך בגלי צה׳׳ל, אמנון נדב.
אי דיוקים. הוועדה עברה אחת
לאחת על תלונות אל־על וקיבלה,
כימעט ללא הסתייגות, את כולן.
תחילה ניסו נציגי הארץ שהופיעו
לפני הוועדה, לצאת מהפרשה בני

מקבלת סובסידיה, משלמת
עבור הדלק יותר ממחיר העלות
שלו, אם כי יש לה הנחה מסויימת,
משום הכמויות הגדולות שך,יא
קונה.
ועדת מועצת־העיתונות קבעה
שאל־על צודקת בתלונה זו, וכי
הכתב והעיתון פירסמו ידיעה לא
מדוייקת וכותרת מטעה, למרות שהמידע
האמיתי היה בידיהם בזמן
כתיבת הידיעה.
בתלונה אחרת שהגישה אל־ טל
נגד הארץ, תמכה הוועדה דווקא
בעיתון. הארץ פירסם ידיעה, לפיה
צוותי האוויר של אל־ על ויתרו
אומנם על 20 אחוז משכרם, אך
הוא יהיה עתה גבוה יותר מבעבר.
עמום חדד הוכיח שהוא פנה לקבל
מידע בנושא זה מדובר אל־ על ונענה
בשלילה.
הכתב הגזים. ידיעה נוספת
של חדד עוררה את חמתו של
שבים• חדד כתב ב־ 15 ביולי ,1980
כי אל־על הקציבה 496 מיליוני
לירות עבור פדיון חופשה של
צוותי האוויר. אל־ על טוענת שכל
הסכום כולו הגיע רק ל־ 185 מיליוני
לירות. חדד אומנם הביא בגוף
הכתבה את תגובת דובר אל־על,
שלפיה המיספר שמציג בפניו
הכתב מוגזם, אך העובדה שהכותרת
קבעה שגירסת העיתון היא
הנכונה, למרות שבגוף הכתבה
היתה גם הגירסה של אל־על, הביאה
את הוועדה לקביעה שהארץ

יומון על־ידי כך שאינה נותנת לו
מודעות. הוועדה לא קיבלה את
גירסת אל־ על לגבי מסע־הצלב,
וטענה שאין זה מעניינה לדון בחרם
המודעות של אל־על.
בסיכום קובעים עורך־הדין ושני
העיתונאים, כי ״נראה לנו שיש
בסיס לתלונות אל־על וכי עיתון
הארץ ומר עמוס חדד אומנם לא
בדקו כראוי, במיקרים כפי שפורטו,
עובדות שפורסמו על-ידם. חדד
אף מסר לפירסום ידיעה שלא היתה
נכונה מעיקרה. עיתון הארץ וחדד
נתנו במיספר מיקרים כותרות אשר
היה בהן כדי להטעות וגם לא נתנו
פירסום נאות והדגשה נאותה להכחשת
החברה.״
אחרי שמסקנות הוועדה אושרו
על־ידי הוועד־הפועל של מועצת־העיתונות,
הן נשלחו לשני בני-
הפלוגתא. אל־על ביקש מהארץ
לפרסם את המסקנות כידיעה עיתונאית
אך הארץ לא עשה כן.

ר פו א ה
3ן או בת
רופא גיגקומג מציע
מוזכץ 7הו7דוג תיגרר!
מהמין הרצוי
כימעט כל זוג הורים לעתיד
היה רוצה לקבוע את מין הרך

יושב־ראש שביט
חרם מודעות
דה כי את מין היילוד קובע הגבר!

קביעת
מינו של העובר.

הרכב היצור החדש נקבע על־ידי
23 כרומוזומים המצויים בביצית
הבלתי מופרית, ועוד 23 בני־זוגם
ההולמים שבזרע. אולם רק 22
מתוכם הם כרומוזומים רגילים. הכרומוזום
ה־ 23 הוא כרומוזום מיני.
כלומר, מינו של התינוק מוסדר
על-ידי זוג כרומוזומים זה.
אולם, בעוד שאצל האשה הכרומוזום
זחה בכל הביציות (ומסומן
ב־א) ,בזרע הגבר הוא יכול להיות

לסיכום נראה לנו שיט בסיס לתלונת אל-על ודי עחון הארץ ומר עחוס חדד
א מנם לא בדקו כראוי במקרים כפי שפורטו לעיל העובדות?ופורסמו על ידם. נזר קרר
אף מסר לנ&־סום ידיעה שלא היתר. נ כונ ה מעיקרה. עוזו ן הארץ ומר חדד נ תנו
במספר ^קרים כותרות אשר היה כהן להטעות וגם לא נ תנו פירכום נאות והדגשה
נאותה להכחשת החברה .

דיירודהמישגח הותקפה
בסכין ע7־ידי
שבגה המטורף

לא בדקו כראוי

הכותרות מטעות
מוקים טכניים• הם טענו שמשום
שאל־על נתן פירסום להגשת ה תלונות,
עוד לפני שהן נבדקו,
אסור לה, לוועדה, לדון בתלונות.
אך כשהבינו נציגי הארץ שטענה
זו לא תתקבל, לא חזרו עליה.
ב־ 28 בדצמבר פירסם חדד ידיעה
לפיה מקבלת אל־ על סובסידיה
ממינהל הדלק, עבור הדלק שהיא
רוכשת למטוסיה•
ידיעה זו גרמה נזק רב לאל־ על,
משום שהברות־התעופה האחרות
הפעילו לחצים להסיר את הסוב־
< סידיה מאל־ על. לטענת החברה היא
העולם הזה 2303

חיי אדם
או הדה דדי׳רות

סעיף הסיכום כמסקנות הוועדה

פרקליט מוריץ

היא חומצית, בעוד שטיפוס ¥
מעדיף סביבה בסיסית. לפיכך,
ככל שעל הזרע להשאר זמן רב
יותר בחלל הרחם, בציפיה לביוץ,
כן עליו להיות עמיד יותר, תכונה
השמורה לטיפוס ^
בשפיכה אחת נפלטים מיליוני
זרעים. מחציתם Xומחציתם .¥
אולם מיבדקים חוזרים ונישנים
הצביעו על תופעה קבועה: ככל
שמיספר הזרעים בשפיכה רב יותר׳
אחוז נושאי כרומוזום ¥בתוכם
עולה. מסתבר גם, שככל שעולה
תדירות השפיכות הולך ופוחת בכל
אחת מהן מספר הזרעים הכללי,
והאחוז היחסי של טיפוס X
מתרבה. המסקנה היא שמי שמק יים
יחסים בתדירות גבוהה, מגדיל
את סיכוייו להיות אב לבת.

הפר את חובתו העיתונאית.
חדד המשיך לתקוף את חברת
אל־על המתחדשת. ברשימה תחת
הכותרת בור ללא תחתית, פירסם
העיתון רשימת משכורות של עובדים
בכירים בחברה. העיתון טען
שהמשכורות, כפי שהופיעו ב־הארץ,
הן מוגזמות ביותר. ועדת
מועצת־העיתונות קבעה שהעיתון
והעיתונאי הפרו את כללי מועצת־העיתונות
בפירסום כתבה זו.
היה: או לא היה ז־ אולם נראה
שהתלונה החמורה, אם כי
המשעשעת מכולן, היתה תלונת
אל־על לגבי ידיעה שפירסם חדד
ב־ 11 במאי •1981 חדד ציטט דברים
שאמר בומה שביט בפתיחת
כנס נציגי אל־על בחוץ־לארץ. עוד
באותו יום התברר כי שביט כלל
לא היה באותו כנס, לכן לא יכול
היה לפתוח אותו ולומר בו את
הדברים שהארץ יחס לו. למחרת
פירסם הארץ הכחשה, שהיתה חמורה
יותר מהידיעה עצמה. לטענת
הארץ באותה הכחשה, היה זה
דובר אל־ על שמסר לו את הדברים.
בדיון לפני הוועדה שיכלל חדד
את גירסתו, וטען שמקור הידיעה
היה אומנם דובר אל־על, שאמר
לו ששביט יפתח את הכנס. אך
״הדברים שייחסתי למר שביט
נאמרו בפועל על־ידו בכנס סגור
בישראל, ולא באותו מעמד,״ הס ביר
חדד לחברי הוועדה.
בסיכום הדיונים העלו נציגי אל־על
את הטענה שהארץ מנהל כנגד
החברה מסע־צלב. הארץ טען לעומת
זאת שהחברה מענישה את ה
שיוולד.
ד״ר לאנדרום ב. שאטלם,
גינקולוג אמריקאי שעיסוקו ב מחקר
,״בישל״ את הרצפט הבא
עבור הולדת בן:
• אין לקיים יחסי מין אלא
החל משלושה ימים לפני תאריך
הביוץ של האשה.
0לפני כל מגע יש לבצע
שטיפה נרתיקית עם שתי כפיות
סודה לשתיה שנמהלו בליטר מים.
• להשתדל שהחדירה תהיה
עמוקה בשעת הפליטה.
0על האשד. להגיע לאורגזמה
בעת מעשה האהבה לפני ה גבר
או ממש יחד איתו.
היפוכן של עצות אלו טוב להבאת
ילדה לעולם.
מירשמים אלה כלולים במחק רים
חדשניים של ד״ר שאטלם,
והם פורסמו תחת הכותרת המבטיחה:
מינו של ילדך ; כעת
תוכלי לבחור.
לישראל הגיעו הדי המתכונים
שמציע הדוקטור שאטלס רק בזמן
האחרון. יתכן שיהיה בכוחם לפתור
בראש ובראשונה את כאבי-
הראש של האחיות במחלקות היולדות.
אלה תמיד מלאות כרימון
בסיפורים על אודות אבות
מתוסכלים ומאוכזבים, שבשעמם
כי נולדה בת, הקימו בבית־החולים
שערוריות ואיימו להשאיר שם את
היולדת ואת פרי ביטנה.
אף לא אחד מאבות זועמים
אלה נאות להשלים ולהכיר בעוב
מהסוג
הנמצא בביצית, כלומר ,X
או שונה לחלוטין, מסוג המסומן

כאשר מתמזגת הביצית עם זרע
הנושא כרומוזום ^ יווצר הרכב
כרומוזומלי XXותיוולד נקבה.
כאשר הזרע נושא ,¥יווצר X ¥
— זכר. לפיכך הכרומוזומים של
הגבר הם הקובעים תמיד את מין
העובר.
מי יגיע ראשון. בבואם להמליץ
על דרכים מדעיות להטות
את הכף לכאן או לכאן, מסתמכים
הגניקולוגים על נקודה מעניינת:
תכונותיו של זרע מטיפוס
¥שונות מזרע מטיפוס ¥כימעט
בכל. שוני דרסטי זה נוצל על-
ידי ד״ר שאטלס בפיתוח ה,רצפטים׳.להורים
לעתיד.
ובכן, טיפוס ¥קטן יותר וזריז
תנועה, ולכן מהיר יותר. אם מקיימים
מגע מיני בזמן הביוץ, מגיעים
הזרעונים המהירים אל הביצית
ראשונים, וגדל הסיכוי שהעובר
יהיה זכר. אולם, טיפוס ¥
הוא בעל כושר עמידות נמוך מ טיפוס
( Xכושר חיותם של זר עונים
ברחם הוא כ־ 72 שעות).
ולכן, אם מקיימים יחסים לפני
יום הביוץ ישרד בחיים אחוז גדול
יותר של טיפוס Xויגדל הסיכוי
לנקבה.
מהירות הזרע הינד. עובדה חשובה
מעין כמותה, בהתחשב בדרך
החתחתים שעליו לעבור ובסביבה
העויינת. זאת משום שהזרע הוא
בעצם גוף זר, והסביבה בנרתיק

בתחילת חודש אוגוסט ,1981
מצאה לה אביטל חנה חדר נעים
ברחוב יצחק שדה בתל־אביב.
אך היא היתה מרוצה רק זמן קצר
במעונה החדש. בערד שבועיים
אחרי שעברה לגור בחדר ששכרה
בדירתו של אליהו בכור בן
ד.־ ,26 התנפל עליה בעל־הדירה
בסכין מיטבח שלופה, כאשר ישנה
שנת־ישרים במיטתה. הוא דקר
אותה כמה פעמים בכל גופה, וגרם
לה נזקים חמורים בחלק גופה
העליון.
הסטודנטית הצעירה הספיקה בשארית
כוחותיה לקפוץ מהחלון
ולברוח לדירת שכנים. המישטרה
ומגן־דוויד־אדום הגיעו למקום והיא
אושפזה. באותו זמן הגיע גם
התוקף לתחנת־חמישטרה, הסגיר
עצמו וסיפר את אשר עשה.
לא אושפז. התובעת, דבורה
חן, הגישה כתב־אישום נגד בכור,
וביקשה מבית־המישפט לעצרו עד
תום ההליכים. היא ביקשה לאש פזו
ולבדוק את מצבו הנפשי. הוא
עצמו טען כי הינו חולה־נפש, והיה
מאושפז כבר בעבר. לדבריו,
כשבוע לפני המיקרה, החל להרגיש
״לא טוב״ ,ואף פנה לבית־החולים
שאליו הוא קשור, אך
משום־מד. הוא לא אושפז, אלא
הוחזר לביתו.
בכור היה מלא צער וחרטה על
הנזקים והחבלות שגרם לשכנתו
שאותה ״אהב מאוד״ לדבריו, ולא
ידע להסביר מה גרם לו לעשות
את אשר עשה.
אביטל מחלימה כיום מהניתוחים
שעברה כתוצאה מההתנפלות הלילית.
בכור שוהה בינתיים בבדיקות
בבית־חולים לחולי-נפש,
והתובעת ממליצה לפני כל לייר
או דיירת מישנה לברר היטב את
מצבו הנפשי של משכיר הדירה,
לפני שהוא נכנס להתגורר בה.

1אומרים ...מה הם אומדים ...הה הם <זומרים מה הם <זומרים ..

*אודה כהן:

מרים לווי נגר :

מרדכי וירשו בס קי:

״מציד׳ סאדאת יכול ״שידורי־רדיו הם שרות
היה לחיות עד ! 120״ גם ביום הכיפורים!
אמרו שחנרת״חכנסת גאולה כהן לא יכלה להסתיר
את התרגשותה ואת שימחתה כשהתבקשה להגיב ברדיו
על חרצחו של הנשיא אנוור אל״סאדאת. ביקשתי את
תגובתה של חברת־הכנסת כהו ושאלתי או ת ה:

חבר״הכנסת מרדפי וירשובסקי פנה, עם היוודע
דבר הרצחו של אנוור אל־סאדאת, אל יושב״ראש הנהלת
רשות-השידור, הפרופסור ראובן ירון, ודרש ממנו
להפעיל את שידורי הרדיו ביום־הכיפורים.

* האמנם שמחת כשנודע לד עד הרצחו
של אל־סאדאתזו

אדם

שמחתי? מי אמר לך דבר כזד,ז אמרתי שאני מאוד
מצטערת על מותו, שהיתה כאן טרגדיה אנושית. מיסכן
מאיר פעיל — עוד לפני ששמע את תגובתי כבר אמר
ששני גורמים ישמחו למותו של סאדאת ,״האחים המוסלמים״
והתחייה, אבל הוא טעה.
אף אחד לא שמח, אני בטוח שלא! מבחינת העם
המצרי נפל מנהיג גדול. הלוואי שלנו היה מנהיג בשיעור
קומתו של סאדאת. מצידי, סאדאת יכול היה לחיות
עד מאה ועשרים שנה. לא סאדאת היה הבעיה, אלא
ממשלת ישראל.
אני לא יכולה להשתחרר מהרושם הטראגי של מותו
דווקא ביונדהכיפורים, כשאמהות שכולות מתאבלות על
קיברות בניהן. אבל בכלל לא שמחתי, אין על מה
לשמוח. אני מכבדת את האיש על אומץ־ליבו.

• מה דעתך על תגובות זזשיכנחח של במה
נשים בהתנחלויות, כפי שראינו בטלוויזיה?
לדעתי אנשי ההתנחלויות היו מאופקים מאוד בתגובותיהם.
היתד, שם אשה אחת שאמרה שבאותו רגע שבו
נודע לה על הרצח היא שמחה. אחת מכולם! כל היתר
היו מאוד מאופקים. להיפך, נדהמתי ממידת האיפוק. אני
הרי פוליטיקאית, ואני נדרשת לאיפוק, אבל המתנח לים
— איש אינו דורש מהם איפוק, והם באופן טיבעי לא
שמחו. אל תשכחי שאלה הם אנשים המחונכים על ״בנפול
אוייבד אל תשמח״ .תאמיני לי, הלוואי שאנשים היו
מתנהגים כשנרצחו חמשת בחורי־הישיבה בחברון כמו
שהמתנחלים התנחגו כשנרצח סאדאת. ובכלל, מה הצביעות
הזוז כל אם שבנה נפל במילחמת יום־הכיפורים יש
לה הזכות לשמוח! סאדאת סידר אותנו במילחמת יום-
הכיפורים, ואסור לשכוח את זה!

* מתי את עוכרת לגור כימית?
אחרי סוכות. שכרתי שם דירה.

• ובאמת תגורי שם?
כן, שלושה ימים אהיה בכנסת ואת יתר הימים,
שבהם נהגתי לשהות בביתי בתל-אביב, אבלה בימית.
תבואי לבקר אותי שם כדי שתראי מה אתם רוצים
שנחזיר.

412:

• חבר־הכנסת וירשובסקי,
מאמין?

אתה

אני לא אדם דתי, אך בהחלט יש לי אמונה משלי.

• אינך חושב בי דרישתך להפעיל שידורי
רדיו כיום־הכיפורים היתה פוגעת מאוד כאנשים
שהיום יקר להם מבד?
אני לא התכוונתי לפגוע ברגשות אנשים דתיים. אלה
ממילא לא היו מקשיבים לרדיו, הם היו נמצאים בבית-
הכנסת. הרי לא דרשתי רמקולים בראש חוצות, אלא רדיו
בתוך ביתו של אדם. אני בהחלט חושב שביום־כיפו־רים
זה, לאור המתח ששרר במדינת־ישראל, התקבל על
הדעת שיחיו שידורי-רדיו. זהו שירות המגיע לאזרח
הישראלי.

• כתקופת מילחמה ובתקופה של פיקוח
נפש נהוג להפעיל שידורי רדיו. רצח אד-
סאדאת נחשב בעיניך פיקוח־נפש?
לא צריך להיות פיקוח־נפש טוטאלי, או מצב מיל-
חמה, כדי להפעיל שידורי-רדיו ביום־הכיפורים. היד, מתח
גדול. כולם היו חרדים.
מיספר אזרחים פנו אלי כדי שאעשה להפעלת הרדיו,
ואני פניתי לפרופסור ירון. למה אזרחים ישראליים צריכים
להקשיב לתחנות רדיו זרות ולקבל אינפורמציה מהן?
הם הרי סומכים על קול־ישראל. לא היה נגרם נזק
לאיש אם היו מופעלים שידורי־הרדיו.

• מה היתה תגובתו של פרופסור ירון?
הוא לא התלהב מההצעה. הוא אמר לי שיתייעץ עם
חבריו.

• הוא לא שלל מכל וכל את האפשרות?
לא, בהחלט לא!

• מהו יחסך ליום־הכיפורים?
להבדיל מתישעה־באב, שבו אני חושב שזה ממש
מגוחך שלא משמיעים מוסיקה, משום שהאבל מוגבל
לקבוצה קטנה מאוד, אני לא יוצא במילחמת קודש נגד
יום־הכיפורים. אני יכול לחכות עם המילחמה הזו עוד
כמה שנים. זח לא קריטי.

חברת הכנסת גאולה כהן אמרת לי: טלפני לרבנית
לווינגר, דברי איתה• היא גרה בלב חברון ומהלכת
לבדה בשוק, ללא מורא וללא פחד.
שמעתי לעצתה של חח״כית וטילפנתי לרבנית. עד
שהשגתי אותה שוחחתי עם בנה ובתה, שסיפרו לי
כי הרבנית עסוקה מעל לראש בביתה החדש, שאותו
היא מחלקת עם עוד שתי מישפחות. הבן סיפר לי כי
הבית תומה אורחים היושבים בסוכה, והרבנית משרתת
אותם• כשניגשה לטלפון ביקשה לדעת איזה עיתון
אני מייצגת. כשאמרתי ״העולם הזה״ היא כמעט
שטרקה לי את הטלפון. אחר״כך הוספתי את שמה של
גאולה כהן כמליץ־יושר. הרבנית אמנם לא טרקה לי
את הטלפון, אך זה מה שאמרה לי :

יש שני עיתונים שאני שמה עליהם פס. על העולם
הזה ועל הטייס מגאזין. הם כבר יודעים ויותר לא מטל פנים.
אני מקווה שגם את לא תטלפני יותר.

• טוב, לפחות אנחנו כהכרה טובה.

מה הם אומרים ...מה הם אומרים ...מה הם אומדים מה הה אור

*עקוב נסמן :

קי 1שע:

אודה שם־אור:

״ ח תו ל נד בי צי ם ״מינתב מאווסון וורס איפה הן הבחורות ההן
ה פו ל היו ת יועץ!״ אנא קיראי אותו!״ בלי הקוקו והסופאן?
בימאי הסרטים יקי יושע חזר זה עתה מארצות-
הברית. סירטו ״העייט״ עומד להיות מוקרן במנהטן.
יושע היה גם בלוס״אנג׳לס• שם, כך גונב לאוזני,
פגש בשחקן הקולנוע אורסון וולס, העתיד, כך סופר
לי, לגלם את התפקיד הראשי בסירטו החדש של יושע
״אדם בן כלב״ ,על־פי ספר של יורם קניוק.
שאלתי את יושע:

• האם גבון שאורסון וולם עומד דגלם את
התפקיד הראשי כסירטר החדש ז

יש כאן מיכתב שקיבלתי ממנו. בבקשה קיראי אותו:
״ י 8 8 6 5וח 1׳ 5 0 0 6 6 ׳0

003086 01.׳.׳א ׳041־1
04 0* .90028ס״11/סא .
10, 1981ז60 ם ז 06ק56
.¥0563

-0314ץ29 £111
1101 50.ץ061

1 8 1 :3 6 1

הפירסומאי יעקב נחמן ידוע כמספר בדיחות מעולה.
מעיין הבדיחות שלו הוא בלתי־נדלה, אך הבדיחה
הגדולה מכולן, בשלב זה, תסכימו איתי, היא בדיחת
הפירסו־
״ההמצאה של
בהיותו6 4־ 0 6 1
נחמן , 3 0 )1 ,סחז
מרידור״ .שכן ת1זז <1 3מזי 1
מאי של מרידור, אחראי באופן ישיר לפירסומה, למרות
שהוא מכחיש זאת נמרצות. שאלתי את נחמן, איש
המישפחה הלוחמת :

,ץ<1(631: ¥31

״ ץ ר 61 זץ 1 5 8 0 1 0 8 £ 0 0 6 3ס 8 1 1 £ 0 1 £ס ! 1 £ 5 1(3 0 11\ 0 £ 0 0 4 6

פע 8ק 5 066י 1 £
5 ;(.1150 3 5 0 6 1 : 0 3 1 0 .י 0 £ 3 1 1 1 6 1 1 0 1 0 , .0 6 8 0 1 0 0 8
ץ וזז 3 1 1ס !
X 0 1 0 1 0 8סזסוח 8ח 1ו 01ס ס ־ 3 0 3 0 0 0 1א 3־ * 7 0 3 1 : 5 6 1(3 0 0 1 1 3 1 1 0 0 8 1 0 8
: 635 6

6 6 0 0־ 5111:6 1>6
.ץ 3״ ץ 1חסוחסס 1 1 1״ 6 *31131 1 0ס ס ׳ 0 0 0 6 1 0 8 3 8 3 1 0
6 0 66 1 1 ׳ 1
ס 6 0 4 6 £ 1ץ 0ס ס 0־ 1 3 0 5 31ק 3 5ז 0 7 0״ ,1 0 6
׳ .ז ״ ס ץ 6 6 0״ 3 8 3 1 0ססץ 001־ 6 0 3 1 : £1ס ס 3 1 0 1 0 8״ 11116(8 0 6 6
.קססס 4 ;1 3 1 6 0 6

• אתה הפירסומאי של מרידוד ץ
יועץ, אני מבקש ממך, יועץ של מרידוד.

• מה פיתאום יועץ?
אני אספר לך סיפור: פעם היה בכפר אחד חתול.
מה זה גבר? אימת הכפר ! כל בנקר היה החתול מתעורר,
מרביץ ״מיאו״ אדיר ועט על כל החתולות של
השכונה. שימעו כבעל און יצא למרחוק, ורעבונו המיני
לא ידע גבול.
יום אחד, רצה אלוהים, הסתבך החתול על הגדר
ואשכיו נתלשו. אמרו זיקני הכפר: נו, ברוך השם סוף*
סוף יהיה לנו שקט. למחרת קם החתול והרביץ כדרכו
״מיאו״ אדיר. אמרו לו הזקנים: הלו׳ הלו, מה אתר,
עושה רושם, הרי כבר אין לך ביצים. השיב להם
החתול: מה יש, אסור להיות יועץ 1

וכתירגום חופשי:
יקי יקר,
״אדם בן כלב״ עומד להיות סרט נפלא ויפה, זד,
בטוח. וזוהי חתיכת־חיים, זה ברור באותה מידה. במהלך
שנותי הארוכות כשחקן לא הוצע לי מעולם משהו רב־אתגר
ומסעיר כל־כך. ואני בטוח, לעזאזאל, ששום דבר
שווה־ערך לזה לא יקרה עוד בדרכי.
מכל מקום, משום שהתוכניות עדיין אינן סופיות,
אצפה לפניה חוזרת ממך כשתשלים את לוח הזמנים שלך.
ברכותי הלבביות,

אורסון וולס

העיתונאית הימנית אורה שם אור עוסקת לא רק
בפוליטיקה. עובדה, בימים אלה יצא לאור ספר חדש
מפרי עטה בשם ״בלי הקוקו וחסרפאן״.
בספר היא מספרת על החבר׳ה שהגיעו לפני מיל־חמת
העולם־השנייה צעירים ועניים, לארץ, גילו כאן
חולות לוהטים, צברים מחוספסים, עוני ותרבות דלה.
היא מספרת איך התלבשו, איך אכלו איך בילו ואפילו
איך נכנסו להריון לפני החתונה. אלא שלא כמו בימינו
אלה, הריון כזה גרם להתאבדות, שלא הנידה עפעף
אצל השותף הזיכרי.
בסך־הכל, מקריאת הספר מתקבל הרושם שהיה
מעניין, אך בהחלט לא רומנטי והירואי בימים שלפני
קום המדינה.
שאלתי את אורה :

• למה החלטת לשכור את מיתוס ההי־רואיקה
של ימי טרום המדינה, שעליו חונכנו
בבית־הספרץ
משום שלארץ־ישראל הגיעו לא דק חלוצים שבאו
מתוך אידיאולוגיה, אלא צעירים שבאו, כי באירופה לא
היה מה לאכול. העליות לא הלכו רק להתיישבות העובדת,
כי אם גם לערים.
אל תשכחי שכל מי שהגיע לארץ היה צעיר, והגיע
לכאן ללא מישפחה. ופה היו חולות, ולא היתד, תרבות,
והיה עוני משווע, וצריך היה להיאבק. לפי דעתי, חשוב
שידעו גם את הצד השני של המטבע.

• את טוענת כספר בי אסור לאהוב יותר
מדי. למה את מתכוונת?
אני מתכוונת לכך שהרבה אמהות טובות, שאהבו יותר
מדי את הבנים והבנות שלהן, התחננו לפניהם שיחזרו
לאירופה, משום ששמעו על העוני והמחלות בארץ, או
.בגלל שבאמת פשוט התגעגעו, או בגלל שרצו להיות
ביחד בזמן המילחמה הממשמשת ובאה.
את יודעת מה קרה לכל אותם ילדים שהאמהות שלהן
אהבו אותם יותר מדי? הם כולם הלכו במחנות ההשמדה
הנאציים.

שרית ישי

ה תי מני ה והצרפתי היא שחומה כשוקולד ומעוררת תיאבון
כמו שוקולד, היא יפהפיה מעורבת,
חצי תימניה וחצי בולגריה. האקזוטית
הזו היא גם זמרת וגם רקדנית מעולה.
כבר בשנת 1978 כבשה אתי צוכרי את
פאריס, עיר האורות, כשהופיעה בתחרות
האירוויזיון כזמרת בלהקת אלפא־בית ש
אתי
צוברי
לא רוצה בלונדים
ליוותה את יזהר כהן, וכולם יחד זכו
אז במקום הראשון עם שירם אבאניבי.
השחומה שחומה הזו שיגעה את כל
הבלונדים החתיכים של נורווגיה. אבל,
כנראה שהבלונדים לא הלהיבו את המוכשרת
שלנו.
מי שכן מצא חן בעיניה היה המלחין
היהודי-צרפתי, בן ה־ ,33ה נ רי ברטר,
והרומן בין השניים הוא בעיצומו.

פליטה של גילעד•
על השדרן הפופולרי בטלוויזיה ומפיק
התוכנית מבט ספורט, אלכם גילעדי,
כתבו כבר כל־כך הרבה, עד שכבר לי
נמאס. אבל הוא מספק רומנים רבים מספור.
רוב
היפות שלנו, היפות המיקצועיות,
קיבלו טיפוח מידיו האוהבות של גילעדי,
שאוהב אותן חתיכות ודוגמניות.
לפני שעזב אותנו לטובת המינוי הטלוויזיוני
החשוב שהציעה לו לונדון, הספיק
אלכם להיות עסוק ברומן שנמשך,
להפתעתי, זמן רב, איזה שבועיים, עם
הדוגמנית הצעירה יהודית ארדיטי.
המפיק הרומנטי עזב אותנו ואת יהודית,
ואני ממש דאגתי ליפה ׳הזו. אבל,
מסתבר, אין כל סיבה לדאגה. כי כולן
מסתדרות מחדש מהר מאוד, ותמיד יש
להן כתף בטוחה לבכות עליה את אהבתן
האחרונה.
ארדיטי אכן לא נשארה בודדה וכואבת
זמן רב. השבוע, כשפגשתי אותה זוהרת
מתמיד, היא היתד. שעונד. על כתפו של
עלם חמודות צעיר בשם רן קובלץ.
רן, שהוא שחקן מתחיל, בא לארץ אחרי
שסיים את לימודי המישחק שלו באר-
צות־הברית וכבר הספיק לשחק כאן בכמה
הצגות ילדים. הוא בעל שאיפות
בתחום המישחק ורוצה להיות מפורסם —
לפחות כמו חברתו הנוכחית, יהודית.
יהודית מצידה סיפרה לי שהיחסים בין
השניים הם יחסי ידידות חמים. ידידות,
או יותר מידידות, אני לא יודעת. מה
שאני כן יודעת זה שלשניים תוכניות
משותפות לטווח־ארוך. בינתיים הם מתכננים
הקמת עסק משותף שעליו לא רצו
להרחיב את הדיבור. כל מה שהסכימו
לספר היה שהעסק הזד, שייך לתחום האופנה.
בעוד
כשבועיים נוסעת יהודית ללונדון.
לדבריה היא נוסעת לערוך קניות,
אבל לי יש הרגשה שאסור לשכוח את
גילעדי.

המחשב

החבר׳ה מצאו שיטה להכנסה גדולה נוספת בזמן האחרון. אחרי שארילן אייג ־

שטיין עושר, זאת לחברה המייצרת תה, ענת עצמון לטמפונים, וירדנה ארזי
לרהיטים נשקפו אלי פנים חינניות בפרסומת לבנק לאומי, שנבחרו כתשובה ליונה
אליאן שעושה את אותו הדבר לבנק הפועלים.
החיוך שלה גרם לי להתעניין מי העלמה, והתשובה החזירה אותי עשר שנים אחו-
רה: מיכל שטראום, מי שהיתר, נסיכת ישראל, זוכרים י התחרות הזאת שניסו לבחור
בה אחת שהיא גם יפה וגם חכמה, כדי לשבור את הקונספציה הידועה שאומרת
שאין שני הדברים מסתדרים ביחד.
והנד״ מיכל היא אחת מאלה שדווקא מימשה את הציפיות שתלו בה. היא עובדת
היום בחברה למחשבים, שרוב העובדים בה הם גברים רציניים. היא פסעה שם כמו איילה
שלוחה, וצדה את עינו של הממחשב הצעיר והיפה בועז תבורי.
בועז עשה הערכת מצב מהירה, הכניס נתונים למחשב, תפס אומץ וניגש לשאול
את פי הנערה. להפתעתו ושימחתו התשובה היתד, חיובית. ומאז, כשאני רואה אותם
ביחד, אני רואה ניצוצות ניתזיס.

בלי
סו רגי ם
אני לא מאמינה שיש מישהו שלא ראה
את ההצגה סורגים. אני לא מאמינה שיש
מישהו שלא זוכר את ארנון צדוק, ששיחק
בתפקיד האסיר ושר את מאמי
מאמי.
גם את קונטסה האסיר אי-אפשר הרי
לשכוח, אבל לא כולם יודעים שד,אסיר
שהדליק את הקהל, הוא בעצם היא. כן
כן, קונטסה היא למעשה בחורה, ולא
סתם בחורה, אלא שחקנית מצליחה שהיא
גם בחורה יפה, בלונדית בעלת גיז־רה
משגעת, בשם רזיה ישראדי.
רזיה לא ביזבזה את זמנה, וכשל^שי-
חקה על הבימה חיפשה אהבה מאחרי
הקלעים. החיפוש המתמיד אכן השתלם
והניב תוצאות. את ההצגה סורגים מלווה
תיזמורת, שבין נגניה יושב גיטריסט
חתיך, שהוא גם זמר בשם קוכי לו״
ריא. לשניים היה זמן להכיר האחד את
השניה, בין קטעי ההופעה שלהם, והאהבה
בין השניים ממש פורחת.
קובי ורזיה, שגילו אהבה מאחרי הסורגים,
שכרו דירה משותפת ואינם נפרדים
אף לרגע. רזיה, מלווה את הזמר
הפרטי שלה להופעותיו וקובי צמוד לשחקנית
הבלונדית שלו כשהיא עסוקה
בהופעותיה.
סורגים או לא סורגים, האהבה, במיק־רה
זה, פרצה את הגבולות.

יותר טיב ע רופא ש!
יש לי סנטימנטים לשרי חן, הדוגמנית היפהפיה, מאז שהיא•
היתד, מלכת המים. שרי היא מסוג המלכות שלא מסתפקות בזב־רונות
אלא ממשיכות להתפתח. הנה עובדה, היא הפכה להיות
דוגמנית מבוקשת.
בשבוע שעבר הבאתי לכם מונולוג של חתיכה אחרת, עירית
לביא• עירית סיפרה אז כמה היא מאושרת וכמה שבעלה לשעבר,
יורם אורן מאושר בזרועותיה של שרי חן. שמחתי אז
בשביל עירית, יורם ושרי.
אבל השבוע פגשתי את שרי והתברר לי שהיא אמנם מאושרת,
אבל לא עם יורם :״יש לי חבר כבר שנתיים וחצי. הוא
בחור נורא נחמד, רופא שיניים צעיר שקוראים לו דוקטור איתן
כהן. טוב לי איתו ואני לא מתכוונת להיות עם יורם.
״זה נכון שפעם גרתי ביחד עם יורם, בזמן שהייתי כבר
חברה של הדוקטור שלי, אבל זה רק בגלל שהייתי צריכה לגור
עם מישהו ואני לא אוהבת לגור עם בחורות.״
אז שיהיה לכם ברור — כשגרים ביחד, זה לא אומר שזה
מה שאתם חושבים. יכול להיות שיש איזה דוקטור, שאולי לא
נמצא בדירה, אבל נמצא בלב.

צדק

חזר
עם תשובה
הולד לה קלף בחיים, לרקדנית ורד
ציבעון.
לורד ציבעץ, שהיא בעלת סטודיו

לתנועה ומומחית למחול האירובי, יש
אופי מאד ספונטני. ורד שייכת לאותם
אנשים שהכל קורה להם וקורה להם מהר.
אז ככה, כל הקיץ חילקה ורד את זמנה
בין הסטודיו שלה בתל-אביב ובין מוע
ורד
ציבעון וידיד
קניה במקום מכסיקו

שרי חן
״רק גרנו ביחד !״

דון הים־התיכון באכזיב, שם הרקידה את
האורחים והלהיבה אותם בריקודיה הסוערים.
היא רדתה הישראלית היחידה בצוות
הצרפתי, ועכשיו, עם סיום העונה
באכזיב, הוצע לה להמשיך עם הצוות
במועדון הים־התיכון במכסיקו.
עוד ורד שוקלת הצעה זו והנה נפלה
עליה הצעד, נוספת, מפתה לא פחות, כש ד,מציע
חינו לא אחר אלא בעלה לשעבר,
לין גתרי, המפיק בפועל של הסרט
גולדה.
אמרו כבר חז״ל :״רחוק מהעין רחוק
מהלב״ .כשלין היה מהוליווד הרחוקה וורד
בישראל, לא שמרו השניים על קשר
ביניהם. אבל מרגע שלין נחת בארץ התחדש
הקשר בין השניים, ולין התחיל
להפעיל את קסמיו מחדש על ורד.
וכאן מגיעה הפואנטה של סיפורנו —
גתרי, שהוא בעל מטוס פרטי סטייל
הוליווד, הציע לוורד להצטרף אליו למסע
ספארי בקניה.

״ 1מבוקש
מ ת רג ם

0 ( 1111111] 1 0 1 1 1 0 1 0 1 0 1

פנינה רוזנכדום
אל אחד ששמו דייוויד. מיקי נכרי־א
לזב נסע ללונדון אל אחת ששמה יעלי
נסעה לאוסטרליה

בעניין הזה, מסתבר, אין בילעדיות רק
לנשים. כי כשהם אוהבים באמת, אז גם
הם נוסעים. מיקי גבריאלוב פגש אותה
כשהופיעו יחד עם אריק איינשטיין
בתוכניתם המשותפת.
היא, יעל, זמרת ישראלית שהתגוררה
זמן רב בלונדון, גם מלחינה וכותבת

אפלטון
ב מגדי א ל
את מה שין בן־אמוץ עושה בקולי קולות, כשהוא מדווח
לכולנו על הזיונים שלו עם פרגיות צעירות ואוויליות, עושה
אשתו לשעבר, הציירת וכתוה אפולו, אבל בשקט. בתיה היתה
זו שהכניסה את דן לעניינים, פרשה בזמן האחרון מההמון הסואן,
חייה וציירה לה בבית מבודד במושב מגדיאל. אבל טיפוס מקורי
שכמותה לא שוקט לעולם על השמרים. והפעם היא עושה זאת
שוב, ובכך היא משיגה ניצחון נוסף לנו, הנשים.
בתיה, שהיא באמצע שנות דד 30 שלה, נישאה בשקט בשקט
לעלם הצעיר ממנה בשנים רבות. היא מיישמת בעצם, הצעה
עתיקה מאוד שאפלטון קשישא הציע לכולנו כבר מזמן מזמן ד
צעיר עם מבוגרת, וצעירה עם מבוגר ולהיפך — לטובת והנאת
הצדדים כולם. אז הרבה מידע על גיבורנו לא הצלחתי לברר.
רק סיפרו לי שהוא בתחילת שנות דד 20 שלו( ,הפרש של איזה
15 שנה) ,יפה תואר וחטוב. ואת זה אני שמחה מאוד לספר
במיוחד לחברותי, שתדענה מה לענות לגברים כשהם אומרים
שהם מעדיפים אותן צעירות ויפות — גם אנחנו, גם אנחנו,

אהבה

בתיה אפולו
לפשות הכר, אבל בשקט

איפה את דפנ ה?
אני לא כל כך יודעת מה בדיוק קורה שם. אבל אף אחד בעצם לא יודע. בקושי
שניהם. השניים, שלום חנוך והזמרת דפנה ארמוני. שלום פרש את חסותו על
דפנה היפה גם מבחינה מוסיקאלית וגם מבחינה אישית, כבר חודשים רבים. והם העבירו
את רוב זמנם צמודים יחדיו, כשהם עושים מוסיקה ואהבה. והנה התבשרתי השבוע

מיקי נכריאלוב
לנסוע עד ללונדון
מקורית ומוכשרת. למרות שהחומר שלה
הוא טוב, קשה מאוד לתרגם אותו לעברית.
יעל,
שבינתיים הרימה ידיים וחזרה ללונדון,
היתד. סיבה מספיק חזקה בשביל
מיקי לנסוע אחריה .״לבדוק מה העניינים,״
כמו שהוא אומר ,״מבחינה מיקצו־עית
ומבחינה ריגשית.״
אז מה, אולי יש מי שמתנדב לתרגם
את החומר ליעל כדי להחזיר לנו את
שניהם לארץ, ומהר?

אני כבר לא זוכרת כמה פעמים הם
נפרדו לתמיד, וכמה פעמים הם חזרו זה
אל זה אחר כך. ולמען האמת, מזמן כבר
הפסקתי לספור. אני מתכוונת למיר,י ו כני
אמדורסקי, שאצלם האהבה, למרות
הפרידות המרובות, אינה מוטלת בספק,
אך משום מה היא מכבידה עליהם.
נשמע לכם מוזר ז תתפלאו, אבל אני
מכירה הרבה זוגות כאלה, שקל להם יותר
׳לאהוב מרחוק. אז עכשיו כנראה זה
שוב סופי שם, עד הפעם הבאה. מיקי
נשארה לגור בבית ששכרו השניים בזמנו
לרגל האיחוד המחודש האחרון שלהם.
הבית נמצא מחוץ לעיר ליד בית־דגון,
יש בו גינה וחצר ענקית ושם היא מגדלת
את בנם המשותף, אפך• בני חזר לתל־אביב
ואפשר לפגוש אותו, כמו תמיד,
ערב־ערב בכל מקומות הבילוי. לכל ה״
מעוניינות...

;מיקי זבני אמדורסקי
רחוק אבל קרוב

שדפנה כבר שבועיים בלונדון, וכשהתקשרתי לברר מה קורה — אז הנוגעים בדבר וכל
המקורבים מילאו פיהם מים. אז היום גם אני כמוכם שואלת: הם ביחד? לא ביחד?
ואם כן אז מה התוכניות, ואם לא אז מה כן, כדי שכל השוחרים לטרף יידעו אם
הציפור היפה הזו חופשית או לא...

יום שגי
19. 10
• דת: אור וירושלים
8.00 תוכנית שירים על
רקע ירושלים בהשתתפות ה זמר
יהורם גאון.

• חדשות: מבט לחג

• אמנות: אמנות
בישראל 8.45 שידור
בצבע, מדבר עברית) :
הפרק ״מגדל דויד״ ,שהוא
רביעי בסידרה שהופקה בידי
שרות הסרטים בנושא האמנות
הארצישראלית.

• קולנוע: הרביזור
( — 9.10 שידור כצבע,

01 הרצח! של אל־סאדאת
על מחלד הדברים בטלוויזיה, ביום השלישי שבו נרצח נשיא
מצריים, אומר טוביה סער, מנהל חטיבת החדשות:
משדיווחו סוכנויות הידיעות על היריות במיצעד בקאחיר,
הייתי בחדר־החדשות, ואני הזעקתי למערכת את עורך מבט,
מיכה לימור, ואת הכתב לענייני ערבים אהוד יערי.
כשאלה הגיעו והחלו באיסוף החומר, התקבלה ההחלטה
לצאת במהדורת־חדשות מייוחדת בפתיחת השידור, בשעה .5.30
הייתי כל אותה עת במערכת, מילבד במסד כמחצית השעה, שבה
יצאתי למלון, שבו אני מתאכסן בירושלים, כדי לארוז את חפצי.
היתה זאת החלטה שלי להביא ב־ 9בערב מהדורה מורחבת,
שכללה דיווח מצולם של התקרית, תגובות של משה דיין, יצחק
רביו ומשה ארנס, וכתבות״דיוקן על הנשיא המנוח ויורשו.
אשר ליציאת יערי לקאהיר, אני שהאצתי בו לצאת מצריימה,
מייד עם היוודע דבר הפגיעה באל־סאדאת. יערי ביקש להמתין.
משנודע כי אל־סאדאת נפטר, הצעתי שוב שיערי ייצא מייד. אלא
ששגרירות מצריים עיכבה את מתן האשרות. נטלתי בו בלילה
את דרכונו של יערי לתל״אביב, ולמחרת, בערב יום־כיפור, הסדרתי
אשרה ליערי. יערי החליט להמתין עד יום ו׳ ,ואז אכן יצא.

שחור־לכן,

מדבר
עב רית)
:סיפורו של בית־ספר
שדה באכזיב, שמנוהל מזה
עשר שנים על־ידי צעיר בשם
שוקה. הסרט מפגיש את ה צופים
עם שוקה וצוות עוב דיו,
עם טיילים מושבעים ועם
חובבי טבע. בסרט נופי צפון
הארץ טיפוסיים, שאותם מכנה
שוקה ״הכתמים הלבנים שעל
המפה״.

• חדשות: מבט למוצאי
החג (.)9.00
• בידור: גולדי הון
ולייזה מינלי 9.30 שידור
בצבע, מדבר ומזמר
אנגלית) :גולדי הון ולייזר,
מינלי, בתוכנית שירים ורי קודים
של שתיים מהמפורס מות
והפופולאריות שבין כוכ בות
הוליווד.

סידרת טלוויזיה:

בידור: הון ומיכלי
יום שלישי, שעה 9.30
בע סאם להרוס את קורטני,
ולחשוף את האמת אודותיו.

(ברברה רש) לנהל נישואין
פתוחים. האישה מחפשת ני חומים
בחברת הקפטן סטובינג,
בעוד בעלה מחזר אחר נוסעת
נאה (פילים דייוויס) ואשד, בש לה
(מרתה ריי).

21. 10

יום חמישי

׳ 1רביעי
* סידרה בידורית :
ספינת האהבה (— 8.03

2 2 . 10
• תיעוד: שורשיהם
בעורקי 9.30 שחור־לבן,
מדבר עברית) :
לקראת יובלו של קיבוץ נען
צילם אסי רוסק, איש הטלווי זיה
הישראלית ובן קיבוץ נען,
סרט תעודי-אישי, שהקו המנ חה
שלו לקוח מתוך השיר
ניגונים של המשוררת פניה.
הסרט מנסה לשרטט את דיו קנו
של הקיבוץ כיום, באמצ עות
מיפגש של הוותיקים ו המייסדים,
שגידלו את הדור
השני והם עצמם נעלמים אט־אט
מן העולם.

9סידרה ; ששת נשותיו
של הנרי השמיני
( — 10.20 שידור בצבע,
מדבר אנגלית) .

מיטשל ופלזנס: שש נשותיו של הנרי השמיני
יום חמישי, שעה 10.20 עיבוד מדבר אנגלית) :
לקולנוע על-פי מחזהו המפור סם
של ניקולאי גוגול, בכיכו בו
של הקומיקאי והשחקן דני
קיי. העלילה מספרת על כפר
קטן ומושחת שמנהיגיו חוש שים
מן המפקח־הכללי העלול
לחשוף את מעשי שחיתותם.
בהגיע האיש לכפר, נערכת לכ בודו
קבלת פנים מפוארת ס-
תוך תיקווה שהיא תסיח את
דעתו ממעשיהם.

• בידור: ויקטור
בורגה 11.00 שידור
בצבע).

ם שיש׳

יום שלישי

2 5 . 10

• בידור: שעה טובה
עם מני פאר ואורחיו
( — 9.15 שידור בצבע,
מדבר ומזמר עברית).
• סרט קולנוע: נבל
היה האיש 10.00 שידור
בצבע, מדבר אנגלית)
נ סירטם של הבמאי

2 0 . 10
• תיעוד: כתמים
לכנים על המפה (— 8.30

מיבחרדי: 1
השובת הקיבוצים לואש־הממשוה
בשבת ( )17.10 ברשת ב׳ ,בשעה 12.05 בצחריים, תחת הכותרת
״שיקום אסירים !תנועה הקיבוצית״ ,מביא ״קול ישראל״ את
אחת מתשובותיה של התנועה הקיבוצית להאשמותיו של ראש־הממשלה
כלפיה. התוכנית מתמקדת במיפעל התנדבותי של התנועה
הקיבוצית לשיקום עבריינים בקיבוצים. גיבור התוכנית הוא חרות
לפיד, חבר קיבוץ איילת השחר, האיש שבין השאר שיחרר את
כושי מגרמניה, והמשמש כאחראי לטיפול בנוער שוליים בצפון
הארץ. בין הקיבוצים הקולטים אסירים לשעבר — בית״השיטה,
בית־אלפא, חפציבה, מרום הגולן ועוד. המוטו של התוכנית
מצוי בדבריו של אחד מאסירי כלא שאטה, העובד בקיבוץ בית־השיטה,
ואומר :״כשאני רואה חבר קיבוץ בן 70 עובד כל היום
ליד המכונות — אני לא יכול להתברדק״.

קיי: הרביזור

וינסנט מינלי והמפיק ג׳ון
האוזמן, המספר על עולם ה סרטים.

יום
שני, שעה 9.10

סיפורו של חייל (10.10
— שידור בצבע, מדבר
אנגלית) :פרק אחרון -ב־סידרה
ובו כניסתה של ארצות-
הברית למילחמת העולם ה שניה.
דוני, בנו של סאם, מש רת
כטייס קרבי ונהרג, בעוד
שאביו זוכה לשבחים בזכות
פעילותו. קורטני מתמנה בינ תיים
כמפקד מיבצע נחיתה,
ולוקח את סאם לשמש כפקודו.
בעקבות כישלון הנחיתה נש־

שידור כצבע, מדבר אנגלית)
:בטי בריקר (טאינה
לואיז) ,אחת מגרושותיו של
הדוקטור, יוצאת לשייט עם
מי שאמור להיות ארוסה (לייל
ואגנר) ,כדי לפתות את ה דוקטור
לחזור אליה. אך הענ יין
מסתבר כאשר השחקן ש אותו
שכרה לשחק את תפקיד
הארוס מתחיל להתייחס לתפ קידו
ברצינות. יועץ־נישואין
(פיטר מרשל) לוחץ על אשתו

שבת
2 4 . 10

• סידרת טלוויזיה :
דאלאס 10.00 שידור
כצבע, מדבר אנגלית).
• סידרת טלוויזיה :
קווינסי 10.50 שידור
כצבע, מדבר אנגלית).

מהווה לגהום גוטמן; ביום השגה למותו :

סדרה של כרטיסי ברכה אמנותיים, ממבחר ציוריו של האמן הארץ ישראלי.

מהדורה מיוחדת של הספר עליו התחנכו 4דורות: לובנגלו מלן זולו, בצירו!
4הדפסים אמנותיים, משובבי עין, על גבי נייר מיוחד, בצבעים מלאים 50x70ס״נ
כל הדפס במיוחד לחדרי ילדים.

נחום גוטמן

?י על גד?״ 5ץ ד דגיג? 5 .אך ג ך**ד ן?ז. פ־לז!
ה מי ־ מ׳ ( ל א? מ?ילגל ־ אי!י ע -מ מ > £ממא ; ה?3מ־
§3ן וז ירמו טילי 55מ? ? ל ** 5לי

!1עד? -זק-ארו:די-א גיגד$1.־;י1ערי

;מגתי גס ^גע־־ר ^ל־י. חירך מ• אז ^וך יז -ו^?ך מי•!? 0כ

מן ין ^י ״י ליי ־ ס הו נ ליגי גו!רי; אי
?:ד׳ ייילנית ן *ה 03 גוך ה!ט למגדת מדמי. אני הולד
יד?.־לון אל?ן אמי׳ .תאף ת -לגאגי גת -מאה?ל א:$חנוז~:ם1
׳8:ומנו^ייד??ף אל^.לידגאותדוק?י־:גד*ילץ ו הז?ג1זי: :

למה האיש העומד מצד שמאל
מהדק פדה בידו ואיני אווגי בסירה?

ל9גגו?׳רד. פייאניעמרס.אר?$ד?.גיינז?מ־35 רי!$$גיר*$ד י־?אמל׳.
מי ק ד איפג? 3א ואד. לגי ס 53־ך ה 43־.ר ;**ז* ך ר#־ *שר*$ .י .6א; ר -י ע.
מ?ל.י*יאזה פד ממילידידגאליגזאה מם מנסרי׳הי־א׳א*.ז&ר).2$$

לתל־אגיג?* .וי. לי5,ית

^,־ד פנ>^ו|^א^הי^ז 8לגס הון נלד״ולש-ריס.מ<י*

א? ל;רי. י׳לי־נר ליי; זר.כ די? נץל&ות־י ר••נר• ד י ״ו גגה•ר ישעו ^*מי.
יי*! י/ייל ללאה ׳נסי ר־ -י. י• ו׳#ץ ימ9עד י ״אנין ירץ י־ז ;די א מי ר; 5י ג -ג
־ .דני״ יי!$י י**ר ל* צליו-סד•*?יי**י״ז ע׳ -יז? די ייי 0לא ני::־ יא :•.
׳ א?מ י׳ג?׳ ?יי? .?3נימי יאייי 5־מ* 3י ה אה רירי־ .רד־גיז מי..

מי מו ^ ת ^ג ת? ר ^י אל•׳ את אפאי לגלגת

יה^ר׳מ.
רי ד35

מגי מילוי
גזיי־ב

י״שלד נדדאי?

לייייס;?ך;לדימאדי ...ייזוגא;,דמאילי!• .לגרי־?גא?־:.

תולגז*>,
** :ילד*־*לזא

לובנגולו מלך זוא

שני מבצעים אמנותיים חינוכיים חדשים.

,20 כרטיסי ברכה אמנותיים*
״מיני״ רפרודוקציות, יגל נייר כרומקוט 220 גרם, בדגמים של כרטיסי
ברכה אמנותיים. ב־ 2אוגדנים, מודפסים בזהב. בכל אוגדן 10 :
כרטיסים שונים, בצירוף מעטפה לכל כרטיס. השי האידיאלי לברכת
ראש השנה.
מחיר מיוחד לתקופת החגים 99.— :שקל

לשתי הסדרות

ספר וארבעה הדפסים צבעוניים
לחדרי ילדים
מהדורת שי חגיגית, באריזה מיוחדת.
הספר וארבע הכרזות הצבעוניות ב־ 160 שקלים בלבד — במקום —260.
למשך חודש החגים.
--גזור ושלח לכבוד
הוצאת רולניק בע״נז, מו״לות אחרת
ויסוצקי ,10 תל־אביב
נא לשלוח לי במחיר מבצע מיוחד, למשך תקופת החגים, בהנחה של ס/״,40
את המהדורה החדשה מעבודותיו של נחום גוטמן:
.1סדרת כרטיסי ברכה אמנותיים, בצירוף מעטפה לכל כרטיס בשתי
סדרות, בסד,״כ 20 כרטיסים אמנותיים באוגדן זהב במחיר — 99 שקלים
(נא לציין כמות).לשתי הסדרות-
.2מהדורה מיוחדת של ״לובנמ׳לו מלך זולו״ ,בכריכה קשה בצירוף 4
כרזות צבע אמנותיוח, לחדרי ילדים, במחיר הנחה מיוחד —160
שקלים-

(-נא לציין מספר העותקים).

מצ״ב המחאה על סך-

__(נא לצרף 10 שקלים דמי משלוח).

השם והכתובת --

תצלום אוגדן הכרטיסים

רחיויסוצקי

תצלום כרטיס אמנותי

לחנויות הספרים: ההפצה הראשית של מהדורת השי :
רשת סטימצקי, רחוב הרכבת ,22 תל־־אביב, חיפה,
ירושלים, אילת.
הזמנות יש להפנות ישירות לסוכנות.

33כ)

( 1״ו־ה

קו ל רון

*אוקי

3יב|

המ שקה שעושה חיים מעניניס ם ם

ת א רח ביאליק , 23 טל0 3 - 65 86 77 ,.
י -ם רחוב בצלאל , 6טל 0 2 -2 3 3 5 0 2

קורסים לצילוס, פיתוח והדפסה
מסתיימת ההרשמה לכל הקורסים

יבואנים ומסיעים בלעדיים בישראל: י.ד. עסקים בעט, ח ״ א טל 832236 .

טרמס

קסרה\ווב 0קורה

שלבים א׳(מתחילים) ב׳ ו־ג׳

לחייל

השמוש נמענוות-לתלמידים חופשי
?1ק1ו?-,ם זש>ום לפי שעות
פרטי ו הר שמהבש עו ת - 22 סו

גמדי של סנברוסס נועניק לן

ענק.

שלחי ל סנ פ רו ס ט מתכון גזר ג מ די וזכי בענקיה לו מי ם ש שוויו

גמדי, כוכב אמיתי: טעמו מעודן, צבעו רענן, שופע בריאות
ומרגיש מצוין על צלחתך. חברי מתכון מקורי בו יככב הגזר
הגמדי של סנפרוסט ותוכלי לזכות בפרס ענק שינצנץ
על צווארך ויזכיר לך את הכוכב שלנו.
גזר גמדי, אהובם של אניני הטעם בארה״ב ובאירופה
מעתה במטבחך.

סנפ תס ט

טרי יותר מטרי.
ננעל על לבועת כלל

את המת כוני ם של חי ל ת.ד 40020 ,ת״א ע בו ר ״גז רגמ די ״
לא י או חרמ־ . 15.10.81 צוו ת שופ טי םברא שו ת שף אורי.
גו ט מן יבחראתהמת כון הזו כ ה.

למד! )1111x11
עברית ו/או אנגלית
במהירות ובהצלחה מובטחת
ב־״אולפן ג ת ״ (מ״קמא)
ת״א נ וייצמן ,22
טל 254826 .־03
חיפה :״במעלה״,
טל 664922 .־04
קורם חדש נפתח ב־25.10.81

! 1דיאנסרטי *
בוידיאו !
הסרטת ארועים
צידי חתונ 1ת. ב ר מצווה וארמוים מיוחדים
0ר 0ב| 3שע 1ו $299 ; 1מלל מט׳מ 0,71 טר,
רח׳ רוזנבאום ,5ת״א,טל 296662 .״

העולם הזה 2303

שיחר
׳ מאח רי הקל עי ס
ז77״א1ר בז א ת

כפי שמתבקש מחוק רשות־השידור, ערכה
מליאת רשות השידור, בשבוע שעבר,
ישיבה לאישור תיכנוו החורף של ר-.
טלוויזיה. הישיבה, אשר נראתה בתחילה
רגיעה, בשל היעדרותם הבלתי
צפוייה של נציגי הליכוד, אהודה מרון
ואהרון פאפו, ונציג המערך ניסים
אלמוג, הפכה כימעט לשערוריה. לרג-

החזקה הקיימת במליאת רשות־ר,שידור,
והוחלט ברוב•(רק 2מחברי המליאה התנגדו:
לוי־יצחק הירושלמי ודניאל
3לי ד) לפסול את צילום מחזהו של לוין.

הנבחר ם סיוו מף ה
מינויו המפתיע של מנהל חטיבת החדשות
בעבר, חיים יבין, ככתב הפרלמנטרי
של הטלוויזיה, עורר הדים רבים ב חטיבת
החדשות. בחירתו של מנהל חטיבת
החדשות, טוביה פער, ביבין, ולא
בכתב לעניי׳ני־השטחים יגאל גורן, שהיה
מועמדו של עורך מבט ,׳מיכה לי מור,
עוררה שביעות־רצון רבה בין כתבי
החדשות.
עם מינויו של יבין ככתב־לכנסת, יתחזק
מאוד כוודהדיווח הטלוויזיוני של
מבט. יבין יתפקד לצידם של רון כן-
ישי, הכתב-הצבאי, רפיק חלבי, כתב-
השטחים ואהוד יערי, הכתב לענייני
המיזרח־התיכון. הארבעה יהוו צוות מוליך
של מבט, שיתן את הטון גם לכתבים
האחרים.
בעגה של חטיבת החדשות הגדירו את
מינויו של יבין כסידרת־המשך, תחת הכותרת:
הנבחרים בפעולה.

קופת (ה;11 רצ עול)ונד ק;1
רשימה שאותה פירסם במקומון הירושלמי
כל העיר כתב לא קבוע של ה מקומון,
שאול צדקה, תחת הכותרת
רשות־השידור איננה אוהבת ספרדים, עו רר
תדהמה וזעם בהנהלת רשות־השידור.
רשימתו־ של צדקה, שהיתר, רצופה אי-

במיסדרונות הנהלת רשות־השידור החלו
לכנות בשבועות האחרונים את סידרת
הטלוויזיה עמוד האש בכינוי עמוד האיי־זנבוג.
הסיבה: הסבירות הגבוהה שסידרה
זו תירכש בידי המיליונר היפאני-
ישראלי שאול אייזנבדג.
אייזנברג פנה כבר לפני למעלה ממח צית
השנה אל מנכ״ל רשות־השידור יו־סף
ולפיד, וביקש ממנו לרכוש את ה-
סידרה. הפנייה של אייזנברג נעשתה על
נייר המיכתבים של המיליונר. לפיד העדיף
שעמוד האש יימכר ל״עם היהודי״ — ולא
לגוף פרטי. במילים אחרות, בליבו של
לפיד היתד. תיקווה שהסידרה תירכש על-
ידי הסוכנות היהודית.
המשא־ומתן שהתנהל בין רשות־השי-
דור ובין הסוכנות היהודית עלה על שירטון
פוליטי.
חידוש הפנייה מצד סוכניו של אייזנ-
ברג בישראל, לא הותיר ברירה לרשות-
השידור. סוכניו של אייזנברג הציעו סכום
כולל של 700 אלף דולר, סכום העולה
על מחיר הייצור של הסידרה כולה.
בשבוע שעבר פורסם בעיתונות המיכ-
רז על עמוד האש, כאשר ודאי לחלוטין,
כי הרוכש יהיה שאול אייזנברג.
פרט נוסף, יתכן שרשות השידור לא
תהיה כלל הנהנית מרכישת עמוד האש
כדאי שאנצל אותם עד תום, לפני שהמדינה
תחזור ל סו ר ה...״
צדקה, ששכח לציין את, עניינו האישי׳
ואת כישלונו בקורס הכתבים, בשל
,חוסר מהימנות ביכולת הסיקור שלו׳,
עלול להיות נתבע על הוצאת לשון הרע
על־ידי הנהלת רשות השידור.

הדת״וו־ז־ד. ה*ע 4ראדיח

חבר במליאה זינדר
מילחמה אישית בירון לונדון
עים דומה היה כי מליאת רשות־השידור
לא תאשר את תיכנון החורף, דבר שהיה
מונע את המשך שידורי הטלוויזיה, קודם
ההתכנסות הבאה של המליאה.
את מקומם של מרון ופאפו תפסו פרופסור
יוסף כן־שלמה (״נציגו של
ברוך שפינתה במליאת רשות־השידור״,
כפי שכונה בידי אחד מחברי המליאה)
וצבי זינדר, איש ד״ש (חבר המליאה
היחיד המייצג מיפלגה שאינה בנמצא).
בן־שלמה וזינדר התנו את אישור ד,תיכ־נון
בתנאי אחד: מניעתה של התוכנית
המוצעת דילמה בהנחיית ירון לונדון.
צבי זינדר, הנאבק מזה חודשיים במוסדות
רשות־השידור מילחמת־חורמה אישית
כנגד ירון לונדון (הכל בשל מאמר
בעיתון מאת לונדון, שבו הוא הוקיע את
חברי המליאה כאנשים בינוניים, ובין הבינוניים
שבהם הוא מנה את זינדר) ,פתח
את המיתקפה בדברי נאצה, שהעלו את
חמתם של נוכחים רבים. לדברי הנאצה
של זינדר הצטרף בן־שלמה, שטען כי
לונדון מעוות במסך דברים ועובדות באמצעות
הפלסטיקה של הבעותיו, והש מעת
דיעות.
מנכ״ל רשות השידור, יוסף לפיד,
שהגיע חולה למליאה, נאבק על השארת
תוכניתו של לונדון בתיכנון החורף, וטען
• בין השאר :״ציפיתי שזה יהיה דיון על
גופם של דברים ולא על גופם של אנשים.״
במהלך הדיון, שהגיע לטונים גבוהים,
נתגלעו חילוקי דיעות חריפים בין
לפיד ויו״ר רשות־ד־,שידורי, פרופסור
ראובן ירון. אחרי דברי סניגוריה נל-
הבים של לפיד על לונדון, החליטה ה!
מליאה
לאמץ את תיכנון החורף, כולל
התוכנית דילמה, בתנאי שוועדת חינוך׳
מדע־והסברה (חמ״ה) של מליאת רשות-
השידור תעקוב אחר תוכניותיו של ירון
לונדון.
סתירה חסרת־תקדים עם חוק רשות-
השידור, התובע מהטלוויזיה לדווח ולעודד
את היצירה המקורית, התגלתה בדבריו
של יוסף בן־שלמה, שהציע להוריד
מהתיכנון צילום לטלוויזיה של הצ גתו
של חנוך לוין, ייסורי איוב, בטע־י
נה :״בהצגה זו יש עירום מלא של גבר
— עירום מלא של יאשר — ,ומישגל שלם.״
אל בן-שלמה הצטרפה הנציגות הדתית

האייווס־ג

כתב־ פרלמנטרי יכין
חיזוק ״מבט״
דיוקים רבים וניסוחים בעלי גוון גזעני
כמו :״מה תאמרו אם תשמעו בקרוב
מעל גלי האתר את השם שידלצקי כמנהלה
החדש של מחלקת הפולקלור המיז־רחי
ברדיו? תתפלצו מצחוק או ״קו
זה עובר כחוט־השני לאורך כל תולדותיה
של הרשות, החל מ־ .1948 לרדיו היתד,
מסורת שקירבה אליו רק, יחידי סגולה׳
בעלי צבע דומה..״ ועוד, פנינים׳
בעלי גוון זהה.
בדיקה שנעשתה ברשות־השידור בדבר
המניעים לפירסום רשימה זו, שעוררה
סערה ברדיו ובטלוויזיה, גילתה ששאול
צדקה נכשל בקורס כתבים של רשות-
השידור שנערך בשנת .1974 אחד מבכירי
הטלוויזיה, שהיה מורהו של צדקה בקורס
זה, הסביר את הסיבות לפסילתו
של צדקה ככתב רדיו בכך שהיה נטול
חוש למה שמכונה ברדיו ״כתיבת אוזן״
(דרך כתיבה עיתונאית מייוחדת לרדיו),
ובשל חוסר מהימנות ביכולת הסיקור
שלו.
את חוסר מהימנות הסיקור שלו הוכיח
צדקה ברשימתו, שאותה פתח בנוסח הבא
:״מעיד על עצמו החתום מעלה, כי
יש לו ביצים שחורות. אומנם כל פרענק
באשר הוא, אם ישמיע חלילה ביקורת
על קיפוח ואפלייה, מסתכן בשמו הטוב,
אך אני את נפשי החלטתי לשים בכפי.
אחרי הכל, לוחשים באוזני, אלה הם ימים
שבהם פופולארי דווקא להיות ספרדי, ו
תהליך
חיזוקה של הטלוויזיה הישראלית,
כמכשיר בשירותו של הציבור הדתי
בישראל, הולך וגובר בימי השר זבולון
.המר, שר־החינוך-והתרבות, שהוא גם
השר הממונה על רשות השידור. אחוז
הדתיים במליאת רשוודו!שידור, הוא מעל
ומעבר לאחוזם באוכלוסיה בישראל. הנציגות
הדתית במליאת רשות־ה,שידור
מנצלת כוח זה להטיית מדיניות השידורים
של הטלוויזיה לכיוון תוכניות הדת.
הצעד הראשון בתהליך זה נעשה לפני
כמה חדשים, כאשר הכותרת דת הוחלפה
בכותרת מורשת ישראל וערכי היהדות.
במיסגרת מליאת רשות־השידוד־ הוקמה
ועדה תחת שם זה, בראשותו של חבר
המליאה ש. דניגו (איש תמ״י) ,ושבה
חברים עו״ד מיכה ינון (סגן יו״ר הרשות
-מפד״ל) ,צבי ברנשטיין
(עסקן מפד״ל ותיק) ,פרופסור י. שווי״
קה (׳נציג דתי במליאה) וגבריאל כן״
שמחץ (נציג עדתי במליאה),
הפעולה הראשונה של ועדה זו היתה
נסיון להגדלת שעות השידור בענייני דת,
על-ידי כניסה למיסגרות של תוכניות לא-

סגן־יו״ר ינון
סחף דתי

מיליונר אייזנכרג
ציונות ב־ססל אלף דולר
בידי אייזנברג, מאחר שמישרד־האוצר
תובע לעצמו את הכנסות הסידרה.
דתיות של הטלוויזיה, או כניסוח החלטת
הוועדה :״ביטול מיסגרת מורשה במת כונתה
הנוכחית ופיזור הנושאים השונים
בין התוכניות האחרות בטלוויזיה. במים־
גרת מישדרי תעודה תופקנה תוכניות
מייוחדות בנושאים הקשורים ביהדות ובמורשת
ישראל...״
כאשר הובא תיכנון החורף החדש של
הטלוויזיה לפני מליאת רשות־השידור
לשם אישור, עבר !נושא הדת כימעט ב שתיקה
(למעט •הערה של לוי יצחק ה ־
ירושלמי, כי מורשת ישראל אינה רכוש
בלעדי של נציגי ן!דת במליאה, אלא עניינו
של הציבור כולו) .בין המשתתפים
הושמעו אומנם כמה הערות מיקצועיות,
על שלא יתכן לחנוק יום שידורי טלוויזיה
בתוכנית־ענק דתית בנוסח שורת הדין.
אלא שהערות אלה לא זכו לתגובה
עניינית של ראשי רשות־השידור, שציפו
לשיתוף־פעולה של הנציגות הדתית ב מליאה,
לשם העברת תיכנון־החורף כולו.
מנכ״ל רשוודהשידור, יוסף לפיד,
העיד בהומור על אי-בקיאות בנושא זה,
כאשר אמר :״אני יודע שבחנוכה או פים
מצות, ובפסח מדליקים נרות.״

פ ס קו ל
ל מיד !ואגנו־

יו״ר רשות־השידור, פרופסור ראובן
ירון, הודיע במהלך מליאת רשות־השי-
דור על כוונתו להציע בתיכנון הבא (תיב־נון
הקיץ) את העברת שידור מגאזין הטלוויזיה
השבוע — יומן אירועים מיום
שישי למוצאי־שבת, בטעינה שזהו שירות
המייועד גם למשלמי האגרה הדתיים.
הכוונה האמיתית המסתתרת מאחרי
תוכנית זו היא הקהיית הכוח הטמון ב־השבוע
— יומן אירועים, שמתבטא במים־
פר־השיא של צופיו והשפעתו העיתונאית.
על כוונה זו של פרופסור ירון, עלול
להתנהל בעתיד קרב־מייגע במוסדות
רשות־השידור ו בתוכנית שעתיים
משתיים בגלי צה״ל, אמר מנכ״ל רשות־השידור,
יוסף לפיד, דברים לא מקוב לים
בעניין השמעת מוסיקה של המלחין
הגרמני ריכרד ואמר, שיצירותיו פסולים
להשמעה בקול ישראל. לפיד טען
כי לדעתו צריך להשמיע מוסיקה של
ואגנר בקול ישראל • #את אחת מה הפתעות
הגדולות של מליאת רשות־השי-
דור סיפק חבר המליאה ויועץ ראש־הממשלה
לענייני תיקשורת אורי פורת,
שהצביע בעד תוכניתו של ירון לונ דון
דילמה בשל תקלות רבות במחלקת
הסרטים הקנויים של הטלוויזיה, מסתבר
שהתוכנית המופיעה יותר מכל תוכנית
אחרת בלוחות המישדרים המופצים
על־ידי הטלוויזיה לעיתונים לשם פירסום
מוקדם, היא התוכנית פרטים יבואו.

עדנה פיינרו מדווחת מפס טי ב ל הסרטים ב1וי טל

ל ץ גרנד הוטל בויטל: ביודמלון המרפא הידועים, הגיעו הנה לקוחות צעיי׳
ענקי, בן שש מאות חדרים, פארק רים הרבה יותר. הגיל הממוצע לא הפליג
ירוק באלף גוונים, מיגרשי גולף, מיגרשי מעבר לשלושים ! וצבע העור הממוצע היה
טניס, רחבות לרכיבה על סוסים, מיד -חום עד שחור.
שאות פורחות, שיחים מסותתים בסיגנון
לא היו אלה מישלחות רישמית של
גני ורסאי.
מדינות — הבחירה והכיוון נבחרו, כבכל
לפני כמה חודשים קנה את המקום מיפעל פרטי על-ידי ההנהלה. הבחירה
מועדון היס־התיכון, ואחד מבעלי המו היתה חובבנית ביותר, ונעשתה על-ידי
עדון נתן לבתו, ליידי טריגאנו צעצוע גברת טריגאנו, שנעזרה בעיקר בחברים
קטן — הוא הירשה לה (בתקציב הפעוט ובמכרים• היא החליטה מי יהיה האחשל
שש מאות אלף דולר) לקיים במקום, ראי על סרטי כל ארץ וארץ, והוא שיבחר
עם סגירת העונה, שבוע של פסטיבל, את הסרטים מארץ מוצאו ויחליט מי ומה
שיוקדש לסרטים מארצות אגן הים־התי -ייצג את מולדתו. ולכן, הרמה היתד. לא
כון. העלמה טריגאנו, פריסאית זעירה אחידה ובהתאם לאיש המייצג — מה גם
ובעלת עיניים תכולות, היתה היוזמת של שהמטרה המוצהרת של המיפגש היתה
חלום אוטופי, בהתחשב במצב הפוליטי כלכלית בעיקרה. כלומר — להביא לכאן
שבמרחב, של מה שנועד להיות מיפגש סרטים שטרם נמכרו, או שמזלם לא
צלח עליהם ולהשתדל למצוא להם שוק
בין יוצרי האיזור המיוחד והפרובלמטי
הזה, שישקף את עולמם החברתי והאס להפצה בצינורות בינלאומיים.
תטי כאחד
כך קרה, שמבקר הקולנוע והסופר האיאך
מה רחוק יותר מאווירת הים־התי -טלקי, אלדו טאסונה בחר בשני סרטים,
כון מפנינת־תיירות זו, שבעיירת הנופש שהאחד מהם, רגש אחד יותר, של הבמאי
ויטל, הקרובה יותר לגרמניה (העיר הגדו פרנציסקו לונגו, סבל מפרופיל פירסומי
לה הקרובה אליה ביותר היא שטרסבורג) נמוד והיה זקוק להארה נוספת. ואילו
הסרט השני, אחד מהיותר מעניינים שהוצולגבול
שווייץ?
די להתקרב לעיירה קטנה זו, ולמעיי -גו כאן, עושה את דרכו לסאן־פרג-
נות המרפא שלה, כדי להרגיש שלא רוחם ציסקו ולפסטיבל בינלאומי שייערך שם.
זהו סרט דוקומנטרי של אנדריאה אג-
של יוסף שאהין או ויטוריו דה סיקה
מרחפת כאן, כי אם גיבוריו של אלן רנה דרמן (זהו שם של גבר ולא של אשה,
המחפשים את השנה האחרונה במאריאנבד׳ כפי שנדמה) המנציח פסטיבל של משוררים
שנערך לפני כשנה על חוף שליד
או את ג׳וזף לוסי וגיבורי פדובידנס.

לבי אחר, מי זה שר שם? שגם הוא
הוצג בקאן.

בפאריס כן;
במרוקו לא
^ יו גם סרטים דוגמת לנה שטרם
י י נמכרו, אך אלה היו מעטים מאוד.
ביניהם סרט מרוקאי בובות קני סוף,
שאינו עולה ברמתו בהרבה על הסרטים
האתנוגרפיים שהורגלנו לראותם בטלוויזיה
— סיפור על אשה, הנישאת בגיל
,12 לפי החלטת מישפחתה, מתאלמנת
בגיל ,16 מואשמת על־ידי מישפחת הבעל
בניאוף ובית־המישפט מפקיע ממנה את
ילדיה לטובת מישפחת בעלה. אומנם יש
כאן נושא בעל חשיבות חברתית עליונה,

התעודיים של הבמאית דוסלין סאב. דוס-
לין, לבנונית נוצריה החיה בפאריס, עבדה
כמה שנים במחלקת התיעוד של הטלוויזיה
הצרפתית. היא הציגה כאן שני
סרטים — מיכתב מביירות וביירות —
לא יותר, כשדווקא הסרט השני, שאינו
מביא כל עלילה או חוט מקשר, היה
הקולע ביותר למטרתו. זהו מיסמך מזעזע
המבטא במאות דימויים, מראות ואנשים,
את גסיסתה הארוכה של ביירות, העיר
הקרועה, שפעוטיה מטיילים עם כלי־נשק
שלופים בין בובות קרועות המתגלגלות
בין פחי הזבל.
צרפת הנאורה, על מיניסטריון הקול נוע
שלה, רצתה להפגין אבהות רצינית
על נושא תרבותי שכזה. לכן שלחה לכאן
את כריסטיאן צירוך, עוזרו האישי של
שר־התרבות ז׳אק לנג. גם הצאר הגדול

מארגנת הפסטיבל, ליידי טסיגאנו(במרכז) ודניאל טוסקאן דה״פלאגטייה
צעצוע קטן מאבא

״החבורה מסגוכייה״ סרט על המחתרת הכאסקית
נסיון הבריחה שנכשל של הבמאי עימנואל אוריבה
סימפוזיון על הסרט הגרמני או על
המשבר האירופי בקולנוע היה הולם יותר
את הגנים. ואולי אפילו דיון בשקיעת
תרבות מעדב-אירופה, מלווה בהקרנה
חגיגית של הזלילה הגדולה, היה מתאים
לאווירה — שכן מועדון הים־התיכון ידוע
בהתמחותו הגאסטרונומית, שבאה כאן
להתגשמות אבסורדית כמעט: החיים מתנהלים
בוויטל דרך הבטן — וארוחות
ענקיות המכילות את כל טוב העולם מרדימות
את התודעה.
מה לכל זה ולסרטים המתיימרים לבטא
סיבלם של מיעוטים מדוכאים, הבאסקים
בספרד, האלג׳ירים בפאריס, הפלסטינים
בלבנון ן קשה לענות על כך.

לא מיפגש
רציני
ף משך השבוע הזה, השבוע הראשון
״ לחודש ספטמבר, אחרי ששעריו של
מועדון הינרהתיכון ננעלו ללקוחותיו המבוגרים
הרגילים, הנוהגים להעביר בווי־טל
את חודשי הקיץ בשתייה ממעיינות

רומא, והיה למיפגש מרתק בין משוררים
שבאו מארצוודהברית למשוררים חובבים
שנתקבצו מכל איטליה.
מישראל נעשתה הבחירה בידי סרז׳
אנקרי, במאי צעיר שהציג כאן סרט קטן
שלו בשנה שעברה — והוא הביא לפסטיבל
את לנה, סירטו של איתן גדין
בהקרנת בכורה עולמית, את סופו של
מילטון לוי, סירטו של גיסים דיין, שהוצג
בארץ זמן קצר ועדיין מחפש שוק
מתאים בעולם. המארגנים הזמינו גם את
העייט של יקי יושע, אבל יושע הזדמן
ליום אחד בלבד לוויטל כשהתברר לו
שכימעט שלא מתקיימים כאן מיפגשים
רציניים של דיעות או של עסקים, והוא
המשיך בדרכו לאירופה, לפגישות עבודה
פוריות יותר.
לעומת אלה, היו כאן הרבה סרטים לא
חדשים וגם לא טובים במיוחד. היו סרטים
ותיקים ממש כמו האוייב התורכי, שהוצג
בפסטיבל ברלין (ומסתובב בישראל) ,האם
אתה זוכר את דולי בל (שקיבל כבר
פרס בוונציה, אך זהו סרט יוגוסלבי שאינו
מהמם דוגמת מוריו הצ׳כיים או מא־קאבייב,
ייבדל לטובה) ,או סרט יוגוס
הסרט
היוגוסלבי ״האם אתה זוכר את דולי בל״
אריה הזהב בוונציה
אבל הסרט בעצמו מרבה לתאר בצבעוניות
ובאיטיות את הרקע ואינו מסביר
מספיק את המסר — וכך יוצא שעיתונאית
צרפתיה, אינטליגנטית למדי, שואלת באמצע
ההקרנה שאלה המעידה עד כמה רחוק
צידו הצפוני של חוף הים התיכון מן
הדרום שלו — האם במישפט הנראה
בסרט תובעת האשה, שנכנסה להריון מגבר
שאינו בעלה להכיר באבהותו על
העובר שבקירבה. זוהי שאלה שיפה לשאול
אותה בפאריס, אך בוודאי שלא בחברה
הפטריארכלית והלא שיוויונית הסגורה
והפוריטנית שבמרוקו.
היו גם סרטים אחרים, המבקשים לעצמם
הכרח בינלאומית, כמו שני סרטיה

של התעשייה הקולנועית, דניאל טוסקאן
דה־פלאנטייה, שהוא גם בעל רשת־ההפ־צה
הגדולה ביותר בצרפת, גומון, בא
לפתיחה החגיגית והציע את אחד מבתי-
הקולנוע האמניתיים שלו בפאריס, לה
פאגודה כאכסניה לסרטים שייבחרו להפצה.

פער
עדתי
נוסח צרפת
ך בינתיים — מחפשים נואשות שפה
1משותפת בין הצפון והדרום, שני ה קצוות
הרחוקים כל-כך של הקולנוע של

הים־התיכון. והפער מורגש ביותר כאשר
במאי צעיר ממוצא אלג׳ירי מציג כאן סרט
קצר בשם המעגל, המתאר את גילגוליו
המזעזעים של פועל מהגר בצרפת, שהתמוטט
בעת עבודתו, מבית־חולים לתא ה-
מעצר במישטרה וחוזר חלילה עד מותו,
רק משום שהרופאים זילזלו בו וחשבו
שהוא סתם שיכור.
הסרט׳ העשוי בצורה לא משכנעת ופרימיטיבית
למדי, אף שהוא מתאר מיקרה
אמיתי שקרה, מעורר זעם בקרב נציגי
המימשל הצרפתי, גם משום שלדעתם זהו
תיאור מעוות של הרפואה בצרפת, אך

הבמאי פרנצ׳סקו שאגן

מיפגש משוררים בסירטו -של אנדריאה אנדרמן

בדרך למאן־פרמציסקו

בדרך לפסטיבל סאן־פרנציסקו•
הישגים לימודיים אצל ילד מפגר. אין
לכסות על הדלות הנוראה השולטת בקולנוע
של ארצות מסויימות — ושחלק
מהן נעדרו לחלוטין.

״בובות קני סוף׳ /סרט מרוקאי
מעמדה של האשה

ושוב,
פוליטיקה

ף כאן המקום להסביר את ההיעדרות
1הבולטת של כמה חברות במסת האי-
זור. אמנם הגברת טריגאנו עשתה כמיטב
יכולתה לעודד מיפגש שיתעלה מעל
הלבטים הפוליטיים המיידיים של האי-
זור — אך מסתבר שכמה מישלחות לא
קיבלו את בירכת מנהיגיהם כשנודע שישראל
משתתפת במיפגש. וכך, ברגע האח רון,
ביטלו את בואן סוריה ולוב.
מצריים הציגה עצמה בסרט תעודי קצר
וברטרוספטקטיבה של המחזמר והקומדיה
המצריים שכמותם אנו רואים בטלוויזיה
בכל ליל שבת, כשכל העותקים שהובאו
לכאן הובאו מפאריס. הקולנוע החדש
והמעניין לא בא ממצריים, ומי יודע היכן
בדיוק עומדים היום יוצריו.
גם אלג׳יריה הבטיחה סרט ולא באה
וכן גם יוצרים פלסטינים, שלא באו, אך

בעיקר משום צורתו הקולנועית המפגרת.
הבימאי וידידיו, היושבים באולם, מתקוממים
ומסבירים לצרפתים שעליהם להתייחם
למסר ולא לצורה הקולנועית האסתטית
ואז מתגלה הסער: הבמאי טוען :
זוהי גזענות — איך דורשים מאיתנו,
שאיננו יכולים להשיג תנאים שווים לצרפתים,
רמה אסתטית כלשהי? הרי הקול נוע
שלנו מפגר מפני שלא נותנים לנו
הזדמנות שווה?! ובתוך כמה דקות נדלק
לפיד של שינאה שבתירגום עברי נראה
בדיוק כמו דו־השיח הבינעדתי שמילא
את עיתוני הערב בעיקבות המיכתב של
אותו ״יהודי שחור וגאה״.

פער בין
הארצות

ל ותר ויותר מתברר במהלך השבוע
כי מושגי הקולנוע המשופרים של הצר פתים
והאיטלקים אינם מתיישבים עם הקולנוע
התורכי או הטוניסאי או המרוקאי
— הדומים עדיין לפרה־היסטוריה.
מבקרים צרפתיים־ מסויימים מנסים לגלות
אותו כאואזיס במידבר, או כמו שמגלים

רחל וניסים דיין שליוו את הקרנת הסרט׳ ״סופו של מידטון לוי״
ביקורת אוהדת ביותר

שלחו קאסטה אחת, העתק עבודה של
סרט לא גמור ששמו המיפגש של ה במאי
הלבנוני בוראן אלווי (מי שעשה
בשנת 1974 את הסרט על כפר קאסם),
הדן במילחמת האזרחים בביירות. אי־אס-
שר היה לעמוד על טיבו גם משום ש הוקרן
בערבית וללא תירגום וגם משום
שהוצג בתנאים קשים לצפייה — על מסך
טלוויזיה קטן. ובדוחק רב. נראה כי גם
הצופים הערבים שהיו בחדר לא הבינו
היטב את המתרחש, כי נראו עוזבים את
החדר אחרי כמה דקות. חבל.

כתבה רגילה
ב״מבט״
ר לכסוף, הערה קטנה להבהרת נושא
1שולי, שלרגע מסויים ניסה לגנוב את
ההצגה — ״הנהלת הפסטיבל״ שוכנעה
להציג כאן את הבית, כתבה טלוויזיונית
של עמוס גיתאי. ליידי טריגאנו, שהזמינה
את גיתאי, מצאה עצמה מסובכת בצורה
טיפשית בפרשה של זכויות יוצרים. אחרי
שהקאסטה של הכתבה (המספרת על
תולדותיו של בית בירושלים וגילגוליו
השונים מאז ברחה ממנו מישפחתו של
ד״ר מוחמד דג׳אני, בעליו המקוריים של
הבית, ועד שיפוצו מחדש על־ידי פרופסור
חיים ברקאי) הוברחה מאולפני ה טלוויזיה
על־ידי הבמאי, הסתבר כי הכתבה
הלא גמורה שייכת לטלוויזיה היש ראלית,
ומאחר שפרופסור ברקאי הוציא
צו מניעה נגד הופעתו בכתבה, לא נסתיימה
העבודה. עורך־הדין של הטלוויזיה
הישראלית, שבמיקרה הוא גם עורך־
הדין של מועדון היס־התיכון הודיע ל־מארגנת
כי לפי חוק זכויות היוצרים אין
לה רשות להשתמש בה. טריגאנו הודיעה
לגיתאי שלא תוכל להציג את הסרט
במיסגרת הרישמית, א^הוא החליט להציגו
בצורה פרטית בחדרים לכל דיכפין,
כשהוא מסביר לכל שזהו ״סרט שנאסר
להצגה בישראל בנימוקים פוליטיים״.
למרבה הצער, מה שהבטיח להאיר את
הקונפליקט הערבי־ישראלי לא חרג מ־מיסגרת
כתבה רגילה במהדורת מבט,
וראינו כבר חריפות ממנה. לעומת זאת,
נסיונותיו של הבימאי ושל נציגו, דניאל
כהן, לאנוס מבקרי קולנוע זרים שלא מצאו
בחומר שראו סגולות קולנועיות נעלות,
הפכו נושא חשוב ורגיש זה קרדום
לחפור בו למסקנותיהם האישיות. ובוודאי
שזו לא היתר. מטרת המיפגש, גם אם
מטרותיו האמיתיות נשארו מעורפלות
ביותר.

1בצומת

כביש החוף הישן, בכניסה לקיסריה, נמצאת גיבעת החול
שעליה, לפי טענת המישטרה, רצח ברנס את רחל הלר.
עשרה פנסים מאירים את הגבעה, והצומת אשר לידה הומה מתנועה.

עמוס בחס מובא לבית־המישבט להעיד וגד מרכוס
ל ש משהו בפרשת רצח רחל הלר
הגורם לאנשים, שלקחו בה חלק באופן
כלשהו, להפוך לדון־קישוטים. חלק גדול
מהאנשים, שהיו קרובים לסניגוריה של
עמום ברנם, הפכו למשוגעים לדבר. כך
השוטר־בדימוס עזרא גולדברג, שהקדיש
עצמו בשנים האחרונות למאבק לטיהור
שמו של ברנס ואסף ראיות כדי
להשיג עבורו מישפט חוזר. כך גם הסניגור,
נחמן רם, שהגן על ברנס בבית־המישפט
המחוזי, הטוען עד היום :״אני
משוכנע שברנס חף מפשע. עד עכשיו
היו צוחקים לי וחושבים שאני משוגע,
כעת אני יכול להתחיל לצחוק.״ וכך גם
חיים שדה, שהיה עוזרו של רם בחקירת
הרצח ובאיסוף הראיות.
״אם תבואו איתי לקיסריה אוכיח לכם
שבילתי אפשרי כי רחל הלר נרצחה
בדרך שבה נטען בבית־המישפט,״ אמר
בשיכגוע רב הצעיר בהיר העיניים, כאשר
הגיע למערכת העולם הזה .״אני
שם את ראשי על כך שברגס לא רצח
את רחל הלר.״

סליחה; טעות
באישום
די: משך השנים נשמעו נימוקים ל•8כאן
ולשם בדבר אשמתו וחפותו
של ברנם, וקשה היה להאמין כי יש
עוד מד, לחדש בפרשה. מישפטנים דגולים
טענו כי לא יתכן ששישה שופטים,
שלושה בבית־המישפט המחוזי בכיפה,
ושלושה בבית־המישפט העליון, הרשיעו
אדם הף־מפשע• אחרים טענו כי :״אדם
חף־מפשע אינו מודד, ברצח שלא ביצע,
ובוודאי שאינו כותב את ההודאה בכתב
ידו וחותם עליה, ואחר־כך הולך לשחזר
את הרצח.״
הסדק הראשון נפער כאשר דניאל
חנוך, שנאשם ברצח אביו בחיפה, הודה,
חתם על הודאתו ושיחזר את הרצח. אך
במקום להעמידו לדין החליטה לפתע ה פרקליטות
לבטל את כתב־ד,אישום נגדו,
והמישטרה חזרה בה מטענותיה .״לא
ד,יכו אותו ולא עינוהו, אבל היו פגמים
בדרך השגת ההודאה,״ הודו אנשי מיש-
טרה בכירים. הפרשה נגנזה, וההודאה
נפסלה על־ידי המישטרה עצמה.
״אם יתכן שהדבר קרה פעם אחת בעניינו
של דניאל חנוך,״ חשב מי ש־

חשב, מדוע לא יתכן שהדבר קרה גם
לברנס?״ בעיקר כאשר שני ד,מיקרים
קרו בחיפה, ואחדים מן החוקרים השתתפו
בשתי החקירות.
כאשר נעצר עמום ברנס בפעם ה שנייה
(בפעם הראשונה נעצר מייד עם
גילוי הגופה, ושוחרר אחרי שבוע ימים,
כאשר המישטרה השתכנעה כי אינו קשור
לפרשה) ,היד, זה כבר אחרי שיורם בי-
כונסקי, ידידה של רחל הלר, נחקר ושוחרר•
כמעט כל פרטי המיקרה התפרסמו
באמצעי התיקשורת, ומיקרה הרצח הפך
להיות אתגר למישטרת חיפה.
לשימחת המישטרה הודה ברנם ימים
ספורים אחרי מעצרו השני, העלה את הודאתו
על הכתב וחתם עליה במו ידיו.
הוא אף הלך לשחזר את הרצח וגילה
לחוקרים את המקום שבו התעלס ורצח
את החיילת. בתחנת זיכרון־יעקב השיקו

השוטרים כוסיות עם פיענוח הפרשה.
״אבל ברנס אינו הרוצח,״ מסביר שדה,
״הוא הודה במישטרה מכיוון שלא נתנו
לו לישון שלושה ימים ושלושה לילות
לפני ההודאה• ואומנם, ברנס טען זאת
בעת מישפט הזוטא, כבר לפני שש שנים.
הוא סיפר אז כי היה עייף ומותש והסכים
להודות. הוא טען כי כתב את כל מה
שהכתיבו לו, ומה שזכר מתוך קטעי ה עיתונות
שקרא. את ד,שיחזור עשה, לדבריו,

החוקר

חיים שדה בטוח כי
עמוס ברנס לא רצח
את רחל הלר. לדעתו הרוצח האמיתי
המשוטט עדיין חופשי.
הואחולה־נפש,
עזרתו של יהודה אלבז, שעזר לו להצביע
ל המקומות הנכונים.״

ת מי הו ת
שלא נפתר ו
הלר, חיילת בת ,19 נרצחה בר14

.24.10.74 היא היתד, נמוכת קומה ו־יפת־תואר,
בעלת שיער בלונדי ארוך. גו פתה
העירומה נמצאה למחרת הרצח בכביש
קייט־ושייט. על רגלה היה כפכף
אחד, ועל צווארה היתד, כרוכה כתפיית
חזייתה. היא הוכתה מכות חזקות לפני
מותה, נפגעה בגבה ובפניה, ואחר־כך נח נקה.
לפי הדו״ח הרפואי שהוגש במישפט
על-ידי הפאתולוג, ד״ר בצלאל בלוד, הרצח
אירע בערך בשעה חמש לפנות בוקר.
היא באה במגע מיני לפני מותה.,אך לא
היה זה מגע מיני מלא. על גופה נמצאו
רק שתי טיפות זרע. בפיה ובאפה נמצאו
כמה גרגרי אדמה שחורה. עוד קבע ה־פאתולוג,
לפי כתמי המוות, כי החיילת
לא נרצחה במקום שבו נמצאה גופתה,
אלא הובאה לשם ממקום הרצח.
״בפרשת רצח הלר נותרו תמיהות רבות,

גיבעת החול

חשופה לעין כל. היא ניצבת כמטר וחצי מעל
לפני הכביש וכל מכונית העוברת בצומת יכולה
לראות כל הנעשה עליה. הי תכן כי זוג יבחר במקום זה כדי להתעלס בו 7
שלא נפתרו במישפט,״ אמר שדה,, .בין
שיניה של הנרצחת ובאפה נמצאו כמה
גרגרי אדמה שחורה, אך אדמה כזו לא
נמצאה בכל המקומות בהם נטען כי ברנס
היה עם רחל.״ גם הסניגור, רם, אישר
מימצאים אלה. ברנס אומנם סיפר בהודאתו
כי התעלם עם רחל בפרדס, ושם קרוב
לוודאי יש אדמה שחורה, אך כאשר יצא
לשיחזור הצביע על מקום ההתעלסות על
גיבעת חול בצומת קיסריה, ולא בפרדס.
הוא הצביע על גיבעת־חול בגובה של
כמטר מעל פני הכביש, ואמר כי שם התעלס
עם רחל. היא התפשטה והם קיימו״יחסי
מין, ואז, אחרי המגע, אמרה לו רחל כמה
מילים מעליבות. הוא איבד את עשתונותיו
והלם בה, ואחר־כך חנק אותה. לבסוף
כרך את חזייתה על צווארה.
הגיבעה הזו נמצאת ממש בגבולם של
כמה פרדסים ישנים• אך הפרדסים מגו־

ישנים מכוסים עלים וחול מצא חיים שדה במרחק־מה
מהמקום שבו נמצאה גופתה של רחל הלר. סדינים שחותמת
מישרד־הבריאות עליהם, תומכים בגירסת שדה שזהו מקום הרצח האמיתי.

והיא גלוייה ובולטת לעיני כל מכונית
עוברת. על זזגיבעה צומחים קוצים ודרדרים,
וקשה להאמין כי מישהו יבחר בה
כמקום להתעלסות .״אולי תגידי שברנס
משוגע, ולכן בחר במקום הזד״״ אמר ה סניגור
רם ,״אבל הרי רחל הלר היתה
נורמלית, מדוע הסכימה היא למקום המוזר?״
אחד־כך,
לדברי התביעה, נשא ברנס
את הנערה המתה והעירומה על ידיו והכניסה
לתוך המכונית. כדי לעשות זאת,
היה עליו לחצות צומת מואר, לעבור
לדלת המכונית שפנתה אל הכביש, ולהכ ניס
את הגופה למכונית. מכיוון שעל הגופה
לא נמצאו כל סימני חלודה, המקום היחיד
שבו אפשר היה לשים את הגופה בלי ש־תתלכלך
בחלדה, היה המושב הצמוד לכסא
הנהג.
השאלה העיקרית המתעוררת כאן היא,

איש דא נחו את תעלומת ג תי ד׳
ה או מ ה השחורים * האם יתכן
שהאונס נעשה ער גיבעה מוארת ליד 4
האם נמצאו
ה נ ני ש הרא שי
מו צגי ם חר שים אחרי פ סק־הדין
דרים ברשת גבוהה, ומוקפים תעלת מיים
עמוקה. לא יתכן כי זוג היה מוכן לעבור
את כל המיכשולים הללו, ביחוד כאשר
בדרך חיפה־חדרה, בכביש החוף הישן, נמצאים
כל־כך הרבה מקומות מתאימים להתעלסות,
ללא צורך במאמץ.
שדה התעקש ללכת בעקבות שיחזור
המישטרה לכל המקומות הקשורים ברצח,
כדי להוכיח כמה אבסורדיים היו המימצ־אים
לפיהם הרשיע בית־המישפט את ברנס.
לפי קביעת בית־המישפט בחיפה, יצא
ברנס במכונית־המשא של אחיו, שימעון,
לבית־רוטנברג בחיפה, שם אסף את רחל.
השניים פנו במכונית לכיוון הכביש הישן
לתל-אביב. השעה היתד. בערך עשר בלילה.
המכונית שבה נסעו היתה משאית
ליילנד ישנה, בלי אורות ובלי מעצורים,
וכימעט בלתי ראוייה לשימוש. האח, שיפד
עון, השתמש בה רק להובלת פסולת ברזל
למיזבלה בעכו, והיא היתד, מרופטת, חלודה
ומלוכלכת עד מאוד•

מ קו ם מוזר
לה תעלסו ת
^ אשר הגיעו לצומת קיסריה, פנה
״* בתם, לדברי התביעה, לצידו השמאלי
של הכביש, ונעצר על שולי הדרך, כשפני
מכוניתו נגד כיוון הנסיעה. הוא השאיר
את המשאית חסרת התאורה בולטת לתוך
הכביש, וירד עם רחל לעבר גיבעת־החול.
הגיבעה נמצאת בדיוק באמצע הצומת. מעליה
עשרה פנסי רחוב בעלי אורות חזקים.
הגיבעה אינה מוסתרת על־ידי עץ או׳ שיח,

מדוע לא השאיר ברנס את הגופה במקום
הרצח? מדוע עשה את כל המאמצים
והסתכן בגילוי ובמעצר ליד מחסום־מיש־טרה
כשגופת נערה עירומה לידו במכונית,
במקום להשאירה במקום המעשה? על
כך אין תשובה. על הגיבעה שנזכרה ר־מישפט,
לא נותרו כל סימנים לרצח, ולא
היה כל צורך לטלטל את הגופה משם כדי
למנוע גילוי ראיות שיקשרו את ברנס
לרצח.

ב איזה כיוון
נסע הרוצח?
^ ם התכוון ברנס להסתיר את הגופה
י ולדחות את גילויה, כל מה שהיה עליו
לעשות היה לגלגל את הקורבן במורד ה־גיבעה,
לעבר תעלה עמוקה המפרידה בין
הגיבעה והפרדס הסמוך. זה לא היה דורש
כל מאמץ, והגילוי היה עלול להשתהות
זמן רב. מאידך, המקום שבו נמצאה לבסוף
הגופה, מטר אחד משפת כביש קייט ושייט,
היה.גלוי לעין ובולט לכל, והמכונית הראשונה
שעברה במקום גילתה אותה.
מהדו״ח הפאתולוגי היה ברור כי הנערה
לא נרצחה במקום שב ונמצאה גופתה.
כלומר, היא טולטלה ממקום הרצח אל שפת
הכביש שבו נמצאה. אחת השאלות החשובות
ביותר, שעליהן אין פיתחו, היא השאלה
מדוע טולטלה הגוויה? יתכנו לפחות
שני אפשרויות: האחת: הנערה נרצחה
במקום הנקשר באופן הדוק לרוצח,
ולכן היה חייב להרחיקה משם. לדוגמא,
רצח בתוך דירה או בית השייך לרוצח.

נמצא שבוע אחרי־ הרצח תחת גישרון זה,

^ בכביש המחבר יאת צומת פארדיס לכביש המהיר
• 111 |# 1111
לתל־אביב. גם המימצאים האלה נתגלו בצד ההפוך לכיוון נסיעתו של ברנט.
אך דבר זה לא נטען במיקרה של ברנם.
כאן נטען כי היא נרצחה על גיבעת־חול,
שאינה שונה במהותה כלל מהמקום שבו
נמצאה הגופה.
אפשרות שנייה: הרוצח התחרט על
מעשהו, וקיווה כי יוכל להציל את הנערה.
לשם כך אסף אותה ברכבו, ונסע להזעיק
עזרה. כאשר גילה כי אין תקווה להחיותה,
נפטר ממנה בבהלה בצד הדרך.
לפי שיחזור המישטרה, המשיך ברנס
בכיוון כביש קייט ושייט, המוביל מקיבוץ

שדות־ים לעבר כביש החוף הישן. שם,
במרחק של כמאה מטרים.-מגשר הכביש
המהיר נמצאה גופת רחל הלר מוטלת
במקביל לכביש, ראשה לעבר הים. אבל,
שובי, הגופה היתד. מונחת בצד שמאל של
הכביש, בצד ההפוך לכיוון נסיעתו המשוער
של ברנס. מדוע עצר שוב הגבר
את רכבו בצד האסור של הכביש. ,ונאלץ
לשאת את הגוויה על כפיו מסביב למכונית
החונה ולהטילה בחולות, כאשר יכול
(המשך בעמוד )54

— בעקבות רצח רחד הרד
(המשך מעמוד )53
היד. לעצור בצד ימין, לרדת מהמכונית,
לפתוח אח הדלת הפונה
׳לשפת הדרך ולמשוך משם את
הגופה? גם על כך אין הסבר.
לפי המפה שהתוותה המישטרה,
עלה ברנם משם על הכביש המהיר
כדי לחזור לחיפה. ונזכר ליד צומת-
זכרון, כי במכונית עדיין נותר
ארנקה הצבאי של רחל ובתוכו
בגדיה. הוא ירד מהכביש המהיר,
פנה לכביש המוביל לפראדיס, ומיד
במורד הדרך זרק את הארנק
ואת הבגדים לגישרון ניקוז מתחת
לכביש. משם המשיך לטענת התביעה
בדרכו לחיפה.
גם הבגדים נמצאו בצידו השמאלי
של הגשרון. שוב — בכיוון
הפוך לכיוון נסיעתו של ברנס.
אחרי נסיעה בעיקבות כל המקומות
הקשורים ברצח, לפי פסק-
הדין, נסע שדה במסלול הנראה
לו כמסלול הרצח האמיתי. לדבריו,
יש רק שני מקומות הקשורים
לרצח באופן אובייקטיבי: מקום
מציאת הגופה, ומקום מציאת הבגדים.
שכן מקום ההתעלסות והרצח,
נובע אך ורק מעדותו של
ברנס, ומכיוון־ שבמס אינו הרוצח,
הרי מקום זה הומצא לצורך הסיפור,
ואין לו בעצם כל קשר ל־מיקרה.
שני המקומות האובייקטיביים,
נמצאים בכיוון הפוך לכיוון
נסיעתו המשוער של ברנס. לכן
מסיק שדה כי הרוצח האמיתי נסע
דווקא בדרך הפוכה.
רוצח חולה נפש
ט פי השערתו, אסף הרוצח
* את רחל מהטרמפיאדה בחיפה
לכיוון תל־אביב. שדה משער

יורם ביכונסקי ורחד הדר
מי שלקח אותה בטרמפ — הרוצח
שכאשר הזרד. הצעירה לביודרוטו־ברג
באותו ערב, אחרי שבילתה
את כל היום בתל־אביב עם חברה
יורם ביכונסקי, היא גילתה כי כל
חברותיה לקורס קיבלו חופשה בלתי
צפויה עד למחרת. היא החליטה
לחזור לתל־אביב ולבלות את הלילה
החופשי עם ביכונסקי.
״מי שלקח אותה טרמפ. הוא
שרצח אותה,״ אמר יורם ביכוג־סקי
מיד כאשר התגלתה גופתה.
״השניים יצאו מחיפה לכיוון תל-
אביב בכביש המהיר. כנראה שהגבר
שיכנע את רחל להתעלם עמו,
והם ירדו מהאוטוסטראדה לכיוון
קיסריה. הם הגיעו לכביש קייט־ושייט,
ושם, קילומטר בערך לפני
המקום בו נמצאה גופתה של רחל,
הם התעלסו• זהו כביש צר וריק
כימעט מתנועה גם במשך היום,
מוקף בצידיו בחורשות שיטה סבו־

כות, ומהווה מקום נוח להתעלסות.״
שדה ערך במקום זה חיפושים,
וגילה לפני כחודש מחבוא ששימש
כנראה להתעלסות. מתחת לתקרת
השיטים הקמורה הוא מצא שני
סדינים ישנים. לידם מונח׳בקבוק
בירה ריק. על הסדינים, שהיו מכוסים
עלים ורפש, אפשר להבחין
עדיין בחותמת של מישרד־הבריא־אות.
שם, או במקום דומה, אומר
שדה, התעלסו השניים, ורחל נרצחה.
כדי שלא לגלות את המקום
בו בילו השניים זמן ניכר, וכדי
להסתיר כל טביעת אצבע אפשרית,
על בקבוק, סדין או בדל סיגריה,
העדיף הרוצח לסלק את הגוויה
מהמקום, ולזרוק אותה במרחק קילומטר
משם, בכיוון נסיעתו. משם
המשיך לעבר חיפה בכביש הישן,
ובצומת פארדיס פנה לעבר האו־טוסטראדה,
שם בצד הדרך, מתחת
לגישרון שהיה בכיוון נסיעתו, זרק
את הארנק והבגדים.
לחיים שדה יש גם תאוריה באשר
לזהות הרוצח. הוא חקר כמה
מיקרי רצח של נערות שקרו בסביבות
חדרה, מעגן־מיכאל ונתניה,
ולדעתו היו כל המיקרים הללו,
כולל מיקרה רחל הלר, מעשהו
של חולה נפש.

במדינה
סי שפט
השודד עוהוציא דיבה
היכה, שדד — וטען
ככית־המישפט
כי בעצם היה המאהב
לפני השופט אריה אבן־ארי היו
שתי גירסות. התובעת, שלומית
אריאל, טענה כי הנאשם אורי
עובד התנפל באכזריות על גברת
זהבה קוז׳מן, היכר, אותה עד שאיבדה
את הכרתה, ואז שדד ממנה
את תכשיטי הזהב שהיו עליה.
ואילו הנאשם, בעזרת סניגורו, אוריאל
עינב, סיפר דברים שונים

שופט אכן ארי (מימין)
שתי גירסות
הדמויות הנוספות במחזה רודה,
אהובתו החושנית של מכס (פירה
קנטר) ! בן (יצחק שוורץ) ,המגלם
את הצד הפראי והשחצן שבמכס ;
ושתי הנשים המנסות למשוך את
הסופר לתחום ההגיון. אל עולמן
החושני שבג׳ונגל• השתיים הן סופיה
ואלינור (אמירה פולן ומיקה
דני).
המחזאי ריצ׳ארד פורמן הוא בעל
תיאטרון בניו־יורק. פורמן הוא מ המחזאים
הראשונים שניסו לשבור
את המיסגרת השיגרתית ואת מיבנה
ההצגה. הוא נטש את המיסגרת
העלילתית, בעלת ד,קוו הד,משכי
והחוט ששוזר את העלילה עד לסיומה
המפתיע, לטובת תיאטרון
של אסוסיאציות. במחזה שלו אין
המשכיות. יש מיסגרת עלילתית,
אך אין סיפור מעשה. מי שעושה
את עבודת הקישור הוא הצופה.
דימיון ומוח. יש במחזה הרבה
וולגאריות. יש עירום, לפעמים
עדין ולפעמים ברוטאלי. השחקנים
נדרשים לעבודת מישחק קשה ו־
רציחות בחגים
ך* גופה הראשונה שנתגלתה
* י בבריכות הדגים של מעגן־
מיכאל, בתאריך , 18.5.1972 היתר.
של ז׳אקלין סמית. היא נרצחה על
רקע מיני, וגופתה הוטלה ליד
בריכות הדגים. מותה קרה בחמישה
בסיוון תשל״ב, ערב חג
השבועות.
ב־ 24.10.1974 נרצחה רחל הלר
בשיבעד, בתשרי תשל״ה, בתקופה
שבין ראש־השנה י ויום־הכיפורים.
גם מותה היה על רקע מיני.
ב־ ,26.10.1975 כימעט שנה בדיוק
לאחר רצח הלר, נמצאה גופתה
של עירית יעקובי, צעירה
שהתגוררה במעגן־מיכאל והיתה בדרכה
לעבודתה כמורה בטירה. היא
נעלמה בבוקר יום ראשון, וגופתה
נמצאה במטעי האבוקדו של הקיבוץ•
היא נמצאה עירומה, בגדיה
היו מפוזרים לאורך מסילת הברזל.
בגופה נמצאו סימני מכות.
כל הצעירות הללו נרצחו ונמצאו
ברדיוס של 50 קילומטרים
האחת מהשנייה וכולן נרצחו על
רקע מיני ובאותה צורה. כולן, חוץ
מעירית יעקובי, נרצחו בחגי יש ראל.
עירית נרצחה ביום ראשון
בבוקר.
לפי התאוריה של שדה, הנתמכת
על ידי עורך־הדין דם ואחרים,
שוטט באותה תקופה חולה נפש,
תושב אחד המקומות הסמוכים, ש היה
יוצא מביתקהחולים בערבי
חגים וחוזר אליו אחרי החג. בתקופת
חופשתו היה מבצע את
הרציחות הללו• עירית יעקובי, ה יחידה
שנרצחה לא בחג, מתה בבוקר
יום ראשון רגיל, שבו לפי
הטענה, חזר המטורף למוסד אחרי
חופשת־שבת.
אם מקשרים את התאוריד. הזו
למקום שבו טוען שדה כי שם
נרצחה רחל הלר, ושבו נמצאו
הסדינים עם כתובת מישרד הבריאות,
אפשר להסיק כי החולה הביא
אתו סדינים מבית־החולים, והשתמש
בהם בעת המגע המיני.
מומחים רפואיים דוחים את ה טענה
כי קיים דמיון משמעותי בין
מיקרי הרצח הללו. לדבריהם זוהי
זולות מקצועית להשוות באופן גס
כל-כך בין המיקרים .״כל הנערות
היו צעירות מכיוון שמיקרי אונס
מבוצעים בדרך כלל בנערת בגיל
זה,״ אמר רופא נודע שסירב להזדהות
בשמו .״גם כל מיקרי מוות
בחניקה דומים מבחינה מסויימת
ביגלל המנגנון שבו משתמשים
והמימצאים על הגוויה.״ רק אם
ייבדקו המיקרים ביסודיות על־ידי
פאתולוג או מומחה לרפואה מיש־פטית,
תהיה האפשרות ממשית
אילנה אלון!
להשוותם.

שחקניות פולן וקנטר
מאבק בין הגיון לרגש
לחלוטין. לדבריו, היה מאהבה של
הגברת, ובאותו בוקר הגיע לדירתה
בכוונות רומנטיות. היתד, זו
היא עצמה שמסרה לו את תכשיטיה,
ארבעה צמידי זהב ושלוש
טבעות שערכם 7800 שקלים, כדי
שהוא ימכור אותם עבורה. את חב־לותיה
של הגברת ניסה הנאשם
להסביר בכך כי בעלה מכה אותה.
אבל השופט השתכנע כי עובד
תיכנן את השוד היטב, ימים רבים
לפני המעשה. עיניו נמשכו אחרי
תכשיטי הזהב הכבדים שנהגה לענוד
גברת קוז׳מן, שבעלה עבד יחד
איתו. לכן צלצל בשעת־בוקר מוקדמת
בדלתה של המתלוננת, וכאשר
פתחה את הדלת הודיע לה
כי בעלה נפצע בתאונת־עבודה.
הצעד הבא שבו נקט, היה התפרצות
לתוך הדירה וחניקת הגברת.
האלימות בד, נקט היתד, כה
חמורה, שהמתלוננת איבדה את
הכרתה, הוא הוריד מעליה את
תכשיטיה והסתלק.
כאשר התעוררה, הזעיקה האשד,
את בעלה, ויחד פנו למישטרה כדי
להתלונן על החבר לעבודה. ר,מיש־רטה
יצאה מייד למקום מגוריו של
עובד ועצרה אותו, והוא אמנם הודה
במישטרה, וסיפר כי תיכנן את
השוד ואף ביצעו. המישטרה מיהרה
לחנותו של הצורף התל־אביבי,
שלו מכר כבר עובד את התכשיטים,
והצליחה להוציאם מכור ה היתוך
ממש ברגע האחרון.
בית־המישפט, לא התרשם מגיר-
סת הנאשם. הוא הטיל עליו שנה
וחצי מאסר בפועל ועוד שנה וחצי
מאסר על־תנאי.

תי א ט רון
הצגה מטעה
הצופה נשאר המוס
ממערכת הרגשות הסבוכה
המתגלה ע 7הבימה
רודה ממששת את שדיה בידה.
היא שולחת מבט פראי לעבר ה
מאלתרות
פולן, קנטר ודני
שהקהל יעבוד קצת
קהל. תנועותיה הולכות ונעשות
פראיות יותר ויותר. היא נופלת
על הבימה באפיסת כוחות.
שקט בקהל. רוב האנשים נבוכים.
זו הפעם הראשונה שבה מוזמן
הקהל הישראלי להתמודד עם מח זה
אינטלקטואלי. פעם ראשונה
שבו נדרשים רוכשי הכרטיסים
להתאמץ, לחשוב ולהשתתף בהבנת
המחזה ובניתוחו.
יורם פורת הוא הבימאי. רי־צ׳ארד
פורמן הוא המחזאי. והמחזה
נקרא סירסור להמונים —
הצגה מטעה. הוא מועלה בימים
אלה בתיאטרון המדרגות. ההצגה
כשמה כן היא — הצגה מטעה,
לא מובנת.
על הבימה יושב מכס (יונתן
צ׳רצ׳י) הסופר. בזמן ההצגה הוא
כותב מחזה משלו. ההתרחשויות
על הבימה מראות את המחשבות
העוברות במוחו בזמן הכתיבה.
הקשר בין המאורעות המתרחשים
על הבימה הוא אסוסיטיבי בלבד.
מחשבותיו של הסופר הן דימיו־ניות
ונעות בין ד,שיגרה והטירוף.

מאמצת. הם כמעט ואינם מדברים.
המוסיקה והמלל נשמעים מעל רשמקול.
במשך רוב ההצגה שורר
חושך על הבימה, רק השחקנים
מוארים באלומות אור בודדות, דבר
המעניק למחזה כולו אווירה של
מיסתורין. .
ההצגה כולה מבוססת על סמלים
שעל הצופה לפענח במשך
ההצגה. המאבקים בין רודה החושנית
ובין סופיה ואלינור המנסות
למשוך את מקס אל ההגיון הקר
והגשמי, הם בלתי פוסקים. בן
מערער את שלוותו של מכם, ומכם
נקרע בין שלושת המדדים
השונים שבאופיו, ובין הניגודים
שבחייו והניגודים העולים בדיסר
יונו.
זוהי הפקתו השניה של תיאטרון
הנזדרגות, שהוא תיאטרון אוונגרדי־שונה,
וזוהי הצגה ראשונה מסוגה
המועלית על־ידי צוות שחקנים
ישראלי בארץ ומגישה לקהל הצופים
חומר שאינו לעוס ומעובד,
אלא קורא לו להפעיל את דימיונו
ומוחו.
העולם הזה 2303

מרקו פזלו
מרקו פולו אולי לא הגיע במסעותיו
לארץ הקודש, אך גילגולו הנשי הגיע גם
הגיע. זוהי מרקו פולה, חנות לבגדים מיד
שניה שכבשה את נשות תל־אביב ונכבשה
על־ידן.
במרקו פולה, השוכנת ברחוב דיזנגוף
(בקרוב תיפתח חנות נוספת גם בירושלים)
,ניתן למצוא בגדים יפהפיים ומיוחדים
במחירים מצחיקים ממש. כך למשל,
אפשר לקנות שם חולצות במחיר
של 260—160 שקלים, חצאיות ב־240—170
שקלים, שמלות ב־ 240—500 שקלים, ו־מיכנסיים
ב־ 200—150 שקלים.
הבגדים בולם באיכות מעולה, מיוחדים
ויפים מאוד. רובם היו של שחקניות, דוגמניות
ונשות חברה שנאלצות להחליף את
מלתחתן לעתים קרובות מאד.
חתולת האנגורה
מירי פורת נקראה יום אחד לשירות
מילואים, וכדי להתגבר על שיעמומה, היא
השיגה צמר ומסרגות והתחילה לסרוג,
״סתם כך, מהראש. פשוט המצאתי דוגמאות,״
היא מספרת. וסתם כך הפך הצמר
למקור פרנסתה.
למירי שתי קולקציות: האחת אכסקלוסיבית,
של סוודרים סרוגים ביד — סוודר
אחד מכל מודל. הצמר היא מתוצרת חוץ,
החרוזים, הפאייטים והפנינים מיובאים
מפאריס, והנוצות מגיעות מז׳נבה. ממש
סוודר קוסמופוליטי.
על הסוודרים היא רוקמת דרקונים,
לשונות אש, ציפורנים, טווסים ועלים
מסוגננים. את רעיוותיה׳ שואבת מירי מ-
סיפרי אמנות, ומראשה הפורה .״על ריק-
מה אחת אני עובדת לעתים אף שלושה

אלגנטית

במערכת חצאית וחולצה בצבע זהב
ואביזרים מוזהבים. התפירה והגיזרה
הן באיכות גבוהה, והצבע מעניק נופך של אלגנטיות שובבה.
ימים, תלוי בסוג הריקמה ובמוטיב,״ אומרת
מירי. מחירי הסוודרים האכסקלוסי-
ביים נעים בין 1,500ל־ 2,000 שקלים.
הקולקציה השניה המסחרית, כוללת
סוודרים סרוגים במכונה, שאותם היא קונה
מוכנים ורוקמת עליהם, או משלבת
בהם שאריות של פרוות ודוגמות מקוריות
אחרות, ומחיריהם 850—700 שקל.
מאדאם גולדפיוגר
למאדאם גולדפינגר אין שום קשר עם

שוינה

ומעניינת היא שימלה בגיזרת מעיל הנקשרת
מלפנים ונלבשת מעל בגד גוף שקוף. גם כאן
שולט הזהב לא רק בבגד אלא גם באביזרים ובתכשיטים.

ג׳יימס בונד וסירטו הבלתי !נשכח, אך
למי שהתמזל מזלו ופגש ביצירותיה של
מיקי, הלא היא גולדפינגר, בעלת אצבעות
הזהב — לא ישכחן.
מיקי הבלונדית חזרה זה עתה מניו־יורק,
שטובלת כולה בזהב, והחליטה שמה
שטוב לניו־יורק לא יכול להיות רע
לתל־אביב.
מיקי קנתה חולצות כותנה גבריות, חדשות
וטובות, צבעה אותן וציירה עליהן
^ בזהב. הדגמים שלה רבים ומגוונים: חול צה
חומה פאנקיסטית, צווארון מבריק
נוקשה, מעוטר בזהב ובעלים, או חולצה
סגולה בעלת צווארון יפאני ומוטיב של
עצים יפאניים.
גם קורי העכביש לא נשכחו, והם נראים
הרבה יותר יפים על חולצה שחורה,

¥ך 1 1ן 1ן בחולצה בצבע זהב שנל־
* י י ״ 1י י בשת כשימלת מיני, בצירוף
חגורת זהב ברוחב בינוני. את
החולצה ניתן ללבוש גם מעל מכנסיים,
לתחום אותה בתוכם ולקשור אותה מעליהם.

1 |״1 ,| 1 1 1 ( 1ין ך! 1י; |״ן בסוודר בהיר בעל שרווליס תפו־
\ ^ 1 11 1 1 1 1 1 1י י חים, בתוספת ריקמה ופנינים.
הסוודרים חאכסקלוסיביים סרוגים ביד, ומשלבים זהב וחרוזים.

ומחמם בסוודר ארוך וריקמת ציפור
צבעונית על גבו. המוטיבים
הרקומים הס בסיגנון הארט־נובו, בסיגנון פולקלוריסטי, וגרפי.

מהיר שעיר

כשקורי העכביש מעטרים את גבה בזהב.
הדגמים של מאדאם גולדפינגר סכסיים
ומיוחדים. השילוב של כותנה וזהב הוא
מעניין וחדשני, ומשווה לדגמים הספורטיביים
נופך של אלגנטיות. אפשר להגדיר
את סגנון הבגדים כ״זרוק-אלגנטי״.
כל חולצה היא יצירה בפני עצמה, ומחיריה
נעים בין 400ו־ 500 שקלים.

׳הסובסידיות !1צתו

על להפתעת הפתיעוך, וסוף מפמיעיך יופתעון.

בן, כולם ידעו, במובן, שהוא בבר בשקיעה, שלא הולך לו
במצריים, שהאופוזיציה מבית מתגברת, שהעולם הערבי אינו
איתו, ועוד בל מיני דברים שליליים ממין זה. ובכל זאת
הופתעו. בי הפתעה היא הפתעה. עובדה, הלשון מבירה
בתופעה זו בעצם הקדשתה לה מילה (מעניין, היש לשון
בעולם, שהמילה הפתעה נעדרת ממנהו).

השמחים במוסקבה ראו ברציחה את גזר־דין ההיסטוריה
העולמית. בדמשק, בבגדאד ובו׳ ראו בבך את התגלמות הצדק
הערבי. אצלנו, רבו גם רבו אלה שראו בבן את אצבע אלוהים.
בי אם יש אלוהים, ברור שיש גם אצבע, בי מהו אלוהים,
בסן הכל, אם לא איזה מין אבא גדול שבזה, חזק שבזה,
שלפעמים מעניש את ילדיו האהובים במכות, ולפעמים —
בזקירת אצבען מה, אם יש אלוהים שאיכפת לו מה הבן־
אדם אובל יום יום ואין, ומה הוא לא אוכל ביום מסוייט
בשנה במו יום כיפור, למשל — בלומר אלוהים ששאיכפת
לו נורא מה מתרחש בקיבה ובמעיים של בני־אדם, ואוי ואבוי
ליהודי שהקיבה והמעיים שלו מתמלאים ביום אחד מסויים
בשנה — אם יש אלוהים שבזה, אז אין לו ולא יבולה להיות
לו אצבען

הטלוויזיה שלנו החמיצה בהיסח הדעת — ואולי דווקא
במתכוון — את הריקודים בימית שסערו שם בהתאמת
הידיעה על מות אל־סאדאת, עובר סיני בכלל והפיתחה בפרט.
אבל גם י ן אין זה סוד עם מי יש לנו עסק.
שימחה גדולה ליהודים: אל־סאדאת נרצח ! איזה יופי —
עבשיו יש סיבוי סביר, שיקיץ הקץ על השלום הישראלי״מצרי
והעניינים יחזרו למסלול השיגרתי, המוכר, הלא־בטוח אבל
ידוע (ידוע עד ההפתעה המפתיעה, אלא שבידוע, לא תהיה
עוד הפתעה מפתיעה; מאז מילחמת 1973 העברית אינה
נזקקת עוד למלה הפתעה, בידוע) .ואם לא שלום, אז אמנם
עדיין לא מילחמה, אבל סטופ נסיגה. והיום, או מחר, ואם
לא מחר אז מחרתיים, עוד יושר ״הוי שרם א־שיח /חזרנו
אלין בשלישית״ — במובן בתנאי שספינות חיל־הים שלנו

״אי״אי־אי״ ,מותר להניח בי אפילו מובארב בכבודו ובעצמו
עדיין אינו יודע מי ומה הוא יהיה מחר. ואם מתרוצצות
במוחו מחשבות סותרות לגבי ישראל, מה בדאי לנו לעשות ן
לחזק את האנטי, או את הפרו ן

אל־סאדאת לקח את סוד מדיניותו לאחר 28 באפריל,
( 1982 אומרים לי, שיום זה, משום־מה, הוא יום העצמאות
הבא שלנו — איזו סמליות רבתי הדר !) אל הקבר. לעולם
לא נדע. בלומר, היו אצלנו שחששו, והיו שקיוו, והיו שידעו
בל הזמן שהוא מיליד אותנו שולל. פשוט ידעו. הידענים
הללו באו עכשיו על עונשם. גם הם לא יובלו להוכיח או
להיווכח. נשאר איפוא להמתין ולראות מה יעשה מובארב —
והרי זה בדיוק מה שהיינו אמורים לעשות באל־סאדאת. לכן
איני מבין את טי שגורסים כי אם בבר, טוב שאל־סאדאת
מת עכשיו, בי עתה הסבם קמפ״דייוויד יועמד למיבחן. איזה
מיבחן ז הלא המיבחן יהיה בעוד שיבעה חודשים, ועד אז
מובארב משוגע לשנות תג בהסכם ן משוגעים רק ״האחים
המוסלמים״ שם, ו״האחים עוצרי״הנסיגה־משטח־לא־להם״
פה. אלה ואלה סמוכים ובטוחים, שעוד מילחמה שתבוא
עלינו לטובה תיפתור את בל הבעיות,

אני לא אהבתי את אל־סאדאת במו עמוס קינן מפני
שאיני עמוס קינן, ולא כמו במה נשים מפני שאיני אשה.
גם לא הערצתי אותו במשמע של סגידה לבל הברה וניד
שהפיק• היו בו דברים שהערכתי, שהתרשמתי מהם מאוד,
ואין צורך לחזור עליהם מפני שהם מחוורים בל בך לבל
בר־דעת. והיו דברים שעוררו בי סלידה: התיאטרליות, השח צנות,
ההאלהה העצמית. מעניין, שבל אלה לא עמדו לו
בהגיע יומו. המצרים לא הזילו עליו דמעות. האם זה מפני
שהוא פשוט היה גוליבר בין גמדים ן מפני שהוא היה בה
יוצא־דופן ובה מקדים את עמו ן בן או בן, גוליבר הלך.
ומי נשאר, ילדים ן הגמדים !

בעיה אחת נפתרה לו בכדורי תישעה מילימטרים: להת-

אלה שרקדו על קיברו של אל־סאדאת, וקדו בעצם
על קיבר הם * מי רצה לשכב עם אבותיו?
יפליגו בכיוון צפון־דרום ולא בכיוון מזרח״מערב, שבפי שהחלו
להפליג באחרונה.
כספן חובב, ששאופקיו הימיים מוגבלים בנמלי קפריסין,
מקובלני, שהמרבית המברעת של האסונות הימיים מקורם
בטעות אנוש. השמועות המנסרות סביב התימרון הסעודי
של הסטי״ל הישראלי אולי אינן מאשרות עיקרון־ברזל מחייב•
תושיה זה, שבן הן מדברות לא בטעות אלא במצב
כלשהו, אבל עדיין אנו בתחום ההתנהגות האנושית.

אז איפה היינו ן בים, בלומר בימית, מקום שם ריקדו
אנשים בפיבחון מלא על קבר אל־סאדאת. כל חוקר פולקלור
יהודי יעיד, בי זה היה ריקוד מילחמה מובהק, הנרקד לעתים
מזומנות במעבה הג׳ונגל הישראלי. תופי הטימטום מתופפים
בימית ובנותיה לקראת מילחמה חדשה, אשר תחזיר לנו את
החצי הראשון של סיני ותשאיר בידינו את בל סיני, ואז,
כמובן, יהיה אפשר להגיד שהשלום הוא מיקסם־שווא והמיל־חמה
היא חיינו. רק אלה שרקדו עכשיו על קבר אל־סאדאת,
ובעצם רקדו על קיברם־הם, לא יובלו להגיד זאת. עוד נותרו
מקומות קבורה בבית״הקברות הענקי של מילחמות סיני.
האמת היא, שברגע הראשון אחרי אימות הידיעה —
אגב, שמתם לב איך קיסינג׳ר ידע ראשון, ובדבריו ממש
הספיד את אל־סאדאת בזמן שה״סטייט דפרטמנט״ עדיין
דיבר על ״פציעה קלה ביד״ ן אין הוא ידע ן — עמדתי להוציא
פקודה לצה״ל לנוע מערבה עד המבואות המערביים של מיצרי
מיתלה וגידי. מה שבטוח בטוח אבל חיש מהר שקטתי
והסקתי שזה מיותר. הרי חוץ ממטורפי סיני שלנו, מי הבי
מעוניין בהפרת הסבם קמפ-דייוויד, אם לא העומדים מאחרי
רצח אל־סאדאת, שאם איני טועה מאמינים באמונה אדוקה,
חרדית ממש, בהכרח להלחם בישראלז את האנשים האלה,
אשר לא יהססו ליפול באלפיהם ובריבבותיהם בדי להקיז את
דמנו המדולל בבר למדי, עלינו לחזק עכשיו ן

מת שמביא אותנו אל מובארב־מובאראן־מובארק (תלוי
איזה עיתון עברי אתה קורא ; ממש משעשע להיווכח איך
העברית מתמודדת לשווא באחותה הערבית על כף סופית
דגושה)• למזלי, לא נפגשתי איתו אפילו בפעם האחת שביקר
בישראל, אתם זוברים, שם בבאר־שבע, ולא אובל לבשר לאיש
מה טיבו של עובר סאדאתי זה. אם עזר וייצמן גילה בראיון
טלוויזיה, בי תיק המודיעין שלנו על סאדאת לא היה

חבט מתי בדיוק לפרוש. אם מה שנותר, בבלות הבל, אינו
אלא סמל, הוא יישאר סמל של מוות בזקיפות קומה.

מאורע מסעיר שבזה, מוחץ שבזה, וראו: ההשפיע על
מי לשנות דעתו ן לאו״דווקא. רובנו בכולנו נתחזקנו איש
בעמדותיו המחופרות משכבר. אשר לשלום, לשלום ן אשר
להימור על קטיעת רצף המילחמות, להימור; אשר למילחמה
ולקנאות לאומנית, למילחמה ולקנאות לאומנית. ואם כך
אצלנו, מדוע לא אצל אחרים ז היה אפשר לחשוב, שאצל
האמריקאים יידלק אור אדום לגבי העשוי להתחולל בסעודיה.
חס וחלילה ! השטויות שהם עושים שם יקרו להם שבעתיים.
הסעודים הללו, שפשוט מוכרחים למבור נפט למערב, כדי
שבדולרים שלו יובלו לפנק את עצמם (ומה, ברובלים אפשר
להתפנק () רוצים צעצועי־ירי יבשתיים ואוויריים — שרק
יגידו. והרגן הזה הבטיח — כולנו ראינו ושמענו — שהוא
לא ירשה שבסעודיה יקרה משהו דומה לזה שקרה באיראן.
אמר אמר, הגיבור הזה.

ומה שנכון נבון — בגין התעלה
הסתננות ממשית מאוד. בל הכבוד לך,
הזאת ! ואתה רגן, שתתבייש לן. מה,
עם בפילים־להטוטנים המסכנים חייהם
בזה אתה ן

בצאתו לקאהיר חרף
בגין• על עצם התעוזה
פוליטיקה זה הוליווד
העלובים למען כובב ן

תיזבורת: עעל דהפתעת הפתיעון, וסוף מפתיעין יופתעון.

( £המחטטים
ועשיתי על הנקרדפילים /
אשר לא באו על סיפוקם בעיר הנפילים :
ויש לעת תפילת הסליחות במערת המכפלה,
לשווא חיפשו המחפשים את שלדי אברהם, יצחק ויעקב
במחילה ;
אויה, לעת חצות חזרו בושים לשכב עם נשותם —
והמה, הלא מה התאוו לשכב עם אביתם !

(תמשך נזעסוד )13
בין שתי המיפלגות לא היתר, על בסיס
שיקולים מדיניים־לאומיים, כי צביונם של
הליכוד ושל המערך בעניין זה לא הש תנה
לאורך התקופה, כפי שהשתנו התוצאות
בסקרי־דעת־הקהל. ההצבעה הושפעה,
בעיקר, מן השינויים במדיניות הכלכלית
של שתי המיפלגות, מדיניות שאכן השתנתה
בחצי השנה האחרונה ויחד איחה
גם התוצאות בסיקרי־דעת־הקהל.
•השינוי בדעת־הקהל לטובת הליכוד היה
פתאומי, והוא התחיל באותו רגע שייגאל
הורביץ התפטר ממישרד־האוצר. עובדה
זו לבדה מוכיחה שהמוני ישראל הם מפוכחים
ורציונאליים. יתד על כן: הם הו כיחו
שאין הם אובייקט לאינדוקטרינציה.
הם מסתכלים על העובדות בשטח,
ולפיהן הם שופטים. תירוצים תיאורטיים
ואידיאולוגיים למדיניות אנטי־פועלית לא
הסיחו את דעתם מעיקרי המדיניות הזאת.
המוני ישראל ״לא קנו״ גם את תוכניתו
של הפרופסור בן־שחר, שבעיקרה לא נבדלה
בשום דבר ממדיניותו של הורביץ,
ואף היא נומקה במונחי התיאוריה המונ-
טאריסטית. היא אמנם היתד, עטופה ב־ציבעי
המערך, אך דבר זה לא הטעה
את העובדים, והם הבינו היטב מי עמיד
ליהנות ומי עתיד לסבול מתוכניתו.
המערך הפסיד את אנשי השכונות, עיירות
הפיתוח והחקלאות החדשה ויהד
איתם את הבחירות, כי הוא לא הופיע
כמיפלגת פועלים. הוא לא הופיע עם שום
סיסמה — שלא לדבר על תוכנית —
שדיברה על העלאת רמת חייו של העובד,
ועל הגנת שכרו נגד דיווחי האינ פלציה.

אין לבוא
בטענות לעובדים
ף ל זו! לא הזיל! למערך כאשר
״ הורביץ היה שר־האוצר. המערך נהנה
אז מהצבעת מחאה של העובדים נגד
הליכוד. אבל על רקע כהונתו של ארידור
כשר־אוצר, כל הליקויים של המערך, והאופי
הבלתי־פועלי שלו, בלטו לאור היום.
הגיבור האמיתי של מערכת הבחירות
האחרונה היה ארידור ולא בגין. אם הור־ביץ
היה נשאר שר־האוצר לא היה עוזר
לבגין שום דבר. הוא היה מפסיד את
הבחירות.
האם הבוחרים מקרב העובדים נפלו
קורבן לכלכלת־בחירות? הכלכלה של
ארידור אינה, ולא היתד, כלכלה של בהירות
(אולי מינויו כשר־האוצר בא מתוך
שיקול בחירות של הליכוד, כי דעותיו
של ארידור היו ידועות) — עיקרי מדי ניותו
הם נכונים, במיוחד החזרת הסובסידיות
למוצרים הבסיסיים.
אם הסובסידיות מצליחות להוריד את
המחירים, או לפחות להאיט את עלייתם,
הרי הן מממנות את עצמן דרך הקטנת
החובות הממשלתיים הצמודים, ודרך הקטנת
ההוצאות הממשלתיות על מוצרים
ושירותים שמחיריהם יורדים, אין צורך
לקצץ בתקציב בגללן. מדיניותו של ארי־דור
יותר טובה מזו של הורביץ ומזו
שבן־שחר הציע, ואין לבוא בטענות אל
אותם עובדים שהצביעו עבורה. הבעייה עם
מדיניותו של ארידור אינה שהוא רצה
להטיב עם העם, אלא שהוא הלך רק עד
אמצע הדרך.
במחצית השניה של הדרך היה ארידור
צריך להוריד את שער הריבית. שער־הריבית
הגבוה הוא האדיב העיקרי של
העובדים במשק, של היצרנים ושל הייצור
של המשק כולו. שער ריבית גבוה מייקר
ישירות את המוצרים, ולכן גורם באופן
ישיר לאינפלציה. הוא מעביר את כל
הרווחים שנוצרו בייצור אל הבנקים ואל
שאר הסקטורים הפיננסיים שעוסקים במימון.

ארידור רוצה לחסוך לעצמו את
הכאבים של קיצוצים בתקציב, אם הוא
רוצה שהסובסידיות המחודשות שלו יפעלו
להורדת האינפלציה לאורך זמן, ואם הוא
רוצה למנוע משבר של אבטלה וסגירת
מיפעלים, עליו להוריד את שער־הריבית.
זה הצעד הבא והמכריע במילחמה על
טובת המשק. אם הוא ילך בדרך זו —
שמתבקשת ממדיניותו עד כה — אין ספק
שישמור על תמיכת הפועלים בו, אך
יתנגש עם בעלי האינטרסים המשוריינים.
ייתכן שבעלי האינטרסים הללו בליכוד
החליטו שעבר זמן מספיק מאז הבחירות,
ושהגיע הזמן לחסל את ה״ארידוריזם״ —
זהו פירושו של ״שינוי הקו־הארידורי״,
שאת התוצאות נראה בקרוב.
העולם הזה 2303

בעיקבות מאמות הנוובוקם יב שר חאשה ה או ס טורי ת מנתח
ס כ סו לוג־גיז קולוג את תיאורי ה או רגז מ ה הנ שי תבספ רו ת

ר* אתי לסיפרייה העירונית כדי ל״
עיין בספרים של הנרי מילר, דייוויס
הרברט לורנם, פראנק האריס, אריקה
ג׳ונג וג׳ון קלילנד.
מצאתי רק את הספר מאהבה של ליידי
צ׳טרלי של ד.ה. לורנס. שאר הספרים
לא היו במדף. שאלתי את הספרנית בפשטות
אם מצויים בסיפריה חיי ואהבותי
של פראנק האריס, פחד גבהים של אריקה
ג׳ונג ופאני היל של ג׳ון קלילנד. היא
הביטה בי במבט מאוד מסויים, והשיבה
שהספרים מושאלים.
חזרתי לסיפריה כעבור שבוע, והספרים
לא הושבו למדף. חזרתי כעבור שבועיים,
ומאומה לא השתנה.
שאלתי בעדינות את הספרנית היכן
אוכל למצוא את הספרים. והיא המליצה
על סיפריות אחרות בעיר.
פניתי לסיפריה שליד בית החייל, וגם
שם לא היו הספרים שחיפשתי.
ניגשתי לספרנית שציפתה לי כבר במבט
חשדני בקצה הסיפריה. שאלתי אותה,
וקראתי מייד בעיניה את התשובה —
אין לנו!
אחד מחברי המערכת התנדב ללכת
איתי לרחוב אלנבי .״שם,״ הוא היה משוכנע
,״אפשר למצוא אצל רוכלים ברחוב
ספרים מהסוג הזה.״ הוא הבין, כנראה,
שאני מתביישת לבקש אותם, והיה מוכן
לעזור לי להעז.
שני ספרים רכשנו ברחוב אלנבי, ואת
השאר מצאתי אצל מוכרי הספרים שב־תחנת־הרכבת.
לראשונה
עלה הנושא דווקא מפי הסטודנט
לרפואה, שראיינתי במיסגרת סידרה
זו. הוא סיפר שבהתנהגות המינית
שלו הושפע מספריו של הארולד רובינם.
אחריו העידו מרואיינים נוספים שהם למדו
על מין מספרים. איזה ספרים 1לאו דווקא
ספרות מיקצועית, אלא סרטים ורומנים
היו מקור לחינוך מיני.
החלטתי לבחור ברומנים שנכתבו בידי

החולים רמב״ם בחיפה (האתיקה המיקצו־עית
איבה מאפשרת לו להופיע בשמו המלא,
בליוויית תצלומו) ,העוסק בנושא
זה במיסגרת עבודתו המיקצועית בבית-
החולים בטיפול וביעוץ בבעיות מיניות,
כשתלונות הפונות אליו לטיפול, הן בין
השאר, על חוסר אורגזמה. הדוקטור גם
מרצה למבוגרים ולבני-נוער על חינוך
מיני. אנשי־מיקצוע אחרים, לא הסכימו
כלל להתייחס לסיפרות זו, הנקראת בצמא
על־ידי בני־הנוער. הם טענו שמעולם לא
קראו בה ואינם יודעים בכלל במה המדובר,
ועל-כן ביטלו את עוצמת השפעתה.
לעומת זאת הסכים גינקולוג זה להשיב
על כל השאלות, אחרי שעיין בספרים
ונוכח לדעת שאכן תלונות מיניות רבות
מושפעות מרומנים אלה.
כגינקולוג יתייחס אל העובדות הפי-
סיולוגיות, המתוארות ברומנים, וכמובן
לא אל הצד הסיפרותי בהם.

אריקה גיונג:
אחרי שגשים וגברים ישראליים הגיבו כמשך 12 שבועות עד
מאמרה הפרובוקטיבי שד האשה האוסטרלית (״העולם הזה״ ,)2288
תחת הכותרת ״מיסתורי האורגזמה הנשית״ ,עשתה גילהרזיו ,
כתבת ״העולם הזה״ לענייני רפואה, נסיון מסוג אחר.
המחקר שלה גילה בי גברים ונשים מושפעים בהתנהגותם המינית
על־ידי ספרים המתארים חוויות מיניות — החל בספרות ארוטית
זולה וכלה ביצירותיהם של גדולי הסופרים, שחרגו מן המוסכמות של
תקופתם ושתיארו כגידוי־לב מישגלים.
האם תיאורים אלה תואמים את המציאות? שמא אין אלה אלא
פרי־ההזיות של גברים, שהמציאו חוויות מיניות דמיוניות שלא היו
ולא נבראו, אך שהשפיעו לאחר מבן על הציפיות של גברים ונשים
ללא־ספור? האם ניתן ללמוד מספרים אלה, ומה?
כעמודים אלה מנסה מומחה לתת תשובה על שאלות אלה.

סופרים בעלי־שם, שהתפרסמו בשל תיאוריהם
המיניים, ושרבים מן הצעירים והצעירות
קראו אותם.
מה היה המניע שלהם בהשגת הספרים 1
שמו המבטיח של הסופר בעל־השם או
התוכן, שהבטיח פורנוגרפיה לשמה ו

מרואיינים רבים הודו שהספר הבלוי, שעבר
בין כל חבריהם, סיפק את יצר
הסקרנות, כשהיו צעירים חסרי נסיון מיני.
בחרתי בקטעים מהרומנים, המתיימרים
לתאר מהי אורגזמה. קטעים אלה הוצגו
בפני הרופא הגינקולוג ד״ר א.פ. מבית

״פחד גבהים׳־
ל הו רומן של סופרת, שהיתה לו
י הצלחה חסרת־תקדים. אריקה ג׳ונג
מתארת בת־דמות שלה, הנוטשת את בעלה
הפסיכיאטר, והמוצאת לבסוף אהבת־אמת
בחיקו של סופר צעיר מהוליווד, בנו של
הסופר הווארד (אחי גיבורי התהילה)
פאסט.
היא מגישה בספריה תדריך לעולם*
הסיפרות האמריקאי של שנות ה־סד, תוך
שהיא טועמת מן הציניות ההוליוודית וה־אורגיות
של ניו־יורק. היא עוברת פרשה
לסבית, כלימוד־חובה.
כל עוד לא קמו נשים־סופרות, נאלצו
בנות־מינה לחקות תחושות שהועברו אליהן
על-ידי סופדים ממין־זכר, ולקבלן כתורה
מסיני.
אריקה ג׳ונג מנתחת לעומק אח
הלבטים והנבכים של עצמה, הדח
בחינת ההזיות לעולמן של מיליוני

כל אחת ליידי ציטרלי
(המשך מעמוד )57
מערביות אחרות. דרך המרכיב המיני היא
מציגה את הזהות המינית של האשה.

כתבה אריקה ג׳ונג:
...מעולם לא הייתי מסוגלת לעשות
זאת, אלמלא הרגשתי כפי שהרגשתי כל פיך.
ואז, ברטט שזיעזע את כל גופי, נזכרתי
בתשוקתי אליו בווינה. בחולשה כבירכיים.
בחלציים הגועשים. בלב הדוהר.
בקוצר־הנשימה. כל הדברים שעוררו בתוכי
ושגרמו לי ללכת בעיקבותיו. הת געגעתי
אליו, כפי שהיה כאשר פגשתי
בו לראשונה• הגבר שיצא ממנו היה
מאכזב.
הגבר מתחת למיטה לעולם איננו הגבר
שעל המיטה, אמרתי. שניהם נפרדים זה
מזה.
...ניענעתי את עצמי. אמרתי את שמי
שלי, כדי לנסות לזכור מי הייתי: איזדו־רה,
איזדורה ...עם פות שאינו יודע שובע,
וחורים בראשה ובליבה. איזדורה וינג עם
פעימת-התשוקה ...חולה מיקצועית, מחפשת
מושיעים, חושניות, ביטחון ..הרפתקנית
כושלת ...לפתע נראתה התשובה
לכל זה ברורה: להיות רגילה גם
נישואין יכלו להיות בודדים ...הן חלמו
ללא הרף על הבריחה ...חייהן החמיצו
בחזייה ...מאהבים לא היו מרפאי-כל. מין
לא היה פיתרון סופי.
הנקודה היא, שהזיות הן הזיות, ושאינך
יכול לחיות בהתעלות־רגשות בכל ימות
השנה• גם אם אתה טורק הדלת ומסתלק,
גם אם אתה מזדיין עם כל הנקרה בדרכך,
אינך מתקרב בהכרח אל החופש.
השפלתי מבט אל גופי. אותו גוף ...ה פטמות
גדושות וורודות מן המים המעלים
אדים. גוף נאה. שלי. החלטתי לשמור
עליו. גיפפתי אותו ...הירהדתי בממציא
חסר־השם של האמבטיה. איכשהו, הייתי
משוכנעת, שהיתה זו אשה. והאם היה
ממציא פקק-האמבטיה גבר?
...פגשתי את ה״פאלוס״ הראשון שלי
כאשר הייתי בת שלוש־עשרה ועשרה
חודשים, על ספת־המשי בצבע ירוק-אבו-
קדו בחדר־האורחים של הורי. ה״פאלוס״
היה שייך לסטיב אפלבאום, תלמיד השנה
השניה באמנות (אני הייתי תלמידת השנה
הראשונה) .במבט לאחור, היה זה יצור
מעורר הערצה: נימול, כמובן -ואדיר (מהו
אדיר כאשר אין לך כל בסים להשוואה?),
עם חיות מרשימה משלו.
ברגע שהוא היה מתחיל להפגין את
נוכחותו המתגבעת* מתחת לרוכסן המכנסיים
ההדוקים של סטיב (היינו מתעלסים
ו״מתמזמזים מתחת לחגורה״ ,כפי שנהגו
אז לומר) ,הוא היה פותח את הרוכסן ב איטיות
(כדי לא לפגוע בו?) וביד אחת
(האחרת היתה תחת חצאיתי מטפסת לעבר
ירכי) מוציא מבין השכבות של תחתוניו,
הזנבות התכולים של החולצה ורוכסן-
המתכת המבריק והקר את הדבר האדום
והכביר.
אז הייתי טובלת יד אחת בצנצנת ה וורדים
שאמי חובבת־הפרחים הציבה תמיד
על שולחן־הקפה, וביד ימין רטובה ממים
ומרירית הגבעולים, הייתי משפשפת בקצב
את סטיב.
כיצד בדיוק עשיתי זאת? שלוש אצבעות,
או כף היד כולה? אני משערת
שבתחילה הייתי מחוספסת (אף כי במשך
הזמן גדלה מומחיותי) .הוא היה מטיל
את ראשו לאחור באקסטזה (אקסטזה מבוקרת,
כי אבי היה מתבונן בטלוויזיה ב-
חדר-האוכל) והיה גומר לתוך זנבות ה חולצה
שלו, או לתוך מטפחת שנועדה
למטרה זו. הטכניקה נשכחה ממני, אך
התחושה שרירה וקיימת, כיוון שהיתר,,
בחלקה, הדדית (שד תמורת אשך, דגדגן
תמורת פין) ,אבל גם כיוון שהיה בה כוח.
ידעתי, שמה שאני עושה מעניק לי סוג
מסויים של שליטה עליו, כזה שציור או
בתיבה אינם מסוגלים אף להתקרב אליו.
ואחר-כך הייתי גם אני גומרת — אולי
לא כמו ליידי צ׳טרלי, אך זה היה משהו.
לקראת סיומה של האידיליה שלנו, רצה
סטיב (שהיה אז בן שבע-עשרה, ואני בת
ארבע-עשדה) ,שאכניס את ז ה אל פי.
״האם אנשים באמת עושים זאת?״
״בטח,״ אמר בכל שוויון־הנפש שיכול
היה לגייס לעזרתו. הוא הלך אל מדף
הספרים של הורי וחיפש את ואן־דה־ולדה•
(שהיה חבוי היטב מאחורי אוצרות האמנות
של הרננדאנס) ,אך זה היה יותר מדי
בשבילי. לא יכולתי אפילו לבטא זאת.
והאם זה יכניס אותי להריון? או אולי
היה סירובי קשור, איכשהו, לחינוך החב•
מחבר ספר ידוע על הטכניקה המינית,
מראשית המאה.

דתי הבלתי-פוסק שאמי החדירה בי יחד
עם תולדות האמנות.
לבסוף נפרדתי לשלום מסטיב ופניתי
לאוננות, לתענית ולשירה. חזרתי ואמרתי
לעצמי, שאוננות שומרת לפחות על טהרתי.
אולם בינתיים התחרטתי על שלוות-
הדעת שלי ועברתי מעין המרת-דת, ש כללה
צום (שללתי מעצמי אפילו מים),
לימוד סידהארתא, ואיבוד עשרה קילוגרא-
מים (ויחד איתם את המחזור החודשי
שלי) .בדומה לאיוב, נתכסיתי גם בתפרחת
של בועות ונשלחתי לרופא־העור
הראשון שלי — רופאה פליטה מגרמניה,
שאמרה מישפט שיירשם לעד :״העור הוא
ראי הנפש,״ ושהמליצה לפני על הראשון
מבין פסיכיאטרים רבים.

שגם במין כמו באכילה יש להנאה צורות-
ביטוי שונות. יש המגיעות לשובע ללא
סיפוק מיני. יש המגיעות להנאה, ונותרת
כמהה לעוד ועוד. הן יכולות להבין ש-
איבר־המין אינו מבטיח הנאה מינית. שיש
הבדל בין הציפיה והשגת האורגזמה, ש ההנאה
אינה תלויה רק באיבר־המין של
הגבר, אלא בעוד גורמים.
העור הוא אכן ראי־הנפש. הקוסמטיקאית
לא תוכל לטפל בפצעים, כי הגוף

חייב לאזן עצמו מבחינה הורמונלית. התנסויות
עוזרות לכל אשה להכיר את
גופה, ואז פוחתת התעלומה והתיסכול. מוטב
לדעת, מאשר לנסות למצוא פיתרונות
מזוייפים. הגשמת הדחף המיני היא, בסיכומו
של דבר, עניין אינדיווידואלי, ו־האשד,
חייבת לגלות מהן התחושות שלה,
ואז לקבוע אם טוב לה, כי אי-אפשר
להצביע על מכנה משותף בחווייה מינית
שתעיד על אורגזמה.

עד כאן קטע מסיפרה שד אריקה
ג׳ונג. מגיב הד״ר א.פ:.
יחד עם נערות רבות מתלבטת הסופרת
בבעיות המציקות להן. היא יכולה לאשר
מנסיונה המיני שהרומנים שנכתבו על־ידי
גברים עיוותו את תפיסתה לגבי המין.
גם היא למדה מהם שהגבר הוא היוזם,
בעל פין אימתני, שהאשה הקטנה מתמסרת
לו, ושאורגזמה פירושה עילפון ואיבוד-
החושים.
היא מתפכחת, מחפשת, שואלת, מעזה

ל והי יצירת־מופת, שהסעירה את
י העולם המערבי כשפורסמה באיטליה,
ב .1928-רומן בין אשד, מהמעמד הגבוה
ליערן פשוט, שנכתב כשיר־הלל לאהבה
המשוחררת מכבלי הצביעות החברתית.
לורנס לחם בצביעות הבריטית הוויקטוריאנית
ובצביעות הנוצרית, שכבלה את
המיניות ושניסתה לסרס את חינגת החושים
שהטבע העניק לאדם.
ספריו של לורנס עוסקים ברובם בשני
מישורים — היחסים המיניים והיחסים
שבין המעמדות. עיקר פירסומו בא לו
בשל סיפרו מאהבה של ליידי צ׳סרלי.
את הפרובלמטיקה בספריו הוא חושף בעזרת
ניבולי־פה וניבולי-עט. אל מיכלול
זה מכנים המחבר מיסד של רגש ושל
רגישות; שהפכוהו אחד המעולים שבסופרי
המאה.
לורנס נולד ב־ 1885 לאב כורה-פחם
ולאם מורה. בגיל צעיר לקה בשחפת.
הוא נשא לאשה את פרידה ויקלי, אחותו
של טייס מהולל ממילחמת־העולם הראשונה.
היתד,
ללורנס נטייה הומו־סכסואלית בולטת.
הביוגראף שלו כתב כי לורנם היה
ב־ 85 אחוזים הטרו וב־ 15 אוזים הומו.״

בתב לורנס בספרו ״מאהבה שד
ליידי צ׳טרלי״:
שוב נטלה בזרועותיו ומשך אותה אליו,
ולפתע התמעטה בזרועותיו, קטנה היתה
וחוסה בו. חלפה ההתנגדות, חלפה כלא

ן$ד באן ״מאהבה של ליידי
צ׳טרלי״ .מגיב המומחה :

סופרת ג׳ונג
נירומית?
לבטא וליזום. עד שהיא לומדת להשתחרר
מהמושגים שכבלו אותה, היא עוברת הת נסויות
שונות.

שיחה גלויה על אוננות נותנת לה לגיטימציה
בעיני הנערות והנשים שאינן
מעזות לעשות זאת. אוננות שיכולה לעזור
לכל נערה להכיר את גופה, ולהכין אותה
לחיי-מין מוצלחים יותר.
היא אשד, המנסה לגלות את עצמה. היא
מייצגת דור חדש שהתפכח. דור שבו האשד,
אינה מוכנה להתאים את עצמה
לתיאוריות הגבריות אודות נשים. שוב
ושוב היא בודקת עצמה האם היא אינה
מתאימה עצמה לתיאוריות שיצרו אחרים
כשהיא?.זואפת לחוות את תחושותיה האמיתיות
שלה.
אשה־סופרת זו מצביעה על הדגדגן ב-
איבר־הגירוי הרגיש של האשה .״דגדגן
תמורת פיך — גבר יכול להבין למה
היא מתכוונת. תיאור אשר ישכנע אותו
ביתר קלות לעזור לאשר״ על־ידי גירוי
הדגדגן, להגיע לאורגזמה. יותר נשים
מגיעות לאורגזמה קליטוריאלית. גירוי ה דגדגן
יכול להעשות גם דרך הנרתיק,
כשבזמן החדירה מופעל לחץ או חיכוך
באיזור המקבל עיצבוב מהדגדגן.
התנועה־לשיחרור־האשה היא שתרמה
לשיפור מודעות האשד, לעצמה. יש לגיטימציה
לדחף המיני של האשה. דחף מיני
הוא כמו יצר רעב או צמא. בעוד שעל
הרעב והצמא אין לנו שליטה, הרי חינוך
של דורות הטיף להגבלת היצר המיני.
נשים מפוכחות יכולות להבין, כמו הסופרת,
שהאורגזמה, שאליה הן שואפות,
אינה התיאור של ההנאה המינית שקיבלה
תיאור מרשים כל־כך מפי סופר גבר, אלא

שהרי כל־כולה פתוחה אליו וחסרת־ישע !
שוב נרעדה לכניסה התקיפה והנחרצה
לתוכה, כה מוזרה וכה נוראה. אפשר
יבוא הדבר בפילוח של חרב בגופה הפתוח־ברוך,
וזה יהיה מוות. היא נצמדה בחבלי־אימה
פיתאומיים. אבל הדבר בא בדחיפה
אטית ומוזרה של שלווה, הדחיפה האפלה
של שלווה ושל עדנה ראשונית, מהורהרת,
כמו זו שבראה את העולם בראשיתו. ואימתה
שככה בחזה׳ חזה העז לנוח בשלום
תחתיו, היא לא החזיקה במאום.
היא מצאה עוז בנפשה לרפות הכל, את
כל־כולה, ולהיסחף בזרם. ונדמה היה ש היא
משולה כים, לא־כלום מלבד גלים
אפלים מתרוממים ונחמדים, נחמרים בדכי
גדול, וכך מעט־מעט היתד, חשרתה
כולה בתנועה, והיא היתר, אוקינוס המגלגל
את מסתו האטומה, האפלה. הו,
והרחק למטה בתוכה נבקעו המצולות ו־נחצו,
נחשולים־נחשולים ארוכים, ארוכים,
מרחיקי־נדוד, ולעולם, במרכז־העצבים
שלה, נחצו המצולות ותיבקענה, ממרכז
הצלילה הכבושה, עם שהצולל מעמיק
יותר ויותר, מנמיך געת יותר ויותר, והיא
נחשפה עד למעמקי-מעמקיה, ונחשו-
ליה התגלגלו ביתר כבדות הלאה אל איזה
חוף, כשהם חושפים אותה, וסמוך יותר
ויותר צלל הנעלם המוחש־בידים, והרחק
יותר ויותר התגלגלו גליה שלה ממנה
והלאה ועזבוה, עד שלבסוף, בפרפור כבוש
ומרעיד, נגע הדבר בגרעין חחי של
ישותה, והיא ידעה כי נגע בה הדבר, הסיום
הציפה, והיא לא היתה עוד. לא היתה
עוד, נעלמה, ונולדה: אשה.

סופר לורנס
הומו?
היתה, והיא החלה להתמוגג בשלווה מופלאה.
ובעודה מתמוגגת קטנה ונפלאה ב זרועותיו
נעשתה תשוקה לו עד בלי די,
כל כלי־דמו כמו נתלהטו בתשוקה עזה
ועם זאת ענוגה, אליה, אל רכותה, אל
היופי החודרני שלה בזרועותיו, הניגר
אל תוך דמו. וברוך, באותו ליטוף עולפה
ומופלא על-ידו בתשוקה רכה וטהורה, ברוך
ליטף את השיפוע המשיי של חלציה,
מטה, מטה בין אחוריה החמים והרכים,
קרב יותר ויותר אל מרכז־רגשותיה ממש.
והיא חשה בו כמו להבה של תשוקה,
ועם זאת להבה ענוגה, אף חשה איך היא
עצמה מתמוגגת בלהבה. היא התמסרה.
חשה בפין שלו הנזקף כנגדה בכוח ובהחלטיות
שקטה ומדהימה, והיא התמסרה
לו. נכנעה ברעד שהיה משול כמוות, כל-
כולה נפתחה אליו. והוא, אם עכשיו לא
יהיה רך עמה, כמה אכזר יהיה הדבר,

אחת הסיבות המביאה נשים לטיפול
היא התלונה על חוסר השגת האורגזמה. הן
מספרות שהתחושה שלהן לפני מגע מיני
ובזמן המגע אינה זהה לתשוקה הלוהטת,
המתוארת בסיפרות, או בפי חברותיהן.
גם בן־הזוג, שאינו מגלה התרגשות כזו
עד אובדן החושים אצל בת־הזוג שלו,
תורם לחוסר-הביטחון שלה.
זהו סיפור החוזר על עצמו. הן מוציאות
על עצמן פסק־דין של ״איני מסוגלת
להגיע לאורגזמה״ ,וברוב יאוש הן מגיעות
למרפאה כדי לקבל יעוץ.
בשיחה מגלה המטפל שיש לאשה תחו־שת־סיפוק
ביחסי־מין. היא מתארת הרגשה
היכולה בהחלט להיות תיאור אורגזמה.
אולם אותה אשה מושפעת מתיאור
האורגזמה בסיפרות, ולתיאורים כאלה אין
היא מגיעה בתחושותיה.
עובר זמן עד שהיא מצליחה להשתחרר
מתיאורים דימיוניים אלה, וחוזרת להיות
היא־עצמה, לחוש את אשר מרגיש הגוף
שלה בזמן המגע המיני.
נשים רבות מגיעות לאורגזם פיסי מבלי
לדעת על קיומו. פולחן־האורגזם מביא
נשים לדרוש מעצמן יכולת גבוהה של
סיפוק מיני. לעיתים גורמת להן דרישה
זו להפרעות נברוטיות, אף על פי שהן
משיגות סיפוק מיני, אולם הוא אינו כה
מאסיבי ומלא כפי שתואר בסיפרות.
אצל הגבר יש לאורגזמה ביטוי מוחשי
בפליטת־הזרע, בעוד שאצל האשה אי-
אפשר להצביע על אלמנט אורגני ברור,
אשר יפענח עבורה מהי התחושה שתעיד
שהיא אכן השיגה הנאת שיא.
החוקרים זיהו בתנאי-מעבדה תרשים
של הפעילות המוחית והתפרקות גלי־החשמל
במוח, שאותם הם מיחסים לתגובה
של אורגזמה. זה לא אומר שכל
אשד, מתלבטת תתחבר במעבדה למכשיר
אלקטרו־אנצפלו־גראף (אי-אי-ג׳י) כשהיא

משתגלת עם בן־הזוג. זה לא יכול להיות
פראקטי לחיים. זה משרת רק את המחקר.
מכאן שהתיאור הפיסיולוגי יכול להיות
זהה לכל אשה, אולם הביטוי שנותנות
הנשים לתחושה שונה מאשה לאשה. אין
ספק שתורמת לזה הסיבה שאצל הגבר
קובע הגירוי הגופני, ואצל האשה תורם
הסיפוק הנפשי אף הוא לאורגזם.
מגע פיסי גופני הוא הגורם העיקרי לתחילת
התעוררות אצל גבר. אולם אצלו
יש תפקיד נכבד גם לדימיון מקריאה או
ראיית התרחשות אירוטית, בעוד שעל
האשה זה יוצר השפעה קטנה.
במציאות יש לכל מישגל אלף פנים.
הוא משתנה מפעם לפע !5אצל אותו הזוג,
והוא בהחלט שונה אצל זוגות שונים.
רוב התגובות במישגל הן פיסיולוגיות ו־לא־רצוניות,
ויכולת אורגזמית היא שונה
מאשר. לאשה.
לא כל מישגל מביא אשה להתפרקות
אורגזמית. מחקרים שנעשו מעידים שב-
25 אחוז מהמישגלים אין נשים מגיעות
לאורגזמה, והדבר נחשב מבחינה פיסיולוגית
כמצב נורמלי, מכיוון שאשה יכולה
להגיע לסיפוק מיני ללא אורגזם ממשי.
הסיבות לכך: בן־הזוג, המצב הנפשי,
הרקע החינוכי והיחס למין הם תנאים
הקובעים בשביל אשה.
אשה שאין אצלה השתתפות מוחית בזמן
האקט המיני תשיג בדרך כלל הנאה פחותה.
אם נערה. בזמן האקט המיני, תהיה
עסוקה בתיאורים שקראה ברומנים, סביר
שהיא תישאר לבסוף מתוסכלת. זהו סוג
של הסחת־הדעת. היא לא נותנת לעצמה
לחוש בהרגשה טיבעית שגופה יכול
להשיג.
אריקה ג׳ונג, בסיפרה פחד גבהים, יכולה
לתקן את התפיסה באומרה :״לעיתים
הייתי גומרת ולעיתים לא. זה לא היה
האורגזם כמו של הליידי צ׳טרלי, אבל זה
היה משהו.״ זהו תיאור מציאותי של אשה
שהתפכחה מהתיאור הסיפרותי שהתקבל

ד. ה .לורנס

מאהבה ש ל
ליידי צ׳טרל
כחוק-טבע אצל קוראות, שחיו שנים את
חייהן המיניים בציפיה לאותה אורגזמה
של ליידי צ׳טרלי, שתוארה כפרי דימיונו
של הסופר.

ג יון קלילנד:
״פ אני היל
^ חרי 214 שנות חרם חברתי, הוכר
י הספר כיצירה ספרותית בארצות-
הברית. זהו ספר המתאר זיכרונות של
אשת תענוגות בלונדון של המאה ד.18-,
אשה שלא ידעה מאום על החטא ועל
השחיתות, איבדה בגיל 15 את שני הוריה
ועברה ללונדון, וגילתה בה את תאוות-
החיים. אשה מבוגרת שטיפלה בה הביאה
אותה אל בית־הזונות, שם נגלה לה עולם
האושר והעושר. רומן שכל נער ונערה
קראו בו, כשהספר עובר מיד ליד, עד
שהתבלה ולא נותר ממנו שריד.
ג׳ון קלילנד, שנפטר בגיל 80 בשנה
שבה פרצה המהפכה הצרפתית, היה בצעירותו
קונסול בריטי בסמירנה שבתורכיה,
ופקיד בחברה הבריטית בהודו, אך פוטר,
חזר לאנגליה ושקע בחובות. הוא
נכלא כמה פעמים בגלל חובותיו. את
פאני היל כתב תמורת 20 גיניס (כ־21
ליש״ט) ,ולא הרוויח מספר זה אף אגורה
אחת נוספת — למרות שהמו״ל היה בזכותו
לעשיר מופלג. סיפרו, שערכו ד,סיפ-
רותי זכה בהכרה רק כעבור זמן רב, היה
רב־מכר עוד בימיו. הוא היווה ניגוד
גמור לספרות הבריטית בת־ימיו, שבמרכזה
עמדו נערות תמימות וצחות, שה מוסר
שלהן היה יקר להן מן החיים.
אריקה ג׳ונג, בעלת פחד גבהים, כתבה
גם רומן על אנגליה של המאה ה־.19
הגיבורה שלה מתיימרת להיות פאני היל
המקורית, וג׳ון קלילנד כאחת הדמויות
בספר, מוצג באור שלילי למדי.

הנה קטע מהספר ״פאני היל״ :
הפניתי אליו את שפתותי, כך שלא
היתד, לו ברירה אלא לנשק לפי. הדבר
עודד אותו עד מאוד; ואילו אני, במבט
חטוף לעבר שימלתי, המכסה את עצם
מרכז הנאותי, נתתי לו להרגיש בסערה
וברטט העוברים על פני וגופי, ובייחוד
שם; וכיוון שכבר לא שלטתי ברוחי,
ולא הייתי מסוגלת להמתין לכך שביי-

שנותו הבתולית באמת תפוג, הרמתי יד
והעברתי אותה על פני ירכיו, כשאני מגלה
בדרך זו חפץ קשוח הכלוא במכנסיו המ גיעים
עד לברכיו (כדרך המשרתים) —
חפץ ארוך כל כך שאצבעותי אינן מסוגלות
לתפוס את קיצו.
...צעיר זה חייב היה להיות בגזע הנפילים.
עצם הממדים הפחידוני! החפץ
היה מסוגל לעורר אימה ותענוג כאחד.
מה שמפתיע עוד יותר הוא שבעל
הדבר היה, הודות לחינוכו הקפדן בביתו
ולנסיבות חייו, זר לחלוטין, עד לאותו
רגע, לכל שימוש מעשי בגבריותו המפו תחת
כה ! כך שעתה נגזר עלי להציג
בפניו פתיחת־בכורה — לו אך העזתי
להסתכן נוכח חוסר התאמת־מידות כה
בולט. שהרי ניתנת האמת להיאמר —
חששתי שחלקי הרכים ביותר ייהרסו על-
ידי מיתקן מוגזם כל־כך במימדיו.
אלא שמאוחר מדי היה, כדי לבוא בטרוניות
ובפקפוקים. הדרבן הענק הזה דחף
ולחץ עלי ולא יכולתי להגיב על קשי חותו
אלא בקול רך :״יקירי, אתה פוצע
אותי!״ שעה שהוא חודר פנימה. הדבר
הספיק כדי לעצור בעד הנער המתוק
שלי מלהתקדם יותר; וברוב נימוס ודרך
ארץ, הוציא את הגורם הנעים של צרותי,
כשעיניו מביעות את צערו על כי פגע בי
ואת אי־רצונו, בעצם, לסגת; שהרי המ קום
שאירח אותו זה עתה רמז לו, מה
רבים התענוגות — והוא יקד כולו מרוב
תשוקה מטורפת ! אם כי היה טירון מכדי
לא לחשוש שאמנע בעדו מלהגשים את
מבוקשו, על כי הכאיב לי.
...נשענתי בצורה שתאפשר לי לקלוט
אותו, תהיה סכנה אשר תהיה, והוא לא
דחה את הכניסה אף לרגע; טיפס ועלה
מחדש וחיש מהר חשתי בקשיחות המתוקה
החודרת פנימה — בקלות־יתר מכפי
שהצליח להשיג בפעם הראשונה. אם כי
כאבתי, חששתי שמא לא ייכנס עד הסוף,