גליון 2527 מתאריך 5 בפברואר 1986

כ־׳ו שבט תשמ״ו5.2.1986 ,

מיסטר 2527

המחיר 1.85 שקל חדש וכולל מע״מו

שלמה

מכוזבים
נו־נו־מ
על הבלונים שמפריח שימעון פרס
(העולם הזה .)29.1
מצד אחר, ניתוח מזהיר של מה שקורה עם
תהליכי השלום. אר, מצד שני, גם אם או־טו־טו
לא קורה כלום. זה קצת יותר מדיי לקטול את
כוונותיו הטובות של שימעון פרס בצורה
דראסטית כזאת.
מניין אפשר להיות כל־כך בטוחים שאין לו
עניין של אמת בשלום? מניין אפשר להיות כל־כך
בטוחים שהוא לא משתדל על באמת?
הרשו לי לומר, ברוח הכותרת של הנדון
יהודית חילך, הרצליה
האחרון: נרנו-נו•

גאזדה לאורווה!

על סוכני מישטרה סמויים (העולם
הזה .)22.1
אני לא מבין מה קורה פה. האם חסרה
למישטרה תעסוקה, שהיא צריכה לנסות ולהדיח
אנשים לעבירות שונות, כדי שיהיה לה את מי
לעצור?
מדוע נטפלו לפרופסור קולצ׳אר בן ה־84׳
וביקשו שיזציא לשזטרים המתחזים כמשתמטים
אישורים להשתמטות משרות בצה״ל?
כדאי לתפוס קודם את כל הגנבים, השודדים,
האנסים והרוצחים — המוכחים — המהלכים
יעקב מירקין, תל־אביב
חופשי•
הקראתי לבעלי. פקד במישטרת ישראל, את
הכתבה על הדחתו של הפרופסור קולצ׳אר. מתוך
כבוד למדיו הוא לא הגיב. אבל אני הצעתי לו.
שאם אי־פעם יעלה בראשו הרעיון להדיח אנשים.
מוטב שישוב הביתה ויריח כלים (במיטבח).
מטעמים מובנים, אני חותמת
אשת פקד, מישטרת ישראל

לא פשע ודא מיצווה
על דיאטה טיבעונית (העולם הזה
22 . 1

אל, אל, יבנאל
האם תהיה המו שבה הגלילית
לנקודת־המיפנה, שבה יתחיל
סוף־סוף הרוב החילוני במדינה
את המרידה שלו נגד ערי־צותו
של המיעוט החד־
^ ^ 1די, הממרר את חייו?

סיפוח סודי
מבלי שמישהו מהח״כים שם לב בעד מה הוא את לספח
מצביע, החליטה הכנסת

השבוע ־׳ 1

השטחים הכבושים. השיטו
חקיקה שולית בענייני מס 1
בנוכחות שיבעה ח״כים בלבד.

עשר האב הנרגש רצה להסיר את חיתולו של
התינוק, כדי להוכיח לאשת הנשיא כי אכן
בנו הוא זכר. האם פסטיבל דומה היה מת־קיים
גם אילו היתה זו בת
^ 7 ^4ראשונה אחרי עשרה בנים?
פסטיבל הברית בשדרות.

1₪ 777/77* 7 7/77 חח:

זיכרון כנעני

חסידים, ידידים ויריבים התכנסו כדי
להעלות זיכרונות על יונתן רטוש -האיש
שלא רצה להיות יהודי,
ובחר בתואר ״עברי״ .האיש
שביקש לשנות דברים.

בהאיטי השבוע כמעט הצליחה מהפיכה.
אך בינתיים בייבי־דוק נשאר.
כיצד מבתדרים שם
קומץ הישראלים, במתי•
חות הבין־גזעית באי?

נישואיו של בעל הקפה אברהם טולר עם
המלצרית הצעירה אינה • החתונה של ה־דוגמנית
ענת זמיר (בתמונה) • איב דה־מרדיקם
קיבל לעבודה את דודי אלקובי
והתאהב בה • •טרו* ,בתה בת ה־ 17ש ל גאולה
נוני, במוסד דתי • המזל הרע של דירת
אביבה ואבי גרנות • הקריירה החדש של
ריקה זראי והדרכון של

^ 7 1 4יוחנן • בריז׳יט ברדו, ע־

מית לוינבון והגבר השחום.

ספה־ ט

יאיר בן־עטר. רכז קבוצת הכדורסל
שר מכבי רנזת־גן, הגיש תביעה
לבית־המישפט נגד אגודתו. ב־עיקבות
שנ ש נזישמע־תי
מוגזם. מדור מחודש
של ,,השלם הזה״.

מחני וחווה
עוד בטרם הורשעה חווה יערי, כבר מתכו ננים
לבואה בכלא הנשים נווה־תירצה:
השודדות, המכריחות וה תינוקת
שנולדה מאחורי
החומות של בתי״הסוהו.

מיהי יהודית! הכל הולך!

החשמל והג אז לדירת ה נותקו ורוז
טרור נמצ את על ס ף הרעב. ה מ הנ ד ס
היהודי שיכנעה כי בי שראל תוכל
לחיות בכבוד. אבל כאן
התעוררה בעיה :״זה לא
ב טו ח שאת יהודיה!״

למה?-כובע!
איך לחדש כובעים מהבוידעם, משוק
הפישפשים ומחנות יד שניה, על־ידי
תובפות המצויות בבית.
הצעקה האחרונה:
הפיגנון התורכי.

על קופתוני הקולנוע (העולם הזה

ריפרפתי על המיספרים — האימפריה מכה
שנית ( 142 מיליון דולר) :שודדי התיבה
האבודה ( 116 מיליון) :גריז ( 96 מיליון) וכמו
ארכימדס בשעתו זינקתי מן הכורסה וצעקתי
לאשתי: יש:
הנה המוצא לבעיות מאזן־התשלומים של
ישראל: כמה סירטי־קופה ואנחנו יוצאים מן
יצחק אלברט, תל־אביב

אחד שווה לנל הישראלים שלום

רמב״מבם
על הרמב״ם (העולם הזה .)22.1
מי שהכתיר את סיפור הרמב״ם והסומא
המדומה בכותרת רמב״מנו ז״ל לא ירע, כנראה,
על חגיגת יום־ההולדת ה־ 850 שנערכה לזכר
הרמב״ם לפני חודשיים בפאריס.
בין מכבדי זיכרו שלי הרמב״ם היה פרופסור
אחד מכוויית. עבד אל־רחמן בדאווי, שהודיע, חד
וחלק, כיי למעשה היה הרמב״ם פילוסוף ערבי.
דויד נפתלי, תל־אביב

עסקנים באגודת הספורט של הפועל תל־אביב
ראשי ו!השולחים
אנשי־אגרוף להטריד אתג 1* 1
הסתדרות. וגיבורי הטלפון
מאיימים על חייהם. הכל בגלל
עוד 120 אלף דולר עלובים.

,,אני לא מרגישה שאנשים פוחדים
ממני,׳ ,מכריזה נעמי אדווה. העיתונאית
זאשת־החברה שהורשעה
בעוון שידול וסרסרות לזנות. היא
מספרת על חייה מלאי ההרפתקות.
ער יחסיה עם גברים
מפורסמים ועל אהבתה
לבעלי־חיים מכל הסוגים.

העולם הז ה 2527

אגרופי הפועל

״מימפחדממני?״,

יכול מאוד להיות שאף אחד לא מת מחסה או
מגזר. כדיברי השופטת הנכבדה בעת הבקשה
_״למעצרם של יועצי התזונה הטיבעונית בתל־אביב.
ובוודאי
שטיבעונות אינה פשע. השאלה היא
רק האס טיבעונות היא מיצווה, או, בלשון אותה
שופטת. אם לא למזת מזה, האם אפשר לחיות
דינה גילדן, חיפה
מחסה ומגזר?
• כנראה שכן. מיספר הטיכעתיס
זהציסחוגיס בארץ מ1ערך ב־ 200 עד 400 אלף.

22.1

על״פי הראיות שבידי המישטרה, היה
כנראה עוד אנט בצפון תל־אביב
-מלבד החשוד
שמישפטו נפתח השבוע.

מישטרת המדיחים

כתבת השער הקדמי:

כתבת השער האחורי:

על ביקור הח״כים בהר־הבית (העולם
הזה 115.1
כמו כל דוברי מחנה־השלום. טעה אורי אבנרי
בגישתו.
היתה זאת טעות כשנמנעה מחברי־הכנסת
גאולה כהן ודוב שילנסקי הכניסה לאורוות המלך
שלמה.
להיפך: היו צריכים להניח להם להיכנס, ואחר־כך
לנעול את השער.
האם לא מוטב שיהיו באורווה מאשר בכנסת?
איזה מקום מתאים להם יותר מאשר אורווה?
אלכם מיוז, רמת-גן

איפה האנס
השני?

עו״ד זוכה מאשמת מירמה — אך לישכת
עורכי־הדין דרשה לאסור את פירסום הידיעה
הזו, משום שהיא פוגעת ב־ציבור
שלם שמיומנותו בכך.
זה אחד מגילויי המדור.

מה תעשה בת 17 באו״מניק יפה•
התואר? איך להתנהג כשהיא אומרת
״לא״? מי אמר שדתית
לא יבולה להיות טובה ל־חילוני?
איך לא להיאנם?

המדזרים הקבזעים:
מיכתבים -גאולה לאורן וה!
איגררדהעורך -בורות וביטחון עצמי 4 5 תשקיך -גם אהוד תושאל 6 במדינה -מיגדל־בבל המעופף 11 הנדר* -מילחמת־קיום פשוטה
אנשים -ממאיר יערי עד חווה יערי 12 17 יומן אייטי -אנדרטה לאויב
מה הם אומרים - -כשהטלוויזיה
סוקרת עניין. זה הופך לחגיגה 18 לאומית!־
תשבצופן -יהיה טוב לשוב הביתה

( 4אותיות)
גם זה וגם זה -מוצר חדש בא 21 לשכונה

לילות ישראל -דיסקוטק חדש -
פרצופים ישנים
חלוך־ראווה -זיקארד על הראש
*טידור -תשאל בירדן!
הבל הולך -או־ם שמרים
תמרורים -האיש שהזה על אופניו
הורוסקופ -נומרולוגיה
ראיון -עם נעמי אדווה
ספורט -מהקיבוץ אל העיר.
וגם להולנד בלגיה וגרמניה
רהל המרהלת -אהבות המלצרית,
מנהלת־המכירות ומגדלת החתולים
העולם הבא -ראית פעם יהודי
ברוחב של מטרי

בוכחבים
רחל, רחל
על אהרון שביט, גיבור התערבות
הדיאטה (העולם הזה .)29.1
אני רגילה שרחל המרחלת מדייקת בכל
הפרטים. אבל השבוע כמעט עשיתי לה דרינג־דרינג,
אם לא גרוע מזה. כי הכותרת לתצלום של
ילו שביט וצביקה לופוביץ, במדורה, היתה
שגויה.
הגבר המשופם בתצלום הוא אהרון (״ילו״<
ילובסקי־שביט ולא המארח, גיורא אקרשטיין,
שבביתו אומנם החלה והסתיימה ההתערבות.

• בליפע ־ שו א ביני ב ל•
..העולם הזה׳ /שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי אמרי
עורך־ימישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון עורך כיתוב: גיורא נוימן
צלמי מערכת: ציון צפריר, ענת סרגופטי עורך דפוס: יפתח שביט ראש
המינהלה: אברהם סיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני המר׳ל :״העולם הזה״
בע׳־מ הדפסה.. :הדפוס החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה.. :גד״ בע״מ תל־אביב

הוליווד לעזרת הפועל
על גירעונות הפועל תל״אביב (העולם
הזה .)22.1
יד הגורל היא שהמיספרים המדהימים על
גירעונותיו וחובותיו של הפועל תל־אביב פורסמו
באותו שבוע ובאותו גליון בו הובאה רשימת
הסרטים שגרפו עשרות מיליוני דולארים.
לכן יש לי הצעה לעניין: הואיל ובטוחני שבין

כאשר מקבל העולם הזה מיכתב של מי
שרואה את עצמו נפגע ממה שפורסם אצלנו, הוא
מפרסם אותו מייד במדור המיכתבים. וכמעט
תמיד בלי הערות מטעם המערכת.
נראה כי זהו נוהג נדיר בעיתונות הישראלית.
יש שאינם מפרסמים מיכתבים כאלה בכלל
(ולפני שבועיים נתתי כאן הדוגמה של על
המישמר) ויש המפרסמים את המיכתבים
בתוספת הערות של הכותב המקורי. המוסיף
השמצות הדשות על השמצותיו הקודמות. הנוהג
הנפסד הזה מבוסס על ההנחה שאצל קורא
פרימיטיבי בעל המילה האחרונה הוא הצודק.
כך נוהג חדשות.
לפני חודש שלחתי לחדשות מיכתב. כדי
להגיב על אחת החלטורות הרבות של ירון לונדון.

הנה המיבתב במלואו:

השילוב של נורות וביטחון עצמי מופרז הם
תמיד צירוף מסוכן. ירון לונדון מסמל צירוף כזה.
במדורו. לקרוא ולזרוק״ שבו הוא מתיימר
להטיף מוסר לעיתונאים. הוא מדגים יפה את כל
התכונות הרעות שהוא מטיף נגדן. והנה דוגמה:
בנתחו את התנהגות העיתונות נפרשת חווה
יערי. הוא כתב. :הגדיל לעשות העולם הזה.
בהיעדר מידע חיבר תסריט שעל־פיו השליכה
חווה יערי את מלה מלבסקי ממכוניתה. אולם,
מפנטז העיתון. לא חווה ררסה את האשה למוות.
מישהו אחר, אלמוני. השלים את המלאכה
לרווחתה. אך ללא ידיעת החשודה. זה, דומני. היה
שפל התחתית שאליו הגיעה העיתונות השבוע״.
כרגיל. לא היה לירון לונדון מושג על מה הוא
מרבד. אילמלא שינאתו התהומית להעולם הזה
היה בוודאי מריס שפופרת־טלפון ושואל את
הכותבת על מה מבוסס תיאור זה. אך לירון לונדון
אין צורך בנימוס אלמנטרי זה. שהוא דורש
מזולתו. אולי אין לו זמן לכך. מרוב חלטורות
מכניסותידולארים.
התיאור נכתב בידי הכתבת המישפטית של
העולם הזה. עורכת־הדין אילנה אלון. אני מרשה
לעצמי לטעון שהיא שייכת לשורי הראשונה של
הכתבות המישפטיות במדינה, אם לא יותר מזה.
ויש לי יסוד להניח שגם עורכי חדשות.סבורים

אילנה אלון כתבה מה שכתבה תוך ידיעה
ממצה של העובדות. עד כמה שהיו ידועות אז
לחוקרים, וניתוח המצב המישפטי. היא הביאה,
כגירסה תיאורטית (והדבר צויין בפירוש בגוף
הכתבה) תיאור שההגנה נמישפם תוכל להציג
אותו בבית־המישפט.
עשרה ימים אחרי שכתבה את הדברים. נמסר
גם על־ידי חדשות שחווה יערי הודתה בחלק מן
העונדות. ונתנה תיאור הזהה כמעט לגמרי עם
התיאור הזה של עורכתיהדיז אלון, למעט הטענה
שהדריסה עצמה בוצעה עליידי מישהו אחר.
התיאור של העולם הזה היה קרוב לגירסת
החשודה לאין שיעור יותר מאשר כל תיאור אחר
שפורסם באותו השבוע.
ואשר לירון לונדון: גם רוב שאר חלקי
הרשימה הנ׳ל. שנגעו לעיתונים אתרים, היו נגדר
קישקוש. הטיפול נפרשה בעיתונות לא היה
.ניבזי׳ ,אלא הוגן וסביר. אילו נעצרה אשתו של
שדרן אמריקאי פופולארי בחשד רומה. היה הדבר
מתפרסם בניו־יורק טיימס וככל עיתון אמריקאי
אחר. כל טיפול אחר היה בלתי־הונז. בלתי״

סביר ונוגד את זכות־הציבור״לדעת, כפי שהיא
מקובלת בכל ארצות הדמוקרטיה המערבית.
אולי היתה גישתו של ירון לונדון מתאימה יותר
לאיזווסטיה. אלמלא ודתה בגרר התחסדות
גמורה.
עד באן המיכתב. חדשות מסר אותו לירון
לתדון. וזה פירסם אותו באותיות זעירות מיוחדות
במדורו. המתיימר להיות ביקורת־עיתונות, ואחר־כך
הוסיף באותיות הרבה יותר גדולות את
״הערותיו״ .שלא היו אלא אוסף של השמצות
חדשות. שבאו לחפות על הקודמות.
בין הישאר כתב לונדון כי ״בין (הסיפור
הדמיוני־כביכול של העולם הזה) ובין גירסתה
העכשווית של המישטרה אין שום דם יון. זולת
הדמיון באיות שסה של אחת החשודות״.
זה מצלצל יפה ושנון, אבל זהו שקר גמור. שתי
הגירסות זהות בעיקרן. שלושה ימים אחרי
חשיפת הפרשה כבר סיפק העולם הזה את
הגירסה הסופית. רק בנקודה אחת סטינו(בכוונה)
מגירסת המיישטרה. לא הטלנו את דריסת הגופה
במישרין על חווה יערי. אך המבין הבין.
אני חוזר ואומר כי הסגולות היחידות המסג־לות
את ירון לונדון למתוח ביקורת מקצועית על
העיתונות הן בורות וניטחון־עצמי מופרז ביותר.
התנצלות מראש
בשבוע שעבר הרשיתי לעצמי לרמוז
בעדינות כי הסרט המאהב •של מיכל נת־אדם
אינו הכי־הכי טוב.
לא עברה יממה. וטילפנה אליי עיתונאית של
אחד המוספים ושאלה אותי על מישפט־דיבה
שהגישה נגדנו מיכל בת־אדם. ברגע הראשון לא
ידעתי על מה היא שחה. אחר־כך נזכרתי: לפני
יותר מ־ 15 שנים כתבנו. בקטע של רכילות.
שיחסיה האישיים של מיכל עם הכימאי משה
מיזרחי עזרו לקריירה שלה. מיכל נעלבה מן
הניסוח. הגישה מישפט. ולפני שהגענו אל
השופט התפשרנו. העולם הזה התנצל, כפי
שהוא עושה תמיד. וברצון. כאשר הוא נכשל
בניסוח. שכחתי את העניין מזמן.
עכשיו. אחרי הביקורת שלא היתה רי־סחמי־אה.
מיהרה מיכל בת־ארם לספר זאת לעיתונאית,
וגם הוסיפה שאיימנו עליה ברדיפות שונות. ועוד
סיפורי בדים מסוג זה.
חבל. אני מחבב את מיכל בת־אדם. אני גם
מעריך את תוקפנותה. את דבקותה במשימה. את
יכולתה להוציא כסף מאנשים בשביל סרטיה. וגם
את כישרונה הקולנועי. כולי בעדה. הלוואי והיו
לגו הרבה נשים כאלה.
אבל מה לעשות? אני מרשה לעצמי לחשוב
שהמיס הזה. המאהב. אינו טוב. שהוא קצת
רדוד. ושגם פרדס שלם של שדיים חשופים של
קטינות אינו מצליח להסתיר החמצה קולנועית
זו. גם התערבות הצנזורה לא תעלה את איכות
הסרט. היא רק תעניק לו פירסומת. ותעזור
למכונה האדירה של יהסי־ציבור, שהופעלה למענו.
ואם
זו דינה! אני כנר מתנצל.

ציפי כהן, הרצליה
• סליחה. ילי האמיתי. עם הכותרת הנמנה.
בתצלום.

המליאה של הכנסת. היו בעד, היו נגד, אבל,
בסופו של דבר, הוצב הדגל על מקומו.
גם כאן, באיטליה, סוערות עכשיו הרוחות
בנושא הדגל הלאומי. ראש־הממשלה, בטינו
קראקסי, הציע לקבוע את ה־ 12 במאי כיום־
הדגל, לזכר ה־ 12 במאי ,1798 עת הונף הדגל
הירוק־לבן־אדום לראשונה בעיר מילאנו.
המתנגדים רעשו וגעשו, אולי בגלל שסברו כי
קראקסי מבקש לעשות הון פוליטי מן העניין, כי
אחרי הכל הוא יליד מילאנו. סופו של דבר —
יום־הרגל ירד מן הפרק.
ואגב, יש מוצא משותף לדגל איטליה ולדגל
ישראל. כמו שצבעיו של דגלנו נלקח מצבעי
טלית התפילה, כך נלקחו ציבעי הדגל האיטלקי
מציבעי מדי חיל־המישמר העירוני של מילאנו
בסוף המאה ה־ ,18 שהיו מורכבים ממעיל ירוק,
בעל קישוטים אדומים, וממיכנסיים לבנים.
ג׳ינו רקח, מילאנו, איטליה

המורמונים באים,
המורמונים באים
על קדושים נוצריים (העולם הזה
8.1ואילך).
ההתפתחות די מדהימה: קודם שני עמודים על
סילווסטר הקדוש (העולם הזה .)8.1אחר־כך
שני עמודים על ברברה הקדושה (העולם הזה
.)8.1ולבסוף מיכתבי קוראים, המלמדים אותנו
מי בדיוק היתה ברברה(העולם הזה )15.1ומי
היה סילווסטר (העולם הזה .)22.1
זה נשמע כאילו גם עורכי העולם הזה וגם
קוראי העולם הזה נפלו בשבי הלהט המיסיונרי
(אולי של המורמונים?) ,ועתה נתון כל מעיינם
בקדושי הכנסיה ובאפיפיוריה.
מנשה יזרעאלי, תל־אביב
• ל א מורמונים ולא בטיח. פשוט, כל
קדוש בעונתו.

כד שיבטי סיביר

ילו שביט האמיתי
גיבור התערבות הדי אטה
אילי־הקולנוע בהוליווד רבים גם היהודים וגם
אוהבי הספורט, מה דעתכם לערוך מגבית ביניהם,
לטובת הפועל תל־אביב? אחוז אחד, או שניים,
למשל, של הכנסות שודדי התיבה האבודה
( 115 מיליון דולר) היו פותרים הרבה בעיות
לירושת החובות(מיליון דולר וחצי) שהשאיר דב
בן־מאיר להפועל תל״אביב.
דויד מזרחי, תל-אביב

סנטה קלאוס של האירים
על שבועון לוחמי החירות האיריים
(העולם הזה .)22.1
תיתי לו לקורא כץ, שהוא מתפעל משבועונם
של אנשי השין פיין. אבל! אני מעיד על עצמי כי
אני בהחלט מבין את ערגתם של האירים לאיחוד
שני חלקי אירלנד, אבל יש לי הסתייגות אחת:
ללא מעשי־רצח וללא הטפה למעשי־רצח!
והנה, גם אני נתקלתי באותו שבועון ובמדור
ההווי שלו סופר, בחדווה רבה, מעשה שאירע
באחת מחנויות הכל־בו הגדולות בדצמבר האחרון:
מקובל
שם שהכל־בו שוכר בכל עונת־חגים
אדם המחופש לסנטה קלאוס ואליו אצים־רצים
הילדים, הבאים למקום עם הוריהם, כדי לבקש
ממנו מתנות חג־המולד.
אז לאותו סנטה קלאוס ניגש ילד וביקש
אקדח־מים מתנה. אמר לו הסגטה האירי :״למה
לך אקדח־מים? קח אקדח אמיתי ופתח באש על
חנו סימון, תל־אביב
מרגרט תאצ׳ה״

מילאנו איננה ירושלים
על יוס״הדגל באיטליה.
לפני שנה קמה בארץ מהומה כאשר רפול
איתן הציע להתקין כן לדגל ישראל באולם

על נשותיו של אמן רוסי (העולם
הזה .)22.1
לא איכפת לי שהוא רוסי. לא איכפת לי שהוא
שמן. לא איכפת לי שהוא מופיע בעירום. לא
איכפת לי שהיו לו ארבע נשים. לא איכפת לי
שאחת מהן היתה רוסיה. לא איכפת לי שאחת מהן
היתה אוקראינית. לא איכפת לי שאחת מהן היתה
יהודיה.
אבל האשה האחרונה, האודמורקית, זה כבר
יותר מדי, ובכלל, מה זה צריך להיות?
חנניה מנוסביץ, הרצליה
• האשד, ה אוד מורקית הי א בת אחד
משיבטי־הנוודים הרבים ה מ אכל סי םאת
סיביר. א ם כי הו אלא אחד ה שבטים
הגדולים, כבני הי אקו טים. הקאלמוקים,
הטונגוזים, ה או ס טי א קי ם והציוקציים.

דעובס הוד

ופני 25 שנה

מזה צחקן
1961

ב־בגליון
העולם הזה שראה אור
השבוע לפני 25 שנה, הופיעה,
במדור אנשים, בפי שהופיעה שם
מדי שבוע באותם ימים רחוקים,
גם בדיחת־השבוע. שהובאה. באותה
הזדמנות, בשמו של איש
הלישכה הצעירה (של אנשי ה־מיסחר)
בתל-אביב:
• שני יהודים רצו להתפלל במניין. אבל
הם, כאמור, היו רק שניים. אמר היהודי האחד
ליהודי השני: אני ואתה. זה שניים: אתה ואני,
עוד שניים: שנינו ביחד, זה עוד שניים ובסך
הכל אנחנו כבר שישה,
מנקודת מבטך, אנחנו עוד פעם שישה.
זאת אומרת, ביחד אנחנו שנים־עשר. אז
שנינו מיותרים ויכולים ללכת הביתה.

העולם הז ה 2527

חשדם הוא, בי מיפעלים רבים מפעילים מערכת־שעונים
כפולה — האחת גלויה, לימי־חול,
והשניה סודית, למישמרת־שבת, הפועלת ללא
אישור מישרד־העבודה.

תמיר צינזר
עורד־הדין שמואל תמיר, שכיהן כגיבור ראשי בסידרת
הטלוויזיה על החזרת השבויים, השפיע באופן מכריע על
עיצוב הסידרה.

תמיר שמר לעצמו את זכות־הווטו על הסידרה,
וצינזר אותה לפני הקרנתה.

תי גי קלך

סליחה, טעות במהפכה
אל־איתיחאד, ביטאון רק״ח, נכשל כישלון חמור לגבי
ההפיכה בדרום־תימן.

בר1נפמן ש 1ב למוסקווה אדגר ברונפמן, נשיא הקונגרס היהודי העולמי,
שנבחר בשבוע שעבר לקדנציה נוספת, ייצא
שוב למוסקווה, לדיון על עליה בטיסות ישירות
לישראל.
יתכן שהביקור ייצא לפועל עוד לפני ועידת המיפלגה
הקומוניסטית בברית־המועצות, שתתקיים בעוד שבועיים.

ברונפמן הצליח להרגיע את מבקריו, שטענו בי
בעבר הניח לסובייטים להוליך אותו שולל,
ונטיעתו הקרובה זוכה בתמיסתם של שימעון
פרם ואריה דולצין באחד.

בנקים ישראליים
מבריחים מארגנטינה
חברות־בת של בנקים ישראליים, הפועלות
באורוגואי, לרוב בשם ״קאסה בנקארידד(״מוסד
בנקאי״) ,קולטות מיליוני דולארים מוברחים של
אזרחים ארגנטיניים, בחשבונות ממוספרים —
בך מוסר הביטאון הישראלי ״שמאל״ ,המסתמך
על השבועון הארגנטיני ״אל פריודיסטה״.
באורוגואי יש חוקים נוקשים של סודיות בנקאית, שמהם
נהנים בנק דיסקונט, בל״ל, קאסה בנקאריה הפועלים
וקאסה בנקאריה יונייטד מיזרחי.

שאלות גם לאהוד
אהוד יערי הוזמן בשבוע שעבר למישטרה
ותושאל במשך יום שלם.

חוזרים לרוסיה
תופעה שאין מדברים עליה: יש זרם
קטן, אך יציב וקבוע, של עולים מאוכזבים
החוזרים לברית־המועצות.
לא ברור מדוע השילטונות הסובייטיים,
המנפיקים ברצון את ויזות־החזרה, אינם
מעוניינים לתת פירפום לתופעה.

העבודה החמור בפלד
לדייר ישראל פלד, אחד המועמדים למישרת ירד
מועצת המנהלים של בל״ל, יש סיכויים טובים
לזכות בתמיכתה של מיפלגת־העבודה.
פלד, שהוא יונה בהשקפותיו, הצטרף למיפלגת־המרכז
החדשה של אריה דולצין, שהוא גם נגיד הבנק.

העיתון פירסם ידיעה על ההפיכה תחת
הכותרת :״נכשלה ההפיכה הריאקציונית״.
למחרת היום הסתבר כי ברית־המועצות
תומכת בהפיכה ושזו ניצחה .״אל־איתיחאד״
הזדרז לשנות את עמדתו.

״קרלוס׳ בדרכון ישראלי יעקוב חיג׳אזי, אזרח ישראלי בעל בית־דפוס
בעכו העתיקה, שנסע לנופש
באירופה, נחשד בכך כי הוא הטרוריסט
המיסתורי קרלוס.
כשנכנס עם אשתו למטוס מפטוקהולם
ללונדון, לפני חודשיים, בטיסה 655 של
החברה הבריטית ״בי־איי״ ,ניגשו אליהם
שני שוטרים שוודיים ואדם שלישי,
בבגדים אזרחיים, שהציג את עצמו כ״איש
האינטרפול״ .הגבר בלבוש אזרחי —
כנראה דובר־ערבית — נטל את דרכונו,
ושני השוטרים נצמדו אליו במשך כל
הטיפה.
אחרי הנחיתה בלונדון הוקפו בני־הזוג
בשוטרים ואנשי־ביטחון רבים, שלקחו
אותם לחקירה. רק בתום במה שעות,׳
כששוחררו לדרכם. הסבירו להם הממונים
במה חשדו בחיגיאזי, וגם הביעו את
אכזבתם על כך שאין הוא קרלום.

השופט המחוזי יעקב מלץ עומד לעלות בחודש מרס לבית־המישפט
העליון, במינוי זמני. השופט מרדכי בן־דרור יחזור
אז למחוזי בתל־אביב.

בלשים בסיכסון־ עבודה בלשי־מישטרה הושתלו לאחרונה במיספנות־ישראל,
כדי לעמוד על כוונותיהם של הפועלים
הממורמרים — כך טוענים עובדים במקום.
המישטרה מכחישה.

אש״ף מתעניין בביתהמשפט
העלי!!
כפר פיסקי־דין של בית־המישפט העליון
בישראל, בולו בענייני השטחים
הכבושים, יצא לאור באנגלית בכוויית.
המו״ל הוא אש״ף.
לספר יש ביקוש גדול בארצות־ערב.

מחפשים גוב למימון
מזכ״ל ההסתדרות, ישראל קיסר, מחפש עתה
מישרה בכירה בחברת־העובדים לאלוף דויד
מימון, נשיא בית־הדין הצבאי לעירעורים.
קיסר, שנכשל בניסיונו למנות את מימון כמנכ״ל סולל־בונה,
נחוש בדעתו לכלכל הפעם את צעדיו בקפדנות.

הקרב על מתנות־פסח
הולך זמתחמם הקרב על שוק הבילות־השי
לפפה, שערכו נאמד ב־ 75 מיליון דולר.
השנה יהיה מהירה הממוצע ־בל הבילה בשרות־הציבורי
20 דולר. ובמיגזר הפרט־ בין 50ל־ססו דולר. הגידול
לעומת השנה שעברה נובע מבר. שבמקומות רבים לא
חולקו מתנות בראש־השינה האהרון.
היריה הראשונה בקרב על שוק זה נורתה השבוע,
כשחברה גדולה פתה־ ־ר־ר־מתנות במלון אסטוריה
בתל־אב־ב.

זינגר לישראל

עין־יהב לענף המרפא

ישראל זינגר, מנכ״ל הקונגרס היהודי העולמי,
הודיע למקורביו שבדעתו לעלות לישראל
ולעסוק כאן בפוליטיקה.

הבר־ מושב עין־יהב שבערבה מתכוונים לה־בנס לענף
צימחי־המרפא והתבל־נ־ם.

זינגר, שזכה בכינוי ״רספוטין של ברונפמן״ ,מיהר להסביר
כי למרות העובדה שהוא חובש־כיפה ,״אין לי שום עניין
במיפלגות הדתיות בישראל״.

פרוש :״החילוניים
שורפים תחנות׳

מליאת הקונגרס בירושלים, שזכתה בכיסוי
תיקשורתי נרחב ביותר — לא מעט בזכותו של
צבי אייל, דובר הסוכנות היהודית, שהושאל
לקונגרס לשישה ימים — קידמה מאוד את
סיכוייו של זינגר בארץ.

ארידו ^ אוצרי״י״ייי
עדנה ארידור, כתבת כלכלית בעיתון ״חדשות״,
תהיה דוברת מישרד־האוצר, על־פי הזמנתו של
יצחק מודעי.
לעדנה אין כל קשר מישפחתי ליורם, השר לשעבר.

מסיבה זועמת
אורי פורת, יו״ר רשות־השידור, זועם על אהרון גולדפינגר,
מפיק סיבה למסיבה, על הכישלון שהיה השבוע, ומאיים
שיהיו -שינויים פרסונאליים בצוות התוכנית.

הסכנה: סמים סינתטיים
בעיקבות ידיעות מארצות־הברית על פיתוחם
של סמים סינתטיים, המסוכנים יותר מהרואין
וקוקאין, יתקיים במטה הארצי דיון על דרכי־היערכות
לקראת הופעתם הצפויה בארץ.

האחיות בעיקבות
הרופאים

קומנדו נגד השעון

אחיות בתי־החולים הממשלתיים עומדות
לדרוש משר־הבריאות תוספת שלי 53 תקנים.
לשר יהיה קשה לסרב לדרישה זאת, כי לרופאים
כבר הובטחה תוספת של 77 תקנים בשנת־התקציב
הקרובה.

קבוצת חרדים בולשת בימים אלה במיפעלים גדולים בגוש־דן
ובודקת את השעונים האלקטרוניים, שבהם מודפסים
כרטיסי־הנוכחות של העובדים.

מרץ רעריזן

מה שהובטח כעת לרופאים הוא מילוי של התחייבות
שניתנה להם לפני שנתיים וחצי, בתום שביתתם הגדולה.

ה״ס מנחם פרוש, שהוזמן להרצאה על־ידי
צעירים במוסד החינוכי ״מעלה־הבשור״,
הפתיע אותם כשטען בלהט כי את תהנוח־האוטובוס
בירושלים שורפים בריונים
חילוניים, כדי לההיטיד את הדתיים.
הצעירים התאכזבו קשיות מדבר־ו. ב־הוד שילכבוד ביקורו
הם טרחו לקבוע מזוזה בהלת האוד־טור־ום שבמקום.

ששינסקי יישאר באוניברסיטה הפרופסור לכלכלה איתן ששינסקי, שחזר
לאחרונה ארצה, לא יסולק מהאוניברסיטה
העברית, אך הוא הורחק מוועדות אקדמיות
שונות.
לפנ־ חצי שנה הוא נשיא הרצאה בכינוס מדע־ בארצות־הברית,
ולאחר מעשה התברר כ־ קרא את דבריו מתור
מהקר של עמית. אז נאלץ לשלוח מ־כתבי־התנצלות לכל
שומעיו, ולציין בהם און_גאן ור הגניבה.

05111:1גוג
מזמין הצעות של מוע מדי םלתפ קי ד
ב מ חל ק ת־ ה מוד עו ת. הצעות נא ל שלוח
ל מינהלת העולם הזה, ת״ד ,136 תל־־
אביב.

כעריכת גידדא נזיע;

במדינה העם מיגדר־בבד המעופף
״הבה נכנה לגו מיגדל,
וראשו בשמיים״ — שובהתערב האל כדי לסכל
את המזימה
ויהי כל הארץ שפה אחת ודב רים
אחדים.
ויהי בנסעם מקדם וימצאו
ביקעה בארץ שינער ויישבו שם.
ויאמרו איש אל רעהו,. :הבה
נלבנה לבנים ונשרפה לשריפה״,
ותהי להם הלבנה לאבן והחימר
היה להם לחומר.
ויאמרו :״הבה נבנה לנו עיר
ומיגדל, וראשו בשמיים, ונעשה לנו
שם, פן נפוץ על פני כל הארץ״.
ויירד ה׳ לראות את העיר ואת
המיגדל אשר בנו בני־האדם.
ויאמר ה׳ :״הן עם אחד ושפה
אחת לכולם, וזה החילם לעשות,
ועתה לא ייבצר מהם על אשר יזמן
לעשות.
״הבה נרדה ונבלה שם שפתם,
אשר לא ישמעו איש שפת רעהו״.
ויפץ ה׳ אותם משם על פני כל
הארץ, ויחדלו לבנות העיר.
על כן קרא שמה בבל, כי שם
בלל ה׳ שפת כל הארץ, ומשם
הפיצם ה׳ על פני כל הארץ.
״קורא תיגר״ .בפסוקים קצרים
ופשוטים אלה הנציח הסופר הקדום את
האגרה, שהלהיבה מאז את רימיון
האנושות — האגרה של מיגדל־בבל.
מכיוון שבני־האדם רצו להגיע אל
השמיים, הפיצם האל על פני הארץ.
הוא לא רצה שבני־האדם יתקרבו אליו
וילמדו את סורותיו.
כאשר התרסקה השבוע בשחקים
חללית אמריקאית ששמה היה ״קורא־תיגר״
(צ׳לנג׳ח, יכלו יהודים מאמינים
להיזכר-בסיפור התנ״כי.
החללית התרוממה אל שמי־יה, והיא
קראה תיגר על סודות היקום של
הקרוש־ברור־הוא. הוא הגיב כפי שהגיב
לפני אלפי שנים: על־ידי סיכול
המזימה.

לוחמי חופש
אגאטולי שצדגסקי גאבק
בגבורה עילאית על זבות
אגושית בסיסית. שיחרורו
יהיה יוב חג.
בפי ראש הממשלה הגיזעני של
דרום־אפריקה היתה הצעה חצופה. הוא
הכריז שהוא מוכן לשחרר, אחרי 22
שנים, את המנהיג הדגול של הכושים
בארצו, נלסון מאנדלה, בתנאי שהסובייטים
ישחררו את האופוזיציונר
הסובייטי אנדרי סחרוב ואת הציוני
הכלוא אנאטולי שצ׳רנסקי.
עצם ההצעה היתה השמצה גסה.
היא באה לשייך את הליברל שוחר־החרות,
סחרוב, ואת הציוני שצ׳רנסקי
למחנה הפאשיסטי הגיזעני, המטיל את
חיתתו על דרום־אפריקה.
אולם הגיזען האפריקאנרי ידע על
מה הוא מדבר. הוא שמע שהסובייטים
עומדים לשחרר את שצ׳רנסקי, והחליט
לרכוב על סוס זה. יתכן שהוא

נאלץ ממילא לשחרר את מאנדלה,
מפאת לחץ דעת־הקהל העולמית,
והחליט לעלות על עגלת־השיחרורים
כאמתלה למעשה־הכניעה שלו.
מאנדלה סירב לפני כן להשתחרר
בתנאי שהוצב לו: שיוקיע פומבית
מעשי־האלימות של הכושים, מבלי
שהמישטר הגיזעני יוותר על הטרור
הממלכתי שלו.
מרצע מן השק. כעבור יומיים
יצא המרצע מן השק: אכן הוסכם בין
שתי מעצמות־העל על חילופי אסירים.
הסובייטים ביקשו לשחרר את מרגליהם
הכלואים באמריקה, האמריקאים
ביקשו לשחרר את מרגליהם, יחד עם
שיחרור שצ׳רנסקי, כמתנה לציבור ה־יהודי־האמריקאי
ולמדינת־ישראל.
המחיר: שיחרור במיסגרת זו בא,
כאילו, לאמת את טענת הסובייטים ש־שצ׳רנסקי
היה סוכן אמריקאי.
לעומת זאת סירבו הסובייטים בתוקף
לשחרר את סחרוב — וכך למעשה
ניקו אותו מן הטענה שהוא ״מרגל
אמריקאי״.

הפקרות פרלמנטרית 4:נגד 3
עכשיו זה קרה. ברוב מיקרי של 4נג־ 3ק־בלה הכנסת
הצעת הוק. שיש בה מהפכה בחוקת ישראל.
לפני חודש יצר העולם הזה ( )8.1.86 את המושג
״הפקרות פרלמנטרית״ .והדגים אותו במצב היפותטי:
הכנסת יבולה לקבל ברוב של 3גגה 2חוק. המשנה את
מהות המרינה. מבלי שחברי־הכנסת אף •ירעו על מה הם
מצביעים.
זהו בדיוק מה שקרה ביום השני בשבוע שעבר.
לפני הכנכת היתה מונחת הצעת־חוק ארוכה ומשעממת.
שאיש לא טרח לקרוא את פרטיה. שמה. :חוק מס
ערך מוסף(תיקון מסי )5־.
כאשר הגיעה ההצעה לדיון, נכחו כעולם מליאת־הכנסת
שיבעה חברים. שלושה הצביעו נגד (מוחמר
מיעארי, תופיק טובי. מתי פלד) .ארבעה הצביעו בע מדם
אחד (חיים דמון) שהודיע בנאומו שהוא מתנגד
להצעה שהוא מצביע בעדה.

הגדה אינה חדל. אולם ההצעה התמימה לא היתה
תמימה כלל. והיא לא עסקה רק במס־ערך־מוסף. היו
חבויים בה בתיהכום רב שלושה מיטענים של הומר־נפץ.
בצורת שלושה סעיפים קטנים.
אחד מהם יצר הגדרה הדשה בהוק הישראלי- :האיזוד״.
עד כה היו השטחים הכבושים של הגדה המערבית
ורצועת־עזה מוגדרים בחוק הישראלי כ״שטחים המוחזקים
על־־ד־ צה״ל״ .זהו גם מעמדם הבינלאומי. ומעמדם
במישפט הישראלי.
עכשיו קבע החוק, בסעיף . 1״איזור — כל אחד מאייה:
•הודה והשומרון וחבל־עזה״.
על כך נוסף סעיף קטן. הנושא את המיספר 1א(א) .)21
האומר :״לא יראו במכירת נכס לתושב האיזור. או למי
שנוסע לאמור. משום מכירה לתושב־חוץ או למי שיוצא
מישראל״.
גם במקום אחר נקבע :״לעניין סעיף 60 לא יראו
עסקים או פעילות באיזור כעסקים או בפעילות שמחוץ
לישראל.״

... 111^ 111111 6 -

כלומר: נקבע עתה בחוק. בפעם הראשונה, שהשטחים
הכבושים (״האמור״ .מעתה והלאה! אינם חוץ־לארץ.
המסקנה המתבקשת: הם חלק מן המדינה.
דזרק־שברתאיב. בך. במכה אהת. בוצע למעשה
סיפוה השטחים. הכבושים. אומנם. החוק חל רק על
עגייניימס־ערך־מוסף. אך הניסיון מוכיח שאחר־ שהתקבלה
הגדרה מסויימת בחוק ישראלי כלשהו. היא הופכת
אוטומטית תקדים לכל שאר היקים.
משום־כך יש הישיבות גס לסעיף שלישי. המופיע בחוק
— הסעיף .40 הוא קובע כ־ החוק הל ״על כל מ־ שחוק־השבות
יכול לחול עליו״.
חוק־השבות מעניק זכויות מיוחדות ליהודים — אך
רק לגבי עצם בואם לארץ וובחוק אחר לגב• רכישת
האזרחות! .עד כה לא ניתנו ליהודים זכויות מייחדות
אחרות. עכשיו בא החוק הקטן הזה ויוצר על פ• הוק
אבחנה בין כוגי־בני־ארם: לא הלילה בין ״־הודים ולא*
יהודים׳׳ (שהרי זוהי הגדרה גיזענית מובהקת) אלא בין ,.מ־ש־חוק־השבות
הל עליי״ ימי שלא. לא יהודים, אלא חוק*
שמתאים.
ביל 2י שנו. זוהי שיטה. תהילה מוכנסת הגדרה
הדשה לחוק שולי עד כמה שאפשר. שאינו מעורר
תשומת־לב אצל הברי־כנסת ועיתונאים רדומים. כך היא
הופכת לעובדה קיימת. וניתן להשתמש בה לאהר־מכן
בדרך השיגרה.
כך קרה להגדרה של מדינת״שראל כ״מרינת העם
היהודי״ ובניגוד למג־לת־העצמאות. המגדירה אותה
כ״מדינה יהודית״) .זאת היתה מהפכה חוקתית. אך איש
דא שם לב אליה. ההגדרה הוגנבה לחוק שולי. שנועד
כביכול להילחם בגיזענות של מאיר בהנא .־מאז היא
מתפשט במעשי־הל־קה אחרים.
כך ק־־ה גס בשבוע שעבר. השטחים סופחו לישראל.
הכנסת לא שמה לב לכך. רוב כים שהצביעו בער
הצעת־ההוק לא ידעו בער ימה הם מצביעים.
בכל בלי־הת־קשוי־ת בישראל לא נכתבה ונאמרה על

יום חג. יהיו הנסיבות כאשר יהיו:
יום שיחרורם של שוחרי־חרות בכל
מקום, ובני כל עם, הוא יום־חג לבני־חורין
בעולם כולו.
אנאטולי שצ׳רנסקי לחם על זכותו
של אדם להשתייך לכל עם ולגור בכל
מדינה שבהם חפצו נפשו. זוהי אחת
מזכויות־האדם הבסיסיות.
בואו לישראל, אחרי מאבק של
שנים, שהוא עמד בו בגבורה עילאית,
יהיה יום־חג למדינה כולה.
מדיניות תקופת־הקרח החדשה
הקיפאון הטוטאלי משתרר
במרחב. הין הביוון מראה על
הדיר למילחמה הבאה.
במשך כל ימי מסעו ברחבי אירופה
הפיץ שימעון פרס סביבו ענן סמיך
ומבושם של אופטימיות. הדלפה רדפה
הדלפה, וכולן דיברי־שבח על פריצת
הדרך לשלום, שהושגה תודות לכישוריו
המדיניים המופלגים של ראש״
ממשלת־ישראל-עד־הרוטאציה.
ברגע שחזר פרס לארץ, השתנה
הסיגנון. ראש־הממשלה, כך הכריזו
עוזריו, היה מלכתחילה פסימי, לעומת
האופטימיות חסרת־השחר של הפקיד
האמריקאי ריצ׳ארד מרפי.
השבוע הסתבר כי היה מקום רב
לפסימיות .״תהליך השלום״ המפורסם,
שלא היה ולא נברא, נקבר גם להלכה.
קיפאון מוחלט השתרר במרחב.
מרכיביו:
• יאמר עדפאת הודיע שהוא
מוכן לקבל את החלטות מועצת־הביטחון
242ו״ ,338 שפירושן הכרה
בישראל, אולם רק אם ארצות־הברית
ו/או ישראל יתחייבו בתמורה להכיר
בזכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים
ולשתף את אש״ף במשא־ומתן
לשלום. ארצות־הברית סירבה למרות
שמרפי העיר בבית־הנבחרים שלא ת^־
תכן תזוזה בלי אש״ף.
• המלך חוסיין הודיע שלא
ינהל שום משא־ומתן עם ישראל בלי
אש״ף. הוא לא הצליח לשכנע את
עופאת להכיר בישראל בלי תמורה.
• שימעון פרם הודיע שהוא
מוכן למישלחת ירדנית־פלסטינית, אך
בלי אש״ף. הוא גם הסכים לוועידה בינלאומית
— בתנאי שלא תתערב
במשא־ומתן, אלא רק תקיים ישיבה
חגיגית בראשית המשא־והמתן ובסופו.
לכך אין קונים.
• ארצות־הברית אינה מוכנה
לכפות על ישראל משא־ומתי עם
מישלחת שתכלול אנשי־אש״ף, וגם
אינה מוכנה להתחייב לשום דבר
תמורת הכרת אש״ף בהחלטות 242ו־
.338 ארצות־הברית גם אינה מתלהבת

לוועידה בינלאומית, שתעניק לברית־המועצות
מעמד ויוקרה.
• חוסני מובארב אינו מוכן
לנורמליזציה אמיתית עם ישראל בלי
תזוזה משמעותית בעניין הפלסטיני.
הוא מוכן לכל היותר להיפגש עם שים־
עון פרס באופן טיקסי, אחרי שיגובש
שטר־הבוררות בעניין טאבה — דבר
שממשלת־ישראל אינה מסוגלת לעשות.
הממשלה מציגה תנאים שמצריים
אינה מוכנה בשום אופן לקבלם.
זהו מירשם לקיפאון טוטאלי וממושך,
אף בלי אשליה לתזוזה קרובה.
התוצאות הצפויות:
• השדולה הישראלית, השולטת
בשני בתי־הקונגרס האמריקאי,
תמנע מכירת נשק אמריקאי לירדן.
• ירדן מאיימת בפניה לבריתהמועצות,
לקבלת הנשק הדרוש להגנתה.

ברית־המועצות קופצת על
המציאה ומוכנה לפשר בין חאפט׳ אל-
אסר, לערפאת וחוסייו.
• יחסי ישראל־מצריים יישארו
קפואים, או אף יורעו.
הכיוון הכללי: קיפאון ממושך,
הרעה הדרגתית של המצב, גלישה
לעבר המילחמה הבאה.
ומעבר לזה: הקצנה במחנה הפלסטיני,
התגברות היסודות הקנאיים־
דתיים בכל המדינות הערביות, ואולי
תגובת־שרשרת של מהפכות נוסח
האיית־אללה חומייני באיראן.
המימסד הפוליטי בישראל, יחד עם
כלי־התקשורת המודרכים, מסתכלים
במחזה כמו צופים משועשעים לרגליו
של הר־געש מתפרץ.
מנגנון סמל השינאה
ישראל קניג ההלינז להסתלק.
חבל שלא עשה זאת לפני
במה שנים
יש רק תכונה מדהימה אחת
להתפטרותו של ישראל קניג, הממונה
על מחוז הצפון במישרד־הפנים: היא
התאחרה כל־כך.
את קניג היו צריכים לסלק לפני
יותר מ־סו שנים, כאשר התפרסם הדוח
המחריד שלו על הטיפול באזרחים
הערביים במדינה. היה זה מימסך
לאומני כל״כך קיצוני, עד כי קניג הפך
בעיני הציבור הערבי בן־לילה לסמל

מתפטר קניג
שינאה לוהטת
הגיזענות. שמו הגרמני(קניג — מלך)
הפך שם־דבר בשפה הערבית־הישר־אלית.
אולם
ליוסף בורג, שהיה אז שר־הפנים,
לא היה איכפת, כפי שלא היה
איכפת לו שום רבר אחר שלא היה בעל
משמעות מיפלגתית או אישית.
מלך הגליל. השבוע יכלו אזרחי
ישראל לראות את קניג על מירקע־הטלוויזיה,
בתוכנית יש שאלות. המצלמה
תפסה היטב מה מתרחש על
פני הקהל הערבי שנכח בעת צילום
התוכנית. ברגע שקניג פתח את פיו,
הפכה ההבעה האדישה של רוב הנוכחים
הערביים להבעה של שינאה לוהטת.
מדוע
החליט קניג לסלק את עצמו
(המשך בעמוד )8
העולם הז ה 2527

חסידים. ידידים !יריבים התכנסו כדי
להזכיר את האיש שלא רצה להיות יהודי

והבשוי אז
^ שבו שם כמה מבעלי השמות
העבריים המפוארים ביותר: אהרון
אמיר. בנימין תמוז. בועז עברון. עמוס
קינן. ניסים אלוני. משה גיורא. חיים
גורי. אהרון מגד.
הצליל העברי של השמות לא היה
מיקרי. איחדה את הנוכחים עובדה
אחת בתולדות חייהם: בשלב זה או אחר
הלכו שבי אחרי האיש שהפר את הצליל
העברי לאבן־פינה של השקפת־עולם,
האיש שנשא בשני שמות עבריים
מצלצלים: אוריאל שלח ויונתן
רטוש.
ההחלטה לשנות שם יהודי־גלותי
לשם עברי־ארצי היתה פועל־יוצא של
ההיכרות עם האיש, שנולד בשם או־

הם לא התאספו השבוע בקפה אוסלו
בתל־אביב לצורר אזכרה. הם חגגו
את הוצאת ספר מיכתביו של רטוש,
שמת לפני חמש שנים, במארס . 1981
מיכתבים אלה נכתבו להוריו, לאהובתו,
לאברהם (״יאיר״) שטרן, מקים־לח״י,

הפרופסור גרשון ויילר היה מהנוכחים שאין להם
שם עברי. לידו: הילל קוק, שהקים במילחמת״העו־לם
בוושינגטון שגרירות ״עברית״ ,אך מבלי לקבל את דיעותיו של רטוש.

שני זקנים

ציוני ״שילטון זר״ ,כמו השילטון הב־ריטי.
אולם
בעיני עמוס קינן, אחד מתלמידיו
בתקופת קום המדינה, היה רטוש
דווקא ״ציוני יהודי גלותי, שרצה להיות
עברי ״.הוא ביטא את השאיפה, לא
את הממשות. כראיה הביא לכך קינן
אסמכתא סיפרותית: רטוש דיבר בשיריו
על ארץ ירוקה, בעוד שגם גר כמו
אלכסנדר פן ידע שהארץ היא צהובה.
רטוש סירב לשאת תעודת־זהות
שבה רשום ״הלאום: יהודי״ .באמצעות
עורך־הדין יוסף בן־מנשה. אלוף הנישואין
הלא־דתיים, עתר לבית־המיש־פט
העליון. הוא תבע כי יירשם
״הלאום: עברי״ .אחרי מאבק, זכה. אחד
השופטים טען כי אין הבדל בין ״יהודי״
ו״עברי״ ,ושהם מונחים זהים. אם כן,
מדוע לא להניח לאדם לבחור במונח
הרצוי לו? בית־המישפט סירב לרשום
את הלאום העברי בתעודת־הזהות של
אשתו השניה של רטוש, יוחנה, אם בתו
כנען. הטענה של בית־המישפט: יוחנה
היא בת מישפחה אחרת. היתה זאת
טעות: יוחנה, ילידת ורשה, שהיתה
צעירה מרטוש ב־ 37 שנים, היתה בת־דודתו.
לעומת זאת נרשם הלאום
העברי בתעודת־הזהות של חמן שלח,
בנו של רטוש, שופט־השלום שנהרג
בראס״בורקה.
לעטיפת גופה

המחזאי הוותיק ניטים אלוני ה צ לשולחן אחד
עם הפרופסור המזוקן אריה זק שניהם לא היו
מעולם כנענים מן המניין, אן הם העריצו את יונתן רטוש כמשורר.

שיח סופרים

ריאל הלפרין, ששינה את שמו לאוריאל
שלח ושאימץ לעצמו את שם־
העט יונתן רטוש. ליפץ הפך לאמיר,
קאמרשטיין לתמוז, המבורגר לעברון,
לוין לקינן. לוי לאלוני.
רק חלק מהם נולדו בארץ. רטוש
עצמו נולד בוורשה, וכמוהו אהרון
אמיר. תמוז נולד בחרקוב, גיורא בסופיה.
אך כולם שאפו, בעיקבות רטוש,
ליצירת אומה עברית חרשה לגמרי,
שונה מן היהדות ומנותקת ממנה, שתיוולד
באדמתה (ומאדמתה) של הארץ,
שרטוש לא קרא לה ״ארץ־ישראל״,
אלא ״ארץ־עבר״.

ואחרים, וקובצו על־ידי אחד מוותיקי
המחתרת ,״יואל״ עמרמי. הם מעלים
מחדש עולם נשכח, עולם שמת יחד עם
חזונו המדיני־רעיוני של רטוש עצמו.
לאום עברי
ך• טוש לא השלים מעולם עם מהו!
תה של מדינת־ישראל הציונית.
אילמלא ציווה את גופתו למדע, היה
מתהפך בקיברו כאשר קבעה הכנסת
בהיסח־הדעת שישראל היא ״מדינת
העם היהודי״ .לגביו היה המישטר ה־

ך* פרופסור (לפיסיקה) אמנון
( 1כץ, החי באמריקה, הכיר את רטוש
רק בשנות וד 60 והושפע עמוקות. עד
אז לא ידע כלל על האידיאולוגיה
הכנענית, שהתאימה להשקפת־עולמו.
הוא הסיק מסקנה מעשית. ביום־העצ־מאות
של 1970 תלה בפתח ביתו
במכון וייצמן את הדגל הלאומי החדש
שהמציא רטוש בשנות ה־ .40 רטוש
השתמש בו בציבעי״המלכות המוזכרים
בתנ״ך: תכלת מרגמן. הדגל מורכב
משני פסים מאוזנים — שני השלישים
העליונים ארגמן, השליש התחתון
תכלת. עליהם, בצבע זהב: קרני־השור,
סמל הבעל, שהיוו את האות אל״ף
(אלוף: שור) בכתיב הכנעני הקדום. הן
מסמלות גם את השמש השוקעת בים,
על רקע אופק ארגמן.
איש לא שם לב לדגל המתנופף על
ביתו של הפרופסור. כץ קיפל אותו
ושלח אותו לרטוש, מתוך תיקווה
שבבוא היום, עם מותו. תיעטף בו
גופתו. אך הדגל נשכח.
אחד ממכריו הוותיקים של יונתן
רטוש. איש תנועת־הבריונים בנימין
גור, סיפר על חוויה אופיינית.
בימי מילחמת־המחתרת שאל אותו
רטוש אם הוא יכול לסדר לו פגישה עם
נתן ילין־מור(אז: פרידמן־ילין) ,מראשי
לח״י. גור השיב כי אינו יודע היכן הוא
מתחבא. באחד הערבים נכנס רטוש
לביתו של גור, שלא היה נעול, ומצא
את ילין מור מסב לשולחן. התוצאה:

ניהל את המסיבה לכבוד הוצאת ספר המיכת־
17111־11
\ 1 / 11\ | 1 1111 בים של רטוש. אמיר דבק גם בדיעותיו הפוליטיות
של רטוש, ששלל את קיומם של לאום יהודי ושל לאום ערבי.
במשך 22 השנים הבאות לא דיבר עימו
רטוש.
שמות רבים הוזכרו במסיבה. אחד
מהם היה מתיתיהו פלד. ב־ 1942 נשלח
הסופר בנימין תמוז, אחד מחסידיו הראשונים
של שלח־רטוש, אל הפלמ״ח,
כרי לעשות בו נפשות לרעיון. בפלוגה
ו׳ עשה תמוז את נפשו של פלד,
שנשאר חבר הקבוצה עד .1946 טען
אהרון אמיר :״אילמלא כן, היה מתי
פלד הופך לרמטכ״ל של צה״ל, במקום
יצחק רבץ.״ בקבוצה זו היה גם מתי
מגד, כיום פרופסור לסיפרות באמרי״

״במחאה
עזה״

א הוזסר במסיבה כיצד נולד
< הכינוי ״כנענים״ .באמצע שנות ה־
40 נפוצה השמועה כי באחת מפלוגות
הפלמ״ח נערך פולחן כנעני. הבחורים
רקדו סביב עשתורת עירומה( .לפי

השמועה, היתה זאת נועה שקולניק,
בתוי של מי שהפך, לשנים, ראש־הממשלה
לוי אשכול) .שימעון אבירן
נשלח לחקור את המיקרה המזעזע,
והתוצאה היתה גירוש כמה מאנשי
הקבוצה מהפלמ״ח. כששמע אברהם
שלונסקי על כך, הדביק לקבוצה את
הכינוי •״כנענים״ — וכינוי זה הוא
שהחזיק מעמד, בניגוד לשם הרישמי
של הקבוצה :״הועד לגיבוש הנוער העברי״.
אחד
המיסמכים המעניינים מופיע
בסוף הספר: טופס של מיפקד־האוכ־לוסין,.
.שם המישפחה: שלח. השם
הפרטי: אוריאל. ציין אם יהודי,
מוסלמי נוצרי (ציין העדה) דרוזי
או אחר (ציץ קראי, שומרוני, וכוי):
בן בלי דת. לא משתייך לשום עדה.
ולכן מחרים את המיפקד הזה, מיפקד
של פגיעה ברשות היחיד, כפיה דתית
ואפילו עדתית, השולל מן הנפקד
הגדרה מצפונית חופשית. במחאה
עזה.״

1ק 1\ 11ך 1ך 1המבקר בועז עברון (משמאל) היה אחד הצעירים,
1111 111 יוצאי לח״י, שהצטרפו לתנועה הכגענית עם קום
המדינה. הצייר יוטל ברגצר, לעומת זאת, דוגל דווקא במורשת היהודית.

מדליות זהב לסיגריות של דובק

במדינה

סיגרית ״סיים׳ זכתה ברציפות בפעם העשירית

(המשך מעמוד )6

ל־ 4סיגריות של דובק -ברודווי ,80 טיים, מונטנה
ושרתון -הוענקו בשנת 1985 מדליות זהב בתחרות
הבינלאומות של ״מונד סלקסיון״ שהתקיימה בליסבון,
בירת פורטוגל.
סיגרית טייס זכתה השנה לעיטור הצטיינות מיוחד
לאחר זכייתה במדליית זהב זו שנה עשירית ברציפות.
בתחרות השתתו 281 חברות שייצגו 61 ארצות שונות
מכל רחבי תבל.
חברת דובק, המציינת השנה יובל שנים לפעילותה,
משתתפת דרך קבע בתחרות יוקרתית זאת בה נוטלים
חלק יצרנים מכל חלקי תבל. בעבר זכו כבר מספר
סיגריות של דובק במדליות זהב בתחרות זו.
״מונד סלקסיון״ אשר מושבו הקבוע בבריסל, הוא מכון
תקנים בינלאומי יוקרתי העורך מדי שנה בדיקות
ומבחני איכות ומעניק עיטורי הצטיינות למוצרי איכות
מתחומים רבים ומגוונים החל במוצרי טבק וביינות,
בירות ומשקאות חריפים למיניהם, מוצרי מזון, דברי
מתיקה, תמרוקים ומוצרי טיפוח.
המוצרים המשתתפים בתחרות זאת, עוברם סדרת
בדיקות מעבדתיות קפדניות. הוועדה המדעית הממיינת
את מאות המצרים הניגשים לתחרות מורכבת
מאנשי מדע ומחקר ידועי שם.
התחרות הראשונה מטעם ״מונד סלקסיון״ התקיימה
בבריסל בשנת ,1961 מקום מושבה הקבוע של הוועדה
המתמדת. ומאז היא מתקיימת אחת לשנה ומתארחת
כל פעם במדינה אחרת.

עכשיו? התירוץ: הוא מתנגד לגישה
הקיימת, שלא להרוס את אלפי הבתים
הערביים שהוקמו בלי רשיונות חוקיים.
הם נבנו בגלל התנאים שהוא
עצמו עזר ליצור אותם, כדי להצר את
צעדי הערבים בגליל. האחראים לנושא
בממשלה החליטו לפתור בעיה זו
בדרכי־שלום. הם יודעים שהריסת
הבתים תביא בהכרח להתמרדות כללית,
שתעמיד בצל את אירועי יום־
האדמה של . 1976
אך יתכן כי קניג החליט כפי
שהחליט מסיבה אחרת. יש שר חדש,
שאינו נוהג לפי שעה ביד קשה כלפי
האזרחים הערביים. הטיפול במיגזר
הערבי נתון בחלקו בידי השר עזר
וייצמן, המחפש הסדר והתפייסות.
אחרי שהתפרקה ממלכתו, הולך גם
המלך. כל ערבי בישראל יאמר: אל־חמד־אללה.

122

• £ז ^ /ף 0ז 5ומ 8 -עק
פאב -מסעדה
כל שבת מ־ 12 עד 4אחוד׳צ

אכולכפייכולתך
ב־ 12 שקלים חדשים
הילדים ״ייי ״ חינם !
מ־ י ש

א רו חו ת

עסקיות
החל מ־ 5שקלים חדשים
בן יהודה 2 3 4 7 6 0 .7 0 1 6 3

גרפיקאי/ת
את/ה י 1דע/ת מה זה סדו־צילזם.
תענוג יקר. עכשיז א 1ת 1סדר
בפחות כסף. כשתשמע/י את מחיר
המינימום הראשון שתשלמד
אצלנז תשמח/י שהכרנו

רוני צפריר 447363־03
תן טרמפ לחייל

האיטי -השבוע נמעט הצריחה
שם מהפכה. או ב״בי־דוק נשאו
כינוסי חורי הירח
שותפו של בהנא ומנהיג
המחיה, יחד עם מנהיגה של
כת נוצרית מפוקפקת אירחו
את נציג צה״ל
אילו הוזמן דובר־צה״ל לכינוס שנערך
בחסותם של מאיר וילנר, האלוף
(מיל׳) מתיתיהו פלד והפרופסור ישעיהו
ליבוביץ, היה משיב בלי היסוס
בשלילה. הזהירות הטיבעית היתה מורה
לו שלא להסתבך בכגון אלה.
חוש זה לא עמד לו כאשר הוזמן
לכינוס בחסותם של ד״ר יוסף חורבה.
שותפו־לשעבר של מאיר כהנא, הפרופסור
יובל נאמן ודומיהם. הוא גם לא
התעניין מי הוא יוזם הכינוס.
אדם שהוא חורבה. אילו התעניין,
היה נתקל בעובדה מעניינת:
הפטרון האמיתי של הכינוס לא היה
אלא סון מיונג מון. בעל ״כנסיית
האיחוד״.
מוסד זה מהווה כת רבת־עוצמה
בעולם. הקרויה בשפת־העם על שם
מייסדה ״כת המונים״ .מון (ירח
באנגלית) ,קוריאי דרומי, הצליח להקים
אימפריה דתית־פולחנית־כלכלית.
הוא נחשד בקשרים הדוקים עם שרות־הביון
של הרודנות הדרום־קוריאית,
והוא מעורב במדיניות האמריקאית והעולמית
כעמוד־התווך של הימין הקי־צוני־הקיצוני.
הכינוס
על ״טרוריזם ממלכתי והמערכת
הבינלאומית״ ,שנערך בחודש
שעבר בארץ, אורגן מטעם מון על־ידי
מוסד הנושא את השם המפואר ״מו־עצת־הביטחון
הבינלאומית״ .נשיאה
הוא הד״ר יוסף חורבה. שם זה מוכר
היטב ליודעי־דבר, כי חורבה היה שות־פו
של מאיר כהנא בתקופה שבה שימש
כהנא כסוכן האף־בי־איי וריגל באירגו־נים
יהודיים ולא יהודיים בארצות־הב־רית.
טרור
— לטובת מי? מארגני-
הכינוס הצליחו לרתום לענייניהם את
מי שהיה מזכיר נאט״ו, יוסף לונץ, ויחד
עימו הביאו כמה מאנשי הימין האמריקאי,
גנרלים משומשים ואנשי־ימין
הפועלים במסווה של ״מומחים לטרור״
.בלשונם של אלה ,״טרור״ הוא
פעולה אנטי־אמריקאית, בעוד שפעולה
פרו״אמריקאית כזאת היא ״מילה־מת״שיחרור״.

זה ידוע למומחים במישרד־החוץ
ובמישרד־הביטחון בישראל, אך זה לא
הפריע להם לשגר לכינוס מפוקפק זה
נציגים רישמיים של מישרד־החוץ ו־צה״ל.
יובל נאמן, מנהיג התחיה, בא
למסיבה שנערכה לכבוד לונץ. בכינוס
הופיעו גם האלוף(מיל׳) יהושע שגיא,
מגיבוריה האומללים של מילחמת־ה־לבנון
וממודחי צברה ושאתילא, וכן
יהודה בלום, שגרירו ביש־המזל של
מנחם בגין לאו״ם.
השאלה היא: מה עשה בחברה זו
דובר צה״ל?

בייבי־דוק
אשה בישיבת־ממשלה

0מי<!

*פטס
א*$ואו!א 0 0
סעפטקשח;

ך• שיא האיטי, ז׳אן־קלוד דו-
*//בלייה, נמלט. בהאיטי יש מיש-
טר־חרום צבאי ״.זו היתה לשון ההודעה
ששודרה בקול־ישראל ביום השישי
בערב, ושהועברה על־ידי הבית הלבן
בארצות־הברית.
בעוד ההודעה משודרת בישראל,
ואולי בעוד כמה מדינות בעולם, יצא
נשיא האיטי, ז׳אן־קלוד דובלייה בן ה־
34 לסיבוב נוכחות בפורט־או־פרינס
הבירה, כשהוא נוהג בעצמו באחת
ממכוניותיו המפוארות. השמועה שדו־בלייה
נמלט הגיעה קודם כל לאוזניהם
של אזרחי האיטי, והוא רצה להוכיח
להם שלא היו דברים מעולם. הוא גם
פנה בשידור רדיו לאומה.
מזה שבועיים יש בחציו האחד של
האי הקאריבי מצב מתוח, ובחלקים
ממנו גם מהומות בסידרי־גודל שונים.
בתי־הספר והאוניברסיטות סגורים כבר
יותר משבועיים, חנויות אינן נפתחות
כסידרן, אפילו השוק ההומה של עיר־הבירה
שומם מסוחרים ומקונים.
הידיעה ששודרה ברדיו, ושהופיעה
ביום הראשון גם בעיתונים, לא ריגשה
את רובם המכריע של הקוראים בישראל,
והם התייחסו אליה כאל עוד
ידיעה מארץ נידחת, שמעבר להררי־חושך.
מעטים
יודעים שבהאיטי מתגוררת
קהילה ישראלית קטנה, שלמדינת־

ישראל יש יחסים דיפלומטיים ריש־מיים
עם המדינה הנידחת, ושיש בה
שגרירות ישראלית לכל דבר.
השגרירות הישראלית בהאיטי מוקפת
בחומה גבוהה, מעליה מתנוסס
הדגל הכחול־לבן. מחוץ לחומה עומד
שומר כושי במדים, ועל כתפו תלוי
עוזי בלוי, שידע ימים נוצצים יותר.
בפנים יש חצר רחבת־ידיים ובניין
גדול.
המיבנה שוכן במקום הנקרא פטיונ־ ׳
וויל. פטיונוויל ביחס לבירה, פורט־או־פרינס,
היא בחלקה כמו הרצליה־פיתוח
לגבי תל־אביב, הכרך הגדול. זוהי עיר
קטנה, הקרויה על שמו של אחד
השליטים הראשונים של הרפובליקה,
שוכנת על ההרים שמעל לעיר הבירה,
רחוק מן המרכז, רחוק מהארמון, רחוק
משכונות־העוני, רחוק מהסירחון. לשם
הולכים לבלות בערב. שם נמצאות
המיסעדות הטובות.
אחד הקודקודיס
רוצדורת הכניסה לבניין ה/שגרירות
כמוה כמו הכניסה לכל
שגרירות או קונסוליה ישראלית אחרת
בעולם — הומה כמו בניו־יורק, או
נידחת כמו בהאיטי. נכנסתי לחדר-
מבוא קטן ואטום מכל הכיוונים. מבעד

,1915 למשל, היו שם 22 דיקטטורים
שונים).
הבסיס לחלק גדול מן המילחמות
הפנימיות במדינה הקטנה היה מריבות
בין הגזעים — בין השחורים לבין
המולאטים, המעורבים, הנחשבים עד
היום לעילית החברתית.

לרמקול עלה קול כמו מן האוב ושאל
לשמי. אחר־כך התבקשתי להציג את
הדרכון ולהעביר אותו דרך חריץ קטן
בזכוכית משוריינת. רק אחרי שאיש־הביטחון
השתכנע שאני כשרה, נשמע
זימזום לפתיחת הדלת הראשית
והתאפשר לי להיכנס.
שם פגשתי את יוסי חותם. הוא היה
בעל הקול שברמקול, ושימש באותן
דקות כאיש־הביטחון של השגרירות.
כשסיים את הבדיקה הביטחונית, הסיר
את כובע איש״הביטחון וחבש לראשו
את כובע המזכיר הכללי והקונסול.
מאז הצימצומים במישרד־החוץ, כמו
ככל מישרדי־הממשלה, ירד מיספר
הישראלים הרישמיים בשגרירות האיטי
לשלושה בלבד: השגריר, ז׳ק דקל,
היושב כבר כמה שנים והספיק ליצור
קשרים בחוגי־השילטון, יוסי וורדית,
אשתו, שהגיעו לפני חודשים ספורים
מקפריסין והם עדיין המומים מן
המעבר למקום ולצורת־חיים שלא ראו
כמותם קודם.
ישבתי עם ורדית ויוסי באולם
הגדול של בניין־השגרירות. האולם
משמש כבית־כנסת לעת־מצוא, באין

ף* שנת 1971 נבחר הד״ר פרנסוה
אה דובלייה כנשיא האיטי. דו־בלייה
היה רופא מן המעמד הנמוך,
שחור, שבא מעיר קטנה, הנמצאת כמה
עשרות קילומטרים מצפון מערב
לפורט־או־פרינס.
בתוך זמן קצר הוא השתלט על
המדינה, הקים מישטרה חשאית וחיסל,
פיסית, את רוב מתנגדי השילטון.
שימעו של מישטר־האימים ושל ה־מישטרה
החשאית, שנקראה טונטון
מקוט (״שדי־חבלה״ו יצא עד מהרה
למרחקים. אוייבי המישטר שלא חוסלו
הוגלו באישון־לילה סן המדינה או
נאסרו. סימני ההיכר של אנשי הטונטון

מוסד דומה בכל רחבי האי, ובו נערכות
בחגי־ישראל השונים מסיבות לישראלים
המעטים השוהים במקום זה.
האיטי שוכנת על אי הנקרא איספ־ניה,
בלב הים הקאריבי. האי הוא אחד
הקודקודים של משולש ברמודה(שני
הקודקודים האחרים: איי־ברמודה והכף
הדרומי של מדינת פלורידה בארצות־הברית).
האיטי
היא מדינה המשתרעת על
פני השליש המערבי של האי. בחלק
הנותר, המיזרחי, שוכנת הרפובליקה
הדומיניקנית. שיטחה של האיטי הוא
27,750 קילומטר מרובע (קצת יותר
ממדינת־ישראל שבגבולות הקו הירוק:
20,700 קילומטר מרובע) .יש בה שישה
מיליון תושבים, מפוזרים באופן
בלתי שווה על פני השטח. חלקם
הגדול מצטופף בפרברי פורט־או-
פרינס והערים הגדולות האחרות במדינה.

אחוז מתושבי האיטי חיים בעוני
רב ובתנאים לא אנושיים.
האיטי היתה במשך שנים רבות קולוניה
צרפתית, ובתקופתו של נפולי־און
שלטו בה נציבים מטעמו. ב־1804
היתה לרפובליקה הראשונה מבין
ארצות דרום אמריקה, אחרי שהתושבים
המקומיים מרדו והביסו את הצבא
הצרפתי הקולוניאלי. במשך שנים
רבות היטלטלה הרפובליקה הקטנה
בין עשרות שליטים שקמו ונפלו בתוך
זמן קצר, בדרך־כלל לוותה הנפילה
במילחמות בין החלקים השונים של
המדינה — צפון ודרום( .מ־ 1843 עד

מקוט היו מישקפי־שמש כהים ומיג־בעות.
העיר
הקטנה שממנה בא דובלייה
האב נקראה אחר־כך על שמו. הוא
עצמו קיבל את כינוי־החיבה ״פאפה
דוק״ ,וכך הוכר ברחבי־העולם.
חוץ ממישטר האימים שהטיל פאפה
דוק על תושבי האיטי, הוא העלה את
גאוותם של השחורים במדינה, שהרגישו
כי סוף־סוף הם שולטים על
המולאטים שנואי־נפשם.
כשדובלייה־האב מת, קיבל את
השילטון בירושה בנו, ז׳אן קלוד. הוא
היה אז בן 18 בלבד ואמו, אשה חזקה
במיוחד, עזרה לו לשלוט על המדינה.
במשך שנות שילטונו של הבן, שזכה
מייד לכינוי־החיבה ״בייבי דוק״ (ב־
׳ עיקבות אביו) התרופפה אימתה של
המישטרה החשאית. היום אפשר
לראות את, השוטרים בצירי הדרכים,
בערים קטנות ובערים הגדולות, עדיין
מרכיבים מישקפי־שמש כהים, אך
התושבים אינם פוחדים לעבור לידם.
לעיתים אפשר לראות ברחובות פורט־אדפרינס
יחידה משומרי המישטר
האלה, חלקם נושאים על כתפם תת־מיקלע
עוזי ישראלי.
היחס לישראלים בהאיטי הוא
בדרך־כלל יחס של הערצה. ישראל
מסמלת כוח, וכוח הוא כמעט האידיאל
של המקום.
בייבי דוק שבר את ליבם של
השחורים בהאיטי כאשר התחתן עם
מישל, ממוצא מולאטי. אחרי שאביו
רדף את המולאטים עד תורמה, בא הבן
פאפה ובייבי

ונתן להם לגיטימציה מוחלטת. במדינה
שבה יש במשך עשרות שנים מילחמות
בלתי פוסקות בין המעמד הנמוך, שרובו
ככולו שחורים, לבין העילית המורכבת
מלבנים ומולאטים בגוונים שונים
(יש הטוענים 250 :גוונים) ,יש לדבר
משמעות רבה.
המישטר הוא דיקטטורה מוחלטת,
למרות שלצידו של ז׳אן קלוד דובלייה
מכהנת ממשלה מלאה. אך כל אחד
ואחד מן השרים יודע שבכל רגע הוא
יכול למצוא את עצמו במיקרה הטוב
מחוץ לממשלה, בחזרה בבי.תו, ובמיק־רים
הפחות טובים בבית־הסוהר או מחוץ
לגבולות המדינה.
רכילות מרושעת באי מספרת, כי
זמן קצר אחרי נישואיו של ז׳אן־קלוד
למישל כינס הנשיא ישיבת־ממשלה.
מישל נכנסה והתיישבה במקום של
כבוד. אחד השרים פנה אליה ואל בעלה
בנימוס ושאל מה בדיוק מעמדה של
הגברת הראשונה בישיבת הממשלה.
עוד באותו לילה נאלץ אותו שר לארוז
את מיזוודותיו ולעזוב את גבולות
המדינה לגלות ארוכה ורחוקה.
השרים דואגים לעצמם. לכן, כל

שרונה נתן על מדרגות ביתה
בין שחורים למולאטים
עוד הם יושבים בעמדות־כוח, הם
מבטיחים את עתידם מבחינה פינאנסית
ככל הניתן. חלקם הגדול מצליח
להבריח כספים רבים אל מחוץ למדינה,
כך שבבוא היום, כשימצאו את עצמם
עם כרטיס״טיסה לכיוון אחד, יוכלו
להמשיך ולקיים את מישפחתם.
אין בהאיטי קהילה ישראלית מגובשת
כמו בארצות אחרות באמריקה.
יש שם מיספר מועט של ישראלים,
חלקם כאלה היוצאים ונכנסים מן
המדינה ואינם שוהים שם דרך־קבע.
אלה, בדרך־כלל, סוחרי״נשק למיניהם,
שקישריהם עם ארמון הנשיאות אינם
עוברים דרך השגרירות.
לפני כמה שנים הקים שאול
אייזנברג, המיליונר היפאני־יהודי,
מיפעל לשמן בשותפות עם הממשלה
בהאיטי. לפני כמה חודשים נאלץ
למכור את חלקו לממשלה בזיל-הזול.

נשארו שם כמה מומחים ישראלים
שבאו עוד בתקופתו של אייזנברג
ונשארו לעבוד בשרותה של הממשלה.
בעבר סייעה ממשלת ישראל לממשלת
האיטי במומחים חקלאיים, אך
סיוע זה לא האריך ימים. המישטר בהאיטי
הוא מאוד פרו־ישראלי, ובעלי
דרכון ישראלי לא נדרשים להוציא
אשרת־כניסה למדינה זו. הם אורחים
רצויים בה.

^ אדמוגות
* בלהבות

ךץוץ מהישראלים הרישמיים
1 1יש בהאיטי שלוש נשים ישראליות,
הנמצאות שם מטעמים אישיים.
הראשונה והוותיקה שבהם היא רוזי
רובינשטיין (לשעבר נתן) .היא באה
(המשך בעמוד )10

ענתסדמס טי

— לישראלי ש לו ם!-

,,הם הוגו את בערי היהוד
בלבנ | 1י 1וספה 1רוז סחר,
לבנוגית ש1זתג״ויה ( 7 1מ! _עם
תמונת הבעת אבל בישראל
קבעו הרבנים: היא לא יהודיה!
כשיוסף סתר נסע לרובע אשרפיה כדי
למצוא דירת־מגורים חלופית. בכביש
המוליד לאשרפיה, בעודו נוהג במכוניתו,
הוא נרצח. גופתו בותרה, פניו
רוטשו והוא הוטל לצד הדרך.
כך גילתה אותו רוז, בעיקבות
שיחת־טלפון אלמונית, כמה שעות
מאוחר יותר. לפני שהספיקה להביאו
לקבר, נטלו הרוצחים את הגופה וקברו
אותה אי־שם. מעולם לא גילו היכן.

מקום
של מזל
^ שע שנות האלמנות לא חישלו
* 1את רוז סרור. גופה קטן ורזה, על
פניה מבט של ילדה אבודה, עיניה
כבויות, ממהרות להתדמע.

פחתה כי החיים בביירות אינם מיטיבים
עימה, שלחו אותה לצרפת ולקנדה.
״סעי, חפשי לך מקום־מגורים אחר,״
אמרו .״שם אולי תוכלי לשכוח ולהירגע״.
רוז
נסעה וטיילה וחיפשה, ולבסוף
שבה לביירות. צרפת וקנדה היו זרות
לה, מפחידות אף יותר מביירות.
ואז באו הישראלים לביירות ורוז
נתקלה בשליחי מדינת־ישראל. בחודש
נובמבר ,1982 באישון לילה, ארזה רוז
שתי מיזוודות ענקיות, השאירה
מאחוריה בית גדול ואת מישרד־המהנדסים
שהיה שייך לבעלה, ויצאה
דרך הגדר הטובה הישר למרכז הקליטה
פלדות באשדוד.
״הלב שלי אמר לי שישראל היא
מקום של מזל בשבילי ״,היא אומרת

מחע הם
הביאו

ארצה?״
^ עיר של תוהו ובוהו מוטב
שאשה תפתח כאשר מקישים
בדלת,״ אומרת רוז סחר 45״בכבודה
של אשה נזהרים. בגבר פוגעים
במהירות, בלי לחשוב פעמיים.״
לפני תשע שנים, בביירות שטופת-
הדם, נקשו שני גברים זרים, שפניהם
עטופי גרב־ניילון, על דלת ביתה של
מישפחת סרור. רוז ניגשה לדלת.
שני הגברים התפרצו לדירה, היכו את
בעלה, יוסף, ונעלמו.
למחרת אמרה עוזרת־הבית המוסלמית
לבני הזוג סרור :״מלחשים בשכונה
שאינכם רצויים כאן. עליכם
לעזוב את הבית היום, או לכל המאוחר
מחר׳.

גופה מבותרת
בצידי הכביש
ך טישת הבית פתחה שרשרת של
^ אירועים. תחילתם בנסיעתו של יוסף
סרור לרובע אשרפיה, כדי לחפש
דירה אחרת, וסופם בבדידותה של רוז,

במרכז הקליטה באשדוד, פגועה בנפשה,
ללא רכוש משלה, כשהיא
מואשמת שאין היא יהודיה כשרה.
כשהיתה רוז טנוס — בתם של אם
קתולית ואב יהודי שהתנצר — בת
,14 היא פגשה ביוסף סדור, בחור יהודי
בן ,23 מהנדס. השניים התאהבו והחליטו
להינשא.
מישפחותיהם התנגדו לרעיון הנישואין.
אמה של רוז, שהיתה בעצמה
חלק מקשר של תערובת, הודיעה
לבתה כי אם תינשא ליהודי, תירצח
על־ירי בני־המישפחה. האיומים לא
הפחידו את רוז. היא אהבה את יוסף
ורצתה רק בו.
המוצא היה חטיפה.
״יוסף חטף אותי מבית הוריי,״
מספרת רוז ,״והביא אותי לבית דודתו.
במשך 13 ימים למדתי את עיקרי הדת
היהודית ואחר־כך גויירתי, על־ידי שני
רבנים מקומיים״.
לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים, בת
אחת ושלושה בנים.
צעיר הבנים היה בן 20 יום בלבד

גם בביירות לא היה חשמל
אומרת שכנתה :״לפעמים אני מדברת
אליה, אבל היא לא מקשיבה.
שרויה בעולם משלה, .רוז, על מה את
חושבת כל הזמן?׳ אני שואלת אותה.
,על בעלי. על הפנים המרוטשות,׳ היא
עונה ובוכה.״
במשך שש השנים הראשונות אחרי
רצח בעלה חיה רוז בביירות כשבני־מישפחתה
מסייעים לה בכסף והקהילה
היהודית תומכת בה מבחינה נפשית,
שהרי היה ברור להם ולה כי היא
יהודיה, ולא שום דבר אחר.
כל אותן שנים לא הצליחה רוז
למחוק מזיכרונה את פני בעלה
המרוטשות ואת גופתו המכותרת. היא
סבלה מהתמוטטויות־עצבים ומדיכ־אונות
ממושכים. כשהבינו בני־מיש־

בעינים דלוקות .״כאן יגדלו הילדים
כיהודים אמיתיים, כמו אבא שלהם,
ולא ינתקו את שרשרת מישפחת סרור.
וכך, כשהם יהיו מאושרים, גם אני אהיה
מאושרת.
״בני מישפחתי התנגדו לנסיעה.
הכריזו ששוב יחרימו אותי, שלא יתנו
לי אגורה מרכושם. אבל אני לא
חששתי. השליחים הישראליים הבטיחו
לי חיים טובים. אמרו שהמדינה תדאג
לי, תיתן לי בית מרוהט, תאפשר לי
להתקיים בכבוד.״
אך הכבוד בישראל הוא מושג יחסי.
כבר בימיה הראשונים בארץ הבהירה
הרבנות לרוז כי היא אינה נחשבת
ליהודיה, אלא אם תוכיח אחרת.
(המשך בעמוד )39

—׳עדר, ליבובי*? י

(המשך מעמוד )9
להאיטי לפני 15 שנה, כמנהלת־עסקיה
של הרקדנית, הכוריאוגרפית והאנת־רופולוגית
האמריקאית שחורת־העור
הידועה קתרין דנהאם. היא הקימה
בפורט״או״פרינס את מעונה של
דנהאם, המשמש גם כבית־מלון מדהים
ביופיו ויקר במחירו, ומנהלת את כל
עסקיה במדינה הקאריבית.
לפני שש שנים הגיעה גם שרונה
נתן, בתם של רוזי ושל אייבי נתן. היא
התיישבה בפורט־או־פרינס, פתחה
מיפעל קטן לביגדי־אופנה והיא מתפרנסת
מעיסוק זה.
שנתיים אחר־כר נחתה באי ישראלית
נוספת בשם אתי אלוף. היא באה
לביקור של שבועיים ונשארה עד היום.
גם אתי מתעסקת באופנה ומייצאת
ביגדי־יוקרה לארצות־הברית.
הישראלים בהאיטי חיים כמו בני
המעמד הגבוה באי. הם מחזיקים
משרתים בבתיהם, מתגוררים בבתים
קולוניאליים, מאלה הקרויים גיינגיר־ברד(
.בתים כאלה אפשר למצוא גם
במדינות הדרום והמרכז בארצות־הברית).
הפער
בין מעמדות בהאיטי הוא
עצום. בני־המעמד הגבוה חיים ברווחה
כלכלית, והם בדרך־כלל מקורבים
לשילטון. הם קונים במרכולים שבהם
רוב המיצרכים מיובאים מארצות־הברית
או אפילו מצרפת הרחוקה,
מתלבשים בביגדי־יבוא יקרים, נוסעים
במכוניות חדישות ומדברים בעיקר
צרפתית. דלת־העם גרה בכפרים נידחים
ומתקיימת על פרי־העץ וצימחי־השדה.
בגלל האקלים הטרופי המיוחד,
שבו שורר קיץ לח רוב השנה, גדלים
באי עצי־פרי לרוב, וכך אפשר ליהנות
כמעט בכל השנה מאגוזי־קוקוס, מב־ננות
למיניהן השונים, ממנגו ומקיט־ניות
ותירס, שהם המאכל העיקרי של
בני המעמד הנמוך. אלה מדברים בשפה
הקריאולית ומאמינים בוודו.
אותם שאינם גרים בכפרים, מתגוררים
בפרברים ובשכונות דלות ועניות
במיוחד, ללא שרותים מינימליים, ללא
מים זורמים או חשמל. הסירחון במקומות
האלה נורא.
השרותים שמספקת המדינה לאזרחיה
הוא מינימלי. מערכת הכבישים
הבינעירונית נתרמה כמעט כולה על־ידי
מדינות זרות, כסיוע למדינות
העולם השלישי. הממשלה אינה מתחזקת
את הכבישים, אלא כאשר הם
מתפוררים כמעט לחלוטין, ואז נדרשים
סכומים עצומים כדי לשפצם.
סכומים אלה מגיעים ממקורות־חוץ,
וכל מי שנוגע בהם בדרך יכול לקטוף
מעשר לכיסו הפרטי. לכן יש בהאיטי
כביש אחד ראוי לשמו לאורך המדינה,
ושלושה כבישים רחבים לרוחבה. כל
השאר הם דרכים מסוג ב׳.
בתי־חולים ובתי־ספר ציבוריים של
הממשלה מעטים באי. מאז שהפכה
מישל לגברת הראשונה של האי, היא
הצליחה להקים כמה בתי־חולים ובתי־ספר.
אלה נושאים כמובן את שמה. חוץ
מכך קיימים מוסדות חינוך ורפואה של
המיסיונים, כמה מהם של המורמונים,
המוכרים לאחרונה בישראל. שם יכו־לים
האזרחים העניים לקבל טיפול וחינוך
חינם על חשבון המיסיון, השולח
צעירים וצעירות אמריקאיים ואירופיים
לשנתיים של התנדבות במקומות
שונים, נידחים ועניים ברחבי־העולם.
מישטרו של ז׳אן־קלוד דובלייה לא
נפל השבוע, אך במדינה יש מהומות
באיזורים שונים, בעיקר בצפון, שם
הציתו המתנגדים למישטר כמה
מארמונותיהם של המקורבים לנשיא.
הם שרפו גם את הדגל השחור־אדום
שהנהיג פפה דוק, והניפו במקומו את
הדגל הכחול־אדום, שוליה נהוג קודם.
בינתיים פתוחים קווי הטלפון הבינלאומיים
לחצי־האי וגם נמל־התעופה
פועל.
הממשלה האמריקאית מחזיקה אצבע
גדולה מאור על הדופק של האיטי.
היא לא תניח, קרוב לוודאי, למהפכה
קומוניסטית להשתלט על האי, כפי
שקרה בקובה השכנה.
אגב, בחלק זה של העולם גם סתם
שאיפה לדמוקרטיה נחשבת בקומוניזם
פראי, אדום כדם.
העולם הז ה 2527

3 1־11״1
כל הארץ תהיה יבנאל אחת גדולה!
ילו הייתי יהודי דתי, הייתי מתייחס ברצינות רבה מאוד
למה שהתרחש ביבנאל.

לא הייתי מסתפק ביבבות וברחמים־על־עצמי. לא הייתי
מסתפק בדיבורים על אנטי־שמיות. שינאה־עצמית ושאר
הקישקושים השיגרתיים- .
הייתי שואל את עצמי בכל הרצינות: מה קרה כאן?

האם זוהי תקרית מיקרית ויחידה? שמא זוהי
תפנית היסטורית, התחלה חדשה? ואולי זה סימן
ראשון למהפכה־נגדית?

^ יסודו של דבר, קרה כאן דבר פשוט בתכלית.
* 1האדמו״ר של חסידי ברסלב רצה להתנחל במושבה הגלילית,
להקים בה חצר ובית־מידרש ובית־כנסת.

התושבים התנגדו, סמעט פה אחד.

הדבר הובא לפני המועצה המקומית, ושם נערכה הצבעה. ברוב
עצום הוחלט שלא למכור לאדמו״ר קרקע ציבורית.
ההצבעה היתה אומנם על נקודה זו בלבד — מכירת קרקע
ציבורית — אך המסר שלה היה הרבה יותר חשוב.

תושבי יבנאל אמרו לאדמדר: לא רוצים אותך

כאז:

^ יני יודע מה מתרחש בניבכי נפשם של תושבי יבנאל, אבל
\ £אני יכול לנחש.
המאבק אינו על ערכים רוחניים. אין זה מאבק של אתיאיסטיס
לוחמים באנשים הדוגלים, לדעתם, בעבודת־אלילים. איו זו

עובדה גלויה היא שבקרב המחנה הזה מנצחים
תמיד הקיצוניים ביותר. כי עצם המיבנה הרוחני
של מחנה זה אינו סובל סובלנות, ומתנגד לדו־קיום.
דו־קיום מחייב כבוד הדדי. והרי שום אדם חרדי אינו מסוגל
לכבד את השקפת״העולם החילונית, ההומאניסטית, שאנו יונקים
ממנה את האידיאלים שלנו. בעיניו זוהי ריקנות, חוסר־ערכים.
מפני שיש בעיניו רק סוג אחד של ערכים, ערכי היהדות הדתית.
גישה זו טבועה במהותו של האופי הדתי. מבחינה זו אין הבדל
בין יהודים ומוסלמים, קאתולים ומורמונים. מי שמאמין בכנות
בדת כלשהי מאמין בבלעדיות של האמת שלה, ובתיפלות של כל
אמת אחרת, המונעת מבני־אדם להגיע אל האמת האמיתית. יש
רק הבדל במידת הקנאות.

אצל היהודים החרדיים כארץ, כימינו, תופעה זו
חמורה יטיכעתיים. אין הם יודעים סוכלנות מהי,
והסובלנות עצמה היא בעיניהם חטא לא־יכופר.
ואם יש ביניהם אנשים חייכניים, סובלניים, נוחים לבריות —
השפעתם על קביעת דרכו של המחנה אפסית.

ולא פעם מתחבא אחרי החיוך הסוכלני טום־הלב
של טורקמאדה^ .

^ ש הטוענים: גישת היבנאלים היא אנטי־שמית. זוהי
גיזענות. אי־אפשר למנוע את מגוריו של איש בגלל אמונתו.

זוהי פירכה.
היהודים המתנגדים למגוריו של ערבי בנווה־יעקב או בנצרת־עילית
אינם מתנגדים למעשיו ולתכונותיו של הערבי המסויים,

ילדיהם על דעתם ונפילתם בידי המיסיון היהודי. הם חוששים
מפני השתלטות של חבורה מאורגנת. קנאית. עשירה ותוקפנית
על מושבתם. וגירושם ממנה.

איש אינו חושש שמא המורמונים ישתלטו על
ירושלים ויהפכו אותה לסאלט־לייק־סיטי שניה. אך
יש בהחלט מקום לחשוש שמא האדמו״ר מברסלב
יהפוך את יבנאל לבני־ברק שניה.
מדוע לא הלך הרב לבני־ברק? מדוע לא התנחל בלב איזור
שומם? מדוע ביבנאל דווקא? מדוע הברירה היא יבנאל או

ברוקלין?
¥¥ד כאן העניין המקומי של יבנאל. אך יתכן שהפרשה חורגת
^ בהרבה מן התחום הצר של המושבה הוותיקה והנחמדה
שבדרך לטבריה.

יתכן שזוהי נקודת־מיפנה בתולדות המדינה והעם.

ויתכן
שאין זו עדיין נקודת־מיפנה, אך שזהו מאורע המבשר
את המיפנה הממשמש ובא.
מאז היום הראשון של המדינה מסתערים הדתיים על הציבור
החילוני, ואיש לא העז לקום ולהכריז: עד כאן.

עכשיו זה מרה.

¥ה 38 שנים ויותר — כי זה התחיל עוד בימי הישוב, זמן
( רב לפני׳ קום המדינה — רודה מיעוט חרדי קטן ברוב
החילוני.

זה היה אפשרי, מפני שהציבור החילוני התנהג
כאסקופה נדרסת, כסמרטוט רטוב, כעבד כנעני.

ומדי שנה גדלה החוצפה של המיעוט החרדי. עזות־המצח שלו
עברה מזמן כל גבול. התיאבון בא עם האכילה, וכל הישג חדש
אך שימש לו כתמריץ לדרישה חדשה.
מה לא קרה במילחמה החד־סיטרית הזאת?
במשך שנים חמסו את הציבור החילוני ושדדו את כספו
באמצעות הממשלה, כדי לממן מוסדות מיפלגתיים חרדיים.
ישורון החרדי שמן ובועט. עכשיו, כאשר גוזלים את פת־הלחם
מפי זקן ואת התרופה מידי חולה, ממשיך הכסף לזרום אל
המוסדות האלה בזרם אדיר. הרי זה כאילו מימנו הכבשים מרצונם
את שכר השוחט.
החרדים אינם סומכים בדורנו על כוח־הכיבוש של תורתם. הם
השליכו את יהבם על המישחק הפוליטי הציני, כדי להכריח את
הממשלות הרופסות — מבן־גוריון ועד בגין ועד פרס — לכפות
עלינו חוקים המתערבים בכל מערכות חיינו, מן המיטה ועד
המקרר במיטבח, מן הלידה ועד אחרי המוות.
איננו חופשיים להגדיר את עצמנו כאוות־נפשנו,־לאכול על פי
טעמנו, לנוע כרצוננו, להתחתן ולהתגרש לפי תפיסתנו. על כל
צעד ושעל אנחנו משלמים מכיסנו עבור צבא עצום ורב של
משגיחים, מפקחים ונוגשים, המצרים את צעדינו.
בשעה שמערכת־החינוך שלנו — שאין בה זרמים שונים —
מידלדלת, אנחנו מממנים מכיסנו מערכת־חינוך פורשת, המחנכת
את תלמידיה לקנאות חשוכה, לתורות הפסולות בעינינו ולאידיאולוגיה
הנוגדת את עצם מהותה של המדינה, שאותה הקמנו
על אפם ועל חמתם של החרדים.

(אולי זוהי הדוגמה היחידה בעולם של מדינה
המממנת, ברצון ובתשוקה, את חינוך מהרסיה
ומחריביה!)

מילחמת־תרבות, שבה עומד דגל מול דגל. אין זו הסתערות של
כנענים על יהודי־הגטו.

זוהי מילחמת־קיום פשוטה.

אנשי יבנאל רצו להגיד לאדמו״ר ולאנשיו:
אנחנו מכירים אתכם, חבריא.
אנחנו יודעים שאתם באים בעורמה, ולשונכם חלקלקה.
ואנחנו יודעים מה מתרחש במקום שאתם מתנחלים בו, אחרי
שהתבססתם.

אתם הופכים את חיי שכניכם לגיהינום.

אתם רודפים אחרי הנשים ברחובות בצעקות של ״פריצעס״.
אתם מיידים אבנים בשבתות. אתם שורפים חנויות שאינן מוצאות
חן בעיניכם, וגם תחנות־אוטובוסים. אתם משגעים את השכנים
עד שנמאס להם לחיות במקום, והם בורחים על נפשם.

אינכם יודעים סובלנות מהי, וגם לא דו־קיום.

אתם בזים לערכי הזולת ולהשקפת־עולמו. אתם מאמינים כי
בפיכם האמת האחת והיחידה, ושכל המאמין באמת אחרת הוא
בוגד, כופר, עוכר־ישראל או סתם בור. בשם האמת שלכם אתם
מוכנים ומסוגלים לעשות כל מעשה של אלימות, בריונות ותועבה.
ראינו
זאת בירושלים. ראינו זאת בבני־ברק. ראינו זאת בתל-
אביב. ראינו זאת בכל מקום שבו הצלחתם לקנות אחיזה כלשהי.

אחרי דריסת-הרגל הראשונה באה השניה והשלישית,
עד שהשתלטתס על המקום כולו.

הגיע הזמן שמישהו יעצור אתכם ויגיד לכם במקום כלשהו:
לא כאן:

הנה המקום, הנה הזמן. המקום הוא יבנאל, והזמן

היא עכשיו•
פשר לטעון: הרי יש כאן הכללה פסולה. מי זה ״אתם״?
בוודאי שזוהי הכללה. אני מניח שיש בקרב החרדים וגם
בקרב החסידים, הרבה אנשים נחמדים. סובלניים, בלתי־תוק־פניים.

הצרה
היא שאותם אין רואים.

והשאלה היא: מי משפיע על מי? מי קובע?

אלא למוצאו. זכות־המגורים נשללת ממנו בגלל השתייכותו
לגזע, ללאום או לדת כלשהם, לא בגלל אופיו של האיש, תכונותיו
האישיות ומעשיו.
כך נהגו האנטי־שמים בכל העולם, והם ממשיכים לנהוג כך.

ואילו מכשירי־התיקשורת של הציבור החילוני, ובראשם
הטלוויזיה שהוקמה על אפה וחמתה של הקהילה החרדית, עורכת
מסע מתמשך של שטיפת־מות חרדית, המעלה על נס קומץ קטן
של ״חוזרים בתשובה״ אמיתיים ומזוייפים, תוך העלמת העובדה
שעל כל ״חוזר־בתשובה״ יש עשרה ״מתפקרים״ ,החומקים אל
החופש.

כולנו, החילוניים, חיים בחברת אנשים דתיים בבתים
ובשכונות שלנו. מעולם לא התנגד איש מאיתנו לפלוני מפני
שהוא חובש כיפה. מניח תפילין. מתפלל. אוכל כשר ואינו מדליק
סיגריה בשבת. איש באמונתו יחיה.

קצינים־במילואים ואלופים־בגרוטאות יוצאים
בשירי־הלל לאדמו״רים המקימים אוגדות של מש־תמטים־מצה״ל.

אולם
איש אינו מתנגד למגוריו של אדם דתי
כמקום כלשהו.

אנשי יבנאל מתנגדים להתנחלות המאסיבית של
האדמו״ר בגלל המעשים הצפויים.
מעשים שאינם בגדר חשד או השערה בלתי־מבוססים, שמקורם
בריעות קדומות, אלא להיפך, מעשים שהם בלתי ־
נמנעים, מעשים שקרו בכל מקום בנסיבות דומות.

אין זה חשד בלתי-סביר, חשד שלא יעלה על דעתו
של אדם סביר. להיפך: רק אדם בלתי־סביר יתכחש
לחשד כזה, שהוא סביר מאין כמוהו.

^ •ט הטוענים: הרי יש כאן חזרה על פרשת המורמונים,
כשם שהחרדים מתנגדים להקמת המיבנה של המורמונים
בירושלים, כן מתנגדים החילוניים להקמת המיבנה של החסידים
ביבנאל.

האומנם?

החרדים הירושלמיים מתנגדים להקמת האוניברסיטה המורמונית
מפני שהם חוששים מפני פעולה של עשיית־נפשות,
מיסיון בלעז. המורמונים הבטיחו שלא לעסוק בכך, החרדים אינם
מאמינים להם( .הם יודעים על מה הם מדברים. החרדים יודעים
שלא יקיימו שום הבטחה להימנע מלהחזיר אנשים בתשובה. ואין
הם מאמינים כי המורמונים יעמדו בהבטחה כזאת).

אולם ביבנאל אין בעיה של מיסיון. יש בעיה של
כיבוש.
איני סבור כי תושבי יבנאל׳ חוששים כל־כך מפני העברת

פוליטיקאים מצטרפים למקהלה, מחשש פן יבולע להם. שרים
אתיאיסטיים מנפנפים במים קדושים ובסיפרי־תהילים, וראש־הממשלה
חובש כיפה לזכר שישה מיליון היהודים שנספו בשואה,
רובם אנשים חילוניים שנרצחו בשל מוצאם הגיזעי, בלי קשר
לאמונתם.
ההילולא נמשכת וגוברת. בלב כל הערים קמו גטאות חרדיים
המתרחבים בשקט ובהתמדה, ושבהם אין קיום לאדם חילוני
שאינו מתחפש לדתי.

עד מתי?

¥ ¥ד לנקודת־השבר. אולי הוא בא. אולי הוא מתקרב. לחץ
יוצא לחץ נגדי. זהו חוק הטבע׳*.

כאשר מיעוט ממרר את חייו של רוב, הוא משחק
באש.
כי במוקדם או במאוחר יתרגז הרוב, יקום וישיב מילחמה
שערה. ואז — תמיד אין הרוב עוצר ליד קו הסטאטוס־קוו־אנטה״בלום(המצב
שהיה קיים לפני המילחמה) .כשהוא בתנופת
הניצחון, הוא מסתער קדימה ודורס את הקו הזה מבלי להבחין בו
כלל.

אולי לא די ביבנאל אחת. אולי יש צורך ביבנאל
שניה ושלישית. עד שכל הארץ תהיה ליבנאל אחת
גדולה.
סנונית אחת אינה מביאה את האביב. אך היא מבשרת אותו.
ביבנאל קרה מעשה, שאין להשיבו. זהו אות לבאות.

הללויה.

נ 1א ת 1 1 * 4־״

* 1 1 1י רי

קיצור תולדות המדינה, על־פי ניסוחו של
איערהמפד״ל :״ממאיר יערי ועד חווה יערי״
לפני שלושה שבועות
הציל ח״ב רפי אדרי בטעות
את ממשלת־האחדות. כאשר
הועלתה להצבעה הצעת אי־האמון
של ח״ב אהרון אבו־חצירא,
היתה מליאת־הכנסת
ריקה, ולאופוזיציה הקטנה היה
רוב. אדרי מיהר לגייס את אנשי־המערך
במיזנון, ואלה הצילו את

כי אלה יעלו ארצה, יינ ש״,
יילדו בנים שיילחמו כעבור כמה
שנים בסורים.
המיליונרית היפה ליליאן
ויין, רעייתו של סטיב שלום,
מיקדה סביבה את כל אנשי־התיקשורת
שהיו בקונגרס היהודי,
ובמיוחד הצלמים, כאשר רצה
אחרי רביז, בתום נאומו הארור.

גם בגלל השתתפותה של הכו
כבת
ירדנה ארזי. המפיק חיים
מלובן ואנשיו חששו מכך
שחלק מהרוכשים הם מעריצים
מושבעים של ארזי, בני־נוער
שאינם שולטים בשירי ארץ־
ישראל. לכן נוצרה בעיה כיצד
לא תשזוף אותם עין־המצלמה.
היה מי שהציע לרכזם בצד אחד

\ 1ך 1ך 7ך | 1הגיע לכינוס המועצה הליברלית אחרי מחלה שריתקה אותו,
בהפסקות, למיטתו. מצבו הבריאותי ניכר היטב בחזותו. מדי
[ 11/1 | 7 1 14
פעם, במשך הישיבה המשעממת של המועצה, הוא מחה את הזיעה מעל פניו ונראה סחוט

כנסת״ישראל, הוזמנו אל המיש־כן
כל חברי־הבית שכיהנו במשך
שנות קיומו. ח״כ ל״ע לשעבר
ניסים אליעד הגיע בלוויית
רעייתו, ישב עימה במיזנון־
הכנסת. אחר־כך הביט סביבו
מהסס, ניגש באי־ביטחון בולט
אל חבר־הכנסת הליברלי אלי
קולם ופנה אליו :״אתה אלי

מעייפות. בתום הישיבה, לאחר שנאם והתייעץ עם עמיתיו לנשיאות הליברלית,
שהתכנסה ערב קודם לכן בביתו שהרצליה״פיתוח מפאת מחלתו (למטה, עם אברהם
שריר וגידעון פת) ,היתה לו סיבה טובה מאוד לחייך להתאושש. צילם: ציון צפריר

הממשלה. על כך התמרמר השר
משה שחל, שסבר כי מוטב
היה להניח לממשלה ליפול
בדרך זו, וכך היה מערך נפטר מן
הרוטציה. כשהובא הדבר לפני
שימעון פרם, הגיב זה בבדיחה
:״וינסטון צ׳רצ׳יל אמר בבדיחות
הדעת על המנהיג הליברלי
ויליאם גלאדבטון, שאילו
היה טובע ולא היו מצילים אותו
— זאת היתה תאונה. לעומת
ואת. אילו היו מצליחים להצילו
— זה היה אסון!״

שהיא חברת־חרות. חוץ מזה,
הוסיף, יחסים טובים עימה מקנים
לו גם יחסים טובים עם הדתיים,
שכן הצעירה הנאה היא
מזכירתו של השר יוסק׳ה

שפירא.

חבר־הכנסת לשעבר אב־רחם
מלמד, איש המפד״ל,
הציע כותרת חדשה לתולדות
המדינה :״ממאיר יערי עד חווה
יערי״.
ביום הרביעי הוזמנו שני
שרים, יצחק רבין ומשה
ארנם, לנאום לפני באי הקונגרס
היהודי. לכל אחד מהם
הוקצו בדיוק 15 דקות לנאום.
אך רבין נסחף ונשא נאום בן
שעתיים תמימות. סדר־היום של
הכינוס השתבש ועוד יותר
השתבש, עם עלותו של ארנס על
דוכן־הנואמים. ארנס, נציג הליכוד,
החליט להראות שכוחו של
הליכוד בדברת אינו נחות מזה
של המערך, ונאם יותר משעה.
התוצאה: בשעת הנאומים הבאים
בסידרה נותרו רוב הכיסאות
באולם מיותמים.
סטים שלום, המיליונר
האמריקאי הסימפטי, סיפר לבאי
הקונגרס על מסעותיו לסוריה
ושיחותיו בעניין היהודים שם.
הוא הסביר מדוע מסרבים הסורים
לאפשר ליהודים שם לעלות
ארצה. הוא התחנן שיאפשרו
לפחות לנשים לצאת, אולם נענה

סקי, שהתפרסם לאחרונה בקשר
לאורוות המפורסמות ביותר במדינה,
נראה השבוע כשהוא אץ
במיזנון־הכנסת ומנשק ללחיה
של צעירה נאה, שהסמיקה מהמעמד.
מובן שהמחווה עוררה את
שאלת״השאלות :״מי זאת?״ שי־לנסקי
השיב בגאווה שצעירה זו
מחכה במיוחד לפגישה עימו,

וצעקה בקולה הצרוד :״יצחק!
יצחק!״ זה נעצר מופתע והסמיק
מהסצינה. ויין הדביקה לו נשיקה
מצלצלת, קבל עם ותיקשורת.
ערב שירי רחל, ששודר
בשבוע שעבר בטלוויזיה, ייחרט
היטב בזיכרונה של אילנה כחן,
אשת יחסי־הציבור הנאה של
המלון הטברייני שבו צולמה התוכנית.
בעוד היא טורחת סביב
צוות ההפקה, פרצו אלמונים אל
דירתה וגנבו מכל הבא ליד.
בעיה היתה לאנשי צוות־ההפקה
של תוכנית־הטלוויזיה
עם שרהליה שחץ בחיפה.
הכרטיסים למופע אזלו חיש־קל,

של האולם. אולם מה יהיה עם מי
שיבואו בלוויית הוריהם? יפרידו
ביניהם?
התוכנית הבעייתית סיבה
למסיבה שוב בצרות. מחפשים
מנחה. אחד, בטרם נתן את הסכמתו,
מצא את שמו בכותרות, כמי
שהוועד אינו רוצה בו, השני
כיכב בכותרות בטרם הגיע לסיכום
כלשהו. בכל החגיגה הזאת
התבטא השבוע, בשיחה פרטית,
המנחה הקודם דניאל פאר,
שנכווה ברותחין בתוכנית, כי
קשה לומר שהוא מתאבל על
הסיטואציה.
לרגל חגיגות ה־ 37 של

קולס. אתה בטח אינך זוכר
אותי.״ ״תזכיר לי השיב קולס
במבוכה. אליעד הזכיר לו וגם
בירכו על עמדתו כלפי חוק־הגיזענות.
אי־הביטחון
וההתרגשות,
שאחזו בחברי־הכנסת לשעבר.
ובפרט בוותיקים שבהם, כשעלו
למישכן, נסכו ביטחון בסדרנים
שאינם מתחלפים מדי קדנציה.
הללו ביקשו מאליעד ומרעייתו
להיכנס למליאה, כדי שהמצלמה
לא תראה יציעים ריקים מאורחים
כבודים. אליעד נענה אך
חמק בחזרה אל שולחנו במיזנון.
חבר־הכנסת דב שילב־

המפיק־בפועל של להקת־הלהיט
משינה, שוקי וייס,
נראה בימים אלה כשהוא מחפש
בכל חנות של כלי״נגינה בלונדון.
וייס תר אחר כלים שונים
ומשונים וחברות המספקות
אפקטים ויזואלים וקוליים עבור
המופע הקרוב של הלהקה. דרישותיה
המוזרות, בין השאר: שיר
עם פיצוצים.
פגישה לבבית במיסררו־נות
המלון שבו התקיים הכינוס
של הקונגרס היהודי עוררה
סקרנות. הפגישה החמה היתה
בין חבר-הכנסת אהרון אבו־חצירא
ויועצו של ראש־הממ־שלה
לענייני־תפוצות, אברהם
בורג. היועץ הוא בנו של השר
הוותיק יובן ז בורג, יריבו
הגדול ביותר של אבו־חצירא.
האיבה בין האב לח״כ לא ניכרה
כלל ביחסים שבין הבן לבין
הח״כ.
המלונאי חיים שין ז חש
ביום השישי שעבר שלא בטוב.
בסודי־סודות הובהל אליו רופא.
השמועה המהלכת בקרב עובדים
בכירים ברשת שלו היא כי היה
זה התקף־לב קל, אולם אין כל
אישור לכך שהבעיות הכלכליות
שפקדו את שיף השפיעו לרעה
על בריאותו.
יומיים לפני מותו של השופט
חמן שלח, שנהרג בראם-
בורקה, צילמה אותו המתמחה
שלו בבית־המישפט. מייד אחרי
העולם הז ה 2527

איך כמעט אירח שליטא
את סגן־הושיא מונדייל
• ביום השלישי הודיע
חבר״הננסת בגי שליטא,
ברוב עם והדר. לבל מי
שנקרה בדרכו, שהוא עומד
לסעוד בערב עם סגן נשיא
ארצות-הברית לשעבר. ומי
שהיה מועמד למישרת ה נשיאות.
וולטר מונדייל.
לאירוע היוקרתי, הסתבר.
הוזמן גם עמיתו למיפלגה
הליברלית, פסח (״פייסי״)
גריפד. לעומת זאת הסתבר
כי כמה מהשרים הבכירים
לא הוזמנו. לשליטא זה נראה
בני שליטא
טיבעי בהחלט. הוא בכל זאת
נמל־רנעופה במנחמיה
ראש״עיר (מנחמיה).
באותו יום מאושר פסח על הארוחות והכין את קיבתו
לכבוד האירוע החגיגי, רב-המנות, שציפה לו בערב במלון־
פאר בירושלים. גרופר. לעומתי, לא עמד בפיתוי, והוא
התכבד כהוגן בגבינות ובקדקרים שהוגשו באותו היום
בכנסת, בעת חלוקת מגן-הסובלנות בטקס חגיגי. גרופר גם
לא התרגש במיוחד מהפיתוי האמריקאי, ועלה על יצועו. על
אף הפצרות שליטא. שאין להעליב במעט״נשיאים אמריקאיים.
הארוחה
המפורסמת החלה בדיוק בשעה 8בערב. כל מי
שהציץ, מאוחר יותר, לאולם החגיגי. זכה לראות את דיגלי
אמריקה וישראל מונפים אל־על. סביב שולחן אחד ויחיד
הסבו נשיא פאן־אמריקן חברת־התעופה האמריקאית,
חברי־הכנסת אוריאל לין ושליטא. השר אברהם שריר
נאם. אהה: בך נפתרה התעלומה מדוע זכו דווקא שליטא
וחבריו הליברליים לארח את נשיא פאן־אמריקן (מונדייל
לא נכח שם, וגם לא היה אמור להיות נוכח. מלכתחילה).
המארח היה שריר. ולשליטא, כך התלוצצו, היתה סיבה
טובה להצטרף לאירוח של נשיא חברת״התעופה האמרי קאית,
הרי בזמנו דרש שיקימו נמל-תעופה ליד מנחמיה.
מותו ביקשו רבים משופטי השלום
בירושלים לקבל תמונה כזו.
כיום תלויה תמונתו של השופט,
כשהוא מחייך ומחזיק ספר פיס־קי־דין,
בלשכותיהם של רוב
שופטי־השלום בירושלים.
קשים חייהם של נהגי־ש־ריס.
בשבוע שעבר, בעוד השרים

אמנון רובינשטיין ומרדכי
גור וחבר־הכנסת אבא אבן

התענגו על מאכלי המיסעדה
המפוארת במלון מפואר ואירחו
כמה ממכובדי הקונגרס היהודי,
התייבשו נהגיהם בלובי של המלון
וחיכו לשווא שמישהו יטרח
לכבדם במזון, או לפחות במשקה.
בפתק
ששיגר חבר־הכנ־סת
אריאל ויינשטיין בישיבתה
של מועצת־הליברלים אל
יצחק קטאבי, יושב־ראש הישיבה,
מחה ויינשטיין על כי,
בניגוד למוסכם, אין טעם שינאם
אחרי נאומו של מודעי, מכיוון
שזה ״יהיה פארסה!״ הפארסה,
אגב, לא הפריעה לו, מאוחר
יותר, לנאום ממושכות.
לאן נעלם תבר־הכנסת
מיכה רייסר? הח״כ הג׳ינג׳י,
יושב־ראש ועדת״הכנסת —
אחת הוועדות היותר חשובות
בבית־הנבחרים — נסע לשבועיים
לאנגליה, לא בשליחות האומה
ולא מטעם המיפלגה.
בשבועיים אלה לא תיפקדה וע־דת־הכנסת
כלל.

תר בקרב הבראנז׳ה, שכן קדמו
לו חבלי״לידה ארוכים וקשים.
אדיבה גפן מונתה בדוברתו
של התיאטרון־הלאומי הבימה,
לאחר ששימשה בתפקיד
דומה בתיאטרון המצליח של
באר־שבע. גפן נכנסה לנעליה
של העיתונאית עידית נאמן.

ראש עיריית חיפה, אריה
גוראל, ייעדר בקרוב מחיפה.
הוא יקבל במרסיי את אות ליגיון
הכבוד הצרפתי מידי גסטון
דפר, ראש עיריית מרסיי, שהוא
גם שר. מרסיי היא עיר תאומה
של חיפה. גוראל ייצא לשם,
לקבל את התואר על פועלו הרב
למען צרפת, בליוויית אשתו
וראש המחלקה בעיריה לקישרי־חוץ,
יעקב בזק. אחרי עשרה
ימים במרסיי יסתובב גוראל עם
כל הכבודה בעוד ערים באירופה,
כדי לאתר תורמים חדשים לקרן
חיפה.

איש יחסי־הציבור רוני

1*1ן ן * ך | 1ק ¥1 ^ 1נרגע לאחר המהומה בפאב תל״אביבי, כאשר חברו הישראלי היכה את הצלם
אלכס ליבק. קמפ בא לחגוג את סיום הופעותיו בארץ, ובפתח קיבל אותו
1/ 14 /
הישראלי בנשיקה. אלכס ליבק מיהר להנציח את הסצנה והעלה עליו את חמת המנשק. צילם: צבי טל

תעלומה ליברלית: מי היא הגברת?

רק המנצח דויד קרי־ •
בושי הטריח את עצמו, מבין
מוזמנים רבים וידועים מעולם
הבידור, והגיע לערב שכל הכנסותיו
הוקדשו לנפגעי מחלת
סיסטיק־פיברוזיס.
הזמר שלמה ארצי, שנעלם
מהנוף למשך יותר משנה,
טרוד בימים אלה בגימור הסופי
של תקליטו החדש. ארצי התכוון
לנסוע השבוע ללונדון, כדי להקנות
לתקליט את האפקטים
המבוקשים. התקליט מדובר ביו־העולם
הז ה 2527

רימון, שהיה עד לפני זמן קצר
דובר עיריית תל־אביב, מרחיב
את תחום דוברותו. הוא יהיה
דובר מיפלגת המרכז החדשה,
שבה מככב ראש עיריית תל־אביב
שלמה להט, ולהבדיל
הוא יעשה יחסי־ציבור ודוברות
לח״כ העבודה לשעבר הד״ר
מיכאל (״מיקי״) בר־זוהר,
שהוא בעל הוצאת־ספרים פרטית,
המוציאה לאור את כיתבי
ההגות שלו לצד סיפרוני־המתח
שהוא כותב בשיטת הסרט הנע.

פסוק השבוע
• ״גידעון, בבקשה: כתוב לי את הנושא
שאתה עומד לדבר עליו. באהבה וכאן באה
חתימה נשית. פתק זה נלקח משולחן־הנשיאות
של ישיבת המועצה הליברלית, שהתקיימה
ביום החמישי. גידעון הוא שר״המדע גידעון
פת. השאלה היותר מעניינת היא: מיהי האשה

אשר לה צריך השר. שפליטות־הפה שלו הן שם
דבר. לדווח בטרם מאם! כדאי, אגב, לשים לב
לסימן-הקריאה המוצב אחרי הפניה המנומסת:
,בבקשה!״ הנקודה העוד יותר מעניינת: פת,
בסופו של דבר, לא דיבר בישיבה. מדוע! האם
הנושא שעליו דיווח לבעלת-הפתק לא אושר!

• אכרם ורדיגר, ח״כ
מורשה, בדיון בכנסת על חוקי־האישות
:״אנחנו רוצים גזע יהודי
טהור!״

— דפגה כדר ,

! הם הציבו במיקצוענ״ם
^ 1בשחקנ ־ ב 1א

הם החתימו ער חוזים
שמנים וחילקו בונוסים
הם ה ש איוו חובות
שר מיליון דולו וחצי

! ועכשיו הם נלחמים
^ במזכיר החדש הרוצה
בחוזים יכובד ולא תאושר כל חריגה.
אני מקווה שכך יהיה.

התחזית:
גדעון גדול

כדורגלן לנדאו

כדורגלן אלתר

כל חודש 1000 :לירות

כל שנה 15 :אלף דולר

^ גיזבר ציגל הוא בבחינת בובה
\ 1בהפועל תל־אביב. מעמידים אותו
לפני עובדות גמורות. הוא מתבקש
הכנסות התחייבות שלמה
שטיינקלפר, מזכיר
מועצת פועלי תל־אביב
חובות מחוז/מועצה
עבור עונת 1985/84 חוברת תרומות

(בדולארים)

120,000
32,000
10,000
15,000

ומחת את 011111)81

ן^ילחמת גיזברים פרצה בבית
^ /ברנר על רקע חשיפת הסודות
הפנימיים של הפועל במחוז תל־אב־ב.
גיזבר ההסתדרות בתל־אביב, עוזי כהן,
מאשים את גיזבר הפועל, יצחק ציגל,

בהזנת מבקר ההסתדרות ב״נתונים לא
מדוייקים״ על ההכנסות הצפויות
בכדורסל עד סוף העונה. המבקר.
הטובע במיסמכים, מבטיח לראשי
מועצת־הפועלים בכרך כי כבר בימים
הקרובים הוא יגיש את הדוח, שהמזכיר
תדי קאופמן ממתיו לו בכיליון־עיניים
כדי ליישר קו ולמחוק את העבר, שהוא
אינו אחראי לו, בסדר יומו.
את המיכתב שלח הגיזבר כהן אל
מבקר ההסתדרות, שלמה שטנגר, ב־24
בינואר ,1986 יום אחרי שגיזבר הפועל
ציגל שלח מיסמך פנימי מאלף
לאליעזר וולטמן, מנהל מישרד מבקר
ההסתדרות, שכותרתו :״הסבר על
סידרי־העבודה במשר כהונתי כגיזבר״.

בוחכן :

ביניר לרב
אני זקן מדי!
ראשי בית־ברנר מותחים ביקורת
על ״ביזבוזים מנקרי עיניים״
במחלקת הכדורסל של
הבועל תל-אביב. לדוגמה הם
מביאים את נסיעתו של פנחס
(.ביניה־) להב בסיף אשתקד
למינכן לכינוס פיבא והגדלה
למשחקי קורץ 420 :דולר מחיר
הכרטיס והוצאות נוספות, כולל
מיסוי, של כ־ 500 דולר.
למה -שואלים בבית־ברנר -
לא נסתייעו בפקידי השגרירות
הישראלית בבון. או בנציג מכבי

תל״אביב, שהיה אז בעיר הגר מנית!

האש״ל שלי הסתכם ב־80
דולר ״,מגיב להב. הוא הסביר כי
לא רצה לנסוע לגרמניה המושלגת
ולהתאכסן במלון גרמני,
שהוא -לדידו -תענוג מפוקפק.
מה גם -שאני זקן מדי ללכת
לאיזה מקום שהוא ...הייתי לילה
אחד במלון ועברתי גם דיוטי
פרי ״.לדבריו הוא לא יכול היה
להסתייע בשימעון מיזרחי, נציג
מכבי, שאומנם היה במינכן באותה
עת .״אתה יודע את היחסים
בינניו לבין מכבי׳.
אחר-נן אמר.. :הצלחתי להשיג
להפועל בית נוח במיש־1
חקים״.

וידויו של ציגל במיכתגן אל
וולטמן הוא מיסמן־ ישראלי מאלף
ואופייני לדרך שבה מנהלת הפועל
תל־אביב את ענייניה הכספיים.
הנה כמה פנינים ממיכתבו של ציגל:
• בכדורגל לא הייתי מעורב ישירות,
אלא לקראת הסיכומים קיבלתי
דיווח מהמזכיר ...בכדורגל הובא החוזה
לחתימתי הפורמלית בלבד, לאחר שה־מו״מ
סוכם על־ידי ההנהלה...

לפרוע שטרות, שהוא לא חתם עליהם,
מקופה ריקה.
ב־ 22 בינואר 1986 קיים ציגל, יום
לפני ששלח את מיכתבו־וידויו למנהל
מישרד מבקר ההסתדרות וולטמן, ישיבה
עם אברהם פלדה, יו״ר סקציית
הכדורסל. באותה ישיבה ״נעשתה
הערכה״ מה הן ההוצאות וההכנקות
הקשורות בקבוצת הכדורסל הבוגרת
לקראת סיום עונת ,1986/85 כלומר
תחזית לינואר, פברואר ומארס השנה.

• בכדורסל, עקב מה שקרה השנה,
חתמתי על הסכם עם שחקן אחד, עופר
יעקובי, וזאת לאחר שמחזיק התיק
הורה לי לעשות כן. על שאר ההסכמים
לא חתמתי. וזאת כהוראה בכתב
ממזכיר המחוז( .מדובר בתשלום של
25 אלף דולר לשחקן עופר יעקובי עלפי
הוראת עמוס רודין, שהיה באותה
עת מחזיק תיק הפועל בתל־אביב).
• בעונת 1986/85 נשתנו הדברים
...בכדורסל, כתוצאה מהעיקולים,
נפתח חשבון פרטי. לאחר מכן דרש
מחזיק התיק לפתוח חשבון על־שם
הפועל תל־אביב, אך שוב, כתוצאה
מעיקולים, לא ניתן לפתוח חשבון כזה.
אז נפתח חשבון פרטי אחר. על חשבון
מסוג זה לא יכולתי לחתום. בפועל.
השנה לא חתמתי על צ׳קים בכדורסל
בוגרים( .בהעולס הזה 29.1הכחיש־שיקר
יו״ר מחלקת הכדורסל, אברהם
פלדה, כאילו את משכורות השחקנים
משלמים דרר חשבון בנק פרטי).
• לגבי התחייבויות של הפועל
מחוץ לספרים — בזמנו לא הובא
לידיעתי ולא שותפתי בחוזה הרכישה
של משה סיני. החוזה הובא לפניי רק
לאחר כשנה עם כניסתו של זאב שי
לתפקיד מחזיק התיק ומיכאל כהן
כמזכיר החדש, לאחר עזיבת אייבי
אפשטיין.
• הגיעו אליי שמועות על התחייבויות
בעל־פה של ירר הכדורגל,
אלי גולדשמידט, על הבטחות שניתנו
למיספר שחקנים לתוספות. נאמר לי
על־ידי אברהם מיזרחי שרק הכתוב

כר מפרט גיזבר הפועל ציגל את
ההכנסות וההוצאות הצפויות, על״פי
מידע שסיפק לו פלדה:
(בדולארים)
הוצאות
85,000
תשלום שכר לשחקנים
תשלום מס־הכנסה
91,000
לשחקנים*
תשלום למאמנים
ולאפסנאים
8,000
מיסים למאמנים ואפסנאים 26,000
33,000
חוב למישרד לאן
גמר תשלום דיור לשחקנים 2,000
1,000
נסיעות
1,000
חוב לפיבא
חוב לשדרות, עבור אמסלם 1,000
אירוח קבוצת סרייבו
מיוגוסלוויה כולל אירוח
6,000
וטיסה של 3שופטים
שונות(רפואיות,
2,000
קופה קטנה)
סה״כ הוצאות
256,000
* מס־הכנסה לא שולם מתחילת
העונה

חובות מנויים שעדיין
לא שולמו
החזר מישרד־החינוך
עבור הוצאות ביטחון
2,000
איגוד הכדורסל, תשלומים
גביע אירופה
2,000
פירסום מורו פלוס
חוב מרקורי
10.000
מישחק ביתי נגד
הפועל חולון
8,000
מישחק ביתי נגד סרייבו 1,000
זיכוי מס־הכנסה 4
שחקנים אמריקאים
(מומחה זר)
20,000
סה״כ הכנסות צפויות
221.000
על־פי תחזיתו האופטימית מדי של
הגיזבר ציגל קיים — על פי התשקיף
הנ״ל — גירעון,קטן יחסית של 35
אלף דולר. בתשקיף אין הערכות לגבי
מחלקת נוער ונשים בכדורסל, ועל פי
״הערכה גסה״ ,הגירעון כאן יגיע ל־25
אלף דולר.
הגיזבר שלח למבקר־ההסתדרות
תשקיף שבו ״הערכה גסה״ כיצד ישתקף
המאזן של כל אגודת הספורט
לעונת .1986/85
• כדורגל: הגירעון יגיע לכ־100
אלף דולר.
• כדורסל: הגירעון, יחד עם
מחלקת הנוער והנשים, יגיע לכ־, 180
אלף דולר. בגירעון זה כלולה התחייבות
של שלמה שטיינקלפר במיכ־תב
הנמצא בידי המבקר.
• כל יתר הענפים :״בהערכה
גסה״ יסתכם הגירעון בכל שאר הענפים
בכ־ 50 אלף דולר.
1,000

מכאן משתמע כי סך כל הגירעון
יגיע לכ־ 330 אלף דולר.
גיזבר הפועל מציין במיכתבו למב־קר־ההסתדרות,
כי עד היום לא נתקבלה
הקצבה ממועצת־הפועלים מתחילת
העונה .״לטענתם הם משלמים את
הלוואות השנה. הקודמת על חשבון
תקציב השנה. בשנה שעברה קיבלנו
בפועל כ־ 170 אלף דולר הקצבות
המועצה ומת״ס״.
ויש במיכתב גם הערה: קיימת הת־

חייבות בכדורגל עם השוער אריה
אלתר עד לעונת .1988/87 אם ירצה
הפועל להמשיך לעונת ,1989/1988
יעלה הכרטיס בכל שנה 15 אלף דולר.
כן נחתם חוזה עם המאמן דויד שווייצר
לשלוש שנים החל מעונת 1986/85
עד . 1989/88

^ אין קמח -
7ן \ איו מודח
^ אשי הפועל מגיבים כי תשקיפו
1של גיזבר האגודה ״לא עמד ולא
יעמוד במיבחן המציאות,״ והגירעון
הצפוי העונה לאגודה הוא ״מעל ומעבר
התחזית האופטימית של ציגל.״
גיזבר ההסתדרות בתל־אביב, עוזי
כהן, מזהיר את מבקר־ההסתדרות
שטנגר מתחזיתו של גיזבר הפועל
ציגל וכותב לו כי ״לסיכום, אם תתייחס
לכל העובדות והנתונים בגישה ריאלית,
הגירעון יסתכם בכחצי מיליון
דולר,״ או 170 :אלף דולר יותר ממה
שכותב למבקר גיזבר הפועל.
למי יש להאמין? איך יכול מבקר־ההסתדרות
במצב מביך כזה להגיע אל
האמת ולהסיק את המסקנות הנכונות
מהבלגאן הפוקד את הפועל תל־אביב
מזה כמה שנים?
למשל: גיזבר הפועל נשען על
״הכנסה״ צפויה של 120 אלף דולר
בגין ״התחייבות״ שנתן מזכיר מועצת־הפועלים
שלמה שטיינקלפר, שהוחלף
באוגוסט 1985 על־ידי תדי קאופמן.
הוא בונה מיגרלים באוויר. משיב על
תיקווה זאת ל״הכנסה״ נכבדה ״צפויה״
גיזבר מועצת־הפועלים כהן :״אפילו
אם נקבל את טענת מחלקת הכדורסל
על התחייבות של החבר שלמה
שטיינקלפר, הרי אנו, מועצת פועלי
תל־אביב־יפו, שילמנו מאז תחילת
עונת 1986/85 חובות שונים העוב
רים
בהרבה סכום ההתחייבות, ועדיין
אנו ממשיכים לפרוע חובות שבגינם
חתמה המועצה כערבה(לבנק הפועלים
ולבנק אוצר החייל סך של קרוב ל־
8,000 דולר בחודש)״.
כהן ממשיך לעקוץ את ציגל ועושה
מתשקיפו למבקר־ההסתדרות עפרא
דארעא, חוכא ואיטלולא :״הסך של 32
אלף דולר חובות מחוז/מועצה עבור
עונת — 1985/84 הרי בעונה זאת

קיבלה הפועל מחוז תל־אביב סך כולל
של 230,076 דולר ממועצת הפועלים
וממת״ס, כאשר ההקצבה היתה 119
אלף דולר בלבד. מועצת־הפועלים
ביצעה הלוואה בסך 80 אלף דולר
בבנק הפועלים בדצמבר 1984 והעבירה
את כל התמורה להפועל תל־אביב.
בידיעת מזכיר וגיזבר הפועל, ההלוואה
מקוזזת מההקצבה השוטפת החודשית,
כך שאל־לו לגיזבר הפועל להיתמם

כדורסלן מרסר ואשתו

פאניקה בבית־ברנר: תיבת הפנדח־ה
בבית־ברנר בונל-אביב. מישכנם של עסקני הפועל
תל־אביב, פאניקה. פעילי הכדורסל והכדורגל שול חים
אנשי״אגרוף להטריד את ראשי ההסתדרות
בתל״אביב, לרבות את מחזיק תיק הפועל. אלי מילר,
המאיימים על חייהם. מאיימים נם על בנותיו
התאומות (בנות )17 של מילר. על רעייתו של אריה
ניצן, יו״ר ארגון עובדי עיריית תל־אביב
ויד ימינו של תדי קאופמן
במזכירות מועצת-הפועלים, מאיי מים
בלשון המאפיה :״נגמור את
בעלך תחסלו ...נעיף אותו כטיל...
לא נאפשר לו להרוס את הפועל״.
הכל בעיקבות סדרת הכתבות
בהעולם הזה, החושפת את הרפש
שנצבר בבית־ברנר מעידן דב בן־
מאיר. לשעבר מזכיר ההסתדרות
בתל-אביב, שהעתיק את כיסאו
לעיריית תל״אביב ומשם הוא ממשיך
בחתירותיו נגד יורשו בבית־ברגר.
הטריאומוויראט
של הכדורסל
-אברהם פלדה, אלי אפרתי.
פיניה להב -פתחו באופנסיווה
נגד תדי קאופמן ואנשיו, בדי
לאלצם להעביר לקופתם 120 אלף
דולר. הדרושים להם באוויר לנ שימה
(אחרי ביזברזים משוועים
הנמשכים שנים, בשל קניית שחקנים יקרים
והוצאות״ראווה מנקרות עיניים) להמשך תיפקודם.
פיניה להב. מנהל שירותי עיריית תל־אביב, כמו
עמוס רודין, יו״ר בפועל של מחלקת הכדורגל והמיש־נה
למנכ״ל חברת חלמיש (השותפה לעיריה ולממשלה)
,מנצלים את השרותים הציבוריים שהועמדו
לרשותם לצרכי עבודתם (טלפונים. פקידים, רכב
ועוד) בשביל עסקנותם בהפועל. משלמי המיסים
נושאים בעול.
פיניה להב איים בסוף השבוע על אריה ניצן:
.,נשמיץ אתכם ...נלמד את תדי קאופמן פרק ...למה
כותב נגדנו יאיר קוטלר בהעולם הזהו ...אנהל נגדכם
מלחמה על הפועל״...
הזהירו ניצן :״אל תאיים עליי ...אל תפחיד את
האווזים...־
פיניה להב קורא לתדי קאופמן ולאלי מילר ״גנ בים־
,על שום שאינם מעבירים לקופת הכדורסל
״הקצבה״ ש״הבטיח״ .כביכול. לעסקנים שלמה
שטייגקלפר. שהיה מזכיר מועצת״הפועלים עד
להחלפתו באוגוסט 1985 על״ידי תדי קאופמן.
בתשובה על הכפשתו הזהירו את להב. שאותו

מיהרו לכנות..סרסורי׳ ,כי עוד יחשפו איך זכה בדרגת
תת-אלוף מהרמטכ״ל המנוח דויד (״דדו״) אלעזר,
כשהיה דובר צה״ל.
פותחים תיבת פנדורה.
נתן וולד. סגן ראש העיריה ונושא כליו של דב
בן־מאיר, ובן־עמי ארליך, מעסקני בית־ברנר שבאו*
פוזיציה לתדי קאופמן, המחלל
על-פי הפרטיטורה של בן־מאיר,
קראו אליהם לישיבה את אלי
מילר. היא נערכה בסוף השבוע
שעבר בקומה ה־ 11 של בנין העי-
ריה. אמרו למילר כי ״מקור הרע״
בפרשת הפועל הוא אריה ניצן
(הטוען כי העולם התחתון השתלט
על הפועל) ,ולכן ״יש לערפו״.
מילר מיהר להשיב כי הוא אינו
פרטנר לעריפת ראשו של חברו
אריה ניצן. וולד ובן־עמי ארליך
הוסיפו כי אריה ניצן -סונר לנו־ את
אירגון עובדי העיריה, שבו.,אין לנו
דריסת״רגל״.
בישיבת מחזיקי תיקים, שנער כה
ביום השישי האחרון בבית-
ברגר שאל רפי לוי בהתחסדות
(גם הוא מנושאי כליו של בן- וסמן מאיר) למה מטילים רפש במחזיק
את האווזים!״
תיק הפועל מילר. הוא מבקש דיון
בסיעת המערך בבית־בנרנר על הכתבות שפורסמו
בהעולם הזה.
תדי קאופמן השיב לו כי כל דיון שייערך על
הכתבות שפורסמו יביא להגדלת הסידרה בעוד
שלוש כתבות.
כאשר יצא פיניה להב נגד סידרת הכתבות
בהעולם הזה הזכירו לו כי עיתון. שעכשיו הוא מוקיעו
על שום שחשף את סודות הפועל .״היה הטוב בעיתונים
בשבילך באשר אלי תבור. חברך. כתב עליך
טובות באותו עיתון״.
הגיב אחד מראשי בית־ברנר על סידרת הכתבות:
״תפסתם את עסקני אגודת הספורט במקום עדין.
כשמיכנסיהם מופשלים. זה הולך להם בחיים.
מעורבים כאן אינטרסים כספיים של העסקנים. הם
טעו כאשר קיוו כי תדי קאופמן יוסיף לחתום להם
ציקים, כפי שהורגלו בזמנם של שלמה שטיינקלפר
ודב בן־מאיר. הם עושים מצור על משרדו של אלי
מילר. שולחים אליו פרובוקטורים״.
אם תימשך המילחמה בבית״ברנר. בעטייה של
סידרת הכתבות בהעולם הזה, לא יהיה מנוס מקריאת
עזרה, שתופנה אל מישטרת״ישראל.

הוא יילך לצה״ל
היום ולטעון שאינו מקבל הקצבה
מאיתנו״.
זמירות חדשות נשמעות בבית-
ברנר. מועצת־הפועלים, שבראשה תדי
קאופמן, כבר חדלה להיות חותמת־גומי
של הפועל. אצל תדי קאופמן,
שלא כמו בעידן רב בן־מאיר או שלמה
שטיינקלפר, הכל על השולחן.
אם אין קמח — אין תורה. לא יהיה
כסף — לא ישחקו.
על מיכתב גיזבר־ההסתדרות בתל־אביב,
עוזי כהן. אל מבקר־ההסתדרות,
שלמה שטנגר, שהוא בבחינת הבעת
אי־אמון מוחלט בגיזבר־הפועל, יצחק
ציגל, השיב לי האחרון בהתנשאות
חסרת־כיסוי :״זה קישקוש״ .את חובות
העבר בכדורסל הוא מעריך ב״סדר
גודל״ של כ־ 100 אלף דולר.
ראשי בית־ברנר אומרים: גיזבר־הפועל
לא מבין בין ימינו לשמאלו.
כך הם מתנצחים בהסתדרות בתל־אביב
וספינת־הדגל שלהם — הספורט
היצוגי — טובעת לנגד עיניהם ואין
מושיע.
מה קורה בכדורסל?
פינחס(״פיניה״) להב, מנהל שירותי
עיריית תל־אביב, שהיה דובר צה״ל,
התפטר ב־ 28 באוגוסט 1985 מתפקידו
כיו״ר מחלקת הכדורסל של הפועל
תל־אביב, אך הוא מוסיף להימנות עם
השלישיה המובילה בניהול הקבוצה
לצידם של אברהם פלדה, היו״ר החדש
המחליפו, ואלי אפרתי. פיניה להב —
כעסקנים רבים כמותו — נצרך
לפעילות הזאת כאוויר לנשימה, כסם
למכור.
פיניה להב מרבה בכתיבת מיכתבים,
סיכומים ותזכירים. הוא מכוסה היטב
לכל מיקרה שיקרה. ב־ 2בינואר השנה
העלה בכתב סיכום מפגישה שנערכה
יום קודם לכן בינו לבין אלי מילר,
מחזיק תיק הפועל, מזכיר האגודה, צחי
אשכנזי, והגיזבר, יצחק ציגל. באותו
מיסמך פנימי נחשפים דברים תמוהים,
בלשון המעטה, על דרכי ניהול
הכדורסל, שהיה — כמו הכדורגל —
עסק פרטי לכל דבר, כמו: חברי הנהלת
הכדורסל, ובהם פיניה להב עצמו, חתמו
על ערבות אישית של 28 אלף דולר
להלוואה שנטלו בשביל הקבוצה

מחברת לאן כדי ״לאפשר תיפעול
הקבוצה״ .אומנם היו זכאים להלוואה
מאותה חברה, המוכרת כרטיסים
למישחקי הכדורסל של הפועל תל־אביב,
בגובה 50 אלף דולר, אך מחשש
שמא יידרשו הערבים לפרוע את החוב
אם לא יזרמו הכנסות או הקצבות
לקבוצה, הסתפקו ב־ 28 אלף דולר.
פיניה להב כותב כי ״יש סכנה
מוחשית שהקבוצה תפסיק את פעילותה״
בגלל קופתה הריקה, ומשום כך
הערבים עלולים לאבד את כספם.
הקבוצה עלולה להתפורר בקרוב, ולהב
מזהיר כי שחקנים כמו לבון מרסר —
יבוא שחור מארצות־הברית — ״יוכלו
לדרוש הכרזה כשחקנים חופשיים״.
למה התפטר פיניה להב אחרי שלוש
שנים להיותו יו״ר הכדורסל?
הוא כועס על תדי קאופמן, ששלח
לו הודעה כתובה שאינו עוסק בענייני
הפועל. ומאחר שכך המצב, שהדהים
את העסקנים, שהתרגלו לחלוב לצר־כיהם
את מזכירי המועצה שקדמו
לקאופמן(בעיקר את בן־מאיר) :״אין
לי מה לעשות בכדורסל ואיני רואה
אפשרות להמשיך לנהל את הקבוצה,
ואסתפק כחבר הצוות״.

יש ספגה
שסוס יבעט
* ץ ם׳ — 2אברהם פלדה — תפס
^*/את מקומו של פיניה להב. פלדה
היה תמיד הכוח המניע של הכדורסל.
הוא בעל עסק ואמצעים כספיים, שלא
יסולאו בפז בשביל קופתה הריקה של
הפועל. הוא מוכר נייר בסיטונות
לתעשיית הדפסת כרטיסי הברכות
והחתונות. עזר כנגדו הוא אלי אפרתן,
הבעלים של מיפעל לייצור קרח ביפו,
המתגורר במיגדלי־דויד היוקרתיים
בלב תל־אביב. השלישיה — כל אחד
על פי כוחו — תרמו מכיסם גם
הלוואות וגם מענקים להמשך תיפ־קורה
של מחלקת הכדורסל. לאט־לאט
חשו שהם הבעלים של הסקציה הלכה
למעשה. אפרתי הילווה מכיסו חמישה
מיליוני שקלים בשביל נוער הכדורסל
— הדור הבא המשך בעמוד )20

למץ יש מוח של גאון
כשאתה קונה טלויזיה של מץ אתה יודע
שאתה מקבל איכות, אמינות ואחריות, כי
מץ היא טלויזיה מעולה שהושקעו בה ידע
רב, מחשבה מקורית וטכנולוגיה
מתקדמת. אבל זה לא הכל: כשאתה קונה
טלויזיה צבעונית של מץ אתה מקבל גם
מוח.
כן, לטלויזיה של מץ יש מוח, ולא סתם
מוח — אלא מוח של גאון.

יש לך 3דרכים
לרכוש מץ עם מוח

יש לך שאלה?
תפעיל א ת המוח

מוח — שירות תקשורתי חדש לציבור
.1על כל תשלום מזומן — אספקה
הרחב. מוח -רעיון חדש ההופך את
מיידית.
הטלויזיה הביתית שלך למקור של מידע
.2תשלום באמצעות כרטיס ויזה,
בתחומים שונים, כן, בלחיצת כפתור וציוד ישראכרטאודייגרס.
מתאים(מפענח) ולא יקר -יכול כל בעל
שלם *< 25 ממחיר הטלויזיה במזומן,
מכשיר טלויזיה בישראל לקבל בכל שעות
והיתרה ב־ 11 תשלומים שקליים צמודי
השידור של הטלויזיה הלימודית
דולר(כולל ריבית שנתית של>4י<.)38
והכללית, מידע שוטף כמעט על כל נושא :
אספקה מיידית.
חדשות, ספורט, כלכלה, בידור, אמנות,
.3אפשרות ל־ 24 תשלומים שקליים
שרותי חירום, שרותים לבתי ספר
צמודי דולר +ריבית שנתית של.38<>/0
המשודרים כמו: מתמטיקה, הבנת
* לבעלי כרטיס אשראי ״ויזה״,
הנקרא, פרשת השבוע, חינוך מיוחד,
״ישראכרט״או״דיינרס״ -אספקה
זהירות בדרכים וגני ילדים. כמו כן משודר מיידית.
גם מגזין מיוחד לבית ולמשפחה ובו
כמו כן ניתן לרכוש בתשלומים שקליים
שעשועונים ופינות שונות לילדים, נוער
לא צמודי דולר.
ומבוגרים ועוד ועוד...
פרטים נוספים והדגמה במרכז מץ,
אז תפעיל את המוח. עכשיו טלויזיה
רח׳ מודיעין 19 בני־ברק, טל. 03-799114 .
צבעונית מץ ב־ 12 תשלומים שקליים
צמודי דולר.

לכבוד מץ, ת.ד 913 .בני בי ק 51108
אני מעוניין לרכוש טלויזיה מץ עם מוח .
אבק שכם לשלוח א ת נציגכם לביתי ללא מ
המחייבות מצידי.

כתובת:

.טל. בעבודה:

הרוטציה לפי ההלכה

המילה ״רוטציה״ אינה מופיעה בתנ״ך, כפי שמלמדת
הקונקורדנציה. פרשות של חלוקת־שילטון — כמו בין אברהם
ולוט, יעקב ועשיו, דויד ואבשלום — הסתדרו בצורה אחרת. גם
במישנה ובתלמוד אין זכר למושג,זה.
אבל להלכה יש מה לומר בסוגיה זו. על כך למדתי בשבוע
שעבר במיזנון־הכנסת מפי בקי־בתורה.
אחד מגדולי־התורה פסק הלכה בעניין זה, כאשר נדרש מנחם
פרוש מאגודת־ישראל לקיים רוטציה. ההלכה אומרת: אסור!
התפקיד הציבורי אינו רכושו הפרטי של בעליו, ועל כן אינו
יכול להעבירו כמו קנקן־יין או טלית. התפקיד הוטל עליו מטעם
הציבור, והוא רכוש הציבור: רק הציבור יכול להעבירו לאחר.
הסכם־רוטציה אינו תקף, אם לא הוצג לבוחרים בעת הבחירה.
בוחרי המערך בבחירות האחרונות לא בחרו ביצחק שמיר, ובוחרי
הליכוד לא בחרו בשימעון פרס. העיסקה שנעשתה ביניהם אחרי
הבחירות פסולה מעיקרה, מפני שלא נעשתה על דעת הבוחרים
ולפי כוונתם.
מכיוון שפרס ושמיר נשמעים לרתיים בכל שאר העניינים,
מדוע שלא ילכו ביחד לכותל המערבי, יתחבו בין האבנים פתק
וימתינו להכרעה אלוהית?

רק אדם בעל־חזון, כמו יהושע שגיא, יכול היה להגות תוכנית
גאונית כזאת.

שד משחת
כשראיתי את סירטה של מיכל בת־אדם, המאהב, חשבתי על
טובה סנהדראי.
אומנם, מיכל לא היתה מכניסה את טובה סנהדראי לסרט שלה
כמאהבת צעירה, מה גם שחשיפת השדיים היתה, כנראה, כרטיס־הכניסה
לסרט. טובה סנהדראי היתה חברת־כנסת מטעם המפד״ל.
חשבתי עליה מפני שבסרט מופיעה קטינה האמורה להיות בת
16 או . 17 כשראיתי אותה במסיבה שאחרי ההצגה, נראתה כבת
.15 בסרט היא חושפת את שדיה, כמו כולן. וזה לא היה מוצא חן
בעיניי טובה סנהדראי.
סנהדראי הכריחה את הכנסת לחוקק חוק האוסר לצלם צעירה

*ודי אבנר

אנדרטה לאוייב
האלוף משה (״בריל״) בר־כוכבא אינו חפץ בהקמת אנדרטות
לחללים המצריים ליד פלוג׳ה ועזה, ומוכן לוותר גם על
האנדרטות לחללים הישראליים בסיני. אנדרטות אלה, שעליהן
הוסכם בחוזה־השלום, מזיקות ומסוכנות בעיניו.
אני רוצה להתנגד לדיעה זו בכל החריפות.
אני מצפה ליום שבו אעמוד, יחד עם כל לוחמי גיבעתי, בטקס
חנוכת האנדרטה המצרית בפלוג׳ה, ואצדיע לחיילי האוייב,
שאותם כיבדנו במילחמתם ובמותם.
לפני כמה שנים ליוויתי את מנחם בגין שביקר במצריים,
והוזמנתי על־ידי אנוור אל־סאדאת
להשתתף בסעודת־הערב
החגיגית, שנערכה ברחבה שלפני
ארמון־חלומות. בין המוזמנים
׳ היה גם שימעון אבירן,
המפקד האגדתי של חטיבת־גיבעתי
במילחמת־העצמאות, האיש
האחראי יותר מכל אדם
אחר לעצירת הצבא המצרי בין
יבנה ואשרור. הושיבו אותנו ליד
שולחנות שונים.
באמצע הארוחה ניגש אליי
אבירן, ואמר לי שהכיר זה עתה,
ליד שולחנו, בקצין מצרי שלחם בדיל בעיראק־אל־מנשיה (היא תל־גת,
ליר קרית־גת של היום) .אבירן זכר שנפצעתי קשה בעיראק־אל־מנשיה,
והציע לי לגשת ולערוך היכרות עם המצרי.
עשיתי זאת מייד. לחצתי ידיים בחמימות עם גבר נאה, שהציג
את עצמו כמי שהיה אז מפקד המרגמות על התל. דיברתי על
הקרב, שבו מילאנו שנינו את חובתנו החיילית למען ארצותינו,
והבטחנו איש לרעהו שאחרי כינון השלום נערוך כינוס משותף
של החיילים הקרביים משני הצדדים, שעמדו אלה מול אלה
בימים הנואשים של קרבות־ההכרעה.
השלום קם רק כעבור זמן, ובינתיים נעכרה האווירה הלבבית,
הנלהבת, ששררה באותה ארוחה. החלום של כינוס־הלוחמים
נדחה, כמו חלומות רבים אחרים. אך אם תקום האנדרטה, אנחנו
נהיה שם.
ומי שחושב אחרת אינו חייל, ומעולם לא היה חייל — ולא
חשוב מהן דרגותיו, ואילו מדים הוא לובש. יש כללי־מישחק
לחיילים הקרביים, יש מוסר חיילי. בלעדיהם, אין החייל אלא
בריון במדים.

שלום עד ישראל
האלוף (מיל ),יהושע שגיא מחפש ג׳וב במיפלגה הליברלית
בליכוד, ובינתיים הוא מפרסם שבחים נלהבים על הרבי מלו־באביץ׳
,נושא דגל הלאומנות החשוכה ביותר.
המחשבה הראשונה שחלפה בראשי: מה הפלא? כל השותפים
לפשע של לבנון נחשפים לאט־לאט. בגין. שרון. רפול. עכשיו
שגיא. ראו בידי מי הפקדנו את צה״ל ואת טובי בנינו, לחיים
ולמוות.
ואז באה המחשבה השניה: שטויות! שגיא מנסה לכפר על
עוונו. הוא הפך פאציפיסט. הוא רוצה לשים קץ למילחמות
ולהשיג את השלום.
הוא התייאש מכל תנועות־השלום. שלום עכשיו. יש גבול.
הוא חיפש דרך חדשה. והוא מצא.
הפיתרון: חזרה המונית בתשובה של הנוער העברי.
אלפים חוזרים בתשובה. החוזרים בתשובה אינם משרתים
בצבא. יש צורך לקצץ אוגדה ממצבת צה״ל.
פחות חיילים — פחות נשק. פחות טנקים, העולים הון. פחות
מטוסים. העולים הון־עתק. כך — ורק כך — אפשר לקצץ
בישראל את תקציב־הביטחון.
עוד אלפים חוזרים בתשובה, רבבות. עוד אוגדה הולכת.
החילות מצטמקים מחוסר כוח־אדם. מוכרים נשק לכל העולם, כי
אין בו עוד שימוש.
ולבסוף — אין ברירה. לא נשאר מי שיילחם. לא עוד לבנון.
לא עוד סוריה. גם לא ירדן. השלום המיוחל מגיע.

שמתחת לגיל 18 בעירום. אני ניהלתי בכנסת את האופוזיציה נגד
חקיקה זו.
אדם הנאשם בבעילת קטינה יכול לטעון להגנתו שהצעירה
היתה כל־כך מפותחת, עד כי האמין שהיא מעל לגיל . 17 הגנה
זו אינה עומדת למי שמצלם קטינה. שאלתי מדוע. על כך השיב
לי אחד מחברי־הכנסת :״כשאתה הולר לבעול קטינה, גובר עליך
יצרה אין לר זמן לעצור ולבקש את תעודת־הזהות שלה, כדי
לבדוק בת כמה היא. אבל כשאתה הולך לצלם אותה, יש לך זמן.
אז תברוק!״
זה איננו מצריק, כמובן, את עצם קיום הצנזורה. אין בה כל
צורך, כי כאשר יש עבירה על חוק, יש מכשירים אחרים לטפל
בכר•
לא כתבתי על כך בשבוע שעבר. כי לא רציתי להלשין. אבל
תמהתי. והנה באה הצנזורה ואסרה את הקרנת הסרט בגלל סיבה

למען האמת, אילו אסרה הצנזורה את הקרנת כל השדיים
המופיעים בסרט, ובכללם גם השדיים של מיכל בת־אדם עצמה,
היה הסרט יוצא נשכר (ראה עמוד .)4
מיכל בת־אדם אינה אמינה בסצנות־מין, והסצנות מסוג זה
שהיא מביימת אינן אמיתיות. יש בהן הרגשה של זיוף וחובבנות
של הצגת בית־ספר.

ספינת־הש1טים
מפליגה שוב
למזלי איני מבקר־קולנוע. אלא רק מבקר־בקולנוע, ועל כן
איני חייב לנתח את סירטו של פדריקו פליני, הספינה מפליגה.
איר מנתחים סרט כזה. המהמם בעושרו וביופיו? הרי סרט אמיתי
כזה הוא יצירת־אמנות שאינה תלויה במילים, ואין המילים
יכולות לתארו, כפי שאינן יכולות לתאר פסל של מיכאל־אנג׳לו
או תמונה של ליאונרדו או סימפוניה של בטהובן. .
מבחינה חיצונית מזכיר הסרט את ספינת השוטים, הסרט
שנעשה על־פי סיפרה של אליזבט פוטר. בסרט ההוא מפליגה

אוניה גרמנית חזרה לגרמניה, ערב עליית היטלר לשילטון. יהודי
אחד, גמד אחד והרבה נאצים נתקלים אלה באלה על הסיפון.
חבורה של שוטים המפליגים בצוותא לעבר החורבן.
ספינת־השוטים של פליני מפליגה ערב מילחמת־העולם
הראשונה. היא מביאה את אפרה של זמרת מפורסמת אל אי־מולדתה,
ועל סיפונה מצטופפים זמרים ומנצחים, חובבי־האופרה
ומעריצי־הזמרת המנוחה מכל הארצות. האוניה מפליגה לאורך
החוף של סרביה (יוגוסלביה של אז) ,ולאיש מן הנוסעים לא
איכפת שבאותה שעה עצמה נרצח שם איזשהו דוכס אוסטרי.
מובן שכלל לא עולה על דעתם שמאורע זה ישנה את גורל
האנושות — ער שהם נתקלים במיפלצת מפחידה, בדמותה של
אוניית־מילחמה אוסטרו־הונגרית.
אבל העלילה אינה חשובה. יש כאן שפע כה רב של דמויות,
של סצנות, של מצבים, של הומור, של מוסיקה, עד כי נדמה,
אחרי 128 דקות של צפייה, שהסרט היה צריך להימשך עוד
שעתיים־שלוש לפחות.

מכס בן 80
עילעלתי בהיסח־הדעת בכתב־עת גרמני כלשהו, כאשר נתקל
מבטי בשם מודגש: מכס שמלינג.
נדלקתי.
מכס שמלינג, כך נאמר בידיעה, חגג את יום־הולדתו ה־.80
הוא אמר :״אני רוצה לחיות עד גיל ״.99 לשם כך הוא מתעמל.
מישקלו עלה רק בשיבעה קילו מאז ימי־הזוהר שלו. הוא מתחיל
את יומו ב־ 15 כפיפות־ברך ומבלה בערב 50 דקות על אופני־הבית
שלו. הוא נשוי עדיין לשחקנית המפורסמת, שאותה נשא
ב־ .1933 מדי יום הוא נוהג במכונית למישרדו. הוא מנהל את
מכירות קוקה קולה בגרמניה.
אז מה מעניין בזה? מי זה, לכל הרוחות, מכס שמלינג?

מכס שמלינג היה אלוף גרמניה באיגרוף במישקל כבד. לפני
55 שנה נחל ניצחון שנוי־במחלוקת על ג׳ק שארקי בנידיורק.
במשך שנתיים היה אלוף־העולם.
ומה זה נוגע לאדם כמוני, שמעולם לא התעניין באיגרוף, ואף
מתעב ספורט אלים זה?
אז ככה:
זמן־מה אחרי עליית הנאצים לשילטון היה על מכס שמלינג
להתמודד עם יהודי אמריקאי בשם מכס בר: זאת לא היתה סתם
תחרות. היא נועדה לשמש כהוכחה ניצחת לנכונות תורת־הגזע:
שמלינג, נציג הגזע העליון, התמודד עם בר, תת־אדם יהודי בזוי.
הייתי בן .9מובן שבבית־הספר שבו למדתי היתה התחרות
הצפוייה נושא בלעדי לשיחות במשך ימים רבים מראש. נדמה לי
שכל הנוער הגרמני היה אחוז התרגשות. הכל היו בטוחים
בניצחונו של האלוף הגרמני. זה היה ממש מובן מאליו. אדולף
היטלר בטח בו.
ורק אני, יהודי יחידי בבית־הספר, קיוויתי שיקרה ההיפך. מה
זאת אומרת, קיוויתי? ייחלתי! התפללתי! רציתי בזה כפי שלא
רציתי באותם הימים בשום רבר אחר!
לבסוף הגיע היום הגדול, ומכס בר היהודי ניצח את מכס
שמלינג הגרול. איזה אושר! איזו שימחה! הלכתי בין חברי־לכיתה
כחתן בין אבלים. גבהתי באותו יום ב־ 10 סנטימטרים לפחות
(הייתי צעיר בשנה מכל בני־כיתתי, וגם קטן מהם).
אני זוכר עד היום את האושר הזה. אני מניח שכך מרגישים
כיום יהודי העולם כאשר צה״ל מנצח צבא ערבי כלשהו. כך
הרגישו בוודאי ביום של אנטבה.
משום־כר חרות השם מכס שמלינג בזיכרוני. לא שמעתי עליו
מאז. אני רק יודע שב־ 1936 הוא הנחיל נוק־אוט לג׳ו לואי הגדול,
שלא נוצח עד אז מעולם. נדמה לי גם שלא היה מעולם נאצי. אז
שיחיה עד .120

כר הכסד
אחרי הניצחון על פטרוביץ
ויופיץ׳ וינקוביץ׳ רואיין ברקו־ביץ׳.
הוא
שיבח את קבוצתו, וזה היה
טיבעי. אבל אז הוסיף דבר
שאינו כל־כך שיגרתי אצלנו.
הוא שיבח את שחקני הקבוצה
היריבה, ואמר :״כל הכבוד להם.״
את זה אין לומדים ברחוב
הישראלי. וגם לא בתיכון. את זה
י לומדים בכיתה א׳.
מי היתה המורה של מיקי
ברקוביץ׳ בכיתה א׳?
במיקדה היכרתי אותה. שמה
רחל אבנרי• .

כרקוביץ

יש לי חלום

״הספינה מפליגה״ :האפר בדרך לאוניה

כשאני צופה במישחק־כדורסל, יש לי חלום חוזר.
למשל: מכבי תל־אביב ( 2כושים 3 ,לבנים) נגד ריאל מדריד
( 3כושים, שני לבנים).
ההימנונים. הישראלים דרוכים. הספרדים מתוחים. הכושים
מחייכים לעצמם.
מישחק. הכל כרגיל. ולפתע — לפתע מתחילים כל חמשת
הכושים לשחק כקבוצה אחת, ומכריחים את חמשת הלבנים
לשחק כקבוצה מנגד.
מנצחת הקבוצה ה .--נו טוב, זה לא קונץ.

וז הם אומרים...מה הן אומרות...מה ה *ומרים ...הה הן אומרות...מה

יחיאל ג1טמן:

גדעון גולן:

חיים מלובן:

.,עיוום של קטינה הסיגנ 11 שר ניס ,.המצלמה מעוותת את
יכול לפסול סרט!״ שהן לא מייצא אותנו!״ דמותה של שדה׳לה!״
״המועצה לצנזורה וביקורת סרטים ומחזות״ מכה שוב.
השבוע פסלה הצגה וסרט. הסרט נפסל להקרנה, בינתיים,
מפני שבלולה בו סצינת״עירום של קטינה. חברי המועצה
הנכבדים הזדעזעו, כנראה, מהרעיון והחליטו לחסון את
החוויה מעמן־ישראל. שוחחתי על־כן עם חבר״המועצה,
עורן־דין יחיאל גוטמן.

• מה תגובתך הראשונית על פעילותכם האחרונה?

כל־כך נוח לי לדבר, מכיוון שמאוד כעסתי, כשהיתה
הפסילה הקודמת של המחזה אפריים חוזר לצבא ביוזמתי,
וחברים שהתנגדו להחלטת המועצה רצו להתראיין באמצעי־התיקשורת.

איך מקכלים כזאת החלטה הרת־גורל אצלכם?
הסרט הספציפי הזה לא הובא, למיטב ידיעתי, למליאת־המועצה.
בח־ו־כלל, שניים־שלושה חברים, הרואים סרטים,
ממליצים לפני המליאה את המלצותיהם. בח־ר־כלל עולה העניין
לדיון רק כשההמלצות הן שליליות.

• כעורך־דין ידוע לך בוודאי, כי החוק אוסר על
צילום קטינות בעירום.
כן, מישפטית אסור להן להתפשט בסרטים. יש כמה חוקים
המתייחסים לכר.

• חוקים — כן, אך מה עניינה של המועצה
לצנזורה לכך?
לצנזורה יש שיקול־דעת רחב יותר. פסילה של המועצה יכולה
להיות על רקע פוליטי, רקע של אלימות קשה ומוסר —
פורנוגרפיה קשה. בסעיף האחרון אני מקטלג את המיקרה
המדובר — עירום של קטינות.

• עדיין לא ברור לי הקשר של המועצה לאיסור
החוקי על עירום־קטינות.
את צודקת — אין קשר! זה אומנם לא מעוגן בחוק, אבל
במציאות, כל סרט שהמועצה אישרה אותו — המישטרה לא
עשתה כל בעיות בהפצתו, ולא הוגשו נגדו תביעות. המפיצים
תמיד יכולים להתכסות בעלה־התאנה, שהמועצה אישרה ולכן לא
מתנכלים לו.

• אגב, אתה צפית בסרט?
לא. אני משער שאצפה בו מחר.

• ולאור מצבו המישפטי הבעייתי, מה תהיה
החלטתך?
לפני צפיה איני פוסל דבר. אומנם קיימת הבעיה המישפטית,
אר היא אינה פוסלת בהכרח את הסרט.

• במה זה תלוי?
תלוי בהקשר הסצינה המפורסמת, במהותה, במה שהיא באה
להראות. נחליט מחר!

לפתע״פיתאום צצה לה, יש מאין, פרשה מוזרה בעי תונות.
פרשת המחלוקת בכתב ובעל־פה בין חבר״הכנסת
אוריאל לין לבין ניטים שרון, נהגו של שר־הקליטה יעקב
צור.
לין העיר על מהירות נסיעתם של ״נהגי־הבוס״ ,ואילו
שרון, בתוקף תוארו כיושב־ראש ועד הנהגים האלה, הגיב
בחריפות מפתיעה. לין, כמובן, הגיב עוד יותר בחריפות,
שרון לא שתק, וכן נולדה לה פרשה מדוברת מאוד בין
כותלי־הכנסת.
פניתי אל גידעון גולן ,״נהג־בוס״ ותיק (נהגו של חבר־הכנסת
אהרון אבו־חצירא) ,וביקשתי לדעת מהי דעתו
בנושא.

• מהי תגובתך על הפרשה?
לדעתי, הפרשה נופחה מעל לכל פרופורציה. שרון הגיב, כי
הוא ראש־הוועד של נהגי־הבוסיס, אבל הוא לא היה צריד
להתבטא כל־כר בחריפות.

• תגובתו השנוידדבמחלוקת מייצגת אתכם?
הוא מייצג אותנו בגלל זה שהוא ראש־הוועד. הוא גם מחזיק
מזה שהוא מייצג אותנו, אבל הסיגנון שלו לא מייצג את כולנו.
בכלל לא! אגב, בעיקבות התקרית הזאת הוחלט לבחור בוועד
חדש בקרוב ביותר.

• לדעתך, עבודתכם זוכה בכבוד הראוי בקרב
הציבור?
מה פיתאום! בעיני הציבור אנו נתפסים כאנשים המבלים את
רוב זמנם בין בתי־מלון מפוארים לבין מקומות חמים. אבל מי
כמוכם יודעים כמה שעות אנחנו מקריבים ביממה תור כדי ציפיה
לבוס.

• איך אתם מעבירים את זמן הציפיה?
מצ׳זבתים, יושבים, שורפים סיגריות, אוכלים.

• והמשכורת שאתם מקבלים היא בהתאם?
ודאי שלא! אם אדם עובד את אותו מיספר שעות שאני עובד
במיפעל, ומרוויח אותו הדבר — זה לא פייר. אנחנו מתאמצים
יותר! חוץ מזה, אנחנו צריכים לשמור על הופעה ייצוגית, בגדים,
אנחנו אוכלים בחוץ, וזה עולה, שלא לדבר על המתחים
המישפחתיים, הנגרמים עקב ההיעדרויות הארוכות שלנו מהבית.

• תפקידו של יושב-ראש הוועד הוא, בין היתר,
לשפר את תנאיכם?
כן, לטפל בהטבות ולא להיכנס לחילופי־דברים מיותרים
דווקא עם אותם אנשים הצריכים לאשר אותן עבורנו!

את סוף־השבוע חוגגים שוב עם שרהל׳ה שרון ומועדונה.
יש אנשים שהבשורה משמחת אותם ביותר, והם מציינים
את התוכנית כ״התכנית הטובה ביותר בטלוויזיה ״.ואילו
אחרים חוטפים צמרמורת רק מאיזכור שמה של שרהל׳ה
הלאומית. התגובות הקוטביות לתוכנית המשודרת מזה
שש שנים(בהפסקות) על המירקע גרמה לי לשוחח עם חיים
מלובן, מפיק התוכנית. השיחה התנהלה בשעה שמלובן
הקליט בחיפה תוכנית נוטפת בסידרה.

• כיצד אתה מגדיר את שרהל׳ה שרון — כהצלחה
או כישלון?
אני לא יודע אם היא הצלחה או כישלון. אבל זוהי עובדה:
התוכנית רצה כבר שש שנים. מאז שהתחלתי עם זה, אין מועדון
או פאב או אירוע כלשהו שאין בהם שירה בציבור. זהו כיום הבילוי
המרכזי במדינה, ואין זה משנה אם מדובר בכפר או בעיר או
בקיבוץ. זאת תופעה — זו עובדה.

• אם כך, כיצד אתה מסביר את חילוקי־הדיעות
הקיצוניים כל-כך?
אני מבין שכמה מהמבקרים אינם אוהבים את. שרהל׳ה. מצד
שני, לא בדקתי, אבל אני מעריד שלתוכנית יש צפיה גבוהה, אם
לא צפיית־שיא. הנה, בתוכנית שאנו מצלמים כעת חטפו את כל
הכרטיסים. יש להם ביקוש ענקי! נקודת־המחלוקת היא עצם
אישיותה על המירקע. יש אנשים שהיא משעשעת אותם, ואת
אחרים היא מרגיזה נוראות. זהו עיוות של מסר־הטלוויזיה. אילו
היו מכירים אותה אישית, או מגיעים למועדון־הזמר שלה, בלי
מצלמות־הטלוויזיה — היו מתרשמים באופן שונה. אני בטוח
בכר! מצד שני, אותה האישיות החריפה היא גם שיצרה את
התהודה הרחבה לתוכנית, חרף המיגבלות המוסיקליות שלה.
י אנחנו מעבירים שואו — גירוי לציבור לשיר.

• כיצד גילית אותה?
גונבה אליי שמועה כי יש בחורה ש״מרימה את העמק״ .אז
נסענו — חנור חסון ואני — ראינו אותה בהופעה ונדלקנו מייד.
עד היום אני מחפש מדריכי״זמר שיצליחו למלא את מקומה, ועם
כל הקיטרוגים עליה, לא מצאתי מישהו שיצליח להלהיב ולמלא
אולמות כמוה.

• כלומר: שוריט הבעיה היא אישיותה הטלוויזיונית.
וגם
הציפיות. אם לוקחים אותה כמו שהיא, בלי הסטיגמה של
פרה וקיבוץ — אז היא יופי של בחורה.לא מתוחכמת ולא
מיקצועית, ואף איני מתייחס אליה כאל מיקצוענית. לא צריד
לאהוב אותה או לשנוא אותה, אלא לקבל אותה כתופעה —
בחורה שהאנרגיה שלה והאי־שקט שלה יוצרים על המירקע אצל
אחדים התלהבות, ואצל אחרים הרגשה של וולגאריות.

דפנד, ברק

אריה ורדי:

יריב בן־אליעזר:

מולי שגב:

ע ת ..התחייבת לשחק בסידוה
..הביקוש אינו וצו אמן, י - -
1ה האמן היוצר קהל!״ זה הונך לחגיגה לאומית!״ ואלו עם זה עד הסוו!״
10582915

רבים מצופי הטלוויזיה, שראו את שני חלקי וזסרט
המלחין המושווה, שעסק ביוהאן סבסטיאן ב אך התפלאו
לראות בין השמות שהופיעו בסוף סרט שם בעל צליל
ישראלי לגמרי. היה זה שמה של ישראלה מרגלית, מי
שכתבה את הקריינות לסרט וניגנה בו. ביקשתי מהפסנתרן
אריה ורדי, הידוע אף הוא לצופי״הטלוויזיה מהסידרה
הנפלאה כיתת אמן, שיספר לקוראים מי היא ישראלה
מרגלית.
ישראלה היא פסנתרנית ירועה היטב לקהל אוהבי המוסיקה
הקלאסית. אנחנו בני אותו המחזור באקדמיה, ושנינו למדנו אצל
המורה הוותיקה אלונה וינצה. הנחשבת כגברת הראשונה של
הוראת־הפסנתר בארץ. ישראלה הופיעה כאן, ואחר־כך עזבה את
הארץ.

• לצמיתות?
אינני יורע. מה שאני יורע זה שכמו כל ישראלי טוב, בגיל
מסויים ואחרי הצלחה מקומית, היא רצתה לנסוע לחדל, לשמוע,
ללמוד ולהרחיב אופקים. היא נסעה לאירופה, ואחרי־כך הגיעה
לארצות־הברית, שם היא נמצאת עד עכשיו. אחת התחנות
החשובות בחייה היתה נישואיה לאחד המנצחים הגרולים בעולם,
לורין מזל.

• אתה מתכוון אחד המנצחים הח שובים בעולם?

אני מתכוון לאחד הגדולים בעולם. מוסיקאי גדול ומנצח
גדול באמת.

• האם אתה פוגש את ישראלה לפעמים?

גם אני, כמו כולם, נדהמתי מפיצוץ החללית צילנגיר
בשבוע שעבר. מה שלא הצלחתי להרגיש הוא הרגשת
האבל הכבד והעצב הנורא והאסון האדיר, כפי שהם
מתוארים.
למעשה, אנשים רואים אסון ועצב באובדן חיי־אדם, ועל
כן אסון שבו נהרגים שמונה אנשים הוא גדול יותר מאחר,
שבו נהרגים שישה אנשים, ומכאן אסון המטוס היפאני,
שבו נהרגו כמה מאות אנשים, נראה לי טרגדיה גדולה
הרבה יותר.
מה חלקם של כלי־התיקשורת, והטלוויזיה בפרט, בהגדלת
אסון שבו נהרגו שיבעה למימדי טרגדיה ודראמה
עולמיתו שאלתי את הדייר יריב בן אליעזר, מאוניברסיטת
תל־אביב.
כל אירוע שהטלוויזיה מסקרת בזמן התרחשותו הופך בעל
חשיבות מעבר לחשיבותו הסגולית. כך זה באירוע־ספורט, או דיון
בכנסת, או הפגנה או שיגור חללית. העובדה שהטלוויזיה מדווחת
על האירוע על פני שטח עצום,כלומר להרבה מאוד בתים בהרבה
מאוד ארצות, גורמת לכך שהרבה מאוד אנשים חווים בו־זמנית את
החוויה שהאירוע המשודר מעביר, וכשמשהו מתפנצ׳ר, מועבר
האסון אל כל אחד מהצופים כאילו באופן אישי.

• כלומר, מיספר הנספים מאבד חשיכות?
כן. בגלל התהודה העצומה שסיקור הטלוויזיה יוצר, העניין
הכמותי של הנספים אינו משמעותי, אלא עצם החוויה שכולנו
חווים בו־זמנית. הילדה מקולומביה היתה ילדה בודדת. לפניה
נקברו אלפי אנשים, אבל מצלמות הטלוויזיה מוקדו ספציפית
אליה, והפכו אותה לסמל של האסון, הרבה מעבר לאסון שיש
באובדן חייה של ילדה אחת.

• אבל כשהממשלה באמריקה מכריזה על אבל
לאומי, כמו האבל שהיה כשנרצח הנשיא קנדי, זה לא
בגלל הטלוויזיה, אני מניחה.
נכון שאבל לאומי קשור גם בסמלים לאומיים. זהו הדין לגבי
שמחות. אסון צילנגיר הוא אסון לאומי גם מפני שהאסטרונאוטים
היו סמל, וגם מפני שכל אמריקה צפתה בהם ובאסון. שני הדברים
גם יחד.

צילומם של 2ג פרקים נוספים מתוך הסידרה הטל וויזיונית
קרובים קרובים הסתיים השבוע, והקרנתם על
המירקע תהיה בקרוב. כל השחקנים הוותיקים של
הסידרה -חנה מרון, ליאורה ריבלין, יהורם גאון, אילן דר
ואחרים -קפצו בלי בעיות לאותו התפקיד שגילמו לפני
יותר משלוש שנים. הם לא השתנו, והתפקידים שלהם לא
השתנו. בעיה יכולה להיות רק עם שני הילדים, גליה ומולי,
שהפכו ילדים גדולים ב״ 3שנים.
שאלתי את מולי שגב איזה תפקיד הוא ממלא עכשיו.
באמת היתה בעיה, בהתחלה. אפרים סירון ישב בלונדון ולא
ראה איך גליה ואני גדלנו וצמחנו והתבגרנו בשלוש שנים.
כשהתחלנו את העבודה, ראינו אנחנו וראו האחרים שהתפקידים
שלנו צעירים עלינו מאוד. אז הוא ישב וכתב ושינה קטעים
שלמים, ובפרקים האחרונים של הסידרה אנחנו בערך בגיל האמיתי
שלנו.

• כשדיברתי איתך לפני שלוש שנים אמרת שזה
נחמד מאוד לשחק בסידרה כזאת, אבל ברור לך
ששחקן לא תהיה. האם המצב השתנה?
לא. זה עדיין נחמד מאוד, ועדיין אני יודע ששחקן לא אהיה.
האמת היא שקשה היה להגיד שאני לא רוצה להשתתף עכשיו.
התחייבתי לשחק בסידרה, ואלך עם זה עד הסוף. אני מתייחס לזה
כאל תחביב זמני.

• בזמנו גם אמרת לי •טאתה לא נהנה מהעובדה
שאנשים מזהים אותך ברחוב. עכשיו, כשכולם כבר
•טבחו אותך, אתה מזכיר להם שוב.
אילו הייתי מסרב להמשיך ולשחק בסידרה, זה היה רק בגלל
העניין הזה. אני יודע שיש אנשים שנהנים מפירסום. אותי זה
מעצבן ומפריע. אבל כמו שאמרתי לך, התחייבתי למשהו, ואני
מקיים את התחייבויותיי. לא יהיו יותר פרקים בסידרה, אז, בעצם,
גמרתי את תפקידי.

• איך אתה יודע שלא יהיו יותר פרקים?

היא מגיעה ארצה לעיתים מזומנות, ומדי פעם אנחנו נפגשים.

• ולמה זה נראה גם לנו, כאן, כאפון וכטרגדיה כל־כך
גדולים?

ב׳ מיכאל כבר עזב מזמן, ושמעתי שגם לאפרים סידון זה כבר
נמאס.

לא ידעתי, אבל אינני מתפלא שהיא עשתה את העבורה.
ישראלה היא מוסיקאית מצויינת. גם מבצעת טובה מאור וגם
בעלת ידע רב. מאוד במוסיקה.

שוב הטלוויזיה. הטלוויזיה גרמה לכך שהמיתוס האמריקאי
של כיבוש־החלל הפך אחד המיתוסים שלנו, כמו שהסופר־בול
האמריקאי, שהוא סמל אמריקאי, אומץ על־ידי חלק נכבד
מהישראלים, וגם זה מפני שהטלוויזיה משדרת ומראה לנו
מישחקים.
קחי אפילו את המקרה של האבו־אל־בנאת •משדרות. שנולד
לו בן זכר. כבר נולדו כמה וכמה בנים למישפחות שהיו בהן רק
בנות, אבל הפעם סיקרה הטלוויזיה את העניין, ולידת הזכר הפכה
חגיגה לאומית.

• ראית את עצמך בזמן האחרון, כמו שהיית
ושיחקת לפני שלוש שנים?

• האם ידעת על חלקה בסרט על באך?

• אם מוסיקאית כישראלה תחזור עכשיו ארצה,
האם היתה מוצאת עבודה? האם היתה מוצאת קהל?
מי ששייך הנה, יחזור הנה באחד הימים. אני מאמין שבאמנות
אין הביקוש יוצר את האמן, אלא האמן יוצר את קהלו, ולאמן כמו
ישראלה בוודאי יהיה קהל.

אני לא ראיתי, אבל הבימאי שלנו ראה ואמר שזה נראה
בקטעים שלי כאילו הטלוויזיה מקולקלת, וגם פס־הקול הוקלט
לא־נכון. נראה לי שעכשיו אני איראה יותר רציני.
• אם מחר בבוקר יבוא ויציעו לד שוב להשתתף

בסידרה, משהו כמו ״קרובים קרובים״ ,מה תגיד?
אחשוב פעמיים־שלוש — ואגיד לא!

-לנקות את האורווה

ו /הו ^ 3ג 9 /ן העולה גוה

מאוזן;
.1שלם בשביל אבן טובה ()3
.3יש אור מן הפתח. וזו הקלה
קלה ( )5,4
.9קטלו. ואחר־כך רחצו בנקיון
כפיהם ()4
.10 התעסקות בלופט געשעפטו>)4

פתרון תשבצופן
2525

.13 הידיעה הגיעה מאיש בעל
תאר ()3
.14 קבל ארר? ביג דיל! בכל זאת
הוא בין אלה שיש להם מזל (,3

.15 כר התקשורת רחב, אבל יש
גבול לתמורה 4,4
. 17 הוא נורא עני, אבל מלא
שמחה וששון ()4
.18 שמו דגש בבנק דוקא ()4
.20 הפתרון הוא צמצום, ואיו
דרו אחרת ()4 ,4
.22 מי שאמר שהקץ למט״ח,
עורר גחוך ()5
.24 מוכר במין ()3
.25 ראינו בטלויזיה שר עם דם

.26 יהיה טוב לשוב הביתה ()4
.28 רעל במזללה! ()7
.29 לשתות אחרי החטא זה רע

מאוגדי:
.2הגוי הוא שנמאס עלי ()3

2527

.4תקע את החרב באחורי
הבהמה ()4
.5רוצח הבז היקר מפז ()4 ,4
.6ריו וגט סחרחורת וכל השאר,
זה הכל המצאה של היצ׳קוק? ()6
.7מתאימה לחלוקה ()4
.8אחרי הסוף סיעה ועדיין מסייעת

.9לקנות אוטו, רק אחרי בדיקה

.11 אז מה אם הוא בן ,83 עבר
זמנו? ()2
.12 אחרי הכל גבר זה לא המין
החזק ( )5,2,2
.16 דבוק מבקש לצאת כמו ג׳יני

. 19 למרות הבקשות, וולינגטון
לא רצה לוותר לנפוליון ()6
.21 אמן הבטוי וממש מטריף ()5
.22 נשים עליו, למרות שלא
יהיה במקום הראשון ()4
.23 כנף רננים? ()2
.24 רמז לשיר ()3
.27 שמענו, במקרה, על הנאופים
שלו ()3

אביגיל יגאי —1

מודעות בטלפון

לכ להע תוני ם
^ בכרטיסיאשר אי ב מ חי רי המערכתי
8ש*6$ <:אוס
*61170 זז$ו

ויזה

•עודאכדט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

13רסום

אידיאל

אבן גבירול סרו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

03 *227117/8

(המשך מעמוד )15
אחרי התפטרותו של פיניה להב
הורכבה הנהלת הסקציה מפלדה, ציגל
ומאיר פז, פקיד בכיר במישרד־התיק-
שורת.
רשמתי מפיו של פיניה להב, שירה
צרורות, את המונולוג הבא, כתשובה
לשאלתי מדוע הוא מותח ביקורת על
תדי קאופמן, המבקש להבריא את
מוסדות ההסתדרות בתל־אביב, לרבות
הפועל החולה, על״ידי הידוק החגורה
ובלימת ביזבוז משווע של משאבים:
״אתה כותב שתדי קאופמן מטאטא
את האורווה שמצא, אך יש סכנה
שבזמן הניקוי אחד הסוסים יבעט בו.
יש הרבה סוסים באורווה. אני חושב
שהתנכרותם של תדי והמועצה שבהנהגתו
להפועל תל־אביב בכלל ול־כדורסל
בפרט נובעת מכמה טעמים:
אומנם קיים גירעון, הרבה יותר קטן
ממה שאתה מפרסם, אך נכון כי קיים.
תדי, בתפקידיו הקודמים, לא היה רגיל
להתמודד עם בעיות של גירעון. הוא
ידע לנצל גירעון של אחרים, קרי
עיריית תל־אביב, כדי לערוך שביתות,
שבעקיפין תרמו לא מעט לבניית
תדמיתו אם כי אני משוכנע שלא זו
היתה מטרתו כשהכריז שביתה. תדי
מושפע על״ידי אנשים מקורבים לו,
שהם אידיאולוגית נגד ספורט יצוגי,
ובוודאי נגד ספורט יצוגי שמצריך את
תמיכת מועצת״הפועלים, אני חושב
שתדי, על״ידי התעלמות מצורכי הפועל,
רצה להעביר את הכדור למיגרשם
של הוועד־הפועל ומרכז הפועל —
דבר שאני מבינו. אני חושב שהיתה
השפעה למאבקים פוליטיים ואישיים
בינו לבין מזכירי מועצת־הפועלים
שקדמו לו, והגירעון של הפועל היה
נקודה נוחה כדי לנגח בה את קודמיו.״
שאלתי את פיניה להב: מדוע אינכם
מכריזים על פשיטת־רגל?
פיניה :״השנה היתה כמעט כפסע
בינינו לבין הגשמת התיקווה, וגם
העונה — אם יבריאו שני השחקנים
לרגי וויליאמס — נתחרה ואיני יודע
מה יקרה. ב־ 9בדצמבר כתבתי לתדי
קאופמן שיעמיד לנו את 120 אלף
הדולר שהבטיח לנו בעל־פה ובכתב
קודמו, שלמה שטיינקלפר, אך הוא
טרם השיב לי.״
אמרתי לו כי אין בדעת אלי מילר,
מחזיק תיק הפועל, להיענות לבקשתו
במישור הכספי, בשל היות כספי
הפועל מעוקלים, אך לעומת יחסו
המנוכר משהו של מזכיר ההסתדרות
בתל־אביב אל הספורט היצוגי היקר
של הכדורסל והכדורגל, יוסיף מחזיק
תיק הפועל להזרים משאבים כדי
לשקם את מחלקת הכדורסל בעיקר
של הנוער, נערים ונשים.
פיניה להב, כחבריו העסקנים, אופטימי
למרות שהאגודה שוקעת בחובות
וטובעת לאיטה. הוא רואה לנגד עיניו
הכנסה צפויה של 80 או 100 אלף דולר
״אם נופיע בסוף פברואר נגד מכבי״.
אם ואם, וכו׳.
״אתה מציע לי לסגור את העסק,
להכריז על פשיטת־רגל — אך אין
פירוש הדבר שמיטת־חובות, וכל זה
לפני גמר גביע קורץ׳!״

משימה כמעט
בלתי-אפ שמת
רותיו של הפועל תל־אביב,
ו י שעסקניו הרקיעו לשחקים בשאיפותיהם
המגלומניות, התחילו בסוף
שנות השיבעים, כאשר רב בן־מאיר
הגיע בסערה למועצת־הפועלים, שאותה
ראה כמיקפצה לכנסת וגם — כך
קיווה — לחברות בממשלה. כאשר
היה מרדכי(״מוטקה״) נויוביץ מזכיר
הפועל בשנים — 1979/1977 היום
הוא מס׳ 2במועצת־הפועלים — הוא
הותיר בלכתו לקופת בן־מאיר עודף
של 400 אלף לירות — סכום נכבד
מאוד באותם ימים. מאז חלפו כשש
שנים והחובות של האגודה מרקיעים
למיליון וחצי דולר אם לא יותר.
באותם ימים, נזכרים ותיקי בית־ברנר,
קיבל שחקן הכדורגל גיל לנדאו
1,000 לירות בחודש, אך אחר־כך —
בעידן הבזבזנות והראוותנות של בז־

מאיר — הוקפץ שכרו ל־10,000
לירות.
״הליכלוך זועק. הוא קיים אצלנו
מבפנים,״ התוודה אחד מוותיקי בית-
ברנר, המחזיק בעמדת־כוח לצד תדי
קאופמן ,״ועכשיו הוא מתחיל לצאת
החוצה. היתה נורמה: כל שחקן כדורגל
קיבל שמונה כרטיסי־חינם בכל שבת.
אחר כך ירדה המיכסה לרבע, ורק
למישחקי הפועל. היום כמעט שאין
מחלקים חינם. למועצת־הפועלים חילקו
פעם בכל שבת 50 עד 60 כרטיסי־חינם״.
אחד
מראשי האיגודים המיקצועיים
מגרמניה — די־ג׳י־בי(דויטשר גוורב־שאפטס
בונד) ביקר לאחרונה בבית־ברנר.
הוא הפתיע את מארחיו בצטטו
קטעים שלמים מהכתבות שפורסמו
בהעולם הזה ( 13.11.85 ואילך) על רב
בן־מאיר. הוא הדהים את מארחיו
בבקיאות החומר שבפיו. הוא גילה להם
כי דאגו בגרמניה לתרגם את הכתבות
לגרמנית. בן־מאיר הרה תמיד אישיות
מקובלת אצל הגרמנים, פרסונה
גראטה. הם לא תיארו לעצמם כי קופה
של שרצים תלויה לו מאחוריו. האורח,
אחרי ששוחח עם תרי קאופמן, אמר כי
״התרשם מאוד״ מהמזכיר החדש.
האם יצליח תדי קאופמן לנקות את
האורווה, שיש בה — כתיאורו־אזהרתו
של פיניה להב — הרבה סוסים, שגם
בועטים?
אחד מתומכיו של קאופמן בבית-
ברנר, מוותיקי הבית, הגיב :״המשימה
היא כמעט בלתי־אפשרית.״
אותו עסקן, החושש לעורו —
כלשונו — אם ייחשף שמו בגלל
״המאפיה״ שמסביבו, הציג לי שאלה:
״האם אתה יכול להשתחרר בעיתונות
מכמה כתבים שמקלקלים אותיות
עבריות? יש להם קביעות וזכויות. כך
המצב גם בבית־ברנר.״
הוותיקים נזכרים בסיפור משעשע,
המעיד על רמתם של עסקני הפועל:
ההידרדרות של אגודת הספורט הגדולה
החלה בסוף . 1979 התפוצצה פרשת
אולסי פרי, כוכב מכבי, שהתגייר וחזר
לישראל מארצות־הברית כיהודי כשר
למהדרין, כדי שיוכל לשחק בקבוצתו.
אחד מפעילי הכדורסל של הפועל כתב
לרב בארצות־הברית בלשון זאת :״יש
לנו כושי אמריקאי שאנו רוצים לעשותו
יהודי במהירות האפשרית כמו
שעשיתם את אולסי פרי ״.על המיכתב
לא היתה חתימה, אך במקומה נכתב
בסיום האיגרת: מזכיר הפועל, כאילו
הוא בא על החתום.
הרב האמריקאי מיהר להשיב כי
אולסי פרי הוא יהודי כמו סאדאת.
מיכתב התשובה התגלגל לגלי־צה״ל,
שמיהרו לשדר בהדגשה כי מזכיר
הפועל בלש על חוקיות יהדותו של
אולסי פרי. טענו אז כי מזכיר הפועל
נויוביץ פגע בקודש הקדושים, אך
נויוביץ לא ידע במה המדובר. הוועדה
המרכזת התייחסה לאירוע, וגם דבר
יצא נגד פגיעתו של נויוביץ באושיות
הפועל וההסתדרות. בן־מאיר מיהר
להכריז כי יחקור בפרשה והאחראי
ישא בעונשו.
בעת כתיבת סדרת הכתבות על
הפועל גילו לי כי מאחורי אותו מיכתב,
שנשלח לרב האמריקאי כנראה ללא
ידיעת נויוביץ, עמדה ההנהלה הנוכחית
של הכדורסל, השלישיה פלד/
אפרתי/להב. מאז אותו מיקרה אוכל
הפועל מרור, ונויוביץ, שהצליח להשתחרר
ממישרתו, מברך כל יום על
הגומל.
הגיב פיניה להב :״אם טוענים כי
נויוביץ לא ידע על מישלוח המיכתב,
זה לא מתייק.״
שאלתי מה היתה חלקה של השלי־שיה
בשיגורו?
פיניה להב נאלם דום :״עד כאן תגובתי
ולא יותר. אין תגובה״.
אחר־כך לא עמד ביצרו ופלט בציניות
מהולה בכעס :״אילו כל הצבועים
שקמו אז להגנת הנכס הלאומי, ששמו
אולסי פרי, שהיום הוא מתפלל בחצרו
של הרבי מלובביץ׳ ,לא היו נוהגים כפי
שהתנהגו, יתכן שלא היינו מגיעים
היום לקבוצה ארוכה של גרי־צדק
(המשך בעמוד )30
נוספים•״
העולם הז ה 2527

כמו שהבטחתי במדורי הקודם, אפרסם
בפינת הקמצן הגדול כל מוצר או חנות׳או
מיפעל שיוריד את מחיריו ב־>׳ 50 לפחות.
קיבלתי במשך השבוע כמה וכמה הודעות
על הנחות שמתחת ל 50 ולא השתכנעתי
שהם עשו כמיטב יכולתם. לעומת זאת הנה
שני מיקרים שנענו לדרישות״.
• סירי הבישול של חברת אלגת, שהם
מצויינים (יש לי אחד בבית. כבר מזמן) ויפים
(אפשר לראות בתצלום) ,נמכרים החודש
בהנחה של 50 בחנות שעליה כבר כתבתי
בשבוע שעבר, ברחוב ז׳בוטינסקי .9רמת־גן.
מלבר ההנחה, כל הקונה סיר אחד מקבל

שבוע קשה מאוד עבר עליי מול הטלוויזיה.
אימנם זה היה שבוע נטול ניתוחים מגעילים
וננואות שחורות בקשר לעתידי כמעשנת,
אנל מצד שני, יכול להיות שהם פשוט החליטו
לא להתעסק בכל מיגזר לחוד ובזה הזמן
הניאו את הדוקטור הזה מאמריקה, שיסביר
באיפן מדעי כיצר ימותו שלושה המיליארדים
הראשונים. מה יקרה לארבעת המיליארדים
האחרים, ואיך יגוועו שאר בני־האדם תוך
שנוע. מרגע שאיזה אידיוט, מופרע או צורר־סמים,
ילחץ על כפתורון קטנטן בוושינגטון או
בנלסקווה. הדוקטור המכובד (שהולך לקבל
את פרס־נובל) לגמרי מופתע איך כל זה לא
קרה עד היום, אבל לפי הרגשתו(וכמובן, מחקרו
המדעי) הוא יודע שזה רק עניין של זמן,
ולא הרבה זמן, רבותיי וגבירותיי.
אחרי שנרגעתי קצת. החלטתי סופית שאת
מעט הזמן שנותר לי עד לפיצוץ האטומי, אני
אנגל בצורה הכי־טובה שאפשר. אהנה מהחיים
כמה שאפשר וארגיש כמו מלכה. אבל
ההרגשה של המלכה עברה לי באופן מיידי
כשהגברות ניצה ליבאי, מאשה לובלסקי
ושושנה ארבלי־אלמוזלינו הסבירו לי מעל
המירקע, איזה יצור אומלל אני, חסר־שיוויון,
רפוק, מקופח וחסר־חשיבות. הן הסבירו לי
שממש כולם, החל מהבוסים שלי, דרך הבעל
הפרטי ועד לרבנים, כל מה שהם רוצים בחיים
זה לדפוק אותי. לא לתת לי להפתח, לא להגיע
להישגים ולא ליהנות מהחיים.
רגע לפני ששקעתי בתהומות־יאוש, שרק
הפיצוץ האטומי הסופי יכול להציל אותי מהם,
תפסתי שיחה מסכמת עם בעלי, שבמהלכה
הוא ביקש ממני ללכת ולעשות קפה, המנוול.
סירבתי, כמובן. מה פיתאום שאני אעשה לו

קפה? הוא אמר שאם אני לא אעשה לו קפה.
הוא לא יעשה שום מאמץ להרוויח הרבה כסף
בשביל המישפחה. הוא לא יעשה את כל
התיקונים בבית. לא יסחוב בשבילי את כל
הדברים הכבדים, לא יילד יותר למילואים
וישכב בבוץ ויאכל חרא, לא יוריד את הזבל,
לא יתקן את האוטו, לא יירד לבור הג׳ורה

ראש־הממשלה שימעון פרס בוודאי היה
אומר שאוהבי הזעתר בארץ מתחלקים
לשלושה חלקים. א׳ ב׳ דג׳ .א׳ הם אוהבי הזעתר
הנוסעים פעמיים בשנה לצד הדרומי של כפר
מסויים בדרום־לבנון, ושם, בשיח השלישי
משמאל, הם קוטפים את האזוב שאהבה נפשם.
אחרת לא נאה להם. אני אישית מכירה שני
נודניקים כאלה.

מרקט. אמתכם הנאמנה שייכת לקבוצה ג׳,
כמובן. אז, במיוחד עבורי, התחילו החברים
במושב אלון־הגליל לשווק זעתר בקופסות של
00ו גרם במחיר 2.25ש״ח בכל רשתות־השיווק.
ולבסוף,
קבוצה ר הם אלה שאומרים עכשיו:
מה היא מבלבלת את המוח בכלל? מה זה זעתר?
זעתר, רבותיי האיגנורנטים, הוא תבלין יוצא
מהכלל, המתאים לבשרים, גבינות, סלטים,
מיני מאפה ומה לא.
לקופסת הזעתר מצרפים כעת דף מתכונים,
אבל נדמה לי שהמתכון הפרטי שלי, שעמד
בבחינה כבר 600 פעם, הוא הפשוט והטוב
ביותר.
המיצרכים הדרושים לארוחה של ארבעה
סועדים:

גגרים: מי יעזור להם!
כשהוא נסתם, לא יסחוב ילד עייף על הידיים,
ולא יילך לפניי בחושך במקומות מסוכנים ולא
יגן עליי משיכור שנטפל ברחוב.
אז עשיתי לו מייד קפה, לבעל המיסכן שלי,
וחשבתי שזה מאוד לא בסדר שעוד לא קם
איזה גוף שיגן על זכויותיהם של הגברים
הדפוקים האלה. באמת לא בסדר.

אחד הדברים שאליהם אני מתגעגעת מאז
שחזרתי משהות ארוכה בארצות־הברית, הוא
עצמאותה של עקרת־הבית. האפשרות לערוך

קניות בסופרמרקט בכל שעה במשך היום
והלילה, בלי לרוץ כדי להספיק להגיע עד 7
בערב.
ובאמת, אחד התענוגות הגדולים שלי היה
לראות בטלוויזיה את הסרט המאוחר, ללבוש
מעיל, לקחת את המכונית ולנסוע לחנות,
משהו בין ז ל־ז ושלושים בלילה, ושם, בלי
לחץ, לעבור בין המדפים וליהנות מהחיים.־
אמריקה אומנם עוד לא הגיעה אלינו
בשלמותה. אבל ניצנים ראשונים כבר יש.
חנות ההיפר־כל הענקית, שבקניון ברמת־גן,
פתוחה החל מהשבוע שעבר כל יום מ־ 9בבוקר
ועד חצות הלילה. שאלוהים יברך את יוזמי
הרעיון ויתן להם כוח לפתוח עוד הרבה חנויות
כאלה, ואם אפשר, אחת לפחות באיזור שלי,
ומהר.

במתנה שני ספלים. כל הקונה שלושה סירים.
מקבל סרוויס. מומלץ באופן אישי.
• עכשיו קצת תרבות. בתחנה המרכזית,
ברחוב סולומון פינת רחוב הנגב, יש חנות־ספרים
גדולה המוכרת ספרים במחירים בלתי
מתקבלים על הדעת. סיפרי־לימוד, סיפרי־קריאה,
סיפרי־ילדים, ספרים משומשים,
ואפילו חיסולים של סיפריות ישנות. הרכישה
האחרונה שלי בחנות כללה שישה ספרי־ילדים,
שעבודם שלמתי בסך הכל סו שקלים.
מי שיש לו ילדים בולעי־ספרים וסרבני־סיפריות
— שירוץ.

ספר־בישול חדש הוא תמיד שימחה
בשבילי. וגם פלא. הפלא הוא שבכל שבועיים
יוצא עוד ספר־בישול, ותמיד אפשר למצוא בו
משהו חדש. איזה מתכון שעדיין לא שמעתי
עליו, או אופן־הכנה קצר ביותר או צורת־הגשה
שלא חשבתי עליה בעצמי. תמיד, כשנדמה
שאי־אפשר לחדש עוד כלום, יוצא עוד ספר
ושוב מחדש משהו. לכן, מתוך נסיון העבר,
חשבתי שככה זה יהיה לנצח.
אבל. בשבוע שעבר יצא לאור ספר בשם
קל, מהיר ואלגנטי מאת סינדי גינצברג,
בהוצאת ר׳ סירקיס, ואחרי דיפדוף קצר מאוד
הנחתי אותו בצד.
כמה פעמים בחיים אפשר לקרוא איך
עושים בלינצס עם גבינה, או אגרול, או פנקיק,
או רוטב אלף האיים, סלט טונה. סלט ולדורף,
מרק־בצל, מרק־עוף? כמה וריאציות בן־אדם
צריך בקשר להכנת אורז עם צימוקים,
פשטידת־איטריות, גפילטע פיש. או עוגת־שוקולד?
סיפרי־הבישול
של רות סירקיס, גם אלה
שכתבה בעצמה וגם אלה שראו אור בהוצאת־הספרים
שלה, היו עד היום ספרים טובים מאוד,
רציניים. בעלי יחוד. רות סירקיס עשתה
להרגלי־האכילה של הישראלים מה שעשתה
בטי קרוקר לאמריקאים — המון רעיונות
חדשים, קיצורי־דרך בבישול, צורות־הגשה
מעניינות, ולא חזרות משעממות.
הספר הזה הוא מיותר. גם לעקרת־בית
מתחילה, וכמובן לעקרת־בית מנוסה. חבל.

ציידי זעתר בפעולה
חלק ב׳ הם אוהבי הזעתר, שאומנם לא
מוכנים לעבור את גבול הקו הירוק, אבל
לעומת זאת יש להם חנות מיוחדת בצפת
(שאגב, הם לא מוכנים לגלות לאף אחד את
שמה) ,ושם, בחנות, אצל זילברשטיין הזקן, הם
קונים את הזעתר הכי טוב בעולם, כמובן.
הקבוצה השלישית של אוהבי הזעתר הם
אלה המוכנים להטריח את עצמם עד לשוק־הכרמל,
וגם זה רק בגלל העובדה המצערת
שאי־אפשר להשיג זעתר בכל מכולת או סופר־

3כפות זעתר 6 ,כפות שמן־זית 3 ,שיני שום
כתושים. מערבבים הכל ביחד בתוך צלחת
עמוקה ומגישים לשולחן.
בצלחת אחרת שמים 4ביצים קשות. בעוד
צלחת קצת ירקות חיים וזיתים ובצל חי,
ובצלחת האחרונה כמה פיתות חמות.
כשהכל נמצא על השולחן, עצור רגע וראה
איך האורחים הכי מעונבים מתנפלים ומתחילים
לטרוף — בלי סכין, בלי מזלג ובלי גינוני
חנה בבלי.

ההורים שלי וכל החברים שלהם, הם עד היום עולים חדשים (רק 30 שנה בארץ) וכך קוראים
להם השכנים־הצברים שלהם. בעל המכולת שלי הגיע ארצה בילדותו מפולין, וכל השכונה יודעת
שמנחם הוא פולני. רופא־הילדים שהיה לנו פעם נקרא ״הרופא היקה״ כי הוא נולד בגרמניה. פעם
הוזמנו לארוחת־ערב אצל זוג יפאני ובילינו נהדר. לבעלי יש חבר שעלה משוודיה וכולם קוראים
לו רודי השוודי. כשאני נוסעת לחוץ״לארץ אומרים שם שאני ישראלית. וכשאני נמצאת בירושלים
מציגים אותי כתל־אביבית.
אז אולי מישהו יכול להסביר לי סוף־סוף למה הגרוזינים נעלבים כל־כך כשאומרים עליהם
שהם גרוזינים? אחרי ההסבר שלהם בסרט הטלוויזיה היפה בשבוע שעבר, סעודה בגרוזיה. הבנתי
שבהחלט יש להם במה להשוויץ. ולהתגאות — אז למה להתבייש?

איחור בסיגנון מלכותי
רקדניות מהוואי לכבוד הכלה
דיסקוטק חד ש -פרצופים ישנים

11ק ך * ן 1י | מלכת היופי לשנת ( 1985 במרכז) חמה את יום הולדתו
111 1 1 / 1 1ה״ .20 למסיבה שערכו לכבודה הופיעה הילה באיחוו
כה ניכר, עד כי חלק מהמוזמנים הירהרו באפשרות שנפלו קורבן למתיחה
1ון־ך \ ךיץך 1ך דוגמן צעיר ובעל סטודיו לצילום, נושא בזרו־
114/1 11\ 1 111/עותיו את רותי מכנס, בתה של עדה מכנס,
הפעילה באירגונים שונים נגד הסמים. רותי ניסתה כוחה בדוגמנות.

המשקאות ער
חשבון הבית -
רקעו שעה1
כל המי ומי. הרבה יפים ויפות ושאר
מבלי־עולם באו השבוע לפתיחת דיסקוטק
חדש במלון שרתון בתל־אביב.
הכניסה היתה למוזמנים בלבד. והמאושרים
זכו כמשקאות על־חשבון
הבית ומוסיקת־דיסקו מהדהדת.

המלצרים1

הירבו לרקוד ולהשתובב הדוגמניות

אברהם טולר, גרוש מבוקש (ראה׳
התחתן השבוע עם אינה לבית קרני. את
עשה. כמובן. בבית הקפה פילץ, שהוא אחד
בכניסה לאולם המתין השחקלבדרן מ
לבוש כליצן וחילק לאורחים פרחים.
המלצרים הקבועים של המקום עבדד
והתחלפו ביניהם בעבודה, כולם היו מוזמנת
כשהחלו הריקודים לצלילי מוסיקת־ו
המלצרים לרוקדים, וכמוהם גם צוות עובדי

אילנה סיכוני, יהודית נגר ונטע
דמון. פנינה רוזנבלום באה.
הראתה את עצמה והלכה מוקדם. צבי
לידסקי ייצג את עורכי־הדין, עדה
ספיר את השחקנים. כמו כן היו מעצבי
אופנה ושיער, יצרני טכסטיל ונ־שות־חברה.
לכל
אלה נכונה אכזבה, כאשר ב־1
אחרי חצות סגרו את הבר והתחילו לרמוז
לאורחים ברמזים עבים. שהגיע הזמן
ללכת הביתה.
האורחים הבינו את הרמז, ובפתח
שמעתי הצעות שונות להמשך הערב
במקומות הבילוי האלטרנטיביים.

ך״ ך י| 1ף 1הצעיר הוא עולה חדש מקנדה, המצליח מאוד כדוג־
1 / 11 1מן (לידו: הדוגמן גרג לאורסון) .למטה: מלי גבאי,
אשתו לשעבר של איש הביטוח נתלי הלוי, בחברת אשתו הנוכחית, הדס.

אשת״החברה שהיתה נשואה ליבואן־הבשר נח מיה
לחוביץ, באה למסיבת־הפתיחה במכנסי
טייטס צמודים, שהבליטו את רגליה היפות, ובחברת לידיה אופיר.

יוש לחוביץ

בין הממתינים היו גם מתחרותיה על כתר מלכת־היופי: נורית מיזרחי(מימין)
ולאה שוויצר. נורית זכתה בתואר מלכת היופיעשרה, ומאוחר יותר בתואר
מיס אסיה והפסיפיק. לאה היא סגניתה של נורית לתואר מלכת היופיעשרה,.

קד 1בחתונת מעסיק
רחל המרחלת), הוא בעליו.
אילת, שהיה
עם בהתנדבות,
חתונה.
קו, הצטרפו גם
מיטבה.

רון סימונם, הזמר הכושי מג׳מייקה, שהיה אחד האורחים,
נטל ספונטנית את המיקרופון ובירר את הקהל במחרוזת
שירי־רגיי.
אבל האטרקציה האמיתית של הערב היתה ללא ספק
רקדניות־הבטן מהוואי, שהפליאו בגמישות גופן. הצייר איתמר
נוימן, אחד האורחים, שעיצב בזמנו את המקום, גילה לנוכחים כי
בערב זה חל יום־הולדתו ה־ .30 משנודע הדבר לטבחים, רצו אלה
למיטבח ואפו למענו עוגה מיוחדת. כך נערכה, לגמרי במיקרה,
מסיבה קטנה של יום־הולדת בתוך המסיבה הגדולה של החתונה.

יצאה יחד עם אלי מור (משמאל)
אל מחוץ לפאב, כדי לבדר ולשע־שע
את רני קובלנץ, בשעה שהמתין בעצבנות ניב•

נטע ושן

רת לבואה של הילה קלמן, חברתו מזה חודשים
תמימים. נטע, דוגמנית מבוקשת, החליפה דיעות
מיקצועיות עם רני, שהוא מנחה תצוגות אופנה.

מ׳ הנתיע את מ׳

השותפים בקפה
( 6 ,3ד,)10
׳ענת ברלינסקי.

| ךךןדון בוגרת המידרשה ברמת״השרון, עו־ב
1סקת בדוגמנת צילום מגיל ,15 נשואה
ואם לשני בנים. גם בעלה הוא אחד משותפיו של החתן.

אתי

הילה קלמן, מלכת היופי לשנת
,1985 חגגה השבוע את יום הולדתה
ה־ ,20 כמסיבת הפתעה. בסופו של דבר,
את ההפתעה הגדולה סיפקה היא
עצמה. המופתעים היו חבריה.
בערב היא יצאה, בחברת הוריה ואחותה,
לאכול במיסערה סינית, ובאותה
שעה התקבצו ובאו ידידיה ומכריה לפאב
המיטבח, הסמוך לקולנוע צפון.
הילה, כד מסר חברה הטרי רני
קובלנץ, תגיע בערך ב־ 10 וחצי.
הצלמים המתינו בפתח דרוכים, ורני
התחבא מאחורי עמוד. לשאר האורחים
חילקו נרות וזיקוקים דינור. השעה
11.00 עברה חלפה, והמלכה טרם
הגיעה.
בחצות וחצי סיימה הילה סוף־סוף
את הסינית שלה.
סמוך ל־ 1נכנסה המלכה למקום.
היא באמת הפתיעה את כולם.

ןךןךןוז \ 1ך ץ ״ 1ך | 1הדוגמנית הבלונדית, במצב רוח מרומם,
\ 11 1111ו 11 1 1אחרי כמה כוסיות ששתתה עם דורית גת
(משמאל) .הן היו שתיים מן האורחות שהמתינו למלכה המארחת.
*— יצבי טל

איו וחדש נובעים מהבויועם, משוק הנישבשיס ומחנות יד
שניה, עדיו׳ תוסמת המצויות בבית או בחנות לצו־ני־וזניוה

נסיסחזונגנויס
¥וכרים כיצד נראו הנשיס בש־
( נות ה־ ,30ה־ 40 וה־ ?50 כולן חבשו
לראשן כובעים שונים ומשונים. היו
להן כובעים לרוב, שאותם היו מחליפות
בקצב רב, הן היו משנות את
הופעתן מפעם לפעם.
גם שחקניות־הקולנוע של אז השתוללו
בכובעים שונים, בצבעים שונים
ובסיגנונות שונים. כובע וכפפות היוו
חלק אינטגרלי מהלבוש.
האנגליות, גם של היום, הן מלכות

הכובעים, החל ממלכת אנגליה, המשך
בנסיכה ריאנה וכלה בחוג הנוצץ,
המופיע מדי יום ראשון בתחרויות-
הסוסים, ושעה שהגברים מהמרים,
כשמיגבעות לראשם, הנשים עורכות
תחרויות למי יש כובע חדשני יותר,
אופנתי יותר, משוגע יותר — מסולסל,
מעוטר בפרחים, נוצות, סרטים
ומלמלות.
כמו סיר לילה. האופנאים ראו כי
טוב והתחילו לעצב כובעים אופנתיים,

חתיכיים וצעירים מכל הסוגים וה־סיגנונות,
כך שיתאימו לכל לבוש
וגיל.
אחד הלהיטים הם הכובעים מבד
הגובלן. זהו בד המזכיר את ריפורי
כורסותיו של לואי ה־ ,16 בד ציבעוני
ורקום. גיזרת הכובע היא פשוטה
בתכלית ומזכירה סיר־לילה או כובע
תורכי. זה כובע עגול, חסר־שוליים,
שייחודו הוא בבד שממנו הוא עשוי.
המהדורות בלבושן ישיגו נעליים

ך 11ך 1ך 1ך 1ך 1\ 1ך 1ן ך 1האופנה האחרונה לגבר. כובע לבד
^ 111 41111 שחור, בורדו או כחול, בסימון טרבוש
^111.1 1
תורכי. את הסיכות ניתן לתקוע בכל צידי הכובע או לוותר עליהן.

ך 1ך 1זיך 1כובע לבעלות סטייל, אישיות וסימון-
^ _ 1 1| /לבוש מאוד מסויימים. מימין: כובע
העשוי ככיפת־קטיפה, מעוטר בסרט״זהב כשבחלק

על כובע חסר־שוליים דמוי סיר״לילה. הכו בע
עשוי צמר או לבד קשוח ומעוטר באבנים
נוצצות, המשולבות בצורה אלכסונית ומותאמות לגוון הכובע.

אבנים נוצצות

האחורי של הכובע פרפר שחור. משמאל: כובע קרפ
מוזהב, מעוטר בסיכת-פנינים ואבני״זהב. זאת היא
התשובה לכל הנמוכות הרוצות להיראות גבוהות.

להד | ל 1חביב וצעיר. לא מנקר־עינ־
| 1 1 |#יים. מתאים לכל גיל ולכל

לבוש, מוסיף נופך כמעט לכל סוגי הבגדים.

.נסיים שחורה, כשעגילי־זהב, שרשרת־זהב
ואף צמיד־זהב משלימים את
ההופעה.
מי שמאוד אוהבת זהב, תוכל להצטייד
גם בנעלי־סירה מוזהבות, בעלות
עקב גבוה.
את הסרטים השזורים בטרבוש ניתן
להחליף, לשנות ולשזור בגוון הרצוי
— סרט כסף או סאטן ציבעוני —
להתאים לו את האביזרים אשר באמתחת.
ניתן
גם לקנות כובע כזה חלק
ובוודאי יהיה זול יותר לשזור בו באופן
עצמאי את החוטים־הסרטים הרצויים.

כובע המעוצב בצורה המזכירה טורבן הודי.
את חזיתו מפארות נוצות, סיכת־זהב ופני נים.
אם השיער אינו מסודר, זוהי התשובה. חובשים אותו, ונראים יפות.

קטינה ונוצות

ומגפיים מבד גובלן, וכן תיקים קטנים
וגדולים עשויים מאותו הבד, להשלמת
ההופעה.
הכובע הזה הוא אומנם ספורטיבי
בסיגנונו, אבל הוא יכול לשנות את
צורתו בהתאם למה שלובשים. לובשים
חליפת־צמר לבנה, ז׳קט ארוך וחצאית
צרה וארוכה — ייראה הכובע אלגנטי,
לובשים שימלת־טריקו בצבע בורדו
ומגפיים שחורים — ייראה הכובע
ספורטיבי יותר.
ממש פנינה. הסיגנון התורכי
מקבל מראה נוסף וחרש בכובע עשוי

לבד, או בד־צמר, בגוון חלק ואחיד כמו
כחול, ירוק, אדום או שחור ועליו
מוטבעות אבנים נוצצות בגדלים שונים
ובצורה אלכסונית.
הכובע הזה מתאים מאוד לבעלות
שיער קצרצר או לבעלות שיער ארוף
ואסוף מאחור בקוקו צמוד, בסיגנון
ה״שניון״ הצרפתי.
ומה בקשר לכובע־קטיפה שחור
בצורת טרבוש תורכי שבתוכו שזורים
חוטי־זהב רחבים? הוא להיט לעת ערב.
כובע כזה ייראה נהדר וחגיגי עם
שימלת־ערב שחורה או חליפת־מיב־

1י 1י 1יודדןן * כובע שחור פשוט מאוד מח־
1 1 / 1 1 >11 4 ^4נויות־כובעים או משוק״הפיש־פשים,
שניתן כעת לחדשו. מימין: כובע לבד שחור ומעניין.

כובע בסיגנון דומה, אך שונה, הוא
כובע עגול ובעל שוליים רחבים שעליו
פנינים לרוב. כשהפנינים מפוזרות
מסביב לכובע בצורה שווה. גם כובע זה
ניתן לשבצו במו ידיר. כשקונים את
הכובע והפנינים בנפרד ותופרים.אותן
בצורה ובסדר האהובים — בצורת זיגזג
או פסים־פסים, פרח במרכז או בצד.
שילוב שרשרת פנינים ארוכה וצמיד
פנינים רחב בבגדים יתנו הופעה
אופנתית ביותר, ממש פנינה.
כמו תכשיט. גם הגברים לא נזנחו
על־ידי מעצבי־האופנה, ואס טר־בוש
אז טרבוש. גם כן בגוון אחיד ועליו
שתי סיכות גדולות ונוצצות, עמוסות
אבנים ססגוניות.
את הסיכות ניתן להזיז,לשנות את
מקומן ולתקוע אותן בצד, מלפנים או
מאחור.
ולנשים, עיצבה האמריקאית מר־סייה
כובע שהוא סט תואם לז׳אקט,
עשוי בד נוצץ, מעורב בברוקאד בגווני
זהב ורוד ושחור. הכובע. בסיגנון
קסקט. עשוי מבד הז׳אקט והמצחיה,
בחלקה הקידמי, עשויה סאטן שחור,
התואם את המיכנסים.
ועכשיו — כובע משוגע לערב
מטורף: כובע עשוי כולו קטיפה חלקה,
רכה ועדינה, תפור בצורה המזכירה
טורבן הודי, כשבצד המצח מפארות
אותו כמה נוצות באי־סדר מסודר ו־סיכת־זהב
ופנינים מקשטות את הכובע.
צריף
גם אופי וגם סטייל מסויים של

\ | ך |* 1להיט אופנתי. הכל גובלן -הכובע, התיק, הנעליים, המגפיים
ן ואפילו סנדלי־גובלן בקיץ. הכובע ספורטיבי ואלגנטי, תלוי
מה לובשים עימו. נראה נהדר על בעלות שיער קצר או איון אסוף בקוקו.
אישיות וסיגנון־לבוש, כדי לחבוש
כובע שכזה — כובע למחפשות
תשומת־לב. ויש עוד כובעים מיוחדים
שכאלה, העשויים בד קרפ מוזהב. מן
המרכז עולה לה בגאווה כרבולת קרפ
מוזהבת, והכובע כולו משובץ באבנים
זהובות ובמרכזו סיכה מוזהבת מעוטרת
בפנינים.
כובע נוסף ומיוחד עשוי בד קטיפה
וקרפ. הכובע עשוי מבד קרפ שחור.
לא להתעצל. כובע הוא אביזר
שכמעט לא נגמר, ולכן כדאי ומומלץ
להשקיע בשניים־שלושה כובעים,

בסיגנון האהוב והמתאים לסיגנון
הלבוש.
לאלה האוהבות לפשפש ולחטט
בבוידעם של הדירות, הסבתא או השכנה,
מומלץ לא להתעצל, לטפס,
למצוא ולנקות את המציאות.
המתעצלות יוכלו להסתובב בשוקי־הפישפשים
או בחנויות היד השניה
ולמצוא מיני כובעים שונים ומשונים
ולהוסיף להם אבנים ציבעוניות, סיכות
ססגוניות, פנינים, סרטים, נוצות וכל
מה שעולה בדימיון. וכף להופכם לאופי
נתיים וחדשניים.

בגווני זהב וורוד. מיצחיית׳
הכובע עשויה סאטן שחור
התואם״את המיכנסיים או כל בגד אחר שתבחרי.

קסקט תואם

—י• 2 5

מעורם רא הגיעה שעווו״ח השוביניזם
באוץ ושיא נזה: בעזות הנשיא
ונד נלי־התקשוות נאמו רציבוו ״
שבו אחד שווה יותר מעשר בנות

?3טי1ד הזבד לראות את הציופצ׳יק ^

קש פרג י להסיר את החיתול, כדי להוכיח שאביאל הוא אכן בן־זכר.

גם הנשיא לקח חלק בהילולא השוביניסטית
שבאה לחנו את המוני שואל שאין ערך לבנות
קחתי מטבע של דולר,
ניקבתי בו חור והשחלתי דרכו
חוט. האשה שכבה במיטה. את המטבע
טילטלתי מעל לביטנה. הדולר נפל על
הבטן במאונך. ידעתי — הפעם יוולד
לנו בן. אילו המטבע היה נופל
במאוזן, זה היה סימן לבת,״ נאום הגבר
פרג׳י ברמי.
ואכן, השיטה הדולארית הוכיחה את
אמינותה. לפרג׳י(בערבית: רפאל) נולד
בן, אחרי אחת־עשרה בנות, שאחת
מהן נפטרה.
בכפייתיות עקשנית, כמו קלפן
חולני, התמכר פרג׳י להולדת ילדים.
שנה אחרי שנה עיבר את אשתו ובליבו
תיקוה: אולי הפעם יוולד בן. אחת־עשרה
פעמים הפסיד במישחק שהמציא
לעצמו. בפעם השתיים־עשרה זכה.
וכל אותן שנים סוזן ברמי התעברה,
ילדה ושתקה. רק אחיותיה כעסו.
ביקשו מפרג׳י שיחדל לענות את
האשה המיסכנה .״היא חולה. כל הריון
נוסף מסכן את חייה. הנח לה, הסתפק
בבנותיו,״ התחננו לפניו.
אבל פרג׳י לא ויתר. הדיבוק שנכנס
בו לא הירפה .״בשביל הכבוד שלי
הייתי מוכרח להביא בן,״ הוא אומר.
איש לא תבע את כבודה של סוזן או
את כבודן של הנשים בכלל. כך היה
במשך עשר לידותיה הקודמות של
סוזן, וכך כאשר נולד אביאל, לפני עשרה
ימים.

התיקשורת התנפלה על אביאל ברעבתנות
מעליבה .״נסיך הכתר״ ,״קצין
הביטחון של הבנות״ ,״הברית של
המדינה״ ,זעקו הכותרות, לעיתים
בעמודים הראשונים.
הנשיא חיים הרצוג היה סנדקו של
אביאל. יצחק שמיר ביקר את מישפחת

ברמי. במסיבה שערך פרג׳י למחרת
הברית השתתפו חברי־כנסת.
אירגוני הנשים שתקו. אף לא אשה
אחת שלחה מיכתב מחאה לנשיא או
ליצחק שמיר. אף לא אחת שאלה האם
גם הולדת בת, במישפחת ברמי או בכל
מישפחה אחרת, היתה יוצרת מהומה
ממלכתית.
״ ב מי שפחה

^ צחקו עליי״

בנותיו של פרג׳י, כמו אביהן,
רצו אח״זכר .״לכל החברות
שלי יש אחים ורק לי לא ״,אומרת זיווה, שניה מימין,

8מתוך ם1

״ובגלל זה כולן צחקו עליי. עכשיו אני גאה ״.כשנולדה
זיווה, שהיא הבת השניה עדיין קיווה אביה שייוולדו
לו הרבה בנים. אך נולדו שבע בנות וזוג תאומות.

ף* חילתו של הפולחן הגברי של
1וה שבוע בעיירה שדרות, לפני 19
שנים. סוזן, נערה בת ,16 נישאה
לפרג׳י, אז חייל בחובה, בן . 19
כשהייתה סוזן בת ,17 ילדה את בתה
הראשונה, דורית. פרג׳י, החייל בן הסב,
התאכזב, אבל עדיין לא התייאש.
״אמרתי לעצמי, אין דבר פרג׳י, בת
ראשונה — סימן לבנים.
״רק כשנולדה סימונה, הבת
השלישית, נכנסתי לדיכאון. פיתאום
התחלתי להבין שמשהו לא בסדר איתי.
איזה מין גבר אני שלא מצליח להביא

״הלכתי להתייעץ עם כל מיני
אנשים. היו רבנים שאמרו לי שהכל
קורה לי בגלל זה שאני כזה חם מזג. אם
אתן לאשה לגמור לפניי, הכל יהיה
בסדר״.
כך נולדה בת ועוד בת .״ועם כל בת
התייאשתי יותר ויותר. סבלתי סבל
פנימי. הלב שלי התפורר. במישפחה
שלי צחקו עליי. פרג׳י לא שווה כלום,
כך אמרו. ובאמת, מה שווה גבר שאין
לו בן?
״בלידות השישית והשביעית כבר
לא לקחתי את סוזן לבית־חולים. בטח

הרצוג ורעייתו, כללו בישול ואפיה
היסטריים .״כבר שלושה ימים אני גר
עם 17 נשים שמבשלות ואופות ללא
הרף,״ אומר עמיר פרץ, ראש־המועצה,
שבביתו התארח הנשיא.
אורה מאמינה

בעזות הבאבא סארי: בן!

במשך שנה הס תובב
פרגי בין ה קדושים
החיים והמתים והתפלל שסוף־סוף יוולד לו בן־זכר. אצל

הבאבא״סאלי ואצל בנו, הבאבא״ברון, היה בן־בית. כשנולד אביאל הקיף
פרג י המאושר את מיטתו בתמונות הבאבא, שיהיה למזל. המהומה בבית
ברמי לא הצליחה להעיר את התינוק, שהוא עתה הילד ה 11-במישפחה.

ך ל המהומה הזו מגעילה אותי,״
״ ^ או מרת פרום׳ אליס שלוי, יו״ר
שדולת הנשים .״החגיגה סביב אביאל
מדגישה את עוברת היותנו חברה
פטריארכלית, הנשלטת על־ידי גברים.
״ובחברה כזו מובן שבן אחד שווה
יותר מעשר בנות. מעניין אם הנשיא
היה משתתף במסיבה לכבו*ה של בת
שנולדה אחרי עשרה בנים״.
חיים הרצוג מערסל בידיו את
אביאל. ניכר בו שאין הוא יודע כיצד
לנהוג עם תינוק צרחן .״אין בבואי
לכאן שום רמז של שוביניזם גברי,״
הוא אומר .״הבטחתי ובאתי. בסך הכל,
זה נחמד מאוד.״
פרג׳י ברמי הנרגש מסיר את השמיכה
מגופו של התינוק .״אני רוצה שתראו
שזה באמת בן,״ הוא צורח, וכמעט
עומד להפשיל את החיתול.
״לא, לא,״ קוראת אורה הרצוג בבהלה
.״אנחנו מאמינים לך!״ אחר״כך היא
מעניקה מתנה לסימונה, זו הבת השלישית,
שלידתה הביאה לייאושו הגדול
של פרג׳י.
לפתע פורץ אחד השוטרים המאבטחים
את הנשיא בצחוק קולני .״פרג׳י
דפק ואנחנו נדפקנו,״ הוא אומר, ואולי
מתכוון לחברה הישראלית כולה, שהתרחקה
מרחק של כמה צעדים נוספים
משוויון אמיתי בין גברים לנשים.

שוב את מביאה לי בנות, חבל על
הנסיעה לבית־חולים. סעי לשם עם
אחיותייך, תלדי מה שתלדי ואחר־כך
תתקשרי אליי ותספרי לי מה קרה —
כך אמרתי לסתו״.
סוזן ברמי, שחורת שיער ועיניים,
בת ,35 נראית כמו בת .45 מבטה פזור,
מרוחק מהמהומה. עכשיו, אחרי
שביצעה את המוטל עליה, היא יכולה
לשקוע במין עירפול מתוק, רווי
בהקלה.
מפעם לפעם היא מנסה לרמוז
שבנות זה בסדר, ומה יש, הן לא עושות
צרות והו ילדות טובות וחמודות.

17 גשיס
מבשלות

ל 1*111 |״1ו 7ך 11 כל הריון נוסף סיבן את חייה של סוזן
1/ /י 11 1111 1 1ברמי, שהיא חולה במחלת נפילה,. .אין
מה לעשות -אני רציתי בן זכר וידעתי שסוזן תצליח להחזיק מעמד!״

לושה ימים לאחר שנולד
אביאל, הובא לבית מישפחת
ברמי כיסא אליהו־הנביא. מוקף
בספרים ובתמונות של הבאבא־סאלי,
ישהה הכיסא במשך שבוע ימים בבית
ברמי, כדי להביא מזל לרך הנולד. גם
מיטתו של התינוק מוקפת בתמונות
הבאבא.
את גורלה מקבלת סוזן בהשלמה.
כך גס את הריונה האחרון, אותו הרתה
באפיסת כוחות .״הפעם ידעתי שאלוהים
לא יזניח אותי. היה לי גם חלום על
זה. חלמתי שהגעתי עם פרג׳י לריב
גדול בגלל הבנות. אחרי הריב פרג׳י
הביא את כיסא אליהו הנביא, הושיב
אותי עליו ואמר לי: עכשיו תפסיקי
לעשות לי בעיות ותביאי לי בן!
״במשך תישעת חודשי ההריון כולם
מסביבי היו בלחץ. פחדו שעוד פעם
תהיה בת. גם אני הייתי עצבנית, אבל
הרגעתי אותם. אל תדאגו, הפעם יהיה
בן, אמרתי לפרג׳י ולבני־מישפחתו.
״אם לא היה בן גם הפעם? הייתי
ממשיכה עוד ועוד, עד שלא הייתי
יכולה יותר״.
פרג׳י :״אני לא יודע מה הייתי עושה
אם שוב היתה לי בת. יכול להיות
שהייתי מנסה עוד פעם־פעמיים. ואולי
הייתי מפסיק ומרגיש שאני מקופח,
שאלוהים שם עליי מזל רע, ושאין לי
ברירה, אלא לסבול בשקט, שהרי
להתגרש לא רציתי. סוזן היא האשה
שלי, למרות שהביאה עד עכשיו רק
בנות״.
ההכנות בעיירה שדרות, לקראת
בואו של הסנדק, נשיא המדינה חיים

טקס ברית״המילה של אביאל
נערך על פיסא אליהו הנביא. וזה
היה הרגע המאושר בחייו של פרג׳י, שבמשך 19 שנים חלם על הכיסא הזה.

כיסא אליהו הנביא

י שרה ליסיביץ

לאשה המדוברת ביותו במדינה: חווה יערי

ך [ 1111 1־ נאווה תורגמו שנדונה לחמש
^ 11111 | 111/שנים בעוון שוד, נבר ריצתה שנ תיים
בנווה־תירצה, בהן גם ילדה את בתה, נאטאלי,

כיום בת שנה ושמונה חודשים. בזכות נאטאלי, הנמצאת
איתה, זכתה תורג מו בתא לעצמה ולבתה, שאותו
קישטה למענה בפוסטרים, במיקי מאוסים ובבובות.

מיכל רוצה שחווה כבר תגיע. מיכל
שפוטה ל־ 22 שנים בכלא. היא לסבית,
המצהירה על כך באופן טיבעי גם
באוזני ההנהלה .״חווה יפה ועדינה,

ואני אוהבת אותן כאלה ״.מיכל מחייכת
ומגלה שן אחת ויחידה בפיה.
״כשבא לי על בחורה, אני עושה לה
עיניים מהבוקר עד הערב. ובערב היא

ך \ 11ן ך 11 התאים מיועדים לשתי אסירות(בדיד״כלל, אלה
#111/ 11 # 1\ 1 1המרצות תקונת-עונש ממושכת) או לשש. לעיתים
מסתפקים בחמש נשים בתא. בתצלום: מפקדת הכלא, חיה שוהם.
^ ימים הקרובים תועבר חווה
*4יערי מבית־המעצר באבו־כביר אל
כלא נווה־תירצה ברמלה. הכלא מוכן
לקראתה.
״טוב שהיא לא מתה כשניסתה
להתאבד:״ אמרה פרנסין בחום .״לא
כדאי לאבד את החיים!״
פרנסין הצרפתיה היתה נרקומנית,
ונתפסה כשהיא נושאת כמות גדולה
של הרואין מצרפת לישראל. בכלא
היא מבשלת. את חווה היא רוצה

לפגוש .״היא נראית רזה ותמימה!״ היא
מוסיפה.
חיה שוהם, מנהלת הכלא, תוהה כיצד
תשתלב חווה בנוף .״עומדות לרשותנו
רק שלוש אפשרויות,״ היא אומרת
,״מיפעל לממטרות נען, המייצר
ראשים לממטרות: מיפעל הרכבת־חש־מל
של תדיראן; ומיתפרה המתפקדת
חלקית. זהו, קשה יהיה לבחורה מן
הסוג הזה להשתלב בעבודה שלא נועדה
לידיים ענוגות.״

ךךך 1אסירה העובדת בבית־המלאכה לחיבורים

1 1 #111111#חשמליים שהקימה חברת תדיראן בכלא,
יכולה להשתכר עד 400 שקלים חדשים בחודש, אותם היא מקבלת לידיה.

ך111 | 1־ 1ך 1^ | 1ך | מיריי הצרפתיה שנשפטה
14 111/ 111 1 / 4בעוון סחר-בסמים, לא קמה
באותו יום ממיטתה להשכמה, וכעונש היא הושארה

בתאה למשך כל היום. משמאל: נאטאלי תורגמו,
אהובת האסירות, יוצאת לטיול במיסדרון שבין תאי
האסירות, המתחרות ביניהן בפינוקה של הילדה.

הסוהרת מאיה ספיח, אשתו של הזמר היווני, פותחת את שער כלא ״נווה תירצה׳׳ .היא תקבל את פני חווה
שלי. היא תחלוק איתי את תאי, ותהיה
שלי עד שיחרורה!״
גם מריה יפת־התואר מחכה לחווה,
שיערה אש, וכן גם אופיה .״אין לי
חברות. אני בודדה. השכלתי גבוהה.
הממטרות משאירות אותי שפויה, עוד
מעט תבוא חווה. לי יש שבע וחצי
שנים בעוון בלדרות־סמים. זה הרבה

מפורסמת, היא שונאת עיתונאים .״הם
יורדים לחיי!״ היא אומרת .״אני נדחפתי
לפשע. אין לשפוט אדם עד שתהיה
במקומו.״ שמוליק מחכה לראות מפורסמת
אחרת, אולי קצת ירדו ממנה.
הסוהרת התורנית, סימה, מקווה
שלא יהיו מהומות. אחרת תיאלץ

מידיי הצרפתיה (מימין) ו מרים,
שנדונה בשעתו על
החזקת־סמים, ושיום שיחרורה קרוב, התיידדו מאוד

סתם ידידות

זמן, אני מקווה שאשיג לי חברה.״
הסוהרות, שעמדו ליד דלת־הכניסה
למישרדים, גם הן דנו בעצירה המפורסמת.
נראה להן שזו תהיה חווייה
קשה עבורה, אך זה יותר טוב מא־בו־כביר.
בינתיים תהיה באגף א׳.
באגף ב׳ נמצאת שרה אנג׳ל. גם היא

הכל תלוי בתגובה שלה. ככל שהאסי־רה
מפורסמת יותר, ההוכחה העצמית
גבוהה יותר.״
בחצר אומרת שולמית הסוהרת :״יש
לנו קנטינה. כולן רשאיות לקנות בה,
והיא מכילה דברים טובים ומגוונים.
את הכסף הן מרוויחות מעבודה
במיפעלים.״

בכלא נווה־תירצה. הידידות כוללת את הדובון
שמיריי מחזיקה בידיה. את הדובון הביאה מיריי
עימה לכלא, ולדבריה הוא ברשותה עוד מילדותה.

לשים אותה בבידוד, כדי שלא תפגע
בעצמה. גם דיפרסיות נגמרות בבידוד.
אסירה נערית, שרצתה להישאר ב־עילום־שם,
עצורה באשמת שוד מזויין.
״כשחווה תבוא, יהיה מעניין לכמה
ימים, כולן תצטופפנה בפתח חדרה.

חווה לא תוכל לעשות עסקים, אבל
אם תעבוד קשה תוכל להגיע עד 400
שקל חדש.
ביציאה פותחת מאיה היומנאית את
השער .״אני פותחת את השער לפני
כולם, אבל שמחה לסגור אותו מאחוריהן!״

כמכה•
לילי אבירן, צילם: עיז; עפדיד יי

— לנקות את האורווה

חדר תצוגה זיוה תלם -דוד המלך ,10 הרצליה פיתוח

(המשד מעמוד 120
והפועל תל־אביב צדיקים? לכם אין
גרי־צדק שחורים?
פיניה להב :״לבון מרסר משחק לא
בכזח חזק־השבזת אז גיזר, אלא כאזרח
ישראלי. ביקשנז ממישרד־הפנים אזר־חזת
בשבילו ואישרו לו, ובעוד חודשיים
יצטרך ללכת לצה״ל. אחרים
הביאו אישורים על היותם נשואים
ליהודיות, או התגיירו. היום באים אלה
שבזמנו גויירו בסיטונות ואומרים: ראו,
שערוריה. קבוצות מרמות כדי שבושים
ישחקו. החליטו כי רק שני זרים יוכלו
להיות רשומים בקבוצה, ומותר לשחק
בקבוצה גם בלי גיור, אך יש סרח עודף.
נשיא בית־הדין לכדורסל, רזיאל, פסק
כי מותר לשני זרים לשחק, אך באלי־צור
נתניה משחקים חמישה כושים.״

זיוה תלם
מזמינה אותך לראות את הקולקציה החדשה של בגדי העור
בעיצובה.
על בגדי העור של זיוה תלם, נאמר:

״אופנתיים* ,יהודיים ומעשיים. ממש חלוס..
מבחר דגמיס בלעדי בכל הגווגים והגדליס״.
אין צורך במכירה מיוחדת, המחירים תמיד הוגנים.
והעיקר, זיוה תלם מתאימה לך אישית את הדגם ובהתאם
לאישיותך, לגוונים ולמידותיך!
בואי לבקר ביום שישי או שבת.
שישי ,7.2.86 שבת 8.2.86 בשעות .10-14 ,16-19
אם ברצונך לבוא באחד מימי השבוע, אנ א התקשרי לטלפון 72976־052
וקבעי מועד.
כמו״כן תמצאי בחדר־התצוגה: בגדים ליום ולערב א \ 1/

כך מדבר פיניה להב בקולו הצרוד.

חד־פעמי: ג׳קטים מבריקט סיני אמיתי
מבחר עצום של חגורות, תיקים ואביזרים

צ(( ת ל ענ ץ

לא חסרים ״מטורפים״ להפועל
כדורסל כפיניה להב, אך כיסו הריק לא
יכול להציל את הקבוצה הטובעת.
אפילו אברהם פלדה ואלי אפרתי.
התורמים מכיסם כמה אלפי דולרים כל
אחד לטובת שחקנים, לא יצילו את
קבוצתם מהידרדרות עד אשר לא
יישרו את הקו והפועל מחוז תל־אביב

הם: בתיה -צרויה -נמשל
מעצבי שיער מבית האולפנה של

רוחי. נבחרתי לפני שנה להנהלת
הכדורגל. הייתי בורח משם, שמיים
וארץ. פראיירים לא מתים אלא מתחלפים.
נתתי הלוואה מכיסי של 4.400
דולר — עיינת בקבלה כשהיית אצלי
בעת שראיינת אותי — בסוף דצמבר
1985 להפועל כדורגל. והבטיחו להחזיר
לי אותה כעבור ארבעה ימים, אך
ער כה לא החזירו לי את הכסף. הפכו
אותי למסית נגד אלי מילר. מי צריך
את כל זה? רציתי לעשות טוב ונדפקת

• כדי שהכדורגל של הפועל על
שלוחותיו יתפקד כדבעי, דרושים
לאגודה בכל חודש כ־ססו מיליון
שקלים ישנים — סכום נכבד. שאינו
כולל בכלל את פעילות הכדורסל. רק
לקבוצת הכדורגל היצוגית דרושים 50
עד 60 מיליון שקל ברוטו בחודש
(ישנים) .בשביל הכדורסל יש להקצות
כ־ 400 אלף דולר בשנה.
• שני שחקני הכדורסל, שמואל
זוסמן וקני לבנובסקי, טוענים לחוב
של 40 אלף דולר בשני תיקים שאוחדו
לתיק אחד בבית־המישפט בתל־אביב:
עיקול על הכנסות הפועל. השחקן ג׳ון
ויליס טוען לחוב תופח של 25 אלף

ס מי זלצר

עכשיו: בסטודיו החדש שלהם:

£קט 00־^_ו
רח׳ ארלוזורוב 54 תל־אביב
טל 235157 .

מניקור־פדיקור ע״י מרים

מאמן גרונדמן

אי תן

ע מי חי

הדברת בודיקיס
ב״1/מ

נזונוחים להדברת תיקנים(נ׳וקים),
תולעי עץ, חרק׳ ספרים ובגדים.

רמת-גן,רח׳ מודיעין ,18ת.ד2272 .

גם לו חייבים
תתנהל כנדרש מכל עסק בריא: תקציב
מאוזן משנה לשנה אחרי פירעון חובות
העבר. לפטרונים ומצנאטים כמו פלדה,
אפרתי או להב, לא תהיה נשימה
ארוכה.

^771/

כל הסיפוד
ני 4
^ בכמה מישפטיס
^ א רק הספורט היצוגי של
/כדורגל וכדורסל מעיק על קופתה
המדוללת של הפועל. על האגודה
לפרוע עוד חובות, המתוספים כל שני
וחמישי למאזנה השלילי, כמו:

טל• 6־ 5־ 790114 רש׳ מ 21 ׳0עסלן
ועותירה על בריאותך ! 1111311

481/75

מורמוני לא
איתותי כן?!
אנו מספקים!

התקשר/י.אלינו עד 9.00 בערב.
ועבודת הסדר שלך תהיה אצלך
למחרת בבוקר. שרות ז א 6ו\1א£ש 0
בתעריף הכי נמוך בעיר.
כדאי לגרפיקאים ופרסומאים.

רוני צפריר 447363־03

מכשירים למניעת ציתותים בטלפון שרות לגילוי מיקרופונים מושתלים
מגלי מתכות
מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע״מ
שלום עליכם ,18ת״א. טל׳ 286444

נטולה

ציפורניים מלאכותיות בשיטה
אמריקאי, תחזקות באחריות
וכן השתלת ריסים

קור סי ם מזורזים
לבניית ציפורניים

ת״א, המלך ג׳ורג׳ 89

תן טרמפ לחייל

טלפונים: 282969 284919
295318

• כ־ 24 מיליון שקלים(ישנים) —
יפה לימים אלה — חוב הפועל לניצה
בן־מנחם, מאמנת שחיה, שפוטרה לפני
זמן רב. היא קיבלה אישור ליציאה
לחו״ל לחופשה וגם דאגה למחליפה.
אחותה, למרבה הפלא. היתה אחראית
עליה בהפועל. בשובה מחו״ל פיטרה
אבי אפשטיין, שהיה מזכיר הפועל.
ניצה מיהרה לתבוע פיצויים והלנת־שכר
של 41 אלף שקלים ישנים. זה
היה ב־ ,1983 אך הסחבת עלתה ועולה
כסף רב להפועל. כך הגיעו להתדיינות
בבית־הדין לעבודה. עתה שוקלים
בהפועל — בחיפוש אחר שעיר
לעזאזל — הגשת תביעת־נזיקין נגד
אבי אפשטיין וגם נגד פרקליט האגודה
לשעבר.
• אברהם מיזרחי, חבר הנהלת
מחלקת הכדורגל (פעיל מפ״ם בבית-
ברנר) ,הביע חרטה על שהסכים
להשתלב בעסקנות הספורט .״אני לא
חבר מיפלגת־העבודה ואיני מכיר את
אלי מילר, מחזיק תיק הפועל, אלא
שלושה חודשים בלבד. איני שותף
להשמצות עליו ״,אמר לי אחרי פירסום
הכתבה השניה על הפועל(העולם הזה.
.)29.1״מעובים אותי עם עמוס רודין,
היו״ר בפועל של מחלקת הכדורגל.
הכניסו אותי לתוך הקלחת למורת־

דולר. פסק־הדין המקורי בגין תביעות
ויליס היה 22 אלף דולר. מסכום זה
קוזזו 7.500 דולר בגין בוררות, שזכתה
בו הפועל. נותרו לתשלום כ־ 15 אלף
דולר. אך בשל סחבת בתשלומים קפץ
הסכום. כולל הריבית, לכ־ 25 אלף
דולר. ויליס משחק היום בחולון.
• מאמן הכדורגל של הפועל תל־אביב,
דויד שווייצר, מקבל את שכרו
״ככתוב בתקנון״ התאחדות הכדורגל,
כדיברי העסקנים של בית־ברנר 20 :
אלף דולר בשנה ברוטו ועוד 105!,
הוצאות. יו״ר מחלקת הכדורגל של
הפועל תל־אביב, שהתפטר לאחרונה.
עורך־הדין אלי גולדשמידט, אומר:
״בשכר כזה מחטיאים את המטרה;
האגודות לא יוכלו לעמוד בפרץ.״ ספק
אם שווייצר מסתפק בשכר הרישמי
שקובע התקנון. גולדשמידט מוסיף כי
אם תסתיים העונה בגרעון של 100
אלף דולר בכדורגל — ״יהיה וה הישג
בלתי־רגיל״.
• למאמן הכדורגל לשעבר, יעקב
גרונדמן, חייבת הפועל כ־ 12 אלף דולר
וסך כל החוב לשחקני הכדורגל נאמד
בכ־ 50 אלף דולר.
• יועץ מישפטי, שנתקבש על־ידי
הפועל תל־אביב לחוות את דעתו בגין
פעילותו החתרנית של ח״ב רב בך
מאיר, האוסף תרומות בשם ״אגודת
ידידי הפועל תל־אביב״ ,עמותה שאינה
מוכרת לראשי בית־ברנר, קבע :״לא
איתרתי עמותה כזאת ״.אם אומנם היא
קיימת, שואלים העסקנים, מדוע לא
שולח בן־מאיר את בקשותיו הכתובות
לתרומות על נייר־המכתבים של אותה
עמותה אלא על נייר־המיכתבים הפרטי
שלו?
סיכם אחד מראשי הפועל :״הציפו
אותנו במיקצוענים ובשחקני־יבוא:
חתמו עימם על חוזים שמנים; חילקו
פרמיות ובונוסים כמעט לכל צרוע וכל
זב, והקופה התרוקנה. זה כל הסיפור
בכמה מישפטים״.

השתלת ציפורניים
העולם הז ה 2527

שיחר
צל״ש
אנשי גרוזיה
• ללינה צ׳סלין, העולה מרוסיה, על סרט
רגיש במיסגרת מבט שני. הסרט, שהיה מוקדש
לעולי גרוזיה, לחם בריעות הקדומות שקידמו
את פני העולים האלה, כפי שקרה גם לעולים
קודמים. הגרוזים הופיעו בסרט באור חדש, מושך
ומלבב, ולכך היה גם ערך חינוכי רב. מעניין
שגרוזים רבים לא התלהבו מן הסרט, מכיוון
שלדעתם עסק יותר מדי בפולקלור, ותיאר את
הגרוזים כאנשים שכל חייהם מתנהלים סביב
זלילה ושתיה.

צל״ג
מידחמת בגופיות?
• למאיר שלו על התייחסותו לפרשת חווה
יערי בתוכניתו כתוב בעיתון. שלו שפך את
חמתו על העיתונות, שטיפלה בפרשה זו כפי שכל
עיתונות חופשית בעולם המערבי היתה עוסקת
בפרשה כזאת. מכיוון שהפרשה נוגעת לאחד
האנשים המרכזיים במחלקת־החדשות של הטלוויזיה,
אהוד יערי, היה נאה לטלוויזיה למשוך
את ידיה מביקורת על העיתונות בפרשה זו, מה
גם שהטלוויזיה עצמה הוכיחה חוסר נקיון־כפיים
כאשר ניסתה במשך כמה ימים להעלים פרשה זו
ממירקעה. מן ההתנפלות של שלו על העיתונות
נדף ריח של חיסול־חשבונות ומילחמת־כנופיות.
על רקע זה בולטים כל סימני־השאלה, שריחפו
מלכתחילה על תוכנית זו. העיתונות הישראלית
ראויה וזקוקה לביקורת, אך הביקורת של
שלו עוסקת בתופעות־שוליים, ואין בה עומק
כלשהו. הליקויים הבסיסיים נעלמים מעיניו.
לעומת זאת הוא מצטיין בהתנשאות עילאית, ולא
ברור על מה זו מסתמכת. לעיתים נדמה שהוא
חדור שינאה תהומית לעיתונות היומית כולה.
ביקורת כזאת, שבה לא ניתן למבוקרים להגיב,
בוודאי נוגדת כל סטנדרט של הגינות ומוסר
עיתונאי.
לשלו יש חן ומידה של חוש־הומור, אך כל
מתכונת התוכנית הזאת ראויה לבדיקה חדשה.

מאחורי המירקע
שמ שה תנאים
ייאש אלרואי, מנהל מחלקת־הספורט של
הטלוויזיה, פנה לדן שילון והציע לו לנסוע
מטעם מחלקת־הספורט כדי לסקר את מישחקי
הגביע העולמי, שיפתחו במכסיקו ב־ 31 במאי.
שילון שמע את ההצעה, ולפני שהיה מוכן
לבדוק אם עבודתו הנוכחית מאפשרת לו לצאת
לחודש חופשה או לא, הוא העמיד כמה תנאים:
הראשון: שהוא לא ישובץ בשידור אירועי־הפתיחה
ואירועי־הסיום של המישחקים( .אלה
נחשבים בדרך־כלל כסוכריה, וכבוד הוא לשרר
את האירועים האלה).

כאשר החל שידור מבט של ליל־שבת,
יכלו הצופים להבחין על
המירקע באצבע הנותנת סימן ונעלמת. היתה זאת האצבע של

אצבע ארוהים

״התנאי השני: שבכל מיקרה אינו נוסע על
חשבון קידום של מישהו אחר, או אפילו על
חשבון מישהו אחר החושב שלא מגיע לשילון
לנסוע.
התנאי השלישי: בשיבוץ המישחקים הוא רוצה
לשדר רק את המישחקים הכי פחות חשובים,
כדי שלא ירננו שהוא לוקח ממישהו מישח־קי־יוקרה.
שמו
של שילון הועלה בישיבה שהתקיימה
לפני כמה ימים, ובה השתתפו אלרואי, אורי
פורת, מנכ״ל הרשות, יאיר אלוני, מנהל־הטלוויזיה
ויאיר שטרן, מנהל חטיבת־החד־שות.
לפי
תוכנית יסעו תשעה איש מהטלוויזיה
ושלושה מהרדיו. כל הסיפור יעלה לרשות 500
אלף דולר לחודש ימים של מישחקים, ובכלל זה
שידורי־לוויין.
במחלקת־הספורט כבר היו התנגדויות לנסיעתו
של שילון, אם זו תצא לפועל. שילון הסביר
כי הוא רוצה שתוכן מיכתבו יובא לידיעת כל
אנשי מחלקת־הספורט.

רארא מרי ה אים
כ! רי שראר
ניצן הורוביץ, עייר חדשות-החוץ של גלי־צודל השיג ביום השישי סקופ
בינלאומי אמיתי. הוא ראיין את אביה של ג׳ודי רזניק. אחת משיבעת
האסטרונאוטים האמריקאיים שנספו בפיצוץ החללית צ לנג ר. גיודי היא בת להורים
יהודיים, שבילו כמה שנים בארץ. הראיון נעיד בחלקו בעברית. ושודר בתוכנית
בוקר־טוב־ישראל בגלי־צה״ל.
הורוביץ סיפר לפני הראיון שהאב השכול דחה ראיונות עם רשתות הטלוויזיה
הגדולות בארצות״הברית. והסכים להעניק ראיון רק לגל ץ. האב נשמע נרגש מאוד
בדבריו.
באותו בוקר עין את התוכנית גחמן שי, מפקד גלי־צה־ל, שהחליט לערוך את
בוקר־טוב־ישראל מדי פעם. הורוביץ היה נחוש בהחלטתו למצוא את אביה של
האסטרונאוטית היהודיה, ושי דחף אותו לכד.
הורוביץ טילפן בתחילה וניסה להשיג את אחד האסטרונאוטים לשעבר, וביניהם
סנטור. אד התברר לו שכולם נסעו לטקס־האזכרה ביוסטון. אז ניסה להשיג את
הרביי של קהילת יוסטון ולבקש מטנו את מיספר-הטלפון של האב השכול, אך
בשיחת טלפון אחת לשגרירות ישראל בוושינגטון קיבל מיספר״טלפון של אחד
הקרובים של רזניק, וזה עזר לו לאתר את ההורים השכולים.
בנושא אסון צלנגיר הצליחה מחלקת״החדשות של גל־ץ להשיג סקופ נוסף -הם
ריאיינו את המדען הישראלי אהרון אביתר. שהוא חבר בכיר בצוות החללית ווייגיר.
גם אותו השיגו בדרד״לא דרד. אביה של אחת המפיקות בתחנה היה בעבר חוקר
בסוכנות-החלל האמריקאית, והוא היפנה אותם למזכירת הסוכנות. זו איפשרה להם
להשיג את אביתר בביתו. בגלל הפרשי״השעות העירו אותו כתבי גל ץ ב״ 4לפנות
בוקר לפי שעוני, אד הוא נתן להם תיאור והערכה, מכיוון ששעתיים לפני שהלך
לישון קיבל תידרוך. ביחד עם כל המדענים בסוכנות-החלל האמריקאית. הראיון
איתו שודר ביומן־וזערב של גל־ץ ביום הרביעי, למחרת הפיצוץ.

העולם הז ה 2527

מנהל האולפן, שנתן לקריינים את הסימן להתחיל. בגלל פאשלה
נראתה האצבע בתמונה, וכן נראה מכשיר-המוניטור (בתחתית
התמונה) ,שבו רואים הקריינים את התמונה המופיעה במירקע.

ת שאל
בירדז;

ויכוח מילולי בטונים גבוהים
ובמילים חריפות התנהל בין מיכ אל
קרפין, עורך מבט, לבין א ד מונ ד
נזחיילן, מנהל הרדיו בערבית.
הדברים התרחשו בפורום חד שות,
המתכנס אחת לשבוע, ושבו
יושבים אודי פורת, מנכ״ל רשות־השידור,
שני מנהלי הטלוויזיה,
בעברית ובערבית, שני מנהלי הרדיו
בעברית ובערבית, מנהלי חטיבות-
החדשות והעורכים הראשיים.
אחד הנושאים המרכזיים באותה
ישיבה היה איסור פירסום שמות
חשודים. במהלד הדיון שאל סחייק
איד לנהוג כאשר החשוד יהיה מהשטחים
הכבושים. קרפין פנה אליו
וענה לו בזילזול :״תשאל בירדן!״
כשהוא רומז למוצאו הערבי שלסחייק.
סחייק לא נשאר חייב וענה
לקרפין. במילים בוטות. איש מן
היושבים בחדר לא קם להגן על
מיכאל קרפין.
ועד־העוברים עדיין לא הגיב על הרעיון
לשכור את שרותיו של שילון לנסיעה למכסיקו.

בתוככי הרשות
אייזיק שטר? -כגר אורח
אייזיק שטרן יופיע ביום הראשון הקרוב
בקונצרט חגיגי, שיחנוך את המישכן החדש של
התיזמורת הסימפונית ירושלים־רשות־השידור.
בבניין החדש, הצמוד לבניין תיאטרון ירושלים
בבירה, הושקעו תישעה מיליון דולר, שנתרמו
בשם הנרי קראון, שני מיליון דולר שתרמה קרן
ירושלים, ומיליון דולר שהשקיעה רשות־השידור.
בבניין
יהיה גם אולפן, יהיו חדרי־אימונים,
חדרי צילום ובקרה. הוא ישמש קודם כל כמישכן
התיזמורת, אחרי 40 שנות גלות, אך יהיה גם
אולפן־טלוויזיה להפקות דראמה עם ובלי קהל.
רשות״השידור השקיעה עוד 400 דולר לציוד
רדיו וטלוויזיה, המותקן במקום, לשימוש שוטף.
את האולם ינהל אברהם(״גורי״) גת, איש־רדיו
ותיק, שעבד. בתקופה האחרונה ביחד עם

נקדימון דוגל על פרוייקט האולם החדש.
גם נשיא־המדינה וראש הממשלה, ראש־עיריית
ירושלים וחשובים אחרים יכבדו את טקס
הפתיחה בנוכחותם.

ענת פדמפטי
הכר בגרר
מ צי ת הטן
אירוע יוצא־דופן התרחש ביום
הראשון במסיבת-עיתונאים בבית־סוקולוב
בתל-אביב.
באותו יום הציגו אנשי סוכנות
סובארו בישראל שלושה דגמים
חדשים שלהם, והזמינו עיתונאים
רבים לארוחת״צהריים גדולה. אנשי
סוכנות״הרכב נתנו לעיתונאים תיק
גדול. ובו תמונות של הדגמים
החדשים, חומר כתוב על השיכלולים
השונים ושתי מתנות -מצית
ומחזיק מפתחות.
פיתאום נפתחה הדלת בסערה,
ופנימה נכנס יונה שימשי, מזכיר
אגודת״העיתונאים. הוא פנה אל
הנוכחים באולם וביקש מהם להחזיר
מייד את המציתים שקיבלו. אחרי
חצי שעה שב לאולם והודיע חד י
משמעית שאם לא יוחזרו כל
המציתים, הוא יפסיק מייד את
מסיבת-העיתונאים.
כל המציתים נאספו בתוך שקית-
ניילון, והוחזרו לאנשי סובארו.
אחרי המסיבה התרעמו העיתו נאים
ושענו שכל הסיפור הוא בגלל
רפי גינת, עורן ומגיש כולבוטק
בטלוויזיה, שזו הפעם הראשונה
שהוא מופיע במסיבות״עיתונאים.
ושימשי חשש מפניו.
במערכת כולבוטק יש כלל בל-
יעבור שאיש מאנשי-הצוות, כולל
התחקירנים, אינו לוקח מתנות מכל
סוג שהוא בכל מקום. אך במסיבות־העיתונאים
בבית־סוקולוב נהוג לתת
מתנות קטנות כמעט בכל מסיבת-
עיתונאים בינונית ומעלה -בדרך-
כלל עטים ומחזיקי״מפתחות.

כשאת אומרת ״לא״ ,למה...
דילגתי על שבוע. רציתי שממש תתגעגעו.
ומאחר והיה לי זמן לחשוב, הגעתי למסקנה שכמה
מכם קצת לא מבינים את משמעות המדור.
אינני שדכנית, וגם לא לוח״מודעות לאירועי־מין.
אין לי כאן מישרד לשירותי״מץ. זהו מדור
פתוח, העובד בבעיות יום־יום, דברים שאינן מעז
לדבר עליהם אפילו באוזני הפסיכיאטר, שאתה
משלם לו הון־תועפות. זה מפני שאני לא אצקצק
בלשוני. ודאי כבר שמעתי את זה באחד ממסעותיי.
ועכשיו, אל בעיותיכם ושאלותיכם. השבוע
אצפה למיכתבים רבים יותר על בעיות יום־יום,
ופחות הצעות להצטרף למועדונים. פשוט אין לי
זמן. אני עסוקה בכם. רק שניה -הבן שלי, דין, צורח
וצריך להחליף לו. תכתבו לעניין, חבר׳ה, כדי ששווה
יהיה להתפנות בין חיתול לחיתול.

או״ם־נטמו״ם
אני בת .17 מאוהבת אנושות באדמניק
יפה־תואר. הוריי עמדו לקבל שבץ כששמעו
על זה, ואינני יכולה להילחם בהב: אני רוצה
לברוח איתו!

ילדה יקרה: אין דבר יפה מאהבה. זה אחד המרכיבים
היפים ביותר בחיינו. אנשים רצים מקצה עולם אל קצהו
כדי למצוא אהבה. אני הגעתי בשביל זה לאמסטרדאם
וללוס־אנג׳לס.
אינך אשמה שנפלה עינך על או״מניק. אך חישבי־נא
היטב.
(א) האם את לא עושה זאת בשלב הזה כדי להכעיס?
(ב) ההבדלים בתרבויות ביניכם, ואולי פער השפות.
(ג) בידקי אם כוונותיו רציניות, שהרי הוא פה לתקופה
מסויימת, והיו דברים מעולם.
אני מאמינה שאם היה לך האומץ להילחם בסביבתך
עד עכשיו, תוכלי לאצור כוח ולעשות חשבוו״נפש אמיתי
עם עצמך. שהרי, בינינו 17 ,זה צעיר למדי להיכנס בעול־מישפחה.
אבל, כמובן, בסך־הכל את צעירה ותפעלי לפי
האינטואיציה, ואולי תצברי נסיון. זוהי הדרך היחידה —
ללמוד סהפראקטיקה.
בעניין הבריחה, הרי ברחת כבר בכך שאינך משיבה
מילחמה. בריחה מבריחה אינה אפשרית. אולי ׳,כשתגיעי
למסקנה הסופית ותהיי באמת איתנה בדעתך. תעמדי
עליה.

דת 1מדינה
אני תושבת בני־ברק. דתית. הכרתי חילוני
אחד. הוא מנסה להתקרב אליי בדרך המקובלת
על חבריו, ואני לא מוכנה, בגלל חינוכי. אבל
אני רוצה להמשיך את היחסים בינינו.
מה אגיד ומה אדבר: רבים מחבריי הם זוגות מעורבים
מן הסוג הזה. דווקא אלה הן מערכות־יחסים די לוהטות,
כשמגלים את האסור, וכשיש מילחמות קטנות וחינוכים
שונים.
בעיר מולדתי, רחובות, היו הרבה מיקרים כאלה, ורובם
נישאו. חלק מהזוגות הפכו לדתיים, וחלקם לחילוניים.
בדרך כלל ויתר צד אחד על עמדתו, והאנשים התאחדו
בדעתם.
בינתיים נסי פשוט ליהנות מן המצב. תני לעצמך
צ׳אנס. ותרי על עמדות מסויימות, היי גמישה יותר,
ודירשי ממנו את אותו הדבר. הוא רוצה יחסים, את רוצה
שיחה גלויה. אולי הסיכוי שלכם להתפשר טוב מזה של
הממשלה.

דמה את מתכוננת
פגשתי אשה, יפהפיה אמיתית, ובא לי
עליה. אני מרגיש שגם היא אותו הדבר. אבל
היא אומרת ״לא״ .מה לעשות? נפגשתי איתה
כבר כמה פעמים.
תמרורים החסיד במישטרה

רואה, כאשר שב לביתו על אופניו,
כדבריו ,״מראות״.

נחוג יום־הולדתו ה־ 40 של
מנשה לב־וץ, מנצח תיזמורת
מישטרת ישראל. לב־רן, יליד תל-
אביב, הוא האיש שהקים את מקהלת
הרבנות הצבאית (וניצח עליה במשך
15 שנים) והוא גם האיש שיזם את
פסטיבל הזמר החסידי.

הקיבוצניק היצואן

הקשיש בנשיאים
נחוג יום־הולדתו ה־ 75 של
רונלד רגן, נשיאה ה־ •40 והקשיש
בהיסטוריה של ארצות״הברית (עד
מחצית תקופת כהונתו הראשונה של
רגן החזיק בשיא הקשיש בנשיאי
ארצות־הברית דווייט אייזגהואר, שסיים
את כהונתו כשהוא בן .)71 רגן,
שהיה דמוקרט ליברלי בצעירותו והפך
לרפובליקאי שמרני, הגיע, כידוע,

נסה להבין את היפהפיה, שקרוב לוודאי היו לה מחזרים
רבים.
אני יודעת כמה אני לא אוהבת להיתקל בלחציהם של
גברים בעניין הדק שבין אמירת לאו גסה לבין היותנו
מנומסות ותו לא.
אבל כשבחורה ממשיכה להיפגש איתך, הייתי עוצר
לעשות ״חושבים״ .יכולות להיות לכך שתי סיבות. האחת:
להרשים אותך כבחורה ש״לא נותנת״ ,אשה נאמנה
ומסורה, כדי להובילך לחופה ולקידושין. השניה: אולי יש
לך גישה לא־נכונה לעניין המין. אולי אתה מעניין כאיש-
שיחה, אבל בעניין הגישה המינית נחוץ שיפור. נסה
לחשוב מה המושך אותה בדברים אחרים שאתה עושה,
וכיצד גישתו שם יכולה לעזור לך בגישה המינית.
קח בחשבון שאמירת ה״לא״ יכולה להיות כנה, גס אם
זה פוגע באגו הגברי שלך.

מייסד הכת
נפטר בחוותו בקליפורניה,
מהתקף לב, בגיל ,74 רון האבארד,
מייסד כת הסייאנטולוגיה, שעיקרה
השתחררות ממחשבות שליליות בעזרת
ביקורת עצמית. האבארד, מחברם
של סיפרי מדע בדיוני ומפקד אוניית
לווי במילחמת״העולם, הניח את

__ 11־11־1־ 1מאונס __
בזמן האחרון רבו מיקרי־האונס. כיצד
להתגונן מפניהם?
העניין העצוב והטראומטי, ששמו אונס, הוא באמת
אחד ממכות־המדינה. אנחנו, הנשים, מהוות אובייקט
להתעללות ושימוש מצד ״גברים״ מסוג מסויים.
לקיחת האשה בכוח הינה חלק מן ההיסטוריה, והיו
ימים שבהם היה הדבר מקובל, ואפילו חלק נורמאלי מחיי
היום־יום.
אנס הוא, כמובן, אדם חולה, שאינו שולט ביצריו.
לימודי־הלחימה המונהגים בכל העולם לא תמיד עוזרים
לאשה במצוקה, מפני שתגובותיו של אדם שאינו שפוי
ברגע מסוים הן בלתי־צפויות. ואם עניין הלחימה אינו
טבוע בדמך, הרי שקרוב לוודאי תפסידי.

שר לשעבר גבתי
מאות מיליוני דולרים

__ המבואס __
אני בן ,45 יש לי בעיה מינית. עם אשתי לא
עומד לי, אבל כשאני מנסה עם נשים אחרות
אני מסוגל פעמיים ויותר. האם זה נורמלי?

למשרתו אחרי קריירה מגוונת של
שחקן־קולנוע, קריין־רדיו של אירועי
ספורט ומושל מדינת קליפורניה.

השלה מסין

שלום לך איש נורמלי בהחלט. השגת את גיל״המעבר.
קורה לכולם. הייתי מציעה שתנסה לשוחח עם אשתך
בחופשיות על הנושא, כמובן ללא הזכרת נושא הנשים
האחרות. אולי שינוי תילבושת, תנוחה, וגישה חופשית
יותר לענייני־מיטה תוביל את כלי־המילחמה שלך למצבו
הנורמלי. אספר לך סיפור קטן על חברה שהיתה במצב
דומה והרגישה שבעלה הפסיק להתעניין בה. היא
התלבשה בזנותיות, ודרשה 100 דולר לכל מגע. העניין
הצליח, וחברתי התעשרה מיום ליום. חשוב על זה!!!

נחוג יום הולדתו ה״ 85 של
חיים גבתי(שקבע את שם מישפחתו
העברי על שם קיבוץ גבת, שבו בילה
את 30 שנותיו הראשונות בארץ, בטרם
פרש ממנו, בעת הפילוג בתנועה
הקיבוצית, בשנות ה־ ,50 לקיבוצו הנוכחי,
יפעת) ,מי שהיה במשך עשר
שנים (1964־ )1974 שר־החקלאות,
אחרי ששימש כמנכ״ל מישרד״ה־חקלאות
במשך שנים אחדות בראשית
המדינה. גבתי, שהיה עד לפני שנתיים
יו״ר מועצת המנהלים של חברת־הענק
הממשלתית כימיקלים לישודאל
(אשלג, ברום) ,הוא האיש ששם את
ישראל על המפה ביצוא מחצביה, עת
רכש שורת מיפעלים כימיים באירופה,
ובכך הפך אותם לקוחות שבויים ליצוא
של מאות מיליוני דולר לשנה.

לפגי שנים הלכתי ביום הששי בשעה 11 בלילה בעיר
קטנה בארץ־ישראל, כשאני פוסעת בניחותא לכיוון בית
אמי. איש מתנשם רץ בהיסטריה מכיוון הגן הציבורי, תפס
בידי וסינן ״אל תצעקי! תעשי בדיוק את שאומר לך! לכי
לכיוון הגן!״
הסתכלתי בו בשבריר שניה. ניסיתי את מזלי ואמרתי:
למה לך לעשות דברים בכוח? אנחנו שנינו אנשים
מבוגרים. בוא נלך יחד עד הגן, ואני ברצון רב אתמסר
לך.״(המילים שבהן השתמשתי אז היו מה שנקרא שפת־רחוב,
המסר היה אותו מסר).
האיש שמט את זרועי, הסתכל שניה והסתלק, כמי
שכפאו שד.

ובינתיים אל תתגעגעו יותר מדי. בעוד שבוע
שוב אהיה אתכם. בינתיים תכתבו. אני משתגעת
לקבל מיכתבים.

נחוג יום־הולדתו ה־ 80 של
הד״ר(למישפטים) זרח ורהפטיג, מי
שהיה משך 14 שנים (1960־ )1974 שר־הדתות
מטעם המפד״ל, ואשר עלה
ארצה, בעיצומה של מילחמת״העולם,
מארצות־הברית, אליה הצליח להימלט
אחרי מסע הרפתקות דרך רוסיה וסין.

הוזה על אופניים
נחוג בברן, בירת שווייץ, יום־
הולדתו ה־ 80ש ל אלברט הופמן,
הכימאי שגילה, לפני 40 שנה, את סם
ההזיות אל־אס־די, בדרך מיקרה במעבדה,
עת ביקש לעמוד על תכד
נותיהן הפיסיות של הפיטריות הגדלות
כטפילות על שיבולי־השיפון, כדי
לייצר מהן תרופה לוויסות מחזור־הדם.
הופמן, שטעם מהתרופה במעבדה, החל

שר לשעבר ורהפטיג
מסע הרפתקות
היסודות לתורתו לפני 35 שנים, ומאז
נהו אחריה מיליונים ברחבי עולם.
בצוואתו ציווה האבארד לשרוף את
גופתו ולפזר את אפרה במימי ה־אוקינוס
השקט הלוחך את חופי
קליפורניה.
• למעשה רגן הוא האיש ה־39
המאייש את מישרת נשיא ארצות׳
הברית. אך מכיוון שסטיבן גרובר
קליוולנד. מושל ניו-יורק שנבחר בי
1885 לנשיאה ה־ 22 של ארצות-
הברית, הוא האיש היחיד בהיסטוריה
האמריקאית שהצליח
להיבחר לתקופת כהונה שניה
(בי} 1189 אחר שנכשל בבחירות
בתום תקופת כהונתו הראשונה,
הוא מופיע על תקן של שני נשיאים
(ה־ 22 וה־24

העולם הז ה

2527

הורוסהוס

כנוקשה ומפחיד, אולם בתוכו הוא אדם רך
ורגיש. זה טיפוס שאיכפת לו. הוא אינו יכול
להתעלם ממה שאינו בסדר. הוא נהנה
לעבוד. אחראי וחרוץ, ואינו חס על כוחותיו.
יעילות וזריזות הן התכונות המאפיינות
אותו, כמו האינטליגנציה הגבוהה, התפיסה
המהירה והזיכרון המצויין.
הוא שם לב לפרטים, לכן מתאים לו
לעסוק בעבודה מדעית או מיקצוע הדורש
דיוק. הוא מארגן מצויין. בחייו הפרטיים
קשה לו לבטא את ריגשותיו, אך מי שמכירו
מקרוב יודע שהוא נאמן לריגשותיו העמוקים.
מרים בנימינ׳

מזל
החודש:
דלי נומרולוגיה

מי שנולד ב־ 14 בחודש
ברוך כשרונות, עד שבעצמו לא יודע במה
מתאים לו לעסוק. הוא מתעניין בכל״כך
הרבה שטחים, שלעולם אינו משתעמם. בכל
תחום שבו הוא עוסק, הוא מצליח. אולם
היכולת הטובה מפריעה לו להתרכז בתחום
מסויים, ולכן חש שאינו מסופק במה שהוא
עושו*.
זהו אדם חזק, שיש לו צורך להתמודד עם
אתגרים. הוא נהנה לחזק את עצמו, להעמיד
את עצמו במיבחנים, כדי להוכיח לעצמו עד
היכן הוא יכול להגיע. מחשבתו ורעיונותיו
מקוריים, אך הוא לא מאלה הנלחמים כדי
להתבלט ולהתפרסם בחברה. אותו צריך
לגלות.

לא מזמן עסקנו בנומרולוגיה, או בתורת
המיספרים. דובר על כך שלכל סיפרה יש
משמעות מיוחדת במינה, ומלבד תאריך־
הלידה, שיש לו חשיבות כתאריך אסטרולוגי,
אפשר לייחס לו גם משמעות מכיוון
אחר.
כל מיספר מבטא אישיות מסויימת. כל
תאריך מ״ 1עד 30 יש לו משמעות שונה.
לעשרת התאריכים הראשוניים, מ״ג ועד ,10
התייחסנו לא מזמן וגם נתנו את הפירוש
לכל יום, בלי קשר לחודש שבו האדם נולד.
היום נביא ימים נוספים בכל חודש, מ־11
ועד .15 מי שנולד בתאריכים אלה ודאי
יזהה שם את עצמו, לפי היום שבו נולד.

מי שנולד ב־ 15 בחודש

מי שנולד ב־- 11
(בכד חודש שהוא)
אדם חזק, פיסית ונפשית. יש לו יכולת
הסתכלות חדה ומהירה, הוא בעל אינטלי גנציה
גבוהה, עומק ויסודיות. הוא חסר-
פשרות, ולמרות האינטואיציה החזקה שבה
הוא ניחן, הוא מעדיף לשפוט כל דבר בהגיון,
לאחר שבדק את כל הבעד והנגד באוב ייקטיביות
עד כמה שאפשר.
לרוב הוא שאפתן ויזכה בהערכה. כל מי
שבא עימו במגע מכבד אותו. קשה להכירו,
למרות שהוא ידידותי וחברותי. הוא מוכן
לשמוע ולייעץ לאחרים, הוא עצמו אדם
מופנם. נוטים לומר עליו שהוא תמים, או
להתרשם שאינו מרגיש מה שקורה סביבו.

חביב, נעים ובעל שימחת־חיים. הוא
אוהב להימצא בתנועה. עדין, רגיש לאחרים,
ומעורר אמון. אנשים פותחים את ליבם
לפניו. יש לו כישרון כתיבה והוא אוהב

ה־ 5וה״ 7בחודש אינם קלים, ביחוד במה
שקשור לתחום המיקצועי. היחסים עם
הבוס עלולים להשתנות
לפתע, הדבר אינו באשמתכם,
אלא שמישהו
מעורר את תשומת ליבו
וההשוואה אינה לטובתכם.
שיחות בירור או
ביצוע תוכנית חשובה
לא מתאימים לאותם
ס.> 1ן;ו^ו 3
ימים. ה״ 8וה 9-יהיו
מאוד משמחים, ידיד
יבוא לביקור״פתע. וא תם
תוזמנו למסיבה או למיפגש חברתי
מהנה. נסיעה מתוכננת עלולה להידחות.

במקום שבי אתם עובד־ם תהיו מאוד
לחוצים ואפילו ממורמרים. מישהו גורם
לקשיים ולא מ תן לעבודה
לזרום בחופשיות.
אין טעם להילחם בכך
כדאי לחשוב על שינוי
במקום העבודה, ב־9
בחודש יעלה רעיון חדש,
אפילו אם זה נראה
דמיוני. זה יכול לפתור
אפילו את הבעיות הכל־כליות.
ה־ 10ו ה ־ 11 בחודש
טובים לעניינים רומנטיים
תהיה לכם הצלחה אך גרועים בכל
מה שקשור לנסיעות. כדאי לבלות בבית.

ה־ 7בחודש מראה על אכזבה מקשרים עם
אנשים ששוהים בארצות אחרות. מצב הרוח
לא יהיה קל. אולם כבר
למחרת תתנחמו על-ידי
מישהו שיצור קשר ויחזק
את הביטחון העצמי.
בשטח הרומנטי אתם
מצליחים בימים אלה.
אולם האהבות לא באות
הביתה. הקשרים
שנוצרים בתקופה זו הם
בעיקר דרך מקום הע^
0 X 9 1 *1ז:
בודה. למרות העובדה
שמזל שור אינו אוהב חפש הפעם כדאי לו
להיענות להזמנות ולתת לעצמכם הזדמנות.

לקראת סוף השבוע תהיו מוטרדים מבעיות
כספיות. לא רק שחסר. אלא שהורים או
קרובי מישפחה מטילים
עליכם לדאוג לבעיותיהם
בשטח זה, ואינכם
יבולים לסרב להם.
ה״ $וה״ 7אינם טובים
לטיפול בעניינים כס פיים.
נסיעה לחו״ל או
ביקור משם יעלו על
הפרק -ב־ 8או ב״9
: 1 21 מאי ־
20ב׳וני
בחודש. הגיע הזמן
שתרשו לעצמכם קצת
להתאוורר. בני מאזניים יקשת מעוניינים
בחברתכם, אך היחסים עימם הם קשים.

בימים אלה אתם די מבולבלים. מצד אחד
נעים לכם בחברת ידידים ישנים וחדשים.
אתם מבוקשים ומקובלים
בחברה. הייתם
רוצים להמשיך בהרגל
הישן ליצור קשרים
שאינם מחייבים, אלא
שהפעם זה לא הולך. בל
קשר שנוצר בתקופה זו
דורש מכם להקדיש
יותר זמן ותשומת לב.
בני הזוג מעמידים את כם
במצבים חדשים,
>יכם לוותר על רצונותיכם או לוותר על
הקשר וזה גורם לכם לדילמה קשה מאוד.

!1אומי( נ

מי שחושב זאת מוצא את עצמו במצבי
מבוכה, כשבהזדמנות הראשונה נותנים לו
להבין מיהו התמים באמת.

מי שנולד ב־ 12 בחודש

שבוע לא קל מצפה לכם. קודם כל יש לשי
לב לבריאות שאינה טובה בימים אלה. יתכן
שתצטרכו לשכב במיטה
לפחות יומיים. זה שאת
ממשיכים לעבוד.
למרות העובדה שאינכם
חשים בטוב. מחליש
אתכם וגורם לסיבוכי
נוספים. ב־ 7או ב־8
בחודש עלולים להפתיע
אתכם בביקור פתע
בבית זה בהחלט לא
הזמן. תצטרכו להבהיר
למי שבא שאינכם יכולים להתפנות לאירוח.
משהו מפריע.
בתחום הרומנטי לא קל

גתוגה

מי שנולד בתאריך זה הוא כמו קמיע בכל
מיפגש חברתי. הוא כל-כך ידידותי, חם
ונעים, שכל אחד רוצה להימצא בחברתו.
במקום שבו הוא נמצא לעולם לא יהיה
משעמם, אפשר לסמוך עליו שיידע לשוחח
על כל נושא ולהוסיף דברים של טעם. הוא
אינו סובל מרות, ברגע שמישהו מנסה
להשתלט עליו הוא פשוט נעלם. הוא אינו
ספרים כמעט בכל נושא שהוא. הוא נהנה מעוניין לשלוט או להנהיג, אבל תמיד הולד
לטייל, לפגוש אנשים ולהימצא בחיק״הטבע.
בדרכו שלו.
הוא אינו יכול לחיות ללא אהבה. ברגע
הוא נמשך לאמנות ולכל המיקצועות
שחיי-האהבה שלו אינם בסדר, מצב־הרוח העוסקים ביופי. בן־הזוג חייב לחיות איתו
שלו ירוד וקשה. הוא מסתגר בתוך עצמו בשלום ולהתאים את עצמו אליו. אם אין
וקשה להכירו.
הרמוניה ביניהם ואם אינם חיים כזוג-יונים,
פורצות ביניהם מריבות עד שהחבילה
מי שנולד ב־ 13 בחודש
מתפרקת. ויליד ה־ 15 מוצא לו בן־זוג ההולם 4
את אופיו, צרכיו ואישיותו.
לא קל להכירו. כלפי חוץ הוא מופיע

בסוף השבוע יעלו רעיונות חדשים בקשר לשטח העבודה יש לתת חשיבות מיוחדת *
למעבר לדירה אחרת או אירגון מחדש של בימים אלה, הזדמנויות חדשות צצות. אך .
בכל פעם נתקלים במע־ *
המקום שבו אתם מת צורים.
ה־ 5וה־ 7בחודש :
גוררים. לא כדאי להתהם
הימים הגרועים ב־ *
חיל עם זה. כל מה שיותר
לבקש בהם עבודה :
תחליטו בקשר לכך
או כל בקשה אחרת מ־ *
יגרום אכזבה. בתחום
אדם בעל עמדה. בת־ *
הרומנטי תוכלו ליהנות
חום הכלכלי מצבכם *
ביחוד בשבת וביום ה משתפר.
תתכוננו לקבל *
ראשון. אין צורך להת כספים
ממקומות שונים .
אמץ, הרומנטיקה ממש
יתכן שתוכלו בקרוב *
תרדוף אחריכם. ידי לתכנן
נסיעה לחו ל. ה־ *
דים מן העבר וכן מכ רים
חדשים ינסו ליצור קשר. ה״ 10 וה 10 11-וה־ 11 בחודש יהיו די מבלבלים אינכם *
מבינים כלל את כוונותיהם של בני הזוג.
אינם נוחים בכל מה שקשור לעבודה.
אל תסמכו על ידידים בימים אלה. כל
הוצאות כספיות בלתי צפויות יגרמו לדאגה. בקשה שתבקשו מהם תיענה בחיוב. אלא
עיקר ההוצאות קשורות למקום המגורים. שלא ייצא מזה דבר. עד
תצטרכו לרכוש אביזר
ה 8-בחודש אתם עלוחדש
ויקר או שתיאלצו
לים לא להרגיש טוב,
לשל בעד תיקון יקר.
תצטרכו להקפיד על
שעות מנוחה ולא להת במקום
העבודה זהו
אמץ יותר מדי. אם
שבוע מאוד קובע. חשוב
אינכם רוצים שברי״
שתדאגו לאינטרסים
אותכם תיפגע. הבט שלכם
ותאמרו בצורה
חות משמחות בענייני
ברורה במה את מעת־
20 ביגו אר -
1$בפברו אר
כספים יגרמו לאכזבה,
ייני אל תחכו שאנ אל
תיבנו על מה שמ שי
ינחשו את רצונו־ציירים
לכם בצבעים מרהיבים. הרומנטיקה
תיכם, אין סיכוי שזה
יקרה. ה־ 5וה״ 7בחודש לא טובים לנסיעות. חוגגת. תהיו מבוקשים ולא תדעו להחליט.

שימו לב לבני מזל סרטן. בתולה או גדי

שבוע לא קל מצפה לכם. כמעט א ץ יו שגו
ה* 5בחודש יהיה מאוד מבלבל, אל תנסו תוכלו ליהנות ולהירגע. מצבכם הבריאותי
עדיין לא טוב. בכל פעם
להזיז דברים בכוח, כל השבוע מראה על
צצה בעיה חדשה. אל
עיכובים לא צפויים. לא
תזניחו את עצמכם גשו
נראה שאפשר יהיה לש לטיפול
רפואי. בני הזוג
נות זאת. אלא לחכות
אינם נאמני ה־ 5וה־7
במה ימים ואז לפעול.
בחודש יהיו מאוד מבלסכום
כסף עשוי להגיע,
בלי אל תמהרו להואך
אל תמהרו להשתציא
מסקנות -שמועות
מש בו, יתכן שהוא יהיה
שיגיעו לאוזניכם אינן
דרוש לפתע למטרה ש ?
2ב ;נובמבר -
1$בפברו אר
נכונות. משהו יכול להת20
בדצ מבר
כרגע אינה ידועה. מצב
20במרס
גלות ב־ 10 או ב־11
הרוח די קשה, אתם לא
מרוכזים. ימים אלה בכלל לא יהיו קלים, בחודש זה לא ישפר את ההרגשה הכללית,
וחס מתוח עם הסביבה ומצב-רוח כבד. תצטרכו לתכנן היטב את צעדיכם הבאים.

חאזנייס

ן ןשח

נ ע מי אדחה, עיתונאית ואשת־חבוה, שהורשעה בעוון שר שידול
וסרסדות לזנות ער רקע יחסיה המסובנים עם שתי נעירות, מספרת ער חייה
מלאי ווהרפתקאות, יחסה לאנשים חשובים ולבעלי־ח״ם ורעע הנרשה
״מנדת׳ את בית־החרושת
ושת• הדירות
והיו ניירות־ערך של
ההורים. השקעתי את
הכספים, ומנה אני חיה׳

״אין ל׳ ילדים, נ׳ זו
אחריות גדולה מדי.
ידעתי שלא אחיה
הרבה זמן עם האדם
שהייתי נשואה לו״

מאז המישפט אני חיה
בפרופיל נמוך לאור
מה שקרה אני
מסתייגת מאנשים
חדשים. זה היה שוק.

״או ד א
הכתבה הראשונה על נעמי אדווה היתה
בדיוק לפני 26 שנים, בפברואר .1960
הכתבה, בשבועון העולם הזה, שנקראה
״נימפה מבת־גלים״ ,סיפרה על צעירה
חטובת״גוף, שהפכה לדייגת מן המניין בחוף
בת־גלים בחיפה, ולספקית הלובסטרים לכל
מיסעדות־הפאר בעירה ובתל־אביב. היא
היתה אז תדהמת החוף והדייגים.
בכתבה ההיא סופר גם על אהבתה
יוצאת״הדופן של נעמי לבעלי־חיים, ועל
עשרות מהם המתגוררים איתה, ושאותם
היא מאכילה ובהם היא מטפלת מדי יום.
לפני שבועיים הורשעה נעמי בסרסרות

י 34 -

לזנות ובחיים על רווחיה של זונה. המישפט
התנהל כולו בדלתיים סגורות, וחל איסור
פירסום על כל פרט מזהה -הן של הנאשמת
והן של המתלוננת. מייד אחרי מתן גזר״
הדין, שלושה חודשי מאסר, עתרו כמה
עיתונאים לבית־המישפט וביקשו לבטל את
איסור״הפירסום. באופן מפתיע הסכימה
השופטת להתיר את פירסום שמה של
הנאשמת, נעמי אדווה, ולא התירה את
פירסום שמה של המתלוננת.
אליהו קידר, עורך־דינה של אדווה, טען
בעתירת העיתונאים שהוא אינו בעד
פירסום סלקטיבי, ומן הדין ומן הצדק שגם

ר יוו ה

שמה של המתלוננת יפורסם, אחרי שסיפרה
בהרחבה על עיסקי־הזנות שלה.
התובעת טענה, שלמתלוננת יש אחות
ויש לשמור על שמה הטוב. חוץ מזה,
הוסיפה וטענה, המתלוננת היא דוגמנית־צמרת,
והדבר עלול לקלקל לה את הקר יירה.
מאז
גילה העולם הזה את נעמי אדווה,
היתה היא בקשרי עבודה עם העיתון וכתבה
בו לעיתים. היא היתה מביאה סקופים
ומגיעה למקומות שאיש מלבדה לא יכול
היה להגיע אליהם ולהביא משם סיפור
עיתונאי.

כשהעולם הזה צריך לדווח על הפרשה
של נעמי אדווה, הוא נתקל בבעיה שבה
נתקלה מחלקת״החדשות של הטלוויזיה
הישראלית כשהיתה צריכה לדווח על פרשת
יערי. העולם הזה בחר להגיש מידע
אובייקטיבי הנוגע למישפט (ראה מיסגרת)
ולתת לאדווה את זכות הדיבור. ברור
שהעולם הזה היה שמח לתת גם למתלוננת,
ששמה נאסר לפירסום, את זכות הדיבור,
כפי שנתן לה בעבר, בעניינים אחרים.
נעמי אדווה נולדה למישפחת ברוט,
שגרה על חוף־הים בחיפה. היא היתה בת
בכורה לזוג הורים יקים שעלו לארץ ב״,1933

לפני תחילת מילחמת״העולם השניה.
כשהיתה בבית־הספר העממי, ביקשה
המורה מן התלמידים לעברת את שמם.
״מכיוון שאהבתי את הים, בחרתי את השם
אדווה״.
עוד כשהיתה אדווה נערה בחיפה היתה
מארגנת מסיבות יוצאות־דופן ששימען יצא
בכל הארץ. מבלים תל״אביבים מובהקים
היו נוסעים במיוחד לחיפה להשתתף
במסיבות האלה. את מסורת המסיבות היא
גררה איתה גם כשעברה לגור בחלקים
אחרים של הארץ, וגם בשנים האחרונות,
בהן היא גרה בתל־אביב. במסיבות האלה,
נוסף לאנשים ידועי״שם, אפשר למצוא גם
צעירות יפות־תואר. אומרים שגם צעירים
יפים מסתובבים במסיבות האלה.

• איך זה שנדבקות אלייך תמיד
בחורות יפות?
אני מכירה הרבה אנשים צעירים. אני לא
במיוחד מתרועעת עם אנשים בני־גילי, אני לא
חיה במיסגרת ואני לא נשואה, והבעיות של
אנשים בגילי הן לא בעיות שלי. נמשכים אליי
צעירים כי הם רואים שאני מכירה אנשים
מעניינים וזה מעניין אותם.

• למה אין לך ילדים?

האדם שהייתי נשואה לו ידעתי שלא אחיה
איתו הרבה זמן, וזו אחריות יותר מדי גדולה
לגדל ילד. לילד צריך להקדיש את כל החיים.
אין לי מישפחה, ולא יכולתי לקחת על עצמי
אחריות כזו.

• למה לא התחתנת שוב?

לא רציתי להתחתן אף פעם. עם כוסי
התחתנתי בתנאי שכשזה ימאס עליי נתגרש.

• זה היה התנאי לנישואין?

הוא הפציר בי להתחתן, והיו בינינו התקלויות
אלימות עור לפני החתונה. הוא אמר שאם נתחתן
יהיה יותר טוב, ושאם זה לא יילך, אז נתגרש. וכך
היה. נשארנו ידידים עוד 8שנים אחר־כך, ער
שהוא נרצח.
החתונה של בוסי -בוסתנאי סחה -
ונעמי אדווה נערכה בבית הוריה היקים של
נעמי בחיפה. גם זה היה אירוע יוצא־דופן,
כמו שאר המסיבות באותו בית. נעמי צעדה
אל החופה לבושה בשימלה נוצצת. נישואיה
של נעמי, מבית יקי טוב, עם בוסי, שהיה
ידוע בעולם התחתון, לא החזיקו מעמד זמן
רב והם התגרשו. אבל גם אחרי הגירושים
המשיכו לשמור על קישרי־ידידות ביניהם.
דרך בוסי הכירה נעמי כמה מראשי העולם
התחתון בארץ, קשרים שעזרו לה אחר״כך

• באיזה גיל?
מילדות. במקום בובות, הייתי משחקת עם
עקרבים ונחשים.

• מה ההורים אמרו?

לא אמרו כלום. הייתי הולכת לים ונעלמת
לשמונה שעות. הייתי ילדה פראית במיוחד.

• את באת מבית מבודר?

אמא שלי היתה פרגוגית ועסקה בחינוך
מיוחד, והיא הבינה שאני קצת יוצאת״דופן.

..חברים ואנשים
שמניוים אות׳ יודעים
שזו עלילה, אבר
אחרים, שראו תמונות
שרה, באים אל״
בטענות לגה לא
הנדתי אותה גם להם״
קיבלו את זה ככה. הסבירו לי שילדים אחרים הם
לא ככה, ואני עשיתי ההיפר.
היה אצלנו בית פתוח, תמיד היו אורחים ולא
חיינו לפי שעות. אני הבאתי הביתה את האנשים
המוזרים והלא־מוזרים, והוריי בעצם נהנו מזה. לא
היתה להם הזרמנות להכיר את כל האנשים
האלה, שלא הרבה זכו להכיר אותם מקרוב.

• בבית דיברתם גרמנית?
כן. השפה הראשונה שלי היתה גרמנית. הוריי
באו לארץ לפני השואה. לאבא שלי היה כאן
מיפעל לאריזות ולקרטון בשם ארזן.

• הייתם עשירים?

היינו אמידים. לא היה חסר כלום בבית.

• מתי הפסקת ללכת לבית־ספר?

סיימתי תיכון.

• היית בצבא?
הייתי. כל אחר הלך וגם אני הלכתי, זה היה
טיבעי. הייתי בקורס־נהגות ובקורס־פקירות.

• ידעת מה תרצי לעשות כשתהיי

גדולה?

ידעתי שאני רוצה לטייל ולראות כמה שיותר
ולגדל חיות.

• בית־ההורים היה מלא חיות?

תמיד היו איזה שגי כלבים וחתולים וצבים
וקיפור. ואלה היו לרוב חיות שאספתי מהרחוב,

אדווה עם נורייב
״אני לא מתרועעת עם אנשים בני־גילי.

• איך התייחסו אליך הדייגים ה־מאצ׳ואים?

היה אז אף דייג. אני עסקתי בספורט ריג
תת־ימי והכרתי בחור הונגרי שברח מהונגריה.
הוא גר בצריף על שפת״הים. הבאתי אותו הביתה,
כי היה חורף וקר. הוא היה אלוף אולימפי בקיאק
והיה ספורטאי מצטיין של הגוש המיזרחי. ביחד
הלכנו לדוג, גילינו את הלובסטרים בין הסלעים,
ידעתי מה זה והלכתי למכור אותם במיסעדות־יוקרה.
הרווחנו מזה אז הרבה כסף. חלק הייתי גם
מביאה הביתה ואמא שלי, שהיתה אשפית
בבישול, היתה מכינה מהם מעדנים.

כן. אני רואה אותו כל שנה פעם אחת לפחות.
היום הוא מנהל הבאלט של בית־האופרה בפאריס
ואני פוגשת אותו שם, או בלונדון, או בווילה
המפוארת שלו במונאקו.
בתקופה ההיא התפרסמו תמונות רבות
של נעמי אדווה עם רקדן־הבאלט בעיתוני
ישראל, ורבים לא האמינו שהיא אכן
נמצאת איתו בקישרי״ידידות. אדווה,
שהיתה לאגדה עוד בצעירותה, המשיכה
להכות גלים.

• איך הכרת את אלן דלון?

• את לא באה מבית דתי?
לא, למרות שכל הקרובים שלי רתיים.

• ואז התחילו המסיבות?

תמיד הזמנתי אנשים הביתה. יותר מאוחר
הכרתי חבר׳ה מהקומנרו הימי. היה לי חבר שהוא
יבואן המשקאות מס׳ 1בארץ, ותמיד היו משקאות
הכי טובים וזה היה קרקע למסיבות
טובות. זה התחיל עוד בגיל צעיר. אחד סיפר
לשני וככה התחילו המסיבות.

• היו באים מכל הארץ?

כן. אז לא היו יחסי־ציבור ומסיבות משעממות
כמו היום, ואני הפגשתי אנשים שבחיים לא יכלו
להפגש.

• למשל?
שחקן כדורגל ידוע היה אז יהיר שלי, והוא
היה מביא את כל הקבוצה וכמה ספורטאים, והם
היו נפגשים עם אמנים ורקרנים. אין מי שלא היה
במסיבות האלה.

• עשית את זה בשביל הביך?

אדווה עם בוסי בחתונתם
,,לא רציתי להתחתן אף פעם. התחתנתי בתנאי שאם יי מא ס לי, נתגרש!״
להגיע למקורות אינפורמציה בכתבותיה
העיתונאיות.

• איד מניעה בחורה מבית טוב
לצורת חיים כזו?
כנראה שאני טיפוס פרוע. זה הכל מיצר
הרפתקנות ומסקרנות להכיר אנשים מכל
המינים והסוגים ולעבור כמה שיותר חוויות.

• זה התחיל עוד בבית־הבפר?

ולא כאלה שנקנו בחנויות יקרות. בדרך־כלל
חיות עזובות שאספתי.

• היו לך חברים?
הרבה. יותר חברים מחברות.

• מתי התחלת ללכת לים?

בגיל .4נולדתי על שפת־הים בבת־גלים
בחיפה. אבי, שהיה שוחה בכל יום, קיץ וחורף,
לקח אותי איתו בגיל 4לים, למדתי לשחות ומאז
הייתי שוחה גם כן, קיץ וחורף.

הארוחות היו יומיומיות. ואם היה אירוע מיוחד
קראו לזה מסיבה, אבל זו היתה חגיגה אחת
גדולה, תמיד היו אנשים בבית.
חוץ מן המסיבות של נעמי אדווה, שהיו
לשם דבר בכל הארץ, היו גם הרומאנים
שלה וקשריה החברתיים עם אנשי־העולם
לשיחה בפי כל. זמן קצר אחרי שערק
למערב, התפתח רומאן סוער בין רודולף
נורייב, רקדן הבאלט הרוסי הנודע
והמוכשר, לבין נעמי אדווה, הישראלית
הסוערת. הרומן התפרסם גם בעיתונים
רבים בחו״ל.
הזמנתי אותו למסיבה כשהוא בא לארץ עם
להקת־באלט. נפגשנו, הכרנו והתפתח רומאן.

• את עוד בקשר איתו?

״גם את אלו דלון
הכותי בארץ.
הסתובבתי איתו כמה
ימים, וגם איתו אני
עו״ן בקשו. לא היה
המן בינינו׳
הכרתי אותו כשבא לארץ לעשות סרט, שלא
עשה בסוף.

• היה ביניכם רומאן?

לא. הסתובבתי איתו כמה ימים. גם איתו אני
עדיין בקשר. האנשים האלה חברים שלי.
גם מייק בראנרט היה חבר שלי. הוא היה ילד
בבת־גלים והיה מעריץ שלי. הוא היה מסתכל
עליי שוחה, ואז לא היה בינינו קשר ממש, למרות
שפעם אחת הגיע אליי למסיבה. יותר מאוחר,
כשהוא התפרסם, הדקנו את הקשרים, הוא הזמין
אותי לפאריס והיה גורר אותי להופעות. אני
הייתי סובלת סבל איום, אבל הוא לא ויתר, הוא
רצה שאבוא לכל הופעה והיה קונה לי מתנות.
היינו חברים טובים.

• כ ל השנים הן בילוי אחד ארוך
בשבילך?
אני בחרתי לחיות ככה וליהנות מהחיים עם
כמה שפחות התחייבויות. אני לא יכולה להיות
הרבה זמן במקום אחד, אני מייד מתחילה
להרגיש לא נוח.

,,אני רא מרגישה שאנשים פוחדים ממניר
(המשך מעמוד )35

• עד שהתחתנת, ב־?1966
אז בכלל לא הייתי יותר מכמה ימים במקום
אחד. הייתי נוסעת לאילת, שם גרתי עם בוסי,
הייתי נשארת שם כמה ימים, נוסעת לחיפה
לשלושה ימים, שבוע לתל־אביב וחודש לאירופה.
אז היתה תקופה שהסתובבתי הכי הרבה.

• אף פעם לא היה לך מיקצוע?

חוץ מהעיתון. אני כותבת כבר הרבה שנים.

• את מגדירה את עצמך כעיתונאית?
אדם
שכותב בעיתון הוא עיתונאי, לא? אם אני
נתקלת בסיפור מעניין אני כותבת אותו. אני לא
רצה אחרי סיפורים, הם באים אליי לבד. לפעמים
אנשים שלא רגילים להופיע בעיתונים באים
ומבקשים לדבר רק איתי.

• ה צל ח ת לעלות כך על הרכה
סקופים.

יש לי שם של אדם אמין שלא מוייף וכותב רק
מה שמדברים איתי. כנראה שזה עוזר.

• אומרים שאנשים פוחדים ממך.

אני לא יודעת. אני לא מרגישה שפוחדים
ממני. שמעתי דיבורים כאלה ואני לא יודעת
למה־

• זו פעם ראשונה שאת יושכת על
ספסל־הנאשמים?
אני לא רוצה לענות.

• איך התגלגלת לתוך הסיפור הזה?

הכרתי את הבחורה בבית של צייר, היא היתה
במיטה ביחד איתו ועם עוד בחורה, חיילת והם
עשו אורגיה. אחרי שהיא סיימה צבא, היא נפרדה
מסופר ידוע, שאיתו היה לה רומאן, ובאה לגור
עם הצייר. היא שמעה שאני עיתונאית ואמרה
שיש לה סיפור מעניין על יחסיה ׳עם הסופר
הידוע. הסיפור נראה לי מעניין וכתבתי אותו

פסק־הדי! :מ
י׳אפשר היה לקנא בשופט המחוזי אברהם מלול.
\ 1לפניו עמדה נאשמת. שהיא אישיות ססגונית, יוצאת״דופן
וחריגה מאוד. אשה האוספת מהרחוב כלבים, חתולים, בני־אדם
ושאר יצורים פגועים, ומוציאה עליהם הון־עתק. בת־טובים
שנישאה לאחד העבריינים המפורסמים ביותר במדינה, ושהפכה
עיתונאית כדי לדווח על עוללות העולם התחתון, עד שהפכה מעין
דאמון ראניון ישראלית. אשה שערכה מסיבות שהיו לשם־דבר
בארץ, ושבהן נפגשו אמנים עם כדורגלנים. אילי־עסקים עם
פושעים, נשות־חברה עם זונות.
לעיני השופט התגלה עולם שלם שהוא לא ידע על קיומו -עולם
בעל מושגים שונים מכל מה שהורגל.
מול הנאשמת עמדה צעירה יפהפיה, ששמה נאסר משום־מה
לפירסום. גם היא בת־טובים, צברית, בת להורים ידועים ומכו בדים,
בעלת מקומ-צמרת במיקצועה. היא סיפרה בתשוקה שהיא
זונה. ששכבה עם עשרות גברים תמורת כסף, ולפי העדויות בתיק
גם היתה נרקומנית, גנבת, רמאית, ומה עוד.
אחרי ששמע עשרות עדויות. ביניהן של אנשי־עסקים ידועי•
שם, שסיפרו כיצד שילמו כסף לאותה זונה צעירה תמורת מיש־גלים
,״הרפיה״ ,ובמיקרה אחד(לדבריה) גם תמורת הכאה בחגורה
והשתנה עליהם, נאלץ השופט להוציא פסק־דין.
היתה לו בעיה גדולה. כי לדבריו. לא האמין אף לאחד מן העדים
החשובים. מדבריו נובע כי -לדעתו -שיקרה העדה הראשית,
שיקרה הנאשמת, ושיקרו רוב העדים האחרים.
לכן ניגש בסבלנות. ועל גבי 97 עמודים של פסק־דין, לנתח את
העדויות ולקבוע לאיזה קטע של איזו עדות הוא החליט להאמין
בכל זאת. בסיכומו של דבר דחה את רוב פרטי־האישום, אך קיבל
כמה מהם -לא על ס מן ראיות חותכות, אלא מפני שהאמין לקטע
מסויים של עדויות, שאת שאר קטעיהן סירב לקבל, מפני שהם
בגדר שקרים או טענות בלתי־מוכחות.
כתוצאה מכך הרשיע את הנאשמת, נעמי אדווה. בשידול
למעשי־זנות, בסרסרות למעשי־זנות ובהחזקת מקום לשם זנות -
עבירות שהעונש המירבי הכולל שלהן הוא 15 שנות מאסר. אולם
בגזר״הדין פסק לה רק שלושה חודשי־מאסר, אחרי שהוא ערם
עליה שבחים רבים וגינה בחריפות את התובעת, שרה רדין,
שהשמיצה את הנאשמת בארסיות בכל מהלך המישפט.
על פסק״דין זה הוגש עתה עירעור לבית״המישפט העליון. עד
למתן פסק״דינו הסופי(.,החלוט ) נשאר העניין פתוח ובגדר ״סוב יודיצה ,ורק הכרעה סופית תקבע אם נעמי אדווה אכן אשמה, או
שהעלילו עליה עלילת-זדון.
שמה

^ של זוגה
סלל אלה גדולה המתעוררת עם קריאת פסק-הדין היא: מה זה
* 11 נוגע בכלל למישטרה ולבית-המישפטי
גם מדיברי השופט מסתבר כי היפהפיה הצעירה, שגרמה לעניין
(״המתלוננת״ ,בלשון השופט) ,היתה מושחתת עד היסוד עוד לפני
שהכירה את נעמי אדווה.
היא שכבה לדבריה עם ״יותר מעשרה גברים״ בעת ובעונה אחת,
השתתפה באורגיות-מין, השתמשה בסמים, הוציאה במירמה כספים
מסופר שעימו חיה במשי• שלוש שנים (ושעליו הלשינה אחר׳
כך בפומבי) ,גנבה ורימתה.
אדווה אספה אותה אליה. במשך זמן רב היתה המתלוננת מעין
״גרופי״ (מזדנבת) של אדווה, הלכה אחריה לכל מקום, שירתה
אותה( .ובין השאר כתבה במכונת־כתיבה את הכתבות שהכינה
אדווה עבור העול הזה, בדרך בלל דיווחים על מעשי העולם
התחתון ).היה ברור שקשרה יחסים מיוחדים עם אדווה והוקסמה
על־ידי אישיותה החזקה. אחר-כך רבה עימה. וכתוצאה מכך
הלשינה עליה במישטרה וטענה שהנאשמת שידלה אותה לזנות,
שלחה אותה לגברים ולקחה ממנה את מחצית האתנן. האהבה
הפכה לשינאה לוהטת.
גם אילו היה מוחלט סופית שכל הטענות האלה נכונות(והשופט
פסל רבות מהן) נשאלת השאלה: מה זה נוגע למוסדות-המישפטן
גם לפי תיאורה של המתלוננת עשתה כל מה שעשתה מרצונה
החופשי, גבתה כספים וחיתה ממעשי־זנות. לא היה כאן עניין של
שידול קטינה או נערה תמימה, ובוודאי לא כפיה, איום או סחיטה.
בארץ, הזנות היא חוקית. החוקים נגד שידול באו להגן על
הציבור מפני הטרדה, והחוקים נגד סרסרות נועדו להרתיע רועי-
זונות(בדרך־כלל גברים אלימים) ,המפתים נערות ומכריחים אותן
״לעבוד״ בשבילם, תוך איומים באלימות וברצח.
באן היה המצב שונה, וכמעט הפוך. לדיברי המתלוננת, אמרה
לה אדווה שאם היא שוכבת ממילא עם גברים בסיטונות, וגם עם
זקנים, היא יכולה לגבות מהם כסף. אין שום הוכחה חותכת לכך
1שאכן לקחה אדווה חלק מן האתנן של המתלוננת, שהיתה זונה
—1מ ד

אדווה עם כנה המאומץ אלון, כלביה וחתוליה
גם כלבה לציד־אריות וגם צבה בשם עזרא

עויקר מ תי?
יקדה(היא דרשה 50 עד 150 דולארים) ,ובמיקרה אחד הסיק זאת
השופט מן הרקע הנסיבתי.
צעירה שניה, שהיתה זונה מיקצועית לפני שהכירה את אדווה,
העידה שאדווה שלחה אותה לגברים, אך מעולם לא לקחה ממנה
פרוטה. היא הגדירה את אדווה כ״נשמה טובה״ ,ולדבריה עשתה
לה אדווה טובה כאשר עזרה לה להכיר גברים ששילמו עבור
שירותיה, וגם עשתה, אולי, טובה לידידיה שהכירה להם צעירות.
ברור כי כל המעשים -אם נעשו בכלל -נעשו בין אנשים
מבוגרים בני-דעת, מתוך רצון חופשי ומבלי להזיק לאיש, בתחום
צינעת-הפרט. מבחינת האינטרס הציבורי, שאלה גדולה היא אם
הדבר צריך להיות בר״עונשין.
שאלה שניה מתעוררת לגבי הפירסום. המישפט התנהל כולו
בדלתיים סגורות, תוך איסור מוחלט של פירסום כל פרט מזהה.
לאחר מכן, לפי בקשת עיתונאים, הוסר האיפול הזה אבל רק
חלקית. זה נעשה בצורה מוזרה למדי: הותר פירסום שם הנאשמת,
נעמי אדווה, אך לא שם המתלוננת.
כאשר נאסר פירסום שם של קטינה המעורבת בענייני-מוסר, או
של אשה המתלוננת על אונס, זה סביר ודרוש. אך מה הטעם
לאסור את פירסום שמה של אשה שהגדירה את עצמה כזונה
מיקצועית, שביצעה מרצון שורה ארוכה של מעשי-זנות. שלא
לדבר על מעשים רבים שיוחסו לה. החל בשימוש בסמים וכלה
במירמה ובגניבה ז
נוצר כאן חוסר-איזון, שיש בו אי-צדק. אילו נודעה ברבים
זהותה של המתלוננת, יתכן כי המיקרה כולו היה נראה אחרת
בעיני הציבור. ההפליה בין הנאשמת והמתלוננת -שתי נשים
שהיו חברות טובות ושהסיכסוך הפרטי ביניהן גרם למישפט -
אינה נראית מוצדקת.

סרסרות,
שידול, החזקה

^ סק״הדין עצמו מחולק למיקרים רבים, בכולם טענה
התביעה שאדווה שלחה את אחת משתי הצעירות לגבר לשם
זנות, וגבתה חלק מהאתנן. כמעט כל המיקרים האלה נפסלו על-
ידי השופט, אם מפני שלא האמין למתלוננת. אם מפני שדיברי
המתלוננת היו עדות יחידה, ללא שום חיזוק או תמיכה.
במיקרה אחד האמין השופט למתלוננת שאכן נשלחה על־ידי
אדווה, וששילמה לאדווה את מחצית האתנן. זוהי סרסרות. אולם
לכך אין עדים. השופט האמין לדבר בתוקף הנסיבות החיצוניות.
במיקרה אחר האמין השופט לזונה השניה שאדווה שלחה אותה
לגבר, ושאדווה ידעה כי היא שוכבת עם גבר תמורת כסף. השופט
קיבל את דיברי הזונה שלא נתנה פרוטה לאדווה. זוהי עבירת
״שידול״.
לגבי החזקת מקום לשם זנות קבע השופט כי דירה ברחוב
דינגוף, שהיתה שייכת לאדווה ושלא היתה בשימוש (אדווה גרה
אז עם ידיד במקום אחר) ,שימשה לשתי הזונות הצעירות לקיום
יחסי-מין לעת מצוא, בידיעת אדווה.
את העובדות האלה בודד השופט ממאות עובדות אחרות
וססגוגיות, שהתגלו בתיק ושלגביהן יש עדויות סותרות של
אדווה, הזונות והגברים המעורבים־בדבר. על השופט היה לברור
את המוץ מהתבן, והאו השתדל לעשות זאת. בית-המישפט העליון
יצטרך לקבוע אם השופט המחוזי עמד במיבחן זה.
בכתב״העירעור טען פרקליטה של אדווה, בין השאר, שמפסק-
הדין עולה כי:
• בית־המישפט קבע שהמתלוננת הדיחה לעדות״שקר • את הזונה השניה.
• הוכח שהנאשמת לא קיבלה פרוטה מהזונה השניה.
• לא הובאה ראיה כלשהי שלפיה שידלה הנאשמת את שתי
הזונות.
• לא הובאה שום ראיה שדירת הנאשמת הוחזקה על-ידה
לשם זנות. בית־המישפט סמך על עדותה של המתלוננת, בעוד
שהוא קבע בעצמו שהיא משקרת בעניין זה. לא נמצא אף גבר אחד
שיעיד כי קיים בדירה יחסי־מין. לדיברי הפרקליט, העניין הוא
״פרי דמיונה החולני״ של המתלוננת.
• ״במהלך כל המישפט ניסתה התובעת, שרה רדין, להכפיש
את שמה של הנאשמת״ ,וגם זה משמש נימוק לעירעור (כפי
ששימש לשופט המחוזי כנימוק להקלת העונש).
• התובעת הפריעה במהלך המישפט לחקירת העדים בידי
הסניגוריה, וכך שיבשה את המישפט.
המישפט עצמו נמשך שנתיים, והיה כרוך, גם לדברי השופט,
בעינוי־הדין. השופט יצא לגימלאות, וזה היה פסק-דינו האחרון.
הדיון בעירעור עשוי גם הוא להימשך זמן רב. בינתיים דחה
השופט את ריצוי עונש״המאסר(שלושה חודשים, מינוס 17 ימים,
שאדווה ישבה במעצר בעת החקירה) עד למתן פסק-הדין הסופי.

להעולם הזה. השמטתי קטעים שלדעתי יכלו
להזיק לשמה. לא היה לה קנה־מידה אז, היא
רצתה להתפרסם בכל מחיר.
באותה תקופה עברתי גם אני לגור בביתו של
הצייר, הוא הציע לי לבוא לשם עם כל בעלי־החיים
שלי, כי היתה לו חצר. אני גרתי בקומה
התחתונה והצייר עם הבחורה גרו למעלה, עד
שהסתיים הרומאן ביניהם והוא גירש אותה
מהבית. היא נשארה בקשרים איתי ואני,
שריחמתי עליה מכיוון שנשארה בלי מגורים,
הצעתי לה את הדירה ששכרתי ברחוב דיזנגוף
בתל־אביב ושנשארה ריקה.
עזרתי לה גם בתחומים אחרים. אמרתי לה
שיש לה נתונים להיות דוגמנית, וצילמתי אותה
והכנסתי תמונות שלה לעיתונים וכתבתי שהיא
דוגמנית מתחילה. אני בעצם פירסמתי אותה.
יום אחד באתי למישרד ופגשתי שם י בחורה
מוזרה. היא סיפרה לי שהיתה מאושפזת בצבא
ושהיא מוסיקאית. אמרתי שאני רוצה לכתוב
.עליה לעיתון. השתיים היו מסתובבות ביחד והיא
היתה מביאה אותה אליי לווילה.
יום אחד סיפרה לי הדוגמנית (שמה אסור
לפירסום) שאדם אחד הציע לה להיות סוחרת־

״גם את אלו ולוו
הנוח׳ בארץ.
הסתובבתי איתו כמה
ימים, וגם איתו אני
עדיין בקשו. לא היה
רומאן בינינו״
זהב ושהיא נוסעת לחו״ל. ביררתי מי האיש,
ונודע לי שהוא סוחר־סמים. הזהרתי אותה.
בינתיים הגיעו אליי החברה המוסיקאית עם
אחותה ולקחו אותי לרמת־גן במונית, שם פגשנו
את הדוגמנית. הן יצאו מן המונית והיכו אותה.
אני עמדתי בצד והסתכלתי. אמא שלה באה
לקחת אותה והלכה איתה למישטרה, שתתלונן :
על שתי האחיות. במישטרה היא סיפרה שהיא
עובדת בזנות ושהיא נותנת לי חצי מהכסף .־־
המישטרה •עצרה אותי והאשימה אותי.
מהרגע הראשון הכחשתי את הסיפור, למרות
שהראו לי שמות של אנשים. חלקם היו אנשים
שהכרתי ולא רציתי לסבר אותם.
הייתי במעצר 17 יום, שאחריהם רצו לעצור | !
אותי עד תום ההליכים, אך השופט לא ראה טעם י
בכך ושיחרר אותי בערובה.
המישפט עצמו היה מתיש ונמשך שנתיים 26 ,
ישיבות בבית־המישפט, זה היה עינוי־דין של
ממש. יכולתי לצאת זכאית אילו הייתי מביאה
את כל העדים. אבל אנשים פחדו. כל מי שקיים
איתה יחסים, ברח מהארץ. אני חושבת שיצאו
מפה כמה צ׳רטרים.

• מה זה עשה לך, ההרשעה?

זו הרגשה לא נעימה שאת מכירה בחורה :
עלובת־נפש, מופרעת בצורה קשה, עוזרת לה,
נותנת לה לגור בבית שלך, מאכילה אותה, מנסה
לקדם אותה בתור דוגמנית בגלל קשרים, ובסופו
של דבר היא מעלילה עלייך עלילה שפלה. זה
נותן לך לחשוב פעמיים אם בכלל כדאי לקשור
קשר עם אנשים שאת פוגשת, ומי יודע מה
אפשר לצפות מהם אחרי שקורה לן מיקרה כזה.

• אנשים ניתקו איתך קשרים?
חברים ואנשים שמכירים אותי שנים יודעים
שזו עלילה, אבל יש אחרים שראו את התמונות
שלה בשערי־עיתונים ומתלהבים מההופעה שלה,
ובאים אליי בטענות למה לא הכרתי להם אותה
כדי לשכב איתה. ואז אני שוב צריכה להסביר
(המשך בעמוד )38
העולם הז ה 2527

ספורט כדורעף מהקיבוץ אל העיר

וגם להולגד,
בלגיה וגרמניה
ענף הכדורעף היה בעבר הלא רחוק
נחלתם הבלעדית של אנשי ההתיישבות
העובדת, כך שבליגה הבכירה
הובילו קבוצות הקיבוצים תמיד
בצמרת.
כדורעפנים עירוניים לא שיחקו אז
בכלל בענף זה, או שפה ושם נראו כמה
קבוצות עירוניות ששיחקו בליגות
המישניות, או אף פחות מכך.

עתודה מצויינת. אבל את השינוי
הקיצוני עשתה, כהרגלה, אגודת
יי מכבי תל־אביב, שרכשה שחקנים
אחדים מחו״ל, ובתוספת קיבוצניקים
שעברו לעיר, היתה היא הראשונה
שהציבה קבוצת כדורעף עירונית
ראויה לשמה.
ואומנם, במשך כמה שנים העפילה
הקבוצה התל־אביבית במעלה הליגות,
עד אשר גם את תואר האליפות בליגה
הבכירה קטפה הקבוצה לראשונה
כקבוצה מן הכרך הגדול.
גם השנה משמשות קבוצות עירוניות
במעצמות בענף הכדורעף. הפועל
בת־ים, הפועל קרית־אתא והפועל
כפר־סבא הן הקבוצות הבכירות כיום
בענף זה, והראשונה אף מועמדת
רצינית לגזול את תואר האליפות
מקבוצת הפועל המעפיל, שהיתה
אלופת אשתקד.
האגודות העירוניות הקימו אף
קבוצות ילדים, נערים ונוער, שישמשו
את האגודות בהמשך הדרך, והגדילו
עשות קבוצות הפועל בת־ים, והפועל
קרית־אתא, המקיימות קבוצות מיש־ניות
המשחקות בליגות נמוכות יותר,
ואלו משמשות עתודה מצויינת לקבוצות
הראשונות.
גם אליצור תל־אביב והפועל רמת־אביב,
המשחקות בליגה הלאומית, הן

בן־עטר
11 חודשים
קבוצות עירוניות, אך איכותן של השתיים
אינה טובה כשלוש הראשונות,
הלוחמות העונה ביניהן על תואר
אליפות הליגה הלאומית.
נציגים בחו״ל. היחלשותו של
הענף בקיבוצים נובעת בעיקר מזרימה
העולם הז ה 2527
כדורסל שנש מוגזם
וגם חוב
של 11500 דולר
יש עבירות מישמעתיות בענף
.הכדורסל שעליהן סופג הכדורסלן
עונש הרחקה מהמיגרשים שבועות
אחדים, ויש עבירות חמורות פחות,
שהעונש עליהן הוא אי־שיתוף בשני
מישחקים. אך העונש שספג יאיר בן־
עטר, רכז קבוצת הכדורסל של מכבי
רמת־גן, לא נשמע בישראל מאז
שהחלו לשחק בענף זה בארץ.
העונש שהוטל על הסטודנט לסוציולוגיה
באוניברסיטת תל־אביב על־ידי
ועדת־המישמעת של אגודתו הוא
הרחקה מהקבוצה למשך 11 חודשים.
הסיבה: אי־התייצבותו לכמה אימונים
ומישחקים של הקבוצה הרמת־גנית.
תביעה מישפטית. יאיר,
המשחק בקבוצת הבוגרים של האגודה
מזה 10 שנים ושנתיים אף שימש
כקפטן הקבוצה, הגיש לאחרונה,
בעניין זה, בעזרת עורכת־דינו רו}ית
ג׳מצ׳י (אחותו של הכדורסלן הבינלאומי
של מכבי תל־אביב. דורון
ג׳מצ׳י) ,תביעה אזרחית לבית־המישפט
נגד אגודתו. בתביעה מציינים השניים
כי ההבטחה שניתנה בעל־פה על־ידי
מוסמכי האגודה לניהול מו״מ עם
השחקנים על שיחרור בתום העונה,
בתמורה להורדה של כ־ 60 אחוז משכר
אשתקד — לא קדימה. עוד נטען, כי
ההנהלה של הקבוצה הרמת־גגית
סירבה לחתום על ההסכם שכל פרטיו
הוסכמו כבר קודם לכן.
עוד טוענים יאיר בן־עטר ובאת־כוחו.
כי חובות הקבוצה לשחקן
בשלוש העונות האחרונות הן יותר מ־
11,500 דולר.
עיקר טענתו של השחקן הרמת־גני
היא, שאחרי שהאגודה הפרה לראשונה
את ההסכם, בעל־פה, קיבל הוא את
העונש החמור מוועדת־המישמעת.
״במכבי רמת״גן קיים ניהול כושל,
ולמרות כישרונם של צעירים רבים
באגודה לא מנוצל הדבר, וכתוצאה
מכך נמצאת הקבוצה במקום השמיני י
בליגה הלאומית, לאחר שאשתקד
סיימנו את הליגה בצמרת ובמקום

של ספורטאי ההתיישבות לעיר,
ומעבר של ספורטאי הקיבוצים מה־כדורעף
לענפי ספורט אחרים ככדורסל
וטניס, כך שענף הכדורעף, שהיה בעבר
ענף הספורט מס׳ 1בקיבוצים, נחלש
מאוד, והתוצאות אכן מדברות בעד
עצמן. כיום משמשים שני נציגי
ההתיישבות כנציגי ענף הכדורעף
בחו״ל, ושניים אלה, אביטל זלינגר
מהפועל עין־המיפרץ המשחק בהולנד,
ואליעזר כגן מהפועל המעפיל המככב
באיטליה, הם הסנוניות האחרונות של
הכדורעף הישראלי בארצות חו״ל.
שחקנים נוספים ניסו כוחם מחוץ.
לישראל, אך היו סיבות אובייקטיביות
שגרמו להם לשוב חזרה לישראל.
אורי חבר משער־העמקים היה זה
שניסה כוחו בבלגיה, ואף שיחק שם
חצי עונה, אך עקב פציעה הפסיק
לשחק, וכששב לישראל החליף את
מדי הקיבוץ בקבוצת הפועל בת־ים
העירונית.
גם יעקב הרשקו, קפטן הפועל בתים
והנבחרת, המשמש בתפקיד רכז,
גיסה בצוותא עם רעייתו, ענת למר־הרשקו,
המשחקת אף היא בהפועל בתים
ובנבחרת, לשחק בגרמניה, אך עקב
קשיי הסתגלות ויתרו השניים על
חלומם.
אלין גרין, כדורעפן נבחרת הנוער,
שהוא המנחית בקבוצת הבוגרים של
הפועל בת־ים, הקבוצה המועמדת
לאליפות בשנה זו, ציין כי ״כדי
שהכדורעף בישראל יהיה פופולארי
יותר וימשוך אליו צעירים נוספים, יש
למסחר את הענף, ועובדה זו יכולה
להיעשות רק בערים.״

קווין מק״גי ומיקי נר־קוביץ(משמאל)
כדור־טלצי
מכבי תל־אביב, מתאמצים לקלוט ריבאונד,

תמונת השבוע

השלישי הגבוה ״,טוען יאיר ,״ואם
הקנהלה נכשלת — מה הפלא
שסטטוס השחקנים נמצא בירידה
מתמדת״.
כללית לא סוגר בן־עטר את הדלתות
לשובו לשורות הקבוצה ,״אך
זאת בתנאי שהעניינים יסוכמו בהה־לטות
בכתב, וזאת על דעת שני
הצדדים, ולא על דעת צד אהד בלבד״.
לגבי הליגה הלאומית, רואה בן־עטר
ירידה ברמה, וזאת למרות שיתופם של
שני שחקנים זרים בשורות הקבוצות.
״יותר מדי מישחקים חלשים נראו
השנה בליגה, ומאליו מובן, שהרמה
היא בהתאם״.
מכבי בנסיגה. גם הנציגה שלנו
באירופה, קבוצת מכבי תל־אביב, נמצאת
לדעתו של יאיר בן־עטר בנסיגה
במישחקי אליפות־אירופה, וזאת עקב
אי־חזרתו לכושר של לי ג׳ונסון לאחר
פציעתו, וכן בעיקבות אי־ניצולו של
דורון ג׳מצ׳י בתפקידו הטיבעי.
״דורון הוא הקלע מס׳ 1בארץ —
ואם יידעו במכבי תל־אביב לנצלו
כיאות כמו במישחק נגד צ׳יבונה
זאגרב. רק להם תצמח טובה מכך,
מכיוון שדורון הוא כדורסלן מצויין
לדעת כולם.״ סיים יאיר.
הכדורסלן הרמת־גני בן ה־ 26 צמוד
זה שנה לחברתו עדי. המלווה אותו בכל
מישתקיו. אך לאחרונה, עקב השעייתו,
מעדיפים השניים להתרכז במוסיקה
ובלימודים.

במישחק שנעיד בהיכל־הספורט ביד״אליהו, כש־הכוכב
היוגוסלבי דרזאן פטרוביץ מצ יבונה זאג־רב
צופה בשניים בתנועה האופיינית לו, בפה פעור.

את זמנו הפנוי מנצל יאיר לשיפור
יכולתו.
כדורגל לקראת השבת

י ״עייפות החומר״
באמצע העוגה
מישחקי נבחרת ישראל בכדורגל
הגיעו לסיומם, עם כישלונה של
הנבחרת להעפיל למישחקי־הגמר,
שייערכו השנה בחודש מאי במכסיקו.
אבל בליגות הסדירות ממשיכות
הקבוצות להתמודד, וכבר בשבת
האחרונה נערך המחזור ה־ 15 בשתי
הליגות הבכירות, מחזור שהיווה את
אמצע העונה בשתי ליגות אלה.
• אלופת השנתיים האחרונות,
קבוצת מכבי חיפה, ממשיכה להיות בין
נותנות הטון בליגה הלאומית, אך
שלושת הפסדיה האחרונים, כולם
במישחקי־חוץ, נבעו כנראה מ״עייפות
החומר״ בקבוצה החיפאית, ולמקום
הראשון העפילה קבוצת האדומים של
הפועל תל־אביב.
משה סיני וחבריו מהפועל תל־אביב
הפסידו לפני שבועיים, לראשונה
העונה, וזאת לקבוצת הפועל באר-
שבע, אך גם כך ניצבת הקבוצה התל־אביבית
במקום הראשון בהפרש של
שתי נקודות מהדולקות אחריה.

• קבוצות ביתר ירושלים ומכבי
חיפה: בשבת הקרובה, במחזור ה־,16
ייצאו שתי הקבוצות המובילות —
הפועל תל־אביב וביתר ירושלים —
למישחקים מחוץ לביתן, והיריבות
הפועל פתח־תיקווה (מול הפועל תל-
אביב) ושימשון תל־אביב (מול ביתר
ירושלים) ,ירצו בוודאי להפתיע את
ה״גדולות״ במיגרשן הביתי. מכבי
חיפה, לעומת זאת, תשחק השבת שוב
בעיר־הכרמל, והפעם מול יריבה חלשה
כמכבי יפו, שדווקא היא ירעה בשתי
העונות הקודמות להפתיע את החיפאים
במישחקים ביניהן.
• קבוצת בני־יהודה משכונת־התיקווה
תשחק בבית מול קבוצת
מכבי יבנה, והחמישית בליגה, מכבי
תל־אביב, תעלה בשבת הקרובה
לבירה, כדי להתמודד מול הפועל
ירושלים במיגרש ימק״א.
• הפועל באר־שבע תפגוש את הקבוצה
החלשה של הפועל חיפה,
שירדה לאחר מישחקי השבת האחרונה
אל מתחת לקו האדום המסוכן.
• בנתניה תיערך התמודדות
מעניינת בין מכבי נתניה למכבי פתח־תיקווה,
כשהתאומים לבית מכנס,
עודד וגדי, המשחקים במכבי פתח-
תיקווה, יתמודדו בעירם, נתניה, מול
קבוצת נעוריהם.
• הסוגרת את הטבלה הלאומית,
קבוצת מכבי שעדיים, תנסה להפתיע
ברחובות את הפועל כפר־סבא, ולזכות
אגב כך בנצחון שני העונה.

,,אני לא מרגישה״1
(המשך מעמוד )36
שלא ידעתי שהיא עבדה בזנות ושכבה
עם גברים בסיטונות.

על ב׳ הואיות שביד המישטוה,
היה ננואה שד אנס, מרבד החשוד
וסוו מחאגינה(מימין) ,אשד בעל
בצפון העיר. היכן הוא, ומדוע הפסיק?

• התרחקו ממך?

לא הרגשתי בזה. חברים שלי
יודעים וחלק הזהירו אותי מפניה כבר
אז, כשכתבתי עליה.

אחרי שהורשעה אדווה בשידול
לזנות ובסרסרות, הביאה עדי־אופי
לפני מתן גזר־הדין. אחת העדים
היתה הדה בושס, עיתונאית
בהארץ, שאמרה, בין השאר :״הנאשמת
היא אינטליגנטית בעלת
רוחב״לב בלתי־רגיל. היא אוהבת
חיות ולא ראיתי אדם שאוהב
חיות כמוה. היא אוספת חיות
ברחוב. יש לה רוחב־לב לא רגיל
כלפי אנשים ...היא היתה נדיבה
בצורה לא רגילה.״״
אדווה גם אימצה, לפני הרבה
שנים, נער בשם אלון צעירי, היום
מעל ,20 המשתלם בלימודי צילום.

חשודות.
בקיץ שעבר, כאשר היסטריה כללית
תקפה את תל־אביב בעקבות
מיקרי־האונס הרבים, יוחסו לאנס
מצפון תל־אביב שמונה, עשרה ולעיתים
אפילו עשרים מיקרי-אונס. כאשר
נתפס מחאג׳נה, ב־ 31 במאי ,1985
הוא נחקר והכחיש כל קשר לאונס.
המישטרה הגישה לפרקליטות שמונה
תיקי־חקירה של מיקרי־אונס. הפרק־ליטה
המוכשרת פנינה דבורין, הממונה
על התיק, בחרה להגיש בכתב־האישום
רק ארבעה פרטי־אישום על אונס.
ליתר ארבעת המיקרים לא היו בידה
ראיות מספיקות נגד מחאג׳נה.

• כמה בעלי־חיים יש לך?
ארבעה כלבים 21 ,חתולים ושני
.צבים.

• איד הגיעו הצבים?
ידיד שלי, שהיה טבח, נרצח לפני
כמה חודשים בתל־אביב, אדם ערירי
שגר ברחוב בן־יהודה. כששמעתי על
הרצח, הלכתי למישטרה. ידעתי שהוא
מחזיק צב על הגג וידעתי שהצב ימות
אם לא יקחו אותו. כל הצח״ם (צוות
חקירה מיוחד) .של המישטרה הלך
איתי לרירה ולקחתי משם את הצב.
קראתי לו עזרא, על שם החבר שנרצח,
אבל בסוף התברר שזו נקבה, צבה.

זיכרון מדהים

** הרגע שבו נעצר, הכחיש
^/מחאג׳נה בתוקף כל קשר למיקרי־האונס.
הוא הוביל את חוקריו, בראשות
מיכאל וילקומירסקי, במשך 3שעות
בחוצות צפון תל־אביב, והראה

• איד את מאכילה את כל
בעלי־החייס?

פחם, שאין לו אפילו מקום לינה בתל־אביב,
התמצא הנאשם בצורה מפתיעה
ברחובות הקטנים והמתעקלים של
העיר, וידע למצוא, גם אחרי שנה וחצי,
דירות שאליהן פרץ בשעתו. הוא סיפר
לחוקרים בדייקנות כמה חדרים יש
בכל דירה, כיצד חדר לתוכה ומה גנב
ממנה.
מאחר שמחאג׳נה אינו יורע אפילו
את שמות הרחובות בעיר. לא יכלה
המישטרה לפנות קודם כל לבעלות-
הדירות ולהזהיר אותן על קיום השיח־זור.
כאשר הגיעו השוטרים בחצות־הלילה
עם העציר, לדירות שאליהן
פרץ, צילצלו השוטרים בדלתות וביקשו
מהדיירים רשות להיכנס פנימה.
הדירות, בקומות־קרקע של בתים
ותיקים בעיר, הן ברובן דירות שכורות.
מיקצת הדיירים שנוכחו בשעת השיח־זור
לא גרו בדירה בעת הפריצה והגניבה.
המישטרה איתרה את רובם של
האנשים מהם נגנבו חפצים בזמנו, אבל
היו כמה אנשים שלא אותרו עד היום,
ולמרות העובדה שמחאג׳נה הודה כי

אני קונה בכל בוקר: שמונה
קופסות קוטג׳ ,שש קופסות גבינה 9
אחוז, שלוש כיכרות לחם, שש שקיות
חלב. חוץ מזה אני הולכת בכל
יום לשוק־הכרמל וקונה 12 קילו בשר.
וחוץ מכל זה אני נותנת להם גם אוכל
יבש, לכלבים ולחתולים.

• אלה בעלי־חיים קבועים
אצלך?
יש לי חיות קבועות. למשל רעה,
כלבה מסוג רודזיין־ריג׳בק, שהבאתי
בזמנו לעורך־הדין שלי אליהו קירר,
והוא לא הסתדר איתה, והחזיר לי.
התברר אחרי זמן שזו כלבה מיוחדת
לציד־אריות. יש הכלבה דיאנה, שהיא
כלבת־ציד, דינגו, שהוא כלב דני ענק
וביוטי, שהיא פקינזית.

• גם לכל החתולים יש
שמות?

בטח. אבל אני לא אתחיל למנות
שמות של 21 חתולים בעיתון.

• את מבדילה ביניהם?

בטח. זה כמו שישאלו אמא של
שישה ילדים כושים אם היא מבדילה
ביניהם. הרי כל אחד שונה.

• וחוץ מבעלי־חיים את מטפחת
גם בני־אדם?

כמו שאני אוספת חיות עזובות
ברחובות ומטפלת בהם. ככה הלכתי
פעם עם יזהר כהן להופעה של משה
אפרתי ולהקת קול ודממה, והכרתי
שם את אמנון רמתי, רקדן חירש שזכה
לפני שנה בפרס כינור דויד. לקחתי
אותו תחת חסותי ושלחתי אותו לטיפולים
בחו״ל. גם נסעתי עם הלהקה
לפאריס והכרתי להם את נורייב.

• מ איפ ה הכסך, ממה את
חיה?

אבא שלי הוריש לי את בית־הח־רושת,
וחוץ מזה קיבלתי מהוריי שתי
דירות וניירות־ערך. הם היו מאוד
אמידים. מכרתי דברים והשקעתי את
הכסף, ומזה אני חיה.

• מספרים •טאת גם אוהבת
הימורים.
אני אוהבת לנסוע הרבה לאירופה
ולטיולים, ואחד התחביבים שלי הוא
ביקורים בבתי־קאזינו, שם אני
משחקת מישחקי־מזל.

• השתנה משהו
שלך מאז ההרשעה?

בחיים

אני חיה עכשיו בפרופיל נמוך מאז
המישפט. לאור מה שקרה, אני מסתייגת
מאנשים חדשים. זה עשה לי
שוק. היום אני עושה יותר ארוחות
שאני מבשלת לבד ומזמינה רק חברים
קרובים שלי.

^ פילו יורשע לבסוף יוסוף מ־חאג׳נה
בארבעה מיקרי־אונס שבהם
הוא נאשם, ייוותרו עדיין לפחות
ארבעה מיקרי״אונס בלתי־פתורים,
מאותה תקופה ומאותו איזור. גם
המישטרה וגם התביעה אינם מוציאים
מכלל אפשרות כי אנס נוסף, שפעל

באיזור, משוטט עדיין חופשי ברחובות,
ונהנה היום מהמישפט הנערך למי
חאג׳נה.
יתכן כי אנשי־המישטרה סוקרים
בהסתר את הקהל הממלא את האולם
בקומה־השישית של בית־המישפט המחוזי,
בבקשם שם פנים מוכרות או

לשוטרים את כל הדירות שאליהן פרץ
ומהן גנב במשך השנה וחצי שבה
נמשכת פעילותו הפלילית. סרט
השיחזור הזה הוקרן השבוע לפני בית־המישפט,
וניתן היה להתפעל מזיכרונו
המדהים של הנאשם. למרות שאינו
תושב תל־אביב, אלא יליד אום־אל־

פרץ לדירותיהם וגנב משם, לא הוגש
כתב־אישום נגדו על כך.
המתלוננות שהעידו עד כה בבית־המישפט
לא ידעו לזהות את האנס.
בכל מיקרה הוא תקף אותן בחשיכה,
סינוור אותן באלומת־אור מפנס ואחר
כך כיסה את פניהן ואנס אותן. גם

—״מדוע הם הביאו
ההלם, המתלווה לאונס, הפריע לנשים
לזהות את החשוד.
רק אשה אחת, שבה נעשה רק נסיון
לאונס, זיהתה את מחאג׳נה במיסוד־זיהוי
של תמונות. המתלוננת (ששמה
כמו שמן של כל המתלוננות, נאסר
לפירסום) אמרה כי היא יכולה לזהות

קהל תלמידים באולם המישפט
טביעות־אצבע על סכין־מיטבח

״?.מיי $£80 01* 3

שער ״העולם הזד״ ()12.6.85
מצח וסנטר

רק את מיצחו ושפתיו של מחאג׳נה.
הסניגורים, עורכי־הדין אניס ריאד ורן
מור, הציגו לפני בית־המישפט את
תמונת־השער האחורי של העולם־
הזה מ־ ,12.6.85 שבה נראית תמונתו
של מחאג׳נה בעת מעצרו, כאשר
מרובע שחור מסתיר את מרכז הפנים.
הסניגורים טוענים כי האשה זיהתה את
מחאג׳נה על פי תמונה זו, שהתפרסמה
לפני מיסדר־הזיהוי, וכי היא ראתה את

מיצחו הגבוה של מחאג׳נה בהעולם־
הזה.

לוליינות

^ אחר שאין זיהוי פוזיטיבי אפי־
^ /ל ו באחד מהמיקרים, נאלצת התובעת
להסתמך בעיקר על ראיות-
נסיבתיות, כמו טביעות־נעליים שנם־

סיפורה שר מתרוננת:

אבא בנא! אנס! א 1תי!

אני סטודנטית. גרה לבדי בדירה שכורה בקומת־קרקע.
סמוך לשעה י< לפנות בוקר הלכתי לישון,
אחרי שתפרתי הרבה זמן במכוגת״תפירה רועשת.
נכנסתי למיטה רק בתחתונים והתכסיתי בסדין.
בערך ב״ 5התעוררתי וראיתי דמות של גבר גוהר
עליי. נבהלתי ושאלתי,מי זה)״ הוא תפס אותי בשתי
ידיו ומשך אותי למצב של חצי ישיבה. הרגשתי סכין
מונח על המיטה. ידעתי שזה סכין מהמיטבח שלי.
שאלתי אותו. :איך נכנסתי״ הוא אמר :״דרך חלון־
המיטבח״.
הוא ניסה להרגיע אותי ואמר לי. :שקט, שקט״.
כאשר הוריד מעל גופי את התחתונים, התחלתי שוב
להיכנס להיסטריה והתנגדות, אבל הוא אמר שרצוי
שאשכב איתו, כדי שלא יקרה לי דבר. הוא דחף
אותי אחורה, לא בצורה אגרסיבית. הוא נשכב עליי
כשהוא לבוש. אני לא יודעת אם הפשיל את מיכנסיו
או פתח את הרוכסן, ואז פתח את שתי רגליי והחדיר
את איבר״מינו. הוא נשק אותי על השפתיים ומישש
את החזה. בהתחלה ביקש שאמצוץ לו. התנגדתי.
והוא לא התעקש. הוא גמר בפנים ואחר כך קם ושאל

איך לצאת מהבית. אמרתי לו שייצא כמו שנכנס.
הוא יצא דרך הדלת.
קמתי ונעלתי את הדלת. סגרתי את תלון״המיט־בח
וראיתי שהסורגים מנוסרים ועקומים. אז גם
הבחנתי שלקח את תיק״היד שלי. שהיה מבד.
טילפנתי להוריי. אבי ענה. אמרתי לו, :אבא, אנסו
אותי. תבוא מהר!״ אחר כך טילפנתי למרכז לסיוע
לקורבנות־אונס ובחורה משם התקשרה למישטרה.
לפני שהלכתי לישון סגרתי את דלת־הכניסה
ונעלתי אותה. מאחר שחלונות חדר״השינה והמיטבח
מסורגים כולם. לא סגרתי את חלון־המיטבח. יתכן
שהוא ניסר את הסורגים כאשר תפרתי במכונה
הרועשת והייתי מרוכזת מאוד במה שעשיתי,
אחרי שהלך, ראיתי שהוא השאיר פנס אדום על
הרצפה, וסימני ליכלוך שחור על הכר. אני חושבת
שאלה היו סימני גריז שחור. הוא היה קטן ולא שמן.
לא ראיתי את פניו. הוא לא דיבר במיבטא ערבי,
אולי היה מעדות״המיזרח. אבל בלי מיבטא מסויים.
הוריי הגיעו ב״ .5.50 ישבתי ובכיתי. סיפרתי להם
מה קרה.

סיפורה המלא של מתלוננת שניה:

״בבוקר קיימתי יחסי־מץ עם חברי!
אני גרה לבדי בקומת״קרקע. נכנסתי לדירה רק
לבני יומיים. ב־ 14 בינואר .׳85 בלילה. שרתי וניגנתי
בגיטרה לבדי. האור בחדר דלק עד חצות. כיביתי
את האור רק כאשר הלכתי לישון. יש סורגים
בחלונות.
בערך חצי שעה אחרי שנכנסתי למיטה שמעתי
רעשים מכיוון החצר. חשבתי שמישהו זורק זבל. היו
פסיעות על עלים יבשים. נרדמתי שוב, והתעוררתי
כאשר שמעתי רעש של מטבעות ומישהו נושם חזק.
הבנתי שיש מישהו בחדר. התעוררתי וראיתי אור של
פנס במיטבח. החלטתי שאעשה את עצמי ישנה.
עצמתי עיניים. ביתאום הרגשתי אור של פנס על פניי.
הסטתי ראשי הצידה אבל האור סינוור אותי. פתחתי
את עיניי וברגע זה כבה האור. לא ראיתי איש. הייתי
מכוסה בשמיכה ולא לבושה. היה חושך.
האיש כרע לידי, ישב קרוב אליי והתחיל מדבר
איתי- :את שומעת אותי! אל תעשי לי בעיות ואני לא
אעשה לך כלום. אל תפחדי!״ הוא הוריד את השמיכה
וליטף את החזה שלי. אמרתי לו. :אתה לא נורמלי!
אני חולה!״ הוא אמר :״תסתמי את הפה, אם את
עושה לי בעיות, אני חותך אותך!״
הוא נשק אותי בבי. סירבתי לפתוח את הפה והוא
אמר.. :תפתחי את הפה! אם את לא רוצה שיקרה לך
משהו!״ אז הוא שאל אותי אם אני רוצה שהוא ילקק
לי. אמרתי לו שלא יגע בי. הוא היה בבגדיו וישב על
המיטה. הצמדתי את שתי רגליי. הוא שאל אותי
לשמי ולגילי, ואני עניתי לו פרטים לא נכונים. הוא
פתח את רגליי בכוח בידיו. לא התנגדתי, כי פחדתי
שהוא יוציא סכין. הוא ליקק את איבר״מיני כמה
שניות ושאל אותי אם אני פוחדת. אמרתי שכן.
ביקשתי שלא יעשה לי דבר. הוא הוריד את מיכנסיו

ושכב עליי, וביקש שאחדיר את איבר־מינו לתוכי.
שכבתי פאסיבית ולא נגעתי באיבר שלו. אז הוא
אמר לי.. :תיזהרי! אל תעשי בעיות!״ בטון מאיים
ומעוצבן. פחדתי ממנו, הכנסתי את איבר־מינו והוא
ביצע את האקט. הוא כיקש שאעזור לו בתנועות,
החלטתי לעשות כך כדי שיגמור מהר. הוא גמר מהר.
ביקשתי ממנו שלא יגמור בפנים, אבל הוא שאל:
,.למה! את אוהבת את זה פעם אחת!״ וגמר בפנים.
הוא יצא בזהירות וניגב את עצמו בנייר־טואלט גס,
וזזתי. הוא אמר לי :״אל תזוזי! אני כבר הולך!״ הוא
הרים את המיכנסיים והלך לדלת־הכניסה. פתח
אותה במפתחות שהיו נעוצים בה, ויצא.
קמתי לנעול את הדלת והתקשרתי מייד לחבר
שלי. הדלקתי אור, והחבר הגיע מייד. הוא ביקש
ממני שאתקשר למישטרה. לא רציתי, כי לא היה לי
כוח נפשי ולא נראה לי כי אפשר היה לתפוס אותו.
בבוקר קיימתי יחסים מלאים עם החבר שלי, אחרי
שהתרחצתי. ב״ 9בבוקר הלכתי למישטרה.
כשהדלקתי את האור גיליתי שחסר לי כסף
בארנק, שהיה ליד מיטתי. אחר כך מצאו את הכסף
זרוק בחצר״האחורית.
לא ראיתי את פניו. כשיצא מהבית השתדלתי
להתבונן בו היטב: הוא היה רזה, כשנגעתי בו
הרגשתי זיפים על פניו ופנים קטנים. מבגדיו נדף ריח
רע כזה כמו מלבישת בגדים הרבה זמן בלי כביסה.
הוא לבש מעיל כבד, בסיגנון דובון, עם כובע. היה לו
שיער לא רך ולא חלק. שיער קשה ומלא. הוא נשמע
לי צעיר, עד גיל .30 היה לו מיבטא של דובר־ערבית,
אבל הוא דיבר עברית היטב.
הוא נכנס לדירה אחרי שטיפס על פחי־זבל וחתך
את הסורגים.

צאו בחצרות־האחוריות של הדירות
שבהן בוצעו התקיפות. נעליו של
מחאג׳נה נלקחו ממנו מייד כאשר
נעצר, ונשלחו לבדיקה במעבדות־המישטרה.
סימנים זהים להן נמצאו
בכמה ממקומות האונס והפריצה. אולם
נמצאו שם גם טביעות אחרות, שלא
נעשו ברגליו של מחאג׳נה.
ראיות נוספות שבידי התביעה, הן
טביעות״אצבע, שנמצאו על סכינים שבהם
השתמש האנס כדי לאיים על
קורבנותיו. אחת המתלוננות העירה כי
אחרי האונס ראתה את סכין־המיטבח
שלה מונח על השידה ליד מיטתה. היא
היתה בטוחה כי הסכין לא היה שם
קודם, וכי לא היא הביאה אותו לשם.
מחאג׳נה אומנם טוען כי פרץ לדירה זו
זמן מה לפני כן, אולם קשה להניח כי
יצליח לשכנע את בית־המישפט שט־ביעות־אצבעותיו
ממועד הפריצה נותרו
על ץ זסכין עד לרגע האונס.
נראה כי הראיות הפרובלמטיות
ביותר מתייחסות לבדיקות הדם והזרע.
אחת המתלוננות קיימה מייד לאחר
האונס, בשעת בוקר מוקדמת, יחסי־מין
עם החבר שלה, ולכן אי־אפשר היה
בכלל לבדוק את תאי־הזרע שנותרו
בגופה ולשייך אותם בביטחון למישהו
אחר מלבד חברה. נראה כי במיקרים
אחרים. ,שבהם לא הוגש כתב־אישום
נגד מחאג׳נה, לא התאימו תאי־הזרע
שנמצאו בגופן של הנאנסות לאותם
של הנאשם. דבר זה תומר בהשערה כי
פעל באיזור אנס נוסף.
פסיכולוגים ואנשי־מישטרה יודעים,
כי בכל מיקרה של פשיעה מסוג
מסויים, הפירסום גורם לעליה ניכרת
באותו סוג של פשיעה. כך הדבר
כאשר מפרסמים אונס או בעילת־קטינות.
הדבר נכון לא רק במיקרים
של פשע. למשל: כאשר מדווחים על
גל מיקרי־התאבדות.
אנשים, הנוטים למעשים דומים,
מקבלים מהפירסום בעיתונות לגיטימציה
למעשיהם. גם יצר־ההיקוי מתעורר
באנשים מסויימים, ההולכים
בעיקבות המפורט בעיתונים.
על פי תיאוריה זו, היה אדם נוסף,
שהפירסומים בעיתונות על האנס
מצפון תל־אביב גירו אתו לחקות את
מעשי קודמו. מאחר שהאינוסים בוצעו
בדרך קלה ביותר, בדירות־קרקע של
צעירות בודדות, באישון־לילה, לא היה
כל קושי לחקות את השיטה. לא היה
צורך לטפס על קירות תלולים או
לבצע מעשי לוליינות. האנס השני רק
חיקה את מעשי קודמו. ונהנה מהפד־סומת
ומהתיקווה כי המישטרה לא
תתפוס אותו, אלא את האחר.
לפני מעצרו של מחאג׳נה עצרה
המישטרה גבר אחר, והכריזה כי בידיה
האנס מצפון תל־אביב. אלא שעוד
באותו לילה היה אונס נוסף, והגבר
שוחרר. כאשר נעצר מחאג׳נה, חדלו
מעשי האונס באיזור כליל. נראה כי
אין ראיה טובה יותר מזה כי אומנם
מחאג׳נה הוא האנס, מאחר שמעצרו
הפסיק את מיקרי־האונס. אולם, יתכן
מאוד, כי האנס השני, שקרא בעיתונים
על תפיסת מחאג׳נה, החליט להפסיק
את מעשיו, מכיוון שהדבר נעשה
מסוכן מדי.
אין כל ביטחון כי אי־פעם תעלה
המישטרה על עיקבותיו של אנס נוסף
זה, אלא אם כן יחזור לסורו וישאיר
עקבות חדשים.

אילנה אלון יי

(המשך מעמוד )10
רוז לא הצליחה להוכיח כי התגיירה.
היא נשלחה לביירות, לחפש מיסמכי־גיור,
חזרה אחרי שישה ימים בידיים
ריקות .״הבית הופגז ונהרס. המיסמכים
אבדו. אבל אני יהודיה. אילולא הייתי
מתגיירת, בני־מישפחתו של בעלי לא
היו מתירים לנו להינשא,״ היא טוענת.
בינתיים פוזרו ארבעת ילדיה
בפנימיות דתיות ברחבי הארץ. שניים
מהם גויירו בחופזה, ולרוז הציעה
הרבנות לעבור גיור מחדש.
רוז לא נעלבה. היא גם לא התווכחה.
היא הסכימה להתגייר מחדש. רק
ביקשה שהטקס, וכל מה שסביבו,
ייערכו במהירות .״אני רוצה שתהיה לי
זהות רישמית,״ היא אומרת .״קשה
לחיות כך — יהודיה בלב ובאורח־החיים,
נוצריה על־פי חוקי המדינה.
״הילדים סובליק מזה אף יותר ממני.
,מי אני, אמא?׳ שאל אותי בני הקטן.

״את רא ׳הוויה,
ורנן רא מגיע
לו שום דבר!״
פיתאום הוא מתבייש לשחק עם חבריו.
אני מסבירה לו שאנחנו יהודים וקרתה
כאן טעות. אבל הוא ילד קטן,לא מבין
בחוקים, ממשיך להתבייש.
״וכמה מעובדי מרכדהקליטה מציקים
לי, .מה את רוצה, רוז׳ ,הם אומרים
לי, ,את לא יהודיה, לא מגיע לר שום

ברבנות לא ממהרים לשים קץ
לייסוריה. כבר שנתיים שרוז מחכה
לגיור ופוחדת שאם תמות לפתע,
תיקבר בחלקה של נוצרים .״ואני הרי
יהודיה. אם אינכם מאמינים לי, למה
העליתם אותי לארץ?״ היא שואלת.

ארוחות
על פתיליה
^ דירת שלושה חדרים, ריקה
ומוזנחת, במרכז־הקליטה באשדוד,
מספרת רוז על מה שעבר עליה
בשלוש השנים האחרונות:
״עבדתי בבית־חרושת סנפרוסט,
כפועלת. הרעש של המכונות עשה לי
רע. הזכיר לי את המכונית של בעלי.
התעלפתי ליד המכונה ובכיתי הרבה.
בלי להרגיש היו זולגות לי דמעות.
לבסוף הבנתי שאני פועלת גרועה
ושהם נותנים לי עבודה רק מתוך
רחמים. לא יכולתי לסבול את המחשבה
שמרחמים על רוזי סרור, האשה של
יוסף המהנדס, ועזבתי. לולא השכנה,
שהביאה לי אוכל, הייתי מתה מרעב״.
בחודשיים האחרונים מקבלת רוז
קיצבה מהביטוח הלאומי. אלא שככך
לא תמו צרותיה. מהסוכנות הודיעו לה
שעליה לעזוב את מרכז־הקליטה
ולעבור לדירת־קבע, גם כן באשדוד,
ששכר עבורה מישרד־הקליטה.
.הדירה כוללת ארבע מיטות, ארון,
שולחן וכיסאות. לכלי־מיטבח, מקרר
וגאז עליה לדאוג בעצמה .״הם מתעקשים
שאעבור לשם. מאין אקח כסף
לרכוש את הציוד לבית?״ היא שואלת.
״אני לא יכולה לגור בבית ריק.״
נכון, איננו מציידים את דירת־הקבע
במקרר וגאז — מאשרים במישרד־הקליטה.
ואם
לא די בכך, הרי שלפני כשבוע
נותקו זרם החשמל והגאז לדירתה
במרכז־הקליטה, עקב אי־תשלום חובות.
במעט כספה לא הצליחה רוז
לשלם את חובותיה. הסוכנות סייעה לה
בתשלום חלקי. את שאר התשלום אין
רוז מצליחה להשלים. וכך היא מבשלת
את ארוחותיה על פתיליה ובלילה
מאירה את הדירה באור נרות.
״אני רגילה. גם בביירות, בזמן
ההפגזות, לא היה חשמל,׳׳ היא אומרת,
״אבל משוס מה חשבתי שכאן יהיה טוב
יותר.״

העבודה היא
הסיפור הזה התחיל כמו הרבה מאוד סיפורים
אחרים. בחור צעיר ומוכשר נשא אשה צעירה
יפה ומוכשרת. היה ברור לשניהם שקודם־כל
צייר לעשות הכל כדי לפתח את הקאריירה של
הבעל, והבעל רצה לפתח קאריירה דווקא
בפאריס.
ככה הגיעו ריקה זראי ויוחנן זראי
לפאריס. שני אנשים צעירים. מוכשרים ובלתי•
ידועים. יוחנן היה מלא תיקוות להצלחה, וריקה
רק רצתה לשיר קצת כדי לעזור בפרנסה.
דווקא כשההצלחה התחילה להאיר פנים
לריקה, התייאש יוחנן והחליט לחזור ארצה.
הוא חזר, והיא המשיכה לטפס בסולם־ההצלחה.
עוד תקליט ועוד תקליט ועוד הופעה, והמון
מעריצים. במשך הזמן התאהבה בז׳אן־פייר
מאנייה, שהיה המנהל האמנותי של תקליטיה,
ועברה לגור איתו. כל חודש מכרה ריקה
יותר ויותר תקליטים, וכל חודש קיבלה יותר
ויותר מיכתבי־מעריצים. כשנדמה היה שהגיעה
לשיא הפופולאריות שלה בצרפת ולשיא
הצלחתה, היא נפצעה קשה מאוד בתאונת־דרכים,
והרופאים אמרו שאין לה סיכוי להחלים.
מתוך
היאוש הזה צמחה הקריירה השניה של
ריקה, והגיעה לממדים מדהימים. כשאמרו לה
הרופאים שתישאר משותקת, היא פנתה
לרופאים טיבעונייס, ובעזרתם קמה על הרגליים
וחזרה לעבודה ולהופעות ולחיים נורמליים.
בין
ההופעות וההקלטות מצאה זמן לכתוב
ספר בשם הרפואה הטיבעית שלי, שנמכר עד
היום במיליון וחצי עותקים ותורגם לשמונה
שפות. ריקה הפכה בעלת־סמכא בענייני רפואה
טיבעית, והיא מרצה מבוקשת מאוד בתוכניות
טלוויזיה ורדיו ובהרצאות לפני קהל. בתה
היחידה, יעל, שגמרה לימודיה באוניברסיטה,
נישאה ואף זיכתה אותה בנכדה ראשונה,
ועשתה אותה לסבתא זוהרת מאוד.
עד כאן ריקה.

ניחיינו

ריקה זראי
פירות לארוחת־בוקר
ומכאן יוחנן זראי. אחרי גירושיו מריקה הוא
חזר ארצה, עבד קצת, הלחין קצת אבל מעולם
לא זכה בפירסום ובהצלחה שלפי דעתו היה
ראוי לה. הוא נשא לאשה את יעל גלבוע, בתו
של מי שהיה ראש־הטקס במישרד־החוץ. הם
חיו כאן, ואחר־כך עזבו את הארץ לטובת קלן
שבגרמניה. גם שם עבר הזמן, ואף אחד לא גילה
אותו באופן מיוחד. יוחנן פלרנס את אשתו
מעבודתו במוסד לילדי־תיללדימיד, חסרי־גפיים.
יוחנן המציא כלים מוסיקליים, שגם
חסרי־גפיים יכולים לנגן עליהם, וזכה בהערכה
רבה. כבר חשבו שהנה הוא מצא את עצמו, אבל
בדיוק אז החליט גם יוחנן זראי לחזור אל הטבע

ולהתעסק ברפואה טיבעונית. תוך כדי אכילת
חסה הכיר בחורה צעירה, גרמניה קאתולית.
ובגללה התגרש מאשתו יעל.
היום הם גרים בכפר קטן ליד קלן, הוא מגדל
כל מיני ירקות וצמחי־מרפא. את המוסיקה הוא
עזב לגמרי, ועכשיו מסתבר שיש לו רצון עז
לעזוב עוד משהו. יוחנן הוא אחד האנשים
היחידים שפנו אל שגרירות ישראל בגרמניה
וביקש לבטל את אזרחותו הישראלית. אנשי
השגרירות, שנדהמו מהבקשה, שאלו אותו אם
זה בגלל מס־הנסיעות שהישראלים נדרשים
לשלם בצאתם מהארץ, אבל יוחנן זראי לא הבין
בכלל על מה מדובר. הוא לא היה כאן שנים.

את גאולה גוני היפה, בעלת גומות־החן
המשגעות, איבדנו כבר מזמן לטובת וינה. אחרי
החיים הסוערים שהיא ניהלה בארצנו, כולל
הצגות, סרטים. רומאנים, נישואין וטרגדיה
אישית, היא נישאה לאיש״עסקים גרמני בשם
הייני לידר ונסעה איתו לארצו. שם היא

מלווללזנ

•* 1״ייייי

גאולה נוני והייני לידר

מבקרת

אבי גרנות
זר פרחים
שהציעו להם. ושמצאה הן בעיניהם. היתה רירה
בעלת מזל רע. הד-רה היתה שייכת לבן של
הבשלנית אביבה גולדמן ובעלה אלישע

כבדים שהוא שקע בהם. ברירה האמורה. ברחוב
בראלי 10 קומה ז. בשיכון למד. חי הבן של
גולרמן, אילן, עם אשתו אידית. הם גרו שם.
אבל לפעמים היו נוסעים לבקר את ההורים של
הבעל בווילה שלהם בכפר־שמריהו. שם. בגן
הווילה היפר. חכירה אירית את הגנן של
ר־שפחת גולדמן. והתאהבה בו נואשות. היא
עזבה את הבעל ואת הדירה בשיכון למד ועברה
אל הגנן ומאוחר ייתר התחתנה איתו. מרוב צער
עזב גם אילן את הדירה ונתן אותה למתווך.
:כיר אותה.
רק עכשיו. אחר־ כל הצרות ־שקרו למיש־הת
גרנות. נזכרו השכנים שהדירה הזאת היא
רה בעלת מזל־ב־ש. ויש להם הרגשה שאולי
•ה צריך לספי־ את זה למישפחת גרנות לפנחס
שכרו את הד-רה.
השכנים מרגישים כל״כך אשמים. עד שאיש
יעם ועד־חב־ת נשלח לאסוף כסף לפרחים.
ויהד עם הזר הגדול הגיעו שני גציגי־הבית
לבקר את אב־ גרנות. השיכב בבית״החולים.
אחר־ גסיון ההתאבדות.

שרון ואמה דתית מנהלת כבר שנים רבות חיים סולידיים בתור
פראו לידר, ואמא של שרון, ומורה בבית־ספר
לדראמה בווינה.
לעיתים רחוקות היתה גאולה מגיעה ארצה.
ואז היו מתאספים כל ידידיה ואוהביה ועושים
לה מסיבה ונותנים לה בוחטה של אהבה שהיתה
מספיקה לה עד לביקור הבא.
אבל בזמן האחרון התחילו אנשים לשים לב
לכך שגאולה מגיעה ארצה לעיתים יותר
קרובות מאשר בעבר. מייד התחילו, כמובן,
הליחשושים, ואף נשלח נציג של הסקרנים
לברר את סיבת ביקוריה התכופים. כך נודע מה
שאולי גאולה לא רצתה שייוודע: שהבת שרון
בת ה־ 17 מתחנכת בארץ במוסד דתי.
את האמא איבדנו לטובת האוסטרים. את
הבת הרווחנו בחזרה. אבל אולי בסוף נאבד
אותה לטובת ירושלים או בני־ברק. אלוהים
ישמור.

אני ידעתי תמיד שהפמיניסטיות, עם
השטויות שלהן על שיוויון, ימררו לנו, הנשים,
את החיים. קודם כל היה ברור שגברים עובדים
ונשים מתפנקות להן בבית.אף אחד לא ציפצף
וכל הצדדים היו מבסוטים. עד שהגיעו אלה עם
החזיות השרופות, והכריזו שצריך שיוויון. מאז
הנשים עובדות כמו חמורות, והגברים, שקודם
אהבו נשים עדינות ומפונקות ושבריריות,
התחילו להתאהב רק בנשים עובדות. גועל־נפש.
הנה,
למשל, האופנאי איב דה־מרדיקס,
שבא ממישפחת־אצולה צרפתית, ושפגש שם
רק נשים יפות שכל תפקידן היה לטפח את
עצמן. הוא עלה ארצה ופתח לעצמו מיתפרה, או
איך שקוראים לזה היום — בית־אופנה. תוך
זמן קצר הוא התחיל לצאת עם כמה מהבחורות
הכי יפות בארץ, דוגמניות, נשות־חברה ועוד
מיני נשים, שלא צריכות לקום ב־ 7בבוקר כדי
לצאת לעבודה. כך הוא בילה כמה שנים, אבל
כשהגיע היום שבו כל בחור יהודי הגון צריך
להתחתן, הוא בחר דווקא בדליה לוי, שעבדה
כתופרת במיתפרה שלו. היא אהבה אותו והוא
אהב אותה, והם גם העריכו אחד את השני.
אבל זמן קצר אחרי החתונה החליטה דליה
שאולי היא יכולה להפסיק לעבור בתור תופרת

איב דה־מרדיקס
לא רוצה לעבוד
אצל בעלה, ולהקדיש קצת מזמנה לפינוקים.
זה לא מה שמרדיקס הצעיר רצה, ועל הרקע
הזה, מספרים לי ידידי, נגמרו הנישואין.
תהליכי־הגט נמשכים כבר זה שנה, ואיב דה־מרדיקס
התחיל לשוב להיי־החברה של תל־אביב,
שכידוע הולכים טוב רק בשניים. שוב
התחיל להראות עם בחורות יפות שאין להן
מישרה קבועה, אבל בכל פעם עם אחת אחרת.
אני מניחה שתנאי־הקבלה אצל איב כללו
שאלון, ובו צריך לציין מקום־עבודה ושעות־עבודה.
האחרונה
בחייו. שאיתה הוא נראה השבוע,
הצליחה מאוד בשאלון שלו. שמה דולי
אלקובי, והיא קמה כל בוקר בשבע כדי
להגיע לעבודה שלה, שאינה אלא ניהול
המכירות של האדון דה־מרדיקס.
בינתיים נודע לי שמלבד נשים עובדות
בחייו רוצה איב גם להצליח בעבודה שלו,
ומסיבה זו הוא החליט לעזוב אותנו לטובת
אמריקה, ששם, כידוע, עובדים קשה בשביל כל
דולר.

#7*/7/7/7 / 7/7/7/7 והאהבה כדי שלא תגידו שאני כותבת בדרך־כלל על
קבוצה מצומצמת של יפים ויפות, הנה, הצגת־בכורה
של בעל בית־הקפה פילץ, אברהם

טולר.

י אלה ביניכם הבאים לשתות קפוצ׳ינו בפילץ
כבר מכירים אותו ויודעים את תולדות־חייו,
אבל למי שטרם ירעו את הקפוצ׳ינו של פילץ,
הנה הקוריקולום־ויטה שלו בקצרה: בן ,40

סאת

שורסית

יריב

דחשים בעלי־ח״ם שחום[],
לפני שלושה שבועות יצאה בריז׳יט
בררו בהכרזה שהיא רוצה להתחתן בשלישית.
כל הגברים הפנויים של העולם כבר ליקקו
אצבעות, ומישרדי־הנסיעות מכרו עשרות
אלפי הבילות טיול לסאן־טרופז. אבל בריזייט
בררו לא שמעה על הטיולים המיועדים והיא
חשבה שבסאן־טרופז ושזה הכרכור של צרפת)
היא בה־־ם לא תתפוס בעל. אז היא השאירה

עמית

האורות. הפתיחה היתה מאוד הגיגית. אבל הכי
חגיגית ה־תה בר־ז׳יט בת ה־ .51 שלמרות
הסנטר הכפול שלה והעור שקצת התבלה.
עדיין מהזיקה בגוף שכל נערה בת 10 היתה
מתגאה בו.
בריז׳יט התנהגה באופן מאוד סולידי.
ודיברה בעיקר על החיים השקטים שהיא
מנהלת ועל החיות שנותנות לה טעם לחיים.

פדנסואה פרטו, בריזייט ברדו והאפריקאי
הלכה עם הכושי

שישהטון אוכל ל־ססא התול־ה 600 .כלביה,
שני כלבי״ה־ם. הגמל. הגיירפה ושני האוגרים.
שמה בתיק־צד מכנס־־ג׳ינס הדוקים וחולצה.
ולקחה את -רכבת הראשונה לפאריס.
באותו היום ממש הגיע לפאריס גם מיודענו
עמית ליינסיז, שהוא גם התיר לא־נורמלי.
גם דוגמן. גם עיתונאי וגם סקסי מכל הכיוונים
האפשריים. עוד באותו היום נפגשו עמית
לוינסון ובריז־־ט בררו. שאגב כבר מכירים זה
את זה שנים. עם פראנסיאה כרטד הבלונדי,
המנהל את היי־הלילה של סאן־טרופז, והחליטו
לצאת ביחד לפתיחה של מועדח־יוקרה בעיר

למרות הצהרתה בעניין התמה, לא היה נראה
שהגברת מתעניינת בגברים. הצלמים עכו
עליה. צילמו אותה מכל ביוון והיא רק הרביצה
חיוך קטן כה ושם. יב־ו חיוך לחיוך הזרה לדבר
על אהבתה לבעלי־ה־ים.
כל זה ע־ שלחדר נכנס גבר צעיר. בעל עור
שרום וברק כעיניים. עיניה של בר־ז׳יט בררו
קיבלו מבט כמו המבטים שהיא שולחת
לחתולים ולכלבים שלה. לפני שכולם הספיקו
להבין מה קרה נעלמו בריזייט בררו והחתול
השחום שלה ולא ראי אותם עוד.

עמית לוינסון עם בריז׳יט בררו
הזדקנה

דן ד־גתרבדר *
איך נגמרים כל הפנויים המוצלחים בעיר
הזאת?
איר? איר?
ביום שני הקרוב ישא הזמר אריק סיני את
אשתו השלישית, הרקדנית טלי יאיר, בחתונה
רבת־משתתפים במלון תל־אביבי מפואר.
הרומאן של אריק וטלי התחיל מזמן, אבל
הופסק כמה פעמים בגלל מריבות.
במריבה האחרונה נסעה טלי ללונדון.
כשהקלף התחיל ללכת לה שם, בא אליה אריק
ושלף אותה לטובת ישראל ולטובתו הפרטית.
ביום השני הוא יענוד לה את הטבעת
המוזהבת, יתן לה כתובה, ישבור לידה כוס,

אינה ואברהם טולר מלצרית יליד רומניה, היה ימאי, בעל חברה לטרקטורים
וכל מיני עבודות אחרות. היה בעבר נשוי ואב
לשני ילדים, אבל התגרש.
מאז שהתגרש חשבו כולם שלא יינשא
מחדש. כל־כך הרבה נשים ובחורות יפות הוא
היה רואה מדי יום בקפה שלו, כשהן יושבות
יפות ומטופחות ומפטפטות ומרכלות ולא
עושות שום דבר פרודוקטיבי, עד שהחליט

שנשים זה דבר נחמר, אבל לא בתור שותף
לחיים.
כל זה עד שיום אחד הוא קיבל לעבודה
מלצרית חרשה בשם אינה, עולה מרוסיה, בת
.20 הבחורה, מלבד היותה יפהפיה, היתה גם
חרוצה מאוד וגם רצינית מאוד.
אבל מה? העניין הוא שגם היתה נשואה
מאוד.
לא יודעת איר סודר עניין נישואיה — או,
יותר נכון, גירושיה — אבל העובדה היא
שהרוסיה היפה והרומני התאהבו, וביום
השלישי האחרון ערכו את החתונה שלהם.
איפה, אם לא בקפה פילץ?
טילפנתי לאברהם טולר כדי לברר אותו על
נישואיו, ותחת להגיד לי פשוט ״תודה״ על
הברכות שלי הוא התחיל לספר לי כמה אשתו
החדשה יפה ונחמדה ורצינית וחכמה ומיוחדת
ונפלאה. אם זו לא התחלה טובה לחיים
משותפים — מה כן?

ישא אותה על כפיים מעל סף ביתם וכל השאר.
זה ביום השני.
ביום השלישי תהיה עוד חתונה בתל־אביב.
הד״ר עמי ויז׳נסקי, שהתפרסם כשניהל
רומאן סוער עם הרוזנת כריסטינה פא־לוצ׳י,
ישא את אשתו השניה, ענת זמיר,

ענת זמיר כלה שגם היא היתה נשואה פעמיים לאותו הגבר.
גם הרומאן של הד״ר יפה־התואר ומלכת־היופי
לשעבר נמשף זמן רב, וגם הוא נגמר עכשיו
כמו הרומאנים שנגמרים טוב.
אז מזל טוב לאריק בפעם השלישית, לעמי
וענת בפעם השניה.
ולטלי בפעם הראשונה. הנה, גם רווקות
מתחתנות.

אריה סיני וטלי יאיר
חתן־כלה

אצבעמא שי מ ה

העיתון החי ביותר במדינה
גליון מס׳ • 39 עורכים אלכם פז ובנצי לופו

המשטרהתע11ר־ל
ר שו ת ה שידו ר

קה־־א
מוצר זה שאתה אוחז בידך
עזב את מערכת ״העולם
הבא״ כשהוא במצב מעולה,
אחרי שעבר בדיקות־איכות
קפדניות ביותר. אם אחרי
עיון מעמיק תגלה בו פגם
כלשהו, זהו סימן שראייתך
תקינה, ואינך זקוק למיש־קפיים
חדשים. אם עדיין
אינך שבע רצון, שלח אלינו
את העותק שבידך, ואנו
נחליף אותו בעותק אחר.
למענך ׳,אנא הקפד על
הוראות הכביסה המצורפות
בעמוד .3
המערכת

החלטת רשות־השידור להפסיק
ולהפיק כותרות־מישנה
לסרטים דוברי שפות זרות,
ובמקום זאת לדובב את הסרטים,
זכתה לתמיכה נלהבת
בקרב מישטרת־ישראל. צופים
שהמישטרה תעמיד לרשות
הרשות את מיטב הידע
והמכשירים שבהם היא משתמשת
לצורכי־דיבוב.
שמעאל ויבעט

מאשמת מיומה
לישכת עורכי־הדץ דרשה לאסור
את פירסום הידיעה הזו, משום שהיא
פוגעת בציבור שלם שמיומנותו בכך.

מונולוג של ליברל

מה רע להם? נו באמת, אני
שואל אותר, מה רע להם לערבים
בחברון?
הרי הם משמינים מנחת כל
הזמן! עובדה, צה״ל הקים גדר
שתחצוץ בין בית־הדסה (המעון
לנשים מוכות) ובין חנויות
הערבים. הגדר הוקמה במרחק
של מטר שלם מהחנויות, ואני
שואל אותר: ראית פעם יהודי
ברוחב של מטר?
יואשם באונס
״הייתי מטו שט שת ורדו מה,
הוא נכנ סמתחת לשמי כה
והת חיל לבצע בי מעשים
מגונים. הייתי ב טו ח ה שזה
פורץ, ולכן לא ה תנגד תי.
עצמתי א ת עיניי ורק אחרי
שגמרתי פתח תי אותן ואז
ראיתי שזה בעלי, והת חל תי
לצרוח ולזעוק לעזרה!״

ה ת חנ ה הרא שונה במס עו
של פרס לאירופה -האג
תועלה בא ש על־ידיי הודי םחר די ם מהולנד
בשבוע הב א.

הפרשה שחיכתה גלים
הגלים התגרו בי קודם.
הרבנות מ תנג דתל חב רות
האוגדות מידע על
הציבור, עקב שימושן
ב שיטת ה צלבת מידע.

אש״ף יעסיק מומחים
ערביים, שהשתלמו במוסדות
ההשכלה הגבוהה
בארץ. מסיבות
ביטחוניות הם יועסקו
בעבודות ניקיון וגינון.

אפשר לקוות ליותר

הוויכוח המכוער, שפרץ, בין מישרדי־הממשלה בנוגע
לכמות החביות שיש לקוות כי תופק בקידוח -כוכב״ ,אינו
מאפשר לממשלה להגיע להחלטה לכמה חביות יש
לקוות.
שר־האנרגיה שחל דורש להקל עם הציבור ולקוות ל־
10,000 חביות ביום, בעוד ששר־האוצר, מודעי, טוען כי
כל תיקווה מעל 1,000 חביות תשבש את הישגי התוכנית
הכלכלית.
מומחים וגיאולוגים, שביקרו באתר. טוענים במרץ
שניתן לקוות ליותר. בינתיים פועלת הבאר במלוא
תפוקתה, ומפיקה סרטים והצגות־קולנוע, וכן שלוש
חביות־בירה, שלוגמים העובדים.
מונתה ועדת־ה>גו>
בעקבות אסון
צומת הבונים
אנשי הוועדה יסעו יחד עם נהג־הקטר,
וכשיהיה צורך לבצע פעולת־היגוי
כלשהי, תקיים הוועדה דיון כנושא
ותחליט על ביצוע הפעולה או
דחייתה.

אסר ניוסוס שגם של ננטוים ללא הסכמתם
בצער רב וביגון קודר אנו מודיעים על
פטירתו של. אבי המישפחה

השם נאסר

אנו מא שימים בז אתאתהש״ב( שם בדוי) ב ע ליי ת יד
אחת עם טרומפלדור בהוצאתנו ב מזיד מ תו ך פר שת
ק ס טנ ר.
א ץ בליבגו ספק שפרשה זו ה ת חו ללה אז, בטרם
צאתנו לאוויר העולם, רק כדי שלא נוכל לפרסם ספר על
מעללינו בפרשה עכורה זו.

לפרסום דל

בנו של הצדיק
לפרסום זצ״ל
השם נאסר

המישפחה הלוחמר(

פיצוצה של מעבור ת־ ה חלל האמ רי ק אי ת חיז קאת
נחי שות ממ שלת״י שראל להצטרף ל״מלחמת הכוכבים״.
ה ה חל טההמ חוד ש ת היא נצחון לשר דוי ד לוי, שעל פי
תוכני תו תייצר התע שיה ה שמי מית ( בהדרכתהבאבא)

במיבתב בבקבוק ויסקי,
שהושלך על־יד ימאי אירי לים,
ושנמצא שלשום בחוך אכזיב,
היה כתוב 5001011 :זט ,3376 0
נגמר לנו הוויסקי — הצילו!!:

לליעונת העבודה
דרושים מובטלים אקדגנאים בעיקבות סקר־תעסוקה נסתבר
כי ללישכות־העבודה ב־ערי־הפיתוח
מגיעים בעיקר
מובטלים מקרב עובדי־הכפיים
והטקסטיל. התוצאה הבלתי־נמנעת
היא פגימה במיומנות
עובדי הלישכה.
אם הנר אקדמאי בעל מיק־צוע
בתעשיה (רצוי במחשבים)
ומקום־עבודה בטוח, בוא והיר־שם
עוד היום בלישכת־העבודה
בעיר־הפיתוח הקרובה לביתר.

הכהן הגדיל לפני המראה

חז״ל -חללית-זעירה-ל חלל. החז״ל תו צמדלחר טו ם
ה חללי תהא מרי ק אי ת, וב תוכ ה יהיה ספר־ ת חי לי ם ק טן.
יתרונה הגדול של החז״ל הי אבבל שהיא יכולה לשגות
א ת יעודה, וב מיקרה של התרס קו תהחל לי ת הי א ת הפוך
או טו מ טי ת לחז״ל -חללית״זיכרונה״לברכה.

צ מי מי די ללנזליזסע -ג ש

ד ל ^ לעלס־ ^ ץ ד
סיי מץזלא ־ ד ד ״ ב

כב־כ0יץ דיב^ץ לץ למד. ץ זדיילץ ז\צויל*וץ ץזי
לכ\דלליץ ץ־ך נץ־דבי מאלדצץ סיץ סי ץ זסילסיץ דכליע.
ד\דץ־ץ ץץ ז\די ליככ\ץ\\ץ זללדצץ ץ 0בץ זץ־ץ זע ל ו לדכי
סידצץ^ילסיליכללד ״.א־כזדבעידיי לדכ ץ ד עכדיבי
דג ץ יי ץ דל לא־ללללסמץ יבז״ .כבוד־גאדידיב
כד־כזסבדדדהץ ייבז, דללכזץ זללץ ז(ץ לככ.
גולדנאכלהץ בילידי . -בצזלץ בז ד־דכץ י סידיץ גדל
1כזץ סעויבז ־ כזככז\די*זץ דד^דץ כיבז מיבץ זד\די\*ז\ד
ב־ץ סיץ ד\זמו 0ילד.

,בצץץזאן נדליש

ב אז ץסעמ ב ־ לרד

ץ מוככ> דסב די לכבכזי. לכזב־כנד ל ל כז לי בי ב -ד ^
.בלוד ...כץ\ ,דככעץ ד כזכזידכזסייסיכז לכהי יגדל,
.בכסיכאכץ נ\יל*גככ ככץ י*ומוי ב״.א־לללגינ\ליבז׳י,
לב־לב־יככץ.
כדס* ד ל
ללכנז*וככילג\ -לבי ^1לבלב־יץ ץץ.

״א־לעל ^ליבז״^ .זבעא־ילב־לא־כזץ ד.

ליד\דד^דד א*לס־כב־ץ דככיי^דד.