גליון 2522 מתאריך 1 בינואר 1986

פסק זמן חדש
בטעם מר-מתוק
קוו ק מ אגי

מכתבים
טעות אזפטית
על בחירתה של אשת השנה (העולם
הזה .)18.9
קצת באיחור התגלגל לידי גליון העולם הזה
ובו רשימת אנשי־השנה. בחירתה של לילי טביב,
רעייתו של בועז טביב, פצוע מילחמת־הלבנון,
הרגיזה אותי.
לא הבחירה עצמה, אלא הניסוח, שממנו עולה
כאילו להינשא לבועז הוא איזה מעשה מופת,
גבורה או אומץ־לב, הראוי להערצה.
רק מי שלא מכיר את בועז טביב, יכול להיכשל
בניסוח כזה.
בועז הוא בחור מקסים, שובה־לב, אינטליגנטי,
מצחיק ושנון, תימני גזעי, שעם הפציעה, או
בלעדיה, היווה מטרה מתבקשת להתאהב בו.
אינני קרובת־מישפחה שלו, לא אמא שלו וגם
לא אחותו. לא אוכל להיחשד בעיוורון או בחד־צדדיות.
ההיכרות בינינו היא רק על רקע
מיקצועי אובייקטיבי. באתי לראיין אותו עבור
(שבועון צה״ל) במחנה, בתל-השומר, כשעדיין
לא היה לו אף.
עם יד על הלב: הבחור לא זקוק לרחמים! לוקח
לך בדיוק חמש דקות לשכוח שהוא שרוף. מיספר
המחזרות שלו, לפני הפציעה ואחריה, יכול לעורר
קינאה אצל כל בחור אחר בן־גילו.
לילי של בועז היא פשוט לילי של בועז,
והרעיון כאילו נחוץ אומץ־לב ראוי להערצה כדי
לעמוד איתו מתחת לחופה, הוא פשוט טעות
אופטית.
אגב: בועז הוא צנחן ולא שריונר. הנגמ״ש שבו
היה עלה באש בדאמור, כתוצאה מהתלקחות
רותי לויאב, וירגייניה ביץ;
התחמושת.
ארצות־הברית

נזישרד־החוץ
היה על הגזבה
על דיווח מישרד־החוץ להורי חטופות
מלטה (העולם הזה .)27.11
במדור תשקיף פורסם, כי הידיעה על חטיפת
המטוס המצרי למלטה הגיעה לידיעת הוריה של
תמר ארצי מפי עיתונאים, ואילו מישרד־החוץ
הודיע על כך רק יממה מאוחר יותר.
אין זאת אמת. האמת היא: המטוס נחטף ב־מוצאי־שבת.
ביום ראשון, בשעה ,14:00 התקבלה
ברביבים הידיעה הראשונה ממישרד־החוץ
בירושלים. העיתונאים התחילו להתקשר ל־רביבים
בשעות הערב 18:00 כדי לקבל מידע
מאיתנו, ולא כדי למסור לנו.
לכל אורך מיקרה החטיפה קיבלו רביבים
והמישפחה את מיטב הסיוע והיחס המצויין
עדין קוד, רביבים
ממישרד־החוץ.
• הכוונה בידיעה היתה להוריה של ניצן
מנדלס ׳ 1

כתבת השער הקדמי:

איש הדמים: אם־נידאל

כל הסימנים מובילים לעברו של צברי(״אבו־נידאל״) אל־בנא. כל ההוכחות הן כי הוא
האחראי לפשע הנתעב בנמלי־התעופה. אך בישראל גוברת הנטיה לנצל את ההזדמנות
ולפגוע דווקא באש״ך, שהוציא פסק־־דין־מוות נגד הטרוריסט, בן־חסותה של לוב. בעניין זה
אומר הפרופסור יהושפט הרכבי, לשעבר ראש־אמ״ן, בראיון מיוחד
ל״העולם הזה״ :״אבו־נידאל מנסה לשבש כל אפשרות של משא־ומתן.
לכן הוא מעוניין בפעולות זוועתיות וזורק את האחריות על אש״ף!״
כתבת השער האחורי:

אשתיהשד של מיהצועה
היא נעצרה במיקרה, במכון המספק שרותי־

זונות, והסבירה :״אני זקוקה להכנסה נוספת!
השוטרים הנדהמים ביקשו הנחיות מהפרקליטות

העסק הוא רציני

למרות הפציעה בידו, הצליח לי ג־ונסון

(בתמונה) לגנוב את ההצגה במישחקה של
מכבי תל-אביב מול הפועל חולון (.)94:96
התחבושת על ידו השמאלית
^ 8וסימני הכאב על פניו רק הג־דילו
את הערצת האוהדים.

על מקום כליאתו של הנער הישראלי
בתאילנד (העולם הזה .)18.12י
קודם כל אני שמח כי שלומי כבר שוחרר
מכילאו. אבל צ׳אנג־מאי, שבה היה שלומי
תורג׳מן כלוא, זה לא איזה חור נידח. אני טיילתי
באיזור — ולא למטרת רכישת אבקת־כביסה —
ואלה הן העובדות: צ׳אנג־מאי היא עיר־מחוז
רצינית (כ־ 100 אלף תושבים) בצפון־מערב
תאילנד, צומת נכבד למבריחי הרואין, בגלל
קרבתה לגבולות בורמה, לאוס וסין.
זאת עיר עתיקה, זרועה היכלות הרוסים,
החוסה כצל הר הדוי אינתון הנישא ( 8,500 מטר
(המשך בעמוד )4
גובהי•
העולם הז ה 2522

הזוועה ממשיכה להשתולל.
הפעם: ב שמנת עמישב, ליד
פתח־תיקווה. מרים גלילי, בת
.67 נרצחה באכזריות
בביתה, בגלל
קומץ של תכשיטים.

הפירסום המוקדם מדי על הכוונה למנות
את אלוף (מיל) יהושע שגיא כמנכ״ל אלא המינוי. אכא
הליברלים סיכל לא רק את המינוי,
גם את סיכוייו לקבל תפקיד
אלטרנטיבי בהסתדרות
או בזרועותיה הכלכליות , .י

ביטוח סרטני

שו ת

( | המחול של מונה
זרע דניאל

מיכתבים -טעות אופטית
ועסק רציני
איגרת־העורך -התוצאה הגדולה
של ה-סטורי קונפרנס־ונשקיף
-מיסדר־לבוש בקונסוליה

במדינה 1986 -
הנדון -שנת־מיבחן עגומה
אנשים -מיהו גיזבר״המיפלגה
הדובר מכסיקאנית
ראיון -עם יהושפט הרכבי
המיזרחן המטיף לפיתרון־פשרה
יומן אישי -החוש השישי
של האפריקאים

ממש

השבוע היא היתה מפורסמת יותר
ממונה ליזה. מונה המזה, נערה אמריקאית
אלמונית, ממוצא פלסטיני,
גילמה בקלילות את תפקיד העדביה
המתאהבת ביהודים. היא גילתה את
החולשה הלאומית הישראלית —

זקנו עשוי בסיגנון
הרצל ושיריו רצופים
חזיונות. השבוע
הוא קיבל פרס בינלאומי.
דניאל סט־בסקי,
משורר מיסטי
ונביא בביתו, המקווה
להקים מדינת
הלכה רוחנית, אומר :״המשוררים
הכותבים על תחתונים רק
מאוננים, אני מזריע זרע אמיתי!״

מונה צוואות

בנימין קרישר אסף בימי חייו רכוש עצום
וחיבר אין־ספור צוואות. איזו מהצוואות
הי א הא חרונה והאמיתית? הידועה־בציבור
שלו טוענת כי בן־אחיו, שהוא י
• ן עורך־דין במיקצועו. זייף
צוואה כדי לנשלה מהירושה.

הפרס

1985 היתה השנה השלסה היחידה
שעמדה לרשותו של שימי
עון פרס. הוא צבר בה הרבה
יוקרה. התגלה בה כיצרן נחרץ
של תדמית טובה. האם
ן היו לשמעון פרס גם
^ ^ 4הישגים ממשיים יותר?

מצריים של מטה

פמיניסטית מצרית מתארת חוויית ילדות
מזעזעת: פציעת ביוזמתי איבר־המין

המישפחה. על-פי המסורת,
המום מבטיח נאמנות. אבל
לא עושה נשים מאושרות.

ההפסד מפול
של שגיא

פוליסת ביטוח־חיים מיוחדת, שלפיה מקבל
המבוטח את הכסף במיקרה של מחלת סרטן,
התאפשרה בעיקבות הצטברות
מידע סטאטיסטי על המחלה.
מתי תוצע פוליסת״איידס?

המדזרים הקבזעים:
הכלא על נהר מאי

לי על הגובה וצ ח הקשישה

על עוגשי״מוות לסוחרי״הרואין (העולם
הזה .)25.12
אם הם זקוקים לתיזכורת נוספת, אני מציע
לישראלים החשודים בסחר בהרואין והבלואים
בכלא בתאילנד להתייחס ברצינות לטבלת־העונשין
שהביא אלכס פז בכתבתו(חיים בתוך
הקבר).
בדרום־מזרח אסיה מתייחסים לעסק הזה
ברצינות. רק השבוע דחה בית־המישפט העליון
של מאלסיה, שכנתה הדרומית של תאילנד, את
עירעורם של שני אוסטרלים שנידונו למוות על
סחר בהרואין(הם נעצרו בנמל־התעופה המקומי
כשבכליהם 179 גרם הרואין).
בעשר השנים, מאז נקבע עונש־מוות לסחר
בהרואין במאלסיה, הוצאו שם להורג, בעוון פשע
ירחי גרבי, תל־אביב
זה 33 ,איש.

הא יעו

לילות ייטראל -כולם עושים טובה 22
חלון־דאווה -יפה. אופנתי 24 יוקרתי יקר ומחמם 26 הווי -כל אחד והמאנייק שלו 27 קולנוע -הכל בגלל השיניים 31 שידור -איפור לאסירים
תשבץ -פינה לחימום הבית

( 2אותיות)
הורוסקופ -עניין של שמש 33 ושל אופק 34 קליק -עוד ישמעו עליו...
מה הם אומרים ״ .לא האמנתי 36 לרגע שבגין ייצא מביתו!״
העולם הבא -קוני קלריו

לא ברחו מן הארץ
דודו דודו טופז בוחן אותן
אחת־אחת את עשרות
היפהפיות בעיני עצמן, המשתוקקות
להופיע לצידו בשעשועון טלוויזיה. תפקידה
של הזוכה המאושרת: לצעוד•
אלגנטיות ולשלוף פתקים
מתוך איזו קופסת קרטון

שועלים בג׳ינס

מעיל הפרווה של החורף הנוכחי אינו חייב
להיות מקושט ביהלומים ובמיבנסי קטיפה.
אפשר בהחלט ללבוש מיקטורן
ש שועל על מיכנסי גיינס — זה
נעים. נוה. חם וגם ספורטיבי.

סטודנטים דורשים: שהממשלה ת סבהחודש
מזל
1ח ״1
סד לנו את הציונים! נ״7י
שור. להשיג באיטליזים* צבי גור צייר קלסת
רון
של מנשה קדישמן1.

(המשך מעמוד )3
חוץ מזה, להשכלה כללית: בלשונות האזור
צ׳אנג פירושו נהר ומה שמעניין הוא שלמרות
שצ׳אנג־מאי שוכנת דווקא לגדות נהר הרינג,
היא קרויה על שם נהר המאי הארור, שהרינג הוא
צבי טפר, תל־אביב
רק אחד מיובליו•

כד אחד והפירסומאי שלו

• גליבמשואסניג•1

שער הגליון האחרון של העולם הזה,
שגרם לתוצאה מעשית מאוד, נולד במוחו של בני
ציטרין, העוסק בדרך כלל בחקירות פוליטיות־כלכליות.
בישיבת
המערכת התפתח ויכוח חופשי על
פרשת בריחתו של צבי גור. ניסינו לנתח את אופי
האיש, את מניעיו, ומכאן להסיק מסקנות לגבי
מהלכיו הבאים. בשיחה לא השתתפו רק החברים
שטיפלו אצלנו בפרשה, אלא גם שאר חברי-
המערכת. זוהי שיטה הנהוגה אצלנו במיקרים
כאלה — לגלגל רעיונות, לדבר על ההיבטים
השונים. בהוליווד קוראים לזה ״סטורי קונפרנס״
(״ישיבת סיפור״) ,ובה ניתן דרור לדמיונו
וללשונו של כל אחד,
השיחה התגלגלה לשינויים שחלו, אולי,
בדמותו החיצונית של האיש. אדם הבורח מפני
החוק ישתדל לשנות את תווי פניו, בייחוד כשיש
לו פנים כה מיוחדות כמו גור, בעל המצח הגבוה.
העלינו את האפשרות שהוא שם פיאה נוכרית על
ראשו, ושאולי הצטייד במישקפיים.
״מדוע שלא נדפיס על השער תמונה של גור
כפי שהוא יכול להיראות?״ שאל ציטרין. וכך

במלואו, ומחקו מן ההקלטה רק פסוק אחד — זה
שנגע להעולם הזה.
• ״האריך הביא את הראיון בעמודו
הראשון, ובו המילים ״הייתי בפיסיו־תראפיד,
ברחובות, וראיתי בשבעה העולם הזה תמונה
גדולה עם פיאה ובלי״.
• ״דבר״ :אין זכר לפסוק זה.
• ״על ה מי שמר״ :בדל.
• ״חד שות״ :״הסבתא זיהתה את הרוצח...
עוד כשהייתי ברחובות ראיתי את העולם הזה
החדש עם תמונות של גור — עם פיאה ובלי.״
• ״מעריב״ :״כמה שעות לפני שעליתי

על גדולי השירה כמחברי סיסמות״
פירסומת (העולם הזה ,)25:12
עם כל הכבוד לאלתרמן, גולדברג ושלונסקי
המנוחים, אני עוד זוכר את פיזמוני/סיסמות־הפירסומת
שהם חיברו לפני 50 שנה. ושיסלחו
לי, אבל אלה לא היו סיסמות מי־יודע־מה.
לעומת זאת אני זוכר עד עצם היום הזה את
הסיסמה שטבע באותן שנים אחד שלא היה
משורר, אבל היה, בסופו של דכר, לאיל־ה־פירסומת
מס׳ 1של ישראל, הלא הוא אליהו טל,
שחברת הפירסום שלו קיימת עד היום.
וזו הסיסמה שהוא טבע, אם זיכרוני איננו
מטעה אותי, עבור שמן מגד של בית־החרושת
שמן :״אפשר לרמות את בני־האדם, אר אי־אפשר
לרמות את בני־המעיים!״ שימעון פס, חיפה

אני יודע, כי אני הייתי נוכח באותו מעמד,
לפני 23 שנים, כמלצר בארוחת־הערב הממלכתית
בקינג־דייוויד* .
ומעשה שהיה, כר היה: הכפפה נשמטה מידה
ש^ימרי־טרז, עת ליווה אותה בן־גוריון לראש
השולחן. היא השתהתה רגע, בציפיה, ומשהבינה
שאין לה למה לצפות, היא התכופפה והרימה את
הכפפה בעצמה.
אגב, זה לא הפרק היחיד בהילכות נימוסים(או
חוסר־נימוסים) שאנחנו, המלצרים, היינו עדים לו
באותו ערב. בשעת הארוחה נדהמנו לראות כיצד
בן־גוריון סוחט את הלימון על הדג במו ידיו.
מרי־טרז, בעלת החינוד הצרפתי, לעומת זאת,
השתמשה כמובן לשם כר בסכו״ם.
יוסף מימון, ירושלים

ת 1פסנתר. קח צי 1ר
על המשורר ש. שלום (העולם הזה
.)25.12
לאשה המכירה אותו, לכתוב על ש. שלום, בלי
להזכיר את התנהגותו המופלאה לרעייתו זה 55
שנה, אורה, זה כמו לכתוב על חיפה מבלי להזכיר
את הכרמל.
ש. שלום הכיר את אורה בגרמניה(היא ילידת

״הקאמרי״ היה שם
על הלווייתה של רחל מרכוס (העולם
הזה .)25.12
מה אתם רוצים להגיד? שוותיקי הקאמרי לא
באו לחלוק את הכבוד האחרון לחברתם לקרשי־הבימה
עשרות בשנים, רחל מרכוס? אף אחד לא

כר אפשר להתרשם מן התצלומים שהבאתם
במדור אנשים האחרון.
רות פלינט, תל-אביב

מתאבלת חנה מרון
לחברה ותיקההעיר פירת, בה נולד גם, כמה שנים טובות אחריה,
הנרי קיסינג׳ח, כשהיתה כנרת קונצרטים מצליחה.
ולימים,
כשהתיישבו בחיפה, ואורה איבדה את
ראייתה (שבינתיים שבה אליה, חלקית) ,היא
החליטה שכדאי לה לעבור מהכינור לפסנתר.
אלא שרכישת פסנתר לא היתה באותם ימים(ואני
מניחה גם כיום) עניין של מה בכר למשורר עברי.
מה עשה ש. שלום? עלה בדעתו רעיון מקורי.
היה ברשותו ציור של מאנה כץ, הצייר שהעריץ
את שירתו של ש. שלום והעניק לו ציור זה כשי.
ש. שלום הציע את הציור של מאנה כץ לבעל
חנות פסנתרים חיפאי והעיסקה נעשתה —
אנה לוי, חיפה
פסנתר תמורת ציור•

קוראת אסתר יפה
עם פיאה ובלי
לאוטובוס ראיתי את התמונות שלו על השער של
עיתון ״.זהו. אין זיהוי.
• ״ידיעות אחרונות״ :אין זכר לסיפור.
ככה זה. כמה מעיתוני־ישראל אינם אוהבים
לפרגן לזולתם.

תעלומה

במקום המישטרה
נולד הרעיון, שבוצע על־ידי יוסי שנון: לפרסם
על השער תמונה אמיתית של גור, ולצידה תמונה
של גור בעל פיאה נוכרית ומישקפיים. בעצם
היתה המשטרה צריכה לעשות ואת.

שעי
^ אלמוגי
ההמשך ידוע. כאשר נתפס גור, והעיתונאים
התקבצו סביב אסתר יפה. נוסעת־האו־טובוס
שזיהתה את גור והביאה לתפיסתו, היא
סיפרה שבאותו היום בבוקר ראתה את שער
העולם הזה אצל הפיסיו־תראפיסטית שלה.
כשראתה את גור באוטובוס, כשכובע מסתיר את
מיצחו, זיהתה אותו מייד על פי השער שזכרה.
יש לסיפור זה המשד משעשע. מה עושים כלי-
התיקשורת, כאשר עליהם לצטט דבר העשוי
להעלות על נס כלי־תיקשורת אחר?
הנה התוצאה:
• גלי צה״ל שידרו את הראיון עם האשה

מזכירות ״העולם הזה״ יזכרו את היום
ההוא בגלל סיבה אחרת.
בבוקר טילפן למערכת אדם שהציג את עצמו
כצבי גור, וביקש לדבר עימי. המזכירה התורנית.
ברוריה. לא האמינה לו, וסירבה לתת לו את
המיספר הפרטי שלי. היא אמרה לו לטלפן בשעה
מאוחרת יותר, כשאהיה במערכת.
ב־ 3בצהריים טילפן אותו האיש שנית, וביקש
שוב לדבר איתי. זה היה כמה דקות אחרי שיצאתי
מהמערכת. המזכירה התורנית, נאווה. נתנה לו את
המיספר שלי. האיש אכן טילפן אליי הביתה, כמה
דקות לפני שהגעתי לשם, ודיבר עם רחל אשתי.
היא אמרה לו שאגיע בוודאי בעוד כמה רקות,
וביקשה אותו לטלפן שנית. הוא הניח את השפופרת
בחיפזון, מבלי להמתין לסוף המישפט.
הוא לא טילפן שוב.
האם היה זה צבי גור, או סתם אדם שחמד לו
לצון? ברוריה המזכירה טוענת עכשיו, אחרי
ששמעה את קולו של צבי גור ברדיו, שזה היה
אותו הקול.
בינתיים נשארת התעלומה בעינה.

ה עו ג ס חו ה
מספיד יוסי ידין
כבוד אחרון -
• זאת התרשמות מוטעית. ותיקי
הקאמרי באו להיפרד מרחל מרטט, מן
הרגע שארונה הוצב לי 7במין התיאטרון
(ראה תצלומים) .השחקן יוסי ידין נשא
דבריו למול ארונה וחבריו בלטו בין המת־

בו־נח־יוו 1הדים ה
על בן־גוריון כמארחה של מרי־טרז
הופואה״בואני (העולם הזה .)25.12
זה לא יפה להשאיר את הקוראים של העולם
הזה במתח. נכון שבן־גוריון לא חש להרים את
הכפפה שנשמטה מידה של מרי־טרז הופואה־בואני.
אבל מי כן הרים אותה?

למי 25 שנה

שיח סיכות

אגשים עושים את החדשות.
אבל הם גם עושים את הבדיחות,
בסי שדיווח העולם הזה. בגליון
שהופיע השבוע לפני 2$שנה:
נאמניו של פינחס לבון(מזכיר ההסתדרות
ושר־הביטחון לשעבר) ,במיסדרונות הוועד
הפועל של ההסתדרות נהגים לספר את
הבדיחה הבאה למקורביו של שימעון פרס
(סגנו של שר־הביטוזון דוידגדגוריון, יריבו
הגדול של לבון):
שתי סיכות הולכות ברחוב. אומרת סיכה
אחת לרעותה :״בואי נברח. פיכת-הביטחון
עוקבת אחרינו!״

העולם הז ה 2522

המורכבים במטוסי׳ .,כפיר״ של חיל־האוויר,
מוצעים באחרונה למכירה ברחבי העולם.

פדרמן פוזל ל,.בור״

היצרן בארץ הוא חברת אמקורם של מיפעלי אמקור
המתחרים עתה עם מיפעלי בניית־מטוסים מהגדולים
בעולם. בימים אלה מסתיימת בניית מעבדה משוכללת,
שתוכל להגדיל פי כמה את קו־הייצור של המיפעל.

מישפחת פדרמן, שהפכה בעלת־עניין בעלית, פוזלת לעבר
שיתוף־פעולה עם כור. בניגוד למישפחת מושביץ,
מעריכים הפדרמנים ששיתוף־פעולה מה יביא אותם
לספק את המוצרים הבסיסיים למיפעל השוקולד של
כור־מזון, שעתיד לקום בצפת.

הליברלים לא
רוצים בחירות

ועידת־חרות תידחה
מסתמן הסדר בחרות: לא תהיה פסילה
סיטונית של אלפי המצטרפים החדשים
מטעמו של מחנה דויד לוי, ובתמורה לבך
יאות סגן ראש־הממשלה לדחיית הוועידה עד
אחרי ביצוע הסבם־הרוטציה.
אם הצעת־פשרה זו תתקבל, יופסקו ההליכים המישפטיים
והמישטרתיים סביב שערוריית זיופי טופסי־ההרשמה של
חברי־תנועה טריים.

פרס התאהב בתדמיתו
צמרת מיפלגת העבודה חוששת שראש
הממשלה, שימעון פרם, התאהב בתדמיתו
כאיש אמין, ולבן הוא יחתור לקיים את הסבם־
הרוטציה בכל מחירי. שרי העבודה ועוזי
ברעם מטכסים עצה, ללא ידיעת לישכת ראש־הממשלה,
איך להביא לפיצוץ ממשלת־האחדות
בחודשים הקרובים.
מגעים ישראליים־סוריים
פגישות בין פקידים ישראליים וסוריים נערכו
באחרונה בקפריסין, לתיאוס־עמדות — כך
מוסר הירחון..ישראל אנד פלסטייך, המופיע
בפאריס.
על־פי אותו פירסום, קיבל שימעון פרם אור
ירוק מהאמריקאים לפגוע בראשי מחנהו של
יאמר ערפאת באש״ף.

זיגל יפרוש באפריל
ניצב בנימין זיגל יפשוט את מדיו
בחודש אפריל הקרוב, יחד עם עוד קבוצה
של גימלאים בכירים במישטרה. המפב״ל
דויד קראום מבקש לקדם במקומם בעלי•
דרגות צעירים יותר.

1עדת בחינות לפוליטיקאים מיפעל איגרות־המילווה (״הבונדס״) ,המזמין פוליטיקאים
ישראליים להרצאות בארצות־הברית, מעסיק שני נציגים
בישראל, הבוחנים את האנגלית שבפי המועמד.

נוהל זה נועד למנוע הישנות של כמה
כישלונות מבישים, שאירעו בעבר,
כשפוליטיקאים מכובדים, חסרי ידע בשפה
האנגלית, לא היו מסוגלים לבטא גם רעיונות
פשוטים במקומות שאליהם נשלחו להרצות.

ערד מעצרים

הליברלים נחושים בדעתם שגם אם תוקם חטיבה עצמאית
שלהם, נפרדת מחרות, הם יימנעו מהליכה לבחירות לפני
המועד של סיום כהונתה של ממשלת־האחדות, בקיץ 87׳.

פירושו של דכר שהם מעדיפים ממשלה צרה
עם העבודה.

סיכס 1ך מישפחתי
ב״הארץ״
עורך ״הארץ״ ,גרשום שוקן, משהה מזה
שלושה שבועות את חתימתו על מיכתם
המינוי למנכ״ל החדש של ״הארץ״ ,מיכתם
שאותו היכר כנו, עמוס.
עמוס שוקן, מנהל קונצרן הארץ, הכולל את החינמונים
וחדשות, מבקש להכניס לתפקיד זה את יעקב כפיר,
במקומו של זאב פלדמן, שעבר להנהלת התיאטרון
הקאמרי אך האב, גרשום, מתנגד בכל תוקף למינוי,
מסיבות אישיות ומיקצועיות.
בינתיים חוששים בהארץ שהישגי פלדמן יירדו לטימיון.
בתקופתו נוספו מנויים רבים חדשים, במיסגרת מיבצעי־המנויים
של עיתון־הבוקר.

,שטיחי כרמל,
אצל המורמונים?
״שטיחי כרמל״ של ח״ם אגודת ישראל,
אברהם שפירא, פרוסים בחדר לדוגמה באוניברסיטה
המורמונית, המוקמת על הר-
הצופים.
בקרוב מתכוונים המורמונים לפרסם
מיברז לפריסת שטיחים מקיר־אל־קיר בכל
שטח האוניברסיטה והמעונות. חברתו
של שפירא היא היחידה המייצרת בארץ
שטיחים מסוג זה. באחרונה הועלה במאות
אחוזים המס על שטיחים מקיר־אל־קיר
המיובאים מחדל. אם מיפעלי־שפירא
לא יגשו למיכרז, עשויים המורמונים
לפנות לבג״ץ, בדי לחייבו למכור להם, או
לחילופין לגרום להורדת המס על השטיחים
המיובאים.

גם קרון במתמודדים
ראש מחוז-הנגב של מינהל־מקרקעי-ישראל,
אפרים קרון, שבקרוב יוגש נגדו כתב-אישום
על קבלת שוחד מהקבלן סעד ירחי, הציג את
מועמדותו לבחירות בתנועת-החרות, שבה
הוא חבר.
קרון מצטרף לחבר אחר של חרות, אבי צור, שנגדו כבר
הוגש כתב־אישום בפרשת גזל־הקרקעות, וגם הוא הציג
את עצמו לבחירות הפנימיות בתנועה.

עיתון צבאי חדש
סגן־אלוף (מיל׳) דויד אשל ובנו, תמיר אשל,
עומדים להוציא לאור החודש את הגיליון
הראשון של ״רומח״ ,כתב־עת מיקצועי
בעברית לענייני־צבא.
השניים מוציאים מזה שמונה שנים עיתון דומה באנגלית,
דיפנס אפ״דייט, המופץ לדיבריהם ברחבי העולם ב־50
אלף עותקים, על־ידי מערכת־ההפצה של הרלד טריביון
הפאריסי.

בבאר־שבע צפויים מעצרים של לפחות עוד
שני עורכי־דין בפרשת הונאת המשכנתאות
הגדולה. עד היום נעצרו כמה מתווכים ושני
עורכי-דין.

סידרת־מתח מקורית
לטלוויזיה?

מסנני,.כפיר״ לחדל

השחקנים טוביה צפיר ומאיה רוטשילד הפיקו בעצמם
סרט־מתח ישראלי קצר, בן 25 דקות, בסיגנון סידרות־המתח
האנגליות.
אם הטלוויזיה תסכים להקרין אותו, הם מתכוונים להציע
לה סידרה שלמה של סרטים דומים.

פילטרים משוכללים למערכות דלה ושמו.

שינויים
ב״כלל תעשיות״
צפויים כמה שינויים עיסקיים בכלל תעשיות, בתחומי
האלקטרוניקה והמזון.

מיסדר״לבוש בקונסוליה הקונסול הכללי החדש בגיו-יורק, משה
יגר, הוציא הוראות חמורות הנוגעות ללבושם
של העובדים בקונסוליה: הגברים
חייבים להופיע לעבודה בחליפות ובעני*
בות, ועל הנשים נאסר ללבוש מיכנסי־ג׳ינם
או קורדרוי.

הדפרין דבד״ל
מרננים שהד״ר אשר הלפרין, מנכ״ל איגוד־הבנקים,
משתוקק להיכנס למועצת־המנהלים של בל״ל. נראה
שכמה מתנגדים ישימו לו מקלות בגלגלים.

שביתת הרעב עזרה
ג׳בריל רג׳וב, העציר המינהלי ששבת רעב
בכלא־חברון, בדרישה שישחררו אותו או
שיגישו נגדו כתב־אישום, הפסיק את שביתתו
ביומה ה־ ,35 אחרי שהשילטונות הבטלחו
להחליט בעניין בתוך עשרה ימים.
רג׳וב, ששוחרר בעיסקת חילופי־השבויים לפני חצי שנה,
נעצר לפני חודש וחצי בטענה כי בזמן מאסרו היה מפקד
בכיר בפת״ח. פרקליטו טוען כי האשמה בעניין זה היא
הפרה של הסכם־החילופין.

אחרי שיחרורו עסק רג׳וב בהקמת מוסד
לשיקום האסירים המשוחררים, והתכוון ליזום
למענם קורסים כמדעי-המחשב. הוא נעצר יום
אחרי טקם־הפתיחה של המוסד.

השזפט סירב לחתזם
השופט הירושלמי עוזי סיוון סירם לחתום על
צו-חיפוש בכיתו של פעיל־השמאל גידעון
ספירו, אחרי שהשתכנע שאין מה לחפש שם.
ספירו, מוותיקי הצנחנים, נקרא לחקירה במישטרה
בעיקבות תלונתו של הפרקליט הצבאי הראשי, בעניין
מיכתב ששלח לצמרת צה״ל והפיץ בין חיילים, שבו
הסביר מדוע הוא מסרב לשרת בשטחים הכבושים. למרות
העובדה שבידי חוקריו היה מצוי עותק של המיכתב, הם
התעקשו לבקש צו־חיפוש, כרי לתפוס בביתו את
״הראיה״.

זיקני הדרזזים :״לא
ניתן במו הרבנים!״
המנהיגים הדתיים של העדה הדרוזית עסוקים בימים
האחרונים בהדיפת גל של צעירים המתדפקים על
דלתותיהם, בבקשה לקבל תעודות המעידות כי הם
שומרים מיצוות. תעודות אלה משמשות אותם לשיחרור
משרות צבאי.

הזקנים החליטו להחמיר עם הפונים ועורכים
להם בדיקות קפדניות, בטענה :״איננו מוכנים
לעשות צחוק מעצמנו, כמו שעושים ראשי
הישיבות היהודיות.״
מדורים בחופשה
המדורים ״רחל המייחלת״ ו״גם זה וגם
זה״ אינם מופיעים השכוע, לרגל חופשה
קצרה של שולמית יריב ודניאלה שמי.

במדינה

טטשלח ישראל
עשתה אח ו!נל
כרי לטשטש
אח השבהח:
טי ניצל!
אח? 170/077
לשם *₪
העם סילווסטר הקדוש

אפשר היה לקיים
מסיבות לכבוד ה3י בטבת.
אך גם סילווסטר טוב
בכמה ערי־שדה איימו הרבנים: בתי־מלון
שייערכו מסיבות־סילווסטר יאבדו
את תעודות־הכשרות. כי חג־הסיל־ווסטר
הוא חג נוצרי.
זהו קישקוש, המעיד רק על בורות
בעליו בכל עניין החורג מן ההלכה.
אין חג לכבוד הקדוש סילווסטר.
שמו של קדוש אלמוני זה הודבק ליום
האחרון של השנה בצורה מיקרית
למדי. בלוח הקתולי יש לכל יום בשנה
קדוש משלו, המעניק בו את החסות
לבני־אדם. הקדוש התורני של ה־31
בדצמבר הוא סילווסטר. זה הכל.
במדינות פרוטסטנטיות רבות כלל
אין השם סילווסטר ירוע. חוגגים את
״ערב השנה החדשה״.
תחת לקיים השבוע מסיבות־סילווסטר
לכבוד סיומה של השנה
וראשיתה של שנה חדשה, אפשר היה
לקיים גם מסיבות־כ׳־בטבת. על פי
התאריך ה״עברי״.
גם ציון לוח־השנה כ״לוח נוצרי״
הוא שרירותי למדי. חודשי השנה
ה״נוצרית״ הם חודשים רומאיים, והם
קרויים בחלקם בשמות אליליים רומאיים,
כמו מארס, שהיה החודש
הראשון בלוח הרומאי.
מניין־השניס בא, אומנם, על פי
לידתו(המשוערת, וכנראה הלא־נכונה)
של יהודי מנצרת, בנו של נגר, שביקש
לחדש את רת־ישראל ושהביא ללידתה
של דת חדשה, מבלי לרצות בכך כלל.
זוהי עובדה היסטורית, אך אין לה
משמעות לעולם של .1986
טיבעי לגמרי לבני־אדם לחגוג את
המעבר משנה לשנה, על פי הלוח

,)10 הצעת־חוק לרישוי ממשלתי של
עיתונאים, הצעת־חוק לגילוי מקורות־מידע
של עיתונאים, ועוד — כמעט
נשכח החוק החמור מכל: החוק לאיסור
מיפגשים עם בעלי־מישרה פלסטיניים.
הצעת־חוק זו, המתיימרת להיות
אמצעי ל״מניעת טרור״ ,חזרה למלי־את־הכנסת
אחרי שוועדת־החוקה־חוק־ומישפט
סיימה את הטיפול בה. היא
עמדה להתקבל בקריאה שניה וסופית,
למרות גל־המחאות ברחבי העולם.
אולם ברגע האחרון התייצב מולו
איש אחד: המישפטן מס׳ 1בכנסת, ח״ב
המערך דויד ליבאי.
כל מיני מנעים. בוועדה הגיש
ליבאי הסתייגות לחוק. אם זו תתקבל
במליאה, היא תרוקן את החוק מכל
תוכן, ותחזיר את המצב לקדמותו.

החולש על חייהם היומיומיים. אלמלא בהיפרדו מן השנה אלף־תשע־מאות־עשו
כך אזרחי־ישראל. היו פורשים מן שמונים־וחמש. לא היתה זאת שנה רעה
במיוחד, אך היא גם לא הביאה שמחות
הקהילה העולמית.
רבות. הפיגועים בנמלי־התעופה של
וינה ורומא (ראה כתבה) הטילו צל
אלף תשע מאות
על סוף השנה, ועוררו חששות כמוסים
לגבי השנה הבאה.
שמונים ושש
אלף תשע מאות שמונים וחמש
קשורה, כבר ביום הראשון, במאורע
הלוואי שתהיה כמו קודמתה:
החודר לחייו של כל אדם בישראל —
רעה
לא הכי טובה, לא הכי
החלפת השקל בשקל־חדש. המטבע
הקטן של שקל־חדש־אחד כבר זכה
לגבי הרוב העצום של אזרחי
בפי העם בכינוי ״הכפתור״ או, בחריישראל,
אין משמעות למניין־השנים
פות רבה יותר ,״הג׳וק״.
היהודי. אין הם יודעים את התאריך
איש לא קיווה בפרוס 1986 שהשנה
העברי, ואין הוא מעניין אותם. החיים
הבאה תביא ישועות גדולות. נראה כי
מתנהלים על פי הלוח הנהוג כיום
רוב האזרחים היה מסתפק בשנה,
בעולם כולו, בלי הבדל של דת וגזע,
שתהיה כמו קודמתה: לא הכי טובה, לא
על שנותיו וחודשיו.
איש אינו רושם את התאריך העברי י הכי רעה.
כתב ליבאי:
על המחאות, ואילו עשה כך — לא היה
...נראה לי שהחוק המוצע על־ידי
הבנק יודע כיצד לנהוג בהן. מוסדות
הוועדה בא לאסור על מגע עם אנשים
ממשלתיים נוהגים לרשום את התאריך
הממלאים תפקידים באירגון טירו־העברי
לצד התאריך הרגיל, אך זהו גם מגע מיגי
ריסטי, גם במיקרים שלא היתה בכוונת
תשלום מס לדתיים, ואיש אינו מתייחס
הממשלה או ועדת־החוקה לעשות כן.
לציון תאריך זה ברצינות.
אורח יצטרך לברוח, כך, למשל:
ראש־השנה היהודי הוא חג דתי
• לא עולה על דעתי, שהממשלה
חובש יצטרך לזגוח פצוע,
ומסורתי, והוא מוציא את האזרח הרגיל
עורך דין לא יוכל לחכן התכוונה לכך שעורך־דין שילמד סנימשיגרת־החיים.
ואילו התחלתה של
גוריה בהליכי מעצר או בבית־מישפט
שנה ״אזרחית״ חדשה נוגעת לכל
בין כל חוקי־הגזירה שניסרו השבוע ־ על אדם הממלא תפקיד בארגון
שיגרת־החיים. הוא חלק מהחיים.
בחלל המדינה — הצעת־החוק לאיסור טרוריסטי יהיה צפוי לשלוש שנות
הג׳וק בא. איש לא הצטער השבוע
פירסום שמות החשודים (ראה עמוד מאסר. איני מכיר מדינה דמוקרטית
האוסרת בחוק על כל עורכי־הדין שלה
לתת הגנה מישפטית לחשודים
מסויימים. הצעת־החוק של הוועדה
שוללת זכויות־אדם יסודיות, שהובטחו
לכל בחוק לישכת עורכי־הדין ובחוק-
סדר־הדין-הפלילי.
• לא עולה בדעתי, שהממשלה
ליח, כי הוא יבוצע בהפתעה. אך
מתווכים, להגיע לחרות. משם
התכוונה לכך, שאזרח ישראלי, שיוזמן
שיחת השלושה דלפה, ועוררה
אותתו לו שאלוף אחד מספיק
לשליט מדינה ידידותית, ייאלץ לברוח
מהומה במיפלגה המתפוררת.
להם. הציעו לו שיישאר במיס־מהמקום,
אם בין אורחיו של השליט
שגיא עצמו החמיץ כנראה לנצח
גרת הליכוד, אך מטעם הליבר המקומי
יוצג לפניו או יפנה אליו איש
את ההזדמנות שלו לקבל מינוי
לים. שוב, באמצעות מתווכים,
אש״ף.
בזרוע הכלכלית של מיפלגת־הוא
פנה למנהיג המיפלגה, יצחק
• לא עולה על דעתי, שאין איסור
העבודה.
מודעי.
להיפגש עם מנהיג של מדינה ערבית,
שרה דורון הקפיצה את כל
כפי שקורה עתה גמיפלגה
הנמצאת עדיין במצב־מילחמה עם
סניף תל־אביב נגד הבאתו של
הליברלית, מדווח מודעי על כל
ישראל, אבל עוון הוא להיפגש —
שגיא. מודעי החליט לכנס את
צעד שלו ליריבו משכבר־הימים,
באותו מעמד — עם נציג של אש״ף.
ארבעת שרי-המיפלגה, פלוס
אברהם שריר -אחרי שלום־
• לא עולה על דעתי, שחובש
שלושה-ארבעה אישים נוספים,
הבית הכפוי שהושג בין המחנות
ישראלי, המגיש עזרה רפואית לאיש־כדי
להעביר את ההחלטה. השר
היריבים במיפלגה. כך נפגשו שגי
אש״ף, שנפצע קשה בהיתקלו בסיור
משה גיסים, שר-המישפטים.
השרים, שר״האוצר ושר-התיי-
של צה״ל, ייחשב לפושע, באשר הוא
חשש מפני ישיבה כזו, שאת
רות, עם האלוף הג־יגגיי. שגיא
בא ביודעין וללא סמכות ״במגע״ אתו.
תוכנה הוא לא ידע. הוא שיער
ביקש תפקיד בכיר וסיכוי טוב
• לא עולה על דעתי, שמפקד
שהמדובר בהחלטה על הקמת
לכיסא בכנסת ה־ .12 שני השרים
בית־סוהר בישראל וכל סוהר בישראל,
חטיבה עצמאית, שתתפלג מה הציעו
לו תפקיד אירגוני של
שבא במגע עם עצור או אסיר שהוא
ליכוד, ובפורום קטן יהיה הוא,
גיבוש ואירגון מחדש של סניפי״
איש אש״ף, הוא פושע, באשר גם מגע
המתנגד לפירוק, במיעוט. לכן
המיפלגה. שגיא הסכים, אך בי כזה
אסור לכאורה על פי הדין, שכן, לא
יזם ניסים את התכנסות ה קש
לדעת מה יהיה התואר שלו.
מצאתי בשום מקום שהוקנתה לסוהחטיבה
כולה.
הוצע לו התואר מנכ״ל, תפקיד
רים סמכות לבוא ב״מגע״ עם אנשי
זו ישבה לדיון, פלוס כיבוד,
שלא היה קיים במיפלגה מעולם.
אש״ף, למרות האיסור הכולל בהצעת
במלון דן בתל-אביב. דחו את הבבניין
המיפלגה הליברלית יש
החוק.
דיון על שגיא ועסקו באקטושני
אנשי־אירגון: המזכיר, מאיר
• לא עולה על דעתי, שאם המנשאליה.
יחסי-הכוחות באולם
הוברמן, אדם חרוץ אך חסר
קת בארץ לבנה, או אשה לבעלה, שהוא
אמרו שהכל מאוחדים בדיעה שכריזמה,
ואלי קולס, ראש אגף״
חבר בגוף של אש״ף, תורשע בעבירה
שגיא עלול לתפוס מקום של עס האירגון,
שנכשל בתפקידו. בעבר
שהיא עוון, וזה הפועל־היוצא מהצעת־קן
אחר בכנסת הבאה. לכן הוא
חשבו למנות לתפקיד אנשים
החוק של הוועדה. לפי הצעת־הוועדה
לא יעבוד בשערי בניין המיפלגה
אחרים, אך לא הצליחו. הפעם
אסור לבעל לבוא במגע מיני עם אשתו,
ברחוב איבן־גבירול בתל-אביב.
היה מודעי בטוח שהתרגיל יצאם
אחד משניהם חבר באש״ף.

הכנסת

איך פיספס ש\יא
מועמד שגיא
אין כיסא פנוי
כאשר פותזס גרגים שיהושע
שגיא עשוי להתמנות כמנב״ל
המיפלגה הליברלית, היה ברור
שהפירסום נועד לחבל הן במינוי,
הן בעניין נוסף, שבגללו ביקש
שגיא לשמור על סודיות המשא־ומתן
עם הליברלים. הוא ניהל
משא־ומתן מקביל. מתקדם, עם
הנהלת חברת־העובדים בנוגע
לשיבוצו באחד ממיפעלי״ההס־תדרות.
הדרן
שבה הגיע שגיא
לליברלים היא מרתקת.
לא מכבר ביקש שגיא, אלוף
(מיל ) ,ראש אמ״ן לשעבר. להיכ נס
לפוליטיקה דרך תגועת־־הת־חיה.
אחר״כך ניסה לעשות זאת
דרך חוג רעיוני המקורב לתחייה.
כשזה לא הלך, ביקש, באמצעות

^ תכן ש* 651 חללי מילחמת־לבנון
נהרגו בגלל ארבע מילים של מנחם
בגין.
זה היה בישיבת־הממשלה שבה
הוחלט על המילחמה, אחרי ההתנקשות
בחייו של השגריר הישראלי בלונדון,
שלמה ארגוב.
באותו רגע כבר היה ידוע, מעל לכל
ספק, שאת ההתנקשות ביצע אירגונו
של צברי בנא, המכונה אבו־נידאל
(״אבי המאבק״) .כאשר ראה יועץ ראש־הממשלה
שבגין מייחס את פעולת־הטרור
ליאסר ערפאת, ביקש ממנו
לשמוע מפי נציג קהילת־המודיעין
הסבר על מהות אירגונו של אבו־נידאל.

השיב
בגין :״לא צריך. כולם

השבוע, כעבור שלוש וחצי שנים וו
65 הרוגים, חזרה פרשה זו על עצמה
בממשלתו של שימעון פרס, בדייקנות
מבהילה.
מצח נחושה
* * וד לא יבש הדם בנמלי־התעופה
( 1של וינה ורומא, שם נהרגו ונפצעו
עשרות בהתקפות על דלפקי אל־על
(וביניהם, למרבה המזל, רק ישראלים
מעטים) ,וכבר החלה מכונת־התעמולה
האדירה של ממשלת־ישראל ברחבי
העולם לשיר במקהלה מנגינה אחת: זה 1

אש״ף!
לשווא ניסו דוברי אש״ף בתוניס
ובבירות אירופה להודיע לציבור כי אין 1

לאירגונם שום קשר לפעולות־הזוועה,
ושהם מגנים אותן מכל וכל. אי־אפשר
היה לעצור את מכונת־התעמולה, ש־ 1
ביקשה להפיק מן הזוועה את התועלת
הפוליטית הרבה ביותר.
הכריז שגריר ישראל בפאריס. אחד
מראשי הניצים במישרד־החוץ: זה
אש״ף! הכריזו שגרירים בכל העולם: ז!
אי־אפשר להאמין לערבים, מפני שהם

משקרים תמיד. זה אש״ף! הכריז
ידיעות אחרונות, במאמר ראשי בעל
הגיון פסיכופאטי: הרוצח יאסר ערפאת ן עשה את זה, ועכשיו הוא מכחיש!
תעמולה זו נשאה פרי. ברחבי ה־ ^
עולם, וביחוד בארצות־הברית, הודיעו !

הכותרות הראשיות, לצד הידיעה על
מעשי־הזוועה עצמם :״ממשלת־ישראל 1
מטילה את האחריות על אש״ף!״

דעת־הקהל הישראלית שוכנעה,
על־ידי מערכת אינטנ־ !
כיבית של שטיפת־מוח, כי !
אש״ף אחראי איכשהו לפיגוע .״
בהודעה עזת־מצח מכר שיט• ;
עון פרם לאישים אמריקאיים כי י
״יאסר ערפאת עוסק בטרור,״ ;
כשהכוונה היתה לייחס ל־ -
ערפאת את הפיגועים בווינה 1
וברומא.
באותו רגע ידע פרס, מעל לכל
ספק, כי אין לאש״ף ולערפאת שום
קשר לעניין. ראשי קהילת־המודיעין
הודיעו לו על כך מייד. הם נטלו יוזמה
נוספת: הם ביקשו את העיתונאים
הקשורים למוסדות־המודיעין להודיע
לציבור כי הפעולה בוצעה על־ידי אבו־נידאל,
ושכוונתה היתה, בין השאר,
לפגוע גם באש״ף. הם גם הקפידו
להדגיש כי בניגוד לאירגונים אחרים,

אתהונח?

הכותבת, שזיהתה את עצמה כפ־לסטינית
לאומנית, פתחה בהתקפה
מוחצת על יאסר ערפאת. הדברים
התאימו לתעמולת רריו־דמשק וקבוצת
אבו־מוסה: שערפאת הוא איש מושחת,
זקן לא־יוצלח החי חיי־מותרות
במלונות־פאר, המפיץ מליצות ריקות,
ושכל פלסטיני צעיר צריך להתבייש
בו. אך במקום הסיום הרגיל של אבומוסה
ודומיו (שצריכים להשמיד את
ישראל) באה סיומת ערבה יותר לאוזן
הישראלית: שדרושה הנהגה חדשה
לפלסטינים, שתעשה שלום.

כך נרשם הכל בכתובים: מונה המזה
היא פלסטינית אותנטית, לאומנית,
אוהבת יהודים וישראלים, ושונאת את
יאסר ערפאת.
עכשיו היה הכל מוכן לשלב הבא:
הפסטיבל הגדול בארץ. מונה המזה
החליטה לבוא לישראל.

מונה זכתה במיכתב, בשפה העברית,
״לכל מאן רבעי״ ,על נייר־המיכתבים
הרישמי של לשכת ראש־הממשלה.
במיכתב הודיע מזכיר־הממשלה, יוסף
ביילין, כי בעלת־המיכתב, אזרחית
ירדנית, באה לישראל ״לפי הסדר
מיוחד״ .לכך נוסף פסוק רב־משמעות:
אם תתעוררנה בעיות, יש לטלפן מייד
למס בירושלים.
כלומר: לפני שמתחילים בעינויים,
צריכים לברר אצל מזכיר ראש־הממ־שלה.
במיכתב
חסר־תקדים זה של מזכיר־הממשלה
לצעירה שאין לה כל מעמד
שהוא נפתח הפסטיבל, שהגיע חיש
מהר למימדים שהיו מתאימים לעטו
של ניקולאי המפקח בא גוגול.
מונה חמזה מגדירה את עצמה
כ״כותבת לעת־מצוא״ .עד לערב בואה
ארצה, לא ידע איש על מעשיה וכתביה.
היא מהגרת. פלסטינית צעירה

שימחת האחווה

אאוטלוק ואיש קי־בוץ
שובל, ששיכל את בנו בפשיטה בביירות, היה

הישראלי הראשון שפגש במונה. בין השניים התפתחה
חליפת״מיכתבים, שבה השקיע שור את
ריגשותיו העמוקים, ואת במיהתו העמוקה לשלום.

הישראלים רוצים שיאהבו אותם. הם
רוצים במיוחד שערבים יאהבו אותם.
מתחת לסף־ההכרה מכרסם בהם מצפון
רע לגבי הפלסטינים, ולכן הם כמהים
לכל גילוי של הערצה וחיבה מצד
פלסטינים — בתנאי שהפלסטינים לא
יהיו חצופים וידרשו תמורה.
פלסטינית המגנה את יאסר ערפאת
השנוא, והמותחת ביקורת על אש״ף,
ובה בשעה שופעת דיברי חיבה
ליהודים ולישראלים, דוגלת בהידברות
ללא־תמורה וזורעת צורי על הפצעים
הנפשיים של הישראלים — יכולה
להשיג כל דבר בישראל.
אדם פיקח יכול להגיע רחוק בדרך

ואכן, אין גבול לאפשרויות. אחרי
שהצליחה בישראל בצורה כה מהממת,
וצולמה בחברת כל המי־ומי בחוגי הצמרת,
יכולה מונה המזה — אם תרצה

צמו חמו

מונה חמזה ומרק ברוז׳ונסקי,
היהודי-האמריקאי שהפך אותה
לטופר-סטאר. ברוז׳ונטלוי, עיתונאי שפירסם ב

כאן לא חסרו ההיבטים הדרמא־תיים.
מונה סיפרה שפחדה נורא, מפני
שסיפרו לה כי בישראל עוצרים פלסטינים
ומענים אותם.

עינויים נ
ן י^ן. לפגי ל״ל2

ף* חכרת ברוז׳ונסקי באה מונה
•1לנמל־התעופה בן־גוריון. כשבידיה
דרכון ירדני. זה עורר בעיות, מה
גם שהיא לא רצתה שתוטבע בדרכון
הירדני חותמת ישראלית. שילטונות
ירדן אוסרים על אזרחיהם להגיע
לישראל דרך נמל־התעופה בלוד. הם
מתירים את הכניסה רק מירדן עצמה,
דרד גשר־הירדן.
בעיית־החותמת מעוררת תמיהה
מסויימת. אילו היה הביקור חשאי,
מובנת הרגישות. אך מונה לא ביקשה
חשאיות. להיפר, תוך יום הופיעה
בטלוויזיה הישראלית בראיון גדול,
שנקלט היטב בעמאן. אם כן, מה משנה
החותמת?
אולם שילטונות־ישראל היו אדיבים,
והחותמת הוטבעה על נייר נפרד,
לא בדרכון עצמו.
נותרת בעיית הפחד מפני עינויים.
גם זה מצא את פיתרונו, בצורה שאין
לה תקדים.

בקו — לערוך במשך שנים מסע־הופ־עות
בקהילות היהודיות בארצות־הב־רית
ובעולם. כך עשתה, בשעתו, צעירה
אמריקאית״מצרית אלמונית בשם
סנא חסן ,״המצריה הראשונה שביקרה
בישראל״ ,שסיירה בקהילות היהודיות
באמריקה בליוויית עמוס אילון, כתבה
על כך ספר, ואחר־כך ספר שני.
.ביקורה של מונה המזה בישראל
יכול להניב סרט״טלוויזיה (מרק
ברוז׳ונסקי תיעד כל דקה במצלמת-
וידיאו) ,ספרים והרצאות ללא־ספור.
מונה עצמה כבר הודיעה שתכתוב מאמרים
בזכות הדו־קיום ותארגן פגישות
ודו־שיח בין ישראל ופלסטינים.
אילו נמצא גוגול חדש, המסוגל להנציח
בהומור חסר־רחמים את שגיו־נות
החברה הישראלית היה הביקור
יכול לשמש גם נושא לסאטירה
מבריקה.

וושינגטון עלון לענייני המרחב, שימש באחרונה
כעוזר פוליטי למנהיג היהודי״האמריקאי המתון ז׳ק
טורצ׳ינר. הוא הוביל אותה בין ראשי המדינה.

שהכירה יהודים, ואחר־כך ישראלים.
אך היא זכתה בקבלת־פנים כאילו
היתה בתו של רונלד רגן, או אחותו
האבודה של אנוור אל־סאדאת.
מרדכי בר־און וחברי־כנסת אחרים
הזמינו אותה לסעוד על שולחנם, וכך
עשה יוסף ביילין, מזכיר־הממשלה. עיתונאים
עמרו בתור כדי לקבל ראיונות.
ראשי־ציבור ביקשו להיפגש עימה.
נערכו לה קבלות־פנים ומסיבות-
קוקטייל, שבהן הצטופפו כל המי־ומי.
תוך כדי כך התגלה כי יש למוגה
ייחוס מישפחתי. לדבריה, היא נינה של
חסן שוכרי, ראש עיריית־חיפה שנפטר
ב־ .1940 שוכרי, שעל שמו קרוי כיום
רחוב בחיפה, היה ידיד־יהודים
מושבע, וכמה פעמים נערכו התנקשויות
בחייו על רקע זה. הוא פוטר
מהעיריה לפי דרישת הערבים הלאומניים
ב־ ,1920 נבחר שוב ב־ ,1927 ברח
ללבנון כאשר פרץ בארץ המרד הערבי
ב־( 1936״המאורעות״) וחזר ב־.1939
הוא נפטר בעודו ראש־העיריה.
בנו של שוכרי — אחי סבתה של
מונה — נשא אשה יהודיה, שנישאה
אחר־כך בשנית לדויד הכהן. כך גילתה
מוגה שיש לה קרובים ישראליים
המשרתים בצה״ל, והדבר הוסיף עוד
מימד דרמאתי לסיפור. מישפחת אביה

באה מלבנון. אביה מילא — לדבריה
— תפקידים באש״ף.
הערבים בשטחים הכבושים היו
הרבה יותר זהירים. הם התייחסו אל
האורחת באדיבות אך בזהירות. במשך
השנים הם פיתחו רגישות רבה לגבי
פלסטינים המשרתים בצורה זו או
אחרת את המטרות של ממשלת־ישראל,
ואין הם מגלים את ליבם אלא
למי שרכש את אמונם.
גם מונה הבינה שאל הערבים יש
לדבר אחרת. בראיון שלה בטלוויזיה
הערבית, שבו דיברה ערבית צחה,
שינתה את דעתה על יאסר ערפאת מן
הקצה אל הקצה. לא עוד זקן עובר־בטל,
אלא מנהיג העם הפלסטיני, שרק
איתו צריכה ישראל להידבר. היא
קראה לו בכינויו הלאומי ,״אבו עמאר״.
אהובים בלי תמורה
**ה הביא חברי־כנסת, אישי צי־
//בור, עיתונאים בכירים ואנשים
מכל שדרות הציבור לערוך פסטיבל
כזה לנערה בלתי־ידועה וחסרת־מעמד?
אין ספק שמונה המזה וידידה הפיקח
עזרו לגלות את אחד הצדדים
המעניינים ביותר בנפש הישראלית.

1ל ה 1ך ך \ 1ך 1רגע של רגיעה בפסטיבל. באחת המסיבות
11111 1 11111 #11 ישבה מונה על גרס המדרגות, ובאי המסיבה
עלו אליה לרגל כדי לשוחח עימה. היא היתה חביבה מאוד כלפי כולם.

פדמסטי

.ט רו ר -ע ד מי?.
(המשך מעמוד )7
ובפת״ח המגמה לחתור להקמת מדינה
פלסטינית בגדה וברצועה, תוך הסרר־שלום
עם ישראל. אז גם התרחב הרו־שיח
בין הנהגת אש״ף וכוחות־שלום
ישראליים. אבו־נידאל ראה במגמות
אלה בגידה מחפירה.

1ח ב 1 10 *11
^ ש למהר ולהבהיר: הדבר לא
קרה.
שום אשת־שר לא נעצרה במכון־
עיסוי, וגם לא נתפסה בזנות, בהברחת
דולארים או בגניבה בחנות מארקס
אנד ספנסר בלונדון.

הכותרת בשער האחורי
ובעמוד זה נועדה למטרה אחת
בלבד: להראות מה יקרה אם
אכן תתעקש הממשלה לחוקק
חוק מטופש ומסוכן, האמור
לאסור את שמותיהם של
חשודים• .

צו הסולטאן
התודפי
** צם הצורה שבה עלה העניין
מלמד הרבה על המישטר הקיים
עתה במדינת־ישראל.
משהו קרה לשר־התיירנת, אברהם
שריר. הוא נחקר — בצדק — במיש־טרה,
בקשר עם מעשיו של מיכאל
אלבין, שהתאבד בעיצומה של חקירה
נגדו. אלבין היה ידידו של שריר, הוא
מימן את פעולותיו של שריר
להשתלטות על מיפלגתו, ועל כן היה
על המישטרה לברר מה היה טיב
היחסים בין השניים. החקירה לא
העלתה מימצאים פליליים.

הציבור היה צריד לדעת ש־

המישפטיס שלו לחוקק חוק נגד
פירסום שמות של נחקרים.
שר־המישפטים משה נסים נהג אף
הוא כווזיר תורכי בתקופה העות׳מא־נית,
ומיהר לנסח את הצעת־החוק
כמבוקש.
קשה להעלות על הדעת שכך
מתנהלים העניינים במדינה מתוקנת
במאה ה־ ,20 אך זוהי עובדה. על־סמך
מצב־רוח של רגע, בעיקבות מיקרה
אחד חסר־חשיבות, כדי לעשות טובה
לחבר, ולשמור על שלום הקואליציה,
מתכוונת הממשלה להכריח את הכנסת
לקבל חוק לשינוי מהפכני בסוגיה
שאיש מן השלישיה הפותחת — פרס,
שריר וניסים — אין לו מושג עליה.

זאת היתה רק ההתחלה.
לתמונה נכנסה דמות הנראית
כאילו נלקחה ממחזה היתולי:
אשת־השר.

אשת השר שריר היא תופעת־טבע.
שום כוח בעולם אינו יכול לעמוד
בפניה. היא השולטת בכיפה במישפחה
ובעסקים המיפלגתיים. לא ברור מה
מקנה לה זכות זו, מלבד העובדה
שנישאה בשעתו לעסקן מסוג ג׳
במיפלגה מסוג כי. אבל היא נוהגת עתה
כבעלת־בית במדינה: מלווה את השר
בטיוליו התכופים ברחבי־העולם, מנהלת
את המיפלגה הליברלית ונותנת
הוראות לחברי־כנסת.

מעצר למשך חודש ימים. כדי לקשט
את העניין, הוכנסו להצעה דראקונית
זו שני סייגים שנועדו לסבר את האוזן:
מותר לחשוד עצמו וליועץ המישפטי
לממשלה לבקש את התרת הפירסום.
מבחינה מעשית, שני סייגים אלה
ערכם כקליפת־השום.

הצעת־חוק זה, שבאה להנחית
מכת־מחץ על זכות־הצי־בור־לדעת,
ושנולדה מתוך מגמה
להגו על עסקנים פוליטיים,
עלולה להתקבל בחיפזון על־ידי
ממשלה אינטרסנטית וכנסת
צייתנית.
התוצאות יהיו הרסניות.

יחולו עליהם המיגבלות החמורות
של חוק לשון־הרע. הם
יוכלו לפרסם ככל העולה על
רוחם — שהרי איש לא יוכל
לטעון כי הכוונה היתה אליו.
בארץ קטנה כישראל, שבה פושטות
שמועות על אנשי־ציבור במהירות
הברק, יוודע תוך שעות למי הכוונה.
אך החשד יכול ליפול גם על אחרים.
תיפתח חרושת־שמועות, כמו שנהוג
במישטרים רודניים.

כאשר הציבור יודע כי אין
העיתונים יכולים לפרסם את האמת
על כעלי־השררה, ממלאות
השמועות את החסר וזוכות
לאמון רב יותר מאשר כלי־התיקשורת
הרישמיים.

//חו ק
כבר היו דברים מעולם. בשנים הראשונות
של מדינת־ישראל היתה
כמעט כל העיתונות (מלבד העולם
הזה) כלי־שרת בידי הממשלה. הציבור
ך י תוצאה העיקרית מתבטאת
ידע כי העיתונות מעלימה עובדות,
\ 1בכותרת של כתבה זו.
ועל כן פרחו בה השמועות.
כאשר יש חופש־עיתונות, לא יעלה
כמה פעמים נפלה המדינה כולה
שום עיתון המכבד את עצמו על דעתו
קורבן לשמועות, שאיש לא ידע איך
לפרסם כותרת כזאת. אם הועלה חשד
נגד איש־ציבור (או כל אזרח אחר נולדו, אך שהציפו את המדינה כמבול
ושגרמו נזקים עצומים לקורבנותיהם.
המחייב פירסום לפי הקריטריונים
בין המיקרים הידועים ביותר:
המקובלים בארץ ובעולם החופשי
• שמועה כי מנהל מישרד ראש־כולו,
יפורסמו הדברים תוך ציון
הממשלה, טדי קולק, נתפס בקבלת
השמות. הפירסום מטיל על העורך
סכום־ענק כשוחד. מעולם לא הוברר
ועוזריו אחריות כבדה על פי החוק לאיך
צמחה שמועה זו, שלא היה בה
קורטוב של אמת. כל המדינה חזרה
עליה, והעולם הזה פירסם כתבת־שער
כדי לשים לה קץ.
• במילחמת סיני פשטה שמועה כי
שר־הבריאות המפ״מי, ישראל ברזילי,
נתפס בריגול לטובת האוייב. השמועה
קיבלה תנופה כזאת, עד שהיה צורך
להביא את ברזילי לאירוע פומבי
ולשדר את דבריו ברדיו, כדי לשכנע
את הציבור שהאיש חופשי ומתפקד
כראוי.
• שמועה דומה פגעה בעמוס בך
גוריון, בנו של ראש־הממשלה דאז.
נאמר כי אשתו מרי, אנגליה נוצרית
במוצאה, נתפסה בריגול. היתה זאת
שטות גמורה.

מבקה שריי״

תופעה זו נעלמה ב־ 20השנים
האחרונות, כאשר השתכנע
הציבור שכלי-התיק-
שורת בישראל לא יעלימו
עובדה כזאת. היא תתחדש
מייד בהתקבל חוק, כאשר
יתערער אמון זה בחופש המידע.

עסקנית
שריר
הווזיר התורכי ציית לסולטאן

התחילה חקירה זו, וישהסתיימה

באותו הזמן הזכיר חשוד אחר,
הנקניקן משה בדש, את שמו של שריר
בבית־המישפט. דבריו של בדש היו
שקר מוחלט. אך מכיוון שנאמרו בבית-
המישפט, בדיון מישפטי, הם נהנו
מחסינות מוחלטת, ואין כל אפשרות
למנוע את פירסומם.
אבל שני המיקרים הכניסו להיסטריה
את אברהם שריר, ובייחוד את
אשתו, ריבקה. שריר קרא בישיבת-
הממשלה הודעה אישית פאתטית,
שגבלה בגיחוך.

ראש־הממשלה הקשיב, ובתום
הדברים נהג כסולטאן
תורכי: הוא ציווה על וזיר—

השבוע עלתה ריבקה שריר לכנסת,
כמו בולדוזר על שדה־בור, התמקמה
במיזנון הח״כים והחלה במסע שיטתי
של הטרדת חברי״הכנסת, כדי לעשות
נפשות לחוק.שלה״ .לשווא אמרו כמה
ח״כים מביני־עניין שאין לה מושג על
הנושא. לבסוף אמר לה השר עזר
וייצמן. :אם את רוצה לעשות טובה
לבעלך, הפסיקי להתעסק בעניינים
שלו!״ אבל גם זה לא עזר.
על רקע זה צמחה הצעת־החוק.
השר נסים ניסח אותה, וביקש השבוע
בישיבת־הממשלה לאשר אותה, כאילו
שרר מצב־חירום. רק בקושי שוכנע
לדחות את העניין בשבוע אחר.
תוכן ההצעה: לאסור על כלי־התיקשורת
לפרסם שם של חשוד, עד
אשר יוציא בית־המישפט פקודת־

איסור לשון־הרע. אם ישתרבבו בידיעה
פרטים בלתי־נכונים, או שאין להם
עניין ציבורי, יישאו העורכים באחריות
פלילית ואזרחית. כל מנגנון הבקרה
הפנימית של העיתון פועל כדי למנוע
שגיאות.
מחסום זה ייהרס כליל, אם יתקבל
החוק של פרס־שריר־נסים, שאפשר גם
לקרוא לו.חוק ריבקה שריר״ .מכיוון
שאסור יהיה לפרט שמות, ישתרש
מייד נוהג כללי בעיתוני ישראל
לפרסם פרשות אלה בלי לציין את
השם המפורש של החשוד ופרטים
מזהים אחרים. הדברים יפורסמו על
אנשים אלמוניים.

מכיוון שכך, יהיו העורכים
משוחררים מכל הקסדה על
אמיתות הפירסום ודיוקו. לא

^ 4מעצרים
^ המוניים
^ תוצאה השניה, והחמורה עוד
1 1יותר, היא שיוסרו המיגבלות האחרונות
המונעות מן המישטרה לעצור
אנשים בסיטונות.
גם כיום נוטים חוקרי־המישטרה, הנתונים
בלחץ הצורך להשיג תוצאות,
לעצור על ימין ועל שמאל אנשים,
שדבק בהם שמץ של חשד. עומס־העבודה,
המחסור בכלים מתוחכמים,
הרמה הירודה של חוקרים רבים — כל
אלה גורמים לכך שהמישטרה סומכת
על שיטה אחת בדוקה: לעצור כל
חשוד, להחזיק אותו בתנאים תת־אנושיים
ולשבור אותו בחקירה כדי,
שיודה.
כיום יש ביקורת חמורה על נוהל זה.
מדי פעם מתפרסמות פרשות כאלה
(המשך בעמוד )38

מאז הוא שונא את ערפאת
ואנשיו יותר מכפי שהוא שונא
את ישראל, והוא שונא את
אנשי-השלום הישראליים יותר
מכפי שהוא שונא את אנשי־המילחמה.

משרת

האדוגיסו
ן* עזרת הממשלה העיראקית,
01 שהיתה אז קיצונית ביותר, הקים
אבו־נידאל אירגון־טרור עצמאי, הבנוי
כולו למטרה אחת זו: לבצע פיגועים.
מכיוון שאין לו משימות פוליטיות,
ואין הוא זקוק למיספר רב של לוחמים,
אין לו גם צורך בבסיסים.

הוא פועל כאירגון־מחתרת
אמיתי לכל דבר. כל מוסדותיו
ואנשיו מוסתרים ומוסווים.

כאשר נחלש המתח הקיצוני של
עיראק, עבר אבו־נידאל לדמשק והפר
בעל־ברית של חאפט׳ אל־אסד. באורח
מופלא שמר גם על יחסיו עם עיראק,
אויבתה־בנפש של סוריה. וכאשר חש
כי הוא מוגבל בדמשק, התקשר עם
לוב. במועמר קר׳אפי מצא אח־בנפש.
פעולותיו של אבו־נידאל התחלקו
בין כמה מערכות עיקריות

רצח אישי של אנשי
אש״ף, המקיימים מגעים עם ישראל

או החותרים לשלוק עימה. בין הקורבנות:
סעיד חמאמי, עיצאם אל־סר־טאווי
ותריסר נציגים אחרים של
אש״ף, בעלי דיעה דומה. הוא מנסה מזה
זמן רב לרצוח את ערפאת, והכניס
לרשימת־הרצח גם ישראלים הפועלים
למען שלום ישראלי־פלסטיני. מלבד
ההתנקשות בשגריר ארגוב, מעולם לא
יזם פעולה נגד אנשי־שילטון ישראליים
או אנשי הימין.

• פעולות נגד מוסדות יהודיים
כעולם, כגון בתי־יתומים, בתי־כנסת,
מיסעדות ועוד. כל הפעולות
מסוג זה בוצעו על־ידי אבו־נידאל, אף
כי ממשלת ישראל נהגה לייחסן
לאש״ף.

• פעולות מיוחדות שנועדו

לגרום להתלקחות בין ישראל ושכנותיה,
כגון ההתנקשות בחיי שלמה
ארגוב, כדי לגרום למילחמת־הלבנון.
יתכן מאוד כי הפיגועים בווינה וברומא
נועדו אף הן למטרה זו.
מכיוון שכל הפעולות האלה, בלי
יוצאת־מן־הכלל, עזרו לממשלת־יש־ראל
במערכה שלה נגד הנסיונות לשלב
את אש״ף בתהליך־השלום, וגם
עזרו לה ליצור דעת־קהל עולמית נגר
אש״ף בטענה שזה אירגון רצחני, טרוריסטי
ואנטישמי, יש המאמינים כי
אבו־נידאל מופעל על־ידי סוכנים
ישראליים.
לאנשים מפוכחים יש הסבר פשוט
יותר לפעולות אבו־נידאל: מכיוון
שהוא מתנגד לכל שלום בין ישראל
והפלסטינים, תואמות כל פעולותיו את
האינטרסים של ממשלת־ישראל,
המתנגדת גם היא לכך — אם כי למען
מטרות הפוכות.

עובדה הזועקת לשמיים היא
שאבו-נידאל לא עשה מעולם
פעולה נגד ממשלת-ישראל או
חבריה, וכי ממשלת-ישראל לא
עשתה מעולם פעולה נגד אבו
נידאל.
גם המילחמה החשאית המתנהלת
על־ידי קהילת־המודיעין הישראלית
נגד גורמים פלסטיניים לא כוונה
מעולם נגד אבו־נידאל.

האם מדיניות זו תשתנה
עכשיו? האם תנסה ממשלת־ישראל
לפעול נגד אכו-נידאל,
או שתמשיך לנצל את פעולות
אבו־נידאל כדי לפגוע באויביו
דווקא?
השבוע היתה זאת השאלה הגדולה,
שריחפה על כל מחשבותיה ומעשיה
של ממשלת־ישראל.
העולם הז ה 2522

ד 1 1

:1 9 8 5מנא, מנא. תקל ופר ס

הסיכום

מנכ״לים נסעו. מגעים התחדשו. ישיבות
התקיימו. הבהרות(מעליבות) נדרשו בכתב.
והסוף? אפס!

כל האין־אונות של הממשלה בראשות
שימעון פרם התאכסנה במלון ״סו־נסטה״
,והשתזפה בשמש האחדות ה^

לאומית.
שנה 1985 היתה שנתו של שימעון פרס.
\ 1השנה השלמה היחידה שעמדה
לרשותו.

זהו עניין של תדמית, לא של מהות.

ב־ 1984 נותרו לו רק כמה חודשים, שבהם
התארגן השילטון החדש ונכנס לתפקידו.
1986 תעמוד כולה בצל הרוטציה. בחודש
אוקטובר יהיה על שימעון פרס למסור את
מפתחות מישרדו ליצחק שמיר. החודשים שלפני
כן יעמדו בסימן הספירה־לאחור לקראת תאריך
זה. ככל שיעברו השבועות והחודשים, כן יקטן
כוחו של שימעון פרס לבצע דבר.

שנת 1985 היתה, על כן, השנה
היחידה שעמדה כולה לרשותו. היא
היתה שנת־המיבחן.
מה ביצע שימעון פרס ב־ ?1985 במה הצליח
לחולל שינויים, להטביע את חותמו על מדינת־ישראל?
מה היו ההישגים?

כדי לתקן את המצב, יש קודם כל לצמצם
באופן דראסטי את התקציב הממשלתי. על כך
מדברים בלי סוף, והצימצומים הביאו לקיצוץ
קטלני של הוצאות הרווחה, החינוך והבריאות.
עם־ישראל, כך נאמר, אינו יכול עוד לדאוג
לזקניו, לחוליו, לילדיו.
.אולם צימצומים אלה, עם כל חומרתם לגבי
חייו של האזרח, הם חלק קטן מן הדרוש. הקיצוץ
היחידי שיש בו ממש לא בוצע: קיצוץ ההוצאה
הביטחונית, הבולעת יותר מ־* 20 מכל משאבי
הממשלה — יותר מכל שאר הוצאות־המדינה גם
יחד, מלבד חובות וסובסידיות.
לשימעון פרס אין היכולת ואין הרצון לקצץ
את הוצאות־הביטחון, מפני שהדבר מחייב את
שינוי המדיניות הלאומית. איו הוא מסוגל לעמוד

ף אם לגבי בעיה זעירה כמו טאבה הושג
בדצמבר 1985 דובר על המילחמה 1אפס, קל וחומר לגבי הבעיה הגדולה באמת:
הבאה.
הבעיה הפלסטינית.
במשך שאר עשרת חודשי השנה דובר בלי״
במשך 1985 הגיעה הנהגת אש״ף אל מיפתן
סוף על יוזמות־שלום, הצעות־שלום, נאומי־ ההכרה בישראל. אילו חפצה ממשלת־ישראל
שלום, מגעי־שלום ודיוני־שלום.
בהפסקת הטרור ופשלום עם הפלסטינים, היה די
התוצאה: אפם.
במעשה קטן כדי לדחוף את אש״ף אל תוך תהליך
שנה שלמה, שנה שלא תחזור, שנה שבה היו השלום.
התנאים לשלום טובים מכפי שלא היו מזה זמן רב,
המלך חוסיין התחנן לפני פרס שייעשה זאת.
בוזבזה לריק.
חוסני מובארב ביקש.
בוזבזה בתימרונים, בהתחכמויות, בגימיקים,
די היה בהכרזה ישראלית שאם יכיר אש״ף
במיבצעי־ראווה ובתעלולי־פירסומת.
בישראל ובהחלטה ,242 ויפסיק את המאבק
פרס סמך על כושר־הסחיטה הבינלאומי שלו, האלים, ישותף בתהליך־השלום.
בנוסח :״אם לא תתנו לי מה שאני צריך, תעמדו
זה היה מספיק כדי לחזק את מעמדו
בשנה הבאה מול ממשלה של הליכוד.״ זה לא של יאמר ערפאת, להחליש את האועזר•
פוזיציה
הפלסטינית, ולאפשר גיבוש קו

הכל הסכימו שפרם טוב משמיר, אד

התשובה היא עגומה למדי. שנת
,1985 שנת ההזדמנות, שנת המיבחן,
לא השאירה רישום בתולדות עם־

ישראל•
^ ל הבא להלל ולפאר את פרס מביא את
^ הנסיגה מלבנון כהישג גדול ומרשים.
אולם זהו הישג דל למדי•

לא שימעון פרס הוציא את צה״ל
מלבנון, אלא המתאבד השיעי האלמוני.

בסוף
1985 נכתבו התוצאות באותיות
של דם.

כאשר נכנס פרס למישרד ראש־הממשלה,
כבר היה קיים קונסנזוס לאומי שיש להסתלק
מלבנון, ובמהירות. דעת־הקהל רצתה בכך. צה״ל
רצה בכך. החיילים רצו בכך.

אירגוני־הסירוב הפלסטיניים, המשרתים בעקיפין
את האינטרסים של ממשלת־האחדות, פתחו
במסע־טרור עולמי. לפי כל הסימנים, זה יגבר
במהלד . 1986
זהו טרור נגד אש״ף, נגד ערפאת, נגד תהליך־
השלום. אך הוא מנוצל על־ידי שימעון פרס
וחבריו כדי לשכנע את דעת־הקהל בישראל
שאסור בשום פנים לדבר עם אש״ף.

ובעיקר — השיעים רצו, והם דאגו
לכך שרצונם לא יישכח אף לרגע.
ייתכן שפרס תרם תרומה־ כלשהי להחלקת
הנסיגה, למניעת זעזועים פנימיים מיותרים.
אולי. אבל ישראל היתה מסתלקת מלבנון גם
אילו עמדה בראשה ממשלה של אריאל שרון
ורפאל איתן, בתמיכת מאיר כהנא. פשוט לא
היתה ברירה.
ואם מצבה של ״רצועת הביטחון״ נשאר תקין,
פחות או יותר, הרי לא היה זה בעיקבות מעשים
נבונים במיוחד של ממשלת־ישראל, אלא משום
שכל הסיעות בלבנון היו עסוקות בחלוקת השלל
של ״הסדר החדש״ בלבנון — סדר חדש בלי

ישראל

^ הישג השני, והעיקרי, הנזקף לזכותו של
1 1שימעון פרס הוא בשטח הכלכלה.
פה הושג משהו אמיתי. אבל יש להיזהר מאוד
בהגדרת ההישג, וגם מיגבלותיו.

ההישג הוא בלימת האינפלציה.
הדבר נראה כמעט כנם. הסום הדוהר
נעצר, ועכשיו הוא זוחל.

זה נוגע לחייו של כל אדם במדינה. המעמסה
הנפשית של האינפלציה הפכה בלתי־נסבלת,
ועכשיו נפטרנו ממנה. ביום הראשון של 1986
ייכנס לתוקפו השקל החרש, המסמל הישג זה.

זהו הישג נכבד. אך כאשר מעריכים
אותו, יש לקחת בחשבון שני היבטים:
המחיר והתוצאה.

המחיר היה כבד מאוד. הוא התבטא בשחיקה
רצחנית של השכר הריאלי, ובראשיתו של מיתון
חמור. הרובד העליון של החברה הישראלית לא
שילם שום מחיר. רובד זה, שגם שימעון פרס
ויצחק מודעי שייכים אליו, נשאר מחוסן מפני כל
הגזירות.

פלסטיני חד־משמעי.

פרס לא רצה בכך. הוא פעל בכיוון ההפוך. הוא
הפציץ את מישרדי אש״ף בתוניס. הוא הכריז
שלעולם לא ננהל משא־ומתן עם אש״ף, גם אם
יכיר בישראל. הוא מנע בעד מישלחת של אישים
מן הגדה והרצועה מלהיפגש עם ערפאת, כדי
לעזור לו לקבל את ההחלטות הדרושות. הוא
הודיע למלך חוסיין ולנשיא מובארכ שלא יוכלו
לבוא לשולחן־הדיונים בחברת אש״ף. הוא יזם
חוק אשר יהפוך כל פגישה של פעילי־שלום
ישראליים עם נציגי אש״ף לפשע פלילי.
התוצאות?

פרס בכנסת: כמה זמן עוד נותר עד לרוטציה?
בעימות עם יצחק רבין וצמרת צה״ל — וגם אין
הוא רוצה בכר, מפני שאינו פחות נץ מהם.
אבל גם זה אינו העיקר.

המצב הכלכלי דוהר לקראת אסון, לא
בגלל האינפלציה ולא בגלל הגרעוז
הגלוי בתקציב־הממשלה, אלא בגלל
עומס החובות של המדינה.
עומס זה בולע עכשיו * 44 ממשאבי הממשלה
— החזרת חובות ותשלום ריבית. כדי לעמוד
בכך, נאלצת המדינה לקבל על עצמה חובות
אדירים נוספים, המגבירים מצידם גם את נטל
הריבית. מדי שנה גובר העומס — עד שיתמוטט
המשק כולו ויקרוס תחתיו. פרס לא יצר מצב זה.
הוא ירש אותו מקודמיו, חסרי־האחריות, והוא לא
תיקן אותו.
אם לא יחול שינוי גמור במצב, תהיה השואה
בלתי־נמנעת. אפשר רק לדחות את המועד, תוך
הגדלת השואה הצפויה. הדרך היחידה למניעתה
היא קיצוץ אדיר בהוצאות המדינה — וקיצוץ זה
אפשרי רק בשטח הביטחוני, תוך שינוי מוחלט
של כל המערכת המדינית.

מבחינת הבעיה היסודית הזאת
עברה 1985 ללא בל שינוי. שימעון פרם
טיפל בסימפטומים הכלכליים, גרם
לשיפור־מה והיה מרוצה מן התוצאה,
שהעלתה את יוקרתו.
המילה הקובעת היא ״יוקרה״.

המהלך כולו היה אפשרי תודות
לשיתוף־הפעולה של ההסתדרות, בהנהגת
מזכיר נכנע וצייתן.

מבחינת המהות, המשיכה המדינה
להידרדר, באיטיות ובביטחון, לקראת

מבחינה זו אכן היה חשוב שבראש הממשלה
יעמוד איש מיפלגת־העבורה. הדבר לא היה
אפשרי אילו היה השילטון בידי איש־הליכוד.
מה משמעותו של הישג זה?

* 9צירת האינפלציה גרמה לשיפור כללי
^ של מצב־הרוח במדינה, אך מבחינה כלכלית
אין לה אלא משמעות שולית.

^ הידרדרות הכלכלית היא תולדה של
1 1המצב הלאומי. כלומר: בעית־הבעיות של
המדינה, שהיא בעיית־השלום.
במשר 1985 דובר על כך השכם והערב. אך
מה התרחש באמת?

אסיז•

אפשר להגדיר זאת בקצרה: בינואר
1985 דובר על המילחמה האחרונה.

הכל המתינו שפרס יציע משהו סביר.
הכל המתינו לשווא.
נאמרו מיליוני מילים בנאומים, במגעים
גלויים ובפגישות חשאיות. אך בסופו של דבר,
כאשר התנדף העשן, נשאר המצב כמו שהיה:
פרס לא היה מסוגל להבטיח את החזרת השטחים
הכבושים, ולא היה מוכן לשתף בתהליר״השלום
את נציגי העם הפלסטיני.

בלי אש״ף אין חוסיין. בלי אש״ף אין
מובארב. בלי אש״ף אין תהליך שלום.
מי שפיקפק בכך בינואר, יכול היה
להיווכח בכך בדצמבר.
בלי תהליד־שלום, יש תהליך־מילחמה.

כשאין השלום זז, זזים הטילים.

שוב מדברים על מילחמה.

אבל שימעון פרס מתנחם
ש״התדמית של ישראל בעולם הש־ב

תפרדי״.

שום מנהיג ערבי לא היה מוכן
להיכנס עימו למשא־ומתן רציני
בתנאים אלה.

ץ• ה נכון. התדמית השתפרה.
( האס זה רע? בוודאי שלא. תדמית חיובית היא
דבר טוב. השאלה היא: טוה למה?

דובר הרבה על התקרבות לברית־המועצות.
היו מגעים, התעוררו תיקוות. אך בסופו של דבר
הסתבר שגם בחזית זו רב העשן מן האש. שימעון
פרס לא יכול היה לספק את הסחורה שהרוסים
חפצים בה. פרס הסכים אומנם לכינוס ועידה
בינלאומית בהשתתפות ברית־המועצות, אחרי
שזו תחדש את יחסיה עם ישראל — אך הוא לא
יכול היה לספק את התנאים שיאפשרו למוסקווה
לחדש את היחסים. כלומר: שיתוף הפלסטינים.
כל מה שנאמר במשך השנה כבר נשמע בסוף
1985 כמילים ריקות: מישלחת ירדנית־פלס־טינית,
נציגים פלסטיניים שאינם קשורים ב־אש״ף,
טיולי ריצ׳ארד מרפי, פורום בינלאומי,
ליווי בינלאומי.

תדמית העוזרת למאמצי-השלום —
טובה. תדמית הבאה במקום מאמצי־שלום
— רעה.

חנטריש.
ך* מל החנטריש היה ברצועת־החול הזעירה
הקרויה טאבה.
אפשר היה לקוות שלפחות בנקודה זעירה זו
ינחל שימעון פרס הישג אמיתי.
ישראל החזירה את כל סיני, ובכללה העיר
ימית ובנותיה, למען השלום עם.מצריים. היא
הורסת את השלום הזה בגלל במחמאות מטרים
של חול. זה אבסורד. זה מגוחך.

וגם כאן, בזירה זעירה זו, לא הצליח
פרס להזיז את העגלה.

תדמית העוזרת לפתור את בעיות־היסוד של
הכלכלה הלאומית — טובה. תדמית הבאה
במקום הטיפול בבעיות־היסוד — רעה.
תדמית היוצרת גן־ערן של שוטים, בעור שאנו
הולכים לקראת מילחמה, בעוד שהמצב בשטחים
הכבושים הילד ומחמיר, בעוד שהכפיה הדתית
ממאיסה את החיים על רבים, בעוד שהירידה
מהארץ נמשכת בשקט ובהתמדה — תדמית
כזאת רעה מאיד.
עולם התדמיות הוא עולם של ערפילים, עולם
שאין בו דברים ממשיים, אלא רק דמויות
מטושטשות המופיעות ונעלמות. זהו עולם
חמקני, עולם של דמיונות ודמה.

אם ההישג היחידי של שנת ,1985
שנת פרם, הושג בזירה זו דווקא, אין זה
מעיד לטובת בעליו.

**ץ נת 1986 תהיה שנת הרוטציה. לא נותר
זמן רב ער אז להישגים של ממש. אולי כבר
אבדה ההזדמנות לכך סופית.
אם כן, תישאר תקופת־כהונתו של פרס
בבחינת אפיזודה חולפת, חסרת־מישקל.

מנא, מנא, תקל ופרס.

־ *״ז זמיחיייו

י י יי יי י 4׳ 4׳4 5י י

כמה ח״כים ליברלייום יכ:ול להכיל מיקטורן אחד של
הח״כ האגודאי ובוי ים ודא את טופס הטוטו של ח״ כ שינזי
באי מיזנון־הכנסת צפו
ביום הרביעי במחזה מדהים,
שלא היה כדוגמתו. ח״כ אגודת
ישראל אברהם שפירא הסיר
את מיקטורנו וניפנף בו לעבר
ח״ב הליברלים פינחס גולדשטיין,
שניהל עימו דו־שיח
שקט אר מתוח. מי שהתקרב,
יכול היה לשמוע את התעשיין
הדתי אומר לח״כ מכפר־סבא:
״אני מתנצל לפניך. אני מוכן
לתת לך את המעיל שלי!״
גולדשטיין ענה לו :״אני מעריך
אותך, אך בכל מיקרה, המידה
שלך גדולה בהרבה מהמידה
שלי!״ אחר־כך התברר הרקע
הפוליטי לשיחה המשונה
בענייני־ביגוד. בתחילת השבוע
הודיע גולדשטיין לשפירא, כי
הוא לא יצביע בעד התיקון
האורתודוכסי לחוק ״מיהו יהודי?״
.גולדשטיין, שלא הסתיר
בעבר את תמיכתו הנמרצת
בתיקון, הסביר ששינה את דעתו
אחרי שחוגים חרדיים הטרידו
אותו ואיימו על חייו, בגלל
ניסיונו להעביר בכנסת את
הצעת־החוק בדבר ערוץ שני
לטלוויזיה.
בסופו של דבר התברר, כי
גולדשטיין לא יכול היה ממילא
לתמוך בתיקון. הוא התקזז עם
עדנה סולודר מהמערך, שבתה
המאומצת התאבדה השבוע,
והיא טרם שבה לעבודה תקינה.
אגב: המערך שקל ביום
הרביעי להזעיק את סולודר מ־קיבוצה,
גשר, שבעמק־הירדן,
אם לא יימצא מי שיתקזז איתה.
ההצבעה בעניין ״מיהו
יהודי?״ ,שלא התקיימה בסופו
של דבר, הביאה לכנסת כמעט
את כל חברי הבית, שנהנו משמש
ירושלמית חורפית במירפ־סת
מיזנון־הכנסת. כשהתברר
שההצבעה לא תתקיים, התרוקן
הבניין בתוך דקות.
יום לפני כן נאם שפירא
נאום ארוך, בעת הגשת הצעת

האי־האמון בממשלה, על רקע
תביעות הדתיים. הוא פתח דבריו
בעניין מישחקי הכדורגל בשבת.
קרא לעברו מרדכי וירשום־
סקי משינוי :״אם אתה מומחה
כל־כך לכדורגל, אולי תעזור לי
למלא את הטוטו בכל שבוע!״
ביום שבו סערה הכנסת
סביב הצעת־החוק ״מיהו יהודי״,
שבסופו של דבר לא הובאה
להצבעה, היה אמור שר־התח־בורה
חיים קורפו להיות בסיור
מתוכנן, לכבוד נסיעת־הבכורה
בבירה של אוטובוס־הקומותיים
החדש של אגד. קורפו וברוך
לוי, מנכ״ל מישרדו, יצאו אל
מחוץ למישכן־הכנסת והמתינו
לאוטובוס, שהיה עמוס בנכבדי
הקואופרטיב והמישרד. בתום
נסיעת הבכורה בעיר, סעד השר
עם הנהגים במיזנון אגד שב־מוסך
המרכזי בעיר. כדי להיות
מעודכן במתרחש בכנסת, לא
מש השר ממכשיר־קשר, שהיה
צמוד אליו.
בוועדת־חוץ־וביטחון של
הכנסת התנהל ויכוח בשאלת
הגרסות השונות של ועדת־המנכ״לים
על השיחות במצריים.
כשהוויכוח התלהט, אמר הפרופסור
שבח וייס לקצרנית:
״הפסיקי לרשום, כי ממילא יש
לנו כאן ראשומון״.
בדיון אחר, בוועדה אחרת,
דנו הנוכחים בשאלת התנאים
להפעלת שידורי קול אמריקה
מישראל. בין היתר דובר על כך
שרשיון־השידור הוא ל־ 15 שנה.
ח״כ העבודה מיכה חריש
העיר :״זה בוודאי לא יהיה
בקאדנציה שלי.״ ענה לו ח״כ
מפ״ם אלעזר גרנות :״אתה
טועה. עוד תספיקי להיות ח״כ
גם בשנת ״.2001 התערב וייס:
״לגביך, חריש, אני לא בטוח.
לעומת זאת, לגבי הד״ר יום ן6
בורג אני כן בטוח!״
נימים גאון ידוע כתורם
רב־חסד. אך לא תמיד יש כיסוי

להצהרותיו על התרומות שלו
למוסדות שונים בארץ. השבוע
שיגר אלי דיין, ראש עיריית
אשקלון, מיברק לגאון לשווייץ.
המיברק הופנה למעשה למנהל־עסקיו
של גאון בז׳נבה, יואל
הרצוג, בנו של הנשיא חיים

אור צוברי נולד לאביו, עמירם צוברי, מי שהיה נהגו של סגן־השר רוני מילוא, ולאשתו
ענת. לטקס ברית־המילה, שנערך בשכונת״התיקווה בתל״אביב, בא מילוא בליוויית
חבורה גדולה של עסקני״חרות, ביניהם סגן״השר מיכאל דקל והח״ב מיכאל איתן. מילוא, שהיה סנדק, שם
לב לכך שדקל אץ החוצה כל כמה רגעים. כששאל על כך, השיב דקל כי נהגו ממתין לו בחוץ, והוא מביא
לו כיבוד. מילוא הציע להכניס את הנהג פנימה, אך דקל התעקש :״אי״אפשר! ישימו למכונית סנדלים!״
הרצוג וחתנו של גאון.
במיברק קובל דיין, לשעבר מס׳
4ברשימת תמ״י לכנסת, שגאון
היה התומך הכספי והאידיאולוגי
שלה, כי הנדבן התחייב לתרום 2
וחצי מליון דולר להקמת מרכז
על שמו, היכל גאון, בשכונת
שימשון בעיר. אך התרומה
מתמהמהת, ואי־אפשר לסיים את
הבנייה. לחילופין מציע דייו

מציג לפני הוועד״דפועל של המפד׳יל, בנוכחות צלם העולם הזה,
1ך 1ך11
1/111 | 1 #1.11 ציון צפריר, את ריקודו של עסקן. המר, לשעבר שר״החינוך־
והתרבות, עלה לבימה באולם בית ציוני אמריקה, שם אמור היה מנהיג המיפלגה, הד״ר

לגאון, שיתרום סכום קטן יותר,
לשם השלמת בנייתו של אולם
קטן יותר.
שלושה מתוך ארבעת
השרים הליברליים נקלעו ביחד
לתוך המעלית בבניין המיפלגה.
אמר האחד :״המעלית היום עולה

בעברית שליטתו היא קלושה.
ענה השר השלישי בבדיחות־הדעת
:״הוא שולט בכל השפות,
כולן דומות אצלו ליידיש. ולכן
שולחים אותו לחו״ל!״
איש־העסקים גיאק נאצר,
שביקש לרכוש את מיפעל־

מהר יותר!״ ענה השני :״כי

משה נימים וצבי רנר אי

האחרון הוא גיזבר המיפלגה
הקשיש והאיש.החזק של איגוד
העובדים הליברליים. שאל השר
השלישי :״היכן רנר?״ ענה הראשון
:״הוא בשליחות בחו״ל. במכסיקו
״.נדהם השר השני :״מה,
הוא דובר מכסיקאנית?״ שהרי
מן המפורסמות הוא שאפילו

הטכסטיל אתא, החליט שגם אם
הפסיד את המיפעל, הארץ עדיין
ראויה לכך שיבלה בה את
חופשתו. נאצר ירד לאילת,
למלון המריבה בטאבה, כדי
לנוח שם. אחר כך ישוב לחו״ל,
לא לפני שייפרד מאמו, הגרה
ברחוב בן־יהודה בתל־אביב.
לנאצר יש שני בנים
תאומים, והם משרתים

יוסף בורג, להודיע סוף־סוף מהו תאריך פרישתו מהממשלה. המר טיפס לבימה בעודו
ממתיק סוד עם עסקן אחר, ואחר־כך חייך בשביעות־רצון. רצף־התמונות מזכיר תנועות
של ריקוד. הישיבה היתה קצרה ביותר ובורג הת חייב לפרוש עד חודש יוני.
העולם הז ה 2522

בחיל־האוויר.
אחרי שלושה חודשים של
דוגמנות לצילום בניו־יורק,
שבה ארצה הרוגמנית הצעירה
סמדר (״סמדי״ן קלצ׳ינסקי.
הביאו אותה לכאן שני טעמים.
האחד: לככב בסרט חדש של
זאב רווח. והו סרט שעריין לא
נמצא לו שם, והיא תופיע בו
לצידו של השחקן ארנון
צדוק. הטעם השני: להשתתף
בפרמיירה של הסרט יתומים
בסערה של עמום גוטמן.
בסרט זה היא כיכבה לצידו של

ג׳וליאנו מר.
ח״כ מפ״ם לשעבר דב
ז3ין מקבל כיסא חדש. בקרוב

הוא יהיה חבר הנהלת הקונגרס
הציוני. הוא יחליף את אברהם
שנקר, ותיק חברי ההנהלה

כל ההטבות וההנאות הכרוכות
בכרהבימאי
ומפיק הסרטים
עודד קפליוק, אחיו של העיתונאי
הד״ר אמנון קפליוק,
מוציא השבוע למירקעי־הקול־נוע
שישה סירטי־פירסומת חדשים
לטמפונים. קפליוק נבחר
לבצע את הפרוייקט על־ידי
יוסי חכמי, מנכ״ל חברת הביטוח
הפניקס, שהחליט להרחיב
את תחום עיסוקיו גם לעיסקי
היגיינה נשית. קפליוק וחכמי
הימרו על רעיונות נועזים, שאותם
יוכלו לראות בקרוב כל
צופי הקולנוע בארץ.
הפיזמונאי אבי קורן,
שהיה מנהל מחלקת הפירסום
של בנק הפועלים, מאז שהובא
לתפקיר על־ידי יעקב לוינסון

שותה בירה, בעוד חברו, שלמה ניר, מטלפן הביתה. השניים, אסירים בכלא איילון,
ך1^ 11
\ י ^ 1 המתינו יחד עם חברם, האסיר סלומון אבו, באולפן הטלוויזיה בתל־אביב,

להשתתפותם בתוכנית מוקד, שבה רואיין נציב שרות בתי־הסוהר, רפי סוויסה, לצד שני מרואיינים
נוספים, על בריחתו ותפיסתו של אסיר״העולם צבי גור. למטה: מפכ״ל המישטרה דויד קראוס דורש
מאסיר״העולם צבי גור, שנתפס והובא למישטרת חולון, לשתוק, ומודיע לו שפעם נוספת לא יוכל לברוח,
כי הוא יהיה כל הזמן כבול באזיקים. המפכ״ל בא לתחנה יחד עם כל צמרת המישטרה, אחרי שגור הובא
אליה. בתמונה גם צלם הארץ עוזי קרן(ממושקף) ,לצידו צלם מעריב ראובן(״רובי״) קסטרו, ומפקד היחידה
המרכזית לשעבר משה פרידמן (במעיל״רוח בהיר) .משמאל, עם הגב למצלמה -ארמונד לוי.

| ^ ך \ 1דחח 1ח ה בוכבת״הזמר הארגנטינית הצטלמה נ־
111/11 / 1/ 1 4 1/1פסטיבל-הסרטים בריו דה-ז נרו עם
הקולנוען הישראלי שאול דישי, שסירטו הקצר הסוף הוקרן
בפסטיבל. סוסה באה לראות סרט עליה, שהוקרן באותו פסטיבל,
שבו עקבה המצלמה אחרי הופעותיה בארגנטינה, אחרי גלות
ממושכת מארצה, בתקופת מישטר הגנרלים. הסרט נקרא יש תיקווה
לדרום. סוסה סיפרה על התרשמותה מהקהל בהופעותיה בארץ.
הציונית, שכבר עבר את גיל-
הפרישה. התפקיד מקביל
לתפקידו של שר בממשלה, על

המנוח, מצא לעצמו עיסוק חדש.
אחרי שהבנק סיים להעסיק
אותו, הוא פתח חנות תקליטים

במעלית אחת תישעה אתי ליבני

• עורכת הדין
היתה יחד עם בעלה, יצחק,
מי שהיה מנכ״ל רשות־השי־דור,
במסיבה אצל ליאורה
ברש, אחותו של השדרן דן
רביב, בדירת-פנטהאוז ב*
רמת-אביב. אחרי חצות,
בתום המסיבה, נכנסו ה־ליבנים,
יחד עם חמישה
אורחים נוספים, למעלית
שנועדה לארבעה איש. הס
אתי לבני
הגיעו למטה -אך אז סירבה
אחרי חצות
המעלית להיפתח. השיבעה
נשארו דחוקים במעלית הצרה, בשעה שנעשו מאמצים
לפתוח את המעלית. אחרי עמל של יותר משעה שוחררו.
למטה: איש־מפ׳ם לטיף דורי ובעלת־הגלריה עמליה ארבל
מנסים לשווא לשחרר את הכלואים.

העולם הז ה 2522

במרכז־קניות הומה ברמת־גן.
מקובל לומר ששימעון
פרם הוא הראשון שהתחיל
ללמוד פירקי מישנה וגמרא
בחצרות ש״ס, כדי לגייס את
ארבעת הח״כים לקואליציה צרה
בראשותו. אך מסתבר שגם בימי
כהונתו של יצחק רבין כראש
ממשלה המצב לא היה שונה.
יצחק רפאל, ממנהיגי המפד״ל
בעבר, העומד היום בראש מוסד
הרב קוק בירושלים, היה
בתקופת ממשלת רבין שר־הדתות.
על יחסיו עם רבין אז
סיפר השבוע :״נכון שרבין היה
מרוחק, צמח מבית רחוק ממסורת.
כאשר הייתי בממשלה קבעתי
עם רבין יום־ישיבה, מבוקר
עד לילה. לקחתי אותו לסיור
בכל סוגי־הישיבות, ובערב ערכתי
קבלת־פנים של כל נציגי הישיבות
אצלי, במוסד הרב
קוק. מעמד יפה. נפתח לפניו
עולם חדש. מציאות חדשה. ערב
אחד גם הבאתי אותו אליי הביתה,
למיפגש עם ראשי־ישיבות
מכובדים, אינטלקטואלים דתי

היתה לי שיחה טובה איתו
ואחר־כך הוא לא פסק מלהורות
לי ...אמרו לי שהיתה לי השפעה
כלשהי עליו. אך מה שלא למד
בצעירותו...״
רפאל סיפר גם איך הגיע
למיפלגתו אהרון אבו־חצי־רה,
שאחר־כך הדיח אותו ממנה.
במפד״ל חיפשו מיזרחי בולט,
שימשוך קולות בקלפי. יום אחד
נכנס אל רפאל הרב אבו־חצי־רא
מרמלה, ואמר לשר :״יש לי
כמה בנים, אחד מיוער להיות רב,
אחר אני מייעד לעבודה ציבורית.
אני רוצה שתבטיח שתקדם
אותו״.

נשקיהשבוע

• נציב שרות־בתי־הסוהר,
רפי סוויסה, אחרי
שנודע לו על תפיסת אסיר־העולם
הנמלט צבי גור :״ברוך
המשיב אבירה לבעליה!״

• שר הדתות יוסך
בורג :״לו רציתי, הייתי מעביר
החלטה שאכהו עד שנת !2000״

• בעל הטור אמנון

אברמוביץ, על אברהם שריר
וחבריו השרים :״חיים כמו
באמריקה ורוצים להיות חסינים
כמו בלוב״.

• השר יצחק מודעי:

״מי.שהמציא את ההצמדה במשק
היה גאון. צריך היה לתת לו
פרס נובל ואחר כך לתלות
אותו!״

• עסקן הפועלים יורם
אוברקוביץ׳ :״כשמכניעים
אצלנו אדם, עושים זאת ביסודיות.
דורכים חזק עם העקב.
למעוך!״

• ח״ב חרות גדעון
גדות, על הצפוי בוועידת מיפ־לגתו
:״היו״ר הבא של התנועה
יהיה מנחם בגין!״

• הד״ר ליצי רוזנברגר,
פסיכיאטרית, על סיגנון הפופ
במוסיקה :״התנהגות מוטורית
כזאת של קפיצות ורקיעה ברגליים,
וחזרה על מילים ברמה של
צעקת־ילד שאינו יודע להגיד
איפה כואב — זוהי אינפנטיליות!״

11 יי | -

פרופסור יהושפט הרכבי נחשב נאיראולוג תקובת גורדה ומאז
מיוחמת ום־הנינווים מטיו וביתרון נשוה. הוא מנתח את בשדות אבו־ניואל,
התגובות באת ואת האמנה הפלסטינית שהוא ביוסם אותה באוץ ובעולם
.,אש״ף מתנער. גם
הסומות התנש־ה
מהניצוץ במלון.חמלו
דויד ובכל זאח
האשימו אח חסוננוח״

,.אני לא שזית אח
עמדתי. תמיד תיארתי
את העמדה הערבית
בחמורה ולא עסקתי
בעמדה הישראלית״

..הישראלים אומרים
שאש״ ו אים מייצג אח
הנלסטינים, ונבל נעם
שיש מיקרה טרור -
אומרים שזה אש״ר

״אני לא כתבתי אח
האמנה הפלסטינית,
למדות שאומדים בו.
אני רק כירסמת׳
אותה בארץ״

.הרוו השני באש־ף
הוא הרבה יותר קיצוב׳
מעונאת, ובאי־ההם וו
יראו אישור לעמדת
הקיצונים משני הצדדים׳

,.אולי אצטוו לוותר
על הבית שלי אם יהיה
הסדר, אבל אני מניח
שידושלים תישאד
מאוחדת״

,אבו-לדאל ח ס !
לתבל במ שא ומתן!׳׳
^ וב הישראלים יודעים שפרופסור
יהושפט הרכבי הוא האיש שתירגם 1 ופירסם את האמנה הפלסטינית. היה זה
הוא שהפיץ את הדברים בארץ, היה זה הוא
שסיפק לניצים הימניים קלפי־מיקוח
חזקים, את האפשרות לצטט מובאות מן
האמנה הפלסטינית, בעיקר את הסעיף
המדבר על הקמת מדינה פלסטינית בכל
שטח הארץ ועל חיסול מדינת״ישראל. חלק
מהאנשים אף אומר, בטעות, שהרכבי כתב
את האמנה הפלסטינית.
הרכבי מודע לסערה שעורר בעיקבות
פירסום האמנה, הוא מודע לנזק שגרם

לאש״ף בעיקבות פירסום האמנה בעברית,
הוא מודע לנד שנתן ארגומנטים חזקים
בידיהם של הניצים בארץ, ולמרות זאת אינו
מתחרט. הוא מתייחס לדברים בצורה
מדעית, היסטורית, בלי לערב את ריגשותיו
הפרטיים בסיכסון הישראלי־ערבי.
הרכבי הוא מיזרחן -כפי שנהוג לכנות
אנשים המתעסקים בנושאים בהם הוא
מתעסק -למרות שהוא אינו מרוצה מה הגדרה
הזאת. הוא היה בעבר ראש אמ׳ן
ואחר-כך פנה לקריירה אקדמית באוניבר סיטה,
בשאת הדוקטורט שלו עשה בנושא
הסיכסוד הישראלי-ערבי.

עד 1973 נהג הרכבי לומר שאין שום
אפשרות להסדר של שלום עם הערבים, שכל
רצונם הוא בחיסולה של מדינת-ישראל.
הוא נחשב אז לנץ קיצוני, אחד ממנפחי
בלון־הקונספציה, ורבים טענו כי מדיניותה
של ממשלת גולדה נבעה גם מן התיאוריות
שלו -טענה שהוא דוחה מכל ובל, ומספר
שגולדה מעולם לא נפגשה איתו.
אחרי 1973 התחיל הרכבי לדבר על
הצורן בהסדר עם הערבים ועל הסדר
טריטוריאלי, הכולל גם את אש״ף. רבים ראו
בזה מהפך, וחשבו שהוא עבר מן המחנה
הניצי אל המחנה היוני. הרכבי דוחה גם את

הטענה הזאת, וטוען בי מעולם לא שינה את
דיעותיו, הוא עדיין מוכן לחתום על כל מילה
שאמר בעבר ואינו מתחרט על כלום. מה
שהשתנה, לדעתו, זו המציאות, והוא כאדם
ריאליסט רואה את המציאות כמות שהיא.
הרכבי אינו מעורב באופן ישיר בחיים
הפוליטיים של ישראל. הוא מלמד באוניבר סיטה
העברית שעל הר״הצופים בירושלים
וגר במרחק קצר מאוד משם, בשכונה הנק ראת
הגיבעה-הצרפתית -מעבר לקו-הירוק,
בתוך שטח הגדה המערבית.
הרכבי מספר, שהוא מתחיל את היום שלו
ב״ 3וחצי בבוקר. לקראת השער 5 ,הוא

מקבל לביתו את עיתון הארץ, וזה העיתון
היחידי שבו הוא קורא. מניוון שגם אינו
מתעסק באופן פעיל בסיכסוך הישראלי-
ערבי, הוא אינו קורא עיתונים ערביים.
המידע העדכני מגיע אליו די ד מתי
שטיינברג, חוקר המכין דוקטורט על אש״ף,
שהרכבי הוא המדריד שלו. שטיינברג מביא
לו מפעם לפעם מאמרים ומפנה את תשומת״
ליבו אליהם. השפה הערבית שגורה בפיו
והוא קורא ערבית באופן שוטף, נמעט כמו
עברית, למרות שהוא בא ממישפחה אשכנזית
ומוצאו רוסי.
חדר־העבודה שלו בבית עמוס בספרים,
ואין פיסת״קיר שאין עליה מדף מלא בחומר
כתוב, הן בעברית והן בערבית. בימים אלה
הוא מסיים לעבוד על ספר שייצא לאור
בשבועות הקרובים. לספר עדיין אין שם.
הרכבי נחשב לאחד המומחים לעניין
הישראלי־ערבי וכתב כמה ספרים בנושא

• אש״ן! גינה והסתייג מהתקפות הטרור
ברומא ובווינה, ובארץ לא מאמינים
לזה.
אני מניח שזו פעולה של אבו־נידאל. זה פלג
שפרש מפת״ח, וממשיך לקרוא לעצמו פת״ח.
הוא רואה את עצמו ממשיך את המסורת של
פת״ח האותנטי. את פת״ח הנוכחי הוא רואה
כסטיה או כבגידה. הוא מעוניין באי־הסדר,
ותפיסתו היא שבסופו של דבר הערבים ינצחו —
אומנם זה יעלה להם ביוקר, אבל זה מחיר שהוא
כדאי.
ככל שמסתמנות אפשרויות של משא־ומתן
הוא נזעק. הוא מעוניין לעשות דיסקרדיטציה
לאש״ף, כדי שלא יהיה משא־ומתן.

• הוא לא משרת בו-זמנית גם את
הגורמים הקיצוניים בארץ, שלא
מעוניינים במשא־ומתן?

רגע. עכשיו אש״ף יכול להתנער מהאשמה,
אבל יש כאן איזו סתירה. הישראלים אומרים
שאש״ף אינו מייצג את הפלסטינים ובכל פעם
שקורה איזה מיקרה טרור, אומרים שזה אש״ף.
כלומר אש״ף הפך לאיזה שם כללי לכל עניין
פלסטיני. אש״ף מתנער, והגישה האנושית היא
עדיין שאם מישהו מתנער, עדייו לא מקבלים את
זה. גם הסוכנות היהודית התנערה מהפיצוץ
במלון המלך דויד ומדיר־יאסין, אצ״ל התנער
מרצח הלורד מוין — ובכל זאת האשימו את
הסוכנות ואת אצ״ל במעשים שלא עשו.
אבו־נידאל נוקט באמצעים כדי לבלבל את
הדעת. האיש לא שינה את שמו, הוא נקרא פת״ח,

נוסעי ״אל־על״ על הריצפה בעת ההתקפה ברומא
״אבי למד ערבית בבית־ספר תורכי בדמשק!״
והביטאון שלו נקרא אל־תיאורה, שהוא שם
כתב־העת הרישמי של אש״ף. הוא מעוניין שיהיו
פעולות יותר זוועתיות, כדי להביא לדיסקרדטי־זציה
של אש״ף,
בכל זאת, את יכולה להגיד שהוא משרת גם כל
מיני גורמים שאינם מעונייגים בהסדר, אבל זו לא
הכוונה שלו.
לי יש תחושה שטובת ישראל היא שיהיה
הסדר, כי אם לא יהיה הסדר, אז יהיה גיהינום גם
ליהודים וגם לערבים.

• אתה לא חושב שהתגובות
הישראליות נובעות מבורות ביחס למה
שקורה בתוף אש״ף, או מה שקורה
בעולם הערבי או אצל הפלסטינים?
אני לא יודע אם יש בורות. מה שקרה בזמן
האחרון בעולם הערבי הוא שיש כאלה המכירים
בזה שאם לא יהיה הסדר יהיה גיהינום.

גישתי אינה גישה מוסרית, אלא גישה
מציאותית. לא יהיה הסדר משום שחל עידון
נפשי אצל הצדדים. רק אם שני הצדדים רואים
שהמציאות היא גיהינום, זה דבר שדוחף להסדר.
לכן אני מסתכל בחרדה על גילויים שמרחיקים
הסדר. הסדר לא יהיה זול, לא לנו ולא להם, אבל
הוא יעלה פחות מאשר אי״הסדר.

• והסדר עם מי, עם אש״ף?
אני לא רואה אפשרות שיהיה הסדר בלי אש״ף.
להיפר — אני חושב שזה אינטרס ישראלי

״אין ל• שום אמביציות
פוליטיות. אני •כול
להביע את דעת• גם
עכשיו בספר או
במאמר יותר מאשר
אם אהיה באיזה
תפקיד״

ומשפיע מה שהאנשים האלה אומרים?
יכול להיות, אני לא בתחום הפוליטי, אני לא
ראש מיפלגה, אני איש דואג.

• ואתה לא חושב שבזמן האחרון
אנשי־מיקצוע כמוך ובמו אחרים
משפיעים פחות על המערכת הפוליטית
מאשר בעבר?
נכון. יש הסתלקות של ההשפעה של האינטליגנציה
בארץ.

• למה זה?

אני עומד לפרסם בקרוב ספר על כל הבעיות,
ויש שם פרק על הנושא הזה. ככל שעלה בארץ
הפופוליזם, יש אנשים שהם לא בתחום המדיני,
בתחום האינטלקטואלי, ויש להם פחות מה
להגיד. אני לא חושב שהאינטלקטואלים תמיד
היו טובים, יש אצלם חולשות גדולות, תחרות,
רצון להתבלט, חוסר גישה משותפת. אבל
אינטלקטואלים עשו שינויים גדולים בעולם.
אני מעוניין להשפיע על עמדות, לא על
מדיניות, בהנחה שאם משתנות העמדות, משתנה
גם המדיניות.

• אתה גס שינית את עמדתך במשך
השנים?
אני לא שיניתי שום עמדה.

• היית נץ ועכשיו אתה יונה.

שאש״ף יילך עם ירדן. אם ירדן תלך לבדה, חוסיין
לא יכול לעשות שום ויתורים, הוא יכול לעשות
ויתורים רק אם ערפאת לצידו, ואני לא יודע אם
זה עדיין מעשי מבחינה פוליטית. קודם היתה
אפשרות להסדר.

• לפני כמה חודשים?

כן. אני חושב שאולי עוד יש אפשרות. אם
נחמיץ את זה, הדור השני באש״ף הוא הרבה יותר
קיצוני מערפאת, ובאי־ההסדר יראו אישור
לעמדת הקיצוניים משני הצדדים, הטוענים שההסדר
הוא בלתי־אפשרי ושצריך מילחמה עד
חורמה. ובמילחמה עד חורמה לא אנו נצא נשכרים
וגם הם ישלמו מחיר כבד. יש להם יתרון שהם
פשוט גדולים מאיתנו, יש א־סימטריה בגודל.

• מדוע הישראלים אינם מבינים?

אני חושב שיש כאן אי־הבנה של המיזרח־התיכון,
ויש גם בעיות יותר יסודיות של תפיסות
מדיניות. תפיסות לאומיות ותרבותיות שאינן
מאפשרות הבנה. לפעמים היתה יתר״יוניות,
שהביאה לעיוות הראייה, שתרומתה לא היתה
טובה, כי היא תיארה שאש״ף עזב את עמדותיו
הקיצוניות — וזה לא היה נכון. זה יצר מעין זיהוי
בין יוניות לבין אי־יושר. עכשיו יש ניציות יתרה,
צדקנות יתרה.

• אתה לא חושב שזה מזיק לנו כשאנשים
כמו דויד קימחי, מנכ״ל מישרד
החוץ, אומר שהוא לא מאמין לאש״ף! ,או
עובדיה סופר, שגריר ישראל בצרפת,
שאומר שאבו-נידאל ואש״ך זה אותו
הדבר?

הרוגים ופצועים ליד דלפק ״אל על״ ברומא .
״אבי נולד בבת־שלמה, ואמי בפתח־תיקווה!״

אני לא עוסק בפרטים וזה לא מעניין אותי,
הפרטים. אני עוסק בבעיות יסודיות. כשהאמרי־קאים
ניגשים למשא־ומתן עם הרוסים, הם אוהבים
אותם? הם מאמינים בהם? לכן גישתי היא לא
גישה פולקלוריסטית.

• אתה לא חושב שזה חשוב

לא שיניתי, תמיד תיארתי את העמדה הערבית
כחמורה מאוד, ולא עסקתי בעמדה הישראלית.

• לא היית פעם בעד ארץ־ישראל
השלמה, בעד החזקת השטחים הכבושים?
מעולם
לא, לא תמצאי אצלי שורה אחת כזאת.

• אתה לא חושב שממשלת גולדה

״לא חל אצלי מהפך
אחרי .1973 כאשר
העמדה הערבית היתה
חיסולית גמורה, לא
דיברת• על הסדר. אני
מחאיס אח עצמי
למציאות״
עשתה מה שעשתה או קבעה מדיניות
לפי תיאוריות שלך?
גולדה מעולם לא נפגשה איתי.

• לא חל אצלך מהפך אחרי?1973
לא רואה שום מהפך.

• קודם דיברת על הסדר?

כשלא היתה אפשרות להסדר, לא דיברתי על
הסדר. כאשר העמדה הערבית היתה חיסולית
גמורה, לא דיברתי על הסדר. אני מתאים את
עצמי למציאות. שואלים אותי: למה כתבת? אינני

חוזר בי משורה אחת.
(המשך בעמוד )40

למץ יש מוח של גאון

יש לך שאלה?
תפעיל א ת המוח

כשאתה קונה טלויזיה של מץ, אתה מקבל
לא רק טלויזיה מעולה שהושקעו
בה ידע רב, מחשבה עמוקה וטכנולוגיה
מתקדמת. כשאתה קונה טלויזיה של מץ
אתה מקבל גם אחריות, אמינות ואיכות.
אבל זה עוד לא הכל; כשאתה קונה
טלויזיה צבעונית״,16*,14״27״,22״,20
של מץ אתה מקבל גם ״מוח״.
כן, לטלויזיה של מץ יש ״מוח״.
ולא סתם מוח, אלא מוח של גאון.

מוח — שירות תקשורתי חדש לציבור
הרחב.
מוח -רעיון חדש ההופך את הטלויזיה
הביתית שלך למקור של מידע בתחומים
שונים.
כן, בלחיצת כפתור וציוד מתאים(מפענח)
ולא יקר -יכול כל בעל מכשיר טלויזיה
בישראל לקבל, בכל שעות השידור של
הטלויזיה הלימודית והכללית, מידע
שוטף כמעט על כל נושא: עיקר החדשות,
מבזקים, לוח רכבות, תוצאות מפעל
הפיס, לוטו וטוטו, תחזית מזג האויר, לוח
טיסות, תכניות רדיו וטלויזיה, שערי
מט״ח, תרבות ובידור, הודעות
משרדי הממשלה, שרותי חירום, כתוביות
לחרשים, שירות לתיירים, שעורי
מתמטיקה, הבנת הנקרא, בקרת שעורים,
פרשת השבוע, חינוך מיוחד לילדים, מגזין
לבית ולמשפחה, שעשועונים לילדים 1עוד
ועוד.

ועכשיו ,״
וב־ 24 תשלומים
לבעלי כרטיסי אשראי ויזה וישראכרש.
כן, מבצע כזה עוד לא היה למץ.
קנה היום טלויזיה צבעונית מץ עם מוח
ושלם ב־ 24 תשלומים שקליים
חדשיים צמודי דולר +ריבית שנתית
של .380/0
אם אינכם בעלי כרטיסי אשראי אנא
מלאו התלוש הרצ״ב ואנו נפנה אליכם
בהקדם.
פרטים נוספים והדגמה במרכז מץ,
רח׳ מודיעין 19 בני ברק. טל 799114 .־03

ל ננו ד מץ, ת.ד 91} .בני נדק 51108
א גי מ עי נ יי ןלינוטיטנ וי זיחמץעסמוח

דייייי י־י~ יי,

אשה בלבך יבשת שחורה
פעם חלתה תמר גולן בגאנה. היא שכבה בבית־החולים,
והשגריר הישראלי דאז באותה ארץ שחורה היה מודאג. הוא הריץ
מיברק למישרד־החוץ בירושלים :״תמר גולן גוססת. מי משלם?״
תמר לא מתה, נאת מחיר החזרתה לארץ שילם מעריב. וכר
יכולנו להתאסף השבוע בקיבוץ
להב בנגב, כדי לחגוג מלאת לה
50 שנה.
זאת היתה צריכה להיות מסי־בת־הפתעה
בנוסח ״חיים שכאלה״
(אפילו עמוס אטינגר היה
שם) ,אבל ההפתעה אבדה. תמר
הודיעה שהיא נמצאת בבאנגי,
בירת הקהיליה המרכז־אפרי־קאית,
ומתכוונת לטוס לניירובי,
בירת קניה. כדי להחזירה ארצה
בעוד מועד, היה צורך להגיד לה
את האמת. היא באה בזמן, לבושה
— כמו תמיד — בחליפה
לבנה.
הכרתי את תמר לפני יותר מ־ 30 שנה, כאשר היתה חברת
קיבוץ להב ומזכירתו של שימעון אבירן, במחלקת־הביטחון של
הקיבוץ הארצי. מעולם לא היכרתי מישהו(או מישהי) הדומה לה.
היא טיפוס אותנטי — הרפתקנית בינלאומית שנשארה בנפשה
נערת־קיבוץ: עיתונאית עולמית השונאת אי־מעורבות; מתקנת־עולם
המקיימת קשרים עם מלכים ונשיאים.
הדגש הוא על המעורבות. כפי שאמר שמואל שניצר, מי שהיה
עורך מעריב: עיתונאי רגיל אוהב כמה אנשים ושונא כמה
אנשים. אר לגבי רוב בני״האדם הוא אדיש. הוא כותב על
מאורעות, אך אינו מעורב בהם. ואילו תמר גולן הג׳ינג׳ית אוהבת
את מחצית האנושות, ושונאת את המחצית השניה. אין היא
אדישה כלפי איש. והיא מעורבת בכל הסיפורים. כשמנסים
להוציא אותה מהסיפור. מתברר שאין סיפור.
למשל: כשאורגן סיור־עיתונאים בזאיר. תמר, שהכירה את
הארץ עוד כשזו נקראה קונגו הבלגית, הצטרפה. במטוס היא
חילקה לעיתונאים את דפי הדוח של אירגון אמנסטי על הדיכוי
בזאיר, הרודנות של מובוטו ומצבת האסירים הפוליטיים ,״כדי
שיידעו מה לשאול ״.לבסוף היתה דווקא תמר היחידה שזכתה
בראיון אישי עם הנשיא מובוטו.
כשביקשה ללוות את הנשיא חיים הרצוג במסע לזאיר, התנגד
מובוטו בחריפות לבואה, והנשיא הרצוג היה מוכן לוותר עליה.
הופעלו לחצים, תמר נסעה, ומדי יום הגיעו לעורכיה תלונות
טלפוניות על מעשיה. היא התעניינה במצב האסירים הפוליטיים,
עוררה את בעיית זכויות־האדם באותה ארץ רודנית, הרגיזה את
מובוטו והביכה את הרצוג. זה לא עזר להם. תמר עשתה את שלה
ודיווחה.
ולאחרונה: אחרי שתמר אירגנה את הפגישה של שימעון פרס
עם נשיא חוף־השנהב, פליכס הופואט־בואני (תמר מתעקשת
לאיית את שמו כך, והיא בעלת־הסמכות) ,התעקש מישרד־החוץ
הישראלי לברר אם אכן הדיווחים שלה אמיתיים. אנשי חוף־
השנהב אינם אוהבים את הליכוד, ורק בקושי הצליחה תמר
לשכנע אותם להסכים לפגישה של דויד קימחי, מנכ״ל מישרד־החוץ,
עם ראש לישכתו של הנשיא השחור.
הפגישה היתה קרירה, וקימחי הודיע שאין ממש בדיווחיה של
תמר על נכונות הנשיא להיפגש עט פרס ולחדש את היחסים עם
ישראל. על פרס היה לבחור בין הדיווח של הדיפלומט המיקצועי
ובין הדיווח של תמר גולן. הוא בחר בגירסת תמר — וצדק,
כמובן. הפגישה אכן התקיימה והיתה לבבית. מכיוון שהאפריקאים
מאמינים בשיטה המבוססת על אמון ואינטואיציה
אנושית. לא קדנן ה לפגישה אף פיסת־נייר אחת.
אחד החלקים המעניינים ביותר של הערב היה סיפורו של
אריה ברקול, איש הקרן־הקיימת. שפעל באפריקה בתקופת־הזוהר
של יחסי ישראל עם היבשת השחורה, והכיר שם את תמר.
הוא הרס במכה אחת כמה אגדות.
ישראל, הוא אמר, איכזבה את אפריקה. האפריקאים קיוו
שהישראלים יהיו שונים מכל הלבנים האחרים, ונוכחו לרעת
שאין כל הבדל. הישראלים התנהגו בדיוק כמו האחרים. הם ידעו
את הכל, לא היו מסוגלים להקשיב ולשמוע, התייחסו אל בני־המקום
בהתנשאות.
האמת היא, אומר ברקול, שלישראלים יש רק מעט מאוד
ללמד את האפריקאים, אך יש להם הרבה ללמוד מהם. לישראלים
יש חמישה חושים. אך לאפריקאים יש חוש שישי. האינטואיציה
של האפריקאים מפותחת מאוד, והם מבינים הרבה דברים
שהישראלים לא יבינו לעולם. הישראלים מבינים בטכניקה
ובמכניקה, האפריקאים מבינים את החיים.
תמר גולן לא הכחישה שהיא עיתונאית ״מעורבת״ .מבחינה זו
היא קרובה הרבה יותר לגישת העולם הזה מאשר לגישת
מעריב, ביתה .״כשאני רואה אדם שנדרס, אני קודם כל מנסה
לעזור לו, ורק אחר־כך אכתוב על זה!״ אמרה .״אני קודם כל
בן־אדם, ורק אחר־כך עיתונאית״.
והייתי מוסיף: עיתונאי שאינו בן־אדם גם עיתונאי איננו.

לסחיסה. הידד!
למדתי לאהוב את האיש הזה. את דיעותיו. את מעשיו. את
שפתו.
מעולם לא החלפתי איתו מילה. לא הזדמן לנו לשרת ביחד
בכנסת, ועד היום לא היתה לי סיבה לפנות אליו. אבל אני עוקב
אחריו.
עם מינויו כנציב בתי־הסוהר שמעתי את דיעותיו. ושמחתי.
אפשר להכיר חברה על פי יחסה לאסיריה. יהיו מעשיהם בטרם־

מאסר כאשר יהיו, נלוזים ואכזריים — עם כניסתם לכלא הם
מצטרפים למחנה חסרי־האונים. הם מופקרים לשבט ולחסד בידי
סוהריהם, שאינם מתגייסים משיכבת־העילית של האוניברסיטות.
(״אבא אבן לא הולך להיות סוהר!״ אמר לי פעם מנהל בית־סוהר,
כשבאתי אליו בתלונה).
החברה שוללת מן האדם את היקר לו מכל, מלבד החיים —
החרות. היא עלולה לשלול ממנו את צלם־האדם. היא יכולה לנוון
אותו, להפכו לחיית־אדם, כפי שאכן עשתה במרבית התקופות
והארצות.
עם קום המדינה היה איש שחלם — כפי שחלמו אז רבים —
שמציון תצא תורה, גם בשטח זה. שמו היה רם סולומון, והוא כיהן
כמנכ״ל מישרד־המישטרה החדש. פעם הזמין אותי ללישכתו,
באחד הבתים הגרמניים הקטנים בקיריה (בתל־אביב) .וביקש
ממני לתת את ידי לרפורמה גדולה, להקמת בית־סוהר ישראלי
אשר ישמש מופת לעולם כולו. הסכמתי בהתלהבות, אך חיש מהר
סולק סולומון מתפקידו, ועימו נגוז החלום.
מאז פגשתי בנציבים שונים, והחרידה אותי המחשבה כי אלה
שולטים בחיי בני־אדם חסרי־מגן. בשנות כהונתי בכנסת הש־

אוד׳ אבנר

תדלתי מדי פעם להחריד את מצפון עמיתיי לגבי גורל האסירים,
אך י לשווא.
לכן שמחתי מעומק ליבי כאשר שמעתי מה אומר סוויסה,
בבואו לתפקיד. אבל הייתי ספקן. ראיתי זאת לא פעם, ודווקא
בשטח זה: דיבורים לחוד, מעשים לחוד. ביקשתי לעקוב אחרי
מעשיו, ושמעתי טובות: האיש אכן מתכוון לדבריו ברצינות,
והדברים מתחילים לזוז, למרות התנאים הקשים.
שמחתי גם על מיבטאו. יש סטראוטיפ בארץ, המזהה את
האשכנזים עם כל נטיה מתקדמת, ליברלית והומאנית, ואת
היהודים המיזרחיים עם כל דבר חשוך, קנאי, נוקשה ואכזרי. והנה
בא סוויסה, יהודי מארוקאי — לא מארוקאי משתכנז, לא מחקה
את בני־השמנת, לא מחביא את מוצאו, אלא להיפך, שומר על
מיבטאו האותנטי ועל זהותו. והוא מתקדם מן הפרופסור האשכנזי
לקרימינולוגיה שהתווכח עימו בטלווויזיה, וגם הגיוני ומתוחכם
יותר.
במיבחן של פרשת צבי גור התנהג סוויסה גם בחוכמה. גם
באומץ־לב, גם בכבוד. הוא לא מיהר לגלגל את האחריות על
הכפופים לו, כנהוג אצלנו, ולא הבטיח שמעתה יחמיר את התנאים
בבתי־הסוהר ויתנקם באסירים, כפי שחפץ החלק הפרימיטיבי של
הציבור (הכולל, כפי שנוכחנו לדעת, רבים ורעים מבין אחינו
האשכנזים).
איש כלבבי.

לח 1פש חרדו
ועל צבי גור:
אני ייודע שאני צריך לשנוא אותו. הוא עשה מעשה נתעב מכל
נתעב. הוא חטף ילד למען בצע־כסף, וגרם למותו. הלב התפלץ
למראה המישפחה השכולה. חשבתי עליה גם בשבוע שעבר.
רציתי להגיד לה: חזקו ואמצו.
אבל אינני יכול לחשוב על גור כעל מיפלצת. ובוודאי לא
אחרי שהתגלתה האמת על הבריחה. הנה בסך הכל אדם אומלל,
מיסכן, קורבן לדחפיו ולמומיו הנפשיים.
הוא ברח כפי שחיה בורחת מכלובה, בלי מחשבה, בלי תיכנון
כלשהו, מפני שבחוץ קורא החופש — ואי בעל־החיים היכול
לעמוד בפני הקריאה הזאת?
הקשבתי לוויכוח שהתנהל על מצב האסירים בתוכנית מוקד
של ניסים מישעל. שמעתי את חילופי־הרברים בין רפי סוויסה
ובין איש־המישטרה עמוס השיגרה והפרופסור קשה־הדיבור.
שמעתי גם את דיברי האסירים שהובאו מן הכלא. אמרתי בליבי:
מעז יצא מתוק. גם בריחת איש כמו צבי גור יכולה להביא ברכה.
שהרי לולא בריחה סנסציונית זו. מתי היה הציבור מתעניין
אי־פעם במה שמתרחש בין כותלי הכלא?

החודש המקזדד
חודש דצמבר חלף. ואני נושם לרווחה.

כמעט כל הצרות באו לי בחודש דצמבר. אינני יודע מדוע.
בדצמבר 1948 נפצעתי בכיס פלוג׳ה, ובזה היה מסתיים הסיפור
כולו, אלמלא ארבעה בחורים שהוציאו אותי משם בעודי חי.
בדצמבר 1952 הונחה פצצה במערכת. לא הייתי שם, במיקרה.
אחד מחברי־המערכת, הקאריקטוריסט דוש, נפצע.
בדצמבר 1953 נעשה נסיון לשבור לי את העצמות, או לחטוף
אותי, או מי־יודע־מה. המתנקשים לא הצליחו בזממם, אך הספיקו
לשבור את שתי ידיי. מעז יצא מתוק: רחל נכנסה לגור איתי, כדי
לסעוד אותי בשבועות שבהם לא יכולתי להשתמש בידיים,
ונשארה מאז. התחתנו רישמית כעבור חמש שנים(גם כן בחודש
דצמבר, אבל זה חריג).
בדצמבר 1973 נכשלתי בבחירות לכנסת השמינית, אחרי שתי
תקופות־כהונה בראש רשימת העולם הזה — כוח חדש. חזרתי
לבית רק כעבור שש שנים.
בדצמבר 1975 התנקש צעיר אחד בחיי. דקר אותי בסכין
והחטיא בכמה מילימטרים.
מרוע קרו כל אלה בחודש דצמבר דווקא? לאסטרולוגים
פיתרונים. שיסבירו. בוודאי קל יותר להתאים את הכוכבים
לתוצאות הידועות. מאשר להיפך, לחבר את הכוכבים ולנחש את
התוצאות. אז שנה טובה.

כיתמ׳ 1השמש
והעז השחורה
ההיסטוריון ארנולד טוינבי הסביר מדוע היתה אחת ההתחלות
של התרבות האנושית דווקא במצריים.
מצריים, כך אמר, היתה ארץ עשירה, משופעת בגשם. באחת
התקופות השתנה הכל: בגלל שינויים באקלים העולמי נעלם
הגשם ממצריים.
ליושבי עמק־היאור היו שלוש אפשרויות(ואותן האפשרויות
יש, לדעת טוינבי, לכל ציבור העומד מול אתגר חדש) .היו
שהשלימו עם גורלם, ואלה מתו ברעב. היו שברחו מפני היובש
לארצות־השפע, ונעלמו מבימת היסטוריה. אך התושבים
הקדומים של עמק־היאור מצאו ״תשובה״ ל״אתגר״ .הם ידעו כי
אפשר להחזיק מעמד, גם ביובש, באמצעות שיטה מסועפת של
הטיית מי־הנילוס בתעלות לשדות. כדי לחפור את התעלות,
לתחזק אותן ולפקח על חלוקת המים היה צורך במישטר מדיני
חזק. כך נוצרה המדינה, בראשות שליט-יחיד וביורוקראטיה.
כיום, אלפי שנים לאחר מכן, עדיין יש במצריים שליט־יחיד,
ביורוקראטיה, יציבות מדינית — ומודעות רבה לבעיות המידבר.
משום־כך קראתי בעניין סידרת״מאמרים של פארוק אל־בז,
שהופיעו לאחרונה בעיתון אמריקאי. הם דנו, כמובן, בבעיות
המידבר.
פגשתי את פארוק אל־באז במיקרה. ישבתי אצל אניס מנצור
במישרד השבועון אוקטובר
בקאהיר, כאשר נכנס לביקור
גבר נעים־הליכות. מקובל במצריים
לערבב יחד ולהציג זה לפני
זה אנשים המוזמנים לפגישות
שונות, וכך התפתחה שיחה
מעניינת. למדתי כי האורח הוא
אחיו של אוסמה אל־בז (כיום
היועץ המדיני הבכיר של הנשיא
חוסני מובארכ) ,שהוא מדען
חשוב מאוד במצריים ובארצות־הברית,
מומחה לענייני החלל,
גיאולוג ומה עוד.
במאמריו יוצא אל־בז בצורה
אל־בז
נחרצת נגד הריעה כי ״בני־אדם
יוצרים את המידבר״ ,כלומר שהתהוות המידבר היא, איכשהו,
אשמתם של יושבי־המידבר. לדברי אל־בז, זוהי שטות גמורה.
המידבר נוצר בעיקבות השינויים המחזוריים בפעולת השמש,
המשפיעים על הגשם. אין לבני־אדם שום חלק בתהליך זה.
להיפך. יש להעריץ את יושבי־המידבר, שלמדו לחיות בתנאים
אלה, להתבודד ולהתגבר.
תקופות יבשות ורטובות מתחלפות לסרוגין. איתן מתרחב
ומצטמק המידבר. הישוב האנושי הראשון פרח במצריים
בתקופת״גשמים, לפני 200 אלף עד 180 אלף שנים. אחר־כך באה
תקופת־יובש. וכן הלאה. בפעם האחרונה ידעה מצריים תקופה
רטובה לפני 10 אלפים עד 5000 שנים, ובתקופה זו פרחה
התרבות לאורך גדות הנילוס( .נדמה לי שפרטים אלה אינם
מתאימים לגמרי לתיאוריה של טוינבי).
אל־בז מאמין שניתן להפריח את השממה. הוא לא חשב על
הציונות ועל דויד בן־גוריון, אלא על האפשרויות הטמונות
במדע־החלל. הוא עזר לפתח מצלמות מיוחדות לחלליות,
העוזרות בחקר היובש ונתיבי־הרעב. הוא מגלה כי ב־ 1981 גילו
מכשירי־ראראר של מעבורת־חלל את החבוי מתחת לחולות
המידבר המערבי של מצריים. הם גילו אפיקי־נהרות עתיקים,
שאינם נופלים ברוחבם מהנילוס. על סמך המחקר נחפרו שם
בארות, והתגלו מאגרים עצומים של מי־תהום, שניתן לנצלם
לשימוש חקלאי.
כל זה מעניין גם מבחינה אחרת. אנחנו גדלנו בארץ על האגדה
ש״הבדווים הרסו את הארץ״ .סיפרו לנו סיפורים על סוגים
מסויימים של עזים שחורות שגרמו לחורבן. זה התקשר עם
התיאוריה המקודשת שכל הגויים הרסו את ארץ־ישראל, וכי
הארץ פורחת רק כאשר.יושבים בה יהודים.
פארוק אל־בז לא שמע, מן הסתם, על תיאוריות אלה. אילו
שמע, היה מחייך חיוך אלגנטי.

1אג 1 0ד

שמפניה על חשבון הבית!
עורכים חגיגת סילבסטר? יש סיבה למסיבה?
בואו להכט בכפר שמריהו, קנו בשר ועוד דברים טובים, ותקבלו את השמפניה חינם על
חשבון הבית. שיהיה לכם שמח, שיהיה לכם חסכוני, ושיהיה לכם לחיים.
הודחו, המבצע לתקופה מוגבלת.

5ימז

קנה דברים טובים
75.000ש /ותקבל

המוצרים שבמבצע

בקבוק שמפניה.

בשר טחון טרי
8.200ש׳ לק״ג
צלי בקר טרי
13,300ש׳ לק״ג

קנה דברים טובים
ב120.000-ש/ותקבל 2בקבוק י שמפניה.

אוסובוקובקר טרי
1.200ו ש׳ לק״ג
חסילונים(שרימפס).
16,700ש׳ לק״ג

קנה דברים טובים
ב200.000-ש /ותקבל 4בקבוקי שמפניה.
לאשראי זכאי אתה קנה עכשיו-שלם בפברואר 86

בית ממכר לבשר ולעוד דברים טובים מרכז מסחרי כפר שמריהו טל 052-78631 .
שעות פתיחה:

יו ם א׳ • 13.00-08.00 יו ם ב׳ ניד ה׳ • 19.00:16.00,13.00-08.00 יו ם ו׳ 14.00-8.00

טאונה שניוא
(מימין) טוענת
שעוורהרו־קות־אר
קוישו(משמאל)
ז״ו את הצוואה שר
דודו, שה־ה חבוה־רח־־ם,
והשאיר
אתויו הובח צוואות

בכל יום נחשד עורן־־דין
/מכובד בזיוף צוואה. עורן־־הדין
יקותיאל קרישר נחשד לפני השופט
צבי הכהן, בבית״המישפט המחוזי בתל־אביב,
בזיוף צוואתו האחרונה של דודו
המיליונר, בנימין קרישר.
ערכו של הרכוש שעליו נאבקים
בתיק זה מגיע למיליון דולר, והמאבק
הוא בין הידועה־בציבור של המנוח,
טאובה שפירא, לבני־מישפחתו. הידו־עה־בציבור
הגישה לבית־המישפט
צוואה של המנוח, בה הניח את כל
רכושו לה ולבנה אחריה. צוואה זו
נכתבה ונחתמה בעברית, לפני שני
עורכי־דין, בשנת .1982
עורך־הדין יקותיאל קרישר הגיש
בקשה לבטל צוואה זו ולתת צו־קיום
לצוואה מאוחרת יותר, ממארס ,1983

כבר בבית־המישפט, לפני מותו של
המנוח.
נראה כי אורח־חייו של קרישר
המנוח הוא שהכתיב לו את עריכת
הצוואות הרבות. בנימין קרישר נולד
בברית־המועצות, ונותר שם גם אחרי
ששני אחיו, יוסף ושלמה, עלו לישראל.
לדיברי בן־אחיו, עורך־הדין קרי-
שר, היה אביו, שלמה, תומך בבנימין
עוד כאשר היה ברוסיה. הוא שלח לו
חבילות ועזר לו לצאת מרוסיה ולנסוע
לארצות־הברית. בארצות־הברית התגורר
המנוח 20 שנה והצליח לעשות
כסף, אולם הוא לא התחתן והיה ערירי.
כאשר ביקר אותו אחיו, שלמה, ב־ארצות־הברית
בשנת ,1968 היה בנימין
חולה מאוד ומאושפז זמן רב בבתי־חולים
ומוסדות.

טאובה ובנימין קרישר בחו״ל
״גרנו יחד, ישנו יחד!״

עברה לגור בדירתו והיחסים ביניהם
התהדקו .״התחלנו לנהוג כבעל ואשה.
גרנו יחד, ישנו יחד באותה מיטה,
קיימנו יחסי־מין והיה לנו חשבון בנק
משותף,״ כותבת האשה בתצהיר שהגישה
לבית־המישפט.
טאובה והאלמן חיו יחד באושר. הם
נסעו יחדיו לחו״ל, קראו אחד לשני
״אשתי ובעלי״ ,המנוח שלח אפילו
חבילות לבני־מישפחתה של שפירא
בברית־המועצות, ונהג בבנה בוריס
כבבנו.
סיפרה האשה :״המנוח הציע לי
להינשא לו, אולם אני לא ראיתי בכך
חשיבות. הוא היה טוב אליי יותר
מבעל, והתנהג אל כל בני־מישפחתי
כאילו היה בעלי״.
יחסים חדשים אלה עם טאובה

טאובה שפירא בתצהירה .״לקחתי את
הצוואה לבדיקה, ואז לראשונה התברר
לי לתדהמתי שתוכן הצוואה אינו תואם
את שיחתנו עם עורך־הדין קרישר.״
המנוח הזדעזע מהתגלית, קבע פגישה
עם עורכת־דין איטה זיידמן, וביקש
לכתוב מייר צוואה חדשה. על המקום
נערכה צוואה חרשה, על־פיה יעבור כל
רכושו של המנוח לטאובה שפירא
ולבנה אחריה.

^ סיפור אחד
^ וסיפור אחד
^ שלב זה היו דיבורים להעביר את
₪1כל רכושו של המנוח על שמה של
טאובה בעודו בחיים. האשה מספרת כי
המנוח רצה בכך, כדי שבני־מישפחתו

הוד דחנדה ונ ד וחמת
חמישה ימים לפני מותו של המיליונר
המנוח. בצוואה זו מוריש המנוח הכל
לשני אחיו. שנפטרו בינתיים גם הם.
האח האחד, שלמה, היה אביו של עורך־
הדין קרישר.
צוואה אחרונה זו נכתבה על פיסת־נייר,
שהיא טופס למתן־הוראות
לקופת־התגמולים לעצמאים, עצמה,
היא כתובה בפולנית, בכתב־ידו של
שמואל פרנקל, שהוא גיסו של עורך־
הדין קרישר, הנשוי לאחותו. נילי.
העדים לצוואה מוזרה זו הם שמואל
ונילי פרנקל.

,הגשים
הריחו כסף!,,

^ סתבר כי המנוח היה חובב
* /צוו או ת משובע. הוא כתב בימי
חייו הרבה מאוד צוואות, בדרך כלל
לפני עורכי־דין. כל הצוואות הללו היו
מנוסחות בצורה מישפטית, כתובות
עברית, והעדים להן היו בדרך־כלל
עורכי־דין, או אנשים שאינם קרובי־,
מישפחה. אחת הצוואות אפילו הופקדה

,סיפר עורך־הדין קרישר בבית־המישפט
:״אבי ראה איך הוא חי שם
ואמר לו לעלות לישראל. הוא אמר לו
״למה לך לחיות לבד כמו כלב באמריקה,
כאשר יש לך מישפחה בארץ?׳״
ואומנם, המנוח שוכנע ועלה לישראל.
בחודש הראשון התגורר קרישר בדירת
אחיו שלמה, ואחר־כך מצא עבורו
עורך־הרין קרישר רירה, ועזר לו
להעבירה על שמו.
המנוח, שהיה רווק שנים רבות, מצא
בישראל גם אשה. בגיל 60 נשא לו,
לראשונה בחייו, אשה. היתד, זו אלמנה
עשירה וערירית גם היא, זהבה גולדה
טייטלבאום.
השניים היו יחדיו עשר שנים והיו
מאושרים. בשנת 1978 חלתה האשה
מאוד והיתה זקוקה לעירוי־דם. קרישר
פנה לבני־מישפתתו וביקש מהם
לתרום עבורה דם, אך הם סירבו. הדבר
עורר את חמתו של המנוח והוא נידה
את אחיו יוסף, שסירב לתרום -דם.
לבסוף תרמה את הדם אשת האח
שלמה, אמו של עורך־הדין קרישר.

אולם היחסים במישפחה לא שבו יותר
לתיקנם.
אחרי מותה של אשתו ביקש קרישר
מבן־אחיו, עורך־הדין, לעזור לו בטיפול
בעניינים המישפטיים. עורן־הדין
קרישר טיפל בהעברת הכספים
מקופת־התגמולים עצמה, של המנוחה,
לחשבונו של בעלה האלמן, ועזר גם
בהעברת הבית משמה לשמו של דודו.
בשלב זה של חייו היה המנוח בן
ה־ 70 אדם עשיר מאוד וחולה מאוד.
״הנשים הריחו כסף וכולן רצו את
כספו,״ העיר עורן־הדין קרישר בבית־המישפט.
לדבריו, היתה אשה מסויימת
שבאה לטפל באלמן, ומייד החליטה
לחגוג את יום־ההולדת שלו במלון
הילטון ולתת מתנות יקרות. אולם
המנוח הבין כי היא רוצה רק את רכושו,
וכאשר היה מאושפז בבית־החולים.
ביקש מעורך־הדין קרישר לסלק אותה
הצידה, וכתב צוואה לטובת אחיו.
כאשר עזב המנוח את בית־החוליס,
מצא לו דרך מודעה בעיתון מטפלת
חדשה. היתה זאת, טאובה שפירא,
שהחלה לטפל בו תמורת שכר. אחר־כר

פרקליטים רווה וגרמן
באנגלית לא, בפולנית כן
שפירא גרמו למנוח לכתוב צוואה
חדשה לטובתה.
המנוח רצה אז להוריש לאשה את
הדירה שבה התגוררו יחדיו. הוא פנה
לבן־אחיו, עורך־הדין קרישר, וזה ערך
עבורו צוואה, בה נאמר כי זכות־המגורים
בדירה תהיה לאשה, אך כל
יתר הרכוש יעבור לאחיו של המנוח.
״אחרי שנה עמדו בני־מישפחה שלי
לבוא ארצה מרומניה, והיה עליי לחתום
על טפסים לפני עורך־רין,״ כותבת

החמדנים לא יצליחו לשים את ידם על
רכושו לאחר מותו.
ואילו עורך־הדין קרישר מספר
סיפור אחר. לדבריו, החמדנית היא
דוקא טאובה שפירא, והיא שהעמידה
למנוח תנאים בכל פעם, ודרשה
שיעביר לה חלק מרכושו, אחרת תעזוב מנוח אותו לבדו בחוליו. לכן נא

מפעם לפעם להעביר לה חלק
בשנת ,1982 שלוש שני״ זרי
(המשך בעמוד )26

—אילגד, אלון 1

ה״מיזרחנים״ ,ה״ערגיסטים־ וה״מומחים״ למיניהם,
העוסקים בעולם הערבי, נוהגים להפיץ מזה שנים
ניתוחים יבשים, הכללות ודיעות קדומות. לא פעם
הם גם נופלים בעצמם קורבן לסטריאוטיפים שיצרו
במשיכת־קולמוס.
בניגוד גמור למסורת קלוקלת ומזיקה זאת, החליט
המכון על״שם הרי טרומן באוניברסיטה העברית
בירושלים לפרסם את הספר המצויין דיוקך מצרי
שכולו תרגום של דיברי־הגות סיפורת והומור. מפי
המצרים עצמם. יש בספר מטעמה של מצריים
מינהג זה עודנו נפוץ בכפרים, אף כי בעיר הוא
ומרוחה. תיאור הליכותיו של האדם המצרי מכאוביו ׳
ותיקוותיו. מראות הרחוב והבית. ערכה את הספר
הולך ונעלם.

הקדימה לו מבוא מפורט ותירגמה את חלק הארי
שבו: ריבקה ידלין. היא הקפידה להגיש לקורא.
כדבריה. את ״מצריים של בשר ודם׳.
המאמר הבא, של הפמיניסטית המפורסמת נוואל
אל־סעדאווי, מתאר את החוויה הקשה ביותר
העוברת על האשה המצרית: כריתת הדגדגן. על-פי
המסורת העממית האפריקאית נעשה הדבר כדי
לרסן את דחפיה המיניים של האשה, להקטין את
הנאתה ולעשותה נאמנה לגבר שלה.

קצר, בטרם נלקחה לחדר־האמבטיה,
וכמו הבנו יחד באותו הרגע את אסוננו,
אסון הולדתנו לאותו מין, מין הנקבות,
החורץ את גורלנו האומלל, ונוהג

השכלה גבוהה, יתר על כן, בשנה ההיא
( ,)1939 הוא היה המפקח על החינוך
במחוז אל־מנופיה. אמי למרה בבית־ספר
צרפתי, לפני שאביה, שהיה

סבלו מדלקות חריפות או כרוניות
בשל הזדהמות הפצע, או מבעיות
נפשיות ומיניות.
(כאן בא קטע שבו מתארת

מצריות שמרניות ברחוב בקאהיר
״אמי עמדה עם הזרים האלה וחייכה -
ך* ייתי כבת שש. ישנתי במיט־
( \ תי החמה, שקועה בחלומות־ילדות
מתוקים, כאשר חשתי יד קרה, גסה,
גדולה, בעלת ציפורניים מזוהמות
שחורות, נשלחת ואוחזת בי, ויד שניה,
דומה לראשונה, חוסמת את פי, ואוטמת
אותו בכוח לבל אצעק. נשאו אותי
לחדר־האמבטיה.
אינני יודעת כמה היו, ואינני זוכרת
את פניהם או האם היו הללו גברים או
נשים. הכל כוסה ערפל שחור, ואולי גם
קשרו את עיניי. כל מה שחדר להכרתי
אז היתה אותה אחיזת־ברזל שבה אחזו
בראשי, בזרועות ובירכיים, עד שלא
יכולתי להתנגד או לזוז, ומגע
מירצפות חדר־האמבטיה הקרות מתחת
לגופי העירום, וקולות בלתי־מוכרים
ומילמולים, וצליל מתכתי מתערב
בהם, שהזכיר לי את צליל סכינו של
הקצב, כאשר היה משחיזו לנגד עינינו
לפני ששחט את כיבשת״החג.
הדם קפא בעורקיי. דימיתי ששורדים
גנבו אותי ממיטתי והם עומדים
לשחוט אותי. שמעתי סיפורים רבים
כאלה מפי סבתי, הכפריה הזקנה.
הקשבתי בריכוז לצילצול המתכתי,
וכשפסק, כמעט עמד ליבי מפעום.
חשתי, בעוד נשמתי נעצרת ועיניי אינן

מרגיזה
את הדתיים
הד־ר נוואל אל״סעדאווי, הפמיניסטית
המצרית המפורסמת
ביותר, נולדה ב־ ,1933 בכפר טהלה
שעל גדות הנילוס. היא רופאת-
נשים נמיקצועה, נמנית עם חוגי-
השמאל. חיברה ספרים רבים על
בעיות האשה המצרית והאשה
הערבית בגלל, שהעלו נגדה את
חמתם של החוגים הדתיים. בשי או
של מסע-הסתה נגדה, ב.1972-
היא הודחה ממישרתה הבכירה,
במנהלת המחלקה לבריאות״הצי-
גיר במישרד״הבריאות. בעיקבות
סורי הצנזורה, המשיכה לפרסם את כתביה בביירות.

רואות, כי הדבר קרב אליי. אין הוא
קרב אל צווארי, אלא אל ביטני, אל
מקום כלשהו בין ירכיי.
ברגע זה חשתי שירכיי הופרדו זו
מזו, וכל אחת מהן מוחזקת הרחק מן
השניה, באצבעות־ברזל, בלא רחמים.
וכמו ירד הסכין או התער החד על
צווארי, חשתי בחפץ המתכתי יורד
בחדות ובכוח, וקוטע מבין ירכיי חלק
מגופי.
צרחתי מעוצם הכאב, למרות שפי
היה קשור במטלית. לא היה זה כאב,
אלא אש שחלפה בכל גופי, ושלולית
אדומה של דמי נקוותה סביבי על
ריצפת האמבטיה.
לא ידעתי מה קטעו ממני, ולא
ניסיתי לשאול. בכיתי וקראתי לאמי
לעזרה. מה גדולה היתה תדהמתי
כאשר מצאתי אותה, עומדת עם הזרים
האלה, משוחחת עימם ומחייכת אליהם,
כאילו לא שחטו את בתה זה עתה.
אחר־כך החזירו אותי למיטה. ראיתי
אותם מחזיקים, באותה הצורה עצמה,
באחותי, אשר היתה צעירה ממני
בשנתיים, וצעקתי אליהם: לא! לא!
ראיתי את פני אחותי בין ידיהם הגסות,
הגדולות, והנה הם חיוורים ולבנים
כפני המת. עיניי פגשו את עיניה לרגע

מצרית מודרנית במישרד
כאילו לא שחטו את בתה זה עתה!״הממונה על הגיוס לצבא, השיאה. אולם
אותנו ביד־ברזל קרה למקום שבו
עוקרים חלקים מגופנו.
המינהג של מילת הבת היה נפוץ, ולא
היתה בת, בין בעיר בין בכפר, שנמלטה
ממנו. שאלתי את חברותיי בבית־הספר,
אחרי שהחלמתי וחזרתי ללימודיי, והתברר
לי כי כולן נימולו, בין אם היו
מן המעמד הגבוה, הבינוני, או הבינוני־יישפחתי
לא היתה מישפחה
גבוה. באשר לכפר ולמישפחות הע/מצרית
נבערת. אבי היה בעל
ניות, שאלתי את בנות כפרי, ומצאתי
שכולן נימולו.
מינהג זה עודנו נפוץ בכפר עד היום,
׳וגם בעיר רבים עודם מחזיקים בו, אף
כי ההשכלה והמודעות הרבה יותר
מביאים כמה מן ההורים להימנע
מלעשותו בבנותיהם.
אירוע המילה רדף אותי בסיוטי־הלילה.
לא ידעתי בדיוק מה צפוי לי
בעתיד, והאם יש דברים אחרים
שצופנים עבורי אמי, אבי או סבתי, או
החברה מסביבי, אשר החדירה להכרתי,
מאז נפקחו עיניי אל החיים, כי אני בת.
וכאשר מישהו מבטא את המילה ״בת״,
אין הוא מחייך.
גם לאחר שבגרתי ונעשיתי רופאה,
בשנת ,1955 לא שכחתי אירוע מכאיב
זה, אשר אימלל את ילדותי ומנע ממני
בנעוריי ובנישואיי חיים מיניים
ונפשיים מלאים. הסיוט המשיך לרדוף
אותי בחלומותיי, במיוחד כשהייתי
רופאה צעירה ועבדתי בכפר, כאשר היו
מביאים אליי ילדות שותתות־דם
בעיקבות המילה. בנות רבות דיממו
ן למוות בגלל מינהג מכוער זה, ואחרות
סיוטי לילה

המחברת את גירסת־המילה המקובלת
בסודאן, שבה נתקלה בבגרותה,
כרופאה: בעוד שבמצריים
כורתים את הדגדגן לבדו, נהוג
בסודאן לגדוע את כל איבר־המין
החיצוני, על שתי השפתיים הגדולות
והשתיים הקטנות, ותופרים את כל
פתח הנרתיק. בליל־הכלולות יש
לחתוך את מקום התפר במכשיר
חד. במיקרה של גירושין, תופרים
את המקום שנית, פן תתפתה האשה
הגרושה ליחסים שמחוץ לנישואיו).
למרות היותי רופאה ואשה משכילה,
לא יכולתי להבין: מרוע עושים
מעשים מכוערים אלה בבנות? פעמים
הרבה שאלתי את עצמי: מדוע? ולא
מצאתי מענה. ופעמים הרבה ניקרה
במוחי השאלה, עוד בהיותי ילדה
קטנה: מדוע? מדוע עשו זאת לי
ולאחיותיי, הבנות?
כלי מישהק
דוע הם מפלים לטובה את אחי,
באוכל ובלבוש, במתגות־חג ובחופש
לצאת מהבית? מדוע צוחק אחי
בקול רם, מניע את רגליו בחופשיות,
רץ ומשחק ככל העולה על רוחו, ואילו
אני — בת. והבת אסור לה להביט
בעיני אנשים, ועליה להשפיל מבטה.
כשהיא צוחקת, אסור לה להשמיע קול,
ועליה לחייך בלבד. וכשהיא משחקת,

אסור לה להניע את רגליה בחופשיות
אלא ללכת בכובד־ראש. והיא חייבת
לנקות את הבית ולעזור בעבודות־המיטבח.
ואילו הבן חייב רק ללמוד.
החינוך הניתן לבת בחברה הערבית
הוא שלשלת רצופה של איסורים:
״בושה״ ו״אסור״ .הילדה כובשת את
רצונותיה, מרוקנת את נפשה מאישיותה
וממלאת אותה ברצונות הזולת,
חינוך הבת אינו, לאמיתו של דבר,
אלא המתה איטית של אישיותה
ושיכלה, כך שלא נשאר ממנה אלא
מעטה גופני חיצוני.
בת זאת נעשית כלי־מישחק בידי
האחרים, וברוב המיקרים גם קורבנם
של אחרים אלה.
מי הם האחרים? האחרים הם הגברים
בני־מישפחתה, או מי שהנסיבות
מביאות אותם לקירבתה. גם זכרים
אלה, לגיליהם השונים, ילדים ובוגרים,
אינם אלא קורבנות החברה המפרידה
בין שני המינים, והרואה את המין
כפשע וחרפה, ואף אוסרת על מתבגרים
צעירים(אשר אין להם עדיין אמצעים
כלכליים) להתנסות בחיי־מין, אלא
בחלומות־הלילה שלהם.
השגת אמצעים כספיים מחייבת,
במיוחד בערים, כמה שנים של לימודים
ועבודה. התרבות העירונית, עליית המחירים,
קשיי־הדיור וגידול מיספר הצעירים
שאינם יכולים להינשא מסיבות
כלכליות — תורמים כולם להגדלת
המרחק בין הבגרות הביולוגית של
הצעיר והזדקקותו לפורקן מיני, ובין
בגרותו הכלכלית ויכולתו לשאת לו
אשה. מרחק זה עומד בממוצע על לא
פחות מעשר שנים, מגיל 15 עד .25
וכיצד ימצא הצעיר פורקן לצרכיו
הטיבעיים בשנים אלה, בחברה האוסרת
על אוננות ועל זנות, ובמיוחד נוכח
עליית מחירי האתנן לפרוצות עם
ההתייקרות הכללית, והתפשטות מח־לות־המין,
לאחר שהזנות אינה עוד
בפיקוח המדינה?
ברוב המיקרים, אין הצעיר מוצא
לעצמו לפניו אלא את אחותו הילדה,
הישנה לצידו באותה המיטה (במיש־פחות
בינוניות ועניות) ,וידו נשלחת
אליה בשנתה או בהקיצה. אין זה משנה,
מאחר שגם אם היא ערה, אין היא יכולה
להתנגד לאחיה הגדול, מפחד שליטתו
המוחלטת, המוגנת מתוקף החוק
והמסורת, או מפחד המישפחה, או בשל
תחושת־אשמה על כך שאף היא
מרגישה מעט הנאה, או מפני שהיא
ילרה קטנה ואינה מבינה כלל את
הקורה לה.
רוב הבנות הקטנות נפגעות בתקריות
דומות, במידה זו או זו. לעיתים
הגבר הוא אח, או בן״דוד, או דוד, או סב,
או אב, ולעיתים המשרת, השוער, המורה
או בן־השכנים, או כל גבר אחר.
תקריות אלה מתרחשות לעיתים
בלא אלימות כלפי הבת ובלא כפיה,
אולם לעיתים הבת בוגרת למדי בגילה
או במודעותה והיא מתנגדת, ואז האונס
מתבצע בכוח, או בעדינות ובמירמה.
ברוב המיקרים נכנעת הבת וחוששת
להתלונן, כי העונש על כך יחול
עליה בלבד. היא אשר תאבד את כבודה
ובתוליה, ואילו הגבר לא יאבד דבר,
ויתכן כי העונש החמור ביותר אשר
יוטל עליו, אם אינו בן־מישפחה, הוא
לשאת את הבת שתקף.
(להלן על גורלה של משרתת-
בית, שהרתה לאדונה).
צעירה זאת נעשית בעיני החברה
לנערה שהרתה מחוץ לנישואין,
כלומר, נערה סוטה וחסרת־כבוד. עליה
להתמודד לבדה עם החברה כולה, ולעיתים
באים חייה לקיצם, בידיה שלה
או בידי אביה או אחד מבני־המישפחה.
לעיתים היא מתה כשהיא מנסה להפיל
את העובר באחד האמצעים הכפריים
המסוכנים — כמו הכנסת קרש לרחמה.
אם איננה מתה כתוצאה מכך, היא
מובאת למישפט, כי על־פי החוק
ההפלות אסורות. ואם היא ניצלת מידי
החזק, כי אז צפויים לה חיי־מיסכנות.
וכשילדה עימה — חיי־המיסכנות
גרועים יותר.
אשר לאדונה המכובד — הוא
ממשיך לחיות בחברה הרחבה, מתענג
על חייו, הצלחתו וכבודו, המוגנים על־ידי
החוק, הדת, המסורת והמינהגים.

נשים מצויות
מדברות:
אחת הבעיות המדוברות ביותר
במצריים נוגעת במישרין למעמדה
של האשה. זוהי בעיית הגבלת
הילודה (או :״תיבנון המישנחה ).
במדינה הצפופה -באיזודים הראויים
ליישוב יש יותר מ״סססג צפש
לקילומטר מרובע -שבה נולדים
שלושה תינוקות בבל דקה, עושה
הממשלה מאמצים רבים לבלום
את התפוצצות-האוכלוסין, אך בהצלחה
מעטה.
על יחסם של המצרים לעניין זה
ולמעמד האשה בכלל בקטעים שלהלן,
שנלקחו מתוך טידדת-ראיו-
נות בירחון אל־טליעה. ירחון זה,
בעל הקו המארבטיסטי, החל מו פיע
בתקופת גמאל עבד־אל־נאצר
ונפגר ב״ ,1977 בעת עימות בין
השמאל המצרי והמישטר. ב־1976
הוא פירסם סידרת ריאיונות עם
אזרחים מצריים, שייצגו מיגזרים
שונים מבחינת המעמד והתעסוקה.

הקטע
הראשון נלקח מיזיד
ריאיון עם אמאל, אקדמאית, מוס-
מבת המחלקה להיסטוריה באוני-
ברסיטת קאהיר, נשואה לרופא
אם לשניים. כת •32
• ידוע לך שדובר הרב -על

ההצעות לתיקון חוק-האישות.
הלוואי! כמה הייתי רוצה!

• מה היית רוצה?
הייתי רוצה הרבה דברים בשביל
האשה.

• את עוקבת אחרי העניין
הזה?

מצריות כפריות מכבסות בשפת-הנילום
״אני מחוגי העניים. בשבילי זו חרפה שאשתי תעבוד!״

• האם אתה מאמין בשירו-
• מדוע, לדעתך, הוא נוקט
הלוואי שהדירה ותחולתה יישארו
יון בין גבר לאשה?
בידי האשה. הלוואי שלילדים תהיה עמדה כזאת?
הזכות לבחור עם מי יישארו. כי לא
תמיד האם עדיפה על האב.
הלוואי. אני אומרת, שהילד יוכל

השיוולון בעיניי הוא זכותה של
אני חושבת שאלה שרידים של
מנטאליות כפרית: רצונו להיות מכובד הבחורה להתוודע לבחור. על זה אץ
ויכוח, רק שתתוודע אליו בסיגנון לא-
ובעל־בעמיו, עם אשה וילדים.

לבחור, ושיתייחסו לבחירה בכבוד.
• .יש לבעלך הכנסה נוס•
היו לך ויכוחים עם בעלך פת?
בעניין החוק הזה?
לא, אי־אפשר לומר שיש לו הכנסה
עשרות פעמים.

• מה דעתו?

״הגברים ממונים על הנשים״(פ־

מופקר. אני, למשל, לא אסכים בשום
פנים שבחורה תקיים יחסי־מין לפני
הנישואין.

• והאם אתה נותן זכות כזו
נוספת. לפעמים מזמינים אותו לתת
הרצאה על תיכנודהמישפחד״ הוא נותן לבחור?
כן, כי החינזך שלי הוא מיזרחי.

הרצאה במוסד רפואי, דברים כאלה.

• הרצאה על תיכנוך דד
סוק מן הקוראן).
• האם הגבלת מיספר ילדי מישפחה?
חילטי, בן ,38 פועל יציקה, נשוי
כם לשניים נובעת מתוך החלי־כן,
אף כי הוא עצמו אינו מאמץ ואב לשלושה:
בתיכנון־המישפחה. הוא אומר זאת רק
טה שלבם?
• אשתך לא עובדת?
תפקידו. בתוקף בלי כל ספק: מהחלטה שלי. בעלי,

• הוא אומר לך מה הנימואף־על־פי
שהוא רופא ומטיף לתיכנון-
• אבל האשה צריכה להיות
המישפחה, הוא חסיר גדול של ילדים. קים שלו?
שותפה לגבר בחיים.

כן, מאוד, ועוקבת ברגישות מיווד חוהי אולי אחת הבעיות העיקריות
דת, הלוואי, הלוואי! מה אומר לך, הל־ י בחיינו: אני לא מוכנה, בשום פנים,
וואי שתהיה לאשה זכות גירושין. שיהיו לי יותר משני ילדים; ואילו הוא
שתהיה לאשה עצמאות ביחסיה עם — בכל השנים שאנו נשואים, הוא
הגבר, שזה יהיה עניין דדצרדי: כל רוצה ילדים, לפחות חמישה־שישה,
אחד מהם שירצה להיפרד, יוכל לעשות ורוצה שאטפל רק בבית ובילדים.
אבל לי יש אמביציות, אני רוצה
זאת בשקט גמור, בלי בתי־מישפט, בלי ׳
שיהיו זעזועים במעמדם החברתי ובלי לתפוס עמדה בעבודה ובלימודים, ודי
שאנשים ירגישו בכך. מי שירצה. יגיע לי בשני ילדים, שאוכל לחנך אותם
כראוי.
להסכמה עם השני, ונגמר.

הוא נותן הרצאה בשביל ההכנסה,
שניים־שלושה גיני (לירות מצריות),
וזהו. אבל זה לא אומר שהוא צריך
להגשים את זה. כשהוא עם אנשים. כן,
הוא אומר להם :״צריך שתתכננו את
המישפחה וצריך שלא יהיו יותר
משניים.״ אבל הוא מאמין כי לו עצמו
יש הכנסה מספקת כדי לפרנס חמישה־שישה,
ואשתו במצב בריאות המאפשר
לה ללדת חמישה־שישה.

האשה באיזה חוגים? אני מחוגי העניים!
בשבילי זו חרפה שאשתי תעבור.
כד אני רגיל, ע המנטאליות שלי.

פתחי, בן 6ג< ,הוא פלאח בעל
שלושה דונאם ועוד דוגאם וחצי
בחבירה, נשוי ואב לשישה.

• הבת הגדולה בבית*דד
ספר?

• מדוע הוצאת אותה?

היא יצאה בשנה השישית.

• למה לא נתת לה לגמור?
הקטע הבא לקוח מתון ריאיון
עם דרוויש, בן ,30 עוזר-הוראה אתה לא רוצה שהיא תגמור, או
בפקולטה להגדסה, אוניברסיטת מה?
עין־שמס.
ביחסנו אל האשה עודנו מיזרחיים.
• אם המצב קשה כל־כך,
איננו יכולים לומר שנעשינו משוחררים,
במובן המערבי, כמו להתיר יחסי־ אם תרשה לי לשאול, מדוע
מין וכדומה. עדיין יש שמרנות בחברה. הבאת שישה ילדים? אתה נגד
לא נראה לי בשום פנים שבחורה הגבלת הילודה? אתה חושב
תעשן ותשב במיזנון שלובת־רגליים שזה חטא?
ותיעדר מהרצאות. זוהי הפקרות ולא
באמת אסור, כי אללה אמר ״יש
תרבות. שיחרור פירושו שהסטודנטית לכם בשמיים״ .אללה ישתבח ויתעלה
תשתתף בפעילות של המיכללה בצורה אמר: הגבילו את הילודה?
מוסרית. כלומר: שלא תצא בלילה
• זאת אומר שלא ניכית.
לצחארא סי טי (מועדידלילה ליד
לא, לא ניסיתי.
הפיראמידות) ותרקוד עם כולם, אלא
• סליחה, זה לא מחליש את
שתשתתף בפעילויות החברה, התרבות הגברת שלך?
והספורט של המיכללת ותתערב עם
מחליש את הגברת? הגלולות. אם
הסטודנטים רק בסיגנון מכובד: שלא היא היתה לוקחת אותן, היו מחלישות
את הגברת!
תצא עם סטודנט ותלד לקולנוע.
בחיי אללה, ההוצאות, אין לי כסף
לשלם את ההוצאות.

קריקטורה בעיתון מצרי(״רוז אל־יוסך״)
..הגלולות עלולות להחליש את הגברת!־

גברים אלה, המתנגדים לשינוי
החוקים והמינהגים הבלתי־צודקים,
השולטים על חיי הבנות והנשים,
טוענים שהם שומרים על מידות
המוסר, הכבוד והדת ...כפל־פנים זה

הוא אחת התכונות המאפיינות את
החברה הערבית.
יש מי שיטענו, שעמדות אלה
נפוצות בכפר בלבר ובקרב גברים
חסרי־השכלה. אולם האמת היא

שהלימודים אינם משנים בהרבה את
המנטאליות של הגבר. הסיבה לכך היא
פגמים בהוראה, בחינוך ובסדר השורר
בחברה. בשל כך, גם אם הגבר משיג
רמת־השכלך, גבוהה, וגם אם הוא נוסע

לחו״ל להשתלמות, וחוזר אחר־כך
למצריים כשהוא נושא עימו תעורת־דוקטורט
— הוא נושא עימו גם את
המנטאליות הנחשלת שלו בהשקפתו
על האשה.

— גיורא נוימן _

המישפחה באה מהקריות
להפתיע את יהודה פוליקר
כולם עושים טובה ב״תעשה לי טובה״

במסיבות של שחקנים אחרי הצגות־בכורה
צריכה תמיד לשרור עליצות
יתרה. אך הפעם, בבוקר הבכורה של
הקומדיה תעשה לי טובה, לקתה
השחקנית יעל עמית בהתקף אסטמה
חריף ונשלחה לבית־החולים. מחלתה
של יעל, הממלאת בהצגה תפקיד
מרכזי, גרמה לפניקה בקרב המשתתפים
האחרים. רופא ידוע הובהל למיטתה,
היא קיבלה תרופות רבות ועידוד
פסיכולוגי, ועלתה לשחק, למרות הכל.
החמצן שמאחורי
אחותה, רוויטל עמית, המתינה כל
׳ העת מאחורי־הקלעים, ליד בלון חמצן,
לכל מיקרה שלא יהיה.
הסוף ידוע. איש מהצופים לא חש
בדראמה שהתחוללה מאחורי הקומדיה
שהוצגה לפניהם.
השחקנים וצוות ההפקה הזמינו
למסיבה שערכו את מיטב המצחיקנים
של הבימה והקולנוע הישראלי. ואלה,
אכן, עשו טובה ובאו. היו שם זאב

טוביה צניו

שהגיע למסיבה הופתע על-
ידי ידידו דודו לווייתן שקיבל
את פניו ונשא אותו על גבו פנימה. משמאל:
דודו לווייתן היה מה שמכונה
ישראלי מצליח. היו לו עסקים מוצלחים,
ואשה מוצלחת וחברים מצליחים.
אבל הארץ היתה קטנה עליו.
הוא מכר חלק מעסקיו, אסף את כספו

אשתו של דודו צוחקת למראה הניסיון הספורטיבי.
טוביה מיעט להצחיק, אבל נהנה הפעם מבדיחותיו
של סולימן הגדול. למטה: בחברת אשתו, יעל.

רווח, אברמלה מור, אילי
גורליצקי ואשתו, רותי לרמז,
הדסה קלצ׳קין ובעלה רפאל,
הזמרת זמירה חן והדוגמנית קרלה
רון. את עולם־הספורט ייצג יוסליה
מירמוביץ, שבא בליוויית השחקנית
אביבה פז, אחת מכוכבות ההצגה.
בלט במסיבה טוביה צפיר,
שהלך בין השולחנות ולא התיישב,
מחשש שיתפתה ויפר את הדיאטה.

הרוריתן

חזר

ונסע לנסות מזלו בארצות־הברית. לקח
לו חמש שנים לגלות כי הלווייתנים
האמריקאים הם אכזריים, גדולים
וטורפים, לכן החליט להשא׳ר להם מה
שהשאיר, וחזר לארץ.
לרגל המהפך הזמין דודו את חבריו
הרבים למסיבה עליזה וארוחת־ערב.

אביבה מגג? 3מיכל

גה, זכתה בחיבוקו של קלצקין.

| | 1ך | 1 1111 1ומיכה שרפשטיין הם זוג
11 #111 11 1 11 צמוד מאוד, והשיפוד שמפנה
מיכה כלפי חברתו נועד לצורך הצילום בלבד.

בתצלום משמאל: דורית פלד, שהיא שחקנית מוב טלת,
בוגרת בית צבי. בינתיים היא עוסקת לפרנסתה
במלצרות -ומחכה לגואל שיעלה אותה לבימה.

1ך? ! דוגמנית צעירה
מזמן מכלא
1 ^ 11
השחקנים, המפיקים, הכותבים והמצח

| 11 1\ 1ך י | ל ך אחיינו של הזמר, בא עם כל
1 1-1 4בני-המישפחה מהקריות למסיבת
יום־ההולדת של הזמר הפופולארי. היו שם
.אני לא מאמין, זו הפעם הראשונה
שעושים לי מסיבת־הפתעה!׳׳ נדהם
יהודה סוליקר, כשנכנס לחדר. ביום
הרביעי האחרון חל יום־הולדתו של
הכוכב־התורן. באותו יום חזר אמרגנו
משה יומן! מארצות־הברית אחרי
שליווה שם את הופעות להקת כוורת.
הוא קבע להיפגש בערב עם יהודה ועם

ההורים, שרה ויעקב, האח משה, אשתו ושלושת ילדיהם.
ציון, בן־הזקונים, זינק על הדוד והעניק לו
נשיקה מצלצלת. בהמשך הפתיע ציון בחיקוי־זימרה.

עוגה בצורת

שהשתחררה לא
זירצה היתה בין
:ים למיניהם, ש־

סבבו באולם־הפרמיירה ההומה. היא ישבה בשקט ליד
שולחן צדדי, בחברת הדוגמנית ריקי גמליאלי(משמאל).
מיכל, שעברה סיפור קשה, וחברתה, היו יפהפיות־הערב.

מרים בנימיני, האסטרולוגית־היועצת
והירידה שלהם במיסעדה שיפודי
התיקווה.
כל חברי הלהקה, בני ובנות זוגם,
הוריו של יהודה, אחיו, אשתו ושלושת
ילדיהם, המתינו דרוכים לשעה 10
בערב. המתינו והמתינו, האוכל
התייבש, הקיבה הצטמקה והסבלנות
כמעט פקעה. ואז, באיחור של כשעה,
הגיעה הפמליה למקום. הבזקי־הפלאש
ותיקתוק המצלמות קיבלו את פניהם,
הנציחו את פניו הנדהמות של הזמר.
מייד אחר־כך בא תורן של המתנות,
הנשיקות והעוגה בצורת בוזוקי.

השחקנית שהיא אחותה של השדרנית רוויטל עמית, הצחיקה
את המבלים. כאן היא מחבקת את אריה סובר, בוגר החוג
באוניברסיטת תל-אביב, שכתב עבודת דוקטור בפאריס בנושא: צחוק.

| ¥ך | 11ך 1<| 1¥ | 1היועצת והאסטרולוגית, היתה בין החברים
1 #1 1 -1 11 1/1שטמנו ליהודה פוליקר את הפח. היא באה
מירושלים, כביכול לפגישת-יעוץ, פיתתה אותו לבוא למקום המסיבה.

שרה פוליקו

אמו של הזמר, ויעקב,
אביו, ישבו ליד השולחן
המרכזי במסיבת יום־ההולדת. הם באו מוקדם, מ

חשש
שיאחרו ויחמיצו את קבלת-הפנים ואת ההפ תעה.
יהודה, לעומת זאת, הופיע באיחור ניכר. הוריו
נהנו מההמולה שמסביב והמתינו לבואו של בנם.

פוחח איש
נגמרת
ס ומרים אומנם שהידידים הטו־בים
של האשה הם היהלומים, אבל
מסתבר שהאשה היא יצור חברתי מאוד
ויש לה ידידים נוספים כמו הפרוות,
המגפיים, הנעליים, ביגדי־העור, ליבני־התחרה
ותכשיטי הזהב.
אבל מעיל־פרווה הוא לא סתם ידיד,
הוא גם מעמד. הראי לי את פרוותך
ואומר לך מי את, או, לפחות, למי את
נשואה. פרווה זה מחמם, פרווה זה
אופנה, ואופנה שלא נגמרת.
מעיל־פרווה טוב יכול להיראות
חדש ואופנתי עונות רבות, ואם שרוו־ליו
או צווארונו יוצאים מן האופנה,
אפשר לחדשם ולהחליפם באחרים, אם
האורך משתנה, אפשר לקצר ולהאריך.
עד הקרסוליים

נרווה זה מעמו, אוננה וחימום

ץיו \ 1דףן 1\ 11ך י נגיזרה עגולה וחדשנית: הצווארון, השרוולים
#1111 1\ 1והסיום מאחור הם על גוהרת העיגול. זה
החידוש האופנתי לחורף :׳86 זיאקט מינק חום בהיר עם צווארון גדול.

^ ל שנ ה עמלים הפרוונים בחידוש
^ הסיגנון. יש פרוות שלא נס ליחן,
כמו פרוות־המינק בגווני השחור, החום
הכהה, או הבהיר.
מינק היא פרווה הנחשבת ליוקרתית
ויקרה. תלוי, כמובן, בטיב הפרווה,
בעיבורה ובטיב המעצב. מחירה נע בין
3000 דולר למעיל, עד לסכום בלתי
מוגבל כמעט.
נשים עוטות בחורף פרוות־מינק גם
במשך היום, ולא רק בשעות הערב. הן
לובשות פרווה על מיכנסי ג׳ינס, והן
לובשות פרווה עם שימלת־ערב.
חידוש אופנתי במעילי פרווה
ארוכים בעלי שיער קצר, כמו המינק,
הסוואקארה או חביבה הם הרכיסה
הכפולה, בסיגנון ז׳אקט גברי. כלומר,
הכפתורים עוברים בזוגות לאורר

המעיל. הצווארון גדול רחב ועשיר
ביותר. השרוולים גדולים ורחבים
בסיגנון עטלף.
דוגמת מעיל שכזה ניתן לעצב רק
בפרווה משיער קצר, מפני שפרוות
ששיערן ארוך, כמו אותן ממישפחת
השועלים, ייראו מגושמות למדי אם
ירחיבו את שרווליהן ויתפרו בחזיתן
כפתורים.
מידת המעילים לחורף זה היא
ארוכה, ממש עד הקרסוליים, או
כעשרה סנטימטר מעליהם, וזאת כדי
להתאים את מעיל־הפרווה לשמלות
ולחצאיות הארוכות שבאופנה.
יש נשים המעוניינות בפרווה, שהיא
בדרך כלל סמל האלגנטיות, שתהיה
קצת יותר ספורטיבית ותתאים לסיגנון
לבושן. לשם כך עיצבו המעצבים דגם
של מעיל־פרווה בסיגנון חלוק בעל
צווארון גדול, כיסים גדולים ומנז׳טים
רחבים וחגורת־פרווה רחבה. החגורה
והכיסים הגדולים הופכים את המעיל
לספורטיבי במראה הצעיר.
ולאותן שתמיד קר להן בראש, או
לאותן האוהבות לחבוש כובעים, עיצבו
הפרוונים מעיל בעל קפישון צמוד,
כובע גדול ומחמם, שאפשר גם לשמוט
אותו לאחור, ואז הוא נראה בצווארון
אופנתי וגדול.

ה>רכ>י 0
^ דוות מינק לבן היא פרווה
^ לעשירות, לאנינות־טעם, ולכאלה
שיש להן כבר כמה מעילים בארון.
תמורת 16 אלף דולר ניתן לרכוש
מעיל־פרווה שכזה באורך הקרסול,

ה 1י י ביסוי״ראש שהוא
| 1111 - 1|#גס פרקטי, גס מחמם.
גם יפה וגם משמש בצווארון.

וניסה כטלה ״33

כתפיים סופר״מודגשות, במעיל מינק שחור.

ןןןיך * ןךוךוז׳אקט גדול, רחב ועשיר, בפר־
11 ^ 1 / 11/וות משולבות של מינק חום,
שועל־כסף וזנבות היורדים מסד באיזור השרוול.

| 1¥ך ק | ן 1ד ך מעיל ממין חום ברכיסה נפולה וכפ•
#1 #1ן 111111 תורי־זהב בחזיתו. שלושה כפתורים
נוספים ותואמים -מעטרים ומדגישים את השרוולים.

1ךךן | 1תמיד יפה, תמיד באופנה, תמיד יוקרתי ותמיד גם
| 1 111111 יקר. שיער הפרווה ארון ונעים למגע, ומראה
הפרווה הדור. ללובשות כדאי להיות רזות, כי שיער יוצר רושם משמין.
מעוצב בצורה מיוחדת, כך שבין פיסת־פרווה
אחת לשניה שורת יהלומים
ופאייטים נוצצים.
ומה בקשר למעיל סופר־אופנתי,
עשוי מינק חום ומכופתר בכפתורי־זהבי
הוא בהחלט יפה ומקורי, ואין
לשכוח לענוד עגילי־זהב או צמיד־זהב ,
לתאום מכסימלי.
כמו כן בנמצא חליפת־פרווה
מסוואקארה, שהיא פרווה שטוחה
ממישפחת הכבשים בגוון שחור, חום או
אפור. לחליפה יש ז׳אקט שכתפיו מודגשות
וחצאית צרה, או חליפת־מיכנ־סיים
שהז׳אקט עשוי מפרווה אפורה,
ששרווליה וצווארונה צמר. לחליפה
כובע־פרווה תואם וחצאית מבד־צמר.

אוונה גרזן
מדווחת מניריווק

1יי ת ר 1תרווה עשויה משילובי פרוות
1111 1-1 1 1 .1 111 סוואקארה אפורה. בח*
זית הז׳אקט שרוולי־צמר סרוגים בגוון תואם, חצי

אית־המיכנסיים היא מאריג אפור. הנובע בסימון
רוסי, עשוי פרווה אמיתית. משלימים את המראה:
גרבי־צמר עבים ואפורים ונעלי־סבתא נעלי שרוכים.

ואם מדובר בשילובים, אפשר לבחור
במעיל או ז׳אקט־פרווה עשוי מכמה
סוגי פרוות — שועל שחור, שועל־כסף,
ומינק כשכמה זנבות משתלשלים
מן השרוולים. אפשרות אחרת: מעיל
פרוות מינק שחורה ששרווליו משולבים
בפרוות שועל־כסף שעירה וכתפיו
מודגשות מאוד.
הז׳אקטים הם דבר נוח. הם לא
ארוכים מדי, לא מסורבלים מדי, אפשר
לנהוג בהם, להניח אותם על הכתפיים,
ומחירם כדי מחציתו של מחיר מעיל
ארוך.
אורכם של הז׳אקטים מתחיל השנה
במותניים ונגמר באיזור הירכיים, קצת
לפני הברך.

ך \ 1ןךךן רפויה מלווה היום
11 111111 לא רק מעילי־צמר
מאריג, אלא אפילו מעילי־פרווה.

המועצה הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני
ת. ד 2 3 4 3 .ירושלים

10 שנים להקמת המועצה

נמלאת

ייערך

בשבת 4 ,בינואר ,1986 שעה 10 לפנה״צ, בתיאטרון נווה צדק, רח׳ יחיאל ,6תל״אניב

תוכנית הכנס
דברי פתיחה:
מושב ראשון:

פותח:
מתדיינים:

דיר יעקב ארנון (חבר הנהלת המועצה)
״מפגשים מן הפוג השלישי״

(תפקידם של מגעים י שר אליי ם־פל ס טיניי ם
בלתי־פורמליים ב קידו ם ההידברות בין שני העמים).
אודי כרמי (סטודנט, אוניב ר סי ט ת חיפה).
אורי אבנרי (חבר הנהלת המועצה).
דיר סאמי מרעי (אוניברסיטת חיפה),
ד״ר סארי נוסייבה (אוניברסיטת ביר־זית),
חיים שור (עורך ראשי ,״נידאוטלוק״)

כל מה שרצית לדעת על גזל הקרקעות בגדה המערבית״.
מושב שני:
עו״ד סעיד עתילי (כפר טירה).
מרצה:
מושב שלישי: ישראל והשאלה הפלסטינית -תמונת מצב״.
הנא סיניורה (עורך ״אל־פג׳ר״),
מתדיינים:
ח״כ מתי פלד (יו״ר הנהלת המועצה).

הציבור מהמן

0ירושת המיליונר
(המשך מעמוד )19

תחילת הידידות עם טאובה, ערך
המנוח צוואה נוספת לפני עורו־הדין
אמנון וינר. גם בצוואה זו הוריש המנוח
את כל רכושו לטאובה ובנה.
״במשך כל השנים, עד יום מותו,
איש מבני־מישפחתו של המנוח, כולל
אחיו ואחיינו, לא היו מבקרים אצלו. גם
כאשר היה מאושפז מספר פעמים
בבתי״חולים.
״כשבוע לפני פטירתו הידרדר מצב
בריאותו והוא חש ברע. הוא היה חלש
מאוד והיו לו כאבים בליבו ...במשך
ימים אלה הוא לא עזב את פתח־הבית...
במשך אותו שבוע לא בא איש לבקר
את המנוח, ואני בטוחה שלא יתכן כי
ביום 10.3.83 חתם המנוח על צוואה
לפני שני עדים, שכן דבר זה יכול היה
להתבצע רק בבית, וכאמור לעיל לא
באו הביתה אנשים אחרים,״ טוענת
האשה בתצהירה.
עורך־הדין קרישר העיד בבית־המישפט
כי בעשרה בחודש מרס 1983
הופיע המנוח במישררו. הוא אומנם היה
חיוור, אבל לא נראה רע מכרגיל .״הוא
תמיד התלונן על מחלות,״ סיפר עורך־
הדין.
המנוח פנה לבן־אחיו וביקש ממנו
לערוך עבורו צוואה׳חדשה, וגם לתת
הוראות לקרן־התגמולים עצמה .״התחלתי
לכתוב את פרטיו של המנוח על
טופס עצמה שהביא לי, אבל הוא אמר
שהוא רוצה שזה ייכתב באנגלית. אני
לא יודע אנגלית, ולכן אמרתי לו שיסע
לגיסי, היודע לכתוב פולנית, ויערוך
אצלו את הצוואה. טילפנתי לגיסי,
ואמרתי לו שאני שולח את דודי, עם
צוואה קודמת, שיערוך אתי הצוואה
החדשה בנוסח כזה.״

מי׳ זנה

^ נמיליינים;

רב תדר ו\ו 5 0ו\ו1011
תקשורת אלחוט ממוחשבת
חסון היום אלפי -$ותום לעסקיו ״וב תדו״ -
וקבל חינם סורק מימסרם ממוחשב!
הסורק האלקטרוני הממוחשב מעניק לך
יתרונות יחודייס:
ו. סריקה אוטומטית • עד 8אתרי־ממסריס
לטווחי קשר ארציים! (פוטר אותך מהצורך
בבורר יהי).
.2גם אם שכחת לשנות -בעת הנסיעה, את
כפתור התדרים, סורק המימסרים שבמכשיר,
יחליף אוטומטית את התדר לפי המקום בו
אתה נמצא.
.3חוסך לך את הצורך במספר מכשירים
ואנטנות בתחנות הבסיס.
.4נותן לך מידע על כל כניסה ויציאה בתחומי
הקליטה והשידור ומונע איבוד קריאות.
.5קריאות אישיות וקבוצתיות לפי בחירה.

.6יכולת פעולה עד 60ו ערוצים ( 320 תדרים).
ל״ .רב תדר עם סורק חינם יש לך קשר אלחוטי
ממוחשב, פרטי, בלי שותפים ובלי הפרעות,
עם חסכון גדול במזומנים ובזמן!
* הנחות גם על ציוד קשר אחר
* לרשותך גם ציוד קשר משומש

קבוצת איתורית
רוטקוס בע״מ

איתורית בע״מ

שיווק ושיחת
קשראל חו טי
נ׳ונסו! • א ר הי׳ ב

שחת • ת ק שו ר ת
שחתכלאח ני ל אי תו ראל חו טי.
מ שרכות רד׳ו־טלפון ל מ כוני ת

נתניר 063-44616 .
אשדוד 066-24616
באר שגט 067-76766

לינסננו 0/ונופת• 0ניניו

החי

*^דוע נכתבה הצוואה האחרונה
^ 1דווקא בפולנית? מדוע נערכה
צוואה זו על פיסת־נייר המיועדת למתן
הוראות לעצמהז מדוע נערכה על
טופס ישן משנת ,1978 כאשר בשנת
1983 כבר היו לעצמה טפסים חדשים
משנת?1980 על כל השאלות הללו לא
היתה לעורך־הדין קרישר תשובה
ברורה.
עורך־הדין דן רווה, המייצג את
טאובה, לא ריחם על העד. הוא חקר
אותו חקירה נמרצת ולא הירפה ממנו.
בסופה של החקירה האשים עורך־הדיו
רווה את עורך־הרין קרישר כי הוא
זייפן מתוחכם, שקשר קשר עם אביו
ודודו לזייף את צוואתו של המנוח.
״אתה מחלל את שם אביך ודודך המנוח
בזיוף הצוואה! אתה קשרת קשר עם
נילי ושמואל פרנקל לזיוף צוואה זו!״
הרעים עורן־הדין רווה בקולו.
עורך־הדין גרשון גרמן, המייצג את
עורך־הדין קרישר, ניסה מפעם לפעם
להפסיק את שטף החקירה, אך לא
הצליח ,״אתם לא ידעתם את הצוואה
שכתב המנוח בשנת 1982 לטובת
טאובה שפירא, ולכן חיכיתם כמעט
חודשיים אחרי המוות, ער שהמצאתס
את הצוואה המזוייפת!״ תקף עודך־הדין
רווה ,״זייפתם אותה רק זמן רב אחרי
מות המנוח, על טופס של קופת־תגמולים
שהמנוח חתם לך עליה
והשאיר בידיך!״ עורך־הדין קרישר
הכחיש את כל ההאשמות הללו.
אלא שעורך־הדין רווה לא הסתפק
בהטחת האשמות בעורך־הדין קרישר
רק בבית־המישפט. הוא פנה לשופט
וביקש ממנו לתת החלטה, כי למרות
שמתנהל עדיין מישפט על תוקף
צוואתו של המנוח, לא תהיה המישטרה
מנועה מלחקור בינתיים אם אומנם
זוייפה הצוואה האחרונה.
מכיוון שהדיון בתיק. הירושה הוא
בעיצומו, וחקירת המישטרה רק החלה,
לא ברור עדיין מי יזכה במיליונים של
קרישר המנוח. אבל ברור, כי אם יימצא
שהצואה האחרונה אומנם זוייפה, לא
יפסיד עורך־הדין קרישר רק את סכום
הירושה, אלא גס את שמו הטוב ואולי
גם את רישיונו לעבוד כעורך־דין.

אסטרונאוטים
^ ירושלים חישבו אנשי האוצר
>4ומצאו, כי לוא היה תקציב המדינה
לשנה הבאה, שהוא שווה־ערך ל־21
מיליארד דולר ורבע, נפרט לשטרות
של מאה דולר כל אחד, ושטרות אלה
היו נפרשים בשורה ישרה, האחד אחרי
השני, היתה שורת השטרות מגיעה
לירח שמונה פעמים הלוך ושוב.

שלום עכשיו
^ עכו נכשל נסיונו של קצין
4מישטרה לבוש אזרחית לעצור
כייס שעל עיקבותיו התחקה שעה שזה
עמד לביים עובר־אורח, כי באותו רגע
עבר לידו שוטר, שזיהה את מפקדו,
הצדיע לו ובירך אותו ב״שלום, המפקד!״
והפנה בכך את תשומת־ליבו
של הכייס למתחקה אחריו, וכתוצאה
מכך, חזר בו הכייס מכוונותיו ונס על
נפשו.

500 את יודעת
ף* צה״ל הבהירו אנשי ענף־המזון
4לחיילות המבקשות לשמור על
מישקלן, כי מוטב להן׳ להימנע מאכילת
ממתק מסויים בשקם, המכיל
500 קלוריות, ולהסתפק במקומו בשלוש
מנות תפוחי־אדמה (500
קלוריות גם כן) או חמש פרוסות לחם
( 500 קלוריות גם כן) ,או סתם ארוחת־צהריים
צה״לית של מרק, מנה עיקרית
ותוספות ( 500 קלוריות גם כן).

מישפחה שכזאת
^ תל־אביב נתבקש בית־המישפט
4המחוזי לפסוק במחלוקת על
ירושה של 33 מיליון דולר, שעליה
נאבקים חמשת ילדיו של המנוח, ארבע
הגשים עימן היה נשוי או קשור בחייו,
שלוש אחיותיו, שני אחייניו ובנו הבכור.

אחד
והנואנייק שרו
^ חיפה נדהם שופט בית־המישפט
4המחוזי לגלות כי באותו יום הובאו
לפניו, בזה אחר זה, שלושה תיקים
שעסקו בנושא זהה: תיק אחד היה של
צעיר שכינה פקיד בלישכת התעסוקה
מאנייקי: תיק שני היה של אדם,
שקרא לקצין־מישטרה שביקש לעצור
אותו, מאנייק! והתיק השלישי היה
של צעירה, שהטיחה כלפי חוליית
שוטרים שבאה לערוך חיפוש בביתה,
מאנייקים!

העכבר ששאג
^ תל־אכיב ביקשה עיתונאית
^ תחקירנית לברר מה עוד אפשר
לרכוש תמורת שקל אחד(אלף שקלים
ישנים) ,גילתה כי שקל כזה עדיין
מאפשר רכישה של שישה כדורים נגד
כאב־ראש או חמישה טמפונים או
ארבעה עטים כדוריים פשוטים
(סטיקים) או שלוש פקעות חוטי־ריקמה
או שני זוגות שרוכים או קילו
אחד של אפרסמונים.
העולם הז ה 2522

קולנוע ישראל דרמה פסיכולוגית

סרוייקט של שר צר 6תי
ותסריט של ישראלי בברלין

שנת 1986 תהיה שנה עסוקה מאוד ליעוד
לבנון ושותפו, דורון ערן. בשבוע הבא יגיעו
המפיקה אבלין ז׳ולי והכימאי פרנק קאסנטי
לשבועיים צילומי־השלמה, אחרי חמישה שבועות
צילומים של הצוואה, לפי אלי ויזל.
זהו עוד פרוייקט מסידרת הנתמכים של שר־התרבות
הצרפתי ז׳אק לאנג. מפיקיו, הישראלים
והצרפתים .,הקיפו עצמם בכוחות מיקצועיים
מעולים.
הצלם הוא פטריק בלוסייר(שצילם את סירטה
האחרון של אנייס וארדה, אשר זכה בפרס הגדול
של פסטיבל ונציה האחרון).
בראש רשימת השחקנים השחקן הברגמני
המעולה ארלאנד יוספסון; לצידו מישל ג׳ונאס

בוזולת־וזברזל
הרבה ולא כלום (גת. תל-אביב,
ארצות־הברית) :אילו היתה סוזן
סראהרן קשוחה אמיתית מברזל,
ייתכן שהיתה צומחת להיות
טארגרט תאצ׳ר שניה. אבל גיבורת מחזהו של דייוויד
(פראוודה) הייר, שאומצה לקולנוע על־ידי הבימאי האוסטרלי
פרד סקפישי(על הבימה הוצגה ההצגה תחת השם העברי שפע),
לא עוצבה מפלדת אל־חלד.
משום כך, הנערה שזנתה להיות גיבורה לרגע, כשהתנדבה
למחתרת הצרפתית במילחמת-העולם השניה, איננה מסוגלת
להתמודד עם החלל הנורא שבא אחר־כך. גם פרץ־הרגשות
בפגישה הקצרצרה שהיתה לה עם מתנדב בריטי אינו מסוגל
לחזור על עצמו. אבל סוזן (מריל סטריפ -מצויינת) נידונה
לחיים סכיזופרניים, אחרי שטעמה את מה שלנתינה בריטית מן
השורה אין בדרך כלל הזדמנות לטעום -הסינון האמיתי,
האשליה שהרומנטיקה היא אכן מציאות, גם במעשה יומיומי
וגם בחיי־אהבה.
על פי חינוכה היא אינה מסוגלת להתנהגות בוהמית או
לשיחרוד מוחלט, כמו חברתה הטובה (טרייסי אולמן מלאת
החיוניות) ,לכן היא נעה בין הכניעה, המקובלת בחברה
הבריטית כ״התנהגות נורמלית״ ,לבין גילוי־לב חסר״מעצורים,
שכל קולג׳ הגון היה מוקיע ומגנה. בנסיון אחרון להתגונן מפני
הטירוף הממשמש ובא, שאינו אלא מדד בוטה בשליטה

מריל סטריפ: רגעים במחתרת
הבריטית המפורסמת, היא נישאת לדיפלומט (צ׳ארלס דנס).
זאת ההזדמנות הגדולה לדייוויד הייר להאכיל את הבריטים
במנת־הרעל שהכין עבורם -צבועים, מנופחים, מסוגלים לכל
פשע אפשרי, בתנאי שיהיה אלגנטי. למעשה, הטרגדיה של סוזן
אינה אלא טרגדיה של אופי אומה -סבור הייר -שלא תוכל
להחזיר לה לעולם את ריגעי־הפאר שהיו לה פעם, ורק בדיגעי־חולשה
תחשוף את געגועיה להיות משהו שאינה.

הכל בגלל
ה שיניים

שחקן יוזססון
כוחות מקצועיים מעולים
(שזכה זה עתה לתואר שחקו־השנה וזמר־השנה
בפאריס; ריצ׳ארד (רכבת תחתית) בורינג׳ה;
והשחקן הפולני ווייטק פושניאק(שגילם בסרט
דאנטון את דמותו של רובספייר).
האשה היא אן ויאז׳נסקי והמאפרת היא הישראלית
מארי אלן יאצ׳נקוף.
בשבוע הבא גם יתחיל דורון ערן בבימוי סרט־הביכורים
שלו, פלש, לפי תסריט של רזי לוינס,
ישראלי היושב כמה שנים בברלין. הסרט,
המוגדר כדראמה פסיכולוגית, יצולם על-ידי גדי
דנציג, וישתתפו בו ניצה שאול, עמוס לביא וזאב
שימשוני.
תדריך חובה לראות:
תל־אביב: אפוקליפסה עכשיו, אמדאוס,
הכבוד של פריצי, שושנת קאהיר הסגולה.
ירושלים: הכבוד של פריצי, שושנת קהיר
הסגולה, דמעות של שתיקה.
חיפה: הכבוד של פריצי, קאוס.
ת ל־ א בי ב
* * חזרה לעתיד (אורלי, ארצות־הברית)
:סטיבן ספילברג לילדים, שיואילו
לקחת איתם את המבוגרים, בידיוני, מחוכם,
משעשע: איך יכולת לגרום להוריך להוליד
אותך, עם קצת עזרה ממכונת־הזמן.
* * קאל (חן ,5בריטניה) :אלימות
כמכשלה לאהבה וטרור כפיתרון בלתי־אפשרי,
בסירטו של פט אוקונור האירי, עם שחקנים
נפלאים — הלן מירן וג׳ון לינץ׳.
הכבוד של פריצי (לימור,
ארצות־הברית) :ג׳ון יוסטון קשישא קורץ
בממזרות לעבר הרשע העילאי. ג׳ק ניקולסון,
קתלין טרנר ואנג׳ליקה יוסטון כמשולש מאפ,
יונר

* * שושנת קאהיר הסגולה

(שחף, ארצות־הברית, מוצג גם בירושלים,
בבנייני האומה) :מי שרוצה לעקוב אחרי וודי
אלן, שיואיל ללכת גם לבית־אגרון לראות סרט
מתקופתו המוקדמת, ישנוני ולהבין איך הגיע
הבדחן למעמד של גאון רציני בשושנת קאהיר.
כאן הוא דן במשמעות החלום בחייו של האדם
האפור — במיקרה זה, אשתו, מאיה פארו.

נערה ונער (מוסיאון, תל-אביב,
צרפת) :לאוס קאראקס הוא בסך
הכל בן . 23 בארץ לא מורגלים
לראות סרטים של בחורים בגיל כזה,
ולא רגילים כלל לראות סרטים מן הסוג הזה. לכן צריך לברך על
הצגתו במוסיאון תל־אביב. ולהתפלל שיהיו מספיק אנשים
שימצאו בסרט עניין. ודי במונח ״עניין־ כדי להצדיק את הצגתו,
ולא לרפות ידיהם של היוזמים מלהיכנס להרפתקות מסוג זה
בעתיד (למרות שלפי תגובות ראשונות של עמיתיי המבקרים,
נראה שנבהלו קצת מכל העסק).
במה, בעצם, שונה הסרט הזה מכל הסרטים 1בכל. הוא
מחוספס, הוא בלתי״שלם, הוא בקושי מספר סיפור אחד,
ולמעשה מגלגל רסיסי-חוויות. הוא נראה מזייף חיים ולא מנסה
כלל להעלות חיקוי לחיים על הבד, הוא מדקלם ולא מדבר, הוא
מתעכב ולא מתקדם, הוא מתייפייף ובוחר זוויות בגורל
הסיפורים המתחילים ולא נגמרים, אותם זוגות שלמעשה
נפגשים כדי להיפרד בלילה פאריסאי ארוך, שאינו אלא תמצית
הבדידות העירונית.
יש בסרט הרבה ציטוטים ומחוות לזיאן־לוק גודאר ולגל
החדש, ומעמדים רבים של שאילות מסירטי אותה תקופה. אבל
זה כאילו בא קאראקס להצהיר כי הוא הולך בעיקבות אותם
המחפשים ביטוי הולם בתמונות לרעיון שאי־אפשר להביעו

מיריי פרייה: בדיוק למוסיאון
אחרת, באשר צורתו היא גם חשיבתו, כלומר, קולנוע. לכן יש
בשיחה על הקולנוע לא רק חיקוי כי אם גם הצהרה ביחס למה
שקאראקס רוצה לעשות. ויש בסרט הרבה הומור, העזה,
רעיונות משעשעים ועצבות גם יחד, בפי שהם מתבטאים בעיקר
בפניה של הגיבורה הראשית, מיריי פדייה, המסבירה בדיוק לפני
המצלמה כי בגלל שיניה לא זכתה לקידום מהיר יותר בקריירה.
החתן שלא בעל
גורל (לב, תל־אביב, בולגריה) :נציגה
הראשון של תעשיית הקולנוע ה בולגרית
בארץ משאיר רושם כי
המיטבח הבולגרי מתקדם יותר מן
הקולנוע של ארץ זו. ייתכן כי קיימים סרטים יותר טובים (לא
הרבה, אם לשפוט לפי ייצוגה של ארץ זו בפסטיבלים
הבינלאומיים) .אבל מה לעשות, המפיק איזו שני, שרכש סרט
זה להפצה בעולם כולו, חשב בי לסרט זה דווקא יש איכויות
מיוחדות.
כנראה היה לסיפור במקורו(הבימאי ניקולא קוראקוב מבקר
בארץ עם הסופר שכתב אותו, ניקולא הייטוב) איכות מיוחדת
ועוצמה אוניברסלית בלתי־מבוטלת. הנושא הוא ניצחי -אדם
נושא את תאוות״הנקמה בליבו במשך 45 שנה, אבל כשמגיע
הרגע המתאים כבר לא נותר בו הכוח לבצע אותה. רגשות
אחרים, אנושיים גם הם -במו השלמה, חמלה, או חסד, ואולי
אף כניעה לגורלו ועייפות ממילחמת״החיים -מרפים את רוחו.
גיבור הסיפור הוא גבר שהכיר את כלתו בליל״נישואיהם
בעודם ילדים(הוא היה בן 14 וחצי) .הוא לא הזדרז לממש את
הקידושין ולהקים זרע לבית דרוויש, כפי שדרש ממנו סבו,
על־פי המסורת המקובלת באותה התקופה בהרי רודופה, שם
מתרחשת העלילה, והאשה נמכרה לאחד, תמורת כבש. במשך
יותר מ־ 40 שנה רואה האיש כיצד אהובתו יולדת, מתבגרת
והופכת לקשישה קשת״יום. הגם שהוא מקים המשך למיש*
פחתו, כנדרש, הוא נושא איתו את הקינאוז והנמחה. אד אינו

אלפטיי אלפטיוב וליובן שטאלוב: הנקמה התעייפה
מסוגל להוציאם לפועל.
אבל לדאבון־הלב, קוראקוב אינו קורוסאווה וגם לא אושימה,
ובל מה שהוא ממציא בדי להמחיש את הרגשות הסוערים הם
פלש־בקס פרימיטיביים ודלי-דימיון, וסיפוריות החוזרת על
עצמה בלי הפלגות מקוריות במיוחד. גם הסיוטים או ריגעי*
הנקמה המקווים, שהגיבור (אלפטרי אלפטרוב) רואה בדמיונו,
עשויים בילדותיות, ותנועת המצלמה הברוטאלית במעט שאינה
מוסיפה מעוף לסיפור.

ערנה פיינדל
העולם הז ה 2522

החח־ש קיבר
משורושואר בוס בינראומ.,
מעטים מניוים
אותו. הנהו.
ן ץ אז שדניאל כן־רפאל סטג־
^ /ס קי ,26 ,זוכר את עצמו, הוא שומע
קולות הקוראים לו, מדברים עימו,
מצפים לתשובותיו.
כבר בילדותו השיב לקולות האלה
בטיבעיות גמורה, כמעשה המובן
מאליו. וכך מצאו אותו הוריו עומד
במרכז חדר־האורחים ומשוחח בעימות
עם אחד הקירות.
אביו של דניאל, ראש הקהילה
היהודית באורוגואי ועורך־דין מצליח,
היה אחוז בהלה. הוא לקח את בנו-
בכורו לפסיכיאטר, שקבע :״הילד נורמלי,
רק הנורמות שלך, אבא סטבסקי,
שונות קצת מהנורמות שלו. הנח לו
לשוחח עם הקירות כאוות־נפשו.״
דניאל המשיך לשוחח עם הקירות
והעצים, ועם כל חפץ אחר שהשמיע לו
קולות.
משנה לשנה התרבו הקולות. אם

דו־אד דוחה דההגד
בתחילה נשמעו רק מדי פעם, הרי
שלאט־לאט הפכו לחלק קבוע
משיגרת יומו של דניאל: הם נשמעו
בבוקר, בערב, בזמן מנוחה או בעת
פעילות.
לפעמים נכנס דניאל למצב של
התרגשות, מאזין לקול בדריכות. לפעמים
מתעלם ממנו, או רומז לו: שוב
בפעם אחרת, רק אל תטריר אותי כעת.

^ ״יהודה
הבוגדת״
^ חודש יולי 84׳ ,חורש אחרי
* 6נישואיו לאנה, ניגש דניאל ל־

מיטבח ביתו בירושלים כדי להכין
לעצמו סלט של תפוחי־ארמה. ובעוד
הוא עסוק במלאכת הקילוף והקיצוץ,
נשמע הקול בבהירות, בחוזקה. אלא
שהפעם לא היה זה הקול בלבד. מול
פניו של דניאל הופיעו אותיות
שתירגמו את הדברים לכתב.
התרגשות אחזה בדניאל, והוא החל
לכתוב את מה ששמע וראה. כך, במשך
שלושה חודשים, נכתב ספר השירים
סדר עקידת אבן הדממה 10 .ו עמודים,
אלפיים שורות של חזון ונבואה.
תחילתם במצבו הגרוע של עם
ישראל :״הנה אנחנו היום /עירום
ועריה ואבן /מלוא קליפות ומלבושים

דניאל ואנה לומדים תורה
.עירום ועריה ואבן...״

ומנעלים /תחת פעימת הרוח השורפת/
ברוח הפועם /צורחים אבן לעבר קול
בלימה /צורחים חצים של צל לעבר
קול בלום /עדת מסתנוורים בחושך
מן־החושך הזורם־כובש״.
סופם באחדות שתביא לגאולה:
״והיה אם זה־הדור כי מציית /לפי חזון
החד /לקול בלי־שם וחוקיו /בלתי-
חומר רעש אלימות /והיה כי דור הבא
בארץ /אותו ארם חדש באדמה אשר־טובה
/כי לא־רם ולא־רוצח יהיה /כי
גזע־אור״דממה ליי כולם /כי נביאי
האחר במהלכם /כולם אחד באדמה/
עובדי אור־אדוני /להשיב אורו מאור־אורם
/אלי אינסוף הבלי־שם סלה.״

שנה וחצי אחר־כך, בתחילת דצמבר
,׳85 זכה הספר בפרס ראשון בתחרות
בינלאומית לשירה מיסטית שנערכה
בפאריס 316 .ספרים מ־ 11 ארצות
שונות הוגשו למארגני התחרות: המכון
התיאולוגי של פרננדו ריאלו פרדל
מספרד, אירגון אונסקו והוותיקן.
בדיבריהם קבעו השופטים כי הפרס,
בסך 26 אלף פרנקים צרפתיים, מוענק
ל״סדר עקידת אבן הדממה, שהיא
יצירה בעלת מסר אוניברסאלי, שירה
נבואית אמיתית, בתוכנה ובלשונה.״
״סדר העקידה הוא שירה מיסטית
מפני שהוא מילא אחר• שני תנאים
הכרחיים,״ מסביר סטבסקי ,״הוא נולד
מתוך השראה אלוהית והוא עוסק
בחזיונות, נבואה ותוכחה הבאים לתקן
את האדם.״
נסיון רב יש לו, לדניאל, בכל
הקשור לחזיונות והפיכתם לשירה.
קודם להעקידה כתב את שער
החסיונות וחורבנא -קינת קץ,
המתחיל במלים :״חזון דניאל בן רפאל
הכהן מירושלים היושב על הר המוריה
תלפיות־היא באלף השישי: ומלכות
אמריקא הצפונית מושלים בישראל גם
במעשי יהודה הבוגדת ליהוה המה
מושלים בכוח הממון: והנה בימים ההם
כי עד עלפון הגעתי אני מסבל
המראות״.
דניאל בן רפאל סטבסקי אינו נראה
כנביא״זעם. גבה־קומה, שיערו אדמוני
וחלק, משוך לאחור. לבוש בחולצת
סריג, במיכנסי קורדרוי בהירים. לפרנסתו
הוא מתרגם כל מה שאפשר
מספרדית לעברית ולהיפך.
לפני שנה וחצי נשא לאשה את אנה
פזרו ,27 ,סטודנטית לביו־כימיה. ביתם
בשכונת תלפיות בירושלים, סמוך
לביתו של ש״י עגנון, מצוייר בכל־טוב.
מיטבח מודרני, מירפסת שטופת
עציצים, חדר־אורחים ענק, חדר־עבודה
מלא ספרים.
דניאל נראה כמו כל אדם. ובכל זאת
הוא שונה. מזה חמש שנים הוא זועם
בלהט על מצבו של העם היהודי
בישראל, המשועבד לחומריות הערלה
ולשילטון עריץ, ומנבא את הקמתה של

דניאל בילדותו
הוא דיבר עם הקיר
מדינה יהודית טובה יותר, אמיתית,
רוחנית.
תושבי המרינה היהודית, על־פי
סטבסקי, יקיימו את חוקי התורה
הצרופים, יתייחסו זה לזה ולמיעוטים
בכבוד, לא יאכלו בשר, יחיו חיים
פשוטים המבוססים על חקלאות
ומיסחר, ביום שבת ינוחו ובשאר הימים
ישמרו בקפדנות על עשרת הדיברות.
הם יהיו כה מוסריים ורוחניים, עד
שלא יזדקקו למימשל. כך יתחסלו
מישרדי־הממשלה, מערכת־השיפוט
והמימסד הרבני. כל אדם יידע בעצמו
כיצד עליו לנהוג בכל מצב. ואם יחטא
— ישפטו אותו שכניו.
״אני בעצמי כבר חי על־פי הכללים
האלה ״,אומר דניאל ,״מתייחס בכבוד
לכל אחד, גם לאשתי, אומר רק דיברי

במדינה

אמת, מכנה את עצמי בן־רפאל, כשמו
של אבי, וכל פעם שמתעוררת בעיה,
מתייעץ עם התורה״.

מישפט

מזריע

אמיתי
׳ זרע

הלכות חדשות

די בבקשה אחת
של היועץ המישפטי
להארבת־מעצר מעבר
ל־ 30 הימיב הראשוגים

^ יאה למשורר מיסטי, דניאל
^ מדבר במלים גבוהות, מופשטות.
אנה, אשתו, היא זו שמסבירה את
המציאות :״אנחנו לא רוצים להיות
חילוניים לגמרי, אבל גם לא מוכנים
להיכנע למימסד הדתי. ככה מצאנו לנו
אורח־חיים משלנו. למשל, אנחנו
מדליקים חשמל בשבת, אבל לא אש.
בשבת בבוקר מתפללים בבית, לא
בבית־כנסת, ואחר־כך משחקים פינג־פונג.״
החזיונות,
כמובן, קשורים לכל
העניין .״השירים שלי אינם מטרה
לעצמה. הם נכתבים רק כדי לעורר את
ההמונים, לגרום להם שיבינו כי הגיעה
העת להקים מדינה רוחנית,״ אומר
דניאל.
ההמונים, מסתבר, אינם רוצים להתעורר
.״מתעלמים ממני. לא מתייחסים
אליי. כאילו אינני קיים,״ אומר דניאל.
״באוקטובר 1984 זכיתי בפרס
אקרים על החזיון ספר מצלע הרקיע.
השופטים, ד״ר אוריאל אופק, יעקב
אורלנד ופינחס לנדר־אלעד, כתבו
בחוות־הדעת שלהם :׳יקצר המצע מלפרט
במעמד זה את מכלול סגולותיה
של היצירה: את מיגוון הרעיונות
והחזיונות, המוגשים מחרוזות־מחרו־זות,
בתשלובת של פיוט ואגדה, תפילה
וקבלה, חזון ואפיקה, את הלשון
העשירה עד להפליא, לשון היונקת
מרבדים קדומים ומאוחרים ומנישמת
המשורר עצמו.׳
״איש לא העז לפרסם את דבר •
זכייתי בפרס, ואת היצירה לא הוציאו
לאור, למרות שכל יצירה הזוכה בפרס
אקרים -מתפרסמת.
״משנת 1980 אני מוציא, יחד עם
עוד שלושה חברים, את כתב העת
מראות, העוסק בשירה מיסטית. מאז
ועד היום לא מצאתי מפיץ המוכן
לחלק את מראות בחנויות. גם בעלי
החנויות אינם רוכשים את כתב־העת.
״המימסד הסיפרותי חושש ממני.
אני שונה מהם. אני כותב על נושאים
רוחניים, ולא על תחתונים וחזיות. הם
מאוננים. אני מזריע זרע אמיתי.
״המימסד הרבני רואה בי גורם

אם חשב מישהו כי אין כבר מה
לחדש בענייני מעצר, והם מוצו עד
תום, הרי שטעה. בהחלטה חשובה
שנתן בשבוע שעבר השופט אורי
שטרוזמן, בבית־המישפט המחוזי בתל-
אביב, חידש שתי הלכות בבת אחת.
עדי נגר ( )30 נעצר באוקטובר
השנה, בחשד של עבירות מירמה. אחרי
שישב את 30 הימים, בהם מותר
למישטרה לבקש את מעצרו, נתן
היועץ המישפטי את הסכמתו, בכתב,
לבקש עוד ימי־מעצר לנגר מבית־המישפט.
שופט־מעצרים
האריך את מעצרו
של נגר ב־ 10 ימים. כאשר הסתיימו
ימים אלה, חזרה המישטרה לבית־המישפט,
בבקשה להאריך את המעצר
שוב. לשם כך השתמשה המישטרה
באותה הסכמה של היועץ המישפטי,
שהציגה כבר בבקשה הקודמת.
עורך־הדין מאיר זיו, סניגורו של
נגר, העלה טענה מישפטית מעניינת.
הוא טען כי אין אפשרות להשתמש
שנית באותו כתב־הסכמה של היועץ
המישפטי, וכי יש לפנות אליו בכל
פעם שמבקשים הארכת־מעצר, אחרי
התקופה הראשונה של 30 יום, כדי
שישוב ויבדוק את הצורך בכך.
שופט־השלום ראובן זיו השתכנע.
הוא פסק הלכה כפי שביקש הסניגור,
האריך את המעצר ל־ 24 שעות בלבד,
כדי שהמישטרה תוכל להביא כתב־הסכמה
חדש מהיועץ המישפטי.
שעה או שעתיים. על כך
עירער הסניגור לבית־המישפט ה
מקבל
פרס סטבסקי
״לא חרדי, לא חילוני...״

,,המשודרים האחרים מאוננים. אני מזריע נוע אמיתי. אני שונה.
אני כותב על נושאים רוחניים, ולא על תחתונים וחזיות!,,

״חברים שידכו בינינו...״
מסוכן. אני הורס להם את הדת שלהם.
כשיתגשמו חזונותיי, הרבנים יהיו
מיותרים.״
בהיסח־הדעת אנה אומרת כי למעשה
אין בכוחו של דניאל לשנות דבר.
אבל מייד מתעשתת, חוזרת לעצמה:
״דניאל דומה להרצל. גם עליו לעגו.
חשבו שהוא תמהוני ומשוגע. והנה,
חלומו התגשם.״
דניאל אוהב את ההשוואה. כדי

להגדיל את הדמיון גידל זקן. עכשו
כולם מבקשים להביט בצדודיתו ואחר־כך
מודיעים לו שהוא דומה דמיון
מפתיע לחוזה המדינה.
״השוני, הלהט, הטירוף, זהים אצל
שנינו,״ הוא מודיע בגאווה .״כזה אני
מאז שהייתי ילד קטן, באורגואי: שונה
מאחרים. נחשב למוזר. חריג.
״סבא דויד היה החבר היחיד שלי.
הוא סיפר לי סיפורים הלקוחים

מהקבלה והזוהר. איתו יכולתי לרבך
על כל נושא שבעולם.
״כשהייתי בן ,7סבא מת. נותרנו רק
אני והקולות שמדברים אליי. לא
יצרתי קשרים עם חברים בני גילי,
והמורים סילקו אותי מהשיעורים כי
הרביתי לשאול שאלות סקרניות.
״למשל, בשיעור חשבון הראשון לא
הסכמתי לקבל את המרובעות האריס־טוטאלית
הקובעת ששתים פלוס
שתיים הם ארבע. שאלתי את המורה
מה זה בכלל הסיפרה שתיים, ומה זה
פלוס. בתגובה היא זרקה אותי
מהשיעור.
״לארץ עליתי אחרי שסיימתי את
לימודיי התיכוניים. התחלתי ללמוד
באוניברסיטה סיפרות עברית ופילוסופיה.
מהר מאוד התברר לי שגם
באוניברסיטה המורים מרובעים.
״עזבתי את הלימודים והסתגרתי
בבית. יצאתי החוצה רק פעם בחודש.
אכלתי רק תפוחי־אדמה, ובמשך שנתיים
קראתי סיפרי פילוסופיה מכל
הסוגים והשפות. עד שהגעתי לתורה
והבנתי שזו אמת.
״עכשיו היה הלימוד רב״עוצמה.
פעם אחת, בזמן שישבתי וקראתי
בתורה, התמונה על מסן הטלוויזיה
התחילה לקפץ ונורת־החשמל התנועעה
בעצבנות.
״אחרי שקלטתי את האמת, התחלתי
לכתוב שירים, לתרגם, הוצאתי את

מראות ועבדתי בבית־עגנון, עד שסולקתי
משם. במישרד־החינוך דרשו
שאלמד את עגנון כסופר אוסטרו־הונגרי
רומנטי. לא הסכמתי. בשבילי
הוא סופר יהודי. ואז החליט. מי
שהחליט שאם אלה הן דיעותיי —
אינני יכול להמשיך לעבוד בבית־עמון״.
אנה
צוחקת :״קשה לחיות עם אדם
כמו דניאל. הוא ארם מיוחד. צורק בכל
מה שהוא אומר. רבים חושבים כמוהו,
אבל אינם מסוגלים לבטא את דיעו־תיהם
בצורה כל־כך משכנעת ויפה.
לכן הוא נחשב ליוצא־דופן.
״חברים שידכו בינינו. זו היתה
אהבה ממבט ראשון. בתחילה חששתי
שהחיים עם דניאל יהיו כבדים. ובאמת,
אנחנו כל הזמן מדברים על החזיונות
שלו ועל הרעיון של מדינה יהודית.
דניאל גם אסף סביבו חמש קבוצות
קטנות, שמשתתפיהן דנים בבעיות של
המדינה העתידית, וגם עם חברים
אנחנו משוחחים על זה המון.
״הרעיון הזה תופס את רוב הזמן
שלנו, אבל למרבה הפלא לא מכביד
עליי. אני חיה עם דניאל ועם הרעיון
באהבה, משתדלת להיות עזר כנגדו,
להרגיע אותו כשצריך, לרכך את
ההתלהבות העצומה שלו.
״ולפעמים, אבל רק לפעמים, אני
מתעייפת מכל זה. רוצה חיים פוזות
כבדים, פחות רוחניים״.

ליב״ביץ

שופט שטרוזמן
יום זה לא שעה
מחוזי. אולם השופט שטרוזמן לא קיבל
את הטיעון המישפטי הזה. הוא קבע כי
יהיה זה נטל גדול מדי על המישטרה
לרוץ בכל כמה ימים ליועץ המשפטי
ולבקש את הסכמתו מחדש.
״אינני חושב כי עד כדי כך התכוון
המחוקק להדק את הפיקוח של היועץ
המישפטי על חוקרי־המישטרה ולהצמידו
אליהם, גם אם חלפו 30 ימי־המעצר
הראשונים, ואגב כך להקשות
על מהלכי־החקירה, על ידי הבאת
חומר החקירה ליועץ־מישפטי לעיון
מדי מיספר ימים,״ קבע השופט.
לאחר חידוש זה, כבדרך אגב, בדק
השופט את המונח ׳יום׳ לפי פקודת-
הפרשנות, ומצא כי הנוהג הקיים זה
שנים רבות בעת הטלת מעצר בבית־מישפט
השלום, כי המעצר מתחיל
מאותו רגע שבו חותם עליו השופט,
איננו נכון. לפי השופט שטרוזמן, יש
(המשך בעמוד )30

גרפיקאי/ת
את/ה יודע/ת מה זה סדר־צילום.
תענוג יקר. עכשיו אותו סדר
בפחות כסף. כ שת שמע/י את מחיר
המינימום הראשון שתשלמ/י
אצלנו ־ ת שמח/י שהכרנו

רוני צ פ רו 447363־ 03
שנדה

ציפורניים מלאכותיות בשיטה
אמריקאי, תחזקות באחריות
וכן השתלת ריסים

ת״א, ה מלך ג׳ורג׳ 89
טלפונים:
/ 282969 284919 295318 השתלת ציפורניים

007 פולארד
ו או לי גםאתם
נכש לי םעל־י די הטלפ ון

אנו מספקים:

מנשירים למניעת ציתותים בטלפון
שירות לגילוי מיקרופונים מושתלים
מגלי מתנת
מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע״מ,
שלום עליכם 18ת״א,
טלפיו 286444

במדינה
(המשך מעמוד )29
לחשב את יום־המעצר רק מחצות
הלילה שלאחר החלטתו של שופט־השלום.
בכך,
בעצם, גרם השופט טרוזמן
לכך כי כל המעצרים שמטיל בית־מישפט
השלום יוארכו ביום אחד. גם
לכך היתה לו סיבה מעשית. הוא טען כי
אין זה הגיוני כי תקופת־המעצר תחושב
כך שיום־המעצר ייגמר, לעיתים,
שעה או שעתיים לאחר שחתם עליו
השופט.
זה אולי איננו סוף דבר, כי עורך
הדין זיו פנה בעירעור לבית־המישפט
העליון, כדי לבדוק את ההלכה החדשה
בערכאה הגבוהה ביותר.
בינתיים הוגש כבר כתב־אישום נגד
נגר, שניסה פעמיים להתאבד בבית-
המעצר. הוא נשלח להסתכלות, לפני
המשך מישפטו.
מחאה יום האדמה

ברשת גזל־הקרקעות
הולידה תיאטרון־רחוב
״גבירותיי ורבותיי, הזדמנות בלתי־חוזרת!
אדמה בזיל־הזול!״ קרא הכרוז
בכיכר דיזנגוף בתל־אביב ביום השישי
בצהריים.
על הדוכן לפניו היו מוצבות שקיות־חול,
לצד קופסת קרן קיימת גדולה.

נדבה למען הכיבוש*
ההצגה היתה יכולה להיות מצחיקה

פאב-מסעדה • 1£אז 08/ז5ו8-8עק
כלשבתמ־12 עד 4אחרדצ
1 1 אכול כפי יכולתך
ב־ 12,000ש׳
הילדי ם ״ ״י־י חי נםי \

מ־ חס א רו חו ת
ע ס קיו ת
החלמ־ 5,000ש ן׳
בן יהודה 163ט7י/ 234760 .
צופה נרגז מתפרץ לעבר דוכך המחאה וזועק :״איפה הצנזורה?!׳

אי תן עמיחי

הדברתבע״ממדיקיס

מומחים ל הד כו ת תיקנים(נ׳וק־ם),
תולעי עץ, חרק־ ספרים ובגדים.
ומת־ גן,וח׳ מודיעין 8ו,ת.ד2272 .
סל 6־ 5־ 7 9 0 1 1 4רש׳ מס׳ 21 עסק 481/75
! ש מי רהעלב רי או תךוד בו שו

התקשר/י אלינו עד 9.00 בערב.
ועבודת הסדר שלך תהיה אצלך
למחרת בבוקר. שרות ז ע 6ווווו0 \/£1
בתעריף הכי נמוך בעיר.
כדאי לגרפיקאים ופרסומאים.

רוני צפריר 447363־03

אילו העניין כולו לא היה עצוב כל־כך!מאחורי הדוכן נפרשה מפה גדולה של
ההתנחלויות מעבר לקו הירוק, ומעליה
הכתובת :״כאן מוכרים אדמה גנובה.״
לכל המתענין ברכישת אדמה, נמסר
חוזר חגיגי:
״הקבלנים המאוחדיס פרס־את־שמיר־את־רבין־את־שרון
גאים
להציע: ארץ גנובה (חמש דקות
מכפר־סבא)
שטחים כבושים במחירים
מפתיעים!
וילות משגעות על אמות שדודות!
איכות חיים על חשבון אחרים!
התחייבות מיוחדת: הקבלנים
המאוחדים מתחייבים בזה לספק
את האדמה בכל תנאי. אם
יתברר שיש בעיות עם האדמה
שאותה קנית, אל דאגה -
המימשל הצבאי כבר יפקיע
למענך חלקה אחרת.
התחייבות מיוחדת: הקבלנים המאוחדים
מתחייבים בזה לספק את האדמה
בכל תנאי. אם יתברר שיש בעיות עם
האדמה שאותה קנית, אל דאגה —
המימשל הצבאי כבר יפקיע למענך
חלקה אחרת.
״לא לעשות חשבון!״ על חברי
קבוצת־המחאה הלאה הכיבוש, שהציבו
את דוכן־המכירה, נמאס ומזמן
פעולות־המחאה השיגרתיות, המקובלות
בשמאל הישראלי. לפני חודשיים

הם כבלו את עצמם לשערי כלא באר־שבע,
שבו הוחזקו העצירים המיני
הליים, מנעו את פתיחת השערים
וכלאו בפנים, לשעה ארוכה, קבוצת
סוהרים שעמדו לצאת הביתה.
הפעם החליטו אנשי הלאה הכיבוש
להגיב בדרך מקורית על פרשת
שוד־הקרקעות — באמצעות תיא־טרון־רחוב.
הם הקימו תפאורה שלמה
של מישרד־מכירות, ואף גייסו שחקן
מיקצועי, דני שגב, שיגלם את תפקיד
איש־המכירות מטעם הקבלנים.
הסבירה אורית וולף, חברת הקבוצה:
״לדעתנו, אין הבדל בין ההתנחלויות
של הליכוד וההתנחלויות של המערך.
בדיוק כך, גם אין הבדל בין ההתנחלויות
שכמעט נבנו על אדמה גנובה,
על־ידי קבלנים פרטיים, לבין התנחלויות
שקמו על אדמה גזולה כחוק,
על־ידי המדינה. אנחנו רוצים שיפורקו
כולן.״
עוברים־ושבים בכיכר התקרבו לדוכן,
תחילה מסוקרנים, אחר־כך צוחקים
ובסוף זועמים. במקום נוצרה התגוררות,
וכמה מתפרעים ניסו להרוס את
התפאורה .״בושה וחרפה, איך אתם
מעזים!״ צרח פנסיונר תל־אביבי, הניף
את ידו במרץ־נעורים והפר את הדוכן
פעם אחר פעם. צעיר מזוקן, לבוש
הליפה מחוייטת, עמד וצעק, כשהוא
מנסה להסית כמה קשישים סביבו ״לא

לעשות חשבון, ולהכניס בוכסים לשמאלנים
האלה!״
הוא עצמו עשה חשבון.
״אתם צודקים!״ נוכחותן של
מצלמות־הטלוויזיה העלתה את חמתם
של המתפרעים עוד יותר .״הם משמיצים
את המדינה!״ הסבירה אשה נסערת
לחברתה .״אוי, רק שאח שלי לא יראה
אותי בטלוויזיה ליד הבוגדים האלה,״
נבהלה תיכוניסטית ומיהרה לסגת.
המכנה המשותף למתפרעים היה
הפעם שונה מהרגיל: כולם היו בעלי
חזות בורגנית ורובם קשישים. נערי
השכונות הדרומיות, שבאו לטייל
ברחוב דיזנגוף ונקלעו למקום, הביטו
משועשעים באזרחים המכובדים,
הצורחים במלוא גרונם.
בצד, בשולי ההתגודדות, שמילאה
מחצית משיטחה של הכיכר, ניצב
צעיר, שהפטיר בייאוש :״ההצגה הזאת
היתה יכולה להיות מצחיקה, אילו זה
לא היה עצוב כל־כך. דוד שלי רצה
לקנות לעצמו וילה לעת ויקנה,
והפסיד בגדה המון כסף. אולי הייתם
(המשך בעמוד )32
* עלבר־אלרח משועשע ליד
קו פסת הקרן הקיימת. בידל שטר
דמוי מיליון דולר, שאותו שלף׳
מארנקו.
העולם הז ה 2522

שידור
צל״ש
דא קוקסינל ,
• לניסים מישעל, עורך ומנחה המישדר
מוקד, עלה רעיון מבריק להביא לאולפן גם את
הצד השני של שרות בתי־הסוהר — את האסירים.
הדברים קרו רק ברגע האחרון, ולכן כמעט
שהתעוררה בעיה טכנית. האסירים היו צריכים
להגיע לאולפן בתל־אביב, שם היה צריך לראיין
אותם אבי ברזילי, בעוד שניסים מישעל יושב
עם מרואייניו — רפי סוויסה, נציב שרות בתי־הסוהר,
משה טיומקין, לשעבר מפקד מחוז תל
אביב והפרופסור מנחם אמיר, קרימינולוג —
בירושלים. באולפן בתל־אביב נשארה רק מצלמה
אחת, מכיוון שכל האחרות היו עסוקות באותו
הערב בצילום שני מישחקי חצי־גמר על גביע־המדינה
בכדורסל. לכן היו האפשרויות באולפן
בתל־אביב מוגבלות. ברזילי לא הופיע על
המירקע בכל מהלך התוכנית, אלא רק בתמונת־הסיום.
האסירים
הגיעו לאולפנים ברבע ל־ 7בערב.
הם ישבו ביחד עם חמישה הסוהרים שבאו איתם
ועם ברזילי, הכתב, במיזנון־הטלווידה. אחר־כך
נכנסו לשיחת־רקע במישרדו של מישעל, ביחד
עם ברזילי, ואחר־כך נשלחו אחד־אחד לחדר־האיפור
להתאפר. לא מצא־חן בעיניהם, והם
אמרו :״עוד יחשבו שאנחנו קוקסינלים!״ .ברזילי
הסביר להם לשם מה נחוץ האיפור, ושיכנע אותם.
משם צעדו אל האולפן, ועימם חמשת הסוהרים
המלווים. ברזילי ביקש מהסוהרים לצאת מהאולפן,
כדי שהאסירים ירגישו יותר בנוח. נשאר
רק סוהר אחר, וממנו ביקשו שלא יתערב.
גימיקים טלוויזיוניים, שהיו מתוכננים
למישדר, ירדו מעל הפרק, משום שזמן קצר לפני
אות־הפתיחה נודע כי צבי גור, הרוצח הנמלט,
נתפס, ועובדה זו שינתה את כל מהלך העניינים.

שיח 1ת למערכת
• לאיתן אורן על כתבה רגישה בנושא
האוניברסיטה המורמונית שעל־הר הצופים. אורן
הצליח לתת זווית חזותית לסיפור של רדיפת
היהודים הדתיים את הנוצרים הדתיים. אורן
הצליח להראות את הפנאטיות של קבוצת
היהודים הדתיים, הרודפים את המורמונים
ומאיימים על חייהם עד כדי כך שהמורמונים
אינם מוכנים לחשוף את עצמם בטלוויזיה.
אחרי שידור הכתבה במבט ליל־שבת הגיעו
עשרות שיחות־טלפון למערכת מאזרחים
שביקשו את מיספר־הטלפון של ד״ר דיוויד
גלברייט, ראש־פרוייקט האוניברסיטה, כדי
לעודד אותו ולחזק את ידיו.

מאחורי המירקע
למי שייבת רמלה?
״תחום סיקור עיתונאי אינו עניין גיאוגרפי״,
אמר אורי סורת, מנכ״ל רשות־השידור, וביטל
את הרעיון למנות את מיכה לימור ככתב־מיפלגות
בירושלים, בעוד שדן רביב יהיה כתב
מיפלגות בתל־אביב בלבד.
בימים האחרונים דובר במחלקת־החדשות
בטלוויזיה על־כך שלימור יקבל תפקיד דומה
לזה של רביב, החלטה שהיתר, מרוקנת מתוכן את
תפקידו של רביב ככתב הטלוויזיה לענייני־מפלגות.
בישיבה
שהתקיימה ביום החמישי בלישכתו
הסחוס שנגנב
צבי גור, הרוצח הנמלט מהכלא, נתפס ביום
הרביעי בשעה 7וחצי בערב, הכתבים לענייני־מישטרה
לא ידעו על תפיסתו. באותו הערב היו
הכתבים עסוקים בנסיון למצוא מידע על
מסקנות הוועדה שחקרה את נסיבות הבריחה
ואת האחראים לה. עורכי יומן״הערב של קול־ישראל
ביקשו לראיין את ח-ים בר־לג שר־המישטרה.
בר־לב סירב תחילה. אך אחרי
שיכנועים הסכים להתראיין. בתנאי שלא
ישאלו אותו דבר על מסקנות ועדת״החקירה.
וכך היה.
בחדשות השעה 8בערב הודיעו ברדיו על
מסקנות הוועדה. ברמלה מנשה, כתבח
קול־ישראל לענייני מישטרה בתל־אביב
הצליחה לחשוף את המסקנות.
רבע שעה אחר־כך נודע למנשה כי צבי גור
נתפס, וכי הוא עצור בתחנת־המישטרה בחולון.
היא התקשרה מייר למערכת־החרשות, ובאופן
יוצא־דופן נעשתה הפסקה בשידורים, והידיעה
שודרה.
כשנודע לרפי סוויסה, נציב שרות־בתי־של
המנכ״ל השתתפו יאיר אלוני, מנהל־הטלוויזיה,
יאיר שטרן, מנהל מחלקת־החדשות
ומיכאל קרשין, עורך מבט. כדי לחזק
את החלטתו נגד פיצול התחום, שאל פורת מה
קורה אם כתב נוסע בעיקבות פוליטיקאי בדרכו
מהכנסת לתל־אביב, ולפוליטיקאי קורה משהו
בעיר רמלה. האם הכתב הירושלמי אמור לסקר
את המתרחש ברמלה, או שמא הוא צריך להזעיק
את הכתב מתל־אביב, כדי שזה ידווח על האירוע?
באותה ישיבה החליט פורת שמנהל־הטלוויזיה
יבדוק מחדש את כל השינויים המוצעים
במחלקת־החדשות, ויאשר רק את השינויים
הקטנים והלא־משמעותייס. הוא הקפיא את כל
השינויים הגדולים, והסביר כי בפברואר
מסתיימת הקדנציה של יאיר שטרן כמנהל
מחלקת־החדשות, עד אפריל צריך להשלים את
תהליך הפיטורין, ואין טעם לעשות שינויים
מרחיקי־לכת בלי לדעת אם הם יחזיקו מעמד
אצל המנהל החדש (אם לא תוארך כהונתו של
שטרן) ,ואם בעלי התפקידים אינם עומדים
לפיטורין.

כתבת מנשה עם משקד־כלא פולק בתחנת חולון
למהר לאולפן
הסוהר. על תפיסתו של גור, הוא רצה להודיע
את הדבר בעצמו בטלוויזיה מכיוון שבאותו זמן
היה בדרכו לאולפן מוקד בירושלים. אך
הידיעה שודרה כבר ברדיו. שימעון מלכה, דובר
שרות־בתי-הסוהר, שמע את הידיעה ברדיו. הוא
מיהר להתקשר עם מכוניתו של הנציב וביקש
ממנו למהר להגיע לירושלים, ובר יוכל
השידור לשנת־הכספים השוטפת. התקציב, אגב,
עוד לא אושר על״ידי ועדת הכספים של הכנסת,
אך התוספת כבר אושרה.
בשנה שעברה היה צפוי גרעון של 13 מיליון
דולר בתקציב. תוך תרגילים חסכוניים, ובתוכנית
לוחצת של המנכ״ל, הצליחה הרשות לצמצם את
הגרעון לשיבעה מיליון דולר. השנה הצליחו
ברשות להגביר את הגביה, להמשיך בחיסכון
ולפתח את שידורי־החסות ותשדירי־השרות, וכך
החזירו את החוב מן השנה שעברה — שיבעה

עובדי־הרשות לעשות עבודות צדדיות, או כפי
שהן מכונות — חאלטורות.
המיסמך, שהדיון עליו הוא רק בתחילתו, קובע
בהקדמה שרשות־השידור היא מוסד ממלכתי,
ולכן חלות על העובדים חובות המתחייבות מעצם
היותם עובדים ברשות ממלכתית. לפי הקריטריונים
האלה עובד־הרשות הוא קבוע, זמני, לפי
חוזה מיוחד וגם עובד הנמצא בחופשה רגילה או
בחופשה־ללא תשלום מרשות״השידור.
כעבודה צדדית נחשבת כל עבודה, לרבות

מלונדה לסער
תוכנית יש, אבל מנחה מחפשים, ואין מוצאים.
התוכנית סיבה למסיבה נשארה ללא מנחה ואב.
אחרי מאמצים רבים הגיעו לטוביה סער,
מנהל־הטלוויזיה לשעבר (העולם הזה
.)25.12.85 אך סער יתחיל בהנחיה רק בעוד
שבועיים. בינתיים ינחה ירון לונדון תוכנית
אחת, אחרי שהתנדב לעשות זאת.

בתוככי הרשות
רווח בתקציב
הוועד־המנהל של רשות־השידור אישר
תוספת של שני מיליון דולר לתקציב רשות־

מיליון דולר — ונשאר עודף של שני מיליון
דולר עד לסוף השנה.
הוועד־המנהל אישר את התוספת לתקציב,
כשחלק מן הכסף מיועד להפקות מקוריות
חדשות, וחלקו הגדול להשלמות־בניה ולשיפוצי־תשתית.

איזז(הי)
עברית?

בנסון

הלובי הדתי, שניסה השבוע לתקן את חוק־השבות,
זימן הזדמנות־פז לעורכים הלשוניים
הדוגמאטיים של רשות־השידור. אלה הכריזו
לפני יותר משנה מילחמת־חורמה על האוגדים
העיבריים(המיליות ״הוא״ ו״היא״) ,בטענה כי הם
״יוצרים עברית מהוהה״.

ך גן

במשך השבוע כולו הופיעה על. מירקע־הטלוויזיה
השיקופית ״מי יהודי?״ והקריינים
המיסכנים בטלוויזיה וברדיו נאלצו להיאבק
בצירוף־מילים שרירותי.זה, תחת הביטוי המקובל
״מיהו יהודי?״
ליצני־הרשות התבדחו כי עורכי־העברית
שלהם עומדים לשכתב גם את פרקי־אבות,
ולסרס את הפסוק המפורסם :״איזהו חכם —
הלומד מכל ארם״.
פעמיים במוצאי־השבת. מייד אחרי שהתחילו להקרין
בטלווידה פרק מן הסידרה הקומית בגסון,
צילצלו צופים נזעמים לביתו של אורי שורת,
מנכ״ל רשות־השידור, ולביתו של יאיר
אלוני, מנהל־הטלוויזיה. הצופים טענו שהפרק
ששודר באותו ערב כבר שודר שבועיים קודם
לכן במוצאי-השבת.
אלוני לא היה בביתו כדי להרגיע את הצופים
הנזעמים. הוא שהה בבניין הטלוויזיה.
אך ריבקה, אשתו, נאלצה לענות לכל קריאות
הטלפון,

להתראיין גם במבט לחדשות בנוגע לתפיסתו
של גור.
אחרי שהשיגה את הסקופ, מיהרה מנשה
לתחנת־המישטרה בחולון, ובחדשות השעה 9
ברדיו כבר הביאה קולות חיים, בין השאר את
קולם של גור ושל יוסף פולק, מנהל כלא
רמלה.

עסדה צדדית -
מילוי טפסים

בנסון(רוברט גיוס)
ממשיך לרוץ

לפי מיסמך שגיבש משה עמירב, יו״ר
ועדת־האתיקה של רשות־השידור, ושהונח ביום
השני על שולחן הוועד־המנהל, לא יוכלו עוד

הנחיית מופעים, כתיבה עיתונאית, הופעה ברדיו
או בטלוויזיה, בארץ או בחו״ל.
לא נחשב: יצירה אומנותית או יצירה מדעית
או הרצאה חד־פעמית, שאינה נוגעת לתחום
עיסוקו של העובד, ושאין בה סתירת אינטרס של
הרשות, ושאינה פוגעת בעבודתו( .כך, למשל,
יכול כתב לענייני־מדע לתת הרצאות בנושאים
פוליטיים מיפלגתיים וכח.
אסור לעובד לעבוד בחוץ אלא באישור
המנכ״ל. העבודה לא תאושר(על־ידי המנכ״ל) אם
היא תפגע בעובד או ברשות. לא יינתן היתר
ליותר משנה. העובד לא יורשה להשתמש בציוד
או בחומר שהועמד לרשותו על־ידי הרשות. את
האישור הוא חייב לקבל אחרי מילוי טפסים,
בכתב, מראש, מידי המנכ״ל, באמצעות חוות־דעת
של מנהל־המחלקה, מנהל־החטיבה, מנהל־שירותי
המינהל ברדיו או בטלוויזיה, מנהל־הרדיו
(או הטלוויזיה) והממונה׳ על כוח־האדם ברשות.
לפי כל האמור במיסמך לא נותר לעובדים,
ולמנהלים, אלא לעסוק יום ולילה בבקשות
לעבודות־חוץ. העובדים יהיו טרודים במילוי
טפסים על כל עבודת־חוץ בנפרד (ואולי גם
ימלאו טופסי שעות נוספות על עבודה נוספת זו),
והמנהלים יצטרכו לשבת ולכתוב חוות־דעת על
כל העובדים המבקשים אישורים.
ועדי־העובדים, שכל החברים בהם קיבלו
מעמירב עותק של המיסמך, תוך בקשה לברך
אותו בפומבי, מגבשים מצידם מסמך נגדי
(״הגיוני יותר״ ,לדבריהם) המבוסס רובו על חוקי־האתיקה
העיתונאיים, והם עומדים להגיש אותו
למנכ״ל ולוועד־המנהל.

עגת סדמסטי

׳ ^י זי יי מי ^י ״ןזךוי׳י • ז

במדינח

ת ש בץ השלם ריר 1 2 9

(המשך מעמוד )30
צריכים לעשות את התיאטרון הזה
לפני שנתיים, ואז אנשים היו מבינים
שיש להם עסק עם קבלנים רמאים.״
״אבל אנחנו לא באים בטענות רק
לגנבים של היוזמה הפרטית,״ השיב לו
אחד המארגנים ,״אנחנו נגד כל
ההתנחלויות.״
הצעיר חשב רגע, ואמר :״בעצם,
אולי אתם צודקים.״
למרות קבלת־הפנים הלא״כל־כן־
אוהדת מצר קהל־הצופים, שוקלים
אנשי הלאה הכיבוש להפוך את
המופע שלהם לתיאטרון נודד, ולהמשיך
להעלות את ההפקה בכיכרות
נוספות. הם רק חוששים שהכיבוש
עלול להימשך עוד שנים רבות. בעוד
שלהם אין כלל חשק להקים אנסמבל
קבוע.

)1דמיון־שווא — בהשאלה
( )5 ;)4,2שבט שורדים גרמני;
)10 תשלום־חובה; )11 נכבד
מוסלמי; )13 שליט פרסי; )14
אציל; )15 מטבע ישראלי שבטל
(ר״ת); )16 דופן; )18 פלא; )20
חיק; )21 צער, יגון; )22 משאבת־הדם;
)24 דשן; )25 טרי, רענן;
)26 תכנית לפעולה; )28 תאר
כבוד לרב העדה הספרדית; )30
שתיקה מחלטת; )31 פואזיה; )32
מין; )34 מרדות; )35 רמז, קרץ;
)38 מפקד חטיבה; )39 ממלא
מקום; )41 בסולם התוים; )42
חוט עבה, חבל; )43 אות־הנצחון;
)45 גער, הוכיח; )47 נמלט; )48
עץ נשיר נאה; )50 פינה, זוית;
)51 משאלה; )52 דין; )54 ריק,
עקר; )57 מודלק >ח); )61 צדיק
תמים בדורותיו; )62 תרופה; )64
עמק באיטליה; )65 חלחלה; )66
מידת־נוזלים, בימי־קדם; )67 קיטור;
)69 משל, שרר; )70 הגאון
האחרון בפומבדיתא; )72 קניה;
)74 שדה שמם; )75 שלא נעשה
בקושי; )77 לוח שרטוט; )78
הוגה דעות אנגלי (מלחמת־העולמות);
)81 במקום; )83 ענף;
)85 צד אחד של הפנים; )86
בסיס; )88 מוגש באהבה; )89
נמרץ, תקיף ומהיר בפעולותיו;
)91 אביון; )93 מתרופף; )95
מקום נמוך; )96 בא לגור בארץ
נכריה; )98 נאיבי; )100 מספיק;
)102 בן־בקר; )103 אחד מארבעה
יסודות־העולם; )104 מקורות
ממון; )105 נהימה עמומה (.)3,3
ילדים פיטריה אחר, הגשם

לא גל ס6ר
חייב להיות מלבגי
רחוק״רחוק, בקצה השדה הגרול,
היה גן קטן ונחמד. בגן היו פרחים
קטנים ויפים, חיות קטנטנות, הרבה
עשב וירק, וגם פיטריה אחת גדולה
ויפהפיה, שכולם קראו לה ״פיטרוש
הטובה״.
פיטרוש הטובה היתה שמנמנה
מאוד, היתה לה רגל גדולה וחלקה ובה
דלת יפה מעץ, היה לה כובע אדום ענק
ועליו נקודות לבנות, היה לה חלון קטן
ופנס של גמדים. כל היום שיחקו כולם

)1גידול קרקע; )2אדמת
טיט; )3פיסיקאי בעל פרס נובל
על התכונות המגנטיות בגרעין
האטום; )4בהמת־משא; )6בן־
אדם; )7מין דגן; )8קיים; )9
גרגר, פירור קל; )12 משוררת
בת משורר(ש״מ); )15 לא בשר,
לא חלב; )16 גרגרי תבואה שנטחנו;
)17 שקד; )19 אחד ממיני
הארבה; )20 צריו; )21 שושלת
מלכי מצרים; )23 תבואה; )24
דפנות הפעמון; )26 קלשון; )27
מודד; )29 דמי־פדיון )30 :קוטף
פירות; )33 הערכה; )34 הקוטב
השלילי של מקור זרם חשמלי;
)36 חגיגה מוסיקלית לזכר
הסעודה האחרונה של ישוע; )37
ענף דקל; )40 עלוב; )41 בשבי

)44 מנעול; )46 שקט!; )47
בשר שלא בשל די צרכו; )49
מלך מואב; )50 בלם, היטה; )53
נמצא מאחורי החזית; )54 פילוסוף
ומחזאי רומאי, מחנכו של
נירון קיסר; )55 ראש־חודש; )56
מילת־שאלה; )58 על הפתח; )59
אסף קש )60 :זעיר; )62 עדה,
סיעה; )63 אות חמישית באלם־
בית; )66 המכבש לכתישת זיתים
( )68 :)3,3קשה וחמור ביותר:
)71 מאסו הבונים״; )73 צבור,

קהל, חברה; )76 כלי־עבודה; )77
פטיש עץ מחורץ לשמוש במטבח;
)79 פרי בראשית התפתחותו;
)80 שנון; )82 ממהר; )84
תבע בתוקף; )85 שיח קוצני,
פירותיו משמשים לתעשיית
ריבה; )87 טנא; )90 החביא; )92
זהב טהור; )94 סיף; )95 עיר
עתיקה בעבר הירדן; )97 נתב
את כח האדם במוסד; )99 זז;
)101 אנא; )102 מוקש; )103 פנה
לחמום הבית.

--אביגיל ינאי

מודעות בטלפיו

לכל העתונים
־־מ^ בכרטיסי אשראי במחירי המערכתי
£8$ 01118א 01

סז* £11א$ו

ויזה

•עודאברט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

״רציתי שכל ילד יוכל לחבק את
הספר ולהזדהות איתו,״ אומרת אנשל,
״ולכן היה חיוני שתהיה לו צורת
פיטריה, ולא המראה השיגרתי של
ספר. רציתי גם שכל קורא יהיה מעט
פעיל במהלך הסיפור,״ ולכן בסוף
הספר מוזמן הקורא לפתוח את הדלת
הנעולה ולשלוף בעצמו את הסולם.
הדלת והסולם מזדקרים מתוך העמוד.
עובדי נייר ודבק. בגלל שני
האלמנטים המיוחדים — צורת הספר
והפעלול התלת־מימדי שבעמודו האחרון
— נאלצה אנשל להפיק את
הספר במו ידיה.

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סור ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/8־ 03

סופרת אנשל
שמיעה, ראייה, מישוש

עמודי הספר ״פיטרוש הטובה״*
לפתוח א ת הדלת ולשלוף את הסולם
מסביב לפיטרוש, נחו לידה, ישבו בצל
הכובע שלה ונהנו.
דיבור שנדפס. סיפורה של
הפיטריה מארץ־האגדות, המרתקת את
דימיונם של ילדים בני שנתיים־שלוש,
הוא גם סיפורה של רותי אנשל התל־אביבית,
שחיברה אותו והפכה אותו
לספר מקורי ומיוחד במינו.
מחברת פיטרוש הטובה, גרפיקאית
במיקצועה וחובבת ציור, החליטה
לפנות לקהל הקוראים הפוטנציאלי
שלה דרך כמה חושים בעת
ובעונה אחת: השמיעה, הראיה, והמישוש.
״הסיפור
הוא בעצם דיבור שנדפס.
פשוט העברתי צליל בצורה מודפסת,
כדי שהטכסט יהיה בעל קצב שיאפשר
לכל פעוט לשמוע,״ היא אומרת.
אך לא רק הקצב קובע. גם הציור,
העיצוב והצורה.
לכן עוצב הספר בצורת פיטריה.
המשנה בכל עמוד את צבעיה. הפנס
שלה נדלק וכבה לפי שעות היום
והלילה, הנקודות שעל כובעה משנות
את ציבען לפי עונות השנה. עם בוא
החורף היא נרטבת בגשם, עוטה שלג
לבן וקולטת בתוכה את חיות״הגן,
המוצאות בתוכה מחסה.
באביב נפתחת הדלת ברגלה,
מתוכה משתלשל סולם, וכל יושבי הגן
יוצאים שוב לחייהם העליזים.

״חברות ההוצאה־לאור, טובות ומוכרות,
לא היו מוכנות להתעסק עם
דבר כל־כך מסובך. הן היתנו את
הסכמתן לרכוש את הספר בכך שאוותר
על אחד משני האלמנטים האלה. אני
סירבתי, כי בשניהם טמון ייחודו ש ל׳
הספר. החלטתי לעשות זאת לבדי״.
כשניגשה אנשל למשימה והתחילה
לגזור את 2500 העותקים, ולהדביק
בכל אחד מהם את הדלת והסולם
המתקפל, היה נדמה לה כי לא תסיים
זאת לעולם.
ביתה הפך להיות בית־מלאכה קטן.
היא גייסה לעזרתה את ילדיה, עידן,
עודדה ואוהד, וכולם הפכו לעובדי־נייר,
סוגדים־לדבק ועבדים־לפיטריות.
עוד תחביב. אנשל אינה סבורה
כי בעיקבות הספר היא תשנה את
מיקצועה.
״כשלמדתי בניו־יורק, בסקול אוף
ויזואל ארטס, התמחיתי בגראפיקה
ובפירסום, וזה מיקצועי עד היום. כל
התחומים האחרים שבהם אני עוסקת
— ציור, פיסול, תכשיטאות, גרפולוגיה
— הם תחביבים. עכשיו אני
יכולה לצרף לרשימת התחביבים שלי
עוד אחד.״
בתצלום: דף ה א בי ב, ע ת נפתחת
הדלת ומתוכה משתלשל הסולם.
העולם הז ה 2522

הורוסהוס

לברר אין אפשר לזהות את זה ששעת לידתו
היתה בגדי, או במלים אחרות כשהאופק
העולה נמצא במזל גדי. הטבלה שנתינתן
כאן תצביע על השעות שבהן האופק יהיה
בגדי בהתייחסות לכל מזל מבין שנים עשר
המזלות. הטבלה אינה מדוייקת, ונותנת רק
את הזמן המשוער שבו יעלה הגדי באופק
המזרחי.
זה שנולד כשהאופק העולה נמצא בגדי
יהיה לרוב בעל גוף דק ורזה, חזה שטוח,
נמוך־קומה וגרמי -ממש עור ועצמות. גם
לאשה בעלת אופק בגדי יהיה חזה קטן.
הבירכיים, שהן נקודת־התורפה במזל זה,
יהיו חלשות ומכופפות מעט פנימה. לאופק
גדי צורה המזכירה מעט את העז. רגליים
וידיים ארוכות, גרמיות ורזות. שוקיים צרות
וכן הירכיים מאוד צרות, האף ארוך כשעצם-
האף בולטת והעיניים שקועות עמוק,
והבעתן שקטה, רצינית ועייפה. הפה קטן
והשפתיים צרות והדוקות. ההליכה אומרת
כולה גאווה וכבוד: כאן לא צועד סתם עוד
מישהו -זו דמות שמעוררת הערכה. הפנים
קמורות וקצרות, הקווים חדים. המצח גבוה
מרים בנימיני

מזל הח 1דש:

גדי

עניינים
שד שעש
ושר אונס

על הופעתו התנהגותו ואישיותו של בן

** מזל גדי נאמר ונכתב רבות. אצל זה שנולד
* כשהשמש נמצאה במזל גדי יימצאו התכונות
המיוחסות למזל זה. אד הפעם ננסה

המזל
ן גדי

** דלי
זי:דגים

טלה
** שור

+תאומים

סרטן
* אריה

בתולה
? מאזניים
1עקרב

{ קשת

הש>ן ה
6 - 4בבוקר
4 - 2בבוקר
2 - 2 4בלילה
24 - 22 בלילה
22 - 20 בערב
8ג 20 -בערב
18 - 16 אחה״צ
16 - 14 אחה״צ
1 4 - 1 2צהריים
12 - 10 בבוקר
1 0 - 8בבוקר
8 - 6בבוקר
המזל גדי גדי גדי גדי גדי גדי גדי גדי גדי גדי גדי
גדי

$1ב־ 1וב־ 2בחודש תהיו עמוסים בעבודה,
נוסף לכך ההרגשה הכללית לא תהיה טובה,

וזה עלול להביא אתכם

להתפרצויות ולמוייבות

עם עובדים אחרים. ה §|:

פעם
עדיף לא להגיב,

כדי שלא תהיה סיבה

לממונים עליהם להע
ביר
אתכם לתפקיד ש *
אינו
אהוב עליהם. בין

כה וכה משהו עומד
)0 2 0 2 1 3
8י>*^וו 4>11ז18
להשתנות סמוך ל״ 5או
ל 6-בחודש, אך לא רצוי
* שתאפשרו למישהו לצאת מזה בקלות.
* בתחום חיי־הרגש תוכלו ליהנות ב 8-וב.9-

הגעתם לנקודה שנה יש לארגן מחדש כל
דבר שנהפך לשיגרתי ומובן מאליו. בשטח
ן־ העבודה אתם חייבים

לשנות את סדר העדי־ז*

::פויות -ברגע זה אתס
מייחסים חשיבות לנוש*
אים שבקרוב כלל לא 0
יהיו חשובים, זה עלול
לגרום להחמצה של מ־ ן,
שהו חשוב בעתיד הקרום
בתחום הרומנטי 9
״06131
לא כדאי לקבוע פגישות
חשובות ל־ 1בחודש,
פגישות חשובות דחו ל־ 5או ל־ 6לחודש. בני
מזל גדי יפתיעו לטובה, מתחילה תקופה יפה.

את ה 1-וה 2-בחודש תצטרכו לעבור מבלי
להרשות לעצמכם לשנות מצבי-רוח בצורה

קלה, אולם תוכלו לה־שיג
הרבה יותר בכל
! 7 2 שטח אם תצליחו לש״

לוש בעצבים, היותר

מתוחים בממופה
מדי #ו) 1 1׳ •1

זו. בתחום חיי האהבה

תצטרכו לגלות תושיה,

ואולי אפילו קצת עור

בשישי ובשבת -

תרגיל קטן שתבצעו

$יוציא אתכם ליומיים של רומנטיקה, בידור
0ובילוי, שמהם לא נהניתם כבר זמן רב.

יתן לד להסיק את המסקנות בעצמן. הוא
לא ינסה לשכנע אותך או להסביר לן למה
לא כדאי לך לנהוג כן או אחרת. הוא אומר
את דברו׳ ילד כדאי להקשיב לו. אחרי
שאמר מה שאמר, הוא מסיר כל אחריות
מעצמו כלפי אותו עניין.
הוא מאוד נחרץ בדעותיו. כן זה כן ולא זה
לא. יש לו דיעה משלו והאחרים יכולים
לומר מה שהם רוצים -הוא מדעתו אינו זז.
בעל האופק בגדי מאוד חסכן. הוא מאלה
שמכבים כל מנורה שדולקת סתם כן ללא
שימוש.
הוא זהיר מאוד. אם ירצה להוציא דבר
מה מתא״המיטען של המכונית, הוא ינעל
בינתיים את כל הדלתות. בביתו אפילו דלת
חדר־השינה תהיה נעולה. כשמתכתבים
איתו, זה כלל לא בטוח שהוא ישיב. הוא
יענה רק אם יהיה מעורב ריגשית. בדרך כלל
הוא שקט, מתון, שקול ומחושב. יש לו הומור
יבש ומוזר. הוא עצמאי והחלטי. המישפטים
השגורים על פיו הם :״אל תפריעו לי, אני
יותר מדי עייף מכדי לחשוב״; ״אני רציני
בקשר לזה, אינך מאמין הנח לי לעשות זאת

בעלי האונק בגדי הם הליידיס
והג נטלמנים של גלגל המזלות
מ׳ שנולד בספטמבר, בשעות
הצהרים, הוא הה, דק ודומה לעז
ומלבני, הפה צר והשפה העליונה כאילו
נסוגה. הסנטר חזק אבל צר. עור הפנים
בדרן־כלל מתוח חזק על העצמות.
גדי הוא הגינטלמן או הליידי של גלגל-
המזלות. טיפוס בעל אופי משלו. הוא לא
מוכן להתערב בהמון במסיבה, הוא אף פעם
לא יהיה שייך לחבריה. הוא יושב מהצד,
משקיף וצופה על מה שקורה. שקט מאוד,
עיניו קרות ולא מביעות שום חמימות. הוא
לא אדיש, הוא יאמר לד שאתה טועה. אבל

עכשיו, מחר יהי המאוחר מדי״; ״לא אקנה
זאת כאן, במקום אחר זה עולה 2אגורות
פחות״.
צריך לשים לב למזל שבו ממוקם סטורן,
שהוא השליט של מזל גדי. אם הוא ממוקם
במזל שור, יתכן שבעל האופק לא יהיה כל-
כך רזה למשל, גם לא כל־נך פעיל. הנאות
האכילה לא יהיו זרות לו. אם כוכב סטורן
יהיה בסרטן, למשל, יתכן שבאמת קומתו
תהיה נמוכה, אך מה בקשר לנטייתו להיות

הפופולאריות שלכם עולה, עכשיו תוכלו
להרשות לעצמכם לבחור את האנשים שעימם
נעים לכס להימצא.
רבים יבקשו את חברת־כם,
אך דווקא כעת כ־

דאי לבדוק מי הם האני
שים שבאמת קרובים
אליכם יתכן שברגע של
אמת לא תמצאו יביס
כאלה, אך הידידים הק־וייתכן
שזה בקושי יובא
לידיעתכם. בתחום הקריירה אתם עומדים
לפני שינוי חשוב, שיפתיע אפילו אתכם.

ה 1-וה 2-בחודש שוב מפתים אתכם לצאת
ולבזבז נספים נמעט ללא חשבון, אלה ימים
שלא כדאי לרכוש בהם
דברים יקרים. ההוצאות
יהיו גדולות מדי
ואינכם יכולים להרשות
לעצמכם להסתבך כעת
מבחינה כלכלית. שישי
ושבת מפתיעים בתחום
הרומנטי, מזמן לא נהניתם
מחוויות תמימות
וטובות נפי שזה עומד
לקרות באותם ימים.
ימי ראשון ושני די מסוכנים, לנהגים ולבעלי
עבודות מסוכנות. נא לזכור זאת ולהזהר.

את רר 1בחודש תוכלו להפוך ליום יותר
נעים, אם לא תגיבו על כל הערה שמישהו
מעיר בסביבתכם. הת־קופה
עצמה מראה על
אפשרות להתאהבות חדשה,
אך העצבים מאוד
מתוחים, ואתם עלולים
להחמיץ משהו נפלא רק
בגלל רוגז מיותר. ה־5
וה־ 6בחודש יהיו מאוד
חשובים. תוכלו להציע
את עצמכם לתפקידים

בתקופה זו כדאי שתטפלו בענייני המגורים,
יתכן שזה הזמן הנכון לחשוב על מעבר
לדידה אחרת. אם תיד-
חו זאת לתקופה מאוח רת
יותר, יתכן שלא
תצליחו למצוא את מה
שאתם מבקשים. ה־1
וה 2-בחודש יהיו מאוד
מעייפים, רצוי שתנוחו
ולא תעמיסו על עצמכם
מה שאפשר לבצע ביום
אחר. ה״ 1וה״ 2בחודש
יהיו מאוד מרגשים, שי חת
טלפון או פגישה מיקרית יהיו התחלה
של קשר חדש. הפעם תהיו אתם היוזמים.

שבוע נעים עומד לפניכם. אנשים שאותם
אתם מכירים בימים אלה יהיו חשובים לכם
מאוד בעתיד. אל תמח רו
לפסול ולמתוח ביקו־י;

רת, השלמות שאתם מ־

חפשים יתכן שכלל אי־

נח קיימת. אם תרשו
לעצמכם ליהנות ממה
שיש, תוכלו לצאת עשי־רים
ובעלי רכוש רב מה־ב
חי נההחברתית מצב־רוח
די כבד יאפיין את
ה־ 3וה־ 4בחודש, אן
כבר ב־ 5או ב־ 6מצב הרוח ישתפר. ה־6
בחודש מצביע על קשיים בתחום הכספי.

בתחום הכספי תופתעו לטובה בימים אלה,
תוכלו לרכוש לעצמכם משהו חדש שישפר
את איכות החיים. אלה
מביניכם שנהנים מהימורים
ומישחקי הגרלה
יוכלו לנצל את השבוע,
אם יפעלו בשקט ומבלי
לשתף אנשים נוספים
5ך ון ןך ח 0בתוכניות. בתחום ה קריירה
אתם עלולים
לסבול השבוע מאי-
הבנות, בייחוד ב ,1-ב־2

תם יודעים שהם מתאימים לכם. שיחות
ופגישות חשובות -אל תדחו ל״ 7או ל־.8

שתגידו לא תעזור לכם, הערות סתמיות
עלולות לגרום נזק. נא שימרו על לשונכם.

ר ו בי םאלינבבאמתי עזרו
רבותבדרךעקיפה

עגלגלי זו תיתן את רישומה בהופעה.
גורם נוסף, חשוב ביותר -איזה
אספקטים יוצר אותו כוכב סטורן ומהם ג
קשריו עם כוכב יופיטר. אם סטורן ממוקם 1
טוב ומוקרן בצורה הרמונית, תהיה לו
השפעה טובה על הקומה. למשל אופק עולה
בגדי שיופיטר מופיע אצלו בבית הראשון ג
יהיה גבה קומה, גדול ורחב. גם לשאר הכוכבים
השפעה קובעת מאוד לגבי ההופעה. ן
אם השמש תימצא בבית הראשון, יתקבל ג

אדם נמוך קומה, פנים
ארוכות והבעה של 1
אדם עצוב, שמשהו חסר לו.
ירח בבית הראשון יראה אדם בעל פנים ג
חיוורות והוא נמוך ונראה מעט חולני.
מרקורי בבית הראשון יראה על אדם קטן
ורזה בעל גוף חלש.
ונוס בבית הראשון -לבעל האופק הזה ן
תהיה קומה בינונית, צבעו חיוור, שיערו 5
כהה, עיניו כהות והוא נושה להיות עגלגל.
מרס בבית הראשון -ראש אף ועצמות
הכל קטן ושיער ג׳ינג׳י.
יופיטר בבית הראשון לאדם בעל קומה
גבוהה, הופעה נאה וסבר פנים נעים, חכם 1 5 ושליו. סטורן בבית הראשון -אדם גבוה דק
וחיוור, פניו ארוכות.
אוראנוס בבית הראשון -גבוה, רחב5 ,
גדול, בעל מצח גבוה ועיניים זוהרות 5 ומבריקות.

האווירה סביבכם יותר נוחה, אבל יש כמה *

שטחים שבהם עליכם להיות זהירים. ידידים *
קרובים מדברים מאח *

רי גבכם, ומנסים לגרום *
נזק במקום שבו אתם *

עובדים. אל תמהרו לס *
מוך על איש, כל מה ש *
אתם עושים כדאי שתע *

שו מבלי להתייעץ עם *
איש. המשרתות והכי *

שורים חטובים נמצאים *
בתוככם, רק הביטחון *
העצמי אינו רב. כשמדו *

בר במזל גדי, רק הוא עצמו חייב לעזור *
לעצמו וזו הדרך היחידה להגיע להישגים .

הבריאות זקוקה ליותר תשומת לב בימים *

אלה, יתכן שתצטרכו לבטל מיספר תוכניות* ,

בזמן האחרון אימצתם

את עצמכם וגופכם נח *

שמבלי שהרגשתם

זאת. אבל התוצאה היא

שאתם מאוד פגיעים

ורגישים, ועלולים למ*
צוא
את עצמכם מבלים

כמה ימים במיטה. בת*
חום
הרומנטי קורים

דברים מעניינים, אלא

שהפעם עליכם לשמור

הכל בסודיות מוחלטת, וכדאי שתדאגו לכך ן
שגם בן הזוג שלכם ינהג באותה הצורה .

* 1 רעיונות חדשים בתחום הקריירה אפשר *
ליישם בימים אלה. הדרכים המקובלות *

עליכם עד עכשיו אינן•

מתאימות לתקופה זו.

ה־ 5וה־ 6בחודש יאפש §
רו לכם להוכיח לסביבה 1
את יכולתכם. קשרים

עם ארצות אחרות יהיו
:י -י י י מאוד חשובים-מיכתב ,

שיחה, טלפון או ידיעה

בקשר לכך יגיעו. בת;
1וזח 1רוזי 1חום הרומנטי קורים *

דברים מוזרים, בעיקר *
סמוך ל־ $ול־ 6בחודש. ה־ 7וה־ 8מאוד לא

נוחים, אן המתח יעבור לכם תוך יומיים .

1ן^1ן>ז6

מרד
עקרות־הבית
בתיאטרון הלאומי הבימה החלו
החזרות על מחזה חדש של המחזאי
האיטלקי דאריו סו, המספר על מרד
מקורי של עקרות־בית, כשזירת־הקרב
היא הסופרמרקט המקומי. שעה שהבעלים
עסוקים בדיבורים על אידיאולוגיה
והמחירים המטפסים גבוה־גבוה,
לוקחות הנשים יוזמה, פושטות על
דוכני־הסחורה בסופרמרקט ומרוקנות
את כל מדפי הסחורות בגניבה.
כאשר נציגי המישטרה עורכים
מצוד אחר עברייניות־האינפלציה הם
מגלים תופעה מדהימה: כל הנשים
נכנסו להיריון, ללא ידיעת הבעלים,
ומן הכרסים התפוחות נושרים פריטים
מוזרים, כמו ספגטי, זיתים, אורז.
הדוגמנית המזמרת
תקליטים חדשים

הרבה כתרים כבר הספיקו לקשור
לראשה של ויטני יוסטון, אחת מד
מרות־הנשמה המפגיזות את מיצעדי־הוידיאו
של אמריקה, שאלבומה החדש,
שנמכר כבר בכשני מיליון עותקים
בארצות־הברית, ייצא בחודש הבא
גם בארץ.
עיתוני־המוסיקה מתארים את יוסטון
כמלכת שירי־הנשמה של שנות ה־,80
ואחד העיתונים הביע את דעתו כי רק
חוק בסנאט יוכל למנוע מיוסטון את
הכתר.
יוסטון בת ה־ 22 הי אבתהשל סיסי
יוסטון, אחת מהזמרות היותר נכבדות
של 20 השנים האחרונות באמריקה.
היא גם בת־דורתה של אחת מזמרות
הפופ הידועות ביותר — דיאון וורוויק.
אך לראשונה התפרסמה יוסטון
דווקא כדוגמנית. היא הופיעה על
שעריהם של הגדולים והחשובים בעי-
תוני־האופנה והיתה בין 20 הדוגמניות
היקרות ביותר בארצות־הברית.

שמות נכבדים

אזז>ות

חברת־התקליטים הד־ארצי תפסה
טרמפ על הצלחתו של הסרט החדש,
שובר־הקופות, של סטיבן שפילברג,
חזרה אל העתיד, והוציאה את הפסקול
לשוק לפני תחילת ההקרנות
בארץ.
בתקליט הזה שמות מאוד נכבדים.
ביניהם: יואי לואיס ו״החדשות״,

לינדזי בקינגהם, אטה ג׳יימם,
הארי ווטרס, מארה המבל ואריה

זמרת יוסטון
יש לה אמא, יש לה בת־דודה

הדלתא, שם כבשה את ליבותיהם של
כולם ובמיוחד את ליבה של הכוכבת
שלי וינטרם, שהזמינה אותה להשתתף
בתוכנית הטלוויזיה החדשה שלה.

לנטלי אחות לא פחות יפה ולא
פחות מוצלחת, קארין רות, ילדה־דוגמנית
בת 14 שכבר הספיקה להופיע
על שעריהם של החשובים בעיתו־ני־האופנה
ולהתחכך בגדולי שחקני-

זוהי תמונה מדהימה: קהל אדיר,
של 100 אלף איש, השואג מול ילדה
קטנה בת .6
הילדה היא נטלי רות, ילדה־כוכבת,
שבשנותיה הקצרות הספיקה
להיות מיס הוליווד, הקמיע של
אנגילס, אחת מקבוצות הכדורגל האמריקאי
המפורסמות ביותר, והפותחת
את מישחקי־הגמר של הקבוצה שהפכה
לאגדה בעולם הכדורסל העולמי,
הלייקרס.
הקטנה כלל לא מתרגשת. אומרת
האמא :״רותי היא פרופשיונל!״
רק עכשיו גמרה נטלי חודשיים של
מישחק בסירטו של מנחם גולן, כוח
בהצגה משתתפים יונהיאליאן ונתן
דטנר, שהצגה אחרת שלהם פירוד
זמני, הפכה לשלאגר־ענק, וכן ששון
גבאי, עזרא דגן וטיטאנה אולייר־קנלים.

זמרת
ג׳ונם
ארבע הצלחות, כישלון אחד
קלפטון, שנידב לתקליט שיר מתוך
אריך־נגן חדש שלו.

זהב לזבד

קארין ונטלי רות ושחקן־הקולנוע דאדלי מור
חצי מיליון דולר, כמו באגדות

צ לי לי ציו־ לין
שאול צירלין, החיפאי בן ה־ ,27 מבטיח שעוד ישמעו עליו. עד היום שמעו
אותו רק בכל מיני פאבים קטנים וחשוכים, מול אנשים שהיו עסוקים יותר בזלילה
מאשר בהקשבה, עת הוא ניגן ושר.
עכשיו הקליט שני שירים, אותם גם הלחין, וכך, הוא מקווה,ישמעו אותו הרבה
יותר ברצינות.
״אלה הם שירים איכותיים, לא בנויים על גל אופנתי כלשהו. אלה שירים
אישיים בצליל ארץ־ישראלי,״ מעיד צירלין על יצירותיו.
בינתיים כבר שמע אותו המלחין נחום היימן, שלקח אותו תחת חסותו, וקיבל
שיר חדש שצירלין הלחין לו ולזמרת נירה גל.

זמר־מלחין צירלין
עוד ישמעו עליו...

מסתבר שהילדה בעלת החיוך הכובש
עשירה מאוד. היא מרוויחה חצי
מיליון דולר בשנה מתשדירי־הפיר־סום,
ההפקות והסרטים, בהם היא מופיעה.
אבל
זה עוד לא הכל. כמו באגדות.

הוליווד, איתם הופיעה בתוכניות טלוויזיה
מיוחדות.
אבל גם זה עוד לא הכל. גם אבא
רות, גם אמא רות, גם נטלי רות וגם
קארין רות — כולם־כולם נולדו
בארץ.
תלוי בתקליט
מצי ראובני היה עד לא מזמן
אחד מספרי־הצמרת של הארץ. אבל
עכשיו המיספרה סגורה.
כי מצי עשה הסבה. הוא פנה באמצעות
ידיד משותף אל אמרגנו של
הזמר הווארד ג׳ונס, אחד הכוכבים
החמים בעולם המוסיקה, וביחד הם
מתכוונים להביא אותו להופעות
בארץ.
ג׳ונס התלהב מהרעיון וההופעות
מתוכננות לחורש מאי הקרוב. הן
ייערכו, כנראה, במקום פתוח, שיוכל
להכיל את כל אוהדיו של הזמר.
באפריל ייצא גם תקליט חדש של
ג׳ונס, וייתכן שמידת הצלחתו, או אי־הצלחתו,
תקבע את בואו לארץ.

טרוור הורן הוא המפיק הכל יכול
בעולם המוסיקה הבינלאומי, הוא
האחראי להצלחתם המסחררת של
מלקולם מקלוץ ושל הלהקה שזקפה
לזכותה את כמות השערוריות הגדולה
ביותר בתולדות המוסיקה הבינלאומית,
להקת פרנקי הולך להוליווד.
שני הפרוייקטים הללו הפכו לדבר
החם והלוהט ביותר, מייד עם צאתם
לשוק.
הפעם, בשיתוף־הפעולה שלו עם
גרייס גיונם, הצליח הורן לעשות את
הבלתי־ייאמן והפך זהב לזבל.
בארבעה אלבומיה הקודמים זכתה
ג׳ונס גם בהצלחה מיסחרית וגם באהדת
הביקורת. אלבומיה נמכרו היטב והיא
בנתה לעצמה תדמית של יוצרת-
מבצעת מעולה וחדשנית.
בתקליטה החמישי, עבד לקצב,
הבנוי כמעין אוטוביוגרפיה מדוברת
ומזמרת, היא נכשלה. התקליט בנוי על
מיקצב יחיד, העובר לכל אורך התקליט.

האש

הפרימוס

זמר ג׳ונם
מן המיספרה למוסיקה

חנן גולדבלט, בימאי, יוריק בן־דויד,
מנהל מוסיקאלי, ואיתן גפני, אמרגן
החליטו כי חסרה בנוף הבידור להקה
עממית שתשיר שירי־פופ שקטים
וקליטים ושירי ארץ־ישראל. חשבו,
עשו והקימו את להקת פרימוס, שחבריה
הם צעירים וצעירות, שהשתתפו
עד עכשיו במחזות והצגות שהועלו על
במות־הבידור, כמו הללויה הוליווד,
ספינת החלומות.
ההופעה הראשונה של הלהקה היתה
בתוכנית הטלוויזיה זהו זה, שם שרו
מחרוזת שירי־חנוכה בעיבוד דיסקו
היתולי.

גמדוד דזד ^

חמחרים
שליטי השוק השחור
נ חוג 4יום־הולדתו ה־ 71 של
האנס הלמוט קירסט, מחברם של
33 רבי־מכר גרמניים, אשר תורגמו ל־
28 לשונות (וגם לעברית: ליל הגנרלים)
ונמכרו ב־ 12 מיליון עותקים.
קירסט, שהתמחה בחיבור מותחנים
שעיקר עלילתם מתרחשת בימי מיל־חמת-העולם
השניה, הוא בן־איכרים,
שניסה, לפני שפנה לסיפרות, את מזלו,
כחקלאי וכסולל־כבישים. סיפרו האחרון,
בזכות האגרוף, עוסק בשבוי־מילחמה
גרמני אנטי״נאצי ושומרו
במחנה־שבויים בקרבת קאהיר, סרג׳נט
אנגלי־יהודי, המשתלטים יחדיו על
השוק השחור בבירה המצרית.

שרר־הדיז העיתונאי
נ חוג 4יום־הולדתו ה־ 75 של
ד ד יהושע רזטנשטרייך, מור
תיקי עורכי־הדין בארץ• ,לשעבר ראש
לישכת עורכי־הדין וכיום נשיא מועצת
העיתונות. קשריו של רוטנשטרייך,
יליד פולין ואב לשלוש בנות,
לעיתונות, הם עוד מימיו הטרום־
מישפטיים, עת גמר בית־ספר לעיתר
נות בוורשה ושימש ככתב לעיתונים
יהודיים בפולין.

״את נראית שיגעון!״
אמו וווו סונז למד
כה נועס(משמאל)
נאשו בחן אותה
לתנקיו נח־זוג נ־שעשועון
טלוויזיה
סני מוכרח להגיד שאת נראית
//ד) שיג עון. בחייר, אין מה להתרגש.
תחשבי שאת נמצאת איתי לבד״,
אמר דודו טופז לצעירה היפהפיה
שלידו, כשהוא בוחן אותה ביסודיות
במבטיו, מלקטה למעלה, פנימה
והחוצה.

ותותימת סר דודו
הארץ. הקהל באולפן — כ״ 50 איש —
הביע אכזבה מהופעתן החיצונית של
מרבית המועמדות .״איפה כל החתיכות
של דודו?״ שאלה אשתו של המפיק
רפי שחר .״אין מה לצלם!״ החליטו
צלמי הטלוויזיה והעיתונות.
״אין עם מי לדבר ואין מה לצטט,״
התאכזבו העיתונאים .״הרוב פריחות,״
החליט מישהו.
כמעט אצל כולן בלטו חוסר־ביטחון
משווע וחוסר־טיפוח. הן לא ידעו
לצעוד בחן ובקומה זקופה, אבל כולן

תיזמורת 10 הכנריות
נחוג 4בניו־יורק, בקונצרט
גאלה, יום־הולדתה ה־ 84ש ל אילונה
סהר, מורת־הכינור החולונית, שגידלה
דורות של כנרים ישראליים בעלי
שם עולם(ביניהם: שלמה מינץ ופנחס
צוקרמן) .פהר, בתו של מנהל תחנת־הרכבת
בבודפסט של ראשית המאה,
גילתה את הכינור בגיל 9ומאז לא
נפרדה ממנו, גם לא בשלהי מילחמת־העולם
השניה, עת אירגנה, אחר
הכיבוש הסובייטי, תיזמורת של 20
טריות, שניגנו לפרנסתן בבתי־הקפה
של הבירה ההונגרית.

היו דקות־גיזרה. הן הפגינו עצבנות
והרגשה של ״לא־יורעת־מה־אני־עושה־פה״
.אף אחת לא נראתה אלגנטית,
פרט לליאורה חניתה היפה,
מזכירה רפואית בת ,27 שהגיעה יחד
עם בעלה, לבושה;בחליפה מחוייטת,
בעלת כתפיים מודגשות.
בזו אחר זו הן התייצבו מול
המצלמות, והתבקשו לקרוא רשימת
שמות. הן טעו בביטוי, דיקלמו במונוטוניות
ובקול רפה. דורו הצטמרר.
(המשך בעמוד )40

אבו אל־בגאת
נחוג 4יום־הולדתו ה־ 90 של
צבי שוורץ, מראשוני עורכי־הדין
של ירושלים, שנולד כבנו של סוחר־אריגים
ברוסיה, אשר שלח אותו ארצה
ללמוד בגימנסיה העברית הרצליה.
לאחר מכן למד שוורץ כלכלה בלונדון
(והתפרנס ממתן שיעורי־ערב בעברית
במיסגרת קורסי ההשכלה למבוגרים
של מועצת העיריה של הבירה
הבריטית) ,מדעי״היהדות ומישפטים
בירושלים, והיה לשותף במישררו של
אחד מפרקליטי״הצמרת של טרם־
מדינה, הד״ר ברנרד ג׳וזף(שכרב יוסף
היה למושלה הצבאי של ירושלים בימי
מילחמת־העצמאות ולשר הצנע, או
בתוארו הרשמי — :שר האספקה
והקיצוב — בממשלת ישראל) .פיר־סומו
המיוחד של שוורץ בא לו משתי
בנותיו: הבכורה רות, אשתו הראשונה
של משה דיין והצעירה, ראומה, אשתו
של עזר וייצמן.

ב 1חרש החרבות

נפטר 4בראשון־לציון, בגיל ,84
חובב ברעמי, אחד משמונת ילדיו
של הביל׳׳וי דויד יודילוביץ, איש
קבוצת שה״ו(שיבת החרש והמסגר),
שפנה בראשית דרכו בארץ למלא־כת־כפיים,
בהשתלמו בתעשיית החרבות
אצל בעל־מלאכה גרמני
בירושלים. ברעמי, יליד אלכסנדריה
המצרית, שבה ייצג. אביו את חברת־היינות
כרמל מזרחי במשך 20 שנה,
נודע ברב־המכר שאותו כתב, סוד
מערת צדקיהו — ספר עליו גדלו
דורות של ילדים בארץ.
* המספר שכאשר פתח את
מישרדו בשנת ,1933 היה מיספר
עורכי־הדץ בארץ .100 כיום מספרם
מתקרב ל־ 10 אלפים.
העולם הז ח 2522

וטמפרמנט. כאשר נשאלה :״מה עשית עד היום!״ פשוט עצתה. :חייתי!׳
מלכה פוקס, ג׳ינג׳ית ירוקת־עיניים
וחטובת־גוף, רעדה מהתרגשות.
לצעוד באלגנטיות
לאת טמפרמנט, הופעה
/)//חיצונית יפה, אינטליגנטית,
אחרי צבא ולפני ,30 שגרה באיזור תל-
אביב ״,כך היה כתוב במודעה
שפורסמה בשבוע שעבר בעיתונים.
המטרה — למצוא בת־זוג לשעשועון־
טלוויזיה חדש בשם עשינו עסק,
ביוזמתו ובהנחייתו של דודו טופז,
הפקה משולבת של האולפנים המ
אוחדים,
תיאטרון לילך והטלוויזיה
הישראלית.
כותבי התוכנית, דינה כהנוביץ׳
וטופז, מתכוונים לתפוס טרמפ על
הישראלי המהמר. מתוך 400 איש,
שיהיו נוכחים באולפן, ייבחרו בהגרלה
15 מועמדים, שיתחרו, בשלבים שונים,
על פרסים יקרי־ערך. תפקיד הטמפר־מנטית־היפה־וכן־הלאה,
אשר תיבחר
בסופו של דבר, יהיה לקשט את
המירקע וגם לעזור למנחה — לשלוף
פיתקות מקופסה, לקרוא שמות, להגיש
פרסים, לצעוד באלגנטיות ולהסיר
פיתקות המכסות אותיות שעל הלוח.
הגיעו כמה עשרות צעירות מכל

\ 1 1 1 1 *171י 1־ \ 1ך 1ך ן אחרי שדודו טופז בחן באולפן את הלי !
1 1 111.11 11 11 ^ #1נ מה של חן לביא קצוצת-השיער, העיר
לה. :אולי את ינולה ללנת נצורה יותר אלגנטית! יש לן הלינה ג׳בארית!״

אילתנסתלי

הםאומ די ם ...מ ה הן אוחרות חההם <זו מ רי ם ...מ ה הן <זו מ רו ת ...מהה

יצחק גונן:

אנט דולצ׳ין:

עוזי לוי:

״אדעל עדייו החברה ״אינני רואה צורר ,,פוליסת ביטוח־ח״ם בגד
הבטוחה בעולם!״ במיפלגת מרכז חדשה!״ סרט! -בהישג יד!״

על הרצח המתועב בנמלי־התעופה של ויצר ורומא צודע
לקברניט אל־על יצחק גוצן בשהיה בחו״ ל. גוצן, שהוא גם
יו׳ר האיגוד הישראלי של הטייסים, שב ארצה במוצאי־שבת,
כולו גרעש וצסער. היה מיותר לשאול מדוע. רק לתת
לו פיתחון פה.
זוהי השנה הקשה ביותר שהיתה לתעופה האזרחית אי־פעם, הן
באסונות והן בהטיפות.

• איך מבטיחים ש־ ׳86 תהיה שקטה יותר?
אנחנו הצענו להחרים את חברות־התעופה של הארצות שמהן
יוצאים טרוריסטים, או הארצות הנותנות אצלן חסות למעשי־חטיפה
של מטוסים. על־פי ההצעה שלנו, אחרי חטיפת טי־וו־אי
לביירות, הוחרם נמל־התעופה שם. שום חברה רצינית לא טסה
כיום לביירות.

• דומני שהרושם הרע של 85׳ קשור בסלקציות
בין נוסעי המטוסים.
בכינוס האחרון של איגוד הטייסים הבינלאומי, שהתקיים
השבוע בלונדון, העליתי בקשה שהאיגוד ידרוש מכל ציוותי־המטוסים
—טייסים ודיילים — שלא יתנו ידם במהלך חטיפה
להפרדה כלשהי בין הנוסעים, על־פי ציבעם, לאומיותם או דתם.
אמרנו שגם אם הדבר כרוך בסיכון חייהם של אנשי־הצוות, יש
לעמוד על כך. אנחנו דורשים שבמטוסים לא יוקם גטו יהודי!

• אבל איך מונעים טרגדיות כמו שאירעו בסיו*
השבוע באירופה?
בסופו של דבר, אל־על היא עדיין החברה הבטוחה ביותר
בעולם כולו. גם תגובת הישראלים ברומא ובווינה הוכיחה זאת.
אני מקווה מאוד שלמרות הפגיעה לא יירד מיספר הטסים באל־על.
אך זאת תשובה חלקית. האירופים חייבים לתת יד כדי לעצור
את הטרור.

מיפלגה חדשה יוצאת לדרך, מיפלגת מרכז המתפלגת
מהמיפלגה הליברלית. אחד מראשיה הוא אריה דולצין,
מוותיקי הליברלים, היושב חזק מאוד בסוכנות. אשתו,
אגט, ידועה נדיעותיה היוניות העצמאיות הקרובות
ל״שלום עכשיו״ ,ונעבר כבר אמרה ברבים מה שהיה לה
לומר על הליכוד. שאלתי אותה השבוע מה דעתה על
התנועה החדשה ואם היא מזדהה איתה.
קודם כל, לא ביקשו ממני לתמוך בה. יש לי ריעות משלי,
ואינני חושבת שאלה בדיוק הריעות שלהם. המיפלגה החדשה,
אם באמת היא תצא לבחירות, קרובה אליי הרבה יותר ממה שקרוי
״ליברלים״ אבל אני עוד לא יודעת מה תוכניותיה.

• האס כבר פנו אלייך בבקשת עזרה?
לא, ואינני חושבת שמישהו יפנה אליי. כולם יודעים את
דיעותיי, והעובדה שבעלי מעורב בזה לא מחייבת אותי. אנו לא
מתערבים איש בריעותיו של השני.

• האס למיפלגה כזו יש מקום?
אם אתה שואל לצורך — ודאי שיש. אם אתה שואל למקום
מבחינת סיכוי, אני חוששת שלא יהיה להם עתיד גדול. ראה מה
קרה לשינוי, שגם היא מיפלגת־מרכז. כך שכיום, עם כל הבעיות
האחרות, אינני רואה צורך בזה.

השבוע נודע על פוליסת־ביטוח חדשה -ניטוח־סרטו.
מאחוריה עומדת חברת־ביטוח גדולה, מיגדל, ששיתפה
בפרוייקט את חברת הביטוח הראל־שילוח. פניתי למנכ״ל
מיגדל, עוזי לוי, וביקשתי לדעת במה מדובר.
זוהי תוספת לפוליסת־ביטוח־חיים, שעיקרה מאבק בסרטן.
כאשר מתגלה סרטן אצל אדם מבוטח, הוא יקבל את סכום־
הביטוח, כדי שישמש אותו למה שנחוץ מסביב לטיפול. מדובר
בהוצאות שהביטוח הרפואי הרגיל איננו מכסה. הסכום שהמבוטח
שיקבל מאיתנו ישמש למאבקו בסרטן.

• על איזה סכום מדובר?
כיום מדובר על סכום חד־פעמי בסדר־גודל 25 אלף דולר,
בשקלים חדשים צמודים. כדי לזכות בו, יש להחזיק בפוליסת
חיים רגילה. התוספת לפוליסת־סרטן היא כזו: התעריף לאיש בן
30 הוא בסדר־גודל של חמישה דולר לחודש. לאיש בן 40
כשיבעה דולר לחודש. זה בהישג יד.

• האם זהו חידוש עולמי?
ישראלי. לא עולמי. זה קיים בארצות־הברית ובמיזרח הרחוק.

• אם סרטן, אז למה לא איידס?
הניסיון שלי עם סוגי״סרטנים שונים יוצר בסיס של מידע
לגביו. אם יהיו די נתונים לגבי איידס, נבטח גם נגד מחלה זו. אך
להערכתי זה יקח עוד הרבה שנים.

בן־־עיד; עיטדי;

אומרימ...מה הן אומרות...מה הם *ומרי...מה הן אוחרות...הה הם:

אליה! בן־אדישר:

מינה זהבי:

מרדכי ציפ1רי:

״רא האמנת לרגע ,.הב* התרגשתי מהשיו ״אודי־צב גדינבוג הגדיד
שבגין ״צא מביתו! ,,שדויד כתב למעני!״ בדיוק את המצב!,,
שקט מתוח השתרר באולם, ואז החל הקול המוכר
להישמע בחלל. ההתרגשות אחזה בנוכחים. מצחם בגין,
המנהיג שהפך לאגדה מתבודדת בחייו העתיר שבחים
לרוב על׳מזכירו ואיש־סודו מזה שנים, יחיאל קדישאי,
במיסגרת תוכנית״הטלוויזיה חיים שכאלה, שהוקדשה
לקדישאי.
המנחה, עמוס אטינגר, אומנם ניטה למשיד את בגין
לשיחה נרחבת יותר, אן לשווא.
באולם נכחו באותו זמן מתיפארת אנשי־אצ״ל והשמנת
של תחילת שילטונו של הליכוד.
שוחחתי עם אחד מנציגי אותה תקופה לא״רחוקה,
!חבר״הכנטת אליהו בן־אלישר, מי שהיה מנכ״ל מישרד
ראש״הממשלה בתקופת־שילטונו הראשונה של בגין.

• לא נראה לך שלאור מצבה המפולג והמסוכסך
שזי חרות כיום, פיתחתם נוסטלגיה קצת מוקדמת
לתקופת עלייתכם לשלטון?
נוסטלגיה — זה טיבעי. בפרט לתקופה של עליה לשילטון.
אם מדברים על־כר בקשר לתוכנית, אז נכחו שם חברים מאצ״ל,
ואולי בגלל זה שררה אווירה נוסטלגית.
חוץ מזה, התוכנית הוקדשה לקדישאי — אגב, דווקא אשתו
אסתר היא התגלית האמיתית! — והוא מתקשר, מטבע הדברים,
לבגין. ואת בגין, אכן, כולנו הערכנו ומעריכים.

• אופן ההשמעה של קולו בטלפון לא נראה לך
דרמאתי מדי?
האמת היא ששיחת־הטלפון היתד, מרגשת. זאת האמת. הוא
הרעיף שבחים על יחיאל. אני הייתי בסוד העניינים, וידעתי
מראש על התיאומים בדבר שיחת־הטלפון הזאת. יכול בהחלט
להיות שלך ולאנשים מבחוץ זה נראה קצת דרמאתי או אפילו
מגוחך, אבל למי שנכח בחדר היתה זאת חוויה שמרגשת מאוד.
בחדר ישבו כל מקורביו של בגין, שלושת ילדיו — בני, לאה
וחסיה — מזכירותיו מתקופת כהונתו בלישכת ראש־הממשלה,
וביניהן חווה ומירי, שלא משתייכות לליכוד. מצאנו אותן
כלישכה כשהגענו.
לגבינו זה היה מאוד מרגש.

• ידוע לי שנעשו נסיונות להביא את בגין לאולפן.
היית שותך להם?
ידעתי עליהם, אבל לא תליתי בהם תיקוות רבות. למרות
העובדה שמאוד רציתי לראות אותו שם, ידעתי שהוא לא יגיע.
גם בשיחת־הטלפון הוא הקפיד מאוד, שלא לסטות מהנושא, על
אף הנסיונות של המנחה לגרור אותו לשוחח על נושאים נוספים.
יכול להיות שהיו שקיוו שבעיקבות יציאתו לקברה של אשתו
חלה תזוזה. אני, על כל פנים, לא האמנתי לרגע כי הוא יגיע.

בעת הקלטתה של תוכנית הטלוויזיה זימרת הארץ,
שהוקדשה לשירי דויד זהבי המנוח וששודרה בליל־שבת,
היא ישבה שקטה, נחבאת אל הכלים, נרגשת מעט.
מינה זהבי, חברת קיבוץ נען, קוסמטיקאית במיקצועה,
אלמנתו של המלחין שכמה משיריו הפכו, כמו שנהוג לומר,
לניכסי״צאן־וברזל.
שוחחתי עימה כמה שעות לפני שידור התוכנית. מינה
זהבי, שאינה מורגלת במתן ריאיונות לעיתונות, לא
הסתירה את המתח שלה לקראת השידור.

• כיצד נודע לך שהטלוויזיה עומדת להקדיש
תוכנית לשירי בעלך?
ראשית, קראתי בעיתונים שעומדים להקדיש תוכניות רדיו
וטלוויזיה למלחינים ותיקים, ובמיוחד אלה שהלכו לעולמם. לכן
לא הייתי מופתעת מאד כשהתקשר איתי אהוד מנור. הוא סיפר
לי על הפקת־הטלוויזיה הזאת, ועל תוכנית־רדיו שברצונו
להקדיש לשיריו של דויד, וביקש את שיתוף־הפעולה שלי. אחר־כך
התקשר איתי המפיק חיים מלובן, ואישר רישמית את
הדברים. מובן ששמחתי על כך.

• לא חששת מעט מהביצועים החדשניים,
המאפיינים תוכנית זאת?
האמת היא שכן. מצד אחד זה סיקרן אותי. זה הופך את
התוכנית ליותר מעניינת. זוהי גם,הזדמנות לדור הצעיר להכיר
את שיריו של דויד, או לזהות שירים, המוכרים לו, עם שמו של
דויד. מצד שני, מובן שקצת חששתי. כשאהוד מנור סיפר לי
ששלמה גרוניך משתתף בתוכנית, ושברצונו לעבד מחדש את
מלאו אסמינו בר, הגבתי. :נו, מה שהוא כבר יעשה לזה״.״ בסוף,
זה מצא חן בעיניי.

• איזה קטע ריגש אותך יותר מבל במהלך
התוכנית?
קודם כל, כפי שוודאי שמת לב, מאוד התרגשתי במשך
הקלטתה של התוכנית. הכי התרגשתי מההפתעה שהכין לי אהוד
מנור — השיר שדויד כתב למעני. לא הייתי מוכנה לזה.

• מלבד תוכנית זו ואחרות, מה את עוד עושה כדי
להנציח את שירי בעלך?
האמת היא שאני פאסיבית לחלוטין בעניין זה. אני חיה לי
בקיבוץ, עובדת במיקצועי — קוסמטיקה. הייתי בין הקוס־מטיקאיות
הראשונות בהתיישבות העובדת. אם פונים אליי —
אני משתפת פעולה כשימחה, נותנת חומר. אבל ליזום? אני לא
יוזמת! לכן אני מברכת על תוכניות מסוג זה.

כשקם אדם הנושא במישרה ציבורית רמה ומתפטר,
הוא מצפה להרעיד את אמות־הסיפין, שיזוז משהו
בעיקבות צעדו המהפכני. בשבוע שעבר התפטר השר
לשעבר מרדכי ציפורי, בקול ענות חלושה, מתפקידו
כיושב״ראש מועצת־המנהלים של ״מספנות ישראל״ .הארץ
לא רעדה, העיתונות לא רעשה, עולם כמינהגו נהג.

• איך אתה מסביר זאת?
את מבינה קצת בשירה? אורי צבי גרינברג הגדיר בדיוק את
המצב. :תמם הגורל בציון״ .אני כבר לא מאוכזב מכלום. אולי
בכל זאת, בעיקבות התפטרותי, תמצא הממשלה זמן ותדון
בבעיות של מיספנות־ישראל.

• מדוע התפטרת?
התפטרתי מכיוון שראיתי שהממשלה אינה דנה ומטפלת
בבעיות המורכבות של המיספנות. חוץ מזה איני יכול לפטר חלק
מהעובדים במיסגרת הקיצוצים והייעול, כשאיני בטוח שיש
ביכולתי לספק עבודה לטווח הארוך לשאר העובדים.

• כלומר: התפטרותך היא צעד של יאוש או
מחאה?
כאשר דיברתי על הנושא, ללא הרף, זה לא עזר במאומה.
פשוט חשבתי שאולי, כשאפסיק לדבר ואתפטר — זה יועיל
במשהו.

• ואינך מאוכזב מכך, שצעד כל־כך קיצוני מצידך
עבר כל־כך בשקט?
מאוכזב — זאת אינה המילה הנכונה כאן. אני מאוד מצטער,
שצעד כזה — ומה שחשוב יותר: נושא כזה — לא זכו בכותרות
המתאימות. חבל שקיימת אדישות כזאת לציבור כל־כך גדול של
עובדים ומיפעל כל־כך חשוב יורד לטמיון!

—י דפנה בדק —

— אשת שר נעצרה
(המשך בעמוד )10
ואימת העיתונות מגבילה את השיטה
הנפסדת.

כאשר אי־אפשר יהיה לסרסם
מידע על חשודים ועצירים,
ייעלם כל השטח הזה מעיני
הציבור. העיתונות לא תציב
כתבים לסיקור שטח זה, המיש־טרה
תוכל לעשות ככל העולה
על רוחה. ניתן יהיה לערוך
מעצרים המוניים, ורבבות אזרחים
יפלו קורבן לשיטה אכזרית

הטענה המתחסדת של יוזמי״החוק,
שחשודים יוכלו לבקש את פירסום
דבר מעצרם, היא אבסורדית. שום
חשוד אינו מעוניין בפירסום כזה, מלבד
מיקרים חריגים לגמרי, אחד ברבבה.

הפירסום לא נועד לעזור
ליחיד, אלא לחברה. הוא בא
למנוע נוהג, שיפגע במאות
ובאלפים.
זהו אינטרס קולקטיבי. הוא הופך
לאינטרס אישי של כל קורבן — אך
היחיד אינו יכול ואינו צריך להבין
אותו, כאשר הוא נתון בגיהינום של
המעצר.

לידתה של הצעת־חוק זו היא בחטא.
היא נועדה בגלוי, ובלי כל בושה, להגן
על עסקנים פוליטיים, באמתלה של
הגנה על ״האזרח הקטן״.

אין זה מיקרה שהיא באה
כתוצאה ישירה של מיקרה
שקרה לאחד המיוחסים —
העסקנים ליד שולחן־הממשלה,
שאורח-חייהם וזכויות-היתר
שלהם עוררו לאחרונה זעם
ציבורי גובר. איסור־הפירסום
בא להוסיך זבות-יתר נוספת על
שאר זכויות־היתר שלהם.
זוהי האמת. כל השאר הוא הסוואה
והעמדת־פנים.

הדיד לגיהינום

*^ין זו הפעם הראשונה שהצעתה
חוק כזאת מובאת אל הכנסת.
כמעט בכל כנסת קודמת נמצא עסקן
פוליטי שהציע חוק דומה. לפעמים היו
המציעים אנשים בעלי רצון־טוב,
שדאגו באמת לטובת האזרח, כמו ח״כ
(דאז) חיים הרצוג. לרוב היו אלה
עסקנים שהתעוררו אחרי שפרשת־שחיתות
הטילה צל עליהם או על
חבריהם.

הסוו המו שר מרם גייר(למטה) ,אלמנה
בודדה ועניה, שנבלה קוובו לשודדים צעיוים,
מוכיח: נל זקנה ערירית נתונה בסכנת־מוות!
** צב״רוחה של מרים גלילי בת
^ /ה ־ 67 היה מצויץ. מרים, חולת
סוכרת, גילתה באותו יום — היום
השני — כי רמת הסוכר בדמה ירדה
ל־ססז. גם הנפיחות ברגליה שוב שלא
הציקה לה כל־כך.
כמינהגה מרי ערב, אך הפעם ברוח
עליזה יותר, ביקרה מרים בבית אחותה,
גולי פרדסי, הסמוך לביתה־שלה,
בשכונת עמישב, בפאתי פתח־תיקווה.
שתי הישישות לגמו תה. זה של
מרים נותר מר. היא הקפידה הקפדה
יתירה שלא להמתיקו בסוכר, על־פי
הוראות הרופא. אחר־כך שוחחו מעט,
ומרים ביקשה מגולי כמה לימונים
חמוצים. ואז חזרה לביתה.
זו היתה הפעם האחרונה שבה ראתה
גולי פרדסי את אחותה.

שכנה בתוד
שלולית דס
ף* מוך לחצות נפרצה דירתה של
מרים גלילי. היא הוכתה בראשה
ובידיה במכשיר קהה, נפער חתך
לאורך גולגולתה ושני הצמידים
שעיטרו את פירקי־ידיה נתלשו בכוח.
הפורצים ברחו. מרים נותרה בתוך
שלולית של דם.
כמה שעות אחר־כך התגלתה על-
ידי שכניה, בני הזוג ברוך. אסתר ברוך
הישקתה את מרים שותתת הדם תה.
יעקב ברוך הזמין אמבולנס. מרים
גלילי נלקחה לבית״החולים בילינסון,
שם איבדה את הכרתה.
ביום החמישי בערב שבה אליה
ההכרה לכמה שעות. בשארית כוחותיה
מסרה עדות לשוטרי מישטרת פתח־תיקווה.
בעיקבות
העדות נעצרו שלושה
צעירים. אף הם תושבי עמישב —
האחים אילן וחיים אהרוני ואורי טוס
— בחשד של פריצה וגניבה. צמידיה
השדודים של מרים נמצאו ברשותם.
השרירים קצת פאתוס. קצת גיחוך

הפירסום גם דרוש כדי לקיים
ביקורת על מעשי השופטים,
החותמים בסיטונות על צווי־מעצר.
כבר
נאמר על־ידי אחת הדמויות
המרכזיות בהיסטוריה המישפטית הבריטית
כי פיקוח העיתונות על
המישפט היא כורח חיוני, כדי לשמור
על טוהר המישפט והצדק.
שיקול אחר: פירסום הפרטים על
חשדות וחשודים משתף את הציבור
בחקירה. הוא מביא להופעת עדים
נוספים, שלא חשבו קודם לכן שהעניין
נוגע להם( .השבוע הביא פירסום
תמונתו של צבי גור בתחפושת, על
שער העולם הזה, לתפיסתו. המיש־טרה
לא חשבה על כר).
ומעל לכל: זכות־הציבור־לדעת
וחופש־העיתונות — שני הצדדים של
אותו המטבע — הם תנאים חיוניים
לתיפקוד החברה הדמוקרטית. אין זה
עיקרון מופשט. ,מיצוות אנשים
מלומדה, אלא עניין מעשי ויומיומי.
רק דיון פומבי ומתמיד על כל בעיות
החברה, באמצעות ובעיקבות פרשות
המתגלות מדי יום, מאפשר לחברה
כולה לתת את דעתה על בעיותיה
בתחומים השונים.

לגבי מרבית האזרחים, רק הסיפור
האנושי — סיפור
שבמרכזו עומד אדם חי —
מעורר אותו לחשוב על הבעיות
החברתיות.

לכל ההצעות קרה אותו הדבר: אחרי
שההצעה הגיעה לוועדת־החוקה־חוק־ומישפט,
והחל דיון רציני בה, הסתבר
גט למציעים עצמם שגם במיקרה זה
חל הכלל שהדרך לגיהינום רצופה
בכוונות טובות. הכוונה יכולה להיות
טובה, אך הצעת־החוק תשיג תוצאות
שונות מאוד מאותן שעמדו לנגד עיני
המציעים.

בהורה טובה,
אשה שקטה
^ יום הראשון, בשעה 5.00כשבוקר,
מתה מרים גלילי מפצעיה.
מעצרם של השלושה הוארך לשבוע.
כעת הם חשודים גם ברצח.

כל ההצעות מתו מות-
נשיקה בוועדה.

זה היה בתקופות שבהן היתד, הכנסת
עצמאית איכשהו, לפחות בוועדותיה.
הסכנה החדשה טמונה במהותה של
הכנסת ה־ ,11 שהיא מכשיר עיוור בידי
ממשלת־האחדות־הלאומית, בגלל הרוב
העצום של הקואליציה והיעדר כוח
האופוזיציה.
ברור שנסיון זה הוא רק התחלה. השבוע
הזהיר היועץ המישפטי לממשלה,
יצחק זמיר, שבממשלה נרקמות
מזימות נוספות. בין השאר: הרעיון
הישן, שהוגשם ברוב המישטרים הרודניים
בעולם , ,לחייב עיתונאים
לקבל ״רישיון״ ממשלתי. כבר הוחלט
לגבי מדינות אחרות — ולאחרונה
קוסטה־ריקה — שמדינה שבה קיימת
חובה זו שוב אינה יכולה להיחשב
כמדינה דמוקרטית, והיא עברה את
הקו האדום לדיקטטורה.

ריבקה שריר יכולה לשאוב
עידוד. אויבי-החופש אינם נחים.
אין הם זקוקים לשום עיסוי.

המישפחה
האברה

מרים של גלילי, קורבן
רצח־השוד, יושבת שיבעה בחצר בית אחיה הצעיר

של מרים, כשבין המנחמות בולטות מפרותיה של י
מרים, ישישות קמוטות, עטויות מיטפחות־ראש,
החרדות אף הן מכל הפתעה אפשרית בלילות־הבדד.

לבייש

ברווקותה

שתפסיק המישפחה.
מצאו לה אלמן בן ,70 אב לשני בנים
בוגרים. היום כבר אין איש זוכר אם
מרים גילתה התנגדות, או הסכימה
בשימחה לחתן הקשיש. כך או כך,
השניים נישאו, ושנה אחת אחר־כך
עברו לצריפי מעברת־עמישב, ביחד
עם כל בני חמולת חלילי.
בעמישב זכו להיחלץ מצריפי־העץ
רק אחרי הפגנה סוערת בפתח מישרדי־הסוכנות.
עמידר בנתה להם בתי־אבן.
מי שהיה צריך להתחתן — התחתן.
ילדים חרשים נולדו. הגברים מצאו את
פרנסתם כפועלים. הנשים בישלו וניקו
ודיברו ביניהן בפרסית שוטפת.
וכל הזמן הזה, בתוך הרעש של
החיים החדשים, התבלטה מרים כאשה
שקטה, כנועה .״היו כאן ארבע גיסות,״
אמרה רבקה יהודאי, שמרים גלילי
היתה אחות של סבתה .״כולן צעקניות,
אוהבות לריב. רק מרים היתה שקטה.
אף פעם לא רבה, אף פעם לא התערבה
בחיים של אחרים.״
לפני שבע שנים נפטר בעלה, שהיה
כבר ישיש מופלג. מרים, שנותרה
לבדה, בילתה את רוב זמנה בביקורים
אצל בני מישפחתה.

ך * ו \ ןןןךןיי במסע ההלוויה של הישישה
! 111 0מרים גלילי נשאו המלוות
הישישות כרזות מסוג ״לא עוד שוד בעמישב!״

וישישה טיפוסית של השכונה, כזאת שבתצלום
למעלה, יודעת היטב כי הסכנה אינה שוד בלבד, כפי
שהוכיח סופה של מרים גלילי, שבו הפך השוד לרצח.

היום אחוז הפשיעה בעמישב קטן
מאשר במקומות אחרים״.
דוברת מחוז השרון של המישטרה,
מלכה שגב, פחות בטוחה בנקודה של
אחוזי הפשיעה. היא זוכרת מיקרה אחד
די זהה, שאירע לפני חודשים אחדים
בעמישב, רק שבאותו מיקרה המתלוננת
לא הותקפה.
אך תושבי עמישב אינם זקוקים
לנתונים סטטיסטיים. גם בלעדיהם
החיים במקום הם רוויי־פחדים.
במכולת השכונתית דיברו בכעס על
העבריינים המקומיים, בלי להזכיר
שמות .״שתי מישפחות של עבריינים
השתלטו על השכונה, אינן נותנות לנו
לחיות בשקט,״ אמר בעל המכולת.
״הממשלה אשמה,״ הוסיף .״אם לא
היתה נותנת להן קיצבת־סעד, הם היו
חייבים לעבור, ואז היו עייפים, ולא היה
להם יותר כוח לגנוב״.

הקורבנות הבאים

מבין המתאבלות (בתצלום: בעת מסע ההלווייה),

מייד כשנודע להם על מותה
של מרים, החלו בני מישפחתה להתקבץ
בביתו של עזיז חלילי, אחיה
בן ה־ 66 של מרים. לחצר הקטנה,
ברחוב עזרא ונחמיה, נשלפו כיסאות
עץ, מהוהי־ריפוד. בזה אחר זה נתפסו
הכיסאות על־ידי ישישות קמוטות,
עטויות במיטפחות־ראש.
הרוחות לא התלהטו. שוחחו כמעט
בלחישה. תבעו עונש־מוות. דרשו
הגנה מישטרתית טובה יותר לזקנים
בודדים, שאינם יכולים להגן על עצמם.
מרים גלילי, היתד, אחת מאותן
זקנות מועדות־לפורענות. בעלה נפטר
לפני שבע שנים. מעולם לא היו לה
ילדים .״היא חיה חיים של סבל ומתה
בלי כבוד,״ אמרו בני־המישפחה.
מרים גלילי נולדה למישפחת
חלילי, בשיראז שבפרס. ארבעה בנים,
שתי בנות, אב סוחר־בדים ואם עקרת־בית.
כזו היתה מישפחת חלילי בימיה
הטובים.
האב מת בגיל צעיר. ארבעת האחים
נשאו להם נשים, גם גולי התחתנה. רק
מרים נותרה רווקה.
״מה לעשות? זה הגורל שלה, היתה
בחורה טובה, רק לא הצליחה להתחתן
בגיל צעיר,״ אמרו הישישות לבית
חלילי.
כשהיתה מרים בת ,35ב־,1950
עלתה מישפחת חלילי, על כל אחיה
,ואחיותיה, לארץ, ישר לאוהלי בית־שאן.
כמה חודשים אחר־כך מת בכור
האחים. ואז החליטו הנותרים לבית־חלילי
כי צריך לעשות משהו עם מרים,

ריבקה יהודאי :״אני פוחדת להסתובב
בחוץ בלילה. כשאני מבלה בעיר,
אני חוזרת הביתה במונית, מכריחה את
הנהג להביא אותי עד פתח הבית
ולחכות עד שאכנס הביתה.
״פעם היכרתי בחור. סיפרתי לו
שאני מעמישב. הוא אמר שהוא פוחד
לבוא לבקר אותי, שזו שכונה מקוללת.
הסכמתי איתו. בעמישב אתה לא יכול
לדעת מתי יפגע בך כדור תועה.
״הנה, למשל, מרים. עד שנהרגה,
סבלה מפירחחים. שברו לה את
התריסים בבית, יידו בה אבנים. לא
יכולנו לעשות כלום. גם המישטרה לא.
״במישטרה תמיד טוענים שאין
מספיק הוכחות כדי לעצור את האשמים.
בטח שאין הוכחות. בדרך־כלל
אנחנו יודעים מי הפושע — רק מה,
מפחדים לספר. ככה אנחנו חיים
במעגל של פחד ופשע, בלי שאף אחר
יוכל לעזור לנו״.

שכנותיה של מרים גלילי המנוחה. הן מתלוננות מרה
על הסכנות כהן הן נתונות לילה״לילה, אבל מכריזות
בקול של קבלת״הדין :״לא יכולים לעשות כלום!״

רק בלילה היתה חוזרת הביתה. היא
פחדה מבריוני השכונה, אבל לא היתה
מוכנה לחלק את לילותיה העריריים
עם בני מישפחתה.

מעגל של
פחד ופשע

**ץ כינת עמישב הוקמה בשנות
* /ה־ ,50 בצידה המיזרחי של פתה־תיקווה,
במעברה ליוצאי צפון־אפרי־קה.
סיכסוכי חמולות, מעשי רצח ושוד
היו מעשים של יום־יום בעמישב.

היום עדיין נראית עמישב כחצר
האחורית של פתח־תיקווה: בתים
שפופי־קומה, חלקם משופצים, חלקם
מוזנחים. לא לחינם קוראים העמישבים
לפתח־תיקווה ״העיר״ ,ומדברים ביר־את־כבוד
על מי שהצליחו לעבור לגור

דובר עיריית פתח־תיקווה, דן בן־ •
כנען, אינו תמים־דעים עם ההערכה
השלילית על עמישב .״זאת שכונה
נהדרת,״ הוא אומר ,״פרוייקט שיקום־
השכונות הצליח שם גם מבחינה
סביבתית וגם מבחינה חברתית. ובכלל,

שני צמידים

קרובת מישפחה למול קיברה של
מרים בבית״הקברות הפתח־תיק־וואי
סגולה. גלילי נפלה קורבן לשודדים שכל שללם היה שני צמידיה.

שרר ,׳}ימבי*; ,צילם עיי; עפדיד

_ החתיכות של ד 1ד1

״אבז־נידאל רוצה לחבל במשא־ומתן!״
(המשך מעמוד )15
הנה, למשל, מה שאת שואלת אותי הוא סימן
מדאיג, זה הטימטום של ישראל, שלא מבחינים
בין העמדות הערביות כפי שהן היו, והן היו
חמורות מאוד, ומשקרים בעניין זה.

• מי משרך?

היונים בישראל שיקרו. לכן עשו אז את הזיהוי
שבין שקר לבין להיות יונה בישראל, ואז היוניות
בישראל קיבלה מכה. כאשר עלו האפשרויות של
הסדר עם בואו של סאדאת, אז אני מסרתי על
העמדות האלה. אני תמיד צילמתי את העמדות
הערביות, אני לא עיצבתי את העמדות. ליונים
בישראל היו פרטנסיות לעצב את העמדות הערביות,
לי לא היו פרטנסיות כאלה. כאשר השתנו
העמדות הערביות, אני הודעתי על שינוי.
כשהעמדות היו שלילה מוחלטת וגמורה, אמרתי
שהן כאלה. לא שיקרתי.

כי אתה שייך למחנה אחד, כי יש לך מישפטים
מוקדמים.

• אתה לא חושב שהאמונה הביאה
את השלום עם מצרים?
אמונה במי?

• אמונה בסאדאת וברצון הכן שלו
בשלום ובמהלך. או אלי אמץ זו מלה
נכונה יותר?

• עליהן אנחנו לא יודעים.
בסדר, אני לא באתי אלייך בטענות. זה לא
שיש לי איזו חובה להגן על מישהו.

• זה נשמע ככה, כאילו יש לך חום
נוסטלגי.
אין לי שום נוסטלגיה, אני לא חי בעבר, אני
לא כותב זיכרונות, אני לא מתעסק בזה.

זה כבר דבר אחר, אם מחליטים שאיש מסויים
הוא מהימן. אני רוצה להיות מפוכח. אני מכיר בזה
שהאויב הכי גדול שלנו זה אנחנו, השקרים
שמעוותים לנו את התפיסה. הייתי רוצה לצלם
את המציאות כמו שמצלמה מצלמת.

• להיות כמה שיותר מרוחק מהדברים
ורך?
לא מרוחק. ואתה לא יכול להיות קר.

• ואם אתה מעורב, זה כבר עניין של
רגשות.
גם נייטרלי זה לא טוב, גם אז אתה יכול
לטעות.

• אתה בא מצד מסויים מאוד של
הדברים, זו ריאליות מאוד חד־צדדית.

לכן אני אומר שזו בעיה קשה ואין רצפט
שלפיו אפשר להשיג תוצאות. רק אלוהים לא
מושפע מכלום.

• איד הגעת למיזרחנות? אחרי
שעזבת את הצבא?
למדתי באוניברסיטה שפה וסיפרות ערבית.

• ידעת ערבית מהבית?

לא. אבי ראג שאלמד ערבית, אני ממישפחה
אשכנזית. אבי יליד בת־שלמה ואמי מפתח־תיקווה.

נולדת בארץ?

כו, בחיפה.

לא. הוא למד בגימנסיה בירושלים, אחר־כך
למד בדמשק, בבית״ספר תורכי. הם גרו ביבניאל,
אני נולדתי בחיפה.
אחר־כן־ הייתי בצה״ל, הכניסו אותי למודיעין,
אחר־כך עזבתי. התחלתי להתעניין בסיכסוך
הישראלי־ערבי אחרי שעזבתי את הצבא, למרות
שגם כשאתה במודיעין אתה עוסק בסיכסוך, אבל
רק מצד אחד שלו.
כתבתי דוקטורט על הסיכסוו הישראלי־ערבי,
שהוא ספר שאני הייתי מקווה שהוא יחדל להיות
תקף, למרות שאני חושש שהוא הולך להיות
תקף. הוא מציג את העמדה הערבית בצורה
חריפה מאוד, כמו שהיא היתד, כשהוא נכתב,
בשנים 62׳־63׳.

• השפעת מאוד על הקהל בארץ
כשכתבת את האמנה הפלסטינית.
לא אני כתבתי.

• אתה תירגמת ופירסמת את זה
בארץ, בעברית.
כן, אני לא שיקרתי, נתתי את האמנה. אני
יודע שאומרים שאני כתבתי, מה פיתאום? זה היה
נגד רצון מישרד״החוץ הישראלי, אף אחד לא שם
לב לזה שזה מסכם את ההשקפות.
אני ודאי שיקצתי את אש״ף יותר מכל
ישראלי אחר על־ידי כך שפירסמתי את האמנה
הפלסטינית.

• אתה מתחרט?

חס וחלילה. אני גרמתי להם נזק יותר מכל
ישראלי. זה חלק מהארגומנטציה של הניצים.

• אתה שונא את אש״ף?

אני לא עוסק בזה, לא באופטימיות ולא
בפסימיות. לומר שאני אוהב אותם? בוודאי שלא.
אבל מה זה שייך? כשהאמריקאים דנים עם
הרוסים, הם טוענים שהם אוהבים את הרוסים?
הבעיה היא להתגבר על האמונה, על גורמים,

• אני חושבת שאפילו רוב הפלסטינים
לא יודעים מה זו בדיוק האמנה
הפלסטינית.

זה לא משנה. מה זה חשוב עם פלסטיני — עם
זה לא דבר חשוב.

• מה כן חשוב?

המנהיגים. הם קובעים לעם מה לעשות, לאן
ללכת.

• המנהיגים משתנים?

• ואביך ידע ערבית כי הוא גדל
בארץ?

^ יו שם עובדות בחברות־ביטוח, מזכירות,
( \ אחיות בבית־חולים, תועמלנית רפואית אחת
ומובטלת אחת.
על השאלה ״איך דודו בתור פרטנר?״ ענתה חן
לביא ( )26 מתל־אביב :״יכול להיות מוביל טוב.״
היא סיפרה שהיא למדה רפואת־חירום בניו־יורק.
אמרה שהיא עובדת עם קהל, וגם על הקהל,
לפעמים.
אלונה פלונסקר, שברירית וחייכנית, אחות
במיקצועה, סיפרה :״בעלי שלח אותי לכאן. הוא
זה שתמיד מחפש ומדפדף בכל האותיות הקטנות
בעיתון. שנינו אוהבים לצחוק. זו צריכה להיות
תוכנית עליזה.״
ליאורה חניתה, אם לבת שבע ובן שנתיים, היא
היחידה שבאה עם הבעל. כששאלו אותו אם אינו

• אתה לא חושב שהיית יכול לשנות
את הדברים בצורה יותר חיובית?

• זה לא מפריע לך שאתה מרוחק
מהדברים?

לא, רוב התלמידים שלי הם יהודים.

;,קדימה;
שתעשה תייסד

• לא היית רוצה להיות יותר
מעורב?

אני מעולם לא ייצגתי איש, אני הצגתי רק את
השקפותיי. אני לא חבר בשום מיפלגה ומעולם
לא הייתי.

• רוב התלמידים שלך הס ערבים?

• אז הם לא הזהירו מספיק, או שלא
שמעו לאזהרות שלהם?

אין דבר כזה לא רואה פגם, יש דברים יותר
טובים, יש דברים יותר רעים. את שופטת 20 אלף
פעילויות, את לוקחת פעילות אחת, שהיא חשובה
מאוד — אני לא אומר שלא — אבל אז את
מתעלמת משאר 19,999 הפעילויות האחרות.

• קורה לפעמים שאנשי מיקצוע
מתאימים את עצמם לעמדות של
הפוליטיקאים?

• אתה לא מלמד בנושא הסיכסוך?

לא. הם הזהירו מפני הפלאנגות.
יכול להיות שלא שמעו, הם לא ראשי־המדינה.

• אתה חושב שהערבים השתנו?

מדי פעם, בדרך־כלל לא. אני מלמד מילחמה
ואסטרטגיה. עכשיו אני מלמד היסטוריה
אינטלקטואלית של היחסים הבינלאומיים,
ההרצאה האחרונה היתה על רומא. אני מלמד
קורס בפילוסופיה של יחסים בינלאומיים, אני
נותן עכשיו קורס ניתוח של החברה הערבית את
עצמה.

• אתה לא חושב שהם העריכו לא
נכון את מערך־הכוחות בתוך לבנון?

• אתה לא רואה פגם בפעילות של
אמ״ן?

כל ההיסטוריה משתנה, כל הזמן. ספר
שכותבים על נאט״ו, אחרי שנתיים הוא מיושן.
וספר שכותבים על המיזרח־התיכון — גם הוא
לא ניצחי.

לא מפריע, לא מתסכל.
אני עוסק בדברים אחרים, כל אחד עוסק במה
שהוא. מי שהוא סנדלר שואלים אותו: למה אתה
לא עושה ריבות? אני מלמד ואני עוסק בדברים
אחרים, לא בסיכסוך.

• וגם הפירוש שלה.
פירוש זו מילה אחת, צריך להעריך את
הדברים בראייה כוללת. לגבי מילחמת־לבנון אני |
לא רואה דברים לא בסדר.

(המשך מעמוד )35
״יותר בקול רם ובשימחה!״ העיר לאחת מהן,
״תחשבתי שקלמנוביץ׳ הוא פועל-ייצור שמחכה
כל חייו להיות בטלוויזיה!״ אבל ההערות לא כל־כך
עזרו•

העם בוחר במנהיגים, אבל ככל שהוא בוחר
בהם, הם המחליטים. את חושבת שכאשר סאדאת
בא הנה, אז המצרים אמרו לו לבוא הנה? הוא
החליט, ואז המצרים מחאו לו כף.

• אבל מנהיגים משתנים ועם זה
דבר קבוע.

זה נכון, אבל המנהיגים קובעים את ההתנהגות.
אז כשהמנהיגים מתחלפים, יש איזה
פולקלור כאילו העם עושה מדיניות — העם לא
עושה מדיניות.

• אתה לא חושב שהעם העלה את
הליכוד לשילטון, הוא עשה מדיניות?

אבל הוא לא סתם בחר בליכוד, זה בגלל מה
שאמרו לו המנהיגים. העם לא עושה את
המנהיגים, המנהיגים מעצבים את ההשקפות של
העם בגבול מסויים׳ ,לכן׳כשאמרתי שעם לא
חשוב, זה מוגזם, אבל צריך להיזהר מהביטוי
ההפוך. לא לוקחים בחשבון שעם כשהוא מעריץ
מישהו, הוא מעריץ גם את השקפתו. המנהיג הוא
שמחליט על מילחמה, לא עושים מישאל לפני
מילחמה, ואחר־כך העם רץ ומשלם בדמו.

אני יכול להביע את דעתי, ואני חושב שאני
יכול להביע את דעתי גם עכשיו בספר או במאמר
יותר מאשר אילו הייתי באיזה תפקיד. אין לי שום
אמביציות פוליטיות.

• זה לא עניין של אמביציות, זה
עניין של רצון להפוך את התיאוריות י שלך למעשה.
זה לא פשוט, אתה לא דיקטטור.

• אתה מרוצה מהתיפקוד הפוליטי
בארץ?
לא מרוצה.

• אתה לא אוהב את השאלות
האלה?
לא שאני לא אוהב, הן חסרות משמעות, כי
הבחירה אינה מה אתה רוצה, אלא מה
האפשרויות. אינני איש המערך, אבל אני מבכר
את המערך על הליכוד ועל חרות.

• אתה נחשב ליוני?
לא יודע. מה שמעניין אותי זה להיות
ריאליסט, לראות את המציאות.

• במיסגרת זו אתה מאמין שצריך
להיות הסדר טריטוריאלי?
אמת. אני חושב שאם לא יהיה הסדר, יהיה
גרוע. אם יהיה הסדר, יהיה רע. וצריך לבחור בין
הרע לגרוע.

• איך זה מתקשר לעובדה שאתה גר
מעבר לקו הירוק?
רציתי לגור ליד האוניברסיטה, כי אני לא אוהב
לנסוע.

• אם יהיה הסדר תצטרך אולי לוותר
על הבית?
יכול להיות. אני מניח שירושלים תישאר
מאוחדת, כי הביוב זורם לפי הגרביטציה, לא לפי
קווים פוליטיים. יש תוכנית של טדי קולק לחלק
את העיר לרובעים. אני לא מניח שההסדר יילך
לפי המקום שאני גר בו.

• תהיה מוכן לוותר על הבית?
מד, זאת אומרת אהיה מוכן לוותר על הבית? זו
לא שאלה. כאילו איפה אני גר ישפיע על ההסדר.
בזמן ההסדר אף אחד לא יתחשב במקום שאני גר
או במקום שמישהו אחר גר.
מה שברור לי, שבהסדר לא תתממשנה כל
השאיפות הישראליות היהודיות, ולא תתממשנה
כל השאיפות הערביות. אני הייתי רוצה פשרה
הכי טובה ליהודים.

• אתה מניח שתהיה פה מדינה
פלסטינית?
אם יהיה הסדר, אני מניח שתהיה מדינה
פלסטינית הקשורה לירדן.

• אפשר לדבר איתך קצת על אמ״ן?
נראה כאילו בכל המילחמות ההערכות
שלו לא הד נכונות.
זה לא נכון. עושים גם טעויות, אבל מרבית
העבודה של אמ״ן מאוד־מאוד מדוייקת ונותנת
פרטים.

• ב־3ד 19 הם עשו טעויות רציניות?
הם לא אומרים אם תהיה מילחמה או לא תהיה
מילחמה, התפקיד שלהם לתאר את הצבא הסורי.

• גם במילחמת־הלבנון?
אני חושב שכן. אמ״ן לא היה בעד מילחמת־לבנון.
לא מבינים שעיקר עבודת המודיעין זה
סיפוק אינפורמציה.

• אתה לא חושב שכל יום שעובר
מרחיק את ההסדר?
לא מרחיק, מקשה.

• אבל אם ערפאת מחר מת ובא
מישהו במקומו, זה מרחיק את ההסדר
בעוד כמה שנים?
אני לא יודע, העתיד אינו ספר פתוח. אני
עושה את ההערכה הכי טובה שאני יכול. אני לא
יודע איך הדברים יתפתחו, אבל זה לא פותר אותי
להעריך בצורה הכי רציונאלית שאני יכול. כאשר
אני לוקח את הערכתי, את תפיסותיי ואת גישתי,
בביקורתיות גדולה — ואני מכיר בכך שלא כל
החוכמה נמצאת תחת הכובע שלי, ושההיסטוריה
לא נכנעת למה שאני חושב.

טופז עם מועמדת חניתה
כאן, אני מעוניין!״מקנא — דודו טופז, טלוויזיה, היעדרויות מהבית
— הוא אמר שאין מה .״כשהיכרתי אותה, היא
רצתה ללכת לתחרות מלכת־היופי,״ הוא סיפר.
״אז — קינאתי, התנגדתי, והיא ויתרה. אבל כאן
— אני דווקא מעוניין. קדימה, שתעשה חיים!״

״אגי כבד
בחרתי!״
¥את הולכת להיות תוכנית נהדרת,״
המליץ טופז על הסחורה שלו ,״כל משתתף
בא עם בן או בת־זוג או עם האיידס ״,חתך
מישהו, וזה הוביל את דודו לשאלה ״למה לאף
חבר־כנסת אין איידס? כי הם לא מזיזים את
התחת.״ והיתה לו שאלה נוספת :״מה קורה כאשר
מטפטפים לימון על איידם? לימוניירם.״
מאלה שהגיעו אותו יום לא נבחרה אף אחת,
אבל בעיקבות צילומי המועמדות באחד העיתונים,
פנו בחורות נוספות .״רבות קיבלו אומץ
למראה הצילומים האלה,״ אמר דודו .״כל אחת
בטח אמרה לעצמה: אם אלה יכולות, גם אני
יכולה.״
על הצעירות שהגיעו לסיבוב הראשון, אמר
דודו :״חלק מהן היו בעלות פוטנציאל מסויים,
אבל נראה שהרוב מעריכות את עצמן בצורה
מוגזמת. יתכן שהן באו מתוך סקרנות. אבל אני
לא רוצה להיות רע־לב...״
כרגע יש ארבע מועמדות סופיות, מהן תיבחר
אחת, ועוד אחת ברזרווה.
״קרה משהו מעניין,״ סיפר טופז ,״יש לי
הרגשה שאת זו שתיבחר בסוף, אני מכיר מזמן.
יש קשר אישי בינינו, לא קשר מיני. היופי זה לא
הצר החזק שלה, אבל היא נאה, חיננית ועליזה.
אני לא מחפש יפהפיה מסעירה, רק אחת שתעשה
את העבודה עם הרבה חשק.
״בעניין החשק — בטלוויזיה האמריקאית
הבחורות נותנות בתוכניות האלה את כל הלב.
כאן, כשאמרתי להן שהן צריכות להוציא פתקים
ולהקריא שמות, הן שאלו באכזבה — זה הכל?
״למעשה, אני לא הקובע היחיד. ההחלטה
תהיה משותפת לבימאי חגי מאוטנר, למפיקים
שלמה פז ודינה כהנוביץ׳ ולי. אבל אני כבר
בחרתי.״
העולם הז ה 2522

אם אוין

מי לי?

היה זה, ללא ספק, יומו של לי
ג׳ונסון. מתוך 96 הנקודות שצברה
מכבי תל־אביב, במישחקה בהיכל
הספורט ביד־אליהו מול הפועל חולון,
הכניס ג׳ונסון במו ידיו .23
האוהדים, המנהלים והמאמנים של
מכבי היו מודאגים מאוד לפני המיש־חק,
ביום השני השבוע. ג׳ונסון נעדר
ממישחקים מזה חודש וחצי, בגלל
הפציעה בידו, והיתה זאת הופעתו הי
ראשונה. האם יוכל להתגבר על הכאבים?
האם יפגין את יכולתו הרגילה?
שאלו הכל את עצמם.
העצבנות שררה במיגרש עד השניות
האחרונות. כדורסלני הפועל
שיחקו מצויין ולחצו כל הזמן על סל־

היריבה. אפילו שש שניות לפני הסיום
לא היה ברור מי תנצח, כי התוצאה
אותו רגע היתה שיוויון .94
את 2הנקודות שהכריעו לטובת
מכבי ( )94:96 סיפק מיקי ברקוביץ,
בקליעות־עונשין. את שש השניות
הנותרות עוד ניסו החולונים לנצל
להשוואה, אך לשווא.
המתיחות ניכרה היטב על פניהם
של המאמנים משתי הקבוצות, כאשר
פעם קופצים מעורם יושבי ספסל
מכבי, ופעם יושבי ספסל היריבה. מנהל
מכבי, שמואל (״שמלוק״) מחרובסקי,
לא עצר ברוחו, והחליף גידופים עם
אוהדים, שישבו מאחוריו ודרשו תוצאות
משכנעות יותר.

ראשון לכדור

החוזר, בעוד הרווי לאסוף, דייזי בורמור וישראל

אלימלך מביטים בהם. ג׳ונסון שיחק בשידו חבושה.
למרות זאת קלע 23 נקודות. בתצלום למטה: גיונסון
קולט כדור, מעל ראשיהם של קופר ופונדקסטר.

פנים מעוותות מכאב

מאלית. כשעלה השחקן על הפרקט, קידמו אותו אלפי הצופים בתשואות.

ציון צפרי!

דבר הבוי־יסדים
העיתון החי ביותר במדינה
גליון מס׳ • 34 שרכים אלכס פז ובנצי לופו

״מאז הפירסום על מחצית מגברי הקיבוץ
שלנ ,1ששכבו עם המתנדבת ונדבקו ב־
.איידס ,,אני לא מעז להראחז את פניי בחדר
האוכל,״ קובל אחר מחבר, הקיבוץ, שב־בריקה
ברמז לא נמצאו כל נזגדני,איידס .

על הבעיה הדמוגרפית
קשה מאוד לשלוף מהשרוול פיתרון לבעיה הדמוגרפית,
ובמיוחד כאשר מדובר באנשים בשר ודם, ואפילו שונים
מאיתנו. קשה הדבר במיוחד כאשר לנו ולמקור הבעיה אב
משותף. צאצאיו של אברהם אבינו אנו, ואף הם נמנים על
צאצאיו הישירים.
יש הגורסים שאל לנו להניח לשיקול שכזה להסיתנו,
והמה עומדים בשער ומנפנפים במיספרים ולפיהם תוך
שנים מיספר יהפוך המיעוט לרוב, וארצנו לא תהיה למה
שנתכוונו מייסדיה לעשותה.
הם מראים לנו סימנים מדאיגים הנראים כבר כיום:
הבניה המתפשטת והנוגסת בשכונותינו, ובעיקבותיה
ירידת ערך הדירות, פירסומים תדירים בעיתונות על
בנותינו שנפלו ברישתם, וכיום מעמידות רחמן לשרותם,
רחמנא ליצלן, ויולדות שנה אחר שנה, משל היו מסילות.
ולמרות כל זאת, ולמרות העובדה שיובלו למצוא להם
מקום בקרב קהילותיהם מחוץ לארצנו, אנו מתנגדים בכל
תוקף לכל פעולה של גירוש חרדים מירושלים, מבני־ברק,
מתל־אביב ומשאר עריגו, ולא ניתן יד לכל פעולה המיועדת
לצמצם את ריבויים הטיבעי, אלא אם תיעשה בדרכי־־נועם.

נמלטות
התפילות להורדת גשמים
נשאו פרי!

לפני שנמלט, צייר הא-
סיר־הרוצח קלסתרון של
קדישמן.

מטר של אבנים ניטה על
ג׳יפ מישמר־הגבול, שפיטרל
בשכונת מאה־שערים בירושלים.

0־ 11־ 1 1־1

הקיבוצניק מאזין להחלטת המזכירות על הקמת אגף חדש במרפאה על שם המתנדבת

״כולם מסתכלים עלי במו על פראייער. מאחורי גבי מתלחשים
שאני לא גבר, ואשתי לא מוכנה לדבר איתי בכלל. ביקשתי
ממזכירות הקיבוץ שיעשו לי עירוי־דם כדי שלא אשאר חריג, אבל
הם טוענים שלא מגיע לי סרס על השתמטות.״

זדיב עופירא:
5א >ע\נת>
ב־ל הלילה
פחדתי שהצעת האי־אי־מון
שהגשתי בממשלה תת קבל,
ואני לא רק שאאבד
את כיסאי כיו״ר ועדת־הכספים,
אלא גם אצטרך
להשתטח על הבוץ בקיברי
אבותיי.

קורא נותבים
בזנות הקצב
סוף־סוף יש בממשלה שר חכם, ואף
אחד לא שם לב לזה בכלל. אני רוצה
לשבח את השר משה קצב, שהציע לא
לגבות אגרת־חינוך מהורי התלמידים,
אלא לממנה בדרך עקיפה על־ירי
גביית יותר מס־הכנסה מרווקים ונד
זוגות ללא־ילדים.
זה רעיון חכם מאוד, ואני מציע
להרחיב אותו גם לתחומים אחרים.
לדוגמה: כל מי שאין לו רכב ישלם
אגרת־רכב לפי גודל נפח״המנוע של
הרכב שאיו לו. כך, למשל, מי שאין לא
״וולור ישלם יותר ממי שאין לו
״חיפושית״ ,וזה מאוד צודק. כמובן
שאין לדרוש תשלום מבעלי הרכב,
שלהם הרי יש הוצאות־רכב בלאו הכי,
ואין זה הוגן להקשות עליהם יותר.
אפשר גם שכל חסרי־הדיור ישלמו
מס על דירות־פאר, כי זה לא צודק
שאדם ששילם 200 אלף דולר על
דירה ישלם עוד.
וגם כן כל מי שנשאר בארץ צריך
לשלם מס־נסיעות, במקום מי שיוצא
לחו״ל, שבאמת זקוק למטבע זר.
מתיתיהו לוט
רה׳ המבוך ,13 גבעתיים

המתנול (דלק על בסיס
אלכוהול) זכה בהצלחה
רבה אצל נהגים,
שניסו אותו בחיפה. חלק
מהנהגים טוען בי המתנול
טוב גם עבור הרכב.
אסטרולוגיה סזד החזדש: שזר

להשיג ברשת האיטליזים
שוורץ את שוורצמן.

ח״ב כהן־אבידוב תומך
ב ה תל הבו ת ברעיון של
הצמדת השכר לפריון.

הנו אותו!! זהה אותו!!
היזהר ממנו!!
מי הוא הקורא האופייני של
העולם הבאי

הוא יליד רומניה, ג״31
בחודש הבא, קורא רק

מאפר לאח שביצע
מעשה מגמה בחולות
אח בכית החולים -העמק־ נעצר
בחוף תל־אביב כאשר ניסה לבצע
טעשה־ם דום בחולות נודדים. לאח
עבר כללי, ובעבר ניכה לאנום אדמת
חמרה, והתנדב לשרות כובף
בלבנון רק כדי להתעבר! בבוץ
הלבנוני.

,לא ברחנו מהארץ ר
מצהירים קוני,קלדיך ממקום
מיסתזרם

נמוך, מרכיב משקפיים
כהים ודובר עברית ויידיש.

מי שראה אותו מתבקש
לדווח על פך לאיגוד המפרסמים.

ת עפ ת ח קי ר ת הד ליקות
בצה״ל. יגוייסו
מומחים לשריפות מקרב
החרדים בירושלים.

מאות קוני הדירות של
קלרין, החשודים ני יזמו את
התמוטטות החברח, במשרה
להשתמט מתשלום המט על
דירות״פאר, נעלמו לאחרונה,
ואי-אפשר למצוא אותם.
כתבנו נפגש איתם במי
קוס-מיטתורם, באוהלים שהקימו
אי״שם, והבטיח לא
לפרטם מילה ממה שאמרו,
מחשש שבעלי החברה יעשו
בהם לינץ .

בגלל מחטור בתלמידים
לצורך תשלום אג-
רת-החינוך יחוייבו פג-
טיוגרים בלימודים בבתי
טפר יטודיים.

סבסח לגו את
הציונים-
דורשים סטודנטים
סטודנטים רבים, שהיו עסוקים בהפגנות
בתחילת שנת־הלימודים,
נקלעו למצב קשה ביותר בתום
מיבחני הסימסטר הראשון, ואינם
יכולים לסיים את הקורסים בציונים
שקיבלו.
״קיבלתי 47 במיבחן במתימטיקה,״
אמר לנו אחד הסטודנטים,
כשהוא מנפנף בגיליון־הציונים שלו,
״איר אפשר לחיות עם ציון כזה? אנו
דורשים שהממשלה תסבסד את
הציונים לסטודנטים קשי־תפיסה,
כדי למחוק את הפער בינם לבין
בעלי־היכולת. אם לא יעלו לנו מייד
את הממוצע, אנו שוקלים לרדת
וללמוד בארצות־הברית, שם הייתי
מקבל על מיבחן ברמה רומה ציון
זהה, והיו מעיפים אותי, כך שהייתי
יכול לעשות כסף מנהיגת מונית!״

״ אץמק 1ם

לחריגים!״
צופים שחרות תדרוש מהלי-
בדלים לנדות את השר אברהם
שריר מכל תפקידיו במיפלגה
ובממשלה, כתנאי מוקדם לאיחוד
מלא בין שתי המיפלגות,
זאת בעיקבות מימצאי־המיש־טרה
שעל פיהם השר שריר נקי
לחלוטין מכל חשד פלילי.

צבא־הגנה־רישואל
מודע:
הבו ביתד לחוור!
אנ 1נדאג לאיטום
מוחלט שר ביתך
לקראת ימי־החורף
הקשים על־ידי
צוות־מומחים.
מיבצע מיוחד לערביי
יהודה ושומרון.

לגיליון זה של
״העולם הבא״ מ-
צורפת חוברת
הדרכה :״איד לג בות
דמי־חפות״.
מחיר החוברת 2
שקלים חדשים.
כתרגיל ראשון -
דרוש אותה חינם מ־מוכר־העיתונים
שלך.

ליו

מציגה את סדרת
התכשירים המדעית
והמודרנית ביותר
א __ 10

^ו\?/ו?0 6וק?01 וזא £ 0 0א11
ז ^ 1£1\1£קק 1-/^ 50 אזו(/!/

חברת לון גאה להציג סדרת מוצרים
חד שה לטפול ב מניע תקמ טי ם
והבראת העור.
סדרה זו פותחה לאחר מחקר ממושך
של חומר בסיסי וחיוני הנמצא בעור,
הסדרה מבוססת על שמוש
בחומר זה בעל פעילות גבוהה הגורמת
למראה בריא, אלסטי ומלא חיים של
העור.
בתמרוקיה תוכלי לקבל פרטים
נוספים וחומר הסברה על הסדרה
ומוצריה.

^ 01ס ס £אט ״10

1/)?£8*5£ז^1015

הסיפור המדהים המלא -בעמוד 10